האנציקלופדיה 

העברית 

כללית, יהודית וארצישזראלית 


כרך עשזרים וסזסוה 
סבות - עמד אבן אל־עא־ך 



חברה להרצאת אנציקלופדיות בע״בל 
ידועזלים תעזל״ד תל־אביב 




4 וכ 4£1 ק 0 .ו:)ץ:>א£ 


נשיא הכבוד: 

פדום׳ אפרים קציר - נשיא המדינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיד (דל) וברבה פ לא י 


שמשון קלאום מנהל 


הנרד סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי בע״מ, גבעתיים־רמת־גן 


ריכוז המזכירות של מחלקת התכנון ואיסוף החומר — אסתר קיסר; ריכוז 
המזכירות של מחלקת העריכה — הדי שטיינברג; איסוף התמונות — יעל 
ממן, .)/. 8 < ציור ומיפוי — יהודית בלנק, .\/. 8 וסוזן לנדאו, 


© 

כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
,םז 1 0 א 1 ] 81,1$£ ס? * 1 ס£*? 1,0 כ>¥:>א 6 ׳גפ זגג 10 א¥? 0 נ> 

, 61 * 158 א 1 ס 6 זא 81 ? 



המערכת הכללית לביד כ״ר 


העורך הראשי: 

פרוס׳ יהושע פראוור 


מנהל המערכת: 

אלכסנדר פ ל א י, . 4 . 4 ? 


המערכת המרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות: פדופ׳ אפרים אלימלך אורבף 
ישראל תא־שמע (עורך משנה) 

מחלקת מדעי־הרוח: פרופ ׳ שמואל הונו ברגמן 
אהרן אריאר(עורך משנה) 

ד״ר פנחס פיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי־הטבע: פרופ׳ בנימין שפירא 

ד״ר אריאל כהן(עורך משנה) 

מחלקת התכנון׳ איסוף החומר והבאה לדפוס — 

מזכיר כללי: יצהר, הם 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב בן־אכא,.:> 4.5 ? 

גיורא אגם, .:> 14.5 / כימיה: גאולוגיה: יעקב אודבך / מקרא: לשון עברית: רב בן־אבא, .:> 4.5 ? / אסלאם; פסיכולוגיה: בלשנות: חנוך: 
רות בנרל, . 8.4 / גאוגרפיה : ארי כר־זבאי, . 8.4 ,. 88.8 / משפט: סוציולוגיה ; צבי כרם, . 8.4 / דתות: היסטוריה של יה״ב : פילוסופיה : 
הנרי וסרמן,, . 4.4 ? / היסטוריה: תו״י; אברהם הנני, .: 8.51 / מתמטיקה: מוסיקה; מלבה מדגן, / בוטניקה: זואולוגיה: 

חקלאות; צלה ב״ץ, . 4.4 ? / ספרות עברית! תו״י; ישראל כרמל, . 8.4 / היסטוריה: פנחס לייבזץ / ביבליוגרפיה: יאיר מאירי, . 4.4 ? 
/ כלכלה; ספורט; ירדנה פלאוט, . 8.4 / גאוגרפיה; יהודית פלדמן־זילברפניג, . 4.4 ? / ספרויות; אמנות; צבי קפלן / הלכה; תלמוד; 
מנחם רבינוביץ, . 4.80 ? / ביוכימיה; רפואה: שמואל שביב, . 4,4 ? / תרבות קלסית; ד״ר יאיר שמעוני, / אסטרונומיה; טכניקה; 
מטאורולוגיה; פיסיקה. 

ישראל איגרא ושמואל שביב / מביאים לבית־הדפום 


עורכי 


. ארכאולוגיה 

פרופ׳ מ. אבי־יונה (ז״ל) 

.ספרויות סקנדינוויות 

ד״ר א. אבן־זהר .. 

מקרא; היסטוריה ישראלית עתיקה 

ד״ר ש. אברמסקי 

תלמוד; ספרות רבנית 

פרופ׳ א. א. אודבך 

חנוך; פסיכולוגיה 

ד״ר ח. אורמיאן .. 

.פיסיקה 

פרופ׳ א. אלכסנדר 

אסלאם 

פרופ׳ א. אשתור .. .. 

. משפט 

פרופ׳ י. צ. בלום .. .. 

. סוציולוגיה 

פדופ ׳ י. בן־דור 

גאולוגיה; מינרלוגיה 

פרופ׳ י. בן־תור 

. פילוסופיה 

פרופ ׳ ש. ה. ברגמן 

ספרות צרפתית 

ד״ר פ. ברטפלד 

. זואולוגיה 

ד״ר מ. דור. 

.חקלאות 

פרופ׳ ש. הורביץ 

. כלכלה 

י. הס . 

. דתות 

פרופ׳ ר. י. צ. ורבלובסקי 

אסטרונומיה; מטאורולוגיה 

ד״ר א. בהן 

.מוסיקה 

ד״ר ד. כץ . 


מדודות 


. תולדות הרפואה 

פרופ׳ י. ליבוכיץ .. 

.תו״י בהונגריה וברומניה 

ד״ר יהודה מרטון 

.תו״י; ציונות 

פרופ׳ י. נדכה 

. גאוגרפיה 

פרופ׳ ד. ניר 

. ספרות איטלקית 

פרופ ׳ י. סרמוניטה 

. מתמטיקה 

פרופ׳ ש. א. עמיצור 

.בוטניקה 

פרופ׳ א. פאהן 

.טכניקה 

ד״ר א. פורת 

. צבא, היסטוריה צבאית 

רס״ן(מיל.) פ. פיק 

ספרויות; אמנות (עורכת משנה) 

י. פלרמן־זילברפניג 

. נצרות; העולם הקלאסי 

פרופ׳ ד. פלוסר 

.בלשנות 

פרופ׳ ח. רוזן 

. אמנות 

ד״ר א. רונן ( ת ״א) . 

. פרהיסטוריה 

ד״ר א. רונן (חיפה) 

. רפואה; פיסיולוגיה 

פרופ׳ ר. דחמימוב 

ספרות עברית (יועץ); פילוסופיה עברית 

פרופ׳ א. שביד 

.. ביוכימיה; מיקרוביולוגיה; ביולוגיה 

פרופ׳ ב. שפירא 

י. שמעוני .. היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

.המזרח הקדום 

פרופ׳ ח. תדמור . 












רשימת המחברים המשתתפים בבדך־ ב״ו 


אבולעפיה אריה, . 1.50 \ 

קרית־טבעון, מורה בכיר באוניברסיטת חיפה / זואולוגיה 

אכי־יונה מיכאל, פרוס׳ (ז״ל) 

המזרח הקדום; ארכאולוגיה 

אכינור גיטה, 

חיפה, מורה מן החוץ באוניברסיטת חיפה / ספרות גרמנית 

אכן־זהר איתמר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ספדויות סקנדינאוויות 

אבנימלך משה, ד״ר (ז״ל) 

הערך: סמית, וילים 

אכרהמי דוד (ז״ל) 

הערך : עין גדי (בחלקו) 

אברמפקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא; היסטוריה ישראלית 
עתיקה 

אגם (טייכמן) גיורא,. 4.50 ■! 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / כימיה 

אדלר ישראל, ד״ר 

ירושלים, מנהל המכון למוסיקה יהודית באוניברסיטה העברית / העיד: 
עבדיה הגר (בחלקו) 

אהרונסון אלכם, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: ספנדר, סטיון 

אולמן פטיפן, ד״ר 

לידם, פרופסור באוניברסיטת אוכספורד / הערך: סמנטיקה 

אוסמן רומן, .ס 4.5 ן 

תל־אביב, אסיסטנט באוניברסיטת ת״א / כימיה 

אופגהיימר אהרן, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: עם הארץ (בחלקו) 

אופל, אוריאל, ד״ר 

הרצליה, עורך ״דבר לילדים״ / הערכים: ספרות ועתונות לילדים; עמיר־ 
פינקרפלד. א. 

אורכך אפרים אלימלך, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עבודה זרה (בחלקו) 

אורבד יער,כ 

ירושלים / מקרא 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים ; פסיכולוגיה; חינוך 

אחיטוכ שמואל, 

ירושלים ן הערר: עזאזל 

איפר סטנלי, ד״ר 

ניו־יורק, מרצה באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: ספירה (בחלקו) 

איתן עלי, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: עברית, לשון (בחלקו) 

אלכז שלמה, ד״ר 

ירושלים / ספרות צרפתית 

אלטכאואר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בלשנות 

אלכסנדר חיים 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

אלמגור דן, ד״ר 

תל־אביב / הערכים: עברית, ספרות (בחלקו); עמנואל הרומי 

אלסנר טוני, 

ניו־יורק { הערך: עבדות (בחלקו) 

אלפסי יצחק, 

תל־אביב / הערכים: סלנט, יוסף זונדל; סלנטר, ר׳ ישראל 

אמיר מנחם, ד" ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: עברינות נער 


אמירן מינדה ריי, ד״ר 

תל־אביב, מורה בכירה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

אמתי פנחס 

ירושלים / זואולוגיה 

אנגלמן אוריה צכי(ז״ל) 

הערך: עם ישראל (בחלקו) 

אנקר אהרן, ד״ר 

הרצליה, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערך: עברה 

אפרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

אפשטיין פאני, ד״ר 

קליפורניה, פרופסור־עוזר באוניברסיטת קליפורניה / פילוסופיה 

ארזי טוכה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: עלה 

אריאל אהרן, 

ירושלים ) היסטוריה; יחסים בידלאומיים 

אריאל דור 

ירושלים / הערך: עבד א(ל)־נאצר, גמאל 

ארני אפרים, 

ירושלים / גאוגרפיה 

ארצי פנחס, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: עמארנה (תל) אל־ 

אשרי דור, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יוון ורומא 

אשתור אליהו, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

כוהם יוחנן 

ירושלים / מוסיקה 

כונדי אהרן, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עכול (בחלקו) 

בורשטיין איתן, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / היסטוריה 

כטה פאולו, ד״ר 

פרמה, האוניברסיטה של פרמה / גאוגרפיה 

כיינארט חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תו״י בספרד 

כילן מקם, ד״ר 

תל־אביב. מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סנגור, ל. ס. (בחלקו) 

כילסקוכ־ינסן, פרידריך יוליוס, ר״ר 

קופנהגן, פרופסור באוניברסיטה / הערך: סכמו 

כית־אריה מלאכי, ד״ר 

ירושלים, המכון לתצלומי כת״י באוניברסיטה העברית / הערך: עברי, כתב 
(בחלקו) 

כלאו יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עברית, לשון (בחלקו) 

כן־אכא דם, . 1.50 \ 

ירושלים / הערכים: עדן, גן־ (בחלקו); עלמא 

כן־אריה יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

כן־דוד יוסןז, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סמנר, וילים גריאם 

כנדל רות, .\ 8.7 

ירושלים / גאוגרפיה 

כן־טוכיה אדם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

כניהו מאיר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: עטר, חיים 




5 


רשימת המחברים 


6 


בן־סירה יצחק, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: עורון; עין 
בן־שלום אורה, . 14.4 

ירושלים, מורה משנה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 
בן־שמאי חגי, . 4.4 ) 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / ספרות ערבית 

בן־ששון חיים הלל, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באיניברסיטה העברית / עם ישראל (בחלקו) 

בן־תור יעקב, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מינרלוגיה; פטרוגרפיה 

בקי רוברטו, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

בקר צבי עלי 

ירושלים, נשיא בית המשפט המחוזי / הערך: סקוטלנד, משפט 

בר־אשר משה, . 14.4 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: עברית לשון (בחלקו) 

ברונר פרד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סלודור, אל¬ 

! ברוש עמיאל, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סקנדינויה, חי 

בר־זבאי ארי,.. 8.4 . . 88.8 
ירושלים / משפט 

בר-יוסף רבקה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: עבודה (בחלקו) 

ברנזון צבי 

ירושלים, שופט בבית המשפט העליון / הערך: עבודה (בחלקו) 

ברנט חיים, ר״ר 

ירושלים / הערך: ספיריטיזם 

ברם צבי, . 8.4 
ירושלים / פילוסופיה; נצרות 

ברסלבי ירסךז(ז״ל) 

הערד: עזה ׳;בחלקו) 

ברקאי מיכאל, ר״ר 

ירושלים / כלכלה; גאוגרפיה 

כרקאי מנחם צבי, . 4.4 ) 

ירושלים / הערך: ספריה, ספרנות 

כת״יהודה גאולה, . 4.4 ) 

ירושלים / הערכים: סלנט. שמואל; ספקטור, יצחק אלחנן 

גוגנהיים קרל, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך.־ עכול (בחלקו) 

גוטסרוינד הגור, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: עלמוליכות 

גולדנברג אסתר,. 4.4 ) 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / הערכים: סעדיה גאון (בחלקו); 
עברית, לשון(בחלקו) 

גולרשלג יצחק 

ירושלים / הערך: עזיאל, בן־ציון מאיר חי 

ג׳וספח אלפרד 

וושינגטון / הערך: עם ישראל (בחלקו! 

גייפמן חיים, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סריג 

גיל עמנואל 

תל־אביב / הערך: סקי (בחלקו) 

ג׳יקובם לואים, הרב ר״ר 

לונדון / הערך: סכות, חג ה־ (בחלקו) 

גליל יעקב, ר״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

גנוסר שלו, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עורך־דין 


גנחובסקי דב,. 8.4 

ירושלים / הערך: ספרד, כלכלה 

גנצל ברנהרד רב, פרום׳ (ז״ל) 

היסטוריה של אירופה 

גראבוים אריה, ר״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: עכו (בחלקו) 

גראף־פטרסן פול, ר״ר 

קופנהגן, מוזיאון למינרלוגיה באוניברסיטת קופנהגן / הערך: סקנדינויה 
(בחלקו) 

גרבל אירנה, פרופ׳ (ז״ל) 

הערך: ע , האות (בחלקו) 

גרומד־שירון אירנה, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: ספינכס,־ סרפיס 

גרוסמן אברהם,. 4.4 ? 

ירושלים, מדריך בכיר באוניברסיטת הנגב / הערך; מפורנו, עבדיה 

גרזון־קיוי אסתר, ר״ר 

ירושלים, פדופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: ספרד, מוסיקה 
גרמי יצחק,. 4.4 ) 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סרביה, ספרות (בחלקו) 

גרינהוט אהרן, . 14.4 

ירושלים, בית־ד,ספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 

גרינוולד רבקה, .מזס 8.0 

תל־אביב, מורה בכירה באוניברסיטת ת״א / הערך: סקויל־וסט, ו. מ, 

גרינץ יהושע מאיר, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת תל־אביב / מקרא 

גרשוני חיים, אינג׳ 14.50 

חיפה, מרצה בכיר בטכניון / הערך: ספנות וכלי שיט (בחלקי) 
דוד אברהם, . 14.4 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות רבנית 

דון יהודה, ר״ר 

רמת־גן, פדופסיר־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סמית, אדם 

דונלדסון גורדון, ר״ר 

אדינבורג, פרופסור באוניברסיטת אדינבורג / הערך: סקוטלנד (בחלקו) 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דורון אברהם, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סעד או רוחה חברתית 

ריקודנו ז׳ן א. 

פרים / הערך: סלין, לואי פרדינן 

דלין נורמן,. 4.4 ) 

לואיזינה, מרצה באוניברסיטת לואיזינה / גאוגרפיה 

דן יוסף, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / קבלה; ספרות עברית 

הובמן אברהם, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סרטן 

הולנדר חרמן 

תל־אביב / הערך: עור וברסקאות (בחלקו) 

הון שאול, . 88.8 

תל־אביב / הערך: ססיסלוב, וסילי 

הורביץ שמואל, ר״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הירשברג יהואש, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

הלקין הלל,. 4.4 ) 

ירושלים / הערך: עם־עולם 

הלקין אברהם שלמה, ר״ר 

ירושלים, פרוס׳ (בדימוס), הסמינר התאולוגי היהודי, ניו־יורק / 
הערך: סעדיה גאון(בחלקו) 

הר משה דוד, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: ספרא וספרי 




7 


רשימת המחברים 


8 


הראל מנשה, ד״ר 

ירושלים, מורה בכיר באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

הרטום מנחם עמנואל, ד״ר 

ירושלים / הערך: סרדיניה, יהודים 

וורמברנד מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

וחולדר בן־ציון, ד״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו יוניון קולג׳ / הערך; ספירה (בחלקו) 

וידרא נפתלי, ד״ר 

חיפה, מנהל המכון הישראלי לחקר הספנות / הערך; ספנות וכלי שיט 
(בחלקו) 

ויזל יואב, ד״ר 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטת תל־אביב / בוטניקה 

וימנברג גדעון, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: עלוקות! עלקות 

ויינר בן־ציון, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / כימיה 

וינברג חיים, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עמוד השדרה 

וינפלד דוד, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / עברית, ספרות (בחלקו) 

ויסכרג דוד ברור, ד״ר 

אוהיו, פרופסור־חבר בהיברו יוניון קולג׳ / הערכים: סנחריב; סרגון 

ויסמן שולמית, ד״ר 

תיפח, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: סרוט, נ. 

וסרמן הנרי, 

ירושלים ) היסטוריה; תו״י 

ורבלובסקי רפאל יחודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סקרמנט 

ורדי חיים, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת תל־אביב- / הערך: סלזינים 

ורהפטיג שלם, ד״ר 

ירושלים / הערך: עבודה (בחלקו) 

זגהר פליבס, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך; עור 

זחרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זילברנר ארמונד, ד״ר 

ירושלים. פרופסור בא־ניברסיטה העברית / הערך: סן־סימון, ק. א. (בחלקו) 

זילברשלג יצחק, ד״ר 

אוסטין, פרופסור באוניברסיטת טכסס / הערך: סקלר, ד. ה. 

זמברג יהודה, ד״ר 

היפה, משרד החקלאית / הערך: עופות, מחלות־ 

זנדבנק שמעון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: ספור קצר, נובלה 

חביבי אליהו, ר״ר 

ירושלים. מרצה כאיניברסיטה העברית / הערך: סכרין וממתיקים מלאכותיים 

חזן־רוק גלית,.^. 8 

ירושלים, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / הערך; סקנדינויה (בחלקו) 

חכם עמום, .\״ 8 

ירושלים / מקרא 

חמיאל חיים, ד״ר 

ירושלים, מורה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

חן קלרח, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

חנני אברהם, . 8,50 
ירושלים / מוסיקה; מתמטיקה 

חסון יצחק, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת חיפה / הערך: עבד אל־מלך אבן מרואן 


טאוברט זיגפריד 

הוכשטדט, מנהל יריד הספרים בפרנקפורט / הערך: ספר (בחלקו) 

טרפי,י גד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עזבון (בחלקו) 

טואף אריאל, הרב ד״ר 

ראשון לציון, מרצה באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סלרנו (בחלקו) 

טננכוים מרדכי, 

אשקלון / הערך: סנוסי 

טרטקובר אריה, ד״ר 

ירושלים, הקונגרס היהודי העולמי / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

טריפונוביץ לזר, ד״ר 

בלגרד / הערך: סרביה, אמנות 

יאפו-הופמן עדית, ד״ר 

ירושלים, / הערך: סלפוגט, מכס 

יניב קרן, .^. 8 

ירושלים / סרביה, גאוגרפיה 

יעקבי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה ביזאנטית 

יערי אברהם (ז״ל) 

הערך; סמיטיץ׳, גדליה 

יפה בנימין, 

ירושלים / הערכים: סקוט, צ׳רלז פרסטויץ'; עליאש, מרדכי 

בגן אליעזר, ד״ר 

קרית־חיים. מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: סלקינסון, י. א. 

כהן אדיר, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: עברית. ספרות (בחלקו) 

כהן אהרן מרדבי, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סכרת (בחלקו) 

כחן אריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / מתמטיקה! אסטרונומיה 

כהן דליה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: עוד ולאוטה 

כהן חיים י., ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; עדן (בחלקו) 

כהן קיטי, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

כץ אברהם, ח״ב 

ירושלים, מורה באוניברסיטת תל־אביב / גאוגרפיה 

כרם שושנה, 

ירושלים / הערך; סרדו, ויקטורין 

כרמל ישראל,.^. 8 

ירושלים / היסטוריה 

לוין ישראל, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבד באוניברסיטת ת״א / הערך: עברית, ספרות 
(בחלקו) 

לוינגר יוסח, 

קרית־מוצקין / היסטוריה של ארצות הבלקן! נצרות 

לוינגר יעקב, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סנה. מ. (בחלקו) 

לוינסון חנן, ר״ר 

מושב נטעים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך; סרטנים 

לוינסון רוכרט א., ד״ר 

סן פרנסיסקו / הערך: סן פרנסיסקו, יהודים 

לזר משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / ספרויות רומניות 

ליכוכיץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבן ז׳ורז׳ 

בולון / הערך: סנד, ג׳ורג׳ 



9 


רשימת המחברים 


10 


ליבנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם; ציונות 

ליבם יוסף ג., ד״ר 

ירושלים / הערך: סנקה. לוקיוס אניוס (בחלקו) 

ליסק משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: עלית 

ליפמן ויוויאן דוד 

לונדון / הערכים: סלומונז, סר דיויד; סמואל, הרברט לואיס 

ליפצין סול (שלמד.), ד״ר 

ירושלים, הקולג׳ האמריקני / הערך: ספיר. מוריץ גוטליב 

ליפשיץ חוה, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: ספקטרוממר־מסות 

לנדאו דב, ד״ר 

פתודתקוה, מרצה בא־ניברסיטה בר־אילן / הערך: עברית. ספרות (בחלקו) 

לפידות רות, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / משפט בין־לאומי 

מאיר אמציח י., ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / כימיה 

מגרון שאול, .\/. 8 

ירושלים, עהר־הוראה באוניברסיטה העברית / הערך: סנסקרט 

מוברג קרל אכסל, ד״ר 

גטבורג, פרופסור באוניברסיטת גטבורג / הערך: סקנדינויה (בחלקו) 

מוצקין אריה ליאו, ד״ר 

היפה, מרצה בכיר (אורח) באוניברסיטת חיפה / פילוסופיה 

מורג שלמה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / עברית, לשון (בחלקו) 

מיוזם הלמוט, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

מיכאל ראובן, ד״ר 

אפיקים, מרצה במכללת עמק־הירדן / הערך: סכסוניה. זכסן, יהודים 

מלכיאל יעקב, ד״ר 

קליפורניה. פרופסיר באוניברסיטת קליפורניה / הערך: ספרדית, לשון 

מנור פאול, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ספרד (בחלקו) 

מנטל הוגו, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סנהדרין (בחלקו) 

מעוז מיטה, ד״ר 

ירושלים. פרופס־ר־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים; עבד אל־חמיד; 
עלוים 

מראני אבישלום, ד״ר 

רחובות, פרופסוריחבר בא־ניברסיטה העברית / הערך; סלק 

מר־חיים עמום, .^.סן 
ירושלים / הערך: ספיר, פנחס 

מרטון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית: תו״י בהונגריה 

נגב אברהם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עבדת 

נדבה יוםן 6 , ד״ר 

חיפה, פרופסוריהבר באוניברסיטת ׳חיפה / תו״י; מדע המדינה 

נוה יוסף, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: עברי. כתב (בחלקו) 

ניב יהודה, .^, 8 

תל־אביב / הערכים: סקרובוסקו, י, דה 1 סקרי, ג׳. ג/ 

ניר צבי 

קרית־מוצקין / הערך: סלובקיה (בחלקו) 

נסטיר אברהם, ד״ר 

כן דיאגו, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערך: סךדיאגו (בחלקו) 

נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות פרסית 


סואן דן, ד״ר 

תל־אביב / הערך: סמואה, איי (בחלקו) 

סולטמן מיכאל, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: עבדות (בחלקו) 

סופר ישראל, ,\/, 8 

ירושלים / הערך : ספר (בחלקו) 

פיון עמנואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עבאסים 

סימון רחל, 

ירושלים, אסיסטנטית באיניברסיטה העברית / הערך: עמאן ומסקט (בחלקו) 

סלוצקי יהודה, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה 

ממיט ג׳דיט, ד״ר 

הולנד, פרופסור־עוזר באוניברסיטת כרונינגן / הערך: סרוק (בחלקו) 

סמילן שמעיה, 

ירושלים / הערך: סרגט. ג׳וזפה 

ספיין ברי, ד״ר 

לונדון, ביה״ס למדע ולטכנולוגיה / הערך: סמינסקי. אלעזר 

מדודיו ברונו, מהנדם 

רמת־גן / הערך: עור וברסקאות (בחלקו) 

סרמוניטה יום;? ברוך, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סלם, ש. ק. 

עודד בוסתנאי, ד״ר 

היפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / מקרא 

עפרון זוסיא 

עין־חרוד, מנהל המשכן לאמנות / הערך: ספר תורה (בחלקו) 

פאי אברהם, ד״ר 

רמת־גן, משרד החקלאות / הערך: עז 

פורמן דניאל 

ירושלים / הערך: ספלים, יהודים 

פורת אשר, ד״ר 

ירושלים, מהנדס חוקר באוניברסיטה העברית / הערך: סרוומכניזם 

פטינקין דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סמיואלסון, פ. א. 

פיק פנחס, רס״ן(מיל.), ד״ר 

ירושלים / צבא; היסטוריה צבאית וכללית 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / סרה, ז׳ורז׳ 

פלדמן דיאנה, .מ.£. 4 ו 

מסצ׳וסטס / הערך: ספרד (בחלקו) 

פלדמן פטיוון, 

מסצ׳וסטס. מדצה־אירח באוניברסיטת קלרק / גאיגרפיה 

פלוסר דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור בא־ניברסיטה העברית 1 הערכים: עלית־משה: עם ישראל 
(בחלקו) 

פלורסהיים יואל, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: עם ישראל (נישואי 
תערובת, טבלה) 

פליקס יהודה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: סכות, חג ה־: סנה 

פלק זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבד באיניברסיטה העברית / הערכים: ״עזרה״! עם 
ישראל (בחלקו) 

פדוידנברג גדעון, ד״ר 

ירוישלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

פרוינד רפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: ספרד (בחלקו) 

פדטיג־גרינברג אירנה, ד״ר 

ירושלים, עובדת־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: ספרד, צומח 



11 


רשימת המחברים 


12 


פריירייך שאול, ד״ר 

ירושלים / הערך: סלן (בחלקו) 

פרינץ קרל, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: עבדות (בחלקו) 

צכן יאיר 

בת־ים / הערך: סנה. משה (בחלקו) 

צוק־רמון זהר, . 41.50 

פתח־תקוה, המכון לחקר שמירת הטבע של אוניברסיטת ת״א / זואולוגיה 

צורנמל משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ספוגיים 

צימרמן משה, . 41.4 

ירושלים. אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סר, חבל ה־ (בחלקו) 

צפריר יורם, . 41.4 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: עזה (בחלקו) 

קואומו לואיזה,. 0 ."ס□ 

ירושלים, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / הערכים : סנצרו, י.; סקטי. פ. 

קוטשר יחזקאל, פרופ׳ (ז״ל) 

הערך : עברית, לשון (בחלקו) 

קוצץ מיפאל, ד״ר 

תל־אביב, מורה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סקוט, סר וולטר (בחלקו) 

קטן משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / ביבליוגרפיה: הערך: ספיר, 
אנדרי 

קירר נחום, ד״ר 

נס־ציונה, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עגבניה 

קיפנים כדוד, . 41.50 

היפה, מדריך באוניברסיטת חיפה / הערך: סן חואן 

קלוזגר יהודה אריה, ד״ר (ז״ל) 

ספרות כללית 

קליין־פרנקה פליקם, ד״ר 

ירושלים, מרצד, בכיר בא־ניברסיטה העברית / הערך: סרצנים. סרקנים 

קלינמן לודמילה, ד" ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / ספרות רוסית 

קמפינסקי אהרן, . 41.4 

ירושלים, מדריד באוניברסיטת ת״א / הערך: ססניס 

קסטל כלב, . 41.0 

קבוץ נצר סרני / הערך: סרני, אנצו חיים 

קפלן צבי 

ירושלים / תלמוד; ספרות רבנית 

קראום כרוך 

ירושלים / הערכים: סן פרנסיסקו: סקרמנטו 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרסל נצל 

חולון / ציונות 

קרשטיין שלמה (ז״ל) 

הערך: ספר !בחלקו) 

רבא יואל, ד" ר 

הרצליה, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה של אירופה המזרחית 

רכינוכיץ לוי יצחק, הרב ד" ר 

ירושלים / הערכים: עמיאל, משה אביגדור! עם ישראל (בחלקו) 

רכינוכיץ מנחם, . 41.50 

ירושלים / ביוכימיה; רפואה 

רוכינזון זאב, . 1.4 ׳*) 

תל־אביב, מורה באוניברסיטת ת״א / הערך: עבדות (בחלקו) 

רוגליץ׳ יוסף, ד״ר 

זגרב. פרופסור באוניברסיטה / גאוגרפיה 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באיניברסיטה העברית / בלשנות 


רוזנכליט פנחס, ד״ר 

מקוה־ישראל, מרצה באוניברסיטות תל־אביב ובר־אילן / הערך: עם ישראל 
(בחלקו) 

רוזנמן אליעזר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סמטה 

רומנו ג׳ורג׳ו, ד״ר 

תל־אביב, עתונאי / הערך: סן ניקנדרו 

רונן אברהם, ד" ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רחום אילן, ר״ד 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: סן־מרטין. ח. דה 1 
סרמינטו, ד. פ. 

רחמן שלום, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

ריבלין צבי, מהנדס (ז״ל) 

הערכים: שכר (בחלקו); עגלה ומרכבה (בחלקו) 

רינות חנוך, ד״ר 

ירושלים / הערך; סלודור, יוסף 

רסקין הלל, ד״ר 

ירושלים. מורה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: ספורט 

שכיב שמואל, . 41.4 , 

ירושלים / תרבות קלאסית 

שכיד אליעזר, ד״ר 

ירושלים. פריפסור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות עברית 

שוסמן אביבה, . 41.4 

ירושלים, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / הערכים: סנה: עלי אבן־אבו 
טאלב 

שחך אליקים, . 41.50 

הוד השרון / הערך: ספנות וכלי שיט (בחלקו) 

שטיינכרגר יצחק, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עדשה 

שטייניץ עזרא, ד״ר 

ירושלים / הערך: סכר (בחלקו) 

שטיינר יעקב, ד״ר 

ירושלים, מורה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סרוס (בחלקו) 

שטרן מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

שטרן שמעון, . 41.4 

היפה, מדריך באוניברסיטת חיפה / גאוגרפיה 

שייכר אלכסנדר, ד״ר 

בודפסט, מנהל בית־המדרש לרבנים / הערך: עבדיה הגר (בחלקו) 

שיפמן פנחס, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: עזבון (בחלקו) 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 

שמואלכיץ אריה, . 41.4 

תל־אביב. עובד־מחקר באוניברסיטת ת״א / הערכים: סלים; סלמאן 

שמיר גרשון, . 41.4 

ירושלים /גאוגרפיה 

שמלץ עוזיאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: עם ישראל (בחלקו) 

שמעוני יאיר, ד״ר 

ירושלים / פיסיקה; טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים. סגן מנהל כללי, משרד החוץ / הערך: סעיד, נורי א(ל)־ 

שעדי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרצה במכללת בית ברל / הערך: סן־דיסט, ל. א. ל. 

•טפיגל נתן, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תרבות קלאסית 



13 


רשימת המהברים 


14 


שפיגל רננזו, . 14 * 

ירושלים / הערך: סרדיניה (בחלקו) 

שפייזהנדלר עזרא, ד״ר 

ירושלים, פרופסור (אורח) באוניברסיטה העברית / הערך: עברית, ספרות 
(בחלקו) 

שפיצד יהודית, . 8.4 

ירושלים / אמנות 

שפירא בנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ביוכימיה 

שצמילר מאיה, . 1.4 * 

חיפה / היסטוריה של צפין אפריקה 

שקד גרשון, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות עברית 


שדר פיליפ, פרופ׳ (ז״ל) 

הערך: סקנדינויה (בחלקו) 

שרשבסקי בן־ציון, ד" ר 

ירושלים, שופט בבית־המשפט המחוזי / הערך: עגונה 

תא־שמע ישראל, . 14 * 

ירושלים / ספרות רבנית; חכמת ישראל 

תדמור היים, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מזרח קדום 

תדמור מרים, . 1.4 * 

ירושלים, אוצרת במוזיאון ישראל / הערך: סקיתים, סקיתיה (בחלקו) 

תורן חיים, . 14 * 

ירושלים / הערך: ספר (בחלקו) 



15 


16 


ראשי־תיבות של שמרת הכלחבדים 


= יהואש הירשברג 

י. היר. 

~ גדעון פרוידנברג 

ג, ס. 

= אפרים אלימלך אורבך 

א. א. א. 

= יואב ויזל 

י. וי. 

גרשם שלום 

ג. ש. 

= אוריאל אופק 

א. אום. 

= יצחק חסון 

י. חס. 

= גרשון שמיר 

ג. שט. 

= איתמר אבן־זהר 

א. א.*ז. 

= יוסף לוינגר 

י. לו. 

= גרשון שקד 

ג. שק. 

= אהרן אנקר 

א. אנ. 

= יהושע מאיר גרינץ 

י. מ. ג. 

= גיורא אגם (טייכמן) 

גי. אג. 

= אלישע אפרת 

א. אפ. 

= יוסף נדבה 

י. נד. 

= דוד אברהמי 

ד. אב. 

= אליהו אשתור 

א. אש. 

= יוסף נוה 

י. נוה 

= דן אלמגור 

ד. אל. 

= איתן בורשטיין 

א. בו. 

= יהודה סלוצקי 

י. ס. 

= דוד אשרי 

ד. אש. 

= ארי בר־זכאי 

א. ב.־ז. 

= יהודה פליקס 

י. פל. 

= דב בן־אבא 

ד. ב.־א. 

= אדם בן־טוביה 

א. ב. ט. 

= יורם צפריר 

י. צם. 

= דוד ברוך ויסברג 

ד. ב. ו. 

= אורה בן־שלום 

א. ב.־ש. 

= יהודה קדמון 

י. קר. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= אלפרד ג׳וספה 

א. ג׳ום. 

= יוסף רוגליץ׳ 

י. רו. 

= דוד וינפלד 

ד. וי. 

= אירנה גרבל 

א. ג-ל 

= יעקב שטיינר 

י. שט. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

= אסתר גרזון־קיוי 

א. ג.־ק. 

= יעקב שמעוני 

י. שם. 

= דליה כהן 

ד. כ. 

= אהרן גרינהוט 

א. גר. 

= יהודית שפיצר 

י. שם. 

= דב לנדאו 

ד. לנ. 

= אירנה גרומך־שירון 

א. גרש. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= דוד פלוסר 

ד. פ. 

= אדמונד זילברנר 

א. ז. 

- יאיר צבן 

יא. צ. 

= דניאל פורמן 

ד. פו. 

= אליהו חביבי 

א. חב. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= דן פטינקין 

ד. פט. 

= אברהם חנני 

א. חג. 

= יהודה זמברג 

יה. ז. 

= דוד אריאל 

דו. א. 

= אריה טרטקובר 

א. ט. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= דיאנה פלדמן 

די. פ. 

= אמציה י. מאיר 

א. י. מ. 

= יהודה מרטון 

יה. מ. 

= דן סואן 

דן ס• 

= אליעזר כגן 

א. כג. 

= יוחנן בוהם 

יו. בו. 

= הרמן הולנדר 

ה. הו. 

= אדיר כהן 

א. כה. 

= יונה פישר 

יו. פי. 

= הנרי וסרמן 

ה. וס. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= יואל פלורסהייס 

יו. פל. 

= הלמוט מיחם 

ה. מי. 

= אבישלום מראני 

א. מ. 

= יואל רבא 

יו. ר. 

= הוגו מנטל 

ה. מג. 

= אהרן מרדכי כהן 

א. מ. ב. 

= יחזקאל קוסשר 

יח. ק. 

= הלל רסקין 

ה. רם. 

= אברהם נגב 

א. נג. 

= יעקב אורבך 

יע. או. 

= ויוויאן דוד ליפמן 

ו. ד. ל. 

= אודיה צבי אנגלמן 

א. צ. אנ. 

= יעקב לוינגר 

יע. ל. 

= ז׳ן א. דיקורנו 

ד. א. ד. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

= יעקב מלכיאל 

יע. מ. 

= זיגפריד טאוברט 

ז. ט. 

־= אברהם שלמה הלקין 

אש. הל. 

= יצחק אלפסי 

יצ. אל. 

= ז׳ורז׳ ליבן 

ז׳. ל. 

= אליעזר שביד 

א. שב. 

= יצחק בן־סירה 

י צ. ב.־ס. 

= זוסיא עפרון 

ז. ע. 

= אליקים שחף 

א. שח. 

= יצחק גרטי 

י צ. ג. 

= זאב פלק 

ז. פ. 

= אלכסנדר שייבר 

א. שי. 

= יצחק גולדשלג 

י צ. גו. 

= זהר צוק־רמון 

ז. צ.־ר. 

= אברהם גרוסמן 

אב. גר. 

= יצחק שטיינברגר 

יצ. ש. 

= זאב רובינזון 

ז. רו. 

= אברהם דוד 

אב. ד. 

= ישראל אדלר 

יש. א. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אברהם דורון 

אב. דו. 

= ישראל לוין 

יש. ל. 

= חיים ביינארט 

ח. ב. 

= אברהם הוכמן 

אב. הו. 

= ישראל סופר 

יש. ם. 

= חנוך גוטפרוינד 

ח. גו. 

= אברהם פאי 

אב. פא. 

= כלב קסטל 

כ. ק. 

= חיים גייפמן 

ח. גי. 

= אביבה שוסמן 

אב. ש ו. 

= לואיס ג׳יקובס 

ל. ג/ 

= חיים גרשוני 

ח. גר. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= לזר טריפונוביץ׳ 

ל. ט. 

.= חיים הלל בן־ששון 

ח. ה. ב.־ש, 

= אהרן אופנהיימר 

אה. או. 

= לוי יצחק רבינוביץ 

ל. י. ר. 

= חיים חמיאל 

ח, חט. 

= אהרן בונדי 

אה. ב. 

= לודמילה קלינמן 

ל. קל. 

= חיים י. כהן 

ח. י. כ. 

= אירנה פרטיג־גרינברג 

אי. פ. 

= מערכת 

מ. 

= חוה ליפשיץ 

ח. לי. 

= אסתר גולדנברג 

אס. ג. 

= מיכאל אבי־יונח 

מ. א. י. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אפרים ארני 

אפ. א. 

= משה אלטבאואד 

מ. אל. 

= חיים תדמור 

ח. ת. 

= אריה אבולעפיה 

אר. אב. 

= מנחם אמיר 

מ. אט. 

= חיים תורן 

ח. תו. 

= אדיה גראבויס 

אר. גר. 

= מאיר בניהו 

מ. ב. 

= חגי בן־שמאי 

חג. ב. 

= אריאל טואף 

אר. ם. 

= מלאכי בית־אריה 

מ. בדא. 

= חיים ברנט 

חי. ב. 

= אריה שמואלביץ 

אר. שם. 

= מקם בילן 

מ. ביל. 

= חיים וינברג 

חי. ו. 

= אשר פורת 

אש. פו. 

= משה דוד הר 

מ. ד. ה. 

= חנן לוינסון 

חג. ל. 

= ברנרד דב גנצל 

ב. ד. ג. 

= מנחם דור 

מ. דו. 

= חנוך רינות 

חג. ר. 

= בן־ציון וחולדר 

ב. וח. 

= מרדכי וורמברנד 

מ. ו. 

= טוני אלסנר 

ט. א. 

= ברונו סרודיו 

ב. סר. 

= מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= טובה ארזי 

ט, אר. 

= בוסתנאי עודד 

ב. ע. 

= מרדכי טננבוים 

מ. טנ. 

= יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= בן־ציון ויינר 

ב.־צ, ו. 

= משה לזר 

מ. ל. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= ברוך קראום 

ב. קר. 

= משה ליסק 

מ. ליס. 

= יהושע בן־אריה 

י. ב.־א. 

= בנימין שפירא 

ב. שם. 

= משה מעוז 

מ. מע. 

= יוסף בן־דוד 

י. ב.־ד. 

־■ בן־ציון שרשבסקי 

ב. שר. 

= מיכאל סולטמן 

מ. סו. 

= יהושע בלאו 

י. בל. 

= גאולה בת־יהודה 

ג. ב.־י. 

= מנחם צבי ברקאי 

מ. צ. ב. 

= יוסף ברוך סרמוניטה 

י. ב. ם. 

= גודדון דונלדסון 

ג. ד. 

= משה צורנמל 

מ. צו. 

= יוסף ברסלבי 

י. בר. 

= גדעון ויטנברג 

ג. ו. 

= משה צימרמן 

מ. צי. 

- יוסף ג.. ליבם 

י. ג. ל. 

= גלית חזן־רוק 

ג. חדר, 

= מרים תדמור 

מ. ת. 

= יוסף דן 

י. ד. 

= גד טדסקי 

ג. ט. 

= מיכאל ברקאי 

מי. בר. 

= יהודה דון 

י. דו. 

= ג׳דיט סמיט 

ג׳. סט. 





ראשי־תיבות יגול שמית המחברים 


רבקה בר־יוסף 

= 

ר. ב.־י. 

= פאולו בטה 

פ. בט. 

= מיכאל קוצין 

מי. קו. 

רות בנדל 

= 

ר. בנ. 

= פרד ברונר 

פ. בר. 

= מנשה הראל 

מג. הר. 

רות לפידות 

= 

ר. לם. 

— פול גראף־פטרסן 

פ. ג.־פ. 

- מנחם רבינוביץ 

מג. ר. 

ראובן מיכאל 

= 

ר. מי. 

= פליכס זגהר 

פ. זג. 

= מנחם שטרן 

מג. ש. 

רחל סימון 

— 

ר. ם. 

= פאול מנור 

פ. מג, 

= משה בר־אשר 

מש. ב.־א. 

רפאל פרומד 


ר. פר. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= נפתלי וידרא 

נ. ו. 

רנטו שפיגל 

_ 

ר. שם. 

= פנחס רוזנבליט 

פ. ר. 

= נחום קירר 

נ. קי. 

רוברטו בקי 

= 

רו. ב. 

־= פנחס שיפמן 
- פילים שרר 

פ. שי. 

פ. שר. 

= סטיפן אולמן 
= סטנלי איסר 

ס ס 

% % 

שמואל אחיטוב 

־- 

ש. אח. 

= צבי ברנזון 

צ. ב. 

= סטיוון פלדמן 

ם. םל. 

שלו תוסר 

= 

ש. מ. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= עלי איתן 

ע. אי. 

שמואל הורביץ 

= 

ש. ה. 

- רפאל יהודה צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 

= עמנואל גיל 

ע. ג. 

שלם ורהפטיג 

= 

ש. ו. 

= צבי ניר 

צ. נ. 

= עמום חכם 

ע. ח. 

שמעון זנדבנק 

= 

ש. זג. 

= צבי עלי בקר 

צ. ע. ב. 

= עמוס מר־חיים 

ע. מ.־ח. 

שלמה מורג 

= 

ש. מ. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

= עמניאל סיון 

ע. ס. 

שאול מגרון 

= 

ש., מג. 

- צבי ריבלין 

צ. רי. 

= עוזיאל שמלץ 

ע. שמ. 

שלום רחמן 

= 

ש. רח. 

= קרל אכסל מוברג 

ק. א. מ. 

= עזרא שפייזהנדלר 

ע. שם. 

שמואל שביב 


ש. שב. 

= קרל גוגנהיים 

ק. ג. 

= עזרא שטייניץ 

עז. ש. 

שמעון שטרן 

- 

ש. שט. 

= קלרה חן 

ק. ח. 

- עסיאל ברוש 

עם. ב. 

שאול פריירייך 

= 

שא. ס. 

= קרן יניב 

ק. י. 

־- פנחס אמתי 

פ. אמ. 

שלמה קרשטיין 

= 

של. ק. 

= קיטי כהן 

ק. כ. 

= פאני אפשטיין 

פ. אם. 

שמואל אברמסק׳ 

= 

שמ. א. 

= קרל פרינץ 

קר. פ. 

= פנהם ארצי 

פ. אר. 




19 


20 


דאשי־תיבות וקייצוו־רם 


ח , 

= ברית המועצות 

בריה״מ 

אי אפשר 

= 

א׳ א 

ח״א 

= בית שמאי 

ב״ש 

אלף בית: אלפאבית 

= 

א״ב 

ח״ב 


בת״ח, / 

אב־בית־דין 

— 

אב״ד 

חב״ד 

= בתי־(ה)חולים 

בתה״ח 1 

אדוננו מורנו ורבנו 

־־ 

אדמו״ר 

חבה״ל 


בתח״ר, ן 

אבות דרבי נתן 

= 

אדר״נ 

ח״ג 

־" בתי־(ה)חרושת 

בתהח״ר 1 

ארצות הברית 

= 

אה״ב 

חג׳ 


בתי״ד, ין 

אפריקה הדרומית 

= 

אה״ד 

ח״ד 

= בתי־(ה)דין 

בת״ד, > 

אבן העזר 

= 

אה״ע 

חו/ חול' 


בתה״ד 

אור זרוע 

= 

או״ז 

חוה״ם 


בתכ׳־נ, 1 

אורח חיים 

= 

או״ח 

חו״ל 

= בתי־(ה)כנ 0 ת 

בתה״כ 1 

אומות מאוחדות 


או" ם 

חו״מ 


בתמ״ד, ] 

אוצר הגאונים 

— 

אוצה״ג 

חז״ל 

־־ בתי־(ה)מדרש 

בתהמ״ד 1 

אחר־כך 

= 

אח״כ 

חיד״א 


בתמ״ש ,) 

ארץ־ישראל 

= 

א״י 

חי״ר 

= בתי־(ה)משפט 

בתהמ״ש) 

איטלקית 

= 

איט׳ 

חשמ״א, ן 


בת״ס, / 

איכה רבתי 

= 

איכ״ר 

חשמו״א 1 

- בתי־(ד,)ספר 

בתה״ם 1 

אם־כן 

= 

א׳׳כ 

חשמ״ב, ן 

- גרם 

ג', גר' 

אמסטרדם 

= 

אמ״ד 

חשמו״ב \ 

= גיטין 

גיט׳ 

אנגלית 

= 

אנ׳, אנג׳ 

חשמ״ג, ׳ 

- גם כן 

ג״כ 

אסתר 

= 

אס' 

חשמו״ג 1 

- גמילות חסדים 

גמ״ח 

אף־על־פי 

= 

אע״פ 

טוש״ע 

= גרמנית 

גרמ׳ 

אף־על־פי־כן 

5- 

אעפ״ב, ן 

טמם׳ 

= דברים 

דב' 



אעפי״כ 1 

י״א 

= דברים רבה 

דב״ר 

אנגלו־פלסטיין קומפני 

= 

אפ״ק 

יב׳, יבמ , 

- דברי הימים 1 דיבור המתחיל 

ד״ד, 

ארגון צבאי לאומי 


אצ״ל 

יה/ יהיו׳ 


דה״א. ן 

ארמית 

= 

אר׳ 

יה״ב׳ ן 

- דברי הימים א׳ 

דהי״א 1 

בבא בתרא 

= 

ב״ב 

ימה״ב 1 


דה״ב, 1 

בדרך־כלל 

= 

בד״כ 

יו״ד 

= דברי הימים ב׳ 

דהי״ב \ 

בית הלל 

= 

ב״ה 

יוו׳ 

= דין וחשבון 

דו״ח 

בזמן הזה 

= 

בזה״ז 

יו״ר 

= דברי ימי 

ד״י 

ביבליוגרפיה 

־ = 

ביב׳, ביבל׳ 

יח׳, יחז , 

= דניאל 

דנ ׳ , דני׳ 

בית־(ה)דין 

_ 

בי״ד■ 1 

י״ל 

= דפוס ראשון 

דם" ר 



ביה״ד 1 

יל״ג 

= דקדוקי סופרים 

דק״ס 

בית־המקדש 

= 

ביהמ״ק 

ילק״ש 

= דוקטור 

ד״ר 

ביוחהוחולים 

*3 

בי״ח, ) 

ימה״ת 

= דרבי ישמעאל 

דר״י 



ביה״ח 1 

יד/ ירמ ׳ 

= הלכה א¬ 

ה״א 

בית־(ה)הרושת 

_ 

ביח״ר, ] 

יר/ירי/ן 

¬־ אדוננו רבי יצהק(לוריא) 

האר״י 



ביהח״ר 1 

ירוש׳ 1 

־־ הגאון רבי אליהו 

הגר״א 

ביכורים 

= 

ביב/ ביכו׳ 

יש/ ישע׳ 

= הוציא לאור, הוצא לאור 

הו״ל 

בי־ת*(יה)כנסת 


ביכ״נ, / 

כ״א 

= הוצאה, הוצאת 

הוצ׳ 

• י■ / 1 1 1 4 


ביהכ״ג 1 

כ״ג. הכה״ג 

= הוריות 

הור׳ 

בין־לאומי, בין־לאומיים 

= 

בי״ל 

כדה״א 

= הלכה, הלכות 

הל׳ 



בימ״ד, ן 




בית־(ה)מדרש 

— 

1 

כ״י, כת״י .> 

י הסתדרות 

הסת׳ 



ביהמ״ד 1 

כתה׳״י ! 

= הקדוש־במד־הוא 

הקב״ה 

בית־(ה)משםט 

_ 

בימ״ש, 1 

כי״ח 

= השווה 

השו׳ 



ביהמ״ש 1 

כ״כ 

= השומר הצעיר 

השוה״צ 

בית־(ה) 0 פר 

— 

בי זי ן 

כל׳. כלו׳ 

= ויקרא 

ויק׳ 



ביה״ס 1 

כ״ע. ) 

- ויקרא רבה 

ויק״ר 

ברית טרומפלדור 

= 

בית״ר 

כה״ע, ^ 

= וכדומה 

וכד , 

בכורות 

= 

בב/ בכו׳ 

כתה״ע 1 

= וכוליה 

וכו' 

בא־כוח 

= 

ב״כ 

כר׳ 

- וכיוצא בזה, וכיוצא באלה 

וכיו״ב 

בכל־זאת 

= 

בכ״ז 

כ ש "כ 

- ועד הפועל 

ועה״פ 

בבא מציעא 

־ 

ב״מ 

ו־רז' ריחו׳ 

- זאת אומרת 

ז״א 

במדבר 

= 

במ׳, במד׳ 

כת ׳ כתו 

= זה את זה 

זא״ז 

כמדבר רבה 

כ¬¬ 

במ״ר 

לאט׳. לט׳ 

= זבחים 

זב׳ 

בעל־חיים. בעלי־חיים 

ד¬ 

בע״ח 

ל״ח 

--- זכר ונקבה 

זו״נ 

בעליפה 

= 

בע״ס 

לח״י 

= זוהר חדש 

ז״ח 

בעל־שם־טוב 

= 

בעש״ט 

ל״י 

= זכריה 

זכ׳ 

בבא קמא 

= 

ב״ק 

ליט' 

= זכרונו לברכה; זכור לטוב 

ז״ל 

בראשית רבה; בר רבי; בן רב 

= 

ב״ר 

לסה״נ. ן 

= זה לזה. זו לזו 

זל״ז 

בראשית 

= 

בר׳, ברא׳ 

לספה״נ 1 

= זכר רבים 

ז״ר 

ברכות 

= 

בר׳, ברב׳ 


= חירבת 
= חלק א׳ 
= חלק ב׳ 

־ חכמה, בינה, דעת 
= חבר הלאומים 
= חלק ג׳ 
= חגיגה 
= חלק ד , 
= חולין 
= חול־המועד 
= חוץ־לארץ 
= חושן משפט 
= חכמינו זכרונם לברכה 

- חיים יוסף דוד אזולאי 
= חיל רגלים 

= חשמונאים א׳ 

= חשמונאים ב ׳ 

= חשמונאים ג׳ 

= טור שלחן ערוך 
= טמפרטורה 
= יש אומרים 
= יבמות 

- יהושע 

= ימי הביניים 

= יורה דעה 
= יוונית 
= יושב־ראש 
= יחזקאל 

= יצא לאור, יצאו לאור 
= יהודה ליב גורדו! 
־ ילקוט שמעוני 
= ים התיכון 
־ ירמיהו 

ירושלמי 

־ ישעיהו 
= כל אהד 

- כהן גדול, הכהן הגדול 
־ כדור הארץ 

־ כתב־יד, כתבי־(ה)יד 

- כל ישראל חברים 
־ כמו־כן 

= כלומר 

כתב(י)־עת,כתב(י)־העת 

- כרך, כרכים 

- כל שכן 
־ כתובות 

= לאטינית 
= לשון חכמים 
= לוחמי חירות ישראל 
= לירה ישראלית, לירות ישראליות 
= ליטאית 

לספירת הנוצרים 



21 ראשי־תיפות וקיצורים 


- רבי אברהם בן עזרא 

ראב״ע 

־- ספר מצוות גדול 

סמ״ג 

= לפני ספירת הנוצרים 

לפסה״ג, ן 
לפה״ס 1 

= רב אב־בית־דין! 

ראב״ד 

־•׳ סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

רבי אברהם בן דוד 


- סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= מטר, מטרים 

מ׳ 

= רבי אליעזר בן נתן 

ראב״ן 

= סנהדרין 

סנ ׳ . סנה׳ 

= מיליגרם 

מ״ג 

- רבנו אשר 

רא״ש 

= ספר(י) תורה 

ס״ת 

= מגילה 

מג׳ 

= רבנו גרשום מאור הגולה 

רגמ״ה 

=־ עיין; ערך 

ע־ 

= מפקד גדוד 

מג״ד 

= רבי הוד קמחי 

רד״ק 

= עמוד א׳ 

ע״א 

= מדרש הגדול 

מדה״ג 

= ראש השנה 

ר״ה 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

= מהדורה, מהדורת 

מהד׳ 

= רוסית 

רוס׳ 

= עבר־הירדן 

עבה״י 

= מהדורא תנייתא 

מהר-״ת 

= ראש חודש 

ר״ח 

= עברית 

עבר׳ 

= מורנו הרב רבי יעקב 

מהר״י 

= רבי יונה בן גנאח 

ריב״ג 

= על־גבי 

ע״ג 

= מורנו הרב רבי יום־טוב 

מהרי״ט 

= רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= עדויות 

עד , 

= מורנו הרב רבי ליוא(מפרג) 

מהר״ל 

= רבי יצחק (אל)סאסי 

רי״ף 

ז = עולם הזה 

עה״העוה" 

= מורנו הרב רבי מאיר 

מהר״ם 

= ריש מתיבתא; רבי מאיר! 

ר״מ׳ רה״מ 

= עורך־(ה)דין 

עו״ד, 1 

-־ מוציא לאור 

מו״ל 

ראש (ה)ממשלה 


עיה״ד } 

- משא״ומתן 

מו״מ 

= רבי משה איסרליש; 

רמ״א 

= עולם הבא 

עוה״ב 

= מורה נבוכים 

מו״נ 

ראש מפקדה ארצית 


= עבודה זרה 

ע״ז 

= מוער קטן 

מ ו״ק 

= רבי משה בן מימון 

רמב״ם 

= עזרא 

עז׳ 

= מזרח־התיכון 

מזה" ת 

= רבי משה בן נחמן 

רמב״ן 

= על חשבון 

ע״ח 

= מטבע חוץ 

מט "ח 

= רבי משה בן עזרא 

רמב״ע 

= על־יד; על־ידי 

ע״י 

= מטה כללי 

מטכ״ל 

=־ רבי משה חיים לוצטו 

רמח״ל 

= על״ידי־זה 

עי״ז 

= מיליון, מיליונים; מילואים 

מיל׳ 

= ראש מטה כללי 

רמטכ״ל 

= על־ידי־כך 

עי״ב 

= מגלה כיוון־מרחק 

מכ״ם 

= רבי סעדיה גאון 

רס״ג 

= עירובין 

עיר׳ 

= מיליליטר, מיליליטרים 

מ״ל 

= רבי עקיבא 

ר״ע 

= על־כן 

ע״ב 

= מלבים א¬ 

מל״א 

- רבי עמרם גאון 

רע "ג 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

¬ מלכים ב׳ 

מל״ב 

= רשימה קומוניסטית חדשה 

רק״ח 

= על־כל־פנים 

עכ״פ 

= מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל 

מלבי״ם 

= רבי שלמה בן אדרת 

רשב״א 

= עמוד(ים); עמום 

עמ׳ 

= מלחמות היהודים 

מלה״י 

= רבי שלמה בן גבירול; 

רשב״ג 

= על־מנת 

ע "מ 

= מלחמ(ו)ת העולם 

מלה״ע 

רבי שמעון בן גמליאל 


= על־נהר 

ע״נ 

= מילימטהים); מכל־מקום; 

מ״מ 

־־ רבי שמעון בן יוחאי 

רשב״י 

- על־סמך 

ע״ס 

ממלא מקום 


= רבי שלמה יצחקי 

רש "י 

= עיין ערך 

ע״ע 

= מנחות 

מג', מנח׳ 

= ראשי תיבות; רבנו תם 

ר״ת 

- על־פי 

ע "פ, עפ "י 

= מנהל כללי 

מנכ״ל 

= שבועות 

שבר 

= על־פני 

עפ״נ 

= מספר 

מם׳ 

= שביעית 

שבי׳ 

= על־פי־רוב 

עפ״ר, ן 

= מ 0 יל(ו)ת־(ה)ברזל 

מס״ב, ן 

= שמואל דוד לוצטו 

שד״ל 

עפי״ר 1 

מסר,״ב 1 

- שלוחא דרבנן 

שד״ד 

= על קידוש־השם 

עקה״ש 

= מעל־פני־הים 

מעפה״י 

= שיר־השירים 

שר,"ש 

= ערכין 

ערי, ערכי 

= מעל־פני 

מעפ״נ 

= שיר השירים רבה 

שהש״ר 

= ערבית 

ערב׳ 

= מטר מעוקב 

מע״ק, מ״ק 

= שופטים 

שר, שוס׳ 

= על־שם; על־שום 

ע״ש 

= מעשרות 

מעש׳, מע' 

= שולחן ערוך 

שר׳ע, ש״ע 

= עתיק, עתיקה 

עת׳ 

= מפלגת פועלי ארץ־ישראל 

מפא״י 

- שאלות ותשובות 

שו״ת 

= פרקי דרבי אליעזר 

פרר״א, 1 

- - מפלגה קומוניסטית ישראלית 

מק "י 

שר (ה)חוץ 

ש״ח, שה״ח 

פרדר״א 1 

מטר מרובע 

מ״ר 

= שפתי כהן לבעל) 

ש״ד 

= פירוש 

פי׳ 

= משלי 

מיש׳ 

= שמות 

שמר שמר 

= פלוגות מחץ 

פלמ״ח 

= משניות 

מש׳, משני 

= שמואל א׳ 

שמ״א, ן 

= פסחים 

פס׳ 

= מפקד שאינו קצין 

מש״ק 

שמו״א 1 

־- פסיקתא דרב כהנא 

פסדר״ב 

= נגעים 

נג׳ 

= שמואל ב׳ 

שמ״ב, ן 

= פרנקפורט דמיין 

פפד״מ 

= נושא גייסות משוריין 

נגמ״ש 

שמו״ב 1 

- פרופסור 

פרום׳ 

- נדרים 

נד׳ 

= שמות רבה 

שמ״ר, ו 

= צבא הגנה לישראל 

צה״ל 

- נכסי דלא־ניידי 

נדל "ן 

שמו״ר ) 

= צפניה 

צפי, צסנ׳ 

= נולד(ה) 

נו׳ 

= ששה סהרים 

ש״ם 

= צרפתית 

צרם׳ 

= נוסד(ה) 

נום׳ 

= שאול פנחס רבינוביץ׳ 

שפ״ר 

= קילוגרם 

ק״ג 

= נחמיה 

נח׳, נחמ ׳ 

= שבתי צבי 

ש "צ 

= קדמוניות היהודים 

קדה,"י 

= נוער חלוצי לוחם 

נח״ל 

= תל־אביב 

ת״א 

־־ קהלת 

קה׳ 

= נצח ישראל לא ישקר 

ניל״י 

= תנא דבי אליהו זוטא 

תרבא״ז 

= קהלת רבתי 

קה״ר 

= נביאים, כתובים 

נ״ך 

= תהילים 

תה׳, תהי׳ 

= קריאת התורה 

קה״ת 

= נזכר לעיל 

נ "ל 

= תולדות ישראל 

תו״י 

= קילוואט 

ק״ו 

= נגד־מטוסים 

נ"מ 

= תורת בחנים 

תו״ה 

= קילוואט־שעה 

קו״ש 

= נפטר 

נפי 

= תוספות; תוספתא 

תום׳; תוסס׳ 

= קידושין 

קיד׳ 

= נגד־צוללות 

נ״צ 

= תושבים 

תוש׳ 

= קילומטר 

ק״מ 

= נקבה רבים 

נ״ר 

= תורה שבכתב 

תושב״ב 

= קילומטר מרובע 

קמ״ר 

= ספר, ספרים 

ם׳ 

=■ תורה שבעל־פה 

תושבע״ם,! 

־י קילומטר־שעה 

קמ״ש 

= סך הכל 

ס״ה. 0 ד,״כ 

תשבע״פ 1 

- קרית־ספר 

ק״ס 

= ספירת הנוצרים 

סה״ג 

= תלמיד חכם׳ תלמידי חכמים 

ת״ח 

= קרן קימת לישראל 

קק״ל 

= סימן 

סי׳ 

־־ תרגום יונתן 

ת "י 

= ראה ; רבי, רבנו ; רבים 

ר׳ 

= סנטימטמים) 

ס״מ 


22 





23 

תלמוד לומר 

— 

ת״ל 

תוצר לאומי גולמי 

=־ 

תל״ג 

תמונה. תמונות 

= 

תמ ׳ , תמו׳ 

תורה, נביאים, כתובים 

= 

תנ״ד 

תענית 

= 

תע/ תענ׳ 

תרגום, תרגם 

- 

תר , , תרג׳ 

תרומות 

= 

תר׳ 

תלמוד(י)־תורה 

= 

ת״ת 


31100 חז־ 11:01 ז 1 513105 1 ) 11€ ח ס — 11515 

1000 ־ $01 

001 ) 30100 ) 105 * 05 ) ¥0 — 1 ד^ג 

110 ) ־ £01 1 £ 1 ־ £ 11 ס 5 ) 201 ־ 01 ס 10 ^\ — 

105 ) 0 13 ת £ 0 ־ 1 ס 1 *£ 105 ) 10 ) £110 


רא־צי־תיבוית וקיצורים 

!508 

- 10^1511 500131 5(0(1105 

188 

1105 ) 0 ) 5 ס 1 )ג 1 מ 50 0£ 031 ) 100 — 


/" 01 ) £115 1 ) 1 ־ 01 ^\ 0£ 031 ־ 7001 - 

¥1 גש 4 ן 

.ס £) 11 ס 111 ס 05 ס ז £0 ) 1£ ז 55011 ) 13 ) 10 ^ - 

^1590050113 £( (105 ]0(100(0105 

1 \ 0 א 

0 ס 321 § 3 ^ ס 111 ק 3 )£ס 0 ס 10031 ) 13 <£ - 

ם £0 ס 

-ס 0 £00000110 ־ £01 סס 1 ) 153 מ £3 ז 0 — 

( 000 £) 

)ח 10 תקס 01 ז \ 0 < 1 3001 סס 1 ) 3 ־ 01 קס 

ז־ס 

)ס 0 רח 3 ) 0$ " 1 1 ) 01 — 


ת 3 ס 1 ־ 01 \ 11 \נ 110 ) !ס 5 §ח 11 ) 06 ססז? — 

011 ־ £05031 1511 ^ 10 ־ £01 /רח 10 ) 3 ס\נ 

; ז^-? 

- 0 רןס 1 ס/ 2 ח £0310 , 3 ז)\ס 155 ^\׳/ 01 ב? — 


׳ 015 ( 1 ) ־ 101 [ 13551501100 ) 1 ־ 101 ) 10 () 

(^15500 50113 £( 

££! 

05 ע 1 ס| 105 ) 0 )£ 105 ) 110 ׳\ £0 - 

אט 

- 1101(0(1 £43(1005 


24 


) 30100 ) 105 1105 .^ — 1 *^ 

) £15 ס 1 ס 1130 ס־ 1 \/. £1£11031 — ^נ£ 

1030 ־ 0101 ^ 110 ) 0£ £11110110 — 50£ ^£ 

011 ־ 1105031 31 ) 100 ־ 01 0£ 5011001 
־״׳* £0710 31 ס 1 ־ 8 ס 1 ס 0 ג 1 ^ 1 )־ 31 ׳\־) £13 — 1£ !דד 1 ־ 1 

001131 ^ 0 ^ 00110 110100 ^ 0 ־ 1 ( ££01 — ^סעז!־! 

* 110000 0£ £3010 03110031 ־ 101:01 — ( 1££1 

)ס 0 רתקס 0/01 ם 3001 100 ) 00 ־ 1 ) 5 
031 ־ 1001 ת 10 ' 31 ־ 101 רן*£ 301 ־ 151 — 1£1 

1105 ) 0 ) 5 רוד 1 ס 01£ תסס 0£ 031 ־ 001 [ — 05 ! 

1 ) 30 £00000110 1110 £נ> 031 ־ 1001 — 7£5£10 

) 100 ־ 01 1110 0£ /■ 115101 ־ 1 800131 
/^ 5001010 0£ 031 ־ 7001 1511 ^ 0 [ — 115 

1105 ) 0 ) 5 100131 ־ 01 1511 ^ 70 - 05 [ 

ז\\ 10 ׳\ £0 / 1 ) 10 ־ 031 ^) ו 51 ס\ע 70 — 

10 ) $13 \נ £0/31 1110 0£ 031 ) 100 - 5 .^£[ 

/) 50010 




קישוט הסוכה (לשכת העתונות הממשלתית) 


סכות, שם מקום. 1 . תחנתם הראשונה של בני־ישראל ביציאת- 
מצרים (ע״ע, עם׳ 189 ; שבד יב, לזז יג, כ; בם׳ לג, ה—ו), 

היא תכו.(ת), בירת המחוז ה 8 של מצרים התחתונה, המזוהית בתל 
אל־מסח׳ותה במזרחו של ואדי טמילאת שבמזרח הדלתא, כ 20 ק״מ 
ממערב לאיסמאעיליה. השם תכו.(ת) בתעודות מצריות מתייחם 
לפעמים לסביבות העיר (פאפירום אנסטזי ר, שר 56 — 57 ), ששימשו 
איזור מרעה גם לרועים שמיים. יש הסבורים כי תל זה הוא מקומה 
של פיתום וע״כ ם׳ היא פיתום. 

2 . עיר ממזרח לירדן, בנחלת גד (יהר יג, כז), בעמק הפורה 
ע׳ור אבו עבידה, הוא עמק ם׳ (תה׳ ם, ח; קח, ח) שבבקעת הירדן 
המרכזית בין ואדי רג׳ב ובין היבוק. רוב החוקרים מזהים את ם׳ עם 
תל דיר עלא, 12 ק״מ מצפון־מזרח לשפך היבוק לירדן, שהוא התל 
המרכזי בעמק ס׳ (והשר ירוש׳ שבי׳ ט׳, ב׳: "ם׳ היא תרעלה"), 
אולם החפירות במקום ( 1960 — 1962 ) לא אישרו זאת. לדעת אחרים 
ס׳ היא תל אל־ח׳צאץ (בערבית — סוכות) 2.5 ק״מ מערבה. בם׳ 
חנה יעקב אחר פגישתו עם עשו במעבר יבוק (בר׳ לב, כג — לג, 
יז), ולפי הכתוב קראה כך ע״ש הסוכות שעשה שם למקנהו. בתרגום 
ה 70 ניתרגם השם ")עוסונג (=ס׳), אך פעמים מופיע השם 
בתעתיק, ולדברי יוסף בן מתתיהו נקראה גם בימיו ם׳ (קדה״י א׳, 
כ״א, א׳). שרי ס׳ סירבו לספק מזון לגדעון (ע״ע) ברדפו אחר 
המדיינים, ובשובו הענישם (שופ׳ ח, ד—טז). שלמה יצק את כלי 
הנחושת למקדש "בככר הירדן... בין ס׳ ובין צרתן" (מל״א ז, מו), 
ולעיבוד נחושת באיזור יש הוכחות ארכאולוגיות. יתכן שס׳ היא אחת 
הערים (מס׳ 55 ) שנהרסו ע״י שישק. יש אומרים שתיבת "סכות", 
הנזכרת במלחמות דוד בעמון (שמ״ב יא, יא) ובן־הדד בשומרון 
(מל״א כ, יב, טז), מתייחסת לעיר ם׳. 


סכות, חג ה", משלוש הרגלים (ע״ע בית-המקדש, ענד 586 ) ז 
נזכר בשם "חג האסיף", בתוספת הציון "בצאת השנה", או 
"תקופת השנה", הקובע את המעבר משנה חקלאית אחת לאחרת 
(שמ׳ כג, יד—יז; לד, כב—כג). בצד הרובד החקלאי מודגש בתורה 
אפיו הדתי של החג: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני 
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויק׳ כג, מג). על שילוב המו־ 
טיווים — ע״ע חג, עמ׳ 128/9 . בכל מקום נמנה ם׳ כאחרון החגים, 
ומסתבר שאע״ם■ שתקופת האסיף נחשבה לראשית השנה החקלאית, 
היתד, השנה נמנית מניסן (ע״ע). מ״מ לענייני חקלאות, כשמיטה 
ויובל (ע׳ ערכיהם), נחשב הסתיו לראשית שנה, כפי שמסתבר ממצוות 
"הקהל" במועד שנת השמיטה בחג הס׳ (דב׳ לא, י—יג), ור׳ להלן 
ענד 29 ; וע״ע גזר; ראש־השנה. בחוקת המועדים (ויק׳ כג; והשר 
בם׳ כט, יב—לח) נקרא החג ״חג הס׳״, ומפורש כי הוא נחוג 7 
ימים, מט״ו בתשרי, ונוסף לו יום "השמיני מקרא קדש"; ועל כך 
ע״ע שמיני עצרת. היום הראשון הוא "מקרא קודש" ואסור במלאכת־ 
עבודה. ממצוותיו המיוחדות: ישיבה בסוכה (ר׳ להלן), לקיחת "פרי 
עץ הדר [=אתרג; ע״ע], כפות תמרים [־־לולב; ר׳ להלן], ענף 
עץ עבות [=הדס! ע״ע] וערבי נחל" (כל אלה ארבעת המינים). 
חג הס׳ מתייחד בריבוי קרבנותיו, בעיקר בפרים ( 70 ) : מ 13 ביום 
הראשון עד 7 ביום השביעי (בנד כמ, יב ואילך). אמנם יחזקאל 
(מה, כה) משווה את מספרם לקרבנות הפסח, אך דבר זה הוא מן 
הזרויות המצויות בספר יחזקאל, ואינו משקף מציאות היסטורית 
(וע״ע יחזקאל, עמד 747 ). בפרשת הקרבנות, וגם במקומות אחרים 
(מל״א ח׳ ב, סה! יב, לב), נקרא ם׳ "חג" סתם, כנראה בגלל ריבוי 
קרבנותיו (השו׳ תה׳ קיח, כז). 

החג נחוג בירושלים 7 ימים בזמנו, כנראה — לאחר 7 ימי החגי־ 



27 


סכות, חג ה־ 


28 



סוטיזייס סקראיים לחג־הסינות בשדרת נילי " םוערים לעמחוז", תש 5 ״ב 


גות של חנוכת מקדש שלמה (מל״א ח, ב׳ סה; רה״ב ז׳ ח). בין 
השינויים הפולחניים שערך ירבעם בן נבט (ע״ע) נמנתה גם העברת 
מועד החג לט״ו בחודש השמיני, אות למרכזיותו של החג בחיי העם 
(מל״א יב, לב—לג). בימי נחמיה נעשה חג הם׳ כ״כתוב בתורה" (נח׳ 
ח, יד—יח), ודקדוק עשייתו כהלכה מודגש בפסוק: "כי לא עשו מימי 
ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" (שם, יז), אף כי פשט 
הכתוב (שם, טו) מורה, כי ארבעת המינים שימשו לעשיית הסוכה 
ולא כמצווה בפני עצמה. חג הם׳ נזכר בזכריה (יד, טז—יט) בקשר 
לברכת הגשם, כחג אוניוורסלי העתיד לחייב גם את הגויים לעלות 
לרגל "ולהשתחות למלך ה׳ צבאות ולחג את חג הסכות". 

מ. 

בדברי ח ז " ל, בהלכה ובאגדה, הוקדש מקום נרחב 
לחג־הס׳ בסוגיות מרובות ובמסכת מיוחדת בשם "סוכה". יומו הרא¬ 
שון הוא "יום טוב", והימים שלאחריו הם "חול המועד" (ע״ע חג, 
עמ׳ 130/1 ). יומו השמיני, שמיני עצרת, הוא חג בפני עצמו. 

מצוות החג ומנהגיו: סוכה, לזכר הם׳ שבהן ישבו בני־ישראל 
כשיצאו ממצרים. אלא שנחלקו ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא, אם היו אלה 
״ם׳ ממש״ או ״ענני כבוד״ (ספרא אמור, י״ז, י״א; סוכה י״א, ע״ב • 
וע׳ מכילתא בא, י״ד! ועוד). למאן דאמר "ס׳ ממש" לא פורש, 
היכן ומתי ישבו בס׳, ופרשנות המקרא ביה״ב נתלבטה הרבה בדבר. 
שיטה קיצונית, לפיה התגוררו בני ישראל בם׳ הרבה לאחר מתן־ 
תורה, סמוך לכניסה לארץ, מובאת בשם "יש מפרשים" ע״י ר׳ אלעזר 
בן יהודה (ע״ע) בספרו ״רקח״ (סי׳ רי״ט): "כשצרו על ארץ האמורי 
של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות...". 
לסוכה 3 דפנות לפחות (לדעת ר׳ שמעון 4 ), ואחת מהן די לה ברוחב 
של טפח. שטחה המינימאלי 7x7 טפחים, שתכיל "ראשו ורובו 
ושולחנו״ (כדעת ב״ש), וגבהה — להלכה — מ 10 טפחים עד 20 

אמה. עיקר מצוות סוכה 
ורוב הלכותיה נוגעים ל¬ 
סכך שבתקרתה. הוא 
חייב לבוא מגידולי-קר- 
קע, שאינם מחוברים ל¬ 
קרקע ושאינם מקבלים 
טומאה, וצפיפותו — עד 
שתהא "צילתה [של ה¬ 
סוכה] מרובה מחמתה". 

אסור שיהא מחובר לסו¬ 
כה, אלא מונח על גבה. 

מקום הסוכה מתחת לכי¬ 
פת השמים ולא מתחת 
לאילן או בתוך הבית 
וכד׳. נחלקו ב״ה וב״ש 
אם צריך ס״כוך לכתחי¬ 
לה לשם מצווה או שגם 

מגזרת־הלח צבעונית. עיטור לסוכה ממורא־ חוד,- ,-״ ימוי ז- , 1 ״,! 

מ , ה> הסאה ה 18 סוכה העשויה לצל כש 

(מחיאח ישראל, צילום י. חרים) רה. הסוכה מקושטת, ב¬ 



התאם לכלל: "התנאה לפניו במצוות" ומזמנים קדומים ועד היום 
נהגו לקשטה בפירות, בציורים ובדברי־נוי (ר׳ תמונה פותחת). הסו¬ 
כה היא ״דירת עראי״, אולם ״ 7 הימים [של ס׳] עושה אדם סוכתו 
קבע וביתו עראי", ושם מקום כל סעודות־הקבע (שיש בהן ממין 
דגן). בלילה הראשון של החג מצווה לשבת ולאכול סעודת־קבע 
בסוכה, ובחול המועד אפשר לאכול ארעי בלבד ולהיות פטור מה¬ 
סוכה (אך ר׳ אליעזר חולק בדבר). המהדרים אינם טועמים דבר 
מחוץ לסוכה בכל ימי החג. גם שינה של קבע צריכה סוכה, כל ימי 
החג, אלא שהכלל הוא: ״תשבו — כעין תדורו", שיהיו בסוכה מעין 
התנאים הרגילים בדירת־קבע, וע״כ "המצטער פטור מן הסוכה" 
(מפני הקור, החום וכד׳). ממילא פטורים מלשבת בסוכה כשגשמים 
עזים חודרים לתוכה, ובעליה חוזר לביתו: כ״עבד שבא למזוג כוס 
לרבו, ושפך לו [רבו] קיתון על־פניו, כאומר: אי אפשי בשימושך" 
(סוכה כ״ט, ע״א). — וע״ע אושפיזין. 

4 מינים. על האתרוג מבחינה בוטנית — ע״ע אתרג. סימנו 
המיוחד בהלכה, שאינו גידול־בעל וזקוק להשקאה מתמדת. וכך 
דרשו: ״הדר״ — "הידור" (נןנס 08 ביוד: מים). אם חסר בו "כל 
שהוא״ — נפסל. זה כ־ 
400 שנה נידונה שאלת 
כשרותו של האתרוג ה¬ 
מורכב על מיני הדר 
(ע״ע) אחרים. לדעת רוב 
הפוסקים אין להשתמש 
בו, ואעפ״ב נהגו להש¬ 
תמש בו, משום היותו 
מצוי ויפה יותר. במשך 
הדורות הוכלא האתרוג, 
בד״כ על־גבי כנה של 
לימון או חושחש. וכיום קשה לגדל אתרוג לא־מורכב. הבלתי־מורכב 
סובל ממזיקים ומחלות: ה״פיטם" שלו (עמוד העלי), ברגיל מנוון, 
בעוד שבתקופה העתיקה היה ה״פיטם" סימן מובהק להידור (אף 
שהעדרו אינו פוסל, אלא אם כן היה וניטל); קליפתו לרוב גבשושית 
בהרבה מהאתרוג המורכב. 

הלולב בהלכה הוא חרות של דקל, קודם שנתפרדו עליו לגמרי. 
מבחינה בוטנית זהו עלה מנוצה הנמצא בקדקדו של עץ התמר 
(ע״ע), ושעלעליו עדיין צמודים לציר הראשי של העלה (ה״שדרה"). 
העלעל האמצעי קרוי "הוצא" (או: "תיומת") והוא עשוי כגב, שבמר¬ 
כזו ציר־העלעל, החוצה אותו לשנים. אם נפרדו שני החצאים זה מזה 
("נחלקה התיומת"), הלולב פסול, וכן אם "נקטם ראשו. או אם הוא 
כפוף, קווץ, סדוק, עקום, דומה למגל׳ חרות" (שנפרדו עליו זה מזה 
ונתקשו). שיעור הלולב: שדרתו — 4 טפחים, חוץ מן העלעלים 
שבראשו, והוא צריך להיות גבוה טפח, לפחות, מן ההדסים והערבות 
שעמו: האתרוג מצטרף אל הלולב האגוד עם שלושה הדסים ושתי 
ערבות. על מהותם הבוטנית ע״ע הדם, ערבה. שיעורם: 3 טפחים. 

חובת נטילתם "מדאורייתא" היא ביום א׳ של ם׳ בלבד. רק בבית 
המקדש (ואפשר בכל שטח ירושלים) נטלו 4 מינים בכל 7 ימי החג. 
הקשר עם המקדש בולט גם במצוות הערבה הנוספת (או הלולב 
הנוסף) שהיו זוקפין אותה בצדי המזבח, תוך תקיעות ותרועות. 
והיו מקיפין עמה את המזבח. מצווה זו היתר. סלע מחלוקת בין 
הפרושים לצדוקים — שלא הודו בדבר. וכדי להוציא מלבם, נהגו 
טקסים חגיגיים מיוחדים במצווה זו (סוכה ד׳, ה׳). גם ספר היובלות 
(ט״ז, ל״א) מדבר על אברהם שסיבב את המזבח ב״לבות תמרים 
ופרי־עץ־הדר" בחג הס׳ "מדי יום ביומו... שבע ליום". אם חל היום 
הראשון של החג בשבת, הוליכו את לולביהם להר־הבית מערב-שבת 
ולמחרת היו השמשים זורקים אותם לפניהם — "והן מחטפין ומכין 
איש את חבירו... [ע״כ] התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו". 













29 


ספות, חג ה־ — פכיסמה 


30 


בשבת שחל בחול המועד לא נטלו כלל. לאחר החורבן התקין רבן 
יוחנן בן־זכאי (ע״ע) ליטול 4 מינים בכל יום ובכל מקום, למעט 
שבת, כזכר למקדש. 

4 המינים חינם מצווה אחת, ואין יוצאים ידי חובתה אם חסר מהם 
מין אחד. את הלולב מחזיקים ביד ימין, כשהוא אגוד עם ההדסים 
והערבות, ואת האתרוג ביד שמאל. כולם נקראים ע״ש הגדול שבהם, 
הלולב, והברכה היא: "על נטילת לולב". מחזיקים בהם בזמן ההלל 
(ע״ע), ומנענעים אותם בשעה שאומרים אחדים מפסוקיו. סדר הנע¬ 
נועים וסיבתם אינם ברורים. בכל ימי הם׳ מביאים ספר־תורה אל 
הבימה שבביהכ״נ, והציבור מקיף אותה כש 4 המינים בידו, זכר 
להקפת המזבח. וע״ע הושענות; הושענא רבה. 

האתרוג והלולב מופיעים במטבעות החשמונאים ובר־כוכבא, 
ובקישוטי בתכ״ג עתיקים. תמ ׳ ר׳: כרך ב׳, עמ׳ 794 ; י״ב, עמ ׳ 
255/6 ; י״ג, עמ ׳ 972 ; כרך מילואים, עמ ׳ 73 , 521/2 . במצווה זו 
דקדקו מאוד (ר׳ סוכה מ״א, ע״ב; והשר תו 0 פ׳ שם ב׳, י׳ ו״תוספתא 
כפשוטה" שם; ירו׳ שם ג׳, י״א). בשעת גזירות־השמד גזרו גם על 
4 מינים, ובימי אדריאנום נאלצו להביא אתרוג ממקומות מרוחקים 
בארץ (תו 0 פ׳ דמאי ג׳, י״ד). יהודים מסרו נפשם על מצווה זו 
(מכילתא יתרו, ר), ואף בימים הקשים של מרד בר כוכבא (ע״ע 
[כרך מילואים, עמ׳ 715 ]) הקפידו על כך. באגדה מסמלים 4 המינים 
סוגים שונים שבעם ישראל, שיש בהם ושאין בהם טעם או ריח, 
שעליהם אמר הקב״ה: ״יוקשרו כולם לאגודה אחת — והן מכפרין 
אלו על אלו" (ויק״ר ל', י״א; וע׳ מג׳ כ״ז, ע״א). מצוות חג הם׳ 
הן מצוות־עשה שהזמן גרמן, ונשים פטורות מהן (ע״ע אשה, עמ ׳ 
351 — 353 ). 

ניסוך־המים. בזמן הבית נהגו לנסך מים על־גבי המזבח 
שבעזרה בחג הם׳ בזמן הקרבת תמיד של שחר. היתה זו מסורת 
שהחזיקו בה פרושים (ע״ע) והצדוקים לחמו בה. בדברי חז״ל 
נמצא תיאור מפורט של הטקס ופרטי עניינו, הנחשב ל״הלכה למשה 
מסיני״ — כלומר מסורת קדומה ששרשה לא נודע (סוכה, ירר ד׳, א׳; 
בבלי ל״ד, ע״א; ועוד), אך לדעת^אחרים כל העניין "מדרבנן" (זב׳ 
ק״י, ע״ב). — וע״ע גשם, עט׳ 708 . כהפגנה נגד הצדוקים נערך 
הטקס בשירה, בריקודים ובנגינה, בלילות חוה״מ, והיא "שמחת 
ביודהשואבה" שתוארה במפורט (משנת סוכה ה׳, ב׳—ד׳), ואמרו 
עליה ש״מי שלא ראה שמחת בית־השואבה, לא ראה שמחה מימיו" 
(שם ה׳, א׳). עם שחר היו הולכים בתקיעות ובתרועות לשאוב 
ממעיין־השילוח את מי הניסוך. "פעם אחת נסך אחד על־גבי רגליו 
[כהפגנת מחאה] ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (שם ד, ט׳). לפי 
התוספתא (שם ג׳, ט״ז) היה זה "ביתוסי אחד" (ע״ע צדוקים 
וביתומים; ור׳ בבלי שם מ״ח, ע״ב: "צדוקי אחד"). לדברי יוסף 
בן מתתיהו (קדה״י י״ג, י״ג, ה׳) היה זה אלכסנדר ינאי (ע״ע). 

הקהל. התורה מצווה כי "במעד שנת השמטה, בחג הם׳, בבוא 
כל ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר, תקרא את 
התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם; הקהל את העם, האנשים 
והנשים והטף, למען... ילמדו... לעשות את כל דברי התורה הזאת" 
(דב׳ לא, י—יג). זמן המצווה: "מוצאי יו״ט הראשון של חג... 
במוצאי שביעית", והמלך הוא הקורא. תיאור מפורט של המעמד 
נמצא במשנה (סוטה ז׳, ח׳), והוא מתייחס לימי אגריפם. המלך קורא 
בספר דברים (א, א—ו, ט; יא, יג—כא; יד, כב—כט; כו, יב—טו! 
יז, יד—כ) וכן את הברכות והקללות (ור׳ תו 0 פ׳ סוטה ז׳, י״ז). 
"ברכות שכהן גדול מברך אותן [לאחר קריאתו בתורה ביום- 
הכיפורים "על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העוון 
ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל ירושלים"] המלך מברך 
אותן, אלא שנותן של רגלים (= מברך "מקדש ישראל והזמנים") 
תחת מחילת העוון" (וע׳ משנה סוטה, ז׳, ב׳, ח׳; ירו׳ שם, ז׳ ח׳; 
בבלי שם מ״א, ע״א—ע״ב). לפי הירושלמי (סוטה ז׳, ז׳), לא ישב 


המלך אלא "שסמך לו בכותל", ואילו לפי הבבלי (סוטה מ״א, ע״ב) 
ישב המלך ממש (ע״ע מלוכה, עם׳ 556 ), מפני שזה היה בעזרת- 
הנשים, שלא נתקדשה בקדושת העזרה. לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב 
היה הטקס בהר־הבית ולא בעזרה. התוספתא (סוטה ז׳, י״ג—י״ז) 
מתארת את פרטי השמחה והחגיגות שנלוו לטקס זה. נודעה דרשתו 
של ר׳ אלעזר בן־עזריה ביבנה, לעניין מצוות הקהל: "אם אנשים 
באים ללמוד, נשים באות לשמוע — טף למה באים י — כדי ליתן 
שכר למביאיהן" (חגיגה ג׳, ע״ב, ועוד, והשו׳ מכילתא בא, ט״ז). 
לאחרונה ביקש הרב אליהו דוד רבינוביץ־תאומים (האדר״ת), לחדש 
זכר למצוות ״הקהל״ (״זכר למקדש״, תרמ״ט [בעילום שם המחבר]; 
נדפס שנית בתוך הקובץ; "הקהל", תש״ו). 

על הקשר ההיסטורי בין ם׳ וחג החנוכה, ע״ע חנכה, עט׳ 711 . 

י. ל. מימון, חגים ומועדים, נ״ה—ע״ח, תשי״ב 4 : יו״ט לוינסקי, ספר 
המועדים, ד, תשי״ב 2 ; ד. צ. הופמן, ספר ויקרא, ב', ק״צ—ר״ט, 
תשי״ד ; הנ״ל, לאור ההלכה, קל״ה—קמ״ה, תשי״ז 2 ; א. יערי, חג הם׳ 
בירושלים (סיני, ל״ו), תשט״ו; ג. אלון, מחקרים בתולדות ישראל, 

א/ 77 — 82 , תשי״ז; י. נ. אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, 346 — 

353 , תשי״ז; ש. אברמסקי, בר־כוכבא נשיא ישראל, 202 — 207 , 1961 ; 

ש. גוה, תורת המועדים, תשכ״ד: ש. י. זוין, המועדים בהלכה, ק״ב— 
קכ״ז, תשכ״ד ; 151 ! 2 ־ 7 י!! 11 !!!ס 7 , : : 01 ת 51 ת 7 0 \\ .ן . 4 
111 , 131111011 . 5 ; 1925 , 101 € 1 > 11 ' 1 )<{ 1 > 7 / 0 

. 1958 ,( 8 ,זע) 1111111 [ . 111111 1 ץ 311 ץ 11 ו}£ מ! £מ;מ 0 

ל. ג׳י. - י. פל. - מ. 

סכיזופרניה, ע״ע עזסעת. 

סכיסמה (יור אנג׳ 1 ה 501115 ), קרע, פירוד, פילוג האחדות 

בכנסיה. במאות הראשונות לתולדות הנצרות נעשה המונח 
כינוי למעשי הקבוצות הפורשות, ובתואר 1 :>ם 13 מ 1115 :> 5 כונו הנו־ 
ביטיאנים (במאה 3 ) והדונטיסטים (ע״ע; במאה ה 4 ). הם׳, בניגוד 
ל״מינות״ ( 11361-6515 ), לא נחשבה בהכרח לסטיה מהאמונה הנכונה. 
ידועות במיוחד "הם׳ המזרחית" ו״הס׳ המערבית הגדולה". 

״הם׳ המזרחית״ מ 1054 (ע״ע נצרות, עמ ׳ 343 ) היא הפילוג 
הרשמי, הנמשך עד היום, בין הכנסיה האורתודוכסית־יוונית ובין 
הקאתולית־רומית, כאשר קרולריוס, פאטריארך קונסטאנטינופול, וה¬ 
כנסיות הנתונות להשפעתו פסקו להכיר בעליונותו של האפיפיור 
לאו מ (ע״ע). ״הם׳ המזרחית״ — שלא כפילוג הקודם בין הכנסיות 
במאה ה 9 בימי הפטריארך פוטיוס והאפיפיור ניקולאוס 1 (ע׳ ערכיהם 
וע״ע נצרות, עט׳ 343 ) — נסתמנה כקרע עמוק וממושך, שצמח 
על רקע השוני הלשוני, התרבותי והמדיני בין המזרח הביזנטי 
והמערב הלטיני. 

״הס׳ המערבית הגדולה״ החלה ב 1378 כאשר שני אפיפיורים, 
אורבן ד\, וקלמנס ¥11 , נבחרו בזה אחר זה. הראשון נשאר ברומא 
ואילו השני עבר לאוויניון ב 1379 — מושב האפיפיורות בימי "גלות 
בבל״ ( 1309 — 1376 ; וע״ע נצרות, עט׳ 345 ). פילוג זה, שהיה אחת 
השערוריות החמורות בתולדות הנצרות (סמוך לסופו, מ 1409 , כיהנו 
3 אפיפיורים בעת ובעונה אחת), ניזון במידה רבה מאינטרסים 
מדיניים מנוגדים, ובעיקר מן המאבק בין אנגליה לצרפת במסגרת 
מלחמת מאה השנים (ע״ע). ערעור מעמדה של האפיפיורות בתקופה 
זו הוליד את דרישות הרפורמה של ה״תנועה הקונציליארית", אשר 
דגלה בעליונות הוועידות הכנסייתיות על פני האפיפיור בענייני 
הכנסיה. 

הם׳ הגדולה נסתיימה בוועידת קונסטאנץ ( 1414 — 1418 ) עם 
הדחת שלושת האפיפיורים ובחירת מרטינום ¥ (ע״ע) לאפיפיור 
חדש. 

0 ׳ מזלחית : , £11001111311 .$ ; 1948 , 8011151/1 7 / 10110/1 7/10 ,) 1111 " ¥01  1 ז 3 י 1 510 65 ת 6 ׳\ 6 ז 165 * 4 ), שפורסם רק 
ב 1756 , אחרי מותו, והשפיע על פרידריך "הגדול" ועל נפוליון. 

ב 1733/35 לחם ס׳ ב״מלחמת הירושה הפולנית" בצד הצרפתים 
נגד אחיו החורג אוגוסט 111 . לשיא תהילתו הגיע ב״מלחמת הירושה 
האוסטרית״ ( 1740 — 1748 ). ב 1741 כבש את פראג, וב 1744 נתמנה 
מרשל של צרפת. ב 1745 המיט, בנוכחות לואי שואה על 
האנגלים וההולנדים בקרב פונטנוא ( £00161107 ), ע״י הקמת כמה 
מצדות בחזיתו ובהן תותחים שאשם מוטטה את האויבים שתקפו 
מהאגפים והסבה להם 9,000 הרוגים. אח״כ כבש את כל פלאנדריה 
(גנט, בריסל, אנטוורפן, מון ונאמיר) ושוב ניצח בקרב ד(נסו( 1746 ). 
את נצחונו האחרון, בלאופלד ( 1747 ), על הבריטים והאוסטרים, השיג 
בריכוז-בזק של כוחותיו, מהם שנעו 80 ק״מ תוך יומיים. כרב־מרשל 
( 31 ז 1131-8606 ש 6 ז 3 ^) של צרפת — כבוד ללא תקדים — התיישב 
אח״כ בארמונו "טירת שאנבור" ( 4 >- 01 נ 11 ס 3 ו 01 ) המפואר, מוקף אמנים 
וחיילים. מסיבות מותו המוקדם אינן ברורות. 

אף שס׳ פעל בתקופת הטאקטיקה ה״ליניארית" (הקווית), הביע 
דעות שהקדימו את תפישות הלחימה בדורו ב 50 שנה או יותר. הוא 
רצה בשירות-חובה כללי והדגיש את חשיבות איכותו של כוח־האדם 
הלוחם. הוא העדיף תנועה ותמרון על הסתערות וקרבות. שלל את 
ירי המטחים בפקודה, שהיה מקובל על החי״ר בזמנו, ודרש ירי אינ¬ 
דיווידואלי ע״י כל חייל שיהיה מוכן לכך. כן ארגן והפעיל בהצלחה 
חי״ר קל בסיורים ותקיפות "פגע-וברח" תוך ניצול מירבי של השטח. 
למעשה חזה הקמתן של דיוויזיות כשהציע ארגון גופי־צבא עצמאיים 
שניתן יהיה לרכזם בשעת הצורך, במתכונת שתי חטיבות חי״ר 
וחטיבת פרשים, בצירוף יסודות ארטילריה. 

מכתביו וזכרונותיו של ס׳ נתפרסמו ב 1794 . מכתביה של השח¬ 
קנית אדריאן לקוברר ( £61:0071-610 . אל ם׳, שהיה אהובה, נת¬ 
פרסמו ב 1926 . 

; 06 — 1901 , 1-111 ,. 5 11 ! ? 2 ^ 72662 \/ 1111 61 מ 2£ ,/ 1 מ £2 ! 06 , 001111 . 71 £ .( 

, 6 י< 11 ? 13 86 . 1 * ; 1930 , 181 ? 7716 , 411761806 ,'().¥ . 8 .£ 

. 62 19 , 2266 <י/ / 0 / 46 >׳, 7/2 , 7711116 . 1 *.[ ; 1945 , 1745 ,׳< 2 מ 7 02/6 / 

פ. פ. 

ם?סו — 1150) — 83x0 בערך — ראשית המאה ה 13 ), מחבר 
כרוניקה דני, שכונה מאוחר יותר (במאה ה 14 ), ס׳ ג_רמ־ 

ט י ק ו ם ( 5 טנ> 1 :ו 3 וס 1 ח 3 ז 0 = מלומד, סופר). ם׳, מבני האצולה, ואפשר 
שנמנה עם הכמורה, רכש השכלה רחבה בלשון הלאטינית ובספרותה. 
בחיבור ״דברי ימי הדנים״ ( 030011101 06513 ) התחיל ע״פ הזמנתו 
של הארכיהגמון אבשלום מלונד. הכרוניקה מחולקת ל 16 ספרים 
(פרקים). בלאטינית צחה ומליצית ובכישרון סיפורי תיאר את תול¬ 
דות ארצו מן הימים האגדיים עד שנת 1185 . ספרים 1 — 0£ מכילים 
סיפורים ואגדות לרוב. ממקור זה הגיע, למשל, סיפורו על האמלט, 
באמצעותם של המלקט הצרפתי פראנסואה דה בלפורה (] 65 ז 86116£0 ; 
1530 — 1583 ) ושל המחזאי האנגלי תומס קיד ( 1558 — 1594 ), לטר־ 


33 


סססו — סכסוניה, זכסן 


34 


גדיה של שיקספיר. תשעת ספרים ראשונים אלה מהווים מקור לא־ 
אכזב לחקר הפולקלור. ערכם של ספרים ז \^ X —^׳ע x הוא בשפע 
העובדות ההיסטוריות מתקופתו של ם׳ ומזמנים שקדמו לו. — 
היצירה שימשה מקור השראה למשוררים הדנים הרומנטיים במאה 
ה 19 . 

הוצאה מדעית של הטכסט הלאטיני: ,■ 13361161 . 13 -:) 1 ״ 01 .[ 
1957 — 1931 , 1 מג 1 ז 0 מ 03 06513 53x0018 . 

. 10 . 71 ) 167 ) 8110116771 7761171 51671 ■(€ 1672 > 211 11 £€ 71 ) 1671 ) £ 7101 ' ,תחברתזש^ל .? 

116 ד , 1310116 ^ .£־! ; 1922 ־ 1901 , 11 ־ 1 , 1110115 ) 070771771 . 5 16$ ) 065011101116 

861106001 '[ ,ת 50 ' £161 ?־ 1 )ז 33 ^ 0 ^ 5 . 1 ; 1923 , 110771161 / 0 1 ( 1815107 7 ( 8116707 

/ 0 7 ( 1115107 4 ,ז 0131 ח 51 .״ר ~ 12111 ־ 1 ^ .\ 2 ; 1969 , 11 , 5007111710010 

. 1969 , 81167011176 801111 8.0167 

סכסתיה, [כסן( 83011560 ,^! 53x0 ), דוכסות בצפון־מערב גרמניה 
ביה״ב, ודוכסות, נסיכות, ממלכה ומדינה במרכדגרמניה 
ביה״ב ובעת החדשה. 

אחרי חלוקת קיסרות הקארולינגים, התפוררה המדינה המזרחית 
(גרמניה) לדוכסויות שבטיות (ז 6 תזט 8130101651161-20 8 1 ). בס׳־התח־ 
תית התבסס הרוזן לודולף, שהדף את התקפות הדנים והסלאווים! 
בנו אוטו השתלט גם על תורינגיה (ע״ע), והקיסר קונרד 1 (ע״ע) 
הכיר בו כדוכס ם/ בנו הינריך נבחר למלך גרמניה (ע״ע הינריך 1 ) 
ויסד את שושלת המלכים הסכסוניים (ע״ע גרמניה, עמ׳ 420 ). 
הינריך 1 הרחיב את שטח ם׳ במזרח על חשבון הסלאווים, ובדרכו 
הלך בנו, אוטו 1 "הגדול". אוטו העניק לרוזן מקומי, הרמן בילונג, 
את השטחים שגבלו עם הסלאווים ואת התואר דוכס ם׳. יורשי 
בילונג התבססו בשטחים שכבשו מהסלאווים במזרח. ב 1106 מת 
הדוכס מגנום בילונג ללא יורשים, והדוכסות ניתנה לרוזן הסאכסוני 
לותאר. לותאר עמד בראש התקוממות נגד הינריך ¥ (ע״ע), נעשה 
ב 1125 לקיסר גרמניה (ע״ע לותר 111 ) ומסר את הדוכסות ס׳ לחתנו, 
הינריך "הגאה", דוכס באוואריה. בנו, הינריך "האריה" (ע׳ ערכיהם, 
ענד 251/2 ), ■הרחיב מאוד את גבולות ם׳ על חשבון הסלאווים, כבש 
את מקלנבורג, והיה לשליט החזק בגרמניה. הוא מיאן להושיט עזרה 
לאדונו הפאודלי, הקיסר פרידריך ברברוסה (ע״ע), ומרבית נחלותיו 
נשללו ממנו. הדוכסות השבטית ס׳ חולקה בין הגמוני קלן, ברמן, 
מגדבורג, מינסטר ואחרים! יורשי הינריך "האריה" החזיקו רק 
בדוכסות בראונשויג (ע״ע). 

תואר דוכס ם׳, וכן שטחי ויטנברג ולאואנבורג, נמסרו לרוזן 
ברנהארד מאנהאלט, משושלת האסקנים. ב 1260 חולקו נחלות ם׳ 
בין נכדיו, וקמו שתי דוכסיות ם': ס׳־לאואנבורג, שהתקיימה עד 
1728 ונבלעה אז בד,נובר, וס׳־ויטנברג, במרכז גרמניה. מכוח "בולת־ 
הזהב״ של קרל (ע״ע [ 1356 ]) נהיה דוכס ס׳־ויטנברג לנסיך־בוחר 
של הקיסרות הרומית (ע״ע נסיכים בוחרים). ב 1423 נכרתה שושלת 
האסקנים, והקיסר זיגיסמונד (ע״ע) העניק את ס׳־ויטנברג לפריד־ 
ריך 1 , רוזן מיסן שבמרכז־גרמניה, ששלט גם על תורינגיה. השם 
ם׳ הוחל אז גם על מיסן, כ״ס׳־עלית" ( 53611860 ־ 01361 ). 

במות הנסיך־הבוחר פרידריך 11 חולקו נחלות־המשפחה בין שני 
בניו, ארנסט ואלברכט, וחלוקה זו לענפים הארנסטיני והאלברטיני 
של בית וטין(ע״ע) הביאה במרוצת־הזמן להחלת השם ס׳ על שררות 
רבות מאוד: ס׳־וימאר־איזנאך, ס׳־קובורג־גותה, ס׳־מינינגן וס׳- 
אלטנבורג. 

נסיכות־הבחירה ם׳ (סתם ם׳), ובכלל זה דרזדן וליפציג, היתד, 
תחילה בידי הענף הארנסטיני של המשפחה. בנו של ארנסט, הנסיך־ 
הבוחר פרידריך ( 1486 — 1525 ), יסד ב 1502 את אוניברסיטת ויטנברג. 
הוא ואחיו יוהאן ( 1525 — 1532 ) נתנו את חסותם למרטין לותר. 
הנסיך־הבוחר יוהאן־פרידריך ( 1532 — 1547 ) היה מראשי הברית 
השמאלקאלדית של הפרוטסטנטים. אחרי מפלתו בקרב מילברג מידי 
הקיסר קארל 7 \ ( 1547 ), הועברה נסיכות־הבחירה לענף האלברטיני. 

מוריץ מם׳ ( 1547 — 1553 ), ראשון הנסיכים־הבוחרים מהענף 



האלברטיני, שקד על שמירת שלטון מתוקן, ניצח, עם בעלי־בריתו, 
את קרל ■ע והבטיח את השגי הפרוטסטנטים. אחיו ויורשו, אוגוסט 1 
(ע״ע! 1553 — 1586 ), פיתח את כלכלת ם׳ ואת צבאה, יסד בת״ס 
ומוסדות־תרבות, ובימיו היתה ם׳ למנהיגת הפרוטסטנטיות. במלחמת 
30 השנה (ע״ע) נפגעה ס׳ מאוד. כלכלתה התאוששה, הודות למכרות 
ולתעשיית המתכת והטכסטיל, שהתפתחו בה בעידוד שליטיה. הנסיך־ 
הבוחר אוגוסט 11 (ע״ע) ״החזק״ נבחר למלך פולניה ( 1697 ), ודבר 
זה העלה את חשיבות ם/ אך סיבכה ב״מלחמת-הצפוך עם שוודיה 
וכן ״במלחמת הירושה הפולנית״. אוגוסט 111 (ע״ע) הנסיך־הבוחר 
של ס׳ ומלך פולניה ( 1733 — 1763 ), לא יכול היה למנוע את סיפוח 
שלזיה לפרוסיה בידי פרידריך 11 (ע״ע), ובמלחמת שבע־השנים 
(ע״ע) היכו הפרוסים את צבא־ם׳ והארץ היתה זירת־קרב. הנסיך־ 
הבוחר פרידריך אוגוסט 111 ( 1768 — 1827 ) סייע לפרוסיה במלחמתה 
בצרפת ב 1806 , ואחרי המפלה במלחמה נהיה לבעל־ברית נאמן של 
נפוליון, הועלה במצוותו לדרגת מלך, הצטרף ל״ברית הרינוס" וזכה 
בשטחים שנלקחו מפרוסיה ובדוכסות ורשה. בקרב ליפציג ( 1813 ) 
לחם לצד נפוליון ונפל בשבי. בקונגרס־וינה סופחה יותר ממחצית 
ם׳ לפרוסיה, ום׳ היתד, לממלכה קטנה. במלחמת אוסטריה—פרוסיה 
( 1866 ) לחמה ם׳ לצד אוסטריה, ואחרי המפלה שילמה פיצויים 
כבדים ונכנסה לברית הצפון־גרמנית, וב 1871 — לקיסרות. במחצית 
השניה של המאה ה 19 היתה ם׳ למרכז תעשיית מתכות, מכרות 
וטכסטיל, ולאחד האזורים המתועשים ומאוכלסים ביותר בגרמניה. 
פועליה תמכו בסוציאלדמוקרטים, והממלכה נודעה כ״ם׳ האדומה". 
בתום מלה,״ע 1 התפטר המלך, ום׳ היתד, למדינה ברפובליקת ויימאר. 
אחרי מלה״ע 11 הוקמו שתי מדינות ם׳ בגרמניה המזרחית, אך פורקו 
ב 1952 ליחידות־משנה. 

בגרמניה המערבית הוקמה מדינת ם׳ התחתית ( 560 ז 8361 ז 16616 א) 
בשטחי הנובר, אולדנבורג, בראונשוויג ושאומבורג־ליפה, בגבולות 
ם׳ העתיקה בקירוב. 

- 2 ) £0 . 11 ; 8 4 192 י 1 ד \- 1 , 6 ^ 20 ^ 55761 750011516116 ) 811 ,) 1 ) 0. £. 80111x11 
. 1935 , 1-11 , 065011101116 510115150126 י ־ 131 ת 25011 ) 1£ ^ . 13 -£) 50111 

ב. ר . ג. 

על יהודי ם׳ יש ידיעות מהמאה ה 10 . בימי אוטו 1 ( 936 — 973 ) 
ישבו יהודים, בין היתר, במגדבורג, האלה, ארפורט ומרזבורג. עד 
המאה ה 13 ישבו בשלווה, ואז הורע מצבם בעקבות מסעי־הצלב 
ועלילות־הדם. ספר־ד,חוקים הגרמני "זאכסנשפיגל" ( 1220 — 1235 ) 
אסר עליהם נשיאת נשק, בניית בתכ״ג, העסקת משרתים נוצריים 
והחזקת משרות ציבוריות, אולם חשיבותם הכלכלית הביאה לביטול 
הגבלות רבות כבר באמצע המאה, והם הורשו לקיים בתי־דין ולה־ 






35 


סכסוניוז, זפסן — סכר 


36 


הזיק קרקעות. מתיל ספרי השו״ת מצטיירים חיי־קהילה ערים. הקהי¬ 
לות נשאו באחריות משותפת כלפי השלטונות. אספת רבנים וזקני- 
עדה התקיימה בארפורט ב 1391 . מבין חכמי ם׳: ר׳ אשר בן יחיאל 
(ע״ע) ור׳ יצחק'בן משה (ע״ע) מוינה. יהודי ם׳ נפגעו ברדיפות 
רינדפלייש ( 1298 ) ובגירושים שבעקבות המגפה השחורה ( 1348 — 
1350 ), ושוב בסדרת גירושים במשל רוב המאה ה 15 ומחצית המאה 
ה 16 , שבוצעו ביסודיות. במאה ה 16 הטילו השלטונות גם הגבלות 
על השתתפותם בירידים בליפציג. "כתב־חסות" ראשון בם׳ ניתן 
לברנד לחמן (ע״ע), ״יהוך־החצר״ של אוגוסט 11 (ר׳ לעיל). לחמן 
ישב בהלברשטט ( 1710 ), אל הושיב כסוכניו בדרזדן הבירה את 
קרוביו. קהילת ליפציג נוסדה ב 1710 . אוגוסט 111 ביטל את גביית 
"מס־הגולגולת" מיהודים שעברו בם׳ לרגל מסחרם, ובחסותו פעלו 
״יהודי־חצר״, מהם יוצאי פולניה ממלכתו; פרידריל אוגוסט 111 
הגביל ב 1772 את מספר היהודים. ב 1800 מנו יהודי דרזדן כ 1,030 
איש, וב 1815 — כ 500 . ב 1832 היו בממלכת ם׳ 850 יהודים, מהם 
712 בדרזדן. ב 1834 הורשו היהודים ללמוד מקצוע ולגור גם מחוץ 
לדרזדן, וענייניהם נמסרו לפיקוח המשרד לדת ולחינול. ב 1840 
תוקנה "השבועה היהודית", בין היתר, הודות להתערבותו של "רב- 
המדינה״ זכריה פרנקל (ע״ע). במהפכת 1848 הושג שוויון■ מלא, 
שבוטל ב 1851 והושג שנית ב 1868/9 . מספר היהודים עלה מכ 1,000 
ב 1849 ל 3,350 ב 1871 , ובעקבות האמנציפציה, גדל מספרם ל 6,600 
ב 1880 ול 17,600 ב 1910 ( 0.5% מכלל האוכלוסיה). גידול זה נבע 
בעיקרו מהגירת יהודים מפולניה ומגליציה, וגרם לזעקה אנטי¬ 
שמית נגד ה״הצפה״ ולחיכוכים פנימיים בקהילות עצמן. ב 1925 
ישבו בס׳ 23,200 יהודים ( 0.46% — מחצית מחלקם היחסי באוכלו¬ 
סיית גרמניה), רובם בליפציג, דרזדן וכמניץ; לא נתקיימו קהילות 
בכפרים. האנטישמיות נתבטאה בחוקים נגד השחיטה ואי-העסקת 
יהודים בשירות המדינה. ב 1938 החל חיסולו של היישוב היהודי 
בם׳ באמצעות החרמות, גירושים והגירות, ועם פרוץ המלחמה נותרו 
בם׳ מעט יהודים, שנכלאו במחנות־ריכח (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 525/7 ). 
עם תום מלה״ע 11 חזרו ונתארגנו קהילות בערים המרכזיות של ם׳ 
התחתית. ר. מ י. 

סכסונים ( 530115611 , 53x0115 ), שבט גרמני קדום. הגאוגרף תלמי 
(ע״ע), המזכירם לראשונה, מוסר שהם׳ התגוררו בשלזויג- 
הולשטיין של היום. במאה ה 3 — 4 כבשו הס׳ שבטים גרמנים אחרים 
ובוללום, והרחיבו את שלטונם דרומה עד לרינוס ולאמם ומזרחה 
עד מעבר לאלבה התחתי ולזאלה. הם נהיו לשודדי ים מסוכנים 
ביותר והטילו את חתיתם על חופי גליה ובריטניה. במאה ה 5 , 
בהתפורר שלטון רומא בבריטניה, פלשו הס׳ לאי זה יחד עם שבטי 
היוטים (ע״ע) והאנגלים, ויסדו בה כמה ממלכות (וסכם, אסכם, 
ססכס; וע״ע ממלכה מאחדת, עמ ׳ 870/2 ; אנגלו־סכסים. 

הם׳, אשר נשארו ביבשת, באיזור סכסוניה התחתית (-־ 161 > 16 א 
53011560 ) של היום, התנגדו זמן רב לפרנקים (ע״ע). קרל הגדול 
נלחם בס׳ כ 30 שנה( 804-772 ) עד שהכניעם; הם׳ לחמו בחירוף נפש, 
בהנהגת וידוקינד, למען האלילות ותרבותה. קרל הגדול ניתץ את 
במותיהם, כפה עליהם את הנצרות ויסד הגמוניות ומנזרים רבים. 
ההגמוניות היו בברמן׳ ורדו, מינדן, פדרבורן ומינסטר; אח״כ נוספו 
עליהן הגמוניות בהמבורג, הלברשטט והילדסהים. — ארצם של הם׳ 
אורגנה ע״פ המתכונת הפראנקית, אך נשתמר החוק הפרטי ה- 
סאכסוני ( 53x00001 צ^ 1 ). 

בסוף המאה ה 9 קמה דוכסות שבטית ( 51301016511612081:1101 ) 

של ס׳ (וע״ע סכסוניה). 

; 1921 ,. 5 11113 471%6172 ■ 3.61 76111171% ( 1 * 412 11713 71% ) 71 ^* 137 

- 1 * 1 ! 10 )* " 61 <£ , 1,1111201 ; 1931 , 671 * 1 ! 1€ )* 471%61 11113 . 5 ,־ 355£1 ז 1 ־ 8 \ד 

*6!16 51(11711716**1(1(11 1(713 *61716 £701)671171% 31(70!1 316 £7(171\611, 1933; 

1 ) 471210-5 1€ ! 7 , 11500 ^ .ס X071*, 1960; !0 071%171 ,£ז 10 !$ .י / 

1!16 412%!0-5(1X071 £(106, 1971 2 . 


סכסופון, ע״ע קלרנית וסכסופון. 

010020 אמפיריק 01 — 100$ ז!ק £01 56x105 — (תחילת המאה 
די 3 לםד.״נ), רופא ופילוסוף ספקני (סקפטי; ע״ע ספק, 

ספקנות), כתב יוונית. את חיבוריו ששרדו מחלקים בד״כ לשנים: 

( 1 ) ? 5061 ) 6110111 01 ! 8 ע 6 קקטת (״ראשי-פרקים בתורת־פירון״; 1 — 111 ), 
נקרא ע״ש פירון מאלים׳ מייסד האסכולה הספקנית. החיבור 
מביא הגדרת מונחי הספקנות והתקפה על תורת הסטואה (ע״ע). 

( 2 ) ? 1111106 ) 1091111 ; ? 6 ק 11 (לאט׳ 033111601311605 505 ז 6 ׳\ 1 >\, — 

״נגד המלומדים״; 1 — 1 ^. ביצירה זו הוטל ספק בתורותיהם של 
ה״פילוסופים" (לוגיקאים, פיסיקאים, אתיקאים), ו״המדענים" (הער 
סקים בדקדוק, רטוריקה, גאומטריה, אריתמטיקה, אסטרונומיה ומו¬ 
סיקה). 

זכורות טענותיו נגד ההגדרה (ע״ע, עמ ׳ 351 ) ; בהקש (סילוגיזם) 

ראה "מעגל-קסמים" (המסקנה "סוקראטס בן־תמותה" כבר כלולה 
בהנחה ״כל אדם הוא בן־תמותה״; וע״ע הגיון, תורת ה-, עמ׳ 357 ; 
יונית, פילוסופיה, עמ ׳ 617 ). בחיבוריו ניתן התיאור הכולל והממצה 
ביותר של התורה הספקנית ומובא בהם חומר חשוב על תורת־ההגיון 
הסטואית. הוא מוסר גם על חלוצי הסמיוטיקה (ע״ע). השיטה של 
ס״א בתור רופא היתד, אמפירית בעיקרה (בכך קשור החלק היווני 
של שמ ו: ? 0 * 1 ק 0:1 ״ן£• — איש הנסיון) ונבדלה מן השיטה 
התאורטית־לוגית שהיתה נהוגה בתקופתו. 

ש. סמבורסקי, חוקות שמים וארץ, 126 , תשי״ד ;, 13611112 .ז\ו 
. 8.0 ; 1932 2 ! 111 ^ 11 ^ $0 £01 , 810053111 £\ ; 1932 " 2 

- 08 ״ט 4 ז . 11 ; 1933-49 ,ע 1-1 ,(טכסט עם תרגום אנגלי) •£ ■ 5 ,׳< 1 ״ 8 
. 1954/8 , 1-111 , 1 >- 0 <}ס ,.£ . 5 ,(. 68 ) תמבמז 

20 ר, מבנה לרחבו של אפיק-נהר, העוצר את זרימת המים. 

תפקידיו*: הסדרת הזרימה (מניעת שטפונות, סחיפה וחת־ 

חתרות האפיק) ועצירת סחף וגרופת; העלאת פני-המים לשם ניצולם 
להשקיה; אספקת־מים; הפקת־אנרגיה; שיט (העמקת נהרות והזנת 
תעלות) וספורט. כיום בונים לרוב ס" רב־תכליתיים. 

על סכרי-בונים ע״ע בונה. קיימים ם" למניעת-סחף שלא באפיקי 
מים־זורמים, וע״ע אוקלהומה ותמ׳ שם, עם׳ 157 . מבנים אחרים 
למניעת שטפונות הם דייקים (ע״ע זלנד; הולנד, עמ׳ 710 , ותמ׳ שם, 
עמ׳ 719 ) וסוללות־גדה (ע״ע מיסיסיפי; מקונג). 

מבחינים בין סכרי-מילד (עפר או אבן) וס" בנדיט אבן או 
בטון (תת־סוגים: סכרי־כובד, סכרי-קשת, סכרי קשת-כובד וס" 
חלולים) — הנחשבים לעמידים, וס״ עשויים עץ או פלדה — הנחש¬ 
בים לקצרי-חיים. 

תולדות הם". הקדומים שבם", על־סמך מקורות שבכתב, הם 
ס׳-אבן על הנילוס, כ 15 ק״מ דרומית למף (שפעל ברציפות 
כ 4,500 שנה; כיום נותרו ממנו רק חרבות) וס׳-עפר על החידקל. 
הרומאים בנו סכרי אבן רבים, ואילו בארצות המזרח נפוצו סכרי 
עפר, שעורידיהם (בציילון, בהודו, וכן סכרי הנבטים בנגב, למשל) 
נותרו עד ימינו. הם׳ הקדום ביותר שנמצא בשימוש כיום הוא 0 ׳- 
אלמאנסה ( 53 ת 1013 \!) בספרד — ס׳-אבן, ששימושו החל לפני 1586 . 
במאות ה 16 וה 17 נבנו ם" רבים בספרד ובצרפת למטרות השקיה. 
עם התפתחות ניצול כוח־המים להנעה התרבו הם", למשל בהולנד 
ובאנגליה. ם" אלה נבנו ללא תכנון מדעי, ורובם היו סכרי־כובד. 
ב 1853 פורסמה לראשונה, ע״י הצרפתי דה סאזיי (ץ 532111 116 ), 
תכנית־ם׳ מבוססת על חישובים טכניים ועקרונות מדעיים. ס׳-הקשת 
הראשון היה, כנראה, ס׳-זולה ( 2013 ) בצרפת, שהושלם ב 1843 . הם׳ 
רב־הקמרונות הראשון היה סכר אלום ( 5.1001 !) בהודו, שהושלם 
ב 1800 . ס׳־סקילרודל ( 1116 ׳\ז 16 ץס 5011 ) בניו-יורק, שנבנה ב 1904 , 
היה ס׳־הגגות הראשון, וס׳-יום ( 90016 ) בקליפורניה, שנבנה ב 1908 
— היה הם׳ הראשון מבטון יצוק. 

בחירת מקום הם׳ וסוגו. האיתור נקבע לפי שיקולי עלות 





37 


סכר 


38 


(מחיר הקרקע, מחיר הובלת חמרי־הבניח, מחיר מצטבר של הובלת 
המים למקום השימוש וכיו״ב) ושיקולים הנדסיים. רצוי שבמקומות, 
שביניהם יש לברור, יהיה האפיק ישר וצר, לא עמוק מדי, ובעל קר¬ 
קעית מוצקת. עדיף מקום בו שיפוע האפיק קצוב. סוג הס׳ וגבהו 
נקבעים לפי המטרה שלשמה יועד הם/ לפי סוג המסלע והמבנה 
הטופוגרפי ולפי המחיר. יש לדאוג, בין השאר, לכך שגוף־המים 
הנוצר לא יציף שטחים מעל לתכנון ולא יגרום לעליה מוגזמת 
במפלס מי־התהום. 

תכנון ם". הס׳ חייב להיות גבוה למדי מעל למפלס מי־המעלה, 
בשיעור כזה, שלא יגלשו מים מעל קדקודו אף בזמן של גלים, וכן יש 
לתכנן מתקן להזרמת עדפי־מים (מברץ). בזמן הבניה יש להטות את 
מהלך המים מאיזור הבניה (ולהגן 7 עליו מפני שטפונות), בעיקר 
בסכרי־מילוי ובם" על קרקע רכה. הס׳ חייב להיות יציב נגד הת¬ 
הפכות ונגד החלקה. יש לתכנן פתחים מיוחדים, הניתנים לסגירה. 
דרכם יצאו המים המנוצלים (להשקיה, להזנת תעלות־שיט או להפקת 
אנרגיה). 

ס׳ - ע פ ר. סוג זה חוזר להיות נפוץ, מאחר שבמדינות המפותחות 
כבר נוצלו רוב המקומות המתאימים לסכרי־בטון ומחיר הבטון עולה, 
בזמן שהידע בתורת־הקרקע (ע״ע קרקע) מתרחב, וציוד מכני כבד 
מוזיל את הבניה בעפר. יש להתחשב במספר מגבלות, ביניהן: כל 
זרימת־מים מעל הם׳ הורסת אותו, ויש להשאיר גובה מספיק (בלט) 
מעל פני מי־המעלה ולהכין מברץ מרוצף, בעל כושר גדול להעברת 
מים! המים מחלחלים דרך הס׳ ויש לדאוג לאיטומו ולשיפועים 
מתונים של פניו, כדי שהעפר הרטוב לא יגלוש. הדופן שבמורד־הזרם 
(הפן המורדי) זקוקה להגנה מפני גשמים (אפשר לשתול דשא או 
לפזר חצץ), והדופן שבמעלה הזרם (הפן המעלי) זקוקה להגנה 
מפני גלים או ירידות מהירות במפלס המאגר. את הפן המעלי מרצ־ 
פים בלוחות־בטון, בשברי־אבנים (מרבוגת) או באספלט. כיום נהוגים 
בעיקר סכרי-עפר עם גרעין אטים, לרוב מחמרה או חרסית. בין אלה 
נחשבים למובחרים הם״ בעלי מילוי־אזורים: אזורים חדירים למים 
קרוב לדפנות, אזורים חדירים־למחצה לצדי הגרעין האטים. יש 
להוסיף מתקנים לניקוז, גם ניקוז אפקי ליד בסיס הס׳, ולבנות את 


עקב הפן המורדי 
מחומר חדיר ל¬ 
מים, למניעת הרי¬ 
סתו ע״י גלישה. 
למערכות הניקוז 
מוסיפים מסננות 
מדורגות, למניעת 
שטיפת העפר ב¬ 
זמן סילוק מי־ 
החלחול. 

מילוי העפר 
נעשה ע״י שפיכתו 
והידוקו באמצעות 
מכבשים מיוחדים, 
או ע״י מילוי היד¬ 
ראולי — שפיכת 
בליל של עפר ו¬ 
מים, המתנקזים 
לאחר מכן — ש¬ 
אינו זקוק לדחי- 
סה נוספת. 

סכרי־עפר בנויים היטב הם עמידים ביותר, כפי שיעידו ם׳ פאדא־ 

וויל בציילון (ארכו 17 ק״מ, וגבהו 20 מ׳), שנבנה לפסה״ג וקיים עד 
ימינו, ום׳ קריסטל ספרינגז, שנבנה ב 1877 בקליפירניה. ב 1906 , 
ברעש הגדול, הוזז ב 2.5 מ׳ — אך לא ניזוק. רוב הם" בישראל 
עשויים עפר (בית-גטופה, שובל ועוד). 

ם׳ מילוי־ אבן (מרבג), בנוי בד״כ מגוף תומך, עשוי שברי 
סלעים, מחלק חיצוני (כיום רק בפן המעלי) בנוי מרבג מהודק או 
מונח, לשם חיזוק הם/ ומשכבה אוטמת (בפן המעלי). כדי לקבוע 
היטב את האבנים במקומן הסופי, מזרימים בזמן המילוי מים בלחץ 
גבוה דרך האיזור המתמלא. האבן בה משתמשים חייבת להיות קשה, 
שלא תתפורר תחת משקל הם׳ שמעליה. שיפוע פני־הס׳ גדול מאשר 



□כר-עפר רב-שימזשי (נאוואתו, :מ מנסיקו). מנלש 
מרוצן־ (א), שבתחתיתו ירבתיים (ב). דאנם' טשטש 
גם לשיט, ומענן־הסירות נראה למעלה. קדקוד הסכר 
טשטש גם כנשר ( 1011 ;)ג 1 זוג 01 פא 0£ . 17.5 ) 


הסכרים הגדולים בעולם 




נפח המבנה 

ל פ י 

לפי הגובה 

סוג 

שנת השלמה 

נפח( 1000 מ״ק) 

ש ם 

סוג 

שנת השלמה 


ש ם 

ע 


149,961 

טאדבלה, פקיסטן 

ן■ 

4 

310 

נוריק, בריה״מ 

ע 

1940 

92,029 

פורט־פק, אד,"ב 


1962 

284 

גרא׳נד־דיבסנס. שוויץ 

ע 

1963 

70,390 

אואהי, אה״ב 


4 

270 

אינגורי, בריה״מ 

ע 

1967 

65,651 

מאנגלה, פקיסטן 


1961 

262 

ואיונט, איטליה 

ע 

1968 

65,548 

גארדינר, קנדה 


4 

244 

מיקה, קנדה 

ע 

1968 

59.639 

אורוביל, אה״ב 

ב 

1958 

237 

סובואזן, שוויץ 

ע 

1967 

59,386 

סינט לואיס, אה״ב 


4 

236 

סיאנסק, בריה״ם 

ע 

* 

58,000 

נוריק, בריה״מ 


1968 

235 

אורוביל, אה״ב 

ע 

1956 

50,843 

גריסון, אה״ב 


4 

233 

צ׳ירקי, בריה״מ 

ע 

1964 

44,370 

קייב, בריה״מ 


1965 

230 

קונטרה, שוויץ 

ע 

1955 

44,320 

גורקי, בריה״מ 


1962 

225 

באקרה, הודו 

ע 

1968 

43,729 

בנט, קנדה 


1936 

222 

הובר, אה״ב 

מ 

1970 

42,620 

אנזואן, מצרים 

51 

4 


מראטיניה, יוגוסלוויה 

לפי האורך בקדקוד הסכר 

לפי מאגר־המים המתוכנן 

סוג 

שבת השלמה 

אורך במ׳ 

ש ם 

סוג 

שנת השלמה 

נפח במיליוני 
מ״ק 

ש ם 

ע 

1964 

40,898 

קייב, בריה״מ 

נן 

1954 

(+)204,800 

אואן־פולז, אוגנדה 

ע 

1964 

36,917 

דניפר, בריה״ס 


1964 

169,400 

בראצק, בריה״מ 

ע 

ס 

16,139 

קאניף, בריה״מ 


1959 

160,328 

קאריבה, רודזיה־זמביה 

ע 

1952 

13,232 

צימליאנסקייה, בריה״מ 

מ 


157,000 

אסואן, מצרים 

ע 

1963 

12,941 

טווידביומס. אה״ב 


1965 

148,000 

אק 1 סומבו, גאנה 

ע 

• 


גוקסקיה, בריה״מ 


1968 

141,975 

דניאל ג׳לנסון, קנדה 

ע 

1961 

10,890 

קרמנצ׳וג, בריה״מ 

■9 

4 

73,300 

קראסנויארסק, בריה״מ 


סוג הסכר: ע — עפר, ב — בטון, מ — מילוי־אבן. * עדיין לא הושלם. (+) תוספת המים בימת ויקטוריה. תמונות של חלק מהסכרים — ר׳ הערכים 
הדנים במדינות או בנהרות (גם בכרך־מילואים). 





















39 


סכר 


40 



סבר־כובד (פריאנט, קליפורניה). באמצעיתו מנלש; בראש המגל?} תריסי־גלילים 
ובתחתיתו ירכתיים. מימי; מתפתלת תעלה, המובילה את מי־האגם 
0£ £311 ־ 1 ( 01 ■ 5 .ס) 


בס׳־עפר, כי סכנת הגלישה כאן קטנה יותר (זווית־החיכוך של 
חומר־המילוי גדולה יותר). ס׳־אסואן הוא דוגמה לסוג זה. ס" אלה 
היו נפוצים בימי־־קדם, וגם כיום, באזורים לא מפותחים, נבנים ם" 
קטנים מסוג זה בעבודת־יד (ר׳ תמ ׳ , כר׳ ף, בין ענד 510/11 ). 

ם׳ ־ כ ו ב ד, בנוי אבן או בטון. יציבות ם׳ כזה, נגד התהפכות או 
החלקה, מוקנית לו ע״י משקלו ומשקל המים הלוחצים עליו. רצוי 
להימנע ממאמצי־מתיחה בבטון, ולכן חייב קו־הפעולה המשותף של 
משקל הם׳ ומשקל המים לעבור בשליש האמצעי (הגרעין) של חתך 
הם׳. עובי הם׳, בכל רום, חייב להיות מספיק כדי לעמוד בכל תנאי- 
ההעמסה של הס׳ (למשל, למנוע שבירה, אפילו כאשר האגם קופא). 
שיפוע פני־הס׳ נקבע ע״י חישובי המבנה. הבטון חייב להיות קשה 
למדי, כדי שלא יתפורר תחת הלחץ הפועל עליו. גם הבסיס שעליו 
מונח הס׳ חייב להיות די חזק (לעתים יש לאששו ע״י הזרקת מי- 
צמנט בלחץ לתוך סדקים בסלע). נהוג לבנות חציץ (מסך בטון) 
מתחת לס׳, קרוב לפן המעלי, כדי למנוע חלחול מים מתחת לס׳ 
(חלחול כזה חותר תחת יסודות הס׳ וכן מפעיל עליו כוח־עילוי, 
שמפחית את יציבותו). בבניית ס׳־כובד משתמשים בסוגי צמנט 
ובשיטות יציקה מיוחדים כדי למנוע הופעת סדקים בזמן התקשות 
הבטון. 

לס׳־כובד בונים בד״כ מברץ־גלישה (מגלש), כדי שעודפי המים 
יגלשו מעל קדקוד־הס׳ (בחלקו או לכל ארכו). לקדקוד המגלש 
צורה זרמית, להגדלת כושר ההעברה ולמניעת הרס־השפה. חלקו 
התחתון של המגלש קעור (לעתים בצורת מקפצת־סקי), כדי שלא 
יפגע זרם־המים ביסודות־הס׳. כן נהוג לבנות במורד המגלש אגן־ 
שיכוך לזרם המים. 


סכרי בטון ואבן: 

מימין — סכר־קשת רב־שימושי (האנגרי הורס, מונטאנה); בתחתיתו תחנות־ 
כוח. לסכר מברץ־״לפופית", שפתחו (א) בולט מעל פני המים בתמונה; (ב) מוצא 
המברץ. קרקור הסכר משמש כגשר ( 1311131100 0£ ! £3. 1 ״! 811 . 11.5 ) 


ם׳-קשת (קמרון) מנצל את העברת הכוח לאורך הקשת 
אל יסודות מוצקים־יותר. למשקל הם׳ אין חשיבות רבה בחישוב 
חזקו, שנעשה כיום באמצעות דגמים או במחשב. ס" אלה מת¬ 
אימים לערוצים סלעיים עמוקים וצרים, ובמדינות מפותחות כבר 
נוצלו רוב האתרים המתאימים. גם בסוג זה נפוצים מברצי המגלש. 
ם׳ זה רגיש לליקויים בהכנת הבטון ופגיע לחבלות. 

ם׳ ק ש ת - כ ו ב ד הוא שילוב בין שני הסוגים הקודמים. חלקו 
העליון של הס׳ עומד בעומס בזכות הקימור, וחלקו התחתון — בזכות 
המשקל. ס׳־הובר באה״ב הוא דוגמה טובה לסוג זה.' 

ם׳-מ ש ענות (חלול), בו יש הפרדה בין המשענות, הנו¬ 
שאות את המשקל ואת לחץ המים, ובין החלק האוטם. שיפוע 
החלק האוטם (הפן המעלי) כ 45 0 , ושיפוע המשענות 45 0 —״ 60 . 
בין המשענות יש מקום לתחנות־כוח. משקל הס׳ וכמות הבטון 
הנחוצה לבנייתו קטנים מאשר בסכרי־בטון אחרים, אולם מחיר 
הקמתו גבוה, בגלל הצורך בבעלי-מקצוע מעולים וציוד מתאים. 
ם״ אלה, שהיו נפוצים במחצית הראשונה של המאה ה 20 , ניתנים 
לתת־סיווג כדלקמן: א) ם׳ לוחות ומשענות ( 11 ז>$: 111 < 1 תז\נ), הבנוי 
לוחות שטוחים הנשענים על משענות. ב) ם׳ רב-קמרוני, בנוי קשתות 
גליליות קצרות יחסית, אנכיות או נטויות. ג) ס׳ חרטום מסיווי, בו 
המשענות מתרחבות עד שהן מתלכדות. אין חלק אוטם נפרד. 
ד) ס׳-כיפות, דומה לס׳ רב־קמרוני נטוי, אך עשוי כיפות. 

ם" מפלדה או מעץ. סכרי-פלדה דומים לסכרי־משענות. 
אע״פ שעמידותם לא הוכחה כפחותה מעמידותם של סכרי־בטון, נבנו 
מעטים כאלה, כי הציבור נוטה לפקפק בחזקם. סכרי־עץ נפוצים יותר, 
אך משך קיומם, בתנאים הטובים ביותר, מגיע רק לכ 50 שנה. 
היום משתמשים בהם בעיקר כסכרי־עצירה לייבוש השטח בו יוקם 
הם׳ הסופי. בד״כ בונים סכרי עץ מארגזים ממולאים עפר או אבנים. 
דרישות החוזק והיציבות בס" אלו זהות לדרישות בסוגים האחרים. 

מבנים הקשורים בס". אפילו בם" המשמשים להסדרת 
תעלות־שיט, בהם כמות המים הנכנסת למאגר ניתנת לוויסות, 
זקוקים למברץ כאמצעי בטיחות. רק סכרי עפר זמניים להסדרת 
זרימת שטפונות, שמתוכננים להשטף בעת השטפון ולהבנות-מחדש. 
נבנים ללא־מברץ. המברץ של סכרי עפר או מרבג חייב להעביר את 
הספיקה המירבית האפשרית בעת שטפון בערוץ בו נבנה הס׳ 1 
המברץ של סכרי-בטון יכול להיות קטן יותר. המברץ הנפוץ הוא 
תעלה העוקפת את הס׳, בד״כ מרוצפת. בפתח העליון בונים מפתן 
המבטיח זרימה אחידה לכל רוחב התעלה. ם׳ נפתח הוא ס׳ 
שבפתח מברצו קיים שער או תרים, הניתן לפתיחה ולסגירה, 
לפי הרצוי. ס׳ ללא חלקים נעים נקרא קבוע. בתחתית המברץ 
נמצא לרוב מרצף, המגן על הערוץ התחתי מפני חתירה. בם׳ גבוה, 
שנמצא בערוץ צר, מחייב רחבו המוגבל של המברץ לעשותו עמוק — 
ודבר זה גורע מנפח המאגר. במקרה זה משתמשים בתעלות או במנ¬ 
הרות, בעלות תריס. אפשרות אחרת היא לבנות את פתח התעלה 


במרכז — סכר קשת־כובד בנוי אנז (ארד, גרמניה); הדקוד הסכר משמש כגשר 
(המרכז הגרמני לתיירות) 

משמאל — סכר־משענות (ע׳יזמוגה, רשות עמק־טנסי); בין כל שתי משענות 
תריס־הרמה לוויסות זרימת המים 




41 


42 


ספר — ספר 



חלקי סכרים: מימי! — בנייתם של תריסי־הרמה; הנלנלות נמצאות מעל התריסים (פליימינג נורג', יוטה־ויומיננ). נמרכז — ם 51 ם־רנים ( 5 יר סכר 
נימבום בקליפורניה). משמאל — פתחו העליון של פיר־ה״לפופיח״ (האננרי הורם) ( 011 תבמ 860131 0£ 801-6311 . 5 .ס) 


או המנהרה הרחק מגוף הס/ במעלה המאגר, ושם יש מקום לבנות 
פתח רחב יותר. אפשרי גם השימוש בפיר אנכי, שהמים נכנסים 
אליו לאורך כל הקפו (פיר עגול נקרא ץז 10 § 2 מ 1 מז 10 מ, ע״ש 
פרח הלפופית). הפיר מתחבר למנהרה אפקית המוציאה את המים 
ליד בסיס־הם/ 

התריסים הפשוטים ביותר הם לוחות השעונים על שגמים, 
שנשברים בהגיע לחץ המים (כל׳ המפלס) לערך קבוע מראש. 
במפחחים צרים אפשר להתקין תריסים עולים. במפתחים רחבים 
יותר בונים תריס מקורות-עץ, המוצאות ממקומן אחת־אחת. תריסי- 
פלדה אפשריים גם במפתחים שבהם אין להשתמש בתריסי־עץ. סוגים 
נוספים הם: תריסי־מקטע, שצורתם מקטע של גליל (רק ההקף) 
היכול להסתובב על צירו ולפתוח עי״כ מעבר. תריס־גזרה דומה 
לתריס מקטע׳ אלא שכל נפחו אטום. פתיחתו נעשית ע״י הזרמת 
מים מעל פאתו העליונה, וסגירתו — ע״י הכנסת המים, שלחצם 
גבוה, אל מתחת לגזרה. תריס גלילי מורם ע׳׳י הסעתו, באמצעות 
גלגלי שיניים הנוסעים על מסלול נטוי. לעתים מהווה הגליל, או 
הגזרה, את הס׳ עצמו (או חלקו). 

במקומות שלא היתה אפשרות לפקח באופן מתמיד על הס׳ נהגו 
לבנות ם״ בעלי תריסים אוטומטיים. לוח ש א נ ו א ן מחובר לציד; 
כשמפלם מי״מעלה מגיע לרום קבוע־מראש, מסתובב הלוח ופותח 
את המברץ. כשיורד המפלס, יש לסגור את הלוח מחדש. לוח מצויד 
בנטל נגדי נסגר בעצמו עם ירידת המפלס. ס׳ גגות בנוי 
מלוח עליון (הוא הס׳) ולוח תחתון (משענת), הסובבים על צירם. 
העלאתם והורדתם נעשית ע״י ויסות כמות המים הנמצאת בחלל 
שבינם לבסיס־הס׳. במקום תריסים אפשר להשתמש ב ג ש ת ה 
(סיפון), המרוקנת אוטומטית את עודף המים ברגע שמפלס המים 
מגיע לגובה הנקודה העליונה בצינור הגשתה. 

מרצף הוא איזור מרוצף, הבנוי על קרקע־האפיק במורד הזרם, 
למניעת התחתרות־האפיק. ה י ר כ ת י י ם, המגינות על גדות האפיק 
במורד הזרם, בנויות בד״כ מבטון. לאורך הס׳ בונים לרוב גשר, 
המשמש לתעבורה וכן לגישה לתריסים. בנהרות המשמשים למעבר 
דגים אל אזורי־הטלה בונים שורת בריכות מלאות מים (סולם־דגים) 
לאורך הפן המורדי, בהפרשי־גובה המאפשרים זרימה אטיודיחסית. 
הדגים קופצים מבריכה לבריכה או שוחים דרך פתחי-המעבד נגד 
הזרם. 

הוצאת מי־השימוש נעשית לפי סוג השימוש. בסכרי אבן 
ובטון משתמשים בצינורות בעלי מגופים (המגוף שבמוצא המים 
חייב לעמוד בפני הלחצים הנוצרים שם). בסכר־עפר מעדיפים 
מנהרות החצובות בבסיס־הס׳ או דרך אחד החיזוקים היצוקים. 
במברץ־פיר משתמשים באותה מנהרה אפקית גם להוצאת מי־ 
השימוש. 

רוב הם" בישראל מיועדים ליצירת מאגרים למניעת שט¬ 
פונות ולניצול המים להשקיה ולהעשרת מי־התהום. עד 1972 נבנו 


62 מאגרים מקומיים כאלה, בעלי קיבול כולל של כ 19.5 מיליון מ״ק. 
כמו כן נבנו 6 מאגרים אזוריים ו 4 ארציים (מלבד אלה של המוביל 
הארצי). הגדול במאגרים המקומיים הוא מאגר דלתון, שקיבולו 1.36 
מיליון מ״ק. קצב בניית המאגרים בארץ גדל והולך וב 1971 בלבד, 
למשל, נבנו 18 מאגרים. פיתוח שיטות הנדסיות לבניית סכרי עפר 
והכנת המאגר הוזיל את 
מחי־ המים "";וגויס אלה, 
והעיפוש בהם כדאי, גם 
בצנון הארץ (לכותנה ומ¬ 
טעי ש) וגם בדרומה (לוד 
בוא ז). 

משפר ס" !:מילוי״אבן 
נבג י על הירזן, להרמת 
מפלס המים ולהקלת הש¬ 
איבה. מאגר המים הגדול 
בארץ הוא הכנרת, שבמו־ 
צאה לירדן הוקם ם׳ (נבנה מחדש ב 1972 ) המאפשר ויסות פני־המים 
בימה. ם׳ נהריים, שהיה מיועד להפקת כוח, אינו בשימוש מאז 
מלחמת העצמאות. 



סנר־רנניה, כמוצא הירדן מהכנרת 
(המועצה הא 11 רית עמק־הירח) 


ש. אטינגן (עורך), מדריך לאינג׳ינר, כרך ב: בנאות, ח״ג, תשי״ח; 
. 1958 ,/ך ,ע 0£ /סמ ^ 766 / 0 #17/017 ,(. 6115 ) . 31 ) 6 5111860 . 0 

צ. רי. - יא. ש. 


סכר, מאבות־המזון החשובים, מופק בעיקר מקנה־ם׳ או מסלק־ס׳ 
(ע״ע סלק). 

ס ו כ ר - ה ק נ ה (סה״ק [סכרוזה, מ 0 נ 0 קרט: 031x313 או -ז $3 
10303 ]). סה״ק שייך לקבוצת הדו־סוכרים (ע״ע סכרים), ומורכב 
מגלוקוזה (ע״ע) ופרוקטוזה׳ הקשורות באמצעות קבוצותיהן המוח- 
רות. נוסחתו הכימית משקלו המולקולרי 342.3 ; 

נקודת־ההתכה 186 0 (תוך פירוק), והיא יכולה לרדת עד 1601 
בהתאם למידת־הנקיון של החומר. סה״ק מחזר את תמיסת פהלינג 
ואינו מגיב עם פניל־הידראזון. 

נוסחת המבנה של סה״ק: 
תמיסה מימית של סה״ק 
מסובבת את מישור־הקיטוב 
של האור ב ״ 66.5 ואיננה 
עוברת מוטרוטציה (ע״ע 
אופטית׳ פעילות). 

סה״ק מתגבש בגבישים מונוקליניים גדולים ונמס במים בקלות 
(ליטר מים, בטמפרטורה של ס 20 , ממס כ 2 ק״ג, ובטמפרטורה של 
ס 100 — כ 4 ק״ג). 

קנה־הס׳ וסלק-הס׳ הם חמרי-הגלם החשובים לייצורו הטכני של 
הם׳. למקורות־הפקה אחרים, כגון דולב־הס׳ (דבשת הס׳), דקלים, 
תירם ומקורות צמחיים אחרים אין היום חשיבות טכנית. 






















43 


44 


ספר 


לפני מלה״ע 1 היה היחס בין שימוש קנה-הס׳ לבין סלק-הס׳ 

כ 50:50 . אחריה ירד השימוש בסלק עד 22% ועלה בין המלחמות 
( 35.4% ) ואחרי מלה״ע 11 ל 40.8% ( 1945 — 1964 ) ול 46.0% ב־ 
1964/65 . עליה זו נגרמה בעיקר ע״י הרחבת שטחי גידול הסלק 
בבריה״מ: ייצור ס׳־הסלק עלה בארץ זו מ 2.7 מיל׳ טון ב 1940/41 
עד 10.45 מיל׳ טון ב 1964/65 . 

שלבי הייצור של סה״ק מקנה־ם׳ דומים בעיקרם לאלה של 
הייצור מסלק־ם/ והתיאור שלהלן חל, איפוא, על שניהם. 

מיצוי: הם׳ בסלק-הם׳ מומם בנוזל התאים. משום־כך חותכים 
את הסלק לפלחים דקים באורך של 5 — 10 ם״מ ומחממים אותם 
במים לטמם׳ של 75 0 . תנאים אלה גורמים לפלסמוליזה (פיצוץ התא 
וריקון תכנו) והם׳ עובר למים. על המים להיות נקיים וחפשיים ככל 
האפשר ממלחים. אם משתמשים בקנה־ם׳, מתחיל תהליך הייצור 
בטחינתו. קני־הם׳ מועברים דרך שרשרת של גלילי טחינה וריסוק. 
גם כאן מוסיפים מים, כדי לאפשר שטיפה ומיצוי טובים יותר. 
לאחר מיצוים משמשים פלחי־הסלק כמזון לבע״ח. עיסת קני־הם׳ 
(באגסה) משמשת כחומר־דלק וכמקור לצלולוזה. 

ניקוי: התמיסה המתקבלת לאחר המיצוי היא עכורה, וצבעה 
אפור (במקרה של סלק) וחום (במקרה של קנה ם׳). ניקד התמיסה 
נעשה בשני שלבים: א) הפרדה, ע״י הוספת סיד (ע״ע סידן) וחימום 
משקעים את חמרי־הצבע וכן מלחי־סידן של החומצות הזרחנית וה־ 
אוכסלית וחומצת הלימון: כן שוקעים בתהליך זה חלבונים (בעיקר 
אלבומינים) ופקטין. תוספת הסיד גורמת להבססה (אלקליזאציה) 
של התמיסה, דבר המונע את תהליך האינורסיה (ע״ע); ב) הרווית 
התמיסה בפחמן דו־חמצני משקעת את חסיד בפחמה. 

סינון: כדי לקבל ם׳ נקי ולבן יש צורך בסינון כפול של 
התמיסה. אח״כ מוסיפים גפרית דו־חמצנית לשם הלבנה ומניעת 
היווצרותם של חמרי־צבע בזמן העיבוי. 

ה ע י ב ו י נעשה בשני שלבים, הראשון מרכז את התמיסה לכדי 
60% — 80% ם׳ והשני לכדי 93% . העיבד נעשה בלחץ אוויר מופחת 
המוריד את נקודת הרתיחה של התמיסה ובכך מונע קלקול הם׳. 
בשלב השני הופכת התמיסה לתערובת צמיגה של גבישי ם׳ ותרכיז 
התמיסה המקורית ("דבשת האם"). 

גיבוש: כדי לגרום להתגבשות אחידה של התמיסה נוהגות 
שיטות אחדות, ביניהן חימום מהיר של חלק מהתמיסה או זריית 

גבישי ם׳ לבן עפ״נ התמי¬ 
סה תוך כדי חימום. שיטות 
אלה מיועדות ליצור מר¬ 
כזי התגבשות רבים ככל 
האפשר. לפני ההתגבשות 
הסופית מטהרים את הם׳ 

ע״י סרכוז(צנטריפוגציה), 

סינון, עיבוד בעזרת פחם 
פעיל ועוד. 

בתום הגיבוש מרכזים את 
גבישי הם׳, ואת שארית 
המים( 2%-0.5% ) מרחיקים 
ע״י גלילי יבוש מיוחדים. 

היסטוריה. ידיעות 
ראשונות על שימוש בקני¬ 
ם' מצויות מהתקופה הפרה- 
היסטורית מגינאה החדשה 
(ע״ע); שם הפיקו התושבים 
ם׳ ע״י לעיסת קני־הם׳. משם הועברו קני-הם׳ לאינדונזיה, לבנגל 
ולחלקים אחרים של הודו. ידיעות על הטכניקה של הפקת הם׳ מקני¬ 
הם' ע״י בישול הקנה, כבישת החומר ועיבוי התמיסה, נמצאו רק 


מהמאות הראשונות לפסה״נ. אולם, ידוע שתעשיית סה״ק היתה 
מפותחת במצרים במאה ה 11 לפסה״ג. 

לאירופה הגיע הם׳ ע״י אלכסנדר מוקדון שהביאו מהודו. דיוסקד 
רידם (ע״ע) כתב על ״סוג של דבש קשה הקרוי סאכארום (- 531x113 
!"טז)" שתכונותיו היו מתיקות והגרסות בין השיניים. בתקופתו 
יובא הם׳ מסין ומהודו דרך פרם ומצרים ושימש בעיקר לצרכי 
השליטים. 

המורים (ע״ע) הביאו עמם לספרד, במאה ה 8 , עם כיבושיהם, 
קנה־ם׳, וגידלוהו שם. וב 200 השנים הבאות היתה ספרד הארץ 
האירופית היחידה שבה גידלו קני־ם׳. 

במאות 10 — 12 היתה ונציה מרכז הסחר בם׳ — הצלבנים שמצאו 
באסיה ובצפון אפריקה שטחים גדולים של גידולי קני־ס׳, ייבאו 
משם ם׳ והפיצוהו ברחבי אירופה לשימוש לרפואה ולמזון. במאה 
ה 15 היו מטעי־ם׳ נרחבים בסביבות טריפולי, בירות וצור והופקו 
מינים שונים של ם׳. מוצרים אלה הועברו ע״י סוחרים ונציאניים 
לארצם. אבל קשיי התובלה, והכמויות המוגבלות, גרמו לעליית 
מחירו של הם׳, ומסיבה זו הוחל בנטיעת מטעי קני־ם׳ בדרום צרפת, 
איטליה וצפון אפריקה. באותה תקופה ולאחריה נסחר הם׳ המזוקק 
כסירום וכגבישים, לאחר שניצוק לצנצנות מיוחדות (בעיקר — 
בצורות חרוטיות). 

בגרמניה נוסדו מרכזים מסחריים לס׳ באוגסבורג, דרזדן ועוד — 

אך הם נהרסו במלחמת שלושים השנים ( 1618 — 1648 ). הולנד ואנ¬ 
גליה שלא נפגעו במלחמה זו ירשו את מקום גרמניה. רק במאה ה 19 
חזרה תעשיית סה״ק ותפסה מקום חשוב בגרמניה. וזאת משום 
קשריה ההדוקים עם ענפים תעשייתיים אחרים (בעיקר שוקולד). 

בתחילה גידלו קנה־ם׳ רק באסיה. ב 1452 העביר מלך פורטוגל 
הנריקה (ע״ע) "הספן" קנה־ם׳ לאיי מדיירה, וייסד תעשיית סה״ק 
באיים הקנריים. קולומבוס, במסעו השני, העביר קנה־ם׳ ממדיירה 
לסאנטו דומינגו. משם הגיע לקובה שחשיבותה בייצור הם׳ ובסחר 
העולמי בו גדולה גם כיום. המפעל הראשון לזיקוק ם׳ נוסד ב 1508 
באיזבלה (עיירה ליד סאנטו דומינגו). לאחר כיבוש מכסיקו ע״י 
הספרדים הקים בה קורטם שני מטעי ם׳ ענקיים שסיפקוהו לספרד 
ולפורטוגל. ממכסיקו הועבר גידול קנה־הם׳ לבראזיל, פרו וארגנטינה. 
במחצית המאה ה 17 היתה אמריקה המשוונית יצרנית הם׳ הגדולה 
בעולם וחשיבותו היחסית של המזרח הרחוק ירדה אף שכמויות 
גדולות של ם׳ הגיעו לאירופה גם משם. לאמריקה הצפונית יובא 
סה״ק ע״י מיסיונרים ישועיים. ב 1751 הוקם מטע הם׳ הראשון 
בלואיזיאנה וב 1791 הוקמה מזקקת הם׳ הראשונה בניו-אורלינז 
(ע״י אנטוניו מנדם). ב 150 השנים הבאות התפתחה טכניקת ייצור 
הם׳ באמריקה י הצפונית ע״י השלמת המתקנים הטכניים לזיקוק 
והקמת בת״ס טכניים לייצור ם׳ ( 1890 ), הכנסת מכשירים מודרניים 
(פולרימטר, 1849 ) ושימוש בתהליכים טכניים מתקדמים (פעפוע, 
1880 ).י 

אף שהם׳ היה בשימוש באירופה למן יה״ב המוקדמים היתה 
מציאותו נדירה ומחירו יקר. ב 1742 , למשל, נסחרה בלונדון אונקיה 
אחת של ם׳ במחיר 2.75 דולאר. 

באירופה, שהיתר, תלויה ביבוא ם׳ מארצות חוץ, התפתחה תע¬ 
שיית הם׳ לאחר שא. ז. מרגרף (ע״ע) ותלמידו אכרד ( 01131-3 \/ 1 ־ £31 ; 
1753 — 1821 ) הפיקו ( 1795 ) ם׳ מסלק, והראו שהחומר המתוק בסלק 
הרגיל זהה עם סה״ק. אכרד הקים, ע״י ברלין, משק לגידול סלק־ס׳ 
וב 1799 נמסרה הכמות הראשונה של גבישי ם׳ מיוצרים מסלק למלך 
פרידריך וילהלם השלישי. ב 1801 בנה אכרד את ביהח״ר הראשון 
להפקת ם׳ מסלק, וב 1803 פרסם הוראות לגידול סלק־ס׳ וייצור 
רנטבילי של ם׳. 

ב 1811 הטיל נפוליון את החרם על אנגליה, וכלל בו צו שאסר 
למכור ם׳ מהודו. לאחר סיום המלחמות הנפוליוניות ונפילת האימ־ 





45 


ספר — ספר־הדם 


46 


פריה הצרפתית נוסדו מפעלים רבים להפקת ם׳ בגרמניה, בוהמיה 
וארצות מרכז-אירופה. ב 1838 נזרע לראשונה סלק־ם׳ במסצ׳וסטס 
ושנים מעטות אח״ב נפוץ סלק הם׳ במדינות אה״ב אחרות. 
תעשיית ם׳ מודרנית ראשונה הוקמה, לקראת סוף המאה ה 19 , 
באלוארדו שבקליפורניה. 

כלכלה. גידול קנה־הס׳ תלוי בתנאים אקלימיים נאותים. תנו¬ 
דות בתנאים אלה גורמות לתנודות רבות בהיקף ייצור הס/ בשנות 
ה 60 הסתמנה עליה קבועה בתפוקה. 

ב 1931 נחתם בבריסל החוזה הבי״ל הראשון להפקת ם׳ ולסחר בו, 
עליו חתמו קובה׳ יאווה, פולניה, הונגריה, בלגיה, גרמניה וצ׳כו־ 
סלובקיה, שהחלימו לצמצם את ייצור הס׳ ולהתאימו לצריכה. גם 
ההסכמים שבאו אח״כ ( 1937 , 1953 , 1958 ) כוונו לקביעות הייצור 
והמחירים. 

ב 1965 נתכנסו בז׳נווה 80 מדינות ( 66 חברות ו 14 משקיפות) והן 
הסכימו, בסוף 1968 , על הסדרים לחלוקת הסחר בס׳: היצוא מקובה 
— לארצות הסוציאליסטיות; היצוא לאנגליה ולאה״ב — מבריה״מ. 
בהסכם זה נקבע מחירו של הס׳ ל 3.25 — 5.25 סנט לאונקיה. החוזה 
קבע מכסות ייצור של ס' למדינות השונות. 

במדינות רבות כדאית תעשיית הס׳ רק בגלל מכסי־מגן, הקלות 
במסים, פרמיות ליצוא וכו׳. כד המצב בישראל. 


תפוקת ס׳ במדינות הייצור העיקריות 
(אלפי טונות) 


1970 

1961/2 

1950/1 

1934/5 

1912/3 

השנה 

71,951 

51,622 

31,040 

22,447 

18,008 

סה״ב בעולם 

8,804 

6,522 

— 

1,457 

1,830 

בריה״מ 

7,559 

4,815 

5,759 

2,615 

2,467 

קובה 

5,327 

3,991 

2,257 

1,368 

139 

אה״ב 

5,019 

3,238 

1,900 

993 

333 

בראזיל 

4.634 

3,036 

1,242 

784 

1,312 

הודו 

2,900 

1,300 

— 

-- 

300 

סיו 


צריכת ס׳ לנפש (ק״ג) 


1970 

1963 


20.0 

17.3 

סה״כ בעולם 

11.6 

10.2 

אפריקה 

44.8 

44.6 

אמריקה הצפונית 

34.8 

32.5 

אמריקה הדרומית 

8.1 

5.7 

אסיה 

29.0 

18.0 

יפן 

39.7 

34.7 

אירופה 

52.7 

55.2 

הממלכה המאוחדת 

43.5 

36.5 

בריה״מ 

48.8 

61.3 

אוקיאניה 


כ 70% משטחי קנה־הס׳ מצויים בקובה, בראזיל, הודו, פיליפינים, 

איי הודו המערבית, אוקיאניה, טייוואן ואינדונזיה. סלק־ס׳ מגדלים 
כמעט בכל מדינות אירופה ובאה״ב ותפוקתו עולה על תפוקת קנה־ 
הס׳. 

בישראל מייצרים ס' בשני מפעלים שהחלו לפעול בראשית 
שנות ה 60 . תפוקת המפעלים מכסה כ 5 /< מתצרוכת הס׳ בישראל, 

עיקר תפוקת הם׳ בישראל מקורה בסלק־ס׳. תפוקת סלק הם׳ 
גדלה מ 1,000 טון ב 1948/9 לב 315,000 ב 1970/1 . 

הס׳ נחשב היום אחד ממצרכי־ה מזון החשובים ביותר. 60% — 
70% מתצרוכת הם׳ מיועדים לשימוש ישיר. היתרה משמשת לתעשיה, 
בעיקר במאפיות, במחלבות, בתעשיית ממתקים ומשקאות כהליים, 
בתרופות, בתעשיית הניר, בייצור מוצרים פלסטיים ובייצור המרי- 
נפץ. בשנים האחרונות התפתח שימוש חדש בסכרוזה כחומר מוצא 
בתעשיה הכימית — סכרו־כימיה. ע״י אסטריפיקציה בחומצות 


י אורגניות שונות מקבלים מוצרים שונים, כגון חמרים "פעילי־שטח", 
חמרי־ניקוי, חמרי־הרטבה, תחליבים וכד. אסטריפיקציה מקיפה יותר 
נותנת שמנים מהירי־ייבוש, החשובים לתעשיית הצבעים. גם לייצור 
חמרים מקרו־מולקולריים משמש הס׳ חומר־גלם חשוב. 


תפוקה וצריכה של ס׳ בישראל 


צריכה 

תפוקה 

השנה 

לנפש 

(ק״ג) 

סד,"כ 

(אלפי טונות) 

(אלפי טונות) 

46.2 

60.2 

110 

176 

29 

29 

1962/3 

1970 


תעשיית הם׳ מלווה הפקת חמרי־לוואי שונים: המולסדי משמשת 
לייצור כימיקלים, כגון כוהל, חומצת־לימון. אצטון, בוטנול וגליצרין, 
ולגידול שמרים. התססתה משמשת באיי הודו המערבית לייצור רום. 
מוצרי-לוואי אחרים הם אשלגן פחמתי, ציאנידים, אמוניה, פיח, 
חומצה גלוטמית ועוד. 

,(. 64 ) 100101115 ,) . 11 ; 1949-1950 , 1-11 ,. 5 / 0 ./״ 77 ) 11 ' 7 ,זז^ס . 19 

,^ 766/1710102 . 5 / 0 5 16 <} 7617161 , £10111£ .? ; 1951 ,^ 766/1710102 . 5 ) 866 
1 ) 1 * 1 ¥01 7/16 , 0 ^ת 0511£ ב 1 ז 1 'ד-§ת 11 ־ 61 ^ $ . 0 .£ ; 1953-1963 , 1-111 
? ¥0114 766 / 2720102/601 <(•!>£ ) ץזת 1 6 ־ 1 ,{ ; 1957 , ץ 70116 3 ת 0 76026655 ;. 5 
; 1963 0 ,\ 00 ?/ 710713 . 5 1716 ) 0 , 10 ) 163 ׳^ .? . 0 ; 1962 ,) 866 . 5 1/16 / 0 
; 4 ־ 1961 , 11 ־ 1 , 0613 1116 / 0 1561156$ ( 1 1726 ) 0 . 5 ,- 31 61 1165 § ט 13 . 0 . 0 

1116 10 011136 ,* 8011311 . 1 ״? ;* 1970 , 1717165 ) 0 16 ) 50666616 70 ,* £11180 .£ 
- 606 \ , 001111011 . 5 .* 113 ־ 111101 ; 1713.11516 1970 . 5 1176 / 0 71166011166 

.(שנתון) \ 00 < 1 

עז. ש. 

סכר־־הדם, הסוכר המצוי בדמם של בעלי־חיים. במובן כימי סה״ד 
הוא ם— גלוקוזה (ע״ע וע״ע סכרים). תפקידיו העיקריים 
של סה״ד הם: א) פירוק ע״י הרקמות להפקת אנרגיה (ע״ע גליקו־ 
ליזה); ב) סינתזה של שומן — התהליך העיקרי של אחסנת עדפי 
אנרגיה בגוף (ע״ע שמנים ): ג) סינתזה של גליקוגן (ר׳ להלן). 
תכולת הגלוקוזה בדם האדם היא 60 עד 100 מ״ג ל 100 סמ״ק 
( 60 — 100 מ״ג/%). רמה דומה מצויה בדמם של רוב היונקים האחרים. 
בציפורים הרמה גבוהה יותר ( 180 — 250 מ״ג/%) ובדגים נמוכה 
( 20 — 70 מ״ג/%). רמות גבוהות במיוחד מצויות בדם (ההמולימפה) 
של דבורים ( 2,000 מ״ג/%). 

רמת סה״ד נשמרת ביעילות רבה וסטיות ממנה המן סימן של 
מחלה (ע״ע סכרת). הרמה אינה יורדת מתחת לגבולות הנ״ל אף 
אחרי צום ממושך ואינה עולה בהרבה מעל לגבול זה אחרי הזנה 
בכמות גדולה של סוכר. דבר זה מצביע על קיומם של מנגנונים 
יעילים ביותר לוויסות רמת סה״ד. חשיבות מיוחדת נודעת לוויסות 
זה לגבי פעילותו של המח (ע״ע), החסר למעשה תשמורת של חמרי 
אנרגיה יעילים והוא תלוי בפעולתו באספקת הסופר מהדם. ירידה 
ניכרת מתחת לגבולות הנ״ל, מכל סיבה שהיא, גורמת להפסקת 
פעילותו התקינה של המוח, המתבטאת בתחילה באיבוד ההכרה, ואם 
מצב זה יתמיד יותר מדקות מעטות — יגרום לשינויים בלתי־הפיכים 
בפעולתו של המוח. 

שמירת רמתו הקבועה של סה״ד (ע״ע ד.ומא(סטזה) תלויה 
באיזון מדויק של תהליכי יצירתו ותהליכי ניצולו. מקור סה״ד 
בספיגת הסוכר מהמעי וביצירת סה״ד באורגניזם. אולם, כאמור, 
אין שמירת הרמה תלויה במקור הראשון, מאחר שרמה זו נשמרת 
גם בצום ממושך. יצירת סה״ד באורגניזם מרוכזת כולה בכבד 
(רק הכליות יכולות לתרום לסה״ד בתנאים מיוחדים). כריתת 
הכבד או הפסקת פעולתו הפיסיולוגית ע״י רעלים או מחלות כבד 
(נדירות ביותר) תביא במהרה לירידת רמת סה״ד (היפוגליקמיה). 

מקורות של סה״ד מהכבד הם: א) פירוק הגליקוגן (ע״ע) — 
גליקוגנוליזה; ב) יצירת סוכר מחדש (מהמרים לא־סוכריים) — 
גלוקוניאוגנזה. 






47 


ספר־הדם — ספרים 


48 


א) פירוק ג לי ק וגן הכבד מתבצעתע״יהראקציותהאב־ 
זימטיות הבאות: 

גליקוגן + פוספאט -> גלוקוזה — 1 — פוספאט גלוקוזה— 6 — 

( 1 ) ( 2 ) 

פוספאט -> גלוקוזה. 

( 3 ) 

תהליך 1 הוא פירוק השרשרת הפוליסכרידית ע״י פוספאט 
אנאורגני שמופעל ע״י האנזים פ(םםורילזה. תהליך 2 הוא התמרת 
מקום הפוספאט מהפחמן הראשון לשישי — מופעל ע״י האנזים 
פוספו גלוקו מוטאזה. תהליך 3 הוא פירוק הקשר האסטרי של 
הפוספאט עם הסוכר ושחרור הגלוקוזה ע״י האנזים פוספאטאזה. 

האנזים המפעיל את התהליך 3 מצוי בכמות ניכרת רק בכבד 
ובכליות ואינו מצוי בשריר ולכן אין הגליקוגן של השריר יכול 
לשמש מקור לסה״ד. הכליות אינן מבצעות גליקוגנוליזה (למרות 
מציאות האנזימים) מאחר שאינן מכילות כמויות ניכרות של גליקוגן 
בתנאים נורמליים. 

ב) גלוקוניא(גנזה: המקורות העיקריים ליצירה מחדש 
של גלוקוזה הם הגליצרול — המשתחרר בשעת פירוקם של השומנים 
(ע״ע ליפידים) — וחלק מהחומצות האמיניות הנוצרות עקב פירוק 
החלבונים. לשם יצירת סוכר מהגליצרול דרושה פוספורילאציה של 
הגליצרול לס — גליצרו־פוספאט (מתבצעת בכבד). 

הגלוקוזה נוצרת ע״י מספר תגובות אנזימטיות, הדומות (אך 
אינן זהות) להיפוך התהליך הגליקוליטי (ע״ע סכרים, ענד 52 ). 
חלק מהחומצות האמיניות (המכונות גלוקוגניות) מתפרקות לחומצה 
פירובית או לאחת מחומצות מעגל חמצת הלימון (ע״ע) ההופכות 
בכבד לחומצה פוספואנ 1 ל פירובית ומכאן, שוב בשינויים מסוימים, 
בהיפוך הגליקוליזה, לגלוקוזה. 

הסינתזה של גליקוגן שונה בכמה שלבים מפירוק הגלי* 
קוגן שתואר לעיל. פירוק הגליקוגן ע״י פוספאט אנאורגני אינו הפיך 
בתנאי התא החי. לשם סינתזה של גליקוגן מגלוקוזה— 1 —פוספאט 
יש להפוך את האחרון ל ?סס גלוקוזה ומכאן מתבצעת הסינתזה 
בעזרת האנזים גליקוגן סינתטזה בראקציה: 

? 170 גלוקוזה + (גלוקוזה)״ -> (גלוקוזה)!.״ + ? 170 . 

כן אין ראקציות הפוספאטזה של גלוקוזה—€—פוספאט ניתנת 
להפיכה, ולשם יצירת גלוקוזה— 6 —פוספאט דרוש האנזים הקסוקי־ 
נאזה. 

שמירת רמת סה״ד מחייבת כי מנגנוני השימוש של גלוקוזה 
יזורזו, או מנגנוני היצירה יעוכבו (או שני השינויים גם יחד) כאשר 
רמת סה״ד עולה, ולהיפך. כאשר הרמה יורדת. נמצא כי סה״ד עצמו 
הוא המפקח על שמירת רמתו. דבר זה מתבצע בעזרת הורמונים 
שונים. רמה גבוהה של סה״ד גורמת להפרשה מוגברת של אינסולין 
(ע״ע) מהלבלב. אינסולין מזרז את כל שלושת תהליכי השימוש ובו 
בזמן מעכב את תהליכי יצירת הסוכר. אולם האינסולין אינו ההורמון 
היחיד המפקח על תהליכי השימוש והניצול של סה״ד. ירידה ברמת 
סה״ד מביאה להפרשה מוגברת של הורמון הגדילה מההיפופיזה 
(ע״ע) אשר מעכב את השימוש בסוכר. ירידה נוספת בסה״ד מגרה 
את הפרשת הגלוקוקורטיקואידים מיתרת־הכליה (ע״ע) המגבירים 
את הגלוקוניאלגנזה. גם ההורמון ממוח יתרת־הכליה (האפינפרין) 
והגלוקגון המופרש ע״י הלבלב פעילים בהגברת יצירת סה״ד ע״י 
הגברת פירוק הגליקוגן של הכבד. אולם האפינפרין אינו מופרש 
בכמויות גוברות אלא במצבי דחק, כאשר רמת סה״ד יורדת לערבים 
המסכנים את קיום פעולות המוח. תפקיד פיסיולוגי נועד, כנראה, 
להפרשת הגלוקגון, מאחר שהוא מופיע במחזור הדם לאחר ירידה 
קטנה יחסית בסה״ד. הפרעה בפעילות ההורמונים הללו עלולה 
להביא לסטיות מהרמה הנורמלית של סה״ד. 

ב. שפ. 


סכרים. כימיה: הם" נמנים עם קבוצת חמרים המכונים פח¬ 
מימות. מבחינה כימית הם פוליהידרוקסי־אלדהידים ופולי־ 
הידרוקסי־קטונים (ע״ע) וכן חמרים בעלי משקל מולקולרי גבוה 
המתפרקים לתרכובות אלה על ידי הידרוליזה. השם פחמימה (קרבו־ 
הידרט) מבוסס על נוסחת המבנה הכללית שלהם — ״( 0 2 0 )״ 0 —׳ 
כעין תרכובת בין פחמן למים. אולם לניסוח זה אין משמעות, כפי 
שמתברר מנוסחת המבנה (ראה להלן); כן קיימים ם" שאינם מתאימים 
לניסוח הכללי הזה (דאוכסי־ס", ע״ע נוקלאיות, חמצות) והתולדות 
של הם". נוהגים לכנות בשם ם" את הפחמימות בעלות דרגת 
פולימריזציה נמוכה, ואילו בעלי דרגת פולימריזציה גבוהה מכונים 
פולי־ס". 

הם״ הפשוטים ביותר הם המונו־ס״ ( 65 ^ 1 ז. 3 ו 1 סס. 53 ס 0 ס 1 זז). כן 
נמנים עם הם״ האוליגו־ס״, הבנויים מ 2 — 10 יחידות מונו-ס׳. 

המונו־ם" מסווגים לפי מספר הפחמנים במולקולה לטריוזות 
(בעלות 3 פחמנים) טטרוזות (בעלי 4 ) םנטוזות( 5 ), הכסוזות ( 6 ), 

הפטוזות ( 7 ) וכן הלאה. נוסף על כך, מבחינים בין אלדוזות וקטוזות, 

מ 

לפי טיב הקבוצה הקרבונילית( 0 = 0 או 0 =ס) שבהם. כך מבחינים 
בין שני סוגי הכסוזות כלהלן: 


^0 = 0 

^ 0 ן 1 ^ 0 

(040^1), 

0 = 0 


(0000), 

אלדז חכסזזה 

1 

^ 0 ג * 0 


ד,טו רכסחה 


הם" הפשוטים ביותר, המכילים לפחות שתי קבוצות הידרוכסי־ 


ליות, הם הטריוזות 


^0=0 

1 

0^0^ 

1 

0^ 2 0^1 

נליצראלדהיד 

(אלדוטריחה) 

^ 0 ג ^ 0 

0 = 0 

1 

^ 2 0 ו^ 0 

די הידרוקס• אצטון 
(קטוטריוזוז) 

מאחר שהפחמן השני של הגליצראלדהיד הוא אסימטרי (מותמר 

האיזומרים הסטריים הבאים (ע״ע 

ב 4 קבוצות שונות), ייתכנו שני 


סטראוכימיה): 

^0=0 

^0 = 0 

1 

^0—0^ 

ז^ס— 0 ^ 

ן 

^ 0 ג ^ 0 

0^20^ 

ס־גלסנראלדהיד 

.!•*נליצראלדהיד 


ביחס לס" אחרים, מקובל לכנות את הצורה בה ההידרוכסיל השכן 
לקבוצת-הכוהל הראשונית ( 2 00 סכ>) הוא כדוגמת הס־גליצר־ 

אלדהיד כס־ם", בלי להתחשב בסיבוב האופטי של החומר. בטט־ 

/* 

תזות, שבהן שני פחמנים אסימטריים, ייתכנו 4 איזומרים סטריים, 
מהם שתי צורות הס הבאות: 


^-0=0 

8 — 0 = 0 

^-0-0^ 

^0—0 — ^ 

1 ־ 01 — 0 — 1 ^ 

^—0—0^ 


08,08 

ס־אריתרחה 

ס־תריאחה 


ושתי צורות הס המתאימות, שהן תמונות־הראי של שתי צורות הס. 
לפי אותו שיקול, אפשר לראות שקיימות 8 פנטוזות ו 16 הכסתות; 
ובאופן כללי: ״ 2 איזומרים, כאשר מ הוא מספר הפחמנים האסי־ 
מטריים. 

הקבוצות האלדהידיות והקטוניות של הס׳ אינן חפשיות, משום 






49 


סכרים 


50 


שהן מגיבות עם אחד ההידרוכסילים (עפ״ר בפחמן 4 או 5 ) ליצירת 
קשר המיאצטלי (ע״ע אלדחידים, עמ ׳ 429 ), 



וצורת הקשר ההמיאצטלי הופכת את המולקולה למבנה טבעתי: 



הטבעת בת 5 פחמנים וחמצן אחד נקראת פירן, ולכן נקראת 
צורה זו ם — גלוקופירנחה. מאחר שסגירת המעגל יצרה פחמן 
אסימטרי נוסף בפחמן הראשון (המסומן בי), יופיע כל ס׳ בצורת 
שני איזומרים, המכונים ט ו 3 , לפי המקומות של ההידרוכסיל וה־ 
מימן בפחמן הראשון (המכונה הפחמן האנ 1 מרי). 

שתי הצורות הללו, המכונות אגומרים, שונות זו מזו בתכונותיה! 
הפיסיקליות, ובעיקר בסיבוב האור המקוטב (ע״ע אופטית, פעילות). 
צורות אלה הופכות זו לזו ויוצרות תערובת שיווי־משקל בתהליך 
המכונה מוטארוטציה (ע״ע גלוקוזה). 

האלדוזות החשובות ביותר מבחינה ביולוגית הן הם—גלוקוזה 
(ע״ע), המכונה גם סוכר הענבים, הם—ריבוזה (ע״ע נוקלאיות, 
המצות), ה ם—מנחה, ה ט—גלקטוזה (ע״ע) וה ס—גליצראלדהיד. 

הסוכר השכיח ביותר בין הקטדס" הוא הפרוקטוזה (ס׳־הפירות). 

הוא מצוי בתמיסה בצורה הפירנואידית, וכן כטבעת בת ארבעה 
פחמנים וחמצן (פורן) בצורת ה ם—פרוקטו־פורנוזה 



גם צורה זו קיימת בצורת ט ו 3 , כנ״ל. 

קטוזות חשובות אחרות מבחינה ביולוגית הן הס—ריבולוזה, 
והדיהידרוכסי־אצטון. 

הצורה המקובלת ביותר לכתיבת הצורות הטבעתיות היא צורת 
ההטל של הוורת ( 1 (זז 0 ^ 03 ). בצורה זו משמיטים את הפחמנים של 
הטבעת ומדגישים את צלע־הטבעת הקדמי, לדוגמה: 



הטל זה מטעה במידת־מה, מאחר שהוא מתאר את המעגל הפיר־ 


נואידי (או הפורנואידי) כנמצא במישור אחד. אולם, למעשה, אין 
הדבר כך והטבעת הפירנואידית, למשל, מצויה בשתי קונפורמציות: 
צורת הכיסא וצורת הסירה. 


1) 



11 11 

^ד׳-סו* 

014,011 

ס- 

011 " 0 נ״ \\^׳ 0 " 

\ 



\ ^ / 

> 

^1( — 



! 

11 


\ * סו* 


611 

11 6*1 


צורו! ניס* 

צורת סירה 


צורת הכיסא היא היציבה יותר והיא השכיחה בס" הטבעיים. 

תגובות של ה מ ו נ ו ־ 0 ״. למרות העובדה שהס" מצויים 
בתמיסה בעיקר בצורת הטבעות הפירנואידיות והפורנ 1 אידיות, הם 
מגיבים בתגובות אפייניות לקבוצה הקרבונילית. הדבר נובע מכך, 
שקיים שיווי־משקל בתמיסה בין הצורה הפתוחה (הקרבונילית) 
והצורות ההמיאצטליות השונות. התגובה החשובה ביותר מסוג זה 
היא — חיזור של תמיסות גפרת־נחושת (תמיסת 111118 (€?), או 
כסף אמוניקלי, תוך חימצון הקבוצה הקרבונילית (אלדהידית) לחומ¬ 
צה — המכונה חומצה אלדונית (גלוקונית, גלקטונית, גולונית 
וכדומה). _ 



^0 


ח 00 :> 

ן 

ח 000 

״( 011011 ) 

"(ח 0 חצ>) 

"(חסוס) 

ח 000 

חססס 

ח 2 0 חכ> 

חימצה 

חומצה 

חומצה 

אלדרית 

אלדזדחיוז 

אלדחית 


בתנאים מסוימים קיים חמצון הקבוצה הכוהלית הראשונית, בעוד 
האלדהיד נשמר, ומתקבלת שורת החומצות האלדורוניות (ע״ע 
אורוניות, חמצות). 

חמצון הס׳ בשני הפחמנים הללו גם יחד יתן את החומצות 
האלדריות (: 31431-11 ). — כן ייתכן חיזור הס׳ לכוהל פוליהידרוכסילי: 

חשובה לזיהוים של המונדס" היא הראקציה עם 
פניל־הידרזין ויצירת האוסאזון (ע״ע). האוסאזוגים של 011,011 
הס״ השונים מתגבשים כגבישים בעלי צורה אפיינית ״( 011011 ) 
ובעזרתם אפשר לזהות את הס׳. היום משתמשים לזיהוי 011,011 
בעיקר בכרומטוגרפיה (ע״ע) על נייר. 

הס" יציבים בבישול בנוכחות חומצה מהולה, אולם בחומצה 
מרוכזת מתפרק הסוכר ומההכסוזות מתקבלת חומצה לבוליגית. 

בטיפול זהיר בבסיס אפשר להפוך אלדוזה לקטוזה ולהפך — 

ע״י התגובות הבאות: 


0 ^ ^ו־ו 

ח 0 — 0 ח 0 

ח 2 0 ח:> 

! 1 
חס—:> חס־-סח 

! . חס 

סי־־ס 

ן ־חס 

״( 011011 ) ״( 01011 ) 

"(חסחס) 

01,011 01,011 

ח 2 0 ח:> 

אלדזזה 

7 * 10 זה 



1 

חס-סח 


"(חסחס) 


ח 2 0 ח:> 


אפימר 



תגובות אלו הן הפיכות, וכשחוזרת ומתקבלת אלדוזה, מצוי בחלק 
מן המולקולות היפוך המבנה ע״י הפחמן השבי ביחס לאלדוזה 
המקורית, כל׳, האלדוזה החדשה שנתקבלה שונה מהמקורית בקוב־ 










51 


ספרים 


52 


פיגורציה של פחמן אחד בלבד, והיא מכונה אפימר של האלדוזה 
המקורית. תהליך־הפיכה זה בין האלדוזות מכונה אפימריזציה. 

אתרים (ע״ע). הקבוצות הכוהליות השונות של הם". יכולות 
להגיב גם עם כהלים אחרים וליצור קשרים אתריים. תרכובות 
בעלות חשיבות מיוחדת מסוג זה הן התרכובות הכוהליות בפחמן 
הקרבונילי(האנומרי) — תרכובות המכונות ג ל י ק ו ז י ד י ם (ע״ע). 

א סטרי ם (ע״ע). באופן דומה יכולים הם" להגיב עם חומצות 
וליצור אסטרים. כך מתקבל מהגלוקוזה עם אנהידריד של חומצת־ 
החומץ — הפנטה—אצטיל—גלוקוזה. האסטרים החשובים ביותר 
מבחינה ביולוגית הם האסטרים הזרחניים של הס׳/ המהווים חמרי- 
ביניים בשעת הפירוק הביולוגי של הם" (ע״ע גליקוליזה). 

אמינו־ס" הם ם" שבהם אחת הקבוצות ההידרוכסיליות 
מותמרת בקבוצה אמינית. בטבע ידועים בעיקר שני ס״ ממין זה: 
ה ם—גלוקוזאמין (ע״ע) וה ם—גלקטוזאמין, שבהם האמין החליף 
את ההידרוכסיל בפחמן השני. הגלוקוזאמין מצוי בפולי־ס" רבים 
ברקמות בעלי-התוליות, והוא המרכיב העיקרי של הכיטין (ע״ע). 
הס—גלקטחמין הוא מרכיב של הגליקוליפידים ושל הפולי־ס" 
המרכיבים את החסחוס (ע״ע) 
כן מצויים בעולם החי 
אמינדס" בעל תשעה פח- 
מנים. אחד מהם הוא החומ¬ 
צה הסיאלית (אוא-אצטיל- 
חומצה נויראמינית), המור¬ 
כבת מס-מנחאמין וחומצה 
פירובית, ומהווה מרכיב 
חשוב של הגליקופרוטאינים 
(תרכובות ס' וחלבון) ושל 
גליקוליפידים של קרומי 
תאי בעלי-חיים. השני הוא 
ה א־אצטיל־חומצה מוראמית, המורכב מגלוקוזאמין בקשר אתרי עם 
חומצת-חלב. הוא מרכיב חשוב בשלד הפוליסוכרי של קרומי תאי 
החידקים (ע״ע, וע״ע ליזוזים). 

ה ד ו* ם" ( 16$ > 1 ־ 1131 :> 11530 >) הטבעיים אינם אלא גליקוזידים 
(ע״ע), שבהם מחובר הס׳ למולקולת־ס׳ שניה, לדוגמה, ס׳ הלתת 
(המלטוזה; ע״ע לתת) מורכב משתי מולקולות גלוקוזה, בצורה 
הבאה: 

לפי הנראה בציור, הקשר 
הוא מסוג !> וקושר את ה¬ 
פחמן האנומרי אל הפחמן 
הרביעי של הס׳ השני. לפי¬ 
כך תכונה המלטוזה בשם ה¬ 
כימי : 0 — ס — גלוקופי- 
רנוזיל — 4,1 — ם גליקד 
פירנוזה. 

דדם׳ אחר, שאף הוא מורכב משתי יחירות גלוקוזה בקשר 4.1 
אבל בקשר גליקוזידי מסוג 3 , הוא הצלוביוזה. דדם" נוספים 
הם: הלקטוזה (ע״ע), שהיא 0 —ס גלקטופירנוזיל— 4,1 — ס — 
גלוקופירנוזה, והסכריזה(ע״ע סכר), שהיא ״—ס — גלוקופירנחיל 
0 — ס פרוקטופורנוזיד, ובה קשורים זה עם זה שני הפחמנים 
האנומריים של שני המונדס". 

בין ה ט ר י ־ ס" הקיימים בטבע יש להזכיר את הרפינוזה (הבנויה 
מפרוקטוזה, גלוקוזה וגלקטוזה), המצויה בסלק־הס׳ ובצמחים עיל¬ 
איים אחרים, והמלציטהה (הבנויה מגלוקוזה, פרוקטוזה וגלוקוזה) 
המצויה במיץ של עצי־מחט מסוימים. 

ביוכימיה. על פירוק הם״ ע״ע חמצון ביולוגי; גליקוליזה. 

ה ב י ו ס י נ ת ז ה של הס׳ באורגניזמים הטרוטרופיים מתקיימת 


תוך היפוך התהליך הגליקוליטי, מלבד 3 שלבים שאינם ניתנים 
להפיכה בתנאי התא החי. שלושת השלבים הללו הם: 

א) הפיכת חומצה פירובית לפוספואנול פירובט; לשם קיום 
תהליך זה הופך התא את הפירובט לחומצה אוכסלאצטית ע״י הראק- 
ציות הבאות: 

; ק+י)נ 1 \/ + 0009 • 0 ־ 0 ■ 9 2 _>י) 1100 ־>—קז* + 0 2 :>+ 00011 ■ 00 • נ 04 


ואח״כ מתקבלת חומצה פוספדאנול-פיסבית ע״י 


קז 009+0 :> - סס • ־ 09 ■ 9000 

קסס + 00011 — 0 = 3 ( 01 -- 

נזאגזזיץ 

1 

טריפזטפאט 

ס 


1 

0 ==ק— 0 

ן 


1 

0' 


ב) פרוקטוזה-דיפוספט מתפרק, ע״י פוספאטאזה ספציפית, 
לפרוקטוזה— 6 —פוספט ופוספט אי־אורגני. 

ג) גלוקוזה— 6 —פוספט הופך, ע״י פוספאטאזה ספציפית, לגלד 
קריזה ופוספט אי-אורגני. 

בעזרת תהליכים אלה מסוגלים אורגניזמים הטרוטרופיים ליצור 
ס׳ מחמדים אחרים (ע״ע סכר־הדם). צמחים ואורגניזמים אוטוטרד 
פיים מייצרים ם׳ מפחמן דדחמצני (ע״ע פוטוסינתזה). 

מעברים בין ס". ם" הופכים זה לזה בתא החי לא בצורתם 
החפשית, אלא בצורת האסטר הזרחני ותולדות אחרות. המעברים 
בין גלוקוזה לפרוקטוזה מתקיימים בגליקוליזה (ע״ע). הפיכתן של 
הקסוזות אחרות זו לזו מתקיימת בשלב של תרכובותיהן עם נוקלי־ 
אחיד—דיפוספט, לדוגמה הפיכת הגלקטוזה לגלוקוזה מתבצעת ע״י 
הראקציה: ?מס — גלוקוזה ך! ?סס — גלקטוזה. — הפיכת גלק- 
טוזה לגלוקוזה מתבטאת בהיפוך הקונפיגורציה בפחמן, כלומר באפי־ 
מריזציה (ראה לעיל) והאנזים המפעיל ראקציה זו מכונה אפימראזה. 

לתהליך זה חשיבות במטבוליזם הגלקטוזה, מאחר שבעזרתו 
הופכת תולדת הגלקטוזה לזו של גלוקוזה והאורגניזם יכול להמשיך 
בפירוקה בעזרת אנזימי המטבוליזם של הגלוקוזה (ר׳ להלן). — 
?מס— גלקטוזה נוצר מהגלקטוזה ע״י שני התהליכים הבאים¬¬ 

!. גלקטוזה + ???/ ־־> גלקטוזהח־פוספט + ? 0 ^ ; 

2 . גלקטוזד,- 1 -פוםפט ■ 1 - ?םס-גלוקוזד, -> ?סס-גלקטוזה + 
גלוקוזה — 1 — פוספט. תהליך 2 מתקיים ביונקים. 

בהידקים מתקיים מלבד תהליך זה גם התהליך: 

גלקטוזה־ 1 -פוספט + ?סס ־-> ?סס-גלקטחה + פירופוספט. 

תולדות האורידין־דיפוספט של הס" חשובות גם בתהליכים אח¬ 
רים, כגון יצירת חומצות אורוניות, וכן בסינתזה של גליקוזידים 
ודדס". החומצה הגלוקורונית נ(צרת ע״י חימצון קסס־גלוקוזה: 
?מס-גלוקוזה + * 0 ^ 1 2 ־-> 

-> ?סס-חומצה גלוקורונית + 09 .\!א 2 + 2 

תוצר זה משתתף ביצירתן של תולדות החומצה הגלוקורונית — 
גלוקורונידים. כן משמש ה?סס— גלוקוזה בצמחים ליצירת דדם": 
?מס — גלוקוזה - 4 פרוקטוזה־ 6 ־פוםפט ־־> 

-> םוכרחה- 6 -פוספט + ?סס 
פירוק החומצה הפוספורית תשחרר את ס׳־הקנה (סוכרוזה). כן נוצר 
בבלוטת החלב — ס׳-החלב (לקטוזה) ע״י הראקציה: 

?סס — גלקטחה + ס־גלוקוזה -> לקטוזה + ?סס 

לבסוף יש להזכיר כי ה ?טס— גלוקוזה היא צורת ד,גלוקוזה 
הפעילה, המשמשת ליצירת פולימרים של הגלוקוזה — עמילן בצמ¬ 
חים וגליקוגן בבעלי־חיים — ע״י הראקציה: 

?טס-גלוקוזה + (גלוקוזה)״ ־*> (גלוקוזה)!״+ ?סס 
ובה מתארכת השרשרת של הפוליגלוקוזה ביחידת־גלוקוזה נוספת. 

ה ?סס־גלוקוזה נוצר בתא מהגלוקוזה־ 1 ־פוםפט ע״י הראקציה: 
גלוקוזהס־פוספט + ??ס ?סס־גלוקוזה + פירופוסטפט, על 


ס. ס 

0009 



1 

00 

00011 ־ ־ 90 0009 

1 

1 1 

01—0-09 

1 ן 

ן 09 

1 

9009 

9009 נ 09 

1 

09 — 9 א 00 נ 09 

9009 

1 

1 

09,09 

חומצה 9 אצטיל מוראמית 

9009 

! 

9009 

1 

9009 

1 

09,09 

חימצה א אצטיד נזיראממית 
(חומצה סיאלית) 


09 נ 9 :> 

011 

1 

09 


\ 

1/9 

׳א 

"?\ז 

י\| 01 


" 0 '/ך 

ן 

1 

09 

ן 

1 

0 



מלטוזה 







53 


ספרים — ספרת 


54 


תהליכים אחרים לפירוק הביולוגי של ם״ והפיכתם זה לזה — ע״ע 
פנטוזות-מעגל. 

ב. שם. 

תזונה. הפחמימות הן אחד משלושת אבות־המזון(ע״ע תזונה). 
בדיאטה הנורמלית הן מצויות כפולי-ס", דו־ס" ומונו־ס", ומקורן 
בעיקר צמחי (ר׳ טבלה 1 ). מבין הפולי־ם״ — התאית, ההמיצלולוזה 
והפקטין (ע׳ ערכיהם) אינם ניתנים לעיכול ע״י האדם, ואילו יתר 

טבלה 1 


פחמימות במזון ומקורותיהן 


תוצר סופי 
בעיכול 

מקורות עיקריים 
במזון 

% מהם 
במזון 

הסוכרים 




אינם ניתנים 




3 

לעיכול 



גבעולים ועלים של 


תאית 


— 

ירקות, קליפות של 


והמיצלולוזה 



זרעים 




— 

פירות 


פקטינים 

ס 



2 

נעכלים חלקית 

—1 

פרוקטחה 

שום, בצל 


אינולין 


מנחה 

קטניות 


מנהאן 


גלוקוזה, 

סלק־סוכר 


ראפינוזה 


פרוקטוזה 





וגלקטוזה 








נעכלים 





כשלימות 


גלוקוזה 

דגנים, פקעות 

50 

עמילן ודכסטרין 



וקטניות 




גלוקוזה 

בשר ודגים 


גליקוגן 


גלוקוזה 

קנזדסוכר 

25 

סוכרוזה 

13 

ופרוקטוזד, 

וסלק־סוכר 



-1 

גלוקוזה 

חלב 

10 

לקטוזה 

ס 

וגלקטוזה 

ומוצרי־חלב 




גלוקוזה 

מוצרי־לתת 


מלטוזה 


גלוקוזה 

פרוקטוזה 

פירות, דבש 

5 

5 

גלוקוזה 

פדוקטוזה 

׳ *י 
ס /- 

ס צ 
ס 


הס״ נעכלים חלקית או בשלימות. עיכול הפחמימות (ר׳ טבלה 2 ) 
מתחיל בפה, בפירוק העמילן והז־כסטרין (ע׳ ערכיהם) ע״י האנזים 
מלטאזה המצוי ברוק. הדרם" מתפרקים בקיבה (סוכרוזה) או במעי 
הדק (מלטוזה ולקטוזה). המונו־ס" הנוצרים נספגים לדם, ומובלים 
לכבד. הפרוקטוזה והגלקטוזה הופכים לגלוקוזה (ר׳ לעיל). הגלוקלזה 
הנוצרת משמשת להפקת אנרגיה או נאגרת (ע״ע סכר־הדם). 


טבלה 2 

שלבים בעיכול הפחמימות 


עסיוו^ וגספו-וי* גדזקוור. סינדזזד. 0 דז?ט 1 זי. דד,"ווה ניקנווזד, תאית 



__ 

—זניקייו ו•• 

- 1 - 

1 פ 1 ו? 0 וו 1 ו 

- _ _ 

ונסלו׳••* " 1 . " 
ו 0 רט* 1 יד מדג זי־ 

:ע ג: 

ניזיוווז 

3 ינר. 

יד! 



",זי־ 

1 ו,ויה ברוע 

א 

״ 

>11/1.0 


•ונא 

מהנגר נ 


; 1962 11/1712 *] / 0 * 116 >ז 1 >(( 1 ( 0 < 1 ז 04 ,■ £1 } 1 ז 5.83 * ׳; 0 ^ 51 51 

£ז\ 1:411£1181 <£וז 1 נ 0 ) * 71116 ^^ 011 ( 07171 ,(. 15 ) 0 ) 2 ) 510 . 11 .,£ - 111 ; 1 ז £10 .)"ן 
- 012 6 ) 1 > 7 ^ 7/7011 * 07 , 15011 ) 0371 . 3 . .£ ; 1963 ,(י\ . 701 ,ז 5 ז 151 מ 161 ) 0 ס 81 

. 1967 ,(\ 17 ! 1 * 7 ז 

סכךין וממתיקים מלאכותיים (מ״מ) אחדים, חמרים, 
שטעמם מתוק (לרוב הרבה יותר מסוכר רגיל), המשמשים 
להמתקת מזונות ומוצרים אחרים והחסרים ערך תזונתי. שימושיהם 
העיקריים הם: א. כתחליף לסוכר — במקרים של מחלת סכרת 
(ע״ע) או השמנת־יתר; ב. כחמרי־המתקה זולים למוצרי תעשיה 
כגון חמרי קוסמטיקה, טבק, משחת שניים, תרופות ועוד: ג. להמ¬ 
תקת מוצרים שבהם עלול סוכר לגרום קלקול, בשמשו קרקע־מזון 
לחיידקים ופטריות הגורמים לתסיסה. 


המה״מ הראשון ש¬ 
הוכן הוא הם׳. חומר 
זה הורכב לראשונה 
ב 1879 ע״י רמסן 
( 1.11610560 )ופאלברג 
(^ז 6 נ 31111 ״ן . 0 ) כא¬ 
שר חקרו את תולדות 
החמצון של אורתו־טולואן — חומצה סולפונית. במהלך מחקרם 
נוכחו, שנוצר חומר שמתיקותו גבוהה בהרבה מסוכר — הם׳. ם׳ 
הוא חומר גבישי לבן, מסים במקצת במים ( 1 גר׳ נמס ב 290 מ״ל 
מים קרים וב 25 מ״ל מים רותחים) ומתיקותו גבוהה פי 500 מזו 
של סוכר: משתמשים במלח-הנתרן שלו, המסים הרבה יותר (נ(תי־ 
קותו 300 — 500 פעם יותר מסוכר). לס׳ טעם־לוואי מר, הנגרם ע״י 
חמרים אחרים שמתלווים אליו בתהליך ייצורו. 

נוסף על שימושו כממתיק משמש ם׳ גם כמרכיב באמבטיות 
לציפוי מתכת וכחומר מייצב לתרופות המכילות פנותיאזון. ברפואה 
משמש ם׳ למדידת ספיקת מחזור הדם אצל חולי לב. ם׳ מוזרק 
לווריד הזרוע ונמדד הזמן הדרוש לחומר להגיע אל הלשון ולגרום 
להרגשת טעם מתוק. במנות רגילות (עד 1 גר׳ ביום = 20 טבליות) 
אין לס׳ השפעות לוואי מסוכנות, אולם במנות גדולות מאוד הוא 
משפיע על קרישת הדם. 

מ״מ נוסף הוא הציקלאמאט (בשימוש מ 1950 ) שמלחי הנתרן 
והסיזץ שלו משמשים לייצור טבליות־המתקה. בד״כ משמש הציק־ 
לאמאט כתוספת לס׳ ביחס של חלק אחד ס׳ ל 10 חלקי ציקלאמאט 
ובצורה זו אין מורגש טעמו המר של הם׳. במחקרים שנערכו בבע״ח 
התברר כי כמות גדולה מאוד של ציקלאמאט גורמת לתופעות לוואי 
שונות שהחשובה שבהן היא גרימת סרטן שלפוחית השתן. מאחר 
שלפי הוראת חוק-דלאניי(ץ 06 ב 61 ם) באה״ב יש לאסור שימוש בחומר 
העלול לגרום לסרטן בבע״ח או באדם, אסר מינהל המזון והתרופות 
האמריקני (.^ם?) את השימוש בציקלאמאט. איסור זה גרר ויכוח 
משום שהכמויות שגרמו להפרעה היו מקבילות לצריכת כ 2,000 
טבליות ליום — כמות עצומה ביחס לתנאי השימוש הרגילים. 

א. חב. 

סכרת ( 106111105 65 :ז£< 131 ם), מחלה שקשה להגדירה במדויק. 

לפי המקובל, היא נובעת מהפרעה מטאבולית, שמועברת 
בתורשה, המאופיינת ע״י הפרעה בחילוף־החמרים של הפחמימות. 
תוצאת הפרעה זו היא רמת סוכר גבוהה בדם, הופעת סוכר בשתן ושי¬ 
בוש חילוף־החמרים של השומנים והחלבונים—הגורם גיוס מוגבר של 
חומצות שומן לאספקת אנרגיה ופירוק חלבונים ליצירת גלוקוזה 
(ע״ע ספר־הדם). אם המחלה ממושכת, היא מלווה בד״כ בסיבוכים 
בכלי הדם ובמערכת העצבים. לפני שנים מספר אובחנה הם׳ ע״י 
העליה הממושכת והרצופה של רמת הסוכר בדם והפרשת הסוכר 
בשתן, דהיינו רמת־סוכר גבוהה בדם בצום. כיום מסכימים רוב 
החוקרים שיש לאבחן ס׳ גם ללא רמה גבוהה של סוכר בדם בצום. 

צורות המחלה. לס׳ באדם יש שתי צורות, המופיעות 
בגילים שונים, וסיבתן ומהלכן שונים: 1 . ס׳־הנעורים * 2 . ס׳-הקשיש. 

ס׳-הגעורים מופיעה בד״כ בגילים שבין 3 ל 18 שנה. מהלכה סוער 
וסיבתה, בד״כ, מחסור מוחלט של אינסולין בגוף, כתוצאה מניוון 
תאי-לנגרהנס בלבלב (ע״ע פנקראס). הסימנים הראשונים: השתנה 
מרובה, ירידה במשקל, אי־שקט ועצבנות, זיהומים. אצידוסיס (ר׳ 
להלן) עלולה להיות הביטוי הראשון של המחלה — הילד נעשה 
אי-שקט, הכרתו מיטשטשת ואחר כך אובדת. הילדים החולים זקוקים 
ברובם המכריע לטיפול באינסולין. לפני גילוי האינסולין היתה 
הפרוגנוזה תמיד חמורה. כיום, לאחר גילוי האינסולין והבנת עק¬ 
רונות התזונה והטיפול, השתפרו בהרבה סיכויי החולה בס׳-הנעורים 
להגיע לגיל בגרות ועמידה ולקיים אורח חיים תקין. 


1 


1 

<78 

00 א, 

/ \ 

0*2 <78, 

ן ן 

א 


1 

/ 


^ 50, 

/ 

סאנארין 

ןניקלאמאט הנתרן 










55 


ספרת 


56 


ס׳-הקשיש מופיעה בד״כ בגילים 35 — 45 שנה. מהלכה הקליני 
איטי ופחות חמור מבס׳-הנעורים, ויש בה פחות נטיה לאצידוסיס. 
בד״כ ערכי האינסולין בדם נורמליים ולעתים אף גבוהים יותר. 

ע״פ התגובה להעמסה של סוכר, הוגדרו קטגוריות אחדות של ם׳: 

א. ס׳ קלינית: תגובה דיאבטית וסימנים וסיבוכים של ס/ 

ב. ם׳ כימית (תת־קלינית): תגובה דיאבטית בהעמסת גלוקוזה 
ללא סימנים קליניים. ג. ס׳ סמויה: העמסת סוכר נורמלית, אך 
מלווה— ( 1 ) העמסת סוכר דיאבטית בעבר (בתקופת־הריון, או תוך 
זיהום. או לאחר כוויה, שבר, ניתוח, או מצב אחר של דחק [ 658 ־ 1 ) 5 ], 
או תוך תקופת השמנה); ( 2 ) העמסת סוכר בלתי־נורמלית בשעת 
גירד נוסף ע״י מתן סטרואידים. ד. ס , בכוח ( 15 ) 6 נ 3131 >- 6 זק: 
קדם־ם׳): אדם בעל העמסת סוכר נורמלית עלול לחלות בם׳ אם 
יש לו רקע תורשתי מתאים. לידת ולד שמשקלו עולה על 4.5 ק״ג 
מצביעה על ס׳ סמויה באם. 

שכיחותה של מחלת־הס׳ עולה עם הגיל. המחלה נדירה 
בגיל הילדות (בישראל 24 למאה אלף) ונפוצה מאוד בגיל הזקנה 
( 16% — 25 של האוכלוסיה), המספרים ביחס לשכיחות המחלה שונים 
לפי הגדרת המחלה (ר׳ לעיל). נוסף לחשיבות הגורם התורשתי 
בשכיחות הס/ מביא שינוי בסביבה לשינוי בשכיחותה באוכלוסיה 
מסדמת. בגברים מתחת לגיל חמישים הם׳ שכיחה יותר מאשר 
בנשים; לאחר גיל חמישים משתווה שכיחותה של הס׳ אצל נשים 
לזו של גברים ואף עולה עליה. ההשמנה היא גורם מסייע להופעת 
הס׳; באנשים בעלי נטיה תורשתית לס׳ עשויה מניעת ההשמנה 
למנת את הופעת הס׳. בדיקות שנעשו בארץ הראו, שאחוז חולי הס׳ 
בין היהודים בישראל אינו עולה על הממוצע בעמים אחרים. 

סימני המחלה: המחלה עלולה להיות סמויה באדם תקופה 
ממושכת, ולהתגלות רק בשעת־דחק. הסימנים הראשונים של המחלה 
במבוגר הם, בד״כ, רעב וצמא מופרזים והטלת שתן מרובה. בשלבים 
הראשונים יש עליה במשקל הגוף, ולאחריה — ירידה. עקצוץ בחל¬ 
קים שונים בגוף (בנשים במיוחד באיזור הערווה) עלול להיות אחד 
מסימני המחלה הראשונים, וכן זיהומים בעור — סמטות, פטריות. יש 
שהסימנים הראשונים של המחלה הם סיבוכיה: אוטם שריר הלב, 
מחלת כליות, הפרעה בראיה או מחלות כלי דם הקפיים, דהיינו 
טרשת עורקי הגפים, או נמק של בהונות הרגל. המחלה עלולה 
להתגלות אצל נשים בתקופת ההריון: הפלות חוזרות, עקרות, מוות 
תוך־רחמי של הוולד בחדשי ההריון האחרונים או מות הוולד בשעת 
הלידה. 

סיבוכי המחלה. 1 . סיבוכים מטאבוליים: 

א. א צ י ד ו ס י ס. עקב אי־יכולת הגוף להשתמש בפחמימות 
בגלל מחסור באינסולין (בין שהוא נגרם ע״י הפרשה מופחתת של 
אינסולין ובין ע״י דרישה מוגברת לאינסולין) וכן בשעת מחסור 
בפחמימות עקב הקאה או שלשול, מנצל הגוף חומצות שומן 
ממחסני השומן ומשתמש בהם כמקור אנרגיה. חלק גדול מחומצות 
השומן מתפרק בכבד לחמרים המכונים גופי־קטו: חומצה אצטו- 
אצטית — ( 09,0009 2 0009 ); חומצה 3 ן הידרוכסי-בוטירית — 
( 09,0009 ( 09 ) 09,09 ): אצטון (, 09,0009 ). חמרים אלה 
משמשים דלק מטאבולי לרקמות השרירים, הלב והכליות. אולם 
עם ההפרזה בניצול השומן נוצרות כמדות של גופי־קטו העולות על 
יכולת הרקמות לשרפן, והן מצטברות בדם ומופרשות בשתן(קטוסיס). 
הצטברות חמרים אלה, שהם חומצות חזקות, בדם גורמת לעליה 
בחומציות( (אצידוסיס). הגברת הפרשת השתן מביאה לאיבוד נוזלים 
וקטיונים ר^,* 3 א) המלווים את החומצות. יחד עם זאת מגרה חומ¬ 
ציות הדם את הנשימה, שהופכת מהירה ועמוקה — מנגנון שמטרתו 
סילוק חומצות מהדם ע״י פליטת 2 ס 0 וע״י פליטת חומצת-המלח 
( 901 ) אל הקיבה. אולם גירד הקיבה גורם לבחילה והקאה ולהפסד 
נוזלים נוסף. כתוצאה מכך נוצר מצב של דהידרציה — יובש; נפח 


הדם ולחצו יורדים, אספקת הדם לכליות מואטת, הפרשת התמרים 
הרעליים פוחתת והם מוסיפים להצטבר בגוף. נוצר מעגל קסמים, 
ובחוסר טיפול הוא מביא להלם, חוסר־הכדה ומוות. עדות למצב 
זה משמש גם ריח האצטון הנפרש בריאה. מתן אינסולין, נוזלים 
ומלחים, מפסיק את המעגל ומחזיר את החולה לכשרו, בד״כ, תוך 
24 — 48 שעות. 

ב. ה י פ ו ג ל י ק מ י ה. סיבוך שאינו חלק מהס׳ אלא תוצאה מה¬ 
טיפול בה. מתן־יתר של אינסולין או תרופות המזרזות את הפרשת 
האינסולין, בעיקר אם החולה אינו ניזון כראוי, גורם להורדת-יתר 
של רמת הסוכר בדם. בתוצאה מירידת רמת הסוכרים לערכים 
נמוכים מופרעת פעילותו התקינה של המוח. סימני ההפרעה הרא¬ 
שונים הם רעב, טשטוש קהכרה, הזעה מרובה ואחריהם ירידת לחץ־ 
הדם. אם החולה אינו מקבל סוכר, מחמיר המצב וגורם איבוד 
ההכרה, ולעתים — נזק קשה למוח, או אף מוות. 

הטיפול בהיפוגליקמיה הוא מתן גלוקוזה דרך הפה, או דרך 
הווריד, לפי הצורך. חולה הם׳, המקבל טיפול באינסולין, צריך 
לשאת עמו כמה חפיסות־סוכר, כדי לאכול אותו עם הופעת הסימנים 
הראשונים של היפוגליקמיה. 

2 . סיבוכים בכלי-הדם: 

א. פגיעה בכלי הדם הגדולים אינה מיוחדת לס׳, אולם 
שכיחות טרשת העורקים ומהירות התפתחותה גדולה בחולי ם׳ הרבה 
יותר מאשר אצל אנשים שאינם חולי ם׳. הנגע הטרשתי פוגע בכלי 
הדם הגדולים — ובעיקר בעורקים הכליליים, דבר העלול להביא 
להפרעה באספקת דם ללב (אוטם שריר הלב). כ 30% מכלל חולי 
הס׳ סובלים מסיבוך זה. טרשת העורקים עלולה לפגוע גם בכלי הדם 
של המוח ושל הגפיים. סתימת כלי הדם של הגפיים התחתונים 
גורמת לכאבים עדתיים ברגליים בשעת הליכה. בתחילה מופיעים 
הכאבים אחר הליכה ממושכת למרחקים גדולים, ובשלב מתקדם אף 
לאחר הליכה קצרה ביותר. כ״כ מופיע ניוון העור והציפרניים ונמק 
(ע״ע) של הגף. 

ב. שכיחות הסיבוכים של פגיעה בכלי-הדם הקטנים (נימים) 
גדולה, והיא עולה עם התמשכות הם׳. גורם הפגיעה הוא הת¬ 
עבות דופן הנימה כתוצאה משקיעת חומר פוליסכרידי והפרעה 
לאספקת הדם לאיברים. סיבוך זה עלול לפגוע בכל חלקי הגוף 
ומתבטא במיוחד בעיניים, בכליות. בעור ובמערכת־העצבים. 

העין: מחלת בלי-הדם של הרשתית והלחמית (רטינופתיה) 
מצויה ב 50% של חולי הס׳ שמשך מחלתם 20 שנה ומעלה. בכמה 
מארצות המערב השינויים ברשתית הם סיבה ראשית לעיוורון. 

הכליה היא האיבר השני, שבו למחלת כלי-הדם הקטנים 
משמעות קלינית חשובה. סימניה קליניים — הפרשת חלבון בשתן 
מצוי אצל 25% של חולים במחלת הם׳ במשך 15 שנים. הפגיעה 
בכליה, הנובעת מסיבוכי כלי־הדם, מופיעה כ 10 שנים לאחר גילויה 
של הס/ סיבוך זה גורם לתמותת כ 10% מחולי הס/ 

העור: שבירות מוגברת של כלי־הדם בעור שכיחה ומלווה 
בד״כ שינויים בכלי-הדם של הרשתית. אזורי כחלון וכיבים שטחיים 
מכאיבים וזיהומים של העור מופיעים כתוצאה מטרשת העורקים. 

מערכת העצבים: הפגיעה היא במוח, מוח־השדרה והעצ¬ 
בים ההקפיים והאוטונומיים. הפגיעה במוח באה כתוצאה מאי-ספיקת 
מחזור הדם של המוח מחמת טרשת העורקים. האזורים השכיחים של 
הפגיעה במוח-השדרה הם העמודים הגביים. הסיבוך הנורולוגי עלול 
להיות ההוכחה הקלינית הראשונה למציאות מחלת הס/ אך בד״כ 
הוא מופיע בשנים 5 — 10 למחלה. 

3 . סיבוכים אחרים: 

סיבוכים בשלד הם שכיחים כתוצאה מכיבים בעור, בעיקר 
ברגלים. בגלל תוסר התחושה, חודר הכיב עמוק אל העצם ונוצרת 
דלקת העצם. 




57 ספדת - 

ניוון הפרקים. עצמות הפרק מאבדות את צורתן האנטומיה. 
הפרק מאבד את רגישותו, וחבלה וזיהום אינם גורמים כאב לחולה, 
והוא ממשיך ללחוץ על הפרק ומגביר את הפגיעה והנזק. 

דלקות חניכיים חוזרות, וספיגת עצם־הלסת מסביב ל- 
שרשי-השינים, שכיחות בס׳ — דבר המביא בעקבותיו לרפיון השן 
ולנשירתה, 

ס׳ בהריון. התפתחות השליה וגידולו של הוולד מהווים 
מעמסה כבדה על החולה ועל מערכת הפרשת־האינסולין שלה. 
בהיותה בלתי־מספקת מלכתחילה, גובר מצב זה עקב ההריון, והמע¬ 
רכת מתערערת לגמרי. יתר על כן. השליה מפרישה הורמונים 
המחמירים את הס׳, במיוחד ההורמון הלקטוטרופי (ע״ע חלב) שפ¬ 
עולתו דומה לזו של הורמון הגדילה מבחינת החמרת הם׳. כתוצאה 
מכך זקוקה החולה למנות עולות של אינסולין. הבחילה וההקאה 
המלוות את ראשית ההריון מפריעות לאכילה ועי״כ מוגברת הנטיה 
להתפתחות אצידוסיס וקטוסים (ר׳ לעיל, עמ ׳ 55 ). 

שיעור תמותת העובר בתוך הרחם גדל בחדשים האחרונים של 
ההריון, ועל כן ממליצים לסיים את ההריון בשבוע ה 36 . 

ע״י טיפול נאות — איזון הם׳, שמירה על לחץ הדם ומניעת 
רעלת־ההריון — ניתן למנוע את מותו של העובר. 

היסטוריה ום׳ ניסויית. תופעות מחלת הם׳ תוארו בת¬ 
קופות קדומות בפפירוס מצרי ואצל רופאים הודיים. השם 0:65 ל 313 ) 
ניתן, כנראה, ע״י ארטאום ( 136115 ^; 30 — 90 לסה״נ), ומשמעותו — 
חודר דרך — מתאר את התופעה, שכל הנוזלים שהחולה שותה 
חודרים דרכו ומופרשים בשתן. וילים (ע״ע) הבחין בסוף המאה ה 17 
במתיקות של שתן־החולים; התוספת 161111115 ״ (בטעם הדבש) ניתנה 
ע״י קלן (״ 011116 ) באמצע המאה ה 18 ; להבדיל בין הם׳ לבין צורות 
אחרות של ריבוי שתן, שאף הן מכונות דיאבטם; הסוכר שבשתן 
החולים הוגדר כגלוקוזה (ע״ע) ע״י שודל ( 1 ג 61 זי\ 016 ) ב 1815 . 
מציאותן של חומצות קט( ואצטון (ר׳ לעיל, עמ׳ 55 ) בשתן חולי 
ס׳ חמורה נתגלתה ע״י פטר (ז 6 ״ 6 ? 1 1857 ) והוכחה קלינית ע״י 
נאונין (סץ״״בא! 1892 ). 

במאה ה 19 הביעו חוקרים רבים את ההשערה ששינויים בלבלב 
ממלאים תפקיד מרכזי במחלת הס׳. אולם הוכחה ברורה לכך ניתנה 
רק ע״י מרינג( 2 ת 1 ז 46 א) ומינקובסקי(ע״ע) ב 1890 , כאשר גרמו ל¬ 
הופעות סימני הם׳ בכלבים ע״י כריתת הלבלב. הם גם הוכיחו שמ¬ 
דובר כאן בהפרשה פנימית (ע״ע) של הלבלב ולא בהפרשה חיצונית 
של מיץ הלבלב. ב 1901 הניח אופי ( 6 !ק 0 ), ששינויים בתאים מיר 
חדים בלבלב — איי לאנגרהנס — הם האחראים להופעת המחלה. 

גילוי האינסולין ע״י בנטינג ובסט (ע׳ ערכיהם) ב 1921 הוכיח 
סופית כי המחסור באינסולין הוא סיבת המחלה וסיפק תרופה רבת 
עצמה המצילה את חיי חולי הס׳ ומאפשרת להם אורך חיים כמעט 
נורמלי. 

בבחינות רבות דומות ההפרעות המטאבוליות בם׳ האדם לאלה 
הנוצרות בחיות־נסיון במצב של מחסור באינסולין (ע״ע), כתוצאה 
מן: א) כריתת הלבלב; ב) הריסתו באמצעים כימיים (אלוקסן): 
ג) עיכוב ניצול הסוכר ע״י רעלים שונים או הזרקת נוגדן נגד 
אינסולין; ד) הזרקת גלוקוקו*רטיק(אידים והורמון הגדילה; ה) הזנת 
יתר של פחמימות בחיות בעלות רגישות תורשתית. 

האמצעים לגרימת ם׳ נתנו בידי החוקרים אפשרויות לחקור את 
ההפרעה המטאבולית במחלת הס׳ ואופן פעולת האינסולין. באותו 
זמן הוכיחו אמצעים אלה שם׳ אינה נגרמת ע״י חוסר אינסולין בלבד, 
אלא מופיעה גם כתוצאה מיתר פעילות של יתרת-המוח (הוסי [ע״ע]) 
ויתרת־הכליה. 

נתברר כי האינסולין הוא בעל פעולות רבות. הוא דרוש לחדירה 
תקינה של גלוקוזה לתוך תאי השריר ובהעדרו קטן השימוש בסוכר. 
האינסולין מפחית את גיוס החומצות השומניות ממחסני השומן של 


פלג׳וקיס 58 

הגוף ובהעדרו יגדל הגיוס הזה במידה רבה וריכוז חומצות השומן 
עולה כדי לספק לאורגניזם חומר מזון במקום הסוכר. העדר ממושך 
של אינסולין יביא לק טוס י ם (ר׳ לעיל). נוסף על כך, דרוש 
האינסולין לסינתזה תקינה של חלבוני הרקמות ובמיוחד של אותם 
החלבונים שהם אנזימי הגליקוליזה והאנזימים הדרושים לסינתזה 
של השומן. בהעדר אינסולין פוחתות הגליקוליזה והסינתזה של שומן, 
ולעומת זה יווצרו בכמות עודפת אותם האנזימים (בכבד) המביאים 
לסינתזה מוגברת של סוכר הדם. כתוצאה מכך יתמיד האורגניזם, 
החסר אינסולין, ליצור סוכר אף כאשר הדם מכיל כבר סוכר בכמות 
עודפת. 

הורמונים של יתרודהמוח ויתרת־הכליה (ע״ע; וע״ע הפרשה 
פנימית) פועלים בכיוון הפוך לאינסולין. הורמון־הגדילה מגביר את 
גיוס החומצות השומניות ע״י יצירת האנזים הדרוש לכך ומעכב את 
השימוש בסוכר; 11 ז 0 ^ מגביר את יצירת הסוכר מחלבונים (בין 
היתר ע״י יצירת האנזימים המתאימים). 

בהעדר אחד משני ההורמונים הללו לא תיווצר איפוא תסמונת 
של ם׳ גם אחרי הרחקת הלבלב. 

ד״ר ש. סוקניק. הס׳, 1958 ; ל. נלקן, תולדות ידיעותינו על הס׳ במאה 
האחרונה (הרוקח העברי, ט׳), תשכ״ג: א. מ. כהן, לקחים ממחלת הס׳ 
בישראל (מדע י״ז, 1 ), 1972 : ,(. 15 ) 6 ) ת 166 א . 1-1 ~ 2 ־ £11611661 . 1 ^ 

.<£ ,(. 611 ) .:) $$0 \ 1 . 0 .ז 6 מז\ן ; 1970 117111 ץז 0 ) 11 ״ 1 ;.מן .ס 

(כתביעת). א. מ. כ. - ב. שפ. 

סלבס, ע״ע סולוסי. 

סלג׳וקים, שמם של משפחת שליטים משבטי הגז (ע״ע אדגוזים) 
שהעמידה שושלות שליטים תורכים בארצות רבות. מייסד 
המשפחה היה סלג׳וק, מנהיגם של בתי-אב שנפרדו במאה ה 10 
מהקונפדרציה של התורכים האוגוזים, שהיו אז עכר׳ם, והתיישבו 
בסביבות ג׳נד, סמוך לשפת הסיר־דריה. ייתכן שמשפחת סלג׳וק 
היתד, נתונה להשפעת נוצרים, ואולי (באמצעות הכוזרים) להשפעת 
יהודים, לסי שלבני סלג׳וק היו גם שמות מהתנ״ך: מיכאיל, מוסא, 
אסראיל (ישראל) דונם (יונה). נראה שבמחצית השניה של המאה 
ה 10 התאסלמו הס׳ — קרוב לוודאי שהיה זה השבט התורכי הראשון 
שהתאסלם כולו. בני סלג׳וק התיישבו במחוז בוכרה (ע״ע, עמ׳ 771 ) 
והשתתפו במלחמות הסאמאנים נגד מלכי קרא-ח׳אן. ב 1025 חדר 
מחמוד (ע״ע) מגזני לטרנסאוכסאניה, שבה את ראש משפחת הם׳ 
ארסלאן-אסראיל והעביר רבים מאנשיו לח׳ראסאן (ע״ע). שטח זה 
נהיה לבסיסם של הם׳, ומשם החלו פושטים על הארצות סביבם 
והטילו חתיתם על צפון פרס, עראק ואזרביג׳אן. 

הם׳ שנשארו מעבר לסיר-דריה היו בהנהגתם של האחים טוגריל 
בך ודאה־ ג׳גרי בך, בני מיכאיל בן סלג׳וק. במחצית השניה של 
שנות ה 30 למאה ה 11 ביקשו ממושל ח׳ראסאן מטעם מסעוד, בנו 
דורשו של מחמוד מג׳ני, שיתן גם להם רשות לשבת בשני מחוזות 
של דדראסאן, נסא ופראוה. בבקשתם ציינו האחים שהם בני חסותו 
של הח׳ליף העבאסי, כדי להדגיש את נאמנותם לח׳ליף הסוני 
האורתודוכסי. אולם המו" מ בין המושל הגזנד לבין הס׳ נכשל 
ופרצה מלחמה ביניהם. בקרב דנדאקאן ( 1040 ) נחל מסעוד מפלה 
מוחצת והס׳ השתלטו על כל ח׳ראסאן והארצות סביבה: בשנות 
ה 40 השתלטו על ח׳וארזם (ע״ע), על ג׳רג׳אן שבדרום־מזרח הים- 
הכספי ועל טברסתאן שמדרום לים הכספי. ב 1055 כבשו גם את 
עראק, והח׳ליף העבאסי בבגדאד, שנהנה מתמיכת הס׳ באסלאם 
האורתודוכסי, הכיר בטוגריל בך כשליט עולם האסלאם. מעתה 
נתכנה טוגריל "שולטן". 

במות טוגריל ( 1063 ) ירשו בן אחיו, אלם ארסלן (ע״ע [כר׳ 
מילואים]). הוא ערך מסע נגד הקראח׳אנים והגיע עד לימת ארל 
( 1065 ). את עיקר מרצו הפנה נגד ממלכות הנוצרים בקווקאז וב¬ 
אסיה הקטנה, פלש לגאורגיה (ע״ע, עמ׳ 172 ), וב 1071 יצא למלחמה 




59 


סלג׳וקים — מדדן, ג׳ון 


60 



נגד הפאטמים (ע״ע), אויבי האסלאם האורתודוכסי. בהיותו במוצול, 
בדרכו לכבוש את חלב ודמשק מהפאטמים, נודע לו על חדירת צבא 
אדיר של הביזאנטים, בראשות הקיסר דיוגנס רומאנוס, לארמניה. 
אלפ ארסלן יצא נגדו, זכה בנצחון מזהיר בקרב מלזגרד (מנציקרט; 
19.8.1071 ) ושבה את הקיסר. נצחון זה פתח את אסיה הקטנה בפני 
התורכמנים שנתלוו לס׳ וביקשו מרעד, לעדריהם, ובעקבות קרב 
מלזגרד חדרו במספר כה רב לאסיה הקטנה עד שהפכוה ל״תורכיה". 

בנו ויורשו של אלפ-ארסלן היה מלכ־שאד, ( 1072 — 1092 ). בירתו 
היתד, אספאהאן, והוא המשיך בכיבושים: במזרח כבש את סמרקנד 
ואף את קשגר שבגבולות סין; במערב כבש את סוריה וא״י; ירו¬ 
שלים נכבשה ב 1071 , דמשק ב 1076 , אנטיוכיה ב 1084 ותימן ב 1092 . 
אולם המסע למצרים ( 1075 ) נכשל. 

בני מלכ־שאה נלחמו ביניהם והממלכה האדירה החלה להתפורר. 
הענף העיקרי של יורשיו, "הם׳ הגדולים", משלו בחבלי המזרח 
והמרכז בלבד, ומושבם היה באספאהאן, בגדאד ומרו. במות השולטן 
סנג׳אר ( 1157 ) בא הקץ על "הם׳ הגדולים". אולם שושלת אחרות 
של הם׳ האריכו ימים אחריה. בעראק שלטה שושלת ם׳, צאצאי 
מלכ-שאה, ב 1118 — 1194 . רובם היו קטינים בעלותם למלוכה ולמ¬ 
עשה שלטו שרי צבא, ואלה לחמו זה בזה. כמה משריר,ם הקימו 
מדינות עצמאיות, כגון משפחת זגגי (ע״ע) במוצול, הסלגרים 
בפארם והאתאבכים באזרביג׳אן. שושלת הס׳ בכרמאן שלטה עד 
1187 , ודרום־מזרח ערב (עמאן) היתה בשלטונה. בסוריה שלטו 
צאצאי תמש. בנו של אלפ-ארסלן ואחיו של מלכ-שאה. כבר ב 1098 
כבשו הפאטמים מידיהם אה ירושלים, ובתחילת המאה ה 12 כבר 
סולקו ם׳ אלה ושליטים תורכיים אחרים ירשו אותם. 

חדירת הס׳ לאסיה הקטנה עוררה את ביזאנטיון לפנות לעזרת 
המערב הנוצרי, וכך באה היזמה למסע הצלב הראשון. במסע צלב 
זה כבשו הצלבנים את ניקאה, ניצחו את הס' בדורילאום (אסקי 
שהיד; 1.7.1097 ), השתלטו על קיליקיה, וב 3.6.1098 זכו בנצחון 
גדול בכבשם את אנטיוכיה. וע״ע מסעי־הצלב, עט , 1111 — 1113 . 

מפעלם ההיסטורי של הס׳ של אסיה הקטנה היה החשוב משל 
כל הס׳ האחרים, והם גם האריכו ימים יותר מהאחרים ( 1077 — 1302 ). 
מייסד ענף זה היה סלימאן בן קטלמש בן ארסלן בן סלג׳וק. ם׳ אלה, 
שבירתם היתד, קוניה, כבשו מידי הביזאנטים כמעט את כל אסיה 
הקטנה, אך הצלבנים גרשום ממערב אנאטוליה. בימי השולטנים 
גיאת א־דין כי־כסרו 1 ( 1192 — 1210 ) ועלא א־דין כי־קבאד 1 
( 1219 — 1237 ), היתד, ממלכתם תקיפה מאוד, כלכלתה שגשגה והיא 
סחרה עם איטליה, ופרחה בה תרבות מוסלמית סינקרטית. לשון 


המינהל היתד, פרסית, אך העם דיבר תורכית. ממלכה זו היא שעשתה 
את אסיה הקטנה לתורכית ולמוסלמית והגבילה את שלטון ביזאנטיון 
לתחום צר ליד קושטא. באמצע המאה ה 13 השתעבדה הממלכה 
למונגולים, עד שהתפוררה לגמרי. וע״ע תורכיה, היסטוריה. 

פרט לאסיה הקטנה לא ארך שלטון הם׳ בשום מקום יותר מ¬ 
סס!— 150 שנה, ואולם הם חוללו שינוי כביר בתולדות אסיה המער¬ 
בית כולה, והשושלות שבאו אחריהם — הממלוכים (ע״ע) והתורכים 
העות׳מאנים — הלכו ביודעין בעקבותיהם. 

עד להשתלטות הס׳ פשטו בכל ארצות האסלאם כיתות שונות, 
בייחוד השיער, והפלג האסמאעילי שלה, ואלו חתרו תחת האסלאם 
האורתודוכסי. הס׳ הופיעו בכל מקום כמגיני האסלאם האורתודוכסי 
(הסוני) וכלוחמים נמרצים בשיער,. קו מדיני זה בלט בכל מעשיהם. 
הם׳ עמדו תמיד לימין התאולוגים האורתודוכסים, ואלה היו להם 
לתועמלנים ולעוזרים. הם׳ יסדו בכל הערים "מדרסות" (ע״ע מדר¬ 
סה"), ובהן התחנכו דורות של צעירים ברוח האורתודוכסיה. מהמד־ 
רסות האלה באו כלי-הקודש המוסלמים וכן פקידים שניהלו את 
משרדי הממשלה. למעשה היה שלטון הם׳ (וכן שלטון השושלות 
שבאו אחריהם) מושתת על ברית בלתי-כתובה בין התאולוגים לבין 
הצבא התורכי. כך החזירו הם׳ את עטרת האסלאם האורתודוכסי 
לישנה, וטבעו את חותמו על רובה של אסיה המערבית. ארדיכל 
מדיניות זו היה נזאם (ע״ע) אלמלך, הווזיר הפרסי הגדול של אלפי 
ארסלן ומלכ-שאה. המדרסה שיסד בבגדאד והקרויה על שמו היתד, 
לדוגמה למדרסות בכל עולם האסלאם. נזאם אלמלך הוא שעיצב את 
המשטר הפאודלי של הם׳, משטר שאח״כ קיבלו, במידה גדולה, 
המדינות היורשות. שלא כבאירופה הנוצרית הושתתה הפאודליות 
הסלג׳וקית־מוסלמית על עקרון החילופין המתמידים של האחוזה 
הניתנת לאביר במקום שכר. עקרון זה כבר הונהג בימי שושלת 
הבויהיים (ע״ע), שמלכה בעראק ובמערב-פרס מאמצע המאה ה 10 
עד אמצע המאה ה 11 , ומכאן שאינו חידוש שחידשו הם׳. אולם הס׳ 
הנהיגו משטר זה בתחום גאוגרפי רחב הרבה יותר ונזאם אלמלך 
קבע את כלליו בספר המדיניות שלו (סיאסת נאמה [בפרסית]). 
מטרת החילופין התכופים של האחוזות היתד, למנוע היאחזות האבי¬ 
רים במחוז מסוים והפיכתם לשליטים מקומיים; למעשה ניתקו החי¬ 
לופין את היחס שעשוי היה להווצר בין בעל ר,הפקד ובין אחוזתו, 
ושוב לא היה לו שום ענין בטיפוחה ובשכלולה, ועקרון זה המיט 
הרם על החקלאות ועל המשק כולו. 

א ר ד י כ ל ו ת סלג׳וקית — ע״ע ארדיכלות באסלאם, עט׳ 742 — 
747 . 

€71 }[ 747 ' 1 467 ? 11 ) £71 ^ 071651171 /{ י [ 111011 ־ 821 

,€ז 1 ק 1 ת 7 . 5 ^ / 0 601171£ < 1 , $3021111211 . 14 ; 1935 , 

,*ה 8 ה 1117 * 17114 1 ז 10 ז * 61 [**$ 5 ז 14 ? 1 61 ,מגזטי״ד , 0 ; 1938 

• ¥7€-0110 , 0311£11 . 01 ; 1961 , 417107 ? 12 45 / 171 . 3 1€ { 7 י €:> 81 .* 1 ; 1953 

. 1968 971271 

א. אש. 

סלדץ, ג׳ון — 56101611 0110 ( — ( 1584 — 1654 ), משפטן, מזרחן 
ומדינאי אנגלי. ס׳ למד באוכספורד, הוסמך לעו״ד ופנה, 

נוסף לעבודתו המקצועית, גם למחקר ולכתיבה, מחיבוריו הראשונים 
ראוי לציון מיוחד ■ 0113000111 11165 ־ 1 ־ (״חארי־כבוד״), 1614 ; חיבור 
זה, למרות ליקוייו והשמטותיו. נחשב עד היום למחקר המקיף והאמין 
ביותר על הנושא. את פרסומו כמזרחן קנה ב 15 תץ 5 0118 06 ("על 
אלוהי הסורים״), 1617 . ספרו 1111165 ) 0 ץ-! 1-11510 116 ־ 1 ־ ("תולדות 
המעשר״), 1618 , עורר סערת רוחות ונאסר, משום שטען, כי מקור 
המעשר אינו אלוהי. 

משקבע הפרלמנט ( 1621 ) שזכויותיו אינן נובעות מהכתר, נעצר 
ם׳ כמעורב בדבר. לפרלמנט נבחר ב 1623 והיה ממתנגדי באקינגם 
ומחסידי זכויות הבית; נאומיו המנומקים בוכות "עצומת־הזכויות" 
(ע״ע ממלכה מאחדת, היסטוריה, עט' 884/5 ) הופצו ברבים ובשנים 




61 


פלוץ, ג׳ץ — סלובניה 


62 


1629 — 1631 ישב שוב במאסר. הוא יצא נגד טענותיו של גרוטיוס 
(ע״ע- וע״ע דיג, עמ ׳ 350 ) בדבר חופש־ודמים ובחיבורו 6 ז £43 
6131151110 (״הים הסגור״), 1635 , תמך בטענה האנגלית לריבונות 
בים. ב 1640 נבחר שוב לפרלמנט ופעל נגד לוד (ע״ע). ב 1642 
פרסם 2 חיבורים חשובים: 1 >ת 13 §ב £1 0£ 3£6 ת 0 ז 83 1116 0£ 6265 ! 1 י\ 1 ז? 
(״הזכויות המיוחדות של הבארונים באנגליה״) * -מסס 50 ■ 01800111 
ז 00 (כ 1 ט 5 1110 0£ 0110805 ■!? 1 >ת 3 1261$ ? 1110 §ת 1 ת 661 ("מסה על 
הזכויות הרגילות והמיוחדות של האזרח״). ב 1647 קצב לו הפרלמנט 
סכום של 5,000 לי״ש כפיצוי על סבלותיו בתקופת המלוכה. 

ראויים לציון מיוחד ספריו על נושאים יהודיים שהתבססו 
על ידענות מופלגת ועל בקיאות בתלמוד ובספרות הרבנית במקורם. 

' ££66 16£65 1 זזט£) 1 ז 50011 011 תט £6£ > 110113 111 11$ ג 111 ז 510 § $11000 00 
136011101 (״על חוקי-הירושה של העברים״), 1634 ! 500005510110 00 
1 ס £ 61360111 ן 6 111 נ 1 :ז 1£163 :ז 00 <ן ת! ("הורשת־הכהונה אצל העברים"), 
1 ־ 11 , 1638 ; 1 מ 3 ת 11 ק 01501 6 6731111311 01 06011010 )0x13 זג 11 00 
£46613601001 ("על החוק הטבעי וחוק העמים לפי תורת העברים"), 

1640 ! £00105130 £118 ;!£¥ 6316083110 01 00111 30110 010 015501113110 

131030 ) 0 ( 11030 ( 101 ) 61 ? 5011 ("מסה על השנה האזרחית והלוח בקהי¬ 
לה או במדינה הקדומה של היהודים״), 1644 ; £131:3103 ■ 17x01 ("אשה 
עבריה״; על נישואין וגירושין אצל היהודים), 1646 ; 115 ז 1 > 0 תץ 5 06 

0111 ־ 3001 ־ £61 61€1001 ׳\ 1011015 ־ 1111 136£661011$ ק £1 ("על הסנהדרין 

ושלטונות המשפט של העברים הקדמונים״), 1 — 111 , 1650 — 1655 . 

דבריו בע״פ ( 73110 73610 ["שיחות בשעת הסעודה")), שנרשמו 
ופורסמו ע״י מזכירו ( 1689 ), י״ל במהדורות רבות ולא נס ליחם. 

; 1908 , 1 [ ,י■/;;/.׳,"/";/, 7 /״,;י-'י.י״ 7 .) /ס ץ'׳ 0 ׳.<.: 7 / 1 . , 5 ץ 4 ת $3 ' 1 .) 

. 1927 ,. 5 ./ / 0 */־ 77 7 / 6 ־ 77 ,(. 1 ) 6 ) 0110010 ? .? 

א. בו. 

סלובוללןה (או וילימפול), פרבר של קובנה (ע״ע) שבליטא. 

'קורותיו של היישוב היהודי ב 0 ' קשורות עם קורות 
יהודי קובנה, ותחילתו קודם לגירוש היהודים מליטא ( 1495 ). מאחר 
שיישובם בקובנה נתקל בהתנגדות קשה, התיישבו היהודים בם׳, 
שהיתה נחלת נסיכי בית רדזיויל (ע״ע). ב 1847 ישבו בס׳ כ 3,000 
יהודים, לעומת כ 2,000 בקובנה. עם ביטול ההגבלות ב 1858 , הפכה 
ס׳ לסרבר-עוני של קובנה. אולם אז הפכה ס׳ למרכז של תורה. 
ב 1863 הוקמה שם ישיבת ״אור־החיים״, וב 1874 הניח ר׳ נ. צ. פינקל 
("הסבא מס"׳) יסוד לישיבת "כנסת־ישראל", שהתנהלה לפי שיטת 
המוסר (ע״ע). ב 1893 נתמנה ר׳ משה מרדכי אפשטין (ע״ע) לראש- 
הישיבה. ב 1897 הוקמה ע״י מתנגדי שיטה זו "כנסת בית־יצחק". 
מאות בחורים מכל קצוי רוסיה נהרו לישיבות ס/ שפעלו עד 1940/1 . 
ב 1941 נערך בס׳ פוגרום ובו נהרגו כ 800 איש. באוגוסט 1941 נקבע 
בם׳ הגטו היהודי של קובנה ורוכזו בו למעלה מ 30,000 יהודים 
(על כך ע״ע קובנה). 

ב 1925 הקימה ישיבת "כנסת-ישראל" שבס׳ שלוחה בחברה (ע״ע, 

עט׳ 87 ), בראשות הרב יחזקאל סרנא, שעברה אח״ב לירושלים 
וקיימת בה עד היום בשם "ישיבת־חברון", בראשות הרב מ. חברוני. 

ד. מ. ליפמן. לתולדות היהודים בקובנה וס׳. א/ תרצ״א; ליטע, 1 
(מפתח בערכו), תשי״א; ש. ק. מירסקי [עורך], מוסדות תורה באירו¬ 
פה בבניינם ובחורבנם, 133 — 168 , תשט״ז; ד. בץ, ס׳ (מתור: יהדות 
ליטא, א׳), תש״ך. 

?זלו 3 ?יה ( 3 [ 1 ״ 6 ע $10 ), רפובליקה אוטונומית בצפון־מערב יוגו־ 
סלוויה. שטחה 20,253 קמ״ר, ובה 1,725,000 תוש׳ ( 1971 ). 

רוב שטחה של ם׳ נכלל בשוליים הדרומיים־מזרחיים של הרי 
האלפים (האלפים היוליים). ההרים מיוערים ומבותרים ע״י עמקי- 
נהרות: יובלי נהר סאווה, המתנקז לדנובה, ונהרות הזורמים מערבה 
לים האדרייתי. הנהרות מספקים כוח הידרדחשמלי רב. ההרים 
גבוהים יותר בצפון ושיאם הר טריגלאוו — 2,863 מ/ בתחום ס׳ 
נכלל גם חלק קטן של חצי-האי איסטריה (ע״ע) במערב. 96% 


מאוכלוסי ס׳ הם מלובנים הנמנים עם קבוצת הסלאווים הדרומיים. 
שפתם סלובנית והם קתולים בדתם. 

לס׳ מעמד בכיר ביוגוסלוויה מבחינה כלכלית וחברתית. הגורם 
העיקרי לכך — נתיבי התחבורה החוצים אותה ומחברים את חוף 
הים האדרייתי (טריסטה) לאגן־הדנובה (וינה, בודפשט). השכנות 
עם מדינות אירופה המרכזית והקשרים עמהן עודדו את פיתוח הסחר 
והתעשיה המאפיינים את כל האיזור שבשולי האלפים. ס׳ מהווה 
חוליית-קישור חשובה בין השוק היוגוסלווי והשוק הבידלאומי. אף־ 
על־פי ש 60% מהתושבים עוסקים בחקלאות, ס׳ היא הרפובליקה 
המתועשת ביותר ביוגוסלוויה. התעשיה מגוונת וענפיה העיקריים 
הם ייצור מכונות, כלי־בית ומוצרי־צריכה שונים. ריכוזי התעשיה 
הגדולים הם בליובלינה ובמריבור, אך מפעלים רבים מפוזרים בכל 
רחבי ם׳ ותורמים להתפתחותה ההומוגנית ולהכנסה־לגולגולת שהיא 
גבוהה בס׳ יותר מביתר יוגוסלוויה. התיירות תופסת מקום חשוב בס׳. 

בירת־ם׳ היא לי ו ב לי נ ה (ע״ע); 182,000 חוש , ( 1971 ). בעיר 
השניה בגדלה, מריבור, 94,000 חוש/ 

. 1965 , 1 ) 11/1 ) 7 118051 ; ץ:זט\ 2 .? 

י. רו. 

הלשון הסלובנית היא אחת הלשונות הסלאוויות הדרומיות 
ומשופעת בניבים. היא קרובה ביותר לסרבו־קרואטית (ע״ע). הלשון 
הספרותית נתגבשה במשך המאה ה 19 . דובריה כ 2 מיליון תושבי ם׳ 
ומאות אלפי אנשים ממוצא סלו׳בני ברחבי יוגוסלוויה, אוסטריה, 
איטליה ואה״ב. 

ספרות. מסמכי כנסיית פרייזינגן, משנת 1000 לערך, מהווים 
את העדות האפיגרפית העתיקה ביותר בלשון הסלובנית. עד המאה 
ה 16 היתד, הספרות המקורית דלה ביותר; התעוררותה קשורה 
בהתפשטות הרפורמציה. ב 1550 חיבר פרימוז׳ טרובאר ( 1508 — 1586 ) 
מקראה עממית ( 01 ס 66668311 \־) על יסוד פולקלורי, אמנותי ודי- 
דאקטי. ב 1584 תרגם לסלובנית יורי דאלמאטין ( 1546 — 1589 ) את 
התנ״ך ואת הברית החדשה. המחזות הגדולים הראשונים נכתבו 
בידי אנטון לינהארט ( 1756 — 1795 ). דמות בולטת בספרות הסלובנית 
של תקופה זו היה ולנטין וודניק (ע״ע). הלדן התנועה הרומנטית 
בם/ ירני קופיטאר (זממזס;?! 1780 — 1844 ), פרסם את הדקדוק 
המדעי הראשון ללשון הסלובנית ( 1808 ). הרומן הראשון נכתב 
ב 1936 , בידי יאנז ציגלר 60 ] 01 8 ; 1792 — 1869 ). הבולט במשוררי 
התקופה היה פראנ^ה פרשרן ( €561611 ■!?; 1800 — 1849 ). קבוצת 
סופרים, שכונתה "האיליריים", דגלה בוויתור על לשון טלובנית 
נפרדת, תוך שאיפה לגבש לשון ספרותית של כל תסלאווים הדרו¬ 
מיים. התעוררות חדשה קמה לקראת סוף המאה ה 19 , כאשר ניצני 
הדמוקרטיזציה בקיסרות והידוק הקשרים עם תנועות הסלאווים 
הדרומיים התחילו לתת את אותותיהם גם בספרות הסלובנית — 
ביצירותיהם של אוט(ן ז׳ופנצ׳יץ׳ (ע״ע), של המחזאי, המסאי, המ¬ 
ספר והמשורר הראליסטן איוואן צאנקאר ( 1876 — 1918 ), של אבי 
הביקורת הספרותית, המשורר פראן לוסטיק ( 5116 ע £6 ; 1831 — 1887 ), 
ועוד. בשנים שבין שתי מלה״ע ניתן דרור לחיי-הרוח העצמאיים 
של הסלובנים, כאשר השפעתם של זרמים אידאולוגיים למיניהם 
היתה ניכרת בהם ביותר. אלויז קרייגר (- 261 ( 13 ?; 1877 — 1959 ) 
חיפש אחר ביטוי ספרותי לנטוראליזם פסיכואנליטי, איוואן פרגלי 
(([ 626 !?; 1883 — 1960 ) — לייסורי הרוח בין קנאות דתית למציאות 
חסרת נשמה. מצבה ספרותית לעברו של העם הסלובני הקים פראג- 
צה בוק 865:10 ; נו׳ 1890 ) בטרילוגיה הגדולה שלו; יצירתו של 
יוסיפ ףדמאר (נר 1895 ) היא יצירה אפספרסיוניסטית מובהקת. — 
לאחר מלה״ע 11 לא הצליחה הספרות הסלובנית להגיע לרמתה 
והקפה שבין שתי המלחמות. 

■ 40 ■ 111 ) , 5 ( 3 ( 51043 .. 4 , ; 1948 ,)' 111 ^ 115 '( 1 14 ( 0111 , 216611 . 8 

■ 40 11 ( 1011011111 1 ) 141 5 1040 , 1££1 ז 146 . 8 ; 1958 ,( 1111 ) 0110 11/011101101 
, 11, ?)6^,104 40001!1{0 {1111x01/110111 ;נ 1 ׳\ב 8 . 34 - 31162 ( . 5 ; 1961 , 1/1 ז€י 1 

. 1965 


63 סלוגניו־ן — 

היסטוריה. במאות ה 6 — 7 הגיעו שבטי הסלובנים לס׳ של 
היום ואף לתחומי אוסטריה של היום. במאות ה 7 — 10 שלטו בהם 
האורים (ע״ע), הבאווארים, הפראנקים וההונגרים, עד שנכללו 
בתחומי הקיסרות הרומית הקדושה. ב 1248 — 1278 היתה ס׳ כפופה 
לבוהמיה, וממנה עברה לבית הבסבורג (ע״ע). הסלובנים נהיו 
ברובם לצמיתים לאדונים גרמנים, ורובם התגרמנו. מחוזות שטיריה 
וקארינתיה נהיו לגרמניים כליל. במאות ה 15 — 16 היו בם׳ התקו¬ 
ממויות איכרים, אך אלו דוכאו, וכן דוכאה הדפורמציה, שהתפשטה 
בס׳ במאה ה 16 , ובעקבות מלחמת שלושים־השנה (ע״ע) נאסרה 
הפרוטסטנטיות. 

במחצית השניה של המאה ה 18 חלה עליה בכלכלת ס׳, ומצב 
איכריה שופר הודות לתיקוני יחף 11 (ע״ע), אך תיקונים אלה היו 
כרוכים במאמץ מוגבר לגרמן את ס׳. התנועה הלאומית של הסלו¬ 
בנים קיבלה עידוד מהכללת ס׳ ב״מחוזות האיליריים" של קיסרות 
נפוליון ( 1809 — 1814 ). ב 1848 דרשו הסלובנים לאחד את כל מחוזות 
ם׳ במסגרת הקיסרות האוסטרית. עד לשנות ה 90 של המאה ה 19 
היתד. הנהגת התנועה הלאומית בידי שמרנים, והם התנגדו לשלטון 
ריכוזי ולתיעוש ודגלו בקשר הדוק עם הכנסיה. בשנות ה 90 קמו 
מפלגות ליברליות וסוציאליסטיות וגברה הנטיה לאיחוד עם הסלא־ 
ווים הדרומיים, הקרואטים והסרבים. ב 1918 , עם התפוררות קיסרות 
ההאבסבורגים, היתד. ס׳ לחלק מיוגוסלוויה, אולם גוריציה סופחה 
לאיטליה וכמעט כל קארינתיה — לאוסטריה. על בעית טריסטה — 
ע״ע. 

בממלכת יוגוסלוויה נכללה ס׳ בנציבות ("באנובינה") של הדרא- 
ווה, אך לא היה לה שלטון בית. אעפ״ב השתתפה "מפלגת העם 
הקתולית״, הגדולה במפלגות ם׳, ברוב ממשלות בלגראד. במלה״ע 11 
חולקה ס׳ בין מדינות "הציר", גרמניה, איטליה והונגריה, ופרטי- 
זאגים, רובם בהנהגת קומוניסטים, לחמו בכובשים. אחרי המלחמה 
היתד, ם׳ לרפובליקה אוטונומית במסגרת יוגוסלוויה ( 1946 ). בסוף 
שנות ה 60 גברו בם׳ מגמות לאומיות, שדגלו בעצמאות רבה יותר, 
במיוחד בתחומי הכלכלה, והממשלה הפדרלית ערכה "טיהורים" בס/ 
הרפורמה במבנה המדינה היוגוסלווית העניקה לס׳ אפשרות גדולה 
יותר להשקיע את הכנסותיה בארצה ולא להעבירן לממשלה המר¬ 
כזית ( 1970 ). 

1171 ) 7 ) 1110 .¥ מ> , 1002 ^ . 6 .) ; 60 — 1935 , 1-11 . 5 , 1461111 

. 1958 

י. לו. 

סלובצקי, יוליוש — 1 ^ 101 ^ 810 52 ג 111 ט 1 — ( 1809 , קז׳מיניץ 
[ 1160 ז 116 ״ 26 ז.£; וולין] — 1849 , פאריס), משורר פולני 
רומנטי, הנחשב, עם מיצקיביץ , (ע״ע) וקרסינסקי (ע״ע), מגדולי 
משורריה הלאומיים של ארצו. ס/ בנו של חוקר תולדות-הספרות, 
למד משפטים בווילנה ( 1825 — 1829 ). אחר כשלון ההתקוממות 
הפולנית ב 1831 גלה ממולדתו, שהה בפאריס ובשוויץ, ביקר באי¬ 
טליה, וערך מסע ( 1836/7 ) ביוון, מצרים, לבנון וארץ־ישראל. מסע 
זה תואר תיאור פיוטי ב[ 6 ז? 0 \$ 216001 30 . 07 ־ 0011 ? ("מסע לארץ- 
הקודש״; לא הושלם; י״ל 1924 ). ב 1839 שב ס׳ לפאריס. ב 1842 
התקרב לחוגו של טובינסקי (ע״ע), ואם כי כעבור זמן־מה עזבו, 
הושפע השפעה עמוקה ממגמתו המיסטית, שלא היתד, זרה לו 
מצעירותו. 

ס׳ היה, מראשית כתיבתו, כפוף במידה ניכרת להשפעתם של 
בירון, מיצקיביץ׳ ושיקספיר. בתקופת יצירתו הראשונה, המצטיינת 
בראיה סקפטית-פסימית, נכתבו אידיליית האהבה והטבע הלירית- 
הרומנטית העדינה, 1 [ 031 [ $ 2% , 3 ^ ("בשוויץ"; עבר׳ ב״התקופה", 
ד׳, תרפ״ג), 1836 (י״ל 1839 ), והפואמה הטרגית הקודרת, 01€0 [ 0 
1511 ז\/־ £1 ,*י 011 ץ 1 נס 1 בתנ 23321 (עבר: "אבי ד,נגפים במדבר אל־ 
עריש״, תרמ״ג! ״אבי מוכי הדבר״, תרפ״ט). — הגישה המיסטית" 


סלובקיה 64 

דתית שולטת בשירים שנכתבו אחר 1842 , ששיאם הוא הפ 1 אמה 
המיסטית־הלאומית־ההרואית הבלתי־גמורה, 11011 ( 1 1061 ("מלך 
רוח״), 1847 .— אולם גדולתו של ס׳ היא בראש וראשונה במחזותיו. 
הוא נחשב יוצרה של הדרמה הרומנטית הפולנית. לאומיות, גבורה 
וחירות משמשות נושא למחזות 11 ב[ 3 זס 10 ( 1834 ), 3 סק 1320 !ז ( 1835 ), 
¥760663 13113 ( 1840 ). השפעתו של _קלךר 1 ן (ע״ע) טבועה בכמה 
ממחזותיו, כ 83100161 ץ 0 ־ 1 ■! 0 601 ,ח 321 זזג 8 . 0 

,ע 1-1 ,. 1.5 , 1161061 } .[ ; 1906 , 258 — 199 ,) 7 * 10£ ס? 111 11 > 
, 1011111 . 14 ; ־ 1926 — 1920 . 1-11 ,. 5 ./ ," 51 ,״סל 3 ז 0 .י[־ ; 1927 — 1919 
2 ) 1 ^ 71 ) 11 >)¥ ,(. 64 ) 102 ׳״ 0 תזץזז\ 1 ג$ .£ ; 1958 ,. 5 ■[ 01 11 ה? 0 ? 0 >-זץ. 1 6 ^ 7 
. 1960 , £0 . 5 ס.) 1 )! 7.0 )ז 0 ( 111 1 0 

י. א. ק. 

סלובקיה (ס $10 מ 6 ׳\ס 51 ), רפובליקה במזרח הפדרציה של צ׳כו־ 
י סלובקיה. שטחה 49,014 קמ״ר ובה 4,590,000 תוש׳ ( 1972 ). 

את רוב שטחה של ס׳ מהווה חלקם המערבי של הרי הקרפטים 
(ע״ע), המגיעים במסיוו של הרי טאטרה הגבוהים (, 5 ־ 501461311 ץ^\) 
לגובה של 2,655 מ׳ (פסגת גרלך [ 13011 ־ 061 ]). ההדים נמשכים 
בקשת רחבה בשלושה רכסים מקבילים המבותרים ע״י יובלי הדנובה 
והמיסה (ע״ע). מישורים נמצאים בדרום המערב בעמק הדנובה 
ובדרום־המזרח בעמק נהר טיסה העליון. 

כ 85% מכלל האוכלוסין הם סלובאקים (דוברי סלובאקית). המי¬ 
עוטים העיקריים הם הונגרים (כ 4 * מיליון) ואוקראינים ( 36,000 ). 

הכלכלה. החקלאות התפתחה בעקבות הרפורמה האגררית, יי¬ 
סוד קואופרטיווים, הקמת חוות ממשלתיות ומיכון. במישורים הפורים 
בדרום־המערב ודרום־המזרח מגדלים חיטה, תירס וסלק־סוכר. החלק 
המערבי מצטיין בגפנים ועצי־פרי. באזורים ההרריים בולט גידול 
תפוחים ושעורה. מעל גבול-היער מגדלים בקר וצאן. 

תיעושד, של ס׳ החל עם יסוד צ׳כוסלובקיה, ובייחוד אחדי 1945 , 

וב 1966 הועסקו בתעשיה 22% מכלל העובדים. היערות, המכסים 



□גובקיה: טראה אפייני בהרי טאטרה הגבוהים 


65 


סלובקיה 


66 


36% מכלל שטחה של ם׳ (בצפון עצי-מחט, בעיקר אשוחית, בדרום 
עצי-אשור), מהווים יסוד לתעשיות־עץ, מנסרות וייצור נייר. 

תפוקת החשמל הוגדלה ע״י הקמת הסכרים והמפעלים על נהרות 
וך ( 311 /ו) ואורווה ( 3 ׳\ 3 ז 0 ). המחצבים המרובים שהופקו בעבר 
ממכרות הרי-העפרות ( 6 ״ 0 ד 401 > £11 ^ 11$ ^ 510 ) נידלדלו, אך עדיין 
מפיקים עופרת, פחם-חום, נחושת, אנטימון ומגנזיט. המוצרים התע¬ 
שייתיים החשובים הם נייר, מלט ומכונות. 

התיירות מהווה גורם חשוב בכלכלת ם׳. הפארק הלאומי בהרי 
טאטרה (שטחו 1,200 קמ״ר) משמר שרידי צמחיה ובע״ח נדירים. 
מרובים בם׳ מעיינות־מרפא, והחשוב בהם הוא פישטיני (ץ 30 ': 1651 ?). 

הערים החשובות הן: ברטיסלוה (ע״ע), 288,000 נפש ( 1971 ) — 
הבירה, קושיצה ( 6 :> £081 ), 149,000 נפש. יתר הערים מונות פחות 
מ 50,000 נפש כ״א. 

צ. נ. 

הלשון הסלובקית היא לשון סלאווית מערבית (ע״ע סלויות, 
לשונות), והיא לשון־האם של כ 6 מיליון סלובאקים, רובם תושבי 
ם׳ ומיעוטם — בהונגריה, יוגוסלוויה (מחוז וייורדינה בסרביה וחל¬ 
קים מקרואטיה), אוסטריה, אה״ב וכף. המקורות הראשונים בכתב 
הם מהמאה ה 15 . הסלובאקית שומרת באופן יחסי על היגר ארכאי, 
ומאידך, קלטה ביטויים מהלשון ההונגרית. ניביה העיקריים: המער¬ 
בי, המזרחי והמרכזי, ותפוצתם זהה בערך עם תחום מדינת 0 ׳: 
הניב המרכזי משמש מאז 1840 היסוד ללשון הספרותית. הכתיב 
הלאטיני נתקבל בצורתו הצ׳כית עם הסימנים הדיאקריטיים המקר 
בלים בה. 

. 1939 , 06 01060 '(€ )/ 5101/0 60611601 ? , £0x111$ .[ .ן 

ספרות. הסלובקים הצליחו ליצור יצירה ספרותית בעלת רמה 
אמנותית ניכרת, חרף תנאיה המכבידים של ארצם — שעבוד מדיני 
ורוחני, ריבוי ובלבול לשוני. מסורת ההתבטלות הסתגלנית לסביבה 
הדומיננטית. 

שרידים מעטים בלבד של שירי־פולחן, השבעות וקסמים מעידים 
על המסורת הספרותית הפאגאנית שקדמה להתפשטותה של הנצרות. 
הספרות הנוצרית התבססה היטב בס׳, החל בסוף המאה ה 9 . עם 
השתלטות ההונגרים במאה ה 10 נתקבלה הרומית כלשון הספרות. 
מן המאה ה 15 ואילך ניכרה, במקביל לה, גם ההשפעה הצ׳כית. 
התרגום המפורש של המקרא ( 311083 ז£ 81810 ) בידי האחים הצ׳כיים 
(ע״ע), במאה ה 16 , הטביע את חותמו על היצירה הספרותית הסלו- 
באקית. מלבד הספרות הדתית היתה קיימת ספרות עממית עשירה 
בע״פ והקשר בינה ובין הספרות הכתובה היה גורם חשוב בהת¬ 
פתחותה של הספרות הסלובאקית במשך הדורות. בימי הקיסר יוזף 
11 קמה התעוררות ספרותית־לאומית ברוח חילונית גוברת. אנט 1 ן 
ברנולאק ( 80100138 ; 1762 — 1813 ) ביסס את עצמאותה של 
הלשון, במצותו את עיקרי הדקדוק והסיגנון הסלובאקי. להתעוררותה 
של התודעה הלאומית סייעו הבלשן פאול לזף שאפארז׳יק 
( 8 ״ 53£3 ; 1795 — 1861 ), המשורר הלירי והאפי יאן הולי (׳ל 81011 ; 
1785 — 1849 ), משורר השירה ההגותית אנדרי סלאדקוביץ׳ (־ 1 ) 513 
:״׳ 805 ; 1820 — 1872 ), המשוררים הליריים סאמו חאלופקה (־: 08311 
83 ?; 1812 — 1883 ) ויאנקו קראל ( 31 ז£; 1822 — 1876 ). אמן הלשון 
הספרותית המודרנית, הסופד ליודו׳ויט שטור (: 01 :§; 1815 — 1856 ), 
פיתח את מושג הרומנטיזם הסלובאקי, המושתת על ההתלהבות 
המהפכנית של שנות ה 40 , על לאומיות ועל הקשר למסורת העממית 
כמקורות־השראה. 

על כה״ע הממשלתי בלשון הצ׳כית, דיץס״־סא 0380 ^ 510 , הע¬ 
דיפה האינטליגנציה הסלובאקית, שהיתה מאורגנת, מאז 1861 , בארגון 
ה 883 ס 0 ז\ 510 103 ;) 43 \ 1 ("כוורת ס" , ), את לשון עמה. פירוקו של 
הארגון בידי השלטונות שימש אות למפנה אל הראליזם, אשר עם 
נציגיו הבולטים נמנו המשורר פאולל אורסאג-הווייזדוסלאוו (-־נ ס 


ז\ 10513 ) 162 ׳ג 52328-9 ; 1849 — 1921 ) והסופר מארטין קוקוצ׳ין (- £11 
811010 ; 1860 — 1928 )־, מחבר רומנים אחר, הנאמן למסורת חרא־ 
ליסטית, היה יאנקו יסנסקי (? 686058 [ ; 1874 — 1945 ), שתיאר תמונה 
רחבה של כל שכבות החברה. 

הנימה הבולטת בכל הזרמים הספרותיים של המאה ה 19 ושל 
ראשית המאה ה 20 היא הרצון להגן על עצם קיומה של האומה, על 
לשונה ותרבותה. בימי מסריק (ע״ע) עמדה הספרות הסלובאקית 
בתחרות קשה עם הספרות הצ׳כית. היתה זו גם תקופת התמודדות של 
ההשפעות הספרותיות, הלאומיות והאידאולוגיות השונות שהיו מיו¬ 
צגות בכה״ע העיקריים: 8 ט£ של הקתולים; ץש 10 ״ 5 886 ת 6 ׳\ 510 של 
הלאומנים; ׳! 03 של השמאל; £130 של המודרניסטים. קבוצת 
״המודרניסטים הסלובאקים" קמה בראשית המאה ה 20 בראשותו של 
המשורר איוואן קראסקו ( 3880 -££; 1876 — 1958 ), אשר שירתו 
קרובה לזו של הסימבוליסטים המערביים. בעוד שמארטין ראזום 
( £32118 ; 1888 — 1937 ) היה מממשיכי האידאליזציה של חיי־הכפר, 
מבקשים משוררים כאמיל בולסלאוו לוקאץ׳ ( £0830 ; נו׳ 1900 ) 
לשוות ביטוי מודרני, לעתים סיר־ראליסטי, להשקפת עולמם הקתו¬ 
לית. יוזף הרונסקי (? 91-0058 ; 1896 — 1961 ) נמנה עם האימפרסיו¬ 
ניסטים של הסיפורת הסלובאקית. פטר יילמניצקי (? 116030108 [; 
1901 — 1949 ) חרג לעבר המסגרת הצרה של הראליזם הסוציאליסטי. 
בעת שלטונו הסטאליניסטי של קלמנט גוטוואלד שקעה הספרות 
במחנק התעמולה המפלגתית; בשנות ה 60 רפו הכבלים, אף שבו 
ונתהדקו בשנות ה 70 . 

}/ ,(. 613 ) ז 6 ז\ $61 .? ; 1943 , 61 6 )/ 51011/0 ' 161 ) ' 101660110 016 ג 32 ז 1 \ 

, 15111 ? . 1 \ - ^ 1 מג 1151 \ .ן ; 1946 ,/( 0616 ? ) 5101/01 /)הס €26011 / 0 ץ 6 \ €61111 

/ס 01111106 ה 4 , 0£6 א .{ ; 1962/5 , 1-11 ,\ 6 >! 1110-01 { 6 ) 3101/6051 ץה 1 '[ 06 

. 1968 , 6 '( 0110-0/11 100 )/ 0 ( 5101 

י. לו. 

היסטוריה. אילירים, קלטים וגרמנים ישבו בשטחה של ס׳ 

של היום. במאה ה 6 התיישבו שם הסלובאקים, בני הענף הדרומי- 
מערבי של הסלאווים. במאה ה 7 שלטו בס׳ האורים (ע״ע); במאה 
ה 9 שלטה בה מורויה (ע״ע), ובאותה מאה קיבלו הסלובאקים את 
הנצרות מהאחים קיריליוס (ע״ע) ומתודיוס בנוסחה המזרחי־ביזאנטי. 
במאה ה 10 כבשו ההונגרים את ס/ שלטו בה כ 1,000 שנה, והנצרות 
הקתולית ירשה את המזרחית. עם כיבוש רובה של הונגריה בידי 
התורכים ( 1526 ) הפכה ס׳ למושב הכתר ההונגרי. שהיה לנחלה 
לבית הבסבורג (ע״ע). ההבסבורגים דיכאו את הפרוטסטנטיות, ש¬ 
פשטה בס׳ במאה ה 16 . במאה ה 18 החלה התעוררות לאומית בם׳, 
וזו התבטאה במרידת איכרים, בהנהגת י. ינושיק ( 300518 [), הנחשב 
לגיבור לאומי, וכן, בהשפעת ההתפתחויות בהונגריה והמהפכה ה¬ 
צרפתית, בהתעוררות ספרותית. ב 1848 התכנס פרלמנט סלובאקי 
והסכים לשתף פעולה עם המורדים בהונגריה (ע״ע, עמ׳ 856/7 ); אך 
ההונגרים סרבו להעניק לס׳ אוטונומיה לאומית־תרבותית, ולפיכך 
תמכו הסלובקים באוסטריה. אחרי הקמת אוסטריה־הונגריה ( 1867 ) 
עשו ההונגרים מאמצים למדיאריזציה של ם׳ וניסו לכפות עליה 
את שפתם ותרבותם. בם' קמו מפלגות לאומיות, ורבים מבניה היגרו 
לחו״ל, בעיקר לאה״ב. 

במלה״ע 1 ערקו חיילים סלובאקים רבים לרוסיה וסרביה. מנהיגי 
הסלובאקים שיתפו פעולה עם מסריק (ע״ע), וב 30.5.1918 נחתם 
"הסכם פיטסברג", שלפיו צריכה היתה לקום מדינה משותפת לצ׳כים 
ולסלובאקים, צ׳כוסלובקיה (ע״ע). עם התפוררות הממלכה ההאבם• 
בורגית הכריזה אסיפה לאומית סלובאקית על הצטרפות לצ׳כוסלו- 
בקיר, ( 30.10.1918 ). ביוני 1919 השתלט צבא הונגריה הקומוניסטית 
על ם׳, אך כעבור 10 ימים נסוג משם, ע״פ דרישת מעצמות המערב. 

במהרה התאכזבו הלאומנים הסלובאקים מהמדינה החדשה, לפי 
שחוקתה לא היתר, פדרלית אלא נשיאותית־ריכוזית, והם חשו 
שצ׳כיה המפותחת שולטת למעשה בם׳ המפגרת ועמדות המפתח 



67 


סלובקיה — סלודור, אל־ 


68 


בשלטון נמסרו לצ׳כים. גברו נטיות בדלניות, לרוב בעלות גון קלדי- 
?!לי, כגון זו שבראשות הלינקה (ע״ע). החיכוכים בין שני העמים 
לא פסקו גם כשהיה מנהיג מפלגת האיכרים בם׳, מ. הודז׳ה (ע״ע), 
לרה״מ ( 1935 — 1938 ). 

הנאצים עודדו את הבדלנים בם/ ובעקבות הסכם מינכן, שבו 
נקרע מצ׳כוסלובקיה חבל הסודטים, קמה ס׳ אוטונומית בהנהגת 
הכומר טיסו, יורשו של הלינקה ( 6,10.1938 ), 

ב 14.3.1939 הכריזה ם׳ על עצמאות מלאה, וטיסו נהיה לנשיא. 

כל שנות עצמאותה ( 1939 — 1944 ) היתד. ם׳ גרורת גרמניה, לחמה 
לצדה במלה,״ע 11 , וחוקקה חוקים נגד היהודים (ע״ע צ׳כוסלובקיה, 
יהודים). אולם ב 1942 התארגנה תנועת פרטיזנים נגד המשטר הפרו־ 
גרמני, ובאוגוסט—אוקטובר 1944 הגיעו פעולותיה לממדי מרידה 
ורוב הצבא הסלובאקי הצטרף למורדים. בנובמבר דיכאו הגרמנים 
את המרידה, ורק באפריל 1945 שחרר הצבא האדום את ם/ 

בצ׳כוסלובקיה המחודשת היתד. לס׳ אוטונומיה מוגבלת, אך עם 
השתלטות הקומוניסטים ( 1948 ) נתרוקנה אוטונומיה זו מתכנה, ס׳ 
היתד. מרכז להתעוררות לאומית־ליברלית, וזו תרמה ב 1968 לעליית 
הליברלים לשלטון בצ׳כוסלובקיה, בראשות המנהיג הסלובאקי א. 
דובצ׳ק. אחרי שהסובייטים פלשו לצ׳כוסלובקיה ודיכאו את הלי¬ 
ברלים שם, נהיה המנהיג הסלובאקי ג. הוסאק לרה״מ. ב 1.1.1969 
נהיתה צ׳כוסלובקיה למדינה פדרלית ולס׳ ניתן מעמד של מדינה 
בפדרציה. 

על יהודים בס׳ — ע״ע צ׳כוסלובקיה, יהודים. 

; 1943 , 510301:5 1 ) 3/1 7/0/ 1111• (1x30115 ,חס 5 :)יב¥\'-מ 0 ז£$ . 7 \\ 

, 13 ) 5101131 , 1411:05 .[ ; 1955 , 111 ) 11 ) 5 1011 1010/1 \ / 0 . 11151 ,נ 1£1 זן] 6 _ 1 .ן 

31 ) 5103131 013 , 5011 ח£ס 11 . 14 ■[ ך 1963 , 1918-1950 :.) 1115 01111101 ? 1 / 

. 1965 ,) 1111 ־ 101 ) 051 1111105 1138 

י. לו. - יו. ר. 

סלודור, אל־, (ז 0 ^בע 1 ב 5 £1 ), הקטנה בשטחה במדינות אמריקה 
התיכונה (ע״ע), 21,393 קמ״ר, אך בעלת האוכלוסיה הצפו־ 

פה־ביותר — 158 נפש לקמ״ר. מספר תושביה 3,541,000 ( 1971 ). 

א״ס השוכנת לחופי האוקיאנוס השקט, נמצאת כולה בתחומי 
הציר הגעשי של אמריקה המרכזית, ומסלע געשי מכסה את רוב 
שטחה. בא״ם יש כ 60 ה ר י ־ ג ע ש, שפע גיזרים ותופעות של 
פליטת גזים, וכן שכיחים בה רעשים (תמ׳: ר׳ כרך ט״ו, עמ ׳ 936 ). 
שתי שלשלות של הרי געש רצגטיים (מהפליאוקן והפליסטוקן) 
חוצות את א״ס ממזרח למערב. הר איסאלקו ( 123100 ; 1,965 מ׳) 
במערב פעיל מאז 1770 ברציפות ויתר ההרים רדומים ומתפרצים 
חליפות. סמוך לו מתנשאת פסגת סאנטה אנה — 2,381 מ׳ — הגבוה 
בהרי א״ם. מרכזה של א״ס הוא רמה בגובה 200 — 1,100 מ׳, המבו־ 
תרת ע״י עמקי הנהרות למפה וסאן מיגל ויובליהם (מפת־מבנה: 
ע״ע אמריקה התיכונה, עט׳ 249 — 250 ). 

האקלים טרופי לח. ממוצעי־הטמפרטורה היומית — ״ 29 
בחורף ו ״ 32 בקיץ (באזורים הגבוהים מ 900 מ׳ — ״ 24 ו ״ 27 ). 
ממוצעי הטמפרטורה הלילית הם ״ 21 בחורף ו ״ 24 בקיץ ( ס 10 ו״ 21 
באזורים הגבוהים). כמות המשקעים השנתית — 1,200 מ״מ באגנים 
פנימיים שברמה המרכזית, ו 3,000 מ״מ בשיאי ההרים. רוב הגשמים 
יורדים בחדשים מאי—נובמבר. 

כ 80% מד.א וכל ו סי ם הם מסטיסו (ע״ע) — בני תערובת 
של אינדיאנים וספרדים. כ 8% הם אינדיאנים טהורים, אך רק 
הפאנצ׳ו והאיסאלקו עדיין דוברים בלשונות הפיפיל ( 11 ^ 1 ?) שמקורן 
במכסיקו. אלו יושבים במערב המדינה ושם גם שתים מעריהם הקדו¬ 
מות — סונסונאטה ואוצ׳אפאן. לבנים מהווים כ 10% מכלל האוכ¬ 
לוסין וכן מצויים מעט כושים. רוב התושבים הם נוצרים קתולים. 
שיעור הגידול השנתי גבוה ביותר — 37 ל 1,000 . שלא כביתר 
מדינות אמריקה התיכונה אין בא״ס אזורים ריקים מאוכלוסין. 
לאחרונה קיימת תנועת הגירה מא״ם למדינות שכנות׳ בעיקר — 


להונדורס. למרות תהליכי העיור עדיין יושבים כ% מהתושבים 
בכפרים. הערים הגדולות הן: סן סלודור (ע״ע) — הבירה ( 359,000 
תוש׳; 1970 ), סאנטה אנה (גמ.\ 7 83013 ; 162,940 תוש׳) וסאן מיגל 
( 11 8 001 \ 530 ; 104,230 תוש׳). 

, 100 ^ 00 * 1 1718 ) 180 ! 1 )^ 1 0 ) 1 : 1 ) 16 ־ €1 1 * 34 1 $418816 , £ 6111 נ 1 ^ .? .[ — . 11.0 

. 1971 ,?■) 8001 € ;. 5 /£ , 8 ת 1 *ת^־ 0 ז 8 .ס ; 1966 , 416 ־' 407 

כלכלה. א״ס היא ארץ חקלאית בעיקרה ( 60% מהעובדים 
מועסקים בחקלאות). החל משנות ה 30 הושקע הון בהקף ניכר בתע־ 
שיה, במיוחד מאה״ב. 

החקלאות מרוכזת באיזור ההרים הדרומיים, שם גדלים כ% 90 
מגידולי הקפה והטבק ומרבית הגידולים האחרים. גידולו של הקפה 
( 110,000 טון: 1970 ), הונהג ב 1840 ועד מלה״ע 11 היה סחורת 



שדמדפותנה 5 טרג 5 ות הר־רנעש סאן ויסנטה, נסמוו 5 חוף האוקיאנוס השקט 
(צי 5 ום י. יעקוכי) 

היצוא היחידה כמעט. גידולים אחרים: כותנה ( 41.000 טון), סוכר 
( 147,000 טון), תירם ( 270,000 טון), ומוצרי היער: בעיקר עצי 
בלסם, מהגוני ואגוז ( 2.5 מיליון מ״ק [ 1968 ]). 

כ 15% מכלל העובדים מועסקים ב תע ש י ה. הקמת סכר ומפעל 
הידרדחשמלי על נהר למפה ( 1955 ) הגדיל בהרבה את ייצור כוח־ 
החשמל ( 55 מיליון קו״ש, 1953 ; כ 490 מיליון קו״ש, 1970 ) וסייע 
לתכניות התיעוש — הוקם מפעל לערגול פלדה והורחבה תעשיית 
הטכסטיל. בא״ס מחצבי עופרת, ברזל, נחושת ואבץ, אך ניצולם 
מזערי. 

בא״ם כ 9,000 ק״מ דרכים, מחציתן סלולות. 625 ק״מ מהאוטו־ 
סטראדה הפאן־אמריקנית עוברים בא״ס וחוצים אותה לרחבה. כ 700 
ק״מ מס״ב קושרים את א״ס עם שכנותיה. אקאכ׳וטלה הוא הנמל 
הראשי של א״ם ומהנמלים החשובים שבאמריקה המרכזית. 

ס ח ר - ח ו ץ ( 1970 ) : יבוא — 214 מיליון דולר, בעיקר מוצרי־ 
צריכה, מכונות, כימיקלים ומזון. 21% מהיבוא מקורו מאה״ב, 16% 
מגואטמלה, 8% נדפן, 7% מהונדורס. יצוא — 220 מיליון דולר, 
בעיקר קפה ( 44% ) וכותנה ( 9% ). 20% משווי היצוא נשלח לאה״ב, 
20% לגרמניה המערבית, 15% לגואטמלה, 11% להונדורם. א״ם 
חברה בשוק המשותף של מרכז אמריקה ( 1 ^ס.\/ 0 ). 

המטבע: קולון ( 00160 ),• 2.33 קולון = 1 דולר של אה״ב 
( 1970 ). 

אם. א. 

היסטוריה. א״ס נמצאה בתחום תרבות המיה (ע״ע). במאה 
ה 11 — 12 יסדו דוברי נאהואטל ( 15131111311 ) בא״ס את ממלכת קוס־ 
קטלן ( 005031130 ). זו היתה מאורגנת, במתכונת מכסיקו, כפדרציה 
שיל שבטים. ב 1524 כבש פדרו דה אלורדו ( 10 ) 3 ז 1¥3 \!) את השטח. 
בשלטון ספרד ( 1524 — 1821 ) חלה בא״ם, שנחשבה לחלק מגואטמלה, 
התמזגות גזעית, עד שכמעט כל תושביה נהיו למסטיסים. ב 1821 
השתחררה א״ס מעול ספרד וסופחה למכסיקו, וב 1823 , עם נפילת 



69 


סלודור, אל־ — סלווטה 


70 


איטורבידה (ע״ע), הצטרפה ל״אה״ב של אמריקה המרכזית" (ע״ע 
אמריקה התיכונה), ב 1834 הוכרזה סו־סלודור לבירת הפדרציה. עם 
פירוק הפדרציה ( 1839 ) החלה תקופה ארוכה של מהומות פנימיות 
בא״ס, והיא גם הסתכסכה עם שכנותיה בגלל תמיכתה בהמשך 
הפדרציה. 

הנשיא בריוס ( 1859 — 1863 ) עודד את ענף הקפה. בעשרות 
השנים שאחריו שלטו למעשה במדינה בעלי מטעי־הקפה. הנשיא 
בוסקה ( 1927 — 1931 ) ניסה להנהיג דמוקרטיה של ממש בא״ס, אך 
בעקבותיו הנהיג הנשיא ארננדס מרטינם ( 1931 — 1944 ) שלטון ערי¬ 
צות, בתמיכת מגדלי הקפה. במאי 1944 , אחרי רצח של מאות ממת¬ 
נגדיו, הוכרח מרטינם להתפטר. מאז מתערב הצבא בשלטון. ביזמתו 
הוקמה "המפלגה המהפכנית לאיחוד דמוקרטי" והיא שלטה בא״ס 
מ 1948 עד 1960 . הנשיא או 0 (רל ( 1950 — 1956 ) ויורשו מריה למום 
( 1956 — 1960 ) הנהיגו תיקונים סוציאליים, הקימו שכונים ותחנות־ 
כוח חשמליות. 

ב 1960 הדיח הצבא את למום. תחילה היה שלטון אזרחי דמו¬ 
קרטי, אך ב 1962 עלה לשלטון הקולונל אדלברטו ריוורה וב 1967 
ירשו הקולונל סנצ׳ס ארננדס. 

ב 1969 פרצה מלחמה בין א״ם להונדורס! היא כונתה "מלחמת־ 
הכדורגל", לפי שתחילתה היתר, בהתפרעות בעקבות משחק בין 
נבחרות שתי הארצות. הגורם האמיתי למלחמה היה גירוש כ 50,000 
מהגרים לא־חוקיים סלוודוריים מהונדורס וסגירת הונדורס למסחר 
עם א״ס. א״ס ניצחה במלחמה קיצרת ימים זו ( 4.7.69 — 29.7.69 ), אך 
הוצפה בפליטים בני א״ם שנמלטו מהונדורם. 

ב 1972 נבחר קולונל ארמנדו מולינה לנשיא. 

116 ?! , £31065 .. 1 .* 1 * ; 1956 /£ 10 5 ^ £6 ■ ¥0141 , 116 ־ 05601 .ן 66 ., 1 

.ס .ז ; 1961 , 1960 — 1824 , 111071 06711x01 47726X160 ט /ס ¥01114X6 

7116 €6711X01 41X16X160X1 ¥.6 £14171165, 1964; \1• £06?1£1162, 06X11X01 

. 1965 , 47726X160 

ם. בר. 

מהגרים יהודים מצרפת התיישבו בתחילת המאה ה 19 בכפר 
צ׳לצ׳ואפה. במחצית השניה של המאה היגרו יהודים מאלזם לעיל 
סן־סלודור, ובשנות הסב של המאה ה 20 הצטרפו אליהם מהגרים 
ממזרח־אירופה. גם מעטים מפליטי מלה״ע 11 הגיעו לשם. כיום יש 
בא״ם 300 יהודים, רובם בסן־סלודור, ולהם מוסדות אחדים, אך אין 
בי״ס יהודי במקום. ארגון ציוני נוסד ב 1945 . 

סלודור, יוסף ( 1796 , מונפליה — 1873 , פאריס), הוגה דעות. 

אביו היה מצאצאי גולי-ספרד, ואמו קתולית. ם׳ סיים לימודי- 
רפואה ב 1816 ועבר לפאריס. התעניין בנושאים פוליטיים ודתיים; 
בעקבות פרעות ך,פ ך,פ (ע״ע) התמסר לחקירת ייעודו ועתידו של 
עם ישראל, וזנח את הרפואה. בהגותו נתמזגו רעיונות מדיניים עם 
יסודות פילוסופיים והיסטוריים, שהתבטאו בספריו בפאתוס ובחזון. 
ביהדות ראה את מקור הדתות, שתביא גם לאיחודן המחודש. בצעי¬ 
רותו הגה את רעיון הריכוז הטריטוריאלי של העם בא״י, בהשראת 
העבר, ומתוך ראיית סיכוי פוליטי-אקטואלי בהווה המעורער במזרח 
התיכון; אך משבגר, גברה בהגותו תפיסה ספיריטואלית מופשטת, 
שבמרכזה עם יהודי המתמזג עם כלל העמים והדתות במטרופולין 
המאוחדת — בירושלים. סתירות כאלה, ואי-בהירות בניסוח, הביאו 
לפירושים מנוגדים מצד מפרשי ם , , בכללם ראשוני הציונות המדי¬ 
נית. 

בשני ספריו הראשונים (בצרפתית), ״תורת משה״ ( 1822 ) 
ו״תולדות חוקי משה והעם העברי״ ( 1828 ), טען ם׳ שהמשטר 
הקונסטיטוציונלי והרפובליקאי הראשון, ה״נומוקרטיה" הישראלית, 
הוא ההולם את שאיפות המהפכה הצרפתית וראוי להיות לה למופת. 
בכך עורר עליו ביקורת קתולית חמורה, שהגיעה לסערת רוחות עם 
פרסום ספרו ״ישו הנוצרי ותורתר׳ ( 1838 ). ם׳ היה הראשון שחקר 
נושא זה תוך עמידה חפשית וגאה על יהדותו, טרח להוכיח שמשפט 


ישו התנהל לפי כל סדרי הדין וניתח את תהליכי פרישת הנצרות 
מן היהדות. בספרו על "תולדות השלטון הרומי ביהודה וחורבן 
ירושלים״ ( 1847 ), תיאר את ההיאבקות הצבאית, המדינית והרוחנית 
של עם ישראל, שהמשיך בדרכו ההיסטורית גם לאחר אבדן עצמאו¬ 
תו. ספרו האחרון, ״פאריס, רומא, ירושלים״ ( 1860 ), מבשר שינוי 
בהלך רוחו. לדעתו, מחייבים רעיונות המהפכה הצרפתית התחדשות 
דתית כללית, על בסים הגורם המשותף ליהדות, לנצרות ולאסלאם. 
הוא התנ״ך וחוקתו — חוקת משה. אין ם׳ הזקן מתנבא עוד על 
"הרפובליקה של העברים". הוא מתייחס לנצרות ביתר הערכה, על 
שליחותה ב״הפצת שם אלהים על פני אדמות", ועל היהדות המשוח¬ 
ררת לתקן את חייה הדתיים כדי לתרום את חלקה להתחדשות 
הכללית, שלגביה נועד לה תפקיד של מנהיגות. "ירושלים" מופיעה 
כסמל דתי־היסטורי נטול־משמעות מדינית־יהודית. מ. הם (ע״ע) 
וש. דובנוב (ע״ע) ייחסו לס׳ את הרעיון ״המוזר״ — לדעתם — שעל 
היהודים להתנצר כדי לגייר את הנוצרים ולהקים את ירושלים 
כ״מטרופולין של הפוזיוניסטים" (הדוגלים במיזוג), אף שבספר זה 
עצמו מתנגד ם׳ במפורש להתנצרות שפשטה אז בקרב היהודים. את 
מפעלו הספרותי השלים בבדידות, ולא קיים מגעים אלא עם מעטים 
מבני דורו. אעפ״כ הורגשה השפעתו בדורו ועקבותיו נכרו בדור 
שלאחריו. 

ח. רינהולד (רינות), י. ם׳ — חייו ודעותיו (ציון, ם׳), תש״ד; 

י. פליישמן, בעית הנצרות במחשבה היהודית ממנדלסזון עד רחב־ 
צוייג, 28 — 67 , תשכ״ד: מ. גרץ, מקומו של י. ס׳ בגיבוש תודעת 
הייחוד היהודי (ציון, ל״ז, א—ב), תשל״ב; !>! ;. 5 .ן ,■ 53173401 .ס 

- ¥6010 5.1 .[ , 311 ו 1 זץ 14 .,£ .? ; 1881 , 146$ ] 6 * 1)16, 565 €61*17X65 61 565 6X11 
, 34 , 81116165 ! 50013 1511 ^ 6 [) ? 455177111011011 2.1071*51 06 4£010£151 ]0X 

. 1972 ,( 1-22 

חג. ר. 

סלודוץ־״ים ( 3002£ ז 0 [ 30 ׳! 521 ), משפחת צמחים דו-פסיגיים ( 3 
סוגים ו 9 מינים), הגדלים בסוואנות של אסיה הדרומית 
ואפריקה הטרופית. שיחים או עצים קטנים בעלי עלים נגדיים, פשו¬ 
טים ותמימים ועלי לוואי קצרים. 
הפרחים קטנים ערוכים בשיבלים 
או באשכולות, חד־ או דו־מיניים, 
נכונים, בעלי 4 — 5 עלים בדור. 
העטיף כפול; 4 — 5 אבקנים מאו¬ 
חים בבגויסם. השחלה עילית — 
בעלת 1 — 2 מגורות; בכל מגורה 
ביצית אחת או שתיים. הפרי — 
ענבה או בית גלעין, המכיל בדרך 
כלל זרע אחד בלבד, חסר אנדוספרם. 
בארץ גדלה בר ה סל ודורה 

הפרסית ( 5103 !£ק 3 ז 10 ) 3 ׳ץ 831 ), 

המצויה בנאות־המדבר בסביבות 
ים־המלח ובאדום. העלים הנגדיים גלדניים, הפרחים לרוב חד־מיניים. 
השחלה עילית ובה מגורה אחת, המכילה זרע אחד. בארצות הטרו¬ 
פיות מפיקים הילידים תועלת כמעט מכל חלקי הצמח: בסודאן וב¬ 
ארצות השכנות נוהגים לנפץ את הענפים לסיבים להכנת מברשות 
שניים (משום כך נקראת הסלודורה "עץ מברשות השניים"). העלים 
משמשים לסלט ולמאכל בהמה; העץ נוח לעיבוד; הפרי עסיסי 
וראוי למאכל, ומן הזרעים מפיקים שמן. יש אומרים שהסלודורה 
הוא עץ־החרדל השחור ( 11 ל 1 )׳\ 1 ק; 0 ע 0 ת 50 ; 01 ■ 011351:21 ; 61301 ), הנזכר 
בברית החדשה. 

סלווטה ( 21 זץ 18 ;\ 0 ), עיר ברפובליקה הסובייטית האוקראינית; 

סופחה לרוסיה בחלוקת פולניה ( 1793 ), ועד המהפכה — 

עיירה בפלך וולין. 

ב 1765 נרשמו בם׳ 246 יהודים משלמי מס־גולגולת. קהילת 
ס׳ נתפרסמה בדפוס העברי (ע״ע דפוס, עמ׳ 161 ), שנוסד בה, בשנת 





71 


סלווטה — סלולות, לשונות 


72 


תק״ן, ע״י רב־הקהילה, משה שפירא, בנו של ר׳ פנחס מקורץ. 
לאחר זמן ניהלו את הדפוס שני בניו, שמואל־אברהם־אבא ופנחס. 
בדפוס ם׳ נדפסו ספרי־קודש רבים, ביניהם הרבה ספרי קבלה וחסי¬ 
דות, אך גולת הכותרת היתד, הדפסת 3 מהדורות גדולות של התלמוד 
הבבלי, פעולה שלא נעשתה בשום דפוס עברי בפולניה עד אז. 
משביקשו בתקצ״ד מדפיסי וילנה שבגרודנו (ע״ע) להדפיס את 
התלמוד, התעוררה מחלוקת גדולה, שבה היו מעורבים גדולי הדור, 
בשאלת זכותם הבלעדית של מדפיסי ס׳ להדפסת הש״ס, ולמחלוקת 
זו נודעו תוצאות חמורות בשעתה. בתקצ״ה נסגר הדפום, בעקבות 
מאסרם של האחים שפירא, שהואשמו ברצח אחד מעובדיהם. נכדיהם 
העבירו את הדפום בתר״ז לז׳יטומיר (ע״ע). 

ב 1847 נמנו בס׳ 1,658 יהודים, וב- 1897 — 4,900 ( 57% מכלל 
התוש׳). ב 1926 ישבו בם׳ 4,700 יהודים ( 45% ), והסובייטים חיסלו 
את מוסדות הקהילה. עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, נרצחו כל 
יהודי ם׳, שלא הספיקו להימלט; מספרם כיום אינו ידוע. 

ה. ד. פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניה, 104 — 109 , תש״י 2 : 

ש. פייגענזאהן. לתולדות דפוס ראם (יהדות ליטא א׳), תש״ך. 

סלוופילים ( 1 ג 1 ^ 30$11 ^ 0 , "חובבי־הסלוים"), כינויה של קבוצת 
הוגי־דעות, בעיקר פילוסופים־סופרים, שניסו להשפיע 
על אופי החברה הרוסית במאה ה 19 . ראשית הם" בשנות השלושים 
של המאה, בימי ניקולי 1 . לשיאם הגיעו בשנות הששים, בתקופת 
אלכסנדר 1 ; בסוף המאה דעכו. מעולם לא היו תנועה מאורגנת, 
ונמשכו אליהם בעיקר אנשי המעמד הבינוני, פקידים, בעלי־אחוזות, 
קצינים וגם מבני־האצולה. סיסמת הס" היתה: שיבה אל תרבות 
רוסיה הדתית והפסטוראלית של יה״ב! סלידה מ״המערב" המטרי־ 
אליסטי והן־ציונאליסטי. 

את השראתם קיבלו הס" מחיי הכפר הרוסי ומתולדות רוסיה 
שלפני תיקוניו של פיוטר 1 (ע״ע) "הגדול", שהקים את פטרבורג, 
החלון ל״מערב". הם רצו לחזור לתקופת מוסקווה, בעלת התרבות 
האורתודוכסית־פראבוסלאווית, תרבותה המקורית של "אמא־רוסיה", 
שראשה היה הצאר ובסיסה הכפר. בכפר הרוסי, בארגונו המעין- 
שיתופי ב״מיר" (ע״ע אובשצ׳ינה; כפר), בשירתו, באמנותו, בדתו 
ובמכלול מנהגיו ראו את יסודות התרבות הרוסית המקורית. ברא¬ 
שיתם היו ליבראלים מתונים: לדעתם, לא היתה האורתודוכסיה מנו¬ 
גדת לחופש-המצפון, ושלטון־היחיד של הצאר לא מנע דעת-קהל 
חפשית. הם דגלו בדעה, שהאיכר הרוסי זכאי לשחרור מהצמיתות 
שהיה שרוי בה, שכן הוא עצמו היה "העם", וגילם אמיתות חברתיות 
חשובות שחייבות היו לשמש סייג לתנועות מהפכניות. 

הם" שללו מכל וכל את "המערב", הפרוטסטאנטי והקאתולי 
כאחד, כחסר־איךאלים, חמרני, רודף־בצע ונשלט ע״י בעלי-הון. הם 
האמינו בלהט בתפקידה של רוסיה כגואלת־העולם, ושאפו לקשרים 
עם יתר העמים הסלאוויים (ע״ע פנסלויזם) אם כי יחסם לפולנים, 
למשל, היה דו-משמעי, שכן אלה לא נשתייכו למסגרת הדת הפראבו־ 
סלאווית האורתודוכסית. ברם, למרות התנגדותם החריפה ל״מערב", 
לא שללו את ערך הטכנולוגיה המערבית לקידומה של רוסיה. 

הממשלה הרוסית, שרדפה את שוחרי "המערב" בתחומיה, רדפה 
בד״כ גם את הם", שכן בכמה מהאידאלים שלהם, כגון שחרור 
האיכרים, דעת־קהל חפשית ופאנסלאוויות, ראתה סכנה לעצמה. 
בין דמויות הם" היו הסופר ק. ם. אקסקוב (ע״ע) ואחיו הפובליציסט 
איוון סרגיוויץ אקסקוב ( 1823 — 1886 ), הוגה־הדעות חומיקוב (ע״ע), 
התאורטיקן סמרין והפילוסוף קיריבסקי. רבים מאנשי־הרוח הרוסים 
במחצית השניה של המאה ה 19 הושפעו מהם", ביניהם דל, טיוטצ׳ב 
ואפילו דוסטויבסקי (ע׳ ערכיהם). זמן־מה נהה אחרי הם" גם הסופר 
העברי יהודה ליב דוידוביץ' ( 1855 — 1898 ). שרידי השפעת הם" 
לא נעלמו עד היום, ולעתים עדיין ניכר בספרות ובמחשבה הרוסית 
המאבק בין מגמות "מערביות" ל״סלאוופיליות". 


מ. קונפינו, האינטליגנציה הרוסית (מולד, ב״ב, 210-208 ), 1965/6 ! 

.ע .א ; 1950 , 143-158 ,) 1 > 11111 ) 711 11/1111 711 / 0 )/)? 1 ) 111 111 ¥ 611 [ ? 1/1 111111 71411111 ,, 5 >[ 5 ז 0 % ת 81353 

, 1 / 11111111 ) 0 ) 5111 1111111 ) 111 . 111 ) 0 191/1 10 111 ) , 151011 * 01 . 11 .? 

. 1961 , 1 

י. א. ק. 

סלויות, לעונות, קבוצת לשונות, המדוברות בפיהם של למעלה 
ממאתיים מיליון איש במזרח אירופה ובדרומה, וכן בצפון־ 

מערב אסיה, והשייכת למשפחת הלשונות ההידו־אירופיות (ע״ע). 
אין כל עדויות המאפשרות לקבוע מתי ואיפה התגבשה קבוצה לשו¬ 
נית זו מתוך יתר הקבוצות ההודו־אירופיות. ע״פ נתונים לשוניים- 
השוואתיים וארכאולוגיים ניתן לשער, כי תהליך התגבשותה של 
קבוצה לשונית זו בצורתה הקמאית, כל׳ סלאווית קדומה, נמשך 
מאות בשנים, בהתחלה בין האודר לוויסלה, ולאחר מכן בגבולות 
רחבים יותר בין הגדה המערבית של האלבה עד למחוזות הדניפר 
והדיסנה הבינוניים במורח. כשלב האחרון של תהליך זה יש לקבוע 
את התקופה מן המאה ה 3 עד למאה ה 6 לסה״נ, שאז התפשטו הסל־ 
וים (ע״ע) לשטחים התפוסים על ידיהם עד היום. כן ניתן להניח, כי 
אבות דוברי הלה״ס עברו תקופת התפתחות לשונית משותפת עם 
אבות דוברי הלשונות הבלטיות (ע״ע), לפני התגבשותן הנפרדת של 
שתי הקבוצות הלשוניות האלה; על כך מעידות תכונות לשוניות 
רבות בשתי הקבוצות, המפרידות אותן מיתר הקבוצות ההודו־ 
אירופיות, כגון היווצרות של מערכת הבדלים באינטונציה; השתתת 
נטיית הפעלים על שני גזעים. של הווה ושל עבר; היווצרות היסוד 
לשתי נטיות של שמות־תואר, אחת בלתי״מורכבת. הזהה עם נטיית 
שמות־העצם, והשניה מורכבת (הכינוי הרומז בסיומת); היעלם 
הסונאנטים ההודו־אירופיים 0 , 10 , 1 ,* בלשונות הבלטיות וברוב 
הלה״ס, פרט לצ׳כית ולסרבו־קרואטית! וכ״כ הקבלות רבות ביותר 
באוצר המלים. — מן התכונות המאפיינות את הסלאווית הקדומה 
יש לציין בין השאר: א) רדוקציה של התנועות הגבוהות הקצרות 
1 ! , 1 והפיכתן לתנועות חטופות (מעין שווא בעברית) — ל 
(יר) ול־(יור). בתהליך ההתפתחות של הלה״ס השונות תנועות 
חטופות אלה נעלמו לגמרי או הפכו לתנועות שלמות: המלה ל 7 ,דזל" 
(השר אנג׳ ^"*נ)), "עפעף", היא כיום '׳\ 0 זנ 1 ברוסית, ^ 6 ־ 111 בפו¬ 
לנית. ב) מונופתונגיזציה של הדיפתונגים ההודו־אירופיים , 01 , 61 
! 011,31 ,״ 6 שעברו בסלאווית לתנועות ס ,( 6 ) 1,6 , כגון: ליטאית 6111 , 
סלאווית כנסייתית עתיקה (סכ״ע) 111 ״ללכת״(השר יוו׳ 11 ! 61 ); 
סכ״ע 616 * 6 ( 1 ״קחו״! יוו׳ 6 * £001 (!> "קחו"! סכ״ע ,!-!ט! "שור" 
(השר יור ?סקנ״ס*). ג) מעבר הצירופים (תנועה + עיצור אנפי) 
1 ו €1 י ח 0 , 1 ת 3 ,תס , 311 לתנועות אנפיות (נאזאליות), כגון ליט׳ 
18 ; נ 1 ו ן 231 (יןן׳ ; 0 <ז> 1 ! 70 ״יתד״), סכ״ע ״שן״; ליט׳ 061111123 , 
סכ״ע ל 1 ? 0 "חמש" (השר יוו׳ 6 *׳\ 6 !! ,רומית 4116 > 010 ך>). ד) ריכוך 
(פאלאטאליזציה) של העיצורים ההודו־אירופיים הוילוניים 8 , 14 
והשפתיים־וילוניים ״י 8 , ׳״* 1 , וכן 011 שמוצאה מ 5 , לפני תנועה 
קדמית ? , 1,6,6 ולפני סונאנטים רכים 1 ,* — לעיצורים 5 , 2 , 6 בתקופה 
קדומה יותר. וכן לעיצורים ' 0,2,8 בתקופה מאוחרת יותר, בקשר 
לתהליך המונופתונגיזציה, כגון ליט׳ 35 ׳\ץ 8 "חי", סכ״ע ל 219 (השר 
אנג׳ 14 ;>; 50 > ״חוותני״); ליט׳ 14101813$ "תדיר", סכ״ע־ר:!^; ליט׳ 
3102 * 1 ״מחיר״, סכ״ע 03 *> וכר [והשר רומית 00603 "גמול" 
ג 10 ס״ס 1 *)]. ה) מגמה לחיסולו של כל ההברות הסגורות, ע״י 
עיצורים בסוף המלה, כגון ליט׳ 11143$ ? "זאב", סכ״ע , 1 ־* 1 י 91 ; יש 
לציין, כי בתקופה מאוחרת יותר, עם היעלם "הירים" בסוף המלה, 
שוב נתהוו בלה״ס הברות סגורות, כגון, באותה מלה, ברוסית: 0114 ״■׳ 
בפולנית * 9111 * ובסרבו־קר 1 אטית 014 ?. ו) בשטח הנטיה נוצר בסלא- 
ווית קדומה, בקשר להבחנה חדשה של זמנים ושל אספקטים של 
הפועל, אימפרפקטום סלאווי (בה בעת נוצר זמן עתיד מורכב 
[פריפדאסטי] מפועל־עזר ומאינפיניטיבוס או בינוני); כן נוצרו 



73 


סלויות, לשונות 


74 


דרכי-הבעה פריפראסטיים לפאסיוום במקום הצורות הסינתטיות 
ההודדאירופיות! ושתי נטיות של שם־התואר (ר׳ לעיל). 

מערכת הפועל הסלאווי מכוונת לשני צדדים: קיים בה 
זמן וכן אספקט, אימפרפקטיווי ופרפקטיווי. שני יסודות אלה 
משתקפים בכל צורה פעלית, היינו צורות הפועל מציינות לא 
רק את הזמן ביחס לרגע, בו אנו מדברים (הווה, עבר, עתיד), כי אם 
גם את מהלד הפעולה או המצב ביחס לזמן בכלל. יסוד משמעותי 
שני זה (אימפרפקטיוויות או פרפקטיורות) אינו קשור בצורת הזמן, 
אלא הוא כלול באופן מהותי בפעלים עצמם. אפשר אפוא לסווג את 
הפעלים הסלאוויים: א) לפעלים אימפרפקטיוויים ובהם יש 
להבחין בין פעלים המציינים פעולה תמידית (דוראטיוויים) לבין 
פעלים המציינים פעולה חוזרת(איטראטיוויים)! ב) לפעלים פ רפ ק- 
טי ווי י ם. למשל: הפועל ?©? 1 "אשתכב", אינם׳ ״ 165 הפרפקטיווי, 
לעומת הפועל 1629 ״אני שוכב״, 162361 ״לשכב״ האימפרפקטיווי! 
הפועל $61 ?$ "להתיישב, לתפוס מקום" הפדפקטיווי, לעומת הפועל 
1261 )£! ״לשבת״ האימפרפקטיווי, שניהם משורש דומה, ^ ו $£1 , 
שההבדל ביניהם הוא בתנועת השורש • 17120961 ) "להרים ולשאת" 
הפרפקטיווי, לעומת ! 171236 > "לשאת" האימפרפקטיווי. רוב הפעלים 
ה״דוראטיוויים" אפשר להפכם לפרפקטיוויים על־ידי תוספת קידומת, 
כגון 6$61 מ 10 > ״להביא״ וגם ״להודיע״, במשמעות פרפקטיווית; לעומת 
זאת אין הפועל 1000511:1 ) הופך להיות פועל פרפקטיווי על ידי 
תוספת קידומת אל השורש - 008 . תכונה זו של הבחנה ברורה 
בין פעלים פרפקטיוויים לבין אימפרפקסיוויים פיתחה בלה״ס זמן 
הווה פרפקטיווי במשמעות של עתיד, כלומר הצורה הפורמלית 
של הווה של פעלים פרפקטיוויים מטבעם, או פרפקטיוויים ע״י 
תוספת קיד(מת לדוראטיוויים, מורה על זמן העתיד. כתוצאה מכך 
היה צורך, כדי לציין מושג פעולה מתאים בהווה, להיזקק לפועל 
אחר מאותו שורש עם שינוי בתנועת השורש, המציין חזרה (איט- 
ראטיוויות) או תמידיות (דוראטיוויות), כגון: השורש הפעלי המציין 
את מושג "הוביל" (גם במובן מופשט) היא בשביל האספקט הפר־ 
פקטיבי - 1 ) 76 , באינפיניטיבוס (עם קידומת) 6176561  01 \. 60 ל "חלב", 0 ז 0 \, 60 "רפש" 
(שני הצירופים 6616 * 1011 * נתמזגו בקבוצה המזרחית)! בקבוצה 
המערבית הס וד, 6 הועברו אחרי ר,ז(פרט לצ׳כית, שבה התהליך הנ״ל 
דומה לזה שבקבוצה הדרומית), כגון בפולנית, באותן המלים:, 13 ) 1160 
111060 , 0 אל 0116 , 1626770 ), ובקבוצה הדרומית תוצאות התפתחות זו 
היא: 6126 , 6136 , 6666 , 1631 , כגון באותן המלים בסרבו־קרואטית: 
11360 ) , 0 אל 6 {! 011 , 670 ( 161 ) , 13 ) 1163 . — צורתן הסלאווית הקדומה 
המשוחזרת של מלים אלה היא: 110160 * , 0 אל 0161 * , 16670 )* , 13 ) 1106 *. 
3 ) ריכוך העיצורים ! 2,01 ,אל לפני 1,6 (שמוצאן מדיפתונגים הודו- 
אירופיים) שנעשה בפאלאטאליזציה השניה גם במקרים כאשר בין 
העיצור ובין התנועה מפריד ההגה 7 , כגון ברוסית: ז 86 ! 1 "פרח". 
380343 ״כוכב״, וכן בסרבו־קרואטית 13 ) 62 ( 271 , 66 ( 671 (כך גם 
בסכ״ע: לזיאל-פס, לז&פם), לעומת אי-ריכוכם של 2, 611 ,אל בפר 
לנית 13 > 32 ! 7 \ 2 , 7136 \אל ובצ׳כית: 13 ) 11762 , 766 אל. איזופונים דומים 
המקשרים שחי קבוצות בלה״ס לעומת קבוצה שלישית, יש יותר, כגון( 1 
אחרי עיצורים דו-שפתיים ושפתיים־לשוניים £ . 7 , 60 ,< 9,1 לפני ( 
ותנועה כל שהיא: רוסית 8 ^ 30x "אדמה", "ארץ", סרבו־קרואטית 
3 ( 26011 , לעומת ג 21€1111 בפולנית, 26606 בצ׳כית, על יתר התכונות 
המאפיינות כל קבוצה וקבוצה, כגון התפתחות האירים", היעלמן או 
השארתן של תנועות אנפיות, הצירופים הסלאוויים הקדומים 11 )* , 61 * 
ועוד — ע׳ בערכים הדנים בכל לשון ולשון. במרוצת הזמן הת¬ 
גבשו גם הבדלים מילוניים בין הלה״ס למיניהן, עם ריבוי השאילות 
מן העמים השכנים, כמו יסודות סלאוויים־כנסייתיים־עתיקים ואור- 
י.?נטליים ברוסית, תורכיזמים בלה״ס הדרומיות ויסודות מערביים 



75 


סלויות, לשונות — סלויקוג 


76 


רבים, פלאטיגית, מגרמנית ומצרפתית, בפולנית ובצ׳כית. 

ל ספרויות בלה״ם, ע״ע: אוקראינה, עמ׳ 178 — 182 ; בולגריה, 

עם׳ 788 — 790 ; בילורוסיה, עגד 452 -^ 45 ; מקדוניה, עם׳ 253 ; 
סלובניה, עמ׳ 62 ; סלובקיה, עמ׳ 165/6 ; סרבו-קרואטית, לשון 
וספרות; פולניה, ספרות; צ׳כוסלובקיה, ספרות; רוסית, ספרות. 

— 1924 , 1-11 ,^ 1 ) 11710 * €707 16 ( 5100156 167146 ( ¥6721616 , 317 ־ 11 )מ 70 

— 15110 ׳*\ 1 מ£ ; 1934 2 , 17711411 * 601 51006 €6 ; 1928 3 

- 13 . 11 ; 1949 , £ 071 £ 00£65 510007116 16 ( 1 1 ) 171 ) 171 ) 1 * #145 , 40715011 ^ 

- 3$2 זנ £1 1 אל 5 מ 3 *\ 13 ק 8 -־ £6£1 . 1 ׳ ; 1952 2 , £ 140£65 £071 510016 , 5011 ( 01 ^ 

- 1775 ) 510101 < 614 \$%£ן 0 \$* 107$5 \ 1070 ( 6 1 14 ) £726£1 , 1 ^ 5 ^ 513 .£ - 10£ ז*ג 1£ ^ 

, £ 140$05 1,071 510-007110 10 ( 1 10 011140 ,ץ 3 ־ 01 00 . 11.0.4 ; 1954 , 1 ( 16 }( 

. 1963 

מ. אל. 

סלוים, קבוצה אתנית של עמים דוברי לשונות סלויות (ע״ע). 

מספרם כ 250 מיליונים, ומושבם במרכז אירופה, דרום* 

מזרחה ומזרחה, וכן בצפון אסיה (סיביר). הם נחלקים ל 3 קבוצות: 
1 ) ס׳ מערביים (פולנים, צ׳כים, סלובקים קשובים וונדים [ע״ע]) 
שמספרם כ 45 מיליון נפש; 2 ) ס׳ דרומיים (סרבים, קרואטים. 
מלובנים, מקדמים ובולגרים) שמספרם כ 30 מיליון נפש; 3 ) ס׳ 
מזרחיים (רוסים, אוקראינים ובילורוסים) שמספרם כ 175 מיליון 
נפש. בתקופות היסטוריות נטמעו בהם בני עמים רבים (פינים, 
מונגולים, תורכים, יוונים, אילירים, גרמנים ועוד). הבולגרים היו 
עם מונגולי שהשתלט על שטחים שיושביהם ם׳ ונטמעו בהם. 

מוצא הס׳ אינו ברור, והוצעו הצעות שונות לקביעת מושבם 
הראשון (מצפון לקרפטים בין הוויסלה לדניפר, באיזור הפרים ט 
ויובליו ובין הוויסלה לאודר). יש הסוברים שמולדת הס׳ היתה 
באסיה המרכזית. ייתכן שהנאורים, שמזכיר הרשוטוס, היו ס׳; פלינ* 
יום, סטרבו, טקיטוס ותלמי (פטולמאום)(ע׳ ערכיהם) מכנים אותם 
ונדים. ייתכן שהתפשטות הם׳ במאות ה 2 — 4 לסה״ג היתה קשורה 
בנדידה הקדומה של הגותים (ע״ע). התפשטותם הגדולה של הס׳ 
היתה קשורה בנדידת העמים (ע״ע). בעקבותיה הגיעו שבטי ס׳ 
במערב — לאלבה, בצפון — לחופיו הצפוניים של הים ה 3 לטי, במזרח 
עד לוולגה העילית, ובדרום — כמעט לכל שטחי חצי האי הבלקני, 
ובמאות 6 — 7 היו הם׳ אויב מסוכן ביותר של ביזאנטיון. 

התפשטות זו לא הבטיחה לס׳ שליטה בלתי מעורערת בשטחים 
שהתיישבו בהם: בצפון־מזרח התבוללו בעמים הפיניים, ביוון נטמעו 
ביושבי המקום, ובצפון גרמניה, שבה הגיעה התפשטות הס׳ בשיאה 
עד להמבורג, נסוגו מפני הגרמנים, נטמעו או נשמדו. נותרו שם 
רק הוונדים (סורבים), בלאוזיץ ועל גדות השפרה התיכון והעילי, 
וכן הקאשובים, בחוף הבלטי של פומרניה, ממערב לשפך הוויסלה 
(סביבות שטולם ולאואנבורג). בשפלת פאנוניה השתעבדו הם׳ 
למדיארים ונטמעו בהם, ועי״ז, וכן ע״י התגבשותם ההדרגתית של 
תושבי ולבש ומולדאוויה, אבות הרומנים, נוצר חיץ בין הם׳ הדרו¬ 
מיים לס׳ הצפוניים. 

ארגונם החברתי של הס׳ היה שבטי, אולם כבר לפי המקורות 
הקדומים ביותר היה ארגון שבטי זה מושתת על בסים טריטוריאלי* 
מדיני יותר מאשר על קרבת דם. אסיפות כלליות (לצ׳ה) החליטו 
על ענייני הציבור. אין ידיעות מדויקות על הרכב האסיפות ומידת 
ההשפעה שהיתר, לראשי השבטים וזקניהם; מ״מ ברור מממצאים 
ארכאולוגיים, שהיו הבדלי רכוש ניכרים בקרב בני השבט. 

הם׳ עבדו לאלי הטבע (הבית, השדה, היער וכר); עם כינון 
ארגונים מדיניים שבטיים נתעלו כמה מאלים אלה לדרגת אלים 
עליונים (פרון אצל הס׳ המזרחיים, וטריגלב אצל הם׳ באיזור שפך 
האודר). 

מיסיונרים פראנקים, אירים ואחרים פעלו בקרב הס׳ כדי להע¬ 
בירם לנצרות, אולם התנצרותם היתד, איטית; רובם התנצרו במאות 
ה 9 — 10 , והדת החדשה תרמה לפילוגם: חלקם קיבל את הנצרות 
הקתולית, וחלקם — את הנצרות האורתודוכסית, בעלת הזיקה לבי־ 


זאנטיון. הם׳ שנהיו לאורתודוכסים קיבלו גם את הכתב הקירילי, 
שהנהיגו האחים קיריליום (ע״ע) ומתודיוס; הם׳ שנהיו לקתולים 
קיבלו גם את הכתב הלאטיני. עד היש נחלקים הס , , מבחינת זיקתם 
התרבותית, לפי קווי חלוקה זו. במאה ה 9 נעשה אמנם נסיון להנהיג 
במוראוויה נצרות שפולחנה מבוסם על שפת המקום אך מנגנונה 
קשור ברומא; נסיון זה לא הצליח, עקב התמוטטות המדינה 
המוראווית וגידול השפעתם של כשני הדת הפראנקית-גרמנית, וכך 
השתלטה שם הקתוליות (ע״ע מ 1 רויה, עמ׳ 837/8 ). דת זו היתה 
לדתם של כל הם׳ המערביים (הפולנים. הצ׳כים והסלובקים) וכן 
הקרואטים והסלובנים; שאר עמי הם׳ נהיו לאורתודוכסים. אולם 
בעקבות השתלטות תורכיה על הבלקן התבצר האסלאם בקרב חלק 
מהם׳ שם (הבוטנים ומיעוט קטן בבולגריה). בין הקתולים ניתנה 
לקרואטים לבדם הזכות להשתמש בשפתם. 

ממלכה ראשונה של הם׳ קמה במאה ה 7 , בהנהגת הפראנקי מאמו 
( 53010 ), שהקיפה את צפון יוגוסלוויה, שפלת הונגריה וצ׳כיה של 
היש. אחר התפוררות ממלכת האורים (ע״ע) קמה ממלכת מוראוויה 
הגדולה, ובשיאה הקיפה ממלכה זו את רוב צ׳כוסלובקיה ודרום־מזרח 
פולניה של היום. ממלכה זו התפוררה ב 907 ׳ ובמאה ה 10 נוסדו 
ממלכות הס׳ בבוהמיה (צ׳כיה) ופולניה. במאות ה 9 - 10 קמו גם 
בבלקן מדינות של ם׳. המדינה הבולגרית קמה במאה ה 7 , אולם 
רק במאה ה 9 נד,יתר, לסלאווית (ע״ע בולגריה, עמ׳ 791 ). בתחומי 
יוגוסלוויה של היום קמה לראשונה מדינה סלאווית בקרואטיה, 
ואחריה בסרביה. המדינה הראשונה של הס׳ המזרחיים היתה רוסיה 
הקייבית, שקמה במאה ה 9 , ולפי המסורת — שבד, מעורבים יסודות 
אגדיים — השתתפו בהקמתה הוריגים (ע״ע). 

בסוף המאה ה 18 היתד, רוסיה המדינה העצמאית היחידה של 
הם׳. במאה ה 19 קמו תנועות שחרור בקרב כל העמים הס׳ המשועב¬ 
דים, וכן התעוררה תנועה פאדסלאווית, וזו היתה נתונה להשפעת 
רוסיה. ב 1830 זכתה סרביה באוטונומיה וב 1882 בעצמאות; ב 1878 
זכתה בולגריה באוטונומיה וב 1908 בעצמאות, ובעקבות מלה״ע 1 
השתחררו כל העמים הם׳ משלטון עמים לא-ם׳. במלה,״ע 11 שחררה 
בריה״מ את רוב העמים הס׳ מידי הגרמנים, ואחרי המלחמה הוקם 
משטר קומוניסטי בכל ארצות הם׳. 

וע״ע אוקראינה, בולגריה, בוסניה, בילורוסיה, ונדים, יוגוסלויה, 
מונטנגרו, .מקדוניה, סלובניה, סלובקיה, סרביה, פולניה. פן־סלויות, 
צ׳כוסלובקיה, רוסיה. 

- 8173 . 1 .£ ; 1948 , £65 ^ 16 ( 1 1 ( 17014£ ( 1 055 , 510010 €10111X011071 ־ 01 . 14 .$ 

,. 5 , 07131 ? 10 ; 1949 , 51144165 510010 / 0 }(סס?( 4 ה 140 . 4 ,(. 3 ) 0 ) 

, 1^, 7)16 5. 171 £1(701)6071 £115107$ 0714 €10111X011071 תז 0 ׳\ 0 .£ ; 1970 
- 141670 £ 1115107$ 510016 ,(. 66 ) ץזגזב} 13 ץ 517 ז 6 ׳\ 1 ב 111 1 ) 37 ע־ 1431 ; 1971 

. 1972 , 1-17 , 114765 

יד. ר. 

סלויקוב (פ 0 ^מ 3.50 ^ 0 ) ־ שני סופרים בולגרים, אב ובנו. 

ם׳, פ ט ק ו — — ( 1828 — 1895 ), משורר, עתונאי 

ומדינאי. ם׳ היה ממעצבי הלשון הספרותית החדשה וחלוץ השירה 
הלירית בארצו. באספי־פולקלש (כגון . 3 :מ 111 ץ.* 8606 ["עליזה"], 
1857 ) העלה על נס את המקורות העממיים הסלאוויים בכלל, שבול־ 
גריים בפרט. במאמרי ביקורת בכה״ע הספרותיים והפוליטיים שייסד, 
ובקובץ־משליו, נקט עמדה ברורה נגד השעבש המדיני לשלטון ה¬ 
תורכי ונגד השעבש הרוחני לכנסיה היוונית. ם׳ היה רציונליסט 
פרגמטי וחילוני, ברוח ההשכלה האירופית־מערבית. אחר שחרור 
ארצו לקח חלק פעיל בחיים המדיניים. כתב ״אוטוביוגרפיה״, 1884 . 

ס׳, פ נ צ׳ ו — 10 >מ 11€ — ( 1866 ־ 1912 ), משורר ומבקר. ס׳ שהיה 
נכה מילדותו, התמסר לחקר הפולקלור ולהפצת תרבותשמערב בקרב 
עמו ורכש ידע רחב בספרות אירופה. ב 1908/9 היה מנהל התיא¬ 
טרון הלאומי בסופיה. כעורכו של הירחון המודרני לספרות, 
("ההגות"), נקט עמדה סלאוופילית שמוקרטית־רדיקלית. השקפתו 
האידאליסטיתשומגיסטית עוצבה בהשפעת הוגי-הדעות והמשוררים 



77 


סלו־יקוב — סלומונז, סר דיויד 


78 


הגרמנים (ניצשה, דיינה, גתה) והסופרים הרוסים. קסם מיוחד לאותם 
משיריו הליריים השאובים ממקורות עממיים. יצירתו הגדולה, השיר 
האפי על ההתקוממות ב 11,1876 מ 1160 ט 1,8£18 ק 14 (שירי הדם"), 
1911 , נשאר בלתי־גמור. ם׳ הרבה לתרגם מיצירות הספרות האנגלית, 
הצרפתית, הגרמנית והרוסית. 

; 1940 ,. 5 00 ה)? / 0 )/- 01 נן 73 3 ־ £1 118 ממקסז־ס!! , 068 ׳מ 1 י^ 1 מ 8 /ס ■<־,;׳׳.,!// ) 1 '/" 7 , 58131-5100111 .א - £מ 1 תח! 50 . 0 

. 1960 ,זי-ימ/ס-יס/י•! 

0 ל 1 יו 1 13 ! 0 י(? י ר 2 ער 1 י ?]ד 1 (סכ״ע; אנג' 10 חס׳\ 512 011117011 0111 ! 

רום׳ 7111 >ז 0 נ 1 מ 8 ג;!.:> 1708110 ק 6 ע 03010 ק)/), ביסודה 
ניב סלאווי דרומי (מקדוני) של העיר סאלוניקי וסביבתה במחציתה 
השניה של המאה ה 9 . ללשון זו תורגמו ספרים ליטורגיים (בעיקר 
ארבעת האוונגליונים, ספר תהילים וקטעים שונים מן התנ״ך 
[פריקו׳פות בלעז] וכר) בידי שני האחים היוונים מסאלוניקי, 
קונסטנטינום (שנקרא לאחר־מכן קיריליום [ע״ע]) ומתודיום, ותל¬ 
מידיהם; התרגום נעשה בקשר לשליחותם המיסיונרית למוראוויה 
(בשנת 863 ) מטעם הקיסר הביזאנטי מיכאל, לבקשת הנסיך המוראווי 
רוסטיסלאו. השם סכ״ע מגדיר בדיוק את תפקידה של לשון זו 
והוא יותר נכון מן השמות הקודמים "בולגרית עתיקה" או "סלאווית 
עתיקה". סכ״ע משמשת מאז ומתמיד כלשון הפולחן של הסלאווים 
השייכים לכנסיה המזרחית (הפראבוסלאווית) וכן היתד. ללשון 
הספרות וללשון המדע של רוב הסלאווים הפראבוסלאווים עד לסוף 
המאה ה 18 (גם ברומניה עד למאה ה 17 ) ועקבותיה של הסהכה״ע 
ניכרים עד היום הזה בלשון הספרותית הרוסית והבולגרית. חשיבותה 
של סכ״ע היא גם בכך, שבה נכתבה לראשונה לשון סלאווית 
(כה״י בסכ״ע הם מן המאה ה 10 וה 11 , אולם אלה הם העתקים של 
כה״י מן המאה ד. 9 שלא נשתמרו), כמה מאות שנים לפני כל יתר 
הלשונות הסלאוויות. על-כן מציגה סכ״ע לשון סלאווית, הקרובה 
ביותר ללשון הסלאווית הקדומה שניתן לשחזרה על סמך הלשונות 
הקיימות היום (ע״ע סלויות, לשונות), ובכך חשיבותה לחקר הלשו¬ 
נות הסלאוויות ואף כחומר השוואה לחקר הלשונות ההדו-אירופיות 
(ע״ע). כן נודעת חשיבות תרבותית מיוחדת לשני האלפביתים 
(הגלאגוליטי של כה״י הקדומים והקירילי של המאוחרים יותר [ע״ע 
כתב, עמ׳ 1099 , מס׳ 6 ועמ׳ 1103 ]) בהם נכתבו כה״י בסכ״ע. 
ה״קאנון" של ספרות סכ״ע כולל בעיקר את ארבעת האוונגליונים 
(שנשתמרו בקודכסים שונים כגון הזוגראפנסי, המאריני, האסמאני 


עיר כונס• 

רושייו 

קיי־יית 

נליויליוו 

יייר ביי* י 

רייייג 

?יר״ד׳י 

נז־אנוז־ית 

ר 

ש 

י 1 


* 


ס 

ם 

8 

ב 

■ 


ט 

ח¬ 

סס 

ב 

■ 


או¬ 

ט 

3$ 

1 

־ 1 

% 

פ׳ 


0 

ד 

4 

<(1 

ט 

ז 

£ 

ו 

£ 

3 

כ׳ 

א 

־[ 

ז׳ 

אג 


או 

ם 

0 

דז 

43 


שט 

־ד 111 

*4• 

ז 

3 

0, 

צ 

14 


אי 

1* 

יד 8 

צ 



אי 

ו/ו 

8 

ש 

ע 1 

ש 

ג׳ 


44 


19 

£ 

ק 

א 

!1 


19 


ל 

/\ 



131 

8 

ס 

וטוו 


יא יא 

ח 

* 

נ 

ט 

י* 

יו 

בא 

ז 

או 

ס 

כ 




9 

רז 

׳ 1 


האלפביתים מל הסלווית הכנסייתית העתיקה וערכם הפונטי 


[נרכש בירושלים במחצית המאה ה 18 ] ואחרים); התרגום הסלאווי 
העתיק של ספר תהילים, הנמצא עד היום בספריית מנזר קתרינה 
הקדושה בסיני; אוסף תפילות ( 310317101170 1 ז 1111 § 1011010 !£); חיי 
"קדושים" ( 515 ם 735110 !/£־ 51 £67 1 ז€( 06151€51£1 * 03 ,ג< 23£11 .? ; 1913 

. 1971 , 217 — 155 

מ. אל. 

סלומון, יואל משה ( 1838 , ירושלים — 1912 , שם), מאישי 
היישוב הישן בירושלים (ע״ע, עמ ׳ 321 — 333 ), ממייסדי 
פתח־תקוה (ע״ע) ומבוני העתונות העברית בארץ. בן למשפחה 
מיוחסת, מעליית תלמידי הגר״א. למד בישיבות ירושלים ואח״כ 
בליטא. בקניגסברג למד מלאכת הדפוס ובשובו לירושלים פתח בה, 
עם שותפים, בית דפוס, שהתחרה בדפוסו של י. ב״ק (ע״ע). בתרכ״ג 
הוציא את העתון העברי הראשון בא״י — "הלבנון", בעריכת יחיאל 
ברי״ל (ע״ע) ובהשתתפותו, אך בשל מלשינות נסגר העתון כעבור 
שנה (ע״ע א״י, עמ ׳ 1058 ). ם׳ חתר להשוואת מעמד העדה האשכנזית 
בפני השלטונות לזה של העדה הספרדית, ולפיוס בין המתנגדים 
לחסידים בעיר. כן פעל להרחבת התחומים: ב 1869 היה ממייסדי 
שכונת ״נחלת שבעה״ (ע״ע ירושלים, עמ׳ 325 ) והשתתף בהקמתן 
של שכונת "מאה שערים" ואחרות. היה פעיל גם ב״חברת ישוב 
א״י״, ששאפה לרכוש אדמה חקלאית ביהודה. ב 1873 אסף כספים 
בחו״ל להרחבת ביה״ח ״ביקור חולים״. ב 1877 הוציא את העתון 
״יהודה וירושלים״, שהטיף להיאחזות חקלאית. ב 1878 הצטרף למ¬ 
ייסדי ״פתח תקוה״, ואח״ב נמנה עם מקימי יהוד. לאחר 7 שנים 
בכפר חזר לירושלים והמשיך בפעולה לטובת מוסדות היישוב הישן. 
ס׳ חיבר גם שירים לעת מצוא, שי״ל ב״גנזי ירושלים", תרצ״ז, 
ע״י י. גרייבסקי. דפוס ם׳ פועל בירושלים עד היום, וצאצאי המשפחה 
פעילים בחיי העיר. 

י. יערי-פולסקין, ספד היובל לפתח־תקוד" פ״א—צ״ו, תרפ״ט! 
הנ״ל, חולמים ולוחמים, 47 — 52 , תש״ו 2 ; י, טריואקס-א. שטיינמן 
(עורכים), ספר מאה שנה, 151 — 162 , 1938 : מ. סלומון, שלשה דורות 
ביישוב, א׳—ג/ תשי״ב! ג. קרסל [מהדיר], מבוא ל״יהודה וירושלים", 
עתונו של ר׳ י. מ. ס/ תשט״ז! ב. גת, היישוב היהודי בארץ ישראל 
(מפתח בערכו), חשכ״ג; ש. הלוי. הספרים העבריים שנדפסו בירו¬ 
שלים׳ 12 — 19 , תשכ״ג. 

י. ם. 

סלומונז, כר דידד — 831070005 1 > 1 ׳! 03 817 — ( 1797 , 
י לונדון — 1873 ), בנקאי וראש-העיר היהודי הראשון של 
לונדון. משפחתו תפסה מקום נכבד בחיי הכספים והמסחר. ב 1823 
היה ס׳ לחבר הבורסה. ב 1834 נתמנה מבטח בלוידם (ע״ע). היה 
שותף בייסוד "בנק לונדון ווסטמינסטר" (אח״כ "בנק־וסטמינסטר") 
ב 1832 — מהיהודים הבודדים שנטלו חלק בפיתוח הבנקאות בברי¬ 
טניה. לחם למען שוויון־זכויות ליהודים בשלטון הכללי והמקומי. 
ב 1835 נתמנה שריף של לונדון, וב 1847 — חבר מועצת־העיר 
( 4171071030 ). בשני המקרים נדרשה תחיקה מיוחדת שתאפשר לו 
להישבע אמונים כיהודי; ב 1851 נבחר לפרלמנט, אך נאלץ להת¬ 
פטר בגלל סירובו להישבע ״באמונתו האמיתית של נוצרי״. ב 1855/6 
היה ראש-העיר. ב 1858 תוקן הנוסח גם בפרלמנט', 1 ב 1859 חזר 
וכיהן שם עד מותו. התעניין בבעיות החברה בכלל ובסעד ליהודים, 
והיה פעיל ב״ועד שליחי הקהילות". פעמיים מילא את מקומו של 
משה מונטיפיורי כנשיא הוועד. ב 1869 זכה בתואר האצולה 8370007 . 

. 1939 ,. 0.5 , 11 731715011 



79 


סלון, סר הנז — סלונימסקי, חיים זליג 


80 


סלו(, סר הנז — $10300 1305 ? ז 81 — ( 1660 — 1753 )׳ רופא, חוקר- 
טבע ואספן־צמחים בריטי. ס , למד רפואה בלונדון וקיבל 
תואר ד״ר לרפואה באוניברסיטת אוראן בצרפת. ב 1684 נבחר כחבר 
בחברה המלכותית (ע״ע), בזכות אוסף הצמחים הגדול שהביא עמו 
מצרפת. ב 1687 נסע לג׳מיקה כרופא ושם אסף למעלה מ 800 זני 
צמחים בלתי ידועים בזמנו. צמחים אלה פורסמו על ידו בקאטלוג 
לאטיני גדול. ב 1693 נתמנה מזכיר החברה המלכותית ובמשך כ 20 
שנים ערך את פרסומיה. ב 1719 נבחר כנשיא אגודת הרופאים וב- 
1722 נתמנה לרופא הראשי של הצבא. לאחר מות ניוטון ( 1727 ) 
נבחר במקומו כנשיא החברה המלכותית. ם׳ היה רופאם הפרטי של 
המלכה אן ושל ג׳ורג׳ 11 . הוא שכלל את השימוש בכינין ופיתח את 
הרכבת האבעבועות. עם פרישתו ( 1741 ) התמסר לטיפוח אספו 
הגדול וספרייתו העשירה, שכללה גם 12 כ״י עבריים עתיקים. אוסף 
זה, שהוריש לציבור, היה הבסיס לאספי המוזיאון הבריטי. 

סל 1 נךי, יעקב אריה (אדולף) ( 1837 , ואג־נוישטאטל [סלו־ 
בקיה] — 1914 , קארלסרוה), רב, מראשוני חיבת ציון, 

מגדולי המעשים לצדקה במערב אירופה. למד אצל ר׳ אברהם סופר 
(ע״ע) בפרשבורג, ולימים עבר לביהמ״ד לרבנים בברסלאו ולאוני¬ 
ברסיטה שם. לאחר קבלת תואר ד״ר מאוניברסיטת דנה, נתמנה, 
ב 1864 , לרבנות העיר במט בפרוסיה ומ 1865 ישב בדירקהיים, 
וכיהן כרב מחוזי ל 30 קהילות בפראנקנטאל שבבאוואריה. ב 1910 
עבר לבית בתו בקארלסרוה. עשה למען החינוך המסרתי ועמד נגד 
הרפורמה שראשיה רדפוהו כל חייו. ס׳ נתפרסם כמארגן פעולות 
עזרה לתפוצות נזקקות. תחילה אסף כספים למען יהודי רוסיה, פרס 
ועוד, ומ 1877 למען א״י. את שמות המנדבים ואת הסכומים שנתקבלו 
פרסם ברשימות מיוחדות בצירוף ידיעות על המתרחש בא״י׳ ובייחוד 
במושבות החדשות, שהיו חומר הסברתי־תעמולתי מצוין. במשך 
30 שנה הוציא כ 1,200 רשימות, שעשו הרבה לחיזוק תנועת חיבת 
ציון במערב אירופה, ובייחוד בגרמניה. בוועידת קאטוביץ נבחר 
כחבר־כבוד בוועד המרכזי של חובבי ציון. 

ע. ב. פוזנר, הרב ד״ו י. א. ס׳ ז״ל ופעולותיו למען א״י (בתוך: 

א. אלמאליה [עורך] "חמדת ימים", קובץ לזכרו של מרן ח. ח. מדיני), 

תש״ו. 

סלונים ( 1 \ 1 מ 1 ס\. 0 ), עיר במחוז גרודנו, במערב בילורוסיה, 
בריה״מ. 17,500 תוש׳ ( 1959 ). שוכנת בעמק נהר שצ׳רה 
(יובל הנימן). 

התעודה הקדומה ליישוב י ה ו ד י ם בס׳ היא מ 1519 , אבל, כנראה, 
ישבו בה עוד קודם. ב 1623 נזכרת ס׳ בפנקס ועד מדינת ליטא 
(ע״ע ועדי ארצות) כמשתייכת ל״גליל בריסק״. מאז 1626 הפכה 
לקהילה עצמאית ואח״כ הוקם "גליל ס׳". אז כיהן ברבנותה ר׳ משה 
לימא (ע״ע). ב 1642 נחנך בה ביכ״ג מפואר. הקהילה הגיעה לפריחה 
בהיות ס׳ מרכז מינהלי, מקום מושב חסים הפולני ( 1631 — 1685 ), 
וימי־השוק השנתיים. המסחר בתבואה ובעצים, וכן מבשל־השיכר, היו 
אז ברובם בידי יהודים. ב 1766 ישבו בס׳ 1,150 יהודים. ב 1815 נוסדה 
בם׳ אחת הישיבות המרכזיות בליטא. אע״ס שהקהילה נחשבה 
למבצרם של המתנגדים ונודעה ברבניה, בהם ר׳ יהושע אייזיק 
שפירא (ר׳ "אייזל חריף"), יסד בה ר׳ אברהם וינברג, באמצע 
המאה ה 19 , שושלת אדמו״רות. בתקופה זו היו בם׳ 5,700 יהודים. 
ב 1897 היו בה 11,500 יהודים, וב 1921 — 10,500 ( 80% מכלל 
האוכלוסיה). ב 1920 נכללה ס׳ בתחום פולניה העצמאית. הקהילה 
היתה מהמפותחות בקהילות המדינה מבחינת חיי הציבור, התרבות 
והעתונות, ובה תנועה ציונית וחלוצית חזקה. ב 1931 היו בס׳ כ 8,500 
יהודים ( 53% ). עם הכיבוש הסובייטי התרכזו בס׳ אלפי פליטים 
יהודים מפולניה המערבית. ב 1940 הוגלו כ 1,000 מהם לרוסיה. עם 
הכיבוש הנאצי (יוני 1941 ) הוקם גטו והחלו ה״אקציות"; ב 29.6.42 
חוסל הגטו ונרצחו כ 10,000 יהודים. כ 300 יהודים שנותרו נרצחו 


ביום הכיפורים 1942 . פליטים מס׳ לקחו חלק פעיל בתנועת הפרטי¬ 
זנים ביערות הסביבה. אין ידיעות על המצב כיום. 

ז. רבינוביץ, החסידות הליטאית, 138 — 143 , תשכ״א! ק. ליכטנשטיין- 

י. רבינוביץ (עורכים), פנקס ס , , א—ב, תשכ״ב! נ. קאנטאראוויטש, 

די יידישע ווידערשסאזד־באוועגונג אין פוילן, 78 — 95 , 1967 . 

י. ס. 

סלונימסקי, אנטוני - 1 > 51 רת 1 ח 0 {$ - (נר 1895 ), 

משורר, מספר ומבקר פולני, ממוצא יהודי. ס׳, נכדו של 
חיים זליג ס׳(ע״ע), נולד נוצרי, לאחר שאביו המיר את דתו. ב 1920 
היה ממייסדי קבוצת ה״סקאמאנדר", יחד עם יולין טובים (ע״ע 
פולניה, ספרות). ב 1924 — 1939 השתתף בקביעות בכה״ע הספרותי 
1001-301510 360010501 ך\\ (״ידיעות ספרותיות״). ב 1939 נמלט מפו¬ 
לניה והתיישב בלונדון. ב 1951 שב לארצו. — ס׳ פרסם יותר מ 40 
ספרים, בהם ח׳מנים ומחזות; אולם עיקר כוחו בשירה ובפליטון. 
בפליטונים, כביצירותיו האחרות, היה לוחם אמיץ בראקציה, לאומ¬ 
נות, מיליטאריזם והפליות למיניהן, למען חופש, שלום וסוציאליזם. 
שירתו של ס׳ היא שירה לירית־סקפטית, נוגה ומרירה ( 161 נן 0 ? 
-״ 63 !׳! ; [״אפר ורוח״], 1942 ). חריפותו הסאטירית באה לידי ביטוי 
במאמריו, שנכתבו על מיגוון עשיר של נושאים, וסייעו, במשך כ 15 
שנה, לעיצוב השקפותיה הפוליטיות והחברתיות של שכבה אינט¬ 
לקטואלית מתקדמת רחבה בפולניה. 

לאחר מסע במזרח וביקור בא״י, הביע ס׳ את התפעלותו מתחיית 
הארץ ואת הקרע שבלבו — בין "שתי המולדות". בקובץ־השירים 
501106 ^ 3 03 0 £ 3 ־ 01 (״ הדרך למזרח״), 1924 , קונן "על שנולדתי 
במקום שאינו רוצה לקבלני...". ברבים משיריו באה לידי ביטוי 
זיקתו אל העם היהודי, בגולה ( 5151011 ^ס 6 ץ 2 011351002015 3 (^ £10 
["אלגיית העיירות היהודיות״]) ובישראל. — על סבו, על אביו 
(וגם על אברהם שטרן [ע״ע]) למדים מתוך -■ 31 ^ 3 13 ת 16 ת 1 ס 0 ק 5 ז ׳ 4 '' 
31510 * 5231 (״זכרונות מוורשה״), 1957 . — ארבעה "שירי־מסע" של 
ס׳ תורגמו לעברית ע״י י. ליכטנבום: "גבעות עולם", תש״ה. 

י. ורשביאק. מעל גדות הויסלה, א', 118/9 , תרפ״ט; -ץ 3102 ׳״ס->ז 

. 1967 , 1918-1935 , 0 ^. 5 1 ^ 11 , 3 * 150 

י. א. ק. 

סלו 1 ימסיר ) י, חיים זליג (= חז״ס; 1810 , ביאליסטוק — 1904 , 
ורשה), סופר ומלומד עברי; מייסד עתון "הצפירה" ועורכו 
הראשון. קיבל חינוך מסרתי-תורני, אך מנעוריו גילה נטיח ללימודי 
המתמטיקה והפיסיקה, שאליהם התוודע לראשונה מספרים עבריים 
נושנים. בן 18 למד גרמנית, ובעזרתה הרחיב את השכלתו. בן 24 
חיבר ספר־לימוד למתמטיקה, ״מוסדי חכמה״ (וילנה, 1834 ), שכלל 
גם אלגברה, וב 1835 הדפיס ספר פופולרי באסטרונומיה, בשם "כוכבא 
דשביט", לרגל הופעת השביט ע״ש אדמונד הלי (ע״ע). ספרו 
"תולדות השמים" (ורשה, תקצ״ח) עורר פולמוס ממושך, בשל הש¬ 
קפותיו על חקר הלוח העברי ועל טעויות שחלו בו, לדעתו. את 
השקפותיו אלה בירר לראשונה בפרוטרוט ב״יסודי העיבור" (ורשה, 
תרי״ג), שיצא לאור שוב, בתיקונים ושכלולים שונים, ב 1865 
וב 1883 . ספרו "יסודי חכמת השעור" (ז׳יט 1 מיר, תרכ״ו) כלל אח 
כל חלקי המתמטיקה האלמנטרית, תוך שימוש במונחים עבריים 
עתיקים "או שיש להם דומה בדברי חז״ל", וכן במונחים חדשים. 
מלבד הוראת המדעים עסק ס׳ במדע שימושי, והמציא — בין השאר 
— מכונת-חישוב, שזיכתה אותו ב 1844 בפרס האקדמיה הרוסית 
למדעים, ושיטה לשליחה סימולטנית של 4 מברקים בחוט־טלגרף 
אחד. ס׳ ביקר בגרמניה ונפגש עם מלומדיה, וא. הומבולט (ע״ע) 
הציגו בפני מלך פרוסיה ( 1858 ) ; ס׳ פרסם לכבוד המאורע את 
הספר ״אות זכרון״ (ברלין, 1858 ). ב 1862 יסד ס׳ את שבועון 
"הצפירה", להפיץ את ידיעת הטבע והמתמטיקה בין יהודי רוסיה. 
בשנותיו הראשונות הוקדש השבועון ברובו למדע פופולרי, ונכתב 
ע״י ס׳ וחבר עוזרים. כעבור כמה חדשים נתמנה ס׳ מפקח על 



81 


סלונימסקי, חיים זליג — סלוקוס 


82 


ביהמ״ד לרבנים בז׳יטומיר (ע״ע בתי מדרש לרבנים, עט׳ 993/4 ) 
וצנזור עברי בדרום־רוסיה, והעתון חדל להופיע. ב 1873 נסגר 
ביהמ״ד ואז חידש ם׳ את ״הצפירה״, תחילה בברלין ואח״ב (מ 1875 ) 
בוורשה. העתון נערך ברוח ההשכלה המתונה, והגיש את חידושי 
המדע בצורה הקרובה לרוח הדת ובלא להתפלמס בדת. העתון רכש 
את אמונם של המונים מכל החוגים, ופירושיו של ם׳ לסוגיות בתל¬ 
מוד׳ שהבנתן קשורה במתמטיקה ובאסטרונומיה, באו גם בש״ס 
שבדפוס ז׳יטומיר. שני קבצים של מאמריו ראו אור, בשם "מאמרי 
חכמה״ (ורשה, תרנ״א—תרנ״ד). ב 1886 הפך ה״צפירה" לעתון יומי; 
ם׳ המשיך להשתתף בו, אך נ. סוקולוב (ע״ע) היה העורך למעשה. 
ספר אחד כתב ם׳ בנושא ש״אחר הטבע": "מציאות הנפש וקיומה 
חוץ לגוף" (ורשה, תרי״ב). ס׳ היה הראשון שפעל להפצת המדע 
בין היהודים בקנה־מדה נרחב, ועשה זאת באופו שיטתי למעלה 
מיובל שנים, ובשפה העברית. מרבית ספריו יצאו בכמה מהדורות. 
בניו השתמדו, ומנכדיו תפסו מקום נכבד בספרות הרוסית והפולנית. 
ביניהם — המשורר הפולני החשוב אנטוני ס׳ (ע״ע). 

נ. סוקולוב, אישים, ב/ 72 — 91 , תרצ״ה; י. קלוזנר, היסטוריה של 
הספרות העברית החדשה, ר׳ (מפתח, בערכו), תשי״ד 2 ; א. א. עקביא, 
חז״ס (שנתון ״דבר״), תשט״ו; הנ״ל, חז״ס, ח. י. בורנשטיין, פ. שפי¬ 
רא (ארשת, ה׳), תשל״ב; ח. ר. רבינוביץ [מהדיר], אגרות ח. ז. ס׳ 
(ארשת, ד , ), תשכ״ו; נ. בן־מנחם, שתי אגרות נוספות של ח. ז. ס׳ 
(שם), תשכ״ו. 

י. ס. 

סלוניקי, ע״ע לסלוניקי. 

0 ^ 150 ^ 0 ^"יס^ס, 2 ^ 0 — 05 < 15£ ז 0 8311051105 03105 — 

( 86 — 35 [י] לפסה״ב), היסטוריון רומי. מוצאו ממשפחה 
פלבאית באמיטרנום, היה ב 52 טריבון והתנגד לקיקרו ולמילד בן 
סיעתו, והודח ב 50 מהסנאט בטענה שהוא הולל, אך למעשה, כנראה, 
בשל השתייכותו לפופולארים. הוא עבר למחנהו של קיסר, השתתף 
לצדו במלחמת האזרחים, מונה ב 45 למושל הפרובינקיה אפריקה, 
ובכסף שצבר מעושק תושביה בנה בית מפואר ברומא וסביבו גנים 
נפלאים ( 83110511301 11 ־ 1101 ), ופרש שמה לכתיבת היסטוריה. 

שתי מונוגרפיות חשובות נשתמרו ממנו: 600101-311006 06 
031111036 (״קשר קאטילינה״) ו 020111110010 [ ! 861100 ("המלחמה 
ביוגורתה"). בהן מובעת דעתו, שמאז כיבוש קרת־חדשת הושחתו 
המידות של השכבות השליטות ברומא, ודבר זה מצעיד אותה 
למפלתה. ם' הצטיין בכושר־חדירה מעמיק ובחיפוש אחר שרשיהן 
של תופעות היסטוריות, והוא נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים 
הרומיים. סיגנונו נחשב למעולה ביותר ומצטיין במתח דרמתי, 
רבגיניות, ארכאיזציה ואנטיתיזות קצרות וקולעות. כבר בתקופה 
העתיקה העריצוהו וחיקוהו, וטקיטום (ע״ע) הושפע ממנו. שתי 
המונוגרפיות (יחד עם קטעים שנשתמרו מ 1415101136 של ס׳) תור¬ 
גמו לעבר׳ בידי ש. דבורצקי ( 1968 ; עם מבוא מאת ח. וירשובסקי). 

,. 5 /□ 7 1 ^ 011110 ? €\ 1 ' 7 , 1 זג£ . 0 ״ם ; 1960 ,. 5 י ז 6 ח 11 :> 811 

. 1964 ,. 5 י 6 וחץ$ . 11 ; 1961 

סלוצק ( 16 ן 1 ץ.^ 0 ), עיר באובלאסט (פלך) מינסק, ברפובליקה ה- 
ב?לורוסית הסובייטית; מספר תושביה כ 20,000 . בסוף 
המאה ה 13 נכבשה ס׳ ע״י נסיכי ליטא; בחלוקה השניה של פולניה 
( 1793 ) עברה לרוסיה. 

על יהודים בם׳ ידוע מ 1583 . בכינוס הראשון של ועד 
מדינת ליטא (ע״ע ועדי הארצות) ב 1623 נקבע, שס׳ כפופה לקהילת 
בריסק (ע״ע ברסט-ליטובסק). משהתפתחה הקהילה, הוכרה, בכנס 
הוועד ב 1691 , כעצמאית וכבעלת סמכות על ישובי־הסביבה. מאז 
נמנתה ס׳ עם 5 הקהילות הראשיות ששלחו נציגים לוועד מדינת 
ליטא, עד לפירוקו ב 1761 , במושבו האחרון בס׳. ב 1766 היו רשומים 
בקהל־ם׳ 1,577 יהודים. הנסיכים לבית ראדזיוויל העניקו ליהודי ס׳ 
זכויות והגנה מפני הכנסיה והעירונים. ם׳ היתה ממרכזי המאבק 


בחסידות (ע״ע) מראשיתה, ונשארה תמיד מבצר של "מתנגדים". 
במאה ה 19 הפכה ם׳ לעיר קטנה, שעיקר פרנסתה על גידול ירקות 
ופירות. ב 1897 נמנו בעיר כ 10,250 יהודים ( 77% מכלל התושבים). 
מרבניה הנודעים: י. ב. סולוביצ׳יק, י. ד. רידב״ז וא. ז. מלצר (ע׳ 
ערכיהם). האחרון יסד ב 1897 ישיבה גדולה בס׳. בם׳ נתחנכו כמה 
מבוני הספרות העברית החדשה (י. כהן, י. ד. ברקוביץ, י. נ. שמחוני, 
א.א. ליסיצקי [ע׳ ערכיהם]) וממטיפי חיבת־ציון (צ. דיינוב וצ.ה. 
מ 0 ל_ינסקי [ע״ע]). המשטר הסובייטי חיסל את מוסדות הקהילה, 
והישיבה עברה לקלצק. נפתחו בת״ס ממשלתיים, ביידית, שהתקיימו 
עד סוף שנות ה 30 . ב 1926 נמנו בס׳ 8,358 יהודים ( 53% מכלל 
התושבים). הגרמנים רצחו את רובם ב 1941 , והשרידים נכלאו בגטו; 
הגטו חוסל ב 8.11.42 — 3 . חדשיים אח״כ נרצחו גם היהודים "המועי- 

ד 

לים". 

ש, דובנוב (עורך), פנקס המדינה (מפתח, בערכו) תרפ״ה; א. לי־ 
סיצקי, אלה תולדות אדם, 12 — 59 , 1949 ; נ. נחמני — נ. חיניץ 
(עורכים), פנקס ס׳ ובנותיה, תשכ״ב. י 

סלוצקי, אבו־הם־יעקב ( 1861 , נובגורוד־סיברסקי [רוסיה] — 
1918 ! שם), סופר ועסקן ציוני. למד בישיבה במיאסטיסלב, 

ורכש בעצמו השכלה כללית. מ 1822 החל לכתוב בעיתונות היהודית 
— בעברית, יידית ורוסית. ב 1886 — 1888 עבד במערכת "המליץ" 
בפטרבורג, ובהשפעתו היה "המליץ" לבטאונם של "חובבי-ציון". 
מאמריו נכתבו בסיגנון קל וברור, ועסקו בעיקר בבעיות חיבת־ציון 
ויישוב א״י. ס׳ השתדל למשוך את החרדים לרעיונות חיבת־ציון, 
והוציא בעריכתו את הקובץ ״שיבת־ציון״ — מכתבי רבנים נודעים 
למען ישוב הארץ (תרנ״ב; תר״ס 2 ). הצטרף לתנועה הציונית מרא¬ 
שיתה, והשתתף בקונגרסים הראשונים. ב 1902 ייסד, יחד עם הרב 
י. י. רינס (ע״ע), את סיעת המזרחי (ע״ע), ובוועידת ציוני רוסיה 
במינסק ( 1902 ) עמל לפייס בין המחנות בענייני דת ותרבות. בקונ¬ 
גרס ה 6 ( 1903 ) הצביע ס׳ נגד הצעת אוגנדה, וע״כ פרש מסיעתו. 
נהרג בפרעות של חיילי הצבא האדום. 

ש. ל. ציטרון, רשימות לתולדות העתונות העברית (העולם, ח׳, גל׳ 

ס״ז—י״ח), תרע״ד; הנ״ל. א. י, ם׳ (״מעת לעת״, ד׳/ה/ 48 — 54 ), 
תרע״ח. 

סלוקוס (? 26X60x0 ), שמם של 4 מלכים מקדונים במזרח בתקופה 
ההלניסטית. 

1 ) ם׳ 1 ניקט(ר (מלך ב 306 — 281 לפסה״ג), מייסד שושלת 
הסלוקים (ע״ע). ס׳ היה קצין בצבא אלכסנדר הגדול, הצטייו במלח¬ 
מות בהודו, ואחרי מות אלכסנדר השתתף ברצח פרדיקס (ע״ע), 
מושל המזרח. ב 321 מינוהו מפקדי הצבא למושל בבל, אך ב 316 
הדיחו אנטיגונום (ע״ע) מונופתלמוס ום׳ נמלט לתלמי מושל מצרים. 
אחרי מפלת דמטריוס (ע״ע) פוליורקטס, בנו של אנטיגונוס, בקרב 
עזה ( 312 ) נתן תלמי לס׳ גדוד קטן, ובעזרתו השתלט ם׳ שנית על 
בבל; מאז מנו הוא וצאצאיו את מנין השנים ("מניין השטרות", 
מאחד בדיוס [אוקטובר] 312 לפסה״נ). בשנים שאח״׳כ השתלט ס׳ 
על כל איראן, נלחם בהודו וקיבל משם פילי מלחמה; בקרב המכריע 
נגד אנטיגונוס, באיפסוס ( 301 ), מילאו פילים אלה תפקיד מכריע 
ואנטיגונום נהרג. סוריה נפלה בידי ס׳, ואחרי נצחונו על ליסימכוס, 
שליט אסיה הקטנה ומוקדון, כבש גם את אסיה הקטנה ( 281 ), אך 
בעברו לאירופה נרצח בידי בנו המודח של תלמי, שביקש להשתלט 
על מוקדון. 

ס׳ היה מארגן מוכשר, והניח את היסוד למינהל ממלכת הסלוקים 
ולמדיניות העיור, ובין הערים הרבות שבנה — אנטיוכיה וסלוקיה 
(ע׳ ערכיהן). שלא כשאר הקצינים הגבוהים של אלכסנדר לא גירש 
ם׳ את אשתו הפרסית, אפמה, ובכך ביטא את השאיפה למיזוג המזרח 
והמערב. במותו ירשו בנו אנטיוכוס (ע״ע). — וע״ע דיאדוכים; 
הלניזם, ענד 565 — 568 . 



83 


סלוקום — סלזינים 


84 


2 ) ס׳ 11 קליניקוס (מלך ב 247 — 226 ), בנו של אנטיוכוס 11 
(ע״ע) מאשתו הראשונה, לאידי?! , , רצח, בעלותו למלוכה, את אמו 
החורגת בתיקי׳ אחות תלמי 111 (ע״ע), והדבר גרם לחידוש המלחמה 
בין הסלוקים לתלמיים ( 246 — 241 ). במלחמה זו הוכו הסלוקים קשה 
ובעקבותיה מרד בס׳ אחיו, אנטיוכוס היירכס; בקטריה ופרתיה נהיו 
עצמאיות; באסיה הקטנה אבדה קפדוקיה. 

3 ) ס׳ 111 סוטר (מלך ב 226 — 223 ), בנו של 2 ); לחם באטלוס 1 
(ע״ע), מייסד ממלכת פרגמון, ובמהלך המלחמה נרצח, בנסיבות 
שאינן ברורות. במותו ירשו אחיו, אגטיוכום 111 (ע״ע). 

4 ) ס׳ 1¥ פיליפטור ( 187 — 175 ), בנו של אנטיוכוס 111 ; ס׳ מילא 
אחר תנאי חוזה השלום עם רומא, בעקבות מפלת אביו במלחמה 
עמה ( 188 ), דבר שהכביד על האוצר. הוא קיים יחסי ידידות ושווי 
משקל עם פיליפוס ע מוקדון ועם התלמיים, ובכך שילב את ממלכתו 
במערכת ידידי רומא במזרח. — על יחסו ליהודה ע״ע א״י, עמ׳ 
335/6 . במותו ירשו אחיו, אנטיוכוס 1¥ (ע״ע) אפיפנס. מ. 

סלוקיה (ג> £1 :׳וט 6 .ג £6 ), שמן של ערים רבות שיסדו מלכים מבית 
סלוקוס (ע״ע). 5 מהן באסיה הקטנה, 2 בסוריה, 2 בא״י 
ו 3 בארם־נהרים. החשובה שבהן היתד, ס׳ ע״ג חידקל, שסלוקוס 1 
בנאה לבירת מלכותו. ס׳ היתד, מהגדולות בערי המזרח, ובצד יוונים 
ובבלים ישבו בד, גם יהודים רבים. ב 164 נהרסה בידי אףדיוס 
_קסיוס (ע״ע מרקום אורליוס, עמ׳ 500 ), וחורבנה ציין את קץ 
ההלניזם בבבל. 

בא״י היו: ס׳־אבילה — אחת מערי הדקפוליס (ע״ע), וס׳ — 
במרכז רמת־הגולן. 


. ז \ ; 1925 <( ד \ , 13 זץ 5 ) ? 21 ״* 11 £ 14 $ ' 1 ? 511 , 35 ( 06 ( 1 .[ 

. 1927 , £611 11411 ) 1411 ־ 116 $ 1 ) $13 • 11611611151151 16 ( 1 

סלוקים שושלת מלכים הלניסטית ששלטה כ 240 

שנה בחלקים של ממלכת אלכסנדר הגדול. נקראה ע״ש 
מייסדה, סלוקוס (ע״ע) 1 . ממלכת הס׳ היתד, הגדולה בכל הממלכות 
ההלניסטיות, מהים האגאי ועד האינדוס, אך הפחות מגובשת 
בהן. כבר בימי אנטיוכום 1 ( 281 — 261 לפסה״נ) אבדו חלקים 
ממנה, ובימי סלוקוס 11 ( 247 — 226 ) התפרקה כליל והצטמצמה 
בסוריה וארם־נהרים. אנטיוכוס 111 ( 223 — 187 ) שיקם את רובה ואף 


הלוקוס 1 גיקנזוד 
312 ־ן- 281 לפסה־נ 

אנסיונוס ן סוקר 
281 — 261 

אנסיורום 11 תאים 
261 — 247 

1 

נזליקום 11 קליניקום 

226-247 


פלוקום 111 םי 8 >ר 
226 — 223 


אנסיויבים 111 הגדול 
187-223 


סליקום '^ 1 פילוססיר 
7 * 175-1 


ד 1 ?סריוס 1 סוסי 
456-162 


אנסיוכום ׳׳\! אפיפנס 
175 — 163 


אגסיוכוס אוגסור 

163 — 162 


דמטייום 11 ניקסיור 
145 — 41 . 

129 — 126 

1 

אנסייטם !!;/י גריפוס 
96-125 


זונסיוכוס 11 ׳\ סידטס 
138 — 128 


אגסיוכום \ 1 קיזקינוס 


•אלנסנדר בלם 
150 — 145 

1 

אנסיוכוס 1 ־\ 
145 — 142 


אנסיוכמז פיליפוס 1 

[ 

פיליפים 11 


דפסריוס 111 אנסיוכוס 11 \. דיוניסוס 
88-96 87 — 88 


אנפיוכים x אי 
95 — 83 


*נטיויים ז 1 ד\ 
69 — 65 לפסה׳ג 


* התאמר להיות בנו של אנסיוכום ז\ 1 

הערה: בשנים 142 — 138 סלד ז־יודוסוס (ע״ע) המכתה סריפון. 


אילן־המחסיו של ר,ס 5 וקים 


כבש את א״י, אך בנסותו להשיב לידיו את אסיה־הקטנה נתקל 
בהתנגדות רומא, וזו, יחד עם קואליציה של כל אויבי הס׳ מסביב, 
הביסה אותו. מאז החלה שקיעת הממלכה. במות אנטיוכוס 
אפיפנס ( 163 ) החלה התפרקותה, וזו הוחשה עקב מלחמות אזרחים 
בין תובעים שונים לכתר. אחרי מות אנטיוכוס 11 ^\ סידטס ( 128 ) 
הצטמצמה הממלכה לסוריה. טיגרן 1 (ע״ע) מלך ארמניה חיסל 
למעשה את השושלת ( 83 ), אף שהיא חזרה ושלטה זמן קצר אחרי 
נפילתו, עד שפומפיוס הדיח את אחרוני הם׳, אנטיוכום ^^^ X 
ופיליפוס 11 . וע״ע סוריה, עט׳ 605 ; על תולדות הממלכה, מבנה 
ואירגונה — ע״ע הלניזם, עמ ׳ 565 — 586 . 

,ן):>ז 16 :> 11£-1,6 :) 8011 ; 1902 , 141 ,. 5 / 0 1701156 716 ' 7 , 1 זג^ 8£ .? 1 .£ 

,. 5 1765 151511711110715 ,ן 31 ךל 611 ^ 81 .£ ; 1913/14 , 1-11 ,. 5 1765 111510:16 

. 1938 

ד. אש. 

סלושץ, נחום ( 1871 , סמורגון [ליד וילנה] — 1969 , גדרה), 

חוקר וסופר. גדל באודסה, והיה פעיל כציוני מדיני־מעשי, 

וממתנגדי אחד־העם (ע״ע). ם׳ הרבה לכתוב בשביל העתונות 
העברית ברוסיה ובא״י, וזמךמה ( 1897 ) ערך עתון יהודי־רוסי 
באודסה. ב 1891 (וכן ב 1896 ) ביקר בא״י מטעם הוועד האודסאי 
למען א״י. ב 1896 גסע לז׳נווה ללמוד ספרות קלסית וצרפתית, והיה 
ממייסדי הפדרציה הציונית השוויצית. ס׳ היה מתומכיו של הרצל, 
אך בעקבות תכנית אוגנדה (ע״ע) הצטרף זמנית לטריטוריאליסטים 
(ע״ע טריטוריאליזם) ויצא לבדוק את אפשרויות ההתיישבות בטרי¬ 
פולי שבקירנאיקה. מז׳נווה עבר ס׳ לפאריס ולמד בסורבון ספרות 
צרפתית ושפות שמיות. ב 1904 הורה במחלקה החדשה לשפה ולספ¬ 
רות עברית שהוקמה בסורבון. ב 1906 — 1914 ערך מסעות-מחקר 
לצפון־אפריקה לשם בדיקת כתובות פניקיות ויווניות, ואז חקר גם 
את קורות. קהילות ישראל שם. במלה״ע 1 פעל להשגת תמיכת צרפת 
בהצהרת־בלפור, ובאותו עניין ביקר גם באה״ב. ב 1919 השתקע 
בא״י; היה ממחדשי "החברה לחקירת א״י" וערך את פרסומיה: 
ניהל חפירות ארכאולוגיות בטבריה, וגילה את ביהכ״ג העתיק של 
חמת ("החפירות בחמת של טבריה", תרפ״א). כן חפר בסביבת 
"יד-אבשלום" בירושלים והחל בחפירות בעבר־הירדן ("עבר הירדן", 
א׳—ב׳, תרצ״ג). ם׳ היה מחבר פורה ורבגוני. ב 1902 פרסם את ספרו 
הראשון 1885 — 1743 , 116 ; 311 ־ 11661 1111613:016 13 16 ) 6 :> £60315$30 
(״תחיית הספרות העברית, 1743 — 1885 ״), וכמה שנים אח״ב 
פרסם ספרי־מחקר בשירה העברית: 116 ^ 1161166131 ;) 1 ז׳א 06516 ? £3 
13106 סק 1 ז 0:61 ס 6 (״השירה הלירית העברית בזמננו״), 1911 , וספרים 
(בצרפתית) על ד. פרישמן ( 1914 ) ועל שירתו העברית של דון 
יהודה אברבנאל ( 1928 ). בין פרסומיו מתקופה זו גם תרגומים 
לעברית מן הספרות הצרפתית והאיטלקית. תוצאות מחקריו בארכאו¬ 
לוגיה ובהיסטוריה של יהודי צפון־אפריקה נכללו בספרים: £111116 

43106 \! 311 33151116 ) 11 [ 111 ) 61 8 ) 111 ( 465 11151:0116 '! 5111 ("מחקרים 

בתולדות היהודים והיהדות במרוקו״), 1 — 11 , 1906 ; "נפוצות ישראל 
באפריקה הצפונית״ (תש״ז): "אוצר הכתובות הפניקיות" (תש״ב), 
וכן כתב ספרים בצרפתית על "היהודים והפניקים" ו״היהודים והבר¬ 
ברים" ( 1908/9 ). ס׳ היה הראשון שגילה את מציאותם, עברם 
ותרבותם של "יהודי־המערות" שבהרי־האטלם. מאלפים גם יומני 
מסעותיו הרבים: ״מסע במצרים״ (תרס״ז); ״באיי הים״ (תרע״ט); 

10 5 ! 6 ז 31 !ז׳ (״מסעות בצפון־אפריקה״), 1927 ; "ספר 
המסעות"(תרצ״ח), ועוד. כן כתב ספר על האנוסים בפורטוגל(תרצ״ב). 

0 . 

סלזינים ( 831651305 ), אגודה דתית (ע״ש פרנסואה דל סל [-״ 13 ? 

83165 46 015 ?]), שנוסדה ע״י ג/ ב(םק 1 , בטורינו, 

ב 1859 כדי לחנך נערים עניים ולהסמיכם לכמורה. מסקו החל את 
מפעלו החינוכי עוד ב 1845 כשכינס נערים בכתות ערב במטרה 
להילחם בדעות ובמגמות האנטי-דתיות שרווחו באותה תקופה. הא־ 





85 


מלזיניס — מליון, לואיס הנרי 


86 


גודד, שיסד יחד עם צוות מורים החלה לפעול ולחיות ע״ם תקנון 
שהוא חיברו. פעילותה החינוכית התרכזה בבת״ס תיכונים או טכניים, 
במכונים לאמנות ובמרכזי תרבות ובידור שקמו ליד הכנסיות. ב 1872 
יסד בוסקו מוסד דומה לחינוך נערות, הידוע בכינויו ה״אחיות 
הסלזיאניות". ההכרה האפיפיורית( 1864 ) ואישור התקנון( 1874 )הביאו 
מיד להרחבת פעילותה החינוכית וד,מיסיונרית של האגודה מחוץ 
לאיטליה: באירופה, ברחבי אמריקה הדרומית ובמזרח הרחוק. ב 1963 
פעלה האגודה ב 71 ארצות ומנתה 24,000 חברים. בישראל הקימה 
האגודה בי״ס יסודי ומרכז בידור בירושלים; בת״ס טכניים לנערים 
(נוצרים ומוסלמים כאחד) בבית־לחם ובנצרת; המכון הבי״ל לתאו- 
לוגיה בקרמיזאן, ליד בית־ג׳אלה, הוא המוסד הסלזיאני החשוב 
ביותר בארץ. במכון שנוסד בשנות ה 80 של המאה שעברה מושם 
דגש מיוחד גם על לימודי המקרא, שפות שמיות וארכאולוגיה 
מקראית, והוא חלק מן האוניברסיטה הסלזיאנית ברומא. 


. 1955 , 1 ( 300161 זמ>>/?>/ 3 2 711 6 , 3 נז 0 .£ 

סלזר, א^טוניו דה אוליואירה - 011x61x2 ^ 

■ 5213231 —( 1889 — 1970 ), רודן פורטוגל. ם׳ נולד למשפחת 
איכרים, למד בסמינר לכמרים ואח״ב באוניברסיטת קואימברה, וב־ 
1918 נהיה לפרופסור לפלכלת־ד,מדינה באותה אוניברסיטה. ב 1921 
היה שנה אחת ציר בפרלמנט מטעם 
המפלגה הקתולית. כשהוקמה. רודנות 
ב 1926 מונה ס׳ לשר האוצר, אך 
כעבור 5 ימים התפטר, בגלל האנדר¬ 
למוסיה בממשל, וב 1928 נאות לקבל 
שנית תפקיד זה רק אחרי שניתנו לו 
סמכויות רחבות להנהגת רפורמות 
מקיפות. ב 1932 נהיה ס׳ לרה״מ, 
ולמעשה — לרודן. משאל עם שנערך 
ב 1933 אישר את חוקת ם/ ולפיה 
אורגנה פורטוגל כמדינה קורפורטי־ 
ווית (ע״ע פשיזם; איטליה, עמ׳ 756 ), 
והוקם משטר של מפלגה אחת. ס׳ 
ייצב את כלכלת פורטוגל תוך הקפ¬ 
אתה. משטרו נשען על תמיכת הכני 
סיה הקתולית, המשטרה והצבא. פעילות האופוזיציה הותרה, אם 
כי בגבולות מצומצמים ביותר. משטרו הרודני הצטיין בהעדר 
הרטוריקה, הדמגוגיה והמהפכנות שבתנועות טוטליטאריות מודרניות. 
— במלחמת האזרחים בספרד תמך ם׳ בפרנקו (ע״ע); במלה״ע 11 
שמר על ניטרליות ארצו, אך נתן בסיסים לאה״ב באיי האזורים 
( 1943 ), וב 1949 צירף את ארצו לנאט״ו (ע״ע). הוא פעל לדיכוי 
מרידות בקיסרות הקולוניאלית באפריקה. 

ם׳, שרודנותו היתד, הממושכת ביותר באירופה בעת החדשה, היה 
רווק, חי חיים צנועים והתרחק מכל פרסומת. וע״ע פורטוגל, היס¬ 
טוריה. 

. 1967 ,. 3 , 6 ג 55 .^'( 1 .?.ן ; 1961 , 6 <) 76671 6011 61 . 5 , 56x201 .? 



אגטוניו 50 זר (סוכנות בר־דוד) 


אה. א. 

סלט, א" ( 11-11 ), בירת מחוז בלקא בממלכת-ירדן, כ 23,000 
תוש׳ ( 1971 ), מהם כשליש נוצרים. ם׳ שוכנת באיזור פורה, 

עשיר במים ובעל אקלים נוח, בגובה של 900 מ/ במרחק 29 ק״מ 
צפונית־מערבית לעמאן. ס׳ משמשת צומת חשוב של כבישים לעמאן, 
ירושלים ושכם; שוק לכל הסביבה; מרכז לגידול ענבים וייצור 
צימוקים. בקרבתה מרבצי פוספאטים וקאולין. 

ם׳ היא, כנראה, יורשתה של העיר גדור, מתקופת בית שני, 
ששימשה תחנה בהדלקת המשואות המודיעות על קידוש החודש 
(ר״ד. כ״ג, ע״ב), ושמד, נשתמר בתל ג׳דור, עין ג׳דור ונבי ג׳דור 
הסמוכים לס׳. מהתקופה הביזאנטית (ראשית המאה ה 6 ) נודעה 


בשם ס/ אולי מ 8311115 (מלאט׳ "הר מיוער", וגם "דומינה ממשל¬ 
תית"), והיתד, מושב הגמון. בתקופת הצלבנים היתה מעוז מוסלמי 
ושרידי המבצר שחודש ע״י ביברם (ע״ע) נשתמרו. בימי התורכים 
היתד, העיר היחידה שנותרה בעבד,״י. בספטמבר 1918 השתתפו 
גדודים עבריים (ע״ע) שבצבא הבריטי בכיבושה. 

סלטיקוב, מיכאיל — פסאז, 1 ־ 1 ־ 0271 ; פסידונים: 

שצ׳דרין ידוע בשם ס׳־שצ׳דרין — 

( 1826 , ספאס־אוגול [מחח טור] — 1889 , פטדבורג), סופר רוסי, 
מראשי האסכולה הראדיקאלית־חברתית בספרות הרוסית, שבטאונה 
היה כה״ע . 3 >) 11 ז״ 161 \ 0 ק 0 סס (״בן־הדור״) ואחר סגירתו — כה״ע 
> 001 מת 33 ^:]חז 0 ת'דנ) 0 !! 0 ז 0 ("רשומות־מולדת"). בתקופה מסו¬ 
ימת של חייו היה קשור גם לחוג הסוציאליסטים "האוטופיים", 
חסידי פומה (ע״ע). ב 1848 הוכרח לעזוב את משרתו הממשלתית 
והוגלה לויאטקה, בצפון רוסיה (מקום גלותו של א. הרצו [ע״ע] 
בשעתו), בתגובה על פרסום סיפורים סאטיריים־ביקרתיים. 8 השנים 
שבילה במקום גלותו היו מכמעות לגבי יצירתו: ממגעיו עם השחי¬ 
תות הפקידותית בפרובינציה שאב את רוב החומר לכתיבתו. ב- 
1858 — 1862 שימש במשרות ממשלתיות רמות, בריאזאן ובטור. — 
€מ> 01 מכן 6€ ץ 1 (מסות מן המחוז״), 1857 ; מ 11 קסז־ 10 ׳ 1 

!!!/סקסיז 0 ־ 0/11101 (״סיפורה של עיר״), 1869/70 , מ זי 1 קץ 321 מ 11014 
מ 111 קץ 124 מג 110 (״פומפאדורים ופומפאדורות״), 1869/70 , מציגות 
ביורוקראטיה בממדיה המדהימים. ביצירתו הגדולה, הרומן האוטו¬ 
ביוגרפי בחלקו, ("משפחת גולובליוב"), 

1880 , מתוארת משפחת־אצילים מתפוררת, על רדיפת־הבצע, השקר, 
העמדת־הפנים, האכזריות והניוון של בניה. ם׳ כתב, בין השאר, 
אגדות סאטיריות ( 1880 — 1885 ), נוסח־איסופוס, על אספקטים שלי¬ 
ליים בחברה. 

במסות הסאטימות של ס׳, המהוות את רוב יצירתו, ניכר המעבר 
מן השעשוע הקל אל הגרוטסקה המעוררת תיעוב; עם זאת, בולטת 
בכולן אהבתו העמוקה לעם הרוסי. 

, 119 ן\,ע.ן\, 1 . 4 , ; 5 5 19 , 66766666 ; 66 61 616 66 , 520106, 3.-0110)16(1x1716 ,א 

- 023x1.1x08 ,פס^ק׳גיד .א ; 1959 , 13 ]מק 18083-111£3 ־ 1 ז 033 3 קמ 033 

. 964 ! ,] 11 )ק 03 ] 11 

ל. קל. 

סל , ([, סר אלתו* ס י מור* — 511111x311 ז 011 מזץ 86 1111111 ^ ז; 5 
— ( 1842 ', לונדון — 1900 , שם). מלחין אנגלי, בנו של 
מנצח תזמורת כלי-נשיפה. היה הראשון שזכה במלגה ע״ש מנדלסזון, 
שאפשרה את לימודיו באקדמיה המלכותית בלונדון ולאחר מכן 
בקונסרווטוריון בלייפציג, שם למד אצל טובי המוסיקאים הגרמניים 
של התקופה. עם שובו ללונדון החל עוסק בהלחנה ועד מהרה מצא 
את דרכו בתחום האופרה הקומית, או האופךטה. בשנת 1871 הלחין 
את האופרה הראשונה שלו לתמליל של ההומוריסט וילים ש. גילברט 
(ע״ע), ובכך החלה תקופה ארוכה של פעילות משותפת ביניהם, 
שבמהלכה חיבת ארבע-עשרה אופרטות, ביניהן "המיקאדו", "שייטי 
הגונדולות״ ו״שודדי הים מפנזאנם״. בשנת 1875 ניסה האמרגן 
ריצ׳ארד ד׳אדלי קארט ( 03x16 ץ 1 ץ 0 ' 1 > £101131x1 ) לקדם את עסקי 
השעשועים בלונדון ע״י הקמת אגודה להפקת אופרטות של גילברט 
ום׳ באולם ה״אופרה קומיק״. ב 1881 הפך קארט את האגודה לתי¬ 
אטרון פרטי באולם שכונה על־ידיו "סאבוי", ובכך טבע את המונח 
"אופרת סאבוי". ם׳ היה מייצגה המובהק של האופרטה באנגליה 
הוויקטוריאנית, ופעילותו בתחום זה מקבילה לפעילותם של יוהן 
שטראוס הבן (ע״ע) בווינה ושל דק אופנבך (ע״ע) בפאריס. 

\ 1956 ,\ 800 . 3 1 ) 361 01117661 786 ,ץ 11 ג 8 . 0 

סל י ון, ל 1 א י 0 1 " 11 !ל י — 1611X1 311111X811 ־ 1 001115 — ( 1856 — 
1924 ), ארדיכל ותאורטיקן־ארדיכלות אמריקני. ס׳ למד 
באה״ב ובפאריס ( 1874 ). ב 1879 הצטרף אל הארדיכל דנקמר אדלר 




87 


©לידן, לואיס הנרי — סליטר, קלאוס 


88 


(ע״ע), והיה שותף פעיל 
שלו בשנים 1881 — 1895 . 

פ. ל. ריט (ע״ע) נמנה 
עם תלמידיו. — ס׳ היה 
ממבשרי הסיגנון החדיש 
בארדיכלות, שבא לידי 
ביטוי בבניין־המשרדים 
רב־הקומות וגורד־השח־ 

קים. בעל שלד־הפלדה. 

תרומתו החשובה היתה 
עיצוב "הקליפה" של 
בניינים אלה, בזיקה 
מופגנת לשלד הפנימי. 

בחיבורו 1611 ז £3 ז £16 !ז £1 
עסגזססומשס 306 £6063:100 , 6 ז 0 ז:> 6 :) 111 :>־ 1 .£. מס 01315 ("שיחת פעו¬ 
טות על ארדיכלות, חינוך ודמוקראטיה״), 1901 , תבע אמנם ס׳ להח¬ 
רים, זמנית לפחות, את העיטור, כנוגד את הפונקציה של הבניין, 
אעפ״כ נשאר נאמן לו עד סוף ימיו והשתמש בו כחלק בלתי נפרד של 
הבניין, ואף נטה לסלסל בו עד כדי התקרבות אל "האמנות החדשה" 
(ס 63 ז\ 00 א 1 :^). מבגייניו החשובים: "בניין האודיטוריום", שיקאגו 
( 1886 — 1889 ); בניין זו 1 §״^מ 31 ^ץ, סינט לואיס ( 1890 ); "בניין- 
התחבורה״ ( £0116108 מ 110 ב!ז 0 ק 5 מ 3 ז 7 ; 1893 ), לתערוכה העולמית 
בשיקאג( (ר׳ תם׳: כר׳ ז׳, עמ ׳ 150 ). ב 1899 — 1904 עיצב בשיקאגו 
את בניין בית-המסחר הגדול ::ססצ 1:16 ? 03:500 . כמו־כן עוצב בידי 
ם׳, יחד עם אדלר, בניין בית-הכנסת "אנשי מעריב", בשיקאגו, 
ב 1890/1 . — מבין כתביו: 1663 30 0£ ץו 1 ק 2 ז 108 נ 1 ס]ס\ 1 11£ ז 
(״האוטוביוגראפיה של רעיון״), 1924 . 

. 1962 2 ,. 5 .״ 1 . 14 ; 1960 ,. 5 .״ 1 ,ודי\ 0 ־ 81 ־ו 51 ט 8 

א. רו. 

סליחות, פיוטים ותפלות (ע״ע) של ודד (ע״ע) חטאים ובקשת 
סליחה ורחמים מאת ה׳. הסליחה על חטא (ע״ע, עמ ׳ 277/8 ) 

היא ממדותיו של ה׳ (שבד לב, יד; בנד יד, יז—כ, ועוד), ונביאים 
ומלכים התפללו על הסליחה (ענד ז, ב! דג׳ ט; מל״א ח, לו; תה׳ 
כה, יא). ברכה מיוחדת שתכנה בקשת סליחה נתקנה בתפלת י״ח 
ונהגו לשלב בה את סדר הם/ אך אח״כ קבעו את מקומו אחרי 
תפילת י״ח. גרעינו של הסדר הם פסוקי ״ 13 מדות" (שט׳ לד, ה—ז), 
ודבר זה נזכר לראשונה בתדבא״ז (כ״ג). לגרעין זה (ר״ה י״ז, ע״ב; 
ועוד) צורפו אח״כ פסוקים מתאימים אחרים׳ בעיקר של ימי תענית. 
ם׳ נאמרות בד״כ בימי שני וחמישי, אך רק בציבור. הגאונים קבעו 
מעמד מיוחד לאמירת ס׳ ב״עשרת ימי תשובה" שבין ראש השנה 
ויום כפור, ובימיהם נתגבשה מסגרת נוסח הם׳, מאוחר יותר נתפשט 
המנהג באשכנז גם לשבוע שחל בו ר״ה (ולפעמים גם לשבוע 
שלפניו) ובקהילות המזרח — מכ״ה, או אף מא׳, באלול. מהמאה 
ה 9 שולבו בין פסוקי הם׳ פיוטים, שנכתבו בנפרד ונאמרו לפי 
בחירת החזן. פיוטי הם׳, שנכתבו ע״י פייטנים מפורסמים ובעלי 
הלכה גדולים במשך כ 700 שנה, מהווים ענף פורה ביותר וותיק 
מאוד בספרות הפיוט העברי — ועל כך ע״ע פיוט. במאה ה 15 
חולקו פיוטי הס׳ באשכנז לימים השונים ושולבו בהם גם פיוטים 
מקומיים, וכך נוצרו מנהגים רבים. מועדים קבועים אחרים שאומרים 
בהם סדר ס׳ ארוך ומפויט הם ימי התענית (ע״ע) לסוגיהם (השד 
משג׳ תע׳ ב׳, א—ד), אולם כיום מקובלות בעיקר הם׳ הקשורות 
בימים הנוראים, שאמירתן בציבור, בנוסח קבוע ובנעימה קבועה, 
מציינת את כניסתם של "ימי הדין". 

המסגרת הקבועה לסדר הס׳ ל״ימים הנוראים" צוללת בחלקה 
הראשון אמירת "אשרי" ו״תהלה לדוד", חצי קדיש, לקט פסוקי 
מקרא, 13 מדות ופתיחה להן ("אל ארך אפים"). החלק השני מורכב 


מפיוטי ם׳ כנ״ל, שלפניהם פסוקים אחדים ואחריהם 13 מדות עם 
הפתיחה "אל מלך יושב על כסא רחמים". החלק השלישי פותח 
בלקט פסוקי רחמים וגאולה, ממשיך בוידוי ומסיים בכמה ליטאניות 
("עננו", "אל רחום שמך" וכד) ובתחנון. בכל מעמד ס׳ משולב 
לפחות פיוט אחד שיש לו פזמון חוזר, והוא נקרא לסירוגין ע״י 
החזן והקהל. 

הם׳ נדפסו פעמים רבות מאוד, כמנהגי המקומות השונים, ועם 
פירושים שונים, ארוכים או קצרים. הפירוש הקדום ביותר הוא זה 
שנכתב במאה הי״ג כנספח לפירוש שבמחזור נירנברג (עדיין לא 
נדפס). גם פרשנות הפיוט ביה״ב טיפלה בם׳, ובידנו נמצא כעת 
ספר "ערוגת הבושם" לר׳ אברהם בר׳ עזריאל, שיצא לאור במהדורה 
בקרתית ע״י א. א. אורבך (א׳—ד , ; תרצ״ט—תשכ״ה). הפירוש 
האחרון והנפוץ ביותר בספרי הם׳ (נוסח אשכנז) הוא "מטה לד" 
לר׳ איזה בר׳ יחיאל מיכל ממיכיילישוק (לראשונה: תקפ״ו). 
בתשכ״ה נתפרסמה ע״י ד. גולדשמידט מהדורה מדעית של סדר הם׳ 
בשני ספרים, האחד "כמנהג ליטא" והאחר "כמנהג פולין", עם מבוא 
ופירוש מלא. יע. או. 

סליטר, קלאוס — ז 6 ז $10 ( 01365 ) 0305 — ( 1340/50 ?, 
הארלם — 1406 ?, דיז׳ון), פסל בן ארצות־השפלה. ם׳ פעל 
בבריסל החל ב 1379/80 , אך יצירות ראשונות אלה אבדו, כפי 
הנראה. ב 1385 הצטרף לסדנתו של הפסל ז׳אן דה מארויל 
( 13:016 \) בדיז׳ון ואחרי מותו של זה, ב 1389 , ירש את מקומו 
כפסל ראשי לפילים האמיץ, דוכס בורגונדיה. יצירתו הגדולה הרא¬ 
שונה, שבה התחיל, כפי הנראה, קודמו, ב 1385/6 , היה עיטורו של 
שער המנזר הקארתוסי שאנמול ( 101 חקבת 013 ) שעל-יד דיז׳ון, 
בפסליהם של הדוכס ואשתו, פטרוניהם הקדושים והבתולה עם בנה 
( 1391 — 1396/7 ). היצירה הגדולה השניה, "באר־משה", היא כולה 
של ם׳; זהו עיטור פיסולי מעל לפתח באר המנזר הנ״ל, המורכב 
מששה פסלים בגודל טבעי של "נביאי הברית הישנה",— משה, דוד, 
דניאל, זכריה, ירמיהו, ישעיהו, ומ״מעמד הגלגלתא", אשר בו שרד 
רק חלק מהצלוב ( 1395 ; היום במוזיאון דיז׳ון). מפעלו האחרון של 
ם׳ היה קבר הדוכס (התחיל בביצועו קודמו, ב 1384 , והשלימו 
יורשו, קלאום דה ורות [^ז ¥6 ץ], ב 1410/11 ). בבסיס הקבר, מתחת 
לדמותו השוכבת של הדוכס, מתוארת פמליית האבלים שהפכה להיות 
נוסחה מקובלת בפיסול הקבורה הבורגונדי. — ם׳ נמנה עם גדולי 
הפסלים של אירופה הצפונית בדות. פסליו סוטים ממסורת הסיגנון 
הגותי המאוחר: הם מצטיינים בסיגנונם האישי, במבנה מלא ומוצק, 
בראליזם מודגש, מעמיק וחודר, ומבשרים את אמנותם של ציירי 
ארצות־השפלה בשליש השני של המאה ה 15 . 

) 011 ) 11 יי,',/,.״/'/ /:'״ //'׳/// . 5 , ״ 011 ,־-זסז' 1 ' . 0 

; 1936 .. 5 . 0 , 1 [: £11 ז< 1361 ; 1932 , 1-11 . 1¥ א !) 1 

. 1951 . 0 ,!;!׳״ס . 13 




מ. ם 5 יטר; באר״משה 




89 


סלייס, חקים — סלימאן 


90 


סליים, חקים, ע״ע פתקים. 

סלים שמם של 3 שלטאנים עותמנים. 1 ) ם׳ 1 יווז 

("האכזר־הנערץ"; 1470 — 1520 , שלט מ 1512 ), עלה לשלטון 
בהדיחו את אביו, באיזיד 11 (ע״ע). ם׳ שאף להכניע תחתיו את 
המעצמות המוסלמיות השכנות, הצפוים־השיעים בפרס והממלוכים 
(ע״ע) במצרים וסוריה. בראשית מלכותו ערך טבח בשיעים שבתור¬ 
כיה ואסר רבבות מהם. ב 1514 יצא למלחמה בפרס, הביס את 
אסמאעיל שאה וכבש את תבריז הבירה. אולם הוא פינה את פרם, 
וכבש את אזורי הכורדים ואת הנסיכות התורבמנית ד׳ו־אל־קדר 
(בפרת העילי), שהיתר. מדינת־חיץ בין העותמנים לממלוכים; 
ב 1516 יצא למלחמה בממלוכים, ניצחם בקרב ליד מרג׳־דאבק 
(מצפון לחלב) וכבש את סוריה וא״י. בראשית 1517 חצה את סיני, 
הביס שנית את הממלוכים ליד רידאניה וכבש את קאהיר. סוריה 
ומצרים היו לפרובינציות של העותמנים. שליט חג׳אז, ברכאת 11 , 
וח׳יר, הבי של אלג׳יריה, הביעו את כניעתם לס׳ ונאמנותם לו, 
והשלטאן קיבל את התואר "משרת המקומות הקדושים" (־* 1 ע ^ 
1 (^_ 1 ב 01 ). — אין יסוד לדעה, כאילו נטל ס׳ לעצמו את 
תואר הח׳ליף מידי אחרון הח׳ליפים העבאסים. 

יחסו של ם׳ ליהודים היה טוב, בעיקר לגולי־ספרד שהתיישבו 
בממלכתו, ונראה שיחם זה נבע במידה רבה מתרומת היהודים 
לפיתוח נשק חם, שבאמצעותו ניצח ס׳ את הפרסים והממלוכים. 
רופאיו הפרטיים היו יוסף המון ובנו יצחק חמיו (ע״ע). 

2 ) ם׳ 11 מסט (״ההולל״; 1524 — 1574 , שלט מ 1566 ), בנו של 
סלימאן 1 . ם׳ היה עצלן, הולל ושיכור, ובימיו גדלה מאוד השפעת 
ההרמון. ס׳ מיעט להתערב בענייני השלטון, ויזם רק את המלחמה 
בונציה לכיבוש קפריסין ( 1570/1 ). בעקבות הכיבוש נחל צי העות- 
מנים מפלה חמורה בקרב לפנטו (ע״ע), ומעמדם בים התיכון נפגע, 
אך העותמנים חזרו וכבשו את תוניסיה מידי הספרדים ( 1574 ). 

ענייני השלטון היו בידי הווזיר הגדול מוחמד סוקולי. הוא ביסס 
את שליטת העותמניס בתימן ובפתח ים־סוף; דבר לא יצא מתכניו¬ 
תיו לכרות תעלה לקשר ים זה עם הים התיכון ותעלה בין הוולגה 
לדון (כדי לתקוף את פרם מהים הכספי). תכנית אחרונה זו סוכלה 
בידי הרוסים, שהדפו את העותמנים מאסטרחן. בימי ם׳ היתה 
השפעה רבה לדון יוסף נשיא (ע״ע), ויוסף המון (ע״ע [ 3 ]) היה 
רופא השלטאן. 

3 ) ם׳ 111 ( 1761 — 1808 ! שלט 1789 — 1807 ), בנו של מצטפא 111 
(ע״ע), עלה לשלטון במות דודו עבד־אל־חמיד 1 , בעיצומה של 
המלחמה באוסטריה ורוסיה. העותמנים נחלו מפלות כבדות במלחמה 
ובשלום יאסי ( 1792 ) הכירו בדניסטר בגבולם עם רוסיה. השלום 
אפשר לס/ ראשון השלטאנים המתקנים, להגשים את תכניותיו 
לתיקון המדינה. הוא נהג זהירות, וביקש מראשי המדינה הצעות 
לתיקון המצב; רובם המליצו לשוב לסדרי-השלטון בימי הזוהר של 
הקיסרות. ס׳ החל לפעול תוך גיבוש הכוחות המעטים שנטו לתיקו¬ 
נים: הוא הנהיג תיקונים במנהל, בעיקר בענייני־הכספים, והחרים 
אחוזות רבות מבעלים שלא מילאו את חובותיהם הצבאיות. עיקר 
תיקוניו היו בתחום הצבאי, ובהם דבק השם שניתן לתיקוניו, "נזאם 
ג׳דיד" (הארגון החדש). ם׳ גייס קצינים זרים, בעיקר צרפתים, והחל 
להקים יחידות־צבא חדשות במתכונת אירופית. אנשי הדת והכוחות 
המסרתיים בצבא, כגון העיצ׳רים (ע״ע), התנגדו לתיקוניו בכל 
תוקף. בינתיים תמו ימי השלום, עם פלישת נפוליון בונאפארט 
למצרים ( 1798 ), וס׳ נאלץ להיעזר בבריטים בהגנת עכו ובמלחמה 
במצרים, וברוסים — במלחמה נגד הצרפתים באיים היוניים (ע״ע), 
ב 1804 פתחו הקרבים במרד, ואחריהם מרדו נסיכויות הדאנובה, 
וב 1806 נתחדשה המלחמה נגד רוסיה. 


המשכת התיקונים בצבא הצריכה גיוס כל משאבי הכלכלה והטלת 
מסים כבדים. דבר זה חיזק את ידי המתנגדים לתיקונים. ב 1807 
זכה ס׳ בנצחונות מחוץ, בסלקו את צי בריטניה מים מרמרה ובנצחו 
את הבריטים שפלשו למצרים; אעפ״ב פרץ מרד נגדו, ולמרות 
נכונותו להסתלק מכל תיקוניו, הודח, בעזרת השיח׳ אל-אסלאם. הוא 
נעצר בארמון, וב 1808 , כשניסו תומכיו להחזירו לשלטון, נרצח 
בפקודת מצטפא 7 \ 1 (ע״ע). 

■ 1 ) 1 ) 71 ) 1 )■ 1 !ק 71 /£ 171 ) 1 ( 01101 ? 13 7 11 111111 018 71 ) 1/1/0 ) 8 ,¥\בו 1 § .( . 5 
. 1971 , 1789-1807 : 111 1 ( 117 ) 5 111 ) 51111 



סלימאז 1 , הטחויןס 

\־ 


אר. שם. 

סלימאן (״ 4 ~ 1 0 ), שמם של כמה שלטאנים עותמנים. הראשון 
בהם. בנו של באיזיד 1 (ע״ע),'ששלט ב 1403 — 1411 ונוצח 
בידי אחיו מחמד 1 (ע״ע), אינו נחשב לחוקי. 

1 ) ם׳ 1 (או 11 ) קאנוני ("המחוקק") או (בפי האירופים) 
״המפואר״ ( 1496 — 1566 ; שלט מ 1520 ), מגדולי השלטאנים העותט־ 
נים ושליט קיסרותם בשיאה. ס׳ היה בנו היחיד של סלים 1 . ימי־ 
שלטונו הארוכים היו רצופים מל¬ 
חמות, ום׳ ערך 13 מסעות, 10 
באירופה ו 3 במזרח. ב! 1521 כבש 
את בלגראד, וב 1522 כבש את 
רודוס מידי היוהניטים (ע״ע). 
בקרב מוחץ׳ ( 29.8.1526 ) הביס 
ס׳ כליל את ההונגרים, ומלכם, 
ליוש 11 (ע״ע), נספה. כשהכריזו 
ההונגרים את פרדיננד 1 (ע״ע) 
מבית־האבסבורג למלכם, עלה ס׳ 
על וינה ( 1529 ), אך לא הצליח 
לכבשה. המערכה עם אוסטריה 
נמשכה לסירוגין כל ימי ם׳. צפון 
הונגריה ומערבה נשארו בידי 
ההאבסבורגים; מרכזה היה בידי 
התורכים, וטרנסילווניה היתה לנסיכות־חסות שלהם. במזרח ניהל 
ס׳ מלחמות בפרסים וכבש מידם את סביבות ארזוחם, מזרח אסיה 
הקטנה, סביבות ימת־ואן, עראק וחופיו המערביים של המפרץ 
הפרסי. ב 1555 נחתם שלום אמסיה בין העותמנים לפרסים, ובו 
הוכרו כיבושים אלה. הים השחור הפך כמעט לימה תורכית, עם 
כיבוש שטחים בקווקאז וכיבוש השטח שבין הדניסטר לדגיפר, 
בצפון־מערב ים זה. גם בים־סוף ובערב הרחיב ם׳ את שטחי 
הקיסרות, כבש מאחזים בחופי מזרח־אפריקה ושטחים נרחבים 
בסודאן, אך במאבק הימי עם הפורטוגלים באוקיאנוס ההודי ובמפרץ 
הפרסי ניצחו הפורטוגלים ושלטו בנקודות־מפתח במזרח־אפריקה, 
דרום־ערב והמפרץ הפרסי. סחר התבלין מהמזרח לאירופה עבר 
אחרי נצחון הפורטוגלים סביב כף התקווה הטובה, וכלכלת מצרים 
וסוריה נפגעה מכך. בים התיכון התחזק מאוד כוחם הימי של 
העותמנים, עם כיבוש רודוס, הידוק הקשרים עם שודדי־הים בצפון־ 
אפריקה ושילובם בצי העותמני והשתלטות התורכים על לוב. ב 1538 
ניצח האדמיראל העותמני ח׳יר (ע״ע) אל־דין ברברוסה בקרב פרוסה 
( 623 ע 6 ז?; לא הרחק מקורפו) את ציי .ונציה, מדינת־האפיפיור, 
ספרד, פורטוגל ואבירי־מלטה, בפיקודו של אנדראה דוריה (ע״ע). 
מסע הספרדים לכיבוש האי ג׳רבה נהדף ( 1560 ), אך נסיון העותמנים 
לכבוש את מלטה נכשל ( 1565 ). 

ס׳ ניצל לטובתו את המאבקים באירופה, במיוחד את המאבק 
בין צרפת להאבסבורגים, וב 1534/5 חתם על הסכם עם פרנסוא 1 
מלך צרפת, ולפיו ניתנו זכויות מיוחדות לנתיני צרפת בתורכיה 
ולנתיני הקיסרות העותמנית בצרפת. — וע״ע"קפיטולציות. 

במדיניות־הפנים שקד ם׳ על ענייני-חקיקה ופרסם קבצי חוקים 


91 


סלימאן — פליצילית, חמצה 


92 


(קאנון נאמה), וכך קנה 
לו את כינויו "המחוקק", 

חוקים אלה עסקו במיני 
הל, ובכלל זה המינהל 
המשפטי־חינוכי האס¬ 
לאמי והסדרת ענייני ה¬ 
שיטה הפאודאלית העו־ 

תמנית. הוא הקיף עצמו 
כמשפטנים, משוררים 
וארדיכלים, כגון מימאר 
סינאן, גדול האדריכלים 
התורכים, ופאר מלכותו ונדיבותו הקנו לו, בפי האירופים, את הכינוי 
0 :> 3£01£1 מ 111 ("המפואר"). אנדראה נאוגרו, בן ונציה, אמר על ם/ 
שמימיו לא עשה עוול, אם אך היו כל העובדות ידועות לו. אולם 
בימיו החלו מתגלים סימני-התפוררות בממשל: ס׳ התרחק מישיבות 
״הדיואך (מועצת־השלטון); גברה השפעת ההרמון, ואשתו האהובה, 
רוקסלאנה, הרבתה בתככים, ושנים מבני ס/ מוצטפא ובאיזיד, מרדו 
בו והוצאו להורג; ובמיוחד, הונהגה שיטת האלתזאם — החכרת 
המסים והמכסים, וזו הפכה במהרה לעושק הנתינים, בייחוד 
האיכרים. 

ימי מלכותו של ם׳ היו תקופת־זוהר גם ליהודים. ם , נעזר 
בהם, כגון בדון יוסף נשיא (ע״ע), שלו העניק ס׳ את טבריה. 
ב 1537 — 1541 תיקן ם׳ את חומות ירושלים ושעריה ושיפצם, שיקם 
את המצודה ("מגדל-דוד") ותיקן והרחיב את אמת-המים מבריכות־ 
שלמה לעיר. דוקסלאנה אשתו בנתה בירושלים מוסדות־צדקה לתל¬ 
מידי המדרסות. — וע״ע א״י, עמ׳ 486 — 488 ; ירושלים, עמ׳ 270/71 . 

. 1944 1116 . 5 ,ח 3 וח 1 ז־ 1€1 ל! . 8 .^ 1 

2 ) ם׳ ח (או 111 ; 1642 — 1691 , שלט ב 1687 ), ירש את אחיו 
מחמד ז\ 1 (ע״ע). ם׳ לא יכול היה להשתלט על בעיותיה החמורות 
של הקיסרות, בעקבות המפלות הקשות שהנחילו לה האוסטרים, 
והמהומות הפנימיות, ובכלל זה מרד היניצ׳רים, שפרצו כתוצאה 
ממפלות אלו. הוא מינה את מצטפא קפרילי (ע״ע) לווזיר גדול, 
והעניק לו סמכויות מלאות להתגבר על המשבר. הווזיר הגדול הנהיג 
תיהונים רבים במינהל, בצבא ובמעמד הנתינים הנוצרים, חיזק את 
הקיסרות, וב 1690 נכבשה בלגרד חזרה מידי האוסטרים. 

אר. שם. 

נ£לין, לואי פח־ינן — 061106 6101103011 ? 01115 ^ 1 ; פסידונים 
של לואי פרדינן אוגיסט דטוש [ 06510061165 ] — ( 1894 , 

קורבוואה [ליד פאריס] — 1961 , פאריס), סופר צרפתי. ם/ בן 
למשפחה עניה, בתום לימודיו בביה״ס היסודי היה לשוליה. ב 1912 
התנדב לשירות צבאי ונפצע ב 1914 . ב 1924 הוסמך לרפואה. בעת 
כיבושה של צרפת תמך בשיתוף־פעולה עם הגרמנים; הוא ברח 
לגרמניה ב 1944 , ואח״ב לדניה, ושם נאסר למשך 18 חדשים. בצרפת 
נדון, שלא בפניו, לשנת־מאסר אחת על בגידה. ב 1951 שב לארצו. — 
הרומאן 0011 13 16 > זטסי) 30 6 § 3 ץ 7 0 \ (״מסע לקץ הלילה״), 1932 , 
שהוא תעודה חברתית יותר מאשר רומאן, עורר רגשות תדהמה 
והזדעזעות, אך גם התפעלות. בסיפור רווי האנושיות מחלחלים חיי- 
הדלות והעוני, בעולם של יאוש, כיעור ואופל, המענה והמעונה, ו- 
"המתקדם יותר ויותר לתוך הלילה". הוא חודר, בכנות הקרובה לצי¬ 
ניות, לשפל ישות האדם, לתוך עולם שורץ יצורים, שבו אין עוד מקום 
לרגשות, עולם שקיומו נעלם עד כה מתודעת בני־האדם. — ב 1936 
הופיע ספרו השני, מעין רומאן אוטוביוגראפי, ] 01:6011 101-13 !? ("מות 
בהקפה"), המציאות ההיסטורית שעליה הוא מתבסס, משנה צורה 
והופכת לסיפור דמיוני, שהוא לגבי ס׳ אמיתי מן המציאות עצמה. — 
הרומאנים שכתב אחרי מלה,״ע 11 רמתם נמוכה משני ספריו הרא¬ 
שונים. 



כתובת מ 1338 מעל שער יפו בירושלים 
המוקדשת לסלימאו ז (צילום ו. בראו!) 


סרטר (ע״ע) ואחרים הושפעו מן הטכניקה של כתיבתו, מלשונו, 
המיוחדת לו: סיגנון נמרץ, תקיף ופוגע. 

האנטישמיות החריפה של ס , , שהיא תופעה החורגת מתחומו 
הספרותי, באה לידי ביטוי במספר יצירותיו ומהווה חלק מראיית־ 
העולם שלו — ראיית השנאה והתיעוב. 

, 6 ותמ 01 ז 4 ת 3 ע .? ; 1962 ,. 0 .'•/ ״ 1 66 ׳ 1 נ> צ 1 <ן 17 גמע/ }< 0 !ו 1 -ו 1 ה£ , 011161 ? . 8 
. 1966 , 1 7 46 14 ,צנזס!! 46 .כז ; 1963 ,. 0 .ת."! 

ד. א. ד. 

סליצילית, חמצה (מ ^ 531 = ערבה), חומצה אורגנית ארומטית 
— אורתו ז הידרוכ 0 י חומצה בנזואית. גבישים קטנים לבנים, 

מסיסים במקצת במים (גר׳ אחד נמס ב 460 מ״ל מים קרים וב 15 
מ״ל מים רותחים) ומסיסים היטב בכוהל אצטון ואתר. נקודת התכה 
״ 157 —״ 159 ! בחימום מהיר מתפרקת.ח״ס לפנול ול 2 ס 0 . ח״ס נקיה 
מצויה בטבע בפרחי העוקצנית (ב 36 ז 1 <ן 5 ) ואסטרים ונגזרות שלה 
מצויים בצמחים רבים — בעיקר באברש (מתיל־סאליצילאט) ובק¬ 
ליפת עץ הערבה (סאליצין). בתעשיה מכינים ח״ס על ידי הפעלת 
2 כ>כ> בלחץ על פנולאט הנתרן. שימושי ח״ס: חומר שימור למזונות 
(אסור בכמה ארצות), הכנת סאליצילאטים, ייצור חמרי צבע וכך- 
אגנט מעבדה. אולם, עיקר חשיבותה של ח״ס, ובייחוד של נגזרותיה, 
— בפעילותן הפיסיולוגית ומכאן שימושן הרפואי. ח״ס עצמה 
משמשת כחומר מונע דלקת ואנטיספטי לשימוש מקומי והיא נכללת 
(בריכוז 2% — 20% ) בכוהל רפואי, משחות, אבקות וכר. 

מנגזרותיה חשוב ביותר האספירין (אצטיל — ח״ס) — הת¬ 
רופה הנצרכת ביותר בעולם. ייצור האספירין בשנות השישים 
באה״ב בלבד הגיע לב 15,000 טון בשנה. הוא משמש להרגעת כא¬ 
בים, להורדת חום ולדיכוי תופעות דלקתיות, בעיקר ראומטיות. 
מחקרים שנערכו כדי להבהיר את דרכי פעילותו של האספירין 
בגוף הביאו למספר הנחות: 1 ) היותו כלאט (ע״ע כימיה, עמ׳ 752 ) 



תולדות החומצה הסליצילית ושימושיה! 



93 


סליצילית, חמצה — סלמונייס 


94 


הקושר ומנטרל המרים מזיקים. 2 ) פעילותו כאנטגוניסט לחמרים 
כגון בראדיקינין המשתחררים מן הרקמות בדומה להיסטמין (ע״ע) 
במצבי דחק שונים. 3 ) מיתון פעילותם של פרוסטאגלאנדינים — 
הורמונים רקמתיים המשתתפים. בין השאר, בתהליכי דלקת. לגבי 
פעילותו בדיכוי דלקת התברר כי השפעתו בהשפעת סאליצילאטים 
אתרים, כלומר הוא משפיע לאחר הידרוליזה והפיכה לח״ס, אולם יחד 
עם זאת הוברר שפעילויות אחרות שלו כגון הרגעת כאבים מחייבות 
השארות המולקולה כמות שהיא.— מאחר שהאספירין הוא חומצי, 
הריהו גורם לפעמים לחומציות־יתר של הקיבה ולנזק, ולכן משתמ¬ 
שים לעתים במלחי נתרן וסידן שלו, או מערבים אותו בבופרים — 
כדי למנוע תופעה זו. בין הנגזרות האחרות של ח״ס המשמשות 
ברפואה: מתיל־סאליצילאט, לשאיפה — להקלת נזלת — ולמריחה 
כנגד כאבים ראומטיים; סאליצין, שהוא גליקוזיד של כוהל סאלי- 
צילי, כחומר־הרגעה; סאליציל־אניליד, כתרופה מקומית למחלות 
פטרייתיות של העור. 

מג. ר. 

סלילי, א 3 טונ י ו — 1 ־ 531161 1101110 !\׳. — ( 1750 , לנינר — 1825 , 
וינה), מלחין, יליד איטליה. הגיע לווינה ב 1766 . ב 1770 
הלחין את האופרה הקומית הראשונה שלו. ב 1774 מונה מלחין־ 
החצר של הקיסר יחף, וב 1788 — מנצח־החצר. בשנים 1766 — 1790 
היה מנהל האופרה. ס׳ הלחין אופרות רבות בשביל בתי־האופרה של 
ונציה, מילאנו, רומא, וינה, שנברון, פאריס וטריסטד, — לתמלילים 
איטלקיים, גרמניים וצרפתיים. החל ב 1804 כתב בעיקר מוסיקה 
כנסייתית וכליית. ס׳ עסק הרבה בהוראה (מתלמידיו — בטהובן, 
שוברט וליסט) ותרם להקמת הקונסרווטוריון בווינה ( 1817 ). ס׳ 
זכור גם עקב התככים שזמם נגד מוצרט בחצר הקיסר. 

סלם, במוסיקה, ע״ע טונים, מערכות ה־ עט׳ 470 — 473 . 

סלם, שרו* קרפי״ר — 0 ־ 5111131 10 תת 00 3 ־ 531 —( 1592 , ונציה — 
1641 , שם), משוררת יהודית איטלקית. ם׳ הי תה בת למש¬ 
פחה אמידה שתמכה בר׳ יהודה אריה מודנה (ע״ע), ב 1614 נישאה 
ליעקב ם/ מנכבדי קהילת ונציה, וביתה היה בית-ועד למלומדים 
יהודים ונוצרים. — ם׳ נתפרסמה בשל הסונטות והמכתבים שהחליפה 
(בשנים 1618 — 1622 ) עם האציל-המשורר בן ג׳נובה, אנסאלדו צ׳בה 
( 0653 ). התכתבות זו, שהיתה בעלת אופי ספרותי מובהק — מעין 
משחק־אהבה אפלטוני בטעם התקופה — התחילה לאחר שצ׳בה פרסם, 
ב 1615 וב 1616 , את הפואמה "המלכה אסתר". ם׳ שיבחה אותו על 
בחירת הנושא ואף הצהירה על אהבתה הרוחנית אליו. בתשובותיו 
הילל צ׳בה את המשוררת ש״על־אף היותה יהודיה" גילחה בכתיבתה 
חינוך הומאניסטי מושלם וטוהר־גפש. אולם כוונתו העיקרית היתה 
להביאה לידי שמד. ערב מותו פרסם את המכתבים ואת השירים 
שכתב אל ם' (. 8 .ס . 5 3 106 ־ $01 , 0653 (> 1 ) 1 ג 5 ח\/ 31 > 6 ־ 53 1x1X61 
1623 , 13 ־ 001 15.010010 0 ־ 131 ^ 3 36111031:6 6 ). בפרסום זה הושמטו 
מכתביה של ם/ אולי מפחד התערבות האינקוויזיציה. — ב 1621 
נכתב נגד ס׳ כתב־פלסתר, בידי באלדאסאר בוניפאצ׳ו, על־שום 
היותה כופרת באמונת נצחיות־הנפש. ס׳ השיבה במניפסט פומבי 
חריף, שופע חוש־הומור, ובשתי סונטות. — ר' יהודה אריה מומה 
הקדיש לס' את העיבוד האיטלקי של הטרגדיה "אסתר", פרי עטו 
של שלמה אוסקה ( 116 !> 0$ ). הוא אף חיבר את הציון שעל מצבתה. 
קובץ סונטות שלה פורסם ב 1887 . 

( 7 ( 67 /(! 16 ( 1 ( 67 ^ 56 ( 671 ( 101 * ( 1 € 1 ! 56 ( 116 ; 67 ( 1 * 6 116 ^ € 11 $  0115 

; 1877 , 6616 ( 5 011 6 ( 1111 ( 6 ( 167011 ( 11116 ,." 5 . 2 > . 5 , 1 ) 1 ז \ 03 .£ 

; 1954 , 448 ־ 436 , 11 , 611675 ! 1 ( 611115 [ / 0 1 ( 1605111 '!' ^ י(. 601 ) ־ 161 ( £01 .£ 
, 1959 , 57/8 , 015501166 ( 8 . 61 16 ( 1 ( 11 5 ( 611 [ 16 ( 7 , £01:11 . 0 

י. ב. ס. 


סלמון בן ירחם ( 910 [?], בגדאד או א״י — 960 [?], חלב), חכם 
קראי.' בנעוריו למד במצרים. ב 940 לערך השתקע בירושלים 
והצטרף לחבורת אבלי ציון (ע״ע). בסוף ימיו עבר לחלב, ובמאה 
ה 15 היה עדיין קברו שם ידוע. האגדה הקראית, לפיה היה רס״ג 
תלמידו של ס׳, מופרכת, כיוון שרס״ג היה זקן ממנו ומת כ 20 שנה 
לפניו, אולם השנאה האישית הגדולה ביניהם, שנתבטאה בפולמוסו 
של ם/ מרמזת כי השניים התנגשו פנים אל פנים. חיבורו העיקרי, 
ספר "מלחמות ה׳", פולמוס אנטי־רבני חריף, כתוב בחרוזים, ומכוון 
נגד רס״ג אישית, נכתב ערבית ועברית, אך נשתמר רק בנוסח 
העברי (י״ל ע״י י. דודזון, תרצ״ד), ס׳ פירש (בערבית) אחדים 
מספרי התנ״ך(פירושו לרות פורסם בספר־הזכרון לפוזננסקי, תרפ״ז, 
וחלקים מפירושו לתהלים ולאיכר, — ב 011 [, 1944 ו 1956 ). ס׳ הת¬ 
נגד בתוקף לכל התעסקות בפילוסופיה. כתביו מגלים בקיאות בגאו־ 
גרפיה של א״י ובטופוגרפיה של ירושלים. 

ש. פינסקער, לקוסי קדמוניות (מפתח, בערכו), תר״ך: י. דודזון, מבוא 
לספר ״מלחמות ה״/ תרצ״ד ? ?( 1/6707 ! 070116 > 1 16 ( 7 , 1 )!$ת 3 ת 02 ? . 8 

. 0116 76 x 55 ,תו 131 \ .[ ; 1908 , 14 ־ 12 ,( 201 ) 0 (( 1 ) 11 ) 500 / 0 01161115 ^ 0 
, 82 ־ 69 ,?' 1110102 ( 41 070116 }׳( ,ץ 10 ז 61 א .! ; 1935 ,(./י/ 5 ,. 11101 ) 11 , 6165 ) 8/1 
; 1959 ,(.ע. 5 ,. 1001 ) ( 11117 /( %07 <($ ( 1 ( 1701/65 )}! , 1 ־ 01 ) 01 ^ . 2 ; 1952 

. 1971 , £66165105/6 ! 5117 0101/65 }! 01705 /( €077171167 ^ 61 חץ 11 ־ 0111:01 ) 
נבדל מסלומון אטלנטי בגופו הגבוה יותר ולסתותיו חאנקוליות; 
סנפיר השת ארוך יותר ובעל 13 — 19 קרנים רכות: נפוץ בנהרות 
אמריקה ואסיה הצפונית. ידוע בנדידותיו לאוקיאנוס השקט לחפש 
מזון, אולם חוזר למים מתוקים לשם הטלה. הסוג כולל 6 מינים: 
חשיבותו לדיג רבה מאוד והידוג של 1970 הגיע ל 400,000 טון בערך. 

) 11 ' 7 ,־ 11 ) 5711061 ; 1961 2 76711/1 , 015101 ) 1411 . 7 \ . 0 

. 1969 ,)<ן 0 יס £1 11 )י 11 77 011/1 11 ה 11 1 ) 111 81-1111/1 ) 1/1 / 0 ־ 1 ) 17 / 1 ־ 7 

א. ב. ט. 

סלמיס (;> 0 ) 0 גמ 1 > קלב" ,שמה של ההתנגשות הימית, שהכריעה 
את תוצאות' מלחמות יון—פרם. אירעה בסוף ספטמבר 480 
לפסה״נ במצר ס׳, שהוא פתחו המזרחי של מפרץ אלוסיס (ע״ע), 
מערבית לאתונה. באשר לרקע הקרב ע״ע מלחמות יון—פרם, עמ׳ 
646 — 648 . 

תמיסטוקלס (ע״ע) אילץ את הפרסים לתקוף בשני ראשים לעבר 
פתח מצר ס/ כשהאי פסיטאלייה מפריד ביניהם. משעברו את האי, 
בהפליגם במקביל, תוך אי־סדר מסוים, נאלצו הפרסים לפנות 90 0 

מערבה כדי להיכנס 
לתוך מצר ס׳ גופו, ש¬ 
רחבו, בין יבשת אטיקה 
לאי ם׳, היה פחות מ 2 
ק״מ. היוונים עשו עצמם 
נסוגים, ומשנוכחו שה¬ 
פרסים באים אחריהם 
בדחיסות ובערבוביה גד¬ 
לה והולכת- חזרו על 
עקבותיהם. בהיות להם 


עדיפות מספרית בתוך המצר עצמו, בלמו את החלוץ הפרסי, ואחר 
החלו הולמים במרכז הפרסי מאגפו הדרומי. אניות הפרסים תוכננו 
להיצמד לאניות האויב ולהנחית על סיפוניהן חיילים, והן היו מסור־ 
בלות וכבדות־תנועה. אניות היוונים לעומתן היו קלות יותר, מהירות 
ובעלות כושר-תמרון. הן היו מצוידות ב״אילי־נגיחה" בחרטומיהן, 
שבאמצעותם "גילחו" את משוטי האויב, נטלו ממנו את ניידותו, 
ואחר הטביעוהו בנגיחה. אבדות הפרסים בקרב היו קשות, ורוחם 
נשברה. התוצאות של ק״ס היו מכריעות: הצי הפרסי שוב לא 
הופיע במימי יוון. ק״ס נחשב בין הגורליים בהיסטוריה, שכן מנע 
היאחזות מעצמה אסיאנית גדולה ביבשת אירופה. 

סלמנךח־ת, כינוי למשפחות אחדות מסדרת הזנביים (בעלי זנב) 
במחלקת הדוחיים (ע״ע). הם" דומות בצורתן החיצונית 
ללטאות (ע״ע), אך נבדלות מהן בעורן העירום. מהמשפחות הידועות 
יותר: ( 1 ) ס״-ענק ( £136 ״ 1 :> 3 ־ 1 ג 1 :££קץ 0 ), אחת המשפחות הפרימי- 
טיוויות, עמה נמנים: ם׳ של המיסיסיפי (- 311023 01111$ מ 3 זנ 1£01 }ץ 01 
111611515 ) — באה״ב, וסלמנדרת־ענק — ביפאן, הגדולה בכל הדוחיים 
(ע״ע, עט׳ 112 ). גופה מגובשש, ראשה גדול, רגליה קצרות וזנבה 
לחוץ בצדדים. מבלה כל חייה במים. משכנה בפלגים הזורמים בהרים. 
מטילה 70 — 80 ביצים גדולות ( 6 מ״מ) בתוך סרט מקפי הנדבק 
לסלעים. הזכר מפרה אותן ושומר עליהן. הם׳ מאריכה ימים יותר 
מכל הדוחיים ( 60 שנה). היא ניצודה בשל בשרה הטעים. 

( 2 ) אמביסטומיים ( 13£ > 11 ת $£0 ץ( 1 בח.\ 7 ), מפורסמים בשל 
הנאוטניה המופיעה אצל האכסו׳לו׳טל (ע״ע וע״ע גלגול׳ עמ ׳ 747 ). 
( 3 ) סלמנדריים (ע״ע). ( 4 ) ס״ ח סרות־ ריאות (- 1040 ? 
13£ > £1 ת 10 >), המשפחה הגדולה בסדרה: כוללת 26 סוגים: איזור תפוצ־ 
צתם אמריקה. מפורסמים בהיעדר ריאות, ונושמים דרך העור בלבד, 
אע״פ שמרביתם שוכני-יבשה מוחלטים: הם יולדי־חיים או מטילים 
את הביצים במקומות לחים. מינים אחדים הם בעלי זנב מאחז ולשון 
משתרבבת כלשון הזיקית. סוג אחד — סלמנדרת המערות 
( 0$ קז 616 ת 8 ), מצוי באירופה (איטליה). שוכנת במערות לחות בהרים. 

סלמנדךיים ( 136 ) 1 ז 1 זס 5313013 ), משפחת חוליתנים, מסדרת הזג* 
ביים במחלקת הדוחיים (ע״ע), הרבגונית והנפוצה ביותר. 

עמהם נמנים 15 סוגים, הנפוצים באסיה, אירופה, אפריקה הצפונית 
ואמריקה, בין קווי־הרוחב 25 0 —״ 60 , חוץ ממדבריות. מהסימנים האפ־ 
יניים להם: שתי שורות של שיניים בעצם־המחרשה לאורך החך: 
בעמוד השדרה חוליות קעורות מאחור. הזימים קיימים רק בראשנים. 
הפדימיטיוויים שבהם גדולים במידתם, עורם מחוספס, זיזי־הגב 
גבוהים והצלעות ארוכות. בס״ 2 קבוצות: 1 . קבוצה, שבוגריה 
חיים על היבשה בלבד, ונכנסים למים לשם רביה. 2 . טריטונים (ע״ע 
טריטון), המבלים חלק או רוב זמנם במים. מכל קבוצה קיים מין 
אחד בארץ. ( 1 ) מינים חשובים: סלמנדרה מצויה או כתומה 
( 3 ־ 11 ) 53130130 3 ־ 11 > 53130130 ); ארכה 26 0 ״מ: צבעה שחור עם 
כתמים כתומים. גופה משוכבד. רגליה מגושמות וזנבה מעוגל, בערפה 
שתי בלוטות־ארס. שוכנת-הרים (בכרמל, בגליל המערבי והעליון), 
בסביבת מים זורמים. פעילה בלילה. טרפה: שלשולים וחרקים. 
למים היא נכנסת רק לשם רביה. משריצה 30 — 40 ראשנים. מיד 
לאחר ההשרצה חלה ההפריה. אורך חייה עד 25 שנים. קרובה לזו, 
אך קטנה ממנה, היא סלמנדרה שחורה ( 3 ־ 3:1 . 5 ); ארכה 15 
ס״מ; צבעה שחור. שוכנת הרים גבוהים באירופה. יולדת רק 2 ולדות 
מפותחים, המסוגלים להתקיים מיד על היבשה. 

( 2 ) טריטו׳נים. בארץ מצוי טרי טון הפסים ( 0$ ז 1£0 ז 7 
1££3£11$ ע) : ארכו 10 0 ״מ. גבו אפור־חום וגחונו כתום. עם התחלת 
הגשמים הוא מופיע בנחלים ובשלוליות. הזכר עוטה לבוש כלולות: 
צבעו מבריק יותר ולאורך גבו וזנבו מופיעה כרבולת. הוא מפריש 
תיק-זרע שהנקבה קולטת אותו בשפתי-הביב. הנקבה מטילה עשרות 





97 


סלמנדדייס — סלן 


98 


ביצים, כל ביצה לתוך עלה — שהיא מקפלת אותו. הראשנים, כבוג¬ 
רים, ניזונים מבע״ח שבמים. בסוף האביב הם חודרים לאדמה לשנת- 
קיץ. אורך־החיים — עד 25 שנים. הטריטון מצוי בשפלת־החוף 
ובעמקים, אך הוא הולך ונכחד. הסוג כולל מינים רבים באירופה. 
סוג שני, שמגדלים בארץ לשם ניסויים, הוא טרי טון ספרדי 
( 3111 ^ 1616$ ) 0 זט 16 ?); ארכ 1 — עד 23 ם״מ; צבעו אפור־חום. הוא 
נוח לגידול ומתרבה בקלות בשבי. 

תמונות: כרך ר, עמ׳ 216 — 217 ; כרך י״ב, לוח צבעוני בין ד.עמ׳ 
120 — 121 . 

, 01 ^ 40 . .? ; 1934 ,)) 1 ) 1 ) 11110 ) 50.1 ) 1/1 { 0 // 11 ) 110 ) 411 ) ) 7/1 , 1 - 311015 ? . 0 ." 1 .-׳ז 

. 0/711 // 1,11111 , 30 ) 00011 . 0 .1.1 ; 1947 .( 11 ) 111101 ) 111 // ))/ 1 ) 110:111 ) 1 ) ) 71 

{ 1111 / 11 ( 1 ( 1 ( 0 / 1 / 1 ( 170 ( 1 / 1 , 1961; 13. 5(0101(2, 7 ( 1111(111 1 / 111(11111 ( ]( 0 / 1 ( 11 ), 

0(0/7(. 0111(1111111011 11 ( 11 / 7 11 X 0 ( 10(1110 5111)^11/1110(1 ( 1 $. ] 1 . 0 £ 2001 ., 

* 1 \), 1965. 

מ. דו. 

סלמנקה ( 03 .ת 12 מ 13 ב 5 ), עיר בקסטיליה הישנה, מערב ספרד. 

115,000 תוש׳ ( 1970 ). 

ס׳ שוכנת על הגדה הצפונית של נהר טורמס(יובל הדורו [ע״ע]) 

והיא משמשת מרכז שיווק לאיזור חקלאי וצומת תחבורה לכבישים 
ומס״ב המחברים את מערב ספרד עם פורטוגל המרכזית והצפונית. 
ם׳ נודעת בבתיה העתיקים והיפים, הבנויים בעיקר אבן־חול צהובה 
ומשופעים בפיתוחי־אבן ובפסלים. אלו הוקמו במאות 12 — 17 ובעיקר 
עקב פריחת האוניברסיטה שמשכה תלמידים ומלומדים מכל 
רחבי אירופה. האוניברסיטה היא הוותיקה ביותר בספרד (נוסדה 
במאה ה 13 ), ומסונפת לה ספריה גדולה ועתיקה, שבה אוסף חשוב 
של כ״י. בס׳ מספר רב של כנסיות ושתי קתדרלות. הקתדרלה הישנה 
בנויה בסיגנון רומאני מאוחר (מאות 11 — 13 ), הקתדרלה "החדשה" 
בנויה בסיגנון גותי מאוחר (נבנתה במאות 18-17 ). הכיכר המרכזית, 
פלסה מלך. היא מן המפורסמות בספרד. הבניינים הסוגרים עליה מכל 
עבריה בנויים בסיגנון הבארוק הספרדי הגדוש עיטורים וקישוטים. 

היסטוריה. שרידים ארכאולוגיים שנחשפו בם׳ מעידים על 
מצודה במקום לפני 1,000 לפסה״נ. חניבעל כבש את סלמנטיקה, 
ואח״כ היתד. בשלטון הרומאים. במאה ה 6 , לכל המאוחר, היתד. ם׳ 
למושב הגמון. ב 712 כבשוה הערבים, ובמאות 10 — 11 נאבקו עליה 
הנוצרים והערבים. היא יושבה שנית בנוצרים אחרי כיבוש טו׳לדו 
מידי המוסלמים ( 1085 ). חשיבות העיר עלתה עם יסוד האוניברסיטה 
בה, מהראשונות באירופה. זו מילאה תפקיד ראשון במעלה בתולדות 
התרבות בספרד, בדומה לשל הסורבון בפאריס ואוכספורד וקימבריג׳ 
באנגליה. בראשיתה התפרסמה האוניברסיטה בלימוד משפטים, ולא 
בלימוד תאולוגיה, ואח״ב נחשבה למבצר קתולי־שמרני, והליברלים 
שאפו לצמצם את השפעתה. זו הורגשה גם מחוץ לספרד, במיוחד 
באירלנד, שרבים מבניה למדו ב״קללג׳ האירי" הישועי שבאוניבר¬ 
סיטה• לשיא פריחתה הגיעה ם׳ במאה ה 16 . במאה ה 17 החלה ם׳ 
שוקעת. ב 1808 — 1812 היתד. בשלטון כיבוש של הצרפתים. בעקבות 
קרב ם׳ ( 1812 ) נטשוה הצרפתים, אך לפני נסיגתם הרסו חלק 
מהעיר שבו היו מבנים רבים של האוניברסיטה, רק ב 1835 נהיתה 
אוניברסיטת ם׳ לחילונית. במלחמת האזרחים בספרד ( 1936 — 1939 ) 
היתד. ם׳ מעוז של פראנקו. 

מראשית התיישבותם, בתקופת השלטון הנוצרי, נמצאה שכונת 
היהודים ליד המבצר הישן. בראשית המאה ה 13 ניתן להם שורון־ 
זכויות מלא בחסות ובמשפט. ב 1285 הוטל על הקהילה תשלום 1,800 
מרבדי לצרכי המלחמה. ב 1335 אסרה המועצה על נוצרים (ומאורים) 
לקבל סיוע רפואי מיהודי ולשרת בבתי יהודים; וכן נאסר על יהודים 
לשכור בתים בשכנות לכנסיות ולבתי קברות נוצריים. בסוף המאה 
ה 14 שימש בם׳ ר׳ מנחם בן חיים הארוך (נפטר 1425 ) כרבה של 
הקהילה. בגזירות קנ״א החזיקו יהודי ס׳ בדתם, אך בשנים 1411/2 
התנצר רוב הקהילה בהשפעתו של ויסנטה פדר (ע״ע). ב 1413 העניק 



חואן 11 לאוניברסיטת ם׳ 

את ביהמ״ד של ם' וחצ¬ 
רותיו. הקהילה התאו¬ 
ששה, כנראה, במשך ה¬ 
מאה ה 15 , אך במקום 
מס שנתי בסך 14,740 
מרבדי, שילמה ב 1439 
1,200 מרבדי בלבד. ב־ 

1456 הואשמה הקהילה 
ברצח ילד נוצרי, אך ה¬ 
מלך אנריקה ^\ 1 התערב 
בעוד מועד ויהודי העיר 
ניצלו. באותה עת חי 
בס׳ ר׳ אברהם זכות 
(ע״ע). 

ב 1492 רבים היו הא¬ 
נוסים בם׳, וידועים גם 
אנוסים שהלכו לשם כדי 

האוניברסיטה בס 5 מנ ייי לשוב לצור מחצבתם. ל- 

(המ׳נורר ?הסברה ותיירות) 

אחר הגירוש המשיכה 
אוניברסיטת ם׳ להיות מרכז ללימודים עבריים, ובה נתרכזו במאה 
ה 16 טובי משכיליה של ספרד, שעסקו במקרא ובמקצועות סמוכים. 


י. בער, תולדות היהודים בשפרד הנוצרית, מפתח, תשי״ט 2 ; ,•) 830 . 8 
. 1936 ,(.¥.$ ,. 80 £ ) 11 , 11 ) 11 ) 1 )/] 5 ה ) 1 /) 111 ! 1 ) 1 /) 101 11 ) 1 ) 11 [ 016 

ש. שט.־אה. א.-ח. ב. 


סלן ( 111101 ) 5616 ). יסוד כימי מתכתי למחצה, שסימנו 56 , השייך 
לקבוצה של המערכת המחזורית, ומקומו בין הגפרית 
לטלור. מספרו הסידורי 34 , משקלו האטומי 78.96 — תערובת של 
שישה איזוטופים טבעיים יציבים (ר׳ להלן). כמו הגפרית והטלור 
מצוי ם׳ בצורות אלוטרופיות שונות: א) אמורפית — אבקה אדומה 
(צפיפותה 4.25 גר׳/סמ״ק) העוברת בטמפרטורה של ס 40 - ס 50 לצורה 
זגוגיתית שחורה (צפיפותה 4.28 גד׳/סמ״ק), נקודת התכה ס 150 ־ 
ס 200 ונקודת רתיחה ״ 648.9 . ב) גבישית — מונוקלינית (!) או 8 ) 
והכסאגונלית, שהיא הצורה היציבה ביותר של ם׳; צבעה אפור, 
צפיפותה 4.79 גר׳/ממ״ק: נקודת־התכתה ״ 217 , ונקודת־ד,רתיחה ״ 685 . 
ם׳ הוא מוליך למחצה (ע״ע מוליכים למחצה) ובעל תכונות פוט(- 
אלקטריות מובהקות — אור בעצמה של 100 נר-רגל מעורר בו כוח־ 
אלקטרו-מניע בשיעור של 0.3 — 0.4 וולט. 

ם׳ נתגלה ב 1817 ע״י ברצליוס (ע״ע); הוא הוכיח, כי היסוד, 
שבודד שנה קודם לכן ממשקע שנותר לאחר שימוש בגפרית ממכרות 
נחושת, אינו טלור, אלא ם׳. מאחר שהשם טלור נגזר מן השם הלא- 
טיני לאדמה 1:61111$ , כינה ברצליוס את היסוד החדש סלניום (מיוד: 
ן 1 עך^ 6 ק = ירח). 


כימיה. ידועות שתי תחמוצות של ם׳, 560 2 ו , 56 2 0 , היוצרות 
עם מים את החומצות ,, 112560 — החומצה הסלנית, ו 9,5604 — 
החומצה ה 0 לנ.נית. החומצה הסלנית היא חומצה חלשה שמלחיה הם 
הקלניטים ואילו החומצה הסלננית היא חומצה חזקה ובעלת תכונות 
מחמצנות; מלחיה הם הסלנטים. תגובת ס׳ עם מימן בטמפרטורה 
גבוהה נותנת את הגז הרעיל 9,56 : עם הל(גנים מתקבלים הלו* 
גנידים, כגון 4 ב> 86 , ועם מתכות שונות מתקבלים סלנידים, כגון 
3,86 א. ידוע מספר רב של תרכובות אורגניות המכילות ם׳, כגון: 
: 115611 , 560 ״£, ״- 86X4 ״£ (הלוגן = א, 1-4 =״), וכן תרכו¬ 


בות ציקליות רבות כגון, 


1 



ס 


56 





99 


סלן — סלנט, שמואל 


100 


שימושים: רוב הם׳ מתקבל כיום כתוצר־לוואי בתהליכי ניקוי 
אלקטרוליטיים של נחושת. שימושיו מבוססים בעיקר על תכונותיו 
החשמליות (ר׳ לעיל), המנוצלות לבניית תאים פוטו־אלקטריים ומיי- 
שרי־זרם שונים. בתעשיית־הפלדד, משמש הם׳ לשיפור תכונות הפלדה. 
בתעשיית הזכוכית משמש ם׳ לביטול הגוון הירוק בזכוכית המכילה 
ברזל וכן לצביעתה בגוון אדום ע״י הוספת 06156 . בתעשיית הגומי 
משמש ם׳ לזירוז תהליך הגיפור ולשיפור התכונות המכניות של 
הגומי. בכימיה האורגנית משמש ם׳ כקטליזטור בסוגי ראקציות רבות 
(הידרוגנציות, איזומריזציות וכר). 560 2 משמש כמחמצן. 560012 
משמש בממס לשרפים שונים וכממם בורר לתחמוצות של מתכות 
נדירות. לס׳ ותרכובותיו שימושים נוספים — בצילום, כתוספות 
לשמני־סיכה, כראגנט לזיהוי כספית ועוד. 

ביוכימיה. לתרכובות הם׳ השפעה רעלית. השפעה זו נובעת 
מכך שם׳ מחליף את מקום הגפרית בחומצות האמיניות ציסטאין 
ומתיונין ומשבש בכך את מבנה החלבונים והאנזימים בתא החי. 
הרעלת ם׳ נגרמת ע״י אכילת צמחים שגדלו על קרקע עשירה בם׳, 
ומסוכנת לבע״ח ולאדם. בעיה זו קיימת באזורים שונים בעולם 
בעיקר במרכז אה״ב ודרום־מערבה. 

מאידך־גיסא כמות קטנה של ם׳, בצורת סלגוציסטין, חיונית, 
כנראה, לפעילותו התקינה של הגוף. הכמות הדרושה קטנה מ 1% 
של הכמות הרעילה המזערית. 

מ י נ ר ל ו ג י ה. ס׳ הוא יסוד נדיר, וריכוזו הממוצע בקרום כדה״א 
הוא 0.09 חלקים למיליון בלבד. לס׳ 6 איזוטופים, שנפיצותם היחסית 


= 78 ־ 5 

23.52% 

= 74 ־ 5 

0.87% 

= 80 ־ 8 

49.82% 

= 76 ־ 5 

9.02% 

= 82 ־ 8 

9.19% 

= 77 ־ 8 

7.58% 


ם׳ הוא יסוד כלקופילי מובהק, המחליף את הגפרית (ע״ע) במי¬ 
נרלים סולפידיים, בעיקר באלה המצויים בטמפרטורה גבוהה. היחס 
הכמותי 8:56 בסלעים מאגמתיים הוא כ 6,000:1 ובסולפידים המאג־ 
מתמתיים כ 10,000:1 . מינרלים עצמאיים של ם׳ הם נדירים, וברובם 
הם סלנידים של מתכות כבדות כגון: 011 , 5,4.2 ? ,; 8 , 06 ,!א. 
ם׳ מופיע בטבע גם במצב אלמנטרי והוא מרוכז בגפרית וולקנית 
עד כדי 5% . 

בעוד שס׳ עוקב אחרי גפרית במחזור המאגמתי, נפרדים שני 
היסודות זד, מזה במחזור הסדימנטרי; גפרית מתחמצנת ל ־ 80 4 2 , אך 
פוטנציאל החמצון של ם׳ גבוה יותר והוא נשאר בתמיסות הבליה 
בצורת היון ־ 56 2 . ה־ 56 2 שבים נספח אל ההידרוליזטים (ע״ע 
חרסית), ובמידה גדולה יותר—אל האוכסידטים, ובעיקר אל פקעות־ 
המנגן (ע״ע). ריכוז הם׳ במי הים הוא רק 0.0004 גרם/טון, והיחס 
5:56 הוא 250-000:1 : במינרלי־התאדות יחם זה אף קטן מ¬ 
ן : 500,000 . הרחקה זו של הם׳ ממי הים הוא תהליך חשוב, מאחר 
שיסוד זה הוא רעיל (ר׳ לעיל). 

, 13 ) 11 ) $01 €0712 - 11 ) 7/2 1 ) 1 * 0 1213 ) 177 ) 71 1€01 ־ 171 ) 01 )( 77 ,>( 10 ^ו£[ 511 . 7 ׳ג . 1 < 
3 )) 12 0 ע?) 4 111 )€) 7 , £6 :):ז 11 מוו 001 11101 * 11111 ^ 1 - . 8 מ 63 ק 0 ז £11 ; 1950 י 1-11 
11117114171 ) 7 ,.$* / 0 1 ( 1711311 ) 1 /€ €%! 7 , 311 ח 83£ .¥\ ; 1965 , 3 ) 32 ץ 2 /? . 5 11% 

1 ) 0.11 . 5 / 0 3 ) 31 ^ 7/1 116 ' 7 ,(. 011 ) ־ 61 כן 0 ס 0 . 0 ; 1966 , 01012111171 * 1 3 ת 1 ) 

, 1969 , 172 ) 11111 - 11 ) 7 

שא. ם.־ י, ב. 

סלן, פאול — 061211 3111 ?; שמו הספרותי של פאול אנצ׳ל 
[ 4.01501161 ] — ( 1920 , צ׳רנוביץ — 1970 [התאבד], פאריס), 

משורר יהודי, בשפה הגרמנית. ס׳ התחיל ללמוד רפואה, אך בפרוץ 
מלה״ע 11 נכלא במחנה־ריכוז גרמני ברומניה; הוא שוחרר ב 1943 . 
ב 1948 השתקע בפאריס. סמוך למותו ביקר בישראל. הוא זכה בכמה 
פרסים לספרות (פרם ביכנר, 1960 ). - ם׳ התפרסם בעיקר עם הוצאת 
קובץ שיריו השני, 0661261111115 11111 ! חו 101 \ (״פרג וזכרון״), 1952 , 
ובו שירו הנודע, £6 ט 0165£ ס 1 ׳ ("פוגת המוות"). המוטיוו היהודי 


מלווה את כל שיריו, הראשונים מהם טבועים במיוחד בחותם חורית 
השואה. שירתו הלירית, הקרובה ברוחה לסיר-ךאליזם הצרפתי, 
משופעת בתמונות רבות־רושם, שהושגו בלשון אסוציאטיווית וב־ 
צירופים בלתי-שיגרתיים ומפתיעים. בתפיסתו את דרכי-ההבעה 
חל שינוי הדרגתי: מן הצורה הארוכה אל התמציתית, מן המובן 
אל המעורפל והחמקני. 

, 811,1115011211 0611156116 ־ט־זא) 05€ ץ 14 ז 10 זז 16 ^ 010 .׳/ ,חת 3 תז 116 ^ . 0 

,[. 64 ] £01111-31111111 . 8 :ח 1 ) . 8 ,• 61 ,^ 13 ? . 5 . 8 ; 1964 ,(ע' XX .^ 

. 1969 , ( 0 ז 3111 ז £11£ ת 3 מ 1 ז 06 ץ: 3 ז 0 קת 61 זת 00 חס $ץ £553 

סלנט, יוסף זונדל ( 1786 , סלנט [ליטא] — 1866 , ירושלים), 
מחוללה הרוחני של תנועת המוסר (ע״ע). תלמיד מובהק 
לר׳ חיים מוולוז׳ין (ע״ע) ור׳ עקיבא איגד (ע״ע). בסירובו לקבל 
עליו אצטלת רבנות — לבוש היה תמיד כאחד מפשוטי־עם — 
התפרנס בדוחק ממסחר זעיר, ואת רוב היום הקדיש לתורה. ב 1837 
התיישב בירושלים, וכאן ראו בו הכל "מרא דאתרא", אך משבא 
לירושלים חתנו ר׳ שמואל סלנט (ע״ע) העביר אליו תפקיד זה. 
אף שעסק הרבה בצרכי-ציבור, סירב להתפרנס מכך והקים לו בית- 
מלאכה לחומץ. טוב־לבו וקפדנותו המופלגת במצוות שבין אדם 
לחברו ובין אדם למקום, היו לאגדה, ובאישיותו השפיע הרבה על 
תלמידו ישראל סלנטר (ע״ע), מייסד תנועת המוסר. 

א, ריבלין. הצדיק ר , י. ז. מס׳ ורבותיו, תרפ״ז; א. ל. פרומקין- 
א. ריבלין, תולדות חכמי ירושלם, ג׳, 220 — 221 , תרפ״ט! ד. כ״ץ. 
תנועת המוסר, א׳. 94 — 136 , תשי״ת 3 . 

סלנט, שמואל ( 1816 , ע״י ביאליסטוק — 1909 , ירושלים), רב 
ופוסק מפורסם. בן 7 נתייתם מאביו, שהיה רב בכמה 
עיירות בליטא, ונשלח ללמוד בווילנה ואח״ב בסלגט. בן 13 נשא 
אשד, והוסמך לרבנות ע״י כמה גדולי הדור. לאחר 3 שנים התגרש, 

נשא את בתו של ר׳ יוסף זוגדל 
סלנט (ע״ע), והמשיך את לימודיו 
בביתו. ב 1838 הלך לישיבת וולוז׳ין, 

והחליף מכתבים עם ר׳ ישראל(ע״ע) 

משקלוב בא״י. ב 1840 חלה בשחפת 
ומשיעצו לו הרופאים לעבור לאקלים 
חם, יצא לא״י. כמה חדשים התעכב 
בקושטא, שם נפגש עם משה מונטי- 
פיורי (ע״ע) ונקשרה ביניהם ידידות 
שט<א 5 50 נט (אוסף־שבדרח ממושכת. בירושלים נתמנה (ב 1841 ) 
בביר,•הטפרים התאימי ויזא' נ ' נ י־ "מורה־הוראה" לעדה האשכנזית, ו- 

סיטאי) , 

היה עד מהרה לאישיות מרכזית ב¬ 
ירושלים. פעל רבות להתפתחות העדה האשכנזית בירושלים (ע״ע, 
עמ ׳ 327/8 ), הצליח להשכין שלום בין סיעות יריבות בה והשווה 
את מעמדה אצל השלטונות לזו של העדה הספרדית. ב 1848 — 1851 
יצא לערי ליטא ופולניה לגייס כספים לטובת ירושלים, וב 1860 
נסע להולנד, גרמניה ואנגליה להשוות את חלק האשכנזים בתרומות 
לחלקם של הספרדים. מ 1878 ועד פטירתו כיהן רשמית כרבם של 
האשכנזים בירושלים. חיה ממייסדי ישיבת "עץ חיים", שהיתה 
למוסד טיפוחיו, ויוזם הוועד הכללי "כנסת ישראל", שאיחד את כל 
ה״כוללים" בירושלים תחת הנהגה משותפת (וע״ע חלקה). ם׳ עודד 
ייסוד שכונות יהודיות מחוץ לחומת־ירושלים, היה מתון ביחסו 
להשכלה ולציונות, ועשה להמעטת החיכוכים בין היישוב הישן לח¬ 
דש. צידד בלימוד עברית וערבית בת״ת, התנגד להטלת חרם על 
יהודים ואף ביטל את החרם שהכריזו הקנאים על בית מדרשו של 
רי״מ פינם. עיקר גדולתו בשיעור-קומתו כפוסק, בכוח הכרעתו 
ובנטייתו להקל. קצת מחידושיו נמצאים בקבצים "תורת ציון", 
"תורה אור", "תבונה"(של ר׳ ישראל סלנטר [ע״ע]). 

נ.נ.סלגט, ספר זכרון רבינו ש. ס/ תר״פ; א. ל.פרומקין-א.ריבלין, 
חולדות חכמי ירושלם, ג' (מפתח בערכו), תרפ״ט; ד. נ. ברינקר 



101 


סלננז, שמואל — סלק 


102 


(עורך). אוצר החסד קרן שמואל, ת״ש; א. יעדי. שלוחי א״י (מפתח 

בערכו), תשי״א; י. ל, הכהן מימון, מדי חודש בחדשו, ד/ 70 — 76 , 

תשי״ח; [עירית ירושלים, מחלקת החינוך], ר , ש. ס׳ — סימפוזיון- 

תשכ״ט. ג. ב -י. 

סלבטר (ליפקין), לשראל ( 1810 , ז׳אגארה [ליטא] — 1883 , 
.קניגסברג), מייסדה של תנועת-המוסר. אביו היה, רב ב־ 

גולדינגן [לאטוויה] ובטלז, בעל הגהות ״בן אריה״ על הש״ס. כבן 12 
נסע ללמוד בישיבה בסלנט שבליטא ועל־שם עיירה זו כינדו. שם 
נתפרסם כמופלג בתלמוד, וגדולי הדור הפליגו בשבחו. לאחר נישו¬ 
איו בסלנט, המשיך ללמוד בישיבתה, ושם נפגש עם יוסף זונדל סלנט 
(ע״ע) שעשה עליו רושם עז. מאז ראהו כרבו המובהק והחל נוהג 
בדרכיו. כדי שלא להתבלט נמנע מפלפולים בתלמוד ואף סירב לקבל 
את רבנות בריסק, החשובה בקהילות ליטא. בהשפעת רבו פנה 
ללימוד ספרי מוסר, אבל היסס הרבה בבחירת דרכו. בחיפושיו אחר 
הדרך הנכונה להשפעה על הציבור — עיקר מגמתו בחייו — חשב 
לעסוק במגידות, בהשגחה בישיבה וכד׳, ותקופה קצרה היה ראש 
ישיבה בווילנה. במשך הזמן החל דורש ברבים בדרך שיטת המוסר 
כפי שנתגבשה על ידו. לדרשותיו נהרו המונים; מתוכם הקים 
קבוצות של לומדי מוסר, ומשנתגבשו קבע להם מקום מיוחד, שקראו 
"בית המוסר", בו השמיע את שיחותיו. כן דאג לההדרה מחודשת של 
ספרי־מוסר שונים. אישיותו המוסרית נתבלטה במגפת החולירע, 
שפרצה בווילנה ב 1843 . ם׳ עמד בראש פעולות ההצלה המסוכנות 
ופקד לעשות הכל ע״י יהודים דווקא, משום מצוות פיקוח־נפש. 
מטעם זה הורה לאכול אז ביום הכפורים, ובעצמו עלה על הבמה 
ועשה כן — מעשה רב, שהדהד הרבה בספרות התקופה. ב 1848 סירב 
לעמוד בראש ביהמ״ד לרבנים בווילנה (ע״ע בתי מדרש לרבנים, 
ענד 991 — 993 ), וכתוצאה מהלחץ הממשלתי שהופעל עליו בעניין 
זה עבר לקובנה והקים בה ישיבה ברוח המוסר. בישיבה למדו עד 
150 תלמידים, ורבים מהם היו לגדולי הרבנים בליטא. בקובנה קמו 
גם מתנגדים לשיטתו. ב 1857 עבר במפתיע לגרמניה: תחילה שהה 
בהלברשטאט ואח״ב בקניגסברג — שם כינס תלמידים מן האוניבר¬ 
סיטה והרצה בפניהם על ענייני יהדות. ב 1860 עבר לממל, שבה 
היתה השפעתו חזקה. שם גם הו״ל את הירחון "תבונה" (הופיעו 
12 חוברות) להפצת תורה ומוסר, בהשתתפות גדולי רבני ליטא. 
נדד בגרמניה והגיע לערים טילזיט, ברלין, פרנקפורט ועוד, וקשר 
המכתבים שלו מתקופה זו עם תלמידיו בליטא הוא החומר העיקרי 
שנשתמר על טיב שיטתו המוסדית. ב 1877 הקים "כולל לאברכים׳• 
בקובנה, שבעקבותיו קמו אחרים, בערים שונות, והשפעתם על 
החינוך התורני היתה רבה מאוד. גם תלמידיו הקימו ישיבות גדולות, 
שתורת המוסר היתה בהם יסוד עיקרי. ב 1880 יצא לחיזוק היהדות 
בצרפת. אף שסבל קשות, בשל דחקותו, לא זז מפעלו, וכשנתיים ישב 
בפאריס. אח״כ ביקר זמן קצר ברוסיה, וחזר לקניגסברג בסוף 
1882 . 

מלבד תורת המוסר שלו, היה ס׳ מהפכני ברעיונותיו לחיזוק 
היהדות. הוא חציע לחבר מילון ארמי—עברי להבנת התלמוד, וכן 
תרגום התלמוד לעברית ולשפות אירופיות, הדפסת התלמוד בכרך 
אחד ולימודו באוניברסיטאות ותרגום ספרות דתית לרוסית. 

ס׳ הותיר אחריו מאמרים ומכתבים אחדים בענייני הלכה ומוסר, 
מהם נודעת ביותר "אגרת-המוסר" (תרי״ח, ואח״כ עשרות פעמים). 
כמה ממאמריו ב״תבונה" כונסו בשם "אמרי־בינה"(תרל״ח), ואחדות 
מדרשותיו נרשמו ע״י תלמידיו ונדפסו בשם "אבן ישראל" (תרמ״ג). 
22 ממכתביו במוסר לוקטו ע״י תלמידו ח יצחק באר (ע״ע), 
שהדפיסם בשם "אור ישראל" (תר״ם). דברים בהלכה כונסו בספר 
"חוט המשולש" (תרס״ד). עיקר השפעתו היתד, באישיותו ובאמ¬ 
צעות תלמידיו ותלמידי-תלמידיו, שהפיצו את תנועת-המוסר, אשר 
הטביעה את חותמה על רוב הישיבות שבנוסח ליטא, 

וע״ע חנוך, עמ ׳ 689 ; מוסר, תנועת ה-. 


ש. רוזנפלד, ר״י 0 ׳, תרע״א; ד. כ״ץ, תנועת המוסר, א/ תשי״ב 2 ; 

י. קרניאלי, רבי ישראל ליפקין מסלנט ושיטת המוסר שלו(סיני, נ״א), 
תשכ״ב; מ. פכטר, מבוא לכתבי ר״י 0 ׳, 7 — 68 , תשל״ג; -; 01112 ״ 1 
, 1108611 ; 1928 , 194 — 145 , $01015 1 ) 00 $1113(015, $€11010x5 ,£־ 61 נ 1 

. 1953 ,. 5 * 7 , 0161111 . 0 . 1 ^ ; 1945 , 1601 ו €1 ט $40 ■ $411501 5116 . 003 . 5 ./.? 1 

יצ. אל. 

סלעית, ע״ע קיכליים. 

סלפוגט, מכס — ^ 0 ^ 81 ^ — ( 1868 — 1932 ), צייר וגרפיקאי 
גרמני. ס׳ למד באקדמיה של מינכן ( 1885 — 1889 ), ערך 
מסעות בפאריס, בהולנד ובאיטליה, אך רוב ימיו עשה בברלין. 
ב 1896 התחיל משתתף בכה״ע [£ת 8 0 נ 1 ( ו 5 טבו 11015511 נ!וו 511 . מ 1917 
היה חבר האקדמיה של ברלין. — ראשית יצירתו של ס׳ היתד, ציורי 
דיוקנים, טבע דומם ומעמדות היסטוריים. בתקופה זו היה נתון 
להשפעתו של הצייר הראליסטי ליבל (ע״ע), עד אשר נכנע, ב 1907 , 

ד ־ 

לקסמי האימפרסיוניזם הצרפתי. האור שימש מכאן ואילך תפקיד 
חשוב בציורי-הנוף שלו. סיגנונו של ם׳ מצטיין במשיכות־מכחול 
סמיכות ודינאמיות ובגישה ישירה ואף מקורית. מבין יצירותיו 
הנודעות ביותר בציור: ״שלומית״ ( 1895 ); "הזמר ד׳אנדראדה בתפ¬ 
קיד דון חואן״ ( 1902/3 ; ר׳ תמ ׳ , כר׳ י״ב, עמ׳ 184 ); והפךסקו 
"גלגלתא" ( 1932 ; בכנסיית לודוויגסהאפן). — בסיגנונו הגרפי של 
ס׳ ניכרת השפעתם של דלקרואה, דומיה ומנצל (ע׳ ערכיהם). הוא 
איר, בין השאר, את ״האיליאס״ ( 1907 ), את "חליל הקסם" של 
מוצארט ( 1918/9 ), את ״פאוסט״ של גתה ( 1925 — 1927 ). — ציוריו 
של ס׳ מוצגים בגאלריה הלאומית בברלין, בגאלריה הממלכתית 
במינכן ובמוזיאונים אחרים בגרמניה. 

147111 814014071 מג . 5 . 7 ג 7011 > ^וו/<ן 1 > 07 ■ 10 > 2110111115 ?)¥ ,תחבותסא 

. 1955 ,) 8714011 001410110 ,תת 03 זג 1 :ז 011 .[ ; 1936 , 71 ס!/- 711470 ס 1 ן 1 ) 1 >]^ 

סלק ( 5 ״ 11183 ׳\ ג^פ), צמח תרבותי דדשנתי ממשפחת הסלקיים 
(ע״ע). אחד מצמחי המאכל החשובים בעולם. 

בעונת הגידול הראשונה יוצר הצמח אשרוש מעובה, המתפתח 
מחלקו העליון של השורש השפודי ומתת־הפסיג, וגבעול קצר ורחב 
(כותרת) המצד בחלקו העליון של האשרוש. העלים גדולים ורחבים 
ונישאים מהכותרת. בעונת הגידול השניה מתארך הגבעול ומסתעף 
ונושא את התפרחות. בתפרחת פרחים קטנים מרובים, אשר להם 
עטיף ירקרק מאוחה למצעית שטוחה ובה ביצית יחידה. הפרחים 
אנדרוגיניים וערוכים בקבוצות, אולם ההפריה זרה, כי המאבקים 
מבשילים לפני העליים. ההאבקה נעשית ע״י הרוח. לאחר ההבשלה 
מתאחים כמה פרחים שכנים והמצעיות שלהם מתקשות יחד. נוצר 
״צבר״ — יחידת־הריבד של הצמח — המכיל לרוב 2 — 5 זרעים. 

צורת־הבר של מין זה נפוצה בשדות המזרע בא״י כעשב-רע. 
ממיינים את זני התרבות של הס׳ ל 4 קבוצות עיקריות: ( 1 ) ס׳ 
המספוא, המצטיין באשרושים גדולים מאוד. שימושם העיקרי 
כמזון לבהמות. ( 2 ) ם' ה ס ו כ ר — אשרושיו חזקים ומעמיקים. 
גדלו בינוני; לארכו של האשרוש שתי שורות שרשים צדדיים, 
הצומחים מתוך שני השקעים שבו; צבעם לבן, והם עשירים בסוכר. 
שימושם העיקרי בתעשיית הסכר (ע״ע). ( 3 ) ס׳ הגינה (ם׳ מצרי, 
או ס' אדום) — אשרושיו קטנים ואדומים ומשמשים למאכל האדם. 
( 4 ) ס׳ העלים, אשר עליו משמשים למאכל אדם. הוא ידוע 
כגידול תרבותי כבר מהתקופה הפרהיסטורית, ואילו את ( 3 ) מגדלים 
כאלפיים שנה.— מקום־מוצאם של זני-ד,תרבות איננו ידוע בבירור, 
אך החלו לגדלם באיזור הים־התיכון. את ( 1 ) החלו לגדל באירופה 
ביה״ב. 

הס׳ בישראל. ס׳ הגינה ידוע בארץ מראשית ההתיישבות 
החקלאית, שטחי גידולו בשנים האחרונות 3,000 — 4,000 דונם דיצורו 
מסתכם בכ 5,000 טון בשנה. גם ס׳ המספוא גידול ותיק למדי 



103 


סיר, — פלשי, פרנץ 


104 


בישראל, ושטחי גידולו בשנים האחרונות משתרעים על 17,000 — 
19,000 דונם בשנה, ואילו שטחי ם׳ הסוכר הגיעו ל 46,000 דונם 
בשנת 1969/70 . 
וע״ע ירקות. 

1 א. כ 7 . 

סלקיים (€ב€^ 11 >סקסן! 0110 ), משפחת צמחים דו-פסיגיים מפורדי 
עלי כותרת, נמנית עם סדרת כפופי העובר ( 6 ב״זז 6 גןצ 0 ז 1 ס 06 ); 

כוללת כ 100 סוגים ובהם כ 1,500 מינים, ברובם צמחי־מלחות (ע״ע) 
וצמחים רודרליים, הנפוצים בכל העולם, בריכוז הגבוה ביותר 
באזורים היבשים, בערבות, במדבריות ולאורך החופים. הס" הם 
עשבים חד־ ורב־שנתיים או שיחים; מיעוטם עצים; חלק בשרניים, 
בעלי גבעולים מפריקים ועלים דמויי קשקשים. הפרחים קטנים, 
אנדרוגיניים, בעלי נטיח לחד־מיניות, ערוכים כבודדים או בתפרחות 
צפופות; העטיף חסר, או בן 2 — 5 עלי־עטיף עשבוניים, פחות או 
יותר חפשיים, המסייעים להפצת הפרי הבשל ע״י הרוח. מספר 
האבקנים כמספר עלי־העטיף; השחלה עלית, בת 2 — 5 עלי־שחלה 
מאוחים וצלקות כמספרם; לעתים עלי־השחלה מעורים בעטיף; 
השחלה בת מגורה אחת ויש לה ביצית יחידה בבסיסה. הפרי נפתח 
או בלתי נפתח; העובר כפוף כקשת מסביב לאנדוספרם. בסוגים 
שבהם האנדוספרם חסר יש לעובר פסיגים סליליים. הס" מכילים 
אלקלואידים וספונינים (ע' ערכיהם); הם אוגרי אוכסלט הסידן 
בצורות שונות. המרי הצבע שלהם הם בתא־ציאנינים ( 1 ז 1 מגץ 0 -ש). 
כמזון משמשים מיני סלק (ע״ע) ותרד הגנה; כצמחי רפואה — 
מיני כף־אווז ופרקן עשבוני. בישראל גדלים בר כ 60 מינים מתוך 
24 סוגים. כמה מהם חשובים כמרכיבי חברות במלחות: מיני אכם 
(ע״ע, ור׳ תמ ׳ שם), בן־מלח מכחיל ושיחני ופרקן עשבוני; בבתי- 
גידול רודרליים: מיני כף־אווז ומלוח; במדבר — מיני מלחית, 
חמדה, יפרוק (ר׳ תמ ׳ , כרך ר, עט׳ 182 ) וכנוליאה ערבית (וע״ע 
מדבר, עמ׳ 187 ). 

י. שני-פ.ג. זולמן, האפקט ההיפוגליקמי של המלוח הקיפח (טבע 

יל); תשל״ב ; , ' 30 1£ ' 2 ת 10 ז 0 ^ 1€17101 /€ ,־ 01 ט 3 ת^ 9 

' 3.61 ,ז 10 נ 1 ס(ש 1 לן . 13 ; 1964 , 111 

. 1966 , 1 $1078 , 7 ־ 201131 ; 1964 13 , 11 

ק. ח. 

סלקינסון, יצחק אדואו־ד ( 1820 , שקלוב - 1883 , וינה), 
מתרגם עברי מתקופת ההשכלה, יהודי מומר. גדל באווירת 
דלות בבית אביו הדיין בשקלוב, ובגיל 17 יצא למוהילב להכשיר 
עצמו להוראה. מאימת ה״חטיפה" לצבא עבר להתגורר בכפר, ובעי¬ 
דודו של אחד ממשכילי קישינב הגיע לווילנה והתאכסן אצל אחד 
ממשכילי העיר, אצלו למד דקדוק, תנ״ך וגרמנית, והחל לראשונה 
במלאכת התרגום — מערכה ראשונה של 6 ( 0161 11113 1116 ( £31 
לשילר ("נכלים ואהבה"). בדרכו לאה״ב להשתלם לרבנות, עבר 
את גרמניה והתעכב בלונדון, ושם ניצלו אנשי המיסיון את קשייו 
הכלכליים ואת בדידותו. ב 1849 המיר את דתו, נכנס לבי״ס של 
המיסיון, ומשם לאקדמיה התאולוגית באדינבורו. ב 1856 נתמנה 
לפסטור פרסביטריאני בגלאזגו. ב 1876 'נשלח כמיסיונר לווינה. 
גם אשתו היתד, מומרת. ס׳ ראה עצמו כיהודי על אף נצרותו וחשב 
את הנצרות לחלק מיהדותו. הוא האמין שהעברית צריכה לתפוס 
את מקומה של הרומית בנצרות. מתרגומיו: "ויגרש את האדם", 
1871 , תרגום של ! 005 3133156 ? לג׳. מילטון. תרגום "הברית הח¬ 
דשה" ראה אור רק לאחר מותו, 1883 ; כן תרגם מיצירות שייקספיר: 
01116110 (״איתיאל הכושי״) ו 111161 ( 3 ממ £00160 ("רם ויעל"). 
לשני אלה נכתבו הקדמות בידי פרץ סמולנסקין (ע״ע), שם׳ היה 
מבאי ביתו. 

ס׳ היה מן המתרגמים המוכשרים והפיוטיים שבתקופת ההשכלה. 

את מלאכת התרגום עשה מתוך רגש אחריות רב, והיה נאמן לטכסט 
ולרוחו ולשפה העברית ולרוחה כאחת. לשונו תנ״כית פיוטית ובכל 


זאת מדויקת, ותחושתו הלשונית מעודנת וקשובה. לא כל תרגומיו 
הגיעו לידינו. 

י. כהן, י. א. זלקינסון(כתבים.ב׳: שער ההבחנות, 197 — 287 ), תשכ״ב. 

א.כג. 

סלתו ( 110 ז 5316 ), עיר־נמל במחוז קמפניה (ע״ע), בדרוכדאיטליה; 

153,900 תוש׳ ( 1971 ); צומת־תחבורה, על האוטוסטראדה 
רומא—סיציליה. 

ס׳ שוכנת בחופו הצפוני של מפרץ ס׳ (הים הטירני) שמדרום 
לנפולי. יש בה תעשיה המעבדת את התוצרת החקלאית של 
הסביבה. מייצרים כותנה ומזונות (גבינה ועוד). העיר העתיקה, על 



סלרנו: מראה מן האויר של העיר והנמל (פוטו — אניט) 


רחובותיה המפותלים, משתרעת במורד גבעה שבפסגתה מבצר 
מיה״ב. העיר החדשה נבנתה ברובה לאחר מלה״ע 11 בפעולת שיקום 
מקיפה. חלק זה נמצא בין העיר העתיקה ובין הים שלחופו טיילת 
וגנים. בס׳ העתיקה כמה שרידים מתקופת רומי ומיה״ב. הבניין 
המפואר ביותר בם׳ היא ה_קחדרלה ע״ש מתי "הקדוש" שראשיתה 
ב 845 ; היא שופצה ב 1076 , 1768 ו 1945 . בה קבורים, לפי המסורת 
הנוצרית, שרידי השליח מתי, וכן קבור שם גרג(רי 1 ס ¥11 (ע״ע). 
בקתדרלה שולבו 28 עמודים קורינתיים קדומים שהובאו מפסטום, 
ושערי ברונזה שנוצקו בקונסטנטינופול. גילופי השנהב שבה הם 
מהמאה ה 9 , והמוזאיקות — מתקופת הנורמאנים. 

סאלרנום הקדומה נוסדה ע״י האטרוסקים או ע״י היוונים. ב 197 
לפסה״ג הפכה רומית. ביה״ב נכבשה ע״י הגותים, הלנגוברדים 
והנורמנים, והיתד, מעוזו של רובר (ע״ע) גיסקר. בה קם ביה״ם 
הראשון לרפואה באירופה של יה״ב, שהגיע לשיאו במאות ה 10 — 13 
(נסגר ב 1812 ). אח״כ השתייכה לממלכת סיציליה. ב 9.9.1943 נחת 
במפרץ ם׳ הצבא האמריקני, בראשית הפלישה לאיטליה. העיר 
ניזוקה מאוד, אך שוקמה, והיא מתרחבת לאחרונה, ונמלה מתפתח. 

כתובת רומית על גבי מצבה יהודית מהמאה ה 3/4 נמצאה 
בם׳. בין מייסדי ביד,״ם המפורסם לרפואה בם׳ (נוסד ב 800 לערך) 
היה גם רופא יהודי. על יהודים בם׳ יש עדות מ 872 . ורובע יהודי 
נזכר ב 1005 . בנימין מטודלה מצא בס׳ ב 1159 כ 600 יהודים, ביניהם 
כמה מלומדים. ברדיפות נגד יהודי דרום איטליה ב 1290 — 1294 
אולצו 150 משפחות יהודיות להתנצר. ב 1485 שהה בס׳ כמה חדשים 
ר׳ עבדיה (ע״ע) מברטינורו, בדרכו לא״י. הקהילה חדלה להתקיים 
עם גירוש היהודים ב 1510 . 

פ. בט.-פ. פ.-אר. ט. 

סלשי, פרנץ — 8231351 61600 ? — ( 1897 — 1946 ), מדינאי 
סאשיסטי הונגרי. בן המעמד הבינוני, קתולי אדוק וקצין 
מקצועי, לחם במלה״ע 1 . 

ס׳ החל בפעילותו המדינית עוד בעת שירותו בצבא בשנות 


105 


פלשי, פרנץ — סמאל ולילית 


106 


העשרים, ונתגלה כלאומני וכאנטישמי קיצוני. ב 1935 פרש מהצבא, 
ולאחר-מכן איחד כמה ארגונים שוביניסטיים־אנטישמיים קטנים 
במסגרת מפלגת "צלב-החץ" (ע״ש סמלה). המפלגה גדלה לקראת 
סוף שנות השלושים, זכתה בתמיכה גרמניה הנאצית ואף ביצעה 
פעולות אלימות נגד יהודים. תפיסותיה הלאומניות והאנטישמיות 
גובשו ע״י ם׳ בשני חיבורים. ככל שנתמשכה מלה״ע 11 , כן הלך 
וגבר אמון הגרמנים בו, וב 15.10.1944 הכריחו את עוצר־המדינה, 
הורטי (ע״ע), למנות את ס׳ לרה״מ; אח״כ הוכרז ל״מנהיג־האומה". 

כשעלה ם׳ לשלטון, כבר היה רוב שטחה של הונגריה בידי צבא 
בריה״מ, אך הוא המשיך לתמוך בעקביות בגרמנים והביא חורבן על 
מולדתו. בסוף 1944 נטש את בודפשט, אך המשיך להילחם בצד 
הגרמנים. לבסוף ברח לגרמניה, נשבה ע״י האמריקנים, הוסגר 
להונגריה והוצא להורג ( 1946 ). 

שלטון־האימים של ם׳ עלה לאלפי יהודים בגטו־בודפשט בחייהם. 

הוא היה אחראי ל״מצעד־המוות" החרפי של יהודי הונגריה לעבר 
וינה, וסירב להפסיקו אפילו בלחץ נציג־האפיפיור. 

? 1 ( 1 071 \ 0 ס 8 ) 81001 , 31 ^ 1 .[ ; 1945 { ז $6 . 5 £ ,(. 66 ) ץאל 1$2 ז 551 ט£ 

11011071 * 651 ( 1 ?>!/? ,£־ £1 < 14111 . 11 ; 1948 ,'(*/ 014 [ 171 ) 811171 £ 4/1 { 0 40771 *<( 1 * 0 ^ 

, $ 1400 $ .$ .}/ , 01 ץת 8025 ; 1961 , 554 ־ 552 , 1014/5 071 סק 0 * 811 / 0 

. 1969 , 41107121 - 80010 , 11515 א ־ , 181071 055 *€-< 011 * ז 4 { 56 \ 830 ; 1962 

סמאל ( 0 ׳) ולילית (ל׳), שדים מרכזיים בדמונולוגיה היהודית. 

ם׳ הוא שמו העיקרי של השטן (ע״ע) ביהדות מתקופת 
האמוראים ואילך. מקור השם בספר חנוך הכושי (ע״ע), ברשימת 
ראשי המלאכים שמרדו באל. הנוסחאות היווניות מדברות על 
(סמנה) או ,ג 6 :נן 16 (סמיאל). לפי עדותו של אירניאוס 
(ע״ע) היה לנחש אצל האופיטים (ע״ע גנוסיס, עמ׳ 48 ) שם כפול: 
מיכאל ו .* 18 ^ 26 . הנוסח היווני של ספר חנוך אצל סינקלוס הבי- 
זאנטיני הוא .<וו ״ 204 (סמיאל) — כמשמעות המקורית של השם, 
מלשון סמי או סומא (= עיוור). גירסה שלישית נשמרה בספר ברוך 
היוני(ע״ע) ד/ט' (מתקופת התנאים), ולפיה הכשיל המלאך 
(סמואל) את אדם הראשון, וע״כ נתקלל ונהפך לשטן. ובפרק ט׳ שם 
נאמר, שם׳ לבש בשעת-מעשה צורת נחש — רעיון שטושטש 
בנוסחאות האגדתיות המאוחרות בתלמוד. באפוקליפסה "עלית 
ישעיהו״ (ע״ע), נזכרים בליאר (= בליעל) וס׳ ככינויים נרדפים 
לשטן, וס׳ נזכר בין מלאכי־הדין בחזיונות הסיבילות ( 11 , 215 ). 
חז״ל סברו, שס׳ נמצא מחוץ למערכת צבאות־המרכבה. הגנוססיקאים 
קיבלו את השם ס׳ ממסורת יהודית, ובכמה מספריהם נקרא ם׳ "האל 
העיוור", וגם מסותת כנסייתיות שמרו בתקופה זו על ס׳ כשם השטן, 
וידעו שהוא עיוור. כראש־השטנים הוא נזכר בספר "צוואת שלמה", 
שעיקרו עיבוד נוצרי שטחי של טכסט דמונולוגי יהודי מתקופה זו. 
גם סמיאל, "השד הממונה על העיוורון" הנזכר בכתבי המנדעים 
(ע״ע), הוא גלגול של ס/ אצל חז״ל נזכר השם לראשונה בדברי ר׳ 
יוסי (התנא 1 שמו״ר י״ח, ה׳) ש״מיכאל וס׳ עומדים לפני השכינה" 
כנראה כסניגור וקטיגור(והשר סוטה י/ ע״ב). ר׳ חמא (ע״ע) בר 
חנינא היה, כנראה, הראשון שזיהה את ס׳ עם שרו של עשו(שהש״ר 
ג/ ר; והשר תנחומא וישלח, ח׳). מפליא הוא, כי בקטע ממדרש 
"ילמדנו" (בכ״יז לשמות יד, כה), דוחף ס׳ את אופן מרכבותיו של 
מחנה מצרים לאחוריהם (וד "תורה שלמה" שם). כשמו של מלאך 
המות (ע״ע) נמצא ם׳ לראשונה בתרגום יונתן לברא׳ ג, ו, וכך 
הוא מופיע לעתים קרובות באגדה המאוחרת. בדב״ר (י״א,ר) הוא 
נקרא "ס׳ הרשע ראש כל השטנים", והכינוי ם׳ הרשע חוזר בקביעות 
בהיכלות (ע״ע) רבתי, פ״ה. בספר חנוך העברי (י״ד, ב׳) הוא "שר 
המשטינים" ו״גדול מכל מלכויות שבמרום", ואילו בפרק ר, כ״ו—ס׳ 
אינו אלא "שר של רומי". ס׳ הוא מנהיג מרידת המלאכים (פרדר״א 
י״ג—י״ד) ולפני נפילתו היה מקומו למעלה מהחיות והשרפים. יוחסו 
לו (שם) כמה תפקידים: הוא ממונה על כל אומות העולם, אבל 
אין לו כוח על ישראל אלא ביום הכיפורים, והשעיר לעזאזל נתפרש 


כשוחד לס׳ (פ׳ מ״ו). הוא שרכב על הנחש בשעת החטא והוא 
שהסתתר בעגל הזהב (פ׳ מ״ה). המלחמה בינו לבין מיכאל (ע״ע), 
שרם של ישראל, תיגמר רק לעתיד לבוא, ואז יימסר לישראל 
באזיקי ברזל (בראשית רבתי [מהד׳ אלבק], 166/7 ; והשר "בית 
המדרש״ של יעלינעק, ח״ג, 66 ואילך). אצל האחים יצחק ויעקב 
כהן, ממקובלי ספרד באמצע המאה ה 13 , עדיין ניכר הד האטימו¬ 
לוגיה הקדומה ום׳ נקרא "שר סומא". אצלם נמצא לראשונה כי ם׳ 
ול׳ מהווים זוג בממלכת הטומאה (ר׳ להלן). האטימולוגיה השגורה 
בספרות המאוחרת: המלאך שהביא סם המוות לעולם, התפשטה רק 
בתקופה זאת. במקורות שהיו לעיני האחים הנ״ל היו מסורות סותרות 
על תפקידי ם׳ ועל מלחמתו עם אשמדאי, שנהפך שם לשרו של 
ישמעאל. לפי דעה אחת היו לס׳ שתי כלות (ר׳ תרביץ, ט״ז, 198/9 , 
תש״ה), דעה המופיעה גם בתיקוני זוהר. ם׳ פוזל, הוא בעל צבעים 
כהים (ז״ח, לא, ד) ויש לו קרניים (תיקוני זוהר בז״ח, קא, ג). 
סיעתו של ם׳, מחנותיו ומרכבותיו, נזכרו בזוהר (ח״ב, קי״א, ב׳; 
ח״ג, כ״ט, א׳). דרגות שונות, שכולן נקראו ם׳, ידועות לבעל תיקוני 
זוהר (בקטע שנדפס בגוף הזוהר ח״א כ״ט, א׳): "אית ם׳ ואית ם׳ 
ולא כולהו שדין". השבעות על ם׳ מצויות הרבה בספרות המאגית 
והקבלה המעשית. במאה ה 15 נתפתחה בספרד שיטה, שלפיה ראשי 
השטנים הם ם׳, נציגו של אדום, ואמון מנוא משנהו, נציגו של 
ישמעאל, ועל הורדתם בידי ר׳ יוסף (ע״ע) דילה־רינה מסופר הרבה. 
האר״י נהג שלא לבטא את שמו של השטן, וע״כ נתפשט המנהג 
לקרוא אותו בדיבור: "הסמ״ך מ״ם". 

לילית מקורה בךמונולוגיה הבבלית המכירה רוחות — משני 
המינים — מסוג ה״ליליות" (ללא קשר אטימולוגי עם המלה 
"לילה"), הפועלים כ״מזיקים". ה״ארךת ליליתא", למשל, מתחברת 
לזכרים, ו״לאמאשתו" מסכנת את היולדת וילדיה. כתובת עברית 
(או כנענית) בצפון סוריה, מהמאה ה 8 לפסה״נ, משביעה "למעופפת 
בחדרי חושך: עבור, פעם פעם (מהר מהר) ללי[תי]". במקרא 
נזכרת ל׳ רק בישע׳ (לד, יד) בין חיות הטרף והרוחות העתידות 
להחריב את הארץ ב״יום־ה׳". בתלמוד נזכרים עדיין הלילין הבב¬ 
ליים כסוג של שדים זכרים, ללא תפקיד מוגדר, ולעומתם נזכרת ל׳ 
כשדה בעלת פני אשה, שערות ארוכות וכנפיים (עיר׳ ק׳, ע״ב; נדה 
כ״ד, ע״ב), המסכנת את הישן יחידי בבית (שבת קנ״א. ע״ב). הודמיז 
השד הוא מבניה (ב״ב ע״ג, ע״א). אין יסוד לזהותה עם השדה אגרת 

בת מחלת (ע״ע). בתלמוד 
אין לל׳ תפקיד של חונקת 
ילדים ומסכנת יולדות. 

בספרות המדרשית נת¬ 
רחבה האגדה על אדם ה¬ 
ראשון שפרש מאשתו א¬ 
חרי שנקנסה עליהם מיתה, 

והעמיד שדים ולילין, ש- 
"מצאה אותו ל׳ ששמה 
פיזנאי וילדה ממנו שידים 
ולילין", ובכורם היה שמו 
אגרימם (ע׳ "הגורן" ט׳, 

66 — 68 , 1914 ; דביר, א׳, 

1923,138 ). צאצאיה ממל¬ 
אים את העולם. ב״אלם- 
ביתא דבן סירא" (ע״ע בן 
סירא, א״ב), שמתקופת ה¬ 
גאונים, מבוססות קמיעות 
קמיע "?י?ית אסורה בזיקים׳/ ?שמירה נגד ל' באגדה מסובכת 
ל 'י 5 דת: פרס ־ הטאה ה 19 ■ הי'" , 0 שעיקרה הוא מציאותה של 

שבמרכז הקמיע — אשה בסוה הריונה 

<םחיאח ישרא?> "חוה ראשונה", שנוצרה 



107 


סמאל ולילית — ממכרי, יו&ך! 


108 


יחד עם אדם הראשון, מן האדמה, ולא רצתה לוותר על שיווי־ 
זכויותיה. כאן ניכר הרצון לחזור ולקשור את ם׳ עם המסורת הקדומה 
על תפקידיה כחורגת תינוקות ומסכנת יולדות. לאגדה זו יש מקבילות 
רבות בספרות הנוצרית, הביזאנטית והמאוחרת, ובדמונולוגיה הער¬ 
בית׳ ול׳ קרויה בהן בשמות רבים. בהשבעות יהודיות בארמית־בבלית, 
מלפני־ הא״ב דבן סירא, כבר נקבעה דמותה של ל׳ כחונקת התינוקות. 
במדרש מאוחר (במ״ר, ט״ז, ט״ו) נוסף, ש״ל/ כשאינה מוצאת בנים 
נולדים, הופכת [מתנפלת] על בניד. היא", בדומה ללאמאשתו 
הבבלית. 

גם בקבלה ממלאה ל׳ שני תפקידים עיקריים: חונקת ילדים 
(בזוהר משמשת בתפקיד זה לפעמים נעמה) ומפתה גברים ומתעברת 
מהוצאת זרע לבטלה, וכך יולדת בנים דמוניים לאין מספר לכל 
אדם. כאן היא עומדת בראש מחנה עצום המתחלק אתה בתפקיד 
זה. היא מכונה "הזונה", "הרשעה", "האוולת", "השחורה" (ר׳ זוהר 
ח״א,י״ד,ע״ב,נ״ד,ע״ב; ח״ב,צ״ו,ע״א, קי״א, ע״א; ח״ג, י״ט, ע״א, 
ע״ו, ע״ב), והיא אחת מ 4 אמות השדים, לצד אגרת, מחלת ונעמה. 
החידוש בקבלה — לראשונה אצל יצחק בן יעקב הכהן ותלמידו 
משה מבורגוס — הוא תפיסתה כבת זוגו הקבועה של ס/ כמלכת 
הסטרא אחרא, הממלאה בעולם הקליפות את התפקיד שהשכינה 
ממלאה בקדושה, וממילא שולטת על כל דבר טומאה. אח״כ (בתיקוני 
זוהר) גובשה הדעה שיש דרגות שונות של ל/ פנימיות וחיצוניות, 
וישנה ל׳ סבתא, אשתו של ס/ ול׳ זעירתא. אשתו של אשמדאי(ע״ע). 
נפוץ מאוד הזיהוי של ל׳ עם מלכת שרא, ויש לו הסתעפויות רבות 
בפולקלור היהודי; מקורו הראשון — בתרגום לאיוב (א, טו). 

קמיעות נגד ל׳, לשמירה על היולדת, נפוצים ביותר. צורותיהם 
הקדומות נמצאו בארמית, בילקוטו של מונטגומרי(ר׳ ביבל׳). הנוסח 
העברי הראשון נמצא בא״ב דבן סירא, ולפיו יש לרשום בקמיע 
שמות 3 מלאכים המתגברים על ל׳ ולצייר את דמותם. קמיעות 
בתבנית זו גם נדפסו מן המאה ה 18 ואילך. לפי ספר "שימוש תהי¬ 
לים" (מתקופת הגאונים) כתבו בקמיע את מזמור קכ״ו (או קכ״א) 
ואת שמות 3 המלאכים, ובארצות־המזרח השתמשו בקמיעות, שצוירה 
בהם ל׳ עצמה, "האסורה באזיקים". סיפור אליהו ול׳, שנכלל במה¬ 
דורה השניה של ספר "סוד ה׳" לדוד לידא (ע״ע), נמצא ברוב 
הקמיעות המאוחרים. 

ג. שלום, בקורת על ספרו של ? 11 > 1 >ח" 0 ו״ 10 ג 5 .זס 101 ת ¥1 \ . 73 . 73 
ב״״ 3 .א (ק״ס, י/ 68 — 73 ), תרצ״ג/ד; הנ״ל, למעשה ר׳ יוסף דילה 
דיינה (ציון [סדרה שניה], ה׳), תרצ״ג; הנ״ל, פרקים חדשים מענייני 
אשמדאי ולילית (תרביץ, י״ט), תש״ח 1 ר. מרגליות, מלאכי עליון, 
248 — 270 , תש״ד,! א. א. אודבך, חז״ל — פרקי אמונות ודעות (מפתח 
בערנו), תשל״א 2 ; .׳ו . 5 ) 76 > ,( 31 ״\ו 501 . 1 ״ן 

גמס•;/ 1/101)1(11(1011 711x1$ ז>/;״ 2 >; 3 , , 1617 זז 80 זו 401 \ .( ; 1897 ,( 1 ) 507011 
1 ! 0 \ 11 }וז)מ 1 ) 

ג. ש. 

סמבור (ק 60 ^! 0 ), עיר במחוז לבוב, אוקראינה, בריה״מ. סופחה 
לפולניה ב 1349 ; 1772 — 1918 בשלטון אוסטריה; 1918 — 1939 
שוב בשלטון פולניה. 

יהודים הגיעו ל 0 ' במאה ה 15 ; מהם סחרו במלח ואחרים 
חכרו מס. ב 1542 קיבלו העירונים פריווילגיה מלכותית, שאושרה 
מחדש ב 1551 , לפיה הועברו היהודים לפרוור בליך. באמצע המאה 
ה 17 ניסו לגרשם אף מבליך, אבל נמנעו מכך תמורת תשלום, 
בערבות קהילת פשמישל ( 1682 ). ב 1725 נתן אוגוסטוס 11 רשות 
ליהודים להתיישב בביזור ולזכות להגנת המבצר, וכן לסחור בלי 
הפרעות ולקיים מוסדות דתיים. פריווילגיה זו אושרה שוב ע״י 
אוגוסטום 111 ב 1740 . הרשות לבנות ביכ״ג ניתנה רשמית ב 1763 . 
בניין מפואר זה עמד על תלו עד מלה״ע 11 . ב 1762 היו בם׳ 510 
יהודים. בשלהי המאה ה 18 התקיים בית דפוס בס׳, שהתמחה בהד¬ 
פסת לוחות שנה. בשנת 1790 צומצם הרובע היהודי. ב 1900 היו בם׳ 


כ 3,070 יהודים ( 48% מכלל האוכלוסיה), רובם בעלי מלאכה וחנ¬ 
וונים. כל משך המאה ה 19 היתד, לחסידות השפעה רבה בקהילה. 
בראשית המאה ה 20 עמד יהודי בראשות העיר, ואז נוסד שם בי״ס 
יהודי למסחר, שהוכר ע״י הממשלה; כן היה בס׳ בי״ח יהודי. בין 
שתי מלה״ע פעלו בם׳ בת״ס של "תרבות" ו״בית יעקב". מפלגות 
וארגונים ציוניים מילאו תפקיד נכבד בחיי הקהילה. במפקד 1931 
נמנו בעיר 6,038 יהודים, ומעריכים את מספרם ב 1939 ב 8,000 • 
עם פרוץ מלה״ע 11 באו פליטים רבים מן המערב. בתקופה 
הסובייטית ( 1939 — 1941 ) פוזרו מוסדות הקהילה, שותקו החיים 
הציבוריים, ועל בתהכ״ג הוטלו מסים כבדים. בקיץ 1940 גורשו מאות 
לרוסיה. ב 1.7.41 נכבשה ם׳ בידי הגרמנים ומיד נרצחו כ 100 יהודים 
ע״י האוקראינים. בחורף 1941/2 נשלחו הגברים למחנות עבודה. 
במארס 1942 הוקם גטו אזורי בבליך. עד 22,10.42 נשלחו 9,000 
יהודים למחנה־ההשמדה בלז׳ץ. ב 1.12.42 חוסל הגטו. בראשית 1943 
הוחל באקציות חיסול, וב 9.7.43 חוסלה הקהילה. באוגוסט 1944 , 
עם הכיבוש הסובייטי, נמצאו בס' כמה עשרות יהודים בלבד. 

מ. 

ס(מ)בטיוץ, נהר אגדי ("מושך אבנים" [ב״ר י״א, ו׳]) השובת 

בשבת, ומכאן שמו. אמיתת קיומו נחשבה כמוכחת, עד כי 
לדעת רבי עקיבא — ממנו עדות למנוחת שבת (סנה׳ ס״ה, ע״ב). 
אל מעבר לס׳ הוגלה חלק מעשרת השבטים (ירו׳ סנה׳ י׳, ה׳; ת״י 
לשם׳ לד, י). הרמב״ן (בפירושו לדב׳ לב, כו) מזהה אותו עם הנהר 
גוזן(ע״ע). לפי יוסף בן מתתיהו(מלה״י ז׳, ה׳, א׳) ראה טיטום את 
הנהר בין סוריה ללבנון: "ויש לו תכונה נפלאה... הוא נעלם ששה 
ימים... אולם ביום השביעי הוא שולח את מימיו שנית...", לפי 
פליניום ( 31:18 . £315 ) לא יכלו עשרת השבטים לחזור 

למולדתם משום שלא יכלו לעבור את הנהר בחול, אלא בשבת, 
כאשר הדבר אסור ע״פ ההלכה. לפי סיפור אלדד הדני (ע״ע) גולל 
הנהר — הנמצא בסודאן או בחבש — אבנים וחול בלבד במשך 
השבוע, ובשבת הוא נח, ענן שורה עליו ואין לגשת אליו. ביה״ב 
נתקבלו האיתור והסיפור של אלדד, והם חוזרים בפיהם של מחפשי 
עשרת השבטים עד העת החדשה. המאוחרים בהם מדברים על הס׳ 
גם סמוך לים הכספי ובהודו. במאה ה 19 טען נוסע מא״י במכתב 
מהודו, כי הם׳ נמצא בסין. — וע״ע עשרת השבטים. 

סמבו־י, יוסף ( 1640 . אלכסנדריה — 1703 , שם), היסטוריון עברי. 

נודע בכינויו קטאיה (קתאי), תלמידם של ר׳ חנניה ברהון 
ור׳ אברהם אלכסנדרוני. עיקר פרסומו — ספרו "דברי יוסף", חלק ב׳ 
מחיבור היסטוריוגרפי, שחלקו הראשון (״דברי חכמים״ — עד רבנן 
סבוראי) לא נשתמר. הספר מתחיל מאמצע המאה ה 6 ומגיע עד 
1672 , ועוסק בעיקר בקהילות מצרים בתקופות הממלוכית והעות׳- 
מאנית. יש בו ידיעות חשובות על צאצאי הרמב״ם ועל הנגידות 
במצרים, ונשתמרו בו ידיעות רבות על חכמי ספרד, צפון אפריקה 
וארצות הים-התיכון(בייחוד מצרים), על ראשי האסלאם ועל שליטי 
ערב השונים. מקורותיו: אברהם זכות, שלמה אבן וירגה, יוסף הכהן, 
אליהו קפסלי (ע׳ ערכיהם) ואחרים, לצד מקורות ערביים — בעיקר 
כתביו של אל מקריזי(ע״ע). מחיבורו מתבררת התנגדותו החריפה 
לשבתי צבי, שבוודאי הכירו מקרוב במצרים, אך הדפים המתייחסים 
לשבתי צבי ולתנועתו הושמטו משני כתה״י שבידינו. מסיבה זו אין 
הוא מזכיר את דוד קונפורמי (ע״ע), בן זמנו, שאהד את השבתאות. 
גם קונפורטי, בספרו הכרונוגדפי "קורא הדורות", אינו מזכיר את ם׳, 
משום שלא היה גדול בתורה. ם׳ היה ממעריצי ר׳ יצחק לוריא 
(ע״ע) וכלל בחיבורו נוסח שלם של ס׳ "תולדות האר״י" וכן את 
סיפור יוסף (ע״ע) לילה רינה. לעתים צירף סיפורים שונים ובלבל 
פרשיות. קטעים מ״דברי יוסף" נדפסו בספר "מאורעות עולם" 
(אזמיר, תקט״ז), וקטעים נוספים נדפסו ע״י א. נויבויאר (ר׳ ביבל׳), 



109 


ממכרי, יום!? — סמואל(פמיואל), הרכרט לואיס 


110 


א. ברלינר (פרנקפורט דמיין, 1896 ), וו. י. פישל (ד ביבל׳). חיבורו 
"פורת יוסף , / על חסרות ויתרות וענייני מסורה בתורה, נמצא בכ״י. 

א. נויבויאר, סדר החכמים וקורות הימים, א'. 115 — 162 . 1887 ; ו. י. 

פישל, פרק מתוד הכרוניקה ״דברי יוסף״ של ס , (ציון, דד), ת״ש; 

ג. שלום, שבתי צבי(מפתח, בערכו), תשי״ז,־ א. אשתור, קוים לדמו¬ 

תה של הקהילה היהודית במצרים בימי הבינים (ציון, ל׳), תשכ״ה; 

מ. בניהו, ספר תולדות האר״י, 15 — 18 , 120 , תשכ״ז! ח. ז. 

הירשברג, על בעל דברי יוסף בן דורו. של בעל קורא הדורות ויחסו 

למצוות יישוב א״י (א״י, י׳), תשל״א! א. דוד, לסיומה של הנגידות 

במצרים ולתולדותיו של אברהם די קאשטרי (תרביץ, מ״א), תשל״ב! 

,. 0 . 1,1 .ם. 2 ) . 5 . 7 . 1 ./ 110 \ 1 ' 1 ז 0 ץ 01 ■ 8 2111 ,׳ 161 ז £1 זו! $0 . 34 

. 1891 

אב. ד. 

סמואה, איי"־ ( 15130115 530103 ), קבוצת איים בפ(לינזיה (ע״ע), 
באוקיאנוס השקט. 

האיים הם שיאי רכס געשי תת־ימי שכיוונו ממזרח למערב; 

נופם הררי ומבותר מאוד. פנים האיים הגדולים מכוסה לבה בזלתית 
צעירה וטרשית, שמקורה בהרי־געש גבוהים (עד 1,850 מ׳); ב 1905 
התפרץ הר־־געש בסאוואיאי וגרם נזקים רבים. ברצועות־החוף היתה 
הלבה הקדומה לאדמה פוריה. החופים מוקפים שוניות קוראלים. 
אקלים האיים טרופי, משופע בגשמים (נתונים — ע״ע א(קיאניה, 
עט׳ 141/2 ). בחדשים מאי—נובמבר שכיחות סופות־הוריקן. 

רוב אוכלוסי האיים הם פולינזים יושבי־כפרים. מניחים שמקור 
הפולינזים בס/ ושפתם היא העתיקה שבין הלשונות הפולינזיות. 
רוב התושבים נוצרים. המבנה החברתי מאופיין בריבוד מובהק של 
קבוצות־שארות ומערכת מורכבת של מנהיגים מקומיים, העומדים 
בראש המשפחות המורחבות. שיעור גידול־האוכלוסין הוא גבוה, 
ונאמד ב. 3% — 4 בשנה. בגלל מיעוט הקרקע הראויה לעיבוד, נוצר 
לחץ של אוכלוסיית־יתר, בעיקר בם׳ המזרחית. 

מבחינה מדינית נחלקים האיים ל 2 חטיבות: ם׳ המערבית 
(מערבה לקו־האורך 1 0 ד 1 מערב) היא מדינה עצמאית (ר׳ להלן). 
שטחה 2,841 קמ״ר, ובה 157,000 תוש׳ ( 1970 ). היא כוללת 2 איים 
גדולים: אופולו( 95,400 תוש׳) — שבו נמצאת הבירה והנמל הראשי 
אפיה ( 25,000 תוש׳) — וסאוואיאי( 36,200 תוש׳), וכמה איים קטנים, 
חלקם בלתי-מיושבים. התושבים מתקיימים על חקלאות, שעיקרה 
סיפוק הצרכים המקומיים. מגדלים דקל־הקוקוס, קקאו, בננות, ירקות 
ופירות שונים. 

ם׳ המזרחית, ממזרח לקו־האורך 171 0 מערב, היא שטח־חסות 
אמריקני. שטחה 197 קמ״ר, ובה 28,000 תוש/ היא כוללת 7 איים 
קטנים; הגדול שבהם — טוטואילה ( 25,360 תוש׳), ובו הבירה 
פאנגו פאנגו ( 2,300 תוש׳) ובסיס-צי אמריקני. בקבוצה נכללים גם 
איי־האטולים (ע״ע אטול) רוז וסונס. התושבים עוסקים בחקלאות 
ומייצאים קופרה ודגים משומרים. 

,: 101 /^ 0 , 4 . 11 ; 1968 ,. 3 370 . 3 ,תס^זיזגס .׳ 13 .ן ; 1965 ,. 3 ,ת 1 ׳ו\ת 1 . 0 

. 1968 ,. 3 / 0 ׳(!מ 0 מ 0 ס£ 

היסטוריה. לפני שהאירופים גילו את ם׳ לא היה שלטון 
מרכזי על כל אייה, פרט לתקופה קצרה סמוך ל 1500 , במלכותו של 
סלמסינה. נראה שהאירופי הראשון שהגיע לס׳ היה יקוב רוגפן 
(ס 66 ׳\ £0£86 ), שביקר שם ב־ 1722 . במחצית השניה של המאה ה 19 
ניטש מאבק על השליטה בס׳ והשתתפו בו אה״ב, גרמניה ובריטניה, 
ובתחילת 1889 כמעט שגרם מאבק זה למלחמה בין גרמניה לאה״ב; 
הסכסוך יושב בהסכם, שחילק את ס׳ בין שתי המעצמות: אה״ב 
קיבלה את האיים ממזרח לקרהאורך 171 0 , וגרמניה — את האיים 
שממערבו. בתחילת מלה״ע 1 כבשו הניוזילנדים את ס׳ המערבית; 
ב 1920 נמסר חלק זה במאנדאט לניו־זילנד וב 1946 נהיה לשטח- 
נאמנות. בינואר 1962 נהיתה ס׳ לעצמאית, חברה בחבר־העמים, 
ובראשה "ראש־מדינה" לכל החיים. לפי החוקה, ייבחרו "ראשי־ 
המדינה״ בעתיד, במות "ראש-המדינה" הנוכחי, ל 5 שנים בלבד. 


ם׳ המזרחית היא, מאז 1957 , טריטוריה של אה״ב, ששר״הפנים 
אחראי לה. נוכחות אנשי־צבא אמריקנים באיים מאז מלה״ע 11 
והזרמת הון רב שמה פוררו כמעט לחלוטין את מבנה החברה המסו¬ 
רתית. בס׳ המזרחית מועצה מחוקקת בת 2 בתים. במשאל־עם ב 1961 
דחו התושבים את ההצעה להצטרף לס׳ המערבית עם קבלת עצמאו¬ 
תה, והעדיפו לשמור על קשריהם עם אה״ב. 

ס. פל. - דן ס. 

סמואל(סמיואל), הרברט לואיס, לורד- 1115 ^ 1 ״€^ 

8310061 ':ז״״סס^ - ( 1870 — 1963 ), מדינאי והוגה־דעות 
יהודי־אנגלי. בן למשפחה יהודית מיוחסת ואמידה; סיים בהצטיינות 
לימוד מדעי־המדינה וכלכלה באוניברסיטת אוכספורד. מגיל צעיר 
היה חבר פעיל במפלגה הליברלית, ומטעמה נבחר לפרלמנט ב 1902 , 
ותרם הרבה לגיבוש מצעה הסוציאלי־המהקן. ב 1906 — 1916 מילא 
תפקידים ממשלתיים שונים, והיה החבר היהודי הראשון בממשלת 
אנגליה, כצ׳נסלר של דוכסות לנקסטר ( 1909 ). ב 1916 היה שר־ 
הפנים. ב 1920 הוענק לו תואר אצולה (״סר״) וב 1920 — 1925 היה 
הנציב העליון הבריטי הראשון בא״י (ר׳ להלן). בתום שירותו 
נתמנה יו״ר הוועדה המלכותית לבעיות תעשיית הפחם ( 1925 ), 
ונעשה לדמות הפעילה הבולטת ביותר של המפלגה הליברלית, שאת 
ירידתה ניסה לעצור עד שהפסיד את מושבו בפרלמנט ( 1935 ). 
ב 1931/32 שוב היה שר־הפנים. ב 1937 נכנם לבית־הלורדים בתואר 
"וייקאונט ס' מהר הכרמל וטוכסטת" (חלק של ליוורפול) 0 מ 11 סס 15 ז\ 
11 } 6 ]א 0 ד 304 0310161 401101 ? 0£ 53031161 ). ב 1944 — 1955 היה 
מנהיג הליברלים בבית הלורדים. 

ס׳ נודע בין ידידיו ויריביו בישרו המופלג, בתבונתו, בנטייתו 
לתווך ולפשר. ובכישוריו המנהליים. בצד פעילותו המדינית עסק 
בפילוסופיה ובתורת־המידות, ואף כתב כמה ספרים בשטחים אלה 
(ר׳ להלן). במשך שנים רבות (מ 1931 ) היה יו״ר "החברה הפילו¬ 
סופית המלכותית". 

ס׳ היה יהודי גאה, וכבר ב 1914 נעשה ציוני, שכן גרם, בניגוד 
ליהודים בריטיים רבים, שיישוב א״י יהיה לטובת אנגליה והיהודים 
גם יחד. בתזכיר מיוחד ( 1915 ) הציע את רעיון הבית הלאומי לאישים 
שונים ולרה״מ אסקוית (ע״ע). בהשתמשו במעמדו הרם סייע ל־ 
ווייצמן להשיג את הצהרת בלפור (ע״ע), למרות התנגדותו העיקשת 
של קרובו, א. ס. מונטגיו (ע״ע). מינויו של ס׳ לנציב עליון — 
המושל היהודי הראשון בא״י מאז אגריפס 1 — עורר התלהבות בכל 
העולם היהודי, שציפה למימוש מיידי של "הבית הלאומי". ברם, 
עד מהרה נתבלטו הן תכונתו הטבעית של ם׳ "לראות את שני 
הצדדים", והן מגמתו לנהוג בעיקר כנציג מדיניות בריטניה במזה״ת 
— תפקיד שבו לא היה לו נסיון. את היישוב היהודי, שברובו היה 
ממוצא מזרח־אירופי, לא הבין, וכן 
לא העריך נכונה את המנטאליות 
הערבית. עוזריו, מקצתם ניסו לנ¬ 
הוג באוביקטיוויות נוכח בעיות 
הארץ, ורובם היו אנטי־ציונים 
מובהקים, שרידי האדמיניסטרציה 
הצבאית שקדמה לכהונת ם׳. וכך 
נרשמו שנות כהונתו של ס/ שאיש 
לא פקפק בכנותו, כראשית תקופת 
פיוס הערבים. ס' נהג ברכות בפור¬ 
עים הערבים ב 1921 , חנן את אמין 
אל־חוסיני (ע״ע מסיני), ומינהו ל¬ 
מופתי ירושלים. בלחץ הערבים 
הפסיק את העליה, ובכך יצר תק¬ 
דים לנציבים שבאו אחריו. 
עקרון ויסות העליה היהודית 



הרברט סמואל (הסובבות היחד 
דית, שירות הץילוסים) 


111 


פמואל(סמייואל), וזרכרגי לדאים — סמולנסר, 


112 


לא״י ע״פ "כושר הקליטה הכלכלי" (ץ)! 30 ק 03 €׳ 1 ;)ק־! £50 \/) הונהג 
ע״י ם׳. בתקופת שלטונו הופרד עבה״י מא״י ונעשה אמירות ערבית. 
עם כל זאת, בתקופת שלטונו גדל היישוב היהודי והתבסס, תל־אביב 
נחיתה עיר, התפתחה כלכלת א״י ונמחקו אותות מלה״ע 1 . 

לועדת פיל (ע״ע) הציע להגביל את האוכלוסיה היהודית בא״י 
ואת שטחי התיישבותה. ל״ספר הלבן״ של 1939 התנגד, וביקר את 
מדיניות בוץ (ע״ע). לאחר עליית היטלר בגרמניה עשה ם׳ רבות 
לקליטת פליטים באנגליה ולהצלת ילדים יהודים, כן תמך באוניבר¬ 
סיטה העברית. את הקמת מדינת־ישראל קיבל בהסתייגות־מה, אך 
ביקר בה בערוב ימיו. יורש תוארו הוא בנו א ד ו ו י ן ם׳ (נר 1898 ), 
שהשתקע בארץ. 

מספרי ס': 05315 ק 0 ז? . 30 6 16$ <ן 01001 ? צ 1,11 ס £111£03115 ("ליבר¬ 
ליזם׳ עקרונותיו והצעותיו״), 1902 ז 110317 ) 0 1116 ^ 21 ץו 1 ק 11050 ן)? 
130 ^ (״הפילוסופיה והאדם הפשוט״), 1932 ! £111105 3011031 ז? 
(״אתיקה מעשית״), 1935 ! 46010105 !! (״זכרונות״), 1945 ! 5030011 "! 
031117 ? 01 (״החיפוש אחר המציאות״), 1957 . ארכיון ה. ס׳ נמצא 
בגנזך מדינת ישראל. — וע״ע א״י, עמ ׳ 533/5 , ותמ ׳ שם. 

ש. ל. קירשנבוים, נציבותו של ה, ס׳ בא״י (מולד. כ׳}, תשכ״ב! 

י 11 :> 1 ^ ו 861 . 1 < ; 1963 ,.$.}£ , $16111 .״ 1 ; 1957 ,. 8 ; 6011611 * ¥2 , 10 ^\ 60 

6 * 1011 ? 0/241/24162 7/26 , 10 ־ 10111 ) 0 .>! .£ ; 1967 ,* 801161 * #€1181011 ,*' 8 . 14 
; 1970 , 41601 * 11 ' 61 [ 222 72€ ? 612 } 72 !/ , 531111161 .£ ; 1970 , 52-81 , 1061 * ¥66 
. 1973 , 1914-1918 , 12126 * 416 ? }ס 11011 * 3116 ) 7/16 , 1011111 ) 16 ־ £1 .] 

ו. ד. ל. 

סמוטריצקי, מלטי — 11 ז 01 ז 11 ]׳זק־דס 1 \ס 1070x1111 ׳׳(! —( 1578 (?] 

— 1633 ), פולמוסן דתי בכנסיה המזרחית בפולניה 
ומחבר דקדוק סלאווי. בנו של רקטור האקדמיה הפרבוסלאווית 
באוסטרוג, שנוסדה ע״י הנסיך קונסטאנטין אוסטרוגסקי. החל ב 1608 
השתתף בספרות הפולמוסית — בלשון פולנית ורוסית־כנסייתית — 
נגד האוניאטים (ע״ע ברסט־ליטובסק, עמ ׳ 901 ). ב 1620 נתמנה 
לארכיבישוף הפראבוסלאווי של פללוצק. ב 1623 — 1624 ערך מסע 
לקושטא ולא״י, ופרסם ( 1628 ) חוברת על מסעו לארצות־המזרח 

בשם 1 10262 ( 801100101011 ׳!! ) 611 ( £13 10 ) 00£8010311£7 נ} 1010£13 }( 2 

24 7 1623 .? ט 00£ . 114.5 ,?!ת! ("הגנת המסע לארצות המזרח 
שנערך על-ידי, מ. ם/ בשנת 1623 ו 24 ״). החוברת הוחרמה ע״י הסי- 
נוד הפראבוסלאווי בקייב, ום׳ הואשם בבגידה! מאז הפך בגלוי לתו- 
עמלן למען האוניה (ע״ע אוניאטים). את שנותיו האחרונות בילה 
במנזר האוניאטי בךרמן. מספריו הפולמוסיים בזכות הכנסייה הפרא- 
בוסלאווית יש להזכיר: ) 1 ) 1 ־ 01 ! 03 ./ 1001 ע! 10 ן[) 0 21110 וי<ו>מי) 17 ז׳\(ד 
3£0£1£7 ז 8 ץ 0611£16 ץ 06 )ץ 3002 ) 5 121001 ) 10 £0 ׳!! 2001 זק 7 ׳י' 11 ק׳! 115202 
("אנטיגרפה או תשובה על כתב־פלסתר מציק נגד אנשי הדת 
העתיקה היוונית״! 1608 ), וכן תרגום של ספר פולמוסי ידוע 
להגנת הכנסיה האורתודוכסית, שיצא־לאור בפסודונים "טאופיל 

7 

אורט 1 לוג": ץ 52£0110£ ׳! 01 ק .׳! 81 ץ 0£ ׳ס׳!(ז 3 ) 0 
סס״סנזסס ץ 1£ תנ) 0110 !.׳!\ ץ 015£1£ ) 0$ ק 3 ("טרנוס הוא קינה של הכבסיה 
היחידה, הקדושה, הכללית, האפוסטללית, המזרחית״! 1610 ) — 
לספר זה ענו מגיני הקתוליות בפולניה, פ. סקרגה (ע״ע) ואחרים. 

חשיבות רבה נועדה לדקדוק הסלאווי שחיבר ם׳ והוא: 

,.... 13 ) 1106 01111x3x1 <ז!. 3811 קןז 0£1 ז 1 ד 1143 )ז 3 ק£ 

1619 ! ספר דקדוק זה, שנדפס מחדש כ 10 פעמים (המהדורה האח¬ 
רונה ב 1782 במוסקווה) — ערכו רב כחוליה חשובה להתפתחות 
הבלשנות הסלאווית הטרום־מדעית ולהתהוות הלשונות הלאומיות 
של הסלאווים השייכים לכנסיה המזרחית. בספר גם פרקים על תורת 
השירה הסלאווית. 

, 1 .) 030811111 1 ) 0 ז 1 !<[ 1 ) 03 ־ 10-5163101 £־ 01 ) 1 ח 1 ]צ<ז 10 ! 31 ק 8 /ו 

,) 01611 ? ע׳!י 740 ,( 10 ) 10151 ( עז 11 )גז 6 ) 11 8£13 ־ 1 § 0 ג(< 1311 ; 1960 , 554 — 547 

( 1965 , 258 — 255 , 3 

מ. אל. 


סמויךים, ע״ע גנצים. 

סמולט, טוביאס ג׳ות׳ - )) 5010116 £ 6 ז 60 ס 1011135 ־ - 

( 1721 — 1771 ), סופר סקוטי. ם׳ הצטרף ב 1739 לצי הבריטי 
כעוזר לרופא. בשובו ב 1744 , התיישב בלונדון, וב 1750 הוסמך 
כרופא. — להכרה בכשרונו הספרותי זכה ב 1748 , עם פרסום 
הרומאן הראשון שלו, 3001001 ? ;) 0660101 ? 0£ 65 ז 11 )ןז 6 '![)\) 1£ רד 
("הרפתקותיו של רודריק רנדום"). מסע בצרפת סיפק לו את 
החומר לרומאן הבא, 10 ) 01 !? סס 6201 ־ 01 ? 0£ 68 ז 11 ) 1 ז 6 ׳! 1 )\/ 1116 
(״הרפתקותיו של פרגרין פיקל״), 1751 . גולת הכותרת של יצירתו, 
הרומאן 60 ) 01101 7 זג 1 י]רח £111 0£ 100 ) £011 <ןצ£ 116 ־ 1 ־ ("מסעו של 
האמפרי קלינקר"), 1771 , המבוסם על סיורו באנגליה ובסקוטלנד, 
מורכב מיומן־מסעות וממכתבים, ונותן ביטוי הומוריסטי להשקפות 
מנוגדות על אורח־חייהם של בני־דורו, בשיטה הפיקארסקית של 
לסז׳ (ע״ע). כמו־כן ניכרת בכתיבתו השפעתם של סויפט (ע״ע) 
ודפו (ע״ע). — ם׳ חיבר גם מחוות, ספר על תולדות אנגליה 
( 1757/8 ), ותרגם את יצירותיהם של לסאז׳, של סרוואנטס ושל 
וולטר. — תרומתו של ם׳ לרומאן מתבטאת בעיצוב דמויות שהן 
מעין קאריקאטורות ספרותיות, שופעות חיים ואינדיווידואליות 
(דיקנז הושפע מדרך זו במידה ניכרת)! במתן ביטוי לחיים האינ¬ 
טלקטואליים של תקופתו! במיזוג התיאור הראליסטי והסאטירה — 
למראה סכלותם, אכזריותם ואנוכיותם של בני-אדם. 

,־ 1101 ^ ..מ ; 1949 , 1141211665 1 ) 412 1611 * 1 / 0 ■ 006106 ־ ,. 5 . 7 ,קק 3 ת£ . 7 
. 1964 , 1402161 6 ) 1 ^* 266 ) 16 ? 1/26 171 * $121316 :** 60866 ? *' #08216 

סמולנסק ( 010 ״^ 40 זס), עיר ומרכז מינהלי של מחוז (אובלסט) 

י ים/ במערב הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, 231,000 תוש׳ 

( 1970 ). 

ם' שוכנת על שתי גדות נהר דניפר, במרחק 420 ק״מ דרומית- 
מערבית למוסקווה. היא נמצאת בצומת תחבורה היסטורי של דרכים 
ארציות ובין־לאומיות. נתיבי־שיט פנימיים מובילים מסביבתה לשלו¬ 
שה ימים (הבלטי, השחור והכספי), ונוסף לנמל־הנהר מתמקדים 
בה חמישה .קווי מס״ב וכבישים ראשיים, ביניהם האוטוסטרדה 
מ 1 םקווה—מינסק—ורשה. 

התעשיה נשענת על עיבוד התוצרת החקלאית של המחוז וכוללת 
גם תעשיית־מכונות מתפתחת. מוצריה העיקריים: אריגי-פשתן, חלקי 
מכוניות וטרקטורים, בגדים, נעליים, מזונות, מכשירי חשמל, מוצרי 
עץ והמרי בניה. 

בם׳ 4 מוסדות השכלה גבוהה, מוזיאון ו 2 תיאטרונים. ם׳ היא 
מן היפות בערי רוסיה, משופעת בגנים וסביבתה מרהיבת־עין. 
במלה״ע 11 נהרסו כ 90% מבתיה ונפגעו רוב עתיקותיה. לאחר מכן 
נבנתה מחדש כעיר מודרנית שבמרכזה בולטים בניינים היסטוריים 
משוחזרים, בהם שתי כנסיות מהמאה ה 12 וקתדרלה מהמאה ד. 17 . 

היסטוריה. ם׳ נזכרת לראשונה ב 882 לסה״נ והיתד, מרכז 
מסחרי משגשג בזכות מצבה הגאוגרפי. ביה״ב היתד, ס׳ סלע מחלוקת 
בין שליטי מוסקווה, ליטא ופולניה ועברה מיד ליד לעתים קרובות. 
ם׳ נכבשה סופית ע״י רוסיה ב 1654 . 

ב 16/17.8.1812 ניצח נפוליון, בדרכו למוסקווה, את הרוסים בפי¬ 
קוד בארקלי דה טולי ליד ס/ והעיר הועלתה באש ע״י הצרפתים. 
ברם. בדיוק כעבור שלושה חדשים הובסו ליד ם׳ הצרפתים הנסוגים 
ממוסקווה ע״י קוטוזוב, שזכה מאז בכינוי ״סמולנסקי״. במלה״ע 11 , 
ב 1941 , התנהלו סביב העיר קרבות עזים בין הגייסות הגרמנים 
בפיקוד פון בלק שניסו להתקדם למוסקווה, לבין הרוסים בפיקוד 
טימושנקל. העיר עצמה אמנם נכבשה ב 16.7.1941 , ועד סוף אוגוסט 
איבדו הרוסים בסביבתה יותר מ 150,000 איש, אך העיכוב מנע 
בעד הגרמנים מלהבקיע למוסקווה לפני החורף. ס׳ שוחררה ע״י 
הרוסים ב 25.9.1943 . 


^1. ?01 56 ת x1, 5. 1412366 801461 #2416, 1958. 



113 


סמולנסר! — פמולנסקין, פרץ 


114 


3 חוכרי-מכס יהודים בם׳ נזכרים ב 1489 . משסופחה לפולניה 
אסר זיגמונט 111 על ישיבת יהודים בתוכה, ואעפ״כ נזכרים כ 80 יהו¬ 
דים בם׳ ב 1616 (שדת "בית חדש" לר׳ יואל סרקיס [ע״ע]). משנכ¬ 
בשה בידי הרוסים נדרשו היהודים להמיר את דתם, והמסרבים — 
מקצתם נהרגו ומקצתם הוגלו לפנים ■רוסיה. סוחרים יהודים מליטא 
ביקרו בם׳ גם אח״כ, אולם רק בראשית המאה ה 18 נתחדש בה ישוב 
יהודי, שעסק במסחר ובחכירות. בעקבות פנייתם של העירוניים ב 1722 
אל הסינוד, כי יגורשו היהודים מפלך ם׳ על שהם "מנהלים תעמולה 
דתית״, ניתנה ב 1727 הוראה לגרש את ברוך בן ליב (ע״ע ותני- 
צין) וכמה מחבריו מפלך ם/ אך באותה שנה יצאה פקודת גירוש 
מלכותית על כל יהודי רוסיה. למעשה לא נתבטל יישובם, ומ״מ 
כבר ב 1731 הותר לסוחרים יהודים לשוב לס׳. ם׳ לא נכללה בתחום 
המושב היהודי ( 1791 ), ובמשך המאה ה 19 ישבו בם׳ רק יהודים 
שהיו זכאים לשבת מחוץ לתחום. ב 1897 נמנו בעיר 4,650 יהודים 
( 10% מכלל התושבים) ובמחוז כולו 11,185 . ב 1922 החרימו הסוביי¬ 
טים את ביהכ״נ הגדול של ם׳. ב 1926 נמנו בם׳ 12,880 יהודים 
( 16% ). ב 1929 הועבר מהומל לס׳ ה״טכניקום הפדגוגי היהודי" 
מיסודה של היבסקציה (ע״ע). גטו נאצי הוקם בעיר באוגוסט 
1941 , וביוני—יולי 1942 נרצחו כ 2,000 יהודים. בשנות ה 60 המאו¬ 
חרות ישבו בס׳ כ 5,000 יהודים. 

מ. אשעראוויטש, שטעט און שטעטלעך איו אוקראינע, ב׳, 213 — 225 , 

1948 . , ״ . " " 

ג. שמ. - ם, פ. — י. ס. 

סמולנסקין, פרץ ( 1840 או 1842 , מונאסטירשצ׳יגה [רוסיה 
הלבנה]'— 1885 , מיראן [אוסטריה]; ב 1952 הועברו עצ¬ 
מותיו לא״י), סופר עברי, ממבשרי התנועה הלאומית העברית. כ 5 
שנים למד בישיבה בשקלוב ("שכולה" בסיפוריו), ושם למד גם 
רוסית וגרמנית ונתוודע לספרי ה״השכלה". כשנתיים נמצא במחיצת 
חב״ד (ע״ע) בליובאוויץ ("צבוע־אל") ובוויטבסק, וכשנה נדד כדר¬ 
שן בערי רוסיה הדרומית. ב 1862 — 1867 התגורר באוךסה, לימד 
עברית בבתי־עשירים, השתלם בשפות ובמדעים והתרועע עם מש־ 
כילי-העיר. אז החל בכתיבה: כתבות ב״המליץ״; הקונטרס "ביקורת 
תהיה״ (תרכ״ז) — על עיבודו העברי של מ. לטריס (ע״ע) את 
״פאוסט״! ״הגמול״ — עיבוד סיפורו של ל. הרצברג־פרנקל (ע״ע) 
על השתתפות היהודים במרד הפולני של 1863 . ב 1867 עבר בגרמניה 
ואוסטריה ונפגש עם רבנים, חוקרים ועסקנים, אורתודוכסים ורפור¬ 
מיים• לבסוף השתקע בווינה, כמנהל מחלקה עברית בבית־דפום 
גדול. ב 1874 יצא לעמוד על מצב היהודים ברומניה ודיווח על כך 
לחברת כל ישראל חברים (ע״ע). 

עיקר פעלו ב 18 שנותיו בווינה היה הירחון העברי החשוב 
"השחר", שהוא הוציאו בעמל רב. הוא הרבה במסעות באירופה לשם 
מימון העתון, ומילא חלק ניכר ממנו בעטו. 12 כרכי "השחר" כוללים 
את מיטב יצירותיו שלו ושל טובי הסופרים דאז, בהם: י. ל. גורדון, 
מ. ל. לילינבלום, מ. ד. ברנדשטטר, ד. כהנא, ש. רובין, א. בן־יהודה 
(ע׳ ערכיהם) ועוד. "השחר" נפוץ בעיקר ברוסיה, והשפעתו על 
קוראי עברית היתר. מכרעת. ב 1878 הוציא גם שבועון עממי בשם 
"המביט", ובעצמו כתב את חלקו המדיני והפליטוניסטי, שבו נכלל 
גם סיפורו המפורסם ״יללת הרוח" (שתורגם לכמה שפות). ב 1881 
בא לרוסיה לאסוף מנויים להוצאת כתביו, ונתקבל בהתלהבות ע״י 
המשכילים, ובייחוד ע״י הנוער הלאומי, שהושפע ממנו ביותר. אלה 
הגישו לו עט־זהב ועליו חרות הפסוק: "ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון 
ברנה״ (ישע׳ לה, י; נא, יא) — וזאת לפני התעוררות תנועת 
"חבת־ציון" (ע״ע) ברוסיה. ם׳ הצטרף לתנועה עם הקמתה, ופנה 
לחברת כי״ח לעשות כן. חיה גם בין מייסדי אגודת הסטודנטים 
הלאומית "קדימה" בווינה, ובסיפורו "נקם ברית" תיאר את המשבר 
הרוחני בקרב הנוער המשכיל והנוטה להתבוללות, בהשפעת הפרעות. 

יצירתו מתחלקת לפרוזה סיפורית ולפובליציסטיקה, ותוכנה 


שאוב מנסיון חייו. הגדול בסיפוריו הוא ״התועה בדרכי החיים״, ש 4 
חלקיו פורשים יריעת חיי יהודים על כל שכבותיהם בדורו. גיבור 
הסיפור, יוסף היתום, נודד ומספר על הרפתקאותיו. בח״א מתוארים 
ה״חדר״ והקנאות הדתית בעיירה; בח״ב — הישיבה, החטיפות 
לצבא והמעבר ל״השכלה״; בח״ג — החסידים (בצבעים שליליים 
ביותר), ובח״ד — ביקורת על חיי היהודים במערב־אירופה, על 
ה״השכלה" ועל הרפורמה. ב״שמחת חנף" מיוצגים שני טיפוסי מש¬ 
כילים, על רקע חיי המורים העברים באודסה (״אשדות״); האחד 
קל־דעת ורודף־תענוגות, והאחר — מהרהר בגורל עמו וחותר 
להיטיבו. הסיפור גדוש שיחות פילוסופיות, רובן סביב יצירות גתה, 
שיקספיר ואחרים. "קבורת חמור" הוא הטוב והמגובש בסיפורי ס׳, 
ויסודו במעשה שהיה בשקלוב. משכיל קל־דעת נרדף באכזריות ע״י 
בני־עירו הקנאים, המפרידים בינו לבין אשתו. הוא הולך מדחי אל 
דחי והופך מלשין. ראשי־הקהל שוכרים רוצח להרגו, הוא נקבר 
"קבורת חמור" ואשתו ממירה את דתה. ב״גאון ושבר" מתוארים 
טיפוסי משכילים יהודים ממערב אירופה, במסגרת קובץ של 10 
סיפורים מפי 10 מהגרים שנקלעו לאניה המפליגה לאמריקה. "גמול 
ישרים" חוזר לתקופת המרד הפולני, ומתואר בו מצבו הקשה של 
הלוחם היהודי בקרב לוחמים בני עם זר ועוין, תוך העלאה על נם 
של המשכיל המקדיש את כשרונותיו לעזרת בני-עמו. הרקע לרומן 
הגדול והאחרון של ם׳, "הירושה", הוא יהדות רומניה והעיר אודסה. 
ם׳ מוקיע את רדיפת הבצע והתענוגות שהיתה אפיינית, לדעתו, שם, 
במסגרת סיפור מעשה מסובך ורצוף הרפתקאות ומעשי-אהבים. 
סיפוריו נכתבו רובם בחפזון, לצרכי "השחר", והם לוקים בעלילה 
מסובכת ומלאכותית, באריכות יתרה ובמגמתיות גלויה, ומלווים 
בהטפה ובהתפלספות רבה. סיגנונם העברי מליצי, אף שהתאים לקורא 
העברי של אז ולצרכיו. ם׳ נחשב בזמנו למספר החשוב ביותר 
בספרות העברית המקורית. נעשו נסיונות, שלא עלו יפה, לקצר 
ולעבד את סיפוריו. עיקר חשיבותם של סיפוריו — בהיותם חוליה 
בשרשרת הרומן הראליסטי העברי מחיי ההווה, שראשיתה "עיט 
צבוע" של מאפו. 

ערך היסטורי נכבד לפעולתו של ם׳ כפובליציסט. בשנים בהן 
הגיעה ההשכלה למשבר פנימי, שנתבטא ביאוש גמור של נושאיה 
מקיומה של ספרות ותרבות עברית ובהתבוללות מרצון, בישר ם׳ 
את עליית שחרה של הלאומיות העברית החדשה. ם׳ הושפע מכת¬ 
ביהם של נ. קרוכמל, ש. ד. לוצטו, ש. י. רפפורט ומ. הס (ע׳ ערכיהם) 
— ראשי הזרם הלאומי־רומנטי בהשכלה העברית, והוא שהשמיע 
את דעותיהם — בתחום זה — ברמה. כבר במאמרו הראשון ב- 
״השחר״, קבע ס׳ כמטרה לאומית: "להגדיל את תפארת שפת עבר", 
ולעומת המתבוללים קרא: "נהיה ככל הגוים, להוקיר את שפתנו 
וכבוד עמנו". הלאומיות במשנתו פירושה מכלול הערכים הרוחניים 
המתבטאים ביצירה העברית לתקופותיה (מאמריו הגדולים "עם 
עולם״ [״השחר״, ג׳] — ביקורת על הרפורמה, ו״עת לטעת" [שם, 
ר, ח׳, ט׳] — ביקורת ה״משכילות" הישנה, מבית-מדרשו של מנדלם* 
ז(ן, שלפיה היהודים הם כת דתית, שקיומה תלוי בשמירת מצוות- 
הדת בלבד). הרפואה למכת האומה היא לא בהעברתה לחקלאות 
ולעבודת־כפים, אלא בהקמת בת״ס לרבנים ולמורים ברוסיה וב־ 
מערב-אירופה, שיקימו מנהיגים חדשים שיחזקו את רוח העם. דעותיו 
אלה הרחיקו מעליו משכילים רבים ואת כלל החוגים החרדיים, אך 
התפשטו אט-אט בקרב הנוער, ובייחוד בין אלה שפרשו מהישיבות, 
אך נרתעו מן האנטי-לאומיות של ה״משכילים" הקיצוניים. 

לאחר פרעות 1881 העמיד ם׳ את רעיון ישוב א״י במרכז הפעולה 
הלאומית, וקרא — ב 25 מאמרים שנדפסו בכרכים האחרונים של 
״השחר״ — לכוון את ההגירה היהודית לא״י׳ אף אם ישא המאמץ 
פרי לאחר מאות שנים. הוא הזהיר שאם לא יפעלו במהירות, יפרוק 
העם הערבי את עול התורכים ולא יוותר על א״י לטובת היהודים. 



115 


סמולנסקין, פרץ — סמוריים 


116 


כן הזהיר שהאנטישמיות הגוברת תביא תוך מאה שנה כליה על 
יהודי אירופה. מאמריו הם שהכשירו רבים מן המשכילים לרעיונות 
"חיבת ציון"; רבים מרעיונותיו מצאו ביטוי ספרותי משוכלל יותר 
אצל אחד־העם ותלמידיו דור לאחר־מכן. 

השקפת עולמו של ס׳ רחוקה היתר, מגיבוש, והוא הושפע על 
נקלה ממאורעות שונים בזירה היהודית במזרח־אירופה ובמערבה. 
מדתיות קנאית עבר למשכילות קיצונית, ואח״ב נתגבשה בו ביקורת 
לאומית על ההשכלה. תפיסת היהדות שלו היתד" בהשפעת הס, 
לאומית, אבל לא במשמעות פוליטית אלא כאורח־חיים, שהדת היא 
ביטויה. מכאן ביקרתו על הרפורמה, שלא רק התנגדה ללאומיות 
היהודית, אלא ניסתה לתקן במישרין את הדת. לדעתו יש לחולל 
שינוי בחיים הלאומיים, וכתוצאה יבוא השינוי בדת; ובזה הקדים 
את אחד-העם. גם לרעיון שיבת־ציון לא בא מיד. לכתחילה האמין 
בתחיה לאומית יהודית בגולה, ושיבת־ציון כתכנית ממשית שבתה 
את לבו רק משנתאכזב מפעולת כי״ח ובהשפעת פרעות 1881/2 . 
אבל גם אז לא העריך את הקפו של המפעל והקשיים המדיניים 
הרתיעוהו מייד כשנתגלו. הוא חשב תמיד בלהט ובמושגים מיידיים, 
ותגובותיו עושו׳ת לא אחת רושם נחפז ושטחי. חשיבותו הגדולה 
כפובליציסט, בהיותו משקף נאמנה שינויי הלכי־רוח אפייניים לזמנו 
ומגבשם לדפוסים של תגובה חברתית. רבת־חשיבות היתה גם הט¬ 
רנספורמציה של רעיונות שנתגבשו ביהדות מערב־אירופה ללשונם 
ולסיגנון־מחשבתם של המשכילים העברים במזרח. 

.קבצי־כתביו יצאו כמה פעמים (תרמ״ז—תרנ״א! תרס״ד—תרס״ה 
[ההוצאה השלמה ביותר]), וכן יצא אוסף־מאמריו, ב 4 כר׳(תרפ״ה— 
תרפ״ו). 

ר. בריינין, פ. בן משה ם׳, חייו וספריו, תרנ״ו! הנ״ל, ס׳ בחור 
מספר (בתוך; כל כתבי בריינין, א/ 83 — 126 , תרפ״ג); מ. ב. ה. הכהן, 
מערב עד ערב, 186 — 227 , תרס״ד; מ. קליינמאן. דמויות וקומות, 
88 — 104 • 1928 ; י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, 

ה׳. 15 — 267 , תש״ט; ש. ברימן [עורך], ספר ם/ תשי״ב; פ. לחובר, 
תולדות הספרות העברית החדשה, ב/ 213 — 237 , 314 — 315 , תשי״ג: 

י. פיכמן, אלופי ההשכלה, 207 — 282 , תשי״ג; ד. ויינפלד, מבוא 
ל״קבורת חמור״, 7 — 37 , תשכ״ט; מ. גלבוע, מקטיגוריה לסני¬ 
גוריה י (תרביץ, מ״א), תשל״ב! 1 ^ 0 ^ ׳״?״ 6 * 111 : 7 ' 7 ,ת 50 ז 1£ ) 3 ? .ם 

. 1964 , 81111111 111 

י. ם. 

0 מוס (? 10110 ; תורכית: 351 נ>\,- 1 מ 53 ב 1 §), אי יווני בדרום־מזרח 
הים האגאי, שייך לאיים הספוראדיים. שטחו 468 קמ״ר, 

והוא המשך להרי חוף אנאטוליה, ומופרד מהיבשת התורכית ע״י 
מיצר, שרחבו פחות מ 2 ק״מ; שיאו: קרקי ( 1,440 מ׳). אקלימו נוח; 
עשיר במים ופורה. מפורסם בשל יינותיו ומגדלים בו טבק, זיתים 
וכותנה. מצויים בו אוצרות-טבע בלתי־מנוצלים (בדיל, כסף, ברזל 
ושיש). מייצר סיגריות. הבירה: ואתי — כ 6,000 תוש׳(אומדן 1971 ). 
מהווה, יחד עם האיים הסמוכים איקאריה ופורני, מחוז, ששטחו 745 
קמ״ר ובו כ 53,000 תוש׳ (אומדן 1971 ). 

בסוף האלף ה 2 לפסה״נ התיישבו בס׳ יונים (ע״ע יונים, יוניה). 

בני ם׳ הרבו להקים מושבות, בהן פרינתוס שבפרופונטיס(ים מרמרה), 
זנקלה (מסינה, ע״ע) שבסיציליה ודי_קערכיה (פוצואולי) שבקמפניה. 
בני ם׳ היו מהיוונים הראשונים שהגיעו לאוקיאנוס. ם׳ פרחה בימי 
הטירן פוליקרטם (ע״ע: 540 — 522 בערך), היתה אז כוח ימי, פוארה 
בבנייני ציבור. חיו בה איסופום, אנקראון ופיתגורס (ע׳ ערכיהם). 
אחרי מות פוליקרטם השתעבדה ם׳ לפרסים. היא השתתפה במרד 
היונים ( 499 — 494 ), וב 479 הצטרפה לברית האטית־דלית (ע״ע יון, 
עמ׳ 442 ) ושמרה על מידה רבה של עצמאות. ב 440 מרדה באתונאים, 
הוכנעה, אחרי מצור ממושך, בידי פריקלס (ע״ע), והורדה לדרגת 
משלמת־מם. אולם במלחמת הפלופונסוס היתה מעוז של האתונאים, 
וכן השתתפה בברית הימית השניה, בהנהגת אתונה, במאה ה 4 . 
בתקופה ההלניסטית ירדה ס׳, עקב עליית רודוס. במאה ה 3 היתד■ 
בשלטון התלמיים, ואח״כ בשלטון הסלוקים; ב 189 סיפחוה הרומיים 


לפרגמון (ע״ע) וב 133 נכללה עמה בפרובינקיה "אסיה". כעונש 
על מרידותיה ברומי ( 132 , 88 ), נשלל שלטונה העצמי, אך הוחזר 
לה במאה ה 1 לסה״נ. היא היתד■ בשלטון ביזאנטיון, ואחרי כיבוש 
קושטא בידי הצלבנים ( 1204 ) עברה לשלטון משפחות מתנובה. 
ב 1566 כבשוה התורכים, ואלבנים רבים התיישבו בה. בני ס׳ הצטיינו 
במלחמת העצמאות של יוון ( 1821 — 1829 ), אך בתום המלחמה הוח¬ 
זרה ס׳ לתורכיה. מ 1835 נהנתה מממשל עצמי כמעט מלא, בראשות 
״נסיך ס״׳ שהכיר בסוזךניות של השולטאן. ב 1913 סופח האי ליוון. 

פ. פ.-ר. אש. 

סמוראי, כינוי לבני מעמד־הלוחמים ביפן (ע״ע, עמ׳ 132/3 ). על 
ארחות־חייו וערכיו, ועל השפעת הם״ על תרבות ;פו — 

ע״ע בושידו (כרך־מילואים). 

סמלריים ( 3 6 () 51 6 11 ט^), יונקים; המשפחה השניה בגדלה בסדרת 

הטורפים (ע״ע; כ 30 סוגים), אך ראשונה בצורותיה 

המגוונות ובמקומות חיותה. בני־משפחה זו קטנים. הקטן ביניהם הוא 

ח מ ו ס ז ו ט י ( 141151613 6x053 ) באה״ב ובקנדה שארכו כ 18 0 ״מ, 

והגדולה — לוטרת-הים (ע״ע לוטרות). צבעי הם׳ שונים: חד־ 

גו׳ניים, מוכתמים, או מפוספסים; ברבים מהם הגב בהיר מן הגחון, 

בניגוד לשאר היונקים. הפרווה, בד״כ, רכה. הגוף שלוח או משוכבד; 

החרטום קצר; הרגלים קצרות, הולכי כפות למחצה או בשלמות. 5 

אצבעות בכל רגל. הזנב קצר, בינוני או ארוך עד אורך־הגוף. הסימן 

המיוחד להם — צמצום מספר הטוחנות אפרכסות־האזניים 

1 

קטנות. כל החו׳שים מפותחים, במיוחד חוש הריח. בולשים אחר 
טרפם. במינים רבים קיימות בלוטות ליד פי־הטבעת, המפרישות ריח 
מבאיש — להגנה מפני אויב. במינים אלה קיימים צבעי אזהרה 
(בואש). הם׳ חסרי מעי-אטום כמו קרוביהם הדובים והדביבונים. 
רובם שוכני עצים, סבך וערבות, ומיעוטם תת־קרקעיים ושוכני מים. 
מזונם בעיקר מן החי, אך יש בהם גם אוכלי־כל. ההריון הפעיל 
אורך כחדשיים. ברבים מהם יש הפסקה בהריון והוא נמשך עד 
ל 10 חדשים (גירית). תפוצתם כמעט כל-עולמית (חוץ מהאיים: 
אוסטרליה, מדגסקר, ניו־זילנד ועוד). ידועים מאובנים, החל מהא(לי־ 
גוקן התחתון, באירופה, באסיה ובאמריקה. 

המשפחה כוללת 5 תת־משפחות: 1 ) סמורים, היא הגדולה 
שבהן, כוללת 12 סוגים, ותפוצתה כל־עולמית—כשל המשפחה. הגוף 
שלוח וגמיש. הזנב בינוני עד ארוך. הפרווה רכה. שיני־השסע חדות 
ושתי טוחנות קיימות בלסת התחתונה. רובם שוכני עצים וסבך, אך 
מהם גם שוכני קרקע, ניזונים מן החי ובחלקם גם מפירות. מינים 
רבים בקבוצה זו מפורסמים בשל פרוותם הרכה והיקרה. סוגים 
ידועים הם: דלק ( 1431-165 ) הכולל 8 מינים שתפוצתם אירופה, 
אסיה ואמריקה, בעיקר בצפון. מין אחד בארץ: דלק מצוי 
( 3 ת £01 . 4 ?). אורך־גופו 45 0 ״מ וזנבו 24 0 ״מ. צבעו חום-כהה, 
כתם לבן בחזהו; שוכן־יערות. מזונו: עופות, מכרסמים ופירות; 
תפוצתו: אירופה ואסיה הדרומית. בארץ־ישראל היה נפוץ בעבר 
בהרי יהודה והכרמל. כיום נמצא 
ביליל העליון. יש המזהים אותו 
עם חולדת־הסניים הנזכרת בספ¬ 
רות חז״ל (כלאים ח׳, ה׳);דלק 
ה א ר נ י ם ( 31165 ות • 4 ן) החי ב¬ 
אירופה; הציב ל ( 211361103 . 1 ״}), 
הנמצא היום בצפון אסיה בלבד, 
ועוד מינים אחדים בצפון אסיה 
ובצפון אמריקה, הידועים בשל 
פרוותם היקרה, ומשום־כך כמעט 

נכחדו. חמום םוג צייו !. דלק־האדנים (.־".*נ 

דומה לדלק, אך נבדל ממנו בהעדר 1£5 ז 3 חז) 





117 סמוריים -— סמטנה, בדז׳יך 118 

המלתעה ד, 7 \ 1 ; עמו נמנים 15 מינים, שתפוצתם כל־עולמית. מינים בברית האטית—דלית, ובמאה 

חשובים: חמום גמדי ( 15 ( 3 ׳\ 151. 01 ) הקטן בטורפים בעולם הישן. ה 4 היה חבר בברית הימית 

אורך גופו 21 ס״מ וזנבו 6 ם״מ. גבו חום וגחונו לבן. ער, זריז ופעיל גם השניה של אתונה. במאות 

ביום. שוכן יערות, שדות וגם ביישובי בני אדם. טרפו העיקרי: 3 — 2 שלטו בו התלמיים ב־ 

מכרסמים שהוא צד בחדרו למאורותיהם. תפוצתו נרחבת: אירופה, עיקר. 
צפון־אפריקה, דרך מצרים ולבנון, עד יפאן. טריסטרם (ע״ע) מצא בשלטון רומא היתה ס׳ עיר 
אותו באיזור התבור ( 1888 ). בזמן העתיק היו מגדלים אותו לציד חפשית. בחלוקת הקיסרות ב־ 

מכרסמים עד שהחתול ירש את מקומו. יתכן שהוא זהה עם החולדה 395 נכללה בחלק המזרחי(בי־ 

הנזכרת בתלמוד (חולין נ״ב, ע״ב); ה רמי ן ( 60011063 !**), זאנטיון). במאות ה 13 — 15 

הידוע בשל פרוותו היקרה. צבעו חום בקיץ ולבן בחורף, רק קצה שלטו בה בני ג׳נובה, וב 1456 

הזנב נשאר תמיד כבשוה התורכים. ב 1913 סו־ 

שחור. תפוצתו: פחה ליוון. 

צפון אירופה וצ־ בס' נערכו חפירות שיט¬ 
פון אסיה; ח רם ן תיות. נחשפו בה שרידי מקדש 

( 1006013 .!\), הכבירים (אלי הפריון הפרי* 

הידוע גם בשמות גיים), מהמאה ה 6 לפסה״נ, 

ויזון ומי נ ק. מבנים הלניסטיים (רוטונדה 

תפוצתו: צפון אי- של ארסינו׳א, אשת תלמי 11 , 

רופה, אה״ב וקב־ ופרופיליון של תלמי), והיא 

דה. מגדלים אותן ידועה בתולדות־האמנות בעי- פם 5 ניקי מסמותרפי 

ציור 2 . הרמיז ( 63 ם 11 םע 1151613 ^) גם בארץ (בגליל קר בגלל פסל ניקי אלת־ (הלובי, פאריס) 

העליון), בשל פרוותו היקרה; ח מוס ב(א ש ( 115 ״ 1110 ק .*\), הנצחון המכונפת, כנראה מתחילת המאה ה 2 לפסה״נ (כיום — 

נפוץ באירופה ובאסיה עד ללבנון. מצוי זן לבן מבוית שמשתמשים בלובר). 

בו לציד מכרסמים; סוג אחר ובו המין ם מ ו ר (-שענן 0613 סס ס ז\ . 1958-1969 ,ע 1-1 ,! 635.), 71x0111116011 ) םמ 13 מנ 61 א ..א ! 6 ./ע .? 

0503 ?;), הטורף הקטן ביותר בארץ, נפוץ בכל האזורים, בעיקר סמטה ( £0000616 ), דלקת חריפה ומוגלתית של העור-בתוך זקיק- 

בחמים יותר. אורך גופו 35 ם״מ וזנבו 15 0 ״מ. צבעו חום שחור השערה, הרקמות שסביבו ובלוטות החלב. את הם׳ גורם 

מנומר בלבן וצהוב — צבעי־אזהרה, הקשורים גם בבלוטה המפרישה חיידק הסטפיאקוקוס הזהוב, המצוי על פני העור, כאשר הוא חודר 
ריח מבאיש בשעת סכנה. אורח־חייו כשל יתר בני קבוצתו. לתוכו עקב פציעות קטנות או שריטות. מזיהום החיידק מתפתחת 

2 ) בואשים, החיים באמריקה (ע״ע בואש, ור׳ תמונות שם )• תפיחות אדומה ורגישה, וכעבור כמה ימים נוצרת במרכזה נקודה 
3 ) גיריות, הכוללות 6 סוגים; תפוצתם: אירופה, אסיה ואמריקה; לבנה ומתוכה יוצאת המוגלה. לאחר שיצאה המוגלה מתחיל תהליך 

הריפוי הנמשך כ 10 ימים, עד להתהוות צלקת קטנה. הס׳ עשויה 
להופיע בכל מקום על פני העור, אך עפ״ר היא מתפתחת בעור 
הצוואר, בתי־השחי, הפנים, העכוזים והגפיים. כאשר כמה ס" מת¬ 
אחדות, נוצרת גחלית (ע״ע). בתגובה לס׳ עלולה להתפתח דלקת 
של כלי הלימפה ( 5 ״ 1 § 1130 נ] 01 ץ 1 ), המנקזים את המקום, והתנפחות 
קשרי הלימפה. לעתים נדירות יכול להתפתח אלח דם ( 60113 :>״<]:>$). 

ם׳ המתפתחת על פני עור השפה העליונה או האף מסוכנת, מאחר 
שהחיידקים עלולים לחדור לתוך הוורידים הקרובים, ומשם לסינוסים 
הוורידיים של קרומי המוח הקשים, ולגרום לפקקת (- 11001 ) 1 51011$ 

0515 <)), ולעתים גם לדלקת קרומי המוח. כאשר ההיגיינה של העור 
לקויה, או כאשר ההתנגדות הכללית לזיהומים ירודה, עלולות 
להתפתח ס״ מרובות בזו אחר זו, והתופעה קרויה סמטת (- £1011000 





ציור 3 . נירית־דנש ( 515 ם£<ן 3 :> 013 ׳\ 16111 ^), ?פניה ׳סיירי מזונה 

מין אחד בארץ (ע״ע גירית ותמ׳ שם). 4 ) ג י ר י ת ־ ה ד ב ש (- 151611 
5 ! 605 תגס 03 ס;י), תת־משפחה, שבה מין יחיד; דומה בצורתה לגירית, 
אך בשיניה היא דומה לסמורים. אורך גופה 80 ם״מ וזנבה 25 0 ״מ. 
גבה חום־אפור וגחונה שחום, חפרנית כמו הגירית. מחבבת זחלי- 
דבורים ודבש. גם בהריונה דומה לגירית. תפוצתה מדרום־אפריקה 
עד הודו. נמצאת בכל הארץ אך נדירה. 5 ) ל ו ט ר ו ת — ע״ע. 

מ. דו. 

סמותרקי (וו* 0 <ן 4109 ) 1 ), אי ביוון, בצפון־מזרח הים האגאי, מול 
חופי תראקיה, ובו כ 5,100 תוש׳ ( 1971 ). יושביו הראשונים 
היו, כנראה, ממוצא תראקי; במאה ה 7 לפסה״נ התיישבו בו יונים 
ממיקלה וסאמוס (שמו הוסבר כצירוף של סאמוס ותראקיה). — 
במאה ה 5 שלט על רצועה ארוכה בחוף תראקיה והיה חבר 


10515 ) • 

.־ י 1956 1 / 0 , 51111011 ״ 1 . 11 

סמטנה, מ־ז׳יך (פרדריק) — - 5016 (> 101 ז 0010 ז?) 860111011 

1303 — ( 1824 , ליטומיסל [ $1 ץ 01 ס 0 ?], בוהמיה — 1884 , 

פראג), מלחין צ׳כי. כשרונו המוסיקלי התגלה בהיותו ילד, ובהיותו 
בן 5 כבר ניגן ברביעיית מיתרים. בגיל 6 הופיע לראשונה כפסנתרן, 
ובגיל 8 הלחין קבוצת מחולות. בהיותו בן 20 קיבל משרת מורה 
למוסיקה בבית הרוזן טון ( 1100 ־ 1 ), והחל להקדיש זמן רב להלחנה. 
ב 1848 עזב את בית טון וב 1849 יסד קונסרווטוריון פרטי בפראג. 
תמיכה ועידוד קיבל מידידיו, ביניהם ליסט (ע״ע) וקלארה. שומאן, 
שביקרוהו בפראג. תמיכתו בשאיפות הלאומיות של עמו החשידה 
אותו בעיני השלטון האוסטרי; כצ׳כים רבים אחרים, עזב את 
מולדתו כדי להתפרנס ולפעול כאדם חפשי. חמש שנים ( 1856 — 1861 ) 
שירת כמנצח בגטבורג שבשוודיה, שם כתב את הפואמות הסיט־ 



119 


סמטגה, כדז׳יך — סמיואלסון, פול אנתוני 


120 


סוניות "ריצ׳רד השלישי׳•/ "המחנה של ואלנשטיך, ו״האקון יארל" 
( 3/1 [ £331600 ), בהשראת ליסט. פואמות אלו הן מיצירותיו הספורות 
שאינן עוסקות בנושאים צ׳כיים לאומיים. 

מרבית יצירותיו מעוגנות בנוף ובהיסטוריה הצ׳כיים. חנוכת 
האופרה הלאומית הצ׳כית בפראג ( 1862 ) עוררה פעילות מוסיקלית 
לאומית, שהגיעה לשיאה באופרות של ס/ ששב אז לארצו. האופרה 
הראשונה, "הבראנדנבורגים בבוהמיה״ ( 1863 ), התקבלה בהתלהבות 
רבה, ו״הכלה המכורה״ ( 66 — 1863 ) זכתה להצלחה בין־לאומית, 
שטרם דעכה; גיבור האופרה ״דאליבור״ ( 67 — 1865 ) הוא המנהיג 
והגיבור הלאומי של העם הצ׳כי; ו״ליבושה״ ( 72 — 1869 ) היא 
המייסדת של פראג. מהאופרות האחרות שהלחין: "שתי האלמנות" 
( 1874 ), ״הנשיקה״ ( 76 — 1875 ), ״הסוד״ ( 78 — 1877 ) ו״חומת השטן" 
( 82 — 1881 ). 

ב 1882 החל ס' לסבול מהפרעות בשמיעה ובמערכת העצבים. 
בעקבות התקפות ממושכות של דיכאון נאלץ, ב 1884 , להפסיק את 
עיסוקיו המוסיקליים, ואושפז בבי״ח לחולי־נפש, שם מת זמן קצר 
אח״כ. 

מיצירותיו התזמרתיות של ס׳ מוכר ביותר המחזור "מולדתי" 
(]* ¥13 ג 4 ו 1 , 79 — 1874 ) — 6 פואמות סימפוניות המבוססות על 
נושאים מן ההיסטוריה הצ׳כית, ביניהן "ולטאווה". מיצירותיו הקא־ 
?וריות מוכרות שלישיית פסנתר ושתי רביעיות־מיתרים (הראשונה 
מוכרת בשם "מתולדות חיי"). ס׳ הלחין יצירות רבות לפסנתר, 
מהן מוכרים המחולות הצ׳כיים. 

ב 1909 נוסדה בפראג חברה ע״ש ם/ המטפלת בארכיונו ובמו¬ 
זיאון הנושא את שמו. רביעיית־מיתרים ע״ש ם׳ נוסדה בפראג ב־ 
1943 . 

-ר} 013 . 0 .( ; 1970 ,. 3 , 0 ^ 13 . 8 ; 1933 — 1924 ,׳ 1-13 ,. 5 .? ,ץ 0111 [ 6 א 

. 1972 ,. 5 , 8301 
יו. בו. 

סמטס, ין כר י סט י ן — 51111118 ן 1 גג 1 ; 1 צ 1 ז! 01 ת!!—( 1870 — 1950 ), 
מדינאי, מצביא והוגה־דעות דרום־אפריקני, ממקימי אפריקה־ 
הדרומית ומעצביה. אביו היה ממוצא הולנדי־הוגנוטי, וחבר הפרלמנט 
של ארץ־הכף. ס׳ למד בוויקטוריה קולג׳ שבסטלנבוס ואח״כ בקימ־ 
בריג/ ומורו, פ. ו. מיטלנד (ע״ע), תיארו כתלמיד המבריק ביותר 
שהיה לו אי־פעם. ב 1895 שב ס׳ לאה״ד, היה עו״ד וכתב גם בעתונים. 
הוא תמך ברודז (ע״ע), שחתר לשיתוף פעולה בין הבריטים לבורים, 
אך פשיטת ג׳ימסון (ע״ע) לטרנסוואל ערערה את אמונתו בשיתוף 
פעולה זה; ב 1897 עבר ם׳ לטרנסוואל וב 1898 מונה לפרקליט 
המדינה, והיה יועצו של הנשיא קרוגר במו״מ עם מילנר (ע׳ ערכיהם) 
וחתר להסכמה בין הצדדים. במלחמת אה״ד הצטיין ם׳ כמפקד 
"קומאנדו" (כוח נייד) של הבורים, והתפרסם בפעולות הגריליה 
הנועזות שלו בתוך ארץ־הפף הבריטית. הוא היה בין החותמים על 
הסכם־השלום ( 31.5.1902 ). 

ב 1904 יסד ס' יחד עם בותה (ע״ע) את ״מפלגת העם״ (] 1-16 
] ¥011 ) שחתרה לשיתוף פעולה בין הב¬ 
ריטים לבורים. ם׳ מילא תפקיד מרכזי 
במו״ם עם ממשלת בריטניה על מתן 
מימשל עצמי לטרנסוואל, וכשקמה הממ¬ 
שלה הראשונה בחבל, בראשות בותה 
( 1907 ), נהיה ם׳ לשר בה. לזכותו יש 
לזקוף, במידה רבה, את איחוד מושבות 
דרום־אפריקה במסגרת "ברית אה״ד" 

( £ 003 ^ 503013 0 £ 0100 ( 1 ), וניסוח חוקת 
הברית כדומיניון בריטי ( 1910 ). בממשלה 
הראשונה של אה״ד היה בותר, רה״מ ום׳ 

— שר שהחזיק בכמה תיקים, בהם תיקי 
.י! פריסטח ססטם הפנים וההגנה. ב 1914 חתם על ההסכם עם 


גנדהי(ע״ע, עט׳ 994 ) ולפיו בוטלו כמה חוקים שפגעו בהודים שבאה״ד. 
אותה שנה הצטרפה אה״ד למלה״ע 1 לצד בריטניה, ום׳ דיכא את 
המרד האנטי־בריטי בהנהגת וט (ע״ע). ב 1915 פקד על כוח שהש¬ 
תתף בכיבוש אפריקה הדרומית־מערבית הגרמנית, ב 1916 עמד, 
כרב-אלוף של צבא בריטניה (לפטננט־ג׳נרל), בראש הגיס הקיסרי 
שנשלח לכבוש את אפריקה המזרחית הגרמנית (טנגנןיקה; ע״ע, 
עמ׳ 817 ). הוא מילא תפקיד חשוב באירגון חיל־האוויר הבריטי 
ואח״כ היה ממעצבי חבר־הלאמים (ע״ע), השתתף בוועידת השלום 
בפאריס והתנגד לפיצויים שהוטלו על גרמניה. 

באוגוסט 1919 מת בותה וס׳ נהיה לרה״מ תחתיו. ממשלתו עמדה 
מול אופוזיציה מצד רבים מהבורים. שהסתייגו מם׳ עקב פעילותו 
הרבה בענייני חבר־העמים, וכן מצד הפועלים האירופים. ב 1920 
הקים ס׳ את "מפלגת האיחוד", שדגלה בקשרים הדוקים עם בריטניה 
ובתיקונים מתונים לטובת הצבעונים והכושים, אך בבחירות ב 1924 
ניצחו ״הלאומיים״ בהנהגת הרצוג (ע״ע) ום׳ עבר לאופוזיציה; 
הדבר איפשר לו להתפנות לכתיבת ספר בפילוסופיה: 3061 ££011803 
ססמס!^? (״ הוליזם והתפתחות״), 1928 . על משנתו הפילוסופית — 
ע״ע הוליזם. 

בעקבות השפל בכלכלה קמה ב 1933 ממשלת קואליציה, ם׳ נהיה 
לסגנו של הרצוג, והשנים הקימו את "המפלגה המאוחדת". אולם 
בפרוץ מלה״ע 11 התפלגה המפלגה, ם׳ נהיה לרה״מ והכריז מלחמה 
על גרמניה ( 5.9.1939 ). בעת המלחמה היה ם׳ מפקד עליון של 
צבאות אה״ד, וב 1941 הועלה לדרגת פילד־מרשל בצבא בריטניה. 
ב 1945 ייצג את ארצו בוועידת היסוד של האו״ם בסן־פראנסיסקו. 

מחוץ לארצו נחשב ם׳ לאחד המדינאים הבולטים ביותר של דורו, 

ולא היה מנהיג דרום־אפריקני שזכה לאותה מידה של השפעה 
כמותו, אך באה״ד עצמה גברה הביקורת על מדיניותו הפרו־בריטית. 
בבחירות במאי 1948 נוצחה מפלגתו ו״הלאומיים" עלו לשלטון. 
וע״ע אה״ד, עט׳ 396 — 402 . 

ס׳ היה מידידי הציונות, סייע בקבלת ההחלטה על הצהרת בלפור, 

וב 1928 שקל אם לקבל הצעה להיות נציב־עליון בא״י. הוא מתח 
ביקורת על מדיניות בריטניה בעניין העליה לא״י, וכן על חוקי 
ההגירה בארצו, שהגבילו כניסת יהודים אליה ( 1930 ). ב 1947 הורה 
לנציג אה״ד באו״ם להצביע בעד הקמת מדינה יהודית, והכיר ביש¬ 
ראל מיד עם הקמתה. קיבוץ רמת יוחנן נושא את שמו(יאן). 

ו. יערי־פולסקין, פלדמרשל ס', תש״א! ח. ויצמן, ססה ומעש, תש״ט! 

ל. שסיין, מסד למדינת ישראל (מפתה בערנו), 11962 -וז 1 ז 4 . 14.0 

; 1947 ,. 1-5 , 4 ־ 0/3001 . 8 .'־! ; 1937 ,. 0.5 ./ ,/ 5/66 ׳<׳,/] .£ח 0 ־!] 5 

6 מ'״/£מ/־ 5 77/6 ־.. 5 ,} 1 :> 0 :>ו 1131 ..>( .ע\ ; 1952 ,. 5 .ס./ ,(בנו) . 1.0.5 

— 1919 , 60/66 / 0 //־/ 676 7110 ;. 5 ,. 1/1 ; 1962 , 1919 — 1870 ,/■״/ 6 ׳< 

. 1968 , 1950 
מ. 

20 ? י ואל 0 ון, 13 ל א 2 ו 211 י — 5303061500 ׳{ £100 ] 1 ז\, 3111 ? — 

י(נר 1915 , גרי [אינדיאנה]), כלכלן אמריקני. בוגר אוניבר¬ 
סיטת שיקאגו ובעל דוקטורט מאוניברסיטת הארוורד. ב 1940 הצטרף 
לצוות המדעי של המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (.יד. 1.1 \) ומשמש 
בו כפרופסור לכלכלה. שימש לעתים כיועץ לגופים כלכליים 
בממשל האמריקני ולמכון המחקר רנד (ן] 10 ] 3 ז 0 קז 70 ) 31161 ?). ם' 
חבר באקדמיה הבריטית ובאקדמיה האמריקנית למדעים והיה נשיא 
החברה הכלכלית הבי״ל ( 5500131100 \־ ? £600003 31 ת 10 ] 3 ת־ £1 ]ך 11 ). 

תרומתו למדעי־הכלכלה היא בתחומים רבים: מחקר, הוראה, 
כלכלה וחברה של יום־יום. 

בתחום המחקר החלה פעילותו הענפה בעבודת הדוקטורט שלו 
שנכתבה ב 1937 (פורסמה ב 1947 בהרחבה בשם "יסודות הניתוח 
הכלכלי״ [ $1$ ץ ¥031 £00000310 0£ 1005 ] £2 >ת £00 ]). בספר זה מצויה 
אחת מתרומותיו החשובות למדע הכלכלה: ניתוח מתמטי — הראשון 
מסוגו בספרות — של התנאים ליציבות שיווי המשקל של מערכת 
כלכלית (ע״ע מחירים. תודת ה־). ס׳ פיתח גם את "עקרון ההקבלה" 




121 


סמיואלסון, פול אנתוני — סמימיץ׳, גדליה 


122 


( 16 ק; 0100 ? 016006 ת 0 ק 65 ש 00 כ)), שלפיו ניתן ללמוד מתנאי-קיומה של 
יציבות גם את תכונות הסטטיקה ההשוואתית של המערכת כולה. 

עבודתו המדעית של ם׳ סוכמה בשורה ארוכה של מאמרים 
שכונסו בשלושה כרכים: 0£ 5 ש 6 ק 3 ? 5016011£10 1 ) 00116016 
,( 111 ) 161100 * 1 . 11.0 — ( 1 - 11 ) ; 51181112 .£.[ ץ <£ . 6 6 . 3 .^..? 
1972 — 1966 — יותר מ 200 מאמרים, שנכתבו בתקופה 1937 — 1971 . 
תחומי מחקרו המדעי של ם׳ עוסקים במסהר בין־לאומי, בתורת 
ההון, בניתוח ובתכנון לינאריים, בתורת הרווחה, במימון הציבורי 
ובשאלות מתמטיות שהתעוררו עקב דיוניו בוןאוריה הכלכלית. 

חלק ממאמרים אלה הם מאמרי מופת בכלכלה. ביניהם מאמרו 
המפורסם על "גישת ההעדפה הנגלית" ( 6 :>ת£ז 6£6 זק 1 > 6316 ׳\£־ 1 ) 
לתאוריה של הביקוש, בעזרתה משחרר ם׳ את תורת הביקוש מכל 
הנחה לגבי פונקציות תועלת, שלא ניתן לצפותו; ומאמרו המהפכני 
על משפט השוואת מחירי גורמי־הייצור ( 113112311011 ^ €1 10£ י 1 <ן־ש £30:0 
1 ח 6 ז 111€0 ) כתוצאה ממסחר בין־לאומי חפשי. 

מתחילת דרכו עוסק ם׳ בניתוח ובפיתוח תאוריית ההון. בשנים 
האחרונות עוסק ס׳ בבעיות של יעילות בין־זמנית ( 31 ש 0 ס 1 ח 1€ ש;> 1 ח! 
? 6££101600 ) ובתוואי האופטימלי של צבירת הון במשק צומח (שבי¬ 
טוי אחר לכך הוא משפט ה 6 ; 1 ;ק 1000 , שהוא היה ראשון מנסחיו). 

ם׳ השאיר את רישומו בתחום ההוראה של מדע־הכלכלה בעיקר 
בגלל ספר הלימוד שלו $15 ׳ל 31131 / ץ 101000100100 ת 3 / : £0000x0105 
1948 ף 1973 ), שתורגם לשפות רבות (עבר׳: תורת הכלכלה, 1961 ), 
נפוץ במיליוני ע תקים ועזר להפיץ ידע כלכלי מודרני לרבבות 
סטודנטים ברחבי העולם. ם׳ עדכן ספר זה מדי שנים מספר, הוסיף 
לו פרקים בנושאים כלכליים וחברתיים וכך עשהו פופולארי, בלא 
לגרוע ממדעיותו. 

ככלכלן של חיי היום־יום, משמיע ס׳ את דעותיו בנושאי הכלכלה 
של אה״ב והעולם, באמצעות מאמרים בעתונות המקצועית וההמונית, 
בייעוץ בלתי רשמי לרשויות ובנטילת חלק פעיל בדיונים ציבוריים 
על בעיות המשק. 

על פעילויותיו אלה, ובמיוחד בתחום המחקר, הוענק לו פרס- 
נובל לכלכלה ב 1970 . 

ד. פמינקין, פ. א. ם׳: חתן סרס נובל בכלכלה ל 1970 (רבעון לכלכלה, 

68 ), 1971 ; 1967 .(/ו^ 1 ,.חס £0 . 01 ? .£() 4 ? € 1 > £011 . 5 ,׳״ס״* .ן 

ד. סט. 

סמיוטיקה (מיוו' ;> 006 זנ 1610 וחד> — מתבונן בסימנים; אנג׳ 

( 5 ) 56X010110 ; צרם' 1010816 (ש) 6) 10110106 !56X0 ) תז 56 ), התורה 

העוסקת בהחלפת שדרים מכל סוג, ומערכת־הסימנים המונחת ביסודם. 
התופעה הסמיוטית (ם־ת) החשובה ביותר היא הלשון האנושית ובה 
עוסקת הבלשנות (ע״ע), שאפשר לראות בה ענף של האנתרופום׳ 
(ר׳ להלן); בתוך הבלשנות — הסמנטיקה (ע״ע) עוסקת בנושא 
העברת המשמעות באמצעות הכלים הדקדוקיים והמילוניים של 
הלשון. הס׳ מסתעפת לשני ענפים עיקריים: ( 1 ) האנתרופוס׳ 
עוסקת בכל-מיני שדרים אנושיים, מלבד הלשון, כגון נוסחות מדעיות, 
תווים מסחריים, צופנים, סימני־איתות, תמרורים ועוד, גם האמנות 
היא מערכת ם־ת. ( 2 ) ה ז ו א ו ם׳ עוסקת בשדרים המוחלפים בין 
בע״ח, כגון קופים, דבורים, תנים. יש סוגי-שדרים שהם מקרי-גבול, 
כגון אלה המוחלפים בין חיות ומאלפיהן, בהמות והנוהגים בהן. 
(וע״ע דבור; זי׳אוסרצידלדגיה, עמ ׳ 676 ; חי, חיה, בעל־חיים. עמ׳ 
308/10 ). 

את תחילתו של מדע־הם׳ אפשר לראות בכתבי אריסטו, 
״קאטגוריות״ ו״על הפירוש״ (ע״ע אריסטוטלס, עמ׳ 842 ; הגיון, 
תורת ה־, עמ׳ 354/5 ). אצלו בא גם השימוש במונח ׳;סזסשוחס 
לציון סימן במובן זה. הסטואיקנים (ע״ע סטואה, סטואיקנים) הרחיבו 
את הדיון לתחום פילוסופי שלם הכולל את תורת־ההגיון ואת תורת־ 
החכרה; הם כינו את תורת הסימנים ןז 0 ו 11 פ״ 6 ^ןזס. לפיתוחה של 


הס׳ תרמו גם הספקנים (ע״ע סכסטוס אמפיריקוס). ביה״ב פותחה 
תאו׳ריית-סימנים מקיפה 50160113 56x0100103115 , שכללה דקדוק, 
לוגיקה ורט 1 ריקה. השם 560110110 הופיע בסוף המאה ה 17 בכתבי 
ג׳ון לוק (ע״ע, עמ׳ 533 , 537 ). הוא הכריז ב״מסה על שכל האדם" 
ף\ 1 , 158 , 21 , 4 ) שתורת־הם׳ "עניינה לדון בטיבם של הסימנים, 
שהמוח נזקק להם להבנת דברים, או להעברת ידיעת הדברים 
לאחרים״. ליבניץ (ע״ע ור׳ השקפותיו בכיוון זה בעמ' 690 ; ע״ע 
הגיון, תורת ה־, עמ ׳ 360 ) הקדיש את תשומת-לבו העיקרית בם׳ 
למחקר תחבירי של תבניות הסימנים. הוא ראה אפילו ב 03100105 
(חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי) חלק מתורת־סימנים חובקת זרו- 
עות־עולם ודוגמה לפוריותה של הס׳. הוא הגה רעיונות על מערכת- 
סימנים אוניוורסאלית ( 51103 001x6053115 !ז 3016 ש 3 ! 01 ). מייסדיה העי¬ 
קריים של הם׳ המודרנית היו הפילוסוף האמריקני צ׳. ם. פירם 
( 1914—1839 ;?61x06 ), פ. דה סוסיר ול.ט. ילמסלו (ע׳ ערכיהם), 
וכן צ'. ו. מורים (ע״ע סמנטיקה, עם׳ 131 ). הפיתוח העיקרי של מדע 
הס׳ חל בעשורים האחרונים, והמונח "זואום׳" הופיע דק ב 1963 . 

יש המשייכים לס׳ את הסימפטומאטולוגיר. הרפואית; את התק¬ 
שורת (קומוניקציה) חתרפוטית בין רופא לחולה; את האנדוס׳, 
היינו השדרים של מערכות קיברנטיקה (ע״ע) בתוך הגוף (כגון 
הצופן הגנטי), ועוד. פרופסור פ. ש. רוטשילד מהאוניברסיטה העב¬ 
רית גילה ע״י חקירת המוח. שאפשר להסביר את תהליכי החיים 
בתהליכים של סימון, והציע ( 1962 ) את השם ביום׳ בשביל מדע, 
שיסגל את שיטות הס׳ לגבי מערכות־תקשורת נתונות בחי. הוא 
הראה בשורה של עבודות את הפוריות של דרכי הם׳ להבנת 
תהליכי החיים. 

גליון של ״הספרות״ (כרד ג׳, מם׳ 3 — 4 ), 1972 , הוקדש בעיקרו למדע 

הס/ ור׳ שם ביבל׳ מפורטת. 

מ. 

סמיונוב, ניקולי ניקוליויץ׳- 8 ס״^ 06 .מ.מ- (נו׳ 1896 ), 
כימאי פיסיקלי רוסי. למד פיסיקה באוניברסיטת פטרוגרד 
(כיום לנינגרד). לאחר הסמכתו המשיך לעבוד במכונים שונים 
בלנינגרד וב 1928 נתמנה פרופסור וחבר נספח באקדמיה למדעים 
של בריה״מ. ב 1944 הקים את המחלקה לחקר הקינטיקה של תגובות 
כימיות ליד אוניברסיטת מוסקווה ונתמנה למנהלה. את מחקריו 
בקינטיקה של תגובות כימיות החל בחקירת חמצון הזרחן ב 1924 . 
אחר כך ניסח את התאוריה המטפלת בקינטיקה של תגובות שרשרת 
מסועפת, אותה תיאר בספרו "קינטיקה כימית ותג 1 בות שרשרת". 
תאוריה זו חלה על תגובות המתרחשות תוך כדי התפוצצות, והיא 
הסבירה לראשונה את דרך התרחשותן. ב 1956 קיבל ס׳, יחד עם 
הינשלווד (ע״ע), את פרם־נובל לכימיה על מחקריו במנגנוני תגובות 
כימיות. 

סמיטיץ/ 3 ךליה, שד״ר מירושלים. הגיע לירושלים ב 1700 , בק¬ 
בוצת העולים שבראשות ר׳ יהודה (ה) חסיד (ע״ע). כעבור 
מספר שנים נשלח כשד״ר למערב אירופה מטעם הקהילה האשכנזית, 
ושם פרסם את ספרו "שאלו שלום ירושלים" (ברלין, תע״ו), בשבחה 
של א״י, שהוא מספרי התעמולה המצוינים שיצאו מעטו של שליח 
א״י. בספר מתוארים עליית ר׳ יהודה החסיד וחבורתו, בואם לירו¬ 
שלים ומותו של ר׳ יהודה, רכישת חצר ה״חורבה" ופגעי המסים, 
סחיטת הכספים וגזירות השלטונות. כן מתוארים חיי היונדיום בירו¬ 
שלים, המקומות הקדושים והתפילות ליד הכותל המערבי. הוא 
מדגיש את התנגדותו לשבתאות, וכותב כי אחיו משה סילק את 
השבתאים מתוך החבורה. לא נודע אם חזר משליחותו. אחיו, שעלה 
אתו, צורף ב 1702 לסגל ההוראה בישיבת ר׳ אברהם רוויגו בירו¬ 
שלים. ואח״כ יצא אף הוא בשליחות. 

א, יערי, מסעות א״י, 323 — 368 , תש״ו! הנ״ל, שלוחי א״י (מפתח, 

בערכו), תשי״א. 



123 


סמיכה — סמים משכרים 


124 


סמיכה, העלאת חכם לדרגת "רבי" והרשאתו להורות באיסור והתר 

: • ־ד 

ולדון דיני ממונות וקנסות (סד י״ג, ע״ב). בתלמוד הירו¬ 
שלמי משמש המונח ״מינוי״ (סד, א , , ב , ). הם׳ נעשית ע״י 3 אנשים, 
שלפחות אחד מהם "סמוך" בעצמו. השתלשלות הס׳ מתוארת כך; 
"בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו... חזרו וחלקו כבוד 
לבית הזה (בית הנשיא) ואמרו: בי״ד שמינה שלא לדעת הנשיא 
אין מינויו מינוי, נשיא שמינה שלא לדעת בי״ד מינויו מינוי. חזרו 
והתקינו שלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בי״ד" (שם). אין ם׳ 
בחו״ל ( 0 נ׳ י״ד. ע״א; ירו׳ ב י כ׳ ג/ ג׳) ומשום כך אין אמוראי בבל 
בעלי תואר "רבי". חכמי בבל היו, ע״כ, כפופים לחכמי א״י בקביעת 
המועדים (ע״ע לוח, עמ׳ 341/2 ), בדיני קנסות (ע״ע נזיקין, עמ׳ 
3 מ> 1 ) ובדיני ממונות שאינם רגילים. דיני ממונות רגילים או ש״יש 
בהם חסרון־כים", דנו בהם חכמי חו״ל כ״שליחים של חכמי א״י" 
(גיט׳ פ״ח, ע״ב; ב״ק פ״ד, ע״ב; ועוד). זכות־הם׳ של א״י — ושל 
מוסד הנשיאות שבה — הוכרה ע״י הכל. אולם עם התבססות התורה 
ולימודה בישיבות בבל הגדולות מאמצע המאה ה 3 ואילך, והירידה 
המקבילה בחכמת התורה בא״י, התעוררו מחלוקות קשות בשאלות 
של עקיפת "זכות" זו ע״י ם׳ בבבל בידי חכמים שהוסמכו מחכמי 
א״י, וע״י חכמים א״יים שעקרו לבבל וסמכו שם; חכמי א״י פסלו 
חוקיותה של מגמה זו, וחכמי בבל נטו לקיימה. — וע״ע חנינא, 
ענד 708 . הם׳ הופכת את בית הדין ל״מומחה", והיות ביה״ד מומחה 
וסמוך הוא תנאי הכרחי לסמכותו לכפות ולענוש, מעיקר הדין. 
ביטול הם׳ בא״י, שחל, כנראה, באמצע המאה ה 4 (ע״ע הלל 111 ), 
הביא עמו ממילא שינוי-ערכים כללי ברמתם של בתי־הדין, שפעלו 
בדרך־כלל (בדיני ממונות) כ״בתי־דין של הדיוטות״ — מושג קדום 
כשלעצמו(ע״ע משפט עברי, ענד 685/6 ). מן המקורות ברור שס׳ — 
פרט לדיני קנסות — נהגה גם בישיבות בבל ואחריהן בישיבות 
הגאונים (ר׳ תשובת ר״ש בן עלי [תרביץ, א׳, ב׳, 82 , תר״ץ]), 
ודעות שונות נאמרו בעניין זה (ר׳ ביבל׳), וכן בשאלה שלא הוכרעה 
אם היתד. הס׳ במקורה, בתקופותיה הראשונות, בידים ממש, או 
בקריאת שם בלבד (ר׳ סנ ׳ י״ד, ע״א וירר שם), כלומר: במינוי, 
וכיום נוטים לחשוב כדעה השניה. 

דעת הרמב״ם היא ש״אם הסכימו כל החכמים שבא״י למנות 
דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים, ויש להם לדון דיני קנסות 
ויש להם לסמוך לאחרים" (הלכות סנ׳ ד, י״א), אך הוסיף: "והדבר 
צריך הכרע" (שם). נסיון נודע לחדש את הם׳ בא״י, על יסוד 
דברים אלו, נעשה בידי רבי יעקב בירב (ע״ע) בצפת במחצית 
הראשונה של המאה ה 16 , והדבר עורר מחלוקת סוערת (ע״ע חביב, 
ר׳ לוי אבן־). וע״ע סנהדרין: רבנות. 

ח. י. בורנשטיין, משפט הס׳ וקורותיה (״התקופה״, ד. 394 — 426 ), 
תרע״ט: א. אפטוביצר, מחקרים בספרות הגאונים, 114 ואילך, תש״א! 

ח. אלבעק, ס׳ ומינוי ובית דין(ציון, ח׳), תש״ג: י. כץ, מחלוקת הס׳ 

בין רבי יעקב בירב והרלב״ח (ציון, ט״ז), תשי״א! מ. ברויאר, הס' 
האשכנזית (ציון, ל״ג). תשכ״ח: מ. בר, ראשות הגולה בבבל בימי 
המשנה והתלמוד, 106 — 117 , תש״ל: ■ן* 6 ■!! 21 ,ז 6 ו 8301 .ז\\ 
- 011/1 ) . 5 ,תמגוחו״א .( ; 1894 ,(^^^זג xxx .!ע\ 3 > 4 ז) ה- 1 ב 30 7001x01 ) *סחססמסא 10001 :זר. 0 מ 6 ז 10 ) המטפלת בעי¬ 
קר בפיקוח על ביצוע הוראות האמנות (אך אמצעי הפיקוח העומדים 
לרשותה אינם מספיקים). המדינות חייבות למסור למועצה מדי שנה 
בשנה מראש אומדן של כמות הסר,"מ שתזדקקנה להם, הודעה על 
הכמויות הנמצאות ברשותן, ונתונים סטטיסטיים על הייצור, הצרי¬ 
כה וההחרמות. למעשה מטילה האמנה את מרבית תפקידי הפיקוח על 
המדינות עצמן, בין־היתר ע״י הטלת ענשים כבדים׳ בהתאם לתחיקתן 
הפנימית, על המשתמשים לרעה בם״מ, והגבלות על הסחר בס״מ 
והחזקתם (באירן מוטל עונש מוות על מי שמורשע בעבירה הקשורה 
בייצור ובסחר של ם״מ). 

ב 1972 נעשה נסיון להרחיב את סמכויות הפיקוח הישירות של 
המועצה, אך פרוטוקול זה עדיין אינו בתוקף. 

ב 1971 נחתמה בווינה אמנה (שטרם נכנסה אף היא לתוקף) 
בדבר פיקוח על ם״מ סינתטיים ( 100 ) 60 ־ 0008 1008 ]גא 1 ) 0110 ; 1 
801551:30068 10 ק 01:1-0 ! 01 ץ 5 ? סס) אשר עיקר מטרתה הוא להחיל את 
הדינים הקיימים לגבי 0 ״מ גם על סמים אלה. באותה שנה הקים 
האו״ם קרן מיוחדת למלחמה בשימוש לרעה בס״מ. 

המשפט בישראל בנושא הסה״מ נקבע בפקודת הסמים המסו¬ 
כנים מ 1936 , האוסרת על יבוא, יצוא, עיבוד, הספקה, ייצור, סחר, 
החזקה ושימוש ב 0 ״מ. בתי המשפט בישראל נוטים להחמיר בענשים 
הן של סוחרי 0 ״מ והן של המשתמשים בהם. ענשי מאסר של 5 
שנים ויותר הוטלו על העבריינים. 

171011011 ) 71 ־ 111101 : 1943 , 01 ־ €07111 112 ־ 07 1711 0 ; 7 ? 1 x 110 11 01 ,£־ 1 סכ 1 ח 8.0 . 6 

.; 1132113.11 ג 0 י ס . 5 ; 1965 ,(.!(!ע? . 1 < . 0 ) 112$ ־ 01 00110 ־ 11 ) 1 ^ / 0 01 ־ €07111 

00110 $ ־ 11 )/ 7 11 ) 071011 12 ( 0 ! 111 , 011 ^ 1 .) ¥11 \ . 0 . 1 ; 1967 , 2 $ 10 >' 77 07112 7/10 
. 1970 ,( 31 1,3\^, 1X17 ת 3110 תז 1£ ת 1 }ס 1 ו:תזע 0 { מ 103 ז€תז^/) € 0711101 

א. ב.־ז.-ר. לס. 

סמ י 01 לן י , אלע?ר ־^ץ> 81 ח 1 רחג 5 0 ־ 3231 ^ 1 — ( 1882 — 1959 ), מלחין 
אמריקני׳ יליד רוסיה, יהודי. למד מתמטיקה ופילוסופיה 
בלנינגרד (אז פטרבורג) והלחנה אצל רימסקי-קורסקוב (ע״ע). היגר 
לניו־יורק ב 1923 ומונה מדריך מוסיקה בביהכ״ג הרפורמי "עמנו¬ 
אל" ב 1924 . במשרה זו כיהן עד מותו. ביצירותיו מתגלה שטף 
מלודי רומנטי בצד הרמוניות חדשניות. הלחין, בין היתר, 5 סימפוניות 
(האחרונה מכונה "ירושלים, עירם של שלמה ושל ישו") ופרקי 
תפילה למקהלה לתמליל עברי. ם׳ עסק אף בניצוח על מקהלות 
והרבה להרצות ולכתוב בשביל כתבי-עת באה״ב ובאירופה. מספריו: 
ז ג( 1 •!סס ) 0 10510 *? (״המוסיקה של ימינו״), 1932 , 1156 ) 0 0 ! 5 ס 1 \ 
1511516 1:116 1 ! 0 ג 71101:1:0 > (״המוסיקה של הגטו ושל התנ״ך״), 1934 . 

. 1930 ,' 401 '/ 0 ' 11 €11110 1 ) 1311 ׳ 0161 ^ 0001 ,. 5 ״ 1 ,. 11 01 5011 ? ס!, . 0 

סמיסלוב, וסיילי — 3 ס 1 ע) 1 < 11 ! 01 — (נר 1921 , 

מוסקווה), מגדולי השחמטאים בעולם. בן 15 היה לאלוף- 
הנוער של בריה״מ וכבן 17 כבש, בצורה דרמתית, את אליפות 
מוסקווה, בהכותו יריבים מנוסים, בכללם רבי-אמנים, וזכה לתואר 
אמן; אח״כ — רב־אמן; פעמיים — אלוף בריה״מ. ב״קרב הכתר" 
( 1948 ) על אליפות העולם, אחר מות אליוכין (ע״ע), תפס את 
המקום השני, לאחר בוטביניק (ע״ע, כר׳ מילואים). ב 1954 סיים 
בתיקו ( 12:12 ) דוקרב עם בוטביניק על אליפות העולם, ב 1957 
כבש ממנו את התואר, אך ב 1958 הכהו בוטביניק בדוקרב גומלין. 
משחקו מצטיין בשילוב בלתי־מצוי של כושר תחבולני מעולה והבנה 
עמדתית דקה, ס׳ עוסק במוסיקה, והוא בוגר הקונסרווטוריון של 
מוסקווה. 



127 


סמיוז, אדם — סמיוז, ג׳וז!ז 


128 


סמית, אדם — 11 ) 3011 ותב^ — ( 1723 , קרקלדי [סקוטלנד] — 
1790 , אדינבורו 1 ), כלכלן סקוטי, מייסד מדע הכלכלה המו¬ 
דרני. למד באוניברסיטות גלאזגו ואוכספורד. ב 1751 — 1763 היה 
פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת גלאזגו. ב 1764 — 1766 היה בן־ 
לוויתו של הדוכס מבאקלו ( 811001611011 01 6 ) 01 ( 1 ), בנו של טאונזנד 
(ע״ע), במסעותיו באירופה, שם פגש את טירגו וקנה (ע׳ ערכיהם) 
והושפע מהפיסיוקרטים (ע״ע). ב 1778 חזר לסקוטלנד כנציב הממונה 
על המכס ובילה את שארית ימיו, עטור תהילה, באדינבורו. לפני 
מותו ציוה לשרוף את כל כה״י שלו, ולא נותרו בידינו אלא מעט 
הספרים והפרסומים שראו אור בימיו. 

עיקר פרסומו של ס׳ בשל ספרו המונומנטלי 0 ) 10 ץז 1 ג 1 ! 0 ח 1 

1008 ) 73 < ) 0 11 ) ¥631 *י 1116 0£ 030565 3001 6 ) 0 ) 1813 116 ) ("חקירה 

בטיב עושר העמים וסיבותיו"; נודע בשם המקוצר: "עושר הע¬ 
מים"), 1776 , שנחשב לאבן היסוד של הספרות הכלכלית הקלאסית 
ושימש מורח-דרך לדורות הכלכלנים שבאו אחריו. הספר זכה, 
בזמנו, לפרסום ולהשפעה בהיותו כתוב בפשטות ובענייניות ומשום 
שדן בבעיות שהעסיקו את בני דורו: המשטר הקולוניאלי, המרקנ־ 
טיליזם (ע״ע), משטרן של חברות הסחר הגדולות, מסים ועבודה. 
חשיבות יתרה נודעה לספר בהיותו הראשון שבו רוכזו רעיונותיהם 
של הכלכלנים והמדינאים בני דורו של ס׳ וקודמיו. 

ב״עושר העמים" חקר ס׳ את הנןכניזם החברתי המביא לכלל 
הרמוניה את פעילותם של הפרטים במשק, אע״פ שכל אחד פועל 
לטובתו והמשק מספק לכל המשתתפים בו את מבוקשם. לצורך 
דיון זח הניח ס׳ הנחות מציאותיות לגבי אפיו של האדם הפועל 
במשק: בפעילותו הוא מחפש את התועלת האישית שלו; הוא מעדיף 
להיטיב לזולתו; יש בו יצר טבעי לחירות, לבעלות על רכוש ולמסחר. 
במסגרת הנחות אלה מגדיר ס' את תכלית הפעילות הכלכלית 
כשאיפה לשיפור מצבו החמרי של הפרט. 

מקור עשרה של האומה, לפי סברת ס׳, ב״עבודתה השנתית״ — 
שהיא סה״כ עבודת הפרטים במשק הנאלצים לעבוד כדי להיטיב 
לעצמם. העבודה היא אפוא המקור הבלעדי של העושר. פדיונה 
יגדל אם תתנהל ע״פ עקרונות של חלוקת עבודה והתמחות. על 
עקרונות אלה משתית ם׳ את תורתו. חשיבות נוספת לחלוקת העבודה 
בכך, שכל פועל שעוסק בפעולה אחת נעשה מיומן בה, ונחסך זמן 
כשאין מעבר מפעולה לפעולה, ובדרך־הטבע, מתוך נסיונו הרב 
של הפועל הוא משכלל את תהליך עבודתו. אך זו גם סיבה לטמטומו 
של העובד שנעשה סגור בד׳ אמותיו. חלוקת העבודה מאפשרת 
ומצריכה חליפין בין הסחורות המיוצרות. החליפין כרוכים בש¬ 
אלת ערכיהם היחסיים של הסחורות המוחלפות! מכאן הגיע ס׳ 
לדיון בתורת הערך ובתורת המחירים, בשאלות של שכר הוגן, ברוו¬ 
חים וברנטה, בתורת הכספים והריבית ובהצבר ההון; כל אלה 
הפכו ליסודות ולנקודות-מוצא בתאוריה הכלכלית הקלאסית, שבאה 
אחריו. 

בתחום המסחר טען ם׳ שהמערכת הכלכלית המושתתת על 
האינטרסים האישיים של הפרטים במערכת מגיעה לשיווי־משקל 
יציב בעזרת "יד נעלמה" שקיימת בטבע והיא שמקצה באופן א(פטי- 
מלי את גורמי הייצור בין ענפי המשק השובים בתנאי רווח ושכר 
אחידים ובמחירים השווים, בטווח הארוך, לעלות הייצור. ביסוד 
תפיסה זו הניח ם׳ התחרות משוכללת בין גורמי הייצור ובין הצר¬ 
כנים׳ וניידות מלאה של גורמי הייצור. אולם, ס׳ ידע שמצב זה אינו 
ו־אלי — כי ניגודי אינטרסים בין היצרנים, מונופולים וחוקים 
מפלים אינם מאפשרים פעולות חפשיות בשוק. עם ביטולם של 
אלה, טען ם/ יתוקנו חלק מהליקויים הקיימים והשוק יגיע למצב 
האופטימלי של ניידות והתחרות מושלמות. 

בתחומים בהם חירות כלכלית אינה פותרת את בעיות אי-הצדק 
החברתי ויתר ם׳ על החופש הכלכלי למען תיקונים סוציאליים. לפי¬ 


כך היה מוכן לקבל את פעילות הממשלה (אף שהיא נוגדת את 
החופש הכלכלי המיוחל) ויעד לח תחומי-פעולה נרחבים אף לפי 
מושגים מודרניים. 

ם' נחשב לנביא הליברליזם הכלכלי גם משום שהגן על הסחר 
הבין־לאומי בדחותו את השיטה המרלןנטיליסטית בשל להיטותה אחר 
צבירת מתכות יקרות ומאזן מסחרי חיובי ובשל העדפתה את 
הפעילות המסחרית, שנחשבה בעיניו כבלתי-יצרנית; הוא נטה לצד 
הפיסיוקרטים שהעדיפו משק כמעט אוטרקי׳ מבוסם על עבודה. 
אולם, ס׳ היה ראליסט והבין ש״בטחון עדיף על שפע" ולכן הסכים 
עם קיומם של "חוקי השיט" המרקנטיליסטיים משום הגנתם מפני 
יבוא מתחרה, והשאירם כחריגים במערכת הכלכלית התקינה. 

השפעתו של ם׳ כבר היתד. עצומה בימיו, אך עיקרה בבסיס 
שהקנה לכלכלנים שבאו בעקבותיו. אולם, ם׳ כתב על חברה חקלאית 
ולא חזה את בוא התיעוש, אף שהאסכולה הליברלית של תקופת 
המהפכה התעשיינית ראתה בו אב רוחני. כחניך הרציונאליזם הסקו¬ 
טי האמין ם׳ שהפרט איננו פועל לפי מאווייו בלבד אלא לפי הכללים 
של סדר טבעי נתון, אולם, במעשיותו התאים עקרונות קשוחים 
לחיי היום־יום. 

עד היום לא נכתב ספר במדע הכלכלה שהשפעתו כה רבה כספרו 
של ס׳ "עושר האומות". 

כתביו האחרים שראו אור: - 6 ׳\ 86 , 01106 ? , 1151:106 ( 00 8,60111165 
5 נ 0 ז.\ 7 3001 006 (״הרצאות על צדק, משטרה, הכנסה וצבא״) — 
סיכום הרצאותיו של ם׳ שניתנו ב 1763 באוניברסיטת גלאזגו 
ונכתבו ע״י תלמידו וראו אור ב 1896 ; - 86011 31 ־ 101 \ ) 0 זגז 60 ו 1 ' 1 
5 ) 0160 (״תאוריית הרגשות המוסריים״), 1759 . מהדורה מקובצת של 
כתביו, ב 5 כרכים, הו״ל ע״י )ז 3 ׳ 6% ) 8 .ם, 1963 2 . 

וע״ע כלכלה: תולדות המחשבה הכלכלית, עמ׳ 861 . 

ש. ז׳יד-ש. ריסט, תולדות המשנות הכלכליות א—ב (מפתח בערכו), 

תשי״א ו . 3.5 ,(.!>*) \ 2101 ) ./ג./ ; 1895 ,. 3.5 / 0 * 1 * 1 .! 

\ 65$01 [ 0 ' 1 ? 0713 36711 * $11 05 . 3.8 , 80011 ״מ .¥\ ; 1928 , 1926 — 1776 

^>ן! 1 ) 515 ^ 37101 £€071071110 / 0 /(• 1115101 ,־ £ 1 :ז 6 קךחנ 8011 1 .\.{ ; 1937 

,(.¥ . 8 . 1 ) 111 ) 121 ^ 01 £€071017110 7120x1 ץ 1315101 , 11011 .,£ ; 1954 ,(,¥ . 8 

. 3.8 ,■ 1101 ( £001 .מ ;(עבר׳: תולדות המחשבה הכלכלית׳ תשכ״ו) * 1956 

,( X1 י ז^ 10 ׳\ £0 13181017 £0011011110 ) 011111077 ( £61 171311517101 1176 1 ) 077 

. 1968 ,. 5 . 3 ,ץגז 0 : 1960 ,. 8 . 3 / 0 13 ( 0 ^\ 7/10 י ץ 4 ? . 0.11 ; 1958/9 

י. דו. 

סמית, ג׳חף - ! 1 ) 8011 ! 1 ^ 056 ( — ( 1805 , שרון [מדינת ורמונט] — 
1844 , קרתיג׳ [אילינוי]), מייסד עדת המורמונים (ע״ע) 

ונשיאה הראשון. מצעירותו נתגלה כאדם בעל רגש דתי עמוק שטען 
לחזיונות אלוהיים. ב 1823 , בהיותו בן 17 בלבד, גילה לו, לפי עדותו, 
מלאך אלוהים (הקרוי בפיו מותני) את דבר קיומם של לוחות הזהב 
המתארים את האינדיאנים כצאצאי בני ישראל שהפליגו בדרך הים 
לאמריקה. לאחר גילוי לוחות הזהב בקרבת העיר פלמירה (מדינת 
ניו יורק), תירגם ם׳ בסיועם של 6 מעתיקים את תוכן הלוחות 
מ״מצרית מתוקנת", בעזרת "אורים ותומים" (שנתגלו אף הם במ¬ 
קום); עם השלמת המלאכה פרסם, ב 1830 , את ״ספר מורמוך ( 80010 
000 ״ 10 \ 01 ), שנתקדש בעיני כת המורמונים כבשורה נצחית וכאחד 
ממקורות האמונה. באותה שנה ( 1830 ) יסד בפאייטה (מדינת ניו 
יורק) את כנסיית המורמונים בשם 0£ ) 01015 6505 ( 0£ ! 01 ) 010 
5 ) 8310 ץ 3 ם-) 6 )) 3 ? ("כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים") 
שייחודה לדעתו בשיבה לאמונה הנוצרית המקורית. ייסוד העדה 
עורר התנגדות ציבורית גדולה, בעיקר על רקע השוני הפוליטי והדתי- 
חברתי. אף כי דבר ה״התגלות" של ס/ בעניין התר הפוליגמיה, 
לא פורסם ברבים אלא 8 שנים לאחר מותו ( 1852 ), ידוע כי קיים 
ריבוי נשים. מפאת יחסה העוין של האוכלוסיה, נאלצה העדה לעקור 
מניו יורק לאוהיו, למיזורי ואח״ב לאילינוי. ב 1844 הגיעה התפרצות 
אלימה זו לשיאה עם הרצחו של ס׳ ע״י המון אנטי־מורמוני נסער, 
אשר פרץ לבית-הכלא, שבו נעצר ס׳.— בין כתביו האחרים 80010 .!/ 



129 


סמית, ג׳וזף — סמיתסון, ג׳ימז 


130 


0£ €70667 £16 ] 0£ 5 ) 0160 660 005 76 ) £06 5 ) 160 ־ 10 ) 130 ־ 10 ־ €00 0£ 

€76151 (״ספר המצוות לניהול כנסיית ישו״), 1833 ; 3061 6106 ) 006 

831015 ץ 66-03 )) £3 1116 0£ 611 ־ €£101 1116 0£ 5 ) €0066030 ("תורה 

ובריתות של כנסיית קדושי אחרית הימים״), 1935 . 

; 1945 ,. 3 ./ /ס ?{ 71 ? 7/1 :׳(■ 01 ? 41$ \ 1 ץ 4 \־ $( 711011 ־ ס/'/ , 11€ ) 0 ז^ . 1 \ .? 
?? 7/11 ? 7/1 ,זעס&׳זג? . 7 .? ; 1958 ,$ה 120 ז 01 ^ 1 ? 7/1 י £3 ( 1 י 0 ,?ר 1 

. 1964 ,. 5 ./ 10111 ^ 00 / 0 1$ ) 1 ? 7 0 \\ 

צ. בר. 

סמית, סורג , — ו 1 ) 1 מ 81 ס§זס 0 ס — ( 1840 — 1876 ), מזרחן אנגלי, 
מיוצרי מדע האשורולוגיה (ע״ע, כר׳ מילואים, עם׳ 606 ). 

בן דלת-העם; מקצועו היה הכנת תחריטים לשטרות־כסף. בהמלצתו 
של סר הנרי רולינסון(ע״ע) הורשה לעיין בלוחות אשוריים במוזיאון 
הבריטי ולמד בעצמו לפענח את כתב־היתדות. במרוצת הזמן נתמנה 
עוזר במחלקה האשורית של המוזיאון. הלוחות שפענח מספריית 
אשורבניפל (ע״ע) זרו אור חדש על תולדות מסופוטמיה, שליטיה, 
ספרותה ודתה. במיוחד התפרסם בגילוי סיפור המבול ממקור אכדי 
שמצא בלוח ^ x של עלילות גלגמש (ע״ע). התגלית עוררה עניין 
ציבורי רב בחקר האשורולוגיה ( 1872 ), והוא נשלח לחפור בנינוה 
מטעם העתון ״דיילי טלגראף״ ( 1873 ). ב 1874 וב 1876 המשיך, 
בשליחות המוזיאון הבריטי, לחשוף את ספרייתו של אשורבניפל, 
בהשלימו את גילויי א. ה. ל^רד (ע״ע) והורמוזד רסאם. במסע 
האחרון חלה ומת בחלב. 

גדולתו של ם׳ בפענוח תעודות, ובכך עלה על מרבית האשורו- 
לוגים בדורו. בין השאר אף פענח את הכתב הקיפרי וקבע את 
אפיו הסילאבי. ם׳ הניח יסוד למהדורה ביקורתית של כתובות תגלת־ 
פלאסר 111 , סנחריב ואשורבניפל, ובספרו וחץ 00 ק£ 130 זץ 5$ !/ 7116 
€3000 , 1875 , קבע את יסודות הכרונולוגיה האשורית צאלף הראשון, 
שעיקריהם עומדים עד היום. כתביו האחרים: 6616$ ׳\ 1560 ט 130 זץ 55 .\ 7 
(״תגליות אשור"). 1875 ; 10013 י 8375 0£ ץ 06 ) £315 , 1877 : 3 ! 6 ץ 55 .\), 
= 1890 . 

. 1925 , ^ 010 \ץ^ 4$$ / 0 $$? 10£1 ? 1 > 1 ז £1 ?* 71 ? 7/1 .\נ .£ 

0 מ י ת, ג , (״!*( , — ו 11:1 רח 5 דת 2 ^ £6 ־ 0€01 ־ 511 — ( 1856 — 

1942 ), סקוטי, חוקר בתחומי המקרא ותולדות א״י. את 
השכלתו רכש באדינבורו, טיפינגן ולייפציג, וערך מסעות בא״י, 
סוריה ומצרים, ב 1892 נתמנה פרופסור לעברית ולמקרא ב 66 ־ 71 
€011686 €70667 בגלאזגו, ובשנים 1909/35 עמד בראש אוניברסיטת 
אברדין. לפרסום זכה בעיקר בזכות ספרו - 060 1631 ־ 7115101 7116 
73011 ץ 3101 1116 0£ ץ 7 ק 863 ("הגאוגרפיח ההיסטורית של ארץ 
הקודש״), 1894 . שי״ל ב 25 מהדורות. בחיבור זה העלה בצורה 
שיטתית את השפעת הגורמים הגאוגרפיים על התרחשויות היסטו¬ 
ריות׳ אך לעתים ניכרת בו הפלגה, תוך המיית־לב. בין ספריו האח¬ 
רים : 1 ) 730 ץ 7701 116 ) 0£ ץ 7 ק €60£63 1631 ־ 01 ) 7115 116 ) 0£ ז. 13 )\ 1 
(״אטלס לגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ הקודש״), 1915 ! - 11 ־ 161 
76 ) 001 ־ £1 017 ] 711$ 1 ) 30 £600001165 ,ץ £1 י 3£ ז 0£ ק 70 76 ) : $31601 
70 .( 7 0 ) 710165 ) £311168 (״ירושלים — טופוגרפיה, כלכלה 

והיסטוריה מימי־קדם עד שנת 70 לסה״נ״א 1907/8 . כן חיבר פירו¬ 
שים לדברים, ירמיהו ותרי-עשר. 

סמ י (" 1 ׳ ויילים — 7 ) 8011 11301 !ף\\ — ( 1769 — 1839 ), גאולרג 

אנגלי. הוא קבע לראשונה את סדר שכבות־הסלעים באנגליה 
וע״י בך הניח יסודות למדע הסטרטיגרפיה (ע״ע). כונה "אבי הגאו־ 
לוגיה האנגלית", ונחשב כמניח יסוד הגאולוגיה כמדע. 

את השכלתו רכש בלימוד עצמי. התחיל לעבוד כמודד־עוזר ובגיל 
25 הוסמך כמודד ומהנדס מכרות ומים. לרגל עבודתו נדד לארכה 
ולרחבה של אנגליה וצבר ידיעות רבות על טיבם׳ תפוצתם ושיכובם 
של הסלעים. מתוך כך גילה, כי המאובנים למיניהם, הכלולים בסל¬ 
עים, מיוחדים לכל קבוצה של שכבות לפי סדר התהוותן ויכולים 


על-כן לשמש כסימני־הכר לזיהוי שכבות ואף לקביעת גילן היחסי. 
תגלית זו קידמה הרבה את התפתחותה של הגאואגיה. את פרסום 
תורתו דחה זמן רב, ומסר את עיקריה ב״לוח השכבות״ ( 0£ 73716 
1800 , 3 ) 803 76 )), שהועתק ביד בכמה העתקים והיה עובר בחוג 
מצומצם של מעוניינים. רק ב 1915 סיכם אח תוצאות מחקרו במפה 
גאולוגית של אנגליה. 

0 מ י ת, סי" 1 י ל י ! 2 ס י ז*נ י — 7 ) 8011 ׳{ 516106 9111301 \\ ־ 511 — 
( 1764 — 1840 ), מפקד־צי אנגלי; הצטרף לצי המלכותי בגיל 
13 ! קצין מ 1780 . שירת בפיקוד הוד (ע״ע) ורודני בקרבות בים 
הקאריבי ב 1781/2 . התנדב לצי השוודי והצטיין במלחמה נגד רוסיה 
( 1790 ). בשליחות הוד שרף ב 1793 אניות ומתקנים בבסיס הצרפתי 
בטואן; בהעזה נדירה פרץ — למטרות מודיעין — לנמל ברסט, 
וב 1796 חדר לנמל סן, אך נשבה בחזרו. לאחר שנתיים ברח משביו 
בפאריס, ונתקבל כגיבור באנגליה. 

בפעולתו אח״כ במזרח הימה״ת התבלט בעצמאותו, שעוררה עליו 
את חמת מפקדיו. במארס—מאי 1799 עמד בראש שייטת קטנה 
בחוף א״י, ומעל סיפון אניית־המערכה ״טיגר״ ( 71866 ; 80 תותחים) 
ניהל, בתמיכת ג׳זאר (ע״ע) פחה, את הגנת עכו (ע׳ כרך ד, ענד 
497/8 ) בפני נפוליון. בפיקודו נתפשו 7 אניות צרפתיות שהובילו 
תותחי-מצור לעכו. אניותיו הפגיזו קשה את הגייסות הצרים וחיפו 
על הבאת תגבורות תורכיות בדרך הים. בכך הכשיל ס׳ את מצור 
עכו וגרם לנסיגת הצרפתים למצרים. למעשה, ם׳ היה האיש שחסם 
בפני נפוליון את הדרך למזרח, ובכך שינה את מהלך ההיסטוריה. 
הוא קיבל את תודת הפרלמנט האנגלי ומענק כספי גדול. 

ב 1801 השתתף ס׳ בנחיתה האנגלית באבוקיר (מצרים) ונפצע. 

הוא נבחר לפרלמנט, אך חזר לשירות. ב 1804 הפגיז ברקטות שייטת־ 
נחיתה צרפתית בשפך הריין. כתת-אדמירל (מ 1805 ) הפגיז את 
הצרפתים בבולון (בחוף התעלה), חדר לבסיסים בנאפולי, והנחית 
חיילים בחוף קאלאבריה (דרום־איטליה). ב 1807 הבקיע דרך הדר¬ 
דנלים לקושטא, אך השגיו בטלו בגלל היסוסי מפקדו, דאקולרת. 
ב 1808 הטיל הסגר על ליסבון! הוא הכריח את משפחת המלוכה של 
פורטוגל לנטוש את ארצה והובילה לברזיל. ב 1810 נעשה סגן- 
אדמירל, ואחר פעל כסגן־מפקד עליון בימה״ת. בקרב וטרלו (ע״ע) 
השתתף כלוחם־רגלי. בשל סכסוכיו הבלתי־פוסקים עם עמיתיו, 
מפקדים ודיפלומטים, נעשה אדמירל רק ב 1821 . ב 1830 נהיה גם 
לגנרל בצבא־הנחתים. לבסוף השתקע בצרפת ושם מת. ם׳ היה שחצן 
ותיאטרלי, אך בעל יזמה ואומץ בלתי-רגילים. 

,. 5 . 5 .?ז ז 51 11 ) 111111 ) 4 / 0 ?? 11 ? 1 ) 5$011 ?- 1 ' €01 1 ) £111 ?/ 71 ? 771 ,^ג 0 זזב 8 .ן 

י * 1€ >ח 1 ) 11 ז 1 )< 1 ? 7 ? 1/1 111 י ח $0 ז£[)ח\ 4 . 0 ; 18 * 18 , 1-11 

. 1952 ,(.*.$ 

פ. ם. 

סמיתסון, ג׳יהז — 7500 ) 8601 30165 ! — ( 1765 — 1829 ), מדען 
אנגלי ומייסד המכון הסמיתסוני בוושינגטון, אה״ב. ם׳ 

היה בנו הבלתי־חוקי של דוכס נורתמברלנד, למד באוכספורד ופרסם 
מאמרים בכימיה ומינרלוגיה. ם׳ הוריש את כספו לאחיינו וקבע 
שבמקרה שהאחרון ימות ללא יורשים יועבר הכסף לידי ממשלת 
אה״ב להקמת מכון מדעי. התרומה היתד, בסים למכון הסמיתסוני 
(המה״ס) ( 100 ) 0 ) 1 ) 105 7500130 ) 5011 ; ע״ע מוזאון, עמ׳ 407 ). מכון 
זה נוסד ב 1846 וכולל מכוני מחקר רבים וחשובים במדעי הטבע, 
החברה והאמנות ומצפה כוכבים. למה״ס שייך גם המוזיאון הלאומי 
האמריקני המתחלק למדורים אחדים: הנדסה, תולדות התעופה, 
מדעי הטבע, אמנות, היסטוריה צבאית ועוד. 

המה״ס מנוהל ע״י חבר נאמנים שעמו נמנים נשיא אה״ב וסגנו, 
חברי ממשלה, השופט העליון, שלושה סנאטורים, שלושה חברי בית 
הנבחרים ושישה אזרחים נבחרים. 

פעילויותיו הראשונות החשובות של המה״ס היו איסוף צמחים 


131 


סמיתפון, ג׳ימז — סמנטיקה 


132 


ובעלי חיים ממערב אה״ב והגדרתם, איחוד שיטות חיזוי מזג-האוויר 
וארגונן והדפסת פרסומים וכת״ע מדעיים שמטרתם חילופי מידע 
בין־לאומיים. המדי״ס מפרסם 13 פרסומים חשובים בשטחים שונים. 

,./. 5 * 171 י ץ£וזזט 0 . 0 ; 1914 ,. 5 .] / 0 .^ 810 <ץ 6 )£ח 3 ^ 1 .?. 8 

. 1970 ,.!. 5 1€ ( 7 י ־ 5€1 ו( 00 . 14 .? ; 1964 

סמנוב, דקולי ניקוליויץ׳, ע״ע סמיונוב, ניקולי ניקוליויץ/ 

סמנטילןה (מיוד ״סימן״ [" 5120 ״]) בבלשנות (ע״ע, עמ׳ 
971 ), חקירתה של המשמעות. במונח, במובנו זה, השתמש 
לראשונה הבלשן הצרפתי מישל בראל (ר׳ ביבל׳) ב 1883 . ס׳ מכוונת 
בדרך־כלל למחקר של משמעויות־המלים, אולם יש שהיא עוסקת גם 
במשמעות של יסודות לשוניים, שמקומם מעל או מתחת לדרג 
המלים: נטיות. סיומות ( 65 * 1 ))ס 5 ), קבוצות תחביריות, משפטים 
טפלים, משפטים שלמים, וכיו״ב. חוץ מהבלשנות משמש המונח 
לציון מקצוע פילוסופי: אותו תחום של תורת־הסימנים, שבו נח¬ 
קרים היחסים שבין הסימנים ובין העצמים שעבודם הם באים. חשובי 
הדוגלים בגישה זאת הם ר, קרנם (ר׳ להלן, עמ ׳ 133/4 ), הגורם 
שבעיות פילוסופיות הן ביסודן בעיות בתחום הלשון ושיש לחקור 
כיצד סימנים קשורים לעצמים שהם מתארים, וצי. ו. מורים( 165 ־ 01131 
15 ־ 1 ־ 1401 .^\), מחבר 81£115 ) 0 ' 3 ־ 11601 ?' 1116 ) 0 000113110115 ? ("יסודות 
התאוריה של סימנים״, 1935 ) ו 81205 7311001 812115 6001 ^ 812115 
(״סימנים על סימנים על סימנים״, 1948/9 ). קיים אף מקצוע, המכונה 
"ם׳ כללית", שעניינו השימוש ללא הבחנה בהפשטות וביישומים 
מוטעים אחרים של הלשון, כדעת החוקרים. היסוד לתחום הזה הונח 
ע״י א. קוז׳יבסקי (״ 51 < 1 ץ 2 ז £0 !) 6 ־ 1 ) £1 , 1879 — 1950 ), שהשתמש 
במונח ם׳ כציון לחקר הדרכים הרבות שבהן משפיעות משמעויותיהם 
של מלים וסמלים אחרים על תגובות בני אדם לסביבתם ותגובת 
איש לרעהו. הבעיות שהוצגו על ידו נידונו ע״י ם. צ׳יס (:!■ 81031 
011356 ) בספרו 5 (>ז 0 ^\ )ס ץ 31111 ־ 1 \ד 1716 ("עריצותן של מלים", 
1938 ), ומוסיפות להעסיק את ם. האיאקאוה ( 3 ^ 3113 ׳ל 13 ? 8301061 ), 
שחיבר מספר ספרים בענייני לשון, ביניהם 4630102 ? . 356 ע 3112 ? 
׳ 113 ־ 43101 ? (> 30 (״לשון, משמעות ובגרות״, 1954 ). 

בעיית יסוד בכל מחקר בתחום הס׳ היא מושג המשמעות. נוהגות 
שתי גישות: ( 1 ) השיטה האנליטית (כוונתית ] 601131 ־ 61 ) 6 ־ 1 ], סימונית 
[ 60013110031 !>]) מנסה לפרק את המשמעות למרכיביה. כך מבחינים 
אוגדן וריצ׳ארדז (ר׳ ביבל׳) בשלושה אלמנטים: "סמל" ( 01 למזץ$), 
״מחשבה״ (! 1100811 !). או ״כוונה״ ( 61166 ־ 61 ) 6 ־■), ו״מכוון" (: 61 - 611 ) 6 ־ 1 ) 
— או כדי להשתמש במונחים פשוטים יותר: ״שם״ ([ 03016 ] המלה 
המדוברת והכתובה), ״מובן״ ([ 056 56 ] המידע המועבר ע״י השם), 
וה״דבר״ ( 111081 !] התופעה שאליה מתייחסים). "משמעות" עשויה, 
אם כן, להיות מוגדרת כיחס הדדי בין שם למובן, יחס המאפשר 
להם להזכיר זה את זה. ( 2 ) השיטה הביצועית ( 3110031 ־ 01161 ) או 
ההקשרית ( 00016x1031 ) מתעניינת יותר בשאלה, כיצד פועלת המש¬ 
מעות מאשר בשאלה מה היא. שיטה זו נוטה להקנות מעמד שווה 
למשמעות ולשימוש, או לכללים שעליהם מושתת השימוש. בהתאם 
לנוסחה הידועה של ויטגנשטין (ע״ע), "משמעות של מלה הנה 
שימושה בשפה". היו גם נסיונות "למדוד" את משמעותן של מלים 
בכך שביקשו ממרואיינים למקם אותן בסולם מדורג במקום הנראה 
להם כמתאים; אח״כ הוזנו התוצאות למחשב כדי לקבוע את המש¬ 
מעות הכללית ביותר של כל מונח. 

ם׳ בלשנית מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות בהתאם להתרכזותה 
במלה הבודדת או ביחסים שבין המלים (ס׳ מבנית; וע״ע בלשנות, 
עמ׳ 971 — 972 ). לכל ענף יש מרכיב תיאורי ומרכיב היסטורי (ע״ע 
בלשנות, עמ׳ 976 ), הם׳ התיאורית של מלים נפרדות מבחינה כין 
מצבים סמנטיים פשוטים, בהם מדובר בשם אחד ובמובן אחד, ובין 


דגמים מסובכים יותר. חקר מצבים סמנטיים פשוטים מעורר שלוש 
בעיות מרכזיות: 

( 1 ) ״מוטיווציה״: טיב היחסים שבין שם לבין מובן. מלים מסו¬ 
ימות חסרות מוטיווציה, הן "אטומות" ( 106 ! 3 ת 0 ), בלי שום קשר 
בין צורתן לבין משמעותן (לדוגמה: ספר, לכתוב, כחול); אחרות 
שקופות, תוצאות מוטיווציה ( 1 ) 010116316 ) אם בלבושן ההגאי (מונ¬ 
חים אונומטופיאיים: רשרוש, לדוגמה) אם במבנן הדקדוקי(שחק—ן 
= שחקן) ואם בהתבססותן על מטאפורה או על כל דימוי אחר 
(אדם שנון). ( 2 ) "מעורפלות, סתמיות": הגורמים השונים המבי¬ 
אים לחוסר דיוק במשמעות. ( 3 ) ״טונים עיליים״ ( 65 ח 0 !ז 6 ׳\ 0 ): 
הוראות־לוואי (קונוטאציות) רגשיות; קשר למערכת־צלילים (רגיס־ 
טר) מסוימת, לרובד חברתי מסוים או לרמת־דיבור מסוימת. 

מצבים סמנטיים מסובכים נוצרים כאשר שם אחד מתקשר ליותר 
ממובן אחד. קיימים שני טיפוסים מרכזיים, אף כי אין ביניהם סייג 
ברור: ( 1 ) מלה אתת בעלת מובנים מספר ("פוליסמיה"); לדוגמה: 
יד כחלק-גוף, קת, ידית. או מצבת-זכרון; הועלתה השערה, כי 
ככל שמרבים להשתמש במלה, נוטה היא להרבות מובנים, וכי קיים 
אפילו מיתאם בין שני הגורמים 0 ת 21 86 ־ 0601 ). ( 2 ) שתי מלים או 
יותר שהן זהות בצורתן. לסוג זה שלושה סעיפים: מלים שביטוין 
זהה, אך איותן שונה ("ה 1 מופ 1 נים": צו— צב; קרע, כרה ]לפי ההיגוי 
המערבי]); מלים שאיותן דומה, אך ביטוין שונה ("הדמוגרפים": 
רצו [מלעיל] — רצו [מלרע]); מלים שגם ביטוין וגם איותן 
זהים (״הומונימים״: צר — צר). הדו־משמעות וההתנגשויות הנו¬ 
בעות ממצבים כגון אלה כבר נחקרו בהרחבה, בפרט בתחום הגאד 
גרפיה הלשונית. 

הם׳ ההיסטורית של מלים בודדות עוסקת בהבטים שונים 
של שינויי־משמעות. שינויים אלה סווגו על־פי שלושה עקרונות: 
( 1 ) סיווג לוגי: השוואה של הקפי־המשמעות לפני השינוי ולאחריו, 
כדי להיווכח בהתרחבותו, בצמצומו, בפישוטו או בהעברתו של 
המובן. ( 2 ) סיווג גנטי: תיאור הגורמים (לשוניים, היסטוריים, 
חברתיים, פסיכולוגיים, כאלה שמקורם בהשפעת שפה זרה, וכיו״ב) 
אשר בכוחם להביא לשינוי משמעות. ( 3 ) סיווג פסיכולוגי: ניתוח 
של סמיכויות־המושגים (אסוציאציות) העומדות מאחורי שינויי' 
המשמעות. אסוציאציות אלו יש שהן מתייחסות לשמות עצמם או 
למובנם, ויש שהן מתבססות על דמיון או על מגע. מכאן שנוצרים 
ארבעה דגמים עיקריים: (א) דמיון־המובנים (מטאפורה); (ב) מגע־ 
המובנים (מטונימיה); (ג) דמיון־השמות; (ד) מגע־השמות. קיימים 
גם שינויים מורכבים שיש בהם כמה סוגים של אסוציאציה. מבין 
הדגמים השונים של תהליכים סמנטיים, יוחסה שימת־לב מיוחדת 
למטאפורה, לטאבו ולפגימת־המובן (שינוי־מובן "לפגם"). 

הס׳ המבנית מעוניינת ביחסים שבין מלים ובארגונו הכללי של 
אוצר־המלים. בתחום מסובך זה נרשמו השגים בשלושה מישורים: 
ביחס למלים נפרדות, לשטחים מושגיים' (קונצפטואליים) ולמבנהו 
של אוצר-המלים בכלל. 

( 1 ) במישור המלה הבודדת נחקרו הן ע״י בלשנים הן ע״י פסי¬ 
כולוגים "התחומים האסוציאטיוויים" המקיפים כל מונח. כל מלה 
מצויה בתוך רשת אסוציאטיווית המקשרת אותה אל מונחים אחרים 
בעלי קרבה צורנית. משמעותית, או שתיהן. כך מתקשר קרא, מב¬ 
חינת הצורה. עם ההומופון שלו קרה; מבחינת המשמעות, הוא קשור 
למושגים כ ת ב. ס פ ר, נ י י ר, וכו׳; ומשתי הבחינות(צורה ומשמעות) 
הוא מקורב למלים השייכות לאותה משפחה, כגון קריין, קריא, 
קריאה. בכוחן של סמיכויות אלו לשנות את צורתן או את משמעותן 
של המלים האמורות. יסוד חשוב בתחומים אסוציאטיוויים אלה הוא 
ה״קולוקאציות", כל׳ הצירוף הרגיל שאליו עשויות מלים להיקלע. 

( 2 ) שטחים מושגיים מסוימים מאורגנים ב״שדות מילוניים", כפי 
שנהוג לכנותם: מגזרים מלוכדים ביותר של אוצר־המלים בהן 


133 


סמנטיקה 


134 


שטח מסוים של הנסיון האנושי מנותח, ממוין ומאורגן במבנה בדרך 
מיוחדת, המשקפת םולם־דרגות של ערכים והשקפת־עולם מסוימת. 
עד עתה נחקרו השדות המילוניים הנוגעים לצבעים, למונחים של 
קרבת״משפחה, לתארים שכליים, אסתטיים, מסרתיים, וכר. נבחנו גם 
הקשרים הלוגיים בין המלים במערכת כזאת: נרדפות (סינונימיה), 
סתירה (ץז 111 נ 1 ״ 3 קרת 1000 ), ניגוד (אנטונימיה), שעבוד (-בח 11 )־ 01 נ 8111 
1100 ), וכר ( 5 ס 0 ץ? 01111 () ; נחקרו גם הבטים סוציולוגיים של 
השדות המילוניים, ובמיוחד תפקידן של "מלות־המפתח", המתמצתות 
את האידאלים השולטים בקבוצת-דוברים נתונה ( 6 ־ 1 מ 1 ג 1 ״נ , 6 ). 

( 3 ) בדרג של אוצר־המלים בכלל, ניסו חוקרי־ס׳ השייכים לאס¬ 
כולה המבנית לבנות מערכת כללית של מושגים; אחת השיטות 
מחלקת את אוצרות-המלים לשלושה תחומים: העולם, האדם, האדם 
והעולם. לכל תחום כמה גזרות ( 8 ז 0 ר 11 ז #3 ''- 1431118 ). אחרים פיתחו 
שיטות שונות של ״ניתוח למרכיבים״ ( 518 ץ 1 ג 30 00£01131 קרח 00 ), 
המיועדות לפרק את המשמעות למרכיביה הקטנים ביותר. במסגרת 
הדקדוק הטרנספורמטיווי־גנרטיווי של נועם צ׳ומסקי, מפרקים ג/ כ״ץ 
וג׳. פודור (־! 030 ?) את המשמעות לשורה של מרכיבים הקרויים 
"סמנים סמנטיים" ( 5 ז 6 > 1 ! 03 ! 8001301:10 ), אם הם מופיעים במקומות 
אחרים באוצר־המלים, ו״מבחינים סמנטיים״ (- 111511 ^ 118110 > 560130110 
5 •״) אם לאו. משמעותו של ילד, למשל, כוללת את הסמנים "חי", 
״שייך לגזע אנוש״, ״צעיר״, ״זכר״; ל י ל ד ה — אותם הסמנים כש־ 
"נקבה" בא במקום "זכר". שיטה זו שימושית להסרת דו־משמעות. 
חוקרי ם׳ אירופיים ( 01610135 ,! 01116 ?) ניסו אף לזהות יסודות 
סמנטיים קטנים ביותר, וקראו להם במידה שיסודות אלה 

ניתנים לסיווג מטבעם, הם נקראים 0135560165 . 

לכל מישור של ס׳ מבנית יש גם מימד היסטורי; לדוגמה: היו 
נסיונות מעניינים להשוות את מבנהו של אותו שדה סמנטי בתקו¬ 
פות שונות. בשנים האחרונות אף עסקו במידה מסוימת בחקר ה־ 
"אוניוורסלים" הסמנטיים, כלומר יסודות ועקרונות כלליים העומדים 
מאחורי שינויים סמנטיים (כגון מטאפורות מקבילות). 

המחקר הסמנטי, אשר סבל זמן־מה מהשפעתה הפורמליסטית 
ביותר של הבלשנות המבנית באה״ב, רשם לזכותו בשנים האחרונות 
השגים רבי־רושם, בין השאר בעקבות הדגש המיוחד שהושם על 
המשמעות בדקדוק הטרנספורמטיווי־גנרטיווי, והודות להתעניינות 
הפילוסופית בבעיות המשמעות. בתחום של הבלשנות יש גם לס׳ 
קשרים עם מקצועות שכנים, כגון עם הפסיכולוגיה, עם הסוציולוגיה, 
עם האנתרופולוגיה, עם תולדות־התרבות, עם תורת־הסיגנון, ועוד. 
כיום עולה כוחה של הם׳ בין תחומי הבלשנות, כששימת־הלב מת¬ 
רכזת בבעיות תיאוריית ובמיוחד במבניות. — וע״ע סטרוקטורליזם; 
סמיוטיקה. 

לבעיות הסמנטיות של הלשון העברית, ע״ע עברית, לשון, 

16 ( 7 , 1. 11101131x1$ ־ 160 ^ 0 . 0 ; 1897 ,.$ 46 01 * £5 , 11 * 81 

* $16 ( 16 ז 11 ? 7116 , 111101300 .§ ; 1949 10 , 1923 , 460111122 [ / 0 % 012112 6 

,§ 1121 ז 160 ? / 0 $061116 1116 10 111., 5., 412 112 1204x1612022 ך 1959 ,. 5 / 0 

-ו)^ו 0 ^ק x £ ,ו 6101 זס €1 ^\ . 11 ; 1966 , 11611111116 ( 1 * , 5 י י: 3 רח 1 * 0 ־! 0 .! : 1962 

5 >. 1 >תנ>-דד 001 ־ 1 * 0111 ,[. 611 ] : 601 נ 1 ש 5 ." 1 10 ) $'< 260 ( 7 $6171011116 172 * 1:012 

,( 1$ ) 0 ) 115 י\ 0 ר 01 ) 31 ן— 2 ז 6 כ 1 ח\שז 5 . 13 . 13 ; 1966 ,( 111 ח 1 

. 1972 ,$? 7/260 2072126 ( $62 , 312 ^ 1 .ן .{ ; 1971 ,. 5 

ס. א*. 

ם׳ לוגית עוסקת ביחסי כינוי, ציון, משמעות ורמיזה שבין 
סימנים לבין מסומנים (בעוד ששני ענפי הסמיוטיקה [ע״ע] האחרים, 
הפרגמטיקה והתחביר, עוסקים — האחד ביחסים המשולשים שבין 
הסימנים, המשתמשים בסימנים והמסומנים, והאחר — ביחסים שבין 
הסימנים לבין עצמם). 7 ןרבפ (ע״ע; ור׳ להלן, ביבל׳) מבחין בין ס׳ 
תיאורית, העוסקת בחקר שפות טבעיות, לבין ס׳ טהורה, שעניינה 
שפות מוצרנות. טרסקי (ע״ע; ור׳ להלן, ביבל׳), מייסדה של הם׳ 
הלוגית, הראה כי שפה שבה ניתן להגדיר את מושג האמת של 
פסוקיה אינה חפה מסתירה, וכי את התורה הסמאנטית של שפה 


מוצרנת חפה מסתירה (שפת־המושא) ניתן לנסח רק בשפה עשירה 
יותר באופן מהותי (המטא־שפה הסמאנטית); את התורה הסמאנטית 
של המטא־שפה (ההופכת לשפת־מושא) — במטא־מטא־שפה, וכן 
הלאה. במטא-שפה של מערכת סמאנטית ש (שפת־המושא) ישנם 
כללים לקביעה חד־ערכית של ערך־האמת לכל פסוק בשפת־המושא 
(ע״ע הגיון, תורה ה-, עמ׳ 364/5 ), בך שמתקיים תנאי-ההלימה 
(האדקוואטיות), "א נכון ב ש אם ורק אם פ", כאשר א הוא סמל 
תיאורי־מבני של פ. לדוגמה: אם שפת-המושא כוללת את המשתנה 
* את הקבועים הלוגיים 3 (כמת ישי), ~ ו. 0 את הפרדיקאטים 
החד־מקומיים 0 (שפירושו היות גבר) ו 4 ? (שפירושו היות נשוי) 
ואת סימני־העזר ־,*,(,) (ר׳ שם, עט׳ 364/7 ), אזי פסוק־שקילות 
מתאים במטא־שפה הוא — 

י(^ו ~.\! 0 )* 3 * נכון ב ש אם ורק אם ישנו גבר שאינו נשוי. 

תרומתו של טארסקי להגדרת מושג־האמת במערכות מוצרנות 
היא בהתייחסותו למושג הכללי יותר, אמיתות בדגם (מודל), 
כאשר דגם הוא חלק מעולם אפשרי. דגם של תחשיב־פרדיקאטים 
מסדר ראשון (ר׳ שם), למשל, הוא הזוג הסדור < 3 ,ם >׳ כאשר 
ס הוא מחלקה לא-ריקה כלשהי (מחלקת ערכי המשתנים של ש), 
ו ? הוא פונקציה שמתאימה איבר, או קבוצות סדורות של איברים, 
בס לכל קבוע תיאורי בש. 

אומרים כי העצם ב מספק את הנוסחה 0 המכילה משתנה 
אחד ויחיד, אם ורק אם בהצבת שמו של 3 במקום המשתנה בנוסחה 
0 מתקבל פסוק אמיתי. מושג הסיפוק מוחל גם על ח־יות סדורות 
של עצמים המספקות נוסחאות עם ס משתנים, וגם על דגמים: ואז 
ניתן להגדיר: פסוק ס של ש הוא אמיתי בדגם < ? ,ם >, אם כל 
התאמת ערכים מעל ם מספקת את ז> ב < ? ,נ 1 >. מכאן — פסוק 
אמיתי-לוגית הוא פסוק שהוא אמיתי בכל דגם. פסוקים המת¬ 
ייחסים לשפת-מושא מוצרנת והניתנים להוכחה במטא-שפה נקראים 
מטא־תאורמות. בעקבות מחקריו הסמאנטיים של טארסקי 
התפתח ענף חדש של הלוגיקה המתמטית — תורת־ ה דגמים 
(/י! 160 ) 1 161 ) 010 ). 

פסוקים בש מסוג(^ 4 ׳■י׳ ^!)!סץ (שפירושו, למשל, שכל רווק 

אינו נשוי) אינם נכונים־לוגית (באשר אינם נכונים בכל דגם) 
ואינם נכונים־עובדתית. אמיתותם נובעת ממשמעותם. על־מנת להש¬ 
לים את המבנה של מערכות סמאנטיות הציע קארנאפ להוסיף 
דרישות-משמעות ( 051013165 ? 01630108 ), המציינות יחסי־ 
משמעות בין הפרדיקאטים התיאוריים של המערכת. ואז, דגם ל ש 
הוא קביל (- 3111015511110 ), אם ורק אם כל דרישות־המשמעות של ש 
אמיתיות בו. לתורתו זו של קארנאפ קמו עוררים, ביניהם קוין 
( 00106 ./ו . 7 ו\), שלדעתם אי־אפשר להבחין באופן משמעותי בין 
טענות עובדתיות לטענות לא־עובדתיות. 

בס׳ של ימינו נהוג להבחין בין תורת־הכינוי (או האכסטנציה) 
מחד־גיסא, לבין תורת־המשמעות (האינטנציה) מאידך גיסא, הבחנה 
שמקורותיה עוד בלוגיקה הסטואית. למשל, האכסטנציה של שם־ 
העצם הכולל "שולחן" היא מחלקת השולחנות׳ בעוד שהאינטנציה 
היא התכונה של "היות שולחן", שהיא משותפת לכל השולחנות (ולפי 
תפיסות חדשות מסויימות — הפונקציה שמתאימה לכל עולם אפשרי 
את השולחנות שבאותו עולם). 

על האנטינומיות הסמאנטיות ועל הפאראדוכסים הסמאנטיים — 

ר׳ ספרו של בר־הלל (ר׳ להלן, ביבל׳), עט׳ 13 — 42 . 

וע״ע הגיון, תורת ה־; מדע, פילוסופיית המדע; פרגה; רסל. 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורת ההגיון, תשי״ג : י. בר־הלל, הגיון, לשון 

ושיטה, 1970 $ 112112% ) 146 ,. 1 ) 1 ; 1948 ,.$ 10 1121:0(1x1611011 ,ין 03 ־ו 03 . 11 

; 1956 ,* 261710126 ( 21 ) 2 ( 146101 , 70£16 , 510 ־ 31 * 7 ;־ 1956 , 21 $ ** 1666 ? 11714 

. 5 ;־' 1 1961 / 0 121 ( 70 7021601 1 ( 7101 , 16 ) 11 ) 0 

11103 י} 110$0 ו{? 013 ^) 70£26 40401 ? 012 * 012 ( 146101 * 7012 $611201211601 

. 1963 ,( 16 , £00103 ? 

א. חב. 



135 סמניום - 

סמניום (תזנ 11 ת 1 מ 53 ), איזור הררי באפנינים, בדרום־איטליה, לאורך 
שפלת־קאמפאניה. תו׳שביו הקדומים, הסמניטים (ס״ם), נמנו 
עם דוברי ניבים אופקיים (ע״ע אופקים). ישוביהם הכפריים שב־ 
ראשי־ההרים היו מבוצרים, והס״ם ירדו מהם לעמקים ולשפלות 
שבצד הים לעונות־המרעה, ויש שהיו מתנחלים בשפלה ומפתחים 
חקלאות של קבע. הגירתם היתד, מלווה טקם הקדשת בכורות־האביב 
של האדם והחי ( 1 מסז 830 ז 6 ע). הס״ם שהתיישבו בקאמפאניה הת¬ 
עדנו והתיוונו, בהשפעת ערי היוונים והאטרוסקים. 

הפ״ם היו מאורגנים בקהילה שבטית, שכללה כמה "עמים", 
והידועים בהם היו הקרקנים, הקאודינים, ההירפינים והפנטרים. לכל 
"עם" ( 10111:0 ) היה מרכז מבוצר, ובו התכנפו לבחירת מנהיג 
(^סססוז!) לשעת הצורך. הפ״ם ההרריים היו עם לוחם, פרימיטיווי 
ואכזר, ומהם למדו הרומאים את השימוש בכמה כלי־נשק (המגן 
וחנית־ההטלה) ומשחקי־לודרים. אלם הראשי היה מארם, וממנו נגזר 
שמם הפיוטי ממרטינים.— ב 354 לפפה״נ כרתו הפ״ם ברית עם רומא, 
כעבור זמךמה פרצו מלחמות קשות וממושכות ביניהם ( 343 — 341 ; 
327 — 304 : 298 — 290 ). למרות מפלתם הקשה בקרב ב״מעבר הקאו־ 
דיני״ ( 321 ), ניצחו בסופו של דבר הרומאים והשתלטו על כל ם׳. 
ב 268 הוקמה מושבה לאטינית, בנונטום, במקומו של מרכז חשוב 
לס״ם, שנקרא מלונטום (ע״ע בנונט(). במלחמת הרומאים בפירום 
ובחניבעל (ע״ע) מרדו הס״ם והצטרפו לאויבי רומא, וכן עמדו הפ״ם 
בראש בעלי־הברית האיטלקים במלחמתם ברומאים ב 91 — 88 לפפה״ג. 
בתום המלחמה זכו הפ״ם באזרחות רומית, אולם פולה (ע״ע) חיפלם 
ע״י השמדה פיסית והגליה לצפון איטליה. שרידיהם התבוללו כליל 
ברומאים, אך עוד ביה״ב נתכנה דוכס בנוונטו בתואר -תזג 5 

וס 011111 . 

. 1067 ,$? 11 ח 1 ת 58 6 ;// //;;ע . 5 ,מ 0 רת 531 .-ל .י[ 

ד. אש. 

סמניים, ע״ע סאמאנים. 

סמנר, ג׳ימז בצ׳לר — ־ 311101161 ־ 8310561161 31065 ( — ( 1887 — 
1955 ), ביוכימאי אמריקני. למד באוניברסיטת הארוורד. 

ב 1929 נתמנה פרופסור בביה״ם לרפואה של אוניברסיטת קורנל. 
ב 1947 הוקמה בקורנל מחלקה לחקר האנזימים ום׳ ניהלה עד 
לפרישתו. עבודותיו העיקריות הן בשטח הכימיה של האנזימים. 
האופי הכימי של האנזימים היה נתון במחלוקת בין מחייבי אנ״ם 
החלבוני לשולליו. ם׳ הצליח לבודד בצורה גבישית את האנזים 
אוריאזה, המפרק שתנן, והוכיח מעל לכל ספק כי אנזים זה הוא 
חלבון. מחקר זה, שמסקנותיו עמדו בסתירה להשקפותיהם של 
כימאים מפורסמים כוילשטטר (ע״ע), הצעיד קדימה את מחקר 
האנזימים. ב 1937 הצליח לגבש אנזים נוסף קאטאלז. ב 1950 — 1952 
היה מעורכי ספר מקיף על אנזימים 3001 ץז) 15 תז 6 ו 0 : 65 משץ 2 ח£ 
401100 0£ 54605301810 ("אנזימים, הכימיה והמנגנון של פעילותם"). 
ב 1946 הוענק לס׳ פרם־נובל, יחד עם ג/ ה. נורתרופ וו. מ. סטנלי 
(ע׳ ערכיהם), על גילוי האפשרות לגיבוש אנזימים. 

0 כ? 2 ר, דל("□ {(""יא□ — ־ 51110061 35310 ־ 01 0 ־ 1111311 /י\ — ( 1840 — 
1910 ), כלכלן וסוציולוג אמריקני. ם׳ למד באוניברסיטאות 
ייל, ז׳נווהי גטינגן ואוכספורד. שימש ככומר עד למינויו לפרופסור 
למדע'מדינה' ולכלכלה בייל ( 1872 ). 

ככלכלן ומדינאי ייצג בצורה קיצונית את ה 6 ־ £311 1318862 (ע״ע 
ליברליזם, עט׳ 702 ) ואת הדרויניזם (ע״ע, עמ ׳ 117/8 ) החברתי, 
התנגד לאיגו׳דים מקצועיים, לחקיקה סוציאלית ולכל התערבות 
ממשלתית בחיי הכלכלה, וראה בהם סילוף חוקי ההצע והביקוש. 
מסותיו הידועות בתחום זה הן 10 6 ע\ 0 0135868 506131 ! ¥753 
•! 0156 ! £301 (״מה חייבים מעמדות חברתיים זה לזה״), 1883 , 


- סמריים 136 

ו ז 6 ׳ 08 10 זס¥\ 1:116 543166 10 1$ ־ £££01 0 ־ 458111 שו! , ! ("המאמצים 
האבסורדיים לשנות את העולם מיסודו״), 1894 . 

מ 1890 התמסר בעיקר לסוציולוגיה. בהשפעת תורת ספנסר אסף 
מידע אנתרופולוגי רב על מוצאם והתפתחותם של המוסדות החב¬ 
רתיים בכל החברות האנושיות. עבודה זו פורסמה רק 17 שנה לאחר 
מותו ע״י תלמידו וחברו לעבודה — א. ג׳. קלר. עד להופעתו התיישן 
החומר התיאורי שלו, ונדחה בסיסו העיוני,' שלפיו מוסדות חברתיים 
מתפתחים בצורה קווית ממצב של פשטות למצב של מורכבות 
הולכת וגדלה. אולם הרעיון של איסוף מידע השוואתי על מוסדות 
בכל החברות האנושיות המשיך להתפתח והיה לשיטה מקובלת 
במחקר האנתרופולוגיה והסו׳ציולוגיה. — ם׳ וקלר פרסמו, ב 1927 , 
את הספר ץ 300161 0 £ 56161106 756 (״מדע החברה״), ב 4 כרכים. 

ספרו רב ההשפעה, 8 ץ 3 ע\ £015 (״דרכי העם״), 1906 , מכיל את 
עיקר רעיונותיו הסוציולוגיים של ם/ לפיהם מהוות "דרכי העם" 
יחידות בסיסיות של ההתנהגות החברתית, המקבילות ל״הרגלים" 
בהתנהגות היחיד. הן נוצרות עקב סיפוק צרכי יסוד חברתיים 
(קיום, הגנה, אהבה וכיו״ב) והופכות לקבועות כתוצאה מחזרה 
עליהן. חלקן הופך למנהגים ( 65 ־ 0101 ) בעלי תוקף מוסרי ולחוקים 
ומתגבש ל״מוסדות", היינו לתפיסות שיטתיות של תחומי חיים 
חשובים (דת, משפחה וכר). המוסדות מעצבים את ההתנהגות 
החברתית בהתאם לתפיסות האלה, מתפתחים לפי ההגיון הפנימי 
שלהם והופכים מטרה לעצמם במקום מטרתם המקורית של סיפוק 
צרכי היסוד החברתיים. 

; 1933 ,. 5 . 0 .^ / 0 () ז ',' 67 ,־ 61161 >> . 0 ■\ 1 

. 1963 ,. 5 . 0 .׳ז 1 . 03116 . 1 \ 

י. ב.־ד. 

סמךיום, ע״ע עפרות נדירות. 

סמריים ( 636636 מע!), משפחה קטנה של צמחים חד־פסיגיים דמויי 
דגניים או גומאיים, הנמנית עם סדרת השושניים (- £111 
£101-36 ); כוללת 8 סוגים ובהם כ 300 מינים של עשבים, ברובם 
רב־שנתיים, בעלי קנה שורש; מעטים חד שנתיים ורק בסוג יחיד 
שיחים נמוכים. הם" נפוצים בעיקר בכל האזורים הקרים והממוזגים. 
פרחי הס״ לרוב קטנים, פרוטרוגיניים ומואבקים ע״י הרוח; ערוכים 
בתפרחות (מכבד׳ אשכול-סוכך או קרקפת), לעתים רחוקות פרחים 
בודדים: עלי העטיף חפשיים, לרוב עשבוניים, ערוכים בדור אחד 
או בשניים; האבקנים בשני דורים של 3 בכל אחד; השחלה עילית, 
בת 3 עלי שחלה מאוחים היוצרים חלל יחיד או 3 מגורות; הפרי 



בהפרחות; 3 :. פרח; 4 . פרי — ח 5 יוט ; 5 . ורע נע? ;נכות: 6 . תפרחת ססר 
קרקפתי ( 5 ט 131 וחג:> • 1 ) 


137 פמריים - 

הלקט. לרוב נחשבים הס" למשפחה המקשרת בין השושניים מזה 
(הדגניים והגומאיים מזה; אולם לפי מחקרים חדשים, בעיקר ציטו־ 
לוגיים ואנטומיים, קיימת קרבה גדולה בין הס" והגומאיים. בס" 
2 סוגים מרובי־מינים: סמר (צטסחטן) ולוזולה ( 1,1121113 ) ; האחרון 
הוא אובייקט למחקרים ציטולוגיים בגלל הברומוסומים הפוליצג* 
טריים שבתאיו. הס" בעלי ערך כלכלי מועט; משמשים לעתים למרעה 
בחקלאות פרימיטיווית ולחומר גלם לקליעת מחצלות, סלים וכד׳. 
בישראל מיוצגים הם״ — בבתי־גידול לחים — ע״י 8 מינים של הסוג 
סמר. 

י 1 ש[£ח£ . 3 . ; 1951 , 10111$ ? ■ 0/ 4" 8x11181 ׳(ימסמס *? 71 , 0£ ת 0 ז^\ 1.1,3 \ . 0 

1 ה 10 ? , 1 תו.ז 0 .ז\ ;־' 1964 , 11 , 11 ) 11 ו 1 וז 1110 ) 111% ) 11 ? • 40 $ו 110/11 ץ 5 

. 1971 , 11011 

סמו־סט, אךוורד סימור דוכס - ;"!!!ט ■וט 0 מוץ 80 

8€1 ז 6 רת 50 ) 0 — ([ 7 ) 1500 — 1552 ), מושל אנגליה. ם׳ נולד 
למשפחה מהאצולה הנמוכה, אך רבת יחס, והיה מאנשי-חצרו של 
הנרי 11 ר\. ב 1536 נשא המלך לאשה את ג׳ין, אחות ס/ מנישואין 
אלה נולד יורש העצר, אדוורד 1 /י. ם׳ הועלה לדרגת רוזן, קיבל 
משרות בשלטון, ובמות הנרי היה האיש החזק במועצת העוצרים 
בשם בן אחותו הקטין, ונבחר למושל אנגליה (זסזס״סז? [מגן])׳ 
והועלה לדרגת דוכס ס׳. למעשה היה ס׳ בעל סמכויות של מלך — 
פרט לתואר. 

ס׳ ביטל את כל חוקי הכפירה והבגידה, התיר ויכוח חפשי בענייני 
דת, אך בסופו של דבר ראה צורך להכריע בשאלות דת; ב 1549 
פורסם "חוק האחידות" (ץ:> 1 מ״ 1£0 תס ) 0 ז"/) הראשון בענייני דת, 
והונהג סידור תפילה אחיד ( 80014 ז 6 ץ 3 ■!? חסותדחס 0 ), שהיה מעין 
פשרה בין הקתולים לפרוטסטנטים, אך נטה לפרוטסטנטיות הרבה 
יותר מהנוסח שקבעה אח״כ אליזבת 1 (ע״ע אנגליקניות, עמ ׳ 316 ). 
פשרה זו הכעיסה את הפרזיטסטנטים הקיצונים ואת הקתולים כאחד. 
ס׳ נכשל בנסיונו למנוע את ״הגידור״ ( €108010 ״€) — הפיכת האחו¬ 
זות לשטחי מרעה ונישול איכרים מהן. אויביו במועצת המלך 
הדיחוהו ( 1549 ), וכעבור יותר משנתיים הוצא להורג באשמת 
בגידה. 

סמרלןנד ( 43114 זק 13 \ 03 ), עיר ומרכז מנהלי של פלך (אובלסט) 
ם׳ ברפובליקה האוזבקית, בריה״מ. 267,000 תוש׳ ( 1970 ). 

ס׳ שוכנת בעמקו הפורה של נהר זרוושאן, בצומת דרכים היס¬ 
טוריות (״דרך המשי״) שכיום נפגשים בו _קו מס״ב קרסנובודסק— 
טשקנט וכביש טשקנט—טרמז (גבול אפגניסטן); בסביבתה מגדלים 
בשלחין כותנה, מטעים וכרמים. ס׳ היא מרכז תעשייתי שני בחשי¬ 
בותו באוזבקיסטן אחרי טשקנט (ע״ע), המעבד את התוצרת החק¬ 
לאית ; ענפים חשובים — טוויית משי ואריגתו, ייצור כותנה, בגדים 
ונעליים, עיבוד טבק, תה ועורות. כן מייצרים חלקי טרקטורים 
ומכוניות, מכונות קולנוע ודשנים. 

בס׳ 2 אוניברסיטאות ( 19,500 תלמידים ב 1970 ) ומוסדות אחרים 
לחינוך גבוה (חקלאות, רפואה ומסחר), תיאטרונים אוזבקי ורוסי, 
קונסרווטוריון למוסיקה ומוזיאון לתולדות התרבות והאמנות האוז¬ 
בקית. 

בעיר העתיקה נותרו כמה מבנים ומונומנטים חשובים ומפוארים 
של אמנות אסלאמית. הנודע בהם הוא המאוסוליאון של תימור לנג 
(ר׳ להלן), שנבנה ב 1404 (תמ׳ז ר׳ כרך ה׳, עם׳ 745 ). 

אמנות. במאות ה 14 וה 15 היתד, ם׳ אחת הערים המפוארות 
בעולם המוסלמי. תימור לנג הזמין לבירתו את מיטב הבנאים ובעלי־ 
המלאכה מן הארצות שכבש, ובעיקר מפרס, ואלה עשו גם לפיתוח 
חאמנויות הדק(רטיוויות, בתחומי הקראמיקה, הטכסטיל, התכשיטים, 
שטיחים, עבודות עץ ואבן. בתקופה זו הגיע לרמה גבוהה גם הציור 
וממנו שאבו מאוחר יותר אסכולות־הציור בפרס ובהודו (ציורי-קיר 


סנזרקנד 138 

לא שרדו ומעידות 
עליהם תעודות בל¬ 
בד). — מן המבנים 
ששרדו: קבוצה של 
16 בנייני־קבורה, 
ה ש א ה ־ א י ־ 
ז י נ ד ה, מהמאות 
ה 14 — 15 , מעל קב¬ 
רות בני משפחת 
השליט, מן הטיפוס 
של אולם מכוסה 
כיפה עם שער מו¬ 
נומנטאלי, מעוטרים 
אריחים בטרקוטה 
מזוגגת ובפסיפסים. 
כיכר הריגיסטן מו¬ 
קפת שלושה בנייני 
פאר של מדרסות 
מהמאות ה 15 והי 
16 ; החשוב שבבני 
יינים אלה, המקו¬ 
שט כולו ערבסקה צבעונית עשירה, נבנה ע״י אולוג בג, ב 1417 — 1420 . 
המאוסוליאון של תימור לבג עולה בעצמת פשטותו, במבנהו ובעי- 
טוריו על כל בנייני הקבר בתרבות האסלאם. זהו מבנה אוקטאגונלי 
מבחוץ ומרובע מבפנים שנבנה מלבנים שרופות; כיפתו הגבוהה 
עשויה רצועות־רצועות ומכוסה אריחים כחולים.— מהמיניאטורות 
בכ״י נשתמר רק מעט; הן נאמנות למסורת המיניאטורה הפר¬ 
סית, אך מחדשות בתפיסת החלל היוצרת רושם כמעט פרספקטיווי. 

. 1965 / 0 4/7 , 10 ! 7 , 0610€8 ה 14 .£ - 11635 ־ 1 י 1 א 

ג. שט.-י. שפ. 

היסטוריה. ס׳, מהעתיקות שבערי אסיה התיכונה, נקראה 
תחילה מרקנדה והיתד, בירת סוגדיאנה העתיקה (ע״ע וע״ע בוכרה, 
עמ׳ 770/2 ). ב 329 כבש אותה אלכסנדר מוקדון, אח״כ היתה כלולה 
בממלכת בקטריה (ע״ע) ובשלטונם של שבטים תורכים. ב 712 
כבשוה הערבים, והיא פרחה בשלטון הסאמאנים (ע״ע). ב 1220 
כבשוה המונגולים והרסוה. היא נבנתה מחדש, ובמחצית השניה של 
המאה ה 14 פרקה את עול המונגולים והיתד, בירת קיסרות תימור 
לנג (ע״ע). תימור לנג פיארה במבנים נאים, ובימיו היתה ס׳ מרכז 
ד,תרב 1 ת והסחר החשוב ביותר באסיה התיכונה. ב 1500 כבשוה 
האוזבקים, ואלה העבירו את בירתם לבוכרה. ס׳ נידלדלה מאוד 
מחמת פשיטות נוודים וצבאות פרם, ובמאה ה 18 שקעה כליל. ב 1868 
כבשוה הרוסים, עשאוה לבירת חבל וב 1888 חיברוה לרשת מסה״ב. 
ב 1924 — 1930 היתד, בירת אוזבקיסטן. 

בנימין מטודלה (ע״ע) תיאר את קהילת ס׳, מפי השמועה, 
כבת 50,000 (!) יהודים, עשירה ורבת־תורה. הקהילה נחרבה, כנראה, 
בעת כיבוש העיר ע״י באבא מהמט ח׳אן ( 1598 ), ואח״ב סבלו 
היהודים מלחץ המוסלמים הקנאים. ב 1843 נמסר ליהודים שטח 
מיוחד לשכונתם ובראשם עמד נשיא שאושר ע״י האמיר של בוכרה. 
עם הכיבוש הרוסי ( 1868 ) הוטב מצבם וב 1887 נמנו בס׳ 3,792 
יהודים, רובם בוכרים. עם חיבורה לרשת מסה״ב ( 1888 ) התיישבו 
בם׳ יהודים מרוסיה, שמילאו תפקיד חשוב בפיתוח המסחר. משד,ת- 
גברה הגירת יהודים מתחומי אמירות בוכרה ומרוסיה, גילו השל¬ 
טונות התנגדות, והיקשו על קליטת המהגרים. ב 1907 נמנו בס׳ 
5,266 יהודים. ב 1917 התחזקה בס׳ התנועה הציונית, ששימשה גורם 
מאחד בין העדות; הוקמו בית־עם וגימנסיה עברית. סניף יהודי- 
בוכרי של המפלגה הקומוניסטית נאבק שנים מספר ביבסקציה 






139 


פמרהנד - סנאים 


140 


(ע״ע) על זכות היהודים המקומיים לקיים בי״ם עברי, אולם עד 
1933 נסגרו 15 מבתהכ״ג. ב 1935 נמנו בם׳ 9,832 יהודים־בוכרים, 
ו 95% מהם התגוררו ברובע היהודי. בביה״ס היהודי, ששפתו היתד, 
תאג׳יכית, למדו למעלה מ 1,400 ילדים. במלה״ע 11 הגיעו לס׳ פליטים 
יהודים ממערב בריה״מ. בסוף שנות ה 60 נמנו בס׳ כ 15,000 יהודים 
(רובם בוכרים, יושבי הרובע היהודי) ולהם ביכ״נ אחד. 

י. בן־צבי, יהודי בוכארה בדורות האחרונים (העבר, א׳), תשי״ג; 

א. בן עמי, בין הפטיש והמגל, תשכ״ה. 

אה. א. - י. ס. 

סן ( 861110 ), הנהר השלישי בארכו בצרפת — 776 ק״מ. שטח 
גליל־ניקוזו כ 75,000 קמ״ר. 

מקור הנהר ברמת־לנגר ( 031181-65 ), צפונית־מערבית לדיז׳ון 
(ע״ע) שבמזרח־צרפת, בגובה 470 מ׳ מעל פני־הים. מהרמה הנמצאת 
בצפון בורגונדיה (ע״ע) זורם הס׳ צפונה־מערבה, דרך דרום שמפניה 
(ע״ע), איל דה פרנס (ע״ע), הוא אגן פאריס, וחוצה את נורמנדי 
(ע״ע). הם׳ נשפך לתעלה האנגלית (מיצר לה־מאנש), מדרום לנמל 
לה־אור (ע״ע), בשפך שרחבו 9 ק״מ. שיפוע האפיק מתון, ומפארים 
עד השפך יוצר הנהר נפתולים גדולים. יובליו העיקריים הם מרן 
(ע״ע) ויון (ע״ע). הס׳ כשיר לשיט לאורך 560 ק״מ, ומן העיר 
רואן (ע״ע) משמש אניות־אוקיאנוס. מערכת־סכרים מווסתת את 
הזרימה בחלקו העילי, ותעלות מקשרות את הנהר ויובליו עם רשת 
מערכות־השיט של נהרות צרפת ואירופה המערבית. 

הנהר נקרא ע״י הרומים סקוואנה ( 8611113113 , ממקור ליגורי או 
קלטי) ושימש בימי־קדם עורק־תחבורה ראשי. כיום מתנהלת עליו 
תנועת־מטענים עניפה — בחלק שמפארים עד נמל לה־אור, מהגדו¬ 
לים בנמלי־אירופה והשני בגדלו בצרפת. 

־ז׳ 

סנאים ( 3 ו 1 י 1 זס 1 ז 1 סז 80111 ), תת-סדרת בע״ח, הפרימיטיווית בסדרת 
המכרסמים (ע״ע) — לפי סימני הגולגולת והשיניים. רוב הם׳ 
מצטיינים בגולגולת בה הפירצה האינפרה־אורביטלית מצומצמת. 
שריר־המלעס אינו מפותח: חלקו האחד, השטחי, עובר מזווית 
הלסת לגולגולת בחזית ארובת העין וחלקו השני עובר ממרכז הלסת 
אל קשת העול. שיני הלחי רבות ומגובששות. לרוב הם׳ 2 מלתעות 
עליונות בכל צד של הלסת ומלתעה אחת תחתונה. נוסחת שיניהם 
ייי א: 3 .( 1 ) 1.0.2 

3 . 1 . 1.0 

הלסתות התחתונות חפשיות, והן מחוברות ע״י גיד אלסטי, שמא¬ 
חוריו שריר רחבי, המאפשר תנועה ביניהן. רובם הגדול של הם׳ 
הם שוכני־עצים, 

הס׳ מתחלקים ל 7 משפחות. ( 1 ) העיקרית שבהן והידועה היא 
משפחת הסנאיים ( 36 ( 801111-16 ). תפוצתם כלל־עולמית פרט לאוסטר¬ 
ליה. מדגסקר, גינאה החדשה וניו זילנד. הם שוכני־עצים, ומיעוטם 
קרקעיים בלבד. ברגליהם הקדמיות 4 אצבעות, באחוריות — 5 , 

הטפרים חדים וארוכים. רבים 
מהם משמיעים קולות אזעקה 
וקשר. מזונם בעיקר צמחי (בלו־ 

טי־אלון, אגוזים, זרעים, פטריות, 

ניצנים וקליפות עצים) אך הם 
אוכלים גם בע״ח (חרקים וביצי 
ציפורים). סנאיים אחדים נוהגים 
לאגור מזון במחסנים. כושר- 
התנועה של שני חלקי הלסת ה¬ 
תחתונה מאפשר לחלק מהם לפצח 
אגוזים בטכניקת-מנוף מיוחדת: 

הם מכרסמים חור קטן בקליפת 
האגוז, מכניסים לתוכו את זוג 
החותכות ומפשקים אותם והאגוז 


נבקע. לרבים מהם כיסי לחיים פנימיים המשמשים להעברת מזון. 

המשפחה מונה כ 42 סוגים, ומתחלקת לשתי תת־משפחות: 

(א) 501111-11136 ; אליה שייכים סנאי-העצים וסנאי-האדמה, הפ¬ 
עילים ביום. 

ם נ א י ־ ע צ י ם. מידתם — מגודל עכבר ( 115 •] 1150111 ו 1 תב 4 י 1 ) 

עד גודל חתול ( 11£3 ז 3 ?); הם שוכני עצים ובונים לעצמם קינים 
מזרדים בין הענפים. לקרקע הם יורדים בעיקר לאיסוף מזון. 
חלקם הגדול הם בעלי צבעים שונים והם מבחינים בצבעים, בניגוד 
למרבית קבוצות היונקים. הסוג הידוע ביותר — סנאי ( 801111-115 ), 
זנבו ארוך ושעיר, ומשמש כהגה בקפיצה. בשעת אכילה ומנוחה 
הזנב מופשל על גבו. לכמה מינים ציציות שיער ארוך בקצות האפר¬ 
כסות, כגון בסנאי האירופי ( 111831-15 ! . 8 ), הנפוץ באיראסיה. 
מינים אחרים הם חסרי ציציות־שער כגון הסנאי־הזהוב (. 8 
311011131115 ), הנפוץ במזרח הים־התיכון: סוריה, עיראק, תורכיה, פרס 
וטרנסקאוקז. בארץ הוא מצוי במורדות המיוערים של החרמון, והיה 
נפוץ בעבר ממערב לירדן. סנאי אמריקני ( 03101111611515 . 8 ), 
צבעו אפור; נפוץ במזרח אה״ב; באנגליה, שאליה הובא ב 1876 , הוא 
הולך ומתפשט ומצוי חפשי בכל הגינות הציבוריות של לונדון. הסנאי 
הגדול יבעל הצבעים הבולטים ביותר הוא ה ר ט ו פ ה ( £3111£3 ), 
הנפוץ באסיה המזרחית־דרומית. שוכן־עצים מובהק; לעתים הוא תולה 
עצמו בעת האכילה ברגליו האחוריות, ובקדמיות הוא מטפל במזונו. 

ם נ א י - א ד מ ה רבים חיים במושבות — במחילות באדמה, כגון 
מרמיטה (ע״ע), מרמיטה כלבית ( 5 ץות 0 ת׳ל 0 ) או בני הסוג סוסליק 
( 011:611115 ) הכולל כ 50 מינים באמריקה הצפונית ואיראסיה. לרבים 
זנב קצר (מרמיטה, סוסליק) ולאחדים זנב ארוך ( 15 ^•^^ 0135, X ז 13 ). 
באחדים מסנאי־האדמה קיימת תרדמת חורף מופסקת, כגוןב 135 ת 31 יך, 
או רצופה במשך חדשים רבים, כגון במרמיטה. במינים אחדים, החיים 
באזורים מדבריים, קיימת תרדמת קיץ, כגון במינים מהסוגים סוסליק 
ומרמיטה כלבית. בחלק מהם נמשכת תרדמת הקיץ ועוברת ללא 
הפסקה לתרדמת חורף. 

(ב) תת־משפחת סנאים מעופפים ( 36 ח 1 :ו 15 ז 311 ז 6 י 1 ); 
מצויים בעיקר באסיה הדרומית־מזרחית, אך גם באירופה ובאמריקה 
הצפונית. הם נעים גם ע״י דאיה: קפל־עור מחבר את הרגליים 
הקדמיות לאחוריות ומשמש בעת פרישתו ככנפיים לדאיה ולגלישה 
מעץ לעץ, עד למרחק עשרות מ׳. רובם ליליים. 

( 2 ) עכברי-השק ( 10136 -<רח 060 ). משפחת ם׳ החיים באמרי¬ 
קה הצפונית. תת־קרקעיים. רגליהם וזנבם קצרים, אפרכסותיהם 
ועיניהם קטנות. החותכות ארוכות וחורגות החוצה מן השפתיים 
הסגורות. כיסי הלחיים חיצוניים, מרופדים בפרווה, ונפתחים החוצה 
סמוך לזוויות הפה. ( 3 ) ע כ ב ר י - ה ק נ ג ו ר ו ( 10136 ^ 1461:61-0111 ). 
נפוצים באמריקה. כיסי הלחיים חיצוניים. מינים אחדים מהם דומים 
לגרביליים (עכברי־ריצה) ולירבועיים (ע״ע) של העולם הישן. ( 4 ) 
ב יוניים ( 03,5101-11136 ), ע״ע בונה; ( 5 ) אנומאלוריים 
( 1101113111111136 \), שבה סוג יחיד: אנומאלור ( 115 -] 3111 ו 011 ת^); מצוי 
באפריקה הטרופית. בדומה לס׳ המעופפים מצויד גם הוא בקרומי- 
דאיה, אך אצלו הם נתמכים ע״י קנה סחוסי; ( 6 ) פ ד ט י י ם (- 606 ? 
110136 ), שבה סוג יחיד: פדט ( 6010105 ?) ; מצוי באפריקה הדרומית, 
דומה בצורתו לירבוע, אך מידתו כשל ארנבת; ( 7 ) א פ ל ו ד ו נ י י ם 
( 0136 ״ 1 ו 10010 ס ^), שבה סוג יחיד: א פ ל ו ד ו ן ( 11:13 ! 10010 ק 1 /); 
הוא המכרסם הפרימיטיווי ביותר, בן זמננו. חי במערב אה״ב. 
בולט בעיקר במבנה הפשוט של שרירי המלעס. 

מוצאם של הם׳: בתת־סדרת ס׳ ידועה משפחה פוסילית -ץ! 1501 
10136 ׳ל 1 ז 1 סז. היא נחשבת כקבוצת־ביניים בין סדרת הארנבאים לסדרת 
המכרסמים. בני המשפחה חיו החל באאוקן התחתון ועד לאוליגוקן. 
ממשפחת הס׳ ידועים סנאי־האדמה החל במיוקן, בעוד שסנאי-העצים 
קדומים יותר וידועים לפחות כבר מהאוליגוקן. 



141 סנאים 

ור׳ תמונות בערך מכרסמים, עמ׳ 507/8 . 

א. צ׳רנוב, התפתחות הפאונה של המכרסמים בפליסטוקן העליון של 
א״י, 1965 ! ור׳ ביבל׳ בערך מכרסמים. 

ז. צרר. 

סן אנטתיו ( 10 ת 10 ״^ ״ 53 ), עיר בדרום־מרכז טכסס, אה״ב, 

י'עליגבול מכסיקו; 654,200 תוש׳ ( 1970 ), בס״א־רבתי 864,000 

תוש׳. 

ס״א יושבת לרגלי רמת אדוארדז, בגובה 218 מ׳ מעל־פני הים, 

על נתיבי־התחבורה הראשיים— כביש, מס״ב ונתיב־אוויר — שבין 
מכסיקו לאה״ב. מעת יסודה נודעה לה חשיבות צבאית רבה, וכיום 
מקיפים אותה בסיסי חיל־האוויר האמריקני. מתקני התחזוקה והאס¬ 
פקה של בסיסים אלו מהווים את מקור התעסוקה העיקרי של העיר. 
ס״א היא מרכז כלכלי לאיזור נרחב של חקלאות ומרעה, ומרכז חשוב 
לסחר בבע״ח. התעשיה מייצרת מטוסים, מוצרי־מתכת שונים, רהי¬ 
טים, סוללות, בגדים ומזונות. התיירות מהווה גורם חשוב בכלכלת 
העיר: כ 2 מיליון איש פוקדים את ס״א מדי שנה; נקודת המשיכה 
העיקרית האלאמו ( 0 מ!ב 1 ^) — "מקדש החירות הטכסני" שבמרכז 
העיר (ע״ע טכסס, עט׳ 724 ). נהר ס״א המתפתל דרך העיר מקנה 
לה יופי רב. בס״א 3 אוניברסיטאות, ובהן למדו ב 1971 11,282 
תלמידים. 

כ 40% מתושבי העיר הם ממוצא לאטינו־אמריקני וכ 7% — 
כושים. ב 1971 היו בס״א 6,250 יהודים. 

. 1959 , 16 ) 0111 01111001 * 1 01111 €81 $1011 1-11 4 :. 4 . 6 , 1011 ** וח £3 

סנבלט (אכדית: ] 3111 ( 11 ! ״! 5 = [האל] סין נתן חיים), שמם של 
3 נציבים (פחות) פרסיים בשומרון. ם׳ 1 לנח' ב, י, יט; 

ג, לג; ד, א ואילך) נודע כמתנגד העיקרי לבניית חומת ירושלים ע״י 
נחמיה (ע״ע א״י, עמי 318 — 320 ). שמו וכינויו ("הולרני") מרמזים 
אולי על מוצאו מהעיר חרן, מרכז פולחנו של אל הירח סין. שמות 
בניו, דליה ושלמיה, והתחתנותו במשפחת הכה״ג בירושלים, מעידים 
שהיה מהשומרונים שקיבלו עליהם את אמונת אלוהי ישראל. ס׳ 
נכנס לתפקידו סמוך לבואו של נחמיה, ועדיין אינו נזכר בכתב 
השטנה ששלחו לארתחששתא (ע״ע) פקידים בשומרון (עז׳ ד, ז). 
משהושלמה החומה, העליל ס׳ על נחמיה, שהוא מורד במלכות, ואף 
שכר נביא־שקר להפחידו (נח׳ ו, ה—ז; י—יד). לבסוף הצליח, כנר¬ 
אה, נחמיה לגרש מירושלים את חתנו של ם׳, נכד הכה״ג(נח׳ יג, כח). 
במכתב של יהודי יב (ע״ע) אל פחת יהודה (משנת 408 לפסה״נ) 
נזכרת פניה בעניין מסוים אל ״דליה ושלמיה בני ס׳ פחת שמרין״ — 
עדות למעמדו הרשמי. — וע״ע טוביה׳ בית־. 

שמו של ס׳ ה 2 עולה מתוך קבוצת פאפירוסים ארמיים משומרון, 

מן התאריכים 375 — 335 לפסה״נ: טביעת חותם על אחת התעודות 
היא של ״[...] יהו בן (סנא) בלט פחת שמרן״. מסמך אחר, מ 354 , 
נכתב "קדם (ח)נניה פחת שמרין". נראה שחנניה ירש את התפקיד 
מם׳ ה 2 אביו והורישו, ע״פ מינוי של דריוש, לבנו ס׳ ה 3 . זה 
השיא את בתו למנשה אחי הכה״ג בירושלים, ומינה את חתנו לכהן 
במקדש שבנה על הר גריזים לאחר כיבוש הארץ ע״י אלכסנדר 
הגדול (קדה״י י״א, ז—ח׳). 

מ. צ. סגל, נישואי בן כהן גדול עם בת ם׳ ובנין מקדש גריזים (ספר 
אסף), תשי״ג; א. צ׳ריקובר, היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית 
(מפתח, בערכו), תשב״ג: - 50 ׳״// / 0 ץ-״עי״״ס ך ,,!,!״־,;) , 4 ? .ץ 
/ 0 */ 00 י 3 / 3 ׳ .. 1 ) 1 ; 1963 ,( 1 \ XX , ן ,! £ 1 י >! 01100 ־ 41 , 81611031 ) 7 ;< 0 £ ? 1 ) #1877 
7 ) 0777777 )/ 330 3 ) 7777 0-11011 ? 770 ). 3 777 1 ( 1011101 1 ( 1011 ?[ 3 ) 077 1877180 ( 587 
. 1966 , 11 X 1 י 0 \) 1 '\') 8 110013171031 * 1 1 )) 3 ; \־ז 11 : 1 ) ■ 7771701 

סן~בךנר, מעברי""(!]ז 3 בז־ 3£1 ן-]ח 831 ), שני מעברים בהרי האלפים. 
ע״ש ברנאר ״הקדוש״ מאאוסטה (שפעל במאד! ה 10 ). 

1 . מס״ב ״הקטן״, בגובה 2,188 מ׳, בין עמק נהר איזר בצרפת 
לעמק דורה־באלטאה, באיטליה. בשיאו — בית-הארחה, שהוקם ע״י 


— סן־גל 142 

ברנאר הקדוש. ייתכן שבמעבר זה עבר חניבעל(ע״ע) ב 218 לפסה״נ. 

2 . מס״ב ״הגדול״, בגובה 2,472 מ׳, מקשר בין עמק הרון שב¬ 
שוויץ לביו אאוסטה שבאיטליה. בשיאו — בית-הארחה, שהוקם ע״י 
ברנאר הקדוש, המפורסם בגידול "כלבי־ס״ב" (ע״ע כלב־הבית, עט׳ 
814 — 816 ). ב 1964 הושלמה מתחת למעבר מנהרה ( 5.9 ק״מ) בה 
עוברים כביש וצינור־נפט. 

מס״ב "הגדול" שימש לרומים דרך להלווטיה (שוויץ) וגאליה 
(צרפת). בשיאו הוקמו אז בית־מחסה וכן מקדש, ששרידיו נש¬ 
תמרו. ביה״ב היה עורק ראשי מהצפון לאיטליה. ב 1800 עברו בו 
נפוליון וחייליו. 

סנגור, לאופולד סדר - ] 8 110 ״ 86 ] 8643 ש 0 ק 0 :ע - (נו׳ 
1906 ), מדינאי סנגאלי ומשורר צרפתי. ם׳ למד בסורבון 
בפאריס ואח״ב לימד בצרפת יוונית ולאטינית, ומאוחר יותר — 
שפות וספרויות אפריקניות. הוא התפרסם כמשורר בצרפתית וכהוגה 
דעות אפריקני- וסביב תפיסתו את "הכושיות" (ר׳ להלן) קמה בפא¬ 
ריס אסכולה של סופרים אפריקנים, שכתבו צרפתית וראו עצמם 
נציגי אפריקה הכושית ותרבותה. 

ב 1945 היה ס׳ נציג סנגאל באסיפה המכוננת בצרפת 
וב 1958-1946 היה חבר האסיפה הלאומית בפאריס ועמד בראש הצי¬ 
רים האפריקנים בבית. ב 1959 השתתף בהקמת הפדרציה של מאלי בין 
ארצו לסודאן הצרפתית. עם פרישת סנגל (ע״ע) מהפדרציה (ספטמ¬ 
בר 1960 ) היד! ס׳ לנשיא ארצו, ומ 1970 הוענקו לו סמכויות מעין- 
רודניות. מדיניותו היא פרדמערבית ומדגישה את הקשרים עם צרפת. 

ס׳ ביקר בישראל, ובנובמבר 1971 השתתף במשלחת נשיאים מטעם 
הארגון לאחדות אפריקה, שביקרה במזה״ת כדי לתווך בין ישראל 
למצרים; עמדתו כלפי ישראל היתר, נוחה, אך אח״כ הוקשחה, בלחץ 
הערבים על האפריקנים, ובמלחמת יום־הכיפורים ניתק את היחסים 
עמה. 

ם׳ גילם, יותר מכל משורר אפריקני אחר, את בעיות איש הרוח 
האפריקני בדורו: החיפוש אחר נשמת העבר, הערנות למתרחש 
בעולם והקמת מדינה מודרנית. הוא ביקש להן פתרון בהתעלות על 
הניגודים ע״י הבאתם לזהות אחת: השיבה למקורות ושילובם 
בציוויי השעה; חידוש המיתוסים הקדומים בלא לדחות את תרבות 
המערב. מכאן הזהות בין המולדת לבין המסורת והעבר, בין המשורר 
לבין המכשף, בין הרוה לבין החומר. ם׳ טבע את המונח "נוכחות 
אפריקנית" (£ ח 1031 ז ) 3 ^ ח ^■!?), ויחד עם המשורר הכושי אמה 
סזר (£־ 065311 6 דר 11 \,), ממרטיניק, פיתח את מושג "הכושיות" 

( 4£ ג 1 ז 1 ־ ££1 ]י 1 ). 

הליריקה של ס׳ מאופיינת ב״אנימיזם מיסטי". מקבצי שיריו: 
]] 736 * 1 ־ 0111 (} $] 1311 ) 0 (״שירים לנאט״), 1919 ; 6 ז< 1 וח 0 '[) 5 ) 1 ז 3 ו! 0 
(״שירי צל״), 1945 ; ("נוקטורנות"), 1961 . בתרגום עברי 

י״ל "טוטם, קובץ שירים", תשכ״ה, וכן פורסמו כמה משיריו בלקט 
״אפריקה המתעוררת: מבחר שירים״, תשכ״ב. — ס׳ זכה בפרסים 
רבים, בהם הפרס הבין־לאומי הגדול לשירה (- ז 6 ] 1 ז 1 צ 1 ז ? 1 ) 1 ! 3 ז 0 
$ 1 £ ש 0 ק 46 131 ז 10 ] 3 מ ), 1963 . 

$011011 0111111 10 16 ) $11011011 11111 61 1156 )[ 16 ) 10 61 . 5 . 5 .? . 8.0 

, 6 /) 1 : 1 :-( 16£ ' 1 [ 0 01 : 110 $ ? 1/16 /) 011 , 8.5 .? , 112 ׳\ 0 > 1 ז 13 א .״ 1 . 1 ; 1968 , 110:10 
, 16 ר 0 / 61 ס 1 ( 1 16 ? 14 ' 1 { 1 /' 1 16 ) 06 ה $$ 0 : 110 10 61 . 5 . 8 .? י זח 100 ו 1 \ ״£ ; 1969 
. 1972 ,ץ // י / 810£10 001 : 101 '( 111161 0/1 ,. 8 . 8 .? , 5 חהוחץ 1 ־ 1 .? .( ; 1969 

מי. בר. י־ מ. ביל. 

סן־גל (צרם׳ 0311 ־] 1 ז 831 ; גרמ׳ ח 0311£ ] 831110 [זנקטגלן]), בירת 
קנט(ן ס״ג ( 2,016 קמ״ר, 384,500 תוש׳ ב 1970 ), בצפון־מזרח 
שוויץ. 81,600 תוש׳ ( 1970 ). תושבי העיר מתפרנסים מתעשיה 
מסרתית של טכסטיל, תחרה ורקמה. ביה״ם הגבוה למסחר בס״ג הוא 
יחיד בשוויץ. 

מרכז העיר ס״ג שומר על צביונו העתיק ובתיו בנויים בסיגנון 


143 


פן־גל — סנגל 


144 


הגותי, הרנסנס ו¬ 
הבארוק. גרעין 
העיר הוא מנזר 
שנוסד ב 614 ע״י 
נזיר אירי בשם 
גאלוס (מכאן שם 
העיר והקנטון). 

המנזר הורחב ל־ 

גוש-מבנים גדול, 

שנוהל ע״י מסדר 
הבנדיקטינים. 

אמנות. במ¬ 
אות ה 11-9 היתה 
ס״ג מרכז לחיי- 
תרבות. התכנית 
סרגל: הסאתדראלה (בויערד־התיירות ׳טווי׳י) המקורית של מג¬ 

זרה, המצויה כיום בספריית המנזר, הוכנה ב 820 — 830 . תכנית זו 
שימשה מהתקופה הקארולינגית ואילך אבטיפוס למנזרים בנדיק־ 
טיניים: היא כללה כנסיה בצורת בסיליקה וקלויסטר (חצר־הטיולים 
של הנזירים), מוקפים בניינים לשימושם של הנזירים, בת״ס, מקום 
מושבו של אב־המנזר ובית־הארחה. כיום מצויה על יסודותיה של 
הבסיליקה הקארולינגית קאתדראלה (^• 11 ^. 11:1 ז 8 ) שנבנתה בסיגנון 
הרוקוקו ( 1755 — 1766 ). אולם־התווך המרכזי, והרוטונדה (מבנה 
עגול) שבתוכו, נבנו ע״פ תכניתו של פטר תומב (כ 11 מ 11 ו 71 .?). 
תבליטי־סטוקו מעטרים את חזית הרוטונדה ופרסקים מעשי־ידיו 
של כריסטיאן ונצינגר — את הקירות הפנימיים. הפסלים שבחזית 
המזרחית של הקאתדראלה נעשו בידי י. א. פויכטמאיר. ספריית 
הקאתדראלה נבנתה בסיגנון הרוקוקו, בשנים 1758 — 1767 , ובה 
אחד האספים החשובים של כ״י איריים, קארולינגיים ורומאניים 
וכריכות־שנהב לספרים. — בס׳ שרדו מבנים חילוניים האפיינים 
למאות ה 17 וה 18 , ובהם חלונות דדקומתיים מעוטרים פסלים. 
המוזיאון לאמנות כולל אוסף קטן של ציור שוויצי. 

/ 0 ץ 17 ) 7 (/ 1 '£ /( 6 ( 1 ( 41 1116 171 5 6 7116 1715/1 ^111110,1X17 ,־ £1 '<£^ ־ 011£1 .[ 

■ 6 416/11x66 וזן 111656 ) £0771 0714 16111 <$ 061701x11 י :זחג 1 ז 00 .ץ.£) ; 1954 ,. 6 .$ 

, 111 ) £105167/11 . 5.0 1200, 1959; 7■ 51X1611671 2X1111 - 1111'6 800 

. 1968 ,. 0 . 5 116 ) £01/166/7 16 ( 16 ( 1011 * 76 016 נ 011 ין£סח.\ 1 .£ ; 1962 

י. קר־י. שפ. 

יהודים נזכרים לראשונה בתעודה מ 1268 . ב 23.2.1349 , בתקו¬ 
פת המוות השחור, הועלו היהודים על המוקד, או גורשו. במאה ה 19 
הותר ליהודים לחזור לס״ג, והם הקימו בה ביכ״ג ( 1881 ). ב 1919 
הגיעו אליה פליטים יהודים ממזרח־אירופה והקימו בה קהילה נפרדת. 
ב 1938 הגיעו פליטים מגרמניה ואוסטריה. בשנים 1939 — 1944 הת¬ 
רכזו בס״ג, במסגרת "עליית-הנוער", ילדים פליטים, בדרכם לא״י. 
ב 1944 הובאו לס״ג 1,350 יהודים (מרביתם מהונגריה) מברגן־בלזן 
(ע״ע מחנות רכוז) וב 1945 הובאו 1,200 מטרזין (ע״ע; עמ׳ 965 ). 

ב 1959 הוקמה בס״ג קהילה מאוחדת, וזו מנתה ב 1969 כ 100 
חברים. 

. 0 . 5 7617146 ( 61 §, £7111715 6/1672 * 7061111 * 1 167 ) . /{ €1170711 ,: 11 ) 11 11 ־ 61 ., 1 

5170772 1771 ,[ 10 | £1 ^ן{) £0 .- 1 ; 1913 , 1 ( 2X1 1/17671 50 ]616/171 £611 1x11)11(16X11 

. 1963 , 2.611 6/67 

סנגל ( 1 ג§־>נ 1 :> 5 ), רפובליקה במערב-אפריקה, לחוף האוקיאנוס 
האטלנטי. שטחה 196,192 קמ״ר. ובה 4.02 מיליון תוש׳(אומדן 
1971 ). גמביה מהווה מובלעת צרה וארוכה בס ׳ ומפרידה בין איזור 
קזמנס שבדרום לבין יתר המדינה (מפה: ר׳ כרך־מילואים, עמ׳ 333 ). 

ס׳ היא ארץ של מישורים, בעיקר שלישוניים ומתקופות 
מאוחרות יותר. המישורים נמוכים בד״כ מ 100 מ׳ ובעלי נוף גבנוני 
חדגוני. פני השטח מכוסים משקעי חרסית, חוליות או קרקעות 


לטריט אשר מידת שטיפותן גבוהה ביותר בדרום. בצפון מצויות 
מלחות. באגן נהר־קזמנם שבדרום מבותר המישור ע״י יובלי הנהר. 
רק בשולי המדינה, במזרח, מתרוממים פני השטח אל הרי במבוק 
הסוגרים על הרמה הקריסטאלינית שעיקרה מעבר לגבול, במאלי. 
הרמה בנויה סלעי־תהום וסלעים קדם־קמבריים. בדרום־מזרח מתרו¬ 
ממת רמת פוטה ג׳לון הגינאית, אף היא קדם־קמברית, אך בנויה 
אבן־חול ודולריטים. במזרח המדינה ובצפונה עובר נהר סנגל (ע״ע) 
בפשט־הצפה רחב, ולארכו עובר הגבול עם מאוריטניה ומאלי. 

לאורך החוף יש חוליות נודדות שכיוונן מדרום־מערב לצפון־ 
מזרח. חצי־האי הכף הירק (ע״ע) והאי גורה נוצרו בפעילות געשית. 
חצי-האי סוגר על נמל דקר (ע״ע) — הנמל הטוב ביותר במערב 
אפריקה. מדרום לדקאר נקטע קו החוף ע״י שפכי נהרות רדודים 
ושטחי ביצות. 

מבחינה א קל י מ י ת ס׳ היא ארץ מעבר בין מדבר פרלו שבצפון 
ואיזור היער הטרופי בקזמנס שבדרום, כשבתווך— סוואנת־עשב. 
כמות המשקעים נעה בין 350 מ״מ בצפון ל 1,500 מ״מ בדרום. העונה 
הלחה נמשכת בצפון מיוני עד אוקטובר, ובדרום — ממאי עד 
דצמבר. 

רוב א ו כ ל ו ס י ס׳ הם עמים ושבטים כושים. היולוף (או וולוף) 
גבוהי־הקומה הם הקבוצה הגדולה ביותר. הם יושבים בעיקר במערב 
ושפתם משמשת יחד עם הצרפתית כשפה רשמית של ם׳. רובם 
מוסלמים. הקבוצות האחרות הן: סרר, פולאני (פולבה, ע״ע) — 
חלקם רועים־נוודים וחלקם התיישבו בקזמנם, טוקולור, דיולה, מא־ 
לינקה וסאראקולה. כמה רבבות אירופים, רובם צרפתים, יושבים 
בערים. האוכלוסיה מרוכזת במערב המדינה ובדרומה ורוב השטח 
דליל-אוכלוסין ביותר. דקר (ע״ע, ותנד שם), הבירה והנמל הראשי, 
מונה 693,000 תוש׳ ( 1970 ); בעיר קאולאק 96,000 תוש׳: בתים — 
91,000 . 

כ ל כ ל ת ה של ס׳ מבוססת על גידול אגוזי-אדמה ( 800 אלף טון, 
1970 ). עיקר היצוא בטנים ומוצריהם ופוספאטים. הדיג מספק חמרי- 
גלם לתעשייודחוף ענפה, בעיקר לצריכה פנימית וליצוא לשכנותיה 
של ס׳. בס׳ כ 14,000 ק״מ דרכים (מרביתן דרכי עפר) וכ 1,240 ק״מ 
מס״ב. נמל התעופה של דקאר משמש תחנת-ביניים חשובה בין 
אירופה לדרום־אמריקה. 

; 1965 ,. 5 ,) 05 ז£ . 11 ; 964 [ , 7 >,/ 1 מן> 6 ! 11 7 > . 5 * 1 , 5 י}ת 1 גו}:> £5 ס . 11 
. 966 [ 1111 1 ה 50 ץ 1 >? 1 * 1 ,ז 611851£ ק .? 

ר. בג. 

היסטוריה. מהמאה ה 7 החלו ערבים וברברים לבוא לתחומה 
של ס׳ והתערבו בכושים המקומיים. במאה ה 9 קמה בס׳ ממלכת 

טוקולור או טוקורור ה¬ 
כושית. באי על נהר ס׳ 

צמחה במאה ה 11 תנועת 
המראבטון (ע״ע), וה־ 

אסלאם פשט בקרב הטו־ 

קולור ושבטים אחרים. 

ס׳ היתה חלק מממלכות 
גנה ומאלי הקדומות(ע״ע 
אפריקה [כרך־מילואים, 

עמ׳ 354 ]), ובמאות ה- 
17-14 קמה באיזור אימ־ 

פריית־יולוף שהיתר, מור¬ 
כבת מ 6 ממלכות. 

ב 1444 הגיעו הפורטו¬ 
גלים לס׳ ואחריהם ההר 
לנדים והצרפתים. ב 1624 
נוסדה חברת סחר צרם- 




כננ 5 : חנינה של בני ׳עבט באסארי 
בדרום־מזרח המדינה (אדים) 





145 


סנגל — סנד, אלכסנדר (ו)יונת 


146 


תית לפיתוח הקשרים עם ס/ ב 1635 הגיעו לס׳ מיסיונרים צרפתים, 
וב 1659 יסדו הצרפתים את תחנת המסחר הקבועה הראשונה, 0 ך 
לואי, בשפך הס׳. והחלו להוציא מהאיזור תבלין, גומי-ערביקום, 
שנהב ועבדים. בהדרגה העמיקו הצרפתים לחדור לפנים הארץ 
והקימו בה עוד תחנות סחר קבועות. סן־לואי עצמה היתה עיר 
שצרפתים, כושים ומולאטים ישבו בה, ושם החלו הצרפתים את 
מדיניותם הקולוניאלית, של טימוע הילידים בתרבות צרפת. 

ב 1809 , בעת המלחמה בנפוליון, כבשו הבריטים את סן־לואי 
מידי הצרפתים. הם החזירוה אחרי מפלת נפוליון. באמצע המאה 
ה 19 החל כיבושה השיטתי של הארץ בידי הצרפתים: הוקמו גדודי 
פרשים (ספאהים — 15 ו 31 ק$) אפריקנים וגדודי רגלים מעבדים 
משוחררים, ובימי המושל פדארב . 8. 1.0 ! 1854 — 1865 ) 
נכבשה הארץ כולה והיתה לבסיס לקיסרות הקולוניאלית האדירה 
שהקימו הצרפתים באפריקה המערבית. בירתה של קיסרות זו היתה 
סן־לואי, ומ 1904 — דקאר, שהצרפתים פיתחוה מאוד. 4 ערים 
(סן־לואי, גורה [ 66 ז 00 ], דקאר וריפיסק [ 11£ ן> 0£15 ?]), היו בעלות 
ממשל עצמי,' ולתושביהן ניתנה אזרחות צרפתית. ב 1946 ניתן לס׳ 
ייצוג באסיפה הלאומית הצרפתית "כטריטוריה מעבר לים" של 
״האיחוד הצרפתי״ ( 6 § 30£31 ש£ 0100 ( 1 ). ב 1958 אישר משאל עם בם׳ 
את חברותה ב״חבר העמים הצרפתי" שהוקם אותה שנה. ם׳ התאחדה 
עם סודאן הצרפתית לפדרציה שנקראה מלי (ע״ע), ובתחילת 1960 
ניתנה לפדרציה עצמאות, אך בספטמבר אותה שנח התפוררה, ום׳ 
פרשה ממנה והיתה למדינה עצמאית, חברה בחבר העמים הצרפתי. 
נשיאה, ל. סנגור (ע״ע) ריכז בידיו סמכויות שלטון נרחבות. ב 1966 
הוקם בם׳ משטר של מפלגה אחת, וב 1970 אישר משאל־עם מתן 
סמכויות רודניות־כמעט לסנגור. ם׳ היא מהמדינות האפריקניות 
המתונות, דבר שהשתקף גם ביחסה לישראל׳ אולם במלחמת יום- 
הכיפורים ניתקה את יחסיה עם ישראל. 

; 1962 ,ע־&ס? 1111111011 ( 511 ! 4 (/שמשיד/ 111 ( 1 ) 5111 0 ,. 5 ,זנ) 1 ),\ 04 ז 5 ) . 1 \ 
. 1966 ,. 5 111 ) ) 11 ^ 1111111 })^ 1 - 0 . 1 . 0 -. 19 

מי. בר. 

סנגל ( 831 ־>ת 56 ), נהר במערב־אפריקה. ארכו 1,100 ק״מ ואגן- 
היקוותו משתרע על 441,000 קמ״ר. מקור יובליו הראשיים, 

בפינג ובקוי, ברמת פוטח־ג׳לון שבגינאה. הם מתאחדים בבפולבה 
שבמאלי. לרוב ארכו מהווה הנהר גבול בין מאלי לסנגל בדרום 
ובין מאוריטניה לסנגל בצפון־מערב. חם׳ נשפך לאוקיאנוס האט¬ 
לאנטי ליד סן־לואי שבצפון סנגל. במרחק 300 ק״מ מהשפך מת¬ 
פלג הנהר לאפיקי־משנה ותעלות. שרטון־חול ברוחב 400 מ׳ דוחה 
את השפך דרומה. — משטר הזרימה של הם׳ הוא בעל אופי עונתי 
מובהק. בעונת־הגיאות (יולי—דצמבר) גואים מי־הנהד ומציפים עד 
25 ק״מ משני צדדיו. בתקופה זו כשיר הם , לשיט של ספינות בנפח 
1,000 טון עד לקז ( 975 ק״מ מהשפך). בעונה היבשה חודרים מי־הים 
עד למרחק 450 ק״מ. 

סנגלו ( 53083110 ), משפחת ארדיכלים איטלקית מפירנצה. מבניה: 

1 ) ג׳ ר ל! נ ר _ךה ם׳ — . 5 43 011111300 — ( 1445 — 1516 ), 

מגדולי הממשיכים בדרכו של בתנלסקי (ע״ע) בטוסקאנה. ם׳ בנה 
את החווילה המפורסמת שבפוג׳ו אה קאיאנו ( 031300 3 08810 ?) 
בסביבת פירנצה, עבור לורנצו דה מדיצ׳י, ב 1483/5 (ע״ע חוילה). 
בכנסיית סאנטה מאריה דלה קארצ׳רי, בפראטו ( 1485 ), פיתח ם׳ 
את סיגנון מבניו המרכזניים של ברונלסקי, ובכך קבע ציון־דרך 
חשוב בהתפתחות הארדיכלות בטוסקאנה. פיתוח אחר, מקורי לא 
פחות, של סיגנון בתנלסקי, היא הלשכה האוקטאגונאלית של כנסיית 
סאנטו ספיריטל בפירנצה ( 1489 ) והאטריום שלה. ארמון־גונדי בפי¬ 
רנצה ( 1490/94 ) הוא דוגמה מעולה של ארדיכלות אזרחית בסיגנון 
הרנסאנס. ב 1514 הגיש ס׳ תכנית לבניינה המחודש של כנסיית סאן 
פייטרו. 


2 ) אנטוניו דה ם׳ — . 5 43 71.010010 — ( 1455 — 1534 ), 
אחיו שלי ( 1 ). יצירת־המופת של ם׳ היא כנסיית סאנטו ביאג׳ו 
( 813810 ) במונטפולצ׳אנו ( 1519 — 1529 ! הושלמה 1545 ); זהו מבנה 
מרכזני בעל כיפה ושני מגדלים (שרק אחד מהם הושלם), המייצג 
את סיגנון הרנסאנס בשיאו והמהווה פיתוח של הכנסיה בפראטו 
(ר׳ לעיל). 

3 ) א נ ט ו נ י ו דה ם׳ (הצעיר) — 30£ ׳\ 0 ! 110 ,. 5 43 010010 .^ 

— ( 1483 — 1546 ), אחיינם של ( 1 ) ו( 2 ). ראש הזרם הארדיכלי של 
הרנסאנס בשיא פריחתו ברומא וארדיכל רשמי של הווטיקן, מ 1516 
עד מותו. יצירתו המוקדמת, הכנסיה סאנטה מאריה די לורטו, ברומא 
( 1507 ), השפיעה על רבים מהמבנים הכנסייתיים החשובים במחצה 
השניה של המאה ה 16 . מבנה־הפאר שלו הוא ארמון־פארנזה ברומא 
(מ 1534 לערך עד מותו; הושלם בידי מיכלאנג׳לו ואחרים), אשר 
שימש אבטיפוס למבני הארמון המונומנטלי ברומא עד ראשית 
המאה ה 20 . באחרית ימיו הגיש ם׳ תכנית משלו להשלמת מבנה 
כנסיית סאן פייטרו, אולם היא לא בוצעה (נשתמרו רישום ומוידל- 
עץ). 

; 1942 ,. 5 1 ) 1 ) . 0 ,( 1113801110 . 0 ; 02 — 1900 , 1-111 ,. 5 1 ) 1 , 0133586 . 0 
, 1959 , 1-11 ); 11 )׳ 0101 11 ,. 5 10 ) . 4 , , 1 חר>חתג׳\ 010 . 0 

א. דו. 

סנגר, פרדו־יק — 530860 1010 ז 04£ ז? — (נר 1918 ), ביוכימאי 
אנגלי. למד בקימבריג׳, ובה קיבל את תואר הדוקטור ב 1943 . 

מחקריו הביאו עמהם השגים חלוציים בתחום קביעת המבנה 
הראשוני של החלבונים. בעיה זו — מציאת מקומן של החומצות 
האמיניות בשרשרת החלבונית — היתה אחד המכשולים העיקריים 
בהבנת התכונות המורכבות של החלבונים. ב 1945 גילה ם׳ כי 
דיניטרופלואורובנזן ( £02606 ו 01 ז 0£100 ז 41011 2,4 ) מתקשר רק לקצה 
אחד של השרשרת החלבונית, ובכך הוא מאפשר לקבוע את החומצה 
האחרונה בשרשרת הנחקרת. הפעלת ההומר הזה על חלקי השרשרת 
ושבירה נוספת ע״י הידרוליזה חומצית ובאמצעים אנזימטיים, אפשרו 
לקבוע, מקץ 10 שנות מחקר, את מבנה האינסולין (ע״ע, כר׳ 
מילואים). לאחר מחקר זה נבדק גם מבנן של עוד מולקולות חלבון, 
וכיום נהוגות אף שיטות של אנליזה אוטומטית (ע״ע פרוטאינים). 
כמו־כן שימש המחקר הזה יסוד לסינתזה של האינסולין ב 1964 . 
בתחילת שנות החמישים זכה ם׳ בכמה פרסים חשובים, ונבחר 
לחבר בחברה המלכותית. ב 1958 הוענק לו פרם נובל לכימיה על 
עבודתו בחקר מבנה החלבונים, ובעיקר האינסולין. 

.־ 1963 ,$'( 1151 < €1 \ 0 121 דס 2 ! 17127 0 / 267 ^ 7 *•! 0 ( 1 ־ 111 ? .? 

סנד, אלכסנדר (נו׳ 1921 , ולוצלאווק [פולניה]) (ו)י 1 נת (נר 
1926 ,'צ׳נסטוחובה [פולניה]), משפחת־סופרים. ב 1934 עלה 
א. ם׳ עם הוריו לא״י. לאחר הכשרה בקיבוצים גינוסר ותל-יוסף הצ¬ 
טרף ב 1939 לקיבוץ רביבים — מראשוני ההתנחלות בנגב. ב 1945 היה 
ממארגני ההעפלה מאירופה. כיום הוא עורך את הוצאת הספרים של 
הקיבוץ המאוחד. אשתו, יונת, עברה בפרוץ המלחמה לוורשה, ולמדה 
בגימנסיה שנתקיימה שם במחתרת, בגטו. בין מוריה היה י. קצנלסון 
(ע״ע). לאחר המלחמה הצטרפה לתנועת "דרור" וערכה את בטאונה, 
ב 1946 למדה ספרות באוניברסיטת ז׳נווה. ב 1948 עלתה ארצה, 
ומאז היא חברת קיבוץ רביבים. בני הזוג ם׳ כותבים במשותף. יצי¬ 
רתם יונקת ישירות מן הספרות האירופית של דורנו ותורמת בכך 
גוון חדש בספרות העברית. מספריהם: ״אדמה ללא צל״ (תשי״א) — 
על קבוצת מתנחלים ראשונים בנגב (פרם מ. אוסישקין, 1951 ), "הכתה 
החמישית" (תשט״ו), "בין החיים ובין המתים" (תשכ״ד! פרם י. ח. 
ברנר, 1965 ) — רומן ראליסטי, המתאר לבטיו של נוער יהודי 
מתבגר בפולניה בין קומוניזם לציונות, על רקע התגברות הפשיזם 
והאנטישמיות ערב מלה״ע 11 ובתקופת השואה. חלקו של הספר 




147 


סנד, אלכסנדר (ו)יונת — סנדומיז׳ 


148 


הזה (״ימיהם הפרוצים לרוח״; פרם־חולון ע״ש ח. קוגל, 1959 ) 
מצטיין בתיאור הטיפוסים ובעיצוב הארכיטקטוני, והוא מן היצירות 
המעולות בספרות העברית הצעירה. בתשכ״ט הופיע ספרם של א. וי. ם׳ 
״הנסיון הנוסף״ — סיפור אהבתה וכמיהתה של אשה פרטיזנית לילד. 
א. שבייד, הישג ספרותי בשל, על "ימיהם הפרוצים לרוח", (משא, 
4/1959 )< הנ״ל, ספרות השואה כביטוי של חיי ההווה (פן היסוד, 
18/9/64 ); י. קנז, כורח הבחירה (משא, 14/4/64 ). 

סנד, ז׳וךז׳ — 8304 060186 ; פסודונים של אורור דיפן, בארו¬ 
נית דידון [:ז 30 ׳\ 1146 (£ 11310006 , 10 (}״<£ ¥01016 ] — 

( 1804 , פאריס — 1876 , נואן [מחוז אנדר]), סופרת צרפתית. ם׳ 
התייחסה, מצד אביה, לאצולה רמה, ומצד אמה היתד. בת פשוטי- 
העם. ניגוד זה שבמוצאה יכול לשמש הסבר לחלק מן המניעים 
למרידתה בחברה׳ לסגידתה לאהבה, לאידאליזציה של העם, לפנייתה 
לסוציאליזם ההומניטארי, לקומוניזם האוונגלי של ימי 1848 . בגיל 18 
נישאה, אך נישואיה לא עלו יפה והיא נפרדה מבעלה באורח חוקי 
ב 1836 . ב 1831 באה לפאריס, אל אהובה, הסופר ז׳יל סנדו (-״ 83 .{ 
ט 463 ). הרפתקותיה הסנטימנטליות הרבות של ם׳ עוררו הדים נרח¬ 
בים. על יחסיה עם דה מיסה (ע״ע), שהייתם המפורסמת בוונציה וה¬ 
פרידה שבאה אחריה, נכתבו ספרי הסבר ופירוש רבים; הם גם שימשו 
נושא ליצירתה 1111 1 ־ 6 £116 (״היא והוא״), 1859 . בהשפעתו של 
ידידה הרפובליקני הנלהב, מישל דה בורד, התחילה לוקחת חלק 
בחיים הפוליטיים. מפורסמים ביותר היו יחסיה עם ש(פן (ע״ע): עמו 
התוודעה אל מאיורקה, וכתוצאה מטיולם באי זה נכתב ספרה "ס 
011106 ( 43 ? 3 61 ז\ט 1 (״חורף במאיורקה״), 1841 . 

יצירת ם׳ מונה יותר מ 120 כר׳. את הרומנים, אשר מספרם 
מגיע לב 70 , אפשר לחלק לארבעה סוגים: א) רומנים על האהבה 
( 1041303 [ 1832 ] ; ¥31601:106 [ 1832 ] ; £6113 [ 1833 ] ; 065 ) 300 ( 
[ 1834 ] ; : 1131 ) 400 ? [ 1837 ] ; ועוד); ב) רומנים בעלי השראה סו¬ 
ציאליסטית ( 000511610 [ 1842/3 ] ; 040151:341 ? 46 00101:6556 £3 
[״הרוזנת דה רידולסטאט״], 1843/4 ; 40051606 ? 46 66116 ? £6 
3.01:0106 ; [״פשעו של מר אנטואך], 1846 ; ועוד); ג) רומנים 
שרקעם כפרי, המצטיינים ברעננות מיוחדת ( 63006 ) [ 1844 ] ; £3 
346116 ? 6416 ? [עבר׳: ״פדיטה הקטנה״, תש״י], 1849 ; £015 ח £1-3 
1 קדח 3 ! 01 16 ! 1848 ]; ועוד); ד) סיפורי הרפתקות (סלשס? 13 46 630 [ 
18601 ] ; 3711161061 46 015 ) 4316 ? £6 [ 1861 ] ; 13 6 ! 343460101561 
6 !ח 11 ס! 30 ) [ 1863 ] : ועוד). ם׳ חיברה גם מחזות. 

חיבוריה הפוליטיים המגמתיים היו בעלי השפעה במאורעות 1848 . 

את זכרונותיה העלתה ב! 3£60 ץ 0 ׳\ ס 0 ' 4 £611165 ("מכתבי נוסע"), 
1834 — 1836 ! 546 103 46 91510116 (״תולדות חיי״), 1854/5 ; 001031 [ 
1011016 (״יומן אינטימי״), פורסם ב 1926 . 

ם׳ זכתה בהצלחה רבה למן סיפוריה הראשונים. בדמיונה הפורה, 
בסיגנונה הטבעי, הקרוב לסיגנונו של ז/־ז/ רוסו ששימש לה מופת, 
השכילה להעמיד את גיבוריה במצבים דרמתיים ובמסגרת מציאותית, 
עם זאת, כתיבתה שופעת אידאליזם ואהדה לאנושות. 

מעטים הסופרים שאישיותם וכתיבתם עוררו סערת־רוחות כה 
עזה, ם׳ היתה נערצת ומושמצת, מורמת על נם ומושפלת, ובכך 
יש עדות לעניין ולרגשות שמעוררת יצירתה. 

הכרותה עם הרבה אישים מפורסמים סיפקה לה חומר עשיר 
למכתביה, הכתובים בסיגנון אפיסטולרי מזהיר ( 0043006 ק £01165 
1610 קח 001 ׳ בעריכת ס!ר £01 • 0 , 1 — 1/1 , 1964 — 1969 ). 

א. מורואה, לילה: תולדות חייה של ז. ם׳, תשט״ז! ,סחוססזס! .ע\ 
; 1919 , 11 ־ 1 ,׳ 8610 £ 1 ) . 0.3 , 900601 .£ ; 1928 — 1899 9 ־ 1-1 ,. 0.3 
,. 5 . 0 36 1€ ס 18 , 011 ; 1 ) 11 * 1 , 01$ ־ 43111 ^ ; 1936 , 111 ) 17136 ) 5 .[ ,־ £1 5114 , 4 < 

1165 ^ 807118311 65 ^ 1 , 0 ז 1 ק$־^־ 131 \ -ו! , ! ; 1953 ,. 5 . 0 , $31011100 .? ; 1953 
€611876 ' 1 * 1311 ) / 6 816 13 5 ( 387 81/8116 , 011 ? ; 1955 , 116 ^ 731151 13 

5 * 8/107 1 6765 ' 1 < £767 365 216 /ק 110£78 < 81£ י מן' 001 . 0 : 1960 ,. 5 . 0 16 > 

־ 01 .^ 1 ; 1967 ,ץ 8677 €1 . 5 . 0 . 3 > ; 1965 ,. 5 . 0 36 18715 * 1-01 5 ? 3 

. 1969 . 0 8 6 ^ 11018318 ,(. 1 ) 0 ) *[ 110 

ז/ ל. 


סנדבאד (ערב׳ סורית סנדבאן, יוונית םז 7 ״-׳\ט 1 [פנטי־ 

פה]), שם הגיבור בשתי מחרוזות סיפורים הכלולות ב״אלף 
לילה ולילה" (ע״ע). 

1 , מסעות ס׳ המלח. גרעין המחרוזת ערבי ונוצר כנראה 
בחוגי המספרים הבגדאדיים במאות ה 8 וה 9 , ועליו נוספו בתקופה 
מאוחרת חלקים שניכרת בהם השפעה מצרית. עיקר המעשה: הסבל 
הבגדאדי ם׳ שומע מפי ס׳ המלח סיפורים של שבעה מסעות מופלאים 
בארצות רחוקות. סיפורים אלה משקפים את ההוי של מסעות הסוח¬ 
רים במרחבי האוקיאנוס ההודי. 

2 . סיפורי שבעת הווזירים על שחיתות נשים. מקור 
המחרוזת, כנראה, פרסי-פהלוי, והיא נתחברה בסוף המאה ה 8 . 
גירסתה הערבית היתד, קיימת לכל המאוחר באמצע המאה ה 9 . 
במשך יה״ב תורגמה בשינויים לסודית (וממנה ליוונית), לעברית 
(כנראה במאה ה 13 ) — בשם "משלי סנדבאר (או סנדבר) החכם" 
(נדפסה כמה פעמים, החל ב 1516 ) וללשונות אירופיות. הגירסה 
הערבית, הכלולה ב״אלף לילה ולילה", מאוחרת מרוב התרגומים 
חנ״ל. 

אלף לילה ולילה (תרגם; י. י, ריבלין), יח, 1968 ; 1 ^ 7 ,•<ז £1 ? .£ . 8 

£1351010 . 1 \ ; 1960 ,( 111 , 013 ( 31 ?) 116 ) 0 / 111( 800 ( 0/ 31x111 ח 1£1 ו 0 
משלי מנדבר, בעברית ובאנגלית; הסברים ,י 1 @( 11 > 71 ) 5 / 0 0/11 ־ 7 ,(.!>£) 
!באנגלית), 1967 , 

םגך 1 ית, ?((־ל — § 1 סנ $3041 0311 — ( 1878 — 1967 ), סופר 

אמריקני. ם׳ היה בן למשפחת מהגרים שוודית. בימי נעוריו 
שלח ידו בעבודות רבות ושונות. ב 1898 — 1902 למד בקולג׳ בעיר 
מולדתו גילזברג. בתום תקופה זו הקדיש את זמנו לעבודה עתונאית, 

כתיבת שירים ואיסוף חומר לחי¬ 
בורו הגדול על אברהם לינק(ול)ן. 

ב 1916 פרסם אח ספר שיריו 
5 יח 06 ? 01110380 ("שירי שיקא- 
גו"), שמקובל להעריכו בספרו ה¬ 
טוב ביותר. יצירתו 1311310 <[ 

16315 131116 ? 1116 ־ : £100010 

(״אברהם לינק(ול)ך: ימי הער¬ 
בה"), 1926 , ו! 3 ?\ £116 : £ . 4 . 

¥6315 ("א.ל.: שנות המלחמה"), 

1939 , זכתה בפרס פוליצר להיס¬ 
טוריה ( 1940 ). פרי התעניינותו 
בפולקלור האמריקני הוא קובץ 
שירי-העם והבאלאדות ( 081138 0 5 0 161103 ״¥ 1116 ׳ ("ילקוט השירה 
האמריקנית״), 1927 , ושיר-ההלל ¥65 , 116 ) 60 ? £116 ("העם, כן"), 
1936 . 811308615 ¥0008 1116 8 ץ 3 ׳\£¥ ("תמיד הזרים הצעירים"), 
1953 , הוא אוטוביוגרפיה על פרק מוקדם בחייו. — שירתו של 
ס׳ כתובה במסורת הפופוליסטית וחלק מיסודותיה נשאבו מיצירתו 
של ויטמן (ע״ע). הוא כתב, בחרוזים חפשיים לרוב, על ארצו, 
על הזוהמה של הערים, על יופי, בלשון מתובלת בניבים מפי האיש 
הפשוט, ובנימה מיוחדת—אפיינית לאדם האמריקני. מיטב יצירתו 

מצטיינת בעצמה וברגישות. — ס׳ זכה בפרסים רבים על יצירתו 

י 

(בהם פרם־פוליצר לשירה [ 1951 ] על 061-05 ? 1616 ק״ז 00 ["כל 
שיריו״], 1950 ). 

. 1964 ,. 0.5 ,ז 1€ >^\סז 0 ; 1963 ,. 0.5 / 0 41367168 6 *{ד , 11611 ־ 001 . 13 

סנדומי['(: $3040011612 , רום׳ קמ 1 (ז 0 )/ 811 ! 0 ), עיר במרכז פולניה, 
מן הקהילות הקדומות בה. יהודים התיישבו בם׳ בראשית 
המאה ה 13 . בסוף המאה ה 15 ניהלו תושבי ם׳ מאבק נגד הסוחרים 
היהודים בעיר, ורבים נאלצו לעזבה; ב 1550 ישבו בם׳ 40 יהודים 
משלמי־מם. בראשית המאה ה 17 נבנה שם ביכ״נ, ו 16 בתים היו אז 
בבעלות יהודית. במרוצת המלחמה עם שוודיה ( 1655/56 ) נטבחו רוב 






149 


סנדומיז׳ — סנה 

% 


150 


יהודי העיר והנותרים גורשו. ב 1658 אפשר המלך ליהודים לשוב לס׳ 
ולסחור בה. זכות זו אושרה שוב ע״י המלכים ב 1674 וב 1745 . מאבק 
העירונים נגד יהודי ם׳ נתמך ע״י הכמורה הקתולית המקומית 
והביא לעלילות דם בשנים 1698 , 1710 , 1748 . ב 1765 היו בס׳ 430 
יהודים משלמי מם־גולגולת, ובבעלותם היו 30 בתים. תחת השלטון 
האוסטרי ( 1795 — 1809 ) הוסרו ההגבלות מבעלי־מלאכה יהודים, 
ונפתח בי״ס יהודי־גרמני. ב 1827 ישבו בם׳ 800 יהודים ( 23% מכלל 
האוכלוסייה), ב 1897 — 2,164 ( 33% ), וב 1939 כ 2,500 . 

תקופת השואה. עם כיבושה של ם׳ ע״י הצבא הגרמני, ב 15 
בספטמבר 1939 , נערכו בה פרעות, ובהן נהרגו יהודים. ב 1942 גורשו 
לס׳ כ 2,000 מיהודי הסביבה. ב 29 באוקטובר 1942 נשלחו כ 3,200 
יהודים מם' למחנה ההשמדה בלז׳יץ. לאחר שאלפי יהודים ברחו 
ליערות וארגנו יחידות־גריליה, הוציאו הגרמנים צו ב 10 בנובמבר 
1942 , ובו הבטיחו בטחון פיסי לאלה שיצאו מן היערות. רבים חזרו. 
כ 6,000 רוכזו בגט( ם׳, וזה חוסל ב 10 בינואר 1943 ורוב יושביו 
נשלחו לטרבלינקה (ע״ע). 700 נותרו בחיים, והם נשלחו למחנות־ 
כפיה, האחד מהם — בם׳. רוב יושביו נרצחו ב 1944 . 

י. הלפרין, פנקס ועד ארבע ארצות (מפתח בערכו), 1945 < -""!סא . 0 
. 1910 , 110 - 211 ( 101 ) 1 * 1 >$ $0 1 ) 0 י ׳< 1 ז 

סן ד־יאיגו ( 1680 ( 1 ״ 53 ), עיר־נמל בדרום־מערב קליפורניה, אה״ב; 

כ 10 ק״מ מגבול מכסיקו. 696,770 תוש׳ ( 1970 ), בס״ד-רבתי 
1,221,000 תוש׳, 

ס״ד העיר מקיפה את מפרץ ס״ד הגדול והסגור שבו נמצאים 
בסיסים גדולים מאוד של צי אה״ב וחיל הנחתים שלה וכן נמל 
מסחרי. האחרון משמש בעיקר כנמל־עגינה לאניות המפליגות מ¬ 
תעלת פנמה צפונה באוקיאנוס השקט. הקמת הבסיסים והמספנות 
במחצ־־ת הראשונה של המאה הביאו לגידול העיר. שיעור הגידול 
עלה מאוד מ 1950 ( 334,390 תוש׳) ואילך (אוכלוסיית העיר הוכפלה 
תוך שני עשורים), כשהורחב הבסיס הכלכלי עם התפתחות תעשיה 
עתירת-מדע — אלקטרוניקה, אווירונאוטיקה ואמטרונאוטיקה. האק¬ 
לים היבש והנוח במשך כל השגה עודד את ענף התיירות ובס״ד קם 
מרכז לספורט ימי ונמל יאכטות. 

בס״ד 2 אוניברסיטאות ושלוחה של אוניברסיטת קליפורניה (ס״ה 
8,450 תלמידים ב 1970 ), מכון נודע לאוקיאנוגרפיה ומכון לביולוגיה. 
גן החיות העירוני הוא מהגדולים בעולם. 

י ז 6 ל 151 ? . 0 .\ 2 ; 1960/61 , 1-11 ,.<£ . 5 /ס ?( 77 , 16 > 3 זט 0 ? .? .מ 

. 1969 ,( 136 ^ 0 ?{ €011 . 0 . 5 

יהודי ראשון התיישב בס״ד ב 1850 . ב 1888 הוקמה רשמית 
קהילה מאורגנת, רפורמית, בשם "בית ישראל", וכעבור שנה נבנה 
ביכ״נ. ב 1905 הוקם ביכ״נ אורתודוכסי, "תפארת ישראל", ולידו 
ת״ת. בשנות ה 30 קמו מוסדות צדקה שונים ובשנות ה 40 — סניפים 
של "בני ברית", מרכז קהילתי ומושב זקנים. הקהילה גדלה מאוד 
בשנות מלה״ע 11 ולאחריה. כיום יש בס״ד 7 בתכ״נ, בי״ס יומי עברי, 
מספר ת״ת והתארגנות יהודית וציונית עניפה. ב 1968 היו בס״ד 
כ 11,000 יהודים. 

סנדלית, ע״ע ריסגיות. 

־ :־ד ♦ ד * 

סך־דני, מגזר* ( 601 $ ( 53101 - 1 ), מנזר בנדיקטיני היסטורי, במר¬ 
כז הפרוור ס״ד בצפודפאריס; נוסד במאה ה 7 , במקום שלפי 
המסורת נקבר המארטיר דיוניסיוס הקדוש (ע״ע; מכאן שמו של 
המקום). המנזר נחשב לקדום ולחשוב שבמנזרי פאריס, בייחוד 
בשל היותו מקום קבורה של מלכי צרפת, ותולדותיו קשורות בתול¬ 
דות מלכי צרפת, שהיו בין הנדבנים הגדולים שתרמו להאדרת 
המנזר: המלכים הקארולינגיים, פפין הגוץ וקארל הגדול, בנו אגפים 
שונים במנזר. גם המלכים הקאפטינגים שמרו על קשר הדוק עם 
המנזר ונסתייעו בעצתו של אב־המנזר סיז׳ה (ע״ע) שתקופה מסוימת 


( 1147 — 1149 ) שימש כעוצר בעת שהמלך לואי ¥11 (ע״ע) יצא 
למסע הצלב השני. לסיז׳ה חלק מכריע בפיתוח החקלאי ובתנופה 
המשקית של המנזר ובתקופת כהונתו נבנתה הכנסיה המפוארת המ¬ 
גלמת את יסודות הסיגנון הגותי הקדום. בזכות צורתה הארכיטק¬ 
טונית, קישוטיה וזגוגיותיה הצבעוניות נחשבה לפנינה אמנותית 
יקרה. במנזר ס״ד צמחה גם מסורת חשובה של כתיבת היסטוריה, 
ו״הכרוניקה של ס״ד״, אשר נרשמה ע״י הנזירים מן המאה ה 8 , היא 
מקור ראשוני לחקר תולדות המנזר, הכנסיה וממלכת צרפת. במרוצת 
הדורות נוספו לס״ד בניינים ואגפים חדשים: במאה ה 13 חודש 
בסיגנון הגותי,- במאה ה 14 נבנו קפלות מרשימות; במאה ה 16 נהרס 
חלק מן המבנים של המאה ה 13 ובמקומם הוקמו אחרים בהשראת 
הסיגנון הקלאסי. מנזר ס״ד סבל ונפגע בעקבות המלחמות הרבות. 
במיוחד סבל ממלחמות הדת בצרפת במאות ה 16 וה 17 ; בתקופת 
המהפכה הצרפתית נשדד ונהרס בחלקו, כשההמון פתח וחילל את 
קברות המלכים, אך הוא שוקם באמצע המאה ה 19 בראשותו של 
הארדיכל ויולה־לה־דיק (ע״ע). כיום משמש המקום כאתר לאומי מוגן. 
1957 בחפירות הארכאולוגיות הממושכות, שנערכו במקום, נתגלו ב 
יסודותיה של כנסיית המנזר אשר נבנתה ב 630 ע״י דאגוברט. ממצ¬ 
אים מרובינגיים ואחרים שנתגלו במהלך החפירות משוכנים במוזיאון 
להיסטוריה ולאמנות (נבנה ב 1902 ) המצוי בקרבת המנזר. 

־ 7/4 1 ) 111 > ,( $1. 1 /ס (??(?((/ 16 ( 1 012 ז %6 > $1 ,(. 1 ) 6 ) ץ> 1 א 0£ חג? .£ 

/)}■( 719*46; ]. £01 ס . $1 16 ) 016 ( 10 , 6 ^ 1111 ־ .: ??- 

0)1?1'?)\?1 12011??11?5, 1960; 1 €?) €111016$ ^ 0€01 !) 0 , 6 זץ 6 <ן 3 ״ 

5 ' 0 ^ 5 11 / 0 *( 80 1 ז' 2 ? ¥01 ■ 1 ? 2 ( 1 / 0 112 ) 1 ? ? 1 ( 7 ,ץ 1 ז 86 '$€־ 3111 {) 117 ) 11111 ^ 111 ) 11 7 ) 1 ) 11 ) 514 • 1 ) 11 171 \ 1117110 ) 11 ) 0 ) 171 ) 011 
, 11741011 !)[ ה 1 . 5 ! 04 ,ז 6 |[ 1 נ)־ 1£ > 8 . 4 , ; 1878 ,( 8 זנ.תוות 60-56 ח! 6 ג 11 ;א . 1 > 

. 1902 

מ, - י. ת. 

110 , סר צ׳ ר א פרסי — 501016 ץ 0 ־ 61 י 1 165 ־ 0121 ז 51 — (נר 
1905 ), סופר ומדען אנגלי. ם׳ למד פיסיקה באוניברסיטות 
לסטר וקיימבריג׳. בשנות מלה״ע 11 היה ממונה על סגל המדענים 
שבשירות הממשלה. ב 1957 הוענק לו תואר אבירות, ב 1964 — 
תואר בארון. — את מעמדו בעולם הספרות קנה בזכות סדרה בת 
11 הרומאנים הנקראת, ע״ש הראשון בסדרה, - 0 ־ 81 308 5 ז 6 § 1 ז 3 ז 51 
11160.5 (״זרים ואחים״), 1940 — 1970 . אנשי המקצועות החפשיים, 
אפ;ם ומניעיהם, הפסיכולוגיים והמוסריים, נתונים כאן לניתוח 
מדוקדק. הסדרה כולה, המרשימה בהקפה, היא בבחינת חוות־דעת 
על יחסי-הכוחות בחברה מאורגנת, והיא משקפת את רקע חייהם 
ובעיותיהם של מעצבי דמות החברה בתקופת האטום. — מאמרו של 
0 ', 1 ז 110 ט 01 ׳ג 86 $0160111:10 1116 3018 01101106$ סזמיד ס!!? , ("שתי 
התרבויות והמהפכה המדעית״), 1960 (הרצאה בקיימבריג׳, 1959 ), 
מוסיף לשמש גם היום נושא לפולמוס. ם׳ עומד על הפער העמוק 
שבין שתי התרבויות, תרבות-הספרות ותרבות־המדע: בה בשעה 
שתרבות־הספרות בת־זמננו היא מוגבלת, בעלת דרך חשיבה מיושנת, 
תרבות־המדע חוזה תקופת־ווהר חדשה לעתיד החברה האנושית. 
אפשרויות ההתקשרות בין אנשי שתי התרבויות הולכות ופוחתות; 
ם׳ הציע שינויי־גישה לקירובן והותקף בחריפות. 

, 1964 ,. 5 .? .ש , 11316 ־ 1 .{ 

סנואוק הורכרוני־ה, כךיס? 1 ין — - 81110 50101108 15113311 ־ 011 
6 !ת 0 ז 8 — '( 1857 — 1936 ), מזרחן הולנדי. למד תאולוגיה 
בליידן. ב 1880 פרסם מחקר על הפולחן במכה 8468833050116 8161 
86651 (״החג של מכה), בעקבות נסיעה למכה, בשם מוסווה, ב 1885 , 
פרסם שני כר׳ על העיר ( 846883 ) ב 1888 — 1889 . ב 1889 נתמנה 
למשרה בממשלת איי הודו ההולנדית (כיום אינדונזיה), ושהה שם 
כיועץ ממשלתי עד שחזר למולדתו ב 1906 ונתמנה מרצה למשפט 
מוסלמי בליידן. באותו זמן שימש יועץ ממשלת הולנד "לענייני איי 



157 


פנואוק הורכדוניה, כריסטין — מנוסי 


158 


הודו והערבים". בליידן יצאו לו מוניטין כאחד מאבות מדע האסלאם 
המודרני. ס״ה פרש ממשרתו באוניברסיטה ב 1927 . בין ספריו החשו¬ 
בים: 5 ז 0116 ( 1 \; 90 ("תושבי אצ׳ה" [צפון־סומאטרה]), שני כר/ 
1893/4 . ב 1923/7 הו״ל אוסף' כתביו, ב 6 כר/ 1£1€ :>־ 1 ק 5 ז 6 ׳\ 
£160 ״ 005011 ("כתבים מפוזרים"). תרומותיו החשובות של ס״ה היו 
בשטח דת האסלאם והמשפט המוסלמי. 

,. 11 . 5 .ל) / 0 5 \' 1 / 01 [ 63 ^ 5 616 ,(. €115 )— . 0.9 

30 ■ 11111011 10 1115 ) 1 ) 131510117 י £־ 111 כ 1 ו €1 [ 1 ז 1 ;ך 1 ^ .[.[ ; 1957 

.״ 1963 

סנוך־ן, פילי 3 , רוזן — - 0 ־ 101001 0£ ¥1500001 י 0100 ׳״ 0 ת 5 1111111 ? 

׳״ 8113 — ( 1864 — 1937 ), מדינאי בריטי. ם׳ נולד למשפחה 
דלה, למד בבי״ם יסודי בלבד, היה פקיד עד שתאונה שיתקה חלקית 
את רגליו. הוא החל לעסוק בעתונאות, היה מהמטיפים הנלהבים 
ביותר לסוציאליזם וב 1906 נבחר לפרלמנט מטעם מפלגת העבודה 
הבלתי־תלויה. ם׳ התנגד להשתתפות בריטניה במלה״ע 1 וב 1918 
איבד את מקומו בפרלמנט. ב 1922 חזר ונבחר לבית, והיה שר האוצר 
בממשלות הליבור ב 1924 וב 1929 — 1931 . ב 1931 הוענק לו תואר 
אצולה. ם׳ שאף לאזן את התקציב ע״י קיצוץ בהוצאות, סירב בעת 
המשבר הגדול בכלכלה שפרץ ב 1929 להגדיל את הוצאות הממשלה 
כדי לספק עבודה למובטלים, וב 1931 אף תמך בקיצוץ ההקצבות להם. 
דבר זה גרם לקרע בליבור, וס׳, יחד עם רה״מ ר. מקדונלד (ע״ע), 
גורשו מהמפלגה. ס׳ היה "לורד שומר החותם" בממשלה הלאומית 
בראשות מקדונלד עד 1932 , התפטר בגלל התנגדותו לסטיה מעקרון 
הסחר החפשי, ופרש מהמדיניות. אוטוביוגרפיה שלו י״ל ב 1934 . 

. 1966 ,. 5 . 11 ? , 055 ־ 01 . 0 

סנלילסלןי, ילןך~ל — ץ 50011811 1 ־ 031 — ( 1841 — 1903 ), משורר 
' שוודי. ס׳ היה בן למשפחת־אצילים עתיקה ושימש בתפ¬ 
קידים שונים במשרד־החוץ השוודי. ב 1876 נבחר לחבר האקדמיה. 
בבקשו להינתק מן החברה שגדל בה, יצא מארצו ב 1879 , שהה 
בצרפת הדרומית, באיטליה ובגרמניה, ורק כ 10 שנים לפני מותו שב 
למולדתו. — ס׳ כתב על נושאים היסטוריים, לאומיים וחברתיים 
בנסיון מפורש "לדבר, בסיגנון בהיר, אל ההמונים". אולם נושאי 
שירתו היו מורכבים מדי, והעיצוב האמנותי היה אלגאנטי ומעודן 
מדי. למרות התעיינותו בהלכי-הרוח של זמנו — דורם של איבסן, 
סטרינדברג וברנדס — לא הצליח ס׳ לבטא אותם. הוא לא השתחרר 
מנטיות שמרניות, קלאסיציסטיות ואנטיקוואריות. — שיריו (-! 530 
ז 16 ! £11 > 10013 ) יצאו־לאור, ב 5 כר/ ב 1903/4 . 

סנון, הפרדה בין עיקר לטפל, שמעורבבים זד. בזה; ובמובן מצומצם 
— הרחקת המוצקים מחזורם, ע״י הזרמת התערובת דרך 
מחיצה, שעוצרת את הגרגירים, אך מעבירה את הנוזל. לגבי שיטות 
ס׳ נוזלים — ע״ע מים, ענד 235 : אוסמוזה; דיאליזה; צנטריפוגה. 

חשיבות מיוחדת יש לס׳ אוויר כדי להפיק ממנו גרגירי חומר 
יקר-ערך, או כדי לנקותו מחמדים רעילים או מזיקים, ואז משתמשים 
במסננת עשויה חומר סופח, כפחם. 

לס׳ בעולם החי — ע״ע ממברנות ביולוגיות; כליה. לס׳ אלקטרוני 
וחשמלי — ע״ע רדיו; שפופרת אלקטרונית. לס׳ אופטי — ע״ע אור, 
אבזורפציה של־; ספקטרום וספקטרוסקופיה; פוטומטריה; צבע. 
לס׳ אקוסטי — ע״ע אקוסטיקה ארכיטקטונית; רעש ומניעתו. לס׳ 
מידע — ע״ע חשוב, מכונת־; תקשרת. 

סנונית״ים ( 00011011130 ־ 111 ־ 1 ), משפחת עופות מסדרת צפרי־שיר 
(ע״ע), אך בעלת התפתחות דומה לזו של הסיסיים (ע״ע) 

— בצורת־הגוף, בגודל. בצבע ובדרך השגת המזון. המשפחה כוללת 
כ 20 סוגים ובהם 75 מינים, שתפוצתם העיקרית באפריקה ובאמריקה. 
מינים אחדים הם קוסמופוליטיים שדוגרים אף באלסקה ובסיביר. 
לרוב הם" גב שחור־מתכתי. כנפיהם ארוכות ומחודדות בקצותן 


ושטחן גדול מאוד. כושרם האווירובאטי רב במיוחד: באמצעות 
זנבם הממוזלג הם מבצעים תפניות חדות ופתאומיות. זנבם המיוחד 
הפך למושג מושאל לשם פרפר — ״זנב־סנונית״, או לשם ציפור — 
"סנונית־ים". מקורם קטן וחלש, אך מפתח הפה רחב ומגיע עד לקו 
העין. הס" ניזונים מחרקים קטנטנים מעופפים כגון זבובונים, יתושים 
וכיו״ב, שהם צדים באוויר בפה פעור המפריש הרבה ריר. גם השתיה 
נעשית לרוב תוך כדי תעופה בגלישה מעל למקווי מים. לעתים 
רחוקות הם נוחתים על פני הקרקע, וזאת כדי לאסוף חמרים לבניית 
הקן. 

רגליהם אינן מותאמות להליכה, אלא לאחיזה; הרגליים קצרות 
וחלשות, אך הטפרים חזקים ואנקוליים. הטופר האחורי קצר מהקד־ 
מיים (בניגוד לשאר ציפורי־שיר). הם" מתעופפים בלהקות ורבים 
מקננים במושבות. מקום הקן וכן צורתו אפייניים לכל מין ומין. 
הדגירה נעשית במקומות אפלוליים ומוגנים כמו חורים בעצים, כו¬ 
כים, סדקי-סלעים, מבנים ומחילוודעפר שהם חופרים. יש הבונים את 
קנם מבוץ; הבוץ לקנים מובא בפיהם, נלוש ברוק ומחוזק בשרשים, 
קש או שיער. לקנים אלה תבנית ארכיטקטונית משוכללת וקבועה: 
רבע-כדור, פתוח מלמעלה וצמוד לקיר (סנונית הרפתות)! צורת כד 
כדורי, בעל פתח צר כלפי מעלה (סנונית הערים); דמוי כד בעל 
צוואר ארוך חצוי לארכו. הצמוד לתקרה של מערה או של מבנה 
(סנונית המערות). הביצים מוטלות על מצע של נוצות ועשב רך. 
צורתן מוארכת, וככל שהאפלה גדולה בקן — צבען לבן יותר. משך 
הדגירה 13 — 15 יום. הגוזלים שוהים בקן 3 — 4 שבועות— כמעט זמן 
כפול משל ציפורי־שיר הדוגרות בקנים חשופים. הם" הדוגרים באזו¬ 
רים הקרים והממוזגים נאלצים לנדוד דרומה עם בוא החורף. העופות 
מצפון אירופה חורפים באפריקה; אלה מקנדה ואלסקה מגיעים גם 
עד לארגנטינה, היינו למרחק של כ 10,000 ק״מ. דרך נדידתם זו 
עושים הס" גם באביב, בשובם אל אוחו איזור ואף לאותו קן, שבו 
דגרו בקיץ שחלף. 

שירת הם" היא רק ציוצים גרוניים; אף־על־פי-כן מועדי־שובם 
הקבועים באביב, וקרבתם ונאמנותם למקומות־יישוב, הפכום לסמל 
הבשורה וההתחדשות, המתבטא בפולקלור, בספרות ובשירה (ר׳ 
״אל הציפור״ לח. נ. ביאליק). בארץ 5 מינים, השייכים ל 3 סוגים: 
כוכית ([סנונית הגדות] 3 ;־ 31 ק 1 ז 13 ־ 31 ק 1 ?) חופרת מחילות בעומק 
של 1 מ/ מקננת בכל אירופה ועוברת את הארץ בנדודיה לאפריקה 
וממנה. ניכרת בזנב הקדוד ובפס החום בחזה. סנונית הערים 
( 11103 ־ 01 061101100 ) ניכרת בעל-שת ובבטן לבנים; רגליה מכוסות 
נוצות. היא בונה את קנה מבוץ על פני צוקים ועל חומות במקומות 
יישוב. נמצאה דוגרת בבתים בגולן. הסוג 10 ) 00 ־ 911 כולל בארץ 
3 מינים: סנונית הרפתות ( 051:103 ־ 1 . 9 ) ניכרת בזנבה הארוך 
והממוזלג. עוברת־אורח ודוגרת. הקן בנוי מבוץ דבוק לקירות במר¬ 
פסות ורפתות: סנונית המערות (( 0301103 . 9 ) נבדלת מקודמתה 
בעורף הכתום ובעל־שת הלבן. בונה את קנה במערות ובתוך בתים. 
מקייצת בארץ; סנונית הסלעים המדברית ( 011801013 . 9 ) אפורה 
לגמרי, עם כתמים לבנים בקצה הזנב הקצר. יציבה במדבר יהודה 
ובנגב. הזן הצפוני עובר-אורח. 

א. תורן, קינון סנונית המערות באדמית (טבע וארץ, ד), תשכ״ה; 

; 1885-1894 ,.( 7 16 ( 1 { 0 11 ק 0 ' 0110£1 }/ . 0 - €ץן; 811 . 3 . 11 

י ת £1£0 ו 17 .1 זשח €1 ^[ . 11 ; 1946 ,ע 01101 < 511 ׳*/ 77 י 17 ץ 6 ו ¥1 \־ 6 זל 1 . 0 - £ח 1 } 1 <י 170 .,■׳ 1 

. 1954 ( 1 / / 0 11113,5 

אר. אב. 

סנוסי (״<^, ). מסדר צופי (ע״ע צופיות), בעל מטרות דתיות, 
מדיניות וצבאיות, שקיבל את שמו ממייסדו מחמד אבן עלי 
א-סנוסי ( 1791 — 1859 ), יליד אלג׳יריה. לאחר שהתוודע במשך שנים 
למסדר ה״ח׳אדריה״ בארצו ול״טיביה״ בפאס, עבר למכה ( 1830 — 
1834 ) והתקרב לחוגי ה״ח׳אדריה־אדריסיה" בראשותו של אחמד אבן 
אדרים אל-פאסי. במות אל־פאסי, נתפלג המסדר, וא־סנוסי נעשה 



159 


סנוסי — סן־ז׳יסט, לואי אנטואן לאון 


160 


מנהיג של פלג אחד. ב 1837 הקים את ה״זאוויה״ (= מנזר דרווישי) 
הראשונה שלו על יד מכה. בעקבות התנגדות לשיטתו יצא את חג׳אז 
והקים "זאוויות" אחדות בקירנאיקה. החשובה שבהן היתה בגע׳בוב 
והאיוור הפך כעין מדינה עצמאית קטנה. במות מייסדו כבר שלט 
המסדר במערב חצי האי ערב ובצפון אפריקה ומהים התיכון עד 
אפריקה המשוונית. 

עיקר עקרונות הם׳ הוא החזרת הטוהר הראשוני של האסלאם. 
המסדר דורש ציות מוחלט לאל ולנביאו, מחמד. הוא אוסר משקאות 
כהליים, מוסיקה, ריקודים, שירה ועישון טבק. ברם, הס׳ אינם סגפ¬ 
נים במידה קיצונית. מייסד המסדר ויורשיו אסרו לקבץ נדבות ותי־ 
עבו חיי עצלות. הם דרשו עבודה עצמית, עודדו התיישבות חקלאית 
וטיפחו את המסחר. לשיטתם, אסור למוסלמי לגור בשום איזור 
שבו אין האסלאם שולט. אנשי המסדר הרבו להטיף לג׳האד (מלחמת 
מצווה) בנוצרים אם כי לא פתחו במלחמה בצרפתים ובאיטלקים 
עד שהותקפו ראשונה. 

בנו־בכורו של מייסד התנועה, אחמד אל-מהדי ( 1844 — 1902 ), 
המשיך להפיץ את רעיונותיו בג׳עבוב אולם ב 1895 העתיק את ה¬ 
מרכז לכפרה בדרום וב 1899 העבירו לקרו (גורו שבצ׳אד), שם 
התנגש בצרפתים שהתפשטו צפונה מאיזור הקונגו. באותה התקופה 
היו לס׳ כ 140 "זאוויות" במקומות בעלי חשיבות מסחרית או מדי¬ 
נית ואלו שימשו מרכזים תרבותיים. במות אל-מהדי עברה ההנהגה 
לבן־אחיו אחמד א־שריף ( 1873 — 1933 ) שקבע שוב את מרכזו בכפרה 
וקיבל אוטונומיה מהשלטונות העותמניים. ב 1902 — 1912 נלחם 
בצרפתים, וב 1912 — 1918 באיטלקים, שהשתלטו על קירנאיקה (ע״ע 
לוב). בהשפעה גרמנית ותורכית. התקיפו הם׳ את הבריטים (בעלי 
ברית האיטלקים) במצרים ב 1915 — 1916 , אולם נהדפו. ב 1917 הכירו 

הבריטים והאיטלקים במחמד אדרים א־סנוסי, בנו בכורו של אל¬ 

י \ • 

מהדי, כמנהיג הם׳. מאז שלטו הם׳ כמעט בכל קירנאיקה, ברם ב- 
1932 שוב הצליחו האיטלקים להשתלט על כל קירנאיקה; המסדר 
נאסר ורכושו הוחרם. בתקופת מלה״ע 11 נלחם מחמד אדרים באי¬ 
טלקים ועם הכרזת עצמאותה של לוב, הוכתר למלך, אולם תפקידו 
היה רק פוליטי, ואילו ראשות המסדר הושמטה מידו. ב 1969 הודח 
בידי כת צבאית בראשות של מעמר לןד׳אפי (ע״ע). 

, 1 ־ 1111 ) 1 ) £113 . 1 ״< ; 1949 \ 0 . 5 7 116 י 1 >ז 3 ר 101 ר 1 ק $ח 3 ע£ .£ .£ 

. 13 ) 19 , 1116111 ^ 060610 ־ 01 ) 01111 * 1 112 1 ( 1 ) $111 4 , 0 ץ< 1 ג 1 16111 ) 0 

מ. טב. 

0 נ־ ו 0 ך(ת), ע״ע מצו־מש, עמ׳ 169 . 

סנ 1 ר י סטידליסיי — 8101-10500 1 ־ 01 סמ 5 — ( 1179 — 1241 ), 
סופר ומדינאי איסלנדי. ם׳ קיבל חינוך אריסטוקרטי שנת¬ 
מזגו בו מיטב הידע האירופי של זמנו עם המסורות הנורדיות. ב 1218 
הפליג לנורווגיה ושהה, עד 1220 , בחצרו של היארל (= אציל רם- 
מעלה בנורווגיה) בארדארסון. ב 1235 פרצה מלחמת־אזרחים באיס¬ 
לנד ום׳ ברח ב 1237 לנורווגיה. הוא שב למולדתו- לאחר שהסתכסך 
עם המלך הוקון 1¥ , וזה רדפו וביקש להחזירו לנורווגיה או להרגו; 
ב 1241 נרצח ם׳ בביתו בידי אויביו. — בכתיבה עסק ם׳, כפי הנראה. 
בשנים השקטות בין 1222 ל 1235 . יצירות מרכזיות בספרות האיס¬ 
לנדית העתיקה מיוחסות לו: ה״אדה (ע״ע) המאוחרת"; 
10813 ־ 101 (״מחזור־העולם״); ולדעת גדול חוקרי ם׳ בדורנו, סיגורדור 
נורדאל, גם שתי הסאגות, ־ 510311381-10150031 £811528:1 ("הסאגה 
על אגיל בן גרים הקרח״) 1 110182 5282 61215 ("הסאגה על אולף 
[ע״ע] הקדוש״). — חלקה הראשון של ה״אדה המאוחרת" עוסק במי¬ 
תולוגיה הנורדית הקדומה ; זהו מקור כמעט בלעדי לכמה מן המיתו¬ 
סים המפורסמים. שאר שני החלקים הם תיאור טכניקות שיריות קדו¬ 
מות וניתוח מתודי של לשון השירה למען דור של משוררים שכבר 
רווחו בו מוסכמות ספרותיות חדשות. — "מחזור־העולם" מורכב 


מפרקים על תולדות מלכי נורווגיה. ראשיתו הוא מעין המשך לחלק 
המיתולוגי ב״אדה", ואילו יתר החלקים הם כמעט היסטוריוגרפיים. 
מקום נכבד בספר ל״סאגה על אולאף הקדוש", וע״כ סבורים החוק¬ 
רים שנכתבה מלכתחילה בנפרד. — על מקורות שונים ומנוגדים 
בנה ם׳ את "הסאגה על אגיל בן גרים הקרח"— רומן, אשר גיבורו 
(שם׳ עצמו נמנה עם צאצאיו מצד אמו) הוא בעל א 1 פי רב־צדדי 
ומתפתח: איסלנדי חזק ומהיר־חימה, המשתתף בקרבות והרפתקות, 
מסתכסך עם הכל ומציל לא אחת את חייו הודות לפקחותו וכשרון 
השירה שלו. הרומן נחשב ליצירת־מופת בספרות המערב. 

£6$ 01 ^ 1 י 11€ :) 335 ? .£ ; 1953 , 5 ^ 111411 * $11 1/16 / 0 %6 // 7/16 י תסצצת 01 ע 5 .£ 

116 ) 111 ) 1061 01 ע 15101 // 4 / ,ת 550 ז 3 ת £1 . 8 ; 1957 , ' 1110 ) 111161 1 $ ) 111 ) 151 0 £ 
. 1961 , 1960 - 814 1 ) $ 8 £ 2 ) 111611111 }! 0 ( 1 £ ! 1516122 ,. 101 ; 1957 , £ 111416 1,1561 

א. א.־ז. 

סן־ז׳ון פרס — 50 ״? ת 1011 -:ות 831 ; פסידונים של אלכסי סן־לז׳ה 
לדה [־! 1x86 ז £686 ־: 1 ת 321 ¥16x15 .] — (נר 1887 , גוואדלופ), 

משורר ודיפלומאט צרפתי. התחיל בקאריירה מדינית ב 1914 , עלה 
במהירות בסולם הדרגות, עד שנתמנה מזכיר כללי של משרד־החוץ 
הצרפתי. בתפקידו זה היה אחד ממעצבי המדיניות הצרפתית בשנים 
שבין מלחמות העולם. כמתנגד מושבע של גרמניה הנאצית, הודח 
מתפקידיו ב 1940 , עזב את צרפת והתיישב באה״ב והקדיש מאז את 
זמנו לשירה. ב 1960 זכה בפרס־נובל לספרות. — ס׳ פרסם כבר 
בצרפת כמה ^קבצי־שירה בעלי נימה אוטובי 1 גראפית ( £10825 
[״שירי־תהלה״]- 1911 ; ¥0311356 [״אנאבאסיס״], 1924 ; ועוד), על 
יסודות־הטבע, המרחב, התנועה — נושאים מרכזיים ביצירתו כולה, 
ובדרך הכתיבה המיוחדת לו: שילוב האדמוני של "מודרניות" 
התיאור ו״קלאסיות" המשקל. במלוא כוחו התגלה ם׳ בשיריו מימי 
גלותו: £1x11 (״גלות״), 1942 ; 1016$ ? (״גשמים״)׳ 1943 ; 5 :> 218 א 
(״שלגים״), 1944 ; ¥6015 (״רוחות״), 1946 ; ¥0161-5 ("תמרורי-ים"), 
1957 ; 011-0010106 (״כרוניקה״), 1960 ; ^ $£31 ! 0 (״ציפרים״), 1962 . 
— ם׳, המרוחק מכל אסכולה ספרותית, על גבול הזרמים המודר- 
ניסטיים, העניק לשירה הצרפתית מימד חדש, בשלבו ליריות מקורית 
בנימת המשב האפי, אשר נדמה כי נעלמה מהשירה המערבית. 
השמחה וההלל הן הנימה השלטת בשירתו. — יצירתו תורגמה לב 15 
שפות. 

- 111 ) 160 ) 65 ) 1 ) 616 )))) 65 .* 5 י ,) €0 ז 3 יז . 1 ׳^ ; 1954 16 ) 146 [ 1£ ) 06 * 7 , 03111015 .א 

, 361 ) £110 .\ 2 ; 1962 ,. 5 ,ז 10 קז 0113 .[ ; 1960 2 ,. 5 , 11€1 ן) 605 ; 1960 , 01615 

. 1969 ,.$ 16 > $06516 10 £6 7011 1,6 .£ ; 1966 ,.$ 

קן־ז׳יסט, לואי אנטואן לאון — £600 ¥010106 £0018 

':> 1118 -]״ $31 — ( 1767 ,'דסיז [ 060126 ] — 1794 , פאריס), 

מהפכן צרפתי. ם׳ למד משפטים ברנס, בראשית המהפכה הצרפתית 
נהיה למפקד גדוד ב״משמר הלאומי", התיידד עם רובספיר והיה 
לבן־חסותו, ובספטמבר 1792 נבחר לקונוונסיון. בנאומו הראשון צידד 
בהריגת המלך, מטעמים מהפכניים ולא מטעמי החוקה, שאותה שלל. 
ב 10.7.93 נבחר ס׳ ל״ועד לשלום הציבור", שהיה הגוף המרכזי 
במדינה (ע״ע [ה]מהפכה [ה]צרפתית, עמ׳ 355 ), וב 10.10.93 הכריז 
בשם הוועד: ״הממשלה הזמנית תהיה מהפכנית עד לבוא השלום״ — 
כל׳. החוקה המהפכנית השניה, שעדיין לא נכנסה לתקפה, הושעתה. 
ם׳ נשלח לחזית לפקח על פעולות הצבא, איים במשפטי־בגידה על 
מפקדים שייכשלו, ושליחותו זו הצליחה — תחילה בצבא הרינוס 
ואח״ב בצבא הצפון. 

ב 19.2.1794 נבחר ם׳ ליו״ר הקלנוונסיון. יחד עם קותון היה יד 
ימינו של רובספיר בהשלטת הטרור, ומילא תפקיד מרכזי בהריגת 
אבר (ע״ע [כר׳ מיל׳]) ותומכיו ודנטון (ע״ע) ואנשיו. עם הדחת 
רובספיר ב 9 בתרמידור ( 27.7.74 ) הוצא גם ם׳ אל מחוץ לחוק 
ולמחרת נערף. 

כרובספיר, האמין ם׳, שעל המהפכה להשתית את הרפובליקה על 
הצדק והשלמות ( 661-10 , ולו במחיר הפעלת טרור, וכי בכוחם של 




161 


סן־ז׳יסט, לואי אנטואן לאון — סנחריב 


162 


מוסדות הרפובליקה לצמצם את השרירות האנושית. — נאומיו 
וכתביו י״ל ב 1908 , בעריכת ולה (׳\ 611.1 ׳\ . 011 ). 

י. טלמון, ראשיתה של הדימוקרטיה הטוטאליטרית, 150 — 163 , תשט״ו; 

. 1954 , 1 ) 0/101 ) 11 ) 011 ( 1 ) 1 1 ) ./ - . 5 , 01111401 . 4 . 

0 | !'רמ[, ר!!( — 033111 ־ 061 83101 16 ) €] 1 ס 00 — ( 1707 [י] — 
1784 ), הרפתקן מסתורי שמוצאו לוט בערפל. י״א שהיה 
יהודי ממוצא פורטוגלי וי״א שהיה בן מחוץ־לנישואין למשפחת- 
המלוכה בספרד. שמו האמיתי אינו ידוע. ם׳ ניחן בכשרונות מגוונים 
כמוסיקאי, כימאי, צייר, בלשן ואיש שיחה מבריק. זכרונו האגדי 
היה לשם־דבר והוא נודע בעיסוקו בחכמת־הנסתר. ב 1740 הוצג 
בחצר לואי הרשים את המלך ואת פילגשו, מדם פומפדור, ונהיה 
לאיש חסותם. זמן־מה שהה באנגליה, ואח״ב הופיע בהודו כאיש- 
אמונו של ר, קליד (ע״ע). ב 1757 בערך חזר לצרפת, ולואי שלחו 
ליצור מגע עם אנגליה, אויבתה של צרפת (פברואר 1760 ), אולם 
שר־החוץ שואזל (ע״ע) התנגד לפעילות זאת, ום׳ נאלץ למצוא 
מקלט — תחילה באנגליה ואח״כ ברוסיה. שם השתתף בקשר, 
שהסתיים ברצח הצאר פיוטר 111 ( 1762 ). אח״ב שהה ם' בפרוסיה 
ובאיטליה, וסיים את חייו בדוכסות שלזויג־הולשטיין. אחד מתלמידיו 
בחכמת-הנסתר היה אלסנדרו קליוסטרו ( 0381108110 

,. 5.0 )/ 1 ■ 0 6 ;זג> 1 ״£/מ£ ) 1/1 ,מ 7 >/ 7 > 7 !?״ 67 1 ( 00111-11 7/10 ,( 01004 . 8 . 0 

. 1942 

סן חואן ( 030 ( 530 ), בירת האי פוארטו ריקו (ע״ע) ונמלו 
הראשי; 444,950 תוש , ( 1970 ), בס״ח־רבתי 794,700 תוש׳ 

(אומדן 1971 ). 

ס״ח שוכנת במישור־החוף האטלנטי, בצפון־מזרח פ־ארטו ריק 1 . 
העיר העתיקה (מהמאה ה 16 ) הוקמה ע״י הספרדים כעיר־נמל מבו¬ 
צרת, על שני איים קטנים המחוברים לאי בסוללה צרה. העיר 
החדשה שמחוץ לחומות התפתחה רק מראשית המאה ה 20 ובעיקר 
מ 1950 והיא משתרעת על 120 קמ״ר. ס״ח היא המוקד הכלכלי 
והתרבותי של פוארטו ריקו. הנמל הגדול והמוגן מצויד במתקנים 
מודרניים ומשרת ב% מתנועת מטעני היבוא והיצוא של האי. כן 
פועל בס״ח נמל־תעופה חשוב. מפעלי החרושת הרבים מייצרים כלי 
מתכת, מזונות (סוכר, רום), טכסטיל וטבק. לאחרונה מתפתח ענף 
התיירות. האוניברסיטה של פוארטו ריקו נמצאת בס״ח ( 37,840 סטו¬ 
דנטים ב 1970 ) ובין המכונים הקשורים אליה — בי״ס לרפואה טרופית. 

4 ,)) 11 ) 4171111 11111 /-(/ 1 ) 7/1 , 311300 ^ 4 .£ . 31-5 ) 4 ( 50 . 5 - ' 4011 ־ 031 .יד 

. 1964 ,./ . 5 / 0 1 ( 511111 



ס; ח,'■אז: מראה כללי. בקדמת -תמונה — המצודה אל מורו (לשבת־הועידות בפ״ח) 


סן חוסה ( 086 ( ״ 53 ), בירת קוסטה ריקה והגדולה בעריה; 205,650 
תוש׳ ( 1970 ). ס״ח שוכנת במרכז המדינה, ברמה התיכונה 
הפוריה, המגדלת קפה, קנה־סוכר וקקאו. סמוך לעיר עוברת האוטו־ 
סטראדה הפן־אמריקנית. כבישים ומס״ב מחברים אותה עם חופי 
האוקיאנוס השקט והים הקריבי. בקרבת העיר נמצא נמל־התעופה 
הבין־לאומי של המדינה. ס״ח היא המרכז המסחרי והתעשייתי של 
קוסטה ריקה. מייצרים בה מזונות, משקאות, מוצרי טכסטיל ועוד, 
ורהיטים. 

בעיר נמצאים האוניברסיטה הלאומית ( 14,940 תלמידים ב 1970 ) 
ובי״ס לרפואה, המוזיאון והתיאטרון הלאומיים, מושב הבישוף ויתר 
המוסדות הלאומיים. 

בס״ח גר רובן המכריע של 300 משפחות יהודי קוסטה ריקה. 
רובם באו לשם בין 1929 — 1940 . קיימים בעיר סניפי ארגונים ציוניים 
ועבריים וביכ״ג אחד. בביה״ס היהודי המקומי לומדים כ 200 ילדים. 
בס״ח מופיע הירחון של איגוד הקהילות היהודיות באמריקה התי¬ 
כונה. 

סנחריב, מלך אשור (ע״ע, עמ׳ 368/9 ור׳ תמ׳ שם) במשך 24 
שנים ( 704 — 681 לפסה״ג), בנו של סרגון (ע״ע) 1 ( ואביו 
של אסרחדון (ע״ע). פירוש השם (באכדית: 3 ( 6111 ־ 510 - 311116 ) הוא 
"(האל) סין נתן לי (בן) תמורת 
האחים (שנפטרו)". שלטונו של 
ס׳ חל בתקופת שיא כוחה הצבאי 
והשפעתה המדינית של אשור. 
מבלת יש לציין בתקופת שלטונו 
את שיקומה של נינוה (ע״ע), 
שהיתה בירת אשור מימי ם׳ ועד 
לנפילת האימפריה ( 612 ), ואת 
ההתעניינות הרבה בבניה ובא¬ 
מנות (ר׳ תמ׳, כר , י״ב, עמ׳ 352 ; 
כר׳ כ״ב׳ עט׳ 588 ). בחלק ניכר 
מתקופת שלטונו היה על ס׳ לע¬ 
מוד בפני איומים ומרידות בד¬ 
רום׳ במיוחד מצד הבבלים והעי- 
למים. בקרב עקוב מדם בחלול־ 
שעל הדיאלה ( 692/1 ) התנגשו 
צבאות ם׳ עם צבאות עילם ובבל. 
נצחין מלא הושג רק ב 689 , כש¬ 
תקף ם׳ את בבל, שנותרה ללא 
הגנת העילמים. בבל נהרסה עד 
היסוד והוצפה במי הפרת. ממל¬ 
חמותיו במערב נודע ביותר מסע 
המלחמה נגד חזקיהו מלך יהודה 
(תמ׳: ע״ע ארץ ישראל, עמ׳ 293/4 ). פרשה זו ידועה הן מתוך 
האנאלים שלו(ר׳ ביבל׳) והן מתוך שלושה מקורות מקראיים (מל״ב 
יה, יג—יט; ישע׳ לו, א—לז, לח; דה״ב לב, א—כג). לעומת מפלתו 
המתוארת במקרא נאמר במקורות האשוריים כי הגלה מיהודה 
200,150 נפש, ואת חזקיהו "סגר בעירו ירושלים כציפור בכלוב". 
כן נמסר על מם כבד שנשלח מיהודה לנינוה ( 701 ). ניגוד זה אין 
ליישב ע״י ההנחה שס׳ ערך יותר ממסע אחד במערב אלא יש לייחסו 
לעיצוב מגמתי של העובדות ע״י שני הצדדים. סביר כי ם׳ נקרא 
חזרה בדחיפות, ונאלץ לכן להסיר את המצור מעל ירושלים, ואילו 
חזקיהו נאלץ למרות זאת להיכנע למרותו. לפי המקרא והמסורת 
הבבלית נרצח ס׳ בידי בנו או בניו. אך המקורות האשוריים עוברים 
על כך בשתיקה. ההזכרה המפורשת היחידה על דבר מותו באה 
כלאחר־יד בקטע מתוך האנאלים של נכדו אשורבניפל (ע״ע), ואינה 
מבהירה את השאלה מי רצח את ס׳ ובשל מה נרצח. 



:•ריםמת־הרם ביתב־יתרות. המתארת, 
בידהיצאר, את מסעו של סנחריב 
ליהודה 

(מוזיאון ישראל — ציים ו. ררובן) 



163 


סנחדיב — סנט־בו, ׳ערל אוגיפטן 


164 


ח. תדמור, חטאו של סרגון(ארץ־ישראל, ד,׳), תשי״ט; -ח 6 > 1 :> 1.11 .ס.ס 
סו •) 3 ^ 3 (£ 1 ח £10 , 113110 .' 91 ./א ; 1924 ,. 5 ( 0 4110015 ) 7/1 , 13111 
-זחי 1 . 5 .[ ; 1960 ,(^^^ 15(, XX ן! 010 :> 3 ו 1 :>ז\ג 511111031 1110 ) 1111 ה 1 ) 1 /) 11 ) 0 
1 ) 01 ) 1/1 10 £ 171 ! 10 ) 7 11 ) 1 ) 7 111 ) £011 ) 11 ) א 111 ) 1 ) 411 ,(. 001 ) 1 ) 01131 
. 1969 , 3 ) 1111 ) 71 011/1 11 ) 3 ) 7 ^'! 11111 ) 1 < 1 ) 1 ק<] $11 ,. 101 ;" 1 955 , 111 ) 110111 ) 7 

ד. ב. ו. 

סנט״אגדסרי, אנטואן דה —־ ץז£נ 1 ע^ 4 :!ת 531 ס!) 4010106 

— ( 1900 — 1944 ), סופר וטייס צרפתי. ס״א הצטרף, ב 1942 ! 

לכוחות הלוחמים של צרפת החפשית בצפון־אפריקה ועקבותיו נעלמו 
ב 1944 , בעת מבצע אווירי. חיי־הסכנה שחי כטייס וכאיש־פעולה, 

מסירות־לבו כידיד ואצילות- 
נפשו מהווים יסוד ליצירתו, 

הכתובה בסיגנון בהיר ומרוכז, 

והמוקדשת בעיקרה לנושאים 
של גבורה, חרות ואחווה למין 
האנושי. סטס 0 ( ¥010 ("טיסת־ 

לילה״; עבר׳ 1946 ), 1931 , 

הוא סיפור השר את שירת 
המטוס, את שיכרון המרחבים, 

את יפי הטבע ואת האושר וה¬ 
סיפוק שבמילוי החובה מתוך 
הכרה פנימית מלאה. 6 ־ 1 ־ 761 

10100165 ) 465 ("ארצו של 

אדם״; עבר׳ 1950 ), 1939 , ש¬ 
הוכתר בפרס האקדמיה הצרפתית, הוא האפופיה של האדם המו¬ 
דרני• 1-6 ־ £1101 30 11010 ? (״טייס־מלחמה״), 1942 , מספר על טיסת- 
סיור מעל לשמי אראם ב 1940 . ב 1943 פרסם ס״א בניו־יורק את 
סיפורו הדמיוני 06 ת 1 ז ק 6111 ? 6 ? ("הנסיך הקטן"; עבר׳ תשי״ב), 
ואת 3£6 ! 0 תג! 3 6 ־ 6111 ? (״מכתב אל בן־ערובה״). ב 0113016110 
(״מצודה״! קובץ־הרהורים שנתפרסם אחר מותו. 1948 ) וב 615 תז 03 
(״פנקסי־רשימות״), 1953 , מובעת פילוסופיה אנטי־אינטלקטואלים־ 
טית, המעלה על נס ערכי-מוסר ואחווה עמוקה לזולת. בשל עקרונות 
אלה שימש ס״א מופת לרבים, ובכך מוסברת יוקרתו, בייחוד בקרב 
בני־הנעורים. 

חוברת מיוחדת) 1947 .)) 11 ) 111 ( 0011 ; 1946 ,.£ . 5 , 160005 .^ .א 
- 1 > 1 <) 6 ודונ £1 .א ; 1949 ,..־/- ו. ׳,/, , 11 1 ־ 161 ^ 1 ,, 1 ;(מוקדשת לס״א 

1 ) 5 .70 ) 1 ) . 1 ) ( 0 70111011 ס :)(<£ 1 >) 1% ז!¥[ ) 7/1 . 0,311 ) 516 . 1 \ 
-ססא .[ ; 1956 ,) 1 ( 1 ) 1111-111 ׳ימא. 5 .£ח £513 ״ 1 ; 1953 ,מגמד;/!/ 01111 
." 1966 ,.£ . 6 , 16601 . 0 - .[ ; 1965 . 6 , 861 

א. ב. —ש. 

סנט אולבנז ( 416305 53101 ), מרכז כנסייתי עתיק בהרטפורדשיר 
(ע״ע) שבדרום אנגליה, 50,000 תוש׳. ס״א בנויה במקומה 
של ורולמיום הקלטית, שהיתה מהערים החשובות בבריטניה הרומית, 
וקרויה ע״ש של אלבנוס, הראשון בבריטניה שמת על קידוש הנצרות 



,.ר,נסיר הקט:" של א. רה סנט־אנזיפרי; 
צויר בידי המחבר 



קחדר 5 ת סנט אולבגז (השגרירות הבריטית) 


( 303 ). כבר בתקופה הסאכסונית קמו כנסיות ומנזר במקום קבורתו. 
כנסיית־המנזר (הקתדרלה) הנוכחית נבנתה ב 1077 , שופצה פעמים 
רבות, והיא מהמבנים הארדיכליים המפורסמים ביותר באנגליה. 
אולם התוך של הקתדרלה הוא הארוך ביותר בכל המבנים הגותיים 
בעולם — 88 מ׳. 

כבר בתקופה הסאכסונית היה גדול כוחם של אבות המנזר, ומל¬ 
כים ורוזנים ביקרו בקביעות בס״א. במנזר נקראה הטיוטה הראשונה 
של "המגנה כרטה" (ע״ע). אסכולה של היסטוריונים, כגון א. נקם 
ומתאוס מפריס (ע׳ ערכיהם) היתד׳ קשורה בס״א. ליד ס״א ניטשו 
שני קרבות ב״מלחמת הוורדים" בין בית יורק לבית לנקסטר (ע׳ 
ערכיהם). ס״א שקעה בסוף יה״ב. 

,ץ)< 1 < 41 . 5.4 10 ) 011111 , 15 ח 0 חזעחס 1 ) 1 11181011031 חס חס 15$1 חזוח 00 31 ץ 0 א 

. 1952 

סנט־אוךמוץ,שךלךה מרגטל דה סץ־דנידה - 01131165 

- 83101 16 ) ש 561£060 , 06015 ־ 83101 16 > 131£06161 \ 16 ) 

1 ) 61000 ־ 1 ׳!£ — ( 1610 — 1703 ), סופר צרפתי. ס״א בחר בקריירה 
צבאית וב 1651 נתמנה פלדמרשל; אולם בשל דעותיו הבלתי תלו¬ 
יות נאלץ לעזוב את צרפת; ב 1662 התיישב ישיבת־קבע באנגליה. — 
בצרפת הספיק ס״א לחבר מספר סאטירות תוססות — על אנשי־עט, 
צבא ודת. חיבוריו משנות גלותו כוללים, בין השאר, את המסה ההיס¬ 
טורית המבשרת את מונטסקיה, £60165 5 ־ 61 ׳\ 11 > 165 ־ 501 6116x1005 ? 
010310 ־ 1 16 <ן 60 ק 1111 ("עיונים על גילויי הגניוס השונים בעם הרומי"), 
1663 . בחלק ממסותיו, ובייחוד במכתביו, מתגלה ס״א כמבקר־ספרות 
מקורי ומעודן, בעל גישה חדשה לתולדות הספרות; זכותו בהבלטת 
הקשר האמיץ הקיים בין יצירה ספרותית לבין מציאות התקופה בה 
היא נוצרה. ס״א, איש־האצולה בעל ההשכלה המקיפה, הדעות 
החפשיות בשאלות דת ומוסר, ובעל השיחה המבריק, מצא בכתיבה 
כר נרחב לשעשועי רוחו הנוצצת, הסקפטית והסאטירית. חיבוריו, 
הקצרים לרוב, נושאים את חותם גלותו: סימון כתיבתו לא חרג, 
למעשה, מסימון תקופת לואי ¥^ X ׳ ואילו דרך מחשבתו, המקורית, 
העצמאית והפתוחה להשפעות זרות, מבשרת את המאה ה 18 . 

; 1945 , 16616 * 111 ) 6110116 ? 16 011 , £0€ ־ 1-2621 

; 1957 . 5 116$ 116$ ^ 1111 ־ 0 61 016$ ( 1720 166$ ) 1 ¥€11, 1X5 \חח 83 \ 1 . 1 \ 

. 1962 , €0116 0$ 716 ( 110171 101117616 ? 1116 י שק £10 . 1 ^ . 0 

סנט־אטין ( 06 ח 116 ?- 83101 ), עיר תעשיה ובירת דפרטמן לואר 
'(ע״ע), בדרום־מזרחה של צרפת המרכזית, כ 50 ק״מ מדרום־ 

מערב ללי 1 ן. 216,000 תוש , ( 1968 ), עם אגד-הערים סביבה— 331,414 
תוש׳. 

ס״א נמצאת באגן פנימי, באיזור של מכרות פחם עשירים, בשו¬ 
ליים הצפון־מזרחיים של מסיוו סנטראל (המסיוו המרכזי). באגן ס״א 
מפיקים יותר מ 3 מיליון טון פחם לשנה. בסביבת העיר יישובי כורים 
רבים והפחם מהווה בסים לתעשיה מטאלורגית עניפה. ס״א היא 
מרכז־תעשיה מהגדולים בצרפת! מפעלי-הפלדה שלה מפיקים כ 3 /י 
מתפוקת הפלדה הלאומית. כן מייצרים מוצרי-מתכת, מכונות, המרים 
פלסטיים, מוצרי-משי, מטוסים, חלקי־מכוניות וחלקי־גשרים. 

סנט־בו, שךל אוגיסטן — 6 ׳\ 1160 ־ 6 :) 8310 40£05110 165 ־ 01131 
— ( 1804 , בולון־סיר־מר — 1869 , פאריס), מבקר־ספרות 
ומשורר צרפתי. ס״ב הקדיש שנים רבות להתמחות בלימודים קלא¬ 
סיים וזמן־מה היה גם סטודנט לרפואה ( 1823 ). בתום לימודיו היה 
למבקר בכה״ע החדש בעל־ההשפעה 010116 6 ?, ולאחר זמן, בכתבי־ 
העת 15 ־ 31 ? 16 ) 06 ׳\ 6 ? ו 165 >ס 10 \ \ 060 165 > 06 ׳\ 6 ?. הוא היה מקורב 
לחוגם של משוררי הרומאנטיקה, הוגו (ע״ע) ודה ויניי (ע״ע). 
ב 1844 נבחר לחבר האקדמיה, ומ 1865 היה חבר הסנט. 

מבין יצירותיו המוקדמות של ס״ב: 61 6 סן> 1 ־ 01 :ז 1115 73111630 

516616 6 ^¥ 30<;3156 30 X ־ £1 06516 <} 13 16 > 06 ן> 111 ־ 1 :> ("סקירה היסטו¬ 

רית וביקרתית על השירה הצרפתית במאה ה 16 ״), 1828 , שהיה 





165 


166 


סנט-כו, שרל אדגיסטן — סנטרו קטרינה 


לציון־דרך חשוב בגיבוש התנועה הרומאנטית; קיבץ שירים ליריים, 

אישיים מאוד, £יתז £10 ם 11 ק 108£ 16 ) 605££$ ק 61 0£51£5 ק , 16 ^ ("חייו, 

שיריו והגיגיו של ז׳וזף דל 1 רם"), 1829 ; ורומאן אוטוביוגראפי- 
למחצה, 6 :ק 0111 ׳\ (״תאווה״), 1834 , שהוא ניתוח חשפני של נפשו 
המיוסרת בעקבות פרשת אהבתו עם אשת ויקטור הוגה — ס״ב 
כבש את עולמו כמבקר בעל תורה ביקרתית מגובשת ובאמן התיאור 
של דיוקנים ספרותיים. הרצאותיו באוניברסיטות השונות כונסו 
בקובץ־המחקרים 31 ץ 0 * 1 -:: 0 ? ( 1840 — 1859 ), שבו ניתן תיאור מושלם 
ומעמיק של מוסד דתי־רוחני זה. יצירתו הביקרתית העיקרית של 
ס״ב מרוכזת בסדרה ארוכה של קבצי מאמרים ומסות, הדנים ב 300 
שנה של פעילות ספרותית בצרפת: - 1:116 31:3 ::: 0 ק ]£ 11£5 ן> 1 ; 11 ת 0 
31:65 : (״ביקורות ודיוקנים ספרותיים״), 1836 — 1839 ; 0:1:31:5 ? 
;>,£יממז £6 46 > (״דיוקני נשים"), 1844 ; $ח 0:31 קו £001£0 0:1:31:5 ? 
(״דיוקנים בני־זמננו״), 1846 ; וכמו-כן ב 15 הכר׳ ט!; 031156:16$ 
1 ( 6001 (״שיחות ימי ב״׳), 1851 — 1862 , וב 13 הכר׳ 4 ע £31 \ס 40 < 
00:115 ? (״ימי ב׳ החדשים״), 1863 — 1870 . 

ס״ב הביא למפנה מכריע בביקורת הספרות, בבקשו לדון ביצירה 
מכל זוויות־הראיה: הביוגראפית, ההיסטורית, הפסיכולוגית, הצור¬ 
נית. בעקבות התפתחות המדעים בתקופתו, התחיל מתרחק מן התנועה 
הרומאנטית וביקש להשתית את הניתוח האסתטי על יסוד מדעי־ 
ביקרתי מוצק ככל האפשר, להעדיף אבחנה והבנה של ישות הסופר 
ומהות היצירה על־פני שיפוט ערכי, ולשחרר את הביקורת מן 
הגישה האימפרסיוניסטית. פרסומיו הרבים, שקובצו בכ 70 כר׳, 
תרמו רבות לעיצוב הטעם הספרותי של בני־דורו ומהווים אבני־ 
יסוד בביקורת הצרפתית החדשה. 

מכתביו של ס״ב ( 8606:316 6 :)מ 13 :ס 0 ק 65 ::ס 0 ) מתפרסמים ההל 
ב 1935 (עד 1970 — 16 כר׳). 

,](>ת 6 תזו 80 .{ ; 1921 ,. 8 -. 5 . 0 ;* 1904 , 1-11 ,. 8 -. 5 , 110 :: 8 . 1 

י רח 110 \ 7 . 4 < ; 1952 — 1937 , 111 ־ 1 ,. 8 -. 8 3.6 6 ־ 61 ) 8001 16 ) 1116 0 $ ־ 110£ 1 ( 811 
,חב 131 תו 01 < 1 . 0 ; 1957 ,. 8 -. 8 , 1. 1^1001x00 ־ 1 ; 1954 ,. 8 -. 8 36 011 ז 1 ז 80 

61 . 8 -. 8 . 11 ; 1962 , 1804-42 , 01116 €(/! 01 . 0 :. 8 -. 8 

. 1972 , 16016 * 5 י///']■* 16 

מ. ל. 

סנט — ג י ור 1 י י , אלבר״ט — 0 ל 6:8 /: 0 ־:ס $26 :: 31136 ;—(נר 1893 ), 

ביוכימאי אמריקני ממוצא הונגרי. למד באוניברסיטת בוד¬ 
פשט וקיבל תואר ד״ר לרפואה ב 1917 . עסק במחקר רפואי במכון 
למחלות טרופיות בהמבורג, עבר להולנד ועסק בפארמאקולוגיה. 
בשל התעניינותו בכימיה עבר לאוניברסיטת קימבריג׳ באנגליה, 
שם קיבל תואר .ם. 1% בכימיה ב 1927 . ב 1930 חזר להונגריה, וב־ 
1947 השתקע באה״ב. ס״ג פרסם מחקרים בתחומים רבים — אנא* 
טומיה, פארמאקולוגיה, בקטריולוגיה- כימיה׳ ביוכימיה ואף מכניקת* 
הקוואנטים. אך עיקר השגיו הם בתחום הביוכימיה. הוא תרם להב¬ 
הרת מנגנוני החמצון הביולוגי(ע״ע) וגילה, תוך כדי מחקר בתהליכי 
חמצון בצמחים, את החומצה האסקורבית — ויטמין 0 , ועל־כך הוענק 
לו פרם נובל לרפואה ופיסיולוגיה ב 1937 . במחקריו על פעולת 
השרירים גילה את האקטין והוכיח כי קומפלכס של אקטין ומימין 
(ע״ע שריר) מתכווץ כשמוסיפים לו ??׳:/ (ע״ע אדנוזין). 

סנטה אבה, אנטוניו לופ ס 1 ״ו״! —- 53:11:3 16 ) £2 י! 1-0 סטזסזסג/ 

003 \! — ( 1794 — 1876 ), איש-צבא ומדינאי מכסיקני. בהיותו 
בן 16 הצטרף ס״א לצבא הקולוניאלי הספרדי, השתתף בהתקוממות, 
שבה פרקה ארצו את עול ספרד ( 1821 ), ואח״ב עמד בראש המרידה, 
שבה הודח הקיסר אגוסטין דה איטורבידה (ע״ע). ב 1833 נבחר 
לנשיא, וב 1834 כונן משטר־רודנות ריכוזי. כינון משטר זה גרם 
להתמרדות המתיישבים האמריקנים בטפסם (ע״ע, עמ ׳ 723/4 ). ס״א 
נוצח בידי המורדים בקרב סן־ג׳סינטו( 53111301010 ), נשבה ( 1836 ) 
ושוחרר אחרי שהכיר בעצמאות טכסם; אולם במכסיקו קמה ממשלה 
חדשה, והיא הדיחה את ס״א ודחתה את הכרתו בעצמאות טכסס. 


ב 1838 חזר ס״א לפעילותו, בהדפו את הצרפתים שנחתו בסנטה- 
קרוס. במערכה זו איבד רגל; פופולאריותו גדלה, וב 1841 חזר 
לשלטון וכונן שוב משטר־רודנות. ב 1845 הודח בהפיכה, אך ב 1846 
הוחזר לשלטון כדי ללחום באה״ב (ע״ע, עמ׳ 173/4 ), שיקם בכשרון 
את הצבא וניהל קרבות שקולים, אך נסוג פתאום והפקיר את 
מכסיקו־העיר ( 1847 ). הוא סירב לעשות שלום, ולפיכך הודח והוגלה. 
ב 1853 — 1855 היה שוב רודן, ושלטונו אופיין בבזבוז וחוסר־יעילות. 
הוא הודח בידי חוארם (ע״ע). 

. 1936 ר . 8 ! 4111102 < ; 1934 ,־ 5 ,ח€ד 1181 זג £1 , 0 .? 

סנטה פה ( 6 ? 530:3 ), בירת מחוז ס״פ ( 133,007 קמ״ר, 2,140,000 
תוש׳ ב 1970 ) במזרח ארגנטינה. מספר תושביה 260,000 . 

ם״פ שוכנת על הגדה המערבית של נהר פרנה (ע״ע) סמוך 
למקום בו נשפך אליו יובלו סאלאדו. נמל־הנהר של 0 ״פ מאפשר 
(מ 1911 ) כניסת אניות־ים עד העיר. ממנה וצפונה מתנהלת התח¬ 
בורה בכלי־שיט קטנים יותר, בכבישים ובמס״ב. 0 ״פ. היא מרכז 
שיווק ונמל-מוצא חשוב לחלק מחבל־הפמפס — איזור חקלאי 
נרחב המצטיין בעשרו. בעיר פועלת תעשיה שעיקרה עיבוד התוצרת 
החקלאית: ייצור מגוון רחב של מזונות ועיבוד עורות, עץ ומוצריו. 
יש בה 2 אוניברסיטאות, ובהן כ 17,000 תלמידים ( 1970 ). 

ב 1888 — 1889 באו המהגרים היהודים הראשונים לעיר ס״פ 
ונוסדו 2 מושבות חקלאיות בפרובינציה. רבים מהמהגרים זנחו את 
החקלאות ועברו לרוכלות ולמסחר בבקר ובתוצרת חקלאית והת¬ 
יישבו בערים. ב 1970 נאמד מספר היהודים בעיר ם״פ בכ 6,000 ; 
כ 15,000 — ברוסריו (ע״ע), ו 10 קהילות אחרות מסונפות לוועד־ 
הקהילות של הפרובינציה. בעיר 0 ״פ מקיימים הציונים וה״פרוגר- 
סיביים״ מוסדות חברתיים וחינוכיים נפרדים; כן קיימים 3 קואום־ 
רטיווים לאשראי, 3 בתי־כנסת ובית־ספר. 

סנטה פי ( 6 ? 530:3 ), בירת מדינת ניו־מכסיקו(ע״ע), אה״ב, 41,170 
תוש׳ ( 1970 ). 0 ״פ שוכנת לרגלי השלוחות הדרומיות של 
הרי סנגרי די קריסטו שפסגותיהם מכוסות שלג. נהר 0 ״פ — יובל 
הריו גרנד — חוצה את העיר. רבים מבתי ס״פ שטוחי-הגגות בנויים 
לבני־חומר בסיגנון הפואבלו של האינדיאנים. כדי לשמור את ייחודה 
הארדיכלי של העיר, מוסדות הציבור השונים נבנו אף הם בסיגנון זה. 
כמחצית מתושבי־העיר הם ממוצא ספרדי, וכן מצויים בה, ובעיקר 
בסביבתה, אינדיאנים. בשל אפיה המיוחד והאקלים החם והיבש 
מתבססת כלכלת העיר על תיירות ונופש. ס״ם היא מרכז חשוב 
לחקר ארכאולוגי, אנתרופולוגי ואתנולוגי. מבין המוזיאונים חשוב 
במיוחד המוזיאון המוקדש לריכוז ולחקר כלי־הפולחן של שבטי 
נאוואהו. במרחק 55 ק״מ צפונית־מערבית לעיר נמצאות מעבדות 
לום־אלאמום לחקר הגרעין, בהן נוצרה פצצת האטום הראשונה. 
ב 0 ״פ נמצאים 260 יהודים. 

סנטה ל ) טךינה ( 03:3:103 530:3 ), מדינה בדרום־ברזיל לחופי 
האוקיאנוס האטלאנטי. שטחה 95,985 קמ״ר ובה 2,911,480 
תוש׳ ( 1970 ). רוב שטחה של ס״ק רמה הררית המתנשאת בתלילות 
רבה מעל מישור החוף הצר שבמזרחה; הרמה משתפלת במתינות 
מערבה, ומנוקזת ע״י יובליו הרבים והחתורים של נהר פרנה (ע״ע). 
ברמה יערות של עצים נשירים ועצי־אורן וכן ערבות־דגניים. באיזור 
זה ובאי ס״ק ( 500 קמ״ר) הסמוך לחוף התיישבו האירופים לראשונה 
במאה ה 17 . איזור החוף החם והגשום, שבו יערות־עד טרופיים, 
יושב מאוחר יותר, במחצית השניה של המאה ה 19 , ע״י גרמנים. 
כן התיישבו בס״ק פולנים ואיטלקים. ס״ק היא מדינה חקלאית 
בעיקרה ומגדלת תירם, חיטה, תפוחי־אדמה, טבק, אורז, קנה-סוכר, 
ירקות ופירות. כן נפוץ גידול בע״ח, בעיקר בקר. התעשיה מת¬ 
בססת על עיבוד התוצרת החקלאית ז מייצרים שימורי ירקות ופירות, 
בשר, משקאות וכן מוצרי טכסטיל. מהיערות מפיקים עץ. באיזור 


167 


סנטה קטרינה — סנטיכד דה קומפוסטלה 


168 


החוף הדרומי כורים פחם. הבירה פלוריאנופוליס ( 126,000 תוש׳ 
[ 1967 ]) שוכנת באי המבוצר ס״ק והיא גם המרכז המסחרי והת¬ 
עשייתי הראשי. 

סנטה קרוס, אנדרם, ע״ע בוליויה, עמ׳ 819 . 

סנטו דומינגו ( 80 ת 1 מזנ>ם 0 זמ 53 ), בירת הרפובליקה הדומיני- 
קנית (ע״ע) והגדולה בעריה; 671,400 תוש׳ ( 1970 ). 

ס״ד נמצאת בחוף הדרומי של האי היספניולה (ע״ע), על הגדה 
המערבית של שפך הנהר הקטן אוסאמה. מנמלה עמוק־המים מייצאים 
סוכר, קפה, קקאו — עיקר יצוא המדינה. ס״ד היא המרכז המסחרי 
והתעשייתי הראשי במדינה. ענפי־התעשיה העיקריים הם זיקוק 
סוכר, ייצור רום, עיבוד עורות וייצור טכסטילים ומוצרי צריכה 
אחרים. 

ס״ד היתד, ישוב הקבע האירופי הראשון בעולם החדש ( 1496 ) 

ועד לכיבוש מכסיקו ופרו שימשה כבירת השטח שבשלטון ספרד. 
בה הוקמה ( 1538 ) האוניברסיטה הראשונה מעבר לים (ב 1970 — 
3,840 תלמידים). מרכז העיר שומר עדיין על אפיו הספרדי. העיר 
נהרסה בחלקה ב 1930 בסופה עזה ושוקמה אח״כ. מאז מלה״ע 11 
התפתחה במהירות ואוכלוסייתה גדלה עד 1970 יותר מפי 4 . בשנים 
1936 — 1961 נקראה סיודאד טרוחיו ( 110 ([טזי 1 ׳). בס״ד מתגוררים 
כ 80 יהודים. 

סנטוס (;! 33010 ), עיר־נמל בברזיל, לחוף האוקיאנוס האטלנטי, 
79 ק״מ מדרום־מזרח לסאו פאולו (ע״ע); 254,000 תוש׳ 

( 1962 ). שוכנת באי סאו ויסנטי, המופרד מהיבשה ע״י תעלת־גיאות. 
ל;דה נבנה (מ 1859 ) הנמל המודרני עמוק־המים, שהוא השני בחשי¬ 
בותו בברזיל ונמל יצוא הקפה הגדול בעולם ( 500,000 — 780,000 טון 
בשנה). תנועת המטענים — כ 3 מיליון טון בשנה — כוללת גם יצוא 
כותנה, סוכר, בננות ובקר. העיר נוסדה ב 1543 , אולם התפתחה רק 
במחצית השניה של המאה ה 19 , כשהיתה לשוק־הקפה הגדול בעולם; 
עיקר גידולה חל לאחר יבוש הביצות שבסביבתה בראשית המאה 
ה 20 . 

סנטיגו ( 13£0 ]מ 83 ), בירת צ׳ילה והעיר הרביעית בגדלה באמריקה 
הדרומית; 2,586,000 תוש׳ ( 1970 ). 

ם׳ נמצאת במרכז המדינה, בעמק־האורך הפורה שבין הרי האנדים 
לבין רכסי החוף ובמרחק 190 ק״מ מנמלה ולפראיסו (ע״ע). העיר 
השוכנת על גדות נהר מפוצ׳ו בגובה 500 מ׳ מעל־פני הים, מפורסמת 
באקלימה הבריא וביפי אתרה. ממזרח נשקפות פסגות האנדים המכו¬ 
סות שלג ובצפון־מזרח העיר מתנשא ההר סאן כריסטובל, החולש 
על נופה. 

למרות רעשי-אדמה תכופים ושטפונות הנהר (שאפיקו מתועל 
עתה), התפתחה ם׳ בהתמדה מאז יסודה, ובקצב מזורז מסוף המאה 
ה 19 . העיר מתוכננת במערך ריבועים ומשתרעת על שטח גדול 
(כ 200 קמ״ר) משום הגבלת גובה המבנים ל 12 קומות. במרכז העיר 
נמצא הגרעין ההיסטורי — בכיכר־הנשק, ולידה הקתדרלה (הוקמה 
ב 1619 ומאז שוקמה פעמים רבות), ארמון־הביש(ף ובית-העיריה. 
בסמוך נמצא המרכז המינהלי מסביב לכיכר העצמאות ובו בנייני 
הממשלה וארמון הנשיא. 

ם 7 היא מרכז המסחר והשיווק הראשי של צ׳ילה ומייצרים בה 
כ 60% מכלל תפוקת החרושת הלאומית. חשיבות רבה ביותר לייצור 
טכסטיל, מתכות (ברזל ופלדה), נייר, כימיקלים ועורות. אחור 
התעשיה נמצא במערב העיר. 

בם׳ נמצאים האוניברסיטה הלאומית (נום׳ 1843 ; 51,000 תלמידים 
ב 1970 ); האוניברסיטה הקתולית ( 11,900 תלמידים); האוניברסיטה 
הטכנית ( 10,000 תלמידים); האקדמיה הצבאית ומוסדות־תרבות רבים 
אחרים. 


היסטוריה. ם׳ נוסדה ב 1541 בידי פ. ולדירה (ע״ע). בת¬ 
קופת השלטון הספרדי היתר, מרכז שלטוני ע״ע 

אמריקה, עמ׳ 183 ) של צ׳ילה, וב 1818 נהיתה לבירת צ׳ילה העצמ¬ 
אית. היא נהרסה פעמים מספר ברעשים ( 1609 , 1684 , 1779 , 1783 ). 
מאז 1651 היא מושב ארכיהגמון. 

יהודים. ב 1906 הוקם בם׳ מניין ראשון, וב 1909 — ארגון יהודי 
ראשון. ב 1919 נוסדה פדךציה ציונית, שנועדה גם לייצג את יהדות 
צ׳ילה בפני השלטונות ולהיאבק באנטישמיות הגואה. בם׳ 6 בתכ״נ 
במסגרת של 4 קהילות. הוותיקות הן האשכנזית ( 1930 ) והספרדית 
( 1935 ) ; עקב רדיפות הנאצים, הגיעו יהודים מגרמניה ומהונגריה 
והקימו קהילות נפרדות. לאחר מלה״ע 11 התרחבו המוסדות היהודיים. 
ב 1952 הוקם המרכז הקהילתי, וכן הוקמו גן ילדים- סמינר למורים 
ו 3 בת״ס יומיים ובהם כ 1,500 תלמידים, ונוסדו 3 עיתונים (ביידית, 
בספרדית ובגרמנית). 

מספר היהודים בם׳ כ 30,000 , שהם כ 90% מיהודי צ׳ילה. 

אם. א. - מ. 

סנטיגו דה קובה ( 0063 ? 6 1 32 0 זמ 53 ), העיר השניה בגדלה 
בקובה (ע״ע): 259,600 תוש׳ (אומדן 1968 ). שוכנת בדרום- 
מזרח האי, לחופו של מפרץ סגור ומוגן, המחובר לים הקאריבי 
במיצר צר ומפותל. למרות אקלימה החם והלח (טמפרטורה ממוצעת 
31 0 בקיץ ד 28 בחורף) ורעשים שכיחים, התפתחה העיר הודות 
לנמל שדרכו מייצאים את התוצרת החקלאית של הסביבה — סוכר, 
רום. טבק, פולי קקאו, וכן נחושת, ברזל ומנגן הנכרים בהרים 
שבצפון-המזרח. 

בסד״ק מפעלים לעיבוד סוכר, רום, בתי זיקוק לנפט וכן בתח״ר 
לייצור טכסטיל. יש בה מבנים רבים מהמאות ה 16 — 17 , בהם 
קתדרלה ומצודד, הבנויה על צוק סלע בפתח הנמל שבדרום. 

היסטוריה. ם׳ נוסדה ב 1514 בידי דיגו ולסקס. מושלה 
הספרדי הראשון של קובה, וראש־העיר הראשון שלה היה א. ק 1 רטם 
(ע״ע). באמצע המאה ה 17 גדלה מאוד, עם התיישבותם של 
ספרדים שנמלטו אליה מג׳מייקה בעקבות כיבוש האי בידי האנגלים. 
בתחילת המאה ה 19 נמלטו אליה צרפתים רבים שגורשו מהאיטי. 
במלחמת ספרד—אה״ב ( 1898 ) ניטש ליד חופה קרב ימי מכריע. 
והעיר נכנעה לאמריקנים. ב 26.7.1953 נכשל פידל קסטרו (ע״ע) 
בנסיונו לתקוף מחנה צבאי בם׳, נתפס ונאסר, ומכאן שם תנועתו 
אח״כ. ״תנועת 26 ביולי". הוא כבש את ם׳ עם נצחונו הסופי ב־ 
1.1.1959 . 

סנטיגו דה קומפוסטלה ( 51613 סקומם 0 €() 0 ^ם 1 ] 530 ), עיר 
בגליסיה (ע״ע) שבצפון־מערב ספרד; 67.000 תוש׳ ( 1969 ). 

סד״ק היא מרכז של מסחר ותעשיה קלה לאחור חקלאי מהפוריים 
בספרד, אולם עיקר חשיבותה ופרסומה כמוקד לצליינות נוצרית. 
מקור קדושת סד״ק באמונה שבה קבורה גופת השליח יעקב (ע״ע) 
ה״זקן" — שהוצא להורג בירושלים, ובאתר העריפה, ברובע הארמני, 
עומדת כנסיה הנושאת את שמו ובה מאתרים גם את קברו — ואשר 
שרידיו הועברו לסד״ק באורח-נס. גילוי שרידיו במחצית הראשונה 
של המאה ה 9 ע״י כומר שאור כוכב הדריכו למקום (מכאן השם 
516113€ 115 קתז 03 = שדה הכוכב) היה מפנה בתולדות ספרד הנוצ¬ 
רית ושימש תמריץ ל״ךק 1 נקי 0 טה״ מידי המוסלמים. אלפונס( 111 
(ע״ע) בנה בסד״ק כנסיה. וסביבה צמחה עד מהרה עיר שאליה העביר 
ההגמון את מושבו. ב 997 ד,וחרבה סד״ק בפשיטות אל־מנצור (ע״ע) 
ורק ב 1075 הוחל בבניית הקאתדרלה הרומאנסקית הנוכחית (הוש¬ 
למה ב 1211 ) ; בשעריה תבליטים עשירים וקישוטים מאוחרים ב- 
סיגנון הבארוק (תם׳; ר׳ כרך י׳. עמ׳ 878 ). ב 1120 הועלתה סד״ק 
לדרגת ארכיהגמונות ונעשתה מקום עליה לרגל לצליינים רבים 
מרחבי אירופה, כשקדושתה נופלת רק מזו של רומא. ב 1161 הוקם 




169 


סננזיגו דה קומפוסטלה — סנטנדר 


170 


בה ססדר אבירי סד״ק, מן המסדרים החשובים בספרד ביה״ב, להגנת 
עולי הרגל. בסד״ק אוניברסיטה שנוסדה בראשית המאה ה 16 , אכ¬ 
סניה מפוארת לצליינים מאותה תקופה, הסמוכה לקאתדרלה וכן 
אנדרטאות רבות בסיגנון הבארוק (וע״ע ספרד, עמ׳ 339 , 345 ). 

יהודים נמנעו מלשבת בסד״ק, משום ייחודה בנצרות. 

' 7 \ 755 5 ק 0 !: 1 ^ 7 ! 7.1:15 105 ' 1 ) 1 ) , 1 155 ' 550 115117:55 .:)[זח | , \! ! 

. 0 ." 1 ;( 1958 ,( 1 , 0111011110 ^ 100 *^ 11 15 ׳\ 01 110 5 ־ 51 515(1(5 (0x11101 

,. 5.7.0 , 1,301115 01111111050 . 101 ; 1960 , 10111 ) 5 111 5 ) 1101 [ . 51 ,> 101 ז 1 ) 011 \ 1 
. 1964 , 5 ) 0 })) 5 )[- 5101 ) 5 ) 7 01105 ) 0/1 1.55 , 190111001111 ,¥ ; 1961 

ש. שט. 

סנטילינה, אינליגו לו?ס דה מנדוסה, מרקיז דק־ - 2 0 ;״ז 

53111111303 6 ( 1 065 ( 01316 , ¥16061023 ש() 62 ק 0 ? — ( 1398 — 

1458 ), משורר ספרדי. ס/ תלמידם הרוחני של תטה (ע״ע) ושל 
פטררקה (ע״ע), היה הראשון שחיבר סונטים בספרד וסלל את 
הדרך להשפעה האיטלקית בספרות הספרדית. בעקבות הערצתו את 
שירתו של הפיטן היהודי בן־עירו, סנטוב (שם־טוב) דה קריון, 
התחיל מחבר שירים ליריים קצרים וכמו־כן שירים בסיגנון העממי־ 
מסרתי מסוג ה 16011-65 ! וה 3011135 -״ 86 ; הודות להם היה למשורר 
בעל־שם. ס׳ לא כתב הרבה, אבל יצירתו באה בשלב חשוב של 
התגבשות השירה הלירית בספרד (וע״ע ארדוטיאל, דון שם טוב). 

. 1957 ,. 5 16 ) 5 116 \)' 11 ) 757 161 ) 1 ) 1 ( 1 ) 1110 72 (( 01 1 )^ 7 , 0551 י] 11 ״ 1 .מ 

סבטינה, ג׳ררג , — 303 * 53013 86 ! 060 (שמו המקורי: 86 ־ 101 
315 ־ 1 ־ 601 * . 5 16 ! 11012 ) — ( 1863 — 1952 ), פילוסוף, משורר 
וחוקר־ספרות אמריקני, ממוצא ספרדי. אמו נפרדה מאביו, היגרה 
לבוסטון, אה״ב, וס׳ הועבר אליה מספרד בגיל 8 . למד באוניברסיטת 
הארוורד. וקיבל, אחרי השתלמות באירופה, תואר דוקטור ( 1889 ). 
שימש מורה בהארוורד עד 1912 , כשקבלת ירושה איפשרה לו לפרוש 
ולהתמסר להגות ולכתיבה. הוא עבר לאירופה ושהה בצרפת. אנגליה 
ואיטליה. במלה״ע ח ביקש מחסה ברומא במנזר ונשאר שם עד מותו. 

יצירותיו הראשונות היו בתחום הספרות: ■ 01661 ( 301 5000615 
¥61865 (״סונטים ושירים אחרים״), 1894 ; ץ 86301 ( 0 56086 1116 ־ 
(״חוש היופי״), 1896 — מסה על בעיות האסתטיקה (ע״ע, עמ׳ 96 ) ; 
0310161 0£ 9611011 \! (״מתבודד על הכרמל״), 1901 — שירים; 
0615 ? 111631 קס 111105 ? 1:11166 (״שלושה משוררים־פילוסופים״), 1910 
— מסות על לוקרטיוס, דאנטה וגתה. 

מכלול ה ג י ת ו בא למלוא פיתוחו בעיקר בחיבוריו: 1161801 ק 566 
31111 ? 3.010131 ! (> 30 (״ספקנות ואמונה אנימאלית״ [= של בעלי- 
חיים]), 1923 ; 86102 0£ 631018 ? 1116 ("ממלכות ההוויה"), 1¥-1 , 
1927 — 1940 . לפי השקפתו אין האדם יכול לקיים לאורך ימים גישה 
ספקנית קיצונית אל המציאות; שהרי האינסטינקט הטבוע בנו כופה 
עלינו להאמין בקיומו של התחום בו אנו פועלים, דהיינו לקבל את 
העולם הנתפס בחושינו כשריר וקיים. ברם, למציאות האובייקטיווית 
שתי פנים: האחת ישותית והאחרת מהותית (ע״ע אה״ב׳ ספרות, 
עמ׳ 126 ). הראשונה מוכרת לנו כמכלול דברים והתרחשויות בחלל 
ובזמן (הנקראים בלשונו: 50115130665 או 0131161 ). האחרת היא 
ממלכת המהויות ( 65560668 ; 5315 ! 1¥6 ס 0 ), המוצאת אמנם את ביטויה 
בהכרותינו הפרטיות, אך עיקר משמעותה שרוי מעבר לאקט הכרתי 
פרטי זה או אחר. ס׳ ממיין את סממני המציאות בהתאם ליסודות 
השזורים בתוך יריעתה הרחבה, הכוללת את הטבע בקצה האחד 
ואת הרוח במשנהו. הטבע כמושג, לדעת ס , , הוא מכלול פעולות 
והגבות הדרושות לקיומנו. — מושג הרוח, פירושו: התעלות הגותית 
מעל ליסודות הפעולה לרמה של התבוננות בערכים הנצחיים. האמת 
לפי ם׳ היא מעין מקום מפגש בין היסודות הישותי והמהותי שבה- 
ווייתנו המורכבת; האמת היא מעין הדגמת המהות הנצחית בתוך 
הישות החולפת, ניצולה של המהות למען הצורך הפעלתני של 
ישותנו ברגע מסוים ובמקום מסוים. גם האמנות וחוויית היפה הן 


מזיגה שמקורה בשילוב היסוד הפעלתני והיסוד העיוני (קונטמפלא־ 
טיווי). האמנות משמשת מורה־דרך המעלה את הרוח מרמת הפעל¬ 
תנות המעשית, האנימלית, אל ההתבוננות בערכי־הנצח. 

ם׳ היה תופעה מיוחדת בעולם התרבות האנגלו־סאכסית, וזיקתו 
אל הבעיות הפילוסופיות שונה לחלוטין מזו של הוגי־דעות שהתחנכו 
על המסורת הפרוטסטנטית. שליטתו המוחלטת בלשון האנגלית, 
סיגנונו החי והציורי, ורקעו התרבותי הספרדי-קתולי והאצילי תור¬ 
מים לשיעור קומתו של ס׳ כהוגה וכסופר. 

חלק מיצירתו הענפה של ס׳ י״ל ב 15 כר׳, 1936 — 1940 . ספרו 
* 111 ) 1080 ;?? 0610130 ס! 8011801 ? ("אנוכיות בפילוסופיה הגרמ¬ 
נית"), משנת 1916 , הו״ל מחדש ע״י ס׳ ב 1940 , בשם 0610130 116 ־ 1 
1 ! ¥110 ("הרוח הגרמנית"),־ ונכללה בו ביקורת על הנאציזם. זכרונותיו 
13665 ? 3011 618005 ? (״אנשים ומקומות״), 1 ־ 111 , י״ל ב 1944 — 1953 , 
מכתביו י״ל ב 1955 . 

- 7/11 7/26 ,(. 1 ) 6 ) ל[(־| 11 ד 301 . 41 .? : 1950 ,. 5 . 0 76 ) 7611566 2 ) 7 , 011 ־ 0111 .[ 

,(( 1111 ) 76 / 0 561756 1/26 7 ) 1112 . 5 .¥\ ; 1951 2 ,. 0.5 / 0 <( 1 /ק 1050 

.־- 1968 ,. 5 / 0 7 ) 1112 ^ 7/26 ,?*) 1111 מ .מ ; 1957 

א. גר, 

סנטליים ( 53013136636 ), משפחת צמחים דו-פסיגיים מסדרת חסג־ 
טלניים; כוללת 350 סוגים וב 400 מינים, הנפוצים בעיקר 
באזורים טרופיים וממוזגים 
יבשים. הס" הם עצים, שי¬ 
חים או עשבים, ברובם טפי- 
לים־למחצה. העלים פשוטים, 
מסורגים, לעתים נגדיים; 
הפרחים קטנים, אנדרוגיניים 
או חד-מיניים, בעלי 3 — 6 
עלי-עטיף כותרתיים או גבי- 
עוניים; 3 — 6 אבקנים מעו¬ 
רים בבסיסם בעלי-העטיף. 
השחלה תחתית, בעלת מגו¬ 
רה אחת; הביציות חסרות 
לעתים מעטה, ומהן נוצרים 
זרעים חסרי-קליפה. הפרי 
חד־זרעי, דמוי אגוזית או 
ענבה. הם" קרובים למשפחת 
ההרנוגיים (ע״ע). בישראל 
מיוצגים הם׳ ע״י 2 סוגים: 
שבטן ( 115 * 05 ) ובו מין 
אחד וחלוקה ( 116511101 ־ 1 ) 
ובו 2 מינים, כולם טפילים־למחצה וקשורים לשרשי צמחים. לס" 
ערך כלכלי מועט ביותר, פרט ל 316001 530131001 , מאיי הסונדה 
שבאוקיאנוס ההודי, שממנו מפיקים עץ ריחני ( 1 ! ¥00 \ 31 (> 530 ) ושמן 
המשמש בתעשיית־בשמים. — וע״ע טפילות, עמ׳ 881 . 

, 11 , 2222111672 ) 226111 ( 2 ) 1 ! 7 ' 161 ) 115 ( 11 ) 11 <($ 5 '' 161 ^ 712 . 1 ) ,(. 1 ) 0 ) ' 101011101 \ . 1 ־ 1 
. 1966 , 1 , 1 ) 1651111 ) 707 1 ) 7101 ,ז<זו 1 ר 201 . 1 * 1 ;-' 1964 

סנטנדר ( 161 ) 530130 ), עיר־נמל בצפון ספרד, בחוף מפרץ ביס־ 
קאיה. כ 140,400 תוש׳ ( 1969 ). נמל־ס׳ הוא השער הראשי 
של ספרד לאוקיאנוס האטלנטי הצפוני, ודרכו מייצאים מזונות, מת¬ 
כות וכימיקלים. בס׳ מספנות ותעשיית מתכת, כימיקלים המתבססים 
על מרבצי-מלח סמוכים ומפעלי־מזון(שימורים, דגים, בירה, מחלבות). 
בגלל חופה היפה ואקלימה הנוח היא מפורסמת כמקום קיט. בקרבת 
העיר נמצאת מערת אלטמירה, שבקירותיה ציורים מהתקופה הפר- 
היסטורית. בם׳ קתדרלה בסיגנון גותי מהמאה ה 12 , גלריה לאמנות 
ומוזיאון. חלקה העתיק של העיר נשרף ב 1941 ונמצא בתהליך 
שיקום. 



סגטל לה; (ךו 111 נ 11 ג 111111 ג 1 הג$) - 
ענף ולצירו פרח בחתר־אורר 


171 


פנט־קלר דויל, אנרי אטין — סךמרטן, לואי קלוד דה 


172 


?{^ - לןלל לדל, א 1 ר* י אטי[ — 831016-013116 £116006 16011 ־ 1 
0671116 — ( 1818 — 1881 ), כימאי צרפתי. נולד באיי הודו 
המערבית, שם היה אביו קונסול צרפת. נשלח לצרפת לרכוש 
השכלה. ובהשפעתו של טנאר (!״!;״שורד .[ .ע) נמשך למדע. לאחר 
קבלת תארים ברפואה ובמדעים, נתמנה פרופסור לכימיה באוני' 
ברסיטת בזאנסון (ס $0 ס 8653 ) שבצרפת. ב 1853 ירש את מקומו של 
דומה ( 000135 . 8 !) כפרופסור בסורבון. עבודותיו העיקריות הן 

בתחום הכימיה האי־אורגנית, אך היה אחד הראשונים שהכינו את 
הטולואן (ע״ע טולואול). מ 1850 עבד על שיטת ולר (ע״ע) להפקת 
אלומיניום ושיכללה ע״י שימוש בנתרן, במקום אשלגן, לדחיית 
אלומיניום מתרכובותיו. כן הפיק לראשונה חנקן חמש־חמצני והוכיח 
שהוא אלמימה של חומצה הנקנית; חקר אח המטאלורגיה של 
פלטינה וכן את תכונות המגנזיום והצורן. 

סנכוגיאתון, ע״ע פילון מגבל. 

סנל ון רוין(סנליוס, וילברון־דוס) — 611 ( 80 7311 811611 — 
( 1580 [ 1591 ?] לידן — 1626 , שם), מתמטיקאי ואסטרונום 
הולנדי. מ 1613 היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת עיר־מולדתו, 
משרה בה החזיק קודם לכן אביו רודולף. ם׳ נודע בעיקר בתרומתו 
לאופטיקה (חוקי־ם׳ [ע״ע אופטיקה, ענד 55/6 ; אור]), בתיאור מהלכה 
של קרן־אור במעברה בין תווכים בעלי גורמי־שבירה שונים, ובעבד 
דותיו באסטרונומיה. בשטח אחרון זה נתפרסמה שיטתו למדידת 
מרחקים על־פני כדה״א, שיטה המתוארת בספרו 3£0511161165 ״!£ 
8313705 (״ארטוסתנם [ע״ע] הבאטאווי"), 1617 . כך, למשל, קבע 
את המרחק לאורך מעגל גדול בין שתי נקודות־תצפית — באלקמאר 
( 1331 ז״ 11 \)) ובברגךאופ־םום ( 20001 לן 0 ח 6 § 861 ) — ל 55,100 טואז 
(= 107.41 ק״מ). 


סן _ מוו*יץ (צרפ ׳ 112 ז 40 ״?־! $310 ; גרמ׳ 401112 ״? : 830161 ), עיר מרפא 
ונופש בקנטון גראובינזץ (ע״ע), — בעמק אנגדין (ע״ע) 

שברכם אנגדין העילי, בדרום־מזרח שוויץ. העיר, בת 5,200 תושבים 
( 1972 ), שוכנת בגובה של 1,838 מ׳ על גדות ימת ס״מ. מדרום לימה 
מעיין־מרפא בגובה של 1,760 מ׳. בגלל גבהה, הנמצא מעל למפלס 
העננים, היא נהנית ממזג-אוויר בהיר ומשמש הרפית. ליד 0 ״מ 
פותחו אתרי־סקי. ם״מ היא מערי הנופש הידועות ביותר בשוויץ 
ומסוגלת לקלוט כ 10,000 מבקרים ביום. בעזרת רכבות־כבלים 
ומעליות־סקי מרובות אפשר להגיע ממנה אל ההרים שבסביבתה. 
בקרבתה נמצא שדה־תעופה. 



סנמיכלי, מיכלה — 830011611611 41611616 !? — ( 1484 — 1559 ), 
ארדיכל איטלקי. ם׳ פעל ברומא, החל ב 1500 בערך, בחוגו 
של אנטוניו דה סנגלו (ע״ע), והושפע מברמנטה, רפאל ופרוצ׳י 
(ע׳ ערכיהם). ב 1509 — 1527 פעל באורווייטו' ובסביבתה' (בין 
היתר, בתכנון השלמת חזית הקתדרלה, 1510 — 1524 ). ב 1527 התיישב 
בוורונה והקדיש את מרבית פעילותו לאדריכלות צבאית בשירות 
הרפובליקה הוונציאנית. שערי ורונה המבוצרים הם דוגמות נהדרות 
של צירוף הפגנת חוסן עם עיטור ארדיכלי קלאסי ברוח הרנסאנס 

המאוחר. ארמונותיו' בוו- 
רונה, שתוכננו כולם, ע״פ 
המשוער, בשנות ה 30 , מת¬ 
רחקים הדרגתית מן התק¬ 
דימים של בראמאנטה ור¬ 
פאל. המאוחר שבארמונו- 
תיו, ואחד היפים בארמו¬ 
נות הרנסאנס בוונציה, הוא 
ה״פאלאצו גרימאני" על 
םנםי 53 י: "השער החדש" נוורונה "התעלה הגדולה" (בנייתו 


התחילה ב 1556 בקירוב והושלמה אחר מותו של ם , ). — מבנייניו 
הכנסייתיים: ה״קאפלה פלגריני" בכנסיית סאן ברנארדינו בוורונה 
( 1529 ואילך), השואבת השראתה מן הפנתיאון. 

0322013 .? ; 1938 , 101111 )¥ / 0 1 )) 111 /)< 14 ) 111 ,. 5 , 1 ) £30860516101 .£ 

. 1960 ,(. 631 ) ,(. 1 ) 6 ) 

סן־מו־טין, חוסה דה - 10 ״ 943 ן 830 16 ! 1056 - ( 1850-1778 ), 
מדינאי ומצביא דרום־אמריקני, גיבורה הלאומי של ארגנ¬ 
טינה. אביו היה פקיד גבוה בשירות הכתר הספרדי. בהיותו בן 9 
נשלח ם׳ למדריד וקיבל חינוך צבאי, המשיך לשרת בצבא ועלה 
לדרגת סגן־אלוף. ב 1812 חזר לבואנוס-איירס והצטרף לקבוצה 
שדרשה עצמאות מיידית מספרד. ב 1814 מונה למפקד הצבא שנועד 
לכבוש את בוליוויה של היום ואח״כ מונה למושל במערב, באיזור 
האנדים, ומשם התכונן לכבוש את צ׳ילה ולהגיע למרכז שלטון ספרד 
שבלימה דרך הים, ולא במישרין, כפי שתכנן בלגרנו (ע״ע). ב 1817 
חצה ם׳ את האנדים והביס את צבא ספרד בצ׳ילה בקרב צ/קבוקו*. 
ב 1818 נכנם לסנטיאגו דה צ׳ילה בעזרת ב. אדהיגינם (ע״ע), ניצח 
את הספרדים על גדות הנהר מאיפו, ובכך השלים את שחרור צ׳ילה. 

ב 1820 הפליג מצ׳ילה, נחת מדרום ללימה עם 4,500 חיילים. 
המשנה-למלך בפרו פינה את לימה ללא קרב, ום׳ הכריז על עצמאות 
פרו ( 1821 ). צבאו של ם׳ היה קטן מדי והוא לא הצליח להשלים את 
כיבוש פרו. כתוצאה מפגישתו עם בוליור (ע״ע) ב 26.7.1822 , משך 
ם׳ ידיו מכיבוש פרו, וכעבור זמן קצר חזר לארגנטינה כאזרח פשוט. 
ם׳ היה אציל נפש, שתקן ונקי מאנוכיות׳ ודגל במשטר מלוכני-חוקתי. 
ב 1824 גלה מרצונו לצרפת, ובילה שם בעוני את שארית ימיו. 
ב 1880 הועברו עצמותיו לקתדרלה של בואנוס־איירם. 

, 1 >ה 1 > 16 * 11716 >- 8114 הס 01 *>£ 10X01 ה£ 14 46 י< . $4 . 8 46 111 ^ 0 ^ 141 . 8 

. 0 .( ; 1945 , 46$ ה 4 1116 / 0 ,. 4 ? . 5 , 35 ( 8.0 . 8 ף 1940 ,^\ 1 — 1 

. 1950 , 1107 >■{ 116 ^ 1 1116 . 4 {< 8 , 1 )* £01 ) 1£ \ 

סן _ מרטן, לואי קלוד דה — 110 ז 3 ^?- 83101 16 ) 16 > 0130 1.0015 

— ( 1743 , אמבואז — 1803 , אולני [ליד פאריס]), מיסטיקן 
צרפתי; על חיבוריו חתם בשם 1000000 116 <ז 11110$0 ? £6 ("ההוגה 
הלא־נודע"). מוצא( ממשפחה אצילית, קיבל חינוך דתי, שימש כ־ 
קצין־צבא. ב 1768 , כשיחידתו שהתה בבורדו, פגש את הקבליסט 
הנוצרי, ממוצא אנוסים פורטוגליים, מרטינש פאשקוואליש (- 431 ״? 
03115 {) 35 ? 11062 ; 1727 — 1774 ), מחבר ה 0 פר - 161016 13 16 ) 13116 י!* 
015530665 ק 61 761105 , 6165 ! 1 נ} 110 } 16015 1305 ) 61165 6165 131100 ?( 

1171065 ) ? 6 1111061165 ^ 5 ("מסה על השבתם של היצורים אל תכונו¬ 
תיהם, מעלותיהם וכישוריהם הרוחניים והאלוהיים"), ובהשפעתו 
התוודע אל חכמת הנסתר הדתית. הוא הושפע עמוקות גם מרעיונו¬ 
תיהם של י. במה וע. סודנבורג (ע׳ ערכיהם). ב 1771 עזב את הצבא 
והתמסר להפצת תורותיו המיסטיות. בספרו 13 16 > 61 £116015 065 

13 16 ) 001761561 6 ק 001 ! 1 ק 30 6165 קק 13 110100165 165 00 761116 

5616066 ("על הטעויות והאמת, או השבת האדם אל העיקרון הכללי 
של המדע״), 1775 , יצא נגד החמדנות שפשתה בחברה הצרפתית. 
הספר הוקע ע״י הכמורה, אך זכה להצלחה. תורתו על אחדות האל 
והאדם סוכמה בספרו 01!5 6)01 6x151601 קל) 3 ! 165 ) 0310161 3111630 '!' 
0017615 ! 61 111001016 . 0160 60116 ("תמונה טבעית של היחסים 
בין האלהים, האדם והיקום״), 1782 . סייר בגרמניה, אנגליה, שוויץ 
ואיטליה, השתקע בסטראזבור ( 1788 ), והוסיף לעשות נפשות ל¬ 
תורותיו. חסידיו נקראו מרטיניסטים (על שמו וע״ש מורו, מרטינש). 
במהפכה ראה עונש מהשמים על חטאי המונרכיה והכנסיה והאמין 
בבואה של כנסיה מטוהרת ע״י הזעזועים. נאסר, אך שוחרר עם 
הדחת רובספיר וב 1794 הוגלה לאמבואז. 0 ״מ היה ממפתחי התאו־ 
10 פיה (ע״ע) וממבשרי הרגשנות הרומנטית. וע״ע בלזק, עמ׳ 844 . 

, 3116 ^< .£ ; 1946 , 26 ת 1$ ה 11 ( 1 > 1 ת 16 61 . 4 \-. 8 46 .£ ,ט 0 ו 0 ^ 1 )\נ . 8 

. 1970 ,. 4 \-. 8 46 .ל) .. 1 :■ 161 {<) 11110$0 ? ה< 011 ה} 1 ה[ 1 

א. בו. 


173 פן מרינו - 

סן מרינו ( 0 ״״ 43 \ ״ 53 ), רפובליקה זעירה בצפון־מרכז איטליה, 
61 קמ״ר, 19,000 תוש׳ (אומדן 1972 ). 

ם״מ נמצאת במרחק 22 ק״מ מעיר־הנמל רימיני שלחוף הים 
האדרייתי. שטחה משתרע על מדרונו המזרחי של הר טיטאנו (שיאו 



ם: מרינו 


738 מ , ) במזרח הרי האפנינים (ע״ע) הטוסקו־אמיליאניים. על 3 
מפסגות־ההר בנויות מצודות מבוצרות, ומסביב לפסגה הצפונית 
שוכנת העיר ם״מ, הבירה, המוקפת חומה, ובה כ 4,500 תוש׳. 

מרבית התושבים מתקיימים על חקלאות. יש מעט בתח״ר (ל¬ 
טכסטיל ועוד) והרבה בתי־מלאכה למזכרות לתיירים. הדפסת בולים 
ומכירתם מהוות מקור הכנסה חשוב משום הביקוש הרב להם ברחבי 
העולם. התיירות התפתחה בעיקר ב 20 השנים האחרונות, במקביל 
לפיתוח אתרי-הקיט על חוף הים האדרייתי הסמוך. מספר התיירים 
הפוקדים את 0 ״מ עולה על 2 מיליונים בשנה. 

ה י ס ט ו ר י ה. לפי האגדה יסד סתת את 0 ״מ, כנראה במאה ה 4 . 
הידיעה המוסמכת הקדומה ביותר היא מ 885 . ומזכירה את אב־המנזר 
שם. במאה ה 10 נתקבל בם״מ המשפט הלנגובארדי. ובאותה מאה 
הוקמה הטירה במקום. במאה ה 11 היתה ם״מ לקומונה (ע״ע) חפשית, 
ובראש השלטון עמדו ״קונסולים״. בתחילת המאה ה 15 נמסר 
השלטון למועצה הגדולה, בת 60 חברים, ש 3 ץ מחבריה אצילים, 
% בורגנים ו 1 / 3 איכרים. משטר זה נשאר ביסודו עד ימינו. — נעשו 
מספר נסיונות לכבוש את ם״מ, בייחוד מצד האפיפיורות; ב 1740 
הכירו האפיפיורים בעצמאות 0 ״מ; ב 1797 הכיר בה נאפוליון 1 , 
וקונגרס וינה אישר אותה. כשקמה ממלכת איטליה באה 0 ״מ בחסותה 
( 1862 ), אולם במלה״ע 11 הכריזה ם״מ על ניטראליות. אחרי המלחמה 
שלטה בס״מ קואליציה של הקומוניסטים והסוציאליסטים השמאליים. 
ב 1957 פרצה "מהפכה" ללא שפיכות דמים, וקואליציה אנטי- 
קומוניסטית השתלטה על המדינה. 

פ. בט. 

סן נזר ( 6 ־ 15132311 !״ 531 ), עיר־נמל וריכוז תעשייתי במערב־צרפת׳ 
בשפך הלואר (ע״ע), כ 50 ק״מ מננט (ע״ע). בעיר ובבנותיה 
כ 115.000 תושבים (אומדן 1972 ). ס״נ היא המרכז הצרפתי החשוב 
ביותר לבניית אניות סוחר ומלחמה גדולות: מייצרת פלדה, מטוסים, 
מוצרים כימיים ושימורי מזונות, ומעסיקה עשרות אלפי עובדים. 
משמשת גם נמל דיג ומוצא לסחר נרחב עם מרכז אמריקה ודרומה. 

ייתכן שס״נ באה במקום המעגן הגאלי־רומי קורבילו, אך נשארה 
נמל־דייגים עד אמצע המאה ה 19 . משנתקשו אניות גדולות לעלות 
בנהר לואר, הפכה לנמל קדמי של נאנט, ואחר כך באה במקומה. 
מ 1857 הוקמו בה אגני־נמל מלאכותיים עצומים, סגורים בשערים 
כלפי הים. במלה״ע 11 הפכה לבסיס־הצוללות הגרמני החשוב ביותר 
בצרפת. הופצצה ללא־־הרף, וב 27/28.3.1942 היתה מטרה לפשיטה 
בריטית עקובה מדם, שנסתיימה בפיצוץ שערי הנמל ומתקניו. הגר- 


סנסואליזם 174 

מנים היו נצורים בה מאוגוסט 1944 עד מאי 1945 , והעיר נחרסח 
כליל. מאז שוקמה ויופתה. 

!/ס!?■(?* 2914 0/10 * 11 !י({/ 00 ' 40 71 6 ? 1 80 / 11 X 1 ח! , 11111105 ? 

. 1971 ,.א. $1 ! 1 ( £1 

סן ניקנךרו ( 1110 ״ 163 א ״ 53 ), עיירה בדרום־איטליה ליד העיר 
ברי (ע״ע). נתפרסמה לאחר ש 23 משפחות־איכרים התגיירו 
בה, בהשפעת חברם־נביאם דונטו מנדוציו, שהחל להטיף לתורת־ 
משה ב 1930 בערך. הקבוצה התגיירה למרות הפצרות הכמורה המקו¬ 
מית, שידולי הרבנות ברומא ואיומי פקידיו של מוסוליני ואחריהם 
הגרמנים. גיורם הוכר רשמית ב 1944 , וב 1949 עלתה הקבוצה לישר¬ 
אל והצטרפה למושב עלמה. עקב מריבות משפחתיות התפלגה 
הקבוצה והתפזרה ב 3 מושבי־עובדים. 

פ. א, לפיד, הנביא מם״ נ, 1953 ; ) 111 !׳ 1 ! )■ 111:1011 ,.א . 5 ,״ 03551 .£ 

. 1957 , 100:100 * 00 

סן סבסטןן (״ 56535113 ״ 53 ; בבסקית: 13 ז 0$ ״ 00 או ו״״־ 1 ״ 12 ), 

'עיר־נמל בצפון־מזרח ספרד, 17 ק״מ מגבולה עם צרפת. 

161,000 חוש׳ ( 1969 ). 

ס״ס שוכנת בשפך נהר אורומאה למפרץ ביסקאיה. העיר העתיקה 
והנמל בנויים על מיצר־יבשה החודר לים ובקצהו גבעה שבפסגתה 
מבצר מהמאה ה 16 . רוב הבתים הוקמו לאחר הריסת העיר בידי 
הבריטים והפורטוגלים ב 1813 (ע״ע ספרד, היסטוריה). העיר החדשה 
משתרעת משני צדי שפך־הנהר. בס״ס התפתחה תעשיה שענפיה 
העיקריים הם שימורי־דגים, כימיקלים, מוצרי־מתכת ומזונות. נמל־ 
הדיג נמצא בפרוור פאסאכס, כ 5 ק״מ ממזרח לעיר. בס״ם קיים מוזי¬ 
און, שבו—בין היתר— מוצגים חשובים רבים, הקשורים באתנולוגיה 
של הבסקים (ע״ע). מוזיאון אחר מוקדש לאוקיאנוגרפיה וימאות. 

ס״ס היא עיר-נופש ידועה. בחוף המפורץ הרבה מקומות־רחצה 
טובים. מסוף המאה ה 19 ועד ביטול המלוכה בספרד שימשה מושב- 
קיץ של בית המלוכה. 

סנסואליזם (״ $6051131151 ; באנג' גם ר״$! 31 ״ $3110 ״ $6 ), שיטה 
כפילוסופיה (ע״ע הכרה), שלפיה כל ידיעותינו מושגות 
באמצעות החושים (ע״ע, עמ׳ 223 ). ניגודיו דים האפריוריזם (ע״ע 
אפריורי) והרציונליזם. — ביוון העתיקה דגלו בם , סופיסטים (ע״ע), 
כפ רוט גור ס (ע״ע), שטען, כי כל הכרה שהאדם משיג באמ¬ 
צעות החושים, היא אמיתית — לגבי אותו אדם באותו מקום ובאותו 
הזמן. אפלטון מתח ביקורת חריפה על תורה זו, בהצביעו על 
חוסר־היציבות של החוויות החושניות, המתהוות, משתנות וחולפות. 
א ר י ם ט ו, שביקש להפריך את תורת פרוטאגורס, הכנים גורם 
של שיפוט וברירה בפעולת התפיסה וכמעט שהגיע להבחנה בין 
חושניות (״ $3110 ״ 56 ) ותפיסה (" 110 כ} 6166 ק). 

בפילוסופיה של יח״ב לא היתה בעיית הס׳ מרכזית. חשיבותו 
של אוגוסטינוס (ע״ע) בכך, שטען, כי אין לדבר על תחושות 
אמיתיות או כוזבות — תארים שיש ליחס להערכות בלבד. תומאם 
מאקווינו הלך בעקבות אריסטו, אבל הטעים, כי תפיסת הצורח 
החושנית היא דימוי של אובייקטים חיצוניים. להכרה שלנו, טען, 
הכשרון לפשט את התכונות האוניורסליות ולהשתמש בהן לקביעת 
הערכות כלליות. לפיכך עומדים החושים וההכרה בקשר הדדי: 
511 ״ $6 ״ 1 11115 <£ ״ 0 ״ 061 ג 1 {) 161166111 ״! ״ 1 651 111111 י 1 ("אין דבר 
בהכרתנו שלא היה מקודם בחושינו"). 

בעת החדשה בלטו הקשיים הכרוכים בס׳ בוויכוח סביב משנת 
קום רני קום (ע״ע). חידושו המהפכני לא נבע מגילוי עובדות 
חושניות חדשות, שהרי קופרניקוס לא ראה דבר חדש בשמים, 
שתלמי לא ראה כבר בזמנו. ההתנגדות החזקה למשנה החדשה נבעה 
בחלקה מן הסתירה שבה היא עומדת ביחס למה שחושינו מלמ¬ 
דים אותנו. 

במשנות האמפיריסטיות (ע״ע אמפיריזם) של המאה ה 17 וה 18 



175 


סנסואליזם — שן־סימון, קלוד אנרי 


176 


(כגון של לוק, כרקלי, יום [ע׳ ערכיהם]) — שהם׳ הוא מגוון וצורה 
מיוחדת שלהן — מצויים יסודות מובהקים של הם׳. בתקופת ההש¬ 
כלה בצרפת היה ק ו נ ד 2 ק (ע״ע) המייצג המובהק של הם׳ הקיצוני; 
הוא ביקש להשתית על התחושה בלבד לא רק את ההכרה, אלא את 
כל חיי הנפש של האדם. 

ק נ ט (ע״ע) ניסה לאזן את התרומות שהתחושה והשכל תורמים 
להכרתנו, וטען כי הנסיון עצמו מתאפשר בעזרת ההכרה האפריורית. 
מ י ל (ע״ע), שחונך ברוח האמפיריזם האנגלי, שלל את האפשרות 
של הכרה אפריורית וטען, כי אף המשפטים המתמטיים אינם אלא 
הכללות של רשמי החושים. גם הפוזיטיויזם (ע״ע) מיסודו של 
ק ו נ ט ( 1:6 רס 00 ; ע״ע) ראה בנסיון־החושים את המקור להכרתנו 
המדעית; מ ך (ע״ע) טען, כי "העולם הראלי" הוא צירוף של חוויות 
החושים, שאינן חומר אמפירי בלבד. וצידד בכך, שהמדע חייב 
לבררו, כדי להגיע לכלל "נסיון טהור". 

בדורות האחרונים נתחדש בקרב אנשי המדע הוויכוח על 
היסודות ההכרתיים של המדע. ״החוג הווינאי״ (ע״ע מדע, עט׳ 320 ) 
בראשות ש ל י ק (ע״ע) דגל בפוזיטיוויזם באופן עקיב יותר מאשר 
מאך, אולם פיסיקאים דגולים של הדור האחרון, כגון פלג ק (ע״ע), 
מייסד תורת הקונטים (ע״ע), ואינשטין (ע״ע), יוצר תורת 
היחסות (ע״ע), יצאו נגד הפוזיטיוויזם. פלאנק הטעים, כי "הנתונים 
המקוטעים של הנסיון לעולם לא יתנו לנו מדע אמיתי — ללא 
התערבות הרוח והתבונה". טיעון מדעי נוסף נגד הם׳, מקורו בחוסר־ 
הדיוק של תצפיותינו ומדידותינו, לפי הפיסיקה החדישה: הערכים 
המספריים של התוצאות "תועים" בתוך גבולות מסויימים, ולפיכך 
אין בכוח תחושתנו ללמדנו איזה ערך הוא "אמיתי" (וע״ע מדע, 
עמ ׳ 308 — 322 ). 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורת־ההכרה, תשל״ג 2 ; -ח $0 ,תי; 1 וחב 3 ו.ס 

. 1961 , 11071 ( 61 ) 67 ? . 1713 ) 111071 )£ 

ג. פ. 

סנסובינו, אנדראה — 0 מ 1 ז\ 50 ת $3 £3 ־ 11 >מ\ 2 ; כינויו של אנדראה 
קונטוצ׳י ( 1 :>:>ג 1 זתס 0 ) — ( 1467 או 1470 , מונטה סאן סאוינו 
— 1529 , שם), פסל וארדיכל איטלקי. ס׳ למד פיסול בנעוריו, לפי 
ואזארי, אצל פוליולו. לפי אותו מקור פעל בפורטוגל, בעיקר בלים- 
בלן, במשך 9 שנים (החל ב 1491 ), אך אין יודעים דבר על מפעליו 
שם. יצירתו המתועדת הראשונה היא הקבוצה הפיסולית העשויה 
שיש, ״טבילת ישו״ ( 1502 — 1505 ), שם׳ השאיר אותה בלתי גמורה 
(הושלמה בידי וינצ׳נצו דאנטי). היא הוצבה מעל השער המזרחי של 
הבאפטיסטריום בפירנצה רק אחר מות האמן. שתי מצבות־הקבורה 
התאומות, שהקים ברומא ( 010 ק 0 ? 161 > 3 ״ 43 ג . 8 ) לקרדינלים אס־ 
קאניו ספורצה וג׳ירולאמו באסו דלה רובדה ( 1505 — 1509 ), הן 
דוגמות מרשימות של מצבת־הקבורה המונומנטאלית בסיגנון הרנ¬ 
סאנס המפותח בשיאו. יצירה חשובה אחרת היא הקבוצה הפיסולית 
"הבתולה, חנה הקדושה וישו הקטן", בכנסיית אגוסטינו הקדוש 
( 1512 ). מסוף 1512 עד 1527 ניהל ס׳ בלורטו (ע״ע) את מפעלי 
העיטור הפיסולי של ״הבית הקדוש״ ( 0383 5301:3 ) ועיטר את 
המונומנט המעניין הזה בתבליטיו, יחד עם אמנים אחרים. 

- 11015 )£ 110111111 ) 111 / 0 01 ) £001111 01111 ' $0111/1101 ,. 5 ■ 1 / , ץ 131111161 . 13 . 0 

- $0111/1 11011011 10 1111101111011011 £11 ,ע 055 תת: 13£ - £ק 0 < 1 .ן ; 1935 ,)) 1 ( 50 

. 1963 ,) $0111/11111 ) 110100111 01  13 — ( 1486 , 

פירנצה — 1570 , ונציה), ארדיכל ופסל איטלקי, תלמידו 
של אנדראה ם׳ (ע״ע), ומכאן כינויו ם׳. ב 1505 עבר, יחד עם מורו, 
לרומא ופעל בסיגנון שהיה קרוב לסיגנונו של אנדראה. נטיותיו 
הקלאסיציסטיות הרחיקוהו ממיכלאנג׳לו והוא התקרב לחוגים של 
רפאל וברמנטה (ע״ע). ב 1511 שב לפירנצה והוזמן לפסל את דמות 
יעקב הקדוש' בדואומו (הושלם 1518 ). לאחר כשלון נסיונו להשתתף 


בעיצוב חזית כנסיית סאן לומנצו־ ( 1517 ) בשל התנגדות( של מיכל־ 
אנג׳לו, שב לרומא ( 1518 ) והוסיף גם שם להתחרות במיכלאנג׳לו 
כארדיכל (הפרויקט של כנסיית 6111:1111 ־ 101 ? 361 > 1 חח 3 ז\ 010 8311 ). 
ב 1529 נתמנה "מנהל העבודות" בבניין כנסיית סאן מארקו והשתקע 
בוונציה. בעיר זו. בה נתקבל כארדיכל ופסל של אבות-העיר, היה ס׳ 
נציגו המובהק של הרנסאנס בשיאו. יצירותיו הגדולות בוונציה הן: 
ארמון הספריה והמטבעה שלידו ( 1537 — 1554 ) ; תבליטי-אבן ופסלי־ 
ברונזה המעטרים את בסיסו של "מגדל־הפעמונים" (טז^נע; 
1537 — 11540 1545 ); דלת־הברונזה המפוסלת של לשכת־הקאתדראלה 
ופסלי־האוואנגליסטים על מעקה המזבח הראשי (החל ב 1553 ). יצי¬ 
רתו המרהיבה בארמון־הדוג׳ים היא עיטור קירות החצר הפנימית, 
המדרגות ושני הפסלים הענקיים: נפטון ומארם. ם׳ תכנן גם את 
ארמון קורנר ב״תעלה הגדולה״ ( 1533 ) ועיצב את חזית כנסיית 
ג׳וליאנו הקדוש ( 1553 ). 

,. 5 ./ 365 6 \ 67 ^\ 7137767156/2677 ^ 211771 811131671 . 11 . 1 ־ 1 

. 1962 ,. 8 11 ,ז 0110 ג 1 ז 3 ן\ . 0 ; 1935 

סן־סימון, לראי דה רוברוא, דוכס - ,ץ 0 ־ 1 ־< 0011 616 00018 
81111011 !״ 831 16 > 10 !ס — ( 1675 — 1755 ), סופר והיסטוריון 
צרפתי. בן האצולה הגבוהה, סנדקו היה לואי שירת כקצין 
אך התפטר מהצבא ( 1702 ), בהעדר קידום, ובכך העלה את חמת 
המלך. 

ס״ס התיידד עם פיליפ 11 , דוכס אורלאן (ע״ע), שנעשה עוצר 
המלוכה. כתוצאה מקשריו, מונה ס״ס ב 1715 חבר במועצת־העוצרים, 
וזכה להשפעה כנציג חוגי־החצר. מ 1721 היה שגריר במדריד, ועשה 
למען אירוסי לואי ¥ X עם האינפאנטה הספרדית. מ 1723 הסתגר 
בארמונו ועסק בכתיבה ובגנאלוגיה — כשעל שנותיו המאוחרות 
מעיבים מות אשתו וילדיו. 

את פרסומו כ״טאקיטוס הצרפתי" קנה לו ס״ס ב״זכרונות" 
( 8 ־ 011 מ 1461 י) שחיבר, שהתבססו על יומניו שניהל משנתו ה 19 
במשך 29 שנה ( 1694 — 1723 ). בכתיבתו היה ס״ס חד-צדדי מאוד; 
הוא ביקר בחריפות את לואי יע^ x ואת שלטונו האבסולוטי ושלל 
את צמצום זכויות האצולה. עובדותיו לא נופו, הרצאתו היתד, חסרת 
סדר ותיאוריו לא הבדילו בין עיקר לטפל. אך כתיבתו היתד, מלאת 
להט, וסיגנונו החי והשנון נשאר קריא עד היום. כתביו מהווים מקור 
לא אכזב לתולדות דורו. בשל התנגדות החצר לא פורסמו כתביו 
בחייו, והופיעו לראשונה רק ב 1829/30 . אז זכו בהצלחה ניכרת 
ואחרי-כן הופיעו מהדורות נוספות. 

, 113-77767776 707 } ,. 8.8 , 16 > 1 ז 63$ .מ.£ ; 1948 ,. 8.8 י זת 13 ־ 1161 זח 40 ^ 116 . 9 
. 1962 י . 8.8 8x17 י ז 5116 \נין) .£ ; 1961 

סן ,_ סימון, קלוד אבריי, רוזן — 16 > 0011116 1 ־ 016111 16 ) 01311 
ח 0 תז 81 -]״ 831 — ( 1760 — 1825 ), הוגה־דעות חברתי צרפתי. 

ם׳ נולד למשפחת אצילים שהתייחשה לשארלמן (קרל הגדול) והיה 
קרוב של הדוכס ל. ם׳ (ע״ע). ם׳ התנדב לצבא של לפיט (ע״ע) 
במלחמת־העצמאות האמריקנית, הצטיין במלחמה, נפצע ונשבה, 
ובהשתחררו, ערך מסעות באירופה. בפרוץ המהפכה חזר לצרפת, 
ויתר על זכויות־האצולה, התעשר מספסרות בקרקעות, במיוחד בנכסי 
הכנסיה שהופקעו, ובתקופת הטרור נאסר לשנה. לאחר שחרורו חי 
חיי מותרות והחזיק "סאלון" מפואר, שאליו הזמין אנשי־רוח. הוא 
בזבז את הונו והתרושש, וב 25 שנותיו האחרונות כלכלוהו כמה 
אנשי־חסד. 

ם׳ הקדיש עצמו להגות, בעיקר בתחומי החברה. רק בסוף ימיו 
נוצר סביבו חוג תלמידים. מזכירו היה א. תירי (ע״ע), ואחריו 
א. קונט (ע״ע). אחרי יותר מ 6 שנות עבודה'משותפת נפרדו ם׳ 
וקונט ברוגז, בגלל ריב מר בדבר מקוריות הגותו של קונט. אין ספק 
שקונט קיבל הרבה מם׳, אולם ם׳ לא היה איש המחשבה המסודרת 
והמדעית, ואת השיטה הפילוסופית של הפוזיטיוויזם יש לזקוף 



177 


סךסימון, קלוד אנרי — סן סלודור 


178 


לזכות קונט. — ם׳ פירסם חוברות וספרים וערך כתבי־עת. בין פר־ 

סומיו: 6 חח 66 ק 61110 0 ) 50616 12 86 ח 0 ו 521 וחב:;! 1601 13 ?ם ("על 

ארגון החברה האירופית מחדש״), 1814 , שי״ל בעת הקונגרס בווינה, 
ובו התווה ם׳ (בשיתוף עם א. תיירי) תכנית לפדרציה של מדינות 
אירופה, תוך שמירת עצמאותן הלאומית, כדי למנוע מלחמות. ב- 
1818-1816 ערך ם׳ את כה״ע 6 !־״$נ 1081 ע (״התעשיה״); ב 1819/20 — 
.־ 01£2015216111 ' 1 (״המארגן") וב 1821/2 — 108051:1161 516106 ( 5 00 
("על השיטה התעשיינית"). בשנותיו האחרונות פרסם ם׳ את שני 
הספרים: 1080511615 865 16 -ס 15 \ 1 :> 031:6 ("עקרונות לתעשיינים"), 
1823/4 , ו 151120151116 ־ 0111 11009260 (״הנצרות החדשה״), 1825 . 

ם׳ האמין שתקופתו היא תקופת ביקורת הרסנית; והכוחות הפעי¬ 
לים העיקריים בה מולידים התפוררות חברתית, כמוכח מהמהפכה 
בצרפת. תקופה זו הכרחית כדי לנתץ את כל העומד בדרכה של 
הקדמה; אולם יש לתכנן תכניות לכינון סדר חברתי חדש, מושתת 
על התאגדות כלל־עולמית. בניגוד לסדר הישן, הפאודלי־תאולוגי, 
יהיה הסדר החדש תעשייני-מדעי (ם׳ הוא שטבע את המלה "תע¬ 
שייני"). בסדר עולם חדש זה לא תהיינה מלחמות. בחברה החדשה 
יצטרכו הכל לעבוד, בטלה תיחשב לחטא, וכל אחד יקבל שכר ע״פ 
השגיו. 

ם׳ סבר, שאת תיקוניו יש להנהיג בדרכי שלום, ע״י שכנוע ולא 
ע״י אלימות. הוא לא פנה אל ההמונים אלא למעמדות השליטים 
ולמלך צרפת לואי בראש החברה החדשה שרצה לכונן שאף 

ם׳ להעמיד מדענים, שבידיהם תהיה ההנהגה הרוחנית. 

לפני־כן סבר ם , שהנצרות מילאה תפקיד היסטורי חשוב, אולם 
תפקיד זה נשלם- ושוב אין צורך בה. בספרו האחרון "הנצרות החדשה", 
ניסה ם׳ להתאים את עיקרי הנצרות לצרכי החברה התעשיינית 
החדשה. היסוד האלוהי היחיד בנצרות הוא, לדעת ם׳, הצו של 
״ואהבת לרעך כמוך״(ם׳ סבר, שמקורו בדברי ישו: מתי 11 צ\., 39 ). 
על־סמך עיקרון זה פיתח ס׳ את עיקרה של "הנצרות החדשה", 
והוא שהחברה חייבת להיות מאורגנת בצורה מועילה ביותר 
למספר הרב ביותר של אנשים. הבריות חייבים להציב להם למטרה, 
בכל מעשיהם ופעולותיהם, להיטיב בלי דיחוי ובמידה מושלמת 
ככל האפשר, את קיומם הפיסי והמוסרי של בני־המעמד הגדול 
ביותר. 

הסן־סימוניסטים. אחרי מות ם׳ הפיצו תלמידיו, הסן- 
סימוניסטים את תורתו, פיתחוה והרחיבוה ושמו בה דגשים משלהם. 
בין הבולטים בהם יש לציין את ב. פ. אנפנטן וסנט־אמן בזר (ע׳ 
ערכיהם) ואת היהודי או. רודריגז. הסן־סימוניסטים פרסמו שבועון, 
־ 080016111 ■!? 1,6 ("המייצר"), ערכו אסיפות פומביות והרצאות ו¬ 
שלחו שליחים להפצת תורתם בכל רחבי צרפת וכן בגרמניה ואנגליה. 
תורה זו, הסן־סימוניזם ( 0 ״ 0 ) שונה בנקודות רבות מתורת ם׳: 
כך מתחו הסן־סימוניסטים ביקורת קטלנית על הקניין הפרטי והע¬ 
ברתו "העיוורת" בירושה. הם דרשו לבטל את הקניין הפרטי, הן 
מנימוקים של צדק חברתי והן מנימוקים של תועלת כלכלית, כדי 
שאפשר יהיה לנצלו להגדלת הייצור לטובת הכלל. ם׳ עצמו דרש 
אמנם לבטל וכויות יתרות של מעמד ומוצא, וציין שהקניין הפרטי 
אינו קדוש, אך לא דרש בפירוש לבטלו. בכך הפכו הסן־סימוניסטים 
לסוציאליסטים, ותורתם דגלה בקולקטיוויזם. 

במהרה הפך הס״ם למעין דת חדשה, כנסיה ש״כוהניה" הגדולים 
היו אנפנטן ובזר. אנפנטן החל במהרה. כהמשך להטפתו לשוויון 
ולקניין משותף וכן לשחרור האשה, לדגול בשיתוף בנשים. באהבה 
חפשית ובהתנגדות ל״רודנות הנישואין". הכת הגיעה לשיא גדלה 
אחרי מהפכת יולי 1830 , שהעלתה למלוכה את לואי־פילים (ע״ע). 
באותה עת היו בה כ 40,000 חברים. סוציאליסטים רבים הצטרפו 
לסן־סימוניסטים, ביניהם פ. לרו (ע״ע). אולם במהרה נתגלע קרע 
בין אנפנטן לבזר בשאלת שיתוף בנשים, ובזר פרש מהתנועה, 


אנפנטן עבר עם חלק מתלמידיו לאחוזתו בנילמ 1 נטאן, ושם הגשימו 
הסן־סימוניסטים את השקפותיהם. אולם במאי 1832 אסרום השל¬ 
טונות באשמת הקמתה של אגודה ללא רשיון, והאגודה פורקה. 

השפעת הס״ס ניכרה גם על אנשים כגון לספס (ע״ע), שכרה את 
תעלת־סואץ, והיזמים היהודים יעקב־אמיל ויצחק פריד ( 6 ־ 611 ־ 61 ?), 
שהאמינו בתפקיד ההומניטארי והמשיחי־כמעט של הייצור והעלאת 
רמת המחיה. הס״ס השפיע על הסוציאליסטים, ובכללם מרכס ואנגלס, 
על הכלכלנים ג׳. ם. מיל, רודברטוס ופרטו, על היסטוריונים כגון 
קרליל ומישלה, על מדינאים כגון ביסמרק ומציני, ועל סופרים 
ומשוררים כגון ד. סנד וה. הינד, (ע׳ ערכיהם). 

בקרב הסן־סימוניסטים היו כמה יהודים, דבר המציין את ראשית 
השתתפותם הבולטת של יהודים בתנועות רדיקליות ומחפכניות. 
אנטישמים, ואף יריבי הסן־סימוניסטים במחנה הרדיקלי, הצביעו על 
יסוד יהודי זה. הסן־סימוניסטים הכירו לא רק בהשתתפות יהודים 
בתנועתם, אלא שם׳ עצמו זיהה את חזונו עם מלכות המשיח 
היהודית. 

ש. דיד-ש. ריסט, תולדות המשנות הכלכליות, א', 146 — 164 , תשי״א! 

א. זילברנר, הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים, 58 — 63 , 1955 1 

ג. ד. ה. קול, תולדות המחשבה הסוציאליסטית. א, 36 — 55 , תשט״ז! 

בר־טוביה, כתבים נבחרים, א, 81 — 107 , תשכ״ד; י. טלמון, המשיחיות 

המדינית, תשכ״ה: ,. 5 -. 5 16 > 116 * 607 * 41 ■;/י//,׳./־,־׳.״ 170 ,׳( 0 ־ 1.61 . 54 

, 09510 )^( 823 .% ; 1931 , 10011016 ( 517 -. 5 40 11110616 ( ,( 0131161 . 8 ; 1925 

1' )16 ]60711/1 5.-517710111(7111 (7714 5067(71111 41111-567711111771 111 ¥7(7066 

(),3.8., 1X1, 1947; ?. 13. 140)611, 1')16 00110167 ¥.61/01111100 0/ 

5616006, 1952; 54. 0011(10, 7/16 ¥7600/1 ¥(71111, 1955; £. £. 54301161, 

- 411 [ס 0 141 7/16 , 188615 . 0.0 ; 1956 ,. ¥1.5.5 [ 0 07/4 '\\ 5 16117 771 6 

1/10711)1, 1958; 54. 013612, 071 '10111(711176 5.-5177100161106 {>0117 1670170- 

61(7(71100 461 ]11)!! (££], ^XX1X), 1970. 

ג. ס.-א. ז. 

0 [ סיר[, אב־מנזר 7 צל (שמו: ז׳ן דיורז׳יה דה אורן) — 

2006 ־ 1201 ? 86 ז £16 ־[ 096 ( 1 620 ( ; 20 ־ 1 ( 0 52101 — ( 1581 — 

1643 ), תאולוג צרפתי, ממנסחי הינסניזם (ע״ע). בתקופת־לימודיו 
התיידד עם ק. ינסן (ע״ע) ויחד עמו נמשך אח״כ אחר התאולוגיה 
האוגוסטינית, שאותה העדיף עפ״ג הסכולסטיקה המקובלת. מגמת 
ס״ס היתה להביא לרפורמה קתולית ע״פ העקרונות של אוגוסטינוס 
(ע״ע) בתקוה להבים את הפרוסטנטיזם בנשקו הוא. ב 1620 נתמנה 
אב מנזר ס״ס בפאריס ומ 1623 עמד בקשרים הדוקים עם היאנס־ 
ניסטים בפור רואיאל, ונעשה יועצם הרוחני ( 1633 ). בתפקיד זה, 
שנודעה לו חשיבות דתית עצומה, היה לאחת הדמויות המרכזיות 
בניסוח התאולוגי של רעיונות היאנסיזם ובהפצתם. בשל השפעתו 
הרבה שנראתה מסוכנת בעיני רישליה (ע״ע) נאסר ובכלא כתב 
את הספרים: 51011106110$ ! 6 611161160065 65 ־ 06111 ("אגרות נוצריות 
ורוחניות״), 1645 , ו 210111616 ) 116 ( 1116010 ("תאולוגיה עממית"), 
1642 . ס״ס שוחרר רק לאחר מות רישליה ( 1643 ) ומת לאחד כמה 
חדשים. 

€1 . 0 -. 5 ,. 1 ) 1 ; 48 ־ 1947 , 11 ־ 1 , 171716 ) 11)31, /. 1)147£1 €7 £1(1X47 :>ז 0 ./ 

. 1961 , 567115771€ ה 1 )ן 16 

סן סלודור ( 52192801 520 ), בירת אל־סלוודור והגדולה בעריה, 
' 358,900 תוש׳ ( 1970 ). שוכנת בעמק לאם אמאקאם, בגובה 
של כ 650 מ׳ מעפ״נ הים ולמרגלות הר הגעש ס״ס ( 1,950 מ׳). 
העיר מחוברת בכביש לנמלה לה ליברטד הנמצא במרחק 38 ק״מ 
ממנה, וכן בכבישים ובמס״ב ליתר חלקי־המדינה. ס״ס היא המרכז 
המסחרי והתעשייתי של המדינה. התעשיה עוסקת בייצור מוצרי 
צריכה. משום רעשי־אדמה הפוקדים את האיזור תוכננה העיר 
ברחבות: המבנים נמוכים וביניהם שטחים פתוחים. במאה ה 20 . 
ובמיוחד לאחר מלה״ע 11 , הוקמו בה בניינים מפוארים. ביניהם הבית 
הלבן — מושב הנשיא, 2 אוניברסיטאות ( 5,220 תלמידים ב 1970 ), 
האקדמיה למדעים ומצפה כוכבים. בס״ס גבים ציבוריים נרחבים וגן 
בוטאני. 


179 


סן־סנס, (שדל) קמיל — סן־סיר, אנרי ברנרדן דה 


180 


10 — ס 3 ס, (שלל) ל]מ י ל — 5 ת 836 -]ח 1 ב 8 031111116 ( 165 ־ 01131 ) — 
( 1835 , פאריס — 1921 . אלג׳יר), מלחין. פסנתרן ונגן־אורגן 
צרפתי. מילדותו גילה כשרונות מוסיקאליים נדירים ודחף בלתי- 

נדלה לעבודה. בגיל 11 הופיע ברסיטל באולם פליל. וב 1851 החל 

/*־.־ 

לומד תורת ההלחנה אצל דק הלוי (ע״ע). ב 1852 נכשל לראשונה 
בתחרות "פרם רומא", אך זכה בפרס ראשון בתחרות של האגודה 
ע״ש צציליה הקדושה בפאריס. ב 1853 החל מנגן באורגן בכנסיות, 
ותוך שלוש שנים השלים הלחנתן של יצירות רבות, בהן שתי 
סימפוניות. ב 1861 החל מלמד נגינה בפסנתר בבית־הספר למוסיקה 
ע״ש נידרמאייר, ובין תלמידיו היו המלחינים פורח ומסדה. במשרה 
זו החזיק 4 שנים. כל אותה עת הלחין ללא לאות, ושמו נודע 
כפסנתרן שנגינתו בעלת שלמות צורנית וטכנית, אך חסרת מתח 
רגשי. 

ב 1864 נכשל שנית בתחרות "פרם רומא", וזמן קצר לאחר מכן 
החל מלחין לבמה. מ 13 האופרות שהלחין מוכרת ביותר "שמשון 
ודלילה״ ( 1877 ); ״הנסיכה הצהובה״ ( 1872 ) מוכרת פחות. ואילו 
היתר נשכחו. 

תמיכתו באמנות החדישה עוררה חשדות, למרות שס׳ עצמו נשאר 
מעוגן במסורת המוסיקאלית שממנה בא. יצירותיו החדשות זכו 
להצלחה. מאלה מוכרות היום ארבע הפואמות הסימפוניות שהלחין 
לפי דוגמתו של ליסט — ״כישורה של אומפלה" ( 1871 ), "פאתון" 
( 1873 ), ״מחול המות״ ( 1874 ); ו״נעורי הרקולס״ ( 1877 ). ב 1871 
ביקר לראשונה בלונדון וב 1875 החל בסדרת מסעות ברחבי אירופה. 
זכה בעיטורים ובאותות כבוד רבים. 

מיצירותיו לכלי־סולו ולתזמורת מוכרים חמשת הקונצ׳רטים 
לפסנתר. האחרון משלושת הקונצ׳רטים וה״רונדו קאפריצ׳וזו" לכי¬ 
נור, וכן הראשון משני הקונצ׳רטים לצ׳לו; מיצירותיו התזמורתיות 
מוכרות הסימפוניה השלישית (לתזמורת. אורגן ושני פסנתרים) 
והפנטסיה הזואולוגית "קרנוול החיות", שהיא המפורסמת ביצירותיו. 
ם׳ הלחין יצירות רבות, ברבות מן הצורות, ולרוב ההרכבים שהיו 
מקובלים בזמנו — החל ביצירות מקהלתיות רחבות ממדים וכלה 
במספר רב של שירים לקול יחיד וקטעים לפסנתר, אולם יצירות 
אלה נשכחו ברובן. נוסף ליצירותיו המוסיקליות, כתב ספר־שירים, 
מספר פארסות וכן פרקי זכרונות ומאמרים בנושאים מדעיים שונים. 

. 1965 , 010 ׳ 011 * 111 1 ) 1 * 1 ) . 5 -. 5 ,£ת 1 [)־ 131 ? .[ 

א. ח. 

סנסקרט (וח 3 ]־ 1 ) 530151 ! ]■ 1 ) 52081 או ] 1 ז) 81 ת 53 ), אחת הלשונות 
ההידו־אירניות (ע״ע). ם׳ ממלאת תפקיד מרכזי בתרבות 
הודו (ע״ע הדו: לשונות; ספרות; דתות). 

חלק מהבלשנים המודרניים מחיל את המונח ס׳ גם על הודית 
(לשון הוודה (ע״ע הדו. עמ׳ 486 — 487 ]), בעוד שאחרים מייחדים 
אותו לס׳ ה״קלאסית" (ר׳ להלן), ולדידם המונח הכולל לשני שלבי 
הלשון הוא "הודית עתיקה"; אחרים מכנים בשם "הודית עתיקה" 
את הוודית בלבד. פאניני (ע״ע דקדוקית, חשיבה, עמ ׳ 27 — 28 ) 
בתארו את הס׳ התייחס גם לתופעות !/דיות. 

הוודית קדומה מן הם׳ הקלאסית ומייצגת ניב של ה§נג׳אב בצפון- 
מערב הודו. בשלביה המאוחרים מתרבים אזכורים גאוגרפיים וצורות 
לשוניות המעידים על השפעת ניב של עמק-הגנגם התיכון, שעליו 
מבוססת הם׳ הקלאסית. בהיעדר כל עדויות היסטוריות ישירות 
בספרות ההודית הקדומה, לא ניתן לקבוע מסגרת כרונולוגית להת¬ 
פתחות הלשונית אלא בדרך ההשערה. המעבר מוודית לס׳ חל 
במאות האחרונות שלפני הספירה, ואילו הקדומים שבהימנונות 
הוודיים נתחברו כנראה כאלף שנה לפני־כן. ניתוח משקל ההימנו- 
נות מוכיח, שנוסחם הקדום שופץ במועד מאוחר, כדי להתאימו 
לכללי הם׳ הקלאסית. 

באפוסים מהאבהארטה וראמאינה (ע״ע הדו, עמ׳ 473 , 487/8 ) 


עדיין ניכרות תופעות ארכאיות. ביצירות שנתחברו בם׳ לאחר־מכן 
משתקפת הלשון המתוארת ע״י פאניני (מהמאה ה 4 לפסה״ג[?]) 
עם השלמותיהם של מדקדקים עד למאה ה 2 לפסה״נ. חיבוריהם של 
אלה ופירושיהם הרבים מהווים עד ימינו "שולחן ערוך" של כללי 
דקדוק הם׳. 

בעוד שהם׳ בהיותה לשון־הפולחן, שומרה בקפדנות ע״י הבראה־ 
מנים (ע״ע הדו, עמ׳ 470 — 471 ) ואומצה ע״י שליטים הינדואים, 
נמשכה תוך כך התפתחות הניבים המדוברים לצדה (פראקרט 
[וח £3 ז^ 3 זק]). כללי המדקדקים הגנו בהצלחה על הם׳ מפני השפעת 
ניבים אלה בתחום הפונולוגיה והמורפולוגיה, אך לא מנעו חדירה 
בתחומים המילוני והתחבירי הן מצד הפראקרט והן מצד לשונות 
ממוצא שונה, דרוידיות ואחרות. השפעות כאלו כבר ניכרות בוודית, 
שלה ולפראקרט מספר תופעות פונולוגיות משותפות. 

מעמד מיוחד יש ל״ס׳-הכלאיים הבודהיסטית"( 1 ) 1 ז 8 ׳ל^ ] 18 ו 11 ) 1 > 811 
]■״ 83051 ) מהמאות הראשונות לםה״נ, שבה השפעת הפראקרט 
מרחיקת־לכת גם בתחום המורפולוגי. 

על תכונותיה הפונולוגיות והמורפולוגיות של הס׳ — ע״ע הדו־ 
אירניות, לשונות. בתחום התחבירי מאפיין את הס׳ שימוש נרחב 
בשמות-עצם ושמות־תואר מורכבים, שהוא מתכונותיהן של לשונות 
הדדאירופיות (ע״ע, עם׳ 579 ). היחסים בין איברי-ההרכבים הוא 
מסוגים שונים, כגון 3 [ 3 ז 13 ! 13 ח ( 013113 ״גדול״ + 3 ( 3 ז ״שליט״) = 
״שליט גדול״, 3 ]נ§ 1 ) 3 ןי 382 ו 81 (] 3 ,\ 11383 £ .£ ; 1961 2 €ז\ 1 > 4., 0>■ (11711x1 נ ; 1952 , 10 

; 1953 , 1-11 , ץ 7187 1)11(1 5. 0^(1771771(17■ 872(1 0x110 ץ 1-1 811 ( 1(1 11x1 ,(£>€) 
; 1953 , 1 ^ 8011 171 ). 87182 ס 06 111 € 10 171170(11x11071 י 1 ז 66 \ 1 ז £3 . 1 \ . 14 
— 810011 .( ; 1953-58 3 ,. 8 * 10 > 11011 ?) 1714 ) 11 .. 8 ~ < 1 \ז 8111 ז .\/ 

; 1965 ,* 1£ ה 1 ' 1 ' €771 ^ 0 \\ ס/ ^<׳ 1 1110 0771 ז[ 1 ז 1 >ץז 171010-4 

. 1973 3 ,^ 1 ) 11 ^ 171 ) 7 . 8 7/10 ,׳\\ 0 זז 811 .ז׳ 

ש. מג. 

סן פאולו, ע״ע סאו פאולו. 

סן _ פ י ר, אבר י בתרדן דה — -] 8310 16 ) ת 11 )ז 3 חז 8€ !זתס!-! 

6 ־ 1 ־ 161 ? — ( 1737 — 1814 ), סופר צרפתי. 0 ״פ, שהיה מהנדס, 

מילא משרות צבאיות שונות בגרמניה, מלטה, הולנד ורוסיה. ב 1768 



181 


סן־פיר, אגדי כרנרדן דה — סן פרנסיסקו 


182 


נתמנה מהנדס באי מאוריציוס; ישיבתו באי, שנמשכה שנתיים, 
היתד, מקור ההשראה העיקרי לכתיבת יצירותיו. בשובו לצרפת 
התיידד עם ז׳. ז׳. רוסו (ע״ע) והיה, יחד עמו. ממבשרי התנועה 
הרומנטית. השגותיו על הקשר המהותי ביו האדם ובין הטבע, על 
היסוד הטוב של האדם והשחתתו בתוך החברה, מובעות ב 5 ^ 11 ]£ 
£זגו 31 ח 13 116 (״מסות על הטבע״), 1784 . בצורה סיפורית המחיש 
0 ״פ את השגותיו אלה ביצירתו המפורסמת ביותר, הרומן ] 6 1 ג 31 ? 
1£ ת £1 ז ¥1 (״פול ווירז׳יני״), 1787 . התיאורים האכסוטיים העשירים 
של האי ותמימות אהבתם של זוג הנאהבים מצאו הד בלבו של קהל 
שביקש להגיב על השכלתנות היבשה של האנציקלופדיסטים (ע״ע). 

י ח 0 רת 51 ,* 1905 ,* 7 ד 8 . 8 . 5 5611/6 ס) 16 § 14£ ־( 51 016 ;ץ 80 81116 

ב. קר. 

היסטוריה. ראשיתה של 0 ״פ מצודה ספרדית, ובה הוקם 
המיסיון על שם פרנציסקום הקדוש. ב 1822 נכללה במכסיקו, וב 1846 
סופחה לאה״ב (ע״ע, עמ ׳ 174 ). בהלת הזהב ב 1848/9 גרמה לגידול 
עצום של היישוב, והתושבים נטלו את החוק לידיהם, כדי להילחם 
בפשיעה ובאלימות. 

פתיחת תעלת פנמה ב 1914 הביאה לשגשוג נרחב של העיר, 

ב 1945 נערכה ב 0 ״פ ועידת היסוד של האמות המאחדות (ע״ע, 
עמ׳ 917 ). 

יהודים מעטים ישבו בס״פ לפני 1849 . ב״בהלת הזהב" הגיעו 
יהודים רבים כרוכלים, ומיעוטם פנה לגידול ירקות ועופות; ארגון 
של איכרים יהודים עדיין קיים ליד ם״פ. ב 1850 התארגנו קהילות 
"שארית ישראל" (יוצאי פולניה ואנגליה) ו״עדת עמנואל" (יוצאי 
גרמניה), ונוסדו ארגוני צדקה וסעד. רבה של "עדת עמנואל", 
ג׳וליום אקמן (ת 311 ךת> £01 .[), שהתפטר אח״כ מכהונתו בהתנגדו 
לכיוון הרפורמי, הו״ל את השבועון היהודי הראשון במערב אה״ב 
ז 6 ת 0163 שו 71 ("המלקט"). במפנה המאה ה 20 התיישבו ב 0 ״פ יהודים 
אורתודוכסים ממזרח אירופה ויסדו מוסדות צדקה ובתכ״נ משלהם. 
כיום נמצאים בס״פ 13 קהילות מכל הזרמים, וקיימים בה בין השאר 
מרכזיים קהילתיים יהודיים, בי״ח, בית אבות ופדרציה של מוסדות 
צדקה. 0 ״פ היא מרכז למוסדות חינוך עבריים וארגונים יהודיים 
וציוניים. ב 0 ״פ כ 73,000 יהודים (ועוד כ 20,000 באיזור המטרופולין). 
המחיצות שהיו קיימות בין יוצאי גרמניה ובין יוצאי מזרח אירופה 
טושטשו לגמרי והיהודים מתבלטים בכל שטחי הכלכלה, העתונאות, 
המשפט והאמנות. 


, ס. נעמני, נפילים במערב,! 






.״ 1964 ,. 8 . 5 171 6 ( 81 ({ 61014 [ 01 64 ^ 08111/1 ,תנו 1 ^ 23 . 1 \ ; 1916 



ס; פרנסיסקז: מראה מ; 


האמיר; למע?ה משמא? — נשר שער הזהב, מימיז- 
(לשכת־התייחית בשז פרנסיסקו) 


גשר־המפרץ 


183 


סנצרו, יקופו — סנקטוריום, סנקטוריום 


184 


0 נצל 1 ׳ י ל|ל 3 ל — 8300322310 0 ק 300 ( — ( 1456 — 1530 ), משורר׳ 
הומניסט ופילולוג איטלקי. ם׳ היה בן־אצילים. ב 1474 נקשר 
אל חוג ההומניסטים שהתרכזו סביב ג׳ובני פונטנו (ע״ע). הוא 
חיבר, בלאטינית, שירי־דייגים, מכתמים ואלגיות לפי האידאלים של 
התנועה ההומניסטית: הבעת הרגשות ותיאור העולם הדמיוני באמ¬ 
צעות החיקוי של השירה הקלאסית, אגב שימוש קפדני במתכונותיה 
הלשוניות ובדפוסיה הסיגנוניים. ביצירתו, הכתובה איטלקית, - 4103 
413 > ( 1480 — 1485 ; י״ל לראשונה בשלמות ב 1504 ; וע״ע ארקדיה), 
שימשו לו חרוזי המשוררים הרומים הפאסטוראליים כלי עדין ומלו¬ 
טש לציור חיי־הטבע ולהבעת כמיהתו לעולם של שלווה אידילית. 
״ארקדיה״ ייצגה את טעמה הפיוטי של המאה ה 16 , בהחדירה אל 
הדגמים הקלאסיים הקבועים רעננות ורגישות. היא שימשה אבטיפוס 
למספר אין־סופי של שירי־רועים בספרויות אירופה. עם מחקיה 
הרבים נמנו סרונטס, ספנסר ולופה דה וגה (ע׳ ערכיהם). 

0. ?01603, £3 0151 1111^111511(3 4(1 011311100(310 6 1' .41X111113 111 ]. 5., 

1 ;ח 6 וחטזז 5 ) . 5 .! 41 111401 < 4 .' 1 6 1101110 ! < 1 04111 . 11 , 1 ) 001 , 14 : 1952 

. 1968 ,( 141-67 י 1 ׳\ ,"ס!" 

ס|!לןה, ל^לן^ס א 2 י 1 ס — 860603 4.003605 ;: 1310111 — ( 4 
לפסה״ג — 65 ), פילוסוף ומחבר-מחזות רומי; בנו של 
ל.(מ.)א. ם׳ ״הנואם״ או ״הזקן״ (ע״ע לטינית, ספרות, עמ׳ 643 ). 
המשורר לוקנום (ע״ע) היה בן־אחיו של ם , . 

ם׳ נולד בקורדובה שבספרד, חי מילדותו ברומא ושם למד רטורי¬ 
קה ופילוסופיה והיה לחסיד הסטואה(ע״ע, עמ׳ 677 ). בראשית שלטונו 
של קןליגולה כבר נודע כנואם ומחזאי, ובשל קנאתו של הקיסר 
כמעט שהוצא להורג. קיבל משרה בחצרו של קלאודיום, אך ב 41 
הוגלה לקורסיקה באשמת ניאוף עם אחות קליגולה. כעבור 8 שנים 
נקרא לשוב, בהשתדלותה של יוליד, אגריפינה(ע״ע), ומונה, עם בורום 
(ע״ע), למחנך נירון (ע״ע). בעלות נירון לכם הקיסרות נעשו שני 
מחנכיו ליועצים בעלי השפעה ממתנת. במות בורום עורער מעמד 
ם , והוא פרש לדרום־איטליה ושם עסק בחיבוריו. אולם בעת גילוי 
הקשר של פיסו הוחשד גם ם׳ ונצטווה לשלוח יד בנפשו. הוא עשה 
כן, לסי סיפורו של טקיטוס, בשלוות־נפש גמורה התואמת את הגותו 
הסטואית, שלה הטיף אך לא תמיד הצליח לקיימה כהלכה (השר 
דבריו בע׳ השארות־הנפש, עם׳ 466 ). 

רק חלק מכתביו נשתמר. 10 ספרי-פרוזה משלו כונו בכינוי 
המטעה 013108:1 , אע״פ שלא נכתבו בצורת דו־שיח. שמם מעיד על 
תכנם, כגון 115 ת 16 ק 53 00051:301:13 06 (״על יציבות החכם״), 06 
301101 1111316 !ג 1 ן> 30 ז 1 (״על שלוות הנפש״), 1136 ע 11316 ׳ 8165 06 
("על קוצר החיים"). במסתו שהופנתה אל נירון בראשית שלטונו, 
0161060113 06 ("על הנדיבות"), בא ללמד ששליט חייב להיות 
רחמן. בין שאר כתביו — חיבור סאטירי על ההאלהה (ע״ע, ענד 310 ) 
של קלאודיוס. 01051$ ץ 000100 ק 4 ("הדילוע", כל׳ הפיכה לדלעת). 

פרק מיוחד קובעים לעצמם 124 
"מכתבי המוסר" (-סוס 1136 ! 151 <ן£ 

3165 !) הדנים בבעיות מוסר מג־ 

קודת־מבט אנושית ובחוסר דוג־ 

מתיות (ציטאטות: ע״ע אלטרו¬ 
איזם). איגרות אלו היו מקובלות 
על סופרים נוצרים מוקדמים, ובז¬ 
כותן רווחה ביה״ב הדעה שם׳ היה 
נוצרי והתכתב עם בן-דורו פאו־ 

לום הקדוש. ם׳ חיבר גם 7 ספרים 
על ״בעיות הטבע״ ( 15131013165 

0365110065 !>), חקירות״טבע מג־ 

ל י א םנ 5 |ה "־ י!, וקז מהמאה ה 1 קודת־מבט סטואית. יצירותיו הן 

(הטוזיאח הקא־־יטוליני ברימא> מקור חשוב להכרת הסטואה בצו¬ 


רתה המאוחרת, האקלקטית, ומשמשים בהן לקח של נסיון אנושי, מסק¬ 
נות של השכל הישר והטפות מוסר. על סיגנונו, ע״ע לטינית, ספרות, 
עמ׳ 643/4 . איגרותיו תורגמו לראשונה לעברית ע״י יהודה בריאל 
(ע״ע). רבות מיצירות הפרוזה של ם׳ תורגמו ע״י א. קמינקא (ד׳ 
ביבל׳). 

יצירותיו הפיוטיות העיקריות הן 9 טרגדיות, כולן על נוש¬ 
אים מיתולוגיים (למשל: ע״ע היפוליטוס; הרקלם, עמ׳ 424 ; טרויה, 
עם׳ 922 ) והן נועדו לקריאה ולא להצגה (ע״ע דרמה, עמ׳ 182 , 
184 ; טרגדיה, ענד 902 ). אלו הטרגדיות היחידות שהיו ידועות 
באירופה ביה״ב, ועיקר השפעתן מתקופת הרנסאנס ואילך (ע״ע 
ג׳ירלדי; גרניה). 

המחזה הנודע ביותר של ם׳ הוא 163 > 46 \ (ע״ע מדיאה). דמות הגי¬ 
בורה בטרגדיה זו שונה ממדיאה, בת־התמותה הנבגדת, שבמחזהו של 
אוריפידם (ע״ע, ענד 273 ) ; היא מכשפה דמיונית, על-אנושית, 
הרוצה להיפטר מבעלה האנושי כדי לשוב להווייתה האלוהית. טר¬ 
גדיה זו שימשה השראה ל״מדיאה" ( 166 > 16 יז) של ז׳אן דה לה פריז 
( 61056 ? £3 16 > .ן; 1529 — 1554 ), וגם ל״מדיאה" של פ. קורני(ע״ע), 
שבה שולבו קטעי תרגומים מם׳. הושפעו ממנו גם קטיל מנדס (ע״ע; 
במחזהו י 1 \, 1898 ) ואנוי (ע״ע, כר׳ מילואים; . 1 א, 1946 ). בישראל 
הוצגה ״מדיאה״ של ם׳ ע״י התיאטרון הקאמרי ( 1971 ). 

ם׳ והיהודים. במאה ה 1 לסה״ג עוררה התפשטותם של מנהגי 
היהודים באימפריה הרומית תרעומת בלב רומאים רבים, ום׳ ביניהם 
(ע״ע הורטיוס, ענד 954/5 ; טקיטום, עמ׳ 889 ; יובנלים, עמ׳ / 288/9 ; 
מרטיליס: פטרוניום; פרסיוס). במכתב צ״ה גינה ם׳ הדלקת נרות- 
שבת "מפני שהאלים אינם צריכים לאורה ולאנשים לא נעים העשן". 
לפי עדותו של אוגוסטינוס ( 11 ,]¥ .ס . 00 ; וע״ע אנטישמיות, 
ענד 499 ; גר, ענד 177 ; ור׳ [לפי הביבל׳] קמינקא ( 2 ), א. עם׳ 
■׳\^( 3 ), ענד 188 -^ 18 ), הטיל ם׳ דופי בשמירת השבת וטען 
שבגללה מפסידים היהודים בעצלות את החלק השביעי של חייהם 
וניזוקים בשל הזנחת מעשים נחוצים. סיכום הקטע מפי ם׳ היה 
לשם־דבר: "כה הצליחו מעשי האומה הפושעת ההיא, שהתקבלה 
בכל העולם והמנוצחים כפו את חוקיהם על המנצחים". ור׳ דיונו 
של קמינקא: ״המוסר שבספרי ם׳ והמוסר היהודי״, ( 4 ), ענד 359 — 
369 . 

תרגומי א. קמינקא: ( 1 ) מכתבי מוסר, א—ב, ת״ש—תש״ב; ( 2 ) שיחות 
פילוסופיות, א—ב, תש״ג—תש״ה: ( 3 ) מחקרי הטבע; שבעה ספרים 
לפוליביום במות אחיו, תש״ו;( 4 ) כתבים נבחרים. תשכ״ב; י. קלצקין, 
משנת ראשונים, קעט—קפה, תרפ״ה; ש. סמבורסקי. חוקות שמים 
וארץ: הקוסמוס של היוונים. 204/5 , תשי״ד; ג. אלקשי, אוצר פתג¬ 
מים וניבים לטיניים (מפתח בערכו), 1959 ; ק, טאקיטום, ספרי השנים 
(מפתח בערכו), תשכ״ב; מ. רוזלאר, אמו של ם׳ (דורון, ח״י מחקרים 
מוגשים ליום הולדת הששים לפרום׳ ב״צ כ״ץ. 155 — 164 ), תשכ״ז; 

נ. שפיגל, ם׳, האיש ומשנתו, תשל״ד: - 11 <>? . 1 \ ; 1920 ,. 5 , 11€51 > 1 ג 4 ז. 0 
1 ) 4 ) 51 ) 4 1111 <\ 51 1.1 , 302 < 1 ות 3 א . 0 ;־ 1955-59 , 1-11 , 5103 ) 01 , 1602 
)) 4 ) 51 13 ) 4 ) 11 ) 11 ^ 111010 ץ!<) ) 1311111 ס 1 ! 0 ' 1 011 111011:14 ■ 11 ) 114 ) £1111 ' 4 

4( 5. (1,3(00135, XXX^) 1 1972. 

י. ג. ל. - מ. 

סנקטורידס, סנקטודיוס - 8300101105 8300101105 (איט׳ 

' 83010110 )"— ( 1561 — 1636 ), רופא וממציא איטלקי, מרא¬ 
שוני הגישה הכמותית ברפואה ובביולוגיה. ם׳ גמר את חוק לימודיו 
בפדובה ב 1587 ובגלל פרסומו הרב הוזמן לשרת כרופא החצר בפו¬ 
לניה, ושהה שם 14 שנה. בשובו התמנה פרופסור לרפואה עיונית 
בפדובה. בניסויים שנמשכו 30 שנה חקר את מאזן הנוזלים בגוף, 
לשם כך בנה מאזנים מחוברים לשולחן וכסא ושקל בקפדנות כל 
מאכל ומשקה שנקלט וכל הפרשה שיצאה מהגוף. בעזרת מאזנים 
אלה חקר את השפעות הסביבה והמצב הנפשי על מאזן המים, וכך 
גילה ומדד את ההזעה הסמויה. ניסוי מפורסם זה הוא תחילת המחקר 
בחלוף־החמרים (ע״ע). ם׳ חקר גם את חום הגוף, ולשם־כך המציא 
תרמומטר; כן המציא מכשיר לספירת פעימות הדופק ומד־לחות. 




185 


סנקטוריוס, סנקטוריוס — סנש 


186 


תוצאות ניסוייו בהזעה הסמויה מופיעות בספרו בס״בזצ 16 > ... 5 ז^ 
במסבות ("אמנות... הרפואה המשקלית [או! ...העומדת על בסיס 
מוצק]״), 1614 . ספרו זה של ס׳ זכה ל 31 מהדורות בלאטינית 
ול 14 תרגומים. כל כתביו מכונסים ב 4 כר/ ונציה, 1660 . 

/ 0 ע-זסז!{!{ 4 / ,־ 01 ( 43 ? . 14 .מ ;* 1954 , 010$$€ ,*$ו־! $1£€ .£ . 1 ־ 1 

. 1954 , 484-488 ,€ח 10 ' 1 )€\\ 

סדקנטן (ח 11 ו €1 ט 2 >־*ח $31 ), עיר תעשיה במחוז אן ( 1€ ז 1$ \!), 
בצפון מזרח צרפת. שוכנת ע״נ סום ותעלת ס״ק. 64.000 
תוש׳ ( 1968 ). —ס״ק ירשה את מקום היישוב הגאלי-רומי 3 ז 5 ג 1181 \) 
ות״זסס^מבתזסזגיע, ואח״ב נקראה ע״ש קווינטינום "הקדוש" שנהרג 
בה ב 287 . ב 1080 קיבלה זכויות עיר. היתה בירת רוזנות ורמאנדוא, 
ונודעה בתעשיית־האריגים שבה. ב 1871 הביסו שם הגרמנים את 
הצרפתים. במלה״ע 1 , מאוגוסט 1914 עד ספטמבר 1918 , היתה מעוז 
גרמני ונהרסה כמעט כליל. באוקטובר 1918 התנהל סביבה קרב 
ס״ק, בו הבקיעו הבריטים את המערך הגרמני, דבר שגרם לסיום 
המלחמה. 

סנקציה, במשפט הבין־לאומי. 0 ׳ משפטית היא תגובה 
על מעשה בלתי־חוקי, ומטרתה תיקון המצב ע״י לחץ או כפיה. 

הס׳ מאפיינת את הכלל המשפטי ומבדילה אותו מסדרים נורמאטי־ 
ודים אחרים (כגון המוסר, הנוהג, הנימוס) במשפט הפנימי. הסמכות 
להטיל 0 ״ מצויה בידי רשויות המדינה. בחברה הבין־לאומית לא 
היתה קיימת, עד להקמת חבר-הלאמים (ע״ע), רשות מרכזית מוס¬ 
מכת להטיל ס", והן הופעלו ע״י המדינות השונות לפי שיקול דעתן 
וכוחן הפיסי. בסעיף 16 לספר־הברית של חבר־הלאומים נקבע, כי 
מדינה היוצאת למלחמה בניגוד להתחייבדותיה הבידלאומיות יראו 
אותה כאילו ביצעה מעשה מלחמה נגד כל יתר המדינות־החברות, 
והן ינתקו מייד את קשריהן עם אותה מדינה. הוראות אלה לא זכו 
להפעלה יעילה, בעיקר משום שהקהיליה הבין־לאומית עוד לא 
היתד, בשלה להגשמתן. החלטות חבר־הלאומים בדבר הטלת 0 ״ 
על איטליה בגלל פלישתה לחבש ב 1935 לא קדמו בשל רתיעתן 
של מדינות רבות (בראשן בריטניה וצרפת) לפעול נגד מוסוליני. 

בפרק השביעי למגילת האו״ם (ע״ע אמות מאחדות) הוסמכה 
מועצת־הבטחון להמליץ. או להחליט באופן המחייב את כל המדינות, 
על הטלת ם", שאינן כרוכות בשימוש בכוח (כגון בתחום הכלכלה 
והתקשורת) ואף על 0 ״ שיש בהן שימוש בכוח, כאשר קיים, לדעת 
המועצה, איום על השלום, הפרת השלום או מעשה תוקפנות. 
הצבעה במועצת הבטחון בדבר הטלת ס" כפופה לזכות הווטו של 
החברות הקבועות של המועצה (אה״ב, בריה״מ, בריטניה, צרפת 
וסין), בנובמבר 1950 קבעה העצרת, בהחלטתה הנודעת בדבר "הפ¬ 
עולה המשותפת למען השלום", שהיא מוסמכת להמליץ על הטלת 
0 ״ במקרה שקיים איום על השלום, הפרת השלום או מעשה תו¬ 
קפנות׳ וזאת כאשר מועצת־הבטחון משותקת, בשל הפעלת זכות־הווטו 
על־ידי חברה קבועה. כבר קודם לכן, ביוני 1950 , המליצה מועצת 
הבטחון (בהיעדרה של בריה״מ) על מתן סיוע לדרום קוריאה לשם 
הדיפת ההתקפה המזוינת של צפון קוריאה. למטרה זו הועמד הגנרל 
דגלם מקארתר (ע״ע) בראש היחידות של מדינות שונות, שנלחמו 
תחת דגל האו״ם לצדה של דרום־קוריאה. 

בנובמבר 1962 המליצה העצרת על הטלת 0 ״ כלכליות נגד דרום 
אפריקה בשל מדיניות האפליה הגזעית שלה (ע״ע אפריקה הדרומית, 
רפובליקה. כרך המילואים, עמ׳ 368 ) וחזרה על המלצה זו פעמים 
אחדות. בדצמבר 1966 קיבלה מועצת הבטחון החלטה מחייבת בדבר 
הטלת 0 ״ כלכליות על רודזיה, מאחר שהמשטר ששרר בה היווה 
איום על השלום הבין־לאומי ( 0 ״ אלו הורחבו ע״י החלטות מאוחרות 
יותר של מועצת-הבטחון במאי 1968 ובמארס 1970 ). הס" האלה 
לא השיגו את מטרתן, בעיקר משום שההחלטות בדבר הטלתן אינן 
מבוצעות בצורה מלאה ויעילה ע״י יתר המדינות. 


לפי שעה טרם פיתחה הקהיליה הבי״ל מנגנון יעיל להטלת 0 ״ 
משפטיות. גם פסקי־הדין של בית־הדין הבינלאמי (ע״ע) בהאג 
אינם ניתנים לאכיפה על מדינה סרבנית אלא אם ובמידה שמועצת 
הבטחון ראתה לנכון להורות על כך (ר׳ סעיף 94 למגילת האו״ם). 

14. 5. * 1/1€ /ס '?) 111 ) €11 ) 1/1 1 ) 3 ה 11 ט 137 1 01 ה 1110 ) 1 ז 1€1 ? 11 מ 

117111(3 ^!6 110715 (10\\£3 3 ׳ ^ XXX^, 499), 1946; £. !<.1102, 

5. ׳\\ £3 31 ח 0 }ז 3 ח־ 1€1 ת 1 07 031 ־ 10111 ח^אחסתז.^) 1,1110 11 ) 1011 ־ 11 ) 1 ז' 10 ח\ מיו , 
£1^), 1960; 1530011008 0 ומז 000 :>£ חס 0€ ת€־ £61 ת 00 31 תס 1 ז 02 ־ €1 זת 
3£3{0$ $0 6111$1 ^ 3 ) 11011 ) 111 )$ , 0400 £0 , 103 ־ 71 8011111 ז X11/1 24/| 1964 , 7 * 0 /־ ; 
>4.$. ?400011^31 — ?4. 11£ 3 ) 1 ?ה 11 1116 . 6113 1 ) $1 ) 103 /\ 1 ,חגומ 8 ג 

(?11011$: 1/1( 1^610/111??($$ 0 / 1711(1?1(1110 1 ,. 1 ) 1 ( 11 ) 11 ?))? €01 1 ?)ת ^X11, 1), 
1968. 

ד. לס. 

םך״ךמו (סנרמו — 0 ות 6 זת 53 ), עיר־נופש בחוף הריווירה המער¬ 
בית של איטליה. 62,200 תוש׳ ( 1971 ). 

ועידת סן־רמו. ב 26.4.1920 — 19 נערכה בס״ר ועידה של 
מדינות ה״הסכמה״ במלה״ע 1 , בהמשך לפגישה שנערכה ב־ 
23.2.1920 — 12 בלונדון לדיון על חוזה־השלום עם תורכיה. בוועידת 
ס״ר השתתפו ראשי ממשלות בריטניה, צרפת, איטליה ויוון, ונציגי 
2 פן ובלגיה. 

ב 24.4.1920 החליטה הוועידה למסור לבריטניה במנדט את 
השלטון על א״י כולה. למחרת החליטה הוועידה לכלול במנדט את 
הצהרת־בלפור (ע״ע), ולהטיל על בריטניה, כמעצמה המנדטורית, 
את האחריות להגשמת ההצהרה. הכללתה של הצהרת בלפור בתנאי 
המנדט נעשתה בלחץ בריטניה, מול הסתייגויות שהיו לצרפתים. 
בוועידה היו גם ח• ויצמן, נ. סוקולוב וה. סמואל (ע׳ ערכיהם). 
לורד א. ג/ בלפור (ע״ע), שב 1919 פרש מתפקיד שר החוץ, הוזמן 
אליה להתייעצויות. וע״ע א״י, ענד 529 . 

ועידת ס״ר מסרה את סוריה ולבנון במנדט לצרפת, חרף התנג¬ 
דות הערבים, ואת עראק במנדט לבריטניה. צרפת ובריטניה חתמו 
ביניהן על הסכם נפט מהמזה״ת ומרומניה. הוועידה דחתה את תבי¬ 
עת גרמניה להכפיל את צבאה לעומת המותר לה בחוזה ורסי, מ 100 
אלף ל 200 אלף. 

ח. ויצמן, מסה ומעש, תש״ט 2 ; ל. שסיין, מסד למדינת ישראל, 542 — 

551 , 1962 ! ב. יוסף, השלטון הבריטי בא״י, תש״ח : נ. פיינברג, א״י 
בתקופת המאנדאט ומדינת ישראל, תשכ״ג. 

סמ 2 ( 826065 ), משפחה יהודית בהונגריה. 1 ) בלה — 0613 
— ( 1894 , בודפשט — 1927 , שם), סופר ועתונאי. תיאר 
את חיי החברה בבודפשט ברומנים ומחזות הומוריסטיים, שהוצגו 
בתיאטראות העיר. הרומן לנוער "צ׳יבי" תורגם לעברית בידי א. 
המאירי, תש״י. 2 ) א נ ד ו ר — 106 ) 1 ) 73 — ( 1899 , בודפשט — 1935 , 
שם), משורר הונגרי. דודנו של ( 1 ). סיים לימודי משפטים, ערך 
כ״ע לענייני תיאטרון. ובין 2 מלה״ע היה בעל טור בשבועון -ת 821 
£161 11321 (חיי התיאטרון); כתב ותרגם תמלילים לאופרטות שהוצגו 
בהונגריה. 3 ) א י ואן — ת 3 ׳\ 1 — (נר 1924 , בודפשט), סופר 
ומלחין. בנו של ( 2 ). כתב מחזות מוסיקליים ותמלילים לסרטים. 
בשנים 1948 — 1961 היה מנהל אמנותי בתיאטרוני בודפשט. 

4 ) חנה ( 1921 , בודפשט — 7.11.1944 , שם [עצמותיה נטמנו 
בהר־הרצל בירושלים, 1950 ]), צנחנית א״יית ומשוררת. בתו של ( 1 ). 
נתייתמה מאביה בילדותה, 
ובגיל צעיר פנתה לציונות. ב- 
1939 עלתה לא״י, למדה ב־ 
ביה״ס החקלאי בנהלל ואח״כ 
הצטרפה לקיבוץ שדות־ים. 
ב 1943 נמנתה עם הצנחנים, 
שנועדו להושיט עזרה ליהודי 
אירופה (ע״ע הגנה, עמ׳ 405 ; 
הונגריה, עמ ׳ 870 ! א״י, ענד 
559 ), במרס 1944 הוצנחה ב־ 



המצבה על הנדה של חנה סנש בהר־הרצל 
(שירוה־חצילומים של הסוכנות היהודית! 


187 


סנש — ספנים 


188 


ייגו־סלוויה ושהתה עם הפרטיזנים של טיטו. ב 7 ביוני חצתה את 
גבול הונגריה, נתפסה ע״י משמר הגבול ההונגרי, נחקרה בעינויים 
קשים ונידונה למוות; הוצאה להורג בחצר־הכלא בבודפשט ע״י 
כיתת־יורים. מגיל 13 כתבה יומן וגם שירים עבריים. שירה האחרון, 
"אשרי הגפרור", נכתב בכלא־בודפשט. כתבה גם מחזה על חיי 
הקיבוץ "הכנור" (תש״ו). נוסף על ערכו הספרותי יש ליומנה ערך 
דוקומנטרי — תיאור דרכה של בת־טובים ממשפחה מתבוללת בהונ¬ 
גריה לציונות. דמותה משמשת סמל למסירות והקרבה. סיפור חייה 
הומחז בידי א. מגד (ח. ם׳, תשי״ח) והוצג בתיאטרון "הבימה". 
על שמה קרוי הקיבוץ "יד חנה" ממערב לטול־כרם. 

י. פלגי, רוח גדולה באה, חש״ח 2 : נ. ברסלבסקי (עירך), ח. ם׳, חייה, 

שליחותה ומותה, 1966 ״ג ; א. בצר, הצנחנית שלא שבה, תשכ״ט 1 

. 1972 / 0 .? 810% 16 ( 1 ;[)? 81 0181 ־ 7 ׳>/ ממ /// 5 */ 77 

יה. מ. 

ססטה — 83X561:13 ; כינויו של 0 ט 5 נו* די ג׳(בני (! 1 ) 0 ״ £3 מ 5 
;״מ 3 ׳\ 010 ) — ( 1392/1400 [?]— 1450 ), צייר איטלקי. יצירתו 
המוקדמת ביותר של ם׳, שנשתמרה בשלמותה, הוא "מזבח המאדונה 
של השלג״, 1430/2 (אוסף 
ק(נטיני — בונאקוסי, פירנ¬ 
צה), ובה סימנים להשפעת 
חידושיהם של ציירי פירנ¬ 
צה (מז_צ׳ו, ליפי! ע׳ ערכי¬ 
הם). תמונות-המזבח שצוירו 
עבור כנסיית פראנציסקוס 
הקדוש בבורגו סאן ספולקרו 
( 1437 — 1444 ) הן יצירות־ 
המופת שלו: הלוח המרכזי 
(אוסף ברנסון, סטיניאנ() 
מצטיין בהוד מונומנטלי; 
בשמונה התמונות מחיי הק¬ 
דוש שעיטרו את אגפי המז¬ 
בח (שבע מהן — בגאלריה 
הלאומית, לונדון, ובמוזיאון 
קונדה, שאננדי) גוברת הב־ 
טיה לקצב חינני ברוח הסי־ 
גנון הגויתי הבי״ל. — ס׳ נמ¬ 
נה עם חשובי האמנים של 
אסכולת סינה (ע״ע). על-אף 
החידושים המעניינים שב¬ 
ציוריו, כגון תיאורים נטורליסטיים של שמים, שהם ראשונים בסוגם, 
מהוה אמנותו דוגמה אפיינית לשמרנותה של אסכולה זו. ס׳ קשור 
במורשת המאה ה 14 ובסיגנון הגותי הבי״ל האלגנטי. 

■■ 0110 ' 11111 11 1 . 5 , 031-11 ; 1939 ,. 5 ,׳< £55 תמ 36 < - 6 ק 0 ? .( 

. 1957 , 111 x 0 >׳) 

ססיל ( 06011 ), אחת ממשפחות האצולה רמות-היחש ביותר באנ¬ 
גליה, שני ענפיה, תזני אבסטר ורוזני סולזברי (ז 616 צ£; 
ע 0 ג 1 נ! 115 ב 8 ), מוצאם משני בניו של אבי־המשפחה, דלים ם׳ לורד 
בדלי (ע״ע). — מבניה: 

1 ) רוברט ס׳ ( 1563 — 1612 ), בנו השני של בדלי, ומצד אמו 
בן־דודו של פרנסים ביקון (ע״ע). ס׳ היה גיבן, קטן־קומה וחלוש; 
למד בקיימבריג/ וב 1584 נבחר לפרלמנט. אביו שיתפו* בעבודתו 
כמזכיר-המדינה, וב 1596 נהיה ס׳ עצמו למזכיר-המדינה של אליזבת. 
הוא היה אויבם של סר וולטר רולי ורוזן אסכם (ע׳ ערכיהם), ומילא 
תפקיד מרכזי בהעמדת אסכם לדין ובשפיטתו למיתה. ם׳ הבטיח את 
העברת המלוכה בצורה סדירה לג׳ימז 1 (ע״ע), והלה השאית על 
כנו כמזכיתהמדינה, וב 1605 העניק לו תואר רוזן סגלזברי. ב 1604 


חתם ם׳ על הסכם־שלום עם ספרד. לימים נודע, שם׳ קיבל כסף 
מהספרדים — דבר שהיה מקובל אז. ושלא השפיע על מדיניותו. — 
בין צאצאיו היו רוברט ם׳ רוזן ם 1 לזברי (ע״ע), ר״מ בריטניה. 

. 1959 ,. 0 1 ) 60011 § 76 !' 7 ,ז 6 ז*ך 110 תג 1 ־ 1 . 1 \ 

2 ) רוברט ם׳ ( 1864 — 1958 ), בנו של רה״מ ם 1 לזברי. ב 1906 
נבחר לפרלמנט מטעם השמרנים, ובמלה״ע 1 היה סגן שר־החוץ 
ושר לענייני ההסגר הימי, אחרי המלחמה הקדיש עצמו לכינון חבר- 
הלאומים ולביצורו, סייע בחיבור תקנון החבר ותכופות ייצג את 
ארצו בדיוניו. ב 1923 הוענק לו תואר רוזן צ׳לווד ( 0011 ^ 01161 ). 
ב 1924 — 1927 השתתף בממשלת בולדוין וייצג את ארצו בדיונים 
על פיתק־נשק בז׳נוה; ם׳ התפטר מהממשלה, כשנתברר לו, שמדי¬ 
ניותה בשאלה זו נוגדת את השקפותיו. אח״כ היה נשיא האגודה 
למען חבר-הלאומים. ב 1937 קיבל את פר 0 ־נ(בל לשלום. 

א. בו. 

ססכס (* 811556 ), מחוז היסטורי בדרום־אנגליה. גובל בקנט, במזרח 
ובצפון־מזרח, בסארי (׳{ 811006 ) בצפון, בהמשיר (-קת) 93 
511106 ) במערב, ובתעלת לה־מאנש בדרום. מאז 1888 מחולק לשנים: 
א) ם׳ המזרחי, 2,134 קמ״ר, 736.000 תוש׳ ( 1969 ), ובירתו לואם 
( 65 ־^ 06 ) ! ב) ם׳ המערבי, 1,640 קמ״ר, 470,000 תוש׳ (אומדן 1969 ), 
ובירתו צ׳יצ׳סטר ( 011161165160 ). מחוז ם׳ הוא ארץ גבעות ומישורים 
אלוביאליים, המתמשכים מצפון־מערב לדרום־מזרח. בדרום משתר¬ 
עות גבעות הדאונז ( 5 מ׳\\ 00 ) הפוריות, בצפון מקומן של גבעות 
הוילד ( 63101 ז \\) המיוערות (שיאן: 250 מ׳), העושות את ם׳ למחוז 
המיוער ביותר באנגליה, וביניהן בקעת־ם , . לס׳ יותר ימי־שמש מאשר 
לכל מחוז אחר. שטחי המרעה רבים. מוצרי החקלאות, בקר, עופות, 
פירות וירקות משווקים בלונדון השכנה; במחוז אין כמעט תעשיה. 
בשל קרבתו לבירה, הופכות ערי־המחוז, ביניהן ניוהיון(נמל), איסט־ 
ברן, בריטן ( 5111011 * 801 ), וגם ורתינג, לפרוורי־מגורים של לונדון. 

ססנים, שמה של שושלת מלכי פרם ששלטה מ 224 — 226 לסה״נ 
עד 651 . היא קרויה ע״ש אבי המשפחה, ססן. ומוצאה היה 
מאסתקהר הסמוכה לפרספוליס, שבה היתה קשורה בפולחן האש. 

ב 224 מרד ארדשיר,'נכד ססן, בארטבן ׳\ 1 (ע״ע), ניצחו ובכך 
בא הקץ על ממלכת פרודה (ע״ע). ב 226 נהיה ארדשיר למלך פרם 
המחודשת. זו התבססה על דת זרתושטרה (ע״ע) כדת המדינה, על 
שלטון ריכוזי חזק, כנגד הביזוריות של הפרתים, ועל שאיפה מודעת 
לשוב לעברה האחימני של פרם (ע״ע אחמגידים). בירת הממלכה 
היתד. קטסיפון (ע״ע אקטסיפון). 

עליית הם׳ למלוכה, שלטונם החזק וארגונה המחודש של הממלכה 
חיזקו את פרם ונתחדשו המלחמות עם רומא. שדה־מערכה מרכזי 
היתד. ארמניה. יורשו של ארדשיר, שפור 1 ( 241 — 272 ), ניצח ושבה 
את הקיסר ולרינוס(ע״ע! 
260 ). המאבק בין הם׳ 
לרומא וליורש תה ביזאנ־ 
טיון נמשך עד 387 , כש־ 
הוסכם על חלוקת ארמנ¬ 
יה ביניהן. 

ב 502 הודש המאבק 
עם ביזאנטיון. כ 01 ר 1 1 
(ע״ע; 531 — 579 ) הגיע 
עד הרי.קווקז והים הש¬ 
חור. לשיא התפשטותה 
הגיעה ממלכת הם׳ בימי 
כו׳סרו* 11 (ע״ע; 591 — 
628 ) : הוא כבש את ירו־ 



פסטה: מחיי פרגציסתום חתדדע. קטע 
מתמו-גוודהמזגח (מחיאח תוגדר." ׳עאנטץ) 



קערת־כסח ספנית, המתארת את המלר כצייד 
— המאה ה 5 ; 1 ז\^ 301,0£ ( 0 * 11 סו! , !) 

( 1934 ,(סמט? ז 1010116 ? 


189 


ספנים — סעד, או "דוהה הכרתית" 


190 


שלים ( 614 ; ע״ע, עמ ׳ 281 ; ור׳ כר׳ ר, עמ ׳ 434 ), את מצרים ( 619 ) 
וכמעט את כל אסיה הקטנה, אך לבסוף הביסו הקיסר ד׳כקליום 
(ע״ע), וכל כיבושיו אבדו. מאבק זה החליש מאוד את ממלכת הם/ 
ב 635 נוצח יזדגרד 111 (ע״ע; 632 — 651 ) בקרב קאדסיה בידי 
הערבים בפיקודו של סעד בן אבו וקאץ, וב 642 נוצח בנהאונד 
וממלכת הם׳ נכבשה בידיהם. וע״ע פרם, היסטוריה. 

אמנות הם׳ שאפה לחזור לאמנות האחימנים, ומצויים בה 
יסודות מאמנות אשור, בבל ופרס הקדומות. בתבליטי סלע מתואר 
מלך המקבל את שרביט המלוכה מידי האל ובקערות כסף מתואר 
פעמים רבות המלך כצייד. וע״ע פרם, אמנות. 

ססס״ר, ע״ע מועצות, ברית ה־. 

ססקצ׳וון (חב׳*\ 116 :> 31 אל 83$ ), פרובינציה בדרום־מרכז קנדה. שטחה 
651,900 קמ״ר ומהם תפוסים 13% ע״י גופי־מים. 928,000 
תוש׳(אומדן 1971 ). נקראת ע״ש נהר ם/ שמובן שמו בשפת בני־קרי 
האינדיאנים, ,׳מהיר זרימה" או "מים קוצפים גדולים". 

ם׳ היא המרכזית בין 3 פרובינציות־הפרריות (= כרי־אחו) של 
קנדה, בין מניטיבה במזרח ואלברטה במערב. מבחינת המבנה נכלל 
3 ץ הפרובינציה, בצפון, במסיוו הקנדי הבנוי סלעים קדם־ 7 ןמבריים. 
בתחום זח שטחים נרחבים של ביצות וימות שנתהוו ברביעון ע״י 
תנועת הקרחונים. היערות המרובים מתדלדלים בצפון המזרח 
לרצועת־טונדרה. % משטח הפרובינציה — המרכז והדרום — הם 
חלק מהמישורים הגדולים של אמריקה הצפונית — הפרריות. מבחינה 
גאולוגית בנוי חאיזור סלעי־משקע, בעיקר אבן־חול מהקרטיקון. 
הקרקע עמוקה ופוריה ורוב האיזור משמש לחקלאות. רובה של ם׳ 
מתנקז למפרץ הדסון ורק צפון־המערב מתנקז לעבר ים הקרח 
הצפוני. נהר ם׳ חוצה אותה במהלכו ממערב (מקורותיו בהרי- 
הסלעים) למזרח, ובתחומי מניטובה הוא נשפך לימת ויניפג 
(ע״ע). 

האקלים יבשתי. החורף ממושך וקר; הטמפרטורה הממו¬ 
צעת בינואר היא 18 0 - בדרום ו ־ 29 ־־ בצפון. הקיץ קצר וחם; 
הטמפרטורה הממוצעת ביולי ״ 16 — ־ 18 . המשקעים המעטים, 270 מ״מ 
בשנה בצפון ו 440 מ״מ בדרום, יורדים בעונת הגידול (הקיץ) 
הנמשכת 80 — 100 יום. 

ה א ו כ ל ו ס י ה מאופיינת בשיעור נמוך יחסית (כ 40% ) של 
צאצאי אנגלו־סכסים. בולטים יסודות סקנדינוויים, גרמניים, סלא־ 
ווייס, צרפתיים ואינדיאניים; מספר האינדיאנים ב 1961 — 30,630 
נפש ורובם יושבים בשמורות. התושבים מרוכזים בדרום. הערים 
החשובות הן: הבירה רג׳ינח ( 143,000 תוש׳ [ 11970 ), ססקטון 
( 129,270 תוש׳) ומום ג׳ו ( 33,500 תוש׳). — כ 2,500 יהודים 
יושבים בם׳. 

כלכלה. בסוף המאה ה 19 התחילו לגדל תבואות במישורים 
הגדולים, והחקלאות היתה לבסיס הכלכלי של האחור. הגידול הראשי 
הוא חיטה, ותפוקתה בם׳ — % מכלל תפוקת החיטה הלאומית. 
גידולים נוספים הם: שיבולת־שועל, שעורה. שיפון ופשתן. במרכז 
נהוג משק מעורב הכולל בע״ח: בקר ( 2.2 מיל׳ ראש ב 1970 ), כבשים 
ולול. כמחצית שטחה של ם׳ מכוסה יערות עצי־מחטים ועצים נשירים 
שונים, שרק מעטים מנוצלים. לאחר מלח״ע 11 נתגלו אוצרוודטבע 
רבים, אולם רק בשנים האחרונות השתווה חלקם בכלכלה לחלקה 
של החקלאות. באיזור סלעי־המשקע בדרום מפיקים נפט וגז טבעי, 
אשלגן, פחם ומלח. במסיוו שבצפון כורים מתכות: נחושת, אבץ, 
אורניום, זהב, כסף, קדמיום ועוד. ם׳ היא הפרובינציה היחידה בקנדה 
שבה מפיקים הליום. ענפי התעשיח העיקריים הם: עיבוד עץ, זיקוק 
נפט. עיבוד דגים ופרוות. 

. 1968 ,. 5 000111% ^ . 3 . .£ ; 961 [ , 11 ה 11 * 1 /•[)!זס*! 1 716 , 015011 .?. 5 

ס. סל. 


סעד, או "רוחה חברתית״ ( 6 ז ¥€1£3 \ $0031 ). "רווחה חברתית" 
(ר״ח), במובנה הרחב, כוללת את פעולותיהם של מוסדות 
וארגונים חברתיים, המכונים מערכות־רווחה, שתפקידם לספק צרכים 
חברתיים לבני־אדם שאינם מסוגלים להשיגם בכוחות עצמם. 

היסוד המוסרי. כל מערכת־רווחה היא ביטוי ליחסי־גומלין מו¬ 
סריים בין בני־אדם לבין עצמם ולבין הקהילה והחברה, שבהן הם 
חיים. ליסוד המוסרי שרשים עמוקים בכל חברה אנושית על רקע 
דתי וערכי. היסוד המוסרי מבטא את החובה להגיש עזרה לאנשים 
במצבי־מצוקה. בתקופות קודמות היה יסוד זה קשור במצוות הצדקה 
האישית או ברעיון של חילופי־מתנות בין בני־אדם. בחברה המר 
דרנית מוצא היסוד המוסרי את ביטויו בצורה מוסדית מאורגנת 
במערכת הרה״ח, הממלאת כאן אותו תפקיד של ליכוד חברתי 
ושיפור־יחסים בתוך הקהילה, כפי שעשתה זאת בעבר הצדקה 
האישית. 

יסוד החלוקה־מחדש של ההכנסה. הנחת כל מערכת־רווחה מודר¬ 
נית היא, כי מגמת החלוקה־מחדש של ההכנסה צריכה להיות העברת 
המשאבים מן הקבוצות האמידות באוכלוסיה אל הקבוצות העניות 
והמבוססות פחות בתוכה. הדגשת הכיוון הזה קיבלה דחיפה חזקה 
בתקופה שלאחר מלה״ע 11 , בעקבות השינויים הפוליטיים והחברתיים 
שהתחוללו במרבית ארצות־העולם, והוא מבטא את הרצון להביא 
לשוויוניות-יתר בחברה בת-זמננו. 

יסוד החליפין ללא גמול. מערכת הרה״ח אינה פועלת על־פי 
הכללים של השוק הכלכלי החפשי, ואין חלים עליה המנגנונים של 
רוח והפסד המארגנים את הפעילות הכלכלית. חעקרון שעל־פיו 
פועלת מערכת־הרווחה אינו מלווה גמול כספי ישיר. ההעברה החד- 
צדדית של משאבים במערכת-הרווחה מבטאת את הקשרים הלא- 
כלכליים ביחסים בין בני-אדם ואת ההתחייבות ההדדית ביניהם 
לבין עצמם וביניהם לחברה לשמור ולקדם את תנאי-החיים של 
האוכלוסיה. 

כל מערכת ר״ח, כמו מוסדות חברתיים אחרים, פועלת בתנאים 
של משאבים מוגבלים. מערכת-הרווחה חייבת איפוא לקבוע עקרונות 
הקצאה לא-כלכליים, כדי לווסת את השירותים שהיא מגישה. בכוחם 
של עקרונות הקצאה לא-כלכליים אלה, דוגמת מבחן־אמצעים 
7650 5 ת 63 !\) או שיקול מקצועי, לעצב את אפיה של מערכת 
הרה״ח. טיבם של עקרונות-ההקצאה הללו ניתן להערכה לפי מידת 
פגיעתם בהרגשת הזכות שיש לאדם לקבל שירות שתמורתו אין 
הוא מחזיר גמול כספי ישיר, ובהתאם למידת הבושה או הנחיתות 
(במ; 18 ז 8 ), שהם מטילים במקבל השירות. 

מדיג ת־ס׳ או מדינת-רווחה ( 81316 €ז ¥61£3 \). 

המושג ״מדינת־ם׳״ הופיע לראשונה בראשית שנות ה 40 והוא 
בא לסמל את הניגוד בין מדינת־הרווחה של העולם הדמוקרטי לבין 
מדינת־הכוח של גרמניה הנאצית. המושג הפך לפופולרי רק בראשית 
שנות ה 50 , כאשר התחילו להשתמש בו כדי לתאר את הרפורמות 
החברתיות שהנהיגה באנגליה ממשלת-הלייבור בתקופת שלטונה 
לאחר מלה״ע 11 . הפרסום הרב שניתן למושג בתקופה ההיא קבע 
את המשמעות שמייחסים לו עד ימינו. במשך הזמן הפך לחלק 
בלתי-נפרד של החיים הפוליטיים של תקופתנו. אי לזאת, תכנו גמיש 
ומשתמשים בו במובנים שונים למטרות פוליטיות שונות. לא ניתן 
לדבר על דגם אידאלי או הגדרה מדויקת של מדינת־ס׳. כל מדינה 
יכולה לבחור בדרכים משלה, ובשיטות שונות, כדי להשיג את 
היעדים החברתיים שהציבה לעצמה בתחום הרווחה. 

הגדרה מקובלת על רבים של מדינת־ם׳ היא זו של הסוציולוג 
האנגלי מארק איבו־מז( 5 יח 3 ז 6 ^ . 1 \), הקובעת שזוהי מדינה הפועלת 
באופן מכוון כדי לשנות את תוצאות המשחק של הכוחות הכלכליים, 
כדי להשיג חלוקה שוויונית יותר של ההכנסה הלאומית. שינוי זה 
מופעל בשלושה מישורים: (א) ע״י הבטחת הכנסה מינימלית בסי- 




191 


סעד, או "רוחה חברתית׳ 


192 


פית לכל פרט ומשפחה, ללא קשר לערכם הכלכלי של עבודתם או 
רכושם! (ב) ע״י צמצום התנודות בהכנסה האינדיווידואלית במשך 
הזמן, וזאת — ע״י הבטחת זרימה קבועה פחות או יותר של הכנסת 
המשפחה. הדבר נעשה ע״י דאגה לתעסוקה מלאה והבטחת הכנסה 
בתקופות־משבר, כאשר האדם, מסיבות כלשהן, איננו פעיל פעילות 
כלכלית במשק. (ג) ע״י צמצום מידת אי־השוויון בין האנשים 
בנקודת זמן נתונה. הכוונה בעיקר לשימוש במדיניות המיסוי וה¬ 
תקציב הממשלתי להקטנת ההכנסה של בעלי הכנסות גבוהות 
ולהגדלת ההכנסה של קבוצות חלשות באוכלוסיה, אם ע״י תמיכות 
ו/או תשלום ישיר של גימלאות, ואם ע״י צורות אחרות של התערבות 
קיבוצית. 

כיום מקובלת הדעה, כי יעדי מדינת־הם׳ בתחום הרווחה אינם 
מצטמצמים עוד בהקלת העוני והמצוקה הכלכלית בלבד, ועליהם 
להביא לסיפוק שאיפות רחבות יותר של שוויון, צדק חברתי ורמת- 
חיים עולה. במקום השאיפה להבטחת מינימום כלכלי, כפי שהיה 
מקובל בעבר. מדובר על הבטחת תנאי-חיים מיטביים לכלל האוכלו- 
סיה. הנחה מרחיקת-לכת יותר גורסת, כי יעדי מדינת-הס׳ הם 
השולטים בימינו על מערכת החיים הכלכליים באותן המדינות 
שאימצו יעדים אלה. ניתן להגיח כי מדינת־הס׳ עדיין נתונה בתהליך 
של התהוות וגיבוש. 

למרות ההסכמה הרבה הקיימת ליעדיה הכלכליים של מדינת-הם׳, 

הרי היא עדיין בבחינת תופעה השנויה במחלוקת: עיקר הביקורת 
עלמדינת־הם׳ מתמצה בטיעון, שהתערבות מדינת-הס׳, בהקף ובעצמה 
כה רבים, בתחומי-החיים השונים פוגעת בהכרח בחירותו של האדם 
ומובילה לאבדנה ולשעבודו. טיעון זה קיבל חיזוק נוסף מהגילויים 
הט(טאליטריים בתקופתנו, אולם השפיע אך במעט על הזרמים העי¬ 
קריים של המחשבה הפוליטית והחברתית של ימינו, התומכים ברובם 
בעקרונותיה של מדינת־הס׳. 

שירותי-רווחה (שירותים סוציאליים! 5 :>:> 1 ׳!ז 86 80031 ).*שירותי- 
הרווחה במובנם הרחב כוללים את שירותי החינוך, הבריאות, השי¬ 
פון, השירותים להבטחת הכנסה למיניהם והשירותים לטיפול 
סוציאלי־אישי. השירותים להבטחת הכנסה כוללים בתוכם את 
שירותי הביטוח (הסוציאלי או הלאומי), שירותי-הס׳ (או הסיוע 
הציבורי) ואת שירותי-הרווחה הנלווים לעבודה (או הזכויות הסו¬ 
ציאליות הקשורות בעבודה). במובנם המצומצם שירותי הרווחה הם 
אלה המעניקים שירותי־ם׳ בטיפול סוציאלי־אישי, במסגרת העבו¬ 
דה הסוציאלית. 

מטרתם של שירותי־הם׳ בטיפול סוציאלי-אישי היא להבטיח 
הכנסה לשם קיומם של הפרטים והמשפחות שיכלתם להשיג הכנסה 
כזאת נפגעה עקב מחלה, נכות וכדומה, או הופסקה, במקרה של 
זקנה. או שטרם הגיעה לכלל בשלות, אצל ילדים ונוער. מטרת 
שירות־הס' מוגבלת בהקפה והיא מיועדת לספק הכנסה מינימלית 
כדי למנוע עוני ומצוקה כלכלית מאותן קבוצות באוכלוסיה שאינן 
יכולות להשיג הכנסה לקיומן באמצעות פעילות כלכלית רגילה, 
ושאינן מוגנות אף ע״י אחד מהשירותים האחרים להבטחת הכנסה. 
שירותי-הס׳ ממלאים על-כן תפקיד משלים ביחס ליתר שירותי- 
הרווחה הפועלים בחברה. 

העיקרון המנחה את פעולת שירותי-הס , הוא הנזקקות, כלו/ 
לשירות זה זכאים רק אנשים שאין להם הכנסה לקיום ושאינם 
יכולים להשיג הכנסה כזאת בכוחות עצמם, מסיבות שנראות סבירות 
ותואמות את ערכי החברה. נזקקות האנשים נקבעת ע״ם בדיקת־ 
אמצעים אינדיווידואלית (!.סיד $ח 1€3 \), השירות ממומן מן התקציב 
הרגיל של השלטון המרכזי או השלטון המקומי, או מצירוף של 
שניהם. 

עקרון הנזקקות ובדיקת־האמצעים המאפיינים את שירותי-הם׳ 
מבדילים באופן ברור ביניהם ובין שירותי־הרווחה האחרים. הגמלה 


שהנזקק זכאי לה משירותי-הם׳ ניתנת ברמה של מינימום הכרחי 
לקיום. מינימום זה הופך להיות למעשה הכנסת־המכסימום שהנזקק 
זכאי לה, כי הוא אינו רשאי לצרף לגמלת־הסעד כל הכנסה נוספת 
ולשפר עי״כ את רמת־חייו. לפי עקרון הנזקקות, השגת הכנסה נוספת 
מעל לגובה של מכסת־הס׳ שוללת את הזכות לגמלה. התוצאה היא — 
שוויוניות רבה בין כל מקבלי גמלאות־ס/ אבל ברמה נמוכה של 
מינימום לקיום. 

עבודה סוציאלית היא מקצוע הממלא שני תפקידים עיקריים: 

1 . ארגון אספקת שירותי-הרווחה לאנשים ולקבוצות־אוכלוסיה הנתו¬ 
נות במצוקה! 2 . שימוש כמכשיר לטיפול סוציאלי-אישי באנשים 
ובמשפחות הנתונים במצבים של מצוקה וחוסר־הסתגלות. 

ראשיתה של העבודה הסוציאלית באגודת ארגוני־הצדקה (- 0113 
ץ 5000 $ח 1231:10 ח £3 ז 0 ץ:!!־!), שהתפתחה באנגליה, ולאחר־מכן ב־ 
אה״ב, במחצית השניה של המאה ה 19 . תנועה זו חיפשה מענה 
לבעיות המצוקה והעוני של קבוצות גדולות באוכלוסיה, תוך השפע 
היחסי של החברה הוויקטוריאנית. המטרה הראשונית של אגודת 
ארגוני־הצדקה היתד, להכניס סדר בפעולת ארגוני־הצדקה הרבים, 
ליעל אח פעולותיהם ולבסס את מתן הצדקה כאמצעי לחיזוק האופי 
האינדיווידואלי של האדם הנתון במצוקה, כדי לעודד אותו לעצמאות 
ולהעלות את מעמדו המוסרי. כדי להשיג מטרה זו, ראתה אגודת 
ארגוני־הצדקה את מוקד־פעולתה באדם עצמו ולא בחברה הסובבת 
אותו, ולשם-כד פיתחה טכניקה של טיפול באדם כפרט, הידועה כ־ 
4 ! 0 ׳*ס 03$ . טכניקה זו התבססה על שיטת הראיון האישי, ביקורי- 
בית, דיון על המקרה האינדיווידואלי ועבודה אישית עם היחיד. 
מגמתה של עבודה טיפולית זו היתד, בעיקרה לסייע לאדם להסתגל 
למציאות החברתית הסובבת אותו, בלא לנסות לשנות סביבה זו 
עצמה. הטיפול באדם כפרט, שהתחיל כתוצר־לוואי של עבודת אגודת 
ארגוני-הצדקה, התפתח במשך הזמן למקצוע העבודה הסוציאלית 
המודרנית. המקצוע החדש ביטל באופן הדרגתי את הרעיונות השמ¬ 
רניים שהיו נחלת האינדיווידואליזם של המאה ה 19 , אשר התעלמו 
מהתנאים החברתיים בתוכם האדם חי. מאז ראשית המאה הנוכחית 
החלה העבודה הסוציאלית לבסס את עקרונותיה על מידע תאורטי, 
שנשאב ממדעי ההתנהגות והחברה, ופיתחה שורה של שיטות טיפו¬ 
ליות על בסיס מידע זה. העבודה הסוציאלית קלטה בתוכה גם כמה 
זרמים רעיוניים חשובים שהיא מיזגה בתוך עקרונותיה. ביניהם 
בולטים הזרם המדגיש את ההערכה של כבוד־האדם במסגרת המ¬ 
שימה החברתית של המקצוע, והזרם הרדיקלי שהנחה את המשימה 
המקצועית לפעול למען רפורמה חברתית ושינוי תנאי-החיים של 
קבוצוח־אוכלוסיה חלשות. 

ההשפעה החזקה ביותר על העבודה הסוציאלית, החל בשנות 
מלה״ע 1 ועד לשנות ה 40 המאוחרות, היתד, לתורתו של פרויד 
(ע״ע) ותלמידיו. השפעה זו היתד׳ חזקה ביותר באה״ב ובמידה 
פחותה באנגליה ובארצות-אירופה אחרות. כתוצאה מכך חלה במק¬ 
צוע העבודה הסוציאלית תפנית חדה, והוא התחיל להסתכל על 
המשימה המקצועית באפיקים פסיכולוגיים. התאוריה הפסיכואנליטית 
הביאה למקצוע לא רק מושגים חדשים אלא גם דרכי־מחשבה ו־ 
טכניקות־טיפול חדשות לעזרת בני־אדם במצוקה. עיקר ההתעניינות 
המקצועית הועבר ליחידה המשפחתית, לחשיבותה של המשפחה, 
לאדם כפרט בתוכה, לתפקידה של המשפחה בגיבוש אישיותו של 
האדם בשנות־חייו הראשונות, לצדדים הרגשיים בתפקיד החברתי 
של האדם ולחיפוש פתרונות לבעיות האדם במצוקה — במישור 
האינטרה־פסיכי. בהצטמצמות זו היה כמובן חוסר ראיה מספקת של 
הגורמים החברתיים, הכלכליים והסביבתיים, שקובעים את תנאי־ 
חייו של האדם. 

בימינו משתחררת העבודה הסוציאלית מההדגשה המופרזת של 
הצדדים הפסיכולוגיים בתפקודו של האדם, והיא רואה את משימתה 



193 


;עד, או "רוחה חברתית" 


194 


להתערב, חן במישור האישי־אינדיווידואלי והן במישור הרחב יותר 
של הקבוצה, הקהילה והחברה כולה. מטרת ההתערבות הטיפולית 
היא — לסייע לאדם שאינו מסוגל לנהל את חייו באופן תקין ולעזור 
לו להשתמש בדרך יעילה יותר במשאביו העצמיים, כמו כישוריו 
הטבעיים והידע והמיומנויות שבידו, וכן להיעזר לפי־הצורך במש¬ 
אבים שיכול הוא לקבל מהכלל במסגרת שירותי־הרווחה. בנוסף 
לטיפול האישי־אינדיווידואלי ממלאת העבודה הסוציאלית בתהליך 
זה תפקיד של מתווך בין האדם במצוקה ובין הקהילה הרחבה, והיא 
מארגנת את מתן השירותים לאנשים ולקבוצות באוכלוסיה הזקוקים 
להם. להתערבות הטיפולית והמתווכת של העבודה הסוציאלית הש¬ 
פעה מרפאת ומתקנת על האנשים הנזקקים לשירותיה וכן על 
המערכת החברתית כולה. השפעה מתקנת זו משרתת את הצרכים 
המשותפים של היחיד והחברה ומסייעת בכך לתפקוד תקין של 
המבנה החברתי. 

ארבע הן השיטות הטיפוליות העיקריות של העבודה הסוציאלית: 

( 1 ) הטיפול בפרט 10 ■^ס״י^ 8 ^^ 800131 ) — בה מתמקדת ההתערבות 
במקרה, כלומר, הפרט או המשפחה הנתונים במצוקה, מתוך מגמה 
לסייע להם בבעיות־ההסתגלות האישיות והחברתיות: ( 2 ) העבודה 
הקבוצתית ( 10 זס¥\■ קע 0 ז 0 800131 ) — מוקד ההתערבות בשיטה זו 
היא הקבוצה הקטנה שבאמצעותה ובתוכה נעשה נסיון מכוון להגיש 
סיוע ולהביא לידי שינוי בפרטים השונים המשתתפים בקבוצה: 
( 3 ) העבודה הקהילתית ( 1 ז 1123110 זב 8 ז 0 ץסתסתזחזסג)) — בשיטה זו 
ההתערבות היא במישור הקהילה והמגמה היא לסייע לקהילה לזהות 
את צרכיה החברתיים, לקבוע את היעדים שלה ואת סדרי־העדיפות 
לגבי סיפוק צרכים אלה ולסייע לה בגיוס ובארגון משאבים פנימיים 
וחיצוניים לפעולה קולקטיווית; ( 4 ) הפעולה החברתית ( 800131 
מס״ס^) — מכוונת למערכת הרה״ח כולה, כדי להשפיע על השי¬ 
נויים החלים בה וכדי להתאימה לצרכים חברתיים משתנים של כני- 
אדם בחברה. נוסף לשיטות הללו משתמשת העבודה הסוציאלית גם 
בשיטות־מנהל, באמצעים ארגוניים ובמחקר כאמצעים לקידום משי¬ 
מותיה. 

שטחי-הפעולה של העבודה הסוציאלית הם רבים ומתרחבים ב¬ 
התמדה בחברה בת־זמננו. העבודה הסוציאלית פועלת במסגרת 
שירותי־חס׳ (הסיוע הציבורי), השירותים לרווחת הילד והשירותים 
לתיקון העבריין הצעיר והמבוגר, וכן במסגרת של מוסדות ילדים 
ונוער, בעבודה מונעת בבת״ס, בשירותי־בדיאות למיניהם, במוסדות 
לבריאות-הנפש, בשירותי שיקום מקצועי ובשירותי פיתוח קהילתי. 
בכל שטחי הפעולה האלה נעשית העבודה הסוציאלית במסגרת של 
ארגונים ציבוריים וממשלתיים או במסגרת ארגונים הבנויים על 
בסים התנדבות, שלא לשם רווחים. בתקופה האחרונה הופיעו לרא¬ 
שונה ניצנים של עבודה סוציאלית פרטית, כלומר. מסגרת שבה 
מציעים עובדים סוציאליים את שירותם המקצועי בתשלום לאנשים 
הזקוקים והמעוניינים להשתמש בשירות זה; 

, 111011185 .זג .מ ; 1951 ,(! 4010 8, 500101 5 10111)'$ 011x1 50x101 מזג 11 < 1 \, 

- 10 . 0.14 - י<\ $1 ס 110 ג\ ״ 11. 1 ; 1958 ,?/ 510 01/0/0 ? 111 0/1 $( 7110 
י 0131 ״ 1 '< 1 ג . 6 ; 1958 ,סי! 0170 ׳ 7 500101 011/1 ( 500101 111/1/101 ) 171 ,:ץ 1.0:111 
, 0 וס/ 1 ס< 11 ס! €071177111/110111 ,. 10 : 1960 , 51010 110 )/ 01 1/10 0/13 ( 80 

3 ה 10 ^ה£ מי; ^ 1101 5 00101 10 )' €1101/1 710111 , 001£ ז 1 > 0 ״ע\ . 14 : 1968 
, 7 ( 0110 ? 500101 0113 >(■ 01 ) 711 500101 ,■ 101101 ? .מ ; 1962 ,. 5 ,ס 1/10 0113 

. 1971 

שירותי־הס׳ בישראל ממלאים שני תפקידים עיקריים 
במסגרת הרחבה יותר של שירותי-הרווחה. האחד — בהבטחת הכנסה 
מינימלית לקיום ליחידים ולמשפחות הנמצאים במצוקה כלכלית: 
והשני — בסיוע לאנשים ולמשפחות במצוקה. באמצעות הטיפול 
הסוציאלי, להשתלב בחיי החברה. הטיפול הסוציאלי נעשה בידי 
עובדים סוציאליים מקצועיים. 

שירותי-הס׳ בישראל, המופעלים ע״י השלטון המרכזי והמקומי, 
ניתנו לראשונה במסגרת המחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד 


הלאומי, מ 1931 . כראש־המחלקה הראשון נתמנתה בזמנו הנריאטה 
סולד (ע״ע). הדחיה בטיפול המאורגן בבעיות-המצוקה נבעה במידה 
רבה מן הרתיעה של התנועה הציונית בכלל, ושל החלק הפועלי 
בתוכה בפרט, מפני התייחסות לבעיות אלה. הגשת סיוע לנזקקים 
עמדה בסתירה לאידאולוגיה השלטת של היישוב שראה את תיקון 
מצבו של הפרט אך ורק במסגרת מטרותיו הקיבוציות — עבודה 
יצרנית ובניין הארץ. 

במסגרת המחלקה הוקמו ב 1932 לשכות-הס׳ הראשונות בארץ 
והן הופעלו ליד ועדי-הקהילה המקומיים. בתל-אביב הופעלו הלשכות 
ע״י המחלקה לעבודה סוציאלית שבמסגרת העיריה. עם הקמת 
המדינה הוקם משרד־הס׳ של ממשלת ישראל, והוא קיבל על עצמו 
את האחריות לפעולותיה של המחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד 
הלאומי וכן לפעולות-חס׳ המצומצמות של ממשלת המנדט. שאורגנו 
לראשונה בשנות ה 40 . 

במחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי נקבע העיקרון, 
שיש לשלב את הגשת הסיוע הכלכלי לאוכלוסיה הנזקקת עם הטיפול 
הסוציאלי האישי במשפחות במצוקה. עקרון נוסף חיה, שהשירות 
יופעל ע״י עובדים סוציאליים מקצועיים בלבד. עקרונות אלה המ¬ 
שיכו ברובם לכוון את פעולת שירותי-הס׳ בישראל במשך כל 
התקופה, והם בוטאו בחקיקת חוק שירותי-הס/ תשי״ח— 1958 , ובמ¬ 
דיניות המכוונת של משרד־הס׳ בשנות ה 60 והסד להפוך את 
השירות למכשיר למניעת מצוקה כלכלית וחברתית בקרב קבוצות 
שונות של האוכלוסיה בישראל. 

ע״פ החוק מוטלת האחריות להפעלת שירותי־הם׳ בישראל על 
הרשויות המקומיות. אך, למעשה משותפת אחריות זו עם השלטון 
המרכזי, באמצעות משרד־הס/ — בתחום ההפעלה ובתחום הכספי. 
בתחום ההפעלה ניתנו בידי שר־הם׳ ומשרד־הס׳ סמכויות פיקוח 
והכוונה של פעולות לשכות־הם׳ בארץ. בתחום הכספי משתתף 
משרד־הס׳ בצורה ניכרת במימון פעולות־הס׳ של הרשויות המקו¬ 
מיות, ושיעור־השתתפותו מכסה בממוצע כ 70% מכלל ההוצאות 
לס׳ של הרשויות המקומיות. 

מנקודת־ראותו של האזרח אין עדיין בישראל זכות ישירה ואיני 
דיווידואלית של נזקק לקבל ם׳. הזכות לס׳, בצורתה כיום, היא זכות 
עקיפה בלבד הנגזרת מן החובה שהוטלה על הרשויות המקומיות 
לקיים לשכות־ם׳ ולהגיש ם׳ לנזקקים. 

הפעולות העיקריות של שירותי-הס׳ בתחום הטיפול הסוציאלי 
מבוצעות במסגרות הבאות: השירותים לרווחת הילד, הכוללים טיפול 
בילד בחיק המשפחה, סיוע לסידור ילדים בפעוטונים, מעונות־יום, 
אצל משפחות אומנות ובמוסדות לילדים ולנוער, טיפול באימוץ 
ילדים והכנת נוער קשה־הסתגלות לחיי עבודה וחברה; השירותים 
לנוער העבריין, הכוללים את הפעולות למניעת עבריינות בין קטי¬ 
נים, הבטחת השגחה והגנה על קטינים הנתונים לסכנה של עבריינות 
וכן טיפול משקם בעבריין הצעיר: השירותים למפגר, הכוללים 
פעולות אבחון, הדרכה, קיום מעונות־יום לפעולות חינוכיות טיפו¬ 
ליות ותעסוקתיות וכן החזקת המפגרים במוסדות מתאימים: השירו¬ 
תים לזקנים, הכוללים פיתוח שירותי בריאות, בילוי-זמן, תעסוקה, 
תזונה וטיפול מוסדי עבור הקשיש בקהילה: השירותים לשיקום 
סוציאלי, הכוללים את פעולות־הסיוע הנדרשות כדי לאפשר לנכה 
ולמוגבל בכושר לעבודה להיקלט בעבודה שכירה, בעיסוקים עצמ¬ 
איים או בתעסוקה מוגנת: השירותים הקהילתיים, הכוללים את 
מכלול הפעולות לארגונם, ביסוסם ושיפורם של חיי-הקהילה. 

במשך השנים חל גידול נרחב בהקף הפעולה של שירותי-חם׳. 
גידול זה חל בחלקו בעקבות גידול האכלוסיה, ובעיקרו — בגלל 
המודעות הגדולה יותר לבעיות המצוקה האישית והחברתית של 
קבוצות שונות באוכלוסיה הישראלית. ב 1972 פעלו בישראל 180 
לשכות־ס׳. מספר המשפחות שהיו בטיפול הגיע ל 135 אלף, שחם 



195 


סעד, או ״דוהה חברתית״ — סעדיה גאון 


196 


17% מכלל המשפחות בישראל. בשנים האחרונות חל שיפור ב¬ 
שירותי¬הם׳, שבא לידי ביטוי בהגדלת מכסות התמיכה הכלכלית 
ובהעמקת הטיפול האישי הסוציאלי במשפחות־המצוקה. 

ליד שירותי־הס/ המופעלים ע״י השלטון המרכזי והמקומי, פועלת 
בישראל מערכת ענפה של שירותים סוציאליים, המופעלים ע״י 
ארגונים ציבוריים, כגון הסוכנות היהודית והסתדרות־העובדים הכל¬ 
לית. וכן שירותים המוגשים ע״י ארגונים מתנדבים ומוסדות צדקה 
למיניהם. וע״ע צדקה. 


משפחות בטיפול לשכות־הסעד בישראל בשנים 1960/61 — 1971/72 


המשפחות שבטיפול 

ס״ה משפחות 

ס״ה משפחות 
בישראל 


ב% מכלל המשפחות 
בישראל 

בטיפול 

לשכות־הסעד 

שנת־תקציב 

17.6 

96,695 

549,000 

1960/61 

17.8 

116,383 

653,900 

1965/66 

17.0 

129,939 

765,800 

1970/71 

17.1 

134,915 

787,900 

1971/72 

לישראל 1965 , מס׳ 16 , ו 1972 , מס׳ 23 ; | 

מקורות: א. השנתון הסטטיסט 

ב. הרבעון הסטטיסטי, הוצאת המחלקה למחקר של משרד־הסעד. 


המשפחות בטיפול לשכות־הסעד בשנים נבחרות — 
לפי סוגי העזרה 


טיפול ללא 
עזרה חמרית 

עזרה חמרית 
אחרת 

סיוע כלכלי 

משפחות 

בטיפול 

לשכות 

הסעד 

השנה 

ב% 

מספרים 

ב% 

מספרים 

ב% 

מספרים 

40.3 

38,953 

31.9 

30.824 

27.8 

26,918 

96,695 

1960/61 

32.2 

38,943 

39.5 

47.807 

28.4 

34,352 

121,102 

1966/67 

34.8 

43,916 

43.8 

55,288 

21.4 

26,946 

126,150 

1969/70 

32.0 

41.590 

48.4 

62,938 

19.6 

25,411 

129,939 

1970/71 

29.8 

40,159 

נ 1 ^_ 

66,719 

20.8 

28,037 

134,915 

1971/72 


מקורות: הרבעון הסטטיסטי, הוצאת המחלקה למחקר של משרד־הסעד. 


שעורי תמיכת־סעד לחודש בישראל, בשנים 1961 — 1972 


משפחה נתמכת 
של 4 נפשות 

זוג נתמכים 

נתמך בודד 

שכר 

חודשי 

ממוצע 

לשכיר 

(בל״י) 

שנה 

ב% 

מהשכר 

הממוצע 

סכום 

התמיכה 

בל״י 

ב% 

מהשכר 

הממוצע 

סכום 

התמיכה 

בל״י 

ב% 

מהשכר 

הממוצע 

סכום 

התמיכה 

בל״י 

21.8 

60 

12,0 

33 

7.6 

21 

275 

1961 

18.9 

60 

11.1 

35 

7.3 

23 

317 

1962 

20.8 

72 

11.3 

40 

7.6 

27 

354 

1963 

25.6 

104 

15.8 

64 

10.6 

43 

406 

1964 

29.4 

140 

19.9 

95 

12.8 

61 

477 

1965 

24.6 

140 

16.7 

95 

10.7 

61 

568 

1966 

28.4 

162 

19.3 

110 

12.5 

71 

570 

1967 

27.2 

162 

18.5 

110 

11.9 

71 

595 

1968 

25.7 

162 

17.4 

110 

11.3 

71 

631 

1969 

30.4 

209 

20.5 

141 

13.1 

90 

688 

1970 

35.0 

280 

22.5 

180 

14.4 

115 

801 

1971 

34.9 

320 

22.1 

203 

14.2 

130 

917 

1972 


מקורות: א. לגבי השכר החדשי — הנתונים לשנים 1961 — 1971 לקוחים 
מהשנתון הסטטיסטי לישראל, 1972 . מס׳ 23 ; הנתון לשנת 
1972 הוא אומדן שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי. 

ב. הנתונים על שעורי תמיכת־סעד לקוחים מהתקנון לענייני 

_ סעד של משרד הסעד. _ 

אב. דו. 

סעךי (הכינוי של משרף א(ל)־דין אבן מצלח א(ל)־דין — — 

( 1184 [?]— 1292 ), משורר וסופר׳פרסי. למד במדרסה (ע״ע) 

נט׳אמיה (נזאמיה) שבבגדאד והיה תלמידו של עבד אל-קאדר אל- 
ג׳ילאני (ע״ע). בעקבות פלישות המונגולים, יצא מעיר מולדתו, 
שיראז, והרבה לנדוד בצפון אפריקה, מרכז אסיה והודו. כשחזר 
לשיראז, כבר היה זקן. שתי יצירותיו הגדולות הן בוסתאן ("גן 



העמיד השני של הססתאן זהנזלסתא; לכעדי — מכ״י משנת 1568 


עצי־פרי״; 1257 ), וגולסתאן (״גן ורדים״; 1258 ), שהוקדשו למושל 
שיראז. 

בום ת אן כולו כתוב בשירה ומכיל מספר רב של סיפורים 
קצרים וזכרונות ממסעותיו, וכן פתגמים ומשלים, הבאים ללמד את 
הקורא את ערכי הצדק, החופש, הצניעות, ההסתפקות במועט, ההת¬ 
נהגות היאה לצופים (ע״ע צופיות) וכיו״ב. 

ג ו ל ם ת א ן כתוב בפרוזה ומקושט במספר רב של שירים קצ¬ 
רים. סיגנון הספר היה דוגמה ומופת לכל סופרי פרם עד ימינו. 
בו מנסה ס׳ להטיף מוסר לכל שכבות־העם וללמדן למצוא את שביל־ 
הזהב ואת דרך ההצלחה בחיים. גישתו נעה בין פרגמאטיזם ובין 
אידאליזם אלטרואיסטי. לדעתו, שקר היכול להביא בעקבותיו שלום 
עדיף לפעמים על אמת היכולה לגרום מלחמה. שירתו עומדת בשורה 
אחת עם שירת חאפז (ע״ע). 

מ. א. פורועי. 191 ) הוציא ב 1938 מהדורה יפה של 
הבוסתאן והגולסתאן. 

; 1919 ,, 5 80616 16 5110 11 ) 85$ ,. 101 ; 1919 ,. 5 816 116 /ק 2 >( 810£ . 1 ־ 1 

1 * 0124 י 168 *ח.^ ; 1958 , 111106 ) €1160 171 ) 86051 11 ) 15510 ) €1 ץז־ 61 כ!ז.\^ • 1 

. 1958 סתש מ 

סעץץה, בן יוסף, גאון ( 882 , דלאץ [מחוז פיום, מצרים] — 942 , 
בגדר), הדמות היהודית המרכזית בתקופת הגאונים (ע״ע). 

ביוגרפיה, עמ׳ 196 ; ספרות רבנית, עט׳ 198 : מפעלו הלשוני, עם׳ 199 ! 
פיוט, עמ׳ 201 : פילוסופיה, עמ ׳ 201 ; מלחמתו בקראים, עם׳ 204 . 

מעטות הידיעות על משפחתו ותקופת בחרותו. לדברי מתנגדיו 
לא היה אביו ת״ח, גורש ממצרים (אין הסיבה נמסרת) ומת ביפו, 
אן רב שרירא (ע״ע) גאון באיגרתו (מהד׳ לוין, עם׳ 117 ) מזכירו 
בתואר־כבוד רגיל. הסופר מסעודי (ע״ע) כותב, כי בהיות רס״ג 






197 


סעדיה גאון: ביוגרפיה ; ספרות רבנית 


198 


בא״י — שנת־בואו לשם והסיבות ליציאתו ממצרים אינן ידועות — 
למד אצל המדקדק והפילוסוף עלי בן יהודה הנזיר (=אבו נתיר 
יחיא בן זכריה הסופר) מטבריה (בין השנים 915 — 920 ) ; אבל, כבר 
במצרים כתב שני ספרים — ספר ״האגרון״ (ר׳ להלן, עם׳ 200 ) 
וספר ״אלרד עלי ענף׳ (ר׳ להלן, עם׳ 205 ) — והחליף מכתבים עם 
יצחק ישראלי (ע״ע) מקירואן. ב 921 שהה זמן קצר בחלב. ומשם 
המשיך לבגדד, ב 922 התייצב רס״ג לצד גאוני בבל וראשי הקהל 
שם, בראש המאבק המר נגד אהרן בן־מאיר (ע״ע), גאון ישיבת 
ירושלים. בדבר נסיונו לשנות מהמקובל בקביעתם של החגים, החד¬ 
שים וסדרי הלוח (ע״ע, עמ ׳ 342 ). בן־מאיר טען לזכותה המסרתית 
הבלבדית של א״י בנושא זה, אך נסתבך בחישובי הלוח, ורס״ג, עוד 
בהיותו בחלב, ניסה — לשוא — להעמידו על טעותו. ב 922 הגיע 
רס״ג לבגדד, נתמנה לראש־כלה — בישיבת-פומבדיתא, כנראה — 
וליכד סביב עמדתו את כל הגורמים היריבים שבמקום: ראש־הגולה 
וראשי ישיבת־פומבדיתא, שהיתר. מפולגת אז בין רב מבשר ורב 
כהן צדק, והסב נצחון מוחלט בוויכוח לצד בבל וחכמיה. ע״פ בקשת 
חכמי בבל, כתב רס״ג את תולדות הוויכוח ב״ספר הזכרון" (שרידים 
ממנו נדפסו ע״י בורנשטיין; ר' ביבל׳), בנוסח של מגילה, בפסוקים 
ובטעמים, וקראו אותו בציבור באלול 922 . כן כתב את "ספר המו¬ 
עדים" — באותו עניין, ומאז נחשב רס״ג לסמכות הגדולה בקביעת 
הלוח. 

לאחר שוך הוויכוח התמסר רס״ג לעבודה ספרותית. אישיותו 
וכשרונותיו משכו אליו רבים, ביניהם מחשובי בגדה בסהל בן 
נטירא, סוחר עשיר ומקורב לשלטון. אותה עת היתה ישיבת סורא 
(ע״ע) במצב קשה, וכבודה ירד. ראש־הגולה דוד בן זכאי (ע״ע), 
שהחליט להמשיך ולקיים את הישיבה, הציע את רס״ג לראשותה, 
רוב הגאונים באו מחוג־משפחות מצומצם, ומינוי רס״ג לגאון (אביב 
928 ) היה מעשה מהפכני, מה עוד שהיה זר ובלי קשרים מספיקים. 
ואע״פ שראש-הגולה הוזהר, שרס״ג "אינו מתיירא מאדם בעולם 
ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו". ויראת 
חטאו״ (א. נויבאואר, ״סדר החכמים וקורות הימים״, ב׳, 80 ), הכריעו 
מעלותיו בעד מינויו. נצחונו על בן־מאיר וחיבוריו נגד כופרים כחיוי 
הבלכי (ע״ע) ונגד הקראים (ר׳ להלן, עם׳ 204 ) הוכיחו ידענות 
רבה בתחומים מגוונים, אומץ־לב ומסירות לתורה, וראש־הגולה נטה 
לראות בו משקל־נגד לכהן־צדק ראש ישיבודפומבדיתא, והשביעו 
שיציית לו ולא יתחבר עם מתנגדיו (ר׳ א. א. הרכבי, "זכרון לרא¬ 
שונים", 1 , 5 , 232 ). עם קבלת התפקיד הריץ רס״ג מכתבים לקהילות 
היהודיות "קורטובה, אלווירה, לוסינה... וכל ערי ישראל אשר סבי¬ 
בותיה" (ספר הקבלה [מהד ג. ד, כהן], 59 , 1967 ) ואחרות, כנראה 
בבקשת עזרה לישיבה. חשובים במיוחד הם שני המכתבים שכתב 
ליהודי מצרים מולדתו, מייד עם התמנותו (ד ביבל׳), ובהם הוא 
מכבדם מכבודו, משפיע עליהם אזהרות ותוכחות־מוסר בכוח-סמכות 
רב, מבטיח סיוע רב בחצר הח׳ליף, ומבקש מהם תמיכה בישיבה 
ושמירה על קשר עמו, כדי שיוכר כמנהיג היהדות כולה. רס״ג אסף 
אליו את תלמידי־הישיבה שעברו לפומבדיתא בשפלה של סורא, 
והחזיר לישיבה את זוהרה שמלפנים. 

נראה שלאחר זמן נתפתחה מתיחות בין רס״ג לראש-הגולה, 
שהרי אחרת קשה להבין כיצד עוררה תקרית אחת ויכוח מר וקשה 
ביניהם. ע״פ נתן הבבלי (נויבאואר, שם, 80/1 ) סרב רס״ג לאשר, 
כשנתיים לאחר מינויו, צוואה שהיתר. בה טובת־הנאה רבה לראש- 
הגולה — גם לאחר שראש ישיבת-פומבדיתא, כהן צדק, נתן את 
חתימתו — בטענה שהיא נוגדת את ההלכה; להפצרות בנו של 
ראש־הגולה השיב: "לא תכירו פנים במשפט" (דב׳ א, יז). דוד בן 
זכאי נידה — בהסכמת ראשי פומבדיתא — את רס״ג, הסירו מכהו¬ 
נתו ומינה אחר במקומו, ורס״ג מצדו נידה את ראש־הגולה. ומינה 
במקומו את יאשיה אחיו. דברי נתן הבבלי ש״כל עשירי בבל ותלמידי 


הישיבות וחשובי-המקום היו עם רס״ג לעזור אותו בכוח ממונם 
ובהסברת־פנים אצל המלך ושריו ויועציו״ (נויבאואר, שם, 80 ) 
מופרזים, והוא עצמו מספר שאהרן (ע״ע) בן יוסף הכהן סרג׳אדה 
וכן ראש ישיבת־פומבדיתא סייעו לראש־הגולה. עד 932 היתד, ידו 
של רס״ג על העליונה, ואז כתב את הגירסה הראשונה של "ספר 
הגלוי״ בעברית (ד א. א. הרכבי, ״זכרון לראשונים״, 11 , 5 . 133 — 
235 ), השופע בטחון עצמי. הספר נכתב כנגד ראש־הגולה, אולם 
שולבו בו גם "שערים" כלליים, ביניהם על הנבואה ועל מסורת המשנה 
והתלמוד, ביאור עיקרי המצוות, ענייני הקץ, ועוד. אף ספר זה 
מפוסק לפסוקים ומוטעם. משעלה הדליף אל-קאהר ( 932 — 934 ) 
לשלטון. הכריע כספו של אהרן סרג׳אדה, שהתייצב בראש מתנגדי 
רס״ג, את הוויכוח. הסבות לשנאתו העמוקה של סרג׳אדה אינן 
ידועות, וייתכן, ששאף לגאונות (שאותה השיג רק ב 943 ), ואולי 
נפגע מגאוותו של רס״ג; מ״מ פגיעותיו ברס״ג היו קשות משל 
דוד בן זכאי וכהן צדק, והוא פרסם מחברת־גידופים נגד רס״ג, 
כתשובה ל״ספר הגלוי". רס״ג נאלץ לוותר על הגאונות ולמצוא 
מקלט במשך 4 שנים (או יותר). בתקופה זו כתב את "אמונות 
ודעות״ (ר׳ להלן, עט׳ 201 , 204 ), ואת הגירסה השניה, בערבית, של 
"ספר הגלוי", עם הקדמה ארוכה. ע״פ סיפור נתן הבבלי (ר׳ נוי- 
באואר, שם, 81/2 ) השלימו ביניהם רס״ג ור׳ אהרן סרג׳אדה ב 937 , 
ורס״ג הזר לגאונות סורא, אע״פ שדוד בן זכאי עדיין כיהן כראש- 
גולה, וראש-ד,ישיבה שנתמנה במקומו המשיך לקבל את משכורתו. 
שנותיו האחרונות של רס״ג היו שנות־שלווה, ובהן קיים יחסים 
טובים עם ראש־הגולה, וגידל את בנו, לאחר מותו של דוד ב 940 . 

לרס״ג היו שני בניס: שארית׳ שהיה תלמיד בסורא כאשר נתמנה 
אביו לגאונות שם, ב 928 , ודוסא, שהיה גאון ישיבת־סורא בשנים 
1013 — 1017 , לאחר מותו של רב שמואל בן הפני (ע״ע). רס״ג מת 
עליו בצעירותו ודוסא האריך ימים למעלה מ 80 שנה. ידועות כמה 
תשובות ממנו בהלכה, בערבית ובעברית. באחת מהן כלולה הגנה 
על שיטת רב האי גאון בסוגיה אחת בהלכה מפני התקפותיו של 
רבי שמואל הנגיד. הוא שכתב את המכתב הנודע לר׳ חסדאי (ע״ע) 
אבן שפרוט, ע״פ בקשתו, בדבר חיי אביו וספריו. דברי־הלכה ממנו 
מצוטטים אצל הראשונים. 

ד. כתנא, ספר לתולדות רס״ג, תרנ״ב; ש. בירנפילד, רס״ג, תרנ״ב; 

ח. י. בורנשטיין, מחלוקת רס״ג ובן־מאיר בקביעת שנות ד״א 
תרפ״ב—תרפ״ד, תרס״ד; ש. א. פוזננסקי, רב דוסא ברב ס״ג (הגוץ, 

ו'), תרס״ו; ד. רוול, אגרת רס״ג (דביר, א׳), תרפ״ג; י, נ. אפשטיין, 
אגרת רס״ג הראשונה (שם): ב. מ. לוין, כתאב ראש הישיבה 
אלפיומי ז״ל (גנזי קדם, ב׳), תרפ״ג 1 א. מרמורשטיין, לתולדות 
רס״ג, תדפ״ז; צ. ברושי, רס״ג, חייו, משנתו ומפעלו, 1942 ; 

מ. ד. קסוטו, על מה נחלקו רס״ג ובן־מאיר ל (י. ל. הכהן פישמן 
[עורך], ספר רס״ג), תש״ג; א. ד,־לנדר, ס׳ בן יוסף גאון סורא, 
תשי״ח: מ. צוקר, על תרגום רס״ג לתורה, תשי״ט; ש. אברמסון, אגרת 
רס״ג לקהל מצרים (בתוך "במרכזים ובתפוצות"), תשכ״ה; ש. ביאלו־ 
בלוצקי, רס״ג(בתוך ; ״אם למסורת״), 1971 ; ..ס . 5 . 8 ,ץ $14 ז 11 \ . 8 

■$ ,ח 0 ז £3 . 5 ; 1921 ,. 0 .$ / 0 ■י^י/ס׳זז 2 >מג> ?/,. 2 ,■ 1431161 . 14 ; 1912 
; 3 4 19 ,(. 7 01 \ ׳;■ 531 ז 6 ׳\ 1 חת 4 . . 5 : 10 ) !) 4011/111 * 111 ח 11 (ח 1 ז< 00 

; 1944 ,(. 3 ) . 5 .£ ,[. 60 ] ח 61 ; 1111:615 ? .- 1 ־.ח 1 ) ,., 2 . 5 .? 2 ,\* 431 ^ 

. 1961 ,'ן) 1£/11 '{-' 11 > $0/101 ) 1/1 ,ח 3 ת 1 ־ 61 ק 13 ץ . 14 .״ 1 

א. ש. הל. 

רס״ג הוא אבי ה ס פ ר ו ת ה ר ב נ י ת, במובנו המלא של המונח. 
מפעלו משוקע עדיין ברובו בכ״י, בעיקר בגניזה (ע״ע), ואף מה 
שנתגלה טרם רוכז ועובד. חלקו הגדול והחשוב של המפעל הם 
המונוגרפיות המקיפות לרוב דיני־ממונות, ולקצת מדיני טומאה 
וטהרה, נידה, שחיטה, טריפות, עריות, מועדים וקידוש־החודש. לכל 
נושא — חיבור לעצמו: מתנה, מקח וממכר, ירושה וכד. המבנה 
סיסטמטי במובהק: לכל חיבור הקדמה מפורטת וחלוקה לפרקים 
ולפרקי־משנה. כל עניין פותח בהגדרה קצרה, ואחריה פרטי-פרטים 
וראיות מהתלמוד — פרט לס׳ הירושות. שאין בו הראיות; אפשר 
שכך נהג בתחילה, או שבידנו נוסח מקוצר. ספריו היוו מהפכה 
גמורה ביחס לספרי הלכות גדולות (ע״ע) והלכות פסוקות (ע״ע), 


199 


200 


סעדיה גאון: ספרות רבנית; מפער דשוני 


שאין בהם שום מבנה קודיפיקטורי. רס״ג היה הראשון שכתב דברי- 
הלכה בלשון הערבית, שתפסה בזמנו את מקום הארמית כשפת־דיבור 
עיקרית של יהודי בבל. השפעתו הרבה על הגאונים שלאחריו אינה 
ניכרת בהשקפה ראשונה, משום דרכם שלא להזכיר שמות קודמיהם. 

בפאריס, 1897 , כונסו ונדפסו ע״י י. מילר: ספר הירושות, ספר 
תרי״ג מצוות, פירוש י״ג מדות, וכמה תשובות וליקוטי־דברים 
משלו. ספר תרי״ג מצוות חזר ונדפס, עם פירוש מקיף ביותר של 
הרב י. פ. פרלא (א׳י—ג/ ווארשא, תרע״ד/ז). קטעים מ״ספר השט¬ 
רות" פרסם ש. אסף בתרביץ ט׳ (תרצ״ח) ובספר רס״ג (תש״ג); 
"פירוש רס״ג לברכות" (ירושלים, תרס״ח, ועוד), אינו שלו, אף 
שידוע, כי פירש את כל המלים הקשות שבמשנה (ר׳ להלן, עמ׳ 
200/201 ). דברי־הלכה רבים נשתמרו בסידור רס״ג (ר׳ להלן). 
קטעים מכללי־התלמוד שלו (כנראה חלק מם׳ "מבוא לתלמוד") 
נדפסו מתוך כת״י של "כללי הש״ס" לר׳ בצלאל אשכנזי (ע״ע), 
בספר־היובל לד. צ. הופמן (תרע״ד). 

דרכו של רס״ג בהבנת הסוגיות התלמודיות ומדרשי חז״ל עצ¬ 
מאית ומקורית, ובוודאי שקשה לומר שהיא הדרך הסלולה לגאוני 
בבל שלפניו ושלאחריו. נראה שנטה לפרש משניות שלא כדרך 
התלמוד הבבלי בכל מקום. אם בהשפעתן של נוסחאות ושל פרשנות 
התלמוד הירושלמי, שהכיר רס״ג בא״י ובמצרים, ואם בהשפעת 
השקפתו הכללית על האפשרויות הפרשניות (ר׳ "אוצר הגאונים" 
לכתובות, עם׳ 310 ). כ״כ ודאי שכמה כללי־הלכה בבליים לא נתקבלו 
אצלו. כתוצאה מכך נמצאים בדבריו חידושי־הלכה מרובים לגבי 
המקובל. רבים מהם צוינו בספר "ההשגות" (ניו יורק, תשט״ו; ור׳ 
"סיני", נ״ז—נ״ח) שכתב נגדו ר׳ מבשר בן ניסי, איש בגדאד, שהכיל 
ביקורת מפורטת על כמה מחיבוריו ועל "טעויות" שלו בהלכה, בפר¬ 
שנות׳ בפילוסופיה וכד. מבקר אחר היה ר׳ שמואל בן חפני (ע״ע). 
בפולמוסיו עם הקראים (ר׳ להלן, עט׳ 204 ) חידש, למשל, שקידוש 
החודש ע״פ חשבון קדם לקידוש ע״פ ראיה, ונמסר למשה מסיני 
עם שיטת הדחיות (ע״ע לוח■ עם׳ 341 , 345 — 348 ). שיטה זו נוגדת 
לעשרות מקומות בתלמוד, לכאורה, וחכמים כרב האי גאון והרמב״ם 
(בפירושו למשנ׳ ר״ה, ב׳, ו׳) סבורים, שאמר כך רק מטעמים פול- 
מוסיים; אולם ניתן להוכיח כי בא״י נתקיימה אמנם תפיסה כזו. 

מ. צוקר [מהדיר], השגות על רה״ג מאת ר׳ מבשר בן נסי הלוי איש 

בגדאד. מבוא, תשט״ו. . _ 

י. ת. 

מפעלו הלשוני. רס״ג נחשב למדקדק העברי הראשון, 
ואברהם אבן־עזרא (ע״ע) העמידו בראש רשימת "זקני לשון־הקודש" 
(בפתיחה לס׳ מאזניים). ב״כתב אללגה" (ספרי הלשון, "כתב צחות 
לשון הקודש" בתרגומו של דונש) העמיד רס״ג לראשונה את הדק¬ 
דוק כמקצוע עצמאי, שאינו עוד כלי לשמירת נוסח המקרא ודקדוקי 
המסורה בלבד. הוא העמיד את לשון המקרא על כללים, והציע 
הדרכה מעשית לכתיבה נכונה, בהכירו בדלות ידיעת העברית, "כי 
נלעג לשון בארצות שביינר׳ (בהקדמה ל״אגרון"). ללשונו העשירה 
ומרובת־החידושים של רס״ג זיקה אמיצה לתורתו הבלשנית, וכתביו 
העבריים, עם כתביו על הדקדוק העברי (שרובם נכתבו ערבית), 
מהווים את מפעלו הלשוני. עניינה העיקרי של "צחות הלשון" 
י 11 גג) הוא כללי הלשון המשובחת, אך המונח רומז (ע״י קרבת 
הצליל) ל ־ הלשון הנכונה. לשון צחה משתמשת בכל אוצר־ 
הלשון הידוע, אך אינה מסתפקת בצורות הנתונות, אלא גוזרת ויו¬ 
צרת צורות חדשות, בלא לחרוג מגדרי ההקש המותר. ובלא לחדש 
במשקלים שאינם פורים. רס״ג גזר בכל מערכת־הפועל — בניינים 
וצורות, לרבות שמות־פעולה ומפעלים, מתוך שקיבל אח דעת 
המדקדקים הערבים מאסכולת־בצרה, שהמקור קודם לפועל, ושראוי 
ע״כ "לשוב" מכל פועל נתון לצורות-המקור שלו. דוגמות לשמות־ 
הפעולה שגזר רס״ג; צפיון (דאגה), גוע, כפש, מגלעת (ריב), מא¬ 
גודת (אגודה), מעצל (עצלות), שטמה, טפיפה, ועוד, אך לא גזר 


במשקלים זולתם, כמשקל פעלות (הרווח בפיוט), וכמשקלי־התואר: 
_קטל, קטל, .קטלן, ועוד, שהרי אינם הקשיים. במקומם הרבה לגזור 
בצורות־הבינוני, היאות להבעת תכונות ותארים. עוד העשיר את 
צורות־הלשון ב 3 אופנים, שהשינוי בהם סיגנוני־צורני ולא סמנטי: 
המשקלים המתחלפים — העברת מלה ממשקל למשקל (,ערים׳ 
מ,עריסה׳, על דרך חילופי גליל — גלילה, במקרא); הפיאור — 
הרחבת מלים בהקש להרחבה במקרא (׳דותת׳ [= צוה] מ,דת׳; 
,אימימה׳ מ׳אימים׳, ועוד); החיסור — הדומה עקרונית לפיאור, 
אלא שכאן משמיטים מאותיות המלה (,מעל׳ מ,מעלה׳, ,עט׳ מ,עטה׳, 
,תחי׳ מ׳תחיה׳, וכיו״ב). הצורות החדשות אינן מעמידות גוני־משמ־ 
עות נוספים, ומעשירות עושר צורני בלבד. גם בשיטת "הכינויים" 
שבפיוט (ע״ע) יש גלגולים ומעתקי משמעות: כמסון (= סוד; גם 
ככינוי לתורה). מסקורת (סקירה, כינוי לבית המקדש), ועוד. חידושי 
לשון של ממש חידש רס״ג רק בתרגומי־שאילה של מונחים מ¬ 
ערבית: אגרון (= מילון), יסוד (= הצורה היסודית של מלה), 
העתיק ו תרגם), ועוד מעטים. 

ריבוי חילופי־הצורה מצוי בכל כתביו (ובעיקר ב״אזהרות" ובפרק 
האחרון שב״אשא משלי"), פרט ל״בקשותיו השתיים", שעליהן אמר 
ראב״ע (בפירושו לקה׳ ה, א) ש״לא חיבר מחבר כמות הן", ואף 
שיש בהן מעט מלשון־חכמים ומחידושי־צורה, יכול הוא לומר שהן 
"על לשון המקרא ודקדוק הלשון", כי אין בלשונן שינויי-צורה, 
כינויים וחידות. מחמת מיעוט הפיוטים בסידורו, ושיבוץ אחדים מהם 
אגב התנצלות (קנ״ו, רנ״א, ר״פ, רפ״ט), ועקב השוני המהותי בין 
לשון פיוטיו ללשון בקשותיו, היו שסברו כי בבואו לבבל הושפע 
מיחס המקום אל הפיוט הא״י, ומשך ידו מהפיוטים (תרביץ, ט״ז, 
59 , י״ח, 343 ). אך באמת מקור השינוי בטעם ספרותי דתי: ע״י 
הבקשות מבקש אדם להתקרב לרבו (סידור, מ״ו) ולכן חובה להבינן, 
מה שאין כן בפיוטים, וע״כ אין הלשון הקשה מעכבת בהם (סידור, 
קנ״ו). 

השקפתו הבלשנית של רס״ג מתגלה בחיבוריו שלהלן: 

ה״אגרון" (ירושלים, תשכ״ט; מהדורה ביקורתית, בידי נ. אלוני), 

הוא המלון (ע״ע, עט׳ 567 ) העברי הראשון על סדר הא״ב. בחלק א׳ 
אוסף מלים נרחב, גם מלשון־חכמים; הן מוצעות בצורתן היסודית, 
הפעלים מוצגים בצורת-המקור שלהם, או בשם מופשט (שמחה, 
גלש). לתועלת המשורר יש בו הרבה "צימודים שלמים", היינו 
מלים (ולא שרשים) בנות הוראות שונות (אד, סף, סלד, ועוד), 
וערכים מחודשי־צורה מכוח הקש (אבב, כפש, אבו, ועוד), לשימוש 
הלשון הצחה. בח״ב (שלא שרד, אך תוכנו ידוע) נערכו המלים 
לפי האות האחרונה, לתועלת החריזה. בהקדמה העברית מוינו המלים 
ל,יסוד׳ (הצורה היסודית) ול,תוספת׳ (מלה שיצאה מן ה׳יסוד׳). 
לאותיות המוספות ליסוד — בתפקידי הטיית-הפועל, כינוי־שמות 
וצירוף מליות (ואמר וכיו״ב) — קבע סימן־זכרון (האובים כשתלן). 

מ״ספר צחות הלשון״ שכלל 12 שערים, נתפרסמו עד כה 3 : 
פרק ב׳: הפיאור והחיסור, פרק ג׳: הנטיה, ופרק ה׳: התנועות. 
7 או 8 פרקים סיכם סקוס (ר' להלן, ביבל׳) לפי כתב־יד; תוכנם 
של שני פרקים משוער. 

את נטיית הפעלים והשמות תיאר לפי השינויים בצורת־היסוד: 
,לחו׳, למשל, נגזר מ׳מחנה׳, ו׳יחפיץ׳ מ,חפץ׳. המושג ,שורש׳ אינו 
משמש בתיאוריו, ובכך קרוב הוא לשיטת בן־אשר (ע״ע, עט' 43 ), 
שגם לו אין המושג ידוע. את תורתו הלשונית יישם רס״ג בפירושיו 
הלשוניים למקרא, לצד תרגומו. 

ב״פתרון 70 מלים בודדות" ביאר את המלים "שאין להן רע" 
במקרא, בהסתייעו בהכרח בלשון־חכמים, וכך שירת "מילון משווה" 
זה גם במלחמתו בקראים (ר׳ להלן), שהכירו, כי מטרתו להודיע 
"הצטרכות בני אדם אל לשון המשנה" (הקראי יפת בן עלי [ע״ע]). 
ידוע, שחיבר מילון למלים קשות שבמשנה, ופורסמו קטעים המיו־ 



201 


סעדיה גאון: מפעל לשוני; פיוט; פילוסופיה 


202 


חסים לו (לשוננו י״ח, כ״ב), אלא שאין השיוך ודאי (לשוננו י״ט). 
רס״ג ראה בלשון־חכמים המשך טבעי ללשון המקרא, ומה שמצוי 
בה בלבד — אך מקרה הוא. ב-אגרון׳ המליץ על מלים מלשון־ 
חכמים לשימוש המשורר, ואף בלשונו הוא, שעיקרה לשון־המקרא, 
יש מלשון־חכמים. ברם, ב״ספר צחות הלשון" אין היא זוכה לדיון 
דקדוקי, ואין ממנה דוגמה כלשהי. — ענייני לשון, ניקוד וסיגנון 
כלולים גם בפירושו לספר יצירה (ע״ע, עם׳ 195 ). 

רס״ג הכיר את כתבי המדקדקים הערבים, והביא מהם מונחים 
ועניינים. אע״פ שבין שיטתו לזו של המדקדקים העברים בספרד 
יש מרחק מהותי, קיבלו ממנו, כנראה, את סידור הא״ב במילון, את 
ההשקפה על קדימת המקור (השם) לפועל וכן מתן סימן־זכרון 
לסוגי האותיות. קיימת קרבה מיוחדת בין שיטתו לשיטה האפיינית- 
ואף הבלעדית, של המדקדקים הקראים (הדסי, אלפאסי, אבו אלפרג 
הרון). 

השימוש במלים ערביות קרובות־צליל בתרגום המקרא מגלה את 
דעתו על קרבת הלשונות. יונה אבן ג׳נאח הסיק מכך שרס״ג למד 
מהגלוי בערבית על הסתום בעברית, אולם ההשוואות הבודדות אצל 
רס״ג אינן מפורשות אלא עקיפות, טיפולוגיות, ויש שהן מדגישות 
דווקא את ההבדלים. ההשפעה הערבית על לשון של רס״ג היא בעצם 
החידוש בצורות־המקור המגוונות, ובמשקל הסגולי בפרט׳ אולם 
לשונו כמעט נקיה משימושי־הלשון המשוערבים בעברית של יה״ב. 

לשונו מרובת חידושי־התצורה קרובה ללשון־הפיוט, אך במפ¬ 
עלו הלשוני מסתמנת ראשית מתן "גבול" לעשיה ההקשית המרובה, 
מתייצבת זיקת הכותב להלכות־הדקדוק, והלשון ניתנת בעול המושג 
"צחות־הלשון". בכך בישר רס״ג את מעמד הלשון העברית בשירת 
ספרד, אע״פ שהלשון הצחה והתורות הדקדוקיות עצמן נשתנו בה 
שינוי עמוק. 

ב״ז בכר. נצני הדקדוק, 42 — 65 . תרפ״ז! ח. ילון, דברי לשון בסידור 
רס״ג (קובץ רס״ג). תש״ג! ש. אברמסון, לשון רס״ג ב״אשא משלי" 
(שם), תש״ג; הנ״ל, מילון המשנה לרס״ג (לשוננו, י״ט), תשי״ד; 
הנ״ל, לפיוטים בסידור רס״ג (סיני, נ״ט^, תשכ״ו; ד. ילין, תולדות 
התפתחית הדקדוק העברי. 30 — 40 , תש״ה! ע. בן־עזרא, חידושי מילים 
של רס״ג (חורב, ח׳—י׳), תש״ד—ח; הנ״ל לשונו של רס״ג (ספר י. 
אלפנבין), תשכ״ג; ז. ברחיים- תורת התנועות לרס״ג (לשוננו, י״ח), 
תשי״ג,• מ. זולאי, האסכולה הפייטנית של רס״ג, תשכ׳יד* נ. אלוני 
[מהדיר], האגרון מאת רס״ג, מבוא תשכ״ט; ד. טנא ([ביקורת על 
הנ״ל] : ק״ס, מ״ז), תשל״ב; א. גולדנברג, עיונים באגרון (לשוננו, 
ל״ז), תעול״ג ז ׳ !(/!!־ס) ,(ןי 7 מ/,/ד ■־,.■/,/,׳.ד־/ ■,;/יד . 000/1 . 5 . 055 ^ 8 .. 8.1 

. 1955 ,((*;•(*מ/ 

אס. ג. 

מפעלו העיקרי של רס״ג בפיוט הוא הסדור (ע״ע, עמ׳ 441 ) 
המפורסם שלו. ידועות ביותר ב״בקשות״ שלו (ר׳ לעיל, עמ׳ 200 ), 
והרמב״ם נשאל אם אדם חייב לעמוד בשעת אמירתן(שו״ת הרמב״ם, 
"מקיצי נרדמים", י״ד). הן תורגמו גם לערבית ונפוצו הרבה. נדפסו 
גם "הושענות" (ע״ע) ו״שיר על האותיות" שלו. מ. זולאי (ע״ע) 
העלה מהגניזה הרבה מפיוטיו, והוא מתגלה כפייטן פורה. כיום 
ידוע שרס״ג חיבר גם "קרובות" (לתפילת י״ח), סליחות, קינות 
ושירי־הגות. ב״תוכחה" שלו "אם לפי בהדך" הבליע רעיונות פילו¬ 
סופיים המצויים בספרו ״אמונות ודעות״ (ר׳ להלן, עמ׳ 204 ), 
ושכמותם מצויים גם ב״בקשות" שלי ובהימנון "ברכי נפשי" לתפילת 
יום־כיפור. הוא הראשון שחיבר שירים כאלה, ובכך שימש דוגמה 
לפייטני ספרד: שלמה אבן גבירול. יהודה הלוי ואחרים. 

פילוסופיה. "האמונות והדעות" (או״ד), חיבורו הפילוסופי 
הראשי, הוא החיבור הפילוסופי הראשון של יהודי מיה״ב שהגיע 
לידנו בשלמות, ונוהגים לפתוח בו את תולדות הפילוסופיה היהודית 
ביה״ב. לספר זה יש לצרף גם את פירושו לספר יצירה (ע״ע) 
והקדמותיו לספרי־המקרא. או״ד נכתב ערבית, תורגם לעברית ע״י 
ר׳ יהודה אבן תיבון במאה ה 12 , ווכה להשפעה רבה (ר׳ להלן). 
רס״ג נמנה על הכלאם (ע״ע) המועתזילי (ע״ע מעתזלה), אך הושפע 
גם מרעיונות אריסטוטליים ואפלטוניים. מוצא שיטתו הם דברי- 


תורה, שבכתב ושבע״פ, ומאמציו מכוונים לחיפוש הוכחות שכליות 
לאמונותיה. המניע לספר היתה המבוכה בעם בגלל ריבוי הכיתות 
והדעות הכופרניות בזמנו (ר׳ להלן, עמ׳ 205 ), ומכאן סיגנונו הפול¬ 
מוסי. 

אימות התורה בשכל היא מצוד" אבל טעמה רק להנצל מספק 
ולהשיב לאפיקורוס, ואין בעיון השכלי תכלית עליונה, ולא כש״כ 
שאינו זהה עם עבודת־האל. אין רס״ג מכיר גם תהום של אמת 
מטפיסית מיוחדת לפילוסופיה. אמנם, קשרים סיבתיים ומושגים 
כלליים הם פעולה עצמאית של השכל, אבל כל מושאי ידיעתנו הם 
גופים, לרבות הנפש (ע״ע, עמ׳ 312 ), שהיא גוף דק מאוד. רק האל 
הוא יש רוחני, שמציאותו מוכחת כסיבת הגופים, ומתוך־כך אנו 
יודעים שהוא היש האחרון, אבל אותו עצמו לא נשיג. ה״חכמה" 
שמחשיב רס״ג היא חכמת־המעשה, הנותנת לאדם שלטון בטבע, ואין 
רס״ג מייחם ערך תכליתי לידיעת האמת. מבחינת השיקולים העיוניים 
המובעים, אין בצדו הפילוסופי־מקצועי של הספר תרומה בעלת ערך. 
מקוריותו וחשיבותו כרוכים בקביעה הראשונה של היחס בין ההת¬ 
גלות (ע״ע, עמ ׳ 622/3 ) הנבואית והמחקר השכלי, ובעריכה מגובשת 
של רעיונות מקראיים ומדרשיים לכדי משנה סדורה של היהדות. 
הנקודות שציין הן הנקודות שבהן התלבטה ההגות היהודית בדורות 
שלאחריו. 

הנחתו היסודית של רס״ג היא שקיימת התאמה בין הנבואה — 
שהוכחה לעם כולו בנסים — לבין מסקנות השכל. רס״ג מבחין 3 
מקורות־ידיעה: החושים, האינטואיציה וההגיון. ידיעת החושים היא 
ודאית וכמוהם השכל האינטואיטיווי, המכיר אכסיומות ומבחין בין 
טוב לרע. אולם, רוב ידיעותינו באות מהמקור השלישי, וממנו 
הטעויות והספקות, שהרי לא נוכל לעולם לבטוח לגמרי במסקנותינו 
— שמא היה שכל עדיף משלנו מפריך אותן. ודאות גמורה נשיג 
ע״י מקור רביעי, מיוחד לבעלי־הדת, והוא ההגדה הנאמנה, המסורת, 
המדברת בשם הסמכות המוחלטת. היא מוסרת מה שנתגלה לנביאים 
בדיבור ישר או בחזון מוחש — באמצעות הכבוד (ע״ע, ענד 543/4 ) 
הנברא, ונתאמת לעם ע״י נסים בדוקים; ובמובן זה היא נשענת על 
מקור־הדעת הראשי. המסורת עצמה נבחנת ע״י מהימנות מוסריה, 
רציפותה, אחידותה וההסכמה הכללית עליה, ועדיפה על כולן מסורת 
ישראל, בגלל פומביות מעמד הר־סיני. תפקידה של ההתגלות ללמד 
את מי שאינו מסוגל למחקר, וליתן ודאות החלטית למסקנות השכל. 
מאחר שלא תיתכן סתירה בין ההתגלות ומסקנות ההקש, עלינו 
לסרב לנביא המורה דברים המתנגדים לשכל (וכוונתו, בעיקר, 
לנצרות), אפילו הביא מופת. דברי נביאינו המתנגדים לשכל, כגון 
דימויי ההגשמה (ע״ע, עמ׳ 427 ), יש לראותם כסיבור האוזן, שמקורה 
בחולשת הלשון האנושית, שנוצרה מעיקרה לבטא נסיון חושני. רק 
בבהינה שכלית נעמוד על כוונת התורה, ורק ע״פ התורה נדע מה 
שאין השכל יכול להשיג מעצמו: ודאות גמורה וידיעת פרטי המע¬ 
שים בעבודת־האל. כלומר: רק ע״י שימוש בשני המקורות בצורה 
קומפלמנטרית נוכל להבין את האחד ולבטוח בשני, 

ההנחה ביסוד שיטת רס״ג היא חידוש העולם יש מאין. התחיל 
רס״ג במה שהתחילה התורה, ושב ופיתח את מחשבותיו ברוח 
מקראית מובהקת. על-יסוד חידוש־העולם הוכיח את מציאות האל ואת 
אחדותו. מהות האל היא למעלה מהשגתנו, אך מתוך עיון בפעולת 
הבריאה אנו מסיקים שורה של תארים: שהוא חי, יכול, חכם ורוצה. 
ריבוי זה של תארים הוא פועל־יוצא מהמגבלה של לשוננו, שאין 
בה מלה אחת לציון אחדותי של כל המשמעויות הללו. החידוש מן 
האין מלמד שפתנל-ה׳ הוא חסד מוחלט. למשפט זה חשיבות עיקרית, 
מפני שעגונים בו שני אספקטים הפכיים, לכאורה, המשתלבים 
במשנת רס״ג לכל ארכה: האספקט התאוצנטרי — הבריאה תלויה 
באל אישי וחייבת לו ציות מוחלט והודיה, והאנתרופוצנטרי — 
כוונת האל להיטיב לברואיו בכל, במעשיו ובמצוותיו, והעולם 


203 


סעדיה גאון: פילוסופיה ; מלחמה בקראים 


204 


נוצר בשביל האדם שימשול בו (כהבנת המקרא). יתרון האדם 
בחכמת-המעשה, המקנה לו שלטון בטבע, ולצורך זה ניתנה נפשו 
בגוף. תכלית המעשים גם היא כפולה: צורך ההצלחה והאושר 
בעוה״ז ובעוה״ב, וצורך עבודת-ה/ השניים מתיישבים יחד מפני 
שבקשת האושר נתפסת — קודם לראייתה כנטיה אנושית טבעית — 
כחובה על האדם לפגי אלוהיו שבראו לטוב לו, ומפני שגם המצוות, 
המוטלות על האדם כביטוי של ציות, נועדו לזכותו בחלק לעוה״ב. 
הטרחה והסבל — סיבתם בכך שטוב־אמת הוא רק זה, שאדם זוכה 
בו ע״י מעשים שהוא אחראי עליהם, ע״י ההזדמנות "לממש את 
עצמו". האדם בן־בית בשני העולמות, ועליו לרצות להאריך שהותו 
בזה, כדי לזכות ליתרון חלקו בבא. כיוון שהנפש היא גוף — אף 
כי אורי ודק — מציינים גן־עדן וגיהינום מקומות מסוימים, שהנפש 
יכולה לשכון בהם ממש, ו״שכר ועונש" הם כאב והנאה, שאינם 
נבדלים מהידוע בעולמנו אלא בעצמה ובטהרה. רס״ג מתנגד לפרי¬ 
שות קיצונית- המבטלת יישובו של עולם. הוא מדגיש שהאדם חפשי 
בבחירתו. את הסחירה שבין הידיעה והבחירה (ע״ע בחירה, עמ׳ 
151/2 ) הוא מתרץ בסתם, שידיעת האל איננה מגבילה את חירות 
האדם. הקושי המציק לרס״ג בסוגיה זו הוא: כיצד ייתכן שהאל 
יסכים למעשים המנוגדים לרצונו? כיצד יקוים הצדק בעולם, אם 
יכול האדם לבחור ברע לזולתו? אולם כיוון שהחסד הגמור מחייב 
את הנחת חופש־הבחירה לאדם, יש לראות גם בזה את שלמות 
חסדו של האל, ובעיית הצדק נפתרת, בעיקר, באיזון נכון שבין 
הסבל בעוה״ז והגמול בעוה״ב. רעיון הגמול תופס מקום חשוב 
במשנתו. הצדק האלוהי מחייב, לדעתו, גמול שקול על כל המעשים, 
ועל סבל הקשור באמונה. 

באסכתולוגיה של רס״ג נועדה תחיית־חמתים — הכרוכה 
אצלו בימות־המשיח קודם לעוה״ב — לגמול לצדיקים על סבלם 
בגלות! ע״כ יזכו הם, ואלה שחזרו בתשובה וסבלו בגלות, לשוב 
לתחיה בגופותיהם ולקבל גמולם הארצי, אך לא אלה שנולדו בימות- 
המשיח. רק אז יגיע תור העוה״ב שאין בו אלא הנאת הנפשות מזיו 
השכינה. 

ת ו ר ת ־ ה מ ו ם ר וההנהגה הדתית של רס״ג היא אוטונומית 
מזה והטרונומית מזה, ומשקפת גם היא כפילות אפיינית לתפיסה 
המקראית. מקור ההבחנה בין טוב לרע הוא, כאמור לעיל (עמ ׳ 
202 ), השכל האינטואיטיווי. מן המשפט הכללי שהכאב רע וההנאה 
טובה מסיק רס״ג שמעשה הגורם כאב הוא רע, גם אם יש מי 
שנהנה ממנו. עד כאן האספקט האוטונומי. מצד שני, עצם הכרת- 
החובה אינה מספיקה, והכרחי שמחוקק חכם יצווה עליה — וזאת 
עושה התורה. יתר על כן, ידיעת כלל-ההתנהגות אפשרית רק ע״י 
פירוט תנאיו, דרכי ענישה עליו וכד/ שאינם נובעים באורח ךדוקטי- 
ווי מן הכלל השכלי. בתחום עבודת-האל דרוש מחוקק חכם שיצווה 
חוקים ואדם חכם שיציית להם, אבל החוקים עצמם צריכים להינתן 
כגזרת הרצון האלוהי. אלו הן המצוות השמעיות (ע״ע מצוה, עמ׳ 
116 ), שאלמלא שמענון בסיני לא נתחייבנו בהן, אף שיש תועלת 
משנית גם בהן, משום כוונת האל להיטיב בכל. 

השפעת רס״ג בהגות היהודית של יה״ב היתר, רחבה ורבת- 
פנים. בזכות סמכותו כבעל־הלכה גדול. יש להבחין בין שתי מסורות 
עיקריות, האחת בהגות ספרד, והשניה ביהדות צרפת ואשכנז. 
הראשונה, שכלתנית בעיקרה, קיבלה את משנתו מכלי ראשון ומהתר־ 
גום המדויק של ר׳ יהודה אבן תיבון, ושימשה כנקודת מוצא למש־ 
נותיהם של ר׳ בחיי אבן פקודה, ר׳ יוסף אבן צדיק ור׳ משה אבן 
עזרא (ע׳ ערכיהם) — המערבים כלאם (ע״ע) עם נאו־אפלטוגיות 
(ע״ע) — וכמרכיב במשנתו הביקורתית של ר׳ יהודה הלוי (ע״ע) 
כלפי הפילוסופיה, ובמשנות אריסטוטליות כשל ר׳ אברהם אבן 
דאוד (ע״ע) ואפילו הרמב״ם (ע״ע משה בן מימון, עמ׳ 548 — 558 ). 
הרמב״ם חלק עליו בחריפות, והשפעתו במאה ה 13/4 דחקה את 


השפעת רס״ג. במפנה המאות ה 14/5 שוב נתחזקה השפעתו, עם 
התגבשות זרם שכלתני־שמרני (למשל אצל ר׳ יוסף אלבו [ע״ע]). 
המסורת השניה הכירה את משנתו בעיקר ע״פ פרפרזה עברית 
פיוטית אנונימית של ספר או״ד והפירוש לספר־יצירה, שקיבל בה 
חשיבות מיוחדת, ועשתה אותו מקור להשקפת־עולמה של חסידות־ 
אשכנז (ע״ע), בייחוד בגיבושה של תורת-הכב(ד והאסכתולוגיה. 
השפעה רבה היתה לרס״ג גם על הספרות התאולוגית של הקראים 
(ע״ע), שהתמודדו עם משנתו. כיוון ששמרו אמונים לאסכולת 
הכלאם, נשארו בגבולות מושגיו ומונחיו וממילא גם הושפעו מדעו¬ 
תיו. 

בראשית תקופת ההשכלה שימשה משנתו כבסים להשקפה דתית 
שמרנית המתיישבת עם מדע ופילוסופיה, וכשיטה שכלתנית החותרת 
להשפיע על חיי-המעשה, בעיני משכילים כישראל זמושך, נ. ה. ויזל 
ואפילו משה מנדלסזון (ע׳ ערכיהם). כיום מהווה משנת רס״ג מרכיב 
חשוב בתיאור המקובל של מסורת המחשבה היהודית המסרתית. 

א. שב. 

ספר או״ד נדפס לראשונה. ע״פ תרגומו של יהודה אבן תיבון, 
בקושטא שכ״ב, ואח״ב כמה וכמה פעמים, בתוספת ביאורים שונים 
ובלעדיהם. יש לציין את פירושו של ל. בן זאב (ע״ע; ברלין תקמ״ט) 
ושל ד. סלוצקי (לייפציג תרכ״ד, ועוד). המקור הערבי (באותיות 
ערביות) נדפס ע״י ב. לאנדאואר (לידן. 1880 ). תיקונים ע״פ 
המקור הערבי. מאת א. בן־ישראל, נדפסו בירושלים, תש״ה, 
ותיקונים נוספים כאלה — ע״י ב. קלאר, בתרביץ, י״ב, תש״א 
(־ ״עיונים ומחקרים״ שלו. עמ ׳ 220 — 242 ). מאמר תחיית המתים 
י״ל ע״י ב. ז. בכר, מתוך כ״י, בספר-היובל למ. שטיינשניידר, 
״תהלה למשה״, 1896 . המאמר השמיני על "הפדות והפורקן" (וגם 
בשם: "הפדות והגאולה") זכה לעשרות רבות של מהדורות נפרדות. 
תרגום חדש, לעברית מודרנית, מתוך כמה כ״י, הוציא לאור י. קאפח, 
עם מבוא, הערות ומפתחות (ירושלים, תש״ל). לדעתו היו כמה 
"מהדורות" לספר, ומהדורתו משקפת את האחרונה. 

ספר או״ד תורגם לגרמנית בידי י. פירסט (לייפציג, 1845 ) 

ום. בלוך (מינכן, 1879 ), ולאנגלית בידי ש. רוזנבלט (ניו־הייבן, 
1948 ). ובמהדורה מקוצרת בידי א. אלטמן (אוקספורד, 1946 ). 

מ. ווינר, הראציונאליסמוס הפרימיטיבי בפילוסופיה הדתית של ר״ס 
(דביר, ב׳), תרפ״ג; י. י. גוטמן, הפילוסופיה של היהדות, 62 — 73 , 
תשי״א: י. אפרת, הפילוסופיה היהודית ביה״ב, 83 — 182 , תשכ״ה; 

ש. ב. אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית, א', תשל״א 2 ! ,חח 3 וז 1 )! 011 .ן 
!. 5 ) 111 [!:! ) 1 ( 1 , 511 ׳, 8 .ס ; 882 [ ,. 5 5 ) 1 ) . 611  11 :<( ',. 5 

ח 1 5 י! £$$3 :חז) . 1111 ? 7 . 5 ,;!זנוחססא .( 1 ; 1912 ,(• 06 ( 0,6005 . 14 
מן \ 1101 /' 1 01111 ? ) 011111 ( 1 ',; 77 .חי! 15 ן<>/ 7 . 14 ; 1929 ,(. 6611 0550511 ( 
0 )/ 17/0 ־ 41 - 0 ! £111 011 115 1 ) 011 7710,111:1 . 77 1 ) 1111 5 ) 0 '('<)) 1 ) ,. 5 , 111 ) 01 ) €1 
/ 0 ׳ 000 ־ 77 7.7 , 0$ ־ 1 }£ . 1 ; 1942/43 ,(^^^ 0/1(1 111( 5101(5 008, XXX 
׳) 0 ה 1£ 
5.7 10 8000/0/160 4 ממ 010/1 ) 11 ,. 14 ; 1942/3 ,(. 1614 ) . 1111 ? 5.7 מו 
101111 )( 00 ־ 7711 ,(. 04 ) ת 1 ז 13 תז 1 \ 1 . 4 . ; 1943/44 ,( ז \^ 1111. (1614., XXX ? 
- 01/11015 ) 10 ) 1 > )!'( 0 ) 111 10 ) 11 ■ 1/110111 ) , 42 ( 73 ■ז 0 ; 1960 ,!■ 1 ) 11 <ןס 11105 /? 

. 1967 ,(^׳\ 5011 (( ( 11(2 5. (8£), ^XX 

מלחמתו בקראים. החוקרים נחלקו מאוד בהערכת הקפה 
וחשיבותה של מלחמת רס״ג בקראים, מתפיסתה כגולת-כותרת 
למפעל חייו — תוך הערכה מחודשת של מלחמת הכיתות בישראל 
ביה״ב — ועד דחיקתה לקרן־זווית, כמשנית בחשיבותה לגבי מאמציו 
בביצור עמדתה של הגאונות בבבל — ומעמדו האישי בפרט — 
ובמלחמה כנגד הנצרות, האסלאם וזרמים אגנוסטיים שונים. העובדות 
העולות מכל המקורות הידועים הן: א. רס״ג היה הראשון שייחד 
חיבורים שלמים נגד הקראים; ב. אחריו לא קם עוד חכם בישראל 
שכה הרבה להתעסק בשאלה זו; ג. אופי מלחמתו הוא ספרותי מובהק; 
ד. פגיעתו בהם קשה, והוא הרבני הביניימי המצוטט והמותקף ביותר 
בכתביהם. מומנו (קרקסני, סלמון בן ירחם [ע׳ ערכיהם]) ועד סוף 




205 


סעדיה גאון — ס&אקס 


206 


יה״ב (אליהו בשיצי [ע״ע]). עובדה זו מבטלת גם את טענת הקראי 
סהל (ע״ע) בן מצליח שרס״ג שמר את פולמוסו בחוג תלמידיו. 

במחצית הראשונה של המאה ה 10 עוד היה הפולמוס הבין־דתי 
במזרח בשיאו: הנצרות והאסלאם, כיתות שונות בהן בינן לבין 
עצמן, מונותאיסטים מול בעלי דתות איראניות והודיות, אסכולות 
פילוסופיות־הלניסטיות — לצד הנצרות, או האסלאם, וכנגדן—וזרמים 
מיסטיים וגנוסטיים שונים. פולמוסים אלה הותירו ספרות עצומה 
בהקפה, וגם כל הספרות הדתית בת־הזמן טבועה בחותמם. תסיסה 
זו' התסיסה כתות גם ביהדות, והשפיעה על ספרותה. גס ספרי רס״ג 
מושפעים בסימון ובתוכן מספרות הפולמוס בת הזמן. בתקופה ההיא 
התפתחה הקראות, וקהילות קראיות נוסדו בבבל ובסוריה, בירושלים 
(ע״ע, ענד 297 ; וע״ע אבלי ציון) — סמוך לשנת 900 , ע״י דניאל 
אלקומסי — ובמצרים. שם הכירם רס״ג מצעירותו, ושם כנראה כתב 
אחד מחיבוריו נגד ענן (ע״ע; ור׳ להלן). הספרות הקראית, בעיקר 
בהלכה ובפרשנות־המקרא, התרחבה, ומ״כתאב אלאנואר" של קר־ 
קסאני משתקפת פעילות הלכית ענפה קודם לזמן רס״ג. תגובת גאוני 
בבל וא״י היתה חלשה, וכמעט דבר לא עמד נגד התנופה הקראית. 

רס״ג ראה את הסכנה שבהשפעת אנשים שיצאו למעשה מתחומי 
היהדות, כגון חיוי הבלכי (ע״ע), ואתם התווכח על עיקרי־אמונה, 
כבריאת העולם ומציאות הבורא, תורה שבכתב ותוקפה, וכד. ויכוחו 
עם הקראים נסב על עניינים אחרים, אך לא פחות חשובים לקיום 
היהדות המסרתית. נוסף לחיבורים פולמוסיים מיוחדים, מובלעים 
ויכוחים אלה במכלול יצירתו, בסיגנון ספרות התקופה, לעתים בפירוש 
ולעתים בפחות מרמז, ואף בחיבורים "ניטרליים" לכאורה, הבאים 
לבנות שיטה חיובית, שתוכל לעמוד כנגד כל התקפה. מהם חשובים 
במיוחד תרגומו ופירושו לתורה (ע״ע מקרא. עט׳ 304/5 ), שנכתבו 
בסוף חייו, בהם לא חסד שום הזדמנות לסתור תורת הקראים, בעיקר 
בתחום ההלכה, ואף סטה לעתים, לשם כך, מדרשות חז״ל (כגון 
ברא' א, יד). גם בם׳ "האמונות והדעות" יש עקבות פולמוס בקראים, 
בעיקר בקביעת "ההגדה הנאמנת" (המסורת) כמקור־דעת, ובמתן 
מעמד שווה למקראות ולדברי חז״ל (למעלה מ 50 מובאות) כאס¬ 
מכתא לדעותיו. גם פעולתו בתחום הלשון העברית (ר׳ לעיל, 
עמ ׳ 199 — 201 ) מגמתה להוכיח את חשיבותה של לשון חז״ל ומסרתם 
להבנת לשון המקרא. 

חיבוריו המיוחדים נגד הקראים מתחלקים לשני סוגים: על 
נושאים, ונגד אישים וכתביהם. בסוג הראשון: 1 . "כתאב אלתמייז" 
(ספר ההכרה. ההבחנה); רוב שרידיו דנים בענייני לוח (ע״ע), אך 
נראה שהקיף את רוב המחלוקת עם הקראים. נכתב בשנת ד תרפ״ז 
( 927 ). 2 . "תחציל אלשראיע אלסמעיה" (מקור המצוות השמעיות) 
או: "אבטאל אלקיאם פי אלשראיע אלסמעיה" (ביטול ההקש ב¬ 
מצוות השמעיות), שבו דחה את השימוש הקראי המופרז, מענן 
ואילך, במידת ההקש לפירוש התורה, והשתדל לבסס תקפה של 
תושבע״ם. רוב הקטעים הידועים כלולים ב״כתאב אלאנואר" לקר- 
קסאני. בסוג השני: 1 . "אשא משלי", סתירה מחורזת של כל עיקרי 
משנתו של ענן — היחס לחכמים, הלכות שבת, לוח ועיבור, טומאה 
וסידור-התפילה. נתחבר גם הוא, כנראה. ב 927 . חלק גדול מהחיבור 
שרד ונתפרסם. — "אלרד עלי ענן" (התשובה על ענן), המצוטט 
בספרות, מתכוון, בד״כ ל״אשא משלי" (המובא בשמו העברי ע״י 
סלמון בן ירוחם). 2 . "אלכשף" (הגילוי), בו גילה את סיפור מרד 
ענן בחכמים על שלא בחרו בו לראש־גולה, ונסיונותיו להתקרב 
למוסלמים. נראה שרס״ג כתבו בצעירותו, והוא גם המקור לסיפור 
זה. 3 . "אלרד עלי אבן סאקויה" (או סאקויה), התשובה על אבן 
סאקויה. מאוחר לכל אלה. כוונתו לסתור את טענותיו של קראי 
בשם זה, שזהותו לא נתבררה, ושאת טענותיו אפשר לשער רק 
מתוך ספרו זה של רס״ג, ששרד בחלקו הגדול. אין בספר חידושים 
רבים, ולדברי רס״ג לא העלה אבן סאקויה טענות חדשות. חלקו 


עיוני: תוקף תושבע״פ ושאלות בנושא הייחוד וההגשמה, וחלקו 
הלכתי: דיני שבת, לוח, חלב, עריות וטומאת נידה ובעל-קרי. 
4 . "אלרד עלי אלמתחאמל" (סתירת טענות המתנפל), כנראה על 
טענות חוזרות שלי אבן סאקויה. החלק שנשתמר דן בעיקר בשאלת 
הגישה אל דברי־חכמים. 

במקורות נזכרים עוד חיבורים, שזהותם לא נתבררה, ואפשר 
שכמה מהם הם אנטי-קראיים. 

על פעולתו של רס״ג בפרשנות המקרא ובתרגומו לערבית, ע״ע 
מקרא, עט׳ 314/5,304/5 . 

מ. צוקר, נגד מי כתב רס״ג את הפיוט אשא משלי (תרביץ, כ״ז), 
חש״ח; הנ״ל, על תרגום רס״ג לתורה, תשי״ט! הנ״ל, קטעים מבתאב 
תחציל אלשראיע אלסמעיה לרס״ג(תרביץ, מ״א), תשל״ב. ,ז 3110 !^ . 13 

. 1921 , 402 — 398 , 384 — 380 , 268 — 260 , 10/1 ) 6 . 5 

חג. ב. 

סעיד, נורי א(ל) _ ^ — ( 1888 — 1958 ), מדינאי 

עראקי. ס׳ נולד למשפחה מוסלמית־סונית בבגדאד, למד 
במכללה צבאית בקושטא. היה קצין בצבא העות׳מאני, ובמלה״ע 1 
ערק לצבא "המרד הערבי" של השריף חסין ובניו עבדאללה ופיצל 
(ע״ע האשם, בית־). מאז היה ם׳ קשור בהאשמים ובתכנית להקים, 
בתמיכת בריטניה, פדרציה ערבית ב״סהרון הפורה" בראשות בית- 
האשם. 

ס׳ היה מקברניטי עראק מהקמתה והבולט במדינאיה. ב 1922 — 1924 
היה רמטכ״ל, ב 1926 — 1928 שר-ההגנה, ואח״ב היה פעמים רבות 
רה״מ ותכופות החזיק גם בתיקי החוץ וההגנה. בכהונתו הראשונה 
כרה״מ ( 1930 — 1932 ) הבטיח, במו״מ עם בריטניה, את עצמאות 
ארצו ( 1932 ), אך הזכויות שקיבלה בריטניה בחוזה־העצמאות בת¬ 
חומי צבא, כלכלה ודיפלומטיה עוררו התנגדות רבה מצד הלאומנים, 
וס/ שנחשב מאז ל״פר 1 -בריטי", התפטר. בסוף 1938 חזר לראשות 
הממשלה בהפיכה-למחצה ובברית עם סיעת קצינים, ומאז ועד מותו 
היה 12 פעמים רה״מ. ב 1940 התפטר, ובימי שלטונו של רשיד עאלי 
אל־כילאני האנטי־בריטי גלה מעראק; הוא חזר עם כיבוש עראק 
בידי הבריטים (מאי 1941 ! ע״ע מלה״ע 11 , ענד 691/2 ), נהיה 
שוב לרה״מ ולמסמל משטר ההאשמים. ב 1942 הציע שתוקם "סוריה 
רבה", שתכלול את לבנון׳ א״י ועבה״י, ובה תהיה אוטונומיה מקומית 
ליהודי א״י ולמארונים בלבנון, וכן תוקם פדרציה של "הסהרון 
הפורה" בין סוריה מאוחדת זו ובין עראק. תכנית זו, שהגשמתה 
היתה מגבירה את כוח שושלת ההאשמים ומגבשת ב״סהרון הפורה" 
גוף ערבי חזק מול מצרים, נחשבה לאנטי־מצרית ונכשלה. ב 1955 
היה ם׳ ארדיכל הצטרפותה של עראק ל״ברית בגדאד" (ר׳ כרך- 
מילואים, עמ ׳ 940/1 ), ושוב ראתה בו מצרים יריב ושונא. בענייני- 
פנים היה ם׳ שמרן מובהק ולא טיפח פרלמנטריזם ודמוקרטיה. 
ב 1958 היה ם׳ רה״מ של הפדרציה העראקית־ירדנית קצרת־הימים 
(שהוקמה כנגד האיחוד המצרי־סורי). כמסמל המימסד ההאשמי, 
הפרו־בריטי והימני־שמרני, נרצח ם׳ בהפיכה הצבאית של 14.7.1958 . 
וע״ע עראק, היסטוריה. 

; 1959 ,<} 1-5111 ) 1 ו 1 )^ 1 ז 81 . 8 . 0 0 זס׳ 1 
. 1964 . 10115 ! )) 011 ))\ 1 ' 3/1 ,. 19 11 ) 0 ( 1 ) 0 /)!) 11/1 0 !, 13 . 1.111111,111 ) .ן 0 \ 

י. שנ 1 . 

סעפת, ע״ע דרמטולוגיה, עמ ׳ 197,194 . 

ספאקס עיר־נמל, השניה בגדלה בתוניס, כ 100,000 

תוש׳ ( 1969 ). שוכנת במרכז המדינה לחוף מפרץ גאבם 
ומשמשת מרכז מסחרי ומינהלי לכל האיזור. לס׳ עורף חקלאי עשיר 
(בעיקר כרמי זיתים) ובקרבתה מצויים מרבצי הפוספטים הגדולים 
של איזור העיר גפסה. דרך הנמל מייצאים בעיקר פוספטים, שמן 
זית, שקדים, תמרים וספוגי־ים. 

העיר בנויה מרובע עתיק המוקף חומה ובו מסגד מהמאה ה 9 




207 


ספאקם — ספוגיים 


208 


ומרבעים מודרניים בעלי אופי אירופי. ם׳ מקושרת בכבישים 
ומסילות־ברזל עם כל חלקי תוניס. 

היסטוריה. בם׳ נותרו שרידים מעטים של 2 ערים רומיות, 
טפרורה ותיני(גז״זבקב ד , 6 ב״^ך 1 י 1 ). במאה ה 9 היתר. בשלטון האג־ 
לביים (ע״ע), ופרחו בה תעשיית סדינים, דיג ומסחר. במאה ה 10 
היתד. מרכז לגידול זיתים וליצוא שמן משובח. בסוף המאה ה 11 
פלשו לאיזור בנו־הילאל הבדוים והחריבוהו. במאות ה 17 — 18 נבנו 
בם׳ רוב הבתים הפרטיים והדתיים המפארים אותה וניטעו רוב הגנים 
סביבה. ב 1881 הפציצוה אניות צרפת עד שנכנעה. במלה״ע 11 היה 
נמל ם׳ בסים חשוב לאיטלקים ולגרמנים, והעיר הופצצה ונחרבה 
כמעט לחלוטין. באפריל 1943 כבשוה הבריטים. 

יהודים ישבו בם׳ מיה״ב ובאמצע המאה ה 19 היו בה כ 150 
משפחות משגשגות שעסקו בסחר סיטוני וישבו ברובע נפרד. ב 1956 
היו בה 3,168 יהודים, וב 1967 — כמחציתם. 

ספוגים ( 3 ז 6 ) 1 ז 0 ?, מלאט' 115 ־! 0 ק = חור; שזזש) = לשאת), מערכת 
בע״ח פרימיטיוויים רב־תאיים, קבועי־מקום, הנפוצים על 
קרקעיות כל הימים ובכל העמקים, מינים מועטים מאכלסים מי 
אגמים ונחלים. הם״ מונים כ 5,000 מינים. פרט ליוצאים־מן־הכלל, 
חיים כולם במושבות. לגוף הם״ צורות שונות: בד״כ, הם כדוריים או 
נראים כגוש חסר־צורה, אך יש גם דמויי צינור או משפך וכיו״ב. 
במינים מועטים הגוף גלילי ובעל סימטריה רדיאלית, אך לרוב הוא 
בלתי־רגולרי. יש ס" המתפתחים כקרומים על פני עצמים שונים 
במים, ויש כאלה ששולחים שלוחות מוארכות לתוך המים, ואף 
מסתעפים לכעין שיחים. ז קטרם נע בין 1 מ״מ עד לב 2 מ׳. ם" רבים 
הם בעלי צבע אפור או חום; אחרים הם בעלי צבעים עזים, כגון 
אדום, כתום, צהוב, סגול או כחדל. במסחר ידועים ספוגי־הרחצה 
(ר׳ להלן). מבחינה התפתחותית מייצגים חם" ענף מיוחד בין בעה״ח 
הרב־תאיים, בהיותם שונים מאוד בתכונותיהם מכל יתר הרב־תאיים. 
גופם מאורגן על רמה תאית, ללא רקמות קבועות או איברים, והם 
חסרים פה ומערכת־עצבים. החמצן והמזון הדרושים לקיומם (בק¬ 
טריות ומיקרואורגניזמים אחרים, או חלקיקים אורגניים זעירים), 
נקלטים על־ידיהם מן המים, המוזרמים בקביעות ובאופן פעיל דרך 
גופם. 

צורת־הגוף הפשוטה ביותר של הם" היא כעין גליל או בד קטן, 
שבסיסו צמוד לקרקע המים ובקצהו האחר יש פתח־הפליטה הקרוי 
אוסקולום. בדופן הגוף מצויים נקבים זעירים מאוד, שדרכם חודרים 
המים לחלל פנימי גדול במרכז הגוף; המים נפלטים החוצה דרך 
האוסקולום. גוף הם" עשוי שתי שכבות תאים 
(המופרדות ע״י שכבת־ביניים — המזנכימה): 

( 1 ) שכבה חיצונית — האפידרמיס, המפולשת 
ע״י נקבים זעירים — עשויה תאים שטוחים; 

( 2 ) שכבה פנימית — המרפדת את חלל המים 
המרכזי — בנויה בחלקה מתאים גליליים 
מיוחדים, הקרויים כואנוציטים. כל תא כזה 
נושא שוטון אחד, שבסיסו עטור בשלוחות 
פלסמתיות עדינות, המתלכדות לכעין משפך 
או צווארון. תנועת שוטוני הכואנוציטים היא 
המזרימה ללא הרף את המים. המזון, המגיע 
עם המים, נלכד ע״י התאים הבונים את דפנות 
דרכי־המים (בעיקר ע״י הבואנוציטים). פחמן 
דו חמצני וחמרי־הפרקוה אחרים מורחקים עם 
המים, הנפלטים דרך האוסקולום; שכבת- 

פשוט - ממח 5 קת הביניים, המזנכימה, עשויה בעיקר מחומר 

£3 זב:>|בש ( 5 פ ' 0 ק 5 ): מקפתי (מסוגליאה). ומצויים בה תאים אם־ 

חלק מו־ופז־הנוח י ־ •.* 

הוסר בואידיים ולרוב גם סיבי־תמיכה ומחטי־שלד. 



ציור 2 , מבנה סכמתי של צורית טיפוסיות של ספונים: 1 . 08 קח; 11 . םיקוז 
111 . ליאוקה 

1 . אוסקולום; 2 . חלל מרכזי פנימי; 3 . נקבובית חיצונית: 4 . תעלית-מים אי" 
טראצלולארית: 5 . שכבה פנימית (נאסטראלית); 6 . חלל־מים פנימי; 7 . תעלית• 
כניסה; 8 . תעלית־יציאה; 0 . נקבובית פנימית 

לתאים האמבואידיים יש כושר־תנועה רב, והם משמשים כמקשרים 
בין חלקיו השונים של הגוף. תאים אלה מסוגלים לבצע תפקידים 
שונים, לפי הצורך. הם קולטים את המזון מהכואנוציטים ומעכלים 
אוחו; מעבירים את המזון ואת חמרי־ההפרשה ממקום למקום ומשמ¬ 
שים כמחסנים של חמרי־תשמורת. חלק מתאים אלה מפריש סיבים 
או מחטי-שלד, ואחרים יוצרים תאי־רביה. לתאים אמב(אידיים מו¬ 
ארכים מסוימים יש כושר להתכווץ, והם פועלים בדומה לתאי־שריר. 
הם מצויים בעיקר מסביב לתעליות-המים ולפתחי-הפליטה. ע״י הת¬ 
כווצותם הם מסוגלים להצר את מעברי-המים ולווסת את הזרימה 
דרך הגוף. נראה שחלק גדול מהתאים האמבואידיים איננו עובר 
דיפרנציאציה ומסוגל להתפתח לכל טיפוס של תא הקיים בם". 
כך', למשל, ידוע שתאים אמבואידיים הפכו לתאי-אפידרמיס ולכואנו־ 
ציטים; ולהפך, לעתים שוקעים תאי־אפדרמיס לתוך המסוגליאה 
והופכים שם לתאים אמבואידיים. 

צורת הספוג שתוארה לעיל, הנקראת אסקון, איננה נפוצה, וב¬ 
מרבית הם" חלות התקפלויות של דופן־הגוף ועי״כ גדל השטח 
המרופד בתאים כואנוציטיים. בלא להגדיל בהרבה את הנפח. בצורה 
המשוכללת ביותר — צורת הליאוקון, שהיא גם הנפוצה ביותר, 
מתפצלת ומסתעפת מאוד המערכת של התעליות והחללים. 

שלד הם" עשוי מחטים או סיבים דקים. המחטים בנויות מחומר 
מינרלי: גיר (= סידן פחמני) או צורן, והסיבים — מחומר אורגני- 
קרני: ספונגין. המחטים הן רבגוניות בצורתן; יש פשוטות, בעלות 
ציר אחד, 'ויש מרובות־צירים ( 3 — 4 , 6 ) ; האחרונות נוצרות ע״י 
פעולה משותפת של כמה תאים. כך הדבר גם ביצירת סיב הספונגין. 
צורת המחטים אפיינית לכל קבוצת ם", והיא משמשת סימן יפה 
במיונם (ר׳ להלן). הספונגין בונה את השלד בדרכים שונות: הוא 
משמש כמלט, המאחד את המחטים, בסיבים, שבהם שקועות מחטים, 
או כשלד קרני חסר־מחטים. במקרים מועטים הם" הם חסרי כל שלד. 

הם" הם חסרי מערכת־עצבים. גירוי של חלק מהגוף נקלט ע״י 
התאים המגורים ומתפשט באיטיות מהתא לטווח קצר בלבד. תגובת 
הם" מתבטאת בהתכווצותם של פתחי־הפליטה שבקרבת החלק המ¬ 
גורה. לס" כושר־רגנרציה גדול. יתר על כן, ניתן לפרק ם" לתאים 
נפרדים, ע״י העברתם, בלחץ, דרך רשת־משי עדינה (או ע״י שרייתם 
במי־ים מלאכותיים. החסרים יוני סידן ומגנזיום), בלא שהתאים 
המבודדים יאבדו את חיוניותם; התאים מתלכדים לצברי-תאים, 
ובתנאים נוחים הם מתפתחים לספוג שלם. 

רביית הם״ נעשית בשתי דרכים : אל-מינית ומינית. הרביד, האל* 
מינית נעשית ע״י הנצה. במינים שונים של ם" מצטופפים יחד תאים 
אמבואידיים במזנכימה ומתארגנים לכעין ספוג זעיר. ספוג זה גדל, 
לרוב בצורת שלוחה אל השטח החיצוני של ספוג־האם. לבסוף ניתקת 
השלוחה ונצמדת באופן עצמאי אל המצע. בספוגי מים מתוקים, וכן 






209 


ספוגיים — ספולטו 


210 


במינים מסוימים של ם" ימיים, יש גופי־קיימא 

(= גמולות), הבוצרים גם הם ע״י הצטופפותם של 

תאים אמבואידיים שאוגרים חמרי־תשמורת. מסביב 
▼ 

לצבר־התאית נוצרת, בד״ב, קופסית של חומר קרני 
ושל מחטי־שלד. גוף הקיימא מסוגל להתקיים גם 
בתקופה ארוכה של יובש- או של תנאי-טמפרטורה 
בלתי נוחים. משום־כך, אף אם מתנוון או מת 
ספוג־האם, מובטח קיומו של המין. כשהתנאים מש¬ 
תפרים, עוברים התאים שבגוף הקיימא ממצב של 
תרדמה לפעילות, ולאחר שיצאו מתוך הקופסית הם מתרבים ע״י רת חכות ארוכות־יד. במקומות סלעיים — דלייתם נעשית ע״י צו- 

חלוקה ומתארגנים למבנה של ספוג חדש. רביה מינית: הם״ הם ללים; במים רדודים (כגון, במפרץ־מכסיקו) — בעזרת צלצלים או 

בד״כ הרמפרודיטים, ותאי־זרע וביצים מתפתחים בגופו של אותו קלשונים מיוחדים, תוך שיט בסירות. הכנת הספוגים הטבעיים למסחר 

ספוג. תאי־הרביה נוצרים מתאים אמבואידיים. תאי-זרע, בעלי שוטון, נעשית בדרך זו: לאחר דליית הספוגים, מייבשים אותם; שעות־מספר 

נפלטים החוצה למים, חודרים לגופם של ס" אחרים, ומפרים את תאי־ אח״כ שורים אותם שוב במים, כדי להרקיב את החומר האורגני, 

הביצה הבשלים. מהביצה המופרית מתפתח זחל זעיר, המצויד בשו־ ומייבשים אותם שנית על חבלים. אח״כ חובטים אותם בפטישי-עץ או 

טונים. הזחל יוצא אל המים ושוחה במשך זמן קצר, עד שהוא נצמד דורכים עליהם, כדי לפורר את שרידי החומר האורגני ולרכך את 

לקרקעית (ע״ע גלגול, עמ׳ 742 ). עד להפיכתו לספוג בוגר, עובר השלד. לאחר שטיפה וניקוי, חותכים את השלד לקטעים בגדלים 

הזחל התפתחות השונה לחלוטין מביתר בעה״ח הרב־תאיים. שונים המוכנים בצורה זו למכירה. זוהי דרך־ההכנה המקובלת ביוון 

מערכת הם״ נחלקת ל 4 (לפי שיטה אחרת — ל 3 ) מחלקות: ובקפריסין. במקרים של ירידה באספקתם, מרבים אותם ע״י ניצול 

( 1 ) 03103663 , הם" הגיריים, שמחטי־שלדם עשויות גיר _קלציטי. תכונות הרגנרציה (ר׳ לעיל). ערכם של ספוגי־הרחצה הטבעיים ירד 

כולם ימיים ומצויים בעיקר במים רדודים. בחוף הים־תיכוני של לאחרונה, בגלל תעשיית הספוגים הסינתטיים. למרות זאת, עדיין ממ- 

ישראל נפוץ הסוג 0131116103 , שצורתו כעין רשת של צינורות שיכים דייגים בחופי תורכיה, יוון, איטליה ופלורידה (אה״ב) לשלות 

דקיקים ומסועפים, המתלכדים לגוש. ( 2 ) 96x301106111113 , הם" הזכו־ מן הים מאות טונות לשנה של ספוגי־רחצה ולעבדם למכירה. אורך- 

כיתיים, שמחטי־שלדם עשויות חומר צורני, והן בעלות 6 קרניים, חייו של ספוג־רחצה טבעי מגיע עד ל 50 שנה (וע״ע דיג, עמ׳ 342 

המאורגנות בשלושה מישורים ניצבים; לעתים קרובות מתלכדות ור׳ שם מפות, עמ׳ 347 — 348 ). 

המחטים ויוצרות רשת מוצקה. רובם חיים בעומק רב בים.( 3 ) ־ 06010 -״״״״/ , 11 :> 5 ״ 6 8 1 ^ ; 1,1940 ■ ^ 7 ,חגו״עזז 

, 110£11 ח 01€ ,(,$!>€) .ז , . 6 ־־ ת 1 ^ז 10 ז . 1 ^ ; 1967 ,ץ§ 7,0010 1116 ' 171 

€ב 1 ז 011£ ק$< 0 ״ ששלדם עשוי צורן אך איבו* בעל 6 קרב יי ב 1 .? . 1 ד — ת 3 דת 1 ־ 931 .ס .¥\; 11,1968 ,^ 20010 

ב( 2 ) — או עשוי 0 יבי־םפו*בגיו; במינים רבים היים שילוב ש ,י 1 €5 < 1111 > 1 ?, 8 05511 ? [>**> ^ 0/0 ^£ ,!( 110102 ? ■ 101 ^ ץ €1 \<ד ; 2££$ ז 0 <]$ 1€ ז 111 

, . 1970 ג (ע XX ,ת 0 !>ת 0 ^ 1 . 500 . 2001 .קתד< 8 ) 

סיבי־ספונגין ומחטים צורניות. מרבית מיני־הס" נמנים עם מחלקה צו 



צייר 3 . שלר ׳ 51 ספוג: מחטים וסיבים; מימי; ובאמצע — מחטים — חראשונוח עשויית מניר 
והאחרות מצור;: משמאל — רשת של סיבי ספונניז נספונ־רחצה 


זאת, כגון הם״ הקודחים, ממשפחת ה 136 ) 011001 , שקודחים בקונ¬ 
כיות, באלמוגים ובסלעי-גיר ימיים, וספוגי-המים המתוקים, שעליהם 
נמנה גם הסוג 0021113 נ} 108 ) 0 ]צ 1 , המצוי מתחת לאבנים בכינרת. 
ספוגי־חרחצה, הנמנים עם הסוג 13 §ח 0 <ן 5 , משתייכים אף הם למח¬ 
לקה זו. ( 4 ) 008136 ק 8016608 , ם" ששלדם עשוי מחטי-צורן וסיבי־ 
תמיכה מחומר אורגני, ונוסף עליהם — משקע גירי ארגוניטי, היוצר 
גושים דמויי־אלמוגים. הם נפוצים בימים הטרופיים — בתוך מערות 
של שוניות־האלמוגים. 

בעבר נחשבו הם״ בצמחים, ורק החל במחצית המאה ה 19 קבעו 
את השתייכותם לעולם־החי. הם" הם מערכת עתיקה מאוד, ומאובניה 
נתגלו בשכבות הקדומות־ביותר של הקמבריום. בגלל המבנה הפשוט 
שלהם וכמה מתכונותיהם יוצאות-הדופן, מקובל כיום לראות בם" 
קבוצה שהתפתחה באופן בלתי־תלוי וללא קשר עם קבוצות אחרות 
של הרב־תאיים. את מוצאם רואים בחד־תאיים קדומים מקבוצת 
השוטוניות (ע״ע), שלתאיהם צווארון פלסמתי מסביב לבסיס השוטון 
והם דומים בכך לכואנוציטים שבספוג. 

המסחר בספו 
לנצל את שלדם של 
ספוגים מהסוג -ת 0 !} 5 
13 §, העשוי רשת 
סמיכה של סיבי- 
ספונגין, לרחיצה 
ולניקוי. דליית הספו¬ 
גים (מוצר־לוואי ב¬ 
דיג של דגים וסרט¬ 
נים) נעשית ע״י רשת 
או מכמורת, או בעז- 


ג י ם. בתקופת יוון העתיקה כבר ידע האדם 



ציור 4 . גמולה: מימי! — מראה מבחוץ: משמאל 
— חתר לאורר: 1 . פתח הגמולה: 2 . שכבת מחטי• 
השלד 


ספוטיים ( 0130636 ק 53 ), משפחת צמחים דו־פסיגיים טרופיים 
הכוללת כ 50 סוגים וב 800 מינים. הצמחים ברובם מעוצים, 

בעלי עלים גלדניים, פשוטים ותמימים, ומכילים מיץ חלבי דמוי־ 
שרף. הפרחים אנדרוגיניים, נכונים, בודדים או בקבוצות — בחיקי 
העלים או על ענפים בוגרים. הגביע לרוב בעל 4 — 6 עלים. הכותרת 
מאוחת-עלים ולעתים קרובות נושאת תוספות כעין אונות. מספר 
אונותיה כמספר עלי הגביע או כמספרם הכפול. מספר האבקנים 
כמספר אונות הכותרת. לעתים, מצויים גם אבקנים מנוונים — סטמי- 
מדים. השחלה עלית, הפרי ענבה. לרבים מהם׳ ערך כלכלי. 

אחד מעצי הפרי החשובים הוא הצמח ם פ ויד י לח ערבה 
( 3 ז 0 ק 83 011438 ^), הנפוץ באמריקה התיכונה. העץ הוא ירוק־עד 
בעל עלים תמימים וחלקים. פריו ענבה בשרנית מתוקה בעלת 
קליפה חומה הקרויה ספודילה. י קטרו — כ 5 — 10 0 ״מ ולו צורת 
כד או ביצה. זרעיו שחורים. חומר רירי המופק ממובילי המיץ החלבי 
של הגזע מהווה בסים עיקרי בתעשיית גומי לעיסה. העצה אדומה, 
קשה מאוד. (מאריכה ימים. 

ס׳ אחרים בעלי ערך כלכלי הם: בני הסוגים ?לקית ( 11111111 {> 313 ?) 
ופאינה ( 603 ■< 03 ), שמהם מפיקים את הגוטפרצ׳ה (ע״ע); עץ- 
הברזל (ת 10 ץ^ 161 ) 51 ), בעל עצה צפופה וקשה במיוחד, שעצתו 
משמשת לייצור רהיטים ומכשירים מיוחדים: ה 7 ןל(_קרפום (- 0310036 
( 0130101053 1.000013 ] 013010108010 !חסק), עץ פרי נפוץ באמריקה 
התיכונה, שפירותיו ידועים בשם ספוטה. 

ס פולטו ( 0 ז 016 ק 8 , רומית 01611001 ^ 5 ), עיר במחוז פרוג׳ה, חבל 
אומבריה, איטליה, כ 15,000 תוש׳ ( 1971 ); ועם פרבריה 
כ 39,000 תוש׳. ם׳ מפורסמת באתריה ההיסטוריים ומשמשת אחד 
ממרכזי התיירים הראשיים של אומבריה. מהתקופה הרומית נשתמרו 






211 


ספולטו — פפוסיפדס 


212 


בה שרידי חומה 
שנבנתה במאה ה 5 
לפסה״נ ושוחזרה 
בתקופת האימפר¬ 
יה: שרידים מן ה¬ 
פורום הרומי (היא 
הפיאצה־דל־מרקא־ 

טו המודרנית) ובו 
קשת דרוסוס [ע״ע 
( 2 )] וגרמניקוס 
(ע״ע); 'מקדש רו¬ 
מי, תיאטרון ואמ¬ 
פיתיאטרון. 

העיר העתיקה 
שוכנת על גבעה 
ובפסגתה מתנשאת 
ה״רוקה״ (- 1100 
בס = "סלע"), היא 
המצודה, שנבנתה ( 1362 — 1370 ) לחשמן אלבורנוס (ע״ע), ע״י האר- 
דיבל מטיאו גטאפ 1 נה. בסמוך לה נשתמר גשר (פונטה־דלה־טורי) 
שתוכנן, כנראה, ע״י אותו ארדיכל. 

הקדומה בכנסיות ס׳ היא סאן־סאלוואטורה (מאות 4 — 6 ), הנמ¬ 
צאת מחוץ לחומות והחשובה בהן היא הקתדראלה שנבנתה במאה 
ה 12 ושופצה במאה ה 17 . בקפלה, מימין לכניסה, מחוזר פרסקים, 
המתאר את חיי אם ישו, שצויר ע״י פיליפו ליפי (ע״ע), בשנים 
1467 — 1469 , וציורים של פינטוריקיו ואניבלה קראצ׳י. 

כנסיות אחרות הן: כנסיית הקדושים יוחנן ופאולוס (מאה ה 11 ): 
כנסיית סאן ג׳ורג׳ו מג׳ורה (מגדל הפעמונים והמבנה התחתון נבנו 
בסוף המאה ה 11 ) ובה פרסקים מהמאות ה 12 — 15 : הכנסיה חודשה 
במאה ה 20 . כנסיית םאן־פייטר 1 נבנתה במאה ה 13 על שרידי כנסיה 
מהמאה ה 5 . 

כלכלה. ם׳ היא מרכז לשיווק התוצרת החקלאית של סביבתה 
ובה מפעלי תעשיה לשימורי מזון, שמן זית, טכסטיל ומוצרי עור. 
העיר מחוברת במס״ב וכבישים עם הערים הגדולות: רומא, פרוג׳ה, 
טרני ואנקיונה שלחוף הים האדריאתי. 

ס. פל. - י. שפ. 

היסטוריה. ספולטיום העתיקה היתר, יישוב של האומברים 
(ע״ע). ב 241 לפסה״נ נחיתה לקולוניה רומית, וב 217 עמדה בהצלחה 
מול חניבעל, שניסה לכבשה. היא סבלה מאוד במלחמה בין רומא 
לבין בעלי בריתה האיטלקים ( 91 — 89 לפסה״נ). אחרי מלחמה זו 
ניתן לה מעמד של מוניקיפיום והיא חוברה לויאה פלמיניה, הכביש 
מרומא לצפון. במאה ה 4 לסה״נ נהיתה למושב הגמון. 

ב 571 הקימו הלנגלברדים (ע״ע) את דוכסות ס/ שהשתרעה על 
פגי מזרחה של איטליה המרכזית. ב 774 באה ם׳ תחת שלטונו של 
קרל הגדול. לשיא כוחה הגיעה דוכסות ם׳ בסוף המאה ה 9 , כששנים 
מדוכסיה, גוידו ולמברטו, היו מלכי איטליה. בעת המאבק בין 
האפיפיורים לקיסרים תמכה ס , לרוב באפיפיורים, וב 1155 נהרסה 
בידי פרידריך 1 ברברוסה. ב 1198 סופחה למדינת האפיפיור, 
שטחה צומצם ומאז לא שבה לגדולתה הקודמת. מאבקים עזים 
התנהלו בה בין הגולפים לגיבלינים (ע״ע) עד שב 1354 השקיטה 
אלבורנ(ס. סמוך ל 1500 מונתה לוקרציה בורג׳ה (ע״ע) למושלת 
ס/ ב 1814 הזרה ם׳ למדינת הכנסיה, וב 1860 סופחה לאיטליה 
המאוחדת. 

יהודים. ב 1298 עברה לס׳ משפחת דה פ(מי 0 מרומא, ובה 
ישבו הרופאים דוד דה פומים ( 1525 — 1588 ) ומשה עמרם אלטי־נו 
(ע״ע). ב 1569 גורשו יהודי ם׳ בפקודת פיוס 7 \. כמה מהמגורשים 


חזרו אליה לזמן קצר בימי סיכסטוס /ו (ע״ע: 1587 ). בם׳ כנסיה 
הקרויה עדיין סן גךג(ריו דלה סינגוגה (של ביהכ״נ). 

, £011 ח 3 ־ו* 0 ו? .ס ; 1920 , 10 ( € 11110 ) 0 > 1 * 11 ? .ס . 0 

, 1963 6 1 ה 1 171013£1 ,. 31 *ש 11 ) 110011101 . 4 - ; 1939 

א. בר. 

ספונינים ( 0 ״נ) וספוגנינים (ס״ג) (מלאט׳: 0 ^ 53 = סב 1 ן), 
קבוצת גליקוזידים (ע״ע) צמחיים, שתכונותיהם האפייניות 
הן הורדת מתח־פנים (ע״ע) והקצפת תמיסות מימיות. המרכיב 
האגלוקוני של הס״נ הוא ס״ג. עם הס״ג נמנים סטרואידים בעלי שני 
גשרי חמצן בשרשרת הצדדית, וטריטרפנויאידים. בס״נ קשור 
ההידרוכסיל בעמדה 3 של הס״ג לשייר סוכרי המונה עד שש יחי¬ 
דות סוכר. שכיחות ה 0 ״נ בטבע רבה, ובמיוחד עשירים בהם צמחי 
הבורית, בחלקיהם השונים (שרשים, קליפת־העץ, עלים, פירות 
ועוד). תכולת הס״נ ומבנם משתנים בצמחים שונים עם הגיל, עונות 
השנה והשלבים השונים של הפריחה ונשירת הפרי. ס״נ מזרזים 
ספיגת מים ונביטה בצמחים כגון אפונה ועגבניה, כנראה בשל היותם 
חמרים פעילי שטח. הזרקת ס״נ לבעלי דם הם גוררת תמס דם. 
לעומת זאת, בהיקלטם דרך הפה אינם רעילים, כנראה משום שאינם 
נספגים דרך המעי. תמציות צמחים המכילים 0 ״נ נכללו, עקב כך, 
ברעלי חצים של ילידי אפריקה ואמריקה הדרומית, ובימי הביניים 
נוצלו גם באירופה, בטקסי "דין־שמים" (ע״ע). רעילותם לבעלי דם 



קר רבה, ובשל־כך משתמשים בהם בדיג. בתעשיה הם משמשים 
כמקציפים לשטיפת בדים עדינים, וכמחליבים בשאמפו ודטרגנטים. 
ד י ג י ט ו נ י ן, ספלנין סטרואידי, יוצר תאגידים 1:1 עם ש 3 — הי־ 
דרוכסי סטרואידים, כגון כולסטרול (ע״ע), ומשמש לבידודם. מהספר 
גנין ד י ו ם ג נ י ן, המופק מצמח הדלסקוריאה (ע״ע טמוסיים), שבו 
הוא מופיע כספונין דיוסצין, ניתן ליצור בשיטות כימיות הורמונים 
של קליפת יתרת הכליה והורמוני מין, ביניהם המשמשים לייצור 
גלולות למניעת הריון. פר(גםטרון, שהופק בעבר משחלות ונמכר 
( 1945 ) ב 80 דולאר לגרם, מיוצר כיום מדיוסגנין ומחירו ( 1969 ) 
13 סנט לגרם. מפרוגסטרון ניתן לקבל חומר מוצא זול להפקת 
קורטיזון, ע״י חיידק המקבע 074 — בעמדה 11 (ע״ע יתרת הכליה). 
וע״ע הפרשה פנימית: טרפנים; סטרואידים וסטרנלים, עמ׳ 731 : 
ספינדיים. 

א. י. מ. 

םפוסיפום — — (בערך 407 — 339 לפסה״ג), 

פילוסוף יווני, בן־אחותו של אפלטון ומ 347 — יורשו בהנ¬ 
הגת האקדמיה (ע״ע, עמ ׳ 515 ). מינויו לראש ד,אקדמה הביא לפרישת 
אריסטו (ע״ע אריסטוטלס, עמ׳ 837 ). במותו ירשו כסנוקרטס (ע״ע). 
מיצירותיו שרדו קטעים בלבד. אריסטו הושפע ממנו וראה בו אחד 
ממעצבי דמותה של האקדמיה. 

ם׳ סבר, כהגל אח״כ, שניתן להגדיר דבר־מה רק אם ידוע כל 
שיש לדעת, הואיל ותפקידה של ההגדרה הוא להבחין בין נושאה 
לבין כל דבר אחר. לדעתו, אפשר להגדיר סוג עי״כ שמאבחנים, 
במקובץ, את התכונות המשותפות לו ולסוגים אחרים, ולא לשום 
סוג מלבדם. השקפה זו היתה, כנראה, ביסוד ספרו 101 סג!ס" ("דברים 
דומים"), שבו קיבץ מידע רב על מיני צמחים ובע״ח. ם׳ טיפל רבות 
בשמות שווי־צליל שיש להם מובנים שונים, בשמות נרדפים 



ספולטו: הקתדרלה (מיפרו־התיירוח האיטלקי; 
צילום: אניט, רומא) 



213 


ספוסיפוס — ספורט 


214 


ס 1 ןס׳״ 10 ן 6 ) וכי ו״ ב; הוא העמיק בכך יותר מאריסטו 
ומחקריו מקנים לו מקום של כבוד בתולדות הלוגיקה. 

הוא חקר גם במתמטיקה הפיתאגורית ודחה את תורתו של 
אפלטון ביחס לאידאות־מספרים. ס׳ כפר בכך, שהמספרים הם יסוד 
כל דבר, אך קיבל שהנפש היא ישות מתמטית (ע״ע יונית, לשון 
ותרבות, עט׳ 603 ). 

, 1$$ תז:>ו 0 . 14 ; 1911 ,$!) 1 $ ?€$ 1 ) €1111 4034 ) 0 , 1£ ז 3 ^ 1 .? 

) 7/1 .. 1 ) 1 ; 1944 ,'( 10177 ) 3 ) 4 €* 11 1 ) 171 ) 110 ) 1 ? /ס 1 ז 1101$1 ד 4710 

£13101116111 £10171 ,חג 1 ז^ .י! ;־ 1962 , 7 ( 111 ) 1 ) 3 ) 4 7 ( £311 11 € ) /ס ) 1441 ? 

. 1960 5 , 1716111 ס €0£131 {£ 10 

ספוךךיים, א*ים (? 186 )ק 6 ז 17 , "המפוזרים"), קבוצת איים בים 
האגאי, השייכים ליוון. הם׳ הדרומיים ידועים בשם דודקנם 
(ע״ע), והשם ם׳ מתייחם לקבוצה הצפונית השוכנת מול חוף חבל 
תסליה מצפון לאי אויה. לס׳ שייכים כ 70 איים, אך פחות מעשרה 
מיושבים. האיים הגדולים הם: סקירוס ( 209 קמ״ר, 2,900 תוש׳ 
( 1961 ]), סקופלוס ( 92 קמ״ר, 6,600 תוש׳). אלוניסוס ( 92 קמ״ר, 
1,300 תוש׳) וסקיאתוס ( 62 קמ״ר, 3,200 תוש׳). מבחינה גאולוגית 
מהווים האיים המשך של חצי האי מגנסיה ובנויים צפחות קרים־ 
טאליניות ואבני־גיר. בכמה מהם נשתמרו יערות. האיים נמצאים 
מחוץ לדרכי השיט ושומרים על כלכלה מסרתית של מטעים, גידול 
בע״ח ודיג. לאחרונה החלה להתפתח במקום תיירות ובעקבותיה 
הוכנס שירות סדיר של אניות בין היבשה לאיים. 

ספורו ( 0 ז 0 י 1 ת 53 ), בירת האי הו^אידו, הצפוני שבאיי יפן; מקומה 
בדרום־מערב האי, קרוב למפרץ אוטארו. יש בה 1,010,000 
תוש׳ ( 1970 ); משמשת צומת לתחבורה יבשתית ואווירית. מצטיינת 
בתכנונה הנאה והמרווח, ובה רכבת תחתית, מהחדישות ביפן. 
בם' אוניברסיטת הוקאידו, מכון חקלאי ומוזיאון. בעיר, המשמשת 
מרכז כלכלי לאי הוקאידו, תעשיה ניכרת ומגוונת המייצרת מוצרי 
גומי, טכסטילים, מזון ומשקאות, ומעבדת מוצרי חקלאות (עצים, 
פשתן, קנבוס). 

ם׳ נוסדה ב 1870 כמרכז לפיתוח האי הוקאידו. בפברואר 1972 
התנהלו בס׳ משחקי־חורף אולימפיים. 

ספורט (אנג׳ זז 0 י 1 §׳ מלאט׳: 6 ז 3 !- 01 י 1 <ס 3 = יציאה מחוץ לעיר, 
דרך שעריה, למטרות אימונים או בידור). 

מושג הס׳, במובנו הרחב׳ מתייחס לכל פעולה, משחק או בילוי, 
המבוצעים ע״י היחיד, בד״כ, בשעות הפנאי (ע״ע), שקיימים בהם 
יסודות תחרותיים. יסודות אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בהת¬ 
מודדות אישית של האדם עם עצמו, תוך נסיון לשפר השג הנמדד 
בזמן, מרחק או כמות, או בדרגת־הביצוע; בהתמודדות של אדם 
כנגד אדם, או בני־אדם, אחרים, כנגד גורמים טבעיים, או כנגד 
בעלי־חיים! או התמודדות של קבוצת־אנשים (שניים ויותר) כנגד 
קבוצת־אנשים, או קבוצות־אנשים, אחרות, תוך מגמה להגיע להשגים 
כלשהם, שיקבעו זכיה בהתמודדות. במובנו הצר (בארצות דוברות 
אנגלית — ;י״ 0 ק 5 ט״: 1111£ \!), מתייחם המושג לפעולה, משחק או 
בילוי, המבוסס על תנועות־גוף או מיומנויות־גוף יסודיות או מור¬ 
כבות. 

על הס׳ בעולם העתיק ו ב י ה ״ ב — ע״ע התאבקות;' הת¬ 
אגרפות; התעמלות; מרוץ; משחקים אולימפיים, עט׳ 591 . 

תקופת ה רנסנס ו ה רפורט ציה החזירו את העניין של 
החברה האירופית בפעילות הגופנית והספורטיווית. פילוסופים שונים, 
בעיקר באיטליה, צרפת ואנגליה. הטיפו לחידוש הפעילות הגופנית 
של האדם, וגרמו להתפתחות חדשה של תרבות־הגוף. בעקבותיהם 
קמו מורים בגרמניה, שוויץ ושוודיה, שהחדירו פעילות גופנית למס¬ 
גרות חינוכיות של ארצותיהם, והפכו את הפעילות הגופנית והעניין 
בה לנחלת שכבות רחבות. במקביל להתפתחות זו ביבשודאירופה, 


חלה באנגליה התפתחות בעלת כיוון שונה, המבוסס על הם׳ והמשחק. 
התפתחות זו מקורה במסורת האהדה למשחק בכל השכבות באנגליה. 
הם׳ באנגליה כלל את כל ענפי האתלטיקה הקלה, האיגרוף, השיט, 
הציד, הדיג ומשחקי-כדור שונים. פעולות־הם׳ התחילו בעיקר בשכ¬ 
בות אריסטוקרטיות ובבתי־ספר פרטיים והתפשטו בקרב האוכלוסיה 
העירונית, שגדלה בעקבות המהפכה התעשיינית, באמצעות בתי- 
הספר הציבוריים. — מן הראוי לציין, שמשחקי־הס׳ באנגליה צמחו 
על אותה קרקע שפיתחה את עקרונות המשטר הדמוקרטי, ואמנם 
רוב המשחקים הושתתו על עקרונות דמוקרטיים, כמו ממשל עצמי, 
חופש־בחירה, שיתוף אגב משחק, וכיו״ב. 

עד ראשית המאה ה 20 פעלו השיטות השוודית, הגרמנית והאנ¬ 
גלית בנפרד. אך מאז חלה מזיגה של המשחק, הם׳ וההתעמלות ברוב 
ארצות העולם, וכך הפכה הפעילות הספורטיווית לנחלת הכל. המש¬ 
חקים האולימפיים, שחודשו ב 1896 , היוו גורם מרכזי מדרבן להת¬ 
פתחותו של הס׳ במאה ה 20 . 

מהות הם׳ כיום. מלה״ע 1 גרמה להתפתחות נוספת של הס׳, 
בהצביעה על הקשר שבין פעילות ספורטיווית וכושרו הגופני של 
היחיד. השתתפות המונית בפעילויות־ם׳ קיבלה מאותו מועד עידוד 
של ממשלות וארגונים ברוב ארצות העולם. גורם מעודד נוסף בא 
לידי ביטוי בשימוש בם׳ לפיתוח תעשיית־ם׳ מיוחדת, הקשורה 
בייצור ציוד ומכשירים, וכן בהתפתחות ס׳ ייצוגי וראוותני, כולל 
שימוש המוני באמצעי־הקשר ההמוניים. מכאן החלה התפתחותו של 
הס׳ המאורגן, בתוך המדינות ובין המדינות. 

לביסוסו המדעי של הם׳ מסייעים כיום תחומים מדעיים רבים, 
כגון האנטומיה והפיסיולוגיה- שעל בסיסן נוצר מדע הביומכניקה, 
המנתח את הפוטנציאל של התנועה הגופנית והאפשרויות לשיפורה. 
כמו־כן מסייעות הביוכימיה, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה לחקר תהלי¬ 
כים שונים הקשורים בפעילותו הגופניודתחרותית של האדם. 

הס׳ הוא חלק חשוב מפעילויות־הלמידה של החינוך הגופני. 
הוראת החינוך הגופני מבוססת כיום במידה רבה על נטייתו של 
הילד לתנועה גופנית, למשחקים ולהתמודדות, ובכך מהווה הם׳ מנוף 
חינוכי רב-ערך ואמצעי חשוב לעיצוב אופיו של הילד. 

מגמת התפתחותו של הם׳ היא לחתור להתפתחותו הגופנית, 
הנפשית והחברתית של היחיד, ולשמש כפעילות הולמת במסגרת 
שעות הפנאי. 

וע״ע התעמלות; כדור, משחקי־; כדורגל; משחקים אולימפיים. 

מיון הס׳ לסוגיו: עם התפתחות התאוריה של העיסוק בם׳, 

הסתעף הם׳ עצמו לענפים שונים באפים ובמהותם: 

▼ 

א. ם' ח י נ ו כ י (. 5 31:10031 ^ 1 ( £1 ) — משמש בתהליך החינוך 
לעיצוב גופו ואפיו של התלמיד, כפרט ובמרכיב בקבוצה. 

ב. ס׳־ נופש (. 3 10031 ] €3 ־ 11001 ) — מדגיש את עצם העיסוק 
העממי בס׳ ומחשיב פחות את רמת ההשגים ואת יסוד התחרות. 

ג. ם׳ ייצוגי-תחרותי חובבני (. 8 ש׳\ 1 ] 1 ] 0 קוח 00 ) — 
מדגיש את יסוד התחרות בס׳; עוסקים בו בעיקר אנשים בעלי 
כישורים גבוהים, המקדישים זמן ומרץ לשיפור השגיהם. 

ד. ס׳ ר א ו ו ת נ י ־ מ ק צ ו ע נ י (. 3 31 ח 6$510 ) 1-0 ?) — כמו הר׳ 
הייצוגי־תחרותי מדגיש ענף זה את יסוד התחרות, אולם העיסוק 
בו הפך לעיסוק העיקרי (לעתים — היחיד) של המתחרה, ומגמתו 
להביא את ההשגים לרמה גבוהה ביותר׳ בשמשו אף מקור־הכנסה 
לספורטאי (הן מתחרויות והן מפרסומת). 

כיום קשה ההבחנה בין ם׳ ייצוגי-תחרותי לבין ם׳ מקצועני, שפן 
השגים ברמה גבוהה דורשים מהספורטאי יתר מאמץ והקדשת־זמן, 
ובכך הופך הספורטאי החובב למקצוען למעשה, שהתמחותו המק¬ 
צועית רבה ו״פיצויו" החמרי גדול. אע״ם שלעתים אין הגדרת 
החובבנות ברורה, ולכאורה עוסק הספורטאי בם׳ רק להנאתו, הרי 
היסוד התחרותי החריף (בייחוד מאז חידוש המשחקים האולימפיים 





215 


ספורט 


216 


ב 1896 ) מביא לעתים לגיוס ספורטאים, חובבים לכאורה, במטרה 
להביא לנצחון המדינה, הקבוצה או הארגון, תמורת "פיצוי" המרי. 

במסגרת המאמצים מסוג זה לא נמנעו אפילו מן השימוש ב״סמי- 
מרץ׳/ או משיתוף גברים מחופשים בתחרויות לנשים■ ע״מ לצמצם 
תופעות אלה, מוגבלת התחרות ע״י מערכת של ערכים, כללים ותק¬ 
נות (כיום קיימת אחידות במערכת כמעט בעולם כולו — ר׳ להלן, 
ארגון הס׳). הגבלות אלו, וההנחה שהעיסוק בם׳ הוא רצוני, מביאות 
לידי קיומה של תחרות חיובית בדרך של "הגינות ספורטיווית" 
(ק 1 ו $1 ת 3 ת 1 י 6 ז 0 ק 5 ). עקרונותיה הם: הגינות בפעולה הספורטיווית, 
צייתנות לתקנות המשחק, המנעות מניצול יתרון בלתי־הוגן במשחק, 
אדיבות ונימוס כלפי המתחרה, צניעות בעת נצחון וקבלת הפסד 
ברוח טובה. 

פירוט ענפי הס׳: 

1 . התעמלות (ע״ע) ספורטיווית— כולל ענפי התעמלות חפשית 
והתעמלות באמצעות מכשירים, בעיקר: מתח, מקבילים, טבעות, סוס. 

2 . אתלטיקה קלה — כולל את ענפי הריצה, ההליכה, הקפיצה, 
הזריקות וההטלות (פירוט — ר׳ טבלה). 

3 . אתלטיקה כבדה — כולל התאבקות, התאגרפות (ע׳ ערכיהם) 
והרמת משקולות. 

4 . ם׳ הרכיבה (ע״ע סוס) והמרוצים (ע״ע מרוץ) — כולל 
רכיבה על סוסים, אופניים ואופנועים ומרוץ מכוניות. 

5 . ס׳־חורף — כולל סקי (ע״ע)׳ החלקה על קרח (ע״ע), בוב 
(ע״ע קרח), והוקי על קרח (ע״ע הוקי). 

6 . ס׳־מים — כולל תחרויות־ם׳ המבוצעות במים: שחיה (ע״ע) 

— בסיגנונות שונים, חתירה בסירות ובדוגיות, שיט במפרשיות 
ובסירות־מנוע, משחק בכדור־מים (ע״ע כדור. משחקי־, עמ׳ 571 ), 
קפיצות למים, גלישה בסקי־מים (ע״ע סקי), "רכיבה" על גלים 

( 8 ח £1 ז 511 ). צלילות. 

7 . ס׳-אוויר — כולל דאיה (ע״ע דאון), טיסה וצניחה. 

8 . קרב־חמש חדיש — תחרות אישית בקליעה באקדח, בשחיה, 
בסיוף, ברכיבה ובריצת־שדה. 

9 . משחקים — משחקי כדור (ע״ע); משחקי מחבט (ע״ע טניס, 
טניס־שלחן). סקווש, נוצית; משחקי חבטה — כדור־בסיס (ע״ע 
כדור, משחקי־, ענד 570 ), הוקי (ע״ע), פולו, קריקט וגולף (ע״ע), 
כדור־קיד (עם מחבט ובלעדיו); משחקים בכדור־עץ — כדורת (ע״ע 
כדור, משחקי־, עם׳ 571 ), ביליארד וקרוקט. 

10 . ס׳־מגן — קרב פנים אל פנים. כג׳ודו (ע״ע ג׳ו־ג׳יטסו) 


וקראטה, סיוף (ע״ע), קליעה למטרה (בחץ וקשת, באקדח וברובה). 

11 . ם׳ שימושי — מחנאות, צ(פיות (ע״ע), טיולים ברגל. 

12 . אלפיניזם — טיפוס על הרים. 

13 . ס׳־מאבק בין אדם לחיה — ציד, דיג, מלחמת־שוורים. 
ארגון הם׳. הם׳ מאורגן במסגרות בתוך המדינות ובמסגרות 

בינלאומיות. התאחדויות לס׳ מארגנות את פעילות הס׳ במדינות; 
חלקן כוללניות, המאגדות בתוכן ענפי־ם׳ שונים במסגרת אחת, 
וחלקן ענפיות, המארגנות את הפעילות של ענף־ס׳ מסוים. ההתאח¬ 
דויות שבמדינות מאוגדות, בד״כ, בהתאחדויות בי״ל, הפועלות כהת־ 
אחדויות ענפיות. במסגרת הארגונית הבי״ל תופס מקום בעל חשיבות 
רבה הוועד האולימפי הבי״ל, שאליו מסונפים ועדים אולימפיים 
ארציים. והוא מקיים קשרים עם ההתאחדויות הענפיות. 

בענפי־הס׳ השונים (פרט לכדורגל, לטניס ולטניס־שולחן) מכירות 
ההתאחדויות הבי״ל בזכותם של ספורטאים ליטול חלק בתחרויות 
רק בהיותם חובבים; לצורך הבחנה זו של "חובב" ניסחו הוועד 
האולימפי הבי״ל וההתאחדויות הענפיות הבי״ל תקנוני־חובבות. 

תקנונים אלה עומדים, לעתים קרובות, בסתירה לשאיפותיהם של 
הספורטאים למצות את מלוא יכולתם ולהצטיין וכן לאינטרסים של 
המדינות בטיפוח ספורטאי הייצוג שלהם מטעמים של יוקרה לאומית. 
מסיבה זו התפתחה מקצוענות מוסווית (כדוגמת ספורטאי אירופה 
המזרחית). 

בארגון הם׳ ראוי גם לציין מופעי־ם׳ (לחובבים ולמקצוענים) 
שהפכו לשם־דבר (דוגמת וימבלדון בטנים; אסקוט במרוצי־סוסים; 
״הפרם הגדול״ [*״? ( 1 ת 3 ז 0 ] במרוצי־מכוניות, הגביע העולמי 
בכדורגל, אליפויות־העולם באיגרוף, ועוד). 

עם זאת קיימות התאחדויות לס׳ מקצועני — בעיקר על בסיס 
לאומי — בענפים: אגרוף, האבקות, מרוצי אופניים, אופנועים, מכו¬ 
ניות וסוסים ומלחמות שוורים. קיימות גם להקות ס׳ מקצועני 
למופעי־בידור תחרותיים על רמה גבוהה (בטניס, בכדורסל, בהת¬ 
עמלות ואקרובטיקה). 

בשלהי המאה ה 19 הוקמו מספר מועדונים והתאחדויות־ם׳ של 
יהודים באירופה (על התפתחותם, על הקמת ארגון "מכבי" ועל 
המכביות — ע״ע "מכבי"). 

בין ארגוני הם׳ בישראל בולטים: 
״מכבי ישראל״ (ע״ע מכבי; נוסד ב 1912 ). 
מרכז־הם׳ ״בית״ר״ (נוסד ב 1924 ליד התנועה הרביזיוניסטית); 
מארגן פעילויות בעיקר בכדורגל, בכדורסל, באיגרוף ובטנים־שולחן. 



טיטי: לשמאלי, הפיצה ?נוכה: הק 1 פע — פאט מאעדוחי ( 2.29 מ׳), שיאדהעולם לשעבר (ברשות 17818 ); הדיפת כרור־ברזל — ונדי מטסח בהדיפה ( 21.79 ט'), 
שבה נקבע השיא העולמי (ברשות 11818 ); הרמת משקולות; הסרים — הבולגרי נוראי נוריקיאז (במשקל־נוצהי, הזוכה במדליית־זהב (נסיבום 402.5 ק״נ) 

במשחקיס האולימפיים במינב! (ברשות ב<ן 4 ) 






217 


ספורט 


218 


המקצוע 


ריצות 

100 מסר 

200 מטר 
400 מטר 
800 מטר 


1000 מטר 
1500 מטר 
2000 מטר 
3000 מטר 
5000 מטר 
10,000 מטר 
110 מ׳ מסוכות 
200 מ׳ מסוכות 
400 מ׳ מסוכות 
3000 מ׳ מכשולים 

קפיצות 

גובר. 

מוט 

רוחק 

משולשת 

זריקות 

כדור־ברזל 

דיסקוס 

פטיש 

כירון 

קרב עשר 

הליכות 

3000 מטר 
5000 מטר 
10,000 מטר 
שעה 

20,000 מטר 
50,000 מטר 

תירוצי שליחים 

100x4 מ׳ 

200 X4 מ׳ 
400X4 מ׳ 
800X4 מ* 
1500x4 מ¬ 


ריצות 
60 מטר 

100 מטר 

200 מטר 
400 מטר 
800 מטר 
1500 מטר 
100 מ , מסוכות 
200 מ , מסוכות 

זריקות 

כוור־ברזל 

דיסקוס 

כידון 

קפיצות 

גובה 

דוחק 

קרב־חמש 

תירוצי שליחות 

100x4 מ׳ 
200X4 מ׳ 
400X4 מ׳ 
800X4 מ׳ 


חפשי 

100 מטר 
200 מטר 
400 מטר 
800 מטר 
1000 מטר 
1500 מטר 
100x4 מסר 
200x4 מטר 


ןם 22 ן 

שיא ׳שואדי 

שיא ננזדמי 






1966 

10.5 

ט. פרקש 

9.9 

היינס׳ ר. סמית, גרין, 

■ 11 

מ. רוזינם 

הארס, מבינסון, ארה״ב 

נין 

21 8 

ד. טבק, 

1 ת. סמית, ארה״ב, קו 1 רי, ג׳מאיקה 19.8 

נ 5 ■ 

ע. גרוז׳ינובסקי 



1963 

47.9 

ש. ניצני. 

43.8 

אוואנס, ארה״ב 

1966 

ע. גרוז׳ינובסקי 



1967 

1151,3 

י. פנסילס 

1 *. 44.3 

טנאל, ניו־זילנו 1 
רובל. אוסטרליה, 
וום־ל. אור,"ב 

1967 

2:26.1 

י. פנטילט 

2: 16.2 

קמפל, גר• מע׳, מיי, גר־ מד 

1969 

3:43.3 

י. וישניצר 

3: 33.1 

ראיין׳ אררי״ב 

1971 

5:26.2 

נ. פנטילט 

4: 56.2 

ז׳אני, צרפת 

1972 

8:09.4 

י. וישניצר 

7: 37.6 

פוטמנס, בלגיה 

1972 

14:13.2 

י. וישניצר 

13: 13.0 

פוטמנם, בלגיה 

1972 

29:45.8 

י. וישניצר 

27 : 38.4 

וירן, פינלנד 

1960 

15.8 

י. לוי 

13.2 

לאואר, גרמניה המערבית 

1972 

25.7 

י. לבקוביץ 

22.5 

לאיאר, גרמניה המערבית 

1966 

56.5 

ע• גינדין 

47.8 

אקיאי בואה, אוגנדה 

1964 

9:24.6 

ח. צברי 

8: 20.8 

יירדרוד, שוודיה 

1971 

1.94 

י. לובין 

2.29 

מאטצדורף, ארה״ב 

1962 

3.72 

י. לוי 

5.63 

סיגרן, ארה״ב 

1961 

7.43 

ר. קושניר 

8.90 

בימון, ארה״ב 

1963 

15.14 

ז. מים 

17.44 

סאנייב, נרה״מ 

1970 

16.28 

א. גונסובניק 

21.78 

מייטסון, ארה״ב 

1964 

52.78 

ג. אריאל 

68.40 

סילווסטר, ארה״ב, 
ברוק, שוודיה 

1968 

57.08 

מ. יעקובי 

7640 

שמידם, גרמניה המערבית 

1972 

71.18 

י. סיגורה 

93.80 

לוטים, ברה־־מ 

1968 

5819 

ע. אד! 

8454 

אבילוב, ברר,"מ 

1969 

13:35.4 

ש. לדני 


_ 

1971 

23:35.2 

ש, לדני 


— 

1970 

47:44.0 

ש. לדני 


— 

1971 

11,900 

ר. פלג 



1970 

1:42:24.8 

ש. לדני 

רימן, פרנקל, גרמניה מע׳ 25:19.4 : 1 

1968 

4:29:09.0 

ש. לדני 

סולדטנקו, ברה׳־מ 42.6 : 03 : 4 

1964 

42.1 

נבחרת ישראל 

38.2 

ארצות־הברית 

1972 

1:31.5 

'הפועל׳־ רמת־גן 

1 : 21.1 

איטליה 

1962 

3:21.4 

נבחרת ישראל 

2: 56.1 

ארצות־הברית 

•971 

7:50.8 

"מכבי" ת-א 

7: 08.6 

גרמניה־המערבית 

1972 

16:19.6 

"הפועל" עמק־חפר 

14 : 49.0 

צרפת 




נשים 

אתלטיקה קלה — 

1972 

7.3 

א, שחמורוב־רוט 

7.2 

קתברט, אוסטרליה, 
בוצ׳קמבה, ברה״מ 

1971 

11.5 

א. שחמורוב 

11.0 

טאייאס, ארה״ב 
צ׳י־צ׳בג, טאייואן 


23.9 

א. שחמורוב 

22.4 

צ׳־צ׳נגי טאייואן 


54.9 

א. בלס 

1 : 58.5 

נאפוויל, גרמניה המערבית 

^ 39■ 

2:06.5 

ח. שזיפי 

1 : 58.5 

פאלק, גרמניה המערבית 

■ 

4:25.0 

ח. שזיפי 

4 : 01.4 

בראגינה׳ ברה״מ 

■ 

13.2 

א. שחמורוב 

12.5 

ארהארד, גרמניה המערבית 



— 

25.7 

קילבורז־ראיין, אוסטרליה 

1960 

13.02 

א. חצרוני 

21.03 

צ׳יז־ובה, ברה־־מ 

1970 

45.44 

ל. דניאל 

67.32 

מנים, רומניה 

1969 

44.68 

ק. פלום 

65.06 

פוקס׳ גרמניה המזרחית 

1972 

1.72 

א. אברמוביץ 

1.94 

בלאגו״בה, בולגריה 

1971 

6.14 

א. שחמורוב 

6.84 

רוזנואל, גרמניה המערבית 

1971 

4233 

א. שחמורוב 

4801 

פיטרם, בריטניה 

1969 

47.9 

נבחרת ישראל 

42.8 

ארצות־הברית, גרמניה מע׳ 

1971 

1:48.9 

"הפועל רמת־נן 

1: 33.8 

בריטניה 

1972 

4:03.2 

"סבבי" תל־אביב 

3: 23.0 

גרמניה המזרחית 

1972 

8:01.2 

"הפועל- חיפה 

(800X3) 

8; 16.8 

גרמניה המערבית 




שחיה — גברים [ 

1972 

55.8 

י. סמואל 

51.2 

שפיץ. ארה״ב 

1968 

2: 03.9 

ם. גרטל 

1 5 52.8 

שפיץ, ארה״ב 

1968 

4 : 24.5 

מ. גרטל 

4: 00.1 

קרמפהולץ, ארה״ב 

1968 

9: 41.5 

0 . גרטל 

8: 23.8 

קופר, אוסטרליה 

1970 

12: 11.4 

ס. גרטל 


— 

1970 

18: 20.0 

מ. גרטל 

ברטון, אדה״ב 52.6 : 15 

1969 

3: 49.3 

נבחרת ישראל 

3: 26.4 

ארצוודהברית 

1972 

8: 25.5 

נבחרת ישראל 

7: 35.8 

ארצות־הברית 


שיאי״עולם ועזיאי־ישראל 


1 שיא עודמי 

המקצוע 



פרפר 

54.3 

שפיץ. ארה״ב 

100 ממר 

2: 00.7 

שפיץ, ארה״ב 

200 מטר 



חזה 

1: 04.9 

טאגוציי, יפאן 

100 מטר 

2: 21.5 

הנקן׳ ארה״ב 

200 מטר 



נב 

56.3 

מאתאם, גרמניה המזרחית 

100 מטר 

2: 02.8 

מאתאס, גרמניה המזרחית 

200 מטר 



מעורב 

2: 07.2 

לוסון, שוודיה 

200 מטר 

4 : 30.8 

הול. ארה״ב 

400 מטר 

3 *. 48.2 

ארצות־הברית 

100X4 מ׳ 

שחיה — נשים ;! 




חפשי 

58.5 

נולד, אוסטרליה 

100 מסר 

2: 03.6 

גולו, אוסטרליה 

200 מטר 

4 : 19.0 

נולד, אוסטרליה 

400 מטר 

8: 53.7 

רותהאמר, ארו,"ב 

800 מטר 

17: 00.6 

נולד, אוסטרליה 

1500 מטר 

3 1 55.2 

ארצות־הברית 

100x4 מטר 

28.2 ־. 8 

ארצות־הברית 

200x4 מטר 



פרפר 

1 : 03.3 

אאוקי, יפאן 

100 מטר 

2 : 15.6 

מ 1 , ארה״ב 

200 מטר 



חזה 

1 : 13.6 

קאר, ארה״ב 

100 מטר 

2: 38.5 

בול, ארה״ב 

200 מטר 



גב 

1 : 05.6 

מיואר, דרום אפריקה 

100 מסר 

2 2 19.2 

בילוס, אור,"ב 

200 מסר 



מעורב 

2: 23.1 

נולד, אוסטרליה 

200 מטר 

51 03.0 

ניל, אוסטרלית 

400 מטר 

4: 20.7 

ארצות־הברית 

100x4 מטר 





זב־ב 



עד 52 ק״ג 

105 

אאונג, בורמה 

הנפה 


גנאטוב, ברה״מ, 

דחיפה 


דופטים, אינדונזיה 




תרנגול 



עד 56 ק״ג 

115 

מיקי׳ יפאן 

הנפה 

150 

נאטירי, אירן 

דחיפה 



נוצה 



עד 60 ק״ג 

125.5 

מיאקה, יפאן 

הגפה 

157.5 

נוריקאן, בולגריה 

דחיפה 



ק? 



עד 67.5 ק״ג 

137.5 

באשאנובסקי. פולין 

הנפה 

7.5 ד 1 

קירדאגוב, ברה״מ 

רחיפה 



בימני 



עד 75 ק״ג 

146 

טרבולטי, לוב 

הנפה 

187.5 

קורנצוב, ברה״מ 

רחיפה 



בינתי־בבד 



עד 82.5 ק״ג 

160 

ריגרם, ברה״ס 

הנפה 

201 

ריגרס, ברה״מ 

דחיפה 



תת־כבד 



עד 90 ק״ג 

167 

ריגרט, ברה״מ 

הנפה 

210.5 

קוליטיב, ברד.״מ 

דחיפה 



כבד 



ער 110 ק״ג 

175.5 

פירבושין, בר ה" מ 

הנפה 

222.5 

טלטט, ברד,"מ 

דחיפה 



על־גבד 



מעל 110 ק״ג 

180 

אלכס״ב, ברהי־מ 

הנפה 

237.5 

אלכס״ב, ברה״ס 

דחיפה 


שיא ישראלי 


א. מלמד 
א. מלמד 


י. קנדה 
י. קנדה 


. יעקובי 
. יעקיבי 


דן שסרן 
דן שטרן 
נבחרת ישראל 


59.1 
2: 12.7 


1: 10.9 
2: 37.6 


1: 04.7 
2 1 23.7 


2 : 21.1 
5 5 028 
4: 13.0 


1969 

1969 


1972 

1970 


1971 

1971 


1972 

1972 

1972 


ד. זאלץ 
ד. זאלץ 
א. טובים 
ד. לימור 

נבחרת ישראל 


ה זאלץ 
ד. זאלץ 


ש. ניר 
ש. ניר 


א. טובים 
א. טובים 


א. טובים 
א. טובים 
נבחרת ישראל 


1 : 04.0 
2: 21.0 
4: 58.9 
10: 08.5 

4 : 27.8 


1 : 09 8 
2: 42.2 


15 19.9 
2: 51.9 


1 : 12.8 
2: 41.1 


2 5 35.6 
5: 34.6 
4 : 55.1 


1968 

1967 

1968 
1972 

1971 


1970 

1969 


1972 

1972 


1969 

1969 


1968 

1968 

1969 


י. גורוביץ 
מ. קובילו 


זאב פרידמן ז״ל 
זאב פרידמן ז״ל 


זאב פרידמן ז״ל 
זאב פרידמן ז״ל 


ש. חיים 
א. מנדל 


יוסף רומנו ז״ל 
יוסף ממנו ז״ל 


דוד ברגר ז״ל 
דוד ברגר ז״ל 


דוד ברגר ז״ל 
דוד ברגר ז״ל 


ע. ברנה 
ע. חודרוג 


ע. חוורוג 
ע. חודרוג 


70 

90 


102.5 

125 


101 

126 


108 

136 


125 

160 


127.5 

175 


128.5 

162.5 


127.5 

160 


120 

150 


ליום 1 בינואר 1973 

























219 ספורט — 

התאגדות ״הפועל״ (התאגדות ס׳־הפועלים [הוקמה ב 1926 ]; 
ע״ע הסתדרות, עמ , 55/6 ) ; אגודה זו, הגדולה בארץ, מקיפה את 
כל ענפי הם׳. מדי כמה שנים מארגנת האגודה את ״כינוס הפועל״ — 
תחרויות לספורטאים מישראל ולאורחים מחו״ל. 

איגוד ״אליצור״ (הוקם ב 1939 ) — לספורטאים דתיים; עיסוקו 
בעיקר בענפי הכדורגל, כדורסל, כדורעף, כדוריד, טניס־שולחן, 
אתלטיקה קלה ושהיה. 

״אס״א״ — איגוד ס׳ אקדמאי (הוקם ב 1953 ); חברים בו תלמידי 
כל המכללות ובתי־המדרש למורים לחינוך גופני. איגוד זה מייצג 
את ישראל במפגשים בי״ל של סטודנטים ומקיף כמעט את כל 
ענפי־הס׳. 

ב 1931 הוקמה, ע״י ״מכבי״, ה״התאחדות לס׳ בישראל״. ב 1951 
הצטרף אליה גם "הפועל", ולאחר־מכן הצטרפו שאר ארגוני הם׳ 
במדינה. קיימות התאגדויות ענפיות בכדורסל, בכדורגל, בטנים 
ובענפים שלא התפתחו במסגרת ההתאחדות לס׳ (ג׳ודו, קראטה, 
צלילה תת־מימית וכד׳). הוועד האולימפי בישראל (נוסד ב 1933 ) 
מסונף לוועד האולימפי הבי״ל, והחל בפעולתו ב 1952 (ע״ע משחקים 
אולימפיים. עט׳ 596/7 ). 

בהשוואה להשגים בינלאומיים, רמת הס׳ הישראלי היא בד״כ 
למטה מבינונית, ברוב ענפי-הס׳. עם זאת זכו בודדים וקבוצות 
בענפים שונים להשגים בולטים גם בקנה־מידה בינלאומי. בעיקר 
יש לציין את השגי נבחרות הכדורגל הישראלי למבוגרים ולנערים, 
שזכו פעמים אחדות בהשגים בולטים במסגרת יבשת־אסיה, וכן 
השגי נבחרת-ישראל בכדורגל, שזכתה להגיע לשלב־משחקים מת־ 
קדם במשחקים האולימפיים במכסיקו ב 1968 , והגביע העולמי במכ¬ 
סיקו ב 1970 . בכדורסל זכתה נבחרת ישראל להשגים טובים בעיקר 
במסגרת יבשת־אירופה בתחרויות של נבחרות לאומיות ושל קבוצות 
אלופות; באתלטיקה קלה זכו אתלטים ישראליים אחדים במדליות 
זהב, כסף וארד במשחקי־אסיה שונים; בשיט זכה צוות ישראלי 
באליפות־העולם בשיט מפרשיות לזוגות, ושייטים ישראליים 
שונים בולטים מפעם לפעם בתחרויות בינלאומיות בענף־ם׳ זה. 
הס׳ הישראלי ספג מהלומה אכזרית כשנרצחו במינכן 11 מבכירי 
הס׳ הישראלי, שייצגו שם את ישראל במשחקים האולימפיים 
( 5.9.1972 ). 

מאמצע שנות ה 50 התפתחו מפעלי־ס׳ עממיים (גם לאורחים 
מחו״ל): הצליחה העממית של הכנרת; צעדת 3 ( 4 ) הימים; מרוץ- 
התבור ומשהים וצעדות מקומיים ואזוריים. מ 1961 פועלת — במסגרת 
משרד החינוך והתרבות — רשות הס׳ והחינוך הגופני, שמסייעת 
לפיתוח הפעילות הספורטיווית ולפיתוח מתקני-ס׳, הכשרת ספורט¬ 
אים ומאמנים וכיו״ב. כמו־כן הולכת ומתפתחת הפעלת מספר גובר 
והולך של אזרחים בפעילויות־ס׳ מגוונות באמצעות מדורי-ס׳ ברשויות 
המקומיות והאזוריות, ובאמצעות מרכזים שכונתיים וקהילתיים, 
ציבוריים ופרטיים — לתרבות, נוער וס׳. קיים בארץ מרכז לחינוך 
גופני, ״מכון־וינגייט (בנתניה; נוסד ב 1953 ; החל לפעול ב 1957 ), 
המכשיר מורים לחינוך גופני ולמאמנים במקצועות שונים, וכן 3 
בתמ״ד נוספים למורים לחינוך גופני. 

וע״ע .,מכבי״; מרוץ, עמ׳ 386 , 388 , 389 — 390 ; משחקים אולימ¬ 
פיים, עט׳ 596/7 . 

י. אבירם ואחרים, אנציקלופדיה לס' ולתרבות הגוף, א׳—ב׳, תשי״ט. 

7110 ,( . 1 ) 6 ) £5 ת 1 ןזסת 011 .? ; 1930 ,* 717710 10 ** €18 171 . 3 ,־ 3111161 ,{ .\ 

; 1959 / 0 80818 ^ 010 ^ 77/0 ,(. 1 ) 6 ) ץ 6 ׳ 1 ־ 131 ? . 0 ; 1949 ,. 5 / 0 1 ( 105 / 07187 <£ 

,׳( 0316 - 30 *נ 16 .£ ? ; 1961 ,* 081710 . 8718 , 1 ( 718 , 871 }(ח 16 ? . 7.0 ; 1963 , 1 ( 300101 171 . 5 

. 31 ווז 16 ת 1 ; 1964 ,. 5 / 0 . 01 ^ £710 0/11081 7/10 ,(. 15 ) 6 ) 3£11 ת 36 .ן~ 311 ז? 

8728 . 3 272 087 - 0 / 1 * £0 . 1725017281 , 111631100 )״? 31 :) $1 ץו 1 ? 1 ) 30 . 5 / 0 10011 ) 00 

; 1966 ,. 78110 .*ץ 7/1 / 0 . 1 * 111 , 6115101111 ) 1301 ? . 0 ; 1964 ,. 7.81/0 .*ץ!/? 


ספורצה 220 

; 1967 ,* 1 * 1 ( 8881 €7111081 71 , 18871, 3., 8718 7x15101200 ,־ 511151161 . 5 . 14 
- 3000 . 5 ^״ 0708 ^ €07110771 / 0 70025 }*. 8 ,ת 10 ) 3 ז 6 קסס 0 . 11 ) 1x15 חס . 300110 ) 

/ 0 . 7/11105 8718 . 71151 1/10 171 770/7107115 , 160 ^ 216 .? .£ ; 1968 ,ץ 10% 
; 1971 , 1 ( 2417 ^) 171 . 7/11105 . 8 —- . 5 י 6155 ^\ .? ; 1968 ,. 5 8718 . 7.81/0 .*/( 7/1 
. 1971 ,. 3 8718 30107100 , 11101035 

ה. רם. 

ספותו, עבדיה ( 1470 לערך, צ׳סנה — 1550 לערך, בולוניה), 
רב, פרשן־מקרא ורופא. על אביו, יעקב, אין בידנו פרטים. 

בתמיכת אחיו, חננאל, למד ברומא רפואה, פילוסופיה, פילולוגיה 
ומתמטיקה, וב 1498 — 1500 היה שם מורו לעברית של רויכלץ (ע״ע). 
ב 1524 עדיין ישב ברומא, וב 1525 התיישב בבולוניה והשתתף שם 
בייסוד הדפום העברי; היה דיין אצל ר׳ אברהם בן משה הכהן 
(ע״ע, עט׳ 313 ), חמיו של יוסף הכהן (ע״ע), יסד בי״ד ועמד בראשו 
עד מותו, ופעל לארגון הקהילה. רבני איטליה פנו אליו בשאלות, 
וגם ר׳ מאיר קצנלבוגן (ע״ע) מביא מפסקיו, ומזכירו בכבוד מופלג 
(שו״ת מהר״ם מפדובה, מ״ח—מ״ט). השכלתו המגוונת משתקפת 
בספריו: ״אור עמים״ (בולוניה, רצ״ז) — נסיון פילוסופי לסתור 
דעות של אריסטו הסותרות את עיקרי היהדות, תוך שימוש ביסודות 
תורתו של אריסטו עצמו. את ספרו זה תרגם ללטינית (שם, ש״ח) 
והקדישו לאנרי 11 מלך צרפת; פירוש לפרקי אבות (נדפס במחזור 
כמנהג רומא; בולוניה, ש׳—ש״א); תרגום 8 היסודות של אוקלידס; 
דקדוק עברי; שר׳ת וחיבורים קטנים שונים (לא נדפסו). עיקר פרסו¬ 
מו — כפרשן־המקרא; ספריו במקצת זה נדפסו כולם לאחר מותו: 
לתורה, שה״ש וקהלת (וניציאה, שכ״ז), תחלים (שם, שמ״ו), איוב 
(בשם "משפט צדק"; שם, שמ״ט), יונה, חבקוק וזכריה (בתוך 
"לקוטי שושנים"; שם, שס״ב). כל פירושיו חזרו ונדפסו בתוך 
מקראות גדולות: "קהילות משה" (אמשטרדם, תפ״ד—תפ״ז). 

בדרך־כלל מפרש ס׳ לפי הפשט, אך לעתים, כבפרשת הבריאה, 

הוא נכנס לחקירות ע״פ השקפות המדע בזמנו; ס׳ נמנע מלפרש 
בדרך הסוד. לענייני לשון הקדיש תשומת־לב מעטה, וכן נדירים 
אצלו ביאורים היסטוריים וזיהויים גאוגרפיים. משתקפת השכלתו 
הרפואית (כגון: ברא׳ מג, כז, ובהסבר טעמי המצוות). אלגוריה 
מצויה בפירושו לשה״ש ולקהלת ואף בפרשנותו לתורה (במצוות 
פרה אדומה ועוד). אין הוא מציג את הקשיים, אלא משלב את 
פתרונם בהרצאתו הקצרה. ס׳ מרבה להדגיש את הקשר הספרותי 
בין חלקי־פסוקים ולהצביע על כפילויות. הוא מחפש את מניעי 
המעשים, ולעתים ראייתו חדה (ברא׳ לט, יט). ס׳ מסתייע הרבה 
במאמרי חז״ל, אך מעט בהבאת אגדות היסטוריות. בפירושיו רווחים 
רעיונות הומניסטיים — על אהבת-האדם שבהם. ההבדל בין ישראל 
לעמים הוא כמותי בלבד (שט׳ יט, ה): "חסידי אומות-העולם יקרים 
אצלי בלי ספק" (שם), ו״כל המין האנושי סגולה" (דב׳ לג, ג). 
לפירוש התורה הקדים מבוא: "כוונת התורה", בו הוא דן במבנה 
ובטעמי מצוותיה. בסוף הספר נמצאים "מפתחות" לענייני הספר, 
אך משמעותם ויחסם לתוכנו הממשי של הספר אינם ברורים. 

י. א. וולגמוט, הערכת האדם בפירוש ס׳ לספר בראשית (ספר זכרון 
לש. ס, מאיר), תשט״ז; י. ולק, ר׳ ע. ס׳ הפרשן ההומניסט (ספר 
ד. ניגר), תשי״ט (כולל ביבל׳)! י. לאראש, אגרות מר׳ ע. ס׳ (סיני, 
ס״ב), תשכ״ח ; א. י. גולדראט, על ה״מפתח״ לס , — ומשמעותו 
(מוריה, ג'), תשל״ב ן 1896 , 1 )^ 1<£1,1?. 0.5. 41! !1x מ 1 ? 

אב. גר. 

ספ 1 ךצה ( 01-23 ) 5 ), משפחת אצילים איטלקית, שליטי מילנו ב- 
ז מאות ה 15 — 16 . מוצאה ממחוז רומאניה (אמיליה) שבמרכז 
איטליה; שמה בא לה ממייסדה, מוציו אטנדולו ( 10 ס 1 ) 1 זס 11 .\ 7 11210 ; 
1369 — 1424 ), שכונה ספורצה בשל כוחו הרב. מוציו היה "קונדו־ 
טירה" (ע״ע ק 1 נדוטירי), בשירותם של כמה אדונים, וזכה בנחלאות 
ובתארים ברומאניה ובנאפולי. 

בני אלסנדרו ( 1409 — 1473 ) היה גם הוא קונדוטירה, וב 1445 




221 


שפורצה — ספור ?צר, נובלה 


222 


השתלט על פסארו והיא היתד, 
לנחלה לו ולביתו עד 1512 , כש¬ 
כבש אותה האפיפיור יוליום 11 . 

בן אחר של מוציו, פרנצ׳סקו 
( 1401 — 1466 ), אף הוא קיונדו־ 
טירה׳ שלט זמן מה על אנקונה, 
גורש ממנה ועבר לשירותו של 
פיליפו מריה, דוכס מילנו מבית 
ויסקונטי (ע״ע, עמ׳ 246 ). ב־ 
1447 מת פיליפו מריה ללא יור¬ 
שים זכרים, ותושבי העיר 
חידשו את משטר הקומונה 
(ע״ע). אולם שאר שטחי הדו¬ 
כסות סירבו לקבל את מרות 
הבירה, תמכו בס/ שאשתו הי¬ 
תד, בתו היחידה של פיליפו מריה, וב 1450 כבש פרנצ׳סקו את מילנו 
ונהיה לדוכסה, אף שלא זכה בהכרה רשמית מהסוזרן שלו, הקיסר 
פרידריך 111 . הוא כרת ברית עם פירנצה וצרפת, הבטיח יציבות 
בדוכסות ובצפון איטליה, ושלטון העריצות שלו, ברוח נסיכי הרנ¬ 
סאנס, היה נאור. את מילנו פיאר בבנייני־ציבור, ולחצרו הזמין 
מלומדים, בהם יוונים שנמלטו מקושטא אחרי כיבושה בידי התורכים, 
כגון קונסטנטינוס לסקרים (ע״ע [ 2 ]). — פרנצ׳סקו אישר את 
זכויות יהודי מילנו והתנגד לתביעת האפיפיור פיוס 11 להטיל 
עליהם מס כדי לממן מסע־צלב. 

בנו, גלאצו מריה, היה דוכס ב 1466 — 1476 . הוא נרצח בידי קו¬ 
שרים שקיוו להחזיר את משטר הרפובליקה, אך העם היה נאמן לבית 
ם/ וגץ גלאצו ( 0316320 ת 3 ! 0 ), בנו של גלאצו מריה, ירשו. ג׳ן היה 
איש חלש, ולמעשה שלט דודו, לודוביקו איל מורו, בן פרנצ׳סקו. 
הוא היה פטרונם של אמנים, עשה את חצרו למרכז מפואר לתרבות 
הרנסאנס, וזמן מה הסתופף בה לאונרדו דה וינצ׳י. שאיפתו של 
לודוביקו להדיח כליל את בן אחיו ולהיות לדוכס תחתיו גרמה 
שיסייע לפלישת שרל 111 /ר מלך צרפת לאיטליה, וכך לחמו ב 75 
השנים שאח״כ צרפתים וספרדים על אדמתה ושעבדוה (ע״ע איטליה, 
עמ ׳ 736/7 ). ב 1494 מונה לודביקו לדוכס מטעם הקיסר, אך ב 1499 
הודח בידי לואי £11 ג — ב 1489 גירש לודוביקו את היהודים מהדו־ 
כסות, אך כעבור זמן קצר התיר להם לשוב אליה, פרט לעיר מילנו 
גופא. 

מסימילינו בן לודוביקו הוחזר לשלטון בתמיכת השווייצים, אויבי 
הצרפתים, ושלט 3 שנים ( 1512 — 1515 ), עד שפרנסוא 1 הביס את 
בעלי-בריתו. אחרי מפלת הצרפתים ב 1522 שלט אחיו, פרנצ׳סקו 11 . 
במותו ב 1535 נכרת ענף זה של בית ם׳. 

הרוזן קרלו ם׳( 1872 — 1952 ), צאצא של בן צעיר של פרנצ׳סקו 1 , 

היה ב 1921/2 שר החוץ של איטליה ואח״ב שגריר בפאריס. הוא 
הלך בגולה בגלל התנגדותו למשטר הפאשיסטי. אחרי כניעת איטליה 
חזר ם׳ לארצו, וב 1947 — 1951 שוב היה שר החוץ. — וע״ע מילנו. 

; 1913-1923 1-137 , 14010 10011 ! 101 > 1111,0 0116 : 1,0 . 1 ־ £1 3711 , 7 ז 

11 > £10 ) 11 ט*ו$ מ/) ,ו $0111 ת 0 רת $1 . 5 ; 1932 011 , 1 לס 31101 זק . 0 

(בתוך: ספר-זכרון 11111000 11 ! 110010 ( 1 7 * 7 * € 1 ׳!?!£ 11 ^ 0 . 5 11 

לשלמה ם. מאיר)■ 1956 , 

אה. א. 

ספור לןצר, נובלה (איטל׳ 6113 ^ 00 , חדשות), סוג ספרותי, 
בפרוזה, בעל הקף מצומצם. המציג אירוע יחיד, או סיטו¬ 
אציה יחידה ודמויות ספורות, לעומת הרומן, שסימני־ההכר שלו הם 
בד״כ האירוע ההתפתחותי הממושך והמערכת החברתית המסועפת 
או שלל הדמויות; אין בסה״ק התפתחות הדרגתית של אופי בהשפעת 
מאורעות החיים, אלא גילוי מרוכז של אופי לאור אירוע אחד מסוים 
או בלחץ מצב משברי: מכאן, שחסה״ק מצטיין בדחיסות וחסכנות 


באמצעים, באחידות האפקט (המתאפשרת בשל קיצורו), בשימוש 
מרובה בסמלים לשם פריצת המסגרת המצומצמת, ובמקביל לכך — 
בצביון "מיקרוקוסמי" המקרין משמעות מעבר למסגרת זו. תודעת־ 
הצורה, הנובעת מן הדחיסות והריכוז, אף היא ממאפייניו של הסה״ק. 
בניגוד לרומן, אין הסה״ק מקבל עליו את חוקיות הזמן הזורם, אלא 
יש בו משום "מאבק כנגד הזמן, סירוב להניח לזמן להטיל עליו את 
מקצביו. הוא חותר לנקודת־עמדה, למעין מרכז־עלילה שממנו ניתן 
להשקיף על העבר והעתיד" (פרנק או׳קונור). 

שרשיו של הסה״ק במסורת־שבע״ם המשותפת לכל העמים (המלה 
האנגלית 316 ! והמלה הצרפתית 01116 :> מצביעות על מקור זה ש־ 
בע״פ). הוא כבר מופיע, בצורות שונות, בספרויות העולם העתיק: 
בהודו (פניצ׳טנטרה, ע״ע הדו, ספרויות, עט׳ 489 ), במצרים, ביוון 
(הרודוטוס), ברומי (פטרוניוס, אפוליאוס [ע״ע]), וכן בתנ״ך (מגי¬ 
לת רות). למן יה״ב נחלקו תולדותיו של הסה״ק לשתי חטיבות: 
א) יה״ ב והרב ם א נ ם; ב) המאות ה 19 ו ה 20 . — כבר 
באגדות חיי־הקדושים, באספי-המשלים ( 13 קות 6 ^ וברומאנסים־ 
בחרוזים של יה״ב מצויים יסודות של הסה״ק. אבל ראשיתו בקובץ 
100 הסיפורים הקצרים, ה 0 ס 111 ש׳\ 0 א, שנערך במאה ה 13 בידי מחבר 
עלום־שם, בן פירנצה (ע״ע איטליה, ספרות, עמ ׳ 772 ). לשיאה הגיעה 
הנובלה האיטלקית במאה ה 14 , ב״דקאמרון" של בוקצ׳ו (ע״ע), 
שהעמיד לו תלמידים רבים, מהם פרנקו סקטי, מטאו בנדלו ומרגריט 
מאנגולם (ע׳ ערכיהם). גם "סיפורי קנטרברי", בחרוזים, מאת ג׳פרי 
צ׳וסר, יכולים להיחשב כיצירת-מופת בסוג הסה״ק בתקופת הרנ¬ 
סאנס, שאפיו לרוב מוסרני או סאטירי, והוא מצטיין, בניגוד לסה״ק 
המודרני, בהצגת דברים סדירה. מעצבו הגדול של הסה״ק בספרד 
היה סרונטס (ע״ע), שחיבר את הקובץ ״סיפורים לדוגמה״. — לאחר 
שבמשך המאות ה 17 וה 18 נדחק הסה״ק לקרן־זווית, נולד מחדש 
כסוג ספרותי עצמאי במאה ה־ 19 , אם בהשפעת הרומאנטיקה, בעלת 
הזיקה לאגדי ולמקוטע, שמצאה את ביטויה בצורות המצומצמות 
של הסה״ק יותר מאשר ברומאן האפי, ואם בהשפעת העיתונות, 
בעיקר האמריקנית, שנזקקה לסה״ק לבידור קוראיה. בראשיתו עמד 
הסה״ק המודרני בסימן האגדי, החלומי והשטני (לודויג טיק, א. ת. א. 
הופמן), או המחריד וה״מותח" (א.א.פו); הודגשו בו היסוד היוצא- 
דופן, התפנית המפתיעה והאפקט הרגשי האחיד על הקורא. אולם 
דגש זה ביוצא־הדופן נתחלף בתפיסה של הסה״ק כ״נתח־חיים" 
ראליסטי, ובמקום האפקט בא הגילוי התמאטי. האירוע ש״לא נשמע 
כמוהר׳ (לפי הגדרתו של גתה, 31111 בת■ £01161 11111 116 :> 3 זק 065 ["שי¬ 
חות עם אקרמאן״], 1827 ), נתחלף בעלילה יומיומית, והדראמה 
הפיסית — בדראמה נפשית, עד למחיקתה המוחלטת של העלילה 
בכמה מסיפורי צ׳חוב, למשל. שלא כנובלה של הרנסאנס, נזקק 
הסה״ק המודרני לצורה חפשית המוכתבת ע״פ החומר, ולעתים 
קרובות אין הוא פותח בהצגת דברים סדירה, כי אם באמצע המעשה. 
אחדותו אינה נוצרת עוד בהכרה מכוח העלילה אלא מכוח הדמות, 
הנושא, הלך־הנפש ואפילו הסיגנון. — ברוסיה שימש הסה״ק 
מצע ויסוד לרומאן, וגדולי מחברי הרומאנים, ג 1 גול, טורגניב, טול־ 
סטוי, כתבו גם סיפורים קצרים. בספרות הרוסית הגיעה הצורה 
לשיאה בסיפורי צ׳כוב, אבי הסיפור המודרני "חסר העלילה", הנמנע 
מסכמאטיות עלילתית בנוסח מחקיו של מופאסאן ושואף לגילוי 
האופי המופנם. — באה״ב נחשב סיפורו המפורסם של ושינגטון 
ארוינג (ע״ע), ״ריפ ון וינקל״ ( 1819 — 1820 ), הסה״ק האמריקני 
הראשון. מורשתו הגותית של פו מתמזגת בסה״ק האמריקני עם 
״סיפורי־הכזבים״ ( 13111316 ) וצבע־המקום האזורי. עם מחברי הסה״ק 
באה״ב נמנים: נתניאל הותורן, א.א. פ 1 , הרמן מלויל, הנרי ג׳ימז, 
ו.ס. פ 1 רטר (או. הנרי), ארנסט המינגוי, דלים פוקנר, וילים סרוין. 
בספרות הכתובה גרמנית חל מעבר מן הפאנטאסטי נוסח טיק 
והופמן (ר׳ לעיל), לראליזם פסיכולוגי שניכר כבר אצל הינריך פון 



טירת כסורצד, במילאנו 





223 


ספור קצר, נובלה — ספינכס 


224 


קליסט, והגיע לשיאו ביצירתם של גוטפריד קלר, קונרד פרדיננד 
מיאר, ארתור שניצלר ותומס מן; ואילו פרנץ קפקה היתווה דרך 
למשל המטאפיסי האנטי־פסיכולוגי. — בצרפת התחילה המסורת 
המפוארת של ריסה״ק ביצירתם הראליסטית, המנוגדת לרומאנטיקה 
הגרמנית ולגותיקה האמריקנית בנות אותו הדור, של פרוספר מרימה 
ואונורה דה בלזק, ונמשכה בסיפורי גיסטו פלובר. סיפוריו התמצי¬ 
תיים והמפתיעים של גי דה מופסן הם מן המצויינים בסוגם. — 
באנגליה נעשה הסה״ק כלי־ביטוי חשוב רק במאה ה 20 . בידי 
ג׳וזף קונרד. ד,ה. לורנס וג׳ימז ג׳ויס. במיוחד התמסרו לצורה 
ספרותית זו ר. קיפלינג, קתרין מנספילד וסמרסט מוהם; כמו־כן 
הצטיינו בה מבין המספרים האירים: ליאם או׳פלהרטי ופרנק או׳־ 
קובור. גדול מחברי הסה״ק באיטליה במאה ה 20 היה לואיג׳י 
פירנדלו. 

ל'גולדברג, אמנות הסיפור; עיונים בצורות הסיפור הקצר ובתולדותיו, 
1963 ; י ־ 01 ת 00 ' 0 .? ; 1941 ,׳{־ 5/07 1 * 5/20 06/6112 7 716 , £316$ .£ . 1 ־ 1 

, £011161111 , 1963 , 5/077 /־ 5/707 1/26 01 (( $21161 61 : 1/0116 /( £01161 7716 

,מת 3 ומת 6 נ 101 נ^ .[ .£ ; 1965 , 561111118 ' 01 (ה 6116 ע 0 א־ 261 * 11 16 ' 2/1601 ח 6116 ע 0 א 
./י . 13 ,־ 1967 , 111118 )/ £1121016 1 ) 1111 1611 * 0011 , 6 $6/116/12 %6 %! 11 א 0/6 
/ 0 ׳ 1112 3 ) 16216 ) 1 * 1 2/16 , 16 ז 2/160 ח 066116 א , 0 ז £00106 .ס ; 1 969 4 , 01/6116 א 

. 1970 , 601-621601 !/ 7 2/16 
ש. זג 

ספחת, ע״ע עור, מחלות. 

ספטמבר (• 61 ( 601£ ) 5 } 86 ), החודש התשיעי בלוח המקובל אצל 
'העמים הנוצרים, בן 30 יום. בלוח העברי מקבילים לו הח¬ 
דשים אלול — תשרי. 

לפי שמו (בלאט׳ נ 160 <ן 56 = 7 ), היה ם׳ החודש השביעי בשנה 
הרומאית הקדומה שתחילתה חלה במארס. בלוח היוליני (ע״ע לוח, 
ענד 340 ) נעשה ס׳ החודש התשיעי; לפי המסורת כבר היה כך 
בתקופתו של המלך נומה פומפיליוס. 

בס׳ חל שוויון הימים והלילות, ואחריו מתחיל הסתיו (בסביבת 
ה 23 ). ביום השני הראשון של החודש חוגגים באה״ב ובקנדה את 
"יום־העבודה" (ץ 3 ט - 31501 ?). ברוב ארצות חצי כדה״א הצפוני 
מתחילה שנת הלימודים בם׳. 

ספיחה, ע״ע אךזוךפציה. 

0 פי 1 ךיים ( 130636 ) 831510 ), משפחת צמחים טרופיים הקרובה 
מבחינה טכסונומית למשפחת האדריים (ע״ע אדר) ולמש¬ 
פחת מרבה־החלב. משפחת הס׳ משתייכת לסדרת צמחים בעלת שם 
זהה. המשפחה כוללת כ 150 סוגים ולמעלה מ 1,500 מינים, שרובם — 
עצים, שיחים או מטפסים. העלים תמימים או מנוצים. הפרחים חד- 
או דו־מיניים (הפעילים במקרים רבים כחד־מיניים). התפרחות 
דמויות אשכול. לפרחים 4 — 5 עלי גביע; מספר עלי הכותרת במינים 
אחדים הוא 5 , אך במינים רבים הם חסרים. האבקנים מסודרים, בד״ב, 
ב 2 דודים בני 5 אבקנים. במינים רבים חסר חלק מהאבקנים. השחלה 
עילית, בנויה מעלה אחד, והיא בעלת מספר מגורות. למרבית המינים 
שרף חלבי. 

כמה סוגים של הם׳ הם עצי פרי חשובים. מביניהם: הליצ׳י 
הסיני ( 01110111060515 ) 13 ) ; עץ בעל עלים מנוצים שארכם עד כ 15 
0 ״מ. העלעלים מוארכים ומחודדים בקצותם. הפרחים לבנבנים, בעלי 
עלי גביע וחסרי עלי כותרת, והם ערוכים במכבדים ארוכים. השחלה 
בעלת 2 — 3 מגורות. הפרי בית גלעין בעל קליפה אדומה המכוסה 
גבשושיות: קוטרו כ 3 ס״מ. מעטה הזרע הבשרני והרך (האריל) 
נאכל מן הצמח הטרי בעוד הזרעים עצמם נאכלים קלויים. — מינים 
אחרים, כסטדמניית הברזל (סס 1 ץצסז 51016 813110110013 ), מספקים עץ 
משובח. רבים מצמחי המשפחה, ובמיוחד פירות הסבונן( 1001115 <ן 83 ), 
מכילים אלקלואידים וגליקוזידים. הספונין (ע״ע) הנפוץ ברבים מהם 
הוא טריטרפן (ע״ע טרפנים) ומשום כך ידועה המשפחה בשם מש¬ 
פחת עצי הסבון. בעלים של צמחי הסוג פאוליניה ( 30111013 ? 


0015303 ) מצוי ריכוז ניכר של האלקלואידים קפאין ותיאוברומין. 
כמה צמחי נוי מהם׳ נפוצים בא״י, ביניהם צמח הגדרות הדוד(־ 
באה הדביקה (ג$ס 150 ׳\ 00300363 ). זהו שיח בעל עלים פשוטים 
ודביקים שהגיעו לא״י מאמריקה הצפונית והמרכזית. הפרחים קטנים, 
ירקרקים. הפרי הוא הלקט קרומי בעל 3 כנפיים וארכו כ 2 0 ״מ. 

י. וי. 

ספינה, ע״ע ספנות. 

: * ־ד - ד 

ספינה (אספינה), אלפונסו דה ־- 815103 016 110050 ^ 

( 03 !ק £ 5 ) — (המחצית השניה של המאה ה 15 ), פרנציסקני 
מיוזמי הקמת האינקוויזיציה בספרד. ם׳. שיש סברה כי היה מזרע 
האנוסים, שימש כהן־מוודה של מלך קסטיליך״ אנריקה ז\ 1 ( 1454 — 
1474 ), ורקטור אוניברסיטת סלמנקה; בספרו , 10161 ) 1001 ) 01-011 ? 

101011005 161 ) £1 151:13036 ־ 0111 31105 ) 6 831306005 , 001605 ( 3 ־ 1 ) 000 

("מבצר האמונה כנגד היהודים, המוסלמים ואויבי הדת הנוצרית"), 
1460 , יצא חוצץ נגד מינים, יהודים ומוסלמים, כשעיקר התקפתו 
מכוונת נגד היהדות. ם׳ השתמש בטיעונים אנטי־יהודיים של אבנר 
(ע״ע) מבורגוס, ריימונדוס מרטיני ואחרים, וחזר על עלילות הדם 
וחילול לחם הקודש. כן גינה את נסיונות האנוסים לשמור את מצוות 
היהדות ובמיוחד את המילה, שהוגדרה על ידו כ״מינות״ ( 6515 ־ £ 1361 ) 
וכנוגדת את עקרונות הנצרות. ס׳ תיאר בפרוטרוט את סדרי עבודתה 
של האינקוויזיציה וחתר להקמתה בספרד; בין היתר העלה את 
גירוש היהודים מאנגליה כדוגמה שיש לחקותה. ב 1461 הסית בהט־ 
פותיו את ההמונים נגד האנוסים והביא ע״י כך להקמת אינקווי¬ 
זיציה בטולדו (ע״ע ספרד, יהודים, עמ׳ 392 ). 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, 385 — 390 , תשי״ט 2 ; 

ח. ביינארט, אנוסים בדין האינקויזיציה, תשכ״ה. 

ספינכס (ירו' 0171 ) 1 . ממצרית 011 '- 5 ן 55 "פסל חי"), יצור מיתולוגי 
בעל גוף־אריה וראש־אדם. הס , נפוץ בדת ובאמנות של 
מצרים העתיקה, ומכאן הגיע לתרבויות המזרח התיכון ואירופה. 
במצרים משמש הם׳ לרוב כסמל המלך, שכוחו הושווה לכוח האריה. 
החל בממלכה הקדומה מצויים ס", לרוב זכרים אבל לעתים גם 
נקבות, בתנוחת רביצה. המפורסם ביותר הוא הם׳ העצום של המלך 
חפרן ליד הפירמידה שלו בגיזה. נוסף על הדגם החובש מצנפת 
מלכותית מופיע, מהממלכה התיכונה ואילך, גם "ס׳־הרעמה", שבו 
עוטרת רעמודאריה את פני-האדם. בתבליטים מצויים ס" בצעידה, 
או בדריכה על אויבים. במיתולוגיה המצרית סימל הס׳ את אלי 
האופק, דמויי הארי, המולידים מדי בוקר את השמש, וכן נתפס, 
לעתים, כאל־השמש רע או כאמון (במקרה זה יש לס׳ ראש־איל). 
שתי בחינות נוספות של הסמליות המיתולוגית עשויות להבהיר 
צורות של הס׳ במזה״ת וביוון: 1 ) אריות, כסמלי התחיה׳ מקשטים 
במצרים את המטה, את ה 1 כסא ואת הכם המלכותיים. 2 ) לס׳ הנקבה, 



הספינכס הגדו 5 בגיזה (חברת־התעופה 3 ,^ 13 ) 




225 


ספינגס — ספינת־אויר 


226 


בדמות המלכה, תסרוקת 
האלה התחור. נראה שם׳ 
בדמות-נקבה נתפס כשתי 
פנים של האלה חתחור, 
הן כדמות הרגועה של 
אלת השיר והאהבה, והן 
כסמל כוהות־ההרס ב¬ 
טבע. 

אחרי הופעת הם/ ב¬ 
דרך בלתי־ידועה, באור 
ובאכד כבר באלף ה 3 
לפסה״ג, הוא מגיע, ב־ 
2000 לערך, לגבל (תחום 
השפעת הפרעונים), ומ¬ 
כאן הוא מתפשט, באמ¬ 

צעות יחסי־גומלין רב* פיוב-יענהב מ׳עומרח — המאה ה 0 לפסח״נ 
גוניים בין העמים, וב - (מוזיאוז־י׳פרא?, סחלקת־העתיקות) 

סיגולים מקומיים, לסוריה, בבל, וכרתים, ומאוחר יותר — לארץ 
החתים, אשור ויוון. משותף לצורות האלה זוג כנפיים, הנוספות לס׳ 
בסוריה — מן־הסתם בהשפעה מסופוטמית. גם כסאות המלוכה 
הפניקיים באלף ה 1 מורכבים מאותם ם" מכונפים, אולי בהשפעת 
כסאות־המלוכה המצריים הנישאים ע״ג אריות. ייתכן שדמויות- 
הכרובים במקרא (השו׳ שמ׳ כה׳ יה—כב; יחז׳ י) הם ם" מעין אלה. 

הסיגנון הבין־לאומי שנוצר במזה״ת במאות ה 9 וה 8 לפסה״נ, 
ושביטויו בעיקר באמנות הזעירה (שנהבים וכלי-ברונזה של נמרוד, 
שנהבי שומרון), הגיע ליוון במאה ה 7 , ונקלט באמנות היוונית 
בתקופת "התמזרחותה". כך נקלט גם הם׳, מכונף, ולרוב בצורת 
נקבה, הן כעיטור לכדים וכלי־נשק, הן כמצבות־קבר. התפתחותו 
הסיגנונית מן הצורות המזרחיות לצורות יווניות קלאסיות מובהקות, 
לעתים של