האנעיקלופדיה 

הגברית 


כללית, יהודית ואדציעזראלית 


ברך יעשרים וחמישה 
נזיד, נזירות-סבולסטיקה 



חברה להוצאת אנציקלופדיות.בע״מ 
ירושלים תעזל״ד חל־אביב 


4 וס 4£ קס.ו:)ץ 0 א£ 


4 :>ו 1£8£4 -ו 


נמיא הבבוד: 

פרום , אפרים קציר - נמיא המדינה 


הנהלה ראשית של החברה לתוצאת אנציקלופדיות בע״ס 

מאיד (דל 1 ) וברבה פ לא י 


שמשון קלאוס מנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי בע״מ, גבעתיים-רמת־גן 

ההגהות — שרה יפה, . 1.4 * 1 ? ריכוז המזכירות של מחלקת ההכנוז ואיסוף 
החומר — אסתר קיסר? ריכח המזכירות של מחלקת העריכה — הדי שסייג־ 
כרג; איסוף התמונות — עליזה גרוסבדס, . 14 \? ציור ומיפוי — יהודית 
בלומנצוויג, .. 8.4 ו&וזן לנדאו, . 8.4 


© 

כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.<ר £1 ,?א^יו^סס סאזאצושפעי! \<ז £0 *יו 0¥0£,0 א£ ׳רפ ז־מסופ׳ויוסס 
או ם£-ךא 1 פ? 



המערבת הבללית לברד ב״ה 


העורך הראשי: 

פ ר ו פ ׳ יהושע פראוור 


מנהל המערכת: 

אלכפנדר פלאי, .א . 4 ) 


המערבת המרכזית 

מחלקת מדעי-היהדות: פרופ׳ אפרים אלימלך אורכך 
ישראל תא־שמע (עירו משנה) 

מחלקת מדעי-הרוח : פרום׳ שמואל הוגו כרגמן 
אהרן אריאל (עורך משנה) 

ו״ר פנחס פיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי הטבע: פרופ׳ בנימין שפירא 

ד״ר אריאל כהן (עורך משנה) 

מחלקת התכנון, איסוף החומר והבאה לדפוס — 

מוכיר כללי: יצהר, הם 

המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב כן־אכא, . 4.50 ( 

יעקב אורכך / מקרא ; רב בן־אבא, .ס 1,8 \ / אסלאם ; פסיכולוגיה ; בלשנוח ; חנוך ; רות כנדל, .\,. 5 ] ן גאוגרפיה : גאולוגיה : ארי 
כריזכאי, ■ 55.4 ,. 15 ., 1.1 / סשפס ; סוציולוגיה; צבי כרם, . 15.4 / דתות ; היסטוריה של יה״ב; פילוסופיה ; הנרי וסרמן, . 4.4 [ / 
היסטוריה ; תו״י; אברהם הנני,., 15.5 / מתמטיקה ; מוסיקה; מלכה מרנן, . 4.30 ? / בוטניקה; זואולוגיה; חקלאות; צלה ב״ץ, . 4.4 ! ן 
ספרות עבריה ; תר י; ישראל כרמל, . 8.4 / היסטוריה ; פנחם לייבזון / ביבליוגרפיה ; יאיר מאירי, . 5.4 ( / כלכלה; ספורט; 
ירדנה פלאוט, ■ 4 8 / גאוגרפיה; יהודית פלרמן-זילכרפניג, . 4.4 ! / ספרויות; אמנות; צבי קפלן / הלנה; תלמוד; מנחם 
רכינוביץ, . 4.80 ? / ביוכימיה ; כיסיה ; גאולוגיה ; רפואה ; שמואל שכיב, . 14.4 ; תרבות קלסית ; יאיר שמעוני, . 4.30 ! / אסטרונומיה; 
טכניקה ; מטאורולוגיה; פיסיקה. 


ישראל איגרא ושמואל שכיב י, מניאים לניתיהדפוס 


עורבי מדורות 


. ארכאולוגיה 

פרום׳ מ. אבי־יונה 

.ספרדיות סקנדינויות 

ר״ר א. אבן־זהר 

מקרא; היסטוריה ישראלית עתיקה 

ר״ר ש< אכרמסקי .. 

תלמוד: ספרות רבנית 

פרוס׳ א. א. אורכך 

. חנזץ! פסיכולוגיה 

ד״ר ה. אורמיאן 

. פיסיקה 

פרופ׳ א. אלכסנדר . .. 

אפלאם 

פרופ׳ א. אשתור 

סוציולוגיה 

פרוס׳ י. כן־דוד 

.גאולוגיה, מינרלוגיה 

פרוס׳ י. כן־תור 

פילוסופיה 

פרוס׳ ש. ה, כרגמן 

.ספרות צרפתית 

ר״ר פ. כרטפלד . ,, 

. משפם 

פרוס׳ ש. גנוסר 

.זואולוגיה 

ד״ר מ, דור . 

. חקלאות 

פרוס׳ ש. הורוכיץ . . 

. כלכלה 

י. דם 

. דתות 

פרופ׳ ר. י. צ. ורכלוכסקי 

. . אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

ר״ר א. כהן . 

. מוסיקה 

ד״ר ר. כץ . 

. תולדות הרפואה 

פרוס׳ י. ליכוכיץ 


תו״י בהונגריה וברומניה 

. גאוגרפיה 

ספרות איטלקית 

.מתמטיקה 

. בוטניקה 

. טכניקה 

. צבא. היסטוריה צבאית 
ססרויות. אמנות (עורכת משנה) 
נצרות, העולם הקלאסי 

.בלשנות 

אמנות 

. פרהיטטוריה 

רפואה. פיסיולוגיה 


ד״ר ש. רחמן .ספרות אנגלית 

פרוס׳ א. שמייד ספרות עברית; פילוסופיה עברית 

פרופ׳ ד. שיפרין סין 

פרופ' ב. שפירא ביוכימיה; מיקרוביולוגיה: ביולוגיה 

י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

פרוס' ח. תדמור.המזרח הקדום 


ד״ר יהודה מדמון 
פרוס׳ ד. ניר 
פרוס' י, סרמונטה . 
פרוס׳ ש. א. עמיצור 
פרוס׳ א. פאהן 
ד״ר א. פורת 
רס״ן (מיל.) פ. פיק 
י. פלרמן־זילכרפניג 
פרוס׳ ד. פלוסר 
פרוס' ח. רוזן 
ד״ר א. רונן(ה״א) .. 
ד״ר א. רונן(היפה) .. 
פרוס׳ ר. רהמימוכ 



















רשימת המחברים המשתתפים בביר ב״ה 


אביגדור חוה, ר״ד 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: סויניה. מ. דה ר.־ש. 

אכי־יונה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / המזרח הקדום; ארכאולוגיה 

אבינור גימה, .*. 1 * 

חיפה ! ספרות גרמנית 

אביצור שמואל, ר״ד 

תל־אביב. סרוססור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: נס ציונה 

אכן־זהר איתמר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ססרויוח סקנדינאוויות 

אבני יאיר, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סיב, סיבים (בחלקו) 

אבני-סגרה דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: סוס (בחלקו) 

אכרבנאל קלוד 

ירושלים, מרצה באקדמיה למוסיקה ע״ש רובין / הערך : סטרדלה, א. 

אכרמסקי יאיר, 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / סיציאליזם 

אבדמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא, היסטוריה ישראלית 
עתיקה 

אגם (טייכמן) גיורא, .:) 1.5 * 1 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה 

אדלשטיין מאיר. .*.מ 

ירושלים / הערך: סיס! ג׳. 

אהרונסון אלכם, ר״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

אהרונסון שלמר, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: נציונלסוציליזם; 
נציובלסוציליסטית, מפלגה 

אולמסטד קלרנס. ד״ר 

ויסקונסין. פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין / גאוגרסיה 

אוסמן רומן, . 1.30 \ 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת ת״א / כימיה 

אורכו יעקב 

ירושלים / מקרא 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה, המוך 

אחימוכ יאיר,. 1.30 \ 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערך: נחשוני־יס 

איכר איירין, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סין, ספרות ז תאסרון 
וקולנוע! דתות 

אייל אלי 

ירושלים, עתונאי / הערר: ניכסון, ר, מ. 

איקן רפאל, ר״ד 

ירושלים, מרצד, בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סטרואידים וססרולים 

אלדן אלעי, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: נפש (בחלקו) 

אלכסנדר חיים 

ירושלים, פרופסור (אורח) באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

אלמלח אלי, ד״ר 

פריס, מרצה באוניברסיטת סרים / הערך: סימבוליזם 

אמירן מינדה ריי, ד״ר 

תליאכיב, מורד, בכירה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

אנגון* צ׳רלז, ד״ר 

דיקנסון, פרופסור באוניברסיטת דיקנסון / הערך: נתן, ג*. נ׳. 

אסרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאונרפיה 


אקשטיין אלכסנדר, ד״ר 

מישיגן, פרופסור באוניברסיטת מישיגן / הערך: סין, כלכלה 

אראל משח 

ירושלים. משרד החח / הערך: נפל (בחלקו) 

ארגמן מאיר, ד״ר 

ירושלים, ביה״ח *הדסה״ / הערך: נמק ונמק גזי 

אריאל אהרן,.^. 1 * 

ירושלים / היסטוריה* יחסים בין־לאומיים 

ארמוני זיוה, ארכיטקטית 

תל־אביב / הערך: ניו יורק (העיר), אדריכלות 

ארני אפרים, .^. 1 ל 1 

ירושלים / גאוגרפיה 

אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יוון ורומא 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

כאומגרמן פרנציסקה, ד״ר 

ציריך / הערך: סימפתיה — אגסיסתיה 

כאומן זיגמונר, ד״ר 

לידז, פרופסור באוניברסיטת לידז / הערך: סוציליזם 

כאליה סימון, ד״ר 

פרים, ד,ספריה הלאומית / הערך: ססל־הולססין, ז׳. נ. (בחלקו) 

ככיץ מנחם, אינג׳ 

חיפה, עמית־מחקר בכיר במוסד הטכניון למחקר ופיתוח / הערך: נפט 
(בחלקו) 
כוחם יוחנן 

ירושלים ! מוסיקה 

כונפיל ראוכן, הרב ד״ר 

ירושלים. בית הספדים הלאומי והאוניברסיטאי / הערכים: סביונטהי 
סטנקרו, ם. 

בורנשטיין דוד יום!? (ז״ל) 
הערך: ר׳ נתן 
כורשמיין איתן, ד״ר 

תל־אביב, הספריה המרכזית באוניברסיסת ת״א / היסטוריה 

כמה פאולו, ד״ר 

פרמה, האוניברסיטה של פרסה / הערך: סיציליה, באוברסיה 

ביין דן, ד״ר 

ירושלים, שופט בית משפם השלום ! הערך: גסיון(בחלקו) 

ביינארם חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות היהודים בספרד 

בילסקוב־ינסן סרידריו יוליוס, ד״ר 

קופנהגן, פרופסור באוניברסיטה / הערך: גתנסן, ה. 

כילצקי ישראל חיים, י *. 1 \ 

תל־אביב, מורה מן ההוץ באוניברסיטת ת״א / הערך: סוצקור. א. 

בכלר זאב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ניוטון, סר א, 

כלום יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערל: סואץ, משפם 

בלומנקרנץ ברנדד, ד״ר 

פריס / תולדות היהודים בצרפת 

כנכג׳י יוסף, ד״ר 

ירושלים. חוקר בכיר במכון הסיבים / הערך: סיב, סיבים (בחלקו) 

בן־גיגי אירה, ד״ר 

חיפה / הערך : ניס (בחלקו) 

כן־דדד יוסף, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סוציולוגיה 

כנדל רות, 

ירושלים / גאונרסיה 



5 


רשימת המחברים 


6 


כן־דרור יהורה,. 8.4 

ירושלים / הערד; גיר ג׳רזי, יהודים 

כן־שלום אורה,.^. 8 

ירושלים / ספרות צרפתית 

בן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור בארניברסיסה העברית / מינרלוגיה! ססרוגרסיה 

בר ורדה, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: סיריוס (בחלקו) 

בר משה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: נציביו(בחלקו) 1 
סורא 

בר-אץ רפאל, .^. 4 ז 

ירושלים. מורה מן החוץ באוניברסיטה העברית / הערך: סמסיסטיקה 

בראוור אברהם יעקב, ד״ר 

תל־אביב / גאוגרפיה 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

ברומבר ויקשור, ד״ר 

קונטיקט, פרופסור באוניברסיטת ייל / הערך: ססנדל 

ברונר פרר, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ניקרגואה. היסטוריה 

ברור משה, ר״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת׳־א / גאוגרפיה 

בר־זכאי ארי,.^. 8 ,. 8 .^ 1 

ירושלים / משפם 

ברם צבי,..^. 8 

ירושלים / נצרות 

ברר,אי מיכאל, ר״ר 
ירושלים / כלכלה 
גודמן מורים פ., ר״ר 

אילינוי, פרופסור־־חבר באוניברסיטת גורתווססרן / הערכים: סודאניות, 
לשונות 1 סוהילי 

גורשו ז׳ק, ד" ר 

טולוז, פרופסור באוניברסיטת טולוז / הערך: נפוליון 1 

גוטמן ג׳ץ, 

אוכספורד, פרופסור באוניברסיטה / הערך: ניו יורק (עיר). גאוגרסיה 

גולדנברג גדעון, ר״ד 

ירושלים, פרוססוריחבר באוניברסיטת ת״א / הערך: סורית, לשון 

גולההייך יאיר, ד״ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטה בריאילן / הערך: נטל. גאוגרפיה 

גולדשמידט דניאל, ר״ד (ז״ל) 

הערך: סדור 

גורו פיר, ד״ר 

בריסל, פרופסור באוניברסיטה / הערך: סינון (בחלקו) 

מיה דניאל,,,^. 8 

ירושלים / היסטוריה 

גילון היים, ד״ר 

ירושלים / הערך: סולסונל, קבוצת־ 

גלון מרגלית, ד״ר 

חל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: סימביוזה (בחלקו) 

גליל יעקב, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

גליקפון איבון,.*. 8 

ירושלים / הערך: סינגפור, יהודים 

גנצל ברנהרד רב, פרום׳ (ז״ל) 
היסטוריה של אירופה 

גדאכוים אריה, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך! סיז׳ה מסן־דני 

גרכל אידנה, פרוסי (ז״ל) 

הערך: ם׳ האות (בחלקו) 


גרבר זאב, ד״ר 

קליפורניה, פרופסור־חבר בקולג׳ לה ואלי / הערך: סגל, מ. צ. 
גרזזן־קיוי אסתר, ד״ר 
ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

גרינהוט אהרן,.*. 1 * 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 

גרינולד דבקה, .יז 1 ס 8.0 

תל־אביב, מורה בכירה באוניברסיטת ת״א / הערך: סטי־ל, סר ר. 

גרינשטיין אדוארד ל.,.^. 8 

גיו יורק / הערך: גיו יורק (מדינה), יהודים 

ד׳אנג׳לי אלי, מהנרם 

חיפה / הערך: סבון 

דה־פרים בנימין, ד״ר 

הרצליה. משרד המסחר וד,תעשיה / הערך: סחר, היסטוריה (בחלקו) 

דוד אברהם, 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: סיציליה, יהודים < 
ספרות רבנית 

דוד יונה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ח״א / הערך: סוסו. י. 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דיבואה מרסל, ד״ר 

ירושלים, מרצה אורח באוניברסיטה העברית / הערכים: סידר, מברכן> 
סכולסטיקה 

דלין גורמן, 

לואיזינה- מרצה באוניברסיטת לואיזינה / גאוגרסיה 

דן יום,ה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: נפש: סגוף 
סגפנות (בחלקם) 

יפני אמוץ,. 180 * 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סחלביים, שחלביים 

האלף ברט', 

ירושלים, עובדת מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: ססרולם, ם. 

הובר חיים, ד״ר 

סביון, בנק כללי לישראל / הערך: סחר (בחלקו) 

הולנד אריה,. 8.80 

הדרה, מפעלי ניר חררה / הערך: ניר־ ומוצרי־ניר 
הון שאול,. 8 .^ 1 
תל־אביב / שחמט 

הופמן פדדריד י. 

קליפורניה / הערך: סטין. ג. 

הורביץ שמואל, ר״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 
הורוביץ יהושע, ד״ר 
בגי־ברק / ספרות רבנית 

הורוביץ מאיר, .־*ם! 

ירושלים / משפם 

הירש מרק ד., ד״ר 

ניו יורק, פרופסור בקולג׳ ברונקם / הערך: ניו יורק (מדינה), היסטוריה 

הירשברג אלפרד, ד״ר (ז״ל) 

הערך: סאו פאולו(העיר), יהודים 

הידשברג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית ! מוסיקה 

הכהן מרדכי, הרב (ז״ל) 

חקרו: סולוביצייק (בחלקו) 

הלוי אפשטיין אלימלך, 

תל-אביב, מרצה בכיר (אורח) באוניברסיטת ת״א / הערך.■ נח 

הראל מנשה, ר״ד 

ירושלים, מורד, בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סיני, גאוגרפיה 

הדאל־פיש אהרן, .*. 8 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / ספרות אנגלית 


7 


רשימת המהגרים 


8 


הרטו־ם מנחם עמנדאל, הרג ד״ר 
ירושלים / הערך: סגרה 
הרצוג אביגדור 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך; סירוסה, ג. 

וגבר־.מרדכי/ 

רודזיה / הערך: סולזברי, יהודים 

דרמכרנד מרדכי 

תל־אביב / אנתרופולוגיה! פולקלור 

ויגודסקי סטניסלב 

גבעתיים / הערכים.־ נימצויץ/ י. א .; נלקובסקה, ?. 

דיזל יואב, ד״ר 

פתדו־תקוה, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

ויילד משה חיים,.^. 8 

ירושלים, קרו קיימת לישראל / הערך: סילור. א. ה. 

ויינריב אלעזר, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

ויינריב דג, ד" ר 

פילדלפיה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: נירנברג, יהודים 

וייס יוסף, ד״ר 

לונדון, פרופסור באוניברסיטת לונדון / הערך: ר׳ נחמן מברצלב 

וילקינסץ סטפן א., 

קונטיקט, מדריך באוניברסיטה י; הערך,• סין. אמנות (בחלקו) 

וילר יחזקאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך; ססרסיברפיה 

ויסנברג אפרים יהודה, חרב ר״ד 
לונדון / הערכים: גיסן; מיון 
דסדמן הגרי, 
ירושלים / היסטוריה; תו״י 

ורבורג גבריאל, ד״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטה חיפה / הערך: סודאן (בחלקו) 

ורבלובסקי רפאל יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ?*דע הדתות > נצרות 

ורדי חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: נצרות (בחלקו) 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זדסמן זרדה,.* 1 * 

ירושלים, אגף העתיקות והמוזיאונים / הערך: נר (בחלקו) 

זוסמן יואל, ד״ר 

ירושלים, שופט ביהס״ש העליון / הערך: סדרי־דין 

זילברנר אדמונד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סוציאליזם 

זינצרמן אורה, 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטת ת״א / הערך: נטורליזם (בחלקו) 

זנדבנק שמעון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סונט, סונטה 

זרהיה תמר,.:>$ 1 * 

ירושלים / הערך: נחשים (בחלקו) 

חבצלת מאיר, ררב ד״ר 

ניו יורק, פרופסור בישיבה יוניבדסיסי / הערך: נסרונאי 

חייט סטנלי פ., הרב ד״ר 

סינסינסי, פרופסור בד׳יברו יוניון קולג׳ / הערכים: גיופודטז סיגסינטי, יהודים 

חן ?לדה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

הנני אברהם,. 8.50 

ירושלים / מוסיקה! מתמטיקה 

השין שניאור זלמן, ד״ר (ז״ל) 

הערך: סהר, בתי 

טואף אריאל, הרב ד״ר 

ראשון לציון. מרצה באוניברסיטה בר־אילן / חו״י באיטליה 


טין ה. יואן, ד״ר 

אוהיו, פרופסור באוניברסיטת אוהיו / הערך: סין, אוכלוסיה 

מדגן מלכה,. 4. 80 ) 

ירושלים / בוטניקה! זואולוגיה 

יאפו־הוסמן עדית, ד״ר 

ירושלים / אמנות 

ינקלביץ לאון, ד״ר 

קליפורניה / הערך: סו־מה צ׳יאן 

יעקבי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יה״ב 

יפה בנימין, .זגז(.ז\ 

ירושלים. הסוכנות היהודית / הערך: סיקם, מ. 

ידון אליקים,. 4 .^ 1 

תל'אביב. מורה באוניברסיטת ח״א / הערך: נטורליזם (בחלקו) 

ישועה יהושע, ד״ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערכים: סימון, ק! סיר־ראליזם 

כהן אריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: נפטון; 
סיקורסקי, א. א. 

כהן חיים י., ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, יהודים (בחלקו) 

כהן קיטי א., ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ח״א / הערך: סידני, סר פ. 

כונבא אלעזר, ד״ר 

תל־אביב, טרוססור באוניברסיטת ת־א / הערך: נחשים 

כ״ץ מאיר, ר״ד (ז״ל) 

הערך: ססרדיורי, א. 

כרמי אמנון, . 8 .^ 1 

חיפה, שופט שלים / הערך: סיוף 

כרמל ישראל, .\/, 8 

ירושלים / היסטוריה 

לבנה אכיטל, 

ירושלים / הערך: נילוטים 

לוי זאב, ר״ד 

קבוץ הסעסיל, סודה סן החוץ באוניברסיטת ת״א / הערך: טסרוקסורליזם 

לויט ז׳ורז׳ 

סריס / הערך: ננסי- יהודים 

לוין אריה, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סהדורדיי אל' 

לוינגד יום!*, 457 זי 1 

קרית־מוצקין / היסטוריה של ארצות הבלקן* נצרות 

לוינסון רוכרט א., ר״ר 

סן פרנסיסקו / הערך: סיאטל, יהודים 

לזר לוסיאן, ד״ר 

ירושלים / הערך: סטרזבור, יהודים 

לזר משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / ספרות ספרדית 

ליבוביץ יהושע, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ! תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם! ציונות 

ליבם אסתר,.*. 8 

ירושלים / הערך: ר׳ נחמן סהורודנקה 

ליבם יובן) גרהרד, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה יוונית 

ליטב מיכאל, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סירה קוצנית 

ליממן שמואל, 

ירושלים / הערך: סינס לואיס, היסטוריה 

ליכטנשטיין אהרן, הרב ד״ר 

ירושלים, ישיבת הר עציון / הערך: סולובינ׳יק (בחלקו) 



9 


רשימת המחברים 


10 


ליפי, משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: טורוקין, פ. א. 

ליפצין פול(שלמה), ד״ר 

ירושלים, הקולג׳ האמריקני / הערך: ביגר ש. 

ליפשיץ יחזקאל חיים, פריפי (ז״ל) 

העיד: ססראוכימיה (בחלקו) 

לנצמן אלי, .\.. 4 ז 

חיפה, מורה מן החוץ באוניברסיטת חיפה / הערר: סין, אמגות (בחלקו) 

לפלי דניאל, ר״ר 

קנברה, מרצה בכיר בקולג׳ קנברה / הערך: סין, פילוסופיה 

לפידות רות, ר״ר 

רמת־בן, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ] משפט בידלאומי 

לצתס־יסה חוה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך.־ נצירים 

מאייר אמציה י" ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / כימיה 

מאירי יאיר,.^. 1$ 

ירושלים / כלכלה 

מבורר ברו־ף, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: נפוליון ן, יהודים 

מוצקין אריה ליאו, ר״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: בלדקה. ת. 

מורה שמואל, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: נעימה, מ. 

מירון יעקב, ד״ר 

ירושלים, מורה מן החוץ באוניברסיטה העברית ( הערכים: סודאן, משפט; 
טוריה, משפט 

מירסקי נילי,.^, 8 

תל־אביב / הערך: סולז׳ניצין, א. א. 

מנדלסון דוד, ד״ר 

תל׳אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים: סי, א.; טימנון, ר. 

מנור ישראל 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / תאטרון 

מקוגסקי דונלד, 

מיזורי, מרצה בפורסט פארק קולג׳ / הערך: סינט לואים, יהודים 

מרגולינסקי יוליום 

קופנהגן, עתונאי / הערך: סימונסן, ד. י. 

מרטון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית; תו״י בהונגריה 

מרכוס שמעון, ד״ר 

ירושלים / הערך: סוסיה, יהודים 

מרסנד יוסח, ד״ר (ז״ל) 

הערר: נתן, ר, 

נדבה יוסח, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: סוציליסטיות, מפלגות 

נודמן ג׳רי, ד״ר 

וושינגטון, מרצה באוניברסיטת וושינגטון / הערך: סין, לשון 

נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: נסטוריום (בחלקו) 

סו ג׳ו־יון, ד״ר 

טיוואן, פרופסור באקדמיה למדעים / הערך: סין, צמיחת התרבות, 
סרהיססוריה 

סואן דן, ד״ר 

הל־אביב. מדרה מן החוץ באוניברסיטת חיפה / הערך; סאול 
סונס ג׳ין מ., ד״ר 
ביו זילנד / הערך: ביו זילנד (בחלקו) 

סיגר רן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: ניצשה, ם, 

פיון עמנואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, היסטוריה 
(בחלקו) 


סימונסון שלמה, ד״ר 

תל׳אבים, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: נפי, ח. ג. 

סלוצקי יהודה, ד״ר 

רמת־־גן. פרופסוו״חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה 

סמואלם מרוין, ד״ר 

וושינגטון. פרופסור באוניברסיטה / הערכים: ננצ׳נג; נבקינג 

סמיט ג׳ריט, ד״ר 

הולנד. מרצה באוניברסיטת כרובינגן / גאוגרסיה 

סמילן שמעיה, 

ירושלים / הערכים: נני, ם. 1 סטורצו. ל. 

ספיין כדי, ד״ר 

לונדון, ביד״״ס למדע ולטכנולוגיה / הערך: סגרה. ק. 

סדמונימה יוסח ברוך, ד״ר 

ירושלים, פרופםור־חבר באוניברסיטה העברית / פילוסופיה של יה״ב 

עמיצור שמשון אברהם, ד״ר 
ירושלים, פרופסוד־חבד באוניברסיטה העברית / מתמטיקה 
עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

ענכר מיכאל, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סוציומטריה 

ענתי עמנואל, ד״ר 

איטליה, המרכז ללימוד פרהיסטוריה בוולקאמוניקה / הערבים: סטונהגג'; 
סיציליה, פרהיסטוריה 

עפרון זוסיא 

עיךחרוד, המשכן לאמנות / הערך: נר (בחלקו) 

פנס וילים 

ניו ג׳רסי, עתונאי / הערך: ניוארק, יהודים 

פוסטל ברנרד 

ניו יורק, עתונאי / הערך: ניו מכסיקו, יהודים 

פז עזי,. 8.50 

תל־אביב / הערך: סיני, החי 

פז׳נצ׳בסקי ביק,. 50 

תל׳אביב, אסיסטנט באוניברסיטת ת״א ! הערך: נרנטם, ו. ה. 

פטוהדבסקי יעקב יוסף, הרב ד״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו יוניון קולג׳ / הערך: ניטו, ד. 

פיגלמן יולץ ב., הרב ד״ר 

ביו אורליבז / הערך: ניו אורלינז, יהודים 

פיגרם פבלו, .־־ 71101.1.1 

ירושלים / הערך: נזיר, נזירות (בחלקו) 

פיליפם ג׳ימז, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, סרהיטטוריה 

פיק פנהס, רפ״ן(מיל.!, ד״ר 

ירושלים / צנא,■ היסטוריה צבאית 

פישלזון לב, ד״ר 

רמתיגן, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: סימביוזה (בחלקו) 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמבות 

פלאדט גונתה ו., הרס ד״ר 

טורונטו / הערך: סינט פול, יהודים 

פדאוט ירדנה,.^/. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 

פלדמן אליהו, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סיביר, יהודים (בחלקו) 

פלדמן סטיפן, .^. 1 ו 1 

ירושלים / גאוגרסיה 

פלופר דוד, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פלנדרם ג׳ון מ., ד״ר 

רמת השרון, פרופסור באוניברסיטת ת״א / העלך: סחר. התאוריה 

פלק זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: נשואים (בחלקו) 



11 


רשימת המחברים 


12 


פררידנברג גדעון, ד״ר 

ירושלים / הערך: סיסמונדי, ז׳. 

פרוינד רפאל, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית / הערכים: סוריה, גאולוביה; 
סילור 

פרוש ישראל, הרב ד״ר 

סידני, מרצה באוניברסיטה / הערך: סידני. יהודים 

פרטיג־גרינכרג אירנה, ד״ר 

ירושלים / בוטניקה 

פרידמן מנחם, 

ירושלים / הערך: "נטורי קרתא" 

פריירייד שאול,. 11.50 ; 
ירושלים / כימיה 

פרנקל בנימין זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערר: סיגבן, ק. מ. ג. 

פרנקל יונתן, ר״ד 

ירושלים, פרופסור נאונינדסיסה העברית / היסטוריה רוסית 

צוקר שלמה, .\״ע 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: גרבוני, מ. 

צורנמל משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סיסונופודים 

ציגלמן איתור, ר״ד 

ירושלים, מרצה באוני ברסיס ת הנגב / הערך: סוסנוביץ (בחלקו) 

צ׳יל ארתור א., הרב,., 011.1 ,.*.* 1 

קונטיקט / הערך: ניו היון 

צפריר דדם, .*. 4 ג 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: נזיר, נזירות (בחלקו) 

צ׳רוטי ג׳ורג׳ו 

מורינו / הערך: סד, ד. א, ס. 

קואומו לואיזה,. 0 ."סט 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / ספרות איטלקית 

ר,וגלד יהושע, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: נמלים 

קושניר דוד, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: גישפור 

קטן משה, ד״ר 

ירושלים- מרצה באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סטרזבור (בחלקו): 
ביבליוגרפיה 

קיפנים כדור, . 4.50 * 

חיפה, מדריד באוניברסיטת היפה / באוגרפ-ה 

קידזון בנימין, ר״ד 

ירושלים, פרופסור כאוגיביסיטה העברית / הערך: סגסגת 

קלוזנר יהודה אדיה, ד״ר (ז״ל) 

ספרות כללית 

קלויזנר ישראל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: נטר, י, ז ניסנבוים, י. (בחלקו) 

קליין צביר, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה; ספרות כללית 

קלינמן לודמילה, ד״ר 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / הערך: סולוביוב, ו. (בחלקו) 

קנאי יקר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סדרה 

קנג שואן, ד״ר 

סינגפור, פרופסור באוניברסיטת סינגפור / הערך: סין, צומח (בחלקו) 

קפלן נתן, אינג׳ 

תל־אביב ! הערך: נמל (בחלקו) 

קפלן צבי 

ירושלים / חלמור; ספרות רבנית 

קראום ברוד 

ירושלים / הערך: סיגם פול, גאוגרפיה 


קרול חיים, מהנדס 

חיפה / הערך: סיכה, המרי־ 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרסיה 

קרסל גצל 

חילון / הערך: ניסנבוים, י, (בחלקו) 

קרקורסקי שמואל, .ל״ 1 ו 1 

ירושלים, יד ושם / הערך: סוסנוביץ (בחלקו) 

רבא יואל, ד״ר 

הרצליה, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: סססבוליסקי. א. 

רכינוכיץ אביבה, . 4.50 ו 1 

ירושלים: הערכים: סד׳רלנד, א, ו.! סטנלי, ו. מ. 

רכינוביץ איתמר, ד״ר 

תל־אביב. מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סוריה, אוכלוסיה 

רבינוביץ מנחם,. 4.30 < 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כיסיה; רפואה 

רד׳רפורד ג׳ון, ד״ר 

סידני, סרוםסור־תבר באוניברסיטת סידני / הערך: ניו סאות וילז 

רובינשטיין אברהם, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: ר׳ נחמן סקוסוב 

רורולןז בדנרד נ. 

גיו יורק / הערך: סירקיוו, יהודים 

רודנר מרטין, ד״ר 

ירושלים, חבר מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: סינגפור, היסטוריה 

רוזן גלדים, ד״ר 

ניו יורק / הערכים: סולד, ב.; סולר, ה, 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנית 

רוזנכליט פנחס, ד״ר 

מקוה־ישראל, מרצה באוניברסיטה בד־אילן / הערכים: נפוליון 111 ! 
סולזברי, ר. א. ס, 

רוזנברג אליהו, ד״ר 

תידאביב / הערך: נסם, גאולוניה 

רוזנטל אירווינג, 

גיו יורק, פרופסור־חבד באוניברסיטה / הערך: סולצבדגר, א. ה. 

רוזנטל יהודה, ר" ר 

ירושלים / הערך: ניקולאוס דונין 

רוזנמן אליעזר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: בקור 

רוזנר יעקב, ד״ר 

צה״ל / הערך: נפץ, המרי' 

רומנו ג׳ורג׳ו, ד״ר 

תל־אביב. עתונאי / הערך: סבא, א. 

רונן אברהם, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רופטון מאיר, ד״ר 

קרית אונו, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: סאותי, ר. < 
סוינברן, א. צ׳. 

רות בצלאל ןפפיל), פר 1 פ' (ז״ל) 

הערכים: נשיא, דונה גרציה! נשיא, דון יוסף 

רזניקוף צ׳רלז, . 1 x 11 

ביו מרק / הערך: סולצברגר, ם. 

רחמימוב רמי, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / רפואה 

רחמן שלום, ר״ד 

לונדון / ספרות אנגלית 

ריבלין משה 

ירושלים, הסוכנות היהודית / תערו: (הסוכנות (ד,)יהודית לישראל (נחלקו) 

רפפורט אוריאל, ד״ר 

חיפה. 0 ר 3 ד נאונינרסיסת היסה / הערר: סינקרסיזם (נחלקו) 



13 


רשימת הסח:רים 


14 


שביב שמואל, 

ירושלים / הערכים: סאודרה למס, ק.'; סורית, ספרות ׳ 

שכיד אליעזר, ד״ר 

ירושלים, פרוםסוד־חבר באוניברסיטה העברית ( פילוסופיה יהודית 

שולטן אליאם, ד״ר 

ייו־יירק, הסמינר למודים יהודים בניד־יורק / הערכים: נפתה; סא־ס . 

שוקד משה, ד״ד י 

רמת־גן, מרצה בכיר בא־ניברסיטת ת״א / הערך: נשואים (בחלקו) 

שורץ משה, ד" ר י 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערך: נפש (בחלקו) ־ 

שטיינברגר חוה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: נימיות 

שטיינכדגר יצחק, ד" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: נפיצה 

שטיינזלץ עדין, הרב 
ירושלים / הערך: ר׳ נפתלי מרופשיץ 
שטיינר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור במכללה העברית בבוסטון / הערך; סטירה 

שמגר יצחק, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סהיפה 
שטרן סלקולם ה., הרב ד״ר 
ניו יורק / הערך; סוגה, יהודים 

שטרן מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית /.תו״י בתקופת בית שני 

שטרן שמעון, .^. 14 

חיפה, מדריך באוניברסיטת חיפה / גאוגרפיה 

שטרם ר ליאופולד, סא״ל 

צד,״ל / הערך: נשק 

שיחזר יצחק,.^. 4 ? 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סין (בחלקו) 

שיפדין צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / סין, היסטוריה 

שכטמן יום!)(ז״ל) 

העוד 1 סרסקין. ז. א. 

שלום גרשם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 


שמיד גרשון, :־ 14.4 

ירושלים / גאוגרפיה 

שמעוני יאיר,. $0 . 14 

ירושלים / פיסיקה < טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

שמרוק הנא, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך ז נסתר. דד 

שני ישכעם, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סטריכנין 

שערי דוד, ד״ד 

ירושלים. מרצה במכללת בית בדל / היסטוריה של צדפת 

שפיגל;תן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבד באוניברסיטה העברית / תרבית קלאסית 

שפיגל דנטו, 

ירושלים / היסטוריה של איטליה 

שפירא בנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

שפירא לגרד פ., . 8 ,^ 

לונדון. פרופסור בביה״ר הכלכלה ומדע המדינה / הערך: םםלי 1 י, ו. 

שפר אליעזר, ד״ד 

ירושלים, בנק ישראל / הערך: סוריה, כלכלה 

שפרכר דניאל, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סבוראים 

שצ׳ופק נילי, .\נ. 8 

חיפה, אחיססנסיה באוניבוסיסת הנגב / הערכים: נכו 1 נפרת־ית׳ 

שצפן ישראל, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; סופר, סופדים(בחלקו) 

שקד שאול, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סוגדיאנח 

ששר אירית 

ירושלים ( הערך ז נרודה, פ. 

תא־שמע ישראל, 

ירושלים / ספרות רבנית; חכמת ישראל 

תוכל סעדיה, ר״ר 

תל־־אביב, פרופסור־חבר באיניברסיסת ת״א / הערכים: סומליה; סומלים 



ראשי־תיבות של שמות המחברים 


= יחזקאל חיים ליפשיץ 

י. ח. ל. 

= נ׳ריט סמים 

ג , . סם. 

־- אלימלך אפשטיין הלוי 

א. א. ה. 

־־ יהושע ישועה 

י. יש. 

= גדעון פרוידגברג 

ג. ם. 

־= איתמר אבן־זהר 

א. אדז. 

־־־ ישראל כרמל 

י. כר. 

*־ נ׳ון מ. פלנררס 

נ׳. פל. 

= אלי אייל 

א. אי. 

= יוסף לויננר 

י. לו. 

= נרשם שלום 

ג. ש. 

= אלישע אסרת 

א. אם. 

= יעקב מירון 

י, מ. 

־= גרשון שמיר 

ג. שמ. 

= אלכסנדר אקשטיין 

א. אק. 

= יאיר מאירי 

י. מא. 

= נ׳ורג׳ו צ׳רוסי 

ג׳ו. צ׳. 

-־ אליהו אש תור 

א. אש. 

= ישראל מנור 

י. סב. 

*= נ׳ון רר׳רפורד 

ג׳ו. ר. 

= אידה בן גיגי 

א. ב.־נ. 

= יוסף נדבה 

י. נר. 

= גיורא אגם (טייכמן) 

גי. אג. 

= איתן בורשטיין 

א. בו. 

־־־ יהודה סלוצקי 

י. ם. 

= ג׳ין גוטמן 

ג׳י. ג. 

= ארי בר־זכאי 

א. בדז. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= ג׳ו־יון סו 

נ/־י. ס. 

- אורד׳ בן־שלום 

א. בדש. 

= יורם צפריר 

י. צם. 

- נ׳יסז פיליסס 

ג׳י. ם. 

= אירנה גרבל 

א. ג־ל 

= יהודה קדמון 

י• קר• 

־־־ גלדים רוזן 

נל. ר. 

=־ אסתר גרזון־קיוי 

א. נדק. 

= יצחק שסנר 

י. ש. 

=־ דן אבני-סנרה 

ד. א.־ם. 

= אהרן גדינהוט 

א. גר. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= דוד אשרי 

ד. אש. 

= אלי דאננ׳לי 

א. ד׳אנ. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= דניאל גולדשמידם 

ד. נ. 

= אמוץ דפני 

א. דפ. 

= יאיר אבני 

יא. אבנ. 

= דב ויינדיב 

ד. ו. 

= אריה הולנד 

א. הו. 

= יאיר אחיסוב 

יא. אח. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

= אהרן הראל־סיש 

א. הדפי. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= דוד יוכף בורנשסיין 

ד. י. ב. 

= אדמונד זילברנד 

א. ז. 

= יהודה בן־דדור 

יה. ברד. 

= דניאל לסלי 

ד. ל ם. 

= אמציה י. מאיר 

א. י. מ. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

•־ דוגלד מקובסקי 

ד. מק. 

=- אליקים ירון 

א. יד. 

= יהודה מרסון 

יה. מ. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

־ אלעזר כוכבא 

א. כ. 

= יהושע קונלר 

יה. ק. 

= דניאל שפרכר 

ר. ש. 

= אמנון כרמי 

א. כר. 

== יוחנן כוהם 

יו. בו. 

= דן ביין 

ח ב¬ 

= אביטל לבנה 

א. לב. 

= יוסף בנבנ׳י 

יו. בג. 

= דניאל גזית 

דג. ג. 

= אדוארד ל. גרינשטיין 

א. ל. נר. 

- יונה דוד 

יו. ד. 

= דן סואן 

ח ם. 

־ אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= יוסף וייס 

יו. ו. 

= הנרי וסדמן 

ה. ום. 

= אלי לגצמן 

א. לנ. 

= יונתן פרנקל 

יו. פרנ. 

= ה. יואן סין 

ה. י. ם. 

אליהו פלדמן 

א. ם. 

= יחזקאל וילר 

יה. ו. 

־־ ויקטור ברומבר 

ו. ב. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

- יעקב אורבך 

יע. או. 

= ורדה בר 

ו. בר 

= אליעזר שביד 

א. שב. 

=־ יעקב דוזנר 

יע. רו. 

=־ ורדה זונזמן 

ו. זו. 

=־ אברהם דוד 

אב. ד. 

= יצחק שטיינכרגר 

יצ. ש. 

= וילים פגם 

ו. פג. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= יצחק שיחור 

י צ. שי. 

= זיוה ארמוני 

ז. אר. 

אהרן ליכטנשטיין 

אה. ל. 

= יקר קנאי 

יק• ק¬ 

- זיגמונד באומן 

ז. ב. 

- אורה זינגרמן 

או. ז. 

= ירדנה פלאום 

יר. פ. 

= זאב בכלר 

ז. בב. 

= אוריאל רפפורט 

או. רם. 

= ישראל פרוש 

יש. פר. 

־ זאב ברבר 

ז. ג. 

= איירין איבר 

אי. אי. 

= ישראל קלויזנר 

יש. ק. 

= ז׳ק גורשו 

ז , . גו. 

- אירנה פרטיג־גרינברג 

אי. ם. 

= ישראל שצמן 

יש. ש. 

־־ ז׳ורד לוים 

ד. ל. 

־־ איתמר רבינוביץ 

אי. רב. 

־* לוסיאן לזר 

ל. לז. 

= זומיא עפרון 

ז. ע. 

־ אירית ששד 

איר. ש. 

= לב פישלזון 

ל. פי. 

=־ זאב פלק 

ז. פ. 

= אלעי אלון 

אל. א. 

= לודמילה קלינמן 

ל. קל. 

= זאב לוי 

זא. ל. 

= אלכם אהרונסון 

אל. אה. 

= ליאופולד שסרסר 

ל. שם. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

— אלי אלמלח 

אל. אל. 

= לנדר ב. שפירא 

ל. שם. 

= חיים אלכסנדר 

ח, אל. 

= אלפרד הירשברג 

אל. ה. 

— לואיזה קואומו 

לו. קו. 

= חיים ביינארט 

ח. ב. 

= אליעזר רוזגמן 

אל. ד. 

= מערבת 

מ. 

= חיים הובר 

ח. הו. 

= אליהו רוזנברג 

אל. רו. 

= מיכאל אבי־יונה 

מ. א. י. 

= חיים ורדי 

ח. ו. 

= אליעזר שפר 

אל. שפ. 

= מאיר ארגמן 

מ. אר. 

= חיים י. כהן 

ח. י. כ. 

= אמנון נצר 

אם. נ. 

= מנחם בביץ 

מ. בב. 

= חוה לצרוס־יפר, 

ח. ל.־י. 

= אפרים ארני 

אם. א. 

- מרגלית גלון 

מ. נל. 

= חיים קרול 

ח. ק. 

= אריה נראבוים 

אד. גר. 

- מנחם דוד 

מ. רו. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אריאל טואף 

אר. ט. 

= מרסל דיבואה 

מ. די. 

= חוה שסיינברנר 

ח. שם. 

= אריאל כהן 

אד. כה. 

־־ מרק ד. הירש 

מ. הי. 

= חנא שמרוק 

ח. שם. 

=־ ברגרד בלומנקדנץ 

ב. בל. 

= מרדכי וודמברבד 

מ. ו. 

= חוה אביגדור 

הו. א. 

= ברנרד נ. רודולו* 

ב. נ. ר. 

= מרדכי הכהן 

מ. הב. 

־־ יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= בנימין דדדפריס 

ב. דדפר. 

- מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= בנימין יפה 

ב. י. 

= משה חיים ויילד 

מ. ח. ו. 

= יוסף בן*דו ד 

י. פרד. 

= ברוך מבורך 

ב. מב. 

= מלכה מדגן 

מ. מ. 

- יוסף ברוך סרמוניטה 

י. ב. ס. 

= ברק פז׳נצ׳בסקי 

ב. פז. 

= משה לזר 

מ. ל. 

- יולין ב. פיגלמן 

י. ב. פ. 

־= בנימין קירזון 

ב. ק. 

= משה ליסק 

מ. לים. 

= יאיר נולדרייך 

י. נו. 

- בצלאל (סם י ל) רוח 

ב. ר. 

מרוין סמואלם 

מ. 0 מ. 

= יוסף גדהרד ליבם 

י. ג. ל. 

= בנימין שפירא 

ב. שס. 

= משה עמית 

מ. ע. 

= יעקב גליל 

י. גל. 

= ברנרד פוסטל 

בר. פ. 

־־ מנחם עמנואל הרטום 

מ, ע. ה, 

= יוסף דן 

י. ד. 

= ברוך קיפניס 

בר. ק. 

= מורים פ. נודמן 

מ. 0 . ג. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו, 

= גיסה אבינוד 

ג. אב. 

- מנחם פרידמן 

מ. פר. 

־־ יהואש הירש בדג 

י. היד. 

= גדעון גולדנברג 

ג. גו. 

-־ משה צורנמל 

מ. צו. 

= יואל ויזל 

י. וי. 

= גבריאל ורבורג 

נ. ור. 

= משה ק סן 

מ. ק. 

= יואל זוסמן 

י. זו. 

= ג׳רי גורמן 

ב׳. נ. 

=־ משד. ריבלין 

מ. ד. 

= ישראל חיים בילצקי 

י. ח. ב. 

= ב׳ין מ. סונט 

ב׳. מ. ם. 



17 


ראשי-תיבות של שמות המחברים 


18 


רות לפידוח 

= 

ר. לפ. 

= סעדיה תובל 

ס. ח. 

= מינדה ריי אמירן 

מ. ר. א. 

רן סיבד 

ג¬ 

ר. ם. 

= עדית יאפו־הופמן 

ע. ידה. 

־־ משה שורץ 

מ. שור. 

רפאל פרוינד 

¬ 

ר. פר. 

=־ עמנואל סיון 

ע. ם. 

= מאיר הורוביץ 

מא. ה. 

רמי רחמימוב 

ט¬ 

ר. רח. 

עמנואל ענתי 

ע. ע. 

= מאיר רוססון 

מא. רו. 

רבסו שפינל 

¬־ 

ר. שם. 

= עזי פו 

ע. פז 

= מיכאל לרקאי 

מי. בר. 

רומן אוסמן 

= 

רו. או. 

= פאולו בטה 

פ. כט. 

- מיכאל ליטב 

פי. ל. 

שמשון אברהם עמיצור 

= 

ש. א. ע. 

= פרד ברונר 

ם. בר. 

= מיכאל ענבר 

מי. ע. 

שמואל הורביץ 

= 

ש. ה. 

= פיר גורו 

פ. גו. 

= מנשה הראל 

מב. הר. 

שמואל הוגו ברגם; 

־־ 

ש. ה. ב. 

= פרדריך י. הופמן 

ם. י. ה. 

= מנחם רבינוביץ 

מב. ר. 

שניאור זלמן חשין 

= 

ש. ז. ח. 

־= פנחס פיק 

פ. פ. 

= מנחם שטרל 

מב. ש. 

שמעון זנדבנק 

= 

ש. זג. 

= פבלו פיברס 

פ. סי. 

= מרטיו רודנר 

מר. רו. 

שמואל ל יממן 

= 

ש. לי. 

= פנחס רוזנבלים 

ם. ר. 

= משה אראל 

מש. אר. 

שמעון מרכוס 

= 

ש. מ. 

=־ סרנציסקה באומגרטן 

פר. ב. 

= משה בר 

מש. בר 

שלמה צוקר 

= 

ש. צ. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= משה שוקד 

מש. שו. 

שלום רחמן 

= 

ש. רח. 

= רפאל יהודה צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 

= משה שסיינר 

מש. שטי. 

שאול שקד 

= 

ש. ש. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

- גורמן דלק¬ 

נ. ד. 

שמואל שביב 

= 

ש. שב. 

= צביה קליין 

צ. קל. 

¬ נילי מירסקי 

נ. מ. 

שמעון ש סרן 

= 

ש. שט. 

= צ׳רלז רזניקוף 

צ/ רז. 

= נתן קפלן 

ב. קם. 

שאול פריידייד 

= 

שא. פ. 

= צבי שיפרין 

צ. ש. 

= נתן שסיגל 

נ. ש. 

שואן קנג 

= 

שו. ק. 

= קלרנם אולססטד 

ק. או. 

=־ סטפן א. וילקיבסון 

ס. א. וי. 

שלמה אהרונסון 


של. אה. 

= ?[לרה חן 

ק. ח. 

= סימון באליה 

ם. בא. 

שמואל אברמסקי 

= 

שט. א. 

= רפאל איקן 

ר, אי. 

= סמני סל ב ויגודסקי 

ם. ו. 

תמר זרחיה 

= 

ח. ז. 

־־ רוברט א. לוינסון 

ר. א. ל. 

= סול (שלמה) ליפצין 

ס. ל. 




= רפאל בר־און 

ר. בדאי 

= ססנלי פ. חיים 

ס. ם. ח. 




- רות בנדל 

ר. בג. 

= סםיפן פלדמן 

ם. פל. 




ים 

־תיבות וקיצור 

ראעזי 


כתבי־היד 

כתה״י 

=-. דונם! דקה; דרום 

ד׳ 

א״א = אי־אפשר 

= כל ישראל חברים 

כי״ח 

= דברים 

רב׳ 

א״ב = אלף־כית 

= כמו־כן 

כ״כ 

= רבדים רבה 

דב״ר 

אב״ד = אביבית־דין 

־= כלומר 

כל׳! כלו׳ 

= דברי־הימים א׳ 

דה״א 

אג״ח = אנרח־חוב, אגרות־חוב 

= כתב־עת! כתבי־עת! 

כ״ע! 

= דברי־הימים ב׳ 

דה״ב 

אדמו״ר = אדוננו מורנו ורבנו 

כתבי־העת 

כתה״ע 

= דיו־וחשבוו 

דו״ח 

אה״ב = ארצות הברית 

= כרך* כרכים 

כר׳ 

= דברי־ימי 

ד" י 

או״ח = אורח חיים 

־־ כל־שכן 

כש״ב 

־= דברי־ימי יהודים 

די״י 

או״ם = אומות מאוחדות 

־־ כתובות 

כת׳! כתו׳ 

= דניאל 

דג׳ 

אוג׳ = אוניברסיטה 

= לאטינית 

לאט׳ 

= דקדוקי־סופרים 

דקי׳ם 

אחה״צ = אחר־הצהדים 

= לירה שטרלינג 

לי־יש 

= דוקטור. דפוס ראשון 

ד״ר 

אח״כ = א ח "כ 

= לספירת הנוצרים 

לםה״נ 

= הוציא־לאור; הוצא־לאור 

הו״ל 

אטם׳ = אטמיספירה, אטמוספירות 

= לערך 

לע׳ 

= הוריות 

הוד׳ 

א״י = ארץ־ישראל 

= לפני ספירת הנוצרים 

לפסה"נ 

= הלכה! הלכות 

הל׳ 

איט׳ ־= איטלקית 

= מסר 

מ׳ 

= הקדוש ברוך הוא 

הקב״ד, 

איכ״ר =־ איכה רבתי 

= מגילה 

מג׳ 

= השווה 

השו׳ 

אל״מ = אלוף־משנה 

= מיליגרם 

מ״ג 

= ויקרא 

ויק׳ 

אמ״ד אמסטרדם 

= מהדורה, מהדורת 

מהד׳ 

=־ ויקרא רבה 

ויק״ר 

אנג׳ =־ אנגלית 

= מורנו ורבנו הרב רבי נתן 

מוהרנ״ת 

= וכדומה 

וכד׳ 

אס׳ =־ אסתר 

= מוציא-לאור 

מו״ל 

י־ וכוליה 

וכו׳ 

אע״פ = אף־על־פי 

= משאומתץ 

מו״מ 

= וכיוצא בזה 

וכיו״ב 

אעפ״כ; = אף־על־פי־כן 

=־ מועד קטן 

מו״ק 

!-• ועד פועל! ועד הפועל 

וע״פ! וה״ס 

ב״ב = בבא בתרא 

־ מזרח 

מז׳ 

= זאת אומרת 

ד״א 

ב״ד! בי״ד = בית־דין 

= (ד.) מזרח התיכון 

מזה" ת 

-־ זה את זה 

וא״ז 

בד״כ = כדרך־כלל 

־= מזכיר כללי 

מזכ״ל 

= זבחים 

זב׳ 

ב״ה = בית הלל 

*= מטבע חוץ 

מט"■ ח 

- זוהר חדש 

ז״ח 

"י;' | ־ בי״־ה־יי־ 

־ מיכה 

מי׳ 

= זכריה 

זב׳ 

= מיליון 

מיל׳ 

= זכרונו לברכה 

ד׳ל 

בזה״ז = בזמן הזה 

= מילימטר 

מ״ל 

^ חלק א׳ 

ח״א 

ביכ״ג: 1 

־= מלכים א׳ 

מל״א 

- חלק ב׳ 

ח״ב 

ב י דב ״ נ ^ = ביח׳כנסת! ביח־הכנמת 

= מלכים ב׳ 

מל״ב 

=־ חכמה, בינה, דעת 

חב״ד 

ביבל׳ = ביבליוגרפיה 

־־ מאיר ליבוש ב! יחיאל 

מלבי״ם 

= חגיגה 
־ חולין 

חג׳ 

חו׳! חיל׳ 

בימ״ש! / 

1 בית משפם; בית המשפט 

מיכל 


ביהמ״ש י 

= מלחמת־היהודים 

מלה״י 

= חול המועד 

חוה״מ 

ביה״ג = ביח־הגבחדים 

־* מלחמת־העולם 

מלה״ע 

- חוץ־לארץ 

חו״ל 

בי״ח - בית־חולים 

= מלחמה! מלחמות 

מלח׳ 

= חושן משפט 

חו״מ 

ביח״ר = בית־חדושת 

= מילימטר! מכל־מקום: ממלא־מקים 

מ״מ 

= חכמינו זכרונם לברכה 

חד׳ל 

ביב׳ - ביכורים 

= מטר מעוקב; מטרים 

ממ״ק; 

־־ חיל רגלים 

חי״ר 

בי״ל ־ בידלאומי! בין־לאומיים; 

מעוקבים 

מע״ק; מ״ק 

- חסר מקום ושנת דפוס 

חמוש״ד 

בין־לאומיות 

= מנחות 

מנ ) 

= חכמה נסתרה 

ח״ן 

בי״ם! 1 

= מסילת־ברזל 

מס״ב 

־־* חומר נפץ הודף 

חג״ה 

) = כית־ספר; בית־הספר 
ביה״ם 1 

= מערב 

מע׳ 

= חומר נפץ מרסק 

חנ״ם 

בכ״ז ־ בכל־זאת 

= מעל־פגי 

מע״פ 

= חסרה שנת דפוס 

חש״ד 

ב״מ = בבא מציעא 

= מעל־פנייהים 

מעפה״י 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

בר׳; ברב׳ = במדבר 

= מפלגה קומוניסטית 

מק״י 

= חת״ם סופד 

תת״ם 

במ״ר = במרבד רבה 

ישראלית 


■ טמפרטורה 

טמם׳ 

בע״ח - בעל־חיים; בעלי־חיים 

= מסר מרובע 

מ״ד 

=־ יש אומרים 

י״א 

בע״פ - בעל־פה 

= גושא(ת) גייסות 

נגמ״ש 

=־ לכמות 

יב׳ 

ב״ק "י בכא קמא 

משודיין(ת) 


־=־ ימי־הביניים 

יה״ב; 

בד׳? ברא׳ בראשית 

= נדרים 

נד׳ 

- יהושע 

יהו׳ 

ב״ר ־־ בראשית רבד, 

= גילמה) 

נו׳ 

= יורדדדעה 

יו״ד 

בר׳; ברב׳ ברכות 

= ניסחה) 

נום׳ 

- יוונית 

יוו׳ 

בריה״ם ■־= בדית־המועצות 

= נחמיה 

נח׳, גחמ׳ 

= יום־טוב 

יו״ם 

ב״ש = בית־שמאי 

= נביאים, כתובים 

נ״ 1 

= יוצא לאור! יצא לאור 

יד׳ל! י״ל 

בת״ד! ) 

= נזכר לעיל? הנזכר לעיל! 

נ״ל: הנ״ל! 

= יחזקאל 

יח׳; יחד 

< - בתי־דין 
בתי״ד ז 

כנזכר לעיל 

כנ״ל 

= ים־ה תיכון 

ימה״ת 

בת״ח =• בתי־חולים 

= נפטר 

נם׳ 

= ירושלמי 

ירו׳ 

בחח״ר = בתי־חרושת 

11 

ס 

ס 

ס 

רז 

ס׳ 

= ירמיהו 

ירמ ׳ 

בתי״ם = בתי־ספד 

= סך־הבל 

ס״ה םה״כ 

= יין־שרף 

י-ש 

בחכ״ג = בתי־כנסת 

= ספירת הנוצרים 

סה׳ג 

= ישעיהו 

יש׳! ישע׳ 

בתמ״ש = בתי־משפט 

= סימן 

סי׳ 

=• כל אחד 

כ״א 

ג׳! גר׳ =־ גרם 

= סנטימטר 

ס״מ 

:־ כהן גדול! הכהן הגדול 

כ"נ; הבה״ג 

גיט׳ = ביטין 

= סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

-־ כדור הארץ 

כדה״א 

גמ״ה = גמילות־חסדים (קופת) 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= כתב־יד! כתבי־יד! 

כ״י! כת״י. 

גרם׳ = ברמנית 



21 


ראשי־תיכות וקיצורים 


22 


רכי שרירא נאון 

דש״ג = 

= פרופסור 

פדום׳ 

= סנהדרין 

ם 1 ׳! סנה׳ 

רבי שלמה יצחקי 

רש״י = 

= צפון 

צפ׳ 

=־ סוף פרק ב׳ 

סם "ב 

ראשי־תיבות ! רבנו תם 

ר״ת = 

=־ צבא הגנה לישראל 

צ ודל 

= סדר תנאים ואמוראים 

סתו״א 

שבועות 

שבר = 

- צפניה 

צפ׳ 

= עיין; עדך 

ע׳ 

שביעית 

שבי׳ ־= 

— צרפתית 

צרפ׳ 

= עמוד א׳ 

ע״א 

שמואל דוד לוצאמו 

שד״ל = 

= קילוגרם 

ק "נ 

- עמוד ב׳ 

ע״ב 

שלוחא דרבנן 

שד״ר = 

= קדמוניות היהודים 

קדה״י 

עבר־הידדן 

עבה״י 

שיר השירים 

ש ודש = 

־- קוהלת רבתי 

קודר; 

= עברית 

עבר׳ 

שיר השירים רבה 

שהש״ר = 

- קילוואט 

ק״ו 

= על־גבי 

ע״ג 

שוחר מוב 

שוודם * 

= קילוואט־שעה 

קו״ש 

־: עדויות 

עד׳ 

שולחן ערוך 
שופטים 

שאלות ותשובות 

שו״ע; ש״ע = 

שום׳ = 

שו״ת = 

= קידושין 

= קילוקאלודיות 

קיר׳ 

קל״ק! ק"ק; 

קק״ל 

־־= עולם הזה 

= עורך־דין 

עה״ז; 1 
עוה״ז ^ 
עו״ד 

שמות 

שמ׳ן שמוי = 

= קילומטר 

ק״מ 

•־--־ עולם הבא 

עוה״ב 

שמואל א׳ 

שמ״א: \ 

שמו״א ^ 

= קילומטר מעוקב 
= קילומטר מרובע 

קמ״מ 

קמ״ר 

־ עזרא 

= עבירה זרה 

עד 

ע״ז 


שפדב! • 

= קילומטר לשעה 

ק מ "ש 

= • על־יר! על־ירי 

ע "י 

שמואל ב׳ 

שמו״ב ) ** 

= קרית־ספר 

ק״ם 

= על־ידי* 5 ה 

עי״ז 


שמו״ד, | 

= קונגרס עולמי למדעי 

קעמ״י 

= על־ידי־כך 

עי״כ 

שמות רבה 

שמ״ד ~ 

היהדות 


= עירובין 

עיר׳ 

שישר, סדרים 

ש״ם = 

= קרן קימת לישראל 

קק״ל 

= על־כן 

ע״כ 

שבתאי צבי 

ש״ צ = 

== ראה> רבי, רבים, רבנו 

ר׳ 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

שקלים 

שק׳ =־ 

= ראש אב־בית־דין; 

ראב״ד 

= עליכל־פנים 

ע כ" פ 

תרגום 

ת׳! תדג׳ = 

רבי אברהם בן דוד 


= עמוד! עמודה; עמודים 

עט׳ 

תל־אביב 

ת״־א = 

־ רבנו אשר 

רא״ש 

= על־מנת 

ע "מ 

תנא דבי אליהו זומא 

תדבא״ז = 

־- רבנו דוד קמחי 

רד״ק 

־־ על־נהר 

ע״נ 

תהילים 

תה׳! תהל׳ = 

= ראש השנה 

ר״ה 

= על־סמך 

ע״ס 

חולדות ישראל 

תו״י = 

= ראש הממשלה 

רה״מ 

= עיין ערך 

ע״ע 


תום׳? ) 

= רוסית 

רום׳ 

= על־פי 

ע״פ 

תוספות, ת־ספתא 

1 ־־ 



= על־פני 



תוסם׳ י 

= רבי יוחנן בן זכאי 

ריב״ז 

עפ" נ 

תודה שבעל־פה 

תושבע״ם = 

־= רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= על־פיירוב 

עפ״ד; 

תלמיד חכם ז תלמידי חכמים 

ת״ח = 

= ריש מתיבתא; רבי מאיר 

ר״מ 

= ערכין 

עד׳; ערב׳ 

תרגום יונתן 

ת״י ־־ 

־ ■ ראש מפקדה ארצית 

רמ״א 

= ערבית 

ערב׳ 

תוצר לאומי נלמי 

תל״ג = 

= רבי משה בן מימון 

רמב״ם 

= על־שם! עלישום 

ע״ש 

תמונה! תמונות 

תם׳; חמו׳ = 

= רבי משה בן נחמן 

רמב׳ץ 

= פסקי־דין ישראליים 

פד״י 

חורה, נביאים, כתובים 

הג״ד = 

= רבי סעדיה גאון 

רס״ג 

= פרקי דרבי אליעזר 

פדר״א; ) 

__ ז 

תענית 

ת 7 ׳! תענ ׳ ־= 

־= רבי עקיבא 

ר״ע 

פדדר״א 4 

תפוחי־אדמה 

תם ״א = 

= דבי עמרם גאון 

רע״ג 

־=־ פולנית 

פול' 

תרומות 

תרר = 

= רשימה קומוניסטית חדשה 

רק״ה 

־= פועלי־ציון 

םוע״צ 

תלמוד תורה 

ת״ת ־־ 

־= רבי שלמה בן אדרת 

רשב״א 

= פירוש 

פי׳ 



= רבי שמעון בן גמליאל 

רש ר " נ 

= פסחים 

פס׳ 



= רבי שמעון בר יוחאי 

רשב״י 

= פרנקפורט דמיין 

פפד״ם 


11 ) 9031 ? 0 0 ) 11 ) 1 ) 8 □! 1331101131 - 919 

0171511 ( ־ 01 ? ץזז) 0 [> 403 > 030 וז 10 ז 1 .^ שו 1 ) ? 0 311185 ) 0000 )? — ?(^ 4 >? 

1 { 0 ז 0503 ? 

׳ 5 ) 50010 1031 ) 91510 0171511 ( 10311 ) 41110 , 110 ) ? 0 10115 ) 0111103 ? — 93 ( 4 .? 

־־ 01 ) 1 ^ 1 ו £135510110 101 > 0£110 ^ 010 ע 2 ח 10 צ 0 ? ,•ג׳ 155011 /י\-ץ[ט 3 ק — 7 \-? 

]? 5171550050113 תו טז 

1 ) 13 >ו 1 ו;טזוז 1 ון £5 50 > 3 ) 80715 ;ח 0 ו) 1 ל 0 ק>ר£ 1 >ת 3 8071017 — 8£ 

111705 ( 108 >□)£ 505 > סט׳יסא — /££ 

30801 ))£ ) 3 1305315 ? ) 01 ) 0 10 > 0 טן>וז 91510 80700 — £?ס £9 

0 זנח 1 ט 10 ז 48 . ?ס ) 000 ־ 1 )ז 3 ק 0 פ 3105 )$ 011 ) 001 — 4 >ט 1/8 

0 ) 110 ) 105 ) 83001 1.00 ? 0 > 11001 ז 703 — ££1 ׳\■ 

־ 00-1011 11$011011 >ת 30 ןת 0 ז],ז 90 מ 80110 )ט 0 ם ז 10 ) )? 1 ־ 50111 ) 201 — 201710 

]? 50113 

10 ו 1 קג) 8 סו 1 נ 811 3150110 ) 9011 זט? ]? 1 ) 5011 ) 201 — 2198 


ץ) 80010 ! 103 ) 0 ) 915 0171511 ( 1030 ) 00 ) 4 > - 95 ( 14 

805021011 31 ) 100 ) 0 ? 0 80110015 ס 103 זס 1 זז^ 110 ) ? 0 מ 1 ) 110 ט 8 — 8.45011 

81011105 □ 103 ז?^ 3011 31 ) 01500 ? 0 8011001 110 ) ? 0 □ 1 ) 80110 <— 850,45 

0080 .ל 0 ץז 0 ) 915 ט) 11 )־() 5 \ 11 0175411080 ^ 2 □׳() 81010 — 8219 

01 ) 11311 1 ג 0 טמז 1 ח 00 מג 0 ;ז 0 דזז 4 > 21 ־ 1 ) 000 — 1 ׳לכ) 4 > 0 

ץז 0 ) 915 0410731 ?^ 80 ^ 1 ]( 111 ) 02 — 19 ג 0 

1 בטמת 4 > 0011080 1 ) 110 ) 0 017 ) 9011 — 91/0.4 

) 1 ו 10 זוק 007010 1 > 30 □ס 1 ) 0 ט)) 5 מס 800 ) 1 > ) 11 ) 83 131 ) 10 ) 3 חז 0 ) 10 — 1880 

׳( 1 ) 0 )) 3 ט 0 1.317 70 ו) 313 קח) 00 1 > 30 10031 ) 03 ) 0 ) 1 ) 1 — 0 ״ 101 

100 ) 4550012 > 1021 ) 15 ) 3 ) 8 1030 ) 41110 > 110 ) ? 0 021 ) 00 ( - 148.4 ( 

1105 >ט: 8 1511 ) 1 ) 8 ? 0 31 ת)זטר>( — 85 ( 

800101087 ?ס 021 ) 00 ( 0171511 ( — 5 (( 

1017 ־ 805 1 ( 1 זש)ז 0113 071511 ( — 38 >( 

ץ) 80010 1511031 ) 3 ) 8 | 2 ץ 80 110 ) £ם 031 ) 00 ( — 858 ( 

1105 ) 0 ) 8 800131 0171511 ( - 55 ( 








ספלי הניאנרה (ר׳ להלז, עמי 58 ): סיסיו — .מפלי־ה 6 רםה״, או המפלים הקנדיים: סשסאל —הסנויס ־אםדיק'.״ם (ק)ז 116 ) 111 ס 0 ) 0 ,:!) 513 


נז י ר, בזלרות (![חסת! , 010031:111510 : מלוד ?סצס׳יס!! — בודד), 
'פרישות מהבלי העולם הזה בכלל ומהנאותיו ותענוגיו נפרט 
(ע״ע סגוף, סגפנות) — תופעה הרווחת בדתות רבות. הנ־ת מיוסדת 
על הדעה- שחיי העולם וריבוי הקשרים אתו עשויים להניא לידי 
חטא ונובלים את האדם — בשל יצריו. רציותיו ותאוותיו — אל 
ההוויה הפגומה ואל הסבל הכרוך בה. יש הגורסים ני עול העולם 
(כגון דאגות פרנסה. התחייבויות משפחתיות וחברתיות) אינו מאפסר 
לאדם להתפנות לעבודת האל או להתבוננות. אבל על־ידי פרישות. 
הינזרות וניתוק מהעולם, משחרר האדם אח עצמו (את רוחו או את 
נשמתו), מתקדש לחיים רוחניים ומתמסר התמסרות שלמה לאלוהות 
ולדרכי החסידות כדי להגיע לאושר נצחי, לחימת אמיתית או 
לחדלון הסבל. ההנחות התאורטיות של הנ־ת מוגדרות בצורה שונה 
בהתאם להנחותיהן התאולוגיות והחברתיות השונות של הדתות, וגם 
כללי הנ-ת המעשיים שונים אפוא בהתאם לכך. 

נ־ת בדתות העולם הגדולות פירושה בדרך כלל פרישות גמורה 
מחיי מין■ הנ־ת הנוצרית כוללת את שלושת הנדרים (ע״ע שבועות 
ונדרים) של עניות. פרישות מינית וציות לממונים. גם המסורת 
ההינדואית מכירה את התאומה על ארבעת שלבי החיים ( 3103 ־ 351 ) . 
שהאחרון נהם הוא פרישות מחיי העולם והמשפחה. הסאניאסין 
("■!געססמ) אין לו דבר משלו והוא מתבודד ביער או נודד כקבצן. 
מובן שאיו תאודיה זו משקפת את מציאות החיים הבראהמאניים, 
אולם טיפוס הסאניאסין רווח בהודו ורבים בוחרים בדרך זו בצעי¬ 
רותם. הבודהיזם (ע״ע בודהא והבודהיזם) הוא דת נזימח מראשיתו. 
שכן בודהא ייסד את עדתו כמסדר הסאנגהא ( 308113 !) , של נוטשים 
את חיי העולם, המתקיימים מגמילות חסדים. הג׳ הבודהיסטי, ה־ 
"בהיקהו". מתנזר גם מיין וסבל אשר יש בו נפש חיה (בשר, דגים, 
ביצים). ואין הוא אוכל אלא מה שניתן לו. הלכות נ־ת, ה״וינאיה 


פיטאקה" ( 3 ) 131 ״ 1 3 י 35 ״ 1 -<), הן חלק חשוב מכתני-הקודש הבוד¬ 
היסטיים. 

צורות שונות לחיי הנ-ת: חיי התבודדות של יחידים וחיים בקבו¬ 
צות הנוהגות לפי תקנון כתוב. הנ-ת ההינדואית פיתחה חיי־צוותא 
במנזרים רק בתקופה מאוחרת, בעוד שהבודהיזם הוא ,.מסדר" מיסודו 
וד.נ" חיים חלק של השנה במנזרים. פילון מאלכסנדריה מתאר 
בחיבורו 3 ״) 13 קו 0 פ 1 ח 00 סלו ־ם ("על חיי התבוננות") את ה״תרא־ 
פוטים" היהודים כקבוצה התיה חייירוח ופרישות במסגרת תקנון דתי 
(ע״ע איסיים). הנ־ת הנוצרית היתה מלכתחילה מתבודדת, אך 
בהדרגה נוצרו מסגרות־חיים משותפות בהנהגתו של נ' זקן או 
מנוסה, והיא נודעה כגורם מכריע ומרכזי בתולדות הנצרות. הנ־ת 
המערבית, שקיבלה מפנה חדש ומותאם לצרכי המערב עם הנהגת 
התקנון ( 113 !£:״) של בנדיקטוס (ע״ע) מנורציה במאה ה 6 , התפתחה 
אח״כ בכיוונים שונים ע״י מסדרים שונים (דלמיניקאנים, פראני 
ציסקאנים. ישועים וכר). הרפורמציה דחתה את רעיון הנ־ת, אולם 
בכנסיה הפרוטסטנטית של המאה ה 20 (ובכנסיה האננליקאנית נבר 
במאה ה 19 ) ניכרת מגמה למצוא מקום גם לאידיאל הנזירי. 

צ. ו, 

הנ-ת הנוצרית הקדומה עד למאה ה 6 . מוקד הנ־ת 
הנוצרית הקדומה. בחינת חיפוש דרו מעשית להגשמת האידיאלים 
הנוצריים של פרישות מהבלי העולם הזה וממסגרות החברה והמש¬ 
פחה תוך הסתגפות. היה במצרים במחצית השניה של המאה ה 3 . 
כמייסדה נחשב אנטוניוס' (ע״ע). שבפרישתו למדבר היה מופת 
לתלמידיו הרבים, נזירי המדבר, שראו בהליכה למרבד לא מצוקה 
זמנית, שנגרמה מחמת רדיפת הנוצרים, אלא אידיאל, 

הנ-ת התפשטה במהירות בבל רחבי המזרח ומרכזים נזיריים 
חשובים הוקמו, בייחוד לאחר שהנצרות זכתה להיות לדת הרשמית 




27 


נייר, נזירות 


28 


של האימפריה הרומית. גס בא״י(במיוחד בסביבות ידושלים ובמדבר־ 
יהודה). במדבר־סיני, במדבר הסורי, בארמניה, בקפדוקיה ובמסופו¬ 
טמיה■ קהילות נ" נתקבצו גם בערים הגדולות, במיוחד במרכזים 
הדתיים כמו קינסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים. 

ברחבי האימפריה הביזאנטית נודעה לנ־ת השפעה גדולה ביותר 
על החברה ועל מערכת השלטון. ראשי הננסיה נמנו בד״ב עם הנ״_ 
ורבים מהנ" זכו להערצת ההמונים, שייחסו להם סגולות מיוחדות 
וכוח ריפוי מאגי. 

בראשיתה הצטיינה התנופה הנזירית באינדיווידואליזם. הוכרו 
דרגות רבות ושונות של פרישות וסגפנות. בראש הסולם עמדו נזירי 
המדבר (ארמיטים), מהם נודעו במיוחד פאכומיוס במצרים וכן 
אותימיוס והילאדיון בדרום א״י במאה ה 4 , סבאם ותיאודוסיוס 
במדבר יהודה במאות ה 5 וה 6 . שמעון סטיליסס בסוריה במאה ה 5 , 
ונזירי הר סיני (ההל במאה ה 4 ואילו). בדרגה נמוכה יותר היו נ" 
במקומות יישוב ובתוך תחומי העדים, שהיתר, להם זיקה לכנסיות 
ולמקומות קדושים. הקיצוניים שבין הנ" נהגו להתרחק מחברת 
אנשים, אל פנים המדבר, למשד חדשים ואפילו שנים; שם התגוררו 
במערות או סוכות והתקיימו על עשבים וצמתים. צורות מקובלות 
אחרות של סיגוף היו: הסתגרות בתוד תאים. או בראשי עמודים 
(הנ " הססיליטים), שתיקה. ריכוז פנימי וצומות ממושכים. 

הנ׳ הקדיש חלק גדול מן היום לתפילה. היחס לעבודת כפיים 
היה בלתי־אחיד. יש שביכרו תפילה מתמדת על פני עבודה. או 
ברוב המקרים העדיפו לעסוק בעבודה שאינה מונעת ריכוז ותפילה, 
כמו קליעת סלי נצרים. ברם, בין ד,נ" היו גם חקלאים, שכירי יום, 
עובדי משק, מטפלים בחולים וזקנים וגם מורים. ההשכלה העיונית 
לא היתה השובה במיוחד, ורק מעטים מן הנ", כגון היארזנימוס 
(ע״ע), שהיה חניך תרבות המערב, הקדישו את זמנם לכתיבה ול¬ 
מחקר. 

אף שהיו הנ ׳ ׳ כפיפים באופן רשמי למרותו של האפטריארך. 
בקבע ארגונה הפנימי של חבורת חני׳ בידי מנהיג החבורה, שנתכנה 
לו.,'לו׳■ ("אב"). חייו של ד.נ' אנטוניום הקדוש שימשו אמנם מופת 
לב" המתבודדים, אלא שלא רבים יכלו לעמוד בהתבודדות המוש¬ 
למת. פאכומיוס היה בין הראשונים שיסד במצרים את המנזר 
( 1 מג 11 כ 1 כ>מד 0 ש) המבוסם על חיי־קהילה מאורגנים. חלוקת-עבודה 
ופגישות יומיות לתפילה ולארוחה. צורה זאת שוכללה בידי בסיליום 
(ע״ע) מקפדוקיה, באמצע המאה ה 4 . אשר קבע את המסגרת הכללית 
ואח חשיבותה של המשמעת החמורה כעזר חיוני לחיי הב , . לשיטתו 
של בסיליוס נודעה השפעה רבה ביותר על הנ־ת הבנדיקטינית ועל 
התפתחותה של הנ-ת האורתודוכסית עד ימינו. בא״י במיוחד מקובלת 
היתה צורת ה״לאורה" (מ״ג!), המבוססת על התבודדות במשך ימי 
השבוע ופגישה לתפילה ולארוחה בימי שכת וראשץ. אף שהצורה 
הקוינוביסטית, הקבוצתיח־שיתופית, נחשבה כדרך חיים ההולמת 
את הנ ׳ הממוצע. נחשבה לנהותה מן ה״לאירה" שהחיים בה דרשו 
מאמצים נפשיים חזקים יותר, ולעתים שימשה רק כשלב הכנה 
לקראת ההתבודדות ב״לאורה". עם הנודעים במנזרים אלה נמנתה 
ה״לאורד," של סבאם במדבר יהודה. 

י. צפ. 

הנ־ת המערבית. הנ־ת חדרה למערב במרוצת המאה ה 4 
באמצעות כמה מתלמידיהם סל אבות הנ־ת המזרחית, ביניהם 
אתנסיוס ( 115 ו$בה 113 ז\נ [ע"ע|). ששהה ברומא, כפי הנראה, ב 341 , 
ופרסם שם את הביוגרפיה "חיי אנטוניום", שתורגמה ללאטינית 
והשפיעה רנות על המערב. נאורה החיים הנזירי במערב חלו 
שינויים, בעיקר בגלל האקלים ואורח המחשבה השונים. עם האישים 
הגדולים של הנ-ת המערבית נמנים היארונימום הנ״ל, שהתיישב 
בבית-לחם ופעל שם עם קבוצת נשים צדקניות; אוגוסטינוס (ע״ע), 
שחי בהיפו (סקק; 1-1 ) שבצפון-אפריקה חיי־שיתוף עם כמריו, וחיבר 


למענם תקנון נזירי. הבישוף של וחולי ( 111 *״:>¥). אוסביוס, בחר 
אף הוא באורה חיים זה, וכישופים אחרים. כגון אמברוסיוס (ע״ע) 
מסילאנו ומרטינוס (ע״ע) מטור הביאו לייסוד מנזרים בדיוקסיות 
שלהם. במרוצת המאה ה 5 וד, 6 צצו באירופה מנזרים רבים: אירלנד 
העמידה את הנ" הסגפנים והקפדנים קולומבה ( 3 נ 1 נ 11 ט 1 נ>כ>) וקולומ־ 
בנוס (!טמגג 1 ״ז 111 ס 0 ), שנתפרסמו בהקמת מנזרים ברחבי אירלנד 
וגאליה. בגאליה עצמה הוקמו עוד בראשית המאה ה 5 שני מנזרים 
בקרבת מארסיי ע״י קסיאנוס ( 5 נ 1 ת 035513 ). חיבורי קסיאנוס. ובייחוד 
ה!־תס״ט״זיחן ("הוראות") וה 8 * 001131101 ("התוועדויות"), הש¬ 
פיעו במישרין על בנדיקטוס סנורציה הנחשב למייסדה הממשי של 
הנ-ת המערבית. בדרום־איטליה הקים קסיוד 1 רו 0 את מנזר -!¥ 
11101 ־ 31 '>, אשר נזיריו התמסרו להצלת המורשת הקלאסית והנוצרית 
הקדומה. במסורת זו של העתקת כתבי־יד עתיקים ושמירתם המשיכו 
לאחר מכן ד,נ" הבנדיקטינים (ע״ע). 

התקנון הבנדיקטיני (ע״ע בנדיקטוס מנורציה), ה 13 נ 81 ז 8 
!"!■זסל^זסומ ("תקנון חיי הנזירים"), נתקבל כמורה דרו לרוב 
המנזרים במערב, ועד המאה ה 12 קבע את צורת החיים הנזירית 
באירופה■ גמישות התקנון וצרכי התקופה המשתנים הם שגרמו 
לכו כי הפעולות הנזיריות לא הצטמצמו בפולחן הדתי ובמלאכת 
הכפיים במסגרת המנזר בלבד. בתקופה המרובינגית הפכו המנזרים 
למרכזים חקלאיים. אינטלקטואליים ומיסיונריים והם היו במידה 
רבה נושאי התרבות באירופה ומטפחיה. באזורים שנכבשו לנצרות 
נעשד המנזרים מרכזי תרבות ואמונה. פשיטות המיסלמים, ההונגרים 
והנורמנים דלדלו את המנזרים ובלמו אח התפתחות התנועה. הן 
הפאודליזם והשתלבות הכנסיה במשטר והן העמדת רבי־כנסיה 
בראש הטנורים תרמו לא מעט לשקיעת הנ־וצ 

ייסוד מנזר קליני (ח ״ז 0 ) בשוויץ, וזו של ד,נ" של ־מגז (ליד קליני) 
בצרפת. חברי האגודות באו בתחילה מן הכנסיות הרפורמיות של 
צרפת ושורץ ואח״ב הצטרפו אליהם גם חברים רבים מארצות 
אחרות. דק הלק מן הג" הם כמרים מוסמכים; היתר ממשיכים 
בעיסוקיהם כמסגרת האגודה הנזירית. שתי האגודות מקיימות אותו 
תקנת ומקפידות. בדומה לאגודות הנ" הקאתוליים. על אורח חיים 
של פרישות, עניות וצייתנות. 

פ. פי. 

הנ־ת הביזאנטית והרוסית, הנ-ת הביזאנטית שילבה, 

ע״פ המסורת הנזירית שהתפתחה במאה ה 4 באסיה הקטנה ובא״י, 
את אזרח החיים של התבודדות וחיי שותפות ובצורה וו היא מת¬ 
קיימת עד ימינו. מרכזים נזיריים גדולים ברחבי הקיסרות היו במנזר 
סטודיון שבקרבת קונסטאנטינופול, ליד מילטוס, ובהר אולימפוס 
שבביתיניה. אך המרכז הגדול ורב ההשפעה מאז הסאה ה 10 הוא 
בהר אתוס (ע״ע) שהשפעתו חרגה מחוץ לגבולות הקיסרות והורגשה 
במיוחד בארצות הסלאוויות. 

הנ-ת הביזאנטית, אף שאינה נוהגת ע״פ תקנון רשמי, מאמצת 
את המסורת, אורח החיים והכללים שהוריש באסיליוס מקפדוקיה 
והיא מכונה על שמו "הנ־ת חבאסילית". לנ־ת מעמד מיוחד בכנסיה 
משום שהבישופים בכנסיה המזרחית, האסורים בנישואין, יוצאים 
מאז ועידת טרולו ( 692 ) מן המסלול ר,רגולארי, דהיינו הבישופים 
מקבלים על עצמם נדרים נזיריים. הבישופים, בניגוד לעמיתיהם 
בכנסיה הקאתולית הבאים מן הכמורה הרגילה, מעניקים אפוא 
לנ-ת עמדת כוח והתערבות בענייני הכנסיח בעוד שהנ-ת המערבית, 
לפחות להלכה, פורשת, מסתגרת ונרתעת מפני עמדות כוח ושליטה 
חילוניים. אין בה חלוקה למסדרים כמו בנ-ת המערבית, וכל נ' 
משתייך למנזרו. בראש המנזר ד,קוינוביטי־ד,שיתופי עומד אב־המנזר 
(הקרוי לפעמים ,קתגומנ(ס", ^ס״פקססדחמס־נ). ד,נ" בוחרים בו לכל 
ימי חייו והבחירה מתאשרת ע״י הבישוף. ראש המנזר אחראי להנ¬ 
הגתו התקינה של המנזר, לחיי הרוה ולצדדים המעשיים והכלכליים 
שלו. ד.נ" מחלקים זמנם בין תפילה בציבור לעבודה, אך זמן מיוחד 
מוקדש גם להתייחדות ולהתבוננות. כל נ' חייב למלא תפקידים 
סינהליים או כל משימה אחרת שקהילת ד,נ" קיבלה על עצמה בעת 
היווסדה, כגון טיפול בחולים ובעניים ועוד. אורה החיים הקוינוביטי- 
השיתופי והארסיטי-המתבודד משולבים, ומשום כך יכול נ׳ קוינוביטי 
להיעשות מתבודד לזמן פה ולשוב אח״כ לאורח החיים השיתופי. 



31 


נזיר, נזירות 


32 


ארצות הסלאווים התוודעו אל הנצרות ואל הנ־ת בעת ובעונה 
אחת. ועד-מהרה קמו כסה מנזרים חשובים, כגון מנזר "פצ׳דסקאיה 
לאוורר,״, שנוסד ליו קייב במאה ה 11 ע״י אנטוניוס ותאודוסיום 
תלמידו. מנזר זה היה המנזר הקוינוביטי הראשון ברוסיה ושימש 
דוגמה לארגון חיי שותפות נזירית למנזרים דומים רבים שנוסדו 
בקרבת קייב. השתלטות הטאטארים על רוסיה שמה קץ לשגשוג 
המוסדות הנזיריים בתוך הערים. והביאה להקמת יישובים נזיריים 
ארמיסיים ביערות מבודדים ובמקומות מרוחקים. כך שימשה הנ־ת 
הרוסית גורם חשוב בבירוא היערות, בהכשרת שטחים לחקלאות. 
בהתפשטות השפה הרוסית ובהבאת התרבות לאזורי מזרח וצפון 
הרחוקים משליטת הטאטארים: גורם אחרון זה עידד את תנועת 
השחרור הדוסית מעול הטאטאדים. במאה ה 14 ו 15 , כשהתפשטה 
הנ־ת ברחבי המדינה, נוצרו שתי מגמות יריבות בנ-ת הרוסית. 
בראש מגמה אחת. שמרכזה במוסקווה, עמד יוסיף וולוצקי (ע״ע), 
שהיה הנציג המובהק של צורת חיים קוינוביטית פעילה, והמגמה 
האחרת. שהתרכזה בצפון־רוסיה סביב ניל סורסקי. שללה בתוקף 
את רכושם הרב של המנזרים ואת פעילותם המדינית-פוליטית 
והחברתית של הנ ״ . פיוטר 1 (ע״ע) הגדול בלם וצמצם את כוחה ואת 
פעילותה של הנ־ת ופיקח בצורה חמורה על רכושה. שהוחרם לאחד 
מכן ע״י יקטרינה 11 (ע״ע). במאות ח 17 ו 18 צמחה במנזרים רוח 
של אדיקות אורתודוכסית ועמה תנועה דתית-רוחנית שדרשה לשוב 
אל המסורת המיסטית האורתודוכסית של אבות הכנסיה. המהפכה 
הרוסית ב 1917 גירשה את ד,נ" והרסה את מנזריהם. אם לא היו 
ראויים לשימוש כמוזיאונים לאומיים. חד אחרי פלה״ע 11 חלה 
התאוששות כלשהי בחיי המנזרים. 

ע״ע בודהא, בודהיזם; הדו, דתות, עם׳ 1469 דרויש; טאו. 
טאואיזם! למאיזם. 

; 1903 ,. 33 14/1411 ־ 1 ^ /ס $171 ו 07 0713 1711 ? 5 ? 7/1 ,׳( 3 ח ת 173 . 0 .ן 
, 11/111/111 ) 0 ) 11171 ■ 11713 17/1311 ) 11171 , 10717/1571771 ( 005 ,.) 0301 ■ן! 11 
7/11 70771 { 13101 ./י. 1/11 / 0 £110/011011 7/11 ,ת 3 ח 1 ז 1 ז 0 '\\ . 1 ! . 11 ;' 895 ג 
, 0 .£ ; 1913 , £71075 1/16 / 0 00711111$ ) 1/1 10 300771 117115 ' 7 £39-11151 
) 1 /) 1315 ( 10 ה) 07$ { 17 005 . 1:2 ש 1 ׳פ\ 1 ז! 80 . 5 ;־ 1 ־ 192 ,./ג ) 1171 ) 31 ) £171 .זש 51111 
.? ; 1936 ,. 13 365 **״מי/״ז 1 017 . 11611551 ; 1904-38 111 ־ 1 .. 13 

; 1942-1956 . 11 ^- 1 , 8171011 501/17 36 07371 ' 1 36 ) 11151017 . 51103112 
) 7/1 . 11 ; 1958 , 3517115771 711 ) 51 ) ,(.!)ש) >!ש 1 ^ 6 ג 011 .ס 

) 0 5 ) 71 ) 30711151 ( 13 * 0 \ $3011 81133/1111 ,זז 1 יי£ . 5 ; 2962 . 75 ) £ 01/1 71 ) 5 ) 0 
ס! 171170314111071 371 ;\ 071 ס 5171 ) 0 ■) 74 ,'<ס 1 ג! 0 .ן . 0 ; 1962 , 111310 
) 1/1 7 ) 0713 1 ( 157 ) 11000511 511711071 ) £01 0713 11071 ?<($£ / 0 ? 113 ) 5 ) 5/5 
. 1 966 ,) 17 ? 1 ( £7 0171511071 

3 ' ביזאנטית וריסית: - 0/1117 א 30 ס 1 ) 071 111/16 ! . 3 ? י מט*.תגג £01 .? .א 

, 165 ־ 561 7 י\ 6 א ג ץ־ו 1$10 מ) . 3 ( ) 20111111 ( 8 ,׳( 1111556 . 24 .ן ; 1916 , 5 ) 1/1 
, 5 ) 71155 5 ) 7 ^ 1011 ( 7710 /) ./׳!׳■ , 61 תזב 101 16 ) 5.01161 .[ . 14 . 1939 ,( י עי 1 \\ 

. 1952 

ם. 

ה נ ־ ת ב מ ק ר א היא מין ממיני הנדרים (ע״ע שנועות ונדרים). 
הנ־ת היא לזמן מסוים, ו״כל ימי נזרו קדש הוא לה״. הב׳ — איש 
או אשד, — אסור בשתיית יין ושכר ובאכילת ענבים, "מחרצנים 
ועד זג". עליו לגדל פרע שער ראשו ולא ליטמא למתים, גם לא 
לקרובים לו ביותר, "כי נזר אלהיו על ראשו". אם נטמא למת עליו 
להביא ..שתי תורים או שני בני יונה- אחד לחטאת ואחד לעלה*. 
וכבש לאשם, ולהתחיל מחדש את מנץ נזירותו. הפסקת הנ־ת בזמנה 
נעשית בהקרבת עולה, חטאת ושלמים ו״רקיקי מצות", בגילוח שער 
הראש ישריפתו "על האש אשר תחת זנח השלמים , / ובשתיית יין 
(במד׳ ו, א—בא). דיני ד,נ׳ דומים במקצת לדיני הכהן (ע״ע, עמי 
590 ). אך הם חמורים ומקיפים יותר. החיץ הברור שנין נ-ת 
לכהונה הוא בגידול השער. שנאסר על הכוהנים, ואשר על שמו 
קרויה הנ־ת כולה: "כי נזר אלהיו על ראשו", "ראש נזרו" "אחד 
התגלחו את נזרו* (השי ״גזי נזרך" — יומי, ו, בט; ור׳ גם בו׳ מט, 
נו! דב' לג, טז). במקרא מתוארים שני נ" — ושניהם מנהיגים 
בדורם: שמשון ושמואל. בקטע ממגילת קומראן לשמ״א א, בב 


נאמר: "ונתתיהו נ׳ עד עולם", וגם בבן סירא (מ״ו, כ״ג) נקרא 
שמואל נ׳; שמשון נקרא נ׳ בנוסח המסורה (שופ ׳ יג, ה, ז; טז, יז). 
שניהם נזירי-עולם, מבטן אמם ושלא ע״פ נדרם, ובנד הם דומים 
לנביאים והשר ירמ׳ א, ה: והשר עמום ב. יא). מובלט אצלם איסור 
גילוח הראש (שופ׳ יג, ה; טז. יו; שמ״א א, יא), ואצל שמשון היו 
שערותיו מקור כוחו העל־טבעי (שום׳ סז, יט—כ). לא נאמר על 
שמשון ני נמנע משתיית יין, אך נבר אמו, בהריונה, נצטוותה 
להמנע מכך. ומאכילת טומאה. לעומת זאת נאסר במפורש כי נטמא 
לםתים(שום'יד,יט;טו,ח,טו), ור , להלן. נ" בירושלים לפני חורבנה 
הראשון. שהיו אנשי תואר וצורה, מתוארים כאיכה (ד, ז—ח). בני 
רכב נמנעו משתיית יין, אך קשה לכנותם נ" בגלל העדר כל רמז 
לגידול שער, ובגלל פרישותם בענייני תרבות חמרית, שאין לה 
דוגמה בדיני נ׳. 

מ. צ. סגל, ספרי שמואל (מפתה, בערבו), 1956 ! י. קויפמן, תולדות 

האמונה הישראלית, א—ד (ספרה׳ בערכו), תשט״ז! הנ״י, ספר 

שופטים, זנו— 133 ; 239 — 243 . תשנ״ב. 

שס. א. 

בהלכת. נ־ה. כשבועות ונדרים, חלה נדינור־פה בלבד. אין נ־ת 
פחית ס 30 יום אפילו אם פירט פחות, "סתם" נ־ת. שלא פורסה, 
30 יום. פיהם זמן פסוים מעל 30 יום— נתחייב בו. ואם קיבל נ־ת 
עולם. נתחייב בה. בסקרה האתרון רשאי הג׳. אם "הכביד שערו", 
להקל בתער. אחת לשנה, והלא מביא קובנית כנ ׳ שסיים נזירותו 
בטהרה, וממשיך מיד בנ-ת, עד עולם. לדעת חכמים היה אבשלום 
(ע״ע) נ׳־עולם. אפשר לקבל "נזירות שמשון", ואז הדי זה כנ׳־עולם. 
אלא שאסור לו להקל שערו לעולם, ומותר לו ליטמא למתים (משני 
נ׳ א׳, ב׳). "האיש מדיר את בנו בנ׳ " , כשהיא קטן. אם לא "מיחד. או 
שמיחו קרוביו"! אך לא את בתו, ו.,איו האשה מדדת את בנה ננ ׳ " 
(שם ד׳, ר), אף שלדעת ר׳ נהוראי (שם ט׳. ה׳), נ׳ היה שמואל. 
שנאמר "ומורד, לא יעלה על ראשו", ווו לשון אמו(ור׳ רד״ק לשמו״א 
א, יא). קיבל עליו נ־ת בחו״ל, חייב, לדעת ב״ה. לעלות לא״י שלא 
יטמא בטומאת ארץ־העסים, ולנהוג בה את כל משך נזירותו, גם אב 
נבר נהג בהם בהו״ל! לדעת ב״ש דיו שינהג 30 יום נוטפים נא״י. 
לדעת הראב״ד (הל׳ נ׳ נ/ כ׳—כ״ב) ,.כולנו טמאיו טומאת מת ולכן, 
נזמו הזה, אמור להויר בכל מקום". לדעת הרסנ״ם, נוהגת נ־ח נזה״ו. 
ואדרבא, חייב לנהוג בה כל ימיו■ שהרי אינו יכול להביא את 
הקדבנות הנדרשים להשלמתה. לפירוט דיני 1 ׳ הוקדשה מסכת שלמה 
(נסדר נשים) בשם זה (משנה ותוספתא. הלפת־ בבלי וירושלמי). 

יש דעה בחז״ל שר,נ׳ "נקרא קדוש"; ו״חסידים הראשונים", 
ש״היו מתאוין להביא קרבן חטאת". היו "מתנדריו נזירות למקום". 
דעה אחרת היא שכל נ׳ "נקרא חוטא", משום "שציער עצמו מן 
היין" (חע׳ י״א, ע״א; נד׳ י׳, ע״א; ועוד). שמעון הצדיק נמנע 
מלאכול ״אשם נזיר טמא״ — משום ש״כשהן מטפאין ורנין עליהן 
ימי נ־ת, פתחרטין בהן, ונמצאו מניאין חוליו לעזרה" — מלבד 
,.פעם אחת", כשבא אליו "נזיר מן הדרום", שסתוו שיחתו עמו הכיר 
בו שנתכוון לשמים (ספרי, נשא; תוםפ ׳ נ' ד׳, ד; ירד נ , א׳, ד,'; 
נד׳ ט', ע״ב; ועוד). גם מכאן הוכחה כי בזמן הבית היתה ד,נ־ת 
מצויה בישראל. בבית־המקדש היתד, "לשנת ד,נ" ששם תג" 
מנשלין את שלמיהן ומגלחין את שערו ומשלחים תחת הדוד" 
(פדות, כ׳. ה׳). על הילני המלכה מסופר שאמרה: ..אם יכוא כני מן 
המלחמה, אד,א נזירה שבע שנים" (נ' ג׳, ר). נזכרה נזירה כשם 
מרים התדמורית (שם ף. י״א). עניים שנזרו, היו אחרים מניאים את 
קרבנותיהם (שם נ׳, ה׳). מסופר על 300 נ" שעלו נימי שמעון בו־ 
שטח, וזה הציע לינאי המלך לנדב מחצית דפי קרננותיהם (ירו׳ נ׳ 
ה', ג׳), ונחלקו ב״ש ונ״ה אם ראוי לעשות הו (ספרי זוטא ר. י״ג). 
מסופר על נ" שעלו מן הגולה, נדי להקריב קרבנותיהם, ומצאו את 
הבית חרב (נ׳ ה׳. ר; ועוד). היו גם חכמים שלשמם צורף התואר 



33 


נזיר, נזירות — נח, מרדני מנואל 


34 


"נזירא" (יב׳ צ״ז, ע״א: שמעון נזירא, אבל שבת ל״ג. ע״ב דרו׳ 
שקלים ספ״ב: ״בר נזירא"). במאה ה 13 הוענק התואר נ ׳ לחכמים 
שחיו חיי פרישות וחסידות, כגון ר׳ יעקב הנ׳. 

ח. אלבק. מביא למסכת נ׳(בתיך ששה סדרי סשבה, ג׳: נשים). תשי״ד; 

א. א, א־רבך, ערוגת הבשם ד/ מבוא עמ׳ 117 ואילך, תשכ״ג; ב. 

אביגד, אחוזת הקבר של משפחת הב׳ על הר־הצופים (ספר שז״ר, 

קובץ א״י, י'), תשל״א ; • 40 ) 40/071% //מ;* 71/71% ק 75 ) 1 , 1 מ:> 101 ( 85 .;} 

. 1962 , 111 * 466 ) 1 

צ■ ק¬ 

נח, בן למך (ע״ע), אבי ניצולי המבול (ע״ע) ומחדש האנושות; 

העשירי בשלשלת אבות העולם (בר׳ ה). הולדתו ציינה 
נחמה והתחדשות לאחר קללת האדמה: ״זה ינחמנו [,־ רמז לשמו] 
ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר ארדה ה , " (שם ה, כט). 
ונרמז כאן גם חידוש התרבות החקלאית על ידו לאחר המבול (שם 
ט, נ), לג , נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת. הוא ואשתו, בניו 
ונשותיהם ניצלו — בוכות צדקתו של נ׳ — מן המבול באמצעות 
התיבה שנצטווה לבנות. נ , היה אז בן 600 שנה. לאתר שיצא מן 
התיבה הקריב קרבן (שם ח, כ), זכה בברכת ה' וקיבל רשות לאכול 
מן החי תוך הגבלות מסוימות (שם ט, ב—ה). כן הוזהר על רצח. 
ה' כרת עפו ברית לקיום המין האנושי והבטיחו שלא "יהיה עוד 
המים למבול״. — וע״ע קשת. 

לאחר המבול נטע כרם, השתכר והביא עצמו לידי בזיון בידי 
חם בנו, שראה ערוותו, וע״ב נתקלל תם(ע״ע). נ' חי 350 שנה אתרי 
המבול ומת בגיל 950 . הרעיון כי נ׳ בא כבשורה לאנושות מודגש 
בהנגדה ספרותית: אצל נ׳ — נחמה לאדם (ר , לעיל) ואצל דור 
המבול — נחמת ה׳ על בריאת האדם (בר׳ ו, ו—ח). ההקבלה תופסת 
גם במניין הדורות: בני לסך מצאצאי קין היו אבות התרבות 
הוומרית והמקצועית. אך נידונו לאבדון, וני בן למך מצאצאי שת 
היה לאבי התרבות החקלאית לאחד התחדשות העולם. וצאצאיו 
קיימו תרבות זו ונפוצו בעולם. גם לאחר הפיכת סדום ועמידה, 
שהיא כגזירת מבול לשטח מצומצם. מתנחם לוט (ע״ע) הניצול, 
בשתיית יין, וגם הוא, כני, בא לידי זימה ובזיון. 

בהצלת האנושות ע״י נ׳ מודגשת הבחירה האישית מ׳ בגלל 
צדקתו, וגם קביעת סדרי הטבע לאחר המבול הם, ראש לבל, חלק 
מן הברית בין אלוהים לאדם צל ידי נ׳• נ׳ נודע בתודעת הדורות — 
ליד דניאל ואיוב — כצדיק למופת. העשוי לזכות להצלה בתקופת 
חורבן (יחז׳ יד. יב—כ). 

יש דמיון בין שסו לביו | 1111111110 ! 31 א שבנוסח החודי המעורפל 
של עלילת גלגמש (ע״ע). מסתבר. כי גם במסורת הכנענית רווחים 
היו סיפורים על צדקתו. והרי גם דנאל (ע״ע) ידוע מכתבי אוגרית 
כאחד הצדיקים הגדולים של המסורת הכנענית. בניגוד לגיבורי 
המבול המסופוטאמיים לא היה נ' לאל. נסיעת הכרם היא סמל 
התרבות החקלאית, שהיין (ע״ע) תופס בה מקום חשוב, מלבד 
פה שיש בטיפוח הגפן מבשורת השפחה, בניגוד לעצב דור 
המבול. 

האגדה מתלבטת בשאלה מה היו המעשים שבגללם נקרא נ' 
"איש צדיק תמים בדורותיו" (השר גם פילון. "ביאור אלגורי", ג׳, 
77 ). "התקין להם לבני דודו מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי 
מלאכה" (על סמך בר' ח, כט). הוא השהה את בניית התיבה שנים 
רבות, עד שגדלו הארזים שנטע לשפה, שפא יעשו בני דורו תשובה 
(תנחומא. נח, ה). — לתכסיס השהיה זה. שהיה מפורסם בעולם 
העתיק. השר פילון. ״המלאכות אל גיוס״, 209 ואילך. נ' גם הוכיח 
את בני דורו (סנ׳ ק״ח; השר קדה״י א', 74 ). בתיבה טיפל נ׳ 
במסירות בבעלי החיים, להאכיל "כל פין ופין לפי שהיה למוד", 
ולא טעם שינה לא ביום ולא בלילה ( 0 נ׳ שם: תנחומא 1 בובר], 
נח, ב). אעפ״כ, "יש דורשים אותו לגנאי". ר׳ יוחנן דרש כי היה 
צדיק בדורותיו — "ולא בדורות אחרים" (םנ ׳ שם: פילון, "על 


אברהם״, 36 ), ויש סי שאמר ש״נח מחוסר אסונה היה. אילולי 
שהגיעו מים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה" (ב״ר ל״ב, ר). כן מתחו 
ביקורת על מעשהו בנטיעת הכרם והשתכרותו ביין. אשת נ׳ היתד, 
נעמה, אחות תיבל־קין (בר׳ ד, כב< ב״ר ב״ג. ג׳). לעניין שבע 
מצוות בני נ׳ — ע״ע בן־נ׳. 

שם. א. - א. א. ה. 

גח, מרדכי מגואל — 10:111 יז 1 ^: 51:1:11 — ( 1785 ׳ 

פילדלפיה — 1851 , ניו-יורק), מתכנן תכנית של "מקלט 
לילה" ליהודים באמריקה. דראמאטורג, דיפלומט, עתונאי ושופט. 
בן למשפחה יהודית־פורטוגאלית. שנות ילדותו עברו עליו בצ׳ארלזטון 
(קרולינה הצפונית). נתייתם בילדותו ונשא בעצמו בעול פרנסתו 
וחינוכו. למד משפטים, וב 1800 החל לשמש כתבו המדיני של עתון 
בהריסברג. לאחר מכן היה לעורך העתון: 0430111 • 011 בצ׳ארלזטון. 
מעל דפיו הסיף ב 1812 למלחמה באנגליה. ובכך הקים לו שונאים 
פוליטיים. ב 1813 נתמנה לקונסול בתוניס, ולמרות הצלחתו בחיזוק 
השפעתה של אה״ב בים התיכון פוטר בשל יהדותו ובהשפעת יריביו 
הפוליטיים. בשובו התיישב בניו־יורק, נמנה על המפלגה הדמוקרטית. 
היה עורכם של כמה עתונים וסייע בהקמת חעתון ז 1 ז ¥0 "ה>!י 1 
310 ז 16 ־ן. חיבר ספרים ומחזות פאטריוטיים. והם היו מקובלים ביותר 
בימיו. 

נ׳ נמנה על קבוצת ד."מנהיגות" של יהודי אה״ב בזמנו, ונטל 
חלק פעיל בקהילות המרכזיות "שארית ישראל" ו-בני ישורון". 
נ׳ היה ממבשרי הציונות. בהיותו קונסול חזה במצוקת היהודים 
וביקש פתרון. ב 1820 רכש אדמות ב 1513114 ס״ג״ס במדינת ניו-יורק 
בפטרה לייסד במקום מקלט ימני ליהודים, עד שובם לא״י. למקום 
קרא ״אררט״. ב 1825 פנה בכרוי ליהודים ברחבי העולם ללכת אחריו 
,...בחסד האל מושל ושופט ישראל" אל המדינה שכונן עבורם. 
באותו כרוז מינה ל״מורשים" את הרבנים הראשיים של לונדון 
ופאריס. את רי״ט ליפמאן צונץ ואחרים, ופקד עליהם לגבות מס 
3 שקלים לגולגולת למימון הגירתם של הצעירים למדינה החפשית. 
בספטמבר 1825 , לאחר טקס בכנסיית סינט פול שבנפיו (ע״ע), 
אף הונחה אבן הפינה למדינה היהודית. להצעתו לא היה הד ובכל 
זאת המשיך נ׳ להתעניין במצב עמו: הוא תמך בתנועת הרפורמה, 
שאף להחזיר אל הקהילה היהודית בעולם את הקראים ואת השו¬ 
מרונים, וגם ניסה להוכיח כי היהודים והאינדיאנים אדומי העור באו 
ממוצא אחד. בסוף ימיו ראה את הפתרון היחיד ליהודים בשיבה 
לא״י. 

מספריו: קובץ מאמרים ומסות 1105101311011 1114 סס 015400154 
5 * 10 1110 ! 0 (״חיבור על שיקום היהודים״), 1845 . 

י. קבקוף׳ בח בספרית העברית (ביב, א׳)׳ תרצ״זז ,ת 110 \צ .-ז 

. 61 . 61 . 14 ! ? 6 1513114 €701111 071 }*/ס!{/ / 0 1 ( €11 ) 1/1 11/1% ) £01171 ־ 
, 8 ׳ 60 ג> 001 . 1 ; 1879 ,( 1 ,.ש 50 31 ש 1 ז 11510 ־ 1 81111310 0£ מ 0 ו 31 ש 11 נ 111 ?) 

115 171 51010 11511 * 101 470701 !' 61006 .מ . 8 ; 1936 ,.'א 07 ( 610 

700175 ) 14 .. 8 .( ; 195-1 , 115 ( 1 *■.?) 11111% ) 5 01 ) 1151071 -) 

. 1955 , 117-145 , 1 , 1775-1865 . 10101 0/1 ) 71 ) 4771 1 ס 
מ. 



אבדהפינה לעיר היחורים העצמאית, שהוצעה ע״י נח (בפלו, אה״ב> 



35 


נחאס, כמנטפא — נחליאלייס 


36 


נחאס, מצטפא — — ( 1879 — 1965 ), מדינאי 

מצרי. לפני מלה״ע 1 היה נ׳ ממנהיגי המפלגה "הלאומית" 

שבהנהגת מצטפא (ע״ע) פאמל ושופט בקהיר. בתחילת שנות ה 20 
היה מזכיר כללי של מפלגת ה,,ופד" בקהיר, ולאחר נצחו! המפלגה 
בבחירות ב 1924 נתמנו. לשר התחבורה. זמן פה אחרי מות אחסד 
זגלול (ע״ע) ב 1927 נהיה למנהיג הבלתי־מעורער של ה״ופד". 
ב 1928 וב 1930 היה ראש ממשלה לתקופות קצרות. ב 1930 — 1936 
היה ה״ופד" באופוזיציה ובהנהגת נ׳ מיתנה במידה ניכרת את הת¬ 
קפותיה על בריטניה■ ב 1936 שוב נהיה לרה״ם. וחתם על החוזה 
עם בריטניה, שהעניק למצרים. לכאורה, עצמאות והתווה דרך להס¬ 
דרת כל יחסיה עם בריטניה (ע״ע מצרים, עמי 202 ). בסוף אותה 
שנה הדיחו המלך פארוק. בהתקרב הצבא הגרמני לעבר מצרים 
בסלה״ע 11 , ביקשה בריטניה להקים בה ממשלה יציבה ונאמנה, 
ואילצה באיום בכוה ( 4,2.1942 ) למנות את נ׳ לרה״ם, והוא שלט 
עד 1944 . למרות שהיה בכד כדי להכתים אותו ואת מפלגתו בעיני 
העם, שב ה״ופד״ וזכה בבהירות ב 1950 . וג׳ כונן אז אח ממשלתו 
השביעית והאחרונה. בסוף 1951 ביטל את ההסכם עם בריטניה 
ואירגן מאבק עממי נגד כוחותיה באיזור תעלת סואץ■ בינואר 1952 
הדיחו הפלך. נ׳ קידם בברכה את הפיכת הקצינים ביולי 1952 וקיווה 
לרתום אותה למרכבתו. אולם ה״ופד" נאלץ להדיחו מההנהגה, נשללו 
ממנו (כמשאר מנהיגי "המשטר הישן") זכויותיו המדיניות והוא 
פרש לחלוטין מהזירה הפוליטית. המשטר החדש ניסה לתלות בו 
ובפפלגתו את האשמה בפיגורה של מצרים, אך ההלוויה ההמונית 
והספונטנית שנערכה במותו ב 1965 העידה, שנשתמר זכרו כאחד 
מגיבורי המאבק הלאומי. 

נחום, נביאי ספרו הוא השביעי בתרי־עשר. הפתיחה "משא נינוה 
ספר חזון נחום האלקישי", הדומה לזו של חבקוק (ע״ע), 

מציינת את אופיו כחזון לעתיד, ומדגישה כי הוא מוקדש לנושא אחד. 
לכפר 2 חלקים: גילוי זעם ה׳ בטבע ובאדם ביום גמול (א) ובשורת 
שלום השועה ליהודה (ב, א—ג); והחלק השני — מפלת נינוה (ב. 
ד—ג, ים). תיאור "אל קנוא ונקם ה׳", המזעזע תבל בסופה וברעש, 
רודף אדבים ועושה בהם כלה, הוא פתיחה (פרק א) לתיאור חורבן 
נינוה— מאורע הנחשב לתהפוכה מכרעת בהיסטוריה ובסדרי ההברה: 
ע״כ מסתבר כי הנחמה לחוסים בה', השלובה בפסוקי הזעם (א, ג, ז), 
באה להוציאם במפורש מן הפורענות. נבואת השחרור הסמוכה 
לדברי הזעם (א, יב—יד), אינח מכוונת רק ליהודה; רק לאחריה 
(ב, א—ג) באה בשורת השלום ליהודה (שיבת ״גאון יעקב״); 
הפסוק ב. ב מכוון. כנראה, לנינוה ולהסברת גורם הישועה. תיאור 
חורבן נינוה ומפלת אשור מחולק לשניים: בחלק הראשון תיאור 
מפורט וענייני של צבא האויב ושל כיבוש נתיב המים — מקוד 
חיותה של העיר (ב, ד—ט), אחריו רישום נרגש של הביזה, הפחד 
והמנוסה, ולסיום קינה סאטירית (יב—יד). החלק השני (פרק ג) 
עניינו נבואת תוכחה לעיר הדפים, שמשולב בה תיאור הפורענות 
המתרגשת ובאה. המוטיוו החוזר: חרדת העם שהחריד עמים אחרים 
(״הנה עמך נשים בקרנו״), הסבל מאכזריות הכובש — בחזקת 
מידה כנגד מידה. ובמיוחד נקמת הגרים בנינוה השדודה: אשור 
שהפיצה עמים רבים באה על עונשה ועמה נפח לכל עבר (ג, יח). 
את זמנו של נ' אפשר לקבוע בין חורבן נא אפון (בידי אשורבניפל. 
661 לפסה״ג), הבא כאן כזכרון עבר, לבין חורבן נינוה ( 612 ), דש 
חוקרים הסבורים כי התאריך המוקדם הוא 626 , — לאחר מרד נבל, 
כשאפשר היה לצפות למפלת הממלכה והבירה. 

סיגנון נ׳ מתייחד במקרא בקצב שירי חטוף ופעמים אף חסד 
פעלים, בדימויים קצרים המותכפים זה לזה ובתיאורים מקוטעים. 
המשולבים כעלילה נמשכת ורצופה להסיבה נבואית שלפה: כל 
אלה משווים צביון דרמתי לנבואה ויוצרים רושם של מהירות 


בחילופי מאורעות. שירה זו היא אולי הסגולית שבמקרא מצד ההבעה 
האמנותית-צורנית, ואין למוד אותה באסות־סידה של כללי תחביר 
מקובלים. 

פשר נ׳ ממגילות מדבר יהודה נמצא רק לפסוקים ב, יב—ג, יג, 
והוא נתלה בדברי הנביא על יום דין וחורבן להשמעת דברי תוכחה 
והתרעה המיוחדים לו (וע״ע מדבו-יהודה, כת ומגלות, עס׳ 200 ). 

י. קרםמן, תולדות האמונה הישראלית, ג. 356 — 360 . תש״ך: -!:זז. 8 
?? 4 1)3! 81x1/1 ,־ 811180 .א ; 1947 ,. 14 / 0 ! 3001 ' 1 ( 1 71 ! 817771117 ,,: 1 . 
81/111717 ■ 1 \ .( ; 1951 , 1-22 , 11 , 810171711171 111171171 2717011 

,־ 1956 ,('׳יצצ. 1 , 8$ !) 111117111111 20117/71 171 81/1711/17 171171171/111 
207711/11 > 181 01771 17111117111111 ! 1/7 8117011/1 €0/711771171071 71 , 1116:5 .א 

. 1963 ,(׳ 17 ,ז 41 זוזזנ 1 (> ־ 4 ־״ ״־ 8 ) 1-11 , 111 . 81 01 81111 ■ 

שמ. א. 

נחום, חיים ( 1872 , מגנסיה [תורכיה] — 1960 . קאהיר), רב ראשי 
בתורכיה ובמצרים. בילדותו התגורר בסבריה. ממנה נסע 
לאיזמיר ובה סיים ני״ס תיכון, ומשם לקושטה — ובה גמר משפטים. 
נשנים 1893 — 1897 למד נניהמ״ד לרבנים בפאריס והוסמך לרב. 
השתלם בשפות שמיות• בהיסטוריה ובפילוסופיה בקולז־ דה פראנם. 
בחזרו לקושטה נתמנה למזכיר הקהילה ולסגן־פנהל ביהמ״ך לרבנים 
שיסד שם ב 1898 חותנו הרב אברהם דברן (ע״ע)■ בפאריס קשר 
קשרים עם "התורכים הצעירים" הגולים, וכשהם תפסו את השלטון. 
מינוהו ב 1909 לחכם באשי (= רב ראשי). במשרה זו כיהן עד 
סילוקם מן השלטון ב 1920 , ואז יצא לפאריס. ב 1925 מינהו הפלך 
פואד לרב ראשי ליהודי קאהיר, ותפקיד זה מילא עד מוחו. הרב 
נ׳ זנה לכבוד מהקהילות ומהשליטים כאחת. ב 1931 מינהו המלך 
לחבר הסנט המצרי, וב 1933 גם לחבר האקדמיה לשפה הערבית 
בקאהיר, שרובה ככולה מוסלמים. כסו־כן קיבל אותות כבוד רבים 
משלטונות אוסטריה, חבש, תורכיה, מצרים, הונגריה וצרפת. הרב נ , 
עסק בחקר תולדות יהודי מצרים ובגני!ה הקאהירית. פרסם ( 1934 ) 
קובץ של 1064 פירמאנים תורכיים. ששוגרו למושלי-מצריט בשנים 
1597 — 1904 , עם תרגום לצרפתית, הערות ומילוו־מונהים. ב 1938 
נתעוור וחדל לעסוק במחקריו, אך הוסיף למלא את תפקידו כרב 
ראשי ובשנים האחרונות של חייו הדגיש את חובת הנאמנות למצרים. 

נחום איש גמזו׳ תנא בתחילת המאה ה 2 לסה״ג. נראה, שהיה 
תושב גמזו(דה״ב כה, יה) שבסרכז-הארץ. מתלמידיו הקרובים 
היה ו״ עקיבא (ברב׳ כ״ב, ע״א), ששימש אותו 22 שנה ולמד מפיו 
לדרוש "ריבויין ומיעוסין" (תוספ , שבר א/ ז׳), וכמו־כן "כל אחין 
שבתורה", ור , ישמעאל ביקש סמנו ללמדו מתורת רבו (חג׳ י״ב, 
ע״א). נראה שעיקר עיסוקו היה באגדה, ובה הובאו דברים משמו. 
האגוד, דורשת את כינויו על־שם מנהגו לומר על כל צרה שבאה 
עליו — שהיה גידם וקיטע ומוכה שחין — "גם זו לטובה" (תע ׳ 
נ״א, ע״א: וכן נהג אחריו ר עקיבא — ברב' ם׳, ע״ב). דברים 
מופלגים מסופרים על חסידותו ועל נסים שנתרחשו לו (תע׳ שם). 
נ. ז. בנר. אגדות התנאים. א—נ (טסת" בערבו), תר״ס—תרפ״נ: 

א. הייסאן. חולדות תנאים ואפוראים. ג', 920 — 921 . תד״ע. 

נחום (ר׳ מנחם נ׳ בן צבי) מצ׳רנוביל. ע״ע טבךסקי. 

נחור, ע״ע ארם, ענד 941 ; ארם נחרים, עמ - 951 . 

נחליאליים ( 130 ז £1111 ג 1 ס 1 ^), משפחה קטנה של ציפורי שיר 
הנפוצה בכל העולם. תנועותיהם קלות ווריוות והם שונני 
קרקע. אע״פ שהם מעופפים מצוינים. הגוף שטוח. המקור דק ועדין. 
הכנפיים ארוכות וחדות. ובהן תשע אברות בלבד. הזנב ארוך וה¬ 
רגליים גבוהות ודקות. אברות האמה ארוכות והן מגינות על אברת 
היד ספני שפשוף. תעופתם גלית וכד הם מוגנים מפני עופות דורסים. 
הם סהפשים את מזונם על הקרקע — חרקים וגם זרעים רכים, 
וכסו־כן הם דוגרים על הקרקע. הם מן הצפוניים ביותר מציפורי 



37 


38 


כחליאליים • 

השיר, לחורף נודדים כולם 
לאזורים החמים. כמעט כל 
המינים שבאירופה ( 10 — 12 ) 

חולפים, או חורפים, ביש¬ 
ראל. 

במשפחת זע" שתי תת• 

משפחות, וכל אחת מהן מיו¬ 
צגת ע״י סוג עיקרי אחד: 

פיפיון ונחליאלי. ה פ יפיון 
( 111111$ !,^) שוכן בנוף פתוח, 

וצבעיו כצבע האדמה, חום 
מנומר. או בקווים שחורים. בדומה לעפרונים, שהם קרובים לו. 
הפיפיונים שונים מן הנחליאלים לא רק בצבעם, אלא גם בזנבם, 
שהוא קצר מן הכנפיים, ובטופר האחורי, שהוא ארוך וכמעט ישר. 
שני בני הזוג דומים זה לזה, וכמדכן דומים הצעירים לבוגרים. 
הצעירים עוזבים את הקן אחרי כ 12 יום. תפוצתם כל עולמית, אך 
בעיקר הם נפוצים בעולם הישן. בארץ 6 מינים; מהם חורפים, מהם 
חולפים. ה נ ח ל י א ל י ם ( 10104112 ^) הם ההדורים והעדינים שבמש¬ 
פחה. צבעם שחור, לבן, אפור וזהוב והם אינם מנומרים. זנבם ארוך 
מן הכנפיים; תנועותיהם על הקרקע זריזות ביותר, הם רצים ואינם 
מנתרים, הליכתם מלווה תמיד תנועת־זנב אפיינית להם, ומכאן שמם 
המדעי, שפירושו זנב-נוע. מעופם קל, מהיד וגלי. דו-צודתיות מינית 
קיימת. אבל מועטת. הצעירים שונים בצבעב מן הבוגרים. בסוג הזה 
מינים רבים, ותפוצתם בעולם הישן. באירופה 3 מינים׳ ושלושתם 
גם בארץ, המין הידוע ביותר הוא הנחליאלי הלבן הנפוץ בערים, 
בחורף. 

א. שמאלי, קינון בחליאליס בישראל (טבע וארץ, ח׳״ 130 — 134 ), תשכ״ו; 

א. זהבי, הנ׳ (שש. ס׳. 78 — 82 !, תשכ״ז; הב״ל. סיסיין צהוב (שם, 

י״א, 20 — 21 ), ת שב ״ט ; ) 00 * 4 *>*; 0 *־ 7 ,;. 005 ) . 31 ! 0 .'י! . 1 < 

. 1940 , 188-233 , 1 ,!!>יו< 8 *״״ 81 ;ס 

מ. דו. 

נחמיה, פחה ביהודה. על דמותו ומפעלו — ע״ע א״י, עמ׳ 318 — 
323 ; על ספרו — ע״ע עזרא ! 5 נחמיה. 

:• .■ד ;•.* : 7 

רבינחמיה, תנא בדור הרביעי (אמצע המאה ד. 2 לסה־נ). מתלמידי 
ר״ע האחרונים שסמכם ר׳ יהודה בן בבא (ע״ע) בימי 
אדריאנוס (םנ ׳ י״ד, ע״א: ועוד). ר״נ חיבר תוספתא (ע״ע) למשנת 
ד״ע. והתוספתא שבידנו השתמשה בה■ נקבע כי "סתם תוספתא 
ר'נ... אליבא דר״ע" (שם פ״ו, ע״א). ר״נ היה מדאשי-הפדברים 
בכינוס ההכמים .,בשלפי השמד" (שהש״ר בי, ס״ז) באושא (ע״ע). 
נפנה עם החכמים שנתכנסו לעבר את השנה בבקעת־רימוו דחי 
חג׳ גי, אי), והיה בין החכמים ששבו ונתכנסו ב״כרם ביבנה" (ע״ע 
יבנה) לאחר הגזירות (ברב׳ ס״ג. ע״ב). נובר במשנה ובברייתות, 
ומובאים גם דבריו באבדה (שבת ל״ב. ע״ב: ב״ב ט״ו. ע״א: ועוד). 
ר״נ היה דורש גם במעשה מרכבה (ע״ע ! שבת פ׳, ע״ב). במגילת־ 
יוחטין שנמצאה בירושלים לאחר החורבן נמסר כי ד״נ מתייחם 
ל״נחסיה התרשתא" (ירו׳ תע׳ די, ב׳). התלמוד מזהה את ר״ג עם 
ר׳ נהוראי. שנקרא כך משום שהיה ,.מנהיר עיני הנמים בהלכה" 
(שבת קמ״ז, ע״ב). 

ב. ז. בכר, אגדות התנאים. אי--ב׳ (מפוזח. בערכו). תר״פ—תרס״ג. 

רב נחמן בר יעקב (נס׳ 320 לערך), מחשובי אמוראי בבל בדור 
השני והשלישי: הוא ר״נ סתם. נולד בנהרדעא, שם היה 
אביו סופר בבית דינו של שמואל (ב״מ ט״ז. ע״ב). ר״נ מביא דברים 
בשם שמואל ומכנהו.,רננר׳ (ברס׳ כ״ז, ע״ב! ל״ח, ע״ב; עיר׳ ט״ז, 
ע״ב) ואפשר שלמד אצלו בצעירותו. ר״נ מוסר גם בשם רב (עיר 
ע״ב. ע״ב). ר׳ אדא בר אהבה. ר' שילא ור יצחק, שאליו היד, קרוב 


- נחמן בר יצח? 

במיוחד (תעי ה׳, ע״א—ו׳, ע״א). רבו המובהק היה רבה נר אנוח 
ראש הגולה והוא השיא לו את ילתא, בתו, לאשר,. ר״נ היה דיין 
בבית ראש הגולה ואף היה מבטל לעתים פסקים שלו (ב״ק נ״ח. 
ע״ב), וגם היה דן ממונות יחידי (מני ה׳, ע״א) והעמיד על דעתו: 
וכך אמר בעצמו לרב ששת, "חדא דאנא דיינא, ומד לאו דיינא הוא" 
(בתי צ״ד. ע״ב). על ילתא אשתו — ר׳ ברב׳ נ״א, ע״ב: גיט׳ ס״ז, 
ע״ב: קירי עי, ע״א—ע״ב. עם חורבן נהדדעא עבר לשבנציב. ואח״ב 
חזר לעירו וביתו בה כדיין (עיר׳ ל״ד, ע״ב; ב״ב קנ״ג, ע״א). דבריו 
באים הרבה מאוד. בהלכה, באגדה, בתלמוד הבבלי והירושלמי. הוא 
שתיקן שבועת היפה לנופר הכל (שנו׳ מ׳. ע״ב), והוא שקבע את 
הכלל "כל האלים גבר" בכל ספק שאינו ניתן להתבדר בראיה (ב״ב 
ל״ד, ע״ב). רב הונא רימהו בדיינות לשמואל (ב״ק צ״ו, וריב), ונקבע 
כי ״הלכתא כר״נ בדיני" (כת' י״ג, ע״א; ור' קיר' נ״ט. ע״ב). הוא 
ניקר בסורא (סוב׳ י״ד, ע״ב: ועוד) ומסר דברים משמו של רב 
הונא (פס' ס׳. ע״א), שאותו כינה "חברנו" (גיט׳ נ״ב, ע״ב). 
אך פעמים רבות הלק עליו (עיר מ״ב. ע״א; ועוד). בר פלוגתא 
אחר שלו היה ר׳ יהודה. מייסד ישיבת סומבדיתא, ובמקרה אחד אף 
נפלו ביניהם דברים (קיר ע/ ע״א—ע״ב). מתלמידיו היו ר , זירא, 
רבה, רב יוסף ורנא. מבניו נזכרים: רנה (שבת קי״ט, ע״א): הון 
(יב׳ ל״ד. ע״ב): סר זוטרא (ב״ב ז׳. ע״א) ור חייא (ב״ב מ״ו, 
ע״א). היו לו גם שתי בנות, ומסופר עליהן שעסקו בכשפים (ניט׳ 
מ״ה, ע״א). ר״נ עמד בקשרים עם חכמי א״י ושאל הלכות מאתם 
(ביצה כ״ה, ע״ב: ועוד) ואף פסק שלא כשמואל בדיו מדיני שבת, 
לפי שמועה שהביא עולא מא״י (שבת ק״ה. ע״ב). כשפרצה מגיפה 
בא״י גזר ר״נ תענית ש״אם גבירה לוקה, שפרה לא נש״ב" (תעי 
נ״א, ע״ב). 

מ. בר, ראשות הגילה בבבל בימי ההשבה והתלמוד (מפתח בערכי). 
תש״ל. 

ם. 

רב נחמן בר יצחק■ אמורא בבלי, בן הדור הרביעי (נפי 356 
לסה״נ). 'דבריו מובאים הרבה בתלמוד הבבלי, בהלנה 
ובאגדה. בן־אחותו — ואולי גם תלמידו — של רב אחא נר-יוסף, 
ומשמשו לעת זקנתו (שבת ק״ם, ע״א). אצטגנינים אמרו לאמו. כי 
בנה יהיה גנב, וע״ב לא הניחתו לגלות ראשו. כדי שתהיה, אימת־ 
שמים עליו (שבת קנ״ו, ע״ב), למד אצל ר״נ בר יעקב עם רבא 
(עיר , מ״ג, ע״ב). לפי הזמנתו של ר*נ בר חסדא התיישב לתקופה 
מסוימת בעירו דרוקרת (תע׳ כ״א. ע״ב) והורה שם (שבת צ״ד. ע״ב). 

ר״נ היה ״ריש בלה״ (ע״ע ישיבה. עמי 452 ) בישיבתו של רבא 
במהוזא (ע״ע), וכשחזרה ישיבת פומבדיתא ממחוזא לפוסבדיהא, 
לאחד פות רבא, ב 352 , עבר ר״נ לשם ועמד בראשה. סניה ראש־ 
הגולה הסתייג (גיס׳ ל״א. ע״ב), אף ני היה מצוי שם (נדה ס״ז, 
ע״ב). בלימודו בולטת מידת הסדרנות. ובך העיד על עצמו: "אני, 
לא חנם אני ולא יחיד אני, אלא לומד ומסדר אני" (השו׳ פם• ק״ה. 
ע״ב). שרדו מוניות שערך, והן פותחות בלשון "רנב״י מתני הכי", 
וסידורן שונה משל הסוגיה שלפניה (הר י״ב, ע״א; זב' פ״ה, ע״ב, 
ועוד). ר״נ היה מדקדק — ונותן סיפנים — בשפות בעלי השמועה 
(יב' נ״א■ ע״א) ובאותיות הפשנד. (ביצה ל״ה. ע״ב, ועוד), והיה 
מבעלי המסורה (ע״ע) ובקי בחסידות וביתרות (יומא ל״ח. ע״ב: 
יב׳ ס״ה. ע״ב. ועוד). מסר משמם של רב הסדא, רב יוסף ואתרים. 
ונשא ונתן עם אביי (יומא ע״ג, ע״א). רבא. ר' חייא בר אביי (פס׳ 
ל״ב■ ע״ב). ואחרים. 

ד״נ הצטייו במידותיו: נזהר בכבוד הבריות (ברב׳ ל״ס. ע״ב: 
שבת מ״ו, ע״ב), ובנגד הדעה שת״ח צריך שתהא בו "שמינית 
שבשמינית" גאווה, אמר: "לא מיניה ולא מקצתיה" (סוטה ד.׳. ע״א): 
כל הניעם, "בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו" (נד' ב״ב, ע״ב). 
בערב שבת טרח הרבה בצרכי שבת. והוא היה אומר: "המענג את 



נחליאל' ז הגב ( 3 ־\ב £1 ג 30111 ]<) 1 \) 



39 


נחמן בד יצחק — ד׳ נחמן סחורודנקח 


40 


השבת ניצול משעבוד גלויות" (שבת קי״ח. ע״ב). ממאמריו: "הרהורי 
עבירה קשים מעבירה" (יומא ב״ם, ע״א): ",כי עליו הורגנו כל היום׳ 
(תה׳ סד, בג) — אלו ת״ה שממיתיו עצמן על דברי תורה" (ניט׳ 
ג״ו. ע״ב). 

מ. 

י' נחמן קן שמחה 39 לצל 3 ( 1772 , מדז׳יבוז' - 1810 . 

אומן). אדסו״ר ואבי חסידות ברצלב, נכדה של אדל (ע״ע) 

בת ר׳ ישראל בעל שם טוב (ע״ע), ונכדו של ד נחמן פהורודנקה 
(ע״ע). בהיותו צעיר היה סמוך על שולחן חותנו העשיר בכפר 
הוסיאטיז■ אח״כ עבר למדודובקה ( 3 אע 40 סע 1 נ 16 י 1 ), שבפלך קייב, 
ושם התקבצו אליו חסידים, והוא החל לנהוג בצדיקות. לאחר שפרצה 
שם מחלוקת. התחיל רץ לפתח את התורה שהמחלוקת נגדי היא 
כורח המציאות, ובה החויק כל ימיו. ב 1798 יצא בחשאי, בלוויית 
תלמידו המובהק ר' שמעון, לא״י (ע״ע חסידות, עם׳ 772 ), ובערב 
ר״ה תקנ״ט הגיע לחיפה! ביקר ביפו, טבריה וצפת. ונפגש עם ר׳ 
אברהם בן אלכסנדר מקאליסק ור׳ יעקב שמשון משפיטובקה. ושניהם 
חלקו לו כבוד. אך בגלל מלחמות נפוליון נאלץ ר״ן לצאת מן הארץ 
לאחר חדשים אחדים! תולדות המסע נכתבו לאחר שנים בידי 
תלמידו ר׳ נתן שטרנהארץ (ר׳ להלן) בספרו ..סדר הנסיעה לא״י" 
(ב״מגיר שיחות״•. ואלקווא, תר״י). באלול תק״ס ( 1800 ) התיישב 
בולטופול. פלך קייב, וכאן החל לוחם בו ר׳ אריה ליב ,.הסבא 
משפילי", בטענה, כי בתורותיו של רץ מצויות, כביבול, דעות 
שבתאיות ופו־נקיסטיות. בשל המחלוקת המחריפה עבר ר״ן ב 1802 
לברצלו (ע״ע), ובה גברה השפעת חסידיו; אעפ״ב חלקו עליו כל 
צדיקי הסביבה■ מלבד ידידו הנאמן, ר׳ לוי יצחק מברדיצ׳ב (ע״ע). 

נסיעותיו מתוארות בספר הביוגרפי "חיי מוהר״ר (לעמברג, 
1874 ). החשובה שבהן היתד, ללבוב ב 1808 , וגם היא, בנסיעתי 
לא״י, נעשתה "עפ״י סוד". ואולם אין ספק שרצה גם לטפל במחלת 
השחפת, שנתגלתה בו או. ב 1810 נתיישב באומן (ע״ע, עס׳ 907/8 ), 
ושם נפטר, 

אף כי לא היה רץ שבתאי או פרנקיסט, ניכרת השפעה שבתאית 
ופרנקיסטית בכפה מגוסי־תורה שלו (ע״ע חסידות, עט־ 798 ). עמדתו 
התאולוגית הבסיסית היתד, יהודית מובהקת, והתעניינותו בשבתאות 
ובפרנקיום ביטאה מחשבות־נפל או נסיונות-״תיקוך, שהוא עצמו 
הפרי! בחשיבותם, בשל מידת ההתבוננות העצמית שהיתר, חוקה בו. 
נראה כי כבר בזלטופול היתה לו תורה מגובשת על מעמדה המשיחי 
של נפשו ועל הולדת המשיח המעותד מיוצאי חלציו. שני ספרים 
אווסריים נכתבו בידי ר״ן עצמו — אחד כונה בספרות ברצלב 
ה.,ספר הנשרף", משום שהושמד בפקודתו ב 1808 . ותכנו, חוץ מרמוים 
אחדים, אינו ידוע לנו, ואחד, הוא "ספר הגנו!", ש״משיח יגיד עליו 
פירוש", עדיין הוא בכת״י בירי חסידי ברצלב, ככל הנראה. ידוע 
על ספרו,.מגילת הסתרים", על סדר ביאת הגואל, שבו שמור, כנראה, 
לד״ן תפקיד מרכוי. תורת הצדיק שלו היתה קיצונית ביותר (ע״ע 
חסידות, עמ׳ 798,785 ); האמונה נתפסת אצלו בקיצוניותה דווקא,— 
בצורתה רבת-ר,סתירות — ונודע לה משקל מכריע בחפיסת הבעיה 
הפסיכולוגית המסובכת של ר״ן. חובת אמונה כוו חלה ביחס לתכני 
היהדות המסורתית, אבל בראש וראשונה — ביחס לצדיק רב¬ 
ד,סתירות, הלוא הוא ר״ן עצמו, שהוא כולו מוקשה, והחסיד חייב 
להאמין בו לפרות הבל. בבוא הגאולה יחול המפנה היסודי, והפרדוכס 
ייהפך להברה ברורה. — רעיונות אלה התבהרו בדברי תורתו 
בתקופת שהותו בברצלב. בגלל כל ואת לא נבחר ממשיך לר״ן 
לאחר מותו. וחסידיו ממשיכים בנסיעותיהם למקום קברו באומן. 
כדרך שחסידים אחרים נוסעים לחצרות צדיקיהם הם. 

בעת פטירתו מנה מחנה חסידיו בפודוליה ואוקראינה כמה מאות 
איש בלבד. רובם עניים ומקצתם סוחרים בינוניים. רץ קיבל את 
חסידיו בר״ה, בשבת חנוכה ובשבועות. ההתאספות בר״ה היתד, 


חובה כללית, ונתקיימה באופן עד זמננו. כמו בן הונהג הווידוי 
בפני הצדיק. ובעיקר בערב ד״ה, והסך בברצלב למוסד מרכזי. 
לווידוי נודע גם ערך סמלי־פרוצדורלי של ההיהפכות ל״חסיד". 
סמוך לפטירתו פסק רץ לשמוע וידוי מפי חסידיו. חסידות ברצלב 
בכללה מהווה חטיבה לעצמה, והיא מלאה פתח נפשי רב והתעוררות 
דתית עמוקה ובלתי רגילה. 

כמעט בל ספרות ברצלב שבידנו נכתבה בידי ר׳ נתן שטרנהארץ 
( 1780 — 1845 ). שנצטרף לר״ן ב 1803 , ונעשה סופרו. מזכירו הספ¬ 
רותי ומפיץ תורתו• ם' ״ליקוטי מוהרץ" — תורתו העיונית, נדפס 
(בלא הסכמות) באוסטרהא. תקס״ח, ו״ליקוטי פהר״ן תנינא", וכן 
״ספד המרות״ — במאהלוב. תקע״א! 13 סיפורי המעשיות (ע״ע 
חסידות. עמ׳ 818/9 ). שרץ התחיל לספר ב 1806 , נדפסו במהדורות 
החסידיות ביידית המקורית ובתרגומו העברי של ר נתן (לראשונה: 
אוסטרהא[ד], תקע״ה). חלק מתפילות ר״ן מברצלב היו מעיו "שיחה 
בינו לבין קונו״; נוסף עליהן הפך ר׳ נתן את תורות רבו לתפילות, 
בספר "ליקוטי תפילות' (ברסלב, חקפ״ז). 

ר נתן הוא שארגן את התנועה אחרי התפוררותה, עם פטירת 
רץ. לשם נד הזניח את עסקיו והתמסר כולו להנהגת הכת ולהפצת 
תורת רבו. הוא יסד בית דפוס ועסק בהדפסת ספרות ברצלב בלבד, 
הוא פיתח את תורת ברצלב באגרות ״עלים לתרופה — מכתבי 
מוהרנ״ת" (ברדיטשוב. תדנ׳ץ) ובספריו: "לקוטי הלכות", מסו¬ 
דרים עפ״י ד׳ חלקי ש״ע (תר״ו—תרב״א); "שבחי הר״ף (לבוב, 
1864 ) ו״חיימוהר״ן״ (לעמבערג, 1874 ). הוא סירב להתפנות אדפו״ר, 
ובכך קבע את הדרך המיוחדת של חסידות זו, הנאמנה לאדמו״ר 
המת (מכאן כינרם: "חסידים מתים"). הוא הגדיל את מספר החסי¬ 
דים וקבע את דפוסי התנועה ודרכי הנהגתה. בתקופתו נתעוררה 
המחלוקת השניה על חסידות ברצלב. שטיבה האידיאולוגי אינו 
בדור, והפעם מצד ר׳ משה צבי מסאווראן. אחרי מותו ניתנה ההנהגה 
בידי תלמידו ומשרתו. ו" נחמן מטולצ׳ין. 

מסוף המאה ה 19 ואילך נחלה הכת הצלחה ניכרת. בין שתי 
מלה״ע זנו להכרה חברתית גדולה. במיוחד בפולניה. בפודוליה 
המשיכה חסידות ברצלב להתקיים גם תחת שלטון הסובייטים. אולם 
קשה להניח שעדיין נותרו שם שרידים ניכרים. בא״י נתרכזו חסידי 
ברצלב בעיקר בירושלים. ובייחוד בעיר העתיקה וקיימו פעולה 
ספרותית ענפה. עם נפילת העיר העתיקה עברו חסידי ברצלב 
לירושלים המערבית. מרכז קיים גם בבני ברק. 

וע׳ עוד בערך חסידות, עמ ׳ 771/2 , 778/9 , 797 , 804 , 811 , 813 . 

ה. צייטל־ן, ר״ן מברסלב, חייו ותורתו, חר״ע! ש. א. הורודצקי, חורת 
ר״ן מברצלב ושיחותיו, תרפ״ג! ג. שלום, אלה שמוח ספרי מוהר״ן 
ז״ל מברסלב, תרס״ה; הנ״ל, הוספות ותיקונים (ק״ס, ר), תרש״ט— 
תר״ץ; א. מ, הברמן, הוספות (שם. ד), תר״ץ—צ״א; ש. דובנוב. תו¬ 
לדות החסידות, ב". 290 — 309 , תרצ״א; י. וייס. מעגלי שית. תש״ת: 
הנ״ל. חסידות של מיסטיקה וחסידות יעל אמונה (הכנוס העולמי למדעי 
היהדות), תש״ז; הנ״ל. הקושיא בתורת רץ מברמלב ועלי עי״ן), 
תש״ה—תשי״ב; הנ״ל. עיונים בתפיסתו העצמית של ר״ו מברסלב 
(תרביץ. נ״ז), תשי״ה: הנ״ל, ר"! מברסלב על המחלוקת עליו(מחקרים 
בקבלה ובתולדות הדתות מוגשים לג. שלום), תשנ״ת! הנ״ל. ,.סקר 
הנשרף״ לרין סנרסלב (ק״ם, פדה). תש״ל, מ. פיקאד, מספרותם של 
חסידי ברסלב (שם)! הנ״ל, פרשת אופאן בחיי רץ מבדסלב ומש־ 
טעותה... (ציון. ל״ב). חשל״א; ע. רפפורס, שני מקורות לתאוי 
נסיעתו של רץ מברסלב לא״י (ק״ס, מ״ס, תשל״א. 

יו. ו. — מ, 

ד׳ נחמן מהורותקה (נפ ׳ 1765 ), מבני חוגו של הבעש״ט. 

בנו נשא אתי נכדת הבעש״ט לאשה ובנם היה ד נחמן 
פברצלב (ע״ע). ד״נ נמנה עם החסידים הסגפנים שהכירו בבעש״ט 
במורד,-דרך בעבודת ה׳. פגישתו עפו היתד, נקודת־מפנה בחייו: 
״כשהייתי חסיד גדול (־־ סגפן) הלכתי בכל יום לסקור. קרה, שבדור 
וה לא יבול לסבול שום אדם..., ואעפ״ב לא הייתי יכול לפטור 
ממחשבות זרות עד שהוכרחתי לחכמת הבעש״ט" ("שבחי ה־ 
בעש״ט"). מלבד ביטול הסגפנות הוא מדגיש כי קיבל מהבעש״ט 



41 


נחמן סהורותקה — נחשים 


42 


את דרכו החדשה בטיפול במחשבות זרות (ע״ע חסידות, עם' 784 
ואילך). ב 1764 עלה לא״י, עם 1 * מנחם סנדל מפדמישלן, בראש 
קבוצת חסידים. והתיישב בטבריה. פסעו תואר בם׳ "אהבת ציון" 
(חמוש״ד; נדפס שנית בשם "דורש ציון", ירושלים, תרס״ז). תורה 
משמו מובאת בידי מחותנו משה חיים אפרים מסדילקוב, ובס׳ 
.תולדות יעקב יוסף" לד' יעקב יוסף (ע״ע) מפולנואה. 

א. רובינשטיין. "שבח" מ״שבוזי הבע״שט״ז (חרביז. ל״ה), תשכ״ו; 

ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים, א', קנ״ם—קסיב, ד׳. קל״ז—ח', 

תשי״א 3 . 

ר' נחמן מקוסוב (המחצית הראשונה של המאה ה 18 ), ממקורבי 
הבעש״ט והיחיד מהם שהיה אמיד, כהיותו חוכר וסוחר 
תבואה, שהרבה לנסוע בערי פודוליה וגליציה. זפו־סה ישב בלודמיר 
ובנה בה ביפ״ד. ד״נ השתייך לחבורת חסידים בקיטוב, שקדמה 
להופעת הבעש״ט, וש״היה תנאי ביניהם שלא יתנבא [ידבר ברבים] 
שום אחד מהם" ("שבחי הבעש״ט"). אעפ״ב היה ר״נ מוכיח אנשים 
על חטאם ומוסר להם דרך תיקון בכוח גילויים מיסטיים, ובכך עורר 
רוגז אף בקרב בני חבורתו. תחילה היתד. לר״נ ביקורת כלפי ה- 
בעש״ס, ומסופר אף על חיבובים בין אנשיו לבין תלמידי הבעש״ט 
(שם); נם לאחר שנתקרב לבעש״ט שפד על עצמאותו הרוחנית, 
וספק אם ניתן לראות בו תלמיד הבעש״ט. תפילתו היתה בהתלהבות 
ולפי המסורת אמר עליו הבעש״ט: "עד מקום שנסע ר ׳ נחמן יודעים 
פה היא תפילה". ר״נ היה קיצוני בהליכותיו ובדרכי התבטאותו. 
ואחד מהראשונים שהתפלל בפרהסיא בנוסח ספרד. להצדקת החידוש 
אמר: "אם ידעו האבות שלא עשו כהוגן. יבחרו כדרכי הבנים" 
("תולדות יעקב יוסף", בא). בדומה לבעש״ט, העמיד ר״נ במרכז 
תורתו את עקרון הדבקות המתמדת בה׳, גם בפעשי-חולין, ואף 
במסחר ובמו״ט. הוא אף פיתח "טכניקה" מיוחדת המביאה לידי 
ציוד מתמיד של שם הויה. ר' יעקב עמדין (ע״ע! האשימו בשבתאות, 
וכינהו בביטוי הדו־משמעי "מין בפני עצמו". לדבריו עוררה הופעתו 
של ר״נ באפטה מחלוקת גדולה עליו. ברם. אין כל הוכחה להאש¬ 
מותיו. 

א״י השל, ר״נ מקנסוב, חברו של הבעש״ט (ס' היובל לצ. וולפסון). 

תשכ״ה! ר. ש״ץ־אלפנהיימר, החסידות כמיסטיקה ומפתח, בערכו). 

תשב״ח { 1 * 1 * 41 ** £16-112 * 11 * 1116 ) 1 * 1 * €1 **£ (ס 11011 .€ 4 / , £15$ ^ , 7 ) .( 

. 1957 ,( 1 ז 1 ע . 7.1-5 ) 

נחשוני־ים ( 10 > 01 תוז!ל<ז 0 ), מחלקת בע״ח ממערכת קווצי־עוד 
(ע״ע). לפי שיטת מיון אחרת, תת־מחלקה. שמיניה שייכים 
ביחד עם כוכבי-ים (ע״ע) למחלקת ג 7.0 סי 1 פ 51 ^. נ״י נפוצים בבל 
הימים, ממים רדודים ועד לאביסל הימי, ועל כל סוגי הקרקעות. הם 
מרכיב חשוב של אוכלוסיית קרקעית־הים ומצויים בה בכמויות 
גדולות. ידועים כ 1,600 מינים. ביניהם שקוטר גופם אינו עולה על 
1 ם״מ ואורו זרועותיהם — 2 ס״מ. ועד למינים הגדולים שקוטר 
גופם מגיע עד 15 ס״מ ואורך זרועותיהם 50 — 1 ) 7 0 ״מ (הסוג 
8 פ 1 נו 1 ק 0£0 ת 0 ^ז 00 ). צבעי נה״י: גוונים של חום ושל שחוד. במבנה 
החיצוני הם דומים לכוכבי־ים פרט לכד שהגוף מופרד באופן ברור 
מהזרועות. הלוח המרכזי, כדמות דיסקית, מצוי בצדו העליון של 
הגוף, ובצדו התחתון מצויות לדחיות קשות, ביניהן 5 מסביב לפה, 
ואחת מחן היא לוח הכברה. צינור העיכול עשוי לרוב כעין שק 
רחב ואינו נשלף החוצה. מסביב לפה מצויות לוחיות הפועלות 
בשיניים. לנה״י אין פי-טבעת. הזרועות, שמספרן בד״ב 5 , הן ארוכות 
ודקות ולרוב נושאות קוצים. קיימים מינים שכחם הזרועות מסועפות. 
הזרועות מכילות בתוכן את החלק הרדיאלי של מערכת־המים 
ומערכת העצבים. תנועת נה״י נעשית בעיקר ע״י התפתלות הזרועות 
(מבאן שמם). הם עוברים מרחק של עד 2 מ׳ לדקה. פירוק חתוליות 
מאפשר כיפוף הזרועות בכיוון צדדי בלבד, או גם בכיוון ניצב; קצות 
הזרועות מסוגלות להסתלסל. רגלי־המים אינן משמשות לתנועה והן 
הסרות כפתורי־הצמדה. נה״י הם חסרי קוצבתים. 



גח׳ 6 ח־ים שביר ( 2#1115 זן גזג 11 נ!ק 0 ) 


רוב נה״י ניוונים מן החי (תולעים וסרטנים קטנים), אך יש גם 
הניזונים מפלנקטון ומרקב וכן יש הגורפים בוץ וניזונים מהחומר 
האורגני שבתוכו. לשם תזונה והעברת סזון אל הפה הם משתמשים 
ברגלי-המיס. יש התופסים את הטרף בקצות הזרועות הפסתלסלות 
ולופתים את הטרף. נה״י חסרי אברי חוש מיוחדים. אבל בליטות 
הגוף. רגלי־מים והקוצים רגישים לגירויים שונים. נד,"י פעילים לרוב 
בלילה. ביניהם מספר מינים מאירים. 

בלוטות המין אינן נפתחות החוצה אלא לתוך נרתיק מיוחד. רוב 
נה״י הם חד־מיניים. אך ידועים גם מינים אנדרוגיניים. רובם מטילי- 
ביצים וההפריה היא חיצונית, אך יש גם יולדי־חיים. בחלק מהמי¬ 
נים הביצים מודגמת בתוך גוף האם, בכיסים מיוחדים אשר 
בהם ההתפתחות יכולה להימשך כ 6 — 7 חדשים. קיימים שני טפוסי 
לרוות. הלחה האפיינית היא ה 118 ט 1111 נ 101 ! 1 ק 0 . פחות נפוצה היא 
ה כ 1 זג 11 ט 11 ׳\. נה״י מצטיינים בכושר רגנרציה גבוה והם משלימים 
לעתים קרובות חלקי זרועות שנקטעו, ואף את חלקי הלוח המרכזי 
ומערכות פנימיות שנפגעו. 

על נה״י נמנים 3 סדרות וכ 16 משפחות. בארץ ידועים כ 55 
מינים, מהם כ 45 מינים במפרץ אילת וב 10 מינים בחוף הים־התיכון. 
במפרץ אילת נפוצים בני הסוגים במז 0 ט 10 ז 1 ק 0 ו 5 [£זטח 0 ו 1 (נ!ס המ¬ 
צויים מתחת לאבנים במים רדודים וכן בין האלמוגים. בים התיכון 
נפוצים הפינים: ;"!׳יאגי 1301:15 * 01 , שחדר לים התיכון מים־סוף, 
והמין הקוסמופוליטי 312 בח 113 ן> 5 המצוי בין אצות 

באזור החוף. בים־סוף מצויים בין שוניות האלמוגים נ״י ענקיים 
בעלי זרועות מסועפות מהמין 03 ^ 0 ־ 1 ) 4.5 . 

. 14 ״ 1 ; 1948 , 242-270 ,מ , 6 *^ 3 . 0010 4,6 0116 •*" 1 ,(. 1 ) 6 ) אצגז!) .ק 

; 1955 , 589-689 י ז\ 1 , 1310 * 1 * 1046 * 21111 16 ) 7 , 10 ;חזי( 14 

. 1969 ,**( 1 * 1111041 ( £6 . 41011015 < .( 1 
יא. אח. 

נחשים ( 11112 *נ 0 , 5 :ז]״:) 1 ]ז $0 ), תת־סדרה ממחלקת הזוחלים (ע״ע). 

קרובים אל הלטאיים (ע״ע) וכלולים עמם בסדרת הקש־ 

קשאים. ידועים כ 2,500 מינים של נ" שבחלקם הגדול נמצאים 
באזורים הטרופיים. בארץ — ב 36 מינים, מהם 8 מינים ארסיים. 

לנ " מבנה־גוף מארך מכוסה קשקשים. הג" הם חסרי גפיים 
(במשפחות אחדות יש שרידים של גפיים אחוריות בלבד), חסרי 
פתחי אזניים חיצוניים, בעלי עפעפיים מחוברים ושקופים, בעלי 
לשון ארוכה, מפוצלת, הניתנת להשלף פן הפה באורך ניכר; פתח 
ביב רחבי, זנב, עפ״ר קצר מן הגו. לזכרים שני איברי הזדווגות, 
בעלי בליטות וזיזים; קדרת המוח בגולגולת גרמית כולה; לסתות 
תחתונות נפרדות ומחוברות בחלקן הקדמי על ידי רקמות גמישות, 
וכל לסת היא בעלת תנועה עצמאית. 



43 


נחשים 


44 



ציור 1 . קשק׳מי-רא-ע: סיטיז — ׳ 8 ? זעסז 
שחור; טשסא? — ע 5 צפע 


צין, . 1 


הב" מצטיינים בגוף 
גמיש בעל עור חלק 
ומתוח חסר חתגרמויות. 

הקשקשים מסודרים ב¬ 
שורות אורך ומספרן 
יכול לשמש להבחנה בין 
מינים שונים. בגחון הם 
כד״כ בצורת לוחיות רח־ 

ביות וברוב המשפחות 
הם סגמנטליים ומספרם 
שווה למספר החוליות. 

קשקשי הראש הם עפ״ר 
בדמות מגינים שטוחים, המסודרים בצורה אפיינית. במינים מסוימים 
(כגון הצפעונים) קשקשי הראש אינם נבדלים בהרבה מקשקשי הגו 
(ר׳ ציור נ). 

השלד. הגולגולת היא בעלת בסיס רהב והעיניים מרוחקות זו 
מזו. קופסית המוח מורחבת — ומכוסה בעצמות ד׳מצח וד׳קדקוד 
המתפשטות ויורדות לצדי הגולגולת ולרצפת קופסית המוח. אין 
בגולגולת קשתות טמפוראליות ואיזור הלחי חפשי מעצמות ותפוס 
על ידי מערכת שרירים מפותהת ביותר. הגולגולת מצטיינת בחיבו¬ 
רים גמישים בין העצמות: עצם הרבועה, הכניפה. החד, הלסתות 
העליונות והתחתונות, המשמשות לבליעת הטרף (ולהכשה — בג" 
הארסיים). כל אלה, פרט לעצם הרבועה, נושאות בדרך־כלל שיניים. 
בעצם הבין־לסתית אין שיניים, חוץ מאשר בקבוצות אחדות, כגון 
הפיחוגים. בינה לבין עצם 
הלסת העליונה אין בדרך 
כלל חיבור גרמי (ר׳ ציור 
2 ). עמוד השדרה עשוי 
חוליות רבות, מ 100 עד 
400 ויותר בסיני החנקים 
הגדולים (במינים מאוב¬ 
נים עד 560 ). כל החוליות 
הן פרוצליות (קעורות מל¬ 
פנים) — וחוץ מן החיבו¬ 
רים הרגילים יש ביניהן 
מערכת זיזים נוספת המח¬ 
זקת את עמוד השדרה. כל 
החוליות, חוץ מחוליות ה¬ 
צוואר הראשונות, נושאות 
צלעות גרמי 1 ת. עצם החזה 
חסרה, והצלעות חפשיות. 

אין לנ " שלד של גפיים 
או חגורות גפיים; במינים 
אחדים, הנחשבים לפרימי- 
טיוויים, קיימים שרידים 
של חגורת הגפיים האחוריות ואצל החנקיס — שתי בליטות לצדי 
הביב; ור׳ ציור 3 . 

לנ" מערכת שרירים מפותחת. השרירים דקים ורבים. 
ביניהם רבים הנמשכים מפרק אחד של הגוף למשנהו ואחרים 
המחברים פרקים הרחוקים זה מזה. בהתאם לצורת גופם, מארבים 
איבריהם הפנימיים של חב", 

והאיברים הזוגיים מסודרים 
לעתים לסירוגין, או שאחד 
מבני־הזוג חסר (ר׳ ציור 
4 ). וע״ע זוחלים, עמ׳ 688 , 

י.יר 3 . שלר של נח׳ש (צפע) 691 . 


י• 'י' 


* *, 


1 





ציזר 2 . מ! נד. הגי?גו?ח. ?סעלח — של 
זעפ 1 שחור; יסטה - צפע: 1 . עצס 
נע־! המצח; - ע׳ הקר?ור; 3 . ע׳ חעזחי; 
4 . ע׳ הקשה זת; ס. ע׳ ה-־־בועיז; 6 . לכת 
תחתונה; ד ע־ -מיפה < הלשח העל¬ 
יונה; 0 . ע־ בידלסתית; 10 . ע׳ הא 1 ; 
11 . ׳עי: ״מרזב אחוריות; 12 . שיני־אדפ; 
13 . ע׳ ודשמע 




מבין איברי-ה חושים העינים עפ״ר מפותחות, עגולות ועפ- 
עפיהן מאוחים למשקף שקוף. האקומודאציה נעשית ע״י דחיפת 
העדשה קדימה ולא ע״י שינוי צורתה. בטיפוסים היומיים העדשה 
צהובה ובהתאמה אין ברשתית שלהם טיפות צהובות כמו בלטאיים; 
בטיפוסים הליליים האישון מתכווץ לסדק מאובך באור יום. 

אזני הב" מנוונות; אין להם אוזן חיצונית, עור תוף או אוזן 
אמצעית. עצם השמע מחוברת אל עצם הרבועה. השמיעה באוויר 
חלשה ומוגבלת לקולות בעלי תדירות נמוכה ולקליטת זעזועים 
מהקרקע. לעומת זה מפותח חוש הריח. הלשון הארוכה, הנשלפת 
מבעד לסדק בלסת העליונה. משמשת להעברת דומרי ריח אל חלל 
הפה שבו נמצא איבר יעקובסון (ע״ע זוחלים, עם׳ 690 ). 

אצל ג" ממשפחות שובות יש 
איבר לתחושת חום, רגיש לקרניים 
אינפח־דאדומות המוקרנות מבעלי־ 
חיים בעלי דם חם; איבר זה מגיב 
לשינויי טמפרטורה (עד כדי הפרש 
של ס 0.2 ). מניחים כי הוא משמש 
למציאת טרף (עופות, יונקים) 
ולעקיבה אחריו׳ בייחוד בחושך. 
איבר חוש זה נמצא בתוך גומות 
עמוקות בכל אחת מן הלסתות ה¬ 
עליונות של צפעוני הגומה; גומות 
דומות יש לשפיפון הנמצא בארץ 
ולצפעונים אפריקנים מסוימים. אצל 
חנקים רבים מצויות גומות החום 
בקצה האף ובשפה העליונה והתח¬ 
תונה. 

אורח החיים. הב" נמצאים 
בסביבות חיים שונות: על פני ה¬ 
קרקע, בתוך מחילות, בחול או 
באדמה, על עצים, במקווי מים מתו¬ 
קים ובימים. 

תנועה. ד.נ" פיתחו צורות 
מסובכות של התקדמות ותנועה, 
למינים שובים יש לעתים תנועה 
שונה ומותאמת לאזורי מחייתם 
ולמצע שעליו הם נעים. מהירות 
התנועה הגבוהה ביותר נמדדה 
במאמבה האפריקנית שעברה 43 מ׳ 
ב 4 /* דקה (למעלה מ 10 ק״מ לש¬ 
עה), בעוד שהשפיפון עובר מרחק 
של 22 מ׳ בדקה אחת. ניתן להבחין 
ב 4 צורות תנועה יסודיות: ( 1 ) צד¬ 
דית נחשונית השכיחה ביותר ובה 
הגוף מתקפל בצורת 3 ונע בצורה 
גלונית על ידי הפעלת כוח על עצ¬ 
מים שנמצאים לאורך צדי הגוף. 
צורה זו איננה מתאימה, או אף 
בלתי אפשרית, על מצע חלק ואינה 
יעילה בנ " בעלי גוף קצר ועבה. 
( 2 ) תנועה ישרה־קווית, בה מופעל 
כוח כלפי מטה ובוצר חיכוך בין 
הגוף למצע; מגעי הגחון נקבעים 
במקום מסוים, והגוף נמשך אחריהם 
קדימה. תנועה זאת מאפשרת לעבור 
על פני מצע שטוח במסלול ישר. 





41 


נחשים 


46 


: ח ( 3 ) תנועת מפוחית שבה 

ל [ן .־; שוב מנוצל החיכוך עם 

3 ח המצע: הנ׳ המתפתל לצו- 

<ד\ רת ל. כסו בתנועה ( 1 ) 

1 ^ ' 3 הצדדית־נחשונית. מייצב 

/( (ל, את הפיתולים בקרקע ודר 

\ 1 / (( תך את ראשו. צווארו וה־ 

11 \ ׳ ■/! ,י' הלק הקדמי של גופו קהי־ 

׳״ י'■.,-■ ׳ 3 <' /ן מה. לאחר סכו הוא מת¬ 

;! ״■' (ך ''ך ן; ייצב בנקודה הדשה ומושך 

י | \ את יתרת הגוף.( 4 ) תנועה 

י ן' 3 לוליינית־צדדית, שבה נע 

ן ד.נ׳ בכיוון הניצב לציר 
האורך של הגוף והעקבות 
"'יי 5 ■ ־ ־ 'יי' ת מופיעים כקווים נפרדים 

ומקבילים. בתנועה זו מונח הגוף ב 2 — 3 מסלולים. כשחלקי הגוף 
שבין המסלולים מורמים מעל פני הפצע. עי״כ נמנע חני מהת¬ 
חממות יתר והוא יכול לעבור על פני פשטהים חלקים ופתוחים 
במהירות גדולה. דוגמה לכך משמשת תנוער. צפעוני־המדבר, כגוך 
העפיפונים. לעתים משתלבים טיפוסי תנועה שונים, במיוחד ( 1 ), 
( 2 ) ו( 3 ). יש נ" הנוהגים לטפס על עצים ואחרים מסוגלים לשחות 
במים. יש המתחפרים בחול: פינים אחדים עושים זאת בתנועת 
שקיעה אפיינית (עבו). 

הנ׳ ׳ ניזונים סן החי בלבד ובולעים את טרפם בשלמותו. 
בזמן הבליעה מתאפשרת נשימה סדירה באמצעות פתח צינור 
הנשימה הנמצא בקדמת הפה. בין שתי הלסתות התחתונות (ר 
ציורים 6 — 7 ). גודל הטרף הוא בהתאם לגדלו של חנ׳ וכושר הבליעה 
שלו: נמלים, זחלים, גלמים וחרקים גדולים: לטאות, ני. עופות 
ועד לארנבות והזירי־בר. יש סינים (נהשי-הביצים, ממשפחת הזע- 
מניים) הניזונים מביצים, שאותן הס מבקעים בעזרת בליטות מיוחדות 
בצר הגחוני של חוליות הצוואר הבולטות לתוך הוושט: הסתת 
הטרף נעשית בחניקה ע״י החזקה ממושכת בתוך הפה, ופעמים 
באמצעות קיפולי הגוף. או באמצעות הארס. יש מינים הבולעים 
את טרפם בעודו הי, ויש הניזונים באופן קבוע בטרף מת. עיכולו 
של הטרף נמשך יפים אחדים וטרפם מספיק להם לעתים לתקופה 
ארוכה למדי. הם יכולים לצום במשך חדשים ואפילו שנים. בזמן 
הנשל ובחורף אין ר,נ" אוכלים. באזורים של אקלים ממוזג הם 
סבלים את החורף בתרדמה, לעתים בקבוצות של פרטים רבים 
ביחד. רוב הנ ׳׳ שותים מים ולמינים מסוימים השתיה הכרחית. 
נחשי מדבר, האוכלים באופן סדיר, מקבלים את הנוזלים מטרפם 
ואינם זקוקים לשתיה. 

עונת ה רב י ה היא באביב ובקיץ. הזכרים נבדלים מהנקבות 
בזנבם הארוך יותר והעבה בבסיסו. הזכר עוקב אחרי הנקבה, כנראה, 
באמצעות חוש הריה (זוג בלוטות הנפתחות לביב מפרישות חומר 



ציורים 6 —ד. ב 5 יעת טד 1 * זך׳ צפע 
6 . תחילת הבליעה 
ד. ם , ,׳ הבליעה 


בעל ריח אפייני). רוב ד.נ" 
מטילים ביצים; נ" מסוימים 
הם יולדי חיים. נקבות מסו¬ 
גלות להטיל ביצים מופרות 
שנים אחדות לאחר ההזדוו¬ 
גות. מספר הביצים שונה 
ממין לפיו וגם בתהום אותו 
הסין. בפיתונים אחדים — 
למעלה ממאה. הביצים הן 5 'יי 8 ■ ״'׳״ י"׳*' 0 ' 0 "" 8 יי " 
מארכות, מכוסות קליפה גלדנית. ולעתים דבוקות זו לזו בזמן ההטלה. 
אצל קוברות, פיתונים מסחמיס וסינים אחרים בני הזוג שומרים על 
הביצים ואף מדגירים אותן. בא״י ההטלה נעשית בחדשי הקיץ וההת¬ 
פתחות נמשכת חודש, חודשיים או יותר. היא תלויה בגודל העובר 
בזמן ההטלה ובטמפרטורה (ר׳ ציור 8 ). 

נ" גדלים במשך כל ימי חייהם, ומינים מסוימים עשויים להגיע 
לגיל של 20 עד 30 שנה, אף כי עיקר הגידול חל עד לתקופת ההת¬ 
בגרות המינית. בשנתם הראשונה מכפילים נ" רבים את ארבם. 
בניגוד לזוחלים אחרים, הנ" משילים את השכבה הקרנית החיצונית 
של הקשקשים ושל העור ביריעה אחת, תוך כדי התחככות בקרקע 
או בעצמים שבסביבה. הנ׳ כאילו "יוצא מעורו" ומשאיר את הנשל 
ההפוך מאחוריו. באביב ובקיץ מתנשלים נ" בוגרים אחת לחודש־ 
חודשיים, או פעם אחת לעונה. 

אחת מאפשרויות ההתגוננות של נ" היא הבדיחה. סיבים 
מסוימים נכנסים לעילפון מדומה בשעת סכנה ונשארים חסרי תנועה 
כשהם שכובים על גבם: אחרים מתכווצים בצורת קפיץ וראשם 
מוסתר במרכז (צפעון עין־גדי). לעתים ננקטים אמצעי התגוננות 
פעילים, כגון הקמת רעש אפייני של לחישה תוך כדי פליטת האוויר 
מן הריאות ושקי האוויר. במינים מדבריים מסוימים מוקם הרעש 
ע״י שיפשוף הקשקשים בעלי הקרמים שבצדי הגוף. אצל נחשי 
הפעמונים מתפתח בקצה הזנב איבר העשוי כיפות־כיפות של חומר 
קרני; מספר הכיפות גדל בד בבד עם מספר הנשלים: תנועתו של 
איבר זה גורסת לקול 'שקשוק. נ" רבים אחרים משטחים את גופם 
ופנפחים את איזור הצוואר כשהם נתקלים בהפרעה כלשהי■ דרך 
זו בולטת במיוחד אצל הקוברות. 

נ" ארסיים משתמשים במנגנון ההכשה שלהם לצרכי הגנה 
רק בשעת הדחק. ונם הם מעדיפים להתרחק או לנסות להבריח את 
האויב. מביו 2,500 סיני הנ״ — פחות ם 400 פינים הם ארסיים, 
ומאלה רבים אינם מסוכנים לחיי האדם. גם אצל הפינים ממשפחות 
הנ" הבלתי־ארסיים (הזעמניים), יש הסתגלויות המסייעות לשיתוקו 
של הטרף. אם בי אין בהן סבנה לאדם. יוצא מכלל זה הוא נחש- 
העצים ( 110₪05 ק! 1 ס). שלמרות השתייכותו למשפחת הזעמניים 
ארסו פוגע גם ביונקים גדולים, וידועים מקרי מוות כין בני-אדם 
שהוכשו על ידי נ׳ זה. 

הנ" הארסיים אינם ממוצא אחר והם נמנים על ה פ ת נ י י ם 



0 > 43 :ק £13 ) והצפעוניים 
(;)!(:;:סקדל). שאין ביניהם 
קרבה פילוגנטית והם פיתחו 
מנגנוני ארס בצורה שו¬ 
נה ובאופן נפרד. בפתניים 
הלסת העליונה קצרה יחסית 
ונושאת שיני ארם קצרות 
בעלות מרזב עסוק או חלל 
תגור. תנועת הלסת ושיני ה¬ 



ארס מוגבלת והב' נושך ממש עי:ו ה. ס;:::: -ארם (רא׳ש ד 2 ע יאחו 


בזמן ההכשהי הארם נוצר וווריח וזיזי״: 1 . שן וארס: 2 . גייס" 
הארה; 3 . חשריר הלוחץ 9 ל הנ 5 וטוז; 

בבלוטות גדולות בעלוה אד 4 . שרירי ההסתות 





47 


נחשים 


48 


ז 



ציור 10 . 1 . מטבעו; פיכרי (!! 01111041 ^ 11 קס 5 ס־] 0 !בק 5 ); 2 . זעמן• 
הכימנעות ( 1 ז 6 נןז 0 ׳י 3 ז ־ 0011180 ): 3 . ׳צזחור־ראש ( 1$ \ת 11001131 :ומץמ 
31115 י 1 י 1 :>ססתב 01 מו); 1 ־. זממז־האי 03 ים( 51 ^ 0 ■! : 001111501 ); 5 עיד 
חחוי: ( x ט| 31 ן 115 ון 00 ;! 010 תי); 6 . ארבע־ס, , ( 1 ־ 51:1101011 81$ ק 10 חתז $3 ?); 

7 בת; שחור ( 3 ו 1 ק־< 3££ ב 1 * 10 זוווז 0 ) 31 ^ג); 8 . מחרון! ( 8 קג 01 ז 0 ו 14 
וז 0110 טרח); <ן. צפעון עחור (.יולןו 1€ ז 1 >ג 2 ! 61 15 ק 5 ו!ז 0 ג־ 1 ז.^}: 10 . נחי 2 ־ 
וזפעשוניש (* 11 * ¥111 • ;! 1111 ) 00 ) 

בות צינוריות רבות הנמצאות בשני צדי הראש, משם הוא עובר 
דרו צינור אל נרתיק השן ואל שן הארס. אל הבלוטה קשור אחד 
משרירי הלסתות הפועל, כנראה, בזמן הזרקת הארס■ אצל הצפעונים 
הגיעה התפתחות מנגנת הארס לשיא מבחינת שכלולו. הלסת 
העליונה קצרה מאוד ונושאת את שיני הארס הארוכות בלבד. 
בלוטת הארס היא בעלת חלל גדול. המשמש לאגירת הארס. והיא 
עטופה בשריר ״הלוחץ־על-הבלוטה״ (ר׳ ציור 9 ). פעולת ההכשה 
היא תהליך מסובך ביותר ומהיר מאוד (תוך פחות מ *ל שניה). 
עד היום לא נחקר התהליך באופן ניסויי והוא ניתן לתיאור דק 
על יסוד ידיעות חלקיות והנחות הנובעות מן המבנה האנטומי של 
מנגנון הארס• לפני ההכשה מדים ד,נ׳ את ראשו ומטיל אותו לכיוון 
הטרף. באותו זמן נפתח הפה. הלסתות העליונות מסתובבות, שיני 
הארס המחוברות אליהן נשלפות. מזדקרות ומוחדרות לתוך גוף 
הטרף והארס מוזרק דרכן• בזמן ההכשה מוחדר דק חלק קטן מכמות 
האדם המצויה בבלוטות (הצפע הישראלי מחדיר בממוצע כ 10% 
מארסו), אם כי יש מקרים שבהם הנ׳ יכול להזריק עד מחצית כמות 
הארס המצויה בבלוטותיו או לא להזריק ארם כלל. אפשר להניח, 
שחומרת ההכשה ותוצאותיה נקבעות לא מעט ע״י כמות הארס 
שהוחדרה לגוף. 

באופן מלאכותי, ב.חליבה", ניתן להוציא כמעט את כל הארס 
המצר בבלוטות; הפעולה נעשית ע״י לחיצה בצדי־הדאש של 


ד,נ', לאחר זיקור שיניו. כמויות הארס המתקבלות בדרך זאת 
הן שונות. 


כמויות ארס מירביות (בחליבה) 


כמות הארס במ״נ 














1.150 

0 > 3 ת! 51 ש 3 ! 3 נ! בז€ן) 1 ^\) 

צפע 

.1 

175 

575 

( 11 > 1 :י 11 65 ) 35 ז 0 :אז 111 מ. 8 ?) 

שפיפון 

.2 

65 

275 

(י! 3510 ז 0€ 15 ק 5 ^) 

עכז 

.3 

100 

400 

(£<:1115 00104313) 

אפעה 

.4 

25 

100 

(בחת^סג ג 051 מת 1 ץ! 4 ז 31 ^) 

פתן שחור 

.5 

1,500 

6,500 

(זעו* 341340301 00131115 ) 

צפעוו הגימה 

,6 

1,000 

3,000 

(ב 10 מ^ 31 ^ 15 ) 81 ) 

ביטים 

ד. 

ססד 

2,500 

(ס["? 3 | 3 א) 

קוברה מצרית 

.8 



י; 6 — 8 , גהשי חו״ל. 

1 — 5 , נחשי א 

• 


לאחר החליבה מתחדשת יצירת הארס; הקצב הוא מהיר יחסית 
בימים הראשונים והוא הולך וקטן עם התמלאות הבלוטה. בבלוטות 
של נ". סמוך ללכידתם, יש ארס תמיד. גם בקיץ וגם בחורף. 


מיון. לפי השיטה שהוצעה לאחרונה. מתחלקים הנ" ל 12 
משפתות וב 20 תת־סשפחות, בהן 2 משפחות הכוללות את חנ ׳/ 
הארסיים (פתניים וצפעוניים). 

מהמשפחות החשובות: ( 1 ) נחשיליים (- 1 ק 10 ו(; 1 ?ז 
1146 ), נ״ תת-קרקעיים קטנים (ארכם המירבי 90 ס״ס). צבעם אחיד 
בגוון חום־אדמדם. גופם מכוסה קשקשים קטנים שווים; זנבם קצר 
ומסתיים בקשקש חד וחזק. שיניים מצויות רק בלסת העליונה, שהיא 
לרוחב הגולגולת ולא לארכה, כליתד הנ״. על המשפחה נמנים 5 
סוגים, 4 מהם נפוצים באמריקה■ בסוג נהשיל (!י 11101 קי< 1 ) כ 170 
מינים (% מכל המשפחה) הנפוצים באזורים החמים. 2 מינים בארץ 
(ע״ע א״י. עם׳ 221 ). ( 2 ) ניסוניים (:";(!"]סן&קיססזק:/]) דומים 
מאוד ל( 1 ): הלסת העליונה קבועה בשלד-הגולגולת (תופעה נדירה 
בג״); שיניהם מועטות ונמצאות רק בלסת התחתונה. במשפחה סוג 
אחד ובו 40 מינים. בארץ מצד פין אחד. פיני משפחה זו הם 
הקטנים בני׳ וארכם אינו עולה על 10 — 30 ם״מ. ( 1 ) ו( 2 ) ניזונים 
פזהלים. גלמי נמלים וטרמיטים. ( 3 ) חנק יי ם (ע״ע). 

( 4 ) ז ע ם ב י י ם ( 1-1£130 < 1 ״נ״כ>). המשפחה הגדולה ביותר, המקיפה 
כ 75% מכל ד,נ" בעולם. תפוצתם כל־עולפית פרט לאזורי הארקטיס 
והאנטארקטיס ואיים אחדים. בגלל ריבוי הסינים וההבדלים הניכרים 
ביניהם, קשה לקבוע סימנים אפייניים משותפים לבל המשפחה. 
הזעמניים חיים בכל הביוטופים -- על האדמה ומתחתיה, על העצים 
ובמים; גדלם. צורתם וצבעם שונים: מזונם שונה וצורת תפיסת 
הטרף והמתתו אף היא שונה; יש ביניהם בעלי שיני ארם מצוידות 
במרזב ויש גם חסרי מרזב• גם פעולת ההפרשה מבלוטות הרוק 
שונה. 

מהסוגים החשובים: נחש־החוסם (ם 10 > 010 ז 0 ; 1 ), מצוי באמריקה 
הצפונית. ניכר במגן־חרטום (לוחית בקצה הקדמי שליהראש, הפונה 
כלפי מעלה), המותאם לחפירה. תני המלכותי ( 1$ ז £1 ק 0 זקמ;; 14 ). החי 
באמריקה, ארכו עד 2 מ׳; ניזון מני׳ אחרים. כרכן (ס 8 ק £13 ); 
נפוץ בכל העולם. המין המפורסם שבסוג הוא נ׳ אסקזלפוס 
( 3 מ 1 ו! 8 ; 8 ח 10 .£), החי בדרום־מזרח אירופה ובאסיה הקטנה. הוא הב׳ 
ששימש דגם לסמל של אסקלפיוס (ע״ע, ור׳ תמי שם). אל-הרפואה. 
הרומאים ראו בו סמל הבריאות ובתור שכזה נהגו להכניסו לבתי- 
מרחץ. הם הפיצו אותו באירופה המערבית. סוגים אפריקניים אר¬ 
סיים: נחש־העצים (!"(];וסוקלים). גופו דק וארוך וזנבו ארוך 
מאוד; נחש־הזמורה (לנ 1 ״ 0 ! 610 ;ון) כקודמו, גופו דק וארוך בזמורה 
ובשעת מנוחה הוא דומה לענף. כאמצעי הגנה והפחדה, הוא נוהג 
לסתות את צווארו ואז מתגלים הרווחים שבין הקשקשים שצבעם 
שחיר־לבן. שני הסונים האלה הם שוכני־סוואנות. מטפסים על עצים. 

בארץ — 24 סוגים ומינים; ביניהם — הזעמן ( 6 סינים); נחש 



49 


נחשים 


50 


המים; תלום־הקשקשים: נתש־החולות (ר׳ תם' צבעונית בכרך י״ז. 
סול עם׳ 872 ). 

( 5 ) פתביים — ע״ע. ( 6 ) נחשי־ים 
שוכנים בסמוך לחופים, בדרום מורח אסיה ובאוסטרליה. קרובים 
ודומים ל( 5 ) וארכם עו 3 נו; זנבם שטוח ומשמש במשוט. עפ״ר 
הם יולדי־חיים. ( 7 ) צ פ ע ו נ י י ם — ע״ע. 

על נחשי א״י — ע״ע, עם׳ 221 — 222 ; ור׳ תמונות שם. 
התפתחות פילוגנטית ומוצא. ד.נ" נחשבים לקבוצה 
הצעירה ביותר מכל הזוחלים. הם הופיעו בסוף תקרטיקון והתרבו 
במיאוקן ובפאלאוקן — תקופת פריחתם של היונקים והעופות 
המשמשים להם טרף עיקרי. משערים שאבות הנ" התפתחו מזוחלים 
בעלי־גפיים. דמויי לסאית. ד.נ" הקיימים דומים בהרבה מסימניהם 
ללטאות. במאובנים המעטים שנמצאו מסוף הקרטיקון, בבר ניכרת 
צורח הד, ללא דרגות מעבר. 

אל. ברש — י. ח, הופ*יז, זוחלים, חשט״ז, תשכ״א 2 ; א. דה־פריס 
יאהח־ם. נתונים חדשים על ארסי ב״ מקומיים (הרפואה נ״ח, 136 — 
192 ), חש״ד > א. כובבא, אנסומיה של מנגנון הארס אצל 3 ״ והפרשות 
הארס ע״י הצפע (דפים רפ״איים, כ״א׳ 593 — 609 ), תשכ״ב; 

ה. מנדלסין, על דרך חוזיים של הב״ הארסיים בא״י (שם. 577 — 592 ), 
תשכ״ב,• פ. אפרתי, חצפיית ב 125 נשיכות צפע (הרפואה ס״ג, 315 — 
325 ), תשכ״ב \ ווו * 811 * 1 /ו*הצ /* 011 5 *}/ 3 ח 5 70150/10115 מ 0 .ז 0 !נ> 0 ז׳> 1 )" 1 . 0 
* 1/1 }ס 1 * 111 <)*£ %ה 01 ב 1 .ז 10£0 .ין ..מ ס 8 ז 1 >ותוו 501 .? ״א ; 1954 , 1 * 1510 
ות 011 -:וו 1 \. 11 * 111 ־ 81 ; 1963 ,**)/ 500 ,ש 106 ־ 31 י 1 % . 11 ; 1957 , 1 * 1 ? 1¥0 
, 5 ־ 8011311 .צ/ ; 1965 ,:*}!סח 5 / 0 $- 101 * 11 ־ 1 0.1111-01 ,( 1181017 ) 31 ז 4 וז 3 א) 

■ 0 ח*¥ ,ז 01 ).מ 41 \ .מ 4 ת״זח 1 )\ . 5 : 1969 , 5 * 111 <]*£ /ס * 1 * 1 * 7/1 

- £101 * 1/1 10 1 זס 1 ! 11  * 71011 ,(. 01 ) 0 * 35 ־ 51 ) .י! .י! ; 1969 , 5 *\ 0 ת 5 / 0 0110/1 * 1 ^ 51 
,.ש 10 ח\נ . 501 ) *׳ 101 ^ 5 *^ 01 ח 5 1/010 , 0305 . 0 ; 1970 ,( 3 — 2 . 350 ) , 7 ^) 
. 1970 ,( 82-96 , 222 
א. כ. 

רעל־נ" (ר״נ) מופרש מזוג בלוטות ארם, שהן גלגול של 
בלוטות הרוק. הכשת חג׳ גורמת לפצע, ודרכו מוורק הארס; האום 
מועבר לחלקי הגוף האתרים באמצעות מערכות הדם והליספה. 

הארס הטרי הוא בד״ב נחל סמיך, צלול וצהבהב. המכיל כ 85% 
מים, והשאר הוא ברובי (כ 90% מן המשקל היבש) תערובת של 
חלבונים רבים ובגזרות חלבוניות. בארם גם כמדות קטנות של 
חפרים אורגניים בלתי-חלבוניים ומלחים אי-אורגניים. תכונות הארס 
אינן נשמרות זמן רב כשהוא נוזלי, אך בצורה יבשה (ר , לעיל, 
עם׳ 48 ) נשמרת רעילותם של ארסי ריב הד׳ שנים רבות. 

ר״נ מכיל מרכיבים פעילים רבים. יש מרכיבים הפוגעים בפעילות 

מערכת־ד,עצבים ( 101,1010x1115 !) או הלב ( 5 ת 1 צס 1 סו(> 031 ) ; אחרים 
גורמים להמסה דופן כדוריות הדם האדומות ושחרור ההמוגלובין 
מתוכן ( 5 ג 511 ץ] 10 זמ! 1 ), לשטפי דם ברקמות ( 5 ח 1 מג 11 זזס 1 ה 0 ל), לקרי¬ 
שת הדם או להפרעות בקרישת הדם. חלק גדול מהמרכיבים הפעילים 
של ר״נ הם אנזימים (ע״ע פדמנטים). 

ההרכב של ר״נ שונה סד לד. לדוגמה: מקובל, כי הגורם העיקרי 
למוות מהנשת הד קוברת־ר,משקפיים (ג(נת <;נא) הוא רעלן- 
עצבים פעיל מאוד. המוות מהכשח נ׳ זה נגרם בד״ב ע״י שיתוק 
העצבים המפעילים אח מערכת הנשימה. לעומת זאת, הגורמים 
העיקריים למוות מהכעת נ׳ הצפע ההודי ( 10550111 1 דז€ל] 1 ^\) הם 
אנזימים. התופעות הנגרמות הן. בעיקר, שטפי דם חמורים ברקמות 
והיווצרות קרישי דם. 

הטיפול בהכשת ד צריו להתחיל מיד לאחר ההכשה ולהימשך 
בנית החולים הקרוב ביותר. הטיפול המיידי מנוון למניעת התפש¬ 
טות הארס בגוף. הטיפול הרפואי מכוון הן נגד'התגובות והן נגד 
הארס באופן ספציפי. נגד מספר גדול של ארסים הופק נסיוב חיסון 
ספציפי המתקבל מומן של חיות שחוסנו במנות בלתי ממיתות של 
ארס נ׳ מסוים. נסיוב החיסון יעיל נגד אותו הארס, אך איננו פועל 
נגד ארם ד ממשפחה אחרת. לבן חשוב מאוד לזהות את הד המביש. 

ת. ז. 


תג׳ במיתולוגיה, במיסטיקה ובפולקלור. יחס 
האדם אל הד היה תמיד דו־ערכי, ומעילם לא התעלם ממציאותו. 
בעבר, כבר בתקופות קדומות, עורר הד או רגשות איבה ופחד 
חריפים, או רגשות הערצה עמוקים, כיצור בעל כוחות נסתרים. 

במיתולוגיות רבות סימל הד את התוהו־ובוהי וכוחות החושך 
הבולעים שמש וירח. לעתים הופיע כמפלצת מחרידה (ע״ע דרקון, 
לדתן): כך במצרים הקדומה, ביפן, בסין (הד כסמל הברקים 
והרעם). בהודו, נפרם וביוון (נחש־לרנה, ו,פיתון), במיתוס השומרי־ 
בבלי ובמיתוס הכנעני(כגון בכתבי אוגרית [ע״ע]). וכך גם במקרא 
(ר׳ להלן). בברית החדשה מוחזק ר,נ׳ כהתגלמות השטן. במיתולוגיה 
הנורדית נזכרים נחשי-אימים. בגון נ׳ מידגאךד. נ׳־ענק או דרקונים 
שכיחים בפילקלור של יה״ב ואף השאירו רישומם בהראלדיקה. 
מפלצת לוך נם ( 055 א נסקוסלנר דהיום. מתוארת ננ׳-ענק. 

מבנה גופו וצורות תנועתו המוזרים, מבטו החודר — המאנן בניבול 
— ההסתר בו הוא חי. נע ותוקף, וכן הכשתו הקטלנית, כולם נראו 
על־טבעיים. 

לד נודעה משמעות חיוביה רבה בגנוסטיקד, (ע״ע), ומקורה היה 
כנראה, בתאולוגיה הסודית היוונית ובם־סטריות שלה. ד,ד היה סמלו 
של אל־הרפואד, אסקלפיום (ר׳ לעיל. עמי 48 ). ונשאר עד היום סמל 
לעוסקים ברפואה. כן נחשב הד לשומר בתים ופסרון המשפחה, 
ויוחסו לו תכונות אלמוות, כנראה בשל הסברה שננשל הוא מחדש 
נעוריו. נשל צורתו המארכת־ד,פאלית, נחשב הד גם לסמל הסוריות 
והחקלאות; וביוון שהופיע מתוך האדמה נתקבל גם כסמל הסתים. 
נ׳ האוחז בזנבו נחשב בכתבי המיסחורין לסמל האין־סוף, העולם 
והנצח. בפולקלור של יה״ב ובאגדותיו נזכרות לרוב תכונותיו 
המאגיות והמועילות של ד,נ׳ ואף של חלקי גופו. 

נ" שולבו בפולחן האגיאי־ברתי, ושרידים לפולחן־נ" נשתמרו 
במקרא. פולחנים באלה נודעים עדיין ברחבי האוקיאנוס השקט, 
באוסטרליה, בהידו ובאמריקה (וע״ע מיה, עמ׳ 139 ; מכסיקו, עמ׳ 
471/2 )• 

השם נ' נפדן בצירופי שמות גאוגרפיים ברהבי־העולם. חני 
כסמל הערמה. ד,צריה והחכמה מצוי ברוב השפות והספרויות. 

מ. ו. 

במקרא נחשב הד לסוגיו השונים לאויב האדם ושנוא ה/ מאז 
חטאו של אדם הראשון (ע״ע). נשיכתו היא. במליצה המקראית, 
סמל לעונש קשה ולאסון (רב׳ לב, לג! איוב כ, יד•—יז! ועוד), 
והכשתו ערמומית ובסתר (ברא׳ סס, יז והשו׳ ברא׳ ג, א). גם 
באוגרית שמו נחש וארסו נקרא חמת (תשר גם תה׳ נח, ה). בדומה 
לקוברה ההודית היה גם הפתן מוצג ע״י קוסמים כחיה מאולפת, ואף 
נרמז למנהגם של הקוסמים לעקור את שיניו (תשר תה/ נה, ה—ז). 
משה עשה נחש־נחושת במדבר, ונשוכי נ" היו מביטים אליו ונרפאים 
(בסז" כא, ד—ס) וער לימי חזקיהו עמד נ' זה במקדש, והיו מקטרים 
לו (מל״ב יה, ד). הנ׳ קרוי גם "שרף" (במד׳ שם). ואפשר גם 
"תנין" (השו׳ שמי ד, ג עם ז, ט, סו). 

בכנען, כבדתות שונות כעולם הקדום, היו אלים־נ". וני׳ בסמלי- 
אלים, וביניהם ד,נ׳ כהתגלמות של חכמה, פריון וכוח חיים, כפי 
שעולה מהממצא הארכאולוגי בא״י מהאלף ה 2 לפסה׳־נ. לפי הסיפור 
המקראי (ברא׳ ג) היה הנ׳. בתהילה, זקוף כאדם ואולי גם דומה לו 
במאכלו, ורק לאתר שנתקלל היה לחיה שפלה, ואפשר שיש בסיפור 
זה גם משום העמדת ניגוד בולס להערצת הד אצל עמי הקדם. 

"לויתן ד ברח" ו״לויתן נ׳ עקלתון" (ישע׳ כז. א). שיש להם 
מקבילות באוגרית, הם מסוג המפלצות שנלחמו נגד האל נעל 
(וע״ע דדקון, עס׳ 211 ). 

ח ו "ל ראו בד, שהיה הגירם לחטא הקדמון(ע״ע), את הסמל 
הנצחי למפתה, מסית ומדיר (סנה , נ״ט. ע״א), חוד,מתו שהפיל בחוח 
לא פסקה מישראל אלא במעמד הר פיני (שבת קמ״ו, ע״א: ועוד). 


51 נחשים 

היחס העוין לני בא לידי ביטד במאמרו של רבי שמעון בר יוחאי: 
.,הטוב שבב" רצוץ את מוחו" (מכילתא בשלח. ב׳; ירו׳ קיד׳ ד/ 
י״א). ועליו דרשו את הפסוק (משלי טז. ז): ",ברצות ה׳ דרכי איש. 
גם אויביו ישלים אתו׳ — זהו ד,נ'" (ידו׳ תרו׳ זד, גי). את הב" 
שבא״י התירו להרוג בשבת (שבת קב״א, ע״ב). אך מכיוון שרוב הג" 
בא״י אינם ארסיים (ע״ע א״י, עם' 222 ), נקבעה הלכה במשנה 
(ברב׳ ה/ א׳) שאין להפסיק מתפילת י״ח "אסילו נ׳ ברוך על עקבו". 
לדברי הירושלמי אם הג׳ ..מרתיע ובא כנגדו" מותר להרגו אף 
בתוך התפילה. עם זאת הכירו בתועלת שבג", שהם טורפים את 
העכברים, ויש שגידלו נ׳ בביתם למטרה זו (ב״ר נ״ד, א׳; והשו׳ 
ירד תרר שם: "חיויא דבית"). הימצאותם של נ" בבתים הצריכה 
הנדה מסוימת של הרגליהם, והדנה עצות נאמרו ע״י חכמים בקשר 
לכך, אך לרונן אין ממש בטבע תג", כגון תאוותם לשום ולבצל 
(עיר' כ״ט. ע״ב: ב״ר נ״ד, א׳! ירד תרו׳ שם), הטלת ארם על ידם 
לתוך סוגים שונים של משקאות (ב״ק קט״ו. ע״ב: ירד שם). העוינות 
שבין חג׳ והחתול (פס׳ קי״ב, ע״ב) ומידת הנקימה והנטירה שיוחסה 
להם (יומא כ״ג. ע״א), ועוד. הב״ הארסיים הנזכרים בחז״ל — 
חברבר, ערוד, עכנאי — אין זהותם בדורה. נחלקו חכמים גם בדרך 
הכשת הנ ׳ . אם -ארם נ , ביו שיניו הוא עומד" או "מעצמו מקיא", 
ונפקא מינה להלכה בדבר (נ״ק כ״ג, ע״ב). "ארם של נ׳ דומה 
לספוג, צף ועומד במקומו" (ב״ק קט״ו, ע״ב), אלא שלא בל נ' כך 
ש״ג׳ מיני ארס הן, של !נ׳] בחור שוקע. של בינוני מפעפע ושל 
זקן צף" (ע״ז ל׳, ע״ב). משקאות מגולים אסורים (משנ׳ תרד ח׳, 
ד׳), שמא הטיל נהם הג׳ ארם. 

שם. א. - מ. 

נחשת (דחטגקטס: סימנו ט 0 ), יסוד כימי מתכתי, מקבוצה 18 של 
המערכת המחזורית. אחת המתנות האל־ברזליות התשובות 
ביותר הנמצאת כשימושו של האדם כ 6000 שנה. מספרה הסידורי 29 , 
משקלה האטומי 63.54 : תערובת האיזוטופים 63 ( 69.1% ) ו 65 
( 30.9% ). ערכיותה 1,2 ולעתים רחוקות 3 . 

נ׳ נקיה היא מתכת חזקה למדי ונוחה לעיבוד קר. צבעה אדמדם 
זוהר והיא מוליכה מצוינת של חום וחשמל (ע״ע: חשמליים, מולי¬ 
כים ; חים, עס׳ 547 ). נ׳ ניתנת ב ״ 1083 ורותחת ב ' 2595 , צפיפותה 
8.96 . צורתה הגבישית — סריג קובי מסורכז־פאה (ע״ע מתכות, 
עם׳ 737 , וטבלה שם, עמי 739 ). 

לנ׳ רקיעות גדולה ביותר: תערוכת של 11 חלקי נ׳ ושני חלקי 
אבץ ( 1 ט 6 תו 11 :>] 011 ) היא בת ריקוע כמעט כזהב. לעומת זאת אין 
חני מתאימה ליציקה משום שבמצב מותך ממיסה המתכת כמות 
גדולה של גזים, בעיקר חמצן. מן האודר, דבר הגורם לשכירות 
הנתך. 

ת כ ו נ ו ת כ י מ י ו ת. הג' נמצאת בקבוצה אחת במערבת המחזו¬ 
רית עם הכסף והזהב. כמתנת אצילה למהצה מצטיינת הב' בפעילות 
כימית נמוכה. מקומה בשורת המתח מתחת למימן ולכן אינה דוחה 
אותו מחומצות מינרליות ואודגניות אלא בנוכחות חמצן: לעומת 
זאת מגיבה ד,נ׳ עם חומצות מחמצנות (נגפריתנית וחנקנית) מרוכזות 
וכן עם כלור: נ" נמסה גם באמוניה ובתמיסות ציאן תוך יצירת 
קומפלקס. הנ׳ עמידה בפני השפעת האטמוספירה: חשיפה ממושכת 
מאוד לאודר רטוב גורמת להיווצרות שכבה ירקרקת של קרבונטים 
("ספינה*) המגינה על המתכת. נ , יוצרת תרכובות חד־ערכיות 
ודו־ערביוח■ יון הנ - החד־ערכי אינו יציב בתמיסות מימיות. בהעדר 
גורמים משקעים או יוצרי־קומפלקס הוא עובר ליון הדו-ערני 
ולמתכת נקיה: ~ 011+011 <-*ט 20 . יון ד,נ' החד-ערכי חסר צבע 
ואילו ליון הדו-ערכי צבע כחול יפה. בהתאם למבנה האלקטרוני של 
הג׳— : , 1155 ) 1 ), נוטה חנ' ליצירת יונים קומפלקסיים, ביניהם 


- :חשת 52 

" 4 ( ־ 1 ד.<) 011 בעל הצבע הכחול כהה, המשמש להמסת צלולוזה 
בייצור הזהורית, * ־ ־ ( נ ך 11 י 1 ) 1 !נ) המשמש בתעשיה ובאנליזה לשם 
ספיגת חד תחמוצת הפחמן מתערובת גזים ר ־ 04 ס)! 01 החשוב 
לציפוי אלקטרוליטי. 

ג א ו כ י מ י ה ומינרלוגיה. ריכוזה הממוצע של הנ ׳ בקרום 
כדור-הארץ הוא 45 גרם/טון, רובה במינרלים סולפידיים. לפי אופיה 
הגאוכימי הנ׳ כלקופילית; אך יש לה נטיה ברורה לסידרופיליות, 
כפי שמראה הריכוז הגבוה של נ׳ — 400-100 גרס/טון — בפאזה 
המתכתיח של המטאוריטים (ע״ע). מבחינת גודלו דומה אמנם היון 
* 3 :!ס לזה של הרדיוס של שניהם הוא ) 0.837 : בנ״ז כמעט 
שאין הג׳ מחליפה את הברזל בתרכובותיו החמצניות, בגלל השוני 
במהות הקשר הכימי. 

ידועים קרוב ל 200 מינרלים של נ׳, החשובים שבהם ניתנים 
בטבלה 1 . 

טבלה 1 

מינרלים חשובים של נחושת 


תכול ח נ׳ 

ב% 

נוסחה 

שם 




5 תה ת 

א. 

99.9 

011 

נחושת 




מינרלים גפריתייים 

כ. 

34.5 

! 65 ־ 011 

כלקופיריט 


( 63.3 

01^651 

בורניט 


48.3 

$54 **ס 0 

אנרגיט 


52.1 

(011, ?6) 1236*511 

טטרהדריט 


52.7 

״ 545 * 01171 

טננטיט 


79.8 

01115 

כלקוציס 


66.4 

5 ט 0 

ק 1 וליט 



ו ה ל ו ג נ י ד י ם 

תחמיצות, הידרוכסידים 

ג. 

88.8 

011*0 

קופריט 


79.8 

0 ט 0 

טנוריט 


; 59.4 

0111(011)40( 

אטקמיט 




ק רב ונם י ם 

ד. 

57.3 

-(מ 0 )ט 0 ־, 00 ט 0 

מלכיט 


55.1 

ב( 013 ) ט 0 * ב 00 ט 20 

אזורים 




פוספטים 

ה. 

8.0 

011 *10(?04) (013) 

טורקיז 41420 • 




סי ל יקסים 

ו. 

36 

(/ £3 2 ־ 018103 

כריזוקולה 


40.3 

1120 • * 810 ט 0 

דיאופטז 



נ׳ היא המתכת האחרונה בשורת המתח, המופיעה עדיין, אמנם 
בתפוצה לא רבה. בצורה אלמנטדית־מתנתית. המינרל החשוב ביותר 
של נ׳ הוא כלקופיריט, המתגבש במערכה הטטרגונלית. מופיע 
לרוב בגושים סמיכים: קשיותו ,/■ 3 — 4 . משקלו הסגולי 4.1 — 4.3 , 
צבעו צהוב פליז. 

ע"׳ חמצונם של המינרלים הסולפידיים המקוריים, נוצרים מינ¬ 
רלים מחומצנים, שהנפוץ בהם הוא ה מ ל נ י ט, המתגבש במערכה 
המונוקלינית בגנישים פריזמתיים עד סיניים. יוצר לרוב מסות 
אשכוליות או כל;ניות בעלות מבנה רדיאלי. קשיותו 4 ) 3 — 4 , 
משקלו הסגולי 4.05 , צבעו ירוק נהיר. בדקו דומה למשי. בגלל 
צבעו היפה משמש מלבים כאבן אורנמנטלית. נמדנורודיאנסק(אורל) 
הוא נמצא בכמויות גדולות ופשפש לייצור לוחות שולחן, עמודי 
כנסיה ונד. מופיע לעתים יחד עם האזוריט הכחול. 

מבין המינרלים הסדיסנטריים של הנ ׳ בולט הטורקיז, מינרל 
טריקליני, צבעו כחול-ירוק עד ירוק-תפוחים, בעל ברק שעווה. 




53 


נח׳* ת 


54 


קשיותו 5 — 6 . משקלו הסגולי 2.6 — 2.8 ; הוא מינרל משני אפייני 
של אזורים צחיחים (נישפור בחורסן. איזור אום־בוגמה בסיני 
ועוד). 

מרבצי הטורקיז בסיני נוצלו במשך אלפיים שנה ע״י חפרעונים, 
החל מהמסלהה השלישית, ועדייו הם מנוצלים בקנה מידה קטן ע״י 
הבדואים המקומיים. הטורקיז היא אבן חן למחצה. 

המחזור הגאוניסי של הנ ׳ . חלק ניבר של ר,נ׳ נפרד מן 
המאגמה לפני התגבשותה זנכנס להתכה הסולפידית המאגמתית 
המוקדמת, שממנה היא מתגבשת בעיקר ככלקופיריט. יהד עם מתכות 
כבדות אחרות כגון: ברזל, ניקל ופלטינה. בשלב האורתו־מאגמתי 
הראשי נפרשות כמויות קטנות סל נ׳ במינרלים נלווים של הסלעים 
המאגמתיים ובעיקר כלקופיריט, בורגיט וקובניט (מנמנלפס). עם 
התקדמות הדיפרנציאציה המאגמתית פוחתת כסות ד,נ׳ פ 150 גרם 
לטין בסלעים בסיסיים (גברו־בזלת) עד נ 16 גרם לטון בסלעים 
חומציים (גרניטים ודומיהם). נ , מתרכזת מחדש בתמיסות ההידרו־ 
תרמליות החמות. נוסף לכלקופירים מתגבשים גם מלתי־גפרה 
למיניהם (ר׳ טבלה 1 ), יחד עם מינרלים של עופרת, ניקל, קובלט 
וברזל. 

במגעם עם האוויר והמים עוברים מרבצים סולפידיים אלה 
שינויים חשובים. הסולפידים מתחמצנים וזע׳ נשטפת בקרבת פני 
השטח (איזור שטיפה); מתחתם נוצרים המינרלים המחיפצנים 
(איזור החמצון). חד הדו־ערכית הנמצאת בתמיסות הבליה החודרות 
לעומק מתחזרת מתחת לאיזור החמצון במגע עם הסולפידים המקו¬ 
ריים, בעיקר אלה של הברזל, ונוצרים סולפידים משניים, שהחשוב 
מחם הוא הכלקוציט. איזור זה, הנקרא איזור הצמנטציה, הוא לרוב 
הקטע העשיר ביותר של מרבצי הד. מתחת לאיזור הצמנטציח נמצא 
הבצר המקורי. 

במחזור הבליה עוברת הד מן הסלעים לתמיסות הבליה, בעיקר 
בתור סולפט. ובצורה זו היא מובלת לים. :׳ זו מורחקת ממי הים 
כמעט באופן מוחלט, ופי־הים אינם מכילים אלא 0.001 — 0.09 גרם ני 
לטון סי ים. אחוז ההעברה של הד הוא 0,03% . הרחקה זו מתבצעת 
בעיקר ע״י סיפוח אל הרסיות, המכילות נ׳ בריכוז של כ 250 גרם 
לטון. מסיבה זו אין מוצאים מינרלים של נ' במרבצי התאדות. 
במגע בין מי ים לבין משקעים בעלי כושר חיזור גבוה, כגון משקעים 
אורגניים, עשויים להיויצר מרבצי נ' בעלי ערך כלכלי. 


טביה נ 

תפוקת נחושת בארצות שונות 
(באלפי טונות, 1970 ) 


סוג 

המרבץ 

אחרו 

מהתפוקה 

העולמית 

תפוקה 

שנתית 

הארץ 

שינים 

24.8 

1.560 

| ארצות הברית 

הדימנטרי 

10.8 

684 

} זמביה 

בעיקר נ׳ פורפידית 

10.6 

668 

1 צ ׳ילה 

שינים 

ו. 9 

611 

1 קנדה 

סרינינטרי 

6.1 

386 

1 זאיר 

הידרו־תרמלי 

3.2 

205 

פרו 

בעיקר הידרו־תרמלי 

2.3 

148 

דר׳ ודר׳־מע׳ אפריקה 

בזדיסנטרי 

0.2 

11 

ישראל 

שינים 

15.9 

1.003 

הגוש הסיני־סובייטי 

שונים 

16.4 

1.024 

ארצות אחרות 


100.0 

6,300 

0 ה״כ 


מרבצי הד. מרבצי סולפידים שנוצרו בגלל חוסר יכולת 
ערבוב עם המאגמה הסיליקטית (מרבצי סגרנציה אורתו־מאגמתיים) 
נמצאים במספר מקומות. כגון באינסיזווה ( 3 'י 512 ״ 1 )—דרום־אפריקה. 
מרבצי־מגע אינם נפוצים (יש בביזבי — אריזונה). רוב 



מאחר שנחושת סשיסה כסות גדו?ה חפצן, נהגי ?הכניס מ י תרד. מוט מעיי־ 
אורז — קשש סילוקו; כיום טשתמ׳פים ?אוהו צירף בגז פר.*£ו 


המרבצים הגדולים בעולם הם ממוצא הידרו־תרמלי ומופיעים בעו¬ 
רקים, חלקם כמילוי חללים, חלקם במרבצי החלפה. כאלה מצויים 
בביום (פחפ 0 ) — מונטנה, נורנדה (* 1 >ממ 0 א) — קנדה. ויו טינטו 
(סזסנז 810 ) — ספרד. סרו די פסקו( 3800 ? ; 4 0 זזג> 0 ) — פרו, ועוד. 
טיפוס מיוחד של המרבצים ההידדו־תרמליים הם מרבצי הב' הפור־ 
פירית, שבהם מופיעים המינרלים של הד בסדקים המרובים של 
סלע מאגמתי מרוסק. כאלה מצויים בבינגהם (וחה 11 ^ו! 1 .ק) — יוטה, 
בצ׳וקיקמטה (בונומ^פ^ךס) — צ׳ילה וכר. מרבצי ד סדימד 
טריים מיוצגים בין היתר ע״י הקופרשיפר משקע 

ימי של ד בסדימנטים ביסופיניים, המופיעים באירופה בפס, המש¬ 
תרע מבלגיה עד צ׳כוסלובקיה. גס רצועת הד המפורסמת של זמביה־ 
רודזיד, היא, כנראה, ממוצא סדימנטרי. מרבץ הד של תמנע אף הוא 
סדימנסרי, וגילו קמבריון קדום (ור ׳ להלן, עמי 57 ; תמונות: 
ר׳ כרך כ״ג, ענד 500 ; כרך־מילואים, עם׳ 478 ). 

תפוקה. מרכזי התפוקה של הד בתקופות קדומות היו קפריסין. 
שנתנה למתנת אה שפה ("!"פס■")! הרמה האירנית ואיוור הערבה 
בא״י. מכרות הד העתיקים ביותר שנשתמרו נמצאים נאיוור תמנע. 
עד 1810 היתה תפוקת הד לשנה כ 18,000 טון בלבד, אך צרכי 
התעשיה המודרנית גרמו לביקוש מוגבר של הד. כיום סופקת ד 



יציקת מוטות ש 5 נחושח נקיה 



55 


נחשת 


56 



רננת נח ושח נקיר, כתר"? י ר א?קםרי<יטי(ההסונזת ט .קזס 0 זשקקס 110 ס 0 שחמ 0 ^ 1 ) 


בשיעור שנתי של למעלה מ 6 מיליון טוו (ר׳ טבלה 2 ), תכולת ד,נ׳ 
נבצרים העשירים נעה בין 3% — 4% , אך נ׳ סולפידית במרבצים 
בעלי ממדדים נדולים, כגון מרבצי הנ ׳ הפורפירית, ניתנת לניצול 
כלכלי אף בריכוזי נ׳ של 0.3% — 0.4% בלבד. 

הפקה. מאחר שרוב בצרי ר,נ׳ מכילים אחוז נמוך של 
המתכת, מתחיל ייצור תג׳ בתהליכי ריכוז. התהליך המקובל הוא 
הצפה ( 101:111011 )). העפרה הפחתה מעורבלת בתערובת של מים 
ומוצרי נפט על־ידי זרם־אוויר חזק. נוצרת שכבה עבר, של קצף, 
שבה מתרכז בצר הנ׳. ואילו בשכבה המימית נשארים המינרלים 
הנלווים. בתהליך זה עולה הד בבצר לכדי 10% — 30% . בהמשך 
ההפקה מבדילים ביו תהליכים יבשים ורטובים. תהליך יבש: אם 
הנ ׳ היא בצורת תחמוצת מחזרים אותה בכבשן ע״י פהסל עפרות 
גפריתיות עוברות קליד, חלקית. הגברית הופכת לדו תחמוצת הגפרית 
המשמשת בעיקר לייצור חומצה גפריתית, ונשארת תערובת של 
סולפידי הברזל והנ', ותחסוצוח ברזל. אח״כ מוסיפים תחמוצת צורן 
לכבשן ומתיכים. שתי הניתכות הנוצרות. ברזל סיליקטי וסיג חני. 
נפרדות בקלות, משום שניתכת־הברזל קלה מניתכת־הנ׳ (.,אבן־נ , "). 
ניתכת הנ ׳ מחומצנת בקונדורטר ונוצרת "נ׳ גסה" בתכולה של 
94% —%ד 9 . תהליך רטוב: עפרות המכילות פחות מ 2% נ׳ מוכנסות 
לבריכות מים. בהשפעת החמצן שבאוויר מתחמצנת כל העפרה 
לגפרת נ , . אם אחוז הגפרית בבצר נמוך. ממצים את חג׳ ע״י הוספת 
חומצה גפריתנית. גם במקרה זה הופכת הנ׳ לגפרת נ׳. את המתנת 
הנקיה מפיקים או ע״י שבני ברזל הדוחה את הד מן התרכובת 
או ע״י אלקטרוליזה. 

נ׳ נקיה לשימוש חשמלי מופקת אך ורק ע״י אלקסרוליזה• תוצרי 
לוואי של תהליך זה הן המתכות היקרות, כסף וזהב, השוקעות ליד 
האנודה. 

וע״ע מכרה וכריה. ותמונות שם. 

שימושים. נ׳ היא אחת המתכות המועטות שמשתמשים בה 


בצורה נקיה, וזאת בגלל צירוף התכונות של מוליכות חום וחשמל 
מצוינת, עמידות בפני קורוזיה ומחיר סביר. הצרכן העיקרי של נ׳ 
מתכתית היא תעשיית־החשסל, שבה משמשת המתכת להכנת כבלים 
מוליכים וחוטי טלפון וטלגרף, לייצור אנטנות, לליפוף מנועים וגנר¬ 
טורים חשמליים ועוד. מוליכות החום הטובה של חד מנוצלת לייצור 
צינורות קיטור וקירור, מתקני ריק וזיקוק ולבניית דוודים לתעשיית 
המוץ והכימיקלים. עמידותה בפני קורוזיה באה לידי שימוש בכיסוי 
גגות, בניית פסלים ומצבות, ייצור חלקי אניות, טביעת מטבעות 
וחפצי אמנות קטנים. תכונותיה המכניות באות לידי שימוש בתע- 
השימושים העיקריים בנחושת: 


השימושים העיקריים בנחושת: 


25% 

תעשיית חשמל (גברטורים. מבועים, בורות וכו , ) 

22% 

כבלים (טלפון, טלברף, קווי כוח) 

10% 

מכוניות 

10% 

בניין 

10% 

מתקני קיטור וקירור 

23% 

100% 

שובות (מטבעות, אבירת, בשק. גתכים) 


למרות שד נקיה היא בעלת תכונות מכניות טובות יש שנדרשים 
נתכים. נתכי הד אינם ממיסים כמות גדולה של גזים בזמן היציקה 
בדומה לד הנקיה ויש להם יתרונות מכניים וטכניים. נתכי הד 
הידועים כבר אלפי שנה הם הברונזה (ע״ע) והפליז (ע״ע). 

תרכובות הד. עשרות תרכובות משמשות בתעשיה, בחקל¬ 
אות ובמעבדה. חשיבותן נודעת מכמה סיבות: א) כמויות מתאימות 
של ד הן רעליות לאצות, פטריות וחרקים. מכאן השימוש הרב 
במלחי ד לייצור צבעים מונעי רקבון, לריסוס גידולי שדה להשמדת 
מזיקים, לשמירת נקיונן של בריכות שחיה ועוד (שימושים רפואיים 
— להלן). ב) מלחי ד מסוימים מכווצים וצורבים רקמות צמחים 
ובעלי חיים• תכונה זו מנוצלת בשימור עצים, בתעשיית הנייר 
ובצביעת אריגים ועורות. ג) יוני נ' עוברים בקלות דרגות חמצון 
שונות. מכאן השימוש בתחמוצות ובמלחי חד באנליזה הכימית. 
בקטליזטורים תעשיתיים ומעבדתיים ובתעשיה הכימית האורגאנית 
והאי־אורגנית. ד) ליוני הד צבעים מוגדרים וחזקים המשמשים 
בתעשיית צבעים. השתנות צבעי יון הד בתנאי מיום שונים ובטס- 
פרטורות שונות משמשת להכנת אינדיקטורים ללחות ולחום. כן 
משמשים מלחי ד כצבעים בתעשיית הזכוכית, הקרמיקה והאמיל. 
לצבע הירוק של יוני ד בלהבה שימוש בהכנת זיקוקין די נור. 
ה) נטיית הד לייצור קומפלקסים מנוצלת בתעשיה (ר׳ לעיל). 

אחדות מתרכובות הד החשובות ושימושיהן המיוחדים: 1 . תר¬ 
כובות חד-ערכיות. ( 1 ) ציאניד 01,01 משמש לציפוי אלקטרוליטי 
וקסליזטור בראקציות אורגניות רבות. ( 2 ) כלוריד 01101 יוצר 
תרכובות כפילות עם גזים שונים כגון אצטילן, 00 , ודיאנים שונים 
ומשמש לספיחתס. ( 3 ) תחמוצת 011,0 — לצביעת זכוכית, לייצור 
תאי-חשמל ולשימור רשתות־דייגים. 11 . תרכובות דרערכיות. ( 1 ) 
תחמוצת 000 — לייצור אבני חן מלאכותיות וחומר מירוק לזכוכיות 
אופטיות; בקטליזה. באנליזה הכימית ובסינתזה האורגנית : מבטל- 
קיטוב (דפולריזטור) בסוללות חשמל. ( 2 ) המלח 0 ,מ 5 • * 0150 הוא 
אחד ממלחי חד החשובים ביותר• משמש בין השאר לריסוס גידולי 
שדה, להוספת ד לקרקע, לציפוי ד. לצביעת טכסטילים. לשימור עץ 
ועוד. בחקלאות הוא נדחק ממקומו החשוב ע״י אוקסי־כלוריד הד 
□,!-!^(,!ססס^ךןסןססס הנמס ביתר קלות בממיסים אורגניים 
והמשמש בעיקר לייצור המרי הדברה נגד פטריות. ( 3 ) מלחי ד 
וארסן בגון אצטט, ארסנט ("ירוק־פארים") וארסניט ("ירוק־שלה") 
משמשים לשימור עץ, לחיסול זחלי-יתושים, להשמדת חרקים וכן 
כפיגמנטים. ( 4 ) הכלוריד נ 01 ס 0 משמש כקטליסט וכסופה גפרית 






ענן קטן ( 3 -ז€<ז 71 5165 גש 00 ) זעמן יפדדפה (; 1115 ו 811 .־ז 1 ז? ; 1942 ,־;?!?? £0 / 0 ^ 1011111 ) 14 ,ב 01 י! 11 '^ ״ 0.1 — מסזזיגש!'! .( 

,[. 15 * 6 ] חבמז 011 ק . £35113-0 . 14 111 } ?■<>ו 01 א / 0 ■/)?(/סס **/;(מס? ^ ) 7/1 

,(. ¥01 ץז £0 ג 110 ) 0 כ 1 1 ־< 5 ז 6 ץ 1-0 ת^/־ 5 1 זב>נ 11 \נ :. 310011071 ס! $ח 20 ח 10 ״ 1 

,( 5 י 111 ׳\ 0£ ב> ,.ז 10 ־ח.ג/ 801 ) / 0 ^(! 01011111711 ) 711 ,. 1 ) 1 ,■ 1962 

. 1968 
מב. ר. — י, ב. 

היסטוריה — ע״ע ברונזה, תקופת ה־; הכרה והריה, עמ׳ 
503 — 505 . 

בחבלי-הספר של ארץ־ישראל, בערבה, בסיני ובגבעות־ 
אדום, בסביבות פונון וחרבת נחאם ובאיזור תמנע נתגלו מכרות־נ׳ 
וכירי יציקה וזיקוק, שהופעלו בתקופת המקרא ובתקופה הרומית־ 
ביזאנטית. בתמנע נמצאו שרידי נ׳ מהתקופה הכלקוליתית, מהק¬ 
רומים בעולם, אך ההפקה נמשכה שם רק עד המאה ה 10 לפסה״נ 
(תקופת דוד ושלמה). על ניצול הב' בפונון בתקופה הביזאנטית ידוע 
מפי אבות-הכנסיה. בגבעות-אדום הפיקו, כנראה, נ׳ גם בימי המלוכה 
הישראלית. בסיני הפיקו נ׳ באלף ה 3 וה 2 לפטה״ג. בתקופה 
הביזאנטית הפיקו נ' גם מדרום־מזרח לאילת, בסביבות ואדי מרח, 
כפי שמעידים חמימצא הארכאולוגי וכן כתובת לאטינית של חייל 


רומי ששירת בערבה באותה תקופה וחרת דבריו באבן(וע״ע ברונזה, 
תקופת־ה-, עמי 535 , ותמ' שם). 

ב. רותנבדג, צפונית נגב. תשכ״ז. 

בישראל נערך ב־ 1952 סקר גאולוגי באיזור תמנע, שהוכיח 
מציאות של 7 פיליון טון עפרת־נ׳ לכריה חשופה בתכולה של 1.5% . 
ד,נ׳ נמצאה בתוך שכבת אבן חול בצורה של תחמוצת־נ׳־סיליקטית 
( 0 ־ 28 ■ , 011810 ). 

סקרים נוספים הוכיחו קיום רזרבות של כ 17 מיליון טון לכדיה 
תת-קרקעית. תהליך ההפקה שנבחר מבוסס על מיצר ד,נ' בחומצה־ 
גפריתנית ושיקוע ד,בצר של גרוטאות ברזל בצורת צמנט־נ׳ המכיל 
כ 80% נ'. כל צמנט־הג' מיוצא לחו״ל. ערד היצוא השנתי כ 15 
מיליון דולר. בשנים 1959 — 1969 גדלה תפוקת העפרה מ 415 אלף 
טון לשנה ליותר ממיליון טון לשנה■ תפוקת תג׳ הנקיה ב 1969 
היתד, 10,000 טון. 

המכרה התת־קרקעי מספק כשליש מהעפרה. כדי לגלות רזרבות 
נוספות נמשך הסקר הגאולוגי ומושקעים בו 4 מיליון ל״י לשנה. 

מ. 

נחשת. תרבות ה■ ע״ע ברונזה, תקופת ה־. 

נטה, ג'וליו - 40113 < 0111110 — (נו׳ 1903 ), כימאי איטלקי. למד 
בטכניון של מילאנו ושם קיבל תואר ד״ר להנדפה כימית 
ב 1924 . היה מרצה לכימיה באוניברסיטאות פאוויה. רומא וסורינו, 
1 מ 1938 הוא פרופסור בטכניון של מילאנו וראש מכון המחקר 
לכימיה תעשייתית שם. 

מחקריו הראשונים עסקו בעיקר בחקר הקינטיקד, והתרמודינ־ 
מיקד, של תהליכים בלחץ גבוה וכן באופי הקטליזה ההטרוגנית. 
מחקרים אלה שימשו בסיס לשיטות התעשייתיות להפקת פורמל־ 
דה,יד, בוטיראלדהיד■ מתנול, חומצה סוכסינית ועוד. ב 1953 התחיל 
להתעניין בעבודותיו של ק. ציגלר, שעסקו בפולימריזציה (ע״ע 
פולימרים) של אתילן. נ' הרחיב את הבסיס התאורסי של סינתזות 
אלה ובירר את השפעתם המיוחדת של הקטליזטורים, שבהם השתמש 
ציגלר. בעקבות מחקריו הוכנו פוליפרופילן ופוליביסדיאן, המרים 
שחשיבותם התעשייתית גדולה. 

ב 1963 הוענק לו, בשיתוף עם ציגלר, פרס נובל לכימיה, בזכות 
תרומתם המשותפת לפיתוח הכימיה של הפולימרים. 

נטובק, יוסף ( 1813 . קמלד ( 1 > 10 מ 01 ) 1 ) [הונגריה] — 1892 , בטור 
[שם]), רב הונגרי, מחלוצי רעיון שיבת ציון והתיישבות 
יהודים בא״י. למד בישיבות, וב 1839 הוסמך לרבנות בידי הרב נחום 
סרביטש בניקולסבורג. רכש לעצמו גם השכלה חילונית. וב 1850 
ניהל בי״ס יהודי בנודישו-ראני (׳ל 1 ] 1 .:על. , %נ ז <). אח״ב כיהן ברבנות 
בקהילות הגדולות יאסברני וסקשפהרוואר. כבר ב 1860 התנגד 
לאמנציפציה כפתרון לשאלת היהודים, והחל לפתח את שיטתו, 
שלפיד, היהדות היא לאום ולא קיבוץ דתי בלבד. ב 1861 פרסם, 
בעילום שם. חוברת (בהונגרית) בשם ,.משית — מחקר על האמנ¬ 
ציפציה של היהודים". ובה מתח ביקורת על הרפורמה הקיצונית 
ועל השמרנות המופרזת כאחד. בהצביעו על המצב המעורער בקהי¬ 
לות הציע כתיקון אפשרי יחיד "להגשים עצמאותנו הלאומית 
בארץ אבותינו״, ותמך בהתלהבות בלימוד השפה העברית. ב 1862 
התיידד והתכתב עם משה הס (ע״ע), ועמד בקשר עם הרב צבי 
קלישר (ע״ע). ב 1866 ערן מסע בכמה קהילות בגרמניה לארגון 
ועדות לתמיכה ברעיון שיבת ציון. באותה שנה כיקר גם בפאריס 
ודן עם ראשי כי״ח על תכניותיו, ב 1867 התפטר מן הרבנות והת¬ 
מסר כליל לפעילות ציונית. אותה שנה נסע לקושטה, נתקבל אצל 
ראשי השלטון, וניסה לגייס את תמיכת ממשלת תורכיה לרעיון 



59 


נמונק, יוסף — נטורליזם 


60 


ההתיישבות היהודית בא״י. ב 1872 יסד בפשט כ״ע 035 

1 :> 3 ז* 1 ("ישראל האחד"). האיש ורעיונותיו נשכחו כמעט לחלוטין 
עד לעת האחרונה; כיום סבורים שדעותיו השפיעו על הרצל■ נ׳ 
עסק גם בבלשנות עברית וניסה להוציא לאור מילון ב 5 שפות, 
אך למעשה הדפיס רק חוברת־דוגמה אחת בת 16 עם/ 

ש. הכהן וינגרטן, הרב י. ג׳, תש"ג; ד. פרנקל, ראשית הציונות 
המדינית המודרנית — הרב י. נ ׳ , 1892-1813 , 1956 ; מ. צ. קדרי, 
מעזבונו הבלשני של הרב י, נ׳ (סיני, מ״ה), תשי״ט; י. צ, זהבי, 
מד״חתם סופר ועד הרצל, תשכ״ו. 

יה. מ. 


נטופית, התקופה ה־. ע״ע פלאובטולוגיה. 


"נטורי ק|רתא" ("שומרי העיר" [ירוש׳ חג׳ א', ז׳]), קבוצה 
דתית קיצונית, שלדעתה מדינה יהודית על בסים חילוני 
בא״י היא כפירה באלהים, וע״ב אינה מכירה במדינת ישראל ובהו־ 
קיה ואף נאבקת בה■ היא מונה נמה עשרות משפחות, המתגוררות 
יחדיו בשכונת "מאה־שערים" שבירושלים ובשכונות הסמוכות לה, 
בבני־ברק, ומקצתו בניו־יורק ובמקומות אחרים. רובם מבני "היישוב 
הישן• (ע״ע ירושלים, עם׳ 329 — 333 ), מנהיגם הרוחני — לאחר 
פטירתם של הרבנים דושינסקי ובנגיס — הוא ר' יואל טיסלבוים 
(ע״ע, עם׳ 605 ) ; בשנים האחרונות יש שנתרחקו ממנו. נ׳׳ק קפה 
לאחר השינויים שנעשו במבנה הארגוני והפוליטי של אגודת ישראל 
בא״י. ב 1935 . בעקבותיהם ניטלה ההנהגה הבלעדית מידיהם של בני 
היישוב הישן, ששאפו להתבדלות פוליטית וחברתית מכלל היישוב 
היהודי הציוני■ לאות מחאה פרשו "צעירי אגודת ישראל" עם מנהיגם 
אהרן קצנלבוגן והתארגנו ל.,הברת החיים", על שפו של ר׳ יוסף 
חיים זוננפלד (ע״ע). השם נ״ק נזכר לראשונה ב 1938 , כשהתארגנה 
קבוצה מקרב הברי "חברת החיים" לשם מלחמה במגבית "כופר 
היישוב", שהוטלה מטעם המוסדות הלאומיים לצרני בטחון. בתקופת 
מלה״ע מ, כשגבר שיתוף הפעולה בין "אגודת ישראל" והמוסדות 
הלאומיים, יצאו נ״ק במאבק נגד ״אגודת ישראל״. ב 1944 נוסד 
עתונם ״החומה״. ב 1945 התקיימו בחירות לוועד העדה החרדית 
בירושלים, ואז השתלטו נ״ק על גוף זה. במלחמת השחרור ביקשו 
למנוע את הקמת שלטון ישראל על ירושלים, וניסו להביא לבינ־ 
אופה. רובם מסרבים לקבל תעודות זיהוי של המדינה, אינם מכירים 
ברבנות הראשית, כשחיטה הכללית, בסמכות בתי המשפט ואינם 
נוטלים חלק בבחירות לכנסת ולעיריות. פרנסתם על המסחר הזעיר 
ועל תמיכה מחו״ל. בניהם לומדים ב״חדרים" ובנותיהם במוסד "בנות 
ירושלים" — בשפה היידית, ובלא כל לימודי־חול. מצעם האידיאו¬ 
לוגי נתפרסם על-ידיהם בספר "אום אני חומה", א'—ב', תשט״ו. 

העדה החרדית, קץ הסערנה, תשנ״ד: נזועצה אגודה ישראל בירוש¬ 

לים. מ׳ שם קץ למערכה, תשב״ד. 

מ. פר, 


נטורליזם (מלאט' ב 31111 ת — טבע). במובן רחב — זיקת ההגות 
והיצירה הספרותית והאמנותית לטבע. 
בפילוסופיה. גישה פילוסופית הגורסת שכל מצב ותהליו 
בעולם ניתן להסבירו במונחים של מושאים טבעיים ושינויים החלים 
בהם מסיבות טבעיות. שרשי הג׳ המטאפיסי בפילוסופיה היוונית־ 
ר 1 סית העתיקה (דמוקריטוס, אפיקורוס, לוקרטיוס; ע׳ ערכיהם). 
זע׳ הזה הגיע לשיאו בתקופת הרנסאנס בשיטות הפאנתאיסטיות. 
שראו את פעולות האל לא מעל הטבע ולא מחוץ לטבע. אלא 
בתוך הטבע. הטבע נתפש כאן כהתגלות נראית של האל הבלתי 
נראה, השוכן ופועל בטבע. ד,נ' המטאפיסי הזה מצא את ביטויו 
(בצורות רבות) בשיטותיהם של וניני, קלזיו, קמפנלה, ג׳ורדנו 
ברונו (ע׳ ערכיהם) ובתורתו של שפינוזה על "הטבע הטבוע". 
בראשית המאה ה 19 ניסה שלינג (ע״ע) להשלים את האידאליזם 
של פיכסה (ע״ע) ע״י חג׳ בתורת ..זהות" הרוח והטבע. 


הנ ׳ ה ם ת ו ד ו ל ו ג י שהתפתח במאה ה 20 מגדיר "מושא טבעי" 
כמושא שניתן לצפות בו! לאו דווקא מושא המרי. הוא כופר בסס- 
שותם של תהליכים וישים "בלתי טבעיים". הוא רואה את ה״טבע", 
או ה״עולם", כמיכלול של תהליכים טבעיים. קביעות על הטבע 
בחינת מיכלול אינן נאטוראליסטיות ומכאן, כל תהליך בטבע אפשר 
למצוא לו הסבר נאטורליסטי, אך הסבר כזה אינו יכול להול על 
הטבע עצמו ואילו הסברים בלתי נאטורליסטיים משוללים תוקף 
הכרתי. ההסבר המדעי, ההסבר לפי חוק, הוא הצורה המשוכללת 
ביותר של הסבר נאטורליסטי שיפתי. הוא מתאפשר, משום שניכרת 
סדירות בהתרהשותם של תהליכים טבעיים. אך גם הסברים שכיחים 
בחיי יום־יום הם נאטורליסטיים. מבחן תקפותם של הסברים נאסר 
רליסטיים הוא באישוש תצפיתי של השתמעויותיהם. שרשיה של 
עמדה זו באמפיריציזם ובפוזיטיויזם (ע״ע). היא קרובה גם לפחי- 
טיוויזם הלוגי; אך היא נבדלת ממנו בטענתה, שהשיטה המדעית 
היא השיטה המשמשת בפועל גם את "השכל הישר". חב׳ רואה 
בתורות פיסיקליות דוגמאות להסבר נאטורליסטי, ותובע להמיר את 
ההתפלספות בענייני הכרה, מוסד. אמנות ודת — ובמיוחד את 
הטענה המייחסת להם מקור על־פבעי — בדיון מדעי ובלשון 
"סיבות", ולא "תכליות". ההסבר לעניינים אלה נעוץ בצרכים הטב¬ 
עיים של בני אדם ובתנאי סביבתם. כבגד הסבורים שהמדע יכול 
להסביר מדוע אנשים דבקים בערכים נתונים, אך אינו יכול לפסוק 
אילו ערכים עדיפים, סבורים המחזיקים בנ' האתי שהמדע אכן יכול 
לפסוק. שרשיה של גישה זו בתועלתנות ובפרגמטיזם (ע״ע), אד 
היא לא הצליחה להוכיח כי ניתן לפסוק בדרך נאטורליסטית בענייני 
ערכים פסיקה שתהיה לה "הסכמה כללית", בדומה למסקנות מדעיות. 

( 0111 ,ן 1 ב 1 ז 0 א( 1 ז> 1 .¥ ; 1929 , 1071 * ¥011411 \ 0 /!■! 0 ) 1 ( 1 ' ?(/' 1 ' ,ץ ¥6 \ 6 נ 1 .[ 

, 111105 ? .ודז^) ( 1 ) 0071 / 1217 )¥ .£ ; 1944 , 11 ־ 501 171 ) 11171 }-) ) 1 ( 1 

¥1111 010 05 *!■ע•! ( 0111 , 12 , 110014 . 5 ; 1954 ,( 111 , 18100 ^ 1 ( 1 חזסזלב,? ,. 55 ^ 
. 1961 ,(; 1111 ) 8 ז 0 / 11 ) 214 > ) 1 ( 7 ) 

אוי ז. 

בספרות. אף שהבחנה סופית בין ראליזם וב׳ טרם נעשתה, 

ויש שהללו משמשים בביקורת לציונו של אותן תופעות עצמן. 
נתייחד השם נ׳ לאותן יצירוודספרות, העושות שימוש במתודות 
ובתמרים ראליסטיים. כדי לגלם באמצעותם צורה מסוימת של הב׳ 
הפילוסופי, כמו ביצירותיו של אמיל זולה (ע״ע). 

ההשקפה העיונית של הנ׳ נשענה על תורות רבות שהובלעו בו. 

מן הדטרמיניזם והמאטריאליזם׳ בעיקר מבית־מדרשו של הוגה־ 
הדעות טן (ע״ע). קיבל הנ ׳ את ההנחה, שהמציאות מורכבת 
מאירועים פיסיים; ומן האסכולות הביולוגיות־דארוויניסטיות (כזו 
של הפיסיולוג קלוד ברנד, ע״ע). קיבל את הנחתו המרכזית, הרואה 
את התנהגות האדם נסרי גורמים ביולוגיים (תורשה) וחברתיים 
(סביבה). על רקע זה תבע זולה להשתית את האמנות על עקרונות 
מדעיים ? ולא זו בלבד אלא שהאמן, כמוהו כאיש־המדע, חייב לכונן 
בדייקנות את הסביבה הפנימית והחיצונית, שתשמש זירת־התרחשות 
להתנהגותו של האדם. 

אף כי זולה הוא יוצרה העיקרי של האסכולה הנאטורליסטית 
בספרות הצרפתית. יש לראות את ראשיתה של האסכולה בס¬ 
פרות זו ברומאן של האחים גרנקדר (ע״ע), .׳ז׳רמיני לאסרטה" 
0 ״ 61 ד 03001 1€ ת 1 ת 1 -ו:*): 1865 ), שבו באו לידי ביטוי ברור כמה 
מן הגורמים המובהקים של הב׳: הפניה אל החושני, אל הקודר, 
אל הנתעב; התיאור המדוקדק של הסביבה; העמידה לימינם של 
חלכאים ונדכאים. גורמים אלה גובשו ופותחו בידי הנאטוראליסטים 
הצרפתים בסיפורת (זולה, מופסן, הויסמנם [ע׳ ערכיהם]), ובדראמה 
(בעיבודים הדראמתיים שעיבד זולה את יצירותיו, אנרי בק [ע״ע], 
אזץ בריה [^!■ז 8 ], ואחרים). 

רעיונותיו של ז 1 לה נקלטו באירופה המערבית כולה, אך יותר 



נ 6 


נטורליזם 


62 


סכל בגרמניה, בשנות ה 80 . להשפעתו של זולה נתוספה בארץ 
זו השפעתן החזקה של הז־ראמות החברתית של איבסן• עיקר הנ' 
הגרמני ניכר בדראמה, ביצירותיהם של המחזאים זודרמן (ע״ע), 
הלבה (ע״ע); ויותר מכל — גרד,רם האופטמן (ע״ע), שנתן לתנועה 
כולה את דחפה החזק: מחזהו הראשון, •קודם הנץ החסה" (■ 1 ל>׳\ 
!(תג 8 ) 311 ״־פ 1 ז 50 ; 1889 ) אינו אלא עיון ביחסי-הגומלין בין תורשה 
לסביבה, ובסחזה ״האורגים״ ( 1892 ) הוא משתמש שימוש נועז בניב 
האפייני לשכבות חברה מסוימות, ומעצב תמונוח־המון עיצוב מקורי 
ומרשים. 

לפשיטת־רגל הגיע ר.נ׳ כתוצאה מנסיונם של נאטורליססים גר¬ 
מנים. בארנו חולץ (ע״ע) ויוהאנס שלאף, ליצור את מה שכונה 
בפיהם ״נ׳ עקיב״: מגמתם היתד, 'לסלק מן היצירה הספרותית, ע״י 
העתקה מכאנית ופוטוגרפית של המציאות. את היסודות הסובייק־ 
סיוויים, ולהגיע בדרך זו לתיאור מדוקדק של כל שלב בהתפתהות 
מסוימת ( 1 ן 1 צז 61 ס 110 ז 1 :> 5 ). 

מקום בולט נתייחד לרעיונות הנאטוראליסטיים בדראמה 
הרוסית, במחזותיהם של טולסטוי (״שלטון החושד״, 1886 ), גורקי 
(״בשפל״, 1902 ) ובדרך אישית מיוחדת — גם אצל צ׳חוב; כמרכן 
ניכר רישומם של רעיונות אלה ביצירות ד, מ ח ז א י ם ה ם ק נ ד י ־ 
נ ו ו י ם איבסן (״עמודי־החבדה״. 1877 ; ״בית-הבובות״ 1879 : 
״רוחות״. 1881 ) וסטרינדברג (״האב״, 1887 : ״העלמה יוליה״. 1888 ). 
על סף המאה ה 20 מצא דני את ביטויו גם בספרות האמריקנית, 
כגון ברומאנים של תיאודור דרייזר (״אחות קרי״, 1900 ). 

התיאור החותר לאובייקטיוויות והמפורט של המציאות: הפניה 
אל עולם־היצרים של כורי־פחם. אורגים, בני העולם התחתון, ועוד: 
הנטיה הדידאקטית המובלעת, כגון התביעה המשתמעת לתיקונה של 
החברה — אלה היו מסממניו המובהקים של הנ׳, בבל גילוייו 
הספרותיים. — וע״ע ראליזם. 

ראשיתו של הנ׳ בתיאטרון היא בהקמתו של "התיאטרון 
ההפשי״ (£ז< 1 ב 1 -£־ 211 :>ג 11 ) בפאריס, ב 1887 , בידי הבימאי והשחקן 
אנדרה אנטואן (ע״ע). תיאטרון זה, שנולד מתוך התנגדות 
למסורת המיושנת שהיתר, מקובלת על הבימה הצרפתית 
בסיננון ההצגות, היה קשור מראשיתו בפעילות הספרותית והבי־ 
קרתית של אמיל זולה: בעיבוד הדראמתי של הרומאן שלו עצמו. 
"חרז ראקן״, במבוא שכתב למחזה ( 1873 ), ובקובץ המסות שלו, 
״ הנ׳ בתיאטרון״ ( 1881 ). 

בעקבות תיאטרונו של אנטואן התחילה פעלתנות תיאטרונית 
עשירה באירופה. בגרמניה הקים אוטו ברם (ע״ע) אח ,הבימה 
החפשית" (* 8111111 פ 1 פזק) ב 1889 , והיא פתחה בהצגת ,.קודם הנץ 
החמה" להאופטמאן (ע׳ לעיל), והמשיכה בהצגת מחוותיהם של 
איבסן, זולה, זודרמאן ואחרים. באנגליה כבר הועלו על הבימה 
מחזותיו של איבסן ב 1880 . ב 1891 הקים ג/ ת. גדייו (!!"־!ס) את 
"התיאטרון הבלתי־תלוי" (*■"־*!)ז ] 0 ^ 11 :״[פ 1 >״ 1 ) בלונדון ופתח 
בהצגת "רוחות" לאיבסן. ברוסיה נוסד "התיאטרון האמנותי 
המוסקוואי״ ( 1897 ) בידי נסיחביץ׳-דאנצ׳נקו וק. ססאניסלאווסקי, 
ויצירותיהם של סולסטוי. גורקי וצ״חוב היו חלק בלתי-נפרד ממנו. 
גם לתיאטרון של א ה" ב הגיע חני: ד,בימאי דוד בלסקו 
(ע״ע) העלה ב 1879 את סיפורו המומחז של זולה, "כלי־ 
המשחית". ובעקבות הצלחתו נפתח דף חדש גם בתיאטרון 
האמריקני. 

הצגתו הראשונה של אנטואן היתר, למהפכה בסיגנון ההצגות 
בתיאטרון: עולמם של בני־אצילים ועלילות-גבודה פינו את מקומם 
על הבימה לעלילה המתרחשת בירכתי-אטליז ובדמויות חיות. בתפ¬ 
אורה ובאבורי־ביסה מציאותיים, בסיגנון משחק פשוט וטבעי. נטילתו 
של הגיבור מן השכבות החברתיות הנמוכות, מזה, וההכרה הדטר¬ 
מיניסטית. שהאדם נטול בחירה ורצון חפשי בשל תנאים ביולוגיים 


וחברתיים, מזה. הביאו לשקיעת המסורת הקלאסית של הטראגדיה 
וליצירת טיפוס דראמתי חדש. תיאטרונו של אנטואן ניתץ אותן 
מוסכמות של מסורת הבארוק והרומאנטיקה בתיאטרון. שהושתתו 
על משחק דקלומי, על פניות מרובות לקהל ובעיקר במונולוגים 
הארוכים) ועל תפאודת־רקע קבועה וסתמית. אנטואן יצא בתביעה 
לכונן את "הקיר הרביעי" בתיאטרון; על השחקנים להעמיד פנים 
שאין כלל קהל בהצגתם, ובכך בטל הנוהג של דקלום ישיר בפני 
הצופים: אנטואן אף דרש משחקניו להפנות גבם לקהל. למסך 
נקבעה משמעות חדשה והונהגה האפלה באולם בעת ההצגה. במבוא 
למחזהו "העלמה יוליח" ביקש סטרינרברג לבטל את ההפסקה בזמן 
ההצגה, כדי שלא תיפגם אשליית המציאות. 

חשיבות־יתר ניתנה למהימנותם הראליסטית של התפאורה, התל¬ 
בושת ושאר אבזרי־ביסה. למעשה חייב התיאטרון המודרני לני 
את ההכרה שאיו התפאורה בהצגה בחזקת רקע עיטורי בלבד, כי אם 
מרכיב הכרחי, עם נתינת הדעת ליחסים שבין השחקן והתפאורה. 

מהתנגדותו של זולה ל״מחזה העשוי היטב" מבית-מדרשו של 
סקריב, נולד המהוה בעל המבנה הרופף, שבו הוצג רצף של תמונות, 
ש״כאילו ניטלו־פן־החיים". כבמתכונת אפית. 

מגמתה של המחזאות שקמה היתד. לבטל את השימוש בסממנים 
הבלתי-ראליסטיים של המחזה. תוך חתירה לביטולן של המוסכמות 
בתיאטרון, יצר התיאטרון הנאטוראליסטי את המוסכמות שלו עצמו, 
וסיכומו — התביעה ליצור אשליה של מציאות. 

השפעתו של ד,נ' בתיאטרון היתה לא לשעתה בלבד, שכן הת¬ 
מורות שהביא באמנות הבימה, משקא היה רב אף לאחר שקיעתו 
של הנ׳ כזרם אמניתי מוגדר על סף המאה ה 20 . לאמתו של דבר, 
עומדות מרבית תולדותיו של התיאטרון בן־זמננו בסימן המתיחות 
המתמדת שבין המסורת הנאטידאליסטית, מזה, לבין נסיונות חדש¬ 
ניים, מזה. 

א, אוארבך, מיסויס (עבר , ב. קרוא). תשכ״סי: א. ירון, נושאיו הנטו־ 

רליסטיים של סטרינדברג (במה, ח', 43 ), תש״ל; ״׳. ,ן::נ!!שמ:ט< 1 . 8 

ז 11 , 0011111 ( 1 6110 / 10 ^ 01110 001 .? ; 1955 ,.א 10 01 £001117110 

;* 1959 ,.א £0 .^ 11 ^ 00 .? ; 1957 ,$* 1X1*111 £):())■0X5101115101 .א 1 * 01 ([ 

; 1963 , £0011x111 ץ 16101111 060171 / 0 00111101111 ( 1 ,(. 1 ) 0 ) ז 6 ) 81x1 .[ .ס 

.? ; 1968 , 1 * 01x1 ^17*6011x1 .א , £03111111 ־ ,(. 1 ) 0 ) £־ 01 < 1 ת 01 ־ם 5 .א .מ 
* 1969 , 1 * 11 ) 1011 ( .א £0 , 10 ז 11 זב 4 א 
א, יר. 

הנ׳ באפנות הוא מושג בעל משמעות בלתי מוגדרת. לעתים 
נוטים לייחס לו משמעות בדומה לתנועה הספרותית במאה ה 19 
ולהחליפו בראליזם (ע״ע). ערבוב תחומים זה היה קיים כבר לגבי 
הערכת סיגנונו של קרונ׳ו (ע״ע). אין ד,נ׳ משמש כינוי לתופעה 
היסטורית. לאסכולה. לזרם או לתנועה אמנותית, אף לא לסיגנון 
מסוים, אלא לציון יחסו החיובי של האמן אל הטבע — להתעניינותו 
הערה בתופעות הטבע הסובבות אותו ובפרטיו בנוף, בחי ובצומח. 
התעניינות זו באה לידי ביטוי בדרך התיאור, שיש בה הבנה ולא 
רק התרשמות סוב״קטיווית. הגישה הנאטוראליסטית, שלא כגישה 
הראליסטית, אינה מחייבת "דיוק תצלומי", כשם שאינה מחייבת 
מבחר נושאים המשקפים כביכול את האספקטים הגסים של המציאות 
בלא כחל ושרק. הגישה הנאטוראליטטית יכולה להתבטא במכלול 
מגוון של סיגנונות, שאינם נאמנים למציאות בכללה. אלא לכמה 
מפרטיה בלבד. ואעפ״ב נטו לעתים קרובות לראות את הנ' כאילו 
הוא חיקוי מושלם של הטבע: דוגמות אפייניות לכך הם הסיפורים 
המפורסמים על אפלט (ע״ע) וזוכסיס (ע״ע), שהצליחו "לרמוה" 
כביכול את הטבע בחיקוייהם המוצלחים: ציימנואה (ע״ע) וגיוסו 
(ע״ע) בתיאוריהם של דאנטה. ג׳ובאני וילאני, ועוד: אנגר שהיה, 
לפי עדותו של בודלר, "הנציג המפואר של האסכרלד, הנאטורא־ 
ליסטית ברישום". 

ההיסטוריונים הגרמנים, המשתמשים לעתים קרובות במושג ני. 
מבחינים בין נ׳ קלאסי, קלאסיציסטי, אידיאליסטי, סנטימנטאלי, 



63 


נטורליזם — נטל 


64 


ראליסטי, ועוד, בהתאם לסיגנון ולתקופה. גם את האימפרסיוניזם 
ניתן לראות מכמה בחינות כאחת מתופעותיו של הג׳(אולי האחרונה 
שבהן) וכיורשת תנועה נאמוראליססית אחרת שדגלה ב״יציאה אל 
הסבע ואל האוויר החפשי" של ציירי הברביזון (ע״ע). 

אספקטים נאמוראליססיים מובהקים ניתז למצוא כבר בציורי 
אלטאסירה (ע״ע איבריה. עמי 600/1 ). באמנות המזרח התיכון 
הקדום ובאמנות המורח חרחוק. נ' מפותח, הכולל אספקטים חזותיים 
(נפח, חלל, אור־וצל). בא לירי ביטוי בציורי יוון ורומא, ולאחר 
הפסקה — בציור האירופי מן המאה ה 15 עד ראשית המאה ה 20 . 
האמנות הנוצרית הקדומה והאמנות הביזאנטית צימצמו את האס¬ 
פקטים הנאטוראליסטיים של הנושא, מתוך נטיח להפשטה ולהדגשת 
האספקט הרוחני שלו. תחייתו של חג׳ הלה באמנות הגותית, ובייחוד 
במיניאטורות המאוחרות, שסללו את הדרך לפריחה הגדולה של הנ׳ 
ביצירות הציור הפלמי של המאה ה 15 . 

1 , > 1 !/ 1 ״: 01 א , 1 ש; ,: 01 ; 1903 , 1111/1 ) 1 // 11 10 011/1 א / 01 חש,:,ז/ .£ 

111 11/11,11 ! 1411/0 א 11/14 111 / 11111/11111 ,) 31 ) 0,0 .א ; 1918 , 14111 / 1/1 1 , 1,4 

/ 101141/00 , 11 ־ 0131 ■א ; 1929 .//// 5101 11114 // 111011 ) 51 £ 0111 / 11/11 / 4/1 

19560 , 4/1 1/110 

א. רו. 

1 טוךפ, פאול — י 1 ־ז 0 ז 3 \ £3131 — ( 1854 — 1934 ), פילוסוף 
ופדגוג גרמני. מראשי התנועה הקאנטיאנית החדשה של 
ה״אסכולה המארבורגית". שיחד עם הרסן כהן. א. פ. לנגה וא. ליבמן 
(ע׳ ערכיהם) נתן פירוש ביקרתי למשנתו של קנט (ע״ע). נ', כחברו 
הרמן כהן, טען שהפמשות אינה קיימת לעצמה, אלא היא תוצר של 
הרוח. הרוח מתגלה ביצירותיה האובייקסיוולח, בפדע-הטבע, באמ¬ 
נות. במשפט זכמדינה. רק לאחר מכן באה הפילוסופיה ומגלה, מתוך 
המפעל שהתממש, את דרכי הפעולה של דוה האדם. 

הסובייקט והאובייקט אינם אפוא שני עצמים בלתי תלויים. 
האובייקט הוא יצירת הסובייקט ואילו הסובייקט מתגלה בתוך 
האובייקט. הניגוד שביניהם הוא רק ניגוד של שתי פונקציות. 
האובייקטים — וביניהם נ' מונה גם את המשפט ואת החברה — 
נוצרו על־ידי שהאדם עיבד אח התופעות הסובייקטיוויות לכלל 
הקשר בעל תוקף כללי. מכאן המטרה שג' ממיל על הפסיכולוגיה, 
ללכת מן האובייקט אל הסובייקט ולשחזר אח ההופעות הסובייק- 
טיוויות, המשמשות יסוד לתרבות. האובייקט אינו אלא הסובייקט 
שהתנכר לעצמו, ועל הפסיכ-לוגיה להחזיר לסובייקט את קניינו 
מלפני התנכרות זאת. בשני הכיוונים זהו התהליך שהולך ונמשך 
עד איו סוף. העולם אינו אלא עשיה תמידית — תהליך. ואילו הדבר 
הקיים ועומד כביכול הוא רק נקודח-מנוחה בתוך תהליך זה! ומשום 
כך יש להעמיד במקום העובדה, ה 011101 ־ 1 , את היצירה. ד. 1 ־ 1161 . 

ברוח זו נ' מפרש גם את תורת־האידיאות של אפלטון פירוש 
חדש. הוא נטל מן האידיאות את ישותן, את אפין המטאפיסי המ¬ 
קובל, וטען שהאידיאות אינו עצמים בעולם אחר. האידיאות הן 
חוקים וישותו מתגלית בהיותו בעלות-תוקף ( 06111108 ). והן מש¬ 
משות בסיס לוגי של המדע. פירוש זה של נ , הפך את אפלטון 
לקאנטיאני, לפני קאנט, 

פילוסופיה, המעמידה במרכז את התהליך. מן ההכרח שתתקשה 
למצוא מקום למוחלט. לדת, בכתביו האחרונים מצא נ׳ את הפתרון 
במשל הים, שאותו הוא מדמה לדוח. כשם שהים נתון בתנועה 
מתמדת, אבל בקרבו הוא שקט, בך מפעל התרבות הולך ומתקדם, 
ועם זאת הרוח, השואפת לאין־סוף. נשארת שקטה בתוך תוכה. 
תפקידה הדתי של הפילוסופיה הוא להביאנו לידי הכרה, כי מהות 
הרוח היא התהליך. משעה שבאנו לידי הכרה זו, נגאלנו מן 
התהליך והתרוממנו מעליו. 

במשנתו החינוכית־חברתית־מדינית שבאה לידי דיון ראשוני ב¬ 
חיבורו 1343808111 ] $07.131 (״פדגוגיה חברתית״), 1899 , יצא נ׳ נגד 


המגמות החדשות של זמנו (ע״ע וינקן) והדגיש את ערכו החינוכי 
של הבית. וכמיוחד של האם, לדידו, מטרת החינוך אינה הרס 
המשפחה אלא התקשרות משפחות הגרות ביחד לידי קבוצה חינוכית. 

בין כתביו החשובים 011 ־ 0 011010810 ^ 5 ? 1116 ת 1 £101611008 
1010111040 • 101111501101 ("מבוא לפסיכולוגיה לפי שיטה ביקרתיתי), 

1888 1 1 ־ 1111013011 400 0000200 100 ) 113111 ־ 10001 110118100 ("דת 
בגבולות האנושות״), 1894 ! 14000101100 05 ז 13 ־ 1 ("תורת האידיאות 
של אפלטון"), 1903 1 00 ) 1910 1081501100 00110413800 400 0X310 
13£10 0 { 150 מ 7155 \ (״היסודות הלוגיים של המדעים המדויקים״), 1910 . 

ע. ה. ברגמן, נ׳ הפידגוב (החינוך, ח). תרנז״ח; הב״ל, פ. נ' (הוגי 

הדיר), תרצ״ה! ; 1925 ,( XXX ,תטנ 0 טז 5 ־זנ £21 ) .א \ 1 ,^ 6 זגלצ 03 .£ 
. 1926 ,(^ 111... XXX ) <ו 4 ^ 70 * 4 י/ ) 1 /^ 11 ) 3 ■?<] /׳./י[ \ 1 . 11 

ש. ה. ב. 

גטיויזם (מלאט׳ ״!*״־ס — מלידה), תורה האומרת שלחודעת 
האדם תכונות וכשרונות הטבועים בו סלידה ואינם נרכשים 
עם הנסיון. כדרך שגורס ה א מ פ י ר י ו ם. שרשי חני במשנות 
אפלטון, לוק וקנט, אבל כמונח טבעו הלמהולץ (ע״ע), בעסקו 
בתורה הפסיכולוגית על החלל. האמפיריסטיס גורסים שהחלל ה¬ 
חושני אינו חוויה ראשיתית, והוא נגזר מן האיכויות החושניות. 
כנגד וה טוען חג׳, שכל הסתכלות חושנית היא גם חללית. החלל 
והאיכות החושנית חודרים זה לתוך זה. התקשרותם אינה חיצונית 
בלבד. ולכן אין להפריד ניניהם. כשהחלל מסתלק• תסתלק גם 
האיכות. הדימוי "איכות חושנית בלא התפשטות נחלל" הוא רק 
בעיון מופשט, נשם ש״חלל כלא איכות חושנית הממלאת אותו" 
הוא רק פרי ההפשטה, גם ביחס לחוש השמיעה, שהאמפיריסטים 
מבקשים להראות באמצעותו כי ההתפשטות היא אך תוספת של 
הנסיון — טוענים בעלי הב' שהוא חללי משום שהקול ממלא מקום 
בחלל. 

■ 10 > ^>וו! 11 >! 27 > 1-1 , 12 ( 1-16101110 תס׳י .? . 13 

. 1912 , 1-2 , 811011 , 11 ,^ 13012 . 1 ? . 11 ; 1856/66 

נטל ( 1 ־ז־א), הפרובינציה הקטנה ביותר ברפובליקה של אפריקה 
הדרומית (ע״ע [גם בכרך מילואים]) 1 86,967 קמ״ר, 

2,139.000 תוש׳ ( 1970 ). מבחינת המבנה הפיסי נחלקת נ׳ ל 3 
אזורים; ( 1 ) מישור־חוף צר, עם זולולנד (ע״ע זולו,-עמ' 706 ) 
שבצפון. קו החוף ישר ומפרץ העיר דרבן הוא היחיד שמתאים 
לעגינת אניות. ( 2 ) איזור רמתי מבותר, ממערב למישור־התוף; גבהו 
600 פ׳ — 1.200 מ׳. ( 3 ) הרי דראקן בדרום מערב. שפסגותיהם 
עולות על 3,000 פ׳, המפרידים בין איזור הרמה במזרח והפלס 
( 7014 ) הגבוה במערב. נ׳ מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות קצרים 
המתנקזים לאוקיאנוס ההודי. 

האקלים משתנה עם הריחוק מהים והגובה הטופוגרפי. הטמם־ 
ראטורה הממוצעת בחודש הקר ביותר (יולי) היא ״ 15 במישור־ 
החוף עד • 7 נרמה, ובחודש החם ביותר(יבואר) — • 24 במישור-החוף 
ו • 20 באיזור הרמה. המשקעים יורדים כל השנה ובעיקר בקיץ 
(אוקטובר—מארס). כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,000 
מ״מ בחוף ו 500 מ״מ באיזור הרמה. על פסגות הרי דראקן עולה 
כמות המשקעים הממוצעת עד ל 1,400 ס״מ נשנה. 

כלכלת נ׳ מתבססת על חקלאות. תעשיה ומחצבים. החקלאות 
מפותחת בעיקר במישור החוף. הגידולים העיקריים הם קנה סונר, 
עץ השיטה האוסטרלית — שפקליפתו מפיקים שרף החיוני לעיבוד 
עורות וגזען משמש לייצור תמונות למכרות, תירס, פירות, תפוחי־ 
אדמה, טבק וכותנה. ברמה המרכזיח ונאיזור ההררי מגדלים צאן 
ובקר. תעשיית נ' מבוססת על מכרות הפחם והברזל שבצפון הפרו¬ 
בינציה וכוללת מפעלים לעיבוד מתנת, כימיקלים, זיקוק נפט, עיבוד 
עורות ושרף, זיקוק סונר, טכסטיל ומזון. 



65 


נטל — נטרונאי 


66 


ה א ו כ ל ו ס י ה, במפקד 1960 היו נ 11% מאוכלוסי נ׳ לבנים, 
75% כושים, רובם סשבט זולו (ע״ע), 13% אסיאנים (רובם הודים). 
רוב הלבנים והאסיאנים יושבים בערים. מציאותם של הודים רבים 
מסבכת את מבעיה הגזעית במקום (ע״ע אפריקה הדרומית, עם׳ 
405/6 ). הקהילה ההודית, שהובאה לנ׳ לעבודה במטעי הסוכר, 
מתרכזת בדרבן (ע״ע) — שהיא העיר הגדולה בג' ( 682,910 חוש׳, 
1968 ) — נמל' חשוב של דרום־אפריקה, ובה נמצאת אוניברסיטת־נ׳ 
שהוקמה ב 1949 ( 5,300 תלמידים, 1969 ), האוכלוסיה הלבנה מתרכזת 
לאורך ססה״ב יוהאנםבורג־דרבן. עיר הבירה היא פיטרמריצבורג 
ובה אוניברסיטה שהוקמה ב 1959 ( 810 תלמידים, 1969 ). 

היסטוריה. ני נתגלתה בתג המולד 1497 כשעבר רסקו דה 
גמה (ע״ע) ליד חופיה בדרבו להודו וקראה 115 ט 4 א 3 ■״:>! (אדמת 
חג המולד). עד להתיישבות הבריטים בנ ׳ ישבו בה רק שבטים 
מקומיים. שנלחמו ביניהם על אזורי מחיה ומרעה. ההתיישבות 
הבריטית החלה ב 1824 בדרבן, אז פורט־נ׳. ב 1837 הגיעו לני הבורים 
והם ניצתו ב 1838 את הזולו. ב 1840 נוסדה רפובליקת נטליה. אד 
ב 1842 סיפחוה הבריטים: ב 1843 צורפה לארץ הכף, אולם ב 1856 
נהיתה למושבה נפרדת• ב 1897 סופחה זולולנד לנ ׳ . במלחמת הבורים 
( 1899 — 1902 ) היתד, נ׳ זירת קרב. ב 1910 היתה נ׳ אחת ממייסדות 
ברית אפריקה הדרומית. 

,ע־> 4/77 * 50111/1 , 0016 . 4 ^ . 1 \ ; 1951-55 ,^- 1 ,ץ^ 1 ־ו 511 £10/141 :!א 

. צ 1966 
י. גו. י פ. 

נטע רבעי. ע״ע ערלה ונטע רבעי. 

נטר ("*פסא), משפחת מתמטיקנים יהודים. ( 1 ) מפס נ׳ 
( 1844 — 1921 ) היה פרופסור בארלנגן(גרמניה) התל מ 1875 . 

זכה לפרסים מטעם האקדמיה בברלין. פרסם עבודות רבות בגאו- 
מטריה אלגברית (ע״ע), בעיקר בתורת הקווים והמשטחים במרחב. 
לעבודות שפרסם יחד עם בריל בהתפתחות תורת הפונקציות האל־ 
גבריות ושימושו בגאומטריה ( 1894 ) חשיבות היסטורית רבה. נ , 
היה אחד סמניחי היסוד לגישה האלגברית בטיפול בקווים במישור. 
גישה זו, בשילוב עם האמצעים החדשים של האלגברה, שלטת 
כיום בתחום מחקר זה. מספר משפטים חשובים על קווים אלגבריים 
נקראים על שמו. 

( 2 ) אמי א מ לי ה נ׳( 1882 — 1935 ), בתו של ( 1 ), נחשבת כמני- 
חת־היסוד לאלגברה (ע״ע) המודרנית. ראשית פעילותה בארלנגן, 
משם עברה ב 1916 לגטינגן שהיתר, אז מרכז עולמי במתמטיקה. 
לפרות ההערכה הרבה שרחשו לה גדולי המתמטיקנים בעולם, לא 
זכתה למשרה אקדמית. בגלל היותה אשה, עד 1922 הרצתה בגטינגן. 
אד ההרצאות נשאו רשמית את שמו של הילברט (ע״ע). ב 1922 זכתה 
במשרה מיוחדת ללא חובות וללא משכורת והורשתה להמשיך בהר- 
צאותיה באלגברה. ב 1933 הוכרחה לעזוב את גטינגן ועברה להורות 
בקולג' לבנות ז-*ב 4 \ "ץז 8 באה״ב. 

בראשית צעדיה טיפלה בבעיות של פירוק פולינומים. בהשפעת 
התורות האכסיומאטיות של הילברט עברה לפיתוה אכסיומאטי באל¬ 
גברה וטיפלה בתורת האידיאלים בחוגי פולינומים ובחוגים קומו־ 
טאטיוויים (ע״ע מוג). בנושא זה הציבה את היסודות האכסיומאטיים 
של טיפול בחוגים המקיימים מערכות תנאים, גישה השלטת בתורת 
החוגים המודרנית. אחד התנאים הראשונים שהוצגו אי־פעם. תנאי 
"השרשרת העולה" של אידיאלים, או תנאי המכסימום, הוכנס ע״י 
נ', וחוגים המקיימים תנאים אלו נקראים על שסה. בשנותיה הא¬ 
חרונות טיפלה בבעיות של אלגברות לא קומוטאטיוויות ואף בשטח 
זה שימשו עבודותיה כבסים להתפתחויות החדישות. בגטינגן התרכזו 
סביבה מתמטיקנים צעירים שכונו "נערי נ'" ואשר היו לאתר מכן 
לגדולי האלגברנים• תרומתה לעבודותיהם הראשונות ולכיוון מחקרם 
היתה מכרעת. תלמידים אלו הפיצו את תורתה. 


( 3 ) פריץ נ' ( 1884 — 7 ). אחיה הצעיר של ( 2 ), חוקר בתחום 
המתמטיקה השימושית. היה פרופסור בטכניון בברסלאו ועם עליית 
היטלר לשלטון נדד לסיביר ושימש כחבר במוסד למחקר בטומסק. 

. 1935 ,( 111 3 זק 1 זט$) . 1 ^ 1 ו<נמנמ£ . 9 

ש. א. ע. 

נטר, יצחק (ש רל)—״] 401 ז 0131165 — ( 1826 . סטראסבור — 
1882 , פקוח ישראל), ממייסדי חברת "כל ישראל חברים" 

(כי״ח) ומקוה ישראל (ע״ע). בן למשסחת רבנים. ם 1842 עסק במסחר 
בליל, מוסקווד, ולונדון, ולבסוף עבר לפאריס. כאן החל לעסוק 
בעבודה ציבורית: יסד בי״ס למלא¬ 
כה לילדי ישראל, אגודה להגנה 
על פועלים וביחמחסה לבעלי מלא¬ 
כה עניים. ב 1860 נבחר למזכיר 
הכללי של כי״ח. הצעות ברוח רעיון 
יישוב א״י, שהגישו לכי״ח הרב צבי 
קלישר (ע״ע). יוסף נטונק (ע״ע) 
ואחרים, מצאו אצלו אוזן קשבת. 
ב 1867 הציע נ׳ לוועד כי״ח לכונן 
בירושלים "סוכנות להגירה" שתע¬ 
סוק בהעלאת יהודים ספרם ומאר¬ 
צות המזרח ובהקמת יישובים חק¬ 
לאיים בשבילם. ב 1868 ביקר בא״י 
כשליח כי״ח, ובשובו הציע להק¬ 
דים ייסוד בי״ס חקלאי. הצעתו נתקבלה וב 1869 נסע לקושטא 
והשיג פירמאן מהשולטן לייסד בי״ם על שטח של 2,600 דונם, 
בחכירה לצמיתות. אז חזר ליפו והתמסר לייסוד ביה״ס, שקרא לו 
"מקוד, ישראל" ואף הקדיש לבך מהונו הפרטי ועורר נדיבים וקהי¬ 
לות. מכתביו מ 1871 מעידים כי נשא נפשו להתיישבות רבת־ממדים, 
שמקוה ישראל תשמש לה מרכז רוחני. ב 1875 חזר לפאריס. עקב 
מחלה. כ 1877 נסע לקושטא והגיש תזכיר לוועידת המעצמות על 
מצבם של יהודי המזרח, רומניה וסרבית. ב 1878 נסע מסעם כי״ח 
לקונגרס־ברלין (ע״ע ברלין, קונגרס־). ב 1880 השתתף בוועידה 
דומה במדריד בעניין יהודי מארוקו. באותה תקופה התנגד להפניית 
ההגירה הגדולה מרוסיה ורומניה לא״י. כנראה מתוך אכזבתו ממידת 
הצלחתו המועטת של ביה ספרו ורעיונו בכלל: ב 1881 הפנה 1,200 
פליטים לאה״ב וקבוצה של 28 ילדים שלח למקור, ישראל. ב־ 1882 
אף פרסם גילוי-דעת נגד עליה לא״י. שינוי בעמדתו חל בהשפעת 
הבארון אדמונד רוטשילד (ע״ע). ב 1882 חזר נ־ לא״י, והפעם מצא 
בה תנועת התיישבות ערה, פגש מתיישבים מרוסיה בראשון־לציוו 
וחברי ביל״ו (ע״ע) במקוה ישראל וחזר לתכניותיו לפיתוח החקל¬ 
אות, אולם חלה ומת. 

נ. לוז (עבר׳: א. אלפליח), חמשיס שבות היסטוריה (מפתח בערכו), 

א׳—ב', תרע״ס—תרס״ס! א. דרויאנוב, כתבים לתילדות היבת־ציון. 

א'—ג׳ (ספתח נערני). תוע״ט—תרצ״ב, י. קלויזנו, דייגת ציו! 
ברומניה (מפתה בערכו). תשי״ת: הנ״ל, בהתעורר עם (מפתח 
בערכו), תשכ״ב: י. יערי-פולסקיז, ק. נ־ ויצירתו כקיר,־ישראל׳ 


רב נטרונאי ב ר ד, י ל א י, גאון (ע״ע) ישיבת סורא בשנים 853 — 
858 . נ׳ היה הפורה ביותר בתשובותיו מכל הגאונים שקד־ 

מותו. את תשובותיו כתב עברית, ארמית וגם ערבית והוא נחשב 
לראשון המשיבים בשפה זו. היו לו קשרים ׳הדוקים עס יתדות ספרד, 
ובמיוחד עם קהילת לוסנה (ע״ע). לתכמיה השיב את תשובתו, בה 
מנה את סדר מאה הברכות שחייב אדם מישראל לברך בכל יום 
והיא גרעינו הראשון של "סדור" רב עמרם (ע״ע). עוד הרבה 



יזרו (שדל 1 נסר 
(קח קיימת 5 ישראל 1 




67 


נטדונאי — ניכור, כרתולד גאורג 


68 


מתשובותיו בנושאי ביהכ״נ נכנסו לאותו "סדור". בתשובה אחרת 
זירז ועורר ללימוד התלמוד הבבלי שהוא "בלול במקרא, במשנה 
ובתלמוד*. במקום שהוא רואה השפעה קראית, מקבלים דבריו 
הטעמה תקיפה ופסקנית; היא פסק כי המשמיט את החלק המדרשי 
מהגדת ליל פסח הריהו "סיף וחייבים לנדותו. אסר קריאה מתוך 
ספר־תורה מנוקד, שהיה מנהג קראים. לגבי המינים (הקראים) 
החוזרים בתשובה. קבע ש״לקרבן ולהכניסן תחת כנפי השכינה 
עדיף מלדחותן׳׳. יש שהוא מבקר בחריפות מנהג א״י מסוים, השונה 
מהבבלי, נ׳ דרש בתוקף לקרוא בציבור את התרגום הארמי לתורה; 
בין תשובותיו של נ' יש גם פירושים לכמה ממסכתות התלמוד. נראה 
שחלק מן התשובות המיוחסות לו, יש לייחס לגאון קדום מגאוני 
פוסבדיתא — ר' נטרונאי בר-נחמיה. נ , היה לדמות אגדית ויוחסו 
לו מעשי־נפלאות רבים ביחוד במדרשי תימן. 

ני, מישל — •< 0 א 101101 י\, — ( 1769 — 1815 ), מצביא צרפתי, בנו 
'של חבתן ממשפחה גרמנית שהיגרה לסארלואי. נ׳ התגייס 
לצבא ב 1788 והשתתף במלחמת-המהפכה בהולנד, על הרינוס 
ובדרום־גדמניה■ נ' השתתף בכל הקרבות הגדולים, מוואלמי ( 1792 ) 
ועד הוהנלינדן ( 1800 ), והתבלט באומץ לבו ובבשרו להנהיג יחידות- 
צבא קלות וניידות. היה מקובל על מפקדיו, ביניהם בכירי הצבא 
המהפכני, כגון דימוריה, קלבר. אוש. ז׳ורדאן, מאסנה ומור). הוא 
לא שאף לתהילה, ובניגוד לרצונו סונה ב 1799 לגנראל של דיוויזיה. 
ב 1802 נתמנה למפקח צבא־הפדשים. ועשה הרבה לפיתוחו. אח״ב 
פעל בשליחות נפוליון בשוויץ. ב 1804 נתמנה למארשאל. כניעת 
הצבא האוסטרי באולם ( 1805 ) היתה תוצאה של הסתערות נועזת 
של נ' באלכינגן. ובתמורה זכה בתואר ״דוכס אלכינגף ( 1808 ). 
נ׳ היה מפקד הפרשים הדגול ביותר של נפוליון, אך לא הצטיין 
כמתכנן וכהוגה צבאי, והקיסר ניקר את תמרוניו הפזיזים חרף הצ¬ 
טיינותו בעה ובפרידלנד. לשיא תהילתו הגיע נ׳ במסע רוסיה 
( 1812 ). משהוענק לו תואר "נסיך מוסקווה" בעקבות קרב בורו- 
דינו. אומץ לבו האגדי של נ' נתגלה נעת הנסיגה ממוסקווה! הוא 
נלחם, כשרובה בידו, יחד עם אחרוני המאסף הצרפתי, הדריך את 
חייליו בעצמו בשממות המושלגות והעביר את גיסותיו על־פני נהרות 
הדניפר והבחינה הקפואים. הוא דחה את הצעות הרוסים להיכנע 
כניעה מכובדת, והיה אחרון הצרפתים שהבקיע דרכו לקובנו. הכינוי 
"האמיץ שבאמיצים", שהעניק לו נפוליון, שיקף את ההערצה בלא 
גבול שרחשו לו החיילים הפשוטים. ב 1813 הכזיב נ', בפקדו על 
יחידות צבא גדולות וכמפקד עצמאי אף נחל מפלה קשה בקרב 
דנביץ. נ' השפיע במידה רבה על החלטת נפוליון להתפטר ב 1814 . 

לאחר שגלה נפוליון לאלבה, קירב לואי ^ 711 \ x את נ׳ לחצר 
המלוכה הבורבונית וכשחזר נפוליון לצרפת, חשב נ* לשלחו לפאריס 
"בכלוב של ברזל". ברם, נ׳ החליט לפתע להצטרף לנפוליון ובכך 
מוטט את שלטון הבורבונים. בקרב וטרלו (ע״ע) הגורלי שוב הת¬ 
בלט נ* כמנהיג־חיילים למופת. אך נכשל בליל כמצביא וכמתכנן. 
הוא עמד בראש חמש הסתערויות נמרצות וכמעט שהבריע את 
האנגלים. אך משנהדף, התייאש ועזב את שדה הקרב. 

בשוב הבורבונים נאסר נ' וניוון שהבורבונים ראו בו בוגד 
במלכות, נידון למוות ונורה. ג', שלא היד. אלא חייל אמיץ מאוד. 
אן מוגבל, זכה להילה של קדוש וקרבן של המלוכה הראקציונית. 
שלושת בניו של נ׳ מילאו תפקידים חשובים בחיים המדיניים של 
צרפת באמצע המאה ה 19 . וזכרו טוהר בימי נפוליון 111 . 

. 1957 .. 1 ? 0151101 /׳י. /ס 01 < ! 7 7/16 י 17 זגז£| . 1 ־ 1 
0 . 0 . 

ניאגרה (*!!*טא). 1 . נהר נ• — נהר קצר היוצר את קו הגבול 
הבין־לאוסי בין מדינת ניי-יורק באה״ב והפרובינציה אונטריו 
בקנדה. מוצאו מימת אירי (;>״£) והוא זורם צפונה לאורך כ 56 


ק״מ ונשפך ליפת אונטריו. נ׳ משמש מוצא למימיהן של 4 הימות 
הגדולות (ע״ע). לאורך כ 8 ק״מ הוא זורם באפיק אחד ולאחר 
מכן הוא נחלק ל 2 זרועות שביניהן נמצא האי גרנד שרחבו כ 10 
ק״פ. מצפון לאי מתחברים שני האפיקים והנהר ממשיך לזרום 
באפיק אחד עד למקום שפבו. במהלכו הוא יורד כדי 100 ס׳ גובה 
דרך מערכת אשדות ומפלים שהגדולים בהם הם מפלי הניאגרה 
(ע׳ להלן). חג׳ הוא בר־שיט נחלקו העילי והתחתי, אך עיקר השיט 
מתנהל בתעלת ולנד ממערב לנהר שנחפרה נדי לעקוף את אזורי 
האשדות והמפלים הרבים שבמרכז הנהר והיא מחברת את הימות 
אירי ואונטריו. 

2 . מ פ ל י ה נ׳ — המפלים משתרעים במערב מדינת ניו-יורק 
ודרום פרובינציית אונטריו. הם נחלקים לשני חלקים עיקריים הנפ¬ 
רדים זה מזה ע״י האי גויס ( 151208 3001 > — אי העזים). דדך 
המפלים הנמצאים בצד הקנדי עוברת רוב נסות המים של נהר נ׳ 
ולהם צורה של פרסה. גבהם כ 48 מ׳ ורחבם ב 760 פ׳. גובה המפלים 
שבצד האמריקני 51 מ' ודחבם כ 305 מ׳ (ר תפונה פותחת. לעיל, 
עם׳ 25 — 26 ). 

סיבת היווצרותם של המפלים קשורה במבנה הגאולוגי של האיזור 
ועיצוב פני השטח בתקופת הקרחון. נהר ד.נ', שנוצר לאחר נסיגת 
הקרחון, עובר מחסומי סלע גבוהים שנחשפו בעקבות הסחיפה החזקה 
שהיחה באיזור. הסלעים העמידים ביותר הם סלעי מתלול ד,נ׳ 
שעליהם נוצרו הספלים. מתלול זה בעל צורת רבדה הוא חלק 
פקצותיו של אגן רדוד תת־קרקעי (מרבזו במישיגן), שנחשפו 
על פני השטח. השכבה העליונה של ד,מתלול בנויה אבני גיר ודולר 
מים עמידות מאוד. תחתיה מצויות שכבות של אבני חול וצפחות 
הניתנות לתקיפת הסחיפה החזקה של המים, הגורמת להתמוטטות!. 
כעקבות התפוררות זו מתמוטטים גושי הסלע העמיד העליונים 
והמפלים נסוגים במעלה הנהר (ע״ע מפל מים). גלישות סלע גדולות 
היו ב 1931 וב 1954 . הממוצע השנתי של נסיגת המפלים הקנדיים 
הוא 1.6 מ׳. המפלים היו בראשיתם כ 11 ק״מ מצפון למקום בו הם 
מצויים ביום. בערוץ שנוצר עקב נסיגת הספלים מצוי מספר רב 
של אשדות. ספיקת המים במפלי ד,נ׳ הוא 500,000 מ״ק בדקה. 

האשדות והמפלים הם מקור חשוב ליצירת בוח הידרו-חשמלי. 

שני המפעלים העיקריים הממוקמים בצד האמריקני יוצרים 2.19 
מיליון קילוואט חשמל ומספקים את רוב צרכיה של העיר ניו-יורק. 
מספר מפעלים בצד הקנדי יוצרים 1.8 מיליון קילוואט חשמל. המים 
למפעלי הכוח מועברים ממעלה הנהר מעל לקו המפלים, לעבר 
מאגדי מים הקשורים לתחנות דרך תעלות פתוחות ופנהרות. בהתאם 
להסכם שנחתם בין אה״ב לקנדה ( 1950 ) נשאבים המים בלילה 
ובכמות מוגבלת כדי לא לפגוע ביפים של המפלים. 

סביב המפלים נטעו גנים ציבוריים ובהם מגדלי תצפית, מעליות 
וגשרים לנוחות התיירים. במקום מכקרים כ 5 מיליון תיירים בשנה. 
העיר נ׳ פולז ( 115 <ד 1 4 זג*ג 71 <) בצד האמריקני משמשת מרכז תשוב 
לתיירות. 

באיזור שבקרבת המפלים התפתח מרכז תעשייתי גדול למפעלים 
אלקטרוכיסיים ולמפעלי ברזל ופלדה ומרכזו בעיר הגדולה בפלו 
(ע״ע). איזור זה משמש גם צומת תחבורה חשוב בין קנדה לאה״ב. 

. 1949 , 1 <ו 6 * 6 ז? 10 1 * 4 ? *מס־׳■/ ■'^ 1 .יד 

ק, או. 

דבור, ברתולד־ גאות — 8 15110110115 ז 060 018 * 821 -( 1776 . 

קופנהאגן — 1831 , בון), היסטוריון גרמני. נ׳ היה בנו של 
קרססן נ' (ע״ע). למד אצל אביו — בצורה המזכירה את חינובו 
של ג/ ס. מיל (ע״ע) — יבאוניברסיסאות קיל ואדי־נבורו. ב 1800 
מונה מזכיר שר הכספים של דנמרק. וב 1804 — מנהל הבאנק 
הלאומי. אח״ב עבר לשירות פרוסיה ושיקם ב 1806 — 1810 את ענ¬ 
ייני¬ה הכספיים. וב 1816 — 1823 היד. שגרירה במדינת הכנסיה. 



69 ניגוד, ברתולד נאורג ■ 

ספרו המרכזי על נ/ 101110 * 305 > : 1 * £017113 ("תולדות רומי"), 
1 — 111 , 1811 — 1832 , התבסס על הרצאותיו באוניברסיטת ברלין 
(שבייסודה השתתף) ב 1811 — 1813 . ם 1823 עד מותו לימד באוני¬ 
ברסיטת בון. שיטתו בביקורת המקורות ההיסטוריים פתחה תקופה 
חדשה בתולדות המחקר ההיסטורי (ע״ע היסטוריוגרפיה, עט׳ 301/2 ). 
בכתביו ובהרצאותיו טבע נ׳ רושם עסוק על היי התה של גרמניה 
— בהתעניינות בחרבות רומי, בצד תרבות יוון, ובמיוחד — בהד¬ 
גשת הפן המדיני של חיי האזרחים, שהשפיע מאוד על ההיסטוריו¬ 
גרפיה בגרמניה. כגון אצל פ. כ. דלפו וסו־יצ׳קה (ע׳ ערכיהם). 
מכתביו י״ל, ב 2 כרכים. במהדורה חדשה ב 1926 — 1929 . 

, 1117 ) 000 11 ) 9 [ 111£ 111 13.115 ־ 01 ) 1415 81 ׳( 1115101 ) • ז \ 1 , 0004:11 ,? . 0 

.* 1958 ,( 23 — 14 

דבור. קרסטן — 11117 * 1 ־ 3 < ס־^סז — ( 1733 — 1815 ), מורהו 
גרמני, שנתפרסם בתור נוסע־חוקר בהצי־האי ערב ובארצות 
המזרח הקרוב, הוא למד מתמטיקה בגטינגן. התגייס לחיל הים הדני. 
בשנים 1761 — 1767 נסע בסוריה. א״י, ערב ופרם (ב 1766 היה 
בירושלים). נ׳ פרסם דו״ח צל מסעותיו, ב 3 כר/ £11711718 ! 05011 * £1:18 
011070 ^ 1 1£0 ) 11011108£0 0011 11 ת 11 1£11 *]\, 03011 (׳.תיאור מסע 
לערב ולארצות הסמוכות*). 1774 — 1778 : $71400 * 1117 > !!־*.מ 
31386011 ? 11111 ! (״מסעות בסוריה ובא״י'). 1837 . ספריו הם מקורות 
חשובים להכרת א״י, ערב ושכנותיה, בתקופתו. 

גיבור, ריגהולד — 11117 * 11 < 1 > 711101 ס£ — ( 1892 — 1971 ). 

תאולוג פרוטסטנטי אמריקני. סופר, הוגה דעות ומבקר חברה 
רב־השפעה בהגות הנוצרית של המאה ה 20 . מ 1915 עד 1928 היד, 
כוהן-רח בדטרויט, שם למד את הבעיות החברתיות שבעיר תעשיי¬ 
תית גדולה. מ 1928 עד לפרישתו ב 1960 שימש כפרופסור לפילו־ 
סופיה של הדת בעזבס 1 מז $0 111001081731 0100 ( 1 בניו־יורק. בפעי¬ 
לותו האקדמית בלטו הזיקה הסוציאלית והביקורת החברתית שמקורם 
בליברליזם־הומניסטי דתי, ובהשקפותיו התקרב לעמדות ..נאדאוו" 
חודוהסיות* של קרל בדת ואמיל ברונר (ע׳ ערכיהם) האירופיים. 
השקפתו תתאולוגית הבסיסית חוזרת לעקרונות הדוגמטיים, כפי 
שניסחום אוגוסטינום ואנשי הרפורמציה. עקרונות אלה, שהדגישו 
במיוחד את מצב החטא המהותי של האדם ומעשיו (ע״ע חטא 
קדמון), לרבות המערכים החברתיים שהוא יוצר, נשתלבו בידי נ¬ 
עם ביקורת חברתית חריפה, ששאבה את השראתה מנביאי ישראל 
ואת כליה האנליטיים סהמארכסיזם. אולם ביקרתו המאוחרת לא 
פסחה גם על המארבסיזם והסוציאליזם הטוטאליטארי. תאולוגיה זו 
מצאה ביטוי בספרים:׳{ 807101 1171,110131 513113118 510131 ("האדם 
המוסרי והחברה הבלתי־מוסרית״), 1932 : { 0031111 ( 301 1311110 < 1110 
5130 01 (״טבעו וייעודו של האדם״), 2 כר/ 1941 — 1943 , ובמאמרים 
רבים אחרים. 

בשנותיו האחרונות נתן נ־ את דעתו יותר ויותר על הבעיות 
ההיסטוריות ובספרו 17 * 113 < 37171 * 31 ? ("אמונה והיסטוריה"), 
1949 , הדגיש את אפיו ההיסטורי של הקיום האנושי. כתביו המאו¬ 

חדים ^ישא 11 ,. 1 * 11 4151017 < < 0 07311133 0 * 37111 801£ 1110 
(״האני והדרמות של ההיסטוריה״), 1955 , מעידים על ההשפעה המכר¬ 
עת שהיחד, לפילוסופיה הדיאלוגית של מ. בובר(ע״ע) על הגותו של נ/ 
נ' היה ביו התאולוגים הנוצרים הראשונים שהודו בפד, מלא 
בזכותו של עם ישראל להתקיים קיום לאומי־עצמאי מתוך נאמנות 
להמשכיותו ההיסטורית. מאותם טעמים גם פסל עקרונית את עצם 
הרעיון של מיסיון נוצרי ליהודים. בשנת 1967 קיבל תואר דוקטור- 
כבוד באוניברסיטה העברית בירושלים. 

, $05101 , 10 / 15 ^ 12611 5 * 21 ־״/י״ ,(. 661$ ) 1 (מ 0 ז 8 ־־ ץ־ 16 §£.)[ ,/׳יי . 0 

36 16 ^ 010 ^ 1 ( 7 ¥0 ,^ 31 מ 1£ ז\ .? . 9 ) ( 1956 , ¥ 210112/15 ¥ 011/1582 1 ) 111 > 

,,/י[ •¥ / 0 7/10152/11 1 7115 ־ 1 . 0 ; 957 [ ,.א . 22 : 5/161 6 '! 01 ) 115 (' 1 
.* 1960 ..א { 72150100 7215 , 1 שחז 03 .£ ; 1960 

ג. ו. 


— ניטש, פטר פטדוביץ׳ 70 

ניבלונגים. ׳ 2 ירת ה״ ( 111011111801111011 <<), אפו□ הרואי גרמני 
שנכתב ב 1200 בערך, בידי משורר עלוס-שם, יליד אוס¬ 
טריה. שירת חנ ׳ מתבססת על יסודות אגדיים קדומים מאלה שבשירת 
האדר, (ע״ע) וכמו־כו על מספר מאורעות היסטוריים שלבשו צביון 
אגדי במשך הדורות. משורר שירת ד,נ־ מצא סינתזה ליסח־ות שבס־ 
סורות השונות. מבחינת תכנה נחלקת היצירה. לשני חלקים והסוטיוו 
העובר בה כחוט-השני הוא: סוף כל שמחה — צער. זיגפריד. בנם 
של מלכי ארץ־השפלה, הוא גיבור העשוי לבלי חת ובעל לב נדיב. 

הוא כובש את אוצר־הנ', ובכוח כיבוש זה נעשה למלך ד,נ/ ברבות 
היפים עיבר האוצר לבעלותם של מלבי בורגובדיה, ואז מוסב השם 
נ' עליהם. ויש מפרשים הסבורים כי השם נ׳ פירושו: ילידי הערפל 
או העלטה. — זיגפריד, הרוצה לזכות בידה של קרימהילד היפה. 
אחותו של המלך גונתר פבורגונדיה, מחפש דרך להשיג את הסכמתו 
של גונתר לנישואים אלה: הוא מסייע בידו של גונחר להכניע את 
ברינהילד, מלכת איסלנד, ולכבשה לו לאשה■ ברינה,ילד, המחליטה 
להתנכל בזיגפריד ובקרימהילד. מבצעת את זממה באמצעותו של 
האגן. אביר מאנשי גונתר, המוציא פקריפתילד במרמת את סוד 
המקום הפגיע היחיד שבגופו של זיגפריד רוצח אותו ומטביע את 
האוצר בנהר הרינום. מכאן ואילך מוקדש הסיפור לתיאור כאבה 
של קריפהילד, הנוקמת את נקמתה העקובה מדם בחצר בעלה אטצל 
(אטילה). סלו החונים, אשר לו היא נישאה אחר מות זיגפריד. 
למלחמת סין הבורגונרים ובין ד,תוניס סימוכין היסטוריים: בשנת 
; 436 נוצחו הבורגונדים בידי החונים בסביבות וורסם. השירה מתארת 

את אטילה תיאור חיובי: למרות היותו כופר, מתגלות בו תכונות 
נוצריות מובהקות. ואולם החונים מתוארים כחדלי-אישים לעומת 
הבורגונדים הגיבורים. 

החשובים שבבר,״י הרבים של שירת ד,נ׳: - 015 :> 0 :>! 4401 (\!) 
1111700 * 4011000018.19003005 < ( 0 ) ; 031100 . 81 ( 8 ) ; 51611711011 

שלושתם נתחברו. כנראה. במחצה השניה של המאה ד, 13 : הקדום 
שבהם הוא ( 0 ). שירת ר,נ' כתובת בתים־בתיס. כל בית מורכב 
מארבע שורות ארוכות, המחולקות ע״י צזורר. — בל אחת לשתי 
שורות קצרות. החרוז הוא אאבב. 

אחר תקופה של שכחה, נתגלתה שירת־־:' מחרש; יוהן יעקב 
בודמר (ע״ע) היה הראשון שהוציא לאור חלקים ממנה, ב 1757 . 
מחקרו של קרל לכסן (ע״ע: 1816 ) היה, למעשה, הראשון בשורה 
ארוכה של מחקרים על הנושא. 

היצירה שימשה השראה ליצירות מאוחרות יותר: במוסיקה — 
לטטראלוגיד, ״טבעת הנ״ ׳ של וגנר (ע״ע); בדרמה — ליצירתו של 
הבל (ע״ע), ״ד,נ׳״: בשירה — לאפוס של וילהלם יורדן (ע״ע), 
"ני". 

; 1955 ,. 12 005 ,מ 2 ת 3 ? .'ל ; 1940 ..א 5/16 / 0 7/16 ,<ע־ 101 ר 1 ׳ 

3 ז 0 '} 1 3 ,זש 11 ״ג}ט 5 . 11 ; 1965 , £1/105 .מד/ס? , 510$ ;. 12 005 , £1 § 0 א . 5 
,(. 15 >!>} 1 ש׳ 617 ז? .ע 1 - תסבוח^ס־ג^ ; 1966 , 1026 }!. 12 1/16 10 * 1/136 
, 5114316/1 -. 22 ./ע ;* 1966 , 221026 ■ £111 1013 .א £111/1 . 1 ( 2211 

, 1972 ,(טכסט, תרגום, פירושי־ם) 3/11/1 !!£ 11/13 .א , 11 ב.ות 10£1 ל . 22 : 1968 

ג. אב, 

דגוש, פטר פטרוביץ׳■ — 0805 ( 4 < 6 ;׳ 01101 ?!*ס? — ( 1813 — 
1851 ), משורר סרבי ושליט מונטנגרו (ע״ע). נ׳ היה בן 
למשפחת מושלים והגסונים. בעלותו לשלטון. ב 1830 , שבר את הת¬ 
נגדותם של ראשי השבטים למרכוז הניהול המדיני. היה ער לתמורות 
החברתיות והתרבותיות שחלו באירופה ופעל להפצת דעה בקרב 
עמו• הוא מצא בעלת־ברית — במדיניות, וכן בתהומי התרבות — 
ברוסיה. — כמשורר וסופר הושפע נ׳ ממפעלו של המלומד הסרבי 
ווק קרדז׳יץ. יצירתו הגדולה היא האפוס העממי המובהק, 0075171 
0020 ( 14 (״זך הררים״), 1847 , המתאר את מאבקם של המונטנגרים 
בתורכים. מכתביו האחרים: הפיאמה התאיסופית ־ 171:1770 13173 



נ 7 


נינוש, פטר פנורוביץ׳ — ניגר, שמואר 


72 


02603 >[ (״מאור של יקום בזעיד־אנפין"), 1845 . — כל כתביו 
( 1513 > 13 ו<ן 11 > 1 ס 061 ) י'ל ב 8 כרכים, 1951 — 1953 . 
,.א .? .? ,סג׳זס&גג! . 7 \ : 1951 , 11 * £0 ?!א ס 1 >; 1 ן 4 ז 110£ <} 51 ,:׳!׳לס^זס(! .. 1 
. 1967 , 1 ז:ס 111 )!) 0 £^ 111601 } 1 ) 1£ ! 7 !) 1 £0114 ?ןא , 561111110 . 1 ; 1951 

ניגלי, פאול — 918811 ? 1 נ 31 ? — ( 1888 — 1953 ). מינרלוג ופטרו- 
לוג שוויצי. נ׳ סיים את לימודיו בביה״ם הפדראלי לטכנו¬ 
לוגיה בציריך. בשנים 1920 — 1953 שימש מנהל הסחלקה המינרלו־ 
גית־פטרולוגית באוניברסיטת ציריך. בשנים 1929 — 1932 כיהן נ' 
כרקטור של ביה״ס הפדראלי לטכנולוגיה, ובשנים 1940 — 1942 ברק־ 
טור האוניברסיטה בציריך. במחקרו הראשון, העוסק בצפחות הפלו־ 
ריטואיד של מאטיוו הגוטהרד, כבר מורגשת גישתו המדעית — 
ביסוס המחקר המינרלוגי והפטרולוגי על חוקיות פיסיקלית־כימית. 
בשנות מלת״ע 11 עבד בגרמניה באוניברסיטאות על לייפציג וטי־ 
בינגו במחקרים שדנו בעיקר בבעיות הקריסטלוגרפיה (ע״ע) 
המבנית. הוא סיכם נושא זה בספרו צ> 1 י 1 נ 1 ו. 11081 מ £115 6 *> 5 ס 61 ת 0601 
11111 ט 1 זט 011 > 151 < 1 165 > ("הקריסטלוגרפיה הגאומטרית של אי־הרצי־ 
פות״), 1919 , שבו פיתח לראשונה את הפיענוח השיטתי של קבוצות 
מרחביות מהנתונים של קרני־\, גישה השולטת במחקר זה עד 
היום. 

בספרו 6 נ 3108 > 16 > 311 161 > ו 1 :> 11 < 1 ז £611 (.,ספר ליסוד לטינרלוגיה"), 
1920 . קבע נ- רמה חדשה ללימודים במקצוע זה. מחקרו העיקרי 
של נ׳ בתחום המינרלוגיה הוא חיבורו - 61 * 8011 - 161 > 1 ו 110 ג 01 ת 11 ׳א ־;ט 
611 ת 31 -> 7.6 (״המינרלים של האלפים השוויציים״), 1940 . 

בשטח הפטרולוגיה המאגמתית היה נ' חסיד תורת הדיפרנציא¬ 
ציה ע״י התגבשות הדרגתית, השקפה שאותה פיתח במאמרים 
וספרים רבים. חיבוריו העיקריים בתחום זה הם: ( 1111 ! - 065161115 
ן 11261 ו 051 זק 31 > 6 חו) 3 (״מחוזות סלעים ומינרלים״), 11923 -ח 11 ( 016 
011186115 ח 6 ך> 3 ז־ 61 ז 1 ן> 16 ז 1 165 > £1111111986516106 ת 86 ("סלעי הפרץ 

הצעירים של האלרוגן הים התיכוני״) יחד עם ק. בורי (״■ 8111 ). 
1949 1 3411161311386151311611 111161 065161116 (,.סלעים ומחצבים מינ¬ 
רליים"), 1948 — 1952 . 

י. ב. 

נינ׳ר ( 341861 ). בהר ראשי באפריקה המערבית; השלישי בארנו 
באפריקה — כ 4,200 ק״ם. גליל ניקוזו כשני מיליון קמ״ר. 

מקורותיו בהרי פוטה ג׳לון נגיניאה. במרחק של כ 200 ק״מ מהים. 
משם הוא זורם לכיוון צסון־מזרח דרך מאלי ופונה בקשת גדולה 
לעבר מדינת ניז׳ר. עובר את ניגריה ונשפך בדלתא רחבה למפרץ 
גיניאה. בדרכו עובר תג' את כל סוגי האקלים של מערב אפריקה — 
מהאקלים המשווני עד לאקלים הסהרה. יובליו העיליים, עד לבמקו 
(בירת מאלי), התנקזו בעבר הגאולוג׳ לעבר נהר סנגל, אך הוטו 
צפונה ונשפכו לתוך ימה גדולה, שממנה נשארו היום זרועות נטו¬ 
שות — ״הדלתא הפנימית״ — על שטח של כ 40.000 קמ״ד. בסוף 
תקופח הרניעון התחברה היסה עם חלקו המרכזי והתחתון של הנ ׳ , 
שמקורותיו היו בעבר נאיזור המחרה, וכך תוך ההתבדות של שתי 
מערבות נהר נפרדות נוצר התוואי הנוכחי של הנהר. "הדלתא 
הפנימית" היא איזור הפיתוח הראשי לאורך הנהר ובה רשת תעלות 
ניקוז והשקיה. הסכר ליד סנסנדינג מספק מים להשקיית 340,000 
דונם מתוך פוטנציאל של אדמות שלחין הגדול פי עשוה. עיקר 
השמח מנוצל לגידול אורז ומיעוטו לגידול כותנה. הדלתא הפנימית 
מסתיימת ליד טימבוקטו (מאלי). בקצה קשת הנהר ונקודת מוצא 
לדרכים החוצות את מדבר סחרה. משם מוסיף הנהר לזרום לכיוון 
מזרח, ומצפון לגאו (מאלי) הוא זורם דרומה וחוצה איזור סאווא־ 
נה כמעם בלתי מיושב! לאחר שהוא נכנס לתחום מדינת ניגריה 
היא חוצה מחשופים קריסטאליניים במספר אשרות, שתידועים בהם 
נמצאים ליד ;לוה, בופה וניבה. ליד לוקוגיה, במקום שהנהר נכנם 


שוב לאקלים של יער טרופי, הוא מקבל את יובלו הגדול — נהר 
בנואה• מדרום לאוניצ׳ה מתחילה הדלתא של חני ששטחה כ 36,000 
קמ״ר, העולה על שטת דלתת הנילוס. באיזור הדלתא מתפלג הנ' 
לכעשרים ורועות העוברות בשטה כמעט בלתי מיושב המכוסה 
ביצות וצמחיה מאנגרובית ובו שדות־הנפט העיקריים של ניגריה. על 
אחת מזרועות הדלתא בקרבת החוף נמצאת עיר הנמל סורט-הרקרס 
(״״סס!!(! 8011 ). תני בר־שים בכמה קטעים של יובליו העליונים, 
לאורך תקטע מצפון לקוליקורו עד אנפונגו שבסאלי ודרומה מגיבה 
שבניגריה. בקאינג׳י (מצפון לניבה), הוקם סכר גדול לייצור חשמל. 

מהלכו של תני העמיד בעיות גדולות בפני המגלים. ב 1795/7 
הגיע הסקוטי מנגו פארק (!!!בי■! 3111080 ) אל קשת חני, אך במסעו 
השני ( 1805 ) הוא בספה וסירתו נטרפה באשדות בוסת. מגלים 
אחרים יצאו מןמת ציאד אל הני התחתון, וב 1830 ירד ר. לנדר(ע״ע) 
בסירה מבוסה עד לשפך הנהר שהיה ידוע בשם "נהרות השמן" 
(וע״ע אפריקה, עמי 348 ! 351 ). 

. 1968 , 1 ( 1 : ל 80 .¥\ . 1 [ 

י. קר. 

ניגר, שמואל ( 1883 , דוקור (ליד מינסק! — 1955 , ניו־יורק), 
מבקר ספרות יידית. אחיו של ד. טשרני (ע״ע). בצעירותו 
למד בישיבה. במינסק נתוודע לרעיונות סוציאליסטיים של מהפכנים 
ריסים ולדעותיו של אחד־העם בציונות, והצטרף לתנועה הציונית- 
סוציאליסטית שהוקמה שם או. וש־ 
פעולותיה היו בניגוד לחוק. פעמים 
אחדות נאסר. תחילה כתב רוסית 
ועברית, ורק אחרי מהפכת 1905 פנה 
ליידית. ב 1907 כתב מסה גדולה על 
ס. אס (ע״ע). ב 1908 ייסד בווילנה. 
עם א. ויטר (ע״ע) יש. גורליק, את 
ה״ליטערארישע מאנאסשריסטד. ש¬ 
תשפיע רבות על התפתחות הספרות 
היידית יאחר ועידת צירנוביץ (ע״ע 
יידית, עם׳ 803/4 ). ב 1909 יצא לבר¬ 
לין, ומשם לאוניברסיטת ברן להשת¬ 
לם בספרות ובפילוסופיה. ב 1913 ערך 
בווילנה, עם בורונוב (ע״ע), את השנתון "דער פנקס", לחקר היידית, 
וההדיר את הלכסיקון של ז. רייזין לסופרי יידית חדשה ( 1914 ). 
במלה״ע 1 , כאשר בקשו הסופרים המודרניסטיים לכתוב על הלכי־ 
רוח ונושאים חדשים שישקפו את קצב התקופה, התנגד לכך נ' 
בתוקף וטען כי עניינה של הספרות בבעיות הנצחיות של הרות, 
ולא בחולף ובאפנתי. כל אותה עת היתד. בקורתו מיוסדת על אמות־ 
מדה לקוחות מהקלאסיקה העולמית. המיטב בונם בקובץ "שמועמן 
וועגן ביכער״ (״שיחות על ספרים', 1922 ). ב 1918 ערך בסוסקווה 
את השבועון "קולסור און בילדונג" ("חרבות וחינוך"), ובווילנה 
אח הירחון ״די נייע וועלם״ (״העולם החדש״) ב 1919 . ב 1920 עבר 
לניריורק והצטרף למערכת היומון "דער טאג", ובו כתב במשך 
35 שנה וקנה את מקומו כמבקר היידי החשוב שבדור. ב 1941 — 1947 
השתתף בעריכת כה״ע הנודע "די צוקונפט" ("העתיד"). היה 
ממייסדי ייווא (ע״ע) והשתתף הרבה בפרסומיה. הו״ל את המהדורה 
השלמה של כתבי י. ל. פרץ, בצירוף מחקר מקיף ( 1952 ). חשוב 
ספרו (ביידית) על ה״דו־לשיניות בחולדות ספרותנו״ ( 1941 ). בו 
מען כי זו היתד. מקובלת בעם מימי המקרא. לאחר מותו יצאו קבצי 
מטותיו: .,יידישע שרייבעד איז סאוויעט רוסלאנד" ("סופרי יידית 
ברוסיה הסובייטית״), 1958 ! "בלעטער פאר א געשיכטע פון רעד 
יידישער ליטעראטור״ (״דפים לתולדות ספרות יידית״), 1959 ! 
״קריטיק און קריטיקער״ (״ביקורת ומבקרים״), 1959 ; ,.שלום אש", 
1960 . לדעתו חייב המבקר לעסוק בכל יצירה שיש בה ביטוי עצמי 



73 


ניגר, שמואל — ניגריה 


74 




כן. מלאכתו היא החיפוש אחר היפה, הבעת הרגשות המתעוררים נו 
אגב קריאה ופירוש לשון היצירה ורעיונותיה. לשימוש בתולדות 
הספרות, בפסיכולוגיה. בסוציולוגיה וכד/ ערך מוגבל. במפעלו תרם 
נ׳. יותר מכל יחיד אתר. להעשרת שפת יידית ולהחייאתה כשפה 
ספרותית. 

ש. ניקל— ל. יעו,רעו [עווניס) ש. ג' — ניד. 1958 : ש, ניקל, 
שריינער פון סיין דור. אי. 256 — 293 . 1958 . ה, לייוויק, עסייען און 
דעדעם, 174 — 187 , 1963 ,־ ש. נ' ז״ל (שלום־עליכס פאלק אינשטיסדס, 


ניגריה ( 3 ״ש 8 :א). רפובליקה פדראלית, באפריקה המערבית, 
שוכנת על החוף הצפוני של מפרץ גיניאה וגובלת בצפון 
בניז׳ר, במערב בדאהופי, במזרח בקאמרון ובצפון־מזרח בצ׳אד. 
שסחה 923,768 קמ״ר; אוכלוסייתה כ 64 מיליון תוש׳ (אומדן 1969 ). 

גאוגרפיה, עם׳ 73 : אוכלוסיה, עמי 73 : חינוך עס׳ 75 : כלכלה. 

עם׳ 76 ! משפט. עמ׳ 77 : כוחות מזוינים. עם׳ 78 ; היכסוריה. 

עמ ׳ 78 . 

לאורן■ חופי מפרץ גיניאה משתרע סישור-החוף של נ׳ ברוחב של 
50 — 100 ק״מ: בסביבות הדלתא של נהר ניג׳ר (ע״ע), המישור 
רחב יותר. זהו איזור של ביצות, המכוסה צמחיה מנגרובית עבותה, 
בעיקר בשפכי הנהרות, ובמערבו — לאגונות. מצפון למישור התוף, 
על הגבעות, משתרע איזור של יערות משווניים לחים ועבותים, 
המפריד בין איזור החוף והאיזור הרמתי: גבהו 400 — 600 מ , והוא 
תופס את רוב שטחה של נ׳. רמת ג׳וס ( 05 (). במרכז נ', היא הגבוהה 
ביותר, 1,000 — 1,500 ם׳, ועליה פסגות שגובהן נ 2,000 מ׳. לעבר 
צפון יורדת הרמה למישורי מדבר סחרה, ובצפון־מזרח ל;מת צ׳אד. 
האיזור הרמתי מכוסה ברובו בסאוואנה, ובצפון — ערבה מדברית. 
לאורך הגבול המזרחי של נ׳ נמשכות שרשרות הרים גבוהים. 
שגובה פסגותיהם עולה על 2.000 מ׳. 

הנהרות הגדולים החוצים את נ׳ הם: ניג׳ר ויוכלו בנואה (פ 1 גת 80 ), 
הנשפכים למפרץ גיניאה בדלתא רחבה של נהר ניג׳ר: קרוס ( 0055 ), 
הזורם בדרום־מזרח נ' ונשפך אף הוא למפרץ גיניאה, וקומאנדוגו 
(״ 140103011118 ) , הנשפך בצפון לימת צ׳אד. לאורך הנהרות צומחים 
סאוואנה ויערות ירוקי־עד. 

האקלים של נ׳ שונה בדרום, במרכז ובצפון. הדרום הוא 
איזור משווני, המצטיין בלחות גבוהה וכמות משקעים הנעה בד״ב 
בין 1,500 — 2,500 מ״מ בשנה. בחוף המערבי(לאגוס) מגיעה כמות 
המשקעים השנתית הממוצעת ל 1,800 מ״מ, ובאיזוד הדלתא — עד 
4,000 מ״מ. עונות הגשמים הן באפריל—יולי ובספטמבר—נובמבר. 
משרע הטמפרסורה במשך השנה קטן ביותר, והממוצע השנתי הוא 
־ 26 . כלפי צפון כמות המשקעים פוחתת: במרכז נ׳ נעות כמויות 
המשקעים מ 1.000 עד 1,500 ס״מ (ברמת־ג׳ום הגבוהה) בשנה. בצפון 
קיימת עונה גשומה אחת, אפריל—ספטמבר. וכמות המשקעים הממו¬ 
צעת 500 — 700 מ״ס. בעונה היבשה מגיעה הטמפרטורה ביום ל • 35 . 
בדצמבר מגיע החרמאטאן. רוח חסה יבשה. הנושאת נמות רבה של 
אבק. השפעתה רבה בעיקר בצפון. 

א ו כ ל ו ם י ת. נ׳ היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה. 
במפקד 1963 נמנו בה 55,670000 תוש׳. רוב תושביה הם ממוצא 
נושי. פרט ל 2 הקבוצות האתניות פולאני (ע״ע פולבה) שבצפון, 
ושואה (ב*״ל 8 ) שבאיזור צ׳אד. שאינן ממוצא כושי■ 3 הקבוצות 
האתניות העיקריות הן: יורובה (ע״ע) במערב ובמרכז, המונים 
כ 14 מיליון תוש׳: איבו ( 1150 ) במזרח — כ 7 — 8 מיליון תוש׳: 
האוסר. (ע״ע) בצפון — כ 9 מיליון תוש׳. קבוצות אתניות אחרות 
בצפון הן: קאנורי (״□ 043:1 — כ 3 מיליון תוש׳. טיב (׳!!■ך) — 
כ 2 מיליון תוש׳ ונופח (*!□א) כמיליון תוש׳, במערב נ': אדו 
( £610 ) כמיליון תוש/ ובמזרח: איביביו ( 011:10 )) — המיליון תוש , 
ואיג־ו (* 3 ( 1 ) כמיליון תוש׳. בסה״כ יש נ 250 קבוצות אתניות. 


01:1 טבם שיל*:־ 

כ 40% מחושבי נ׳ הם מוסלמים. ום 20% נוצרים: השאר אנימיס־ 
טים. בצפון, הרוב המכריע מוסלמים, ובמזרח כמחצית סהאוכלוסיה 
נוצרית, והשאר אנימיסטיס. במערב — לכל דת מאמינים במספר 
שווה. — ה ש פ ה הרשמית אנגלית, ושפת תאם של מחצית 
האונלוסיה היא האופה. הצפיפות הגבוהה ביותר היא בחבל 
המזרחי, בעיקר במחוזות אוניצ׳ה ואוארי וסביב הערים הגדולות של 
החבל המערבי והצפוני. בצפון יש אזורים נרחבים שאינם מיושבים 
כלל. 


כ 22% מאונלוסי נ׳ יושבים בערים, שמספר תושביהן כ 5.000 
ומעלה. רוב האוכלוסים העירוניים מתרכזים במערב. הערים הרא־ 


ניגריה: ר,עיר קאנו, סרכז 5 בני שבט הד:א.־סד. 


אוכלוסיה באלפים י 
(מפקד 1963 ) 

שטח(קס״ו־) 

. . - 

החבל 

| 29,808.6 

729,810 

החבל הצפוני 

9:487,5 

369 ׳ 75 

החבל המערבי 

12,394.5 

76,364 

החבל המזרחי 

2,535.8 

38.648 

החבל המערבי התיכון 

1.443.6 

3.577 

לאגוס 




75 


ניגריה 


76 



שיוה בג' בחבל המערבי הן: לגום (ע״ע). היא עיר הבירה הפדראלית 
ונמלה הראשי של נ/ ומס״ב מקשרת אותה עם מרכזי הצפון: 
איבדן (ע״ע), עיר הבירה של מערב נ/ והעיר הגדולה ביותר במספר 
תושביה — 1,300,000 (אומדן 1969 ) — המשמשת מרכז תעשייתי, 
חקלאי ואוניברסיטאי חשוב: אובומושו; אושונו: אבאוקוטה. בחבל 
המערב התיכון: בנין — עיר הבירה של החבל. בחבל הצפוני: 
קאדונה — עיר-בירתו, קאנו — מרכז ההאוסה, סוקיטו, ובחבל 
המזרחי: אנוגו — עיר־בידתו — מרכז האיבו, ואוניצ׳ה. 

1110 ; 1955 ,.!£ מג 111 ) 60 ? & £003 . 0 ./ - 0 גחגו 101 ז 8 . 1 \ 

. 0713 01111601 ? 7116 :. 1 $ , 5 ז 1 ו 16 \ 7 1 בח 03:10 מזוז 1 01 6 זטז 1 :$זז 1 31 י< 0 ^ 
. 1960 . 03 * 01 <£} * 80 £601100116 

מי. בר. 

חינוך. את בתה״ם הראשונים בנ׳ הקימו מיסיונרים נוצרים 
בעיקר באזורי הדרום. כתה״ס האלה קידמו את התפתחותה של נ׳: 
נתחנכה בהם רוב המנהיגות (הנוצרית) והם משמשים כבסים למו¬ 
דרניזציה. כיום מתחנכים כבתה״ם היסודיים והתיכונים שלהם 
כמחצית ילדי נ׳ (בדרום הנוצרי נ 90% ). לשון ההוראה היא אנ¬ 
גלית: רק בשנתיים הראשונות של ביה״ם היסודי משתמשים באחת 
מ 250 לעונות-הדיבור המקומיות. הודות לבתה״ס של המיסיונים 
ולמוסדות הממלכתיים, שנוסדו בעקבותיהם, מקיפים כיום בתה״ס 
היסודיים ( 6 שנים) בדרום למעלה מ% מכלל גילאי בי״ם (ב 1966 , 
כ 3,1 מיליונים מתוך למעלה ם 5 מיליונים מגילאים אלה). לעומת 
זאת לומדים בצפון המוסלמי פחות פ 15% מכלל הילדים (רבע 
מיליון) והאנאלפביתיות מגיעה שם ( 1965 ) לכדי 89% מכלל בני 10 
ומעלה, ובנ' כולה. לרבות הצפון. לכדי 43% . חינוד חינם לגילאי 
6 — 12 הונהג במערב נ׳ ב 1955 , ובלאגום ובמזרח — ב 1957 . 

מלחמת־האזרחים (ר , להלן, היסט׳) הרסה הרבה השנים בחינוך: 
החריף המחסור במורים מוסמכים (אף בעבר היו רק 30% ), בייחוד 
מחמת בריחת המורים שבאו מחו״ל: נחרבו בנייני כת״ס (שגם 
בעבר לא הספיקו) ועלה הצורך לדאוג לילדי פליטים וליתומים. 
מורגש עוד יותר מאשר בעבר המחסור בחינוך טכני. המעבר, המקיף 
יחסית. סן החינוך המסרתי למודרני, החריף אח משבר התרבות 
והגביר אח המתיחות בין הדורות ובין המשפחה לביה׳יס. 

בג׳ 1,350 בת״ס תיכונים ובהם למעלה מ 210,000 תלמידים; 

266 מוסדות להכשרת מורים ו 35 מוסדות לחינוך מקצועי. ב 5 


האוניברסיטאות שבג׳ לומדים כ 9,700 תלמידים. הגדולה 
שבהן — באיבדן ( 2,500 תלמידים). 

ח. א. 

אפנות, ע״ע אפריקה, אמנות עמי 346 . 

בלבלה. לפני שפרצה מלחמת האזרחים ( 1970-1967 ) 

בני, היתה ההכנסה הלאומית לנפש כ 70 דולאר לשנה, 

ויש להניח כי גם לאחריה לא תל שינוי מהותי ברמת 
ההכנסה הראלית. החקלאות תורמת כ 56% לתוצר־הסקומי־ 

הגולמי, אוצרות-הטבע — בעיקר נפט — ה 11% , הממשלה 
— כ 5% , ומסחר ושירותים — כ 28% . כרוב ארצות אפרי¬ 
קה המשוונית כן גם נ' היא ארץ חקלאית. וב 78% מכוח- 
העבודה מועסקים בענף זח. מבחינת ההתארגנות החקל¬ 
אית, רבה חשיבותם של משקים משפחתיים קטנים, המספ¬ 
קים כ 35% מכלל התוצרת החקלאית של המדינה. אולם 
בד״ב החקלאות היא מפגרת, ובאזורים רבים היא ניידת. 

מקור האנרגיה העיקרי הוא כוח־השרירים של האיברים. 

והסיכון מועט; כהעדר דשנים — נהוגות תקופות שבהן 
השדות מוכרים, כדי לשפר את פוריות הקרקע. 

רק כ 8% סן הקרקע מעובדים: היערות תופסים כ- 
39% מכלל הקרקעות. הגידולים המשווקים העיקריים: 

דקלים — גרעינים ושמן — במזרח, צמג — במערב התיכון, קאקאו 
— במערב. וכותנה ואגוזי-אדמה — בצפון. נ׳ היא היצרן הגדול 
ביותר בעולם של שמן וגרעיני דקלים ( 480 אלף טון; 250 אלף טון 
בהתאמה — 1970 ) : היא עומדת במקום השני, לאחר גאנה, בהפקת 
קאקאו ( 218 אלף טון — 1970/1 ), ובמקום השלישי, לאחר הודו וסין 
העממית, בייצור אגוזי־אדפה ( 1.17 מיליון טון — 1970 ). הגידולים 
העיקריים לצריבה עצמית: בצפון — דוחן, תירם ( 0 ה״כ בכל נ׳ 1.2 
מיליון טון — 1970 ) ואורז; במערב — תירס, אך בעיקר שרשים: 
מאניוק, יאם, קאטאווה ובו׳ ( 6.8 מיליון טון — 1970 ) ; ובמערב 
התיכון ובמזרח המזון העיקרי הוא השרשים. עץ לתעשיה מצוי 
בדרום־הסדינה. גידול־מקנה נפוץ בעיקר בצפון; בדרום הפריעו 
לגידולו סריפנוסומוח (ע״ע); ב 1970 היו בג׳ כ 11.5 מיליון ראשי 
בקר וב 8 מילית כבשים. 

נ' עשירה למדי באוצרות־טבע. מרבצי בדיל ( 7.9 אלף 
טת — 1970 ) וקולומביט (ממנו מפיקים קולומביום, המשמש 
בייצור מנועי סילק — 1,130 טון — 1968 ) — במרכז הארץ, באיזור 
רמת גיוס; מכרות-פחם — בסביבת אנוגו, ומרבצי־ברזל — בסביבות 
לוקוג׳ה (ב[נ״ 1.01 ). ידוע גם על ריכוזי עופרת, אבץ. כסף, זהב, 
וולפראם ואוראניום: ואולם, ייצור הנפט הוא הענף בעל סיכויי- 
ההתפתחות הגדולים ביותר. והוא שירים אח התרומה הגדולה ביותר 
להכנסה הלאומית של ני. מקורות נפט עשירים נתגלו ב 1959 באיזור 
הדלתא של הניג׳ר, ושדות נפט הופעלו באפאם, אולויבירי, בומו 
ואבובו. נתגלה אף שדה־נפט עשיר — שדה אוקאן — בקרקע-הים, 
ליד התוף. תפוקתו סוזרמת ישירות למקום ההטענה. כ 20 ק״מ 
בלב-הים. ב 1970 פעלו נס״ה 263 בארות־נפס. ותפוקתן היומית 
היתר, 780,000 חביות (לפי אומדן, תגיע התפוקה היומית ב 1975 ל 2 
מיליון חביות, ואז תהיה ההכנסה השנתית של המסשלה מתקבולי־ 
נפט מיליארד דולאר, שהם פי שניים מתקציב הממשלה ל 1969 ). 
ב 1970 היתר, תפוקת הנפט כ 54 מיליון טון (ב 1961 — 2.3 מיליון 
טון). 11 חברות נפט בין־לאומיוח פועלות בני. הפעילה שבהן 
היא ,של — בריטיש פטרוליום״ (ת 111 ־ 1 <> 1£ פ? ז 51 ז 11 ז 8 — 411 ל 5 ). 
המייצרת % מהתפוקה. לנפט של נ׳ יתרון על הנפט של המזרח- 
התיכון, הן מבחינת הטיב והן מבחינת נוחות־השיווק לאירופה. 

התעשיה בג׳ עדיין צועדת את צעדיה הראשונים. פיתוחה 
מכוון בעיקר לתעשיות-ראשוניות: טכסטיל, מזון, ייצור־צמיגים, 
מלט, ומפעלים להרכבת־רכב. הפיתוח שלה ממומן מקצתו בכי 




77 


ניגריה 


78 


ספים מתקציב הממשלה ורובו בהלוואות מהבנק העולמי ום,.הקרן 
הקולוניאלית לפיתוח ולסעד של הממלכה המאוחדת". 

מוצרי היבוא העיקריים של נ׳: מוצרי־כותנה, מכונות, מזון, 
כימיקלים ודלק. מוצרי היצוא העיקריים: שמן וגרעיני דקלים 
( 15% מכלל היצוא), קקאו ( 19% ), אבוזי־אדמה ושמן של אגוזי- 
אדמה ( 21% ), נפט ( 15% ב 1964 , 30% ב 1970 ), עורות ושלתים 
ובננות. 

נ׳ עומדת בקשרי מסחר בעיקר עם הממלכה המאוחדת ( 29% 
מהיבוא, 30% מהיצוא), הולנד ( 13% מהיצוא), גרמניה המערבית 
( 11% מהיצוא) ואה״ב ( 12% מהיבוא, 8% מהיצוא). 


שווי היבוא והיצוא, במיליוני דולר 


1970 

1965 

1958 

1948 

השנה 

1,059 

770 

466 

169 

יבוא 

1,240 

751 

380 

252 

יצוא 


תחבורה. לנ׳כ 4,000 ק״מ מ ם " ב ורובן מחברות את אזורי- 
המכרות עם תערים הנחלות. בני למעלה מכ 8,000 ק״מ כבישים 
וכ 64,000 ק״מ דרכים, ועליהם נעים כ 90.000 כלי־רכב■ התובלה 
באמצעות בע״ח חיונית לקיום התחבורה הפנימית. קאנו משמשת 
זה שנים מרכז לשיירות מפודאן ומהסחרה. תחבורת-הנהרות על 
הניג׳ר (למטה מיבה) ועל הבנואה — מוגבלת לעוגות הזרימה. 
הנמלים העיקריים הם לאנוס ופורם־חארקרט. גם תחבורה אווירית 
מופעלת! נמלי האוויר הבין־לאומיים של לאנוס וקאנו מפסקים 
שירותי-תעופה גם לחברות תעופה זרות. לנ ׳ חברת ספנות לאומית — 
בעיקר לתובלה — בנפח כולל של ב 96,000 טון ( 1971 ), וצי דיג, 
שנמל הבית שלו בלאגוס. 

אנרגיית חשמל מיוצרת בעיקר מנפט, גז טבעי, פחם ודלק 
מצמג! הוקמו מספר מפעלים חידרו־חשמליים באיזור גיוס וישנה 
תכנית להפעיל תחנת־כוה הידרו־חשמלית ליד הסכר על חניג׳ד, 
בקאינג־י. תפוקת אנרגיית החשמל היחה ב 1970 1.55 מיליארד קדיש 
(ב 1961 — 642 מיליון קדש). 

המטבע. לירה ניגרית (א£) = 2.6 דולר ( 1970 ). נ׳ קשורה 
לגוש השטרלינג. 

,ץ:וסז 03 .£ ,ם ;— 1955 ,! 0 < $1471 £007107010 471 / ,, 19 ,; 5 133x11 ץג 1 סז 03 

- 0001717710711 8* £00710771! 171 571(1-111 \*/051 0117100, 1961; 801x0 ^> 

.א ; 1965 ,. 9 [ מיג 8 ( 14711 ) 01114140 { 0 £1441711011016111 7110 , 1051x1 

; 1011 * 1 .! 010$7710/1 < 001 411:071x1 א ,זו 01 תזק 10 ש׳ 65 ( 1 01 £00x10x1110 ץז 151 'נז 141 ז 

071 / 0 3(10, £01471^0(70x3 י< 60 \ג . 0 : 1965 , 1964 , 7071 ) £0 7053 ^ 70 ? 

071 <} 0 071 171 1:1111071 ! 5171011 * 11 > 171 ,ץ< 111 'צ 1 . 0 ; 1966 , £001107111 710-401 ] 4 * 

. 1969 , 1966 — 194$ . 19 !! £00710771 

מי. בר. 

משפט. בראש מערכת בתי המשפט במדינה עומד בית־המשפט 
הגבוה הפדראלי, מקום־מושבו בלאגוס, והוא מורכב מנשיא ביהמי׳ש 
הפדראלי. 3 שופטים עליונים פדראליים ונשיאי בתי המשפט העל¬ 
יונים של המדינות. בית המשפט הגבוה הפדראלי מכריע בסכסוכים 
של המחנות בינן לביו עצמן ובסכסוכים שלהן עם הממשל הפדראלי, 
וכן הוא הערכאה העליונה של ערעורים על פסקי־דין של בתי 
המשפט העליונים של המדינות ושל פסקי-חן של כל גוף משפטי 
אחר שבמחנה. לכל מדינה בית־משפט עליון משלה, המורכב מנשיא 
ו 6 שופטים עליונים. הערכאה הראשונה הם בתי־משפט השלום 
הפזורים בכל המדינות של הפדרציה, ועל ידם קיימים עוד בתי־דין 
שבטיים (הדנים לפי המנהגים השבטיים) וכן קיימים — בעיקר 
באיזור הצפוני — בתי־דין מוסלמיים הדנים בענייני מעמד אישי 
של מוסלמים לפי הדין השרעי. קיים גם בית דין גבוה של השרעיה. 
שיטת-חמשפט הנהוגה בני היא בעיקר שיטת־המשפט האנגלי. 


כוחות מזוינים. — לאחר מלחמת-האזרחים של 1967/70 
גדל צבא נ׳ מ 9.000 ל 185,000 איש, והוא הגדול ( 1971 ) בצבאות 
אפריקה "השחורה". מידת יעילותו אינה ידועה, אך נראה בי הלקים 
ממנו צברו נסיון קרבי מסוים• ציודו בעיקר בריטי ורוסי. בשלל 
ביאפרה (ד להלן, עם׳ 79 ) היה, בלא ספק, גם נשק צרפתי. השירות 
— בהתנדבות. תקציב הבטהון ב 1968/69 הגיע לב 99.5 מיליון דולר. 

כוחות-הקרקע נאמדים ב 180,000 איש, אך ייתכן שמהם 
כבר שוחרר כוח־אדם ניכר. ידוע שיש 3 דיוויזיות הי״ר, ועוד 
דיוויזיות "קומאנדו" של חיל-הנחתים. לא ידוע אם יש טנקים בב׳. 
אך מופעלות שריוניות בריטיות וצרפתיות במספר ניכר. 

ה י ל ־ ה א ו ו י ר. שבו משרתים כ 3,000 איש, מפעיל 33 מטוסים 
מבצעיים, מהם — 3 מפציצי־איליושין 28 , 12 מטוסי־קרב מיג 15/17 . 
ו 18 מטוסי אימון־,,תקפה צ׳כיים. יש גם במה מטוסי־קשר ומטוסי־ 
תובלה מתוצרת גרמניה המערבית, ו 10 מסוקים מתוצרת בריטניה 
וצרפת. לא כולם כשירים לפעולה, בשל רמת תחזוקה נמוכה. הטיי¬ 
סים רובם זרים, ובהם שכיוי-חרב מזרח־גרמנים, בריטים וכמה 
מצרים. 

ח י ל - ה י ם, יש בו כ 2,000 איש. כליו כוללים פריגטח חדישה, 
מתוצרת הולנד, 11 סירות־משמר ונחתוך מא. ה. - 0 . ם. 

היסטוריה, בבוק, שבמרכז נ׳, נחשפה בחפירות תרבות קדומה 
מראשית האלף ה 1 לסד,"נ• נושאיה ידעו להפיק ברול, והשאירו 
יצירות־אמנית נהדרות מקרמיקה. ניתן לראות את השפעת פיגנונה 
ביצירות־אמנות ניגריות מהמאות ה 14 — 15 לסה״נ. נראה שנ׳ היתה 
אחד האזורים המפותחים ביותר באפריקה בתקופה הקדומה. צורת 
התיישבות עירונית היתה נפוצה בה כבר ביסים קדומים, ובה קמו 
גם ממלכות מאורגנות. הממלכה הראשונה שיש לנו ידיעות ברורות 
עליה היא כאבם, שנוסדה במאה ה 9 לםה״נ (ע״ע אפריקה, עמ׳ 354 
1 כרך מילואים]). בסאה ה 10 נוסדו ערי־המדינה של ההאוסה (ע״ע)ז 
החשוכה שבחן היתה קאני. בפאות ה 13 — 14 התפתחו בדרום נ׳ 
ערי הלרובה (ע״ע). בדרום מערב שגשגה ממלכת בנין, שנוסדה 
במאה ה 14 . ושלסה זמן מסוים בכל מפרץ גיניאח. 

הפורטוגלים הגיעו לראשונה לני ב 1472 וקשרו קשרי מסהר עם 
ו,״אובה״ — הפלו של בנין, הם ייסדו את לגיס (ע״ע) והיא היתד, 
מרבו חשוב לסחר העבדים. בעקבותיהם הגיעו ההולנדים, וב 1631 — 
הבריטים. זרתות הדלתא של הניגר איפשרו תחרה נוחה לצרכי 
מסהר לפנים הארץ, וסהו־העבדים שגשג. את העבדים, רובם שבויי 
מלחמות, סיפקו ראשי השבסים והמחנות. נ' נודעה כ״הוף־העבחם". 

חהאוסד, (ע״ע) היו בסאה ה 16 בשלטונה של ממלכת שבטי 
ם(נגאי, אך השתחררו ממנה בסוף הסאה. לאחר שנהרסה טימבוקטו 
(ע״ע) בידי שולטן מרוקו, גדל סהרם של בלרנו (ע״ע) וההאוסה 
עם ארצות אפריקה הצפונית. ובמאות ת 17 — 18 פרחה בלבלה!. 
בראשית הסאה ה 19 נכבשו ההאוסה בידי הפולאני, שבטי מוסלמים 
לא בושים, שניהלו נגדם "מלחמת קודש", הסודאני הקימו שולטנות 
גדולה בצפון, ומרכזה היה בסוקוטו, אך במהרה התפוררה לאפידויות 
קטנות, 

הגבלות שהטילה בריטניה בתחילת חמאת ה 19 על טתר־העבדים 
החלישו את שליטי בנין והיורובה, שעיקר עשרם נא ממסחר זה. 
לפיקוח שוטט צי בריטי בחופי מפרץ גיניאה- וב 1861 השתלטו 
הבריטים על לאגוס. מרכז המסחר בעבדים. הדלתא הוכרזה שטה 
חסות בריסי ב 1885 . וב 1893 הורחבה החסות וכללה את אזורי 
היוחבה. 

כיבוש נ , הצפונית בשנים 1885 — 1900 היה למעשה מפעלו של 
אדם אחד — סר ג׳ורג׳ גולדי (:) 00181 ) — מייסדה של "חברת- 
הניג׳ר המלבותית הבריטית" ומנהלה. גולח שלם בצפון בעקיפין, 
באמצעות הסכמים עם האמידים המקומיים. הזכיון שניתן לחברה 
בוטל ב 1900 , נ׳ הצפונית הוכרזה ארץ המות, ולמושלה מונה 




79 


ניגריה — נידזיליזם 


80 


פרדריק אגרד (ע״ע). ההתנגדות המקומית לבריטים נשברה נ 1903 • 
כשנכבשה סוקוטו ושולטנה הכיר בשלטון הבריטי, 

ב 1914 אוחדו שני שטחי החמות — הדרומי והצפוני — והמושבה 
לאגום למושבת נ׳. בריטניה עשתה רבות לפיתוח נ־: נסללו 
מסילות ברזל, נבנו נמלים ופותחו תעשיה ומכרות. ב 1947 ניתנה 
חוקה לני, ולפיה הוקפה בכל אחד מחבליה (הצפוני, המזרחי, המ¬ 
ערבי ולאגוס) אסיפה מחוקקת. בחבל הצפוני הוקם גם בית עליון, 
ולחברים בו פונו ראשי־השבטים והאמירים המקומיים. הוקמה גם 
אסיפה מחוקקת מרכזית לכל נ׳. המתיחות בין האסיפות המקומיות 
לשלטון המרכזי הביאה לידי שינוי החוקה ב 1951 , ושוב ב 1954 . 
ע״פ חוקת 1954 הוקמה הפדראציה של נ׳. בפדראציה נכללה גם 
קאמרון הצפונית. שסופחה לני אחרי מלה״ע 1 . ב 1957 נתקיימו 
לראשונה בחירות כלליות, והוקמה ממשלה שכל שריה היו 
ילידי נ׳. 

ב 1.10.1960 זכתה נ׳ בעצמאות. במסגרת חבר העמים, וב 1963 
היתה לרפובליקה. ביולי 1961 צורף חלקה הצפוני של קאמרון לחבל 
הצפוני בג׳, ושאר תושבי שטח הנאמנות הבריטי בחרו להתאחד 
עם קאמחן העצמאית. 

בעייתה העיקרית של נ׳ נבעה מההבדלים שבין עמיה ושבטיה, 
ובייחוד מהפער בין הצפון המפגר, שבו שולטים האפירים הסוסלפים, 
לנין הדרום הנוצרי המפותח. שאלת סמכויותיה של הממשלה המר¬ 
כזית וסידת האוטונומיה של החבלים (ם 1967 — המדינות) היתה 
קשורה גם היא בבעיה האתנית. התסיסה החלה ב 1963 , כשנערך 
מפקד תושבים: תוצאות מפקד זה צריכות היו לשמש מודד לחלקו 
של כל חבל וחבל בהנהגת הפדראציה, והזיופים הגסים שנעשו בו 
גרמו להחלטה לבטל את תוצאות המפקד. המתיחות גברה ב 1964 , 
כשהוחרפו הבחירות הפדראליות בחבל המזרחי. המאוכלס ברובו 
בבני אינו. בינואר 1966 ערכה קבוצת קצינים משבט איבו הפיכה, 
והגנרל אירונסי נטל את השלסון והכריז על ניטול המבנה הפדרא- 
טיווי. החשש מהשתלטות האיבו על המדינה הניא לידי הפיכה שניה, 
שאורגנה בידי קצינים מהחבל הצפוני. אירונסי נהרג, והשלטון 
עבר לידי יקובו גוון ( 1 ־ 0 * 00 ) (יולי 1966 ). במקביל התחוללו 
מהומות בצפון, שבהן נהרגו רבים מבני איבו, והמונים משבט זה 
נמלטו לחבל המזרחי. 

ממשלת גוון ביטלה את החלוקה לחבלים, והקימה תחתיהם 12 
מדינות־ 6 בחבל הצפוני, 2 נסערני. אחת במערב־תיכוני ו 3 במז¬ 
רחי. האיבו לא הסכימו לחלוקה, שפיצלה אותם ושללה מהם את 
הנמל פורט־הארקרם. ב 30.5.1967 הכריז אוג׳וקוו ( 11 * 1111 ( 0 ), מושלו 
הצבאי של החבל, על הקמת מדינה עצמאית ושפה ביאפרה. שטח 
המדינה החדשה היה ב 75.000 קמ״ר■ ואוכלוסיה כ 14 מיליון, ומהם 
8 — 9 מיליונים אינו. כמעט כל מדינות אפריקה תמכו בממשלה 
המרכזית־ בריה״מ ובריטניה כאחת סיפקו לה נשק־ חיל האוויר 
שלה הורכב ממטוטים מבריה״מ. שהוססו בידי סייסים מצרים; 
צרפת לבדה סיפקה נשק לביאפרה. 4 מדינות אפריקניות הכירו 
בה וכמה ארגוני סעד, בעיקר ארגונים דתיים, עזרו לנפגעי הרעב 
המרובים בה. מלחמת האזרחים ארבה 31 חדשים ומספר החללים 
שנפלו בה מיה גנוה (האומדן נע ביו 300,000 ל 2 מיליונים). רובם 
חללי־הרעב בביאפרה הנצורה. ב 12.1.1970 נכנעו שרידי צבא בי- 
אפרה. אותה שנה העלה גוון תכנית לשוב. עד 1976 . למשטר אזרחי 
ומפלגתי. לנסח חוקה חדשה ולחלק את נ׳ מחדש למדינות. 

פ. דה־בונביל, ביאפדה: ג-יעתו טל עם (עבר׳.- צ. טופר־ן). תשכ״ם; 

, 4/1160 * 71-0$1601 11 * 111 ? 8 ה 1 104416 > 1 \ 11 ) 011 16 ) 7 .( 1 .( .? 

; 1958 10 601104 ^ 806 ;.א , 101601311 ) . 8 ./ ; 1922 

, 111118 ? . 1 ? .( ; 1960 ,^ 1 ( 10 ) 4, //• 7(16 7601? 0/ 14x11 ־ 01 ^ 141 , 011111111 ? 

,־ 1£1 > 7 י\ס/ 0 ; 1960 ,.'ל/ / 0 16 ) 1 1174 ) €01416 ■( 57 

-סד ׳(■ 1115101 ) 111 - 6 ) €111 7116 ,) 111110 . 0 ; 1962 ,. 14 / 0 ׳*■/ 510 16 ) 7 

. 1969 .׳( 5/01 י״ז/נ>/ 8 6 ( 71 ,( 11 <״<>? .? ; 1967 < (^^/ז X ,־<ג 1 > 

מי. בר. 


ניד־ורף׳ משה מנחם (נו׳ 1910 , ורשה), משחמטאי הצמרת 
בעולם, יהודי. התמסר למשחק מילדותו. ב 1939 השתתף 
בנבחרת פולניה לאולימפיאדת בואנוס-איירס- ובפרוץ מלה״ע 11 


גליקסברג 

9 . 

10 . מ—ח 1 * 

11 . ו 4 

12 . 31 

13 . ם— 21 *״ 

14 . פ: ר 

15 . פ—ו 3 

16 . ד:ה 5 

17 . ו: פ 

18 . מ—ו 4 

19 . מ-ו 3 

20 . ה: ו 4 

21 . מ: ר 

22 . ו: פ 


נידורן* 

ר:ח 2 -ו 
ם—ז 4 • 
מה—ה 8 
מה—וז 5 

ר— 111 ! 

מה—ח 2 -ו- 
ד. 5 ! 

סז: ה 5 + 1 
פ:ה 5 - 
פ— 61 ־ 4 



גליקסברג 


ו 4 ! 

ר—ז 4 + זז 
פ—ה 5 !• 

ח 5 א! 

מ. נידורף (ורשה 19:13 ) : תחכו?ת סט כ 12 ססעים 


על מ: ר יבוא פ־ז 4 + 
עם םר>: פ 

; םא״ 0 צ־ח 1 לזכות כרץ 


נשאר בארגנטינה ונתאזרח בה. עד מהרה נעשה לשחמטאי הבולט 
באמריקה הדרומית! שנים רנות היה אלוף ארגנטינה וייצג אותה, 
בחוד שחקן הלוח הראשון. באולימפיאדות רבות. 3 פעמים הציב 
שיא עולמי: משחק סימולטאני על 250 לדתות. משחק עיוור על 40 
לוחות, ואח״ב 45 (השיא כיום: 52 ). הוא מצטיין במשחקו הנועז 
והמקורי. 

מ. צירייאק. תולדות השחמם מראשיתו ועד ימינו (מפתח בערכו). 

1963 . 

ניהיליזם (מלאט׳ 1,11 ־״ — לא כלום), מונח המציין. בפי מתנגדיהן. 

תוחת השוללות את צדקת הערכים. המוסדות והמוסכמות 
המסרתיים בחברת האנושית. לראשונה נפרץ השימוש במונח נ׳ 
ברוסיה בשנות הסס של המאה ה 19 , אחרי פרסום הרומאן .,אבית 
ובנים" של טורגניב (ע״ע, עם׳ 515 ), שגיבורו, באזאריב, הוא 
ניהיליסט. הרבה להשתמש במונח זה העתונאי השמרני מ. נ. קטקוב, 
במלחמתו נגד חוגים מסוימים באינטליגנציה הרוסית. שנתעוררו 
לביקורת ראדיקאלית בעקבות המשבר החברתי שפקד את רוסיה 
במחצית השניה של שלטונו של אלכסנדר 11 (ע״ע רוסיה: היסטוריה). 

ה״ניהיליסטים" הראשונים, שדובריהס היו נ.א. דוברוליוביב 
(ע״ע) והא. פיסרב, כינו את עצמם "ראליססים" או "ראליסטים 
ביקרתיים". הם ערערו על בל מה שלא ניתן לבסס בררך ראציו־ 
נאלית מדעית: על הערכים האסתטיים, על הדת, על האוטוריטה 
על בל צורותיה — כנסיה, מדינת, משפחת —. על מוסכמות המוסר. 
את הרע ראו בחוסר ידיעה. והאמינו שאפשר לבנות חברה חדשה, 
מאושרת, על בסים המדע, בפרט הנסיוני. הם היו, למעשה, פוזיפי־ 
וויסטים וסאטריאליססים בעלי פגמה תועלתנית: מגמה זו נתחזקה 
עוד בהשפעתו של נ. ג. צ׳רנישבסקי. 

הנ׳ לא היה קשור במקורו בתפיסה סוציאלית מוגדרת. פיסרב 
לא היה סוציאליסט: האינדיווידואליזם שלו תל גם על המישור 
הכלכלי־ הוא העריץ את תדמיתה של אח״ב הדמוקראטית־ליבראלית- 
חלוצית. הביקורת הניהיליסטית הופנתה הן נגד סלוופילים (ע״ע) 
וליבראלי□ מתונים והן נגד 0 (ציאליסטי 0 כהרצן (ע״ע): עקצה 
היה אנטי־אסתטי ואנסי־רוסנסי. במשך הזמן נתקבל ד,נ׳ בעיקר 
בחוגים םוציאלימסייס-מהפכניים מסוימים. השימוש במונח נ' נעשה 
רופף מאוד והוחל על אנרכיסטים, סוציאליסטים קיצוניים וכוי, שלא 
היו ניהיליסטים מעיקרם. 

בג׳ הוגדר גם רהליך אחר לגמרי בחוגי האינטליגנציה הרוסית 
של שנות ה 60 וה 70 במאה ה 19 , שיוצג במיבלט ע״י נצ׳יב (ע״ע). 
נצ׳יב שלל בל קנה־מידה מוסרי במאבק הפוליטי למען מיגורו של 



81 


גיהיליזם — ביו אורלינז 


82 


המשטר הקיים והקמתו של משטר סוציאליסטי (כפי שנואה לו). 
בל אמצעי היה מוצדק בעיניו למען הגשמתה של מטרה זו. לרבות 
רצח חפים, שקר מודע׳ בגידה והפרת אמונים אישית. דמותו של 
נצייב הועלתה על ידי דוסטויבסקי (ע״ע) ברומא! שלו ,.שדים" 
(וירחובנסקי הבן), תוך שלילה לוהטת. דעותיו של נצ׳יב לא נתקבלו 
בשלמותן, ובגלוי, על־ידי רבים. אך היתה למן השפעה מפליגה על 
בקונין (ע״ע), על התנועות המהפכניות בחסיד, הצארית, בפרט 
על התפתחותו של הנולשויזם (ע״ע), שגיבש את הגותו של נצ׳יב 
בלבוש מארכסיסטי. 

לעתים מכנים בשם נאו־נ' את התנועות המתירניות (פרסיסי- 
וויות) של אמצע המאה ה 20 בצפון־אמריקה ובסערב־איחפה (,.שמאל 
חדש", היפים וכר). אולם, פרט למחאה חריפה נגד הליכות הדור 
הקודם ונימוסיו, אין כל דמיון בין תנועות אלו והנ׳ הרוסי של 
המחצית השניה של המאה ה 19 . 

בחוגים מסוימים קיימת נטיה להאשים בנ ׳ . פילוסופים 
אתאיסטים וספקנים בענייני המידות, השוללים את האפשרות להוכיח 
את תקפותם של הנחות דתיות ושל משפטי מוסר. אם אלהים אינו 
קיים והנורמות המוסריות משוללות יסוד מחייב. הרי, מצד אחך, 
הכל מותר, ומצד שני אין לחיים משמעות כל שהיא. מכאן שהחופש 
הבלתי־מוגבל של האדם ימצא את ביטויו הראציונלי באקט של 
איבוד-לדעת. גם נ׳ פילוסופי זה קיבל לבוש ספרותי ב״שדים" של 
דוססוייבסקי, בדמותו של קירילוב. 

־ממד&־ןממ מסאסס׳גק זז 1 ין 0 ז־ 110 ,מ 11 >ס 08 ^עתץ> 1 -ס:*״אמ 080 י מ .]/ 
; 1948 ,.א ?? 1 ) 011110 . 11 161 ( ¥611110 [ , 8602 .£ ; 111,1-11,1907 * 601 ־ 1 

.׳\ 7 0/1 11014 : 11011 ( 1 , ¥£10 ,' . 1 ? ; 1957 , 1 * 1 / 0114110 ?£ 10 1 ) £00 .■' 1110110x115 ־ ¥11 

- 73510 ^ .£ : 1962 ,.! 17 , 1£6 שו 61 ו 1 רר . 14 ; 1964 ,( 2 . 140 , 371 , 5 ב $11 ־ £1 ׳י 1 ח 0 ) 

. 1970 ,( 5 ,ז \^ 0114 ^!60)1(1)161' (£00000101, XXX ון)/ 1 ' 0011061 

א. לי. 

ניו אורלינז ( 01/15 !-! ס **ן), העיר הגדולה ביותר במדינת 
לואיזינה (ע״ע), אה״ב, והנמל השלישי בגודלו בעולם (ע״ע 
נמל); 593,471 תוש׳; באיזור המםרופ(ליטני — 1,065,900 ( 1970 ). 
נ״א יושבת ע״נ מיסיסיפי (ע״ע) בקרבת שפכו למפרץ מכסיקו 
וניבלה בצפון בימת פונצ׳רטרין. נ״א שוכנת בגובה 1.5 ס׳ מע״פ 
הים ומוגנת מפני גאות מי-הנהר ע״י סוללות גבוהות וסערכת־שאיבה 
מסועפת. 

העיר התפתחה בצורת חרמש בתוך אחד מנפתולי הנהר ובו נמצא 
גרעינה העתיק ומרכז העסקים הראשי. הרובע הצרפתי — הרובע 
העתיק ביותר — משמש אתר תיירות חשוב ומראהו הארכיטקטוני 
נשמר בקפדנות רבה. ברובע נמצאים: קאתדראלה מהמאה ה 18 , 
השוק הצרפתי הישן, פוויאון לג׳או, מרכזי בידור וחנויות לחפצי 
אמנות ועתיקות. ממרכז העיר התפתחו הרבעים לכיוון צפון ומרחם 
לנהר. חלקי העיר משני צדי הנהר מחוברים ע״י גשרים ובאמצעות 
תחבורה נהרית. 

כלכלת נ״א נשענת על מסחר ועל תעשיה, שהתפתחו הודות 
לגמלה הגדול ולקרבתה לשדות נפט וגז טבעי ולמרבצי גפרית ומלח. 
מפעלי התעשיה הגדולים מייצרים אלומיניום, כימיקלים, הסח בניה, 
מנועי טילים, מזון, טכסטיל; בן יש בה מספנות גדולות ובתי זיקוק 
לנפט וסובר. דרך הנמל מייצאים כותנה, מלח. גפרית, נפט וטבק. 
נ״א משמשת צומת תחבורה חשוב למס״ב, כבישים ותנועת אניות. 
הנמל מחובר בתעלת־מים לימת פונצ׳רטרין. בעיר נמצא שדה- 
תעופה ובקרבתה נמל תעופה בין־לאומי המשרת את האיזור המט־ 
ריפוליטני. 

ה אוב לוס יה מורכבת מלבנים, כושים (כ 40% — 1960 ) 
יסיעוט קראללי. 

תיירים רבים מבקרים בעיר בשל יפיה, רבעיה העתיקים, אזורי 
נופש וקיט והקרניוואל המפורסם( 31 ) 0 ;(!■ונא) הנערך בה מדי שנה. 

בנ״א מצויות 5 אוניברסיטאות שהגדולה בהן היא שלוחת אוני־ 



ניו־אור 5 ינז: הרובע הצרפתי ? 1 ־ 0411 גוזסויע (תס 011581 תזסכ> !,:וזס׳סיד . 4.0 ?) 


ברסיטת לואיזיאנה ובה כ 11.500 תלמידים ( 1969 ). נ״א נחשבת 
למקום הולדת הג׳אז (ע״ע) ובה תזמורות ג׳אז רבות. 

. 1961 , 0 . 19 . 11611 ־ 01 .א .ד 

היסטוריה. נ״א נוסדה ב 1718 בידי מתיישבים צרפתים 
ונקראה על שם דוכס אורלאן (ע״ע), עוצר המלוכה בצרפת. ב 1722 
נחיתה נ״א לבירת המושבה לואיזיאנה. במלחמת 7 השנים נמסרה 
נ״א, בהסכם סודי- לספרד ( 1762 ). התושבים, שדבר ההסכם נודע 
להם רק נ 1764 , מרדו ב 1768 במושל הספרדי. המרד דוכא נעבור 
חצי שנה. 

התפשטותן של אה״ב מערבה הפכה את המיסיסיפי לעורק תח¬ 
בורה חשוב ומשגשג ועמו עלתה גם חשיבותה של נ״א. ב 1800 חזרה 
נ״א לידי צרפת. ב 1803 נמכרה לאה״ב כחלק מקניית לואיזיאנה 
(ע״ע אה״ב, עמי 168 ). העיר התפתחה במהירות. וב 1850 הגיעה 
אוכלוסייתה לב 120,000 . ב 1849 הועברה בירת לואיזיאנה מנ״א 
לבטודחג׳. 

מלחמת האזרחים פגעה קשה בנ״א. היא נכבשה כ 1862 בידי צי 
הצפון. כ 40 שנה אח״ב חזר היקף מחרה והגיע לזה שמלפני המלחמה. 

. 1953 , 110 ) ¥00 111 07111 0 : 1 ? 1 ) 1 .'{ €11 €10010 ,ז^ז״יד .£ .£ 

יהודים התיישבו בנ״א, בנראה. עם ראשית ייסודה של העיר. 

ב 1724 הוציא נגדם השליט הצרפתי צו גירוש. ב 1762 , משנמסרה 
העיר לספרדים, פורסמו חוקי הגבלה חדשים. 

בראשית המאה ה 19 , לאהר שנרכשה לואיזיאנה בידי אה״ב, 
חודש היישוב היהודי בנ״א. בין המתיישבים: יהודה טורו (ע״ע) 
ויהודה בנג׳מין (ע״ע). ב 1828 התארגנה בנ״א הקהילה הראשונה 
״שערי חסד״: ״היכל סיני״ הרפורמי הוקם ב 1870 . דק מהגרים 
מעטים הגיעו ממזרח אירופה לנ״א. בשנות ה 50 וה 60 של המאה 
ה 20 . בתקופת המאבק על ביטול ההפרדה הגזעית. עוררו רגשות 
אנטי כושיים במידת מה גם אה האנטישמיות. 

ע״פ מקר, שנערך 19581 , 25% מיהודי נ״א הם בעלי מקצועות 
חסשיים, 40% עוסקים בתפקידי מינהל, ו 18% נמסחר ופקידות. 

כמחצית האוכלוסיה היהודית משתייכת ל 3 הקהילות הרפור¬ 
מיות שבעיר. האחרים ל 3 הקהילות האורתודוכסיות "חברת תהילים" 
( 1875 ), ״אגודת אחים אנשי ספרד״ ( 1896 ), ו״בית ישראל״ ( 1903 ). 
הקהילה הקונסרוואטיווית ( 1960 ) מייצגת 150 משפחות. עם יהודי 
נ״א בשלהי המאה ה 19 וראשית ה 20 נמנה יצחק רלגדו, שעל שמו 
נקרא המוזיאון העירוני לאמנות. ב 1969 היו בנ״א 10,150 יהודים. 

1 ( 61011 [ . 0 . ז \ 1 16 ) 1 { 0 /( 51114 £0071011110 1 ) 011 101 ) 80 ,ו] 3 מ £15£11 ־ 1 . 3 } .[ 

€0X117111161•}, ] 941 ; 8. £.0111, 1)16 £011} ]614/1 0] (7), 0., 19 69. 

ק. או,"דג. ג.-י. כ. פ. 


83 


ניו איננלגד — ביו ג׳רזי 


84 


ניו איננלנד ( £081304 ׳"*ן). כינוי לאיזור בחלקה הצפוני 
מזרחי של אה״ב הכולל בתוכו את המדינות מין. גיו המפשר. 

ורמונט, מםצ״וסטם, קונטיקט וריד אילנד (ע׳ ערכיהן). השם נ״א 
ניתן לאיזור ע״י הפייר האנגלי ג׳ון ססית, שגילה את חופיו ב 1614 . 

ניואךק 31:10 * 140 ), העיר הגדולה ביותר במדינת נידג׳דזי (ע״ע) 
ונמלה הראשי; 382.417 תוש׳, ועם פרווריה — כ 2 מיליון 
( 1970 ). יושבת על הגדה המערבית של נהר פסיאיק בקרבת שפכו 
למפרץ נ , . נ־ היא חלק מהאיזור המטרופוליטני של ניו־יורק ומוקפת 
מרכזים עירוניים גדולים. 

נ' היא מרכז תעשייתי ותחבורתי. מפעלי התעשיה העיקריים 
מייצרים מכשירי־חשמל, מכתות, כימיקלים. צבעים. מוצרי-עור. 
תכשיטים, מזון ומשקאות. נמלה של נ' ונמל התעופה שבקרבת 
מרכז העיר הם הלק ממערכת התחבורה הבידלאומית של ניריורק 
ונמצאים תחת רשות פינהלית אחת של נפל ניו-יורק. נ' היא מרכז 
עסקים חשוב ובה חברות ביטוח רבות. אוכלוסיית נ' בעיקרה כושית 
וקיימת הגירה של אוכלוסיה לבנה אמידה אל הערים שבסביבתה. 
בנ ׳ בתי־ספר גבוהים להנדסה, רפואה ומינהל עסקים. 

. 1966 ,מ 1 גז 21 מ 1 מת/* 0 . 1 

יהודים יוצאי גרמניה ואלזם יסדו ב 1848 את הקהילה האור¬ 
תודוכסית "בני ישורון". וביהכ״נ שלה היה הראשון במדינת ניו 
ג׳רזי. הקהילה יסדה גם בי׳יס עברי. מאמצע המאה ה 19 הפכה 
הקהילה לרפורמית, וכיום זו הקהילה הרפורמית הגדולה ביותר 
במדינת ניו ג״רזי. היהודים עברו במהירות מרוכלות למסחר ותעשיה. 
ומהבולטים בהם היה לואים אדונסון, מייסד הברת המצתים 1100500 . 
עם גידול מספר היהודים נוסדו בני ארגונים יהודיים, ביניהם בית 
היתומים ( 1867 ). בשלהי המאה ה 19 הגיעו לנ׳ מהגרים רבים ממזרח 
אירופה. שלא נתערו בין ותיקי הקהילה ויסדו מוסדות סעד נפרדים. 
ב 1923 נוסדה פדרציה של שירותי הסעד היהודיים. ברבע הראשון 
של המאה ה 20 עכרו היהודים ממסחר למקצועות חפשיים. לאחד 
שנות מלה״ע 11 החלד. נהירה לפרוורים, וכיום חיים בעיר מעט מאוד 
יהודים. 

ק. או. - ו. פב. 

ניובי ( 741680 ). דמות במיתולוגיה היוונית! בתו של טנטלוט 
(ע״ע) ואשתו של אמפיון מלך תבאי. נ', שנתברכה בצ¬ 
אצאים. התפארה בד בניה ובל בנותיה, ואוי לעגה לאלה לטו(ע״ע), 
שהיתר, אמם של שני ילדים בלבד. כסו כן תבעה נ׳ שבני־תבאי 
יקריבו קרבנות ויחלקו כבוד לה, ולא ללטו. ילדי יריבתה נקמו את 
עלבה אסם: אפולון הרג בחציו את בניה, וארטמיס — את 
בנותיה. האם הנואשת שבה מתבאי להר סיפילום שבלוד (אסיה 
הקטנה), ושם הפכה בידי זוס לסלע מזיל דמעות. — גורלם של נ' 
וילדיה שימש נושא למשוררי יוון ורומי. למן המאה ה 5 לפסה״ג 
בא סיפורם לידי ביטוי באמנות: בציורי־אגרטלים (ר׳ תמ ׳ : כרך ה׳, 
פול עמי 152 ). ציורי-קיר, ציורים על-גבי ספיני שיש (ע״ע הלניזם, 
עט׳ 640.638/9 ׳ ור׳ תמי שם. עמ ׳ 639 ), יצירות טראקוטה. תבליטים, 
וקבוצת הפסלים הגדולה .,נ' וילדיה", שמקצת העתקים נשתמרו 
מפנה (ע״ע הלניזם, עם׳ 665/6 ! ור׳ תפ ׳ : כרך א/ עס׳ 725 ). 

.( 644-706 , 1 . 111 אאא ,. [ ״ א , 1 .״״״.״* ■( 11 ,,.' 1 , ,',ו־ ,ץ 1.1,3 

,ח*ז 114 < 0 ז*!{ .ז 4 ,£(ס 00 . 41 .מ ; 1949 י 1 ץד 1 ^ 1 שא ..א ; 1936 

. 1964 

ניוביום׳ ע״ע קולומביום. 

ביר ברנזדק ( 1011 * 81-005 14.00 ), פרובינציה בדרום־מזרח 
קנדה! 72,000 קס״ר, 636,000 תוש׳ (אומדן 1970 ). נ״ב 
משתרעת לחון• מפרץ סינט לורנם במזרח, מפרץ פאנדי בדרום 
ומפרץ שלר בצפון־המזרת. לשון יבשה מחברת את נ״ב בדרום- 
המזרח עם נובה סקושה (ע״ע). 


מבחינת המבנה. רוב שטחה של נ״ב הוא רפה בעלת אופי גבעי, 
ששיאה הר קארלטן ( 820 מ׳) בצפון־הסערב. עמקי נהרות רבים 
מבתרים את הרמה ואת מישור-החוף במזרח ובדרום־המזרח. הארוך 
בנהרות — סינס ג׳ון ( 680 ק״מ) יוצא ממדינת פין (ע״ע) שממערב 
לנ״ב ונשפך למפרץ פאנדי בדרום. החופים מפורצים ביותר. יותר 
פ 85% מהשטח מכוסים ביערות שתוצרתם מספקת כמחצית התפוקה 
הכלכלית של נ״ב. מחצית בתי־החרושת בנ״ב עוסקים בעיבוד עץ: 
מנסרות, ייצור נייר ומוצרי עץ אחרים. בתח״ר אחרים מייצרים 
מזונות. הענף הכלכלי השני בחשיבותו הוא דיג בשיטות מודרניות. 
אף כי נידוגים לאורך החופים כ 50 מיני דגים, חשוב בעיקר דיג 
סרטנים, סרדינים, חסורי-ים (בקלה) ופליחים. בשטחים המעובדים— 
בשפלת החוף ובעמקי הנהרות — מגדלים תפוחי־אדמה. תפוחי-עץ 
ופירות וירקות אחרים. כן מפותח משק חלב. בצפון־המזרח מפיקים 
עופרת, אבץ. נחושת. כסף, מנגן ועוד. 

רוב התושבים הם צאצאי מהגרים אנגלו־סאכםים וצרפתים. 

ב 1966 ישבו 51% מהאוכלוסין בערים! הגדולות ביניהן: סינט ג׳ון 
— 100,190 תוש׳ — המרכז התעשייתי והנמל העיקרי! סנקטן — 
69,700 תוש׳ו פרדריקטון — 38,520 תוש׳ — הבירה. 

. 1960 ,*)<״?/ סו/ו / 0116 ! 51110 . 2.10 .? 

. 1902 

ק. או.-ד, וה.-א. א. צ׳. 

ניו המפשר () 1111 * 111011 ע״א), מדינה בניו אינגלנד (ע״ע) 
שבצפון־מזרח אה״ב. נמנית עם המדינות הקסנות באה״ב 
לפי שסחה — 24.097 קמ״ר (ה 40 ). ומספר תושביה — 737,681 
( 1970 , ד. 43 ). 

רוב שטחה של נ״ה הוא גבעי או הררי, פרם לאיזור מצומצם 
של מישור החוף האטלנטי בדרום־חמזרח. בצפון משתרעים הרי 
וים — שלוחה של הרי האפליצ׳ים, ששיאם בהר וושינגטון — 1,917 
מ/ נ״ה משופעת בימות קטנות ממוצא קרחוני. הגדולה והנודעת 
בהן היא ימת ויניפסוקי במרכז המדינה שחופיה מפורצים ביותר 
ובה 274 איים קטנים. אף הנהרות רבים מאוד: רובם קטנים, פרט 
לנהר קונטיקט שלארכו עובר גבולה של נ׳־ה עם ורמונם במערב. 
ונהר סרימק הזורם במרכז מצפון לדרום. הנחרות מספקים פוטנציאל 
הידרו־חשמלי רב המנוצל ע״י כ 30 מפעלי־כוח. האקלים קונסיננ־ 
סאלי, אך לח. הקיץ קצר וקריר, והסספרטורה הממוצעת ביולי ״ 20 
בדרום ו״ 15 בצפון. החורף ארוך וקד, יהסמפרטורה הממוצעת בינואר 
׳ 3 ״ בדרום. ו • 13 - בצפון. כמות המשקעים כ 1,000 מ״מ בממוצע 
בשנה. וחלקם הגדול — שלג. 

יערות מכסים כ 85% מפני־השטח והם האוצר הטבעי העיקרי 
המספק חלק ניכר מכלל התוצר התעשייתי של נ״ה. נ 42% מכוח 
העבודה מועסקים בחרושת — שיעור שהוא מהגבוהים באהי׳ב. 
ענפי התעשיה העיקריים הם סכסטיל, מוצרי עור, עץ, מכונות, מב- 
שירי־חשמל ומזונות. הענפים החקלאיים החשובים הם משק חלב 
ולול וכן מגדלים בדרום ירקות (בעיקר תפוהי־אדמה) ופירות 
(תפוחי־עץ). התיירות מפותחת ותופסת מקום חשוב בכלכלת נ״ה 
משום יפי נופה ואפשרויות הנופש והספורט בחורף ובקיץ. כ 3 
מיליון תיירים פוקדים את נ־ה מדי שנח. 

חאוכלוסיה מרוכזת רובה בדרום. כ 58% יושבים בערים. 
שהגדולות בהן — כולו בדרום המדינה — הן: מנצ׳סטר 87,750 
תוש׳ ( 1970 ), נשואה 55,820 תוש , , וקונקורד, הבירה, 30,000 תוש׳. 

. 1956 .^ 4 * 1 , 510101 1 ) 1110 ! ! 1 1/10 / 0 51010 6111110 ־ 01 1/10 , 05 זוו 1 ף$ .ע .[ 

היסטוריה. שמחה על נ״ה נכלל בזכיון שניתן ב 1622 לגור- 
ג׳ים ומיסו (ע״ע מין). ב 1629 חילקו השנים את השטח, מיסן קיבל 
את מערבו, שנקרא מאז נ״ה. אולם מיסן ויורשיו לא הצליחו לבסס 
אח תביעתם לשסח זה. והסתבכו במשפטים ממושכים עם תובעים 
אחרים לזכיונות. בינתיים הוקמו בשטחה יישובים של בני מסצ׳וסטס. 
שסיפחו עצמם אליה. ב 1679 הופרדה נ״ה ממסצ׳וסטס ונהיתה לפרו¬ 
בינציה של הכתר האנגלי, בניה ניהלו מלחמות ממושכות עם האינ¬ 
דיאנים שנתמכו בידי הצרפתים שבקוויבק. גבול נ״ה—קוויבק נחתם 
סופית רק נ 1842 . 

במלחמת השחרור האמריקנית הכריזה נ״ה על עצמאותה 3 שבו¬ 
עות לפני הכרזת העצמאות האמריקנית ( 1776 ). וב 1776 — 1784 נהגה 
בה חוקה זמנית — הראשונה בחוקות המדינות של אה״ב. התפ¬ 
תחותה במאה ה 18 ובתחילת הסאה ה 19 היתד, מהירה מאוד, אך 
נעצרה באמצע המאה ד. 19 . ב 1800 היו בה 180 אלף איש, ב 1860 — 
320 אלף, ב 1910 — 420 אלף, וב 1940 — 460 אלף. קצב הגידול 
הוחש בשנות ה 50 וה 60 . 


יהודים בודדים התיישבו בנ״ה בראשית המאה ה 18 . רובם 
מגרמניה. הקהילות הראשונות, ,.בני ישראל' בברלין ו״אנשי ספרד— 
רוסיה״ במנצ׳סטר■ נוסדו נ 1699 , הקהילה הגדולה ביותר בנ״ה היא 
מנצ׳סטר: ב 1968 מנתה 1,850 יהודים. קהילות יהודיות אחרות מצו¬ 
יות בפורטסמת — 500 : דובר — 300 : נשו — 300 : קלרמונט — 
200 . בנ״ה כולה 4.600 יהודים. ב 1877 בוטל החוק. שהיה כלול בהו- 
קתה של נ״ר, מ 1787 . שדרש כי המושל. חברי הסנאט ובית הנב¬ 
חרים חייבים להיות פרומסטנסים. מראשית הסאה ה 20 מחזיקים 
גם יהודים במשרות פוליטיות וציבוריות. 

ק. או. - מ. 

ניו זילנד ( 11:11111 ^ 7 ""ז>ן), מדינה בחבר העמים הבריטי, מול 
חופה המזרחי של יבשת אוסטרליה בדרום מערב האוקיאנוס 
השקט: 268,675 קמ״ר: 2.862,631 תוש׳ ( 1971 ). 

נאוגרפיה, עם־ 88 : אקיים. עפי 90 : חצופה והחי. עמי 91 : אוכלוסיה. 

עם' 92 : חינוך, עם׳ 92 : כלכלה, עם׳ 95 : חוקה ומשטר, עם , 95 : 

כוחות מזוינים. עם׳ %; היסטוריה, עם׳ 97 : יהודים, עם׳ 98 . 

נ״ז בנויה ממספר איים. שהגדולים והחשובים שבהם הם שני 
איים סמוכים זה לזה, המשתרעים פצפון־מזרח לדרום־מערב ונפרדים 
זח מזה ע״י מיצר קוק 00010 ) . שטחו של האי הצפוני 114,729 
קמ״ר ושל הדרומי 153.946 קמ״ר. בתחום הגבולות הפוליטיים 
של נ״ז (• 33 דרום — • 53 דרום ו • 162 מזרח — ' 173 מערב) נמ¬ 
צאים האיים הקטנים: סטיוארט ( 1,740 קמ״ר) הנפרד מהאי הדרומי 
ע״י מיצר פובו, ואיי צ׳תם ( 967 ק״מ) ממזרח לאי הדרומי; האיים 
שאינם מיושבים: איי אוקלנד ( 610 קמ׳ר), קמבל ( 114 קפ״ר). 
אנסיפדיז ( 60 קמ״ר), סנרז, סולנדר ובאוינטי — שמדרום לנ״ז; 
ומצפונה — איי שלושת המלכים ואיי קרמדק. הטריטוריות של נ״ז 
מחוץ לגבולותיה הפוליטיים הן: איי קוק בצפון מזרח נ״ז הכוללים 
את האי גיאוא שלו רשות פינהלית נפרדת: איי סוקלאו מצפון 
לסמואה המערבית. והמושבה רום באנטארקטיקה. 

ג א ו ל ו ג י ה, אייה של נ״ז מהווים קטע מרצועה העוברת בשולי 
האוקיאנוס השקט, שלארכה התחוללה תנועת אורוגנזה (ע״ע) 



ניריי?:ד: גאיילכיד! 





89 


ניו זילנד, גאוגרפיה 


90 


בתקופת השלישון. הרצועה מהווה איזור חולשה בקרום כדור הארץ 
שבו נמשכת עדיין פעילות טקטונית — סיסמית וגעשית — ופבאן 
כעדה ..טבעת האש הפאציפית". רכסי ההרים בנ״ז קומטו וקיבלו 
את צורתם הנוכחית בטוף השלישון ובתחילת הרביעון (פליוקן ופ־ 
ליסטוקן). תקופת בניין הרים זו היתה מלווה התפרצויות געשיות 
ושכירות חזקות. כבר בתקופה הפאלאוזואית שקעו סלעי-משקע 
באיזור נ״ז (אלה נחשפו במערבו ובדרומו של האי הדרומי). בתקופה 
המזלזואית תלה שקיעה נוספת, וכן היתה זו תקופה של קימוט; 
אן בעקבות סחיפה חזקה הונמכו רכסי ההרים ושקיעתם פתחת 
לפני הים הגיעה לשיאה בתקופת אוליגוקו (שלישון), שבה שקעו 
סלעי חול וגיר הנמצאים במספר אזורים באי הצפוני. בעקבות פעי¬ 
לות געשית נמרצת בתקופת השלישון כוסו שטחים נרחבים. בעיקר 
באי הצפוני, במשקעי לבה, טוף ואפר וולקאני. בתקופח הפלים־ 
טוקן (רביעון) עברה נ״ז הדרומית תקופת־קרחון, שעיצבה את הריה 
באי הדרומי המשופעים בעמקים עמוקים, משקעי מורינות, ימות 
ופיורדים. קוטקטוניבולט באי הדרומי—קו השבר האלפיני — 
עובר ממפרץ מילפורד עד מיצר קוק ומחלק את האי הדרומי לשני 
אזורים גאולוגיים שונים: ממערב לקו השבר וב״ארץ הפיורדים' 
שמדרומו בנויה התשתית הסלעית מסלעי התקופה הפרה־קמברית 
והפאלאהואית, המכילים סלעי-משקע (אבן־תול — ^סג״ודסע). 
סלעים מטאסורפיים (גנים) ומאגמתיים (גרניט), ואילו התשתית 
ממזרח לקו השבר בנויה מסלעי-משקע וסלעים מטאמורפיים (שיטס) 
מסוף הפאלאוזואיקון והמזלזואיקון. סלעי־משקע שלישוניים (אבף 
גיר וחול) מצויים רק מעט ובהם מרבצי פחם. המישורים לאורך 
החופים ובתוך ההרים מכוסים סלעים מתקופת הרביעון(אלוביון. מד 
רינות וחוליות). סלעים געשיים מצויים בחצאי־האיים בנקם ואוטאגי. 
האי הצפוני חסר סלעים מטאמורפיים דש בו מעט סלעים 
מהתקופה הפאלאוזואית, התשתית בנדה מסלעים מזוזואיים הנחש¬ 
פים ברצועה ההררית הצרה. בשאר חלקי האי מצדים סלעי משקע 
שלישוניים ורביעוניים וכמדכן סלעים געשיים צעירים. הפעילות 
הסיסמית בנ״ז מתבטאת בב 200 רעשי אדמה בממוצע לשנה. רובם 
בדרגת-חוזק מעטה. רעש אומה חזק היה ב 1923 במחוז הוקס בי 
שבמזרח האי הצפוני ובעקבותיו נספו למעלה מ 200 איש. 

המבנה הפיסי. מבחינת המבנה שונים שני אייה העיקריים 
של ניז זה מזה. ה א י ה צ פ ו נ י — הוא ברובו גבעי. רצועה צרה 
של רכסי הרים (המשכם של רכסי ההדים באי הדרומי) נמשכת 
ממפרץ קוק בדרום לעבר מפרץ פלנטי בצפון ופסגותיהם הגבוהות 
מגיעות לגובה של 1,800 מ׳. במרכז.האי משתרעת רמה געשית על 
פני 26,000 קמ״ר ובסביבתה מעיינות חמים, גיזרים והרי-נעש 
בעלי הפסגות הגבוהות ביותר באי, שהפעילים בהם: רואפהו (-גביא 
1 ״ 01 ק). 2,796 מ׳: נגאורוהו 0 ס 11 גתנ\ 83 א), 2,290 מ- (ע״ע וולקניזם. 
ותם׳ שם, ענד 941 ): טונגרירי ( 0 ז;־ 1 ב 8 תמז), 1,987 פ׳. ואגמונס 
(ע״ע) — פסגת הר־געש כבד במערב האי, 2,518 מ׳. ממערב לרמה 
הגעשית משתרע איזור גבעי מבותר בעל גאיות עסוקים. מצפון 
לרמה נמצאים שני חצאי איים: המזרחי תפוס על ידי רכסי דרי 
קורלמנדל; המערבי (של מחוזות אוקלנד הצפונית והמרכזית) הוא 
מישורי וחופיו המפורצים מאפשרים הקמת נמלים נוחים. מישורים 
רחבי ידיים נוספים משתרעים מצפון לרמה הגעשית במערב האי 
בסביבות העיר ולינגטון וכן בחוף המזרחי. באגניס שבתוך ההרים 
מפחדות שפלות קטנות. למישורי האי חשיבות כלכלית רבה. חופי 
האי הצפוני מפורצים רק מעט ושני הנמלים הגדולים הם של ולינג־ 
טון ואוקלנד. 

האי הדרומי הוא ברובו הררי. במערבו נמשכת רצועת הרי 
״האלפים הדרומיים״ בכיוון דרום־מערב — צפון־מזרת, בגובה 
ממוצע של 2,500 מ', ובהם הפסגה הגבוהה ביותר בנ״ז — הר קוק, 
3,764 מי. רצועת הרים זו עברה ערוץ רב בתקופת הקרחון ובה 



ניו זילנר: זזר םיט 1 יי יק הסחנמא םע 5 
פי 1 רד םי 5 פורד 
(.שקש$ .ותזס^ח! . 2 .א) 


ימות רבות, מורינות, גאיות 
עמוקים וקרתונים. שהגדול 
בהם הוא קרחון ססמן שבהר 
קוק. מצפת לרכס זה תופסים 
רכסי הרים את כל רוחב 
האי, ופסגותיהם הגבוהות 
מגיעות ל 2,500 מ׳. בדרום- 
מערבו של האי משתרע אי־ 
זור הררי שפסגותיו מגיעות 
ל 2,500 מ׳ — .,ארץ הפיור¬ 
דים" ; איזור זה משופע בפי 
יורדים ומפות רבות שנותרו 
לאחר נסיגת הקרחון. במזרח 
ובדרום מזרח האי משתר¬ 
עים אזורי גבעות היורדות 
במתינות אל הים. מישורי 
האי הדרומי אינם רבים. אך 
יש ביניהם רחבים למדי — כמישור קנטרברי במזרח, המכוסה 
משקעים אלוביאליים מאוחרים, ומישורים אחרים בסאותלנד. במערב 
וסטלנד וכאגנים שבין ההרים. החוף מפורץ רק מעט. 

ה י ד ר ו ג ר פ י ה. נ״ז מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות קצרים 
המנקזים איזור הררי תלול. חשיבותם רבה כמקור ליצירת כוח 
הידרדחשמלי. אך רק מעטים מתאימים לשיט. מספר נהרות באי 
הדרומי ניזונים מהפשרת השלגים. הנהר הארוך ביותר באי הצפוני 
הוא ויקטל (סזב&נזלל), 434 ק״מ, הנשפך לימת טאפו; הארוך באי 
הדרומי הוא קלותה ( 0161113 ), 337 ק״ם, הנשפך לאוקיאנוס השקט. 
ימות רבות מפוזרות בשטחה של נ״ז. ימות האי הדרומי נוצרו 
ברובן ע״י פעילות ערוץ בתקוסת הקרחון, ואלו שבאי הצפוני — 
בעקבות שבירות טקטוניות. הימה הגדולה ביותר בנ״ז היא ימת 
טאופ 1 ( 0 ק 1 מ 7 ). 618 קפ״ר, באי הצפוני, והשניה בגודלה היא ימת 
טי אנאו (נזב״גג פיך), 343 קמ״ר ב״ארץ הפיורדים" באי הדרומי. 
לימות חשיבות רבה כגורם המווסת את מי הנהרות וכמאנרי מים 
להקמת תחנות כוח הידדו־חשמליות. 

אקלים. ג״ז נמצאת באיזור האקלים הממוזג. אך אקלימה 
נקבע בעיקר ע״י המצאות אייה בלב האוקיאנוס וע״י רבסי-הריה 
הניצבים לכיוון הרוחות המערביות, הקבועות בד׳יכ. הטמפרטורה 
בצפון גבוהה, ונעשית נמוכה ככל שמרדימים. ממוצעי-הטמפרטורה 
השנתיים האפייניים הם ■ 15 ליד כף ריינגה (הנקודה הצפונית ביותר 
בנ״ז), ו • 10 בדרום האי הדרומי. תנודות הטמפרטורה העונתיות 
קטנות בצפון וגדולות בדרום. כך שבקיץ אין כמעט הבדלי-טמפר- 
טורה בין האיים. ובחורף יש הבדל של כ • 10 . הבדלים חריפים יותד 
יש בין אזורי החוף לאזורי ההרים, שבחלקם מכוסים הם שלג־עד. 
תנודות-הסמפרטורה היומיות גדולות ודומות לתנודות העונתיות. 
מקרים של טמפרטורות קיצוניות נדירים ביותר. מזג האוויר מושפע 
בעיקרו מסדרת אנטיציקלונים וביניהם אפיקים המלווים לעתים 
בחזיתות קרות. האנטיציקלונים גורמים למזג אוויר בהיר, אך 
החזיתות מביאות גשמי פתע ולפעמים שלג או סופות ברד. 

בנ״ז נושבות דרך קבע רוחות חזקות. שכיוונן הכללי הוא 
ממערב. גושי-האוויר מגיעים לנ״ז לאחר שעברו דרך ארונה מעל 
הים ועל כן הם רוויים מים וכבר איבדו את התכונות המאפיינות את 
מקורם (אנטארקטיקה, מרכז־אוסטרליה ועוד). שרשרח־ההחים ההר 
סמת את הרוח גורמת למשקעים אורוגרפיים (ע״ע משקעים) מרובים 
במדרונות המערביים של הרי האי הדרומי (מעל 5,000 מ״ם בשנה 
בממוצע ובמספר מקומות באלפים הדרומיים נמדדו כ 10,000 מ״ם 
בשנים מסוימות). המדרונות המזרחיים חסויים בצל הגשם ובהם 
הרוח יבשה וחמה וכמות המשקעים הקטנה נתונה להפסדי התאדות 



91 


ניו זילנד, הצומח והחי; אוכלוסיה 


92 


רבים. בדרום האי, בין שתי שלשלות חדים, נמצא האיזור הצחיח 
היחיד בנ״ז. באי הצפוני ההרים נמוכים יותר ואינם יוצרים חטיבה 
אחת ולפיכך מחולק האי לאזורי אקלים מקומיים השונים זה פוה. 

ברוב שטחי נ״ז יורדים הגשמים במשך כל חדשי השנה, אך 
בקצה הצפוני האקלים נוטה לים־תיכוני (גשמי חורך מרובים פי 2 
מאשר גשמי קיץ) ובקצה הדרומי של האי הדרומי, באזורים 
הפנימיים, יורדים בעיקר גשמי־קיץ קונווקטיים (ע״ע משקעים). 
הסטיות מהממוצע השנתי גדלות עם ירידת הממוצע (צפונה ומזרחה). 
ברוב שטח נ״ז יש ימי כפיר בחורף ומספרם עולה ככל שמדרימים, 
אולם ימי השלג מועטים באזורי השפלה והגבעות. 

יר. פ. — יא. ש. 

הצומח. האופי המיוחד של צמחיית נ״ז הוא זד, המאפיין את 
האיים האוקיאניים: עושר בצמחים אנדמיים (וע״ע אי, כרך מי¬ 
לואים). נ״ז שייכת. מבחינת הצמחיה, לממלכה האנטארקטית, שבה 
כלולה אמריקה הדרומית הסובאנטארקטית. 47 משפחות ו 68 סוגים 
משותפים לשני אזורים אלה. הצמחיה מנילה יסודות פלאוטרופיים 
המופיעין! במאלזיה ובאוסטרליה המזרחית, לצדם של יסודות אנט־ 
ארקטיים. היערות הם סובטרופיים וממוזגים־חמים בעיקרם. במערב: 
יערות גשמים סן הטיפוס הסאלאי. באי הצפוני — שבו יורדים 
גשמים מרובים — מכוסים ההדים הגבוהים בעיקר עצי מחט ענקיים, 
בגון אוח ד. 773611 וכן שרכי-עצים גבוהים המהווים יער לעצמם 
באיזור הערפילים. באי הדרומי הגשמים מעטים. הצמחיה האפיינית 
היא של ערבות דגניים המכונות : 7115501 , בהן בולטים : בגח 0 ו! 1 ״ 3 ס, 
הסיסנית ה 1105 ק, 030 703 , 1130 ) 203140 ־ 40 ־ 1105 €81111:3 ? ועוד; כן 
מצויים יערות ירוקי־עד פתוחים שבהם שולט הסוג 5101110138115 ;. עצי 
יער אחרים הם 10116103501:1051 זז ן 1 ל: 5 ז 0 ו:(. 1 . מיני 115 <;ז 001003 י 1 ועוד. 
באיזור החוף מצוי ד. 10113 71101111111111 , שהוא צמח סיבים חשוב. 
בעקבות חדירת האירופים לאי ועם פיתוח ענף הצאן. צומצם מאוד 
הצומח הטבעי. לעומת זאת נתעשר הצומח בב 500 מינים חדשים 
שכמחציתם כבר שכיחים כיום באי. 

החי. רוב בעח״ח בנ״ז הם אנדמיים• קשר ליבשות־העולם מוכח 
ע״י מציאותם של בע״ח שונים, ביניהם: הטואטדה (ע״ע ותמ׳ שם), 
זוחל השייך לסדרה בעלת תפוצה קוסמופוליטית בתקופת המזוזו־ 
איקון; הצפרדע הקטנה הפריסיטיווית — 13 ז 011 ק 710 — שיש לה 
מינים קרובים באמריקה הדרומית: דג החי במים מתוקים מהסוג 
0.113x135 המצוי גם באוסטרליה. באפריקה הדרומית, ובאזורים 
הקרים של אמריקה הדרומית. מאידך, בידודה הגאולוגי הממושך 
של נ״ז גדם לבך שאין לבע״ח רבים מינים קרובים מעבר לים 
(למשל העוף קיווי). מבחינה זלאוגאו גרפית, בע״ח השוכנים ביערות 
שייכים לאמור המאלאי ואחרים לאוסטרליה. מבין היונקים, מצויים 
רק שני מינים אנדמיים של עטלפים. העטלף 5130111118 ,<^, מין 
המהווה משפחה לעצמו, קיים רק בג־״ו. נושר־תעופתו חלש. והוא 
היחיד מבין עטלפי-החרקים המלקט את החרקים כמשכנם ואינו 
תופסם באוויר. 

נ״ז משופעת בעופות — כ 250 מינים, בהם כ 150 מינים דוגרים! 
רבים מהם חסרי כושר-העופה, הגון, השליו (- 00530 א 1 ת 1 ג 11 ס 0 
1130 ) 20130 ), מסדרת התרנגולאים: 11003 ) 503 710011611383 מסדרת 
הימאים 1 נסטור ( 7705:01 ) וסטריגופס ( 811180115 ) מסדרת התוכאים! 
031131115 , מסדרת העגודאים (משפחת רליתיים) ! מרגיז ( 1:401805 
305113115 ), מסדרת האוחאים ; 1350151 ) 111110 ' 153111 713501313 ׳ 

היחידות מבין ציפורי-השיר שהן חסרות כושר־תעופה. מקבוצת 
העופות הרליתיים יש להזכיר את הפין 710101013 , שתחילה חשבו 
שנכחד, אך נמצא שנית באגמים בררום האי ( 1949 ). בין עופות 
המים — אפייניים לנ״ז מיני הקורפירנים. נ״ז היתד" כנראה, מרכז 
תפוצה של פינגווינים. כסה מינים מבין חסרי כושר-תעופה, מכל 
הסדרות, נכחדו לגמרי, כגון אחדים מסיני הקיווי, המואה, מסדרת 


105 סז 01011111£0 נ 011 , העופות הגדולים ביותר שהתקיימו אי־פעם 
והגיעו לגובה של 3 מ׳, והציפור 300111051115 770001016113 , שהצ¬ 
טיינה בדמורפיזם מיני (במקור). כן הוכחדו עופות רבים ע״י חיות¬ 
ו,בית, כגון כלבים וחזירים, שהוכנסו לנ״ז בידי האדם האירופי 
ונתפראו. לעומתם, נוספו והתפשטו עופות מועטים, כגון דרותהבית 
והותיר, שהובאו לשם ע״י האדם. 

תפוצת הזוחלים אינה גדולה (ר׳ לעיל). צבים ונחשים יבשתיים 
אין שם בכלל. מהלטאות — רק סוגים אחדים ממשפחת השממיחיים, 
היחידים במשפחה שהם יולדי־חיים. מצויים מינים אחדים של ליגו־ 
סומה ( 1.58050013 ). ממשפחת החמסיים, אך משערים שהם הוכנסו 
ע״י האדם. החרקים הם מעטים. נמצא שם פריפסום ( 115 ) 01163 ?);־ 
יצור פרימיטיווי המהווה טבעת מקשרת בין תולעים טבעתיות וחר¬ 
קים. — וע״ע זואוגאוגרפיה, עם׳ 653 . 

ם.ם. 

אונלוסיה. במפקד 1961 מנתה אוכלוסיית נ״ז 2,414.984 
נפש! בעקבות הגידול הטבעי וההגירה אליה הגיע מספר תושביה 
ל 2,862,600 (אומדן 1971 ). מספר החושבים. בהתאם לשטחה של 
נ״ז, הוא קטין והצפיפות נמוכה. כ 70% מתושבי נ״ז יושבים באי 
הצפוני, שבו שטחי-חקלאות נרחבים, משק־חלב מפותה וסרכוי־ 



ניו ]•לנד; מראה העיר אוללנר (ץ) 61101 ע? 773110331 . 77.2 > 


תעשיה חשובים. כ 77% מאוכלוסי נ״ז נמצאים ביישובים של 1.000 
תושבים ומעלה. ד,מרכזים העירוניים הגדולים בנ״ז הם: באי 
הצפוני — אוקלנד (ע״ע), העיר הגדולה ונמלה החשוב של 
נ״ז. ובה 152,300 תוש , , ועם פרווריד, 603,500 (אומדן 1970 ) ; 
ולינגטון (ע״ע), הבירה, 134,900 תוש׳, ועם פרווריה 179,300 ; 
הט 59.400 תוש/ ועם פדווריה 122,000 : ובאי הדרומי — 
כריסטצ׳רץ/ 166,100 תוש/ ועם פרוודיד, 260,200 : דנדין (ע״ע), 
81,300 תוש׳, הנם פרוותה, 110,100 . אוכלוסיית נ״ז מורכבת בעי¬ 
קרה מאירופים, מד,ס 90% בריטים: 8% — מאודים (ע״ע מאלרי), 
המרוכזים בעיקר באי הצפוני. דוב תושבי ג״ז הם נוצרים 
פרוטסטאנטים. 

.(. 17 ) 5 ז=)) 93 \ . 6 .א ; 1959 ,.. 7 . 5 [ ,. 603 .' 4 י .(-[) 133 ־ 0331651 . 8 ■א 
. 2 .־,', , 110153 . 4 . 80155-61 ./ נ \ .( ; 1965 ,. 2 מ; ע 1 < 3311 3 ׳, 5 6337 
45 " 7 , 006 ) 0 . 15 . 4 ..א - 030166511 '.גי . 5 . 15 — 0153 ־ 11 [ . 4 . 11 ; 1967 
. 1968 ,. 2 7 ' 7 ״״ ;] 4 ז)ו,/, /״ £304111011 ? 750/08103 ) 

מ. 

חינוך. רמת החינוך בנ״ו גבוהה. בעיקר הודות למאמצים 
ולממון שהמדינה והציבור משקיעים בו; 13% מתקציב המדינה. 
שהם 5% מד,הכנסה הלאומית, מיועדים לחינוך, וממונים עליו מיניס¬ 
טריון החינוך, מועצות אזוריות וגם ועדי בת״ם. ם 1944 חל חינוך 



93 


ניו זילנד, חיניד; כלכלה 


94 



חובה על גילאי 16 — 15 . עד גיל 19 החינוך חינם. חינוך 
יסודי הוחל עפ״ר על ילדים בני 5 — 12 או 13 , והחינוך 
התיכוני שלאחריו — עד גיל 19 . 

"אגודה חפשית לגני־ילדים" מקיימת מוסדות אלו 
בתמיכת המדינה לבני 3 ומעלה. ביה״ס היסודי 
משותף לבנים ולבנות, ומקצים בו זמן רב לעבודת כפיים. 
ובכפרים — לחקלאות. דאגתה המיוחדת של המדינה 
לחינוך בכפר משתקפת בכמה תקנות: כל בוגר קולג׳ 
להכשרת סורים חייב להורות תחילה 3 שנים בכפר; 
משכורתו גבוהה או יותר מבעיר. ילדי כפרים, שאין בהם 
בי״ם, לומדים בכמה דרכים: בהתכתבות, מפי פורים ניידים 
ובאמצעות הרדיו. בביה״ס העל־יסודי יש 2 דרגות: בי״ס- 
ביניים ובי״ם תיכון לסוגיו: עיוני, סכני ובי״ס המקיף 
כמה מגפות לימוד; בכל סוגי בתה״ם התיכונים מקיימים 
גם מוסדות-ערב. לאחרונה רווחת המגפה לקיים מוסדות 
גדולים (גם באזורים כפריים) ומספקים הסעה מאורגנת 
אליהם. באוניברסיסאות נהוג שכר-לימוד נמוך מאוד. 
חינוך מבוגרים מפותח מאוד, ואין בנ״ז בורות. 

המיניסטריון לחינוך מפונה ישירות על בתה״ס לסאו־ 
ריס, הנהנים משוויון גמור. אולם, למעשה, לומדים כ 60% 
מילדי הפאורים בבת״ס ממלכתיים כלליים. ב 1968 הגיע 
מספר התלמידים בבל בתה״ט (פרט לאוניברסיטאות) 
ל 760,625 , מהם 463,909 ב 2,124 בת״ס יסודיים ו 146,409 
ב 196 בת״ם תיכונים. בנ״ז 6 אוניברסיטאות ומכללה אחת 
לחקלאות. ב 1968 למדו בהן 281,882 תלמידים, 

ח. א. 

כלכלה. נ״ז היא ארץ חקלאית: כ 50% מכלל התוצר 
הלאומי מקורו בחקלאות. ואעפ״ב, כ 77% מתושבי נ״ז 
מרוכזים באזורים עירוניים וחלקו של התעשית והתיירות 
גדלים והולכים. כ 27% מכוח־העבודה מועסקים בתעשיה. 
18% במסחר. 30% בשירותים, מינהל ובינוי, 13% בחקל¬ 
אות, 9% בתחבורה ותקשורת ו 3% אחרים. — ההכנסה 
הלאומית לנפש היא 2,004 דולר ( 1970 ) — מן הגבוהות בעולם 
לארץ, שכלכלתה עדיין מבוססת בעיקר על החקלאות. 

החקלאות. בשל התנאים הטבעיים, ההתמחות הרבה וההש¬ 
קעות הגדולות, החקלאות בנ״ז היא בעלת יעילות ייצור גבוהה. 
כשליש מתוך 26.6 מיליון הקטאר, שהם כלל שטחה של נ״ז, אינו 
ראד לעיבוד; 13.6 מיליון הקטאר מעובדים, בכללם 12.8 מילית 
המכוסים באורח קבוע בגידולי מרעה; 480 אלף הקטאר מנוצלים 
לגידולי דגנים, ירקות ופירות, לצריכה וליצוא. באי הדרומי משלבים 
גידול כבשים עם גידולי דגנים ושרשים. באזורי החרים מקיימים 
באינטנסיוויות רבה חוות כבשים, אך נוטים להחליפן בחוות בקר לב¬ 
שר, משום שהביקוש העולמי ומחירי צמר ובשר־כבשים נתונים 
בירידה. באי הצפוני מגדלים בעיקר בקר לחלב ולבשר, וכבשים. 
חוות הכבשים והבקר — ברובן קטנות, כשליש מכלל הדיולת גודלן 
עד 40 הקטאר, נרבע — עד 80 הקטאר, ורק כ 3% מהחוות גדולות 
ם 400 הקטאר. בכך נ״ז מאבדת את היתרונות שיש לחוות גדולות, 
המאפיינות סוג זה של חקלאות. — גידולי ירקות ופירות ותעשיית 
יין מרוכזים בצפון האי הדרומי ובאיזור אוקלנד שבאי הצפוני. 

ייעור. לתעשיית העץ חשיבות כלכלית רבה. יערוח-הבר מס¬ 
פקים עץ לתעשיה הקלה. היערות הנטועים, על שסח של נ 400 אלף 
הקטאר, יש בהם בעיקר עצי סחט. קאינגאלרה (גזסבץחזג.?!)—כ 100 
אלף הקטאר — בחשב כיער המלאכותי הגדול ביותר בעולם. — 

עיקר הדיג נעשה בנמלי החוף המזרחי ובמרחק רב מהחופים, 
תעשיית שימורי דגים, בעיקר ליצוא, הוקמה בנמלים העיקריים. — 

מחצבים. עיקר פרבצי-הפחם הם בחופו המערבי סל האי 


הדרומי, אך יוקר ההובלה למרכזי התעשיה וטיבו הירוד של הפחם 
הנכרה מגבילים את השימוש בו. בפו-כן יש ברחבי המדינה מרבצים 
של זהב, מנגן, וולפרס, אורן. טיטן, עפרת־ברזל ובוקסיט. 

התפתחות ה ת ע ש י ה בניז הוזנחה במשך שנים רבות בגלל 
מחסור בחמרי־גלם בסיסיים והתחרות של מוצרים מן החוץ. כש- 
צומצם היבוא בתקופת מלה׳ע 11 הוחל בפיתוח התעשיה ובהקמת 
פקודות אנרגיה הידררחשמליים זולים עבורה. אחרי המלחמה גדלה 
הגירת כוח־עבודה מיומן לנ״ז ובעת ובעונה אחת גדל גם השוק 
המקומי למוצרי תעשיה, 


המוצרים העיקריים 


1970 

1961/2 

1948 ־ 1952 ־ 

היחידה 

המוצר 

278 

253 

139 

אלפי טינות 

חיטה 

130 

4 ל 

48 

״ " 

תפוחי-עץ 

6,400 

5.381 

4,720 

" 

חלב 

268 

217 

דז 1 

* 

תמאח 

97 

101 

101 

" 

גבינה מחלב בקר 

8.839 

6,446 

4,932 

אלפי ראשים 

בקר 

61,300 

48.462 

33,400 


כבשים 

584 

655 

563 


חזירים 

398 

240 

187 

אלפי טוגות 

בשר בקר 

575 

457' 

324 

" 

בשר כבש 

333 

281 

179 

" 

צמר כבשים 

13.706 

7.951 

4029 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל: 
םה״כ 

11,266 

6.779 

3.942 *י* 

מיליוני קו״ש 

מזה: הידרוי 
חשמלית 



*• רק 1952 

* ממוצע שנתי 





95 


;י: זילנד, נלנלה ; חוקה ומשטר 


96 


על אף הנידול הכמותי בתעשיד,. שעיקרו עיבוד מוצרים בסי¬ 
סיים לפני יצואם. עדיין הענף מאורג! בממדים קטנים. כ 67% ממספר 
מפעלי־התעשיה. מעסיקים עד 10 פועלים, ופיזורם נפידור האוכלוסיה. 
הריכוז התעשייתי הגדול ביותר הוא באוקלנד. — מפעלי התעשיה 
העיקריים הם מפעלי מזון (בעיקר של בשר ומוצרי־חלב), שכתם 
כ 20% מהמועסקים וכ 40% מכלל התוצר. תעשיות עיקריות אח¬ 
רות: ציוד תובלה, הלבשה והנעלה, סוצרי-עץ, תוצרת נייר ועיבוד 
בסיסי של מינרלים. 

אנרגיית חשמל מיוצרת בנ״ז בעיקר במפעלים הידרו־הש־ 
מליים. המנצלים את עושרה הרב של נ״ז במים. בשנות ה 50 וה 60 
הוקמה מערכת אנרגיה גדולה באי הדרומי ונמתחו קווים להעברת 
החשמל לאי הצפוני, המיושב יותר. בשנות ה 50 הוחל בניצול זרמי 
מים חמים להפקת אנרגיה. 

עד לשנות ה 30 נעשתה רוב התחבורה בנ״ז בעיקר בנלי- 
שיט, ולאורך החופים• בשנות ה 30 הוחל בהקמת מערכת תחבורה■ 
מודרנית, ובה כ 84,000 ק״מ, כבישים (כ 21 אלף ק״מ מהם — כבי¬ 
שים מהירים), ועליהם נעים כמיליון כלי-רכב ( 1970 ): כלי־רכב 
אחד לכל 3 תוש׳: שיעור זה הוא מן הגבוהים בעולם. — כ 1863 
הוחל בהקמת מ ם ה ״ ב הראשונה. יש כ 5,200 ק״מ מס״ב בשימוש, 
רובן באי הצפוני, והן משמשות בעיקר לתובלה. 

קשרי החוץ של נ״ז מתבצעים, ברובם. בדרך הים. הנמלים העיק¬ 
ריים. לפי גדלם, הם אוקלנד, ולינגטון, ליטלטון ופורם צ׳אלמרז. 
בנ״ז 22 שדות־תעופה בשימוש מסחרי, וסתציתב מתאימים לכל 
תנאי מזג־האוויר. התחבורה האווירית הפנימית יקרה ומועטה. נמל 
האוויר הבין־לאומי העיקרי של נ״ז הוא באוקלנד. 

כ 90% מערך היצוא מקורם במכירת מוצרי חקלאות: צמר 
( 30% מערך היצוא). בשר (כבש, בעיקר: . 25% ) ומוצרי חלב 
( 25% ). מוצרי יצוא אחרים: עורות ושלחים, דגים, פירות (טריים 
ומשומדים), מוצרי יער ועיסת-עץ. 

יעדי היצוא העיקריים: הממלכה המאוחדת ( 40% מערך היצוא), 
אה״ב ( 12% ), (פו ( 9% ) ואוסטרליה ( 8% ). למעלה ם 80% מערך 
היבוא לנ*ז הם מוצרי תעשיר: אריגים, מכונות, מזון (סוכר, 
תה, משקאות חריפים), כלי-רכב, תרופות ודשנים כימיים. עיקר 
היבוא בא מהממלכה המאוחדת ( 31% מערך היבוא), אוסטרליה 
( 20% ), אה״ב ( 12% ) ויפו ( 8% ). נ״ז חברה בגאס״ט רדד^ס) 
ומשתייכת לחבר העמים הבריטי. ב 1970 היה כלל היבוא 1,245 
מיליון דולאר והיצוא 1,225 פיליוו דולאר. 

הפוטנציאל של מפעלי החשמל הוכפל בתוך תקופה של פחות 
מסו שנים, והושקעו כספים רבים בשיפור מערכת התחבורה ובהינוך. 
ב 13% מהתל״ג מופנים להשקעה פרטית, וב 9% — להשקעה ציבו¬ 
רית. בנ״ז קיימים כל סוגי הביטוח הסוציאלי (ר׳ להלן). 

המטבע: דולאר נ״ז (= 1.12 דולאר של אה״ב [ 1971 ]). 

00110 * £00 0 1 119 * 511 4 * £ 0 !  תס 0 . 8 . 1 

; 1969 .א {ס ^ 111001 * 0 50011*1 £>00010^100x1, 1959*; 111.. £00x00110 

• ג 1966 ,. 2 -א ; £00110019 />?>*/¥. /< ? 10 * 0 ■ 0 / 0 01 >ז*זס¥ , 31 £ ־ 1 ) 5 ז 05 ^\ . 0 

ג׳.מ.ס< — י. מא, 

חוקה ומשטר. נ״ז היא מדינה עצמאית׳ זזבדה בחבר־העמים 
הבריטי (מאז 1907 , במעמד דומיניון), ומלך בריטניה הוא פלך נ":. 
המלך מיוצג ע״י מושל כללי. שתפקידיו בעיקרם טקסיים, והוא מפ¬ 
עיל סמכויותיו בהתאם להנחיות הרשות המבצעת — הממשלה. 

ברשות המחוקקת. מאז 1951 . בית אחד בו שמונים חברים: 76 
אירופים ו 4 מאורים, הנבחרים בבחירות אזוריות למשך 3 שנים, 
ע״י כל אזרחי נ״ז מעל גיל 21 . הממשלה אחראית בפני הפרלמנט. 

המשפט של נ״ז ינק מן המשפט האנגלי (ע״ע (ד,)ממלכה 
(ה,)מאחדת, משפט), שהונהג ב 1840 , עם הכרזת הריבונות הברי¬ 
טית על איי נ*ז, נינו! הסופד המחוקק הראשון של נ״ז ב 1852 


עודד לאחר מכן את התפתחותה של חקיקה מקומית, שבמרוצת הימים 
הקיפה כמעם את כל ענפי המשפט ודחקה בהדרגה אח רגליו של 
המשפט האנגלי בלבושו המקורי. ברם. אף החוקים החרותים של 
נ״ז הושפעו במידה ניכרת מהמשפט האנגלי, ועד היום קיימת 
זיקה ל.,משפט המקובל* האנגלי (ע״ע (ד,)משפט (ה)מקבל), ובייחוד 
באותם ענפי משפט שלא עברו עדיין תהליך של קודיפיקציה. סיבה 
מיוהדת להשפעתו החזקה של המשפט האנגלי מצרה בסעיף 53 
ל״חוק הקונסטיטוציה״ (הבריטי) ם 1852 , אשר אסר על הפרלמנט 
הניו-זילנדי לחקוק חוקים הסותרים את המשפט האנגלי. סייג 
קונסטיטוציוני זה בוטל אמנם ב 1947 . באשר הפרלמנט הנירזילנדי 
קיבל במעשה חקיקה מיוחד את העקרונות של ,.חוקת וסטמינטטר" 
(■ 1 ־ 1 ! 111 \ם 7651 ע )ס 0 ) 513111 ) מ 1931 והקנה לעצמו מעמד בלתי-תלוי 
בפרלמנט של הממלכה המאוחדת. 

בנוסף על המשפט האנגלי, הושפעה החקיקה של נ״ז אף משיטות־ 
משפט אחרות, במיוחד של ארצות סקנדינוויה, וכף חקקו בנ״ז חוקים 
אשר, מבחינת חידושיהם החברתיים, אף הקדימו את חוקי אנגליה. 
בייחוד בולט הדבר בתהומי הביטוח הסוציאלי ויחסי העבודה (ר , 
להלן)■ 

כן היתה נ״ז המדינה הראשונה בחבר העמים הבריטי, שכוננה, 
בחוק ס 1962 , את מוסד ה״אומבוךספד — ממונה פהלסנטרי לתלו־ 
נית הציבור. 

מערכת השיפוט מורכבת סבתי משפט רגילים לשיפוט 
פלילי ואזרחי ובתי-דין לשיפוט מיוחד. הערכאה הנסוכה ביותר 
לשיפוט פלילי ואזרחי הם בתי־משפט השלום( 0011115 5 ' 1 > 51121 ! 8 ג 54 ), 
שלהם גם סמכות בנושאים אחדים של יחסי המשפחה, כגון אבהות, 
מזונות, אפוטרופסות ואימוץ. כערכאות־ערעורים על פסקי-דץ של 
בתי משפט השלום משמשים בתי המשפט הגבוהים ( £1116 זק 1 ו 5 
*"""ס) — 10 במספר, אשר להם גם שיפוט כערכאה ראשונה 
בפשעים ועוונות חמורים ובן בענייני נישואיו וגירושין. ירושה. 
פשיטת־רגל, חברות ונאמנויות, ועוד. הערכאה הגבוהה ביותר היא 
בית המשפט לערעורים ( 031 קק\ 7 )ס ״ 006 ), אשר פסקיו מחייבים, 
כתקדימים, את בתי-המשפט הנמוכים ממנו. ברם, אפשר לערער גם 
על פסק־דינו של בית המשפט י לערעורים בפני הוועדה השיפוטית 
על מועצת המלך בלונדון (!־ 111 ? 1110 0£ 0011111111160 101111:131 
00611011 ). מבתי-הדין המיוחדים ראויים לאיזכוה: בית-הדין 
לבוררות (בסכסוכי עבודה), בית־הדין לפיצויים (בשביל נזקי עו¬ 
בדים), בית הדיו לשומת־מקרקעין (במיוחד במקרים של הפקעות 
לצרכי ציבור). 

י ב י ט ו ח סוציאלי. נ״ז התפרסמה בעולם כמדינה, השניה 
אחרי דנמרק, שהנהיגה קיצבת זקנה כבר ב 1898 . התכנית הנוכחית 
של ביטוח סוציאלי נקבעה בחוקי הביטוח הסוציאלי מ 1938 ו 1964 . 
התכנית משוכללת ביותר, ומקיפה קיצבות אלמנות, יתמות ונכות, 
דמי מחלה, חוסר עבודה ומענק חירום. כן קיים טיפול רפואי חינם, 
כולל תרופות ואישפוז, לכל אדם המתגורר בתהום המדינה. 

יחסי עבודה. יישוב סכסוכי עבודה בדרכי פיוס או בוררות 
נקבע כחובה בחקיקה שתחילתה ב 1894 ונשתכללה מאז. איו להזדקק 
לשביתות בסכסוכי עבודה, אלא יש לנסות ליישבם תהילה באמצעות 
ועדות פיוס, ורק אם אלה אינו מצליחות בכך, יש להעביר את הסכ¬ 
סוך להכרעה שיפוטית של בית דין לבוררות, המורכב משופט מקצועי 
(בדרגת שופט של ביהמ״ש הגבוה) ושני נציגי ציבור — מטעם 
המעבידים והעובדים. על פסק־דיו של בית־הדין לבוררות אפשר 
לערער בפני בית המשפט לערעורים. 

סא. ה. 

כוחות מזוינים. כוחות הבטחון של נ״ז מונים יותר מ 13,000 
איש בשירות סדיר, מלבד נ 11,200 איש במילואים "טריטוריאלים" 
וב 13.000 .,קאדטים". מילואי חיל־ד,אוויר: כ 1,900 איש: מילואי 



97 


ניו זילנד, כוחות טזויניט; היסטוריה 


98 


חיל־תיס: כ 2,500 איש. רוב המשרתים בצבא סתנדניס. או קייס 
גיוס חובה סלקטיווי. בראש שלוש הזרועות עומד, לפי דוגמת בריטניה, 
סיניסטד־הגנה, המסתייע בשלושת ראשי-הסטות. כפה יחידות מצום־ 
צמות שירתו בווייטנאם, במאלזיה ובתאילנד. תקציב הבטחון 
ל 1969/70 : 99,5 מיליון דולר. לנ״ז הסכם הגנה הדדי ( 5 ט 2 ;יי* 4 ) 
עם אוסטרליה ואה״ב (ר׳ להלן, היסטוריה). 

בכוחות־היבשה 5,750 איש• ובהם חטיבת חי״ר מתוגברת, 
חטיבת מילואים, כוח סיוע לוגיסטי וכוח הגנה סטאטי. החימוש 
(תותחים, שריוניות. טנקים) מקורו בריטי, חוץ מטנקים 1 * 417 , שהס 
תוצרת אה״ב. 

חיל-האוויר מונה 4,475 איש, מפעיל 33 מטוסים מבצעיים 
(מפציצים קלים, מפציצי-קרב, סטוסי־סיור ארוכי־טווח). לבד מהם 
יש 29 מטוסי-תובלה ו 27 מסוקים. 

חיל-הים סונה כ 2,900 איש. ולו 4 פריגאטות, שאחת מהן 
מצוידת בטילי ים־אוויר, שולות־מוקשים, סירות־סיור ואניות־עזר. 

פ. פ. 

היסטוריה. ספנים ספולינזיה (ע״ע) ערבו מסעות לאיי נ״ז 
כבר בפאות הראשונות לספירה, והתיישבות המאורי (ע״ע) בהם 
אירעה מאות שנים לפני גילוים בידי אירופים. האירופי הראשון 
שראה את איי נ״ז היה א. טפסו (ע״ע). שהגיע שפח ב 1642 . ידיעות 
מדויקות על נ״ז הביא ג׳ימז קוק שהקיף ב 1769/70 את שני האיים 
וחקר בעיקר את חופיהם. אחריו באו משלחות מחקר מבריטניה, 
מצרפת ומספרד. ב 1792 הקימו ציידי לוויתנים בריטים בסיס באי 
הדרומי, ואחריהם הגיעו לאיים אסירים נמלטים מאוסטרליה, מלחים 
שערקו מספינותיהם והרפתקנים. ב 1814 החלו מיסיונרים בריטים 
בפעולת ניצור ענפה בקרב המאורים. האירופים הביאו עמהם נשק 
הם, מכרוהו למאורים, והדבר גרם למלחמות עקובות מדם בקרב 
שבטיהם. לפיכר גברה הדרישה מצד האירופים לסיפוח הארץ בידי 
בריטניה. ודבר זה נעשה ב 1840 . 

נסיו! ראשון להתיישבות חקלאית של אנגלים נעשה ב 1826 . 
הנסיון נכשל והמתיישבים עברו לאוסטרליה. ב 1840 הגיעו ראשוני 
המתיישבים הבריטים שהובאו בחמת "חברת נ״ז" שבהנהלת ויק- 
פילד (ע״ע). הקרקעות נקנו מידי המאורים, או במהרה נתגלעו 
סכסוכי קרקעות ופרצה ״מלחמת המאורים הראשונה״ ( 1843 — 1848 ). 
ג׳. גרי (ע״ע), מושל נ״ז ב 1845 — 1854 , פייס את המאוריס בבטלו 
תקנות־קרקע של קודמו. אד בינתיים גבר לחץ המתיישבים הבריטים 
להקים מוסדות שלטון עצמי. חוקת 1846 לא הופעלה בגלל מלחמות 
המאודיס, והדבר גרם למתיחות רבה בין המתיישבים לבין גרי; 
הלה חיבר את חוקת 1852 , שהיתר, דמוקרטית יותר מקודמתה ויותר 
מחוקות המושבות שבאוסטרליה. שיפת לב מיוחדת הוקדשה לש¬ 
מירת אחדותה של נ״ז. ממשלה נבחרת• אחראית בפני אסיפה 
כללית, הוקמה ב 1856 . 

בינתיים נבר הונה היסוד לענף הצאן בנ״ז, וגברה ההגירה 
שפה בחמת הכנסיח הסקוטית והכנסיה האנגליקנית. ב 1861 הגיע 
מספר התושבים ל 100.000 . גילוי זהב באוטאגו ( 1861 ) ובוסטלנד 
( 1865 ) משד מהגרים רבים לנ״ז. וב 1870 הגיע מספר התושבים 
לרבע מיליון. גידול מהיר זה היה כמעט כולו בדרום; באי הצפוני 
התחוללה בשנים 1860 — 1870 מלחמת המאוריס השניה, שלוותה 
התעוררות לאוסית־דתית. צמחה תנועת האו־האו ( 1311 ץ-נזג!- 1 ), שהיו 
בד, יסודות נוצריים ואליליים פרימיטיוויים (קאניבאלייס). אנשיה 
זיהו עצמם עם היהודים, ראו עצמם כעם הנבחר, קיבלו עליהם את 
השבת וקראו למנהיגיהם ט־יר (יהודים [*:>(]). מהם צמחה תנועת 
רינגאסו הנוצרית־מאורית. ההאו־האו ניהלו מלחמת גריליה ב 1872 — 
1880 . מספר המאורים ירד מאוד בעקבות המלחמות ודיכויו האכזרי. 
כנגדם עלה מספר הלבנים, וב 1900 ישבו בג״ז 770 אלף איש ורק 
כ 6% — 7 מהם היו מאורים. 


בפיתוחה של נ״ז מילא תפקיד חשוב ג׳וליוס ורגל ( 111115 ! ; 1959 ,. 2 .א / 0 ?! 0 ) 5 !) 7/1 ,־מ* 011 .!־ 1 .אי 

.* 1969 ,. 2 

י. כר. 

יהודים התיישבו בנ״ז ב 1831 . בין הראשונים היו יואל ספואל 
פולק. מסופריה הראשונים של נ״ז ובעל קשרים הדוקים עם ד,מ¬ 
אורים, ג׳ון ישראל מונטיפיורי, מחלוצי ההתיישבות בנ״ז, ודוד נתן, 
שיסד בשנת 1840 את היישוב היהודי באוקלנד (ע״ע). ב 1843 
נתארגנה קהילה בוולינגטון. ב 1858 היו בנ״ז 188 יהודים. יעקב 


99 


ניו זילנד, יהודים — ניוטון, סר איזק 


100 


ספיר (ע״ע) ניקר בנ״ז ב 1862 , ואת רשמיו העלה בספרד "אבן 
ספיר״. בעקבות גילוי הזהב ב 1861 גברה ההגירה ומספר היהודים 
הגיע ב 1867 ל 1,247 . היהודים בנ״ז נהנו תמיד משוויון זכויות מלא. 
רבים כיהנו במשרות פוליטיות וציבוריות נג׳וליוס ורגל (ר׳ לעיל}, 
ב 1969 היה מספרם כ 4,450 ( 0.2% ). בשל הגבלות הגירה חמורות 
בכל התקופות, כולל תקופת הנאצים. מורכב היישוב היהודי בעיקר 
מילידי נ״ז. מעט פליטים מאירופה ומהגרים מבריטניה. רובם 
יושבים בוולינגטוו ( 2,100 ), אוקלנד ( 2,000 ) וכריסטצ׳רז׳ ( 300 ). 
רוב יהודי נ״ז משתייכים לקהילות אורתודוכסיות הסרות למרותו 
של הרב הראשי באנגליה ומיוצגות ב״ועד השליחים". 

ההתעניינות בציונות גדלה בקרב יהודי נ״ז מאז מלה״ע 1 . עת 
נלחמו יהודים בשורות צבא נ״ז בא״י. הארגונים הציוניים, בתה״ס 
העבריים וארגוני .,בגי ברית" מהווים סכר בפני מגמות התבוללות. 
בנ״ז מופיעים שני ירחונים יהודיים, האחד כללי, בוולינגטון, והשני 
מקומי, באוקלנד. 

מ. 

ניוטון, סר — חסרזושא 511 — ( 1642 , וולזתורפ 

[;״!:נסזס^סס׳לל! — 1727 , לונדון), מדען בריטי, מגדולי 
המדענים בכל הזמנים. 

נ' היה בן למשפחת איכרים! אביו מת לפני הולדתו. ואמו נישאה 
שנית בהיותו בן שלוש. והטיפול בו עבר לידי סבתו. כבר בהיותו 
נער עוררו תפישתו השכלית ויכלתו המכאנית תשומת לב ולפיכך 
נשלח ב 1661 לאוניברסיטת קיימבריג'. בין מוריו היה המתמטיקאי 
איזק ברו (ע״ע). ממניחי היסוד לחשבון האינפיניטסימאלי. בשנות 
מגפת הדבר ( 1665 — 1667 ) שהה נ׳ בבית אמו, ושם גילה את 
תגליותיו החשובות באופטיקה, בסתמאטיקה ובמכאניקה, ובין היתר 
את משפט הבינום (ע״ע פולינום) ואת עקרונות החשבון הדיפ¬ 
רנציאלי והאינטגראלי (ע״ע חשבון אינפיניטסימלי). תגלית אחרונה 
זו היוותה מפנה בתולדות המתמאטיקה. כאשר חזר לאוניברסיטה, 
והוא בן 26 , פינה לו ברו את מקומו כפרופסור למתסאטיקה בקא־ 
תדרה ע״ש לוקאם. סדרת הרצאותיו הראשונה נסבה על תורת 
האופטיקה אשר פיתח. בהקשר זה בנה טלסקופ (ע״ע) הבנוי על 
עקרון ההחזרה — ריכוז הקרניים נעשה בעזרת מראה קעורה 
במקום עדשה — ובכך נמנעת האברציה (ע״ע) הכרומטית. לבקשת 
החברה המלכותית בלונדון בנה עבורה טלסקופ נוסף. ובעקבות זאת 
נבחר ב 1672 כהבר■ ופרסם את עיקרי תודת־האופטיקה החדשה 
בכתב־העת של החברה (ר׳ להלן). פרסום המאמר גרר בעקבותיו 
ויכוחים עם הוק (ע״ע) אשר לא קיבל אח התורה. ב 1675 פרסם נ׳ 
את המשך המאמר, ובו דן בתופעות, שלהן נודעה חשיבות בסאה 
ה 19 , עם פיתוח תורת הגלים של האור. כהתאבכות (ע״ע) ועקיפה. 
ב 1679 סעד את אמו על ערש מותה. כשחזר לקיימבריג/ לאחר 
הצי שנה, הצליח לגזור את החוק הראשון והשני של קפלר מתוך 
הנחת הכבידה (גראוויטאציה) בעקבות ויכוח עם הוק. בשל ניסוייו 
באלכימיה נדחה המשכו של מחקר זה עד 1684 . בלחצו של האסטרו¬ 
נום אדמונד הלי (ע״ע) כתב את עבודתו הגדולה, "העקרונות", 
אשר פורסמה ב 1687 . בשנים 1687 — 1690 ייצג את האוניברסיטה 
בפני השלטון, וישב כנציגה בפרלמנט של 1689 . ב 1695 נתמנה 
כמנהל המטבעה המלכותית 0 ״; 4 \. 11 ־.ץ 0 ?) ותיכנו את הרפורמה 
המונטארית באנגליה. בתפקיד זה שימש עד סוף ימיו. ב 1701 
התפטר ממשרתו בקיימבריג׳ ועבר לגור בלונדון. לאחר מותו של 
הוק, הסכים להיבחר כנשיא החברה המלכותית ( 1703 ), ופירסם את 
ספר האופטיקה ( 1704 ). ב 1705 הוענק לו תואר אבירות מידי המלכה 
אן. בתקופה זו החלה המחלוקת עם ליבניץ (ע״ע) על זכות־ד,בכורה 
בגילוי החשבון האינפיניטסימאלי, אשר במהלכה האשים את לייבניץ 
בגניבה ספרותית. ביום ברור שהאשמה זו מחוסרת בסים. 

נ׳ היה אדם סגור, חשדן תדירי. אמונתו הדתית העמוקה גבלה 


במיסטיקה ושימשה כוח מדרבן בעבודתו המדעית, אותה ראה 
כפיענוח רזי האל. כל ימיו עסק בחקירת כתבי הקודש וכתביהם 
של קדושי הנצרות, ובהם קיווה לגלות חלק מסודות הבריאה. היה 
יוניטריאן (כופר באלוהותו של ישו), אולם שמר על כך בסוד כל 
חייו, כמו גם על מחקריו בכתבי הקודש ובאלכימיה. 

אופטיקה. מאמרו הראשון של נ׳. מ 1672 , "תאוריה חדשה 
של צבע ואור", היה מהפכני. באשר סתר את תורות האור שקדמו לו. 
למאמר חשיבות רבה לא רק לתולדות האופטיקה אלא גם לתולדות 
החשיבה המתודולוגית. מטרתו של נ׳ היתה להסביר את הופעת 
קרני אור צבעוני בעקבות שבירת קרן אור לבן בתווך שקוף (ע״ע 
אופטיקה). תורות המודיפיקציה המקובלות. כגון אלו של דקרט 
והדק (ע׳ ערכיהם), הניחו שהקרן היא לבנה כל עוד היא בעלת 
סבנה פנימי אחיד. כתוצאה מהשבירה נהרסת האחידות, וההבדלים 
הפנימיים הנוצרים בקרן יוצרים את הרגשת הצבע בעינינו. נ׳ טען 
שלפי תורות אלה חייב האור הלבן להיות בעל מקדם שבירה יחיד, 
והוכיח בהרצאותיו מ 1669 . שאור זה חייב ליצור. לאחר השבירה 
במנסרה, דמות דומה לסקור האור. בניסוי פשוט, בו הניח לקרן 
שמש לחדור לחדר אפל מבעד לנקב עגול, הפריך את ההנחות 
המקובלות. הדמות שנוצרה לאחר שבירת הקרן במנסרה, היתה 
מוארכת. מסקנתו של נ׳ היתה שאור לבן חינו בעל מקדמי שבירה 
רבים. ואמנם בדיקה ניסויית ישירה הראתה שלכל אחת מן הקרניים 
הצבעוניות מקדם שבירה שונה. האור הלבן אינו אחיד. לפיכך. אלא 
מהווה תערובת של קרניים צבעוניות, השבירה אינה "משנה" 
את האור הלבן אלא מפרידה בין הקרניים הצבעוניות, שלהן מקדמי 
שבירה שונים. — וע״ע נפיצה. 

במאמרו השני עסק בתופעת הטבעות הצבעוניות הנוצרות כאשר 
אור מוחזר משכבת האוויר הדקה שביו שחי עדשות זכוכית צמודות. 
תופעות אלה תוארו לראשונה ע״י הוק ב 1665 . נ׳ מצא שיטות 
מדידה מדויקות לקוטר הטבעות. כדי להסביר את התופעה, בהתאמה 
עם עבודותיו הקודמות, גילה בקרן האור הצבעונית תכונה טיפוסית 
נוספת. ה מ ח ז ו ר י ו ת: קרן אור נתונה, בתווך השובר, ב״החקפות" 
של "מעבר קל" ושל "החזרה קלה", לסירוגין. הפרש הזמן בין 
התקפות אלו הוא פאראמטר האפייני לכל צבע, והוא הגורם להפרדת 
הקרניים הצבעוניות. מתוך מדידת קוטר טבעות־הצבע חישב נ׳ 
את ה״התקפות" הטיפוסיות של צבעי הספקטרום, ובכך היה הראשון 
אשד מדד ארכי-גל של האור. על בסים זה ניסה נ׳ לבאר גם את 
תופעת העקיפה. להסברת האופי המחזורי של האור הציע נ' להש¬ 
תמש בהנחה שהאור הוא אלומת חלקיקים הנעים בתווך אוניוורסאלי 
— האתר — החודר וממלא אה כל הגופים בצפיפויות אפייניות, 
ויוצר בכד את תבונותיו האופטיות המיוחדות. כאשר חלקיקי האור 
עוברים מגוף שקוף אחר למשנהו הם גורמים לזעזועים באתר, 
ובהתאם משתנה צפיפות האור באורח מחזורי. חלקיק הפוגע בנקודת 
גבול בין הגופים השקופים ברגע בו האתר שם צפוף — יוחזר, 
ואילו כאשר האתר דליל — יעבור לתווך השקוף הבא. 

שני המאמרים שימשו לנ׳ כבסים לספרו 0115 !זנ 01 ("אופטיקה", 

ר׳ לעיל). ב״עקרונות" העמיד את חוק השבירה של סנל (ע״ע) על 
המכאניקה, בהראותו כי ניתן לגזור את החוק מתוך תורתו הכללית, 
בתוספת ההנחה שחלקיקי האור מואצים בחדרם לתווך צפוף, כתו¬ 
צאה מכוחות המשיכה שחתיוד מפעיל עליהם. 

מ כ א נ י ק ה. בחיבורו הגדול, - 11110 ? 13 ק 01 בו 1 ■!? 

! 11 מ 3111 א 6 !;״ 1 < 801 ("עקרונות מתסאטיים של הפילוסופיה של 
הטבע״! וע״ע מדע. עם׳ 312 ), טוען נ' לקיומו של כוח-כבידה (ברא- 
וויטאציה) עולמי הפועל בין כל שני חלקיקי חופר ביקום, וגדלו 
נתון ע״י — ־ * — 10 — מקדם מתכונת,! 1 ״ ,*ת■ — מסות החל¬ 

קיקים, ! — המרחק ביניהם). חיבור זה מחולק לשלושה ספרים. 

בראשון ניתן הבסיס המתמאטי הטהור, בסדרת משפטים סתמא־ 



101 


ניוטץ, סר איזק — ניו יורי״ העיר; גאוגרפיה 


102 


טייס הנגזרים משלושת חוקי היסוד (עקרון ההתמדה, חוק הכוח, 
ג 0 ז = £. וחוק שוויון הפעולה והתגובה). באחד המשפטים סוכה 
כי באשר גוף נע סביב גוף אחר. בהתאם לחוקי קפלר, פועל בין 
הגופים כוח מתכנתי כן מוכה המשפט ההפוך — אם פועל 

כוח בין שני גופים, הרי שתנועתם סביב סרבז־הכובד המשותף היא 
בהתאם לחוקי קפלר. אם מסלוליהם סגורים. לדברי נ' גילה את 
חוקי הכבידה כבר ב 1665 . לדעת החוקרים נובע העיכוב אשר הל 
בפיתוח התורה עד 1684 , מהעדרה של הוכחה למשפט, לפיו שני 
כדורים מלאים, אשר כל חלקיקיהם מושכים זה את זה בהתאם לחוק 
הכבידה, מושכים האחד את השני כאילו המסות הכלליות שלהם מרו¬ 
כזות במרכזיהם. את ההוכחות למשפט זד, ולמשפט ההפוך, גילה נ׳ 
סמוך ל 1684 . נוסף על כך, כולל הספד הראשון תורה אלמנטרית של 
הפרעות. בתורה זו הראה נ' שאם כי קיימת סתירה ברורה בין חוק- 
הכבידה העולמי לבין חוקי קפלר, הרי שבתנאים מסוימים ייתכן 
שההפרש בין תנועותיהם של כוכבי הלכת לבין תנועות קפלר 
מדויקות יהיה מתחת לסף הטעות התצפיתית. 

בספר השני מופרכת הקוסמולוגיה של הקרס, לפי השערת המער¬ 
בולות• לשם כר פיתח נ׳ אח תורת התנועה של נוזלים, לפיה 
מערבולות נוזלים אינן כפופות לחוקי קפלו. כמו כן הפריך נ׳, על 
בסים תורת הנוזלים, את השערות הוק והויגנס ביחס להתפשטות 
קרני האור. בספר השלישי ניתנת החלה של משפטי הספר הראשון 
על מערכת השמש. היות שתצפיות אסטרונומיות אישרו שמערכת 
זו נשמעת לחוקי קפלר, הרי שהיא נשלטת ע״י כוח־הכבידה. בהכללה 
אינדוקטיווית הגיע נ׳ לחוק־הכבידה העולמי, בעזרתו מוסברות כל 
תנועות מערכת־השמש, וביו היתר — הגאות והשפל (ע״ע), נקיפת 
נקודות השוויון של היום והלילה. תנועת הירח ותנועות כוכבי ה¬ 
שביט. ״העקרונות״ שימשו כסוסת לכתיבה מדעית במאות ה 18 
וה 19 . 

כ ו ה, אתר וכימיה. נ־ היה אטומיסט, אולם עקב חוסר 
ההצלחה בנסיון לבאר את הכבידה העולמית בעזרת מכאניזם חל¬ 
קיקי, לא האמין שניתן להעמיד את תמונת העולם הפיסיקאלית 
על אטומים וחלל ריק. וראה בכוהוח מהויות ממשיות ועצמאיות 
לא-פחות (ע״ע מדע, ענד 312 — 313 ). הוא אף כתב שהאל הוא הסיבה 
היחידה לכוה-הכבידה. בפומבי הסתייג מגישה זו לבל יואשם בנקיסת 
השקפות נבערות נוסח הסכולאסטיקה של יה״ב. ואפיין את השגיו 
כתיאורים מתמאטיים של התופעות, ללא חיפוש סיבות מהותיות 
מעבר להן, על הבעיות הכרוכות במהות הממשות שמעבר לתופעות, 
רמז במ 1 ז:> 211 ! ("שאלות למחקר") אשר צירף כנספח ל,.אופטיקה". 
ב״שאלות" אלו הציע את האתר כתווך הנושא את "העקרונות 
הפעילים״ של העולם, הגורמים לתנועות השונות — מן הכבידה 
ועד לכוחות הבין-אטומיים, לרכות הו־אקציות הכימיות והתופעות 
האופטיות. את עתיד המדע ואה נ׳ תלוי בהצלחתו להעמיד את 
התופעות המיקרוסקופיות על בסים מתמאטי. כפי שעשה הוא לגבי 
התופעות המאקרוסקופיות, ולפיכך עסק הרבה בכיסיה. מכתביו 
המעטים בשטה זה מסתבר כי ראה ככל חלקיק-הומר הירארכיה של 
מבנים מולקולאריים. בסוף ימיו האמין שכוחות הדהיר. והמשיכה 
הם כוחות חשמליים, והחל עוסק בתופעות החשמל. יחד עם עניינו 
בכימיה אף עסק באלכימיה, בעזרתה קיווה לגלות את סודות העולם 
שהיו ידועים לקדמונים. 

תפישת הכוחות כמהויות עצמאיות חייבה אף את תפישת ההלל 
והזפו כמהויות מוחלסות המשמשות במה ומערכת יחוס לתנועות 
החופר. כהשפעה האפלאטוניסטיש של קיימבריג׳ (קדוורת (•£> 00 
*ז״׳יו], הנרי מור [ע״ע] ואתרים) דימה נ׳ את ההלל האין־סופי 
המוחלט למערבה התחושה של האל. דימוי זה היה לאהד ממוקדי 
התקפתו של לייבניץ. בחליפת המכתבים ביניהם, אשר נערכה בתי¬ 
ווכו של סמיואל קלרק, מחסידיו של נ , , נמצא עימות בין תפישת 


ההלל והזמן המוחלטת ובין זו היחסית, וכן מוצגת בה האחדות 
הקיימת במשנתו של נ׳ בין התורה המדעית לבין ההשקפה המטא¬ 
פיסית בענייו מהות החלל והזמן, הקשר בין האל והעולם, מקום 
הסיבות התכליתיות ביקום ועוד. 

הפילוסופיה של המדע. בספריו צעד נ׳ בעקבות פילו־ 
סופיות־הפדע של פרנסים ביקון ושל דקדט (ע״ע מדע), בדרישתם 
לראות בוודאות את מטרת המדע. בבל ספריו הדגיש נ׳ שאין הוא 
עוסק בהשערות אלא בדברים ודאיים מסת וזגשלז״קו!)׳' 

(״אינני בודה השערות״). טענתו המרכזית ב״אופטיקה״ — שהאור 
הלבן בנוי מתערובת של קרני אור בעלות צבעים שונים — מובאת 
לא כהשערה המבארת את התופעות אלא כתוצאה הכרחית של 
טיעון מתמאטי קפדני. גם הכבידה העולמית מבוססת על גזירות 
מתמאטיות, ורק לאחר שקיומה נגזר לגבי כל כוכבי הלכת ולוויניהם, 
שהיו ידועים בתקופתו, מוכללת הטענה. בעזרת אינדוקציה, לחוק 
העולמי, המשמש כבסים לגזירת התופעות בדרך ההפוכה. מכאן יובן 
מדוע נמנע נ׳ מלבנות תאוריה מתמאטית של המבנה המיקרוסקופי 
של החומר כל עוד לא יכול היה לגזור מתוך התופעות את חוקי הכוח 
הפועלים בשטח המיקרוסקופי. 

; 1855 , 1-11 ..א . 1 •מיל. / 0 .*]* *{ 11 ' 1 ( 1 { 0 *< 101 מ*/ג ,זש:)$״ש־ 81 .ל 1 
■^) 1 ) 7(1* 1952: 16., 7x0 ,משג 1 נ 0 . 1.6 ; 1 * 193 ,.א . 1 .ש־ 101 \ .י!"! 
7/10 ) ז 16 )ת 3 *:> 1 \/ . 3 ) . 9 ; 1971 ,ע/י/הממי! *'./י! ,. 16 : 1956 ,.א 6 * 01 ה 11 
-ז €0 * 1 ) 7 , 1111 ( 117111 * 1 .¥\ . 9 ; 1956 ,)*וז) 1 >ח 0 <}!*וזס€ 
,זמי/״מדי? !'.א ־ 1 זסןג 0 .? ; 1959-1967 ,/י 1-1 ,.א . 1 / 0 **ח*^ו 07 ק 01 ז 
*!{ 011 * 1 * 5 ,(. 6$ ש) 13311 . 8 .]׳ 11 ~ 11 ג 1 ־ 1 . 6 ; 1962 

, 0 } 1 }!* 1 ז 1 ו 7 )'.א 10 1 ) 101171 ^* 00 * 1 ) 7 ,!סטךס!־! .[ ; 1962 ,.ז\/ / 0 *■ס!)]) , / 
111111 ) 70 )/ , 16301161 .£ ; 1965 , 1 * 11 ) 4 ) 31 4/100100 ו*א ,י£זץ 3 ? 1 ; 1965 

,.א . 1 {ס )'*ק 711 01 * 711011 * 1 ) 11 ו/\. * 1 ) 7 .ו 1 ?^\ . 1 ד .( 1 ; 1968 ,.א .) { 0 
. 1971 ,)*ו/ץ 74 )'.א ״/ 1-111, 1967-1969; 11. 8. 701x1 

ז. בכ. 

ניו יורק ( ¥0111 ,""!י!), הגדולה בערי אה״ב ונמלה הראשי. 

' 7.867,760 תוש׳ ( 1971 ); מטרופולין כלבלית ותרבותית בעלת 
השיבות עולמית, ומרכזו של איזור עירוני מהגדולים בעולם. נ״י־ 
רבה מונה — בהתאם להגדרות שונות — 16 — 19 מיליון תוש׳. 
נאוגרפיה, עסי 102 : חלקי העיד, עמי 101 , דפוסי העיד וסיגנונותיה, 

עמי 107 ; ממשל ומנהל. עמי 110 ! אוכלוסיה, עם׳ 111 : ניצב !־,בטחון 
יהפשיעה. עמי 112 ! כלכלה, עמי 112 !■ תחבורה ותקשורת. עס׳ 114 ! 
חינוך ותרבות, עמי 115 ! היסטוריה, עסי 116 . יהידים, עמי 120 . 

נ״י שוכנת בדרום־מזרח מדינת נ״י (ע״ע), בשפבו המפורץ 
והמשופע נאיים של נתר תדסון (ע״ע) אל האוקיאנוס האטלאנטי, 
ומשני עברי איסט ריוור — הלקו המזרחי, הצר של מיצר לונג 
אילנד. ארבעה מביו חמשת רבעי-העיר נמצאים בשלושת הגדולים 
שבאיים: מנדט ן (חג 11 בנ 1 ״*ז\) — הרובע המרכזי ולבה של 
נ״י — באי, הנקרא בשם זד, בין נהר הדסון במערב ואיסס דיוור 
במזרח ובדרום! נהר הארלם בצפון ובצפון־המזרח מפריד בין מנהטן 
ל ב ר ו נ כ ס ( 81005 ) — הרובע היחיד השוכן על חצאי-אי, שבס־ 
ערבו ובדרום־מערבו האיפט ריווד ובצפון־מזרחו — נהר הדסון! 
הרבעים ב ר ו ק ל י ן (מץ 001,1 ז 8 ) ו ק ו ו י נ ז ( 20,5:05 >) תופסים 
את חלקו המזרחי של האי לונג אילנד. ומיצר נר(ז($׳ 4 \ 0 זז!;א) מפריד 
בינו לביו האי סטטן אילנד שבמזרח. ד,מיצר מחבר את מפרץ־נ״י 
התחתון בדרום עם מפרץ־נ״י העליון בצפון. בסטטן אילנה נמצא 
רובע ריצ׳מונד. אי זד, מופרד ממדינת ניו גירזי (ע״ע) ע״י 
תעלת ארחור קיל במערב ומיצר קיל _ון קל ( 011 ) 1 ¥30 15111 ) 
בצפון, שמעברו — גירוי סיסי. 


שטחי הרבעים בנ״י ואוכלוסיית□ ( 1970 ) 


נ״י העיר 

ריצ׳מיגד 

בדינכם 

קווינו 

בריהלין 

מנהטן 

הרובע: 

816 

156 

112 

293 

197 

58 

שטח 

(בקמ״י) 

7,852 

295 

1,470 

1.963 

2,600 

1,524 

איכלרסיה 

(באלפים) 





103 


:יו יורק, העיר; גאוגרפיח; חלקי העיר 


104 


אזורי־המים הפנימיים 
זרועים איים קטנים; הנו¬ 
דע בהם — האי ליברטי, 
במפרץ־נ״י העלית■ שעליו 
מתנשא פסל־התירות לג 1 בה 
של 53 פ׳ (ר׳ להלן. עמי 
107 ). הזית־המים מתמשכת 
בתהומי העיר לאורך 930 
ק״מ• 

המבנה הגאוגרפי של 
העיר וסביבתה נוצר כתו¬ 
צאה מחתירתם העמוקה 
של הקרחונים (ברביעון) 
בהרי-האפליצ׳ים(ע״ע), ה¬ 
בנויים מסלע קריסטאליני 
ומטאמורפי. הקרחונים גם 
השקיעו סחף רב, אח״ב :יו־ייר־: חסו החירות 

עוצב ד , נו ף ע ״ י םח י פת (היערה ינינופים ויסנ-ייס. ני■') 

נהרות וזרמים אוקיאניים, ונוצרו מצבורי-איים בנויים סחף (הגדול 
בהם — לונג אילנד), חצאי-איים ואיים סלעיים. המוקפים מצרים 
ותעלות רחבות. שגאות-הים חודרת דרבן. וכן ביצות, שיובשו במאת 
השנים האחרונות. טורי גכעות נסוכות — שלוחות סחופות של 
האפליצ׳ים — נמשכים משני עברי ההדסון התחתון פצפוו־מזרת 
לדרום־מערב. הטור המזרחי מסתיים באי מנהטן, שבו המקום הגבוה 
ביותר בתחום־העיר. 120 מ'. והטור המערבי מסתיים בפטטן אילנר. 

למרות אי-רציפותה הפיסית של העיר, היושבת על מים רבים, 
היתה נ״י למוקד עולמי הנשען על רשת צפופה ומורכבת ביותר 
של אמצעי־תחבורה המונית. הנפל בעל תנאי-העגינה המעולים היה 
בין הראשונים בהם. משום מיקומו בצומת טבעי של נתיבי- 
התחבורה שלאורך מישור החוף האטלאנטי — עם אלה החודרים 
לפנים אמריקה הצפונית (ע״ע נ״י, מדינה), היה נפלה של נ״י 
לשער. שדרכו התנהל סתר-החליפין בין אירופה ואפריקה הצפונית, 
זמוקד לזרם ההגירה. מעמדו עלה משהיתה אה״ב במאה ה 19 
למעצמה הכלכלית המרכזת את הסחר במחצית המערבית של כרה״א. 
לקראת סוף המאה ה 19 התפשטו הערים שבשפך ההדסון, ומנהטן 
(אז נ-י) בראשן, עד שהיו לגוש עירוני רצוף. שאוחד מבחינה 
מנהלית ב 1898 ונקרא אז ״נ״י רבתי״, והיום — •נ״י העיר" (.־!.זיז 
׳ 0115 ) • 

תהליך העיור נתעצם במאה ה 20 . כשחפקודיה המגוונים של נ״י 
הלכו ורבו והיא היתה למרכז העולמי לסחר, לפינאנסים וליחסים 
בין־לאוסיים. תעיר התפשטה לאורך עויקי־התחבורה הראשיים הסת־ 



האיז 1 ר הטסו 01 וליש;י ■דל גיי י{רק 


פקדים בה, אל מעבר לגבולות המנהליים של העיר ואף של מדינת 
נ״י. "האיזור המטרזפוליטני של נ׳י" (- 10 ד> 1 ^ .־!.א 
ת 810 ח 8 ח 3 ; 011 ק) תוחם עוד ב 1922 לצרכי מתקר חברתי-כלכלי. 
שטחו כ 16,000 קמ״ר. ובו כ 19 מיליון תוש , . נכללים בו 22 "מחוזות" 
— 12 במדינת נ״י. 9 בניו ג׳רזי ו 1 בקונטיקט. 17 "מחוזות" מחוכם 
מהווים את ,.האיזור המאוחד של נ״י—צפון־מזרח ניו גירזי", 
שתוחם ב 1960 לצרכים סטטיסטיים. ובו 16 מיליון תוש׳. האיזוד 
המטרופוליטני של נ״י הוא במרכזו של רצף עירוני של אזורים 
מטרופוליטניים, המשתרע מבוסטון (ע״ע) בצפון, לאורך 750 ק״פ, 
ער ושינגטון (ע״ע) העיר בדרום, ובו — לפי אומדן — ב 40 מיליון 
נפש. משום הקפו גדלו הכולל וצפיפות ישובו המעויר, היחי¬ 
דים במינם בעולם. כונה ם ג א ל ו פ ו ל י ם (מיוונית: כרך 
ענקי). 



טרייז ניו יורק — האי סנוזס! 

חלקי-העיר. מבחינת המבנה מחולקת נ״י לכמה יחידות 
תפקודיות נפרדות. ובראשן מ נ ה ט ן, המשמש מרכז ראשי לעסקים. 
מנהל, מסחר, כספים, מוסדות בין־לאומיים, תרבות ובידור, וצומת־ 
תחבורה חשוב. רציפי-הנפל הרבים מקיפים אח האי ממערב ומדרום. 
במרכז זה. בניגוד למרכזי־עסקים בערים אחרות, יש אזורי חרושת 
ומגורים רבים. 

את האי מ נ ה ט ן ניתן לחלק ל 3 חלקים עיקריים. 







105 


ניו יורק, חעיר; חלקי דועיר 


106 




:ידיורין: מראה סו האוויר של האי מנחמן. בחלק ר,?רמי "העיר 
והגו הציבורי פטרי (צנלס — 1070 ). (רשות נמל נ״י) 

1 , ״העיר התחתית״ (ת^\ 10 ח״\ 00 ): מרכז עסקי־הכספים 
של נ״י ואה״ב, שמרכזו ברחוב המפורסם וול סטריט (ע״ע) שבדרום 
האי. חלק זה הוא הגרעין ההיסטורי של העיר, המאופיין ע״י ריכוז 
גדול של גורדי־שחקים מודרניים, השוכנים בתוך רשת כבישים 
צפופה ומפותלת, השונה משאר חלקיו החדשים יותר של האי, שבהם 
מסודרים הכבישים בצורת שתי־וערב ( 1 ) 01-1 , ו" להלן, דפוסי העיר 
וסיגנונותיה). במרכז כספים זה נמצאים הבנקים הגדולים ביותר של 
אה״ב, בנייני הבורסה, ביח־המכס של אה״ב, ומצפון לכל אלה בניין• 
העידיה. בקצהו הדרומי ביותר של האי מול מרכזי־העסקים ומתקני- 
הנמל, משתרע הגן הציבורי בטרי (׳ 831101-1 ). בסשך היום רבה 
התכונה והצפיפות באיזור, אך בלילה הוא מתרוקן, והעובדים חוזרים 
למקומות מגוריהם שברבעי העיר האחרים ובפרבריה. בחלקים הצפו¬ 
ניים של "העיר התחתית" נמצאים אזורים גדולים של משכנות־עוני 
(סלאמז), שבחלקם משופצים עתה, וכמו-כן שני רבעים עתי¬ 
קים בעלי אופי מיוחד: (א) צ׳ינטאון (ז 1 * 0 ז 3 ז 111 )€), רובע שהיה 
בעבד מרכז ראשי לקהילה הסינית בנ״י. השומר על אפיו וסיגנונו 
הסיני. כיום מצויים בו רק כ 6.000 סינים, מתוך 30,000 הנמצאים 
בעיר נ״י. ( 2 ) גריניץ׳ וילג׳( ¥111380 1011 * 510011 ), רובע של אסנים 
ואנשי בוהמה, שבו כתי קפה רבים, מסעדות וגלריות, והמאופיין ע*י 
חיי־לילה סוערים. חלקה הצפוני של "העיר התחתית" משמש גם 
לאזורי-חרושת. 

2 . ״העיר המרכזית״ (ח*נ>ז 1 > 11 \): מרכז־מנהטן, המש¬ 
תרע בין ה״עיר התחתית" בדרש וסנטרל פרק (הגן הציבורי המרכזי) 
בצפון (רחובות 34 — 50 ), ומשמש מרכז לעסקים, מסחר, בידור, 
אמנות, תחבורה ומגורים. איזור זה מאופיין גם הוא ע״י ריכוז 
מספר רב של גורדי־שחקים. אחד מהרחובות המרכזיים של רובע 
זה הוא השדרה החמישית, הנמשכת מכיכר־וושינגטון שבדרום האי 
עד נהר־הארלם שבצפונו. אך קטעה בחלק זה של העיר הוא היפה 
והמפואר ביותר ברחובות נ״י. לאורך השדרה נמצא מרכז־קניות 
מפואר, מגורים של בעלי-הון, בתי־עסק, משרדים, כנסיות מפוארות 
וגורד־השחקים ״אמפייר סטיט בילדינג״ ( 11118 ) 81111 310 ז$ 0 ז 1 קזמ£ ז 
ר׳ להלן). ממערב לשדרה החמישית נמצא ״מרכז רוקפלר״ (- 800110 


זסז״סס -] 110 ■)}! ר׳ להלן) שמערכח־מבניו 
כוללת בניין הוצאת העחונים טיים ולייף, 

המלונות המפוארים הילטון ואמריקנה ובנ¬ 
יין התיאטרון. מהגדולים בעולם, .,רידיו 
סיטי״ (עזס 110 ) 8.1 : ר׳ תמ׳: ברך ר, עמ ׳ 

151 ). ממערב למרכז זה עובר ברודף 
("הדרך הרחבה"), רחוב מפורסם, החוצה 
את כל האי מדרום לצפון, ובחלק זה של 
העיר נמצא מרכז-השעשועים הגדול של 
נ״י(בתי-קולנוע, תיאטרונים, מועדוני-לילה, 

בתי משחקי־מזל וכד׳). שמרכזו בכיכר טימז 
( 5911310 ממטז־). בסביבות ברודוויי, בין 
הרחובות 34 — 40 . נמצאים אזורי־מלאכה, ב¬ 
עיקר לחעשיית־בגדים. בחלק המזרחי של 
האיזור נמצאת תחנת־הרכבת המרכזית של 
נ״י (תחנה חשובה אחרת היא פנסילוויניה) 

שמעליה מתנשא גורד־השחקים הגבוה פן 
אסריקן, שבראשו נמצא שדה־נחיתה להלי־ 

קופטרים. בגדתו המערבית של האיסט ריוור 
נמצא בניין האמות המאחדות (ע״ע). 

3 . ה ״ ע י ר העליונה״ ( 01-0 ),ף״]): 

חלק זה של האי שונה משני החלקים הקו¬ 
דמים בצורתו ותפקידיו. אין בו גורדי־שחקים 
ענקיים, והוא משמש בעיקר למגורים ומעט 
לעסקים ולמסחר. במרכז הרובע נמצא הסנטרל פרק הגדול של נ״י 
ולצדדיו ובתוכו מספר רב של מוזיאונים; המפורסמים בהם: מוזיאון 
גוגנהיים (״ 51188011101 , ר׳ תם׳! ברך־סילואים, עם׳ 338 ),המוזיאון 
המטרופוליטני לאמנות, מוזיאון הטבע, מוזיאון העיר נ׳י והמוזיאון 
היהודי! ממערב לגן נמצא "מרכז לינקף (ז 110 מ 0 מ 1 ס 0 ״ 1 ״ 1 )(בנייתו 
נסתיימה ב 1966 ). ובו בית־חאיפרח והמרכזים למוסיקה ולתיאטרון. 
בקרבתו נמצאת אוניברסיטת קולמביה. סנטרל פרק משמש מקום 


נידיורק: מראה של "העיר המרכזית" כאי פונהטז. כחלק ־־קדם• *סריסו! סקויר 
נארלד׳ וסאחור גוררי השחקים "אס&ייל סטיט בילדינג", "קריזלר" ו"פאז 
אסליקז". (משלד חמסחר של מדינת נ ,, ־) 




107 


ניו יורק, העיר; חלקי העיר; דפוסי העיר וסיגנונותיה 


108 


בידור ומשחק, ובו מספר אגמים וגדחיות. בצפידסזרח האחור נמצא 
רובע־הפישים המפורסם הארלם (ר׳ תמ ׳ : כרך־סילואים, עם׳ 591 ). 
ובמערב הרובע, לאורך נהר־הדסון. נמצא גן ציבורי גדול, הנמשך 
עד לצפון האי. 

הרבעים הנוספים של נ״י (ברונכס. ברוקלין, קווינו וריצ׳מונד) 
משמשים בעיקר למגורים ונמו־כן יש בהם בתי-מלאכה ואזורי־ 
תעשיה (בעיקר בברוקלין), אך עיקר התעשיה הכבדה מתרכזת 
בפרברי נ״י. הרובע ריצ׳מונד עדיין חקלאי בחלקו. 

על חצי־האי בחלק הדרומי של הרובע ברוקלין נמצא קוני אילנד 
( 15131111 ז־ ״ 0 0 ), מרכז שעשועים ובידור ענקי ומפורסם, שהיה בעבר 
אי. חופי הרחצה הנוחים (ארכם עולה על 4 ) 9 ק״מ) מושכים לעתים 
מיליון אנשים ביום כימות־הקיץ. טיילת־קרשים ארוכה (כ 3.2 ק״מ) 
משתרעת לאורך שפת־הים, ועליה מסעדות, מלתחות. חנויות ומקו־ 
מות-בידור למכביר. 

; 955 [ , 5 ׳ 410 ^ 1 מס !( 011 , 80650 1112 >! - 

1/1 ה 7£ --/ה 0 ,^ 0 ( 1301116111 ..א ; 1959 , , 1110 ) 1311 ־ 1 . 0 

. 7 .^[ §חוה £1 - 001 ,ת 3 ת!} 311 ^ . 1 ־ 1 - 0 זץ 53 . 5 ; 1960 , 311011 ^ 1 4 / 0 

,חמבחז 000 .ן ; 1961 ,^מ 0 מימ־׳ 0 ע 0 ' 6 1400 , 1 ) 00 . 11.0 ; 1960 

. 1969 ,?■ €11 €<{! ,ץ 153 ) 113 ^ 1 ; 1961 "■!*/סי/ס/ 

ג׳י. ג. 

דפוסי העיר ו ם י ג נ ו נ ו ת י ה. ייחודה הארדיכלי של העיר 
בא לידי ביטוי בעיקר באי מנהטן — ברהובותיו. בדרכי־התחבורה 
והגשרים. בגורדי־השחקים ובמבנים מיוחדים שהם בעלי ערך בין- 
לאומי. תבנית-הבניה של מנהטן הותוותה ע״י ועדה ממונה, ב 1811 . 
היתה זאת סכמה אחידה לארכו ולרחבו של האי כולו, מורכבת 
משדרות ראשיות, העוברות מדרום לצפון, ומרחובות, הניצבים 
ממערב למזרח וד,ממוספרים במספרים (פרט לשכונות הוותיקות 
בקצה הדרומי של מנהטן). השדרה החמישית מחלקת את הפיר לצד 
מערבי ולצד מורחי(שדרת ברודוויי, שכיוונה הותווה קודם לתכנית, 
היא היחידה החורגת מן הסכמה ונוטה בהדרגה ממזרח למערב). 
תכנית הבניה הזאת, הקיימת עד היום, למרות השינויים שחלו 
במבנים עצמם, יוצרת דמות רחוב ניו־יורקי טיפוסי המורכב מגוש 
של בתים (בלוק) מתמשך בין שדרה אחת למשנה ויוצר חזית רצופה 
ואחידה. הצבת פסלים מודרניסטיים ברחבות נ״י, כגון של פיקאסו — 
מבטון וחתיכות־שחם — באיזור גריניץ׳ דלג׳ (ר׳ לעיל), מציינת 
את ראשיתו של מתן אופי חדש לעיר. 

מרשימה ביותר מבחינה ארדיכלית צלליתה של מנהטן. צירוף 
נדיר של מבנים גורדי־שחקים המזדקרים על קו הרקיע בגבהים 
שונים ובשפע צורות־גמד של המבנה עצמו וכדכוביו. תופעה יוצאת־ 
דופן האפיינית למראה העיר נ״י היא השתקפותם של המבנים 
הישנים בתוך זגוגיותיהם של נורדי השחקים. 

לעיני הבאים בדרכי הים והאודר מזדקר פסל־החירות. הפסל 
ניצב על האי בדלי ( 8011100 ) בפתח נמל-נ״י. שפו המלא: ץזז 8160 
0518 ^ 1 6 * 1:8610111118 ״£ ("החירות המאירה את העולם") והוא 
הגבוה בפסלי תבל. הפסל ניתן לאה׳'ב ב 1884 ע״י צרפת כאות־ 
ידידות בין שני העמים. גובה הפסל, העשוי נחושת, 46 מ׳, והלפיד 
הדולק בלילה נמצא 93 מ׳ מעל הבסיס. הפסל כולו מואר בלילות 
בזרקורים. דמותו עוצבה ע״י הפסל הצרפתי פדדריק אוגיסט ברטולדי 
( 101011 ) 8311 11811510 ( 1 00016010 ?). בלוח שבבסיסו חקוק השיר של 
אמה לזרוס (ע״ע): ,.הקולוסוס החדש" (ר׳ שם). 

עורקי־ ה תחבורה. הכבישים לארכה ולרחבה של העיר 
והכבישים ההקפיים לאורך האיסט ריוור ונהר הדסון נועדו לאוטו¬ 
בוסים ציבוריים. למוניות ולסכוניות פרטיות. מתחת לפני הקרקע 
מקשרות אח חלקי־העיר השונים רכבת תחתית (:( 3 * 5116 ) ו 4 מנהרות 
לכלי־רכב: 65 גשרים משמשים קשר נוסף. מבחינה הנדסית בולטים 
מבין הגשרים: גשר ברוקלין, העובר מעל לאיסט דיוור והמחבר 



נידיורק: ׳עדרות פארק נסגהטז. (הל׳שכה לכינוסים ו 5 םנקרים, נ״י) 


את מנהטן לברוקלין: מפתח מאכסימאלי 486 מ׳ ( 1867 — 11883 
המהנדסים: ג׳. א. וו■ א. רובלינג 8006111181 ]). גשר ג׳ורג׳ וושינג¬ 
טון, העובר מעל לנהר הדסון והמחבר את מנהטן לניו ג׳רזי 1 ספתח 
מאכסימאלי 1.067 פ׳ ( 1927 — 1931 : הארדיכל: קאם גילבדם: 
המהנדס: או. ה. אמאן ("""!""ס(:]). גשר ירזאנו־נרוז (-,::סס'( 
8010180 ־*נמעזיו-ססב* 1 ר׳ תם׳: כרך־מיל׳. עמ ׳ 563/4 ), המחבר 
את ברוקלין לריצ׳מונד, הוא בעל המפתח הארוך ביותר בעולם: 
1.298 מ': גשר זה, שתוכנו ע״י משרד־המהנדסים אמאן וויטני. 
נפתח ב 1964 . המבנים בנ״י הם רבי־סיגנונות! מהם: הסיגנון הקולו¬ 
ניאלי, הג׳ודג׳ייני-פדראלי, היווני המחודש, דמוי־האיטלקי, הגיתי 
המחודש, הקלאסי המחודש, הרנסאנסי המחודש, הרומאני המחודש 
והסיגנון המודרני. 

יצירה אמריקנית מקורית הוא המבנה הנקרא גורד-ש הקים 
(-:סנןגזסי״ל:)..), גורדי־השחקים הראשונים הוקמו בנ״י ובשיקאגו: 
מספרם, וכן גבחם, הולך וגדל בקצב מסחרר. זהו מבנה בנוי לגובה, 
שנוצר לשם ניצול מירבי של קרקע יקרה בערים. הקמתו נתאפשרה 
הודות לניצולם של אמצעי־טכניקד, חדישים. הסכמה החוזרת ונשנית 
של מבנה גורד־השחקים מורכבת ס 3 חלקים עיקריים: המסד, 
קומות־הביניים — הממלאות את התפקיד העיקרי שלמענם הוקם 
המבנה — והכרכוב. לראשונה הוקם ננ״י גורד שהקים ב 1870 , 
בניין חברת הביטוח 5511031100 ( 7 1.110 11103616 [>£, שגבהו הגיע 
לב 40 מ , , גורד־השהקים הישן ביותר בנ״י (בניין ״ 130100 ?: נבנה 
ב 1902 ) הוא בעל קומת כרכוב מודגשת: זהו מבנה בן 21 קומות 
בברודווי. רובם של גורדי־השחקים הישנים בוול סטריט הם בעלי 
מגדלים המכונים 03100 001111118 ״ (עוגת־חתונה). קומותיהם העליונות 
של גודדי-השחקים שנבנו לאתר 1916 פוסעות פנימה בהדרגה זו 
מעל זו, בהתאם לחוקי הבניה העירוניים ( 5 * 13 פ";"".?). בין גורדי־ 
השחקים המפורסמים — בניין־גוגנהיים שבשדרה החמישית, המבנה 
היחיד בנ״י שתוכנן ע״י פרנק לחד ריט (ע״ע). 

הבניין הגבוה ביותר בעולם, עד לבניית "מרכז המסחר העולמי" 



109 


ניו יורק, העיר; דפוסי העיר ופיגנונותיה ; ממשל ומנהל 


110 


(ד להלך), היד, ה״אמפייר סטיים בילדינג״ (ר׳ לעיל): גבוה 448 מי, 
102 קומות. בבניין זה, שנבנה ב 1930/1 , 67 מעליות; במשרדיו 
עובדים ב 15,000 איש, ומדי יום מבקרים בו 35,000 איש. סמרוסיו 
ישנה תצפית מרהיבה על העיר ובפסגתו אנטנת טלוויזיה. קומפלכס 
גורדי-השחקים המושלם ביותר בעולם הם עד היום בנייני המרבז 
המשרדי-מסחרי, ״מרכז רוקפלר״ (ז 10 ז! 00 0:1100 ) 00100 ?; תוננו 
1931 — 1940 ). הרמוניה רבה שוררת ביו 16 מבניו הבנויים בגבהים 
שונים. החלל שנוצר ביו מבניו הנמוכים משמש רחבת החלקה על 
קדח בחורו , ומסעדה בקיץ. הרחבה היא מוקד למשיכת המונים, 
בעיקר בעונת חג־הסולד, בשהיא מוארת בשלל אורות צבעוניים. — 
מביו סבל המבנים הישנים של נ״י, שמראיהם כבד ואפור לרוב. 
מזדקרים כמה גורדי־שחקים קלילים ושקופים, פרי הבניה המודרנית 
מאמצע חמאה ה 20 , ה״ליוור האום״ ( 10050 ־ 1 00 * 70 ; 1950 — 1952 ), 
הוא בניין־המשרדים הראשון בנ״י שנבנה בשיטה של קונסטרוקציית 
פלדה בלתי־סחלידה וחזית חלונות אחידה ושקופה, עם אפשרות 
להזזה פנימית של המחיצות לפי הצורך. הבניין כולו. מגדל קופסתי 
בן 18 קומות, נישא מעל קומת-ביניים מורמת, שמתחתיה נוצרה 
רחבה להולכי רגל. הוא משמש מקוד השראה לארדינלים רבים של 
מבני־משרדים באה״ב ובעולם כולו. — בניין ״סיגים״ ( 50380101 ), 
שהוקם סולו בשיטת הפסו ( 311 * 00013101 ), הוא, לפי סברת רבים, 
הבניין המושלם ביותר שנבנה מסוגו בעולם (ר׳ כרך־מיל', ענו 389 ). 
--מבנים מודרניים השובים הם בנייני האומות המאוחדות (תמי; 
כרך ג׳, עס׳ 925/6 ), שתכניתם הותוותה, בין השאר, בידי לה קורבי- 
זיה ונימיאר. 1947 — 1952 . קיימת תכנית להרחבתם ע״י מבנה חדש 
גדול ונפרד מעבר לשררה, שיחובר אליו באמצעות גשר.—ה 101 זס'% 
זסז״ס 703010 ("מרכז סחר עולמי") הוא קומפלכס של מבנים, 
שבנייתו עדיין לא הושלמה; הוא מורכב משני מגדלים מרובעים, 
בני 110 קומות כל אחד, העשרים לשנות לחלוטין את נוף העיר; 
לצדם של המגדלים מבנים קטנים וכיבר רחנת־ממדים. 

מרחבים פתוחים וגנים ציבוריים הוכללו בתכנית 
העיר אחר מאבק ציבורי שנמשך עשרות שנים. לפי התכנית המקד 
רית הוקצב מקום ל 5 גנים צינוריים קטנים. לשוק ולמשטח־מצעדים, 
אולם התכנית לא בוצעה לפי פרטיה. שטחה של כיבר־המצעדים 
קוצץ והפך במרוצת השנים לגן ציבורי, ה״מדיסון סקוור נארח" 
( 300100 !) 0 ־ 501131 ״; 4301150 ^); כיום הוסב השם הזה למבנה הענקי 
המקורה, העומד שם והמשמש להוסעות־ספורט ומשחקי־תחרות. מבין 
הגנים הציבוריים של נ״י ראויים לציון הגן הציבורי ,.נטרי" (ר׳ 
לעיל), הגן הציבורי שליד בנייו־העידיח ( 3010 ? 14311 0117 )'- "פרום־ 


ד ד 



ניוייורס: שנטראל פארק. (הלשכה לכינוסים וימבקריס, נ״י) 


פקט פארק" שבברוקלין והפארק של ברונכס, שבין גניו גן בוטאני 
וגן־חיות גדול. המפורסמות שבכיכרות נ״י הן: "כיבר הטייסז" 
( 11300 ( 50 7110105 ), שהפבה למרכזית בסוף המאה ה 19 , עם הקסת 
בנייני-התיאטרון באיזור ברודווי' הסמוך ועם הקמת תחנת הרכנת 
התחתית הראשונה בקרבתה; ..וושינגטון סקור" והגן שלידו. המרחב 
הפתוח הגדול ביותר הוא הגן הציבורי "סנטרל פארק", נלבה של 
העיר. הוגה הרעיון למתן איזור בידור ונופש להמונים היה העתונאי־ 
המשורר ו. ק. ברינט. הגן תובנן בידי ארדיכלי־הנוף פרדריק לו 
אולמסטד (ע״ע) וקלורט ווכס. ונחנך ב 1857 . הוא משתרע על שטח 
של 340 הקטאר. 

תהליך התחדשות מתמיד, בקצב מסחרר, מציין, בעיקר בשנים 
האחרונות. את הבניה בכל אזורי-העיר. לשם הקמת החדש נהרסים 
מבנים בודדים ואזורים שלמים. ההצעות השונות לשיקומה של העיר 
מבקשות לרכך את הסכימה הקשוחה וליצור קשר הדוק יותר אל 
אתרי־הטבע שבסביבה ולהחזיר לעיר את האיזון הטבעי •יחסר בה. 
לאחרונה קמו צוותות של בוני-ערים, המורכבים ססוציולוגים ואררי- 
כלים, והפועלים במסגרת תכנונית אחידה (-? 010 ־ 001 ץ 1111 נ 11 זזנז 1 ( 00 
מזנזיןסז? 0010111 ). התכנית מורכבת מהריסה ושיקום של הישן — 
תוך דאגה למפונים; בניה חדשה, הבוללת שיכונים. אזורי־משחק 
לילדים, מבני חינוך, תרבות ומסחר; ייפוי פני העיר. טיפוח פארקים 
ואתרי-בידור. התבנית מקיפה את 5 יחידות העיר נ״י, חלק מאיזור 
הארלם ואיזור איסט ריווד. תכניות נרחבות אחרות מתייחסות לבניה 
מקיפה בדרום סנהטן ( 1966 ). — וע״ע אה״ב, עמי 150 — 152 . 

ז. אד. 

צורת הממשל הנוכחית של העיר נ״י הונהגה נ 1898 , עם 
איחוד 5 חלקי־העיר (רבעי־שכונות [!ל^ססססלז: מנהטן, קינגז 
[ברוקלין], קווינז, ברונבס וריצ׳מונד (סטטן אילנד)). כל רובע־ 
שכונה הוא גם מחוז (ץז״״סס) של מדינת נ״י. סמכויות השלטון 
חולקו בין ראש העירית ומועצתה לביו נשיאי רבעי־השכונות, 
ותפקידים רביב ממלאות סוכנויות מיוחדות (ר , להלן). במרוצת־ 
הזמן ירד כוחה של הרשות המרכזית. אולם ב 1963 נבנס לתקפו 
ממשל עירוני חדש. שאושר במשאל-עם ב 1961 , שעל־סיו גדל משק¬ 
לם של ראש העיריה ומועצתה. ראש העירית עומד בראש הרשות 
המוציאה לפועל וממנה את נושאי־התפקידים שאינם נבחרים, ובכלל 
זה את שופטי ביהמ״ש הפלילי וביהמ״ש לענייני משפחה. המועצה 
היא הנוף המחוקק. 25 מחבריה נבחרים אחר אחד ב 25 מחוזות- 
הבחירה לסנאט של מדינת נ״י, ו 10 נבחרים שניים שניים מבל רובע- 
שכונה. סמכויות ד״נשיאיס׳ מצומצמות לבעיות הנוגעות לדבעיהם. 
ססבויות רחבות ביותר יש לסוכנויות המיוחדות (ת 3 ) 011 ק 0 ז] 0 זי 1 
1480011:101 ), שתחום־שלטונן מקיף גם את הערים הסמוכות לנ״י 
ומספר תושביהן פי שניים פמספר תושבי העיר גופא: רשות הנמלים 
של נ״י (ראה להלן, תחבורה. עמ• 114 ). רשות חופי־הנמל (־ 3100 ־ 15 
זחסס)), רשות המשקאות האלכוהוליים ורשות התברואה. נוסף על 
בתמ״ש פדראליים ומדינתיים, יש כנ״י מערבת בתמ״ש עירוניים- 
אזרחיים, פליליים, בתמ״ש לצוואות (ז 0 ״ 00 00018310 ״$) ובחמ״ש 
לענייני משפחה. בימ״ש אזרחי פועל בנ״י 24 שעות ביממה. 

השליטה בנ״י מסובבת ביותר בשל ממדיה העצומים של העיר, 
הצורכת, דרך־משל. 1.800 מיליון ממ״ק מי־שתיה בשנה; 14,000 
פועלי חנקיון שלה מסלקים כ 5 מיליוני טונות אשפה בשנה מרחובו¬ 
תיה, שארכם 15 אלף ק״מ; 25 אלף שוטריה. שמפקדם (-!;!"!""נ) 
ז 0 חס! 5 ) מתמנה מטעם ראש העיריה, אינם יכולים להתגבר על בעיות 
הפשיעה בה. תקציב העיריה היה ב 1969/70 יותר מ ־ /* 6 מיליארד 
דולאר. 

סיבה ראשונה במעלה לקשיי הממשל בנ״י נעוצה בכך, שהעיר 
משרתת אוכלוסיה גדולה בהרבה מאוכלוסיית משלמי המסים שב¬ 
שטח השלטון העירוני שלה. יתרה מזו, בפרברים, שצמחו סביב נ״י 



111 ניו יורק, העיד; ממשל ומנהל; אופלוסיה; 0 * 3 הכטהון והפשיעה ; גלגלה 112 


ושהעיר משרתת אותם, מתגוררת אוכלוסיה שהיא נד״כ אמידה 
יותר מזו המתגוררת בג" גופא, שנה יושבים כמיליון נתמכי־סעד 
( 8 /< מהתושבים). נ 1956 הוקמה "מועצת האיזור המסרוסוליטני" 
( 001.01:11 31 ת 10 א: 1% 1311 ![ 0 קסזז 54£ ) של נ״י׳ במטרה לארגן מנהל 
מקיף וכולל, שיכוון לצרני האיזור בולו, אך גם גוף זה לא הצליח 
להתגבר על בעיות הממשל ולהבטיח תיאום בין גופי־הממשל השונים 
ותכנון אחיד לפיתוחה. ריבוי רשויות־המנהל קשור בהבדלים במיסוי, 
בהעדר תיאום ואחידות בתכנון ובהקצאת שטחים למגורים, לשירו¬ 
תים השונים ולתעשיה, וכן בביורוקרטיה מנופהת — כל אלו אינם 
מונעים בעד התפתחותה של נ״י, אך גורמים ליוקר-מהיה גבוה 
ולקיטוב חברתי הולד ורב בין חלקי המערכת העירונית, שהאדם 
נזקק להם לצרכי פרנסתו — נ״י העיר. סוה — לבין הפרברים, 
שבהם הוא מעדיף לגור — מזה. 

— 15 ש§ 1 ) 0 א . 0 ; 7 ( 19 , 11011 ( 1011 * 1 1 * 701 / 0 ( 11x5101 / ו 1 ' 1 , 5 ז 6 ׳< 1 ׳א . 0 
, 11111 ) 7430 . 0 ; 1948 ,( 7! 1 ( 7?0*13'5 00^x10.1 0x1 •א . 111 ) 8301 . 11 
.צ . 11 ^תוו*-ו//ו 00 ,ח 3 רח 1 טג 1£ . 71 -£־ו־< $3 . 8 ; 1952 , 0011/1 ■*¥( 1 ס!/ 7 

-/.>} 003 / 1/111/1 > : 5 * 0 /צ 110 /- 711/ 70 €1x07 ,זן:>זז 12 ) . 0 ; 1960 , 1 ( €11 

. 1961 , 1 ( 0x1 .צ .׳א ת 01111/1 1 ? 10*1X1 

אה. א. 

ה א וכלום יה — בשנת איחודם של חמשת רכעי נ״י לעיר 
אחת ( 1898 ), היו בה כ 3.4 מיליון תוש׳. נמשך 50 השנים הכאות 
חל גידול רב באוכלוסי-העיר, ומספרם הגיע ל 7.89 מיליון, נ 1950 . 
משנה זו פסק הגידול וחלה ירידה קלה, ובשנת 1970 נמנו נעיר 
7.86 מיליון איש. הגירת אוכלוסין אל העיר נמשכת, אך הנהירה 
הנלתי-פוסקת אל הפרברים מאזנת את גידול האוכלוסיה. 

גידול האוכלוסיה ננ״י (באלפים) 


האוביוסיזז 

שנה 

3,437 

1900 

5-620 

1920 

7.891 

1950 

7-781 

1960 

7-867 

1970 


מלבד תנועת האוכלוסין אל העיר וממנה, קיימת הגירה פנימית 
מרובע לרובע. קיימת נדידה של לבנים אל הפרברים ושל כושים 
אל הרבעים המתרוקנים. מספר תושבי מנהטן ירד ב 23.6% נין 
השנים 1950 — 1970 ! לעומת זאת גדלה האוכלוטיה ברבעים קוויגז 
וריצ׳מונד. הרובע ברוקלין הוא המאוכלס ביותר, אך מאז 1950 
קיימת אף בו ירידת־מה במספר תושביו. 


שינויים באוכלוסיית נ״י, לפי רבעיה (באלפים) 


1970 

1960 

1950 

הרובע 

1,524 

1-698 

1,960 

מנהטן 

1-470 

1.424 

1.451 

ברונכס 

2,600 

2-627 

2.738 

ברוקי'! 

1,963 

1,809 

1,550 

קווינז 

295 

221 

91 ז 

ריצ׳מוגד 


אוכלוסיית נ״י מגוונת ביותר מבחינה אתנית ודתית. 48% מכלל 
תושבי־העיר הם ילידי־חוץ, ואדצות-מוצאם העיקריות הן: איטליה, 


אירלנד, נריה״מ, פולניה, גרמניה ואוסטריה. אף צאצאי המהגרים 
שומרים במשך תקופה ארוכה למדי על זהותם הלאומית והאתנית. 
היהודים מהווים כ 25% מכלל האובלוסיה; הם הריכוז היהודי 
הגדול ביותר בעולם הנמצא נעיר אחת (ר׳ להלן, עמ ׳ 120 ). האוב־ 
לוסיח הכושית ננ״י נמצאת בעליה מתמדת, בעקבות שיעור־ 
ילודה גבוה והגירה מהדרום. נ 1950 היוו הכושים נ 9% מכלל 
תושני־העיר וב 1970 כ 21% . הם מפוזרים בכל רנעי־העיר ומהווים 
ב 25.3% ( 1970 ) מכלל תושבי מנהטן (מרכזם הגדול — בשכונת 
הארלם), ב 25% מתושבי ברוקלין, כ 24% מתושבי ברונכם, כ 13% 
מתושבי קווינז וכ 5.2% מתושבי ריצ׳מונד. האוכלוסיה ה פ ו ר טו¬ 
ר י ק נ י ת נמצאת נעליה, ומספר תושביה עלה, מכ 8% מכלל 
תושבי-חעיר ב 1960 . לב 12.3% ב 1967 . הפורטזריקנים מתרכזים 
בעיקר ברבעים נרונכס, מנהסן ונרוקלין. 

אוכלוסיית נ״י מצטיינת בגיוון רב מבחינה דתית. כמחצית תזשבי 
נ״י הם קתולים וב % פרוטסטאנטים. נוסף על האובלוסיה היהודית. 

התפלגות הגילים של אוכלוסי נ״י מצטיינת בשיעור ניכר של 
קבוצות-גיל גבוהות. ב 54% מבלל תושבי העיר הן נשים. 

למרות השגשוג הבלבלי הרב ורמת־החייס הגבוהה, יש בנ״י יותר 
ממיליון תושבים נתמבי־סעד, קיים ניגוד חריף ביותר בין האוכלוסיח 
האמידה לבין האובלוסיה העניה, הכוללת בתוכה קבוצות גדולות 
של כושים ופורטוריקנים. קרבתן של דירות־פאר אל שיכוני־עוני 
ישנים יוצקת שמן על המדורה. 

מצב ה ב ט ח ו ן והפשיעה. קיטוב האובלוסיה מבחינה כל¬ 
כלית וחברתית, התרופסות הליכוד הפנימי, הנובעת מגודל העיר, 
מגלי ההגירה ומערעור המסגרות המסרתיות של הקיום, גורמים 
למתיחות מתמדת, המתבטאת בערעור מצבה הבטחתי. הפשע והאלי¬ 
מות הם מהבעיות הקשות של העיד. מדי שנה הלה עליה ניכרת 
בשיעור פקרי-הפשיעה, במקביל לעליית הפשע נבל חלקי אה״ב. 

נ 1971 הגיע מספר קרננות-הרצח לכ 1625 . נמשך שנה זו עלה 
שיעור הנרצחים מ 14.6 ל 100,000 נפש — לכדי 20.8 . נתונים אלה 
אינם משקפים את המציאות, משום שמספר רב של מעשי תקיפה 
למיניהם. פריצות וגניבות אינם מדווחים למשטרה. הם הפכו לתופעה 
שכיחה, עד שתושבי נ״י רואים בה תופעה האפיינית לתיי-הכרו• 
לדעת סוציולוגים, העליה בשיעור הפשיעה תלויה בעיקר במצוקתם 
של תושבי משכנות-העוני, בבעיית הגזעים (ר׳ כרך־מילואים, עם׳ 
580 — 592 ), בשימוש בסמים, ונמו-לן בהעדר פיקוח על נלי־נשק. 
וע״ע מסיה. 

ג׳י. נ. - מ. 

נ״י היא מרכז־העצבים של כלכלת אה׳יב, ובתחומים רבים אף 
של העולם המערבי כולו. עם התפשטותה של הכלכלה האמריקנית, 
נתרבזו ננ״י, ובמיוחד במנהטן. תפקידים מרובים — בין־לאומיים, 
מדיניים וכלכליים. מיקומו של מרבו האו״ם — על גדות האיפט 
ריוור — מבליט את מעמדה של העיר במערך יחסי תבל. 

מאז 1800 היתד. נ״י ציר הפעילות הכלכלית שביו צפון־אמריקה 
ושאר מדינות העולם. העיר היחה, למן שנות ה 20 של חמאה ה 20 , 
הנמל העיקרי של אה״ב ומרכז תעשייתי חשוב, וכמו־כן מרכז מנהל 


שיעורי־פשיעה בניי (לססס, 100 תושבים) 


עבירות נגד אדם 

עבירות נגד רכוש 

תקיפה 
[ פושעת 

שוד מזוין 

אונס 

רציחות 

גניבת 

מכוניות 

גניבות 

פריצות 

השנה 

106.9 

64.2 

8.4 

4.0 

228.4 

565.0 

414.2 

1960 

285.6 

664.8 

19.9 

10.5 

947.1 

__! 

• 1,471.2 

1,821.0 

1970 


מקום ראשון באה״ב 













113 


ניו יורק, העיר; כלכלה; תחבורה ותגןשורת 


114 



ניו־יווע: מרכז הסחר העולמי — הבניינים הגבוהים שנעו?ם. נבנה ע״י ישוח 
הנמלים של נ״י וגיו־ג׳רסי. גובה דיסגרלים: כ 150 • ם/ 110 קומות. הדזילח 
הבניה: 1060 . נפתה לקהל: 1070 • סח* הבניה: 1071 . השמח 830.000 ס״ר. 
0 <> 50,0 עונדים; 80.000 מבקרים ליום. המהיר: ססז מיליון דולר. האדריכלים: 
משרדי מינורו יאמאסאקי ואמרי רות. והלשכה לכינוסים ולטבקרים, נ״י) 

הכספים והעסקים של אה״ב. נמל נ״י מוסיף לטפל בכמויות גדולות 
של נוטעים ומטענים. אך חשיבותו הייחודית לכלכלת אה״ב נתונה 
בירידה מאז התפתחה התעופה האזרחית נקנה־מידה גדול (ר• להלן, 
תחבורה ותקשורת. עם׳ 114 ). סינהלת הגמל שוכנת מחוץ לנ״י, 
כדרך שבל התעשיות הקשורות בנמל עוברות, עם מפעלי־חעשיה 
רבים אחרים. לפרברים מרוחקים, הזולים מנ״י והמרווחים ממנה. 

נ״י־רבתי היא מבנה כלכלי יחיד ומיוחד, ולו למעלה מ 6 מיליון 
עובדים: רבע מהם מועסקים במפעלי תעשיה ומלאכה, וכמחציתם 
עוסקים בעבודות ה״צווארון הלבן" (ביטוח, כספים, בנקאות, מקצו¬ 
עות חפשיים וכר). התעשיות בנ״י מייצרות כמעט כל דבר שניתן 
להעלותו על הדעת: משרוך נעל עד לאווירון. התעשיות העיקריות 
בעיר גופא הן; הלבשה, דפוס ומדלות, תעשיית מכשירי חשמל 
ואלקטרוניקה ותעשיית מזון. 

השוק המקומי, של כ 16 מיליון צרכנים מקומיים ושל כ 16.5 
מיליון מבקרים ( 1970 ), שמרביתם בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע, 
צורך כמויות עצומות של אספקה (המסחר הקמעונאי השנתי נאמד, 
בסוף שנות ה 60 , ב 45 מיליארד דולאר והמסחר הסיטונאי בכ 9 
מיליארד דולאר). חלק ממוצרי הצריכה מגיע באמצעות נמל נ״י. 
נפה המטענים הנפרקים גדול מנפח המטענים היוצאים והנמל הופך 
לנמל-יבוא, בעוד שעד לפני שנים מעטות היה בעיקרו נמל־יצוא. 

מערכת התחבורה האווירית המסועפת חשיבותה רבה ביותר והיא 
רותקה, באמור, את הנמל ממעמדו הקודם, מערך התעופה בנ״י הוא 
הגדול והמרוכז ביותר בעולם. הן לנוסעים והן למטענים. 

נ״י היא בראש וראשונה המרכז של הפעילות הפיגאב- 
ם י ת של אה״ב, פעילות שאין דומה לח בעולם כולו, להוציא, אולי, 
את לונדון. הפקרונות בבנקים שבנ״י נאמדים בכרבע מכלל הפק- 
דונות באה״ב כולה (ומדובר ב 9% מהאוכלוסיה). יתרה מזאת, 
מהירות המחזור של הכסף בבנקים שבנ״י גדולה בהרבה מהממוצע. 
הבורסה לניירות־ערך בנ״י מטפלת בב 85% מכלל הסחר בניירות- 
ערך בצפון־אמריקה. 

נמעט לבל חברה מסחרית גדולה, במדינות המערב, יש 
סוכנות או סניף בנ״י — בעיקר בשל ריכוז המידע העצום בתחומי 
הסינאנסים המצד בעיר, ובמיוחד במנהסן, שהוא .,שוק-המידע" 
הכלכלי הגדול בעולם. 

מלבד ״מרב; המסחר העולמי" (ר׳ לעיל, עם׳ 109 ), ידועים בעולם 
כולו המקומות. שכל אחד מהם הוא שם־דבי בתחומו: ורל סטריט 


(ע״ע) — לכספים ולניידות-עדך (בשנת 1970 נסחרו בבורסה 
לניירות־ערך ביול סטריט אג״ח ומניות בב 145 מיליארד דולאר); 
ברידוויי — לעסקי שעשועים ובידור; שדרות מדיטון — לפר¬ 
סומת 1 השדרה החמישית — לחנדות-יוקרה. 

מידע מסוג אחר המרוכז באותו איזור הוא מידע ע ת ו נ א ו ת 
ומול״ות בין-לאוסי, ואפייני לו — טוכנויות-יריעות גדולות, 
כ 055 ז?[ )) 6 ז 1:1 :> 550 ^ ו 11 ).י 131101 ז־ 161 ח 1 5 ; 6 !ק 1 ) 170116 ; ליד סוכנויות" 
ידיעות אלה מצדים נציגים סמרכית ארצות-תבל. 

בהדרגה עובר מרכז־הכובד בכלכלת נ״י מייצור וטיפול במוצרים 
פיסיים למתן שירותים (בעיקר שירותי יעוץ ומידע). שדרו¬ 
שים להם מיומנות, כשרון, אשראי, אחריות וירע. שינוי התפקודים 
של העיר מחייב תנאי־דיור נאותים. מאז 1955 נבנתה מרבית מנהטן 
מחדש, ותעשיית־הבניה היא אחד פענפי-המפתח בכלכלת העיר. 
שטח המשרדים המשמשים את השירותים. גדל במהירות רבה — 
מ 1946 עד 1970 הושלמו במנהטן כ 14 מיליון מ״ר של משרדים. 
ובמשך 1971 נוספו עוד 3.4 מיליון. עד תחילת 1970 היתה תפוסת 
המשרדים כ 98% . אך מאז, ולראשונה מ 1941 , ההצע גדול מהביקוש. 

במובנים רבים שגשוגה של נ״י הוא בארומטר לכלכלת אה״ב 
כולה. תפקידיה המנהליים הבין־לאומיים של מנהטן מכפילים את 
עצמת הקשר הזה. חלק ניכר מעודפי-ההון, שהצטברו בנ״י בשל 
התפשטותה הכלכלית של אה״ב, וכן מזרימת ההון מאירופה מאז 
מלה״ע זז, מופנים למפעלי תרבות ואפנות (ר• להלן. עס• 
115 ). מאז 1950 הפכה מנהטן לשוק האמנויות הגדול שבעולם. 
והיא תופסת את מקומן של פאריס ולונדון. 

תפקודה של כלכלת נ״י — הסבוכה, רבת-הגוובים ועתירת 
הידע— מצריך היום קיום שוק של עובדים מסוגי מיומנית שונים 
וסביבה מושכת, במיוחד בתחום הבילד והבידור. שהם מצרכים 
מקובלים של המוכרים והקונים שבעיר. פעילויות מסוג זר. התרחבו 
ב 100 השנים האחרונות, הודות להנהגה מקומית דינאמית והודות 
להצלחות קודמות שהקנו לנ״י את יוקרתה. הממדים העצומים, 
וכן כושר-הסתגלוחה ורב־גוניותה של כלכלה זו, מעניקים לה יכולת- 
עמידה בפני הבוהות הביזוריים הלוחצים עליה. בשנים האחרונות 
נתערערו תנאי־החיים בעיר. בעיקר בגלל הגידול הרב בצפיפות, 
בפשיעה, בזיהוס־האוויר. במיסוי הכבד, ובגלל זרימת אלפי מהגרים 
חסרי מקצוע. שכלכלת העיר אינה יכולה לקלטם. קשיים אלה 
מסכנים את יציבותו של המרקם הכלכלי הסבוך. 

11311 .)\ : 1959 , 0111 <] 170 )}\ 0 / 0 ( 010711 ת 4 ,מסח 61 ^ . 8 -ז£ע £100 .£ 

, 198 5 5 ו 01 <} 170 ) 1 \ י חסמז 0 '\ . 11 ; 1959 ,^? ¥0 117 )א 171 
801111105 . 1 ^. 5 ; 1960 , 0111 <) 170 ) 1 \ 1/11 0718 1/11 ) 1 ) £7 ״ 01110117 . 8 ; 1960 
, 0111 <) 0 < 1 ) 1 \ ) 1/1 171 , 80831 . 1 \ ; 1960 , 0/15 <) 170 ) 171 () 1 ז 0 !\ ,. 31 01 

. 1969 ,! 1011/101107  





117 


ניו יורק, העיר; חינוך ותרבות; היסטוריה 


118 


תלמידים ( 19711 32X171 !) ומסונפות אליה פבללות מקצועיות רבות. 
אוניברסיטת־פורדם (? 1 ! 445 /י 1 תס 044111301 ?) במנהטן ובברונכם היא 
מוסד קתולי שנוסד ב 1841 . עם שאר סוסדות־התינוך נמנים המכון 
הפוליטכני ( 14151141114 ^( 11 !*>מ 01 ?) של ברוקלין, המכון ע״ש פרט 
(-)]״ז״,■□! הס־!?). בית־הספר החדש לחקר חברתי (זס) 5411001 ?!*ן 
45434411 ) 1 504131 ), מכללת מנהטן. המכללה ע״ש פייס (- 0411 340 ? 
1484 ), אוניברסיטת לונג אילנד, ואוניברסיטת סיינט ג׳ון ( 5 ' 1 ן 011 ( . 51 
? 511 ז 4 ? 411 ם). ,.איחוד קופד״ ( 0111011 44 קסס 0 ) נוסד ב 1859 , ע״י 
פיטר קופר, בפטרה לספק חינוך־חינם לאזרחי־העיר. 

ברחבי־העיר מפוזרות כאלף ספריות, כולל ספריות של המו¬ 
זיאונים והאוניברסיטאות ושל מועדונים וחברות. 

בנ״י 3 מערבות עצמאיות של ספריות י. הספריות הציבוריות של 
נ״י, של ברוקלין ושל קווינז. לאלה למעלה פ 200 סניפים. הספריה 
הציבורית של נ״י (? 0111434 011114 ? .'('.זיז), הגדולה באה״ב. היא 
בעלת 80 סניפים ולמעלה משבעה מיליון ספר. כל שנה פוקדים את 
בניינה המרכזי, בפינת השדרה החמישית ורחוב 42 . למעלה פ 3 
מיליון איש. והיא פתוחה כל יפות השנה, לספריה סניפים לאספים 
מיוחדים בחלקי-העיר השונים: הספריה למוסיקה, הספריה לעניינים 
עירוניים, המחלקה לעתונות, הספריה לעוורים והאוסף להיסטוריה 
של הכושים ע״ש שומברג ( 54110111111148 ). בסניפים רבים יש אספים 
מיוחדים בשפות זרות — לאנשים שזה מקרוב היגרו מחו״ל. 

הגדול שבמוזיאונים של נ״י הוא המוזיאון המטרופוליטני 
לאמנות 0 :£. ( 0 ££054:0411 0111311 קט ££444 ). בבניין־הענק שוכנים 
אספים יקרים של ציור, פיסול. רישומים. רהיטים, טכסטילים, 
חפצי-אמנות ועתיקות מתקופות שונות ומארצות שונות. אחד 
מסניפי המוזיאון הוא ה 010154445 (ה״מנזרים"). בניינו הוא חיקוי 
נאמן למנזר מיה״ב ומוצגים בו שטיחי־קיר, ציורים, פסלים, ריהוט 
וכלי-פולחן של יה״ב. מפורסם גם המוזיאון האמריקני לטבע 
(? £115404 01441430 1X415411111 0( 1X3411431 ^), ובו אוסף גדול של 
פוחלצי בעלי-תיים (גם פרהיסטוריים). המיוצגים בסביבתם הטבעית. 
למוזיאון זה מסונף גם הפלנטריום ע״ש הידן (- 1304 ? 8441 ? 113 
434111111 ). כן נמצא בנ״י מוזיאון המוקדש כולו לאינדיאנים ( 1X115411411 
1041130 43104414311 4114 )ס). על המוזיאונים החשובים נמנים אוסף- 
פריק ( 00114411011 41414 ?) לציור ופיסול, מעשה ידיהם של אמנים 
איתפיים: המוזיאון של בנק צ׳״ם מנהטן (ס 4341113113 ( 011354 
83014 1X11541140 ), שבו מוצגים למעלה מ 75,000 דגמי מטבעות 
ושסרות-כסף; המוזיאון למלאכת מחשבת בת זמננו ((ס ££14541410 
45 ( 043 ? 0040410110434 ) והמוזיאון לאמנות פרימיטיווית. המוזיאון 
של העיר נ״י מוקדש כולו לתיאור התפתחות החיים בעיר. בין 



ניג־יורק! בית וואזפרר. ר.מטרופו?יטנית במרכז ?ינקז יסרכז ?יינק!) 


המוזיאונים המיוחדים יש להזכיר גם את המוזיאונים של החברה 
ההיסטורית של נ״י, המוזיאון היהודי והמוזיאון לתרבות ספרד• 

אמנות מודרנית מוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית ((ס ££0541140 
44 \/ ££041440 ), במוזיאון לאמנות אמריקנית ע״ש ויטני (?סתסל^ו), 
במוזיאון ע״ש נוגנהיים (תזו 114 מ 00884 ) ובגלריח של הנטינגטון 
הרטפורד ( 1 >ז 1£0 ז £1 ?< מ 8£0 מו:) 11 ו 11 ־ 1 ). 

בנ״י מצויים מוסדוח־תרבות רבים: גלריות לאמנות■ אגודות 
לתזמורות וחוגים למוסיקה ולספרות. התזמורת הפילהרמונית של 
נ״י הופיעה שנים רבות באולס־_קרנגי. ומאז 1962 מעונה הקבוע 
הוא במרכז ע״ש לינקן לאמנויות־המופעים ( £04 040444 0104010 
18 ז\/ 8 ס 11 מז £0 ז 4 ? 4114 ), שהושלם ב 1960 . ב 1965 נפתח שם התיא¬ 
טרון ע״ש ויוויאן בומונט ( 11143444 843010001 ״ £711/13 ). ב 1966 
עברה למרכז-לינקן האופרה המטרופוליטניח ( 1443 ! 0 ח 1113 ( 4 ל] ££4140 ). 

מלבד המרכז ע״ש לינקן מציג ,.מרכז העיר נ״י למוסיקה ולדרא־ 

מה״ ( 1943013 3041 ££41810 0£ 040144 ? 011 .'£.!<) תכניות אמנותיות 

מגוונות; כן קיימת שם ספריה. 

כמעט כל הזצאח־ספרים אמריקנית יש לה משרד בנ״י, העיר 
נחשבת למרכז הספרותי של אה״ב. משוררים. אסנים וסופרים רבים 
קבעו את מושבם בנ״י. 

התיאטרון ממלא תפקיד חשוב בחיי העיר. איזור התיאטראות 
נמצא בברודוויי או בקרבתו, בין הרחובות 41 ל 62 . מידת־הצלתתו 
של מחזה בנ״י חורצת, בדרך־כלל, את גורלו לשבט או לחסד. יש 
בנ״י למעלה ם 500 תיאטראות ובתי קולנוע, משום־כך יש שמכנים 
את נ״י בשם "בירח-הבידור של העולם". 

בנ״י מתפרסמים ע ת ו נ י ם — מהגדולים והמפורסמים בעולם; 

בין אלה — שבועונים וירחונים, שקוראיהם נמנים במיליונים. בין 
גדולי היומונים נמנים ה״טיימז" ( 111045 ), ה״דיילי ניוז״ (? 0311 
5 ׳״ 4 א) וה״פוסט״ ( 051 ?). מאוח עתונים מופיעים שם בשפות זרות 
(שבועונים דומונים), וכן הרבה עתונים מקצועיים ואף עתונים של 
איגודים מקצועיים. ס . 

היסטוריה. הגרי הדם(ן (ע״ע) חקר ב 1609 את איזור נ״י 
בשליחות ״הברת הודו המזדהית״ ההולנדית. זו קיבלה ב 1621 
משלטונוח-הולנד אח האיזור שכונה ניו־נדרלנד (אח״ב — מדינת 
נ״י), וב 1624 שלחה את ראשוני המתיישבים לניו־אמםמרדם (אח״ב 
— העיר נ״י) — 30 משפתות, רובן ואלוניות פרוטפסאנטיות. ב 1626 
נקנה האי מנהטן מהאינדיאנים משבט קנרסי, במחיר 24 דולאר 
( 60 גילורים). במרוצת־הזמן הצטרפו מתיישבים סקאנדינאווים. 
גרמנים, אנגלים ומקוטים לחושבים הוואללנים. הצרפתים וההולנדים. 
ב 1656 ישבו בניו־אמפטרדם כ 1,000 נפש. 

ב 1664 , בעת המלחמה בין הולנד לאנגליה. נכנעה ניו־אמסטרדם 
לאנגלים. שמה הוסב לנ״י — ע״ש ג׳ימז, דוכס יורק (ואח״ב — 
המלך ג׳ימז ) 1 , ע״ע). זכויות התושבים ההולנדים נשמרו, ורק 
בהדרגה שונו מוסדותיהם. העיר התפתחה, סחרה גדל ומספר תושביה 
הגיע ב 1756 ל 16x100 . היא היתה מרכז לפעילות בתחומי־תרבות 
שונים: ב 1725 החל להתפרסם בה עתון. ב 1754 נוסד בד, הקולג׳ 
הראשון, קינגז קולג׳ (כיום — אוניברסיטת קולאמביה). בימי שלמון 
בריטניה היתד, נ״י אחד ממרכזי־ד,התנגדות לנתר. 

בפלחסת־השתרור האמריקנית היתר! נ״י זירת קרב. ב 1776 הביסו 
האנגלים את וושינגטון בקרב לונג אילנה וכבשו את נ״י. העיר 
נפגעה מאוד מדליקות בעת המלחמה, אך אוכלוסייתה גדלה. לפי 
שלויאליסטים (נאמני-הכתר) נהרו אליה. הבריטים פינו את נ״י 
בסוף 1783 . עם תום המלחמה. נ״י היתה בירתה של מדינה נ״י עד 
1797 , כשהכירה עבדה לאולבני, ובה הושבע וושינגטון לנשיא 
ב 1789 . 

נ״י התפתחה מאוד אחרי קבלת העצמאות. במפקד ב 1790 נמנו 





119 


ניו יורק, העיר; היסטוריה ; יהודים 


120 


בה 33,000 נפש. והיא היתד, לעיר הגדולה שנאה״ב. נ 1800 נמנו בה 
60,000 ו 10 שנים אח־׳ב — כ 100,000 . רק ב 1800 היו יוצאי■ 
בריטניה, או צאצאיהם, לרוב בנ״י. גידולה המהיר של העיר נבע 
בעיקר מבואם של מהגרים אליה — מאנגליה, אירלנד, צרפת 
וגרמניה. דחיפה עצומה להתפתחות העיר היתה פתיחתה של תעלת 
אירי (ע״ע) ב 1825 . ב 1850 נמנו בה חצי־מיליון תושבים. באותה 
עת החל להגיע לנ״י גל גדול של מהגרים אירים. שבדהו ממולדתם 
מפני הרעב הגדול (ע״ע אירלנד, עמי 227 ), וגרמנים שברחו בעקבות 
דיכוי מהפכת 1848 . 

ב 1834 נבחר לראשונה ראש־עיר בבחירות אישיות ישירות. 
באותה עת נהיתה ,אגודת־טמני" (עתנתזתזגד . 51 )״ ׳ 5001611 ) לכוח 
רב-השפעה בעיר. היא רכשה את תמיכת המהגרים במפלגה הדמו־ 
קראמית, ע״י שסייעה להם בדרכים שונות. במרוצת־הזמן הפך 
"טמני־הול", מרכ 1 האגודה והמפלגה הדסוקראסית. למכצר ל־ 
..כוסיזנד. ולשם־דבר לשחיתות. נסיונות ללחום בשחיתות ובהש¬ 
פעתו של "טמני הול" נמשכו כמאה שנה. עד לימינו אנו. 

במלחמת־האזרחים נהנתה נ״י משגשוג כלכלי, ותרמה הרבה, 
בכסף ובאנשים, למאמץ הצפון. אולם משנתמשכה המלחמה ורבו 
האבירות, פגה ההתלהבות ונתמעטו המתנדבים לצבא׳ רוגז רב 
נתעורר בקרב תושבי־העיר כשהטילה הממשלה. ב 1863 , גיוס־חובה, 
ושחררה מהגיוס כל מי ששילם 300 דולאר. פרצו מהומות חמורות. 
ואלו קיבלו אופי של מרידה. מתרסים הוקמו. נעשו מעשי־לינץ׳ 
בהמון הכושים וב 14x10 אנשים נהרגו תוך 3 ימים ( 16.7.1863 — 13 ) 
עד שנשלח צבא רב מהחזית ודיכא את המהומות. 

השגשוג העצום בכלכלת אה״ב תרם הרבה לגידול נ״י, מרכז־ 
הכספים של הארץ. נ 1870 הניע מספר תושביה ל 942 אלף. אותה 
שנה הוחל בבניית בניינים רבי־קומות, עם התקנת המעלית הרא¬ 
שונה. רבי־קומות אלה היו תחילה בני 8 עד 11 קומות. אד הנהגת 
שלדי־פלרה לבניינים איפשרה בניית רבי-קומות גבוהים יותר 
(״גורדי-שחקים״; ר׳ לעיל, עמי 108 ). על אדמת מנהטן הסלעית. 
ב 1880 החלו נוהרים לעיר מהגרים ממזרח אירופה, בעיקר יהודים, 
ומאיטליה, והללו שינו במידה רבה את הרכב אוכלוסייתה ואת אפיה, 
וכן הכניסו תעשיות חדשות, כגון תעשיית הקונפקציה. 

כבר ב 1874 סופחו לנ״י שטחים מעבר למנהטן, בברונכם שמצפון 
לאי. ב 1898 אוחדו כל חמשת הרבעים השכונתיים של העיר׳ 
(מנהטן, קינגז [ברוקלין], קווינו. ברונכס וסטטן אילנד). מספר 
התושבים בנ״י הגדולה במפקד 1900 היה כ ־ /< 3 מיליונים. אותה 
שנה הוחל בבניית הרכבת התחתית של נ״י, שעתידה היתה ליהפך 
הארוכה בעולם (ר׳ לעיל• עמי 115 ). בתי־פאד לרוב נבנו אז. 
ב.,תור המוזהב״ (^.\ 1 11 ־ 3110 >), לעשירים מקרוב־באו, שצברו 
הון־תועפית וביקשו להראות את עשרם לעיני כל, והשדרה החמישית 
הפכה ל״שדרת-המיליונרים". לעומת זאת הצטופפו המהגרים החדשים 
במעין גטאות — היהודים ב״איסט סייד״ (ד׳ להלן, עמ׳ 121 ), 
האיטלקים ב״ליטל איטלי״, הגרמנים בסביבות רחוב 14 . והכושים 
החלו להפוך את הארלם לגטו כושי. קצב גירולה הסדיר של העיר 
הואט עם הגבלת ההגירה לאה״ב ב 1924 . באותה עת הגיע מספר 
תושבי-העיר ליותר ס 6 מיליונים. ראש־העיריה ב 1924 — 1932 היה 
ג׳יסז (גייסי) ו(קר, העליז והסושזזח, שהביא את העיריה לסף 
פשיטת-רגל, באותן ״שנות ה 20 הגועשות" הפכה גריניץ׳ וילג׳, 
בדרום מנהטן, למרכז לאמנים. 

גילויי השחיתות בשלטונו של ווקר והשפל הכלכלי בעולם, 
שהחל נניו-יודק עם התמוטטות הבורסה ב 1929 , העלו לראשות- 
העיריה את פ. לה־גוארדיה (ע״ע). בשלטונו ( 1933 — 1943 ) יועלו 
השירותים והורחבו, ונוהלה מלחמה מקיפה — בעזרת הממשלה 
הפדראלית, בנשיאותו של פ. ד. רוזוולט — בשחיתות ובהשפעת 
ה״טמני־הול". 


אחרי מלה״ע 11 עבדו רבים מבני המעמד הבינוני לפרברים: 
כנגדם התמלאה העיר גופא בהמוני מהגרים מפוארטו-ריקו ובכושים 
שנהרו לעיר מהדרום. כתוצאה מכד נתרבו דורשי-הסעד ונתמעטו 
משלמי־המסים. והעיר ניצבה סול בעיות כספיות. בוצעו תכניות 
מקיפות לביעור משכנות־העוני ולהקמת שיכונים, אד המחסור בדי¬ 
רות והצפיפות לא נעלמו. נשנות ה 50 וה 60 גברו מאוד האלימות 
והפשיעה בעיר, ובעיית הנטחון נצטרפה לבעיות אקולוגיות חמורות. 
גידול העיר נעצר כליל ב 1950 בערד. כשנמנו בעיר קרוב ל 7,9 
מיליונים חושבים. מאז הלה ירידה קטנה באוכלוסייתה. 

השלטון ננ״י הוא, בדיד כלל, בידי הדמוקראטים. דבר המשתקף 
במיוחד בבחירות לנשיאות: בנחירות לראשות־העידיה זבו שאינם־ 
דמוקראטים רק נעת פילוג נשורות יריביהם או כתוצאה מאיתודי 
רשימות. ב 1965 ננתר לינדאלי רפונליקני. גי. לינזי (ץ 053 ה 1-1 ) 
לראש־העיריה, וחזר תבחר ב 1969 כליבראלי: ב 1971 עבר לדמו- 
קראטים. 

: 1917 ,/( 1111 )<} 161 ( 17 ) 1 * 1 ץ? 0611/11 711/1 ) 116 /^ 1 ,^ מצי ־ 24 > , 5011 ־ 0161 ? 

1 ) 07  £1 \), "ריקוני 
סטראקשוביסס" 0 ; 1 תסח;ס-]ז;תס;;א) וגיואיש ספקטיטור (( 51 ו״ 0 [ 
זס| £013 ק 5 ). 

בתקופת תור-הזהב של ד,"מיוזיקל" התבלטו שחקנים ומלחינים 
יהודים, :סו ג׳ורג' גרשוין (ע״ע) וג׳רום קרן. בתחום המוסיקה 
בכללו גדול מספר היהודים. בין המנצחים המפורסמים: ארתור 
בודנסקי, ברונו ולסר (ע״ע) ולנרד ברנשטין (ע״ע). 

השתלבות היהודים בחיי התרבות של נ״י היא כה מושלמת, 
שיקשה לתאר איזה שהוא אספקט בחיי-התרבות בלעדיהם. 

ד. זרמים וארגונים. בשנים שלאחר מלה״ע 1 היתה נ״י 
למוקד החיים היהודיים באה״ב, ולאחר מלה״ע 11 — מרכז הגולה 
כולה. משנכשל הנסיון להקים קהילה מאוחדת, שימשו. באופן בלתי 
רשמי, מנהיגים פוליטיים. פילנתרופים ורבנים — כמנהיגי־הציבור. 
הבולטים שבהם — לאתר מותו של יעקב שיף ( 1920 ) ועלייתו של 
מאגנם לא״י ( 1922 ) — היו לואי מרשל, פליכס ורבורג וסטיוו ויו 
(ע׳ ערכיהם). לפני שנות ה 40 עלה מספר הארגונים בנ״י על 4,000 ; 
מאז נחחסלו מספר ארגונים. מסדרים וחברות־מהגרים קטנות (ע״ע 
אה״ב, עט׳ 226/7 ). 

מראשיתה תפסה הציונות מקום מרבזי בחיי הקהילה היהו־ 

דית בנ״י. בשנות השמונים של המאה ה 19 נוסדו אגודות "חבת- 
ציוך רבות בעיר; ב 1898 אוחדו שני ארגונים ציוניים שנוסדו 
בעיר באותה שנה להסתדרות אחת. שנקראה 5 ) 210011 }ס 31100 ״(;£? 
ץ) 1 ח 101 ז\ 0 ח 3 .¥.ז\! ;;) 3 ;; 0 0£ ("הפדרציה של הציונים בנ״י רבתי 
ובסביבה״), ובן הוקמה ה 21001515 ססס״סוס^ 0£ 000131100 ? ומר¬ 
כזה בנ״י. באותן השנים נוסד בעיר מספר רב של חוגים ומועדונים 
ציוניים בלתי־תלויים. ב 1903 נוסדה אגודה של ..פועלי־ציון״, ב 1912 
— של הסתדרות הנשים ״הדסה״. וב 1914 — של הסתדרות ה־ 
,מזרחי״. עם פרוץ מלה״ע 1 התרכזה בנ״י פעילות ציונית עולמית, 
ולאחר המלחמה התפתחו בה הארגונים הציוניים בתנופה מוגברת, 
ומיטב המנהיגים המקומיים נמשכו אליהם (שם, עמי 240 ואילך). 
בתקופה שבין המלחמות נעשתה נ״י המרכז למאמצי יהדות־אה״ב 
לפיתוחה הכלכלי של א״י. עם הקמת הסוכנות היהודית המורחבת 
( 1929 ), נמלו בה חלק חשוב גם חוגים לא־ציוניים בנ״י. לאחר 



;יו־יווה; "היכל עמנואל" 


פרוץ מלה״ע 11 . נעשתה 
נ״י מרכז הפעילות הציו¬ 
נית העולמית. ב 1942 
החליטו נציגים מכל ה¬ 
זרמים הציוניים, בור 
עידה שנתכנסה במלון- 
בילטמור בנ״י. שמטרת 
הציונות היא הקסת קחי- 
ליה יהודית בא״י. אחרי 
מלה״ע 11 הוקם בנ״י 
סניף של ההנהלה הציר 
נית. באותה תקופה הו¬ 
קמו גם חוגים לעזרת 
פעולות אצ״ל בא״י■ ב¬ 
שנים 1946/7 היתה נ״י 
מרכז הפעילות הציונית 
הן בארם — ערב ההצ¬ 
בעה על חלוקת א״י(ע״ע 
ארץ ישראל, עמי 566 )— 


1 בתי״כנסח 

| 23 "שארית ישראל" 
33 "בני ישורון" 
28 "קהילת יש ורוך 
17 "היכל עמנואל" 
40 "קהל עד־ ת "ישורון" 
16 ביהכ״ג של השדרה החמישית 
22 "פרי סינאגוג" 

1 30 "רודף שלום" 
1 32 "ג׳ואיש סגסר" 
1 31 ביהכ״ב של תנועת ה״דקוג־ 
סטרקשניזם" 

12 "סנטרל סיבגוג" 


1 כיכר צ׳סם 

5 הרחוב ה 11 

בתי־חולים וארגוגי-צדקה 

36 "הר סיבי" 

41 "ג׳ואיש ממוריאל" 

9 "בית ישראל" 

37 בי״ח למחלות־־פרקים 
21 הדסה 

42 המגבית ההיודית המאוחדת 

10 "יוניטד חיברו צ׳רמזיז" 

מוסדות יידיים 

6 התיאטרון היידי 

3 בניין ה״פאוווערטם" 
29 יוו״א 

26 בית תרבות יידית ע״ש אטרן 

מיסדות ישראליים 

19 הקונסוליה הישראלית 
15 הסוכנות היהודית 

מוסדות־חינוך 

2 "אדי וקיש גל אליאנס" 

20 המכין היהודי ללימוד־דה 

38 הסמינר התאולוגי ע״ש שכטר 

39 ישיבה יוניברסיטי 

4 היאם 

35 המוזיאון היהודי 

34 "יאגב מנס היברו אכוסיישן" 

מוסדות דת וחברה 

13 המועצה היהודית האמריקנית 

27 הקונגרס היהודי האמריקני 

24 חבר־הרבבים 

8 "ישראל הצעיד" 

7 איחוד הקהילות היהודיות 
החרדיות 

25 "יונייטד סינגוג" 

18 איחוד הקהילות היהודיות 
האמריקניות 

14 הפדרציה של ארגונייהצדקה 

11 בבי־ברית 



־״״־ ך* 


1 \ 




) 4 **.ס! ■ 

ן/ 1 , | ,ו 

^ י , |■ 

[/ 1 . ! ■י : £,׳- ווי-•*-. 

ץ י\ 

-•!^־־־ 

־^ \ 4 ך\ו י•י 

\נו*״ *?•־־ - י \< 

1 צ 1 י"-! 0,1 - \ 0 


׳* מ 

ג״זוייו 1 י 5 ^ 1 

1 ■"יי 


והן לגיוס אמצעים לעזרת מדינת־ישראל הנלחמת על קיומה. מאז 
הקמת המדינה ניכרת השפעתה בכל תהומי החיים של היהודים בנ״י, 
ובחגי מדינח-ישראל מתקיימות בנ״י חגיגות פומביות במקומות 
שונים בעיר. בנ״י נמצאים המוסדות הציוניים המרבזיים באה״ב 
(ר להלן, עמי 130 ). 

יחודי נ״י מצטיינים בפעילות פילנתרופית. למוסד העיקרי המרכז 
פעילות זו — "הפדרציה של הפילנתרופיות היהודיות" (ת 3110 ז 1£ מ? 
5 ־ ןק<ד 1 ו 11 ח 11113 ? 1511 ■״< 0 £ ) - היו ב 1968 130 מוסדות מסונפים, 
ביניהם: בחי־תולים ( 7,000 מיטות). ששנים מהם משמשים גם בתי- 
ספר לרפואה; סושבי-זקנים: מרכזי פעילות חברתית; המועצה 
לחינוך יהודי. 

היהודים בנ״י, כמו בשאר חלקי אה״ב, מפולגים ל 3 זרמים: 
אורתודוכסים, קונסרוואטיווים ורפורמים. ב 1967 חיו בנ״י 539 
בתי־כנטת אורתודוכסיים (וכן מספר גדול של מניינים טרטיים), 
184 קונסרווטיוויים. 93 רפורמיים (ע״ע אה*ב, עמ׳ 214/5 ) ו 5 בלתי־ 








129 


ניו יורי), העיר; יהוריס — ניו דרי), המרינה 


130 


מוגדרים. פרט ל 163 מהם, נמצאים הם בתחומי העיר עצמה. מחקר 
שנערך בברוקלין מדאה, כי ב 1945/6 השתייך רק % מיהודיה לבתי־ 

כנסת, ונראה שזהו המצב גם ברבעים אחרים. אולם רב הוא מספר 
המבקרים הבלתי קבועים בבתי־הכנסת ובמיוחד ב.,ימים נוראים". 

לאחר מלה״ע 1 נעלמו רוב בתהנ״נ האורתודוכסיים של המהגרים 
בפזרה־מנהסן, אם ני מרבים מהם נשארו "חברות קדישא". במקומם 
קמו בתכ״ג שכונתיים גדולים, במיוחד בברוננס ובברוקלין. לידם 
מתקיימים "לימודי־קודש" בשעות אחה״צ ובימי א". יש להזכיר 
גם את בתהכ״נ של תנועת "ישראל הצעיר" של נוער אורתודוכסי 
(ר לעיל■ ענד 123 ). בין האורתודוכסים יש " 1 הבחין בין אלה שיחסם 

; לבעיות היהדות בחברה החילונית גמיש, לאלה הדוגלים בחינוך 
הישיבתי ובהצטמצמות בד׳ אמות של ההלכה! האחרונים נתחזקו 
מכוח ההגירה החסידית במלה״ע 11 . בראש הישגיהם של האורתו¬ 
דוכסים רשת הישיבות הענפה, וגולת־הכותרת שלה היא ה״ישיבה 
יוניברסיסי" על מוסדותיה הרבים. נ״י היא המרכז הגדול ביותר 
בעולם של אורתודוכסיה יהודית. 

הסמינר תתאולוגי היהודי £01081031 ;דד ! 151 ■*!£!), 

הוא המוסד המרכזי של התנועה הקונסרוואטיווית. והשפעתו רבה 
על הציבור כולו. הקונסרוואסיווים התבססו במיוחד בקווינז ובפר¬ 
ברים החדשים. ושם נמצאו ב 1967 145 מתוך 184 בתהכ״נ שלהם. 

| לתנועה הרפורמית 93 בתי-כנסת ("היכלות"), ובראשם "טמפל 

עמנואל", השוכן במבנה מרהיב בשדרה החמישית. הקהילות החדשות 
שלה נוטות לרפורמות ברוח המסורת ותומכות בציונות. רבים 
מהרפורמיים עומדים בראש מוסדות פילנתרופיים. 

ה. ה י ד. ו ד י ם ו ס ב י ב ת ם. מספר אוניברסיטאות ובת״ס מקצר 
עיים פרטיים הגבילו את מספר התלמידים היהודים; לעומת זאת מבקר 
מספר גדול יחסית של יהודים בקולג׳ים הקאתוליים. במועדונים 
רבים — מהם אף כאלה שיהודים תמכו בהקמתם — אין רשות 
כניסה ליהודים (וכן לכושים, איטלקים ופורטוריקנים). ההפליה 
הגדולה ביותר נגד יהודים מורגשת במיעוט העסקתם בנמל, בספנות 
ותובלה, בבנקים, בחברות-ביטוח, בקורפורציות גדולות, בחנויות 
כל־בו ובתעשיה הכבדה, וזאת גם לאחר שהמאבק הממושך נגד 
ההפליה נסתיים, ב 1954 , בחקיקת חוק נגד ההפליה בתעסוקה — 

חוק ראשון מסוגו באד,"ב. ארגונים אנטישמיים נתקיימו לסירוגין 
בנ״י (ע״ע אה״ב, עס' 221 ) : ניצני קו־קלאקם־קלן הופיעו בשנות 
ה 20 ; ה״בונד האסריקני-גרסני" היה פעיל ב 1934 — 1941 ; ה״חזית 
הנוצרית" הקהילה אסיפות־רחוב אנטישמיות ועוררה מעשי בריונות 
אנטי-יהודיים. ארגונים אלה התמוטטו בשנות מלה״ע 11 והאנטי¬ 
שמיות המאורגנת כמעט שלא הורגשה עד שנתעוררה מחדש ב 1965 , 

כתוצאה מחיכוכים יהודיים־כושיים. אף תנועת השמאל החדש נוטה 
לאנטישמיות. נעשים מאמצים רבים לשפר מצב יחסים זה. חוגים 
יהודיים, שדרשו פעולה תקיפה יותר, יסדו את הליגה להגנה יהודית, 

והדבר עורר פולמוס בציבור היהודי. הנוהג שנשתרש. למנות מורים, 

רופאים, עובדים סוציאליים ופקידי-ממשל למשרות ציבוריות לפי 
קריטריונים גזעיים, פוגע קשה ביהודים. 

ו. היהודים והממשל. בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה 
ביותר ( 27% מכלל התושבים) מהווים היהודים גורם רב־השפעה 
בחיים הפוליטיים של נ״י. גם השתתפותם בבחירות היא גדולה, ולכן 
משקלם רב ממספרם היחסי. עד שנות ה 30 שלפה בנ״י המפלגה 
הדמוקרטית ורוב היהודים המהגרים תמכו בה, לרוב באגף הליברלי 
(ממססמז־ס בפזס)^); לעומתם, הוותיקים ממוצא גרמני נטו לרפו¬ 
בליקנים ; יהודי הארלם הצביעו בעד מועמדם לה גוארדיה. גם בקרב 
הסוציאליסטים והקומוניסטים היוו היהודים גורם בולם. בתקופת 
המשבר של 1929 תמכו יהודי נ״י במדיניות הניו־דיל של הנשיא 
רוזוולט. מפלגת־העבודה (נוסדה 1936 ) ויורשתה "המפלגה הליב¬ 
רלית" (נתארגנה ב 1944 ) משכו במיוחד קולות יהודים. כיום מקובל 


שיהודי נ״י הם דמוקרטים. אבל הם ידועים כבוחרים עצמאיים, 
הבוחרים את המועמדים הנראים להם, בהתאם לבעיות העומדות על 
הפרק. השיטה של "שיווי־משקל אתני" (להעמדת איטלקי, אירי 
ויהודי בראש הבחירות), נתקבלה במדיניות העיר, והחלוקה לקתולים. 
פרוטסטנטים ויהודים נתקבלה אף במועצת-החינוך, במערכת-המש- 
פטים ובמוקדים אחרים של עצמה פוליטית. הנטיה. הגוברת בסוף 
שנות ה 60 , לכלול כושים ופורטוריקנים בחיים הפוליטיים, הפחיתה 
את השפעתם של היהודים, אבל הם ממשיכים להיות מרכיב 
מרכזי. 

ז. מוסדות ישראליים בנ״י. בנ״י מרוכזים מוסדות 
ישראליים רבים. נציגויות של סשרדי-ממשלה שונים וסניפים של 
בנקים ישראליים, וכן מרכזי ארגונים רבים למען ישראל. ביניהם: 
הקונסוליה הכללית של ישראל; משרדי המשלחת הישראלית לאו״ם; 
המשרדים המרכזיים של התנועה הציונית: הסוכנות היהודית; 
ההסתדרות הציונית העולמית, ארכיונה וספרייתה; הפדרציה הציו¬ 
נית האמריקנית: הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים! 
בית״ר; דרור; הוועד למען ישראל העובדת; ההסתדרות הציונית 
האמריקנית; הדסה: השומר הצעיר; פועלי־ציון: פועלי אגורת 
ישראל; הקרן הקיימת לישראל. מוסדות כלכליים: אמפ״ל, 
החברה הכלכלית הישראלית! רסק״ו: סלוה־הפיתוח ("בונדס"). 

מוסדות ח י נ ו ך. ת ר ב ו ת ו ח ב ר ה. קין תרבות אה״ב־ישראלו 
הוועד האמריקני למען מבוו־וייצסו: אגודות־שותדים של האוניבר¬ 
סיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה ושל אוניברסיטות תל־ 
אביב, בר־אילן וחיפה; ״מגדלור״ — למען חינוך עוזרים בישראל 
ושיקומם; הועד למען ספורט בישראל; ליגת נשים למען ישראל: 
זבולון—אגודת ימאים; איגוד נשים לשירות חברתי בישראל; מח״ל. 

סוסדות־צ ד ק ה. הידידים האמריקנים למען עיר-הנוער בירושלים! 

מגן דוד אדום בישראל, ״קרן־אור״ — למען מוסדות לעוררים בירו¬ 
שלים; הצדקות המאוחדות של ירושלים; המגבית היהודית המאוחדת. 
י. ר. מארנוס, מבוא לתולדות יהדות אסדיקה בתקופת ואשיתה. 
השל״א; א. גורן, קהילת נ״י ותנועת העבודה (בדרה ב-). תשכ״ט, 

1 ) 1015 )[ ) 1/1 01 1 ) 51111/1 : 10 ) 11 ) 0 ) 1 ) 1 [ 0 11 ) 11 ) 8 ) 11 ' 1 ,( £001 ק 13 ־ 1 . 11 
. צ. 24 1/1 1111011 ) £1/11 1015/1 )[ , 11011 ( 0115 . 1 ״) . 4 . ; 1902 ,.צ . 24 [ס 
: 1937 ,?*<*•)[ ה! 1 ^/ 8500 / ס ?■• 2 1/510 < 'י\ £10 כ 1 \ 3 .? . 5 ; 1912 ,? 1 * 0 
, 1654-1860 ,.'!./מ [ס ? 111 * 1711 * 11 * €0 1015/1 )[ ) 1 ) 1 /<* ) £15 , 110 ) 00051 . 8 . 11 
; 1949 ,? 186 — 1825 ,? 011 .צ . 74 ת/ )[!£ 0/51 ) 11£ ** 7 ** 1 , 051 ־ £2 .א ; 1945 
11101/011 <)ס , 1 0.11511 )[ 8 ) 1701 * £111 )!/' 1 , 130 ק £3 1 ״ 4-1 ׳} 1 ׳״ 0 ז £10 . 54 . 0 
/) 0171150 ■! 8 10 )' 7 ״ 8.1501110 . 4 ל ; 1959 , 1900-1975 , 0 )ז 4 ./י. 74 ) 1 ) 1 [ס 
- 11 * 00 [ס 1/15 * 1510 ,ח 3 ז<׳ 1.61 . 7 ; 1962 , 1870-1914 , 105 )[ 5 י./' . 74 :? 1 ' €1 
; 1964 ,.צ . 74 )ס 11015 ? 1405 1 ) 7015 ) 1 )!/' 7 [ 0 ?ז 11510 נ/ : 1 * 05510 ? 
,' 10102 '׳^ . 4. 14 ! ; 1966 , 110 ) 0/1 0 [ס )!)' 1 ' , 1 ז*) 1 * 140 ,ץ 1 ! 0$015 . 0 

, 7 ) 1 ־^ 11100 ;!'):>}־} .״ 1 ; 1966 ,? 1 ) 1 ) 50 ) 011511 ) 111 ? 0 1 * 1 011011 ) €811 1 ) 1015 )[ 
. 1967 , 1704-1799 105 )[ .צ . 24 ? 1 * £0 /ס 7 / 115 * 1 

9 . 

ניר יורק 10 תס¥ *פא), מדינה במרכז מזרח אה״ב. שטחה 128,402 
'קס״ר! בממסד אוכלוסיה— 18,190.740 ( 1970 )—היא השניה 
בגדלה לאחר קליפורניה. נ״י ראשונה בין מדינות אד,"ב בתחומי 
המסחר, התעשיה והשירותים, וחשיבותה רבה בתרבות ובחינוך. 
פעילויות אלו ואחרות מתמקדות בעיר ניו יורק (ע״ע) שבדרום־ 
מזרחה. הגדולה בערי אה״ב והשניה בגדלה בעולם. 

חשיבותה של נ״י באה לה משום מיקומה הגאוגרפי: היא 
המדינה היחידה באה״ב השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלאנטי — 
בדרום־מזרחה, ולחופי ימות אונסריו ואידי (ע' ערכיהס) בצפון־ 
מערבה. נתיב המים מינם לומס מהווה בחלקו את גבולה הצפוני 
(עם קנדה). בתחומי נ״י עובר עורק התחבורה הראשי מהאוקיאנוס 
האטלאנטי לאיזוד היפות הגדולות (ע״ע) שבפנים היבשת — נתיב 
עמקי הנהרות תדסון (ע״ע) — מוהוק. בצפון־הפזרח משתרעים הרי 
אדירונדק, ששיאם, הר מרסי — 1.620 מ׳. עסק נהר מוהוק, יובלו 
של ההדסון, מפריד בין הרי אדירונדק לביו חלקה הצפוני־פזרחי 
של מערכת האפליצ׳ים (ע״ע), המבותרת ע״י נהרות רבים ומתרו־ 



131 


;יו יורק, המדינה — ;יו מכסיקו 


132 


מסח מאיזור ימות האצבע שנמעוב להדי קטסקיל 

( 11 ״ 1 טב 0 ) שבמזרח (פסגתם הגבוהה, הר סליד — 1,282 מ׳), הנו¬ 
דעים כאיזור־נופש. איזור ההרים מתנשא בתלילות מעל לשפלה 
הצרה של עמק הדסוו — ימת שמפלין, הנמשכת מהחוף האטלאנטי 
בדרום, לשפלת עמק סינט־לורנס בצפון■ בדרום נכלל במדינה קטע 
משפלת החוף האטלאנטי, שעיקרו האי לונג־אילנד (ע״ע) הנמוך 
והשטוח. בצפון המדינה משתרעת שפלת סינט־לורנס במזרח והשפ¬ 
לה שלחופי ימות אונטריו ואירי במערב. נופה של נ״י עוצב ע״י 
הקרחון שכיסה אותה ברביעון והותיר במרבית שטחה מעטה של 
משקעים קרחוניים שעבים רב באזורי השפלות. פעילות הקרחון 
יצרה גם שפע של ספלים באפיקי הנהרות ומספר רב של ימות, 
חלקן צרות וארוכות. 

נתיבי התחבורה של מדינת נ״י כוללים מערכת נתיבי־ 
שים המקשרים את האוקיאנוס האטלאנטי עם הימות הגדולות. תעלת 
אירי (הושלמה 1825 ), שבין נהר הדסון ובפלו, היא החשובה שבהן. 
אף רשת מסה״ב (יותר מ 40 קווים), הכבישים הרגילים, הכבישים 
המהירים והתחבורה האווירית צפופה ומפותחת ביותר. 

כלכלה. נ״י עומדת בראש מדינות אה״ב בתעשיה: הענפים 
העיקריים הם דפוס, מדלות והלבשה,■ אף קשת המוצרים רחבה 
ביותר וכוללת מכשירי־חשמל, מכונות, מזונות, כימיקאלים, מכשירים 
מדויקים, כלי־תחבורה. מוצרי-מתכת שונים ועוד. % ממפעלי התע• 
שיה מרוכזים בעיר נ״י וסביבותיה. כ 35% מכוח העבודה מועסקים 
בחרושת ובבניה, ורובו במסחר, שירותי תעשיה, מינהל, פיננסים, תח¬ 
בורה, תקשורת, בידור ונופש. בחקלאות מועסקים פחות ם 2% מכות 
העבודה, המעבדים 44% משטח המדינה. הענף העיקרי הוא משק 
החלב, וכן מבדלים מטעי-פירות נשירים, דגנים וירקות. יערות מכסים 
ב 47% משטח המדינה ורובם משמשים לצרכים מסחריים. עצמתה 
הכלכלית הרבה של המדינה מתבטאת בהכנסה הלאומית לנפש שהיא 
מהגבוהות ביותר באד,"ב. 

א ו כ ל ו ס י ה. ב 1950 היוו ילידי-חוץ . 16% מאוכלוסיית נ״י, 
רובם מארצות אירופה השונות וקנדה. רוב האוכלוסין — לכנים. 
ב 1960 נמנו ב 1.5 מיליון כושים וכ 4 ל מיליון אסיאנים, רובם סינים. 
כ 85% מכלל האוכולסין גרים בערים ויותר ממחציתם בתחומי 
המטרופולין של נ״י העיר. 5 מתוך 7 האזורים המטרופוליטנים של 
המדינה נמצאים לאורך נתיב הדסון—מוהוק (בסוגריים — האיזור 
המטרוסוליטני): ניו־יורק (ע״ע) 7.9 מיליון תוש׳ ( 1970 . 11.6 מיל¬ 
יון), בפלו (ע״ע) 462,770 תוש׳ ( 1.32 מיליון), רוצ׳סטר 296,230 
תוש׳ ( 854.000 ). יונקרז 204,370 תוש׳ (נכללת במסרופולין של 
נ״י), סידקיוז 197,200 תוש׳ ( 625,400 ), אולבני (ע״ע) 114,870 תוש׳ 
( 713,000 ) — הבירה. 

. 1966 ,* 5 181 . צ .ז! 7 / 0 ^!/^ 0150 ) 3 ) ,(. 1 ) 6 ) .[ 

ק. או. 

היסטוריה. ב 1609 חקר הנרי הדס(! (ע״ע) את איזור הנהר 
הנושא את שמו, עד לאולבני של ימינו. בשליחות מטעם "חברת 
הודו המזרחית" ההולנדית. אותה שנה חקר הצרפתי. ס. שמפלן, את 
צפון נ״י והגיע עד לימה הנקראת על שמו. אך ההולנדים הם שהת¬ 
יישבו לראשונה בנ״י ושלטו בה. ב 1614 הקיפו את מצודות נסו, סמוך 
לאולבני, ולאחר שזו נהרסה בשטסון יסדו ב 1624 את מצודת אורדה 
(אורנג׳), אף היא ספוד לאולבני. אותה שנה הביאה "חברת הודו 
המערבית• ההולנדית, שנוסדה ב 1621 . מתיישבים ל״נוי נדרלנד״ — 
שמה של נ״י בשלטון הולנד, — וב 1626 נקנה האי מנהטן מידי 
האינדיאנים, וההולנדים הקימו בה את נוי־אמסטרדם. שלטון החברה 
ההולנדית היה נוקשה ולעתים מושחת. היא עודדה התיישבות ע״י 
הענקת קרקעות, וגרמה לריכוז קרקעות נרחבים בידי מעטים. 

ב 1664 כבשו הבריטים את נוי נדרלנד והסבו את שמה לנ״י, 
ע״ש ג׳ימז דוכס יורק (אח״כ — ג׳ימז 11 (ע״ע|). שאחיו, המלך 


צ׳רלז 11 , העניק לו את המושבה כולה. גם שמה של נוי אמסטרדם 
הוסב לנ״י. האנגלים לא הפקיעו את אדמות המתיישבים ההולנדים 
ונהגו בסובלנות דתיה רנה בנ״י. ב 1683 הוקמה אסיפה מחוקקת 
למושבה. זו בוטלה ב 1685 בפקודת נ־יפז 11 , אך חודשה ב 1691 , 
וסמכויותיה הורחבו בהדרגה. 

בגלל מקומה האיססרטגי מילאה נ״י תפקיד חשוב בכל המלחמות 
נין האנגלים לצרפתים ובמלחמת השחרור האמריקנית. במלחמות 
בין צרפת לאנגליה ( 1689 — 1697 . 1702 — 1713 . 1739 — 1748 ו 1754 — 
1763 ) מילאו תפקיד חשוב האינדיאנים האירוקזים (ע״ע), בעלי 
בריתם של האנגלים. הם שמרו אמונים להם גם במלחמת השחרור 
האמריקנית, ובסופה נאלצו רבים מהם להגר לקנדה. על אדמת נ״י 
נחל וושינגטון את נצחונו הגדול בסאראטוגה ( 1777 ). 

ב 1787/8 ניטש מאבק חריף בנ״י נשאלת אישור התוקה המוצעת 
לאה״ב (ע״ע. עם׳ 165/6 ). א. המילטון (ע״ע) עמד בראש "הפדרא־ 
ליסטים״. שדגלו בשלטון מרכזי חזק. וקלינסון וא. בר (ע״ע) — 
בראש הדמוקרטים־רפונליקנים. ב 1788 אישרה נ״י את החוקה. 

מדינת נ״י התפתחה במהירות אחרי השגת העצמאות, ובמיוחד 
אחרי כרייתה של תעלת אירי( 1825 ). בעיה מרכזית בנ״י היתד. תמיד 
שאלת היחסים בין העיר נ״י לבין שאד חלקי המדינה, ובייחוד 
האזורים הלא עירוניים. לעומת העיר האדירה, התוססת, רבת הלאו¬ 
מים והדתות, שבה היתר, השפעה רבה לדמוקרטים• לליברלים ואף 
לרדיקאלים. בראו שאר חלקי המדינה שמרניים יותר, והיסוד האנגלו־ 
סאכסוני-פרוטסטנטי היה חזק בהם. בירת המדינה היא באולבני, 
ולאזורים הבפריים ניתן משקל יחסי רב יותר בבחירות לנית־המחו־ 
קקים של נ״י. הודות לעיר נ״י היתה מדינת נ״י רבת האוכלוסין 
ביותר במדינות אה״ב, עד 1965 . מסיבה זו, ובן בשל חשיבותה 
הכלכלית העצומה, נודעה לנ״י השפעה פוליטית רבה באה״ב, ו 6 
מבניה נבחרו לנשיאים. ס , ה י, 

כ 1654 יסדו יהודים ישוב ראשון בצפון אה״ב (ע״ע ניו יורק, 
עיר). עד המאה ה 18 היו דוב המתיישבים ננ״י ממוצא פורטוגלי־ 
ספרדי. בודדים הגיעו לאולבני ( 1658 ) ולקינגסטון ( 1678 ). וב 1717 
הקיפו לואיס גומם ובניו תחנת מסחר ליד ניוברג. נ״י ד,׳תה המדינה 
הראשונה באה״ב שהעניקה זכויות ליהודים ( 1777 ). רבים מהמהגרים 
היהודים מגרמניה, מ 1830 ואילך, התיישבו לאורך הדרכים המובילות 
מצפון נ״י למערב התיכון• בניוברג ( 1848 ), הדסון ( 1867 ), סיראקיוז 
( 1839 ), בנתיב הנהר הדסון, ובמקומות אחרים לאורך הנהרות סאס־ 
קואהנה וסינט לורנס. ב 1860 היו בנ״י 20 קהילות, וב 1877 — ה 53 . 
היהודים עסקו בעיקר במסחר ורוכלות ומעסים בחקלאות. נ 1880 
היד, מספרם כ 70,000 , ב 1910 — 900,000 , וב 1928 — 1.835,500 . 
כ 90% מהם ישבו — עד 1940 — בעיר נ״י. הנטיה להתיישבות 
בפרוורים שינתה מעט את המצב, וב 1968 ישבו בנסי 00 ( 3784 , בסא־ 
פיק 42,000 , ובווסטצ׳סטר 131,000 . ב 1968 היה מספר היהודים בנ״י 
2,521.755 ( 14% מכלל האוכלוסיה), מהם כיהנו במשרות ציבוריות 
ופוליטיות. עתונות יהודית מופיעה בבאפלו (מאז 1918 ), בריצ׳סטר, 
בווסטצ׳ססר ובלונג אילנד. מהקהילות הגדולות: אולנני ( 13.500 ), 
באפלו ( 25,000 ), רוצ׳סטר ( 21,500 ) וסיראקיה ( 11,000 ), מלבד נסו, 
סאפיק ווסטצ׳סטר הנ״ל. 

^ 1011 ^ 111161 ,ו 1 נ 83 .£ ; 1951 0 ^ 40101 ץ 1 ו £0 , 11$ ז 2 }א . 11 .[ 

,) 8001 ¥523 1020 ־ 3157 ) 1 /} . 11.5 ) 1/1 111 70151005 011/1 #€10110115 

. 1970 .( 0 סג 1 
א. ל. גר. 

ניר מכסיקו "ר 1 א), מדינה בדרום מערב אה״ב, שטחה 

315,115 קמ״ר ובה 1,016.000 תוש׳ ( 1970 ). נ״מ משתרעת 
בדרומם של הרי־הסלעים ( 5 תו 3 ]ח״ 0 )\ זז 1 :> £0 ). שלוחותיהם — דכם 
סנגרי די כריטטו, שפסגותיו מתנשאות עד 4,000 ס', רכס סקראמנטו 
במזרח, ורכס סן ואן בצפון־המערב — נמשכים בכיוון צסוו־מזרח 


133 ניד מכסיקו — 

ררום־סערב. נהר ריו גו־נד העובר בי! הרכסים, חוצה את נ״ם. במזרח 
משתרעים המישורים הגדולים אל מעבר לגבול עם פבסם, ובדרום, 
משני עברי הריו גרנד. מצויים אגנים מדבריים הנפרדים זה מזה 
ע״י רכסי-הרים. 

האוכלוסיה מורכבת משלשה יסודות: אמריקנים שהיו 
בתקופה האחרונה ליסוד השליט! ספרדים־מכסיקנים המה¬ 
ווים כ 3 /< מכלל האוכלוסין; אינדיאנים ( 56,230 נפש ב 1960 ) 
— שבטי נאוואהו, אפצ׳ים ופואבלו (ע״ע), שחלק מהם חי בשמורות. 
כ% מהתושבים יושבים בערים, שהגדולות בהן הן: אלבוקרקה 
(ע״ע) — 243,750 תוש׳ ( 1970 ! עם הפרוורים — 289,000 חושי), 
סנטה פי, הבירה — 41,170 תוש', ולס קרוטס — 37,860 חוש', 

הכלכלה מתבםסת על חקלאות וכריית מחצבים. רוב שטה 
המדינה משמש מרעה לבקר ( 1,3464x10 ראש ב 1970 ) וצאן ( 840,000 
ראש). הקלאות־שלחין נהוגה רק באזורים מצומצמים לאורך נהר 
דיו גרנד ויובליו. מגדלים כותנה, דגנים וירקות. נ״מ עשירה במה־ 
צגים■ מפיקים אוראניום (כ 54% מתפוקת אה״ב), אשלגן, נפט, פחם, 
נחושה, סוליבדן, אבץ, עופרת ומנגן. מקום חשוב בכלכלה תופסת 
התיירות, המבוססת על יפי הנוף הטבעי, על אקלים יבש וחם ועל 
מיגוון תרבותי רחב. 

. 1965 2 ,./ 1 [ .א , 51016 0 / 0 116 }/> 77 ,ז 131 :> 1 ! $1 ״ 1 - ^ 1 ז 31 נ} 2 ז 1 ז 1 . 0 

היסטוריה. כבו לפני שגילוח אירופים היו בנ״ס יישובים 
חקלאיים מאורגנים. וכן ישבו בה נוודים, בני הנאוואהו והאפאצ׳ים. 
הספרדים הגיעו ב 1536 — 1542 . ובסוף המאה ה 16 החלו ליישב את 
הארץ. סנטה פי הבירה נוסדה ב 1609 . היישוב הספרדי נשמד במרד 
האינדיאנים ב 1680 , אך הורש ב 1692 . עם השתחררותה של מכסיקו 
( 1821 ) היתד, נ״ם לחלק ממנה, אך במלחמה עם ארצות־הברית (ע״ע, 
עם׳ 173/4 ), כבשוה האמריקנים וסיפחוה לארצם ( 1848 ). מלחמות 
באינדיאנים נמשכו עד סוף המאה ה 19 , ובסופן יושבו הנאוואהו 
והאפאצ׳ים ב״שמורות". ב 1912 נחיתה נ״מ למדינה חברה באה״ב, 

הקמת המכון לפיתוח הפצצה האטומית בלוס־אלאמוס ( 1942 ) 
נתנה דחיפה עצומה לפיתוח נ״מ; בסביבה נוסדו עוד ערי-מחקר. 
הניסוי האטומי הראשון נערך במדבר אלמג)רדו ב 16.7.1945 . 

אנוסים יהודים קשורים בתולדותיה של נ״ם החל מן המאה 
ה 16 . ההתיישבות היהודית החדשה התחילה ב 1846 עם התיישבותו 
של יהודי גרמני בשם סולומון יעקב שפיגלברג, עם משפחתו, בסנטה 
פי. אל בית מסחרו המשגשג נמשכו כ 200 צעירים יהודים מגרמניה, 
שהיוו את הגרעין לקהילות באלבוקרקה, לס וגם דרלסוול. ב 1885 
היו בין המתיישבים סוחרים, בנקאים, חוואים, בוני מסילות ברזל, 
ומומחי השקיה וכריה. יהודים שימשו כראשי ערים, מושלים ושו¬ 
פטים בערי נ״מ. ב 1920 ו 1932 היה יהודי מושל נ״מ, ובשנים 1939 — 
1941 כיהן יהודי בנשיא בית המשפט העליון של נ״מ. 

ביה״ם היהודי הראשון התארגן בשנות 1860 בבית שפיגלברג 
בפנטר, פי, ושם התקיימו גם התפילות בימים הנוראים. הקהילה הרא¬ 
שונה, ■סונטיפיורי", נוסדה ב 1884 בלם וגם. באלבוקרקה נוסד 
ארגון ״בני-ברית״ כבר ב 1882 , וקהילת ״אלבדט״ ב 1897 ; הקהילה 
היהודית החדשה ביותר היא בלום אלאמוס, מורכבת מאנשי מדע 
ואנשי עסקים. לקהילה ביכ״נ ומרבו קהילתי. ופעיל בה ארגון,!בני- 
בריתי׳. 

ב 1969 היו בנ״ס כ 4,000 יהודים (ב 2 /■ האחת). רובם יושבים 
באלבוקרקה ( 3,000 ). פנמה פי ( 150 ), לס קרומס ( 100 ), רוסוול 
( 100 ), לוס אלאמום ( 100 ). 

171 1071 ) 0111 ( #61 01676101 1 חס 0 6 !}) 1 >\ז 0 16147 111871 061 786 ,ז($נז 3 ? .[ .א' 

- 61 ^ 5 786 י ת 3 וחמ 1 ? . 5 .¥ ; 1959 , 1850-1900 . 51 .א 0701 ו 1 ד 767 

, 15 ־ 1 (^.) 30/41810651 186 ( 17 671 ) 80711 07111 81676807115 • 71011661 י, 867£4 

. 1967 

ק. או.— מ.— בר. ם. 


ביומן, עמנואל 134 

1 י ו 0 (י ׳ (׳([ 1 ז 1 ך י — ס 13 ז 0771 ז א ץ־ 1 ח־!! 101111 — ( 1801 . לונדון — 
1890 . ברמינגם). תאולוג וסופר דת אנגלי, אחד האישים 
החשובים שעברו לכנסיה הרוסית־קתולית, ותולדות חייו מקפלות 
בתוכן רבים ממאבקיה של הכנסיה באנגליה בסאה ה 19 . נ׳ בא 
מבית פרוטסטנטי מובהק, למד באוכספורד ושם הפך עד מהרה 
לאחת הדמויות הבולטות ביותר. מ 1828 נתמנה כומר של כנסיית 
האוניברסיטה סינט מרי. בימיו התגבשה "תנועת אוכססורד" בכנסיה 
האנגליקנית. תנועה שדגלה נערכים הכנסייתיים והתאולוג״ם הספר־ 
תיים של הכנסיה "הבלתי מפוצלת" (דהיינו שלפני הרפורמציה). 
התנועה ביקשה להחזיר את עטרת הכנסיה האנגליקנית לישנה, תוך 
הסתייגות מהפרוטסטנטיזם מזה והקאתוליות־הרומית המאוחרת מזה, 
ואגב כך ביקרה בחריפות אח הליברליזם והשטחיות שהאנגליק־ 
ניזם שקע בהם, לדעתה. ראשי התנועה, שהתסיסו אח חכנפיה ה¬ 
אנגלית, היו ידועים כ 1-13013113115 — "בעלי קונטרסים", משום 
שהפיצו את דעותיהם בסדרת קונטרסים, נ׳ היה מההוגים והסופרים 
המבריקים ביותר בקבוצה זו וספרו 10011011031 ? ־יו! ״ 0 5 ־ £3x101 
! 0111101 ־ 111 0£ 00 !)£ס ("הרצאות על תפקידה הנבואי של הננסית"), 
1837 , היה מעין תצהיר של הקבוצה בכל הנוגע לאסונות, דעות 
וסמכות הכנסיה. אולם הכיוון שבו התפתחה הגותו התאולונית קירב 
אותו יותר ויותר לעמדה "קאתולית", עד שעזב אח אובספורד ואת 
הכהונה האנגליקנית ( 1843 ). אתרי תקופה של לבטים עבר לכנסיה 
הוומית־קאתולית ( 1845 ), שבה ראה יורשת לגיטימית ונעלת רצי¬ 
פות היסטורית וסמכותית של הכנמיד, הקדומה והבלתי מפולגת! נ׳ 
אף נסע לרומא נדי לקבל הסמכה לכהונה. 

צעדו של נ׳ הנחית מנד. קשה על הבנטיה האנגליקנית, אך 
שלא ננסה מחבריו מקבוצה "בעלי הקונטרסים", שגם הם עברו 
לכנסיה הרוסית (כגון חברו לשעבר, ואחייב יריבו, ה. א. סנינג, סי 
שעתיד היה להיות הארכיבישוף הקאתולי הראשון של וסטמינטטר), 
נשאר מבודד ומתוסכל בתוך הכנסיה שאליה הצטרף. סגולותיו האינ¬ 
טלקטואליות ודרכי מחשבתו החשידו אותו נ״ליברליזם" בתקופה, 
שהעמדה הקאתוליח הרשמית היתד, אנטי-ליבולית מובהקת, וני 
נאלץ להתגונן מפני התקפות האנגליקנים והקאחולים גם יחד. ב 1852 
נתפנה רקטור ראשון של האוניברסיטה הקאחולית החדשה בדאבלין 
שבאירלנד, ואם כי לא הצליח בתפקידו זה מסיבות שהזמן והמקום 
גרמו!, נודעה חשיבות גדולה לסדרת הרצאותיו 3 )ס 3 ־ 10 ־ 6 ז 
ץ 811 !־!ו 1 מז_ 1 (״ועיון האוניברסיטה״), 1852 . כאות הוקרה לשיעור 
קומתו האינטלקטואלי והרוחני, העלה אוחו האפיפיור לאו ^^^ X 
לדרגת קרדינאל ( 1879 ), אך כיבוד זה לא הפיג את בדידותו למעשה. 

נ׳ היה אמן הפרוזה, וכמר, מחיבוריו נחשבים לספרי מוסת בספ¬ 
רות ההגות הדתית האנגלית. ספרו 1,3 ! 7113 ס!!! 13 ׳) 010 קו 1 ("אפד 
לוגיה לחיי עצמו״), 1864 , הוציא ל 1 מוניטין בשל כנותו ועדינותו. 
לעומת זאת חיבורו התאולוגי החשוב 3 ) 0 3:3 ״ 1 £5837 ח 1 / 
74850111 )ס ז 3 וסת! 3 ז 0 (״ממה על דקדוק של הסכמה״), 1870 , הוא 
דיון מעמיק במהות האפונה ובזיקה שביו ודאות האמונה לחוסר 
הוודאות שבראיות שעליהן היא מסתמכת. נ׳ נתב גם פיוטים ושירים 
דתיים, המושרים היום בכנסיה האנגלית. השפעתו על הנצרות באנ¬ 
גליה — הן האנגליקנית והן הקאתולית — היחה גדולה מאוד ורבת 
משמעות. 

7011116111 ,ץ 1 ז 1 ) 2 ז> 1 . 7 ' ,' 1957 ,.א 10 80111461 710111 1 ) 0113 . 0 

,;)׳וגז£[ 3 ^י .]־!.{ ; 1958 ,.א ,ז 6 ץ 13011 ״ 1 ; 1957 ,.א .א ./ / 0 80111181 ' 1 
766861686 10 014 .א , #11£1 ס 0 .״ 1 ; 1962 , 1-11 ,.א ,זס׳לשז״ד 4 ? ; 1960 ,.א 
. 196 7 , 6 ) 7 ו 6 י 1 144 16 > 

צ. ו. 

ביומן, עמנואל (נר 1896 , ליפיה [לטוויה]), עו״ד ומנהיג ציוני 
באה״ב. ב 1928 קיבל תואר למשפטים. היה פעיל ב״ציונים 
הכלליים״ מנעוריו. וב 1914 — 1915 ערך את בטאונה 311 ־ 1111 ! אחסס׳ו. 
בשנים 1918 — 1920 ניהל את מחלקת החינוך של הסתדרות ציוני 




135 


ניומן, עמנואל — ניופנדלנד 


136 


אמריקה. נמנה עם מייסדי קרן היסוד באה״ב וניהל אותה בשנים 
1921 — 1925 , מייסד ויו״ר הועה״ם של ה״מגבית המאוחדת למען 
ארץ־ישראל". שהפכה ל״מגבית היהודית המאוחדת". נ׳ פעל למען 
קק״ל, היה הבר הסוכנות היהודית בשנים 1931 — 19-11 , וחבר הועה״פ 
שלה ונציגה המדיני בוושינגטון. עמד בראש הוועד למען א״י 1945 — 
1947 והיד. סגן יר׳ר ועד ההרוס של ציוני אה״ב. נ' ייצג את העניין 
הציוני בפני ועדת החקירה האנגלו־אפריקנית ב 1945 . וב 1946 הגיש 
לה תזכיר אודות פיתוח עמק הירדן. פעמיים. ב 1947 — 1949 וב 1956 — 
1958 , היה נשיא ההסתדרות הציוניתבאה״ב. ב 1347 ייצג את הסוכנות 
היהודית במו״מ עם ממשלת בריטניה, ועמד בראש משלחתה למושב 
המיוחד של האו״ם, שהחליט על חלוקת א״י, אותה ראה כרע במעוטו. 
נ׳ פעל למען סיוע בלבלי וצבאי למדינת ישראל. מ 1953 עמד בראש 
האגף האפריקני של הסוכנות היהודית, ייסד את קרן הרצל המוציאה 
לאור את הירחון והוא משמש ביו״ר המערכת שלו. 

מ 1963 עד 1971 היה נ׳ יריד הסוכנות היהודית בניו־יורק, עד שהת¬ 
פטר. בקונגרס הכ״ה, מכל תפקידיו בהסתדרות הציונית. נ' מרבה 
לכתוב כנושאים ציוניים וכן כתב ביוגרפיה של הרצל. 

ניר סאות ויל! (מ 1 ג/י\ 5011111 ׳״ 74 י 1 = וילז הדרומית החדשה). 

מדינה בקהיליה האוסטרלית, בדרום־מזרח היבשת. שטחה 
— 801,339 קמ״ר—אינו כולל את טריטוריית הבירה של אוסטרליה. 
קנברה (ע״ע), ונמלה המיועד במפרץ ג׳רווים שבדרום המדינה, בנס״ו 
4,566,900 תוש׳ ( 1970 . אומדן). 

במזרח נס״ו נמשך, לכל אורך חוף האוקיאנוס השקט, מישור 
פורה שרחבו 80 ק״ס בצפון ו 30 ק״מ בדרום. ממערבו מתנשא 
בתלילות גויט דיוידינג רינג׳ (..רכס פרשת המים הראשית״) — 
רמה הררית מיוערת ומבותרת. מדרומה מתנשאים האלפים האוס¬ 
טרליים שפסגתם — הר קושציושקו( 0 > 1 ה 01115 מ>£), 2.230 מ׳ — הוא 
הגבוה בהרי אוסטרליה. הרמה משתפלת מערבה למישורים שחלקם 
צחיחים־למחצה, התופסים כ% משטח המדינה. אלו מנוקזים ע״י 
יובלי נהר מרי (ע״ע) — נהר דרלינג (ע״ע) בצפון ונהר לקלן 
בדרום. 

עד ראשית המאה ה 20 היתה כלכלת נפ״ו חקלאית בעיקרה. 
כיום מספקת התעשיה כ 70% מהתפוקה הכוללת של נס״ו ( 44% 
מכלל תפוקת התעשיה האוסטרלית). מפעלי התעשיה הרבים מייצרים 
ברזל ופלדה. מכונות. כלי־רכב, מוצרי חשמל, מכשירים עדינים, 
מוצרי טכסטיל, מזונות, פלסטיקה, נייר-דפום ועוד. איזור החוף. 
שסידני במרכזו, הוא המתועש ביותר באוסטרליה. נס״ו עשירה 
במחצבים! כורים בה פחם ( 17 מיליון טון בשנה), זהב, נחושת, 
ברזל, עופרת, מגנזיום, כסף, אבץ. בדיל ועוד. הענף החקלאי החשוב 
ביותר הוא משק־החי. שטחים ניכרים משמשים במרעה טבעי 
לכבשים שצמרם בעל מוניטין עולמיים — 68 מיליון ראש ( 1969 ) . 
בקר לבשר ולחלב — 4.9 מיליון ראש וב 0.7 מילית חזירים. גידול 
חיטה תופס כמחצית השטח המעובד, וכן מגדלים פירות, ירקות, 
תירם. מספוא וטבק. 

ריב האוכלוסיה היא ממוצא בריטי ומיעוטה — יוצאי ארצות 
אירופה אחרות. מספר הילידים מגיע ל 14.000 נפש. דוב האוכלוסיה 
יושבת בערים שלאורך החוף. הגדולות הן: סידני (ע״ע) הבירה — 
2.7 מיליון תוש׳( 1970 ). ניוקסל (ע״ע) — 342,950 תוש׳, וולנגונג — 
196,330 תוש'. וע״ע אוסטרליה. 

ג׳ו. ו. 

ניופורט (מסק״ז־זין), עיר־נמל ומרכז נופש בדרום־פזרח מדינת 

רוד אילנד, אה״ב, 34.570 תוש׳ ( 1970 ). 

יהודים ישבו בג׳ ב 1677 — 1685 . ב 1750 לעיר נתחדש שם 
היישוב ע״י יהודים שהגיעו מניו-יורק ויסדו את קהילת "נפוצי 
ישראלי. ב 1763 חנכה הקהילה, שמנתח כ 20 משפחות, ביכ*נ נאה, 


העתיק ביותר באה״ב. ב 1756 — 1776 ישבו בני כ 200 יהודים, אבל 
לאחר מלחמת העצמאות נידלדלה הקהילה וב 1822 לא נותר יהודי 
בני (ע״ע אה״ב, עם׳ 212 )■ ביהכ״ג ובית־הקברות נשמרו בכספי 
עזבונם של יצחק ויהודה טורו (ע״ע). ב 1893 נתחדש שוב היישוב 
היהודי בני. במשר המאה ה 20 נוסדו קהילות הדשות וקמו ארגונים 
ובת״ס עבריים. ב 1970 היו בני כ 1,000 יהודים. 

י. י. וילהלם. ו־ יצחק חיים קאויקאל ס״ברו! נ 1 ׳ (.תנודת ישראל" 

[מדיני]). תש״ו ; 1936 ,.א / 0 3 ׳ 6 צל׳/ /ס 1 ^ 5107 * 4 * 7 , 011151x111 

, 021 !<101x5, 1-4, 1954-1966; 5. ?. 011^x1 חס 13151 1511 י%ש[ 21111 ) 15 6 {> 0 ב[א 

. 1970 ,.א /ס 

ניופנדלנד (נ 1 תג 1 ! 1 ס £011 ׳*םזו 1 ). פרובינציה בצפון־מזרח קנדה. 

לחוף האוקיאנוס האטלנטי. שטחה 383.000 קמ״ר ובה 
532,000 תוש׳ (אומדן 1971 ). מבחינה גאונדפית נכללים בה מחוז 
לברדור (ע״ע [ 2 !) — 285,000 קמ״ר, 472240 תוש׳ ( 1966 ), והאי 
נ' — 98,300 קמ״ר, 21,160 תוש , — הסוגר על מפרץ סינט לורנם 
ממזרח, ומופרד מלברדור במיצר בל איל. מבחינת המבנה מהווה 
האי נ׳ חלק ממערכת האפליצ׳ים (ע״ע). עיקרו — רמה המתרוממת 
במתינות להרי ללנג רינג׳ שבצפון־הסערב שגבהם כ 700 מ', בדומה 
ללברדור, עוצב הנוף ע״י הקרחון, ורוב שטחו סלעי, חשוף ומשופע 
בימות ונהרות קצרים. החוף מפורץ ביותר. לארכו כפים, פיורדים 
וחצאי-איים הסוגרים על מפרצים שבהם מאות נמלים מוגנים. 

■רוב התושבים הם צאצאי מהגרים ברימים, ומיעוטם — ממוצא 
צרפתי. כ 1,000 אסקימואים חיים בצפון־המזרח. מרבית היישובים— 
עיירות בנות מאות או אלפי נפש — סמוכים לחופים. קרוב למחצית 
התושבים מתרנוים בתצ' האי אולון שבדרום־מזרח האי נ׳. כאן 
גם הבירה סינס ג׳ונז ( 5 050 ( . 51 ), ובה 79.880 תוש׳ ( 1966 , עם 
הפרוורים — 102,000 תוש׳). העיר השניה — קורנר ברוק, במערב 
האי, מונה 27.120 תוש , . 

עד תחילת המאה ה 20 התבססה כלכלת נ׳ על שדות-הדיג 
העשירים בעיקר בדג הבקלה (ע״ע), שלאורך החופים, ומדרום־סזרח 
לני (גראנד בנקם). בג• עשרות מפעלים לעיבוד דגים (הקפאה, 
המלחה ושימוד). בצד הדיג, הנהוג בשיסות מודרניות משוכללות, 
עלתה חשיבות היער, המכסה כ 35% מפני השטת. תעשיית עץ, 
נייר ומוצרי־יער נוספים, מספקת כ ,/' מכלל ההכנסה. הענף הכלכלי 
השלישי הוא כריית מחצבים: ברזל ( 21 מיליון טון ב 1968 ), נחושת 
( 21.3 מיליון טון), אבץ, אובסט, עופרת, ובן זהב ובסף. הפוטנציאל 
ההידרו־חשמלי הרב של נ׳ מנוצל רק בחלקו, ע״י 22 מפעלים. — 



6 טי הרגר, נמ 5 ־דינ טיפוסי בררוש־מזרח האי נחם:ר 5 נד 
(משרד פתוח התיירלת — גיוםנר 5 ;ד) 




137 


ניופנדלנד — ניז׳ני ט;יל 


138 


השיבות האי נ' רבד, לתעופה הבין־לאומית. נתיבי-ר,אוויר שבין 
אירופה לאמריקה עוברים בנמל התעופה גאנדר שבמזרח האי. וסמוך 
לו גם בסים חיל האוויר האמריקני. 

. 1969 , 1 אא)׳יו 01 מ . 1 ־ 1 

ר. בג. 

היסטוריה. נ' היתד״ בנראה, ידועה לויקינגים (ע״ע! וע״ע 
אמריקה [כרך־מילואים, עט׳ 239 ]) כבר לפני גילויה ע״י גיובני 
קמטו ב 1497 . נ׳ התפרסמה. מאז גילויה, בשדות הדיג העשירים. 
ב 1583 תפס סר הספרי גילברט רשמית את נ׳ בשם הכתר האנגלי. 

אנגליה השתדלה ליישב את נ , משום חשיבותה הכלכלית וה¬ 
צבאית, בעיקר בעת מאבקה הימי עם ספרד (ע״ע אליזבת). 

בשלום איטרכט ( 1713 ; ע״ע מלחמת הירשה הספרדית), קיבלה 
צרפת זכויות דיג וזכות שימוש בחוף, לצורך הדיג ועיבודו. אך לא 
הותר לצרפתים להקים מבני־קבע. העדר תיחום מדויק של "חוף 
הצרפתים", גרם לסכסוך ממושך בין בריטניה לצרפת והוא יושב רק 
ב,.הסכמה הלבבית״ ב 1904 . הסכם זה הבטיח זכויות דיג לצרפת 
במי החוסים של נ׳ וויתור על האחיזה הקרקעית, תמורת פיצויים 
לדייגים הצרפתים. ומסירת שטחים לצרפת בגמביה וממזרח לניג׳ר. 
היישוב בני גדל באיטיות ומרבית התושבים חזרו לאנגליה כל חורף. 
בראשית המאה ר, 19 הגיע מספר תושבי־הקבע בני ל 20,000 , בתקופת 
מלחמות נאפוליון הגיעו לנ' מהגרים רבים, בעיקר מאירלנד. 

בסוף המאה ה 18 החלו להתפתח מוסדות שלטון עצמיים. ב 1832 
הוקמה ממשלה ייצוגית. המושל היה אחראי בפני בית המחוקקים 
ע״ם חוקת 1853 . 

התפתחות הכלכלה של נ׳ תלויה היתד. ביציבותה של אירופה. 
מלחמות המהפכה ונפוליון ( 1793 — 1815 ) השפיעו באופן שלילי על 
כלכלת נ/ כשצומצמה צריבת הבקלה. במאה ה 19 החל דיג כלב־הים 
(ע״ע) לתפוס מקום חשוב בכלכלת נ׳ וכן פותחו החקלאות, המכרות 
ומסילות הברזל. בתקופת מלחמות העולם עלתה השיבות ני, מבחינה 
צבאית, ובמלה״ע 11 הקימה אד,"ב בסיסים ימיים. והיא מחזיקה בהם עד 
היום. מלחמות העולם הביאו שגשוג כלכלי לני. ב 1917 הוכרזה ב׳ 
לדומיניון. המשבר הכלכלי בעולם פגע בנ׳ ב 1930 , כשהתמוטט שוק 
הדגים שלה. עזרו, כלכלית מבריטניה הותנתה בהחלפת הממשלה 
הייצוגית בממשלה סמונה-קולוניאלית, וזו הוקמה ב 1934 , 

סיבות כלכליות שכנעו את תושבי נ׳ לבקש. אחרי שני משאלי- 
עם, להצטרף בפרובינציה לקנדה. ב 1.4.1949 היתר, נ׳ לפרובינציה 
העשירית של קנדה. מאז גדלו ההשקעות בפיתוח המכרות והתעשיה, 
נדלה אוכלוסיית הקבע, הונהגה רפורמה בחינוך ונוסדה אוניברסיטה. 

י. כר. 

נימןסל ע "נ טין (:)חל! ססס" 114 ! 03 *מזל), עיר נמל ובירת 
מחוז נורתמברלנד (ע״ע), מזרח אנגליה. יושבת ע״נ טין 
(ע״ע) בקרבת שפכו. מונה 236,730 תוש׳ ( 1970 ). עיר ראשית באגד 
העדים הגדול, טינסיד ( 0$1010 מץ 7 ו, גדת טין). 

נ׳ שוכנת במרכז איזור הפחם של נורתמבלרנד וךרם ( 113111 זסט) 
ומשמשת מרכז תעשייתי ומסחרי חשוב של צפון־מזרה אנגליה. 
בניצול המכרות הוחל במאה ה 13 . בנ ׳ ובפרווריה מספנות גדולות, 
הבונות כ 40% מכלל נפח האניות הנבנה באנגליה. בתעשיית העיר 
מפעלים לייצור מכונות. מוצרי השמל, פלדה, כימיקאלים, טבק ועוד. 
דרך נפלה מייצאים בעיקר פחם, בחל, סלדה, מכונות וכימיקאלים. 
לאורך גדות הנהר נמצא גרעינה העתיק והצפוף של העיר המשמש 
כיום מרכז עסקים. נ׳ מחוברת לגדה הדרומית של שפד הנהר ב 5 
גשרים. והיא משמשת צומת מס״ב חשוב לצפון־מזרח אנגליה. בקר¬ 
בתה שדה התעופה וולזינגטון (״ 15111210 ,!סמי). אוניברסיטת נ׳ נוס¬ 
דה בשנת 1963 , ובה 5.330 תלמידים ( 1969 ). 

היסטוריה. בימי הרומאים היה המקום ליד חומת אדריאנוס 
(ע״ע לימס) ונקרא 301105 5 ״ 0 ?, ע״ש גשר ($ת 0 ?) שהיה שם 


וע״ש איליוס פ. אדריאנוס. 
המקום ניטש במאה ה 5 , ויו¬ 
שב מחדש רק לאתר הכיבוש 
חנורמני, כשרוברט, בנו של 
וילים הכובש, בנה בה ב 1080 
״טירה חדשה״ ( 035110 ״ 1101 ; 
מכאן שם המקום). 

במהפכה התעשינית (ע״ע) 
התפתחה נ׳ ונחיתה לאחד ה¬ 
מרכזים הראשונים באנגליה 
לכריית פחם. 

יהודי הקהילה הקטנה 
של נ׳ גורשו ב 1234 ע״פ דרי¬ 
שת העירוניים. יהודים בוד¬ 
דים ישבו בה שוב מ 1775 , 
אולם למעמד של קהילה מוכ¬ 
רת הגיעה רק ב 1831 , כש־ 
מנתה 100 איש. ביכ״נ ראשון נבנה בני ב 1838 והשני נחנו ב 1880 . 
הקהילה גדלה ב 1881 — 1914 — תקופת ההגירה ההמונית, בעיקר 
מליטא — וב 1900 מנתה 2,000 איש, במאה ה 20 התפשטו יהודי נ׳ 
לפרוורי העיר הסמוכים. האוכלוסיה היהודית באגד הערים "טינסיד" 
מונה 3,500 איש מתוך אוכלוסיה של 900,000 ( 3.8% ). 

. 1951 ,( 1 ,ץב^סיד ץז 0 ז$ו 11 ) . 2 ? , 1 >ץ 00 .. 4.1 ; 1950 ,.^ 2 < 0014 זנ 1161 > 1 > 11 •^ . 5 

ניזי׳בסקי. וסלו — 11 ז 1 \ 1 :)} 11111 < 1 ו 811 א 1 נ 0 א 15 — ( 1890 , קייב — 
1950 - לונדון), רקדן וכ(ראוגרף רוסי. נ׳ למד בביר,"ם 
המלכותי לבאלט בפטרבורג מ 1900 , 
וב 1908 נתקבל ללהקת המהול של 
התיאטרון ד,מלכותי "מארינסקי". ב־ 
1909 נקשרה דרכו בלהקת הבאלט 
של דיגילב (ע״ע) והוא שהה עמה, 
דרך קבע, פ 1911 , בארצות מערב־ 
אירופה. נ׳ היה הרקדן הראשי של 
הלהקה. הוא הצטיין בשליטה טכנית 
מופלאה — רחף, כביבול, באוויר 
בתתנשאוחו—ובכשרון דרמתי בעי¬ 
צוב דמויות. הוא הנציח את שמו 
בתפקידים הראשיים של הבאלטים 
"קארנאוואל". "שתרזאדה", "רוח 
הוורד", ,.פטרושקה". נ׳ פעל בלהקה 
גם כב 1 רא(גרף ויצר. בין היתר. את 
הבאלט "פולתן האביב" (בוצע ב־ 
1913 ! וע״ע סטרוינסקי). שלא בהת¬ 
אם לחינוכו הקלאסי, חתר לבטא 
נימות פרימיטיוויות בטיגנון נוקשה. 
מרטיט ועצבני, ובכך סלל דרך לשח¬ 
רור תחקור מהנאורוסבטיות. ב 1917 
נקטעה הקאחירח שלו. לאחר הת¬ 
מוטטות נפשית. — אחותו, ברוניפלוה ניז׳ינסקה (נד 1891 ). אף 
היא רקדנית וכוראוגרפית. — וע״ע בלס. 

;' 1913 ,.(י; .ע , 1 ח<,חז;ו 1 ;:, 0 .עו . 0 ; 1931 ..עז ,(אשתו) ^: 1351 ( 80 .א 
. 1957 , 1-11 ,:>€!)■<£ 19 011 ./י? , 155 *£ . 17 

ניז׳ני נ 1 גיל (רוסית *!!יזגד * 1 ממ)וגמ 11 ) נ עיר במחוז (אובלסט) 
סורדלובסק, שבמרכז הרי אורל (ע״ע), הרפובליקה הפר* 

ראטיווית הרוסית, בריה״מ. 378,000 תוש׳ (מפקד 1970 ). שומת 
על בהר טגיל באגן בהר אוב (ע״ע)׳ באיזור עשיר בעפרות ברזל. 



טירת ניי-ם?; הטירה הנורמניח נבגתה 
ע״י הנרי 11 (במאה 12 ) באחר חטירה 
הקודמת (המועצה הבריטית! 



:יז׳ינ-קי ב־-יד•־ 5 מי*יי: 1 קה 



139 


ניז׳ני מגיל — ניסו, דוד 


140 


נ״ט היא מרכז לתעשיית מתכת, מן החשובים והוותיקים ביותר בהרי 
אוראל, ובה מפעלים לתעשיית מכונות (קרונות רכבת. ציוד חסקה), 
חמרים פלאסטיים ומפעלי תעשיה קלה• נ״ט נוסדה ב 1725 , בעת 
שהוקם המפעל המטאלורגי הראשון בהרי אוראל לניצול אוצרות 
הברזל של ההר ויסוקאיה שבקרבתה. ב 1940 הופעל כת מפעל 
תשלובת מטאלודגי על בסים הספקת פחם מאגן קוזנצק שבסיביר. 
בנ״ט מוסדות חינוך מקצועי גבוהים ותיכונים. בקרבתה ובתחום 
השפעתה שוכנות ערי מכרות ותעשיית מתכת. 

נידר (ד> 1£ א 411 11 £ ן> 11 נ 1 טק 80 ), רפובליקה באפריקה המערבית. 

שטחה 1,888.800 קמ״ר ובה 4 מיליון תוש׳ (אומדן 1970 ). 

נ/ שהיא הגדולה בשטחה בין מדינות אפריקה המערבית, גובלת 
באלג׳יריד, ובלוב בצפון, בצ׳אד במזרח, בניגריה. דחופי, וולטה 
העילית בדרום. ובמאלי במערב (ור״ מפה בכרך־מילואים. עט׳ 333 ). 

רוב שטחה של נ׳ נכלל בתחומי מדכר סחרה, ומבחינת המבנה 
הוא רמה מישורית נרחבת בגובה ממוצע של 300 מ׳, הבנויה אבן- 
חול• בצפון המדינה ובצפון־מערבה מצויים גושים פרה-קאמבדיים 
הבנויים מסלעים קריפסאליניים (גנים וגראניט) שיש בהם תדירות 
של סלעים געשיים. הגדול שבהם הוא מאסיוו איר — גוש הררי 
שפסגותיו מתנשאות לגובה 2.000 מ , . בדרום־מערב המדינה עובר 
הנהר ניג׳ר (ע״ע) בעמק רחב ושטוח, ובפינתה הדרומית־מזרחית 
נמצאת ימת צ׳אד. 

נ׳ היא ארץ מעבר בין המדבר בצפון והסאוואנה בדרום. ה א ק¬ 
לים חם דבש. במחצית שטחה נמוכה כמות הגשם מ 100 מ״מ 
בממוצע שנתי. כמות הגשמים עולה בהדרגה דרומה, ומגיעה עד 
700 מ״ם בממוצע שנתי בדרום־המערב. הטמפרטורה היומית הממו¬ 
צעת היא • 29 — והלילית ־ 23 , 

אף מבחינת האוב לו פיה נ׳ היא ארץ מעבר: בין בני־חם 
בצפון לבין כושים־סודאנים בדרום, איזור של נוודות בצפון ויישובי- 
קבע בדרום. רוב התושבים הם ממוצא כושי־סודאני והם עוסקים 
בחקלאות, הקבוצה הגדולה ביותר הם בני האוסה (ע״ע)— 2.2 מיליון 
נפש, המצויים בדרום ובמרכז. בני דרמה־סונגאי — 987,800 נפש — 
יושבים בדרום־המערב. ובני בריברי-מנגה — 365.500 נפש — 
במזרח. ברבע מכלל האוכלוסין הם שבטי־רועים נוודים ממוצא חמי: 
פולאני (פולבה, ע״ע) — 425,700 נפש בדרום. שבטי טוארג (ע״ע) 
בצפון וטובו במזרח (יחד כ 120.500 נפש). כ 85% מהתושבים הם 
מוסלמים׳ 14.5% — אניפיסטים הדבקים בדתות אפריקניות מקומיות 
וב — נוצרים. השפה הרשמית היא צרפתית. בערים המעטות, 
הנמצאות בולן בדרום, יושבים רק 4% מכלל האוכלוסין: בנ;אמה 



ניז׳ר: בית־סגירים כיזיזגח שרני־סיראי-■ בזינדר 


(ץ 0 תז 113 יג) הבירה 86,000 תוש' ( 1970 ), זינדר — 36,000 תוש׳, 
מאראדי — 29,000 תוש , , טהרה — 00 ( 224 תועד. 

הכלכלה מפגרת ביותר משום תנאי האקלים הקשים של נ׳, 
בידודה וריחוקה מצירי תחבורה. המרחק לנמלים הקרובים ביותר — 
קרטוני בדהומי ולג(ם בניגריה הוא 1,370 ק״מ. רשת הדרכים הדלילה 
כוללת שני נתיבים טינס-סחריים. אף כי רק 3% משטחה של נ׳ 
מעובדים, עוסקים בחקלאות מסרתית % מכלל האוכלוסין. הגידול 
העיקרי — אגוזי אדמה (כמיליון טון בשנה) ומגדלים גם דוחן. 
סורגום וכותנה. כ 4 < מהתושבים מתקיימים על מרעה בקר ( 4.5 
מיליון ראש) וצאן ( 9 מיליון ראש) התופסים מקום חשוב ביצוא. 
תפוקת דיג הנהרות מגיעה ל 8.000 טון בשנה. ד,תעשיה מועטה 
ביותר ומייצרת מזונות. מוצרי טכסטיל ועור. בצפון המדינה מפיקים 
פלח, נתרן ובדיל. ב 1968 הוחל בהקמת מפעל להפקת אורניום, 
לניצול המרבצים העשירים שמצפון לאגדס (גוש איר). 

. 1960 ! 111 ! 14 , 11 _)ז 11 ת 80 .ק 

מי. כר. 

היסטוריה. התפשטות האסלאם בתחומי נ' קשורה בתולדות 
ממלכת ההאופה ובמאבקים בינה לבין שבטי הפולאני למן המאה 
ה 15 ואילך. בתחילת המאה ה 19 כבשו הפולאנים את ממלבת ה־ 
האוסח. 

שטחה של נ׳ נחקר נ 1796/7 בידי הנוסע-המגלה הסקוטי מנגו 
פארק (*סק 111111180 ). ב 1890 הסכימו בריטניה וצרפת על חלוקת 
ד,שסה מפי (ןנ 8 ) שעל הניג׳ר ועד ימת צ׳אד. ובעקבות הסכם זה 
השתלטה צרפת על נ' אחרי שניצחה את הטוארגים וכבשה את 
אגדס ( 1904 ). תחילה היתה נ׳ חלק מפודאן הצרפתית. ב 1922 נהיתה 
לחלק מאפריקה המערבית הצרפתית, ב 1946 ניתן לגי מעמד של 
״טריטוריה מעבר ליס״ עם אסיפה נבחרת משלה, וב 1957 הוקמה 
בה גם ממשלה מקומית. בעקבות משאל העם שערך דה־גול בספ¬ 
טמבר 1958 נחיתה נ' למדינה אוטונומית בחבר העמים הצרפתי, 
וב 1960 היתה למדינה עצמאית. אמני דיויי ( 191011 ״ 11411141 ), ה¬ 
שומר על קשרים הדוקים עם צרפת, הוא נשיאה מאז העצמאות. 

ניטו, דוד ( 1654 . ונציה — 1728 , לונדון). רב. מלומד ורופא. 

י למד רפואה באוניברסיטת פדובה, ושימש דיין ורופא בלי- 
ולרבו. מ 1701 היה "חכם" העדה הספרדית-פודטוגלית בלונדון. חיבו¬ 
ריו מעידים על יריעה רחבה במדעים ובזרמים הפילוסופיים והדתיים 
של זמנו. מהם: 380410814 ? (נתחבר בליוורנו) — על הטעויות 
שנשתרבבו ללוח הנוצרי מאז הוועידה בניקיאה ( 325 ) ! "ז ־ס 
ס״״ס!)""!? 3 ח 1 ׳\;ס (״על ההשגחה האלהית״), 1704 — פיתוחה 
של דרשה נגד הדאיזם (ע״ע) וראייתו את האלהיס כנפרד מן 
״וטבע״: — דרשה זו עוררה עליו חשד של נטיח אחר הפילוסופיה 
חפנתאיססית של שפינוזה, אך ר׳ צבי הירש אשכנזי (ע״ע) ניקה 
אותו מאשמה וו (ר שו״ת ..חכם צבי״, סי׳ י״ח): "מטה דף או 
"כוזרי שני" (לונדון, תע״ד) נכתב בעברית וספרדית, להגנה על 
אמיתת התורה שבע״פ בפני התקפותיהם של צאצאי־אנוסים. ספר 
זה זבה לתפוצה רבד, ונדפס פעמים רבות, והוא הספר העברי הראשון 
שיש בו סימנים דיאקריטיים. ״אש דת״ (לונדון, 1715 ) — התקפה 
על השבתאות ובמיוחד נגד השבתאי נחמיה היון (ע״ע). נ׳ עמד 
בקשר עם מלומדים נוצרים. תשובתו לבישוף מגדנגנור נגד הפירוש 
הנוצרי לתנ״ך יצאה לאחר מותו ב 1729 . בכתביו יוצא נ' להוכיח 
את אפשרות קיומה של האמונה היהודית לצד המדעים הכלליים. 
(סבע ורוח), והוא מן התאולוגים היהודים המעטים שהשתמשו 
בהוכחת ״!״■!״ס* 0095:011811 40 (ע״ע אלהים, עמי 447 ) לקיום 
עקרונות האמונה במציאות הבורא ובשכר ועונש. 

/ 0 ^ 6010 \,{]' נ ! ¥514 \ 0 .נ 1 ט 11 ] 6 ג 1 .[ .[ ; 1931 . 0 י $ו 01 ו־ח 10 ג 8 . 1 

.־ 1970 . 0 


141 ניטינגיל, פלורנס - 

ניטינגיל, פלורבס —י>! 1 :; 11 ו:> 101 ; 1 —( 1820 — 1910 )׳ 

מתקנת סוציאלית אנגלית. משפחתה האמידה לקחה 
אותה למסעות אדונים כדי להסיח את דעתה מרצונה להיות ז 1 חות 
רחמניה. עבודה בלתי-מקצו- 
עית ובזויה באותן שנים. 

היא הושפעה רבות מעבודת 
הנזירות־האחיות שפגשה ב־ 

מסעותיה, ובמיוחד התרשמה 
מה״דיאקוניסות של קייזרס־ 

ורת" (ו!זז 6 ׳י\£ז 6 עו .ס 

פ. פ. 

ניטרו׳ תרכובות", תרכובות אורגאניות, שבמבנן נמצאת קבו־ 
צת-ניטר( ( ־ 0 זונ-) קשורה — דרך אטום החנקן — לפחמן 
או לחנקן. מכינים ת״נ על־ידי התמרה ישירה של אטוס מימן בניטרו 
("ניסראציה") וכן בדרבי-עקיסין. ת״נ נוזליות הן רעילות, ורבות מהן 
נפיצות. הן משמשות בעיקר כחמרי-נפץ. וכן בתעשיית הצבענים. 

ת״ נ אליפתיות (תנא״ל) — בהן קשורה הקבוצה ניסרו 
לפחמן אליפתי, מסווגות בראשוניות (דוגמות א, ב), שניוניות (ג. 
ד) או שלישוניות (ה). אלו נוזלים המופקים מפאראפינים (ע״ע 
פרפין) על־ידי ניטראציה בפאזה גזית, וגם מאלקיל האלוגנידים 
(ע״ע אלקיל) עם כסף חנקני (תנא״ל ראשוניות). או נתרן חנקי 
(ראשוניות ושניוניות): 

ז " 0 א) 1 י- ־ 0 זי 1 בא ז 101 

תנא״ל נכללות בתערובות נפץ ובדלק לטילים, מנוצלות בממיסים 
ואב־חמרים בתעשיה וכתוספת לדלק דיזל להגברת הספק־המנוע. 
עירובן בדלק מפחית את כמות העשן, ועל כן גם את זיהום האוויר. 


■ ניטרו, וזרבוכווז- 142 

הגז המדמיע כלורופיקדין (ו) משמש בקוטל חרקים, וניטרו־ציקלו־ 
הכסאן (ד) הוא חומר מוצא להפקת "אפסילון־קאפרולאקטאם". אשר 
ממנו מכינים ניילון 6 (ע״ע סיבים; פלסטיים, המרים). 

ת״ג ארומטיות (תנא״ר) — בהן קשורה הקבוצה ניטרו 
לשריד ארומטי (ע״ע כימיה אורגנית) (דוגמות ז—יב) — מופקות 
בפאזה נחלית, ע״י חימום הפחמימן עם חומצה הנקתית בלבד, או 
בתערובת עם חומצה גפרתית או אחרת. לשם התמרה נוספת של 
טבעת ארומטית, הכוללת כבר קבוצת ניטרו, דרושים תנאים חריפים 
במיוחד, והיא הלה בעמדה מטא (לפשל, ניטראציה של [ז] מוליבה 
ל|ח|, של (ח)—ל!ס)). תנא״ר הן אב־חמרים בתעשיית עטרן הפחם. 
תלת־ניטרי־בנזו(ט), תלת־ניטוו-טולואן. טטדיל (י) ואחדות הן חמרי 
נפץ! בזכות ריחן, הדומה למושק (!ויפות) טבעי, משמשות אחדות 
מהן (בגון יא) לבישום סבונים: יש ביניהן גם צבענים, למשל 
"צהוב פארציוס" (יב), הצובע בדי צמר ומשי. היזור תנא״ד מוליך 
למגוון תוצרים, שביניהם חשובים במיוחד האמינים (ע״ע אמינים: 
אנילין: נפץ, המרי-: עטרן: צבעים). 

ניטרו־בנזן(ז). נוזל בלתי פסים במים, בעל דיה שקדים 
שתכשידיו המסחריים צהבהבים. מיוצר בכמויות גדולות (התפוקה 
העולמית: 100,000 טון ב 1961 , 140,000 טון ב 1965 ) כאב־חומר וממס: 
85% מן התוצר מהוזדים לאנילין ובנזידין. גילויה של שיטה זולה 
לחיזור ניטדו־בנזן לאנילין (שבבי ברזל וחופצת חומץ: ו. ה. פרקיו 
[ת״[ 01 * 1 . 14 ( 0 \], 1857 : א. בשאן [י]תזג 11 :>־ 5 .ך;!, 1854 ) נפנה 
על אירועי המפתח של המהפכה התעשייתית: כיום מעדיפים חיזור 
במיפן. בפאזה גזית. זהו רעל חריף (ריכוז פאכסימאלי סותר: חלק 
אחד למיליון באוויר, 5 ס״ג בס״ק), ופעילותו מוגברת על־ידי שתיית 
כוהל. הוא מעכב את תהליכי החמצון הביולוגי (ע״ע), מדכא את 
חילוף החסרים ופעילות העצבים ומגרה את העור. 

ניטרו־אמינים — תרכובות שבהן קשורה הקבוצה ניסרו 
לאטום חנקן, ובהן טטריל (י) וניטרוגואנידין (יג), חומר־הדף חסר 
רשף. א, י. מ. 



**ז 21 * 1 . 1 * 1 

' ?׳*י״ , ־* *־'"י־• כ^ג- •ג. .*י־ב **דו־״ד 

י■ "' נ•־. י 11 ג". א: 


•״/ 

•וי 

ת 4 :'זייבשוגידי• 
414 111 




143 


ניטרון 


ניבסון, ריצ׳רד מילהאוז 


144 


ניטרון, ע״ע חלקיקים אלמנטריים. עם׳ 530 . 
ניטריפיקצח־.. ־"ע חנקן. 

ניטרליות. מצב פוליטי ומשפטי של מדינה הנשארת מחוץ 
למלחמה המתנהלת בין מדינות אחרות. הולנד נשארה 
ניטרלית בעת מלה״ע ] ושוודיה — בשתי מלחמות העולם. החלטתה 
של מדינה להישאר ניטרלית נובעת משיקולים פוליטיים. אך מש¬ 
בחרה להיות במצב זה קובע המשפט הביו־לאופי את חובותיה 
חבויותיה. דיני הנ׳ מקורם במשפט הבין־לאומי המנהגי, ובחלקם 
כונסו באמנות (כגון אפנות האג מהשנים 1899 ו 1907 ). כללי ד,נ׳ 
במלחמת ים כבר נוסחו בהצהרת פאריס ב 1856 . מדינה ניטרלית 
חייבת להימנע מלהגיש סיוע למדינות הלוחמות, ועליה לנקוט אמ¬ 
צעים סבירים כדי שבטריטוריה שלה לא יעברו חילות לוחמים, לא 
יבוצעו פעולות העשויות לסייע לצד לוחם. וכן להעניש את מפירי 
חני. המדינות הלוחמות חייבות לכבד את חג׳ של מדינה ניטרלית, 
לא לפגוע בה. אולם הן רשאיות להפעיל אמצעי ביקורת כדי שאז¬ 
רחיה וספינותיה של המדינה הניטרלית לא יסייעו לצד שכנגד (ע״ע 
ימי, משפט). יש גורסים לשו! נ׳ "מרצור או נ' ,זמנית". שב! נ׳ 
זאת נובעת מרצונן של המדינות הנוגעות בדבר (רצונה של המדינה 
הניטרלית והסבמתן של המדינות הלוחמות), והיא מוגבלת למלחמה 
מסוימת ומסתיימת עם סיומה או עם כניסתה של המדינה הניטרלית 
למלחמה. מעמד הנ׳ חל. בדרן כלל, במלחמה בין מדינות, אן עשוי 
לחול גם בעת מלחמת אזרחים כאשר מדינה זרה מבירה במורדים 
כבצד לוחם ומחליטה להישאר ניטרלית. 

לגבי המדינות ההברות בארים (ע״ע אמות מאחדות), הוגבלה 
הזכות להחלים לסי שיקול דעתן אם רצונן להישאר ניטרליות: 
מדינה־חברה תיאלץ לוותר על ניטרליוחה אס תצטווה על ידי 
מועצת הבטחון להשחתה בהטלת סנקציות. ותהיה חייבת לסייע 
לארגון בכל פעולותיו ולמנוע את סיועה ממדינה שהארגון פועל 
כנגדה. מכאן סירובה של מדינה בשודץ, הדביקה בניטרליוחה המת¬ 
מדת (ר׳ להלן), להצטרף לאו״ם• אה בי אוסטריה הצטרפה. 

ק ו ז י ־ נ׳ (ז 3111 ז> 11 :>ו 113$1-1 ף) : יש סכסוכים מזוינים שאינם 
מוגדרים רשמית במלחמה, כגון מעשי האיבה שהתנהלו בקוריאה 
בשנים 1950/53 . מצבן של המדינות הנשארות מחוץ לסכסוך מזוין 
שלא הוגדר כמלחמה מכונה לעתים קוזי-נ׳ (מעין־נ׳). 

נ' יחסית (ץ 111 גז 1 ט 6 ו! ( 01 ! 11311£ { 1 ): מעמדה של מדינה ניטר¬ 
לית. הפגישה סיוע לצד לוחם, מוגבל — מכוח אפנה שנכרתה עוד 
לפני שפרצה המלחמה. בסאות ה 16 וה 19 , כאשר החמירו דיני הני, 
נתקבלה הסברה, שאין מקום לני יחסית. 

נ' א ו ה ד ת (ן] 311 ז 1 נופח ) 01:1,01011 :>!!): מדינה הנשארת ניטרלית 
אע״פ שהיא מעדיפה העדפת־מה את אחד הצדדים הלוחמים. 

נ' חמושה (ץ) 11 וזז] 1 ז 0 ו 1 נ>:>מ!זג): מצבה של מדינה ניטרלית 
הנוקטת אמצעים צבאיים כדי להגן על ניטרליותה כנגד נסיונות 
של צד לוחם לנצל את שטחה. מונח זה שימש בעבר גם במובן 
אחר: בשנת 1780 הוקמה ביזמת רוסיה הליגה לני חמושה, שמטרתה 
היתד. להגן באמצעים צבאיים על זכויותיהם של אזרחים ניטרליים 
בספינות ובמטענים. בשנת 1800 הוקמה ה״נ׳ החמושה' השניה, גס 
הפעם ביזמת רוסיה. 

נ י ט ר ל י ז צ י ה (״ 111131123110 ־ 0 ) : העמדת איזור מסוים, מכוח 
הסבם בין־לאוסי. מחוץ לתחום המלחמה, כך שאין לבצע שם הכנות 
למלחמה ופעולות איבה. משטר של ניטרליזציה הוחל למשל על איי 
שפיצברגן, איי אולנד, תעלת סואץ. מיצר מגלן. יש להבחין בין 
ניטדליזציה לבין פירוז ( 1111111311-2111.111 ־ 3 ) : הסכם בין שתי מדינות 
לפחות, שלפיו אין לבצר איזור מסוים ואיו להציב בו צבאות. משטר 
של פיחז נקבע, למשל. באמנת ןרסאי משנת 1919 באיזוד הריין 


ובהסכם השלום עם איטליה משנת 1947 באיזור הגבול בין איטליה 
ליוגוסלוויה. ההסכם שנעשה ב 7 ביולי 1948 בין "המפקד הצבאי 
הערבי" בירושלים, "המפקד הצבאי היהודי" וידיר ועדת ההפוגה 
בענייו הר הצופים קבע למעשה ניטדליזציה של האיזור. ואילו לאחר 
מבן, מכוח הסכמי שביתת הנשק של שנת 1949 , פ ו ר ז ו אזורים 
מסוימים בצפון (ליד דן, אשמורה־דרדרה, ומזרחית לכנרת) וכן 
איזור ניצנה בדרום. 

ניטרלי ז ם (! 11001131150 ): מונה זה מציין מדיניות של אי־ 
התערבות ואי־הזדהות בסכסוכים (לאו דווקא מזוינים) בין מדינות, 
ובעיקר אי משוא פנים במלחמה הקרה בין הגוש המערבי למזרחי. 
ניטרליזם הוא קו של מדיניות בלבד, ללא תוצאות משפטיות. למשל. 
הודו ויוגוסלוויה טוענות למדיניות של ניטרליזם. מדינה המנהלת 
מדיניות של ניטרליזם חפשית לפי שיקול דעתה לזנות מדיניות זו. 

נ' מ ת מ ד ת ( 00111131119 1031 ־ 1 ) 01 ״) : הני המתמדת נובעת מהת¬ 
חייבות בין־לאופיח שלפיה המדינה, המקבלת על עצמה משטר זה, 
מתהייבת מראש להישאר ניסרלית בבל סכסוך מזוין, ואילו המעצ¬ 
מות מתחייבות לבבד נ' זו, ולעתים הן גם מתחייבות לערוב לה. 
על מדינה שבמשטר של נ׳ מתמדת לבלבל את מעשיה גם בימי 
שלום, בך שלא תסתבך במלחמה. לפשל, היא אינה רשאית להצטרף 
לברית צבאית. הקונפדרציה השוויצית נוטרלה במארס 1815 ע״י 
הצהרתו של בריטניה, אוסטריה, צרפת, פורטוגל, פרוסיה, ספרד, 
שוודיה ורוסיה, ושוויץ עצמה הצטרפה להצהרה במאי של אותה 
שנה. בלגיה ולוכסמבורג נמצאו, בתקופות מסוימות. במשטר של נ׳ 
מתמדת. אוסטריה הכריזה על ניטרליותה המתמדת ב 1955 , על דעת 
המעצמות. ב 1962 הבריזה לאים על ניטרליותה, והכרזה זאת אושרה 
בהצהדתן של שלוש־עשרה ארצות (ובבללן המעצמות הגדולות). 

מאידך גיסא, משמשת שוודיה דוגמה למדינה הנוהגת שנים רבות 
ני, אך אינה כפופה לשום התחייבות מיוחדת בנידון זה. 

:׳״״'. ,< 10/17 ! 1 ! 0 '\, / 0 1/1 ׳,'. 1 ׳ ,(. 045 ) 151311 ( . 0 . 11 ?-! 0031 ־ 1 

.(א ; 1939 , 1-11 ,! 170 !!! 011 ל> ...סו׳סיז 01 !!.!סס! , / !נ׳נ׳,! 5 /,<£!מ 

.} .( 1 זו(ב| . 17 ^ 5011 ) ) 1111 ! 0 ק: 01 ! 01411011 א 14112 00/11 10 ס 1 ו 01 ז 41 ו 0 א ,זל* 1 טח 

, 11 ,/ 1.014 11110101011011111 ,תז 1 :>ו 1 ח:>קס 0 .. 1 ; 1948 ,<ז\ , 1 ו< 0 ר>.מ . 31 ( 1 ־ 11110 

ה 1/10201110 1 ח! 121 ו 1 ס 01411 א 41 '<£ ,־ 167 ^^ 5 ( 6 ( 811 , 12 .מ ; י 1952 , 621-879 

( 6 וזט ? 86011 6011101165 ^ 0 1501164 [ 1 ו 51111 ט□ קט) 16 ז 1 )נ> 115 ש 2 ) > 664 ־ 677 

0112 1 ^ 011110111 א ,ט 13 ]:ת:> 8 ־ 401 א: .( . 14 ; 1956/57 ,( 11 ז \ 6<:111:, X ־)־ 611061 , \ 
. 1957 .( 11 ,צש 1 ' £4 ]\ 7 111 ־ 01 /ע 0£ 80014 ז ¥6:1 שנלד) 014110111111 א 

ר. לס. 

ניכסון, ריצץ־ד מילהאוז - ! 31!1 *411110115141x01 ו £101 - 

(נד 1913 , ביורבה לינדה [ליד לדם אנג׳לס]), הנשיא ה 37 
של אה״ב. אביו היה בעל חנות מכולת קטנה ותחנת בנזין! אמו 
חינכה את ילדיה באדיקות קוויקדית. נ׳ גדל כוויטייר ( £1 !זאוה\\) 
שאליה עברה משפחתו בהיותו ילד, וב 1934 סיים את הקולג׳ 
המקומי. הוא זבה בסילגה ולמד משפטים באוניברסיטת דיוק ובסייסו 
( 1937 ) חזר לוויפייר והיה עו״ד. במלה״ע 11 שירת בצי באוקיאנוס 
השקם, והשתחרר בינואר 1946 בדרגת סגן. 

בסתיו 1946 נבחר לביה״נ מטעם הרפובליקנים, וחזר ונבחר 
שנית ב 1948 . נ׳ היד. חבר הוועדה לחינוך ולעבודה והשתתף בניסוח 
חוק טאפט־הארטלי. שהגביל את זבות השביתה של הפועלים (ע״ע 
אהייב. עמי 205 ). הוא התפרסם בפעילותו בוועדה לפעילויות אנטי- 
אמריקניות והיה לו תפקיד מפתח בפרשת אל?׳ר הים (ע״ע) איש 
משרד־תחוץ לשעבר שהואשם בריגול למען בריה״מ. ב 1950 נבחר 
לסנאט אחרי מסע כחירות נוקשה תוך פולמוס תוקפני שבו האשים 
את יריבתו הדמוקראטית בהתעלמות מסננת הקומוניזם. ב 1952 
נבחר למועמד הרפובליקנים לסגו־נשיא. לצדו של איזנהאואר (ע״ע). 
בעת מסע הבחירות הואשם בנסילת בספים מקרן בחירות שנוסדה 
למענו, ונאסר שבתמורה יכלו סממניו לזכות בתמיכה פוליטית. 
בשידור טלוויזיה הגן ני על מעשיו וזבת בתמיכת אייזנהאואר. נסנן- 
נשיא יצא נ׳ לשליחויות ברחבי תבל. ביקורו בדרום אמריקה ( 1958 ) 



145 


ניכפון, ריצ׳רד מילהאוז — נילי 


146 


לווה במהומות דמים, ובביקו¬ 
רו בפוסקווה ( 1959 ) ניהל דו־ 

שיח סוער ("ויכוח־המטבח") 

עם חרושצ׳וב (ע״ע). 

כשלקה אייזנהאואר בהת¬ 
קפות לב ( 1955 — 1957 ) מילא 
נ׳ את מקומו. היה לו תפקיד 
מכריע ביישוב השביתה בת¬ 
עשיית הפלדה ( 1959 ). 

ב 1960 היה נ׳ מועמד ה¬ 
רפובליקנים לנשיאות, אך נר 
צח בבחירות (בהבדל זעיר 
של 113,000 קולות), בידי 
ג׳ פ. קנדי (ע״ע). נצחונו של קנדי נזקף, במידת-מה, להצלחתו 
בוויכוח עם נ׳ בטלוויזיה. 

נ' חזר לקליפורניה לעסוק במשפטים. ונסיונו ב 1962 לחזור 
לזירה הפוליטית בבחירות למושל המדינה הסתיים במפלה. הוא 
הודיע על פרישתו מפוליטיקה ומחה על היחס העוין של העתונות 
כלפיו. נ' הצטרף למשרד עורכי דין מבוסס בניו־יורק. בבחירות 
לנשיאות 1964 תמך במועמד הרפובליקנים. ברי גולדויטר. ובבחירות 
לקונגרס ב 1966 סייע למספר מועמדים רפובליקנים׳ אך דומה היה 
שהקריירה הפוליטית שלו נסתיימה. אעפ״ב בהרה בו רעידת המפלגה 
הרפובליקנית למועמד לנשיאות בבחירות 1968 , והוא בחר בספיר) 
אגניו 0 ז 1 ק 5 ), מושל מרילנד, למועמד לסגן־נשיא. במערכת 

הבחירות פנה נ' אל "האמריקנים הנשכחים, שאינם צועקים. שאינם 
מפגינים", והדגיש את סיסמת "חוק וסדר" על רקע מהומות הכושים 
הסטודנסים והגידול בממדי "הפשע ברחובות". הוא זכה בבחירות 
מול ה. ה, האמפרי, סגנו של ל. ב. ג׳ונסון (ע״ע [כדך מילואים]). 
בחירתו לנשיא היתד, תחיה פוליטית, ללא תקדים, בתולדות אה״ב. 

דמותו הפוליטית של נ׳ עד לעלייתו לנשיאות הצטיירה, בשל 
עברו. כשל ימני ושמרן נוקשה במדיניות פנים וחוץ באחת, אך 
כנשיא נתגלה בתכסיס! מעולה, מכיר במציאות ומוכן להתפשר עמה, 
ומטה אוזן קשובה להלך־הרוחות בציבור. נובח ההתנגדות הגוברת 
למלחמה בווייטנאם הכריז (ינואר 1970 ) שהמטרה המיידית של 
מדיניות־החוץ שלו היא להביא לסיום המלחמה, ואמנם, תוך שנה וחצי 
מכניסתו לתפקידו הוצאו מחצית החיילים האמריקנים מוויימנאס. 
בד בבד עם הבסחתו לפנות את וייטנאם הורה לפלוש לקאמבודיד, 
(אפריל 1970 ), להדוף לוחמים קומוניסטים שתקפו משם את דרום- 
וייטנאם. הפלישה עוררה מחאה עזה ביותר באה״ב וגילתה נטיח 
נרחבת להשתחרר מהתחייבויות בחו״ל. נ׳ הודה להעביר בהדרגה 
את מעמסת המלחמה על שכם הווייטנאמים עצמם. 

במדיניות החוץ גילה גמישות רבה בהעזרו ביועצו היהודי, הנרי 
קיסינג׳ר. הוא שיפר מאוד את יחסי אה״ב עם צרפת, השתמש 
לראשונה בזכותה של ארצו להטיל "וטו" על החלטות מועצת הבטחון 
של האו״ם והיה הנשיא האמריקני הראשון שביקר במדינות קר 
מוניסטיות (רומניה, יוגוסלוויה). מפנה דרמתי חולל בהודיעו בקיץ 
1971 על נסיעתו לסין העממית. 

במזה,"ח דגלה ממשלתו בחתירה ליישוב הסבסוד בין ישראל 
למדינות ערב על סמך החלטת מועצת הבטחון ב 22.11.1967 , שלפי 
פירוש האמריקנים מחייבת קביעת גבולות בטוחים ומוסכמים אחרי 
םו״מ בין הצדדים, שר־החוץ שלו, וילים רוג׳רז, התווה תכנית שעל 
פיה יחולו שינויים מעטים בלבד בגבולות ישראל לעומת גבולותיה 
שמלפני מלחמת יוני 1967 . נ , אישר מתן סיוע צבאי נדיב לישראל 
אחרי הגברת המעורבות של בריה״ס במצרים (אביב 1970 ). אך 
אתרי שהושגה הפסקת־אש בחזית הסואץ ( 7.8.1970 ) השהה לזמן־מה 
הענות לבקשת ישראל למטוסי ה״פאנטום" המשוכללים. בעת פלישת 


הסורים לירדן ומלחמת האזרחים בה (ספטמבר 1970 ) עשה צעדי 
הרתעה, הצהרתיים ומעשיים כאחד. 

במדיניות הפנים המשיך בקו הליבראלי בעניינים סוציאליים, אך 
האט את קצב ביטול הפרדת הגזעים במדינות הדרום, ומינה שמרבים 
מובהקים לביהמ״ש העליון. 

בתחום הכלכלה ניסה ני לבלום אח האינפלאציה הדוהרת, שאליה 
נתלוותה גם אבטלה, ע״י מדיניות כלכלית חדשה (אוגוסט 1971 ). 
מדיניות זו היתה כרוכה בהקפאת מחירים ושכר ובהטלת מכסי מגן, 
דבר ששיבש את יחסי אה״ב עם יאפאן ומדינות מערב אירופה. 

בבחירות 972 ! נבחר נ , לתקופת־כהונה שניה. בהשיגו דוב ניכר, 

מול יריבו הדמוקרטי, ג׳ורג' מקגוורן. 

, 1 ) 101611311 ' 6 ( 1 .מ ; 1968 , 0717011 ? 01111 / 01 ? , 1259 ־ 1 . 220-5 }^ .£ 

1 ו< 0% 116 ־ 1 ,* £0711116 1 / . ז ל 7 . 0 ; 1969 ,: 14 : 7110716 13071 0116 

. 1970 ,{/ 1311 136 ) 711 '{ 561 1116 / 0 

א. אי. 

ניל ( 3 ז=ז*ג> 8 נ 1 זמ 1 ), סוג צמחים טרופיים, בעיקר ממשפחת הפר¬ 
פרניים, הכולל כ 300 מינים. החשוב שבהם הוא ג׳- 
הצכעים (גזזסזסתזז . 1 ), והוא בן שיח רב שנתי. גבהו כ 1 מ׳, פרחיו 
אדומים או ורודים. בעבר הרבו לגדלו בארצות המזרח (הודו, יאווה 
ועוד) וגם בארץ — להפקת צבע האינדיגו (ע״ע). בעליו ובענפיו 
נמצא הגליקוזיד אינדיקן (ע״ע), שע״י פירוקו מקבלים את האינדיגו 
(וע׳־ע אנילין). מסוף המאה ד, 19 , כשהוחל לייצר אינדיגו מלאכותי, 
ובעיקר עם פיתוח תעשיית הצבעים הסינתטיים, פחת גידול הנ ׳ 
ונצטמצם. ידועים מינים אחרים של נ׳ כצמחי־צבע ( 1 .תנ . 1 ) וכצמחי 
נוי. 

- 1645 , 11 , 1176 ) 1 * 1107110 / 0 3111 ) 1 ) 610 ^€ 1 ) 51071307 1116 ,•< 83116 .מ ״ 1 

.״* 1961 , 1647 

בילו (איט' 110 ״;״, מן הלאט׳ 18611115 ״ — שהרהר), טכניקה של 
קישוט חפצי-סתכת. ד,נ' מתקבל ע״י עירוב של כסף, נחושת, 

עופרת וגפרית, אשר עליהם מפוזר מעט בוראכם. תערובת שחורה זו 
מחממים עד היותה נוזלית ומחדירים לתוך החריצים של החרוטים 
על־גבי משטח-מתכת, עפ״ר כסף. לאחר המירוק, בולט הניגוד בין 
הקווים הכהים לבין הרקע הבהיר המבריק. — מקורה של טכניקת־ 
ד,נ׳ היה, כפי הנראה, במצרים העתיקה! היא חיתה מקובלת באמנות 
יוון ורומא. אולם בעיקר נפיץ השימוש בה ביה״ב והגיע לשכלול 
רב באמנות האיטלקית במאה ה 15 (מאזו פיניגורה [זחזפזו׳עחזדזז ז 
1426 — 1464 ). בנ ׳ השתמשו בייחוד בקישוט כלי כסף, תכשיטים 
ותשמישי־קדושה של הכנסיה. השימוש בנ ׳ נדחק באירופה במאה 
ה 16 , בפני התפשטות הציפוי באמאיל. יצירות־נ׳ מימי הרנסאנס 
זויפו בהצלחה בוונציה במחצית הראשונה של המאה ה 19 . המרכזים 



יוופסת מפתחות ותכ׳שיטיש. בחזייתה < 1 '׳ 8 וטי־ניא?ו ע 5 ׳ע 5 וש מצנית הא׳מח: הלה, 
נרה, הללקת־הנד. פרארוו, איטליה, 1400 - - 1480 




147 


נילו — נילוס 


148 


החשובים לענודות־נ׳ נשארו רוסיה, פרם והודו. — טבעות, כלי כסף 
(ביניהם קופסת הב׳ המפורסמת מאיטליה) והריבות ספרים סעשה־ידי 
צורפים יהודים, בני עדות שונות, מעוטרים בני, מצדים באוסף 
מוזיאון ישראל. 

מ. נרקיס, גפור — נ׳ (ספר דש״י), תש״א: 1-11,1,1 .זיז 

; 1 936 , 1 ( 1 * $10561 1511 ) 015 1116 1 * 1 — 9 * 110 * €6 15111 5/16 / 0 1 * 0110 ) 1 /( 1/6/1 () 

. 1950 , 066 * 101 111 ) 6 ) $4115 , 0661110 ( 1 ) 04 @ 1111 1165 ) 111 £65 , 81010 ..\ 7 

נילוטיס (אנג , 10108 ( 14 ), שם כולל לקבוצות שבטים באיזור 
הנילוס העליון ויובליו, מזדח־אפריקה, המאופינות ע״י אחדות 
לשונית. 

שפות הנ ׳ קרובות לשפות הנילו-חמיות. אף על מיקומן הפדדק 
במכלול הלשונות הסודאניות (ע״ע) חלוקות הדעות. מקובל לסווגן 
לשתי קבוצות עיקריות: 1 ) נואר־דינקה; 2 ) לואו, בה ענף צפוני 
ודרומי. 

הנ - , כ 3.3 מיליון נפש. מתחלקים לשלוש קבוצות טריטוריאליות: 

א) הנ׳ הצפוניים, החיים באגן הנילוס הלבן. רובם בדרום־סודאן 
וקצתם באתיופיה. שבטיהם: דינקה (יותר 0 700,000 נפש): נואר 
( 300,000 — 400,000 ) : שילוק ( 200,000-100,000 ). ב) ד.נ׳ המרכזיים, 
החיים באיזור ימות קיוגה ואלברט, רובם בצפון־אוגנדה ומיעוטם 
בקונגו (קינשאסה). שבטיהם: לנגו ( 364,000 , 1959 ): אצ׳ולי 
( 285,000 , 1959 ) : אלור ( 124,000 . 1959 ), ואחרים. ג) הנ ׳ הדרומיים, 
החיים ממזרח ומצפון לימת ויקטוריה. השבט העיקרי: לואו ( 1.2 
מיל׳ נפש, 1962 ), שמושבו בקניה. 

מסורות חני מורות על מוצא משותף, ועל גלי הגירה שהביאו 
לפיזורם הנוכחי. מבחינה גזעית הם, כנראה, נגרו־חמים ובהופעתם 
החיצונית בולט הטיפוס הנגרואידי. בד״כ הם אדוכי־גולגולת. מסול- 
סלי-שיער, ועורם כהה מאוד. הנ ׳ בולטים בקומתם, והצפוניים 
(דינקה, נואר. שילוק) גבהם הממוצע 1.78 ס' ומבנה גופם צר. יש 
הבדל ניכר בין הצפוניים לדרומיים בשכיחות קבוצות הדם 4110 . 
ובתדירות האנמיה החרמשית (ע״ע דם, עם׳ 706 , 709 ). אך נראה 
בי שכיחות גבוהה של גורם ה- 811 אפיינית לכולם (ע״ע דם, סוגי-, 
עט׳ 731 ). 

כלכלת הב' שובה משבט לשבט, וכוללת גידול בקר, חקלאות. 
דיג, ציד ולקט — בהתאם לתנאים האקולוגיים. ד.נ׳ הצפוניים הם 
עפ״ר רועים, נוודים־למחצה. ככלכלת השילוק והב׳ המרכזיים והדרו¬ 
מיים, מקום נכבד לחקלאות. בתרבות כל ד.נ׳, מלבד האנואק (בדרום 
סודאן) נודע לבקר ערך פולחני, והוא מודד לעושר וליוקרה. 

לני פולחן־אבות מפותח והם מאמינים באל עליון. כל ד,נ׳ מאור¬ 
גנים ביחידות־שארות פטריליניאריות אכסוגאמיות (ע״ע אכסוגמיה). 
בארגונם המדיני הבדלים ניכרים. לשילוק ממלכה מלוכדת ובראשה 
מלך־אל. המלוכה תורשתית, כוחה מוגבל ומשמעותה פולחנית בעיקר. 
בשאר השבטים אין סמכות מדינית מרכזית. אצל האנואק ושבטים 
אחרים מחולק השבט למספר יחידות קטנות שראשיהן מוצאם מכמה 
קבוצות •אצילות" והם מחזיקים סמלים מלכותיים, אצל הנואר, 
הדינקה והלוא! מבוסס המבנה ההברתי על קיום היחסים ההדדיים 
(הכוללים שימוש או איום בכוח) בין קבוצות־שארות. כשבכל מרחב 
טריטוריאלי מעמד עדיף לקבוצה אחת. 

מאז 1955 נוטלים הב' בסודו (ע״ע) חלק פעיל במאבק להגדרה 
עצמית של שבטי דרום המדינה נגד הממשלה המרכזית. באוגנדה 
(ע״ע, כרך המילואים) גובשו תני ע״י מילטון אובוטה כמוקד כוח 
מדיני. והיו משענתו העיקרית מאז עלותו לשלטון עד הדחתו 
בראשית 1971 . בקניה (ע״ע) הלוא! הוא השבט השני בגדלו ומהוות 
משקל-נגד לקיקויו, השבט הגדול ורב ההשפעה במדינה. וע״ע 
אפריקה. אתנולוגית, עמי 318 , ושם מפה, 

, 1 ( 111 ) 511 16 ) 01110 ) 10 /ין 5 ) 7610 1 * 41 ^ 70 , 1110 זז 11£ ש$ . 0 , 0 3011 . 2 . 0 
. 01 . 1 ג ; 1940 ,■ 041161 ) 711 ,נ>ז 113 :ס 1 ז י 1 -$תב׳ל£ .£ .£ ; 1932 


65 ^ 00 ^ 1 ** 14 14110-110011116 111 ( 0 16 ) 04110 ) 111 {ס 1 ז 10 ) 111 } 1 ז! 015 . 4 ? 

1 * 10 ) 80 1 * 1111 ( 1 ^, 10-7 ^ 640 16 '() /ס . 04 16 ( 7 . 81111 ; 1948 , 60 !*/(/ / 0 
) 1 ( 7 , 81730 . 1 \ -זש.? 1 :> 1 \ד . 14 . 01 ; 1952 ג (גס 1 ־ 1 }\נ .ןי 1 ב 51 . 0 £ ר 1 ו!ז£) 

140*1-80)1(11 70)1^1/0^61 0/ 140*1)1-110516*11 /£ 1*160, 1956 ; ^ 1141616 - 
100 - 0 . ' 1*311 ( 1 x 18 .), 7*11)65 1011)1(1111 8016*5,1 958 ; 8 . 0 § 0 £, 

1115 ( 0*9 0 / 1)16 8001 ) 16*0 1 . 140 , 1967 . 

א. לב. 

נילון. ע״ע סיבים; פלסטיים• חמרים. 

נילוס (ערבי 1 (ב^, אנג׳ הארוך בנהרות תבל, 6.680 ק״מ 
מהמקור המרוחק ביותר (קגרה) עד לשפכו לים התיכון. 

באגן הניקוז, המשתרע על 2.87 מיליון קמ״ר (בין • 3 רוחב דרומי 
ל" 30 רוחב צפוני) במזרח אפריקה. אזורים מגוונים מבהינה גאו־ 
גרפית־אקליסית. בעבר הגאולוגי השתייכו חלקיו העליים של הנהר 
למערבות ניקוז נפרדות, שהתחברו למערכת הנ׳ החל מהשלישון 
עם התמורות הטקטוניות (הרסה והיווצרות עמק השבר) שאירעו 
באפריקה המזרחית (ע״ע אפריקה, עם׳ 283/4 . מפת אגן הניקוז). 

נהרות-המקור של חנ׳ יוצאים סאיזור משווני משזפע בגשמים 
וחוצים איזור של סאוואנה. בחלקו הצפוני עובד ר,נ׳ איוור מדברי 
יהוא עורק החיים ובסיס כל קיום בסודן הצפונית ובמצרים (ע׳ 
ערכיהם). נ ה ר ו ת ־ ה מ ק ו ר הראשיים של הנ׳ הם ד,נ׳ הכחול והנ׳ 
הלבן המתאחדים ליד ח׳רטום (ע״ע). הנ׳ הכחול. שספיקת מימיו 
מגיעה ל 63% מכלל ספיקת חנ ׳ . יוצא מדדים־מזרחה של ימת טנה 
(ע״ע), בגובה 1,830 מ־, שברמת חבש (ע״ע). ושם הוא נקרא אבאי: 
זורם דרומה־מזרחה, ולאחר מבן מתפתל בכיוון כללי צפונה־מערבה 
לה׳רטום שבסודן. ושם הוא נקרא בהר אל-אזרק (= הנהר הכחול). 
הנ׳ הכחול ויובליו ניזונים משפע נשמי הסונסון היורדים על רמת 
חבש בחדשי הקיץ (יוני—ספטמבר). ספיקת המים באפיקו הראשי 
מגיעה ל 51.4 מיליארד מ״ק בממוצע שנתי, מהם בעונת־השפל, הנמ¬ 
שכת 8 חדשים, רק 6 מיליארד מ״ק. שני יובלים חשובים נוספים 
מנקזים את רמת הבש: ם ו ב ט בדרום, הנשפך לני הלבן צ״י מלכל 
והמוביל 12.4 מיליארד מ״ק בשנה: ע ט ברה בצפון, המוביל 11.8 
מיליארד מ״ק בשנה ונשפך לנ׳ מצפון לח׳רטום. כל הנהרות הללו 
חיצים את רמת חבש בגאיות צרים החותרים לעתים לעומק של 
יותר מ 1.000 מ׳, מי הנ׳ הכחול והעטבדה משופעים בעונת הגאות 
בכמויות עצומות של סחף המפרה את עמק ר,נ' והדלתא (תם׳ מפל 
פג׳ הבתול. ר׳ ברך י״ז. עם׳ 89 — 90 ). 

משטר הזרימה של הנ׳ הלבן — המקור השני, מאוזן יותר 
בגלל ימות וביצות המווסתות את זרימתו, והוא מספק לנ׳ את רוב 
מימיו בעונת השפל. מימיו של ד.נ׳ הלבן באים משלושה אזורי מוצא 
ראשיים, החשוב בהם הוא האגן הטקטוני המתנקז לימת ויקטוריה 
(ע״ע) שבמרכזו. נהר־המקור הראשי — הקגרה (ארכו 772 ק״מ) 
נשפך לימה במערבה, עדפי המים — 20.7 מיליארד מ״ק נשנה — 
יוצאים מן הימה (גבהה 1,134 מ׳) בקצה הצפוני, ליד ג׳ינג׳ה, דרך 
מפלי דיפון ואואן, שעליהם הוקם סכר. מעבר לפהר נקרא הנהר 
נ׳ ויקטוריה והוא יורד צפונה בשיפוע חזק לימת קיוגה הרדודה 
והמוקפת ביצות, וממנה — צפונה ומערבה — בסדרה של 12 אשרות 
עד הישפכו לצפונה של ימת אלברט (ע״ע). הקטע האחרון של מורד 
וה הם מפלי מרצ׳יסון, שגבהם 36 מ׳ ורחבם כמקום הצר ביותר — 
5 מ', והם אתר תיירות נודע ביפיו, 

לימת אלברט (גבהה 620 מ׳) מתנקז איזוד המוצא השני — 

הרי רואנזורי ורמות אוגאנדה המערבית ורואנדה. אלו מתנקזים ליפת 
גיורג׳ ולימת אדוורד (בגובה 912 מ׳), שמצפונה יוצא נהר סמליקי, 
המקיף את הוי וואנזודי ממערבם. ונשפך לימת אלברט בדרומו.. 
מצפון היפה יוצא נ' אלברט המוביל 26.5 מיליארד מ״ק בממוצע 
שנתי, דורם צפונה ויורד אל רמת סודאן, ושם הוא נקרא בהר אל־ 
ג׳בל (^ נ׳ ההר). 



149 


נילוס 


150 



חנינות לרגל סלאת שפונה ש: ים להתחלוח העבודות נבכר דיגבות באכואז 


איוור המוצא השלישי הן רמות סודאן המערבית ר,מתנקזות לבחר 
אל־ע׳זאל הזורם מזרחה. כמות מימיו, שעיקרה בקיץ, משתנה משבה 
לשנה. ועשויה להגיע עד 20 מיליארד מ״ק בשנה. המפגש בין 
מערכת בחר אל ע־זאל ובחר אל־געיל הוא ממערב לבלבל, באיזור 
מישורי נרחב, ובקרבת מקום מצטרף גם נהר סובס היורד מרמת 
חבש. נהר סובט ובחראל־ע׳זאל מובילים את מירב מימיהם בקיץ. שבו 
גואה חני הכחול. זרימת ד,נ' הכחול עוצרת את זרימת הב׳ הלבן ליד 
ח׳רסום, וכמות המים העצומה של יובליו מתפשטת לצדדים במישור 
שבחלקו העלי. ויוצרת שם את איזור הביצות הגדול ביותר בעולם — 
ביצות הסד. המשתרעות על 300x100 קמ״ר והמכוסות צמחיה 
סבוכה. כאן'מתאדה כמחצית כמות המים. ועם חידוש זרימת הבהר, 
בתום עונת הגאות, מוביל הנ׳ הלבן צפונית לפלפל. לאחר שנשפך 
אליו הסובט. כ 26 מיליארד מ״ק. הואיל ובביצות שקע כל הסחף 
שבנהר. הוא נקרא מכאן הנ ׳ הלבן (בחר אל־אביד). 

הב׳ הלבן וחב' הכחול מתאחדים ליד ח׳רטום, שממנה צפונה הוא 
נקרא נ', ולאחר הצטרפות נהר עטברה אין עוד הב׳ מקבל כל יובל 
לאורך 2.700 ק״ס של מהלכו עד לשפר• בצפון סודאן חוצה הב׳ את 
פרבר נוביה (ע״ע) בפיתולים רחבים, ועובר מחשופי גראניט בסדרה 
של 6 אשרות. האשד הראשון (הצפוני) נמצא ליד אסואן שבדרום 
מצרים. כאן פגיעה כמות הסיס ל 83 מיליארד מ״ק בממוצע בשנה 
— כ 80% מהם בארבעת חודשי הגאות, מסוף יולי עד סוף נובמבר — 
כמות־מים הנוצרת ע״י ד,נ׳ הכחול והעטברה. 

ד,נ' נשפך ליס התיכון בדלתא שראשיתה 20 ק״מ צפונית לקהיר, 
באמצעות 2 הזרועות— רשיד (רוזטה), שארכה 230 ק״מ, במערב. 
ודמיאט. שארכה 245 ק״מ. במזרח. 

על מהלך הנ ׳ במצרים ובדלתא ע׳ ערכיהם. 

חני ותעלותיו העיקריות כשירים לשיט סירות־מפרש ואניות 
קסבות רק בקטעים מסוימים, משום הגובה המשתנה של מפלס הפיס 
ומציאות האשרות. 

ו י ם ו ת ה נ ה ר. משטר הזרימה של חג׳, המאופיין בגאות ובשפל 
שנתיים סדירים. נוצל משחר ההיסטוריה לצרכי השקאה (ע״ע, 
תם/ עמ׳ 571/2 ). הצורך בחלוקה צודקת של מי חב׳ ובשמירת 
תעלות ההשקאה וסוללותיהן, תרם ללא ספק בימי־קדם לצמיחת 
גופי שלטון מקומיים, שהתאחדו במרוצת הזמן במסגרת שתי ה¬ 
ממלכות המצריות, העליונה והתחתונה. שלא כבססופוטמיה. לא נח¬ 
רבו מפעלי ההשקאה במצרים מעולם חורבן יסודי ע״י פלישות של 
זרים, בגון המונגולים, ולא נוטשו אלא בתקופות, שבהן הצטמצם 
מספר אובלוסי המדינה, 


החקלאות המצרית והסודנית מתבססות על מי הני, המווסתים 
ע״י סכרים ד,אוגרים את המים לעונת השפל, וסכרים הסטים את המים 
לצרכי חלוקתם. במאה ה 19 הוקמו תהילה סכרי הטיה. הראשון בהם 
הוקם מצפון לקהיר ב 1843 — 1861 . הקמת סכרי אגירה המאפשרים 
השקאה גם בעונת השפל הביאה להגדלת מספר היבולים ל 2 — 3 
בשנה. הסכרים בתחומי מצרים הם: בדלתא — זפתא ( 1902 ), על 
זרוע דמיאם, ואדפינה ( 1952 ). על זרוע רשיר; אסיוט (ע״ע, 1902 ) 1 
נג׳ע חמדי ( 1930 ); אסנא ( 1909 ) ואסואן (ע״ע). בתחומי סודאן-. 
סנר ( 1926 ) על הנ' הכחול וסכר ג׳בל עליא ( 1937 ) על ד,נ׳ הלבן. 
סכר מפלי אואן ( 1951 ) באוגאנדה הוקם לצורך הפקת חשמל. 

גולת הכותרת של מפעלי ויסות ד,נ' הוא הסכר הגבוה נ א ס ו א ן 
(ע״ע [כדך־מילואים]), שהושלם ב 1970 ויצר את אגם נאצר — שקי- 
בולו כ 130 מיליון מ״ק. עוד לפני סיום העבודות וחנוכת הסכר 
הובעו ביקורות וחוות דעת שליליות על ערעור המאזן האקולוגי 
הצפוי בעמק הנילוס ובים התיכון, לאחר שמי הנהר שוב לא יביאו 
עמם סחף. 

כבר בימי קדם עוררה בעיית מקורות חג , את התעניינותם 
של חוקרים, אך מקורות אלה היו לוטים בערפל עד ראשית המאה 
ה 20 . אף כי פורטוגלים הגיעו לימת טנה ב 1613 , נתגלו מקורות 
חב׳ הכחול ע״י ברוס (:״ 81-0 105 הג() רק ב 1770/1 . ממחצית המאה 
ה 19 ואילו נתגלו הני הלבן ומקורותיו בפסעות־מחקר שערבו ר. 
ברטון (ע״ע), ספיק (פ 1 *! 5 . 6.14 ), גרנט (זחגזס , 0 ). סמיואל 
ביקר (ע״ע), פזרטון סטנלי (ע״ע) ואתרים. וע״ע אפריקה, עט' 
351/2 , ושם מפה בעמי 349 — 350 . בסוף המאה הושלם גילוי מקורו¬ 
תיו וחלקיו השונים של הנהר ומ 1900 הוחל במיפוי מדפי ובמחקר 
הידרוגרפי. וע״ע מצרים, עמ ׳ 138/9 , 149 . 

, #11 16 61 ,ת 0 ןתנל:>( 1 .( ; 1957 , $1116 :> 1 !(תשכ״ו 
. 1 ־ 196 , 116 א 7116 ,מס*מ £10 .£ 

י. קר• 

האלוהות המצרי ת של הנו נקראה חפי (!קג!!). היא התגלמה 
בדמות גבר בעל שדיים ארוכים (ספל לפוריות) ובראשה כתר של 
צמחי גומא ולוטוס (סמלי הצפון והדרום). היא נודעה כמקור העושר 
והמותרות ולכבודה נבנו מקדשים בהליופולים (און). בממפיס (טוף) 
ובסלסלה (קרוב לאסואן). לכבודה נערכו גם חגיגות שנתיות מפד 
ארות. וייתכן שזנח נשמר עדיין בחגיגות העממיות הנהוגות כיום 
במצרים. בראשית גאות הנהר. 

במקרא נקרא הנ ׳ "יאר" (ברא׳ מא, א; ועוד), .,נהר מצרים" 
(שם טו, יח; ע״ע א״י, עמ׳ 28 ), ו״שיחיו" (ישע׳ כג, ג: ועוד). 
ח ז" ל מזהים את הנ ׳ עם נהר פישון ה״יוצא מעדן" (ברא' ב, 
י—יא), ע״ש שמימיו מתברכין ועולין, או משום שהוא מגדל פשתן 
(מדרש־אגדה מובא ברש״י שם). היום שבו עולה הנ׳ על גדותיו, 



א? הנילוס עם 6 נ דמויות מל ילדים (מבטלים את סירות הגאזת) ובסל׳ 
הפוריות. העתת רופי ססקור הלניסטי, עשוי שיש (טח יאוו הווטיסז. רומא) 






151 


נילוס — נים 


152 


"יום גידול נ"/ נקרא בפי חז״ל גם "יום טיאטרון של נ׳", ע״ש 
משחקי־תיאטרון שהיו נערכים לפולחנו, והוא היום שבו נותר יוסף 
לבדו בבית עם אשת פוטיפר (ברא׳ לש, יא; ב״ר פ״ז, ט': תנחומא 
וישב, טי; ועוד). 

הואיל ובמצרים העתיקה נחשב ד,נ׳ לאלהות (ע״פ ב״ר פ״ט, ד׳: 

ור׳ לעיל), היתה מכת־דם, שבה הוכו מי היאור, ראשונה למכות 
(שמו״ר ט׳, ח׳). לעומת זאת ישנה דעה כי פרעה ראה עצמו אלוה 
גם על ד.נ׳ ובד דרשו את נבואת יחזקאל (כש, ג) על "פרעה... אשר 
אמר לי יארי ואני עשיתני": "פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים 
וסתם מי נ' שלא ירדו לתוך הים. והמים מתגברים וחולין הפלטרין" 
(תנחומא בראשית. ז ׳)! פרעה אפר "אני הוא אדון העולם ואני 
בראתי עצמי ואתנ׳"(שפו״ר. ה׳, י״ח! ועוד). חז״ל הדגישו, שהשובע 
וחרזון במצרים נרמזו לפרעה. בחלומו, בסמלי ד,נ', "שאין השובע 
בא למצרים אלא מן היאור". יעקב בירך את פרעה "שיעלה נ , 
לרגליו• (רש״י לברא׳ מז, י, בשם תנחומא. ומעיו זה לפנינו בתני 
הופא נשא, כ״ו< ועוד). מי 

ניל״י (ר״ת: "נצח ישראל לא ישקר" [שמ״א טו. כס]), גוף מודי¬ 
עיני יהודי, שפעל בא״י (ע״ע, עמי 516 ) ובסוריה בשנים 
1915 — 1917 לטובת בריטניה. השם, ששימש סיסמת־קשר של הארגון 
החל מאביב 1917 . הפך לשמו המקובל בציבור ובספרות. מנהיגיו 
היו שרה ואהרן אהרנסוך אבשלום פינברג וי. לישנסקי (ע׳ ער¬ 
כיהם). מניעיו היו — חששותיהם של כמה מבני־ד,מושבות, רובם 
ילידי הארץ, ספני השמדה — בדרך שהושמדו הארמנים (ע״ע 
ארמניה, עמ ׳ 990/1 ) — והכרתם כי אין עתיד להתיישבות היהודית 
בא״י אלא בהעברת השלטון בה לבריטניה. תכניתו המקורית של 
פיינברג, לארגן מרד יהודי, שישען על עזרת הבריטים החונים 
במצרים, נדחתה ע״י אהרונסון כבלתי-מציאוחית. ובמקומה הוחלש 
על הקמת מחתרת-ריגול לטובת הבריטים. הקפת הקשר נתקלה 
במכשולים רבים, בעיקר מצד אנשי "המשרד הערבי" הבריטי בקהיר. 
באוגוסט 1915 הגיע פיינברג למצרים, קיבל הבטחה מהבריטים לקיים 
קשר עם אנשיו, ואף הוחזר כאניית קשר בריטית לחוף עתלית, 
אולם ההבטחה לא קוימה. שני נסיונות ניספים של פיינברג נכשלו 
ורק בהתערבותו של אהרונסון, שהיה פקיד גבוה בממשל התןרכי, 
נחלץ מאשמת ריגול. 

בסוף 1915 הצטרפו לנ ׳ שרה אהרונסון, י. לישנסקי ואחרים. 
חלקם צורף למחנה הלוחמים בארבה, שפשט אז בארץ, וכך הגיעו 
למתקנים צבאיים. בקיץ 1916 יצא אהרנסון לגרמניה, ומשם עבר 
לדנמרק, ובעזרת סוכנים בריטיים הגיע לאנגליה. בלונדון נפגש עם 
מדינאים ואנשי צבא. רכש את אמונם ונשלח למצרים כיועץ מודיעין. 
הידע שלו סייע לתכנון ההתקפה הבריטית על א״י. בינואר 1917 
יצאו א. פיינברג וי. לישנסקי בדרך היבשה למצרים, הותקפו ע״י 
בדוים. ופיינברג נהרג (מקום־קבורתו נתגלה אחרי מלחמת ששת• 
הימים, סמוך לרפיח. עצמותיו הועברו להר הרצל בירושלים). לישנ־ 
סקי הגיע פצוע אל הבריטים והצטרף לאהרונסון. בפברואר 1917 
הוקם לראשונה הקשר — שנמשך 8 חדשים — בין המרכז בעתלית 
והמודיעין הבריטי במצרים, באמצעות אניה, שהורידה את לישנסקי 
בחוף עתלית. הארגון הקיף ב 30 — 40 איש, ואלה נזהרו מקבלת 
תשלום עבור שירותם, בהדגישם את אפיו האידאליסמי ומטרותיו 
המדיניות. 

בשלב זה באו אנשי נ׳ גם לעזרת היישוב. פעולת ההסברה 
והתעמולה של אהרונסון הרתיעה גם היא את השלטונות מהמשך 
הגזירות על היישוב לאחר גירוש היהודים מיפו ותל־אביב בניסן 
1917 . נ' טיפלה בהעברת הסיוע הכספי ליישוב מאה״ב, לאחר שאה״כ 
ניתקה את יחסיה עם תורכיה, ואהרונסון הקים "ועד סיוע" במקביל 
לזה שהיה במצרים מטעם עסקני היישוב. שרה אהרונסון וי. לישנסקי, 


שיצאו למצרים כדי להי¬ 
דבר עם א. אהרונסוז על 
דרכי פעולתם, הביאו 
עמם בחזרה, ביוני 1917 . 
2,000 לי״ש, ומסח! 
לנציגי "הוועד הפוליטי" 
שעמד בראש היישוב. 
צעד זח תרם לשיפור 
היחסים של נ' עם ה¬ 
יישוב, שהשמועות סביב 
נ' עוררו בקרבו פחד 
והסתייגות. אעפ״כ נת¬ 
בעה נ׳ להוכיח כי היא 
פועלת בהסכמת המנהי¬ 
גות הציונית, ובספטמבר 
1917 נפגש א. אהרונסון 
בלונדון עם ח. ויצמן 
(ע״ע) וחבריו וקיבל את הסכמתם לעבודת נ/ נראה היה כי נ' שואפת 
ליהפך לכוח ציבורי־מדיני בא״י ובתנועה הציונית. באותה עת השיגו 
התורכים הוכחות מעשיות לקיום רשת ריגול בקרב היישוב ומנהיגי 
היישוב שוב הסתייגו מנ ׳ . נעמן בלקינד, שיצא למצרים על דעת 
עצמו לחפש אתר פיינברג שדבר מותו הוסתר מחברי הארגון, נלכד 
בידי התורכים. ב 1 באוקטובר 1917 הוקפה זכרון יעקב (ע״ע) 
ונאסרו חשודים רבים, ובהם שרה אהרונסון ומשפחתה. אסירים רבים 
מכל חלקי הארץ רוכזו,בנצרת, ביניהם לישנסקי. והעברו לכלא 
בדמשק. לישנסקי חיפיש מקלט בין חבריו לשעבר ב.,השומר* ונמלט 
מהם לאחר שהתנקשו בנפשו. אף הוא נפל בידי השלטונות. מאמצי¬ 
הם של עסקני היישוב בדמשק ובקושטא והתערבותם החשאית של 
נציגי גרמניה אצל התורכים. הביאו לצמצום פרשת הריגול. 12 איש 
נידונו למאסר משנה ופד 3 שנים. 30 נשלחו לעבודת הצבא, י. 
לישנסקי ונ י בלקינד הועלו לגרדום ב 16 בדצמבר 1917 . ב 15 במאי 
1919 נהרג אהרונסון בתאונח-מטוס, ובנד תמה פעולת נ׳. 

בשנים הראשונות לאחר מלה״ע 1 הסתייג רוב היישוב מג׳ 
בגלל ההכרה שפעולת נ׳ העמידה בסכנה גדולה את היישוב, בשל 
היחס השלילי העקרוני לעבודת הריגול, ובשל הניגוד הפוליטי בין 
השקפותיהם של אהרונסון וכמה מעוזריו להשקפות אנשי תנועת 
העבודה, בעניין עבודה עבדית. יחם זה השתנה קצת במשך הזמן, 
לא במעט הודות לספריו של יערי-פולסקין: "מרגלים או גיבורי 
המולדת" (ת״א. תר״ץ) ו״ניל״י" (ת״א, תרצ״ח—תש״ד). התנועה 
הרוויזיוניסטית ובני האיכרים המאורגנים ראו בהם גיבורים לאו¬ 
מיים, והעצמאות המדינית הביאה, מאוחר יותר, לשינוי היחס לריגול 
וראייתו כמכשיר הכרחי לקיום הבטחון. 

מבחינה חיססוריח-סוציולוגית יש לראות בג׳ נסיון של חלק 
מילידי המושבות, בני העליה הראשונה, לגבש תנועה פוליטית עצ¬ 
מאית שתעמוד בראש היישוב. קבוצה זו מצאה את מנהיגה באי¬ 
שיותו הדגולה של א. אהרונסון, אולם לא הצליחה להתגבש לגוף 
פוליטי בר-קיימא, וע״כ התפוררה מהר — בנפול מנהיגה. 

״ספר חולדות ההגנה״ א׳, 353 — 386 , 730 — 740 ׳ תשט״ו; א. ליבנה 
[עורר!, נ׳: תולדותיה •״ל העזה מדינית, תשנ״א; א. אהרנסון, יופו. 
תש״ל; א. אסיר (עודד), אבשלום — נתבים וסכחבים של אבשלום 
פיינברג, 1071 ! מ. ניימז, מפתה תקוה לעמק עכור. חש״ד; , 616 ״£ . 4 
. 1959 .זר ״ 74 ׳ 

י. ס. 

נים (מבמ 1 ף 1 ). בירת גליל (דפארטמאן) גר (ע״ע) בדרום צרפת, 
ממערב לנהר רון, כ 100 ק״מ צפונית מערבית למרסי. 

129,000 תוש׳ ( 1968 ). ידועה בבניינים ושרידים רומיים: האמפי¬ 
תאטרון הגדול ( 7364048 148 ). שנבנה במאה ה 2 לסה״נו המקדש 




153 


ניב נימיאר סוארם פיליו, אוסקר 


154 



האכוסיתאסדון הנדול בוים, הסאה ה צ וכר,"ו (מערד התיירות צופר) 


הקורינתי (־־!"ס ת!> 8 וג)\), המוקף 30 עמודים, הוא אחד הפקד־ 
שים המושלמים ששרדו מן התקופה האוגוססייניח: מאז 1823 משמש 
מוליאון־עתיקות! אמת-המים ( 0314 1 ת 0 י 1 ; ר' תמ׳ו ברך י״א, 

עם׳ 186 ) העוברת על פני גשר ע״נ גאר! מגדל בגובה 30 מ׳ 
■!עס־ד)! גן המעיין ושני שערים רומיים (ור׳ תמי: כרך י׳, 

ענד 857 ). 

נ׳ משמשת במרכז למסהר ימות וגרעינים ושוכנת באיזור פורה 
המגדל גפנים. יש בה תעשיית מכונות, טכסטיל (בעיקר משי), 
הנעלה ומוצרי עור. 

היסטוריה. נמאוסוס (צטג״־ו״־זו!) העתיקה היתד, מרכזם של 
הוולקים האךקומיקיס (;:> 11 ז 01 :) 819 ־־־!ס , )). ב־ 121 כבשוה הרומיים, 
ובימי אונוסטום הוקמה בה קולוניה של חיילים משוחררים והוענקו 
לה זכויות נרחבות. נבנו בה מקדשים, מרחצאות וחומות, שהקפן 
הגיע לב 10 ק״ר (ר׳ להלן). 

בשיא פריחתה שסוד, הוואנדאלים. ואחריהם נפלה העיר בידי 
הוויזיגותים. אלה הפכו את האמפיתאטרון של נ' למבצר. הערבים 
החזיקו בה זמן קצר בתחילת המאה ה 8 , עד שגורשו בידי שול 
(ע״ע) מרטל. במאה ה 12 עברה לידי רוזני טולוז (ע״ע) וב 1229 
סופחה לממלכת צרפת. הרפורמאציה ההפשטה במהירות בנ ׳ , וב 1567 
טבחו ההוגנוטים (ע״ע) את הקתולים בעיר. גירוש ההוגנוטים ב- 
1685 רושש את ני. ב״טרור הלבן" אחרי נפילת נאפוליון נטבחו 
רפובליקנים ופרוטסטנטים רבים בעיר. 

קהילה יהודית נוסדה בני (.,נימשיי במקורות העבריים), 
במחצית ה 2 של המאה ה 10 . כנראה• ביכ״נ בג׳ ידוע מ. 1009 . 
בשלהי המאה ה 11 נשא אחד מרובעי העיר את שמם. במאה ה 12 
נודעה נ׳ במרכז תורני, וישבו בה אברהם בן דוד מפושקיירה (ע״ע) 
ור׳ משה בן יהודה מבדרש. לאחר הגירוש הכללי ב 1306 חזרו 
יהודים לני■ ב 1339 , אבל גורשו שוב ב 1394 . בעשור 1670 הצליחו 
בודדים, מאויניון (ע״ע) הסמוכה, להתיישב בני, אך ב 1679 פקד ה¬ 
פרלמנט של טולוז על גירושם והחרמת רכושם. במחצית השניה של 
המאה ה 18 הצליחו כמה משפחות להקים קהילה בני, אך נסיונותיהם 
(ב 1784 ו 1787 ) להכנם לגילדות השונות, נכשלו. ב 1787 הם ניצלו 


את הצו הליברלי שזיכה גם לא-קתולים לרשום מקרי לידה ומוות 
במרשם התושבים. אך למעשה לא נשתנה מעמדם החוקי עד 1789 . 
ב 1794 נבנה ביב״נ חדש בני. ב 1808 היו בני 371 יהודים והקהילה 
סיפחה לקונסיסטוריח של מרסיי. בסוף המאה הצטמצמה הקהילה 
מאוד. הספרית העירונית של נ' עשירה בנ״י עבריים מיה״ב. בין 
האישים היהודים בני: היסטוריון יהודי פרובנס סלומון קהו, אדולף 
כרמיה (ע״ע) וברנרד לזר (ע״ע). סיום חיים 0 נ׳ 1,200 יהודים. 
רובם מאלג׳יריה. לרשותם ביכ״נ ומרכז קהילתי. 

5 ?) 11 * 8 ׳ 111 * 11 ■ווו$ 11€ ) 0 א ,רו 11 ב> 1 . 5 ; 1897 , 395-9 ,. 1118 . 081 , 01055 . 9 

- 1€11 ז 01 ! 13 .מ ; 1914 י ( 1 !^ 1 [££) .א 0 *{ 1 * 11 1 * 1 ,. 1 ) 1 ; 1901 ,.א 11 > 
. 1960 י (א 16 )\ 11 . 1 •> *}*ו*{ , 802 ־ 141 

א, אפ.-מ. 

נימחן עיר תעשיה וצומת תחבורה נהרי ויבשתי 

בדרום־מזרח הולנד. בחבל חלדרלאנד (ג> 11 ־ 1 ״ 11 ) 1 ־ 0 ), במרחק 
כמה ק״מ מגבול גרמניה. 148,800 תוש׳ (עם פרברים — 200,000 
תוש/ 1970 ). העיר משתרעת על גבעות שעל גדתו הדרומית של 
נהר ואל ( 1 ־־'׳\\, זרוע הריינוס). ליד פתח תעלת ואל-מז, המקשרת 
את נ׳ עם בלגיה וצרפת. נמלה קולט אניות של 2,000 טון. כ 80% 
מהתושבים קאתולים. בעיר אוניברסיטה קאתולית (נר 1923 ). ובה 
פאקולטה ידועה לרפואה (נר 1951 ). בנייניה עתיקים וידועים: 
כנסיה מתומנת מימי קארל הגדול (מהמאה ה 8 ), שרידי ארמון מימי 
פרידריד באדבאחסה (מהמאה ה 12 ), כנסיה גותית (מהמאה ה 15 ). 
בית עיריה (מהמאה ה 16 ), מוזיאון ועוד. גשר הוואל הוא מהגדולים 
באירופה. 

מקומה במרכז עירקי־תנועה הומים, באיזור חקלאי מפותח, 
בקרבת ריכוזי הפריה והייצור במערב־גרמניה, הפך את נ׳ במאה 
האחרונה לעיר תעשיה חשובה. ואוכלוסייתה גדלה פי 7 , מייצרים 
בה מוצרי מתכת (אניות־נהר, מכונות, עגורנים, אופניים, מכונות 
משרד) וחשמל, מוצרים כימיים (צבעים, סבון ותמרוקים), סיבים 
מלאכותיים, עורות, נייר, פוצרי־הלבשה, סוכר, בירה ומוצרי-מזון 
וטבק. לאחרונה נעשתה מרכז לחברות תעשיה לא הולנדיות. 

נ׳ התפתחה מיישוב קלטי במקום־מעבר נוח על נהר ואל, והיחד, 
בעלת השיבות אסטרטגית ומסחרית ובה עוד טרם בוא הרומיים. 
בזמנם נקראה גתעזסד־ז־פ "!א־ו״סרצסא. מימי הקארולינגים שי¬ 
משה לפעמים מושג (:! 1 ־)< 1 ) הקיסרים. נכללה בתחום חלררלאנד, 
השתייכה ל״הנזה״ (ע״ע), והרבתה לעבור מיד ליד, ב 1678/79 
נחתמו בה חוזי־נ' בין צרפת להולנד. ספרדי ועוד. עד 1878 היתד, 
מבצר בגבול גרמניה. במלה״ע 11 ניזוקו קשה העיר ועתיקותיה 
בהתקפוח־אוויר של בעלות־הברית (פברואר 1944 ), וני סבלה אלפי 
אבדות בנפש. בספטמבר 1944 היתה זירה לקרבות קטלניים בעת 
שנתפש גשו הוואל בידי הדיוויזיה המוטסת ה 82 של אה״ב ושריון 
הגווארדיה הבריטית. הגרמנים המשיכו להפגיזה, סתור גרמניה, 
במשד שבועות. מאז שוקמה. נ' ידועה בישראל נעיר הצעדה, בה 
משתתפת דרך קבע משלחה צד,"ל. 

פ. פ. 

נימינו־ סואךס פיליו- אוס_קר - 5 ־ 7 ־ 80 •סצתב״א ■״: 049 
11110 ? — (נוי 1907 ), ארדינל בראזילי. נ׳ למד בביה״ס 
לאמנות בדיו דה ז׳אנירו וסיים את לימודיו ב 1934 . ב 1936 הועמד, 
יחד עם לו, קורביזיה (ע״ע). בראש צוות המתכננים של משרד 
החינוו בדיו דה ז׳אנירו. הוא הושפע מן הפונקציונאליזם של עמיתו, 
אך בהדרגה פיתח סיגנון משלו, שהושתת על ביטוי הנפתים בצורות 
קלילות ואלגאנטיות ועל חיפוש היופי נהארמוניה. נ , לא פסק 
מלבקש ביטוי שיאחד בשלמותו נפחים. משטחים זורמים וצורות 
גאופטריות ראשוניות רבות ומגוונות. בקאקלת סאן פרנסיסקו ב- 
פאמפוליה, ליד בלו אוריזונטח. עשה שימיש לראשונה ( 1943/4 ) 
בבטון בפשטתי-עקוסות ואיפשר שילוב האדמוני של הארדיבלות 




55 נ 


נימיאד סואדס פיליו, אוסקר — ניסיר, לואיס 


156 


התמרים הם גז ושני נוזלים שאינם מתערבבים זה בזה (כגון מים 
ושמן). 

עליה (או ירידה) נ י מי ת של נוזלים בצינורות 
דקים וו ק ופי ם. כאשר הנוזל אינו מרטיב את המוצק שממנו 
עשוי הצינור, יורדת שכבת הנוול, הסמוכה לקירות הצינור, בהש¬ 
וואה לחלק המרכזי(ר׳ ציור 2 א) וצורת משטח-הפנים של הנוול היא 
קמורה. כאשר הנוזל מרטיב את הקירות, צורת משטח הפנים קעורה 
(ציור 2 ב). נוהגים לקרוא למשטח הפקמומי של הנוול מניסקוס 
(מיוונית ;סזוס!"!"! ־־ סהרון), הגובה 6 , שאליו מגיע נוול מרטיב 
בצינור דק וזקוף, מתושב ל 0 = ׳£> כדלקמן: הכוח המאון את משקל 
א פ, פ. ני־יימר: חבנית ג״יניברסיט" "' 0 י עמוד הנוול בצינור הנימי נגרם ע״י מתח־הפנים ן של הנוזל, הפועל 



בציור (פורטינארי) ובפיסול. הוא הוזמן ע״י הנשיא קוביצ׳ק לבצע 
את בינויה של עיר-הבירה החדשה ברזיליה (ע״ע) שתכניתה הות¬ 
וותה בידי האדריכל לוסיו קוסמה. המשימה היתר. ליצור שיטת- 
בינוי אחידה בבניינים המפוזרים על-פני שטח נרחב. כאן קרא נ׳ 
דרור לדמיונו ביצירת מכלול מורכב, אך פשוט. שההארמוניה שלו 
נובעת סן היחסים שיצר ביו יסודות אפקיים ואנכיים ( 1957 — 1961 ). 
נ' ביקר בישראל ( 1965 ) והחווה תכניות לכיכר המדינה ולשכונת 
נורדיה בתל־אביב. לעיר בנגב ולאוניברסיטה חיפה. 

. 1960 ,.א . 0 , 13111 )□.^ .\ 1 

. 1967 ,? 010511 ? 91111 8 ־ 4 ־ 341 ^ 0 ( 5147 ,ז)ת 51 י ע\ , 8 ..£! 

ח. עט. 


1 ב הוא אלמנט אורד על הקו המשותף לשלושת התמרים שבציור 
1 ! הכוחותהסועלים על 51 / הם; ! 4 ,<ו. 1 ^ 1 ו 41 נ ין. במצב שיווי- 
משקל, השקול של כוחות אלה מתאפס 

0 ־ ־ ז + 2 ז + ,ז ( 1 ) 

ושלושת הכוחות יוצרים משולש. לפיכך. הנחל הנייד מתחיל לנוע 
על פני המוצק ומשווה לעצמו צורת משטח כזאת, המקיימת את 
מקבילית הכוחות. 

הזווית 0 הנוצרת בין הנוזל והמוצק נקראת זווית-המגע. 
העיד שד < 4 נקבע לפי הדרישה: 

705 = 71 , 5 + ^ 005 71.0 ( 2 ) 

71.0 < 715 ו 705 

הם ערכי סתח־הפנים (ע״ע) שבין הנוזל והגז, בין הנוזל והמוצק 
ובין הגז והמוצק, בהתאמה. נוהגים לומד כי הנוזל מרטיב את 
המוצק אם ' 90 > 0 . ואינו מרטיב אם ״ 90 < ק>. במקרה השני 
נעות טיפות הנוזל באופן חפשי על פני המוצק, למשל טיפות כספית 
המתגלגלות על זכוכית, עץ וכד , . משוואה ( 2 ) תקפה נם אם שלושת 


נימיר (ברנשטין־נמירובסקי). לואיס —■ו־זתזנא !;׳״^ 1 — ( 1888 . 

גאליציה — 1960 , לונדון), היסטוריון בריטי ופעיל ציוני. 

נ׳ בא ממשפחת בעלי־אחוזה אמידה ומתבוללת בגאליציה, לסד 
באוניברסיטאות דנה, לוזאן. לונדון ואוכספ(רד. ובמלה״ע 1 שירת 
בצבא הבריטי. הוא השתתף במשלחת בריטניה לוועידת השלום 
בפאריס כמומחה לבעיות קיסרות ההאבסבורגים ופולניה. ב 1931 — 
1953 לימד היסטוריה באוניברסיטת מנצ׳סטר. 

ספרו הגדול הראשון - 110 511001016 0£ ?0111105 311116 ,4x665 ־ 1 ־ 

111 060186 0£ 5100 (״מבנה הפוליטיקה בעלוה ג׳ורג׳ 111 למלוכה"), 
1929 , הוכר מיד כמאורע חשוב בהיסטוריוגראפיה האנגלית. ובו 
נגלתה לראשונה שיטתו המיוחדת, שנקראה אח״ב על שמו "נימי־ 
ריזם״: הוא תיאר את מאבקי הפוליטיקה בבריטניה במאה ה 18 
לא במונחים אידאולוגיים או כלכליים. אלא כמאבק בין קבוצות 
שליםות של אינטרסנטים, שהיו קשורים זה בזה בקשרי משפחה, 
מסורת. קניין ואורח־ח״ם. נ׳ בדק בדיקה ביוגראפית וסטאטיסטית 
את מרכיבי קבוצות אלו עד לפרטי פרטים. הוא עסק גם בבעיה 
הלאומית באירופה באמצע המאה ה 19 וביהסים הבין־לאומיים בין 
שתי מלה״ע. מספריו בנושאים אלה: 11.6 0£ ח 10 ז 010 <ו 46 נ ; 1848 
15 ־ 1016116010 (״ 1848 : מהפכת האינטלקטואלים״), 1964 : ו - 11110 ( 1 




157 


ני&יר, לואים — נים*ו 8 יץ/אחח 


158 


1-1:11180 ? 10 ) 812 (״הרקע הדיפלוסאטי למלה׳־ע 11 ״), 1948 . — נ׳ 
מונה לעורך הדשפי של תולדות הפארלאפנט הבריטי, וב 1952 
ניתן לו תואר אביר. 

נ־ היה מידידיו הקרובים סל וייצמן וב 1927 — 1931 היה המזכיר 
המדיני של הוה״ס הציוני. הוא מילא תפקיד חשוב בביטול "הספר 
הלבן״ של 1931 (ע״ע א״י, עם׳ 543/4 ), וידידותו עם פרופ׳ קופלנד, 
מחברי ועדת פיל ב 1937 (שם, עם׳ 548 — 551 ) ומנסה הדו״ח שלה. 
סייעה להכללת המלצה להקים מדינה יהודית בחלק סא״י. הוא הש¬ 
תתף במו״ם שקדם לפרסום ״הספר הלבן״ ב 1939 , ובמלה״ע 11 הת¬ 
מסר כולו לפעילות ציונית. קשריו עם העם היהודי היו ייאומיים 
בעיקרם, וסופו שהתנצר, כדי לשאת לאשה נוצריה אדוקה בדתה: 
אעפ״ב ניסה להמשיך בפעילותו למען הציונות וישראל, אך נדחה 
בתוקף ע״י מנהיגים ציונים, ובהם וייצמן. 

י. סלמון, ל. נ. — קרם לדמות- (בתיד: אחדות וייחוד), תשכ״ה: 

,./? .. 1 ,־!^חגא .[ ; 1966 ,(^^ ? ג XX ,־ו 1£ ס 11 <ג$ת£) .^ 1 . 8 ״ 1 . 1111 ־ 81:1 .[ 

. 1971 

מ. 

נ י ^לל/ י 1 ו~£"ן י — ז 0110 ותש 1 א ת 1 זז 12 \ — (נו׳ 1892 )״ איש־ 
כנסיה אוונגלי גרמני׳ בן כומר. היה מפקד צוללת נודע 
במלה״ע 1 . אזז״כ למד באוניברסיטת מיבסמר, ונעשה כומר ( 1924 ). 

ב 1931 — 1937 עמד בראש כנסיה בפר¬ 
וור הברלינאי העשיר דאלם. 

אחרי 1933 נודע נ׳ כמתנגד חריף 
לנאצים, הקים את "איחוד החירום של 
הכמרים" (נ> 110 < 11 ס 1 *זש״ב£?) והיה 
ממייסדי .המסיר, המאמינה" (־מש^ 36 
סגאמת) וממנהליה. אנשיה 
להמר במגמות הנאצים להתערב בענ¬ 
ייניהן הפנימיים של הכנסיות הפרוטס¬ 
טנטיות בגרמניה, ונגד השלטת תורת 
"הגזע". נ , הפך סמל להתנגדות ד,כנ¬ 
סיה האוונגלית לנאצים, ובשל כך 
נכלא במחגות־הריכוז זאבסנהאוזן ודא־ 

כאו ( 1937 — 1945 ) . 

אחרי מלה״ע 11 עשה נ׳ רבות 
לארגן מחדש את הפנסיה האוונגלית 
כגרמניה, ולחם נגד פוליטיזציה של הדת ונגר המגמה לחמש מחדש 
את גרמניה המערבית. ב 1947 — 1964 היה נשיא הכמורה האווני 
גלית בהסן־נאסאו, וב 1961 — 1968 היה מנשיאי "המועצה העולמית 
של הכנסיות" ( %11£3 ע 011 £<> € 11 מ 611 ם ג> 1 ז ¥0 \). לקומוניזם התייחס 
בהבנה, וב 1967 קיבל אח "פרס לנין לשלום". יחסו לישראל עד 
1967 היה אמביוואלנטי, והפך ביקרתי אחרי מלחמת ששת-הימים. 
נ׳ פרסם אוטוביוגרפיה וכמה כתבים תאולוגיים. 

דמן (רוסית בליטאית 35 מ 11 מזשא), נהר בבילורוסיה וב¬ 

ליטא׳ מערב בריה״מ האירופית. ארכו 937 ק״מ; שטח אגן 
ניקוזו 98,100 קמ״ר. מקורותיו כ 50 ק״מ דרומית-מערבית למינסק, 
במורדות הדרומיים של גבעות מינסק בבילורוסיה; הוא נשפך בשתי 
זרועות למפרץ קורסק של הים הבאלטי. יובליו העיקריים: ויליד, 
ושצ׳רה. נ׳ אטי ומפותל בחלקו העילי, ובחלקו התיכון הוא חוצה 
איזור גבעות ויוצר אשדות. נ׳ ניזון משלגים, גשמים ומי־תהום. 
הוא גואה בקיץ בחלקו העילי והתיכון. הנהר קפוא מדצמבר עד 
מארס. נ׳ כשיר לשיט בחלקו התחתון במורד מהעיר קאונס ־. בחלקו 
התיכון השיט מתנהל רק בקטעים בודדים. תעלה מחברת אותו 
עם אגן נהר ויסלה (ע״ע) שבפולניה. על הנ ׳ שוכנות הערים 
הגדולות גרודנו (ע״ע), קאונס (ק^בנו) סוביצק; על יובלן ויליה 


שוכנת וילנה (ע״ע). על הנ׳ משיטים כמויות גדולות של עצים, 
בעיקר בתחומה של ליטא. בקרבת קאונס הוקם ב 1960 מפעל הידרו־ 
השסלי. 

גימפה (יור וז^יז, לאט׳ 3 ו 1 קמ!ץ ז א), במיתולוגיה היוונית וה¬ 
רומית כינוי לאלות טבע משניות. השוכנות באחו, בחורשות, 

בהרים, במערות, במעיינות, בנהרות ובימים. ד,נ" לא היו בנות 
אלמות, אבל האריכו ימים, לא הזדקנו ונחשבו לנוטות חסד לבני 



פ. ז׳יראר יגז ( 1628 — 1715 ); גיססות רוחצות ~ חבלים וח־-י • 


אנוש. הן היו קשורות בפולחנם של האלים הבכירים אפולון ודיר 
ניסוס (ע׳ ערכיהם), ובד״ב העריצון במקומות שנהם שכנו וש¬ 
עליהם פרשו את חסותן. נהגו להבהין בהן כדלקמן: אוקיאנידות — 
בנות אוקיאנוס; נראידות — בנות נדאום, השוכנות בפעמקי־הים 7 
ניאדות — נ״ של מעיינות ונהרות; אוראדות — נ״ ההר והמערה: 
דריאדות — נ״ העצים והיערות; האמאדריאדוח — נ" השובגות 
נעצים. ומתות יחד עם העץ שנו שננו. נפוצים היו סיפורים על 
פרשיותיאהבה של נ" עם אלים ובני־תמותה יפים. נהגו לתארן 
בדיבות יפהפיות עירומות או בבגדים שקופים. עטורות פרחים 
או כבנות לוויה של ארטמים ופאן ווע״ע יונית, לשון ותרבות. 
עס׳ 539 ואילו). 

,* 1961 , 11 , נ 1967 , 1 , £1071 . 1 /^ £11 ד> 4 ,מ 11550 א .? . 1 <אן :״׳ 015 (״בקתה למרגלות ההרים״!. 1858 ). יצירת• 
המופת שלה. שהיחה ליצירה קלאסית בספרות הצ׳נית. הוא הרומן 
ג 51011 ב 3 (״סבתא״). 1855 , ובו יסודות אוטוביוגרפיים רבים. הוא. 
זנה בהצלחה בלתי רגילד, ותורגם ללשונות הרבה. — שילוב של 
גישה רומנטית וסגנון ראליסטי בשל מציינים את יצירתה של נ , . 
היא היתד, מראשוני הראליסטים בסופרי צ׳ניה• 

;• 1939 .. 19 . 8 ., 1401010 . 14 -־ 111 ־ 1 .׳ 5 ; 1920 ,.יא . 8 .* 14 .יי 
.־־ 1961 ..א . 8 , 1 * 111 ) 01 . 4 < ;' 1961 ״',י. . 8 ,ץ! 1 ׳־ן־ר . 2 

נימצוביץ/ אהרן ( 1886 , רינה — 1935 , קופנהאגן), שחסטאי 
יהודי. מגדולי השחמט העולמי. מגיל 18 היה לאמן, וב 1914 
כבר כבש, עם אליוכין (ע״ע), מקום 1 — 2 באליפות רוסיה. לאחר 
מלה״ע 1 השתקע בדנמרק והוסיף לקצור הצלחות בין־לאוסיות 
רבות. אליוכין, שכבש את אליפות העולם נ 1927 , השש מפניו 
והשתמט מרו־קרב עמו. תרומתו העיקרית התבטאה ברעיונותיו 
האסטרטגיים המקוריים, שעיקרם מינימום של ססעי־רגליס בפתיחה 
ופיתות מהיר של קצינים. ע״פ עיקרון דד, הציע רעיונות חדשים 
לרוב הפתיחות המוכרות. ונוסחי־פתיחה רבים :קראים בשמו: ההגנה 
הנימצו־הודית. הנימצו־סיציליאנית, התקפת נ' בהגנה הצרפתית 



סרטי; ניטי־ר 







159 


נימצוכיץ/ אהרן — נינוה 


160 


זסיש ניסצוכיץ 

20 . 1 ל 1 - 51 : ח 4 ! נ 

21 . פד : פ צ; 21 

22 . פר—ז 5 צא—(א 

23 . פ—ח[ צא— 51 

(צ. מה--ח 3 ר—ד 13 

"צ, צנ—ה 1 חן>'! 

נכנע 

קופנהנן, 11123 (מקום ראשון) 

ועוד. את מאמריו ליקט בספרו " 101 !ץ 5 ׳ל 4 ג (.שיטתי״), 1929 . 
מבהד ממשחקיו רוכזו בספרו "ז 0 ז 5 ־< 8 ן!" ) 0 "*בז? ;״ 0 ־ ("הפרק¬ 
טיקה של שיטתי״), 1936 . — במשחק הניתן כאן שיחק הלבן במסע 
ה 20 . ד, 4 . כדי ללכוד את הפרש שעל ח 5 . נ' נענה לאתגר והמשיך 
כמתואר. המסע ד, 25 , ח 6 , הוא מסע־זכיה מקורי, שאינו מאפשר ללבו 
להשתחרר בלא הפסד המרי בבד! הוא נתון במצב של כפאי. 
מ. צ־דניאק, חולדות השחמט מראשיתו ועד ימינו (מפתח בערכו), 
1963 ; מ* *{ #0 סו 41 < 1 ס)וז 1 ■>//־׳£ ! 04 .- 1 

. 1928 , 1927 ,* 14 

3 י .לצו י ץ / ׳ י 1 ל(ן אורסי[ — 102 * 11:0 ח 10 א ״'(!!■ 111 1 זא 11 נ 11 — 

( 1757 — 1841 ). סופר ועסקן פוליטי פ(לני. ציר לסים הגדול 
(ע״ע פולניה: היסטוריה), 1788 — 1792 , מטעם ,.המפלגה הפאט־ 
ריוטית". עזב את פולניה לאחד כניעתה לרוסים בסארגוביצה. וחזר 
אליה ב 1794 כדי להשתתף במרד, כשלישו של ק 1 שציושקו (ע״ע): 
נפצע ונשבה בידי הרוסים ונכלא במבצר פטריפאבלוסק! ב 1796 
שוחרר ונסע יחד עם ק 1 שציושק 1 לאה״ב. בחזרו לפולניה ב 1807 
נתמנה למזכיר הסנאט ומפקח על בתו-הספר. במרד נובמבר 1831 
היה חבר המועצה המינהליח ואח״ב חבר הממשלה הלאומית, שב- 
שליחותה נסע לאנגליה לגייס תמיכה במורדים. ב 1833 השתקע 
בפאריס, שם חי עד מותו. 

יצירתו הספרותית של נ׳ היא, למעשה, מעין השלמה לפעילותו 
הפוליטית. הוא חיבר אגדות (ו; 1 ( 80 ) שנונות בעלות אופי סאטירי 
ותוכן פאפריוטי: מחזות פוליטיים, כגון הטראגדיה 1 > 0 ק ־״ 13117514 ^ 
^"סג׳לו (״ולדיסלב ליד ורנה״), 1787 ! הקומדיה נ 1 ״>ק 001 * 0 ? 
(״שובו של חבר-הפארלאמנט״), 1790 — הידועה ביצירותיו, המ¬ 
תארת את דיוני הסים הגדול על רקע המאבק עם מתנגדי הרפורמות: 
הטראגדיה ו> 1011 ׳ 9 \ : 02 :> 1 < 111 ; £32 (.קאזימיד הגדול״). 1792 ; פואמות 
פאטריוטיות 0 ״צ 0 (ז 510 ״ 1 (**"פ (״שירים היסטוריים״), 1816 ; 
רומנים, כגון 10 * 5100100110 "!*""ג" ( 3 * 19 ("שני אדונים שצ׳ך"), 
1815 , ו 51004 1 גלז^ 1 (״ליב ושרה״), 1821 — הרומן הפולני הרא¬ 
שון הדן בבעיית היהודים, ברוח אוהדת, או במגמה אסימילטורית; 
ויצירות היסטוריות, כגון 111 13 ״טת £1 ע. 7 4 }חח* 0 ת 1 :" 0 ( 0410 ("תו¬ 
לדות שלטון זיגמונט 111 ״), 1819 , ועוד. נ׳ תירגם גם יצירות 
ספרותיות מצרפתית, אנגלית ולאטינית. 

; 1938 , 1815-1831 יו 1 ) 0 יו ו > 127 ,ת 110 ג־<מ .) 5 .ן 

. 1939 , 111 ?? 1 20311 ■!<} / 04 .א . 0 -/ .ו $11 ׳״מ 52 ׳<< 21 

ס. ו. 

נימרק, דוד ( 1866 , שצ׳ז׳ץ [גליציה], — 1924 . סינסינטי), חוקר 
יהודי. סיים גימנסיה בלבוב, עבר לברלין, ולמד שם 
באוניברסיטה ובביהמ״ד הגבוה ללימודי היהדות. ב 1896 סיים אח 
הדוקטורט בפילוסופיה ונתמנה לרב קהילת ראקוניטץ שליד פראג 
( 1897 — 1904 ). נ׳ עסק בפעילות לאומית־ציונית, הצטרף להרצל, 
השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל, והמשיך בכך גם באה״ב. 
ב 1904 החל להשתתף בעריכת האנציקלופדיה העברית המתוכננת 
של אחד-העם (ע״ע אנציקלופדיה, עמ ׳ 646 ). עם ביטול המפעל הוזמן 
לכהן כפרופסור לפילוסופיה בביהמ״ד הרפורמי לרבנים בסינסינטי 
( 1907 ). נ' ר,ירבה לפרסם בעברית, אנגלית וגרמנית, מאמרים 
ומחקרים בפילוסופיה ובענייני דיומא, והיה הראשון שפרסם מאמר 


עיוני בעברית על ניצשה. ספרו העיקרי נכתב עברית, והוא "תולדות 
הפילוסופיה בישראל״ א׳—ב ׳ ; תרפ״א—תרפ״ט; ובגרמנית 1907/28 . 
נ׳ פרסם גם קובץ מסות "מקרן זוית" (ניריורק. תרע״ז). נשתמר 
סמנו גם פסק דין מנומק בענייני גיטין, מתקופת רבנותו, בשם 
,.הבוגד בוגד׳ (קראקא. 1902 ). היה ממייסדי נה״ע חס״נט * 1301100 

0141 ״ 41 \ 0 0011000 . 

נינג־פו (נינג-בה, 0 ק- 8 ת 1 א; בשנים 911 !— 1949 : נינגשין), עיר- 
נפל בפרובינציית ג׳גיאנג (צ׳יקיאנג), כ 150 ק״מ דרומית- 
מזרחית לשאנגהאי: 280,000 תוש׳ ( 1958 ). מרכז חשוב לדיג ולייצור 
רהיטים ותחרה. דרך נמלה מייצאים כותנה ותה הגדלים במישור 
הפורה סביבה. וכן דגים. נ׳ היא מרכז בודהיסטי עתיק. 

נינגשיה־הוי ( 11111 ג;!א 10 א), חבל אוטונומי בצפון סין, 66,400 
קמ״ר! כ 2 מיליון תוש' (אומדן 1968 ).שוכן בתוך רמה הררית 
מדברית ומנוקז ע״י הנהר הונג־הו (ע״ע). בלבלת נ״ה מתבססת 
בעיקר על חקלאות ונעזרת במפעלי השקיה רבים וגידול בע״ה■ נ /י 
מתושבי נ״ה הם סינים־מוסלמים: ("הוי" 1-1141 ). עיר הבירה היא: 
ינצ׳ון(״ 11 * 10011 ) 1 ). המחוז נינגשיה השתרע בעבר במערב מונגוליה 
הפנימית וב 1954 אוחד עם המחוז גנסו (קנסו). ב 1958 הועבר עיקר 
שטחה של נינגשיה למונגוליה הפנימית, ובשסח הנותר הוקם החבל 
נ״ה. 

נינוה (באכדית !;-!!"-;זיז , 3-4 ״- 1 א), אחת מערי-הבירה הקדומות 
של ממלכת אשור והמרכז לפולחן האלה אשתר. שכנה על 
הגדה המזדהית של החדקל מול העיר מוצול של ימינו. 

חורבות נ׳ שרדו בשני חלים (שנחל היוצר מפריד ביניהם). בצד 
מערב נמצא תל קויונג׳יק. ובו המצודה העתיקה של העיר! מזרחה לו 
נמצא התל השני, נבי־יוניס. החפירות הראשונות בנ ׳ — בתל קוידג־ 
ג׳יק — התחילו בסאה ה 19 . ראשוני החופרים היו ב(םה (ע״ע), 
לןרד (ע״ע) וראסאם — עוזרו של לירד. בחפירות אלה נתגלו 
ארמונות של מנחריב ואשורבניפל. שהיו מקושטים בתבליטי-אבן 
מפוארים. בחפירות של קמסבל חומפסון והצ׳ינסון ( 1927 — 1928 ) 
נתגלו לקדש-נבו ומקדש-אשתד. בחפירותיו של מלואן (״ 0 * 40110 ?) 
בשנים 1931 — 1932 נחשפו שרידים מן התקופות הפרהיסטוריות 
הקדומות בג׳. תל נבי־יונים לא נחפר עד היום משום קדושת המקום. 

נ׳ היא מהקדומות בערי מסופוטמיה, וראשית היישוב בה הוא מן 
האלף הרביעי לפסה״נ. לעיר נודעה חשיבות אסטרטגית רבה מפאת 
מיקומה בצומת־דרנים חשוב (בד עברו דרכי היבשה מהרי כורדי- 
סטאן לדרים ולמערב). נ׳ הגיעה לגדולה במאה ה 7 . בימי מנחריב, 
שהרחיב את העיר. אכלם אותה כגולים ועשה אותה לעיר בירתו 
היהירה. הוא היה המלך האשורי הראשון שעיר-בירתו היחידה היתד, 
ני. בין השאר בנה סנהריב בפינה הדרומית-מערבית של האתר 
ארמון גדול, וקרא לו ״הארמון שאיו דומה לד׳! שם נתגלו תבליטים 
רבים. ביניהם אלה המתארים את מצור לכיש (ע״ע). סנחריב הקיף 
את העיר בחומה שארכה היה כחמישה ק״מ ובה חמישה־עשר 
שערים — שבעה בדרום ובמזרח, שלושה בצפון וחמישה במערב; 
מסביב לחומה הפנימית של העיר בנה חומה חיצונית, שלדבריו 
היתד, "גבוהה כהר". סמוך לנ׳, בג׳רואן, בנה סנחריב אמח-מים 
מאבן, כחלק פפערכת-המים שהעבירה מים לנ׳ (מרחק של כ 60 ק״מ 
בקו ישר). מספר תושבי נ׳ בימי סנחריב אינו ידוע. אך סוברים 
שחיו בה כמה וכסה עשרות אלפים■ בספר יונה (ג, ג) נאמר דרך 
הפלגה כי נ׳ היתד, גדולה מהלך שלושה ימים — "עיר גדולה 
לאלהים״. גם המספר של תושבי נ־ — "הרבה משתים־עשרה רבו 
ארם" הנקוב שם (ד. יא) יש להבינו כציון לשיעור מופלג של ריבוי 
אוכלוסין, שלא היה רחוק מהמציאות בזמן ההוא בערי מסופוטמיה. 


ני׳גגונדץ 



•ר*? 



161 


נינוה — :־כ 


162 



כיביש ׳שוישז ע״י אשורבניפל — טאיסף יוויו-נג׳יה (;י; 1 ד׳ וןקדלסה: 
ם! תטאה ה 7 לפסה״ג (נסחיאון הכריסי! 


לפי המקרא (ברא׳ י, יא), נבנתה נ , , כנראה, ע״י נפרד (ע״ע). 
בבירת האימפריה האשורית הגיעה נ' לשיא גדולתה בימי אשור־ 
בניפל (ע״ע). שהקים בה ארמון מפואר ומקדש לאלה אשתר. 
הפרייתו של אשורבניפל, שנמצאה בני, ובה אלפי לוהות נכתב־ 
יתדות (הידועים היום בשם "אוסף קויונג׳יק' שבמוזיאון הבריטי) 
תרפה הרבה להכרח תולדות העיר. 

בשנת 612 לפסה״ג נחרבה נ׳ בידי הצבאות המאוחדים של המדים 
והכשרים וחורבנה מסמן את קצה של האימפריה האשורית (ע״ע 
אשור, עמ' 372 ). סופה של נ׳ מתואר אצל נחום הנביא (פרקים 
ב—ג), והדים לחורבנה עולים גם מדברי צפניה (ב, יג—סו). 

אחרי חורבן נ׳ נעזב המקום עד לתקופה הפרתית. ביה״ב כבר 
זיהו היהודים את קויונג׳יק עם נ׳ ובמאה ה 12 לסה׳־נ ביקר שם 
ר , בנימין מטודלה ובסיפור מסעותיו העלה מרשסו של הביקור. 
גם הנוסע הערבי אבן בטוטה מזכיר אותה. בסוף הסאה ה 18 עדייו 
נקרא התל של נבי־יוניס בשם קלעת נ , או נוניה. 

•*£ / 0 ? 0/10 ?£ 4 ,תס 15 זוו( 0 ז 11 ז? . 11 - תסגקוחסו!"!' . 11 

. 1929 01 תס 011 ־<ס 1 ק 

ס. 

ניס (:";א, איט׳ ניצה 22 מא), עיר־נמל בדרום־מזרח צרפת, בירת 
מחוז אלפ-מריטים ( 4,298 קמ״ר. 722,070 תוש' ב 1968 ). 

בני 322,440 תוש' ( 1968 ) ; עם הפרוורים — 392,640 תוש , . 

נ׳ שוכנת ב״חוף־התכלת", למרגלות האלפים הימיים המגינים 
עליה סרוחות הצפון, לגדות שפכו של נהר פי 1 ן ( 2111011 ?) לים 
התיכון. חלקה העתיק של העיר משתרע לחוף הים וממערב לגבעה 
שבראשה מצודה, ובו מבנים וכנסיות רבות מהמאות 17 — 18 . ממזרח 
לגבעה — הנמל, המשרת תנועת־נוסעים ענפה ומייצא את התוצרת 
החקלאית של הסביבה. נמל התעופה הוא מהחשובים בצרפת. לכל 


אורך החוף וגדות־הנהר — טיילות מטופחות: הנודעת בהן "טיילת 
האנגלים״ (נבנתה 1824 ). 

כבר במאה ה 19 נודעה נ׳ כמקום נופש ומרכז התיירות הראשי 
בריווירה הצרפתית. יש בה בתי־מלון רבים. מוזיאונים. תיאטרונים, 
בתי־הימורים ונית־אופרה. התיירות. שבמאה הקודמת היתד. בעיקר 
הרפית, היא כיום כל־שנתית והיא הענף הכלכלי החשוב ביותר. 
נוסף לכך בני כתח״ר לייצור טכסטיל, מוצרי-מתכת ובשמים. ב¬ 
אוניברסיטה, שנוסדה ב 1965 , למדו ב 1968 9,200 תלמידים. 

היסטוריה. נ׳ נוסדה בידי בני מסיליה (ע״ע מרסי) היוונים, 
שקראוה ניקה (נצחון). בשלטון רומא שגשגה נ' במרכז לסחר 
ובמאה ה 3 היתה מושב הגמון. 

במאות ה 5 — 7 נאבקו עליה הפראנקים והלנגובארדים. במאה ה 7 
הצטרפה נ׳ לברית של ערי ליגוריה. נסיון כיבוש של הערבים נהדף 
ב 729 , אולם הם חזרו ושרפוה ב 859 וב 880 . נ׳ היתה יריבתה של 
נ׳נובה ובעלת בריתה של פיזה במאבק הממושך בין מדינות ימיות 
אלו. במאות ה 13 וה 14 שלטו בה רוזני פרובאנס. ב 1388 באה 
כחסות רוזני סוויה. 

במאות ה 17 — 18 נכבשה מספר פעמים בידי ספרדים וצרפתים 
חליפות, אך בשלום איטרכט ( 1713 ) ובשלום אכס־לה־שאפל ( 1748 ) 
חזרה לסוויה. ב 1792 נכבשה נ׳ בידי צבאות צרפת המהפכנית, 
ושוב חזרה לממלכת סרדיניה ב 1814 . העיר עברה סופית לידי 
הצרפתים בחווה בין קוור (ע״ע) לביו נפוליון 111 ( 1860 ). במלה״ע 11 
היתר, העיר בשטח הכיבוש האיטלקי. אד לא סופחה לאיסליה, אף 
שמוסוליני תבע אותה לארצו. 

. 1968 , £ 10 / 1 ?>£ 11 ./'[ , 100 >! 0 () סע 111311 ח 1 '( 1 זבס! 01 חץ 5 
א.ב.-ג—ר.שפ. 

העדות הראשונה על יהודים בג׳ היא מ 1342 . כאשר חויבו 
לענוד אות קלון. ב 1428 הוקם בני ביכ״נ. בצו הדוכס מבית טוויה 
ס 1430 , ניתנה ליהודים הגנה מפני טבילה באונם, וחוקצה להם 
גטו למגורים. ב 1499 הותר ליהודי רודוס להתיישב בני. החל מ 1648 , 
בימי קארלו אמנואלה 11 מבית סוויה, התיישנו יהודים ואנוסים 
מאיטליה, הולנד ואורן בני ואף הופלו בפירוש לטובה בענייני מסים. 
התושבים החדשים התיישבו מחוץ לגטו. והמזוג הפנימי של יהודים 
אלה, בני מוצא שונה, התבצע באטיות. יהודי נ' דברו בניב מיוחד 
(!!ס^א-ס־סע()— תערובת עגה מקומית ומונחים עבריים. יש לציין, 
שעד המאה ה 17 היתה קהילת נ' קשורה לקהילת טורינו בענייני 
הקהילה (מס ורבנות). ב 1750 בוטל אות-הקלון. הסיפוח לצרפת 
ב 1792 הביא ליהודי נ׳ שוויון זכויות, אך אלח נשללו מהם שוב 
ב 1814 , משחזר השלטון לסרדיניה; נ 1828 נצטוו לחזור לגטו. ורק 
כ 1848 ניתן להם שוויץ־זכויות ממשי. ס 1814 ועד פרוץ סלה״ע 11 





ניס: "טיילת האנגלים" (ס׳צרד־חתיירות יש 5 ־.ירשת• 



163 


נים ניצה 


164 


ישבו בג' 400 יהודים. בשנים 1940 — 1943 . בתקופת השלטון האיטלקי 
בג', מצאו יהודים רבים מקלט במקום. או כשנפלה בידי הגרמנים 
גורשו והושמדו. ב 1969 היו בני כ 20.000 יהודים, רובם יוצאי צפון 
אפריקה ולהם 2 בתנ״ג, מרבו קהילתי וארגונים רבים אחרים. 
..א ס 14111 ) 141 ,|£> 1 ת 3 חז£ .א ; 1897 .ן>* 393 ,. 1411 ) . 0111 ,!! 0$ ־ 01 . 11 
' 18 01 * 17 ^ 1 ו> .א 10 > ![ 111 ) !>)> ח 041111110 ') 08 י ש 1 (:ז 0 ז 011 נה 0 .ץ ; 1902 

. 1923 , 101 ) 1111 
ב. בל. 

ניסה ( 40551 !, פולנית ג 5 ע|י 1 ), נהר במרכז איריפה, יובל הנהר 
אולר (ע״ע). ארכו 256 ק״מ ואגן ניקוזו 4,230 קמ״ר. 

מקורותיו בהרי ייזד. צפונית ליבלונץ שבצפון בוהמיה, ציכוסלובקיה. 
נ׳ זורם צפוני׳ ויוצר לאייר 200 ק״מ את קו הגבול בין פולניה 
לגרמניה המזרחית, עד לשפכו לאודר מצפון לעיר גובין (גרמי גובו). 
נ׳ הוא גבול גרמניה המזרחית מ 1946 , יחד עם האודר, וגרמניה 
המזרחית הכירה בו ב 1950 . מאבק בריה׳־מ ובעלות בריתה להכרה 
בגבול אודר־נ׳ תפם מקום חשוב במדיניות הבין־לאומית בשנות ה 50 
וה 60 : בגרמניה המערבית היתה ההתנגדות להכרה בגבול זה עיקרון 
מוצק במדיניותה. אן באוגוסט 1970 הכירה בו גרמניה המערבית. 
כחלק ממדיניות ההתפייסות שלה עם בריה״ם ופולניה. וע״ע גרמניה, 
עמי 482/4 ; גרמניה, הרפובליקה הפדרלית [כרד־מילואים], עמי 798 , 
800 . 

נ;סה, ;מת ע״ע מלוי, ימת־, 
גיסלנד, ע״ע מלוי. 

ניסן, החדש (ע״ע, עמ׳ 151 ) הראשון בלוח העברי לפי הסדר 
הקרום, והשביעי לפי הסדר הנוהג כיום. מזלו טלה. במקרא 
הוא ,.חדש האביב״ (שט׳ יג, ד י בג, סו ועוד; ע״ש הבשלת שבלי 
השעורים 1 השר שמי ט, לא}) ובו יצאו ישראל ממצרים. השם נ׳, 
שמוצאו בבלי ( 1183111111 !) , נזכר במקרא פעמיים (אס׳ ג, ז; נח׳ ב, 
א). נ , תמיד מלא. באמצע נ' חל חג הפסח (ע״ע); ט״ו וכ״א בנ ׳ 
הם ימי מועד, וביניהם — "חול המועד". בליל ט״ז בג׳ החל קציר• 
משעורים וממנו מתחילה ספירת העבר (ע״ע). במגלת תענית (ע״ע) 
נמנה רוב נ׳, עד כ״ב בו, כיסים שאין מתענין בהם, כנראה משום 
שבשבועות אלו הכדעו כמה מחלוקות נושנות בהלנה בין הפרושים 
לצדוקים. לפי ההלכה נ׳ הוא "ראש השנה למלכים ולרגלים" (ר״ה 
א', א׳) ושלוחים היו יוצאים בהם לחו״ל להודיע על עיבור החודש 
(שם א׳. נ׳). בא׳ בנ׳ הוקם המשכן (ע״ע [שמי מ, יז; והשר דק׳ ט, 
א, ומפרשים שם 1 ). באגדה נאמר כי "בג' נגאלו ובג׳ עתידין 
להיגאל" (ר״ה י״א, ע״א). 

ניסנבוים, יצחק ( 1868 , בוברדסק — 1942 , גטו ורשה), רב וסופר 
עברי, מראשי הציונות הדתית. תלמיד ישיבת וולוז׳ין ושם 
נצטרף לאגודת הסתר הציונית ,.נס־ציונה" ונקשר אל ח. נ. ביאליק. 
פעילותו הציונית החלה במינסק ב 1889 . למן 1894 היה מזכיר 
"המרכז הרוחני" לענייני חיבת ציון, שנוהל בביאליססוק בראשותו 
של הרב שמואל מוהיליבר (ע״ע). נדד בערי רוסיה ומהוזותיח כדי 
להטיח לציונות; הטפותיו היו ממוזגות בסממני־דרוש, מתובלות 
במקראות ובמאמרי חז״ל. ב 1900 השתקע בוורשה, ושם היה לדרשו 
קבוע. ב 1905 ניקר בא״י. היה פעיל בתנועת "המזרחי" מראשיתה 
והאישיות המרכזית בה בפולניה במשר שנים רבות, ולמן 1937 — 
נשיאה. כמו־כן היה חבר הנהגת ההטתדרות הציונית בפולניה, 
מראשי הקרן הקיימת, ועוד. הירבה לכתוב בעתונות העברית והיידית 
נשאלות הזמן, ובייחוד בבעיות הציונות. והוא שחיבר את קונטרס 
ההסברה הראשון של קק״ל. היה מעורכי "הצפירה", וערד והוציא 
מהדורות חדשות של ספרים קלאסיים במדעי היהדות. 


מפורסמים ספרי הדרוש שלו ברוח הציונות: "דרושים וחוסר 
לדרוש" (תרס״ג): "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים" (תרס״ח). 
״הגות לב״ (תרע״א); ״היהדות הלאומית״ (תר״ף) < "אמרי דרוש" 
(תרפ״ו); ״קניני־קדם״ (חרצ״א); וכמרכז ספרים בתולדות התנועה 
הלאומית־דתית ובמחשבתה: ״הדת והתחיה הלאומית״ (תר״ף); 
"מסורת וחרות" (תרצ״ט); ועוד• חיבר ססר-זכרונות: "עלי חלדי' 
(תרפ״ט, תשכ״ט׳- עם הוספות). לאחר מותו יצאו לאור בא״י: כתביו 
הנבחרים (תש״ח); איגרותיו (תשט״ז) ומבחר דרשותיו למועדים 
(תשכ״ה). על שמו נקראת קבוצת "בארות־יצחק". 

י. שפירא, חרב י. ב/ תשי״אן הנ״ל, חרב כ׳" חייו ופעלו, תש״ל. 

ניסר, אלבו־ט — !**!סא — ( 1855 — 1916 ), דרמטולוג 

ובקסריולוג גרמני. יהודי מומר. נ׳, שהיה בנו של רופא 
ידוע, למד רפואה בארלנגן ובברסלאו, ושם קיבל תואר ד״ר לרפואה 
ב 1877 . עם תום לימודיו נתמנה לאסיסטנט נדרמטואגיה בברסלאו, 
וב 1880 — מרצה באוניברסיטת לייפציג. לאחר מסעות בנורווניה 
ובספרד, שבהם חקר את מחלת הצרעת (ע״ע), נהיה ב 1882 
פרופסור ומנהל מרפאת העור נברסלאו. 

נ׳ נודע כמגלה גורם הזיבה (ע״ע; 1879 ), הנקרא על שמו. הוא 
פיתח גם את דרכי הטיפול במחלה זו, מחקריו האחרים עסקו בבירור 
אפיו של הידק הצרעת ובעיבוד שיטת האבחנה לעגבת (ע״ע) — יחד 
עם וסרמן (ע״ע). נ׳ הקדיש זמן רב להוראה וכן לכתיבה ועריכה 
של כתבי־עת מדעיים רפואיים. 

ניפיר, גי־ — (;סקסיא) ! 10 ק 3 א 10611 — ( 1550 , מרצ׳יסטון 
ליד אדינבורג (סקוטלנד] — 1617 , שם), הליירד (= לורד) 

השמיני לבית מרצ׳יסטון, מתמטיקאי. בגיל 13 נשלח לאוניברסיטת 
סינט אנדרוז, אולם לא סיים את לימודיו שם. נ 1571 שב למרצ׳יס- 
טון ושם נשאר עד מותו. נ׳ היה פרוטסטנט קנאי ולחם ב״אויבי 
הכנסיה" הקאתולים. 

בעתותיו הפנויות עסק נ׳ בגילוי שיטות להקלת חישובים במת¬ 
מטיקה. את המצאתו החשובה ביותר. הלוגריתמים, פרסם ב- 
1614 (ע״ע מתמטיקה, ענד 752 ; לוגריתמים, עס׳ 308 ושם שם 
ספרו), באופן בלתי־תלוי ביוסט בורגי. מושג הלוגריתם של נ׳ 
מבוסס על השוואת מהירויותיהם של שני חלקיקים, הנעים לאורך 
ישרים שונים, ושונה מן המושג המקובל היום (ע״ע לוגריתמים). 

ב 1619 יצא 0 ^ 000511110110 03110018 1111011101 ( 1023111 101 ) 64111 

("מבנה לוח־הלוגריחמים המופלא"). 

נ' גילה גם יחסים ומשפטים בטריגונומטריה ובטריגונומטריה 
כדורית. כן עסק בפיתוח אמצעי-לחימה. 

ד&י!־, סר צ'!־א — 101 ק 3 א 0131105 511 — ( 1860-1786 ), 
מפקד-צי בריטי. הוא הודח מהצי הבריטי ב 1833 , לאחר 
שפיקד כמתנדב על צי מלכת פורטוגל, פריד, 11 , והביס את הטוען־ 
למלכות, דום מיגל. ב 1836 הוחזר לצי הבריטי. במלחמת קרים (ע״ע) 
היה מפקד הצי בים הבאלטי, אח״כ היה חבר־פארלאמנט. 

נ׳ נתפרסם בשל פעולותיו הנועזות בחופי סוריה נגד איברהים 
פחה המצרי ב 1840 . ביזמתו נתפשו במעט כל ערי־החוף. מחיפה 
(נכבשה ב 17.9.1840 ) צפונה, לרבות צור, בירות, ג׳וניה, בחרון, 
טריפולי ומאד. כ 3.11.1840 הרעיש את עכו, המעוז המצרי האחרון, 
במשר כשלוש שעות, בראש כוח בריטי—אוסטרי—תורכי משותף 
( 21 אניות). לאחר התפוצצות מחסן־הנשק הראשי, שגרמה למאות 
אבדות, פונתה העיר ע״י המצרים וחזרה לידי התורכים. — לנ׳ 
הוענק תואר אצולה. 

. 1917 ,.'א.€ 510 01 ז 1/444 > 1 / ) 6 !■ 1.0/104 144/1 > 0 )ג 1 40 (£" י * 1 ח 3 ז 11 ו¥ג .א . 11 


ניצה, ע״ע ניס. 



165 


ניצשה, פדידרין 


166 


ניצשה, פך י ךךיןי — 416125666 ! 11 ^ 11 ) 16 ■!? — ( 1844 — 1900 ). 

פילוסוף גרמני ומשורר. אחת הדמויות החשובות במאה 
ה 19 שרישומה ניכר בפילוסופיה. בספרות ובמדע המדינה של המאה 
ה 20 . בעיקר בגלל תפיסתו המקורית והקיצונית את טבעו הפרטי 
והחברתי של האדם. 

חייו. נ׳ נולד ברקן (״ 6116 ״?) שבפרוסיה למשפחת כפרים 
לותרניים, הן מצד אמו והן מצד אביו. מאז מות אביו. שלקה במחלת 
רוח. עברה המשפחה לנאוסבורג, ושם 
בילה נ׳ את ילדותו במחיצת נשי המש¬ 
פחה. ב 1864 החל ללמוד תאולוגיה 
ופילוסופיה קלאסית באוניברסיטת בון, 

ושנה לאחר מכן, בהיותו בלייפציג, 

קרא את ספרו של שופנהאואר "העולם 
כרצון ובדימוי". שעתיד חיה להשפיע 
השפעה מכרעת על התפתחותו. בגיל 
24 נתמנה פרופסור לפילולוגיה באו¬ 
ניברסיטת בזל ולימד בה עשר שנים. 

הוא נטש את ההוראה מחמת בריאותו 
הלקויה. שאיפתו לידידות היחד. אחד 
מקווי האופי הבולטים של נ׳ ועם זאת 
היה בו דחף חזק לעצמאות מחשבתית, 

לאי־תלות רגשית ולבדידות סגפנית 
כמעט. רבת־השראה ביותר היתה ידי־ 

העריץ את המוסיקה שלו וראה בו דוגמה 
לוואגנר היה כאל אב נערץ ועריץ. לאחר 
מנוגדת להשקפתו של ואגנר. ניתקו היח¬ 
סים ביניהם, וזה היה בבחינת מרידה באב ויציאה לעצמאות. נ' 
האשים את ואגנר. שהקים בביירוית מרכז תעמולתי לשוביניזם גרמני 
ולאנטישמיות. יחסו לוואגנר השתנה, עד כי בחיבוריו האחרונים על 
ואגנר בפר בגאוניותו ובערך המוסיקה שלו. 

בגלל התערערות בריאותו הירבה נ׳ בנסיעות, אך תקופות הבדי¬ 
דות הממושכת הלכו ותכפו. וג׳ הגיע למחשבות על איבוד עצמו 
לדעת. ב 1889 . לאתר שהתמוטט ברחוב בטורינו. איבד נ , את שפיות 
דעתו והוחזר לגרמניה — תחילה למוסד לחולי־רוח ואחר־בך שוב 
אל בית אמו. במשך אחת־עשרה שנים, עד למותו. לא שבה אליו 
עוד צלילות דעתו אלא לעתים נדידות וקצרות. 

הפילוסופיה של נ': עיקרה של הפילוסופיה של נ׳ טמון 
בהקף ביקרתו וברדיקליות שלה. את המושג הפילוסופי המסרתי של 
הביקורת מפנה נ׳ כנגד הפילוסופיה עצמה, כנגד המוסר, הדת, המדע. 
ההיסטוריה. כלומר כנגד התרבות כולה• התרבות מוצגת כמערכת 
שקרים מוסכמים, שהפילוסופיה העניקה לה ביסוס וצידוק בכל תו¬ 
לדותיה. ביקרתו היא ביקורת מסוג חדש. כיוון שהוא תופס תפיסה 
חדשה את טבע התבונה האנושית. בעיניו אין התבונה היסוד הנעלה 
שבאדם ואף לא היסוד המציין את טבעו. האדם, ככל יצור אחד, 
אינו אלא מערכת אינסטינקטים. המתנגשים זה בזה ומנסים לגביר 
זה על זה. גם מערכת היחסים בין בני-האדם נקבעת על ידי כוחות 
האינסטינקט. הכוח הוא אפוא השולט הן בטבע והן בהיסטוריה. 
ני תופם את החיים כרצון להגיע לעצמה. האלימות מתמדת, שבה 
החזקים גוברים על החלשים, משעבדים אותם או מחסלים אותם. 
החיים נבנים אפוא על הרס הזולת. והחירות היא תכונתו של החזק 
לפעול אגב התגברות על מכשולים. אולם ברוב המקרים האינסטינק¬ 
טים בולמים זה את זה. ונוצרת מבוכה. בשלב זה מתערבת התבונה 
ככוח עצמאי, והיא תובעת לדכא את האינסטינקטים כדי להשיג 
בטחון ושלווה. שאיפה זו לבטחון יוצרת את הצורך לזייף את 
המציאות, לעסות עליה מסיכה. מכאן, שהפילוסופיה כרבקה בתבונה. 
מנוגדת לחיים בגלל היסוד המסלף שבה. נ׳ רואה את סוקרטם כאשם 


העיקדי בתפנית זו של הפילוסופיה. קביעתו, שמציאותו הספונטנית 
— קרי זו שאינה תבונתית — של האום קודמת בו לכל חשיבה 
תאורטית. היתד, לאחר זמן בסים לפילוסופיה האכסיסטנציאליסטית. 

כל פעילות סובייקטיווית, שהיא רצון לעצמה. שואפת להשיג 
תועלת מפויסת. ולפיכך צמוד אליה ערך. משמע. שלא תיתכן כל 
פעילות אובייקטיוויח, משוס האינטרס האישי המקורי הטבוע בה. 
לקביעה זו משמעות מרחיקת-לכת בתחום המחשבה. שכן נובע מכך. 
כי אמת אחת אובייקטיווית וכללית אינה אפשרית. אין עובדות, טוען 
נ׳. יש רק פירושים. גם הרצון לגלות את האמת הוא רצון להגיע 
לעצמה. אולם כל אמת שתתגלה תהיה סובייקטיווית ויחסית לערך 
העומד ביסוד אותו רצון. גם ביסוד כל חשיבה תאורטית, מדעית 
ופילוסופית מצוי הערך של התועלת, והשאיפה לחשיבה שיטתית 
אובייקטיווית אינה אלא התחמקות מן החיים נמות שהם, 

התנגדותו של נ׳ למחשבה אובייקטיווית ושיטתית גינות היטב 
ביצירתו ובדרך כתיבתו. שהיא חפשית, אפוציאטיווית ובלתי שיט¬ 
תית. הוא אהב מאוד את השימוש באפוריסמיס ואפילו למושגים 
שהם ציר הגותו, העניק משמעויות שונות, ואף פותרות זו את זו; 
עם זאת יש במחשבתו עקיבות פנימית על פי הערך הפנימי הקבוע 
בה — האינסטינקט. הביקורת של נ׳ על האובייקטיוויות של התבונה 
הביאה אותו לוותר על הפילוסופיה המסרתיח, ולכו קרא נ׳ למח¬ 
שבתו .,פסיכולוגיה". הוא ראה עצמו כפילוסוף מסוג חוש, אשר 
תפקידו לחשוף בכל מקרה את הערכים הסובייקטיוויים. המתנים 
מחשבה והתנהגות אנושית תבונית הדוגלת באובייקטיוויות. באפיינו 
את התבונה כיסוד מסלף הקדים נ׳ את פרויד. 

גישה זו מעמידה את ביקורת המומר במרכז הפילוסופית. נ' תפס 
את המוסר החברתי כמערכת אידאולוגית מסלפת. האהבה, הרחמים 
והעזרה לזולת, כלומר הערכים העומדים ביסוד המוסר. מבטאים 
לדידו את רצונם של החלשים לחיות ולהגיע לעצמה. החלשים פו¬ 
חדים מן החזקים, ולפיכך הם מעוניינים בקיום חברה מסודרת המ¬ 
עניקה הגנה. השאיפה לבסחרן היא המביאה חברת־עדר ליצירת מוסר 
של חוקים. כלליים ומחייבים, המגבילים את האנשים החזקים ויוצאי־ 
הדופן והופכים אותם לבני אדם בינוניים. שווים זו. לזה. משעממים, 
אך בלחי מסוכנים. המוסר המקובל. המניח ביסודו את שוויון בני¬ 
ר,אדם כולם, הוא אפוא סילוף הטבע. לדעתו. אח העיקרון הזה, ש¬ 
פירושו "מרד העבדים", תרמה היהדות להיסטוריה, והוא בא לידי 
כיסוי ברעיונות הפוליטיים של הליברליזם, הדמוקרטיה והסוציא¬ 
ליזם, ומהם ניכר. שתרבות המערב כילה היא תרבות יהודית. המשך 
קיומו של מוסר כזה מסכן את התפתחות התרבות. 

ביקורת המוסר מוליכה את נ׳ לביקורת הדת, שאינה, לדעתו, 
אלא מתן הצדקה מטאפיסית למוסר. דבקותו של אדם באלוהים 
פירושה ויתור על כל כוחות החיים. שעבוד כל האינסטינקטים למען 
הבטחון והשלווה. זהו רצונו של החלש, הירא ממאבק טבעי, להישאר 
בחיים בכל מחיר. נ׳, הפילוסוף החדש, מנפץ את האלילים הישנים. 
ססיר את ההסוואות של המוסד ומשנו, אח כל ערכי התרבות בכיוון 
לניהיליזם כתפיסה על אפס משמעות יעיד להוויה בכללותה. על 
הניהילימט אומר נ׳: הוא אדם תתורץ משפט על העולם כמות שהוא 
בסברו שראוי היה שעולם זר, לא יהא קיים; ואילו על העולם כמות 
שראוי היה שיהיה חורץ הוא משפט שאין זה קיים■ כאן נעוץ הרעיון 
של "היפוך כל הערכים". הוא מכריע כי אלהים מת: האום החזק. 
המורד בשלטון ההמון, בז למוסד. ובכך הוא חורג אל מעבר לטוב 
ולרע. להיות חזק פירושו לבחור בסבל, אך הסבל אינו רע. זה הוא 
אתגר. הדורש הפעלת כוח כדי להתגבר עליו. והתגברות זו אצילה, 
באשר היא נעשית מתוך בדידותו של הפובייקם. החזק אינו יצור 
פרגמסי, כי הוא מחפש את כנותו האישית. זהו זרתושטוה. האדם 
העליון, השואף להתנסות בכל ואינו נרתע. בשלב ור, הופך האדם 
את הניהיליזם לחיובי. מתור בדידותו וחירותו הגמורה. המשוחררת 



פרידדי,־ 1 ' 1 ־ 6 ״ 


דותו עם וגנר (ע״ע). נ׳ 
לגדולה ולגאוניות. יחסו 
שנתפתחה בו פילוסופיה 






167 


ניצשה. סרידריד — ניקוטין 


168 


מכל הגבלה, הוא קובע סיגנוך לעצמו. יוצר ערכים חדשים ומחוקק 
חוקים לעצמו. האדם העליון פגיע לחיים מתוך אכסטזה דיוביםית, 
כאשר תחושת ההרס והבניה כרובות זו בזו ואין הוא מהסם להרוס 
גם את שהוא בונה בעצמו. הוא מתגבר על התהום של האבדון: 
הוא ניגודו של הצלוב ואומר הן למציאות כסות שהיא. כאן גם 
שרשו של הרעיון: £011 ז 0 ימ 3 , אהבת הגורל. אמירת הן לגורל; לתפוס 
את המציאות לא רק בהברהית אלא גם בראויה להיות משאלת־לב. 
האדם העליון מבין את המציאות כחזרה נצחית של דברים שקרו 
אינסוף פעמים בעבר. זוהי ידיעה, שהאדם העליון מקבל באהבה. 
מתוך צחוק לגורל האנושי. האדם העליון הוא מי שהתגבר על האדם 
שבו. נ׳ המיר אפוא את זווית-הראיה המוסרית של המציאות בזווית 
אסתטית. דעות פילוסופיות אלו באו לידי ביסוי בספריו העיקריים: 

61115111 ־ 861 061510 וחס(! 3115 66 ) 380 ) 7 ) 16 ) 1 ־ 00601 1316 (עבר׳: 

״הולדת של הטראגדיה״, תשב״ט), 1872 ! -״ 2 [[* , 61005661161165 

1000566116665 (״אנושי, אנושי מדי"), 11878 ־ 066130 : 66 ) 0 ) 860 ) 610 

16116 ), 1 ) 370 ת 8666 ו 31 ־נ 10 מ 116 ! 6660 660 (עבר׳: "דימדומי שחר: 
הרהורים על דעות קדומות מוסריות״, תשכ״ח), 1881 ! 0611666 ־ 1611 ( 1 
1 : ) 5663 ״ 1556 ז \\(עבר׳: .,המדע העליז״, תשב״ט). 1882 : 5116366 ״ 18 * 
23131605163 (שי״ל בתרגומו המליצי של פרישמן, תר״ע: ובתר¬ 
גום עברי חדש: .,בה אמר זרטוסטרא״. תש״ל), 1883 — 1884 : -חס! 
8056 1 >ת 0 ז 00 חס׳ו ! 5611 (עבר׳..מעבר לטוב ולרע״. תשכ״ה), 1886 ; 
00063108161161610131 206 (עבד , : ..לגניאלוגיה של המוסר", תשכ״ח), 
1887 : ■ 61 ת 18 ;ז\ו 7311 066 (״פרשה ואגנה"), 1888 ! ־ 001260 016 
11£ סז 6 ו!וחז 3 ג 1 (״דימדומי האלילים״), 1889 : ) 15 ) 01106 * 066 ("ה־ 
אנטיבריסט״), 1895 : 3661 ( 6 ) 20 16 (ן' 1 \ ) 06 ("הרצון לעצמה"), 
1901 : 170100 666 ־ 1 (״הנה אדם״), 1908 . 

נ׳ והיהדות. דמותו של נ' ויצירתו סולפו עוד בחייו. ובעיקר 
לאחר מותו. בידי אחותו אליזבת פרסטר־ניצשה (■ 1612 א-ז־ 51 ז 0 ק 
666 !). כפוציאה לפיעל של עינוגו הספרותי היו בידיה הזבויות של 
כתביו. והיא השתדלה להציגו כפילוסוף אנטישמי שהעלה על נם 
את הרעיון הלאומי הגרמני ואת הגוע ה״אריי. לצורך זה אף לא 
היססה לשבות ולערוך את הכתובים שהיו ברשותה וטרם יצאו לאור. 
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ניסתה לשוות לו דמות פילוסוף 
נאצי. וסו הציגה אותו גם התעמולה הנאצית הרשמית. לפני מלה־ע 11 
ואחריה יוחסו לג׳ גם הרעיונות של לאומנות גרמנית, סיליטריים 
ותורת הנוע. אולם נ׳ עצמו תיעב אה האנטישמים והאנטישמיות. 
כפי שסלד מן הגרמנים. ביטוי מובהק לכד אפשר למצוא בספריו 
ובמכתביו. על רקע זה. כאמור. חל גם הקרע בינו לביו ואגנר, ובעת 
אחרת גם בינו לבין אחותו. נ׳ העריך מאוד את היהדות ואת תרומתה 
לתרבות, ילא פחות מכך את התנ״ך. שבו ראה יצירת מופת תשובה 
לאין־ערוך סן הברית החדשה. עיקר טענתו נגד היהדות היתה, שהיא 
אחראית להפצת המוסר בעולם. אך עם ואת קבע כי המצאת המוסר 
היתר, היצירה התרבותית האדירה ביותר בהיסטוריה, הנצרות היתד, 
לדידו רק שלוחה של היהדות ותו לא. היהודים דבקים בחיים והם 
העם המובהק של הרסנטימנס. את היהודים בני זמנו החשיב נ' בדרך 
כלל. וסבר, כי השתתפותם בניהול ענייני מדינות אירופה יכולה 
לקדם את התפתחותן. פעם גם התבטא, כי יהודי בחברה גרמנית 
הוא גילוי מרענן. הוא העריך את יצירתם התרבותית של יהודים 
כמו היינה. מאירבר. אופנבד ומנדלסזון־ברתולדי. אך לפי טבע 
הגותו של נ׳ אי־אפשר היה שיחסו ליהדות וליהודים לא יהא דד 
משמעי. לני נודעה השפעה ניכרת גם על הספרות העברית החדשה, 
ובעיקר על ברדיצ׳בסקי (ע״ע), ברנר וטשרניחובסקי. 

לאחרונה נוטים "לטהר" את נ' מכל רבב. והוא מוצג כמעט 
כפילוסוף הומניסט לכל דבר. גישה זו מוגומת ומוטעית, כקודמתה. 
נ׳ סלד מפני האנטישמיות והלאומנות הגרמנית. בעיקר מטעמים 
אישיים, ולא כל־כך מנימוקים עקרוניים. האנטישמיות נראתה לו 


צרה-אופק ועדרית. אבל, עם זאת, קבע נ', שהתפתחותו של ההיס¬ 
טוריה ושל התרבות אינה אלא פרי התעוררות גזעים והשתלטותם 
על אחרים. כל שלב חדש. מהפכני ומעניין בהיסטוריה סלווה דם 
ואלימות בגלל השתלטות מוסר אהד על משנהו. סתם בני־אדם 
איבם נתשבים הרבה בעיני החוקים העוסקים בגיבוש תהליכים היס¬ 
טוריים, וכל מפעל חוש מוקם על חשבון הקיים וכרוך בסבל לבני- 
אדם: התרבות אינה אלא הקרבת החלש למען מפעלו של החזק 
ובכלל, סימנה של תרבות גדולה הוא חיוב הסבל. 

מכתבי נ׳ י״ל בעבר׳ בתרגום י. אלדד, 4 בר', תשכ״ח—תש״ל. 

ע. קלוזנריאשכול, השפעת ב׳ ושיפנהאואר על מיכה ייוסף בן־גרי־ון, 
תשי״ר! א, שפירא, בחינות בתורת המידות של נ׳(עיון, י״ב, 27 — 45 ). 
חשכ״אז מ. גרול, מישגי יסוד במשנת ב׳ (כתבים, ב, 79 — 200 ), 
חשכ״ס ; י. טלמין. האספקטים היהודיים של נ׳ בפרספקטיבה הים* 
מידית (הרצאה בקונגרס למדעי היהדות), חשכ״ט :.א . 011 

הו 1£ ןןן-ון/ 14 {הו£ :.א ,;'.זס(;;■□/ .£ ;״■ 1934 , ¥1 - 1 , 130 ) 6 <) 30 ) 6 011 10 
1 ) ¥0 10 ; 1936 , 3 ה 6 * 116 )קס 03 //ו)¥ 301061 11113 ) ¥031011 1 103 

- 10 ( 0 ^ 3 ? ,■ 1161 ^ 111030 )¥ :./י! .חח 3 תו 3111 > 1 .א .^ 1 ; 1941 ,.א 13 ( 1 6£61 א 
; 1952 1631 ( 30 ) 1 * 131 ( 1 10 ) 7 י זשי £4011 ; 1950 , 40116/11131 ,ו 13 /ן 10 

- 0 ואו 8 .א 101 * 110110110 ) 1 ,(. 1:1 ) 6 ) גזו 1 .־%> 1 ו 1 :> 8 . 1 < - .'*י. 11 

. 1961 , 1-11 ..א . 14 ; 1960 ,עו)<) £10 

ר. ם. 

ניקדבר, איי ( 15 ) 15130 ) 15116063 ), קבוצת איים בדרום־מורח מפרץ 
בנגאל שבאוקיאנוס ההודי, המשתרעים בין א" אנדמן 
(ע״ע) בצפון לבין האי סומסרה (ע״ע) בדרום. בקבוצה זו 19 איים 
ומספר רב של שוניות ושרטונות. שסח האיים 1,645 קמ״ר ובהם 
16,500 תוש׳ ( 1969 ). 12 מהאיים מאוכלסים, אך ב!/ 2 מתושבי א״ג 
שוכנים באי קאר נ/ מרבית האיים הם קוראליים, והם נוצרו על שיאי 
הרכס התת־ימי הנמשך בכיוון צפון־דרום מהרי ההימאליאה דרך 
הרי ארקן (ע״ע) שבמערב בורמה עד לאי סומטרה. מרכית האיים 
מישוריים, אולם הגדולים שביניהם הרריים ובנויים סלעים עמידים. 
הפסגה העליונה, 640 מ׳, מתנשאת באי "נ־ הגדול". האקלים משווני 
עם גוון מונסיני. כמות המשקעים השנתית היא 2,000 — 3.300 ס״מ. 
ההבדלים העונתיים בסספ' קטנים. 

תושבי א״נ הם ממוצא מעורב, אך שולט במראיהם ובלשונם 
הימור המונגולי הדרומי וניברת קרבה ביניהם לביו הבורמים. באי 
נ' הגדול נותרו שרידים מועטים של תושבי האי הקדומים הנקראים 
ש 1 מפני 0 ( 5 ח 6 קוח $660 ). חלק מתושבי האיים נוצרים. אך רובם 
פאגאנים. עיקר פרנסתם על חקלאות, דיג וציד. מגדלים בעיקר דקלי 
קוקוס, שרשים ופקעות וכן פירות וירקות טרופיים, קשר ספינות 
קבוע מתנהל עם בלנתה ומדראס. א״נ נתפסו ע״י הבריטים ב 1869 
ושימשו מקום גלות לפושעים. בשנים 1942 — 1945 החזיקו בהם ה¬ 
יפאנים, ב 1947 עברו לשלטון הממשלה ההודית. 

. 1971 , 977-983 ,ע 11 קס* 060£ 01 !) 0 ) 86£ 4 : 110 ) 111 , 510811 . 13 . 11 

דקוטין ( 6 ח״ 160 א). אלקלואיד (ע״ע אלקלואידים) המופק מעלי 
טבק (ע״ע, עם׳ 310 ), שבהם הוא מצוי בריכוז של 2% — 8 
ממשקלם היבש של העלים. נחל שמנוני. רותח ב - 247 , חסר צבע 
(הופך לחום בהיר בהשפעת אור ואוויר). חיגרוסקופי ביותר ובעל 
טעם צורב וריח בלתי נעים. נוסחתו 0(011,4X2 

, 07 — 0 ״ 17 ! 06 

1 1 \ // 

, 01 0-01 0 ( 6 

/ \ 11 1 
,מ 0 .א מס נ>מ 

ופשקלו המולקולרי 162 . 

נ' הוא רעל חריף — המנה הממיתה לאדם היא כ 40 מ״ג. במות 
זו מופקת כעישון של 4 — 5 סיגריות, והיתד. ממיתה, אילולא היתר, 
נספגת באיטיות ונהרסת בחלקה ע״י תאי־הגוף (ע״ע טבק, עמי 



169 


ניקוטין - - ;יקילאוס דונין 


170 


318 — 319 ). פעילותו זו של זע׳ נובעת סכו שהוא אמין שלישוני 
ולכן הוא מסוגל במידת־מה לפעילות דימה לזו של הקצה הקאטיוני 
של האצטיל-כולין (ע״ע). במנות קטנות ממריץ הג' את פעילות הסי־ 
נאפטות (ע״ע עצבים) — מכאן פעילותו בהגברת פעילות המעיים 
(פריפטלסיס — ע״ע מעי, עמי 42 ). בכמויות גדולות הוא משתק את 
ההעברה העצבית. סימני הרעלת נ׳ הם בחילה קשה המלווה בהקאות 
ובפעילות נמרצת של המעי ושלחוף השתן. במקריס חריפים מצויים 
גם עווית שרירים קשה, איבוד הכרה והפסקת הנשימה. נ׳ משמש 
בעיקר להכנת קוטלי חרקים. מייצרים איתן מתמצית מימית מרוכזת 
של עלים וגבעולים של טבק. מתמצית זו מפרידים את ר,נ' ע״י 
ממסים מתאימים או ע״י זיקוק באדים. תצרוכת הנ׳ באה״ב ( 1970 ) 
היתד. כ 500 טון. השימוש בב׳ להדברת מזיקים בחקלאות וחיסול 
טפילים בבע״ח שעון זהירות רבה משום שהוא נספג בקלות דרך 
העיר. כן משמש נ׳ להכנת חומצה ניקוטינית (ויטאמין מונע פלגרה). 

#(־ל 1 ' י ל אני' י־ 1160116 < 1 ־ 1 ״* 1 165 ״! 0131168 - 

( 1866 , רואן — 1936 , תוניס). רופא ובקטריולוג צרפתי. 

נ׳ שהיה בנו של פרופסור לרפואה למד רפואה בפאריס. לאחר תום 
לימודיו ב 1893 , שימש חבר מחקר בפקולטה לרפואה ברואן ושם 
גם נתמנה למנהל המעבדה הבקשריולוגית ב 1896 . מ 1903 עד מותו 
ניהל את מכון פאססר בתוניס, ב 1932 נבחר כחבר בקולר דה 
פראנס. 

תשגו הגדול של נ׳ היה בהבהרת דרד ההעברה של טיפוס 
הנהרות (ע״ע), ב 1909 הוכיח כי סוג מסוים של מחלה זו מועבר 
לקופים ע״י כינים. נ׳ חקר מחלות נוספות: נרוצלוזה (ע״ע), הצבת, 
שנית, דיפטריה ישתפת (ע״ע). ב 33 השנים. שבהן ניהל את מכון 
פאסטר בתוניפ. פיתח נ' שיטות עבודה בקטריולוגיות הרישות והביו 
תרכיב׳ חיסון נגד מהלוח רבות. עבודתו הפלתה את יוקרת המכון 
והקנתה לו שם עולמי. נ' נודע גם כפילוסוף וכסופר. על מחקריו 
בטיפוס הבהרות הוענק לו ב 1928 פרם נובל לרפואה ופיסיולוגיה. 

ניקולאוס ( 5 גו 013 :! 1 א) ז. אפיפיור 858 — 867 , התקיף בין 

האפיפיורים שכיהנו ביה״ב הקרומים. נ׳ חתר להבטיח את 
ההגמוניה של האפיפיורות בכבסיח כבמדינת החילונית. לביסוס תבי¬ 
עותיו נזקק נ׳ להצהרות קודמיו. לאי 1 . גלסיוס 1 , גרגוריום 1 . 
ואפילו לרקרטאלים המזויפים -— אותו אוסף נתבים שחלקם מזויף — 
הבאים לחזק את תביעות הכנסיה לעצמאות ואי־תלות בשלטון החי¬ 
לוני. מתון כן עמד לפני משברים חמורים! שאלת היקף סמכותו 
האפיפיורית הביאתו לסכסוד עם הפטריארך פוטיום ( 110110$ ?) 
מקינסטנטינופיל, שנתמנה מטעם הקיסר הביזאנטי מיכאל 111 . נ , . 
שתבע הגמוניה אפיפיורית על כל הכנסיה, הדיח את פוטיום וצידד 
בהחזרת יריבו. אם כי משבר זה נסתיים בהתפייסות, הוא סלל את 
הדרו ל״ססיזמה המזרחית", שהניאה לפילוג שתי הכנסיות במאה 
הי״א. נ' תבע זכות פניה ישירה של הבישופים אל האפיפיור, בלא 
הסכמת הארכיבישופים הממונים עליהם. לפיכן אילץ ב' את הארכי¬ 
בישוף הינקמד (ע״ע) מונס — שהיה למעשה ראש הננסית נצרפה 
— להשיב את הבישוף רותאד לבהונתו ועיי סן להכיר במרות ה¬ 
אפיפיור. גם במשבר גירושיו של ליתר ח (ע״ע). יא היסס נ׳ להדיח 
אח שני הארכיבישופים של קלו ושריו, שסכנו את ידם על הגיור 
שין והבשירום. במגמה לחזק את האפיפיורות ולהחליש את הכנסיה 
המזרחית ניצל נ׳ את פנייתו של נסיו הבולגרים. בוריס 1 (ע״ע), 
שקיבל שנתיים קורם לכן את הנצרות בנוסה הביזאנטי, והבטיח לו 
ייסוד כנסיה עצמאית לאומית עם פמריארו משלה, איגרת התשובה 
קובעת שמחובתו של המלך הנוצרי להשליט שלום ולעקור את 
הכפירה והמינות. הגדרת המינות שמורה למזסמכים, ואלה מופקעים 
משיפוטם של המלכים. סמכות המלכים לא חלה אפוא על אנשי 


הכנסיה והכמורה, נ' היה דמות נערצת לא רק בשל תנונתו הפולי־ 
פית. ני אם גם בגלל ישרו ונדיבותו. 

,•( 113110 •| ; 920 [ , 5 } 111 ן) 1£€ // 811110 151/11114$ ) 111 ' / 1/711 / .׳\, 80,051 ,ל. 1 ם־ 0 ׳ז ..־ 1 

, 1115711 ) 5 ( 11 ) 1 ) 8110 ? 1/1 , 110 תזסק< 1 ; 1936 , 6 ־ 101 ) 85611/10-151 !/!ז* 1 1 

- 141/1 1/16 171 711 ) 01 ( 001/671 11 > 8 /ס 1 (! 0/010 7116 ,מתצתז 11 ס ; 1948 

. 1955 , 5 ) 11 ! 416 

9 . 

ניקולאוס 1¥ (שמו המקורי: ג׳ירולאמו מאסקי), אפיפיור 1288 — 
1292 . נזיר פרנציסקני ומפקד כללי ("גנראל") של המסדר, 

מאז מותו של בוניבטורה (ע״ע; 1274 ). כשליחו של האפיפיור 
גרגוריוס צ היתד, לו יד באיחוד הזמני המחודש של ר,כנסיה המז¬ 
רחית עם רומא לאחד ועידת הכנסיה של ליוו מ 1274 . ב 1288 נבחר 
נ׳ לכם האפיפיורות, לאחר שזה נשאר פנוי קרוב לשנה שלמה, 
כמועמד פשרה בידי הקרדינלים הצרפתים והאיטלקים, שדעותיהם 
נחלקו בפרשת ההתקוממות בסיציליה נגד שארי מאנזיו. בזמן 
כהונתו נשען הרנה על משפחת קולונה המפורסמת, הגדיל את מספר 
הקרדינלי□ שלה והרנה לשתפם בניהול ענייני המדינה האפיפיורית. 
נ' התערב בפרשת סיציליה המסובכת וב 1291 הביא לירי סיום את 
הסכסוך שנין צרפת לארגון כעניין זה. עם כיבוש עכו ( 1291 ) 
ונפילתה הסופית של ממלכת ירושלים הצלבנית שאף נ , להפעיל 
מסע־צלב חדש נגד הממיוכים. לשם כך ביקש לו בעלי־ברית בקרב 
המונגולים. הוא שיגר את הנזיר הפרנציסקני ג״ובאני ממונטה קור־ 
ודנו לחצרו של החאן הגדול בפקין. והשליחות הביאה לידי תוצאות 
חשובות ולייסוד הננסית הקתולית בסין. — נ' נודע כפטרון נאור 
של ספרות. אמנות ואדריכלות. 

מדיניותו של נ' כלפי היהודים היתה קשוחה למדי בשנתיים 
הראשונות לכהונתו. תחילה עודד אח שליחי האינקוויזיציה להכביד 
ידם על החוזרים ליהדותם וידידיהם היהודים, אולם אח״נ השתנה 
יחסו תכלית שניי. ב 1291 פרסם את הבולה 60016513 !"!.חי 31 ז 49 
שבה פטר את יהודי רומא וונסן ממרות האינקוויזיציה ומסר אותם 
לשיפוטם של בתי־דין כנסייתיים רגילים. בהשתדלות יהודי גרמניה 
ורופאו האישי יצחק בן־מררכי, התערב נ׳ לשווא אצל הקיסר רודולף 
למען שחרורו של ר , מאיר מרוטנבורג (ע״ע). כמו־כן התערב נ , 
בפולמוס היהודי סביב העיסוק בפילוסופיה והתרה ביהודי רומא שלא 
לדבר לגנותו של הדמנ׳ים, אולם כמו קודמיו, תמו גם הוא בהחרמת 
הרכוש היהודי, בנימוק שהושג ע״י נשך וריבית, והתיר את השימוש 
בו למטרות רגילות בתנאי ששליש ממנו יוקדש לססע־צלב ולמטרות 
צדקה¬ 

; 1933 ,. 06/11 1115 171 1511/5 1115 111/1 ,) 11111511 ') )(/ 7 , 201 ^ 9 ־ 01 . 8 

. 1961 ,. 06711 * ׳ 73 1116 גן/ 81516 01 (ן 80 ) 711 .( 1 

מ. 

ניקולאוס דונץ (המאה 13 ), יהודי מופר, הראשון — שבוויכוח 
היהודי־נוצרי (ע״ע אפולוגטיקה, עמ׳ 130 ) העלה לדיון 
שיטתי את דברי הפינות, ע״פ ההשקפה הנוצרית, וגידופי הדת 
הנוצרית המצויים בתלמוד. היה תלמידו של ר יחיאל מפריס (ע״ע) 
שנידהו בשל דעותיו כנגד תושבע״פ. נכנם למסדר הפרנציסקנים 
ב 1238/9 , והלשין על התלמוד בפני האפיפיור גרגוריוס 
בעזרת צוות מומרים העלה על ספר 35 האשמות, מלוות דוגמאות. 
שתרגם במדויק מן התלמוד (ומפירוש רש״י) תוך ציין מפורט 
של מראי המקומות. בין האשמותיו: התלמוד ממעט נערך תורה 
שבכתב, נמצאים בו דברי הגשמה גסים על אלוהים, יש בו גידופים 
על ישו, והנכרים מופלים לרעה ע״ם,ההלכה התלמודית. הוא 
תרגם גם את ברכת הפינים (ע״ע, עם , 311 ) כלשונה. כתוצאה ציווה 
האפיפיור להחרים את התלמוד, וב 3,3.1240 הוחרמו ספרי היהודים 
בצרפת. נ' היה היוזם של הוויכוח המפורסם בפאריס ( 1240 ), עם 
ד יחיאל מפארים, שכתוצאה ממנו נדון התלמוד לשריפה ב 1242 . 



171 ניקולאוס דונץ - 

פעילותו האנסי־יהודית נמשכת זמן רב. ב 1287 נידון למוות ע״י ראש 
המסדר הפרנציסקני על שחיבר. ב 1279 , קונטרס נגד המסדר. 

ב. צ. דינור. ישראל בגולה ב׳ ( 2 ). 521 — 534 1966 ־ ! ח. מרחביה. 
התלמוד בראי הנצרות (ממתה נערכו), חשל״*;■, 73 ' , 1 ״ 1 !״ז! 14.80 .( 
׳:״ 73 ,׳', 7 ס,:,.,') . 5 : 1/7 ) 75 ) 1 , 111 ','.!;■ 7 ו!י;.ץ) /״, 7 ״״ י"׳.,,"׳," 7 
, 339/310 , 276/7 , 238-211 , 11173 ׳. 1.3 * י 7/7 \ , 73 עין ׳,/׳ 7 ;׳״ 

.' 1966 

ניקולאוס מאורם — מתז 5 מז 0 י 1 ! 6 ] 1€.0 ז יי 1 ; 01631171115 013115 מ!ויל 

— ( 1320 בערך — 1382 ). פילוסוף, מדען ותאולוג צרפתי. 

לאתר שמילא שורד. של תפקידים כנסייתיים נתמנה ב 1377 לבישוף 
לידה (*!״:׳:.ס עיי שארל 7 ), שהיה בתקופה מסוימת תלמידו 
בעודו יורש העצר. אמנם כתביו התאולוגיים של נ' ידועים מעט, 
אך לעומת זאת נודע עניין מיוחד לחיבוריו בתחומי הכלכלה המדינית 
ומדעי הטבע, 

נ' נמנה עם אותה קבוצת חלוצים שבישרו בכתביהם את הרנסנס 
של המאה ה 14 ופילסו את הדרך בפני הגומינליזם (ע״ע) החדש 
נוסח או_קם (ע״ע) לאוניברסיטאות ולמוסדות הוראה השובים ב¬ 
אירופה. מחקריהם פתחו את הדרך לפני הפיסיקה והמתמטיקה 
המודרנית ותרמו לפיתוח דרכי החקירה הנסיונית. 

בין היתר הצליח נ׳ לתאר, תוך שימוש בשיטת חישובים ויישומה 
לתופעות פיסיקאליות, את ההתפשטות, את האינסנסיוויות ואת 
השינויים החלים ב א י כ ו י ו וב כמו כן נתן ביטוי לשינויים החלים 
בתנועותיו של חפץ הנע בהלל. והתקרב להגדרת חוק האינרציה 
כפי שעתיד היה לנסחו גלילאי (ע״ע). בספרו 6101 111 ! 11916 ! 13 
6 ! 1 מ 10 ת 111 ! 01 (.,ספר השמים והאוץ״) — אחד הספרים המדעיים 
הראשונים שנכתבו בצרפתית — הביא נ' הוכחות לתנועה הסיבובית 
של כדה״א, אך נתקל בהסתייגויות דומות לאלה שעתיד היה לעמוד 
בפניהן קופרניקוס (ע״ע). סיבוב כדה״א אינו סותר לדעת נ , את 
מה שנאמר בכתבי הקודש, משום שכל תנועה בחלל היא יחסית 
לגרם השמימי, שעל פיו אנו מודדים את התנועה עצמה. חשיבות 
גדולה נודעת גם למסכתו ־ 311001 ) 1111 ! ! 6 1110 ! , 1113 ) 13 ! . 011111110 00 
01006131001 11113 ("מקורן, טבען, משפטן ודרד־חליפיהן של מט¬ 
בעות"), שהיה המחקר המדעי הראשון שבהן את בעיית הכספים 
ושיטות הכלכלה של יה״ב. 

, 111 ,): 14 ) 1 ) 5 141 !<)/**/ 1 )*)- £1 74 * 7 > *! 140$ /ס $* 141110 4 ! 11116 ) 11 ) 110 * 1 
- 1 ** 4111111 ) . 14 1171 : 1 ) 04111 61 }ו 011111 ׳׳ 1 16 ( 1 ,ז 1316 \ .\/ ; 1934 , 171 ■— 398 
; 1952 ,:?) 6:11010$ ) 111 #חס . 14.0 ,נ>ת 13 נן 0 כ 0.0 ; 1949 , 11 )}! 
; 1959 — 1954 ,(.*.* : 10 ) 10 > 1)11116111, £6 :■$:1(1*1( 411 1*10*14(, 1 — X .ק 
; 1959 ,:) 6% 114416 \ ) 14 מ׳ 1 ) 10111 !)) 1 \ / 0 ))**) 1 ) 5 ) 111 ,ז] 1 > 013£ 

: 10 ) 1 ) 1/11 ? ) 4 ) 011 ) 111 14 1 ) $0:11/1 ! 61 : 1 * 501 , 108 ז 1 י! . 5 
. 1960 י (ר\ 3£6, XXX ח 6 ילוי 11 ו 111 ) 6 ז 31 ז 6 * 1 ו' 1 61 10316 ) 00 [> 6 ) 11118101 ) 

י. ב. ס. 

רקולאוס מדמע; ק — 15 זת 506 בת 31 ס 3 ע 7 [ 00 !א : 0 ס 1 !ג 6 > 1 ז!ז — 
(נד • 64 לפמה״ג, דמשק). סופר יווני, היסטוריון, מקור 
לתולדות ישראל. מוצאו ממשפתה מכובדת. שימש כמחנך לילדי 
אנטוניוס (ע״ע) וקלאופטרה. היה למורהו ואיש־סודו של דלרדום 
(ע״ע. עם' 932/3 ) המלך. יצא בשליחויות הורדוס, כגון בהגנה על 
היהודים בפרי יוניה לפני אגריפא (ע״ע; 14 לפמה״נ), מקובל על 
אוגומטום, מליץ יושר להורדוס עצמו ( 8 לפסה״נ). והשתדל בפני 
הקיסר למען אישור צוואת מלכו (ע״ע ארכלאום: 4 לפסה״נ). נראה 
שמשליחותו זו לא שב עוד ליהודה. 

מספריו ידועים חיבור אוטיביוגרפי, שנשתמר בחלקו, וחיבורים 
נוספים שנותרו מהם קטעים בלבד: היסטוריה כללית, מהתקופה 
הקדומה עד לאחר מות הורדום. ב 144 מפרים! חיבור על חיי אוגוס־ 
טוס: חיבורים פילוסופיים וטראגדיות. חלק ניכר מידיעותינו על 
חיבוריו בא מספריו של יוסף בן מתתיהו (ע״ע). ששאב מני חומר 
רב על בית־חשפונאי (ע״ע: ופ״ע אלכמנדרה: אנטיגונום 11 ), על 
מוצאו של הורדוט (ע״ע אנטיפטר) ועל הורדום (ע״ע, עמ' 937 ) 


ניר ,ולאום ספירה 172 

עצמו. השפעת נ' על יוסף ניברת פזווית־הראיה הבלתי-יהודית 
בדיונו של זה האחרון בבית־השמונאי! לאתר שנת 4 , כששוב לא 
עמד לרשותו מפרו של נ , . נעשתה הרצאתו דלה. 

נ' למד להכיר את היהודים, ובלט, שלא בדוגמת חלק מהסופרים 
היוונים, ביחסו החיובי למסורתם. כשבא לתאר את קורות המבול, 
נזקק להשוואה ל״דברי משה, המחוקק של היהודים" (ע״ע אררט, 
עמ ׳ 322 ). הוא תיאר באהדה את אברהם, בגר שבא מארץ־כשדים 
לדמשק, היה שם למלך, ובעבור זמן הינר עם אנשיו לכנען: "ועד 
היום — כדברי נ׳ — נודע שמו לתהילה בארץ־דמשק". נ׳ היה 
היחיד בין הסופרים היוונים שמלפני התפשטותה של הנצרות שהז¬ 
כיר את דוד המלך. בספריו הירבה בשבחו של הורדום. ביטא את 
שנאתו לאנטיפטר (ע״ע [א. 11 ]) בנו, שאף לשוות לתיאוריו מחה 
דרמתי ופאתום. 

מ. שטרן, נ' איש־דמשק כמקור לתולדות ישראל בימי בית הורדוס 
ובית חשמונאי(בתור ב. א׳־פנהיימר [עודך], המקרא ותולדות ישראל), 
חיצל״ב ) 1 )/ 1101 ) 2 1 * 11 :)) 1/011 11 ) 11 ) 11411 ( !) 4 ) 111 ) 111 ) 1 ) 0 י ז 11:6 ו! 0 צ . 11 
1 * 1 } 1 * 11 /)) 01 ) 1 ) 4 11 ) 11 ) 0 ^ ) 01 ,■ 110180110 . 0 ; 1901 , 1 , €11/1111 14 ) 1 
,ץגלססגן .? ; 1904 ,)$) 1 <% 11 ) 11 ) 411 * 1 ( 1 * 1 * 21 11 * 1 41( 261 '1 110111 0x11 
, 324-430 .נןק , 90 \ 11 , 61 ) 11:10111 ? 11 ) 11 ס: 111 )) $11 1 ) 4 ) 11 /) 1 * 14$1 ' 1 016 
. 1962 , 111 ) 141 * 41 ( 1 /ס . 14 ,ז 16 ) 01 ו 61 ב׳׳י\ . 8 ; 1926 
מג. ש. 

נ י קולא 1 ס מלירה — 115 תבזץ״ 1 10013115 ^! ; 6 זץ׳£ 16 > 1100135 < 

י— ( 1270 — 1349 ), פרשן מקרא ותא^לוג פרנציסקני. נ׳ 

(שנונה ע״ש מקום־הרלדתו סזע״ז בגוירמבדיה) הצטרף למסדר הפרנ¬ 
ציסקנים בהיותו צעיר והועד ללימודי תאולוגיה בפאריס. ב 1309 
נתמנה פרופסור בם!׳רב*ן ושם לימד שנים רבות. ב 1325 היה הממונה 
המחוזי מטעם המסדר בבורגונדיה, ובשנים 1330 — 1332 יסד את 
הקולז׳ הבורגונדי בפאריס. ב׳ כתב חיבורים פולמוסיים שונים בגד 
היהדות ועסק הרכה בבעיות תאולוגיות, אכל את תרומתו החשובה 
ביותר תרם לפרשנות המקרא. בתחום זה התבלט כגדול הפרשנים 
הנוצרים מאז ימי היארונימוס (ע״ע). נ' ידע עברית על בוריה, 
הכיר היטב את הפרשנים העבריים, והרבה להסתמך על רש״י ולהז¬ 
כירו בשמו. על מקורות רבניים אחרים ידע כפי הנראה מספרו של 
הפולמוסן רימונדום מרטיני 40101 ? 11810 ? ("חרב האמונה"). בגלל 
ידיעותיו שיערו שהוא ממוצא יהודי. נ׳ דהה את הפרשנות האלגורית 
והמיסטית, שהיתה כה מקובלת בתקופתו והטעים את הפשט, את 
הפירוש המילולי. הוא דרש שהטכסט העברי המקראי ישמש בסיס 
ראשוני לכל פירוש. ספרו הגדול 111 130 ןז 0 ק £1 ? 05111130 ? 
ת 11131 >ק!ש $0 . 5 מ!ב$("פירושים בהמשכים לכל כתבי הקודש"), שנכ¬ 
תב בשנים 1321 — 1332 . הוא למעשה פירוש מקיף על המקרא כולו. 
חיבור זה הפך עד מהרה לפירוש נפוץ ומקובל ביותר, בייחוד לאהר 
שנדפס ברומא ב 1471 — 1472 , ונודעה לו השפעה מדובה על נוסח 
תרגומי המקרא של ויקליף ולותר (ע״ע). 

ש, איירלברג, האם גיקולאום די לירה ( 1270 — 1349 ) היה מזרע היהו¬ 

דים י { 0 י נ י , 10 ]׳ תשכ״ט | 1 ) 11 * 01 ' 4 1 ) 1141111 ) 4 )) 11 ) 1 * 1 \ 111 , 111 ) 11113 ) 16 < 

(0**1/*(*1141(11/1 )1*1{! ^ 16* ?01/11146 ?(1(1(11*0( 4( 14.4.0. (££}, 
xx1 ע -xx 1 ) ) 51 ) 4 ■, 610$ 14 ) 4 :)) 5001 , 05$6 ז< £31 . 13 ; 1893 .(^ 1 ע 
0(1*01(1 4( £1.4.0. (£111(165 ?(3001503^5, X\ ז ^ ז X ע ^^, X1X), 1906- 
1909; 8. 8 6$ 1414416 51 / מין ) 1 * 811 )!!/ ) 0 4$ * 5/1 ) 711 ,ץ 6 !! 3 מז (:, 
1952*; 13. 14311^6(1(1, ?4:111 4/74 111( € 11111114 . 1963 ,: 1:0141 ) 5 מ 

צ. בר. 

,<5 ניקולאוס ממירה - נזץ 81 016 5 ט 6013 רא י- (פעל במאה ה 
הגמון מירד, שבליקיה (אסיה הקטנה) ואחד ה״קדושים" 
הפופולריים ביותר ככנסיה היוונית והמערבית באחד. אין פרטים 
מהימנים על חייו וכן איו לסמוך על ידיעות שהיה במאסר בעת 
רדיפות הנוצרים ע״י דיוקלטיאנום, או שהשתתף בוועידה האיקומנית 
בניקיאה. במאה ה 6 כבר היה פולחנו מקובל בסירה, ואף בקונפטנ־ 
טינופול היתד, כנסיה על שם "פריסקום וניקולאוס" בימי הקיסר 
יוסטיניאנום. במערב נעשה פולחנו מקובל מאז 1087 כשהביאו יורדי 




173 


ניקולאום מסי,־ח — גירךל׳ 


174 


ים לבארי (דרום־איטליד,) את שרידי ה״קדוש׳". במקום, שהפך 
למרבז פולחני, נחוג המאורע בכל שנה ב 9 במאי. אגדות רבות 
נקשרו בשמו, לרבות כאלו שסופרו על נ׳ לאחר שחיה ראש מנזר 
"ציוו" בקרבת מירח: הוא הציל שלוש נערות מחיי בושת ע״י 
שסיפק להן נדוניה לנישואיהן. הוא החיה שלושה ילדים שקצב הרג 
וכבר חתד לחתיכות וכיר־ב. אגדת ב׳ שימשה נושא לאמני ימי־ 
הביניים ולהצגות ליטורגיות• 

נ׳ הפד לפטרונם של הילדים ושל יורדי-הים, ומשום־כד, כנסיות 
המקודשות לו נמצאות לרוב בקרבת נמלים או בתופים ומשמשות 
גם כציוני דרר הנראים מן הים. בכנסיה המזרחית נחשב נ׳ לפטרונה 
של רוסיה. יום חגו בלוח הנוצרי, 6 בדצמבר. נחשב בארצות שונות 
(ועד היום בהולנד) יום חג לילדים ובו מעניקים מתנות. המהגרים 
ההולנדים הביאו את חג נ׳ (מנ 3 ) ־ 5111151 בהולנדית) לאמריקה וכך 
נוצרה דמותו של ״סנטה קלוז״ ( 01.1115 53110 ). בארצות רבות 
באירופה וכן באד,"ב עבר חג המתנות לילדים מראשית דצמבר להג 
המולד, ועי״ב הפד .,סנסה.קל 1 ז" ל 011115111125 ■ 111151 ? ( 051 א 

חחר.חו,י.זו 1 ־ 11 .ח 1 )'ו 1 ז (\). 

!/' 11 77,1 , 0102111 .£ ; 1913-17 . 1-11 , 01301 )/ 41 ! .׳-,,׳״// . 1,1111 \׳ . 0 

. 111111 ., 1 ; 1949 , 0 / 11/11100 / 1 $0101 10 ! 1/11 ,/'! 1/1101 / 0 101 / 11 ) , / 1 ;״: 

. 1958 . 976-88 -, 111 , 0/1101100 11411 $0 13 / 11110 ^ 100110 
צ, ו. 

ניקולאוס פון פליאה — 111€ ? מסד 19115013115 — ( 1417 — 1487 ), 
איש־דת שוויצי. מנהיג וססתגף. נ , היה בן לאיכר אמיד 
ומילא שווה של תפקידים ציבוריים נכבדים בכפרו ומאוחד יותר 
בקאנטון של אונטרוואלדן. ב 1462 נשלח כנציג מחוזו לכינוס ה¬ 
פדרלי של הקאנטונים, אך פירב באותו מעמד להתמנות ראש ה¬ 
פדרציה. עוד בצעירותו גילה נטיח למיסטיקה ולפרישות. ב 1467 
החליט להתבודד, עזב את אשתו ואת עשרת ילדיו ובילה את שארית 
חייו בבדידות. בצום, בחיי התבוננות ובסיגוף. את עצתו הנבונה 
ביקשו אנשי כנסיה ומדינה כאחד ובוכות ■מאמציו נתכנסו נציגי 
הקאנטונים לאסיפה ב 1481 . באמצעות שליח פעל נ׳ להשכנת שלום 
ולהשגת אחדות הקאנטונים של שוויץ — מפעל שבגללו נחשב 
גם לפטרונה הרוחני. את נ׳ מוקירים קתולים ופרוטסטנטים כאחד 
וב 1947 הוכרז כקדוש בכנסיה הקתולית. 

ניקולאוס קדזנום, ע״ע קוזנוס, ניקולאוס. 

ניקולי — ג*, 3 \״ 11£0 *מ — שמם של 2 קלסרים ברוסיה. 1 ) ניקולי 1 
פולוביץ׳ ( 1796 — 1855 ; קיסר ב 1825 — 1855 ), היה בנו 
השלישי של הקיסר פול. שלא כאחיו הבכור, אלכסנדר 1 (ע״ע. עס' 
666/9 ). שהושפע מה,.השכלה* ופסה על שתי הסעיפים נין שאיפה 
לתיקונים לביו ואקציה. גדל נ׳ בעת המלחמות בצרפת המהפכנית 
ובנפוליון, והיה עקיב בעמדתו, שרק דיכוי ושמירה תקיפה על הסדר 
הקיים ימנעו מהפכה. 

נ' בחן כהרגשת הוכה וחש צורך בסדר ומשמעת, דומה היה 
שהקיסדות כולה נראית בעיניו מגרש מצעדים. שהכל חייבים לצעוד 
בו בסו. בהיותו בן 20 מינהו הקיסר על חיל ההנדסה. נ׳ גילה כל 
ימיו ענייו רב בבעיות צבא, ובשלסונו גדלו תקציבי ההגנה, הוקמו 
מבצרים לאורך הגבולות, נפתחו בת״ם טכניים ובי״ס להנדסה וניתן 
עידור לסלילת מס״ב. 

יורש-העצר של אלכסנדר 1 היה אחיו השני, קונססאנטין; הלה 
ויתר על הכתר, אך דבר הוויתור נשמר בסוד. וכשמת אלכסנדר 
מיתה חטופה, שדרו מבוכה ואי־בהירות במשך במה שבועות, עד ש¬ 
פורסם רשמית דבר התקסריהו של נ'; מבונה זו יצרה הזדמנות 
למרד יידקבריסטים (ע״ע). מרד זד, ודיכויו הגבירו את הסתייגותו 
של נ' מהעם. בתאוריה הניר נ׳ בצורך בתיקונים. אד למעשה התאס־ 
ייו שלטונו במאמץ להקפיא את סדרי המשטר והחברה. טיפוסית לני 


היתר. הערתו, שצמיתות האיכרים היא רעה, אך הסתכנות בשהרורם 
גרועה יותר. 

ב 1826 הקים נ׳ את "המחלקה השלישית" של הקאנצלריה ה¬ 
קיסרית. ומתפקידה היה להחמיר את הצנזורה על דברי דפוס ואת 
פיקוחה של המשטרה החשאית. בעקבות המהפכות ב 1848 נאסרה 
הוראת פילוסופיה באוניברסיטאות ברוסיה, הוחמרו תקנות הכניסה 
אליהן וכתוצאה מכד ירד מספר הסטודנטים מ 4,000 ל 3,000 , הגבלות 
חמורות חוסלו על הנסיעה לחו״ל, בייחוד למטרות לימוד. במיוחד 
סבלו בני המיעוטים הלאומיים מהמדיניות המוצהרת של "אורתו¬ 
דוכסיה. אוסוקרטיה ולאומיות". הפולנים דוכאו באכזריות אחרי 
מדידתם ב 1830 . הכנסיה ״האוניאטית״ באוקראינה נצטוותה ב 1839 
להסתפח לכנסיה הרוסית האורתודוכסית. על יחסו ליהודים — עי׳ 
להלן. 

תיקוניו החשובים של נ׳ היו: עריבת ספר־החוקים — מפעלו של 
ספרנסקי (ע״ע; וע״ע אלכסנדר 1 , עמ ׳ 668 ) — והקמת משרד 
ממשלתי לאדמות הכתר, במטרה להיטיב את גורל הצמיתים. 

במדיניות החוץ חתר נ׳ לשתי מטרות מנוגדות: התפשטות טרי¬ 
טוריאלית ותמיכה בשמירה על הסדר הקייס באירופה. ב 1830 רצה 
נ׳■ להתערב כדי לדכא את המרידות שפרצו בצרפת ובבלגיה. אלא 
שהמרידה בפולניה סיכלה תכנית זו. ב 1833 חתם על אמנת ברלין, 
שבה התחייבו ריסיה, פרוסיה ואוסטריה להתערב כדי לדכא מרידה 
באחת מארצות אלו. ב 1846 דיכא את המרידה שפרצה בקרקוב, 
שהיתר, אז עצמאית, ובעצתו סיפחה אוסטריה את העיר. ב 1848 
דיכא התקוממות לאומית במולדוויה וולכיה וב 1849 — בהונגריה 
(ע״ע. עמ׳ 857 ), ובדין תואר נ׳ כ״ז׳נדארם של אירופה". 

במקביל לפעולות ,.משטרתיות" אלו המשיך נ׳ את מסורת ההת־ 
פשטות. צי רוסיה השתתף בקרב נאווארינון ( 1827 ) שבי הושמד 
צי תורכיה בידי הבריטים, הצרפתים והרוסים, ובכך נמנע דיכוי 
המרד ביון (ע״ע, עם' 481 ). המלחמה עם תורכיה ( 1828/9 ) הסתיימה 
בשלום אדריאנופול, שהבטיח את שליטת רופיה בשפך הדנובה. 
חוזה אינקיאר־אסקלסי עם תורכיה ( 1833 ) כמעט הפך את תווביה 
לגרורת רוסיה■ ב 1828 נסתיימה המלחמה עם פרס, שארכה 3 שנים. 
ת׳ טיפה את איזור ירוון בארמניה ואת נכיצ׳ון (ע״ע). 

מדיניותו של נ׳ כלפי תורכיה ורצונו להגביר את השפעת רוסיה 
במזה״ת הם שגרמו לפרוץ מלחמת קרים (ע״ע). במלחמה זו 
נחשפו חולשות המשטר ומשגיו של נ', שטרה לחזק את צבאו, אך 
בלם כל התפתחות בחברה ובכלכלה ההכרחית לניהול מלחמה מודר¬ 
נית. באמצע המלחמה מת ב׳, ובו אלכסנדר 11 (ע״ע. עט׳ 661/3 ) 
נאלץ לחתום על הסכם השלום המשפיל בפאריס ( 1856 ). 

,ת 1 /גוזן 6 נ 51:11 . 111 ; 1903 ,] 1-1 ,. 1 .מ ת 0 ז 3 ת 16 ני׳* 1 ־ 1 .ת 6 מז 13 !מ .> 1 . 1-1 
; 1904-1919 , 17 ־ 1 ,/ .!' 7 ■ו?! 11111 ^ 001 

, 825-1855 ! 111 /( 01101111141 ^ 1 011111111 11111 ) / ,!\! ,׳( 51£ ־ \ 0 מג 51 ) 111 

. 1961 
מ. סרב. 

נ' 1 ראה ביהודים גוף דתי-לאומי זר ומזיק, שיש להטמיעו. 
צעד מכריע בכיוון זה, שהטביע חותם עמוק על תוה״י ברוסיה. היה 
גיוס יהודים לצבא ( 1827 ), שהפעלתו היתד. כרובד, בחטיפת ילדים 
וחינוכם בבה״ס לבני חיילים. ברוח הדת הנוצרית (ע״ע קנטונים- 
טים). תחום המושב הוגבל, והיהודים גורשו מקייב, סווסטופול וני- 
קוליב. מאייד עודדה הממשלה התיישבות חקלאית יהודית בדרום 
רוסיה ע״י פיטווה מחובת הצבא (ע״ע השבלה. עם׳ 551 ), הוטל 
פיקוח חמור על ספרים יהודים, והדפסתם הותרה רק בווילנה ובז׳י- 
טומיר, ובפיקוח המשכילים, שקיבלו פידזד רב מן הממשלה; ביז¬ 
מתם, בפיתוחם ובפיקוחם של אלה — ובעידוד השלטונות — פותחה 
בשנות ה 40 מערכת בת״ס יהוריים־מסשלתיים (שם. עמ ׳ 548 ), ובתי 
מדרש לרבנים (ע״ע, עט' 991 — 994 ) הוקמו בווילנה ובז׳יטומיר. 
בסוף ימיו של נ' הועלתה תכנית דיכוי חמורה נגד יהודים "בלתי- 



175 


ניקולי — ניקוד' (ניקוליוייך׳) 


176 


מועילים" ע״י הגברת קצב גיוסם לצבא. כמו־כן גזר נ , על איסור 
לבישת המלבושים היהודיים המסרתיים. הגבלות אלו כולו פורסו 
במערכת של פאות חוקים אנטי־יהודיים שנחקקו בתקופתו. והחשו¬ 
בות שבהו ב 1835 ו 1844 ז במסגרתם בוטלו רשמית הקהילות היהו¬ 
דיות כגופים מטילי־מרות והונהג מעמד ה״רבנים מטעם הממשלה". 
בגלל אלה, אך בעיקר בגלל גזרת ת״חטופים", נשארה תקופה זו 
בזכרון העם כאחת התקופות האפלות בחוה״י ברוסיה הצארית. 

ש. דובנוב. דיי עם עולם. ס־, 95 — 118 . 208 — 211 , ' 11958 ר. פאהלר. 

די״י. דורות אחרונים, ב׳, ספר א׳ ומפתח בערכו), 1970 . 

י. ס. 

2 ) נ׳ 11 אלכסנדרוביץ׳ ( 1868 — 1918 ; קיסר ב 1894 — 1917 ). 

בנו של אלכסנדר 111 . בצעירותו ניתן לו חינוך צבאי, אך לא תפקיד 
אחראי, ואביו תארו, גם כשהיד, מבוגר, בילדותי בעסקי מדינה. נ' 
היה חלש־רצון ועם זאת קשה־עורף כאביו. נוח לקבל השפעה, פוסח 
על שתי הסעיפים ונוטה להחלטות נמהרות. לפיכך לא התאים לתפ¬ 
קיד של שליס-יחיד, אוטוקרטי. שאליו נשא לבו. 

כשליט הצליח נ׳ בל-אימת שיכול היה להישען על שר שינהל 
את ענייניה של המדינה, והוא עצמו הסתפק בהתוויית קווי מדיניות 
— שמירת האוטוקרטיה, פיתוח הכלכלה ושמירת השלום בעולם. 
השלטון ברוסיה היה יעיל ותקיף ב 1894 — 1902 . כשויטה (ע״ע) היה 
הדמות החזקה בממשלה, ושוב ב 1906 — 1911 , כשסטוליפין (ע״ע) 
מילא אותו תפקיד• באותן תקיפות של שלטון יציב התפתחה רוסיה 
במהירות רבה בתחומי התיעוש והחינוך. 

ואולם. כשניצבה הממשלה מול קשיים חמורים או פול ביקורת 
מבית, נטל נ ׳ , מתוך הרגשת חובה, את השלטון במישרין — וכך 
דווקא בעתות־משבר לא היתה לרוסיה כל הנהגה. כך. למשל, נקלע 
נ׳. בשנות 1903 — 1905 , בין עצות מנוגדות מהאגף השמרני הקיצון 
של הביורוקרטיה ומאגפה הליברלי יותר. באותה עת שקעה שמשו 
של ויטה ועלתה השפעתם של שמרנים קיצונים, בגון ו. ק. פלוה 
ופובידונוסצב. השפעה זו תרפה למאורעות הרי אסון, כגון הפוגרו¬ 
מים בקישינב ובהופל (ע׳ להלן, יהודים) ולפרוץ מלחמת רוסיה— 
יפאן. אחרי רציחתו של פלוה 19041 ) מינה נ׳ תחתיו לשר הפנים את 
סוויאטופולק-מירסקי הליברלי־יחסית. אך סירב לתמוך בדרישות 
שר זה להנהגת תיקונים מזעריים בחוקה. אותו חוסר־עקיבות חזר 
והתגלה בחדשי המהפכה מינואר עד אוקטובר 1905 , עד שנ׳ נאלץ, 
בכורח המאורעות, לוותר דתורים חוקתיים מרחיקי לבת, כי באוק¬ 
טובר אותה שנה, כשהגיע המשבר לשיאו עם פרוץ השביתה־הכללית, 
לא נמצא לני "איש חזק" שידכא בכוח את המהפכנים. 

לאחר רציחתו של סטוליפין שוב נטל נ׳ חלק רב יותר בניהול 
השלטון, וגברה השפעתם של אשתו, הקיסרית אלכסנדרה (ע״ע), ושל 
רפויות מפוקפקות. כגון משצ׳רסקי. הלאומני־הקיצון, ורספוטין(ע״ע), 
שהצליח לרפא את יורש־העצר אלכסי בעת התקפות חרמם (המו¬ 
פיליה). כוחו של רספוטין הורגש במינויים כושלים ביותר לתפקידים 
מרכזיים. באותן שנים של ממשל רפה־ידיים נטבחו מאות שובתים 
במכרות הזהב שליד הלנה ( 1912 ) ; נערך משפט בילים (ע״ע עלי- 
לות־דם). ורוסיה עודדה באווילותה את פרוץ מלחמת הבלקן (ע״ע). 

בפלה״ע 1 נחשפה במלואה חולשת ני כאוטוקרט וגרמה לתוצאה 
החמורה ביותר. החלטתו באוגוסט 1915 ליטול על עצמו את תפקיד 
המפקד העליון של הצבא היחד.. מבחינה פוליטית, הרת־אסון, כי 
בכך נטל נ' על עצמו את קולר־האשמה למפלות שצבא רוסיה עתיד 
חיה לנחול. בנטשו את פטדוגרד כדי לצאת לחזית גדל מאוד 
כוחה של הקיסרית השמרנית־קיצונית, ובאמצעותה — כוחו של 
רספוטין. שניהם הביאו לפיטורי רוב השרים שחתמו על המכתב 
הקיבוצי ובו הזהירו את נ׳ לבל יצא מהבירה. ראשי ממשלות לא 
מתאימים לתפקידם הוחלפו בזה אחר זה (גורמיקין. שטורפר. טרסוב 
והנסיך גוליצין). 



ניקו?י ז 1 רכוב ע 5 סוס, וסכינו קצינים הכורעים נרד ?תםזנות קדז׳טיס שחראח 
?הם ?תראת צאתם 5 מ?חםה ניננים 


בהפגנות האדירות שפקדו את פטרוגרד בפברואר 1917 (ע״ע 
[ה]פהפכח הרוסית, עט׳ 365 ). מצא נ׳ עצמו מבודד לחלוטין, אפילו 
בקרב המעמד השלים. ב 2.3.1917 התפטר, והמונרכיה ברוסיה באה 
אל קצה. בלחץ הסובןט של פטרוגרד אסרה עליו הממשלה הזמנית 
לצאת לאנגליה, שמלכה פעל להצלתו. 

נ' ומשפחתו הועברו לטובולסק שבסיביר. ובאפריל 1918 — ל־ 
יקטרינבורג (כיום סורדלובסק). בהתקרב צבא ,.הלבנים" לעיר. 
ב 16.7.1918 . ציווה הסוביט המקומי להוציאו להורג, ועמו בל בני 
משפחתו. — יומנו של ני ומכתבי אשתו אליו י״ל ב 1923 , ומכתביו 
אליה ב 1929 . 

ס 0 ז׳\ג) 5 . 0 .ז ; 1939 , 1 (^ 911 ^ 1 */ 1111 * 811 1/16 / 0 8011 ) 7/1 , 0$ ז 2 ? . 8 

(511.), 814*1111 11114111■ 11*6 1-41X1 7x0./, 1969. 

יו. סרג. 

נ' ז 1 היה שונא יהודים עקב חינוכו. וראה בהם גורם עיקרי 
לתסיסה המהפכנית. הוא דחה את הנסיונות לשנות את החוקים נגד 
היהודים ופרש חסותו על .,ברית העם הרוסי״ — הידועה בשם 
״המאות השחורות״ — שהתארגנה בתגובה להתגברות הארגונים 
הליברליים והסהפכניים ( 1904/5 ). ב 1906 עיכב ני נסיו! להכניס 
הקלות במערכת החוקים האנטי־יהודיים, נסיון שנעשה בידי מועצת 
המיניסטרים. בראשות סטוליפין (ע״ע), כדי להרחיק את היהודים 
מפעילות מהפכנית, וכדי לובית באהדה בין־לאומית. בהשראתו של 
נ' בוים משפט בייליס (ע״ע עלילות-דם), ששימש אות לרדיפות 
מחודשות. מצב זה גרם להגירת המונים מיהודי רוסיה לאה״ב 
ולארצות אחרות. בשנות מלה״ע 1 הוחשדו היהודים בבגידה, ובחסותו 
של נ׳ נערכו רדיפות אכזריות וגירושים המוניים מאזורי החזית 
(ע״ע ניקיל' ניקוליויץ׳). - בקיץ 1915 נאלץ נ׳ לפתוח את ערי 
רוסיה הפנימית בפני המוני הפליטים היהודים ונתבטל "תחום־ 
המושב״, — וע״ע רוסיה. יהודים. 

ש. דוננוב, דברי ימי עם עולם. י—׳"א, תט*י'־; י. מאוד. יהודי 
רוסיה בימי ה״דוסווו" והעבר,■ !׳), תש״רו הנ״ל. שאלת היהודים 
בתנועה הליבראלית והמהפכנית ברוסיה. תשכ״ד; ■ 0 ^ 114,11 * €<־ 0 
0} 111( )(1X11 ׳צ־ 111x101 ,׳\ 0 חנ 001 . 5 , 1 ^ ; 1909 , 1-11 , %10111( 411 8114x10/141 
011, 7/1( 8111x1011 ז 1 ״נ?. 5 ; 1916-1920 , 111 — 1 ,!)!/!)!ס , ! 1 ) 4/1 ' 1 111 814X110 
111 1 < 0 )[ ) 711 ,£־ 1 :א 1 ח 00 ־ 01 ״ 1 : 1 ־ 196 , 11 ) 5001 1 ) 011 1 ( 10 14/1(1(/■ 7x0 )( 
. 1965 , 1-11 , 811x110 

נקולי (ניקולר,), ע״ע מונטנגרו עמ׳ 497 . 

ניקולי (ניקוליויך) — 11 ב\. 0 א 1 < 11 — ( 1929-1856 ). דוכס-גרול 
ומצביא רוסי. נ׳ היה בן־אחיו של הקיסר אלכסנדר 11 
ואביו היה מפקד צבא רוסיה במלחמתה בתורכיה ב 1877/8 . נ׳ קיבל 
חינוך צבאי, מילא תפקידים שונים בצבא, ובימי ניקולי ז 1 נחשב, 
בשל גבהו והופעתו, לאישיות המרשימה ביותר של בית רומאנוב. 
בשיא המהפכה הראשונה ברוסיה (אוקטובר. 1905 ) ביקשו הקיסר 
להחזיר את הסדר על כנו ולהפעיל למטרה זו את האמצעים הצבאיים 
הנמרצים ביותר; נ' סירב להיענות לכך, ותמך בהצעת ם. ויסד. 
(ע״ע) לוותר ויתורים חוקתיים. 



177 


נילילי(ניקיליויץ , ) — ביקדלסון. סר וירים ניחם פריוד 


178 


ב 1905 נתמנה נ׳ לנשיא מועצת ההגנה הלאומית ובתפקידו זה 
ארגן מחדש את הצבא בעקבות המפלה במלחמה עם יפאן. בפרוץ 
מלה״ע 1 מונה נ׳ למפקד עליון של הצבא. הוא פרסם מנשר לפולנים 
וקרא להם לפעול לאיחוד עמם בשלטון הקיסר, ולהקים "פולניה 
חפשית בדתה, בלשונה ובממשלה העצמי", אולם ממשלת רוסיה 
לא המשיכה מדיניות זו. 

כמפקד עליון העריכו לח־נדורף (ע״ע) ,.כמצביא ואסטרטג דגול׳, 

אך מבקריו הצביעו על צרות אפקו ועל אי־יכלתו לבחור פקודים 
מוצלחים. באביב 1915 נמצאו הרוסים בנסיגה כללית, ת׳ החליט 
החלסה גורלית לנקוט שיסה של ..אדמה חרוכה"! כתוצאה מכו 
חסמו הסוני פליטים רעבים את הדרכים והרכבות. יצרו אנדרלמוסיה 
והפיצו מחלות אנושות. במיוחד נפגעו יהודי פולניה וגליציה, שמאות 
אלפים מהם גורשו מבתיהם (ע״ע מלה״ע 1 , יהודים). 

באוגוסט 1915 הודח נ׳ מתפקידו, ביזמת הקיסרית אלכסנדרה 
פיודויובנה (ע״ע) שרגזה עליו בשל הבוז שרחש לאיש־אמונת 
רספוטין (ע״ע), ני הועבר לחזית הקווקאז. זכה שם בהצלחות וכבש 
את כל ארמניה. אחרי מהפכת 1917 עבר לקרים, וב 1919 עבר 
לצרפת ובילה בה את שארית ימיו. ב 1922 בחרה בו סועצת הט־ 
לוכנים הדוסים ליורש כתר רוסיה, כראש בית רוסאנוב. 

ניקולי, פריךריך - 1100131 ? — ( 1733 , ברלין - 

1811 ,' שם), סופר ומבקר גרמני, נ׳ היה בנו של בעל 
בית־מסחר ידוע לספרים, מ 1752 עבד במפעלו של אביו וב 1758 
היה למנהלו. — יחד עם ידידו מנדלסזון ייסד נ׳, ב 1757 , את כה״ע 

־ 111151 .>! 0 ־ £101 801 01 ת 01 .' 101 ) 053 !ו! 0 ,! 15 '\\ 0 ־ 500 ־ 5 801 10111010 [כ! 81 

(״ספריה לספרות ואמנות״! י״ל ביט כרכים, 1757 — 1804 ). ,־)־״ 8 
1 )ח €££0 ־ 1 :) 6 נ 1 • 1111 גז 13116 6 ] 611€5 ת 1116 ("מכתבים על הספרות החדי- 
שה״), 1759 — 1765 , נכתבו יהד עם לסינג ועם מנדלסזון. ב 1765 
ייסד את כה״ע הביקרתי, בעל החשיבות בתולדות התרבות הגרמנית, 
10 ־ 815110111 ־ 015011 ־ 8 ־ח 1 ־מ £1 < 15 ־/ ("ספריה גרמנית כללית"). הידוע 
שבספריו הוא הרומאן ,! 54 110 ־ 11 5 ־ 8 0 ־^ 1000 ־ 54 008 0 ־ 5 ־ 8 
ז־ 05 ג 15 סא 531805 ־ 5 5 ז־ 151 ׳ן ("חייו ודעותיו של האדון המאגיסטר 
זבאלדוס נותאנקר [עוגן הצלה)״), 1773 — 1776 . התקפה ראציו־ 
נאליססית על הקנאות הדתית. 5 ז־ 15 ז־קע 0 ־ 008 ( 5 ־ 8 0 ־ 08 ־ 1 ? 
(״שמחות ודתו הצעיר״), 1775 , היא פארודיה על "יסודי ורתר 
הצעיר" של גתה. 

יחד עם שני ידידיו, לסינג רמנדלסזלך. שאף ני להשלטת הראצל- 
נאליזם בספרות ההגות ובספרות היפה. הוא להם בערפול המחשבה, 
בהתבטאות נמלצת ומסורבלת, ובקידוש סמכויות מיושנות, כ״כ 
לחם בתופעות של קיצוניות למיניה. עם זאת. בקנאותו החד־צדדית 
לראציונאליזם הטהור, לא ידע להעריך כראוי הלכי־מחשבת וזרמים 
חדשים. הוא יצא כנגד תנועת "תסער ותדחף" ומנהיגיה, לא הבין את 
גדולתו של גתה. והתקיף את הפילוסופית של קאנט ואת זו של 
פיכטה. 

, 051 . 0 ; 1926 ?!/:**■•#?ס}// , 5 קו( 1 ו{ת •\! , 0 

,ז 1£ ז 113 ת 1011£ ^ ,£[ .? ; 1928 ?!/ 11150 ?<£ 5 .!$.£ 

. 1965 161 ?■? 1 ) 80 016 

דקוליב (רוסית ! 0,5361 * 1111 ), בירת מחוז נ', ברפובליקה האוק¬ 
ראינית, בריה״מ! 331,000 תוש׳ ( 1970 ). נ׳ שוכנת על 
הגדה המזרחית של פי הנהר בוג. במרחק של כ 70 ק״מ מחופי 
הים השחור. נמל־נהר ונמל־ים, שדרכו מייצאים בעיקר תבואות 
מהאיוור החקלאי תעשיר של דרום אוקראינה, ועפרות ברזל. נ׳ 
תיא מרכז חשוב לבניית אניות, ובה מפעלים לייצור ציוד כבד 
לעבודות עפר, ציוד לטחנוח־קמח, מכונות חקלאיות ומפעלי תעשיה 
קלה למזון. להלבשה, למוצרי עור ולתמרוקים. בני מכיז פדגוגי 
ומכון להנדסה. בתי־ספר לרפואה ולמוסיקה. 


נ , נוסדת ב 1788 , בתקופת התפשטותה של רוסיה על תופי הים 
השחור. עד מלחמת קרים ( 1854/6 ) התפתחה בקצב מתיר והיתה 
למרכז בניית אניות ובסיס ימי, ואחר המלחמה הפכת לנמל מסחרי. 
בשנים 1941/2 תיתת נתונה לשלטון גרמניה. 
יהודים נמצאו בני מימיה הראשונים, בהם רבים שהיגרו 
מגליציה. ב 1830 נמנו בעיר' 715 משפחות יהודיות ו 424 בודדים. 
ב 1829 נאסרה ישיבתם שם. אך גירושם נדחה עד 1834 , ע״פ בקשת 
השלטון המקומי שחשש מפגיעה בהתפתחות העיר. אלכסנדר 11 
העניק לסוחרים ( 1857 ) ולבעלי מלאכת ( 1861 ) ופות להתגורר 
בעיר• ב 1866 הוסרו כל המגבלות והקהילה התפתחה במהירות. 
ב 1880 התגוררו בג׳ 8,375 יהודים וב 1897 כ 20,000 ( 22% מהתו¬ 
שבים). באוקטובר 1905 התחוללו בני פרעות דפים, ב 1919 — 1920 
נפגעו קשה היהודים בעיירות הסמוכות לני. ב 1926 נפנו בעיר 
21,786 יהודים ( 21% ). בספטמבר 1941 נרצחו ע״י הנאצים ב 5,000 
יהודים שנשארו בני. עם שחרור העיר (מארם 1944 ) חורו אליה יהו¬ 
דים. ב 1959 נמנו בה 5.800 ! יהודים ( 7% ). אין ידיעות על המצב כיום, 

ניקולסבורג ( 8 זע 0155 ־|; 51 ), השם הגרמני של העיר מיקולוב 
(־ 5415010 ) שבדרום חבל סורויה (ע״ע), צ׳כוסלובקיה. 

מספר תושביה כ 7,000 ( 1970 ). 

קהילת נ׳ היתד. הגדולה והחשובה בפוראוויד. ומקום מושב 
רב המדינה. תחילת יישובה במאה ה 14 , אך יש להניח שקהילה 
נוסדה ב 1420 ע״י מגורשי וינה (ע״ע). ב 1454 נקלטו בה מגורשי 
ברנו (ע״ע) ואולמיץ (ע״ע). ב 1487 כבר היד, בה ביכ״נ, ב 1560 
ישבו בני 300 יהודים. ב 1575 עברו, העיד לשלטון בית דיטריכשטייו 
והיהודים נהנו מחסותו והגנתו. כתב־זכויות מ 1519 הבטיח להם 
מיגר,ל קהילתי עצמאי, ותיקון ס 1612 העביר אותם מסמכותה 
המשפטית של העיר לסמכות האציל. נ 1642 נכבשה נ' ע״י השוודים 
ויהודיה חויבו ברבע מהמם שהטיל הכובש. ב 1648 תגיעו לנ ׳ פליטי 
תמילניצקי (ע״ע) וב 1670 — מגורשי וינה. הצפיפות הביאה למ¬ 
גיפות! הגדולה בהן אירעה ב 1680 ואז ניתן רשיון לבנות בי״ח 
יהודי. ב 1719 נשרף רובו של הרובע היהודי, וקהילות רבות תרמו 
לשיקומו. התרחבותה של הקהילה נעצרת בשל ,.גורת המשפחה" 
(ע״ע מומיה, עמי 839 ). יהודי נ׳ עסקו במסחר ענף ובמימון שוטף 
של הוצאות החצר. לבעלי המלאכה היו איגודים מקצועיים ובתב״נ 
משלהם. עם ירידתה הכלכלית והמסחרית של העיר, ההל ב 1848 , 
היגרו רבים לווינה ולהונגריה. מ 3,000 בתחילת המאה ה 18 . ירד 
מספרם ב 1869 ל 1900 , ב 1913 ל 778 ול 437 ב 1930 ( 5.5% ). 

קהילת נ׳ נודעה בישיבתה וברבנית. מהם: יהודה ליוא בן בצלאל, 

יום טוב ליפמן הלר, מנחם מנדל קרוכמל ובנו אריה יהודה, דוד 
אופנהים. שמואל הורוביץ, ר מרדכי בנט ובנו ר׳ נפתלי והרב 
שמשון רפאל הירש (ע׳ ערכיהם). רבה האחרון של ב׳ היה א. וילמן. 
בין שתי מלה״ע פעלו בני סניפי התנועה הציונית. בימי הכיבוש 
הנאצי נספו רבים מיהודי נ׳ וכיום איו בה יהודים. 

י ו. כהצא, נ׳ (ערים ואמהות בישראל. ר), תש״י (כולל ביבל׳)! 

א. נ. צ. רות (מהדיר), ספר תקנות נ/ תשנ״ב. 

ניקולסון, סר ויל;ם ;יוזם פריור - ״! 33 ״־א 1111301 ^■ 55 
5015011 ־ 5 ? זס"? י— '( 1872 — 1949 ), צייר, אייר ורשם 
אנגלי. נ' למד ב 1890-1889 באקדמיה ו׳יליאן בפאריס והתרשם 
עמוקות מן האמנות היפאנית. הוא צייר ציורי טבע דומם, נוף 
ודיוקנים. דיוקניו, ההיתוליים לעתים, הם בעלי פיתארים פשוטים! 
עם הדמויות הרבות שצייר מבין בני דורו נמנים המלכה ויקטוריה 
והצייד־החרט ויסלר (ע״ע). בל יצירתו של נ' מצטיינת במבנה 
מאוזן, ארדיכלי כמעט. בשנים 1893 — 1898 שיתף פעולת עם ג׳ימז 
קרייד ( 10 ־יס?! הם חתמו על עבודותיהם בפסודונים (.׳ל\ 1 ־ 30 .? 
3££ ] 5 זנ??!־פ) ותיתוכי-העץ שלהם, המהפכניים בשטיחותם ובשי־ 



179 


ניקולהון, פר ויליס ניוזם פריור ניקר 


180 


מושם הדחוס בשחור, תרמו הרבה לאמנות הפלאקאט. — לב׳ הוענק 
תואר־אבירות ב 1936 . בנו, בן נ׳ (נו׳ 1894 ), הוא מן הציירים 
הנודעים בסיגנון הציור המופשט. 

. 1956 ,. 7.19 < ,־ 01011,5 .. 1 

ניקו[, ניקיטה — 1 110x011 ,ז 11 >ז 811 — ( 1605 — 1681 ), אפטרי־ 
ארך של מוסקות־. ומהדמויות הבולטות ביותר בתולדות 
הכנסיה הרוסית. נ׳ שימש תהילה ככוהן דת במוסקווה, אולם אחרי 
מות שלושת ילדיו נפרד מאשתו וחי במנזר בשנים 1634 — 1646 , 
בראשונה כנזיר מתבודד ואח״ב כראש מנזרים שונים. בשנת 1646 
התוודע לצאר אלכסי (ע״ע), והלה התרשם ממנו ומינהו לכהונות 
כנסייתיות שונות. ב 1652 . אתרי מות האפטריארך של מוסקווה, נבחר 
נ׳, בפקודת הצאר, ליורש משרתו. נ׳, שהתנה את קבלת המינוי 
בהשגת סמכות מלאה בכל העניינים הנוגעים לאמונה ולפולחן, 
התחיל מיד ברפורמות שונות. הוא ביקש לתקן את פולחן חכנסיח 
הרוסית, שנפגם לדעתו ע״י השפעות קתוליות, ולהתאימו למסורות 
היווניות־אורתודופסיות. בין היתר הנהיג עשיית סימן הצלב בשלוש 
אצבעות ולא בשתיים, אמירת "הללויה" שלוש פעמים במקום פעמיים 
כמקובל ושינויים בספרי התפילה ובסדרים הליטורגיים. תיקוני 
פולחן אלה גרמו לפילוג בקרב המאמינים הוותיקים, ואלה שסירבו 
לקבלם (נודעו בכינוי ״ראסקולניקי״ — "מאמינים ישנים") נתארגנו 
כקבוצה פוליטית שהתנגדה לשלטון. 

נ׳ זכה להערצת ההמונים במוסקווה ולתמיכת החוגים הכנסייתיים. 

כן נתחזק מעמדו כאשר הפקיד בידו הצאר בהיעדרו ממוסקווה 
סמכויות שלטון מלאות. אולם שתלטנותו ושיטותיו האלימות הביאו 
להסתייגית גוברת והולכת ממנו. תביעותיו לעליונות הכנסיה על 
המדינה הביאו לבסוף להדחתו ( 1660 ), לשלילת כל זכויותיו ככוהן 
דת ולהגלייתו ( 1666 ), אך התיקונים שהנהיג נשארו בעינם. בעלות 
פיוזלר 111 לשלטון בוטלו ההאשמות וגזרי הדין נגד נ' והוא נקרא 
לשוב למוסקווה, אך מת בדרך. 

, 35031 ? .? ; 1871-76 . 1-171 ,־מ* 7 1/10 / 1 \ 01 0/1 ( 10 ( 01 '] * 74 ,־סח!!!! , ] ./\\ 
. 1938 , 01 ) 1 ! 80 * 11 > 01 ! 01 1 ( 411/0/111 

נילן' (יוו׳ ףא 4 ז), אלת הנצחון במיתולוגיה היוונית (ויקטוריה 
(בדזסוסנ׳ל) אצל הרומאים); לפי הסיודוס (ע״ע) היחח 
בתם של הסיטאן פאלאם ואלת נהר השאול׳ סטיכס, ולחמה בטיטאנים 
לצדו של זום. נראה שבתחילה לא היה לנ ׳ פולחן מיוחד משלה 
והיא הוחלפה בטעות עם פאלאס־אתני (ע״ע אתני), מעניקה הנצחון. 
רק בהדרגה הובחנה נ׳ ממנה ונתפסה כמתווכת ומסייעת לנצחון 
שמעניקים האלים לבני האדם. לנ׳ היד, מקדש על האקרופוליס 
באתונה, שנשתמר עד היום הזה (ר׳ תמ׳: כרך ים, עם׳ 574 ). ברומא 
כבר קיים היה פולחן ג׳־ויקטוריד, מימי קדם. האגדה הרומית מספרת 
שלכבודה הוקם מקדש על גבעת תפלטי! עוד לפני שהונח היסוד 
להקמת העיר. נ׳ נחשבה למגינת הסנאט ואחרי נצחונות במערכה 
הוקמו לכבודה פסלים ונערכו משחקים מיוחדים בזירת הקרקס. 
אוגוסטוס העמיד את פסלה ב״קוריה יוליד," לזכר נצחון אקטיום. 

באמנות מתוארת נ' לרוב בדמות אשד, בעלת כנפיים, עם זר או 
ענף־דקל. פעמים היא מסוככת על הגיבור המנצח או רושמת 
נצחונות. פעמים היא דמות ועירה הנישאת בידי האל זוס או האלה 
אתני. פסליה הנודעים ביותר: נ׳ של פיאוניוס מאולימפיה ( 420 
לפסזד־נ בערך: היום במוזיאון באולימפיה); נ׳ בסמותרקי (ע״ע, 
ושם תמי [היום בלובר]), כפי הנראה מעשה-ידיו של פיתוקריטוס 
מרודוס מראשית המאה ה 2 לפסה״נ (ע״ע הלניזם. עמ׳ 665 ) ! נ׳ 
מאשקלון (המאה ר, 3 לסר,"נ), המופיעה על כמה תבליטים (ר׳ תמי: 
כרך ר, עם׳ 1155 ). דמותה של נ׳ מופיעה באמנות היוונית והרומית 
גם על אגרטלים (ר , תנד; כרך יד. עמ׳ 685 ), על אבנים יקרות 
(ר , תמ׳ו כרך יד, עמ' 695 ), על מטבעות המתייחסות לנצהונות. 
באמנות הנוצרית נתגלגלה דמותה בדמות מלאכים. 


נקיאה, ועידות־, ע״ע אקומניות, ועידות; נצרות, 

עמי' 338 . 

ניקיאה, קיסרות־, ע״ע ביזנטיון עם׳ 375-373 . 

ניקיאם — — (ז 470 — 413 לפסה״נ), מצביא ומדינאי 

אתונאי. נ׳ היה מעשירי אתונה. שמרן ודבק בדת ובמוסר 
של דורות קודמים. ועם זאת נאמן לדמוקרטיה. אחרי מות פריקלם 
( 429 ) נבחר תכופות לאסטרטג, התר לסיים את המלחמה הפלופו- 
נסית (ע״ע) ע״י הסכם עם ספרטה והיה מטרה עיקרית לביקרתו של 
קלאון (ע״ע), שתקף את זהירותו. ב 432 השיג נ׳ שביתת נשק לשנה 
ואחרי מות קלאון בקרב ( 422 ) נכרת "שלום נ׳", שסיים את השלב 
הראשון של מלחמת הפלופונמוט ( 421 ). 

יריבו החדש של נ' היד, אלקיביאדם (ע״ע). ב 415 מונה נ' לאחד 
ממפקדי המסע נגד סיךקוסי בסיציליה, למדות שדעתו לא היתה 
נוחה מתכנית זו שיזם אלקיביאדם: לאחד עריקת אלקיביאדם ומות 
המצביא השלישי, למכום, היה נ׳ למפקד היחיד של האתונאים 
בסיציליה. הוא ניהל את המערכה ללא תנופה, החמיץ בראשית 
המסע הזדמנויות לנצחון ואיפשר לסירקוסים להתאושש ולהתארגן. 
משנתברר שאפסו סיכויי הנצחון סירב לתה פקודת נסיגה, מפחדו 
לגורלו כשישוב לאתונה, ואח״ב השהה את הנסיגה מתוך אמונות 
תפלות. צבאו הושמד ליד הנהר אסינרוס, הוא הסגיר עצמו לסיר- 
קוסים והוצא להורג( 413 ). תוקידידס משבחו על מוסריותו ומסירותו. 
אך מבהיר שג׳ היה אחראי לשואה בסיציליה. 

. 1968 ,! 1110 ^ 41 !'1111101) 171 7 1x110 ה / . 11.0 

ניקל ( 1 :״ 01 !מ), יסוד בימי מתכתי. סימנו הכימי; 4 <, מספרו האטומי 
28 , ומשקלו האטומי 58.71 . לנ׳ 11 איזוטופים, במספרי 
מסה 56 — 66 , ביניהם 5 איזוטופים טבעיים, שהשכיחים שבהם הם 
11 ־ ז 1 א( 67.8% ) ו <" 1 'א( 26.2% ). הנ׳ נתגלה והופק לראשונה ע״י 
קרונסמט (*טז 11 <״כ> .ז. 4 ) ב 1751 , מהמינרל ניקוליט 45 ו'א. 

הופעה בטבע ומינראלוגיה. ריכוז ד,נ׳ בקרום כדה״א 
הוא 93 חלקי מיליון, אך רובו מרוכז בגרעין מברזלי! ריכוז הנ׳ 
הממוצע של כל כדה״א נאמד ב 2.7% . מטאוריטים (ע״ע) ברזליים 
מכילים נ' בשיעור ממוצע של 8% . תג' יוצר בהם שני מינרלים 
עיקריים, שניהם נתכים של ברזל וגי: קמצים, המכיל 5% — 6 נ׳, 
וטיניט שבו ריכוז ד,נ' הוא 13% — 48 . 

ד,פזר, הסולסידית של מטאוריטים מכילה את המינרל שדיבר־ 

סיט — ק,( 00 ,;זיז,פ?). בקרום כדה״א מרוכז הנ' בסולפידים 
המאגמחיים, בעיקר במינרל פנטאלאנדיט 8 (!א , 9 ?), המכיל 
22% — 33 ג', הוא מתגבש במערכת הקונית, ומופיע לרוב בצורה 
מסיווית. בצבע חום־צהוב בהיר, בעל ברק מתכתי, ולרוב בגידול 
משותף עם המינרל פירהוטיט 1765 . 

במחזור המאגמתי הראשי פוחתת תכולת הנ׳ עם המשך הדיפ¬ 
רנציאציה מ 2,000 חלקי מיליון בסלעים האולטרד,־בסיסיים לב 10 
חלקי מיליון בסלעים גרניטיים. נ' אינו יוצר מינרלים עצמאיים 
אורתו־מאגמתיים, אלא מחליף את היון *־ 418 בסיליקטים השונים, 
מאחר שרדיוס שני היונים שווה: 0,78.4 , נ׳ נמצא בעיקר במינרלים 
אוליוין (ע״ע) והיפרסתן (ע״ע פירוכסן), המכילים עד כדי 0.5% נ׳, 
והוא איפוא ליתופילי בקרום כדה״א. 

ריכוזים של נ' בעלי ערך בלבלי מתקבלים מחדש בשלב ההידרו־ 
תרסלי. כאן הוא מופיע בצורת סולפידים או ארסנידים, שהחשובים 
בהם הם גיקוליט 145 'א ( 43.9% , 1411 ), גרסדורפיט 19145.8 (עד כדי 
35.4% ,!יא) וכלואנתים ,.״״ 41135 ? ( 28.1% , 41 ?). בבלייתם של מינר¬ 
לים אלה נוצרים ארסנטים, כגון אנאברגיט 811,0 ...(, 450 ), 741 , 
שהוא בעל צבע תפוחים אפייני. 



181 


ניקל — ניקפדרוס 


182 


במחזור תמאגמתי ר,נ' הוא נן־זוג של הקובלט, ואילו במחזור 
תסדימנטרי נפרדות שחי המתכות. קובלט מתחמצן בנקל ל״״ס, 
ואילו *־!א יציב מאוד בתמיסות מימיות. רוב ד.נ׳ המשתחרר בתהלי¬ 
כי הבליה אינו נשטף ולכן הוא מתעשר בשארית הבליה, לעתים 
עד כדי ריכוזים כלכליים (ניו קלדוניה). המינרלים המשניים העיק¬ 
ריים הם: גרניאריט 1,0 ]- 1 1 י 0 !!ף.!,-,( 011 ) 1 ,(.^?,ואז.■ שהוא נ׳־ 
סרפנטיו(ע״ע) ופימליט 9,0 ״■ (״, 181,0 ,(] 011 ) 1 ,.(* 54 ,;א), שהוא 
נ׳-חרסית. 

נ׳ נמצא כיסוד קורט בצמחים ובתאי בע״ח, אך תפקידו הביולוגי 
אינו ידוע. הוא מעושר בנפט ותוצרותיו! אספלט (ע״ע) מכיל עד 
כדי 3.000 חלקי מיליון נ , . 

תבונות. צפיפות הנ׳ היא 8.9 , הוא ניתך ב 1455-0 ורותח 
ב, 2900-0 . ד,נ׳ דומה בקשיותו לברזל, אך בעמידות בפני חמצון 
וקורוזיה הוא דומה יותר לנחושת (לכן שומר ני מלוטש על הבדק 
במשך תקופה ארוכה). צירוף־תכונות זה מסגלו לשימושים רבים. 
ד.נ׳ ניתן לחישול ולריקוע, ומתחת ל, 300-0 הוא ניתן למיגנוט. נ׳ 
הוא מוליך בינוני של חשמל וחום. 

הני הוא יסוד מעבר, האחרון בשלשה הראשונה של הקבוצה 
1 חז\ במערכה המחזורית. שלשה זאת כוללת גם את הברזל והקו- 
בלט, להם דומה הנ ׳ בתכונותיו ובתפוצתו בטבע, ערכיותו של הנ׳ 
2 (תרכובות נ' בעלות ערכיות 1 ו 3 הן מועטות מאוד). 

נ׳ אינו מגיב כלל עם בסיסים ורק מעט עם חומצות מהולות, 
פרט לחומצה חנקתית מהולה, המתקיפה אותו בנקל. בחימום באוויר 
הוא מתחמצן לתחמוצת, חנ ׳ יוצר קומפלכסים בקלות. ההידרט של 
יון הנ׳ * ־ 1 ־ ( 2 0 ^ 1 ) 1 א] הוא בעל צבע ירוק. 

הפקה ושימושים. הנ' מופק בעיקר מפגטאלאנדיס 
( 5 ט?- 13 א) ומגראניאריט ([ס.]ז!!־,. 10 ל]:ס.ז,!א). בקליית העפ־ 
רות מתקבלת תערובת תחמוצות, המופרדות בשיטות הבאות: 
( 1 ) המסת התערובת בחומצה גפרתית, והשקעה סלקטיווית של 
המתכות בעזרת מגיבים שונים■ ( 2 ) חיוור* ע״י מימן. ב • 300 — 
מתחזרת תהמוצת-הנ/ בניגוד לתתמוצת הברזל. ( 3 ) העברת פחמן 
חד-תמצני ב ׳ 100 (תהליך מונד). הג׳ חופך לנ׳-קרבוניל, 4 (ס 0 ) 11 י 1 י 
(ר׳ להלן), תוסר נדיף רניתן לזיקוק, והמתפרק ב ״ 200 לני ול 0,0 . 

כמויות קטנות של נ- משמשות להכנת כלים. לציפוי מגן על בלי 
מתכת, וכן כקטליזטור בתהליכים כימיים שונים. עיקר השימוש בג׳ 
הוא בסגסוגות (ר , להלן). 

התצרוכת העולמית של ד,נ' בשנת 1970 היתה 430,000 טון. 
למעלה ממחצית כמות זו מופקת מן המרבצים ההידרוחרמליים 
של סדברי (ץזנ!ל 8 נ 51 [קנדה]). ארצות הפקה אחרות הן בריה״ט 
(פטצאמו) רביו קלדוניה. 

תרכובות: נ' ח ד - ח מ צ נ י, 10 'א 1 , תחמוצת הב׳ העיקרית, 
היא אבקה גבישית ירוקה. היא נמצאת בטבע כמינרל בונזניט. 
ומהווה מקור לרבים ממלחי הני. קיימת גם תחמוצת נ׳ תלת■ 
חמצני. 0 5 ״ןין, המתקבלת כאבקה שחורה בחימום עדין של נ׳ 
פחמתי. לתתמוצות אלו מקבילים בסיסי הנ', ־ ( 011 ) 1 א 
י״(וו 0 )ו'א. מלחי חני המסיסים החשובים הם האצטט, הכלו¬ 
ר י ד, ה נ י ט ר ט ו ה ס ו ל פ ט. כולם דו־ערכיים. הם משמשים לצי- 
פזיי ני, הכנת קטלמטודי נ׳ ולמצברי חשמל מטיפוס אדיסון. תרכובת 
חשובה לניקוי נ׳ היא נ׳-קרבוניל 4 ( 00 ):א — נוזל תסר צבע, נדיף 
ורעיל. דיאמגנטי ובלתי יציב בטמפרטורות גבוהות. דיס תיל 
גלי א ו כסי ם, 

.סס— 0 — 0 —,סס 

) 1 !; 

אסזיז אסא 

יוצר עם יוני־נ׳ משקע אדום בלתי־מסיס. המשמש לגילוי יוני־נ׳ 
בתמיסה עד לריכוז של 2.5 חלקים למיליון. 


סגסוגות ד,נ׳ עמידות לחמצון, שומרות על ברק, וקשות אף 
בטמפרטורות גבוהות. פלדות נ׳ ־ כ ר ו ם הן סגסוגות של ברזל, 
נ׳( 1% — 4 ), כרום ( 1.75-0.4% ) ופחמן ( 0.05% — 0.60 ). פלדות אלה 
משמשות לייצור מכונות ומכוניות ובתעשיה האווירית. סגסוגות נ" 
כרום ונ׳־כדום־ברזל, המכילות 50% — 80 נ׳ (כגון "ניכרום", 
"כולמל"), משמשות כנגדים חשמליים. סגסוגות נ׳־נחושת 
משמשות לייצור ציוד ימי, כלים למפעלים כימיים וכלי־בית. סג¬ 
סוגות נ׳-ברזל קיימות בהרכבים רבים■ בתכולה של 30-25% 
נ׳ הן אינן מגנטיות. ומשמשות בתעשיה החשמלית; בתכולה של 
36% נ׳ מצטיינות סגסוגות אלו במקדם התפשטות קווית נמוך; בת¬ 
כולה של 40% — 50 נ׳ מתקבל מקדם התפשטות קווית זהה לשל 
זכוכית. ולכן משמשת הסגסוגת לייצור מנורות חשמליות; סגסוגות 
המכילות 50% — 80 נ׳ הן בעלות פרמיאביליות גבוהה, וחשיבותן 
רבה בהכנת בבלים תת־ימיים ומערכות רדיו וטלפון. ״ כ ם ף ־ נ׳ ״ — 
קביצת סגסוגות של נ/ אבץ ונחושת, המכילות 22-8% נ׳, משמשות 
לכלי־בית דמויות כלי-כסף. 

-הו!זו*זח 1 ; 1963 , 111 ) 110111 $10111.01 111 ה 4 ,./' 1 , 110 ו[אי - 1 >יוג*מ> 1-1 . 15 .? 
) 0/101/1 /ס 5 ) 11 /)>ו״זקח 0 (.על בעלי־חיים״) ב 958 הכסאמטרים, ובר, 
תיאור סוגי נחשים ובע״ת ארסיים, תוצאות הכשותיהם והתרופות 
נגדן: ( 2 ) 1 וא 1 ) 4011 ,) 1511 .גו 1 ' (״סמי־מגן״) ב 630 הכסאמטרים. — 
וע״ע בוטניקה, עמ ׳ 743 ; ביולוגיה. ענו 322 . 

. 1953 ,(מכםט, תרגום אבגלי ופירזש) .?.!י, - /ו.-ס 0 .?. 5 .^ 

ניקנור, שפט של שני מצביאים סלוקיים. ( 1 ) 1 ׳ בן פאסרוקלום. 

אדמיניסטרטור ומצביא בשירות אנטיונום אפיפנס (ע״ע). 

בתקופת הגזירות ( 166/7 לפסה״ג) היה אחראי לניהול הכספי 
בשומרון. לאחר שהובס הצבא פעמיים בידי יהודה המכבי (ע״ע), 
שיגר אנטיוכוס את נ׳ במפקד בפועל (לצד גורגיאס) של המסע 
השלישי, שמגמתו היתד, להגיע לירושלים מצד מערב, ולפיקודו הו¬ 
עמד צבא רב. נ׳ חנה באמאוס (ע״ע) והובס בהתקפת פתע (ע״ע א״י, 
עמ׳ 339 ). ספק אם אפשר לזהותו עם נ׳ מפקד השכירים מקפריסין, 
המופיע בשלב מאוחר יותר במלחמות יהודה המכבי, ועוד פחות 
נראה זיהויו עם נ' ( 2 ) — ממקורביו של דמטריוס 1 סומר (ע״ע) 
שאף היה בין הנמלטים עמו מרומא. נ׳ שימש כמפקד חיל-הפילים. 
לצר באכחידס הוטל עליו להבטיח את מעמדו של אלקימום(ע״ע) בכהן 
גדול, ואפשר אף שנתמנה לנציב יהודה. זמן מסוים הגיע להבנה עם 
יהודה המכבי. אולם במהרה שינה את טעמו, התנכל לחייו ותבע 
את הסגרתו, תוך איומים כלפי המקדש. הקרב המכריע בין נ׳ לבין 
יהודה התחולל בי״ג באדר ( 161 לפסח״ג) סמוך לאדסח (חדשה). 
נ׳ נהרג, וחילו הובת קשה (ע״ע א״י, עט' 342 ). תאריך זה נחוג 
כ,.יום נ׳ ״ (וע״ע פורים) זמן רב. ונקבע כיום שאין להתענות בו. — 
על ״שער־נ׳״ — ע״ע בית-המקדש, עמי 584 ; על קבר־נ׳ — ע״ע 
ירושלים, עט׳ 262 . 

ם. שסין. התעודות למרד החשמונאים, 64 — 65 . תשנ״וג 

ניקןפורוס — !סקסקוןהיזא — שמם של 3 מקיסרי ביזאנטיון: 

1 ) נ׳ 1 (קיסר ב 802 — 811 ), חית יליד פיסיויה, ממוצא 
ערבי. בימי הקיסרית אירנה היה נ׳ שר האוצר, נד,ד,פיכה נגדה 
תעלתה אותו לשלטון. נ' עורר את חסת הקיצונים שבחוגי הכנסיה 




183 


ניקפורוס — ניקרגואה 


184 


עקב מתינותו כלפי האיק(נ 1 קל 0 טים (ע״ע איקונוקלזם). הכבות 
המסים על מוסדות הכנס-ה, מינוי מלומד חילוני לאפטריארך קושטא 
וטענתו שאיו קיסר כפוף למשמעת הכנסיה. 

נ' שקד על ביצור מערכת הכספים והבטחנו וביטל זכויות רנות 
של פטור והקלות ממסים ומשירות צבאי. הוא העביר בכוח יוונים 
מאסיה הקטנה לבלקאן כדי לבסס את מעמד הקיסרות שם אחרי 
התיישבות הסלאווים באיזור. במדיניות החוץ נהג בתקיפות, אך 
לא הצליח בה ביותר: הוא סירב להכיר בתארו הקיסרי של קארל 
הגדול ולחם בו באיטליה. נסיונו להשתחרר מתשלום המם לח׳ליף 
בגדאד, הארון אל־רשיד, גרם לפלישת הערבים לקיסרותו ( 806 ), 
והמלחמה בבולגרים נסתיימה בנפילת נ׳ בקרב. גולגלחו של נ׳ 
שימשה לשליט הבולגרים, הח׳אן קרום, לגביע שתיה. 

) 8)1x1111/111 ?׳/׳./ס ץ! 0 ז 0$£ .ס ;'■' 1966 , 1 . 1:11 ,. 0.9 

. ב 1968 .)/ 5/11 

2 ) נ' 11 פוקאס (י 912 — 969 ; קיסר ב 963 — 969 ), היד, בן 
למשפחת אצילים רמת־מעלה מקפדוקיה. בימי קונסטאנטינוס ¥11 
ורומאנוס 11 הצטיין נ׳ כשר־צבא. ב 960/1 עמד בראש המסע 
לכרתים וכבש את האי מידי הערבים; בבד חודש נוחה הימי של 
ביזאנטיון והיא היתר, למעצמה האדירה ביותר בים־התיכון. ב 962 
פלש נ׳ לקיליקיה וחדר לצפון סוריה. במות רומאנים 11 ( 963 ) תפס 
נ׳ אח השלטון, הוכתר לקיסר־שותף עם שני בניו הקטינים של 
רומאנוס, קונסטאנטינוס ובסיליום 11 (ע״ע), נשא לאשר, את אמם 
תאופנו ונהיר, לאפוטרופסם. 

נ׳ ראה במלחמה בערבים שליחות קדושה, ודרש מהכנסיה להכריז 
לקדושים את הנופלים במערכה. הוא כבש את קפריסין ( 965 ), את 
טרסוס ואדנה שבקיליקיה, פלש לסוריה וכבש את אנטיוכיה ( 969 ). 
נסיונו לכבוש את סיציליה מידי המוסלמים נכשל. הוא הסתכסך עם 
הקיסר אוטו ז (ע״ע). ושליחות ליוטפרנד (ע״ע) לקושטא ליישור 
ההדורים בין שני הקיסרים נכשלה. נ׳ כרת ברית עם סוויאטוסלב, 
נסיו קייב. נגד אויביו הבולגרים; אולם סוויאטוסלב ניצח את ה¬ 
בולגרים וביסס את מעמדו על הדאנובה, גבול הקיסרות, ובמקום 
אויב חלש עמדה ביזאנטית מול קייב החזקה. 

לחיזוק הצבא העניק נ׳ אדמות רבות לחיילים. שנזקקו לקנות 
נשק כבד יותר. הוא גם הכביד את עול המסים, אסר להגדיל את שטחי 
האדמה של מוסדות הכנסיה, שנהנו מהקלות במסים. בגלל הפיקוח 
הקפדני של השלטונות על הכלכלה העירונית הפנו בעלי האחוזות 
את הונס להגדלת אחוזותיהם על חשבון האכרים החפשים ונ ׳ תמך 
במגמה זו. המסים הכבדים והאינפלציה ערערו את מעמדו בבירה. 
נ׳ נרצח בקשר שקשרו נגדו אשתו ומאהבה, יואנם (ע״ע) צימיסקס. 

י. פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא״י (א/ 13 — 16 ), תשל״אי; 

,. 7 ■ (( ) 11 * 1/> 51 ז״ 0# זזל 0 . 6 ; 1890 

3 ) 111 בוטאניאטס (קיסר ב 1078 — 1081 ), היה מצביא באנא¬ 
טוליה, פרד במיכאל ¥11 והדיחו. הכמורה התנגדה לו ונ׳ נאלץ 
להילחם במחחרים ובים. נעזר בסלגיוקים והכיר בכיבושיהם באסיה 
הקטנה ובכלל זד, בכיבוש ניקאה, שהיתר, לבירתם. ב 1081 הודח 
בידי אלנסיוס (ע״ע) קיסננוס. 

ד. י. 

ניל!ךגואה ( 11-3£113 :ש 1 א בפ 11 < 1 נו<ןפ 11 ), רפובליקה- הגדולה 

בשטחה במדינות אמריקה התיכונה (ע״ע), 148.000 קמ״ר 
(מזה 9.000 קס״ר שטתי מים). 1.915 מיליון תוש׳ (אומדן 1969 ). 
משתרעת לחופי האוקיאנוס השקט במערב. והים הקריבי במזרח. 

מבחינה ג א ו ג ר פ י ת ניתן להבחין בג' 3 אזורים עיקריים. שקע 
שרחבו המירבי כ 75 ק״מ, עובר בדרום־מערב המדינה ביו מפרץ 
פונסקה החודר לצפונו, לביו נהר סאן חואן בדרום. בשקע מצויות 


הימות נ׳ (ע״ע, 7,700 קמ״ר) ומנגואה ( 877 קפ״ר) שהן הימות 
המתוקות הגדולות ביוחר באמריקה המרכזית. רבם ובו הרי־געש, 
שחלקם פעילים. עובר במערבו של השקע. הפפורסם בהם הוא הר 
מומוטומבו ( 1,258 מ , ) על חופה הצפוני־פערבי של ימת מנגואה. 
ממערב לשקע מתנשאים הגושים המורמים של הרי דיריאמבה 
לגובה 1.000 מ׳. מדרומם, על גבול קופטה־ריקה, נמצא מיצר היבשה 
ריוום; איזור השקע מצטיין בקרקעות געשיות פוריות, ושכיחים בו 
רעשי־אדפה. מהם הרסניים ביותר. 

ממזרח לשקע משתרעת הרמה המרכזית שהיא המשכה 
של רמת הונדורס (ע״ע) שבצפון. הרמה, התופסת כמחצית שטחה 
של ני, גבוהה כצפון־המערב כ 2,000 פ׳ ומשתפלת במתינות למזרח 
ולדרום אל פישור החוף הקריבי. הרמה מבותרת ובנויה סלעי־יסוד 
המכוסים מסלע געשי, כעיקר סהשלישון. — פישור מ ו ס ק י ם י ה 
שלאורך הים הקריבי הוא מישור החוף הרחב ביותר באמריקה ה¬ 
מרכזית — עד 120 ק״מ. איזור זה. התופס נ 1 /3 משטחה של נ/ 
משופע בשטחי ביצות נרחבות ויערות טרופיים. לאורו החוף מצויות 
לאגונות. 

רוב שטחה של נ' מתנקז לים הקריבי ע״י נהרות רבים, קצרים 
ביחס. החשובים הם נהר ק(קו שעל גבול הונדורס, נחר גרנדה ונהר 
סאן חואן שעל גבול קוסטה־ריקה. לאורן נהר זה, ימח נ׳ ומיצר 
היבשה ריווס■ עובר תוואי תעלת נ׳ שתוכננה בשעתו ע״י האפרי¬ 
קנים (ר , להלן. היסטוריה). 

האקלים טרופי. הסמפרסורה השנתית הממוצעת — ״ 29 . משרע 
הטמפרטורה היומית והשנתית קטן. הגשמים מרובים בעיקר במישור 
מוסקיטית, וכמותם 2,500 — 6,000 פ״מ בשנה; ברמה יורדים 1,750 — 
2,500 ם״מ. ובשקע — 1.000 — 1.500 מ״מ. העונה הגשומה היא בחו¬ 
דשים מאי—נובמבר. 

על הצופה והחי. ע״ע אפריקה התיכונה, עמ׳ 250 — 256 . 

אוכלוסיה. רוב התושבים ( 71% ) הם מסטיסים (ע״ע) — 

בני תערובת של לבנים ואינדיאנים. הם יושבים בשקע ובצפון- 
מערב הרמה המרכזית. כ 14% מהאובולופין הם לבנים, בעיקר צאצאי 
הספרדים. אלו יושבים ברובם בערים הגדולות וכבעלותם רוב הקר¬ 
קעות. הנושים והסמבי ( 0 נ 1 מ! 23 ) — בני תערובת של נושים ואיני 
דיאנים — מהווים 8% סד,אוכלוסין. עיקר תפוצתם במישור התוף ה¬ 
קריבי שאליו הובאו לעבוד כמטעי-ר,בננות. היום הם יושבים בערים 
ועוסקים במסחר. שרידי האינדיאנים, המהווים פחות מ 4% מכלל 
האובלוסיה, מצויים ברמה המרכזית ובמישור החוף הקריבי. הקבוצה 
הידועה ביותר הם המיסקיטו (או מלסקיטו). רוב התושבים הם 
נוצרים קתולים. כפה רבבות פרוטסטנטים ויהודים יושבים רובם 
בערים. 

משום שיעורי ילודה ( 43 ל 1,000 ) ותמותה ( 8.5 ל 1,000 ) גב(ד.ים, 
אוכלוסית נ׳ צעירה: ל 84% ממנה טרם מלאו 40 שנה, ול 50% סרם 
מלאו 15 שנה. שיעור הריבוי הטבעי גבוה מאוד — 35 ל 1.000 . 

האונלוסיה מתרכזת בעיקר בשקע ובצפון־מערב הרסה. יתר 
האזורים דלילי־אוכלוסין, ובמיוחד מישור מוסקיטו (פחות פ 3 נפשות 
לקמ״ר). ב 1963 ישבו כ 41% מהאובלוסין בערים. שהחשובות בהן 
נמצאות בשקע: פנגואה (ע״ע) — הבירה ( 398.000 תוש׳ — עד 
להריסחה ברפש ( 1972 ) ר' להלן), מטגלפד, ( 61,380 תוש׳) וגרנדה 
( 40,200 תוש׳). 

0 ו\ 0 * 0% ) 5 > נ סז£טן >: 801 . 1 .(-מ 3 ־ 61 'ד .? ; 1953 ,./י! מ/ / 11 ( 7 י ץ 011 ^ץד . 4 { 

. 1964 ,.^ 1 )}! 

בר. ק. 

בלבלת נ׳ מבוססת על החקלאות (ה 29% מהתל״ג מקורם 
בחקלאות, וכ 59% מכוח העבודה מועסקים בה). ההכנסה הלאומית 
לנפש כ 380 דולר ( 1970 ). 


185 


ניקרגואה 


186 



מראה מז האוויר של מנניאה נירת־ניתרגזאה וישת רילזע טיסקאפד!. על נרת חיטה מתנלט 
בלובנו ארפוו־הכ׳עיאוה. בדצמבר 72 * 11 חרבה טנגיאר, ברעשי־אדמת 

כ 20% מהקרקעות הניתנים לניצול מעובדים. הגידול העיקרי — 
כותנה ( 105,000 טוו: 1970 ): גידולים אחרים: אורז ( 70.000 טון), 
תירם ( 190,000 טון), קנה־סוכד ( 1.75 מיליון טון), פירות טרופיים 
וקקאו. — היערות מכסים כ 55% משטח הקרקע ובהם עצי 
מהגוני. מחטניים. ארזים ובאלזה, המיוצאים ללא עיבוד. 

המחצבים החשובים נכרים ע״י חברות זרות (בעיקר אפ¬ 
ריקניות ובריטיות) ומיוצאים ברובם. ב 1970 נכרו: זהב — 3,515 
ק״ג: כסף — 7,790 ק״ג ואבני-חן: עפרות־נחושת — 3,400 טון. 

ה ח ע ש י ה (לרבות מכרות) תורמת לתל״ג כ 16% ( 1969/70 ) 
ומעסיקה ב 12% מכוח העבודה. מפעלי תעשיה חשובים: בתי־זיקוק 
לסוכר, מנפטות־כותנה, ייצור־מלט ( 136,000 טון: 1970 ) ומפעלים 
לייצור מזון, טבק, סבון. ביגוד ומשקאות. 

תפוקת האנרגיה ב 1970 היתה כ 550 מיליון קד׳ש, כ 50% 
ממקורות הידרו-חשסליים. 

ס ח ד ־ ה ח ו ץ של נ' מצומצם בהיקפו ולב גדעון מתמיד במאזן 
המסחרי. היצוא ב 1970 היה בשיעור של כ 175 מיליון דולר, 
ועיקרו *: כותנה (סיבים חרעים), קפה, בשר וזהב. היבוא — 
ב 198 מיליון דולר ועיקרו — מכונות וציוד תובלה, מוצרי תעשיה■ 
זעירה ומוצרים כימיים. קשרי הסחר העיקריים של נ׳ הם עם אה״ב, 
יפאן, גרמניה המערבית וקוססה־ריקה. נ׳ חברה ב״שוק המשותף 
של מרבן אמריקה" ( 0171 * 0 ). 

בג׳ ב 3,300 ק׳'מ דרבים (מהם כ 800 ק״פ כבישים — לרבות 
370 ק״ס של האוטוסטראדה הפאן־אמריקנית), ום 400 ק״ס פס"ב, 
לאורך החוף המערבי של המדינה. הרדיו והטלוויזיה בבעלות פרטית. 

המטבע: 1 קורדובה - 0.89 דולר של אה״ב. 

י. מא. 

חינוך. בשנות־הששים הראשונות לא ידעו קרוא וכתוב במח¬ 
צית מבני 10 ומעלה. אולם, למעשה, כ 80% מאלה שאינם נחשבים 
כבודים לא למדו אלא 1 — 2 שנים. מעטים מאוד בתה״ם בכפרים. 
רק 1.9% מתלמידי כיתה א' מסיימים את ביה״ס התיכון. ב 1964 
היו בג׳ 2 אוניברסיטאות (ממלכתית וקתולית), ובהן 2.800 
תלמידים. 

חוקה ומשטר. משפרה של נ׳ הוא רודני למעשה. אף 
שהחוקה דמוקרטית. החוקה הנוכחית של נ׳ היא מ 1950 . הרשות 
המחוקקת מורכבת מסנאט בן 16 חברים ובית נבחרים בן 42 הברים 


הנבחרים בבחירות כלליות ל 6 שנים. הנשיא היוצא 
חבר בסנאט לכל חייו. סמכויות הרשות המבצעת 
הן בידי הנשיא הנבחר ל 5 שנים, ולו 3 סגנים: 

הוא נעזר בממשלה בת 14 חברים ואחראי בפני 
הסנאט ובית הנבחרים. ע״פ צו מ 959 ז אין הנשיא 
או קרוב משפחתו יבול להיבחר לתקופת הכהונה 
הבאה. 

היסטוריה. לפני בוא האירופים ישבו 
במערב נ׳ עמים שהשתייכו לתרבות מכסיקו, 

ובשאר חלקיה בני תרבות הקירקוס־הקריבית, 

שהתקיימו בעיקר על גידול פקעות תקסוה (ע״ע 
מניהוט). תרבותם נכחדה בידי הספרדים, 

ב 1502 גילה קולומבוס את נ׳. ב 1522 נערך 
מסע הכיבוש בראשות פדרריאס דוילה ( 5 ב)זגז 1 >£? 

113 * 04 ). הספרדים גילו בני עניין מועט, הוציאו 
ממנה עבדים. ובן זפת, ובמאה ה 18 — בקר. ומע¬ 
טים התיישבו בה. ב 1523 נוסדו לאון ( £011 .!) 

וגרנדה. אלו סבלו ממעשי שוד של בוקנירים (ע״ע) 

אנגלים וצרפתים. הספרדים התמזגו באינדיאנים; 

במערב-ד נוצרה אוכלוסיה מסטיסית (ע״ע מסטי־ 

סו), ובחבל מוסקיטיה התערבו בשבט המיסקישו לבנים ועבדים 
כושים נמלטים. נ׳ השתייכה למחוז אמריקני-תינוני שבירתו 
גואסמלה. 

ב 1821 זכה המחוז ללא שפיכות דמים בעצמאות. אך ב 1822/3 
סופח למבסיקו, וב 1823/38 השתייכה נ׳ לברית אמריקה התיכונה. 
אה״ב חזרה להיות עצמאית, ורוב ימיה סבלה מאי־יציכות פוליטית. 
במאה ה 19 נפשו מספר נסיונות נפל לאיחוד נ׳ עם סלוודור וו,ונ־ 
דורס. ב 1855 נקבעה מנבואה לבירה. בפשרה בין לאון הליברלית 
לגרנדה השמרנית. 

אה״ב נאבקה על ההשפעה בג' עם בריטניה, שהשתלטה זמנית 
על חבל מוסקיטיה. ב 1855/7 שלט בני הרפתקן מאה״ב. ו. ווקר 
(ע״ע). ב 1863 עלו לשלטון שמרני גרנדה ושלטו בד עד 1893 . 
כשעלה לשלטון הוטה סנטוס טלאיה ( 01473 .? 541x08 ■־ 105 ). הוא 
משל 16 שנה ואיחד בשלטונו את נ׳ עם סלוודור והונדורם ( 1895 — 
1898 ). אה״ב התערבה להדחת סלאיה והיתר, לגורם מכריע במדיניות 
ני. חיילי אודב סייעו לנשיאים דיאם ( 1911 — 1916 ) וצ׳מורו (- 013 
ס-״סום, 1916 — 1921 ) לשלוט. ע״פ חוזה מ 1916 קיבלה אח״ב את 
הפיקוח על המכס, זכיון לחפור תעלה בין האוקיאנוס השקט ל¬ 
אוקיאנוס האטלנטי ולהקים בסיפי־ים בד. הסכם זה בוטל ב 1970 . 
ב 1925 יצאו חיילי אה״ב מד, אך חזרו כעבור שנתיים עקב מהומות 
פנימיות. בתיווך אה״ב הושכן שלום בין שמרנים לליברלים בד. 
התערבות מחודשת זו גומה לפעולות גויליה נגד השלטון וכוחות 
אה״ב. ב 1934 יצאו חיילי את״ב שנית מד. ב 1936 השתלט ראש 
המשמר הלאומי אנאסטאסיו סומומה ( 5001023 ) ומשל בתקיפות 
רבה עד להידצחו ב 1956 . בנו, לואים א. סומופה, ירשו והיה נשיא 
ד עד התפטרותו ב 1963 . הנשיא ר. גוטירם ( 2 ע 1 מ 11 ט 0 ), שמשל עד 
מותו ב 1966 , לא שינה את אופי המשטר הרודני. שכלל רפורמות 
חברתיות ופיתות כלכלת נ׳• — ב 1967 דוכא נסיון הפיכה של המפלגה 
השמרנית, ובן אהר של סומוסה. א, סומוסה דבילה ( 063710 ( 5010021 1 ) 
נבחר אותה שנה לנשיא מטעם המפלגה הלאומית הליברלית. 

ב 23.12.1972 פגע רעש בעיר הבירה מנגואה בשלישית (קודם לנו 
ב 1885 וב 1931 ) והחריב כ 80% מהעיר. נהרגו כ 10,000 איש ונפצעו 
לפחות עוד 20,000 . 

? 77 ,־ס? 1 ־ 31 ? .ל 1 .? ; 1961 , 1/711011 / 0 105, 77/6■ 1'111111x1 זזג 14 . 13 .ז־ 

, 0 ) 1 ■<)!ח// 711 זז €671 , 1 £ 1102 ■/ 1 ) 0 ? . 1 \ ; 1964 ,^ 11 ( 111 - 71£1 ז 

1961 

נו. בר. 




187 


ניקרגואה — ניר :מוצרי ניר 


188 


יהודים הגיעו לנ ׳ לאחר מלה״ע 1 , וכיום יש בג׳ 200 יהודים. 
רובם פליטים מאירופה שלאחר 1933 . חם מתרכזים בעיר הבירה 
מנגואה. הגוף המייצג שלהם משובץ בפדרציה של הקהילות הי¬ 
הודיות של אמריקה המרכזית. 

ניקרנואה, ימת־(סטאסזססזא ת 1 > ס^ב,!), הגדולה בימות אמריקה 
התיכונה (ע״ע), שטחה כ 00 ד, 7 קמ״ר. לימה צורה סגלגלה, 

ארכה 150 ק״ס, רחבה 65 ק״ס ועמקה המירבי 120 מ , . הימה נמצאת 
בשקע בדרום־מערב ניקרגואה (ע״ע) בגובה 35 מ׳ מעל פני־הים 
ומופרדת מהאוקיאנוס השקט במיצר היבשה ריווס ( 811,35 ) שרחבו 
כ 20 ק״מ. ׳"נ ניזונה בעיקר מנהר טיפיטפה. המנקז את ימת מנגואד, 
שמצפונה והיא מתנקזת דרך נהר סאז חואו לים הקריבי. 

מניחים שבעבר הגאולוגי היוו י״נ וימת מנגואה חלק ממפרץ 
אוקיאני שנתמלא עקב פעילות געשית. הקשר לאוקיאנוס נותק, 
מימי הימה נעשו מתוקים בהדרגה והחי הימי שהיד. בה הסתגל 
לתנאי המים המתוקים. כיום מצויים בה כרישים ובעלי-חיים ימיים 
אחרים הקשורים בד״כ למים מלוחים. בי״נ כפה מאות איים שהם 
שיאי הרי־געש. הגדול בהם הוא אומטפה שעליו שני הרי־געש. 
התפרצותו של הגבוה בהם — הר-קונספסיון ( 1,552 מ״) — ב 1958 
הסבה נזקים לשטחים החקלאיים שבסביבה. 

י״נ היא חוליה עיקרית בתוואי המתוכנן של תעלת נ' הנחשבת 
כתחליף אפשרי לתעלת פנמה. העיר הגדולה ביותר לחופי היפה — 
גרנדה — משמשת כנמל. צומת־דרכים ומרכז לאיזור מסעי־הקפה 
שבהרי־דיריאמבה שממזרח. 

ניר ומוצרי־ניר. נ׳ — גליון. סרט, או ארג. של סיבים לבודים. 
צמחיים בעיקר. 

המרכיב העיקרי של הסיכים הצמחיים הוא התאית (ע״ע), פולימר 
(ע״ע) טבעי השייך למשפחת הפחמימות. סיבי תאית מצויים בכל 
צמה (ע״ע). אך צורתם וכמותם משתנות מצמח לצמח, ולא בכל 
צמה ניתנת התאית לניצול בתעשיית ד,נ׳. בעצים (המהווים בימינו 
מקור עיקרי לתאית לתעשיית חב), בד״ב — כמחצית משקלם ( 40% — 
60% ) היא תאית. 

תעשיית התאית מעץ התפתחה רק במאה השנים האחרונות. לפני¬ 
כן היה המקור העיקרי של חוסר סיבי לתעשיית־הג׳ — פסולת 
טכסטיל וסמרטוטים. עד היום מבוקשים סמרטוטי כותנה ופשתן 
כחומר גלם לסוגי נ׳ מסוימים (בעלי תכונות מיוחדות, בעיקר — 
העמידה בפני בליה) כגון שטרות כסף. בולי-דואר וב־כתיבה לתעו¬ 
דות חשובות. בארצות בהן אספקת העץ מוגבלת, נעשו נסיונות 
לפתוח מקורות־סיבים חלופיים. בצפון־מערב אפריקה, לדוגמה, קיימת 
תעשיה מבוססת על סיבי האספרסו (ע״ע); במצרים מתפתחת בשנים 
האחרונות תעשיה המבוססת על סיבי אורז, בהונגריה ובולגריה 
מנצלים את סיבי החיטה והשעורה וברומניה ובריה״מ — את קנה־ 
הסוף, בהודו ובסין הולכת ומשגשגת תעשיית נ׳ המתבססת על 
יערות הבמבוק (ע״ע) הענקיים. 

חפקתהתאית. אופן ההפקה תלוי בחומר הגלם: 

א. מפסולת נ׳: אחוז ניכר מד.נ׳ ניתן לשימוש מהדש. 
בארצות המפותחות. בהן נצרך נ׳ רב. הפך השימוש החוזר בו 
לתעשיה בפני עצמה. באה״ב, לדוגמה, הגיעה כמות פסולת־וע׳ 
שהוחזרה לייצור מחדש ב 1969 , ל 9.2 מיליון טון. שלבי העיבוד 
החוזר: 1 . איסוף. חלק גדול מפסולת־הנ׳ מקורו בתעשיות־ 
הלוואי — בתי־דפוס, תעשיית מוצרי אריזה (שקיות, קופסאות, 
מעטפות וכד , ). הפסולת מתעשיות אלה מתקבלת בכמויות גדולות 
וממוינת מיון חלקי. הוצאות-האיסוף והמיון נמוכות. לעומת איסוף 
פסולת ביתית. 2 . מיון. קיימים מפעלים המרכזים את האיסוף 
והמיון, ומוכרים את הפסולת הממוינת והארחה למפעלי־נ , ! מפעלי- 
נ׳, המשתמשים בכמויות פסולת גדולות, מבצעים את המיון בעצמם. 


3 . הרחקת חומר זר והכשרת הפסולת. החומר הזר 
המצוי-ביותר בפסולת נ' הוא צבע־דפוס, אותו נוהגים להמס בכימי¬ 
קלים, תוך שריית הפסולת במים, ולהרחיק ע״י שטיפה או ציפה. 
חתיכות אבן, מתכת, עץ וכד, מרחיקים באמצעות נפות. מפעלים 
המייצרים קרטון זול מוותרים לפעמים על המיון ועל הרחקת הצבע. 

התפתחות תעשיית הפולימרים הסינתטיים, מאז מלה״ע 11 , פגעה 
קשה בתעשיית פסולת-הנ׳. בורכי הספרים, למשל, עכרו משימוש 
בדבקים טבעיים, הנמסים בקלות בסים, לשימוש בדבקים סינתטיים 
שאינם מתפרקים אפילו בהשפעת כימיקלים מרוכזים. שאריות הדבק 
מהוות מטרד רציני בייצור נ' מפסולת כזו. ב״ב, צבעי דפוס רבים 
מכילים לאבות סינתטיות, גם הן קשות־תמס■ דוגמה אחרת היא נ׳- 
האריזה. המשולב ביום בתמרים פלאסטיים (פוליאתילן, פוליוויניל 
כלוריד), גליונות-מתכת, שעווה. בדים. שרפים סינתטיים ועוד. מדי 
שנד, נעשה מיון הפסולת קשה יותר. ואחוז פםולת-ד,ג׳ הניתן לניצול 
הולך וקטן. בשנים האחרונות התפתה ענף ניצול פסולת־הנ , ביש¬ 
ראל, והמחזור השנתי עולה על 10,000 טון 

ב. מבדים: הקף תעשיית התאית מפסולת-טכסטיל קטן (כמה 
מאוח אלפי טון לשנה בעולם כולו) בשל האספקה המוגבלת. חלק 
מהומד־הגלם מתקבל ישר ממפעלי הטכסטיל. והשאר נאסף בצורת 
סמרטוטים. סן הסמרטוטים יש להרחיק, לפני העיבוד, כפתורים, 
הלקי־ברזל ושאר המרים מזיקים. הסמרטוטים מתבשלים במשך 
שעות מספר בתמיסה דלילה של נתר־מאבל (ע״ע נתרן) ואחרי 
השטיפה מועברים למפעל הנ ׳ . 

ג. מעץ: קיימים הבדלים ניכרים בצורת הסיבים ותכונותיהם 
בעצים השונים. סיבי המחטניים (ע״ע) הלולים, ארוכים יחסית ( 3 — 
6 מ״מ). עבים ( 20 — 40 מיקרון) ובעלי חוזק גבוה. סיבי רחבי־העלים 
קצרים יותר ( 0.5 — 3 מ״ס), דקים ( 5 — 10 מיקרון) וצפופים. 

עצי־המחט החשובים בתעשיית חג' הם: האשוחית, האורן וה־ 
אשוח• בין הנשירים חשובים הלבנה, האשור, האיקליפטוס והצפצפה. 

מרכיבי העץ המלווים את התאית, ובעיקר הליגנין (ע״ע), אינם 
רצויים, בד״ב, לייצרן ר,נ׳, ואחד השלבים הראשונים בתעשיית הנ׳ 
מעץ הוא בידוד סיבי התאית. מידת בידודה של התאית ממלוויה 
תלויה בדרד־הפקתה• 

קיימים תהליכים המבוססים על בישול העץ בתמיסות מימיות 
של חומצה גפריתית ומלחיה החומציים עם סידן. מגנזיום. אמוניום 
ונתרן (ע״ע גפדית, עם״ 153 — 154 ). בישול זה ממס את הליגנין 
וחסרים מלווים אחרים. בעיקר פחמימות בעלות דרגת פולימריזציה 
נמוכה, ד,מורחקים לאחר-מכן מהחומר הסיבי ע״י שטיפה במים. 

קיימים גם תהליכים בסיסיים. הבישול בנתר־מאכל מרחיק אף 
הוא את הליגנין, אולם בסיס חזק זה עלול לפרק גם את שרשרות 
התאית, ולכן מערבבים אותו בסולפיד הנתרן, המאפשר שמירה 
מסוימת על התאית מפני דפולימריזציה. תהליך זה נקרא תהליך 
,.קראפט״ (מגרנה — כוח). מאחר שמסיקים באמצעותו תאית המצ¬ 
טיינת בחזקה המכני. תהליך •קראפט" מאפשר ניצול עצים בעלי 
תבולת שרפים גבוהה (האורן, האשוח): שרפי העץ אינם נמסים 
בחומצה. ובכמויות גדולות הם עלולים להפריע בייצור הג׳. לכן 
נוהגים לעבד בתהליך הסולפיס (החומצי) רק סוגי עץ בעלי תכולת 
שרפים נמוכה. 

מפעלי התאית ממוקמים בד״כ על גדות נהרות, בקרבת היער. 
הנהר משמש כאמצעי תובלה לבולי-העץ הכרותים מן היער למפעל, 
וכמקור לחשמל ולמים הרבים הדרושים למפעל. 

שלבי ייצור התאית מעץ: 1 ) הסרת הקליפה באופו מכני (ע״י 
טלטול בולי-חעץ בתוך תוסי־ברזל גדולים, המצוידים בשיניים), או 
באופן הידרולי (ע״י סילוני-מים בלחץ גבוה). 2 ) הרחקת שברי 
ענפים, מוקדי רקבון וכד׳ מעל בולי העץ. 3 ) שיבוב בולי־העץ 
הנקיים, באמצעות סכינים ענקיים, המסתובבים במהירות רבה. גודל 



189 


ניר דמדצרי ניר 


190 



ריאגרסר! סכסאטית על הערבים בייצור המאית והנייר 
שבבי העץ הנוצרים; 2 * 20 ־< 30 מ׳׳פ. 4 ) בישול השבבים בדוודים 
ענקיים — שהגדולים שבהם מסוגלים לעכל 100 טון עץ ויותר. 
לשבבים מוסיפים תערובת מים וכימיקלים. ולאחר סגירת הדוודים 
מחממים את התערובת ע״י הזרקת קיסור. לאחר חדירת הכימיקלים 
לתוך שבבי־העץ (תקופת הסריה) מעלים את הטמפרטורה ואת 
הלחץ (תקופת הבישול) למשך מספר שעות. לחץ הבישול שונה 
מתהליך לתהליך: הוא עשוי להגיע ל 5 — 6 אטמי, והטמפרטורה — 
ל י 100 . בגמר הבישול, נפלטת התערובת דרך פתח, הנמצא בתחתית 
הדוד, לתוך מיכל־קבלה. ירידת־הלחץ הפתאומית גורסת להתפוררות 
גושי־התאית ולהשלמת ההפרדה של סיבי-התאית זה סוה. 5 ) ניקוי 
(להרחקת חומר זד, לכלוך. חתיכות עץ לא־מבושל וכר) ורחיצה. 
תרחיף התאית מוזרם לתוך אמבט- שבתוכו מסתובבים תופים חלו¬ 
לים. מצופים ברשת־תיל. המים חודרים דרך הרשת לתוך התופים. 
בזמן שסיבי-התאית נשארים על פני התוף. בעברו השני של האמבט 
מוסרים הסיבים סן התוף באמצעות סכין ועוברים ישלב הבא. בריב 
חוזרים על תהליך הרחיצה 2 — 3 פעמים. 

לעתים (ובמיוחד בתהליך קראפט) ניתן להשתמש מחדש בכימי¬ 
קלים שבמי-הבישול ובמי־הרחיצה. אפשרות ואת מעלה את כדאיותו 
של תהליך "קראפט". והוא הולך ותופש את מקום תהליך הסולפיט 
בתעשיית־התאית. מאז מלה״ע 11 הוכנסו חידושים גם בתהליך 
החומצי (תהליכי מגנפיט 1 עז 1 ) 0 ח 438 א] וסולפיט ניטרלי), המאפ¬ 
שרים אף הם שימוש חוזר בחלק מן הכימיקלים. 

הניצולת, בתהליך יעיל לבישול עץ, היא 35% — 45 ז ז״א, ס 1000 
ק״ג עץ יבש מפיקים 350 — 450 ק״ג תאית יבשה. כרי לשפר ניצולת 
זו, פותחו בשנים האחרונות תהליכים הנקראים ■מכנו־כיסיים" או 
"כימיים־למחצה". תהליכים אלה מבוססים על בישול העץ בכמויות 
קטנות של כימיקלים, המרחיקים רק חלק מהמרכיבים הלא-סיביים: 
תוך כדי בישול נטחן העץ בדי לזרז ולהשלים את הפרדת הסיבים 
זה מזה. בתהליכים אלה מגיעים לניצולת של 60% — 75 . המוצר 
משמש לייצור המרי אריזה, בגון קרטון גלי, לייצור נ׳־עתון וכד׳. 

הלבנת התאית: לאחר הבישול נותרות בתאית שאריות של 
ליגנין וחסרים צבעוניים אחרים, המקנים לה צבע אפור או חום. 
בצורתה זו מתאימה התאית לייצור נ״־אריזה למיניהם (נ׳ קראפט, 
ג׳ סולפיט), אולם לשם ייצור נ' להדפסה או לכתיבה יש להלבינה. 

ההלכנה (ע״ע) נעשית ע״י השריית התאית בכימיקלים, בד״כ 
חמרים מחמצנים, הממסים את התמרים הצבעוניים שבתאית, או 
הופכים אותם לבלתי צבעוניים. לרוב משתמשים בכלור (ע״ע) 
ובתרכובותיו: סידן תת־כלוריטי, נתרן תת־כלוריטי, או כלור דו־ 
חמצני. הכלור מתחבר עם הליגנין ויוצר תרכובת, מסיסה בבסיס, 


הקרויה "כלורוליגנין". שלבי הלבנת הת¬ 
אית: 1 ) הזרקת כלור גזי לתיד עיסת 
התאית. 2 ) רחיצה בנתר מאכל. 3 ) הלבנה 
בתח-כלוריט או בכלור דו־המצני. החומר 
האחרון, אשר השימוש בו פותח לאחר 
סלה״ע 11 , מאפשר להגיע לדרגות לובן 
גבוהות מאוד. אפילו בתאית הקראפט. 

שקשה להלבינה בתהליכים אחרים. ההלבנה 
מבוצעת, בדרך־כלל, בתהליך רצוף. כאשר 
בכל שלב ושלב מישהית עיסת התאית 
במשך שעות אחדות בתוך מגדל, או מיכל 
גדול, שבו הזרימה איטית, 

תהליך ההלבנה מקטין את הניצולת 
הכללית של תהליך ייצור התאית: חלק 
מחומר־הגלם נמס תוך כדי הלבנה. בתה¬ 
ליך הלבנה ב 5 — 8 שלבים. למשל. מקב¬ 
לים תאית-קראפט מולבנת שמשקלה 
35% — 40 ממשקל העץ היבש. 

לאחר הבישול וההלבנה נמצאת התאית (הטהורה כמעט) במצב 
של תרחיף מימי. מפעלי־תאית רבים צמודים למפעלי־נ־. מפעלי 
תאית אחרים פוכרים חלק מתוצרתם למפעלי נ/ שלידם אין תעשיית 
תאית (למשל. בישראל). במקרים אלה יש לייבש ולארוז את עיסת 
התאית לפני המשלוח. 

תאית מכנית (משחק־עץ או עצית [( 1 ס 0 ״( 1 חנז״ז 8 )). 
בתהליך של שחיקה נשחקים בולי-עץ שלמים, ע״י לחיצתם 
אל אבנ-ם מסתובבות (בדומה לאבני־השחזה), המקוררות במים. 
משחק־העץ מכיל את כל מרכיבי העץ הגלמי. והניצולה מן התהליך 
מגיעה עד ל 95% ממשקל העץ המקורי. לתאית מכנית חוזק מכני 
נמוך, דרגת לובן נמוכה וחוסר יציבות בפני השפעות חיצוניות — 
היא מצהיבה ונחלשת תוך זמן קצר. אולם בשל הניצולת הגבוהה 
והעדר הצורך בשימוש בכימיקלים ביצירתה, התקבלה התאית המכ¬ 
נית במהרה על תעשייני ו.נ' כחומר־גלם זול, בייחוד לייצור נ" 
באיכות נמוכה (כגון נ׳-עתון, המכיל 70% — 85 תאית מכנית וכמות 
קטנה של תאית כימית להגברת חוקו). 

הקף הייצור של תאית מכנית בעולם מגיע לעשרות מיליוני סון 
בשנה. קנדה השופעת יערות• מים וחשמל זול. מייצרת את רובה הגדול 
של התאית המכנית בעולם. אבן־המש־קת. במפעל מודרני, משקלה 
עד 7 טון וקטרה כ 2 מ׳. במפעלים גדולים יש עשרות משחקית 
המפיקות. יחד. אלפי טון תאית מכנית ליממה. נ" המכילים משחק- 
עץ נקראים. בשפת יום־יום, נ" "מכירי-עץ", בעוד שנ , עשוי תאית 
כימית בלבד נקרא נ׳ .,נטול-עץ". המצאת התהליך המתואר הוזילה 
את מחירי העתונים ואפשרה את הגדלת תפוצתם. להוצאת מהדורת 
יום־ראשון של ה סחסל״ק׳ 1-101:1111 ¥0% ■" ,'א היו כורתים בשעתו 
קרוב ל 800 דונם יער. תצרוכת נ׳־עתון בישראל — 15,000 טון בערך 
לשנה. 

מרכיבים לא-סיביים בנ׳. מלבד התאית מצויים ברוב 
סוגי ד,נ׳ מספר חמרים אחרים כגון: 1 . עמילן (ע״ע). המשמש 
מעיו חומר מריקה לחיזוק ההתחברות בין הסיבים. לעתים מוסיפים 
את העמילן לתוך עיסת התאית והוא מפוזר בגוף־הנ', ולעתים הוא 
נמצא על פני ד,נ' כשכבת ציפוי דקה. תכולת העמילן בנ" לדפוס- 
אופסט היא 3% — 4 . 2 . שרפי עץ (ע״ע שרף) ו ת מ ר ן ג פ ר ת י 
אותם מוסיפים לעיסת התאית בצורת תמיסות, זה אחר זה, נועדים 
ליצור משקע על פני הסיבים, המשפר את אטימות הנ ׳ למים. 
תהליך זה בא כתחליף לטבילה במרקה. כפות כ״א מחמרים אלה 
בג׳ היא 0.5% — 2 . 3 . ק א ל ל י ן (ע״ע) שמוסיפים לעיסת התאית 
משמש כחומר־מילוי — להגברת האטימות לאור ולשיפור החלקות 








191 


:יי ־ב וצדי ג• 


192 



סעחנת הבלנדר 


של ד,נ׳. לעתים מורחים על פני־וע׳ את הקאולין, כשהוא מעורבב 
בחמרים אחרים (עמילן, קזאין ודבקים סינתטיים). נ׳ מצופה בצורה 
כזו ניתן לליסוש (נ" ״כרומו״); תכולת הקאולין בנ״־דפום מסוימים 
עולה על 30% . 

שלבי ייצור ה נ': א. טחינה, שמטרתה לפורר ולחתוך את 
סיבי־התאית ולשחרר את הסיבונים ( 15 ;זל £1 ). השטח הסגולי של 
הסיבים נדל עי״ב, וגדלה יכלתם להתחבר זה עם זה וליצור בליון 
הזק וצפוף. 

עד המאה ה 18 נעשתה הטחינה במטחנות־פטישים, שהופעלו 
בכוח המים. במאה ה 18 הומצאה בארצות השפלה מטחנת "ד,ולנדר": 
שלקת טבעתית, שבתוכה מסתובב, סביב ציר אפקי, גלגל בזלת בעל 
שיניים (במטחנות גדולות עשוי משקל הגלגל להגיע ל 2 — 3 פון). 
על קרקעית השוקת, מתחת לגלגל, נמצאות שיניים נוספות, והתאית 
נשחקת בין שתי מערכותיו׳,שיניים. מטחנה כזו מסוגלת לטחץ 1 — 1.5 
טון תאיה יבשה במחזור טחינה אחד. הנמשר 2 — 16 שעות, בהתאם 
לסוג התאית וייעודה. מטחנות מסוג זה מצויות כיום רק במפעלים 
קטנים המייצרים נ" מיוחדים. איכות הטחינה כמטחנת הולנדר 
גבוהה מאוד. 

מפעלי הנ' הגדולים משתמשים כיום במטחנות לטחינה רצופה. 
מטחנה כזו מורכבת משני לוחות מצוידים בשיניים, אחד קבוע והשני 
מסתובב, שהמרחק ביניהם קטן ( 0.1 — 1.0 פ״מ). עיסת התאית זורמת 
ברציפות בין הלוחות ונטחנת. את התוספות (צבעים, דבק וכד , ) 
שופכים לתוך המטחנה יחד עם עיסת התאית. 

ב. ניפוי (להרחקת חתיכות עץ וגושים גדולים למיניהם) וניקוי 
צנטריפוגלי (להרחקת חול, גרגירי חלודה וכד׳). 

ג. עיבוד בסכונת־הנ', שחלקיה העיקריים: 1 . סשאבח־מניפה, 
בעלת תפוקה גבוהה (עשרות מ״ק לדקה). השואבת אח עיסת-התאית 
הדלילה (בריכוז 0.1% — 1 מוצקים) אל תיבת־ההזרמה. 2 . תיבת-ההז- 
רמה היא מיכל שחתכו מלבני. עיסת התאית מגיעה אליה דרך מערכת 
צינורות וסעפת. המקנה לעיסה זרימה אחידה ומהירות שווה לכל 
רוחב התיבה. העיסה נפלטת מהתיבה דרך חרץ־הפליטה, הנמצא 
בתחתית הדופן הקדמי שלה. לכל רוחב התיבה. עיי כיוונון המרחק 
בין שפתי ר,חרץ ושינוי להץ־המים בתוך תיבת־ההזרמה (מרבית 
התיבות בימינו סגורות ופועלות תחת לחץ), ניתן לווסת את כמות 
העיסה היוצאת סחרץ־הפליטה ולתאם את מהירות זרימתה למהירות 
תנועת הרשת. 3 . רשת־תיל מחוטי מתכת דקים ( 20 חוםים/ 0 ״מ 
בערך) ארוגה בצורת סרט אין־סופי שארכו מספר מסרים. הרשת 
נישאת על גבי גלילים במישור אפקי ובכיוון הייצור. בזמן שעיסת 
התאית נישאת עפ״נ הרשת, מתנקזים המים פתחת לרשת לתוך בור 
(ממנו הם מוחזרים לצורך דילול העיסה בשלבים מוקדמים יותר 


של התהליך). העיסה הולכת ומתרכזת ונוצר לבד של סיבי תאית: 
הגליון הרטוב. הגליון, המכיל עתה כ 10% חופר יבש, מורם מהקצה 
השני של הרשת ועובר לשלב הבא, כשהוא נישא על פני לבד עבה, 
עשוי צמר או חומר מלאכותי. 4 . סערכת־מסחטות, מורכבת מ 2 
גלילים אפקיים צמודים המסתובכים ומושכים את הגליד!, וזה עובר 
בין הגלילים ונסחט. ביציאה ממערכת המסחטות מכיל הגליון כ 40% 
הופר יבש. 5 . מערכת־ייבוש. המורכבת מסורת תופי פלדה חלולים, 
מחוממים בקיטור. הגליון הרטוב מושחל בין התופים, המסתובבים 
סביב צירים אפקיים, כך שהוא נצמד לפניהם ד,מלוטשים, זה אחר 
זה. מערכת של תעלות ומניפות מסלקת את ארי־המים הנפלטים 
מהגליון. לאחר הייבוש מכיל גליון־הנ׳ 90% — 96 חומר יבש, ופניו 
מחוספסים. 6 . מעגילת-החלקד (ז:> 11 ״:> 011 ). בעבר, היו מחליקים 
גליונות־נ׳ ע״י ליטושם באבנים חלקות. כיום נעשית ההחלקה ע״י 
העברת הגליון בין שני גלילי־פלדה מלוטשים, הצמודים זה לזה. 
לפעמים מכילה מעגילת־החלקה סוללה של גלילים המורכבים זה על 
גבי זה, כך שמשקלם הכולל פגיע לעשרות טונות. 7 . מתקן־גלגול, 
שהוא טבור מתכתי. בקצה המכונה. כאשר גליל-הנ׳ הנאסף מגיע 
לקוטר הרצוי, מעבירים את הגליון לטכור ריק, תוך כדי פעולת 
המכונה! פעולה זאת דורשת מיומנות רבה. פאוחר־יותר נחתך ד,נ׳ 
שבגליל־האב לגלילים קטנים־יותר או לגליונות. 

סכונות־הג' המודרניות מייצרות גליונית ברוהב 8 פ׳ ויותר, 
בקצב העולה על 600 פ׳/דקה. ותפוקתן למעלה פ 350 טון נ׳ ליממה. 
ארכה של מכונת־נ׳ גדולה מגיע למאות מ׳. 

מכונה גלילית או מכונת־ד,גיגית (ז 3 ע) וייצור קרטון (אין 
הגדרה חד־משמעית למושג קרטון. מקובל לראות בו מוצר בעל 
משקל גדול יותר מזה של נ׳, עבה וקשיח יותר מפנו). כאן אין עיסת 
התאית הדלילה זורמת לתיבת ההזרמה אלא לגיגית פתוחה, שבה 
מסתובב, סביב ציר אפקי, תוף גלילי חלול מצופה רשת־תיל עדינה, 
האוסף על פניו שכבת סיבים, כשהמים מתנקזים דרך הרשת ומורח¬ 
קים. הגליון הרטוב פורם על ידי לבד נוסע, המשיק לתוף, ומועבר 
למערכת מסחטות. ניתן לסדר מספר גיגיות בטור, כך שלבד אחד 
ארוך מרים מכולן את הגליוניח הרטובים, בזה אחר זה: כך נוצר 
גליון מורכב מכמה שכבות. בייצור-קרטון מזרימים לכל גיגית עיסה 
בהרכב שונה, ומקבלים גליון שבו השכבות החיצוניות בעלות תכונות 
שונות משל הפנימיות. במכונה גלילית משתמשים לייצור קרטונים 
עבים. 

ייצור נ׳ ביד. התהליך הזה (שלא נשתנה כמעט במשך קרוב 
ל 2000 שנה) מצוי עדיין במפעלים קטנים, באירופה ובפזרח־הרחוק, 
המייצרים נ" מיוחדים לשוק המותרות. 



ומת 1 ם 0 הנזר מל סכונח־נייר בגפעל שנוזררח 







לאחר הטחינה מועברת עיסת התאית לאמבט רדוד. בעל־המלאבה 
טובל בתוך האמבט נפה (בד״ב ריבועית ועשויה עץ). שעליך, מתוחה 
רשת עדינה ממתכת (במזרח-הרחוק אורגים את הרשת מפסי עץ — 
או במבוק — דקיקים), ושולה בה כפות־מה של עיסה. תוך כדי 
ניעור קל. לשם פיזור אחיד של הסיבים. הוא מנקז את המים — 
והסיבים נותרים על הרשת בצורת גליוך רטוב. 

נעל־מלאכה שני ספיר מהנפה את דופן העץ ופורש על גליון 
הסיבים שמיכה עבה ("לבד") עשויה צפר. הוא פרים את הלבד 
עם גליון־הנ׳ הרטוב שנצמד אליו ומניחו על משטח עץ. את הלבד 
הבא יניח על הראשון וכן הלאה עד שנוצרת ערימת-לבדים. שביניהם 
כרוכים גליונות־הד. מכניסים עריסה זאת לתוך מכבש אנכי, הנסגר 
על ידי הברגה מלמעלה, שסוחט חלק מן המים מתוך הגליונות. 
לאחר הסחיטה, מפרידים את גליונות־הד מן הלבדים ותולים אותם 
לייבוש. לאתר ייבוש של יום־יומיים, טובלים את הגליונות באמבט 
מלא תמיסת ג׳לטינה(ע״ע) דלילה, ושוב תולים אותם לייבוש. הדבק 
המתייבש יוצר שכבה אטומה למים, שמאפשרת לכתוב על הגליון 
בעט בלי שהקווים ייטשטשו מספיגת־יתר של דיו. עד היום, נקראת 
פעולת אטימת חנ׳ למים בשם "הדבקה" ( 8 ״ו 512 ), למרות שלא תמיד 
עושים זאת כיום ע״י טבילה בדבק. 

באירופה סשתמשים בתהליך ייצור ביד במפעלים קטנים (שכל 
תפוקתם כמה עשרות טונות ני בשנה), הקיימים בד״כ מאות שנים 
ומופעלים ע״י משפתות 
של בעלי־מלאכה, המ¬ 
עבירים תורתם פאב 
לבן והשומרים על סודו¬ 
תיהם המקצועיים בקנ¬ 
אות. מחיר הנ׳ גבוה 
מאוד — לפי יחידת- 
שטח, ולא לפי משקל 
כפי שנהוג במוצר ה¬ 
המוני. נ׳ זה מצטיין 
בחזקו וביציכותו בפני 
התיישנות, והוא שימושי 
לכתיבת תעודות ולצייר. 

במזרח־הרחוק הגיע 
ייצור־הב׳ בעבודת־יד ל¬ 
דרגת אמנות גבוהה. הנ" 

היפאניים מפורסמים ב¬ 


יפים ועדינותם והם מבוקשים ביותר למטרות קישוט. 

סוגי נ־ והשימוש בהם. עד המאה ה 19 
שימש ד,נ׳ לכתיבה (ויותר מאוחר אף להדפסה) 

ולציור בלבד. רק עם התפתחות מכונות-ה:' ושכלול 
דרכי ניצול העץ כמקור לתאית, הפך חב׳ למוצר 
המוני וזול והתאפשר השימוש בו למטרות אחרות. 

ובמיוחד לאריזה. 

בימינו חלה בעולם עליה מתמדת בשימוש בד, 

לבדו ובשילוב עם חומרים אחרים; מתכות, פולי¬ 
מרים סינתטיים. שרפים, שעוות ועוד. בחיים המודר¬ 
ניים משמש הד: 

א. לכתיבה. להדפסה, לצילום ולס רי¬ 
ב ה. ב. לאריזה: שקיות מסוגים וגדלים שונים. 

תיבות וארגזי קרטון (כיום — בעיקר קרטון גלי, 

שהוא חזק במיוחד), מילוי וריפוד, נ" דקים לעטיפת 
פירות, נ" מוספגים כימיקלים לשימור חפצים מפני 
רטיבות, מזיקים וכד׳. ג. להלבשה: לייצור חלקי 
נעליים. ובן בגדים. סדינים וכו', לשימוש חד־פעסי. 

ד. בתעשיית הרהיטים: ב״פוימייקה" ובמוצרים דומים משו¬ 
לב הד עם שרפים סינתטיים. ה. כבניין: למילוי דלתות. לייצור 
לוחות ("סזונית") ולציפוי (ד-זפת). ו. במדע ובתעשיות 
כימיות: לסינון. לספיגה. וכחומר-נושא לכימיקלים וראגנטים 
שונים (למשל. נ• לקמים !ע״ע))! לני תפקיד חשוב בכרומטוגרפיה 
(ע״ע, עם׳ 1033 ). ז. במשק-הבית: מלכד השימושים שפורטו 
לעיל, גם לקישוט (נ״-קיר. אהילים וכר), לצרכים היגייניים (נ׳- 
טואלט. מגבות, מפיות, ממחטות. חיתולים, תחבושות). 

סימני מים מוטבעים בד בעודו רטוב, ע״י מכבש־גלילים. 
הדומה למסחסח. בזמן הייבוש וההחלקה חוזרים פני-הד להיות 
חלקים. אך גוף־הד נשאר דחום יותר במקום הלחיצה. 

מיון הד נעשה בעיקר לפי המשקל המרחבי, ז״א. משקל- 
הגליון ליחידת שטח. 


טבלה 1 
סוגי נייר 


משקל מרחבי 
(ג׳/מ״ו) 

סוג הנייר 

20—16 

לאריזת סירות 

65—30 

לשקיות 


נ׳ כתיבה: 

40—25 

למכתבי אוויר 

70--55 

למחברות לימוד 

120—70 

להדפסת ספרים 

52 

נ׳־עתין 

90—70 

לשקי־תעשיה (לפלט וביו״ב) 

35—27 

ב-ט-אלט (חד־שכנתי) 

22—18 

(דו־שכבתי: כל שכבה! 

50-40 

מגבות 

240—140 

בריסטול 

200—120 

קרטין גלי (בל שכבר.) 

600—180 

קרטון 

172 

כרטיסים מניקביס למחשבים 


תולדות ייצור ה נ׳: מפאת חשיבות הכתיבה (ע״ע) באס־ 
צעי־חקשורת מצא הארס בכל התקופות. בהתאם להתפתחות הטכנו¬ 
לוגיה, המרים שעליהם ניתן לכתוב. בתחילה שימשו לכך קירות־ 
מערות, סלעים וקליפות-עץ, עליהם חרט או צייר האדם הקדמון. עם 
פיתוח החרס שימש הוא כחומר־כתיבה מועדף. בתחילת האלף 
ה 3 לפסה״נ התחילו לייצר חומר-כחיבה (לוחות-חוסר) בשומר. 
במצרים פיתחו שיטה לייצור גליונוח מפפירוס (ע״ע). גליונות אלה 
לא היו עשויים תאית, אלא פצלות דקות של קנה הגמא (ע״ע), 



יצור נייר ביד (ציור פיני, הסוזאר 
שליית הנסה מ! האטבט) 











195 


ניר ומוצרי ניר — נירובי 


196 


שהונחו זה ליד זה בצורה ש¬ 
יצרו שכבה בעלת רוחב רצוי. 
עליהם הונחה שכבה שניה 
של פצלות. לרוחב הגליון. 
שתי השכבות נמרחו בדבק. 
יובשו ונסחטו. היוונים פיתחו, 
במאה ה 2 לפסה״נ, את הקלף 
(ע״ע עור). יש לציין שחמי 
דים אלה עמידים יותר מד,נ׳. 
ויתרונו הגדול של חב , הוא 
מחירן ך,ןןל. טכוגת־הנייר הראיטונס 

ד,נ׳ הומצא במזרח הרחוק. המסורת מייחסת את המצאתו לצי-לון 
(הנ 1-1.1 ג 75 ). פקיד גבוה בממשלת סין. בשנת 105 לסה״נ. המרי 
הגלם הראשונים היו סיבי פשתן ובמבוק, סיבי עץ התות, סמרטוטים 
ורשתות דיג ישנות. 

ייצור ד,נ' ביד התפשט במהרה בכל רחבי המזרח הרתוק. במאה 
ה 8 לסה״נ כבשו הערבים את העיר סמרקנד שבתורכסטן, במהלך 
הקרבות נשבו מספר בעלי־מלאכה סיניים שהיו בקיאים בייצור־הני. 
הערבים הביאו אותם לבגדאד, והקימו שם מפעל נ' — הראשון 
במזרח התיכון — בשנת 795 . 

תעשיית ד,נ' הראשונה באירופה הוקמה אף היא ע״י הערבים 
(ספרד, 1085 ). בתקופת מסעי הצלב הגיעו בעלי-מלאכה לאיטליה 
ולצרפת והקיפו שם תעשיות. 

ד,נ׳ החליף את הקלף כחומר כתיבה במהירות רבה. ובסוף המאה 
ה 15 הופסק השימוש בקלף כמעט לחלוטין. כבר בשנת 1500 היו 
קיימים מפעלי־נ׳ בגל ארצות אירופה. מפעל־הנ׳ הראשון באמריקה 
הוקם בפנטילווניה בשנת 1690 . 

המכונה הראשונה לייצור נליון־נ׳ רציף נבנתה על ידי הצרפתי 
לואי רובר (חסל,, 1.016,11 ) בשנת 1799 . הפאטנטים שלו נקנו ב 1804 
ע״י האחים פורדריניה (ת 14 ת 1 ז 1 >ז! 01 ?), ואלה שכללו את ההמצאה 
והקימו באנגליה את ביהח״ר הראשון לייצור מכונות־ג/ 

המכונית שבנו היו. אמנם. פרימיטיוויות ואיטיות (מהירות הרשת 
היתד, מטרים ספורים לדקה). אך כללו את כל החלקים העיקריים 
שבמכונת־נ׳ מודרנית (ר׳ לעיל). מכונת־הנ׳ הרגילה נקראת עד היום 
״מכונת פורדריניה". מכונת הגיגית הומצאה ב 1809 ע״י המהנדס 
האנגלי נ׳ון דיקינםון ( 1 ז 30 תת 01 !ם 1060 ). 

השימוש במכונת־הנ׳ התפשט מהר בכל ארצות אירופה והביא 
להרחבת מפעלי־הנ׳ וכן לצמצום במספרם. התפוקה הגדולה של המפ¬ 
עלים הממוכנים יצרה צורך דהוף בהרחבת מקורות חמרי־הגלם והביאה 
להמצאת תהליכי ייצור התאית מעץ. התהליבים המוצלחים הראשונים 
(תהליכי סולפיט, ר׳ לעיל) פותחו ע״י טילגמן (תגמזי!*!!! , 0 . 8 ) 
באד,״ב. 1867 , ואקמן (ת 3 ח )40711110017x6 ? \ס 10 ח 100/10 \! / 0 ע*"/ 
• 7 ) 010 • 01 ( 7 14 ! 0 £ 1/011111071 , 7/10 ?0(01 ?401(171^ )400(11711:: 11! 11701X111071 
-סש 11 ק 810 .א .( ; 1968 , €0711x01 ע 110111 0/70 ? , 61 זז 5 .£ ; 1968 , 1X1011 

,ץ£ל 1 ; 0 .? ./ ;* 1969 . ז \ 1-1 , 00/1110 )) 711 ס)^ 70 ) 0 ? 0714 ? 14 ? ,(,[)£) מסל 
;* 1971 , 1-111 , ץ£ס 1 ס 11 ו/ 00 ' 7 11001 ( 0101 74(7 0174 ?0(70: 01X7111 !17)7 0X14 ? 

. 1972 ,׳( 1111 , 11771/701 ^ 1 0171010 ? 01/101107101 ) 10 701 ) 0 ? 004 7 ) 14 ? 

א. הו. 

ניו־ובי (;לס!"*}), בירת קניה והגדולה בעריה, 500,000 תוש׳ 
(אומדן 1969 ). 

נ' שוכנת כדרום־מרכז קניה. ברמה — בגובה של 1,660 ס', 
לרגלי רכס אברור, בקרבת הסתלול היורד מהרמה לבקע המזרחי. 
ראשיתה מחנה עובדים ואספקה לסוללי מס״ב מומבסה (ע״ע) — 
ימת ויקטוריה (ע״ע; 1896 — 1899 ). משום אקלימה הנוח משכה 
מהגרים אירופים; בגמר הסלילה היתה למושב המושל הבריטי, 
ובמשך הזמן — פרכד פפחרי לאיזור-מטעים (קפה ועוד) משגשג. 

התעשיה מתרכזת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית וייצור 
מזונות. טבק, מוצרי עץ והלבשה. המפעל הגדול ביותר — בתי 
המלאכה של הרכבות ( 6,000 עובדים), לאחרונה הולך ומתפתח ענף 
הדפום והמו״לות. נ׳ היא מרכז מינהלי של הקהילה המזרח אפריקנית 
(קניה, אוגנדה וטנזניה) ובה מושב הנהלות ססה״ב, הנמלים, הדואר 
והתעופה של הקהילה ובן הארגונים לחקר התעשיה. החקלאות 
והיערנות. בג , תיאטרון, מוזיאונים וקונסרווטוריון למוסיקה. באוני¬ 
ברסיטה הלאומית למדו ב 1971 1,450 סטודנטים. 

העיר מצטיינת בחלוקה ברורה לאזורי תעשיה, מסחר ומגורים, 

ובה מבנים חדישים ביותר ושפע פארקים וגנים. בתחומה גם נמל־ 
תעופה בין־לאומי, וכססוך לה — שמורה-טבע להיות. הודות לכך, 
נ׳ היא עיר נאה-ביותר וסוקד-משיכה לתיירות העולמית. גידולה של 
העיר היה מהיר ובעיקר בשנים שלאחר העצמאות ( 1963 ). בני 
אסיאנים רבים, רובם הודים ופקיסטנים, העוסקים במסחר, וכן ערבים. 

. 1967 , 1 זס 0£1 ? 0714 ׳ 3 ) .' 1 ' .'׳\\ 






197 


נירון(נרי) - נירנגרג 


198 


נירון (נרו) — ־] 1 '.;׳:)׳. 6 ס־וסא — ( 37 — 68 ; קיסר 

מ 54 ), קיסר רוסי• נ' היה בנם של דומיטיוס אהנוברביס 
ויוליד, אגריפינה (ע״ע אגריפינה; וע״ע יוליים־קלודייס, ושם אילן- 
יוחסין). אמו נישאה ב 49 לקלודיוס קיסר ושכנעתו לאמץ את נ , לבן 
ולהשיאו לבתו אוקטוויה, ובנך הבטיחה לני את הירושה. נמות קלוד־ 
יוס ( 54 ) עלה נ׳ לשלסון בעזרתם של סנקה ובורים (ע׳ ערכיהם) ודחק 
את רגלי בריטניקום בן קלודיוס. נ׳ הכריז שילך בדרכי אוגוססוס 
ויגביר את שיתוף הפעולה עם הסנאט. בראשית שלטונו פעל בדרך 
זו. תוקנו עיוותים במיסוי, במערכת המשפט ובשלטון בפרובינקיות, 
כנראה בהשראת סנקה ובורוס. אך כבר ב 55 פרץ המשבר הראשון: 
אנריפינה ראתה שאין לה השפעה ממשית, התקרבה לבריטניקוס 
וטיפחה את תקוותיו לזכות בירושת אביו. נ׳ הגיב בחרעית בריס־ 
ניקוס. מאז נחשפו אישיותו של נ , ושאיפותיו האמיתיות: הוא 
ראה את ייעודו בהשכנת "תור זהב" בעולם, תור של אמנות ויופי, 
ואת עצמו — כמגלם באישיותו את כל השגי תרבות יוון. בעיני 
עצמו היה אמן השירה, המוסיקה, הציור והאדריכלות, וכן אמן 
מבצע — שחקו, זמר ומנגן בקתרום, ועל כל אלה — ר 3 ב במרכבות 
מירוץ. הוא קיבץ סביבו מומחים באומנויות למיניהן וחבורת מלווים 
להופעותיו, ובסיועם ועצתם רצה להנהיג את הקיסרות. נ' יסד 
תחרויות אמנות ומשחקים לסי מסורת היוונים, והופיע בהם בעצמי 
ומובן שניצח בכולן. הוא היה קנאי למעשיו. וערעור על תכניותיו 
גרר תגובות אכזריות. ב 59 פקד נ׳ לרצוח את אמו. ובמות בורום 
ב 62 שילח כל רסן, הדיח את סנקה, גירש והגלה את אשתו איקטוויה 
ואחר כך ציווה להרגה. 

למרות ההפקרות, המשיכו סנגנון־המינהל של הקיסרות והגנתה 
לפעול בלי זעזועים מרובים. בראשית שלטונו פרץ משבר ביחסי 
רומא עם פרחיה ואומניה: וללוגסס 1 (ע״ע) מלך פרתיה המליך 
את אחיו טירידת על ארמניה (ע״ע, עמ׳ 986 ). נ׳ מינה את קורמלן, 
שהצטיין בימי קלודיום, למפקד הצבא בקפדוקיה וגלטיה, ואורב 
למפקד עליון בכל המזרח. אחרי סדרת מערכות בארמניה ובפרתיה, 
הושג ב 66 הסדר ולפיו הכירה רומא בטירידת כמלך ארמניה, והלה 
הסכים לבוא לרומא ולקבל את כתרו מירי נ׳. — ב 61 פרץ בבריטניה 
מרד בודיקח (ע״ע). הוא דוכא בידי סוטוניוס פאולינוס. ב 66 החל 
המרד הגדול ביהודה (ע״ע א״י. עם׳ 381 — 389 ). נ׳ פינה את מו• 
קיאנום לנציב סוריה ואת אספסיאנוס למפקד הכוחות נגד היהודים. 
נ׳ עצמו היה טרוד בעיסוקו באמנות ולא התעניין במיוחד בנעשה 
בפרובינקיות; הוא יזם תכניות־בניה מפוארות ברומא, והכין מסע 
הופעות וספורט במזרח ההלניסטי. ב 64 פרצה ברומא שריפה גדולה 
וכ;/ 2 מהעיר עלו באש. נפוצה שפועה כאילו יד נ׳ היתה בהצתה כדי 
לשקם את העיר ע״פ תכניות־הבניה שלו. לשיכוך זעם ההמונים, הא¬ 
שים נ׳ אח הנוצרים באחריות לשריפה, רדפם והרגם בעינויים בקרקס 
או כלפידים בוערים. הוא פעל במרץ לשיקום ההריסות ולתכנון 
העיר, והחל בהקמת ארמון חדש, 5 !ותז 00 ("בית הזהב"), 

שנועד להיות שיא היופי והפאר של העולם בולו. השריפה, בזבוז 
כספים. מופעיו ואכזריותו נטולת הרסן הרחיקו מעליו את כל שכבות 
העם ברומא. ב 65 התארגן קשר לרצחו ולהכתיר לקיסר את פיסו, 
נצר למשפחה אריסטוקרטית עתיקה. הקשר נתגלה ובעקבות זאת 
הושלט טרור־תמיד. וקרבנותיו היו הקושרים. מסייעיהם וכל שנחשד 
בהתנגדות לקיסר. ב 67 יצא נ׳ למסע הופעות ותחרויות ביוון וזכה 
ב 1808 (!) זרי־נצחון; בהזדמנות זו העניק פטור ממסים לכל היוונים, 
והחל בחפירת תעלה בקורינתוט. 

ב 68 מרד וינךקס, נציב גליה, ואחריו מרדו גלבה (ע״ע) נציב 
ספרד ומקר נציב אפריקה. נ' השקוע בהזיות לא עשה הכנות 
לפעולה צבאית. מפקד הפרטלריאנים שכנע את גדודיו לעבור לצד 
גלבה; נ' ברח מרומא ואיבד עצמו לדעת. דמותו של נ׳ זכורה 
כאב־טיפוס לשליט מפלצתי, כסמל להשחתת השלטון את האדם. 


נ' הושפע בצעירותו מאנשים ללא ערכי־מוסר, שראו בשלטון את 
חזות הכל. היה איש קטן וניצל את שלטונו על האדירה במדינות 
כדי להגשים את חלומותיו המוזרים ביותר. כשנתקל בהתנגדות, 
אי הבנה ואף היסום כלשהו, הפך לחית טרף אכזרית. 

,,זל 7 7 > 11510 ^ 411 , 1 * 1037 ? . 011 . 0 ; 949 ! £0111 1 6 .}׳^ 

1 ) 1111 1 ( 1111 >)>! ,ססןאזווווחוגרי . 14 . 13 ; 1962 , 6 <(ק 1 ץ*£' 1 ) 11 ; 11 

. 1969 ,^מ־צ£*ו./ 

מ. ע. 

בימי נ׳ נתמוטט השלטון הפולקוראטורי ביהודה ופרץ המרד 
הגדול (ע״ע א״י• עס׳ 381 ואילך). נראה שני לא שנא את היהודים 1 
הוא הרחיב את ממלכתו של אגריפם 11 (ע״ע) ונתן לאריסטובולום 
בן הורדוס (ע״ע, עט׳ 935 ), מלו כאלקיס. את ארמניה הקטנה. 
בסכסוך שנתגלע בין הציבור והכהנים לבין אגריפס והפרוקוראטור 
פסטום בענייו הקיר שהוקם בבית המקדש (ע״ע, עמי 590 ) הכריע ני. 
בהשפעת פופיאה, אשתו, לצד הכהנים. מאידך התרבו בתקופתו הנ¬ 
גישות הכספיות, ועליית היסודות המזרחיים־הלניסטיים במינהל פעלה 
לטובת האוכלוסיה הנכרית בארץ. הפרוקוראטורים בזמנו היו הגרועים 
ביותר ביהודה בבל תולדות המשטר הרומי בה. במאבק בין היהודים 
והנכרים על הזכויות בקיסריה— ממוקדי־ד,פורענות העיקריים בא״י 

— הכריע נ' נגד היהודים. משפרץ המרד שיגר נ' לארץ את אס־ 
פסינוס (ע״ע). ועוד בחייו נכבש הגליל מידי המורדים (ע״ע א״י, 
ענה 383 — 385 ). 

ניחנה (סאנסקרט: *ח 1 !עז 01 ו פאלי: ג״ 3 ( 1 ; 11 ח), מושג מרכזי במ¬ 
חשבה הבודהיסטית והתכלית הנכספת של דת הבודהיזם 
(ע״ע בודהא והבודהיזם). נ׳ נגזרה מהמלה "גנ 1 נ 1 ; " (בפאלי: "לצנן 
ע״י נשיפה") וכוונתה ל״צינון" חום התאוות והיצרים הקושר את 
האדם למעגל הלידות מחדש ולסבל (גנ 11111 ט 11 ). אין פריצה מתוך 
המעגל הזה אלא ב״דרך המשמנים האצילה", שהורה בודהא, ושסופה 
דעיכת התאווה, השנאה והאשליה (שלוש הצורות העיקריות של 
הרע לפי תורת הבודהיזם) והשגת החירות האמיתית וההארה ה¬ 
מוחלטת. 

נ׳ אינה דעיכת החיים, בחינת התאפסות או התאיינות טוטאלית, 
אלא דרגת מציאות עילאית המושגת ע״י ביטול תאוות החיים. בודהא 
התפלמס במפורש נגד הדעה שני היא התאפסות והתאיינות הקיום. 
בודהא עצמו הגיע למצב של נ׳ עם הינתקותו מכל טומאת 
התאוות והאשליות, בעודו בחיים. אולם החיים — בחינת דבקות 
בחיים ובאשליות שהיא מולידה — דועכים כשם ששלהבת דועכת 
כשחומר־הדלק אוזל. כאשר תהליך החיים הגופניים פגיע לקצו 
הטבעי, חני היא שלמה ( 1 זגק) והיא נקראת פאדי־ניבאנה. בספרות 
הבודהיסטית מתוארת הנ' בשפת משלים ומליצות כנמל-ספלט, כ¬ 
שלווה גמורה, במצב של טוהר, אלמוות ואור, במציאות שאין בה 
הוויה והפסד, וכיו״ב. 

בניגוד לטהוודה (ע״ע), הרואה את השגת הני עניין של הת¬ 
קדמות אטית במעלות הדרך האצילה, הרי באסכולות שונות של 
המהינה (ע״ע) מקובלת הדעה, שתני היא מעלה רוחנית, שרבים 
יכולים להשיגה בחיים אלה. 

110/1 ? ) 7/1 ,עז 1 צז 3 ב 1 זש 11 נ> 51 .ז ; 1925 , 111 א 5 ו 01 ק־£:ז 311 ז \ 13 16 > .״ 1 

. 1951 ,./ז 01,11 101 > 0/0 ? , 813107 .״ 1 11 .מ ; 1927 ,./ז 1/1/51 > 1 /> 81 )ס 

צ. ו. 

נירות־ערןד, ע״ע ממון. 

נימבת (*!**"טא או *,*!**"א). העיר השניה בגודלה 
בבוריה (ע״ע) ומרכז מינהלי של מחוז פראנקוניה התיכונה 

— ברפובליקה הפדרלית הגרמנית; 486,100 תוש׳ ( 1970 ); שוכנת 
במישור לרגלי הרי היורה הפראנקית, על שתי גדות נהר פגניץ 
(ס"!*•)'!). בקרבת מקום־שפכו לנהר רגניץ (ב 11 מ 8 ־!ן). 




199 


נירנכרג 


200 


הגרעין ההיסטורי של העיר, חשוב! במרכוה, מוקף חומות מיה״ב. 
שבהן נשתמרו מגדלי־שמירה ושערים. נהר פגניץ מחלק את העיר 
העתיקה לרובע צפוני ולדובע דרומי, הנקראים ע״ש הכנסיות הנמ¬ 
צאות בתחומם (ר׳ להלן, אמנות). ברבעים אלה מפוזרות בנסיות 
עתיקות וכן בניינים היסטוריים. ששופצו ושוקמו אחרי מלה״ע 11 ; 
החשוב בהם הוא מבצר (מאוח 11 — 16 ) השוכן על גבעה גבוהה 
.,בורגברג" ומשקיף על פני העיר. 

נ׳ היא מרכז תעשייתי ותרבותי חשוב, השוכן במרכז של אגד־ 
ערים. שבו כמיליון תוש׳. התעשיה עוסקת בייצור מכשירי-חשמל 
( 35% מכלל העובדים בעיר), מכונות, מכוניות, טכסטיל, מזון, 
כימיקלים ומוצרי מתכת. נ' ידועה נם במפעלי־הדפוס שבה ובייצור 
צעצועים ועפרונות. מדי שנה נערך בה יריד־צעצועים מפורסם. 
מוסדות התרבות והמדע החשובים הם: הפקולטה לכלכלה ולמדעי־ 
החברה של אוניברסיטת ארלנגן, ביה״ס הגבוה לחינוך, אקדמיות 
למוסיקה ואמנות וספריה עירונית גדולה. 

נ׳ היא צומת־מס״ב מהחשובים בגרמניה, היא קשורה בנתיבי- 
שיט עם הנהרות סין ודנובה. ושוכנת על תעלת רינוס—מין—דנובה 
הנמצאת בבניה. ב 1955 הוקם שדה־תעופה מצפון לעיר. 

,.א 11 ) 510 012 , 3 * 86 - 8 חוז 11 :>?. 0 ;* 1960 ,־ £1 מ 1 תז£׳ 1 לו 1 ־.אצ _ז\\ 

. 161 > 1 
י. קר. 

אמנות. נ׳ היא אחד ממרכזי־האמנות החשובים בגרמניה. בתי 
הסגורים המפוארים של עשירי־העיר, שנבנו במאית ה 15 — 16 ב־ 
סיננו! המעורב מיסודות גותיים ומיסודות הרנסאנס הקלאסי, נהרסו 
ברובם במלה״ע 11 . ורק חלק קטן מהם שותזר. שלוש כנסיות גותיות 
מפורסמות, שהן מן היפות ביותר בגרמניה, נפגעו, אך שוחזרו: 
בכנסיות אלה אוצרות־אמנות חשובים: -כנסיית מרים" (-"-."!גז? 
:!*ח״!), הוקמה נ 1351 — 1361 : כנסיית הרובע הדרומי היא הכנסיה 
ע״ש אמץ הקדוש (המאות ה 13 — 15 ) : וו של הרובע הצפוני 
קרויה ע״ש פטרונה של העיר, זבאלרוס הקדוש (המאות ה 13 — 14 ). 
— בני פעלו במאות ה 15 וה 16 כמה מטובי האמנים הגרמנים: 
הפסלים פיט שטוס (ע״ע), שהקבוצה הפיסולית המפורסמת שלו. 
״ברכת סרים״ (״הבשורה": 1517 — 1519 ), תלויה בהלל הקודוס של 
כנסיית לורנץ הקדוש ! פטר פישר(ז-!! 1 ס 5 !ז\) האב ( 1111460 — 1529 ,), 
יוצר מצבת-הקבורה (ברונזה) המפורסמת של זבאלדום הקדוש 
(בכנסייתו; 1508 - 1519 ): אדם קרפט (>))״)!: ( 1460 [!־)— 1508/9 ). 
שעיצב את החופה הגותית הענקית ללהם־הקודש בכנסיית לורנץ 
הקדוש ( 1493 — 1496 ) ואת התבליט הגדול "יסורי ישו" בכנסיית 
זבאלדוס ( 1492 ). בנ ׳ פעלה אסכולת-ציירים חשובה, שפיתחה גם 
את ההדפס האמנוחי. הידועים שבציירים אלה הם מיכל אלגמוט 
(ע״ע) ותלמידו אלברכט דירר (ע״ע). גם אסכולת־צירסים חשובה 
פרחה בעיר: הידוע שבהם הוא ונצל ימניצר (ע״ע). אחד מאוצרות־ 
האמנות בג׳ הוא .,המזרקה היפה״(המאה ה 14 : משוחזרת). המוזיאון 
הלאומי הגרמני של נ׳ הוא מן הגדולים והחשובים בסוגו בגרמניה. 

א. רו. 

היסטוריה. נ' נזכרת לראשונה ב 1050 . מספר שנים לאחר 
יסודה כעיר־מבצר. העיר גדלה בגלל העליה לרגל לקבר זבאלדוס 
הקדוש ובגלל העברת היריד של סירת (ע״ע) הסמוכה לנ׳. ב 1192 — 
1427 היו בני הוהנצולרן (ע״ע) "רוזני הטירה" של 

העיר. ב 1219 העניק פרידריך 11 לעיר כתב זכויות, ועליו התבסס 
מעמדה כ״עיר הפשית״. מ 1256 היתה נ' חברה ב״בריח ערי הריינוס". 
לודויג 1¥ וקרל ז\ 1 (ע׳ ערכיהם) הרחיבו את זכויות העיר. לעתים 
קרובות נערכו מ׳ ועידות-הפמלכה (*נז 5 ו 1 :>״) 1 ). נ׳ הגרילה את 
שטח שלטונה, ונהנתה משגשוג כלכלי, ובראשית הסאה ה 16 הגיעה 
לשיא התפתחותה. לתוצרת אומני העיר (צורפים, יוצקים, חדשי 
ברזל ונחושת, עושי צעצועים) יצאו מוניטין בכל רחבי אירופה. 



הכיכר המרכזית בנירנירג, ובה ,הסירקה חיפה״; כרקע — כנסיית זכאי׳ריס 
הקר ויש ומבצר כזרנכרג 


ציירים ואמנים דגולים, הגון א. דירר וה. זכם (ע״ע), פעלו בג׳. 
ב 1524/5 קיבלה נ׳ את הרפורמציה, וב 1532 נחתם בה "שלום נ׳" 
בין הקתולים לבין תומכי הרפורמציה. בג' פעלו בתי דפוס שהתמחו 
בקונטרסים מצוירים. ביו 1623 ל 1809 חיתה באלטדורף הסמיכה 
האוניברסיטה של העיר. נ׳ נפגעה קשה במלחמת 30 השנה 
( 1618/48 ) ושוב במלחמות לואי '\^ X ולואי קפאה ושקעה 
בקפאון. וב 1806 סופחה ^לבאוואריז; (ע״ע גרמניה, ענד 445 ). 

תחיית כלכלתה של נ׳ החלה בשנות ה 30 , עם הקמת ברית־חסכס 
של מדינות גרמניה (ע״ע, עס׳ 448 ) ב 1834 ופתיחת קו הרכנת 
הראשון בגרמניה בין נ' לטירת ( 111 ־ 61 ?) ב 1835 . נ' היתה לעיר 
תעשיה. רהתבססה על אומנויות מסרתיות, ולצומת מס״ב חיוני. 
אחרי מלה״ע 1 היתה נ׳ מרכז של קבוצות לאומניות ואנטישמיות. 
בגלל מסרתד, האנטישמית וצביונה הביניימי אירחה נ' ב 1933/8 
את הכינוסים השנתיים ההמוניים של המפלגה הנאצית. בכינוס 
ב 1935 נתפרסמו חוקי נ׳ (ע״ע גרמניה. עס׳ 519 ). מרבית בנייני 
העיר נהרסו בהפצצות אוויר בראשית 1945 . ורבים מתושביה נספו. 
העיר נכבשה בידי צבא אה״ב. ובה נערנו משפטי נ׳ (ר׳ להלן). 
לאחר המלחמה שוקמו רבים מן הבניינים העתיקים, במיוחד במרכז 
העיר. 

,.א ,((*•. 11 )} .£ ;' 1950 ,%ון*)-ו 516 ז 7.1 ז* 1 > זסט .א ו ת 1 [ 1 ב<]££וז£ 
* 1958 , 510111 מוןמ 

ה. וס. 

יהודים תושבייקבע בג׳ נזכרים ב 1182 , ובמאה ה 13 התיישבו 
בה רבים. ביכ״ג הוקם ב 1296 . ב 1298 נהרגו ברדיפות רינדפליש 
(ע״ע) 728 יהירים, ביניהם הרב מרדכי (ע״ע) בן הלל הכהן. ב 1310 
הגביל הינריך 1 )'׳\ את קשריהם עם הנוצרים וקבע גג לריבית. יהודי 
נ', ניתר יהודי גרמניה, נחשבו ליהודי חסות (ע״ע): ב 1331 הוכבדו 
מסיהם ורבים עזבו את העיר. כ 1333 הכריז לוווויג ז\ 1 על רצונו 
שיחזרו, וב 1338 ישבו בג׳ 212 משפחות. במגפת 1349 נשרפו 560 
יהודים, יתרם נמלטו או גורשו, וקרל ״) 1 העניק את רכושם לרוזן נ׳ 
ויבישוף במברג, ואישר הריסת בתיהם לצורך הרווחת השווקים: 
על מקומו של ביהכ״ג נבנתה כנסיית־מרים (ר׳ לעיל, עם׳ 199 ). 
ב 1351 החריף המחסור בכסף, והמלך התיר שיבת היהודים לעיר 
וגם נאלץ להבטיח למועצתה אח מלוא מסיהם, אף שלא פעם חודו 
ותבעו, הוא ומלכים אחרים, אח חלקם במס. בתקופה וו גולה הקתילת 
במהירות. ב 1385 הושמטו חובות היהודים והוגדלו מסיהם. נ 1414 
דרש מהם המלך זיגיסמונד 42,000 פלורינים לוועידת הכנסיה בקונ¬ 
סטנצה ; הדברים הגיעו לידי בך, שפועצת-העיר, מתוך דאגה להכ¬ 
נסותיה, מנעה לעתים מן המלך לעשות בן. המועצה גם דאגה 
לביטול הצו שאסר על היהודים לעסוק בריבית, ואף לא הקפידה 


:■רככר! 


202 


201 

בעניין אות־חקלון (ע״ע). 
כדי להבטיח נאמנות ל¬ 
עיר, ניתנה זכות־ישיבה 
בנ ׳ , במאות ה 14 נה 15 , 
דק לבעל־משפחה ותמורת 
תשלום ושבועת־נאמנות. 
יצאו מן הכלל תלמידי 
הישיבה. שיכלו לגור ב¬ 
בתי יהודים. המצב הוחמר 
עם הופעתו של קפיסטרנו 
(ע״ע) ב 1454 . ב 1467 נש¬ 
רפו 18 יהודים. שהואשמו 
ברצח 4 נוצרים. ב 1479 
נאסר על היהודים, בצו 
עירוני. לעסוק בריבית. ב־ 
1499 גורשו יהודי נ' בלחץ 
המועצה, ובאישור מאב־ 
סיסיליאן 1 . רבים התייש¬ 
בו בכפרי הסביבה. ובתי¬ 
הם הוחרמו. 

בתקופת פריחתה היתה לקהילה אוטונומיה רבה. בראשות רב־ 
הקהילה ומועצה בת 5 חברים. שנבחרה מדי שנה עיי שופטי העיר. 
נ׳ נודעה תמיד כמרכז תורני; חכמים נודעים עמדו בראש ישיבתה 
ושימשו ברבנותה, מהם: מרדבי בן הלל הכהן. מאיר בן ברוך הלוי, 
יעקב ויל ויעקב פולק (עי ערכיהם). ב 1331 נכתב בה "מחזור־נ׳", 
הכולל פירוש מקיף וחשוב. והוא מן המחזורים המעוטרים היפים 
בעולם. 

ב 1850 נתקבל יהודי כאזרח ע״י מועצת־העיר, וקהילה החלה 
להיווצר ב 1857 . ב 1859 נוסד "איגוד דתי יהודי" 
מ״מע!!ח 0 וי 111 :)£). שהוכר רשמית ב 1864 כקהילה דתית. ב 1874 
הוקם ביהכ״נ; ב 1878 נוסדה קהילת ■עדת־ישראלי האורתודוכסית. 
שפתחה ביכ״נ ב 1902 ובי׳־ס עממי ב 1921 . ב 1858 היו בג׳ 219 
יהודים; ב 1900 — 6,000 , ו 9.000 ב 1933 — אז הקהילה השניה 
בגדלה בבוריה (ע״ע, עם , 35 — 37 ). — ב 1922 עשת יוליום שטריכר 
(ע״ע) את ג׳ למרכז אידאולוגי של הנאציזם. והוציא בה לאור את 
העתון האנטישמי ״!-״״ 51 ״< 1 (ע״ע אנטישמיות. עמ' 541/2 ). 

הטרור החל ב 1933 , וב 15.9.1935 נתקבלו שני תוקי־יסוד. פה 
אחד. בישיבת הרייכסטאג כני■ החוקים נכנסו לתוקף מיד עם פר¬ 
סומם. האחד, "התוק בנוגע לאזרחות המדינה", קבע, שמי שדמו 
גרמני, או דם קרוביו גרמני. והוא הוכיח בהתנהגותו, שלבו חפץ 
לשרת באמונה את העם הגרמני ושהוא ראה לכד — רק הוא יבול 
להיות לאזרח. החוק השני, "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגר¬ 
מני", הורה במפורש על היהודים, שהם זרים לא רצויים והם מהווים 
סכנה לכבודו ובטחונו של העם הגרמני. סעיפי־החוק השונים אוסרים 
נישואיו של יהודים עם גרמנים, וגם יחסים שמחוץ לנישואיו. כן 
נאסר על יהודים להעסיק בביתם גרמנים או קרובי הגזע הגרמני, 
ולהניף את הדגל הגרמני. — במסגרת הוקי יסוד אלו ניתנו 13 צווים 
שהאחרון בהם ניתן ב 1.7.1943 , לפיו הוצאו היהודים אל מחוץ 
לחוק, והופקרו לחסדי המשטרה. בלא שתהיה להם גישה לבתי- 
המשפט■ מגמת יתר הצווים היתה להדחיק יהודים סבל עמדות־מפתח. 
בחברה ובמדינה. רבים מצווים אלה איבדו את משמעותם ככל 
שהתממש תהליך ..הפתרון הסופי" לבעיית היהודים. 

ב 1938 נהרסו בתהכ״נ והמרכז הקהילתי בג' ופרצו פרעות: 26 
יהודים נהרגו בליל־הבדולח. ב 1939 נשארו כ 2,600 יהודים בעיר. 
ב 1941 הועברו 512 לריגה ( 16 מהם נותרו); ב 1942 — 426 לאיז־ 
ביצה (כולם הושמדו), ו 533 לטרזיאנשטט ( 27 נותרו). כ 65 יהודים 


חזרו לעיר אחרי המלחמה ויסדו קהילה. שמנתה ב 1952 180 נפש. 
ו 290 ב 1970 . 

י. טנבברם, מלכית הגזע והרשע. חשכ״א, .;/׳"זז,.: 1 . 11 

; 1886 ,.א ■ 00/1501 ^ 1 0.5 ( 1 . 21611111011 . 8 ; 1878 , 7110111 , 11 ,א 1 ז\ 11 ) 11x1 
; 1925 , 1924 - - 874 ( ,. 57 ? י&״ן* ;!•> 71 <) 1# >וו 1 ו 7£1 . 1 ) 1 >< 1$ ) 1 ( 1 , 111 ו!ז 1 ז 6 !)!!;/!ז .ז׳וין 
11011 ) 11711 )(! 7111 , 5 * 911116 .? ; 1937 ,ץ 1 ו 0 ץ 101 /ה! 1 ) 1/1 ,.א , 11 * 00 ? ,[ 

״א 111 11 ) 1961; ^ 1116116 *, 0(50)1. <1(1■ 11x1 ,!•*?ן חו 11 <ן 0 ז 4 ו£ ) 111 / 0 
. 1968 8 , 5011111011 717101 7716 ,* 111156 * 861 . 0 ; 1968 

ד. ו. 

מ ש פ ט י - נ , . בפרוץ מלה״ע 11 , כאשר נתגלו לראשונה ההפרות 
החמורות של דיני המלחמה (ע״ע, עם' 634 — 639 ), ע״י הנאצים, 
בייחוד ביחס לאוכלוסיה הבלתי־לוחמת, ניתנו ב 17 באפריל 1940 
הצהרות מטעם בריטניה. צרפת ומדינות אחדות, ובהן הוזהרה 
גרמניה אזהרה הפורה על אחריותה להפרות אלו. עם הצטרפותן של 
אה״ב ובריה״ם למלחמה, הזהירו גם הן, ב 21 באוגוסט 1942 , את 
מנהיגיה של גרמניה הנאצית על מידת אחריותם לפשעיה המבוצעים 
במהלר המלחמה. צעד חשוב בהטלת האחריות על גרמניה היה 
בהצהרת מוטקווה מ 30 באוקטובר 1943 , שבה הבטיחו אה״ב, בריה״מ 
ובריטניה להביא לדין את הנאצים האחראים לפשעי־הפלהמח לשם 
הענשתם. הגוף הבין־לאוסי הראשון שנתכנס לדון בפשעים אלו היה 
ועדת האו״ם (.ו״ 00 נסז״״נס ונ׳ 5 \ .א.ט), שעליה הוטל התפקיד 
לחקור ולאסוף מידע ונתונים על פשעי־המלחמה ומבצעיהם. הוכנו 
רשימות של נאצים פעילים, והוחלט לכלול כין הנאשמים גם גופים 
וארגונים, שניתן להכלילם בין יוזמי הפשעים וסבצעיהם. 

המאמצים בעניין זה נסתיימו בהסכם־לונדון, מאוגוסט 1945 , 
כשהוחלט על הקמת בית־משפט צבאי בין־לאומי ועל הכללים 
וסערכת-ההוקים שתופעל עד־ידיו לשם הענשת פושעי־המלחמה. 
תורם חשוב לעיצוב העקרונות האלה היה סר הרש לאוטרפכט (ע״ע), 
שהגדיר את פשעי הנאצים בפשעים נגד השלום, פשעי־מלחמה, ופש¬ 
עים נגד האנושות. בכתביו פיתח את עקרונות־נ', אשר נתקבלו לא 
רק בהסכם־לונדון אלא גם ע״י המשפט (ע״ע) הבין־לאמי הפמבי. 

המשפט העיקרי נגד החשובים בפושעי-המלתמה הגרמנים התקיים 
בג' בין נובמבר 1945 ואוקטובר 1946 , בין הנשפטים היו גרינג, 
פרנק, קלטנברונר, ריננטרופ. סטרייכר ומרטין בורמן (אשר נשפט 
בהעדרו). בהתאם להטכם־לונדון הובן כתב-תביעה. ע״י ארבעה 
תובעים מטעם ארבע מעצמות־הבדית, נגד הנאשמים ונגד שישה 
ארגוני□ נאציים שניהלו את מדיניות גרמניה. וביניהם הגסטפו, 
הס״ס והמפלגה הנאצית. בהכנת המשפט וכן במהלכו נעזרו התובעים 
בחומר שנאסף והוגש להם מטעם ארגונים אנטי־נאציים וכן מטעם 
הקונגרס היהודי העולמי (ע״ע). 12 מהנאשמים נידונו לתליה או 



שפסל־הנאשטים במשפט י״נימברג; בעירה הראשונה (משמאל 5 יםי 1 ): ת. גריננ, 
ר. הם, י. פ 1 ! ריבנמרום יו. הייטל; בשורה השניה: ין. דניץ, א ררר, 
ב. םד 1 שיראו ום. זאיפל 



ביודהבנסת הרפורמי בנירנ 3 רנ: נהרס ע 
הנאציש ב 38 (!נ 



203 


נויננרג - נניצ׳ון 


204 


למאסר-עולם, אחרים — לתקופוח־מאסר שונות,• 3 זוכו. פסקי-הדין 
הוצאו לפועל. פרט לגבי גרינג, שהתאבד בתאו ברעל. 

לאחר פתן פסק-הדין, הפפיק בית המשפט הבין־לאומי, שהוקם 
בנ ׳ . את פעולתו וכן נפסק שיתוף הפעולה בין ארבע מעצמות־ 
הברית. עקב תילוקי דעות שנתגלעו ביניהן. 

הליני המשפט ופסק-דינו פורסמו בשלוש שפות (אנגלית, צרפ¬ 
תית וגרמנית). חוסר זה, ב 42 כרכים. משמש מקור־פידע חשוב 
ביותר בעשיית דיו לפושעי־המלתמה הנאציים ועוזריהם וכן כחומר־ 
רקע לחקר המשטר הנאצי ופשעיו. 

משפטי־נ' הם בעלי חשיבות היסטורית בהתפתחות המשפט 
הבין־לאומי והיחסים הבין־לאומיים. בהליכיהם ובפסק־דינם נחשפו 
מזימותיהם של הנאצים להשמדת העם היהודי ובכך שימש תקדים 
מחייב שהנחה בתי־משפט אחרים, בשעה שדנו פושעים נאציים 
ברחבי אירופה. 

ההסכם בדבר הקמתו של בית-חמשפט הבין־לאופי בנ ׳ שימש 
בסיס חוקי להקמת בתי־משפט להענשת פושעי־מלחמר. נאציים 
ברחבי אירופה שהיתר, כבושה בידי הגרמנים. 

משפם ב'; פס־־הדין של ביח־הדין הצבאי הבידלאומי, תשכיב: .א.ט 

״ 00,11 0,111115 117 * 1 .',ו.׳פ 145 / 0 { 1111101 , 11111:* 0:11111*11X511111 ־ 0 "ובעל 

1.1110 .. 111 ; 18 ־לנ .) 11/11 01 ,' 4.11,1 40 , / 0 ,ססו״./, 05 1/10 1 ) 1111 111/5100 , 
. 1948 . 071011111111 11/07 / 0 171011 / 0 11 'סקס" 

א. ב.-ז. 

גי־ך־גכר־נ, מרשל וורן — :ו,:) 1111 :!ז 1 : א 1 י 11 י 1,1 /ו\ 111 .ו 1 :זו:ו׳ג — 
(נו׳ 1927 ). ביוכימאי אמריקני, יהודי. למד באוניברסיטות 
פלורידה ומישיגן וקיבל תואר .ט.! 1 ק ב 1957 . באותה שנה הצטרף 
למכוני-הבריאדת הלאומיים האמריקניים ( 11-1 'א). ב 1967 נבחר לחבר 
האקדמיה הלאומית האפריקנית למדעים. נ׳ הוא אחד החלוצים בשדה 
הביולוגיה המולקולרית (ע״ע (כרך־מילואים): חורשה). נ 1960 פיחת 
נ׳ יחד עם מאתאי ( 1 :>ב\ 1 זזא 1 ^) מערכת נסיונית שהכילה מרכיבים 
מתמצית חיידקי; 01 , ב!!(,!!־! 1,5,11 . בעזרת מערכת אל־תאית זו בירר 
את תפקידם של הריבוסופים ושל רנ״א־שליח (ע״ע נוקלאיות. הפ¬ 
צות. עם' 979 ) בתהליך הסינתזה של חלבונים. בשלב ראשון הופק 
רנ״א־שליח מחיידקים שונים ומנגיפים והוכחה יכלתה של התמצית 
להרכיב חלבון לפי הצופן של רנ״א זה. בשלב שני השתמש נ , ברנ״א 
סינתטי. שהיה מורכב מבסיס אחד (אוראציל), וקיבל פולי־פפטיד 
(ע״ע פרוטאינים), שהיה מורכב כולו מהחימצה האמיניח פניל 
אלנין. בצורה זו הונח כי הצופן לפניל אלנין הוא טסט. ע״י 
שימוש במולקולות רנ״א סינתטיות שתות, שהכילו כל מיני צירופים 
של בסיסים. פענח כ 45 יחידות צופן לחומצות אמיניות שונות. 
לשם בירור סופי ומדויק יותר של הצופן פיתח נ׳ שיטת מחקר 
נוספת. הוא בודד יחידות רנ״א-העברה. המתאימות לחומצות אמיניות 
מסוימות, ומצא לאיזו יחידה תלת־בסיסית של רנ״א סינתטי הן 
נקשרות• בצורה זו בירר סופית את תפקידם של כל 64 הצירופים 
התלת־בסיסיים של רנ״א בבניית הצופן לסינתזת חלבונים. על הי¬ 
שגיו אלה הוענק לני ב 1968 פרס נובל לרפואה ולפיסיולוגים 

(יריריה, •וליום לןצ׳^דג׳ול — 6,0,0 ^ 19 -': 1 ״ו: 11 .־חה 4 ן,!!!!ט{ -— 

(נר ב 1920 ), מדינאי טנזני. בהיותו בן 12 יצא ממסגרת 
שבטו, למד בבי״ס תיכון ואח״ב בקולג׳ בקמפאלה שבאוגנדה ונשלח 
ללמוד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת אדינבורו. בשובו עמק בהר 
ראה ובפעילות מדינית, וב 1954 יסד את מפלגת סאנו (.ט.'א.\׳,.ז - 
! 0,1,1 [.,חס!,!; 151 51,1,311 . 11,0 ע 111 ! 8 ו 1 ב 7 [איחוד לאומי אפריקני 
של טנגאנייקה}). מפלגתו זנתה בבחירות ב 1958 ו 1960 . כשזכתד, 
ארצו בעצמאות נהיה נ׳ לרה״מ ( 1961 ) וכשהיתה לרפובליקה — 
נהיה לנשיא. ב 1964 נבחר לנשיא סנזניה, בעקבות איחוד ארצו עם 
זנזיפר (ע״ע) וחזר ונבחר לתפקיד זה ב 1965 ו 1970 . סמכויותיו 
ע״פ החוקה, המכירה במשטר חד־מפלגתי. הן כמעט רודניות. נ׳ 


דגל כפיתוח הכפר ובהשחתתו על שיתוף בבעלות ובעבודה, ובמדי¬ 
ניות חוץ ניטרליסטית. 

מכתביו: ץ, 11 !ט !,חב 1061 ״€,? (״חירות ואיחוד״), 1966 ! -מפז? 
מז 15 !ג 1 :! $ 0 ו,״ג ת!"!! (״חירות וסוציאליזם״), 1968 . הוא תרגם לסור 
היקית מכתבי שיקספיר. 

,(.|>ד>) 10 ) 011 .. 1 ; 1065 , 11 )/ 11 ( 111 ) 1112 >' 7 / 0 1112 ) 101 ** 7110 , 01 ׳ 1 ע<ז 1 ל.נס 1 .ן 
.* 1070 , 701121111111 ,ווי 1 חס 01 ; 1967 .ץ 011110 הו 06 ^)■< 70 0116 

נישפויר ז 6 קבך 151 א! (פרסית בינונית: נושאהפור), 

עיר בצפון־מזרח איראן, בחבל ה׳ראסאן (ע״ע), על מסה״ב 
פשהד־טהדאן. 26,000 תושבים ( 1969 ). 

נ׳ נבנתה ע״י שאהפור 1 ( 241 — 272 ). שדגרד 11 (ע״ע) קבע בד, 

את מושבו. במאת ה 9 היתד, בירתם של מושלי ה׳ראסאן הסאהרים 
והצפארים. אולם לא תגיעה לכלל שגשוג כלכלי עד תקופת הספנים. 
מלכי בוכרה ופרס במאה ה 10 . תקופת הפריחה של נ׳ היו ימי השלטון 
הסלג׳וקי שאז נחיתה בירה של קיסרות גדולה ומרכז תרבותי לאס- 
לאם האורתודוכסי. טגרל, שולסאן הסלג׳וקים (ע״ע), קבע בה את 
בירתו ב 1037 . נזאם (ע״ע) אלפלך תקים בה בתי־מדרש ומשך 
אליה תלמידי חכמים. בתקופה ההיא היתה 2 ' גם מרכז תעשייתי 
חשוב. ובייחוד למוצרי טכסטיל. באמצע המאה ה 12 נהרסה העיר 
ברעש ובפלישח שבסי הע׳וז התורכיים. וב 1221 נשדד והושמד חלק 
ניכר של אוכלוסייתה בידי המונגולים (ע״ע). מאז לא חזרה למעמדה 
הקודם. 

,.)) 382 , 0/0 (ק/ €01 1:111/011 10 !! / 0 11 ) 1/1 ^ 1 7/10 י ש§ח 1 ;־ו) 5 . 0 .״ 1 . 0 

. 1005 

נכו (מצרית: נ־כאו), שני מושלים מצריים במאות 7 — 6 לפסה״ג. 

1 ) נכו 1 (ששמו המלכותי מג־יב־רע). מושל איזור סאים 
ומף שבמצרים התחתונה בימי הפלך הנובי תא-הרק (תרהקה [ע״ע)), 
ואבי פסמתיך 1 , מייסד השושלת ה 26 . ברשימותיהם של מנתון 
ואפדיקנוס מופיע נ׳ בטעות כמלך ד. 3 של השושלת ח 26 . אף 
הרודוטוס מזכיר! ( 152 , 11 ). אך המקור העיקרי לקורותיו הם האנא־ 
לים של אשורפניפל מלך אשור. אשורבניפל מינהו, כנאמן אשור. 
למושל הדלתא, יחד עם 11 נסיכים נוספים. אף שחשד בו אשורבניפל 
במתן תמיכת לתרהקה, אויבה של אשור. לא ענשו אלא השיבו צל 
כנו. ואף מינה את בנו פסמתיך למושל מהוז אתריבים והעניק לו 
שם אשורי. כיאות לווכאל נאמן. 

( 2 ) נכו 11 ( 610 — 594 לפסה״נ). בנו של פסמתיך — ע״ע מצרים. 

עמי 179 (וע״ע יאשיהו). 

ג, ה. ברססד. דברי ימי מצרים, 398 — 400 . תשט״ז; ,! 111111 ״;,? . 8 . 1 
,־• 41106 ־ 041 . 44 : 1955 3 . 5 — 294 , £011071 70x11 •ע*? 5 ל 7 1 ה 00 ח 4 / 

, 1 קע £2 ', 1 •זסי ./ — חי 0 ס 1 ־!( 1 .£ ; 1961 , 3 352 ,!(ססי&ו/? 0 ( 1 }ס 

.* 1962 , 3 — 552 

נכיצ׳ין ( 1 וס׳ ? 00 .^ 1 ! 8 ) 01 ז 1 ג״ס 1 ,ו 1 צאמ), רפובליקה אוטונומית 
המשתייכת מינהלית לרפובליקה אזרביג׳ן (ע״ע), בריה״ם. 

גובלת בדרומה באיראן ובצפונה ברפובליקה הארמנית המפרידה 
בינה לבין הרפובליקה אזרביג׳ן. שסחת 5,500 קמ״ד; כ 00 (^ 202 
חושי ( 1970 ). 

פני השטח הרריים. חלקה הדרומי והורומי־מערבי של נ׳ הוא 
בגובה 600 — 1,100 מ׳ ובחלקה הצפוני-מזרחי נמצא רכס זנגזור סל 
הקווקאז הקסן. הפסגה הגבוהה ביותר 3.906 פ׳. לאורך הגבול 
הדרומי זורם נהר ארם (ע״ע) המנקז את נ , . האקלים יבשתי. הטמס' 
הממוצעת בינואר בעמק נהר ארס • 5 ־ ובהרים ■ 6 ־ עד ״ 7 -, הטמס׳ 
ביולי בעמק נתר ארס • 25 ובהרים • 16 עד • 19 . כפות המשקעים 
השנתית ב 200 מ״מ בעמק ארס וב 500 ר״מ בהרים. 

כ 70% פאוכלוסי נ׳ עוסקים בחקלאות. כ 20% משטחה של 
נ׳ מעובדים, מהם כ 70% בגידולי שלחין. הגידולים החקלאיים 
העיקריים: כותנה, טבק, עצי-פרי נשירים, גפנים ודגנים; כ״ב מגדלים 



205 


נכיציון — גלסץ, דזורישיו, ריז! 


206 


צאן, בקר ותולעי־משי. התעשיה קלת וכוללת מפעלים לייצור משי. 
בדי כותנה. בגדים. משקאות כהליים ושימורי מזון. בו׳ כורים מלח, 
מוליבדן ועופרת. נפוצים מעיינות מינרליים. כ 85% מתושבי פ׳ 
הם אזרביג׳נים ויתרם ארמנים ורוסים. כ 27% הם עירוניים. הערים 
החשובות הן: הבירה — נ׳ ובה 31,000 תוש׳ (אומדן 1969 ), אורח־ 
באט וגיולפה. מס״ב העוברת במקביל לנהר ארם מקשרת את ג' עם 
באקו, ירון ואיראן. 

נכסוס ( 05 צבא), אי בים האגאי, בקבוצת איי הקיקלאדים השייכים 
ליוון. שטחו: 449 קמ״ר ובו 16,700 תוש׳ ( 1964 ). נ׳ הוא 
הררי (פסגתו הגבוהה 1,002 מ') ובנוי מסלעים מטאמורפיים (צפחות. 
שיש) וגיר. המישור היחיד נמצא במערבו. 

תושבי האי עוסקים בדיג, גידול גפנים, זיתים, ירקות, דגנים. 
במו־נן כורים שמיר (אבן קשה המשמשת להשחזה ולליטוש מתכות) 
שהוא מוצר היצוא העיקרי. אוכלוסיית נ׳ כמעט אינה גדלה בגלל 
ההגירה הרבה ממנו עקב קפאון כלכלתו. העיר הגדולה והחשובה 
היא נ׳, השוכנת בחוף הצפוני־־מערבי ובה 3.400 תוש׳ ( 1964 ). 

היסטוריה. בימי קדם השתבחה נ־ ביינה, והיתה מקום פולחן 
לדיוניסוס (ע״ע). במאה ה 7 — 6 לפסה״נ היתד. נ' מחלוצות הפיסול 
והאדריכלות היוונית. ב 499 צרו עליה הפרסים, בלא הצלחה, 4 
חדשים — בעצת אריסטאגוראס, טיראן מילטום ־־ דבר, שלפי 
הרודוטוס, גרם למרד בלניה (ע״ע יון, עמי 441 ). עמידתה במצור 
מעידה על עצמתה ועשרה, אך במסעם ליוון ב 490 , שנסתיים 
במפלתם במרתון, כבשוה הפרסים. היא הצטרפה לברית האטית־ 
ןלית הראשונה ( 478 ) והשניה ( 378 ), וב 338 הכירה בהגמוניה של 
מוקדון. בסוף המאה ה 3 באד, נ׳ תחת שלטון רודוס, ובמאה ה 2 — 
תחת שלטון רומא. 

על דוכסות נ׳ ביה״ב — ע״ע יון. עם׳ 477 . במות אחרון הדו¬ 
כסים. דון יוסף נשיא (ע״ע), עברה נ׳ לשלטון ישיר של התורכים 
ועם השתחררותה של יוון ( 1830 ) סופחה אליה. 

נכרי, ע״ע עם־ישראל. 

׳ . ז■ 

נלדקה, תאודור — £ו 61 ! 4 ! 0 א,.:.-לד — ( 1836 — 1930 ), מזרחן 
גרמני. ספרו 5 ו! 0013 $פ 1 > ("תולדות הקראן", 

1860 ). המשמש יסוד לכל'מחקר בקראן. זיכהו בגיל 23 בפרס של 
האקדמיה הצרפתית. ב 1868 נתמנה פרופסור מן המניין באוניבר¬ 
סיטת קיל, וס 1872 עד 1906 שימש כפרופסור לשפות שמיות ב־ 
שטרסבורג. שטתי פעולתו כללו את ביקורת המקרא, אשורולוגיה, 
פילולוגיה אתיופית, פרסית ותורכית. תרומותיו העיקריות הן 
בבלשנות שמית, בספרות ערב ותרבותה ובתולדות האסלאם. גישתו 
היתד, היססורית-ביקרתית• נ׳ העמיד תלמידים רבים ורשמו רב 
בתהומי המזרחנות (ע״ע) עד היום. 

חיבוריו החשובים ביותר (וולת הנ״ל) הם: א״נת 1 תז 010 

6 ו 1 :>גזק 5 ״:״!ס*}!•!!.■״״ (״דקדוק השפה הארמית החדשה״), 11868 
אזזיזלתתזנזס (״דקדוק מנדעי"), 1875 1 61 )£ 

ה 6 !הת 1 ', 835 נש 1 ) 11 ^ 7 ־ 2111 ז£ו 1 ו;־ 1 \. [)ח 11 ז:ז 5 ז€? ("תולדות הפרסים 
והערבים בתקופת הסאסאנים״) — תרגום חלקי של טברי (ע״ע [ 1 )), 
1879 ; 311 זו 80 ח£י.י, 21 \ 11 שב־ 1 ק 5 ת 310 > 1115 תז£א ז 7 ,11 שעב־טןשגן ("תרומות 
לחקר הבלשנות השמית״), 1904 . 

. 1906 ,( 1 * 111-1 \ , 1 , י ' 00 ו 1 >טז 8 0 ג{:א 1311 ת 011£ '* ,ז}ן י ו 1 <נ^ 1 *£ ? 1 

נלסון, הורישיו, רוזן — ,גסיד׳זל וח 0 ס 15£ ע סו:״!״)-! — 17581 - 
1805 ), מפקד ימי. גיבור לאומי אנגלי. נולד בברנם־תורפ 
(£קז 0 גו 11-1 זב 11 ״זג\ 15 ) שבנורפוק. אביו היה כומר, ואמו ממשפחה 
קרובה לאצולה. דודו, קפטן סאקלינג. מבקר האדמידליות, דאג לני 


הנער, משנצטרף לצי המל¬ 
כותי בהיותו בן 12 . נ׳ שירת 
בהודו־המערבית. בשנת 1773 
השתתף במשלחת לים ה־ 

הארקטי ואח״כ נשלח להודו. 

ב 1777 נעשה לפטנאנט 
והיה מפקד אניות קטנות 
בהודו־המערבית במלחמת 
המהפכה האמריקנית. ב 1780 
כבש מעת ספרדי בניקרגו¬ 
אה, אך חלה ונשלח לאנ¬ 
גליה. משהבריא. שירת בים 
הצפוני ובזירת צפון אמרי¬ 
קה ומרכזה. באן נתוודע 
למפקד הראשי, סמיואל הוד 
(ע״ע), והוא העריכו מאוד. 

בתום המלחמה נתמנה 
נ׳ למפקד הפריגטה ״בוריאס״ ו 3 שנים ניהל בהח־ו-המערבית מאבק 
עקשני נגד מבריחים, רובם בני אה״ב. הוא נשא אשה ( 1787 ), שב 
לאנגליה ומשלא מצא תפקיד, הועבר למעמד של משתכר "חצי- 
משכורת״. רק כעבור 5 שנים, כשפרצה מלחמה הדשה עם צרפת, 
חזר ני לשרת בצי. 

בראשית 1793 נתמנה נ׳ למפקד אנייח־המערכה "אגאממנו׳ו" 

( 64 תותחים) בימה״ת, שוב בפיקודו של הוד. במצור על קאלווי 
(בקורסיקה) ב 1794 איבד את הראיה בעינו הימנית. ב 1796 הועלה 
נ׳ לדרגת קןמ(ד(ר וחיה מפקד שייטת עצמאית בים הטירני. בפברואר 
1797 הצטיין נ/ בפיקודו של האדמירל (לורד) ג׳ון ג׳ארוויס ( 5 וי״נ(ו 
1734 — 1823 ), בקרב סינט וינסנם (בחוף דרום־מערב פורטוגל) 
ולמעשה הכריע את הכף בתוקפנותו העזה: בהסתערות כבש שתי 
אניות קרב של ספרד• הוא הועלה לררגת סגן־אדמירל וקיבל תואר 
אבירות. בקיץ אותה שנה איבד את זרועו הימנית בהתקפת־נפל 
נועזת על ביצורי סנטה־קרוס באי טנריפה. ני הוחזר לאנגליה. 
תשוש וכואב. 

ברם. כבר באביב 1798 חזר נ׳ לימה״ת ונשלח באניית הדגל 
״ונגארד״. עם 8 אניות, לעקוב אחר הצי של נפוליון בטולוז, אך 
נפוליון כבר יצא למצרים. נ׳ פתח במרדף. הגיע לאלכסנדריה לפני 
הצרפתים, חזר למרכז הימה״ת ומשלא מצא את האויב. שוב פנה 
למצרים. ב 1.8.1798 הביס את הצי הצרפתי במפרץ אבוקיר (ע״ע). 
מהקרב נמלטו רק 2 מ 13 אניות־המערכה של הצרפתים. ני נפצע 
בשלישית. תוצאות "הקרב על הנילוס" היו סנסאציה באירופה, 
וחרצו את גורל מסע נפוליון למזרח (וע״ע צרפת. היסטוריה; 
נפוליון). 

בספטמבר 1798 הגיע נ׳ לנאפולי. במהרה נשבה בקסמיה של 
אמה המילטון (ע״ע), אשת השגריר האנגלי שם. ובהשפעתה הסתבך 
בתככי אותה חצרימלכות מתנוונת. הוא התעלם מהוראות מפקדו. 
האדמירל קית, וגרם למתיחות קשה ביניהם. נ׳ ניסה להחזיר לבירתו 
את סרנטה ש 1 , מלך נאפולי, והחל לפעול למענו. לאחר משפט 
מבוים תלה על תורן אנייתו את מפקד הצי הרפובליקני של נאפולי, 
פראנצ׳סקו קאראצ׳ולו ( 1010 :>:> 1 ת 03 ), אע״פ שהובטחה לרפובליקנים 
חנינה. מעלליו של נ' בנאפולי, שבה קיבל את התואר דובס ברונטה, 
הטילו כתם על שמו• בסוף 1800 חזר נ• לאנגליה בלווית הלירי 
המילטון ובעלה. הוא נטש סופית את אשתו ולא שעה לבקשות 
ידידיו שיפסיק את קשריו עם אהובתו. 

בראשית 1801 הועלת נ׳ לדרגת אדמירל-משנה ונשלח לים הבלטי 
כסגנו של האדמ-רל פארקר. בקרב קופנהגן חיסל מערך של אניות 
וסוללות־צפות דניות, פרץ לים הבלטי ומוטס את "הקואליציה הצ- 



זז. גלסון ננאפו 5 י (רישזם! 




207 


נלסון, הורישיו, רוזן — נמיה 


208 


פונית" נגד אנגליה. בשיאו של המאבק אותת לו כיפקדו להפסיק את 
הקרב, אך נ' קירב את משקפתו לעינו העיוורת ומעך שאינו רואה 
את השדר. על נצחונו הוענק לו התואר רוזן (ויקאונט). אותה שנה 
פיקד על הסתערות על "נמל הפלישה" בולו׳ני, בחוף צרפת, אך 
נהדף. 

ב 1803 נתחדשה המלחמה בצרפתים וג׳ נתמנה למפקד ראשי 
בימה״ת. כשנודע באנגליה כי צי צרפת־ספרד המאוחד הסתגר 
בקאדים, שוב יצא נ׳ לדרכו ( 14.9,1805 ) ונראה מדבריו כי חזה 
שלא יחזור חי. ב 19.10.1805 שלח למשנהו קאתברט קולינגווד 
( 1750 — 1810 ) תזכיר מפורט בדבר מהלכי הקרב העתיד, אם יעזוב 
האויב את הנמל. קרב טו־פלגר (ע״ע) התנהל ב 21.10.1805 ובו 
נהרג נ׳ על סיפון ה״ויקטורי" (השמורה עדיין בנמל פורטסמות). 
מיריית צלף צרפתי מתורן אניד. שגילה את המפקד האנגלי בברק 
עיטוריו, שלא רצה לכסותם. לפני הקרב אותת ג , לאניותיו: "אנגליה 
מצפה שכל אחד ימלא את חובתו". לפי המסופר היו דבריו הא¬ 
חרונים: "תודה לאל, מילאתי אח חובתי". גופת נ׳ הובאה לאנגליה 
ונקברה בכנסיית סינט פול. נצחוגותיו הקנו לאנגליה את השליטה 
בימים ליותר ממאה שנה. 

נ׳ הוא אולי האהוד ביותר בין גיבוריה הלאומיים של אנגליה, 

אף כי נמתחה ביקורת על התנהגותו בפרשת קאראצ׳ולו ועל קשריו 
עם הלידי המילטון. נראה שהיה בעל קסם אישי רב ושלא כרוב 
המפקדים הבריטים, היה אהוד על פקודיו והם בטחו בו. חלק ניכר 
מהצלחותיו ניתן לזקוף על חשבון יחסיו ההדוקים עם קציניו. 
"חבורת האחים" שלו, שאתם הרבה להתייעץ ולהם הבהיר את 
כוונותיו ובעת קרב ידע כ״א את משימותיו ואת כוונת המפקד 
הראשי. ״סיגנון נ׳״ המפורסם ( 1011011 1800 ^ 1 שית׳) התגלם באמרתו 
"שום מפקד לא ישגה הרבה אם יקרב את אנייתו עד כמה שאפשר 
לאניית האויב". כאסטרטג היה יעיל, תקיף בדעותיו, דבק במטרותיו 
ושוחר מסעות מהירים. בסקטיקאי היה מזהיר, ריכז כוחותיו, תיאם 
ביניהם ודגל בתכניות פשוטות׳ בגמישות ובהפתעה. הוא היה בין 
הנועזים בגיבוריה הימיים של אנגליה. מותו בשעת נצחונו המכריע 
ביותר הקנה לדמותו הילה, שזוהרה לא הועם. 

■ 7X1 ל>ו 7 ל ,. 119 * 11 * 13 . 1 < ; 1813 . 111 .א 01 **־׳ל .;* 1 ) 5011 . 8 

.ז 1 י\-ז ..א 011111 .)!/^ 1 / 1.011 11 !)<1 1^110 5 0/ \'1€( 7.(11)1x1111 
י ת״;!|ש 7 י . 7 ; 1897 . 1-11 ,.א ( 0 1111 ■ 7/11 י ה 43113 < .' 1 ; 1844-46 

י ז:)];! 0 ז<>? . 5 . 0 : 1908 ■א ) 111 / 0 ץ? 10 וו/ 1 010£1001 ?ח 01 1 ■! 

,.א / 1.011 /מ ;' 111 ( 011 '! . 4 . ,ז 0 תז 3 /ע . 0 ; 1947 ,.א , 010311 . 0 ; 1929 ..א 
. 1971 ,.א ( 0 ^ 7 ■ 7 711 .( ., 0 : 1970 ..א ,זח 3 עז 8 . 4 . ; 1958 

פ. פ. 

נלקובסלןדז, זופיה — ^ 20 — ( 1884 — 1954 ), 

סופרת סולנית• נ׳ היתד, בתו של המלומד והפובליציסטן 
ואצלאב נאלקובסקי ( 1851 — 1911 ). אותות-הצטיינות על יצירותיה. 
הכוללות שירים. רומאנים, סיפורים קצרים. ממות ומחזות, הוענקו 
לה מספר פעמים, התל ב 1936 , מטעם הממשלה הפולנית והאקדמיה 
לספרות. כתיבתה של נ׳ מתייחסת אל חיי החברה. הרוח והמדיניות 
בתקופות שונות בתולדות פולניה. בפרוץ מלה״ע 1 כבר נודע שמה 
בשל סיפוריה הפסיכולוגיים־ראליסטיים, ובמיוחד בשל ניחוחה את 
נפש האשה המשכילה המשתחררת (׳למ״ 1 ״>ן [,.נשים״), 1906 ). 
בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם נתחדדה השקפתה על המציאות 
הפוליטית והיא גיבשה הערכה ביקרתית לגבי סדרים חברתיים חד¬ 
שים בפולניה החפשית (מ״גזס [,הגבול•[, 1935 ). 

ץונ 113110 ז 1 ל (״מדליות״), 1946 . שהוא פרי עבודח־מחקר במסגדת 
ועדח־החקירה לפשעי הנאצים, אשר נ׳ נמנתה עם משתתפיה. מבטא 
את זוועות תקופת הכיבוש הנאצי בארצה. יצירה זו משקפת גם 
את ההבט היהודי. חמישה מתוך שמונח הסיפורים הכלולים בה. 
מוקדשים ליהודים — לבדידותם. לגבורתם ולתקוותם; ,על־יד רציף 
הרכבת", "דבורה הירוקה", "האדם הוא הזק". "מבוגרים וילדים 


באושויץ", והחשובה בהם, "ויזה", המתאר פגישה במחנה עם נשים 
יהודיות מיוון. 

קטעי יומנה סל נ׳, ץ 1 !( 0 י*ז נ 1 לו־,./ 0 ז 1 ומ 1 ז 210 ס ("יומן סימי המל־ 
חמה״). נתפרסמו ב 1970 . 

. 1965 ,.א . 7 0 1111 ! 11 ( 1 ; 1949 ,.א ■ 7 .:•ן 

נלר, סר גודפו־י — ״[!,״>! ץ־ז) 51,0011 — ( 1648 י, ליבק — 
1723 , ברלין), צייר אנגלי ממוצא גרמני. אשר שמו המקורי 
היה גוטפריד קנילר (ז:>ש״£ 1 > 10 ־ £1 פ 1 ס 0 ). נ , עבד תחילה באולפנו 
של פרדיננד בור (ע״ע); לאחר שהיה באיטליה בא לאנגליה. ב 1674 , 
והיה לצייר-החצר. תואר אבירות הוענק לו ב 1692 ותואר ברונט — 
ב 1715 . יצירתו. בעיקר דיוקנים. המצטיינת מבחינתה הטכנית. 
לוקה ביובש-מה ובשגרתנות בסיגנונה. לעתים קרובות היו הפנים 
והידים בלבד מעשי-ידיו של נ■ עצמו. עם עבודותיו הנודעות ביותר 
נמנים 42 הדיוקנים של חברי מועדון תוויגים, .,קיט־קט״ ( 1702 — 
1717 ). כ״ב שורת .,יפיפיות״ של חצר וילים 111 בהמפטון קורט. 
מסורת סיגנון הבארוק בציור דיוקנים הועברה ממנו לד,וגרת (ע״ע) 
ולרנולדז (ע״ע). 

■ 1972 ,■£/ .<) ,זזו;/י\ 0 זי? . 0 , 0 

נמאה (״פ״מני!), עמק צר באדגוליס במזרח הפלופונסום שביוון, 
שבו נערכו משהקים פאן־הלניים במתכונת המשחקים האו¬ 
לימפיים (ע״ע). המסורת מייחסת את הנהגת "חמשחקים הנמאיים" 
להרקלס (ע״ע), שהרג במקום זה את האריה, או לאדרסטוס (ע״ע) 
מארגוס, שעבר בנ׳ נדרכו להלחם בתבאי. ב 573 לפסה״נ היו המש¬ 
חקים לפאן־הלנייס, ונערכו בל שנתיים. 

בחפירות במקום נחשפו מקדש לזום, מזבח גדול, גימנסיו! ופלים- 
טרה (ע״ע גיסנסיוו) מהמאה ה 4 לפסה,"נ. 

ב 394 לפסה״נ ניצחה ספרטה בקרב נ' את צבא הקואליציה 
שבראשה עמדו אתונה, ארגום, קורינתוס ותבאי. נצחון זה הבטיח 
את שליטת ספרטה בפלופונסוס לעוד 25 שנה. 

נמ״ה (ח״ת״מחלס! מזמעממ), טורף ממשפחת הגחניים (ע״ע), 
הנפוץ באסיה הקטנה. אפריקה הצפונית עד דרום ספרד. 

וקיים בא״י. לב׳ גוף גלילי ( 65 ם״מ ארכו) וזנב ארוך. עבה ושעיר 
( 45 ם״מ). רגליה קצרות ושחורות. צבע פרוותה אפור־צהוב. היא 
הולכת על כפותיה, ושוכנת בסבך ובקרבת ביצות. כמו־כן היא 
שכיחה בסביבת בני אדם. היא פעילה בעיקר בלילה. מזונה רבגוני: 
יונקים, עופות, זוחלים, חרקים, ירקות ופירות. הנ׳ מביאה נזק 
ללולים, אם אינם סגורים היטב, אך היא מועילה מאוד בהשמדת 
מזיקים (נחשים ארסיים, תנינים צעירים, עכברים וחולדות, ועוד) 
ומסיבה זו מגדלים אותה עד היום במצרים. בתקופה העתיקה 
נחשבה שם לחיה קדושה ולאחר מותה נהגו לחנוט את גופה. הנ׳ 
נזכרת בתלמוד (חולין נ״ב, ע״ב! ב״ב נ״ב. ע״ב! ועוד). 

עם הסוג נמנים נ 10 מינים. הנפוצים בעיקר באסיה הדרומית- 
מזרחית. וביניהם — חני ההודית ( 11$11 זג* 1 מ . 0:1 , שהוכנסה לשם 



גסיה ( 11 סתזו 41 תן{ 10 **}*שקז&ו) 





209 


210 


נסיה 

להשמדת חולדות והפכה אח״כ למזיקה. יש שמכנים נ׳ זו וגם אח הב׳ 
המצויה, בשם מונגוס ( 05 @ 111£1 א). והוא טורף אחר ממשפחת הג־ 
חניים, החי באפריקה הטרופית והדרומית ופעיל ביום. 

י. איצקוביץ, הב׳ בכרמל (טבע וארץ, ז׳, 398 — 405 ), תשכ״ה. 

נמיר (•עמםבזיז), בירת מחוז נ׳, בלגיה. שוכנת במפגש הבהרות מז 
(ע״ע) וסמברה, כ 60 ק״ם דרומית־מזרחית לבריסל. 32,350 
חוש׳ ( 1969 ). מיקומה כשער־כניסה לאיזור רכסי הרי-הארדנים 
(ע״ע) הקנה לה מאז ומתמיד מעמד אסטרטגי חשוב. 

העיר העתיקה נבנתה במאה ה 10 סביב מבצר (שופץ במאה 
ה 18 ) שהוקם על גבעה בין שני הנהרות כדי לשמור על גשר־אבן 
הקיים עד היום. כל איזור הביצורים הוא כיום גן ציבורי גדול. בין 
המיבנים ההיסטודיים: כנסיית סן לו (י!!!״.!. 51 — 1621 ) וקתדרלה 
( 1751 — 1763 ). בעיר מפעלים לתעשיית מזון, זכוכית, מתכת (ידועה 
בייצור סכו״ם) ועורות. כן היא ידועה כאתר־תיירות. 

נ' היא צומת תחבורה חשוב ודרכה עוברים קווי מס״ב לבל 
חלקי המדינה: בריסל. ליו׳ (עד גרמניה), ארלון (עד לוכסמבורג). 
שרלרואה (עד צרפת). בנהרות מתנהל שיט. 

היסטוריה. כבר לפני הכיבוש הדומי היה. כנראה, ישוב בר, 
במאה ה 10 חיתה לעיר ולרוזנות, וביד,"ב התפרסמה בתעשיית 
המתכת והסכו״ם שבה. ב 1188 עברה הרוזנזת לידי בלדואיו(בודואן) 
מפלנדריה, אד חזרה בסוף המאה ה 13 והיתד, לרוזנות נפרדת. אזרתי 
נ׳ נאבקו תכופות עם הרוזנים. ב 1429 קנה פיליפ "ד,טוצ". דוכס 
בורגונדיה, אח נ׳ וסיפחה לנחלותיו. בגלל חשיבותה האסטרטגית 
ביקשו הולנד וצרפת לכבשה, והיא עברה פעמים רבות מיד ליד. 
מאז 1830 היא חלק מבלגיה. ב 1893 הוקמו סביבה ביצורים חזקים: 
הם נהרסו בידי הגרמנים במלה״ע 1 . העיר ניזקה מאוד בשתי 
מלחמות העולם. 

נמירוב ( 08 ק 1411 ז>ת), עיירה במחוז ויניצה (ע״ע) ברפובליקה 
הסובייטית האוקראינית. סופחה לרוסיה בחלוקה השניה של 
פולניה ( 1793 ), והיתה כלולה. עד המהפכה, בפלך פודוליה. בימי 
שלמו! הסולנים היתה עיר מבוצרת, ישוב יהודי נזכר ב 1603 . 
ב 1632/3 כיהן ברבנות נ׳ ד יום־טוב ליפמן הלר (ע״ע). בגורות 
ת״ח ( 1648 : ע״ע חמילניצקי, עמ׳ 569 ) נמלטו ל 1 ׳ אלפי יהודים, 
אך בנפול העיר ערכו הקוזאקים סבת נורא ביהודים שהשאיר רושם 
עמוק לדורות והיה לסמל של זוועה בעם — עד לשואה (ע״ע 
ביאליק, ענד 246 ). היישוב התחדש עם כיבוש העיר בידי הפולנים, 
ומצבו הוטב בימי שלסון התורכים בפודוליה ( 1672 — 1699 ). בראשית 
המאה ה 18 נבנה ביהכ״ג הגדול בנ ׳ . בתחילת הסאה ה 19 היתד, נ׳ 
מרכז לחסידי ר׳ נחמן סברצלב (ע״ע). ב 1765 נמנו בג׳ 602 יהודים 
משלמי־מם. וב 1897 נמנו בג׳ 5,287 יהודים (כ 60% מהחושבים). 
ב 1917 קפה בג׳ קהילה שבראשה עמדו הציונים. אך היא פורקה 
עם התכססוח המשטר הסוכייסי. כ 1926 נפנו כני 4,176 יהודים 
( 57% ). החל ב 1941 הוצאו להורג יהודי נ', ובהם פליטים מכסרביה, 
בשלוש ״אקציות״ (האחרונה בהם היתד, במאי 1943 ), ורק 2 נשים 
שרדו בחיים. על המצב כיום אין ידיעות. 

י. פוגויבינסקי, ני (רשומות, 1 ׳). וירפ״ג הנ״ל, נ׳ וערים ואמהות 
בישראל. ב׳). חש״ח; נ, נ. הנובר. יון מצולה. 37 — 40 , 1966 . 

נמל, סבוא־ים. מקום־מחסה לאניות ומפגש בין נתיבי־ים לבין 
נתיבי־תחבורה יבשתיים, המצויד במתקנים לשמעון מטענים 
ולהעברת נוסעים. — את נסלי־העולם ביתן למיין, (א) לפי מיקומם: 
(ב) לפי יעורם. 

(א) 1 . נ׳ טבעי — נ׳ במפרץ שקט (לדוגמה: נמל־אילת). 
בפיורד או באגן־מים שבין איים צפופים, המספקים מחסה טבעי 
לאניות. 2 . נ' מוגן — נ׳ טבעי, עמוגן גם בשוברי-גלים (לדוגמה: 


נמל 



נפי־־זיגה. מראה כ??<: 1 ) סגד 5 וד־ר.כני 0 ד, השסא?י. 2 ) שובר־הג?ים המשני. 
ו:> רציפי־אצבע, שא 5 יחם השורות אניות. *■) סגרש־חניה עי?י ויסוד־ת מסו:*־ 
הנוכעים (קרובה אליו — אנית־נוםעים>. 5 ) ת?ק ממערכת ממנורות ,.רגח". 
0 ) תחנת־היכבר. (רציפים שנכנסים לנמל אינם נראים בתמונה) 

נמל-חיפה). 3 . נ׳ מלאכותי — נ׳ חשוף להתקפות גלים. בחוף ים 
פתוח. שמוגן בשונרי־גלים (לדוגמה: נמל־אשדוד). 4 . נ׳ לגדות 
נהר או בשפכו — נ׳ טבעי או מוגן, בקרבת שפו־הנהר או במעלה- 
הנהו, שקשור לים בתעלות־שיט. לשם ויסות המעבר בתנאי גאות 
ושפל (לדוגמה: לונדון [ע״ע, ור׳ תמ׳. ענד 478 ]). 5 . מעגן 
אתר ימי בקרבת החוף. סבו יכולות האניות למצוא מחסה-מה ולהטיל 
עוגן (לדוגמה: נמל־יפו). 

(ב) 1 . נמל-פחסה — משמש אתר־מקלט לאניות בסערות. 

2 . נ׳ מסחרי — מסוף ימי לאניות־סוחד, הבולל רציפים, מבני-אחסנה 
ומתקנים לשינוע מטענים ונוסעים. 3 . נמל־דיג — מעגן לספינות 
ולסירות דיג, שעומקו מוגבל, ובו מבנים ומתקנים מיוחדים למיון 
הדגה. אריזתה ושיווקה, לרבות בתי־קירור וכד׳. 4 . נמל־דלק — 
למכליות. סוגי-נמלי-דלק: 1 . מעגן־מצופים: המכליות נקשרות לסצו־ 
פים וצינור-הדלק הוא תת־ימי: שיטה זו מקובלת כשהים רדוד 
בקרבת החוף(למשל: זיקים [אשקלון]). 11 . מעגן־דולפינים: המכל- 
יות נקשרות למערכות־דולפינים (ר׳ להלן) וצעור־חדלק מונח על מזח. 
שיטה וו מחייבת שהים בקרבת החוף יהיה עמוק (לדוגמה: אילת). 111 . 
מעגן מותחם (בתיך נ׳ פסחרי): המכליות עוגנות ליד רציפים, או מז¬ 
חים. ובהם צינור־הדלק 
(לדוגמה: חיפה). 5 . נמל־ 
ספורט — מעגנים רדודים 
לסירות ספורט וכד׳ (לכן 
מיועד נמל־תל־אביב). 
6 . נ , צבאי — נסים לצי- 
מלחמה, הכולל מיתקנים 
לאחזקתו ולתיקונו. 7 . נ׳ 
חפשי — י' להלן. ענד 
216/7 . 

תולדות הנ" חופפות 
את התפתחות הספנות 
(ע״ע: ור׳ להלן. דשימח 
הנ" החשובים בעולם). 
החנופה בפיתוח הני באה 



;ם?־אי 5 ו 1 הישן. הרציף* — גוררים ונדו•• 
רים וב; זקפי□, שא 5 יתם קשורות האניות, 
מתחת ?מנופי דואגיו! הקרוכה — רשת ?מ¬ 
ניעת נםי 5 תו של מטע; "סימה 




211 


נסל 


212 


הנמלים החשובים בעולם ( 1970/71 ) 


אורו 

הרציסי־ם 

(ק״מ) 

שטח־המים 

בנמל 

(קמ״י) 

— 

מספר הספינות שנכנסו לנמל וקיבולן 




טינאז׳ 

מתוך זה 
סחר ביד 
לאומי ביט 

טונאז׳ 

(במיליוני טון) 

?91 

מתוד זה 
סחר ביד 
לאומי בים 

דריג 


34.04 

20.23 

132.057 

32,980 

650,000 (מ) 

283,000 (מ) 

232.781 

1 

302.292 

מל/נ 

רוטרדאם, הולנד 

61.50 






57.932 

2 

174.008 

ט 

ניו יורק, אה׳ ב 

26.02 






17.083 

3 

123.674 

; ■ 

ניו אורלינז■ אה״ב 

54.55 

47.78 


■:ר,זז 1 ו 1 

168,213 

146.978 

31.172 

4 

114.289 

מו 

קובה, יפן 


74,008 


15.187 

176,629 

104.742 

57.345 

5 

112.145 

מו 

יוקוהאמה, יפן 

95.00 


51,847 

18,654 

92,180 

75,123 

72.249 

6 

106.759 

נ 

אנסיירפן, בלגיה 

11.00 (מ) 




76.224 

94,593 


7 

94.638 

מי 

קאוואשאקי, יפן 

23.00 (מ) 






75.440 

8 

83.000 (מ) 

מל 

כלרסי. צרפת 


139.61 

38,230 


70,020 

88-989 


9 

81.677 

מו 

קיטאקיושו. יפן 

20.04 

81.37 

62.000 

7,390 

84,302 

62,891 

33.200 


69.657 

מי 

נאגרה, יפן 

35.50 


27,500 

11,196 


19,000 (מ) 

59,470 

11 

1 יי,י.יו*<וזחו 

נ 

לונדון, אנגליה 

24.00 

8.71 

42,084 

6,892 


14,421 

61.625 

12 

66.071 

נ 

לה אויר, צרפת 

16.50 (מ) 



38,066 

_ 

148.700 

38,066 

46.420 

20 

46.420 

מו 

סינגפור 


הנמלים החשובים בישראל ( 1971 ) 


-ן 

( 4.1 

1818 

! (8)2.105 | 

4.849 

1 

6.174 

מו 

חיפה 

2.19 

922 (מ) ן 

1,209 

2.983 

2 

3.752 

סל 

אשדוד 

0.87 

_ 1 ___ 1 ■" 

126 ] 

0,689 

3 

0.689 

ס 

אילת 


ס — סבעי; י •- ימה; סו — מזגן 1 מל — מלאכותי: נ — נהר 1 (ם) — משיער. הסינאז׳ נמדד בסינית רשומות נטו (.ז*. 11 .א). 


במאות ה 19 וה 20 . החלפת ספרשי־האניות במכונות־הקיטיר ובמנועי־ 
הדיזל הגדילה את מהירותן של האניות ואת גודלן. ואת הסבב מ" 
(מספר האניות העוברות בג׳ הוא גדול, ושהותן בו קצרה). במקום 
ספינות שתפוסתן מאות טון, נבנות עתה אניות-צובר בתפוסה של 
עשרות־אלפי טץ. גם ההתפתחות הרבה בתחבורה היבשתית, הפנים־ 
ארצית והבין־ארצית, השפיעה על התפתחות הג". כל אלה חוללו 
שינויים כבירים במבנה חני ז בגודלו. בעומקו. במתקניו ובאמצעי־ 
השינוע שלו. לא מעטים הנ׳ ׳ שאורך רציפיהם מגיע לעשרות ק״מ 
ועומקם ל 12 — 15 מ׳, וקיימים מעגני־דלק בנויים. שעומקם צולה 
על 30 מי. 

החל משנית ה 60 עובדת על הני מהפכת המכולות ( 5 ־ 1 :> 1 ז 1 ג!חמ>) 
וה״על-רד• (אניות שעליהן ארבות עמוסות מטענים, המוסעית אל 
האניה וממנה על גבי כבש). במקום לטפל ביחידות־מטען בודדות. 
שמשקל כ״א מהו עשרות ק״ג. מטפלים במכולות, המכילות מטען 
במשקל של 10 — 30 טון. החלוצה בכך היתה אה״ב — בשלהי שנות 
הסל. מהפכה זו מאופיינת ע״י סבב מהיר של האניות. את הני 
החדיש מאפיינים: אורך הסינגש (עד 300 מי); עימק המים (כ 12 
מי); ציוד מיוחד לפריקה ולטעינר. (עגורני־גשר וכלים מיוחדים 
להעברת המכולות ולעידומן)! רציפים עמידים בפני עומס גדול 
יותר (משקלו של עגורן־גשר עולה על 600 טון): שטח-היבשה 
( 40 — 80 דונם למינגש). לגבי נמלי א״י ע״ע א״י, עמי 967 — 979 , 
כרך־מילואים. עמי 483/4 . 

חלוקת כלל־המטענים בין הסוגים השונים (נוזלים, צובר יבש, 
מטען כללי, מפולות וביריב) שונה בכל ני. אחוז הדלק מכלל המט¬ 
ענים היום גבוה מאוד (בנמל-רוטרדאם, למשל, כ 60% מכלל המט¬ 
ענים וכ 70% מכמות מטעני-הצובר. וכנמל-מרסיי — למעלה מ 92% 
מכלל המטענים). 

מבני חני. 1 ) ש וברי ־ג לים. בעלי קיו אנכי או משופע. 
הקיר האנכי בנוי עפ״ר מקיסונים (ע״ע גשר, עמי 727 . וחמי שם: 
יסודות. עמי 955/6 ), ואילו המשופע בנוי ממספר שכבות-אבן ומשריון 
חיצוני (ר׳ תמי). בני׳ בעלי שני שובדי־גלים בולם שובר־הגלים 
הראשי מעבר לראשו של שובר־גלים צדדי — באורך של אניח. 
2 ) פיננסים, שאליהם נקשרות האניות: א) רצי פי ם. רציף- 



שוליים. מקביל לחוף (מועדף—כשאין הגבלות בחזית־המים וכשהחזן׳ 
תלול) או רציף־אצבע. נטוי לתוף (כשחוית־המים מצומצמת וכשהדוף 
רדוד): מבחינת התפעול עדיף רציף־השוליים. בתכנון רציפי־אצבע 
חשוב להשאיר ביניהם מרחק מספיק לתמרון, לפחות 150 מי. כמות־ 
המטען האופטימלית בשנה למטר אחד של רציף היא 1000 טון, 
כל', כ 160 אלף טון בשנה למינגש באורך 160 מ׳. בסינגש-מכולות 
מגיעה הכסוח לס 50 — 750 אלף טון, בשנה, ובסכלולים של ציוד מיוחד 
ניתן אף להכפיל כמות זו. תפוקח המערכות לשינוע ושל צובר יבש 
עשויה להגיע לאלפי טונות לשעה. שינוע דלק נעשה ע״י שאיבה 


ודחיסה. בקצב דומה. ב) דו ל פ 
פלדה תקועים בים, הכוללות 
זקפים ופגושים מיוחדים, ש¬ 
אליהם נדסנת האניה, בעיקר 
— כשאין אפשרות לקרבה 
לרציף. ג) מזח. דציף־אצבע 
קטן הפוליו אל כלי־השיט 
הקשור אליו. נפוץ בנמלי 
ספורט ודיג. ד) מ י ר צ ף 
(דצועת־רציף בין חזית־המים 
להזיח־המטענים). רוחנו נק¬ 
בע לפי שיטח המסירה: במ¬ 
סירה ישירה נטען המטען 
ישירות על האניה, או נפרק 
מסנה ישירות לכלי־ההובלה 


ינים. מערכות של צינורות- 



התר טיפוסי דור רצי!*, המספרים כדטטאי: 
סצייניס סרחל! מפגי־הים המטוצעים 


















היבשתי; במסירה עקיפה מאוחסן המטען לפני מסירתו■ במסירה 
עקיפה מועדף מירצף צר ( 7.5 — 12 מ׳< השיטה האמריקנית), ואילו 
במסירה ישירה או מעורבת, כשתנועת הרכב במירצפים רבה — 


רציף־נפט בנמל פונית, פנוי דולפינים. בצר ימי ■ — מחקן להזרמת הנפט 
למכל יוה: צינורות בעלי פרקים — כדי להתחפר לאניה בכל נובה שהוא. 
באמצע הרציף — ציכורוח־הרלק. אפשר להבחין תחתיהם בקור,'ח י וז 0 לדת 
של הרציף 


המירצף רחב ( 25 — 40 מ׳; השיטה האירופית). מטעני צובר (למשל 
גרעינים) אינם זקוקים למירצפים רחבים אלא למפגורית-איכסון 
בעורף הרציף! שינוע צובר יבש — אשלג וכד — המבוצע בעזרת 
מסועים או מערכות פנאומאטיות, גורם לזיהום השטח, ונדרשת 
הרחקת המסועים מרציפי המטענים הכלליים, בכיוון מורד-הרוח. 
3 ) מחסני-מעבר. מעדיפים מחסנים בני קומה אחת, המידות 
האופטימליות לסחפן מעבר: 60 150 x מ׳ (כ 10% פחות מאורך 
הסינגש), וגובה חפשי כ 6 מ , . 4 ) דרכים ומסילות. דרכים 
נסללות לרציפים. למירצפים, למחסנים, לשטחי האחסנה הפתוחה 
ולמבנים השונים שבני, עד שנות הסס נהגו להניח מסילות בכל 
תחומי חני. מסילות למירצפים דרושות רק כאשר היקף המטענים 
המובלים ברכבת גדיל ושינועם נעשה במסירה ישירה. מאידך. ה 1 
מפריעות לתנועת המלגזות והגוררים ומכבידות על המפעילים. ריבוי 
כלי-הרכב מחייב שטחי-חניה גדולים בני ובעורפה 

ה צ י ו ד ב ני. 1 . ה צ י ו ד ה י מ י כולל: כלי־שיט לניווס, להצלה 
ולסת! שירותים לאניות; דוברות (ע״ע דוברה) ואהבות: מנופים 
צפים; מהפרים. 

בין כלי־השים חשובות במיוחד הגוררות (משקלן — עד 
500 טון). המסווגות לפי כוח-הגריוה שלהן. בנוררות חדישות יש 
גם ציוד־כבאות. האובות משמשות להעברת מטענים, והדוברות 
(קיבולן עד 400 טון) — לאספקת מים ודלק ולסילוק חול. אבן או 
אשפה. המנופים הצפים משמשים לפריקת מטענים בברים ולטעינתם 
ולעזרה בבניית מבנים ימיים. מנופים אלה (בעלי נוח־הרמה עד 500 
סון), מותקנים על דוברות (ע״ע הרמה, מתקני-, ציור 11 ). המח¬ 
סרים הצפים משמשים הן לצרכי בניה והן לשמירת העמקים. סוגי 
ר,מהפרים: א) מתפר־חופן — החופן תלוי על עגורן, והחומר החפור 
נשפך לתוך דוברה; ב) מחפר־דליים — שרשרת־דליים חופרת 
ושופכת את החומר החפור לתוך דוברת המחפר; ג) מחפד־שאיבה — 


לסעלה : מסתקני־הנסל. מימין: מערכת פנאומטי ת של ממנורות ״דגיו" להזרמת צובר יבש (גרעינים), במרבז. סחסר צף. מימין : זקף על שפת רציף, 
משמאל: םינכרוליפט. משני הצדדים - המעליות. טתחת ספינת־הרי־נ — העגלה. בחזית: מסילות ההעברה. למטה: מציוד הנמל. מיסיז : טנוף־נשר 
נייר, לשינוע טבולות. באמצע — מלגזה (עוגרהאגיה אינו בשימוש בזמן שהיא קשורה לרציף). משמאל — סלגזח־צר, מעמיסה מכולה ע? משאית. 
התכוונות צולם י בנמל ־יפה (באדיבות מנהלת הנמל 1 


* ־_ • * "י *י 

. . 








215 


נמל 


216 


עם בית־קיבול. למעשה אניד., שלבית־קיבולד, נשאב החומר: ד) 
מחפר יניקה ודחיפה — פחונר לצינור צף. והחומר החפור נשפך 
לשטח המיועד למילוי. 

2 . הציוד היבשתי נבחר בהתאם לאופי המטען ולצורת ארי¬ 
זתו. מטען כללי נפרק מהאניר" או נטען עליה, בעזרת עגורנים. 
מנופים ניידים או כוננית ( 1111 ־ 1 ־ 101 >) האניה. הוא מועבר למחסנים. 
או לשטחי אחסנה ועירום פתוחים, בעזרת מלגזות, גוררים וציוד אחר 

— בהתאם לאופי המטען. כלי־התפעול העיקריים (למעט כלי- 
סוואדות): א) עגורני־מירצף. הנעים על מסילות קבועות. לעגורנים 
המקובלים כיום כוח־הרמה עד 25 טון וזרוע באורו של 20 — 25 ם , 
(ע״ע הרפה, מתקני־, ציורים 5 — 8 ). לשינוע מכולות דרוסים ענותי- 
ג־סר — בעלי כוח־הרמה של 35 — 50 טון ואורך־זרוע של 30 — 35 מ׳: 
ב) מנופים ניידים בעלי כושר־הרסה של 2 — 10 טון ואורך־זרוע 
4 — 25 מ/ המשמשים הן לפריקת אניות ולטעיגתן והן לעבודות 
בשטח־האחסנה. קיימים גם מנופים בעלי כוח־הרמה של עד 50 טון: 
אלה עשויים להחליף זמנית עגורני־גשר: ג) גוררים וגדורים, 
המשמשים להעברת המטענים בשטח ר,נ/ בעיקר מהעגורן לשטח־ 
האחסנה, שעלול להימצא במרחק ניכר מהרציף. גרורים למכולות 
בנויים לעומס של 25 — 40 טון: ד) מלגזה (ו" תמי). המשמשת 
בעיקר לשינוע משטחים, היא מהכלים השימושיים בד. המלגזה 
הנפוצה מסוגלת להרים 2 — 3 טון ומלגזוח גדולות — עד 15 טון. 
מלגזות־צד, שקלשוניהן נמצאים בצד-הכלי. משמשות בעיקר להו¬ 
בלת מטענים ארוכים ומפולות: ה) כלי־הפעד. למכולות, הפועלים 
במשולב עם עגורני־הגשר. גובהם — 2 — 3 מכולות, והם מצוידים 
בתפסים, האוחזים במכולות ומרימים אותן. ו) ססועים ומעליות 
(ע״ע). 

3 . מתקני־ת ח ז ו ק ה לכלי־השיט: ביניהם בעיקר: א) מ מ יש ד, 

— מסילות הנמשכות מהחוף לתוך הים בשיפוע קל ( 1114 — 1:20 ), 
ומעדכת־משיכה להפעלת עגלות־העברה. כלי־השיט מועלה על עגלת- 
ההעברה, שנמשכת אל משטח־העבודה שברציף. ב) ם י נ כ ר ו - 
ליפט — מתקן דמוי־סעלית להעלאת כלי־שיט למשטחי־העבודה 
(ר' תמ ׳ ). ממשה או סיננרוליפט אפייני מותאם לתהווקת נלי־השיט 
של חד, בעיקר הגוררות, ומעמסו עד 500 טון. ג) מבדוק צף — 
מבנה תלול, הבנו' מפלדה או מבטון מזיין. הוא מושקע לעומק 
המבוקש ע״י מילוי חלליו במים. האניה נכנסת לתוכו, וע״י הוצאת 
המים מהחללים עולה המבדוק מעל לפני המים (ר׳ תמי: כרך ר, 
עמ ׳ 975 ). מבדוק מכפן־עצמי בנוי ממספר חלקים, באופן שניתן 
לפרק כל חלק ולהספינו על החלקים הנותרים. ד) מבדוק יבש — 
תעלה בעלת רצפה וקירות מבטון, ולה שער. הנפתח אל הנמל. 
ממלאים את המבדוק מים עד לגובה פני־הים. ופתיחת השער מאפ¬ 
שרת כניסת בלי־שיט, לאחר סגירת השער. מרוקנים את המים, 
וכלי־השיט נשאר שעון על כנים מיוחדים. יתרונו של המבדוק 
הצף בכך שניתן לגדרו (למשל, אל כלי־השיט). 

ב ו ח - ה א ד ם סד מיומן לביצוע סוגי־העבודה הסונים, העובדים 
בים הם הנתבים ומפעילי כלי־השיט השונים, עובדי־החוף הם 
הסווארים, שמפעילים את ציוד הטעינה והפריקה. המחסנאים וה¬ 
עובדים המנהליים (למשל. מוכסים, מהנדסים וכד , ). 

עקרונות תכנו ו נ". תכנונו על ד חייב לענות על שני 
צרכים: א) יכולתו לשנע מטענים, במיוחד בעונות־שיא, במהירות 
וביעילות: ב) יכולתו להתאים עצמו לשינויים מהירים בשיטות 
ההובלה הימית והשינוע, מיקום הד נקבע, נוסף לשיקולים הקשו¬ 
רים בים. ע״פ שיקולים מדיניים ומשקיים, כגון: פיתוח אזורים 
חדשים, קיצור דרכי־התובלה. הימצאותם של שטחים פנויים בעורף 
הד, אפשרות לבניית מערכת־תחבורה יעילה עם העורף. שיקולים 
אלה הביאו. למשל, להעדפת אשדוד על תל-אביב כמקום הד החדש 
בישראל. 


העקרונות הבפיסיים לתיכנוו ד, לאחר שנקבע מקומו, הם: 

1 ) בטיחות בלי־ ה שיט — בכניסתם לד, בשהותם בו וב¬ 
יציאתם ממנו. בהתקרב האניה לפתח הד, עולה עליה נתב. המנווט 
וםתמרן אותה (לעתים בעזרת גוררות) עד לדיפונה למינגש שיועד 
לה■ לכך דרושים עזרי-ניווט (אורות, מכ״ם וכיו״ב), פתח־כניסה 
בעומק וברוחב מתאימים, מרחב-תימרון בתוך אגן־המים. תנוחת 
רציפים נוחה. וקפים לקשירת האניה. ופגישים — שיהוו חיץ בינה 
לביו הרציפים. 2 ) יעילות ה ת פ ע ו ל. — רמתו של נ׳ נבחנת 
ביעילותו, המושפעת משלושה גורמים: א) פריסה: מיקום הרציפים, 
ממדיהם ויעודם. גודל שטחי־האחסנה, המקורי□ והפתוחים; פריסת 
מערכת־התעבורה, בתוך הד ובינו לביו עורפו. פריסת ר,ד מותאמת 
לסוג המטען (כללי, צובר או דלק), לשיטות שינועו, ולשיטת 
הסעתו אל הד וממנו; ב) מתקנים: אמינות המתקנים והציוד ומידת־ 
התאמתם לשינוע המטענים השונים ולדיישות הבטיחות! רמת 
השירותים והתחזוקה: ג) נוח-אדם: דרגת ההכשרה של הנסלנים 
ופריודעבודתם. 3 ) גמישות ת כ נ ו נ י ת. — בנייתו של נ׳ אינה 
פסתיימת לעולם, הן בגלל גידול מתמיד בהיקף המטענים. והן 
מפאת שינויים טכנולוגיים. בהכנת תכנית־אב לד דרושה גמישות, 
כדי שהתכנית תוכל לענות על ההתפתחויות השונות בסוגי המטענים, 
באריזותיהם ובשיסות־השינוע. בכל שלב-בניה חייב ד,נ׳ להיות 
מושלם, ויחד עם זאת להשתלב בתכנית־האב. השיבות מירבית 
נודעת לעתודות קרקע. 

שלבי התכנון: א) חיווי של כפויות המטענים וסוגיהם 
ושל שיטות-השינוע. לפי עונות השנה (לדוגמה: עונת פרי-הדר 
בישראל), לשם קביעת מספר המינגשים שיש להקים ומועדי הקמתם. 
ב) מחקר ימי: כולל מיפוי הידרוגרפי (עומקי הים), תצפיות 
מטאורולוגיות (רוחות וגשמים), מדידות סדימנטולוגיוח (סחף 
וטיון), סקר גאוטכני (בדיקת רובדי קרקעית-תים), מרידת הגאות 
והשפל (ע״ע), הגלים (ע״ע), מליחות המים, הטמפרטורות בעמקים 
שונים וכיו״ב. תוצאות המחקר קובעות את המיקום, הכיוון, התנוחה 
והמבנה של שוברי-רגלים והרציפים, אי. אמצעי הקשירה של 
האניות, את הצרכים בחפירה תת־ימית (לצרני בניה ושמידת- 
עמקיה), את האחזקה המונעת, המתוכננת מראש, ואת מערכי- 
הבטיחות של הד. ג) הכנת ת כ נ י ת ־ א ב ל 20 — 30 שנה, המפרטת, 
בקווים כלליים. את סבנה הד ואת שלבי־בנייתו. בתכנית דנים 
בשוברי־הגלים, אגז־המים, הרציפים המיועדים למטענים השונים, 
מבני התפעול, התחזוקה והמינהלה, מערכות השירותים השונים 
ורשימות ציוד ומתקנים מיוחדים להפעלה. ד) בדיקת התכנית 
במודלים הידרולייס נעשית בתעלות־מים ובבריכות, בהן 
פוודים השפעת גלים מכיוונים שונים; תנועות-חול וסדימנטציה; 
תופעות גריפה: שיעורי הסש (גלי־תהודה חזקים, הנוצרים באגנים 
סגורים, בעיקר אחדי סערות) ועידור גלים וזרמים באגו־הפים. 
ה) הכנת תכניות מפורטות, ע״ס מימצאי המודלים ההידרוליים. 
ישראל, רשות־הג״. דו״חות שנתיים, תשכ״ב ואייך; הנ״ל. שנתון 
טטטיסטי לנמל' ישראל. 1464 ואילך! הנ״ל, הד׳ שלנו, תשל״א; 

ש. אביצור. נמל יפו בגאותו יבשלעתו, תשל״ב; :(;״ע . 11 

׳מל? - 101-60111 -) 004 ) 1111:1(, 1)1x1 ־ 001 ,?, 1 ־ 1 ; 1957 ,סס? 10-11 > 10 * 1 ? 771 
1€ ח 11 רו 40 \ 1 4 ה 1 > , #1041 ) , 1 ) 1 ) 1111 ( 1 >< . 11 . 0 : 1958 

■? $61 01-14 , רתסזזצזסא , 0 - ת 0 לל־ 101 )ח^^ 1 \/ ./) ;* 1963 ,: 6 י 10 ! 11 >• 1 ) 5 

; 1 ־ 196 < > 1-04 ' 7 ) 71 : 060 >$ 0114 *!־!ס , ) / 0 ■> 1 וח 000 >£ חסוזו 7 ) 

.[.ע ; 1965 ,)!ס , ) 040-0 )\ 10 ) 1 004 104110% >}) %0 ■ €01 , 11 ־ 11 ) 01 .ה .מ 
0£4 !>/ ; 1971 — 1970 , 01-14 י}{ ) 6 ! /?> ־!*/ס 5 / ,( 011 ) 
0 ס 1 />/ 1 -< 1 *! 001 0114 1 ז 004% ,םת 3111 ) ס(־! : 71 — 1970 ,:■ €0011400 

, 2 2 ל 9 { ,:)■ 111 ) 100 :$ 004 : €011 )ס 

נ. הפ. 

נ' חפשי (נ״ח). או אזורי־נמל חפשיים. הוקמו באירופה מאז 
המאה ה 16 (כגון, בליבורנו, 1547 ), כדי לעודד תנועת־אניות ומסחר 
ביו־לאומי ע״י מתן הקלות במכם והטלים. ע״י פטור ממכס מעודדים 


217 


נמל — נמלים 


218 


את סחר־המעבר, ההחסנה ופיתוח תעשיות המבוססות על יבוא 
ויצוא חוזר של אותה סחורה לאחר עיבודה. בין הנה״ח נמנים כיום: 
הוינג־קונג, המבורג. קיל, גטבורג, קופנהגן וסטוקהולם. מבחינה כל¬ 
כלית ומשפטית דומים לנ״ח גם אזורי סחר-החוץ באה״ב. וכן מחסני- 
הערובה שבנמלי לונדון. אנטוורפן, רוטרדם ואמסטרדם. מידת ה¬ 
פטור, וכן מעמדו המשפטי המדויק של נ״ח. תלויים בדיניה הפנימיים 
של המדינה החופית ובהסבמיה הבין־לאומיים. 

בישראל חל בנושא זה חוק מיוחד (חוק אזורי־נ׳ חפש״ם, 
תשכ״ט— 1969 ), המסמיך את הממשלה להקים בתחום כל נ׳ אזלרי־נ׳ 
חפשיים, שיהיו פטורים מפסים עקיפים. כגון מכס. עד כה הוקמו 
שני אזורים כאלה: אחד בנמל־הקישון שבמפרץ חיפה, והשני בנמל־ 
אילת. באיזור נ״ח רשאי לפעול רק מיזם מורשה. שהוא מפעל 
שאושר ע״י המועצה לאזורי־נ' חפשיים, ומתן האישור תלוי בתנאים. 
כך, האישור לא יוענק אלא למפעל שקרבתו לקו המים דרושה לעסקיו 
בסחר הב״ל או שפעילותו ברובה מכוונת ליצוא או כיו״ב. בתוך 
האיזור רשאי מיזם מורשה להשתמש במטבע זר ואינו כפוף להג¬ 
בלות המוטלות על יבוא ויצוא, ושר האוצר רשאי להעניק לו 
פטור ממסים ישירים. 

א. סלע, לבעיות הנה״ח (רבעון לעניני מסים. 19 . 5 1968 ,"גז! .א 
110 . 801 ) 0111 <) 151 : 1411 > 1 )^) 111 ) 15 1 ) 101 5 ) 4 . 1 ( 5 ) 1 ת 1 

1 ו 1 'ן־ו 11 !׳מ . 11 ; 925 ( ,( 375 , 21 , 1 ,. 1 זז 1016 011 '<'! , 10 !מזס 11 *ד . 11.5 ; 1951 

ר, לס. 

נמלים ( 130 ) 01711101 ?, מלאט , 0101103 ), נמלה), משפחת חרקים. 

מסדרת הדבורניים (ע״ע), הכוללת יותר מ 6,000 מינים 
ידועים. הג״ הם חרקים חברתיים (ע״ע זואוסוציולוגיה, עמי 672 — 
673 , חרקים, עם' 98 — 103 ) וחברתם היא ברוב ימי השנה חברה 
של נקבות בלבד בדומה לחברת דבורת הדבש (ע״ע דבורים.!, רק 
בתקופת ההזדווגות מופיעים גם זכרים (ר , להלן). ברוב המינים 
מבדילים במעמדות שוגים בין הנקבות — מלכות ופועלות. נ" הן 
חרקים בעלי גלגול מלא. דרגות ההתפתחות תן: ביצה, זחל, גולם. 
בוגר. הזחל חסר רגלים ואינו מסוגל לחפש לעצמו את מזונו. 

מבנה הגוף. גוף ד.נ׳ משונץ בין הפרק ה 1 וח 11 של הבטן. 
הפרק ה 1 נראה כשייך לתזה. הפרק ה 11 או ה 11 וה 111 מהווים 
גבעולון שמאחוריו מתרחבת הבטן. יש שהפרק ה 1 של הגבעולון 
נושא בליטה כלפי מעלה בצורת קשקש. כשהגבעולון עשוי משני 
פרקים הם לרוב מעובים בצורת קשרים. הלסתות העליונות צורתן 
דמויית צבת והן אברי העבודה העיקריים. בעזרתן נושאת ד,נ׳ ביצים. 
זחלים, גלמים ולפעמים גם פועלות אחרות ממקום למקום, מלקטת 
את המזון ומביאה אותו לקן וגם בונה בהן את הקן עצמו. כן משמ¬ 
שות הלסתות כמכשירי הגנה והתקפה. בצינור-העכול מורחב החלק 
האחורי של הוושט לזפק ומשמש במינים רבים כמקום אגירה, שממני 
מוקא חלק גדול של המזון המיועד לזחלים ולבוגרים אחרים. בין 
הזפק למעי האמצעי נמצאת קיבה קדמית, שאצל מינים רבים היא 
בעלת מבנה מסובך, ומשמשת כשסתום המונע את מעבר המזון 



מן הזפק למעי, ועי״ב היא מאפשרת את אגירת המזון, במקרה הצורך 
שואבת הקיבה את המזון למעי. צינור ההטלה הפך לעוקץ הקשור 
לבלוטות ארם. בחלק מן המינים התנוון העוקץ. 

חברה. המלכות הן כרגיל גדולות מן הפועלות. לרוב המלכה 
הצעירה בעלת שני זוגות כנפיים קרומיות והיא מסוגלת לעוף. אחרי 
מעוף הכלולות היא משירה את כנפיה. השחלות מפותחות בהרבה 



ציור 2 פיעסדות עונים ׳ 58 ה;ם 5 ר !■.עי\ 1 ט/ 1115 ץז 0 < 1 


מאלו של הפועלות. באברי הרביד, של המלכה נמצא בים זרע, 
שבתוכו נקלטים תאי הזרע בהזדווגות. בכים זה הם נשמרים חיים 
במשך שנים רבות — מלכה מסוגלת לחיות עד 20 שנה — וממנו 
הם נפרשים להפריית הביצים. תפקידה העיקרי של המלכה בחברה 
הוא הטלת ביצים. 

הפועלות הן תמיד חסרות כנסים וסבנה החזה שלהן פשוט 
מזה של המלכות. השחלות קטנות; כים הזרע מנוון. תפקידיהן של 
הפועלות — להזין את המלכה ואת הזחלים, לטפל בביצים, בוח¬ 
לים ובגלמים, לאסוף מזון, לבנות את הקן ולהגן עליו. יש מינים 
שפועלותיהם גם מטילות ביצים, בחלק מהמינים אין הבדלים גדולים 
בגדלן של הפועלות ובצורתן. במינים אחרים קיימת רב־צודתיות. 
בנמלי קציר (ז $0 ! 1610 ) ידועות פועלות גדולות ביותר שהן ארוכות 
פי 3 וכבדות פי 20 מהקטנית ביותר. אצל ד,נ׳ ־ 101 )״ 1% מצויות 
פועלות רגילות בעלות ראש קטן ואחרות בעלות ראש ולסתות 
גדולים מאוד המכונות חיילות, אולם אינן תוקפניות יותר מן הפו¬ 
עלות הרגילות (וו׳ ציור 1 ). 

הזכרים קטנים מהמלכות. כמעט תמיד מכונפים. חעינים וה- 
מחושים מפותחים יותר מאלו של המלכה. הם מופיעים רק בתקופת 
ההזדווגות וחיים זמן קצר בלבד. הם מתפתחים מביצים בלתי מופרות 
בניגוד למלכות ולפועלות המתפתחות בד״כ מביצים מופרות. רק 
במינים ספורים ידוע המנגנון הקובע את מעמדה של הד הבוגרת 
(ור׳ ציור 2 ). 

בג' 3 ) 0 ! בסזומזס'•! מטילה המלכה בקיץ ביצים שהן קטנות מן 
המוטלות באביב. מביצי הקיץ מתפתחות רק פועלות, ואילו מביצי 
האביב יכולות להתפתח גם מלבות. זחלים המקבלים כמות מספקת 
של מזון מיוחד המופרש מבלוטות רוק של פועלות יתפתחו למלכות 
(וע״ע חרקים. עס׳ 101 ). 





219 


נמלים 


220 


הזדווגות וייסוד הקן. זכרים ומלכות צעירות םופיעיס 
רק בתקופה מסוימת. אחרים פעמים אחדות בשנה. בתקופה זו יוצאים 
בבת אחת מקנים רבים של איזור נרחב נ" מכונפות של מין מסוים 
למעוף הכלולות. חלק מהמינים מזדווגים תוך כדי תעופה, אחרים 
על פני הקרקע. מלכה יכולה להזדווג עם מספר זכרים חכר — עם 
מספר נקבות. אחרי ההזדווגות משירות המלכות את כנפיהן בעזרת 
הלסתות או הדגלים או ע״י לחיצת הכנפים לצמחים או עצמים 
אחרים. יש שהמלכה המופרית מצטרפת לקן קיים. ויש שהיא מחפשת 
מקום מתאים ומייסדת לבדה קן חדש. במקרה זה היא מטפלת לבדה 
בביצים הראשונות שהיא מטילה ובזחלים הבוקעים מהן. בניגוד 
לדבורת־הדבש ולצרעות החברתיות אין הנמלים בונות תלות. בקן 
ד,נ" אין תאים נפרדים לכל זחל וזחל. רק אצל נ' פרימיסיוויות 
יוצאת המלכה לחפש מזון לעצמה ולזחליר, הראשונים, עפ״ר אין 
המלכה הצעירה עוזבת אח קינה אלא עוסקת בהזנת הזחלים ברוק 
מזין או בחלק מהביצים שהטילה. עם הופעתן של הפועלות הראשונות 
היא מפסיקה לטפל בביצים ובזחלים. ועוסקת בהטלת ביצים בלבד. 

מבנה הקן רב־גוני. לפעמים הקן פשוט מאוד ונמצא תחת 
אבן או קליפת־עץ, ובמקרים אחרים — הוא מסובך ומורכב מתעלות 
וחדרים רבים. תב הקנים נמצאים בתוך האדמה : חלקם מגיע עד 
לעומק של 2 גד ויותר. וחלקם בנוי בצורת חל עד לגובה של 1 מ׳ 
ויותר. האחרונים קולטים הרבה יותר חום מקרני השמש, ולכן הם 
מצויים בעיקר בארצות קרוח. יש שהקן בנוי בחלל של עצים או 
בעפצים. יש גם קנים העשויים מתמרים שונים. כגון קרטון — הנ" 
מייצרות אותו מחומר צמחי, או עלים — פועלות של מיני - 00 ש 0 
ו! 11 ע 1 )נן. החיות באזורים הטרופיים, מקרבות עלה לעלה, ופועלת 
אחרת המחזיקה בלסתותיה זחל עוברת על מקומות מפגש העלים. 
הוחל מפריש חוט משי דביק המדביק את העלים זה לזה■ חוט המשי 
נפרש מפחת שבשפה התחתונה של הזחל ומשמש בד״ם לטוויית 
פקעת לפני ההתגלמות (ציור 3 ). פועלות של נ״-אורגות (-, 015 ? 
"!!שנז) מעבירות את הזחל המפריש ממקום למקום ויוצרות עי״ב 
מטווים המשמשים לבניית הקן וריפודו (ור׳ להלן). 

מזון ד.נ" רב־גוני מאוד. תני הפריסיטיוויות נזונות בעיקר 
מטריפת חרקים או מפגריהם. גם בין הנ" המפותחות יותר יש 
הרבה מינים טורפים. נ" רבות נזונות מהפרשות מתוקות כגון צוף 
וסל-דבס המופרש ע״י כנימות וצי_קדות (ר' ציור 4 ). יש אף מקרים 
שבהם מטפלות הנ" בכנימות ומעוררות אותן להפרשה. וע״כ מכנים 
כנימות אלה בשם "פרות וזג". יש נ• שעיקר מזונן טל־דבש. נ• אח¬ 
רות (נמלח הקציר זס!!־^) נזונוח בעיקר מזרעים, אותם הן אוגרות 
בקן בתקופה שבה הם מצויים בשפע. הרבה נ" נזונות מפירות, במיוחד 
מהפגועים ע" ציפורים וחרקים אחרים. פקעות ועלי-נבס עשויים אף 
הם לשמש כמזון. נ* מן השבט;";חל" החיות באמריקה, נזונות בעיקר 
מפטריות שהן מגדלות בקן על חומר אורגני העשוי חתיכות עלים 
שהובאו מבחוץ. כשמלכה צעירה עוזבת את קן האם כדי לייסד 
קן הדש היא לוקחת אתה בכיס שמתחת לפה קצת סעריסת הפטריות. 
כדי לפתח מהן גינה חדשה. עד להופעת הפועלות הראשונות מת־ 



צייר 3 . תפירת ?: מעלים : ספסר פועלות מד?:ץיו ב 1 ] 1 !>£גחב 1 ו $1 ב 11 ע 11 ין 0 ; 4 ;ז 0 
מקרכוח עלה לעלה; אחרות םר 3 יקות אותם נעזרת דווט רביק, המופרש ע״י הזח? 



ציור 4 . ״הלינה״: פועלת טהסו; ה 5 לנת הפרשה מחיקה 

טציהרודהאשל (זס 1 ס 0 ו 5 ז 16 י 11£ ] 10 נן 111 ץ 0% ) 


פתחות הפטריות על צואת המלכה ועל חלק מביצי המלכה הנוספים 
לה נזבל. יש נ" המסוגלות לאגור מלבד זרעים גם מזון נוזלי לזמן 
ארוך. האגירה נעשית בתוך הזפק. חלק סהפועלות מקבוצת -טתיזעאג 
!< 511 ץש 0 ^ החיות במדבריות אמריקה. ממלאות את זפקן עד שבטנן 
מתנפחת פי חמישה ויותר מגדלה הרגיל. בתקופת מחסור הן מעבי¬ 
רות את המזון ע״י הקאה לפועלות האחרות (ר׳ ציור 5 ). 

חלוקת עבודה קיימת אצל רוב מיני ד,נ". חלק מתפועלוח־האספ־ 
ניות יוצאות סן הקן לשסיאיסוף מזון, וחלק אחר נשאר בקן לטיפול 
במלכה ובוולדות, ואת מזונן הן מקבלות 
מהפועלות-האספניות. כן קיים בחלק מה¬ 
מינים שיתוף פעולה באיסוף המזון. כאשר 
המזון כבד מדי, נושאות אותו פועלות 
אחדות בצוותא אל הקן. פועלח-אספנית, 
שמצאה מקור מזון, מסמנת לאספניות אח¬ 
וות אח הדרך למזון בעזרת הפרשת החומר 
פרלמדן (ע״ע חרקים, עס׳ 99 — 100 : דבורים. 
עמי 837 ). בהגיעה לקן מעוררת היא אם־ 
פניות נוספות לצאת לאיסוף המזון. מזון 
נוזלי מובא בזפק לקן. ומועבר מפה לפה 
לזחלים או לפועלות אחרות היכולות להע¬ 
ביר אותו לפרסים אחרים. קיימת בחברת 
רני׳ התלפת־חמרים (טרופלססיס [■ב 11 נ 01 זז־ 1,10 

! 111x1 ]): זחלים מפרישים חומר ד,נלקק ע״י הבוגרים. לעובדה זו נוד¬ 
עת חשיבות בחיי החברה (על פרומוני אזעקה ע״ע חרקים. עמי 102 ). 

קיימת טפילות, זמנית או קבועה, במינים מסויימים של נ". מלכה 
צעירה של ! 1 ״ י צ;! 1 וגז׳<ות 0 ;' 1 ו 8011 חודרת לקן של בו״ס״ןקג׳ד 



ציור 5 . פועלת םהםונ 
115 ז$(: 04 פ 5 וחזץז׳\ עם כטז 
נפוחוו, כתיצאר טאנירת 


וזוגותדתש^וח, הורגת את מלכתה 
ומתחילה להטיל ביצים. הפועלות 
של הקן המארח מטפלות בוולדו־ 
חיה (ר׳ ציור 6 ), והתוצאה היא 
קן מעורב. עם מותן של הפועלות 
המארחות פוסק הקן להיות מעו¬ 
רב. מצב דומה קיים אצל נמלי 
האמזונות ( 5 נח 1 ז:>ץ 01 ?): מאחר 
עלסתות הפועלות אינן מותאמות 
לבנין קן או לטיפול בצאצאים, 
מייסדת המלכה את קנה בחוד קן 
של !.!;,״!ס!. אך בסקרה 
זה נשאר הקן מעורב משום שה- 
פועלות האורחות שהתפתחו בקן 



צייד 1 , :״!'ם' ט**!:,־.■ נ•ימי:: 

י״*כ-ד-איר.־זת \ 0 מןז־ז( 1 וצצ 1 ־׳מ 1 ״ 8 

. , 'י; ___,־ 8 * ־'ר־ רא•״. - 

רח 1 ווח 1 זז 1£0 ח (וזשו׳ ר:ד־ 

לים של המלכות) 



221 


נמלים 


222 


יוצאות למסעות כדי לצוד עבדים. הן מתנפלות על קני סיוחזס-) 
503 ״ז. שודדות פקעות של גלמים ומביאות אותן לקנס. סהגלמים 
האלה תתפתחנה הפועלות אשר תשמשנה כעבדים בכל עבודות הקן. 
במין 1115 סז 1 ־.־וז 0 80108 ־ 01 מ\" שהוא טפיל קבוע, אין בכלל פועלות. 
המלכה הצעירה הודרת לקו של תזסחקגססס וחס״סותגזזסד ומטילה 
בו את ביציה. פועלות הו״ט״״מזבזמד מטפלות בוולדות הזרים 
שמהם יתפתחו מלכות וזכרים בלבד. 

ס י פס מסיקה. נוהגים לחלק את חג" ל 9 תח־משפחות.׳ חלו¬ 
קה זו מתבטסת בין היתר על מבנהו של גבעוליו הבטן. 

1 . 30 ח 01 :>וןןז 1147 , הנחשבות לפרימיטיוויות ביותר. חיות כיום 
באוסטרליה בלבד. גופן גדול ועיניהן גדולות, העוקץ מפותח. המלכה 
הצעירה עוזבת את הקן ומחפשת מזון לעצמה ולזחליה הראשונים. 
הזחלים ניזונים בעיקר מחלקי חרקים. אין לפרטים יכולת רבה של 
התקשרות. איסוף המזון נעשה ע״י יחידים ולא עי׳י קבוצה. 
2 . ב 1130 ! 00 ( 11 /ץ 1 זז 800110 ? אין הבדל גדול בגודל הגוף בין המעמדות, 
גם לפועלות עיני תשבץ מפותחות. העוקץ מפותח. הזחלים בעלי 
בליטות מסביב לפה העוזרות בטרופלכסיס. הקנים נמצאים בענפים 
חלולים של צמחים. מצויות רק באזורים החמים. 3 . ב 1030 ־ 01101 ? 
אין המלכה גדולה בהרבה מהפועלות. העוקץ מפותח. באפריקה חיים 
מינים שעקיצתם מכאיבה אף לבן אדם. הזחלים טווים לעצמם פקעת 
לפני ההתגלמות. מספר הפועלות בקן אהד מגיע רק לכמה מאות. 
הפועלות אוספות מזון בנפרד. הזהלים ניזונים בעיקר מחתיכות 
חרקים שהפועלות שמוח לידם. נפוצות בעיקר באזורים החמים של 
חצי כדה״א הדרומי. 4 . 30 נז; 17 ־ 301 נ! 3 ז<). קבוצה קטנה הדומה 
במידה רבה ל 3 . הן נ" טורפות. מצויות בעיקר באזורים הטרופיים 
של חצי כדה״א הדרומי. 5 00/7111130 . נ' טורפות. קימים הבדלים 
גדולים מאוד בצורה ובגודל בין הפועלות למלכות ולזכרים. המלכות 
דומות למלכות של טרמיטים (ע״ע). הן חסרות כנפים גם בצעירותן. 
עיניהן קטנות או הן עווחח. הבטן גדלה מאוד בזמן ההטלה. הזכרים 
גדולים מאוד ומכונפים. רוב הסינים נודדים והם חסרי קו קבוע. הנ" 
יוצאות יחד למסעות טרף ומשסידות בדרכן המוני חרקים. הן מצויות 
בעיקר באזורים הטרופיים. בארץ ידוע ה 00171115 (כיח). וו" להלן, 
6 . 112011111130 !^!. המלכה דומה לזו של 5 . הפועלות קטנטנות 
ועוורות. הזכר קטן מאוד. מתת־משפחה זו ידוע רק מספר קטן של 
מינים מאיזור הים־התיכון ואסיה הדרומית. 7 . 30 ח 10011 זז/ץ 4 ). התת־ 
משפחה העשירה ביותר במינים, בעלת תפוצה כל־עולמית. בחלק 
מהמינים העוקץ מפותח, באחרים התנוון העוקץ והארס מופרש החו¬ 
צה מפתח בקצה הבטן• הזחלים אינם טווים פקעות לפני ההתגלמות. 
המלכד. לרוב בעלת כנפים לפני מעוף הכלולות. אצל חלק מהמינים 
שוות הפועלות בגדלן ובצורתן. ואצל אחרים קיימים הבדלים גדולים 
בגודל ובצורה. רבים ניזונים מזרעי צמחים 
בשל יכלתם לעכל עמילן. מינים אחרים 
ניזונים בעיקר מהפרשות מתוקות של חר¬ 
קים. ואילו אחרים מגדלים פטריות. חלק 
ניכר, החי בעיקר בארצות הטרופיות, 

תלד במזונו בטרמיטים או בג" אחרות. 

יש מינים הטורפים טרמיטים, אך קיימים 
גם מינים קטנים הגונבים מזון מקניהם של 
טרמיטים ונ " אחרות. חלק מהמינים חי 
כטפיל בקנים של נ" אחרות. על נמלת 
הקציר בארץ ר׳ להלן. 8 . - 00110110110 
1/130 ־ 1 . מרבית המינים ניזונים מהחי והצו־ 

מה כאחד. הטרופלכסיס מפותחת מאוד. 

לתת־משפתה זו תפוצה כל עולמית, אף 

׳יייי 7 0 י' 15 '' י״ 5 מספר מיניה קטן בהשוואה ל 7 . 9 . -!ס? 

הסזויי , 

(/,!!!!גס.־/! /!.!!*ס 30 ת! 10 ת 1 . מיניה חסרי עוקץ. הזחלים טווים 




פקעות לפני ההתגלמות, והבוג¬ 
רים אינם מסוגלים לצאת מה¬ 
פקעות ללא עזרת הפועלות. 

הטרופלכסיס מפותחת מאוד. 

מצויים ביניהן מינים שמלכתם 
אינה גדולה מהפועלות הגדו¬ 
לות, ואחרים שהמלכה גדולה 
בהרבה מן הפועלות. לעומת 
זאת יש בהן זכרים הקטנים 
בהרבה מהמלכות. יש מינים 
שד,פועלות שבהם רב־צורתיות. 

מקומו של הקן ומבנהו שונים 
במינים השונים (אדמה, עצים ועצים רקובים). לחת־משפחה וו שייך 
הסוג 5 ; 011 ב/ץ 01 ?. שמיניו הרבים נפוצים באיזור הטרופי. הם יוצרים 
בעזרת זחליהם מטווים המשמשים לבנין הקן. גם ד.נ" התופחת את 
קנן מעלים. סן הסוג 00001/117113 (ר׳ לעיל, עם׳ 219 ), שייכות לתת־ 
משפחה זו. רוב המינים אוכלי-בל, אבל יש גם סוגים ( 0/111103 ? 
ו 5 ; 11 < 1 ־< 031381 ). שהם בעיקר טורפים. מינים רבים אוהבים חמרים 
מתוקים וניזונים מצוף של פרחים ומהפרשות של כנימות. תפוצתם 
רבה גם באזורים הממוזגים והקרים. 

בא׳י מצויים קרוב ל 140 סינים ותת־מינים. רובם נפוצים גם 
בארצות אחרות של האיזור הים תיכוני. כ % מהם ידועים דק בארץ. 
לחלק מאותם המינים משמשת א״י גבול איזור־התפשטותם. הנמלה 


/׳,־ר 8 . נמ 5 ה טורפק ( 11115 ) 7 [:! 3 ־ 031 
13113 ־ 1/1 ( 1 ( 1/0 ). מיסה: חיי 5 ח .- ם? 1 ־ 
מאז : נקבה 


האורגת (*ס 1 י 1 ת 811 5 ; 011 בזץ 01 ?) נפוצה בעיקר באסיה הסרופית, וא״י 
היא הגבול הצפוני-מערבי של תפוצתה. מספר קטן של מינים נמצא 
בכל העולם. הדבר נובע. כנראה, מהעברתן המקרית ממקום למקום 
ע״י האדם. באזורים המדבריים בולטים בעיקר סינים מהסוגים - 10$ ־ 15 
/ 80 ד< 111 <זוו 1 זק 0 ז) 1910 , 01 וי ( 

1116 4011, 1928; 0. ^1000221. 1.6 7001)1(1)6 (16110 ¥016*111X1, ?101 ״ X1. 
500. ?.010111. 113111303, ]7, 1933: ?. ?04034(1. 7011)11601460 (1 ח : 

?. ?. 020010810 10 > ססבז׳ד ,[.!))) ש 5$ גז , X), 1951; 1 ; 51 ו! 11 ־\. 8 .מ ~ 
5312, 200£60£10()11)/ 0/ 11)6 111111 111 1116 . 56 . 30 ? .־ל 0 ?) 7.011 ?*)*א 
1957 , 4011 ! 7116 ' , 000151611 ; 1953 ,( 11 ח\* ,ןג 1 נ 1 ת 3 ־ז 15 .׳""ס ; 

5. 11. 514 01.4 )( 1 ) 510 7116 ' ,ש£נב x11, 1961; 1). 0110, 016 60(01 \¥0140- 
0*611671, 1962; 7. 7.61x0(16. 1 6 7611(3)0 461 ] 0 x 11 x 11 , 1965; ?. ! !סחב .י 
1967 . 4 ) 1616 < 01 47111 ,. 1 ) 1 ; 1965 , 4011 0111 ( 01 411 , 1.245011 .'<י\ ; 

1 . 9. 50(111, 471 11)11041161100 1 0104 .ן ; 1967 , 41111 / 0 0001 ( ¥61 6116 ס , 
701^106/111 111*1 6 ^ק x, 111 6 (¥60661 4x1 11 ע\ ..) 50 . 5 מ!) 111061 / ס ). 
1970; ?. \101!(1 €01 ,ז 0 ןג 1 ס X1X11711(6110X1 1)66*1/6671 4011 0/14 71)611 

0x6111 (561. , 1971 ,( 3 , 224 ,) 10 ז 1 \נ 

יה. ק. 

מלים. חמצת״ — אנג' 3613 0:17716 ] — (ח' מתנואית), הראשונה ! 
.11000?[ בחומצות האליפאטיות החד-קרבוכסיליות. נוסחתה 
מקור שמה — בדרך הכנתה לראשונה — מיצוי נפלים אדומות 
(לאט' 0:171163 ]) במים וזיקוק הנוזל. היא מצויה גם בקוציהם של 
סרפדים. ניתן להפיקה על ירי חמצון מתאנול או פורמאלדהיד, 
וכסרכן מחימום חומצה אוכסאלית בטמפרטורה גבוהה, או מחימומה 
עם גליצרין ב • 100 . בתעשיה סנוצלח תגובת פחמן חד־חמצני והידרו- 
כסיד הנתרן, בתנאי טמפרטורה ולחץ בינוניים לקבלת נתרן פורמאט 
(מלח נתרני של ח״נ) וממנו מהקבלת התימצה בהפעלת חומצה 

גפרתית. 

החומצה מצדה בטבע בחמרי הפרשה של בע״ח. צורתה נוזל 


חסר־צבע ובעל ריח חריף, והיא תוקפת את העור. נקודת הרתיחה 
' 100,5 ונקודת ההתכה • 8.6 : צפיפותת ב״ 20 היא 1.2206 והיא מתערבבת 
במים ובאתר בבל היחסים. זו החומצה החזקה ביותר בשורתה 
3.77 = , 4 (ק (ע״ע תמצות). בגלל העדר קבוצה אלקילית הקשורה 
לקבוצה הקרבוכסילית. מבנה מיוחד זה (היא מכילה למעשה קבוצה 
אלדד,ידית) הוא גם הסיבה לתכונות יוצאות דופן של ח״נ: יכולת 
החיזור — הדופה לזו של אלדהידים — של תמיסה אמוניאקלית של 
כסף חמצני לכסף מתכתי וכן חיזור טריפניל-קרבינול לסדיפניל־מתן. 
אינה יוצרת כלורידים ואנהידרידים, ודהידרטציה גורמת לפירוקה. 

בגלל נקודת הרתיחה הקרובה לזו של המים, לא ניתן לקבל ע״י 
זיקוק תמיסה בעלת ריכוז מעל ל 75% • כמו-כן לא ניתן לעלות על 
ריכוז זה בהפעלת חומצה גפרתיח על נתרן פורמאט, משום שעודף 
החומצה הגפרתית גורם לפירוק הפורפאט. תפיסתה המהולה משמשת 
תכשיר החמצת זול בתעשיית הטכסטיל, חומר מחזר, בצביעת בדים, 
בחידוש גומי ישן וכפו־כן חומר לחיטד חביות יין. 

נמנמניים (: 1:1713 ( 0 ;: 131 ) 1 זז; 1 >: 1115:3 \), משפחת יונקים קטנה 
מסדרת המכרסמים (ע״ע). הנפוצה ב״עולם הישן" בלבד. 

נמנים עמה ב 7 סוגים וב 10 מינים■ במבנם הם קרובים לעכביים: 
בצורתם ובאורח-תייהם הם דומים במידה רנה לסנאים. אך ר.ם קסנים־ 
יותר וליליים. מגדלים אותם כחיות שעשועים. המינים שבארצות 
תקרות ישנים שנת חורף (ומכאן שמם). 

גופם שלוה והם בעלי אזניים ועיניים גדולות וחרטום דק. זנבם 
ארוך ומשערתי. פרוותם רכה ומשיית. האצבע הראשונה ברגליהם 
הקדמיות מנוונת. יש להם 20 שיניים ובהן 4 מלתעות. רובם שוכני־ 
עצים וניזונים מפירות וגם מחרקים. הגדול בג* הוא נמנמן־השנעה. 
שאורך גופו 15 — 18 ס״מ וזנבו 15 ס״מ. והקטן הוא נמנמן הגמד, 
המגיע למחצית גדלו של הקודם. שניהם נפוצים באירופה ואסיה 
הקסנה. בארץ 2 סוגים: ( 1 ) נמנמן־העצים, הנפוץ במרסז 
אירופה ובמזרחה, באסיה — מהקווקז עד נבול הודו, איראן וסוריה, 
ובארץ — בגליל. בארץ הוא פעיל כל השנה, ואילו באירופה הוא ישן 
שנת-חורף (תמ״. ע״ע מכרסמים. עמ ׳ 507 [ 4 ). ( 2 ) נמנמן- 
הסלעים. מסוג זה חי מין אחד בסיני, בנגב ובגליל העליון והן 
בסוריה ובערב. 

א. עמיר וא. נבו, תצפיות ביוליגיות בנמנמדהעצים בישראל (טבע 
וארץ, ב, כרך <׳), 1968 . 

נמסים ( 776716016 ). אלת-הגמול במיתולוגיה היוונית. נ' היא 
גם ביטוי למושג בסיסי במחשבה היוונית — שמירת האיזון 
של הגורל האנושי. היא עמדה על המשמר שלא יגדיש אדם את 
סאת־אושרו. מי שהרג מגבולותיו, עורר את זעם האלים וקנאתם, וג , 
גמלה לו כמעשיו. היא היתד, אפוא גם סמל מיתולוגי לצדק• נ׳ נקמה 
על פשעים שבוצעו, ובייחוד השיגה נקמחח את מחללי הקברים. 
במקדשה העיקרי בראמנוס ואטיקה) נערנו מדי שנה חגיגות, בלוו¬ 
יית תחרויות אתלטיות והצגות־חיאטרון. 

,! 0116611611111111 ( 1111161 [ 461 1 # 6 < 76 £ 16 ) 101 ) 1 ( 01 16 ) 11 ( 61 61 ( 111 , 4 ) 6 טז 0 .[ 

. 1963 

נמק ונמק גזי, מותו של תא. חלק מאבר או מרקמה בגוף חתי. 

השינויים המתרחשים עם מות התא מתבטאים בהצטמקות 
גרעין התא ( 17110515 ■ 3 ז<] 




225 


נמק ונמק :זי — מט 


226 


נוזלים. פצע זת אינו מתרפא מאליו. אד ניתן לניקוי. לחיטוי ולריפוי 
בקלות יחסית. 

נ' גזי (גנגרנה) הוא תהליך רקנץ הנגרם מתחילה עקב פעולת 
חיידקים. גורמיו הם חידקים (ע״ע) אל־אווירניים מקבוצת הקלו־ 
סטרידיום. חיידקים אלה מצויים בקרקע. בעיקר בצורת נבגים.'הם 
נישאים עם האבק ולכן הם מצויים על פני שטח העור. לפחות שישה 
מינים של קלוסטרידיום ידועים כיום כמפדישי רעלנים ( 5 ח 1 א 0 ז) 
הפוגעים כתאי הגוף וממיתים אותם. ידועים שלושה-עשר רעלנים, 
אשר מהם עשרה מסיתים וממיסים את תאי הגוף ושלושת הנותרים 
מפרקים את הפרי הרקמה הבין־תאיים ואת חומצות הגרעין המש¬ 
תחררות מהתאים ההרוסים. 

נ׳ גזי עשוי להתהוות בשלושה אפנים: 

א) מפצע לא עמוק. כשרקפת הפצע קרועה ומרוטשת. כשפצע 
זה מזדהם באדמה או באבק-עפר, חודרים חיידקים מסוג קלוסטרי- 
דיום לתוך הפצע יחד עם חיידקים אחרים. בעוד שיתר החיידקים 
מתפתחים בכל אזורי הפצע. מתפתחים חיידקי הקלוסטרידיום האל־ 
אווירניים רק בחלקי הרקמה המרוטשת, המנותקים מאספקת דם 
וחמצן. פעולת חיידקי הקלוסטרידיום בפצע נראית לעין רק לאהד 
יפים אחדים. צבע הרקמה נעשה כהה והיא מפיצה ריח רקב. בפצע 
נקווה נוזל נסיובי, לרוב דמי. והוא מבעבע בועות גז. וגם קרעי 
הרקמה המרוטשת פולסים מעות גז וקצף. מאחר שחיידקי הקלו- 
סטרידיום מתפתחים רק ברקמה המתה והמנותקת, איו הרעלנים 
שהם מפרישים פוגעים בשריר החי שבקרבת הפצע ולא .באזורים 
אתרים של הגוף. החולה אינו מרגיש כאב נוסף לכאב הפציעה 
וחומו אינו עולה. הפצע אינו מתרפא ללא טיפול והזנחתו עלולה 
לההפיר את מצב החולה. 

ב) התהוות פצע עמוק באחד מן השרירים הגדולים של השלד 
על ידי חדירת גוף קורע ומרסק, כרסיס פגז או שבר אבן או זכוכית. 
באיזור הפגוע של השריר הגדול, המכיל רקמה מתה ומנותקת, מת¬ 
פתחים חיידקי הקלוסטרידיום. הרעלנים שהם מפרישים עוברים על 
ידי פעפוע לשריר החי ולכלי הדם שבסביבה. מסיבה זו נתקף החולה. 
כיומיים לאחר פציעתו. בכאב עז ופתאומי. כאב זה מציין את פגיעת 
הרעלנים בשריר החי, המעמיקה וממיתה את השריר הלוך והעמק. 
מפגיעת הרעלנים ברקמה החיה חלה התנפחות ניכרת של הפצע 
הגירמת לסגירתו החלקית, להפחתת כמות האוויר החודרת לתוכו 
ולהסתרת הגז המשתחרר. הרעלנים נספגים בכלי הדם העוברים 
בשריר ועם זרם הדם הם מתפזרים בגוף כולו, גורמים לעליית חום 
ופוגעים בכל אברי הגוף החשובים. פגיעות אלה עלולות לגרום 
למות החולה תוך 24 עד 48 שעות מרגע תהילת הכאב. כדי למנוע 
התפתחות נ׳ גזי יש לטפל בכל פצע עמוק בשריר ובכל פצע המכיל 
רקמה מתה, ללא שהיות. 

ג) התהוות נ' גזי על ידי דקירה. צורה זו היא נדירה, אולם 
ידיעים מקרים של התפתחות נ׳ גזי כתוצאה של הזרקה בתנאים לא 
סטריליים, בעיקר אצל חולי סוכרת המטפלים בעצמם ע״י הזרקת 
אינסולין ואצל הנזקקים לזריקות סמים. ידועים גם מקרים שבהם 
חדרו נבגי החיידקים לעומק הרקמה ע״י דקירה או פצע שהצטלקו 
לאחר מכן. הנבגים נחו במקום ללא פעילות מספר שנים ולאחר זאת 
התעוררו בתוך רקמת הצלקת חסרת כלי הדם וגרמו למחלה (וע״ע 
טטנוס). 

, 1315 . 400 ) י. 0 ל> / 0 ׳{׳/עזז// 77 111$ ), 71 ז>; 77 , £011611 ,זן . 0 

- €101 :׳ 1■}!!10/0x1 יפו/" 7 \ 1 .[ ; 939 [ ,( 452-459 , 1 , 3 .־ 801 

; 1962 ,( 274 - 177 .׳\ £6 . 1 ס!־ו 811610 ) { 0 :ה 0 ו €1 )}ןן! 11 ) 111/11 

.ל.ח 1 < 1 < £01 ,* 1 , 8 ;" 1966 . 1-11 , 111110102 $ ? ,(.(*>) ח 50 זש 1 >( 41 .ס. . 4 .ז\\ 

. 1967 8 , 01110102 $ ? 

ם.אר. 

נמר (לאופרד [ 11118 ־ 31 <] ו:,>! 1 )ור.יך), טורף מסוג פנתר (ע״ע 
חתוליים, עמ ׳ 250 ), השלישי בגדלו בחתוליים, אחרי האריה 
וד,טיגריס, אבל פעיל ועז מהם. 


תפוצתו נרחבת יותר משל 
שאר החתוליים. הוא מצוי 
בכל אסיה ואפריקה: באזורים 
הקרים שממזרה־סיביר ועד 
הרי-היפאלאיה הגבוהים ובא¬ 
זורים הטרופיים הלחים והח¬ 
רבים. משכנו מגוון: בג׳ונגל 
(ע״ע), ביערות וגם במקומות 
סלעיים (במערות). אורך גופו 
כ 120 — 150 0 ״פ. צבעו צהבהב מנומר. חי בד״כ ביחידות או בזוגות. 
פעיל בעיקר בלילה. מטפס בזריזות על עצים. טרפו: צבאים, תנים. 
קופים. נחשים. לטאות. היות-בית (עז, כלב) ועוד. הנותר למאכל 
מטרפו הוא מחביא. במקרים נדירים ד,נ' פוגע בבני־אדם. לני אין 
עונת ייחום מסוימת. ההריון נמשך 92 — 94 יום. ההמלטה היא אתת 
לשנה ומספר הגורים 3 — 4 . הוכר נמצא בקרבת הנקבה בהמלטה 
ולאחריה. אורך חייו עד 23 שנים. 

לנ ׳ כמה זנים נבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם ע״פ תפוצתם 
הגאוגרפית. ד,נ׳ השחור נדיר ומזדמן לעתים באזורים הלחים של 
הודו. פרוותו יקרה. נ" לבנים נדירים ביותר. בא״י ה:• נדיר. 

בתרבות הקדומה תופס הני אח המקום השני אחרי האריה (ע״ע) 
כסמל לעוז ולגבורה. 

במקרא נזכר ד,נ׳ ליד האריה, הזאב והדוב׳, הוא אורב בדרכים, 
מתקרב לערים וטורף (ישעי יא, ו < ירמ' ה, ו< הושע יג, ז ,׳ שה״ש 
ד, ח). לפי התרגומים אין זהותו ברורה. על מציאות נ" בא״י מעידים 
גם השמות נמרה. בית נמרה, מי נמרים (במד לב, ג, לו; ישעי טו. 
ו: ועוד), וכן ההתייחסות ל״חברברתיד כלדבר מוכר וידוע (ירמי יג, 
כג). המשנה מונה אותו' עם המזיקים לאדם ולבהמה (ב״ק אי, 
ד: ב״מ ד, ט׳: םני אי, ד), ומבחינה בינו לביו ברדלס (ע״ע). 
היו חכמים שכינו את תני בלבו בשם פנתר ("ערוב... מין חיה 
שפה פנתרין" [שוח״ט ע״ח. מ״ה]). הני שימש סמל למהירות ולזרי־ 
זות (השו׳ ירוי. יבמי . חי. ג׳), לעזות ולאומץ (אבות ה/ כי). בספר 
דני (ז. ו) הנ' מסמל. כנראה. את יוון. — תמונות: כר' ר, עם׳ 198 : 
כר׳ י״ז, עט׳ 319 [ 5 ]. 

ש. בודנהיימר, הרי בא״י. 237 — 238 . חשי״ג. 

מ. ט. 

נמרד, ה״גבור" הראשון במקרא, נכוו של חם (ע״ע) בן נח (ברא׳ 
י, ח—י). "ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ 
שנער״ שבמסופוטמיה התיכונית והדרומית. משם התפשט צפונה — 
לאשור, ושם בנה את הערים נינוה, כלח, דחובות-עיר ורסן (שתי 
האחרונות לא זוהו). לא נמצא זכר לשם נ׳(ככתבו) ולסיפור בספרות 
המסופוטמית, פרט לדמיון לדמות אל-הציד והמלחמה הבבלי ננרת. 
בספר מיכה (ה, ה) נזכרת "ארץ נ'" בהקבלה לאשור, כינוי שגם 
לו אין זכר בספרות המסופוטמית. אצל חז״ל מתואר ב׳ כמורד בה׳ 
(ספרא, בחוקותי, ב׳) וניוזם מגדל בבל (הו׳ פ״ט. ע״א). כן זיהו 
אותו עם אמרפל שהפיל את אברהם לכבשן האש (עיר׳ נ״ג, ע״א). 

. 1959 , (ארץ ישראל, ה ׳)( 0 71 )■ 11 ) 50 מ 1 .־ £1 ל 1 :א!$ . 4 ״׳ 1 

נבט (סזחגא), עיר נמל, תעשיה ומסחר, בירת מחוז לואר אטלנטיק, 
בצפון־מערב צרפת, שוכנת במקום התחברותו של הנהר 
לואר עם נהר ארךר 0 ״ 11 ז.?)< 259,208 תוש׳, ועם שאר ערי אגד- 
הערים — 393,731 ( 1968 ). 

הנמל בנ׳ משמש בעיקר ליבוא סחורות מארצות טרופיות, כגון 
קקאו. סוכר, שפן הדקל וכפו־כן נפט גלמי, כימיקלים ועצים. כדי 
להקל את הגישה לנמל, המרוחק כ 50 ק״מ מהים, נכרתה תעלה, 
והיא מחברת את נ׳ עם סן־נזר (*ז 81 * 0 א־ 11 וו#$) ומאפשרת לאניות 







227 


נננו — ננסי 


228 


בעלות שוקע של 7 ס' להגיע לגמל. עם גידול נפח האניות עבר 
חלק מן המספנות לסן־נזר הסמוכה. הנהר יפה לשים עד נ', 

התעשיה תופסת מקום נכבד בכלכלת נ׳. ענפיה העיקריים: מפ¬ 
עלים לזיקוק סוכר ולשיסורי מזון. בתח״ר לביסקוויסים. מספנות 
גדולות, תעשיה כימית. בתי-זיקוק לנפט. ייצור דשנים. מפעלים 
לייצור מכוניות וקטרים, ותעשיה מטלורגית, שמשתמשים בה 
בפחם מיובא. 

נ׳ בנויה בחלקה על איים שבין זרועות הלואר. כמה זרועות 
מולאו והפכו לשדרות רחבות. יש בעיר קתדרלה גותית ( 1434 — 1893 ) 
ומצודה משנת 1466 . 

נ׳ שוכנת ליד מסה״ב מפארים לסך־נזר ובקרבתה שדה־תעופה. 
האוניברסיטה בני הוקמה ב 1962 ולומדים בה 8,200 תלמידים. 

היסטוריה. בירתם של הנמנטיס נקראה בפי הרומיים פורטוס 
נסנטום ושגשגה בימי שלטונם. ב 843 — 936 שלטו בה הנורמאניס. 
אח״ב — דובם ברטוני; נפוח המאה ה 12 היתה לבירת דוכסות 
ברטניה (ע״ע. עמ ׳ 688 ) עד לאיחודה עם צרפת ב 1523 . היא היתה 
מרכז חשוב מאוד למסחר עם אמריקה. ב 1598 ניתן כה "האדיקט 
של נ׳״ (ע״ע הוגנוטים, עמ ׳ 658 ). ב 1793 , בזמן המהפכה הצרפתית 
והמרד של ונדה (ע״ע), הוצאו בה המונים להורג ונסגרה האוניבר¬ 
סיטה, שהוקמה בה ב 1460 . 

יהודים בנ׳ נזכרים לראשונה ב 1234 , ההטפה לצאת למסע 
הצלב ב 1236 פגעה בהם וב 1240 גורשו עם כל,יהודי ברטניה. במ¬ 
חצית השניה של המאה ה 16 השתקעו אנוסים מפורטוגל בג׳. וב 1636 
התיישבו בה גם יהודים פורטוגלים מבלו (ע״ע). כ 1834 התארגנה 
בנ׳ קהילה בת 18 משפחות, וב 1870 הוקם בה בינ״נ. בראשית 
סלה״ע 11 היו בנ׳ ב 500 יהודים, וב 1943 — 53 בלבד. כיום הקהילה 
מונה שוב כ 500 איש. 

, ז \^ 5 (££), X ו 1 > 1 ה 1 וא *?#ק ! 61 ! 0 . ׳ \. *//מ/ ־*. 7 . 5 :> 1 ׳' 1 } 50 חוחמ ., 1 

,.א 111 ) 1 ע 11011 ^ £00 ,/^תנגזזסמ 06 .א ; 1887-9 ,( X'/^|. X^X 

. 1 966 

א. אם. ־־ ב. בל. 

עי, פיטרו — וחחכא סזז־מ — (נר 1891 ), מנהיג סוציאליסטי 
ומדינאי איטלקי. ב 1908 הצטרף למפלגה הרפובליקנית, 

וב 1911 נידון למאסר באשמת ארגון שביתה כללית, יחד עם מוסו־ 
ליני. במחאה על כיבוש לוב בידי איטליה. הוא צידד בהשתתפות 
ארצו במלה״ע 1 ושירת בצבא כתותחל. ב 1921 הצטרף למפלגה ה¬ 
סוציאליסטית וב 1923 נהיה לעירו בטאונה " 11 נ 1 ג׳\\>". ב 1926 נמלט 
לצרפת מפני רדיפות הפשיסטים, המשיך שם את מאבקו עם הפשיזם 
והיה קומיסר פוליטי בבריגאדה הבין־לאומית במלחמת האזרחים 
בספרד. נ 1943 נאסר בידי הגסטאפו בצרפת והוסגר לשלטונות 
איטליה, אך שוחרר אחרי הדחת מוסוליני וחזר להיות מזב״ל המפ¬ 
לגה הסוציאליסטית. ב 1945 מונה לסגן רה״מ וב 1946 לשר החוץ. 
ב 1947 התפטר מהממשלה, עם פרישת השמאל ממנה, הקים חזית 
משותפת עם הקומוניסטים בראשות ט)לןטי (ע״ע), וב 1952 זכה 
בפרס סטאלין לשלום. מאורעות הונגריה כ 1956 וגילויים אחרים 
על המשטר בבדיה״מ הניעו את מפלגתו להינתק מהקומוניסטים. 
מ 1963 היה נ׳ לסגן רה״ס, וב 1968/9 — שר-החוץ. בקואליציות 
בראשות המפלגה הדמוקרטית־נוצרית. ב 1966 התאחדו הסוציאליס¬ 
טים והסוציאל־דמוקרטים ונ ׳ נבחר לנשיא המפלגה. נ׳ ביקר בישראל, 
והוא מידידיה. 

ננסי (ןסחגא). עיר תעשיה, בירת מחוז סרת־א־פוזל, בצפון־מזרת 
צרפת. על גהר מרת (סל״״&א); 123.428 תוש׳ ועם 
פרווריה — 257,829 תוש׳ ( 1968 ). צומת מס״ב חשוב: פאריס—סטרז- 
בור—מרכז אירופה; לוכסמבורג—מז~דיו׳וו לסארסי. שוכנת על 
התעלה מארן—ריבום, ודרכה מייבאים פחם מחבל-התר ומייצאים 
ברזל ופלדה. 



ננסי: כיפר פמניסלס 


נ׳ משמשת מרכז שירותים ומרכז בלבלי למכרות הברזל ולאזו¬ 
רים החקלאיים שבסביבתה. רוב מפעלי חתעשיה הכבדה הוקמו 
בערים שמסביב לנ', ובעיר עצמה קיימים מפעלי ברזל ופלדה, טכס¬ 
טיל, קדרות, רהיטים, מוצרי זכוכית ודפוס. 

רבעיה העתיקים והחשובים של נ , בצפון־מערב — ,העיר העתי¬ 
קה" (;> 111 ז \- 11£ ;ס 1 ז \) ובה כנסיית הק 1 ךדילירים ( 1485 — 1487 ) ואר¬ 
מון הדוכסים ( 1502 ). המשמש היום מוזיאון היסטורי. מדרוס־מזרח 
— ״העיר החדשה״ (:״יג!*נ- 110 ;׳\ - - 1587 ) ובה קתדרלה ( 1730 — 
1742 ). בין שני הרבעים האלה שוכן רובע מונומנטלי מהמאה ד■ 18 . 
שנבנה בתקופת דוכם לוח סטניסלס לשצ׳ינסקי. כיכר סטניסלם 
רחבת ידים, מסביבה בניין העיריה. תיאטרון ומוזיאון לאמנות. 

מבין השערים הרבים של נ׳ העתיק והמרשים ביותר הוא ס!■!"? 
= 1 ) 3 ־ 01 ך,[ (מאות 14 — 15 ). 

האוניברסיטה של נ' נוסדה ב 1572 בפונט־א־מוסון (- 0111 - 3 ? 
11101155011 ). לומדים בה 13,000 תלמידים ( 1968 ). 

היסטוריה. תחילתה של נ׳ במאה ה 11 , כשהוקמה שם מצודה. 
במאה ה 12 הוקפה העיר בחומה ודוכסי לורן (ע״ע) קבעו בה את 
מושבם. ב 1218 שרפה רוזן בר (ע״ע) לאחר שכבשה. אך היא 
נבנתה מחדש. ב 1457 כבשה שארל "האמיץ", דוכס בורגונדיה (ע״ע, 
עמ ׳ 965 ) וב 1477 נוצה בקרב לידה ונהרג בידי רנה ( 6 ת: 1 א) דובם 
לורן. 

נ׳ סופחה לצרפת פעמים מספר במאה ה 18/17 ( 1633 — 1659 . 
1670 — 1698 . 1702 — 1712 ) ושבה והוחזרה לדוכסי לורן. האחרון כהם. 
סטניסלם לשצ׳ינסקי (ע״ע סטניסלו, מלך פולניה), הרבה לפארה. 
עשאה למרכז תרבות והקים כה אקדמיה למדעים. במותו. ב 1766 , 
עברה סופית לצרפת. ב 1768 הועברה אליה האוניברסיטה של לדרך. 
ב 1777 נהיתה למושב הגמונות וב 1789 — בירת מחה פרת. היא 
נכבשה בידי בעלות-הברית ב 1814 ו 1815 ובידי הפרוסים ב 1870 . 
סיפוח מץ לגרמניה הגדיל את חשיבותה. נ׳ ניזקה בהפגזוח ובד.פצ־ 
צות של הגרמנים במלה״ע ]. 

יהודים יחידים ישבו בג , למן מחצית המאה ה 14 . ב 1477 
גורשו מג׳ וב 1597 חזרו לתקופה קצרה. נ 1721 ישבו בג׳ 8 מש¬ 
פחות. ב 1788 נוסד שם ביכ״נ ום 1789 ישבו בג׳ 90 משפחות ( 50 
בלא אישור), מתוכן נבחרו נאמני קהילת היהודים של הדוכסות. 
הרבנים סרשאן אנרי ושלמה אולמן נמנו עם רבני הקונסיססוריה. 
ב 1900 ישבו מ׳ כ 9,000 יהודים. בתקופת הכיבוש הגרמני גורשו 
80 ־ יהודים ב 3 מצודים ( 1942/3 ) ורק 24 מהם נותרו בחיים. ב 1944 
נאסרו יתרם. לאחר המלחמה שוקמה הקהילה וב 1969 מנתה כ 7.000 
נפש ולהם מערכת של מוסדות. 

?(*■רירדיס; ר׳ מפתח) 1902-1908 , 111 - 1 ..א * 11 €-( 01 ! 1 וא ,ח^ו]? . 011 
. 1900 ,)> 1 [) 0 ק■) 1116  8.8.8 
. 1933 ,ץ 0 ;ס~ 1 סא~ / 0 

דנ,ג. 

!נצים (ברום , 3611111,1 ; בעבר: סמוידים), קבוצה לאומית בצפון 
ברית״מ האירופית ובצפון סיביר, בין חצי־האי קולה וחצי־ 

האי טימיר במורח. נפוצים בעיקר בגלילות הלאומיים ננץ, יאמאלו־ 
ננץ ובגליל הלאומי טימירי שברפובליקה הפדרטיווית הרוסית (ר 
ספה כר׳ ב״ם, עמי 657/8 ). מספרם כ 29.000 נפש ( 1970 ). 

הנ" שייכים לקבוצת העמים הפינו־אוגריח ולשונותיהם מקבוצת 
הלשונות האורל־אלטאיות (ע״ע, ענד 281 ). המבנה החברתי המטרתי 
הוא שבס־נווד המאורגן ביתידות־שארות פטריליניאליות בעלות 
חהומים טריטוריאליים מוגדרים. הנישואין אכסוגאמיים (ע״ע אכסו־ 
גפיה). 

בעבר התפרנסו הד מדיג וציד חיות-ים בחוף האוקיאנוס הארקטי 
ובאי נוב;ה ומליה, מגידול איל-הצפון (ע״ע) ומציד חיות־פרווה. הם 
חיו בסוכות מיטלטלות בצורת חרוט, מנוסות בחורף בפרווה ובקיץ 
— בקליפות עץ הלבנה. בתקופה הסובייטית התיישבו ביישובי־קבע 
במסגרת קולחוזים ורק רועי איל־הצפון מוסיפים לניוד עם עדריהם, 
אף גם יושבי הקולחודם מתפרנסים מעיסוקיהם המסרתיים (דיג 
וכר). המסורה, המנהגים וכן הדת האניסיסטית — ובכללה אמונה 
באל עליון ופולהן־אבות — נשמרים עד היום אצל חלק פחד. 

. 1963 7011 0114 4 ^ 01110 ^ 10 ( 7 ,ט 11 (נ 13 .* 1 

ננצ׳נג (אמ 1 :' 01 -תר.א). בירת מחוז קיאנגסי(קלי ג׳ינגשי), בדרום- 
סין; שוכנת ע״נ קאן, בקרבה ימת פה יאנג הו, ובה 520,000 
חוש׳ ( 1958 ). נ׳ משמשת מרכז עירוני ראשי לסביבתה ומרכז 
לשיווק התוצרת החקלאית הכוללת בעיקר אורז, חיטה חורפית, תה. 
כותנה וטבק. בגדה המערבית של הנהר מתרנזים מפעלי התעשיה 


הגדולים לייצור מכונות, טכסטיל, נייד וגפרורים ולעיבוד מזון. נ׳ 
היא צומת מס״ב ראשי המקשר בין הנגצ׳ואו (ע״ע) שלחוף הים 
הצהוב במזרח, לביו ג׳וג׳ו ( 010-01100 ) שבמחוז הונן במערב. קו 
נוסף של מם״ב מחבר את נ׳ עם נמל ג׳יינ׳ינג (׳! 0110-111136 ) שעל 
נהר ינגצה־קןנג. 

נ׳ העתיקה שבנה על אגם פה יאנג הו והיתר׳ מוקפת חומה. סחף 
רב שהושקע באגם ע״י נהר קאן הרחיק את גדת האגם כ 30 ק״ס 
מהעיר. שרידי החומה עדיין נשמרו בעיר. במלחמת סיו־יפאו היתד 
נ' בידי היפאנים ם 1939 עד 1945 . 

ננקינג (׳!ת״ 1 תנא) אונן־ג׳ינג ( 430-011108 *.), בירח מחוז 
קיאנגסו (= ג׳יאנגסו) במזרח סין. 1,45 מיל' תוש׳ ( 1958 ). 

נ׳ שובנה באיזור המאוכלס ביותר במדינה, על גדתו הדרומית 
של נהר ׳אנגצה (ע״ע ינגצה־קינג) ובמרחק נ 200 ק״מ מערבית 
לשנגהאי שבשפך הנהר. מיקומה האסטרטגי של העיר, שנועדה 
למנוע פלישות מצפון, הפו אותה נימינו לצומת־תחבורה תשוב, 
בי מתפקדים 5 אוטוסטראוות ארציות ו 3 קווי מס״ב ראשיים. לנמל־ 
הנהר מגיעות ספינות אוקיאנוס. בן יש בג׳ נמל־תעופה. ב 1968 
הושלמה בניית גשר (ארכו 2 ק״ם) על הנהר. 

התאוששותה של נ׳ לאחר שחדלה להיות בירת־סין (ר׳ להלן) 
קשורה בהפיכתה למרכז התעשייתי השישי בחשיבותו של סין ה¬ 
קומוניסטית, מייצרים בה מכונות. טהטטיל. מלט, פלדה, כימיקלים 
ועוד. — פיסי גדולתה המדינית והתרבותית נותרו שרידים שהמפור¬ 
סמים בהם אלו של חופת־העיר מתקופת מינג; ארנה — 35 ק״מ 
גבהה — 18 פ' ורחבה — 12 מ׳. היו בה 13 שערים והיא הקיפה גם 
שטחים כפריים. צל הר הארגמן שממזרח לעיר נמצאים קברי מלכי 
בית מינג ולידם — המאוסוליאון של טון יט סן (ע״ע). רובה של 
העיר בנוי בפיגנון סיני-מודרני. בג׳ אוניברסיטה (נוסדה 1962 ) 
ומכוני־מדע ומחקר. 

היסטוריה. נ׳ קמה במקום שבו היה יישוב עירוני כ 2000 
שנה. העיר הנוכחית קיימת מאז שושלת מינג ( 1368 — 1644 ). ואז 
היתד, נ' הבירה הדרומית (זה פירוש שמה), בצד הבירה הצפונית 
פקינג. במחצית השניה של המאה ר, 17 היתה נ׳ בירת סין. נ 1842 
כבשו הבריטים את העיר, ובה נחתם חוזה השלום שסיים אר. מלחמת־ 
האופיום (ע״ע סין, היסטוריה). נ 1853 , נעת מרד סיפינג (ע״ע), 
נהרסו מרבית האנדרטות, בנייני-הציבור, ביניהם — ארמון-החר- 
סינה שנבנה בידי הקיסר ינג־לו ( 1403 — 1428 ) לזכר אמו. והלק 
ניכר מחומח־העיר. נ' היתה מרבז ספרותי חשוב. 

ב 1858 הוסכם לפתוח אר, נפל ג' לסחר זרים׳ אך הדבר לא 
קוים. ב 1899 נפתחה נ׳ לפסחר־הוץ, וב 1909 חוברת בממ״ב עם 
שנגהאי. ב 1928 נחיתה שוב נ׳ לבירת סין והתפתחה במהירות. 
שדה-תעופה ושיפורים בנמל הגדילו את חשיבותה. בסוף 1937 כבשו 
היפאנים את נ׳ ושדרוה. ב 1940 — 1945 ישבה בני ממשלת בובות. 
בראשות ונג צ׳ינג־וי (ע״ע). במאי 1946 חזרה לנ׳ הממשלה הלאו¬ 
מית■ ב 1949 השתלטו על נ׳ הקומוניסטים. ב 1952 גהיתה לבירת 
מחוז קיאנגסו. 

מ, סבז. — י. כד. 

01 , 01 י 0 (ביוו' ׳י 0 ו 160 !׳\ 50 ; לאט' 6103001061 ;)׳ תופעה יוצאת 
מגדר הרגיל, מבחינת סיבתה, משמעותה ותכליתה, המעו¬ 
ררת פליאה והשתוממות. והנחשבת בסימן להתערבות אלוהית (אז¬ 
הרה, מעשה הצלה וישועה. עדות שאיש מסוים הוא קדוש או נביא 
וניו״ב), מבחינת משמעותו מהווה איפוא ד,נ׳ אות וסוסת — ביוו׳ 
עסזסאחס — והיא המנרילר, את הג׳ ממאורע מתמיה סתם. תג׳ 
בחינת אות וסופת מחזק את המאמינים באמונתם כי האל הוא 
בל-יכול(התגלמות של עצמה. של חסד ושל רתמים, הכל לפי הנסיבות 
המוחשיות של הופעת חג׳) וסהזקט בצדקת דרכם הדתית־יחודית. 



231 


נם, נ:־: 


232 


מייסדי הדתות הגדולות עומדים במרכז מחזורי אגדות על נ" 
שחוללו, וכל דת יודעת לספר מעשי נ" בקשר לאישים קדושים, 
מקופות קדושים או חפצים קדושים, מבחינה תאולוגית נותנים חני 
אישור לאמינותם של הטוענים למנהיגות דתית, נבואה וכיו״ב (ר׳ 
שם' ד. א— 0 . ל—לא: דב' יח, בא—כב) להוכחת עליונותו של אל 
מסוים על אלים אחרים (השד שמי ז. ט—יב) או כמופת לאמיתותה 
של דת מסוימת. 

האמונה בג" מצויה בכל מקום ובכל דת, ובעיקר במישור הדתיות 
העממית, ולעתים קרובות נחשבות צורות שונות של התערבות אלו¬ 
הית או פעילות קוסמית (כגון האודאקלים למיניהם) לחלק מסדר 
העולם הקבוע, אעפ״י שגם בני תרבויות פדימיטיוויות יודעים יפה 
שכהנים או שמנים (ע״ע) עושים גם מעשי מרמה. בתקופה ההלניס¬ 
טית רבו סיפורי נ" על רפיאות, על החייאת מתים. על פסלי אלים 
המתנועעים וכיו״ב. מאידן גיסא נשמעה גם כפירה פילוסופית 
ורציונאליסטית בג". גם כשעולה המנפה הביקרתית הנוטה להתנער 
מג" או לזלזל בהם, מתגברת. בדרך כלל. אהבת ר,נ' של העם הפשוט. 
מחמד טען שהקראן הוא ד.נ׳ הגדול ואין צורך בני׳ אחרים, ואעפ״ב 
רבים סיפורי חג״ על־אודוחיו, והאמונה העממית — בעיקר בהשפעה 
צופית — מרבה לספר על מעשי נ" ולקיים מצוות צליינות לקברות 
קדושים המחוללים נ". בודהא (ע״ע) היה בעל כוחות־פלא מאגיים 
עילאיים (כדבר מובן מאליו ע״פ האסונות ההודיות הרווחות) אך 
הכריז, שאין להם שום משמעות רוחנית; ובכל זאת הופצה האפונה 
במעשי נ" שנעשו ע״י בודהא בחייו, ולאחר מותו ע״י קדושים 
בודהיסטיים. הברית החדשה מרבה לספר על ד,נ" והמופתים שעשה 
ישו, וני שונים ליוו את הנצרות לאודר כל ההיסטוריה שלה עד 
לזמן החדש. כגון הנ׳ בלורד (ע״ע). הכנסיה הקתולית מכריזה באופן 
רשמי ל״קדוש" רק פי ש״הוכח" שעל ידו נעשו נ". 

המתח בין האפונה העממית התמימה בג" ובין מגמת ההסתייגות 
של הדת ברמות צרופות יותר, קיים בעיקר משום שגם דתיות 
"צרופה" נאלצת לקבל בעל־ברחה את האמונה בג" שכתבי הקודש 
והמסורת הסמכותיים שלה מעידים עליהם. מכל מקום קיימת נטיה 
בהגות הדתית הרציונאליסטית לאמץ את הביקורת על מושג ד,נ׳. 
ביקורת זו יכולה ללבוש צורה דתית, לפי שהרוחניות האמיתית 
אין לה צורד במשענת של נ". או פילוסופית־מדעית, כאילו נ" אינם 
אלא תופעות טבעיות שטרם הצלחנו להסביר אותן. הביקורת יכולה 
להיות גם פילולוגית־היסטורית, המטילה ספק בעובדת התרחשות 
הנ" ובמהימנות הטכסטים המספרים עליהם, או פסיכולוגית, המס¬ 
בירה מה דוחף בני־אדם להאמין בנ". בין הפתרונות שהוצעו נמצאת 
גם הדעה שהכל הוא נ', במלים אחרות: המושג נ' אינו מציין הת¬ 
רחשות אובייקטיווית אלא מצב סובייקסיווי בו המאמין חש בנוכחות 
האלוהית בתוך ההתרחשויות, מעין "ועל נסיד שבכל יום עמנו". 
הכנסיה הקתולית עדייו מחזיקה בדעה שיש מאורעות המתרחשים 
בדרן־ נ' — להבדיל מדרך הטבע — וכי ניתן להבחין הבחנה ברורה 
בין שני סוגים אלה של התרחשות. 

; 1925 , :ח 0 !'ןו'! $0 < 1 ו* €5 -ו' 1 11 ו^(קס 05 /ו 1 /' 1 ) 11 1 * 011 17 > 0 ־וו 1 \ , 01 גחחסיד .מ .'■ 1 

1 * 1 /** 1,0 18/11541 * 1 1 * 071 . 301 ־ 11 > .מ ; 9-17 ! ,./ 4 . . 5 . 0 

,ץזח 0 ג 1 -ל) . 1 \ ; 1952 , 111 ^ 11011 ז 11111 ) €11115 ץ 1 <ו>£ 1 * 0/1 1 * 0 ו 0-120/1 /) 0 ' 1 <> 
. 1959 , 0 ו<ו;) 11 <£ 7 ) £051 7710 

צ. ו. 

ו,נ' במקרא ("אות", "מופת". "פלא") מציין תופעה החורגת 
מדרך-הטבע במהותה, בהיקפה. או בעיתויה: הוא מיסודות האמונה, 
ומטרתו לבטא התערבות הי במהלך ההיסטוריה ולאמת את עקרון 
ההשגחה (ע״ע). בעיקר בקשר לעם ישראל. תקפו של נ׳ הוא 
במגמתו ובנסיבותיו ולא בעצם התרהשותו, שמנקודת ההשקפה 
המקראית אין הבדל בין בריאת העולם וחוקי הטבע לבין הפרתם, 
שאלה כאלה תלויים ברצונו של הבורא, והכל פלא ונ', לנ׳ השלו, 
למשל, מוצע במקרא עצמו הסבר טבעי (בם׳ יא. לא), ולנ׳ הדרמיטי 


של קרח (ע״ע) ועדתו. שנבלעו באדמה. קורא המקרא "בריאה" 
(שם טז, ל). חנ ׳ מלווה, בדרך כלל, פעולה כלשהי הנעשית ע" י 
הנביא, שליח ה/ תפקידים מיוחדים לנ ׳ הם: לאמת שליחותו של 
נביא, לקבוע בזכרון האומה מאורעות בצלי חשיבות היסטורית־ 
דתית עליונה (עשר המכות וקריעת ים־סוף ביציאת מצרים [ע׳יען. 
..הקולות והברקים" במעמד הר סיני |ע״ע], נסי המן [ע״ען 
והמים במדבר וכד'). ולשמש ככלי-ביצוע מיידי לשכר ועונש. 
כשה (ע״ע) הוא הנביא הראשון שביקש לאמת את שליחותו ע״י 
נ׳ (שס׳ ד. א—ט! ל—לא). כדוגמתו עשה נם הנביא בביח-אל 
(מל״א יג, א—ה! והשו׳ מל״ב כג. טו—טז). גדעון (ע״ע) ביקש, 
ביזמתו, ממלאך ה׳ "א־ת שאתה מדבר עמי" (שופ׳ ו, יו; והשר שם, 
כא; לו—מ). וכן נעשה גם לחזקיה המלך. לבקשתו, בשוב הצל 
אחורנית (מל״ב כ, ח—יא). עם זאת שוללת התורה כל עדך ותוקף 
מג׳ הנעשה בידי נביא המטיף לעבודה ורה (דב' יג. ב—ו; וע״ע 
נבואה, עם׳ 802/3 : נסיון). פרשה לעצמה הם נסי ההתגלות — ועל 
כך ע״ע התגלות; נבואה. עתירת נ" במיוחד היא פרשת כיבוש 
הארץ; למשל, כריתת מי הירדן, נפילת חומת יריחו, האבנים שנפלו 
מן השפים במלחמת יהושע במלכי כנען, והשיא בגבעון — "וידם 
השמש וירח עמד". שעליו מעיר המקרא עצמו: "ולא היה כיום 
ההוא לפניו ואחריו לשמע ה׳ בקול איש" (יהו׳ י, יא—יד), תקופח 
השופטים מלווה אף היא נ" בולטים, מהם: גבורת שמשון, גלגולי 
ארון הברית בשבי הפלשתים והחזרתו. ענשם של הפלשתים, ועוד. 
בניגוד לנביאים האחרונים מלומדים בג" הנביאים הראשונים, ובעיקר 
אליהו ואלישע. הנ" הגדולים האחרונים במקרא והבולטים כמעשי 
תשועה הם הסרת מצור ארם מעל שומרון (מל״ב ו—ז) ומצור אשור 
מעל ירושלים (שם, יט). המקרא מרבה להזכיר נ" היסטוריים, 
לאומיים־פומביים. לצרכי תוכחה ומוסר לעם ולהפחת תקוות (במד׳ 
יד. כב; דב׳ ו, כב: ז, יס; כו, ח; כס, ב; ירס' לב, כא; תה׳ קה, ה; 
קלה. נו; נח׳ ט, י). ■ן,",. 

ח ו " ל ראו את ד.נ" כולם כקשורים וכרוכים מ' הגדול והמתסיד 
של הנבואה, ולאחר שנסתלקה הנבואה מישראל שוב לא נעשו נ" 
גלויים. שיבת ציון היתד, בדרך הטבע. אמנם "ראויים היו ישראל 
להיעשות להם נ׳. אלא שגרם החטא" (ברב׳ ז", ע״א). נסי פורים 
וחנוכה פורשו בג" נסתרים (חול׳ קל״ט. ע״ב; שבת כ״א, ע״ב), 
כהשתלשלות טבעית של המאורעות. ועב״פ: "אסתר סוף בל הב" 
(יומא כ״ט, ע״א). בית-המקדש וירושלים היו המקומות היחידים, 
שבהם נתקיימה בקביעות סדרה של ג״ — עד החורבן, לדעת אביי 
לא היו הדורות האחרונים ראויים לני "לפי שאין מוסרים נפשם על 
קידוש ה־" (ברב■ כ׳, ע״א). מאידך נעשו נ" רבים ע״י יחידי סגולה 
אז למענם. מבין החכמים שהיו מלומדים בני׳ יש לציין את הוני 
המעגל, חנינא בן דוסא. יהושע בן לוי, שמעון בר יוחאי ופנחס בן 
יאיר (ע , ערכיהם), ועל עשרות חכמים אחרים מספרים מעשי נ" חד־ 
פעמיים. לדעת ר' מאיד יש מקום גם בהלכה לחשוש למיעוט של ני, 
כגון ב״מים שאין להם סוף", אולם בכלל נקבע, ש״אין מזכירין מעשה 
נ* (תו 0 פ' יב' י׳׳ד, הי— 1 ״), ואמוראים אסרו לעמוד במקום סבנה וכד׳ 
וקבעו כי..לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא"(מג׳ זי, ע״ב). ואיו סומכין 
על ד,נ׳ (פס׳ ס״ד, ע״ב). גם מי שראוי לני, אם הוא מנצל זאת "מנכין 
לו מזכויותיו" (שבת ל״ב, ע״א). מכאן ואילך חשובה האמונה באפ¬ 
שרות העקרונית של ד.נ׳ לאין ערוך מן האמונה במקרה פרטי זה או 
אחר (סנה׳ ק׳, ע״א). 

מגמות שונות ניכרות כיחס לנ" במקרא. מחד גיסא העמידו על 
אפים הנסי של מאורעות הנראים כרגילים, אך מאידך גיסא, ביקשו 
למעט בערך ד,נ", כתופעות ש״הותנו" בבריאת העולם. "תנאי התנה 
עם הים במעשה בראשית שישוב לאיתנו"(ב״ר הי, ד׳; והשו׳ ספרי 
דב■ שנ״ה), ועוד. אדרבה, מזונותיו וזיווגו של אדם קשים כקריעת 



233 


נם, נסים - נסאו 


234 


ים־סוף (פס׳ קי״ח, ע״א); נ׳ שנעשה לחולד, גדול מזה של חנניה, 
סישאל ועזריה (נדר׳ מ״א, ע״א) והורדת גשמים שקולה כתחיית 
המתים (ירו׳ ברב׳ ה׳, ב')■ גבורת ה׳ מתבטאת בסדרי הטבע יותר 
מאשר בהפרתם, ושינויים בטבע, כשלעצמם, אינם משכנעים: דור 
המבול "שינה המקום עליהם סדרי עולם והיתה חמה זורחת ממערב 
ושוקעת במזרח״ (תו 0 פ ׳ סוטה, י', ד') — ובכ״ז עמדו במרים 
(והשו׳ שבת נ״ג, ע״ב: "כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי 
בראשית"), 

חז״ל נאבקו גם בטשטוש שביו נ״ למעשי כשפים — אותם פרשו, 
בדרך כלל. כנ" של דתות אחרות. כך פירשו את כפל הלשון "ענני 
ה׳ ענני" שבתפלת אליהו: "ענני שתרד אש מן השפים, וענני שלא 
יאמרו מעשה כשפים הם" (ברכי ר, ע״ב), כנגד אמונת ההמון ה- 
מעוניין בנ׳ גופו ובעושה חג׳ הבליטו חז״ל את יד ה׳, מחולל הב׳, 
ואת התועלת המוסרית שבו. מאחר שד,נ׳ יכול להיות דרך לקידוש 
ה', מותנית התרחשותו במעשה האדם ובנכונותו להקרבה בלי 
לסמוך על ד,נ׳. כן מודגש הקשר בין זע , לתורת הגמול: "מעשה 
בבתו של נחוניא תופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו 
לרבי חנינא בן דוסא.■ שעה ראשונה אמר להם שלום. שניה אמר 
להם שלום, שלישית אמר להם עלתה... אמרו לו נביא אתה? אמר 
להם לא נביא אנכי... אלא דבר שהצדיק מתעסק בו ייכשל בו 
זרעו?" (יב׳ קכ״א, ע״ב). 

האות והמופת משוללי סמכות בהכרעת ענייני הלכה — ע״ע 
נבואה, עמ׳ 808 . 

ש. ליברמן, יוונית ויו־נות בא״י. 86-73 . תשכ״ג; א. א. אורבך. 

חז״ל, פרקי אמוגוח ודעות, 81 — 102 , תשל״א, ,^ 1 וי..!ה .׳ 5 

;* 1933 , 73 ) 201011 ' 1 /) 1 /) 1 ' 1111 ) 1 ת 0 ! 3 ) 111 )ו 7 3 )/ 1 ח)) 1¥ !) 1/1 *או 

- 1€ ז 361 ל . 1 ; 1912 7 ) 4 ■ה? 7 ) 11114 ' 2 115 ?/ , י ום 1 זג 1 ו 501 11 <>׳ 3 .\צ 

7 ) 4 11111111 ) 1 ) 11 [ 1771 7 ) 2211714 1/113 11/10 ) 73 ) 01117011 ) 1 ) 01 ,תמצחז 

, 1 ז 130 זזז;י 041 ; 1941 .(. 01 ^ . 11111 זנ> 11 ש £4 . 8 ) 11 ) 2 71 ) 1 ( 11131131 ) 11 ) 1 ) 

,( 0/\, XX ס 44 ) 44013171 ![ ) 71117111141 07 [ 3 ) 1 ) 14170 [ס ) 16 ז 1 >) 1 ן/ 1 ז 81£ 771 6 

. 1952 , 181 — 165 , 1.0111 1/111117111 1114 ! 3 ) 1 ) 1 ) 11 117 ,] 311 ־ 01 . 4 ^. 8 ; 1947 

מ. 

בנושא הנ' מתמקדת ההתמודדות שבין הפילוסופיה — המבוססת 
על הנסיון והלוגיקה — לתודה, המבוססת על ההתגלות שהנ׳ מאמ¬ 
תה. וע״כ זהו נושא חשוב וקשה ביותר במחשבת י ה " ב. יתר 
על כן: האמונה בני כרוכה בתפיסת עולם ..מחודש" ומושגה. בעוד 
העיון הפילוסופי נוטה יותר להנחת הקדמות. 

אצל רס״ג נקודת-המוצא היא חידוש־העולם, וע״כ לא התעוררו 
בספרו שאלות ייתכנות הנ׳ וניגוד התכנים שביו המאומת ע״י נ' 
למאומה בשכל. הוא שאל רק לשם מה דרוש הנ׳ הנבואי — וג׳ 
ההתגלות בפרט — אם אינו בא אלא לאמת דעות שהשכל סוכיתי 
תשובתו: האימות השכלי, אף שהוא מצווה, דורש זמן רב — ואפילו 
ליחידים. תנ׳, באימות ראשוני, הכרחי לעם כולו וגם ליחידיו ברא¬ 
שית דרכם. כדי לזהות דת כוזבת המתבססת על נ" דרושה ביקורת 
של חג׳ — שמא הוא מצניע תחבולה נסתרת. כמופתי החרטומים — 
ושל התוכן העולה ממנו. שינוי מהותי חוללו הפילוסופים הנאופלא- 
טוניים הראשונים, שלדעתם אין הב׳ מאורע "חורג" פשוט המעיד 
על רצון האל, כי אם התערבות של סדר עליון, על־טבעי, בסדר 
נמוך ממנו: כשם שגוף האדם פועל בשעבודו לשכלו אחרת מבהיותו 
לעצמו, בר ד,נ׳ הוא שעבוד הטבע לסדר השכלי שמעליו, בתנאי 
שנמצא מי שראוי לסדר זה ומושך אותו אליו כהשגחה מייהדת — 
כלומר הנביא. כך יש לנביא תפקיד פעיל בהופעת הבי. וחב׳ לא 
רק מאמת את ההתגלות, אלא יש בו עצמו משום התגלות (ר־ 
אבן־עזרא לשמות ג, טי). הבעיה החמירה עם התגברות ההשפעה 
האריסטוטלית. לפיה הטבע מחויב מתבונתו של האל וע״כ הסותר 
לטבע כסותר לעכל. ר׳ יהודה הלוי (ע״ע, עמי 197 — 199 ) מניח 
שהנסיון קודם לשכל. וע״כ יש להכיר בנ׳ מכוח בדידותו ההיסטורית 
הבלתי־אמצעית ולקבל עמו. ממילא, את כל ההנחות המתחייבות 


ממנו. גם בסתירה לשכל. ומאתר שהנ׳ כשלעצמו אינו ראיה לאמי¬ 
תות דברי הנביא, ראה ריה״ל בחריגה מן הסדר הטבעי כדי לקרב 
אדם ועם לתכליתם הדתית, התגלמותה של אפת, כבהתגלמות ישירה 
של האל. ע׳׳פ תפיסה זו יכולה הנבואה לאמת עצמה רק כנסיון 
בלתי אמצעי, ומכאן ייחודו של מעמד הר סיני שבו זכי בל ישראל 
לנבואה. כיוון שרק על יסוד הנסיון הזה נתאמתה הנבואה לכלל, 
ממילא כל טענת נבואה לסתור פה שנאמר בו בטלה. גם אם 
נתמכה בג", 

הרמב״ם. שקיבל את הפיסיקה והמטפיסיקה של אריססו ללא 
ערעור, וגם את הנבואה ביאר כשלמות אנושית על יסוד תורת 
ההכרה האריסטוטלית, קיים עם זאת את הנחת חידוש העולם. משום 
שרק על פיה ייתכן הנ׳, שהוא הכרחי כדי להבטיח את סמכות הנבואה 
בעיני העם, ולאמת אצלם את ענייו ההשגחה. כך אין הני יסוד 
השיטה אלא חריג בתוכה, המוסבר ע״י הרסב״ם בכך שחידוש העולם 
וד.נ" מבטאים רצון. בעוד שבמהותו ובסדריו מבטא העולם את ה¬ 
מחויב ע״פ השכל האלוהי. אין הני מאורע שהתחדש בשעתו, וע״כ 
גם אינו מבטא "שינוי", אלא נקבע מלכתחילה כתנאי במעשה ברא¬ 
שית (ר׳ לעיל). שלא כאריסטו, סבור הרמב״ם כי אפשריים גם 
דברים חד־פעמיים, והני. כבריאה, הוא מאורע חד־פעמי המעמיד 
סדר קבוע: בנ" לאבות ולמשה הועמדה אומה שיש לה תכלית מיו¬ 
חדת בסדרו של עולם, ובמעמד הר סיני נקבע חוק אידאלי להנהגתה. 
כיון שנקבעו בג', הם מתמידים ואינם צריכים חידוש. לפי זה אין 
ד.נ׳ ביטול הטבע: בקריעת הים לא השתנה טבע המים אלא נבלם 
בפעולתו של כוח טבעי אתר (הרוח), כפי שהותנה במעשה ברא¬ 
שית. בין תלמידי הרמב״ם היו שביארו את הנ" כאלגוריות או 
כעניינים שיש לקיימם למראית-עין בשביל המון העם. 

תרומה מיוחדת נמצאת בדברי הרמב״ן, הבונה על ההנחה שהנ - 
קודם לטבע. חנ' אינו מאורע חד־פעמי. אלא מציאות מתמדת 
למעלה מן הטבע. "כל יעודי התורה אין בהם טבע ומנהגו סל עולם", 
וגורל ישראל הוא כפי שורת הנ׳, אף כי לא תמיד מתרחש תני 
בסתירה או כחריגה מן הסדר הטבעי. הרמב״ן מבחין בין נ' מפורסם 
— המטה לאמונה את הכופרים וחסרי הדעת — לבין נ׳ נסתר. ה- 
מכיון לטובת אדם או ציכור, ע״י זימון מאורעות שכשלעצמם אינם 
הוץ־טבעיים, ורק המאמין. הראוי לחסד, יכיר באפים הנסי. גם ר' 
תמדאי קרשקש (ע״ע) מבור שעם ישראל ואישי סגולה שבו חיים 
כפי ההנהגה העל־טבעית המיוחדת להם, הניכרת גם בעובדה שחלק 
ממצוות התורה תלוי בנ" מתמידים (בגון ההבטחה לעולי־רגל מפני 
סכנת אויב בהיעדרם מביתם [שמ ׳ לד, בד! ועוד ("אור ה"׳, ו', ב']). 
דומה כי נ" אלה זהים עם חג" הנסתרים במשנת הרמב״ן, בעוד 
שהמונח נ׳ בהוראה המדויקת מכוון לנ" המפורסמים, להם משווה 
קרשקש משמעות מעמיקה יותר. לדעתו חני סובתן מן המאורע 
הטבעי בהיותו מסובב ע״י האל במישרין, וע״כ הוא מבטא כוח אין- 
סוסי. הקם בבת אחת ואינו מתרחש כתהליך, ועצמת קיומו מוחלטת. 

א. שב, 

1 סאי מדינה — לשעבר — בגרמניה (כיום בלול שטחה 

בהסן! ושושלת שליטיה. רוזני המקום נקראו ע״ש הטירה 
שהקימו במאה ה 12 ליד העיירה נ׳. ב 1290 נבחר הרוזן אדולף 
(ע״ע) למלך גרמניה, השושלת נהלשה, בעקבות חלוקה נחלותיה 
בין צאצאיה. ב 1530 עברה נסיכית אורנז׳ שבצרפת לידי רוזני נ , - 
דילגבורג, ווילם מאורנז׳ (אורנןה) נהיה אח״ב למושל הולנד (ע״ע 
וילם .,השחקן"), ושושלתו, בית נ׳־אוראניה, ירשה את השלטון שם 
(ע״ע אורנן׳). 

ב 1816 אוחדו כל חלקי נ' בשלטון הדוכס וילהלם 1 . בנו, אדולף, 
שירש את הדוכסות נ 1839 , נטה לצד אוסטריה במלחמתה בפרוסיה 
ב 1866 ; בעקבות המפלה הודח מכסאו, ת׳ סופחה, במחוז, לפרוסיה, 



235 


נסאו — גסטודיום 


236 


ואחרי מלה״ע 11 — להסן (ע״ע. עם׳ 888/9 ). — הדוכס המודח 
אדולף נהיה ב 1890 לדוכס-הגדול של לוכסמבורג (ע״ע, עט' 427 ). 

נסוך המים, ע״ע סכות, חג ה־ 

נסטור — קסז 1300 — (הסאה ד. 11 — ראשית הסאה ד 12 ), 
נזיר רוסי, שחי ב״מנזר המערות״ שנקייב (מ 1074 ). נ' 

חיבר שני חיבורים על חיי קדושים. האחד על תאודוסיוס והאחר על 
בורים וגלב (ע״ע). לו מיוחסת גם, בלא ודאות, הכרוניקה הרוסית 
הראשונה שנשתמרה, דס\, אזאחססננסקא , 11086011 (.,סיפור שנים 
עברו"), אשר ראשית צמיחתה היתד. במחצית הראשונה של הסאה 
ה 11 ושנערכה, ב 1113 , בידי נזיר בשם נ׳. כה״י הקדום ביותר 
שבידנו הוא מ 1377 . הכרוניקה מדגישה את אחדותה של רוסיה 
ושל השבטים הסלאוויים בכלל. היא מספרת בפירוט על קבלת ה¬ 
נצרות האורתודוכסית וחי ולדימיר 1 (ע״ע), הנסיך של קייב, כאשר 
לפניו מתייצבים באי־כוחן של דתות שונות. בהם גם משלחת של 
כוזרים יהודים (תיאור הדומה במקצת למסופר באיגרתו של יוסח 
מלך הכוזרים לחסדאי אבן שפרוט |ע״ע] על התייחדותם של הכוז¬ 
רים). עורכים שונים תרמו להעשרת הכרוניקה בסיפורים בעלי אופי 
אנקדוטי, תיאורים אפיים ודיאלוגים, תוך שימוש במקורות רבגוניים 
— מסורות שבעל-פה. שירים וסיפורים עממיים, תעודות, כרוניקות 
ביזאנסיות. ספרי התנ״ך והברית החדשה וספרים חיצוניים. לשוו 
הכתיבה היא סלאווית־בנסייתית שניכדות בה השפעותיה של הרו¬ 
סית החיה. היצירה שימשה מקור השראה לסופרים ומשוררים (פוש־ 
קין). הוצאה מדעית של חיבוריו י״ל נ 2 כר', 1950 . — וע״ע היס¬ 
טוריוגרפיה, עם' 295 . 

- 0 ־ 1 ־ 130 • \מ) 01 ס׳(ין מיש 100 ( 8 0 ק 5 , 0 31810011143 ? , 13108 ^ 1173X 

, 011801 ־ 3101 00X00 ׳