האנעיקלופדיה 

הגברית 


כללית, יהודית ואדציעזראלית 


ברך יעשרים וחמישה 
נזיד, נזירות-סבולסטיקה 



חברה להוצאת אנציקלופדיות.בע״מ 
ירושלים תעזל״ד חל־אביב 


4 וס 4£ קס.ו:)ץ 0 א£ 


4 :>ו 1£8£4 -ו 


נמיא הבבוד: 

פרום , אפרים קציר - נמיא המדינה 


הנהלה ראשית של החברה לתוצאת אנציקלופדיות בע״ס 

מאיד (דל 1 ) וברבה פ לא י 


שמשון קלאוס מנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי בע״מ, גבעתיים-רמת־גן 

ההגהות — שרה יפה, . 1.4 * 1 ? ריכוז המזכירות של מחלקת ההכנוז ואיסוף 
החומר — אסתר קיסר? ריכח המזכירות של מחלקת העריכה — הדי שסייג־ 
כרג; איסוף התמונות — עליזה גרוסבדס, . 14 \? ציור ומיפוי — יהודית 
בלומנצוויג, .. 8.4 ו&וזן לנדאו, . 8.4 


© 

כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.<ר £1 ,?א^יו^סס סאזאצושפעי! \<ז £0 *יו 0¥0£,0 א£ ׳רפ ז־מסופ׳ויוסס 
או ם£-ךא 1 פ? 



המערבת הבללית לברד ב״ה 


העורך הראשי: 

פ ר ו פ ׳ יהושע פראוור 


מנהל המערכת: 

אלכפנדר פלאי, .א . 4 ) 


המערבת המרכזית 

מחלקת מדעי-היהדות: פרופ׳ אפרים אלימלך אורכך 
ישראל תא־שמע (עירו משנה) 

מחלקת מדעי-הרוח : פרום׳ שמואל הוגו כרגמן 
אהרן אריאל (עורך משנה) 

ו״ר פנחס פיר, (עורך משנה) 

מחלקת מדעי הטבע: פרופ׳ בנימין שפירא 

ד״ר אריאל כהן (עורך משנה) 

מחלקת התכנון, איסוף החומר והבאה לדפוס — 

מוכיר כללי: יצהר, הם 

המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב כן־אכא, . 4.50 ( 

יעקב אורכך / מקרא ; רב בן־אבא, .ס 1,8 \ / אסלאם ; פסיכולוגיה ; בלשנוח ; חנוך ; רות כנדל, .\,. 5 ] ן גאוגרפיה : גאולוגיה : ארי 
כריזכאי, ■ 55.4 ,. 15 ., 1.1 / סשפס ; סוציולוגיה; צבי כרם, . 15.4 / דתות ; היסטוריה של יה״ב; פילוסופיה ; הנרי וסרמן, . 4.4 [ / 
היסטוריה ; תו״י; אברהם הנני,., 15.5 / מתמטיקה ; מוסיקה; מלכה מרנן, . 4.30 ? / בוטניקה; זואולוגיה; חקלאות; צלה ב״ץ, . 4.4 ! ן 
ספרות עבריה ; תר י; ישראל כרמל, . 8.4 / היסטוריה ; פנחם לייבזון / ביבליוגרפיה ; יאיר מאירי, . 5.4 ( / כלכלה; ספורט; 
ירדנה פלאוט, ■ 4 8 / גאוגרפיה; יהודית פלרמן-זילכרפניג, . 4.4 ! / ספרויות; אמנות; צבי קפלן / הלנה; תלמוד; מנחם 
רכינוביץ, . 4.80 ? / ביוכימיה ; כיסיה ; גאולוגיה ; רפואה ; שמואל שכיב, . 14.4 ; תרבות קלסית ; יאיר שמעוני, . 4.30 ! / אסטרונומיה; 
טכניקה ; מטאורולוגיה; פיסיקה. 


ישראל איגרא ושמואל שכיב י, מניאים לניתיהדפוס 


עורבי מדורות 


. ארכאולוגיה 

פרום׳ מ. אבי־יונה 

.ספרדיות סקנדינויות 

ר״ר א. אבן־זהר 

מקרא; היסטוריה ישראלית עתיקה 

ר״ר ש< אכרמסקי .. 

תלמוד: ספרות רבנית 

פרוס׳ א. א. אורכך 

. חנזץ! פסיכולוגיה 

ד״ר ה. אורמיאן 

. פיסיקה 

פרופ׳ א. אלכסנדר . .. 

אפלאם 

פרופ׳ א. אשתור 

סוציולוגיה 

פרוס׳ י. כן־דוד 

.גאולוגיה, מינרלוגיה 

פרוס׳ י. כן־תור 

פילוסופיה 

פרוס׳ ש. ה, כרגמן 

.ספרות צרפתית 

ר״ר פ. כרטפלד . ,, 

. משפם 

פרוס׳ ש. גנוסר 

.זואולוגיה 

ד״ר מ, דור . 

. חקלאות 

פרוס׳ ש. הורוכיץ . . 

. כלכלה 

י. דם 

. דתות 

פרופ׳ ר. י. צ. ורכלוכסקי 

. . אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

ר״ר א. כהן . 

. מוסיקה 

ד״ר ר. כץ . 

. תולדות הרפואה 

פרוס׳ י. ליכוכיץ 


תו״י בהונגריה וברומניה 

. גאוגרפיה 

ספרות איטלקית 

.מתמטיקה 

. בוטניקה 

. טכניקה 

. צבא. היסטוריה צבאית 
ססרויות. אמנות (עורכת משנה) 
נצרות, העולם הקלאסי 

.בלשנות 

אמנות 

. פרהיטטוריה 

רפואה. פיסיולוגיה 


ד״ר ש. רחמן .ספרות אנגלית 

פרוס׳ א. שמייד ספרות עברית; פילוסופיה עברית 

פרופ׳ ד. שיפרין סין 

פרופ' ב. שפירא ביוכימיה; מיקרוביולוגיה: ביולוגיה 

י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

פרוס' ח. תדמור.המזרח הקדום 


ד״ר יהודה מדמון 
פרוס׳ ד. ניר 
פרוס' י, סרמונטה . 
פרוס׳ ש. א. עמיצור 
פרוס׳ א. פאהן 
ד״ר א. פורת 
רס״ן (מיל.) פ. פיק 
י. פלרמן־זילכרפניג 
פרוס׳ ד. פלוסר 
פרוס' ח. רוזן 
ד״ר א. רונן(ה״א) .. 
ד״ר א. רונן(היפה) .. 
פרוס׳ ר. רהמימוכ 



















רשימת המחברים המשתתפים בביר ב״ה 


אביגדור חוה, ר״ד 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: סויניה. מ. דה ר.־ש. 

אכי־יונה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / המזרח הקדום; ארכאולוגיה 

אבינור גימה, .*. 1 * 

חיפה ! ספרות גרמנית 

אביצור שמואל, ר״ד 

תל־אביב. סרוססור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: נס ציונה 

אכן־זהר איתמר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ססרויוח סקנדינאוויות 

אבני יאיר, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סיב, סיבים (בחלקו) 

אבני-סגרה דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: סוס (בחלקו) 

אכרבנאל קלוד 

ירושלים, מרצה באקדמיה למוסיקה ע״ש רובין / הערך : סטרדלה, א. 

אכרמסקי יאיר, 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / סיציאליזם 

אבדמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא, היסטוריה ישראלית 
עתיקה 

אגם (טייכמן) גיורא, .:) 1.5 * 1 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה 

אדלשטיין מאיר. .*.מ 

ירושלים / הערך: סיס! ג׳. 

אהרונסון אלכם, ר״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

אהרונסון שלמר, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: נציונלסוציליזם; 
נציובלסוציליסטית, מפלגה 

אולמסטד קלרנס. ד״ר 

ויסקונסין. פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין / גאוגרסיה 

אוסמן רומן, . 1.30 \ 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת ת״א / כימיה 

אורכו יעקב 

ירושלים / מקרא 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה, המוך 

אחימוכ יאיר,. 1.30 \ 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערך: נחשוני־יס 

איכר איירין, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סין, ספרות ז תאסרון 
וקולנוע! דתות 

אייל אלי 

ירושלים, עתונאי / הערר: ניכסון, ר, מ. 

איקן רפאל, ר״ד 

ירושלים, מרצד, בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סטרואידים וססרולים 

אלדן אלעי, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: נפש (בחלקו) 

אלכסנדר חיים 

ירושלים, פרופסור (אורח) באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

אלמלח אלי, ד״ר 

פריס, מרצה באוניברסיטת סרים / הערך: סימבוליזם 

אמירן מינדה ריי, ד״ר 

תליאכיב, מורד, בכירה באוניברסיטת ת״א / ספרות אנגלית 

אנגון* צ׳רלז, ד״ר 

דיקנסון, פרופסור באוניברסיטת דיקנסון / הערך: נתן, ג*. נ׳. 

אסרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / גאונרפיה 


אקשטיין אלכסנדר, ד״ר 

מישיגן, פרופסור באוניברסיטת מישיגן / הערך: סין, כלכלה 

אראל משח 

ירושלים. משרד החח / הערך: נפל (בחלקו) 

ארגמן מאיר, ד״ר 

ירושלים, ביה״ח *הדסה״ / הערך: נמק ונמק גזי 

אריאל אהרן,.^. 1 * 

ירושלים / היסטוריה* יחסים בין־לאומיים 

ארמוני זיוה, ארכיטקטית 

תל־אביב / הערך: ניו יורק (העיר), אדריכלות 

ארני אפרים, .^. 1 ל 1 

ירושלים / גאוגרפיה 

אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יוון ורומא 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

כאומגרמן פרנציסקה, ד״ר 

ציריך / הערך: סימפתיה — אגסיסתיה 

כאומן זיגמונר, ד״ר 

לידז, פרופסור באוניברסיטת לידז / הערך: סוציליזם 

כאליה סימון, ד״ר 

פרים, ד,ספריה הלאומית / הערך: ססל־הולססין, ז׳. נ. (בחלקו) 

ככיץ מנחם, אינג׳ 

חיפה, עמית־מחקר בכיר במוסד הטכניון למחקר ופיתוח / הערך: נפט 
(בחלקו) 
כוחם יוחנן 

ירושלים ! מוסיקה 

כונפיל ראוכן, הרב ד״ר 

ירושלים. בית הספדים הלאומי והאוניברסיטאי / הערכים: סביונטהי 
סטנקרו, ם. 

בורנשטיין דוד יום!? (ז״ל) 
הערך: ר׳ נתן 
כורשמיין איתן, ד״ר 

תל־אביב, הספריה המרכזית באוניברסיסת ת״א / היסטוריה 

כמה פאולו, ד״ר 

פרמה, האוניברסיטה של פרסה / הערך: סיציליה, באוברסיה 

ביין דן, ד״ר 

ירושלים, שופט בית משפם השלום ! הערך: גסיון(בחלקו) 

ביינארם חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות היהודים בספרד 

בילסקוב־ינסן סרידריו יוליוס, ד״ר 

קופנהגן, פרופסור באוניברסיטה / הערך: גתנסן, ה. 

כילצקי ישראל חיים, י *. 1 \ 

תל־אביב, מורה מן ההוץ באוניברסיטת ת״א / הערך: סוצקור. א. 

בכלר זאב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ניוטון, סר א, 

כלום יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערל: סואץ, משפם 

בלומנקרנץ ברנדד, ד״ר 

פריס / תולדות היהודים בצרפת 

כנכג׳י יוסף, ד״ר 

ירושלים. חוקר בכיר במכון הסיבים / הערך: סיב, סיבים (בחלקו) 

בן־גיגי אירה, ד״ר 

חיפה / הערך : ניס (בחלקו) 

כן־דדד יוסף, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סוציולוגיה 

כנדל רות, 

ירושלים / גאונרסיה 



5 


רשימת המחברים 


6 


כן־דרור יהורה,. 8.4 

ירושלים / הערד; גיר ג׳רזי, יהודים 

כן־שלום אורה,.^. 8 

ירושלים / ספרות צרפתית 

בן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור בארניברסיסה העברית / מינרלוגיה! ססרוגרסיה 

בר ורדה, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: סיריוס (בחלקו) 

בר משה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: נציביו(בחלקו) 1 
סורא 

בר-אץ רפאל, .^. 4 ז 

ירושלים. מורה מן החוץ באוניברסיטה העברית / הערך: סמסיסטיקה 

בראוור אברהם יעקב, ד״ר 

תל־אביב / גאוגרפיה 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

ברומבר ויקשור, ד״ר 

קונטיקט, פרופסור באוניברסיטת ייל / הערך: ססנדל 

ברונר פרר, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: ניקרגואה. היסטוריה 

ברור משה, ר״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת׳־א / גאוגרפיה 

בר־זכאי ארי,.^. 8 ,. 8 .^ 1 

ירושלים / משפם 

ברם צבי,..^. 8 

ירושלים / נצרות 

ברר,אי מיכאל, ר״ר 
ירושלים / כלכלה 
גודמן מורים פ., ר״ר 

אילינוי, פרופסור־־חבר באוניברסיטת גורתווססרן / הערכים: סודאניות, 
לשונות 1 סוהילי 

גורשו ז׳ק, ד" ר 

טולוז, פרופסור באוניברסיטת טולוז / הערך: נפוליון 1 

גוטמן ג׳ץ, 

אוכספורד, פרופסור באוניברסיטה / הערך: ניו יורק (עיר). גאוגרסיה 

גולדנברג גדעון, ר״ד 

ירושלים, פרוססוריחבר באוניברסיטת ת״א / הערך: סורית, לשון 

גולההייך יאיר, ד״ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטה בריאילן / הערך: נטל. גאוגרפיה 

גולדשמידט דניאל, ר״ד (ז״ל) 

הערך: סדור 

גורו פיר, ד״ר 

בריסל, פרופסור באוניברסיטה / הערך: סינון (בחלקו) 

מיה דניאל,,,^. 8 

ירושלים / היסטוריה 

גילון היים, ד״ר 

ירושלים / הערך: סולסונל, קבוצת־ 

גלון מרגלית, ד״ר 

חל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: סימביוזה (בחלקו) 

גליל יעקב, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

גליקפון איבון,.*. 8 

ירושלים / הערך: סינגפור, יהודים 

גנצל ברנהרד רב, פרום׳ (ז״ל) 
היסטוריה של אירופה 

גדאכוים אריה, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך! סיז׳ה מסן־דני 

גרכל אידנה, פרוסי (ז״ל) 

הערך: ם׳ האות (בחלקו) 


גרבר זאב, ד״ר 

קליפורניה, פרופסור־חבר בקולג׳ לה ואלי / הערך: סגל, מ. צ. 
גרזזן־קיוי אסתר, ד״ר 
ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / מוסיקה 

גרינהוט אהרן,.*. 1 * 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 

גרינולד דבקה, .יז 1 ס 8.0 

תל־אביב, מורה בכירה באוניברסיטת ת״א / הערך: סטי־ל, סר ר. 

גרינשטיין אדוארד ל.,.^. 8 

גיו יורק / הערך: גיו יורק (מדינה), יהודים 

ד׳אנג׳לי אלי, מהנרם 

חיפה / הערך: סבון 

דה־פרים בנימין, ד״ר 

הרצליה. משרד המסחר וד,תעשיה / הערך: סחר, היסטוריה (בחלקו) 

דוד אברהם, 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: סיציליה, יהודים < 
ספרות רבנית 

דוד יונה, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ח״א / הערך: סוסו. י. 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דיבואה מרסל, ד״ר 

ירושלים, מרצה אורח באוניברסיטה העברית / הערכים: סידר, מברכן> 
סכולסטיקה 

דלין גורמן, 

לואיזינה- מרצה באוניברסיטת לואיזינה / גאוגרסיה 

דן יום,ה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: נפש: סגוף 
סגפנות (בחלקם) 

יפני אמוץ,. 180 * 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סחלביים, שחלביים 

האלף ברט', 

ירושלים, עובדת מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: ססרולם, ם. 

הובר חיים, ד״ר 

סביון, בנק כללי לישראל / הערך: סחר (בחלקו) 

הולנד אריה,. 8.80 

הדרה, מפעלי ניר חררה / הערך: ניר־ ומוצרי־ניר 
הון שאול,. 8 .^ 1 
תל־אביב / שחמט 

הופמן פדדריד י. 

קליפורניה / הערך: סטין. ג. 

הורביץ שמואל, ר״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 
הורוביץ יהושע, ד״ר 
בגי־ברק / ספרות רבנית 

הורוביץ מאיר, .־*ם! 

ירושלים / משפם 

הירש מרק ד., ד״ר 

ניו יורק, פרופסור בקולג׳ ברונקם / הערך: ניו יורק (מדינה), היסטוריה 

הירשברג אלפרד, ד״ר (ז״ל) 

הערך: סאו פאולו(העיר), יהודים 

הידשברג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית ! מוסיקה 

הכהן מרדכי, הרב (ז״ל) 

חקרו: סולוביצייק (בחלקו) 

הלוי אפשטיין אלימלך, 

תל-אביב, מרצה בכיר (אורח) באוניברסיטת ת״א / הערך.■ נח 

הראל מנשה, ר״ד 

ירושלים, מורד, בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סיני, גאוגרפיה 

הדאל־פיש אהרן, .*. 8 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / ספרות אנגלית 


7 


רשימת המהגרים 


8 


הרטו־ם מנחם עמנדאל, הרג ד״ר 
ירושלים / הערך: סגרה 
הרצוג אביגדור 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך; סירוסה, ג. 

וגבר־.מרדכי/ 

רודזיה / הערך: סולזברי, יהודים 

דרמכרנד מרדכי 

תל־אביב / אנתרופולוגיה! פולקלור 

ויגודסקי סטניסלב 

גבעתיים / הערכים.־ נימצויץ/ י. א .; נלקובסקה, ?. 

דיזל יואב, ד״ר 

פתדו־תקוה, פרופסור באוניברסיטת ת״א / בוטניקה 

ויילד משה חיים,.^. 8 

ירושלים, קרו קיימת לישראל / הערך: סילור. א. ה. 

ויינריב אלעזר, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

ויינריב דג, ד" ר 

פילדלפיה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: נירנברג, יהודים 

וייס יוסף, ד״ר 

לונדון, פרופסור באוניברסיטת לונדון / הערך: ר׳ נחמן מברצלב 

וילקינסץ סטפן א., 

קונטיקט, מדריך באוניברסיטה י; הערך,• סין. אמנות (בחלקו) 

וילר יחזקאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך; ססרסיברפיה 

ויסנברג אפרים יהודה, חרב ר״ד 
לונדון / הערכים: גיסן; מיון 
דסדמן הגרי, 
ירושלים / היסטוריה; תו״י 

ורבורג גבריאל, ד״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטה חיפה / הערך: סודאן (בחלקו) 

ורבלובסקי רפאל יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ?*דע הדתות > נצרות 

ורדי חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: נצרות (בחלקו) 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זדסמן זרדה,.* 1 * 

ירושלים, אגף העתיקות והמוזיאונים / הערך: נר (בחלקו) 

זוסמן יואל, ד״ר 

ירושלים, שופט ביהס״ש העליון / הערך: סדרי־דין 

זילברנר אדמונד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סוציאליזם 

זינצרמן אורה, 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטת ת״א / הערך: נטורליזם (בחלקו) 

זנדבנק שמעון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סונט, סונטה 

זרהיה תמר,.:>$ 1 * 

ירושלים / הערך: נחשים (בחלקו) 

חבצלת מאיר, ררב ד״ר 

ניו יורק, פרופסור בישיבה יוניבדסיסי / הערך: נסרונאי 

חייט סטנלי פ., הרב ד״ר 

סינסינסי, פרופסור בד׳יברו יוניון קולג׳ / הערכים: גיופודטז סיגסינטי, יהודים 

חן ?לדה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

הנני אברהם,. 8.50 

ירושלים / מוסיקה! מתמטיקה 

השין שניאור זלמן, ד״ר (ז״ל) 

הערך: סהר, בתי 

טואף אריאל, הרב ד״ר 

ראשון לציון. מרצה באוניברסיטה בר־אילן / חו״י באיטליה 


טין ה. יואן, ד״ר 

אוהיו, פרופסור באוניברסיטת אוהיו / הערך: סין, אוכלוסיה 

מדגן מלכה,. 4. 80 ) 

ירושלים / בוטניקה! זואולוגיה 

יאפו־הוסמן עדית, ד״ר 

ירושלים / אמנות 

ינקלביץ לאון, ד״ר 

קליפורניה / הערך: סו־מה צ׳יאן 

יעקבי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יה״ב 

יפה בנימין, .זגז(.ז\ 

ירושלים. הסוכנות היהודית / הערך: סיקם, מ. 

ידון אליקים,. 4 .^ 1 

תל'אביב. מורה באוניברסיטת ח״א / הערך: נטורליזם (בחלקו) 

ישועה יהושע, ד״ר 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערכים: סימון, ק! סיר־ראליזם 

כהן אריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: נפטון; 
סיקורסקי, א. א. 

כהן חיים י., ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, יהודים (בחלקו) 

כהן קיטי א., ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ח״א / הערך: סידני, סר פ. 

כונבא אלעזר, ד״ר 

תל־אביב, טרוססור באוניברסיטת ת־א / הערך: נחשים 

כ״ץ מאיר, ר״ד (ז״ל) 

הערך: ססרדיורי, א. 

כרמי אמנון, . 8 .^ 1 

חיפה, שופט שלים / הערך: סיוף 

כרמל ישראל, .\/, 8 

ירושלים / היסטוריה 

לבנה אכיטל, 

ירושלים / הערך: נילוטים 

לוי זאב, ר״ד 

קבוץ הסעסיל, סודה סן החוץ באוניברסיטת ת״א / הערך: טסרוקסורליזם 

לויט ז׳ורז׳ 

סריס / הערך: ננסי- יהודים 

לוין אריה, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סהדורדיי אל' 

לוינגד יום!*, 457 זי 1 

קרית־מוצקין / היסטוריה של ארצות הבלקן* נצרות 

לוינסון רוכרט א., ר״ר 

סן פרנסיסקו / הערך: סיאטל, יהודים 

לזר לוסיאן, ד״ר 

ירושלים / הערך: סטרזבור, יהודים 

לזר משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / ספרות ספרדית 

ליבוביץ יהושע, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ! תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים / סוציאליזם! ציונות 

ליבם אסתר,.*. 8 

ירושלים / הערך: ר׳ נחמן סהורודנקה 

ליבם יובן) גרהרד, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה יוונית 

ליטב מיכאל, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סירה קוצנית 

ליממן שמואל, 

ירושלים / הערך: סינס לואיס, היסטוריה 

ליכטנשטיין אהרן, הרב ד״ר 

ירושלים, ישיבת הר עציון / הערך: סולובינ׳יק (בחלקו) 



9 


רשימת המחברים 


10 


ליפי, משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: טורוקין, פ. א. 

ליפצין פול(שלמה), ד״ר 

ירושלים, הקולג׳ האמריקני / הערך: ביגר ש. 

ליפשיץ יחזקאל חיים, פריפי (ז״ל) 

העיד: ססראוכימיה (בחלקו) 

לנצמן אלי, .\.. 4 ז 

חיפה, מורה מן החוץ באוניברסיטת חיפה / הערר: סין, אמגות (בחלקו) 

לפלי דניאל, ר״ר 

קנברה, מרצה בכיר בקולג׳ קנברה / הערך: סין, פילוסופיה 

לפידות רות, ר״ר 

רמת־בן, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ] משפט בידלאומי 

לצתס־יסה חוה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך.־ נצירים 

מאייר אמציה י" ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / כימיה 

מאירי יאיר,.^. 1$ 

ירושלים / כלכלה 

מבורר ברו־ף, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: נפוליון ן, יהודים 

מוצקין אריה ליאו, ר״ר 

חיפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: בלדקה. ת. 

מורה שמואל, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: נעימה, מ. 

מירון יעקב, ד״ר 

ירושלים, מורה מן החוץ באוניברסיטה העברית ( הערכים: סודאן, משפט; 
טוריה, משפט 

מירסקי נילי,.^, 8 

תל־אביב / הערך: סולז׳ניצין, א. א. 

מנדלסון דוד, ד״ר 

תל׳אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערכים: סי, א.; טימנון, ר. 

מנור ישראל 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / תאטרון 

מקוגסקי דונלד, 

מיזורי, מרצה בפורסט פארק קולג׳ / הערך: סינט לואים, יהודים 

מרגולינסקי יוליום 

קופנהגן, עתונאי / הערך: סימונסן, ד. י. 

מרטון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית; תו״י בהונגריה 

מרכוס שמעון, ד״ר 

ירושלים / הערך: סוסיה, יהודים 

מרסנד יוסח, ד״ר (ז״ל) 

הערר: נתן, ר, 

נדבה יוסח, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת דרופסי / הערך: סוציליסטיות, מפלגות 

נודמן ג׳רי, ד״ר 

וושינגטון, מרצה באוניברסיטת וושינגטון / הערך: סין, לשון 

נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: נסטוריום (בחלקו) 

סו ג׳ו־יון, ד״ר 

טיוואן, פרופסור באקדמיה למדעים / הערך: סין, צמיחת התרבות, 
סרהיססוריה 

סואן דן, ד״ר 

הל־אביב. מדרה מן החוץ באוניברסיטת חיפה / הערך; סאול 
סונס ג׳ין מ., ד״ר 
ביו זילנד / הערך: ביו זילנד (בחלקו) 

סיגר רן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: ניצשה, ם, 

פיון עמנואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, היסטוריה 
(בחלקו) 


סימונסון שלמה, ד״ר 

תל׳אבים, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: נפי, ח. ג. 

סלוצקי יהודה, ד״ר 

רמת־־גן. פרופסוו״חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה 

סמואלם מרוין, ד״ר 

וושינגטון. פרופסור באוניברסיטה / הערכים: ננצ׳נג; נבקינג 

סמיט ג׳ריט, ד״ר 

הולנד. מרצה באוניברסיטת כרובינגן / גאוגרסיה 

סמילן שמעיה, 

ירושלים / הערכים: נני, ם. 1 סטורצו. ל. 

ספיין כדי, ד״ר 

לונדון, ביד״״ס למדע ולטכנולוגיה / הערך: סגרה. ק. 

סדמונימה יוסח ברוך, ד״ר 

ירושלים, פרופםור־חבר באוניברסיטה העברית / פילוסופיה של יה״ב 

עמיצור שמשון אברהם, ד״ר 
ירושלים, פרופסוד־חבד באוניברסיטה העברית / מתמטיקה 
עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

ענכר מיכאל, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סוציומטריה 

ענתי עמנואל, ד״ר 

איטליה, המרכז ללימוד פרהיסטוריה בוולקאמוניקה / הערבים: סטונהגג'; 
סיציליה, פרהיסטוריה 

עפרון זוסיא 

עיךחרוד, המשכן לאמנות / הערך: נר (בחלקו) 

פנס וילים 

ניו ג׳רסי, עתונאי / הערך: ניוארק, יהודים 

פוסטל ברנרד 

ניו יורק, עתונאי / הערך: ניו מכסיקו, יהודים 

פז עזי,. 8.50 

תל־אביב / הערך: סיני, החי 

פז׳נצ׳בסקי ביק,. 50 

תל׳אביב, אסיסטנט באוניברסיטת ת״א ! הערך: נרנטם, ו. ה. 

פטוהדבסקי יעקב יוסף, הרב ד״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו יוניון קולג׳ / הערך: ניטו, ד. 

פיגלמן יולץ ב., הרב ד״ר 

ביו אורליבז / הערך: ניו אורלינז, יהודים 

פיגרם פבלו, .־־ 71101.1.1 

ירושלים / הערך: נזיר, נזירות (בחלקו) 

פיליפם ג׳ימז, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סוריה, סרהיטטוריה 

פיק פנהס, רפ״ן(מיל.!, ד״ר 

ירושלים / צנא,■ היסטוריה צבאית 

פישלזון לב, ד״ר 

רמתיגן, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: סימביוזה (בחלקו) 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמבות 

פלאדט גונתה ו., הרס ד״ר 

טורונטו / הערך: סינט פול, יהודים 

פדאוט ירדנה,.^/. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 

פלדמן אליהו, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סיביר, יהודים (בחלקו) 

פלדמן סטיפן, .^. 1 ו 1 

ירושלים / גאוגרסיה 

פלופר דוד, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פלנדרם ג׳ון מ., ד״ר 

רמת השרון, פרופסור באוניברסיטת ת״א / העלך: סחר. התאוריה 

פלק זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: נשואים (בחלקו) 



11 


רשימת המחברים 


12 


פררידנברג גדעון, ד״ר 

ירושלים / הערך: סיסמונדי, ז׳. 

פרוינד רפאל, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית / הערכים: סוריה, גאולוביה; 
סילור 

פרוש ישראל, הרב ד״ר 

סידני, מרצה באוניברסיטה / הערך: סידני. יהודים 

פרטיג־גרינכרג אירנה, ד״ר 

ירושלים / בוטניקה 

פרידמן מנחם, 

ירושלים / הערך: "נטורי קרתא" 

פריירייד שאול,. 11.50 ; 
ירושלים / כימיה 

פרנקל בנימין זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערר: סיגבן, ק. מ. ג. 

פרנקל יונתן, ר״ד 

ירושלים, פרופסור נאונינדסיסה העברית / היסטוריה רוסית 

צוקר שלמה, .\״ע 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך: גרבוני, מ. 

צורנמל משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: סיסונופודים 

ציגלמן איתור, ר״ד 

ירושלים, מרצה באוני ברסיס ת הנגב / הערך: סוסנוביץ (בחלקו) 

צ׳יל ארתור א., הרב,., 011.1 ,.*.* 1 

קונטיקט / הערך: ניו היון 

צפריר דדם, .*. 4 ג 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: נזיר, נזירות (בחלקו) 

צ׳רוטי ג׳ורג׳ו 

מורינו / הערך: סד, ד. א, ס. 

קואומו לואיזה,. 0 ."סט 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / ספרות איטלקית 

ר,וגלד יהושע, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: נמלים 

קושניר דוד, ד״ר 

חיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה / הערך: גישפור 

קטן משה, ד״ר 

ירושלים- מרצה באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סטרזבור (בחלקו): 
ביבליוגרפיה 

קיפנים כדור, . 4.50 * 

חיפה, מדריד באוניברסיטת היפה / באוגרפ-ה 

קידזון בנימין, ר״ד 

ירושלים, פרופסור כאוגיביסיטה העברית / הערך: סגסגת 

קלוזנר יהודה אדיה, ד״ר (ז״ל) 

ספרות כללית 

קלויזנר ישראל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: נטר, י, ז ניסנבוים, י. (בחלקו) 

קליין צביר, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה; ספרות כללית 

קלינמן לודמילה, ד״ר 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / הערך: סולוביוב, ו. (בחלקו) 

קנאי יקר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סדרה 

קנג שואן, ד״ר 

סינגפור, פרופסור באוניברסיטת סינגפור / הערך: סין, צומח (בחלקו) 

קפלן נתן, אינג׳ 

תל־אביב ! הערך: נמל (בחלקו) 

קפלן צבי 

ירושלים / חלמור; ספרות רבנית 

קראום ברוד 

ירושלים / הערך: סיגם פול, גאוגרפיה 


קרול חיים, מהנדס 

חיפה / הערך: סיכה, המרי־ 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרסיה 

קרסל גצל 

חילון / הערך: ניסנבוים, י, (בחלקו) 

קרקורסקי שמואל, .ל״ 1 ו 1 

ירושלים, יד ושם / הערך: סוסנוביץ (בחלקו) 

רבא יואל, ד״ר 

הרצליה, מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: סססבוליסקי. א. 

רכינוכיץ אביבה, . 4.50 ו 1 

ירושלים: הערכים: סד׳רלנד, א, ו.! סטנלי, ו. מ. 

רכינוביץ איתמר, ד״ר 

תל־אביב. מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: סוריה, אוכלוסיה 

רבינוביץ מנחם,. 4.30 < 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כיסיה; רפואה 

רד׳רפורד ג׳ון, ד״ר 

סידני, סרוםסור־תבר באוניברסיטת סידני / הערך: ניו סאות וילז 

רובינשטיין אברהם, ד״ר 

ירושלים. מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: ר׳ נחמן סקוסוב 

רורולןז בדנרד נ. 

גיו יורק / הערך: סירקיוו, יהודים 

רודנר מרטין, ד״ר 

ירושלים, חבר מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: סינגפור, היסטוריה 

רוזן גלדים, ד״ר 

ניו יורק / הערכים: סולד, ב.; סולר, ה, 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנית 

רוזנכליט פנחס, ד״ר 

מקוה־ישראל, מרצה באוניברסיטה בד־אילן / הערכים: נפוליון 111 ! 
סולזברי, ר. א. ס, 

רוזנברג אליהו, ד״ר 

תידאביב / הערך: נסם, גאולוניה 

רוזנטל אירווינג, 

גיו יורק, פרופסור־חבד באוניברסיטה / הערך: סולצבדגר, א. ה. 

רוזנטל יהודה, ר" ר 

ירושלים / הערך: ניקולאוס דונין 

רוזנמן אליעזר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: בקור 

רוזנר יעקב, ד״ר 

צה״ל / הערך: נפץ, המרי' 

רומנו ג׳ורג׳ו, ד״ר 

תל־אביב. עתונאי / הערך: סבא, א. 

רונן אברהם, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רופטון מאיר, ד״ר 

קרית אונו, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערכים: סאותי, ר. < 
סוינברן, א. צ׳. 

רות בצלאל ןפפיל), פר 1 פ' (ז״ל) 

הערכים: נשיא, דונה גרציה! נשיא, דון יוסף 

רזניקוף צ׳רלז, . 1 x 11 

ביו מרק / הערך: סולצברגר, ם. 

רחמימוב רמי, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / רפואה 

רחמן שלום, ר״ד 

לונדון / ספרות אנגלית 

ריבלין משה 

ירושלים, הסוכנות היהודית / תערו: (הסוכנות (ד,)יהודית לישראל (נחלקו) 

רפפורט אוריאל, ד״ר 

חיפה. 0 ר 3 ד נאונינרסיסת היסה / הערר: סינקרסיזם (נחלקו) 



13 


רשימת הסח:רים 


14 


שביב שמואל, 

ירושלים / הערכים: סאודרה למס, ק.'; סורית, ספרות ׳ 

שכיד אליעזר, ד״ר 

ירושלים, פרוםסוד־חבר באוניברסיטה העברית ( פילוסופיה יהודית 

שולטן אליאם, ד״ר 

ייו־יירק, הסמינר למודים יהודים בניד־יורק / הערכים: נפתה; סא־ס . 

שוקד משה, ד״ד י 

רמת־גן, מרצה בכיר בא־ניברסיטת ת״א / הערך: נשואים (בחלקו) 

שורץ משה, ד" ר י 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / הערך: נפש (בחלקו) ־ 

שטיינברגר חוה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: נימיות 

שטיינכדגר יצחק, ד" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: נפיצה 

שטיינזלץ עדין, הרב 
ירושלים / הערך: ר׳ נפתלי מרופשיץ 
שטיינר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור במכללה העברית בבוסטון / הערך; סטירה 

שמגר יצחק, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סהיפה 
שטרן סלקולם ה., הרב ד״ר 
ניו יורק / הערך; סוגה, יהודים 

שטרן מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית /.תו״י בתקופת בית שני 

שטרן שמעון, .^. 14 

חיפה, מדריך באוניברסיטת חיפה / גאוגרפיה 

שטרם ר ליאופולד, סא״ל 

צד,״ל / הערך: נשק 

שיחזר יצחק,.^. 4 ? 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: סין (בחלקו) 

שיפדין צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / סין, היסטוריה 

שכטמן יום!)(ז״ל) 

העוד 1 סרסקין. ז. א. 

שלום גרשם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 


שמיד גרשון, :־ 14.4 

ירושלים / גאוגרפיה 

שמעוני יאיר,. $0 . 14 

ירושלים / פיסיקה < טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

שמרוק הנא, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך ז נסתר. דד 

שני ישכעם, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: סטריכנין 

שערי דוד, ד״ד 

ירושלים. מרצה במכללת בית בדל / היסטוריה של צדפת 

שפיגל;תן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבד באוניברסיטה העברית / תרבית קלאסית 

שפיגל דנטו, 

ירושלים / היסטוריה של איטליה 

שפירא בנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

שפירא לגרד פ., . 8 ,^ 

לונדון. פרופסור בביה״ר הכלכלה ומדע המדינה / הערך: םםלי 1 י, ו. 

שפר אליעזר, ד״ד 

ירושלים, בנק ישראל / הערך: סוריה, כלכלה 

שפרכר דניאל, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / הערך: סבוראים 

שצ׳ופק נילי, .\נ. 8 

חיפה, אחיססנסיה באוניבוסיסת הנגב / הערכים: נכו 1 נפרת־ית׳ 

שצפן ישראל, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; סופר, סופדים(בחלקו) 

שקד שאול, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: סוגדיאנח 

ששר אירית 

ירושלים ( הערך ז נרודה, פ. 

תא־שמע ישראל, 

ירושלים / ספרות רבנית; חכמת ישראל 

תוכל סעדיה, ר״ר 

תל־־אביב, פרופסור־חבר באיניברסיסת ת״א / הערכים: סומליה; סומלים 



ראשי־תיבות של שמות המחברים 


= יחזקאל חיים ליפשיץ 

י. ח. ל. 

= נ׳ריט סמים 

ג , . סם. 

־- אלימלך אפשטיין הלוי 

א. א. ה. 

־־ יהושע ישועה 

י. יש. 

= גדעון פרוידגברג 

ג. ם. 

־= איתמר אבן־זהר 

א. אדז. 

־־־ ישראל כרמל 

י. כר. 

*־ נ׳ון מ. פלנררס 

נ׳. פל. 

= אלי אייל 

א. אי. 

= יוסף לויננר 

י. לו. 

= נרשם שלום 

ג. ש. 

= אלישע אסרת 

א. אם. 

= יעקב מירון 

י, מ. 

־= גרשון שמיר 

ג. שמ. 

= אלכסנדר אקשטיין 

א. אק. 

= יאיר מאירי 

י. מא. 

= נ׳ורג׳ו צ׳רוסי 

ג׳ו. צ׳. 

-־ אליהו אש תור 

א. אש. 

= ישראל מנור 

י. סב. 

*= נ׳ון רר׳רפורד 

ג׳ו. ר. 

= אידה בן גיגי 

א. ב.־נ. 

= יוסף נדבה 

י. נר. 

= גיורא אגם (טייכמן) 

גי. אג. 

= איתן בורשטיין 

א. בו. 

־־־ יהודה סלוצקי 

י. ם. 

= ג׳ין גוטמן 

ג׳י. ג. 

= ארי בר־זכאי 

א. בדז. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= ג׳ו־יון סו 

נ/־י. ס. 

- אורד׳ בן־שלום 

א. בדש. 

= יורם צפריר 

י. צם. 

- נ׳יסז פיליסס 

ג׳י. ם. 

= אירנה גרבל 

א. ג־ל 

= יהודה קדמון 

י• קר• 

־־־ גלדים רוזן 

נל. ר. 

=־ אסתר גרזון־קיוי 

א. נדק. 

= יצחק שסנר 

י. ש. 

=־ דן אבני-סנרה 

ד. א.־ם. 

= אהרן גדינהוט 

א. גר. 

= יעקב שמעוני 

י. שמ. 

= דוד אשרי 

ד. אש. 

= אלי דאננ׳לי 

א. ד׳אנ. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= דניאל גולדשמידם 

ד. נ. 

= אמוץ דפני 

א. דפ. 

= יאיר אבני 

יא. אבנ. 

= דב ויינדיב 

ד. ו. 

= אריה הולנד 

א. הו. 

= יאיר אחיסוב 

יא. אח. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

= אהרן הראל־סיש 

א. הדפי. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= דוד יוכף בורנשסיין 

ד. י. ב. 

= אדמונד זילברנד 

א. ז. 

= יהודה בן־דדור 

יה. ברד. 

= דניאל לסלי 

ד. ל ם. 

= אמציה י. מאיר 

א. י. מ. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

•־ דוגלד מקובסקי 

ד. מק. 

=- אליקים ירון 

א. יד. 

= יהודה מרסון 

יה. מ. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

־ אלעזר כוכבא 

א. כ. 

= יהושע קונלר 

יה. ק. 

= דניאל שפרכר 

ר. ש. 

= אמנון כרמי 

א. כר. 

== יוחנן כוהם 

יו. בו. 

= דן ביין 

ח ב¬ 

= אביטל לבנה 

א. לב. 

= יוסף בנבנ׳י 

יו. בג. 

= דניאל גזית 

דג. ג. 

= אדוארד ל. גרינשטיין 

א. ל. נר. 

- יונה דוד 

יו. ד. 

= דן סואן 

ח ם. 

־ אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= יוסף וייס 

יו. ו. 

= הנרי וסדמן 

ה. ום. 

= אלי לגצמן 

א. לנ. 

= יונתן פרנקל 

יו. פרנ. 

= ה. יואן סין 

ה. י. ם. 

אליהו פלדמן 

א. ם. 

= יחזקאל וילר 

יה. ו. 

־־ ויקטור ברומבר 

ו. ב. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

- יעקב אורבך 

יע. או. 

= ורדה בר 

ו. בר 

= אליעזר שביד 

א. שב. 

=־ יעקב דוזנר 

יע. רו. 

=־ ורדה זונזמן 

ו. זו. 

=־ אברהם דוד 

אב. ד. 

= יצחק שטיינכרגר 

יצ. ש. 

= וילים פגם 

ו. פג. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= יצחק שיחור 

י צ. שי. 

= זיוה ארמוני 

ז. אר. 

אהרן ליכטנשטיין 

אה. ל. 

= יקר קנאי 

יק• ק¬ 

- זיגמונד באומן 

ז. ב. 

- אורה זינגרמן 

או. ז. 

= ירדנה פלאום 

יר. פ. 

= זאב בכלר 

ז. בב. 

= אוריאל רפפורט 

או. רם. 

= ישראל פרוש 

יש. פר. 

־ זאב ברבר 

ז. ג. 

= איירין איבר 

אי. אי. 

= ישראל קלויזנר 

יש. ק. 

= ז׳ק גורשו 

ז , . גו. 

- אירנה פרטיג־גרינברג 

אי. ם. 

= ישראל שצמן 

יש. ש. 

־־ ז׳ורד לוים 

ד. ל. 

־־ איתמר רבינוביץ 

אי. רב. 

־* לוסיאן לזר 

ל. לז. 

= זומיא עפרון 

ז. ע. 

־ אירית ששד 

איר. ש. 

= לב פישלזון 

ל. פי. 

=־ זאב פלק 

ז. פ. 

= אלעי אלון 

אל. א. 

= לודמילה קלינמן 

ל. קל. 

= זאב לוי 

זא. ל. 

= אלכם אהרונסון 

אל. אה. 

= ליאופולד שסרסר 

ל. שם. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

— אלי אלמלח 

אל. אל. 

= לנדר ב. שפירא 

ל. שם. 

= חיים אלכסנדר 

ח, אל. 

= אלפרד הירשברג 

אל. ה. 

— לואיזה קואומו 

לו. קו. 

= חיים ביינארט 

ח. ב. 

= אליעזר רוזגמן 

אל. ד. 

= מערבת 

מ. 

= חיים הובר 

ח. הו. 

= אליהו רוזנברג 

אל. רו. 

= מיכאל אבי־יונה 

מ. א. י. 

= חיים ורדי 

ח. ו. 

= אליעזר שפר 

אל. שפ. 

= מאיר ארגמן 

מ. אר. 

= חיים י. כהן 

ח. י. כ. 

= אמנון נצר 

אם. נ. 

= מנחם בביץ 

מ. בב. 

= חוה לצרוס־יפר, 

ח. ל.־י. 

= אפרים ארני 

אם. א. 

- מרגלית גלון 

מ. נל. 

= חיים קרול 

ח. ק. 

= אריה נראבוים 

אד. גר. 

- מנחם דוד 

מ. רו. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אריאל טואף 

אר. ט. 

= מרסל דיבואה 

מ. די. 

= חוה שסיינברנר 

ח. שם. 

= אריאל כהן 

אד. כה. 

־־ מרק ד. הירש 

מ. הי. 

= חנא שמרוק 

ח. שם. 

=־ ברגרד בלומנקדנץ 

ב. בל. 

= מרדכי וודמברבד 

מ. ו. 

= חוה אביגדור 

הו. א. 

= ברנרד נ. רודולו* 

ב. נ. ר. 

= מרדכי הכהן 

מ. הב. 

־־ יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= בנימין דדדפריס 

ב. דדפר. 

- מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= בנימין יפה 

ב. י. 

= משה חיים ויילד 

מ. ח. ו. 

= יוסף בן*דו ד 

י. פרד. 

= ברוך מבורך 

ב. מב. 

= מלכה מדגן 

מ. מ. 

- יוסף ברוך סרמוניטה 

י. ב. ס. 

= ברק פז׳נצ׳בסקי 

ב. פז. 

= משה לזר 

מ. ל. 

- יולין ב. פיגלמן 

י. ב. פ. 

־= בנימין קירזון 

ב. ק. 

= משה ליסק 

מ. לים. 

= יאיר נולדרייך 

י. נו. 

- בצלאל (סם י ל) רוח 

ב. ר. 

מרוין סמואלם 

מ. 0 מ. 

= יוסף גדהרד ליבם 

י. ג. ל. 

= בנימין שפירא 

ב. שס. 

= משה עמית 

מ. ע. 

= יעקב גליל 

י. גל. 

= ברנרד פוסטל 

בר. פ. 

־־ מנחם עמנואל הרטום 

מ, ע. ה, 

= יוסף דן 

י. ד. 

= ברוך קיפניס 

בר. ק. 

= מורים פ. נודמן 

מ. 0 . ג. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו, 

= גיסה אבינוד 

ג. אב. 

- מנחם פרידמן 

מ. פר. 

־־ יהואש הירש בדג 

י. היד. 

= גדעון גולדנברג 

ג. גו. 

-־ משה צורנמל 

מ. צו. 

= יואל ויזל 

י. וי. 

= גבריאל ורבורג 

נ. ור. 

= משה ק סן 

מ. ק. 

= יואל זוסמן 

י. זו. 

= ג׳רי גורמן 

ב׳. נ. 

=־ משד. ריבלין 

מ. ד. 

= ישראל חיים בילצקי 

י. ח. ב. 

= ב׳ין מ. סונט 

ב׳. מ. ם. 



17 


ראשי-תיבות של שמות המחברים 


18 


רות לפידוח 

= 

ר. לפ. 

= סעדיה תובל 

ס. ח. 

= מינדה ריי אמירן 

מ. ר. א. 

רן סיבד 

ג¬ 

ר. ם. 

= עדית יאפו־הופמן 

ע. ידה. 

־־ משה שורץ 

מ. שור. 

רפאל פרוינד 

¬ 

ר. פר. 

=־ עמנואל סיון 

ע. ם. 

= מאיר הורוביץ 

מא. ה. 

רמי רחמימוב 

ט¬ 

ר. רח. 

עמנואל ענתי 

ע. ע. 

= מאיר רוססון 

מא. רו. 

רבסו שפינל 

¬־ 

ר. שם. 

= עזי פו 

ע. פז 

= מיכאל לרקאי 

מי. בר. 

רומן אוסמן 

= 

רו. או. 

= פאולו בטה 

פ. כט. 

- מיכאל ליטב 

פי. ל. 

שמשון אברהם עמיצור 

= 

ש. א. ע. 

= פרד ברונר 

ם. בר. 

= מיכאל ענבר 

מי. ע. 

שמואל הורביץ 

= 

ש. ה. 

= פיר גורו 

פ. גו. 

= מנשה הראל 

מב. הר. 

שמואל הוגו ברגם; 

־־ 

ש. ה. ב. 

= פרדריך י. הופמן 

ם. י. ה. 

= מנחם רבינוביץ 

מב. ר. 

שניאור זלמן חשין 

= 

ש. ז. ח. 

־= פנחס פיק 

פ. פ. 

= מנחם שטרל 

מב. ש. 

שמעון זנדבנק 

= 

ש. זג. 

= פבלו פיברס 

פ. סי. 

= מרטיו רודנר 

מר. רו. 

שמואל ל יממן 

= 

ש. לי. 

= פנחס רוזנבלים 

ם. ר. 

= משה אראל 

מש. אר. 

שמעון מרכוס 

= 

ש. מ. 

=־ סרנציסקה באומגרטן 

פר. ב. 

= משה בר 

מש. בר 

שלמה צוקר 

= 

ש. צ. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= משה שוקד 

מש. שו. 

שלום רחמן 

= 

ש. רח. 

= רפאל יהודה צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 

= משה שסיינר 

מש. שטי. 

שאול שקד 

= 

ש. ש. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

- גורמן דלק¬ 

נ. ד. 

שמואל שביב 

= 

ש. שב. 

= צביה קליין 

צ. קל. 

¬ נילי מירסקי 

נ. מ. 

שמעון ש סרן 

= 

ש. שט. 

= צ׳רלז רזניקוף 

צ/ רז. 

= נתן קפלן 

ב. קם. 

שאול פריידייד 

= 

שא. פ. 

= צבי שיפרין 

צ. ש. 

= נתן שסיגל 

נ. ש. 

שואן קנג 

= 

שו. ק. 

= קלרנם אולססטד 

ק. או. 

=־ סטפן א. וילקיבסון 

ס. א. וי. 

שלמה אהרונסון 


של. אה. 

= ?[לרה חן 

ק. ח. 

= סימון באליה 

ם. בא. 

שמואל אברמסקי 

= 

שט. א. 

= רפאל איקן 

ר, אי. 

= סמני סל ב ויגודסקי 

ם. ו. 

תמר זרחיה 

= 

ח. ז. 

־־ רוברט א. לוינסון 

ר. א. ל. 

= סול (שלמה) ליפצין 

ס. ל. 




= רפאל בר־און 

ר. בדאי 

= ססנלי פ. חיים 

ס. ם. ח. 




- רות בנדל 

ר. בג. 

= סםיפן פלדמן 

ם. פל. 




ים 

־תיבות וקיצור 

ראעזי 


כתבי־היד 

כתה״י 

=-. דונם! דקה; דרום 

ד׳ 

א״א = אי־אפשר 

= כל ישראל חברים 

כי״ח 

= דברים 

רב׳ 

א״ב = אלף־כית 

= כמו־כן 

כ״כ 

= רבדים רבה 

דב״ר 

אב״ד = אביבית־דין 

־= כלומר 

כל׳! כלו׳ 

= דברי־הימים א׳ 

דה״א 

אג״ח = אנרח־חוב, אגרות־חוב 

= כתב־עת! כתבי־עת! 

כ״ע! 

= דברי־הימים ב׳ 

דה״ב 

אדמו״ר = אדוננו מורנו ורבנו 

כתבי־העת 

כתה״ע 

= דיו־וחשבוו 

דו״ח 

אה״ב = ארצות הברית 

= כרך* כרכים 

כר׳ 

= דברי־ימי 

ד" י 

או״ח = אורח חיים 

־־ כל־שכן 

כש״ב 

־= דברי־ימי יהודים 

די״י 

או״ם = אומות מאוחדות 

־־ כתובות 

כת׳! כתו׳ 

= דניאל 

דג׳ 

אוג׳ = אוניברסיטה 

= לאטינית 

לאט׳ 

= דקדוקי־סופרים 

דקי׳ם 

אחה״צ = אחר־הצהדים 

= לירה שטרלינג 

לי־יש 

= דוקטור. דפוס ראשון 

ד״ר 

אח״כ = א ח "כ 

= לספירת הנוצרים 

לםה״נ 

= הוציא־לאור; הוצא־לאור 

הו״ל 

אטם׳ = אטמיספירה, אטמוספירות 

= לערך 

לע׳ 

= הוריות 

הוד׳ 

א״י = ארץ־ישראל 

= לפני ספירת הנוצרים 

לפסה"נ 

= הלכה! הלכות 

הל׳ 

איט׳ ־= איטלקית 

= מסר 

מ׳ 

= הקדוש ברוך הוא 

הקב״ד, 

איכ״ר =־ איכה רבתי 

= מגילה 

מג׳ 

= השווה 

השו׳ 

אל״מ = אלוף־משנה 

= מיליגרם 

מ״ג 

= ויקרא 

ויק׳ 

אמ״ד אמסטרדם 

= מהדורה, מהדורת 

מהד׳ 

=־ ויקרא רבה 

ויק״ר 

אנג׳ =־ אנגלית 

= מורנו ורבנו הרב רבי נתן 

מוהרנ״ת 

= וכדומה 

וכד׳ 

אס׳ =־ אסתר 

= מוציא-לאור 

מו״ל 

י־ וכוליה 

וכו׳ 

אע״פ = אף־על־פי 

= משאומתץ 

מו״מ 

= וכיוצא בזה 

וכיו״ב 

אעפ״כ; = אף־על־פי־כן 

=־ מועד קטן 

מו״ק 

!-• ועד פועל! ועד הפועל 

וע״פ! וה״ס 

ב״ב = בבא בתרא 

־ מזרח 

מז׳ 

= זאת אומרת 

ד״א 

ב״ד! בי״ד = בית־דין 

= (ד.) מזרח התיכון 

מזה" ת 

-־ זה את זה 

וא״ז 

בד״כ = כדרך־כלל 

־= מזכיר כללי 

מזכ״ל 

= זבחים 

זב׳ 

ב״ה = בית הלל 

*= מטבע חוץ 

מט"■ ח 

- זוהר חדש 

ז״ח 

"י;' | ־ בי״־ה־יי־ 

־ מיכה 

מי׳ 

= זכריה 

זב׳ 

= מיליון 

מיל׳ 

= זכרונו לברכה 

ד׳ל 

בזה״ז = בזמן הזה 

= מילימטר 

מ״ל 

^ חלק א׳ 

ח״א 

ביכ״ג: 1 

־= מלכים א׳ 

מל״א 

- חלק ב׳ 

ח״ב 

ב י דב ״ נ ^ = ביח׳כנסת! ביח־הכנמת 

= מלכים ב׳ 

מל״ב 

=־ חכמה, בינה, דעת 

חב״ד 

ביבל׳ = ביבליוגרפיה 

־־ מאיר ליבוש ב! יחיאל 

מלבי״ם 

= חגיגה 
־ חולין 

חג׳ 

חו׳! חיל׳ 

בימ״ש! / 

1 בית משפם; בית המשפט 

מיכל 


ביהמ״ש י 

= מלחמת־היהודים 

מלה״י 

= חול המועד 

חוה״מ 

ביה״ג = ביח־הגבחדים 

־* מלחמת־העולם 

מלה״ע 

- חוץ־לארץ 

חו״ל 

בי״ח - בית־חולים 

= מלחמה! מלחמות 

מלח׳ 

= חושן משפט 

חו״מ 

ביח״ר = בית־חדושת 

= מילימטר! מכל־מקום: ממלא־מקים 

מ״מ 

= חכמינו זכרונם לברכה 

חד׳ל 

ביב׳ - ביכורים 

= מטר מעוקב; מטרים 

ממ״ק; 

־־ חיל רגלים 

חי״ר 

בי״ל ־ בידלאומי! בין־לאומיים; 

מעוקבים 

מע״ק; מ״ק 

- חסר מקום ושנת דפוס 

חמוש״ד 

בין־לאומיות 

= מנחות 

מנ ) 

= חכמה נסתרה 

ח״ן 

בי״ם! 1 

= מסילת־ברזל 

מס״ב 

־־* חומר נפץ הודף 

חג״ה 

) = כית־ספר; בית־הספר 
ביה״ם 1 

= מערב 

מע׳ 

= חומר נפץ מרסק 

חנ״ם 

בכ״ז ־ בכל־זאת 

= מעל־פגי 

מע״פ 

= חסרה שנת דפוס 

חש״ד 

ב״מ = בבא מציעא 

= מעל־פנייהים 

מעפה״י 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

בר׳; ברב׳ = במדבר 

= מפלגה קומוניסטית 

מק״י 

= חת״ם סופד 

תת״ם 

במ״ר = במרבד רבה 

ישראלית 


■ טמפרטורה 

טמם׳ 

בע״ח - בעל־חיים; בעלי־חיים 

= מסר מרובע 

מ״ד 

=־ יש אומרים 

י״א 

בע״פ - בעל־פה 

= גושא(ת) גייסות 

נגמ״ש 

=־ לכמות 

יב׳ 

ב״ק "י בכא קמא 

משודיין(ת) 


־=־ ימי־הביניים 

יה״ב; 

בד׳? ברא׳ בראשית 

= נדרים 

נד׳ 

- יהושע 

יהו׳ 

ב״ר ־־ בראשית רבד, 

= גילמה) 

נו׳ 

= יורדדדעה 

יו״ד 

בר׳; ברב׳ ברכות 

= ניסחה) 

נום׳ 

- יוונית 

יוו׳ 

בריה״ם ■־= בדית־המועצות 

= נחמיה 

נח׳, גחמ׳ 

= יום־טוב 

יו״ם 

ב״ש = בית־שמאי 

= נביאים, כתובים 

נ״ 1 

= יוצא לאור! יצא לאור 

יד׳ל! י״ל 

בת״ד! ) 

= נזכר לעיל? הנזכר לעיל! 

נ״ל: הנ״ל! 

= יחזקאל 

יח׳; יחד 

< - בתי־דין 
בתי״ד ז 

כנזכר לעיל 

כנ״ל 

= ים־ה תיכון 

ימה״ת 

בת״ח =• בתי־חולים 

= נפטר 

נם׳ 

= ירושלמי 

ירו׳ 

בחח״ר = בתי־חרושת 

11 

ס 

ס 

ס 

רז 

ס׳ 

= ירמיהו 

ירמ ׳ 

בתי״ם = בתי־ספד 

= סך־הבל 

ס״ה םה״כ 

= יין־שרף 

י-ש 

בחכ״ג = בתי־כנסת 

= ספירת הנוצרים 

סה׳ג 

= ישעיהו 

יש׳! ישע׳ 

בתמ״ש = בתי־משפט 

= סימן 

סי׳ 

=• כל אחד 

כ״א 

ג׳! גר׳ =־ גרם 

= סנטימטר 

ס״מ 

:־ כהן גדול! הכהן הגדול 

כ"נ; הבה״ג 

גיט׳ = ביטין 

= סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

-־ כדור הארץ 

כדה״א 

גמ״ה = גמילות־חסדים (קופת) 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= כתב־יד! כתבי־יד! 

כ״י! כת״י. 

גרם׳ = ברמנית 



21 


ראשי־תיכות וקיצורים 


22 


רכי שרירא נאון 

דש״ג = 

= פרופסור 

פדום׳ 

= סנהדרין 

ם 1 ׳! סנה׳ 

רבי שלמה יצחקי 

רש״י = 

= צפון 

צפ׳ 

=־ סוף פרק ב׳ 

סם "ב 

ראשי־תיבות ! רבנו תם 

ר״ת = 

=־ צבא הגנה לישראל 

צ ודל 

= סדר תנאים ואמוראים 

סתו״א 

שבועות 

שבר = 

- צפניה 

צפ׳ 

= עיין; עדך 

ע׳ 

שביעית 

שבי׳ ־= 

— צרפתית 

צרפ׳ 

= עמוד א׳ 

ע״א 

שמואל דוד לוצאמו 

שד״ל = 

= קילוגרם 

ק "נ 

- עמוד ב׳ 

ע״ב 

שלוחא דרבנן 

שד״ר = 

= קדמוניות היהודים 

קדה״י 

עבר־הידדן 

עבה״י 

שיר השירים 

ש ודש = 

־- קוהלת רבתי 

קודר; 

= עברית 

עבר׳ 

שיר השירים רבה 

שהש״ר = 

- קילוואט 

ק״ו 

= על־גבי 

ע״ג 

שוחר מוב 

שוודם * 

= קילוואט־שעה 

קו״ש 

־: עדויות 

עד׳ 

שולחן ערוך 
שופטים 

שאלות ותשובות 

שו״ע; ש״ע = 

שום׳ = 

שו״ת = 

= קידושין 

= קילוקאלודיות 

קיר׳ 

קל״ק! ק"ק; 

קק״ל 

־־= עולם הזה 

= עורך־דין 

עה״ז; 1 
עוה״ז ^ 
עו״ד 

שמות 

שמ׳ן שמוי = 

= קילומטר 

ק״מ 

•־--־ עולם הבא 

עוה״ב 

שמואל א׳ 

שמ״א: \ 

שמו״א ^ 

= קילומטר מעוקב 
= קילומטר מרובע 

קמ״מ 

קמ״ר 

־ עזרא 

= עבירה זרה 

עד 

ע״ז 


שפדב! • 

= קילומטר לשעה 

ק מ "ש 

= • על־יר! על־ירי 

ע "י 

שמואל ב׳ 

שמו״ב ) ** 

= קרית־ספר 

ק״ם 

= על־ידי* 5 ה 

עי״ז 


שמו״ד, | 

= קונגרס עולמי למדעי 

קעמ״י 

= על־ידי־כך 

עי״כ 

שמות רבה 

שמ״ד ~ 

היהדות 


= עירובין 

עיר׳ 

שישר, סדרים 

ש״ם = 

= קרן קימת לישראל 

קק״ל 

= על־כן 

ע״כ 

שבתאי צבי 

ש״ צ = 

== ראה> רבי, רבים, רבנו 

ר׳ 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

שקלים 

שק׳ =־ 

= ראש אב־בית־דין; 

ראב״ד 

= עליכל־פנים 

ע כ" פ 

תרגום 

ת׳! תדג׳ = 

רבי אברהם בן דוד 


= עמוד! עמודה; עמודים 

עט׳ 

תל־אביב 

ת״־א = 

־ רבנו אשר 

רא״ש 

= על־מנת 

ע "מ 

תנא דבי אליהו זומא 

תדבא״ז = 

־- רבנו דוד קמחי 

רד״ק 

־־ על־נהר 

ע״נ 

תהילים 

תה׳! תהל׳ = 

= ראש השנה 

ר״ה 

= על־סמך 

ע״ס 

חולדות ישראל 

תו״י = 

= ראש הממשלה 

רה״מ 

= עיין ערך 

ע״ע 


תום׳? ) 

= רוסית 

רום׳ 

= על־פי 

ע״פ 

תוספות, ת־ספתא 

1 ־־ 



= על־פני 



תוסם׳ י 

= רבי יוחנן בן זכאי 

ריב״ז 

עפ" נ 

תודה שבעל־פה 

תושבע״ם = 

־= רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= על־פיירוב 

עפ״ד; 

תלמיד חכם ז תלמידי חכמים 

ת״ח = 

= ריש מתיבתא; רבי מאיר 

ר״מ 

= ערכין 

עד׳; ערב׳ 

תרגום יונתן 

ת״י ־־ 

־ ■ ראש מפקדה ארצית 

רמ״א 

= ערבית 

ערב׳ 

תוצר לאומי נלמי 

תל״ג = 

= רבי משה בן מימון 

רמב״ם 

= על־שם! עלישום 

ע״ש 

תמונה! תמונות 

תם׳; חמו׳ = 

= רבי משה בן נחמן 

רמב׳ץ 

= פסקי־דין ישראליים 

פד״י 

חורה, נביאים, כתובים 

הג״ד = 

= רבי סעדיה גאון 

רס״ג 

= פרקי דרבי אליעזר 

פדר״א; ) 

__ ז 

תענית 

ת 7 ׳! תענ ׳ ־= 

־= רבי עקיבא 

ר״ע 

פדדר״א 4 

תפוחי־אדמה 

תם ״א = 

= דבי עמרם גאון 

רע״ג 

־=־ פולנית 

פול' 

תרומות 

תרר = 

= רשימה קומוניסטית חדשה 

רק״ה 

־= פועלי־ציון 

םוע״צ 

תלמוד תורה 

ת״ת ־־ 

־= רבי שלמה בן אדרת 

רשב״א 

= פירוש 

פי׳ 



= רבי שמעון בן גמליאל 

רש ר " נ 

= פסחים 

פס׳ 



= רבי שמעון בר יוחאי 

רשב״י 

= פרנקפורט דמיין 

פפד״ם 


11 ) 9031 ? 0 0 ) 11 ) 1 ) 8 □! 1331101131 - 919 

0171511 ( ־ 01 ? ץזז) 0 [> 403 > 030 וז 10 ז 1 .^ שו 1 ) ? 0 311185 ) 0000 )? — ?(^ 4 >? 

1 { 0 ז 0503 ? 

׳ 5 ) 50010 1031 ) 91510 0171511 ( 10311 ) 41110 , 110 ) ? 0 10115 ) 0111103 ? — 93 ( 4 .? 

־־ 01 ) 1 ^ 1 ו £135510110 101 > 0£110 ^ 010 ע 2 ח 10 צ 0 ? ,•ג׳ 155011 /י\-ץ[ט 3 ק — 7 \-? 

]? 5171550050113 תו טז 

1 ) 13 >ו 1 ו;טזוז 1 ון £5 50 > 3 ) 80715 ;ח 0 ו) 1 ל 0 ק>ר£ 1 >ת 3 8071017 — 8£ 

111705 ( 108 >□)£ 505 > סט׳יסא — /££ 

30801 ))£ ) 3 1305315 ? ) 01 ) 0 10 > 0 טן>וז 91510 80700 — £?ס £9 

0 זנח 1 ט 10 ז 48 . ?ס ) 000 ־ 1 )ז 3 ק 0 פ 3105 )$ 011 ) 001 — 4 >ט 1/8 

0 ) 110 ) 105 ) 83001 1.00 ? 0 > 11001 ז 703 — ££1 ׳\■ 

־ 00-1011 11$011011 >ת 30 ןת 0 ז],ז 90 מ 80110 )ט 0 ם ז 10 ) )? 1 ־ 50111 ) 201 — 201710 

]? 50113 

10 ו 1 קג) 8 סו 1 נ 811 3150110 ) 9011 זט? ]? 1 ) 5011 ) 201 — 2198 


ץ) 80010 ! 103 ) 0 ) 915 0171511 ( 1030 ) 00 ) 4 > - 95 ( 14 

805021011 31 ) 100 ) 0 ? 0 80110015 ס 103 זס 1 זז^ 110 ) ? 0 מ 1 ) 110 ט 8 — 8.45011 

81011105 □ 103 ז?^ 3011 31 ) 01500 ? 0 8011001 110 ) ? 0 □ 1 ) 80110 <— 850,45 

0080 .ל 0 ץז 0 ) 915 ט) 11 )־() 5 \ 11 0175411080 ^ 2 □׳() 81010 — 8219 

01 ) 11311 1 ג 0 טמז 1 ח 00 מג 0 ;ז 0 דזז 4 > 21 ־ 1 ) 000 — 1 ׳לכ) 4 > 0 

ץז 0 ) 915 0410731 ?^ 80 ^ 1 ]( 111 ) 02 — 19 ג 0 

1 בטמת 4 > 0011080 1 ) 110 ) 0 017 ) 9011 — 91/0.4 

) 1 ו 10 זוק 007010 1 > 30 □ס 1 ) 0 ט)) 5 מס 800 ) 1 > ) 11 ) 83 131 ) 10 ) 3 חז 0 ) 10 — 1880 

׳( 1 ) 0 )) 3 ט 0 1.317 70 ו) 313 קח) 00 1 > 30 10031 ) 03 ) 0 ) 1 ) 1 — 0 ״ 101 

100 ) 4550012 > 1021 ) 15 ) 3 ) 8 1030 ) 41110 > 110 ) ? 0 021 ) 00 ( - 148.4 ( 

1105 >ט: 8 1511 ) 1 ) 8 ? 0 31 ת)זטר>( — 85 ( 

800101087 ?ס 021 ) 00 ( 0171511 ( — 5 (( 

1017 ־ 805 1 ( 1 זש)ז 0113 071511 ( — 38 >( 

ץ) 80010 1511031 ) 3 ) 8 | 2 ץ 80 110 ) £ם 031 ) 00 ( — 858 ( 

1105 ) 0 ) 8 800131 0171511 ( - 55 ( 








ספלי הניאנרה (ר׳ להלז, עמי 58 ): סיסיו — .מפלי־ה 6 רםה״, או המפלים הקנדיים: סשסאל —הסנויס ־אםדיק'.״ם (ק)ז 116 ) 111 ס 0 ) 0 ,:!) 513 


נז י ר, בזלרות (![חסת! , 010031:111510 : מלוד ?סצס׳יס!! — בודד), 
'פרישות מהבלי העולם הזה בכלל ומהנאותיו ותענוגיו נפרט 
(ע״ע סגוף, סגפנות) — תופעה הרווחת בדתות רבות. הנ־ת מיוסדת 
על הדעה- שחיי העולם וריבוי הקשרים אתו עשויים להניא לידי 
חטא ונובלים את האדם — בשל יצריו. רציותיו ותאוותיו — אל 
ההוויה הפגומה ואל הסבל הכרוך בה. יש הגורסים ני עול העולם 
(כגון דאגות פרנסה. התחייבויות משפחתיות וחברתיות) אינו מאפסר 
לאדם להתפנות לעבודת האל או להתבוננות. אבל על־ידי פרישות. 
הינזרות וניתוק מהעולם, משחרר האדם אח עצמו (את רוחו או את 
נשמתו), מתקדש לחיים רוחניים ומתמסר התמסרות שלמה לאלוהות 
ולדרכי החסידות כדי להגיע לאושר נצחי, לחימת אמיתית או 
לחדלון הסבל. ההנחות התאורטיות של הנ־ת מוגדרות בצורה שונה 
בהתאם להנחותיהן התאולוגיות והחברתיות השונות של הדתות, וגם 
כללי הנ-ת המעשיים שונים אפוא בהתאם לכך. 

נ־ת בדתות העולם הגדולות פירושה בדרך כלל פרישות גמורה 
מחיי מין■ הנ־ת הנוצרית כוללת את שלושת הנדרים (ע״ע שבועות 
ונדרים) של עניות. פרישות מינית וציות לממונים. גם המסורת 
ההינדואית מכירה את התאומה על ארבעת שלבי החיים ( 3103 ־ 351 ) . 
שהאחרון נהם הוא פרישות מחיי העולם והמשפחה. הסאניאסין 
("■!געססמ) אין לו דבר משלו והוא מתבודד ביער או נודד כקבצן. 
מובן שאיו תאודיה זו משקפת את מציאות החיים הבראהמאניים, 
אולם טיפוס הסאניאסין רווח בהודו ורבים בוחרים בדרך זו בצעי¬ 
רותם. הבודהיזם (ע״ע בודהא והבודהיזם) הוא דת נזימח מראשיתו. 
שכן בודהא ייסד את עדתו כמסדר הסאנגהא ( 308113 !) , של נוטשים 
את חיי העולם, המתקיימים מגמילות חסדים. הג׳ הבודהיסטי, ה־ 
"בהיקהו". מתנזר גם מיין וסבל אשר יש בו נפש חיה (בשר, דגים, 
ביצים). ואין הוא אוכל אלא מה שניתן לו. הלכות נ־ת, ה״וינאיה 


פיטאקה" ( 3 ) 131 ״ 1 3 י 35 ״ 1 -<), הן חלק חשוב מכתני-הקודש הבוד¬ 
היסטיים. 

צורות שונות לחיי הנ-ת: חיי התבודדות של יחידים וחיים בקבו¬ 
צות הנוהגות לפי תקנון כתוב. הנ-ת ההינדואית פיתחה חיי־צוותא 
במנזרים רק בתקופה מאוחרת, בעוד שהבודהיזם הוא ,.מסדר" מיסודו 
וד.נ" חיים חלק של השנה במנזרים. פילון מאלכסנדריה מתאר 
בחיבורו 3 ״) 13 קו 0 פ 1 ח 00 סלו ־ם ("על חיי התבוננות") את ה״תרא־ 
פוטים" היהודים כקבוצה התיה חייירוח ופרישות במסגרת תקנון דתי 
(ע״ע איסיים). הנ־ת הנוצרית היתה מלכתחילה מתבודדת, אך 
בהדרגה נוצרו מסגרות־חיים משותפות בהנהגתו של נ' זקן או 
מנוסה, והיא נודעה כגורם מכריע ומרכזי בתולדות הנצרות. הנ־ת 
המערבית, שקיבלה מפנה חדש ומותאם לצרכי המערב עם הנהגת 
התקנון ( 113 !£:״) של בנדיקטוס (ע״ע) מנורציה במאה ה 6 , התפתחה 
אח״כ בכיוונים שונים ע״י מסדרים שונים (דלמיניקאנים, פראני 
ציסקאנים. ישועים וכר). הרפורמציה דחתה את רעיון הנ־ת, אולם 
בכנסיה הפרוטסטנטית של המאה ה 20 (ובכנסיה האננליקאנית נבר 
במאה ה 19 ) ניכרת מגמה למצוא מקום גם לאידיאל הנזירי. 

צ. ו, 

הנ-ת הנוצרית הקדומה עד למאה ה 6 . מוקד הנ־ת 
הנוצרית הקדומה. בחינת חיפוש דרו מעשית להגשמת האידיאלים 
הנוצריים של פרישות מהבלי העולם הזה וממסגרות החברה והמש¬ 
פחה תוך הסתגפות. היה במצרים במחצית השניה של המאה ה 3 . 
כמייסדה נחשב אנטוניוס' (ע״ע). שבפרישתו למדבר היה מופת 
לתלמידיו הרבים, נזירי המדבר, שראו בהליכה למרבד לא מצוקה 
זמנית, שנגרמה מחמת רדיפת הנוצרים, אלא אידיאל, 

הנ-ת התפשטה במהירות בבל רחבי המזרח ומרכזים נזיריים 
חשובים הוקמו, בייחוד לאחר שהנצרות זכתה להיות לדת הרשמית 




27 


נייר, נזירות 


28 


של האימפריה הרומית. גס בא״י(במיוחד בסביבות ידושלים ובמדבר־ 
יהודה). במדבר־סיני, במדבר הסורי, בארמניה, בקפדוקיה ובמסופו¬ 
טמיה■ קהילות נ" נתקבצו גם בערים הגדולות, במיוחד במרכזים 
הדתיים כמו קינסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים. 

ברחבי האימפריה הביזאנטית נודעה לנ־ת השפעה גדולה ביותר 
על החברה ועל מערכת השלטון. ראשי הננסיה נמנו בד״ב עם הנ״_ 
ורבים מהנ" זכו להערצת ההמונים, שייחסו להם סגולות מיוחדות 
וכוח ריפוי מאגי. 

בראשיתה הצטיינה התנופה הנזירית באינדיווידואליזם. הוכרו 
דרגות רבות ושונות של פרישות וסגפנות. בראש הסולם עמדו נזירי 
המדבר (ארמיטים), מהם נודעו במיוחד פאכומיוס במצרים וכן 
אותימיוס והילאדיון בדרום א״י במאה ה 4 , סבאם ותיאודוסיוס 
במדבר יהודה במאות ה 5 וה 6 . שמעון סטיליסס בסוריה במאה ה 5 , 
ונזירי הר סיני (ההל במאה ה 4 ואילו). בדרגה נמוכה יותר היו נ" 
במקומות יישוב ובתוך תחומי העדים, שהיתר, להם זיקה לכנסיות 
ולמקומות קדושים. הקיצוניים שבין הנ" נהגו להתרחק מחברת 
אנשים, אל פנים המדבר, למשד חדשים ואפילו שנים; שם התגוררו 
במערות או סוכות והתקיימו על עשבים וצמתים. צורות מקובלות 
אחרות של סיגוף היו: הסתגרות בתוד תאים. או בראשי עמודים 
(הנ " הססיליטים), שתיקה. ריכוז פנימי וצומות ממושכים. 

הנ׳ הקדיש חלק גדול מן היום לתפילה. היחס לעבודת כפיים 
היה בלתי־אחיד. יש שביכרו תפילה מתמדת על פני עבודה. או 
ברוב המקרים העדיפו לעסוק בעבודה שאינה מונעת ריכוז ותפילה, 
כמו קליעת סלי נצרים. ברם, בין ד,נ" היו גם חקלאים, שכירי יום, 
עובדי משק, מטפלים בחולים וזקנים וגם מורים. ההשכלה העיונית 
לא היתה השובה במיוחד, ורק מעטים מן הנ", כגון היארזנימוס 
(ע״ע), שהיה חניך תרבות המערב, הקדישו את זמנם לכתיבה ול¬ 
מחקר. 

אף שהיו הנ ׳ ׳ כפיפים באופן רשמי למרותו של האפטריארך. 
בקבע ארגונה הפנימי של חבורת חני׳ בידי מנהיג החבורה, שנתכנה 
לו.,'לו׳■ ("אב"). חייו של ד.נ' אנטוניום הקדוש שימשו אמנם מופת 
לב" המתבודדים, אלא שלא רבים יכלו לעמוד בהתבודדות המוש¬ 
למת. פאכומיוס היה בין הראשונים שיסד במצרים את המנזר 
( 1 מג 11 כ 1 כ>מד 0 ש) המבוסם על חיי־קהילה מאורגנים. חלוקת-עבודה 
ופגישות יומיות לתפילה ולארוחה. צורה זאת שוכללה בידי בסיליום 
(ע״ע) מקפדוקיה, באמצע המאה ה 4 . אשר קבע את המסגרת הכללית 
ואח חשיבותה של המשמעת החמורה כעזר חיוני לחיי הב , . לשיטתו 
של בסיליוס נודעה השפעה רבה ביותר על הנ־ת הבנדיקטינית ועל 
התפתחותה של הנ-ת האורתודוכסית עד ימינו. בא״י במיוחד מקובלת 
היתה צורת ה״לאורה" (מ״ג!), המבוססת על התבודדות במשך ימי 
השבוע ופגישה לתפילה ולארוחה בימי שכת וראשץ. אף שהצורה 
הקוינוביסטית, הקבוצתיח־שיתופית, נחשבה כדרך חיים ההולמת 
את הנ ׳ הממוצע. נחשבה לנהותה מן ה״לאירה" שהחיים בה דרשו 
מאמצים נפשיים חזקים יותר, ולעתים שימשה רק כשלב הכנה 
לקראת ההתבודדות ב״לאורה". עם הנודעים במנזרים אלה נמנתה 
ה״לאורד," של סבאם במדבר יהודה. 

י. צפ. 

הנ־ת המערבית. הנ־ת חדרה למערב במרוצת המאה ה 4 
באמצעות כמה מתלמידיהם סל אבות הנ־ת המזרחית, ביניהם 
אתנסיוס ( 115 ו$בה 113 ז\נ [ע"ע|). ששהה ברומא, כפי הנראה, ב 341 , 
ופרסם שם את הביוגרפיה "חיי אנטוניום", שתורגמה ללאטינית 
והשפיעה רנות על המערב. נאורה החיים הנזירי במערב חלו 
שינויים, בעיקר בגלל האקלים ואורח המחשבה השונים. עם האישים 
הגדולים של הנ-ת המערבית נמנים היארונימום הנ״ל, שהתיישב 
בבית-לחם ופעל שם עם קבוצת נשים צדקניות; אוגוסטינוס (ע״ע), 
שחי בהיפו (סקק; 1-1 ) שבצפון-אפריקה חיי־שיתוף עם כמריו, וחיבר 


למענם תקנון נזירי. הבישוף של וחולי ( 111 *״:>¥). אוסביוס, בחר 
אף הוא באורה חיים זה, וכישופים אחרים. כגון אמברוסיוס (ע״ע) 
מסילאנו ומרטינוס (ע״ע) מטור הביאו לייסוד מנזרים בדיוקסיות 
שלהם. במרוצת המאה ה 5 וד, 6 צצו באירופה מנזרים רבים: אירלנד 
העמידה את הנ" הסגפנים והקפדנים קולומבה ( 3 נ 1 נ 11 ט 1 נ>כ>) וקולומ־ 
בנוס (!טמגג 1 ״ז 111 ס 0 ), שנתפרסמו בהקמת מנזרים ברחבי אירלנד 
וגאליה. בגאליה עצמה הוקמו עוד בראשית המאה ה 5 שני מנזרים 
בקרבת מארסיי ע״י קסיאנוס ( 5 נ 1 ת 035513 ). חיבורי קסיאנוס. ובייחוד 
ה!־תס״ט״זיחן ("הוראות") וה 8 * 001131101 ("התוועדויות"), הש¬ 
פיעו במישרין על בנדיקטוס סנורציה הנחשב למייסדה הממשי של 
הנ-ת המערבית. בדרום־איטליה הקים קסיוד 1 רו 0 את מנזר -!¥ 
11101 ־ 31 '>, אשר נזיריו התמסרו להצלת המורשת הקלאסית והנוצרית 
הקדומה. במסורת זו של העתקת כתבי־יד עתיקים ושמירתם המשיכו 
לאחר מכן ד,נ" הבנדיקטינים (ע״ע). 

התקנון הבנדיקטיני (ע״ע בנדיקטוס מנורציה), ה 13 נ 81 ז 8 
!"!■זסל^זסומ ("תקנון חיי הנזירים"), נתקבל כמורה דרו לרוב 
המנזרים במערב, ועד המאה ה 12 קבע את צורת החיים הנזירית 
באירופה■ גמישות התקנון וצרכי התקופה המשתנים הם שגרמו 
לכו כי הפעולות הנזיריות לא הצטמצמו בפולחן הדתי ובמלאכת 
הכפיים במסגרת המנזר בלבד. בתקופה המרובינגית הפכו המנזרים 
למרכזים חקלאיים. אינטלקטואליים ומיסיונריים והם היו במידה 
רבה נושאי התרבות באירופה ומטפחיה. באזורים שנכבשו לנצרות 
נעשד המנזרים מרכזי תרבות ואמונה. פשיטות המיסלמים, ההונגרים 
והנורמנים דלדלו את המנזרים ובלמו אח התפתחות התנועה. הן 
הפאודליזם והשתלבות הכנסיה במשטר והן העמדת רבי־כנסיה 
בראש הטנורים תרמו לא מעט לשקיעת הנ־וצ 

ייסוד מנזר קליני (ח ״ז 0 ) בשוויץ, וזו של ד,נ" של ־מגז (ליד קליני) 
בצרפת. חברי האגודות באו בתחילה מן הכנסיות הרפורמיות של 
צרפת ושורץ ואח״ב הצטרפו אליהם גם חברים רבים מארצות 
אחרות. דק הלק מן הג" הם כמרים מוסמכים; היתר ממשיכים 
בעיסוקיהם כמסגרת האגודה הנזירית. שתי האגודות מקיימות אותו 
תקנת ומקפידות. בדומה לאגודות הנ" הקאתוליים. על אורח חיים 
של פרישות, עניות וצייתנות. 

פ. פי. 

הנ־ת הביזאנטית והרוסית, הנ-ת הביזאנטית שילבה, 

ע״פ המסורת הנזירית שהתפתחה במאה ה 4 באסיה הקטנה ובא״י, 
את אזרח החיים של התבודדות וחיי שותפות ובצורה וו היא מת¬ 
קיימת עד ימינו. מרכזים נזיריים גדולים ברחבי הקיסרות היו במנזר 
סטודיון שבקרבת קונסטאנטינופול, ליד מילטוס, ובהר אולימפוס 
שבביתיניה. אך המרכז הגדול ורב ההשפעה מאז הסאה ה 10 הוא 
בהר אתוס (ע״ע) שהשפעתו חרגה מחוץ לגבולות הקיסרות והורגשה 
במיוחד בארצות הסלאוויות. 

הנ-ת הביזאנטית, אף שאינה נוהגת ע״פ תקנון רשמי, מאמצת 
את המסורת, אורח החיים והכללים שהוריש באסיליוס מקפדוקיה 
והיא מכונה על שמו "הנ־ת חבאסילית". לנ־ת מעמד מיוחד בכנסיה 
משום שהבישופים בכנסיה המזרחית, האסורים בנישואין, יוצאים 
מאז ועידת טרולו ( 692 ) מן המסלול ר,רגולארי, דהיינו הבישופים 
מקבלים על עצמם נדרים נזיריים. הבישופים, בניגוד לעמיתיהם 
בכנסיה הקאתולית הבאים מן הכמורה הרגילה, מעניקים אפוא 
לנ-ת עמדת כוח והתערבות בענייני הכנסיח בעוד שהנ-ת המערבית, 
לפחות להלכה, פורשת, מסתגרת ונרתעת מפני עמדות כוח ושליטה 
חילוניים. אין בה חלוקה למסדרים כמו בנ-ת המערבית, וכל נ' 
משתייך למנזרו. בראש המנזר ד,קוינוביטי־ד,שיתופי עומד אב־המנזר 
(הקרוי לפעמים ,קתגומנ(ס", ^ס״פקססדחמס־נ). ד,נ" בוחרים בו לכל 
ימי חייו והבחירה מתאשרת ע״י הבישוף. ראש המנזר אחראי להנ¬ 
הגתו התקינה של המנזר, לחיי הרוה ולצדדים המעשיים והכלכליים 
שלו. ד.נ" מחלקים זמנם בין תפילה בציבור לעבודה, אך זמן מיוחד 
מוקדש גם להתייחדות ולהתבוננות. כל נ' חייב למלא תפקידים 
סינהליים או כל משימה אחרת שקהילת ד,נ" קיבלה על עצמה בעת 
היווסדה, כגון טיפול בחולים ובעניים ועוד. אורה החיים הקוינוביטי- 
השיתופי והארסיטי-המתבודד משולבים, ומשום כך יכול נ׳ קוינוביטי 
להיעשות מתבודד לזמן פה ולשוב אח״כ לאורח החיים השיתופי. 



31 


נזיר, נזירות 


32 


ארצות הסלאווים התוודעו אל הנצרות ואל הנ־ת בעת ובעונה 
אחת. ועד-מהרה קמו כסה מנזרים חשובים, כגון מנזר "פצ׳דסקאיה 
לאוורר,״, שנוסד ליו קייב במאה ה 11 ע״י אנטוניוס ותאודוסיום 
תלמידו. מנזר זה היה המנזר הקוינוביטי הראשון ברוסיה ושימש 
דוגמה לארגון חיי שותפות נזירית למנזרים דומים רבים שנוסדו 
בקרבת קייב. השתלטות הטאטארים על רוסיה שמה קץ לשגשוג 
המוסדות הנזיריים בתוך הערים. והביאה להקמת יישובים נזיריים 
ארמיסיים ביערות מבודדים ובמקומות מרוחקים. כך שימשה הנ־ת 
הרוסית גורם חשוב בבירוא היערות, בהכשרת שטחים לחקלאות. 
בהתפשטות השפה הרוסית ובהבאת התרבות לאזורי מזרח וצפון 
הרחוקים משליטת הטאטארים: גורם אחרון זה עידד את תנועת 
השחרור הדוסית מעול הטאטאדים. במאה ה 14 ו 15 , כשהתפשטה 
הנ־ת ברחבי המדינה, נוצרו שתי מגמות יריבות בנ-ת הרוסית. 
בראש מגמה אחת. שמרכזה במוסקווה, עמד יוסיף וולוצקי (ע״ע), 
שהיה הנציג המובהק של צורת חיים קוינוביטית פעילה, והמגמה 
האחרת. שהתרכזה בצפון־רוסיה סביב ניל סורסקי. שללה בתוקף 
את רכושם הרב של המנזרים ואת פעילותם המדינית-פוליטית 
והחברתית של הנ ״ . פיוטר 1 (ע״ע) הגדול בלם וצמצם את כוחה ואת 
פעילותה של הנ־ת ופיקח בצורה חמורה על רכושה. שהוחרם לאחד 
מכן ע״י יקטרינה 11 (ע״ע). במאות ח 17 ו 18 צמחה במנזרים רוח 
של אדיקות אורתודוכסית ועמה תנועה דתית-רוחנית שדרשה לשוב 
אל המסורת המיסטית האורתודוכסית של אבות הכנסיה. המהפכה 
הרוסית ב 1917 גירשה את ד,נ" והרסה את מנזריהם. אם לא היו 
ראויים לשימוש כמוזיאונים לאומיים. חד אחרי פלה״ע 11 חלה 
התאוששות כלשהי בחיי המנזרים. 

ע״ע בודהא, בודהיזם; הדו, דתות, עם׳ 1469 דרויש; טאו. 
טאואיזם! למאיזם. 

; 1903 ,. 33 14/1411 ־ 1 ^ /ס $171 ו 07 0713 1711 ? 5 ? 7/1 ,׳( 3 ח ת 173 . 0 .ן 
, 11/111/111 ) 0 ) 11171 ■ 11713 17/1311 ) 11171 , 10717/1571771 ( 005 ,.) 0301 ■ן! 11 
7/11 70771 { 13101 ./י. 1/11 / 0 £110/011011 7/11 ,ת 3 ח 1 ז 1 ז 0 '\\ . 1 ! . 11 ;' 895 ג 
, 0 .£ ; 1913 , £71075 1/16 / 0 00711111$ ) 1/1 10 300771 117115 ' 7 £39-11151 
) 1 /) 1315 ( 10 ה) 07$ { 17 005 . 1:2 ש 1 ׳פ\ 1 ז! 80 . 5 ;־ 1 ־ 192 ,./ג ) 1171 ) 31 ) £171 .זש 51111 
.? ; 1936 ,. 13 365 **״מי/״ז 1 017 . 11611551 ; 1904-38 111 ־ 1 .. 13 

; 1942-1956 . 11 ^- 1 , 8171011 501/17 36 07371 ' 1 36 ) 11151017 . 51103112 
) 7/1 . 11 ; 1958 , 3517115771 711 ) 51 ) ,(.!)ש) >!ש 1 ^ 6 ג 011 .ס 

) 0 5 ) 71 ) 30711151 ( 13 * 0 \ $3011 81133/1111 ,זז 1 יי£ . 5 ; 2962 . 75 ) £ 01/1 71 ) 5 ) 0 
ס! 171170314111071 371 ;\ 071 ס 5171 ) 0 ■) 74 ,'<ס 1 ג! 0 .ן . 0 ; 1962 , 111310 
) 1/1 7 ) 0713 1 ( 157 ) 11000511 511711071 ) £01 0713 11071 ?<($£ / 0 ? 113 ) 5 ) 5/5 
. 1 966 ,) 17 ? 1 ( £7 0171511071 

3 ' ביזאנטית וריסית: - 0/1117 א 30 ס 1 ) 071 111/16 ! . 3 ? י מט*.תגג £01 .? .א 

, 165 ־ 561 7 י\ 6 א ג ץ־ו 1$10 מ) . 3 ( ) 20111111 ( 8 ,׳( 1111556 . 24 .ן ; 1916 , 5 ) 1/1 
, 5 ) 71155 5 ) 7 ^ 1011 ( 7710 /) ./׳!׳■ , 61 תזב 101 16 ) 5.01161 .[ . 14 . 1939 ,( י עי 1 \\ 

. 1952 

ם. 

ה נ ־ ת ב מ ק ר א היא מין ממיני הנדרים (ע״ע שנועות ונדרים). 
הנ־ת היא לזמן מסוים, ו״כל ימי נזרו קדש הוא לה״. הב׳ — איש 
או אשד, — אסור בשתיית יין ושכר ובאכילת ענבים, "מחרצנים 
ועד זג". עליו לגדל פרע שער ראשו ולא ליטמא למתים, גם לא 
לקרובים לו ביותר, "כי נזר אלהיו על ראשו". אם נטמא למת עליו 
להביא ..שתי תורים או שני בני יונה- אחד לחטאת ואחד לעלה*. 
וכבש לאשם, ולהתחיל מחדש את מנץ נזירותו. הפסקת הנ־ת בזמנה 
נעשית בהקרבת עולה, חטאת ושלמים ו״רקיקי מצות", בגילוח שער 
הראש ישריפתו "על האש אשר תחת זנח השלמים , / ובשתיית יין 
(במד׳ ו, א—בא). דיני ד,נ׳ דומים במקצת לדיני הכהן (ע״ע, עמי 
590 ). אך הם חמורים ומקיפים יותר. החיץ הברור שנין נ-ת 
לכהונה הוא בגידול השער. שנאסר על הכוהנים, ואשר על שמו 
קרויה הנ־ת כולה: "כי נזר אלהיו על ראשו", "ראש נזרו" "אחד 
התגלחו את נזרו* (השי ״גזי נזרך" — יומי, ו, בט; ור׳ גם בו׳ מט, 
נו! דב' לג, טז). במקרא מתוארים שני נ" — ושניהם מנהיגים 
בדורם: שמשון ושמואל. בקטע ממגילת קומראן לשמ״א א, בב 


נאמר: "ונתתיהו נ׳ עד עולם", וגם בבן סירא (מ״ו, כ״ג) נקרא 
שמואל נ׳; שמשון נקרא נ׳ בנוסח המסורה (שופ ׳ יג, ה, ז; טז, יז). 
שניהם נזירי-עולם, מבטן אמם ושלא ע״פ נדרם, ובנד הם דומים 
לנביאים והשר ירמ׳ א, ה: והשר עמום ב. יא). מובלט אצלם איסור 
גילוח הראש (שופ׳ יג, ה; טז. יו; שמ״א א, יא), ואצל שמשון היו 
שערותיו מקור כוחו העל־טבעי (שום׳ סז, יט—כ). לא נאמר על 
שמשון ני נמנע משתיית יין, אך נבר אמו, בהריונה, נצטוותה 
להמנע מכך. ומאכילת טומאה. לעומת זאת נאסר במפורש כי נטמא 
לםתים(שום'יד,יט;טו,ח,טו), ור , להלן. נ" בירושלים לפני חורבנה 
הראשון. שהיו אנשי תואר וצורה, מתוארים כאיכה (ד, ז—ח). בני 
רכב נמנעו משתיית יין, אך קשה לכנותם נ" בגלל העדר כל רמז 
לגידול שער, ובגלל פרישותם בענייני תרבות חמרית, שאין לה 
דוגמה בדיני נ׳. 

מ. צ. סגל, ספרי שמואל (מפתה, בערבו), 1956 ! י. קויפמן, תולדות 

האמונה הישראלית, א—ד (ספרה׳ בערכו), תשט״ז! הנ״י, ספר 

שופטים, זנו— 133 ; 239 — 243 . תשנ״ב. 

שס. א. 

בהלכת. נ־ה. כשבועות ונדרים, חלה נדינור־פה בלבד. אין נ־ת 
פחית ס 30 יום אפילו אם פירט פחות, "סתם" נ־ת. שלא פורסה, 
30 יום. פיהם זמן פסוים מעל 30 יום— נתחייב בו. ואם קיבל נ־ת 
עולם. נתחייב בה. בסקרה האתרון רשאי הג׳. אם "הכביד שערו", 
להקל בתער. אחת לשנה, והלא מביא קובנית כנ ׳ שסיים נזירותו 
בטהרה, וממשיך מיד בנ-ת, עד עולם. לדעת חכמים היה אבשלום 
(ע״ע) נ׳־עולם. אפשר לקבל "נזירות שמשון", ואז הדי זה כנ׳־עולם. 
אלא שאסור לו להקל שערו לעולם, ומותר לו ליטמא למתים (משני 
נ׳ א׳, ב׳). "האיש מדיר את בנו בנ׳ " , כשהיא קטן. אם לא "מיחד. או 
שמיחו קרוביו"! אך לא את בתו, ו.,איו האשה מדדת את בנה ננ ׳ " 
(שם ד׳, ר), אף שלדעת ר׳ נהוראי (שם ט׳. ה׳), נ׳ היה שמואל. 
שנאמר "ומורד, לא יעלה על ראשו", ווו לשון אמו(ור׳ רד״ק לשמו״א 
א, יא). קיבל עליו נ־ת בחו״ל, חייב, לדעת ב״ה. לעלות לא״י שלא 
יטמא בטומאת ארץ־העסים, ולנהוג בה את כל משך נזירותו, גם אב 
נבר נהג בהם בהו״ל! לדעת ב״ש דיו שינהג 30 יום נוטפים נא״י. 
לדעת הראב״ד (הל׳ נ׳ נ/ כ׳—כ״ב) ,.כולנו טמאיו טומאת מת ולכן, 
נזמו הזה, אמור להויר בכל מקום". לדעת הרסנ״ם, נוהגת נ־ח נזה״ו. 
ואדרבא, חייב לנהוג בה כל ימיו■ שהרי אינו יכול להביא את 
הקדבנות הנדרשים להשלמתה. לפירוט דיני 1 ׳ הוקדשה מסכת שלמה 
(נסדר נשים) בשם זה (משנה ותוספתא. הלפת־ בבלי וירושלמי). 

יש דעה בחז״ל שר,נ׳ "נקרא קדוש"; ו״חסידים הראשונים", 
ש״היו מתאוין להביא קרבן חטאת". היו "מתנדריו נזירות למקום". 
דעה אחרת היא שכל נ׳ "נקרא חוטא", משום "שציער עצמו מן 
היין" (חע׳ י״א, ע״א; נד׳ י׳, ע״א; ועוד). שמעון הצדיק נמנע 
מלאכול ״אשם נזיר טמא״ — משום ש״כשהן מטפאין ורנין עליהן 
ימי נ־ת, פתחרטין בהן, ונמצאו מניאין חוליו לעזרה" — מלבד 
,.פעם אחת", כשבא אליו "נזיר מן הדרום", שסתוו שיחתו עמו הכיר 
בו שנתכוון לשמים (ספרי, נשא; תוםפ ׳ נ' ד׳, ד; ירד נ , א׳, ד,'; 
נד׳ ט', ע״ב; ועוד). גם מכאן הוכחה כי בזמן הבית היתה ד,נ־ת 
מצויה בישראל. בבית־המקדש היתד, "לשנת ד,נ" ששם תג" 
מנשלין את שלמיהן ומגלחין את שערו ומשלחים תחת הדוד" 
(פדות, כ׳. ה׳). על הילני המלכה מסופר שאמרה: ..אם יכוא כני מן 
המלחמה, אד,א נזירה שבע שנים" (נ' ג׳, ר). נזכרה נזירה כשם 
מרים התדמורית (שם ף. י״א). עניים שנזרו, היו אחרים מניאים את 
קרבנותיהם (שם נ׳, ה׳). מסופר על 300 נ" שעלו נימי שמעון בו־ 
שטח, וזה הציע לינאי המלך לנדב מחצית דפי קרננותיהם (ירו׳ נ׳ 
ה', ג׳), ונחלקו ב״ש ונ״ה אם ראוי לעשות הו (ספרי זוטא ר. י״ג). 
מסופר על נ" שעלו מן הגולה, נדי להקריב קרבנותיהם, ומצאו את 
הבית חרב (נ׳ ה׳. ר; ועוד). היו גם חכמים שלשמם צורף התואר 



33 


נזיר, נזירות — נח, מרדני מנואל 


34 


"נזירא" (יב׳ צ״ז, ע״א: שמעון נזירא, אבל שבת ל״ג. ע״ב דרו׳ 
שקלים ספ״ב: ״בר נזירא"). במאה ה 13 הוענק התואר נ ׳ לחכמים 
שחיו חיי פרישות וחסידות, כגון ר׳ יעקב הנ׳. 

ח. אלבק. מביא למסכת נ׳(בתיך ששה סדרי סשבה, ג׳: נשים). תשי״ד; 

א. א, א־רבך, ערוגת הבשם ד/ מבוא עמ׳ 117 ואילך, תשכ״ג; ב. 

אביגד, אחוזת הקבר של משפחת הב׳ על הר־הצופים (ספר שז״ר, 

קובץ א״י, י'), תשל״א ; • 40 ) 40/071% //מ;* 71/71% ק 75 ) 1 , 1 מ:> 101 ( 85 .;} 

. 1962 , 111 * 466 ) 1 

צ■ ק¬ 

נח, בן למך (ע״ע), אבי ניצולי המבול (ע״ע) ומחדש האנושות; 

העשירי בשלשלת אבות העולם (בר׳ ה). הולדתו ציינה 
נחמה והתחדשות לאחר קללת האדמה: ״זה ינחמנו [,־ רמז לשמו] 
ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר ארדה ה , " (שם ה, כט). 
ונרמז כאן גם חידוש התרבות החקלאית על ידו לאחר המבול (שם 
ט, נ), לג , נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת. הוא ואשתו, בניו 
ונשותיהם ניצלו — בוכות צדקתו של נ׳ — מן המבול באמצעות 
התיבה שנצטווה לבנות. נ , היה אז בן 600 שנה. לאתר שיצא מן 
התיבה הקריב קרבן (שם ח, כ), זכה בברכת ה' וקיבל רשות לאכול 
מן החי תוך הגבלות מסוימות (שם ט, ב—ה). כן הוזהר על רצח. 
ה' כרת עפו ברית לקיום המין האנושי והבטיחו שלא "יהיה עוד 
המים למבול״. — וע״ע קשת. 

לאחר המבול נטע כרם, השתכר והביא עצמו לידי בזיון בידי 
חם בנו, שראה ערוותו, וע״ב נתקלל תם(ע״ע). נ' חי 350 שנה אתרי 
המבול ומת בגיל 950 . הרעיון כי נ׳ בא כבשורה לאנושות מודגש 
בהנגדה ספרותית: אצל נ׳ — נחמה לאדם (ר , לעיל) ואצל דור 
המבול — נחמת ה׳ על בריאת האדם (בר׳ ו, ו—ח). ההקבלה תופסת 
גם במניין הדורות: בני לסך מצאצאי קין היו אבות התרבות 
הוומרית והמקצועית. אך נידונו לאבדון, וני בן למך מצאצאי שת 
היה לאבי התרבות החקלאית לאחד התחדשות העולם. וצאצאיו 
קיימו תרבות זו ונפוצו בעולם. גם לאחר הפיכת סדום ועמידה, 
שהיא כגזירת מבול לשטח מצומצם. מתנחם לוט (ע״ע) הניצול, 
בשתיית יין, וגם הוא, כני, בא לידי זימה ובזיון. 

בהצלת האנושות ע״י נ׳ מודגשת הבחירה האישית מ׳ בגלל 
צדקתו, וגם קביעת סדרי הטבע לאחר המבול הם, ראש לבל, חלק 
מן הברית בין אלוהים לאדם צל ידי נ׳• נ׳ נודע בתודעת הדורות — 
ליד דניאל ואיוב — כצדיק למופת. העשוי לזכות להצלה בתקופת 
חורבן (יחז׳ יד. יב—כ). 

יש דמיון בין שסו לביו | 1111111110 ! 31 א שבנוסח החודי המעורפל 
של עלילת גלגמש (ע״ע). מסתבר. כי גם במסורת הכנענית רווחים 
היו סיפורים על צדקתו. והרי גם דנאל (ע״ע) ידוע מכתבי אוגרית 
כאחד הצדיקים הגדולים של המסורת הכנענית. בניגוד לגיבורי 
המבול המסופוטאמיים לא היה נ' לאל. נסיעת הכרם היא סמל 
התרבות החקלאית, שהיין (ע״ע) תופס בה מקום חשוב, מלבד 
פה שיש בטיפוח הגפן מבשורת השפחה, בניגוד לעצב דור 
המבול. 

האגדה מתלבטת בשאלה מה היו המעשים שבגללם נקרא נ' 
"איש צדיק תמים בדורותיו" (השר גם פילון. "ביאור אלגורי", ג׳, 
77 ). "התקין להם לבני דודו מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי 
מלאכה" (על סמך בר' ח, כט). הוא השהה את בניית התיבה שנים 
רבות, עד שגדלו הארזים שנטע לשפה, שפא יעשו בני דורו תשובה 
(תנחומא. נח, ה). — לתכסיס השהיה זה. שהיה מפורסם בעולם 
העתיק. השר פילון. ״המלאכות אל גיוס״, 209 ואילך. נ' גם הוכיח 
את בני דורו (סנ׳ ק״ח; השר קדה״י א', 74 ). בתיבה טיפל נ׳ 
במסירות בבעלי החיים, להאכיל "כל פין ופין לפי שהיה למוד", 
ולא טעם שינה לא ביום ולא בלילה ( 0 נ׳ שם: תנחומא 1 בובר], 
נח, ב). אעפ״כ, "יש דורשים אותו לגנאי". ר׳ יוחנן דרש כי היה 
צדיק בדורותיו — "ולא בדורות אחרים" (םנ ׳ שם: פילון, "על 


אברהם״, 36 ), ויש סי שאמר ש״נח מחוסר אסונה היה. אילולי 
שהגיעו מים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה" (ב״ר ל״ב, ר). כן מתחו 
ביקורת על מעשהו בנטיעת הכרם והשתכרותו ביין. אשת נ׳ היתד, 
נעמה, אחות תיבל־קין (בר׳ ד, כב< ב״ר ב״ג. ג׳). לעניין שבע 
מצוות בני נ׳ — ע״ע בן־נ׳. 

שם. א. - א. א. ה. 

גח, מרדכי מגואל — 10:111 יז 1 ^: 51:1:11 — ( 1785 ׳ 

פילדלפיה — 1851 , ניו-יורק), מתכנן תכנית של "מקלט 
לילה" ליהודים באמריקה. דראמאטורג, דיפלומט, עתונאי ושופט. 
בן למשפחה יהודית־פורטוגאלית. שנות ילדותו עברו עליו בצ׳ארלזטון 
(קרולינה הצפונית). נתייתם בילדותו ונשא בעצמו בעול פרנסתו 
וחינוכו. למד משפטים, וב 1800 החל לשמש כתבו המדיני של עתון 
בהריסברג. לאחר מכן היה לעורך העתון: 0430111 • 011 בצ׳ארלזטון. 
מעל דפיו הסיף ב 1812 למלחמה באנגליה. ובכך הקים לו שונאים 
פוליטיים. ב 1813 נתמנה לקונסול בתוניס, ולמרות הצלחתו בחיזוק 
השפעתה של אה״ב בים התיכון פוטר בשל יהדותו ובהשפעת יריביו 
הפוליטיים. בשובו התיישב בניו־יורק, נמנה על המפלגה הדמוקרטית. 
היה עורכם של כמה עתונים וסייע בהקמת חעתון ז 1 ז ¥0 "ה>!י 1 
310 ז 16 ־ן. חיבר ספרים ומחזות פאטריוטיים. והם היו מקובלים ביותר 
בימיו. 

נ׳ נמנה על קבוצת ד."מנהיגות" של יהודי אה״ב בזמנו, ונטל 
חלק פעיל בקהילות המרכזיות "שארית ישראל" ו-בני ישורון". 
נ׳ היה ממבשרי הציונות. בהיותו קונסול חזה במצוקת היהודים 
וביקש פתרון. ב 1820 רכש אדמות ב 1513114 ס״ג״ס במדינת ניו-יורק 
בפטרה לייסד במקום מקלט ימני ליהודים, עד שובם לא״י. למקום 
קרא ״אררט״. ב 1825 פנה בכרוי ליהודים ברחבי העולם ללכת אחריו 
,...בחסד האל מושל ושופט ישראל" אל המדינה שכונן עבורם. 
באותו כרוז מינה ל״מורשים" את הרבנים הראשיים של לונדון 
ופאריס. את רי״ט ליפמאן צונץ ואחרים, ופקד עליהם לגבות מס 
3 שקלים לגולגולת למימון הגירתם של הצעירים למדינה החפשית. 
בספטמבר 1825 , לאחר טקס בכנסיית סינט פול שבנפיו (ע״ע), 
אף הונחה אבן הפינה למדינה היהודית. להצעתו לא היה הד ובכל 
זאת המשיך נ׳ להתעניין במצב עמו: הוא תמך בתנועת הרפורמה, 
שאף להחזיר אל הקהילה היהודית בעולם את הקראים ואת השו¬ 
מרונים, וגם ניסה להוכיח כי היהודים והאינדיאנים אדומי העור באו 
ממוצא אחד. בסוף ימיו ראה את הפתרון היחיד ליהודים בשיבה 
לא״י. 

מספריו: קובץ מאמרים ומסות 1105101311011 1114 סס 015400154 
5 * 10 1110 ! 0 (״חיבור על שיקום היהודים״), 1845 . 

י. קבקוף׳ בח בספרית העברית (ביב, א׳)׳ תרצ״זז ,ת 110 \צ .-ז 

. 61 . 61 . 14 ! ? 6 1513114 €701111 071 }*/ס!{/ / 0 1 ( €11 ) 1/1 11/1% ) £01171 ־ 
, 8 ׳ 60 ג> 001 . 1 ; 1879 ,( 1 ,.ש 50 31 ש 1 ז 11510 ־ 1 81111310 0£ מ 0 ו 31 ש 11 נ 111 ?) 

115 171 51010 11511 * 101 470701 !' 61006 .מ . 8 ; 1936 ,.'א 07 ( 610 

700175 ) 14 .. 8 .( ; 195-1 , 115 ( 1 *■.?) 11111% ) 5 01 ) 1151071 -) 

. 1955 , 117-145 , 1 , 1775-1865 . 10101 0/1 ) 71 ) 4771 1 ס 
מ. 



אבדהפינה לעיר היחורים העצמאית, שהוצעה ע״י נח (בפלו, אה״ב> 



35 


נחאס, כמנטפא — נחליאלייס 


36 


נחאס, מצטפא — — ( 1879 — 1965 ), מדינאי 

מצרי. לפני מלה״ע 1 היה נ׳ ממנהיגי המפלגה "הלאומית" 

שבהנהגת מצטפא (ע״ע) פאמל ושופט בקהיר. בתחילת שנות ה 20 
היה מזכיר כללי של מפלגת ה,,ופד" בקהיר, ולאחר נצחו! המפלגה 
בבחירות ב 1924 נתמנו. לשר התחבורה. זמן פה אחרי מות אחסד 
זגלול (ע״ע) ב 1927 נהיה למנהיג הבלתי־מעורער של ה״ופד". 
ב 1928 וב 1930 היה ראש ממשלה לתקופות קצרות. ב 1930 — 1936 
היה ה״ופד" באופוזיציה ובהנהגת נ׳ מיתנה במידה ניכרת את הת¬ 
קפותיה על בריטניה■ ב 1936 שוב נהיה לרה״ם. וחתם על החוזה 
עם בריטניה, שהעניק למצרים. לכאורה, עצמאות והתווה דרך להס¬ 
דרת כל יחסיה עם בריטניה (ע״ע מצרים, עמי 202 ). בסוף אותה 
שנה הדיחו המלך פארוק. בהתקרב הצבא הגרמני לעבר מצרים 
בסלה״ע 11 , ביקשה בריטניה להקים בה ממשלה יציבה ונאמנה, 
ואילצה באיום בכוה ( 4,2.1942 ) למנות את נ׳ לרה״ם, והוא שלט 
עד 1944 . למרות שהיה בכד כדי להכתים אותו ואת מפלגתו בעיני 
העם, שב ה״ופד״ וזכה בבהירות ב 1950 . וג׳ כונן אז אח ממשלתו 
השביעית והאחרונה. בסוף 1951 ביטל את ההסכם עם בריטניה 
ואירגן מאבק עממי נגד כוחותיה באיזור תעלת סואץ■ בינואר 1952 
הדיחו הפלך. נ׳ קידם בברכה את הפיכת הקצינים ביולי 1952 וקיווה 
לרתום אותה למרכבתו. אולם ה״ופד" נאלץ להדיחו מההנהגה, נשללו 
ממנו (כמשאר מנהיגי "המשטר הישן") זכויותיו המדיניות והוא 
פרש לחלוטין מהזירה הפוליטית. המשטר החדש ניסה לתלות בו 
ובפפלגתו את האשמה בפיגורה של מצרים, אך ההלוויה ההמונית 
והספונטנית שנערכה במותו ב 1965 העידה, שנשתמר זכרו כאחד 
מגיבורי המאבק הלאומי. 

נחום, נביאי ספרו הוא השביעי בתרי־עשר. הפתיחה "משא נינוה 
ספר חזון נחום האלקישי", הדומה לזו של חבקוק (ע״ע), 

מציינת את אופיו כחזון לעתיד, ומדגישה כי הוא מוקדש לנושא אחד. 
לכפר 2 חלקים: גילוי זעם ה׳ בטבע ובאדם ביום גמול (א) ובשורת 
שלום השועה ליהודה (ב, א—ג); והחלק השני — מפלת נינוה (ב. 
ד—ג, ים). תיאור "אל קנוא ונקם ה׳", המזעזע תבל בסופה וברעש, 
רודף אדבים ועושה בהם כלה, הוא פתיחה (פרק א) לתיאור חורבן 
נינוה— מאורע הנחשב לתהפוכה מכרעת בהיסטוריה ובסדרי ההברה: 
ע״כ מסתבר כי הנחמה לחוסים בה', השלובה בפסוקי הזעם (א, ג, ז), 
באה להוציאם במפורש מן הפורענות. נבואת השחרור הסמוכה 
לדברי הזעם (א, יב—יד), אינח מכוונת רק ליהודה; רק לאחריה 
(ב, א—ג) באה בשורת השלום ליהודה (שיבת ״גאון יעקב״); 
הפסוק ב. ב מכוון. כנראה, לנינוה ולהסברת גורם הישועה. תיאור 
חורבן נינוה ומפלת אשור מחולק לשניים: בחלק הראשון תיאור 
מפורט וענייני של צבא האויב ושל כיבוש נתיב המים — מקוד 
חיותה של העיר (ב, ד—ט), אחריו רישום נרגש של הביזה, הפחד 
והמנוסה, ולסיום קינה סאטירית (יב—יד). החלק השני (פרק ג) 
עניינו נבואת תוכחה לעיר הדפים, שמשולב בה תיאור הפורענות 
המתרגשת ובאה. המוטיוו החוזר: חרדת העם שהחריד עמים אחרים 
(״הנה עמך נשים בקרנו״), הסבל מאכזריות הכובש — בחזקת 
מידה כנגד מידה. ובמיוחד נקמת הגרים בנינוה השדודה: אשור 
שהפיצה עמים רבים באה על עונשה ועמה נפח לכל עבר (ג, יח). 
את זמנו של נ' אפשר לקבוע בין חורבן נא אפון (בידי אשורבניפל. 
661 לפסה״ג), הבא כאן כזכרון עבר, לבין חורבן נינוה ( 612 ), דש 
חוקרים הסבורים כי התאריך המוקדם הוא 626 , — לאחר מרד נבל, 
כשאפשר היה לצפות למפלת הממלכה והבירה. 

סיגנון נ׳ מתייחד במקרא בקצב שירי חטוף ופעמים אף חסד 
פעלים, בדימויים קצרים המותכפים זה לזה ובתיאורים מקוטעים. 
המשולבים כעלילה נמשכת ורצופה להסיבה נבואית שלפה: כל 
אלה משווים צביון דרמתי לנבואה ויוצרים רושם של מהירות 


בחילופי מאורעות. שירה זו היא אולי הסגולית שבמקרא מצד ההבעה 
האמנותית-צורנית, ואין למוד אותה באסות־סידה של כללי תחביר 
מקובלים. 

פשר נ׳ ממגילות מדבר יהודה נמצא רק לפסוקים ב, יב—ג, יג, 
והוא נתלה בדברי הנביא על יום דין וחורבן להשמעת דברי תוכחה 
והתרעה המיוחדים לו (וע״ע מדבו-יהודה, כת ומגלות, עס׳ 200 ). 

י. קרםמן, תולדות האמונה הישראלית, ג. 356 — 360 . תש״ך: -!:זז. 8 
?? 4 1)3! 81x1/1 ,־ 811180 .א ; 1947 ,. 14 / 0 ! 3001 ' 1 ( 1 71 ! 817771117 ,,: 1 . 
81/111717 ■ 1 \ .( ; 1951 , 1-22 , 11 , 810171711171 111171171 2717011 

,־ 1956 ,('׳יצצ. 1 , 8$ !) 111117111111 20117/71 171 81/1711/17 171171171/111 
207711/11 > 181 01771 17111117111111 ! 1/7 8117011/1 €0/711771171071 71 , 1116:5 .א 

. 1963 ,(׳ 17 ,ז 41 זוזזנ 1 (> ־ 4 ־״ ״־ 8 ) 1-11 , 111 . 81 01 81111 ■ 

שמ. א. 

נחום, חיים ( 1872 , מגנסיה [תורכיה] — 1960 . קאהיר), רב ראשי 
בתורכיה ובמצרים. בילדותו התגורר בסבריה. ממנה נסע 
לאיזמיר ובה סיים ני״ס תיכון, ומשם לקושטה — ובה גמר משפטים. 
נשנים 1893 — 1897 למד נניהמ״ד לרבנים בפאריס והוסמך לרב. 
השתלם בשפות שמיות• בהיסטוריה ובפילוסופיה בקולז־ דה פראנם. 
בחזרו לקושטה נתמנה למזכיר הקהילה ולסגן־פנהל ביהמ״ך לרבנים 
שיסד שם ב 1898 חותנו הרב אברהם דברן (ע״ע)■ בפאריס קשר 
קשרים עם "התורכים הצעירים" הגולים, וכשהם תפסו את השלטון. 
מינוהו ב 1909 לחכם באשי (= רב ראשי). במשרה זו כיהן עד 
סילוקם מן השלטון ב 1920 , ואז יצא לפאריס. ב 1925 מינהו הפלך 
פואד לרב ראשי ליהודי קאהיר, ותפקיד זה מילא עד מוחו. הרב 
נ׳ זנה לכבוד מהקהילות ומהשליטים כאחת. ב 1931 מינהו המלך 
לחבר הסנט המצרי, וב 1933 גם לחבר האקדמיה לשפה הערבית 
בקאהיר, שרובה ככולה מוסלמים. כסו־כן קיבל אותות כבוד רבים 
משלטונות אוסטריה, חבש, תורכיה, מצרים, הונגריה וצרפת. הרב נ , 
עסק בחקר תולדות יהודי מצרים ובגני!ה הקאהירית. פרסם ( 1934 ) 
קובץ של 1064 פירמאנים תורכיים. ששוגרו למושלי-מצריט בשנים 
1597 — 1904 , עם תרגום לצרפתית, הערות ומילוו־מונהים. ב 1938 
נתעוור וחדל לעסוק במחקריו, אך הוסיף למלא את תפקידו כרב 
ראשי ובשנים האחרונות של חייו הדגיש את חובת הנאמנות למצרים. 

נחום איש גמזו׳ תנא בתחילת המאה ה 2 לסה״ג. נראה, שהיה 
תושב גמזו(דה״ב כה, יה) שבסרכז-הארץ. מתלמידיו הקרובים 
היה ו״ עקיבא (ברב׳ כ״ב, ע״א), ששימש אותו 22 שנה ולמד מפיו 
לדרוש "ריבויין ומיעוסין" (תוספ , שבר א/ ז׳), וכמו־כן "כל אחין 
שבתורה", ור , ישמעאל ביקש סמנו ללמדו מתורת רבו (חג׳ י״ב, 
ע״א). נראה שעיקר עיסוקו היה באגדה, ובה הובאו דברים משמו. 
האגוד, דורשת את כינויו על־שם מנהגו לומר על כל צרה שבאה 
עליו — שהיה גידם וקיטע ומוכה שחין — "גם זו לטובה" (תע ׳ 
נ״א, ע״א: וכן נהג אחריו ר עקיבא — ברב' ם׳, ע״ב). דברים 
מופלגים מסופרים על חסידותו ועל נסים שנתרחשו לו (תע׳ שם). 
נ. ז. בנר. אגדות התנאים. א—נ (טסת" בערבו), תר״ס—תרפ״נ: 

א. הייסאן. חולדות תנאים ואפוראים. ג', 920 — 921 . תד״ע. 

נחום (ר׳ מנחם נ׳ בן צבי) מצ׳רנוביל. ע״ע טבךסקי. 

נחור, ע״ע ארם, ענד 941 ; ארם נחרים, עמ - 951 . 

נחליאליים ( 130 ז £1111 ג 1 ס 1 ^), משפחה קטנה של ציפורי שיר 
הנפוצה בכל העולם. תנועותיהם קלות ווריוות והם שונני 
קרקע. אע״פ שהם מעופפים מצוינים. הגוף שטוח. המקור דק ועדין. 
הכנפיים ארוכות וחדות. ובהן תשע אברות בלבד. הזנב ארוך וה¬ 
רגליים גבוהות ודקות. אברות האמה ארוכות והן מגינות על אברת 
היד ספני שפשוף. תעופתם גלית וכד הם מוגנים מפני עופות דורסים. 
הם סהפשים את מזונם על הקרקע — חרקים וגם זרעים רכים, 
וכסו־כן הם דוגרים על הקרקע. הם מן הצפוניים ביותר מציפורי 



37 


38 


כחליאליים • 

השיר, לחורף נודדים כולם 
לאזורים החמים. כמעט כל 
המינים שבאירופה ( 10 — 12 ) 

חולפים, או חורפים, ביש¬ 
ראל. 

במשפחת זע" שתי תת• 

משפחות, וכל אחת מהן מיו¬ 
צגת ע״י סוג עיקרי אחד: 

פיפיון ונחליאלי. ה פ יפיון 
( 111111$ !,^) שוכן בנוף פתוח, 

וצבעיו כצבע האדמה, חום 
מנומר. או בקווים שחורים. בדומה לעפרונים, שהם קרובים לו. 
הפיפיונים שונים מן הנחליאלים לא רק בצבעם, אלא גם בזנבם, 
שהוא קצר מן הכנפיים, ובטופר האחורי, שהוא ארוך וכמעט ישר. 
שני בני הזוג דומים זה לזה, וכמדכן דומים הצעירים לבוגרים. 
הצעירים עוזבים את הקן אחרי כ 12 יום. תפוצתם כל עולמית, אך 
בעיקר הם נפוצים בעולם הישן. בארץ 6 מינים; מהם חורפים, מהם 
חולפים. ה נ ח ל י א ל י ם ( 10104112 ^) הם ההדורים והעדינים שבמש¬ 
פחה. צבעם שחור, לבן, אפור וזהוב והם אינם מנומרים. זנבם ארוך 
מן הכנפיים; תנועותיהם על הקרקע זריזות ביותר, הם רצים ואינם 
מנתרים, הליכתם מלווה תמיד תנועת־זנב אפיינית להם, ומכאן שמם 
המדעי, שפירושו זנב-נוע. מעופם קל, מהיד וגלי. דו-צודתיות מינית 
קיימת. אבל מועטת. הצעירים שונים בצבעב מן הבוגרים. בסוג הזה 
מינים רבים, ותפוצתם בעולם הישן. באירופה 3 מינים׳ ושלושתם 
גם בארץ, המין הידוע ביותר הוא הנחליאלי הלבן הנפוץ בערים, 
בחורף. 

א. שמאלי, קינון בחליאליס בישראל (טבע וארץ, ח׳״ 130 — 134 ), תשכ״ו; 

א. זהבי, הנ׳ (שש. ס׳. 78 — 82 !, תשכ״ז; הב״ל. סיסיין צהוב (שם, 

י״א, 20 — 21 ), ת שב ״ט ; ) 00 * 4 *>*; 0 *־ 7 ,;. 005 ) . 31 ! 0 .'י! . 1 < 

. 1940 , 188-233 , 1 ,!!>יו< 8 *״״ 81 ;ס 

מ. דו. 

נחמיה, פחה ביהודה. על דמותו ומפעלו — ע״ע א״י, עמ׳ 318 — 
323 ; על ספרו — ע״ע עזרא ! 5 נחמיה. 

:• .■ד ;•.* : 7 

רבינחמיה, תנא בדור הרביעי (אמצע המאה ד. 2 לסה־נ). מתלמידי 
ר״ע האחרונים שסמכם ר׳ יהודה בן בבא (ע״ע) בימי 
אדריאנוס (םנ ׳ י״ד, ע״א: ועוד). ר״נ חיבר תוספתא (ע״ע) למשנת 
ד״ע. והתוספתא שבידנו השתמשה בה■ נקבע כי "סתם תוספתא 
ר'נ... אליבא דר״ע" (שם פ״ו, ע״א). ר״נ היה מדאשי-הפדברים 
בכינוס ההכמים .,בשלפי השמד" (שהש״ר בי, ס״ז) באושא (ע״ע). 
נפנה עם החכמים שנתכנסו לעבר את השנה בבקעת־רימוו דחי 
חג׳ גי, אי), והיה בין החכמים ששבו ונתכנסו ב״כרם ביבנה" (ע״ע 
יבנה) לאחר הגזירות (ברב׳ ס״ג. ע״ב). נובר במשנה ובברייתות, 
ומובאים גם דבריו באבדה (שבת ל״ב. ע״ב: ב״ב ט״ו. ע״א: ועוד). 
ר״נ היה דורש גם במעשה מרכבה (ע״ע ! שבת פ׳, ע״ב). במגילת־ 
יוחטין שנמצאה בירושלים לאחר החורבן נמסר כי ד״נ מתייחם 
ל״נחסיה התרשתא" (ירו׳ תע׳ די, ב׳). התלמוד מזהה את ר״ג עם 
ר׳ נהוראי. שנקרא כך משום שהיה ,.מנהיר עיני הנמים בהלכה" 
(שבת קמ״ז, ע״ב). 

ב. ז. בכר, אגדות התנאים. אי--ב׳ (מפוזח. בערכו). תר״פ—תרס״ג. 

רב נחמן בר יעקב (נס׳ 320 לערך), מחשובי אמוראי בבל בדור 
השני והשלישי: הוא ר״נ סתם. נולד בנהרדעא, שם היה 
אביו סופר בבית דינו של שמואל (ב״מ ט״ז. ע״ב). ר״נ מביא דברים 
בשם שמואל ומכנהו.,רננר׳ (ברס׳ כ״ז, ע״ב! ל״ח, ע״ב; עיר׳ ט״ז, 
ע״ב) ואפשר שלמד אצלו בצעירותו. ר״נ מוסר גם בשם רב (עיר 
ע״ב. ע״ב). ר׳ אדא בר אהבה. ר' שילא ור יצחק, שאליו היד, קרוב 


- נחמן בר יצח? 

במיוחד (תעי ה׳, ע״א—ו׳, ע״א). רבו המובהק היה רבה נר אנוח 
ראש הגולה והוא השיא לו את ילתא, בתו, לאשר,. ר״נ היה דיין 
בבית ראש הגולה ואף היה מבטל לעתים פסקים שלו (ב״ק נ״ח. 
ע״ב), וגם היה דן ממונות יחידי (מני ה׳, ע״א) והעמיד על דעתו: 
וכך אמר בעצמו לרב ששת, "חדא דאנא דיינא, ומד לאו דיינא הוא" 
(בתי צ״ד. ע״ב). על ילתא אשתו — ר׳ ברב׳ נ״א, ע״ב: גיט׳ ס״ז, 
ע״ב: קירי עי, ע״א—ע״ב. עם חורבן נהדדעא עבר לשבנציב. ואח״ב 
חזר לעירו וביתו בה כדיין (עיר׳ ל״ד, ע״ב; ב״ב קנ״ג, ע״א). דבריו 
באים הרבה מאוד. בהלכה, באגדה, בתלמוד הבבלי והירושלמי. הוא 
שתיקן שבועת היפה לנופר הכל (שנו׳ מ׳. ע״ב), והוא שקבע את 
הכלל "כל האלים גבר" בכל ספק שאינו ניתן להתבדר בראיה (ב״ב 
ל״ד, ע״ב). רב הונא רימהו בדיינות לשמואל (ב״ק צ״ו, וריב), ונקבע 
כי ״הלכתא כר״נ בדיני" (כת' י״ג, ע״א; ור' קיר' נ״ט. ע״ב). הוא 
ניקר בסורא (סוב׳ י״ד, ע״ב: ועוד) ומסר דברים משמו של רב 
הונא (פס' ס׳. ע״א), שאותו כינה "חברנו" (גיט׳ נ״ב, ע״ב). 
אך פעמים רבות הלק עליו (עיר מ״ב. ע״א; ועוד). בר פלוגתא 
אחר שלו היה ר׳ יהודה. מייסד ישיבת סומבדיתא, ובמקרה אחד אף 
נפלו ביניהם דברים (קיר ע/ ע״א—ע״ב). מתלמידיו היו ר , זירא, 
רבה, רב יוסף ורנא. מבניו נזכרים: רנה (שבת קי״ט, ע״א): הון 
(יב׳ ל״ד. ע״ב): סר זוטרא (ב״ב ז׳. ע״א) ור חייא (ב״ב מ״ו, 
ע״א). היו לו גם שתי בנות, ומסופר עליהן שעסקו בכשפים (ניט׳ 
מ״ה, ע״א). ר״נ עמד בקשרים עם חכמי א״י ושאל הלכות מאתם 
(ביצה כ״ה, ע״ב: ועוד) ואף פסק שלא כשמואל בדיו מדיני שבת, 
לפי שמועה שהביא עולא מא״י (שבת ק״ה. ע״ב). כשפרצה מגיפה 
בא״י גזר ר״נ תענית ש״אם גבירה לוקה, שפרה לא נש״ב" (תעי 
נ״א, ע״ב). 

מ. בר, ראשות הגילה בבבל בימי ההשבה והתלמוד (מפתח בערכי). 
תש״ל. 

ם. 

רב נחמן בר יצחק■ אמורא בבלי, בן הדור הרביעי (נפי 356 
לסה״נ). 'דבריו מובאים הרבה בתלמוד הבבלי, בהלנה 
ובאגדה. בן־אחותו — ואולי גם תלמידו — של רב אחא נר-יוסף, 
ומשמשו לעת זקנתו (שבת ק״ם, ע״א). אצטגנינים אמרו לאמו. כי 
בנה יהיה גנב, וע״ב לא הניחתו לגלות ראשו. כדי שתהיה, אימת־ 
שמים עליו (שבת קנ״ו, ע״ב), למד אצל ר״נ בר יעקב עם רבא 
(עיר , מ״ג, ע״ב). לפי הזמנתו של ר*נ בר חסדא התיישב לתקופה 
מסוימת בעירו דרוקרת (תע׳ כ״א. ע״ב) והורה שם (שבת צ״ד. ע״ב). 

ר״נ היה ״ריש בלה״ (ע״ע ישיבה. עמי 452 ) בישיבתו של רבא 
במהוזא (ע״ע), וכשחזרה ישיבת פומבדיתא ממחוזא לפוסבדיהא, 
לאחד פות רבא, ב 352 , עבר ר״נ לשם ועמד בראשה. סניה ראש־ 
הגולה הסתייג (גיס׳ ל״א. ע״ב), אף ני היה מצוי שם (נדה ס״ז, 
ע״ב). בלימודו בולטת מידת הסדרנות. ובך העיד על עצמו: "אני, 
לא חנם אני ולא יחיד אני, אלא לומד ומסדר אני" (השו׳ פם• ק״ה. 
ע״ב). שרדו מוניות שערך, והן פותחות בלשון "רנב״י מתני הכי", 
וסידורן שונה משל הסוגיה שלפניה (הר י״ב, ע״א; זב' פ״ה, ע״ב, 
ועוד). ר״נ היה מדקדק — ונותן סיפנים — בשפות בעלי השמועה 
(יב' נ״א■ ע״א) ובאותיות הפשנד. (ביצה ל״ה. ע״ב, ועוד), והיה 
מבעלי המסורה (ע״ע) ובקי בחסידות וביתרות (יומא ל״ח. ע״ב: 
יב׳ ס״ה. ע״ב. ועוד). מסר משמם של רב הסדא, רב יוסף ואתרים. 
ונשא ונתן עם אביי (יומא ע״ג, ע״א). רבא. ר' חייא בר אביי (פס׳ 
ל״ב■ ע״ב). ואחרים. 

ד״נ הצטייו במידותיו: נזהר בכבוד הבריות (ברב׳ ל״ס. ע״ב: 
שבת מ״ו, ע״ב), ובנגד הדעה שת״ח צריך שתהא בו "שמינית 
שבשמינית" גאווה, אמר: "לא מיניה ולא מקצתיה" (סוטה ד.׳. ע״א): 
כל הניעם, "בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו" (נד' ב״ב, ע״ב). 
בערב שבת טרח הרבה בצרכי שבת. והוא היה אומר: "המענג את 



נחליאל' ז הגב ( 3 ־\ב £1 ג 30111 ]<) 1 \) 



39 


נחמן בד יצחק — ד׳ נחמן סחורודנקח 


40 


השבת ניצול משעבוד גלויות" (שבת קי״ח. ע״ב). ממאמריו: "הרהורי 
עבירה קשים מעבירה" (יומא ב״ם, ע״א): ",כי עליו הורגנו כל היום׳ 
(תה׳ סד, בג) — אלו ת״ה שממיתיו עצמן על דברי תורה" (ניט׳ 
ג״ו. ע״ב). 

מ. 

י' נחמן קן שמחה 39 לצל 3 ( 1772 , מדז׳יבוז' - 1810 . 

אומן). אדסו״ר ואבי חסידות ברצלב, נכדה של אדל (ע״ע) 

בת ר׳ ישראל בעל שם טוב (ע״ע), ונכדו של ד נחמן פהורודנקה 
(ע״ע). בהיותו צעיר היה סמוך על שולחן חותנו העשיר בכפר 
הוסיאטיז■ אח״כ עבר למדודובקה ( 3 אע 40 סע 1 נ 16 י 1 ), שבפלך קייב, 
ושם התקבצו אליו חסידים, והוא החל לנהוג בצדיקות. לאחר שפרצה 
שם מחלוקת. התחיל רץ לפתח את התורה שהמחלוקת נגדי היא 
כורח המציאות, ובה החויק כל ימיו. ב 1798 יצא בחשאי, בלוויית 
תלמידו המובהק ר' שמעון, לא״י (ע״ע חסידות, עם׳ 772 ), ובערב 
ר״ה תקנ״ט הגיע לחיפה! ביקר ביפו, טבריה וצפת. ונפגש עם ר׳ 
אברהם בן אלכסנדר מקאליסק ור׳ יעקב שמשון משפיטובקה. ושניהם 
חלקו לו כבוד. אך בגלל מלחמות נפוליון נאלץ ר״ן לצאת מן הארץ 
לאחר חדשים אחדים! תולדות המסע נכתבו לאחר שנים בידי 
תלמידו ר׳ נתן שטרנהארץ (ר׳ להלן) בספרו ..סדר הנסיעה לא״י" 
(ב״מגיר שיחות״•. ואלקווא, תר״י). באלול תק״ס ( 1800 ) התיישב 
בולטופול. פלך קייב, וכאן החל לוחם בו ר׳ אריה ליב ,.הסבא 
משפילי", בטענה, כי בתורותיו של רץ מצויות, כביבול, דעות 
שבתאיות ופו־נקיסטיות. בשל המחלוקת המחריפה עבר ר״ן ב 1802 
לברצלו (ע״ע), ובה גברה השפעת חסידיו; אעפ״ב חלקו עליו כל 
צדיקי הסביבה■ מלבד ידידו הנאמן, ר׳ לוי יצחק מברדיצ׳ב (ע״ע). 

נסיעותיו מתוארות בספר הביוגרפי "חיי מוהר״ר (לעמברג, 
1874 ). החשובה שבהן היתד, ללבוב ב 1808 , וגם היא, בנסיעתי 
לא״י, נעשתה "עפ״י סוד". ואולם אין ספק שרצה גם לטפל במחלת 
השחפת, שנתגלתה בו או. ב 1810 נתיישב באומן (ע״ע, עס׳ 907/8 ), 
ושם נפטר, 

אף כי לא היה רץ שבתאי או פרנקיסט, ניכרת השפעה שבתאית 
ופרנקיסטית בכפה מגוסי־תורה שלו (ע״ע חסידות, עט־ 798 ). עמדתו 
התאולוגית הבסיסית היתד, יהודית מובהקת, והתעניינותו בשבתאות 
ובפרנקיום ביטאה מחשבות־נפל או נסיונות-״תיקוך, שהוא עצמו 
הפרי! בחשיבותם, בשל מידת ההתבוננות העצמית שהיתר, חוקה בו. 
נראה כי כבר בזלטופול היתה לו תורה מגובשת על מעמדה המשיחי 
של נפשו ועל הולדת המשיח המעותד מיוצאי חלציו. שני ספרים 
אווסריים נכתבו בידי ר״ן עצמו — אחד כונה בספרות ברצלב 
ה.,ספר הנשרף", משום שהושמד בפקודתו ב 1808 . ותכנו, חוץ מרמוים 
אחדים, אינו ידוע לנו, ואחד, הוא "ספר הגנו!", ש״משיח יגיד עליו 
פירוש", עדיין הוא בכת״י בירי חסידי ברצלב, ככל הנראה. ידוע 
על ספרו,.מגילת הסתרים", על סדר ביאת הגואל, שבו שמור, כנראה, 
לד״ן תפקיד מרכוי. תורת הצדיק שלו היתה קיצונית ביותר (ע״ע 
חסידות, עמ׳ 798,785 ); האמונה נתפסת אצלו בקיצוניותה דווקא,— 
בצורתה רבת-ר,סתירות — ונודע לה משקל מכריע בחפיסת הבעיה 
הפסיכולוגית המסובכת של ר״ן. חובת אמונה כוו חלה ביחס לתכני 
היהדות המסורתית, אבל בראש וראשונה — ביחס לצדיק רב¬ 
ד,סתירות, הלוא הוא ר״ן עצמו, שהוא כולו מוקשה, והחסיד חייב 
להאמין בו לפרות הבל. בבוא הגאולה יחול המפנה היסודי, והפרדוכס 
ייהפך להברה ברורה. — רעיונות אלה התבהרו בדברי תורתו 
בתקופת שהותו בברצלב. בגלל כל ואת לא נבחר ממשיך לר״ן 
לאחר מותו. וחסידיו ממשיכים בנסיעותיהם למקום קברו באומן. 
כדרך שחסידים אחרים נוסעים לחצרות צדיקיהם הם. 

בעת פטירתו מנה מחנה חסידיו בפודוליה ואוקראינה כמה מאות 
איש בלבד. רובם עניים ומקצתם סוחרים בינוניים. רץ קיבל את 
חסידיו בר״ה, בשבת חנוכה ובשבועות. ההתאספות בר״ה היתד, 


חובה כללית, ונתקיימה באופן עד זמננו. כמו בן הונהג הווידוי 
בפני הצדיק. ובעיקר בערב ד״ה, והסך בברצלב למוסד מרכזי. 
לווידוי נודע גם ערך סמלי־פרוצדורלי של ההיהפכות ל״חסיד". 
סמוך לפטירתו פסק רץ לשמוע וידוי מפי חסידיו. חסידות ברצלב 
בכללה מהווה חטיבה לעצמה, והיא מלאה פתח נפשי רב והתעוררות 
דתית עמוקה ובלתי רגילה. 

כמעט בל ספרות ברצלב שבידנו נכתבה בידי ר׳ נתן שטרנהארץ 
( 1780 — 1845 ). שנצטרף לר״ן ב 1803 , ונעשה סופרו. מזכירו הספ¬ 
רותי ומפיץ תורתו• ם' ״ליקוטי מוהרץ" — תורתו העיונית, נדפס 
(בלא הסכמות) באוסטרהא. תקס״ח, ו״ליקוטי פהר״ן תנינא", וכן 
״ספד המרות״ — במאהלוב. תקע״א! 13 סיפורי המעשיות (ע״ע 
חסידות. עמ׳ 818/9 ). שרץ התחיל לספר ב 1806 , נדפסו במהדורות 
החסידיות ביידית המקורית ובתרגומו העברי של ר נתן (לראשונה: 
אוסטרהא[ד], תקע״ה). חלק מתפילות ר״ן מברצלב היו מעיו "שיחה 
בינו לבין קונו״; נוסף עליהן הפך ר׳ נתן את תורות רבו לתפילות, 
בספר "ליקוטי תפילות' (ברסלב, חקפ״ז). 

ר נתן הוא שארגן את התנועה אחרי התפוררותה, עם פטירת 
רץ. לשם נד הזניח את עסקיו והתמסר כולו להנהגת הכת ולהפצת 
תורת רבו. הוא יסד בית דפוס ועסק בהדפסת ספרות ברצלב בלבד, 
הוא פיתח את תורת ברצלב באגרות ״עלים לתרופה — מכתבי 
מוהרנ״ת" (ברדיטשוב. תדנ׳ץ) ובספריו: "לקוטי הלכות", מסו¬ 
דרים עפ״י ד׳ חלקי ש״ע (תר״ו—תרב״א); "שבחי הר״ף (לבוב, 
1864 ) ו״חיימוהר״ן״ (לעמבערג, 1874 ). הוא סירב להתפנות אדפו״ר, 
ובכך קבע את הדרך המיוחדת של חסידות זו, הנאמנה לאדמו״ר 
המת (מכאן כינרם: "חסידים מתים"). הוא הגדיל את מספר החסי¬ 
דים וקבע את דפוסי התנועה ודרכי הנהגתה. בתקופתו נתעוררה 
המחלוקת השניה על חסידות ברצלב. שטיבה האידיאולוגי אינו 
בדור, והפעם מצד ר׳ משה צבי מסאווראן. אחרי מותו ניתנה ההנהגה 
בידי תלמידו ומשרתו. ו" נחמן מטולצ׳ין. 

מסוף המאה ה 19 ואילך נחלה הכת הצלחה ניכרת. בין שתי 
מלה״ע זנו להכרה חברתית גדולה. במיוחד בפולניה. בפודוליה 
המשיכה חסידות ברצלב להתקיים גם תחת שלטון הסובייטים. אולם 
קשה להניח שעדיין נותרו שם שרידים ניכרים. בא״י נתרכזו חסידי 
ברצלב בעיקר בירושלים. ובייחוד בעיר העתיקה וקיימו פעולה 
ספרותית ענפה. עם נפילת העיר העתיקה עברו חסידי ברצלב 
לירושלים המערבית. מרכז קיים גם בבני ברק. 

וע׳ עוד בערך חסידות, עמ ׳ 771/2 , 778/9 , 797 , 804 , 811 , 813 . 

ה. צייטל־ן, ר״ן מברסלב, חייו ותורתו, חר״ע! ש. א. הורודצקי, חורת 
ר״ן מברצלב ושיחותיו, תרפ״ג! ג. שלום, אלה שמוח ספרי מוהר״ן 
ז״ל מברסלב, תרס״ה; הנ״ל, הוספות ותיקונים (ק״ס, ר), תרש״ט— 
תר״ץ; א. מ, הברמן, הוספות (שם. ד), תר״ץ—צ״א; ש. דובנוב. תו¬ 
לדות החסידות, ב". 290 — 309 , תרצ״א; י. וייס. מעגלי שית. תש״ת: 
הנ״ל. חסידות של מיסטיקה וחסידות יעל אמונה (הכנוס העולמי למדעי 
היהדות), תש״ז; הנ״ל. הקושיא בתורת רץ מברמלב ועלי עי״ן), 
תש״ה—תשי״ב; הנ״ל. עיונים בתפיסתו העצמית של ר״ו מברסלב 
(תרביץ. נ״ז), תשי״ה: הנ״ל, ר"! מברסלב על המחלוקת עליו(מחקרים 
בקבלה ובתולדות הדתות מוגשים לג. שלום), תשנ״ת! הנ״ל. ,.סקר 
הנשרף״ לרין סנרסלב (ק״ם, פדה). תש״ל, מ. פיקאד, מספרותם של 
חסידי ברסלב (שם)! הנ״ל, פרשת אופאן בחיי רץ מבדסלב ומש־ 
טעותה... (ציון. ל״ב). חשל״א; ע. רפפורס, שני מקורות לתאוי 
נסיעתו של רץ מברסלב לא״י (ק״ס, מ״ס, תשל״א. 

יו. ו. — מ, 

ד׳ נחמן מהורותקה (נפ ׳ 1765 ), מבני חוגו של הבעש״ט. 

בנו נשא אתי נכדת הבעש״ט לאשה ובנם היה ד נחמן 
פברצלב (ע״ע). ד״נ נמנה עם החסידים הסגפנים שהכירו בבעש״ט 
במורד,-דרך בעבודת ה׳. פגישתו עפו היתד, נקודת־מפנה בחייו: 
״כשהייתי חסיד גדול (־־ סגפן) הלכתי בכל יום לסקור. קרה, שבדור 
וה לא יבול לסבול שום אדם..., ואעפ״ב לא הייתי יכול לפטור 
ממחשבות זרות עד שהוכרחתי לחכמת הבעש״ט" ("שבחי ה־ 
בעש״ט"). מלבד ביטול הסגפנות הוא מדגיש כי קיבל מהבעש״ט 



41 


נחמן סהורותקה — נחשים 


42 


את דרכו החדשה בטיפול במחשבות זרות (ע״ע חסידות, עם' 784 
ואילך). ב 1764 עלה לא״י, עם 1 * מנחם סנדל מפדמישלן, בראש 
קבוצת חסידים. והתיישב בטבריה. פסעו תואר בם׳ "אהבת ציון" 
(חמוש״ד; נדפס שנית בשם "דורש ציון", ירושלים, תרס״ז). תורה 
משמו מובאת בידי מחותנו משה חיים אפרים מסדילקוב, ובס׳ 
.תולדות יעקב יוסף" לד' יעקב יוסף (ע״ע) מפולנואה. 

א. רובינשטיין. "שבח" מ״שבוזי הבע״שט״ז (חרביז. ל״ה), תשכ״ו; 

ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים, א', קנ״ם—קסיב, ד׳. קל״ז—ח', 

תשי״א 3 . 

ר' נחמן מקוסוב (המחצית הראשונה של המאה ה 18 ), ממקורבי 
הבעש״ט והיחיד מהם שהיה אמיד, כהיותו חוכר וסוחר 
תבואה, שהרבה לנסוע בערי פודוליה וגליציה. זפו־סה ישב בלודמיר 
ובנה בה ביפ״ד. ד״נ השתייך לחבורת חסידים בקיטוב, שקדמה 
להופעת הבעש״ט, וש״היה תנאי ביניהם שלא יתנבא [ידבר ברבים] 
שום אחד מהם" ("שבחי הבעש״ט"). אעפ״ב היה ר״נ מוכיח אנשים 
על חטאם ומוסר להם דרך תיקון בכוח גילויים מיסטיים, ובכך עורר 
רוגז אף בקרב בני חבורתו. תחילה היתד. לר״נ ביקורת כלפי ה- 
בעש״ס, ומסופר אף על חיבובים בין אנשיו לבין תלמידי הבעש״ט 
(שם); נם לאחר שנתקרב לבעש״ט שפד על עצמאותו הרוחנית, 
וספק אם ניתן לראות בו תלמיד הבעש״ט. תפילתו היתה בהתלהבות 
ולפי המסורת אמר עליו הבעש״ט: "עד מקום שנסע ר ׳ נחמן יודעים 
פה היא תפילה". ר״נ היה קיצוני בהליכותיו ובדרכי התבטאותו. 
ואחד מהראשונים שהתפלל בפרהסיא בנוסח ספרד. להצדקת החידוש 
אמר: "אם ידעו האבות שלא עשו כהוגן. יבחרו כדרכי הבנים" 
("תולדות יעקב יוסף", בא). בדומה לבעש״ט, העמיד ר״נ במרכז 
תורתו את עקרון הדבקות המתמדת בה׳, גם בפעשי-חולין, ואף 
במסחר ובמו״ט. הוא אף פיתח "טכניקה" מיוחדת המביאה לידי 
ציוד מתמיד של שם הויה. ר' יעקב עמדין (ע״ע! האשימו בשבתאות, 
וכינהו בביטוי הדו־משמעי "מין בפני עצמו". לדבריו עוררה הופעתו 
של ר״נ באפטה מחלוקת גדולה עליו. ברם. אין כל הוכחה להאש¬ 
מותיו. 

א״י השל, ר״נ מקנסוב, חברו של הבעש״ט (ס' היובל לצ. וולפסון). 

תשכ״ה! ר. ש״ץ־אלפנהיימר, החסידות כמיסטיקה ומפתח, בערכו). 

תשב״ח { 1 * 1 * 41 ** £16-112 * 11 * 1116 ) 1 * 1 * €1 **£ (ס 11011 .€ 4 / , £15$ ^ , 7 ) .( 

. 1957 ,( 1 ז 1 ע . 7.1-5 ) 

נחשוני־ים ( 10 > 01 תוז!ל<ז 0 ), מחלקת בע״ח ממערכת קווצי־עוד 
(ע״ע). לפי שיטת מיון אחרת, תת־מחלקה. שמיניה שייכים 
ביחד עם כוכבי-ים (ע״ע) למחלקת ג 7.0 סי 1 פ 51 ^. נ״י נפוצים בבל 
הימים, ממים רדודים ועד לאביסל הימי, ועל כל סוגי הקרקעות. הם 
מרכיב חשוב של אוכלוסיית קרקעית־הים ומצויים בה בכמויות 
גדולות. ידועים כ 1,600 מינים. ביניהם שקוטר גופם אינו עולה על 
1 ם״מ ואורו זרועותיהם — 2 ס״מ. ועד למינים הגדולים שקוטר 
גופם מגיע עד 15 ס״מ ואורך זרועותיהם 50 — 1 ) 7 0 ״מ (הסוג 
8 פ 1 נו 1 ק 0£0 ת 0 ^ז 00 ). צבעי נה״י: גוונים של חום ושל שחוד. במבנה 
החיצוני הם דומים לכוכבי־ים פרט לכד שהגוף מופרד באופן ברור 
מהזרועות. הלוח המרכזי, כדמות דיסקית, מצוי בצדו העליון של 
הגוף, ובצדו התחתון מצויות לדחיות קשות, ביניהן 5 מסביב לפה, 
ואחת מחן היא לוח הכברה. צינור העיכול עשוי לרוב כעין שק 
רחב ואינו נשלף החוצה. מסביב לפה מצויות לוחיות הפועלות 
בשיניים. לנה״י אין פי-טבעת. הזרועות, שמספרן בד״ב 5 , הן ארוכות 
ודקות ולרוב נושאות קוצים. קיימים מינים שכחם הזרועות מסועפות. 
הזרועות מכילות בתוכן את החלק הרדיאלי של מערכת־המים 
ומערכת העצבים. תנועת נה״י נעשית בעיקר ע״י התפתלות הזרועות 
(מבאן שמם). הם עוברים מרחק של עד 2 מ׳ לדקה. פירוק חתוליות 
מאפשר כיפוף הזרועות בכיוון צדדי בלבד, או גם בכיוון ניצב; קצות 
הזרועות מסוגלות להסתלסל. רגלי־המים אינן משמשות לתנועה והן 
הסרות כפתורי־הצמדה. נה״י הם חסרי קוצבתים. 



גח׳ 6 ח־ים שביר ( 2#1115 זן גזג 11 נ!ק 0 ) 


רוב נה״י ניוונים מן החי (תולעים וסרטנים קטנים), אך יש גם 
הניזונים מפלנקטון ומרקב וכן יש הגורפים בוץ וניזונים מהחומר 
האורגני שבתוכו. לשם תזונה והעברת סזון אל הפה הם משתמשים 
ברגלי-המיס. יש התופסים את הטרף בקצות הזרועות הפסתלסלות 
ולופתים את הטרף. נה״י חסרי אברי חוש מיוחדים. אבל בליטות 
הגוף. רגלי־מים והקוצים רגישים לגירויים שונים. נד,"י פעילים לרוב 
בלילה. ביניהם מספר מינים מאירים. 

בלוטות המין אינן נפתחות החוצה אלא לתוך נרתיק מיוחד. רוב 
נה״י הם חד־מיניים. אך ידועים גם מינים אנדרוגיניים. רובם מטילי- 
ביצים וההפריה היא חיצונית, אך יש גם יולדי־חיים. בחלק מהמי¬ 
נים הביצים מודגמת בתוך גוף האם, בכיסים מיוחדים אשר 
בהם ההתפתחות יכולה להימשך כ 6 — 7 חדשים. קיימים שני טפוסי 
לרוות. הלחה האפיינית היא ה 118 ט 1111 נ 101 ! 1 ק 0 . פחות נפוצה היא 
ה כ 1 זג 11 ט 11 ׳\. נה״י מצטיינים בכושר רגנרציה גבוה והם משלימים 
לעתים קרובות חלקי זרועות שנקטעו, ואף את חלקי הלוח המרכזי 
ומערכות פנימיות שנפגעו. 

על נה״י נמנים 3 סדרות וכ 16 משפחות. בארץ ידועים כ 55 
מינים, מהם כ 45 מינים במפרץ אילת וב 10 מינים בחוף הים־התיכון. 
במפרץ אילת נפוצים בני הסוגים במז 0 ט 10 ז 1 ק 0 ו 5 [£זטח 0 ו 1 (נ!ס המ¬ 
צויים מתחת לאבנים במים רדודים וכן בין האלמוגים. בים התיכון 
נפוצים הפינים: ;"!׳יאגי 1301:15 * 01 , שחדר לים התיכון מים־סוף, 
והמין הקוסמופוליטי 312 בח 113 ן> 5 המצוי בין אצות 

באזור החוף. בים־סוף מצויים בין שוניות האלמוגים נ״י ענקיים 
בעלי זרועות מסועפות מהמין 03 ^ 0 ־ 1 ) 4.5 . 

. 14 ״ 1 ; 1948 , 242-270 ,מ , 6 *^ 3 . 0010 4,6 0116 •*" 1 ,(. 1 ) 6 ) אצגז!) .ק 

; 1955 , 589-689 י ז\ 1 , 1310 * 1 * 1046 * 21111 16 ) 7 , 10 ;חזי( 14 

. 1969 ,**( 1 * 1111041 ( £6 . 41011015 < .( 1 
יא. אח. 

נחשים ( 11112 *נ 0 , 5 :ז]״:) 1 ]ז $0 ), תת־סדרה ממחלקת הזוחלים (ע״ע). 

קרובים אל הלטאיים (ע״ע) וכלולים עמם בסדרת הקש־ 

קשאים. ידועים כ 2,500 מינים של נ" שבחלקם הגדול נמצאים 
באזורים הטרופיים. בארץ — ב 36 מינים, מהם 8 מינים ארסיים. 

לנ " מבנה־גוף מארך מכוסה קשקשים. הג" הם חסרי גפיים 
(במשפחות אחדות יש שרידים של גפיים אחוריות בלבד), חסרי 
פתחי אזניים חיצוניים, בעלי עפעפיים מחוברים ושקופים, בעלי 
לשון ארוכה, מפוצלת, הניתנת להשלף פן הפה באורך ניכר; פתח 
ביב רחבי, זנב, עפ״ר קצר מן הגו. לזכרים שני איברי הזדווגות, 
בעלי בליטות וזיזים; קדרת המוח בגולגולת גרמית כולה; לסתות 
תחתונות נפרדות ומחוברות בחלקן הקדמי על ידי רקמות גמישות, 
וכל לסת היא בעלת תנועה עצמאית. 



43 


נחשים 


44 



ציור 1 . קשק׳מי-רא-ע: סיטיז — ׳ 8 ? זעסז 
שחור; טשסא? — ע 5 צפע 


צין, . 1 


הב" מצטיינים בגוף 
גמיש בעל עור חלק 
ומתוח חסר חתגרמויות. 

הקשקשים מסודרים ב¬ 
שורות אורך ומספרן 
יכול לשמש להבחנה בין 
מינים שונים. בגחון הם 
כד״כ בצורת לוחיות רח־ 

ביות וברוב המשפחות 
הם סגמנטליים ומספרם 
שווה למספר החוליות. 

קשקשי הראש הם עפ״ר 
בדמות מגינים שטוחים, המסודרים בצורה אפיינית. במינים מסוימים 
(כגון הצפעונים) קשקשי הראש אינם נבדלים בהרבה מקשקשי הגו 
(ר׳ ציור נ). 

השלד. הגולגולת היא בעלת בסיס רהב והעיניים מרוחקות זו 
מזו. קופסית המוח מורחבת — ומכוסה בעצמות ד׳מצח וד׳קדקוד 
המתפשטות ויורדות לצדי הגולגולת ולרצפת קופסית המוח. אין 
בגולגולת קשתות טמפוראליות ואיזור הלחי חפשי מעצמות ותפוס 
על ידי מערכת שרירים מפותהת ביותר. הגולגולת מצטיינת בחיבו¬ 
רים גמישים בין העצמות: עצם הרבועה, הכניפה. החד, הלסתות 
העליונות והתחתונות, המשמשות לבליעת הטרף (ולהכשה — בג" 
הארסיים). כל אלה, פרט לעצם הרבועה, נושאות בדרך־כלל שיניים. 
בעצם הבין־לסתית אין שיניים, חוץ מאשר בקבוצות אחדות, כגון 
הפיחוגים. בינה לבין עצם 
הלסת העליונה אין בדרך 
כלל חיבור גרמי (ר׳ ציור 
2 ). עמוד השדרה עשוי 
חוליות רבות, מ 100 עד 
400 ויותר בסיני החנקים 
הגדולים (במינים מאוב¬ 
נים עד 560 ). כל החוליות 
הן פרוצליות (קעורות מל¬ 
פנים) — וחוץ מן החיבו¬ 
רים הרגילים יש ביניהן 
מערכת זיזים נוספת המח¬ 
זקת את עמוד השדרה. כל 
החוליות, חוץ מחוליות ה¬ 
צוואר הראשונות, נושאות 
צלעות גרמי 1 ת. עצם החזה 
חסרה, והצלעות חפשיות. 

אין לנ " שלד של גפיים 
או חגורות גפיים; במינים 
אחדים, הנחשבים לפרימי- 
טיוויים, קיימים שרידים 
של חגורת הגפיים האחוריות ואצל החנקיס — שתי בליטות לצדי 
הביב; ור׳ ציור 3 . 

לנ" מערכת שרירים מפותחת. השרירים דקים ורבים. 
ביניהם רבים הנמשכים מפרק אחד של הגוף למשנהו ואחרים 
המחברים פרקים הרחוקים זה מזה. בהתאם לצורת גופם, מארבים 
איבריהם הפנימיים של חב", 

והאיברים הזוגיים מסודרים 
לעתים לסירוגין, או שאחד 
מבני־הזוג חסר (ר׳ ציור 
4 ). וע״ע זוחלים, עמ׳ 688 , 

י.יר 3 . שלר של נח׳ש (צפע) 691 . 


י• 'י' 


* *, 


1 





ציזר 2 . מ! נד. הגי?גו?ח. ?סעלח — של 
זעפ 1 שחור; יסטה - צפע: 1 . עצס 
נע־! המצח; - ע׳ הקר?ור; 3 . ע׳ חעזחי; 
4 . ע׳ הקשה זת; ס. ע׳ ה-־־בועיז; 6 . לכת 
תחתונה; ד ע־ -מיפה < הלשח העל¬ 
יונה; 0 . ע־ בידלסתית; 10 . ע׳ הא 1 ; 
11 . ׳עי: ״מרזב אחוריות; 12 . שיני־אדפ; 
13 . ע׳ ודשמע 




מבין איברי-ה חושים העינים עפ״ר מפותחות, עגולות ועפ- 
עפיהן מאוחים למשקף שקוף. האקומודאציה נעשית ע״י דחיפת 
העדשה קדימה ולא ע״י שינוי צורתה. בטיפוסים היומיים העדשה 
צהובה ובהתאמה אין ברשתית שלהם טיפות צהובות כמו בלטאיים; 
בטיפוסים הליליים האישון מתכווץ לסדק מאובך באור יום. 

אזני הב" מנוונות; אין להם אוזן חיצונית, עור תוף או אוזן 
אמצעית. עצם השמע מחוברת אל עצם הרבועה. השמיעה באוויר 
חלשה ומוגבלת לקולות בעלי תדירות נמוכה ולקליטת זעזועים 
מהקרקע. לעומת זה מפותח חוש הריח. הלשון הארוכה, הנשלפת 
מבעד לסדק בלסת העליונה. משמשת להעברת דומרי ריח אל חלל 
הפה שבו נמצא איבר יעקובסון (ע״ע זוחלים, עם׳ 690 ). 

אצל ג" ממשפחות שובות יש 
איבר לתחושת חום, רגיש לקרניים 
אינפח־דאדומות המוקרנות מבעלי־ 
חיים בעלי דם חם; איבר זה מגיב 
לשינויי טמפרטורה (עד כדי הפרש 
של ס 0.2 ). מניחים כי הוא משמש 
למציאת טרף (עופות, יונקים) 
ולעקיבה אחריו׳ בייחוד בחושך. 
איבר חוש זה נמצא בתוך גומות 
עמוקות בכל אחת מן הלסתות ה¬ 
עליונות של צפעוני הגומה; גומות 
דומות יש לשפיפון הנמצא בארץ 
ולצפעונים אפריקנים מסוימים. אצל 
חנקים רבים מצויות גומות החום 
בקצה האף ובשפה העליונה והתח¬ 
תונה. 

אורח החיים. הב" נמצאים 
בסביבות חיים שונות: על פני ה¬ 
קרקע, בתוך מחילות, בחול או 
באדמה, על עצים, במקווי מים מתו¬ 
קים ובימים. 

תנועה. ד.נ" פיתחו צורות 
מסובכות של התקדמות ותנועה, 
למינים שובים יש לעתים תנועה 
שונה ומותאמת לאזורי מחייתם 
ולמצע שעליו הם נעים. מהירות 
התנועה הגבוהה ביותר נמדדה 
במאמבה האפריקנית שעברה 43 מ׳ 
ב 4 /* דקה (למעלה מ 10 ק״מ לש¬ 
עה), בעוד שהשפיפון עובר מרחק 
של 22 מ׳ בדקה אחת. ניתן להבחין 
ב 4 צורות תנועה יסודיות: ( 1 ) צד¬ 
דית נחשונית השכיחה ביותר ובה 
הגוף מתקפל בצורת 3 ונע בצורה 
גלונית על ידי הפעלת כוח על עצ¬ 
מים שנמצאים לאורך צדי הגוף. 
צורה זו איננה מתאימה, או אף 
בלתי אפשרית, על מצע חלק ואינה 
יעילה בנ " בעלי גוף קצר ועבה. 
( 2 ) תנועה ישרה־קווית, בה מופעל 
כוח כלפי מטה ובוצר חיכוך בין 
הגוף למצע; מגעי הגחון נקבעים 
במקום מסוים, והגוף נמשך אחריהם 
קדימה. תנועה זאת מאפשרת לעבור 
על פני מצע שטוח במסלול ישר. 





41 


נחשים 


46 


: ח ( 3 ) תנועת מפוחית שבה 

ל [ן .־; שוב מנוצל החיכוך עם 

3 ח המצע: הנ׳ המתפתל לצו- 

<ד\ רת ל. כסו בתנועה ( 1 ) 

1 ^ ' 3 הצדדית־נחשונית. מייצב 

/( (ל, את הפיתולים בקרקע ודר 

\ 1 / (( תך את ראשו. צווארו וה־ 

11 \ ׳ ■/! ,י' הלק הקדמי של גופו קהי־ 

׳״ י'■.,-■ ׳ 3 <' /ן מה. לאחר סכו הוא מת¬ 

;! ״■' (ך ''ך ן; ייצב בנקודה הדשה ומושך 

י | \ את יתרת הגוף.( 4 ) תנועה 

י ן' 3 לוליינית־צדדית, שבה נע 

ן ד.נ׳ בכיוון הניצב לציר 
האורך של הגוף והעקבות 
"'יי 5 ■ ־ ־ 'יי' ת מופיעים כקווים נפרדים 

ומקבילים. בתנועה זו מונח הגוף ב 2 — 3 מסלולים. כשחלקי הגוף 
שבין המסלולים מורמים מעל פני הפצע. עי״כ נמנע חני מהת¬ 
חממות יתר והוא יכול לעבור על פני פשטהים חלקים ופתוחים 
במהירות גדולה. דוגמה לכך משמשת תנוער. צפעוני־המדבר, כגוך 
העפיפונים. לעתים משתלבים טיפוסי תנועה שונים, במיוחד ( 1 ), 
( 2 ) ו( 3 ). יש נ" הנוהגים לטפס על עצים ואחרים מסוגלים לשחות 
במים. יש המתחפרים בחול: פינים אחדים עושים זאת בתנועת 
שקיעה אפיינית (עבו). 

הנ׳ ׳ ניזונים סן החי בלבד ובולעים את טרפם בשלמותו. 
בזמן הבליעה מתאפשרת נשימה סדירה באמצעות פתח צינור 
הנשימה הנמצא בקדמת הפה. בין שתי הלסתות התחתונות (ר 
ציורים 6 — 7 ). גודל הטרף הוא בהתאם לגדלו של חנ׳ וכושר הבליעה 
שלו: נמלים, זחלים, גלמים וחרקים גדולים: לטאות, ני. עופות 
ועד לארנבות והזירי־בר. יש סינים (נהשי-הביצים, ממשפחת הזע- 
מניים) הניזונים מביצים, שאותן הס מבקעים בעזרת בליטות מיוחדות 
בצר הגחוני של חוליות הצוואר הבולטות לתוך הוושט: הסתת 
הטרף נעשית בחניקה ע״י החזקה ממושכת בתוך הפה, ופעמים 
באמצעות קיפולי הגוף. או באמצעות הארס. יש מינים הבולעים 
את טרפם בעודו הי, ויש הניזונים באופן קבוע בטרף מת. עיכולו 
של הטרף נמשך יפים אחדים וטרפם מספיק להם לעתים לתקופה 
ארוכה למדי. הם יכולים לצום במשך חדשים ואפילו שנים. בזמן 
הנשל ובחורף אין ר,נ" אוכלים. באזורים של אקלים ממוזג הם 
סבלים את החורף בתרדמה, לעתים בקבוצות של פרטים רבים 
ביחד. רוב הנ ׳׳ שותים מים ולמינים מסוימים השתיה הכרחית. 
נחשי מדבר, האוכלים באופן סדיר, מקבלים את הנוזלים מטרפם 
ואינם זקוקים לשתיה. 

עונת ה רב י ה היא באביב ובקיץ. הזכרים נבדלים מהנקבות 
בזנבם הארוך יותר והעבה בבסיסו. הזכר עוקב אחרי הנקבה, כנראה, 
באמצעות חוש הריה (זוג בלוטות הנפתחות לביב מפרישות חומר 



ציורים 6 —ד. ב 5 יעת טד 1 * זך׳ צפע 
6 . תחילת הבליעה 
ד. ם , ,׳ הבליעה 


בעל ריח אפייני). רוב ד.נ" 
מטילים ביצים; נ" מסוימים 
הם יולדי חיים. נקבות מסו¬ 
גלות להטיל ביצים מופרות 
שנים אחדות לאחר ההזדוו¬ 
גות. מספר הביצים שונה 
ממין לפיו וגם בתהום אותו 
הסין. בפיתונים אחדים — 
למעלה ממאה. הביצים הן 5 'יי 8 ■ ״'׳״ י"׳*' 0 ' 0 "" 8 יי " 
מארכות, מכוסות קליפה גלדנית. ולעתים דבוקות זו לזו בזמן ההטלה. 
אצל קוברות, פיתונים מסחמיס וסינים אחרים בני הזוג שומרים על 
הביצים ואף מדגירים אותן. בא״י ההטלה נעשית בחדשי הקיץ וההת¬ 
פתחות נמשכת חודש, חודשיים או יותר. היא תלויה בגודל העובר 
בזמן ההטלה ובטמפרטורה (ר׳ ציור 8 ). 

נ" גדלים במשך כל ימי חייהם, ומינים מסוימים עשויים להגיע 
לגיל של 20 עד 30 שנה, אף כי עיקר הגידול חל עד לתקופת ההת¬ 
בגרות המינית. בשנתם הראשונה מכפילים נ" רבים את ארבם. 
בניגוד לזוחלים אחרים, הנ" משילים את השכבה הקרנית החיצונית 
של הקשקשים ושל העור ביריעה אחת, תוך כדי התחככות בקרקע 
או בעצמים שבסביבה. הנ׳ כאילו "יוצא מעורו" ומשאיר את הנשל 
ההפוך מאחוריו. באביב ובקיץ מתנשלים נ" בוגרים אחת לחודש־ 
חודשיים, או פעם אחת לעונה. 

אחת מאפשרויות ההתגוננות של נ" היא הבדיחה. סיבים 
מסוימים נכנסים לעילפון מדומה בשעת סכנה ונשארים חסרי תנועה 
כשהם שכובים על גבם: אחרים מתכווצים בצורת קפיץ וראשם 
מוסתר במרכז (צפעון עין־גדי). לעתים ננקטים אמצעי התגוננות 
פעילים, כגון הקמת רעש אפייני של לחישה תוך כדי פליטת האוויר 
מן הריאות ושקי האוויר. במינים מדבריים מסוימים מוקם הרעש 
ע״י שיפשוף הקשקשים בעלי הקרמים שבצדי הגוף. אצל נחשי 
הפעמונים מתפתח בקצה הזנב איבר העשוי כיפות־כיפות של חומר 
קרני; מספר הכיפות גדל בד בבד עם מספר הנשלים: תנועתו של 
איבר זה גורסת לקול 'שקשוק. נ" רבים אחרים משטחים את גופם 
ופנפחים את איזור הצוואר כשהם נתקלים בהפרעה כלשהי■ דרך 
זו בולטת במיוחד אצל הקוברות. 

נ" ארסיים משתמשים במנגנון ההכשה שלהם לצרכי הגנה 
רק בשעת הדחק. ונם הם מעדיפים להתרחק או לנסות להבריח את 
האויב. מביו 2,500 סיני הנ״ — פחות ם 400 פינים הם ארסיים, 
ומאלה רבים אינם מסוכנים לחיי האדם. גם אצל הפינים ממשפחות 
הנ" הבלתי־ארסיים (הזעמניים), יש הסתגלויות המסייעות לשיתוקו 
של הטרף. אם בי אין בהן סבנה לאדם. יוצא מכלל זה הוא נחש- 
העצים ( 110₪05 ק! 1 ס). שלמרות השתייכותו למשפחת הזעמניים 
ארסו פוגע גם ביונקים גדולים, וידועים מקרי מוות כין בני-אדם 
שהוכשו על ידי נ׳ זה. 

הנ" הארסיים אינם ממוצא אחר והם נמנים על ה פ ת נ י י ם 



0 > 43 :ק £13 ) והצפעוניים 
(;)!(:;:סקדל). שאין ביניהם 
קרבה פילוגנטית והם פיתחו 
מנגנוני ארס בצורה שו¬ 
נה ובאופן נפרד. בפתניים 
הלסת העליונה קצרה יחסית 
ונושאת שיני ארם קצרות 
בעלות מרזב עסוק או חלל 
תגור. תנועת הלסת ושיני ה¬ 



ארס מוגבלת והב' נושך ממש עי:ו ה. ס;:::: -ארם (רא׳ש ד 2 ע יאחו 


בזמן ההכשהי הארם נוצר וווריח וזיזי״: 1 . שן וארס: 2 . גייס" 
הארה; 3 . חשריר הלוחץ 9 ל הנ 5 וטוז; 

בבלוטות גדולות בעלוה אד 4 . שרירי ההסתות 





47 


נחשים 


48 


ז 



ציור 10 . 1 . מטבעו; פיכרי (!! 01111041 ^ 11 קס 5 ס־] 0 !בק 5 ); 2 . זעמן• 
הכימנעות ( 1 ז 6 נןז 0 ׳י 3 ז ־ 0011180 ): 3 . ׳צזחור־ראש ( 1$ \ת 11001131 :ומץמ 
31115 י 1 י 1 :>ססתב 01 מו); 1 ־. זממז־האי 03 ים( 51 ^ 0 ■! : 001111501 ); 5 עיד 
חחוי: ( x ט| 31 ן 115 ון 00 ;! 010 תי); 6 . ארבע־ס, , ( 1 ־ 51:1101011 81$ ק 10 חתז $3 ?); 

7 בת; שחור ( 3 ו 1 ק־< 3££ ב 1 * 10 זוווז 0 ) 31 ^ג); 8 . מחרון! ( 8 קג 01 ז 0 ו 14 
וז 0110 טרח); <ן. צפעון עחור (.יולןו 1€ ז 1 >ג 2 ! 61 15 ק 5 ו!ז 0 ג־ 1 ז.^}: 10 . נחי 2 ־ 
וזפעשוניש (* 11 * ¥111 • ;! 1111 ) 00 ) 

בות צינוריות רבות הנמצאות בשני צדי הראש, משם הוא עובר 
דרו צינור אל נרתיק השן ואל שן הארס. אל הבלוטה קשור אחד 
משרירי הלסתות הפועל, כנראה, בזמן הזרקת הארס■ אצל הצפעונים 
הגיעה התפתחות מנגנת הארס לשיא מבחינת שכלולו. הלסת 
העליונה קצרה מאוד ונושאת את שיני הארס הארוכות בלבד. 
בלוטת הארס היא בעלת חלל גדול. המשמש לאגירת הארס. והיא 
עטופה בשריר ״הלוחץ־על-הבלוטה״ (ר׳ ציור 9 ). פעולת ההכשה 
היא תהליך מסובך ביותר ומהיר מאוד (תוך פחות מ *ל שניה). 
עד היום לא נחקר התהליך באופן ניסויי והוא ניתן לתיאור דק 
על יסוד ידיעות חלקיות והנחות הנובעות מן המבנה האנטומי של 
מנגנון הארס• לפני ההכשה מדים ד,נ׳ את ראשו ומטיל אותו לכיוון 
הטרף. באותו זמן נפתח הפה. הלסתות העליונות מסתובבות, שיני 
הארס המחוברות אליהן נשלפות. מזדקרות ומוחדרות לתוך גוף 
הטרף והארס מוזרק דרכן• בזמן ההכשה מוחדר דק חלק קטן מכמות 
האדם המצויה בבלוטות (הצפע הישראלי מחדיר בממוצע כ 10% 
מארסו), אם כי יש מקרים שבהם הנ׳ יכול להזריק עד מחצית כמות 
הארס המצויה בבלוטותיו או לא להזריק ארם כלל. אפשר להניח, 
שחומרת ההכשה ותוצאותיה נקבעות לא מעט ע״י כמות הארס 
שהוחדרה לגוף. 

באופן מלאכותי, ב.חליבה", ניתן להוציא כמעט את כל הארס 
המצר בבלוטות; הפעולה נעשית ע״י לחיצה בצדי־הדאש של 


ד,נ', לאחר זיקור שיניו. כמויות הארס המתקבלות בדרך זאת 
הן שונות. 


כמויות ארס מירביות (בחליבה) 


כמות הארס במ״נ 














1.150 

0 > 3 ת! 51 ש 3 ! 3 נ! בז€ן) 1 ^\) 

צפע 

.1 

175 

575 

( 11 > 1 :י 11 65 ) 35 ז 0 :אז 111 מ. 8 ?) 

שפיפון 

.2 

65 

275 

(י! 3510 ז 0€ 15 ק 5 ^) 

עכז 

.3 

100 

400 

(£<:1115 00104313) 

אפעה 

.4 

25 

100 

(בחת^סג ג 051 מת 1 ץ! 4 ז 31 ^) 

פתן שחור 

.5 

1,500 

6,500 

(זעו* 341340301 00131115 ) 

צפעוו הגימה 

,6 

1,000 

3,000 

(ב 10 מ^ 31 ^ 15 ) 81 ) 

ביטים 

ד. 

ססד 

2,500 

(ס["? 3 | 3 א) 

קוברה מצרית 

.8 



י; 6 — 8 , גהשי חו״ל. 

1 — 5 , נחשי א 

• 


לאחר החליבה מתחדשת יצירת הארס; הקצב הוא מהיר יחסית 
בימים הראשונים והוא הולך וקטן עם התמלאות הבלוטה. בבלוטות 
של נ". סמוך ללכידתם, יש ארס תמיד. גם בקיץ וגם בחורף. 


מיון. לפי השיטה שהוצעה לאחרונה. מתחלקים הנ" ל 12 
משפתות וב 20 תת־סשפחות, בהן 2 משפחות הכוללות את חנ ׳/ 
הארסיים (פתניים וצפעוניים). 

מהמשפחות החשובות: ( 1 ) נחשיליים (- 1 ק 10 ו(; 1 ?ז 
1146 ), נ״ תת-קרקעיים קטנים (ארכם המירבי 90 ס״ס). צבעם אחיד 
בגוון חום־אדמדם. גופם מכוסה קשקשים קטנים שווים; זנבם קצר 
ומסתיים בקשקש חד וחזק. שיניים מצויות רק בלסת העליונה, שהיא 
לרוחב הגולגולת ולא לארכה, כליתד הנ״. על המשפחה נמנים 5 
סוגים, 4 מהם נפוצים באמריקה■ בסוג נהשיל (!י 11101 קי< 1 ) כ 170 
מינים (% מכל המשפחה) הנפוצים באזורים החמים. 2 מינים בארץ 
(ע״ע א״י. עם׳ 221 ). ( 2 ) ניסוניים (:";(!"]סן&קיססזק:/]) דומים 
מאוד ל( 1 ): הלסת העליונה קבועה בשלד-הגולגולת (תופעה נדירה 
בג״); שיניהם מועטות ונמצאות רק בלסת התחתונה. במשפחה סוג 
אחד ובו 40 מינים. בארץ מצד פין אחד. פיני משפחה זו הם 
הקטנים בני׳ וארכם אינו עולה על 10 — 30 ם״מ. ( 1 ) ו( 2 ) ניזונים 
פזהלים. גלמי נמלים וטרמיטים. ( 3 ) חנק יי ם (ע״ע). 

( 4 ) ז ע ם ב י י ם ( 1-1£130 < 1 ״נ״כ>). המשפחה הגדולה ביותר, המקיפה 
כ 75% מכל ד,נ" בעולם. תפוצתם כל־עולפית פרט לאזורי הארקטיס 
והאנטארקטיס ואיים אחדים. בגלל ריבוי הסינים וההבדלים הניכרים 
ביניהם, קשה לקבוע סימנים אפייניים משותפים לבל המשפחה. 
הזעמניים חיים בכל הביוטופים -- על האדמה ומתחתיה, על העצים 
ובמים; גדלם. צורתם וצבעם שונים: מזונם שונה וצורת תפיסת 
הטרף והמתתו אף היא שונה; יש ביניהם בעלי שיני ארם מצוידות 
במרזב ויש גם חסרי מרזב• גם פעולת ההפרשה מבלוטות הרוק 
שונה. 

מהסוגים החשובים: נחש־החוסם (ם 10 > 010 ז 0 ; 1 ), מצוי באמריקה 
הצפונית. ניכר במגן־חרטום (לוחית בקצה הקדמי שליהראש, הפונה 
כלפי מעלה), המותאם לחפירה. תני המלכותי ( 1$ ז £1 ק 0 זקמ;; 14 ). החי 
באמריקה, ארכו עד 2 מ׳; ניזון מני׳ אחרים. כרכן (ס 8 ק £13 ); 
נפוץ בכל העולם. המין המפורסם שבסוג הוא נ׳ אסקזלפוס 
( 3 מ 1 ו! 8 ; 8 ח 10 .£), החי בדרום־מזרח אירופה ובאסיה הקטנה. הוא הב׳ 
ששימש דגם לסמל של אסקלפיוס (ע״ע, ור׳ תמי שם). אל-הרפואה. 
הרומאים ראו בו סמל הבריאות ובתור שכזה נהגו להכניסו לבתי- 
מרחץ. הם הפיצו אותו באירופה המערבית. סוגים אפריקניים אר¬ 
סיים: נחש־העצים (!"(];וסוקלים). גופו דק וארוך וזנבו ארוך 
מאוד; נחש־הזמורה (לנ 1 ״ 0 ! 610 ;ון) כקודמו, גופו דק וארוך בזמורה 
ובשעת מנוחה הוא דומה לענף. כאמצעי הגנה והפחדה, הוא נוהג 
לסתות את צווארו ואז מתגלים הרווחים שבין הקשקשים שצבעם 
שחיר־לבן. שני הסונים האלה הם שוכני־סוואנות. מטפסים על עצים. 

בארץ — 24 סוגים ומינים; ביניהם — הזעמן ( 6 סינים); נחש 



49 


נחשים 


50 


המים; תלום־הקשקשים: נתש־החולות (ר׳ תם' צבעונית בכרך י״ז. 
סול עם׳ 872 ). 

( 5 ) פתביים — ע״ע. ( 6 ) נחשי־ים 
שוכנים בסמוך לחופים, בדרום מורח אסיה ובאוסטרליה. קרובים 
ודומים ל( 5 ) וארכם עו 3 נו; זנבם שטוח ומשמש במשוט. עפ״ר 
הם יולדי־חיים. ( 7 ) צ פ ע ו נ י י ם — ע״ע. 

על נחשי א״י — ע״ע, עם׳ 221 — 222 ; ור׳ תמונות שם. 
התפתחות פילוגנטית ומוצא. ד.נ" נחשבים לקבוצה 
הצעירה ביותר מכל הזוחלים. הם הופיעו בסוף תקרטיקון והתרבו 
במיאוקן ובפאלאוקן — תקופת פריחתם של היונקים והעופות 
המשמשים להם טרף עיקרי. משערים שאבות הנ" התפתחו מזוחלים 
בעלי־גפיים. דמויי לסאית. ד.נ" הקיימים דומים בהרבה מסימניהם 
ללטאות. במאובנים המעטים שנמצאו מסוף הקרטיקון, בבר ניכרת 
צורח הד, ללא דרגות מעבר. 

אל. ברש — י. ח, הופ*יז, זוחלים, חשט״ז, תשכ״א 2 ; א. דה־פריס 
יאהח־ם. נתונים חדשים על ארסי ב״ מקומיים (הרפואה נ״ח, 136 — 
192 ), חש״ד > א. כובבא, אנסומיה של מנגנון הארס אצל 3 ״ והפרשות 
הארס ע״י הצפע (דפים רפ״איים, כ״א׳ 593 — 609 ), תשכ״ב; 

ה. מנדלסין, על דרך חוזיים של הב״ הארסיים בא״י (שם. 577 — 592 ), 
תשכ״ב,• פ. אפרתי, חצפיית ב 125 נשיכות צפע (הרפואה ס״ג, 315 — 
325 ), תשכ״ב \ ווו * 811 * 1 /ו*הצ /* 011 5 *}/ 3 ח 5 70150/10115 מ 0 .ז 0 !נ> 0 ז׳> 1 )" 1 . 0 
* 1/1 }ס 1 * 111 <)*£ %ה 01 ב 1 .ז 10£0 .ין ..מ ס 8 ז 1 >ותוו 501 .? ״א ; 1954 , 1 * 1510 
ות 011 -:וו 1 \. 11 * 111 ־ 81 ; 1963 ,**)/ 500 ,ש 106 ־ 31 י 1 % . 11 ; 1957 , 1 * 1 ? 1¥0 
, 5 ־ 8011311 .צ/ ; 1965 ,:*}!סח 5 / 0 $- 101 * 11 ־ 1 0.1111-01 ,( 1181017 ) 31 ז 4 וז 3 א) 

■ 0 ח*¥ ,ז 01 ).מ 41 \ .מ 4 ת״זח 1 )\ . 5 : 1969 , 5 * 111 <]*£ /ס * 1 * 1 * 7/1 

- £101 * 1/1 10 1 זס 1 ! 11  * 71011 ,(. 01 ) 0 * 35 ־ 51 ) .י! .י! ; 1969 , 5 *\ 0 ת 5 / 0 0110/1 * 1 ^ 51 
,.ש 10 ח\נ . 501 ) *׳ 101 ^ 5 *^ 01 ח 5 1/010 , 0305 . 0 ; 1970 ,( 3 — 2 . 350 ) , 7 ^) 
. 1970 ,( 82-96 , 222 
א. כ. 

רעל־נ" (ר״נ) מופרש מזוג בלוטות ארם, שהן גלגול של 
בלוטות הרוק. הכשת חג׳ גורמת לפצע, ודרכו מוורק הארס; האום 
מועבר לחלקי הגוף האתרים באמצעות מערכות הדם והליספה. 

הארס הטרי הוא בד״ב נחל סמיך, צלול וצהבהב. המכיל כ 85% 
מים, והשאר הוא ברובי (כ 90% מן המשקל היבש) תערובת של 
חלבונים רבים ובגזרות חלבוניות. בארם גם כמדות קטנות של 
חפרים אורגניים בלתי-חלבוניים ומלחים אי-אורגניים. תכונות הארס 
אינן נשמרות זמן רב כשהוא נוזלי, אך בצורה יבשה (ר , לעיל, 
עם׳ 48 ) נשמרת רעילותם של ארסי ריב הד׳ שנים רבות. 

ר״נ מכיל מרכיבים פעילים רבים. יש מרכיבים הפוגעים בפעילות 

מערכת־ד,עצבים ( 101,1010x1115 !) או הלב ( 5 ת 1 צס 1 סו(> 031 ) ; אחרים 
גורמים להמסה דופן כדוריות הדם האדומות ושחרור ההמוגלובין 
מתוכן ( 5 ג 511 ץ] 10 זמ! 1 ), לשטפי דם ברקמות ( 5 ח 1 מג 11 זזס 1 ה 0 ל), לקרי¬ 
שת הדם או להפרעות בקרישת הדם. חלק גדול מהמרכיבים הפעילים 
של ר״נ הם אנזימים (ע״ע פדמנטים). 

ההרכב של ר״נ שונה סד לד. לדוגמה: מקובל, כי הגורם העיקרי 
למוות מהנשת הד קוברת־ר,משקפיים (ג(נת <;נא) הוא רעלן- 
עצבים פעיל מאוד. המוות מהכשח נ׳ זה נגרם בד״ב ע״י שיתוק 
העצבים המפעילים אח מערכת הנשימה. לעומת זאת, הגורמים 
העיקריים למוות מהכעת נ׳ הצפע ההודי ( 10550111 1 דז€ל] 1 ^\) הם 
אנזימים. התופעות הנגרמות הן. בעיקר, שטפי דם חמורים ברקמות 
והיווצרות קרישי דם. 

הטיפול בהכשת ד צריו להתחיל מיד לאחר ההכשה ולהימשך 
בנית החולים הקרוב ביותר. הטיפול המיידי מנוון למניעת התפש¬ 
טות הארס בגוף. הטיפול הרפואי מכוון הן נגד'התגובות והן נגד 
הארס באופן ספציפי. נגד מספר גדול של ארסים הופק נסיוב חיסון 
ספציפי המתקבל מומן של חיות שחוסנו במנות בלתי ממיתות של 
ארס נ׳ מסוים. נסיוב החיסון יעיל נגד אותו הארס, אך איננו פועל 
נגד ארם ד ממשפחה אחרת. לבן חשוב מאוד לזהות את הד המביש. 

ת. ז. 


תג׳ במיתולוגיה, במיסטיקה ובפולקלור. יחס 
האדם אל הד היה תמיד דו־ערכי, ומעילם לא התעלם ממציאותו. 
בעבר, כבר בתקופות קדומות, עורר הד או רגשות איבה ופחד 
חריפים, או רגשות הערצה עמוקים, כיצור בעל כוחות נסתרים. 

במיתולוגיות רבות סימל הד את התוהו־ובוהי וכוחות החושך 
הבולעים שמש וירח. לעתים הופיע כמפלצת מחרידה (ע״ע דרקון, 
לדתן): כך במצרים הקדומה, ביפן, בסין (הד כסמל הברקים 
והרעם). בהודו, נפרם וביוון (נחש־לרנה, ו,פיתון), במיתוס השומרי־ 
בבלי ובמיתוס הכנעני(כגון בכתבי אוגרית [ע״ע]). וכך גם במקרא 
(ר׳ להלן). בברית החדשה מוחזק ר,נ׳ כהתגלמות השטן. במיתולוגיה 
הנורדית נזכרים נחשי-אימים. בגון נ׳ מידגאךד. נ׳־ענק או דרקונים 
שכיחים בפילקלור של יה״ב ואף השאירו רישומם בהראלדיקה. 
מפלצת לוך נם ( 055 א נסקוסלנר דהיום. מתוארת ננ׳-ענק. 

מבנה גופו וצורות תנועתו המוזרים, מבטו החודר — המאנן בניבול 
— ההסתר בו הוא חי. נע ותוקף, וכן הכשתו הקטלנית, כולם נראו 
על־טבעיים. 

לד נודעה משמעות חיוביה רבה בגנוסטיקד, (ע״ע), ומקורה היה 
כנראה, בתאולוגיה הסודית היוונית ובם־סטריות שלה. ד,ד היה סמלו 
של אל־הרפואד, אסקלפיום (ר׳ לעיל. עמי 48 ). ונשאר עד היום סמל 
לעוסקים ברפואה. כן נחשב הד לשומר בתים ופסרון המשפחה, 
ויוחסו לו תכונות אלמוות, כנראה בשל הסברה שננשל הוא מחדש 
נעוריו. נשל צורתו המארכת־ד,פאלית, נחשב הד גם לסמל הסוריות 
והחקלאות; וביוון שהופיע מתוך האדמה נתקבל גם כסמל הסתים. 
נ׳ האוחז בזנבו נחשב בכתבי המיסחורין לסמל האין־סוף, העולם 
והנצח. בפולקלור של יה״ב ובאגדותיו נזכרות לרוב תכונותיו 
המאגיות והמועילות של ד,נ׳ ואף של חלקי גופו. 

נ" שולבו בפולחן האגיאי־ברתי, ושרידים לפולחן־נ" נשתמרו 
במקרא. פולחנים באלה נודעים עדיין ברחבי האוקיאנוס השקט, 
באוסטרליה, בהידו ובאמריקה (וע״ע מיה, עמ׳ 139 ; מכסיקו, עמ׳ 
471/2 )• 

השם נ' נפדן בצירופי שמות גאוגרפיים ברהבי־העולם. חני 
כסמל הערמה. ד,צריה והחכמה מצוי ברוב השפות והספרויות. 

מ. ו. 

במקרא נחשב הד לסוגיו השונים לאויב האדם ושנוא ה/ מאז 
חטאו של אדם הראשון (ע״ע). נשיכתו היא. במליצה המקראית, 
סמל לעונש קשה ולאסון (רב׳ לב, לג! איוב כ, יד•—יז! ועוד), 
והכשתו ערמומית ובסתר (ברא׳ סס, יז והשו׳ ברא׳ ג, א). גם 
באוגרית שמו נחש וארסו נקרא חמת (תשר גם תה׳ נח, ה). בדומה 
לקוברה ההודית היה גם הפתן מוצג ע״י קוסמים כחיה מאולפת, ואף 
נרמז למנהגם של הקוסמים לעקור את שיניו (תשר תה/ נה, ה—ז). 
משה עשה נחש־נחושת במדבר, ונשוכי נ" היו מביטים אליו ונרפאים 
(בסז" כא, ד—ס) וער לימי חזקיהו עמד נ' זה במקדש, והיו מקטרים 
לו (מל״ב יה, ד). הנ׳ קרוי גם "שרף" (במד׳ שם). ואפשר גם 
"תנין" (השו׳ שמי ד, ג עם ז, ט, סו). 

בכנען, כבדתות שונות כעולם הקדום, היו אלים־נ". וני׳ בסמלי- 
אלים, וביניהם ד,נ׳ כהתגלמות של חכמה, פריון וכוח חיים, כפי 
שעולה מהממצא הארכאולוגי בא״י מהאלף ה 2 לפסה׳־נ. לפי הסיפור 
המקראי (ברא׳ ג) היה הנ׳. בתהילה, זקוף כאדם ואולי גם דומה לו 
במאכלו, ורק לאתר שנתקלל היה לחיה שפלה, ואפשר שיש בסיפור 
זה גם משום העמדת ניגוד בולס להערצת הד אצל עמי הקדם. 

"לויתן ד ברח" ו״לויתן נ׳ עקלתון" (ישע׳ כז. א). שיש להם 
מקבילות באוגרית, הם מסוג המפלצות שנלחמו נגד האל נעל 
(וע״ע דדקון, עס׳ 211 ). 

ח ו "ל ראו בד, שהיה הגירם לחטא הקדמון(ע״ע), את הסמל 
הנצחי למפתה, מסית ומדיר (סנה , נ״ט. ע״א), חוד,מתו שהפיל בחוח 
לא פסקה מישראל אלא במעמד הר פיני (שבת קמ״ו, ע״א: ועוד). 


51 נחשים 

היחס העוין לני בא לידי ביטד במאמרו של רבי שמעון בר יוחאי: 
.,הטוב שבב" רצוץ את מוחו" (מכילתא בשלח. ב׳; ירו׳ קיד׳ ד/ 
י״א). ועליו דרשו את הפסוק (משלי טז. ז): ",ברצות ה׳ דרכי איש. 
גם אויביו ישלים אתו׳ — זהו ד,נ'" (ידו׳ תרו׳ זד, גי). את הב" 
שבא״י התירו להרוג בשבת (שבת קב״א, ע״ב). אך מכיוון שרוב הג" 
בא״י אינם ארסיים (ע״ע א״י, עם' 222 ), נקבעה הלכה במשנה 
(ברב׳ ה/ א׳) שאין להפסיק מתפילת י״ח "אסילו נ׳ ברוך על עקבו". 
לדברי הירושלמי אם הג׳ ..מרתיע ובא כנגדו" מותר להרגו אף 
בתוך התפילה. עם זאת הכירו בתועלת שבג", שהם טורפים את 
העכברים, ויש שגידלו נ׳ בביתם למטרה זו (ב״ר נ״ד, א׳; והשו׳ 
ירד תרר שם: "חיויא דבית"). הימצאותם של נ" בבתים הצריכה 
הנדה מסוימת של הרגליהם, והדנה עצות נאמרו ע״י חכמים בקשר 
לכך, אך לרונן אין ממש בטבע תג", כגון תאוותם לשום ולבצל 
(עיר' כ״ט. ע״ב: ב״ר נ״ד, א׳! ירד תרו׳ שם), הטלת ארם על ידם 
לתוך סוגים שונים של משקאות (ב״ק קט״ו. ע״ב: ירד שם). העוינות 
שבין חג׳ והחתול (פס׳ קי״ב, ע״ב) ומידת הנקימה והנטירה שיוחסה 
להם (יומא כ״ג. ע״א), ועוד. הב״ הארסיים הנזכרים בחז״ל — 
חברבר, ערוד, עכנאי — אין זהותם בדורה. נחלקו חכמים גם בדרך 
הכשת הנ ׳ . אם -ארם נ , ביו שיניו הוא עומד" או "מעצמו מקיא", 
ונפקא מינה להלכה בדבר (נ״ק כ״ג, ע״ב). "ארם של נ׳ דומה 
לספוג, צף ועומד במקומו" (ב״ק קט״ו, ע״ב), אלא שלא בל נ' כך 
ש״ג׳ מיני ארס הן, של !נ׳] בחור שוקע. של בינוני מפעפע ושל 
זקן צף" (ע״ז ל׳, ע״ב). משקאות מגולים אסורים (משנ׳ תרד ח׳, 
ד׳), שמא הטיל נהם הג׳ ארם. 

שם. א. - מ. 

נחשת (דחטגקטס: סימנו ט 0 ), יסוד כימי מתכתי, מקבוצה 18 של 
המערכת המחזורית. אחת המתנות האל־ברזליות התשובות 
ביותר הנמצאת כשימושו של האדם כ 6000 שנה. מספרה הסידורי 29 , 
משקלה האטומי 63.54 : תערובת האיזוטופים 63 ( 69.1% ) ו 65 
( 30.9% ). ערכיותה 1,2 ולעתים רחוקות 3 . 

נ׳ נקיה היא מתכת חזקה למדי ונוחה לעיבוד קר. צבעה אדמדם 
זוהר והיא מוליכה מצוינת של חום וחשמל (ע״ע: חשמליים, מולי¬ 
כים ; חים, עס׳ 547 ). נ׳ ניתנת ב ״ 1083 ורותחת ב ' 2595 , צפיפותה 
8.96 . צורתה הגבישית — סריג קובי מסורכז־פאה (ע״ע מתכות, 
עם׳ 737 , וטבלה שם, עמי 739 ). 

לנ׳ רקיעות גדולה ביותר: תערוכת של 11 חלקי נ׳ ושני חלקי 
אבץ ( 1 ט 6 תו 11 :>] 011 ) היא בת ריקוע כמעט כזהב. לעומת זאת אין 
חני מתאימה ליציקה משום שבמצב מותך ממיסה המתכת כמות 
גדולה של גזים, בעיקר חמצן. מן האודר, דבר הגורם לשכירות 
הנתך. 

ת כ ו נ ו ת כ י מ י ו ת. הג' נמצאת בקבוצה אחת במערבת המחזו¬ 
רית עם הכסף והזהב. כמתנת אצילה למהצה מצטיינת הב' בפעילות 
כימית נמוכה. מקומה בשורת המתח מתחת למימן ולכן אינה דוחה 
אותו מחומצות מינרליות ואודגניות אלא בנוכחות חמצן: לעומת 
זאת מגיבה ד,נ׳ עם חומצות מחמצנות (נגפריתנית וחנקנית) מרוכזות 
וכן עם כלור: נ" נמסה גם באמוניה ובתמיסות ציאן תוך יצירת 
קומפלקס. הנ׳ עמידה בפני השפעת האטמוספירה: חשיפה ממושכת 
מאוד לאודר רטוב גורמת להיווצרות שכבה ירקרקת של קרבונטים 
("ספינה*) המגינה על המתכת. נ , יוצרת תרכובות חד־ערכיות 
ודו־ערביוח■ יון הנ - החד־ערכי אינו יציב בתמיסות מימיות. בהעדר 
גורמים משקעים או יוצרי־קומפלקס הוא עובר ליון הדו-ערני 
ולמתכת נקיה: ~ 011+011 <-*ט 20 . יון ד,נ' החד-ערכי חסר צבע 
ואילו ליון הדו-ערכי צבע כחול יפה. בהתאם למבנה האלקטרוני של 
הג׳— : , 1155 ) 1 ), נוטה חנ' ליצירת יונים קומפלקסיים, ביניהם 


- :חשת 52 

" 4 ( ־ 1 ד.<) 011 בעל הצבע הכחול כהה, המשמש להמסת צלולוזה 
בייצור הזהורית, * ־ ־ ( נ ך 11 י 1 ) 1 !נ) המשמש בתעשיה ובאנליזה לשם 
ספיגת חד תחמוצת הפחמן מתערובת גזים ר ־ 04 ס)! 01 החשוב 
לציפוי אלקטרוליטי. 

ג א ו כ י מ י ה ומינרלוגיה. ריכוזה הממוצע של הנ ׳ בקרום 
כדור-הארץ הוא 45 גרם/טון, רובה במינרלים סולפידיים. לפי אופיה 
הגאוכימי הנ׳ כלקופילית; אך יש לה נטיה ברורה לסידרופיליות, 
כפי שמראה הריכוז הגבוה של נ׳ — 400-100 גרס/טון — בפאזה 
המתכתיח של המטאוריטים (ע״ע). מבחינת גודלו דומה אמנם היון 
* 3 :!ס לזה של הרדיוס של שניהם הוא ) 0.837 : בנ״ז כמעט 
שאין הג׳ מחליפה את הברזל בתרכובותיו החמצניות, בגלל השוני 
במהות הקשר הכימי. 

ידועים קרוב ל 200 מינרלים של נ׳, החשובים שבהם ניתנים 
בטבלה 1 . 

טבלה 1 

מינרלים חשובים של נחושת 


תכול ח נ׳ 

ב% 

נוסחה 

שם 




5 תה ת 

א. 

99.9 

011 

נחושת 




מינרלים גפריתייים 

כ. 

34.5 

! 65 ־ 011 

כלקופיריט 


( 63.3 

01^651 

בורניט 


48.3 

$54 **ס 0 

אנרגיט 


52.1 

(011, ?6) 1236*511 

טטרהדריט 


52.7 

״ 545 * 01171 

טננטיט 


79.8 

01115 

כלקוציס 


66.4 

5 ט 0 

ק 1 וליט 



ו ה ל ו ג נ י ד י ם 

תחמיצות, הידרוכסידים 

ג. 

88.8 

011*0 

קופריט 


79.8 

0 ט 0 

טנוריט 


; 59.4 

0111(011)40( 

אטקמיט 




ק רב ונם י ם 

ד. 

57.3 

-(מ 0 )ט 0 ־, 00 ט 0 

מלכיט 


55.1 

ב( 013 ) ט 0 * ב 00 ט 20 

אזורים 




פוספטים 

ה. 

8.0 

011 *10(?04) (013) 

טורקיז 41420 • 




סי ל יקסים 

ו. 

36 

(/ £3 2 ־ 018103 

כריזוקולה 


40.3 

1120 • * 810 ט 0 

דיאופטז 



נ׳ היא המתכת האחרונה בשורת המתח, המופיעה עדיין, אמנם 
בתפוצה לא רבה. בצורה אלמנטדית־מתנתית. המינרל החשוב ביותר 
של נ׳ הוא כלקופיריט, המתגבש במערכה הטטרגונלית. מופיע 
לרוב בגושים סמיכים: קשיותו ,/■ 3 — 4 . משקלו הסגולי 4.1 — 4.3 , 
צבעו צהוב פליז. 

ע"׳ חמצונם של המינרלים הסולפידיים המקוריים, נוצרים מינ¬ 
רלים מחומצנים, שהנפוץ בהם הוא ה מ ל נ י ט, המתגבש במערכה 
המונוקלינית בגנישים פריזמתיים עד סיניים. יוצר לרוב מסות 
אשכוליות או כל;ניות בעלות מבנה רדיאלי. קשיותו 4 ) 3 — 4 , 
משקלו הסגולי 4.05 , צבעו ירוק נהיר. בדקו דומה למשי. בגלל 
צבעו היפה משמש מלבים כאבן אורנמנטלית. נמדנורודיאנסק(אורל) 
הוא נמצא בכמויות גדולות ופשפש לייצור לוחות שולחן, עמודי 
כנסיה ונד. מופיע לעתים יחד עם האזוריט הכחול. 

מבין המינרלים הסדיסנטריים של הנ ׳ בולט הטורקיז, מינרל 
טריקליני, צבעו כחול-ירוק עד ירוק-תפוחים, בעל ברק שעווה. 




53 


נח׳* ת 


54 


קשיותו 5 — 6 . משקלו הסגולי 2.6 — 2.8 ; הוא מינרל משני אפייני 
של אזורים צחיחים (נישפור בחורסן. איזור אום־בוגמה בסיני 
ועוד). 

מרבצי הטורקיז בסיני נוצלו במשך אלפיים שנה ע״י חפרעונים, 
החל מהמסלהה השלישית, ועדייו הם מנוצלים בקנה מידה קטן ע״י 
הבדואים המקומיים. הטורקיז היא אבן חן למחצה. 

המחזור הגאוניסי של הנ ׳ . חלק ניבר של ר,נ׳ נפרד מן 
המאגמה לפני התגבשותה זנכנס להתכה הסולפידית המאגמתית 
המוקדמת, שממנה היא מתגבשת בעיקר ככלקופיריט. יהד עם מתכות 
כבדות אחרות כגון: ברזל, ניקל ופלטינה. בשלב האורתו־מאגמתי 
הראשי נפרשות כמויות קטנות סל נ׳ במינרלים נלווים של הסלעים 
המאגמתיים ובעיקר כלקופיריט, בורגיט וקובניט (מנמנלפס). עם 
התקדמות הדיפרנציאציה המאגמתית פוחתת כסות ד,נ׳ פ 150 גרם 
לטין בסלעים בסיסיים (גברו־בזלת) עד נ 16 גרם לטון בסלעים 
חומציים (גרניטים ודומיהם). נ , מתרכזת מחדש בתמיסות ההידרו־ 
תרמליות החמות. נוסף לכלקופירים מתגבשים גם מלתי־גפרה 
למיניהם (ר׳ טבלה 1 ), יחד עם מינרלים של עופרת, ניקל, קובלט 
וברזל. 

במגעם עם האוויר והמים עוברים מרבצים סולפידיים אלה 
שינויים חשובים. הסולפידים מתחמצנים וזע׳ נשטפת בקרבת פני 
השטח (איזור שטיפה); מתחתם נוצרים המינרלים המחיפצנים 
(איזור החמצון). חד הדו־ערכית הנמצאת בתמיסות הבליה החודרות 
לעומק מתחזרת מתחת לאיזור החמצון במגע עם הסולפידים המקו¬ 
ריים, בעיקר אלה של הברזל, ונוצרים סולפידים משניים, שהחשוב 
מחם הוא הכלקוציט. איזור זה, הנקרא איזור הצמנטציה, הוא לרוב 
הקטע העשיר ביותר של מרבצי הד. מתחת לאיזור הצמנטציח נמצא 
הבצר המקורי. 

במחזור הבליה עוברת הד מן הסלעים לתמיסות הבליה, בעיקר 
בתור סולפט. ובצורה זו היא מובלת לים. :׳ זו מורחקת ממי הים 
כמעט באופן מוחלט, ופי־הים אינם מכילים אלא 0.001 — 0.09 גרם ני 
לטון סי ים. אחוז ההעברה של הד הוא 0,03% . הרחקה זו מתבצעת 
בעיקר ע״י סיפוח אל הרסיות, המכילות נ׳ בריכוז של כ 250 גרם 
לטון. מסיבה זו אין מוצאים מינרלים של נ' במרבצי התאדות. 
במגע בין מי ים לבין משקעים בעלי כושר חיזור גבוה, כגון משקעים 
אורגניים, עשויים להיויצר מרבצי נ' בעלי ערך כלכלי. 


טביה נ 

תפוקת נחושת בארצות שונות 
(באלפי טונות, 1970 ) 


סוג 

המרבץ 

אחרו 

מהתפוקה 

העולמית 

תפוקה 

שנתית 

הארץ 

שינים 

24.8 

1.560 

| ארצות הברית 

הדימנטרי 

10.8 

684 

} זמביה 

בעיקר נ׳ פורפידית 

10.6 

668 

1 צ ׳ילה 

שינים 

ו. 9 

611 

1 קנדה 

סרינינטרי 

6.1 

386 

1 זאיר 

הידרו־תרמלי 

3.2 

205 

פרו 

בעיקר הידרו־תרמלי 

2.3 

148 

דר׳ ודר׳־מע׳ אפריקה 

בזדיסנטרי 

0.2 

11 

ישראל 

שינים 

15.9 

1.003 

הגוש הסיני־סובייטי 

שונים 

16.4 

1.024 

ארצות אחרות 


100.0 

6,300 

0 ה״כ 


מרבצי הד. מרבצי סולפידים שנוצרו בגלל חוסר יכולת 
ערבוב עם המאגמה הסיליקטית (מרבצי סגרנציה אורתו־מאגמתיים) 
נמצאים במספר מקומות. כגון באינסיזווה ( 3 'י 512 ״ 1 )—דרום־אפריקה. 
מרבצי־מגע אינם נפוצים (יש בביזבי — אריזונה). רוב 



מאחר שנחושת סשיסה כסות גדו?ה חפצן, נהגי ?הכניס מ י תרד. מוט מעיי־ 
אורז — קשש סילוקו; כיום טשתמ׳פים ?אוהו צירף בגז פר.*£ו 


המרבצים הגדולים בעולם הם ממוצא הידרו־תרמלי ומופיעים בעו¬ 
רקים, חלקם כמילוי חללים, חלקם במרבצי החלפה. כאלה מצויים 
בביום (פחפ 0 ) — מונטנה, נורנדה (* 1 >ממ 0 א) — קנדה. ויו טינטו 
(סזסנז 810 ) — ספרד. סרו די פסקו( 3800 ? ; 4 0 זזג> 0 ) — פרו, ועוד. 
טיפוס מיוחד של המרבצים ההידדו־תרמליים הם מרבצי הב' הפור־ 
פירית, שבהם מופיעים המינרלים של הד בסדקים המרובים של 
סלע מאגמתי מרוסק. כאלה מצויים בבינגהם (וחה 11 ^ו! 1 .ק) — יוטה, 
בצ׳וקיקמטה (בונומ^פ^ךס) — צ׳ילה וכר. מרבצי ד סדימד 
טריים מיוצגים בין היתר ע״י הקופרשיפר משקע 

ימי של ד בסדימנטים ביסופיניים, המופיעים באירופה בפס, המש¬ 
תרע מבלגיה עד צ׳כוסלובקיה. גס רצועת הד המפורסמת של זמביה־ 
רודזיד, היא, כנראה, ממוצא סדימנטרי. מרבץ הד של תמנע אף הוא 
סדימנסרי, וגילו קמבריון קדום (ור ׳ להלן, עמי 57 ; תמונות: 
ר׳ כרך כ״ג, ענד 500 ; כרך־מילואים, עם׳ 478 ). 

תפוקה. מרכזי התפוקה של הד בתקופות קדומות היו קפריסין. 
שנתנה למתנת אה שפה ("!"פס■")! הרמה האירנית ואיוור הערבה 
בא״י. מכרות הד העתיקים ביותר שנשתמרו נמצאים נאיוור תמנע. 
עד 1810 היתה תפוקת הד לשנה כ 18,000 טון בלבד, אך צרכי 
התעשיה המודרנית גרמו לביקוש מוגבר של הד. כיום סופקת ד 



יציקת מוטות ש 5 נחושח נקיה 



55 


נחשת 


56 



רננת נח ושח נקיר, כתר"? י ר א?קםרי<יטי(ההסונזת ט .קזס 0 זשקקס 110 ס 0 שחמ 0 ^ 1 ) 


בשיעור שנתי של למעלה מ 6 מיליון טוו (ר׳ טבלה 2 ), תכולת ד,נ׳ 
נבצרים העשירים נעה בין 3% — 4% , אך נ׳ סולפידית במרבצים 
בעלי ממדדים נדולים, כגון מרבצי הנ ׳ הפורפירית, ניתנת לניצול 
כלכלי אף בריכוזי נ׳ של 0.3% — 0.4% בלבד. 

הפקה. מאחר שרוב בצרי ר,נ׳ מכילים אחוז נמוך של 
המתכת, מתחיל ייצור תג׳ בתהליכי ריכוז. התהליך המקובל הוא 
הצפה ( 101:111011 )). העפרה הפחתה מעורבלת בתערובת של מים 
ומוצרי נפט על־ידי זרם־אוויר חזק. נוצרת שכבה עבר, של קצף, 
שבה מתרכז בצר הנ׳. ואילו בשכבה המימית נשארים המינרלים 
הנלווים. בתהליך זה עולה הד בבצר לכדי 10% — 30% . בהמשך 
ההפקה מבדילים ביו תהליכים יבשים ורטובים. תהליך יבש: אם 
הנ ׳ היא בצורת תחמוצת מחזרים אותה בכבשן ע״י פהסל עפרות 
גפריתיות עוברות קליד, חלקית. הגברית הופכת לדו תחמוצת הגפרית 
המשמשת בעיקר לייצור חומצה גפריתית, ונשארת תערובת של 
סולפידי הברזל והנ', ותחסוצוח ברזל. אח״כ מוסיפים תחמוצת צורן 
לכבשן ומתיכים. שתי הניתכות הנוצרות. ברזל סיליקטי וסיג חני. 
נפרדות בקלות, משום שניתכת־הברזל קלה מניתכת־הנ׳ (.,אבן־נ , "). 
ניתכת הנ ׳ מחומצנת בקונדורטר ונוצרת "נ׳ גסה" בתכולה של 
94% —%ד 9 . תהליך רטוב: עפרות המכילות פחות מ 2% נ׳ מוכנסות 
לבריכות מים. בהשפעת החמצן שבאוויר מתחמצנת כל העפרה 
לגפרת נ , . אם אחוז הגפרית בבצר נמוך. ממצים את חג׳ ע״י הוספת 
חומצה גפריתנית. גם במקרה זה הופכת הנ׳ לגפרת נ׳. את המתנת 
הנקיה מפיקים או ע״י שבני ברזל הדוחה את הד מן התרכובת 
או ע״י אלקטרוליזה. 

נ׳ נקיה לשימוש חשמלי מופקת אך ורק ע״י אלקסרוליזה• תוצרי 
לוואי של תהליך זה הן המתכות היקרות, כסף וזהב, השוקעות ליד 
האנודה. 

וע״ע מכרה וכריה. ותמונות שם. 

שימושים. נ׳ היא אחת המתכות המועטות שמשתמשים בה 


בצורה נקיה, וזאת בגלל צירוף התכונות של מוליכות חום וחשמל 
מצוינת, עמידות בפני קורוזיה ומחיר סביר. הצרכן העיקרי של נ׳ 
מתכתית היא תעשיית־החשסל, שבה משמשת המתכת להכנת כבלים 
מוליכים וחוטי טלפון וטלגרף, לייצור אנטנות, לליפוף מנועים וגנר¬ 
טורים חשמליים ועוד. מוליכות החום הטובה של חד מנוצלת לייצור 
צינורות קיטור וקירור, מתקני ריק וזיקוק ולבניית דוודים לתעשיית 
המוץ והכימיקלים. עמידותה בפני קורוזיה באה לידי שימוש בכיסוי 
גגות, בניית פסלים ומצבות, ייצור חלקי אניות, טביעת מטבעות 
וחפצי אמנות קטנים. תכונותיה המכניות באות לידי שימוש בתע- 
השימושים העיקריים בנחושת: 


השימושים העיקריים בנחושת: 


25% 

תעשיית חשמל (גברטורים. מבועים, בורות וכו , ) 

22% 

כבלים (טלפון, טלברף, קווי כוח) 

10% 

מכוניות 

10% 

בניין 

10% 

מתקני קיטור וקירור 

23% 

100% 

שובות (מטבעות, אבירת, בשק. גתכים) 


למרות שד נקיה היא בעלת תכונות מכניות טובות יש שנדרשים 
נתכים. נתכי הד אינם ממיסים כמות גדולה של גזים בזמן היציקה 
בדומה לד הנקיה ויש להם יתרונות מכניים וטכניים. נתכי הד 
הידועים כבר אלפי שנה הם הברונזה (ע״ע) והפליז (ע״ע). 

תרכובות הד. עשרות תרכובות משמשות בתעשיה, בחקל¬ 
אות ובמעבדה. חשיבותן נודעת מכמה סיבות: א) כמויות מתאימות 
של ד הן רעליות לאצות, פטריות וחרקים. מכאן השימוש הרב 
במלחי ד לייצור צבעים מונעי רקבון, לריסוס גידולי שדה להשמדת 
מזיקים, לשמירת נקיונן של בריכות שחיה ועוד (שימושים רפואיים 
— להלן). ב) מלחי ד מסוימים מכווצים וצורבים רקמות צמחים 
ובעלי חיים• תכונה זו מנוצלת בשימור עצים, בתעשיית הנייר 
ובצביעת אריגים ועורות. ג) יוני נ' עוברים בקלות דרגות חמצון 
שונות. מכאן השימוש בתחמוצות ובמלחי חד באנליזה הכימית. 
בקטליזטורים תעשיתיים ומעבדתיים ובתעשיה הכימית האורגאנית 
והאי־אורגנית. ד) ליוני הד צבעים מוגדרים וחזקים המשמשים 
בתעשיית צבעים. השתנות צבעי יון הד בתנאי מיום שונים ובטס- 
פרטורות שונות משמשת להכנת אינדיקטורים ללחות ולחום. כן 
משמשים מלחי ד כצבעים בתעשיית הזכוכית, הקרמיקה והאמיל. 
לצבע הירוק של יוני ד בלהבה שימוש בהכנת זיקוקין די נור. 
ה) נטיית הד לייצור קומפלקסים מנוצלת בתעשיה (ר׳ לעיל). 

אחדות מתרכובות הד החשובות ושימושיהן המיוחדים: 1 . תר¬ 
כובות חד-ערכיות. ( 1 ) ציאניד 01,01 משמש לציפוי אלקטרוליטי 
וקסליזטור בראקציות אורגניות רבות. ( 2 ) כלוריד 01101 יוצר 
תרכובות כפילות עם גזים שונים כגון אצטילן, 00 , ודיאנים שונים 
ומשמש לספיחתס. ( 3 ) תחמוצת 011,0 — לצביעת זכוכית, לייצור 
תאי-חשמל ולשימור רשתות־דייגים. 11 . תרכובות דרערכיות. ( 1 ) 
תחמוצת 000 — לייצור אבני חן מלאכותיות וחומר מירוק לזכוכיות 
אופטיות; בקטליזה. באנליזה הכימית ובסינתזה האורגנית : מבטל- 
קיטוב (דפולריזטור) בסוללות חשמל. ( 2 ) המלח 0 ,מ 5 • * 0150 הוא 
אחד ממלחי חד החשובים ביותר• משמש בין השאר לריסוס גידולי 
שדה, להוספת ד לקרקע, לציפוי ד. לצביעת טכסטילים. לשימור עץ 
ועוד. בחקלאות הוא נדחק ממקומו החשוב ע״י אוקסי־כלוריד הד 
□,!-!^(,!ססס^ךןסןססס הנמס ביתר קלות בממיסים אורגניים 
והמשמש בעיקר לייצור המרי הדברה נגד פטריות. ( 3 ) מלחי ד 
וארסן בגון אצטט, ארסנט ("ירוק־פארים") וארסניט ("ירוק־שלה") 
משמשים לשימור עץ, לחיסול זחלי-יתושים, להשמדת חרקים וכן 
כפיגמנטים. ( 4 ) הכלוריד נ 01 ס 0 משמש כקטליסט וכסופה גפרית 






ענן קטן ( 3 -ז€<ז 71 5165 גש 00 ) זעמן יפדדפה (; 1115 ו 811 .־ז 1 ז? ; 1942 ,־;?!?? £0 / 0 ^ 1011111 ) 14 ,ב 01 י! 11 '^ ״ 0.1 — מסזזיגש!'! .( 

,[. 15 * 6 ] חבמז 011 ק . £35113-0 . 14 111 } ?■<>ו 01 א / 0 ■/)?(/סס **/;(מס? ^ ) 7/1 

,(. ¥01 ץז £0 ג 110 ) 0 כ 1 1 ־< 5 ז 6 ץ 1-0 ת^/־ 5 1 זב>נ 11 \נ :. 310011071 ס! $ח 20 ח 10 ״ 1 

,( 5 י 111 ׳\ 0£ ב> ,.ז 10 ־ח.ג/ 801 ) / 0 ^(! 01011111711 ) 711 ,. 1 ) 1 ,■ 1962 

. 1968 
מב. ר. — י, ב. 

היסטוריה — ע״ע ברונזה, תקופת ה־; הכרה והריה, עמ׳ 
503 — 505 . 

בחבלי-הספר של ארץ־ישראל, בערבה, בסיני ובגבעות־ 
אדום, בסביבות פונון וחרבת נחאם ובאיזור תמנע נתגלו מכרות־נ׳ 
וכירי יציקה וזיקוק, שהופעלו בתקופת המקרא ובתקופה הרומית־ 
ביזאנטית. בתמנע נמצאו שרידי נ׳ מהתקופה הכלקוליתית, מהק¬ 
רומים בעולם, אך ההפקה נמשכה שם רק עד המאה ה 10 לפסה״נ 
(תקופת דוד ושלמה). על ניצול הב' בפונון בתקופה הביזאנטית ידוע 
מפי אבות-הכנסיה. בגבעות-אדום הפיקו, כנראה, נ׳ גם בימי המלוכה 
הישראלית. בסיני הפיקו נ׳ באלף ה 3 וה 2 לפטה״ג. בתקופה 
הביזאנטית הפיקו נ' גם מדרום־מזרח לאילת, בסביבות ואדי מרח, 
כפי שמעידים חמימצא הארכאולוגי וכן כתובת לאטינית של חייל 


רומי ששירת בערבה באותה תקופה וחרת דבריו באבן(וע״ע ברונזה, 
תקופת־ה-, עמי 535 , ותמ' שם). 

ב. רותנבדג, צפונית נגב. תשכ״ז. 

בישראל נערך ב־ 1952 סקר גאולוגי באיזור תמנע, שהוכיח 
מציאות של 7 פיליון טון עפרת־נ׳ לכריה חשופה בתכולה של 1.5% . 
ד,נ׳ נמצאה בתוך שכבת אבן חול בצורה של תחמוצת־נ׳־סיליקטית 
( 0 ־ 28 ■ , 011810 ). 

סקרים נוספים הוכיחו קיום רזרבות של כ 17 מיליון טון לכדיה 
תת-קרקעית. תהליך ההפקה שנבחר מבוסס על מיצר ד,נ' בחומצה־ 
גפריתנית ושיקוע ד,בצר של גרוטאות ברזל בצורת צמנט־נ׳ המכיל 
כ 80% נ'. כל צמנט־הג' מיוצא לחו״ל. ערד היצוא השנתי כ 15 
מיליון דולר. בשנים 1959 — 1969 גדלה תפוקת העפרה מ 415 אלף 
טון לשנה ליותר ממיליון טון לשנה■ תפוקת תג׳ הנקיה ב 1969 
היתד, 10,000 טון. 

המכרה התת־קרקעי מספק כשליש מהעפרה. כדי לגלות רזרבות 
נוספות נמשך הסקר הגאולוגי ומושקעים בו 4 מיליון ל״י לשנה. 

מ. 

נחשת. תרבות ה■ ע״ע ברונזה, תקופת ה־. 

נטה, ג'וליו - 40113 < 0111110 — (נו׳ 1903 ), כימאי איטלקי. למד 
בטכניון של מילאנו ושם קיבל תואר ד״ר להנדפה כימית 
ב 1924 . היה מרצה לכימיה באוניברסיטאות פאוויה. רומא וסורינו, 
1 מ 1938 הוא פרופסור בטכניון של מילאנו וראש מכון המחקר 
לכימיה תעשייתית שם. 

מחקריו הראשונים עסקו בעיקר בחקר הקינטיקד, והתרמודינ־ 
מיקד, של תהליכים בלחץ גבוה וכן באופי הקטליזה ההטרוגנית. 
מחקרים אלה שימשו בסיס לשיטות התעשייתיות להפקת פורמל־ 
דה,יד, בוטיראלדהיד■ מתנול, חומצה סוכסינית ועוד. ב 1953 התחיל 
להתעניין בעבודותיו של ק. ציגלר, שעסקו בפולימריזציה (ע״ע 
פולימרים) של אתילן. נ' הרחיב את הבסיס התאורסי של סינתזות 
אלה ובירר את השפעתם המיוחדת של הקטליזטורים, שבהם השתמש 
ציגלר. בעקבות מחקריו הוכנו פוליפרופילן ופוליביסדיאן, המרים 
שחשיבותם התעשייתית גדולה. 

ב 1963 הוענק לו, בשיתוף עם ציגלר, פרס נובל לכימיה, בזכות 
תרומתם המשותפת לפיתוח הכימיה של הפולימרים. 

נטובק, יוסף ( 1813 . קמלד ( 1 > 10 מ 01 ) 1 ) [הונגריה] — 1892 , בטור 
[שם]), רב הונגרי, מחלוצי רעיון שיבת ציון והתיישבות 
יהודים בא״י. למד בישיבות, וב 1839 הוסמך לרבנות בידי הרב נחום 
סרביטש בניקולסבורג. רכש לעצמו גם השכלה חילונית. וב 1850 
ניהל בי״ס יהודי בנודישו-ראני (׳ל 1 ] 1 .:על. , %נ ז <). אח״ב כיהן ברבנות 
בקהילות הגדולות יאסברני וסקשפהרוואר. כבר ב 1860 התנגד 
לאמנציפציה כפתרון לשאלת היהודים, והחל לפתח את שיטתו, 
שלפיד, היהדות היא לאום ולא קיבוץ דתי בלבד. ב 1861 פרסם, 
בעילום שם. חוברת (בהונגרית) בשם ,.משית — מחקר על האמנ¬ 
ציפציה של היהודים". ובה מתח ביקורת על הרפורמה הקיצונית 
ועל השמרנות המופרזת כאחד. בהצביעו על המצב המעורער בקהי¬ 
לות הציע כתיקון אפשרי יחיד "להגשים עצמאותנו הלאומית 
בארץ אבותינו״, ותמך בהתלהבות בלימוד השפה העברית. ב 1862 
התיידד והתכתב עם משה הס (ע״ע), ועמד בקשר עם הרב צבי 
קלישר (ע״ע). ב 1866 ערן מסע בכמה קהילות בגרמניה לארגון 
ועדות לתמיכה ברעיון שיבת ציון. באותה שנה כיקר גם בפאריס 
ודן עם ראשי כי״ח על תכניותיו, ב 1867 התפטר מן הרבנות והת¬ 
מסר כליל לפעילות ציונית. אותה שנה נסע לקושטה, נתקבל אצל 
ראשי השלטון, וניסה לגייס את תמיכת ממשלת תורכיה לרעיון 



59 


נמונק, יוסף — נטורליזם 


60 


ההתיישבות היהודית בא״י. ב 1872 יסד בפשט כ״ע 035 

1 :> 3 ז* 1 ("ישראל האחד"). האיש ורעיונותיו נשכחו כמעט לחלוטין 
עד לעת האחרונה; כיום סבורים שדעותיו השפיעו על הרצל■ נ׳ 
עסק גם בבלשנות עברית וניסה להוציא לאור מילון ב 5 שפות, 
אך למעשה הדפיס רק חוברת־דוגמה אחת בת 16 עם/ 

ש. הכהן וינגרטן, הרב י. ג׳, תש"ג; ד. פרנקל, ראשית הציונות 
המדינית המודרנית — הרב י. נ ׳ , 1892-1813 , 1956 ; מ. צ. קדרי, 
מעזבונו הבלשני של הרב י, נ׳ (סיני, מ״ה), תשי״ט; י. צ, זהבי, 
מד״חתם סופר ועד הרצל, תשכ״ו. 

יה. מ. 


נטופית, התקופה ה־. ע״ע פלאובטולוגיה. 


"נטורי ק|רתא" ("שומרי העיר" [ירוש׳ חג׳ א', ז׳]), קבוצה 
דתית קיצונית, שלדעתה מדינה יהודית על בסים חילוני 
בא״י היא כפירה באלהים, וע״ב אינה מכירה במדינת ישראל ובהו־ 
קיה ואף נאבקת בה■ היא מונה נמה עשרות משפחות, המתגוררות 
יחדיו בשכונת "מאה־שערים" שבירושלים ובשכונות הסמוכות לה, 
בבני־ברק, ומקצתו בניו־יורק ובמקומות אחרים. רובם מבני "היישוב 
הישן• (ע״ע ירושלים, עם׳ 329 — 333 ), מנהיגם הרוחני — לאחר 
פטירתם של הרבנים דושינסקי ובנגיס — הוא ר' יואל טיסלבוים 
(ע״ע, עם׳ 605 ) ; בשנים האחרונות יש שנתרחקו ממנו. נ׳׳ק קפה 
לאחר השינויים שנעשו במבנה הארגוני והפוליטי של אגודת ישראל 
בא״י. ב 1935 . בעקבותיהם ניטלה ההנהגה הבלעדית מידיהם של בני 
היישוב הישן, ששאפו להתבדלות פוליטית וחברתית מכלל היישוב 
היהודי הציוני■ לאות מחאה פרשו "צעירי אגודת ישראל" עם מנהיגם 
אהרן קצנלבוגן והתארגנו ל.,הברת החיים", על שפו של ר׳ יוסף 
חיים זוננפלד (ע״ע). השם נ״ק נזכר לראשונה ב 1938 , כשהתארגנה 
קבוצה מקרב הברי "חברת החיים" לשם מלחמה במגבית "כופר 
היישוב", שהוטלה מטעם המוסדות הלאומיים לצרני בטחון. בתקופת 
מלה״ע מ, כשגבר שיתוף הפעולה בין "אגודת ישראל" והמוסדות 
הלאומיים, יצאו נ״ק במאבק נגד ״אגודת ישראל״. ב 1944 נוסד 
עתונם ״החומה״. ב 1945 התקיימו בחירות לוועד העדה החרדית 
בירושלים, ואז השתלטו נ״ק על גוף זה. במלחמת השחרור ביקשו 
למנוע את הקמת שלטון ישראל על ירושלים, וניסו להביא לבינ־ 
אופה. רובם מסרבים לקבל תעודות זיהוי של המדינה, אינם מכירים 
ברבנות הראשית, כשחיטה הכללית, בסמכות בתי המשפט ואינם 
נוטלים חלק בבחירות לכנסת ולעיריות. פרנסתם על המסחר הזעיר 
ועל תמיכה מחו״ל. בניהם לומדים ב״חדרים" ובנותיהם במוסד "בנות 
ירושלים" — בשפה היידית, ובלא כל לימודי־חול. מצעם האידיאו¬ 
לוגי נתפרסם על-ידיהם בספר "אום אני חומה", א'—ב', תשט״ו. 

העדה החרדית, קץ הסערנה, תשנ״ד: נזועצה אגודה ישראל בירוש¬ 

לים. מ׳ שם קץ למערכה, תשב״ד. 

מ. פר, 


נטורליזם (מלאט' ב 31111 ת — טבע). במובן רחב — זיקת ההגות 
והיצירה הספרותית והאמנותית לטבע. 
בפילוסופיה. גישה פילוסופית הגורסת שכל מצב ותהליו 
בעולם ניתן להסבירו במונחים של מושאים טבעיים ושינויים החלים 
בהם מסיבות טבעיות. שרשי הג׳ המטאפיסי בפילוסופיה היוונית־ 
ר 1 סית העתיקה (דמוקריטוס, אפיקורוס, לוקרטיוס; ע׳ ערכיהם). 
זע׳ הזה הגיע לשיאו בתקופת הרנסאנס בשיטות הפאנתאיסטיות. 
שראו את פעולות האל לא מעל הטבע ולא מחוץ לטבע. אלא 
בתוך הטבע. הטבע נתפש כאן כהתגלות נראית של האל הבלתי 
נראה, השוכן ופועל בטבע. ד,נ' המטאפיסי הזה מצא את ביטויו 
(בצורות רבות) בשיטותיהם של וניני, קלזיו, קמפנלה, ג׳ורדנו 
ברונו (ע׳ ערכיהם) ובתורתו של שפינוזה על "הטבע הטבוע". 
בראשית המאה ה 19 ניסה שלינג (ע״ע) להשלים את האידאליזם 
של פיכסה (ע״ע) ע״י חג׳ בתורת ..זהות" הרוח והטבע. 


הנ ׳ ה ם ת ו ד ו ל ו ג י שהתפתח במאה ה 20 מגדיר "מושא טבעי" 
כמושא שניתן לצפות בו! לאו דווקא מושא המרי. הוא כופר בסס- 
שותם של תהליכים וישים "בלתי טבעיים". הוא רואה את ה״טבע", 
או ה״עולם", כמיכלול של תהליכים טבעיים. קביעות על הטבע 
בחינת מיכלול אינן נאטוראליסטיות ומכאן, כל תהליך בטבע אפשר 
למצוא לו הסבר נאטורליסטי, אך הסבר כזה אינו יכול להול על 
הטבע עצמו ואילו הסברים בלתי נאטורליסטיים משוללים תוקף 
הכרתי. ההסבר המדעי, ההסבר לפי חוק, הוא הצורה המשוכללת 
ביותר של הסבר נאטורליסטי שיפתי. הוא מתאפשר, משום שניכרת 
סדירות בהתרהשותם של תהליכים טבעיים. אך גם הסברים שכיחים 
בחיי יום־יום הם נאטורליסטיים. מבחן תקפותם של הסברים נאסר 
רליסטיים הוא באישוש תצפיתי של השתמעויותיהם. שרשיה של 
עמדה זו באמפיריציזם ובפוזיטיויזם (ע״ע). היא קרובה גם לפחי- 
טיוויזם הלוגי; אך היא נבדלת ממנו בטענתה, שהשיטה המדעית 
היא השיטה המשמשת בפועל גם את "השכל הישר". חב׳ רואה 
בתורות פיסיקליות דוגמאות להסבר נאטורליסטי, ותובע להמיר את 
ההתפלספות בענייני הכרה, מוסד. אמנות ודת — ובמיוחד את 
הטענה המייחסת להם מקור על־פבעי — בדיון מדעי ובלשון 
"סיבות", ולא "תכליות". ההסבר לעניינים אלה נעוץ בצרכים הטב¬ 
עיים של בני אדם ובתנאי סביבתם. כבגד הסבורים שהמדע יכול 
להסביר מדוע אנשים דבקים בערכים נתונים, אך אינו יכול לפסוק 
אילו ערכים עדיפים, סבורים המחזיקים בנ' האתי שהמדע אכן יכול 
לפסוק. שרשיה של גישה זו בתועלתנות ובפרגמטיזם (ע״ע), אד 
היא לא הצליחה להוכיח כי ניתן לפסוק בדרך נאטורליסטית בענייני 
ערכים פסיקה שתהיה לה "הסכמה כללית", בדומה למסקנות מדעיות. 

( 0111 ,ן 1 ב 1 ז 0 א( 1 ז> 1 .¥ ; 1929 , 1071 * ¥011411 \ 0 /!■! 0 ) 1 ( 1 ' ?(/' 1 ' ,ץ ¥6 \ 6 נ 1 .[ 

, 111105 ? .ודז^) ( 1 ) 0071 / 1217 )¥ .£ ; 1944 , 11 ־ 501 171 ) 11171 }-) ) 1 ( 1 

¥1111 010 05 *!■ע•! ( 0111 , 12 , 110014 . 5 ; 1954 ,( 111 , 18100 ^ 1 ( 1 חזסזלב,? ,. 55 ^ 
. 1961 ,(; 1111 ) 8 ז 0 / 11 ) 214 > ) 1 ( 7 ) 

אוי ז. 

בספרות. אף שהבחנה סופית בין ראליזם וב׳ טרם נעשתה, 

ויש שהללו משמשים בביקורת לציונו של אותן תופעות עצמן. 
נתייחד השם נ׳ לאותן יצירוודספרות, העושות שימוש במתודות 
ובתמרים ראליסטיים. כדי לגלם באמצעותם צורה מסוימת של הב׳ 
הפילוסופי, כמו ביצירותיו של אמיל זולה (ע״ע). 

ההשקפה העיונית של הנ׳ נשענה על תורות רבות שהובלעו בו. 

מן הדטרמיניזם והמאטריאליזם׳ בעיקר מבית־מדרשו של הוגה־ 
הדעות טן (ע״ע). קיבל הנ ׳ את ההנחה, שהמציאות מורכבת 
מאירועים פיסיים; ומן האסכולות הביולוגיות־דארוויניסטיות (כזו 
של הפיסיולוג קלוד ברנד, ע״ע). קיבל את הנחתו המרכזית, הרואה 
את התנהגות האדם נסרי גורמים ביולוגיים (תורשה) וחברתיים 
(סביבה). על רקע זה תבע זולה להשתית את האמנות על עקרונות 
מדעיים ? ולא זו בלבד אלא שהאמן, כמוהו כאיש־המדע, חייב לכונן 
בדייקנות את הסביבה הפנימית והחיצונית, שתשמש זירת־התרחשות 
להתנהגותו של האדם. 

אף כי זולה הוא יוצרה העיקרי של האסכולה הנאטורליסטית 
בספרות הצרפתית. יש לראות את ראשיתה של האסכולה בס¬ 
פרות זו ברומאן של האחים גרנקדר (ע״ע), .׳ז׳רמיני לאסרטה" 
0 ״ 61 ד 03001 1€ ת 1 ת 1 -ו:*): 1865 ), שבו באו לידי ביטוי ברור כמה 
מן הגורמים המובהקים של הב׳: הפניה אל החושני, אל הקודר, 
אל הנתעב; התיאור המדוקדק של הסביבה; העמידה לימינם של 
חלכאים ונדכאים. גורמים אלה גובשו ופותחו בידי הנאטוראליסטים 
הצרפתים בסיפורת (זולה, מופסן, הויסמנם [ע׳ ערכיהם]), ובדראמה 
(בעיבודים הדראמתיים שעיבד זולה את יצירותיו, אנרי בק [ע״ע], 
אזץ בריה [^!■ז 8 ], ואחרים). 

רעיונותיו של ז 1 לה נקלטו באירופה המערבית כולה, אך יותר 



נ 6 


נטורליזם 


62 


סכל בגרמניה, בשנות ה 80 . להשפעתו של זולה נתוספה בארץ 
זו השפעתן החזקה של הז־ראמות החברתית של איבסן• עיקר הנ' 
הגרמני ניכר בדראמה, ביצירותיהם של המחזאים זודרמן (ע״ע), 
הלבה (ע״ע); ויותר מכל — גרד,רם האופטמן (ע״ע), שנתן לתנועה 
כולה את דחפה החזק: מחזהו הראשון, •קודם הנץ החסה" (■ 1 ל>׳\ 
!(תג 8 ) 311 ״־פ 1 ז 50 ; 1889 ) אינו אלא עיון ביחסי-הגומלין בין תורשה 
לסביבה, ובסחזה ״האורגים״ ( 1892 ) הוא משתמש שימוש נועז בניב 
האפייני לשכבות חברה מסוימות, ומעצב תמונוח־המון עיצוב מקורי 
ומרשים. 

לפשיטת־רגל הגיע ר.נ׳ כתוצאה מנסיונם של נאטורליססים גר¬ 
מנים. בארנו חולץ (ע״ע) ויוהאנס שלאף, ליצור את מה שכונה 
בפיהם ״נ׳ עקיב״: מגמתם היתד, 'לסלק מן היצירה הספרותית, ע״י 
העתקה מכאנית ופוטוגרפית של המציאות. את היסודות הסובייק־ 
סיוויים, ולהגיע בדרך זו לתיאור מדוקדק של כל שלב בהתפתהות 
מסוימת ( 1 ן 1 צז 61 ס 110 ז 1 :> 5 ). 

מקום בולט נתייחד לרעיונות הנאטוראליסטיים בדראמה 
הרוסית, במחזותיהם של טולסטוי (״שלטון החושד״, 1886 ), גורקי 
(״בשפל״, 1902 ) ובדרך אישית מיוחדת — גם אצל צ׳חוב; כמרכן 
ניכר רישומם של רעיונות אלה ביצירות ד, מ ח ז א י ם ה ם ק נ ד י ־ 
נ ו ו י ם איבסן (״עמודי־החבדה״. 1877 ; ״בית-הבובות״ 1879 : 
״רוחות״. 1881 ) וסטרינדברג (״האב״, 1887 : ״העלמה יוליה״. 1888 ). 
על סף המאה ה 20 מצא דני את ביטויו גם בספרות האמריקנית, 
כגון ברומאנים של תיאודור דרייזר (״אחות קרי״, 1900 ). 

התיאור החותר לאובייקטיוויות והמפורט של המציאות: הפניה 
אל עולם־היצרים של כורי־פחם. אורגים, בני העולם התחתון, ועוד: 
הנטיה הדידאקטית המובלעת, כגון התביעה המשתמעת לתיקונה של 
החברה — אלה היו מסממניו המובהקים של הנ׳, בבל גילוייו 
הספרותיים. — וע״ע ראליזם. 

ראשיתו של הנ׳ בתיאטרון היא בהקמתו של "התיאטרון 
ההפשי״ (£ז< 1 ב 1 -£־ 211 :>ג 11 ) בפאריס, ב 1887 , בידי הבימאי והשחקן 
אנדרה אנטואן (ע״ע). תיאטרון זה, שנולד מתוך התנגדות 
למסורת המיושנת שהיתר, מקובלת על הבימה הצרפתית 
בסיננון ההצגות, היה קשור מראשיתו בפעילות הספרותית והבי־ 
קרתית של אמיל זולה: בעיבוד הדראמתי של הרומאן שלו עצמו. 
"חרז ראקן״, במבוא שכתב למחזה ( 1873 ), ובקובץ המסות שלו, 
״ הנ׳ בתיאטרון״ ( 1881 ). 

בעקבות תיאטרונו של אנטואן התחילה פעלתנות תיאטרונית 
עשירה באירופה. בגרמניה הקים אוטו ברם (ע״ע) אח ,הבימה 
החפשית" (* 8111111 פ 1 פזק) ב 1889 , והיא פתחה בהצגת ,.קודם הנץ 
החמה" להאופטמאן (ע׳ לעיל), והמשיכה בהצגת מחוותיהם של 
איבסן, זולה, זודרמאן ואחרים. באנגליה כבר הועלו על הבימה 
מחזותיו של איבסן ב 1880 . ב 1891 הקים ג/ ת. גדייו (!!"־!ס) את 
"התיאטרון הבלתי־תלוי" (*■"־*!)ז ] 0 ^ 11 :״[פ 1 >״ 1 ) בלונדון ופתח 
בהצגת "רוחות" לאיבסן. ברוסיה נוסד "התיאטרון האמנותי 
המוסקוואי״ ( 1897 ) בידי נסיחביץ׳-דאנצ׳נקו וק. ססאניסלאווסקי, 
ויצירותיהם של סולסטוי. גורקי וצ״חוב היו חלק בלתי-נפרד ממנו. 
גם לתיאטרון של א ה" ב הגיע חני: ד,בימאי דוד בלסקו 
(ע״ע) העלה ב 1879 את סיפורו המומחז של זולה, "כלי־ 
המשחית". ובעקבות הצלחתו נפתח דף חדש גם בתיאטרון 
האמריקני. 

הצגתו הראשונה של אנטואן היתר, למהפכה בסיגנון ההצגות 
בתיאטרון: עולמם של בני־אצילים ועלילות-גבודה פינו את מקומם 
על הבימה לעלילה המתרחשת בירכתי-אטליז ובדמויות חיות. בתפ¬ 
אורה ובאבורי־ביסה מציאותיים, בסיגנון משחק פשוט וטבעי. נטילתו 
של הגיבור מן השכבות החברתיות הנמוכות, מזה, וההכרה הדטר¬ 
מיניסטית. שהאדם נטול בחירה ורצון חפשי בשל תנאים ביולוגיים 


וחברתיים, מזה. הביאו לשקיעת המסורת הקלאסית של הטראגדיה 
וליצירת טיפוס דראמתי חדש. תיאטרונו של אנטואן ניתץ אותן 
מוסכמות של מסורת הבארוק והרומאנטיקה בתיאטרון. שהושתתו 
על משחק דקלומי, על פניות מרובות לקהל ובעיקר במונולוגים 
הארוכים) ועל תפאודת־רקע קבועה וסתמית. אנטואן יצא בתביעה 
לכונן את "הקיר הרביעי" בתיאטרון; על השחקנים להעמיד פנים 
שאין כלל קהל בהצגתם, ובכך בטל הנוהג של דקלום ישיר בפני 
הצופים: אנטואן אף דרש משחקניו להפנות גבם לקהל. למסך 
נקבעה משמעות חדשה והונהגה האפלה באולם בעת ההצגה. במבוא 
למחזהו "העלמה יוליח" ביקש סטרינרברג לבטל את ההפסקה בזמן 
ההצגה, כדי שלא תיפגם אשליית המציאות. 

חשיבות־יתר ניתנה למהימנותם הראליסטית של התפאורה, התל¬ 
בושת ושאר אבזרי־ביסה. למעשה חייב התיאטרון המודרני לני 
את ההכרה שאיו התפאורה בהצגה בחזקת רקע עיטורי בלבד, כי אם 
מרכיב הכרחי, עם נתינת הדעת ליחסים שבין השחקן והתפאורה. 

מהתנגדותו של זולה ל״מחזה העשוי היטב" מבית-מדרשו של 
סקריב, נולד המהוה בעל המבנה הרופף, שבו הוצג רצף של תמונות, 
ש״כאילו ניטלו־פן־החיים". כבמתכונת אפית. 

מגמתה של המחזאות שקמה היתד. לבטל את השימוש בסממנים 
הבלתי-ראליסטיים של המחזה. תוך חתירה לביטולן של המוסכמות 
בתיאטרון, יצר התיאטרון הנאטוראליסטי את המוסכמות שלו עצמו, 
וסיכומו — התביעה ליצור אשליה של מציאות. 

השפעתו של ד,נ' בתיאטרון היתה לא לשעתה בלבד, שכן הת¬ 
מורות שהביא באמנות הבימה, משקא היה רב אף לאחר שקיעתו 
של הנ׳ כזרם אמניתי מוגדר על סף המאה ה 20 . לאמתו של דבר, 
עומדות מרבית תולדותיו של התיאטרון בן־זמננו בסימן המתיחות 
המתמדת שבין המסורת הנאטידאליסטית, מזה, לבין נסיונות חדש¬ 
ניים, מזה. 

א, אוארבך, מיסויס (עבר , ב. קרוא). תשכ״סי: א. ירון, נושאיו הנטו־ 

רליסטיים של סטרינדברג (במה, ח', 43 ), תש״ל; ״׳. ,ן::נ!!שמ:ט< 1 . 8 

ז 11 , 0011111 ( 1 6110 / 10 ^ 01110 001 .? ; 1955 ,.א 10 01 £001117110 

;* 1959 ,.א £0 .^ 11 ^ 00 .? ; 1957 ,$* 1X1*111 £):())■0X5101115101 .א 1 * 01 ([ 

; 1963 , £0011x111 ץ 16101111 060171 / 0 00111101111 ( 1 ,(. 1 ) 0 ) ז 6 ) 81x1 .[ .ס 

.? ; 1968 , 1 * 01x1 ^17*6011x1 .א , £03111111 ־ ,(. 1 ) 0 ) £־ 01 < 1 ת 01 ־ם 5 .א .מ 
* 1969 , 1 * 11 ) 1011 ( .א £0 , 10 ז 11 זב 4 א 
א, יר. 

הנ׳ באפנות הוא מושג בעל משמעות בלתי מוגדרת. לעתים 
נוטים לייחס לו משמעות בדומה לתנועה הספרותית במאה ה 19 
ולהחליפו בראליזם (ע״ע). ערבוב תחומים זה היה קיים כבר לגבי 
הערכת סיגנונו של קרונ׳ו (ע״ע). אין ד,נ׳ משמש כינוי לתופעה 
היסטורית. לאסכולה. לזרם או לתנועה אמנותית, אף לא לסיגנון 
מסוים, אלא לציון יחסו החיובי של האמן אל הטבע — להתעניינותו 
הערה בתופעות הטבע הסובבות אותו ובפרטיו בנוף, בחי ובצומח. 
התעניינות זו באה לידי ביטוי בדרך התיאור, שיש בה הבנה ולא 
רק התרשמות סוב״קטיווית. הגישה הנאטוראליסטית, שלא כגישה 
הראליסטית, אינה מחייבת "דיוק תצלומי", כשם שאינה מחייבת 
מבחר נושאים המשקפים כביכול את האספקטים הגסים של המציאות 
בלא כחל ושרק. הגישה הנאטוראליטטית יכולה להתבטא במכלול 
מגוון של סיגנונות, שאינם נאמנים למציאות בכללה. אלא לכמה 
מפרטיה בלבד. ואעפ״ב נטו לעתים קרובות לראות את הנ' כאילו 
הוא חיקוי מושלם של הטבע: דוגמות אפייניות לכך הם הסיפורים 
המפורסמים על אפלט (ע״ע) וזוכסיס (ע״ע), שהצליחו "לרמוה" 
כביכול את הטבע בחיקוייהם המוצלחים: ציימנואה (ע״ע) וגיוסו 
(ע״ע) בתיאוריהם של דאנטה. ג׳ובאני וילאני, ועוד: אנגר שהיה, 
לפי עדותו של בודלר, "הנציג המפואר של האסכרלד, הנאטורא־ 
ליסטית ברישום". 

ההיסטוריונים הגרמנים, המשתמשים לעתים קרובות במושג ני. 
מבחינים בין נ׳ קלאסי, קלאסיציסטי, אידיאליסטי, סנטימנטאלי, 



63 


נטורליזם — נטל 


64 


ראליסטי, ועוד, בהתאם לסיגנון ולתקופה. גם את האימפרסיוניזם 
ניתן לראות מכמה בחינות כאחת מתופעותיו של הג׳(אולי האחרונה 
שבהן) וכיורשת תנועה נאמוראליססית אחרת שדגלה ב״יציאה אל 
הסבע ואל האוויר החפשי" של ציירי הברביזון (ע״ע). 

אספקטים נאמוראליססיים מובהקים ניתז למצוא כבר בציורי 
אלטאסירה (ע״ע איבריה. עמי 600/1 ). באמנות המזרח התיכון 
הקדום ובאמנות המורח חרחוק. נ' מפותח, הכולל אספקטים חזותיים 
(נפח, חלל, אור־וצל). בא לירי ביטוי בציורי יוון ורומא, ולאחר 
הפסקה — בציור האירופי מן המאה ה 15 עד ראשית המאה ה 20 . 
האמנות הנוצרית הקדומה והאמנות הביזאנטית צימצמו את האס¬ 
פקטים הנאטוראליסטיים של הנושא, מתוך נטיח להפשטה ולהדגשת 
האספקט הרוחני שלו. תחייתו של חג׳ הלה באמנות הגותית, ובייחוד 
במיניאטורות המאוחרות, שסללו את הדרך לפריחה הגדולה של הנ׳ 
ביצירות הציור הפלמי של המאה ה 15 . 

1 , > 1 !/ 1 ״: 01 א , 1 ש; ,: 01 ; 1903 , 1111/1 ) 1 // 11 10 011/1 א / 01 חש,:,ז/ .£ 

111 11/11,11 ! 1411/0 א 11/14 111 / 11111/11111 ,) 31 ) 0,0 .א ; 1918 , 14111 / 1/1 1 , 1,4 

/ 101141/00 , 11 ־ 0131 ■א ; 1929 .//// 5101 11114 // 111011 ) 51 £ 0111 / 11/11 / 4/1 

19560 , 4/1 1/110 

א. רו. 

1 טוךפ, פאול — י 1 ־ז 0 ז 3 \ £3131 — ( 1854 — 1934 ), פילוסוף 
ופדגוג גרמני. מראשי התנועה הקאנטיאנית החדשה של 
ה״אסכולה המארבורגית". שיחד עם הרסן כהן. א. פ. לנגה וא. ליבמן 
(ע׳ ערכיהם) נתן פירוש ביקרתי למשנתו של קנט (ע״ע). נ', כחברו 
הרמן כהן, טען שהפמשות אינה קיימת לעצמה, אלא היא תוצר של 
הרוח. הרוח מתגלה ביצירותיה האובייקסיוולח, בפדע-הטבע, באמ¬ 
נות. במשפט זכמדינה. רק לאחר מכן באה הפילוסופיה ומגלה, מתוך 
המפעל שהתממש, את דרכי הפעולה של דוה האדם. 

הסובייקט והאובייקט אינם אפוא שני עצמים בלתי תלויים. 
האובייקט הוא יצירת הסובייקט ואילו הסובייקט מתגלה בתוך 
האובייקט. הניגוד שביניהם הוא רק ניגוד של שתי פונקציות. 
האובייקטים — וביניהם נ' מונה גם את המשפט ואת החברה — 
נוצרו על־ידי שהאדם עיבד אח התופעות הסובייקטיוויות לכלל 
הקשר בעל תוקף כללי. מכאן המטרה שג' ממיל על הפסיכולוגיה, 
ללכת מן האובייקט אל הסובייקט ולשחזר אח ההופעות הסובייק- 
טיוויות, המשמשות יסוד לתרבות. האובייקט אינו אלא הסובייקט 
שהתנכר לעצמו, ועל הפסיכ-לוגיה להחזיר לסובייקט את קניינו 
מלפני התנכרות זאת. בשני הכיוונים זהו התהליך שהולך ונמשך 
עד איו סוף. העולם אינו אלא עשיה תמידית — תהליך. ואילו הדבר 
הקיים ועומד כביכול הוא רק נקודח-מנוחה בתוך תהליך זה! ומשום 
כך יש להעמיד במקום העובדה, ה 011101 ־ 1 , את היצירה. ד. 1 ־ 1161 . 

ברוח זו נ' מפרש גם את תורת־האידיאות של אפלטון פירוש 
חדש. הוא נטל מן האידיאות את ישותן, את אפין המטאפיסי המ¬ 
קובל, וטען שהאידיאות אינו עצמים בעולם אחר. האידיאות הן 
חוקים וישותו מתגלית בהיותו בעלות-תוקף ( 06111108 ). והן מש¬ 
משות בסיס לוגי של המדע. פירוש זה של נ , הפך את אפלטון 
לקאנטיאני, לפני קאנט, 

פילוסופיה, המעמידה במרכז את התהליך. מן ההכרח שתתקשה 
למצוא מקום למוחלט. לדת, בכתביו האחרונים מצא נ׳ את הפתרון 
במשל הים, שאותו הוא מדמה לדוח. כשם שהים נתון בתנועה 
מתמדת, אבל בקרבו הוא שקט, בך מפעל התרבות הולך ומתקדם, 
ועם זאת הרוח, השואפת לאין־סוף. נשארת שקטה בתוך תוכה. 
תפקידה הדתי של הפילוסופיה הוא להביאנו לידי הכרה, כי מהות 
הרוח היא התהליך. משעה שבאנו לידי הכרה זו, נגאלנו מן 
התהליך והתרוממנו מעליו. 

במשנתו החינוכית־חברתית־מדינית שבאה לידי דיון ראשוני ב¬ 
חיבורו 1343808111 ] $07.131 (״פדגוגיה חברתית״), 1899 , יצא נ׳ נגד 


המגמות החדשות של זמנו (ע״ע וינקן) והדגיש את ערכו החינוכי 
של הבית. וכמיוחד של האם, לדידו, מטרת החינוך אינה הרס 
המשפחה אלא התקשרות משפחות הגרות ביחד לידי קבוצה חינוכית. 

בין כתביו החשובים 011 ־ 0 011010810 ^ 5 ? 1116 ת 1 £101611008 
1010111040 • 101111501101 ("מבוא לפסיכולוגיה לפי שיטה ביקרתיתי), 

1888 1 1 ־ 1111013011 400 0000200 100 ) 113111 ־ 10001 110118100 ("דת 
בגבולות האנושות״), 1894 ! 14000101100 05 ז 13 ־ 1 ("תורת האידיאות 
של אפלטון"), 1903 1 00 ) 1910 1081501100 00110413800 400 0X310 
13£10 0 { 150 מ 7155 \ (״היסודות הלוגיים של המדעים המדויקים״), 1910 . 

ע. ה. ברגמן, נ׳ הפידגוב (החינוך, ח). תרנז״ח; הב״ל, פ. נ' (הוגי 

הדיר), תרצ״ה! ; 1925 ,( XXX ,תטנ 0 טז 5 ־זנ £21 ) .א \ 1 ,^ 6 זגלצ 03 .£ 
. 1926 ,(^ 111... XXX ) <ו 4 ^ 70 * 4 י/ ) 1 /^ 11 ) 3 ■?<] /׳./י[ \ 1 . 11 

ש. ה. ב. 

גטיויזם (מלאט׳ ״!*״־ס — מלידה), תורה האומרת שלחודעת 
האדם תכונות וכשרונות הטבועים בו סלידה ואינם נרכשים 
עם הנסיון. כדרך שגורס ה א מ פ י ר י ו ם. שרשי חני במשנות 
אפלטון, לוק וקנט, אבל כמונח טבעו הלמהולץ (ע״ע), בעסקו 
בתורה הפסיכולוגית על החלל. האמפיריסטיס גורסים שהחלל ה¬ 
חושני אינו חוויה ראשיתית, והוא נגזר מן האיכויות החושניות. 
כנגד וה טוען חג׳, שכל הסתכלות חושנית היא גם חללית. החלל 
והאיכות החושנית חודרים זה לתוך זה. התקשרותם אינה חיצונית 
בלבד. ולכן אין להפריד ניניהם. כשהחלל מסתלק• תסתלק גם 
האיכות. הדימוי "איכות חושנית בלא התפשטות נחלל" הוא רק 
בעיון מופשט, נשם ש״חלל כלא איכות חושנית הממלאת אותו" 
הוא רק פרי ההפשטה, גם ביחס לחוש השמיעה, שהאמפיריסטים 
מבקשים להראות באמצעותו כי ההתפשטות היא אך תוספת של 
הנסיון — טוענים בעלי הב' שהוא חללי משום שהקול ממלא מקום 
בחלל. 

■ 10 > ^>וו! 11 >! 27 > 1-1 , 12 ( 1-16101110 תס׳י .? . 13 

. 1912 , 1-2 , 811011 , 11 ,^ 13012 . 1 ? . 11 ; 1856/66 

נטל ( 1 ־ז־א), הפרובינציה הקטנה ביותר ברפובליקה של אפריקה 
הדרומית (ע״ע [גם בכרך מילואים]) 1 86,967 קמ״ר, 

2,139.000 תוש׳ ( 1970 ). מבחינת המבנה הפיסי נחלקת נ׳ ל 3 
אזורים; ( 1 ) מישור־חוף צר, עם זולולנד (ע״ע זולו,-עמ' 706 ) 
שבצפון. קו החוף ישר ומפרץ העיר דרבן הוא היחיד שמתאים 
לעגינת אניות. ( 2 ) איזור רמתי מבותר, ממערב למישור־התוף; גבהו 
600 פ׳ — 1.200 מ׳. ( 3 ) הרי דראקן בדרום מערב. שפסגותיהם 
עולות על 3,000 פ׳, המפרידים בין איזור הרמה במזרח והפלס 
( 7014 ) הגבוה במערב. נ׳ מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות קצרים 
המתנקזים לאוקיאנוס ההודי. 

האקלים משתנה עם הריחוק מהים והגובה הטופוגרפי. הטמם־ 
ראטורה הממוצעת בחודש הקר ביותר (יולי) היא ״ 15 במישור־ 
החוף עד • 7 נרמה, ובחודש החם ביותר(יבואר) — • 24 במישור-החוף 
ו • 20 באיזור הרמה. המשקעים יורדים כל השנה ובעיקר בקיץ 
(אוקטובר—מארס). כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,000 
מ״מ בחוף ו 500 מ״מ באיזור הרמה. על פסגות הרי דראקן עולה 
כמות המשקעים הממוצעת עד ל 1,400 ס״מ נשנה. 

כלכלת נ׳ מתבססת על חקלאות. תעשיה ומחצבים. החקלאות 
מפותחת בעיקר במישור החוף. הגידולים העיקריים הם קנה סונר, 
עץ השיטה האוסטרלית — שפקליפתו מפיקים שרף החיוני לעיבוד 
עורות וגזען משמש לייצור תמונות למכרות, תירס, פירות, תפוחי־ 
אדמה, טבק וכותנה. ברמה המרכזיח ונאיזור ההררי מגדלים צאן 
ובקר. תעשיית נ' מבוססת על מכרות הפחם והברזל שבצפון הפרו¬ 
בינציה וכוללת מפעלים לעיבוד מתנת, כימיקלים, זיקוק נפט, עיבוד 
עורות ושרף, זיקוק סונר, טכסטיל ומזון. 



65 


נטל — נטרונאי 


66 


ה א ו כ ל ו ס י ה, במפקד 1960 היו נ 11% מאוכלוסי נ׳ לבנים, 
75% כושים, רובם סשבט זולו (ע״ע), 13% אסיאנים (רובם הודים). 
רוב הלבנים והאסיאנים יושבים בערים. מציאותם של הודים רבים 
מסבכת את מבעיה הגזעית במקום (ע״ע אפריקה הדרומית, עם׳ 
405/6 ). הקהילה ההודית, שהובאה לנ׳ לעבודה במטעי הסוכר, 
מתרכזת בדרבן (ע״ע) — שהיא העיר הגדולה בג' ( 682,910 חוש׳, 
1968 ) — נמל' חשוב של דרום־אפריקה, ובה נמצאת אוניברסיטת־נ׳ 
שהוקמה ב 1949 ( 5,300 תלמידים, 1969 ), האוכלוסיה הלבנה מתרכזת 
לאורך ססה״ב יוהאנםבורג־דרבן. עיר הבירה היא פיטרמריצבורג 
ובה אוניברסיטה שהוקמה ב 1959 ( 810 תלמידים, 1969 ). 

היסטוריה. ני נתגלתה בתג המולד 1497 כשעבר רסקו דה 
גמה (ע״ע) ליד חופיה בדרבו להודו וקראה 115 ט 4 א 3 ■״:>! (אדמת 
חג המולד). עד להתיישבות הבריטים בנ ׳ ישבו בה רק שבטים 
מקומיים. שנלחמו ביניהם על אזורי מחיה ומרעה. ההתיישבות 
הבריטית החלה ב 1824 בדרבן, אז פורט־נ׳. ב 1837 הגיעו לני הבורים 
והם ניצתו ב 1838 את הזולו. ב 1840 נוסדה רפובליקת נטליה. אד 
ב 1842 סיפחוה הבריטים: ב 1843 צורפה לארץ הכף, אולם ב 1856 
נהיתה למושבה נפרדת• ב 1897 סופחה זולולנד לנ ׳ . במלחמת הבורים 
( 1899 — 1902 ) היתד, נ׳ זירת קרב. ב 1910 היתה נ׳ אחת ממייסדות 
ברית אפריקה הדרומית. 

,ע־> 4/77 * 50111/1 , 0016 . 4 ^ . 1 \ ; 1951-55 ,^- 1 ,ץ^ 1 ־ו 511 £10/141 :!א 

. צ 1966 
י. גו. י פ. 

נטע רבעי. ע״ע ערלה ונטע רבעי. 

נטר ("*פסא), משפחת מתמטיקנים יהודים. ( 1 ) מפס נ׳ 
( 1844 — 1921 ) היה פרופסור בארלנגן(גרמניה) התל מ 1875 . 

זכה לפרסים מטעם האקדמיה בברלין. פרסם עבודות רבות בגאו- 
מטריה אלגברית (ע״ע), בעיקר בתורת הקווים והמשטחים במרחב. 
לעבודות שפרסם יחד עם בריל בהתפתחות תורת הפונקציות האל־ 
גבריות ושימושו בגאומטריה ( 1894 ) חשיבות היסטורית רבה. נ , 
היה אחד סמניחי היסוד לגישה האלגברית בטיפול בקווים במישור. 
גישה זו, בשילוב עם האמצעים החדשים של האלגברה, שלטת 
כיום בתחום מחקר זה. מספר משפטים חשובים על קווים אלגבריים 
נקראים על שמו. 

( 2 ) אמי א מ לי ה נ׳( 1882 — 1935 ), בתו של ( 1 ), נחשבת כמני- 
חת־היסוד לאלגברה (ע״ע) המודרנית. ראשית פעילותה בארלנגן, 
משם עברה ב 1916 לגטינגן שהיתר, אז מרכז עולמי במתמטיקה. 
לפרות ההערכה הרבה שרחשו לה גדולי המתמטיקנים בעולם, לא 
זכתה למשרה אקדמית. בגלל היותה אשה, עד 1922 הרצתה בגטינגן. 
אד ההרצאות נשאו רשמית את שמו של הילברט (ע״ע). ב 1922 זכתה 
במשרה מיוחדת ללא חובות וללא משכורת והורשתה להמשיך בהר- 
צאותיה באלגברה. ב 1933 הוכרחה לעזוב את גטינגן ועברה להורות 
בקולג' לבנות ז-*ב 4 \ "ץז 8 באה״ב. 

בראשית צעדיה טיפלה בבעיות של פירוק פולינומים. בהשפעת 
התורות האכסיומאטיות של הילברט עברה לפיתוה אכסיומאטי באל¬ 
גברה וטיפלה בתורת האידיאלים בחוגי פולינומים ובחוגים קומו־ 
טאטיוויים (ע״ע מוג). בנושא זה הציבה את היסודות האכסיומאטיים 
של טיפול בחוגים המקיימים מערכות תנאים, גישה השלטת בתורת 
החוגים המודרנית. אחד התנאים הראשונים שהוצגו אי־פעם. תנאי 
"השרשרת העולה" של אידיאלים, או תנאי המכסימום, הוכנס ע״י 
נ', וחוגים המקיימים תנאים אלו נקראים על שסה. בשנותיה הא¬ 
חרונות טיפלה בבעיות של אלגברות לא קומוטאטיוויות ואף בשטח 
זה שימשו עבודותיה כבסים להתפתחויות החדישות. בגטינגן התרכזו 
סביבה מתמטיקנים צעירים שכונו "נערי נ'" ואשר היו לאתר מכן 
לגדולי האלגברנים• תרומתה לעבודותיהם הראשונות ולכיוון מחקרם 
היתה מכרעת. תלמידים אלו הפיצו את תורתה. 


( 3 ) פריץ נ' ( 1884 — 7 ). אחיה הצעיר של ( 2 ), חוקר בתחום 
המתמטיקה השימושית. היה פרופסור בטכניון בברסלאו ועם עליית 
היטלר לשלטון נדד לסיביר ושימש כחבר במוסד למחקר בטומסק. 

. 1935 ,( 111 3 זק 1 זט$) . 1 ^ 1 ו<נמנמ£ . 9 

ש. א. ע. 

נטר, יצחק (ש רל)—״] 401 ז 0131165 — ( 1826 . סטראסבור — 
1882 , פקוח ישראל), ממייסדי חברת "כל ישראל חברים" 

(כי״ח) ומקוה ישראל (ע״ע). בן למשסחת רבנים. ם 1842 עסק במסחר 
בליל, מוסקווד, ולונדון, ולבסוף עבר לפאריס. כאן החל לעסוק 
בעבודה ציבורית: יסד בי״ס למלא¬ 
כה לילדי ישראל, אגודה להגנה 
על פועלים וביחמחסה לבעלי מלא¬ 
כה עניים. ב 1860 נבחר למזכיר 
הכללי של כי״ח. הצעות ברוח רעיון 
יישוב א״י, שהגישו לכי״ח הרב צבי 
קלישר (ע״ע). יוסף נטונק (ע״ע) 
ואחרים, מצאו אצלו אוזן קשבת. 
ב 1867 הציע נ׳ לוועד כי״ח לכונן 
בירושלים "סוכנות להגירה" שתע¬ 
סוק בהעלאת יהודים ספרם ומאר¬ 
צות המזרח ובהקמת יישובים חק¬ 
לאיים בשבילם. ב 1868 ביקר בא״י 
כשליח כי״ח, ובשובו הציע להק¬ 
דים ייסוד בי״ס חקלאי. הצעתו נתקבלה וב 1869 נסע לקושטא 
והשיג פירמאן מהשולטן לייסד בי״ם על שטח של 2,600 דונם, 
בחכירה לצמיתות. אז חזר ליפו והתמסר לייסוד ביה״ס, שקרא לו 
"מקוד, ישראל" ואף הקדיש לבך מהונו הפרטי ועורר נדיבים וקהי¬ 
לות. מכתביו מ 1871 מעידים כי נשא נפשו להתיישבות רבת־ממדים, 
שמקוה ישראל תשמש לה מרכז רוחני. ב 1875 חזר לפאריס. עקב 
מחלה. כ 1877 נסע לקושטא והגיש תזכיר לוועידת המעצמות על 
מצבם של יהודי המזרח, רומניה וסרבית. ב 1878 נסע מסעם כי״ח 
לקונגרס־ברלין (ע״ע ברלין, קונגרס־). ב 1880 השתתף בוועידה 
דומה במדריד בעניין יהודי מארוקו. באותה תקופה התנגד להפניית 
ההגירה הגדולה מרוסיה ורומניה לא״י. כנראה מתוך אכזבתו ממידת 
הצלחתו המועטת של ביה ספרו ורעיונו בכלל: ב 1881 הפנה 1,200 
פליטים לאה״ב וקבוצה של 28 ילדים שלח למקור, ישראל. ב־ 1882 
אף פרסם גילוי-דעת נגד עליה לא״י. שינוי בעמדתו חל בהשפעת 
הבארון אדמונד רוטשילד (ע״ע). ב 1882 חזר נ־ לא״י, והפעם מצא 
בה תנועת התיישבות ערה, פגש מתיישבים מרוסיה בראשון־לציוו 
וחברי ביל״ו (ע״ע) במקוה ישראל וחזר לתכניותיו לפיתוח החקל¬ 
אות, אולם חלה ומת. 

נ. לוז (עבר׳: א. אלפליח), חמשיס שבות היסטוריה (מפתח בערכו), 

א׳—ב', תרע״ס—תרס״ס! א. דרויאנוב, כתבים לתילדות היבת־ציון. 

א'—ג׳ (ספתח נערני). תוע״ט—תרצ״ב, י. קלויזנו, דייגת ציו! 
ברומניה (מפתה בערכו). תשי״ת: הנ״ל, בהתעורר עם (מפתח 
בערכו), תשכ״ב: י. יערי-פולסקיז, ק. נ־ ויצירתו כקיר,־ישראל׳ 


רב נטרונאי ב ר ד, י ל א י, גאון (ע״ע) ישיבת סורא בשנים 853 — 
858 . נ׳ היה הפורה ביותר בתשובותיו מכל הגאונים שקד־ 

מותו. את תשובותיו כתב עברית, ארמית וגם ערבית והוא נחשב 
לראשון המשיבים בשפה זו. היו לו קשרים ׳הדוקים עס יתדות ספרד, 
ובמיוחד עם קהילת לוסנה (ע״ע). לתכמיה השיב את תשובתו, בה 
מנה את סדר מאה הברכות שחייב אדם מישראל לברך בכל יום 
והיא גרעינו הראשון של "סדור" רב עמרם (ע״ע). עוד הרבה 



יזרו (שדל 1 נסר 
(קח קיימת 5 ישראל 1 




67 


נטדונאי — ניכור, כרתולד גאורג 


68 


מתשובותיו בנושאי ביהכ״נ נכנסו לאותו "סדור". בתשובה אחרת 
זירז ועורר ללימוד התלמוד הבבלי שהוא "בלול במקרא, במשנה 
ובתלמוד*. במקום שהוא רואה השפעה קראית, מקבלים דבריו 
הטעמה תקיפה ופסקנית; היא פסק כי המשמיט את החלק המדרשי 
מהגדת ליל פסח הריהו "סיף וחייבים לנדותו. אסר קריאה מתוך 
ספר־תורה מנוקד, שהיה מנהג קראים. לגבי המינים (הקראים) 
החוזרים בתשובה. קבע ש״לקרבן ולהכניסן תחת כנפי השכינה 
עדיף מלדחותן׳׳. יש שהוא מבקר בחריפות מנהג א״י מסוים, השונה 
מהבבלי, נ׳ דרש בתוקף לקרוא בציבור את התרגום הארמי לתורה; 
בין תשובותיו של נ' יש גם פירושים לכמה ממסכתות התלמוד. נראה 
שחלק מן התשובות המיוחסות לו, יש לייחס לגאון קדום מגאוני 
פוסבדיתא — ר' נטרונאי בר-נחמיה. נ , היה לדמות אגדית ויוחסו 
לו מעשי־נפלאות רבים ביחוד במדרשי תימן. 

ני, מישל — •< 0 א 101101 י\, — ( 1769 — 1815 ), מצביא צרפתי, בנו 
'של חבתן ממשפחה גרמנית שהיגרה לסארלואי. נ׳ התגייס 
לצבא ב 1788 והשתתף במלחמת-המהפכה בהולנד, על הרינוס 
ובדרום־גדמניה■ נ' השתתף בכל הקרבות הגדולים, מוואלמי ( 1792 ) 
ועד הוהנלינדן ( 1800 ), והתבלט באומץ לבו ובבשרו להנהיג יחידות- 
צבא קלות וניידות. היה מקובל על מפקדיו, ביניהם בכירי הצבא 
המהפכני, כגון דימוריה, קלבר. אוש. ז׳ורדאן, מאסנה ומור). הוא 
לא שאף לתהילה, ובניגוד לרצונו סונה ב 1799 לגנראל של דיוויזיה. 
ב 1802 נתמנה למפקח צבא־הפדשים. ועשה הרבה לפיתוחו. אח״ב 
פעל בשליחות נפוליון בשוויץ. ב 1804 נתמנה למארשאל. כניעת 
הצבא האוסטרי באולם ( 1805 ) היתה תוצאה של הסתערות נועזת 
של נ' באלכינגן. ובתמורה זכה בתואר ״דוכס אלכינגף ( 1808 ). 
נ׳ היה מפקד הפרשים הדגול ביותר של נפוליון, אך לא הצטיין 
כמתכנן וכהוגה צבאי, והקיסר ניקר את תמרוניו הפזיזים חרף הצ¬ 
טיינותו בעה ובפרידלנד. לשיא תהילתו הגיע נ׳ במסע רוסיה 
( 1812 ). משהוענק לו תואר "נסיך מוסקווה" בעקבות קרב בורו- 
דינו. אומץ לבו האגדי של נ' נתגלה נעת הנסיגה ממוסקווה! הוא 
נלחם, כשרובה בידו, יחד עם אחרוני המאסף הצרפתי, הדריך את 
חייליו בעצמו בשממות המושלגות והעביר את גיסותיו על־פני נהרות 
הדניפר והבחינה הקפואים. הוא דחה את הצעות הרוסים להיכנע 
כניעה מכובדת, והיה אחרון הצרפתים שהבקיע דרכו לקובנו. הכינוי 
"האמיץ שבאמיצים", שהעניק לו נפוליון, שיקף את ההערצה בלא 
גבול שרחשו לו החיילים הפשוטים. ב 1813 הכזיב נ', בפקדו על 
יחידות צבא גדולות וכמפקד עצמאי אף נחל מפלה קשה בקרב 
דנביץ. נ' השפיע במידה רבה על החלטת נפוליון להתפטר ב 1814 . 

לאחר שגלה נפוליון לאלבה, קירב לואי ^ 711 \ x את נ׳ לחצר 
המלוכה הבורבונית וכשחזר נפוליון לצרפת, חשב נ* לשלחו לפאריס 
"בכלוב של ברזל". ברם, נ׳ החליט לפתע להצטרף לנפוליון ובכך 
מוטט את שלטון הבורבונים. בקרב וטרלו (ע״ע) הגורלי שוב הת¬ 
בלט נ* כמנהיג־חיילים למופת. אך נכשל בליל כמצביא וכמתכנן. 
הוא עמד בראש חמש הסתערויות נמרצות וכמעט שהבריע את 
האנגלים. אך משנהדף, התייאש ועזב את שדה הקרב. 

בשוב הבורבונים נאסר נ' וניוון שהבורבונים ראו בו בוגד 
במלכות, נידון למוות ונורה. ג', שלא היד. אלא חייל אמיץ מאוד. 
אן מוגבל, זכה להילה של קדוש וקרבן של המלוכה הראקציונית. 
שלושת בניו של נ׳ מילאו תפקידים חשובים בחיים המדיניים של 
צרפת באמצע המאה ה 19 . וזכרו טוהר בימי נפוליון 111 . 

. 1957 .. 1 ? 0151101 /׳י. /ס 01 < ! 7 7/16 י 17 זגז£| . 1 ־ 1 
0 . 0 . 

ניאגרה (*!!*טא). 1 . נהר נ• — נהר קצר היוצר את קו הגבול 
הבין־לאוסי בין מדינת ניי-יורק באה״ב והפרובינציה אונטריו 
בקנדה. מוצאו מימת אירי (;>״£) והוא זורם צפונה לאורך כ 56 


ק״מ ונשפך ליפת אונטריו. נ׳ משמש מוצא למימיהן של 4 הימות 
הגדולות (ע״ע). לאורך כ 8 ק״מ הוא זורם באפיק אחד ולאחר 
מכן הוא נחלק ל 2 זרועות שביניהן נמצא האי גרנד שרחבו כ 10 
ק״פ. מצפון לאי מתחברים שני האפיקים והנהר ממשיך לזרום 
באפיק אחד עד למקום שפבו. במהלכו הוא יורד כדי 100 ס׳ גובה 
דרך מערכת אשדות ומפלים שהגדולים בהם הם מפלי הניאגרה 
(ע׳ להלן). חג׳ הוא בר־שיט נחלקו העילי והתחתי, אך עיקר השיט 
מתנהל בתעלת ולנד ממערב לנהר שנחפרה נדי לעקוף את אזורי 
האשדות והמפלים הרבים שבמרכז הנהר והיא מחברת את הימות 
אירי ואונטריו. 

2 . מ פ ל י ה נ׳ — המפלים משתרעים במערב מדינת ניו-יורק 
ודרום פרובינציית אונטריו. הם נחלקים לשני חלקים עיקריים הנפ¬ 
רדים זה מזה ע״י האי גויס ( 151208 3001 > — אי העזים). דדך 
המפלים הנמצאים בצד הקנדי עוברת רוב נסות המים של נהר נ׳ 
ולהם צורה של פרסה. גבהם כ 48 מ׳ ורחבם ב 760 פ׳. גובה המפלים 
שבצד האמריקני 51 מ' ודחבם כ 305 מ׳ (ר תפונה פותחת. לעיל, 
עם׳ 25 — 26 ). 

סיבת היווצרותם של המפלים קשורה במבנה הגאולוגי של האיזור 
ועיצוב פני השטח בתקופת הקרחון. נהר ד.נ', שנוצר לאחר נסיגת 
הקרחון, עובר מחסומי סלע גבוהים שנחשפו בעקבות הסחיפה החזקה 
שהיחה באיזור. הסלעים העמידים ביותר הם סלעי מתלול ד,נ׳ 
שעליהם נוצרו הספלים. מתלול זה בעל צורת רבדה הוא חלק 
פקצותיו של אגן רדוד תת־קרקעי (מרבזו במישיגן), שנחשפו 
על פני השטח. השכבה העליונה של ד,מתלול בנויה אבני גיר ודולר 
מים עמידות מאוד. תחתיה מצויות שכבות של אבני חול וצפחות 
הניתנות לתקיפת הסחיפה החזקה של המים, הגורמת להתמוטטות!. 
כעקבות התפוררות זו מתמוטטים גושי הסלע העמיד העליונים 
והמפלים נסוגים במעלה הנהר (ע״ע מפל מים). גלישות סלע גדולות 
היו ב 1931 וב 1954 . הממוצע השנתי של נסיגת המפלים הקנדיים 
הוא 1.6 מ׳. המפלים היו בראשיתם כ 11 ק״מ מצפון למקום בו הם 
מצויים ביום. בערוץ שנוצר עקב נסיגת הספלים מצוי מספר רב 
של אשדות. ספיקת המים במפלי ד,נ׳ הוא 500,000 מ״ק בדקה. 

האשדות והמפלים הם מקור חשוב ליצירת בוח הידרו-חשמלי. 

שני המפעלים העיקריים הממוקמים בצד האמריקני יוצרים 2.19 
מיליון קילוואט חשמל ומספקים את רוב צרכיה של העיר ניו-יורק. 
מספר מפעלים בצד הקנדי יוצרים 1.8 מיליון קילוואט חשמל. המים 
למפעלי הכוח מועברים ממעלה הנהר מעל לקו המפלים, לעבר 
מאגדי מים הקשורים לתחנות דרך תעלות פתוחות ופנהרות. בהתאם 
להסכם שנחתם בין אה״ב לקנדה ( 1950 ) נשאבים המים בלילה 
ובכמות מוגבלת כדי לא לפגוע ביפים של המפלים. 

סביב המפלים נטעו גנים ציבוריים ובהם מגדלי תצפית, מעליות 
וגשרים לנוחות התיירים. במקום מכקרים כ 5 מיליון תיירים בשנה. 
העיר נ׳ פולז ( 115 <ד 1 4 זג*ג 71 <) בצד האמריקני משמשת מרכז תשוב 
לתיירות. 

באיזור שבקרבת המפלים התפתח מרכז תעשייתי גדול למפעלים 
אלקטרוכיסיים ולמפעלי ברזל ופלדה ומרכזו בעיר הגדולה בפלו 
(ע״ע). איזור זה משמש גם צומת תחבורה חשוב בין קנדה לאה״ב. 

. 1949 , 1 <ו 6 * 6 ז? 10 1 * 4 ? *מס־׳■/ ■'^ 1 .יד 

ק, או. 

דבור, ברתולד־ גאות — 8 15110110115 ז 060 018 * 821 -( 1776 . 

קופנהאגן — 1831 , בון), היסטוריון גרמני. נ׳ היה בנו של 
קרססן נ' (ע״ע). למד אצל אביו — בצורה המזכירה את חינובו 
של ג/ ס. מיל (ע״ע) — יבאוניברסיסאות קיל ואדי־נבורו. ב 1800 
מונה מזכיר שר הכספים של דנמרק. וב 1804 — מנהל הבאנק 
הלאומי. אח״ב עבר לשירות פרוסיה ושיקם ב 1806 — 1810 את ענ¬ 
ייני¬ה הכספיים. וב 1816 — 1823 היד. שגרירה במדינת הכנסיה. 



69 ניגוד, ברתולד נאורג ■ 

ספרו המרכזי על נ/ 101110 * 305 > : 1 * £017113 ("תולדות רומי"), 
1 — 111 , 1811 — 1832 , התבסס על הרצאותיו באוניברסיטת ברלין 
(שבייסודה השתתף) ב 1811 — 1813 . ם 1823 עד מותו לימד באוני¬ 
ברסיטת בון. שיטתו בביקורת המקורות ההיסטוריים פתחה תקופה 
חדשה בתולדות המחקר ההיסטורי (ע״ע היסטוריוגרפיה, עט׳ 301/2 ). 
בכתביו ובהרצאותיו טבע נ׳ רושם עסוק על היי התה של גרמניה 
— בהתעניינות בחרבות רומי, בצד תרבות יוון, ובמיוחד — בהד¬ 
גשת הפן המדיני של חיי האזרחים, שהשפיע מאוד על ההיסטוריו¬ 
גרפיה בגרמניה. כגון אצל פ. כ. דלפו וסו־יצ׳קה (ע׳ ערכיהם). 
מכתביו י״ל, ב 2 כרכים. במהדורה חדשה ב 1926 — 1929 . 

, 1117 ) 000 11 ) 9 [ 111£ 111 13.115 ־ 01 ) 1415 81 ׳( 1115101 ) • ז \ 1 , 0004:11 ,? . 0 

.* 1958 ,( 23 — 14 

דבור. קרסטן — 11117 * 1 ־ 3 < ס־^סז — ( 1733 — 1815 ), מורהו 
גרמני, שנתפרסם בתור נוסע־חוקר בהצי־האי ערב ובארצות 
המזרח הקרוב, הוא למד מתמטיקה בגטינגן. התגייס לחיל הים הדני. 
בשנים 1761 — 1767 נסע בסוריה. א״י, ערב ופרם (ב 1766 היה 
בירושלים). נ׳ פרסם דו״ח צל מסעותיו, ב 3 כר/ £11711718 ! 05011 * £1:18 
011070 ^ 1 1£0 ) 11011108£0 0011 11 ת 11 1£11 *]\, 03011 (׳.תיאור מסע 
לערב ולארצות הסמוכות*). 1774 — 1778 : $71400 * 1117 > !!־*.מ 
31386011 ? 11111 ! (״מסעות בסוריה ובא״י'). 1837 . ספריו הם מקורות 
חשובים להכרת א״י, ערב ושכנותיה, בתקופתו. 

גיבור, ריגהולד — 11117 * 11 < 1 > 711101 ס£ — ( 1892 — 1971 ). 

תאולוג פרוטסטנטי אמריקני. סופר, הוגה דעות ומבקר חברה 
רב־השפעה בהגות הנוצרית של המאה ה 20 . מ 1915 עד 1928 היד, 
כוהן-רח בדטרויט, שם למד את הבעיות החברתיות שבעיר תעשיי¬ 
תית גדולה. מ 1928 עד לפרישתו ב 1960 שימש כפרופסור לפילו־ 
סופיה של הדת בעזבס 1 מז $0 111001081731 0100 ( 1 בניו־יורק. בפעי¬ 
לותו האקדמית בלטו הזיקה הסוציאלית והביקורת החברתית שמקורם 
בליברליזם־הומניסטי דתי, ובהשקפותיו התקרב לעמדות ..נאדאוו" 
חודוהסיות* של קרל בדת ואמיל ברונר (ע׳ ערכיהם) האירופיים. 
השקפתו תתאולוגית הבסיסית חוזרת לעקרונות הדוגמטיים, כפי 
שניסחום אוגוסטינום ואנשי הרפורמציה. עקרונות אלה, שהדגישו 
במיוחד את מצב החטא המהותי של האדם ומעשיו (ע״ע חטא 
קדמון), לרבות המערכים החברתיים שהוא יוצר, נשתלבו בידי נ¬ 
עם ביקורת חברתית חריפה, ששאבה את השראתה מנביאי ישראל 
ואת כליה האנליטיים סהמארכסיזם. אולם ביקרתו המאוחרת לא 
פסחה גם על המארבסיזם והסוציאליזם הטוטאליטארי. תאולוגיה זו 
מצאה ביטוי בספרים:׳{ 807101 1171,110131 513113118 510131 ("האדם 
המוסרי והחברה הבלתי־מוסרית״), 1932 : { 0031111 ( 301 1311110 < 1110 
5130 01 (״טבעו וייעודו של האדם״), 2 כר/ 1941 — 1943 , ובמאמרים 
רבים אחרים. 

בשנותיו האחרונות נתן נ־ את דעתו יותר ויותר על הבעיות 
ההיסטוריות ובספרו 17 * 113 < 37171 * 31 ? ("אמונה והיסטוריה"), 
1949 , הדגיש את אפיו ההיסטורי של הקיום האנושי. כתביו המאו¬ 

חדים ^ישא 11 ,. 1 * 11 4151017 < < 0 07311133 0 * 37111 801£ 1110 
(״האני והדרמות של ההיסטוריה״), 1955 , מעידים על ההשפעה המכר¬ 
עת שהיחד, לפילוסופיה הדיאלוגית של מ. בובר(ע״ע) על הגותו של נ/ 
נ' היה ביו התאולוגים הנוצרים הראשונים שהודו בפד, מלא 
בזכותו של עם ישראל להתקיים קיום לאומי־עצמאי מתוך נאמנות 
להמשכיותו ההיסטורית. מאותם טעמים גם פסל עקרונית את עצם 
הרעיון של מיסיון נוצרי ליהודים. בשנת 1967 קיבל תואר דוקטור- 
כבוד באוניברסיטה העברית בירושלים. 

, $05101 , 10 / 15 ^ 12611 5 * 21 ־״/י״ ,(. 661$ ) 1 (מ 0 ז 8 ־־ ץ־ 16 §£.)[ ,/׳יי . 0 

36 16 ^ 010 ^ 1 ( 7 ¥0 ,^ 31 מ 1£ ז\ .? . 9 ) ( 1956 , ¥ 210112/15 ¥ 011/1582 1 ) 111 > 

,,/י[ •¥ / 0 7/10152/11 1 7115 ־ 1 . 0 ; 957 [ ,.א . 22 : 5/161 6 '! 01 ) 115 (' 1 
.* 1960 ..א { 72150100 7215 , 1 שחז 03 .£ ; 1960 

ג. ו. 


— ניטש, פטר פטדוביץ׳ 70 

ניבלונגים. ׳ 2 ירת ה״ ( 111011111801111011 <<), אפו□ הרואי גרמני 
שנכתב ב 1200 בערך, בידי משורר עלוס-שם, יליד אוס¬ 
טריה. שירת חנ ׳ מתבססת על יסודות אגדיים קדומים מאלה שבשירת 
האדר, (ע״ע) וכמו־כו על מספר מאורעות היסטוריים שלבשו צביון 
אגדי במשך הדורות. משורר שירת ד,נ־ מצא סינתזה ליסח־ות שבס־ 
סורות השונות. מבחינת תכנה נחלקת היצירה. לשני חלקים והסוטיוו 
העובר בה כחוט-השני הוא: סוף כל שמחה — צער. זיגפריד. בנם 
של מלכי ארץ־השפלה, הוא גיבור העשוי לבלי חת ובעל לב נדיב. 

הוא כובש את אוצר־הנ', ובכוח כיבוש זה נעשה למלך ד,נ/ ברבות 
היפים עיבר האוצר לבעלותם של מלבי בורגובדיה, ואז מוסב השם 
נ' עליהם. ויש מפרשים הסבורים כי השם נ׳ פירושו: ילידי הערפל 
או העלטה. — זיגפריד, הרוצה לזכות בידה של קרימהילד היפה. 
אחותו של המלך גונתר פבורגונדיה, מחפש דרך להשיג את הסכמתו 
של גונתר לנישואים אלה: הוא מסייע בידו של גונחר להכניע את 
ברינהילד, מלכת איסלנד, ולכבשה לו לאשה■ ברינה,ילד, המחליטה 
להתנכל בזיגפריד ובקרימהילד. מבצעת את זממה באמצעותו של 
האגן. אביר מאנשי גונתר, המוציא פקריפתילד במרמת את סוד 
המקום הפגיע היחיד שבגופו של זיגפריד רוצח אותו ומטביע את 
האוצר בנהר הרינום. מכאן ואילך מוקדש הסיפור לתיאור כאבה 
של קריפהילד, הנוקמת את נקמתה העקובה מדם בחצר בעלה אטצל 
(אטילה). סלו החונים, אשר לו היא נישאה אחר מות זיגפריד. 
למלחמת סין הבורגונרים ובין ד,תוניס סימוכין היסטוריים: בשנת 
; 436 נוצחו הבורגונדים בידי החונים בסביבות וורסם. השירה מתארת 

את אטילה תיאור חיובי: למרות היותו כופר, מתגלות בו תכונות 
נוצריות מובהקות. ואולם החונים מתוארים כחדלי-אישים לעומת 
הבורגונדים הגיבורים. 

החשובים שבבר,״י הרבים של שירת ד,נ׳: - 015 :> 0 :>! 4401 (\!) 
1111700 * 4011000018.19003005 < ( 0 ) ; 031100 . 81 ( 8 ) ; 51611711011 

שלושתם נתחברו. כנראה. במחצה השניה של המאה ד, 13 : הקדום 
שבהם הוא ( 0 ). שירת ר,נ' כתובת בתים־בתיס. כל בית מורכב 
מארבע שורות ארוכות, המחולקות ע״י צזורר. — בל אחת לשתי 
שורות קצרות. החרוז הוא אאבב. 

אחר תקופה של שכחה, נתגלתה שירת־־:' מחרש; יוהן יעקב 
בודמר (ע״ע) היה הראשון שהוציא לאור חלקים ממנה, ב 1757 . 
מחקרו של קרל לכסן (ע״ע: 1816 ) היה, למעשה, הראשון בשורה 
ארוכה של מחקרים על הנושא. 

היצירה שימשה השראה ליצירות מאוחרות יותר: במוסיקה — 
לטטראלוגיד, ״טבעת הנ״ ׳ של וגנר (ע״ע); בדרמה — ליצירתו של 
הבל (ע״ע), ״ד,נ׳״: בשירה — לאפוס של וילהלם יורדן (ע״ע), 
"ני". 

; 1955 ,. 12 005 ,מ 2 ת 3 ? .'ל ; 1940 ..א 5/16 / 0 7/16 ,<ע־ 101 ר 1 ׳ 

3 ז 0 '} 1 3 ,זש 11 ״ג}ט 5 . 11 ; 1965 , £1/105 .מד/ס? , 510$ ;. 12 005 , £1 § 0 א . 5 
,(. 15 >!>} 1 ש׳ 617 ז? .ע 1 - תסבוח^ס־ג^ ; 1966 , 1026 }!. 12 1/16 10 * 1/136 
, 5114316/1 -. 22 ./ע ;* 1966 , 221026 ■ £111 1013 .א £111/1 . 1 ( 2211 

, 1972 ,(טכסט, תרגום, פירושי־ם) 3/11/1 !!£ 11/13 .א , 11 ב.ות 10£1 ל . 22 : 1968 

ג. אב, 

דגוש, פטר פטרוביץ׳■ — 0805 ( 4 < 6 ;׳ 01101 ?!*ס? — ( 1813 — 
1851 ), משורר סרבי ושליט מונטנגרו (ע״ע). נ׳ היה בן 
למשפחת מושלים והגסונים. בעלותו לשלטון. ב 1830 , שבר את הת¬ 
נגדותם של ראשי השבטים למרכוז הניהול המדיני. היה ער לתמורות 
החברתיות והתרבותיות שחלו באירופה ופעל להפצת דעה בקרב 
עמו• הוא מצא בעלת־ברית — במדיניות, וכן בתהומי התרבות — 
ברוסיה. — כמשורר וסופר הושפע נ׳ ממפעלו של המלומד הסרבי 
ווק קרדז׳יץ. יצירתו הגדולה היא האפוס העממי המובהק, 0075171 
0020 ( 14 (״זך הררים״), 1847 , המתאר את מאבקם של המונטנגרים 
בתורכים. מכתביו האחרים: הפיאמה התאיסופית ־ 171:1770 13173 



נ 7 


נינוש, פטר פנורוביץ׳ — ניגר, שמואר 


72 


02603 >[ (״מאור של יקום בזעיד־אנפין"), 1845 . — כל כתביו 
( 1513 > 13 ו<ן 11 > 1 ס 061 ) י'ל ב 8 כרכים, 1951 — 1953 . 
,.א .? .? ,סג׳זס&גג! . 7 \ : 1951 , 11 * £0 ?!א ס 1 >; 1 ן 4 ז 110£ <} 51 ,:׳!׳לס^זס(! .. 1 
. 1967 , 1 ז:ס 111 )!) 0 £^ 111601 } 1 ) 1£ ! 7 !) 1 £0114 ?ןא , 561111110 . 1 ; 1951 

ניגלי, פאול — 918811 ? 1 נ 31 ? — ( 1888 — 1953 ). מינרלוג ופטרו- 
לוג שוויצי. נ׳ סיים את לימודיו בביה״ם הפדראלי לטכנו¬ 
לוגיה בציריך. בשנים 1920 — 1953 שימש מנהל הסחלקה המינרלו־ 
גית־פטרולוגית באוניברסיטת ציריך. בשנים 1929 — 1932 כיהן נ' 
כרקטור של ביה״ס הפדראלי לטכנולוגיה, ובשנים 1940 — 1942 ברק־ 
טור האוניברסיטה בציריך. במחקרו הראשון, העוסק בצפחות הפלו־ 
ריטואיד של מאטיוו הגוטהרד, כבר מורגשת גישתו המדעית — 
ביסוס המחקר המינרלוגי והפטרולוגי על חוקיות פיסיקלית־כימית. 
בשנות מלת״ע 11 עבד בגרמניה באוניברסיטאות על לייפציג וטי־ 
בינגו במחקרים שדנו בעיקר בבעיות הקריסטלוגרפיה (ע״ע) 
המבנית. הוא סיכם נושא זה בספרו צ> 1 י 1 נ 1 ו. 11081 מ £115 6 *> 5 ס 61 ת 0601 
11111 ט 1 זט 011 > 151 < 1 165 > ("הקריסטלוגרפיה הגאומטרית של אי־הרצי־ 
פות״), 1919 , שבו פיתח לראשונה את הפיענוח השיטתי של קבוצות 
מרחביות מהנתונים של קרני־\, גישה השולטת במחקר זה עד 
היום. 

בספרו 6 נ 3108 > 16 > 311 161 > ו 1 :> 11 < 1 ז £611 (.,ספר ליסוד לטינרלוגיה"), 
1920 . קבע נ- רמה חדשה ללימודים במקצוע זה. מחקרו העיקרי 
של נ׳ בתחום המינרלוגיה הוא חיבורו - 61 * 8011 - 161 > 1 ו 110 ג 01 ת 11 ׳א ־;ט 
611 ת 31 -> 7.6 (״המינרלים של האלפים השוויציים״), 1940 . 

בשטח הפטרולוגיה המאגמתית היה נ' חסיד תורת הדיפרנציא¬ 
ציה ע״י התגבשות הדרגתית, השקפה שאותה פיתח במאמרים 
וספרים רבים. חיבוריו העיקריים בתחום זה הם: ( 1111 ! - 065161115 
ן 11261 ו 051 זק 31 > 6 חו) 3 (״מחוזות סלעים ומינרלים״), 11923 -ח 11 ( 016 
011186115 ח 6 ך> 3 ז־ 61 ז 1 ן> 16 ז 1 165 > £1111111986516106 ת 86 ("סלעי הפרץ 

הצעירים של האלרוגן הים התיכוני״) יחד עם ק. בורי (״■ 8111 ). 
1949 1 3411161311386151311611 111161 065161116 (,.סלעים ומחצבים מינ¬ 
רליים"), 1948 — 1952 . 

י. ב. 

נינ׳ר ( 341861 ). בהר ראשי באפריקה המערבית; השלישי בארנו 
באפריקה — כ 4,200 ק״ם. גליל ניקוזו כשני מיליון קמ״ר. 

מקורותיו בהרי פוטה ג׳לון נגיניאה. במרחק של כ 200 ק״מ מהים. 
משם הוא זורם לכיוון צסון־מזרח דרך מאלי ופונה בקשת גדולה 
לעבר מדינת ניז׳ר. עובר את ניגריה ונשפך בדלתא רחבה למפרץ 
גיניאה. בדרכו עובר תג' את כל סוגי האקלים של מערב אפריקה — 
מהאקלים המשווני עד לאקלים הסהרה. יובליו העיליים, עד לבמקו 
(בירת מאלי), התנקזו בעבר הגאולוג׳ לעבר נהר סנגל, אך הוטו 
צפונה ונשפכו לתוך ימה גדולה, שממנה נשארו היום זרועות נטו¬ 
שות — ״הדלתא הפנימית״ — על שטח של כ 40.000 קמ״ד. בסוף 
תקופח הרניעון התחברה היסה עם חלקו המרכזי והתחתון של הנ ׳ , 
שמקורותיו היו בעבר נאיזור המחרה, וכך תוך ההתבדות של שתי 
מערבות נהר נפרדות נוצר התוואי הנוכחי של הנהר. "הדלתא 
הפנימית" היא איזור הפיתוח הראשי לאורך הנהר ובה רשת תעלות 
ניקוז והשקיה. הסכר ליד סנסנדינג מספק מים להשקיית 340,000 
דונם מתוך פוטנציאל של אדמות שלחין הגדול פי עשוה. עיקר 
השמח מנוצל לגידול אורז ומיעוטו לגידול כותנה. הדלתא הפנימית 
מסתיימת ליד טימבוקטו (מאלי). בקצה קשת הנהר ונקודת מוצא 
לדרכים החוצות את מדבר סחרה. משם מוסיף הנהר לזרום לכיוון 
מזרח, ומצפון לגאו (מאלי) הוא זורם דרומה וחוצה איזור סאווא־ 
נה כמעם בלתי מיושב! לאחר שהוא נכנס לתחום מדינת ניגריה 
היא חוצה מחשופים קריסטאליניים במספר אשרות, שתידועים בהם 
נמצאים ליד ;לוה, בופה וניבה. ליד לוקוגיה, במקום שהנהר נכנם 


שוב לאקלים של יער טרופי, הוא מקבל את יובלו הגדול — נהר 
בנואה• מדרום לאוניצ׳ה מתחילה הדלתא של חני ששטחה כ 36,000 
קמ״ר, העולה על שטת דלתת הנילוס. באיזור הדלתא מתפלג הנ' 
לכעשרים ורועות העוברות בשטה כמעט בלתי מיושב המכוסה 
ביצות וצמחיה מאנגרובית ובו שדות־הנפט העיקריים של ניגריה. על 
אחת מזרועות הדלתא בקרבת החוף נמצאת עיר הנמל סורט-הרקרס 
(״״סס!!(! 8011 ). תני בר־שים בכמה קטעים של יובליו העליונים, 
לאורך תקטע מצפון לקוליקורו עד אנפונגו שבסאלי ודרומה מגיבה 
שבניגריה. בקאינג׳י (מצפון לניבה), הוקם סכר גדול לייצור חשמל. 

מהלכו של תני העמיד בעיות גדולות בפני המגלים. ב 1795/7 
הגיע הסקוטי מנגו פארק (!!!בי■! 3111080 ) אל קשת חני, אך במסעו 
השני ( 1805 ) הוא בספה וסירתו נטרפה באשדות בוסת. מגלים 
אחרים יצאו מןמת ציאד אל הני התחתון, וב 1830 ירד ר. לנדר(ע״ע) 
בסירה מבוסה עד לשפך הנהר שהיה ידוע בשם "נהרות השמן" 
(וע״ע אפריקה, עמי 348 ! 351 ). 

. 1968 , 1 ( 1 : ל 80 .¥\ . 1 [ 

י. קר. 

ניגר, שמואל ( 1883 , דוקור (ליד מינסק! — 1955 , ניו־יורק), 
מבקר ספרות יידית. אחיו של ד. טשרני (ע״ע). בצעירותו 
למד בישיבה. במינסק נתוודע לרעיונות סוציאליסטיים של מהפכנים 
ריסים ולדעותיו של אחד־העם בציונות, והצטרף לתנועה הציונית- 
סוציאליסטית שהוקמה שם או. וש־ 
פעולותיה היו בניגוד לחוק. פעמים 
אחדות נאסר. תחילה כתב רוסית 
ועברית, ורק אחרי מהפכת 1905 פנה 
ליידית. ב 1907 כתב מסה גדולה על 
ס. אס (ע״ע). ב 1908 ייסד בווילנה. 
עם א. ויטר (ע״ע) יש. גורליק, את 
ה״ליטערארישע מאנאסשריסטד. ש¬ 
תשפיע רבות על התפתחות הספרות 
היידית יאחר ועידת צירנוביץ (ע״ע 
יידית, עם׳ 803/4 ). ב 1909 יצא לבר¬ 
לין, ומשם לאוניברסיטת ברן להשת¬ 
לם בספרות ובפילוסופיה. ב 1913 ערך 
בווילנה, עם בורונוב (ע״ע), את השנתון "דער פנקס", לחקר היידית, 
וההדיר את הלכסיקון של ז. רייזין לסופרי יידית חדשה ( 1914 ). 
במלה״ע 1 , כאשר בקשו הסופרים המודרניסטיים לכתוב על הלכי־ 
רוח ונושאים חדשים שישקפו את קצב התקופה, התנגד לכך נ' 
בתוקף וטען כי עניינה של הספרות בבעיות הנצחיות של הרות, 
ולא בחולף ובאפנתי. כל אותה עת היתד. בקורתו מיוסדת על אמות־ 
מדה לקוחות מהקלאסיקה העולמית. המיטב בונם בקובץ "שמועמן 
וועגן ביכער״ (״שיחות על ספרים', 1922 ). ב 1918 ערך בסוסקווה 
את השבועון "קולסור און בילדונג" ("חרבות וחינוך"), ובווילנה 
אח הירחון ״די נייע וועלם״ (״העולם החדש״) ב 1919 . ב 1920 עבר 
לניריורק והצטרף למערכת היומון "דער טאג", ובו כתב במשך 
35 שנה וקנה את מקומו כמבקר היידי החשוב שבדור. ב 1941 — 1947 
השתתף בעריכת כה״ע הנודע "די צוקונפט" ("העתיד"). היה 
ממייסדי ייווא (ע״ע) והשתתף הרבה בפרסומיה. הו״ל את המהדורה 
השלמה של כתבי י. ל. פרץ, בצירוף מחקר מקיף ( 1952 ). חשוב 
ספרו (ביידית) על ה״דו־לשיניות בחולדות ספרותנו״ ( 1941 ). בו 
מען כי זו היתד. מקובלת בעם מימי המקרא. לאחר מותו יצאו קבצי 
מטותיו: .,יידישע שרייבעד איז סאוויעט רוסלאנד" ("סופרי יידית 
ברוסיה הסובייטית״), 1958 ! "בלעטער פאר א געשיכטע פון רעד 
יידישער ליטעראטור״ (״דפים לתולדות ספרות יידית״), 1959 ! 
״קריטיק און קריטיקער״ (״ביקורת ומבקרים״), 1959 ; ,.שלום אש", 
1960 . לדעתו חייב המבקר לעסוק בכל יצירה שיש בה ביטוי עצמי 



73 


ניגר, שמואל — ניגריה 


74 




כן. מלאכתו היא החיפוש אחר היפה, הבעת הרגשות המתעוררים נו 
אגב קריאה ופירוש לשון היצירה ורעיונותיה. לשימוש בתולדות 
הספרות, בפסיכולוגיה. בסוציולוגיה וכד/ ערך מוגבל. במפעלו תרם 
נ׳. יותר מכל יחיד אתר. להעשרת שפת יידית ולהחייאתה כשפה 
ספרותית. 

ש. ניקל— ל. יעו,רעו [עווניס) ש. ג' — ניד. 1958 : ש, ניקל, 
שריינער פון סיין דור. אי. 256 — 293 . 1958 . ה, לייוויק, עסייען און 
דעדעם, 174 — 187 , 1963 ,־ ש. נ' ז״ל (שלום־עליכס פאלק אינשטיסדס, 


ניגריה ( 3 ״ש 8 :א). רפובליקה פדראלית, באפריקה המערבית, 
שוכנת על החוף הצפוני של מפרץ גיניאה וגובלת בצפון 
בניז׳ר, במערב בדאהופי, במזרח בקאמרון ובצפון־מזרח בצ׳אד. 
שסחה 923,768 קמ״ר; אוכלוסייתה כ 64 מיליון תוש׳ (אומדן 1969 ). 

גאוגרפיה, עם׳ 73 : אוכלוסיה, עמי 73 : חינוך עס׳ 75 : כלכלה. 

עם׳ 76 ! משפט. עמ׳ 77 : כוחות מזוינים. עם׳ 78 ; היכסוריה. 

עמ ׳ 78 . 

לאורן■ חופי מפרץ גיניאה משתרע סישור-החוף של נ׳ ברוחב של 
50 — 100 ק״מ: בסביבות הדלתא של נהר ניג׳ר (ע״ע), המישור 
רחב יותר. זהו איזור של ביצות, המכוסה צמחיה מנגרובית עבותה, 
בעיקר בשפכי הנהרות, ובמערבו — לאגונות. מצפון למישור התוף, 
על הגבעות, משתרע איזור של יערות משווניים לחים ועבותים, 
המפריד בין איזור החוף והאיזור הרמתי: גבהו 400 — 600 מ , והוא 
תופס את רוב שטחה של נ׳. רמת ג׳וס ( 05 (). במרכז נ', היא הגבוהה 
ביותר, 1,000 — 1,500 ם׳, ועליה פסגות שגובהן נ 2,000 מ׳. לעבר 
צפון יורדת הרמה למישורי מדבר סחרה, ובצפון־מזרח ל;מת צ׳אד. 
האיזור הרמתי מכוסה ברובו בסאוואנה, ובצפון — ערבה מדברית. 
לאורך הגבול המזרחי של נ׳ נמשכות שרשרות הרים גבוהים. 
שגובה פסגותיהם עולה על 2.000 מ׳. 

הנהרות הגדולים החוצים את נ׳ הם: ניג׳ר ויוכלו בנואה (פ 1 גת 80 ), 
הנשפכים למפרץ גיניאה בדלתא רחבה של נהר ניג׳ר: קרוס ( 0055 ), 
הזורם בדרום־מזרח נ' ונשפך אף הוא למפרץ גיניאה, וקומאנדוגו 
(״ 140103011118 ) , הנשפך בצפון לימת צ׳אד. לאורך הנהרות צומחים 
סאוואנה ויערות ירוקי־עד. 

האקלים של נ׳ שונה בדרום, במרכז ובצפון. הדרום הוא 
איזור משווני, המצטיין בלחות גבוהה וכמות משקעים הנעה בד״ב 
בין 1,500 — 2,500 מ״מ בשנה. בחוף המערבי(לאגוס) מגיעה כמות 
המשקעים השנתית הממוצעת ל 1,800 מ״מ, ובאיזוד הדלתא — עד 
4,000 מ״מ. עונות הגשמים הן באפריל—יולי ובספטמבר—נובמבר. 
משרע הטמפרסורה במשך השנה קטן ביותר, והממוצע השנתי הוא 
־ 26 . כלפי צפון כמות המשקעים פוחתת: במרכז נ׳ נעות כמויות 
המשקעים מ 1.000 עד 1,500 ס״מ (ברמת־ג׳ום הגבוהה) בשנה. בצפון 
קיימת עונה גשומה אחת, אפריל—ספטמבר. וכמות המשקעים הממו¬ 
צעת 500 — 700 מ״ס. בעונה היבשה מגיעה הטמפרטורה ביום ל • 35 . 
בדצמבר מגיע החרמאטאן. רוח חסה יבשה. הנושאת נמות רבה של 
אבק. השפעתה רבה בעיקר בצפון. 

א ו כ ל ו ם י ת. נ׳ היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה. 
במפקד 1963 נמנו בה 55,670000 תוש׳. רוב תושביה הם ממוצא 
נושי. פרט ל 2 הקבוצות האתניות פולאני (ע״ע פולבה) שבצפון, 
ושואה (ב*״ל 8 ) שבאיזור צ׳אד. שאינן ממוצא כושי■ 3 הקבוצות 
האתניות העיקריות הן: יורובה (ע״ע) במערב ובמרכז, המונים 
כ 14 מיליון תוש׳: איבו ( 1150 ) במזרח — כ 7 — 8 מיליון תוש׳: 
האוסר. (ע״ע) בצפון — כ 9 מיליון תוש׳. קבוצות אתניות אחרות 
בצפון הן: קאנורי (״□ 043:1 — כ 3 מיליון תוש׳. טיב (׳!!■ך) — 
כ 2 מיליון תוש׳ ונופח (*!□א) כמיליון תוש׳, במערב נ': אדו 
( £610 ) כמיליון תוש/ ובמזרח: איביביו ( 011:10 )) — המיליון תוש , 
ואיג־ו (* 3 ( 1 ) כמיליון תוש׳. בסה״כ יש נ 250 קבוצות אתניות. 


01:1 טבם שיל*:־ 

כ 40% מחושבי נ׳ הם מוסלמים. ום 20% נוצרים: השאר אנימיס־ 
טים. בצפון, הרוב המכריע מוסלמים, ובמזרח כמחצית סהאוכלוסיה 
נוצרית, והשאר אנימיסטיס. במערב — לכל דת מאמינים במספר 
שווה. — ה ש פ ה הרשמית אנגלית, ושפת תאם של מחצית 
האונלוסיה היא האופה. הצפיפות הגבוהה ביותר היא בחבל 
המזרחי, בעיקר במחוזות אוניצ׳ה ואוארי וסביב הערים הגדולות של 
החבל המערבי והצפוני. בצפון יש אזורים נרחבים שאינם מיושבים 
כלל. 


כ 22% מאונלוסי נ׳ יושבים בערים, שמספר תושביהן כ 5.000 
ומעלה. רוב האוכלוסים העירוניים מתרכזים במערב. הערים הרא־ 


ניגריה: ר,עיר קאנו, סרכז 5 בני שבט הד:א.־סד. 


אוכלוסיה באלפים י 
(מפקד 1963 ) 

שטח(קס״ו־) 

. . - 

החבל 

| 29,808.6 

729,810 

החבל הצפוני 

9:487,5 

369 ׳ 75 

החבל המערבי 

12,394.5 

76,364 

החבל המזרחי 

2,535.8 

38.648 

החבל המערבי התיכון 

1.443.6 

3.577 

לאגוס 




75 


ניגריה 


76 



שיוה בג' בחבל המערבי הן: לגום (ע״ע). היא עיר הבירה הפדראלית 
ונמלה הראשי של נ/ ומס״ב מקשרת אותה עם מרכזי הצפון: 
איבדן (ע״ע), עיר הבירה של מערב נ/ והעיר הגדולה ביותר במספר 
תושביה — 1,300,000 (אומדן 1969 ) — המשמשת מרכז תעשייתי, 
חקלאי ואוניברסיטאי חשוב: אובומושו; אושונו: אבאוקוטה. בחבל 
המערב התיכון: בנין — עיר הבירה של החבל. בחבל הצפוני: 
קאדונה — עיר-בירתו, קאנו — מרכז ההאוסה, סוקיטו, ובחבל 
המזרחי: אנוגו — עיר־בידתו — מרכז האיבו, ואוניצ׳ה. 

1110 ; 1955 ,.!£ מג 111 ) 60 ? & £003 . 0 ./ - 0 גחגו 101 ז 8 . 1 \ 

. 0713 01111601 ? 7116 :. 1 $ , 5 ז 1 ו 16 \ 7 1 בח 03:10 מזוז 1 01 6 זטז 1 :$זז 1 31 י< 0 ^ 
. 1960 . 03 * 01 <£} * 80 £601100116 

מי. בר. 

חינוך. את בתה״ם הראשונים בנ׳ הקימו מיסיונרים נוצרים 
בעיקר באזורי הדרום. כתה״ס האלה קידמו את התפתחותה של נ׳: 
נתחנכה בהם רוב המנהיגות (הנוצרית) והם משמשים כבסים למו¬ 
דרניזציה. כיום מתחנכים כבתה״ם היסודיים והתיכונים שלהם 
כמחצית ילדי נ׳ (בדרום הנוצרי נ 90% ). לשון ההוראה היא אנ¬ 
גלית: רק בשנתיים הראשונות של ביה״ם היסודי משתמשים באחת 
מ 250 לעונות-הדיבור המקומיות. הודות לבתה״ס של המיסיונים 
ולמוסדות הממלכתיים, שנוסדו בעקבותיהם, מקיפים כיום בתה״ס 
היסודיים ( 6 שנים) בדרום למעלה מ% מכלל גילאי בי״ם (ב 1966 , 
כ 3,1 מיליונים מתוך למעלה ם 5 מיליונים מגילאים אלה). לעומת 
זאת לומדים בצפון המוסלמי פחות פ 15% מכלל הילדים (רבע 
מיליון) והאנאלפביתיות מגיעה שם ( 1965 ) לכדי 89% מכלל בני 10 
ומעלה, ובנ' כולה. לרבות הצפון. לכדי 43% . חינוד חינם לגילאי 
6 — 12 הונהג במערב נ׳ ב 1955 , ובלאגום ובמזרח — ב 1957 . 

מלחמת־האזרחים (ר , להלן, היסט׳) הרסה הרבה השנים בחינוך: 
החריף המחסור במורים מוסמכים (אף בעבר היו רק 30% ), בייחוד 
מחמת בריחת המורים שבאו מחו״ל: נחרבו בנייני כת״ס (שגם 
בעבר לא הספיקו) ועלה הצורך לדאוג לילדי פליטים וליתומים. 
מורגש עוד יותר מאשר בעבר המחסור בחינוך טכני. המעבר, המקיף 
יחסית. סן החינוך המסרתי למודרני, החריף אח משבר התרבות 
והגביר אח המתיחות בין הדורות ובין המשפחה לביה׳יס. 

בג׳ 1,350 בת״ס תיכונים ובהם למעלה מ 210,000 תלמידים; 

266 מוסדות להכשרת מורים ו 35 מוסדות לחינוך מקצועי. ב 5 


האוניברסיטאות שבג׳ לומדים כ 9,700 תלמידים. הגדולה 
שבהן — באיבדן ( 2,500 תלמידים). 

ח. א. 

אפנות, ע״ע אפריקה, אמנות עמי 346 . 

בלבלה. לפני שפרצה מלחמת האזרחים ( 1970-1967 ) 

בני, היתה ההכנסה הלאומית לנפש כ 70 דולאר לשנה, 

ויש להניח כי גם לאחריה לא תל שינוי מהותי ברמת 
ההכנסה הראלית. החקלאות תורמת כ 56% לתוצר־הסקומי־ 

הגולמי, אוצרות-הטבע — בעיקר נפט — ה 11% , הממשלה 
— כ 5% , ומסחר ושירותים — כ 28% . כרוב ארצות אפרי¬ 
קה המשוונית כן גם נ' היא ארץ חקלאית. וב 78% מכוח- 
העבודה מועסקים בענף זח. מבחינת ההתארגנות החקל¬ 
אית, רבה חשיבותם של משקים משפחתיים קטנים, המספ¬ 
קים כ 35% מכלל התוצרת החקלאית של המדינה. אולם 
בד״ב החקלאות היא מפגרת, ובאזורים רבים היא ניידת. 

מקור האנרגיה העיקרי הוא כוח־השרירים של האיברים. 

והסיכון מועט; כהעדר דשנים — נהוגות תקופות שבהן 
השדות מוכרים, כדי לשפר את פוריות הקרקע. 

רק כ 8% סן הקרקע מעובדים: היערות תופסים כ- 
39% מכלל הקרקעות. הגידולים המשווקים העיקריים: 

דקלים — גרעינים ושמן — במזרח, צמג — במערב התיכון, קאקאו 
— במערב. וכותנה ואגוזי-אדמה — בצפון. נ׳ היא היצרן הגדול 
ביותר בעולם של שמן וגרעיני דקלים ( 480 אלף טון; 250 אלף טון 
בהתאמה — 1970 ) : היא עומדת במקום השני, לאחר גאנה, בהפקת 
קאקאו ( 218 אלף טון — 1970/1 ), ובמקום השלישי, לאחר הודו וסין 
העממית, בייצור אגוזי־אדפה ( 1.17 מיליון טון — 1970 ). הגידולים 
העיקריים לצריבה עצמית: בצפון — דוחן, תירם ( 0 ה״כ בכל נ׳ 1.2 
מיליון טון — 1970 ) ואורז; במערב — תירס, אך בעיקר שרשים: 
מאניוק, יאם, קאטאווה ובו׳ ( 6.8 מיליון טון — 1970 ) ; ובמערב 
התיכון ובמזרח המזון העיקרי הוא השרשים. עץ לתעשיה מצוי 
בדרום־הסדינה. גידול־מקנה נפוץ בעיקר בצפון; בדרום הפריעו 
לגידולו סריפנוסומוח (ע״ע); ב 1970 היו בג׳ כ 11.5 מיליון ראשי 
בקר וב 8 מילית כבשים. 

נ' עשירה למדי באוצרות־טבע. מרבצי בדיל ( 7.9 אלף 
טת — 1970 ) וקולומביט (ממנו מפיקים קולומביום, המשמש 
בייצור מנועי סילק — 1,130 טון — 1968 ) — במרכז הארץ, באיזור 
רמת גיוס; מכרות-פחם — בסביבת אנוגו, ומרבצי־ברזל — בסביבות 
לוקוג׳ה (ב[נ״ 1.01 ). ידוע גם על ריכוזי עופרת, אבץ. כסף, זהב, 
וולפראם ואוראניום: ואולם, ייצור הנפט הוא הענף בעל סיכויי- 
ההתפתחות הגדולים ביותר. והוא שירים אח התרומה הגדולה ביותר 
להכנסה הלאומית של ני. מקורות נפט עשירים נתגלו ב 1959 באיזור 
הדלתא של הניג׳ר, ושדות נפט הופעלו באפאם, אולויבירי, בומו 
ואבובו. נתגלה אף שדה־נפט עשיר — שדה אוקאן — בקרקע-הים, 
ליד התוף. תפוקתו סוזרמת ישירות למקום ההטענה. כ 20 ק״מ 
בלב-הים. ב 1970 פעלו נס״ה 263 בארות־נפס. ותפוקתן היומית 
היתר, 780,000 חביות (לפי אומדן, תגיע התפוקה היומית ב 1975 ל 2 
מיליון חביות, ואז תהיה ההכנסה השנתית של המסשלה מתקבולי־ 
נפט מיליארד דולאר, שהם פי שניים מתקציב הממשלה ל 1969 ). 
ב 1970 היתר, תפוקת הנפט כ 54 מיליון טון (ב 1961 — 2.3 מיליון 
טון). 11 חברות נפט בין־לאומיוח פועלות בני. הפעילה שבהן 
היא ,של — בריטיש פטרוליום״ (ת 111 ־ 1 <> 1£ פ? ז 51 ז 11 ז 8 — 411 ל 5 ). 
המייצרת % מהתפוקה. לנפט של נ׳ יתרון על הנפט של המזרח- 
התיכון, הן מבחינת הטיב והן מבחינת נוחות־השיווק לאירופה. 

התעשיה בג׳ עדיין צועדת את צעדיה הראשונים. פיתוחה 
מכוון בעיקר לתעשיות-ראשוניות: טכסטיל, מזון, ייצור־צמיגים, 
מלט, ומפעלים להרכבת־רכב. הפיתוח שלה ממומן מקצתו בכי 




77 


ניגריה 


78 


ספים מתקציב הממשלה ורובו בהלוואות מהבנק העולמי ום,.הקרן 
הקולוניאלית לפיתוח ולסעד של הממלכה המאוחדת". 

מוצרי היבוא העיקריים של נ׳: מוצרי־כותנה, מכונות, מזון, 
כימיקלים ודלק. מוצרי היצוא העיקריים: שמן וגרעיני דקלים 
( 15% מכלל היצוא), קקאו ( 19% ), אבוזי־אדמה ושמן של אגוזי- 
אדמה ( 21% ), נפט ( 15% ב 1964 , 30% ב 1970 ), עורות ושלתים 
ובננות. 

נ׳ עומדת בקשרי מסחר בעיקר עם הממלכה המאוחדת ( 29% 
מהיבוא, 30% מהיצוא), הולנד ( 13% מהיצוא), גרמניה המערבית 
( 11% מהיצוא) ואה״ב ( 12% מהיבוא, 8% מהיצוא). 


שווי היבוא והיצוא, במיליוני דולר 


1970 

1965 

1958 

1948 

השנה 

1,059 

770 

466 

169 

יבוא 

1,240 

751 

380 

252 

יצוא 


תחבורה. לנ׳כ 4,000 ק״מ מ ם " ב ורובן מחברות את אזורי- 
המכרות עם תערים הנחלות. בני למעלה מכ 8,000 ק״מ כבישים 
וכ 64,000 ק״מ דרכים, ועליהם נעים כ 90.000 כלי־רכב■ התובלה 
באמצעות בע״ח חיונית לקיום התחבורה הפנימית. קאנו משמשת 
זה שנים מרכז לשיירות מפודאן ומהסחרה. תחבורת-הנהרות על 
הניג׳ר (למטה מיבה) ועל הבנואה — מוגבלת לעוגות הזרימה. 
הנמלים העיקריים הם לאנוס ופורם־חארקרט. גם תחבורה אווירית 
מופעלת! נמלי האוויר הבין־לאומיים של לאנוס וקאנו מפסקים 
שירותי-תעופה גם לחברות תעופה זרות. לנ ׳ חברת ספנות לאומית — 
בעיקר לתובלה — בנפח כולל של ב 96,000 טון ( 1971 ), וצי דיג, 
שנמל הבית שלו בלאגוס. 

אנרגיית חשמל מיוצרת בעיקר מנפט, גז טבעי, פחם ודלק 
מצמג! הוקמו מספר מפעלים חידרו־חשמליים באיזור גיוס וישנה 
תכנית להפעיל תחנת־כוה הידרו־חשמלית ליד הסכר על חניג׳ד, 
בקאינג־י. תפוקת אנרגיית החשמל היחה ב 1970 1.55 מיליארד קדיש 
(ב 1961 — 642 מיליון קדש). 

המטבע. לירה ניגרית (א£) = 2.6 דולר ( 1970 ). נ׳ קשורה 
לגוש השטרלינג. 

,ץ:וסז 03 .£ ,ם ;— 1955 ,! 0 < $1471 £007107010 471 / ,, 19 ,; 5 133x11 ץג 1 סז 03 

- 0001717710711 8* £00710771! 171 571(1-111 \*/051 0117100, 1961; 801x0 ^> 

.א ; 1965 ,. 9 [ מיג 8 ( 14711 ) 01114140 { 0 £1441711011016111 7110 , 1051x1 

; 1011 * 1 .! 010$7710/1 < 001 411:071x1 א ,זו 01 תזק 10 ש׳ 65 ( 1 01 £00x10x1110 ץז 151 'נז 141 ז 

071 / 0 3(10, £01471^0(70x3 י< 60 \ג . 0 : 1965 , 1964 , 7071 ) £0 7053 ^ 70 ? 

071 <} 0 071 171 1:1111071 ! 5171011 * 11 > 171 ,ץ< 111 'צ 1 . 0 ; 1966 , £001107111 710-401 ] 4 * 

. 1969 , 1966 — 194$ . 19 !! £00710771 

מי. בר. 

משפט. בראש מערכת בתי המשפט במדינה עומד בית־המשפט 
הגבוה הפדראלי, מקום־מושבו בלאגוס, והוא מורכב מנשיא ביהמי׳ש 
הפדראלי. 3 שופטים עליונים פדראליים ונשיאי בתי המשפט העל¬ 
יונים של המדינות. בית המשפט הגבוה הפדראלי מכריע בסכסוכים 
של המחנות בינן לביו עצמן ובסכסוכים שלהן עם הממשל הפדראלי, 
וכן הוא הערכאה העליונה של ערעורים על פסקי־דין של בתי 
המשפט העליונים של המדינות ושל פסקי-חן של כל גוף משפטי 
אחר שבמחנה. לכל מדינה בית־משפט עליון משלה, המורכב מנשיא 
ו 6 שופטים עליונים. הערכאה הראשונה הם בתי־משפט השלום 
הפזורים בכל המדינות של הפדרציה, ועל ידם קיימים עוד בתי־דין 
שבטיים (הדנים לפי המנהגים השבטיים) וכן קיימים — בעיקר 
באיזור הצפוני — בתי־דין מוסלמיים הדנים בענייני מעמד אישי 
של מוסלמים לפי הדין השרעי. קיים גם בית דין גבוה של השרעיה. 
שיטת-חמשפט הנהוגה בני היא בעיקר שיטת־המשפט האנגלי. 


כוחות מזוינים. — לאחר מלחמת-האזרחים של 1967/70 
גדל צבא נ׳ מ 9.000 ל 185,000 איש, והוא הגדול ( 1971 ) בצבאות 
אפריקה "השחורה". מידת יעילותו אינה ידועה, אך נראה בי הלקים 
ממנו צברו נסיון קרבי מסוים• ציודו בעיקר בריטי ורוסי. בשלל 
ביאפרה (ד להלן, עם׳ 79 ) היה, בלא ספק, גם נשק צרפתי. השירות 
— בהתנדבות. תקציב הבטהון ב 1968/69 הגיע לב 99.5 מיליון דולר. 

כוחות-הקרקע נאמדים ב 180,000 איש, אך ייתכן שמהם 
כבר שוחרר כוח־אדם ניכר. ידוע שיש 3 דיוויזיות הי״ר, ועוד 
דיוויזיות "קומאנדו" של חיל-הנחתים. לא ידוע אם יש טנקים בב׳. 
אך מופעלות שריוניות בריטיות וצרפתיות במספר ניכר. 

ה י ל ־ ה א ו ו י ר. שבו משרתים כ 3,000 איש, מפעיל 33 מטוסים 
מבצעיים, מהם — 3 מפציצי־איליושין 28 , 12 מטוסי־קרב מיג 15/17 . 
ו 18 מטוסי אימון־,,תקפה צ׳כיים. יש גם במה מטוסי־קשר ומטוסי־ 
תובלה מתוצרת גרמניה המערבית, ו 10 מסוקים מתוצרת בריטניה 
וצרפת. לא כולם כשירים לפעולה, בשל רמת תחזוקה נמוכה. הטיי¬ 
סים רובם זרים, ובהם שכיוי-חרב מזרח־גרמנים, בריטים וכמה 
מצרים. 

ח י ל - ה י ם, יש בו כ 2,000 איש. כליו כוללים פריגטח חדישה, 
מתוצרת הולנד, 11 סירות־משמר ונחתוך מא. ה. - 0 . ם. 

היסטוריה, בבוק, שבמרכז נ׳, נחשפה בחפירות תרבות קדומה 
מראשית האלף ה 1 לסד,"נ• נושאיה ידעו להפיק ברול, והשאירו 
יצירות־אמנית נהדרות מקרמיקה. ניתן לראות את השפעת פיגנונה 
ביצירות־אמנות ניגריות מהמאות ה 14 — 15 לסה״נ. נראה שנ׳ היתה 
אחד האזורים המפותחים ביותר באפריקה בתקופה הקדומה. צורת 
התיישבות עירונית היתה נפוצה בה כבר ביסים קדומים, ובה קמו 
גם ממלכות מאורגנות. הממלכה הראשונה שיש לנו ידיעות ברורות 
עליה היא כאבם, שנוסדה במאה ה 9 לםה״נ (ע״ע אפריקה, עמ׳ 354 
1 כרך מילואים]). בסאה ה 10 נוסדו ערי־המדינה של ההאוסה (ע״ע)ז 
החשוכה שבחן היתה קאני. בפאות ה 13 — 14 התפתחו בדרום נ׳ 
ערי הלרובה (ע״ע). בדרום מערב שגשגה ממלכת בנין, שנוסדה 
במאה ה 14 . ושלסה זמן מסוים בכל מפרץ גיניאח. 

הפורטוגלים הגיעו לראשונה לני ב 1472 וקשרו קשרי מסהר עם 
ו,״אובה״ — הפלו של בנין, הם ייסדו את לגיס (ע״ע) והיא היתד, 
מרבו חשוב לסחר העבדים. בעקבותיהם הגיעו ההולנדים, וב 1631 — 
הבריטים. זרתות הדלתא של הניגר איפשרו תחרה נוחה לצרכי 
מסהר לפנים הארץ, וסהו־העבדים שגשג. את העבדים, רובם שבויי 
מלחמות, סיפקו ראשי השבסים והמחנות. נ' נודעה כ״הוף־העבחם". 

חהאוסד, (ע״ע) היו בסאה ה 16 בשלטונה של ממלכת שבטי 
ם(נגאי, אך השתחררו ממנה בסוף הסאה. לאחר שנהרסה טימבוקטו 
(ע״ע) בידי שולטן מרוקו, גדל סהרם של בלרנו (ע״ע) וההאוסה 
עם ארצות אפריקה הצפונית. ובמאות ת 17 — 18 פרחה בלבלה!. 
בראשית הסאה ה 19 נכבשו ההאוסה בידי הפולאני, שבטי מוסלמים 
לא בושים, שניהלו נגדם "מלחמת קודש", הסודאני הקימו שולטנות 
גדולה בצפון, ומרכזה היה בסוקוטו, אך במהרה התפוררה לאפידויות 
קטנות, 

הגבלות שהטילה בריטניה בתחילת חמאת ה 19 על טתר־העבדים 
החלישו את שליטי בנין והיורובה, שעיקר עשרם נא ממסחר זה. 
לפיקוח שוטט צי בריטי בחופי מפרץ גיניאה- וב 1861 השתלטו 
הבריטים על לאגוס. מרכז המסחר בעבדים. הדלתא הוכרזה שטה 
חסות בריסי ב 1885 . וב 1893 הורחבה החסות וכללה את אזורי 
היוחבה. 

כיבוש נ , הצפונית בשנים 1885 — 1900 היה למעשה מפעלו של 
אדם אחד — סר ג׳ורג׳ גולדי (:) 00181 ) — מייסדה של "חברת- 
הניג׳ר המלבותית הבריטית" ומנהלה. גולח שלם בצפון בעקיפין, 
באמצעות הסכמים עם האמידים המקומיים. הזכיון שניתן לחברה 
בוטל ב 1900 , נ׳ הצפונית הוכרזה ארץ המות, ולמושלה מונה 




79 


ניגריה — נידזיליזם 


80 


פרדריק אגרד (ע״ע). ההתנגדות המקומית לבריטים נשברה נ 1903 • 
כשנכבשה סוקוטו ושולטנה הכיר בשלטון הבריטי, 

ב 1914 אוחדו שני שטחי החמות — הדרומי והצפוני — והמושבה 
לאגום למושבת נ׳. בריטניה עשתה רבות לפיתוח נ־: נסללו 
מסילות ברזל, נבנו נמלים ופותחו תעשיה ומכרות. ב 1947 ניתנה 
חוקה לני, ולפיה הוקפה בכל אחד מחבליה (הצפוני, המזרחי, המ¬ 
ערבי ולאגוס) אסיפה מחוקקת. בחבל הצפוני הוקם גם בית עליון, 
ולחברים בו פונו ראשי־השבטים והאמירים המקומיים. הוקמה גם 
אסיפה מחוקקת מרכזית לכל נ׳. המתיחות בין האסיפות המקומיות 
לשלטון המרכזי הביאה לידי שינוי החוקה ב 1951 , ושוב ב 1954 . 
ע״פ חוקת 1954 הוקמה הפדראציה של נ׳. בפדראציה נכללה גם 
קאמרון הצפונית. שסופחה לני אחרי מלה״ע 1 . ב 1957 נתקיימו 
לראשונה בחירות כלליות, והוקמה ממשלה שכל שריה היו 
ילידי נ׳. 

ב 1.10.1960 זכתה נ׳ בעצמאות. במסגרת חבר העמים, וב 1963 
היתה לרפובליקה. ביולי 1961 צורף חלקה הצפוני של קאמרון לחבל 
הצפוני בג׳, ושאר תושבי שטח הנאמנות הבריטי בחרו להתאחד 
עם קאמחן העצמאית. 

בעייתה העיקרית של נ׳ נבעה מההבדלים שבין עמיה ושבטיה, 
ובייחוד מהפער בין הצפון המפגר, שבו שולטים האפירים הסוסלפים, 
לנין הדרום הנוצרי המפותח. שאלת סמכויותיה של הממשלה המר¬ 
כזית וסידת האוטונומיה של החבלים (ם 1967 — המדינות) היתה 
קשורה גם היא בבעיה האתנית. התסיסה החלה ב 1963 , כשנערך 
מפקד תושבים: תוצאות מפקד זה צריכות היו לשמש מודד לחלקו 
של כל חבל וחבל בהנהגת הפדראציה, והזיופים הגסים שנעשו בו 
גרמו להחלטה לבטל את תוצאות המפקד. המתיחות גברה ב 1964 , 
כשהוחרפו הבחירות הפדראליות בחבל המזרחי. המאוכלס ברובו 
בבני אינו. בינואר 1966 ערכה קבוצת קצינים משבט איבו הפיכה, 
והגנרל אירונסי נטל את השלסון והכריז על ניטול המבנה הפדרא- 
טיווי. החשש מהשתלטות האיבו על המדינה הניא לידי הפיכה שניה, 
שאורגנה בידי קצינים מהחבל הצפוני. אירונסי נהרג, והשלטון 
עבר לידי יקובו גוון ( 1 ־ 0 * 00 ) (יולי 1966 ). במקביל התחוללו 
מהומות בצפון, שבהן נהרגו רבים מבני איבו, והמונים משבט זה 
נמלטו לחבל המזרחי. 

ממשלת גוון ביטלה את החלוקה לחבלים, והקימה תחתיהם 12 
מדינות־ 6 בחבל הצפוני, 2 נסערני. אחת במערב־תיכוני ו 3 במז¬ 
רחי. האיבו לא הסכימו לחלוקה, שפיצלה אותם ושללה מהם את 
הנמל פורט־הארקרם. ב 30.5.1967 הכריז אוג׳וקוו ( 11 * 1111 ( 0 ), מושלו 
הצבאי של החבל, על הקמת מדינה עצמאית ושפה ביאפרה. שטח 
המדינה החדשה היה ב 75.000 קמ״ר■ ואוכלוסיה כ 14 מיליון, ומהם 
8 — 9 מיליונים אינו. כמעט כל מדינות אפריקה תמכו בממשלה 
המרכזית־ בריה״מ ובריטניה כאחת סיפקו לה נשק־ חיל האוויר 
שלה הורכב ממטוטים מבריה״מ. שהוססו בידי סייסים מצרים; 
צרפת לבדה סיפקה נשק לביאפרה. 4 מדינות אפריקניות הכירו 
בה וכמה ארגוני סעד, בעיקר ארגונים דתיים, עזרו לנפגעי הרעב 
המרובים בה. מלחמת האזרחים ארבה 31 חדשים ומספר החללים 
שנפלו בה מיה גנוה (האומדן נע ביו 300,000 ל 2 מיליונים). רובם 
חללי־הרעב בביאפרה הנצורה. ב 12.1.1970 נכנעו שרידי צבא בי- 
אפרה. אותה שנה העלה גוון תכנית לשוב. עד 1976 . למשטר אזרחי 
ומפלגתי. לנסח חוקה חדשה ולחלק את נ׳ מחדש למדינות. 

פ. דה־בונביל, ביאפדה: ג-יעתו טל עם (עבר׳.- צ. טופר־ן). תשכ״ם; 

, 4/1160 * 71-0$1601 11 * 111 ? 8 ה 1 104416 > 1 \ 11 ) 011 16 ) 7 .( 1 .( .? 

; 1958 10 601104 ^ 806 ;.א , 101601311 ) . 8 ./ ; 1922 

, 111118 ? . 1 ? .( ; 1960 ,^ 1 ( 10 ) 4, //• 7(16 7601? 0/ 14x11 ־ 01 ^ 141 , 011111111 ? 

,־ 1£1 > 7 י\ס/ 0 ; 1960 ,.'ל/ / 0 16 ) 1 1174 ) €01416 ■( 57 

-סד ׳(■ 1115101 ) 111 - 6 ) €111 7116 ,) 111110 . 0 ; 1962 ,. 14 / 0 ׳*■/ 510 16 ) 7 

. 1969 .׳( 5/01 י״ז/נ>/ 8 6 ( 71 ,( 11 <״<>? .? ; 1967 < (^^/ז X ,־<ג 1 > 

מי. בר. 


ניד־ורף׳ משה מנחם (נו׳ 1910 , ורשה), משחמטאי הצמרת 
בעולם, יהודי. התמסר למשחק מילדותו. ב 1939 השתתף 
בנבחרת פולניה לאולימפיאדת בואנוס-איירס- ובפרוץ מלה״ע 11 


גליקסברג 

9 . 

10 . מ—ח 1 * 

11 . ו 4 

12 . 31 

13 . ם— 21 *״ 

14 . פ: ר 

15 . פ—ו 3 

16 . ד:ה 5 

17 . ו: פ 

18 . מ—ו 4 

19 . מ-ו 3 

20 . ה: ו 4 

21 . מ: ר 

22 . ו: פ 


נידורן* 

ר:ח 2 -ו 
ם—ז 4 • 
מה—ה 8 
מה—וז 5 

ר— 111 ! 

מה—ח 2 -ו- 
ד. 5 ! 

סז: ה 5 + 1 
פ:ה 5 - 
פ— 61 ־ 4 



גליקסברג 


ו 4 ! 

ר—ז 4 + זז 
פ—ה 5 !• 

ח 5 א! 

מ. נידורף (ורשה 19:13 ) : תחכו?ת סט כ 12 ססעים 


על מ: ר יבוא פ־ז 4 + 
עם םר>: פ 

; םא״ 0 צ־ח 1 לזכות כרץ 


נשאר בארגנטינה ונתאזרח בה. עד מהרה נעשה לשחמטאי הבולט 
באמריקה הדרומית! שנים רנות היה אלוף ארגנטינה וייצג אותה, 
בחוד שחקן הלוח הראשון. באולימפיאדות רבות. 3 פעמים הציב 
שיא עולמי: משחק סימולטאני על 250 לדתות. משחק עיוור על 40 
לוחות, ואח״ב 45 (השיא כיום: 52 ). הוא מצטיין במשחקו הנועז 
והמקורי. 

מ. צירייאק. תולדות השחמם מראשיתו ועד ימינו (מפתח בערכו). 

1963 . 

ניהיליזם (מלאט׳ 1,11 ־״ — לא כלום), מונח המציין. בפי מתנגדיהן. 

תוחת השוללות את צדקת הערכים. המוסדות והמוסכמות 
המסרתיים בחברת האנושית. לראשונה נפרץ השימוש במונח נ׳ 
ברוסיה בשנות הסס של המאה ה 19 , אחרי פרסום הרומאן .,אבית 
ובנים" של טורגניב (ע״ע, עם׳ 515 ), שגיבורו, באזאריב, הוא 
ניהיליסט. הרבה להשתמש במונח זה העתונאי השמרני מ. נ. קטקוב, 
במלחמתו נגד חוגים מסוימים באינטליגנציה הרוסית. שנתעוררו 
לביקורת ראדיקאלית בעקבות המשבר החברתי שפקד את רוסיה 
במחצית השניה של שלטונו של אלכסנדר 11 (ע״ע רוסיה: היסטוריה). 

ה״ניהיליסטים" הראשונים, שדובריהס היו נ.א. דוברוליוביב 
(ע״ע) והא. פיסרב, כינו את עצמם "ראליססים" או "ראליסטים 
ביקרתיים". הם ערערו על בל מה שלא ניתן לבסס בררך ראציו־ 
נאלית מדעית: על הערכים האסתטיים, על הדת, על האוטוריטה 
על בל צורותיה — כנסיה, מדינת, משפחת —. על מוסכמות המוסר. 
את הרע ראו בחוסר ידיעה. והאמינו שאפשר לבנות חברה חדשה, 
מאושרת, על בסים המדע, בפרט הנסיוני. הם היו, למעשה, פוזיפי־ 
וויסטים וסאטריאליססים בעלי פגמה תועלתנית: מגמה זו נתחזקה 
עוד בהשפעתו של נ. ג. צ׳רנישבסקי. 

הנ׳ לא היה קשור במקורו בתפיסה סוציאלית מוגדרת. פיסרב 
לא היה סוציאליסט: האינדיווידואליזם שלו תל גם על המישור 
הכלכלי־ הוא העריץ את תדמיתה של אח״ב הדמוקראטית־ליבראלית- 
חלוצית. הביקורת הניהיליסטית הופנתה הן נגד סלוופילים (ע״ע) 
וליבראלי□ מתונים והן נגד 0 (ציאליסטי 0 כהרצן (ע״ע): עקצה 
היה אנטי־אסתטי ואנסי־רוסנסי. במשך הזמן נתקבל ד,נ׳ בעיקר 
בחוגים םוציאלימסייס-מהפכניים מסוימים. השימוש במונח נ' נעשה 
רופף מאוד והוחל על אנרכיסטים, סוציאליסטים קיצוניים וכוי, שלא 
היו ניהיליסטים מעיקרם. 

בג׳ הוגדר גם רהליך אחר לגמרי בחוגי האינטליגנציה הרוסית 
של שנות ה 60 וה 70 במאה ה 19 , שיוצג במיבלט ע״י נצ׳יב (ע״ע). 
נצ׳יב שלל בל קנה־מידה מוסרי במאבק הפוליטי למען מיגורו של 



81 


גיהיליזם — ביו אורלינז 


82 


המשטר הקיים והקמתו של משטר סוציאליסטי (כפי שנואה לו). 
בל אמצעי היה מוצדק בעיניו למען הגשמתה של מטרה זו. לרבות 
רצח חפים, שקר מודע׳ בגידה והפרת אמונים אישית. דמותו של 
נצייב הועלתה על ידי דוסטויבסקי (ע״ע) ברומא! שלו ,.שדים" 
(וירחובנסקי הבן), תוך שלילה לוהטת. דעותיו של נצ׳יב לא נתקבלו 
בשלמותן, ובגלוי, על־ידי רבים. אך היתה למן השפעה מפליגה על 
בקונין (ע״ע), על התנועות המהפכניות בחסיד, הצארית, בפרט 
על התפתחותו של הנולשויזם (ע״ע), שגיבש את הגותו של נצ׳יב 
בלבוש מארכסיסטי. 

לעתים מכנים בשם נאו־נ' את התנועות המתירניות (פרסיסי- 
וויות) של אמצע המאה ה 20 בצפון־אמריקה ובסערב־איחפה (,.שמאל 
חדש", היפים וכר). אולם, פרט למחאה חריפה נגד הליכות הדור 
הקודם ונימוסיו, אין כל דמיון בין תנועות אלו והנ׳ הרוסי של 
המחצית השניה של המאה ה 19 . 

בחוגים מסוימים קיימת נטיה להאשים בנ ׳ . פילוסופים 
אתאיסטים וספקנים בענייני המידות, השוללים את האפשרות להוכיח 
את תקפותם של הנחות דתיות ושל משפטי מוסר. אם אלהים אינו 
קיים והנורמות המוסריות משוללות יסוד מחייב. הרי, מצד אחך, 
הכל מותר, ומצד שני אין לחיים משמעות כל שהיא. מכאן שהחופש 
הבלתי־מוגבל של האדם ימצא את ביטויו הראציונלי באקט של 
איבוד-לדעת. גם נ׳ פילוסופי זה קיבל לבוש ספרותי ב״שדים" של 
דוססוייבסקי, בדמותו של קירילוב. 

־ממד&־ןממ מסאסס׳גק זז 1 ין 0 ז־ 110 ,מ 11 >ס 08 ^עתץ> 1 -ס:*״אמ 080 י מ .]/ 
; 1948 ,.א ?? 1 ) 011110 . 11 161 ( ¥611110 [ , 8602 .£ ; 111,1-11,1907 * 601 ־ 1 

.׳\ 7 0/1 11014 : 11011 ( 1 , ¥£10 ,' . 1 ? ; 1957 , 1 * 1 / 0114110 ?£ 10 1 ) £00 .■' 1110110x115 ־ ¥11 

- 73510 ^ .£ : 1962 ,.! 17 , 1£6 שו 61 ו 1 רר . 14 ; 1964 ,( 2 . 140 , 371 , 5 ב $11 ־ £1 ׳י 1 ח 0 ) 

. 1970 ,( 5 ,ז \^ 0114 ^!60)1(1)161' (£00000101, XXX ון)/ 1 ' 0011061 

א. לי. 

ניו אורלינז ( 01/15 !-! ס **ן), העיר הגדולה ביותר במדינת 
לואיזינה (ע״ע), אה״ב, והנמל השלישי בגודלו בעולם (ע״ע 
נמל); 593,471 תוש׳; באיזור המםרופ(ליטני — 1,065,900 ( 1970 ). 
נ״א יושבת ע״נ מיסיסיפי (ע״ע) בקרבת שפכו למפרץ מכסיקו 
וניבלה בצפון בימת פונצ׳רטרין. נ״א שוכנת בגובה 1.5 ס׳ מע״פ 
הים ומוגנת מפני גאות מי-הנהר ע״י סוללות גבוהות וסערכת־שאיבה 
מסועפת. 

העיר התפתחה בצורת חרמש בתוך אחד מנפתולי הנהר ובו נמצא 
גרעינה העתיק ומרכז העסקים הראשי. הרובע הצרפתי — הרובע 
העתיק ביותר — משמש אתר תיירות חשוב ומראהו הארכיטקטוני 
נשמר בקפדנות רבה. ברובע נמצאים: קאתדראלה מהמאה ה 18 , 
השוק הצרפתי הישן, פוויאון לג׳או, מרכזי בידור וחנויות לחפצי 
אמנות ועתיקות. ממרכז העיר התפתחו הרבעים לכיוון צפון ומרחם 
לנהר. חלקי העיר משני צדי הנהר מחוברים ע״י גשרים ובאמצעות 
תחבורה נהרית. 

כלכלת נ״א נשענת על מסחר ועל תעשיה, שהתפתחו הודות 
לגמלה הגדול ולקרבתה לשדות נפט וגז טבעי ולמרבצי גפרית ומלח. 
מפעלי התעשיה הגדולים מייצרים אלומיניום, כימיקלים, הסח בניה, 
מנועי טילים, מזון, טכסטיל; בן יש בה מספנות גדולות ובתי זיקוק 
לנפט וסובר. דרך הנמל מייצאים כותנה, מלח. גפרית, נפט וטבק. 
נ״א משמשת צומת תחבורה חשוב למס״ב, כבישים ותנועת אניות. 
הנמל מחובר בתעלת־מים לימת פונצ׳רטרין. בעיר נמצא שדה- 
תעופה ובקרבתה נמל תעופה בין־לאומי המשרת את האיזור המט־ 
ריפוליטני. 

ה אוב לוס יה מורכבת מלבנים, כושים (כ 40% — 1960 ) 
יסיעוט קראללי. 

תיירים רבים מבקרים בעיר בשל יפיה, רבעיה העתיקים, אזורי 
נופש וקיט והקרניוואל המפורסם( 31 ) 0 ;(!■ונא) הנערך בה מדי שנה. 

בנ״א מצויות 5 אוניברסיטאות שהגדולה בהן היא שלוחת אוני־ 



ניו־אור 5 ינז: הרובע הצרפתי ? 1 ־ 0411 גוזסויע (תס 011581 תזסכ> !,:וזס׳סיד . 4.0 ?) 


ברסיטת לואיזיאנה ובה כ 11.500 תלמידים ( 1969 ). נ״א נחשבת 
למקום הולדת הג׳אז (ע״ע) ובה תזמורות ג׳אז רבות. 

. 1961 , 0 . 19 . 11611 ־ 01 .א .ד 

היסטוריה. נ״א נוסדה ב 1718 בידי מתיישבים צרפתים 
ונקראה על שם דוכס אורלאן (ע״ע), עוצר המלוכה בצרפת. ב 1722 
נחיתה נ״א לבירת המושבה לואיזיאנה. במלחמת 7 השנים נמסרה 
נ״א, בהסכם סודי- לספרד ( 1762 ). התושבים, שדבר ההסכם נודע 
להם רק נ 1764 , מרדו ב 1768 במושל הספרדי. המרד דוכא נעבור 
חצי שנה. 

התפשטותן של אה״ב מערבה הפכה את המיסיסיפי לעורק תח¬ 
בורה חשוב ומשגשג ועמו עלתה גם חשיבותה של נ״א. ב 1800 חזרה 
נ״א לידי צרפת. ב 1803 נמכרה לאה״ב כחלק מקניית לואיזיאנה 
(ע״ע אה״ב, עמי 168 ). העיר התפתחה במהירות. וב 1850 הגיעה 
אוכלוסייתה לב 120,000 . ב 1849 הועברה בירת לואיזיאנה מנ״א 
לבטודחג׳. 

מלחמת האזרחים פגעה קשה בנ״א. היא נכבשה כ 1862 בידי צי 
הצפון. כ 40 שנה אח״ב חזר היקף מחרה והגיע לזה שמלפני המלחמה. 

. 1953 , 110 ) ¥00 111 07111 0 : 1 ? 1 ) 1 .'{ €11 €10010 ,ז^ז״יד .£ .£ 

יהודים התיישבו בנ״א, בנראה. עם ראשית ייסודה של העיר. 

ב 1724 הוציא נגדם השליט הצרפתי צו גירוש. ב 1762 , משנמסרה 
העיר לספרדים, פורסמו חוקי הגבלה חדשים. 

בראשית המאה ה 19 , לאהר שנרכשה לואיזיאנה בידי אה״ב, 
חודש היישוב היהודי בנ״א. בין המתיישבים: יהודה טורו (ע״ע) 
ויהודה בנג׳מין (ע״ע). ב 1828 התארגנה בנ״א הקהילה הראשונה 
״שערי חסד״: ״היכל סיני״ הרפורמי הוקם ב 1870 . דק מהגרים 
מעטים הגיעו ממזרח אירופה לנ״א. בשנות ה 50 וה 60 של המאה 
ה 20 . בתקופת המאבק על ביטול ההפרדה הגזעית. עוררו רגשות 
אנטי כושיים במידת מה גם אה האנטישמיות. 

ע״פ מקר, שנערך 19581 , 25% מיהודי נ״א הם בעלי מקצועות 
חסשיים, 40% עוסקים בתפקידי מינהל, ו 18% נמסחר ופקידות. 

כמחצית האוכלוסיה היהודית משתייכת ל 3 הקהילות הרפור¬ 
מיות שבעיר. האחרים ל 3 הקהילות האורתודוכסיות "חברת תהילים" 
( 1875 ), ״אגודת אחים אנשי ספרד״ ( 1896 ), ו״בית ישראל״ ( 1903 ). 
הקהילה הקונסרוואטיווית ( 1960 ) מייצגת 150 משפחות. עם יהודי 
נ״א בשלהי המאה ה 19 וראשית ה 20 נמנה יצחק רלגדו, שעל שמו 
נקרא המוזיאון העירוני לאמנות. ב 1969 היו בנ״א 10,150 יהודים. 

1 ( 61011 [ . 0 . ז \ 1 16 ) 1 { 0 /( 51114 £0071011110 1 ) 011 101 ) 80 ,ו] 3 מ £15£11 ־ 1 . 3 } .[ 

€0X117111161•}, ] 941 ; 8. £.0111, 1)16 £011} ]614/1 0] (7), 0., 19 69. 

ק. או,"דג. ג.-י. כ. פ. 


83 


ניו איננלגד — ביו ג׳רזי 


84 


ניו איננלנד ( £081304 ׳"*ן). כינוי לאיזור בחלקה הצפוני 
מזרחי של אה״ב הכולל בתוכו את המדינות מין. גיו המפשר. 

ורמונט, מםצ״וסטם, קונטיקט וריד אילנד (ע׳ ערכיהן). השם נ״א 
ניתן לאיזור ע״י הפייר האנגלי ג׳ון ססית, שגילה את חופיו ב 1614 . 

ניואךק 31:10 * 140 ), העיר הגדולה ביותר במדינת נידג׳דזי (ע״ע) 
ונמלה הראשי; 382.417 תוש׳, ועם פרווריה — כ 2 מיליון 
( 1970 ). יושבת על הגדה המערבית של נהר פסיאיק בקרבת שפכו 
למפרץ נ , . נ־ היא חלק מהאיזור המטרופוליטני של ניו־יורק ומוקפת 
מרכזים עירוניים גדולים. 

נ' היא מרכז תעשייתי ותחבורתי. מפעלי התעשיה העיקריים 
מייצרים מכשירי־חשמל, מכתות, כימיקלים. צבעים. מוצרי-עור. 
תכשיטים, מזון ומשקאות. נמלה של נ' ונמל התעופה שבקרבת 
מרכז העיר הם הלק ממערכת התחבורה הבידלאומית של ניריורק 
ונמצאים תחת רשות פינהלית אחת של נפל ניו-יורק. נ' היא מרכז 
עסקים חשוב ובה חברות ביטוח רבות. אוכלוסיית נ' בעיקרה כושית 
וקיימת הגירה של אוכלוסיה לבנה אמידה אל הערים שבסביבתה. 
בנ ׳ בתי־ספר גבוהים להנדסה, רפואה ומינהל עסקים. 

. 1966 ,מ 1 גז 21 מ 1 מת/* 0 . 1 

יהודים יוצאי גרמניה ואלזם יסדו ב 1848 את הקהילה האור¬ 
תודוכסית "בני ישורון". וביהכ״נ שלה היה הראשון במדינת ניו 
ג׳רזי. הקהילה יסדה גם בי׳יס עברי. מאמצע המאה ה 19 הפכה 
הקהילה לרפורמית, וכיום זו הקהילה הרפורמית הגדולה ביותר 
במדינת ניו ג״רזי. היהודים עברו במהירות מרוכלות למסחר ותעשיה. 
ומהבולטים בהם היה לואים אדונסון, מייסד הברת המצתים 1100500 . 
עם גידול מספר היהודים נוסדו בני ארגונים יהודיים, ביניהם בית 
היתומים ( 1867 ). בשלהי המאה ה 19 הגיעו לנ׳ מהגרים רבים ממזרח 
אירופה. שלא נתערו בין ותיקי הקהילה ויסדו מוסדות סעד נפרדים. 
ב 1923 נוסדה פדרציה של שירותי הסעד היהודיים. ברבע הראשון 
של המאה ה 20 עכרו היהודים ממסחר למקצועות חפשיים. לאחד 
שנות מלה״ע 11 החלד. נהירה לפרוורים, וכיום חיים בעיר מעט מאוד 
יהודים. 

ק. או. - ו. פב. 

ניובי ( 741680 ). דמות במיתולוגיה היוונית! בתו של טנטלוט 
(ע״ע) ואשתו של אמפיון מלך תבאי. נ', שנתברכה בצ¬ 
אצאים. התפארה בד בניה ובל בנותיה, ואוי לעגה לאלה לטו(ע״ע), 
שהיתר, אמם של שני ילדים בלבד. כסו כן תבעה נ׳ שבני־תבאי 
יקריבו קרבנות ויחלקו כבוד לה, ולא ללטו. ילדי יריבתה נקמו את 
עלבה אסם: אפולון הרג בחציו את בניה, וארטמיס — את 
בנותיה. האם הנואשת שבה מתבאי להר סיפילום שבלוד (אסיה 
הקטנה), ושם הפכה בידי זוס לסלע מזיל דמעות. — גורלם של נ' 
וילדיה שימש נושא למשוררי יוון ורומי. למן המאה ה 5 לפסה״ג 
בא סיפורם לידי ביטוי באמנות: בציורי־אגרטלים (ר׳ תמ ׳ : כרך ה׳, 
פול עמי 152 ). ציורי-קיר, ציורים על-גבי ספיני שיש (ע״ע הלניזם, 
עט׳ 640.638/9 ׳ ור׳ תמי שם. עמ ׳ 639 ), יצירות טראקוטה. תבליטים, 
וקבוצת הפסלים הגדולה .,נ' וילדיה", שמקצת העתקים נשתמרו 
מפנה (ע״ע הלניזם, עם׳ 665/6 ! ור׳ תפ ׳ : כרך א/ עס׳ 725 ). 

.( 644-706 , 1 . 111 אאא ,. [ ״ א , 1 .״״״.״* ■( 11 ,,.' 1 , ,',ו־ ,ץ 1.1,3 

,ח*ז 114 < 0 ז*!{ .ז 4 ,£(ס 00 . 41 .מ ; 1949 י 1 ץד 1 ^ 1 שא ..א ; 1936 

. 1964 

ניוביום׳ ע״ע קולומביום. 

ביר ברנזדק ( 1011 * 81-005 14.00 ), פרובינציה בדרום־מזרח 
קנדה! 72,000 קס״ר, 636,000 תוש׳ (אומדן 1970 ). נ״ב 
משתרעת לחון• מפרץ סינט לורנם במזרח, מפרץ פאנדי בדרום 
ומפרץ שלר בצפון־המזרת. לשון יבשה מחברת את נ״ב בדרום- 
המזרח עם נובה סקושה (ע״ע). 


מבחינת המבנה. רוב שטחה של נ״ב הוא רפה בעלת אופי גבעי, 
ששיאה הר קארלטן ( 820 מ׳) בצפון־הסערב. עמקי נהרות רבים 
מבתרים את הרמה ואת מישור-החוף במזרח ובדרום־המזרח. הארוך 
בנהרות — סינס ג׳ון ( 680 ק״מ) יוצא ממדינת פין (ע״ע) שממערב 
לנ״ב ונשפך למפרץ פאנדי בדרום. החופים מפורצים ביותר. יותר 
פ 85% מהשטח מכוסים ביערות שתוצרתם מספקת כמחצית התפוקה 
הכלכלית של נ״ב. מחצית בתי־החרושת בנ״ב עוסקים בעיבוד עץ: 
מנסרות, ייצור נייר ומוצרי עץ אחרים. בתח״ר אחרים מייצרים 
מזונות. הענף הכלכלי השני בחשיבותו הוא דיג בשיטות מודרניות. 
אף כי נידוגים לאורך החופים כ 50 מיני דגים, חשוב בעיקר דיג 
סרטנים, סרדינים, חסורי-ים (בקלה) ופליחים. בשטחים המעובדים— 
בשפלת החוף ובעמקי הנהרות — מגדלים תפוחי־אדמה. תפוחי-עץ 
ופירות וירקות אחרים. כן מפותח משק חלב. בצפון־המזרח מפיקים 
עופרת, אבץ. נחושת. כסף, מנגן ועוד. 

רוב התושבים הם צאצאי מהגרים אנגלו־סאכםים וצרפתים. 

ב 1966 ישבו 51% מהאוכלוסין בערים! הגדולות ביניהן: סינט ג׳ון 
— 100,190 תוש׳ — המרכז התעשייתי והנמל העיקרי! סנקטן — 
69,700 תוש׳ו פרדריקטון — 38,520 תוש׳ — הבירה. 

. 1960 ,*)<״?/ סו/ו / 0116 ! 51110 . 2.10 .? 

. 1902 

ק. או.-ד, וה.-א. א. צ׳. 

ניו המפשר () 1111 * 111011 ע״א), מדינה בניו אינגלנד (ע״ע) 
שבצפון־מזרח אה״ב. נמנית עם המדינות הקסנות באה״ב 
לפי שסחה — 24.097 קמ״ר (ה 40 ). ומספר תושביה — 737,681 
( 1970 , ד. 43 ). 

רוב שטחה של נ״ה הוא גבעי או הררי, פרם לאיזור מצומצם 
של מישור החוף האטלנטי בדרום־חמזרח. בצפון משתרעים הרי 
וים — שלוחה של הרי האפליצ׳ים, ששיאם בהר וושינגטון — 1,917 
מ/ נ״ה משופעת בימות קטנות ממוצא קרחוני. הגדולה והנודעת 
בהן היא ימת ויניפסוקי במרכז המדינה שחופיה מפורצים ביותר 
ובה 274 איים קטנים. אף הנהרות רבים מאוד: רובם קטנים, פרט 
לנהר קונטיקט שלארכו עובר גבולה של נ׳־ה עם ורמונם במערב. 
ונהר סרימק הזורם במרכז מצפון לדרום. הנחרות מספקים פוטנציאל 
הידרו־חשמלי רב המנוצל ע״י כ 30 מפעלי־כוח. האקלים קונסיננ־ 
סאלי, אך לח. הקיץ קצר וקריר, והסספרטורה הממוצעת ביולי ״ 20 
בדרום ו״ 15 בצפון. החורף ארוך וקד, יהסמפרטורה הממוצעת בינואר 
׳ 3 ״ בדרום. ו • 13 - בצפון. כמות המשקעים כ 1,000 מ״מ בממוצע 
בשנה. וחלקם הגדול — שלג. 

יערות מכסים כ 85% מפני־השטח והם האוצר הטבעי העיקרי 
המספק חלק ניכר מכלל התוצר התעשייתי של נ״ה. נ 42% מכוח 
העבודה מועסקים בחרושת — שיעור שהוא מהגבוהים באהי׳ב. 
ענפי התעשיה העיקריים הם סכסטיל, מוצרי עור, עץ, מכונות, מב- 
שירי־חשמל ומזונות. הענפים החקלאיים החשובים הם משק חלב 
ולול וכן מגדלים בדרום ירקות (בעיקר תפוהי־אדמה) ופירות 
(תפוחי־עץ). התיירות מפותחת ותופסת מקום חשוב בכלכלת נ״ה 
משום יפי נופה ואפשרויות הנופש והספורט בחורף ובקיץ. כ 3 
מיליון תיירים פוקדים את נ־ה מדי שנח. 

חאוכלוסיה מרוכזת רובה בדרום. כ 58% יושבים בערים. 
שהגדולות בהן — כולו בדרום המדינה — הן: מנצ׳סטר 87,750 
תוש׳ ( 1970 ), נשואה 55,820 תוש , , וקונקורד, הבירה, 30,000 תוש׳. 

. 1956 .^ 4 * 1 , 510101 1 ) 1110 ! ! 1 1/10 / 0 51010 6111110 ־ 01 1/10 , 05 זוו 1 ף$ .ע .[ 

היסטוריה. שמחה על נ״ה נכלל בזכיון שניתן ב 1622 לגור- 
ג׳ים ומיסו (ע״ע מין). ב 1629 חילקו השנים את השטח, מיסן קיבל 
את מערבו, שנקרא מאז נ״ה. אולם מיסן ויורשיו לא הצליחו לבסס 
אח תביעתם לשסח זה. והסתבכו במשפטים ממושכים עם תובעים 
אחרים לזכיונות. בינתיים הוקמו בשטחה יישובים של בני מסצ׳וסטס. 
שסיפחו עצמם אליה. ב 1679 הופרדה נ״ה ממסצ׳וסטס ונהיתה לפרו¬ 
בינציה של הכתר האנגלי, בניה ניהלו מלחמות ממושכות עם האינ¬ 
דיאנים שנתמכו בידי הצרפתים שבקוויבק. גבול נ״ה—קוויבק נחתם 
סופית רק נ 1842 . 

במלחמת השחרור האמריקנית הכריזה נ״ה על עצמאותה 3 שבו¬ 
עות לפני הכרזת העצמאות האמריקנית ( 1776 ). וב 1776 — 1784 נהגה 
בה חוקה זמנית — הראשונה בחוקות המדינות של אה״ב. התפ¬ 
תחותה במאה ה 18 ובתחילת הסאה ה 19 היתד, מהירה מאוד, אך 
נעצרה באמצע המאה ד. 19 . ב 1800 היו בה 180 אלף איש, ב 1860 — 
320 אלף, ב 1910 — 420 אלף, וב 1940 — 460 אלף. קצב הגידול 
הוחש בשנות ה 50 וה 60 . 


יהודים בודדים התיישבו בנ״ה בראשית המאה ה 18 . רובם 
מגרמניה. הקהילות הראשונות, ,.בני ישראל' בברלין ו״אנשי ספרד— 
רוסיה״ במנצ׳סטר■ נוסדו נ 1699 , הקהילה הגדולה ביותר בנ״ה היא 
מנצ׳סטר: ב 1968 מנתה 1,850 יהודים. קהילות יהודיות אחרות מצו¬ 
יות בפורטסמת — 500 : דובר — 300 : נשו — 300 : קלרמונט — 
200 . בנ״ה כולה 4.600 יהודים. ב 1877 בוטל החוק. שהיה כלול בהו- 
קתה של נ״ר, מ 1787 . שדרש כי המושל. חברי הסנאט ובית הנב¬ 
חרים חייבים להיות פרומסטנסים. מראשית הסאה ה 20 מחזיקים 
גם יהודים במשרות פוליטיות וציבוריות. 

ק. או. - מ. 

ניו זילנד ( 11:11111 ^ 7 ""ז>ן), מדינה בחבר העמים הבריטי, מול 
חופה המזרחי של יבשת אוסטרליה בדרום מערב האוקיאנוס 
השקט: 268,675 קמ״ר: 2.862,631 תוש׳ ( 1971 ). 

נאוגרפיה, עם־ 88 : אקיים. עפי 90 : חצופה והחי. עמי 91 : אוכלוסיה. 

עם' 92 : חינוך, עם׳ 92 : כלכלה, עם׳ 95 : חוקה ומשטר, עם , 95 : 

כוחות מזוינים. עם׳ %; היסטוריה, עם׳ 97 : יהודים, עם׳ 98 . 

נ״ז בנויה ממספר איים. שהגדולים והחשובים שבהם הם שני 
איים סמוכים זה לזה, המשתרעים פצפון־מזרח לדרום־מערב ונפרדים 
זח מזה ע״י מיצר קוק 00010 ) . שטחו של האי הצפוני 114,729 
קמ״ר ושל הדרומי 153.946 קמ״ר. בתחום הגבולות הפוליטיים 
של נ״ז (• 33 דרום — • 53 דרום ו • 162 מזרח — ' 173 מערב) נמ¬ 
צאים האיים הקטנים: סטיוארט ( 1,740 קמ״ר) הנפרד מהאי הדרומי 
ע״י מיצר פובו, ואיי צ׳תם ( 967 ק״מ) ממזרח לאי הדרומי; האיים 
שאינם מיושבים: איי אוקלנד ( 610 קמ׳ר), קמבל ( 114 קפ״ר). 
אנסיפדיז ( 60 קמ״ר), סנרז, סולנדר ובאוינטי — שמדרום לנ״ז; 
ומצפונה — איי שלושת המלכים ואיי קרמדק. הטריטוריות של נ״ז 
מחוץ לגבולותיה הפוליטיים הן: איי קוק בצפון מזרח נ״ז הכוללים 
את האי גיאוא שלו רשות פינהלית נפרדת: איי סוקלאו מצפון 
לסמואה המערבית. והמושבה רום באנטארקטיקה. 

ג א ו ל ו ג י ה, אייה של נ״ז מהווים קטע מרצועה העוברת בשולי 
האוקיאנוס השקט, שלארכה התחוללה תנועת אורוגנזה (ע״ע) 



ניריי?:ד: גאיילכיד! 





89 


ניו זילנד, גאוגרפיה 


90 


בתקופת השלישון. הרצועה מהווה איזור חולשה בקרום כדור הארץ 
שבו נמשכת עדיין פעילות טקטונית — סיסמית וגעשית — ופבאן 
כעדה ..טבעת האש הפאציפית". רכסי ההרים בנ״ז קומטו וקיבלו 
את צורתם הנוכחית בטוף השלישון ובתחילת הרביעון (פליוקן ופ־ 
ליסטוקן). תקופת בניין הרים זו היתה מלווה התפרצויות געשיות 
ושכירות חזקות. כבר בתקופה הפאלאוזואית שקעו סלעי-משקע 
באיזור נ״ז (אלה נחשפו במערבו ובדרומו של האי הדרומי). בתקופה 
המזלזואית תלה שקיעה נוספת, וכן היתה זו תקופה של קימוט; 
אן בעקבות סחיפה חזקה הונמכו רכסי ההרים ושקיעתם פתחת 
לפני הים הגיעה לשיאה בתקופת אוליגוקו (שלישון), שבה שקעו 
סלעי חול וגיר הנמצאים במספר אזורים באי הצפוני. בעקבות פעי¬ 
לות געשית נמרצת בתקופת השלישון כוסו שטחים נרחבים. בעיקר 
באי הצפוני, במשקעי לבה, טוף ואפר וולקאני. בתקופח הפלים־ 
טוקן (רביעון) עברה נ״ז הדרומית תקופת־קרחון, שעיצבה את הריה 
באי הדרומי המשופעים בעמקים עמוקים, משקעי מורינות, ימות 
ופיורדים. קוטקטוניבולט באי הדרומי—קו השבר האלפיני — 
עובר ממפרץ מילפורד עד מיצר קוק ומחלק את האי הדרומי לשני 
אזורים גאולוגיים שונים: ממערב לקו השבר וב״ארץ הפיורדים' 
שמדרומו בנויה התשתית הסלעית מסלעי התקופה הפרה־קמברית 
והפאלאהואית, המכילים סלעי-משקע (אבן־תול — ^סג״ודסע). 
סלעים מטאסורפיים (גנים) ומאגמתיים (גרניט), ואילו התשתית 
ממזרח לקו השבר בנויה מסלעי-משקע וסלעים מטאמורפיים (שיטס) 
מסוף הפאלאוזואיקון והמזלזואיקון. סלעי־משקע שלישוניים (אבף 
גיר וחול) מצויים רק מעט ובהם מרבצי פחם. המישורים לאורך 
החופים ובתוך ההרים מכוסים סלעים מתקופת הרביעון(אלוביון. מד 
רינות וחוליות). סלעים געשיים מצויים בחצאי־האיים בנקם ואוטאגי. 
האי הצפוני חסר סלעים מטאמורפיים דש בו מעט סלעים 
מהתקופה הפאלאוזואית, התשתית בנדה מסלעים מזוזואיים הנחש¬ 
פים ברצועה ההררית הצרה. בשאר חלקי האי מצדים סלעי משקע 
שלישוניים ורביעוניים וכמדכן סלעים געשיים צעירים. הפעילות 
הסיסמית בנ״ז מתבטאת בב 200 רעשי אדמה בממוצע לשנה. רובם 
בדרגת-חוזק מעטה. רעש אומה חזק היה ב 1923 במחוז הוקס בי 
שבמזרח האי הצפוני ובעקבותיו נספו למעלה מ 200 איש. 

המבנה הפיסי. מבחינת המבנה שונים שני אייה העיקריים 
של ניז זה מזה. ה א י ה צ פ ו נ י — הוא ברובו גבעי. רצועה צרה 
של רכסי הרים (המשכם של רכסי ההדים באי הדרומי) נמשכת 
ממפרץ קוק בדרום לעבר מפרץ פלנטי בצפון ופסגותיהם הגבוהות 
מגיעות לגובה של 1,800 מ׳. במרכז.האי משתרעת רמה געשית על 
פני 26,000 קמ״ר ובסביבתה מעיינות חמים, גיזרים והרי-נעש 
בעלי הפסגות הגבוהות ביותר באי, שהפעילים בהם: רואפהו (-גביא 
1 ״ 01 ק). 2,796 מ׳: נגאורוהו 0 ס 11 גתנ\ 83 א), 2,290 מ- (ע״ע וולקניזם. 
ותם׳ שם, ענד 941 ): טונגרירי ( 0 ז;־ 1 ב 8 תמז), 1,987 פ׳. ואגמונס 
(ע״ע) — פסגת הר־געש כבד במערב האי, 2,518 מ׳. ממערב לרמה 
הגעשית משתרע איזור גבעי מבותר בעל גאיות עסוקים. מצפון 
לרמה נמצאים שני חצאי איים: המזרחי תפוס על ידי רכסי דרי 
קורלמנדל; המערבי (של מחוזות אוקלנד הצפונית והמרכזית) הוא 
מישורי וחופיו המפורצים מאפשרים הקמת נמלים נוחים. מישורים 
רחבי ידיים נוספים משתרעים מצפון לרמה הגעשית במערב האי 
בסביבות העיר ולינגטון וכן בחוף המזרחי. באגניס שבתוך ההרים 
מפחדות שפלות קטנות. למישורי האי חשיבות כלכלית רבה. חופי 
האי הצפוני מפורצים רק מעט ושני הנמלים הגדולים הם של ולינג־ 
טון ואוקלנד. 

האי הדרומי הוא ברובו הררי. במערבו נמשכת רצועת הרי 
״האלפים הדרומיים״ בכיוון דרום־מערב — צפון־מזרת, בגובה 
ממוצע של 2,500 מ', ובהם הפסגה הגבוהה ביותר בנ״ז — הר קוק, 
3,764 מי. רצועת הרים זו עברה ערוץ רב בתקופת הקרחון ובה 



ניו זילנר: זזר םיט 1 יי יק הסחנמא םע 5 
פי 1 רד םי 5 פורד 
(.שקש$ .ותזס^ח! . 2 .א) 


ימות רבות, מורינות, גאיות 
עמוקים וקרתונים. שהגדול 
בהם הוא קרחון ססמן שבהר 
קוק. מצפת לרכס זה תופסים 
רכסי הרים את כל רוחב 
האי, ופסגותיהם הגבוהות 
מגיעות ל 2,500 מ׳. בדרום- 
מערבו של האי משתרע אי־ 
זור הררי שפסגותיו מגיעות 
ל 2,500 מ׳ — .,ארץ הפיור¬ 
דים" ; איזור זה משופע בפי 
יורדים ומפות רבות שנותרו 
לאחר נסיגת הקרחון. במזרח 
ובדרום מזרח האי משתר¬ 
עים אזורי גבעות היורדות 
במתינות אל הים. מישורי 
האי הדרומי אינם רבים. אך 
יש ביניהם רחבים למדי — כמישור קנטרברי במזרח, המכוסה 
משקעים אלוביאליים מאוחרים, ומישורים אחרים בסאותלנד. במערב 
וסטלנד וכאגנים שבין ההרים. החוף מפורץ רק מעט. 

ה י ד ר ו ג ר פ י ה. נ״ז מנוקזת ע״י מספר רב של נהרות קצרים 
המנקזים איזור הררי תלול. חשיבותם רבה כמקור ליצירת כוח 
הידרדחשמלי. אך רק מעטים מתאימים לשיט. מספר נהרות באי 
הדרומי ניזונים מהפשרת השלגים. הנהר הארוך ביותר באי הצפוני 
הוא ויקטל (סזב&נזלל), 434 ק״מ, הנשפך לימת טאפו; הארוך באי 
הדרומי הוא קלותה ( 0161113 ), 337 ק״ם, הנשפך לאוקיאנוס השקט. 
ימות רבות מפוזרות בשטחה של נ״ז. ימות האי הדרומי נוצרו 
ברובן ע״י פעילות ערוץ בתקוסת הקרחון, ואלו שבאי הצפוני — 
בעקבות שבירות טקטוניות. הימה הגדולה ביותר בנ״ז היא ימת 
טאופ 1 ( 0 ק 1 מ 7 ). 618 קפ״ר, באי הצפוני, והשניה בגודלה היא ימת 
טי אנאו (נזב״גג פיך), 343 קמ״ר ב״ארץ הפיורדים" באי הדרומי. 
לימות חשיבות רבה כגורם המווסת את מי הנהרות וכמאנרי מים 
להקמת תחנות כוח הידדו־חשמליות. 

אקלים. ג״ז נמצאת באיזור האקלים הממוזג. אך אקלימה 
נקבע בעיקר ע״י המצאות אייה בלב האוקיאנוס וע״י רבסי-הריה 
הניצבים לכיוון הרוחות המערביות, הקבועות בד׳יכ. הטמפרטורה 
בצפון גבוהה, ונעשית נמוכה ככל שמרדימים. ממוצעי-הטמפרטורה 
השנתיים האפייניים הם ■ 15 ליד כף ריינגה (הנקודה הצפונית ביותר 
בנ״ז), ו • 10 בדרום האי הדרומי. תנודות הטמפרטורה העונתיות 
קטנות בצפון וגדולות בדרום. כך שבקיץ אין כמעט הבדלי-טמפר- 
טורה בין האיים. ובחורף יש הבדל של כ • 10 . הבדלים חריפים יותד 
יש בין אזורי החוף לאזורי ההרים, שבחלקם מכוסים הם שלג־עד. 
תנודות-הסמפרטורה היומיות גדולות ודומות לתנודות העונתיות. 
מקרים של טמפרטורות קיצוניות נדירים ביותר. מזג האוויר מושפע 
בעיקרו מסדרת אנטיציקלונים וביניהם אפיקים המלווים לעתים 
בחזיתות קרות. האנטיציקלונים גורמים למזג אוויר בהיר, אך 
החזיתות מביאות גשמי פתע ולפעמים שלג או סופות ברד. 

בנ״ז נושבות דרך קבע רוחות חזקות. שכיוונן הכללי הוא 
ממערב. גושי-האוויר מגיעים לנ״ז לאחר שעברו דרך ארונה מעל 
הים ועל כן הם רוויים מים וכבר איבדו את התכונות המאפיינות את 
מקורם (אנטארקטיקה, מרכז־אוסטרליה ועוד). שרשרח־ההחים ההר 
סמת את הרוח גורמת למשקעים אורוגרפיים (ע״ע משקעים) מרובים 
במדרונות המערביים של הרי האי הדרומי (מעל 5,000 מ״ם בשנה 
בממוצע ובמספר מקומות באלפים הדרומיים נמדדו כ 10,000 מ״ם 
בשנים מסוימות). המדרונות המזרחיים חסויים בצל הגשם ובהם 
הרוח יבשה וחמה וכמות המשקעים הקטנה נתונה להפסדי התאדות 



91 


ניו זילנד, הצומח והחי; אוכלוסיה 


92 


רבים. בדרום האי, בין שתי שלשלות חדים, נמצא האיזור הצחיח 
היחיד בנ״ז. באי הצפוני ההרים נמוכים יותר ואינם יוצרים חטיבה 
אחת ולפיכך מחולק האי לאזורי אקלים מקומיים השונים זה פוה. 

ברוב שטחי נ״ז יורדים הגשמים במשך כל חדשי השנה, אך 
בקצה הצפוני האקלים נוטה לים־תיכוני (גשמי חורך מרובים פי 2 
מאשר גשמי קיץ) ובקצה הדרומי של האי הדרומי, באזורים 
הפנימיים, יורדים בעיקר גשמי־קיץ קונווקטיים (ע״ע משקעים). 
הסטיות מהממוצע השנתי גדלות עם ירידת הממוצע (צפונה ומזרחה). 
ברוב שטח נ״ז יש ימי כפיר בחורף ומספרם עולה ככל שמדרימים, 
אולם ימי השלג מועטים באזורי השפלה והגבעות. 

יר. פ. — יא. ש. 

הצומח. האופי המיוחד של צמחיית נ״ז הוא זד, המאפיין את 
האיים האוקיאניים: עושר בצמחים אנדמיים (וע״ע אי, כרך מי¬ 
לואים). נ״ז שייכת. מבחינת הצמחיה, לממלכה האנטארקטית, שבה 
כלולה אמריקה הדרומית הסובאנטארקטית. 47 משפחות ו 68 סוגים 
משותפים לשני אזורים אלה. הצמחיה מנילה יסודות פלאוטרופיים 
המופיעין! במאלזיה ובאוסטרליה המזרחית, לצדם של יסודות אנט־ 
ארקטיים. היערות הם סובטרופיים וממוזגים־חמים בעיקרם. במערב: 
יערות גשמים סן הטיפוס הסאלאי. באי הצפוני — שבו יורדים 
גשמים מרובים — מכוסים ההדים הגבוהים בעיקר עצי מחט ענקיים, 
בגון אוח ד. 773611 וכן שרכי-עצים גבוהים המהווים יער לעצמם 
באיזור הערפילים. באי הדרומי הגשמים מעטים. הצמחיה האפיינית 
היא של ערבות דגניים המכונות : 7115501 , בהן בולטים : בגח 0 ו! 1 ״ 3 ס, 
הסיסנית ה 1105 ק, 030 703 , 1130 ) 203140 ־ 40 ־ 1105 €81111:3 ? ועוד; כן 
מצויים יערות ירוקי־עד פתוחים שבהם שולט הסוג 5101110138115 ;. עצי 
יער אחרים הם 10116103501:1051 זז ן 1 ל: 5 ז 0 ו:(. 1 . מיני 115 <;ז 001003 י 1 ועוד. 
באיזור החוף מצוי ד. 10113 71101111111111 , שהוא צמח סיבים חשוב. 
בעקבות חדירת האירופים לאי ועם פיתוח ענף הצאן. צומצם מאוד 
הצומח הטבעי. לעומת זאת נתעשר הצומח בב 500 מינים חדשים 
שכמחציתם כבר שכיחים כיום באי. 

החי. רוב בעח״ח בנ״ז הם אנדמיים• קשר ליבשות־העולם מוכח 
ע״י מציאותם של בע״ח שונים, ביניהם: הטואטדה (ע״ע ותמ׳ שם), 
זוחל השייך לסדרה בעלת תפוצה קוסמופוליטית בתקופת המזוזו־ 
איקון; הצפרדע הקטנה הפריסיטיווית — 13 ז 011 ק 710 — שיש לה 
מינים קרובים באמריקה הדרומית: דג החי במים מתוקים מהסוג 
0.113x135 המצוי גם באוסטרליה. באפריקה הדרומית, ובאזורים 
הקרים של אמריקה הדרומית. מאידך, בידודה הגאולוגי הממושך 
של נ״ז גדם לבך שאין לבע״ח רבים מינים קרובים מעבר לים 
(למשל העוף קיווי). מבחינה זלאוגאו גרפית, בע״ח השוכנים ביערות 
שייכים לאמור המאלאי ואחרים לאוסטרליה. מבין היונקים, מצויים 
רק שני מינים אנדמיים של עטלפים. העטלף 5130111118 ,<^, מין 
המהווה משפחה לעצמו, קיים רק בג־״ו. נושר־תעופתו חלש. והוא 
היחיד מבין עטלפי-החרקים המלקט את החרקים כמשכנם ואינו 
תופסם באוויר. 

נ״ז משופעת בעופות — כ 250 מינים, בהם כ 150 מינים דוגרים! 
רבים מהם חסרי כושר-העופה, הגון, השליו (- 00530 א 1 ת 1 ג 11 ס 0 
1130 ) 20130 ), מסדרת התרנגולאים: 11003 ) 503 710011611383 מסדרת 
הימאים 1 נסטור ( 7705:01 ) וסטריגופס ( 811180115 ) מסדרת התוכאים! 
031131115 , מסדרת העגודאים (משפחת רליתיים) ! מרגיז ( 1:401805 
305113115 ), מסדרת האוחאים ; 1350151 ) 111110 ' 153111 713501313 ׳ 

היחידות מבין ציפורי-השיר שהן חסרות כושר־תעופה. מקבוצת 
העופות הרליתיים יש להזכיר את הפין 710101013 , שתחילה חשבו 
שנכחד, אך נמצא שנית באגמים בררום האי ( 1949 ). בין עופות 
המים — אפייניים לנ״ז מיני הקורפירנים. נ״ז היתד" כנראה, מרכז 
תפוצה של פינגווינים. כסה מינים מבין חסרי כושר-תעופה, מכל 
הסדרות, נכחדו לגמרי, כגון אחדים מסיני הקיווי, המואה, מסדרת 


105 סז 01011111£0 נ 011 , העופות הגדולים ביותר שהתקיימו אי־פעם 
והגיעו לגובה של 3 מ׳, והציפור 300111051115 770001016113 , שהצ¬ 
טיינה בדמורפיזם מיני (במקור). כן הוכחדו עופות רבים ע״י חיות¬ 
ו,בית, כגון כלבים וחזירים, שהוכנסו לנ״ז בידי האדם האירופי 
ונתפראו. לעומתם, נוספו והתפשטו עופות מועטים, כגון דרותהבית 
והותיר, שהובאו לשם ע״י האדם. 

תפוצת הזוחלים אינה גדולה (ר׳ לעיל). צבים ונחשים יבשתיים 
אין שם בכלל. מהלטאות — רק סוגים אחדים ממשפחת השממיחיים, 
היחידים במשפחה שהם יולדי־חיים. מצויים מינים אחדים של ליגו־ 
סומה ( 1.58050013 ). ממשפחת החמסיים, אך משערים שהם הוכנסו 
ע״י האדם. החרקים הם מעטים. נמצא שם פריפסום ( 115 ) 01163 ?);־ 
יצור פרימיטיווי המהווה טבעת מקשרת בין תולעים טבעתיות וחר¬ 
קים. — וע״ע זואוגאוגרפיה, עם׳ 653 . 

ם.ם. 

אונלוסיה. במפקד 1961 מנתה אוכלוסיית נ״ז 2,414.984 
נפש! בעקבות הגידול הטבעי וההגירה אליה הגיע מספר תושביה 
ל 2,862,600 (אומדן 1971 ). מספר החושבים. בהתאם לשטחה של 
נ״ז, הוא קטין והצפיפות נמוכה. כ 70% מתושבי נ״ז יושבים באי 
הצפוני, שבו שטחי-חקלאות נרחבים, משק־חלב מפותה וסרכוי־ 



ניו ]•לנד; מראה העיר אוללנר (ץ) 61101 ע? 773110331 . 77.2 > 


תעשיה חשובים. כ 77% מאוכלוסי נ״ז נמצאים ביישובים של 1.000 
תושבים ומעלה. ד,מרכזים העירוניים הגדולים בנ״ז הם: באי 
הצפוני — אוקלנד (ע״ע), העיר הגדולה ונמלה החשוב של 
נ״ז. ובה 152,300 תוש , , ועם פרווריד, 603,500 (אומדן 1970 ) ; 
ולינגטון (ע״ע), הבירה, 134,900 תוש׳, ועם פרווריה 179,300 ; 
הט 59.400 תוש/ ועם פדווריה 122,000 : ובאי הדרומי — 
כריסטצ׳רץ/ 166,100 תוש/ ועם פרוודיד, 260,200 : דנדין (ע״ע), 
81,300 תוש׳, הנם פרוותה, 110,100 . אוכלוסיית נ״ז מורכבת בעי¬ 
קרה מאירופים, מד,ס 90% בריטים: 8% — מאודים (ע״ע מאלרי), 
המרוכזים בעיקר באי הצפוני. דוב תושבי ג״ז הם נוצרים 
פרוטסטאנטים. 

.(. 17 ) 5 ז=)) 93 \ . 6 .א ; 1959 ,.. 7 . 5 [ ,. 603 .' 4 י .(-[) 133 ־ 0331651 . 8 ■א 
. 2 .־,', , 110153 . 4 . 80155-61 ./ נ \ .( ; 1965 ,. 2 מ; ע 1 < 3311 3 ׳, 5 6337 
45 " 7 , 006 ) 0 . 15 . 4 ..א - 030166511 '.גי . 5 . 15 — 0153 ־ 11 [ . 4 . 11 ; 1967 
. 1968 ,. 2 7 ' 7 ״״ ;] 4 ז)ו,/, /״ £304111011 ? 750/08103 ) 

מ. 

חינוך. רמת החינוך בנ״ו גבוהה. בעיקר הודות למאמצים 
ולממון שהמדינה והציבור משקיעים בו; 13% מתקציב המדינה. 
שהם 5% מד,הכנסה הלאומית, מיועדים לחינוך, וממונים עליו מיניס¬ 
טריון החינוך, מועצות אזוריות וגם ועדי בת״ם. ם 1944 חל חינוך 



93 


ניו זילנד, חיניד; כלכלה 


94 



חובה על גילאי 16 — 15 . עד גיל 19 החינוך חינם. חינוך 
יסודי הוחל עפ״ר על ילדים בני 5 — 12 או 13 , והחינוך 
התיכוני שלאחריו — עד גיל 19 . 

"אגודה חפשית לגני־ילדים" מקיימת מוסדות אלו 
בתמיכת המדינה לבני 3 ומעלה. ביה״ס היסודי 
משותף לבנים ולבנות, ומקצים בו זמן רב לעבודת כפיים. 
ובכפרים — לחקלאות. דאגתה המיוחדת של המדינה 
לחינוך בכפר משתקפת בכמה תקנות: כל בוגר קולג׳ 
להכשרת סורים חייב להורות תחילה 3 שנים בכפר; 
משכורתו גבוהה או יותר מבעיר. ילדי כפרים, שאין בהם 
בי״ם, לומדים בכמה דרכים: בהתכתבות, מפי פורים ניידים 
ובאמצעות הרדיו. בביה״ס העל־יסודי יש 2 דרגות: בי״ס- 
ביניים ובי״ם תיכון לסוגיו: עיוני, סכני ובי״ס המקיף 
כמה מגפות לימוד; בכל סוגי בתה״ם התיכונים מקיימים 
גם מוסדות-ערב. לאחרונה רווחת המגפה לקיים מוסדות 
גדולים (גם באזורים כפריים) ומספקים הסעה מאורגנת 
אליהם. באוניברסיסאות נהוג שכר-לימוד נמוך מאוד. 
חינוך מבוגרים מפותח מאוד, ואין בנ״ז בורות. 

המיניסטריון לחינוך מפונה ישירות על בתה״ס לסאו־ 
ריס, הנהנים משוויון גמור. אולם, למעשה, לומדים כ 60% 
מילדי הפאורים בבת״ס ממלכתיים כלליים. ב 1968 הגיע 
מספר התלמידים בבל בתה״ט (פרט לאוניברסיטאות) 
ל 760,625 , מהם 463,909 ב 2,124 בת״ס יסודיים ו 146,409 
ב 196 בת״ם תיכונים. בנ״ז 6 אוניברסיטאות ומכללה אחת 
לחקלאות. ב 1968 למדו בהן 281,882 תלמידים, 

ח. א. 

כלכלה. נ״ז היא ארץ חקלאית: כ 50% מכלל התוצר 
הלאומי מקורו בחקלאות. ואעפ״ב, כ 77% מתושבי נ״ז 
מרוכזים באזורים עירוניים וחלקו של התעשית והתיירות 
גדלים והולכים. כ 27% מכוח־העבודה מועסקים בתעשיה. 
18% במסחר. 30% בשירותים, מינהל ובינוי, 13% בחקל¬ 
אות, 9% בתחבורה ותקשורת ו 3% אחרים. — ההכנסה 
הלאומית לנפש היא 2,004 דולר ( 1970 ) — מן הגבוהות בעולם 
לארץ, שכלכלתה עדיין מבוססת בעיקר על החקלאות. 

החקלאות. בשל התנאים הטבעיים, ההתמחות הרבה וההש¬ 
קעות הגדולות, החקלאות בנ״ז היא בעלת יעילות ייצור גבוהה. 
כשליש מתוך 26.6 מיליון הקטאר, שהם כלל שטחה של נ״ז, אינו 
ראד לעיבוד; 13.6 מיליון הקטאר מעובדים, בכללם 12.8 מילית 
המכוסים באורח קבוע בגידולי מרעה; 480 אלף הקטאר מנוצלים 
לגידולי דגנים, ירקות ופירות, לצריכה וליצוא. באי הדרומי משלבים 
גידול כבשים עם גידולי דגנים ושרשים. באזורי החרים מקיימים 
באינטנסיוויות רבה חוות כבשים, אך נוטים להחליפן בחוות בקר לב¬ 
שר, משום שהביקוש העולמי ומחירי צמר ובשר־כבשים נתונים 
בירידה. באי הצפוני מגדלים בעיקר בקר לחלב ולבשר, וכבשים. 
חוות הכבשים והבקר — ברובן קטנות, כשליש מכלל הדיולת גודלן 
עד 40 הקטאר, נרבע — עד 80 הקטאר, ורק כ 3% מהחוות גדולות 
ם 400 הקטאר. בכך נ״ז מאבדת את היתרונות שיש לחוות גדולות, 
המאפיינות סוג זה של חקלאות. — גידולי ירקות ופירות ותעשיית 
יין מרוכזים בצפון האי הדרומי ובאיזור אוקלנד שבאי הצפוני. 

ייעור. לתעשיית העץ חשיבות כלכלית רבה. יערוח-הבר מס¬ 
פקים עץ לתעשיה הקלה. היערות הנטועים, על שסח של נ 400 אלף 
הקטאר, יש בהם בעיקר עצי סחט. קאינגאלרה (גזסבץחזג.?!)—כ 100 
אלף הקטאר — בחשב כיער המלאכותי הגדול ביותר בעולם. — 

עיקר הדיג נעשה בנמלי החוף המזרחי ובמרחק רב מהחופים, 
תעשיית שימורי דגים, בעיקר ליצוא, הוקמה בנמלים העיקריים. — 

מחצבים. עיקר פרבצי-הפחם הם בחופו המערבי סל האי 


הדרומי, אך יוקר ההובלה למרכזי התעשיה וטיבו הירוד של הפחם 
הנכרה מגבילים את השימוש בו. בפו-כן יש ברחבי המדינה מרבצים 
של זהב, מנגן, וולפרס, אורן. טיטן, עפרת־ברזל ובוקסיט. 

התפתחות ה ת ע ש י ה בניז הוזנחה במשך שנים רבות בגלל 
מחסור בחמרי־גלם בסיסיים והתחרות של מוצרים מן החוץ. כש- 
צומצם היבוא בתקופת מלה׳ע 11 הוחל בפיתוח התעשיה ובהקמת 
פקודות אנרגיה הידררחשמליים זולים עבורה. אחרי המלחמה גדלה 
הגירת כוח־עבודה מיומן לנ״ז ובעת ובעונה אחת גדל גם השוק 
המקומי למוצרי תעשיה, 


המוצרים העיקריים 


1970 

1961/2 

1948 ־ 1952 ־ 

היחידה 

המוצר 

278 

253 

139 

אלפי טינות 

חיטה 

130 

4 ל 

48 

״ " 

תפוחי-עץ 

6,400 

5.381 

4,720 

" 

חלב 

268 

217 

דז 1 

* 

תמאח 

97 

101 

101 

" 

גבינה מחלב בקר 

8.839 

6,446 

4,932 

אלפי ראשים 

בקר 

61,300 

48.462 

33,400 


כבשים 

584 

655 

563 


חזירים 

398 

240 

187 

אלפי טוגות 

בשר בקר 

575 

457' 

324 

" 

בשר כבש 

333 

281 

179 

" 

צמר כבשים 

13.706 

7.951 

4029 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל: 
םה״כ 

11,266 

6.779 

3.942 *י* 

מיליוני קו״ש 

מזה: הידרוי 
חשמלית 



*• רק 1952 

* ממוצע שנתי 





95 


;י: זילנד, נלנלה ; חוקה ומשטר 


96 


על אף הנידול הכמותי בתעשיד,. שעיקרו עיבוד מוצרים בסי¬ 
סיים לפני יצואם. עדיין הענף מאורג! בממדים קטנים. כ 67% ממספר 
מפעלי־התעשיה. מעסיקים עד 10 פועלים, ופיזורם נפידור האוכלוסיה. 
הריכוז התעשייתי הגדול ביותר הוא באוקלנד. — מפעלי התעשיה 
העיקריים הם מפעלי מזון (בעיקר של בשר ומוצרי־חלב), שכתם 
כ 20% מהמועסקים וכ 40% מכלל התוצר. תעשיות עיקריות אח¬ 
רות: ציוד תובלה, הלבשה והנעלה, סוצרי-עץ, תוצרת נייר ועיבוד 
בסיסי של מינרלים. 

אנרגיית חשמל מיוצרת בנ״ז בעיקר במפעלים הידרו־הש־ 
מליים. המנצלים את עושרה הרב של נ״ז במים. בשנות ה 50 וה 60 
הוקמה מערכת אנרגיה גדולה באי הדרומי ונמתחו קווים להעברת 
החשמל לאי הצפוני, המיושב יותר. בשנות ה 50 הוחל בניצול זרמי 
מים חמים להפקת אנרגיה. 

עד לשנות ה 30 נעשתה רוב התחבורה בנ״ז בעיקר בנלי- 
שיט, ולאורך החופים• בשנות ה 30 הוחל בהקמת מערכת תחבורה■ 
מודרנית, ובה כ 84,000 ק״מ, כבישים (כ 21 אלף ק״מ מהם — כבי¬ 
שים מהירים), ועליהם נעים כמיליון כלי-רכב ( 1970 ): כלי־רכב 
אחד לכל 3 תוש׳: שיעור זה הוא מן הגבוהים בעולם. — כ 1863 
הוחל בהקמת מ ם ה ״ ב הראשונה. יש כ 5,200 ק״מ מס״ב בשימוש, 
רובן באי הצפוני, והן משמשות בעיקר לתובלה. 

קשרי החוץ של נ״ז מתבצעים, ברובם. בדרך הים. הנמלים העיק¬ 
ריים. לפי גדלם, הם אוקלנד, ולינגטון, ליטלטון ופורם צ׳אלמרז. 
בנ״ז 22 שדות־תעופה בשימוש מסחרי, וסתציתב מתאימים לכל 
תנאי מזג־האוויר. התחבורה האווירית הפנימית יקרה ומועטה. נמל 
האוויר הבין־לאומי העיקרי של נ״ז הוא באוקלנד. 

כ 90% מערך היצוא מקורם במכירת מוצרי חקלאות: צמר 
( 30% מערך היצוא). בשר (כבש, בעיקר: . 25% ) ומוצרי חלב 
( 25% ). מוצרי יצוא אחרים: עורות ושלחים, דגים, פירות (טריים 
ומשומדים), מוצרי יער ועיסת-עץ. 

יעדי היצוא העיקריים: הממלכה המאוחדת ( 40% מערך היצוא), 
אה״ב ( 12% ), (פו ( 9% ) ואוסטרליה ( 8% ). למעלה ם 80% מערך 
היבוא לנ*ז הם מוצרי תעשיר: אריגים, מכונות, מזון (סוכר, 
תה, משקאות חריפים), כלי-רכב, תרופות ודשנים כימיים. עיקר 
היבוא בא מהממלכה המאוחדת ( 31% מערך היבוא), אוסטרליה 
( 20% ), אה״ב ( 12% ) ויפו ( 8% ). נ״ז חברה בגאס״ט רדד^ס) 
ומשתייכת לחבר העמים הבריטי. ב 1970 היה כלל היבוא 1,245 
מיליון דולאר והיצוא 1,225 פיליוו דולאר. 

הפוטנציאל של מפעלי החשמל הוכפל בתוך תקופה של פחות 
מסו שנים, והושקעו כספים רבים בשיפור מערכת התחבורה ובהינוך. 
ב 13% מהתל״ג מופנים להשקעה פרטית, וב 9% — להשקעה ציבו¬ 
רית. בנ״ז קיימים כל סוגי הביטוח הסוציאלי (ר׳ להלן). 

המטבע: דולאר נ״ז (= 1.12 דולאר של אה״ב [ 1971 ]). 

00110 * £00 0 1 119 * 511 4 * £ 0 !  תס 0 . 8 . 1 

; 1969 .א {ס ^ 111001 * 0 50011*1 £>00010^100x1, 1959*; 111.. £00x00110 

• ג 1966 ,. 2 -א ; £00110019 />?>*/¥. /< ? 10 * 0 ■ 0 / 0 01 >ז*זס¥ , 31 £ ־ 1 ) 5 ז 05 ^\ . 0 

ג׳.מ.ס< — י. מא, 

חוקה ומשטר. נ״ז היא מדינה עצמאית׳ זזבדה בחבר־העמים 
הבריטי (מאז 1907 , במעמד דומיניון), ומלך בריטניה הוא פלך נ":. 
המלך מיוצג ע״י מושל כללי. שתפקידיו בעיקרם טקסיים, והוא מפ¬ 
עיל סמכויותיו בהתאם להנחיות הרשות המבצעת — הממשלה. 

ברשות המחוקקת. מאז 1951 . בית אחד בו שמונים חברים: 76 
אירופים ו 4 מאורים, הנבחרים בבחירות אזוריות למשך 3 שנים, 
ע״י כל אזרחי נ״ז מעל גיל 21 . הממשלה אחראית בפני הפרלמנט. 

המשפט של נ״ז ינק מן המשפט האנגלי (ע״ע (ד,)ממלכה 
(ה,)מאחדת, משפט), שהונהג ב 1840 , עם הכרזת הריבונות הברי¬ 
טית על איי נ*ז, נינו! הסופד המחוקק הראשון של נ״ז ב 1852 


עודד לאחר מכן את התפתחותה של חקיקה מקומית, שבמרוצת הימים 
הקיפה כמעם את כל ענפי המשפט ודחקה בהדרגה אח רגליו של 
המשפט האנגלי בלבושו המקורי. ברם. אף החוקים החרותים של 
נ״ז הושפעו במידה ניכרת מהמשפט האנגלי, ועד היום קיימת 
זיקה ל.,משפט המקובל* האנגלי (ע״ע (ד,)משפט (ה)מקבל), ובייחוד 
באותם ענפי משפט שלא עברו עדיין תהליך של קודיפיקציה. סיבה 
מיוהדת להשפעתו החזקה של המשפט האנגלי מצרה בסעיף 53 
ל״חוק הקונסטיטוציה״ (הבריטי) ם 1852 , אשר אסר על הפרלמנט 
הניו-זילנדי לחקוק חוקים הסותרים את המשפט האנגלי. סייג 
קונסטיטוציוני זה בוטל אמנם ב 1947 . באשר הפרלמנט הנירזילנדי 
קיבל במעשה חקיקה מיוחד את העקרונות של ,.חוקת וסטמינטטר" 
(■ 1 ־ 1 ! 111 \ם 7651 ע )ס 0 ) 513111 ) מ 1931 והקנה לעצמו מעמד בלתי-תלוי 
בפרלמנט של הממלכה המאוחדת. 

בנוסף על המשפט האנגלי, הושפעה החקיקה של נ״ז אף משיטות־ 
משפט אחרות, במיוחד של ארצות סקנדינוויה, וכף חקקו בנ״ז חוקים 
אשר, מבחינת חידושיהם החברתיים, אף הקדימו את חוקי אנגליה. 
בייחוד בולט הדבר בתהומי הביטוח הסוציאלי ויחסי העבודה (ר , 
להלן)■ 

כן היתה נ״ז המדינה הראשונה בחבר העמים הבריטי, שכוננה, 
בחוק ס 1962 , את מוסד ה״אומבוךספד — ממונה פהלסנטרי לתלו־ 
נית הציבור. 

מערכת השיפוט מורכבת סבתי משפט רגילים לשיפוט 
פלילי ואזרחי ובתי-דין לשיפוט מיוחד. הערכאה הנסוכה ביותר 
לשיפוט פלילי ואזרחי הם בתי־משפט השלום( 0011115 5 ' 1 > 51121 ! 8 ג 54 ), 
שלהם גם סמכות בנושאים אחדים של יחסי המשפחה, כגון אבהות, 
מזונות, אפוטרופסות ואימוץ. כערכאות־ערעורים על פסקי-דץ של 
בתי משפט השלום משמשים בתי המשפט הגבוהים ( £1116 זק 1 ו 5 
*"""ס) — 10 במספר, אשר להם גם שיפוט כערכאה ראשונה 
בפשעים ועוונות חמורים ובן בענייני נישואיו וגירושין. ירושה. 
פשיטת־רגל, חברות ונאמנויות, ועוד. הערכאה הגבוהה ביותר היא 
בית המשפט לערעורים ( 031 קק\ 7 )ס ״ 006 ), אשר פסקיו מחייבים, 
כתקדימים, את בתי-המשפט הנמוכים ממנו. ברם, אפשר לערער גם 
על פסק־דינו של בית המשפט י לערעורים בפני הוועדה השיפוטית 
על מועצת המלך בלונדון (!־ 111 ? 1110 0£ 0011111111160 101111:131 
00611011 ). מבתי-הדין המיוחדים ראויים לאיזכוה: בית-הדין 
לבוררות (בסכסוכי עבודה), בית־הדין לפיצויים (בשביל נזקי עו¬ 
בדים), בית הדיו לשומת־מקרקעין (במיוחד במקרים של הפקעות 
לצרכי ציבור). 

י ב י ט ו ח סוציאלי. נ״ז התפרסמה בעולם כמדינה, השניה 
אחרי דנמרק, שהנהיגה קיצבת זקנה כבר ב 1898 . התכנית הנוכחית 
של ביטוח סוציאלי נקבעה בחוקי הביטוח הסוציאלי מ 1938 ו 1964 . 
התכנית משוכללת ביותר, ומקיפה קיצבות אלמנות, יתמות ונכות, 
דמי מחלה, חוסר עבודה ומענק חירום. כן קיים טיפול רפואי חינם, 
כולל תרופות ואישפוז, לכל אדם המתגורר בתהום המדינה. 

יחסי עבודה. יישוב סכסוכי עבודה בדרכי פיוס או בוררות 
נקבע כחובה בחקיקה שתחילתה ב 1894 ונשתכללה מאז. איו להזדקק 
לשביתות בסכסוכי עבודה, אלא יש לנסות ליישבם תהילה באמצעות 
ועדות פיוס, ורק אם אלה אינו מצליחות בכך, יש להעביר את הסכ¬ 
סוך להכרעה שיפוטית של בית דין לבוררות, המורכב משופט מקצועי 
(בדרגת שופט של ביהמ״ש הגבוה) ושני נציגי ציבור — מטעם 
המעבידים והעובדים. על פסק־דיו של בית־הדין לבוררות אפשר 
לערער בפני בית המשפט לערעורים. 

סא. ה. 

כוחות מזוינים. כוחות הבטחון של נ״ז מונים יותר מ 13,000 
איש בשירות סדיר, מלבד נ 11,200 איש במילואים "טריטוריאלים" 
וב 13.000 .,קאדטים". מילואי חיל־ד,אוויר: כ 1,900 איש: מילואי 



97 


ניו זילנד, כוחות טזויניט; היסטוריה 


98 


חיל־תיס: כ 2,500 איש. רוב המשרתים בצבא סתנדניס. או קייס 
גיוס חובה סלקטיווי. בראש שלוש הזרועות עומד, לפי דוגמת בריטניה, 
סיניסטד־הגנה, המסתייע בשלושת ראשי-הסטות. כפה יחידות מצום־ 
צמות שירתו בווייטנאם, במאלזיה ובתאילנד. תקציב הבטחון 
ל 1969/70 : 99,5 מיליון דולר. לנ״ז הסכם הגנה הדדי ( 5 ט 2 ;יי* 4 ) 
עם אוסטרליה ואה״ב (ר׳ להלן, היסטוריה). 

בכוחות־היבשה 5,750 איש• ובהם חטיבת חי״ר מתוגברת, 
חטיבת מילואים, כוח סיוע לוגיסטי וכוח הגנה סטאטי. החימוש 
(תותחים, שריוניות. טנקים) מקורו בריטי, חוץ מטנקים 1 * 417 , שהס 
תוצרת אה״ב. 

חיל-האוויר מונה 4,475 איש, מפעיל 33 מטוסים מבצעיים 
(מפציצים קלים, מפציצי-קרב, סטוסי־סיור ארוכי־טווח). לבד מהם 
יש 29 מטוסי-תובלה ו 27 מסוקים. 

חיל-הים סונה כ 2,900 איש. ולו 4 פריגאטות, שאחת מהן 
מצוידת בטילי ים־אוויר, שולות־מוקשים, סירות־סיור ואניות־עזר. 

פ. פ. 

היסטוריה. ספנים ספולינזיה (ע״ע) ערבו מסעות לאיי נ״ז 
כבר בפאות הראשונות לספירה, והתיישבות המאורי (ע״ע) בהם 
אירעה מאות שנים לפני גילוים בידי אירופים. האירופי הראשון 
שראה את איי נ״ז היה א. טפסו (ע״ע). שהגיע שפח ב 1642 . ידיעות 
מדויקות על נ״ז הביא ג׳ימז קוק שהקיף ב 1769/70 את שני האיים 
וחקר בעיקר את חופיהם. אחריו באו משלחות מחקר מבריטניה, 
מצרפת ומספרד. ב 1792 הקימו ציידי לוויתנים בריטים בסיס באי 
הדרומי, ואחריהם הגיעו לאיים אסירים נמלטים מאוסטרליה, מלחים 
שערקו מספינותיהם והרפתקנים. ב 1814 החלו מיסיונרים בריטים 
בפעולת ניצור ענפה בקרב המאורים. האירופים הביאו עמהם נשק 
הם, מכרוהו למאורים, והדבר גרם למלחמות עקובות מדם בקרב 
שבטיהם. לפיכר גברה הדרישה מצד האירופים לסיפוח הארץ בידי 
בריטניה. ודבר זה נעשה ב 1840 . 

נסיו! ראשון להתיישבות חקלאית של אנגלים נעשה ב 1826 . 
הנסיון נכשל והמתיישבים עברו לאוסטרליה. ב 1840 הגיעו ראשוני 
המתיישבים הבריטים שהובאו בחמת "חברת נ״ז" שבהנהלת ויק- 
פילד (ע״ע). הקרקעות נקנו מידי המאורים, או במהרה נתגלעו 
סכסוכי קרקעות ופרצה ״מלחמת המאורים הראשונה״ ( 1843 — 1848 ). 
ג׳. גרי (ע״ע), מושל נ״ז ב 1845 — 1854 , פייס את המאוריס בבטלו 
תקנות־קרקע של קודמו. אד בינתיים גבר לחץ המתיישבים הבריטים 
להקים מוסדות שלטון עצמי. חוקת 1846 לא הופעלה בגלל מלחמות 
המאודיס, והדבר גרם למתיחות רבה בין המתיישבים לבין גרי; 
הלה חיבר את חוקת 1852 , שהיתר, דמוקרטית יותר מקודמתה ויותר 
מחוקות המושבות שבאוסטרליה. שיפת לב מיוחדת הוקדשה לש¬ 
מירת אחדותה של נ״ז. ממשלה נבחרת• אחראית בפני אסיפה 
כללית, הוקמה ב 1856 . 

בינתיים נבר הונה היסוד לענף הצאן בנ״ז, וגברה ההגירה 
שפה בחמת הכנסיח הסקוטית והכנסיה האנגליקנית. ב 1861 הגיע 
מספר התושבים ל 100.000 . גילוי זהב באוטאגו ( 1861 ) ובוסטלנד 
( 1865 ) משד מהגרים רבים לנ״ז. וב 1870 הגיע מספר התושבים 
לרבע מיליון. גידול מהיר זה היה כמעט כולו בדרום; באי הצפוני 
התחוללה בשנים 1860 — 1870 מלחמת המאוריס השניה, שלוותה 
התעוררות לאוסית־דתית. צמחה תנועת האו־האו ( 1311 ץ-נזג!- 1 ), שהיו 
בד, יסודות נוצריים ואליליים פרימיטיוויים (קאניבאלייס). אנשיה 
זיהו עצמם עם היהודים, ראו עצמם כעם הנבחר, קיבלו עליהם את 
השבת וקראו למנהיגיהם ט־יר (יהודים [*:>(]). מהם צמחה תנועת 
רינגאסו הנוצרית־מאורית. ההאו־האו ניהלו מלחמת גריליה ב 1872 — 
1880 . מספר המאורים ירד מאוד בעקבות המלחמות ודיכויו האכזרי. 
כנגדם עלה מספר הלבנים, וב 1900 ישבו בג״ז 770 אלף איש ורק 
כ 6% — 7 מהם היו מאורים. 


בפיתוחה של נ״ז מילא תפקיד חשוב ג׳וליוס ורגל ( 111115 ! ; 1959 ,. 2 .א / 0 ?! 0 ) 5 !) 7/1 ,־מ* 011 .!־ 1 .אי 

.* 1969 ,. 2 

י. כר. 

יהודים התיישבו בנ״ז ב 1831 . בין הראשונים היו יואל ספואל 
פולק. מסופריה הראשונים של נ״ז ובעל קשרים הדוקים עם ד,מ¬ 
אורים, ג׳ון ישראל מונטיפיורי, מחלוצי ההתיישבות בנ״ז, ודוד נתן, 
שיסד בשנת 1840 את היישוב היהודי באוקלנד (ע״ע). ב 1843 
נתארגנה קהילה בוולינגטון. ב 1858 היו בנ״ז 188 יהודים. יעקב 


99 


ניו זילנד, יהודים — ניוטון, סר איזק 


100 


ספיר (ע״ע) ניקר בנ״ז ב 1862 , ואת רשמיו העלה בספרד "אבן 
ספיר״. בעקבות גילוי הזהב ב 1861 גברה ההגירה ומספר היהודים 
הגיע ב 1867 ל 1,247 . היהודים בנ״ז נהנו תמיד משוויון זכויות מלא. 
רבים כיהנו במשרות פוליטיות וציבוריות נג׳וליוס ורגל (ר׳ לעיל}, 
ב 1969 היה מספרם כ 4,450 ( 0.2% ). בשל הגבלות הגירה חמורות 
בכל התקופות, כולל תקופת הנאצים. מורכב היישוב היהודי בעיקר 
מילידי נ״ז. מעט פליטים מאירופה ומהגרים מבריטניה. רובם 
יושבים בוולינגטוו ( 2,100 ), אוקלנד ( 2,000 ) וכריסטצ׳רז׳ ( 300 ). 
רוב יהודי נ״ז משתייכים לקהילות אורתודוכסיות הסרות למרותו 
של הרב הראשי באנגליה ומיוצגות ב״ועד השליחים". 

ההתעניינות בציונות גדלה בקרב יהודי נ״ז מאז מלה״ע 1 . עת 
נלחמו יהודים בשורות צבא נ״ז בא״י. הארגונים הציוניים, בתה״ס 
העבריים וארגוני .,בגי ברית" מהווים סכר בפני מגמות התבוללות. 
בנ״ז מופיעים שני ירחונים יהודיים, האחד כללי, בוולינגטון, והשני 
מקומי, באוקלנד. 

מ. 

ניוטון, סר — חסרזושא 511 — ( 1642 , וולזתורפ 

[;״!:נסזס^סס׳לל! — 1727 , לונדון), מדען בריטי, מגדולי 
המדענים בכל הזמנים. 

נ' היה בן למשפחת איכרים! אביו מת לפני הולדתו. ואמו נישאה 
שנית בהיותו בן שלוש. והטיפול בו עבר לידי סבתו. כבר בהיותו 
נער עוררו תפישתו השכלית ויכלתו המכאנית תשומת לב ולפיכך 
נשלח ב 1661 לאוניברסיטת קיימבריג'. בין מוריו היה המתמטיקאי 
איזק ברו (ע״ע). ממניחי היסוד לחשבון האינפיניטסימאלי. בשנות 
מגפת הדבר ( 1665 — 1667 ) שהה נ׳ בבית אמו, ושם גילה את 
תגליותיו החשובות באופטיקה, בסתמאטיקה ובמכאניקה, ובין היתר 
את משפט הבינום (ע״ע פולינום) ואת עקרונות החשבון הדיפ¬ 
רנציאלי והאינטגראלי (ע״ע חשבון אינפיניטסימלי). תגלית אחרונה 
זו היוותה מפנה בתולדות המתמאטיקה. כאשר חזר לאוניברסיטה, 
והוא בן 26 , פינה לו ברו את מקומו כפרופסור למתסאטיקה בקא־ 
תדרה ע״ש לוקאם. סדרת הרצאותיו הראשונה נסבה על תורת 
האופטיקה אשר פיתח. בהקשר זה בנה טלסקופ (ע״ע) הבנוי על 
עקרון ההחזרה — ריכוז הקרניים נעשה בעזרת מראה קעורה 
במקום עדשה — ובכך נמנעת האברציה (ע״ע) הכרומטית. לבקשת 
החברה המלכותית בלונדון בנה עבורה טלסקופ נוסף. ובעקבות זאת 
נבחר ב 1672 כהבר■ ופרסם את עיקרי תודת־האופטיקה החדשה 
בכתב־העת של החברה (ר׳ להלן). פרסום המאמר גרר בעקבותיו 
ויכוחים עם הוק (ע״ע) אשר לא קיבל אח התורה. ב 1675 פרסם נ׳ 
את המשך המאמר, ובו דן בתופעות, שלהן נודעה חשיבות בסאה 
ה 19 , עם פיתוח תורת הגלים של האור. כהתאבכות (ע״ע) ועקיפה. 
ב 1679 סעד את אמו על ערש מותה. כשחזר לקיימבריג/ לאחר 
הצי שנה, הצליח לגזור את החוק הראשון והשני של קפלר מתוך 
הנחת הכבידה (גראוויטאציה) בעקבות ויכוח עם הוק. בשל ניסוייו 
באלכימיה נדחה המשכו של מחקר זה עד 1684 . בלחצו של האסטרו¬ 
נום אדמונד הלי (ע״ע) כתב את עבודתו הגדולה, "העקרונות", 
אשר פורסמה ב 1687 . בשנים 1687 — 1690 ייצג את האוניברסיטה 
בפני השלטון, וישב כנציגה בפרלמנט של 1689 . ב 1695 נתמנה 
כמנהל המטבעה המלכותית 0 ״; 4 \. 11 ־.ץ 0 ?) ותיכנו את הרפורמה 
המונטארית באנגליה. בתפקיד זה שימש עד סוף ימיו. ב 1701 
התפטר ממשרתו בקיימבריג׳ ועבר לגור בלונדון. לאחר מותו של 
הוק, הסכים להיבחר כנשיא החברה המלכותית ( 1703 ), ופירסם את 
ספר האופטיקה ( 1704 ). ב 1705 הוענק לו תואר אבירות מידי המלכה 
אן. בתקופה זו החלה המחלוקת עם ליבניץ (ע״ע) על זכות־ד,בכורה 
בגילוי החשבון האינפיניטסימאלי, אשר במהלכה האשים את לייבניץ 
בגניבה ספרותית. ביום ברור שהאשמה זו מחוסרת בסים. 

נ׳ היה אדם סגור, חשדן תדירי. אמונתו הדתית העמוקה גבלה 


במיסטיקה ושימשה כוח מדרבן בעבודתו המדעית, אותה ראה 
כפיענוח רזי האל. כל ימיו עסק בחקירת כתבי הקודש וכתביהם 
של קדושי הנצרות, ובהם קיווה לגלות חלק מסודות הבריאה. היה 
יוניטריאן (כופר באלוהותו של ישו), אולם שמר על כך בסוד כל 
חייו, כמו גם על מחקריו בכתבי הקודש ובאלכימיה. 

אופטיקה. מאמרו הראשון של נ׳. מ 1672 , "תאוריה חדשה 
של צבע ואור", היה מהפכני. באשר סתר את תורות האור שקדמו לו. 
למאמר חשיבות רבה לא רק לתולדות האופטיקה אלא גם לתולדות 
החשיבה המתודולוגית. מטרתו של נ׳ היתה להסביר את הופעת 
קרני אור צבעוני בעקבות שבירת קרן אור לבן בתווך שקוף (ע״ע 
אופטיקה). תורות המודיפיקציה המקובלות. כגון אלו של דקרט 
והדק (ע׳ ערכיהם), הניחו שהקרן היא לבנה כל עוד היא בעלת 
סבנה פנימי אחיד. כתוצאה מהשבירה נהרסת האחידות, וההבדלים 
הפנימיים הנוצרים בקרן יוצרים את הרגשת הצבע בעינינו. נ׳ טען 
שלפי תורות אלה חייב האור הלבן להיות בעל מקדם שבירה יחיד, 
והוכיח בהרצאותיו מ 1669 . שאור זה חייב ליצור. לאחר השבירה 
במנסרה, דמות דומה לסקור האור. בניסוי פשוט, בו הניח לקרן 
שמש לחדור לחדר אפל מבעד לנקב עגול, הפריך את ההנחות 
המקובלות. הדמות שנוצרה לאחר שבירת הקרן במנסרה, היתה 
מוארכת. מסקנתו של נ׳ היתה שאור לבן חינו בעל מקדמי שבירה 
רבים. ואמנם בדיקה ניסויית ישירה הראתה שלכל אחת מן הקרניים 
הצבעוניות מקדם שבירה שונה. האור הלבן אינו אחיד. לפיכך. אלא 
מהווה תערובת של קרניים צבעוניות, השבירה אינה "משנה" 
את האור הלבן אלא מפרידה בין הקרניים הצבעוניות, שלהן מקדמי 
שבירה שונים. — וע״ע נפיצה. 

במאמרו השני עסק בתופעת הטבעות הצבעוניות הנוצרות כאשר 
אור מוחזר משכבת האוויר הדקה שביו שחי עדשות זכוכית צמודות. 
תופעות אלה תוארו לראשונה ע״י הוק ב 1665 . נ׳ מצא שיטות 
מדידה מדויקות לקוטר הטבעות. כדי להסביר את התופעה, בהתאמה 
עם עבודותיו הקודמות, גילה בקרן האור הצבעונית תכונה טיפוסית 
נוספת. ה מ ח ז ו ר י ו ת: קרן אור נתונה, בתווך השובר, ב״החקפות" 
של "מעבר קל" ושל "החזרה קלה", לסירוגין. הפרש הזמן בין 
התקפות אלו הוא פאראמטר האפייני לכל צבע, והוא הגורם להפרדת 
הקרניים הצבעוניות. מתוך מדידת קוטר טבעות־הצבע חישב נ׳ 
את ה״התקפות" הטיפוסיות של צבעי הספקטרום, ובכך היה הראשון 
אשד מדד ארכי-גל של האור. על בסים זה ניסה נ׳ לבאר גם את 
תופעת העקיפה. להסברת האופי המחזורי של האור הציע נ' להש¬ 
תמש בהנחה שהאור הוא אלומת חלקיקים הנעים בתווך אוניוורסאלי 
— האתר — החודר וממלא אה כל הגופים בצפיפויות אפייניות, 
ויוצר בכד את תבונותיו האופטיות המיוחדות. כאשר חלקיקי האור 
עוברים מגוף שקוף אחר למשנהו הם גורמים לזעזועים באתר, 
ובהתאם משתנה צפיפות האור באורח מחזורי. חלקיק הפוגע בנקודת 
גבול בין הגופים השקופים ברגע בו האתר שם צפוף — יוחזר, 
ואילו כאשר האתר דליל — יעבור לתווך השקוף הבא. 

שני המאמרים שימשו לנ׳ כבסים לספרו 0115 !זנ 01 ("אופטיקה", 

ר׳ לעיל). ב״עקרונות" העמיד את חוק השבירה של סנל (ע״ע) על 
המכאניקה, בהראותו כי ניתן לגזור את החוק מתוך תורתו הכללית, 
בתוספת ההנחה שחלקיקי האור מואצים בחדרם לתווך צפוף, כתו¬ 
צאה מכוחות המשיכה שחתיוד מפעיל עליהם. 

מ כ א נ י ק ה. בחיבורו הגדול, - 11110 ? 13 ק 01 בו 1 ■!? 

! 11 מ 3111 א 6 !;״ 1 < 801 ("עקרונות מתסאטיים של הפילוסופיה של 
הטבע״! וע״ע מדע. עם׳ 312 ), טוען נ' לקיומו של כוח-כבידה (ברא- 
וויטאציה) עולמי הפועל בין כל שני חלקיקי חופר ביקום, וגדלו 
נתון ע״י — ־ * — 10 — מקדם מתכונת,! 1 ״ ,*ת■ — מסות החל¬ 

קיקים, ! — המרחק ביניהם). חיבור זה מחולק לשלושה ספרים. 

בראשון ניתן הבסיס המתמאטי הטהור, בסדרת משפטים סתמא־ 



101 


ניוטץ, סר איזק — ניו יורי״ העיר; גאוגרפיה 


102 


טייס הנגזרים משלושת חוקי היסוד (עקרון ההתמדה, חוק הכוח, 
ג 0 ז = £. וחוק שוויון הפעולה והתגובה). באחד המשפטים סוכה 
כי באשר גוף נע סביב גוף אחר. בהתאם לחוקי קפלר, פועל בין 
הגופים כוח מתכנתי כן מוכה המשפט ההפוך — אם פועל 

כוח בין שני גופים, הרי שתנועתם סביב סרבז־הכובד המשותף היא 
בהתאם לחוקי קפלר. אם מסלוליהם סגורים. לדברי נ' גילה את 
חוקי הכבידה כבר ב 1665 . לדעת החוקרים נובע העיכוב אשר הל 
בפיתוח התורה עד 1684 , מהעדרה של הוכחה למשפט, לפיו שני 
כדורים מלאים, אשר כל חלקיקיהם מושכים זה את זה בהתאם לחוק 
הכבידה, מושכים האחד את השני כאילו המסות הכלליות שלהם מרו¬ 
כזות במרכזיהם. את ההוכחות למשפט זד, ולמשפט ההפוך, גילה נ׳ 
סמוך ל 1684 . נוסף על כך, כולל הספד הראשון תורה אלמנטרית של 
הפרעות. בתורה זו הראה נ' שאם כי קיימת סתירה ברורה בין חוק- 
הכבידה העולמי לבין חוקי קפלר, הרי שבתנאים מסוימים ייתכן 
שההפרש בין תנועותיהם של כוכבי הלכת לבין תנועות קפלר 
מדויקות יהיה מתחת לסף הטעות התצפיתית. 

בספר השני מופרכת הקוסמולוגיה של הקרס, לפי השערת המער¬ 
בולות• לשם כר פיתח נ׳ אח תורת התנועה של נוזלים, לפיה 
מערבולות נוזלים אינן כפופות לחוקי קפלו. כמו כן הפריך נ׳, על 
בסים תורת הנוזלים, את השערות הוק והויגנס ביחס להתפשטות 
קרני האור. בספר השלישי ניתנת החלה של משפטי הספר הראשון 
על מערכת השמש. היות שתצפיות אסטרונומיות אישרו שמערכת 
זו נשמעת לחוקי קפלר, הרי שהיא נשלטת ע״י כוח־הכבידה. בהכללה 
אינדוקטיווית הגיע נ׳ לחוק־הכבידה העולמי, בעזרתו מוסברות כל 
תנועות מערכת־השמש, וביו היתר — הגאות והשפל (ע״ע), נקיפת 
נקודות השוויון של היום והלילה. תנועת הירח ותנועות כוכבי ה¬ 
שביט. ״העקרונות״ שימשו כסוסת לכתיבה מדעית במאות ה 18 
וה 19 . 

כ ו ה, אתר וכימיה. נ־ היה אטומיסט, אולם עקב חוסר 
ההצלחה בנסיון לבאר את הכבידה העולמית בעזרת מכאניזם חל¬ 
קיקי, לא האמין שניתן להעמיד את תמונת העולם הפיסיקאלית 
על אטומים וחלל ריק. וראה בכוהוח מהויות ממשיות ועצמאיות 
לא-פחות (ע״ע מדע, ענד 312 — 313 ). הוא אף כתב שהאל הוא הסיבה 
היחידה לכוה-הכבידה. בפומבי הסתייג מגישה זו לבל יואשם בנקיסת 
השקפות נבערות נוסח הסכולאסטיקה של יה״ב. ואפיין את השגיו 
כתיאורים מתמאטיים של התופעות, ללא חיפוש סיבות מהותיות 
מעבר להן, על הבעיות הכרוכות במהות הממשות שמעבר לתופעות, 
רמז במ 1 ז:> 211 ! ("שאלות למחקר") אשר צירף כנספח ל,.אופטיקה". 
ב״שאלות" אלו הציע את האתר כתווך הנושא את "העקרונות 
הפעילים״ של העולם, הגורמים לתנועות השונות — מן הכבידה 
ועד לכוחות הבין-אטומיים, לרכות הו־אקציות הכימיות והתופעות 
האופטיות. את עתיד המדע ואה נ׳ תלוי בהצלחתו להעמיד את 
התופעות המיקרוסקופיות על בסים מתמאטי. כפי שעשה הוא לגבי 
התופעות המאקרוסקופיות, ולפיכך עסק הרבה בכיסיה. מכתביו 
המעטים בשטה זה מסתבר כי ראה ככל חלקיק-הומר הירארכיה של 
מבנים מולקולאריים. בסוף ימיו האמין שכוחות הדהיר. והמשיכה 
הם כוחות חשמליים, והחל עוסק בתופעות החשמל. יחד עם עניינו 
בכימיה אף עסק באלכימיה, בעזרתה קיווה לגלות את סודות העולם 
שהיו ידועים לקדמונים. 

תפישת הכוחות כמהויות עצמאיות חייבה אף את תפישת ההלל 
והזפו כמהויות מוחלסות המשמשות במה ומערכת יחוס לתנועות 
החופר. כהשפעה האפלאטוניסטיש של קיימבריג׳ (קדוורת (•£> 00 
*ז״׳יו], הנרי מור [ע״ע] ואתרים) דימה נ׳ את ההלל האין־סופי 
המוחלט למערבה התחושה של האל. דימוי זה היה לאהד ממוקדי 
התקפתו של לייבניץ. בחליפת המכתבים ביניהם, אשר נערכה בתי¬ 
ווכו של סמיואל קלרק, מחסידיו של נ , , נמצא עימות בין תפישת 


ההלל והזמן המוחלטת ובין זו היחסית, וכן מוצגת בה האחדות 
הקיימת במשנתו של נ׳ בין התורה המדעית לבין ההשקפה המטא¬ 
פיסית בענייו מהות החלל והזמן, הקשר בין האל והעולם, מקום 
הסיבות התכליתיות ביקום ועוד. 

הפילוסופיה של המדע. בספריו צעד נ׳ בעקבות פילו־ 
סופיות־הפדע של פרנסים ביקון ושל דקדט (ע״ע מדע), בדרישתם 
לראות בוודאות את מטרת המדע. בבל ספריו הדגיש נ׳ שאין הוא 
עוסק בהשערות אלא בדברים ודאיים מסת וזגשלז״קו!)׳' 

(״אינני בודה השערות״). טענתו המרכזית ב״אופטיקה״ — שהאור 
הלבן בנוי מתערובת של קרני אור בעלות צבעים שונים — מובאת 
לא כהשערה המבארת את התופעות אלא כתוצאה הכרחית של 
טיעון מתמאטי קפדני. גם הכבידה העולמית מבוססת על גזירות 
מתמאטיות, ורק לאחר שקיומה נגזר לגבי כל כוכבי הלכת ולוויניהם, 
שהיו ידועים בתקופתו, מוכללת הטענה. בעזרת אינדוקציה, לחוק 
העולמי, המשמש כבסים לגזירת התופעות בדרך ההפוכה. מכאן יובן 
מדוע נמנע נ׳ מלבנות תאוריה מתמאטית של המבנה המיקרוסקופי 
של החומר כל עוד לא יכול היה לגזור מתוך התופעות את חוקי הכוח 
הפועלים בשטח המיקרוסקופי. 

; 1855 , 1-11 ..א . 1 •מיל. / 0 .*]* *{ 11 ' 1 ( 1 { 0 *< 101 מ*/ג ,זש:)$״ש־ 81 .ל 1 
■^) 1 ) 7(1* 1952: 16., 7x0 ,משג 1 נ 0 . 1.6 ; 1 * 193 ,.א . 1 .ש־ 101 \ .י!"! 
7/10 ) ז 16 )ת 3 *:> 1 \/ . 3 ) . 9 ; 1971 ,ע/י/הממי! *'./י! ,. 16 : 1956 ,.א 6 * 01 ה 11 
-ז €0 * 1 ) 7 , 1111 ( 117111 * 1 .¥\ . 9 ; 1956 ,)*וז) 1 >ח 0 <}!*וזס€ 
,זמי/״מדי? !'.א ־ 1 זסןג 0 .? ; 1959-1967 ,/י 1-1 ,.א . 1 / 0 **ח*^ו 07 ק 01 ז 
*!{ 011 * 1 * 5 ,(. 6$ ש) 13311 . 8 .]׳ 11 ~ 11 ג 1 ־ 1 . 6 ; 1962 

, 0 } 1 }!* 1 ז 1 ו 7 )'.א 10 1 ) 101171 ^* 00 * 1 ) 7 ,!סטךס!־! .[ ; 1962 ,.ז\/ / 0 *■ס!)]) , / 
111111 ) 70 )/ , 16301161 .£ ; 1965 , 1 * 11 ) 4 ) 31 4/100100 ו*א ,י£זץ 3 ? 1 ; 1965 

,.א . 1 {ס )'*ק 711 01 * 711011 * 1 ) 11 ו/\. * 1 ) 7 .ו 1 ?^\ . 1 ד .( 1 ; 1968 ,.א .) { 0 
. 1971 ,)*ו/ץ 74 )'.א ״/ 1-111, 1967-1969; 11. 8. 701x1 

ז. בכ. 

ניו יורק ( ¥0111 ,""!י!), הגדולה בערי אה״ב ונמלה הראשי. 

' 7.867,760 תוש׳ ( 1971 ); מטרופולין כלבלית ותרבותית בעלת 
השיבות עולמית, ומרכזו של איזור עירוני מהגדולים בעולם. נ״י־ 
רבה מונה — בהתאם להגדרות שונות — 16 — 19 מיליון תוש׳. 
נאוגרפיה, עסי 102 : חלקי העיד, עמי 101 , דפוסי העיד וסיגנונותיה, 

עמי 107 ; ממשל ומנהל. עמי 110 ! אוכלוסיה, עם׳ 111 : ניצב !־,בטחון 
יהפשיעה. עמי 112 ! כלכלה, עמי 112 !■ תחבורה ותקשורת. עס׳ 114 ! 
חינוך ותרבות, עמי 115 ! היסטוריה, עסי 116 . יהידים, עמי 120 . 

נ״י שוכנת בדרום־מזרח מדינת נ״י (ע״ע), בשפבו המפורץ 
והמשופע נאיים של נתר תדסון (ע״ע) אל האוקיאנוס האטלאנטי, 
ומשני עברי איסט ריוור — הלקו המזרחי, הצר של מיצר לונג 
אילנד. ארבעה מביו חמשת רבעי-העיר נמצאים בשלושת הגדולים 
שבאיים: מנדט ן (חג 11 בנ 1 ״*ז\) — הרובע המרכזי ולבה של 
נ״י — באי, הנקרא בשם זד, בין נהר הדסון במערב ואיסס דיוור 
במזרח ובדרום! נהר הארלם בצפון ובצפון־המזרח מפריד בין מנהטן 
ל ב ר ו נ כ ס ( 81005 ) — הרובע היחיד השוכן על חצאי-אי, שבס־ 
ערבו ובדרום־מערבו האיפט ריווד ובצפון־מזרחו — נהר הדסון! 
הרבעים ב ר ו ק ל י ן (מץ 001,1 ז 8 ) ו ק ו ו י נ ז ( 20,5:05 >) תופסים 
את חלקו המזרחי של האי לונג אילנד. ומיצר נר(ז($׳ 4 \ 0 זז!;א) מפריד 
בינו לביו האי סטטן אילנד שבמזרח. ד,מיצר מחבר את מפרץ־נ״י 
התחתון בדרום עם מפרץ־נ״י העליון בצפון. בסטטן אילנה נמצא 
רובע ריצ׳מונד. אי זד, מופרד ממדינת ניו גירזי (ע״ע) ע״י 
תעלת ארחור קיל במערב ומיצר קיל _ון קל ( 011 ) 1 ¥30 15111 ) 
בצפון, שמעברו — גירוי סיסי. 


שטחי הרבעים בנ״י ואוכלוסיית□ ( 1970 ) 


נ״י העיר 

ריצ׳מיגד 

בדינכם 

קווינו 

בריהלין 

מנהטן 

הרובע: 

816 

156 

112 

293 

197 

58 

שטח 

(בקמ״י) 

7,852 

295 

1,470 

1.963 

2,600 

1,524 

איכלרסיה 

(באלפים) 





103 


:יו יורק, העיר; גאוגרפיח; חלקי העיר 


104 


אזורי־המים הפנימיים 
זרועים איים קטנים; הנו¬ 
דע בהם — האי ליברטי, 
במפרץ־נ״י העלית■ שעליו 
מתנשא פסל־התירות לג 1 בה 
של 53 פ׳ (ר׳ להלן. עמי 
107 ). הזית־המים מתמשכת 
בתהומי העיר לאורך 930 
ק״מ• 

המבנה הגאוגרפי של 
העיר וסביבתה נוצר כתו¬ 
צאה מחתירתם העמוקה 
של הקרחונים (ברביעון) 
בהרי-האפליצ׳ים(ע״ע), ה¬ 
בנויים מסלע קריסטאליני 
ומטאמורפי. הקרחונים גם 
השקיעו סחף רב, אח״ב :יו־ייר־: חסו החירות 

עוצב ד , נו ף ע ״ י םח י פת (היערה ינינופים ויסנ-ייס. ני■') 

נהרות וזרמים אוקיאניים, ונוצרו מצבורי-איים בנויים סחף (הגדול 
בהם — לונג אילנד), חצאי-איים ואיים סלעיים. המוקפים מצרים 
ותעלות רחבות. שגאות-הים חודרת דרבן. וכן ביצות, שיובשו במאת 
השנים האחרונות. טורי גכעות נסוכות — שלוחות סחופות של 
האפליצ׳ים — נמשכים משני עברי ההדסון התחתון פצפוו־מזרת 
לדרום־מערב. הטור המזרחי מסתיים באי מנהטן, שבו המקום הגבוה 
ביותר בתחום־העיר. 120 מ'. והטור המערבי מסתיים בפטטן אילנר. 

למרות אי-רציפותה הפיסית של העיר, היושבת על מים רבים, 
היתה נ״י למוקד עולמי הנשען על רשת צפופה ומורכבת ביותר 
של אמצעי־תחבורה המונית. הנפל בעל תנאי-העגינה המעולים היה 
בין הראשונים בהם. משום מיקומו בצומת טבעי של נתיבי- 
התחבורה שלאורך מישור החוף האטלאנטי — עם אלה החודרים 
לפנים אמריקה הצפונית (ע״ע נ״י, מדינה), היה נפלה של נ״י 
לשער. שדרכו התנהל סתר-החליפין בין אירופה ואפריקה הצפונית, 
זמוקד לזרם ההגירה. מעמדו עלה משהיתה אה״ב במאה ה 19 
למעצמה הכלכלית המרכזת את הסחר במחצית המערבית של כרה״א. 
לקראת סוף המאה ה 19 התפשטו הערים שבשפך ההדסון, ומנהטן 
(אז נ-י) בראשן, עד שהיו לגוש עירוני רצוף. שאוחד מבחינה 
מנהלית ב 1898 ונקרא אז ״נ״י רבתי״, והיום — •נ״י העיר" (.־!.זיז 
׳ 0115 ) • 

תהליך העיור נתעצם במאה ה 20 . כשחפקודיה המגוונים של נ״י 
הלכו ורבו והיא היתה למרכז העולמי לסחר, לפינאנסים וליחסים 
בין־לאוסיים. תעיר התפשטה לאורך עויקי־התחבורה הראשיים הסת־ 



האיז 1 ר הטסו 01 וליש;י ■דל גיי י{רק 


פקדים בה, אל מעבר לגבולות המנהליים של העיר ואף של מדינת 
נ״י. "האיזור המטרזפוליטני של נ׳י" (- 10 ד> 1 ^ .־!.א 
ת 810 ח 8 ח 3 ; 011 ק) תוחם עוד ב 1922 לצרכי מתקר חברתי-כלכלי. 
שטחו כ 16,000 קמ״ר. ובו כ 19 מיליון תוש , . נכללים בו 22 "מחוזות" 
— 12 במדינת נ״י. 9 בניו ג׳רזי ו 1 בקונטיקט. 17 "מחוזות" מחוכם 
מהווים את ,.האיזור המאוחד של נ״י—צפון־מזרח ניו גירזי", 
שתוחם ב 1960 לצרכים סטטיסטיים. ובו 16 מיליון תוש׳. האיזוד 
המטרופוליטני של נ״י הוא במרכזו של רצף עירוני של אזורים 
מטרופוליטניים, המשתרע מבוסטון (ע״ע) בצפון, לאורך 750 ק״פ, 
ער ושינגטון (ע״ע) העיר בדרום, ובו — לפי אומדן — ב 40 מיליון 
נפש. משום הקפו גדלו הכולל וצפיפות ישובו המעויר, היחי¬ 
דים במינם בעולם. כונה ם ג א ל ו פ ו ל י ם (מיוונית: כרך 
ענקי). 



טרייז ניו יורק — האי סנוזס! 

חלקי-העיר. מבחינת המבנה מחולקת נ״י לכמה יחידות 
תפקודיות נפרדות. ובראשן מ נ ה ט ן, המשמש מרכז ראשי לעסקים. 
מנהל, מסחר, כספים, מוסדות בין־לאומיים, תרבות ובידור, וצומת־ 
תחבורה חשוב. רציפי-הנפל הרבים מקיפים אח האי ממערב ומדרום. 
במרכז זה. בניגוד למרכזי־עסקים בערים אחרות, יש אזורי חרושת 
ומגורים רבים. 

את האי מ נ ה ט ן ניתן לחלק ל 3 חלקים עיקריים. 







105 


ניו יורק, חעיר; חלקי דועיר 


106 




:ידיורין: מראה סו האוויר של האי מנחמן. בחלק ר,?רמי "העיר 
והגו הציבורי פטרי (צנלס — 1070 ). (רשות נמל נ״י) 

1 , ״העיר התחתית״ (ת^\ 10 ח״\ 00 ): מרכז עסקי־הכספים 
של נ״י ואה״ב, שמרכזו ברחוב המפורסם וול סטריט (ע״ע) שבדרום 
האי. חלק זה הוא הגרעין ההיסטורי של העיר, המאופיין ע״י ריכוז 
גדול של גורדי־שחקים מודרניים, השוכנים בתוך רשת כבישים 
צפופה ומפותלת, השונה משאר חלקיו החדשים יותר של האי, שבהם 
מסודרים הכבישים בצורת שתי־וערב ( 1 ) 01-1 , ו" להלן, דפוסי העיר 
וסיגנונותיה). במרכז כספים זה נמצאים הבנקים הגדולים ביותר של 
אה״ב, בנייני הבורסה, ביח־המכס של אה״ב, ומצפון לכל אלה בניין• 
העידיה. בקצהו הדרומי ביותר של האי מול מרכזי־העסקים ומתקני- 
הנמל, משתרע הגן הציבורי בטרי (׳ 831101-1 ). בסשך היום רבה 
התכונה והצפיפות באיזור, אך בלילה הוא מתרוקן, והעובדים חוזרים 
למקומות מגוריהם שברבעי העיר האחרים ובפרבריה. בחלקים הצפו¬ 
ניים של "העיר התחתית" נמצאים אזורים גדולים של משכנות־עוני 
(סלאמז), שבחלקם משופצים עתה, וכמו-כן שני רבעים עתי¬ 
קים בעלי אופי מיוחד: (א) צ׳ינטאון (ז 1 * 0 ז 3 ז 111 )€), רובע שהיה 
בעבד מרכז ראשי לקהילה הסינית בנ״י. השומר על אפיו וסיגנונו 
הסיני. כיום מצויים בו רק כ 6.000 סינים, מתוך 30,000 הנמצאים 
בעיר נ״י. ( 2 ) גריניץ׳ וילג׳( ¥111380 1011 * 510011 ), רובע של אסנים 
ואנשי בוהמה, שבו כתי קפה רבים, מסעדות וגלריות, והמאופיין ע*י 
חיי־לילה סוערים. חלקה הצפוני של "העיר התחתית" משמש גם 
לאזורי-חרושת. 

2 . ״העיר המרכזית״ (ח*נ>ז 1 > 11 \): מרכז־מנהטן, המש¬ 
תרע בין ה״עיר התחתית" בדרש וסנטרל פרק (הגן הציבורי המרכזי) 
בצפון (רחובות 34 — 50 ), ומשמש מרכז לעסקים, מסחר, בידור, 
אמנות, תחבורה ומגורים. איזור זה מאופיין גם הוא ע״י ריכוז 
מספר רב של גורדי־שחקים. אחד מהרחובות המרכזיים של רובע 
זה הוא השדרה החמישית, הנמשכת מכיכר־וושינגטון שבדרום האי 
עד נהר־הארלם שבצפונו. אך קטעה בחלק זה של העיר הוא היפה 
והמפואר ביותר ברחובות נ״י. לאורך השדרה נמצא מרכז־קניות 
מפואר, מגורים של בעלי-הון, בתי־עסק, משרדים, כנסיות מפוארות 
וגורד־השחקים ״אמפייר סטיט בילדינג״ ( 11118 ) 81111 310 ז$ 0 ז 1 קזמ£ ז 
ר׳ להלן). ממערב לשדרה החמישית נמצא ״מרכז רוקפלר״ (- 800110 


זסז״סס -] 110 ■)}! ר׳ להלן) שמערכח־מבניו 
כוללת בניין הוצאת העחונים טיים ולייף, 

המלונות המפוארים הילטון ואמריקנה ובנ¬ 
יין התיאטרון. מהגדולים בעולם, .,רידיו 
סיטי״ (עזס 110 ) 8.1 : ר׳ תמ׳: ברך ר, עמ ׳ 

151 ). ממערב למרכז זה עובר ברודף 
("הדרך הרחבה"), רחוב מפורסם, החוצה 
את כל האי מדרום לצפון, ובחלק זה של 
העיר נמצא מרכז-השעשועים הגדול של 
נ״י(בתי-קולנוע, תיאטרונים, מועדוני-לילה, 

בתי משחקי־מזל וכד׳). שמרכזו בכיכר טימז 
( 5911310 ממטז־). בסביבות ברודוויי, בין 
הרחובות 34 — 40 . נמצאים אזורי־מלאכה, ב¬ 
עיקר לחעשיית־בגדים. בחלק המזרחי של 
האיזור נמצאת תחנת־הרכבת המרכזית של 
נ״י (תחנה חשובה אחרת היא פנסילוויניה) 

שמעליה מתנשא גורד־השחקים הגבוה פן 
אסריקן, שבראשו נמצא שדה־נחיתה להלי־ 

קופטרים. בגדתו המערבית של האיסט ריוור 
נמצא בניין האמות המאחדות (ע״ע). 

3 . ה ״ ע י ר העליונה״ ( 01-0 ),ף״]): 

חלק זה של האי שונה משני החלקים הקו¬ 
דמים בצורתו ותפקידיו. אין בו גורדי־שחקים 
ענקיים, והוא משמש בעיקר למגורים ומעט 
לעסקים ולמסחר. במרכז הרובע נמצא הסנטרל פרק הגדול של נ״י 
ולצדדיו ובתוכו מספר רב של מוזיאונים; המפורסמים בהם: מוזיאון 
גוגנהיים (״ 51188011101 , ר׳ תם׳! ברך־סילואים, עם׳ 338 ),המוזיאון 
המטרופוליטני לאמנות, מוזיאון הטבע, מוזיאון העיר נ׳י והמוזיאון 
היהודי! ממערב לגן נמצא "מרכז לינקף (ז 110 מ 0 מ 1 ס 0 ״ 1 ״ 1 )(בנייתו 
נסתיימה ב 1966 ). ובו בית־חאיפרח והמרכזים למוסיקה ולתיאטרון. 
בקרבתו נמצאת אוניברסיטת קולמביה. סנטרל פרק משמש מקום 


נידיורק: מראה של "העיר המרכזית" כאי פונהטז. כחלק ־־קדם• *סריסו! סקויר 
נארלד׳ וסאחור גוררי השחקים "אס&ייל סטיט בילדינג", "קריזלר" ו"פאז 
אסליקז". (משלד חמסחר של מדינת נ ,, ־) 




107 


ניו יורק, העיר; חלקי העיר; דפוסי העיר וסיגנונותיה 


108 


בידור ומשחק, ובו מספר אגמים וגדחיות. בצפידסזרח האחור נמצא 
רובע־הפישים המפורסם הארלם (ר׳ תמ ׳ : כרך־סילואים, עם׳ 591 ). 
ובמערב הרובע, לאורך נהר־הדסון. נמצא גן ציבורי גדול, הנמשך 
עד לצפון האי. 

הרבעים הנוספים של נ״י (ברונכס. ברוקלין, קווינו וריצ׳מונד) 
משמשים בעיקר למגורים ונמו־כן יש בהם בתי-מלאכה ואזורי־ 
תעשיה (בעיקר בברוקלין), אך עיקר התעשיה הכבדה מתרכזת 
בפרברי נ״י. הרובע ריצ׳מונד עדיין חקלאי בחלקו. 

על חצי־האי בחלק הדרומי של הרובע ברוקלין נמצא קוני אילנד 
( 15131111 ז־ ״ 0 0 ), מרכז שעשועים ובידור ענקי ומפורסם, שהיה בעבר 
אי. חופי הרחצה הנוחים (ארכם עולה על 4 ) 9 ק״מ) מושכים לעתים 
מיליון אנשים ביום כימות־הקיץ. טיילת־קרשים ארוכה (כ 3.2 ק״מ) 
משתרעת לאורך שפת־הים, ועליה מסעדות, מלתחות. חנויות ומקו־ 
מות-בידור למכביר. 

; 955 [ , 5 ׳ 410 ^ 1 מס !( 011 , 80650 1112 >! - 

1/1 ה 7£ --/ה 0 ,^ 0 ( 1301116111 ..א ; 1959 , , 1110 ) 1311 ־ 1 . 0 

. 7 .^[ §חוה £1 - 001 ,ת 3 ת!} 311 ^ . 1 ־ 1 - 0 זץ 53 . 5 ; 1960 , 311011 ^ 1 4 / 0 

,חמבחז 000 .ן ; 1961 ,^מ 0 מימ־׳ 0 ע 0 ' 6 1400 , 1 ) 00 . 11.0 ; 1960 

. 1969 ,?■ €11 €<{! ,ץ 153 ) 113 ^ 1 ; 1961 "■!*/סי/ס/ 

ג׳י. ג. 

דפוסי העיר ו ם י ג נ ו נ ו ת י ה. ייחודה הארדיכלי של העיר 
בא לידי ביטוי בעיקר באי מנהטן — ברהובותיו. בדרכי־התחבורה 
והגשרים. בגורדי־השחקים ובמבנים מיוחדים שהם בעלי ערך בין- 
לאומי. תבנית-הבניה של מנהטן הותוותה ע״י ועדה ממונה, ב 1811 . 
היתה זאת סכמה אחידה לארכו ולרחבו של האי כולו, מורכבת 
משדרות ראשיות, העוברות מדרום לצפון, ומרחובות, הניצבים 
ממערב למזרח וד,ממוספרים במספרים (פרט לשכונות הוותיקות 
בקצה הדרומי של מנהטן). השדרה החמישית מחלקת את הפיר לצד 
מערבי ולצד מורחי(שדרת ברודוויי, שכיוונה הותווה קודם לתכנית, 
היא היחידה החורגת מן הסכמה ונוטה בהדרגה ממזרח למערב). 
תכנית הבניה הזאת, הקיימת עד היום, למרות השינויים שחלו 
במבנים עצמם, יוצרת דמות רחוב ניו־יורקי טיפוסי המורכב מגוש 
של בתים (בלוק) מתמשך בין שדרה אחת למשנה ויוצר חזית רצופה 
ואחידה. הצבת פסלים מודרניסטיים ברחבות נ״י, כגון של פיקאסו — 
מבטון וחתיכות־שחם — באיזור גריניץ׳ דלג׳ (ר׳ לעיל), מציינת 
את ראשיתו של מתן אופי חדש לעיר. 

מרשימה ביותר מבחינה ארדיכלית צלליתה של מנהטן. צירוף 
נדיר של מבנים גורדי־שחקים המזדקרים על קו הרקיע בגבהים 
שונים ובשפע צורות־גמד של המבנה עצמו וכדכוביו. תופעה יוצאת־ 
דופן האפיינית למראה העיר נ״י היא השתקפותם של המבנים 
הישנים בתוך זגוגיותיהם של נורדי השחקים. 

לעיני הבאים בדרכי הים והאודר מזדקר פסל־החירות. הפסל 
ניצב על האי בדלי ( 8011100 ) בפתח נמל-נ״י. שפו המלא: ץזז 8160 
0518 ^ 1 6 * 1:8610111118 ״£ ("החירות המאירה את העולם") והוא 
הגבוה בפסלי תבל. הפסל ניתן לאה׳'ב ב 1884 ע״י צרפת כאות־ 
ידידות בין שני העמים. גובה הפסל, העשוי נחושת, 46 מ׳, והלפיד 
הדולק בלילה נמצא 93 מ׳ מעל הבסיס. הפסל כולו מואר בלילות 
בזרקורים. דמותו עוצבה ע״י הפסל הצרפתי פדדריק אוגיסט ברטולדי 
( 101011 ) 8311 11811510 ( 1 00016010 ?). בלוח שבבסיסו חקוק השיר של 
אמה לזרוס (ע״ע): ,.הקולוסוס החדש" (ר׳ שם). 

עורקי־ ה תחבורה. הכבישים לארכה ולרחבה של העיר 
והכבישים ההקפיים לאורך האיסט ריוור ונהר הדסון נועדו לאוטו¬ 
בוסים ציבוריים. למוניות ולסכוניות פרטיות. מתחת לפני הקרקע 
מקשרות אח חלקי־העיר השונים רכבת תחתית (:( 3 * 5116 ) ו 4 מנהרות 
לכלי־רכב: 65 גשרים משמשים קשר נוסף. מבחינה הנדסית בולטים 
מבין הגשרים: גשר ברוקלין, העובר מעל לאיסט דיוור והמחבר 



נידיורק: ׳עדרות פארק נסגהטז. (הל׳שכה לכינוסים ו 5 םנקרים, נ״י) 


את מנהטן לברוקלין: מפתח מאכסימאלי 486 מ׳ ( 1867 — 11883 
המהנדסים: ג׳. א. וו■ א. רובלינג 8006111181 ]). גשר ג׳ורג׳ וושינג¬ 
טון, העובר מעל לנהר הדסון והמחבר את מנהטן לניו ג׳רזי 1 ספתח 
מאכסימאלי 1.067 פ׳ ( 1927 — 1931 : הארדיכל: קאם גילבדם: 
המהנדס: או. ה. אמאן ("""!""ס(:]). גשר ירזאנו־נרוז (-,::סס'( 
8010180 ־*נמעזיו-ססב* 1 ר׳ תם׳: כרך־מיל׳. עמ ׳ 563/4 ), המחבר 
את ברוקלין לריצ׳מונד, הוא בעל המפתח הארוך ביותר בעולם: 
1.298 מ': גשר זה, שתוכנו ע״י משרד־המהנדסים אמאן וויטני. 
נפתח ב 1964 . המבנים בנ״י הם רבי־סיגנונות! מהם: הסיגנון הקולו¬ 
ניאלי, הג׳ודג׳ייני-פדראלי, היווני המחודש, דמוי־האיטלקי, הגיתי 
המחודש, הקלאסי המחודש, הרנסאנסי המחודש, הרומאני המחודש 
והסיגנון המודרני. 

יצירה אמריקנית מקורית הוא המבנה הנקרא גורד-ש הקים 
(-:סנןגזסי״ל:)..), גורדי־השחקים הראשונים הוקמו בנ״י ובשיקאגו: 
מספרם, וכן גבחם, הולך וגדל בקצב מסחרר. זהו מבנה בנוי לגובה, 
שנוצר לשם ניצול מירבי של קרקע יקרה בערים. הקמתו נתאפשרה 
הודות לניצולם של אמצעי־טכניקד, חדישים. הסכמה החוזרת ונשנית 
של מבנה גורד־השחקים מורכבת ס 3 חלקים עיקריים: המסד, 
קומות־הביניים — הממלאות את התפקיד העיקרי שלמענם הוקם 
המבנה — והכרכוב. לראשונה הוקם ננ״י גורד שהקים ב 1870 , 
בניין חברת הביטוח 5511031100 ( 7 1.110 11103616 [>£, שגבהו הגיע 
לב 40 מ , , גורד־השהקים הישן ביותר בנ״י (בניין ״ 130100 ?: נבנה 
ב 1902 ) הוא בעל קומת כרכוב מודגשת: זהו מבנה בן 21 קומות 
בברודווי. רובם של גורדי־השחקים הישנים בוול סטריט הם בעלי 
מגדלים המכונים 03100 001111118 ״ (עוגת־חתונה). קומותיהם העליונות 
של גודדי-השחקים שנבנו לאתר 1916 פוסעות פנימה בהדרגה זו 
מעל זו, בהתאם לחוקי הבניה העירוניים ( 5 * 13 פ";"".?). בין גורדי־ 
השחקים המפורסמים — בניין־גוגנהיים שבשדרה החמישית, המבנה 
היחיד בנ״י שתוכנן ע״י פרנק לחד ריט (ע״ע). 

הבניין הגבוה ביותר בעולם, עד לבניית "מרכז המסחר העולמי" 



109 


ניו יורק, העיר; דפוסי העיר ופיגנונותיה ; ממשל ומנהל 


110 


(ד להלך), היד, ה״אמפייר סטיים בילדינג״ (ר׳ לעיל): גבוה 448 מי, 
102 קומות. בבניין זה, שנבנה ב 1930/1 , 67 מעליות; במשרדיו 
עובדים ב 15,000 איש, ומדי יום מבקרים בו 35,000 איש. סמרוסיו 
ישנה תצפית מרהיבה על העיר ובפסגתו אנטנת טלוויזיה. קומפלכס 
גורדי-השחקים המושלם ביותר בעולם הם עד היום בנייני המרבז 
המשרדי-מסחרי, ״מרכז רוקפלר״ (ז 10 ז! 00 0:1100 ) 00100 ?; תוננו 
1931 — 1940 ). הרמוניה רבה שוררת ביו 16 מבניו הבנויים בגבהים 
שונים. החלל שנוצר ביו מבניו הנמוכים משמש רחבת החלקה על 
קדח בחורו , ומסעדה בקיץ. הרחבה היא מוקד למשיכת המונים, 
בעיקר בעונת חג־הסולד, בשהיא מוארת בשלל אורות צבעוניים. — 
מביו סבל המבנים הישנים של נ״י, שמראיהם כבד ואפור לרוב. 
מזדקרים כמה גורדי־שחקים קלילים ושקופים, פרי הבניה המודרנית 
מאמצע חמאה ה 20 , ה״ליוור האום״ ( 10050 ־ 1 00 * 70 ; 1950 — 1952 ), 
הוא בניין־המשרדים הראשון בנ״י שנבנה בשיטה של קונסטרוקציית 
פלדה בלתי־סחלידה וחזית חלונות אחידה ושקופה, עם אפשרות 
להזזה פנימית של המחיצות לפי הצורך. הבניין כולו. מגדל קופסתי 
בן 18 קומות, נישא מעל קומת-ביניים מורמת, שמתחתיה נוצרה 
רחבה להולכי רגל. הוא משמש מקוד השראה לארדינלים רבים של 
מבני־משרדים באה״ב ובעולם כולו. — בניין ״סיגים״ ( 50380101 ), 
שהוקם סולו בשיטת הפסו ( 311 * 00013101 ), הוא, לפי סברת רבים, 
הבניין המושלם ביותר שנבנה מסוגו בעולם (ר׳ כרך־מיל', ענו 389 ). 
--מבנים מודרניים השובים הם בנייני האומות המאוחדות (תמי; 
כרך ג׳, עס׳ 925/6 ), שתכניתם הותוותה, בין השאר, בידי לה קורבי- 
זיה ונימיאר. 1947 — 1952 . קיימת תכנית להרחבתם ע״י מבנה חדש 
גדול ונפרד מעבר לשררה, שיחובר אליו באמצעות גשר.—ה 101 זס'% 
זסז״ס 703010 ("מרכז סחר עולמי") הוא קומפלכס של מבנים, 
שבנייתו עדיין לא הושלמה; הוא מורכב משני מגדלים מרובעים, 
בני 110 קומות כל אחד, העשרים לשנות לחלוטין את נוף העיר; 
לצדם של המגדלים מבנים קטנים וכיבר רחנת־ממדים. 

מרחבים פתוחים וגנים ציבוריים הוכללו בתכנית 
העיר אחר מאבק ציבורי שנמשך עשרות שנים. לפי התכנית המקד 
רית הוקצב מקום ל 5 גנים צינוריים קטנים. לשוק ולמשטח־מצעדים, 
אולם התכנית לא בוצעה לפי פרטיה. שטחה של כיבר־המצעדים 
קוצץ והפך במרוצת השנים לגן ציבורי, ה״מדיסון סקוור נארח" 
( 300100 !) 0 ־ 501131 ״; 4301150 ^); כיום הוסב השם הזה למבנה הענקי 
המקורה, העומד שם והמשמש להוסעות־ספורט ומשחקי־תחרות. מבין 
הגנים הציבוריים של נ״י ראויים לציון הגן הציבורי ,.נטרי" (ר׳ 
לעיל), הגן הציבורי שליד בנייו־העידיח ( 3010 ? 14311 0117 )'- "פרום־ 


ד ד 



ניוייורס: שנטראל פארק. (הלשכה לכינוסים וימבקריס, נ״י) 


פקט פארק" שבברוקלין והפארק של ברונכס, שבין גניו גן בוטאני 
וגן־חיות גדול. המפורסמות שבכיכרות נ״י הן: "כיבר הטייסז" 
( 11300 ( 50 7110105 ), שהפבה למרכזית בסוף המאה ה 19 , עם הקסת 
בנייני-התיאטרון באיזור ברודווי' הסמוך ועם הקמת תחנת הרכנת 
התחתית הראשונה בקרבתה; ..וושינגטון סקור" והגן שלידו. המרחב 
הפתוח הגדול ביותר הוא הגן הציבורי "סנטרל פארק", נלבה של 
העיר. הוגה הרעיון למתן איזור בידור ונופש להמונים היה העתונאי־ 
המשורר ו. ק. ברינט. הגן תובנן בידי ארדיכלי־הנוף פרדריק לו 
אולמסטד (ע״ע) וקלורט ווכס. ונחנך ב 1857 . הוא משתרע על שטח 
של 340 הקטאר. 

תהליך התחדשות מתמיד, בקצב מסחרר, מציין, בעיקר בשנים 
האחרונות. את הבניה בכל אזורי-העיר. לשם הקמת החדש נהרסים 
מבנים בודדים ואזורים שלמים. ההצעות השונות לשיקומה של העיר 
מבקשות לרכך את הסכימה הקשוחה וליצור קשר הדוק יותר אל 
אתרי־הטבע שבסביבה ולהחזיר לעיר את האיזון הטבעי •יחסר בה. 
לאחרונה קמו צוותות של בוני-ערים, המורכבים ססוציולוגים ואררי- 
כלים, והפועלים במסגרת תכנונית אחידה (-? 010 ־ 001 ץ 1111 נ 11 זזנז 1 ( 00 
מזנזיןסז? 0010111 ). התכנית מורכבת מהריסה ושיקום של הישן — 
תוך דאגה למפונים; בניה חדשה, הבוללת שיכונים. אזורי־משחק 
לילדים, מבני חינוך, תרבות ומסחר; ייפוי פני העיר. טיפוח פארקים 
ואתרי-בידור. התבנית מקיפה את 5 יחידות העיר נ״י, חלק מאיזור 
הארלם ואיזור איסט ריווד. תכניות נרחבות אחרות מתייחסות לבניה 
מקיפה בדרום סנהטן ( 1966 ). — וע״ע אה״ב, עמי 150 — 152 . 

ז. אד. 

צורת הממשל הנוכחית של העיר נ״י הונהגה נ 1898 , עם 
איחוד 5 חלקי־העיר (רבעי־שכונות [!ל^ססססלז: מנהטן, קינגז 
[ברוקלין], קווינז, ברונבס וריצ׳מונד (סטטן אילנד)). כל רובע־ 
שכונה הוא גם מחוז (ץז״״סס) של מדינת נ״י. סמכויות השלטון 
חולקו בין ראש העירית ומועצתה לביו נשיאי רבעי־השכונות, 
ותפקידים רביב ממלאות סוכנויות מיוחדות (ר , להלן). במרוצת־ 
הזמן ירד כוחה של הרשות המרכזית. אולם ב 1963 נבנס לתקפו 
ממשל עירוני חדש. שאושר במשאל-עם ב 1961 , שעל־סיו גדל משק¬ 
לם של ראש העיריה ומועצתה. ראש העירית עומד בראש הרשות 
המוציאה לפועל וממנה את נושאי־התפקידים שאינם נבחרים, ובכלל 
זה את שופטי ביהמ״ש הפלילי וביהמ״ש לענייני משפחה. המועצה 
היא הנוף המחוקק. 25 מחבריה נבחרים אחר אחד ב 25 מחוזות- 
הבחירה לסנאט של מדינת נ״י, ו 10 נבחרים שניים שניים מבל רובע- 
שכונה. סמכויות ד״נשיאיס׳ מצומצמות לבעיות הנוגעות לדבעיהם. 
ססבויות רחבות ביותר יש לסוכנויות המיוחדות (ת 3 ) 011 ק 0 ז] 0 זי 1 
1480011:101 ), שתחום־שלטונן מקיף גם את הערים הסמוכות לנ״י 
ומספר תושביהן פי שניים פמספר תושבי העיר גופא: רשות הנמלים 
של נ״י (ראה להלן, תחבורה. עמ• 114 ). רשות חופי־הנמל (־ 3100 ־ 15 
זחסס)), רשות המשקאות האלכוהוליים ורשות התברואה. נוסף על 
בתמ״ש פדראליים ומדינתיים, יש כנ״י מערבת בתמ״ש עירוניים- 
אזרחיים, פליליים, בתמ״ש לצוואות (ז 0 ״ 00 00018310 ״$) ובחמ״ש 
לענייני משפחה. בימ״ש אזרחי פועל בנ״י 24 שעות ביממה. 

השליטה בנ״י מסובבת ביותר בשל ממדיה העצומים של העיר, 
הצורכת, דרך־משל. 1.800 מיליון ממ״ק מי־שתיה בשנה; 14,000 
פועלי חנקיון שלה מסלקים כ 5 מיליוני טונות אשפה בשנה מרחובו¬ 
תיה, שארכם 15 אלף ק״מ; 25 אלף שוטריה. שמפקדם (-!;!"!""נ) 
ז 0 חס! 5 ) מתמנה מטעם ראש העיריה, אינם יכולים להתגבר על בעיות 
הפשיעה בה. תקציב העיריה היה ב 1969/70 יותר מ ־ /* 6 מיליארד 
דולאר. 

סיבה ראשונה במעלה לקשיי הממשל בנ״י נעוצה בכך, שהעיר 
משרתת אוכלוסיה גדולה בהרבה מאוכלוסיית משלמי המסים שב¬ 
שטח השלטון העירוני שלה. יתרה מזו, בפרברים, שצמחו סביב נ״י 



111 ניו יורק, העיד; ממשל ומנהל; אופלוסיה; 0 * 3 הכטהון והפשיעה ; גלגלה 112 


ושהעיר משרתת אותם, מתגוררת אוכלוסיה שהיא נד״כ אמידה 
יותר מזו המתגוררת בג" גופא, שנה יושבים כמיליון נתמכי־סעד 
( 8 /< מהתושבים). נ 1956 הוקמה "מועצת האיזור המסרוסוליטני" 
( 001.01:11 31 ת 10 א: 1% 1311 ![ 0 קסזז 54£ ) של נ״י׳ במטרה לארגן מנהל 
מקיף וכולל, שיכוון לצרני האיזור בולו, אך גם גוף זה לא הצליח 
להתגבר על בעיות הממשל ולהבטיח תיאום בין גופי־הממשל השונים 
ותכנון אחיד לפיתוחה. ריבוי רשויות־המנהל קשור בהבדלים במיסוי, 
בהעדר תיאום ואחידות בתכנון ובהקצאת שטחים למגורים, לשירו¬ 
תים השונים ולתעשיה, וכן בביורוקרטיה מנופהת — כל אלו אינם 
מונעים בעד התפתחותה של נ״י, אך גורמים ליוקר-מהיה גבוה 
ולקיטוב חברתי הולד ורב בין חלקי המערכת העירונית, שהאדם 
נזקק להם לצרכי פרנסתו — נ״י העיר. סוה — לבין הפרברים, 
שבהם הוא מעדיף לגור — מזה. 

— 15 ש§ 1 ) 0 א . 0 ; 7 ( 19 , 11011 ( 1011 * 1 1 * 701 / 0 ( 11x5101 / ו 1 ' 1 , 5 ז 6 ׳< 1 ׳א . 0 
, 11111 ) 7430 . 0 ; 1948 ,( 7! 1 ( 7?0*13'5 00^x10.1 0x1 •א . 111 ) 8301 . 11 
.צ . 11 ^תוו*-ו//ו 00 ,ח 3 רח 1 טג 1£ . 71 -£־ו־< $3 . 8 ; 1952 , 0011/1 ■*¥( 1 ס!/ 7 

-/.>} 003 / 1/111/1 > : 5 * 0 /צ 110 /- 711/ 70 €1x07 ,זן:>זז 12 ) . 0 ; 1960 , 1 ( €11 

. 1961 , 1 ( 0x1 .צ .׳א ת 01111/1 1 ? 10*1X1 

אה. א. 

ה א וכלום יה — בשנת איחודם של חמשת רכעי נ״י לעיר 
אחת ( 1898 ), היו בה כ 3.4 מיליון תוש׳. נמשך 50 השנים הכאות 
חל גידול רב באוכלוסי-העיר, ומספרם הגיע ל 7.89 מיליון, נ 1950 . 
משנה זו פסק הגידול וחלה ירידה קלה, ובשנת 1970 נמנו נעיר 
7.86 מיליון איש. הגירת אוכלוסין אל העיר נמשכת, אך הנהירה 
הנלתי-פוסקת אל הפרברים מאזנת את גידול האוכלוסיה. 

גידול האוכלוסיה ננ״י (באלפים) 


האוביוסיזז 

שנה 

3,437 

1900 

5-620 

1920 

7.891 

1950 

7-781 

1960 

7-867 

1970 


מלבד תנועת האוכלוסין אל העיר וממנה, קיימת הגירה פנימית 
מרובע לרובע. קיימת נדידה של לבנים אל הפרברים ושל כושים 
אל הרבעים המתרוקנים. מספר תושבי מנהטן ירד ב 23.6% נין 
השנים 1950 — 1970 ! לעומת זאת גדלה האוכלוטיה ברבעים קוויגז 
וריצ׳מונד. הרובע ברוקלין הוא המאוכלס ביותר, אך מאז 1950 
קיימת אף בו ירידת־מה במספר תושביו. 


שינויים באוכלוסיית נ״י, לפי רבעיה (באלפים) 


1970 

1960 

1950 

הרובע 

1,524 

1-698 

1,960 

מנהטן 

1-470 

1.424 

1.451 

ברונכס 

2,600 

2-627 

2.738 

ברוקי'! 

1,963 

1,809 

1,550 

קווינז 

295 

221 

91 ז 

ריצ׳מוגד 


אוכלוסיית נ״י מגוונת ביותר מבחינה אתנית ודתית. 48% מכלל 
תושבי־העיר הם ילידי־חוץ, ואדצות-מוצאם העיקריות הן: איטליה, 


אירלנד, נריה״מ, פולניה, גרמניה ואוסטריה. אף צאצאי המהגרים 
שומרים במשך תקופה ארוכה למדי על זהותם הלאומית והאתנית. 
היהודים מהווים כ 25% מכלל האובלוסיה; הם הריכוז היהודי 
הגדול ביותר בעולם הנמצא נעיר אחת (ר׳ להלן, עמ ׳ 120 ). האוב־ 
לוסיח הכושית ננ״י נמצאת בעליה מתמדת, בעקבות שיעור־ 
ילודה גבוה והגירה מהדרום. נ 1950 היוו הכושים נ 9% מכלל 
תושני־העיר וב 1970 כ 21% . הם מפוזרים בכל רנעי־העיר ומהווים 
ב 25.3% ( 1970 ) מכלל תושבי מנהטן (מרכזם הגדול — בשכונת 
הארלם), ב 25% מתושבי ברוקלין, כ 24% מתושבי ברונכם, כ 13% 
מתושבי קווינז וכ 5.2% מתושבי ריצ׳מונד. האוכלוסיה ה פ ו ר טו¬ 
ר י ק נ י ת נמצאת נעליה, ומספר תושביה עלה, מכ 8% מכלל 
תושבי-חעיר ב 1960 . לב 12.3% ב 1967 . הפורטזריקנים מתרכזים 
בעיקר ברבעים נרונכס, מנהסן ונרוקלין. 

אוכלוסיית נ״י מצטיינת בגיוון רב מבחינה דתית. כמחצית תזשבי 
נ״י הם קתולים וב % פרוטסטאנטים. נוסף על האובלוסיה היהודית. 

התפלגות הגילים של אוכלוסי נ״י מצטיינת בשיעור ניכר של 
קבוצות-גיל גבוהות. ב 54% מבלל תושבי העיר הן נשים. 

למרות השגשוג הבלבלי הרב ורמת־החייס הגבוהה, יש בנ״י יותר 
ממיליון תושבים נתמבי־סעד, קיים ניגוד חריף ביותר בין האוכלוסיח 
האמידה לבין האובלוסיה העניה, הכוללת בתוכה קבוצות גדולות 
של כושים ופורטוריקנים. קרבתן של דירות־פאר אל שיכוני־עוני 
ישנים יוצקת שמן על המדורה. 

מצב ה ב ט ח ו ן והפשיעה. קיטוב האובלוסיה מבחינה כל¬ 
כלית וחברתית, התרופסות הליכוד הפנימי, הנובעת מגודל העיר, 
מגלי ההגירה ומערעור המסגרות המסרתיות של הקיום, גורמים 
למתיחות מתמדת, המתבטאת בערעור מצבה הבטחתי. הפשע והאלי¬ 
מות הם מהבעיות הקשות של העיד. מדי שנה הלה עליה ניכרת 
בשיעור פקרי-הפשיעה, במקביל לעליית הפשע נבל חלקי אה״ב. 

נ 1971 הגיע מספר קרננות-הרצח לכ 1625 . נמשך שנה זו עלה 
שיעור הנרצחים מ 14.6 ל 100,000 נפש — לכדי 20.8 . נתונים אלה 
אינם משקפים את המציאות, משום שמספר רב של מעשי תקיפה 
למיניהם. פריצות וגניבות אינם מדווחים למשטרה. הם הפכו לתופעה 
שכיחה, עד שתושבי נ״י רואים בה תופעה האפיינית לתיי-הכרו• 
לדעת סוציולוגים, העליה בשיעור הפשיעה תלויה בעיקר במצוקתם 
של תושבי משכנות-העוני, בבעיית הגזעים (ר׳ כרך־מילואים, עם׳ 
580 — 592 ), בשימוש בסמים, ונמו-לן בהעדר פיקוח על נלי־נשק. 
וע״ע מסיה. 

ג׳י. נ. - מ. 

נ״י היא מרכז־העצבים של כלכלת אה׳יב, ובתחומים רבים אף 
של העולם המערבי כולו. עם התפשטותה של הכלכלה האמריקנית, 
נתרבזו ננ״י, ובמיוחד במנהטן. תפקידים מרובים — בין־לאומיים, 
מדיניים וכלכליים. מיקומו של מרבו האו״ם — על גדות האיפט 
ריוור — מבליט את מעמדה של העיר במערך יחסי תבל. 

מאז 1800 היתד. נ״י ציר הפעילות הכלכלית שביו צפון־אמריקה 
ושאר מדינות העולם. העיר היחה, למן שנות ה 20 של חמאה ה 20 , 
הנמל העיקרי של אה״ב ומרכז תעשייתי חשוב, וכמו־כן מרכז מנהל 


שיעורי־פשיעה בניי (לססס, 100 תושבים) 


עבירות נגד אדם 

עבירות נגד רכוש 

תקיפה 
[ פושעת 

שוד מזוין 

אונס 

רציחות 

גניבת 

מכוניות 

גניבות 

פריצות 

השנה 

106.9 

64.2 

8.4 

4.0 

228.4 

565.0 

414.2 

1960 

285.6 

664.8 

19.9 

10.5 

947.1 

__! 

• 1,471.2 

1,821.0 

1970 


מקום ראשון באה״ב 













113 


ניו יורק, העיר; כלכלה; תחבורה ותגןשורת 


114 



ניו־יווע: מרכז הסחר העולמי — הבניינים הגבוהים שנעו?ם. נבנה ע״י ישוח 
הנמלים של נ״י וגיו־ג׳רסי. גובה דיסגרלים: כ 150 • ם/ 110 קומות. הדזילח 
הבניה: 1060 . נפתה לקהל: 1070 • סח* הבניה: 1071 . השמח 830.000 ס״ר. 
0 <> 50,0 עונדים; 80.000 מבקרים ליום. המהיר: ססז מיליון דולר. האדריכלים: 
משרדי מינורו יאמאסאקי ואמרי רות. והלשכה לכינוסים ולטבקרים, נ״י) 

הכספים והעסקים של אה״ב. נמל נ״י מוסיף לטפל בכמויות גדולות 
של נוטעים ומטענים. אך חשיבותו הייחודית לכלכלת אה״ב נתונה 
בירידה מאז התפתחה התעופה האזרחית נקנה־מידה גדול (ר• להלן, 
תחבורה ותקשורת. עם׳ 114 ). סינהלת הגמל שוכנת מחוץ לנ״י, 
כדרך שבל התעשיות הקשורות בנמל עוברות, עם מפעלי־חעשיה 
רבים אחרים. לפרברים מרוחקים, הזולים מנ״י והמרווחים ממנה. 

נ״י־רבתי היא מבנה כלכלי יחיד ומיוחד, ולו למעלה מ 6 מיליון 
עובדים: רבע מהם מועסקים במפעלי תעשיה ומלאכה, וכמחציתם 
עוסקים בעבודות ה״צווארון הלבן" (ביטוח, כספים, בנקאות, מקצו¬ 
עות חפשיים וכר). התעשיות בנ״י מייצרות כמעט כל דבר שניתן 
להעלותו על הדעת: משרוך נעל עד לאווירון. התעשיות העיקריות 
בעיר גופא הן; הלבשה, דפוס ומדלות, תעשיית מכשירי חשמל 
ואלקטרוניקה ותעשיית מזון. 

השוק המקומי, של כ 16 מיליון צרכנים מקומיים ושל כ 16.5 
מיליון מבקרים ( 1970 ), שמרביתם בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע, 
צורך כמויות עצומות של אספקה (המסחר הקמעונאי השנתי נאמד, 
בסוף שנות ה 60 , ב 45 מיליארד דולאר והמסחר הסיטונאי בכ 9 
מיליארד דולאר). חלק ממוצרי הצריכה מגיע באמצעות נמל נ״י. 
נפה המטענים הנפרקים גדול מנפח המטענים היוצאים והנמל הופך 
לנמל-יבוא, בעוד שעד לפני שנים מעטות היה בעיקרו נמל־יצוא. 

מערכת התחבורה האווירית המסועפת חשיבותה רבה ביותר והיא 
רותקה, באמור, את הנמל ממעמדו הקודם, מערך התעופה בנ״י הוא 
הגדול והמרוכז ביותר בעולם. הן לנוסעים והן למטענים. 

נ״י היא בראש וראשונה המרכז של הפעילות הפיגאב- 
ם י ת של אה״ב, פעילות שאין דומה לח בעולם כולו, להוציא, אולי, 
את לונדון. הפקרונות בבנקים שבנ״י נאמדים בכרבע מכלל הפק- 
דונות באה״ב כולה (ומדובר ב 9% מהאוכלוסיה). יתרה מזאת, 
מהירות המחזור של הכסף בבנקים שבנ״י גדולה בהרבה מהממוצע. 
הבורסה לניירות־ערך בנ״י מטפלת בב 85% מכלל הסחר בניירות- 
ערך בצפון־אמריקה. 

נמעט לבל חברה מסחרית גדולה, במדינות המערב, יש 
סוכנות או סניף בנ״י — בעיקר בשל ריכוז המידע העצום בתחומי 
הסינאנסים המצד בעיר, ובמיוחד במנהסן, שהוא .,שוק-המידע" 
הכלכלי הגדול בעולם. 

מלבד ״מרב; המסחר העולמי" (ר׳ לעיל, עם׳ 109 ), ידועים בעולם 
כולו המקומות. שכל אחד מהם הוא שם־דבי בתחומו: ורל סטריט 


(ע״ע) — לכספים ולניידות-עדך (בשנת 1970 נסחרו בבורסה 
לניירות־ערך ביול סטריט אג״ח ומניות בב 145 מיליארד דולאר); 
ברידוויי — לעסקי שעשועים ובידור; שדרות מדיטון — לפר¬ 
סומת 1 השדרה החמישית — לחנדות-יוקרה. 

מידע מסוג אחר המרוכז באותו איזור הוא מידע ע ת ו נ א ו ת 
ומול״ות בין-לאוסי, ואפייני לו — טוכנויות-יריעות גדולות, 
כ 055 ז?[ )) 6 ז 1:1 :> 550 ^ ו 11 ).י 131101 ז־ 161 ח 1 5 ; 6 !ק 1 ) 170116 ; ליד סוכנויות" 
ידיעות אלה מצדים נציגים סמרכית ארצות-תבל. 

בהדרגה עובר מרכז־הכובד בכלכלת נ״י מייצור וטיפול במוצרים 
פיסיים למתן שירותים (בעיקר שירותי יעוץ ומידע). שדרו¬ 
שים להם מיומנות, כשרון, אשראי, אחריות וירע. שינוי התפקודים 
של העיר מחייב תנאי־דיור נאותים. מאז 1955 נבנתה מרבית מנהטן 
מחדש, ותעשיית־הבניה היא אחד פענפי-המפתח בכלכלת העיר. 
שטח המשרדים המשמשים את השירותים. גדל במהירות רבה — 
מ 1946 עד 1970 הושלמו במנהטן כ 14 מיליון מ״ר של משרדים. 
ובמשך 1971 נוספו עוד 3.4 מיליון. עד תחילת 1970 היתה תפוסת 
המשרדים כ 98% . אך מאז, ולראשונה מ 1941 , ההצע גדול מהביקוש. 

במובנים רבים שגשוגה של נ״י הוא בארומטר לכלכלת אה״ב 
כולה. תפקידיה המנהליים הבין־לאומיים של מנהטן מכפילים את 
עצמת הקשר הזה. חלק ניכר מעודפי-ההון, שהצטברו בנ״י בשל 
התפשטותה הכלכלית של אה״ב, וכן מזרימת ההון מאירופה מאז 
מלה״ע זז, מופנים למפעלי תרבות ואפנות (ר• להלן. עס• 
115 ). מאז 1950 הפכה מנהטן לשוק האמנויות הגדול שבעולם. 
והיא תופסת את מקומן של פאריס ולונדון. 

תפקודה של כלכלת נ״י — הסבוכה, רבת-הגוובים ועתירת 
הידע— מצריך היום קיום שוק של עובדים מסוגי מיומנית שונים 
וסביבה מושכת, במיוחד בתחום הבילד והבידור. שהם מצרכים 
מקובלים של המוכרים והקונים שבעיר. פעילויות מסוג זר. התרחבו 
ב 100 השנים האחרונות, הודות להנהגה מקומית דינאמית והודות 
להצלחות קודמות שהקנו לנ״י את יוקרתה. הממדים העצומים, 
וכן כושר-הסתגלוחה ורב־גוניותה של כלכלה זו, מעניקים לה יכולת- 
עמידה בפני הבוהות הביזוריים הלוחצים עליה. בשנים האחרונות 
נתערערו תנאי־החיים בעיר. בעיקר בגלל הגידול הרב בצפיפות, 
בפשיעה, בזיהוס־האוויר. במיסוי הכבד, ובגלל זרימת אלפי מהגרים 
חסרי מקצוע. שכלכלת העיר אינה יכולה לקלטם. קשיים אלה 
מסכנים את יציבותו של המרקם הכלכלי הסבוך. 

11311 .)\ : 1959 , 0111 <] 170 )}\ 0 / 0 ( 010711 ת 4 ,מסח 61 ^ . 8 -ז£ע £100 .£ 

, 198 5 5 ו 01 <} 170 ) 1 \ י חסמז 0 '\ . 11 ; 1959 ,^? ¥0 117 )א 171 
801111105 . 1 ^. 5 ; 1960 , 0111 <) 170 ) 1 \ 1/11 0718 1/11 ) 1 ) £7 ״ 01110117 . 8 ; 1960 
, 0111 <) 0 < 1 ) 1 \ ) 1/1 171 , 80831 . 1 \ ; 1960 , 0/15 <) 170 ) 171 () 1 ז 0 !\ ,. 31 01 

. 1969 ,! 1011/101107  





117 


ניו יורק, העיר; חינוך ותרבות; היסטוריה 


118 


תלמידים ( 19711 32X171 !) ומסונפות אליה פבללות מקצועיות רבות. 
אוניברסיטת־פורדם (? 1 ! 445 /י 1 תס 044111301 ?) במנהטן ובברונכם היא 
מוסד קתולי שנוסד ב 1841 . עם שאר סוסדות־התינוך נמנים המכון 
הפוליטכני ( 14151141114 ^( 11 !*>מ 01 ?) של ברוקלין, המכון ע״ש פרט 
(-)]״ז״,■□! הס־!?). בית־הספר החדש לחקר חברתי (זס) 5411001 ?!*ן 
45434411 ) 1 504131 ), מכללת מנהטן. המכללה ע״ש פייס (- 0411 340 ? 
1484 ), אוניברסיטת לונג אילנד, ואוניברסיטת סיינט ג׳ון ( 5 ' 1 ן 011 ( . 51 
? 511 ז 4 ? 411 ם). ,.איחוד קופד״ ( 0111011 44 קסס 0 ) נוסד ב 1859 , ע״י 
פיטר קופר, בפטרה לספק חינוך־חינם לאזרחי־העיר. 

ברחבי־העיר מפוזרות כאלף ספריות, כולל ספריות של המו¬ 
זיאונים והאוניברסיטאות ושל מועדונים וחברות. 

בנ״י 3 מערבות עצמאיות של ספריות י. הספריות הציבוריות של 
נ״י, של ברוקלין ושל קווינז. לאלה למעלה פ 200 סניפים. הספריה 
הציבורית של נ״י (? 0111434 011114 ? .'('.זיז), הגדולה באה״ב. היא 
בעלת 80 סניפים ולמעלה משבעה מיליון ספר. כל שנה פוקדים את 
בניינה המרכזי, בפינת השדרה החמישית ורחוב 42 . למעלה פ 3 
מיליון איש. והיא פתוחה כל יפות השנה, לספריה סניפים לאספים 
מיוחדים בחלקי-העיר השונים: הספריה למוסיקה, הספריה לעניינים 
עירוניים, המחלקה לעתונות, הספריה לעוורים והאוסף להיסטוריה 
של הכושים ע״ש שומברג ( 54110111111148 ). בסניפים רבים יש אספים 
מיוחדים בשפות זרות — לאנשים שזה מקרוב היגרו מחו״ל. 

הגדול שבמוזיאונים של נ״י הוא המוזיאון המטרופוליטני 
לאמנות 0 :£. ( 0 ££054:0411 0111311 קט ££444 ). בבניין־הענק שוכנים 
אספים יקרים של ציור, פיסול. רישומים. רהיטים, טכסטילים, 
חפצי-אמנות ועתיקות מתקופות שונות ומארצות שונות. אחד 
מסניפי המוזיאון הוא ה 010154445 (ה״מנזרים"). בניינו הוא חיקוי 
נאמן למנזר מיה״ב ומוצגים בו שטיחי־קיר, ציורים, פסלים, ריהוט 
וכלי-פולחן של יה״ב. מפורסם גם המוזיאון האמריקני לטבע 
(? £115404 01441430 1X415411111 0( 1X3411431 ^), ובו אוסף גדול של 
פוחלצי בעלי-תיים (גם פרהיסטוריים). המיוצגים בסביבתם הטבעית. 
למוזיאון זה מסונף גם הפלנטריום ע״ש הידן (- 1304 ? 8441 ? 113 
434111111 ). כן נמצא בנ״י מוזיאון המוקדש כולו לאינדיאנים ( 1X115411411 
1041130 43104414311 4114 )ס). על המוזיאונים החשובים נמנים אוסף- 
פריק ( 00114411011 41414 ?) לציור ופיסול, מעשה ידיהם של אמנים 
איתפיים: המוזיאון של בנק צ׳״ם מנהטן (ס 4341113113 ( 011354 
83014 1X11541140 ), שבו מוצגים למעלה מ 75,000 דגמי מטבעות 
ושסרות-כסף; המוזיאון למלאכת מחשבת בת זמננו ((ס ££14541410 
45 ( 043 ? 0040410110434 ) והמוזיאון לאמנות פרימיטיווית. המוזיאון 
של העיר נ״י מוקדש כולו לתיאור התפתחות החיים בעיר. בין 



ניג־יורק! בית וואזפרר. ר.מטרופו?יטנית במרכז ?ינקז יסרכז ?יינק!) 


המוזיאונים המיוחדים יש להזכיר גם את המוזיאונים של החברה 
ההיסטורית של נ״י, המוזיאון היהודי והמוזיאון לתרבות ספרד• 

אמנות מודרנית מוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית ((ס ££0541140 
44 \/ ££041440 ), במוזיאון לאמנות אמריקנית ע״ש ויטני (?סתסל^ו), 
במוזיאון ע״ש נוגנהיים (תזו 114 מ 00884 ) ובגלריח של הנטינגטון 
הרטפורד ( 1 >ז 1£0 ז £1 ?< מ 8£0 מו:) 11 ו 11 ־ 1 ). 

בנ״י מצויים מוסדוח־תרבות רבים: גלריות לאמנות■ אגודות 
לתזמורות וחוגים למוסיקה ולספרות. התזמורת הפילהרמונית של 
נ״י הופיעה שנים רבות באולס־_קרנגי. ומאז 1962 מעונה הקבוע 
הוא במרכז ע״ש לינקן לאמנויות־המופעים ( £04 040444 0104010 
18 ז\/ 8 ס 11 מז £0 ז 4 ? 4114 ), שהושלם ב 1960 . ב 1965 נפתח שם התיא¬ 
טרון ע״ש ויוויאן בומונט ( 11143444 843010001 ״ £711/13 ). ב 1966 
עברה למרכז-לינקן האופרה המטרופוליטניח ( 1443 ! 0 ח 1113 ( 4 ל] ££4140 ). 

מלבד המרכז ע״ש לינקן מציג ,.מרכז העיר נ״י למוסיקה ולדרא־ 

מה״ ( 1943013 3041 ££41810 0£ 040144 ? 011 .'£.!<) תכניות אמנותיות 

מגוונות; כן קיימת שם ספריה. 

כמעט כל הזצאח־ספרים אמריקנית יש לה משרד בנ״י, העיר 
נחשבת למרכז הספרותי של אה״ב. משוררים. אסנים וסופרים רבים 
קבעו את מושבם בנ״י. 

התיאטרון ממלא תפקיד חשוב בחיי העיר. איזור התיאטראות 
נמצא בברודוויי או בקרבתו, בין הרחובות 41 ל 62 . מידת־הצלתתו 
של מחזה בנ״י חורצת, בדרך־כלל, את גורלו לשבט או לחסד. יש 
בנ״י למעלה ם 500 תיאטראות ובתי קולנוע, משום־כך יש שמכנים 
את נ״י בשם "בירח-הבידור של העולם". 

בנ״י מתפרסמים ע ת ו נ י ם — מהגדולים והמפורסמים בעולם; 

בין אלה — שבועונים וירחונים, שקוראיהם נמנים במיליונים. בין 
גדולי היומונים נמנים ה״טיימז" ( 111045 ), ה״דיילי ניוז״ (? 0311 
5 ׳״ 4 א) וה״פוסט״ ( 051 ?). מאוח עתונים מופיעים שם בשפות זרות 
(שבועונים דומונים), וכן הרבה עתונים מקצועיים ואף עתונים של 
איגודים מקצועיים. ס . 

היסטוריה. הגרי הדם(ן (ע״ע) חקר ב 1609 את איזור נ״י 
בשליחות ״הברת הודו המזדהית״ ההולנדית. זו קיבלה ב 1621 
משלטונוח-הולנד אח האיזור שכונה ניו־נדרלנד (אח״ב — מדינת 
נ״י), וב 1624 שלחה את ראשוני המתיישבים לניו־אמםמרדם (אח״ב 
— העיר נ״י) — 30 משפתות, רובן ואלוניות פרוטפסאנטיות. ב 1626 
נקנה האי מנהטן מהאינדיאנים משבט קנרסי, במחיר 24 דולאר 
( 60 גילורים). במרוצת־הזמן הצטרפו מתיישבים סקאנדינאווים. 
גרמנים, אנגלים ומקוטים לחושבים הוואללנים. הצרפתים וההולנדים. 
ב 1656 ישבו בניו־אמפטרדם כ 1,000 נפש. 

ב 1664 , בעת המלחמה בין הולנד לאנגליה. נכנעה ניו־אמסטרדם 
לאנגלים. שמה הוסב לנ״י — ע״ש ג׳ימז, דוכס יורק (ואח״ב — 
המלך ג׳ימז ) 1 , ע״ע). זכויות התושבים ההולנדים נשמרו, ורק 
בהדרגה שונו מוסדותיהם. העיר התפתחה, סחרה גדל ומספר תושביה 
הגיע ב 1756 ל 16x100 . היא היתה מרכז לפעילות בתחומי־תרבות 
שונים: ב 1725 החל להתפרסם בה עתון. ב 1754 נוסד בד, הקולג׳ 
הראשון, קינגז קולג׳ (כיום — אוניברסיטת קולאמביה). בימי שלמון 
בריטניה היתד, נ״י אחד ממרכזי־ד,התנגדות לנתר. 

בפלחסת־השתרור האמריקנית היתר! נ״י זירת קרב. ב 1776 הביסו 
האנגלים את וושינגטון בקרב לונג אילנה וכבשו את נ״י. העיר 
נפגעה מאוד מדליקות בעת המלחמה, אך אוכלוסייתה גדלה. לפי 
שלויאליסטים (נאמני-הכתר) נהרו אליה. הבריטים פינו את נ״י 
בסוף 1783 . עם תום המלחמה. נ״י היתה בירתה של מדינה נ״י עד 
1797 , כשהכירה עבדה לאולבני, ובה הושבע וושינגטון לנשיא 
ב 1789 . 

נ״י התפתחה מאוד אחרי קבלת העצמאות. במפקד ב 1790 נמנו 





119 


ניו יורק, העיר; היסטוריה ; יהודים 


120 


בה 33,000 נפש. והיא היתד, לעיר הגדולה שנאה״ב. נ 1800 נמנו בה 
60,000 ו 10 שנים אח־׳ב — כ 100,000 . רק ב 1800 היו יוצאי■ 
בריטניה, או צאצאיהם, לרוב בנ״י. גידולה המהיר של העיר נבע 
בעיקר מבואם של מהגרים אליה — מאנגליה, אירלנד, צרפת 
וגרמניה. דחיפה עצומה להתפתחות העיר היתה פתיחתה של תעלת 
אירי (ע״ע) ב 1825 . ב 1850 נמנו בה חצי־מיליון תושבים. באותה 
עת החל להגיע לנ״י גל גדול של מהגרים אירים. שבדהו ממולדתם 
מפני הרעב הגדול (ע״ע אירלנד, עמי 227 ), וגרמנים שברחו בעקבות 
דיכוי מהפכת 1848 . 

ב 1834 נבחר לראשונה ראש־עיר בבחירות אישיות ישירות. 
באותה עת נהיתה ,אגודת־טמני" (עתנתזתזגד . 51 )״ ׳ 5001611 ) לכוח 
רב-השפעה בעיר. היא רכשה את תמיכת המהגרים במפלגה הדמו־ 
קראמית, ע״י שסייעה להם בדרכים שונות. במרוצת־הזמן הפך 
"טמני־הול", מרכ 1 האגודה והמפלגה הדסוקראסית. למכצר ל־ 
..כוסיזנד. ולשם־דבר לשחיתות. נסיונות ללחום בשחיתות ובהש¬ 
פעתו של "טמני הול" נמשכו כמאה שנה. עד לימינו אנו. 

במלחמת־האזרחים נהנתה נ״י משגשוג כלכלי, ותרמה הרבה, 
בכסף ובאנשים, למאמץ הצפון. אולם משנתמשכה המלחמה ורבו 
האבירות, פגה ההתלהבות ונתמעטו המתנדבים לצבא׳ רוגז רב 
נתעורר בקרב תושבי־העיר כשהטילה הממשלה. ב 1863 , גיוס־חובה, 
ושחררה מהגיוס כל מי ששילם 300 דולאר. פרצו מהומות חמורות. 
ואלו קיבלו אופי של מרידה. מתרסים הוקמו. נעשו מעשי־לינץ׳ 
בהמון הכושים וב 14x10 אנשים נהרגו תוך 3 ימים ( 16.7.1863 — 13 ) 
עד שנשלח צבא רב מהחזית ודיכא את המהומות. 

השגשוג העצום בכלכלת אה״ב תרם הרבה לגידול נ״י, מרכז־ 
הכספים של הארץ. נ 1870 הניע מספר תושביה ל 942 אלף. אותה 
שנה הוחל בבניית בניינים רבי־קומות, עם התקנת המעלית הרא¬ 
שונה. רבי־קומות אלה היו תחילה בני 8 עד 11 קומות. אד הנהגת 
שלדי־פלרה לבניינים איפשרה בניית רבי-קומות גבוהים יותר 
(״גורדי-שחקים״; ר׳ לעיל, עמי 108 ). על אדמת מנהטן הסלעית. 
ב 1880 החלו נוהרים לעיר מהגרים ממזרח אירופה, בעיקר יהודים, 
ומאיטליה, והללו שינו במידה רבה את הרכב אוכלוסייתה ואת אפיה, 
וכן הכניסו תעשיות חדשות, כגון תעשיית הקונפקציה. 

כבר ב 1874 סופחו לנ״י שטחים מעבר למנהטן, בברונכם שמצפון 
לאי. ב 1898 אוחדו כל חמשת הרבעים השכונתיים של העיר׳ 
(מנהטן, קינגז [ברוקלין], קווינו. ברונכס וסטטן אילנד). מספר 
התושבים בנ״י הגדולה במפקד 1900 היה כ ־ /< 3 מיליונים. אותה 
שנה הוחל בבניית הרכבת התחתית של נ״י, שעתידה היתה ליהפך 
הארוכה בעולם (ר׳ לעיל• עמי 115 ). בתי־פאד לרוב נבנו אז. 
ב.,תור המוזהב״ (^.\ 1 11 ־ 3110 >), לעשירים מקרוב־באו, שצברו 
הון־תועפית וביקשו להראות את עשרם לעיני כל, והשדרה החמישית 
הפכה ל״שדרת-המיליונרים". לעומת זאת הצטופפו המהגרים החדשים 
במעין גטאות — היהודים ב״איסט סייד״ (ד׳ להלן, עמ׳ 121 ), 
האיטלקים ב״ליטל איטלי״, הגרמנים בסביבות רחוב 14 . והכושים 
החלו להפוך את הארלם לגטו כושי. קצב גירולה הסדיר של העיר 
הואט עם הגבלת ההגירה לאה״ב ב 1924 . באותה עת הגיע מספר 
תושבי-העיר ליותר ס 6 מיליונים. ראש־העיריה ב 1924 — 1932 היה 
ג׳יסז (גייסי) ו(קר, העליז והסושזזח, שהביא את העיריה לסף 
פשיטת-רגל, באותן ״שנות ה 20 הגועשות" הפכה גריניץ׳ וילג׳, 
בדרום מנהטן, למרכז לאמנים. 

גילויי השחיתות בשלטונו של ווקר והשפל הכלכלי בעולם, 
שהחל נניו-יודק עם התמוטטות הבורסה ב 1929 , העלו לראשות- 
העיריה את פ. לה־גוארדיה (ע״ע). בשלטונו ( 1933 — 1943 ) יועלו 
השירותים והורחבו, ונוהלה מלחמה מקיפה — בעזרת הממשלה 
הפדראלית, בנשיאותו של פ. ד. רוזוולט — בשחיתות ובהשפעת 
ה״טמני־הול". 


אחרי מלה״ע 11 עבדו רבים מבני המעמד הבינוני לפרברים: 
כנגדם התמלאה העיר גופא בהמוני מהגרים מפוארטו-ריקו ובכושים 
שנהרו לעיר מהדרום. כתוצאה מכד נתרבו דורשי-הסעד ונתמעטו 
משלמי־המסים. והעיר ניצבה סול בעיות כספיות. בוצעו תכניות 
מקיפות לביעור משכנות־העוני ולהקמת שיכונים, אד המחסור בדי¬ 
רות והצפיפות לא נעלמו. נשנות ה 50 וה 60 גברו מאוד האלימות 
והפשיעה בעיר, ובעיית הנטחון נצטרפה לבעיות אקולוגיות חמורות. 
גידול העיר נעצר כליל ב 1950 בערד. כשנמנו בעיר קרוב ל 7,9 
מיליונים חושבים. מאז הלה ירידה קטנה באוכלוסייתה. 

השלטון ננ״י הוא, בדיד כלל, בידי הדמוקראטים. דבר המשתקף 
במיוחד בבחירות לנשיאות: בנחירות לראשות־העידיה זבו שאינם־ 
דמוקראטים רק נעת פילוג נשורות יריביהם או כתוצאה מאיתודי 
רשימות. ב 1965 ננתר לינדאלי רפונליקני. גי. לינזי (ץ 053 ה 1-1 ) 
לראש־העיריה, וחזר תבחר ב 1969 כליבראלי: ב 1971 עבר לדמו- 
קראטים. 

: 1917 ,/( 1111 )<} 161 ( 17 ) 1 * 1 ץ? 0611/11 711/1 ) 116 /^ 1 ,^ מצי ־ 24 > , 5011 ־ 0161 ? 

1 ) 07  £1 \), "ריקוני 
סטראקשוביסס" 0 ; 1 תסח;ס-]ז;תס;;א) וגיואיש ספקטיטור (( 51 ו״ 0 [ 
זס| £013 ק 5 ). 

בתקופת תור-הזהב של ד,"מיוזיקל" התבלטו שחקנים ומלחינים 
יהודים, :סו ג׳ורג' גרשוין (ע״ע) וג׳רום קרן. בתחום המוסיקה 
בכללו גדול מספר היהודים. בין המנצחים המפורסמים: ארתור 
בודנסקי, ברונו ולסר (ע״ע) ולנרד ברנשטין (ע״ע). 

השתלבות היהודים בחיי התרבות של נ״י היא כה מושלמת, 
שיקשה לתאר איזה שהוא אספקט בחיי-התרבות בלעדיהם. 

ד. זרמים וארגונים. בשנים שלאחר מלה״ע 1 היתה נ״י 
למוקד החיים היהודיים באה״ב, ולאחר מלה״ע 11 — מרכז הגולה 
כולה. משנכשל הנסיון להקים קהילה מאוחדת, שימשו. באופן בלתי 
רשמי, מנהיגים פוליטיים. פילנתרופים ורבנים — כמנהיגי־הציבור. 
הבולטים שבהם — לאתר מותו של יעקב שיף ( 1920 ) ועלייתו של 
מאגנם לא״י ( 1922 ) — היו לואי מרשל, פליכס ורבורג וסטיוו ויו 
(ע׳ ערכיהם). לפני שנות ה 40 עלה מספר הארגונים בנ״י על 4,000 ; 
מאז נחחסלו מספר ארגונים. מסדרים וחברות־מהגרים קטנות (ע״ע 
אה״ב, עט׳ 226/7 ). 

מראשיתה תפסה הציונות מקום מרבזי בחיי הקהילה היהו־ 

דית בנ״י. בשנות השמונים של המאה ה 19 נוסדו אגודות "חבת- 
ציוך רבות בעיר; ב 1898 אוחדו שני ארגונים ציוניים שנוסדו 
בעיר באותה שנה להסתדרות אחת. שנקראה 5 ) 210011 }ס 31100 ״(;£? 
ץ) 1 ח 101 ז\ 0 ח 3 .¥.ז\! ;;) 3 ;; 0 0£ ("הפדרציה של הציונים בנ״י רבתי 
ובסביבה״), ובן הוקמה ה 21001515 ססס״סוס^ 0£ 000131100 ? ומר¬ 
כזה בנ״י. באותן השנים נוסד בעיר מספר רב של חוגים ומועדונים 
ציוניים בלתי־תלויים. ב 1903 נוסדה אגודה של ..פועלי־ציון״, ב 1912 
— של הסתדרות הנשים ״הדסה״. וב 1914 — של הסתדרות ה־ 
,מזרחי״. עם פרוץ מלה״ע 1 התרכזה בנ״י פעילות ציונית עולמית, 
ולאחר המלחמה התפתחו בה הארגונים הציוניים בתנופה מוגברת, 
ומיטב המנהיגים המקומיים נמשכו אליהם (שם, עמי 240 ואילך). 
בתקופה שבין המלחמות נעשתה נ״י המרכז למאמצי יהדות־אה״ב 
לפיתוחה הכלכלי של א״י. עם הקמת הסוכנות היהודית המורחבת 
( 1929 ), נמלו בה חלק חשוב גם חוגים לא־ציוניים בנ״י. לאחר 



;יו־יווה; "היכל עמנואל" 


פרוץ מלה״ע 11 . נעשתה 
נ״י מרכז הפעילות הציו¬ 
נית העולמית. ב 1942 
החליטו נציגים מכל ה¬ 
זרמים הציוניים, בור 
עידה שנתכנסה במלון- 
בילטמור בנ״י. שמטרת 
הציונות היא הקסת קחי- 
ליה יהודית בא״י. אחרי 
מלה״ע 11 הוקם בנ״י 
סניף של ההנהלה הציר 
נית. באותה תקופה הו¬ 
קמו גם חוגים לעזרת 
פעולות אצ״ל בא״י■ ב¬ 
שנים 1946/7 היתה נ״י 
מרכז הפעילות הציונית 
הן בארם — ערב ההצ¬ 
בעה על חלוקת א״י(ע״ע 
ארץ ישראל, עמי 566 )— 


1 בתי״כנסח 

| 23 "שארית ישראל" 
33 "בני ישורון" 
28 "קהילת יש ורוך 
17 "היכל עמנואל" 
40 "קהל עד־ ת "ישורון" 
16 ביהכ״ג של השדרה החמישית 
22 "פרי סינאגוג" 

1 30 "רודף שלום" 
1 32 "ג׳ואיש סגסר" 
1 31 ביהכ״ב של תנועת ה״דקוג־ 
סטרקשניזם" 

12 "סנטרל סיבגוג" 


1 כיכר צ׳סם 

5 הרחוב ה 11 

בתי־חולים וארגוגי-צדקה 

36 "הר סיבי" 

41 "ג׳ואיש ממוריאל" 

9 "בית ישראל" 

37 בי״ח למחלות־־פרקים 
21 הדסה 

42 המגבית ההיודית המאוחדת 

10 "יוניטד חיברו צ׳רמזיז" 

מוסדות יידיים 

6 התיאטרון היידי 

3 בניין ה״פאוווערטם" 
29 יוו״א 

26 בית תרבות יידית ע״ש אטרן 

מיסדות ישראליים 

19 הקונסוליה הישראלית 
15 הסוכנות היהודית 

מוסדות־חינוך 

2 "אדי וקיש גל אליאנס" 

20 המכין היהודי ללימוד־דה 

38 הסמינר התאולוגי ע״ש שכטר 

39 ישיבה יוניברסיטי 

4 היאם 

35 המוזיאון היהודי 

34 "יאגב מנס היברו אכוסיישן" 

מוסדות דת וחברה 

13 המועצה היהודית האמריקנית 

27 הקונגרס היהודי האמריקני 

24 חבר־הרבבים 

8 "ישראל הצעיד" 

7 איחוד הקהילות היהודיות 
החרדיות 

25 "יונייטד סינגוג" 

18 איחוד הקהילות היהודיות 
האמריקניות 

14 הפדרציה של ארגונייהצדקה 

11 בבי־ברית 



־״״־ ך* 


1 \ 




) 4 **.ס! ■ 

ן/ 1 , | ,ו 

^ י , |■ 

[/ 1 . ! ■י : £,׳- ווי-•*-. 

ץ י\ 

-•!^־־־ 

־^ \ 4 ך\ו י•י 

\נו*״ *?•־־ - י \< 

1 צ 1 י"-! 0,1 - \ 0 


׳* מ 

ג״זוייו 1 י 5 ^ 1 

1 ■"יי 


והן לגיוס אמצעים לעזרת מדינת־ישראל הנלחמת על קיומה. מאז 
הקמת המדינה ניכרת השפעתה בכל תהומי החיים של היהודים בנ״י, 
ובחגי מדינח-ישראל מתקיימות בנ״י חגיגות פומביות במקומות 
שונים בעיר. בנ״י נמצאים המוסדות הציוניים המרבזיים באה״ב 
(ר להלן, עמי 130 ). 

יחודי נ״י מצטיינים בפעילות פילנתרופית. למוסד העיקרי המרכז 
פעילות זו — "הפדרציה של הפילנתרופיות היהודיות" (ת 3110 ז 1£ מ? 
5 ־ ןק<ד 1 ו 11 ח 11113 ? 1511 ■״< 0 £ ) - היו ב 1968 130 מוסדות מסונפים, 
ביניהם: בחי־תולים ( 7,000 מיטות). ששנים מהם משמשים גם בתי- 
ספר לרפואה; סושבי-זקנים: מרכזי פעילות חברתית; המועצה 
לחינוך יהודי. 

היהודים בנ״י, כמו בשאר חלקי אה״ב, מפולגים ל 3 זרמים: 
אורתודוכסים, קונסרוואטיווים ורפורמים. ב 1967 חיו בנ״י 539 
בתי־כנטת אורתודוכסיים (וכן מספר גדול של מניינים טרטיים), 
184 קונסרווטיוויים. 93 רפורמיים (ע״ע אה*ב, עמ׳ 214/5 ) ו 5 בלתי־ 








129 


ניו יורי), העיר; יהוריס — ניו דרי), המרינה 


130 


מוגדרים. פרט ל 163 מהם, נמצאים הם בתחומי העיר עצמה. מחקר 
שנערך בברוקלין מדאה, כי ב 1945/6 השתייך רק % מיהודיה לבתי־ 

כנסת, ונראה שזהו המצב גם ברבעים אחרים. אולם רב הוא מספר 
המבקרים הבלתי קבועים בבתי־הכנסת ובמיוחד ב.,ימים נוראים". 

לאחר מלה״ע 1 נעלמו רוב בתהנ״נ האורתודוכסיים של המהגרים 
בפזרה־מנהסן, אם ני מרבים מהם נשארו "חברות קדישא". במקומם 
קמו בתכ״ג שכונתיים גדולים, במיוחד בברוננס ובברוקלין. לידם 
מתקיימים "לימודי־קודש" בשעות אחה״צ ובימי א". יש להזכיר 
גם את בתהכ״נ של תנועת "ישראל הצעיר" של נוער אורתודוכסי 
(ר לעיל■ ענד 123 ). בין האורתודוכסים יש " 1 הבחין בין אלה שיחסם 

; לבעיות היהדות בחברה החילונית גמיש, לאלה הדוגלים בחינוך 
הישיבתי ובהצטמצמות בד׳ אמות של ההלכה! האחרונים נתחזקו 
מכוח ההגירה החסידית במלה״ע 11 . בראש הישגיהם של האורתו¬ 
דוכסים רשת הישיבות הענפה, וגולת־הכותרת שלה היא ה״ישיבה 
יוניברסיסי" על מוסדותיה הרבים. נ״י היא המרכז הגדול ביותר 
בעולם של אורתודוכסיה יהודית. 

הסמינר תתאולוגי היהודי £01081031 ;דד ! 151 ■*!£!), 

הוא המוסד המרכזי של התנועה הקונסרוואטיווית. והשפעתו רבה 
על הציבור כולו. הקונסרוואסיווים התבססו במיוחד בקווינז ובפר¬ 
ברים החדשים. ושם נמצאו ב 1967 145 מתוך 184 בתהכ״נ שלהם. 

| לתנועה הרפורמית 93 בתי-כנסת ("היכלות"), ובראשם "טמפל 

עמנואל", השוכן במבנה מרהיב בשדרה החמישית. הקהילות החדשות 
שלה נוטות לרפורמות ברוח המסורת ותומכות בציונות. רבים 
מהרפורמיים עומדים בראש מוסדות פילנתרופיים. 

ה. ה י ד. ו ד י ם ו ס ב י ב ת ם. מספר אוניברסיטאות ובת״ס מקצר 
עיים פרטיים הגבילו את מספר התלמידים היהודים; לעומת זאת מבקר 
מספר גדול יחסית של יהודים בקולג׳ים הקאתוליים. במועדונים 
רבים — מהם אף כאלה שיהודים תמכו בהקמתם — אין רשות 
כניסה ליהודים (וכן לכושים, איטלקים ופורטוריקנים). ההפליה 
הגדולה ביותר נגד יהודים מורגשת במיעוט העסקתם בנמל, בספנות 
ותובלה, בבנקים, בחברות-ביטוח, בקורפורציות גדולות, בחנויות 
כל־בו ובתעשיה הכבדה, וזאת גם לאחר שהמאבק הממושך נגד 
ההפליה נסתיים, ב 1954 , בחקיקת חוק נגד ההפליה בתעסוקה — 

חוק ראשון מסוגו באד,"ב. ארגונים אנטישמיים נתקיימו לסירוגין 
בנ״י (ע״ע אה״ב, עס' 221 ) : ניצני קו־קלאקם־קלן הופיעו בשנות 
ה 20 ; ה״בונד האסריקני-גרסני" היה פעיל ב 1934 — 1941 ; ה״חזית 
הנוצרית" הקהילה אסיפות־רחוב אנטישמיות ועוררה מעשי בריונות 
אנטי-יהודיים. ארגונים אלה התמוטטו בשנות מלה״ע 11 והאנטי¬ 
שמיות המאורגנת כמעט שלא הורגשה עד שנתעוררה מחדש ב 1965 , 

כתוצאה מחיכוכים יהודיים־כושיים. אף תנועת השמאל החדש נוטה 
לאנטישמיות. נעשים מאמצים רבים לשפר מצב יחסים זה. חוגים 
יהודיים, שדרשו פעולה תקיפה יותר, יסדו את הליגה להגנה יהודית, 

והדבר עורר פולמוס בציבור היהודי. הנוהג שנשתרש. למנות מורים, 

רופאים, עובדים סוציאליים ופקידי-ממשל למשרות ציבוריות לפי 
קריטריונים גזעיים, פוגע קשה ביהודים. 

ו. היהודים והממשל. בהיותם הקבוצה האתנית הגדולה 
ביותר ( 27% מכלל התושבים) מהווים היהודים גורם רב־השפעה 
בחיים הפוליטיים של נ״י. גם השתתפותם בבחירות היא גדולה, ולכן 
משקלם רב ממספרם היחסי. עד שנות ה 30 שלפה בנ״י המפלגה 
הדמוקרטית ורוב היהודים המהגרים תמכו בה, לרוב באגף הליברלי 
(ממססמז־ס בפזס)^); לעומתם, הוותיקים ממוצא גרמני נטו לרפו¬ 
בליקנים ; יהודי הארלם הצביעו בעד מועמדם לה גוארדיה. גם בקרב 
הסוציאליסטים והקומוניסטים היוו היהודים גורם בולם. בתקופת 
המשבר של 1929 תמכו יהודי נ״י במדיניות הניו־דיל של הנשיא 
רוזוולט. מפלגת־העבודה (נוסדה 1936 ) ויורשתה "המפלגה הליב¬ 
רלית" (נתארגנה ב 1944 ) משכו במיוחד קולות יהודים. כיום מקובל 


שיהודי נ״י הם דמוקרטים. אבל הם ידועים כבוחרים עצמאיים, 
הבוחרים את המועמדים הנראים להם, בהתאם לבעיות העומדות על 
הפרק. השיטה של "שיווי־משקל אתני" (להעמדת איטלקי, אירי 
ויהודי בראש הבחירות), נתקבלה במדיניות העיר, והחלוקה לקתולים. 
פרוטסטנטים ויהודים נתקבלה אף במועצת-החינוך, במערכת-המש- 
פטים ובמוקדים אחרים של עצמה פוליטית. הנטיה. הגוברת בסוף 
שנות ה 60 , לכלול כושים ופורטוריקנים בחיים הפוליטיים, הפחיתה 
את השפעתם של היהודים, אבל הם ממשיכים להיות מרכיב 
מרכזי. 

ז. מוסדות ישראליים בנ״י. בנ״י מרוכזים מוסדות 
ישראליים רבים. נציגויות של סשרדי-ממשלה שונים וסניפים של 
בנקים ישראליים, וכן מרכזי ארגונים רבים למען ישראל. ביניהם: 
הקונסוליה הכללית של ישראל; משרדי המשלחת הישראלית לאו״ם; 
המשרדים המרכזיים של התנועה הציונית: הסוכנות היהודית; 
ההסתדרות הציונית העולמית, ארכיונה וספרייתה; הפדרציה הציו¬ 
נית האמריקנית: הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים! 
בית״ר; דרור; הוועד למען ישראל העובדת; ההסתדרות הציונית 
האמריקנית; הדסה: השומר הצעיר; פועלי־ציון: פועלי אגורת 
ישראל; הקרן הקיימת לישראל. מוסדות כלכליים: אמפ״ל, 
החברה הכלכלית הישראלית! רסק״ו: סלוה־הפיתוח ("בונדס"). 

מוסדות ח י נ ו ך. ת ר ב ו ת ו ח ב ר ה. קין תרבות אה״ב־ישראלו 
הוועד האמריקני למען מבוו־וייצסו: אגודות־שותדים של האוניבר¬ 
סיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה ושל אוניברסיטות תל־ 
אביב, בר־אילן וחיפה; ״מגדלור״ — למען חינוך עוזרים בישראל 
ושיקומם; הועד למען ספורט בישראל; ליגת נשים למען ישראל: 
זבולון—אגודת ימאים; איגוד נשים לשירות חברתי בישראל; מח״ל. 

סוסדות־צ ד ק ה. הידידים האמריקנים למען עיר-הנוער בירושלים! 

מגן דוד אדום בישראל, ״קרן־אור״ — למען מוסדות לעוררים בירו¬ 
שלים; הצדקות המאוחדות של ירושלים; המגבית היהודית המאוחדת. 
י. ר. מארנוס, מבוא לתולדות יהדות אסדיקה בתקופת ואשיתה. 
השל״א; א. גורן, קהילת נ״י ותנועת העבודה (בדרה ב-). תשכ״ט, 

1 ) 1015 )[ ) 1/1 01 1 ) 51111/1 : 10 ) 11 ) 0 ) 1 ) 1 [ 0 11 ) 11 ) 8 ) 11 ' 1 ,( £001 ק 13 ־ 1 . 11 
. צ. 24 1/1 1111011 ) £1/11 1015/1 )[ , 11011 ( 0115 . 1 ״) . 4 . ; 1902 ,.צ . 24 [ס 
: 1937 ,?*<*•)[ ה! 1 ^/ 8500 / ס ?■• 2 1/510 < 'י\ £10 כ 1 \ 3 .? . 5 ; 1912 ,? 1 * 0 
, 1654-1860 ,.'!./מ [ס ? 111 * 1711 * 11 * €0 1015/1 )[ ) 1 ) 1 /<* ) £15 , 110 ) 00051 . 8 . 11 
; 1949 ,? 186 — 1825 ,? 011 .צ . 74 ת/ )[!£ 0/51 ) 11£ ** 7 ** 1 , 051 ־ £2 .א ; 1945 
11101/011 <)ס , 1 0.11511 )[ 8 ) 1701 * £111 )!/' 1 , 130 ק £3 1 ״ 4-1 ׳} 1 ׳״ 0 ז £10 . 54 . 0 
/) 0171150 ■! 8 10 )' 7 ״ 8.1501110 . 4 ל ; 1959 , 1900-1975 , 0 )ז 4 ./י. 74 ) 1 ) 1 [ס 
- 11 * 00 [ס 1/15 * 1510 ,ח 3 ז<׳ 1.61 . 7 ; 1962 , 1870-1914 , 105 )[ 5 י./' . 74 :? 1 ' €1 
; 1964 ,.צ . 74 )ס 11015 ? 1405 1 ) 7015 ) 1 )!/' 7 [ 0 ?ז 11510 נ/ : 1 * 05510 ? 
,' 10102 '׳^ . 4. 14 ! ; 1966 , 110 ) 0/1 0 [ס )!)' 1 ' , 1 ז*) 1 * 140 ,ץ 1 ! 0$015 . 0 

, 7 ) 1 ־^ 11100 ;!'):>}־} .״ 1 ; 1966 ,? 1 ) 1 ) 50 ) 011511 ) 111 ? 0 1 * 1 011011 ) €811 1 ) 1015 )[ 
. 1967 , 1704-1799 105 )[ .צ . 24 ? 1 * £0 /ס 7 / 115 * 1 

9 . 

ניר יורק 10 תס¥ *פא), מדינה במרכז מזרח אה״ב. שטחה 128,402 
'קס״ר! בממסד אוכלוסיה— 18,190.740 ( 1970 )—היא השניה 
בגדלה לאחר קליפורניה. נ״י ראשונה בין מדינות אד,"ב בתחומי 
המסחר, התעשיה והשירותים, וחשיבותה רבה בתרבות ובחינוך. 
פעילויות אלו ואחרות מתמקדות בעיר ניו יורק (ע״ע) שבדרום־ 
מזרחה. הגדולה בערי אה״ב והשניה בגדלה בעולם. 

חשיבותה של נ״י באה לה משום מיקומה הגאוגרפי: היא 
המדינה היחידה באה״ב השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלאנטי — 
בדרום־מזרחה, ולחופי ימות אונסריו ואידי (ע' ערכיהס) בצפון־ 
מערבה. נתיב המים מינם לומס מהווה בחלקו את גבולה הצפוני 
(עם קנדה). בתחומי נ״י עובר עורק התחבורה הראשי מהאוקיאנוס 
האטלאנטי לאיזוד היפות הגדולות (ע״ע) שבפנים היבשת — נתיב 
עמקי הנהרות תדסון (ע״ע) — מוהוק. בצפון־הפזרח משתרעים הרי 
אדירונדק, ששיאם, הר מרסי — 1.620 מ׳. עסק נהר מוהוק, יובלו 
של ההדסון, מפריד בין הרי אדירונדק לביו חלקה הצפוני־פזרחי 
של מערכת האפליצ׳ים (ע״ע), המבותרת ע״י נהרות רבים ומתרו־ 



131 


;יו יורק, המדינה — ;יו מכסיקו 


132 


מסח מאיזור ימות האצבע שנמעוב להדי קטסקיל 

( 11 ״ 1 טב 0 ) שבמזרח (פסגתם הגבוהה, הר סליד — 1,282 מ׳), הנו¬ 
דעים כאיזור־נופש. איזור ההרים מתנשא בתלילות מעל לשפלה 
הצרה של עמק הדסוו — ימת שמפלין, הנמשכת מהחוף האטלאנטי 
בדרום, לשפלת עמק סינט־לורנס בצפון■ בדרום נכלל במדינה קטע 
משפלת החוף האטלאנטי, שעיקרו האי לונג־אילנד (ע״ע) הנמוך 
והשטוח. בצפון המדינה משתרעת שפלת סינט־לורנס במזרח והשפ¬ 
לה שלחופי ימות אונטריו ואירי במערב. נופה של נ״י עוצב ע״י 
הקרחון שכיסה אותה ברביעון והותיר במרבית שטחה מעטה של 
משקעים קרחוניים שעבים רב באזורי השפלות. פעילות הקרחון 
יצרה גם שפע של ספלים באפיקי הנהרות ומספר רב של ימות, 
חלקן צרות וארוכות. 

נתיבי התחבורה של מדינת נ״י כוללים מערכת נתיבי־ 
שים המקשרים את האוקיאנוס האטלאנטי עם הימות הגדולות. תעלת 
אירי (הושלמה 1825 ), שבין נהר הדסון ובפלו, היא החשובה שבהן. 
אף רשת מסה״ב (יותר מ 40 קווים), הכבישים הרגילים, הכבישים 
המהירים והתחבורה האווירית צפופה ומפותחת ביותר. 

כלכלה. נ״י עומדת בראש מדינות אה״ב בתעשיה: הענפים 
העיקריים הם דפוס, מדלות והלבשה,■ אף קשת המוצרים רחבה 
ביותר וכוללת מכשירי־חשמל, מכונות, מזונות, כימיקאלים, מכשירים 
מדויקים, כלי־תחבורה. מוצרי-מתכת שונים ועוד. % ממפעלי התע• 
שיה מרוכזים בעיר נ״י וסביבותיה. כ 35% מכוח העבודה מועסקים 
בחרושת ובבניה, ורובו במסחר, שירותי תעשיה, מינהל, פיננסים, תח¬ 
בורה, תקשורת, בידור ונופש. בחקלאות מועסקים פחות ם 2% מכות 
העבודה, המעבדים 44% משטח המדינה. הענף העיקרי הוא משק 
החלב, וכן מבדלים מטעי-פירות נשירים, דגנים וירקות. יערות מכסים 
ב 47% משטח המדינה ורובם משמשים לצרכים מסחריים. עצמתה 
הכלכלית הרבה של המדינה מתבטאת בהכנסה הלאומית לנפש שהיא 
מהגבוהות ביותר באד,"ב. 

א ו כ ל ו ס י ה. ב 1950 היוו ילידי-חוץ . 16% מאוכלוסיית נ״י, 
רובם מארצות אירופה השונות וקנדה. רוב האוכלוסין — לכנים. 
ב 1960 נמנו ב 1.5 מיליון כושים וכ 4 ל מיליון אסיאנים, רובם סינים. 
כ 85% מכלל האוכולסין גרים בערים ויותר ממחציתם בתחומי 
המטרופולין של נ״י העיר. 5 מתוך 7 האזורים המטרופוליטנים של 
המדינה נמצאים לאורך נתיב הדסון—מוהוק (בסוגריים — האיזור 
המטרוסוליטני): ניו־יורק (ע״ע) 7.9 מיליון תוש׳ ( 1970 . 11.6 מיל¬ 
יון), בפלו (ע״ע) 462,770 תוש׳ ( 1.32 מיליון), רוצ׳סטר 296,230 
תוש׳ ( 854.000 ). יונקרז 204,370 תוש׳ (נכללת במסרופולין של 
נ״י), סידקיוז 197,200 תוש׳ ( 625,400 ), אולבני (ע״ע) 114,870 תוש׳ 
( 713,000 ) — הבירה. 

. 1966 ,* 5 181 . צ .ז! 7 / 0 ^!/^ 0150 ) 3 ) ,(. 1 ) 6 ) .[ 

ק. או. 

היסטוריה. ב 1609 חקר הנרי הדס(! (ע״ע) את איזור הנהר 
הנושא את שמו, עד לאולבני של ימינו. בשליחות מטעם "חברת 
הודו המזרחית" ההולנדית. אותה שנה חקר הצרפתי. ס. שמפלן, את 
צפון נ״י והגיע עד לימה הנקראת על שמו. אך ההולנדים הם שהת¬ 
יישבו לראשונה בנ״י ושלטו בה. ב 1614 הקיפו את מצודות נסו, סמוך 
לאולבני, ולאחר שזו נהרסה בשטסון יסדו ב 1624 את מצודת אורדה 
(אורנג׳), אף היא ספוד לאולבני. אותה שנה הביאה "חברת הודו 
המערבית• ההולנדית, שנוסדה ב 1621 . מתיישבים ל״נוי נדרלנד״ — 
שמה של נ״י בשלטון הולנד, — וב 1626 נקנה האי מנהטן מידי 
האינדיאנים, וההולנדים הקימו בה את נוי־אמסטרדם. שלטון החברה 
ההולנדית היה נוקשה ולעתים מושחת. היא עודדה התיישבות ע״י 
הענקת קרקעות, וגרמה לריכוז קרקעות נרחבים בידי מעטים. 

ב 1664 כבשו הבריטים את נוי נדרלנד והסבו את שמה לנ״י, 
ע״ש ג׳ימז דוכס יורק (אח״כ — ג׳ימז 11 (ע״ע|). שאחיו, המלך 


צ׳רלז 11 , העניק לו את המושבה כולה. גם שמה של נוי אמסטרדם 
הוסב לנ״י. האנגלים לא הפקיעו את אדמות המתיישבים ההולנדים 
ונהגו בסובלנות דתיה רנה בנ״י. ב 1683 הוקמה אסיפה מחוקקת 
למושבה. זו בוטלה ב 1685 בפקודת נ־יפז 11 , אך חודשה ב 1691 , 
וסמכויותיה הורחבו בהדרגה. 

בגלל מקומה האיססרטגי מילאה נ״י תפקיד חשוב בכל המלחמות 
נין האנגלים לצרפתים ובמלחמת השחרור האמריקנית. במלחמות 
בין צרפת לאנגליה ( 1689 — 1697 . 1702 — 1713 . 1739 — 1748 ו 1754 — 
1763 ) מילאו תפקיד חשוב האינדיאנים האירוקזים (ע״ע), בעלי 
בריתם של האנגלים. הם שמרו אמונים להם גם במלחמת השחרור 
האמריקנית, ובסופה נאלצו רבים מהם להגר לקנדה. על אדמת נ״י 
נחל וושינגטון את נצחונו הגדול בסאראטוגה ( 1777 ). 

ב 1787/8 ניטש מאבק חריף בנ״י נשאלת אישור התוקה המוצעת 
לאה״ב (ע״ע. עם׳ 165/6 ). א. המילטון (ע״ע) עמד בראש "הפדרא־ 
ליסטים״. שדגלו בשלטון מרכזי חזק. וקלינסון וא. בר (ע״ע) — 
בראש הדמוקרטים־רפונליקנים. ב 1788 אישרה נ״י את החוקה. 

מדינת נ״י התפתחה במהירות אחרי השגת העצמאות, ובמיוחד 
אחרי כרייתה של תעלת אירי( 1825 ). בעיה מרכזית בנ״י היתד. תמיד 
שאלת היחסים בין העיר נ״י לבין שאד חלקי המדינה, ובייחוד 
האזורים הלא עירוניים. לעומת העיר האדירה, התוססת, רבת הלאו¬ 
מים והדתות, שבה היתר, השפעה רבה לדמוקרטים• לליברלים ואף 
לרדיקאלים. בראו שאר חלקי המדינה שמרניים יותר, והיסוד האנגלו־ 
סאכסוני-פרוטסטנטי היה חזק בהם. בירת המדינה היא באולבני, 
ולאזורים הבפריים ניתן משקל יחסי רב יותר בבחירות לנית־המחו־ 
קקים של נ״י. הודות לעיר נ״י היתה מדינת נ״י רבת האוכלוסין 
ביותר במדינות אה״ב, עד 1965 . מסיבה זו, ובן בשל חשיבותה 
הכלכלית העצומה, נודעה לנ״י השפעה פוליטית רבה באה״ב, ו 6 
מבניה נבחרו לנשיאים. ס , ה י, 

כ 1654 יסדו יהודים ישוב ראשון בצפון אה״ב (ע״ע ניו יורק, 
עיר). עד המאה ה 18 היו דוב המתיישבים ננ״י ממוצא פורטוגלי־ 
ספרדי. בודדים הגיעו לאולבני ( 1658 ) ולקינגסטון ( 1678 ). וב 1717 
הקיפו לואיס גומם ובניו תחנת מסחר ליד ניוברג. נ״י ד,׳תה המדינה 
הראשונה באה״ב שהעניקה זכויות ליהודים ( 1777 ). רבים מהמהגרים 
היהודים מגרמניה, מ 1830 ואילך, התיישבו לאורך הדרכים המובילות 
מצפון נ״י למערב התיכון• בניוברג ( 1848 ), הדסון ( 1867 ), סיראקיוז 
( 1839 ), בנתיב הנהר הדסון, ובמקומות אחרים לאורך הנהרות סאס־ 
קואהנה וסינט לורנס. ב 1860 היו בנ״י 20 קהילות, וב 1877 — ה 53 . 
היהודים עסקו בעיקר במסחר ורוכלות ומעסים בחקלאות. נ 1880 
היד, מספרם כ 70,000 , ב 1910 — 900,000 , וב 1928 — 1.835,500 . 
כ 90% מהם ישבו — עד 1940 — בעיר נ״י. הנטיה להתיישבות 
בפרוורים שינתה מעט את המצב, וב 1968 ישבו בנסי 00 ( 3784 , בסא־ 
פיק 42,000 , ובווסטצ׳סטר 131,000 . ב 1968 היה מספר היהודים בנ״י 
2,521.755 ( 14% מכלל האוכלוסיה), מהם כיהנו במשרות ציבוריות 
ופוליטיות. עתונות יהודית מופיעה בבאפלו (מאז 1918 ), בריצ׳סטר, 
בווסטצ׳ססר ובלונג אילנד. מהקהילות הגדולות: אולנני ( 13.500 ), 
באפלו ( 25,000 ), רוצ׳סטר ( 21,500 ) וסיראקיה ( 11,000 ), מלבד נסו, 
סאפיק ווסטצ׳סטר הנ״ל. 

^ 1011 ^ 111161 ,ו 1 נ 83 .£ ; 1951 0 ^ 40101 ץ 1 ו £0 , 11$ ז 2 }א . 11 .[ 

,) 8001 ¥523 1020 ־ 3157 ) 1 /} . 11.5 ) 1/1 111 70151005 011/1 #€10110115 

. 1970 .( 0 סג 1 
א. ל. גר. 

ניר מכסיקו "ר 1 א), מדינה בדרום מערב אה״ב, שטחה 

315,115 קמ״ר ובה 1,016.000 תוש׳ ( 1970 ). נ״מ משתרעת 
בדרומם של הרי־הסלעים ( 5 תו 3 ]ח״ 0 )\ זז 1 :> £0 ). שלוחותיהם — דכם 
סנגרי די כריטטו, שפסגותיו מתנשאות עד 4,000 ס', רכס סקראמנטו 
במזרח, ורכס סן ואן בצפון־המערב — נמשכים בכיוון צסוו־מזרח 


133 ניד מכסיקו — 

ררום־סערב. נהר ריו גו־נד העובר בי! הרכסים, חוצה את נ״ם. במזרח 
משתרעים המישורים הגדולים אל מעבר לגבול עם פבסם, ובדרום, 
משני עברי הריו גרנד. מצויים אגנים מדבריים הנפרדים זה מזה 
ע״י רכסי-הרים. 

האוכלוסיה מורכבת משלשה יסודות: אמריקנים שהיו 
בתקופה האחרונה ליסוד השליט! ספרדים־מכסיקנים המה¬ 
ווים כ 3 /< מכלל האוכלוסין; אינדיאנים ( 56,230 נפש ב 1960 ) 
— שבטי נאוואהו, אפצ׳ים ופואבלו (ע״ע), שחלק מהם חי בשמורות. 
כ% מהתושבים יושבים בערים, שהגדולות בהן הן: אלבוקרקה 
(ע״ע) — 243,750 תוש׳ ( 1970 ! עם הפרוורים — 289,000 חושי), 
סנטה פי, הבירה — 41,170 תוש', ולס קרוטס — 37,860 חוש', 

הכלכלה מתבםסת על חקלאות וכריית מחצבים. רוב שטה 
המדינה משמש מרעה לבקר ( 1,3464x10 ראש ב 1970 ) וצאן ( 840,000 
ראש). הקלאות־שלחין נהוגה רק באזורים מצומצמים לאורך נהר 
דיו גרנד ויובליו. מגדלים כותנה, דגנים וירקות. נ״מ עשירה במה־ 
צגים■ מפיקים אוראניום (כ 54% מתפוקת אה״ב), אשלגן, נפט, פחם, 
נחושה, סוליבדן, אבץ, עופרת ומנגן. מקום חשוב בכלכלה תופסת 
התיירות, המבוססת על יפי הנוף הטבעי, על אקלים יבש וחם ועל 
מיגוון תרבותי רחב. 

. 1965 2 ,./ 1 [ .א , 51016 0 / 0 116 }/> 77 ,ז 131 :> 1 ! $1 ״ 1 - ^ 1 ז 31 נ} 2 ז 1 ז 1 . 0 

היסטוריה. כבו לפני שגילוח אירופים היו בנ״ס יישובים 
חקלאיים מאורגנים. וכן ישבו בה נוודים, בני הנאוואהו והאפאצ׳ים. 
הספרדים הגיעו ב 1536 — 1542 . ובסוף המאה ה 16 החלו ליישב את 
הארץ. סנטה פי הבירה נוסדה ב 1609 . היישוב הספרדי נשמד במרד 
האינדיאנים ב 1680 , אך הורש ב 1692 . עם השתחררותה של מכסיקו 
( 1821 ) היתד, נ״ם לחלק ממנה, אך במלחמה עם ארצות־הברית (ע״ע, 
עם׳ 173/4 ), כבשוה האמריקנים וסיפחוה לארצם ( 1848 ). מלחמות 
באינדיאנים נמשכו עד סוף המאה ה 19 , ובסופן יושבו הנאוואהו 
והאפאצ׳ים ב״שמורות". ב 1912 נחיתה נ״מ למדינה חברה באה״ב, 

הקמת המכון לפיתוח הפצצה האטומית בלוס־אלאמוס ( 1942 ) 
נתנה דחיפה עצומה לפיתוח נ״מ; בסביבה נוסדו עוד ערי-מחקר. 
הניסוי האטומי הראשון נערך במדבר אלמג)רדו ב 16.7.1945 . 

אנוסים יהודים קשורים בתולדותיה של נ״ם החל מן המאה 
ה 16 . ההתיישבות היהודית החדשה התחילה ב 1846 עם התיישבותו 
של יהודי גרמני בשם סולומון יעקב שפיגלברג, עם משפחתו, בסנטה 
פי. אל בית מסחרו המשגשג נמשכו כ 200 צעירים יהודים מגרמניה, 
שהיוו את הגרעין לקהילות באלבוקרקה, לס וגם דרלסוול. ב 1885 
היו בין המתיישבים סוחרים, בנקאים, חוואים, בוני מסילות ברזל, 
ומומחי השקיה וכריה. יהודים שימשו כראשי ערים, מושלים ושו¬ 
פטים בערי נ״מ. ב 1920 ו 1932 היה יהודי מושל נ״מ, ובשנים 1939 — 
1941 כיהן יהודי בנשיא בית המשפט העליון של נ״מ. 

ביה״ם היהודי הראשון התארגן בשנות 1860 בבית שפיגלברג 
בפנטר, פי, ושם התקיימו גם התפילות בימים הנוראים. הקהילה הרא¬ 
שונה, ■סונטיפיורי", נוסדה ב 1884 בלם וגם. באלבוקרקה נוסד 
ארגון ״בני-ברית״ כבר ב 1882 , וקהילת ״אלבדט״ ב 1897 ; הקהילה 
היהודית החדשה ביותר היא בלום אלאמוס, מורכבת מאנשי מדע 
ואנשי עסקים. לקהילה ביכ״נ ומרבו קהילתי. ופעיל בה ארגון,!בני- 
בריתי׳. 

ב 1969 היו בנ״ס כ 4,000 יהודים (ב 2 /■ האחת). רובם יושבים 
באלבוקרקה ( 3,000 ). פנמה פי ( 150 ), לס קרומס ( 100 ), רוסוול 
( 100 ), לוס אלאמום ( 100 ). 

171 1071 ) 0111 ( #61 01676101 1 חס 0 6 !}) 1 >\ז 0 16147 111871 061 786 ,ז($נז 3 ? .[ .א' 

- 61 ^ 5 786 י ת 3 וחמ 1 ? . 5 .¥ ; 1959 , 1850-1900 . 51 .א 0701 ו 1 ד 767 

, 15 ־ 1 (^.) 30/41810651 186 ( 17 671 ) 80711 07111 81676807115 • 71011661 י, 867£4 

. 1967 

ק. או.— מ.— בר. ם. 


ביומן, עמנואל 134 

1 י ו 0 (י ׳ (׳([ 1 ז 1 ך י — ס 13 ז 0771 ז א ץ־ 1 ח־!! 101111 — ( 1801 . לונדון — 
1890 . ברמינגם). תאולוג וסופר דת אנגלי, אחד האישים 
החשובים שעברו לכנסיה הרוסית־קתולית, ותולדות חייו מקפלות 
בתוכן רבים ממאבקיה של הכנסיה באנגליה בסאה ה 19 . נ׳ בא 
מבית פרוטסטנטי מובהק, למד באוכספורד ושם הפך עד מהרה 
לאחת הדמויות הבולטות ביותר. מ 1828 נתמנה כומר של כנסיית 
האוניברסיטה סינט מרי. בימיו התגבשה "תנועת אוכססורד" בכנסיה 
האנגליקנית. תנועה שדגלה נערכים הכנסייתיים והתאולוג״ם הספר־ 
תיים של הכנסיה "הבלתי מפוצלת" (דהיינו שלפני הרפורמציה). 
התנועה ביקשה להחזיר את עטרת הכנסיה האנגליקנית לישנה, תוך 
הסתייגות מהפרוטסטנטיזם מזה והקאתוליות־הרומית המאוחרת מזה, 
ואגב כך ביקרה בחריפות אח הליברליזם והשטחיות שהאנגליק־ 
ניזם שקע בהם, לדעתה. ראשי התנועה, שהתסיסו אח חכנפיה ה¬ 
אנגלית, היו ידועים כ 1-13013113115 — "בעלי קונטרסים", משום 
שהפיצו את דעותיהם בסדרת קונטרסים, נ׳ היה מההוגים והסופרים 
המבריקים ביותר בקבוצה זו וספרו 10011011031 ? ־יו! ״ 0 5 ־ £3x101 
! 0111101 ־ 111 0£ 00 !)£ס ("הרצאות על תפקידה הנבואי של הננסית"), 
1837 , היה מעין תצהיר של הקבוצה בכל הנוגע לאסונות, דעות 
וסמכות הכנסיה. אולם הכיוון שבו התפתחה הגותו התאולונית קירב 
אותו יותר ויותר לעמדה "קאתולית", עד שעזב אח אובספורד ואת 
הכהונה האנגליקנית ( 1843 ). אתרי תקופה של לבטים עבר לכנסיה 
הוומית־קאתולית ( 1845 ), שבה ראה יורשת לגיטימית ונעלת רצי¬ 
פות היסטורית וסמכותית של הכנמיד, הקדומה והבלתי מפולגת! נ׳ 
אף נסע לרומא נדי לקבל הסמכה לכהונה. 

צעדו של נ׳ הנחית מנד. קשה על הבנטיה האנגליקנית, אך 
שלא ננסה מחבריו מקבוצה "בעלי הקונטרסים", שגם הם עברו 
לכנסיה הרוסית (כגון חברו לשעבר, ואחייב יריבו, ה. א. סנינג, סי 
שעתיד היה להיות הארכיבישוף הקאתולי הראשון של וסטמינטטר), 
נשאר מבודד ומתוסכל בתוך הכנסיה שאליה הצטרף. סגולותיו האינ¬ 
טלקטואליות ודרכי מחשבתו החשידו אותו נ״ליברליזם" בתקופה, 
שהעמדה הקאתוליח הרשמית היתד, אנטי-ליבולית מובהקת, וני 
נאלץ להתגונן מפני התקפות האנגליקנים והקאחולים גם יחד. ב 1852 
נתפנה רקטור ראשון של האוניברסיטה הקאחולית החדשה בדאבלין 
שבאירלנד, ואם כי לא הצליח בתפקידו זה מסיבות שהזמן והמקום 
גרמו!, נודעה חשיבות גדולה לסדרת הרצאותיו 3 )ס 3 ־ 10 ־ 6 ז 
ץ 811 !־!ו 1 מז_ 1 (״ועיון האוניברסיטה״), 1852 . כאות הוקרה לשיעור 
קומתו האינטלקטואלי והרוחני, העלה אוחו האפיפיור לאו ^^^ X 
לדרגת קרדינאל ( 1879 ), אך כיבוד זה לא הפיג את בדידותו למעשה. 

נ׳ היה אמן הפרוזה, וכמר, מחיבוריו נחשבים לספרי מוסת בספ¬ 
רות ההגות הדתית האנגלית. ספרו 1,3 ! 7113 ס!!! 13 ׳) 010 קו 1 ("אפד 
לוגיה לחיי עצמו״), 1864 , הוציא ל 1 מוניטין בשל כנותו ועדינותו. 
לעומת זאת חיבורו התאולוגי החשוב 3 ) 0 3:3 ״ 1 £5837 ח 1 / 
74850111 )ס ז 3 וסת! 3 ז 0 (״ממה על דקדוק של הסכמה״), 1870 , הוא 
דיון מעמיק במהות האפונה ובזיקה שביו ודאות האמונה לחוסר 
הוודאות שבראיות שעליהן היא מסתמכת. נ׳ נתב גם פיוטים ושירים 
דתיים, המושרים היום בכנסיה האנגלית. השפעתו על הנצרות באנ¬ 
גליה — הן האנגליקנית והן הקאתולית — היחה גדולה מאוד ורבת 
משמעות. 

7011116111 ,ץ 1 ז 1 ) 2 ז> 1 . 7 ' ,' 1957 ,.א 10 80111461 710111 1 ) 0113 . 0 

,;)׳וגז£[ 3 ^י .]־!.{ ; 1958 ,.א ,ז 6 ץ 13011 ״ 1 ; 1957 ,.א .א ./ / 0 80111181 ' 1 
766861686 10 014 .א , #11£1 ס 0 .״ 1 ; 1962 , 1-11 ,.א ,זס׳לשז״ד 4 ? ; 1960 ,.א 
. 196 7 , 6 ) 7 ו 6 י 1 144 16 > 

צ. ו. 

ביומן, עמנואל (נר 1896 , ליפיה [לטוויה]), עו״ד ומנהיג ציוני 
באה״ב. ב 1928 קיבל תואר למשפטים. היה פעיל ב״ציונים 
הכלליים״ מנעוריו. וב 1914 — 1915 ערך את בטאונה 311 ־ 1111 ! אחסס׳ו. 
בשנים 1918 — 1920 ניהל את מחלקת החינוך של הסתדרות ציוני 




135 


ניומן, עמנואל — ניופנדלנד 


136 


אמריקה. נמנה עם מייסדי קרן היסוד באה״ב וניהל אותה בשנים 
1921 — 1925 , מייסד ויו״ר הועה״ם של ה״מגבית המאוחדת למען 
ארץ־ישראל". שהפכה ל״מגבית היהודית המאוחדת". נ׳ פעל למען 
קק״ל, היה הבר הסוכנות היהודית בשנים 1931 — 19-11 , וחבר הועה״פ 
שלה ונציגה המדיני בוושינגטון. עמד בראש הוועד למען א״י 1945 — 
1947 והיד. סגן יר׳ר ועד ההרוס של ציוני אה״ב. נ' ייצג את העניין 
הציוני בפני ועדת החקירה האנגלו־אפריקנית ב 1945 . וב 1946 הגיש 
לה תזכיר אודות פיתוח עמק הירדן. פעמיים. ב 1947 — 1949 וב 1956 — 
1958 , היה נשיא ההסתדרות הציוניתבאה״ב. ב 1347 ייצג את הסוכנות 
היהודית במו״מ עם ממשלת בריטניה, ועמד בראש משלחתה למושב 
המיוחד של האו״ם, שהחליט על חלוקת א״י, אותה ראה כרע במעוטו. 
נ׳ פעל למען סיוע בלבלי וצבאי למדינת ישראל. מ 1953 עמד בראש 
האגף האפריקני של הסוכנות היהודית, ייסד את קרן הרצל המוציאה 
לאור את הירחון והוא משמש ביו״ר המערכת שלו. 

מ 1963 עד 1971 היה נ׳ יריד הסוכנות היהודית בניו־יורק, עד שהת¬ 
פטר. בקונגרס הכ״ה, מכל תפקידיו בהסתדרות הציונית. נ' מרבה 
לכתוב כנושאים ציוניים וכן כתב ביוגרפיה של הרצל. 

ניר סאות ויל! (מ 1 ג/י\ 5011111 ׳״ 74 י 1 = וילז הדרומית החדשה). 

מדינה בקהיליה האוסטרלית, בדרום־מזרח היבשת. שטחה 
— 801,339 קמ״ר—אינו כולל את טריטוריית הבירה של אוסטרליה. 
קנברה (ע״ע), ונמלה המיועד במפרץ ג׳רווים שבדרום המדינה, בנס״ו 
4,566,900 תוש׳ ( 1970 . אומדן). 

במזרח נס״ו נמשך, לכל אורך חוף האוקיאנוס השקט, מישור 
פורה שרחבו 80 ק״ס בצפון ו 30 ק״מ בדרום. ממערבו מתנשא 
בתלילות גויט דיוידינג רינג׳ (..רכס פרשת המים הראשית״) — 
רמה הררית מיוערת ומבותרת. מדרומה מתנשאים האלפים האוס¬ 
טרליים שפסגתם — הר קושציושקו( 0 > 1 ה 01115 מ>£), 2.230 מ׳ — הוא 
הגבוה בהרי אוסטרליה. הרמה משתפלת מערבה למישורים שחלקם 
צחיחים־למחצה, התופסים כ% משטח המדינה. אלו מנוקזים ע״י 
יובלי נהר מרי (ע״ע) — נהר דרלינג (ע״ע) בצפון ונהר לקלן 
בדרום. 

עד ראשית המאה ה 20 היתה כלכלת נפ״ו חקלאית בעיקרה. 
כיום מספקת התעשיה כ 70% מהתפוקה הכוללת של נס״ו ( 44% 
מכלל תפוקת התעשיה האוסטרלית). מפעלי התעשיה הרבים מייצרים 
ברזל ופלדה. מכונות. כלי־רכב, מוצרי חשמל, מכשירים עדינים, 
מוצרי טכסטיל, מזונות, פלסטיקה, נייר-דפום ועוד. איזור החוף. 
שסידני במרכזו, הוא המתועש ביותר באוסטרליה. נס״ו עשירה 
במחצבים! כורים בה פחם ( 17 מיליון טון בשנה), זהב, נחושת, 
ברזל, עופרת, מגנזיום, כסף, אבץ. בדיל ועוד. הענף החקלאי החשוב 
ביותר הוא משק־החי. שטחים ניכרים משמשים במרעה טבעי 
לכבשים שצמרם בעל מוניטין עולמיים — 68 מיליון ראש ( 1969 ) . 
בקר לבשר ולחלב — 4.9 מיליון ראש וב 0.7 מילית חזירים. גידול 
חיטה תופס כמחצית השטח המעובד, וכן מגדלים פירות, ירקות, 
תירם. מספוא וטבק. 

ריב האוכלוסיה היא ממוצא בריטי ומיעוטה — יוצאי ארצות 
אירופה אחרות. מספר הילידים מגיע ל 14.000 נפש. דוב האוכלוסיה 
יושבת בערים שלאורך החוף. הגדולות הן: סידני (ע״ע) הבירה — 
2.7 מיליון תוש׳( 1970 ). ניוקסל (ע״ע) — 342,950 תוש׳, וולנגונג — 
196,330 תוש'. וע״ע אוסטרליה. 

ג׳ו. ו. 

ניופורט (מסק״ז־זין), עיר־נמל ומרכז נופש בדרום־פזרח מדינת 

רוד אילנד, אה״ב, 34.570 תוש׳ ( 1970 ). 

יהודים ישבו בג׳ ב 1677 — 1685 . ב 1750 לעיר נתחדש שם 
היישוב ע״י יהודים שהגיעו מניו-יורק ויסדו את קהילת "נפוצי 
ישראלי. ב 1763 חנכה הקהילה, שמנתח כ 20 משפחות, ביכ*נ נאה, 


העתיק ביותר באה״ב. ב 1756 — 1776 ישבו בני כ 200 יהודים, אבל 
לאחר מלחמת העצמאות נידלדלה הקהילה וב 1822 לא נותר יהודי 
בני (ע״ע אה״ב, עם׳ 212 )■ ביהכ״ג ובית־הקברות נשמרו בכספי 
עזבונם של יצחק ויהודה טורו (ע״ע). ב 1893 נתחדש שוב היישוב 
היהודי בני. במשר המאה ה 20 נוסדו קהילות הדשות וקמו ארגונים 
ובת״ס עבריים. ב 1970 היו בני כ 1,000 יהודים. 

י. י. וילהלם. ו־ יצחק חיים קאויקאל ס״ברו! נ 1 ׳ (.תנודת ישראל" 

[מדיני]). תש״ו ; 1936 ,.א / 0 3 ׳ 6 צל׳/ /ס 1 ^ 5107 * 4 * 7 , 011151x111 

, 021 !<101x5, 1-4, 1954-1966; 5. ?. 011^x1 חס 13151 1511 י%ש[ 21111 ) 15 6 {> 0 ב[א 

. 1970 ,.א /ס 

ניופנדלנד (נ 1 תג 1 ! 1 ס £011 ׳*םזו 1 ). פרובינציה בצפון־מזרח קנדה. 

לחוף האוקיאנוס האטלנטי. שטחה 383.000 קמ״ר ובה 
532,000 תוש׳ (אומדן 1971 ). מבחינה גאונדפית נכללים בה מחוז 
לברדור (ע״ע [ 2 !) — 285,000 קמ״ר, 472240 תוש׳ ( 1966 ), והאי 
נ' — 98,300 קמ״ר, 21,160 תוש , — הסוגר על מפרץ סינט לורנם 
ממזרח, ומופרד מלברדור במיצר בל איל. מבחינת המבנה מהווה 
האי נ׳ חלק ממערכת האפליצ׳ים (ע״ע). עיקרו — רמה המתרוממת 
במתינות להרי ללנג רינג׳ שבצפון־הסערב שגבהם כ 700 מ', בדומה 
ללברדור, עוצב הנוף ע״י הקרחון, ורוב שטחו סלעי, חשוף ומשופע 
בימות ונהרות קצרים. החוף מפורץ ביותר. לארכו כפים, פיורדים 
וחצאי-איים הסוגרים על מפרצים שבהם מאות נמלים מוגנים. 

■רוב התושבים הם צאצאי מהגרים ברימים, ומיעוטם — ממוצא 
צרפתי. כ 1,000 אסקימואים חיים בצפון־המזרח. מרבית היישובים— 
עיירות בנות מאות או אלפי נפש — סמוכים לחופים. קרוב למחצית 
התושבים מתרנוים בתצ' האי אולון שבדרום־מזרח האי נ׳. כאן 
גם הבירה סינס ג׳ונז ( 5 050 ( . 51 ), ובה 79.880 תוש׳ ( 1966 , עם 
הפרוורים — 102,000 תוש׳). העיר השניה — קורנר ברוק, במערב 
האי, מונה 27.120 תוש , . 

עד תחילת המאה ה 20 התבססה כלכלת נ׳ על שדות-הדיג 
העשירים בעיקר בדג הבקלה (ע״ע), שלאורך החופים, ומדרום־סזרח 
לני (גראנד בנקם). בג• עשרות מפעלים לעיבוד דגים (הקפאה, 
המלחה ושימוד). בצד הדיג, הנהוג בשיסות מודרניות משוכללות, 
עלתה חשיבות היער, המכסה כ 35% מפני השטת. תעשיית עץ, 
נייר ומוצרי־יער נוספים, מספקת כ ,/' מכלל ההכנסה. הענף הכלכלי 
השלישי הוא כריית מחצבים: ברזל ( 21 מיליון טון ב 1968 ), נחושת 
( 21.3 מיליון טון), אבץ, אובסט, עופרת, ובן זהב ובסף. הפוטנציאל 
ההידרו־חשמלי הרב של נ׳ מנוצל רק בחלקו, ע״י 22 מפעלים. — 



6 טי הרגר, נמ 5 ־דינ טיפוסי בררוש־מזרח האי נחם:ר 5 נד 
(משרד פתוח התיירלת — גיוםנר 5 ;ד) 




137 


ניופנדלנד — ניז׳ני ט;יל 


138 


השיבות האי נ' רבד, לתעופה הבין־לאומית. נתיבי-ר,אוויר שבין 
אירופה לאמריקה עוברים בנמל התעופה גאנדר שבמזרח האי. וסמוך 
לו גם בסים חיל האוויר האמריקני. 

. 1969 , 1 אא)׳יו 01 מ . 1 ־ 1 

ר. בג. 

היסטוריה. נ' היתד״ בנראה, ידועה לויקינגים (ע״ע! וע״ע 
אמריקה [כרך־מילואים, עט׳ 239 ]) כבר לפני גילויה ע״י גיובני 
קמטו ב 1497 . נ׳ התפרסמה. מאז גילויה, בשדות הדיג העשירים. 
ב 1583 תפס סר הספרי גילברט רשמית את נ׳ בשם הכתר האנגלי. 

אנגליה השתדלה ליישב את נ , משום חשיבותה הכלכלית וה¬ 
צבאית, בעיקר בעת מאבקה הימי עם ספרד (ע״ע אליזבת). 

בשלום איטרכט ( 1713 ; ע״ע מלחמת הירשה הספרדית), קיבלה 
צרפת זכויות דיג וזכות שימוש בחוף, לצורך הדיג ועיבודו. אך לא 
הותר לצרפתים להקים מבני־קבע. העדר תיחום מדויק של "חוף 
הצרפתים", גרם לסכסוך ממושך בין בריטניה לצרפת והוא יושב רק 
ב,.הסכמה הלבבית״ ב 1904 . הסכם זה הבטיח זכויות דיג לצרפת 
במי החוסים של נ׳ וויתור על האחיזה הקרקעית, תמורת פיצויים 
לדייגים הצרפתים. ומסירת שטחים לצרפת בגמביה וממזרח לניג׳ר. 
היישוב בני גדל באיטיות ומרבית התושבים חזרו לאנגליה כל חורף. 
בראשית המאה ר, 19 הגיע מספר תושבי־הקבע בני ל 20,000 , בתקופת 
מלחמות נאפוליון הגיעו לנ' מהגרים רבים, בעיקר מאירלנד. 

בסוף המאה ה 18 החלו להתפתח מוסדות שלטון עצמיים. ב 1832 
הוקמה ממשלה ייצוגית. המושל היה אחראי בפני בית המחוקקים 
ע״ם חוקת 1853 . 

התפתחות הכלכלה של נ׳ תלויה היתד. ביציבותה של אירופה. 
מלחמות המהפכה ונפוליון ( 1793 — 1815 ) השפיעו באופן שלילי על 
כלכלת נ/ כשצומצמה צריבת הבקלה. במאה ה 19 החל דיג כלב־הים 
(ע״ע) לתפוס מקום חשוב בכלכלת נ׳ וכן פותחו החקלאות, המכרות 
ומסילות הברזל. בתקופת מלחמות העולם עלתה השיבות ני, מבחינה 
צבאית, ובמלה״ע 11 הקימה אד,"ב בסיסים ימיים. והיא מחזיקה בהם עד 
היום. מלחמות העולם הביאו שגשוג כלכלי לני. ב 1917 הוכרזה ב׳ 
לדומיניון. המשבר הכלכלי בעולם פגע בנ׳ ב 1930 , כשהתמוטט שוק 
הדגים שלה. עזרו, כלכלית מבריטניה הותנתה בהחלפת הממשלה 
הייצוגית בממשלה סמונה-קולוניאלית, וזו הוקמה ב 1934 , 

סיבות כלכליות שכנעו את תושבי נ׳ לבקש. אחרי שני משאלי- 
עם, להצטרף בפרובינציה לקנדה. ב 1.4.1949 היתר, נ׳ לפרובינציה 
העשירית של קנדה. מאז גדלו ההשקעות בפיתוח המכרות והתעשיה, 
נדלה אוכלוסיית הקבע, הונהגה רפורמה בחינוך ונוסדה אוניברסיטה. 

י. כר. 

נימןסל ע "נ טין (:)חל! ססס" 114 ! 03 *מזל), עיר נמל ובירת 
מחוז נורתמברלנד (ע״ע), מזרח אנגליה. יושבת ע״נ טין 
(ע״ע) בקרבת שפכו. מונה 236,730 תוש׳ ( 1970 ). עיר ראשית באגד 
העדים הגדול, טינסיד ( 0$1010 מץ 7 ו, גדת טין). 

נ׳ שוכנת במרכז איזור הפחם של נורתמבלרנד וךרם ( 113111 זסט) 
ומשמשת מרכז תעשייתי ומסחרי חשוב של צפון־מזרה אנגליה. 
בניצול המכרות הוחל במאה ה 13 . בנ ׳ ובפרווריה מספנות גדולות, 
הבונות כ 40% מכלל נפח האניות הנבנה באנגליה. בתעשיית העיר 
מפעלים לייצור מכונות. מוצרי השמל, פלדה, כימיקאלים, טבק ועוד. 
דרך נפלה מייצאים בעיקר פחם, בחל, סלדה, מכונות וכימיקאלים. 
לאורך גדות הנהר נמצא גרעינה העתיק והצפוף של העיר המשמש 
כיום מרכז עסקים. נ׳ מחוברת לגדה הדרומית של שפד הנהר ב 5 
גשרים. והיא משמשת צומת מס״ב חשוב לצפון־מזרח אנגליה. בקר¬ 
בתה שדה התעופה וולזינגטון (״ 15111210 ,!סמי). אוניברסיטת נ׳ נוס¬ 
דה בשנת 1963 , ובה 5.330 תלמידים ( 1969 ). 

היסטוריה. בימי הרומאים היה המקום ליד חומת אדריאנוס 
(ע״ע לימס) ונקרא 301105 5 ״ 0 ?, ע״ש גשר ($ת 0 ?) שהיה שם 


וע״ש איליוס פ. אדריאנוס. 
המקום ניטש במאה ה 5 , ויו¬ 
שב מחדש רק לאתר הכיבוש 
חנורמני, כשרוברט, בנו של 
וילים הכובש, בנה בה ב 1080 
״טירה חדשה״ ( 035110 ״ 1101 ; 
מכאן שם המקום). 

במהפכה התעשינית (ע״ע) 
התפתחה נ׳ ונחיתה לאחד ה¬ 
מרכזים הראשונים באנגליה 
לכריית פחם. 

יהודי הקהילה הקטנה 
של נ׳ גורשו ב 1234 ע״פ דרי¬ 
שת העירוניים. יהודים בוד¬ 
דים ישבו בה שוב מ 1775 , 
אולם למעמד של קהילה מוכ¬ 
רת הגיעה רק ב 1831 , כש־ 
מנתה 100 איש. ביכ״נ ראשון נבנה בני ב 1838 והשני נחנו ב 1880 . 
הקהילה גדלה ב 1881 — 1914 — תקופת ההגירה ההמונית, בעיקר 
מליטא — וב 1900 מנתה 2,000 איש, במאה ה 20 התפשטו יהודי נ׳ 
לפרוורי העיר הסמוכים. האוכלוסיה היהודית באגד הערים "טינסיד" 
מונה 3,500 איש מתוך אוכלוסיה של 900,000 ( 3.8% ). 

. 1951 ,( 1 ,ץב^סיד ץז 0 ז$ו 11 ) . 2 ? , 1 >ץ 00 .. 4.1 ; 1950 ,.^ 2 < 0014 זנ 1161 > 1 > 11 •^ . 5 

ניזי׳בסקי. וסלו — 11 ז 1 \ 1 :)} 11111 < 1 ו 811 א 1 נ 0 א 15 — ( 1890 , קייב — 
1950 - לונדון), רקדן וכ(ראוגרף רוסי. נ׳ למד בביר,"ם 
המלכותי לבאלט בפטרבורג מ 1900 , 
וב 1908 נתקבל ללהקת המהול של 
התיאטרון ד,מלכותי "מארינסקי". ב־ 
1909 נקשרה דרכו בלהקת הבאלט 
של דיגילב (ע״ע) והוא שהה עמה, 
דרך קבע, פ 1911 , בארצות מערב־ 
אירופה. נ׳ היה הרקדן הראשי של 
הלהקה. הוא הצטיין בשליטה טכנית 
מופלאה — רחף, כביבול, באוויר 
בתתנשאוחו—ובכשרון דרמתי בעי¬ 
צוב דמויות. הוא הנציח את שמו 
בתפקידים הראשיים של הבאלטים 
"קארנאוואל". "שתרזאדה", "רוח 
הוורד", ,.פטרושקה". נ׳ פעל בלהקה 
גם כב 1 רא(גרף ויצר. בין היתר. את 
הבאלט "פולתן האביב" (בוצע ב־ 
1913 ! וע״ע סטרוינסקי). שלא בהת¬ 
אם לחינוכו הקלאסי, חתר לבטא 
נימות פרימיטיוויות בטיגנון נוקשה. 
מרטיט ועצבני, ובכך סלל דרך לשח¬ 
רור תחקור מהנאורוסבטיות. ב 1917 
נקטעה הקאחירח שלו. לאחר הת¬ 
מוטטות נפשית. — אחותו, ברוניפלוה ניז׳ינסקה (נד 1891 ). אף 
היא רקדנית וכוראוגרפית. — וע״ע בלס. 

;' 1913 ,.(י; .ע , 1 ח<,חז;ו 1 ;:, 0 .עו . 0 ; 1931 ..עז ,(אשתו) ^: 1351 ( 80 .א 
. 1957 , 1-11 ,:>€!)■<£ 19 011 ./י? , 155 *£ . 17 

ניז׳ני נ 1 גיל (רוסית *!!יזגד * 1 ממ)וגמ 11 ) נ עיר במחוז (אובלסט) 
סורדלובסק, שבמרכז הרי אורל (ע״ע), הרפובליקה הפר* 

ראטיווית הרוסית, בריה״מ. 378,000 תוש׳ (מפקד 1970 ). שומת 
על בהר טגיל באגן בהר אוב (ע״ע)׳ באיזור עשיר בעפרות ברזל. 



טירת ניי-ם?; הטירה הנורמניח נבגתה 
ע״י הנרי 11 (במאה 12 ) באחר חטירה 
הקודמת (המועצה הבריטית! 



:יז׳ינ-קי ב־-יד•־ 5 מי*יי: 1 קה 



139 


ניז׳ני מגיל — ניסו, דוד 


140 


נ״ט היא מרכז לתעשיית מתכת, מן החשובים והוותיקים ביותר בהרי 
אוראל, ובה מפעלים לתעשיית מכונות (קרונות רכבת. ציוד חסקה), 
חמרים פלאסטיים ומפעלי תעשיה קלה• נ״ט נוסדה ב 1725 , בעת 
שהוקם המפעל המטאלורגי הראשון בהרי אוראל לניצול אוצרות 
הברזל של ההר ויסוקאיה שבקרבתה. ב 1940 הופעל כת מפעל 
תשלובת מטאלודגי על בסים הספקת פחם מאגן קוזנצק שבסיביר. 
בנ״ט מוסדות חינוך מקצועי גבוהים ותיכונים. בקרבתה ובתחום 
השפעתה שוכנות ערי מכרות ותעשיית מתכת. 

נידר (ד> 1£ א 411 11 £ ן> 11 נ 1 טק 80 ), רפובליקה באפריקה המערבית. 

שטחה 1,888.800 קמ״ר ובה 4 מיליון תוש׳ (אומדן 1970 ). 

נ/ שהיא הגדולה בשטחה בין מדינות אפריקה המערבית, גובלת 
באלג׳יריד, ובלוב בצפון, בצ׳אד במזרח, בניגריה. דחופי, וולטה 
העילית בדרום. ובמאלי במערב (ור״ מפה בכרך־מילואים. עט׳ 333 ). 

רוב שטחה של נ׳ נכלל בתחומי מדכר סחרה, ומבחינת המבנה 
הוא רמה מישורית נרחבת בגובה ממוצע של 300 מ׳, הבנויה אבן- 
חול• בצפון המדינה ובצפון־מערבה מצויים גושים פרה-קאמבדיים 
הבנויים מסלעים קריפסאליניים (גנים וגראניט) שיש בהם תדירות 
של סלעים געשיים. הגדול שבהם הוא מאסיוו איר — גוש הררי 
שפסגותיו מתנשאות לגובה 2.000 מ , . בדרום־מערב המדינה עובר 
הנהר ניג׳ר (ע״ע) בעמק רחב ושטוח, ובפינתה הדרומית־מזרחית 
נמצאת ימת צ׳אד. 

נ׳ היא ארץ מעבר בין המדבר בצפון והסאוואנה בדרום. ה א ק¬ 
לים חם דבש. במחצית שטחה נמוכה כמות הגשם מ 100 מ״מ 
בממוצע שנתי. כמות הגשמים עולה בהדרגה דרומה, ומגיעה עד 
700 מ״ם בממוצע שנתי בדרום־המערב. הטמפרטורה היומית הממו¬ 
צעת היא • 29 — והלילית ־ 23 , 

אף מבחינת האוב לו פיה נ׳ היא ארץ מעבר: בין בני־חם 
בצפון לבין כושים־סודאנים בדרום, איזור של נוודות בצפון ויישובי- 
קבע בדרום. רוב התושבים הם ממוצא כושי־סודאני והם עוסקים 
בחקלאות, הקבוצה הגדולה ביותר הם בני האוסה (ע״ע)— 2.2 מיליון 
נפש, המצויים בדרום ובמרכז. בני דרמה־סונגאי — 987,800 נפש — 
יושבים בדרום־המערב. ובני בריברי-מנגה — 365.500 נפש — 
במזרח. ברבע מכלל האוכלוסין הם שבטי־רועים נוודים ממוצא חמי: 
פולאני (פולבה, ע״ע) — 425,700 נפש בדרום. שבטי טוארג (ע״ע) 
בצפון וטובו במזרח (יחד כ 120.500 נפש). כ 85% מהתושבים הם 
מוסלמים׳ 14.5% — אניפיסטים הדבקים בדתות אפריקניות מקומיות 
וב — נוצרים. השפה הרשמית היא צרפתית. בערים המעטות, 
הנמצאות בולן בדרום, יושבים רק 4% מכלל האוכלוסין: בנ;אמה 



ניז׳ר: בית־סגירים כיזיזגח שרני־סיראי-■ בזינדר 


(ץ 0 תז 113 יג) הבירה 86,000 תוש' ( 1970 ), זינדר — 36,000 תוש׳, 
מאראדי — 29,000 תוש , , טהרה — 00 ( 224 תועד. 

הכלכלה מפגרת ביותר משום תנאי האקלים הקשים של נ׳, 
בידודה וריחוקה מצירי תחבורה. המרחק לנמלים הקרובים ביותר — 
קרטוני בדהומי ולג(ם בניגריה הוא 1,370 ק״מ. רשת הדרכים הדלילה 
כוללת שני נתיבים טינס-סחריים. אף כי רק 3% משטחה של נ׳ 
מעובדים, עוסקים בחקלאות מסרתית % מכלל האוכלוסין. הגידול 
העיקרי — אגוזי אדמה (כמיליון טון בשנה) ומגדלים גם דוחן. 
סורגום וכותנה. כ 4 < מהתושבים מתקיימים על מרעה בקר ( 4.5 
מיליון ראש) וצאן ( 9 מיליון ראש) התופסים מקום חשוב ביצוא. 
תפוקת דיג הנהרות מגיעה ל 8.000 טון בשנה. ד,תעשיה מועטה 
ביותר ומייצרת מזונות. מוצרי טכסטיל ועור. בצפון המדינה מפיקים 
פלח, נתרן ובדיל. ב 1968 הוחל בהקמת מפעל להפקת אורניום, 
לניצול המרבצים העשירים שמצפון לאגדס (גוש איר). 

. 1960 ! 111 ! 14 , 11 _)ז 11 ת 80 .ק 

מי. כר. 

היסטוריה. התפשטות האסלאם בתחומי נ' קשורה בתולדות 
ממלכת ההאופה ובמאבקים בינה לבין שבטי הפולאני למן המאה 
ה 15 ואילך. בתחילת המאה ה 19 כבשו הפולאנים את ממלבת ה־ 
האוסח. 

שטחה של נ׳ נחקר נ 1796/7 בידי הנוסע-המגלה הסקוטי מנגו 
פארק (*סק 111111180 ). ב 1890 הסכימו בריטניה וצרפת על חלוקת 
ד,שסה מפי (ןנ 8 ) שעל הניג׳ר ועד ימת צ׳אד. ובעקבות הסכם זה 
השתלטה צרפת על נ' אחרי שניצחה את הטוארגים וכבשה את 
אגדס ( 1904 ). תחילה היתה נ׳ חלק מפודאן הצרפתית. ב 1922 נהיתה 
לחלק מאפריקה המערבית הצרפתית, ב 1946 ניתן לגי מעמד של 
״טריטוריה מעבר ליס״ עם אסיפה נבחרת משלה, וב 1957 הוקמה 
בה גם ממשלה מקומית. בעקבות משאל העם שערך דה־גול בספ¬ 
טמבר 1958 נחיתה נ' למדינה אוטונומית בחבר העמים הצרפתי, 
וב 1960 היתה למדינה עצמאית. אמני דיויי ( 191011 ״ 11411141 ), ה¬ 
שומר על קשרים הדוקים עם צרפת, הוא נשיאה מאז העצמאות. 

ניטו, דוד ( 1654 . ונציה — 1728 , לונדון). רב. מלומד ורופא. 

י למד רפואה באוניברסיטת פדובה, ושימש דיין ורופא בלי- 
ולרבו. מ 1701 היה "חכם" העדה הספרדית-פודטוגלית בלונדון. חיבו¬ 
ריו מעידים על יריעה רחבה במדעים ובזרמים הפילוסופיים והדתיים 
של זמנו. מהם: 380410814 ? (נתחבר בליוורנו) — על הטעויות 
שנשתרבבו ללוח הנוצרי מאז הוועידה בניקיאה ( 325 ) ! "ז ־ס 
ס״״ס!)""!? 3 ח 1 ׳\;ס (״על ההשגחה האלהית״), 1704 — פיתוחה 
של דרשה נגד הדאיזם (ע״ע) וראייתו את האלהיס כנפרד מן 
״וטבע״: — דרשה זו עוררה עליו חשד של נטיח אחר הפילוסופיה 
חפנתאיססית של שפינוזה, אך ר׳ צבי הירש אשכנזי (ע״ע) ניקה 
אותו מאשמה וו (ר שו״ת ..חכם צבי״, סי׳ י״ח): "מטה דף או 
"כוזרי שני" (לונדון, תע״ד) נכתב בעברית וספרדית, להגנה על 
אמיתת התורה שבע״פ בפני התקפותיהם של צאצאי־אנוסים. ספר 
זה זבה לתפוצה רבד, ונדפס פעמים רבות, והוא הספר העברי הראשון 
שיש בו סימנים דיאקריטיים. ״אש דת״ (לונדון, 1715 ) — התקפה 
על השבתאות ובמיוחד נגד השבתאי נחמיה היון (ע״ע). נ׳ עמד 
בקשר עם מלומדים נוצרים. תשובתו לבישוף מגדנגנור נגד הפירוש 
הנוצרי לתנ״ך יצאה לאחר מותו ב 1729 . בכתביו יוצא נ' להוכיח 
את אפשרות קיומה של האמונה היהודית לצד המדעים הכלליים. 
(סבע ורוח), והוא מן התאולוגים היהודים המעטים שהשתמשו 
בהוכחת ״!״■!״ס* 0095:011811 40 (ע״ע אלהים, עמי 447 ) לקיום 
עקרונות האמונה במציאות הבורא ובשכר ועונש. 

/ 0 ^ 6010 \,{]' נ ! ¥514 \ 0 .נ 1 ט 11 ] 6 ג 1 .[ .[ ; 1931 . 0 י $ו 01 ו־ח 10 ג 8 . 1 

.־ 1970 . 0 


141 ניטינגיל, פלורנס - 

ניטינגיל, פלורבס —י>! 1 :; 11 ו:> 101 ; 1 —( 1820 — 1910 )׳ 

מתקנת סוציאלית אנגלית. משפחתה האמידה לקחה 
אותה למסעות אדונים כדי להסיח את דעתה מרצונה להיות ז 1 חות 
רחמניה. עבודה בלתי-מקצו- 
עית ובזויה באותן שנים. 

היא הושפעה רבות מעבודת 
הנזירות־האחיות שפגשה ב־ 

מסעותיה, ובמיוחד התרשמה 
מה״דיאקוניסות של קייזרס־ 

ורת" (ו!זז 6 ׳י\£ז 6 עו .ס 

פ. פ. 

ניטרו׳ תרכובות", תרכובות אורגאניות, שבמבנן נמצאת קבו־ 
צת-ניטר( ( ־ 0 זונ-) קשורה — דרך אטום החנקן — לפחמן 
או לחנקן. מכינים ת״נ על־ידי התמרה ישירה של אטוס מימן בניטרו 
("ניסראציה") וכן בדרבי-עקיסין. ת״נ נוזליות הן רעילות, ורבות מהן 
נפיצות. הן משמשות בעיקר כחמרי-נפץ. וכן בתעשיית הצבענים. 

ת״ נ אליפתיות (תנא״ל) — בהן קשורה הקבוצה ניסרו 
לפחמן אליפתי, מסווגות בראשוניות (דוגמות א, ב), שניוניות (ג. 
ד) או שלישוניות (ה). אלו נוזלים המופקים מפאראפינים (ע״ע 
פרפין) על־ידי ניטראציה בפאזה גזית, וגם מאלקיל האלוגנידים 
(ע״ע אלקיל) עם כסף חנקני (תנא״ל ראשוניות). או נתרן חנקי 
(ראשוניות ושניוניות): 

ז " 0 א) 1 י- ־ 0 זי 1 בא ז 101 

תנא״ל נכללות בתערובות נפץ ובדלק לטילים, מנוצלות בממיסים 
ואב־חמרים בתעשיה וכתוספת לדלק דיזל להגברת הספק־המנוע. 
עירובן בדלק מפחית את כמות העשן, ועל כן גם את זיהום האוויר. 


■ ניטרו, וזרבוכווז- 142 

הגז המדמיע כלורופיקדין (ו) משמש בקוטל חרקים, וניטרו־ציקלו־ 
הכסאן (ד) הוא חומר מוצא להפקת "אפסילון־קאפרולאקטאם". אשר 
ממנו מכינים ניילון 6 (ע״ע סיבים; פלסטיים, המרים). 

ת״ג ארומטיות (תנא״ר) — בהן קשורה הקבוצה ניטרו 
לשריד ארומטי (ע״ע כימיה אורגנית) (דוגמות ז—יב) — מופקות 
בפאזה נחלית, ע״י חימום הפחמימן עם חומצה הנקתית בלבד, או 
בתערובת עם חומצה גפרתית או אחרת. לשם התמרה נוספת של 
טבעת ארומטית, הכוללת כבר קבוצת ניטרו, דרושים תנאים חריפים 
במיוחד, והיא הלה בעמדה מטא (לפשל, ניטראציה של [ז] מוליבה 
ל|ח|, של (ח)—ל!ס)). תנא״ר הן אב־חמרים בתעשיית עטרן הפחם. 
תלת־ניטרי־בנזו(ט), תלת־ניטוו-טולואן. טטדיל (י) ואחדות הן חמרי 
נפץ! בזכות ריחן, הדומה למושק (!ויפות) טבעי, משמשות אחדות 
מהן (בגון יא) לבישום סבונים: יש ביניהן גם צבענים, למשל 
"צהוב פארציוס" (יב), הצובע בדי צמר ומשי. היזור תנא״ד מוליך 
למגוון תוצרים, שביניהם חשובים במיוחד האמינים (ע״ע אמינים: 
אנילין: נפץ, המרי-: עטרן: צבעים). 

ניטרו־בנזן(ז). נוזל בלתי פסים במים, בעל דיה שקדים 
שתכשידיו המסחריים צהבהבים. מיוצר בכמויות גדולות (התפוקה 
העולמית: 100,000 טון ב 1961 , 140,000 טון ב 1965 ) כאב־חומר וממס: 
85% מן התוצר מהוזדים לאנילין ובנזידין. גילויה של שיטה זולה 
לחיזור ניטדו־בנזן לאנילין (שבבי ברזל וחופצת חומץ: ו. ה. פרקיו 
[ת״[ 01 * 1 . 14 ( 0 \], 1857 : א. בשאן [י]תזג 11 :>־ 5 .ך;!, 1854 ) נפנה 
על אירועי המפתח של המהפכה התעשייתית: כיום מעדיפים חיזור 
במיפן. בפאזה גזית. זהו רעל חריף (ריכוז פאכסימאלי סותר: חלק 
אחד למיליון באוויר, 5 ס״ג בס״ק), ופעילותו מוגברת על־ידי שתיית 
כוהל. הוא מעכב את תהליכי החמצון הביולוגי (ע״ע), מדכא את 
חילוף החסרים ופעילות העצבים ומגרה את העור. 

ניטרו־אמינים — תרכובות שבהן קשורה הקבוצה ניסרו 
לאטום חנקן, ובהן טטריל (י) וניטרוגואנידין (יג), חומר־הדף חסר 
רשף. א, י. מ. 



**ז 21 * 1 . 1 * 1 

' ?׳*י״ , ־* *־'"י־• כ^ג- •ג. .*י־ב **דו־״ד 

י■ "' נ•־. י 11 ג". א: 


•״/ 

•וי 

ת 4 :'זייבשוגידי• 
414 111 




143 


ניטרון 


ניבסון, ריצ׳רד מילהאוז 


144 


ניטרון, ע״ע חלקיקים אלמנטריים. עם׳ 530 . 
ניטריפיקצח־.. ־"ע חנקן. 

ניטרליות. מצב פוליטי ומשפטי של מדינה הנשארת מחוץ 
למלחמה המתנהלת בין מדינות אחרות. הולנד נשארה 
ניטרלית בעת מלה״ע ] ושוודיה — בשתי מלחמות העולם. החלטתה 
של מדינה להישאר ניטרלית נובעת משיקולים פוליטיים. אך מש¬ 
בחרה להיות במצב זה קובע המשפט הביו־לאופי את חובותיה 
חבויותיה. דיני הנ׳ מקורם במשפט הבין־לאומי המנהגי, ובחלקם 
כונסו באמנות (כגון אפנות האג מהשנים 1899 ו 1907 ). כללי ד,נ׳ 
במלחמת ים כבר נוסחו בהצהרת פאריס ב 1856 . מדינה ניטרלית 
חייבת להימנע מלהגיש סיוע למדינות הלוחמות, ועליה לנקוט אמ¬ 
צעים סבירים כדי שבטריטוריה שלה לא יעברו חילות לוחמים, לא 
יבוצעו פעולות העשויות לסייע לצד לוחם. וכן להעניש את מפירי 
חני. המדינות הלוחמות חייבות לכבד את חג׳ של מדינה ניטרלית, 
לא לפגוע בה. אולם הן רשאיות להפעיל אמצעי ביקורת כדי שאז¬ 
רחיה וספינותיה של המדינה הניטרלית לא יסייעו לצד שכנגד (ע״ע 
ימי, משפט). יש גורסים לשו! נ׳ "מרצור או נ' ,זמנית". שב! נ׳ 
זאת נובעת מרצונן של המדינות הנוגעות בדבר (רצונה של המדינה 
הניטרלית והסבמתן של המדינות הלוחמות), והיא מוגבלת למלחמה 
מסוימת ומסתיימת עם סיומה או עם כניסתה של המדינה הניטרלית 
למלחמה. מעמד הנ׳ חל. בדרן כלל, במלחמה בין מדינות, אן עשוי 
לחול גם בעת מלחמת אזרחים כאשר מדינה זרה מבירה במורדים 
כבצד לוחם ומחליטה להישאר ניטרלית. 

לגבי המדינות ההברות בארים (ע״ע אמות מאחדות), הוגבלה 
הזכות להחלים לסי שיקול דעתן אם רצונן להישאר ניטרליות: 
מדינה־חברה תיאלץ לוותר על ניטרליוחה אס תצטווה על ידי 
מועצת הבטחון להשחתה בהטלת סנקציות. ותהיה חייבת לסייע 
לארגון בכל פעולותיו ולמנוע את סיועה ממדינה שהארגון פועל 
כנגדה. מכאן סירובה של מדינה בשודץ, הדביקה בניטרליוחה המת¬ 
מדת (ר׳ להלן), להצטרף לאו״ם• אה בי אוסטריה הצטרפה. 

ק ו ז י ־ נ׳ (ז 3111 ז> 11 :>ו 113$1-1 ף) : יש סכסוכים מזוינים שאינם 
מוגדרים רשמית במלחמה, כגון מעשי האיבה שהתנהלו בקוריאה 
בשנים 1950/53 . מצבן של המדינות הנשארות מחוץ לסכסוך מזוין 
שלא הוגדר כמלחמה מכונה לעתים קוזי-נ׳ (מעין־נ׳). 

נ' יחסית (ץ 111 גז 1 ט 6 ו! ( 01 ! 11311£ { 1 ): מעמדה של מדינה ניטר¬ 
לית. הפגישה סיוע לצד לוחם, מוגבל — מכוח אפנה שנכרתה עוד 
לפני שפרצה המלחמה. בסאות ה 16 וה 19 , כאשר החמירו דיני הני, 
נתקבלה הסברה, שאין מקום לני יחסית. 

נ' א ו ה ד ת (ן] 311 ז 1 נופח ) 01:1,01011 :>!!): מדינה הנשארת ניטרלית 
אע״פ שהיא מעדיפה העדפת־מה את אחד הצדדים הלוחמים. 

נ' חמושה (ץ) 11 וזז] 1 ז 0 ו 1 נ>:>מ!זג): מצבה של מדינה ניטרלית 
הנוקטת אמצעים צבאיים כדי להגן על ניטרליותה כנגד נסיונות 
של צד לוחם לנצל את שטחה. מונח זה שימש בעבר גם במובן 
אחר: בשנת 1780 הוקמה ביזמת רוסיה הליגה לני חמושה, שמטרתה 
היתד. להגן באמצעים צבאיים על זכויותיהם של אזרחים ניטרליים 
בספינות ובמטענים. בשנת 1800 הוקמה ה״נ׳ החמושה' השניה, גס 
הפעם ביזמת רוסיה. 

נ י ט ר ל י ז צ י ה (״ 111131123110 ־ 0 ) : העמדת איזור מסוים, מכוח 
הסבם בין־לאוסי. מחוץ לתחום המלחמה, כך שאין לבצע שם הכנות 
למלחמה ופעולות איבה. משטר של ניטרליזציה הוחל למשל על איי 
שפיצברגן, איי אולנד, תעלת סואץ. מיצר מגלן. יש להבחין בין 
ניטדליזציה לבין פירוז ( 1111111311-2111.111 ־ 3 ) : הסכם בין שתי מדינות 
לפחות, שלפיו אין לבצר איזור מסוים ואיו להציב בו צבאות. משטר 
של פיחז נקבע, למשל. באמנת ןרסאי משנת 1919 באיזוד הריין 


ובהסכם השלום עם איטליה משנת 1947 באיזור הגבול בין איטליה 
ליוגוסלוויה. ההסכם שנעשה ב 7 ביולי 1948 בין "המפקד הצבאי 
הערבי" בירושלים, "המפקד הצבאי היהודי" וידיר ועדת ההפוגה 
בענייו הר הצופים קבע למעשה ניטדליזציה של האיזור. ואילו לאחר 
מבן, מכוח הסכמי שביתת הנשק של שנת 1949 , פ ו ר ז ו אזורים 
מסוימים בצפון (ליד דן, אשמורה־דרדרה, ומזרחית לכנרת) וכן 
איזור ניצנה בדרום. 

ניטרלי ז ם (! 11001131150 ): מונה זה מציין מדיניות של אי־ 
התערבות ואי־הזדהות בסכסוכים (לאו דווקא מזוינים) בין מדינות, 
ובעיקר אי משוא פנים במלחמה הקרה בין הגוש המערבי למזרחי. 
ניטרליזם הוא קו של מדיניות בלבד, ללא תוצאות משפטיות. למשל. 
הודו ויוגוסלוויה טוענות למדיניות של ניטרליזם. מדינה המנהלת 
מדיניות של ניטרליזם חפשית לפי שיקול דעתה לזנות מדיניות זו. 

נ' מ ת מ ד ת ( 00111131119 1031 ־ 1 ) 01 ״) : הני המתמדת נובעת מהת¬ 
חייבות בין־לאופיח שלפיה המדינה, המקבלת על עצמה משטר זה, 
מתהייבת מראש להישאר ניסרלית בבל סכסוך מזוין, ואילו המעצ¬ 
מות מתחייבות לבבד נ' זו, ולעתים הן גם מתחייבות לערוב לה. 
על מדינה שבמשטר של נ׳ מתמדת לבלבל את מעשיה גם בימי 
שלום, בך שלא תסתבך במלחמה. לפשל, היא אינה רשאית להצטרף 
לברית צבאית. הקונפדרציה השוויצית נוטרלה במארס 1815 ע״י 
הצהרתו של בריטניה, אוסטריה, צרפת, פורטוגל, פרוסיה, ספרד, 
שוודיה ורוסיה, ושוויץ עצמה הצטרפה להצהרה במאי של אותה 
שנה. בלגיה ולוכסמבורג נמצאו, בתקופות מסוימות. במשטר של נ׳ 
מתמדת. אוסטריה הכריזה על ניטרליותה המתמדת ב 1955 , על דעת 
המעצמות. ב 1962 הבריזה לאים על ניטרליותה, והכרזה זאת אושרה 
בהצהדתן של שלוש־עשרה ארצות (ובבללן המעצמות הגדולות). 

מאידך גיסא, משמשת שוודיה דוגמה למדינה הנוהגת שנים רבות 
ני, אך אינה כפופה לשום התחייבות מיוחדת בנידון זה. 

:׳״״'. ,< 10/17 ! 1 ! 0 '\, / 0 1/1 ׳,'. 1 ׳ ,(. 045 ) 151311 ( . 0 . 11 ?-! 0031 ־ 1 

.(א ; 1939 , 1-11 ,! 170 !!! 011 ל> ...סו׳סיז 01 !!.!סס! , / !נ׳נ׳,! 5 /,<£!מ 

.} .( 1 זו(ב| . 17 ^ 5011 ) ) 1111 ! 0 ק: 01 ! 01411011 א 14112 00/11 10 ס 1 ו 01 ז 41 ו 0 א ,זל* 1 טח 

, 11 ,/ 1.014 11110101011011111 ,תז 1 :>ו 1 ח:>קס 0 .. 1 ; 1948 ,<ז\ , 1 ו< 0 ר>.מ . 31 ( 1 ־ 11110 

ה 1/10201110 1 ח! 121 ו 1 ס 01411 א 41 '<£ ,־ 167 ^^ 5 ( 6 ( 811 , 12 .מ ; י 1952 , 621-879 

( 6 וזט ? 86011 6011101165 ^ 0 1501164 [ 1 ו 51111 ט□ קט) 16 ז 1 )נ> 115 ש 2 ) > 664 ־ 677 

0112 1 ^ 011110111 א ,ט 13 ]:ת:> 8 ־ 401 א: .( . 14 ; 1956/57 ,( 11 ז \ 6<:111:, X ־)־ 611061 , \ 
. 1957 .( 11 ,צש 1 ' £4 ]\ 7 111 ־ 01 /ע 0£ 80014 ז ¥6:1 שנלד) 014110111111 א 

ר. לס. 

ניכסון, ריצץ־ד מילהאוז - ! 31!1 *411110115141x01 ו £101 - 

(נד 1913 , ביורבה לינדה [ליד לדם אנג׳לס]), הנשיא ה 37 
של אה״ב. אביו היה בעל חנות מכולת קטנה ותחנת בנזין! אמו 
חינכה את ילדיה באדיקות קוויקדית. נ׳ גדל כוויטייר ( £1 !זאוה\\) 
שאליה עברה משפחתו בהיותו ילד, וב 1934 סיים את הקולג׳ 
המקומי. הוא זבה בסילגה ולמד משפטים באוניברסיטת דיוק ובסייסו 
( 1937 ) חזר לוויפייר והיה עו״ד. במלה״ע 11 שירת בצי באוקיאנוס 
השקם, והשתחרר בינואר 1946 בדרגת סגן. 

בסתיו 1946 נבחר לביה״נ מטעם הרפובליקנים, וחזר ונבחר 
שנית ב 1948 . נ׳ היד. חבר הוועדה לחינוך ולעבודה והשתתף בניסוח 
חוק טאפט־הארטלי. שהגביל את זבות השביתה של הפועלים (ע״ע 
אהייב. עמי 205 ). הוא התפרסם בפעילותו בוועדה לפעילויות אנטי- 
אמריקניות והיה לו תפקיד מפתח בפרשת אל?׳ר הים (ע״ע) איש 
משרד־תחוץ לשעבר שהואשם בריגול למען בריה״מ. ב 1950 נבחר 
לסנאט אחרי מסע כחירות נוקשה תוך פולמוס תוקפני שבו האשים 
את יריבתו הדמוקראטית בהתעלמות מסננת הקומוניזם. ב 1952 
נבחר למועמד הרפובליקנים לסגו־נשיא. לצדו של איזנהאואר (ע״ע). 
בעת מסע הבחירות הואשם בנסילת בספים מקרן בחירות שנוסדה 
למענו, ונאסר שבתמורה יכלו סממניו לזכות בתמיכה פוליטית. 
בשידור טלוויזיה הגן ני על מעשיו וזבת בתמיכת אייזנהאואר. נסנן- 
נשיא יצא נ׳ לשליחויות ברחבי תבל. ביקורו בדרום אמריקה ( 1958 ) 



145 


ניכפון, ריצ׳רד מילהאוז — נילי 


146 


לווה במהומות דמים, ובביקו¬ 
רו בפוסקווה ( 1959 ) ניהל דו־ 

שיח סוער ("ויכוח־המטבח") 

עם חרושצ׳וב (ע״ע). 

כשלקה אייזנהאואר בהת¬ 
קפות לב ( 1955 — 1957 ) מילא 
נ׳ את מקומו. היה לו תפקיד 
מכריע ביישוב השביתה בת¬ 
עשיית הפלדה ( 1959 ). 

ב 1960 היה נ׳ מועמד ה¬ 
רפובליקנים לנשיאות, אך נר 
צח בבחירות (בהבדל זעיר 
של 113,000 קולות), בידי 
ג׳ פ. קנדי (ע״ע). נצחונו של קנדי נזקף, במידת-מה, להצלחתו 
בוויכוח עם נ׳ בטלוויזיה. 

נ' חזר לקליפורניה לעסוק במשפטים. ונסיונו ב 1962 לחזור 
לזירה הפוליטית בבחירות למושל המדינה הסתיים במפלה. הוא 
הודיע על פרישתו מפוליטיקה ומחה על היחס העוין של העתונות 
כלפיו. נ' הצטרף למשרד עורכי דין מבוסס בניו־יורק. בבחירות 
לנשיאות 1964 תמך במועמד הרפובליקנים. ברי גולדויטר. ובבחירות 
לקונגרס ב 1966 סייע למספר מועמדים רפובליקנים׳ אך דומה היה 
שהקריירה הפוליטית שלו נסתיימה. אעפ״ב בהרה בו רעידת המפלגה 
הרפובליקנית למועמד לנשיאות בבחירות 1968 , והוא בחר בספיר) 
אגניו 0 ז 1 ק 5 ), מושל מרילנד, למועמד לסגן־נשיא. במערכת 

הבחירות פנה נ' אל "האמריקנים הנשכחים, שאינם צועקים. שאינם 
מפגינים", והדגיש את סיסמת "חוק וסדר" על רקע מהומות הכושים 
הסטודנסים והגידול בממדי "הפשע ברחובות". הוא זכה בבחירות 
מול ה. ה, האמפרי, סגנו של ל. ב. ג׳ונסון (ע״ע [כדך מילואים]). 
בחירתו לנשיא היתד, תחיה פוליטית, ללא תקדים, בתולדות אה״ב. 

דמותו הפוליטית של נ׳ עד לעלייתו לנשיאות הצטיירה, בשל 
עברו. כשל ימני ושמרן נוקשה במדיניות פנים וחוץ באחת, אך 
כנשיא נתגלה בתכסיס! מעולה, מכיר במציאות ומוכן להתפשר עמה, 
ומטה אוזן קשובה להלך־הרוחות בציבור. נובח ההתנגדות הגוברת 
למלחמה בווייטנאם הכריז (ינואר 1970 ) שהמטרה המיידית של 
מדיניות־החוץ שלו היא להביא לסיום המלחמה, ואמנם, תוך שנה וחצי 
מכניסתו לתפקידו הוצאו מחצית החיילים האמריקנים מוויימנאס. 
בד בבד עם הבסחתו לפנות את וייטנאם הורה לפלוש לקאמבודיד, 
(אפריל 1970 ), להדוף לוחמים קומוניסטים שתקפו משם את דרום- 
וייטנאם. הפלישה עוררה מחאה עזה ביותר באה״ב וגילתה נטיח 
נרחבת להשתחרר מהתחייבויות בחו״ל. נ׳ הודה להעביר בהדרגה 
את מעמסת המלחמה על שכם הווייטנאמים עצמם. 

במדיניות החוץ גילה גמישות רבה בהעזרו ביועצו היהודי, הנרי 
קיסינג׳ר. הוא שיפר מאוד את יחסי אה״ב עם צרפת, השתמש 
לראשונה בזכותה של ארצו להטיל "וטו" על החלטות מועצת הבטחון 
של האו״ם והיה הנשיא האמריקני הראשון שביקר במדינות קר 
מוניסטיות (רומניה, יוגוסלוויה). מפנה דרמתי חולל בהודיעו בקיץ 
1971 על נסיעתו לסין העממית. 

במזה,"ח דגלה ממשלתו בחתירה ליישוב הסבסוד בין ישראל 
למדינות ערב על סמך החלטת מועצת הבטחון ב 22.11.1967 , שלפי 
פירוש האמריקנים מחייבת קביעת גבולות בטוחים ומוסכמים אחרי 
םו״מ בין הצדדים, שר־החוץ שלו, וילים רוג׳רז, התווה תכנית שעל 
פיה יחולו שינויים מעטים בלבד בגבולות ישראל לעומת גבולותיה 
שמלפני מלחמת יוני 1967 . נ , אישר מתן סיוע צבאי נדיב לישראל 
אחרי הגברת המעורבות של בריה״ס במצרים (אביב 1970 ). אך 
אתרי שהושגה הפסקת־אש בחזית הסואץ ( 7.8.1970 ) השהה לזמן־מה 
הענות לבקשת ישראל למטוסי ה״פאנטום" המשוכללים. בעת פלישת 


הסורים לירדן ומלחמת האזרחים בה (ספטמבר 1970 ) עשה צעדי 
הרתעה, הצהרתיים ומעשיים כאחד. 

במדיניות הפנים המשיך בקו הליבראלי בעניינים סוציאליים, אך 
האט את קצב ביטול הפרדת הגזעים במדינות הדרום, ומינה שמרבים 
מובהקים לביהמ״ש העליון. 

בתחום הכלכלה ניסה ני לבלום אח האינפלאציה הדוהרת, שאליה 
נתלוותה גם אבטלה, ע״י מדיניות כלכלית חדשה (אוגוסט 1971 ). 
מדיניות זו היתה כרוכה בהקפאת מחירים ושכר ובהטלת מכסי מגן, 
דבר ששיבש את יחסי אה״ב עם יאפאן ומדינות מערב אירופה. 

בבחירות 972 ! נבחר נ , לתקופת־כהונה שניה. בהשיגו דוב ניכר, 

מול יריבו הדמוקרטי, ג׳ורג' מקגוורן. 

, 1 ) 101611311 ' 6 ( 1 .מ ; 1968 , 0717011 ? 01111 / 01 ? , 1259 ־ 1 . 220-5 }^ .£ 

1 ו< 0% 116 ־ 1 ,* £0711116 1 / . ז ל 7 . 0 ; 1969 ,: 14 : 7110716 13071 0116 

. 1970 ,{/ 1311 136 ) 711 '{ 561 1116 / 0 

א. אי. 

ניל ( 3 ז=ז*ג> 8 נ 1 זמ 1 ), סוג צמחים טרופיים, בעיקר ממשפחת הפר¬ 
פרניים, הכולל כ 300 מינים. החשוב שבהם הוא ג׳- 
הצכעים (גזזסזסתזז . 1 ), והוא בן שיח רב שנתי. גבהו כ 1 מ׳, פרחיו 
אדומים או ורודים. בעבר הרבו לגדלו בארצות המזרח (הודו, יאווה 
ועוד) וגם בארץ — להפקת צבע האינדיגו (ע״ע). בעליו ובענפיו 
נמצא הגליקוזיד אינדיקן (ע״ע), שע״י פירוקו מקבלים את האינדיגו 
(וע׳־ע אנילין). מסוף המאה ד, 19 , כשהוחל לייצר אינדיגו מלאכותי, 
ובעיקר עם פיתוח תעשיית הצבעים הסינתטיים, פחת גידול הנ ׳ 
ונצטמצם. ידועים מינים אחרים של נ׳ כצמחי־צבע ( 1 .תנ . 1 ) וכצמחי 
נוי. 

- 1645 , 11 , 1176 ) 1 * 1107110 / 0 3111 ) 1 ) 610 ^€ 1 ) 51071307 1116 ,•< 83116 .מ ״ 1 

.״* 1961 , 1647 

בילו (איט' 110 ״;״, מן הלאט׳ 18611115 ״ — שהרהר), טכניקה של 
קישוט חפצי-סתכת. ד,נ' מתקבל ע״י עירוב של כסף, נחושת, 

עופרת וגפרית, אשר עליהם מפוזר מעט בוראכם. תערובת שחורה זו 
מחממים עד היותה נוזלית ומחדירים לתוך החריצים של החרוטים 
על־גבי משטח-מתכת, עפ״ר כסף. לאחר המירוק, בולט הניגוד בין 
הקווים הכהים לבין הרקע הבהיר המבריק. — מקורה של טכניקת־ 
ד,נ׳ היה, כפי הנראה, במצרים העתיקה! היא חיתה מקובלת באמנות 
יוון ורומא. אולם בעיקר נפיץ השימוש בה ביה״ב והגיע לשכלול 
רב באמנות האיטלקית במאה ה 15 (מאזו פיניגורה [זחזפזו׳עחזדזז ז 
1426 — 1464 ). בנ ׳ השתמשו בייחוד בקישוט כלי כסף, תכשיטים 
ותשמישי־קדושה של הכנסיה. השימוש בנ ׳ נדחק באירופה במאה 
ה 16 , בפני התפשטות הציפוי באמאיל. יצירות־נ׳ מימי הרנסאנס 
זויפו בהצלחה בוונציה במחצית הראשונה של המאה ה 19 . המרכזים 



יוופסת מפתחות ותכ׳שיטיש. בחזייתה < 1 '׳ 8 וטי־ניא?ו ע 5 ׳ע 5 וש מצנית הא׳מח: הלה, 
נרה, הללקת־הנד. פרארוו, איטליה, 1400 - - 1480 




147 


נילו — נילוס 


148 


החשובים לענודות־נ׳ נשארו רוסיה, פרם והודו. — טבעות, כלי כסף 
(ביניהם קופסת הב׳ המפורסמת מאיטליה) והריבות ספרים סעשה־ידי 
צורפים יהודים, בני עדות שונות, מעוטרים בני, מצדים באוסף 
מוזיאון ישראל. 

מ. נרקיס, גפור — נ׳ (ספר דש״י), תש״א: 1-11,1,1 .זיז 

; 1 936 , 1 ( 1 * $10561 1511 ) 015 1116 1 * 1 — 9 * 110 * €6 15111 5/16 / 0 1 * 0110 ) 1 /( 1/6/1 () 

. 1950 , 066 * 101 111 ) 6 ) $4115 , 0661110 ( 1 ) 04 @ 1111 1165 ) 111 £65 , 81010 ..\ 7 

נילוטיס (אנג , 10108 ( 14 ), שם כולל לקבוצות שבטים באיזור 
הנילוס העליון ויובליו, מזדח־אפריקה, המאופינות ע״י אחדות 
לשונית. 

שפות הנ ׳ קרובות לשפות הנילו-חמיות. אף על מיקומן הפדדק 
במכלול הלשונות הסודאניות (ע״ע) חלוקות הדעות. מקובל לסווגן 
לשתי קבוצות עיקריות: 1 ) נואר־דינקה; 2 ) לואו, בה ענף צפוני 
ודרומי. 

הנ - , כ 3.3 מיליון נפש. מתחלקים לשלוש קבוצות טריטוריאליות: 

א) הנ׳ הצפוניים, החיים באגן הנילוס הלבן. רובם בדרום־סודאן 
וקצתם באתיופיה. שבטיהם: דינקה (יותר 0 700,000 נפש): נואר 
( 300,000 — 400,000 ) : שילוק ( 200,000-100,000 ). ב) ד.נ׳ המרכזיים, 
החיים באיזור ימות קיוגה ואלברט, רובם בצפון־אוגנדה ומיעוטם 
בקונגו (קינשאסה). שבטיהם: לנגו ( 364,000 , 1959 ): אצ׳ולי 
( 285,000 , 1959 ) : אלור ( 124,000 . 1959 ), ואחרים. ג) הנ ׳ הדרומיים, 
החיים ממזרח ומצפון לימת ויקטוריה. השבט העיקרי: לואו ( 1.2 
מיל׳ נפש, 1962 ), שמושבו בקניה. 

מסורות חני מורות על מוצא משותף, ועל גלי הגירה שהביאו 
לפיזורם הנוכחי. מבחינה גזעית הם, כנראה, נגרו־חמים ובהופעתם 
החיצונית בולט הטיפוס הנגרואידי. בד״כ הם אדוכי־גולגולת. מסול- 
סלי-שיער, ועורם כהה מאוד. הנ ׳ בולטים בקומתם, והצפוניים 
(דינקה, נואר. שילוק) גבהם הממוצע 1.78 ס' ומבנה גופם צר. יש 
הבדל ניכר בין הצפוניים לדרומיים בשכיחות קבוצות הדם 4110 . 
ובתדירות האנמיה החרמשית (ע״ע דם, עם׳ 706 , 709 ). אך נראה 
בי שכיחות גבוהה של גורם ה- 811 אפיינית לכולם (ע״ע דם, סוגי-, 
עט׳ 731 ). 

כלכלת הב' שובה משבט לשבט, וכוללת גידול בקר, חקלאות. 
דיג, ציד ולקט — בהתאם לתנאים האקולוגיים. ד.נ׳ הצפוניים הם 
עפ״ר רועים, נוודים־למחצה. ככלכלת השילוק והב׳ המרכזיים והדרו¬ 
מיים, מקום נכבד לחקלאות. בתרבות כל ד.נ׳, מלבד האנואק (בדרום 
סודאן) נודע לבקר ערך פולחני, והוא מודד לעושר וליוקרה. 

לני פולחן־אבות מפותח והם מאמינים באל עליון. כל ד,נ׳ מאור¬ 
גנים ביחידות־שארות פטריליניאריות אכסוגאמיות (ע״ע אכסוגמיה). 
בארגונם המדיני הבדלים ניכרים. לשילוק ממלכה מלוכדת ובראשה 
מלך־אל. המלוכה תורשתית, כוחה מוגבל ומשמעותה פולחנית בעיקר. 
בשאר השבטים אין סמכות מדינית מרכזית. אצל האנואק ושבטים 
אחרים מחולק השבט למספר יחידות קטנות שראשיהן מוצאם מכמה 
קבוצות •אצילות" והם מחזיקים סמלים מלכותיים, אצל הנואר, 
הדינקה והלוא! מבוסס המבנה ההברתי על קיום היחסים ההדדיים 
(הכוללים שימוש או איום בכוח) בין קבוצות־שארות. כשבכל מרחב 
טריטוריאלי מעמד עדיף לקבוצה אחת. 

מאז 1955 נוטלים הב' בסודו (ע״ע) חלק פעיל במאבק להגדרה 
עצמית של שבטי דרום המדינה נגד הממשלה המרכזית. באוגנדה 
(ע״ע, כרך המילואים) גובשו תני ע״י מילטון אובוטה כמוקד כוח 
מדיני. והיו משענתו העיקרית מאז עלותו לשלטון עד הדחתו 
בראשית 1971 . בקניה (ע״ע) הלוא! הוא השבט השני בגדלו ומהוות 
משקל-נגד לקיקויו, השבט הגדול ורב ההשפעה במדינה. וע״ע 
אפריקה. אתנולוגית, עמי 318 , ושם מפה, 

, 1 ( 111 ) 511 16 ) 01110 ) 10 /ין 5 ) 7610 1 * 41 ^ 70 , 1110 זז 11£ ש$ . 0 , 0 3011 . 2 . 0 
. 01 . 1 ג ; 1940 ,■ 041161 ) 711 ,נ>ז 113 :ס 1 ז י 1 -$תב׳ל£ .£ .£ ; 1932 


65 ^ 00 ^ 1 ** 14 14110-110011116 111 ( 0 16 ) 04110 ) 111 {ס 1 ז 10 ) 111 } 1 ז! 015 . 4 ? 

1 * 10 ) 80 1 * 1111 ( 1 ^, 10-7 ^ 640 16 '() /ס . 04 16 ( 7 . 81111 ; 1948 , 60 !*/(/ / 0 
) 1 ( 7 , 81730 . 1 \ -זש.? 1 :> 1 \ד . 14 . 01 ; 1952 ג (גס 1 ־ 1 }\נ .ןי 1 ב 51 . 0 £ ר 1 ו!ז£) 

140*1-80)1(11 70)1^1/0^61 0/ 140*1)1-110516*11 /£ 1*160, 1956 ; ^ 1141616 - 
100 - 0 . ' 1*311 ( 1 x 18 .), 7*11)65 1011)1(1111 8016*5,1 958 ; 8 . 0 § 0 £, 

1115 ( 0*9 0 / 1)16 8001 ) 16*0 1 . 140 , 1967 . 

א. לב. 

נילון. ע״ע סיבים; פלסטיים• חמרים. 

נילוס (ערבי 1 (ב^, אנג׳ הארוך בנהרות תבל, 6.680 ק״מ 
מהמקור המרוחק ביותר (קגרה) עד לשפכו לים התיכון. 

באגן הניקוז, המשתרע על 2.87 מיליון קמ״ר (בין • 3 רוחב דרומי 
ל" 30 רוחב צפוני) במזרח אפריקה. אזורים מגוונים מבהינה גאו־ 
גרפית־אקליסית. בעבר הגאולוגי השתייכו חלקיו העליים של הנהר 
למערבות ניקוז נפרדות, שהתחברו למערכת הנ׳ החל מהשלישון 
עם התמורות הטקטוניות (הרסה והיווצרות עמק השבר) שאירעו 
באפריקה המזרחית (ע״ע אפריקה, עם׳ 283/4 . מפת אגן הניקוז). 

נהרות-המקור של חנ׳ יוצאים סאיזור משווני משזפע בגשמים 
וחוצים איזור של סאוואנה. בחלקו הצפוני עובד ר,נ׳ איוור מדברי 
יהוא עורק החיים ובסיס כל קיום בסודן הצפונית ובמצרים (ע׳ 
ערכיהם). נ ה ר ו ת ־ ה מ ק ו ר הראשיים של הנ׳ הם ד,נ׳ הכחול והנ׳ 
הלבן המתאחדים ליד ח׳רטום (ע״ע). הנ׳ הכחול. שספיקת מימיו 
מגיעה ל 63% מכלל ספיקת חנ ׳ . יוצא מדדים־מזרחה של ימת טנה 
(ע״ע), בגובה 1,830 מ־, שברמת חבש (ע״ע). ושם הוא נקרא אבאי: 
זורם דרומה־מזרחה, ולאחר מבן מתפתל בכיוון כללי צפונה־מערבה 
לה׳רטום שבסודן. ושם הוא נקרא בהר אל-אזרק (= הנהר הכחול). 
הנ׳ הכחול ויובליו ניזונים משפע נשמי הסונסון היורדים על רמת 
חבש בחדשי הקיץ (יוני—ספטמבר). ספיקת המים באפיקו הראשי 
מגיעה ל 51.4 מיליארד מ״ק בממוצע שנתי, מהם בעונת־השפל, הנמ¬ 
שכת 8 חדשים, רק 6 מיליארד מ״ק. שני יובלים חשובים נוספים 
מנקזים את רמת הבש: ם ו ב ט בדרום, הנשפך לני הלבן צ״י מלכל 
והמוביל 12.4 מיליארד מ״ק בשנה: ע ט ברה בצפון, המוביל 11.8 
מיליארד מ״ק בשנה ונשפך לנ׳ מצפון לח׳רטום. כל הנהרות הללו 
חיצים את רמת חבש בגאיות צרים החותרים לעתים לעומק של 
יותר מ 1.000 מ׳, מי הנ׳ הכחול והעטבדה משופעים בעונת הגאות 
בכמויות עצומות של סחף המפרה את עמק ר,נ' והדלתא (תם׳ מפל 
פג׳ הבתול. ר׳ ברך י״ז. עם׳ 89 — 90 ). 

משטר הזרימה של הנ׳ הלבן — המקור השני, מאוזן יותר 
בגלל ימות וביצות המווסתות את זרימתו, והוא מספק לנ׳ את רוב 
מימיו בעונת השפל. מימיו של ד.נ׳ הלבן באים משלושה אזורי מוצא 
ראשיים, החשוב בהם הוא האגן הטקטוני המתנקז לימת ויקטוריה 
(ע״ע) שבמרכזו. נהר־המקור הראשי — הקגרה (ארכו 772 ק״מ) 
נשפך לימה במערבה, עדפי המים — 20.7 מיליארד מ״ק נשנה — 
יוצאים מן הימה (גבהה 1,134 מ׳) בקצה הצפוני, ליד ג׳ינג׳ה, דרך 
מפלי דיפון ואואן, שעליהם הוקם סכר. מעבר לפהר נקרא הנהר 
נ׳ ויקטוריה והוא יורד צפונה בשיפוע חזק לימת קיוגה הרדודה 
והמוקפת ביצות, וממנה — צפונה ומערבה — בסדרה של 12 אשרות 
עד הישפכו לצפונה של ימת אלברט (ע״ע). הקטע האחרון של מורד 
וה הם מפלי מרצ׳יסון, שגבהם 36 מ׳ ורחבם כמקום הצר ביותר — 
5 מ', והם אתר תיירות נודע ביפיו, 

לימת אלברט (גבהה 620 מ׳) מתנקז איזוד המוצא השני — 

הרי רואנזורי ורמות אוגאנדה המערבית ורואנדה. אלו מתנקזים ליפת 
גיורג׳ ולימת אדוורד (בגובה 912 מ׳), שמצפונה יוצא נהר סמליקי, 
המקיף את הוי וואנזודי ממערבם. ונשפך לימת אלברט בדרומו.. 
מצפון היפה יוצא נ' אלברט המוביל 26.5 מיליארד מ״ק בממוצע 
שנתי, דורם צפונה ויורד אל רמת סודאן, ושם הוא נקרא בהר אל־ 
ג׳בל (^ נ׳ ההר). 



149 


נילוס 


150 



חנינות לרגל סלאת שפונה ש: ים להתחלוח העבודות נבכר דיגבות באכואז 


איוור המוצא השלישי הן רמות סודאן המערבית ר,מתנקזות לבחר 
אל־ע׳זאל הזורם מזרחה. כמות מימיו, שעיקרה בקיץ, משתנה משבה 
לשנה. ועשויה להגיע עד 20 מיליארד מ״ק בשנה. המפגש בין 
מערכת בחר אל ע־זאל ובחר אל־געיל הוא ממערב לבלבל, באיזור 
מישורי נרחב, ובקרבת מקום מצטרף גם נהר סובס היורד מרמת 
חבש. נהר סובט ובחראל־ע׳זאל מובילים את מירב מימיהם בקיץ. שבו 
גואה חני הכחול. זרימת ד,נ' הכחול עוצרת את זרימת הב׳ הלבן ליד 
ח׳רסום, וכמות המים העצומה של יובליו מתפשטת לצדדים במישור 
שבחלקו העלי. ויוצרת שם את איזור הביצות הגדול ביותר בעולם — 
ביצות הסד. המשתרעות על 300x100 קמ״ר והמכוסות צמחיה 
סבוכה. כאן'מתאדה כמחצית כמות המים. ועם חידוש זרימת הבהר, 
בתום עונת הגאות, מוביל הנ׳ הלבן צפונית לפלפל. לאחר שנשפך 
אליו הסובט. כ 26 מיליארד מ״ק. הואיל ובביצות שקע כל הסחף 
שבנהר. הוא נקרא מכאן הנ ׳ הלבן (בחר אל־אביד). 

הב׳ הלבן וחב' הכחול מתאחדים ליד ח׳רטום, שממנה צפונה הוא 
נקרא נ', ולאחר הצטרפות נהר עטברה אין עוד הב׳ מקבל כל יובל 
לאורך 2.700 ק״ס של מהלכו עד לשפר• בצפון סודאן חוצה הב׳ את 
פרבר נוביה (ע״ע) בפיתולים רחבים, ועובר מחשופי גראניט בסדרה 
של 6 אשרות. האשד הראשון (הצפוני) נמצא ליד אסואן שבדרום 
מצרים. כאן פגיעה כמות הסיס ל 83 מיליארד מ״ק בממוצע בשנה 
— כ 80% מהם בארבעת חודשי הגאות, מסוף יולי עד סוף נובמבר — 
כמות־מים הנוצרת ע״י ד,נ׳ הכחול והעטברה. 

ד,נ' נשפך ליס התיכון בדלתא שראשיתה 20 ק״מ צפונית לקהיר, 
באמצעות 2 הזרועות— רשיד (רוזטה), שארכה 230 ק״מ, במערב. 
ודמיאט. שארכה 245 ק״מ. במזרח. 

על מהלך הנ ׳ במצרים ובדלתא ע׳ ערכיהם. 

חני ותעלותיו העיקריות כשירים לשיט סירות־מפרש ואניות 
קסבות רק בקטעים מסוימים, משום הגובה המשתנה של מפלס הפיס 
ומציאות האשרות. 

ו י ם ו ת ה נ ה ר. משטר הזרימה של חג׳, המאופיין בגאות ובשפל 
שנתיים סדירים. נוצל משחר ההיסטוריה לצרכי השקאה (ע״ע, 
תם/ עמ׳ 571/2 ). הצורך בחלוקה צודקת של מי חב׳ ובשמירת 
תעלות ההשקאה וסוללותיהן, תרם ללא ספק בימי־קדם לצמיחת 
גופי שלטון מקומיים, שהתאחדו במרוצת הזמן במסגרת שתי ה¬ 
ממלכות המצריות, העליונה והתחתונה. שלא כבססופוטמיה. לא נח¬ 
רבו מפעלי ההשקאה במצרים מעולם חורבן יסודי ע״י פלישות של 
זרים, בגון המונגולים, ולא נוטשו אלא בתקופות, שבהן הצטמצם 
מספר אובלוסי המדינה, 


החקלאות המצרית והסודנית מתבססות על מי הני, המווסתים 
ע״י סכרים ד,אוגרים את המים לעונת השפל, וסכרים הסטים את המים 
לצרכי חלוקתם. במאה ה 19 הוקמו תהילה סכרי הטיה. הראשון בהם 
הוקם מצפון לקהיר ב 1843 — 1861 . הקמת סכרי אגירה המאפשרים 
השקאה גם בעונת השפל הביאה להגדלת מספר היבולים ל 2 — 3 
בשנה. הסכרים בתחומי מצרים הם: בדלתא — זפתא ( 1902 ), על 
זרוע דמיאם, ואדפינה ( 1952 ). על זרוע רשיר; אסיוט (ע״ע, 1902 ) 1 
נג׳ע חמדי ( 1930 ); אסנא ( 1909 ) ואסואן (ע״ע). בתחומי סודאן-. 
סנר ( 1926 ) על הנ' הכחול וסכר ג׳בל עליא ( 1937 ) על ד,נ׳ הלבן. 
סכר מפלי אואן ( 1951 ) באוגאנדה הוקם לצורך הפקת חשמל. 

גולת הכותרת של מפעלי ויסות ד,נ' הוא הסכר הגבוה נ א ס ו א ן 
(ע״ע [כדך־מילואים]), שהושלם ב 1970 ויצר את אגם נאצר — שקי- 
בולו כ 130 מיליון מ״ק. עוד לפני סיום העבודות וחנוכת הסכר 
הובעו ביקורות וחוות דעת שליליות על ערעור המאזן האקולוגי 
הצפוי בעמק הנילוס ובים התיכון, לאחר שמי הנהר שוב לא יביאו 
עמם סחף. 

כבר בימי קדם עוררה בעיית מקורות חג , את התעניינותם 
של חוקרים, אך מקורות אלה היו לוטים בערפל עד ראשית המאה 
ה 20 . אף כי פורטוגלים הגיעו לימת טנה ב 1613 , נתגלו מקורות 
חב׳ הכחול ע״י ברוס (:״ 81-0 105 הג() רק ב 1770/1 . ממחצית המאה 
ה 19 ואילו נתגלו הני הלבן ומקורותיו בפסעות־מחקר שערבו ר. 
ברטון (ע״ע), ספיק (פ 1 *! 5 . 6.14 ), גרנט (זחגזס , 0 ). סמיואל 
ביקר (ע״ע), פזרטון סטנלי (ע״ע) ואתרים. וע״ע אפריקה, עט' 
351/2 , ושם מפה בעמי 349 — 350 . בסוף המאה הושלם גילוי מקורו¬ 
תיו וחלקיו השונים של הנהר ומ 1900 הוחל במיפוי מדפי ובמחקר 
הידרוגרפי. וע״ע מצרים, עמ ׳ 138/9 , 149 . 

, #11 16 61 ,ת 0 ןתנל:>( 1 .( ; 1957 , $1116 :> 1 !(תשכ״ו 
. 1 ־ 196 , 116 א 7116 ,מס*מ £10 .£ 

י. קר• 

האלוהות המצרי ת של הנו נקראה חפי (!קג!!). היא התגלמה 
בדמות גבר בעל שדיים ארוכים (ספל לפוריות) ובראשה כתר של 
צמחי גומא ולוטוס (סמלי הצפון והדרום). היא נודעה כמקור העושר 
והמותרות ולכבודה נבנו מקדשים בהליופולים (און). בממפיס (טוף) 
ובסלסלה (קרוב לאסואן). לכבודה נערכו גם חגיגות שנתיות מפד 
ארות. וייתכן שזנח נשמר עדיין בחגיגות העממיות הנהוגות כיום 
במצרים. בראשית גאות הנהר. 

במקרא נקרא הנ ׳ "יאר" (ברא׳ מא, א; ועוד), .,נהר מצרים" 
(שם טו, יח; ע״ע א״י, עמ׳ 28 ), ו״שיחיו" (ישע׳ כג, ג: ועוד). 
ח ז" ל מזהים את הנ ׳ עם נהר פישון ה״יוצא מעדן" (ברא' ב, 
י—יא), ע״ש שמימיו מתברכין ועולין, או משום שהוא מגדל פשתן 
(מדרש־אגדה מובא ברש״י שם). היום שבו עולה הנ׳ על גדותיו, 



א? הנילוס עם 6 נ דמויות מל ילדים (מבטלים את סירות הגאזת) ובסל׳ 
הפוריות. העתת רופי ססקור הלניסטי, עשוי שיש (טח יאוו הווטיסז. רומא) 






151 


נילוס — נים 


152 


"יום גידול נ"/ נקרא בפי חז״ל גם "יום טיאטרון של נ׳", ע״ש 
משחקי־תיאטרון שהיו נערכים לפולחנו, והוא היום שבו נותר יוסף 
לבדו בבית עם אשת פוטיפר (ברא׳ לש, יא; ב״ר פ״ז, ט': תנחומא 
וישב, טי; ועוד). 

הואיל ובמצרים העתיקה נחשב ד,נ׳ לאלהות (ע״פ ב״ר פ״ט, ד׳: 

ור׳ לעיל), היתה מכת־דם, שבה הוכו מי היאור, ראשונה למכות 
(שמו״ר ט׳, ח׳). לעומת זאת ישנה דעה כי פרעה ראה עצמו אלוה 
גם על ד.נ׳ ובד דרשו את נבואת יחזקאל (כש, ג) על "פרעה... אשר 
אמר לי יארי ואני עשיתני": "פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים 
וסתם מי נ' שלא ירדו לתוך הים. והמים מתגברים וחולין הפלטרין" 
(תנחומא בראשית. ז ׳)! פרעה אפר "אני הוא אדון העולם ואני 
בראתי עצמי ואתנ׳"(שפו״ר. ה׳, י״ח! ועוד). חז״ל הדגישו, שהשובע 
וחרזון במצרים נרמזו לפרעה. בחלומו, בסמלי ד,נ', "שאין השובע 
בא למצרים אלא מן היאור". יעקב בירך את פרעה "שיעלה נ , 
לרגליו• (רש״י לברא׳ מז, י, בשם תנחומא. ומעיו זה לפנינו בתני 
הופא נשא, כ״ו< ועוד). מי 

ניל״י (ר״ת: "נצח ישראל לא ישקר" [שמ״א טו. כס]), גוף מודי¬ 
עיני יהודי, שפעל בא״י (ע״ע, עמי 516 ) ובסוריה בשנים 
1915 — 1917 לטובת בריטניה. השם, ששימש סיסמת־קשר של הארגון 
החל מאביב 1917 . הפך לשמו המקובל בציבור ובספרות. מנהיגיו 
היו שרה ואהרן אהרנסוך אבשלום פינברג וי. לישנסקי (ע׳ ער¬ 
כיהם). מניעיו היו — חששותיהם של כמה מבני־ד,מושבות, רובם 
ילידי הארץ, ספני השמדה — בדרך שהושמדו הארמנים (ע״ע 
ארמניה, עמ ׳ 990/1 ) — והכרתם כי אין עתיד להתיישבות היהודית 
בא״י אלא בהעברת השלטון בה לבריטניה. תכניתו המקורית של 
פיינברג, לארגן מרד יהודי, שישען על עזרת הבריטים החונים 
במצרים, נדחתה ע״י אהרונסון כבלתי-מציאוחית. ובמקומה הוחלש 
על הקמת מחתרת-ריגול לטובת הבריטים. הקפת הקשר נתקלה 
במכשולים רבים, בעיקר מצד אנשי "המשרד הערבי" הבריטי בקהיר. 
באוגוסט 1915 הגיע פיינברג למצרים, קיבל הבטחה מהבריטים לקיים 
קשר עם אנשיו, ואף הוחזר כאניית קשר בריטית לחוף עתלית, 
אולם ההבטחה לא קוימה. שני נסיונות ניספים של פיינברג נכשלו 
ורק בהתערבותו של אהרונסון, שהיה פקיד גבוה בממשל התןרכי, 
נחלץ מאשמת ריגול. 

בסוף 1915 הצטרפו לנ ׳ שרה אהרונסון, י. לישנסקי ואחרים. 
חלקם צורף למחנה הלוחמים בארבה, שפשט אז בארץ, וכך הגיעו 
למתקנים צבאיים. בקיץ 1916 יצא אהרנסון לגרמניה, ומשם עבר 
לדנמרק, ובעזרת סוכנים בריטיים הגיע לאנגליה. בלונדון נפגש עם 
מדינאים ואנשי צבא. רכש את אמונם ונשלח למצרים כיועץ מודיעין. 
הידע שלו סייע לתכנון ההתקפה הבריטית על א״י. בינואר 1917 
יצאו א. פיינברג וי. לישנסקי בדרך היבשה למצרים, הותקפו ע״י 
בדוים. ופיינברג נהרג (מקום־קבורתו נתגלה אחרי מלחמת ששת• 
הימים, סמוך לרפיח. עצמותיו הועברו להר הרצל בירושלים). לישנ־ 
סקי הגיע פצוע אל הבריטים והצטרף לאהרונסון. בפברואר 1917 
הוקם לראשונה הקשר — שנמשך 8 חדשים — בין המרכז בעתלית 
והמודיעין הבריטי במצרים, באמצעות אניה, שהורידה את לישנסקי 
בחוף עתלית. הארגון הקיף ב 30 — 40 איש, ואלה נזהרו מקבלת 
תשלום עבור שירותם, בהדגישם את אפיו האידאליסמי ומטרותיו 
המדיניות. 

בשלב זה באו אנשי נ׳ גם לעזרת היישוב. פעולת ההסברה 
והתעמולה של אהרונסון הרתיעה גם היא את השלטונות מהמשך 
הגזירות על היישוב לאחר גירוש היהודים מיפו ותל־אביב בניסן 
1917 . נ' טיפלה בהעברת הסיוע הכספי ליישוב מאה״ב, לאחר שאה״כ 
ניתקה את יחסיה עם תורכיה, ואהרונסון הקים "ועד סיוע" במקביל 
לזה שהיה במצרים מטעם עסקני היישוב. שרה אהרונסון וי. לישנסקי, 


שיצאו למצרים כדי להי¬ 
דבר עם א. אהרונסוז על 
דרכי פעולתם, הביאו 
עמם בחזרה, ביוני 1917 . 
2,000 לי״ש, ומסח! 
לנציגי "הוועד הפוליטי" 
שעמד בראש היישוב. 
צעד זח תרם לשיפור 
היחסים של נ' עם ה¬ 
יישוב, שהשמועות סביב 
נ' עוררו בקרבו פחד 
והסתייגות. אעפ״כ נת¬ 
בעה נ׳ להוכיח כי היא 
פועלת בהסכמת המנהי¬ 
גות הציונית, ובספטמבר 
1917 נפגש א. אהרונסון 
בלונדון עם ח. ויצמן 
(ע״ע) וחבריו וקיבל את הסכמתם לעבודת נ/ נראה היה כי נ' שואפת 
ליהפך לכוח ציבורי־מדיני בא״י ובתנועה הציונית. באותה עת השיגו 
התורכים הוכחות מעשיות לקיום רשת ריגול בקרב היישוב ומנהיגי 
היישוב שוב הסתייגו מנ ׳ . נעמן בלקינד, שיצא למצרים על דעת 
עצמו לחפש אתר פיינברג שדבר מותו הוסתר מחברי הארגון, נלכד 
בידי התורכים. ב 1 באוקטובר 1917 הוקפה זכרון יעקב (ע״ע) 
ונאסרו חשודים רבים, ובהם שרה אהרונסון ומשפחתה. אסירים רבים 
מכל חלקי הארץ רוכזו,בנצרת, ביניהם לישנסקי. והעברו לכלא 
בדמשק. לישנסקי חיפיש מקלט בין חבריו לשעבר ב.,השומר* ונמלט 
מהם לאחר שהתנקשו בנפשו. אף הוא נפל בידי השלטונות. מאמצי¬ 
הם של עסקני היישוב בדמשק ובקושטא והתערבותם החשאית של 
נציגי גרמניה אצל התורכים. הביאו לצמצום פרשת הריגול. 12 איש 
נידונו למאסר משנה ופד 3 שנים. 30 נשלחו לעבודת הצבא, י. 
לישנסקי ונ י בלקינד הועלו לגרדום ב 16 בדצמבר 1917 . ב 15 במאי 
1919 נהרג אהרונסון בתאונח-מטוס, ובנד תמה פעולת נ׳. 

בשנים הראשונות לאחר מלה״ע 1 הסתייג רוב היישוב מג׳ 
בגלל ההכרה שפעולת נ׳ העמידה בסכנה גדולה את היישוב, בשל 
היחס השלילי העקרוני לעבודת הריגול, ובשל הניגוד הפוליטי בין 
השקפותיהם של אהרונסון וכמה מעוזריו להשקפות אנשי תנועת 
העבודה, בעניין עבודה עבדית. יחם זה השתנה קצת במשך הזמן, 
לא במעט הודות לספריו של יערי-פולסקין: "מרגלים או גיבורי 
המולדת" (ת״א. תר״ץ) ו״ניל״י" (ת״א, תרצ״ח—תש״ד). התנועה 
הרוויזיוניסטית ובני האיכרים המאורגנים ראו בהם גיבורים לאו¬ 
מיים, והעצמאות המדינית הביאה, מאוחר יותר, לשינוי היחס לריגול 
וראייתו כמכשיר הכרחי לקיום הבטחון. 

מבחינה חיססוריח-סוציולוגית יש לראות בג׳ נסיון של חלק 
מילידי המושבות, בני העליה הראשונה, לגבש תנועה פוליטית עצ¬ 
מאית שתעמוד בראש היישוב. קבוצה זו מצאה את מנהיגה באי¬ 
שיותו הדגולה של א. אהרונסון, אולם לא הצליחה להתגבש לגוף 
פוליטי בר-קיימא, וע״כ התפוררה מהר — בנפול מנהיגה. 

״ספר חולדות ההגנה״ א׳, 353 — 386 , 730 — 740 ׳ תשט״ו; א. ליבנה 
[עורר!, נ׳: תולדותיה •״ל העזה מדינית, תשנ״א; א. אהרנסון, יופו. 
תש״ל; א. אסיר (עודד), אבשלום — נתבים וסכחבים של אבשלום 
פיינברג, 1071 ! מ. ניימז, מפתה תקוה לעמק עכור. חש״ד; , 616 ״£ . 4 
. 1959 .זר ״ 74 ׳ 

י. ס. 

נים (מבמ 1 ף 1 ). בירת גליל (דפארטמאן) גר (ע״ע) בדרום צרפת, 
ממערב לנהר רון, כ 100 ק״מ צפונית מערבית למרסי. 

129,000 תוש׳ ( 1968 ). ידועה בבניינים ושרידים רומיים: האמפי¬ 
תאטרון הגדול ( 7364048 148 ). שנבנה במאה ה 2 לסה״נו המקדש 




153 


ניב נימיאר סוארם פיליו, אוסקר 


154 



האכוסיתאסדון הנדול בוים, הסאה ה צ וכר,"ו (מערד התיירות צופר) 


הקורינתי (־־!"ס ת!> 8 וג)\), המוקף 30 עמודים, הוא אחד הפקד־ 
שים המושלמים ששרדו מן התקופה האוגוססייניח: מאז 1823 משמש 
מוליאון־עתיקות! אמת-המים ( 0314 1 ת 0 י 1 ; ר' תמ׳ו ברך י״א, 

עם׳ 186 ) העוברת על פני גשר ע״נ גאר! מגדל בגובה 30 מ׳ 
■!עס־ד)! גן המעיין ושני שערים רומיים (ור׳ תמי: כרך י׳, 

ענד 857 ). 

נ׳ משמשת במרכז למסהר ימות וגרעינים ושוכנת באיזור פורה 
המגדל גפנים. יש בה תעשיית מכונות, טכסטיל (בעיקר משי), 
הנעלה ומוצרי עור. 

היסטוריה. נמאוסוס (צטג״־ו״־זו!) העתיקה היתד, מרכזם של 
הוולקים האךקומיקיס (;:> 11 ז 01 :) 819 ־־־!ס , )). ב־ 121 כבשוה הרומיים, 
ובימי אונוסטום הוקמה בה קולוניה של חיילים משוחררים והוענקו 
לה זכויות נרחבות. נבנו בה מקדשים, מרחצאות וחומות, שהקפן 
הגיע לב 10 ק״ר (ר׳ להלן). 

בשיא פריחתה שסוד, הוואנדאלים. ואחריהם נפלה העיר בידי 
הוויזיגותים. אלה הפכו את האמפיתאטרון של נ' למבצר. הערבים 
החזיקו בה זמן קצר בתחילת המאה ה 8 , עד שגורשו בידי שול 
(ע״ע) מרטל. במאה ה 12 עברה לידי רוזני טולוז (ע״ע) וב 1229 
סופחה לממלכת צרפת. הרפורמאציה ההפשטה במהירות בנ ׳ , וב 1567 
טבחו ההוגנוטים (ע״ע) את הקתולים בעיר. גירוש ההוגנוטים ב- 
1685 רושש את ני. ב״טרור הלבן" אחרי נפילת נאפוליון נטבחו 
רפובליקנים ופרוטסטנטים רבים בעיר. 

קהילה יהודית נוסדה בני (.,נימשיי במקורות העבריים), 
במחצית ה 2 של המאה ה 10 . כנראה• ביכ״נ בג׳ ידוע מ. 1009 . 
בשלהי המאה ה 11 נשא אחד מרובעי העיר את שמם. במאה ה 12 
נודעה נ׳ במרכז תורני, וישבו בה אברהם בן דוד מפושקיירה (ע״ע) 
ור׳ משה בן יהודה מבדרש. לאחר הגירוש הכללי ב 1306 חזרו 
יהודים לני■ ב 1339 , אבל גורשו שוב ב 1394 . בעשור 1670 הצליחו 
בודדים, מאויניון (ע״ע) הסמוכה, להתיישב בני, אך ב 1679 פקד ה¬ 
פרלמנט של טולוז על גירושם והחרמת רכושם. במחצית השניה של 
המאה ה 18 הצליחו כמה משפחות להקים קהילה בני, אך נסיונותיהם 
(ב 1784 ו 1787 ) להכנם לגילדות השונות, נכשלו. ב 1787 הם ניצלו 


את הצו הליברלי שזיכה גם לא-קתולים לרשום מקרי לידה ומוות 
במרשם התושבים. אך למעשה לא נשתנה מעמדם החוקי עד 1789 . 
ב 1794 נבנה ביב״נ חדש בני. ב 1808 היו בני 371 יהודים והקהילה 
סיפחה לקונסיסטוריח של מרסיי. בסוף המאה הצטמצמה הקהילה 
מאוד. הספרית העירונית של נ' עשירה בנ״י עבריים מיה״ב. בין 
האישים היהודים בני: היסטוריון יהודי פרובנס סלומון קהו, אדולף 
כרמיה (ע״ע) וברנרד לזר (ע״ע). סיום חיים 0 נ׳ 1,200 יהודים. 
רובם מאלג׳יריה. לרשותם ביכ״נ ומרכז קהילתי. 

5 ?) 11 * 8 ׳ 111 * 11 ■ווו$ 11€ ) 0 א ,רו 11 ב> 1 . 5 ; 1897 , 395-9 ,. 1118 . 081 , 01055 . 9 

- 1€11 ז 01 ! 13 .מ ; 1914 י ( 1 !^ 1 [££) .א 0 *{ 1 * 11 1 * 1 ,. 1 ) 1 ; 1901 ,.א 11 > 
. 1960 י (א 16 )\ 11 . 1 •> *}*ו*{ , 802 ־ 141 

א, אפ.-מ. 

נימחן עיר תעשיה וצומת תחבורה נהרי ויבשתי 

בדרום־מזרח הולנד. בחבל חלדרלאנד (ג> 11 ־ 1 ״ 11 ) 1 ־ 0 ), במרחק 
כמה ק״מ מגבול גרמניה. 148,800 תוש׳ (עם פרברים — 200,000 
תוש/ 1970 ). העיר משתרעת על גבעות שעל גדתו הדרומית של 
נהר ואל ( 1 ־־'׳\\, זרוע הריינוס). ליד פתח תעלת ואל-מז, המקשרת 
את נ׳ עם בלגיה וצרפת. נמלה קולט אניות של 2,000 טון. כ 80% 
מהתושבים קאתולים. בעיר אוניברסיטה קאתולית (נר 1923 ). ובה 
פאקולטה ידועה לרפואה (נר 1951 ). בנייניה עתיקים וידועים: 
כנסיה מתומנת מימי קארל הגדול (מהמאה ה 8 ), שרידי ארמון מימי 
פרידריד באדבאחסה (מהמאה ה 12 ), כנסיה גותית (מהמאה ה 15 ). 
בית עיריה (מהמאה ה 16 ), מוזיאון ועוד. גשר הוואל הוא מהגדולים 
באירופה. 

מקומה במרכז עירקי־תנועה הומים, באיזור חקלאי מפותח, 
בקרבת ריכוזי הפריה והייצור במערב־גרמניה, הפך את נ׳ במאה 
האחרונה לעיר תעשיה חשובה. ואוכלוסייתה גדלה פי 7 , מייצרים 
בה מוצרי מתכת (אניות־נהר, מכונות, עגורנים, אופניים, מכונות 
משרד) וחשמל, מוצרים כימיים (צבעים, סבון ותמרוקים), סיבים 
מלאכותיים, עורות, נייר, פוצרי־הלבשה, סוכר, בירה ומוצרי-מזון 
וטבק. לאחרונה נעשתה מרכז לחברות תעשיה לא הולנדיות. 

נ׳ התפתחה מיישוב קלטי במקום־מעבר נוח על נהר ואל, והיחד, 
בעלת השיבות אסטרטגית ומסחרית ובה עוד טרם בוא הרומיים. 
בזמנם נקראה גתעזסד־ז־פ "!א־ו״סרצסא. מימי הקארולינגים שי¬ 
משה לפעמים מושג (:! 1 ־)< 1 ) הקיסרים. נכללה בתחום חלררלאנד, 
השתייכה ל״הנזה״ (ע״ע), והרבתה לעבור מיד ליד, ב 1678/79 
נחתמו בה חוזי־נ' בין צרפת להולנד. ספרדי ועוד. עד 1878 היתד, 
מבצר בגבול גרמניה. במלה״ע 11 ניזוקו קשה העיר ועתיקותיה 
בהתקפוח־אוויר של בעלות־הברית (פברואר 1944 ), וני סבלה אלפי 
אבדות בנפש. בספטמבר 1944 היתה זירה לקרבות קטלניים בעת 
שנתפש גשו הוואל בידי הדיוויזיה המוטסת ה 82 של אה״ב ושריון 
הגווארדיה הבריטית. הגרמנים המשיכו להפגיזה, סתור גרמניה, 
במשד שבועות. מאז שוקמה. נ' ידועה בישראל נעיר הצעדה, בה 
משתתפת דרך קבע משלחה צד,"ל. 

פ. פ. 

נימינו־ סואךס פיליו- אוס_קר - 5 ־ 7 ־ 80 •סצתב״א ■״: 049 
11110 ? — (נוי 1907 ), ארדינל בראזילי. נ׳ למד בביה״ס 
לאמנות בדיו דה ז׳אנירו וסיים את לימודיו ב 1934 . ב 1936 הועמד, 
יחד עם לו, קורביזיה (ע״ע). בראש צוות המתכננים של משרד 
החינוו בדיו דה ז׳אנירו. הוא הושפע מן הפונקציונאליזם של עמיתו, 
אך בהדרגה פיתח סיגנון משלו, שהושתת על ביטוי הנפתים בצורות 
קלילות ואלגאנטיות ועל חיפוש היופי נהארמוניה. נ , לא פסק 
מלבקש ביטוי שיאחד בשלמותו נפחים. משטחים זורמים וצורות 
גאופטריות ראשוניות רבות ומגוונות. בקאקלת סאן פרנסיסקו ב- 
פאמפוליה, ליד בלו אוריזונטח. עשה שימיש לראשונה ( 1943/4 ) 
בבטון בפשטתי-עקוסות ואיפשר שילוב האדמוני של הארדיבלות 




55 נ 


נימיאד סואדס פיליו, אוסקר — ניסיר, לואיס 


156 


התמרים הם גז ושני נוזלים שאינם מתערבבים זה בזה (כגון מים 
ושמן). 

עליה (או ירידה) נ י מי ת של נוזלים בצינורות 
דקים וו ק ופי ם. כאשר הנוזל אינו מרטיב את המוצק שממנו 
עשוי הצינור, יורדת שכבת הנוול, הסמוכה לקירות הצינור, בהש¬ 
וואה לחלק המרכזי(ר׳ ציור 2 א) וצורת משטח-הפנים של הנוול היא 
קמורה. כאשר הנוזל מרטיב את הקירות, צורת משטח הפנים קעורה 
(ציור 2 ב). נוהגים לקרוא למשטח הפקמומי של הנוול מניסקוס 
(מיוונית ;סזוס!"!"! ־־ סהרון), הגובה 6 , שאליו מגיע נוול מרטיב 
בצינור דק וזקוף, מתושב ל 0 = ׳£> כדלקמן: הכוח המאון את משקל 
א פ, פ. ני־יימר: חבנית ג״יניברסיט" "' 0 י עמוד הנוול בצינור הנימי נגרם ע״י מתח־הפנים ן של הנוזל, הפועל 



בציור (פורטינארי) ובפיסול. הוא הוזמן ע״י הנשיא קוביצ׳ק לבצע 
את בינויה של עיר-הבירה החדשה ברזיליה (ע״ע) שתכניתה הות¬ 
וותה בידי האדריכל לוסיו קוסמה. המשימה היתר. ליצור שיטת- 
בינוי אחידה בבניינים המפוזרים על-פני שטח נרחב. כאן קרא נ׳ 
דרור לדמיונו ביצירת מכלול מורכב, אך פשוט. שההארמוניה שלו 
נובעת סן היחסים שיצר ביו יסודות אפקיים ואנכיים ( 1957 — 1961 ). 
נ' ביקר בישראל ( 1965 ) והחווה תכניות לכיכר המדינה ולשכונת 
נורדיה בתל־אביב. לעיר בנגב ולאוניברסיטה חיפה. 

. 1960 ,.א . 0 , 13111 )□.^ .\ 1 

. 1967 ,? 010511 ? 91111 8 ־ 4 ־ 341 ^ 0 ( 5147 ,ז)ת 51 י ע\ , 8 ..£! 

ח. עט. 


1 ב הוא אלמנט אורד על הקו המשותף לשלושת התמרים שבציור 
1 ! הכוחותהסועלים על 51 / הם; ! 4 ,<ו. 1 ^ 1 ו 41 נ ין. במצב שיווי- 
משקל, השקול של כוחות אלה מתאפס 

0 ־ ־ ז + 2 ז + ,ז ( 1 ) 

ושלושת הכוחות יוצרים משולש. לפיכך. הנחל הנייד מתחיל לנוע 
על פני המוצק ומשווה לעצמו צורת משטח כזאת, המקיימת את 
מקבילית הכוחות. 

הזווית 0 הנוצרת בין הנוזל והמוצק נקראת זווית-המגע. 
העיד שד < 4 נקבע לפי הדרישה: 

705 = 71 , 5 + ^ 005 71.0 ( 2 ) 

71.0 < 715 ו 705 

הם ערכי סתח־הפנים (ע״ע) שבין הנוזל והגז, בין הנוזל והמוצק 
ובין הגז והמוצק, בהתאמה. נוהגים לומד כי הנוזל מרטיב את 
המוצק אם ' 90 > 0 . ואינו מרטיב אם ״ 90 < ק>. במקרה השני 
נעות טיפות הנוזל באופן חפשי על פני המוצק, למשל טיפות כספית 
המתגלגלות על זכוכית, עץ וכד , . משוואה ( 2 ) תקפה נם אם שלושת 


נימיר (ברנשטין־נמירובסקי). לואיס —■ו־זתזנא !;׳״^ 1 — ( 1888 . 

גאליציה — 1960 , לונדון), היסטוריון בריטי ופעיל ציוני. 

נ׳ בא ממשפחת בעלי־אחוזה אמידה ומתבוללת בגאליציה, לסד 
באוניברסיטאות דנה, לוזאן. לונדון ואוכספ(רד. ובמלה״ע 1 שירת 
בצבא הבריטי. הוא השתתף במשלחת בריטניה לוועידת השלום 
בפאריס כמומחה לבעיות קיסרות ההאבסבורגים ופולניה. ב 1931 — 
1953 לימד היסטוריה באוניברסיטת מנצ׳סטר. 

ספרו הגדול הראשון - 110 511001016 0£ ?0111105 311116 ,4x665 ־ 1 ־ 

111 060186 0£ 5100 (״מבנה הפוליטיקה בעלוה ג׳ורג׳ 111 למלוכה"), 
1929 , הוכר מיד כמאורע חשוב בהיסטוריוגראפיה האנגלית. ובו 
נגלתה לראשונה שיטתו המיוחדת, שנקראה אח״ב על שמו "נימי־ 
ריזם״: הוא תיאר את מאבקי הפוליטיקה בבריטניה במאה ה 18 
לא במונחים אידאולוגיים או כלכליים. אלא כמאבק בין קבוצות 
שליםות של אינטרסנטים, שהיו קשורים זה בזה בקשרי משפחה, 
מסורת. קניין ואורח־ח״ם. נ׳ בדק בדיקה ביוגראפית וסטאטיסטית 
את מרכיבי קבוצות אלו עד לפרטי פרטים. הוא עסק גם בבעיה 
הלאומית באירופה באמצע המאה ה 19 וביהסים הבין־לאומיים בין 
שתי מלה״ע. מספריו בנושאים אלה: 11.6 0£ ח 10 ז 010 <ו 46 נ ; 1848 
15 ־ 1016116010 (״ 1848 : מהפכת האינטלקטואלים״), 1964 : ו - 11110 ( 1 




157 


ני&יר, לואים — נים*ו 8 יץ/אחח 


158 


1-1:11180 ? 10 ) 812 (״הרקע הדיפלוסאטי למלה׳־ע 11 ״), 1948 . — נ׳ 
מונה לעורך הדשפי של תולדות הפארלאפנט הבריטי, וב 1952 
ניתן לו תואר אביר. 

נ־ היה מידידיו הקרובים סל וייצמן וב 1927 — 1931 היה המזכיר 
המדיני של הוה״ס הציוני. הוא מילא תפקיד חשוב בביטול "הספר 
הלבן״ של 1931 (ע״ע א״י, עם׳ 543/4 ), וידידותו עם פרופ׳ קופלנד, 
מחברי ועדת פיל ב 1937 (שם, עם׳ 548 — 551 ) ומנסה הדו״ח שלה. 
סייעה להכללת המלצה להקים מדינה יהודית בחלק סא״י. הוא הש¬ 
תתף במו״ם שקדם לפרסום ״הספר הלבן״ ב 1939 , ובמלה״ע 11 הת¬ 
מסר כולו לפעילות ציונית. קשריו עם העם היהודי היו ייאומיים 
בעיקרם, וסופו שהתנצר, כדי לשאת לאשה נוצריה אדוקה בדתה: 
אעפ״ב ניסה להמשיך בפעילותו למען הציונות וישראל, אך נדחה 
בתוקף ע״י מנהיגים ציונים, ובהם וייצמן. 

י. סלמון, ל. נ. — קרם לדמות- (בתיד: אחדות וייחוד), תשכ״ה: 

,./? .. 1 ,־!^חגא .[ ; 1966 ,(^^ ? ג XX ,־ו 1£ ס 11 <ג$ת£) .^ 1 . 8 ״ 1 . 1111 ־ 81:1 .[ 

. 1971 

מ. 

נ י ^לל/ י 1 ו~£"ן י — ז 0110 ותש 1 א ת 1 זז 12 \ — (נו׳ 1892 )״ איש־ 
כנסיה אוונגלי גרמני׳ בן כומר. היה מפקד צוללת נודע 
במלה״ע 1 . אזז״כ למד באוניברסיטת מיבסמר, ונעשה כומר ( 1924 ). 

ב 1931 — 1937 עמד בראש כנסיה בפר¬ 
וור הברלינאי העשיר דאלם. 

אחרי 1933 נודע נ׳ כמתנגד חריף 
לנאצים, הקים את "איחוד החירום של 
הכמרים" (נ> 110 < 11 ס 1 *זש״ב£?) והיה 
ממייסדי .המסיר, המאמינה" (־מש^ 36 
סגאמת) וממנהליה. אנשיה 
להמר במגמות הנאצים להתערב בענ¬ 
ייניהן הפנימיים של הכנסיות הפרוטס¬ 
טנטיות בגרמניה, ונגד השלטת תורת 
"הגזע". נ , הפך סמל להתנגדות ד,כנ¬ 
סיה האוונגלית לנאצים, ובשל כך 
נכלא במחגות־הריכוז זאבסנהאוזן ודא־ 

כאו ( 1937 — 1945 ) . 

אחרי מלה״ע 11 עשה נ׳ רבות 
לארגן מחדש את הפנסיה האוונגלית 
כגרמניה, ולחם נגד פוליטיזציה של הדת ונגר המגמה לחמש מחדש 
את גרמניה המערבית. ב 1947 — 1964 היה נשיא הכמורה האווני 
גלית בהסן־נאסאו, וב 1961 — 1968 היה מנשיאי "המועצה העולמית 
של הכנסיות" ( %11£3 ע 011 £<> € 11 מ 611 ם ג> 1 ז ¥0 \). לקומוניזם התייחס 
בהבנה, וב 1967 קיבל אח "פרס לנין לשלום". יחסו לישראל עד 
1967 היה אמביוואלנטי, והפך ביקרתי אחרי מלחמת ששת-הימים. 
נ׳ פרסם אוטוביוגרפיה וכמה כתבים תאולוגיים. 

דמן (רוסית בליטאית 35 מ 11 מזשא), נהר בבילורוסיה וב¬ 

ליטא׳ מערב בריה״מ האירופית. ארכו 937 ק״מ; שטח אגן 
ניקוזו 98,100 קמ״ר. מקורותיו כ 50 ק״מ דרומית-מערבית למינסק, 
במורדות הדרומיים של גבעות מינסק בבילורוסיה; הוא נשפך בשתי 
זרועות למפרץ קורסק של הים הבאלטי. יובליו העיקריים: ויליד, 
ושצ׳רה. נ׳ אטי ומפותל בחלקו העילי, ובחלקו התיכון הוא חוצה 
איזור גבעות ויוצר אשדות. נ׳ ניזון משלגים, גשמים ומי־תהום. 
הוא גואה בקיץ בחלקו העילי והתיכון. הנהר קפוא מדצמבר עד 
מארס. נ׳ כשיר לשיט בחלקו התחתון במורד מהעיר קאונס ־. בחלקו 
התיכון השיט מתנהל רק בקטעים בודדים. תעלה מחברת אותו 
עם אגן נהר ויסלה (ע״ע) שבפולניה. על הנ ׳ שוכנות הערים 
הגדולות גרודנו (ע״ע), קאונס (ק^בנו) סוביצק; על יובלן ויליה 


שוכנת וילנה (ע״ע). על הנ׳ משיטים כמויות גדולות של עצים, 
בעיקר בתחומה של ליטא. בקרבת קאונס הוקם ב 1960 מפעל הידרו־ 
השסלי. 

גימפה (יור וז^יז, לאט׳ 3 ו 1 קמ!ץ ז א), במיתולוגיה היוונית וה¬ 
רומית כינוי לאלות טבע משניות. השוכנות באחו, בחורשות, 

בהרים, במערות, במעיינות, בנהרות ובימים. ד,נ" לא היו בנות 
אלמות, אבל האריכו ימים, לא הזדקנו ונחשבו לנוטות חסד לבני 



פ. ז׳יראר יגז ( 1628 — 1715 ); גיססות רוחצות ~ חבלים וח־-י • 


אנוש. הן היו קשורות בפולחנם של האלים הבכירים אפולון ודיר 
ניסוס (ע׳ ערכיהם), ובד״ב העריצון במקומות שנהם שכנו וש¬ 
עליהם פרשו את חסותן. נהגו להבהין בהן כדלקמן: אוקיאנידות — 
בנות אוקיאנוס; נראידות — בנות נדאום, השוכנות בפעמקי־הים 7 
ניאדות — נ״ של מעיינות ונהרות; אוראדות — נ״ ההר והמערה: 
דריאדות — נ״ העצים והיערות; האמאדריאדוח — נ" השובגות 
נעצים. ומתות יחד עם העץ שנו שננו. נפוצים היו סיפורים על 
פרשיותיאהבה של נ" עם אלים ובני־תמותה יפים. נהגו לתארן 
בדיבות יפהפיות עירומות או בבגדים שקופים. עטורות פרחים 
או כבנות לוויה של ארטמים ופאן ווע״ע יונית, לשון ותרבות. 
עס׳ 539 ואילו). 

,* 1961 , 11 , נ 1967 , 1 , £1071 . 1 /^ £11 ד> 4 ,מ 11550 א .? . 1 <אן :״׳ 015 (״בקתה למרגלות ההרים״!. 1858 ). יצירת• 
המופת שלה. שהיחה ליצירה קלאסית בספרות הצ׳נית. הוא הרומן 
ג 51011 ב 3 (״סבתא״). 1855 , ובו יסודות אוטוביוגרפיים רבים. הוא. 
זנה בהצלחה בלתי רגילד, ותורגם ללשונות הרבה. — שילוב של 
גישה רומנטית וסגנון ראליסטי בשל מציינים את יצירתה של נ , . 
היא היתד, מראשוני הראליסטים בסופרי צ׳ניה• 

;• 1939 .. 19 . 8 ., 1401010 . 14 -־ 111 ־ 1 .׳ 5 ; 1920 ,.יא . 8 .* 14 .יי 
.־־ 1961 ..א . 8 , 1 * 111 ) 01 . 4 < ;' 1961 ״',י. . 8 ,ץ! 1 ׳־ן־ר . 2 

נימצוביץ/ אהרן ( 1886 , רינה — 1935 , קופנהאגן), שחסטאי 
יהודי. מגדולי השחמט העולמי. מגיל 18 היה לאמן, וב 1914 
כבר כבש, עם אליוכין (ע״ע), מקום 1 — 2 באליפות רוסיה. לאחר 
מלה״ע 1 השתקע בדנמרק והוסיף לקצור הצלחות בין־לאוסיות 
רבות. אליוכין, שכבש את אליפות העולם נ 1927 , השש מפניו 
והשתמט מרו־קרב עמו. תרומתו העיקרית התבטאה ברעיונותיו 
האסטרטגיים המקוריים, שעיקרם מינימום של ססעי־רגליס בפתיחה 
ופיתות מהיר של קצינים. ע״פ עיקרון דד, הציע רעיונות חדשים 
לרוב הפתיחות המוכרות. ונוסחי־פתיחה רבים :קראים בשמו: ההגנה 
הנימצו־הודית. הנימצו־סיציליאנית, התקפת נ' בהגנה הצרפתית 



סרטי; ניטי־ר 







159 


נימצוכיץ/ אהרן — נינוה 


160 


זסיש ניסצוכיץ 

20 . 1 ל 1 - 51 : ח 4 ! נ 

21 . פד : פ צ; 21 

22 . פר—ז 5 צא—(א 

23 . פ—ח[ צא— 51 

(צ. מה--ח 3 ר—ד 13 

"צ, צנ—ה 1 חן>'! 

נכנע 

קופנהנן, 11123 (מקום ראשון) 

ועוד. את מאמריו ליקט בספרו " 101 !ץ 5 ׳ל 4 ג (.שיטתי״), 1929 . 
מבהד ממשחקיו רוכזו בספרו "ז 0 ז 5 ־< 8 ן!" ) 0 "*בז? ;״ 0 ־ ("הפרק¬ 
טיקה של שיטתי״), 1936 . — במשחק הניתן כאן שיחק הלבן במסע 
ה 20 . ד, 4 . כדי ללכוד את הפרש שעל ח 5 . נ' נענה לאתגר והמשיך 
כמתואר. המסע ד, 25 , ח 6 , הוא מסע־זכיה מקורי, שאינו מאפשר ללבו 
להשתחרר בלא הפסד המרי בבד! הוא נתון במצב של כפאי. 
מ. צ־דניאק, חולדות השחמט מראשיתו ועד ימינו (מפתח בערכו), 
1963 ; מ* *{ #0 סו 41 < 1 ס)וז 1 ■>//־׳£ ! 04 .- 1 

. 1928 , 1927 ,* 14 

3 י .לצו י ץ / ׳ י 1 ל(ן אורסי[ — 102 * 11:0 ח 10 א ״'(!!■ 111 1 זא 11 נ 11 — 

( 1757 — 1841 ). סופר ועסקן פוליטי פ(לני. ציר לסים הגדול 
(ע״ע פולניה: היסטוריה), 1788 — 1792 , מטעם ,.המפלגה הפאט־ 
ריוטית". עזב את פולניה לאחד כניעתה לרוסים בסארגוביצה. וחזר 
אליה ב 1794 כדי להשתתף במרד, כשלישו של ק 1 שציושקו (ע״ע): 
נפצע ונשבה בידי הרוסים ונכלא במבצר פטריפאבלוסק! ב 1796 
שוחרר ונסע יחד עם ק 1 שציושק 1 לאה״ב. בחזרו לפולניה ב 1807 
נתמנה למזכיר הסנאט ומפקח על בתו-הספר. במרד נובמבר 1831 
היה חבר המועצה המינהליח ואח״ב חבר הממשלה הלאומית, שב- 
שליחותה נסע לאנגליה לגייס תמיכה במורדים. ב 1833 השתקע 
בפאריס, שם חי עד מותו. 

יצירתו הספרותית של נ׳ היא, למעשה, מעין השלמה לפעילותו 
הפוליטית. הוא חיבר אגדות (ו; 1 ( 80 ) שנונות בעלות אופי סאטירי 
ותוכן פאפריוטי: מחזות פוליטיים, כגון הטראגדיה 1 > 0 ק ־״ 13117514 ^ 
^"סג׳לו (״ולדיסלב ליד ורנה״), 1787 ! הקומדיה נ 1 ״>ק 001 * 0 ? 
(״שובו של חבר-הפארלאמנט״), 1790 — הידועה ביצירותיו, המ¬ 
תארת את דיוני הסים הגדול על רקע המאבק עם מתנגדי הרפורמות: 
הטראגדיה ו> 1011 ׳ 9 \ : 02 :> 1 < 111 ; £32 (.קאזימיד הגדול״). 1792 ; פואמות 
פאטריוטיות 0 ״צ 0 (ז 510 ״ 1 (**"פ (״שירים היסטוריים״), 1816 ; 
רומנים, כגון 10 * 5100100110 "!*""ג" ( 3 * 19 ("שני אדונים שצ׳ך"), 
1815 , ו 51004 1 גלז^ 1 (״ליב ושרה״), 1821 — הרומן הפולני הרא¬ 
שון הדן בבעיית היהודים, ברוח אוהדת, או במגמה אסימילטורית; 
ויצירות היסטוריות, כגון 111 13 ״טת £1 ע. 7 4 }חח* 0 ת 1 :" 0 ( 0410 ("תו¬ 
לדות שלטון זיגמונט 111 ״), 1819 , ועוד. נ׳ תירגם גם יצירות 
ספרותיות מצרפתית, אנגלית ולאטינית. 

; 1938 , 1815-1831 יו 1 ) 0 יו ו > 127 ,ת 110 ג־<מ .) 5 .ן 

. 1939 , 111 ?? 1 20311 ■!<} / 04 .א . 0 -/ .ו $11 ׳״מ 52 ׳<< 21 

ס. ו. 

נימרק, דוד ( 1866 , שצ׳ז׳ץ [גליציה], — 1924 . סינסינטי), חוקר 
יהודי. סיים גימנסיה בלבוב, עבר לברלין, ולמד שם 
באוניברסיטה ובביהמ״ד הגבוה ללימודי היהדות. ב 1896 סיים אח 
הדוקטורט בפילוסופיה ונתמנה לרב קהילת ראקוניטץ שליד פראג 
( 1897 — 1904 ). נ׳ עסק בפעילות לאומית־ציונית, הצטרף להרצל, 
השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל, והמשיך בכך גם באה״ב. 
ב 1904 החל להשתתף בעריכת האנציקלופדיה העברית המתוכננת 
של אחד-העם (ע״ע אנציקלופדיה, עמ ׳ 646 ). עם ביטול המפעל הוזמן 
לכהן כפרופסור לפילוסופיה בביהמ״ד הרפורמי לרבנים בסינסינטי 
( 1907 ). נ' ר,ירבה לפרסם בעברית, אנגלית וגרמנית, מאמרים 
ומחקרים בפילוסופיה ובענייני דיומא, והיה הראשון שפרסם מאמר 


עיוני בעברית על ניצשה. ספרו העיקרי נכתב עברית, והוא "תולדות 
הפילוסופיה בישראל״ א׳—ב ׳ ; תרפ״א—תרפ״ט; ובגרמנית 1907/28 . 
נ׳ פרסם גם קובץ מסות "מקרן זוית" (ניריורק. תרע״ז). נשתמר 
סמנו גם פסק דין מנומק בענייני גיטין, מתקופת רבנותו, בשם 
,.הבוגד בוגד׳ (קראקא. 1902 ). היה ממייסדי נה״ע חס״נט * 1301100 

0141 ״ 41 \ 0 0011000 . 

נינג־פו (נינג-בה, 0 ק- 8 ת 1 א; בשנים 911 !— 1949 : נינגשין), עיר- 
נפל בפרובינציית ג׳גיאנג (צ׳יקיאנג), כ 150 ק״מ דרומית- 
מזרחית לשאנגהאי: 280,000 תוש׳ ( 1958 ). מרכז חשוב לדיג ולייצור 
רהיטים ותחרה. דרך נמלה מייצאים כותנה ותה הגדלים במישור 
הפורה סביבה. וכן דגים. נ׳ היא מרכז בודהיסטי עתיק. 

נינגשיה־הוי ( 11111 ג;!א 10 א), חבל אוטונומי בצפון סין, 66,400 
קמ״ר! כ 2 מיליון תוש' (אומדן 1968 ).שוכן בתוך רמה הררית 
מדברית ומנוקז ע״י הנהר הונג־הו (ע״ע). בלבלת נ״ה מתבססת 
בעיקר על חקלאות ונעזרת במפעלי השקיה רבים וגידול בע״ה■ נ /י 
מתושבי נ״ה הם סינים־מוסלמים: ("הוי" 1-1141 ). עיר הבירה היא: 
ינצ׳ון(״ 11 * 10011 ) 1 ). המחוז נינגשיה השתרע בעבר במערב מונגוליה 
הפנימית וב 1954 אוחד עם המחוז גנסו (קנסו). ב 1958 הועבר עיקר 
שטחה של נינגשיה למונגוליה הפנימית, ובשסח הנותר הוקם החבל 
נ״ה. 

נינוה (באכדית !;-!!"-;זיז , 3-4 ״- 1 א), אחת מערי-הבירה הקדומות 
של ממלכת אשור והמרכז לפולחן האלה אשתר. שכנה על 
הגדה המזדהית של החדקל מול העיר מוצול של ימינו. 

חורבות נ׳ שרדו בשני חלים (שנחל היוצר מפריד ביניהם). בצד 
מערב נמצא תל קויונג׳יק. ובו המצודה העתיקה של העיר! מזרחה לו 
נמצא התל השני, נבי־יוניס. החפירות הראשונות בנ ׳ — בתל קוידג־ 
ג׳יק — התחילו בסאה ה 19 . ראשוני החופרים היו ב(םה (ע״ע), 
לןרד (ע״ע) וראסאם — עוזרו של לירד. בחפירות אלה נתגלו 
ארמונות של מנחריב ואשורבניפל. שהיו מקושטים בתבליטי-אבן 
מפוארים. בחפירות של קמסבל חומפסון והצ׳ינסון ( 1927 — 1928 ) 
נתגלו לקדש-נבו ומקדש-אשתד. בחפירותיו של מלואן (״ 0 * 40110 ?) 
בשנים 1931 — 1932 נחשפו שרידים מן התקופות הפרהיסטוריות 
הקדומות בג׳. תל נבי־יונים לא נחפר עד היום משום קדושת המקום. 

נ׳ היא מהקדומות בערי מסופוטמיה, וראשית היישוב בה הוא מן 
האלף הרביעי לפסה״נ. לעיר נודעה חשיבות אסטרטגית רבה מפאת 
מיקומה בצומת־דרנים חשוב (בד עברו דרכי היבשה מהרי כורדי- 
סטאן לדרים ולמערב). נ׳ הגיעה לגדולה במאה ה 7 . בימי מנחריב, 
שהרחיב את העיר. אכלם אותה כגולים ועשה אותה לעיר בירתו 
היהירה. הוא היה המלך האשורי הראשון שעיר-בירתו היחידה היתד, 
ני. בין השאר בנה סנהריב בפינה הדרומית-מערבית של האתר 
ארמון גדול, וקרא לו ״הארמון שאיו דומה לד׳! שם נתגלו תבליטים 
רבים. ביניהם אלה המתארים את מצור לכיש (ע״ע). סנחריב הקיף 
את העיר בחומה שארכה היה כחמישה ק״מ ובה חמישה־עשר 
שערים — שבעה בדרום ובמזרח, שלושה בצפון וחמישה במערב; 
מסביב לחומה הפנימית של העיר בנה חומה חיצונית, שלדבריו 
היתד, "גבוהה כהר". סמוך לנ׳, בג׳רואן, בנה סנחריב אמח-מים 
מאבן, כחלק פפערכת-המים שהעבירה מים לנ׳ (מרחק של כ 60 ק״מ 
בקו ישר). מספר תושבי נ׳ בימי סנחריב אינו ידוע. אך סוברים 
שחיו בה כמה וכסה עשרות אלפים■ בספר יונה (ג, ג) נאמר דרך 
הפלגה כי נ׳ היתד, גדולה מהלך שלושה ימים — "עיר גדולה 
לאלהים״. גם המספר של תושבי נ־ — "הרבה משתים־עשרה רבו 
ארם" הנקוב שם (ד. יא) יש להבינו כציון לשיעור מופלג של ריבוי 
אוכלוסין, שלא היה רחוק מהמציאות בזמן ההוא בערי מסופוטמיה. 


ני׳גגונדץ 



•ר*? 



161 


נינוה — :־כ 


162 



כיביש ׳שוישז ע״י אשורבניפל — טאיסף יוויו-נג׳יה (;י; 1 ד׳ וןקדלסה: 
ם! תטאה ה 7 לפסה״ג (נסחיאון הכריסי! 


לפי המקרא (ברא׳ י, יא), נבנתה נ , , כנראה, ע״י נפרד (ע״ע). 
בבירת האימפריה האשורית הגיעה נ' לשיא גדולתה בימי אשור־ 
בניפל (ע״ע). שהקים בה ארמון מפואר ומקדש לאלה אשתר. 
הפרייתו של אשורבניפל, שנמצאה בני, ובה אלפי לוהות נכתב־ 
יתדות (הידועים היום בשם "אוסף קויונג׳יק' שבמוזיאון הבריטי) 
תרפה הרבה להכרח תולדות העיר. 

בשנת 612 לפסה״ג נחרבה נ׳ בידי הצבאות המאוחדים של המדים 
והכשרים וחורבנה מסמן את קצה של האימפריה האשורית (ע״ע 
אשור, עמ' 372 ). סופה של נ׳ מתואר אצל נחום הנביא (פרקים 
ב—ג), והדים לחורבנה עולים גם מדברי צפניה (ב, יג—סו). 

אחרי חורבן נ׳ נעזב המקום עד לתקופה הפרתית. ביה״ב כבר 
זיהו היהודים את קויונג׳יק עם נ׳ ובמאה ה 12 לסה׳־נ ביקר שם 
ר , בנימין מטודלה ובסיפור מסעותיו העלה מרשסו של הביקור. 
גם הנוסע הערבי אבן בטוטה מזכיר אותה. בסוף הסאה ה 18 עדייו 
נקרא התל של נבי־יוניס בשם קלעת נ , או נוניה. 

•*£ / 0 ? 0/10 ?£ 4 ,תס 15 זוו( 0 ז 11 ז? . 11 - תסגקוחסו!"!' . 11 

. 1929 01 תס 011 ־<ס 1 ק 

ס. 

ניס (:";א, איט׳ ניצה 22 מא), עיר־נמל בדרום־מזרח צרפת, בירת 
מחוז אלפ-מריטים ( 4,298 קמ״ר. 722,070 תוש' ב 1968 ). 

בני 322,440 תוש' ( 1968 ) ; עם הפרוורים — 392,640 תוש , . 

נ׳ שוכנת ב״חוף־התכלת", למרגלות האלפים הימיים המגינים 
עליה סרוחות הצפון, לגדות שפכו של נהר פי 1 ן ( 2111011 ?) לים 
התיכון. חלקה העתיק של העיר משתרע לחוף הים וממערב לגבעה 
שבראשה מצודה, ובו מבנים וכנסיות רבות מהמאות 17 — 18 . ממזרח 
לגבעה — הנמל, המשרת תנועת־נוסעים ענפה ומייצא את התוצרת 
החקלאית של הסביבה. נמל התעופה הוא מהחשובים בצרפת. לכל 


אורך החוף וגדות־הנהר — טיילות מטופחות: הנודעת בהן "טיילת 
האנגלים״ (נבנתה 1824 ). 

כבר במאה ה 19 נודעה נ׳ כמקום נופש ומרכז התיירות הראשי 
בריווירה הצרפתית. יש בה בתי־מלון רבים. מוזיאונים. תיאטרונים, 
בתי־הימורים ונית־אופרה. התיירות. שבמאה הקודמת היתד. בעיקר 
הרפית, היא כיום כל־שנתית והיא הענף הכלכלי החשוב ביותר. 
נוסף לכך בני כתח״ר לייצור טכסטיל, מוצרי-מתכת ובשמים. ב¬ 
אוניברסיטה, שנוסדה ב 1965 , למדו ב 1968 9,200 תלמידים. 

היסטוריה. נ׳ נוסדה בידי בני מסיליה (ע״ע מרסי) היוונים, 
שקראוה ניקה (נצחון). בשלטון רומא שגשגה נ' במרכז לסחר 
ובמאה ה 3 היתה מושב הגמון. 

במאות ה 5 — 7 נאבקו עליה הפראנקים והלנגובארדים. במאה ה 7 
הצטרפה נ׳ לברית של ערי ליגוריה. נסיון כיבוש של הערבים נהדף 
ב 729 , אולם הם חזרו ושרפוה ב 859 וב 880 . נ׳ היתה יריבתה של 
נ׳נובה ובעלת בריתה של פיזה במאבק הממושך בין מדינות ימיות 
אלו. במאות ה 13 וה 14 שלטו בה רוזני פרובאנס. ב 1388 באה 
כחסות רוזני סוויה. 

במאות ה 17 — 18 נכבשה מספר פעמים בידי ספרדים וצרפתים 
חליפות, אך בשלום איטרכט ( 1713 ) ובשלום אכס־לה־שאפל ( 1748 ) 
חזרה לסוויה. ב 1792 נכבשה נ׳ בידי צבאות צרפת המהפכנית, 
ושוב חזרה לממלכת סרדיניה ב 1814 . העיר עברה סופית לידי 
הצרפתים בחווה בין קוור (ע״ע) לביו נפוליון 111 ( 1860 ). במלה״ע 11 
היתר, העיר בשטח הכיבוש האיטלקי. אד לא סופחה לאיסליה, אף 
שמוסוליני תבע אותה לארצו. 

. 1968 , £ 10 / 1 ?>£ 11 ./'[ , 100 >! 0 () סע 111311 ח 1 '( 1 זבס! 01 חץ 5 
א.ב.-ג—ר.שפ. 

העדות הראשונה על יהודים בג׳ היא מ 1342 . כאשר חויבו 
לענוד אות קלון. ב 1428 הוקם בני ביכ״נ. בצו הדוכס מבית טוויה 
ס 1430 , ניתנה ליהודים הגנה מפני טבילה באונם, וחוקצה להם 
גטו למגורים. ב 1499 הותר ליהודי רודוס להתיישב בני. החל מ 1648 , 
בימי קארלו אמנואלה 11 מבית סוויה, התיישנו יהודים ואנוסים 
מאיטליה, הולנד ואורן בני ואף הופלו בפירוש לטובה בענייני מסים. 
התושבים החדשים התיישבו מחוץ לגטו. והמזוג הפנימי של יהודים 
אלה, בני מוצא שונה, התבצע באטיות. יהודי נ' דברו בניב מיוחד 
(!!ס^א-ס־סע()— תערובת עגה מקומית ומונחים עבריים. יש לציין, 
שעד המאה ה 17 היתה קהילת נ' קשורה לקהילת טורינו בענייני 
הקהילה (מס ורבנות). ב 1750 בוטל אות-הקלון. הסיפוח לצרפת 
ב 1792 הביא ליהודי נ׳ שוויון זכויות, אך אלח נשללו מהם שוב 
ב 1814 , משחזר השלטון לסרדיניה; נ 1828 נצטוו לחזור לגטו. ורק 
כ 1848 ניתן להם שוויץ־זכויות ממשי. ס 1814 ועד פרוץ סלה״ע 11 





ניס: "טיילת האנגלים" (ס׳צרד־חתיירות יש 5 ־.ירשת• 



163 


נים ניצה 


164 


ישבו בג' 400 יהודים. בשנים 1940 — 1943 . בתקופת השלטון האיטלקי 
בג', מצאו יהודים רבים מקלט במקום. או כשנפלה בידי הגרמנים 
גורשו והושמדו. ב 1969 היו בני כ 20.000 יהודים, רובם יוצאי צפון 
אפריקה ולהם 2 בתנ״ג, מרבו קהילתי וארגונים רבים אחרים. 
..א ס 14111 ) 141 ,|£> 1 ת 3 חז£ .א ; 1897 .ן>* 393 ,. 1411 ) . 0111 ,!! 0$ ־ 01 . 11 
' 18 01 * 17 ^ 1 ו> .א 10 > ![ 111 ) !>)> ח 041111110 ') 08 י ש 1 (:ז 0 ז 011 נה 0 .ץ ; 1902 

. 1923 , 101 ) 1111 
ב. בל. 

ניסה ( 40551 !, פולנית ג 5 ע|י 1 ), נהר במרכז איריפה, יובל הנהר 
אולר (ע״ע). ארכו 256 ק״מ ואגן ניקוזו 4,230 קמ״ר. 

מקורותיו בהרי ייזד. צפונית ליבלונץ שבצפון בוהמיה, ציכוסלובקיה. 
נ׳ זורם צפוני׳ ויוצר לאייר 200 ק״מ את קו הגבול בין פולניה 
לגרמניה המזרחית, עד לשפכו לאודר מצפון לעיר גובין (גרמי גובו). 
נ׳ הוא גבול גרמניה המזרחית מ 1946 , יחד עם האודר, וגרמניה 
המזרחית הכירה בו ב 1950 . מאבק בריה׳־מ ובעלות בריתה להכרה 
בגבול אודר־נ׳ תפם מקום חשוב במדיניות הבין־לאומית בשנות ה 50 
וה 60 : בגרמניה המערבית היתה ההתנגדות להכרה בגבול זה עיקרון 
מוצק במדיניותה. אן באוגוסט 1970 הכירה בו גרמניה המערבית. 
כחלק ממדיניות ההתפייסות שלה עם בריה״ם ופולניה. וע״ע גרמניה, 
עמי 482/4 ; גרמניה, הרפובליקה הפדרלית [כרד־מילואים], עמי 798 , 
800 . 

נ;סה, ;מת ע״ע מלוי, ימת־, 
גיסלנד, ע״ע מלוי. 

ניסן, החדש (ע״ע, עמ׳ 151 ) הראשון בלוח העברי לפי הסדר 
הקרום, והשביעי לפי הסדר הנוהג כיום. מזלו טלה. במקרא 
הוא ,.חדש האביב״ (שט׳ יג, ד י בג, סו ועוד; ע״ש הבשלת שבלי 
השעורים 1 השר שמי ט, לא}) ובו יצאו ישראל ממצרים. השם נ׳, 
שמוצאו בבלי ( 1183111111 !) , נזכר במקרא פעמיים (אס׳ ג, ז; נח׳ ב, 
א). נ , תמיד מלא. באמצע נ' חל חג הפסח (ע״ע); ט״ו וכ״א בנ ׳ 
הם ימי מועד, וביניהם — "חול המועד". בליל ט״ז בג׳ החל קציר• 
משעורים וממנו מתחילה ספירת העבר (ע״ע). במגלת תענית (ע״ע) 
נמנה רוב נ׳, עד כ״ב בו, כיסים שאין מתענין בהם, כנראה משום 
שבשבועות אלו הכדעו כמה מחלוקות נושנות בהלנה בין הפרושים 
לצדוקים. לפי ההלכה נ׳ הוא "ראש השנה למלכים ולרגלים" (ר״ה 
א', א׳) ושלוחים היו יוצאים בהם לחו״ל להודיע על עיבור החודש 
(שם א׳. נ׳). בא׳ בנ׳ הוקם המשכן (ע״ע [שמי מ, יז; והשר דק׳ ט, 
א, ומפרשים שם 1 ). באגדה נאמר כי "בג' נגאלו ובג׳ עתידין 
להיגאל" (ר״ה י״א, ע״א). 

ניסנבוים, יצחק ( 1868 , בוברדסק — 1942 , גטו ורשה), רב וסופר 
עברי, מראשי הציונות הדתית. תלמיד ישיבת וולוז׳ין ושם 
נצטרף לאגודת הסתר הציונית ,.נס־ציונה" ונקשר אל ח. נ. ביאליק. 
פעילותו הציונית החלה במינסק ב 1889 . למן 1894 היה מזכיר 
"המרכז הרוחני" לענייני חיבת ציון, שנוהל בביאליססוק בראשותו 
של הרב שמואל מוהיליבר (ע״ע). נדד בערי רוסיה ומהוזותיח כדי 
להטיח לציונות; הטפותיו היו ממוזגות בסממני־דרוש, מתובלות 
במקראות ובמאמרי חז״ל. ב 1900 השתקע בוורשה, ושם היה לדרשו 
קבוע. ב 1905 ניקר בא״י. היה פעיל בתנועת "המזרחי" מראשיתה 
והאישיות המרכזית בה בפולניה במשר שנים רבות, ולמן 1937 — 
נשיאה. כמו־כן היה חבר הנהגת ההטתדרות הציונית בפולניה, 
מראשי הקרן הקיימת, ועוד. הירבה לכתוב בעתונות העברית והיידית 
נשאלות הזמן, ובייחוד בבעיות הציונות. והוא שחיבר את קונטרס 
ההסברה הראשון של קק״ל. היה מעורכי "הצפירה", וערד והוציא 
מהדורות חדשות של ספרים קלאסיים במדעי היהדות. 


מפורסמים ספרי הדרוש שלו ברוח הציונות: "דרושים וחוסר 
לדרוש" (תרס״ג): "דרשות לכל שבתות השנה והמועדים" (תרס״ח). 
״הגות לב״ (תרע״א); ״היהדות הלאומית״ (תר״ף) < "אמרי דרוש" 
(תרפ״ו); ״קניני־קדם״ (חרצ״א); וכמרכז ספרים בתולדות התנועה 
הלאומית־דתית ובמחשבתה: ״הדת והתחיה הלאומית״ (תר״ף); 
"מסורת וחרות" (תרצ״ט); ועוד• חיבר ססר-זכרונות: "עלי חלדי' 
(תרפ״ט, תשכ״ט׳- עם הוספות). לאחר מותו יצאו לאור בא״י: כתביו 
הנבחרים (תש״ח); איגרותיו (תשט״ז) ומבחר דרשותיו למועדים 
(תשכ״ה). על שמו נקראת קבוצת "בארות־יצחק". 

י. שפירא, חרב י. ב/ תשי״אן הנ״ל, חרב כ׳" חייו ופעלו, תש״ל. 

ניסר, אלבו־ט — !**!סא — ( 1855 — 1916 ), דרמטולוג 

ובקסריולוג גרמני. יהודי מומר. נ׳, שהיה בנו של רופא 
ידוע, למד רפואה בארלנגן ובברסלאו, ושם קיבל תואר ד״ר לרפואה 
ב 1877 . עם תום לימודיו נתמנה לאסיסטנט נדרמטואגיה בברסלאו, 
וב 1880 — מרצה באוניברסיטת לייפציג. לאחר מסעות בנורווניה 
ובספרד, שבהם חקר את מחלת הצרעת (ע״ע), נהיה ב 1882 
פרופסור ומנהל מרפאת העור נברסלאו. 

נ׳ נודע כמגלה גורם הזיבה (ע״ע; 1879 ), הנקרא על שמו. הוא 
פיתח גם את דרכי הטיפול במחלה זו, מחקריו האחרים עסקו בבירור 
אפיו של הידק הצרעת ובעיבוד שיטת האבחנה לעגבת (ע״ע) — יחד 
עם וסרמן (ע״ע). נ׳ הקדיש זמן רב להוראה וכן לכתיבה ועריכה 
של כתבי־עת מדעיים רפואיים. 

ניפיר, גי־ — (;סקסיא) ! 10 ק 3 א 10611 — ( 1550 , מרצ׳יסטון 
ליד אדינבורג (סקוטלנד] — 1617 , שם), הליירד (= לורד) 

השמיני לבית מרצ׳יסטון, מתמטיקאי. בגיל 13 נשלח לאוניברסיטת 
סינט אנדרוז, אולם לא סיים את לימודיו שם. נ 1571 שב למרצ׳יס- 
טון ושם נשאר עד מותו. נ׳ היה פרוטסטנט קנאי ולחם ב״אויבי 
הכנסיה" הקאתולים. 

בעתותיו הפנויות עסק נ׳ בגילוי שיטות להקלת חישובים במת¬ 
מטיקה. את המצאתו החשובה ביותר. הלוגריתמים, פרסם ב- 
1614 (ע״ע מתמטיקה, ענד 752 ; לוגריתמים, עס׳ 308 ושם שם 
ספרו), באופן בלתי־תלוי ביוסט בורגי. מושג הלוגריתם של נ׳ 
מבוסס על השוואת מהירויותיהם של שני חלקיקים, הנעים לאורך 
ישרים שונים, ושונה מן המושג המקובל היום (ע״ע לוגריתמים). 

ב 1619 יצא 0 ^ 000511110110 03110018 1111011101 ( 1023111 101 ) 64111 

("מבנה לוח־הלוגריחמים המופלא"). 

נ' גילה גם יחסים ומשפטים בטריגונומטריה ובטריגונומטריה 
כדורית. כן עסק בפיתוח אמצעי-לחימה. 

ד&י!־, סר צ'!־א — 101 ק 3 א 0131105 511 — ( 1860-1786 ), 
מפקד-צי בריטי. הוא הודח מהצי הבריטי ב 1833 , לאחר 
שפיקד כמתנדב על צי מלכת פורטוגל, פריד, 11 , והביס את הטוען־ 
למלכות, דום מיגל. ב 1836 הוחזר לצי הבריטי. במלחמת קרים (ע״ע) 
היה מפקד הצי בים הבאלטי, אח״כ היה חבר־פארלאמנט. 

נ׳ נתפרסם בשל פעולותיו הנועזות בחופי סוריה נגד איברהים 
פחה המצרי ב 1840 . ביזמתו נתפשו במעט כל ערי־החוף. מחיפה 
(נכבשה ב 17.9.1840 ) צפונה, לרבות צור, בירות, ג׳וניה, בחרון, 
טריפולי ומאד. כ 3.11.1840 הרעיש את עכו, המעוז המצרי האחרון, 
במשר כשלוש שעות, בראש כוח בריטי—אוסטרי—תורכי משותף 
( 21 אניות). לאחר התפוצצות מחסן־הנשק הראשי, שגרמה למאות 
אבדות, פונתה העיר ע״י המצרים וחזרה לידי התורכים. — לנ׳ 
הוענק תואר אצולה. 

. 1917 ,.'א.€ 510 01 ז 1/444 > 1 / ) 6 !■ 1.0/104 144/1 > 0 )ג 1 40 (£" י * 1 ח 3 ז 11 ו¥ג .א . 11 


ניצה, ע״ע ניס. 



165 


ניצשה, פדידרין 


166 


ניצשה, פך י ךךיןי — 416125666 ! 11 ^ 11 ) 16 ■!? — ( 1844 — 1900 ). 

פילוסוף גרמני ומשורר. אחת הדמויות החשובות במאה 
ה 19 שרישומה ניכר בפילוסופיה. בספרות ובמדע המדינה של המאה 
ה 20 . בעיקר בגלל תפיסתו המקורית והקיצונית את טבעו הפרטי 
והחברתי של האדם. 

חייו. נ׳ נולד ברקן (״ 6116 ״?) שבפרוסיה למשפחת כפרים 
לותרניים, הן מצד אמו והן מצד אביו. מאז מות אביו. שלקה במחלת 
רוח. עברה המשפחה לנאוסבורג, ושם 
בילה נ׳ את ילדותו במחיצת נשי המש¬ 
פחה. ב 1864 החל ללמוד תאולוגיה 
ופילוסופיה קלאסית באוניברסיטת בון, 

ושנה לאחר מכן, בהיותו בלייפציג, 

קרא את ספרו של שופנהאואר "העולם 
כרצון ובדימוי". שעתיד חיה להשפיע 
השפעה מכרעת על התפתחותו. בגיל 
24 נתמנה פרופסור לפילולוגיה באו¬ 
ניברסיטת בזל ולימד בה עשר שנים. 

הוא נטש את ההוראה מחמת בריאותו 
הלקויה. שאיפתו לידידות היחד. אחד 
מקווי האופי הבולטים של נ׳ ועם זאת 
היה בו דחף חזק לעצמאות מחשבתית, 

לאי־תלות רגשית ולבדידות סגפנית 
כמעט. רבת־השראה ביותר היתה ידי־ 

העריץ את המוסיקה שלו וראה בו דוגמה 
לוואגנר היה כאל אב נערץ ועריץ. לאחר 
מנוגדת להשקפתו של ואגנר. ניתקו היח¬ 
סים ביניהם, וזה היה בבחינת מרידה באב ויציאה לעצמאות. נ' 
האשים את ואגנר. שהקים בביירוית מרכז תעמולתי לשוביניזם גרמני 
ולאנטישמיות. יחסו לוואגנר השתנה, עד כי בחיבוריו האחרונים על 
ואגנר בפר בגאוניותו ובערך המוסיקה שלו. 

בגלל התערערות בריאותו הירבה נ׳ בנסיעות, אך תקופות הבדי¬ 
דות הממושכת הלכו ותכפו. וג׳ הגיע למחשבות על איבוד עצמו 
לדעת. ב 1889 . לאתר שהתמוטט ברחוב בטורינו. איבד נ , את שפיות 
דעתו והוחזר לגרמניה — תחילה למוסד לחולי־רוח ואחר־בך שוב 
אל בית אמו. במשך אחת־עשרה שנים, עד למותו. לא שבה אליו 
עוד צלילות דעתו אלא לעתים נדידות וקצרות. 

הפילוסופיה של נ': עיקרה של הפילוסופיה של נ׳ טמון 
בהקף ביקרתו וברדיקליות שלה. את המושג הפילוסופי המסרתי של 
הביקורת מפנה נ׳ כנגד הפילוסופיה עצמה, כנגד המוסר, הדת, המדע. 
ההיסטוריה. כלומר כנגד התרבות כולה• התרבות מוצגת כמערכת 
שקרים מוסכמים, שהפילוסופיה העניקה לה ביסוס וצידוק בכל תו¬ 
לדותיה. ביקרתו היא ביקורת מסוג חדש. כיוון שהוא תופס תפיסה 
חדשה את טבע התבונה האנושית. בעיניו אין התבונה היסוד הנעלה 
שבאדם ואף לא היסוד המציין את טבעו. האדם, ככל יצור אחד, 
אינו אלא מערכת אינסטינקטים. המתנגשים זה בזה ומנסים לגביר 
זה על זה. גם מערכת היחסים בין בני-האדם נקבעת על ידי כוחות 
האינסטינקט. הכוח הוא אפוא השולט הן בטבע והן בהיסטוריה. 
ני תופם את החיים כרצון להגיע לעצמה. האלימות מתמדת, שבה 
החזקים גוברים על החלשים, משעבדים אותם או מחסלים אותם. 
החיים נבנים אפוא על הרס הזולת. והחירות היא תכונתו של החזק 
לפעול אגב התגברות על מכשולים. אולם ברוב המקרים האינסטינק¬ 
טים בולמים זה את זה. ונוצרת מבוכה. בשלב זה מתערבת התבונה 
ככוח עצמאי, והיא תובעת לדכא את האינסטינקטים כדי להשיג 
בטחון ושלווה. שאיפה זו לבטחון יוצרת את הצורך לזייף את 
המציאות, לעסות עליה מסיכה. מכאן, שהפילוסופיה כרבקה בתבונה. 
מנוגדת לחיים בגלל היסוד המסלף שבה. נ׳ רואה את סוקרטם כאשם 


העיקדי בתפנית זו של הפילוסופיה. קביעתו, שמציאותו הספונטנית 
— קרי זו שאינה תבונתית — של האום קודמת בו לכל חשיבה 
תאורטית. היתד, לאחר זמן בסים לפילוסופיה האכסיסטנציאליסטית. 

כל פעילות סובייקטיווית, שהיא רצון לעצמה. שואפת להשיג 
תועלת מפויסת. ולפיכך צמוד אליה ערך. משמע. שלא תיתכן כל 
פעילות אובייקטיוויח, משוס האינטרס האישי המקורי הטבוע בה. 
לקביעה זו משמעות מרחיקת-לכת בתחום המחשבה. שכן נובע מכך. 
כי אמת אחת אובייקטיווית וכללית אינה אפשרית. אין עובדות, טוען 
נ׳. יש רק פירושים. גם הרצון לגלות את האמת הוא רצון להגיע 
לעצמה. אולם כל אמת שתתגלה תהיה סובייקטיווית ויחסית לערך 
העומד ביסוד אותו רצון. גם ביסוד כל חשיבה תאורטית, מדעית 
ופילוסופית מצוי הערך של התועלת, והשאיפה לחשיבה שיטתית 
אובייקטיווית אינה אלא התחמקות מן החיים נמות שהם, 

התנגדותו של נ׳ למחשבה אובייקטיווית ושיטתית גינות היטב 
ביצירתו ובדרך כתיבתו. שהיא חפשית, אפוציאטיווית ובלתי שיט¬ 
תית. הוא אהב מאוד את השימוש באפוריסמיס ואפילו למושגים 
שהם ציר הגותו, העניק משמעויות שונות, ואף פותרות זו את זו; 
עם זאת יש במחשבתו עקיבות פנימית על פי הערך הפנימי הקבוע 
בה — האינסטינקט. הביקורת של נ׳ על האובייקטיוויות של התבונה 
הביאה אותו לוותר על הפילוסופיה המסרתיח, ולכו קרא נ׳ למח¬ 
שבתו .,פסיכולוגיה". הוא ראה עצמו כפילוסוף מסוג חוש, אשר 
תפקידו לחשוף בכל מקרה את הערכים הסובייקטיוויים. המתנים 
מחשבה והתנהגות אנושית תבונית הדוגלת באובייקטיוויות. באפיינו 
את התבונה כיסוד מסלף הקדים נ׳ את פרויד. 

גישה זו מעמידה את ביקורת המומר במרכז הפילוסופית. נ' תפס 
את המוסר החברתי כמערכת אידאולוגית מסלפת. האהבה, הרחמים 
והעזרה לזולת, כלומר הערכים העומדים ביסוד המוסר. מבטאים 
לדידו את רצונם של החלשים לחיות ולהגיע לעצמה. החלשים פו¬ 
חדים מן החזקים, ולפיכך הם מעוניינים בקיום חברה מסודרת המ¬ 
עניקה הגנה. השאיפה לבסחרן היא המביאה חברת־עדר ליצירת מוסר 
של חוקים. כלליים ומחייבים, המגבילים את האנשים החזקים ויוצאי־ 
הדופן והופכים אותם לבני אדם בינוניים. שווים זו. לזה. משעממים, 
אך בלחי מסוכנים. המוסר המקובל. המניח ביסודו את שוויון בני¬ 
ר,אדם כולם, הוא אפוא סילוף הטבע. לדעתו. אח העיקרון הזה, ש¬ 
פירושו "מרד העבדים", תרמה היהדות להיסטוריה, והוא בא לידי 
כיסוי ברעיונות הפוליטיים של הליברליזם, הדמוקרטיה והסוציא¬ 
ליזם, ומהם ניכר. שתרבות המערב כילה היא תרבות יהודית. המשך 
קיומו של מוסר כזה מסכן את התפתחות התרבות. 

ביקורת המוסר מוליכה את נ׳ לביקורת הדת, שאינה, לדעתו, 
אלא מתן הצדקה מטאפיסית למוסר. דבקותו של אדם באלוהים 
פירושה ויתור על כל כוחות החיים. שעבוד כל האינסטינקטים למען 
הבטחון והשלווה. זהו רצונו של החלש, הירא ממאבק טבעי, להישאר 
בחיים בכל מחיר. נ׳, הפילוסוף החדש, מנפץ את האלילים הישנים. 
ססיר את ההסוואות של המוסד ומשנו, אח כל ערכי התרבות בכיוון 
לניהיליזם כתפיסה על אפס משמעות יעיד להוויה בכללותה. על 
הניהילימט אומר נ׳: הוא אדם תתורץ משפט על העולם כמות שהוא 
בסברו שראוי היה שעולם זר, לא יהא קיים; ואילו על העולם כמות 
שראוי היה שיהיה חורץ הוא משפט שאין זה קיים■ כאן נעוץ הרעיון 
של "היפוך כל הערכים". הוא מכריע כי אלהים מת: האום החזק. 
המורד בשלטון ההמון, בז למוסד. ובכך הוא חורג אל מעבר לטוב 
ולרע. להיות חזק פירושו לבחור בסבל, אך הסבל אינו רע. זה הוא 
אתגר. הדורש הפעלת כוח כדי להתגבר עליו. והתגברות זו אצילה, 
באשר היא נעשית מתוך בדידותו של הפובייקם. החזק אינו יצור 
פרגמסי, כי הוא מחפש את כנותו האישית. זהו זרתושטוה. האדם 
העליון, השואף להתנסות בכל ואינו נרתע. בשלב ור, הופך האדם 
את הניהיליזם לחיובי. מתור בדידותו וחירותו הגמורה. המשוחררת 



פרידדי,־ 1 ' 1 ־ 6 ״ 


דותו עם וגנר (ע״ע). נ׳ 
לגדולה ולגאוניות. יחסו 
שנתפתחה בו פילוסופיה 






167 


ניצשה. סרידריד — ניקוטין 


168 


מכל הגבלה, הוא קובע סיגנוך לעצמו. יוצר ערכים חדשים ומחוקק 
חוקים לעצמו. האדם העליון פגיע לחיים מתוך אכסטזה דיוביםית, 
כאשר תחושת ההרס והבניה כרובות זו בזו ואין הוא מהסם להרוס 
גם את שהוא בונה בעצמו. הוא מתגבר על התהום של האבדון: 
הוא ניגודו של הצלוב ואומר הן למציאות כסות שהיא. כאן גם 
שרשו של הרעיון: £011 ז 0 ימ 3 , אהבת הגורל. אמירת הן לגורל; לתפוס 
את המציאות לא רק בהברהית אלא גם בראויה להיות משאלת־לב. 
האדם העליון מבין את המציאות כחזרה נצחית של דברים שקרו 
אינסוף פעמים בעבר. זוהי ידיעה, שהאדם העליון מקבל באהבה. 
מתוך צחוק לגורל האנושי. האדם העליון הוא מי שהתגבר על האדם 
שבו. נ׳ המיר אפוא את זווית-הראיה המוסרית של המציאות בזווית 
אסתטית. דעות פילוסופיות אלו באו לידי ביסוי בספריו העיקריים: 

61115111 ־ 861 061510 וחס(! 3115 66 ) 380 ) 7 ) 16 ) 1 ־ 00601 1316 (עבר׳: 

״הולדת של הטראגדיה״, תשב״ט), 1872 ! -״ 2 [[* , 61005661161165 

1000566116665 (״אנושי, אנושי מדי"), 11878 ־ 066130 : 66 ) 0 ) 860 ) 610 

16116 ), 1 ) 370 ת 8666 ו 31 ־נ 10 מ 116 ! 6660 660 (עבר׳: "דימדומי שחר: 
הרהורים על דעות קדומות מוסריות״, תשכ״ח), 1881 ! 0611666 ־ 1611 ( 1 
1 : ) 5663 ״ 1556 ז \\(עבר׳: .,המדע העליז״, תשב״ט). 1882 : 5116366 ״ 18 * 
23131605163 (שי״ל בתרגומו המליצי של פרישמן, תר״ע: ובתר¬ 
גום עברי חדש: .,בה אמר זרטוסטרא״. תש״ל), 1883 — 1884 : -חס! 
8056 1 >ת 0 ז 00 חס׳ו ! 5611 (עבר׳..מעבר לטוב ולרע״. תשכ״ה), 1886 ; 
00063108161161610131 206 (עבד , : ..לגניאלוגיה של המוסר", תשכ״ח), 
1887 : ■ 61 ת 18 ;ז\ו 7311 066 (״פרשה ואגנה"), 1888 ! ־ 001260 016 
11£ סז 6 ו!וחז 3 ג 1 (״דימדומי האלילים״), 1889 : ) 15 ) 01106 * 066 ("ה־ 
אנטיבריסט״), 1895 : 3661 ( 6 ) 20 16 (ן' 1 \ ) 06 ("הרצון לעצמה"), 
1901 : 170100 666 ־ 1 (״הנה אדם״), 1908 . 

נ׳ והיהדות. דמותו של נ' ויצירתו סולפו עוד בחייו. ובעיקר 
לאחר מותו. בידי אחותו אליזבת פרסטר־ניצשה (■ 1612 א-ז־ 51 ז 0 ק 
666 !). כפוציאה לפיעל של עינוגו הספרותי היו בידיה הזבויות של 
כתביו. והיא השתדלה להציגו כפילוסוף אנטישמי שהעלה על נם 
את הרעיון הלאומי הגרמני ואת הגוע ה״אריי. לצורך זה אף לא 
היססה לשבות ולערוך את הכתובים שהיו ברשותה וטרם יצאו לאור. 
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ניסתה לשוות לו דמות פילוסוף 
נאצי. וסו הציגה אותו גם התעמולה הנאצית הרשמית. לפני מלה־ע 11 
ואחריה יוחסו לג׳ גם הרעיונות של לאומנות גרמנית, סיליטריים 
ותורת הנוע. אולם נ׳ עצמו תיעב אה האנטישמים והאנטישמיות. 
כפי שסלד מן הגרמנים. ביטוי מובהק לכד אפשר למצוא בספריו 
ובמכתביו. על רקע זה. כאמור. חל גם הקרע בינו לביו ואגנר, ובעת 
אחרת גם בינו לבין אחותו. נ׳ העריך מאוד את היהדות ואת תרומתה 
לתרבות, ילא פחות מכך את התנ״ך. שבו ראה יצירת מופת תשובה 
לאין־ערוך סן הברית החדשה. עיקר טענתו נגד היהדות היתה, שהיא 
אחראית להפצת המוסר בעולם. אך עם ואת קבע כי המצאת המוסר 
היתר, היצירה התרבותית האדירה ביותר בהיסטוריה, הנצרות היתד, 
לדידו רק שלוחה של היהדות ותו לא. היהודים דבקים בחיים והם 
העם המובהק של הרסנטימנס. את היהודים בני זמנו החשיב נ' בדרך 
כלל. וסבר, כי השתתפותם בניהול ענייני מדינות אירופה יכולה 
לקדם את התפתחותן. פעם גם התבטא, כי יהודי בחברה גרמנית 
הוא גילוי מרענן. הוא העריך את יצירתם התרבותית של יהודים 
כמו היינה. מאירבר. אופנבד ומנדלסזון־ברתולדי. אך לפי טבע 
הגותו של נ׳ אי־אפשר היה שיחסו ליהדות וליהודים לא יהא דד 
משמעי. לני נודעה השפעה ניכרת גם על הספרות העברית החדשה, 
ובעיקר על ברדיצ׳בסקי (ע״ע), ברנר וטשרניחובסקי. 

לאחרונה נוטים "לטהר" את נ' מכל רבב. והוא מוצג כמעט 
כפילוסוף הומניסט לכל דבר. גישה זו מוגומת ומוטעית, כקודמתה. 
נ׳ סלד מפני האנטישמיות והלאומנות הגרמנית. בעיקר מטעמים 
אישיים, ולא כל־כך מנימוקים עקרוניים. האנטישמיות נראתה לו 


צרה-אופק ועדרית. אבל, עם זאת, קבע נ', שהתפתחותו של ההיס¬ 
טוריה ושל התרבות אינה אלא פרי התעוררות גזעים והשתלטותם 
על אחרים. כל שלב חדש. מהפכני ומעניין בהיסטוריה סלווה דם 
ואלימות בגלל השתלטות מוסר אהד על משנהו. סתם בני־אדם 
איבם נתשבים הרבה בעיני החוקים העוסקים בגיבוש תהליכים היס¬ 
טוריים, וכל מפעל חוש מוקם על חשבון הקיים וכרוך בסבל לבני- 
אדם: התרבות אינה אלא הקרבת החלש למען מפעלו של החזק 
ובכלל, סימנה של תרבות גדולה הוא חיוב הסבל. 

מכתבי נ׳ י״ל בעבר׳ בתרגום י. אלדד, 4 בר', תשכ״ח—תש״ל. 

ע. קלוזנריאשכול, השפעת ב׳ ושיפנהאואר על מיכה ייוסף בן־גרי־ון, 
תשי״ר! א, שפירא, בחינות בתורת המידות של נ׳(עיון, י״ב, 27 — 45 ). 
חשכ״אז מ. גרול, מישגי יסוד במשנת ב׳ (כתבים, ב, 79 — 200 ), 
חשכ״ס ; י. טלמין. האספקטים היהודיים של נ׳ בפרספקטיבה הים* 
מידית (הרצאה בקונגרס למדעי היהדות), חשכ״ט :.א . 011 

הו 1£ ןןן-ון/ 14 {הו£ :.א ,;'.זס(;;■□/ .£ ;״■ 1934 , ¥1 - 1 , 130 ) 6 <) 30 ) 6 011 10 
1 ) ¥0 10 ; 1936 , 3 ה 6 * 116 )קס 03 //ו)¥ 301061 11113 ) ¥031011 1 103 

- 10 ( 0 ^ 3 ? ,■ 1161 ^ 111030 )¥ :./י! .חח 3 תו 3111 > 1 .א .^ 1 ; 1941 ,.א 13 ( 1 6£61 א 
; 1952 1631 ( 30 ) 1 * 131 ( 1 10 ) 7 י זשי £4011 ; 1950 , 40116/11131 ,ו 13 /ן 10 

- 0 ואו 8 .א 101 * 110110110 ) 1 ,(. 1:1 ) 6 ) גזו 1 .־%> 1 ו 1 :> 8 . 1 < - .'*י. 11 

. 1961 , 1-11 ..א . 14 ; 1960 ,עו)<) £10 

ר. ם. 

ניקדבר, איי ( 15 ) 15130 ) 15116063 ), קבוצת איים בדרום־מורח מפרץ 
בנגאל שבאוקיאנוס ההודי, המשתרעים בין א" אנדמן 
(ע״ע) בצפון לבין האי סומסרה (ע״ע) בדרום. בקבוצה זו 19 איים 
ומספר רב של שוניות ושרטונות. שסח האיים 1,645 קמ״ר ובהם 
16,500 תוש׳ ( 1969 ). 12 מהאיים מאוכלסים, אך ב!/ 2 מתושבי א״ג 
שוכנים באי קאר נ/ מרבית האיים הם קוראליים, והם נוצרו על שיאי 
הרכס התת־ימי הנמשך בכיוון צפון־דרום מהרי ההימאליאה דרך 
הרי ארקן (ע״ע) שבמערב בורמה עד לאי סומטרה. מרכית האיים 
מישוריים, אולם הגדולים שביניהם הרריים ובנויים סלעים עמידים. 
הפסגה העליונה, 640 מ׳, מתנשאת באי "נ־ הגדול". האקלים משווני 
עם גוון מונסיני. כמות המשקעים השנתית היא 2,000 — 3.300 ס״מ. 
ההבדלים העונתיים בסספ' קטנים. 

תושבי א״נ הם ממוצא מעורב, אך שולט במראיהם ובלשונם 
הימור המונגולי הדרומי וניברת קרבה ביניהם לביו הבורמים. באי 
נ' הגדול נותרו שרידים מועטים של תושבי האי הקדומים הנקראים 
ש 1 מפני 0 ( 5 ח 6 קוח $660 ). חלק מתושבי האיים נוצרים. אך רובם 
פאגאנים. עיקר פרנסתם על חקלאות, דיג וציד. מגדלים בעיקר דקלי 
קוקוס, שרשים ופקעות וכן פירות וירקות טרופיים, קשר ספינות 
קבוע מתנהל עם בלנתה ומדראס. א״נ נתפסו ע״י הבריטים ב 1869 
ושימשו מקום גלות לפושעים. בשנים 1942 — 1945 החזיקו בהם ה¬ 
יפאנים, ב 1947 עברו לשלטון הממשלה ההודית. 

. 1971 , 977-983 ,ע 11 קס* 060£ 01 !) 0 ) 86£ 4 : 110 ) 111 , 510811 . 13 . 11 

דקוטין ( 6 ח״ 160 א). אלקלואיד (ע״ע אלקלואידים) המופק מעלי 
טבק (ע״ע, עם׳ 310 ), שבהם הוא מצוי בריכוז של 2% — 8 
ממשקלם היבש של העלים. נחל שמנוני. רותח ב - 247 , חסר צבע 
(הופך לחום בהיר בהשפעת אור ואוויר). חיגרוסקופי ביותר ובעל 
טעם צורב וריח בלתי נעים. נוסחתו 0(011,4X2 

, 07 — 0 ״ 17 ! 06 

1 1 \ // 

, 01 0-01 0 ( 6 

/ \ 11 1 
,מ 0 .א מס נ>מ 

ופשקלו המולקולרי 162 . 

נ' הוא רעל חריף — המנה הממיתה לאדם היא כ 40 מ״ג. במות 
זו מופקת כעישון של 4 — 5 סיגריות, והיתד. ממיתה, אילולא היתר, 
נספגת באיטיות ונהרסת בחלקה ע״י תאי־הגוף (ע״ע טבק, עמי 



169 


ניקוטין - - ;יקילאוס דונין 


170 


318 — 319 ). פעילותו זו של זע׳ נובעת סכו שהוא אמין שלישוני 
ולכן הוא מסוגל במידת־מה לפעילות דימה לזו של הקצה הקאטיוני 
של האצטיל-כולין (ע״ע). במנות קטנות ממריץ הג' את פעילות הסי־ 
נאפטות (ע״ע עצבים) — מכאן פעילותו בהגברת פעילות המעיים 
(פריפטלסיס — ע״ע מעי, עמי 42 ). בכמויות גדולות הוא משתק את 
ההעברה העצבית. סימני הרעלת נ׳ הם בחילה קשה המלווה בהקאות 
ובפעילות נמרצת של המעי ושלחוף השתן. במקריס חריפים מצויים 
גם עווית שרירים קשה, איבוד הכרה והפסקת הנשימה. נ׳ משמש 
בעיקר להכנת קוטלי חרקים. מייצרים איתן מתמצית מימית מרוכזת 
של עלים וגבעולים של טבק. מתמצית זו מפרידים את ר,נ' ע״י 
ממסים מתאימים או ע״י זיקוק באדים. תצרוכת הנ׳ באה״ב ( 1970 ) 
היתד. כ 500 טון. השימוש בב׳ להדברת מזיקים בחקלאות וחיסול 
טפילים בבע״ח שעון זהירות רבה משום שהוא נספג בקלות דרך 
העיר. כן משמש נ׳ להכנת חומצה ניקוטינית (ויטאמין מונע פלגרה). 

#(־ל 1 ' י ל אני' י־ 1160116 < 1 ־ 1 ״* 1 165 ״! 0131168 - 

( 1866 , רואן — 1936 , תוניס). רופא ובקטריולוג צרפתי. 

נ׳ שהיה בנו של פרופסור לרפואה למד רפואה בפאריס. לאחר תום 
לימודיו ב 1893 , שימש חבר מחקר בפקולטה לרפואה ברואן ושם 
גם נתמנה למנהל המעבדה הבקשריולוגית ב 1896 . מ 1903 עד מותו 
ניהל את מכון פאססר בתוניס, ב 1932 נבחר כחבר בקולר דה 
פראנס. 

תשגו הגדול של נ׳ היה בהבהרת דרד ההעברה של טיפוס 
הנהרות (ע״ע), ב 1909 הוכיח כי סוג מסוים של מחלה זו מועבר 
לקופים ע״י כינים. נ׳ חקר מחלות נוספות: נרוצלוזה (ע״ע), הצבת, 
שנית, דיפטריה ישתפת (ע״ע). ב 33 השנים. שבהן ניהל את מכון 
פאסטר בתוניפ. פיתח נ' שיטות עבודה בקטריולוגיות הרישות והביו 
תרכיב׳ חיסון נגד מהלוח רבות. עבודתו הפלתה את יוקרת המכון 
והקנתה לו שם עולמי. נ' נודע גם כפילוסוף וכסופר. על מחקריו 
בטיפוס הבהרות הוענק לו ב 1928 פרם נובל לרפואה ופיסיולוגיה. 

ניקולאוס ( 5 גו 013 :! 1 א) ז. אפיפיור 858 — 867 , התקיף בין 

האפיפיורים שכיהנו ביה״ב הקרומים. נ׳ חתר להבטיח את 
ההגמוניה של האפיפיורות בכבסיח כבמדינת החילונית. לביסוס תבי¬ 
עותיו נזקק נ׳ להצהרות קודמיו. לאי 1 . גלסיוס 1 , גרגוריום 1 . 
ואפילו לרקרטאלים המזויפים -— אותו אוסף נתבים שחלקם מזויף — 
הבאים לחזק את תביעות הכנסיה לעצמאות ואי־תלות בשלטון החי¬ 
לוני. מתון כן עמד לפני משברים חמורים! שאלת היקף סמכותו 
האפיפיורית הביאתו לסכסוד עם הפטריארך פוטיום ( 110110$ ?) 
מקינסטנטינופיל, שנתמנה מטעם הקיסר הביזאנטי מיכאל 111 . נ , . 
שתבע הגמוניה אפיפיורית על כל הכנסיה, הדיח את פוטיום וצידד 
בהחזרת יריבו. אם כי משבר זה נסתיים בהתפייסות, הוא סלל את 
הדרו ל״ססיזמה המזרחית", שהניאה לפילוג שתי הכנסיות במאה 
הי״א. נ' תבע זכות פניה ישירה של הבישופים אל האפיפיור, בלא 
הסכמת הארכיבישופים הממונים עליהם. לפיכן אילץ ב' את הארכי¬ 
בישוף הינקמד (ע״ע) מונס — שהיה למעשה ראש הננסית נצרפה 
— להשיב את הבישוף רותאד לבהונתו ועיי סן להכיר במרות ה¬ 
אפיפיור. גם במשבר גירושיו של ליתר ח (ע״ע). יא היסס נ׳ להדיח 
אח שני הארכיבישופים של קלו ושריו, שסכנו את ידם על הגיור 
שין והבשירום. במגמה לחזק את האפיפיורות ולהחליש את הכנסיה 
המזרחית ניצל נ׳ את פנייתו של נסיו הבולגרים. בוריס 1 (ע״ע), 
שקיבל שנתיים קורם לכן את הנצרות בנוסה הביזאנטי, והבטיח לו 
ייסוד כנסיה עצמאית לאומית עם פמריארו משלה, איגרת התשובה 
קובעת שמחובתו של המלך הנוצרי להשליט שלום ולעקור את 
הכפירה והמינות. הגדרת המינות שמורה למזסמכים, ואלה מופקעים 
משיפוטם של המלכים. סמכות המלכים לא חלה אפוא על אנשי 


הכנסיה והכמורה, נ' היה דמות נערצת לא רק בשל תנונתו הפולי־ 
פית. ני אם גם בגלל ישרו ונדיבותו. 

,•( 113110 •| ; 920 [ , 5 } 111 ן) 1£€ // 811110 151/11114$ ) 111 ' / 1/711 / .׳\, 80,051 ,ל. 1 ם־ 0 ׳ז ..־ 1 

, 1115711 ) 5 ( 11 ) 1 ) 8110 ? 1/1 , 110 תזסק< 1 ; 1936 , 6 ־ 101 ) 85611/10-151 !/!ז* 1 1 

- 141/1 1/16 171 711 ) 01 ( 001/671 11 > 8 /ס 1 (! 0/010 7116 ,מתצתז 11 ס ; 1948 

. 1955 , 5 ) 11 ! 416 

9 . 

ניקולאוס 1¥ (שמו המקורי: ג׳ירולאמו מאסקי), אפיפיור 1288 — 
1292 . נזיר פרנציסקני ומפקד כללי ("גנראל") של המסדר, 

מאז מותו של בוניבטורה (ע״ע; 1274 ). כשליחו של האפיפיור 
גרגוריוס צ היתד, לו יד באיחוד הזמני המחודש של ר,כנסיה המז¬ 
רחית עם רומא לאחד ועידת הכנסיה של ליוו מ 1274 . ב 1288 נבחר 
נ׳ לכם האפיפיורות, לאחר שזה נשאר פנוי קרוב לשנה שלמה, 
כמועמד פשרה בידי הקרדינלים הצרפתים והאיטלקים, שדעותיהם 
נחלקו בפרשת ההתקוממות בסיציליה נגד שארי מאנזיו. בזמן 
כהונתו נשען הרנה על משפחת קולונה המפורסמת, הגדיל את מספר 
הקרדינלי□ שלה והרנה לשתפם בניהול ענייני המדינה האפיפיורית. 
נ' התערב בפרשת סיציליה המסובכת וב 1291 הביא לירי סיום את 
הסכסוך שנין צרפת לארגון כעניין זה. עם כיבוש עכו ( 1291 ) 
ונפילתה הסופית של ממלכת ירושלים הצלבנית שאף נ , להפעיל 
מסע־צלב חדש נגד הממיוכים. לשם כך ביקש לו בעלי־ברית בקרב 
המונגולים. הוא שיגר את הנזיר הפרנציסקני ג״ובאני ממונטה קור־ 
ודנו לחצרו של החאן הגדול בפקין. והשליחות הביאה לידי תוצאות 
חשובות ולייסוד הננסית הקתולית בסין. — נ' נודע כפטרון נאור 
של ספרות. אמנות ואדריכלות. 

מדיניותו של נ' כלפי היהודים היתה קשוחה למדי בשנתיים 
הראשונות לכהונתו. תחילה עודד אח שליחי האינקוויזיציה להכביד 
ידם על החוזרים ליהדותם וידידיהם היהודים, אולם אח״נ השתנה 
יחסו תכלית שניי. ב 1291 פרסם את הבולה 60016513 !"!.חי 31 ז 49 
שבה פטר את יהודי רומא וונסן ממרות האינקוויזיציה ומסר אותם 
לשיפוטם של בתי־דין כנסייתיים רגילים. בהשתדלות יהודי גרמניה 
ורופאו האישי יצחק בן־מררכי, התערב נ׳ לשווא אצל הקיסר רודולף 
למען שחרורו של ר , מאיר מרוטנבורג (ע״ע). כמו־כן התערב נ , 
בפולמוס היהודי סביב העיסוק בפילוסופיה והתרה ביהודי רומא שלא 
לדבר לגנותו של הדמנ׳ים, אולם כמו קודמיו, תמו גם הוא בהחרמת 
הרכוש היהודי, בנימוק שהושג ע״י נשך וריבית, והתיר את השימוש 
בו למטרות רגילות בתנאי ששליש ממנו יוקדש לססע־צלב ולמטרות 
צדקה¬ 

; 1933 ,. 06/11 1115 171 1511/5 1115 111/1 ,) 11111511 ') )(/ 7 , 201 ^ 9 ־ 01 . 8 

. 1961 ,. 06711 * ׳ 73 1116 גן/ 81516 01 (ן 80 ) 711 .( 1 

מ. 

ניקולאוס דונץ (המאה 13 ), יהודי מופר, הראשון — שבוויכוח 
היהודי־נוצרי (ע״ע אפולוגטיקה, עמ׳ 130 ) העלה לדיון 
שיטתי את דברי הפינות, ע״פ ההשקפה הנוצרית, וגידופי הדת 
הנוצרית המצויים בתלמוד. היה תלמידו של ר יחיאל מפריס (ע״ע) 
שנידהו בשל דעותיו כנגד תושבע״פ. נכנם למסדר הפרנציסקנים 
ב 1238/9 , והלשין על התלמוד בפני האפיפיור גרגוריוס 
בעזרת צוות מומרים העלה על ספר 35 האשמות, מלוות דוגמאות. 
שתרגם במדויק מן התלמוד (ומפירוש רש״י) תוך ציין מפורט 
של מראי המקומות. בין האשמותיו: התלמוד ממעט נערך תורה 
שבכתב, נמצאים בו דברי הגשמה גסים על אלוהים, יש בו גידופים 
על ישו, והנכרים מופלים לרעה ע״ם,ההלכה התלמודית. הוא 
תרגם גם את ברכת הפינים (ע״ע, עם , 311 ) כלשונה. כתוצאה ציווה 
האפיפיור להחרים את התלמוד, וב 3,3.1240 הוחרמו ספרי היהודים 
בצרפת. נ' היה היוזם של הוויכוח המפורסם בפאריס ( 1240 ), עם 
ד יחיאל מפארים, שכתוצאה ממנו נדון התלמוד לשריפה ב 1242 . 



171 ניקולאוס דונץ - 

פעילותו האנסי־יהודית נמשכת זמן רב. ב 1287 נידון למוות ע״י ראש 
המסדר הפרנציסקני על שחיבר. ב 1279 , קונטרס נגד המסדר. 

ב. צ. דינור. ישראל בגולה ב׳ ( 2 ). 521 — 534 1966 ־ ! ח. מרחביה. 
התלמוד בראי הנצרות (ממתה נערכו), חשל״*;■, 73 ' , 1 ״ 1 !״ז! 14.80 .( 
׳:״ 73 ,׳', 7 ס,:,.,') . 5 : 1/7 ) 75 ) 1 , 111 ','.!;■ 7 ו!י;.ץ) /״, 7 ״״ י"׳.,,"׳," 7 
, 339/310 , 276/7 , 238-211 , 11173 ׳. 1.3 * י 7/7 \ , 73 עין ׳,/׳ 7 ;׳״ 

.' 1966 

ניקולאוס מאורם — מתז 5 מז 0 י 1 ! 6 ] 1€.0 ז יי 1 ; 01631171115 013115 מ!ויל 

— ( 1320 בערך — 1382 ). פילוסוף, מדען ותאולוג צרפתי. 

לאתר שמילא שורד. של תפקידים כנסייתיים נתמנה ב 1377 לבישוף 
לידה (*!״:׳:.ס עיי שארל 7 ), שהיה בתקופה מסוימת תלמידו 
בעודו יורש העצר. אמנם כתביו התאולוגיים של נ' ידועים מעט, 
אך לעומת זאת נודע עניין מיוחד לחיבוריו בתחומי הכלכלה המדינית 
ומדעי הטבע, 

נ' נמנה עם אותה קבוצת חלוצים שבישרו בכתביהם את הרנסנס 
של המאה ה 14 ופילסו את הדרך בפני הגומינליזם (ע״ע) החדש 
נוסח או_קם (ע״ע) לאוניברסיטאות ולמוסדות הוראה השובים ב¬ 
אירופה. מחקריהם פתחו את הדרך לפני הפיסיקה והמתמטיקה 
המודרנית ותרמו לפיתוח דרכי החקירה הנסיונית. 

בין היתר הצליח נ׳ לתאר, תוך שימוש בשיטת חישובים ויישומה 
לתופעות פיסיקאליות, את ההתפשטות, את האינסנסיוויות ואת 
השינויים החלים ב א י כ ו י ו וב כמו כן נתן ביטוי לשינויים החלים 
בתנועותיו של חפץ הנע בהלל. והתקרב להגדרת חוק האינרציה 
כפי שעתיד היה לנסחו גלילאי (ע״ע). בספרו 6101 111 ! 11916 ! 13 
6 ! 1 מ 10 ת 111 ! 01 (.,ספר השמים והאוץ״) — אחד הספרים המדעיים 
הראשונים שנכתבו בצרפתית — הביא נ' הוכחות לתנועה הסיבובית 
של כדה״א, אך נתקל בהסתייגויות דומות לאלה שעתיד היה לעמוד 
בפניהן קופרניקוס (ע״ע). סיבוב כדה״א אינו סותר לדעת נ , את 
מה שנאמר בכתבי הקודש, משום שכל תנועה בחלל היא יחסית 
לגרם השמימי, שעל פיו אנו מודדים את התנועה עצמה. חשיבות 
גדולה נודעת גם למסכתו ־ 311001 ) 1111 ! ! 6 1110 ! , 1113 ) 13 ! . 011111110 00 
01006131001 11113 ("מקורן, טבען, משפטן ודרד־חליפיהן של מט¬ 
בעות"), שהיה המחקר המדעי הראשון שבהן את בעיית הכספים 
ושיטות הכלכלה של יה״ב. 

, 111 ,): 14 ) 1 ) 5 141 !<)/**/ 1 )*)- £1 74 * 7 > *! 140$ /ס $* 141110 4 ! 11116 ) 11 ) 110 * 1 
- 1 ** 4111111 ) . 14 1171 : 1 ) 04111 61 }ו 011111 ׳׳ 1 16 ( 1 ,ז 1316 \ .\/ ; 1934 , 171 ■— 398 
; 1952 ,:?) 6:11010$ ) 111 #חס . 14.0 ,נ>ת 13 נן 0 כ 0.0 ; 1949 , 11 )}! 
; 1959 — 1954 ,(.*.* : 10 ) 10 > 1)11116111, £6 :■$:1(1*1( 411 1*10*14(, 1 — X .ק 
; 1959 ,:) 6% 114416 \ ) 14 מ׳ 1 ) 10111 !)) 1 \ / 0 ))**) 1 ) 5 ) 111 ,ז] 1 > 013£ 

: 10 ) 1 ) 1/11 ? ) 4 ) 011 ) 111 14 1 ) $0:11/1 ! 61 : 1 * 501 , 108 ז 1 י! . 5 
. 1960 י (ר\ 3£6, XXX ח 6 ילוי 11 ו 111 ) 6 ז 31 ז 6 * 1 ו' 1 61 10316 ) 00 [> 6 ) 11118101 ) 

י. ב. ס. 

רקולאוס מדמע; ק — 15 זת 506 בת 31 ס 3 ע 7 [ 00 !א : 0 ס 1 !ג 6 > 1 ז!ז — 
(נד • 64 לפמה״ג, דמשק). סופר יווני, היסטוריון, מקור 
לתולדות ישראל. מוצאו ממשפתה מכובדת. שימש כמחנך לילדי 
אנטוניוס (ע״ע) וקלאופטרה. היה למורהו ואיש־סודו של דלרדום 
(ע״ע. עם' 932/3 ) המלך. יצא בשליחויות הורדוס, כגון בהגנה על 
היהודים בפרי יוניה לפני אגריפא (ע״ע; 14 לפמה״נ), מקובל על 
אוגומטום, מליץ יושר להורדוס עצמו ( 8 לפסה״נ). והשתדל בפני 
הקיסר למען אישור צוואת מלכו (ע״ע ארכלאום: 4 לפסה״נ). נראה 
שמשליחותו זו לא שב עוד ליהודה. 

מספריו ידועים חיבור אוטיביוגרפי, שנשתמר בחלקו, וחיבורים 
נוספים שנותרו מהם קטעים בלבד: היסטוריה כללית, מהתקופה 
הקדומה עד לאחר מות הורדום. ב 144 מפרים! חיבור על חיי אוגוס־ 
טוס: חיבורים פילוסופיים וטראגדיות. חלק ניכר מידיעותינו על 
חיבוריו בא מספריו של יוסף בן מתתיהו (ע״ע). ששאב מני חומר 
רב על בית־חשפונאי (ע״ע: ופ״ע אלכמנדרה: אנטיגונום 11 ), על 
מוצאו של הורדוט (ע״ע אנטיפטר) ועל הורדום (ע״ע, עמ' 937 ) 


ניר ,ולאום ספירה 172 

עצמו. השפעת נ' על יוסף ניברת פזווית־הראיה הבלתי-יהודית 
בדיונו של זה האחרון בבית־השמונאי! לאתר שנת 4 , כששוב לא 
עמד לרשותו מפרו של נ , . נעשתה הרצאתו דלה. 

נ' למד להכיר את היהודים, ובלט, שלא בדוגמת חלק מהסופרים 
היוונים, ביחסו החיובי למסורתם. כשבא לתאר את קורות המבול, 
נזקק להשוואה ל״דברי משה, המחוקק של היהודים" (ע״ע אררט, 
עמ ׳ 322 ). הוא תיאר באהדה את אברהם, בגר שבא מארץ־כשדים 
לדמשק, היה שם למלך, ובעבור זמן הינר עם אנשיו לכנען: "ועד 
היום — כדברי נ׳ — נודע שמו לתהילה בארץ־דמשק". נ׳ היה 
היחיד בין הסופרים היוונים שמלפני התפשטותה של הנצרות שהז¬ 
כיר את דוד המלך. בספריו הירבה בשבחו של הורדום. ביטא את 
שנאתו לאנטיפטר (ע״ע [א. 11 ]) בנו, שאף לשוות לתיאוריו מחה 
דרמתי ופאתום. 

מ. שטרן, נ' איש־דמשק כמקור לתולדות ישראל בימי בית הורדוס 
ובית חשמונאי(בתור ב. א׳־פנהיימר [עודך], המקרא ותולדות ישראל), 
חיצל״ב ) 1 )/ 1101 ) 2 1 * 11 :)) 1/011 11 ) 11 ) 11411 ( !) 4 ) 111 ) 111 ) 1 ) 0 י ז 11:6 ו! 0 צ . 11 
1 * 1 } 1 * 11 /)) 01 ) 1 ) 4 11 ) 11 ) 0 ^ ) 01 ,■ 110180110 . 0 ; 1901 , 1 , €11/1111 14 ) 1 
,ץגלססגן .? ; 1904 ,)$) 1 <% 11 ) 11 ) 411 * 1 ( 1 * 1 * 21 11 * 1 41( 261 '1 110111 0x11 
, 324-430 .נןק , 90 \ 11 , 61 ) 11:10111 ? 11 ) 11 ס: 111 )) $11 1 ) 4 ) 11 /) 1 * 14$1 ' 1 016 
. 1962 , 111 ) 141 * 41 ( 1 /ס . 14 ,ז 16 ) 01 ו 61 ב׳׳י\ . 8 ; 1926 
מג. ש. 

נ י קולא 1 ס מלירה — 115 תבזץ״ 1 10013115 ^! ; 6 זץ׳£ 16 > 1100135 < 

י— ( 1270 — 1349 ), פרשן מקרא ותא^לוג פרנציסקני. נ׳ 

(שנונה ע״ש מקום־הרלדתו סזע״ז בגוירמבדיה) הצטרף למסדר הפרנ¬ 
ציסקנים בהיותו צעיר והועד ללימודי תאולוגיה בפאריס. ב 1309 
נתמנה פרופסור בם!׳רב*ן ושם לימד שנים רבות. ב 1325 היה הממונה 
המחוזי מטעם המסדר בבורגונדיה, ובשנים 1330 — 1332 יסד את 
הקולז׳ הבורגונדי בפאריס. ב׳ כתב חיבורים פולמוסיים שונים בגד 
היהדות ועסק הרכה בבעיות תאולוגיות, אכל את תרומתו החשובה 
ביותר תרם לפרשנות המקרא. בתחום זה התבלט כגדול הפרשנים 
הנוצרים מאז ימי היארונימוס (ע״ע). נ' ידע עברית על בוריה, 
הכיר היטב את הפרשנים העבריים, והרבה להסתמך על רש״י ולהז¬ 
כירו בשמו. על מקורות רבניים אחרים ידע כפי הנראה מספרו של 
הפולמוסן רימונדום מרטיני 40101 ? 11810 ? ("חרב האמונה"). בגלל 
ידיעותיו שיערו שהוא ממוצא יהודי. נ׳ דהה את הפרשנות האלגורית 
והמיסטית, שהיתה כה מקובלת בתקופתו והטעים את הפשט, את 
הפירוש המילולי. הוא דרש שהטכסט העברי המקראי ישמש בסיס 
ראשוני לכל פירוש. ספרו הגדול 111 130 ןז 0 ק £1 ? 05111130 ? 
ת 11131 >ק!ש $0 . 5 מ!ב$("פירושים בהמשכים לכל כתבי הקודש"), שנכ¬ 
תב בשנים 1321 — 1332 . הוא למעשה פירוש מקיף על המקרא כולו. 
חיבור זה הפך עד מהרה לפירוש נפוץ ומקובל ביותר, בייחוד לאהר 
שנדפס ברומא ב 1471 — 1472 , ונודעה לו השפעה מדובה על נוסח 
תרגומי המקרא של ויקליף ולותר (ע״ע). 

ש, איירלברג, האם גיקולאום די לירה ( 1270 — 1349 ) היה מזרע היהו¬ 

דים י { 0 י נ י , 10 ]׳ תשכ״ט | 1 ) 11 * 01 ' 4 1 ) 1141111 ) 4 )) 11 ) 1 * 1 \ 111 , 111 ) 11113 ) 16 < 

(0**1/*(*1141(11/1 )1*1{! ^ 16* ?01/11146 ?(1(1(11*0( 4( 14.4.0. (££}, 
xx1 ע -xx 1 ) ) 51 ) 4 ■, 610$ 14 ) 4 :)) 5001 , 05$6 ז< £31 . 13 ; 1893 .(^ 1 ע 
0(1*01(1 4( £1.4.0. (£111(165 ?(3001503^5, X\ ז ^ ז X ע ^^, X1X), 1906- 
1909; 8. 8 6$ 1414416 51 / מין ) 1 * 811 )!!/ ) 0 4$ * 5/1 ) 711 ,ץ 6 !! 3 מז (:, 
1952*; 13. 14311^6(1(1, ?4:111 4/74 111( € 11111114 . 1963 ,: 1:0141 ) 5 מ 

צ. בר. 

,<5 ניקולאוס ממירה - נזץ 81 016 5 ט 6013 רא י- (פעל במאה ה 
הגמון מירד, שבליקיה (אסיה הקטנה) ואחד ה״קדושים" 
הפופולריים ביותר ככנסיה היוונית והמערבית באחד. אין פרטים 
מהימנים על חייו וכן איו לסמוך על ידיעות שהיה במאסר בעת 
רדיפות הנוצרים ע״י דיוקלטיאנום, או שהשתתף בוועידה האיקומנית 
בניקיאה. במאה ה 6 כבר היה פולחנו מקובל בסירה, ואף בקונפטנ־ 
טינופול היתד, כנסיה על שם "פריסקום וניקולאוס" בימי הקיסר 
יוסטיניאנום. במערב נעשה פולחנו מקובל מאז 1087 כשהביאו יורדי 




173 


ניקולאום מסי,־ח — גירךל׳ 


174 


ים לבארי (דרום־איטליד,) את שרידי ה״קדוש׳". במקום, שהפך 
למרבז פולחני, נחוג המאורע בכל שנה ב 9 במאי. אגדות רבות 
נקשרו בשמו, לרבות כאלו שסופרו על נ׳ לאחר שחיה ראש מנזר 
"ציוו" בקרבת מירח: הוא הציל שלוש נערות מחיי בושת ע״י 
שסיפק להן נדוניה לנישואיהן. הוא החיה שלושה ילדים שקצב הרג 
וכבר חתד לחתיכות וכיר־ב. אגדת ב׳ שימשה נושא לאמני ימי־ 
הביניים ולהצגות ליטורגיות• 

נ׳ הפד לפטרונם של הילדים ושל יורדי-הים, ומשום־כד, כנסיות 
המקודשות לו נמצאות לרוב בקרבת נמלים או בתופים ומשמשות 
גם כציוני דרר הנראים מן הים. בכנסיה המזרחית נחשב נ׳ לפטרונה 
של רוסיה. יום חגו בלוח הנוצרי, 6 בדצמבר. נחשב בארצות שונות 
(ועד היום בהולנד) יום חג לילדים ובו מעניקים מתנות. המהגרים 
ההולנדים הביאו את חג נ׳ (מנ 3 ) ־ 5111151 בהולנדית) לאמריקה וכך 
נוצרה דמותו של ״סנטה קלוז״ ( 01.1115 53110 ). בארצות רבות 
באירופה וכן באד,"ב עבר חג המתנות לילדים מראשית דצמבר להג 
המולד, ועי״ב הפד .,סנסה.קל 1 ז" ל 011115111125 ■ 111151 ? ( 051 א 

חחר.חו,י.זו 1 ־ 11 .ח 1 )'ו 1 ז (\). 

!/' 11 77,1 , 0102111 .£ ; 1913-17 . 1-11 , 01301 )/ 41 ! .׳-,,׳״// . 1,1111 \׳ . 0 

. 111111 ., 1 ; 1949 , 0 / 11/11100 / 1 $0101 10 ! 1/11 ,/'! 1/1101 / 0 101 / 11 ) , / 1 ;״: 

. 1958 . 976-88 -, 111 , 0/1101100 11411 $0 13 / 11110 ^ 100110 
צ, ו. 

ניקולאוס פון פליאה — 111€ ? מסד 19115013115 — ( 1417 — 1487 ), 
איש־דת שוויצי. מנהיג וססתגף. נ , היה בן לאיכר אמיד 
ומילא שווה של תפקידים ציבוריים נכבדים בכפרו ומאוחד יותר 
בקאנטון של אונטרוואלדן. ב 1462 נשלח כנציג מחוזו לכינוס ה¬ 
פדרלי של הקאנטונים, אך פירב באותו מעמד להתמנות ראש ה¬ 
פדרציה. עוד בצעירותו גילה נטיח למיסטיקה ולפרישות. ב 1467 
החליט להתבודד, עזב את אשתו ואת עשרת ילדיו ובילה את שארית 
חייו בבדידות. בצום, בחיי התבוננות ובסיגוף. את עצתו הנבונה 
ביקשו אנשי כנסיה ומדינה כאחד ובוכות ■מאמציו נתכנסו נציגי 
הקאנטונים לאסיפה ב 1481 . באמצעות שליח פעל נ׳ להשכנת שלום 
ולהשגת אחדות הקאנטונים של שוויץ — מפעל שבגללו נחשב 
גם לפטרונה הרוחני. את נ׳ מוקירים קתולים ופרוטסטנטים כאחד 
וב 1947 הוכרז כקדוש בכנסיה הקתולית. 

ניקולאוס קדזנום, ע״ע קוזנוס, ניקולאוס. 

ניקולי — ג*, 3 \״ 11£0 *מ — שמם של 2 קלסרים ברוסיה. 1 ) ניקולי 1 
פולוביץ׳ ( 1796 — 1855 ; קיסר ב 1825 — 1855 ), היה בנו 
השלישי של הקיסר פול. שלא כאחיו הבכור, אלכסנדר 1 (ע״ע. עס' 
666/9 ). שהושפע מה,.השכלה* ופסה על שתי הסעיפים נין שאיפה 
לתיקונים לביו ואקציה. גדל נ׳ בעת המלחמות בצרפת המהפכנית 
ובנפוליון, והיה עקיב בעמדתו, שרק דיכוי ושמירה תקיפה על הסדר 
הקיים ימנעו מהפכה. 

נ' בחן כהרגשת הוכה וחש צורך בסדר ומשמעת, דומה היה 
שהקיסדות כולה נראית בעיניו מגרש מצעדים. שהכל חייבים לצעוד 
בו בסו. בהיותו בן 20 מינהו הקיסר על חיל ההנדסה. נ׳ גילה כל 
ימיו ענייו רב בבעיות צבא, ובשלסונו גדלו תקציבי ההגנה, הוקמו 
מבצרים לאורך הגבולות, נפתחו בת״ם טכניים ובי״ס להנדסה וניתן 
עידור לסלילת מס״ב. 

יורש-העצר של אלכסנדר 1 היה אחיו השני, קונססאנטין; הלה 
ויתר על הכתר, אך דבר הוויתור נשמר בסוד. וכשמת אלכסנדר 
מיתה חטופה, שדרו מבוכה ואי־בהירות במשך במה שבועות, עד ש¬ 
פורסם רשמית דבר התקסריהו של נ'; מבונה זו יצרה הזדמנות 
למרד יידקבריסטים (ע״ע). מרד זד, ודיכויו הגבירו את הסתייגותו 
של נ' מהעם. בתאוריה הניר נ׳ בצורך בתיקונים. אד למעשה התאס־ 
ייו שלטונו במאמץ להקפיא את סדרי המשטר והחברה. טיפוסית לני 


היתר. הערתו, שצמיתות האיכרים היא רעה, אך הסתכנות בשהרורם 
גרועה יותר. 

ב 1826 הקים נ׳ את "המחלקה השלישית" של הקאנצלריה ה¬ 
קיסרית. ומתפקידה היה להחמיר את הצנזורה על דברי דפוס ואת 
פיקוחה של המשטרה החשאית. בעקבות המהפכות ב 1848 נאסרה 
הוראת פילוסופיה באוניברסיטאות ברוסיה, הוחמרו תקנות הכניסה 
אליהן וכתוצאה מכד ירד מספר הסטודנטים מ 4,000 ל 3,000 , הגבלות 
חמורות חוסלו על הנסיעה לחו״ל, בייחוד למטרות לימוד. במיוחד 
סבלו בני המיעוטים הלאומיים מהמדיניות המוצהרת של "אורתו¬ 
דוכסיה. אוסוקרטיה ולאומיות". הפולנים דוכאו באכזריות אחרי 
מדידתם ב 1830 . הכנסיה ״האוניאטית״ באוקראינה נצטוותה ב 1839 
להסתפח לכנסיה הרוסית האורתודוכסית. על יחסו ליהודים — עי׳ 
להלן. 

תיקוניו החשובים של נ׳ היו: עריבת ספר־החוקים — מפעלו של 
ספרנסקי (ע״ע; וע״ע אלכסנדר 1 , עמ ׳ 668 ) — והקמת משרד 
ממשלתי לאדמות הכתר, במטרה להיטיב את גורל הצמיתים. 

במדיניות החוץ חתר נ׳ לשתי מטרות מנוגדות: התפשטות טרי¬ 
טוריאלית ותמיכה בשמירה על הסדר הקייס באירופה. ב 1830 רצה 
נ׳■ להתערב כדי לדכא את המרידות שפרצו בצרפת ובבלגיה. אלא 
שהמרידה בפולניה סיכלה תכנית זו. ב 1833 חתם על אמנת ברלין, 
שבה התחייבו ריסיה, פרוסיה ואוסטריה להתערב כדי לדכא מרידה 
באחת מארצות אלו. ב 1846 דיכא את המרידה שפרצה בקרקוב, 
שהיתר, אז עצמאית, ובעצתו סיפחה אוסטריה את העיר. ב 1848 
דיכא התקוממות לאומית במולדוויה וולכיה וב 1849 — בהונגריה 
(ע״ע. עמ׳ 857 ), ובדין תואר נ׳ כ״ז׳נדארם של אירופה". 

במקביל לפעולות ,.משטרתיות" אלו המשיך נ׳ את מסורת ההת־ 
פשטות. צי רוסיה השתתף בקרב נאווארינון ( 1827 ) שבי הושמד 
צי תורכיה בידי הבריטים, הצרפתים והרוסים, ובכך נמנע דיכוי 
המרד ביון (ע״ע, עם' 481 ). המלחמה עם תורכיה ( 1828/9 ) הסתיימה 
בשלום אדריאנופול, שהבטיח את שליטת רופיה בשפך הדנובה. 
חוזה אינקיאר־אסקלסי עם תורכיה ( 1833 ) כמעט הפך את תווביה 
לגרורת רוסיה■ ב 1828 נסתיימה המלחמה עם פרס, שארכה 3 שנים. 
ת׳ טיפה את איזור ירוון בארמניה ואת נכיצ׳ון (ע״ע). 

מדיניותו של נ׳ כלפי תורכיה ורצונו להגביר את השפעת רוסיה 
במזה״ת הם שגרמו לפרוץ מלחמת קרים (ע״ע). במלחמה זו 
נחשפו חולשות המשטר ומשגיו של נ', שטרה לחזק את צבאו, אך 
בלם כל התפתחות בחברה ובכלכלה ההכרחית לניהול מלחמה מודר¬ 
נית. באמצע המלחמה מת ב׳, ובו אלכסנדר 11 (ע״ע. עט׳ 661/3 ) 
נאלץ לחתום על הסכם השלום המשפיל בפאריס ( 1856 ). 

,ת 1 /גוזן 6 נ 51:11 . 111 ; 1903 ,] 1-1 ,. 1 .מ ת 0 ז 3 ת 16 ני׳* 1 ־ 1 .ת 6 מז 13 !מ .> 1 . 1-1 
; 1904-1919 , 17 ־ 1 ,/ .!' 7 ■ו?! 11111 ^ 001 

, 825-1855 ! 111 /( 01101111141 ^ 1 011111111 11111 ) / ,!\! ,׳( 51£ ־ \ 0 מג 51 ) 111 

. 1961 
מ. סרב. 

נ' 1 ראה ביהודים גוף דתי-לאומי זר ומזיק, שיש להטמיעו. 
צעד מכריע בכיוון זה, שהטביע חותם עמוק על תוה״י ברוסיה. היה 
גיוס יהודים לצבא ( 1827 ), שהפעלתו היתד. כרובד, בחטיפת ילדים 
וחינוכם בבה״ס לבני חיילים. ברוח הדת הנוצרית (ע״ע קנטונים- 
טים). תחום המושב הוגבל, והיהודים גורשו מקייב, סווסטופול וני- 
קוליב. מאייד עודדה הממשלה התיישבות חקלאית יהודית בדרום 
רוסיה ע״י פיטווה מחובת הצבא (ע״ע השבלה. עם׳ 551 ), הוטל 
פיקוח חמור על ספרים יהודים, והדפסתם הותרה רק בווילנה ובז׳י- 
טומיר, ובפיקוח המשכילים, שקיבלו פידזד רב מן הממשלה; ביז¬ 
מתם, בפיתוחם ובפיקוחם של אלה — ובעידוד השלטונות — פותחה 
בשנות ה 40 מערכת בת״ס יהוריים־מסשלתיים (שם. עמ ׳ 548 ), ובתי 
מדרש לרבנים (ע״ע, עט' 991 — 994 ) הוקמו בווילנה ובז׳יטומיר. 
בסוף ימיו של נ' הועלתה תכנית דיכוי חמורה נגד יהודים "בלתי- 



175 


ניקולי — ניקוד' (ניקוליוייך׳) 


176 


מועילים" ע״י הגברת קצב גיוסם לצבא. כמו־כן גזר נ , על איסור 
לבישת המלבושים היהודיים המסרתיים. הגבלות אלו כולו פורסו 
במערכת של פאות חוקים אנטי־יהודיים שנחקקו בתקופתו. והחשו¬ 
בות שבהו ב 1835 ו 1844 ז במסגרתם בוטלו רשמית הקהילות היהו¬ 
דיות כגופים מטילי־מרות והונהג מעמד ה״רבנים מטעם הממשלה". 
בגלל אלה, אך בעיקר בגלל גזרת ת״חטופים", נשארה תקופה זו 
בזכרון העם כאחת התקופות האפלות בחוה״י ברוסיה הצארית. 

ש. דובנוב. דיי עם עולם. ס־, 95 — 118 . 208 — 211 , ' 11958 ר. פאהלר. 

די״י. דורות אחרונים, ב׳, ספר א׳ ומפתח בערכו), 1970 . 

י. ס. 

2 ) נ׳ 11 אלכסנדרוביץ׳ ( 1868 — 1918 ; קיסר ב 1894 — 1917 ). 

בנו של אלכסנדר 111 . בצעירותו ניתן לו חינוך צבאי, אך לא תפקיד 
אחראי, ואביו תארו, גם כשהיד, מבוגר, בילדותי בעסקי מדינה. נ' 
היה חלש־רצון ועם זאת קשה־עורף כאביו. נוח לקבל השפעה, פוסח 
על שתי הסעיפים ונוטה להחלטות נמהרות. לפיכך לא התאים לתפ¬ 
קיד של שליס-יחיד, אוטוקרטי. שאליו נשא לבו. 

כשליט הצליח נ׳ בל-אימת שיכול היה להישען על שר שינהל 
את ענייניה של המדינה, והוא עצמו הסתפק בהתוויית קווי מדיניות 
— שמירת האוטוקרטיה, פיתוח הכלכלה ושמירת השלום בעולם. 
השלטון ברוסיה היה יעיל ותקיף ב 1894 — 1902 . כשויטה (ע״ע) היה 
הדמות החזקה בממשלה, ושוב ב 1906 — 1911 , כשסטוליפין (ע״ע) 
מילא אותו תפקיד• באותן תקיפות של שלטון יציב התפתחה רוסיה 
במהירות רבה בתחומי התיעוש והחינוך. 

ואולם. כשניצבה הממשלה מול קשיים חמורים או פול ביקורת 
מבית, נטל נ ׳ , מתוך הרגשת חובה, את השלטון במישרין — וכך 
דווקא בעתות־משבר לא היתה לרוסיה כל הנהגה. כך. למשל, נקלע 
נ׳. בשנות 1903 — 1905 , בין עצות מנוגדות מהאגף השמרני הקיצון 
של הביורוקרטיה ומאגפה הליברלי יותר. באותה עת שקעה שמשו 
של ויטה ועלתה השפעתם של שמרנים קיצונים, בגון ו. ק. פלוה 
ופובידונוסצב. השפעה זו תרפה למאורעות הרי אסון, כגון הפוגרו¬ 
מים בקישינב ובהופל (ע׳ להלן, יהודים) ולפרוץ מלחמת רוסיה— 
יפאן. אחרי רציחתו של פלוה 19041 ) מינה נ׳ תחתיו לשר הפנים את 
סוויאטופולק-מירסקי הליברלי־יחסית. אך סירב לתמוך בדרישות 
שר זה להנהגת תיקונים מזעריים בחוקה. אותו חוסר־עקיבות חזר 
והתגלה בחדשי המהפכה מינואר עד אוקטובר 1905 , עד שנ׳ נאלץ, 
בכורח המאורעות, לוותר דתורים חוקתיים מרחיקי לבת, כי באוק¬ 
טובר אותה שנה, כשהגיע המשבר לשיאו עם פרוץ השביתה־הכללית, 
לא נמצא לני "איש חזק" שידכא בכוח את המהפכנים. 

לאחר רציחתו של סטוליפין שוב נטל נ׳ חלק רב יותר בניהול 
השלטון, וגברה השפעתם של אשתו, הקיסרית אלכסנדרה (ע״ע), ושל 
רפויות מפוקפקות. כגון משצ׳רסקי. הלאומני־הקיצון, ורספוטין(ע״ע), 
שהצליח לרפא את יורש־העצר אלכסי בעת התקפות חרמם (המו¬ 
פיליה). כוחו של רספוטין הורגש במינויים כושלים ביותר לתפקידים 
מרכזיים. באותן שנים של ממשל רפה־ידיים נטבחו מאות שובתים 
במכרות הזהב שליד הלנה ( 1912 ) ; נערך משפט בילים (ע״ע עלי- 
לות־דם). ורוסיה עודדה באווילותה את פרוץ מלחמת הבלקן (ע״ע). 

בפלה״ע 1 נחשפה במלואה חולשת ני כאוטוקרט וגרמה לתוצאה 
החמורה ביותר. החלטתו באוגוסט 1915 ליטול על עצמו את תפקיד 
המפקד העליון של הצבא היחד.. מבחינה פוליטית, הרת־אסון, כי 
בכך נטל נ' על עצמו את קולר־האשמה למפלות שצבא רוסיה עתיד 
חיה לנחול. בנטשו את פטדוגרד כדי לצאת לחזית גדל מאוד 
כוחה של הקיסרית השמרנית־קיצונית, ובאמצעותה — כוחו של 
רספוטין. שניהם הביאו לפיטורי רוב השרים שחתמו על המכתב 
הקיבוצי ובו הזהירו את נ׳ לבל יצא מהבירה. ראשי ממשלות לא 
מתאימים לתפקידם הוחלפו בזה אחר זה (גורמיקין. שטורפר. טרסוב 
והנסיך גוליצין). 



ניקו?י ז 1 רכוב ע 5 סוס, וסכינו קצינים הכורעים נרד ?תםזנות קדז׳טיס שחראח 
?הם ?תראת צאתם 5 מ?חםה ניננים 


בהפגנות האדירות שפקדו את פטרוגרד בפברואר 1917 (ע״ע 
[ה]פהפכח הרוסית, עט׳ 365 ). מצא נ׳ עצמו מבודד לחלוטין, אפילו 
בקרב המעמד השלים. ב 2.3.1917 התפטר, והמונרכיה ברוסיה באה 
אל קצה. בלחץ הסובןט של פטרוגרד אסרה עליו הממשלה הזמנית 
לצאת לאנגליה, שמלכה פעל להצלתו. 

נ' ומשפחתו הועברו לטובולסק שבסיביר. ובאפריל 1918 — ל־ 
יקטרינבורג (כיום סורדלובסק). בהתקרב צבא ,.הלבנים" לעיר. 
ב 16.7.1918 . ציווה הסוביט המקומי להוציאו להורג, ועמו בל בני 
משפחתו. — יומנו של ני ומכתבי אשתו אליו י״ל ב 1923 , ומכתביו 
אליה ב 1929 . 

ס 0 ז׳\ג) 5 . 0 .ז ; 1939 , 1 (^ 911 ^ 1 */ 1111 * 811 1/16 / 0 8011 ) 7/1 , 0$ ז 2 ? . 8 

(511.), 814*1111 11114111■ 11*6 1-41X1 7x0./, 1969. 

יו. סרג. 

נ' ז 1 היה שונא יהודים עקב חינוכו. וראה בהם גורם עיקרי 
לתסיסה המהפכנית. הוא דחה את הנסיונות לשנות את החוקים נגד 
היהודים ופרש חסותו על .,ברית העם הרוסי״ — הידועה בשם 
״המאות השחורות״ — שהתארגנה בתגובה להתגברות הארגונים 
הליברליים והסהפכניים ( 1904/5 ). ב 1906 עיכב ני נסיו! להכניס 
הקלות במערכת החוקים האנטי־יהודיים, נסיון שנעשה בידי מועצת 
המיניסטרים. בראשות סטוליפין (ע״ע), כדי להרחיק את היהודים 
מפעילות מהפכנית, וכדי לובית באהדה בין־לאומית. בהשראתו של 
נ' בוים משפט בייליס (ע״ע עלילות-דם), ששימש אות לרדיפות 
מחודשות. מצב זה גרם להגירת המונים מיהודי רוסיה לאה״ב 
ולארצות אחרות. בשנות מלה״ע 1 הוחשדו היהודים בבגידה, ובחסותו 
של נ׳ נערכו רדיפות אכזריות וגירושים המוניים מאזורי החזית 
(ע״ע ניקיל' ניקוליויץ׳). - בקיץ 1915 נאלץ נ׳ לפתוח את ערי 
רוסיה הפנימית בפני המוני הפליטים היהודים ונתבטל "תחום־ 
המושב״, — וע״ע רוסיה. יהודים. 

ש. דוננוב, דברי ימי עם עולם. י—׳"א, תט*י'־; י. מאוד. יהודי 
רוסיה בימי ה״דוסווו" והעבר,■ !׳), תש״רו הנ״ל. שאלת היהודים 
בתנועה הליבראלית והמהפכנית ברוסיה. תשכ״ד; ■ 0 ^ 114,11 * €<־ 0 
0} 111( )(1X11 ׳צ־ 111x101 ,׳\ 0 חנ 001 . 5 , 1 ^ ; 1909 , 1-11 , %10111( 411 8114x10/141 
011, 7/1( 8111x1011 ז 1 ״נ?. 5 ; 1916-1920 , 111 — 1 ,!)!/!)!ס , ! 1 ) 4/1 ' 1 111 814X110 
111 1 < 0 )[ ) 711 ,£־ 1 :א 1 ח 00 ־ 01 ״ 1 : 1 ־ 196 , 11 ) 5001 1 ) 011 1 ( 10 14/1(1(/■ 7x0 )( 
. 1965 , 1-11 , 811x110 

נקולי (ניקולר,), ע״ע מונטנגרו עמ׳ 497 . 

ניקולי (ניקוליויך) — 11 ב\. 0 א 1 < 11 — ( 1929-1856 ). דוכס-גרול 
ומצביא רוסי. נ׳ היה בן־אחיו של הקיסר אלכסנדר 11 
ואביו היה מפקד צבא רוסיה במלחמתה בתורכיה ב 1877/8 . נ׳ קיבל 
חינוך צבאי, מילא תפקידים שונים בצבא, ובימי ניקולי ז 1 נחשב, 
בשל גבהו והופעתו, לאישיות המרשימה ביותר של בית רומאנוב. 
בשיא המהפכה הראשונה ברוסיה (אוקטובר. 1905 ) ביקשו הקיסר 
להחזיר את הסדר על כנו ולהפעיל למטרה זו את האמצעים הצבאיים 
הנמרצים ביותר; נ' סירב להיענות לכך, ותמך בהצעת ם. ויסד. 
(ע״ע) לוותר ויתורים חוקתיים. 



177 


נילילי(ניקיליויץ , ) — ביקדלסון. סר וירים ניחם פריוד 


178 


ב 1905 נתמנה נ׳ לנשיא מועצת ההגנה הלאומית ובתפקידו זה 
ארגן מחדש את הצבא בעקבות המפלה במלחמה עם יפאן. בפרוץ 
מלה״ע 1 מונה נ׳ למפקד עליון של הצבא. הוא פרסם מנשר לפולנים 
וקרא להם לפעול לאיחוד עמם בשלטון הקיסר, ולהקים "פולניה 
חפשית בדתה, בלשונה ובממשלה העצמי", אולם ממשלת רוסיה 
לא המשיכה מדיניות זו. 

כמפקד עליון העריכו לח־נדורף (ע״ע) ,.כמצביא ואסטרטג דגול׳, 

אך מבקריו הצביעו על צרות אפקו ועל אי־יכלתו לבחור פקודים 
מוצלחים. באביב 1915 נמצאו הרוסים בנסיגה כללית, ת׳ החליט 
החלסה גורלית לנקוט שיסה של ..אדמה חרוכה"! כתוצאה מכו 
חסמו הסוני פליטים רעבים את הדרכים והרכבות. יצרו אנדרלמוסיה 
והפיצו מחלות אנושות. במיוחד נפגעו יהודי פולניה וגליציה, שמאות 
אלפים מהם גורשו מבתיהם (ע״ע מלה״ע 1 , יהודים). 

באוגוסט 1915 הודח נ׳ מתפקידו, ביזמת הקיסרית אלכסנדרה 
פיודויובנה (ע״ע) שרגזה עליו בשל הבוז שרחש לאיש־אמונת 
רספוטין (ע״ע), ני הועבר לחזית הקווקאז. זכה שם בהצלחות וכבש 
את כל ארמניה. אחרי מהפכת 1917 עבר לקרים, וב 1919 עבר 
לצרפת ובילה בה את שארית ימיו. ב 1922 בחרה בו סועצת הט־ 
לוכנים הדוסים ליורש כתר רוסיה, כראש בית רוסאנוב. 

ניקולי, פריךריך - 1100131 ? — ( 1733 , ברלין - 

1811 ,' שם), סופר ומבקר גרמני, נ׳ היה בנו של בעל 
בית־מסחר ידוע לספרים, מ 1752 עבד במפעלו של אביו וב 1758 
היה למנהלו. — יחד עם ידידו מנדלסזון ייסד נ׳, ב 1757 , את כה״ע 

־ 111151 .>! 0 ־ £101 801 01 ת 01 .' 101 ) 053 !ו! 0 ,! 15 '\\ 0 ־ 500 ־ 5 801 10111010 [כ! 81 

(״ספריה לספרות ואמנות״! י״ל ביט כרכים, 1757 — 1804 ). ,־)־״ 8 
1 )ח €££0 ־ 1 :) 6 נ 1 • 1111 גז 13116 6 ] 611€5 ת 1116 ("מכתבים על הספרות החדי- 
שה״), 1759 — 1765 , נכתבו יהד עם לסינג ועם מנדלסזון. ב 1765 
ייסד את כה״ע הביקרתי, בעל החשיבות בתולדות התרבות הגרמנית, 
10 ־ 815110111 ־ 015011 ־ 8 ־ח 1 ־מ £1 < 15 ־/ ("ספריה גרמנית כללית"). הידוע 
שבספריו הוא הרומאן ,! 54 110 ־ 11 5 ־ 8 0 ־^ 1000 ־ 54 008 0 ־ 5 ־ 8 
ז־ 05 ג 15 סא 531805 ־ 5 5 ז־ 151 ׳ן ("חייו ודעותיו של האדון המאגיסטר 
זבאלדוס נותאנקר [עוגן הצלה)״), 1773 — 1776 . התקפה ראציו־ 
נאליססית על הקנאות הדתית. 5 ז־ 15 ז־קע 0 ־ 008 ( 5 ־ 8 0 ־ 08 ־ 1 ? 
(״שמחות ודתו הצעיר״), 1775 , היא פארודיה על "יסודי ורתר 
הצעיר" של גתה. 

יחד עם שני ידידיו, לסינג רמנדלסזלך. שאף ני להשלטת הראצל- 
נאליזם בספרות ההגות ובספרות היפה. הוא להם בערפול המחשבה, 
בהתבטאות נמלצת ומסורבלת, ובקידוש סמכויות מיושנות, כ״כ 
לחם בתופעות של קיצוניות למיניה. עם זאת. בקנאותו החד־צדדית 
לראציונאליזם הטהור, לא ידע להעריך כראוי הלכי־מחשבת וזרמים 
חדשים. הוא יצא כנגד תנועת "תסער ותדחף" ומנהיגיה, לא הבין את 
גדולתו של גתה. והתקיף את הפילוסופית של קאנט ואת זו של 
פיכטה. 

, 051 . 0 ; 1926 ?!/:**■•#?ס}// , 5 קו( 1 ו{ת •\! , 0 

,ז 1£ ז 113 ת 1011£ ^ ,£[ .? ; 1928 ?!/ 11150 ?<£ 5 .!$.£ 

. 1965 161 ?■? 1 ) 80 016 

דקוליב (רוסית ! 0,5361 * 1111 ), בירת מחוז נ', ברפובליקה האוק¬ 
ראינית, בריה״מ! 331,000 תוש׳ ( 1970 ). נ׳ שוכנת על 
הגדה המזרחית של פי הנהר בוג. במרחק של כ 70 ק״מ מחופי 
הים השחור. נמל־נהר ונמל־ים, שדרכו מייצאים בעיקר תבואות 
מהאיוור החקלאי תעשיר של דרום אוקראינה, ועפרות ברזל. נ׳ 
תיא מרכז חשוב לבניית אניות, ובה מפעלים לייצור ציוד כבד 
לעבודות עפר, ציוד לטחנוח־קמח, מכונות חקלאיות ומפעלי תעשיה 
קלה למזון. להלבשה, למוצרי עור ולתמרוקים. בני מכיז פדגוגי 
ומכון להנדסה. בתי־ספר לרפואה ולמוסיקה. 


נ , נוסדת ב 1788 , בתקופת התפשטותה של רוסיה על תופי הים 
השחור. עד מלחמת קרים ( 1854/6 ) התפתחה בקצב מתיר והיתה 
למרכז בניית אניות ובסיס ימי, ואחר המלחמה הפכת לנמל מסחרי. 
בשנים 1941/2 תיתת נתונה לשלטון גרמניה. 
יהודים נמצאו בני מימיה הראשונים, בהם רבים שהיגרו 
מגליציה. ב 1830 נמנו בעיר' 715 משפחות יהודיות ו 424 בודדים. 
ב 1829 נאסרה ישיבתם שם. אך גירושם נדחה עד 1834 , ע״פ בקשת 
השלטון המקומי שחשש מפגיעה בהתפתחות העיר. אלכסנדר 11 
העניק לסוחרים ( 1857 ) ולבעלי מלאכת ( 1861 ) ופות להתגורר 
בעיר• ב 1866 הוסרו כל המגבלות והקהילה התפתחה במהירות. 
ב 1880 התגוררו בג׳ 8,375 יהודים וב 1897 כ 20,000 ( 22% מהתו¬ 
שבים). באוקטובר 1905 התחוללו בני פרעות דפים, ב 1919 — 1920 
נפגעו קשה היהודים בעיירות הסמוכות לני. ב 1926 נפנו בעיר 
21,786 יהודים ( 21% ). בספטמבר 1941 נרצחו ע״י הנאצים ב 5,000 
יהודים שנשארו בני. עם שחרור העיר (מארם 1944 ) חורו אליה יהו¬ 
דים. ב 1959 נמנו בה 5.800 ! יהודים ( 7% ). אין ידיעות על המצב כיום, 

ניקולסבורג ( 8 זע 0155 ־|; 51 ), השם הגרמני של העיר מיקולוב 
(־ 5415010 ) שבדרום חבל סורויה (ע״ע), צ׳כוסלובקיה. 

מספר תושביה כ 7,000 ( 1970 ). 

קהילת נ׳ היתד. הגדולה והחשובה בפוראוויד. ומקום מושב 
רב המדינה. תחילת יישובה במאה ה 14 , אך יש להניח שקהילה 
נוסדה ב 1420 ע״י מגורשי וינה (ע״ע). ב 1454 נקלטו בה מגורשי 
ברנו (ע״ע) ואולמיץ (ע״ע). ב 1487 כבר היד, בה ביכ״נ, ב 1560 
ישבו בני 300 יהודים. ב 1575 עברו, העיד לשלטון בית דיטריכשטייו 
והיהודים נהנו מחסותו והגנתו. כתב־זכויות מ 1519 הבטיח להם 
מיגר,ל קהילתי עצמאי, ותיקון ס 1612 העביר אותם מסמכותה 
המשפטית של העיר לסמכות האציל. נ 1642 נכבשה נ' ע״י השוודים 
ויהודיה חויבו ברבע מהמם שהטיל הכובש. ב 1648 תגיעו לנ ׳ פליטי 
תמילניצקי (ע״ע) וב 1670 — מגורשי וינה. הצפיפות הביאה למ¬ 
גיפות! הגדולה בהן אירעה ב 1680 ואז ניתן רשיון לבנות בי״ח 
יהודי. ב 1719 נשרף רובו של הרובע היהודי, וקהילות רבות תרמו 
לשיקומו. התרחבותה של הקהילה נעצרת בשל ,.גורת המשפחה" 
(ע״ע מומיה, עמי 839 ). יהודי נ׳ עסקו במסחר ענף ובמימון שוטף 
של הוצאות החצר. לבעלי המלאכה היו איגודים מקצועיים ובתב״נ 
משלהם. עם ירידתה הכלכלית והמסחרית של העיר, ההל ב 1848 , 
היגרו רבים לווינה ולהונגריה. מ 3,000 בתחילת המאה ה 18 . ירד 
מספרם ב 1869 ל 1900 , ב 1913 ל 778 ול 437 ב 1930 ( 5.5% ). 

קהילת נ׳ נודעה בישיבתה וברבנית. מהם: יהודה ליוא בן בצלאל, 

יום טוב ליפמן הלר, מנחם מנדל קרוכמל ובנו אריה יהודה, דוד 
אופנהים. שמואל הורוביץ, ר מרדכי בנט ובנו ר׳ נפתלי והרב 
שמשון רפאל הירש (ע׳ ערכיהם). רבה האחרון של ב׳ היה א. וילמן. 
בין שתי מלה״ע פעלו בני סניפי התנועה הציונית. בימי הכיבוש 
הנאצי נספו רבים מיהודי נ׳ וכיום איו בה יהודים. 

י ו. כהצא, נ׳ (ערים ואמהות בישראל. ר), תש״י (כולל ביבל׳)! 

א. נ. צ. רות (מהדיר), ספר תקנות נ/ תשנ״ב. 

ניקולסון, סר ויל;ם ;יוזם פריור - ״! 33 ״־א 1111301 ^■ 55 
5015011 ־ 5 ? זס"? י— '( 1872 — 1949 ), צייר, אייר ורשם 
אנגלי. נ' למד ב 1890-1889 באקדמיה ו׳יליאן בפאריס והתרשם 
עמוקות מן האמנות היפאנית. הוא צייר ציורי טבע דומם, נוף 
ודיוקנים. דיוקניו, ההיתוליים לעתים, הם בעלי פיתארים פשוטים! 
עם הדמויות הרבות שצייר מבין בני דורו נמנים המלכה ויקטוריה 
והצייד־החרט ויסלר (ע״ע). בל יצירתו של נ' מצטיינת במבנה 
מאוזן, ארדיכלי כמעט. בשנים 1893 — 1898 שיתף פעולת עם ג׳ימז 
קרייד ( 10 ־יס?! הם חתמו על עבודותיהם בפסודונים (.׳ל\ 1 ־ 30 .? 
3££ ] 5 זנ??!־פ) ותיתוכי-העץ שלהם, המהפכניים בשטיחותם ובשי־ 



179 


ניקולהון, פר ויליס ניוזם פריור ניקר 


180 


מושם הדחוס בשחור, תרמו הרבה לאמנות הפלאקאט. — לב׳ הוענק 
תואר־אבירות ב 1936 . בנו, בן נ׳ (נו׳ 1894 ), הוא מן הציירים 
הנודעים בסיגנון הציור המופשט. 

. 1956 ,. 7.19 < ,־ 01011,5 .. 1 

ניקו[, ניקיטה — 1 110x011 ,ז 11 >ז 811 — ( 1605 — 1681 ), אפטרי־ 
ארך של מוסקות־. ומהדמויות הבולטות ביותר בתולדות 
הכנסיה הרוסית. נ׳ שימש תהילה ככוהן דת במוסקווה, אולם אחרי 
מות שלושת ילדיו נפרד מאשתו וחי במנזר בשנים 1634 — 1646 , 
בראשונה כנזיר מתבודד ואח״ב כראש מנזרים שונים. בשנת 1646 
התוודע לצאר אלכסי (ע״ע), והלה התרשם ממנו ומינהו לכהונות 
כנסייתיות שונות. ב 1652 . אתרי מות האפטריארך של מוסקווה, נבחר 
נ׳, בפקודת הצאר, ליורש משרתו. נ׳, שהתנה את קבלת המינוי 
בהשגת סמכות מלאה בכל העניינים הנוגעים לאמונה ולפולחן, 
התחיל מיד ברפורמות שונות. הוא ביקש לתקן את פולחן חכנסיח 
הרוסית, שנפגם לדעתו ע״י השפעות קתוליות, ולהתאימו למסורות 
היווניות־אורתודופסיות. בין היתר הנהיג עשיית סימן הצלב בשלוש 
אצבעות ולא בשתיים, אמירת "הללויה" שלוש פעמים במקום פעמיים 
כמקובל ושינויים בספרי התפילה ובסדרים הליטורגיים. תיקוני 
פולחן אלה גרמו לפילוג בקרב המאמינים הוותיקים, ואלה שסירבו 
לקבלם (נודעו בכינוי ״ראסקולניקי״ — "מאמינים ישנים") נתארגנו 
כקבוצה פוליטית שהתנגדה לשלטון. 

נ׳ זכה להערצת ההמונים במוסקווה ולתמיכת החוגים הכנסייתיים. 

כן נתחזק מעמדו כאשר הפקיד בידו הצאר בהיעדרו ממוסקווה 
סמכויות שלטון מלאות. אולם שתלטנותו ושיטותיו האלימות הביאו 
להסתייגית גוברת והולכת ממנו. תביעותיו לעליונות הכנסיה על 
המדינה הביאו לבסוף להדחתו ( 1660 ), לשלילת כל זכויותיו ככוהן 
דת ולהגלייתו ( 1666 ), אך התיקונים שהנהיג נשארו בעינם. בעלות 
פיוזלר 111 לשלטון בוטלו ההאשמות וגזרי הדין נגד נ' והוא נקרא 
לשוב למוסקווה, אך מת בדרך. 

, 35031 ? .? ; 1871-76 . 1-171 ,־מ* 7 1/10 / 1 \ 01 0/1 ( 10 ( 01 '] * 74 ,־סח!!!! , ] ./\\ 
. 1938 , 01 ) 1 ! 80 * 11 > 01 ! 01 1 ( 411/0/111 

נילן' (יוו׳ ףא 4 ז), אלת הנצחון במיתולוגיה היוונית (ויקטוריה 
(בדזסוסנ׳ל) אצל הרומאים); לפי הסיודוס (ע״ע) היחח 
בתם של הסיטאן פאלאם ואלת נהר השאול׳ סטיכס, ולחמה בטיטאנים 
לצדו של זום. נראה שבתחילה לא היה לנ ׳ פולחן מיוחד משלה 
והיא הוחלפה בטעות עם פאלאס־אתני (ע״ע אתני), מעניקה הנצחון. 
רק בהדרגה הובחנה נ׳ ממנה ונתפסה כמתווכת ומסייעת לנצחון 
שמעניקים האלים לבני האדם. לנ׳ היד, מקדש על האקרופוליס 
באתונה, שנשתמר עד היום הזה (ר׳ תמ׳: כרך ים, עם׳ 574 ). ברומא 
כבר קיים היה פולחן ג׳־ויקטוריד, מימי קדם. האגדה הרומית מספרת 
שלכבודה הוקם מקדש על גבעת תפלטי! עוד לפני שהונח היסוד 
להקמת העיר. נ׳ נחשבה למגינת הסנאט ואחרי נצחונות במערכה 
הוקמו לכבודה פסלים ונערכו משחקים מיוחדים בזירת הקרקס. 
אוגוסטוס העמיד את פסלה ב״קוריה יוליד," לזכר נצחון אקטיום. 

באמנות מתוארת נ' לרוב בדמות אשד, בעלת כנפיים, עם זר או 
ענף־דקל. פעמים היא מסוככת על הגיבור המנצח או רושמת 
נצחונות. פעמים היא דמות ועירה הנישאת בידי האל זוס או האלה 
אתני. פסליה הנודעים ביותר: נ׳ של פיאוניוס מאולימפיה ( 420 
לפסזד־נ בערך: היום במוזיאון באולימפיה); נ׳ בסמותרקי (ע״ע, 
ושם תמי [היום בלובר]), כפי הנראה מעשה-ידיו של פיתוקריטוס 
מרודוס מראשית המאה ה 2 לפסה״נ (ע״ע הלניזם. עמ׳ 665 ) ! נ׳ 
מאשקלון (המאה ר, 3 לסר,"נ), המופיעה על כמה תבליטים (ר׳ תמי: 
כרך ר, עם׳ 1155 ). דמותה של נ׳ מופיעה באמנות היוונית והרומית 
גם על אגרטלים (ר , תנד; כרך יד. עמ׳ 685 ), על אבנים יקרות 
(ר , תמ׳ו כרך יד, עמ' 695 ), על מטבעות המתייחסות לנצהונות. 
באמנות הנוצרית נתגלגלה דמותה בדמות מלאכים. 


נקיאה, ועידות־, ע״ע אקומניות, ועידות; נצרות, 

עמי' 338 . 

ניקיאה, קיסרות־, ע״ע ביזנטיון עם׳ 375-373 . 

ניקיאם — — (ז 470 — 413 לפסה״נ), מצביא ומדינאי 

אתונאי. נ׳ היה מעשירי אתונה. שמרן ודבק בדת ובמוסר 
של דורות קודמים. ועם זאת נאמן לדמוקרטיה. אחרי מות פריקלם 
( 429 ) נבחר תכופות לאסטרטג, התר לסיים את המלחמה הפלופו- 
נסית (ע״ע) ע״י הסכם עם ספרטה והיה מטרה עיקרית לביקרתו של 
קלאון (ע״ע), שתקף את זהירותו. ב 432 השיג נ׳ שביתת נשק לשנה 
ואחרי מות קלאון בקרב ( 422 ) נכרת "שלום נ׳", שסיים את השלב 
הראשון של מלחמת הפלופונמוט ( 421 ). 

יריבו החדש של נ' היד, אלקיביאדם (ע״ע). ב 415 מונה נ' לאחד 
ממפקדי המסע נגד סיךקוסי בסיציליה, למדות שדעתו לא היתה 
נוחה מתכנית זו שיזם אלקיביאדם: לאחד עריקת אלקיביאדם ומות 
המצביא השלישי, למכום, היה נ׳ למפקד היחיד של האתונאים 
בסיציליה. הוא ניהל את המערכה ללא תנופה, החמיץ בראשית 
המסע הזדמנויות לנצחון ואיפשר לסירקוסים להתאושש ולהתארגן. 
משנתברר שאפסו סיכויי הנצחון סירב לתה פקודת נסיגה, מפחדו 
לגורלו כשישוב לאתונה, ואח״ב השהה את הנסיגה מתוך אמונות 
תפלות. צבאו הושמד ליד הנהר אסינרוס, הוא הסגיר עצמו לסיר- 
קוסים והוצא להורג( 413 ). תוקידידס משבחו על מוסריותו ומסירותו. 
אך מבהיר שג׳ היה אחראי לשואה בסיציליה. 

. 1968 ,! 1110 ^ 41 !'1111101) 171 7 1x110 ה / . 11.0 

ניקל ( 1 :״ 01 !מ), יסוד בימי מתכתי. סימנו הכימי; 4 <, מספרו האטומי 
28 , ומשקלו האטומי 58.71 . לנ׳ 11 איזוטופים, במספרי 
מסה 56 — 66 , ביניהם 5 איזוטופים טבעיים, שהשכיחים שבהם הם 
11 ־ ז 1 א( 67.8% ) ו <" 1 'א( 26.2% ). הנ׳ נתגלה והופק לראשונה ע״י 
קרונסמט (*טז 11 <״כ> .ז. 4 ) ב 1751 , מהמינרל ניקוליט 45 ו'א. 

הופעה בטבע ומינראלוגיה. ריכוז ד,נ׳ בקרום כדה״א 
הוא 93 חלקי מיליון, אך רובו מרוכז בגרעין מברזלי! ריכוז הנ׳ 
הממוצע של כל כדה״א נאמד ב 2.7% . מטאוריטים (ע״ע) ברזליים 
מכילים נ' בשיעור ממוצע של 8% . תג' יוצר בהם שני מינרלים 
עיקריים, שניהם נתכים של ברזל וגי: קמצים, המכיל 5% — 6 נ׳, 
וטיניט שבו ריכוז ד,נ' הוא 13% — 48 . 

ד,פזר, הסולסידית של מטאוריטים מכילה את המינרל שדיבר־ 

סיט — ק,( 00 ,;זיז,פ?). בקרום כדה״א מרוכז הנ' בסולפידים 
המאגמחיים, בעיקר במינרל פנטאלאנדיט 8 (!א , 9 ?), המכיל 
22% — 33 ג', הוא מתגבש במערכת הקונית, ומופיע לרוב בצורה 
מסיווית. בצבע חום־צהוב בהיר, בעל ברק מתכתי, ולרוב בגידול 
משותף עם המינרל פירהוטיט 1765 . 

במחזור המאגמתי הראשי פוחתת תכולת הנ׳ עם המשך הדיפ¬ 
רנציאציה מ 2,000 חלקי מיליון בסלעים האולטרד,־בסיסיים לב 10 
חלקי מיליון בסלעים גרניטיים. נ' אינו יוצר מינרלים עצמאיים 
אורתו־מאגמתיים, אלא מחליף את היון *־ 418 בסיליקטים השונים, 
מאחר שרדיוס שני היונים שווה: 0,78.4 , נ׳ נמצא בעיקר במינרלים 
אוליוין (ע״ע) והיפרסתן (ע״ע פירוכסן), המכילים עד כדי 0.5% נ׳, 
והוא איפוא ליתופילי בקרום כדה״א. 

ריכוזים של נ' בעלי ערך בלבלי מתקבלים מחדש בשלב ההידרו־ 
תרסלי. כאן הוא מופיע בצורת סולפידים או ארסנידים, שהחשובים 
בהם הם גיקוליט 145 'א ( 43.9% , 1411 ), גרסדורפיט 19145.8 (עד כדי 
35.4% ,!יא) וכלואנתים ,.״״ 41135 ? ( 28.1% , 41 ?). בבלייתם של מינר¬ 
לים אלה נוצרים ארסנטים, כגון אנאברגיט 811,0 ...(, 450 ), 741 , 
שהוא בעל צבע תפוחים אפייני. 



181 


ניקל — ניקפדרוס 


182 


במחזור תמאגמתי ר,נ' הוא נן־זוג של הקובלט, ואילו במחזור 
תסדימנטרי נפרדות שחי המתכות. קובלט מתחמצן בנקל ל״״ס, 
ואילו *־!א יציב מאוד בתמיסות מימיות. רוב ד.נ׳ המשתחרר בתהלי¬ 
כי הבליה אינו נשטף ולכן הוא מתעשר בשארית הבליה, לעתים 
עד כדי ריכוזים כלכליים (ניו קלדוניה). המינרלים המשניים העיק¬ 
ריים הם: גרניאריט 1,0 ]- 1 1 י 0 !!ף.!,-,( 011 ) 1 ,(.^?,ואז.■ שהוא נ׳־ 
סרפנטיו(ע״ע) ופימליט 9,0 ״■ (״, 181,0 ,(] 011 ) 1 ,.(* 54 ,;א), שהוא 
נ׳-חרסית. 

נ׳ נמצא כיסוד קורט בצמחים ובתאי בע״ח, אך תפקידו הביולוגי 
אינו ידוע. הוא מעושר בנפט ותוצרותיו! אספלט (ע״ע) מכיל עד 
כדי 3.000 חלקי מיליון נ , . 

תבונות. צפיפות הנ׳ היא 8.9 , הוא ניתך ב 1455-0 ורותח 
ב, 2900-0 . ד,נ׳ דומה בקשיותו לברזל, אך בעמידות בפני חמצון 
וקורוזיה הוא דומה יותר לנחושת (לכן שומר ני מלוטש על הבדק 
במשך תקופה ארוכה). צירוף־תכונות זה מסגלו לשימושים רבים. 
ד.נ׳ ניתן לחישול ולריקוע, ומתחת ל, 300-0 הוא ניתן למיגנוט. נ׳ 
הוא מוליך בינוני של חשמל וחום. 

הני הוא יסוד מעבר, האחרון בשלשה הראשונה של הקבוצה 
1 חז\ במערכה המחזורית. שלשה זאת כוללת גם את הברזל והקו- 
בלט, להם דומה הנ ׳ בתכונותיו ובתפוצתו בטבע, ערכיותו של הנ׳ 
2 (תרכובות נ' בעלות ערכיות 1 ו 3 הן מועטות מאוד). 

נ׳ אינו מגיב כלל עם בסיסים ורק מעט עם חומצות מהולות, 
פרט לחומצה חנקתית מהולה, המתקיפה אותו בנקל. בחימום באוויר 
הוא מתחמצן לתחמוצת, חנ ׳ יוצר קומפלכסים בקלות. ההידרט של 
יון הנ׳ * ־ 1 ־ ( 2 0 ^ 1 ) 1 א] הוא בעל צבע ירוק. 

הפקה ושימושים. הנ' מופק בעיקר מפגטאלאנדיס 
( 5 ט?- 13 א) ומגראניאריט ([ס.]ז!!־,. 10 ל]:ס.ז,!א). בקליית העפ־ 
רות מתקבלת תערובת תחמוצות, המופרדות בשיטות הבאות: 
( 1 ) המסת התערובת בחומצה גפרתית, והשקעה סלקטיווית של 
המתכות בעזרת מגיבים שונים■ ( 2 ) חיוור* ע״י מימן. ב • 300 — 
מתחזרת תהמוצת-הנ/ בניגוד לתתמוצת הברזל. ( 3 ) העברת פחמן 
חד-תמצני ב ׳ 100 (תהליך מונד). הג׳ חופך לנ׳-קרבוניל, 4 (ס 0 ) 11 י 1 י 
(ר׳ להלן), תוסר נדיף רניתן לזיקוק, והמתפרק ב ״ 200 לני ול 0,0 . 

כמויות קטנות של נ- משמשות להכנת כלים. לציפוי מגן על בלי 
מתכת, וכן כקטליזטור בתהליכים כימיים שונים. עיקר השימוש בג׳ 
הוא בסגסוגות (ר , להלן). 

התצרוכת העולמית של ד,נ' בשנת 1970 היתה 430,000 טון. 
למעלה ממחצית כמות זו מופקת מן המרבצים ההידרוחרמליים 
של סדברי (ץזנ!ל 8 נ 51 [קנדה]). ארצות הפקה אחרות הן בריה״ט 
(פטצאמו) רביו קלדוניה. 

תרכובות: נ' ח ד - ח מ צ נ י, 10 'א 1 , תחמוצת הב׳ העיקרית, 
היא אבקה גבישית ירוקה. היא נמצאת בטבע כמינרל בונזניט. 
ומהווה מקור לרבים ממלחי הני. קיימת גם תחמוצת נ׳ תלת■ 
חמצני. 0 5 ״ןין, המתקבלת כאבקה שחורה בחימום עדין של נ׳ 
פחמתי. לתתמוצות אלו מקבילים בסיסי הנ', ־ ( 011 ) 1 א 
י״(וו 0 )ו'א. מלחי חני המסיסים החשובים הם האצטט, הכלו¬ 
ר י ד, ה נ י ט ר ט ו ה ס ו ל פ ט. כולם דו־ערכיים. הם משמשים לצי- 
פזיי ני, הכנת קטלמטודי נ׳ ולמצברי חשמל מטיפוס אדיסון. תרכובת 
חשובה לניקוי נ׳ היא נ׳-קרבוניל 4 ( 00 ):א — נוזל תסר צבע, נדיף 
ורעיל. דיאמגנטי ובלתי יציב בטמפרטורות גבוהות. דיס תיל 
גלי א ו כסי ם, 

.סס— 0 — 0 —,סס 

) 1 !; 

אסזיז אסא 

יוצר עם יוני־נ׳ משקע אדום בלתי־מסיס. המשמש לגילוי יוני־נ׳ 
בתמיסה עד לריכוז של 2.5 חלקים למיליון. 


סגסוגות ד,נ׳ עמידות לחמצון, שומרות על ברק, וקשות אף 
בטמפרטורות גבוהות. פלדות נ׳ ־ כ ר ו ם הן סגסוגות של ברזל, 
נ׳( 1% — 4 ), כרום ( 1.75-0.4% ) ופחמן ( 0.05% — 0.60 ). פלדות אלה 
משמשות לייצור מכונות ומכוניות ובתעשיה האווירית. סגסוגות נ" 
כרום ונ׳־כדום־ברזל, המכילות 50% — 80 נ׳ (כגון "ניכרום", 
"כולמל"), משמשות כנגדים חשמליים. סגסוגות נ׳־נחושת 
משמשות לייצור ציוד ימי, כלים למפעלים כימיים וכלי־בית. סג¬ 
סוגות נ׳-ברזל קיימות בהרכבים רבים■ בתכולה של 30-25% 
נ׳ הן אינן מגנטיות. ומשמשות בתעשיה החשמלית; בתכולה של 
36% נ׳ מצטיינות סגסוגות אלו במקדם התפשטות קווית נמוך; בת¬ 
כולה של 40% — 50 נ׳ מתקבל מקדם התפשטות קווית זהה לשל 
זכוכית. ולכן משמשת הסגסוגת לייצור מנורות חשמליות; סגסוגות 
המכילות 50% — 80 נ׳ הן בעלות פרמיאביליות גבוהה, וחשיבותן 
רבה בהכנת בבלים תת־ימיים ומערכות רדיו וטלפון. ״ כ ם ף ־ נ׳ ״ — 
קביצת סגסוגות של נ/ אבץ ונחושת, המכילות 22-8% נ׳, משמשות 
לכלי־בית דמויות כלי-כסף. 

-הו!זו*זח 1 ; 1963 , 111 ) 110111 $10111.01 111 ה 4 ,./' 1 , 110 ו[אי - 1 >יוג*מ> 1-1 . 15 .? 
) 0/101/1 /ס 5 ) 11 /)>ו״זקח 0 (.על בעלי־חיים״) ב 958 הכסאמטרים, ובר, 
תיאור סוגי נחשים ובע״ת ארסיים, תוצאות הכשותיהם והתרופות 
נגדן: ( 2 ) 1 וא 1 ) 4011 ,) 1511 .גו 1 ' (״סמי־מגן״) ב 630 הכסאמטרים. — 
וע״ע בוטניקה, עמ ׳ 743 ; ביולוגיה. ענו 322 . 

. 1953 ,(מכםט, תרגום אבגלי ופירזש) .?.!י, - /ו.-ס 0 .?. 5 .^ 

ניקנור, שפט של שני מצביאים סלוקיים. ( 1 ) 1 ׳ בן פאסרוקלום. 

אדמיניסטרטור ומצביא בשירות אנטיונום אפיפנס (ע״ע). 

בתקופת הגזירות ( 166/7 לפסה״ג) היה אחראי לניהול הכספי 
בשומרון. לאחר שהובס הצבא פעמיים בידי יהודה המכבי (ע״ע), 
שיגר אנטיוכוס את נ׳ במפקד בפועל (לצד גורגיאס) של המסע 
השלישי, שמגמתו היתד, להגיע לירושלים מצד מערב, ולפיקודו הו¬ 
עמד צבא רב. נ׳ חנה באמאוס (ע״ע) והובס בהתקפת פתע (ע״ע א״י, 
עמ׳ 339 ). ספק אם אפשר לזהותו עם נ׳ מפקד השכירים מקפריסין, 
המופיע בשלב מאוחר יותר במלחמות יהודה המכבי, ועוד פחות 
נראה זיהויו עם נ' ( 2 ) — ממקורביו של דמטריוס 1 סומר (ע״ע) 
שאף היה בין הנמלטים עמו מרומא. נ׳ שימש כמפקד חיל-הפילים. 
לצר באכחידס הוטל עליו להבטיח את מעמדו של אלקימום(ע״ע) בכהן 
גדול, ואפשר אף שנתמנה לנציב יהודה. זמן מסוים הגיע להבנה עם 
יהודה המכבי. אולם במהרה שינה את טעמו, התנכל לחייו ותבע 
את הסגרתו, תוך איומים כלפי המקדש. הקרב המכריע בין נ׳ לבין 
יהודה התחולל בי״ג באדר ( 161 לפסח״ג) סמוך לאדסח (חדשה). 
נ׳ נהרג, וחילו הובת קשה (ע״ע א״י, עט' 342 ). תאריך זה נחוג 
כ,.יום נ׳ ״ (וע״ע פורים) זמן רב. ונקבע כיום שאין להתענות בו. — 
על ״שער־נ׳״ — ע״ע בית-המקדש, עמי 584 ; על קבר־נ׳ — ע״ע 
ירושלים, עט׳ 262 . 

ם. שסין. התעודות למרד החשמונאים, 64 — 65 . תשנ״וג 

ניקןפורוס — !סקסקוןהיזא — שמם של 3 מקיסרי ביזאנטיון: 

1 ) נ׳ 1 (קיסר ב 802 — 811 ), חית יליד פיסיויה, ממוצא 
ערבי. בימי הקיסרית אירנה היה נ׳ שר האוצר, נד,ד,פיכה נגדה 
תעלתה אותו לשלטון. נ' עורר את חסת הקיצונים שבחוגי הכנסיה 




183 


ניקפורוס — ניקרגואה 


184 


עקב מתינותו כלפי האיק(נ 1 קל 0 טים (ע״ע איקונוקלזם). הכבות 
המסים על מוסדות הכנס-ה, מינוי מלומד חילוני לאפטריארך קושטא 
וטענתו שאיו קיסר כפוף למשמעת הכנסיה. 

נ' שקד על ביצור מערכת הכספים והבטחנו וביטל זכויות רנות 
של פטור והקלות ממסים ומשירות צבאי. הוא העביר בכוח יוונים 
מאסיה הקטנה לבלקאן כדי לבסס את מעמד הקיסרות שם אחרי 
התיישבות הסלאווים באיזור. במדיניות החוץ נהג בתקיפות, אך 
לא הצליח בה ביותר: הוא סירב להכיר בתארו הקיסרי של קארל 
הגדול ולחם בו באיטליה. נסיונו להשתחרר מתשלום המם לח׳ליף 
בגדאד, הארון אל־רשיד, גרם לפלישת הערבים לקיסרותו ( 806 ), 
והמלחמה בבולגרים נסתיימה בנפילת נ׳ בקרב. גולגלחו של נ׳ 
שימשה לשליט הבולגרים, הח׳אן קרום, לגביע שתיה. 

) 8)1x1111/111 ?׳/׳./ס ץ! 0 ז 0$£ .ס ;'■' 1966 , 1 . 1:11 ,. 0.9 

. ב 1968 .)/ 5/11 

2 ) נ' 11 פוקאס (י 912 — 969 ; קיסר ב 963 — 969 ), היד, בן 
למשפחת אצילים רמת־מעלה מקפדוקיה. בימי קונסטאנטינוס ¥11 
ורומאנוס 11 הצטיין נ׳ כשר־צבא. ב 960/1 עמד בראש המסע 
לכרתים וכבש את האי מידי הערבים; בבד חודש נוחה הימי של 
ביזאנטיון והיא היתר, למעצמה האדירה ביותר בים־התיכון. ב 962 
פלש נ׳ לקיליקיה וחדר לצפון סוריה. במות רומאנים 11 ( 963 ) תפס 
נ׳ אח השלטון, הוכתר לקיסר־שותף עם שני בניו הקטינים של 
רומאנוס, קונסטאנטינוס ובסיליום 11 (ע״ע), נשא לאשר, את אמם 
תאופנו ונהיר, לאפוטרופסם. 

נ׳ ראה במלחמה בערבים שליחות קדושה, ודרש מהכנסיה להכריז 
לקדושים את הנופלים במערכה. הוא כבש את קפריסין ( 965 ), את 
טרסוס ואדנה שבקיליקיה, פלש לסוריה וכבש את אנטיוכיה ( 969 ). 
נסיונו לכבוש את סיציליה מידי המוסלמים נכשל. הוא הסתכסך עם 
הקיסר אוטו ז (ע״ע). ושליחות ליוטפרנד (ע״ע) לקושטא ליישור 
ההדורים בין שני הקיסרים נכשלה. נ׳ כרת ברית עם סוויאטוסלב, 
נסיו קייב. נגד אויביו הבולגרים; אולם סוויאטוסלב ניצח את ה¬ 
בולגרים וביסס את מעמדו על הדאנובה, גבול הקיסרות, ובמקום 
אויב חלש עמדה ביזאנטית מול קייב החזקה. 

לחיזוק הצבא העניק נ׳ אדמות רבות לחיילים. שנזקקו לקנות 
נשק כבד יותר. הוא גם הכביד את עול המסים, אסר להגדיל את שטחי 
האדמה של מוסדות הכנסיה, שנהנו מהקלות במסים. בגלל הפיקוח 
הקפדני של השלטונות על הכלכלה העירונית הפנו בעלי האחוזות 
את הונס להגדלת אחוזותיהם על חשבון האכרים החפשים ונ ׳ תמך 
במגמה זו. המסים הכבדים והאינפלציה ערערו את מעמדו בבירה. 
נ׳ נרצח בקשר שקשרו נגדו אשתו ומאהבה, יואנם (ע״ע) צימיסקס. 

י. פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא״י (א/ 13 — 16 ), תשל״אי; 

,. 7 ■ (( ) 11 * 1/> 51 ז״ 0# זזל 0 . 6 ; 1890 

3 ) 111 בוטאניאטס (קיסר ב 1078 — 1081 ), היה מצביא באנא¬ 
טוליה, פרד במיכאל ¥11 והדיחו. הכמורה התנגדה לו ונ׳ נאלץ 
להילחם במחחרים ובים. נעזר בסלגיוקים והכיר בכיבושיהם באסיה 
הקטנה ובכלל זד, בכיבוש ניקאה, שהיתר, לבירתם. ב 1081 הודח 
בידי אלנסיוס (ע״ע) קיסננוס. 

ד. י. 

ניל!ךגואה ( 11-3£113 :ש 1 א בפ 11 < 1 נו<ןפ 11 ), רפובליקה- הגדולה 

בשטחה במדינות אמריקה התיכונה (ע״ע), 148.000 קמ״ר 
(מזה 9.000 קס״ר שטתי מים). 1.915 מיליון תוש׳ (אומדן 1969 ). 
משתרעת לחופי האוקיאנוס השקט במערב. והים הקריבי במזרח. 

מבחינה ג א ו ג ר פ י ת ניתן להבחין בג' 3 אזורים עיקריים. שקע 
שרחבו המירבי כ 75 ק״מ, עובר בדרום־מערב המדינה ביו מפרץ 
פונסקה החודר לצפונו, לביו נהר סאן חואן בדרום. בשקע מצויות 


הימות נ׳ (ע״ע, 7,700 קמ״ר) ומנגואה ( 877 קפ״ר) שהן הימות 
המתוקות הגדולות ביוחר באמריקה המרכזית. רבם ובו הרי־געש, 
שחלקם פעילים. עובר במערבו של השקע. הפפורסם בהם הוא הר 
מומוטומבו ( 1,258 מ , ) על חופה הצפוני־פערבי של ימת מנגואה. 
ממערב לשקע מתנשאים הגושים המורמים של הרי דיריאמבה 
לגובה 1.000 מ׳. מדרומם, על גבול קופטה־ריקה, נמצא מיצר היבשה 
ריוום; איזור השקע מצטיין בקרקעות געשיות פוריות, ושכיחים בו 
רעשי־אדפה. מהם הרסניים ביותר. 

ממזרח לשקע משתרעת הרמה המרכזית שהיא המשכה 
של רמת הונדורס (ע״ע) שבצפון. הרמה, התופסת כמחצית שטחה 
של ני, גבוהה כצפון־המערב כ 2,000 פ׳ ומשתפלת במתינות למזרח 
ולדרום אל פישור החוף הקריבי. הרמה מבותרת ובנויה סלעי־יסוד 
המכוסים מסלע געשי, כעיקר סהשלישון. — פישור מ ו ס ק י ם י ה 
שלאורך הים הקריבי הוא מישור החוף הרחב ביותר באמריקה ה¬ 
מרכזית — עד 120 ק״מ. איזור זה. התופס נ 1 /3 משטחה של נ/ 
משופע בשטחי ביצות נרחבות ויערות טרופיים. לאורו החוף מצויות 
לאגונות. 

רוב שטחה של נ' מתנקז לים הקריבי ע״י נהרות רבים, קצרים 
ביחס. החשובים הם נהר ק(קו שעל גבול הונדורס, נחר גרנדה ונהר 
סאן חואן שעל גבול קוסטה־ריקה. לאורן נהר זה, ימח נ׳ ומיצר 
היבשה ריווס■ עובר תוואי תעלת נ׳ שתוכננה בשעתו ע״י האפרי¬ 
קנים (ר , להלן. היסטוריה). 

האקלים טרופי. הסמפרסורה השנתית הממוצעת — ״ 29 . משרע 
הטמפרטורה היומית והשנתית קטן. הגשמים מרובים בעיקר במישור 
מוסקיטית, וכמותם 2,500 — 6,000 פ״מ בשנה; ברמה יורדים 1,750 — 
2,500 ם״מ. ובשקע — 1.000 — 1.500 מ״מ. העונה הגשומה היא בחו¬ 
דשים מאי—נובמבר. 

על הצופה והחי. ע״ע אפריקה התיכונה, עמ׳ 250 — 256 . 

אוכלוסיה. רוב התושבים ( 71% ) הם מסטיסים (ע״ע) — 

בני תערובת של לבנים ואינדיאנים. הם יושבים בשקע ובצפון- 
מערב הרמה המרכזית. כ 14% מהאובולופין הם לבנים, בעיקר צאצאי 
הספרדים. אלו יושבים ברובם בערים הגדולות וכבעלותם רוב הקר¬ 
קעות. הנושים והסמבי ( 0 נ 1 מ! 23 ) — בני תערובת של נושים ואיני 
דיאנים — מהווים 8% סד,אוכלוסין. עיקר תפוצתם במישור התוף ה¬ 
קריבי שאליו הובאו לעבוד כמטעי-ר,בננות. היום הם יושבים בערים 
ועוסקים במסחר. שרידי האינדיאנים, המהווים פחות מ 4% מכלל 
האובלוסיה, מצויים ברמה המרכזית ובמישור החוף הקריבי. הקבוצה 
הידועה ביותר הם המיסקיטו (או מלסקיטו). רוב התושבים הם 
נוצרים קתולים. כפה רבבות פרוטסטנטים ויהודים יושבים רובם 
בערים. 

משום שיעורי ילודה ( 43 ל 1,000 ) ותמותה ( 8.5 ל 1,000 ) גב(ד.ים, 
אוכלוסית נ׳ צעירה: ל 84% ממנה טרם מלאו 40 שנה, ול 50% סרם 
מלאו 15 שנה. שיעור הריבוי הטבעי גבוה מאוד — 35 ל 1.000 . 

האונלוסיה מתרכזת בעיקר בשקע ובצפון־מערב הרסה. יתר 
האזורים דלילי־אוכלוסין, ובמיוחד מישור מוסקיטו (פחות פ 3 נפשות 
לקמ״ר). ב 1963 ישבו כ 41% מהאובלוסין בערים. שהחשובות בהן 
נמצאות בשקע: פנגואה (ע״ע) — הבירה ( 398.000 תוש׳ — עד 
להריסחה ברפש ( 1972 ) ר' להלן), מטגלפד, ( 61,380 תוש׳) וגרנדה 
( 40,200 תוש׳). 

0 ו\ 0 * 0% ) 5 > נ סז£טן >: 801 . 1 .(-מ 3 ־ 61 'ד .? ; 1953 ,./י! מ/ / 11 ( 7 י ץ 011 ^ץד . 4 { 

. 1964 ,.^ 1 )}! 

בר. ק. 

בלבלת נ׳ מבוססת על החקלאות (ה 29% מהתל״ג מקורם 
בחקלאות, וכ 59% מכוח העבודה מועסקים בה). ההכנסה הלאומית 
לנפש כ 380 דולר ( 1970 ). 


185 


ניקרגואה 


186 



מראה מז האוויר של מנניאה נירת־ניתרגזאה וישת רילזע טיסקאפד!. על נרת חיטה מתנלט 
בלובנו ארפוו־הכ׳עיאוה. בדצמבר 72 * 11 חרבה טנגיאר, ברעשי־אדמת 

כ 20% מהקרקעות הניתנים לניצול מעובדים. הגידול העיקרי — 
כותנה ( 105,000 טוו: 1970 ): גידולים אחרים: אורז ( 70.000 טון), 
תירם ( 190,000 טון), קנה־סוכד ( 1.75 מיליון טון), פירות טרופיים 
וקקאו. — היערות מכסים כ 55% משטח הקרקע ובהם עצי 
מהגוני. מחטניים. ארזים ובאלזה, המיוצאים ללא עיבוד. 

המחצבים החשובים נכרים ע״י חברות זרות (בעיקר אפ¬ 
ריקניות ובריטיות) ומיוצאים ברובם. ב 1970 נכרו: זהב — 3,515 
ק״ג: כסף — 7,790 ק״ג ואבני-חן: עפרות־נחושת — 3,400 טון. 

ה ח ע ש י ה (לרבות מכרות) תורמת לתל״ג כ 16% ( 1969/70 ) 
ומעסיקה ב 12% מכוח העבודה. מפעלי תעשיה חשובים: בתי־זיקוק 
לסוכר, מנפטות־כותנה, ייצור־מלט ( 136,000 טון: 1970 ) ומפעלים 
לייצור מזון, טבק, סבון. ביגוד ומשקאות. 

תפוקת האנרגיה ב 1970 היתה כ 550 מיליון קד׳ש, כ 50% 
ממקורות הידרו-חשסליים. 

ס ח ד ־ ה ח ו ץ של נ' מצומצם בהיקפו ולב גדעון מתמיד במאזן 
המסחרי. היצוא ב 1970 היה בשיעור של כ 175 מיליון דולר, 
ועיקרו *: כותנה (סיבים חרעים), קפה, בשר וזהב. היבוא — 
ב 198 מיליון דולר ועיקרו — מכונות וציוד תובלה, מוצרי תעשיה■ 
זעירה ומוצרים כימיים. קשרי הסחר העיקריים של נ׳ הם עם אה״ב, 
יפאן, גרמניה המערבית וקוססה־ריקה. נ׳ חברה ב״שוק המשותף 
של מרבן אמריקה" ( 0171 * 0 ). 

בג׳ ב 3,300 ק׳'מ דרבים (מהם כ 800 ק״פ כבישים — לרבות 
370 ק״ס של האוטוסטראדה הפאן־אמריקנית), ום 400 ק״ס פס"ב, 
לאורך החוף המערבי של המדינה. הרדיו והטלוויזיה בבעלות פרטית. 

המטבע: 1 קורדובה - 0.89 דולר של אה״ב. 

י. מא. 

חינוך. בשנות־הששים הראשונות לא ידעו קרוא וכתוב במח¬ 
צית מבני 10 ומעלה. אולם, למעשה, כ 80% מאלה שאינם נחשבים 
כבודים לא למדו אלא 1 — 2 שנים. מעטים מאוד בתה״ם בכפרים. 
רק 1.9% מתלמידי כיתה א' מסיימים את ביה״ס התיכון. ב 1964 
היו בג׳ 2 אוניברסיטאות (ממלכתית וקתולית), ובהן 2.800 
תלמידים. 

חוקה ומשטר. משפרה של נ׳ הוא רודני למעשה. אף 
שהחוקה דמוקרטית. החוקה הנוכחית של נ׳ היא מ 1950 . הרשות 
המחוקקת מורכבת מסנאט בן 16 חברים ובית נבחרים בן 42 הברים 


הנבחרים בבחירות כלליות ל 6 שנים. הנשיא היוצא 
חבר בסנאט לכל חייו. סמכויות הרשות המבצעת 
הן בידי הנשיא הנבחר ל 5 שנים, ולו 3 סגנים: 

הוא נעזר בממשלה בת 14 חברים ואחראי בפני 
הסנאט ובית הנבחרים. ע״פ צו מ 959 ז אין הנשיא 
או קרוב משפחתו יבול להיבחר לתקופת הכהונה 
הבאה. 

היסטוריה. לפני בוא האירופים ישבו 
במערב נ׳ עמים שהשתייכו לתרבות מכסיקו, 

ובשאר חלקיה בני תרבות הקירקוס־הקריבית, 

שהתקיימו בעיקר על גידול פקעות תקסוה (ע״ע 
מניהוט). תרבותם נכחדה בידי הספרדים, 

ב 1502 גילה קולומבוס את נ׳. ב 1522 נערך 
מסע הכיבוש בראשות פדרריאס דוילה ( 5 ב)זגז 1 >£? 

113 * 04 ). הספרדים גילו בני עניין מועט, הוציאו 
ממנה עבדים. ובן זפת, ובמאה ה 18 — בקר. ומע¬ 
טים התיישבו בה. ב 1523 נוסדו לאון ( £011 .!) 

וגרנדה. אלו סבלו ממעשי שוד של בוקנירים (ע״ע) 

אנגלים וצרפתים. הספרדים התמזגו באינדיאנים; 

במערב-ד נוצרה אוכלוסיה מסטיסית (ע״ע מסטי־ 

סו), ובחבל מוסקיטיה התערבו בשבט המיסקישו לבנים ועבדים 
כושים נמלטים. נ׳ השתייכה למחוז אמריקני-תינוני שבירתו 
גואסמלה. 

ב 1821 זכה המחוז ללא שפיכות דמים בעצמאות. אך ב 1822/3 
סופח למבסיקו, וב 1823/38 השתייכה נ׳ לברית אמריקה התיכונה. 
אה״ב חזרה להיות עצמאית, ורוב ימיה סבלה מאי־יציכות פוליטית. 
במאה ה 19 נפשו מספר נסיונות נפל לאיחוד נ׳ עם סלוודור וו,ונ־ 
דורס. ב 1855 נקבעה מנבואה לבירה. בפשרה בין לאון הליברלית 
לגרנדה השמרנית. 

אה״ב נאבקה על ההשפעה בג' עם בריטניה, שהשתלטה זמנית 
על חבל מוסקיטיה. ב 1855/7 שלט בני הרפתקן מאה״ב. ו. ווקר 
(ע״ע). ב 1863 עלו לשלטון שמרני גרנדה ושלטו בד עד 1893 . 
כשעלה לשלטון הוטה סנטוס טלאיה ( 01473 .? 541x08 ■־ 105 ). הוא 
משל 16 שנה ואיחד בשלטונו את נ׳ עם סלוודור והונדורם ( 1895 — 
1898 ). אה״ב התערבה להדחת סלאיה והיתר, לגורם מכריע במדיניות 
ני. חיילי אודב סייעו לנשיאים דיאם ( 1911 — 1916 ) וצ׳מורו (- 013 
ס-״סום, 1916 — 1921 ) לשלוט. ע״פ חוזה מ 1916 קיבלה אח״ב את 
הפיקוח על המכס, זכיון לחפור תעלה בין האוקיאנוס השקט ל¬ 
אוקיאנוס האטלנטי ולהקים בסיפי־ים בד. הסכם זה בוטל ב 1970 . 
ב 1925 יצאו חיילי אה״ב מד, אך חזרו כעבור שנתיים עקב מהומות 
פנימיות. בתיווך אה״ב הושכן שלום בין שמרנים לליברלים בד. 
התערבות מחודשת זו גומה לפעולות גויליה נגד השלטון וכוחות 
אה״ב. ב 1934 יצאו חיילי את״ב שנית מד. ב 1936 השתלט ראש 
המשמר הלאומי אנאסטאסיו סומומה ( 5001023 ) ומשל בתקיפות 
רבה עד להידצחו ב 1956 . בנו, לואים א. סומופה, ירשו והיה נשיא 
ד עד התפטרותו ב 1963 . הנשיא ר. גוטירם ( 2 ע 1 מ 11 ט 0 ), שמשל עד 
מותו ב 1966 , לא שינה את אופי המשטר הרודני. שכלל רפורמות 
חברתיות ופיתות כלכלת נ׳• — ב 1967 דוכא נסיון הפיכה של המפלגה 
השמרנית, ובן אהר של סומוסה. א, סומוסה דבילה ( 063710 ( 5010021 1 ) 
נבחר אותה שנה לנשיא מטעם המפלגה הלאומית הליברלית. 

ב 23.12.1972 פגע רעש בעיר הבירה מנגואה בשלישית (קודם לנו 
ב 1885 וב 1931 ) והחריב כ 80% מהעיר. נהרגו כ 10,000 איש ונפצעו 
לפחות עוד 20,000 . 

? 77 ,־ס? 1 ־ 31 ? .ל 1 .? ; 1961 , 1/711011 / 0 105, 77/6■ 1'111111x1 זזג 14 . 13 .ז־ 

, 0 ) 1 ■<)!ח// 711 זז €671 , 1 £ 1102 ■/ 1 ) 0 ? . 1 \ ; 1964 ,^ 11 ( 111 - 71£1 ז 

1961 

נו. בר. 




187 


ניקרגואה — ניר :מוצרי ניר 


188 


יהודים הגיעו לנ ׳ לאחר מלה״ע 1 , וכיום יש בג׳ 200 יהודים. 
רובם פליטים מאירופה שלאחר 1933 . חם מתרכזים בעיר הבירה 
מנגואה. הגוף המייצג שלהם משובץ בפדרציה של הקהילות הי¬ 
הודיות של אמריקה המרכזית. 

ניקרנואה, ימת־(סטאסזססזא ת 1 > ס^ב,!), הגדולה בימות אמריקה 
התיכונה (ע״ע), שטחה כ 00 ד, 7 קמ״ר. לימה צורה סגלגלה, 

ארכה 150 ק״ס, רחבה 65 ק״ס ועמקה המירבי 120 מ , . הימה נמצאת 
בשקע בדרום־מערב ניקרגואה (ע״ע) בגובה 35 מ׳ מעל פני־הים 
ומופרדת מהאוקיאנוס השקט במיצר היבשה ריווס ( 811,35 ) שרחבו 
כ 20 ק״מ. ׳"נ ניזונה בעיקר מנהר טיפיטפה. המנקז את ימת מנגואד, 
שמצפונה והיא מתנקזת דרך נהר סאז חואו לים הקריבי. 

מניחים שבעבר הגאולוגי היוו י״נ וימת מנגואה חלק ממפרץ 
אוקיאני שנתמלא עקב פעילות געשית. הקשר לאוקיאנוס נותק, 
מימי הימה נעשו מתוקים בהדרגה והחי הימי שהיד. בה הסתגל 
לתנאי המים המתוקים. כיום מצויים בה כרישים ובעלי-חיים ימיים 
אחרים הקשורים בד״כ למים מלוחים. בי״נ כפה מאות איים שהם 
שיאי הרי־געש. הגדול בהם הוא אומטפה שעליו שני הרי־געש. 
התפרצותו של הגבוה בהם — הר-קונספסיון ( 1,552 מ״) — ב 1958 
הסבה נזקים לשטחים החקלאיים שבסביבה. 

י״נ היא חוליה עיקרית בתוואי המתוכנן של תעלת נ' הנחשבת 
כתחליף אפשרי לתעלת פנמה. העיר הגדולה ביותר לחופי היפה — 
גרנדה — משמשת כנמל. צומת־דרכים ומרכז לאיזור מסעי־הקפה 
שבהרי־דיריאמבה שממזרח. 

ניר ומוצרי־ניר. נ׳ — גליון. סרט, או ארג. של סיבים לבודים. 
צמחיים בעיקר. 

המרכיב העיקרי של הסיכים הצמחיים הוא התאית (ע״ע), פולימר 
(ע״ע) טבעי השייך למשפחת הפחמימות. סיבי תאית מצויים בכל 
צמה (ע״ע). אך צורתם וכמותם משתנות מצמח לצמח, ולא בכל 
צמה ניתנת התאית לניצול בתעשיית ד,נ׳. בעצים (המהווים בימינו 
מקור עיקרי לתאית לתעשיית חב), בד״ב — כמחצית משקלם ( 40% — 
60% ) היא תאית. 

תעשיית התאית מעץ התפתחה רק במאה השנים האחרונות. לפני¬ 
כן היה המקור העיקרי של חוסר סיבי לתעשיית־הג׳ — פסולת 
טכסטיל וסמרטוטים. עד היום מבוקשים סמרטוטי כותנה ופשתן 
כחומר גלם לסוגי נ׳ מסוימים (בעלי תכונות מיוחדות, בעיקר — 
העמידה בפני בליה) כגון שטרות כסף. בולי-דואר וב־כתיבה לתעו¬ 
דות חשובות. בארצות בהן אספקת העץ מוגבלת, נעשו נסיונות 
לפתוח מקורות־סיבים חלופיים. בצפון־מערב אפריקה, לדוגמה, קיימת 
תעשיה מבוססת על סיבי האספרסו (ע״ע); במצרים מתפתחת בשנים 
האחרונות תעשיה המבוססת על סיבי אורז, בהונגריה ובולגריה 
מנצלים את סיבי החיטה והשעורה וברומניה ובריה״מ — את קנה־ 
הסוף, בהודו ובסין הולכת ומשגשגת תעשיית נ׳ המתבססת על 
יערות הבמבוק (ע״ע) הענקיים. 

חפקתהתאית. אופן ההפקה תלוי בחומר הגלם: 

א. מפסולת נ׳: אחוז ניכר מד.נ׳ ניתן לשימוש מהדש. 
בארצות המפותחות. בהן נצרך נ׳ רב. הפך השימוש החוזר בו 
לתעשיה בפני עצמה. באה״ב, לדוגמה, הגיעה כמות פסולת־וע׳ 
שהוחזרה לייצור מחדש ב 1969 , ל 9.2 מיליון טון. שלבי העיבוד 
החוזר: 1 . איסוף. חלק גדול מפסולת־הנ׳ מקורו בתעשיות־ 
הלוואי — בתי־דפוס, תעשיית מוצרי אריזה (שקיות, קופסאות, 
מעטפות וכד , ). הפסולת מתעשיות אלה מתקבלת בכמויות גדולות 
וממוינת מיון חלקי. הוצאות-האיסוף והמיון נמוכות. לעומת איסוף 
פסולת ביתית. 2 . מיון. קיימים מפעלים המרכזים את האיסוף 
והמיון, ומוכרים את הפסולת הממוינת והארחה למפעלי־נ , ! מפעלי- 
נ׳, המשתמשים בכמויות פסולת גדולות, מבצעים את המיון בעצמם. 


3 . הרחקת חומר זר והכשרת הפסולת. החומר הזר 
המצוי-ביותר בפסולת נ' הוא צבע־דפוס, אותו נוהגים להמס בכימי¬ 
קלים, תוך שריית הפסולת במים, ולהרחיק ע״י שטיפה או ציפה. 
חתיכות אבן, מתכת, עץ וכד, מרחיקים באמצעות נפות. מפעלים 
המייצרים קרטון זול מוותרים לפעמים על המיון ועל הרחקת הצבע. 

התפתחות תעשיית הפולימרים הסינתטיים, מאז מלה״ע 11 , פגעה 
קשה בתעשיית פסולת-הנ׳. בורכי הספרים, למשל, עכרו משימוש 
בדבקים טבעיים, הנמסים בקלות בסים, לשימוש בדבקים סינתטיים 
שאינם מתפרקים אפילו בהשפעת כימיקלים מרוכזים. שאריות הדבק 
מהוות מטרד רציני בייצור נ' מפסולת כזו. ב״ב, צבעי דפוס רבים 
מכילים לאבות סינתטיות, גם הן קשות־תמס■ דוגמה אחרת היא נ׳- 
האריזה. המשולב ביום בתמרים פלאסטיים (פוליאתילן, פוליוויניל 
כלוריד), גליונות-מתכת, שעווה. בדים. שרפים סינתטיים ועוד. מדי 
שנד, נעשה מיון הפסולת קשה יותר. ואחוז פםולת-ד,ג׳ הניתן לניצול 
הולך וקטן. בשנים האחרונות התפתה ענף ניצול פסולת־הנ , ביש¬ 
ראל, והמחזור השנתי עולה על 10,000 טון 

ב. מבדים: הקף תעשיית התאית מפסולת-טכסטיל קטן (כמה 
מאוח אלפי טון לשנה בעולם כולו) בשל האספקה המוגבלת. חלק 
מהומד־הגלם מתקבל ישר ממפעלי הטכסטיל. והשאר נאסף בצורת 
סמרטוטים. סן הסמרטוטים יש להרחיק, לפני העיבוד, כפתורים, 
הלקי־ברזל ושאר המרים מזיקים. הסמרטוטים מתבשלים במשך 
שעות מספר בתמיסה דלילה של נתר־מאבל (ע״ע נתרן) ואחרי 
השטיפה מועברים למפעל הנ ׳ . 

ג. מעץ: קיימים הבדלים ניכרים בצורת הסיבים ותכונותיהם 
בעצים השונים. סיבי המחטניים (ע״ע) הלולים, ארוכים יחסית ( 3 — 
6 מ״מ). עבים ( 20 — 40 מיקרון) ובעלי חוזק גבוה. סיבי רחבי־העלים 
קצרים יותר ( 0.5 — 3 מ״ס), דקים ( 5 — 10 מיקרון) וצפופים. 

עצי־המחט החשובים בתעשיית חג' הם: האשוחית, האורן וה־ 
אשוח• בין הנשירים חשובים הלבנה, האשור, האיקליפטוס והצפצפה. 

מרכיבי העץ המלווים את התאית, ובעיקר הליגנין (ע״ע), אינם 
רצויים, בד״ב, לייצרן ר,נ׳, ואחד השלבים הראשונים בתעשיית הנ׳ 
מעץ הוא בידוד סיבי התאית. מידת בידודה של התאית ממלוויה 
תלויה בדרד־הפקתה• 

קיימים תהליכים המבוססים על בישול העץ בתמיסות מימיות 
של חומצה גפריתית ומלחיה החומציים עם סידן. מגנזיום. אמוניום 
ונתרן (ע״ע גפדית, עם״ 153 — 154 ). בישול זה ממס את הליגנין 
וחסרים מלווים אחרים. בעיקר פחמימות בעלות דרגת פולימריזציה 
נמוכה, ד,מורחקים לאחר-מכן מהחומר הסיבי ע״י שטיפה במים. 

קיימים גם תהליכים בסיסיים. הבישול בנתר־מאכל מרחיק אף 
הוא את הליגנין, אולם בסיס חזק זה עלול לפרק גם את שרשרות 
התאית, ולכן מערבבים אותו בסולפיד הנתרן, המאפשר שמירה 
מסוימת על התאית מפני דפולימריזציה. תהליך זה נקרא תהליך 
,.קראפט״ (מגרנה — כוח). מאחר שמסיקים באמצעותו תאית המצ¬ 
טיינת בחזקה המכני. תהליך •קראפט" מאפשר ניצול עצים בעלי 
תבולת שרפים גבוהה (האורן, האשוח): שרפי העץ אינם נמסים 
בחומצה. ובכמויות גדולות הם עלולים להפריע בייצור הג׳. לכן 
נוהגים לעבד בתהליך הסולפיס (החומצי) רק סוגי עץ בעלי תכולת 
שרפים נמוכה. 

מפעלי התאית ממוקמים בד״כ על גדות נהרות, בקרבת היער. 
הנהר משמש כאמצעי תובלה לבולי-העץ הכרותים מן היער למפעל, 
וכמקור לחשמל ולמים הרבים הדרושים למפעל. 

שלבי ייצור התאית מעץ: 1 ) הסרת הקליפה באופו מכני (ע״י 
טלטול בולי-חעץ בתוך תוסי־ברזל גדולים, המצוידים בשיניים), או 
באופן הידרולי (ע״י סילוני-מים בלחץ גבוה). 2 ) הרחקת שברי 
ענפים, מוקדי רקבון וכד׳ מעל בולי העץ. 3 ) שיבוב בולי־העץ 
הנקיים, באמצעות סכינים ענקיים, המסתובבים במהירות רבה. גודל 



189 


ניר דמדצרי ניר 


190 



ריאגרסר! סכסאטית על הערבים בייצור המאית והנייר 
שבבי העץ הנוצרים; 2 * 20 ־< 30 מ׳׳פ. 4 ) בישול השבבים בדוודים 
ענקיים — שהגדולים שבהם מסוגלים לעכל 100 טון עץ ויותר. 
לשבבים מוסיפים תערובת מים וכימיקלים. ולאחר סגירת הדוודים 
מחממים את התערובת ע״י הזרקת קיסור. לאחר חדירת הכימיקלים 
לתוך שבבי־העץ (תקופת הסריה) מעלים את הטמפרטורה ואת 
הלחץ (תקופת הבישול) למשך מספר שעות. לחץ הבישול שונה 
מתהליך לתהליך: הוא עשוי להגיע ל 5 — 6 אטמי, והטמפרטורה — 
ל י 100 . בגמר הבישול, נפלטת התערובת דרך פתח, הנמצא בתחתית 
הדוד, לתוך מיכל־קבלה. ירידת־הלחץ הפתאומית גורסת להתפוררות 
גושי־התאית ולהשלמת ההפרדה של סיבי-התאית זה סוה. 5 ) ניקוי 
(להרחקת חומר זד, לכלוך. חתיכות עץ לא־מבושל וכר) ורחיצה. 
תרחיף התאית מוזרם לתוך אמבט- שבתוכו מסתובבים תופים חלו¬ 
לים. מצופים ברשת־תיל. המים חודרים דרך הרשת לתוך התופים. 
בזמן שסיבי-התאית נשארים על פני התוף. בעברו השני של האמבט 
מוסרים הסיבים סן התוף באמצעות סכין ועוברים ישלב הבא. בריב 
חוזרים על תהליך הרחיצה 2 — 3 פעמים. 

לעתים (ובמיוחד בתהליך קראפט) ניתן להשתמש מחדש בכימי¬ 
קלים שבמי-הבישול ובמי־הרחיצה. אפשרות ואת מעלה את כדאיותו 
של תהליך "קראפט". והוא הולך ותופש את מקום תהליך הסולפיט 
בתעשיית־התאית. מאז מלה״ע 11 הוכנסו חידושים גם בתהליך 
החומצי (תהליכי מגנפיט 1 עז 1 ) 0 ח 438 א] וסולפיט ניטרלי), המאפ¬ 
שרים אף הם שימוש חוזר בחלק מן הכימיקלים. 

הניצולת, בתהליך יעיל לבישול עץ, היא 35% — 45 ז ז״א, ס 1000 
ק״ג עץ יבש מפיקים 350 — 450 ק״ג תאית יבשה. כרי לשפר ניצולת 
זו, פותחו בשנים האחרונות תהליכים הנקראים ■מכנו־כיסיים" או 
"כימיים־למחצה". תהליכים אלה מבוססים על בישול העץ בכמויות 
קטנות של כימיקלים, המרחיקים רק חלק מהמרכיבים הלא-סיביים: 
תוך כדי בישול נטחן העץ בדי לזרז ולהשלים את הפרדת הסיבים 
זה מזה. בתהליכים אלה מגיעים לניצולת של 60% — 75 . המוצר 
משמש לייצור המרי אריזה, בגון קרטון גלי, לייצור נ׳־עתון וכד׳. 

הלבנת התאית: לאחר הבישול נותרות בתאית שאריות של 
ליגנין וחסרים צבעוניים אחרים, המקנים לה צבע אפור או חום. 
בצורתה זו מתאימה התאית לייצור נ״־אריזה למיניהם (נ׳ קראפט, 
ג׳ סולפיט), אולם לשם ייצור נ' להדפסה או לכתיבה יש להלבינה. 

ההלכנה (ע״ע) נעשית ע״י השריית התאית בכימיקלים, בד״כ 
חמרים מחמצנים, הממסים את התמרים הצבעוניים שבתאית, או 
הופכים אותם לבלתי צבעוניים. לרוב משתמשים בכלור (ע״ע) 
ובתרכובותיו: סידן תת־כלוריטי, נתרן תת־כלוריטי, או כלור דו־ 
חמצני. הכלור מתחבר עם הליגנין ויוצר תרכובת, מסיסה בבסיס, 


הקרויה "כלורוליגנין". שלבי הלבנת הת¬ 
אית: 1 ) הזרקת כלור גזי לתיד עיסת 
התאית. 2 ) רחיצה בנתר מאכל. 3 ) הלבנה 
בתח-כלוריט או בכלור דו־המצני. החומר 
האחרון, אשר השימוש בו פותח לאחר 
סלה״ע 11 , מאפשר להגיע לדרגות לובן 
גבוהות מאוד. אפילו בתאית הקראפט. 

שקשה להלבינה בתהליכים אחרים. ההלבנה 
מבוצעת, בדרך־כלל, בתהליך רצוף. כאשר 
בכל שלב ושלב מישהית עיסת התאית 
במשך שעות אחדות בתוך מגדל, או מיכל 
גדול, שבו הזרימה איטית, 

תהליך ההלבנה מקטין את הניצולת 
הכללית של תהליך ייצור התאית: חלק 
מחומר־הגלם נמס תוך כדי הלבנה. בתה¬ 
ליך הלבנה ב 5 — 8 שלבים. למשל. מקב¬ 
לים תאית-קראפט מולבנת שמשקלה 
35% — 40 ממשקל העץ היבש. 

לאחר הבישול וההלבנה נמצאת התאית (הטהורה כמעט) במצב 
של תרחיף מימי. מפעלי־תאית רבים צמודים למפעלי־נ־. מפעלי 
תאית אחרים פוכרים חלק מתוצרתם למפעלי נ/ שלידם אין תעשיית 
תאית (למשל. בישראל). במקרים אלה יש לייבש ולארוז את עיסת 
התאית לפני המשלוח. 

תאית מכנית (משחק־עץ או עצית [( 1 ס 0 ״( 1 חנז״ז 8 )). 
בתהליך של שחיקה נשחקים בולי-עץ שלמים, ע״י לחיצתם 
אל אבנ-ם מסתובבות (בדומה לאבני־השחזה), המקוררות במים. 
משחק־העץ מכיל את כל מרכיבי העץ הגלמי. והניצולה מן התהליך 
מגיעה עד ל 95% ממשקל העץ המקורי. לתאית מכנית חוזק מכני 
נמוך, דרגת לובן נמוכה וחוסר יציבות בפני השפעות חיצוניות — 
היא מצהיבה ונחלשת תוך זמן קצר. אולם בשל הניצולת הגבוהה 
והעדר הצורך בשימוש בכימיקלים ביצירתה, התקבלה התאית המכ¬ 
נית במהרה על תעשייני ו.נ' כחומר־גלם זול, בייחוד לייצור נ" 
באיכות נמוכה (כגון נ׳-עתון, המכיל 70% — 85 תאית מכנית וכמות 
קטנה של תאית כימית להגברת חוקו). 

הקף הייצור של תאית מכנית בעולם מגיע לעשרות מיליוני סון 
בשנה. קנדה השופעת יערות• מים וחשמל זול. מייצרת את רובה הגדול 
של התאית המכנית בעולם. אבן־המש־קת. במפעל מודרני, משקלה 
עד 7 טון וקטרה כ 2 מ׳. במפעלים גדולים יש עשרות משחקית 
המפיקות. יחד. אלפי טון תאית מכנית ליממה. נ" המכילים משחק- 
עץ נקראים. בשפת יום־יום, נ" "מכירי-עץ", בעוד שנ , עשוי תאית 
כימית בלבד נקרא נ׳ .,נטול-עץ". המצאת התהליך המתואר הוזילה 
את מחירי העתונים ואפשרה את הגדלת תפוצתם. להוצאת מהדורת 
יום־ראשון של ה סחסל״ק׳ 1-101:1111 ¥0% ■" ,'א היו כורתים בשעתו 
קרוב ל 800 דונם יער. תצרוכת נ׳־עתון בישראל — 15,000 טון בערך 
לשנה. 

מרכיבים לא-סיביים בנ׳. מלבד התאית מצויים ברוב 
סוגי ד,נ׳ מספר חמרים אחרים כגון: 1 . עמילן (ע״ע). המשמש 
מעיו חומר מריקה לחיזוק ההתחברות בין הסיבים. לעתים מוסיפים 
את העמילן לתוך עיסת התאית והוא מפוזר בגוף־הנ', ולעתים הוא 
נמצא על פני ד,נ' כשכבת ציפוי דקה. תכולת העמילן בנ" לדפוס- 
אופסט היא 3% — 4 . 2 . שרפי עץ (ע״ע שרף) ו ת מ ר ן ג פ ר ת י 
אותם מוסיפים לעיסת התאית בצורת תמיסות, זה אחר זה, נועדים 
ליצור משקע על פני הסיבים, המשפר את אטימות הנ ׳ למים. 
תהליך זה בא כתחליף לטבילה במרקה. כפות כ״א מחמרים אלה 
בג׳ היא 0.5% — 2 . 3 . ק א ל ל י ן (ע״ע) שמוסיפים לעיסת התאית 
משמש כחומר־מילוי — להגברת האטימות לאור ולשיפור החלקות 








191 


:יי ־ב וצדי ג• 


192 



סעחנת הבלנדר 


של ד,נ׳. לעתים מורחים על פני־וע׳ את הקאולין, כשהוא מעורבב 
בחמרים אחרים (עמילן, קזאין ודבקים סינתטיים). נ׳ מצופה בצורה 
כזו ניתן לליסוש (נ" ״כרומו״); תכולת הקאולין בנ״־דפום מסוימים 
עולה על 30% . 

שלבי ייצור ה נ': א. טחינה, שמטרתה לפורר ולחתוך את 
סיבי־התאית ולשחרר את הסיבונים ( 15 ;זל £1 ). השטח הסגולי של 
הסיבים נדל עי״ב, וגדלה יכלתם להתחבר זה עם זה וליצור בליון 
הזק וצפוף. 

עד המאה ה 18 נעשתה הטחינה במטחנות־פטישים, שהופעלו 
בכוח המים. במאה ה 18 הומצאה בארצות השפלה מטחנת "ד,ולנדר": 
שלקת טבעתית, שבתוכה מסתובב, סביב ציר אפקי, גלגל בזלת בעל 
שיניים (במטחנות גדולות עשוי משקל הגלגל להגיע ל 2 — 3 פון). 
על קרקעית השוקת, מתחת לגלגל, נמצאות שיניים נוספות, והתאית 
נשחקת בין שתי מערכותיו׳,שיניים. מטחנה כזו מסוגלת לטחץ 1 — 1.5 
טון תאיה יבשה במחזור טחינה אחד. הנמשר 2 — 16 שעות, בהתאם 
לסוג התאית וייעודה. מטחנות מסוג זה מצויות כיום רק במפעלים 
קטנים המייצרים נ" מיוחדים. איכות הטחינה כמטחנת הולנדר 
גבוהה מאוד. 

מפעלי הנ' הגדולים משתמשים כיום במטחנות לטחינה רצופה. 
מטחנה כזו מורכבת משני לוחות מצוידים בשיניים, אחד קבוע והשני 
מסתובב, שהמרחק ביניהם קטן ( 0.1 — 1.0 פ״מ). עיסת התאית זורמת 
ברציפות בין הלוחות ונטחנת. את התוספות (צבעים, דבק וכד , ) 
שופכים לתוך המטחנה יחד עם עיסת התאית. 

ב. ניפוי (להרחקת חתיכות עץ וגושים גדולים למיניהם) וניקוי 
צנטריפוגלי (להרחקת חול, גרגירי חלודה וכד׳). 

ג. עיבוד בסכונת־הנ', שחלקיה העיקריים: 1 . סשאבח־מניפה, 
בעלת תפוקה גבוהה (עשרות מ״ק לדקה). השואבת אח עיסת-התאית 
הדלילה (בריכוז 0.1% — 1 מוצקים) אל תיבת־ההזרמה. 2 . תיבת-ההז- 
רמה היא מיכל שחתכו מלבני. עיסת התאית מגיעה אליה דרך מערכת 
צינורות וסעפת. המקנה לעיסה זרימה אחידה ומהירות שווה לכל 
רוחב התיבה. העיסה נפלטת מהתיבה דרך חרץ־הפליטה, הנמצא 
בתחתית הדופן הקדמי שלה. לכל רוחב התיבה. עיי כיוונון המרחק 
בין שפתי ר,חרץ ושינוי להץ־המים בתוך תיבת־ההזרמה (מרבית 
התיבות בימינו סגורות ופועלות תחת לחץ), ניתן לווסת את כמות 
העיסה היוצאת סחרץ־הפליטה ולתאם את מהירות זרימתה למהירות 
תנועת הרשת. 3 . רשת־תיל מחוטי מתכת דקים ( 20 חוםים/ 0 ״מ 
בערך) ארוגה בצורת סרט אין־סופי שארכו מספר מסרים. הרשת 
נישאת על גבי גלילים במישור אפקי ובכיוון הייצור. בזמן שעיסת 
התאית נישאת עפ״נ הרשת, מתנקזים המים פתחת לרשת לתוך בור 
(ממנו הם מוחזרים לצורך דילול העיסה בשלבים מוקדמים יותר 


של התהליך). העיסה הולכת ומתרכזת ונוצר לבד של סיבי תאית: 
הגליון הרטוב. הגליון, המכיל עתה כ 10% חופר יבש, מורם מהקצה 
השני של הרשת ועובר לשלב הבא, כשהוא נישא על פני לבד עבה, 
עשוי צמר או חומר מלאכותי. 4 . סערכת־מסחטות, מורכבת מ 2 
גלילים אפקיים צמודים המסתובכים ומושכים את הגליד!, וזה עובר 
בין הגלילים ונסחט. ביציאה ממערכת המסחטות מכיל הגליון כ 40% 
הופר יבש. 5 . מערכת־ייבוש. המורכבת מסורת תופי פלדה חלולים, 
מחוממים בקיטור. הגליון הרטוב מושחל בין התופים, המסתובבים 
סביב צירים אפקיים, כך שהוא נצמד לפניהם ד,מלוטשים, זה אחר 
זה. מערכת של תעלות ומניפות מסלקת את ארי־המים הנפלטים 
מהגליון. לאחר הייבוש מכיל גליון־הנ׳ 90% — 96 חומר יבש, ופניו 
מחוספסים. 6 . מעגילת-החלקד (ז:> 11 ״:> 011 ). בעבר, היו מחליקים 
גליונות־נ׳ ע״י ליטושם באבנים חלקות. כיום נעשית ההחלקה ע״י 
העברת הגליון בין שני גלילי־פלדה מלוטשים, הצמודים זה לזה. 
לפעמים מכילה מעגילת־החלקה סוללה של גלילים המורכבים זה על 
גבי זה, כך שמשקלם הכולל פגיע לעשרות טונות. 7 . מתקן־גלגול, 
שהוא טבור מתכתי. בקצה המכונה. כאשר גליל-הנ׳ הנאסף מגיע 
לקוטר הרצוי, מעבירים את הגליון לטכור ריק, תוך כדי פעולת 
המכונה! פעולה זאת דורשת מיומנות רבה. פאוחר־יותר נחתך ד,נ׳ 
שבגליל־האב לגלילים קטנים־יותר או לגליונות. 

סכונות־הג' המודרניות מייצרות גליונית ברוהב 8 פ׳ ויותר, 
בקצב העולה על 600 פ׳/דקה. ותפוקתן למעלה פ 350 טון נ׳ ליממה. 
ארכה של מכונת־נ׳ גדולה מגיע למאות מ׳. 

מכונה גלילית או מכונת־ד,גיגית (ז 3 ע) וייצור קרטון (אין 
הגדרה חד־משמעית למושג קרטון. מקובל לראות בו מוצר בעל 
משקל גדול יותר מזה של נ׳, עבה וקשיח יותר מפנו). כאן אין עיסת 
התאית הדלילה זורמת לתיבת ההזרמה אלא לגיגית פתוחה, שבה 
מסתובב, סביב ציר אפקי, תוף גלילי חלול מצופה רשת־תיל עדינה, 
האוסף על פניו שכבת סיבים, כשהמים מתנקזים דרך הרשת ומורח¬ 
קים. הגליון הרטוב פורם על ידי לבד נוסע, המשיק לתוף, ומועבר 
למערכת מסחטות. ניתן לסדר מספר גיגיות בטור, כך שלבד אחד 
ארוך מרים מכולן את הגליוניח הרטובים, בזה אחר זה: כך נוצר 
גליון מורכב מכמה שכבות. בייצור-קרטון מזרימים לכל גיגית עיסה 
בהרכב שונה, ומקבלים גליון שבו השכבות החיצוניות בעלות תכונות 
שונות משל הפנימיות. במכונה גלילית משתמשים לייצור קרטונים 
עבים. 

ייצור נ׳ ביד. התהליך הזה (שלא נשתנה כמעט במשך קרוב 
ל 2000 שנה) מצוי עדיין במפעלים קטנים, באירופה ובפזרח־הרחוק, 
המייצרים נ" מיוחדים לשוק המותרות. 



ומת 1 ם 0 הנזר מל סכונח־נייר בגפעל שנוזררח 







לאחר הטחינה מועברת עיסת התאית לאמבט רדוד. בעל־המלאבה 
טובל בתוך האמבט נפה (בד״ב ריבועית ועשויה עץ). שעליך, מתוחה 
רשת עדינה ממתכת (במזרח-הרחוק אורגים את הרשת מפסי עץ — 
או במבוק — דקיקים), ושולה בה כפות־מה של עיסה. תוך כדי 
ניעור קל. לשם פיזור אחיד של הסיבים. הוא מנקז את המים — 
והסיבים נותרים על הרשת בצורת גליוך רטוב. 

נעל־מלאכה שני ספיר מהנפה את דופן העץ ופורש על גליון 
הסיבים שמיכה עבה ("לבד") עשויה צפר. הוא פרים את הלבד 
עם גליון־הנ׳ הרטוב שנצמד אליו ומניחו על משטח עץ. את הלבד 
הבא יניח על הראשון וכן הלאה עד שנוצרת ערימת-לבדים. שביניהם 
כרוכים גליונות־הד. מכניסים עריסה זאת לתוך מכבש אנכי, הנסגר 
על ידי הברגה מלמעלה, שסוחט חלק מן המים מתוך הגליונות. 
לאחר הסחיטה, מפרידים את גליונות־הד מן הלבדים ותולים אותם 
לייבוש. לאתר ייבוש של יום־יומיים, טובלים את הגליונות באמבט 
מלא תמיסת ג׳לטינה(ע״ע) דלילה, ושוב תולים אותם לייבוש. הדבק 
המתייבש יוצר שכבה אטומה למים, שמאפשרת לכתוב על הגליון 
בעט בלי שהקווים ייטשטשו מספיגת־יתר של דיו. עד היום, נקראת 
פעולת אטימת חנ׳ למים בשם "הדבקה" ( 8 ״ו 512 ), למרות שלא תמיד 
עושים זאת כיום ע״י טבילה בדבק. 

באירופה סשתמשים בתהליך ייצור ביד במפעלים קטנים (שכל 
תפוקתם כמה עשרות טונות ני בשנה), הקיימים בד״כ מאות שנים 
ומופעלים ע״י משפתות 
של בעלי־מלאכה, המ¬ 
עבירים תורתם פאב 
לבן והשומרים על סודו¬ 
תיהם המקצועיים בקנ¬ 
אות. מחיר הנ׳ גבוה 
מאוד — לפי יחידת- 
שטח, ולא לפי משקל 
כפי שנהוג במוצר ה¬ 
המוני. נ׳ זה מצטיין 
בחזקו וביציכותו בפני 
התיישנות, והוא שימושי 
לכתיבת תעודות ולצייר. 

במזרח־הרחוק הגיע 
ייצור־הב׳ בעבודת־יד ל¬ 
דרגת אמנות גבוהה. הנ" 

היפאניים מפורסמים ב¬ 


יפים ועדינותם והם מבוקשים ביותר למטרות קישוט. 

סוגי נ־ והשימוש בהם. עד המאה ה 19 
שימש ד,נ׳ לכתיבה (ויותר מאוחר אף להדפסה) 

ולציור בלבד. רק עם התפתחות מכונות-ה:' ושכלול 
דרכי ניצול העץ כמקור לתאית, הפך חב׳ למוצר 
המוני וזול והתאפשר השימוש בו למטרות אחרות. 

ובמיוחד לאריזה. 

בימינו חלה בעולם עליה מתמדת בשימוש בד, 

לבדו ובשילוב עם חומרים אחרים; מתכות, פולי¬ 
מרים סינתטיים. שרפים, שעוות ועוד. בחיים המודר¬ 
ניים משמש הד: 

א. לכתיבה. להדפסה, לצילום ולס רי¬ 
ב ה. ב. לאריזה: שקיות מסוגים וגדלים שונים. 

תיבות וארגזי קרטון (כיום — בעיקר קרטון גלי, 

שהוא חזק במיוחד), מילוי וריפוד, נ" דקים לעטיפת 
פירות, נ" מוספגים כימיקלים לשימור חפצים מפני 
רטיבות, מזיקים וכד׳. ג. להלבשה: לייצור חלקי 
נעליים. ובן בגדים. סדינים וכו', לשימוש חד־פעסי. 

ד. בתעשיית הרהיטים: ב״פוימייקה" ובמוצרים דומים משו¬ 
לב הד עם שרפים סינתטיים. ה. כבניין: למילוי דלתות. לייצור 
לוחות ("סזונית") ולציפוי (ד-זפת). ו. במדע ובתעשיות 
כימיות: לסינון. לספיגה. וכחומר-נושא לכימיקלים וראגנטים 
שונים (למשל. נ• לקמים !ע״ע))! לני תפקיד חשוב בכרומטוגרפיה 
(ע״ע, עם׳ 1033 ). ז. במשק-הבית: מלכד השימושים שפורטו 
לעיל, גם לקישוט (נ״-קיר. אהילים וכר), לצרכים היגייניים (נ׳- 
טואלט. מגבות, מפיות, ממחטות. חיתולים, תחבושות). 

סימני מים מוטבעים בד בעודו רטוב, ע״י מכבש־גלילים. 
הדומה למסחסח. בזמן הייבוש וההחלקה חוזרים פני-הד להיות 
חלקים. אך גוף־הד נשאר דחום יותר במקום הלחיצה. 

מיון הד נעשה בעיקר לפי המשקל המרחבי, ז״א. משקל- 
הגליון ליחידת שטח. 


טבלה 1 
סוגי נייר 


משקל מרחבי 
(ג׳/מ״ו) 

סוג הנייר 

20—16 

לאריזת סירות 

65—30 

לשקיות 


נ׳ כתיבה: 

40—25 

למכתבי אוויר 

70--55 

למחברות לימוד 

120—70 

להדפסת ספרים 

52 

נ׳־עתין 

90—70 

לשקי־תעשיה (לפלט וביו״ב) 

35—27 

ב-ט-אלט (חד־שכנתי) 

22—18 

(דו־שכבתי: כל שכבה! 

50-40 

מגבות 

240—140 

בריסטול 

200—120 

קרטין גלי (בל שכבר.) 

600—180 

קרטון 

172 

כרטיסים מניקביס למחשבים 


תולדות ייצור ה נ׳: מפאת חשיבות הכתיבה (ע״ע) באס־ 
צעי־חקשורת מצא הארס בכל התקופות. בהתאם להתפתחות הטכנו¬ 
לוגיה, המרים שעליהם ניתן לכתוב. בתחילה שימשו לכך קירות־ 
מערות, סלעים וקליפות-עץ, עליהם חרט או צייר האדם הקדמון. עם 
פיתוח החרס שימש הוא כחומר־כתיבה מועדף. בתחילת האלף 
ה 3 לפסה״נ התחילו לייצר חומר-כחיבה (לוחות-חוסר) בשומר. 
במצרים פיתחו שיטה לייצור גליונוח מפפירוס (ע״ע). גליונות אלה 
לא היו עשויים תאית, אלא פצלות דקות של קנה הגמא (ע״ע), 



יצור נייר ביד (ציור פיני, הסוזאר 
שליית הנסה מ! האטבט) 











195 


ניר ומוצרי ניר — נירובי 


196 


שהונחו זה ליד זה בצורה ש¬ 
יצרו שכבה בעלת רוחב רצוי. 
עליהם הונחה שכבה שניה 
של פצלות. לרוחב הגליון. 
שתי השכבות נמרחו בדבק. 
יובשו ונסחטו. היוונים פיתחו, 
במאה ה 2 לפסה״נ, את הקלף 
(ע״ע עור). יש לציין שחמי 
דים אלה עמידים יותר מד,נ׳. 
ויתרונו הגדול של חב , הוא 
מחירן ך,ןןל. טכוגת־הנייר הראיטונס 

ד,נ׳ הומצא במזרח הרחוק. המסורת מייחסת את המצאתו לצי-לון 
(הנ 1-1.1 ג 75 ). פקיד גבוה בממשלת סין. בשנת 105 לסה״נ. המרי 
הגלם הראשונים היו סיבי פשתן ובמבוק, סיבי עץ התות, סמרטוטים 
ורשתות דיג ישנות. 

ייצור ד,נ' ביד התפשט במהרה בכל רחבי המזרח הרתוק. במאה 
ה 8 לסה״נ כבשו הערבים את העיר סמרקנד שבתורכסטן, במהלך 
הקרבות נשבו מספר בעלי־מלאכה סיניים שהיו בקיאים בייצור־הני. 
הערבים הביאו אותם לבגדאד, והקימו שם מפעל נ' — הראשון 
במזרח התיכון — בשנת 795 . 

תעשיית ד,נ' הראשונה באירופה הוקמה אף היא ע״י הערבים 
(ספרד, 1085 ). בתקופת מסעי הצלב הגיעו בעלי-מלאכה לאיטליה 
ולצרפת והקיפו שם תעשיות. 

ד,נ׳ החליף את הקלף כחומר כתיבה במהירות רבה. ובסוף המאה 
ה 15 הופסק השימוש בקלף כמעט לחלוטין. כבר בשנת 1500 היו 
קיימים מפעלי־נ׳ בגל ארצות אירופה. מפעל־הנ׳ הראשון באמריקה 
הוקם בפנטילווניה בשנת 1690 . 

המכונה הראשונה לייצור נליון־נ׳ רציף נבנתה על ידי הצרפתי 
לואי רובר (חסל,, 1.016,11 ) בשנת 1799 . הפאטנטים שלו נקנו ב 1804 
ע״י האחים פורדריניה (ת 14 ת 1 ז 1 >ז! 01 ?), ואלה שכללו את ההמצאה 
והקימו באנגליה את ביהח״ר הראשון לייצור מכונות־ג/ 

המכונית שבנו היו. אמנם. פרימיטיוויות ואיטיות (מהירות הרשת 
היתד, מטרים ספורים לדקה). אך כללו את כל החלקים העיקריים 
שבמכונת־נ׳ מודרנית (ר׳ לעיל). מכונת־הנ׳ הרגילה נקראת עד היום 
״מכונת פורדריניה". מכונת הגיגית הומצאה ב 1809 ע״י המהנדס 
האנגלי נ׳ון דיקינםון ( 1 ז 30 תת 01 !ם 1060 ). 

השימוש במכונת־הנ׳ התפשט מהר בכל ארצות אירופה והביא 
להרחבת מפעלי־הנ׳ וכן לצמצום במספרם. התפוקה הגדולה של המפ¬ 
עלים הממוכנים יצרה צורך דהוף בהרחבת מקורות חמרי־הגלם והביאה 
להמצאת תהליכי ייצור התאית מעץ. התהליבים המוצלחים הראשונים 
(תהליכי סולפיט, ר׳ לעיל) פותחו ע״י טילגמן (תגמזי!*!!! , 0 . 8 ) 
באד,״ב. 1867 , ואקמן (ת 3 ח )40711110017x6 ? \ס 10 ח 100/10 \! / 0 ע*"/ 
• 7 ) 010 • 01 ( 7 14 ! 0 £ 1/011111071 , 7/10 ?0(01 ?401(171^ )400(11711:: 11! 11701X111071 
-סש 11 ק 810 .א .( ; 1968 , €0711x01 ע 110111 0/70 ? , 61 זז 5 .£ ; 1968 , 1X1011 

,ץ£ל 1 ; 0 .? ./ ;* 1969 . ז \ 1-1 , 00/1110 )) 711 ס)^ 70 ) 0 ? 0714 ? 14 ? ,(,[)£) מסל 
;* 1971 , 1-111 , ץ£ס 1 ס 11 ו/ 00 ' 7 11001 ( 0101 74(7 0174 ?0(70: 01X7111 !17)7 0X14 ? 

. 1972 ,׳( 1111 , 11771/701 ^ 1 0171010 ? 01/101107101 ) 10 701 ) 0 ? 004 7 ) 14 ? 

א. הו. 

ניו־ובי (;לס!"*}), בירת קניה והגדולה בעריה, 500,000 תוש׳ 
(אומדן 1969 ). 

נ' שוכנת כדרום־מרכז קניה. ברמה — בגובה של 1,660 ס', 
לרגלי רכס אברור, בקרבת הסתלול היורד מהרמה לבקע המזרחי. 
ראשיתה מחנה עובדים ואספקה לסוללי מס״ב מומבסה (ע״ע) — 
ימת ויקטוריה (ע״ע; 1896 — 1899 ). משום אקלימה הנוח משכה 
מהגרים אירופים; בגמר הסלילה היתה למושב המושל הבריטי, 
ובמשך הזמן — פרכד פפחרי לאיזור-מטעים (קפה ועוד) משגשג. 

התעשיה מתרכזת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית וייצור 
מזונות. טבק, מוצרי עץ והלבשה. המפעל הגדול ביותר — בתי 
המלאכה של הרכבות ( 6,000 עובדים), לאחרונה הולך ומתפתח ענף 
הדפום והמו״לות. נ׳ היא מרכז מינהלי של הקהילה המזרח אפריקנית 
(קניה, אוגנדה וטנזניה) ובה מושב הנהלות ססה״ב, הנמלים, הדואר 
והתעופה של הקהילה ובן הארגונים לחקר התעשיה. החקלאות 
והיערנות. בג , תיאטרון, מוזיאונים וקונסרווטוריון למוסיקה. באוני¬ 
ברסיטה הלאומית למדו ב 1971 1,450 סטודנטים. 

העיר מצטיינת בחלוקה ברורה לאזורי תעשיה, מסחר ומגורים, 

ובה מבנים חדישים ביותר ושפע פארקים וגנים. בתחומה גם נמל־ 
תעופה בין־לאומי, וכססוך לה — שמורה-טבע להיות. הודות לכך, 
נ׳ היא עיר נאה-ביותר וסוקד-משיכה לתיירות העולמית. גידולה של 
העיר היה מהיר ובעיקר בשנים שלאחר העצמאות ( 1963 ). בני 
אסיאנים רבים, רובם הודים ופקיסטנים, העוסקים במסחר, וכן ערבים. 

. 1967 , 1 זס 0£1 ? 0714 ׳ 3 ) .' 1 ' .'׳\\ 






197 


נירון(נרי) - נירנגרג 


198 


נירון (נרו) — ־] 1 '.;׳:)׳. 6 ס־וסא — ( 37 — 68 ; קיסר 

מ 54 ), קיסר רוסי• נ' היה בנם של דומיטיוס אהנוברביס 
ויוליד, אגריפינה (ע״ע אגריפינה; וע״ע יוליים־קלודייס, ושם אילן- 
יוחסין). אמו נישאה ב 49 לקלודיוס קיסר ושכנעתו לאמץ את נ , לבן 
ולהשיאו לבתו אוקטוויה, ובנך הבטיחה לני את הירושה. נמות קלוד־ 
יוס ( 54 ) עלה נ׳ לשלסון בעזרתם של סנקה ובורים (ע׳ ערכיהם) ודחק 
את רגלי בריטניקום בן קלודיוס. נ׳ הכריז שילך בדרכי אוגוססוס 
ויגביר את שיתוף הפעולה עם הסנאט. בראשית שלטונו פעל בדרך 
זו. תוקנו עיוותים במיסוי, במערכת המשפט ובשלטון בפרובינקיות, 
כנראה בהשראת סנקה ובורוס. אך כבר ב 55 פרץ המשבר הראשון: 
אנריפינה ראתה שאין לה השפעה ממשית, התקרבה לבריטניקוס 
וטיפחה את תקוותיו לזכות בירושת אביו. נ׳ הגיב בחרעית בריס־ 
ניקוס. מאז נחשפו אישיותו של נ , ושאיפותיו האמיתיות: הוא 
ראה את ייעודו בהשכנת "תור זהב" בעולם, תור של אמנות ויופי, 
ואת עצמו — כמגלם באישיותו את כל השגי תרבות יוון. בעיני 
עצמו היה אמן השירה, המוסיקה, הציור והאדריכלות, וכן אמן 
מבצע — שחקו, זמר ומנגן בקתרום, ועל כל אלה — ר 3 ב במרכבות 
מירוץ. הוא קיבץ סביבו מומחים באומנויות למיניהן וחבורת מלווים 
להופעותיו, ובסיועם ועצתם רצה להנהיג את הקיסרות. נ' יסד 
תחרויות אמנות ומשחקים לסי מסורת היוונים, והופיע בהם בעצמי 
ומובן שניצח בכולן. הוא היה קנאי למעשיו. וערעור על תכניותיו 
גרר תגובות אכזריות. ב 59 פקד נ׳ לרצוח את אמו. ובמות בורום 
ב 62 שילח כל רסן, הדיח את סנקה, גירש והגלה את אשתו איקטוויה 
ואחר כך ציווה להרגה. 

למרות ההפקרות, המשיכו סנגנון־המינהל של הקיסרות והגנתה 
לפעול בלי זעזועים מרובים. בראשית שלטונו פרץ משבר ביחסי 
רומא עם פרחיה ואומניה: וללוגסס 1 (ע״ע) מלך פרתיה המליך 
את אחיו טירידת על ארמניה (ע״ע, עמ׳ 986 ). נ׳ מינה את קורמלן, 
שהצטיין בימי קלודיום, למפקד הצבא בקפדוקיה וגלטיה, ואורב 
למפקד עליון בכל המזרח. אחרי סדרת מערכות בארמניה ובפרתיה, 
הושג ב 66 הסדר ולפיו הכירה רומא בטירידת כמלך ארמניה, והלה 
הסכים לבוא לרומא ולקבל את כתרו מירי נ׳. — ב 61 פרץ בבריטניה 
מרד בודיקח (ע״ע). הוא דוכא בידי סוטוניוס פאולינוס. ב 66 החל 
המרד הגדול ביהודה (ע״ע א״י. עם׳ 381 — 389 ). נ׳ פינה את מו• 
קיאנום לנציב סוריה ואת אספסיאנוס למפקד הכוחות נגד היהודים. 
נ׳ עצמו היה טרוד בעיסוקו באמנות ולא התעניין במיוחד בנעשה 
בפרובינקיות; הוא יזם תכניות־בניה מפוארות ברומא, והכין מסע 
הופעות וספורט במזרח ההלניסטי. ב 64 פרצה ברומא שריפה גדולה 
וכ;/ 2 מהעיר עלו באש. נפוצה שפועה כאילו יד נ׳ היתה בהצתה כדי 
לשקם את העיר ע״פ תכניות־הבניה שלו. לשיכוך זעם ההמונים, הא¬ 
שים נ׳ אח הנוצרים באחריות לשריפה, רדפם והרגם בעינויים בקרקס 
או כלפידים בוערים. הוא פעל במרץ לשיקום ההריסות ולתכנון 
העיר, והחל בהקמת ארמון חדש, 5 !ותז 00 ("בית הזהב"), 

שנועד להיות שיא היופי והפאר של העולם בולו. השריפה, בזבוז 
כספים. מופעיו ואכזריותו נטולת הרסן הרחיקו מעליו את כל שכבות 
העם ברומא. ב 65 התארגן קשר לרצחו ולהכתיר לקיסר את פיסו, 
נצר למשפחה אריסטוקרטית עתיקה. הקשר נתגלה ובעקבות זאת 
הושלט טרור־תמיד. וקרבנותיו היו הקושרים. מסייעיהם וכל שנחשד 
בהתנגדות לקיסר. ב 67 יצא נ׳ למסע הופעות ותחרויות ביוון וזכה 
ב 1808 (!) זרי־נצחון; בהזדמנות זו העניק פטור ממסים לכל היוונים, 
והחל בחפירת תעלה בקורינתוט. 

ב 68 מרד וינךקס, נציב גליה, ואחריו מרדו גלבה (ע״ע) נציב 
ספרד ומקר נציב אפריקה. נ' השקוע בהזיות לא עשה הכנות 
לפעולה צבאית. מפקד הפרטלריאנים שכנע את גדודיו לעבור לצד 
גלבה; נ' ברח מרומא ואיבד עצמו לדעת. דמותו של נ׳ זכורה 
כאב־טיפוס לשליט מפלצתי, כסמל להשחתת השלטון את האדם. 


נ' הושפע בצעירותו מאנשים ללא ערכי־מוסר, שראו בשלטון את 
חזות הכל. היה איש קטן וניצל את שלטונו על האדירה במדינות 
כדי להגשים את חלומותיו המוזרים ביותר. כשנתקל בהתנגדות, 
אי הבנה ואף היסום כלשהו, הפך לחית טרף אכזרית. 

,,זל 7 7 > 11510 ^ 411 , 1 * 1037 ? . 011 . 0 ; 949 ! £0111 1 6 .}׳^ 

1 ) 1111 1 ( 1111 >)>! ,ססןאזווווחוגרי . 14 . 13 ; 1962 , 6 <(ק 1 ץ*£' 1 ) 11 ; 11 

. 1969 ,^מ־צ£*ו./ 

מ. ע. 

בימי נ׳ נתמוטט השלטון הפולקוראטורי ביהודה ופרץ המרד 
הגדול (ע״ע א״י• עס׳ 381 ואילך). נראה שני לא שנא את היהודים 1 
הוא הרחיב את ממלכתו של אגריפם 11 (ע״ע) ונתן לאריסטובולום 
בן הורדוס (ע״ע, עט׳ 935 ), מלו כאלקיס. את ארמניה הקטנה. 
בסכסוך שנתגלע בין הציבור והכהנים לבין אגריפס והפרוקוראטור 
פסטום בענייו הקיר שהוקם בבית המקדש (ע״ע, עמי 590 ) הכריע ני. 
בהשפעת פופיאה, אשתו, לצד הכהנים. מאידך התרבו בתקופתו הנ¬ 
גישות הכספיות, ועליית היסודות המזרחיים־הלניסטיים במינהל פעלה 
לטובת האוכלוסיה הנכרית בארץ. הפרוקוראטורים בזמנו היו הגרועים 
ביותר ביהודה בבל תולדות המשטר הרומי בה. במאבק בין היהודים 
והנכרים על הזכויות בקיסריה— ממוקדי־ד,פורענות העיקריים בא״י 

— הכריע נ' נגד היהודים. משפרץ המרד שיגר נ' לארץ את אס־ 
פסינוס (ע״ע). ועוד בחייו נכבש הגליל מידי המורדים (ע״ע א״י, 
ענה 383 — 385 ). 

ניחנה (סאנסקרט: *ח 1 !עז 01 ו פאלי: ג״ 3 ( 1 ; 11 ח), מושג מרכזי במ¬ 
חשבה הבודהיסטית והתכלית הנכספת של דת הבודהיזם 
(ע״ע בודהא והבודהיזם). נ׳ נגזרה מהמלה "גנ 1 נ 1 ; " (בפאלי: "לצנן 
ע״י נשיפה") וכוונתה ל״צינון" חום התאוות והיצרים הקושר את 
האדם למעגל הלידות מחדש ולסבל (גנ 11111 ט 11 ). אין פריצה מתוך 
המעגל הזה אלא ב״דרך המשמנים האצילה", שהורה בודהא, ושסופה 
דעיכת התאווה, השנאה והאשליה (שלוש הצורות העיקריות של 
הרע לפי תורת הבודהיזם) והשגת החירות האמיתית וההארה ה¬ 
מוחלטת. 

נ׳ אינה דעיכת החיים, בחינת התאפסות או התאיינות טוטאלית, 
אלא דרגת מציאות עילאית המושגת ע״י ביטול תאוות החיים. בודהא 
התפלמס במפורש נגד הדעה שני היא התאפסות והתאיינות הקיום. 
בודהא עצמו הגיע למצב של נ׳ עם הינתקותו מכל טומאת 
התאוות והאשליות, בעודו בחיים. אולם החיים — בחינת דבקות 
בחיים ובאשליות שהיא מולידה — דועכים כשם ששלהבת דועכת 
כשחומר־הדלק אוזל. כאשר תהליך החיים הגופניים פגיע לקצו 
הטבעי, חני היא שלמה ( 1 זגק) והיא נקראת פאדי־ניבאנה. בספרות 
הבודהיסטית מתוארת הנ' בשפת משלים ומליצות כנמל-ספלט, כ¬ 
שלווה גמורה, במצב של טוהר, אלמוות ואור, במציאות שאין בה 
הוויה והפסד, וכיו״ב. 

בניגוד לטהוודה (ע״ע), הרואה את השגת הני עניין של הת¬ 
קדמות אטית במעלות הדרך האצילה, הרי באסכולות שונות של 
המהינה (ע״ע) מקובלת הדעה, שתני היא מעלה רוחנית, שרבים 
יכולים להשיגה בחיים אלה. 

110/1 ? ) 7/1 ,עז 1 צז 3 ב 1 זש 11 נ> 51 .ז ; 1925 , 111 א 5 ו 01 ק־£:ז 311 ז \ 13 16 > .״ 1 

. 1951 ,./ז 01,11 101 > 0/0 ? , 813107 .״ 1 11 .מ ; 1927 ,./ז 1/1/51 > 1 /> 81 )ס 

צ. ו. 

נירות־ערןד, ע״ע ממון. 

נימבת (*!**"טא או *,*!**"א). העיר השניה בגודלה 
בבוריה (ע״ע) ומרכז מינהלי של מחוז פראנקוניה התיכונה 

— ברפובליקה הפדרלית הגרמנית; 486,100 תוש׳ ( 1970 ); שוכנת 
במישור לרגלי הרי היורה הפראנקית, על שתי גדות נהר פגניץ 
(ס"!*•)'!). בקרבת מקום־שפכו לנהר רגניץ (ב 11 מ 8 ־!ן). 




199 


נירנכרג 


200 


הגרעין ההיסטורי של העיר, חשוב! במרכוה, מוקף חומות מיה״ב. 
שבהן נשתמרו מגדלי־שמירה ושערים. נהר פגניץ מחלק את העיר 
העתיקה לרובע צפוני ולדובע דרומי, הנקראים ע״ש הכנסיות הנמ¬ 
צאות בתחומם (ר׳ להלן, אמנות). ברבעים אלה מפוזרות בנסיות 
עתיקות וכן בניינים היסטוריים. ששופצו ושוקמו אחרי מלה״ע 11 ; 
החשוב בהם הוא מבצר (מאוח 11 — 16 ) השוכן על גבעה גבוהה 
.,בורגברג" ומשקיף על פני העיר. 

נ׳ היא מרכז תעשייתי ותרבותי חשוב, השוכן במרכז של אגד־ 
ערים. שבו כמיליון תוש׳. התעשיה עוסקת בייצור מכשירי-חשמל 
( 35% מכלל העובדים בעיר), מכונות, מכוניות, טכסטיל, מזון, 
כימיקלים ומוצרי מתכת. נ' ידועה נם במפעלי־הדפוס שבה ובייצור 
צעצועים ועפרונות. מדי שנה נערך בה יריד־צעצועים מפורסם. 
מוסדות התרבות והמדע החשובים הם: הפקולטה לכלכלה ולמדעי־ 
החברה של אוניברסיטת ארלנגן, ביה״ס הגבוה לחינוך, אקדמיות 
למוסיקה ואמנות וספריה עירונית גדולה. 

נ׳ היא צומת־מס״ב מהחשובים בגרמניה, היא קשורה בנתיבי- 
שיט עם הנהרות סין ודנובה. ושוכנת על תעלת רינוס—מין—דנובה 
הנמצאת בבניה. ב 1955 הוקם שדה־תעופה מצפון לעיר. 

,.א 11 ) 510 012 , 3 * 86 - 8 חוז 11 :>?. 0 ;* 1960 ,־ £1 מ 1 תז£׳ 1 לו 1 ־.אצ _ז\\ 

. 161 > 1 
י. קר. 

אמנות. נ׳ היא אחד ממרכזי־האמנות החשובים בגרמניה. בתי 
הסגורים המפוארים של עשירי־העיר, שנבנו במאית ה 15 — 16 ב־ 
סיננו! המעורב מיסודות גותיים ומיסודות הרנסאנס הקלאסי, נהרסו 
ברובם במלה״ע 11 . ורק חלק קטן מהם שותזר. שלוש כנסיות גותיות 
מפורסמות, שהן מן היפות ביותר בגרמניה, נפגעו, אך שוחזרו: 
בכנסיות אלה אוצרות־אמנות חשובים: -כנסיית מרים" (-"-."!גז? 
:!*ח״!), הוקמה נ 1351 — 1361 : כנסיית הרובע הדרומי היא הכנסיה 
ע״ש אמץ הקדוש (המאות ה 13 — 15 ) : וו של הרובע הצפוני 
קרויה ע״ש פטרונה של העיר, זבאלרוס הקדוש (המאות ה 13 — 14 ). 
— בני פעלו במאות ה 15 וה 16 כמה מטובי האמנים הגרמנים: 
הפסלים פיט שטוס (ע״ע), שהקבוצה הפיסולית המפורסמת שלו. 
״ברכת סרים״ (״הבשורה": 1517 — 1519 ), תלויה בהלל הקודוס של 
כנסיית לורנץ הקדוש ! פטר פישר(ז-!! 1 ס 5 !ז\) האב ( 1111460 — 1529 ,), 
יוצר מצבת-הקבורה (ברונזה) המפורסמת של זבאלדום הקדוש 
(בכנסייתו; 1508 - 1519 ): אדם קרפט (>))״)!: ( 1460 [!־)— 1508/9 ). 
שעיצב את החופה הגותית הענקית ללהם־הקודש בכנסיית לורנץ 
הקדוש ( 1493 — 1496 ) ואת התבליט הגדול "יסורי ישו" בכנסיית 
זבאלדוס ( 1492 ). בנ ׳ פעלה אסכולת-ציירים חשובה, שפיתחה גם 
את ההדפס האמנוחי. הידועים שבציירים אלה הם מיכל אלגמוט 
(ע״ע) ותלמידו אלברכט דירר (ע״ע). גם אסכולת־צירסים חשובה 
פרחה בעיר: הידוע שבהם הוא ונצל ימניצר (ע״ע). אחד מאוצרות־ 
האמנות בג׳ הוא .,המזרקה היפה״(המאה ה 14 : משוחזרת). המוזיאון 
הלאומי הגרמני של נ׳ הוא מן הגדולים והחשובים בסוגו בגרמניה. 

א. רו. 

היסטוריה. נ' נזכרת לראשונה ב 1050 . מספר שנים לאחר 
יסודה כעיר־מבצר. העיר גדלה בגלל העליה לרגל לקבר זבאלדוס 
הקדוש ובגלל העברת היריד של סירת (ע״ע) הסמוכה לנ׳. ב 1192 — 
1427 היו בני הוהנצולרן (ע״ע) "רוזני הטירה" של 

העיר. ב 1219 העניק פרידריך 11 לעיר כתב זכויות, ועליו התבסס 
מעמדה כ״עיר הפשית״. מ 1256 היתה נ' חברה ב״בריח ערי הריינוס". 
לודויג 1¥ וקרל ז\ 1 (ע׳ ערכיהם) הרחיבו את זכויות העיר. לעתים 
קרובות נערכו מ׳ ועידות-הפמלכה (*נז 5 ו 1 :>״) 1 ). נ׳ הגרילה את 
שטח שלטונה, ונהנתה משגשוג כלכלי, ובראשית הסאה ה 16 הגיעה 
לשיא התפתחותה. לתוצרת אומני העיר (צורפים, יוצקים, חדשי 
ברזל ונחושת, עושי צעצועים) יצאו מוניטין בכל רחבי אירופה. 



הכיכר המרכזית בנירנירג, ובה ,הסירקה חיפה״; כרקע — כנסיית זכאי׳ריס 
הקר ויש ומבצר כזרנכרג 


ציירים ואמנים דגולים, הגון א. דירר וה. זכם (ע״ע), פעלו בג׳. 
ב 1524/5 קיבלה נ׳ את הרפורמציה, וב 1532 נחתם בה "שלום נ׳" 
בין הקתולים לבין תומכי הרפורמציה. בג' פעלו בתי דפוס שהתמחו 
בקונטרסים מצוירים. ביו 1623 ל 1809 חיתה באלטדורף הסמיכה 
האוניברסיטה של העיר. נ׳ נפגעה קשה במלחמת 30 השנה 
( 1618/48 ) ושוב במלחמות לואי '\^ X ולואי קפאה ושקעה 
בקפאון. וב 1806 סופחה ^לבאוואריז; (ע״ע גרמניה, ענד 445 ). 

תחיית כלכלתה של נ׳ החלה בשנות ה 30 , עם הקמת ברית־חסכס 
של מדינות גרמניה (ע״ע, עס׳ 448 ) ב 1834 ופתיחת קו הרכנת 
הראשון בגרמניה בין נ' לטירת ( 111 ־ 61 ?) ב 1835 . נ' היתה לעיר 
תעשיה. רהתבססה על אומנויות מסרתיות, ולצומת מס״ב חיוני. 
אחרי מלה״ע 1 היתה נ׳ מרכז של קבוצות לאומניות ואנטישמיות. 
בגלל מסרתד, האנטישמית וצביונה הביניימי אירחה נ' ב 1933/8 
את הכינוסים השנתיים ההמוניים של המפלגה הנאצית. בכינוס 
ב 1935 נתפרסמו חוקי נ׳ (ע״ע גרמניה. עס׳ 519 ). מרבית בנייני 
העיר נהרסו בהפצצות אוויר בראשית 1945 . ורבים מתושביה נספו. 
העיר נכבשה בידי צבא אה״ב. ובה נערנו משפטי נ׳ (ר׳ להלן). 
לאחר המלחמה שוקמו רבים מן הבניינים העתיקים, במיוחד במרכז 
העיר. 

,.א ,((*•. 11 )} .£ ;' 1950 ,%ון*)-ו 516 ז 7.1 ז* 1 > זסט .א ו ת 1 [ 1 ב<]££וז£ 
* 1958 , 510111 מוןמ 

ה. וס. 

יהודים תושבייקבע בג׳ נזכרים ב 1182 , ובמאה ה 13 התיישבו 
בה רבים. ביכ״ג הוקם ב 1296 . ב 1298 נהרגו ברדיפות רינדפליש 
(ע״ע) 728 יהירים, ביניהם הרב מרדכי (ע״ע) בן הלל הכהן. ב 1310 
הגביל הינריך 1 )'׳\ את קשריהם עם הנוצרים וקבע גג לריבית. יהודי 
נ', ניתר יהודי גרמניה, נחשבו ליהודי חסות (ע״ע): ב 1331 הוכבדו 
מסיהם ורבים עזבו את העיר. כ 1333 הכריז לוווויג ז\ 1 על רצונו 
שיחזרו, וב 1338 ישבו בג׳ 212 משפחות. במגפת 1349 נשרפו 560 
יהודים, יתרם נמלטו או גורשו, וקרל ״) 1 העניק את רכושם לרוזן נ׳ 
ויבישוף במברג, ואישר הריסת בתיהם לצורך הרווחת השווקים: 
על מקומו של ביהכ״ג נבנתה כנסיית־מרים (ר׳ לעיל, עם׳ 199 ). 
ב 1351 החריף המחסור בכסף, והמלך התיר שיבת היהודים לעיר 
וגם נאלץ להבטיח למועצתה אח מלוא מסיהם, אף שלא פעם חודו 
ותבעו, הוא ומלכים אחרים, אח חלקם במס. בתקופה וו גולה הקתילת 
במהירות. ב 1385 הושמטו חובות היהודים והוגדלו מסיהם. נ 1414 
דרש מהם המלך זיגיסמונד 42,000 פלורינים לוועידת הכנסיה בקונ¬ 
סטנצה ; הדברים הגיעו לידי בך, שפועצת-העיר, מתוך דאגה להכ¬ 
נסותיה, מנעה לעתים מן המלך לעשות בן. המועצה גם דאגה 
לביטול הצו שאסר על היהודים לעסוק בריבית, ואף לא הקפידה 


:■רככר! 


202 


201 

בעניין אות־חקלון (ע״ע). 
כדי להבטיח נאמנות ל¬ 
עיר, ניתנה זכות־ישיבה 
בנ ׳ , במאות ה 14 נה 15 , 
דק לבעל־משפחה ותמורת 
תשלום ושבועת־נאמנות. 
יצאו מן הכלל תלמידי 
הישיבה. שיכלו לגור ב¬ 
בתי יהודים. המצב הוחמר 
עם הופעתו של קפיסטרנו 
(ע״ע) ב 1454 . ב 1467 נש¬ 
רפו 18 יהודים. שהואשמו 
ברצח 4 נוצרים. ב 1479 
נאסר על היהודים, בצו 
עירוני. לעסוק בריבית. ב־ 
1499 גורשו יהודי נ' בלחץ 
המועצה, ובאישור מאב־ 
סיסיליאן 1 . רבים התייש¬ 
בו בכפרי הסביבה. ובתי¬ 
הם הוחרמו. 

בתקופת פריחתה היתה לקהילה אוטונומיה רבה. בראשות רב־ 
הקהילה ומועצה בת 5 חברים. שנבחרה מדי שנה עיי שופטי העיר. 
נ׳ נודעה תמיד כמרכז תורני; חכמים נודעים עמדו בראש ישיבתה 
ושימשו ברבנותה, מהם: מרדבי בן הלל הכהן. מאיר בן ברוך הלוי, 
יעקב ויל ויעקב פולק (עי ערכיהם). ב 1331 נכתב בה "מחזור־נ׳", 
הכולל פירוש מקיף וחשוב. והוא מן המחזורים המעוטרים היפים 
בעולם. 

ב 1850 נתקבל יהודי כאזרח ע״י מועצת־העיר, וקהילה החלה 
להיווצר ב 1857 . ב 1859 נוסד "איגוד דתי יהודי" 
מ״מע!!ח 0 וי 111 :)£). שהוכר רשמית ב 1864 כקהילה דתית. ב 1874 
הוקם ביהכ״נ; ב 1878 נוסדה קהילת ■עדת־ישראלי האורתודוכסית. 
שפתחה ביכ״נ ב 1902 ובי׳־ס עממי ב 1921 . ב 1858 היו בג׳ 219 
יהודים; ב 1900 — 6,000 , ו 9.000 ב 1933 — אז הקהילה השניה 
בגדלה בבוריה (ע״ע, עם , 35 — 37 ). — ב 1922 עשת יוליום שטריכר 
(ע״ע) את ג׳ למרכז אידאולוגי של הנאציזם. והוציא בה לאור את 
העתון האנטישמי ״!-״״ 51 ״< 1 (ע״ע אנטישמיות. עמ' 541/2 ). 

הטרור החל ב 1933 , וב 15.9.1935 נתקבלו שני תוקי־יסוד. פה 
אחד. בישיבת הרייכסטאג כני■ החוקים נכנסו לתוקף מיד עם פר¬ 
סומם. האחד, "התוק בנוגע לאזרחות המדינה", קבע, שמי שדמו 
גרמני, או דם קרוביו גרמני. והוא הוכיח בהתנהגותו, שלבו חפץ 
לשרת באמונה את העם הגרמני ושהוא ראה לכד — רק הוא יבול 
להיות לאזרח. החוק השני, "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגר¬ 
מני", הורה במפורש על היהודים, שהם זרים לא רצויים והם מהווים 
סכנה לכבודו ובטחונו של העם הגרמני. סעיפי־החוק השונים אוסרים 
נישואיו של יהודים עם גרמנים, וגם יחסים שמחוץ לנישואיו. כן 
נאסר על יהודים להעסיק בביתם גרמנים או קרובי הגזע הגרמני, 
ולהניף את הדגל הגרמני. — במסגרת הוקי יסוד אלו ניתנו 13 צווים 
שהאחרון בהם ניתן ב 1.7.1943 , לפיו הוצאו היהודים אל מחוץ 
לחוק, והופקרו לחסדי המשטרה. בלא שתהיה להם גישה לבתי- 
המשפט■ מגמת יתר הצווים היתה להדחיק יהודים סבל עמדות־מפתח. 
בחברה ובמדינה. רבים מצווים אלה איבדו את משמעותם ככל 
שהתממש תהליך ..הפתרון הסופי" לבעיית היהודים. 

ב 1938 נהרסו בתהכ״נ והמרכז הקהילתי בג' ופרצו פרעות: 26 
יהודים נהרגו בליל־הבדולח. ב 1939 נשארו כ 2,600 יהודים בעיר. 
ב 1941 הועברו 512 לריגה ( 16 מהם נותרו); ב 1942 — 426 לאיז־ 
ביצה (כולם הושמדו), ו 533 לטרזיאנשטט ( 27 נותרו). כ 65 יהודים 


חזרו לעיר אחרי המלחמה ויסדו קהילה. שמנתה ב 1952 180 נפש. 
ו 290 ב 1970 . 

י. טנבברם, מלכית הגזע והרשע. חשכ״א, .;/׳"זז,.: 1 . 11 

; 1886 ,.א ■ 00/1501 ^ 1 0.5 ( 1 . 21611111011 . 8 ; 1878 , 7110111 , 11 ,א 1 ז\ 11 ) 11x1 
; 1925 , 1924 - - 874 ( ,. 57 ? י&״ן* ;!•> 71 <) 1# >וו 1 ו 7£1 . 1 ) 1 >< 1$ ) 1 ( 1 , 111 ו!ז 1 ז 6 !)!!;/!ז .ז׳וין 
11011 ) 11711 )(! 7111 , 5 * 911116 .? ; 1937 ,ץ 1 ו 0 ץ 101 /ה! 1 ) 1/1 ,.א , 11 * 00 ? ,[ 

״א 111 11 ) 1961; ^ 1116116 *, 0(50)1. <1(1■ 11x1 ,!•*?ן חו 11 <ן 0 ז 4 ו£ ) 111 / 0 
. 1968 8 , 5011111011 717101 7716 ,* 111156 * 861 . 0 ; 1968 

ד. ו. 

מ ש פ ט י - נ , . בפרוץ מלה״ע 11 , כאשר נתגלו לראשונה ההפרות 
החמורות של דיני המלחמה (ע״ע, עם' 634 — 639 ), ע״י הנאצים, 
בייחוד ביחס לאוכלוסיה הבלתי־לוחמת, ניתנו ב 17 באפריל 1940 
הצהרות מטעם בריטניה. צרפת ומדינות אחדות, ובהן הוזהרה 
גרמניה אזהרה הפורה על אחריותה להפרות אלו. עם הצטרפותן של 
אה״ב ובריה״ם למלחמה, הזהירו גם הן, ב 21 באוגוסט 1942 , את 
מנהיגיה של גרמניה הנאצית על מידת אחריותם לפשעיה המבוצעים 
במהלר המלחמה. צעד חשוב בהטלת האחריות על גרמניה היה 
בהצהרת מוטקווה מ 30 באוקטובר 1943 , שבה הבטיחו אה״ב, בריה״מ 
ובריטניה להביא לדין את הנאצים האחראים לפשעי־הפלהמח לשם 
הענשתם. הגוף הבין־לאוסי הראשון שנתכנס לדון בפשעים אלו היה 
ועדת האו״ם (.ו״ 00 נסז״״נס ונ׳ 5 \ .א.ט), שעליה הוטל התפקיד 
לחקור ולאסוף מידע ונתונים על פשעי־המלחמה ומבצעיהם. הוכנו 
רשימות של נאצים פעילים, והוחלט לכלול כין הנאשמים גם גופים 
וארגונים, שניתן להכלילם בין יוזמי הפשעים וסבצעיהם. 

המאמצים בעניין זה נסתיימו בהסכם־לונדון, מאוגוסט 1945 , 
כשהוחלט על הקמת בית־משפט צבאי בין־לאומי ועל הכללים 
וסערכת-ההוקים שתופעל עד־ידיו לשם הענשת פושעי־המלחמה. 
תורם חשוב לעיצוב העקרונות האלה היה סר הרש לאוטרפכט (ע״ע), 
שהגדיר את פשעי הנאצים בפשעים נגד השלום, פשעי־מלחמה, ופש¬ 
עים נגד האנושות. בכתביו פיתח את עקרונות־נ', אשר נתקבלו לא 
רק בהסכם־לונדון אלא גם ע״י המשפט (ע״ע) הבין־לאמי הפמבי. 

המשפט העיקרי נגד החשובים בפושעי-המלתמה הגרמנים התקיים 
בג' בין נובמבר 1945 ואוקטובר 1946 , בין הנשפטים היו גרינג, 
פרנק, קלטנברונר, ריננטרופ. סטרייכר ומרטין בורמן (אשר נשפט 
בהעדרו). בהתאם להטכם־לונדון הובן כתב-תביעה. ע״י ארבעה 
תובעים מטעם ארבע מעצמות־הבדית, נגד הנאשמים ונגד שישה 
ארגוני□ נאציים שניהלו את מדיניות גרמניה. וביניהם הגסטפו, 
הס״ס והמפלגה הנאצית. בהכנת המשפט וכן במהלכו נעזרו התובעים 
בחומר שנאסף והוגש להם מטעם ארגונים אנטי־נאציים וכן מטעם 
הקונגרס היהודי העולמי (ע״ע). 12 מהנאשמים נידונו לתליה או 



שפסל־הנאשטים במשפט י״נימברג; בעירה הראשונה (משמאל 5 יםי 1 ): ת. גריננ, 
ר. הם, י. פ 1 ! ריבנמרום יו. הייטל; בשורה השניה: ין. דניץ, א ררר, 
ב. םד 1 שיראו ום. זאיפל 



ביודהבנסת הרפורמי בנירנ 3 רנ: נהרס ע 
הנאציש ב 38 (!נ 



203 


נויננרג - נניצ׳ון 


204 


למאסר-עולם, אחרים — לתקופוח־מאסר שונות,• 3 זוכו. פסקי-הדין 
הוצאו לפועל. פרט לגבי גרינג, שהתאבד בתאו ברעל. 

לאחר פתן פסק-הדין, הפפיק בית המשפט הבין־לאומי, שהוקם 
בנ ׳ . את פעולתו וכן נפסק שיתוף הפעולה בין ארבע מעצמות־ 
הברית. עקב תילוקי דעות שנתגלעו ביניהן. 

הליני המשפט ופסק-דינו פורסמו בשלוש שפות (אנגלית, צרפ¬ 
תית וגרמנית). חוסר זה, ב 42 כרכים. משמש מקור־פידע חשוב 
ביותר בעשיית דיו לפושעי־המלתמה הנאציים ועוזריהם וכן כחומר־ 
רקע לחקר המשטר הנאצי ופשעיו. 

משפטי־נ' הם בעלי חשיבות היסטורית בהתפתחות המשפט 
הבין־לאומי והיחסים הבין־לאומיים. בהליכיהם ובפסק־דינם נחשפו 
מזימותיהם של הנאצים להשמדת העם היהודי ובכך שימש תקדים 
מחייב שהנחה בתי־משפט אחרים, בשעה שדנו פושעים נאציים 
ברחבי אירופה. 

ההסכם בדבר הקמתו של בית-חמשפט הבין־לאופי בנ ׳ שימש 
בסיס חוקי להקמת בתי־משפט להענשת פושעי־מלחמר. נאציים 
ברחבי אירופה שהיתר, כבושה בידי הגרמנים. 

משפם ב'; פס־־הדין של ביח־הדין הצבאי הבידלאומי, תשכיב: .א.ט 

״ 00,11 0,111115 117 * 1 .',ו.׳פ 145 / 0 { 1111101 , 11111:* 0:11111*11X511111 ־ 0 "ובעל 

1.1110 .. 111 ; 18 ־לנ .) 11/11 01 ,' 4.11,1 40 , / 0 ,ססו״./, 05 1/10 1 ) 1111 111/5100 , 
. 1948 . 071011111111 11/07 / 0 171011 / 0 11 'סקס" 

א. ב.-ז. 

גי־ך־גכר־נ, מרשל וורן — :ו,:) 1111 :!ז 1 : א 1 י 11 י 1,1 /ו\ 111 .ו 1 :זו:ו׳ג — 
(נו׳ 1927 ). ביוכימאי אמריקני, יהודי. למד באוניברסיטות 
פלורידה ומישיגן וקיבל תואר .ט.! 1 ק ב 1957 . באותה שנה הצטרף 
למכוני-הבריאדת הלאומיים האמריקניים ( 11-1 'א). ב 1967 נבחר לחבר 
האקדמיה הלאומית האפריקנית למדעים. נ׳ הוא אחד החלוצים בשדה 
הביולוגיה המולקולרית (ע״ע (כרך־מילואים): חורשה). נ 1960 פיחת 
נ׳ יחד עם מאתאי ( 1 :>ב\ 1 זזא 1 ^) מערכת נסיונית שהכילה מרכיבים 
מתמצית חיידקי; 01 , ב!!(,!!־! 1,5,11 . בעזרת מערכת אל־תאית זו בירר 
את תפקידם של הריבוסופים ושל רנ״א־שליח (ע״ע נוקלאיות. הפ¬ 
צות. עם' 979 ) בתהליך הסינתזה של חלבונים. בשלב ראשון הופק 
רנ״א־שליח מחיידקים שונים ומנגיפים והוכחה יכלתה של התמצית 
להרכיב חלבון לפי הצופן של רנ״א זה. בשלב שני השתמש נ , ברנ״א 
סינתטי. שהיה מורכב מבסיס אחד (אוראציל), וקיבל פולי־פפטיד 
(ע״ע פרוטאינים), שהיה מורכב כולו מהחימצה האמיניח פניל 
אלנין. בצורה זו הונח כי הצופן לפניל אלנין הוא טסט. ע״י 
שימוש במולקולות רנ״א סינתטיות שתות, שהכילו כל מיני צירופים 
של בסיסים. פענח כ 45 יחידות צופן לחומצות אמיניות שונות. 
לשם בירור סופי ומדויק יותר של הצופן פיתח נ׳ שיטת מחקר 
נוספת. הוא בודד יחידות רנ״א-העברה. המתאימות לחומצות אמיניות 
מסוימות, ומצא לאיזו יחידה תלת־בסיסית של רנ״א סינתטי הן 
נקשרות• בצורה זו בירר סופית את תפקידם של כל 64 הצירופים 
התלת־בסיסיים של רנ״א בבניית הצופן לסינתזת חלבונים. על הי¬ 
שגיו אלה הוענק לני ב 1968 פרס נובל לרפואה ולפיסיולוגים 

(יריריה, •וליום לןצ׳^דג׳ול — 6,0,0 ^ 19 -': 1 ״ו: 11 .־חה 4 ן,!!!!ט{ -— 

(נר ב 1920 ), מדינאי טנזני. בהיותו בן 12 יצא ממסגרת 
שבטו, למד בבי״ס תיכון ואח״ב בקולג׳ בקמפאלה שבאוגנדה ונשלח 
ללמוד היסטוריה וכלכלה באוניברסיטת אדינבורו. בשובו עמק בהר 
ראה ובפעילות מדינית, וב 1954 יסד את מפלגת סאנו (.ט.'א.\׳,.ז - 
! 0,1,1 [.,חס!,!; 151 51,1,311 . 11,0 ע 111 ! 8 ו 1 ב 7 [איחוד לאומי אפריקני 
של טנגאנייקה}). מפלגתו זנתה בבחירות ב 1958 ו 1960 . כשזכתד, 
ארצו בעצמאות נהיה נ׳ לרה״מ ( 1961 ) וכשהיתה לרפובליקה — 
נהיה לנשיא. ב 1964 נבחר לנשיא סנזניה, בעקבות איחוד ארצו עם 
זנזיפר (ע״ע) וחזר ונבחר לתפקיד זה ב 1965 ו 1970 . סמכויותיו 
ע״פ החוקה, המכירה במשטר חד־מפלגתי. הן כמעט רודניות. נ׳ 


דגל כפיתוח הכפר ובהשחתתו על שיתוף בבעלות ובעבודה, ובמדי¬ 
ניות חוץ ניטרליסטית. 

מכתביו: ץ, 11 !ט !,חב 1061 ״€,? (״חירות ואיחוד״), 1966 ! -מפז? 
מז 15 !ג 1 :! $ 0 ו,״ג ת!"!! (״חירות וסוציאליזם״), 1968 . הוא תרגם לסור 
היקית מכתבי שיקספיר. 

,(.|>ד>) 10 ) 011 .. 1 ; 1065 , 11 )/ 11 ( 111 ) 1112 >' 7 / 0 1112 ) 101 ** 7110 , 01 ׳ 1 ע<ז 1 ל.נס 1 .ן 
.* 1070 , 701121111111 ,ווי 1 חס 01 ; 1967 .ץ 011110 הו 06 ^)■< 70 0116 

נישפויר ז 6 קבך 151 א! (פרסית בינונית: נושאהפור), 

עיר בצפון־מזרח איראן, בחבל ה׳ראסאן (ע״ע), על מסה״ב 
פשהד־טהדאן. 26,000 תושבים ( 1969 ). 

נ׳ נבנתה ע״י שאהפור 1 ( 241 — 272 ). שדגרד 11 (ע״ע) קבע בד, 

את מושבו. במאת ה 9 היתד, בירתם של מושלי ה׳ראסאן הסאהרים 
והצפארים. אולם לא תגיעה לכלל שגשוג כלכלי עד תקופת הספנים. 
מלכי בוכרה ופרס במאה ה 10 . תקופת הפריחה של נ׳ היו ימי השלטון 
הסלג׳וקי שאז נחיתה בירה של קיסרות גדולה ומרכז תרבותי לאס- 
לאם האורתודוכסי. טגרל, שולסאן הסלג׳וקים (ע״ע), קבע בה את 
בירתו ב 1037 . נזאם (ע״ע) אלפלך תקים בה בתי־מדרש ומשך 
אליה תלמידי חכמים. בתקופה ההיא היתה 2 ' גם מרכז תעשייתי 
חשוב. ובייחוד למוצרי טכסטיל. באמצע המאה ה 12 נהרסה העיר 
ברעש ובפלישח שבסי הע׳וז התורכיים. וב 1221 נשדד והושמד חלק 
ניכר של אוכלוסייתה בידי המונגולים (ע״ע). מאז לא חזרה למעמדה 
הקודם. 

,.)) 382 , 0/0 (ק/ €01 1:111/011 10 !! / 0 11 ) 1/1 ^ 1 7/10 י ש§ח 1 ;־ו) 5 . 0 .״ 1 . 0 

. 1005 

נכו (מצרית: נ־כאו), שני מושלים מצריים במאות 7 — 6 לפסה״ג. 

1 ) נכו 1 (ששמו המלכותי מג־יב־רע). מושל איזור סאים 
ומף שבמצרים התחתונה בימי הפלך הנובי תא-הרק (תרהקה [ע״ע)), 
ואבי פסמתיך 1 , מייסד השושלת ה 26 . ברשימותיהם של מנתון 
ואפדיקנוס מופיע נ׳ בטעות כמלך ד. 3 של השושלת ח 26 . אף 
הרודוטוס מזכיר! ( 152 , 11 ). אך המקור העיקרי לקורותיו הם האנא־ 
לים של אשורפניפל מלך אשור. אשורבניפל מינהו, כנאמן אשור. 
למושל הדלתא, יחד עם 11 נסיכים נוספים. אף שחשד בו אשורבניפל 
במתן תמיכת לתרהקה, אויבה של אשור. לא ענשו אלא השיבו צל 
כנו. ואף מינה את בנו פסמתיך למושל מהוז אתריבים והעניק לו 
שם אשורי. כיאות לווכאל נאמן. 

( 2 ) נכו 11 ( 610 — 594 לפסה״נ). בנו של פסמתיך — ע״ע מצרים. 

עמי 179 (וע״ע יאשיהו). 

ג, ה. ברססד. דברי ימי מצרים, 398 — 400 . תשט״ז; ,! 111111 ״;,? . 8 . 1 
,־• 41106 ־ 041 . 44 : 1955 3 . 5 — 294 , £011071 70x11 •ע*? 5 ל 7 1 ה 00 ח 4 / 

, 1 קע £2 ', 1 •זסי ./ — חי 0 ס 1 ־!( 1 .£ ; 1961 , 3 352 ,!(ססי&ו/? 0 ( 1 }ס 

.* 1962 , 3 — 552 

נכיצ׳ין ( 1 וס׳ ? 00 .^ 1 ! 8 ) 01 ז 1 ג״ס 1 ,ו 1 צאמ), רפובליקה אוטונומית 
המשתייכת מינהלית לרפובליקה אזרביג׳ן (ע״ע), בריה״ם. 

גובלת בדרומה באיראן ובצפונה ברפובליקה הארמנית המפרידה 
בינה לבין הרפובליקה אזרביג׳ן. שסחת 5,500 קמ״ד; כ 00 (^ 202 
חושי ( 1970 ). 

פני השטח הרריים. חלקה הדרומי והורומי־מערבי של נ׳ הוא 
בגובה 600 — 1,100 מ׳ ובחלקה הצפוני-מזרחי נמצא רכס זנגזור סל 
הקווקאז הקסן. הפסגה הגבוהה ביותר 3.906 פ׳. לאורך הגבול 
הדרומי זורם נהר ארם (ע״ע) המנקז את נ , . האקלים יבשתי. הטמס' 
הממוצעת בינואר בעמק נהר ארס • 5 ־ ובהרים ■ 6 ־ עד ״ 7 -, הטמס׳ 
ביולי בעמק נתר ארס • 25 ובהרים • 16 עד • 19 . כפות המשקעים 
השנתית ב 200 מ״מ בעמק ארס וב 500 ר״מ בהרים. 

כ 70% פאוכלוסי נ׳ עוסקים בחקלאות. כ 20% משטחה של 
נ׳ מעובדים, מהם כ 70% בגידולי שלחין. הגידולים החקלאיים 
העיקריים: כותנה, טבק, עצי-פרי נשירים, גפנים ודגנים; כ״ב מגדלים 



205 


נכיציון — גלסץ, דזורישיו, ריז! 


206 


צאן, בקר ותולעי־משי. התעשיה קלת וכוללת מפעלים לייצור משי. 
בדי כותנה. בגדים. משקאות כהליים ושימורי מזון. בו׳ כורים מלח, 
מוליבדן ועופרת. נפוצים מעיינות מינרליים. כ 85% מתושבי פ׳ 
הם אזרביג׳נים ויתרם ארמנים ורוסים. כ 27% הם עירוניים. הערים 
החשובות הן: הבירה — נ׳ ובה 31,000 תוש׳ (אומדן 1969 ), אורח־ 
באט וגיולפה. מס״ב העוברת במקביל לנהר ארם מקשרת את ג' עם 
באקו, ירון ואיראן. 

נכסוס ( 05 צבא), אי בים האגאי, בקבוצת איי הקיקלאדים השייכים 
ליוון. שטחו: 449 קמ״ר ובו 16,700 תוש׳ ( 1964 ). נ׳ הוא 
הררי (פסגתו הגבוהה 1,002 מ') ובנוי מסלעים מטאמורפיים (צפחות. 
שיש) וגיר. המישור היחיד נמצא במערבו. 

תושבי האי עוסקים בדיג, גידול גפנים, זיתים, ירקות, דגנים. 
במו־נן כורים שמיר (אבן קשה המשמשת להשחזה ולליטוש מתכות) 
שהוא מוצר היצוא העיקרי. אוכלוסיית נ׳ כמעט אינה גדלה בגלל 
ההגירה הרבה ממנו עקב קפאון כלכלתו. העיר הגדולה והחשובה 
היא נ׳, השוכנת בחוף הצפוני־־מערבי ובה 3.400 תוש׳ ( 1964 ). 

היסטוריה. בימי קדם השתבחה נ־ ביינה, והיתה מקום פולחן 
לדיוניסוס (ע״ע). במאה ה 7 — 6 לפסה״נ היתד. נ' מחלוצות הפיסול 
והאדריכלות היוונית. ב 499 צרו עליה הפרסים, בלא הצלחה, 4 
חדשים — בעצת אריסטאגוראס, טיראן מילטום ־־ דבר, שלפי 
הרודוטוס, גרם למרד בלניה (ע״ע יון, עמי 441 ). עמידתה במצור 
מעידה על עצמתה ועשרה, אך במסעם ליוון ב 490 , שנסתיים 
במפלתם במרתון, כבשוה הפרסים. היא הצטרפה לברית האטית־ 
ןלית הראשונה ( 478 ) והשניה ( 378 ), וב 338 הכירה בהגמוניה של 
מוקדון. בסוף המאה ה 3 באד, נ׳ תחת שלטון רודוס, ובמאה ה 2 — 
תחת שלטון רומא. 

על דוכסות נ׳ ביה״ב — ע״ע יון. עם׳ 477 . במות אחרון הדו¬ 
כסים. דון יוסף נשיא (ע״ע), עברה נ׳ לשלטון ישיר של התורכים 
ועם השתחררותה של יוון ( 1830 ) סופחה אליה. 

נכרי, ע״ע עם־ישראל. 

׳ . ז■ 

נלדקה, תאודור — £ו 61 ! 4 ! 0 א,.:.-לד — ( 1836 — 1930 ), מזרחן 
גרמני. ספרו 5 ו! 0013 $פ 1 > ("תולדות הקראן", 

1860 ). המשמש יסוד לכל'מחקר בקראן. זיכהו בגיל 23 בפרס של 
האקדמיה הצרפתית. ב 1868 נתמנה פרופסור מן המניין באוניבר¬ 
סיטת קיל, וס 1872 עד 1906 שימש כפרופסור לשפות שמיות ב־ 
שטרסבורג. שטתי פעולתו כללו את ביקורת המקרא, אשורולוגיה, 
פילולוגיה אתיופית, פרסית ותורכית. תרומותיו העיקריות הן 
בבלשנות שמית, בספרות ערב ותרבותה ובתולדות האסלאם. גישתו 
היתד, היססורית-ביקרתית• נ׳ העמיד תלמידים רבים ורשמו רב 
בתהומי המזרחנות (ע״ע) עד היום. 

חיבוריו החשובים ביותר (וולת הנ״ל) הם: א״נת 1 תז 010 

6 ו 1 :>גזק 5 ״:״!ס*}!•!!.■״״ (״דקדוק השפה הארמית החדשה״), 11868 
אזזיזלתתזנזס (״דקדוק מנדעי"), 1875 1 61 )£ 

ה 6 !הת 1 ', 835 נש 1 ) 11 ^ 7 ־ 2111 ז£ו 1 ו;־ 1 \. [)ח 11 ז:ז 5 ז€? ("תולדות הפרסים 
והערבים בתקופת הסאסאנים״) — תרגום חלקי של טברי (ע״ע [ 1 )), 
1879 ; 311 זו 80 ח£י.י, 21 \ 11 שב־ 1 ק 5 ת 310 > 1115 תז£א ז 7 ,11 שעב־טןשגן ("תרומות 
לחקר הבלשנות השמית״), 1904 . 

. 1906 ,( 1 * 111-1 \ , 1 , י ' 00 ו 1 >טז 8 0 ג{:א 1311 ת 011£ '* ,ז}ן י ו 1 <נ^ 1 *£ ? 1 

נלסון, הורישיו, רוזן — ,גסיד׳זל וח 0 ס 15£ ע סו:״!״)-! — 17581 - 
1805 ), מפקד ימי. גיבור לאומי אנגלי. נולד בברנם־תורפ 
(£קז 0 גו 11-1 זב 11 ״זג\ 15 ) שבנורפוק. אביו היה כומר, ואמו ממשפחה 
קרובה לאצולה. דודו, קפטן סאקלינג. מבקר האדמידליות, דאג לני 


הנער, משנצטרף לצי המל¬ 
כותי בהיותו בן 12 . נ׳ שירת 
בהודו־המערבית. בשנת 1773 
השתתף במשלחת לים ה־ 

הארקטי ואח״כ נשלח להודו. 

ב 1777 נעשה לפטנאנט 
והיה מפקד אניות קטנות 
בהודו־המערבית במלחמת 
המהפכה האמריקנית. ב 1780 
כבש מעת ספרדי בניקרגו¬ 
אה, אך חלה ונשלח לאנ¬ 
גליה. משהבריא. שירת בים 
הצפוני ובזירת צפון אמרי¬ 
קה ומרכזה. באן נתוודע 
למפקד הראשי, סמיואל הוד 
(ע״ע), והוא העריכו מאוד. 

בתום המלחמה נתמנה 
נ׳ למפקד הפריגטה ״בוריאס״ ו 3 שנים ניהל בהח־ו-המערבית מאבק 
עקשני נגד מבריחים, רובם בני אה״ב. הוא נשא אשה ( 1787 ), שב 
לאנגליה ומשלא מצא תפקיד, הועבר למעמד של משתכר "חצי- 
משכורת״. רק כעבור 5 שנים, כשפרצה מלחמה הדשה עם צרפת, 
חזר ני לשרת בצי. 

בראשית 1793 נתמנה נ׳ למפקד אנייח־המערכה "אגאממנו׳ו" 

( 64 תותחים) בימה״ת, שוב בפיקודו של הוד. במצור על קאלווי 
(בקורסיקה) ב 1794 איבד את הראיה בעינו הימנית. ב 1796 הועלה 
נ׳ לדרגת קןמ(ד(ר וחיה מפקד שייטת עצמאית בים הטירני. בפברואר 
1797 הצטיין נ/ בפיקודו של האדמירל (לורד) ג׳ון ג׳ארוויס ( 5 וי״נ(ו 
1734 — 1823 ), בקרב סינט וינסנם (בחוף דרום־מערב פורטוגל) 
ולמעשה הכריע את הכף בתוקפנותו העזה: בהסתערות כבש שתי 
אניות קרב של ספרד• הוא הועלה לררגת סגן־אדמירל וקיבל תואר 
אבירות. בקיץ אותה שנה איבד את זרועו הימנית בהתקפת־נפל 
נועזת על ביצורי סנטה־קרוס באי טנריפה. ני הוחזר לאנגליה. 
תשוש וכואב. 

ברם. כבר באביב 1798 חזר נ׳ לימה״ת ונשלח באניית הדגל 
״ונגארד״. עם 8 אניות, לעקוב אחר הצי של נפוליון בטולוז, אך 
נפוליון כבר יצא למצרים. נ׳ פתח במרדף. הגיע לאלכסנדריה לפני 
הצרפתים, חזר למרכז הימה״ת ומשלא מצא את האויב. שוב פנה 
למצרים. ב 1.8.1798 הביס את הצי הצרפתי במפרץ אבוקיר (ע״ע). 
מהקרב נמלטו רק 2 מ 13 אניות־המערכה של הצרפתים. ני נפצע 
בשלישית. תוצאות "הקרב על הנילוס" היו סנסאציה באירופה, 
וחרצו את גורל מסע נפוליון למזרח (וע״ע צרפת. היסטוריה; 
נפוליון). 

בספטמבר 1798 הגיע נ׳ לנאפולי. במהרה נשבה בקסמיה של 
אמה המילטון (ע״ע), אשת השגריר האנגלי שם. ובהשפעתה הסתבך 
בתככי אותה חצרימלכות מתנוונת. הוא התעלם מהוראות מפקדו. 
האדמירל קית, וגרם למתיחות קשה ביניהם. נ׳ ניסה להחזיר לבירתו 
את סרנטה ש 1 , מלך נאפולי, והחל לפעול למענו. לאחר משפט 
מבוים תלה על תורן אנייתו את מפקד הצי הרפובליקני של נאפולי, 
פראנצ׳סקו קאראצ׳ולו ( 1010 :>:> 1 ת 03 ), אע״פ שהובטחה לרפובליקנים 
חנינה. מעלליו של נ' בנאפולי, שבה קיבל את התואר דובס ברונטה, 
הטילו כתם על שמו• בסוף 1800 חזר נ• לאנגליה בלווית הלירי 
המילטון ובעלה. הוא נטש סופית את אשתו ולא שעה לבקשות 
ידידיו שיפסיק את קשריו עם אהובתו. 

בראשית 1801 הועלת נ׳ לדרגת אדמירל-משנה ונשלח לים הבלטי 
כסגנו של האדמ-רל פארקר. בקרב קופנהגן חיסל מערך של אניות 
וסוללות־צפות דניות, פרץ לים הבלטי ומוטס את "הקואליציה הצ- 



זז. גלסון ננאפו 5 י (רישזם! 




207 


נלסון, הורישיו, רוזן — נמיה 


208 


פונית" נגד אנגליה. בשיאו של המאבק אותת לו כיפקדו להפסיק את 
הקרב, אך נ' קירב את משקפתו לעינו העיוורת ומעך שאינו רואה 
את השדר. על נצחונו הוענק לו התואר רוזן (ויקאונט). אותה שנה 
פיקד על הסתערות על "נמל הפלישה" בולו׳ני, בחוף צרפת, אך 
נהדף. 

ב 1803 נתחדשה המלחמה בצרפתים וג׳ נתמנה למפקד ראשי 
בימה״ת. כשנודע באנגליה כי צי צרפת־ספרד המאוחד הסתגר 
בקאדים, שוב יצא נ׳ לדרכו ( 14.9,1805 ) ונראה מדבריו כי חזה 
שלא יחזור חי. ב 19.10.1805 שלח למשנהו קאתברט קולינגווד 
( 1750 — 1810 ) תזכיר מפורט בדבר מהלכי הקרב העתיד, אם יעזוב 
האויב את הנמל. קרב טו־פלגר (ע״ע) התנהל ב 21.10.1805 ובו 
נהרג נ׳ על סיפון ה״ויקטורי" (השמורה עדיין בנמל פורטסמות). 
מיריית צלף צרפתי מתורן אניד. שגילה את המפקד האנגלי בברק 
עיטוריו, שלא רצה לכסותם. לפני הקרב אותת ג , לאניותיו: "אנגליה 
מצפה שכל אחד ימלא את חובתו". לפי המסופר היו דבריו הא¬ 
חרונים: "תודה לאל, מילאתי אח חובתי". גופת נ׳ הובאה לאנגליה 
ונקברה בכנסיית סינט פול. נצחוגותיו הקנו לאנגליה את השליטה 
בימים ליותר ממאה שנה. 

נ׳ הוא אולי האהוד ביותר בין גיבוריה הלאומיים של אנגליה, 

אף כי נמתחה ביקורת על התנהגותו בפרשת קאראצ׳ולו ועל קשריו 
עם הלידי המילטון. נראה שהיה בעל קסם אישי רב ושלא כרוב 
המפקדים הבריטים, היה אהוד על פקודיו והם בטחו בו. חלק ניכר 
מהצלחותיו ניתן לזקוף על חשבון יחסיו ההדוקים עם קציניו. 
"חבורת האחים" שלו, שאתם הרבה להתייעץ ולהם הבהיר את 
כוונותיו ובעת קרב ידע כ״א את משימותיו ואת כוונת המפקד 
הראשי. ״סיגנון נ׳״ המפורסם ( 1011011 1800 ^ 1 שית׳) התגלם באמרתו 
"שום מפקד לא ישגה הרבה אם יקרב את אנייתו עד כמה שאפשר 
לאניית האויב". כאסטרטג היה יעיל, תקיף בדעותיו, דבק במטרותיו 
ושוחר מסעות מהירים. בסקטיקאי היה מזהיר, ריכז כוחותיו, תיאם 
ביניהם ודגל בתכניות פשוטות׳ בגמישות ובהפתעה. הוא היה בין 
הנועזים בגיבוריה הימיים של אנגליה. מותו בשעת נצחונו המכריע 
ביותר הקנה לדמותו הילה, שזוהרה לא הועם. 

■ 7X1 ל>ו 7 ל ,. 119 * 11 * 13 . 1 < ; 1813 . 111 .א 01 **־׳ל .;* 1 ) 5011 . 8 

.ז 1 י\-ז ..א 011111 .)!/^ 1 / 1.011 11 !)<1 1^110 5 0/ \'1€( 7.(11)1x1111 
י ת״;!|ש 7 י . 7 ; 1897 . 1-11 ,.א ( 0 1111 ■ 7/11 י ה 43113 < .' 1 ; 1844-46 

י ז:)];! 0 ז<>? . 5 . 0 : 1908 ■א ) 111 / 0 ץ? 10 וו/ 1 010£1001 ?ח 01 1 ■! 

,.א / 1.011 /מ ;' 111 ( 011 '! . 4 . ,ז 0 תז 3 /ע . 0 ; 1947 ,.א , 010311 . 0 ; 1929 ..א 
. 1971 ,.א ( 0 ^ 7 ■ 7 711 .( ., 0 : 1970 ..א ,זח 3 עז 8 . 4 . ; 1958 

פ. פ. 

נלקובסלןדז, זופיה — ^ 20 — ( 1884 — 1954 ), 

סופרת סולנית• נ׳ היתד, בתו של המלומד והפובליציסטן 
ואצלאב נאלקובסקי ( 1851 — 1911 ). אותות-הצטיינות על יצירותיה. 
הכוללות שירים. רומאנים, סיפורים קצרים. ממות ומחזות, הוענקו 
לה מספר פעמים, התל ב 1936 , מטעם הממשלה הפולנית והאקדמיה 
לספרות. כתיבתה של נ׳ מתייחסת אל חיי החברה. הרוח והמדיניות 
בתקופות שונות בתולדות פולניה. בפרוץ מלה״ע 1 כבר נודע שמה 
בשל סיפוריה הפסיכולוגיים־ראליסטיים, ובמיוחד בשל ניחוחה את 
נפש האשה המשכילה המשתחררת (׳למ״ 1 ״>ן [,.נשים״), 1906 ). 
בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם נתחדדה השקפתה על המציאות 
הפוליטית והיא גיבשה הערכה ביקרתית לגבי סדרים חברתיים חד¬ 
שים בפולניה החפשית (מ״גזס [,הגבול•[, 1935 ). 

ץונ 113110 ז 1 ל (״מדליות״), 1946 . שהוא פרי עבודח־מחקר במסגדת 
ועדח־החקירה לפשעי הנאצים, אשר נ׳ נמנתה עם משתתפיה. מבטא 
את זוועות תקופת הכיבוש הנאצי בארצה. יצירה זו משקפת גם 
את ההבט היהודי. חמישה מתוך שמונח הסיפורים הכלולים בה. 
מוקדשים ליהודים — לבדידותם. לגבורתם ולתקוותם; ,על־יד רציף 
הרכבת", "דבורה הירוקה", "האדם הוא הזק". "מבוגרים וילדים 


באושויץ", והחשובה בהם, "ויזה", המתאר פגישה במחנה עם נשים 
יהודיות מיוון. 

קטעי יומנה סל נ׳, ץ 1 !( 0 י*ז נ 1 לו־,./ 0 ז 1 ומ 1 ז 210 ס ("יומן סימי המל־ 
חמה״). נתפרסמו ב 1970 . 

. 1965 ,.א . 7 0 1111 ! 11 ( 1 ; 1949 ,.א ■ 7 .:•ן 

נלר, סר גודפו־י — ״[!,״>! ץ־ז) 51,0011 — ( 1648 י, ליבק — 
1723 , ברלין), צייר אנגלי ממוצא גרמני. אשר שמו המקורי 
היה גוטפריד קנילר (ז:>ש״£ 1 > 10 ־ £1 פ 1 ס 0 ). נ , עבד תחילה באולפנו 
של פרדיננד בור (ע״ע); לאחר שהיה באיטליה בא לאנגליה. ב 1674 , 
והיה לצייר-החצר. תואר אבירות הוענק לו ב 1692 ותואר ברונט — 
ב 1715 . יצירתו. בעיקר דיוקנים. המצטיינת מבחינתה הטכנית. 
לוקה ביובש-מה ובשגרתנות בסיגנונה. לעתים קרובות היו הפנים 
והידים בלבד מעשי-ידיו של נ■ עצמו. עם עבודותיו הנודעות ביותר 
נמנים 42 הדיוקנים של חברי מועדון תוויגים, .,קיט־קט״ ( 1702 — 
1717 ). כ״ב שורת .,יפיפיות״ של חצר וילים 111 בהמפטון קורט. 
מסורת סיגנון הבארוק בציור דיוקנים הועברה ממנו לד,וגרת (ע״ע) 
ולרנולדז (ע״ע). 

■ 1972 ,■£/ .<) ,זזו;/י\ 0 זי? . 0 , 0 

נמאה (״פ״מני!), עמק צר באדגוליס במזרח הפלופונסום שביוון, 
שבו נערכו משהקים פאן־הלניים במתכונת המשחקים האו¬ 
לימפיים (ע״ע). המסורת מייחסת את הנהגת "חמשחקים הנמאיים" 
להרקלס (ע״ע), שהרג במקום זה את האריה, או לאדרסטוס (ע״ע) 
מארגוס, שעבר בנ׳ נדרכו להלחם בתבאי. ב 573 לפסה״נ היו המש¬ 
חקים לפאן־הלנייס, ונערכו בל שנתיים. 

בחפירות במקום נחשפו מקדש לזום, מזבח גדול, גימנסיו! ופלים- 
טרה (ע״ע גיסנסיוו) מהמאה ה 4 לפסה,"נ. 

ב 394 לפסה״נ ניצחה ספרטה בקרב נ' את צבא הקואליציה 
שבראשה עמדו אתונה, ארגום, קורינתוס ותבאי. נצחון זה הבטיח 
את שליטת ספרטה בפלופונסוס לעוד 25 שנה. 

נמ״ה (ח״ת״מחלס! מזמעממ), טורף ממשפחת הגחניים (ע״ע), 
הנפוץ באסיה הקטנה. אפריקה הצפונית עד דרום ספרד. 

וקיים בא״י. לב׳ גוף גלילי ( 65 ם״מ ארכו) וזנב ארוך. עבה ושעיר 
( 45 ם״מ). רגליה קצרות ושחורות. צבע פרוותה אפור־צהוב. היא 
הולכת על כפותיה, ושוכנת בסבך ובקרבת ביצות. כמו־כן היא 
שכיחה בסביבת בני אדם. היא פעילה בעיקר בלילה. מזונה רבגוני: 
יונקים, עופות, זוחלים, חרקים, ירקות ופירות. הנ׳ מביאה נזק 
ללולים, אם אינם סגורים היטב, אך היא מועילה מאוד בהשמדת 
מזיקים (נחשים ארסיים, תנינים צעירים, עכברים וחולדות, ועוד) 
ומסיבה זו מגדלים אותה עד היום במצרים. בתקופה העתיקה 
נחשבה שם לחיה קדושה ולאחר מותה נהגו לחנוט את גופה. הנ׳ 
נזכרת בתלמוד (חולין נ״ב, ע״ב! ב״ב נ״ב. ע״ב! ועוד). 

עם הסוג נמנים נ 10 מינים. הנפוצים בעיקר באסיה הדרומית- 
מזרחית. וביניהם — חני ההודית ( 11$11 זג* 1 מ . 0:1 , שהוכנסה לשם 



גסיה ( 11 סתזו 41 תן{ 10 **}*שקז&ו) 





209 


210 


נסיה 

להשמדת חולדות והפכה אח״כ למזיקה. יש שמכנים נ׳ זו וגם אח הב׳ 
המצויה, בשם מונגוס ( 05 @ 111£1 א). והוא טורף אחר ממשפחת הג־ 
חניים, החי באפריקה הטרופית והדרומית ופעיל ביום. 

י. איצקוביץ, הב׳ בכרמל (טבע וארץ, ז׳, 398 — 405 ), תשכ״ה. 

נמיר (•עמםבזיז), בירת מחוז נ׳, בלגיה. שוכנת במפגש הבהרות מז 
(ע״ע) וסמברה, כ 60 ק״ם דרומית־מזרחית לבריסל. 32,350 
חוש׳ ( 1969 ). מיקומה כשער־כניסה לאיזור רכסי הרי-הארדנים 
(ע״ע) הקנה לה מאז ומתמיד מעמד אסטרטגי חשוב. 

העיר העתיקה נבנתה במאה ה 10 סביב מבצר (שופץ במאה 
ה 18 ) שהוקם על גבעה בין שני הנהרות כדי לשמור על גשר־אבן 
הקיים עד היום. כל איזור הביצורים הוא כיום גן ציבורי גדול. בין 
המיבנים ההיסטודיים: כנסיית סן לו (י!!!״.!. 51 — 1621 ) וקתדרלה 
( 1751 — 1763 ). בעיר מפעלים לתעשיית מזון, זכוכית, מתכת (ידועה 
בייצור סכו״ם) ועורות. כן היא ידועה כאתר־תיירות. 

נ' היא צומת תחבורה חשוב ודרכה עוברים קווי מס״ב לבל 
חלקי המדינה: בריסל. ליו׳ (עד גרמניה), ארלון (עד לוכסמבורג). 
שרלרואה (עד צרפת). בנהרות מתנהל שיט. 

היסטוריה. כבר לפני הכיבוש הדומי היה. כנראה, ישוב בר, 
במאה ה 10 חיתה לעיר ולרוזנות, וביד,"ב התפרסמה בתעשיית 
המתכת והסכו״ם שבה. ב 1188 עברה הרוזנזת לידי בלדואיו(בודואן) 
מפלנדריה, אד חזרה בסוף המאה ה 13 והיתד, לרוזנות נפרדת. אזרתי 
נ׳ נאבקו תכופות עם הרוזנים. ב 1429 קנה פיליפ "ד,טוצ". דוכס 
בורגונדיה, אח נ׳ וסיפחה לנחלותיו. בגלל חשיבותה האסטרטגית 
ביקשו הולנד וצרפת לכבשה, והיא עברה פעמים רבות מיד ליד. 
מאז 1830 היא חלק מבלגיה. ב 1893 הוקמו סביבה ביצורים חזקים: 
הם נהרסו בידי הגרמנים במלה״ע 1 . העיר ניזקה מאוד בשתי 
מלחמות העולם. 

נמירוב ( 08 ק 1411 ז>ת), עיירה במחוז ויניצה (ע״ע) ברפובליקה 
הסובייטית האוקראינית. סופחה לרוסיה בחלוקה השניה של 
פולניה ( 1793 ), והיתה כלולה. עד המהפכה, בפלך פודוליה. בימי 
שלמו! הסולנים היתה עיר מבוצרת, ישוב יהודי נזכר ב 1603 . 
ב 1632/3 כיהן ברבנות נ׳ ד יום־טוב ליפמן הלר (ע״ע). בגורות 
ת״ח ( 1648 : ע״ע חמילניצקי, עמ׳ 569 ) נמלטו ל 1 ׳ אלפי יהודים, 
אך בנפול העיר ערכו הקוזאקים סבת נורא ביהודים שהשאיר רושם 
עמוק לדורות והיה לסמל של זוועה בעם — עד לשואה (ע״ע 
ביאליק, ענד 246 ). היישוב התחדש עם כיבוש העיר בידי הפולנים, 
ומצבו הוטב בימי שלסון התורכים בפודוליה ( 1672 — 1699 ). בראשית 
המאה ה 18 נבנה ביהכ״ג הגדול בנ ׳ . בתחילת הסאה ה 19 היתד, נ׳ 
מרכז לחסידי ר׳ נחמן סברצלב (ע״ע). ב 1765 נמנו בג׳ 602 יהודים 
משלמי־מם. וב 1897 נמנו בג׳ 5,287 יהודים (כ 60% מהחושבים). 
ב 1917 קפה בג׳ קהילה שבראשה עמדו הציונים. אך היא פורקה 
עם התכססוח המשטר הסוכייסי. כ 1926 נפנו כני 4,176 יהודים 
( 57% ). החל ב 1941 הוצאו להורג יהודי נ', ובהם פליטים מכסרביה, 
בשלוש ״אקציות״ (האחרונה בהם היתד, במאי 1943 ), ורק 2 נשים 
שרדו בחיים. על המצב כיום אין ידיעות. 

י. פוגויבינסקי, ני (רשומות, 1 ׳). וירפ״ג הנ״ל, נ׳ וערים ואמהות 
בישראל. ב׳). חש״ח; נ, נ. הנובר. יון מצולה. 37 — 40 , 1966 . 

נמל, סבוא־ים. מקום־מחסה לאניות ומפגש בין נתיבי־ים לבין 
נתיבי־תחבורה יבשתיים, המצויד במתקנים לשמעון מטענים 
ולהעברת נוסעים. — את נסלי־העולם ביתן למיין, (א) לפי מיקומם: 
(ב) לפי יעורם. 

(א) 1 . נ׳ טבעי — נ׳ במפרץ שקט (לדוגמה: נמל־אילת). 
בפיורד או באגן־מים שבין איים צפופים, המספקים מחסה טבעי 
לאניות. 2 . נ' מוגן — נ׳ טבעי, עמוגן גם בשוברי-גלים (לדוגמה: 


נמל 



נפי־־זיגה. מראה כ??<: 1 ) סגד 5 וד־ר.כני 0 ד, השסא?י. 2 ) שובר־הג?ים המשני. 
ו:> רציפי־אצבע, שא 5 יחם השורות אניות. *■) סגרש־חניה עי?י ויסוד־ת מסו:*־ 
הנוכעים (קרובה אליו — אנית־נוםעים>. 5 ) ת?ק ממערכת ממנורות ,.רגח". 
0 ) תחנת־היכבר. (רציפים שנכנסים לנמל אינם נראים בתמונה) 

נמל-חיפה). 3 . נ׳ מלאכותי — נ׳ חשוף להתקפות גלים. בחוף ים 
פתוח. שמוגן בשונרי־גלים (לדוגמה: נמל־אשדוד). 4 . נ׳ לגדות 
נהר או בשפכו — נ׳ טבעי או מוגן, בקרבת שפו־הנהר או במעלה- 
הנהו, שקשור לים בתעלות־שיט. לשם ויסות המעבר בתנאי גאות 
ושפל (לדוגמה: לונדון [ע״ע, ור׳ תמ׳. ענד 478 ]). 5 . מעגן 
אתר ימי בקרבת החוף. סבו יכולות האניות למצוא מחסה-מה ולהטיל 
עוגן (לדוגמה: נמל־יפו). 

(ב) 1 . נמל-פחסה — משמש אתר־מקלט לאניות בסערות. 

2 . נ׳ מסחרי — מסוף ימי לאניות־סוחד, הבולל רציפים, מבני-אחסנה 
ומתקנים לשינוע מטענים ונוסעים. 3 . נמל־דיג — מעגן לספינות 
ולסירות דיג, שעומקו מוגבל, ובו מבנים ומתקנים מיוחדים למיון 
הדגה. אריזתה ושיווקה, לרבות בתי־קירור וכד׳. 4 . נמל־דלק — 
למכליות. סוגי-נמלי-דלק: 1 . מעגן־מצופים: המכליות נקשרות לסצו־ 
פים וצינור-הדלק הוא תת־ימי: שיטה זו מקובלת כשהים רדוד 
בקרבת החוף(למשל: זיקים [אשקלון]). 11 . מעגן־דולפינים: המכל- 
יות נקשרות למערכות־דולפינים (ר׳ להלן) וצעור־חדלק מונח על מזח. 
שיטה וו מחייבת שהים בקרבת החוף יהיה עמוק (לדוגמה: אילת). 111 . 
מעגן מותחם (בתיך נ׳ פסחרי): המכליות עוגנות ליד רציפים, או מז¬ 
חים. ובהם צינור־הדלק 
(לדוגמה: חיפה). 5 . נמל־ 
ספורט — מעגנים רדודים 
לסירות ספורט וכד׳ (לכן 
מיועד נמל־תל־אביב). 
6 . נ , צבאי — נסים לצי- 
מלחמה, הכולל מיתקנים 
לאחזקתו ולתיקונו. 7 . נ׳ 
חפשי — י' להלן. ענד 
216/7 . 

תולדות הנ" חופפות 
את התפתחות הספנות 
(ע״ע: ור׳ להלן. דשימח 
הנ" החשובים בעולם). 
החנופה בפיתוח הני באה 



;ם?־אי 5 ו 1 הישן. הרציף* — גוררים ונדו•• 
רים וב; זקפי□, שא 5 יתם קשורות האניות, 
מתחת ?מנופי דואגיו! הקרוכה — רשת ?מ¬ 
ניעת נםי 5 תו של מטע; "סימה 




211 


נסל 


212 


הנמלים החשובים בעולם ( 1970/71 ) 


אורו 

הרציסי־ם 

(ק״מ) 

שטח־המים 

בנמל 

(קמ״י) 

— 

מספר הספינות שנכנסו לנמל וקיבולן 




טינאז׳ 

מתוך זה 
סחר ביד 
לאומי ביט 

טונאז׳ 

(במיליוני טון) 

?91 

מתוד זה 
סחר ביד 
לאומי בים 

דריג 


34.04 

20.23 

132.057 

32,980 

650,000 (מ) 

283,000 (מ) 

232.781 

1 

302.292 

מל/נ 

רוטרדאם, הולנד 

61.50 






57.932 

2 

174.008 

ט 

ניו יורק, אה׳ ב 

26.02 






17.083 

3 

123.674 

; ■ 

ניו אורלינז■ אה״ב 

54.55 

47.78 


■:ר,זז 1 ו 1 

168,213 

146.978 

31.172 

4 

114.289 

מו 

קובה, יפן 


74,008 


15.187 

176,629 

104.742 

57.345 

5 

112.145 

מו 

יוקוהאמה, יפן 

95.00 


51,847 

18,654 

92,180 

75,123 

72.249 

6 

106.759 

נ 

אנסיירפן, בלגיה 

11.00 (מ) 




76.224 

94,593 


7 

94.638 

מי 

קאוואשאקי, יפן 

23.00 (מ) 






75.440 

8 

83.000 (מ) 

מל 

כלרסי. צרפת 


139.61 

38,230 


70,020 

88-989 


9 

81.677 

מו 

קיטאקיושו. יפן 

20.04 

81.37 

62.000 

7,390 

84,302 

62,891 

33.200 


69.657 

מי 

נאגרה, יפן 

35.50 


27,500 

11,196 


19,000 (מ) 

59,470 

11 

1 יי,י.יו*<וזחו 

נ 

לונדון, אנגליה 

24.00 

8.71 

42,084 

6,892 


14,421 

61.625 

12 

66.071 

נ 

לה אויר, צרפת 

16.50 (מ) 



38,066 

_ 

148.700 

38,066 

46.420 

20 

46.420 

מו 

סינגפור 


הנמלים החשובים בישראל ( 1971 ) 


-ן 

( 4.1 

1818 

! (8)2.105 | 

4.849 

1 

6.174 

מו 

חיפה 

2.19 

922 (מ) ן 

1,209 

2.983 

2 

3.752 

סל 

אשדוד 

0.87 

_ 1 ___ 1 ■" 

126 ] 

0,689 

3 

0.689 

ס 

אילת 


ס — סבעי; י •- ימה; סו — מזגן 1 מל — מלאכותי: נ — נהר 1 (ם) — משיער. הסינאז׳ נמדד בסינית רשומות נטו (.ז*. 11 .א). 


במאות ה 19 וה 20 . החלפת ספרשי־האניות במכונות־הקיטיר ובמנועי־ 
הדיזל הגדילה את מהירותן של האניות ואת גודלן. ואת הסבב מ" 
(מספר האניות העוברות בג׳ הוא גדול, ושהותן בו קצרה). במקום 
ספינות שתפוסתן מאות טון, נבנות עתה אניות-צובר בתפוסה של 
עשרות־אלפי טץ. גם ההתפתחות הרבה בתחבורה היבשתית, הפנים־ 
ארצית והבין־ארצית, השפיעה על התפתחות הג". כל אלה חוללו 
שינויים כבירים במבנה חני ז בגודלו. בעומקו. במתקניו ובאמצעי־ 
השינוע שלו. לא מעטים הנ׳ ׳ שאורך רציפיהם מגיע לעשרות ק״מ 
ועומקם ל 12 — 15 מ׳, וקיימים מעגני־דלק בנויים. שעומקם צולה 
על 30 מי. 

החל משנית ה 60 עובדת על הני מהפכת המכולות ( 5 ־ 1 :> 1 ז 1 ג!חמ>) 
וה״על-רד• (אניות שעליהן ארבות עמוסות מטענים, המוסעית אל 
האניה וממנה על גבי כבש). במקום לטפל ביחידות־מטען בודדות. 
שמשקל כ״א מהו עשרות ק״ג. מטפלים במכולות, המכילות מטען 
במשקל של 10 — 30 טון. החלוצה בכך היתה אה״ב — בשלהי שנות 
הסל. מהפכה זו מאופיינת ע״י סבב מהיר של האניות. את הני 
החדיש מאפיינים: אורך הסינגש (עד 300 מי); עימק המים (כ 12 
מי); ציוד מיוחד לפריקה ולטעינר. (עגורני־גשר וכלים מיוחדים 
להעברת המכולות ולעידומן)! רציפים עמידים בפני עומס גדול 
יותר (משקלו של עגורן־גשר עולה על 600 טון): שטח-היבשה 
( 40 — 80 דונם למינגש). לגבי נמלי א״י ע״ע א״י, עמי 967 — 979 , 
כרך־מילואים. עמי 483/4 . 

חלוקת כלל־המטענים בין הסוגים השונים (נוזלים, צובר יבש, 
מטען כללי, מפולות וביריב) שונה בכל ני. אחוז הדלק מכלל המט¬ 
ענים היום גבוה מאוד (בנמל-רוטרדאם, למשל, כ 60% מכלל המט¬ 
ענים וכ 70% מכמות מטעני-הצובר. וכנמל-מרסיי — למעלה מ 92% 
מכלל המטענים). 

מבני חני. 1 ) ש וברי ־ג לים. בעלי קיו אנכי או משופע. 
הקיר האנכי בנוי עפ״ר מקיסונים (ע״ע גשר, עמי 727 . וחמי שם: 
יסודות. עמי 955/6 ), ואילו המשופע בנוי ממספר שכבות-אבן ומשריון 
חיצוני (ר׳ תמי). בני׳ בעלי שני שובדי־גלים בולם שובר־הגלים 
הראשי מעבר לראשו של שובר־גלים צדדי — באורך של אניח. 
2 ) פיננסים, שאליהם נקשרות האניות: א) רצי פי ם. רציף- 



שוליים. מקביל לחוף (מועדף—כשאין הגבלות בחזית־המים וכשהחזן׳ 
תלול) או רציף־אצבע. נטוי לתוף (כשחוית־המים מצומצמת וכשהדוף 
רדוד): מבחינת התפעול עדיף רציף־השוליים. בתכנון רציפי־אצבע 
חשוב להשאיר ביניהם מרחק מספיק לתמרון, לפחות 150 מי. כמות־ 
המטען האופטימלית בשנה למטר אחד של רציף היא 1000 טון, 
כל', כ 160 אלף טון בשנה למינגש באורך 160 מ׳. בסינגש-מכולות 
מגיעה הכסוח לס 50 — 750 אלף טון, בשנה, ובסכלולים של ציוד מיוחד 
ניתן אף להכפיל כמות זו. תפוקח המערכות לשינוע ושל צובר יבש 
עשויה להגיע לאלפי טונות לשעה. שינוע דלק נעשה ע״י שאיבה 


ודחיסה. בקצב דומה. ב) דו ל פ 
פלדה תקועים בים, הכוללות 
זקפים ופגושים מיוחדים, ש¬ 
אליהם נדסנת האניה, בעיקר 
— כשאין אפשרות לקרבה 
לרציף. ג) מזח. דציף־אצבע 
קטן הפוליו אל כלי־השיט 
הקשור אליו. נפוץ בנמלי 
ספורט ודיג. ד) מ י ר צ ף 
(דצועת־רציף בין חזית־המים 
להזיח־המטענים). רוחנו נק¬ 
בע לפי שיטח המסירה: במ¬ 
סירה ישירה נטען המטען 
ישירות על האניה, או נפרק 
מסנה ישירות לכלי־ההובלה 


ינים. מערכות של צינורות- 



התר טיפוסי דור רצי!*, המספרים כדטטאי: 
סצייניס סרחל! מפגי־הים המטוצעים 


















היבשתי; במסירה עקיפה מאוחסן המטען לפני מסירתו■ במסירה 
עקיפה מועדף מירצף צר ( 7.5 — 12 מ׳< השיטה האמריקנית), ואילו 
במסירה ישירה או מעורבת, כשתנועת הרכב במירצפים רבה — 


רציף־נפט בנמל פונית, פנוי דולפינים. בצר ימי ■ — מחקן להזרמת הנפט 
למכל יוה: צינורות בעלי פרקים — כדי להתחפר לאניה בכל נובה שהוא. 
באמצע הרציף — ציכורוח־הרלק. אפשר להבחין תחתיהם בקור,'ח י וז 0 לדת 
של הרציף 


המירצף רחב ( 25 — 40 מ׳; השיטה האירופית). מטעני צובר (למשל 
גרעינים) אינם זקוקים למירצפים רחבים אלא למפגורית-איכסון 
בעורף הרציף! שינוע צובר יבש — אשלג וכד — המבוצע בעזרת 
מסועים או מערכות פנאומאטיות, גורם לזיהום השטח, ונדרשת 
הרחקת המסועים מרציפי המטענים הכלליים, בכיוון מורד-הרוח. 
3 ) מחסני-מעבר. מעדיפים מחסנים בני קומה אחת, המידות 
האופטימליות לסחפן מעבר: 60 150 x מ׳ (כ 10% פחות מאורך 
הסינגש), וגובה חפשי כ 6 מ , . 4 ) דרכים ומסילות. דרכים 
נסללות לרציפים. למירצפים, למחסנים, לשטחי האחסנה הפתוחה 
ולמבנים השונים שבני, עד שנות הסס נהגו להניח מסילות בכל 
תחומי חני. מסילות למירצפים דרושות רק כאשר היקף המטענים 
המובלים ברכבת גדיל ושינועם נעשה במסירה ישירה. מאידך. ה 1 
מפריעות לתנועת המלגזות והגוררים ומכבידות על המפעילים. ריבוי 
כלי-הרכב מחייב שטחי-חניה גדולים בני ובעורפה 

ה צ י ו ד ב ני. 1 . ה צ י ו ד ה י מ י כולל: כלי־שיט לניווס, להצלה 
ולסת! שירותים לאניות; דוברות (ע״ע דוברה) ואהבות: מנופים 
צפים; מהפרים. 

בין כלי־השים חשובות במיוחד הגוררות (משקלן — עד 
500 טון). המסווגות לפי כוח-הגריוה שלהן. בנוררות חדישות יש 
גם ציוד־כבאות. האובות משמשות להעברת מטענים, והדוברות 
(קיבולן עד 400 טון) — לאספקת מים ודלק ולסילוק חול. אבן או 
אשפה. המנופים הצפים משמשים לפריקת מטענים בברים ולטעינתם 
ולעזרה בבניית מבנים ימיים. מנופים אלה (בעלי נוח־הרמה עד 500 
סון), מותקנים על דוברות (ע״ע הרמה, מתקני-, ציור 11 ). המח¬ 
סרים הצפים משמשים הן לצרכי בניה והן לשמירת העמקים. סוגי 
ר,מהפרים: א) מתפר־חופן — החופן תלוי על עגורן, והחומר החפור 
נשפך לתוך דוברה; ב) מחפר־דליים — שרשרת־דליים חופרת 
ושופכת את החומר החפור לתוך דוברת המחפר; ג) מחפד־שאיבה — 


לסעלה : מסתקני־הנסל. מימין: מערכת פנאומטי ת של ממנורות ״דגיו" להזרמת צובר יבש (גרעינים), במרבז. סחסר צף. מימין : זקף על שפת רציף, 
משמאל: םינכרוליפט. משני הצדדים - המעליות. טתחת ספינת־הרי־נ — העגלה. בחזית: מסילות ההעברה. למטה: מציוד הנמל. מיסיז : טנוף־נשר 
נייר, לשינוע טבולות. באמצע — מלגזה (עוגרהאגיה אינו בשימוש בזמן שהיא קשורה לרציף). משמאל — סלגזח־צר, מעמיסה מכולה ע? משאית. 
התכוונות צולם י בנמל ־יפה (באדיבות מנהלת הנמל 1 


* ־_ • * "י *י 

. . 








215 


נמל 


216 


עם בית־קיבול. למעשה אניד., שלבית־קיבולד, נשאב החומר: ד) 
מחפר יניקה ודחיפה — פחונר לצינור צף. והחומר החפור נשפך 
לשטח המיועד למילוי. 

2 . הציוד היבשתי נבחר בהתאם לאופי המטען ולצורת ארי¬ 
זתו. מטען כללי נפרק מהאניר" או נטען עליה, בעזרת עגורנים. 
מנופים ניידים או כוננית ( 1111 ־ 1 ־ 101 >) האניה. הוא מועבר למחסנים. 
או לשטחי אחסנה ועירום פתוחים, בעזרת מלגזות, גוררים וציוד אחר 

— בהתאם לאופי המטען. כלי־התפעול העיקריים (למעט כלי- 
סוואדות): א) עגורני־מירצף. הנעים על מסילות קבועות. לעגורנים 
המקובלים כיום כוח־הרמה עד 25 טון וזרוע באורו של 20 — 25 ם , 
(ע״ע הרפה, מתקני־, ציורים 5 — 8 ). לשינוע מכולות דרוסים ענותי- 
ג־סר — בעלי כוח־הרמה של 35 — 50 טון ואורך־זרוע של 30 — 35 מ׳: 
ב) מנופים ניידים בעלי כושר־הרסה של 2 — 10 טון ואורך־זרוע 
4 — 25 מ/ המשמשים הן לפריקת אניות ולטעיגתן והן לעבודות 
בשטח־האחסנה. קיימים גם מנופים בעלי כוח־הרמה של עד 50 טון: 
אלה עשויים להחליף זמנית עגורני־גשר: ג) גוררים וגדורים, 
המשמשים להעברת המטענים בשטח ר,נ/ בעיקר מהעגורן לשטח־ 
האחסנה, שעלול להימצא במרחק ניכר מהרציף. גרורים למכולות 
בנויים לעומס של 25 — 40 טון: ד) מלגזה (ו" תמי). המשמשת 
בעיקר לשינוע משטחים, היא מהכלים השימושיים בד. המלגזה 
הנפוצה מסוגלת להרים 2 — 3 טון ומלגזוח גדולות — עד 15 טון. 
מלגזות־צד, שקלשוניהן נמצאים בצד-הכלי. משמשות בעיקר להו¬ 
בלת מטענים ארוכים ומפולות: ה) כלי־הפעד. למכולות, הפועלים 
במשולב עם עגורני־הגשר. גובהם — 2 — 3 מכולות, והם מצוידים 
בתפסים, האוחזים במכולות ומרימים אותן. ו) ססועים ומעליות 
(ע״ע). 

3 . מתקני־ת ח ז ו ק ה לכלי־השיט: ביניהם בעיקר: א) מ מ יש ד, 

— מסילות הנמשכות מהחוף לתוך הים בשיפוע קל ( 1114 — 1:20 ), 
ומעדכת־משיכה להפעלת עגלות־העברה. כלי־השיט מועלה על עגלת- 
ההעברה, שנמשכת אל משטח־העבודה שברציף. ב) ם י נ כ ר ו - 
ליפט — מתקן דמוי־סעלית להעלאת כלי־שיט למשטחי־העבודה 
(ר' תמ ׳ ). ממשה או סיננרוליפט אפייני מותאם לתהווקת נלי־השיט 
של חד, בעיקר הגוררות, ומעמסו עד 500 טון. ג) מבדוק צף — 
מבנה תלול, הבנו' מפלדה או מבטון מזיין. הוא מושקע לעומק 
המבוקש ע״י מילוי חלליו במים. האניה נכנסת לתוכו, וע״י הוצאת 
המים מהחללים עולה המבדוק מעל לפני המים (ר׳ תמי: כרך ר, 
עמ ׳ 975 ). מבדוק מכפן־עצמי בנוי ממספר חלקים, באופן שניתן 
לפרק כל חלק ולהספינו על החלקים הנותרים. ד) מבדוק יבש — 
תעלה בעלת רצפה וקירות מבטון, ולה שער. הנפתח אל הנמל. 
ממלאים את המבדוק מים עד לגובה פני־הים. ופתיחת השער מאפ¬ 
שרת כניסת בלי־שיט, לאחר סגירת השער. מרוקנים את המים, 
וכלי־השיט נשאר שעון על כנים מיוחדים. יתרונו של המבדוק 
הצף בכך שניתן לגדרו (למשל, אל כלי־השיט). 

ב ו ח - ה א ד ם סד מיומן לביצוע סוגי־העבודה הסונים, העובדים 
בים הם הנתבים ומפעילי כלי־השיט השונים, עובדי־החוף הם 
הסווארים, שמפעילים את ציוד הטעינה והפריקה. המחסנאים וה¬ 
עובדים המנהליים (למשל. מוכסים, מהנדסים וכד , ). 

עקרונות תכנו ו נ". תכנונו על ד חייב לענות על שני 
צרכים: א) יכולתו לשנע מטענים, במיוחד בעונות־שיא, במהירות 
וביעילות: ב) יכולתו להתאים עצמו לשינויים מהירים בשיטות 
ההובלה הימית והשינוע, מיקום הד נקבע, נוסף לשיקולים הקשו¬ 
רים בים. ע״פ שיקולים מדיניים ומשקיים, כגון: פיתוח אזורים 
חדשים, קיצור דרכי־התובלה. הימצאותם של שטחים פנויים בעורף 
הד, אפשרות לבניית מערכת־תחבורה יעילה עם העורף. שיקולים 
אלה הביאו. למשל, להעדפת אשדוד על תל-אביב כמקום הד החדש 
בישראל. 


העקרונות הבפיסיים לתיכנוו ד, לאחר שנקבע מקומו, הם: 

1 ) בטיחות בלי־ ה שיט — בכניסתם לד, בשהותם בו וב¬ 
יציאתם ממנו. בהתקרב האניה לפתח הד, עולה עליה נתב. המנווט 
וםתמרן אותה (לעתים בעזרת גוררות) עד לדיפונה למינגש שיועד 
לה■ לכך דרושים עזרי-ניווט (אורות, מכ״ם וכיו״ב), פתח־כניסה 
בעומק וברוחב מתאימים, מרחב-תימרון בתוך אגן־המים. תנוחת 
רציפים נוחה. וקפים לקשירת האניה. ופגישים — שיהוו חיץ בינה 
לביו הרציפים. 2 ) יעילות ה ת פ ע ו ל. — רמתו של נ׳ נבחנת 
ביעילותו, המושפעת משלושה גורמים: א) פריסה: מיקום הרציפים, 
ממדיהם ויעודם. גודל שטחי־האחסנה, המקורי□ והפתוחים; פריסת 
מערכת־התעבורה, בתוך הד ובינו לביו עורפו. פריסת ר,ד מותאמת 
לסוג המטען (כללי, צובר או דלק), לשיטות שינועו, ולשיטת 
הסעתו אל הד וממנו; ב) מתקנים: אמינות המתקנים והציוד ומידת־ 
התאמתם לשינוע המטענים השונים ולדיישות הבטיחות! רמת 
השירותים והתחזוקה: ג) נוח-אדם: דרגת ההכשרה של הנסלנים 
ופריודעבודתם. 3 ) גמישות ת כ נ ו נ י ת. — בנייתו של נ׳ אינה 
פסתיימת לעולם, הן בגלל גידול מתמיד בהיקף המטענים. והן 
מפאת שינויים טכנולוגיים. בהכנת תכנית־אב לד דרושה גמישות, 
כדי שהתכנית תוכל לענות על ההתפתחויות השונות בסוגי המטענים, 
באריזותיהם ובשיסות־השינוע. בכל שלב-בניה חייב ד,נ׳ להיות 
מושלם, ויחד עם זאת להשתלב בתכנית־האב. השיבות מירבית 
נודעת לעתודות קרקע. 

שלבי התכנון: א) חיווי של כפויות המטענים וסוגיהם 
ושל שיטות-השינוע. לפי עונות השנה (לדוגמה: עונת פרי-הדר 
בישראל), לשם קביעת מספר המינגשים שיש להקים ומועדי הקמתם. 
ב) מחקר ימי: כולל מיפוי הידרוגרפי (עומקי הים), תצפיות 
מטאורולוגיות (רוחות וגשמים), מדידות סדימנטולוגיוח (סחף 
וטיון), סקר גאוטכני (בדיקת רובדי קרקעית-תים), מרידת הגאות 
והשפל (ע״ע), הגלים (ע״ע), מליחות המים, הטמפרטורות בעמקים 
שונים וכיו״ב. תוצאות המחקר קובעות את המיקום, הכיוון, התנוחה 
והמבנה של שוברי-רגלים והרציפים, אי. אמצעי הקשירה של 
האניות, את הצרכים בחפירה תת־ימית (לצרני בניה ושמידת- 
עמקיה), את האחזקה המונעת, המתוכננת מראש, ואת מערכי- 
הבטיחות של הד. ג) הכנת ת כ נ י ת ־ א ב ל 20 — 30 שנה, המפרטת, 
בקווים כלליים. את סבנה הד ואת שלבי־בנייתו. בתכנית דנים 
בשוברי־הגלים, אגז־המים, הרציפים המיועדים למטענים השונים, 
מבני התפעול, התחזוקה והמינהלה, מערכות השירותים השונים 
ורשימות ציוד ומתקנים מיוחדים להפעלה. ד) בדיקת התכנית 
במודלים הידרולייס נעשית בתעלות־מים ובבריכות, בהן 
פוודים השפעת גלים מכיוונים שונים; תנועות-חול וסדימנטציה; 
תופעות גריפה: שיעורי הסש (גלי־תהודה חזקים, הנוצרים באגנים 
סגורים, בעיקר אחדי סערות) ועידור גלים וזרמים באגו־הפים. 
ה) הכנת תכניות מפורטות, ע״ס מימצאי המודלים ההידרוליים. 
ישראל, רשות־הג״. דו״חות שנתיים, תשכ״ב ואייך; הנ״ל. שנתון 
טטטיסטי לנמל' ישראל. 1464 ואילך! הנ״ל, הד׳ שלנו, תשל״א; 

ש. אביצור. נמל יפו בגאותו יבשלעתו, תשל״ב; :(;״ע . 11 

׳מל? - 101-60111 -) 004 ) 1111:1(, 1)1x1 ־ 001 ,?, 1 ־ 1 ; 1957 ,סס? 10-11 > 10 * 1 ? 771 
1€ ח 11 רו 40 \ 1 4 ה 1 > , #1041 ) , 1 ) 1 ) 1111 ( 1 >< . 11 . 0 : 1958 

■? $61 01-14 , רתסזזצזסא , 0 - ת 0 לל־ 101 )ח^^ 1 \/ ./) ;* 1963 ,: 6 י 10 ! 11 >• 1 ) 5 

; 1 ־ 196 < > 1-04 ' 7 ) 71 : 060 >$ 0114 *!־!ס , ) / 0 ■> 1 וח 000 >£ חסוזו 7 ) 

.[.ע ; 1965 ,)!ס , ) 040-0 )\ 10 ) 1 004 104110% >}) %0 ■ €01 , 11 ־ 11 ) 01 .ה .מ 
0£4 !>/ ; 1971 — 1970 , 01-14 י}{ ) 6 ! /?> ־!*/ס 5 / ,( 011 ) 
0 ס 1 />/ 1 -< 1 *! 001 0114 1 ז 004% ,םת 3111 ) ס(־! : 71 — 1970 ,:■ €0011400 

, 2 2 ל 9 { ,:)■ 111 ) 100 :$ 004 : €011 )ס 

נ. הפ. 

נ' חפשי (נ״ח). או אזורי־נמל חפשיים. הוקמו באירופה מאז 
המאה ה 16 (כגון, בליבורנו, 1547 ), כדי לעודד תנועת־אניות ומסחר 
ביו־לאומי ע״י מתן הקלות במכם והטלים. ע״י פטור ממכס מעודדים 


217 


נמל — נמלים 


218 


את סחר־המעבר, ההחסנה ופיתוח תעשיות המבוססות על יבוא 
ויצוא חוזר של אותה סחורה לאחר עיבודה. בין הנה״ח נמנים כיום: 
הוינג־קונג, המבורג. קיל, גטבורג, קופנהגן וסטוקהולם. מבחינה כל¬ 
כלית ומשפטית דומים לנ״ח גם אזורי סחר-החוץ באה״ב. וכן מחסני- 
הערובה שבנמלי לונדון. אנטוורפן, רוטרדם ואמסטרדם. מידת ה¬ 
פטור, וכן מעמדו המשפטי המדויק של נ״ח. תלויים בדיניה הפנימיים 
של המדינה החופית ובהסבמיה הבין־לאומיים. 

בישראל חל בנושא זה חוק מיוחד (חוק אזורי־נ׳ חפש״ם, 
תשכ״ט— 1969 ), המסמיך את הממשלה להקים בתחום כל נ׳ אזלרי־נ׳ 
חפשיים, שיהיו פטורים מפסים עקיפים. כגון מכס. עד כה הוקמו 
שני אזורים כאלה: אחד בנמל־הקישון שבמפרץ חיפה, והשני בנמל־ 
אילת. באיזור נ״ח רשאי לפעול רק מיזם מורשה. שהוא מפעל 
שאושר ע״י המועצה לאזורי־נ' חפשיים, ומתן האישור תלוי בתנאים. 
כך, האישור לא יוענק אלא למפעל שקרבתו לקו המים דרושה לעסקיו 
בסחר הב״ל או שפעילותו ברובה מכוונת ליצוא או כיו״ב. בתוך 
האיזור רשאי מיזם מורשה להשתמש במטבע זר ואינו כפוף להג¬ 
בלות המוטלות על יבוא ויצוא, ושר האוצר רשאי להעניק לו 
פטור ממסים ישירים. 

א. סלע, לבעיות הנה״ח (רבעון לעניני מסים. 19 . 5 1968 ,"גז! .א 
110 . 801 ) 0111 <) 151 : 1411 > 1 )^) 111 ) 15 1 ) 101 5 ) 4 . 1 ( 5 ) 1 ת 1 

1 ו 1 'ן־ו 11 !׳מ . 11 ; 925 ( ,( 375 , 21 , 1 ,. 1 זז 1016 011 '<'! , 10 !מזס 11 *ד . 11.5 ; 1951 

ר, לס. 

נמלים ( 130 ) 01711101 ?, מלאט , 0101103 ), נמלה), משפחת חרקים. 

מסדרת הדבורניים (ע״ע), הכוללת יותר מ 6,000 מינים 
ידועים. הג״ הם חרקים חברתיים (ע״ע זואוסוציולוגיה, עמי 672 — 
673 , חרקים, עם' 98 — 103 ) וחברתם היא ברוב ימי השנה חברה 
של נקבות בלבד בדומה לחברת דבורת הדבש (ע״ע דבורים.!, רק 
בתקופת ההזדווגות מופיעים גם זכרים (ר , להלן). ברוב המינים 
מבדילים במעמדות שוגים בין הנקבות — מלכות ופועלות. נ" הן 
חרקים בעלי גלגול מלא. דרגות ההתפתחות תן: ביצה, זחל, גולם. 
בוגר. הזחל חסר רגלים ואינו מסוגל לחפש לעצמו את מזונו. 

מבנה הגוף. גוף ד.נ׳ משונץ בין הפרק ה 1 וח 11 של הבטן. 
הפרק ה 1 נראה כשייך לתזה. הפרק ה 11 או ה 11 וה 111 מהווים 
גבעולון שמאחוריו מתרחבת הבטן. יש שהפרק ה 1 של הגבעולון 
נושא בליטה כלפי מעלה בצורת קשקש. כשהגבעולון עשוי משני 
פרקים הם לרוב מעובים בצורת קשרים. הלסתות העליונות צורתן 
דמויית צבת והן אברי העבודה העיקריים. בעזרתן נושאת ד,נ׳ ביצים. 
זחלים, גלמים ולפעמים גם פועלות אחרות ממקום למקום, מלקטת 
את המזון ומביאה אותו לקן וגם בונה בהן את הקן עצמו. כן משמ¬ 
שות הלסתות כמכשירי הגנה והתקפה. בצינור-העכול מורחב החלק 
האחורי של הוושט לזפק ומשמש במינים רבים כמקום אגירה, שממני 
מוקא חלק גדול של המזון המיועד לזחלים ולבוגרים אחרים. בין 
הזפק למעי האמצעי נמצאת קיבה קדמית, שאצל מינים רבים היא 
בעלת מבנה מסובך, ומשמשת כשסתום המונע את מעבר המזון 



מן הזפק למעי, ועי״ב היא מאפשרת את אגירת המזון, במקרה הצורך 
שואבת הקיבה את המזון למעי. צינור ההטלה הפך לעוקץ הקשור 
לבלוטות ארם. בחלק מן המינים התנוון העוקץ. 

חברה. המלכות הן כרגיל גדולות מן הפועלות. לרוב המלכה 
הצעירה בעלת שני זוגות כנפיים קרומיות והיא מסוגלת לעוף. אחרי 
מעוף הכלולות היא משירה את כנפיה. השחלות מפותחות בהרבה 



ציור 2 פיעסדות עונים ׳ 58 ה;ם 5 ר !■.עי\ 1 ט/ 1115 ץז 0 < 1 


מאלו של הפועלות. באברי הרביד, של המלכה נמצא בים זרע, 
שבתוכו נקלטים תאי הזרע בהזדווגות. בכים זה הם נשמרים חיים 
במשך שנים רבות — מלכה מסוגלת לחיות עד 20 שנה — וממנו 
הם נפרשים להפריית הביצים. תפקידה העיקרי של המלכה בחברה 
הוא הטלת ביצים. 

הפועלות הן תמיד חסרות כנסים וסבנה החזה שלהן פשוט 
מזה של המלכות. השחלות קטנות; כים הזרע מנוון. תפקידיהן של 
הפועלות — להזין את המלכה ואת הזחלים, לטפל בביצים, בוח¬ 
לים ובגלמים, לאסוף מזון, לבנות את הקן ולהגן עליו. יש מינים 
שפועלותיהם גם מטילות ביצים, בחלק מהמינים אין הבדלים גדולים 
בגדלן של הפועלות ובצורתן. במינים אחרים קיימת רב־צודתיות. 
בנמלי קציר (ז $0 ! 1610 ) ידועות פועלות גדולות ביותר שהן ארוכות 
פי 3 וכבדות פי 20 מהקטנית ביותר. אצל ד,נ׳ ־ 101 )״ 1% מצויות 
פועלות רגילות בעלות ראש קטן ואחרות בעלות ראש ולסתות 
גדולים מאוד המכונות חיילות, אולם אינן תוקפניות יותר מן הפו¬ 
עלות הרגילות (וו׳ ציור 1 ). 

הזכרים קטנים מהמלכות. כמעט תמיד מכונפים. חעינים וה- 
מחושים מפותחים יותר מאלו של המלכה. הם מופיעים רק בתקופת 
ההזדווגות וחיים זמן קצר בלבד. הם מתפתחים מביצים בלתי מופרות 
בניגוד למלכות ולפועלות המתפתחות בד״כ מביצים מופרות. רק 
במינים ספורים ידוע המנגנון הקובע את מעמדה של הד הבוגרת 
(ור׳ ציור 2 ). 

בג' 3 ) 0 ! בסזומזס'•! מטילה המלכה בקיץ ביצים שהן קטנות מן 
המוטלות באביב. מביצי הקיץ מתפתחות רק פועלות, ואילו מביצי 
האביב יכולות להתפתח גם מלבות. זחלים המקבלים כמות מספקת 
של מזון מיוחד המופרש מבלוטות רוק של פועלות יתפתחו למלכות 
(וע״ע חרקים. עס׳ 101 ). 





219 


נמלים 


220 


הזדווגות וייסוד הקן. זכרים ומלכות צעירות םופיעיס 
רק בתקופה מסוימת. אחרים פעמים אחדות בשנה. בתקופה זו יוצאים 
בבת אחת מקנים רבים של איזור נרחב נ" מכונפות של מין מסוים 
למעוף הכלולות. חלק מהמינים מזדווגים תוך כדי תעופה, אחרים 
על פני הקרקע. מלכה יכולה להזדווג עם מספר זכרים חכר — עם 
מספר נקבות. אחרי ההזדווגות משירות המלכות את כנפיהן בעזרת 
הלסתות או הדגלים או ע״י לחיצת הכנפים לצמחים או עצמים 
אחרים. יש שהמלכה המופרית מצטרפת לקן קיים. ויש שהיא מחפשת 
מקום מתאים ומייסדת לבדה קן חדש. במקרה זה היא מטפלת לבדה 
בביצים הראשונות שהיא מטילה ובזחלים הבוקעים מהן. בניגוד 
לדבורת־הדבש ולצרעות החברתיות אין הנמלים בונות תלות. בקן 
ד,נ" אין תאים נפרדים לכל זחל וזחל. רק אצל נ' פרימיסיוויות 
יוצאת המלכה לחפש מזון לעצמה ולזחליר, הראשונים, עפ״ר אין 
המלכה הצעירה עוזבת אח קינה אלא עוסקת בהזנת הזחלים ברוק 
מזין או בחלק מהביצים שהטילה. עם הופעתן של הפועלות הראשונות 
היא מפסיקה לטפל בביצים ובזחלים. ועוסקת בהטלת ביצים בלבד. 

מבנה הקן רב־גוני. לפעמים הקן פשוט מאוד ונמצא תחת 
אבן או קליפת־עץ, ובמקרים אחרים — הוא מסובך ומורכב מתעלות 
וחדרים רבים. תב הקנים נמצאים בתוך האדמה : חלקם מגיע עד 
לעומק של 2 גד ויותר. וחלקם בנוי בצורת חל עד לגובה של 1 מ׳ 
ויותר. האחרונים קולטים הרבה יותר חום מקרני השמש, ולכן הם 
מצויים בעיקר בארצות קרוח. יש שהקן בנוי בחלל של עצים או 
בעפצים. יש גם קנים העשויים מתמרים שונים. כגון קרטון — הנ" 
מייצרות אותו מחומר צמחי, או עלים — פועלות של מיני - 00 ש 0 
ו! 11 ע 1 )נן. החיות באזורים הטרופיים, מקרבות עלה לעלה, ופועלת 
אחרת המחזיקה בלסתותיה זחל עוברת על מקומות מפגש העלים. 
הוחל מפריש חוט משי דביק המדביק את העלים זה לזה■ חוט המשי 
נפרש מפחת שבשפה התחתונה של הזחל ומשמש בד״ם לטוויית 
פקעת לפני ההתגלמות (ציור 3 ). פועלות של נ״-אורגות (-, 015 ? 
"!!שנז) מעבירות את הזחל המפריש ממקום למקום ויוצרות עי״ב 
מטווים המשמשים לבניית הקן וריפודו (ור׳ להלן). 

מזון ד.נ" רב־גוני מאוד. תני הפריסיטיוויות נזונות בעיקר 
מטריפת חרקים או מפגריהם. גם בין הנ" המפותחות יותר יש 
הרבה מינים טורפים. נ" רבות נזונות מהפרשות מתוקות כגון צוף 
וסל-דבס המופרש ע״י כנימות וצי_קדות (ר' ציור 4 ). יש אף מקרים 
שבהם מטפלות הנ" בכנימות ומעוררות אותן להפרשה. וע״כ מכנים 
כנימות אלה בשם "פרות וזג". יש נ• שעיקר מזונן טל־דבש. נ• אח¬ 
רות (נמלח הקציר זס!!־^) נזונוח בעיקר מזרעים, אותם הן אוגרות 
בקן בתקופה שבה הם מצויים בשפע. הרבה נ" נזונות מפירות, במיוחד 
מהפגועים ע" ציפורים וחרקים אחרים. פקעות ועלי-נבס עשויים אף 
הם לשמש כמזון. נ* מן השבט;";חל" החיות באמריקה, נזונות בעיקר 
מפטריות שהן מגדלות בקן על חומר אורגני העשוי חתיכות עלים 
שהובאו מבחוץ. כשמלכה צעירה עוזבת את קן האם כדי לייסד 
קן הדש היא לוקחת אתה בכיס שמתחת לפה קצת סעריסת הפטריות. 
כדי לפתח מהן גינה חדשה. עד להופעת הפועלות הראשונות מת־ 



צייר 3 . תפירת ?: מעלים : ספסר פועלות מד?:ץיו ב 1 ] 1 !>£גחב 1 ו $1 ב 11 ע 11 ין 0 ; 4 ;ז 0 
מקרכוח עלה לעלה; אחרות םר 3 יקות אותם נעזרת דווט רביק, המופרש ע״י הזח? 



ציור 4 . ״הלינה״: פועלת טהסו; ה 5 לנת הפרשה מחיקה 

טציהרודהאשל (זס 1 ס 0 ו 5 ז 16 י 11£ ] 10 נן 111 ץ 0% ) 


פתחות הפטריות על צואת המלכה ועל חלק מביצי המלכה הנוספים 
לה נזבל. יש נ" המסוגלות לאגור מלבד זרעים גם מזון נוזלי לזמן 
ארוך. האגירה נעשית בתוך הזפק. חלק סהפועלות מקבוצת -טתיזעאג 
!< 511 ץש 0 ^ החיות במדבריות אמריקה. ממלאות את זפקן עד שבטנן 
מתנפחת פי חמישה ויותר מגדלה הרגיל. בתקופת מחסור הן מעבי¬ 
רות את המזון ע״י הקאה לפועלות האחרות (ר׳ ציור 5 ). 

חלוקת עבודה קיימת אצל רוב מיני ד,נ". חלק מתפועלוח־האספ־ 
ניות יוצאות סן הקן לשסיאיסוף מזון, וחלק אחר נשאר בקן לטיפול 
במלכה ובוולדות, ואת מזונן הן מקבלות 
מהפועלות-האספניות. כן קיים בחלק מה¬ 
מינים שיתוף פעולה באיסוף המזון. כאשר 
המזון כבד מדי, נושאות אותו פועלות 
אחדות בצוותא אל הקן. פועלח-אספנית, 
שמצאה מקור מזון, מסמנת לאספניות אח¬ 
וות אח הדרך למזון בעזרת הפרשת החומר 
פרלמדן (ע״ע חרקים, עס׳ 99 — 100 : דבורים. 
עמי 837 ). בהגיעה לקן מעוררת היא אם־ 
פניות נוספות לצאת לאיסוף המזון. מזון 
נוזלי מובא בזפק לקן. ומועבר מפה לפה 
לזחלים או לפועלות אחרות היכולות להע¬ 
ביר אותו לפרסים אחרים. קיימת בחברת 
רני׳ התלפת־חמרים (טרופלססיס [■ב 11 נ 01 זז־ 1,10 

! 111x1 ]): זחלים מפרישים חומר ד,נלקק ע״י הבוגרים. לעובדה זו נוד¬ 
עת חשיבות בחיי החברה (על פרומוני אזעקה ע״ע חרקים. עמי 102 ). 

קיימת טפילות, זמנית או קבועה, במינים מסויימים של נ". מלכה 
צעירה של ! 1 ״ י צ;! 1 וגז׳<ות 0 ;' 1 ו 8011 חודרת לקן של בו״ס״ןקג׳ד 



ציור 5 . פועלת םהםונ 
115 ז$(: 04 פ 5 וחזץז׳\ עם כטז 
נפוחוו, כתיצאר טאנירת 


וזוגותדתש^וח, הורגת את מלכתה 
ומתחילה להטיל ביצים. הפועלות 
של הקן המארח מטפלות בוולדו־ 
חיה (ר׳ ציור 6 ), והתוצאה היא 
קן מעורב. עם מותן של הפועלות 
המארחות פוסק הקן להיות מעו¬ 
רב. מצב דומה קיים אצל נמלי 
האמזונות ( 5 נח 1 ז:>ץ 01 ?): מאחר 
עלסתות הפועלות אינן מותאמות 
לבנין קן או לטיפול בצאצאים, 
מייסדת המלכה את קנה בחוד קן 
של !.!;,״!ס!. אך בסקרה 
זה נשאר הקן מעורב משום שה- 
פועלות האורחות שהתפתחו בקן 



צייד 1 , :״!'ם' ט**!:,־.■ נ•ימי:: 

י״*כ-ד-איר.־זת \ 0 מןז־ז( 1 וצצ 1 ־׳מ 1 ״ 8 

. , 'י; ___,־ 8 * ־'ר־ רא•״. - 

רח 1 ווח 1 זז 1£0 ח (וזשו׳ ר:ד־ 

לים של המלכות) 



221 


נמלים 


222 


יוצאות למסעות כדי לצוד עבדים. הן מתנפלות על קני סיוחזס-) 
503 ״ז. שודדות פקעות של גלמים ומביאות אותן לקנס. סהגלמים 
האלה תתפתחנה הפועלות אשר תשמשנה כעבדים בכל עבודות הקן. 
במין 1115 סז 1 ־.־וז 0 80108 ־ 01 מ\" שהוא טפיל קבוע, אין בכלל פועלות. 
המלכה הצעירה הודרת לקו של תזסחקגססס וחס״סותגזזסד ומטילה 
בו את ביציה. פועלות הו״ט״״מזבזמד מטפלות בוולדות הזרים 
שמהם יתפתחו מלכות וזכרים בלבד. 

ס י פס מסיקה. נוהגים לחלק את חג" ל 9 תח־משפחות.׳ חלו¬ 
קה זו מתבטסת בין היתר על מבנהו של גבעוליו הבטן. 

1 . 30 ח 01 :>וןןז 1147 , הנחשבות לפרימיטיוויות ביותר. חיות כיום 
באוסטרליה בלבד. גופן גדול ועיניהן גדולות, העוקץ מפותח. המלכה 
הצעירה עוזבת את הקן ומחפשת מזון לעצמה ולזחליה הראשונים. 
הזחלים ניזונים בעיקר מחלקי חרקים. אין לפרטים יכולת רבה של 
התקשרות. איסוף המזון נעשה ע״י יחידים ולא עי׳י קבוצה. 
2 . ב 1130 ! 00 ( 11 /ץ 1 זז 800110 ? אין הבדל גדול בגודל הגוף בין המעמדות, 
גם לפועלות עיני תשבץ מפותחות. העוקץ מפותח. הזחלים בעלי 
בליטות מסביב לפה העוזרות בטרופלכסיס. הקנים נמצאים בענפים 
חלולים של צמחים. מצויות רק באזורים החמים. 3 . ב 1030 ־ 01101 ? 
אין המלכה גדולה בהרבה מהפועלות. העוקץ מפותח. באפריקה חיים 
מינים שעקיצתם מכאיבה אף לבן אדם. הזחלים טווים לעצמם פקעת 
לפני ההתגלמות. מספר הפועלות בקן אהד מגיע רק לכמה מאות. 
הפועלות אוספות מזון בנפרד. הזהלים ניזונים בעיקר מחתיכות 
חרקים שהפועלות שמוח לידם. נפוצות בעיקר באזורים החמים של 
חצי כדה״א הדרומי. 4 . 30 נז; 17 ־ 301 נ! 3 ז<). קבוצה קטנה הדומה 
במידה רבה ל 3 . הן נ" טורפות. מצויות בעיקר באזורים הטרופיים 
של חצי כדה״א הדרומי. 5 00/7111130 . נ' טורפות. קימים הבדלים 
גדולים מאוד בצורה ובגודל בין הפועלות למלכות ולזכרים. המלכות 
דומות למלכות של טרמיטים (ע״ע). הן חסרות כנפים גם בצעירותן. 
עיניהן קטנות או הן עווחח. הבטן גדלה מאוד בזמן ההטלה. הזכרים 
גדולים מאוד ומכונפים. רוב הסינים נודדים והם חסרי קו קבוע. הנ" 
יוצאות יחד למסעות טרף ומשסידות בדרכן המוני חרקים. הן מצויות 
בעיקר באזורים הטרופיים. בארץ ידוע ה 00171115 (כיח). וו" להלן, 
6 . 112011111130 !^!. המלכה דומה לזו של 5 . הפועלות קטנטנות 
ועוורות. הזכר קטן מאוד. מתת־משפחה זו ידוע רק מספר קטן של 
מינים מאיזור הים־התיכון ואסיה הדרומית. 7 . 30 ח 10011 זז/ץ 4 ). התת־ 
משפחה העשירה ביותר במינים, בעלת תפוצה כל־עולמית. בחלק 
מהמינים העוקץ מפותח, באחרים התנוון העוקץ והארס מופרש החו¬ 
צה מפתח בקצה הבטן• הזחלים אינם טווים פקעות לפני ההתגלמות. 
המלכד. לרוב בעלת כנפים לפני מעוף הכלולות. אצל חלק מהמינים 
שוות הפועלות בגדלן ובצורתן. ואצל אחרים קיימים הבדלים גדולים 
בגודל ובצורה. רבים ניזונים מזרעי צמחים 
בשל יכלתם לעכל עמילן. מינים אחרים 
ניזונים בעיקר מהפרשות מתוקות של חר¬ 
קים. ואילו אחרים מגדלים פטריות. חלק 
ניכר, החי בעיקר בארצות הטרופיות, 

תלד במזונו בטרמיטים או בג" אחרות. 

יש מינים הטורפים טרמיטים, אך קיימים 
גם מינים קטנים הגונבים מזון מקניהם של 
טרמיטים ונ " אחרות. חלק מהמינים חי 
כטפיל בקנים של נ" אחרות. על נמלת 
הקציר בארץ ר׳ להלן. 8 . - 00110110110 
1/130 ־ 1 . מרבית המינים ניזונים מהחי והצו־ 

מה כאחד. הטרופלכסיס מפותחת מאוד. 

לתת־משפתה זו תפוצה כל עולמית, אף 

׳יייי 7 0 י' 15 '' י״ 5 מספר מיניה קטן בהשוואה ל 7 . 9 . -!ס? 

הסזויי , 

(/,!!!!גס.־/! /!.!!*ס 30 ת! 10 ת 1 . מיניה חסרי עוקץ. הזחלים טווים 




פקעות לפני ההתגלמות, והבוג¬ 
רים אינם מסוגלים לצאת מה¬ 
פקעות ללא עזרת הפועלות. 

הטרופלכסיס מפותחת מאוד. 

מצויים ביניהן מינים שמלכתם 
אינה גדולה מהפועלות הגדו¬ 
לות, ואחרים שהמלכה גדולה 
בהרבה מן הפועלות. לעומת 
זאת יש בהן זכרים הקטנים 
בהרבה מהמלכות. יש מינים 
שד,פועלות שבהם רב־צורתיות. 

מקומו של הקן ומבנהו שונים 
במינים השונים (אדמה, עצים ועצים רקובים). לחת־משפחה וו שייך 
הסוג 5 ; 011 ב/ץ 01 ?. שמיניו הרבים נפוצים באיזור הטרופי. הם יוצרים 
בעזרת זחליהם מטווים המשמשים לבנין הקן. גם ד.נ" התופחת את 
קנן מעלים. סן הסוג 00001/117113 (ר׳ לעיל, עם׳ 219 ), שייכות לתת־ 
משפחה זו. רוב המינים אוכלי-בל, אבל יש גם סוגים ( 0/111103 ? 
ו 5 ; 11 < 1 ־< 031381 ). שהם בעיקר טורפים. מינים רבים אוהבים חמרים 
מתוקים וניזונים מצוף של פרחים ומהפרשות של כנימות. תפוצתם 
רבה גם באזורים הממוזגים והקרים. 

בא׳י מצויים קרוב ל 140 סינים ותת־מינים. רובם נפוצים גם 
בארצות אחרות של האיזור הים תיכוני. כ % מהם ידועים דק בארץ. 
לחלק מאותם המינים משמשת א״י גבול איזור־התפשטותם. הנמלה 


/׳,־ר 8 . נמ 5 ה טורפק ( 11115 ) 7 [:! 3 ־ 031 
13113 ־ 1/1 ( 1 ( 1/0 ). מיסה: חיי 5 ח .- ם? 1 ־ 
מאז : נקבה 


האורגת (*ס 1 י 1 ת 811 5 ; 011 בזץ 01 ?) נפוצה בעיקר באסיה הסרופית, וא״י 
היא הגבול הצפוני-מערבי של תפוצתה. מספר קטן של מינים נמצא 
בכל העולם. הדבר נובע. כנראה, מהעברתן המקרית ממקום למקום 
ע״י האדם. באזורים המדבריים בולטים בעיקר סינים מהסוגים - 10$ ־ 15 
/ 80 ד< 111 <זוו 1 זק 0 ז) 1910 , 01 וי ( 

1116 4011, 1928; 0. ^1000221. 1.6 7001)1(1)6 (16110 ¥016*111X1, ?101 ״ X1. 
500. ?.010111. 113111303, ]7, 1933: ?. ?04034(1. 7011)11601460 (1 ח : 

?. ?. 020010810 10 > ססבז׳ד ,[.!))) ש 5$ גז , X), 1951; 1 ; 51 ו! 11 ־\. 8 .מ ~ 
5312, 200£60£10()11)/ 0/ 11)6 111111 111 1116 . 56 . 30 ? .־ל 0 ?) 7.011 ?*)*א 
1957 , 4011 ! 7116 ' , 000151611 ; 1953 ,( 11 ח\* ,ןג 1 נ 1 ת 3 ־ז 15 .׳""ס ; 

5. 11. 514 01.4 )( 1 ) 510 7116 ' ,ש£נב x11, 1961; 1). 0110, 016 60(01 \¥0140- 
0*611671, 1962; 7. 7.61x0(16. 1 6 7611(3)0 461 ] 0 x 11 x 11 , 1965; ?. ! !סחב .י 
1967 . 4 ) 1616 < 01 47111 ,. 1 ) 1 ; 1965 , 4011 0111 ( 01 411 , 1.245011 .'<י\ ; 

1 . 9. 50(111, 471 11)11041161100 1 0104 .ן ; 1967 , 41111 / 0 0001 ( ¥61 6116 ס , 
701^106/111 111*1 6 ^ק x, 111 6 (¥60661 4x1 11 ע\ ..) 50 . 5 מ!) 111061 / ס ). 
1970; ?. \101!(1 €01 ,ז 0 ןג 1 ס X1X11711(6110X1 1)66*1/6671 4011 0/14 71)611 

0x6111 (561. , 1971 ,( 3 , 224 ,) 10 ז 1 \נ 

יה. ק. 

מלים. חמצת״ — אנג' 3613 0:17716 ] — (ח' מתנואית), הראשונה ! 
.11000?[ בחומצות האליפאטיות החד-קרבוכסיליות. נוסחתה 
מקור שמה — בדרך הכנתה לראשונה — מיצוי נפלים אדומות 
(לאט' 0:171163 ]) במים וזיקוק הנוזל. היא מצויה גם בקוציהם של 
סרפדים. ניתן להפיקה על ירי חמצון מתאנול או פורמאלדהיד, 
וכסרכן מחימום חומצה אוכסאלית בטמפרטורה גבוהה, או מחימומה 
עם גליצרין ב • 100 . בתעשיה סנוצלח תגובת פחמן חד־חמצני והידרו- 
כסיד הנתרן, בתנאי טמפרטורה ולחץ בינוניים לקבלת נתרן פורמאט 
(מלח נתרני של ח״נ) וממנו מהקבלת התימצה בהפעלת חומצה 

גפרתית. 

החומצה מצדה בטבע בחמרי הפרשה של בע״ח. צורתה נוזל 


חסר־צבע ובעל ריח חריף, והיא תוקפת את העור. נקודת הרתיחה 
' 100,5 ונקודת ההתכה • 8.6 : צפיפותת ב״ 20 היא 1.2206 והיא מתערבבת 
במים ובאתר בבל היחסים. זו החומצה החזקה ביותר בשורתה 
3.77 = , 4 (ק (ע״ע תמצות). בגלל העדר קבוצה אלקילית הקשורה 
לקבוצה הקרבוכסילית. מבנה מיוחד זה (היא מכילה למעשה קבוצה 
אלדד,ידית) הוא גם הסיבה לתכונות יוצאות דופן של ח״נ: יכולת 
החיזור — הדופה לזו של אלדהידים — של תמיסה אמוניאקלית של 
כסף חמצני לכסף מתכתי וכן חיזור טריפניל-קרבינול לסדיפניל־מתן. 
אינה יוצרת כלורידים ואנהידרידים, ודהידרטציה גורמת לפירוקה. 

בגלל נקודת הרתיחה הקרובה לזו של המים, לא ניתן לקבל ע״י 
זיקוק תמיסה בעלת ריכוז מעל ל 75% • כמו-כן לא ניתן לעלות על 
ריכוז זה בהפעלת חומצה גפרתיח על נתרן פורמאט, משום שעודף 
החומצה הגפרתית גורם לפירוק הפורפאט. תפיסתה המהולה משמשת 
תכשיר החמצת זול בתעשיית הטכסטיל, חומר מחזר, בצביעת בדים, 
בחידוש גומי ישן וכפו־כן חומר לחיטד חביות יין. 

נמנמניים (: 1:1713 ( 0 ;: 131 ) 1 זז; 1 >: 1115:3 \), משפחת יונקים קטנה 
מסדרת המכרסמים (ע״ע). הנפוצה ב״עולם הישן" בלבד. 

נמנים עמה ב 7 סוגים וב 10 מינים■ במבנם הם קרובים לעכביים: 
בצורתם ובאורח-תייהם הם דומים במידה רנה לסנאים. אך ר.ם קסנים־ 
יותר וליליים. מגדלים אותם כחיות שעשועים. המינים שבארצות 
תקרות ישנים שנת חורף (ומכאן שמם). 

גופם שלוה והם בעלי אזניים ועיניים גדולות וחרטום דק. זנבם 
ארוך ומשערתי. פרוותם רכה ומשיית. האצבע הראשונה ברגליהם 
הקדמיות מנוונת. יש להם 20 שיניים ובהן 4 מלתעות. רובם שוכני־ 
עצים וניזונים מפירות וגם מחרקים. הגדול בג* הוא נמנמן־השנעה. 
שאורך גופו 15 — 18 ס״מ וזנבו 15 ס״מ. והקטן הוא נמנמן הגמד, 
המגיע למחצית גדלו של הקודם. שניהם נפוצים באירופה ואסיה 
הקסנה. בארץ 2 סוגים: ( 1 ) נמנמן־העצים, הנפוץ במרסז 
אירופה ובמזרחה, באסיה — מהקווקז עד נבול הודו, איראן וסוריה, 
ובארץ — בגליל. בארץ הוא פעיל כל השנה, ואילו באירופה הוא ישן 
שנת-חורף (תמ״. ע״ע מכרסמים. עמ ׳ 507 [ 4 ). ( 2 ) נמנמן- 
הסלעים. מסוג זה חי מין אחד בסיני, בנגב ובגליל העליון והן 
בסוריה ובערב. 

א. עמיר וא. נבו, תצפיות ביוליגיות בנמנמדהעצים בישראל (טבע 
וארץ, ב, כרך <׳), 1968 . 

נמסים ( 776716016 ). אלת-הגמול במיתולוגיה היוונית. נ' היא 
גם ביטוי למושג בסיסי במחשבה היוונית — שמירת האיזון 
של הגורל האנושי. היא עמדה על המשמר שלא יגדיש אדם את 
סאת־אושרו. מי שהרג מגבולותיו, עורר את זעם האלים וקנאתם, וג , 
גמלה לו כמעשיו. היא היתד, אפוא גם סמל מיתולוגי לצדק• נ׳ נקמה 
על פשעים שבוצעו, ובייחוד השיגה נקמחח את מחללי הקברים. 
במקדשה העיקרי בראמנוס ואטיקה) נערנו מדי שנה חגיגות, בלוו¬ 
יית תחרויות אתלטיות והצגות־חיאטרון. 

,! 0116611611111111 ( 1111161 [ 461 1 # 6 < 76 £ 16 ) 101 ) 1 ( 01 16 ) 11 ( 61 61 ( 111 , 4 ) 6 טז 0 .[ 

. 1963 

נמק ונמק גזי, מותו של תא. חלק מאבר או מרקמה בגוף חתי. 

השינויים המתרחשים עם מות התא מתבטאים בהצטמקות 
גרעין התא ( 17110515 ■ 3 ז<] 




225 


נמק ונמק :זי — מט 


226 


נוזלים. פצע זת אינו מתרפא מאליו. אד ניתן לניקוי. לחיטוי ולריפוי 
בקלות יחסית. 

נ' גזי (גנגרנה) הוא תהליך רקנץ הנגרם מתחילה עקב פעולת 
חיידקים. גורמיו הם חידקים (ע״ע) אל־אווירניים מקבוצת הקלו־ 
סטרידיום. חיידקים אלה מצויים בקרקע. בעיקר בצורת נבגים.'הם 
נישאים עם האבק ולכן הם מצויים על פני שטח העור. לפחות שישה 
מינים של קלוסטרידיום ידועים כיום כמפדישי רעלנים ( 5 ח 1 א 0 ז) 
הפוגעים כתאי הגוף וממיתים אותם. ידועים שלושה-עשר רעלנים, 
אשר מהם עשרה מסיתים וממיסים את תאי הגוף ושלושת הנותרים 
מפרקים את הפרי הרקמה הבין־תאיים ואת חומצות הגרעין המש¬ 
תחררות מהתאים ההרוסים. 

נ׳ גזי עשוי להתהוות בשלושה אפנים: 

א) מפצע לא עמוק. כשרקפת הפצע קרועה ומרוטשת. כשפצע 
זה מזדהם באדמה או באבק-עפר, חודרים חיידקים מסוג קלוסטרי- 
דיום לתוך הפצע יחד עם חיידקים אחרים. בעוד שיתר החיידקים 
מתפתחים בכל אזורי הפצע. מתפתחים חיידקי הקלוסטרידיום האל־ 
אווירניים רק בחלקי הרקמה המרוטשת, המנותקים מאספקת דם 
וחמצן. פעולת חיידקי הקלוסטרידיום בפצע נראית לעין רק לאהד 
יפים אחדים. צבע הרקמה נעשה כהה והיא מפיצה ריח רקב. בפצע 
נקווה נוזל נסיובי, לרוב דמי. והוא מבעבע בועות גז. וגם קרעי 
הרקמה המרוטשת פולסים מעות גז וקצף. מאחר שחיידקי הקלו- 
סטרידיום מתפתחים רק ברקמה המתה והמנותקת, איו הרעלנים 
שהם מפרישים פוגעים בשריר החי שבקרבת הפצע ולא .באזורים 
אתרים של הגוף. החולה אינו מרגיש כאב נוסף לכאב הפציעה 
וחומו אינו עולה. הפצע אינו מתרפא ללא טיפול והזנחתו עלולה 
לההפיר את מצב החולה. 

ב) התהוות פצע עמוק באחד מן השרירים הגדולים של השלד 
על ידי חדירת גוף קורע ומרסק, כרסיס פגז או שבר אבן או זכוכית. 
באיזור הפגוע של השריר הגדול, המכיל רקמה מתה ומנותקת, מת¬ 
פתחים חיידקי הקלוסטרידיום. הרעלנים שהם מפרישים עוברים על 
ידי פעפוע לשריר החי ולכלי הדם שבסביבה. מסיבה זו נתקף החולה. 
כיומיים לאחר פציעתו. בכאב עז ופתאומי. כאב זה מציין את פגיעת 
הרעלנים בשריר החי, המעמיקה וממיתה את השריר הלוך והעמק. 
מפגיעת הרעלנים ברקמה החיה חלה התנפחות ניכרת של הפצע 
הגירמת לסגירתו החלקית, להפחתת כמות האוויר החודרת לתוכו 
ולהסתרת הגז המשתחרר. הרעלנים נספגים בכלי הדם העוברים 
בשריר ועם זרם הדם הם מתפזרים בגוף כולו, גורמים לעליית חום 
ופוגעים בכל אברי הגוף החשובים. פגיעות אלה עלולות לגרום 
למות החולה תוך 24 עד 48 שעות מרגע תהילת הכאב. כדי למנוע 
התפתחות נ׳ גזי יש לטפל בכל פצע עמוק בשריר ובכל פצע המכיל 
רקמה מתה, ללא שהיות. 

ג) התהוות נ' גזי על ידי דקירה. צורה זו היא נדירה, אולם 
ידיעים מקרים של התפתחות נ׳ גזי כתוצאה של הזרקה בתנאים לא 
סטריליים, בעיקר אצל חולי סוכרת המטפלים בעצמם ע״י הזרקת 
אינסולין ואצל הנזקקים לזריקות סמים. ידועים גם מקרים שבהם 
חדרו נבגי החיידקים לעומק הרקמה ע״י דקירה או פצע שהצטלקו 
לאחר מכן. הנבגים נחו במקום ללא פעילות מספר שנים ולאחר זאת 
התעוררו בתוך רקמת הצלקת חסרת כלי הדם וגרמו למחלה (וע״ע 
טטנוס). 

, 1315 . 400 ) י. 0 ל> / 0 ׳{׳/עזז// 77 111$ ), 71 ז>; 77 , £011611 ,זן . 0 

- €101 :׳ 1■}!!10/0x1 יפו/" 7 \ 1 .[ ; 939 [ ,( 452-459 , 1 , 3 .־ 801 

; 1962 ,( 274 - 177 .׳\ £6 . 1 ס!־ו 811610 ) { 0 :ה 0 ו €1 )}ןן! 11 ) 111/11 

.ל.ח 1 < 1 < £01 ,* 1 , 8 ;" 1966 . 1-11 , 111110102 $ ? ,(.(*>) ח 50 זש 1 >( 41 .ס. . 4 .ז\\ 

. 1967 8 , 01110102 $ ? 

ם.אר. 

נמר (לאופרד [ 11118 ־ 31 <] ו:,>! 1 )ור.יך), טורף מסוג פנתר (ע״ע 
חתוליים, עמ ׳ 250 ), השלישי בגדלו בחתוליים, אחרי האריה 
וד,טיגריס, אבל פעיל ועז מהם. 


תפוצתו נרחבת יותר משל 
שאר החתוליים. הוא מצוי 
בכל אסיה ואפריקה: באזורים 
הקרים שממזרה־סיביר ועד 
הרי-היפאלאיה הגבוהים ובא¬ 
זורים הטרופיים הלחים והח¬ 
רבים. משכנו מגוון: בג׳ונגל 
(ע״ע), ביערות וגם במקומות 
סלעיים (במערות). אורך גופו 
כ 120 — 150 0 ״פ. צבעו צהבהב מנומר. חי בד״כ ביחידות או בזוגות. 
פעיל בעיקר בלילה. מטפס בזריזות על עצים. טרפו: צבאים, תנים. 
קופים. נחשים. לטאות. היות-בית (עז, כלב) ועוד. הנותר למאכל 
מטרפו הוא מחביא. במקרים נדירים ד,נ' פוגע בבני־אדם. לני אין 
עונת ייחום מסוימת. ההריון נמשך 92 — 94 יום. ההמלטה היא אתת 
לשנה ומספר הגורים 3 — 4 . הוכר נמצא בקרבת הנקבה בהמלטה 
ולאחריה. אורך חייו עד 23 שנים. 

לנ ׳ כמה זנים נבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם ע״פ תפוצתם 
הגאוגרפית. ד,נ׳ השחור נדיר ומזדמן לעתים באזורים הלחים של 
הודו. פרוותו יקרה. נ" לבנים נדירים ביותר. בא״י ה:• נדיר. 

בתרבות הקדומה תופס הני אח המקום השני אחרי האריה (ע״ע) 
כסמל לעוז ולגבורה. 

במקרא נזכר ד,נ׳ ליד האריה, הזאב והדוב׳, הוא אורב בדרכים, 
מתקרב לערים וטורף (ישעי יא, ו < ירמ' ה, ו< הושע יג, ז ,׳ שה״ש 
ד, ח). לפי התרגומים אין זהותו ברורה. על מציאות נ" בא״י מעידים 
גם השמות נמרה. בית נמרה, מי נמרים (במד לב, ג, לו; ישעי טו. 
ו: ועוד), וכן ההתייחסות ל״חברברתיד כלדבר מוכר וידוע (ירמי יג, 
כג). המשנה מונה אותו' עם המזיקים לאדם ולבהמה (ב״ק אי, 
ד: ב״מ ד, ט׳: םני אי, ד), ומבחינה בינו לביו ברדלס (ע״ע). 
היו חכמים שכינו את תני בלבו בשם פנתר ("ערוב... מין חיה 
שפה פנתרין" [שוח״ט ע״ח. מ״ה]). הני שימש סמל למהירות ולזרי־ 
זות (השו׳ ירוי. יבמי . חי. ג׳), לעזות ולאומץ (אבות ה/ כי). בספר 
דני (ז. ו) הנ' מסמל. כנראה. את יוון. — תמונות: כר' ר, עם׳ 198 : 
כר׳ י״ז, עט׳ 319 [ 5 ]. 

ש. בודנהיימר, הרי בא״י. 237 — 238 . חשי״ג. 

מ. ט. 

נמרד, ה״גבור" הראשון במקרא, נכוו של חם (ע״ע) בן נח (ברא׳ 
י, ח—י). "ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ 
שנער״ שבמסופוטמיה התיכונית והדרומית. משם התפשט צפונה — 
לאשור, ושם בנה את הערים נינוה, כלח, דחובות-עיר ורסן (שתי 
האחרונות לא זוהו). לא נמצא זכר לשם נ׳(ככתבו) ולסיפור בספרות 
המסופוטמית, פרט לדמיון לדמות אל-הציד והמלחמה הבבלי ננרת. 
בספר מיכה (ה, ה) נזכרת "ארץ נ'" בהקבלה לאשור, כינוי שגם 
לו אין זכר בספרות המסופוטמית. אצל חז״ל מתואר ב׳ כמורד בה׳ 
(ספרא, בחוקותי, ב׳) וניוזם מגדל בבל (הו׳ פ״ט. ע״א). כן זיהו 
אותו עם אמרפל שהפיל את אברהם לכבשן האש (עיר׳ נ״ג, ע״א). 

. 1959 , (ארץ ישראל, ה ׳)( 0 71 )■ 11 ) 50 מ 1 .־ £1 ל 1 :א!$ . 4 ״׳ 1 

נבט (סזחגא), עיר נמל, תעשיה ומסחר, בירת מחוז לואר אטלנטיק, 
בצפון־מערב צרפת, שוכנת במקום התחברותו של הנהר 
לואר עם נהר ארךר 0 ״ 11 ז.?)< 259,208 תוש׳, ועם שאר ערי אגד- 
הערים — 393,731 ( 1968 ). 

הנמל בנ׳ משמש בעיקר ליבוא סחורות מארצות טרופיות, כגון 
קקאו. סוכר, שפן הדקל וכפו־כן נפט גלמי, כימיקלים ועצים. כדי 
להקל את הגישה לנמל, המרוחק כ 50 ק״מ מהים, נכרתה תעלה, 
והיא מחברת את נ׳ עם סן־נזר (*ז 81 * 0 א־ 11 וו#$) ומאפשרת לאניות 







227 


נננו — ננסי 


228 


בעלות שוקע של 7 ס' להגיע לגמל. עם גידול נפח האניות עבר 
חלק מן המספנות לסן־נזר הסמוכה. הנהר יפה לשים עד נ', 

התעשיה תופסת מקום נכבד בכלכלת נ׳. ענפיה העיקריים: מפ¬ 
עלים לזיקוק סוכר ולשיסורי מזון. בתח״ר לביסקוויסים. מספנות 
גדולות, תעשיה כימית. בתי-זיקוק לנפט. ייצור דשנים. מפעלים 
לייצור מכוניות וקטרים, ותעשיה מטלורגית, שמשתמשים בה 
בפחם מיובא. 

נ׳ בנויה בחלקה על איים שבין זרועות הלואר. כמה זרועות 
מולאו והפכו לשדרות רחבות. יש בעיר קתדרלה גותית ( 1434 — 1893 ) 
ומצודה משנת 1466 . 

נ׳ שוכנת ליד מסה״ב מפארים לסך־נזר ובקרבתה שדה־תעופה. 
האוניברסיטה בני הוקמה ב 1962 ולומדים בה 8,200 תלמידים. 

היסטוריה. בירתם של הנמנטיס נקראה בפי הרומיים פורטוס 
נסנטום ושגשגה בימי שלטונם. ב 843 — 936 שלטו בה הנורמאניס. 
אח״ב — דובם ברטוני; נפוח המאה ה 12 היתה לבירת דוכסות 
ברטניה (ע״ע. עמ ׳ 688 ) עד לאיחודה עם צרפת ב 1523 . היא היתה 
מרכז חשוב מאוד למסחר עם אמריקה. ב 1598 ניתן כה "האדיקט 
של נ׳״ (ע״ע הוגנוטים, עמ ׳ 658 ). ב 1793 , בזמן המהפכה הצרפתית 
והמרד של ונדה (ע״ע), הוצאו בה המונים להורג ונסגרה האוניבר¬ 
סיטה, שהוקמה בה ב 1460 . 

יהודים בנ׳ נזכרים לראשונה ב 1234 , ההטפה לצאת למסע 
הצלב ב 1236 פגעה בהם וב 1240 גורשו עם כל,יהודי ברטניה. במ¬ 
חצית השניה של המאה ה 16 השתקעו אנוסים מפורטוגל בג׳. וב 1636 
התיישבו בה גם יהודים פורטוגלים מבלו (ע״ע). כ 1834 התארגנה 
בנ׳ קהילה בת 18 משפחות, וב 1870 הוקם בה בינ״נ. בראשית 
סלה״ע 11 היו בנ׳ ב 500 יהודים, וב 1943 — 53 בלבד. כיום הקהילה 
מונה שוב כ 500 איש. 

, ז \^ 5 (££), X ו 1 > 1 ה 1 וא *?#ק ! 61 ! 0 . ׳ \. *//מ/ ־*. 7 . 5 :> 1 ׳' 1 } 50 חוחמ ., 1 

,.א 111 ) 1 ע 11011 ^ £00 ,/^תנגזזסמ 06 .א ; 1887-9 ,( X'/^|. X^X 

. 1 966 

א. אם. ־־ ב. בל. 

עי, פיטרו — וחחכא סזז־מ — (נר 1891 ), מנהיג סוציאליסטי 
ומדינאי איטלקי. ב 1908 הצטרף למפלגה הרפובליקנית, 

וב 1911 נידון למאסר באשמת ארגון שביתה כללית, יחד עם מוסו־ 
ליני. במחאה על כיבוש לוב בידי איטליה. הוא צידד בהשתתפות 
ארצו במלה״ע 1 ושירת בצבא כתותחל. ב 1921 הצטרף למפלגה ה¬ 
סוציאליסטית וב 1923 נהיה לעירו בטאונה " 11 נ 1 ג׳\\>". ב 1926 נמלט 
לצרפת מפני רדיפות הפשיסטים, המשיך שם את מאבקו עם הפשיזם 
והיה קומיסר פוליטי בבריגאדה הבין־לאומית במלחמת האזרחים 
בספרד. נ 1943 נאסר בידי הגסטאפו בצרפת והוסגר לשלטונות 
איטליה, אך שוחרר אחרי הדחת מוסוליני וחזר להיות מזב״ל המפ¬ 
לגה הסוציאליסטית. ב 1945 מונה לסגן רה״מ וב 1946 לשר החוץ. 
ב 1947 התפטר מהממשלה, עם פרישת השמאל ממנה, הקים חזית 
משותפת עם הקומוניסטים בראשות ט)לןטי (ע״ע), וב 1952 זכה 
בפרס סטאלין לשלום. מאורעות הונגריה כ 1956 וגילויים אחרים 
על המשטר בבדיה״מ הניעו את מפלגתו להינתק מהקומוניסטים. 
מ 1963 היה נ׳ לסגן רה״ס, וב 1968/9 — שר-החוץ. בקואליציות 
בראשות המפלגה הדמוקרטית־נוצרית. ב 1966 התאחדו הסוציאליס¬ 
טים והסוציאל־דמוקרטים ונ ׳ נבחר לנשיא המפלגה. נ׳ ביקר בישראל, 
והוא מידידיה. 

ננסי (ןסחגא). עיר תעשיה, בירת מחוז סרת־א־פוזל, בצפון־מזרת 
צרפת. על גהר מרת (סל״״&א); 123.428 תוש׳ ועם 
פרווריה — 257,829 תוש׳ ( 1968 ). צומת מס״ב חשוב: פאריס—סטרז- 
בור—מרכז אירופה; לוכסמבורג—מז~דיו׳וו לסארסי. שוכנת על 
התעלה מארן—ריבום, ודרכה מייבאים פחם מחבל-התר ומייצאים 
ברזל ופלדה. 



ננסי: כיפר פמניסלס 


נ׳ משמשת מרכז שירותים ומרכז בלבלי למכרות הברזל ולאזו¬ 
רים החקלאיים שבסביבתה. רוב מפעלי חתעשיה הכבדה הוקמו 
בערים שמסביב לנ', ובעיר עצמה קיימים מפעלי ברזל ופלדה, טכס¬ 
טיל, קדרות, רהיטים, מוצרי זכוכית ודפוס. 

רבעיה העתיקים והחשובים של נ , בצפון־מערב — ,העיר העתי¬ 
קה" (;> 111 ז \- 11£ ;ס 1 ז \) ובה כנסיית הק 1 ךדילירים ( 1485 — 1487 ) ואר¬ 
מון הדוכסים ( 1502 ). המשמש היום מוזיאון היסטורי. מדרוס־מזרח 
— ״העיר החדשה״ (:״יג!*נ- 110 ;׳\ - - 1587 ) ובה קתדרלה ( 1730 — 
1742 ). בין שני הרבעים האלה שוכן רובע מונומנטלי מהמאה ד■ 18 . 
שנבנה בתקופת דוכם לוח סטניסלס לשצ׳ינסקי. כיכר סטניסלם 
רחבת ידים, מסביבה בניין העיריה. תיאטרון ומוזיאון לאמנות. 

מבין השערים הרבים של נ׳ העתיק והמרשים ביותר הוא ס!■!"? 
= 1 ) 3 ־ 01 ך,[ (מאות 14 — 15 ). 

האוניברסיטה של נ' נוסדה ב 1572 בפונט־א־מוסון (- 0111 - 3 ? 
11101155011 ). לומדים בה 13,000 תלמידים ( 1968 ). 

היסטוריה. תחילתה של נ׳ במאה ה 11 , כשהוקמה שם מצודה. 
במאה ה 12 הוקפה העיר בחומה ודוכסי לורן (ע״ע) קבעו בה את 
מושבם. ב 1218 שרפה רוזן בר (ע״ע) לאחר שכבשה. אך היא 
נבנתה מחדש. ב 1457 כבשה שארל "האמיץ", דוכס בורגונדיה (ע״ע, 
עמ ׳ 965 ) וב 1477 נוצה בקרב לידה ונהרג בידי רנה ( 6 ת: 1 א) דובם 
לורן. 

נ׳ סופחה לצרפת פעמים מספר במאה ה 18/17 ( 1633 — 1659 . 
1670 — 1698 . 1702 — 1712 ) ושבה והוחזרה לדוכסי לורן. האחרון כהם. 
סטניסלם לשצ׳ינסקי (ע״ע סטניסלו, מלך פולניה), הרבה לפארה. 
עשאה למרכז תרבות והקים כה אקדמיה למדעים. במותו. ב 1766 , 
עברה סופית לצרפת. ב 1768 הועברה אליה האוניברסיטה של לדרך. 
ב 1777 נהיתה למושב הגמונות וב 1789 — בירת מחה פרת. היא 
נכבשה בידי בעלות-הברית ב 1814 ו 1815 ובידי הפרוסים ב 1870 . 
סיפוח מץ לגרמניה הגדיל את חשיבותה. נ׳ ניזקה בהפגזוח ובד.פצ־ 
צות של הגרמנים במלה״ע ]. 

יהודים יחידים ישבו בג , למן מחצית המאה ה 14 . ב 1477 
גורשו מג׳ וב 1597 חזרו לתקופה קצרה. נ 1721 ישבו בג׳ 8 מש¬ 
פחות. ב 1788 נוסד שם ביכ״נ ום 1789 ישבו בג׳ 90 משפחות ( 50 
בלא אישור), מתוכן נבחרו נאמני קהילת היהודים של הדוכסות. 
הרבנים סרשאן אנרי ושלמה אולמן נמנו עם רבני הקונסיססוריה. 
ב 1900 ישבו מ׳ כ 9,000 יהודים. בתקופת הכיבוש הגרמני גורשו 
80 ־ יהודים ב 3 מצודים ( 1942/3 ) ורק 24 מהם נותרו בחיים. ב 1944 
נאסרו יתרם. לאחר המלחמה שוקמה הקהילה וב 1969 מנתה כ 7.000 
נפש ולהם מערכת של מוסדות. 

?(*■רירדיס; ר׳ מפתח) 1902-1908 , 111 - 1 ..א * 11 €-( 01 ! 1 וא ,ח^ו]? . 011 
. 1900 ,)> 1 [) 0 ק■) 1116  8.8.8 
. 1933 ,ץ 0 ;ס~ 1 סא~ / 0 

דנ,ג. 

!נצים (ברום , 3611111,1 ; בעבר: סמוידים), קבוצה לאומית בצפון 
ברית״מ האירופית ובצפון סיביר, בין חצי־האי קולה וחצי־ 

האי טימיר במורח. נפוצים בעיקר בגלילות הלאומיים ננץ, יאמאלו־ 
ננץ ובגליל הלאומי טימירי שברפובליקה הפדרטיווית הרוסית (ר 
ספה כר׳ ב״ם, עמי 657/8 ). מספרם כ 29.000 נפש ( 1970 ). 

הנ" שייכים לקבוצת העמים הפינו־אוגריח ולשונותיהם מקבוצת 
הלשונות האורל־אלטאיות (ע״ע, ענד 281 ). המבנה החברתי המטרתי 
הוא שבס־נווד המאורגן ביתידות־שארות פטריליניאליות בעלות 
חהומים טריטוריאליים מוגדרים. הנישואין אכסוגאמיים (ע״ע אכסו־ 
גפיה). 

בעבר התפרנסו הד מדיג וציד חיות-ים בחוף האוקיאנוס הארקטי 
ובאי נוב;ה ומליה, מגידול איל-הצפון (ע״ע) ומציד חיות־פרווה. הם 
חיו בסוכות מיטלטלות בצורת חרוט, מנוסות בחורף בפרווה ובקיץ 
— בקליפות עץ הלבנה. בתקופה הסובייטית התיישבו ביישובי־קבע 
במסגרת קולחוזים ורק רועי איל־הצפון מוסיפים לניוד עם עדריהם, 
אף גם יושבי הקולחודם מתפרנסים מעיסוקיהם המסרתיים (דיג 
וכר). המסורה, המנהגים וכן הדת האניסיסטית — ובכללה אמונה 
באל עליון ופולהן־אבות — נשמרים עד היום אצל חלק פחד. 

. 1963 7011 0114 4 ^ 01110 ^ 10 ( 7 ,ט 11 (נ 13 .* 1 

ננצ׳נג (אמ 1 :' 01 -תר.א). בירת מחוז קיאנגסי(קלי ג׳ינגשי), בדרום- 
סין; שוכנת ע״נ קאן, בקרבה ימת פה יאנג הו, ובה 520,000 
חוש׳ ( 1958 ). נ׳ משמשת מרכז עירוני ראשי לסביבתה ומרכז 
לשיווק התוצרת החקלאית הכוללת בעיקר אורז, חיטה חורפית, תה. 
כותנה וטבק. בגדה המערבית של הנהר מתרנזים מפעלי התעשיה 


הגדולים לייצור מכונות, טכסטיל, נייד וגפרורים ולעיבוד מזון. נ׳ 
היא צומת מס״ב ראשי המקשר בין הנגצ׳ואו (ע״ע) שלחוף הים 
הצהוב במזרח, לביו ג׳וג׳ו ( 010-01100 ) שבמחוז הונן במערב. קו 
נוסף של מם״ב מחבר את נ׳ עם נמל ג׳יינ׳ינג (׳! 0110-111136 ) שעל 
נהר ינגצה־קןנג. 

נ׳ העתיקה שבנה על אגם פה יאנג הו והיתר׳ מוקפת חומה. סחף 
רב שהושקע באגם ע״י נהר קאן הרחיק את גדת האגם כ 30 ק״ס 
מהעיר. שרידי החומה עדיין נשמרו בעיר. במלחמת סיו־יפאו היתד 
נ' בידי היפאנים ם 1939 עד 1945 . 

ננקינג (׳!ת״ 1 תנא) אונן־ג׳ינג ( 430-011108 *.), בירח מחוז 
קיאנגסו (= ג׳יאנגסו) במזרח סין. 1,45 מיל' תוש׳ ( 1958 ). 

נ׳ שובנה באיזור המאוכלס ביותר במדינה, על גדתו הדרומית 
של נהר ׳אנגצה (ע״ע ינגצה־קינג) ובמרחק נ 200 ק״מ מערבית 
לשנגהאי שבשפך הנהר. מיקומה האסטרטגי של העיר, שנועדה 
למנוע פלישות מצפון, הפו אותה נימינו לצומת־תחבורה תשוב, 
בי מתפקדים 5 אוטוסטראוות ארציות ו 3 קווי מס״ב ראשיים. לנמל־ 
הנהר מגיעות ספינות אוקיאנוס. בן יש בג׳ נמל־תעופה. ב 1968 
הושלמה בניית גשר (ארכו 2 ק״ם) על הנהר. 

התאוששותה של נ׳ לאחר שחדלה להיות בירת־סין (ר׳ להלן) 
קשורה בהפיכתה למרכז התעשייתי השישי בחשיבותו של סין ה¬ 
קומוניסטית, מייצרים בה מכונות. טהטטיל. מלט, פלדה, כימיקלים 
ועוד. — פיסי גדולתה המדינית והתרבותית נותרו שרידים שהמפור¬ 
סמים בהם אלו של חופת־העיר מתקופת מינג; ארנה — 35 ק״מ 
גבהה — 18 פ' ורחבה — 12 מ׳. היו בה 13 שערים והיא הקיפה גם 
שטחים כפריים. צל הר הארגמן שממזרח לעיר נמצאים קברי מלכי 
בית מינג ולידם — המאוסוליאון של טון יט סן (ע״ע). רובה של 
העיר בנוי בפיגנון סיני-מודרני. בג׳ אוניברסיטה (נוסדה 1962 ) 
ומכוני־מדע ומחקר. 

היסטוריה. נ׳ קמה במקום שבו היה יישוב עירוני כ 2000 
שנה. העיר הנוכחית קיימת מאז שושלת מינג ( 1368 — 1644 ). ואז 
היתד, נ' הבירה הדרומית (זה פירוש שמה), בצד הבירה הצפונית 
פקינג. במחצית השניה של המאה ר, 17 היתה נ׳ בירת סין. נ 1842 
כבשו הבריטים את העיר, ובה נחתם חוזה השלום שסיים אר. מלחמת־ 
האופיום (ע״ע סין, היסטוריה). נ 1853 , נעת מרד סיפינג (ע״ע), 
נהרסו מרבית האנדרטות, בנייני-הציבור, ביניהם — ארמון-החר- 
סינה שנבנה בידי הקיסר ינג־לו ( 1403 — 1428 ) לזכר אמו. והלק 
ניכר מחומח־העיר. נ' היתה מרבז ספרותי חשוב. 

ב 1858 הוסכם לפתוח אר, נפל ג' לסחר זרים׳ אך הדבר לא 
קוים. ב 1899 נפתחה נ׳ לפסחר־הוץ, וב 1909 חוברת בממ״ב עם 
שנגהאי. ב 1928 נחיתה שוב נ׳ לבירת סין והתפתחה במהירות. 
שדה-תעופה ושיפורים בנמל הגדילו את חשיבותה. בסוף 1937 כבשו 
היפאנים את נ׳ ושדרוה. ב 1940 — 1945 ישבה בני ממשלת בובות. 
בראשות ונג צ׳ינג־וי (ע״ע). במאי 1946 חזרה לנ׳ הממשלה הלאו¬ 
מית■ ב 1949 השתלטו על נ׳ הקומוניסטים. ב 1952 גהיתה לבירת 
מחוז קיאנגסו. 

מ, סבז. — י. כד. 

01 , 01 י 0 (ביוו' ׳י 0 ו 160 !׳\ 50 ; לאט' 6103001061 ;)׳ תופעה יוצאת 
מגדר הרגיל, מבחינת סיבתה, משמעותה ותכליתה, המעו¬ 
ררת פליאה והשתוממות. והנחשבת בסימן להתערבות אלוהית (אז¬ 
הרה, מעשה הצלה וישועה. עדות שאיש מסוים הוא קדוש או נביא 
וניו״ב), מבחינת משמעותו מהווה איפוא ד,נ׳ אות וסוסת — ביוו׳ 
עסזסאחס — והיא המנרילר, את הג׳ ממאורע מתמיה סתם. תג׳ 
בחינת אות וסופת מחזק את המאמינים באמונתם כי האל הוא 
בל-יכול(התגלמות של עצמה. של חסד ושל רתמים, הכל לפי הנסיבות 
המוחשיות של הופעת חג׳) וסהזקט בצדקת דרכם הדתית־יחודית. 



231 


נם, נ:־: 


232 


מייסדי הדתות הגדולות עומדים במרכז מחזורי אגדות על נ" 
שחוללו, וכל דת יודעת לספר מעשי נ" בקשר לאישים קדושים, 
מקופות קדושים או חפצים קדושים, מבחינה תאולוגית נותנים חני 
אישור לאמינותם של הטוענים למנהיגות דתית, נבואה וכיו״ב (ר׳ 
שם' ד. א— 0 . ל—לא: דב' יח, בא—כב) להוכחת עליונותו של אל 
מסוים על אלים אחרים (השד שמי ז. ט—יב) או כמופת לאמיתותה 
של דת מסוימת. 

האמונה בג" מצויה בכל מקום ובכל דת, ובעיקר במישור הדתיות 
העממית, ולעתים קרובות נחשבות צורות שונות של התערבות אלו¬ 
הית או פעילות קוסמית (כגון האודאקלים למיניהם) לחלק מסדר 
העולם הקבוע, אעפ״י שגם בני תרבויות פדימיטיוויות יודעים יפה 
שכהנים או שמנים (ע״ע) עושים גם מעשי מרמה. בתקופה ההלניס¬ 
טית רבו סיפורי נ" על רפיאות, על החייאת מתים. על פסלי אלים 
המתנועעים וכיו״ב. מאידן גיסא נשמעה גם כפירה פילוסופית 
ורציונאליסטית בג". גם כשעולה המנפה הביקרתית הנוטה להתנער 
מג" או לזלזל בהם, מתגברת. בדרך כלל. אהבת ר,נ' של העם הפשוט. 
מחמד טען שהקראן הוא ד.נ׳ הגדול ואין צורך בני׳ אחרים, ואעפ״ב 
רבים סיפורי חג״ על־אודוחיו, והאמונה העממית — בעיקר בהשפעה 
צופית — מרבה לספר על מעשי נ" ולקיים מצוות צליינות לקברות 
קדושים המחוללים נ". בודהא (ע״ע) היה בעל כוחות־פלא מאגיים 
עילאיים (כדבר מובן מאליו ע״פ האסונות ההודיות הרווחות) אך 
הכריז, שאין להם שום משמעות רוחנית; ובכל זאת הופצה האפונה 
במעשי נ" שנעשו ע״י בודהא בחייו, ולאחר מותו ע״י קדושים 
בודהיסטיים. הברית החדשה מרבה לספר על ד,נ" והמופתים שעשה 
ישו, וני שונים ליוו את הנצרות לאודר כל ההיסטוריה שלה עד 
לזמן החדש. כגון הנ׳ בלורד (ע״ע). הכנסיה הקתולית מכריזה באופן 
רשמי ל״קדוש" רק פי ש״הוכח" שעל ידו נעשו נ". 

המתח בין האפונה העממית התמימה בג" ובין מגמת ההסתייגות 
של הדת ברמות צרופות יותר, קיים בעיקר משום שגם דתיות 
"צרופה" נאלצת לקבל בעל־ברחה את האמונה בג" שכתבי הקודש 
והמסורת הסמכותיים שלה מעידים עליהם. מכל מקום קיימת נטיה 
בהגות הדתית הרציונאליסטית לאמץ את הביקורת על מושג ד,נ׳. 
ביקורת זו יכולה ללבוש צורה דתית, לפי שהרוחניות האמיתית 
אין לה צורד במשענת של נ". או פילוסופית־מדעית, כאילו נ" אינם 
אלא תופעות טבעיות שטרם הצלחנו להסביר אותן. הביקורת יכולה 
להיות גם פילולוגית־היסטורית, המטילה ספק בעובדת התרחשות 
הנ" ובמהימנות הטכסטים המספרים עליהם, או פסיכולוגית, המס¬ 
בירה מה דוחף בני־אדם להאמין בנ". בין הפתרונות שהוצעו נמצאת 
גם הדעה שהכל הוא נ', במלים אחרות: המושג נ' אינו מציין הת¬ 
רחשות אובייקטיווית אלא מצב סובייקסיווי בו המאמין חש בנוכחות 
האלוהית בתוך ההתרחשויות, מעין "ועל נסיד שבכל יום עמנו". 
הכנסיה הקתולית עדייו מחזיקה בדעה שיש מאורעות המתרחשים 
בדרן־ נ' — להבדיל מדרך הטבע — וכי ניתן להבחין הבחנה ברורה 
בין שני סוגים אלה של התרחשות. 

; 1925 , :ח 0 !'ןו'! $0 < 1 ו* €5 -ו' 1 11 ו^(קס 05 /ו 1 /' 1 ) 11 1 * 011 17 > 0 ־וו 1 \ , 01 גחחסיד .מ .'■ 1 

1 * 1 /** 1,0 18/11541 * 1 1 * 071 . 301 ־ 11 > .מ ; 9-17 ! ,./ 4 . . 5 . 0 

,ץזח 0 ג 1 -ל) . 1 \ ; 1952 , 111 ^ 11011 ז 11111 ) €11115 ץ 1 <ו>£ 1 * 0/1 1 * 0 ו 0-120/1 /) 0 ' 1 <> 
. 1959 , 0 ו<ו;) 11 <£ 7 ) £051 7710 

צ. ו. 

ו,נ' במקרא ("אות", "מופת". "פלא") מציין תופעה החורגת 
מדרך-הטבע במהותה, בהיקפה. או בעיתויה: הוא מיסודות האמונה, 
ומטרתו לבטא התערבות הי במהלך ההיסטוריה ולאמת את עקרון 
ההשגחה (ע״ע). בעיקר בקשר לעם ישראל. תקפו של נ׳ הוא 
במגמתו ובנסיבותיו ולא בעצם התרהשותו, שמנקודת ההשקפה 
המקראית אין הבדל בין בריאת העולם וחוקי הטבע לבין הפרתם, 
שאלה כאלה תלויים ברצונו של הבורא, והכל פלא ונ', לנ׳ השלו, 
למשל, מוצע במקרא עצמו הסבר טבעי (בם׳ יא. לא), ולנ׳ הדרמיטי 


של קרח (ע״ע) ועדתו. שנבלעו באדמה. קורא המקרא "בריאה" 
(שם טז, ל). חנ ׳ מלווה, בדרך כלל, פעולה כלשהי הנעשית ע" י 
הנביא, שליח ה/ תפקידים מיוחדים לנ ׳ הם: לאמת שליחותו של 
נביא, לקבוע בזכרון האומה מאורעות בצלי חשיבות היסטורית־ 
דתית עליונה (עשר המכות וקריעת ים־סוף ביציאת מצרים [ע׳יען. 
..הקולות והברקים" במעמד הר סיני |ע״ע], נסי המן [ע״ען 
והמים במדבר וכד'). ולשמש ככלי-ביצוע מיידי לשכר ועונש. 
כשה (ע״ע) הוא הנביא הראשון שביקש לאמת את שליחותו ע״י 
נ׳ (שס׳ ד. א—ט! ל—לא). כדוגמתו עשה נם הנביא בביח-אל 
(מל״א יג, א—ה! והשו׳ מל״ב כג. טו—טז). גדעון (ע״ע) ביקש, 
ביזמתו, ממלאך ה׳ "א־ת שאתה מדבר עמי" (שופ׳ ו, יו; והשר שם, 
כא; לו—מ). וכן נעשה גם לחזקיה המלך. לבקשתו, בשוב הצל 
אחורנית (מל״ב כ, ח—יא). עם זאת שוללת התורה כל עדך ותוקף 
מג׳ הנעשה בידי נביא המטיף לעבודה ורה (דב' יג. ב—ו; וע״ע 
נבואה, עם׳ 802/3 : נסיון). פרשה לעצמה הם נסי ההתגלות — ועל 
כך ע״ע התגלות; נבואה. עתירת נ" במיוחד היא פרשת כיבוש 
הארץ; למשל, כריתת מי הירדן, נפילת חומת יריחו, האבנים שנפלו 
מן השפים במלחמת יהושע במלכי כנען, והשיא בגבעון — "וידם 
השמש וירח עמד". שעליו מעיר המקרא עצמו: "ולא היה כיום 
ההוא לפניו ואחריו לשמע ה׳ בקול איש" (יהו׳ י, יא—יד), תקופח 
השופטים מלווה אף היא נ" בולטים, מהם: גבורת שמשון, גלגולי 
ארון הברית בשבי הפלשתים והחזרתו. ענשם של הפלשתים, ועוד. 
בניגוד לנביאים האחרונים מלומדים בג" הנביאים הראשונים, ובעיקר 
אליהו ואלישע. הנ" הגדולים האחרונים במקרא והבולטים כמעשי 
תשועה הם הסרת מצור ארם מעל שומרון (מל״ב ו—ז) ומצור אשור 
מעל ירושלים (שם, יט). המקרא מרבה להזכיר נ" היסטוריים, 
לאומיים־פומביים. לצרכי תוכחה ומוסר לעם ולהפחת תקוות (במד׳ 
יד. כב; דב׳ ו, כב: ז, יס; כו, ח; כס, ב; ירס' לב, כא; תה׳ קה, ה; 
קלה. נו; נח׳ ט, י). ■ן,",. 

ח ו " ל ראו את ד.נ" כולם כקשורים וכרוכים מ' הגדול והמתסיד 
של הנבואה, ולאחר שנסתלקה הנבואה מישראל שוב לא נעשו נ" 
גלויים. שיבת ציון היתד, בדרך הטבע. אמנם "ראויים היו ישראל 
להיעשות להם נ׳. אלא שגרם החטא" (ברב׳ ז", ע״א). נסי פורים 
וחנוכה פורשו בג" נסתרים (חול׳ קל״ט. ע״ב; שבת כ״א, ע״ב), 
כהשתלשלות טבעית של המאורעות. ועב״פ: "אסתר סוף בל הב" 
(יומא כ״ט, ע״א). בית-המקדש וירושלים היו המקומות היחידים, 
שבהם נתקיימה בקביעות סדרה של ג״ — עד החורבן, לדעת אביי 
לא היו הדורות האחרונים ראויים לני "לפי שאין מוסרים נפשם על 
קידוש ה־" (ברב■ כ׳, ע״א). מאידך נעשו נ" רבים ע״י יחידי סגולה 
אז למענם. מבין החכמים שהיו מלומדים בני׳ יש לציין את הוני 
המעגל, חנינא בן דוסא. יהושע בן לוי, שמעון בר יוחאי ופנחס בן 
יאיר (ע , ערכיהם), ועל עשרות חכמים אחרים מספרים מעשי נ" חד־ 
פעמיים. לדעת ר' מאיד יש מקום גם בהלכה לחשוש למיעוט של ני, 
כגון ב״מים שאין להם סוף", אולם בכלל נקבע, ש״אין מזכירין מעשה 
נ* (תו 0 פ' יב' י׳׳ד, הי— 1 ״), ואמוראים אסרו לעמוד במקום סבנה וכד׳ 
וקבעו כי..לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא"(מג׳ זי, ע״ב). ואיו סומכין 
על ד,נ׳ (פס׳ ס״ד, ע״ב). גם מי שראוי לני, אם הוא מנצל זאת "מנכין 
לו מזכויותיו" (שבת ל״ב, ע״א). מכאן ואילך חשובה האמונה באפ¬ 
שרות העקרונית של ד.נ׳ לאין ערוך מן האמונה במקרה פרטי זה או 
אחר (סנה׳ ק׳, ע״א). 

מגמות שונות ניכרות כיחס לנ" במקרא. מחד גיסא העמידו על 
אפים הנסי של מאורעות הנראים כרגילים, אך מאידך גיסא, ביקשו 
למעט בערך ד,נ", כתופעות ש״הותנו" בבריאת העולם. "תנאי התנה 
עם הים במעשה בראשית שישוב לאיתנו"(ב״ר הי, ד׳; והשו׳ ספרי 
דב■ שנ״ה), ועוד. אדרבה, מזונותיו וזיווגו של אדם קשים כקריעת 



233 


נם, נסים - נסאו 


234 


ים־סוף (פס׳ קי״ח, ע״א); נ׳ שנעשה לחולד, גדול מזה של חנניה, 
סישאל ועזריה (נדר׳ מ״א, ע״א) והורדת גשמים שקולה כתחיית 
המתים (ירו׳ ברב׳ ה׳, ב')■ גבורת ה׳ מתבטאת בסדרי הטבע יותר 
מאשר בהפרתם, ושינויים בטבע, כשלעצמם, אינם משכנעים: דור 
המבול "שינה המקום עליהם סדרי עולם והיתה חמה זורחת ממערב 
ושוקעת במזרח״ (תו 0 פ ׳ סוטה, י', ד') — ובכ״ז עמדו במרים 
(והשו׳ שבת נ״ג, ע״ב: "כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי 
בראשית"), 

חז״ל נאבקו גם בטשטוש שביו נ״ למעשי כשפים — אותם פרשו, 
בדרך כלל. כנ" של דתות אחרות. כך פירשו את כפל הלשון "ענני 
ה׳ ענני" שבתפלת אליהו: "ענני שתרד אש מן השפים, וענני שלא 
יאמרו מעשה כשפים הם" (ברכי ר, ע״ב), כנגד אמונת ההמון ה- 
מעוניין בנ׳ גופו ובעושה חג׳ הבליטו חז״ל את יד ה׳, מחולל הב׳, 
ואת התועלת המוסרית שבו. מאחר שד,נ׳ יכול להיות דרך לקידוש 
ה', מותנית התרחשותו במעשה האדם ובנכונותו להקרבה בלי 
לסמוך על ד,נ׳. כן מודגש הקשר בין זע , לתורת הגמול: "מעשה 
בבתו של נחוניא תופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו 
לרבי חנינא בן דוסא.■ שעה ראשונה אמר להם שלום. שניה אמר 
להם שלום, שלישית אמר להם עלתה... אמרו לו נביא אתה? אמר 
להם לא נביא אנכי... אלא דבר שהצדיק מתעסק בו ייכשל בו 
זרעו?" (יב׳ קכ״א, ע״ב). 

האות והמופת משוללי סמכות בהכרעת ענייני הלכה — ע״ע 
נבואה, עמ׳ 808 . 

ש. ליברמן, יוונית ויו־נות בא״י. 86-73 . תשכ״ג; א. א. אורבך. 

חז״ל, פרקי אמוגוח ודעות, 81 — 102 , תשל״א, ,^ 1 וי..!ה .׳ 5 

;* 1933 , 73 ) 201011 ' 1 /) 1 /) 1 ' 1111 ) 1 ת 0 ! 3 ) 111 )ו 7 3 )/ 1 ח)) 1¥ !) 1/1 *או 

- 1€ ז 361 ל . 1 ; 1912 7 ) 4 ■ה? 7 ) 11114 ' 2 115 ?/ , י ום 1 זג 1 ו 501 11 <>׳ 3 .\צ 

7 ) 4 11111111 ) 1 ) 11 [ 1771 7 ) 2211714 1/113 11/10 ) 73 ) 01117011 ) 1 ) 01 ,תמצחז 

, 1 ז 130 זזז;י 041 ; 1941 .(. 01 ^ . 11111 זנ> 11 ש £4 . 8 ) 11 ) 2 71 ) 1 ( 11131131 ) 11 ) 1 ) 

,( 0/\, XX ס 44 ) 44013171 ![ ) 71117111141 07 [ 3 ) 1 ) 14170 [ס ) 16 ז 1 >) 1 ן/ 1 ז 81£ 771 6 

. 1952 , 181 — 165 , 1.0111 1/111117111 1114 ! 3 ) 1 ) 1 ) 11 117 ,] 311 ־ 01 . 4 ^. 8 ; 1947 

מ. 

בנושא הנ' מתמקדת ההתמודדות שבין הפילוסופיה — המבוססת 
על הנסיון והלוגיקה — לתודה, המבוססת על ההתגלות שהנ׳ מאמ¬ 
תה. וע״כ זהו נושא חשוב וקשה ביותר במחשבת י ה " ב. יתר 
על כן: האמונה בני כרוכה בתפיסת עולם ..מחודש" ומושגה. בעוד 
העיון הפילוסופי נוטה יותר להנחת הקדמות. 

אצל רס״ג נקודת-המוצא היא חידוש־העולם, וע״כ לא התעוררו 
בספרו שאלות ייתכנות הנ׳ וניגוד התכנים שביו המאומת ע״י נ' 
למאומה בשכל. הוא שאל רק לשם מה דרוש הנ׳ הנבואי — וג׳ 
ההתגלות בפרט — אם אינו בא אלא לאמת דעות שהשכל סוכיתי 
תשובתו: האימות השכלי, אף שהוא מצווה, דורש זמן רב — ואפילו 
ליחידים. תנ׳, באימות ראשוני, הכרחי לעם כולו וגם ליחידיו ברא¬ 
שית דרכם. כדי לזהות דת כוזבת המתבססת על נ" דרושה ביקורת 
של חג׳ — שמא הוא מצניע תחבולה נסתרת. כמופתי החרטומים — 
ושל התוכן העולה ממנו. שינוי מהותי חוללו הפילוסופים הנאופלא- 
טוניים הראשונים, שלדעתם אין הב׳ מאורע "חורג" פשוט המעיד 
על רצון האל, כי אם התערבות של סדר עליון, על־טבעי, בסדר 
נמוך ממנו: כשם שגוף האדם פועל בשעבודו לשכלו אחרת מבהיותו 
לעצמו, בר ד,נ׳ הוא שעבוד הטבע לסדר השכלי שמעליו, בתנאי 
שנמצא מי שראוי לסדר זה ומושך אותו אליו כהשגחה מייהדת — 
כלומר הנביא. כך יש לנביא תפקיד פעיל בהופעת הבי. וחב׳ לא 
רק מאמת את ההתגלות, אלא יש בו עצמו משום התגלות (ר־ 
אבן־עזרא לשמות ג, טי). הבעיה החמירה עם התגברות ההשפעה 
האריסטוטלית. לפיה הטבע מחויב מתבונתו של האל וע״כ הסותר 
לטבע כסותר לעכל. ר׳ יהודה הלוי (ע״ע, עמי 197 — 199 ) מניח 
שהנסיון קודם לשכל. וע״כ יש להכיר בנ׳ מכוח בדידותו ההיסטורית 
הבלתי־אמצעית ולקבל עמו. ממילא, את כל ההנחות המתחייבות 


ממנו. גם בסתירה לשכל. ומאתר שהנ׳ כשלעצמו אינו ראיה לאמי¬ 
תות דברי הנביא, ראה ריה״ל בחריגה מן הסדר הטבעי כדי לקרב 
אדם ועם לתכליתם הדתית, התגלמותה של אפת, כבהתגלמות ישירה 
של האל. ע׳׳פ תפיסה זו יכולה הנבואה לאמת עצמה רק כנסיון 
בלתי אמצעי, ומכאן ייחודו של מעמד הר סיני שבו זכי בל ישראל 
לנבואה. כיוון שרק על יסוד הנסיון הזה נתאמתה הנבואה לכלל, 
ממילא כל טענת נבואה לסתור פה שנאמר בו בטלה. גם אם 
נתמכה בג", 

הרמב״ם. שקיבל את הפיסיקה והמטפיסיקה של אריססו ללא 
ערעור, וגם את הנבואה ביאר כשלמות אנושית על יסוד תורת 
ההכרה האריסטוטלית, קיים עם זאת את הנחת חידוש העולם. משום 
שרק על פיה ייתכן הנ׳, שהוא הכרחי כדי להבטיח את סמכות הנבואה 
בעיני העם, ולאמת אצלם את ענייו ההשגחה. כך אין הני יסוד 
השיטה אלא חריג בתוכה, המוסבר ע״י הרסב״ם בכך שחידוש העולם 
וד.נ" מבטאים רצון. בעוד שבמהותו ובסדריו מבטא העולם את ה¬ 
מחויב ע״פ השכל האלוהי. אין הני מאורע שהתחדש בשעתו, וע״כ 
גם אינו מבטא "שינוי", אלא נקבע מלכתחילה כתנאי במעשה ברא¬ 
שית (ר׳ לעיל). שלא כאריסטו, סבור הרמב״ם כי אפשריים גם 
דברים חד־פעמיים, והני. כבריאה, הוא מאורע חד־פעמי המעמיד 
סדר קבוע: בנ" לאבות ולמשה הועמדה אומה שיש לה תכלית מיו¬ 
חדת בסדרו של עולם, ובמעמד הר סיני נקבע חוק אידאלי להנהגתה. 
כיון שנקבעו בג', הם מתמידים ואינם צריכים חידוש. לפי זה אין 
ד.נ׳ ביטול הטבע: בקריעת הים לא השתנה טבע המים אלא נבלם 
בפעולתו של כוח טבעי אתר (הרוח), כפי שהותנה במעשה ברא¬ 
שית. בין תלמידי הרמב״ם היו שביארו את הנ" כאלגוריות או 
כעניינים שיש לקיימם למראית-עין בשביל המון העם. 

תרומה מיוחדת נמצאת בדברי הרמב״ן, הבונה על ההנחה שהנ - 
קודם לטבע. חנ' אינו מאורע חד־פעמי. אלא מציאות מתמדת 
למעלה מן הטבע. "כל יעודי התורה אין בהם טבע ומנהגו סל עולם", 
וגורל ישראל הוא כפי שורת הנ׳, אף כי לא תמיד מתרחש תני 
בסתירה או כחריגה מן הסדר הטבעי. הרמב״ן מבחין בין נ' מפורסם 
— המטה לאמונה את הכופרים וחסרי הדעת — לבין נ׳ נסתר. ה- 
מכיון לטובת אדם או ציכור, ע״י זימון מאורעות שכשלעצמם אינם 
הוץ־טבעיים, ורק המאמין. הראוי לחסד, יכיר באפים הנסי. גם ר' 
תמדאי קרשקש (ע״ע) מבור שעם ישראל ואישי סגולה שבו חיים 
כפי ההנהגה העל־טבעית המיוחדת להם, הניכרת גם בעובדה שחלק 
ממצוות התורה תלוי בנ" מתמידים (בגון ההבטחה לעולי־רגל מפני 
סכנת אויב בהיעדרם מביתם [שמ ׳ לד, בד! ועוד ("אור ה"׳, ו', ב']). 
דומה כי נ" אלה זהים עם חג" הנסתרים במשנת הרמב״ן, בעוד 
שהמונח נ׳ בהוראה המדויקת מכוון לנ" המפורסמים, להם משווה 
קרשקש משמעות מעמיקה יותר. לדעתו חני סובתן מן המאורע 
הטבעי בהיותו מסובב ע״י האל במישרין, וע״כ הוא מבטא כוח אין- 
סוסי. הקם בבת אחת ואינו מתרחש כתהליך, ועצמת קיומו מוחלטת. 

א. שב, 

1 סאי מדינה — לשעבר — בגרמניה (כיום בלול שטחה 

בהסן! ושושלת שליטיה. רוזני המקום נקראו ע״ש הטירה 
שהקימו במאה ה 12 ליד העיירה נ׳. ב 1290 נבחר הרוזן אדולף 
(ע״ע) למלך גרמניה, השושלת נהלשה, בעקבות חלוקה נחלותיה 
בין צאצאיה. ב 1530 עברה נסיכית אורנז׳ שבצרפת לידי רוזני נ , - 
דילגבורג, ווילם מאורנז׳ (אורנןה) נהיה אח״ב למושל הולנד (ע״ע 
וילם .,השחקן"), ושושלתו, בית נ׳־אוראניה, ירשה את השלטון שם 
(ע״ע אורנן׳). 

ב 1816 אוחדו כל חלקי נ' בשלטון הדוכס וילהלם 1 . בנו, אדולף, 
שירש את הדוכסות נ 1839 , נטה לצד אוסטריה במלחמתה בפרוסיה 
ב 1866 ; בעקבות המפלה הודח מכסאו, ת׳ סופחה, במחוז, לפרוסיה, 



235 


נסאו — גסטודיום 


236 


ואחרי מלה״ע 11 — להסן (ע״ע. עם׳ 888/9 ). — הדוכס המודח 
אדולף נהיה ב 1890 לדוכס-הגדול של לוכסמבורג (ע״ע, עט' 427 ). 

נסוך המים, ע״ע סכות, חג ה־ 

נסטור — קסז 1300 — (הסאה ד. 11 — ראשית הסאה ד 12 ), 
נזיר רוסי, שחי ב״מנזר המערות״ שנקייב (מ 1074 ). נ' 

חיבר שני חיבורים על חיי קדושים. האחד על תאודוסיוס והאחר על 
בורים וגלב (ע״ע). לו מיוחסת גם, בלא ודאות, הכרוניקה הרוסית 
הראשונה שנשתמרה, דס\, אזאחססננסקא , 11086011 (.,סיפור שנים 
עברו"), אשר ראשית צמיחתה היתד. במחצית הראשונה של הסאה 
ה 11 ושנערכה, ב 1113 , בידי נזיר בשם נ׳. כה״י הקדום ביותר 
שבידנו הוא מ 1377 . הכרוניקה מדגישה את אחדותה של רוסיה 
ושל השבטים הסלאוויים בכלל. היא מספרת בפירוט על קבלת ה¬ 
נצרות האורתודוכסית וחי ולדימיר 1 (ע״ע), הנסיך של קייב, כאשר 
לפניו מתייצבים באי־כוחן של דתות שונות. בהם גם משלחת של 
כוזרים יהודים (תיאור הדומה במקצת למסופר באיגרתו של יוסח 
מלך הכוזרים לחסדאי אבן שפרוט |ע״ע] על התייחדותם של הכוז¬ 
רים). עורכים שונים תרמו להעשרת הכרוניקה בסיפורים בעלי אופי 
אנקדוטי, תיאורים אפיים ודיאלוגים, תוך שימוש במקורות רבגוניים 
— מסורות שבעל-פה. שירים וסיפורים עממיים, תעודות, כרוניקות 
ביזאנסיות. ספרי התנ״ך והברית החדשה וספרים חיצוניים. לשוו 
הכתיבה היא סלאווית־בנסייתית שניכדות בה השפעותיה של הרו¬ 
סית החיה. היצירה שימשה מקור השראה לסופרים ומשוררים (פוש־ 
קין). הוצאה מדעית של חיבוריו י״ל נ 2 כר', 1950 . — וע״ע היס¬ 
טוריוגרפיה, עם' 295 . 

- 0 ־ 1 ־ 130 • \מ) 01 ס׳(ין מיש 100 ( 8 0 ק 5 , 0 31810011143 ? , 13108 ^ 1173X 

, 011801 ־ 3101 00X00 ׳ חשכ״־ו/ז! . 614-662 , €0/0 €7/7711/101 ,)־וח 3 ו( 1 ו׳\\ . 0 
;* 1969 , 167 — 163 ,/! €01 €7/1711/101 . 5101111-13 . 0 .ן ;* 1961 

. 1969 , 338-362 , 1 (/) 700 ןס 517 305 1 ) 71/0 ) 17 ) €0 ,ז 001 נ €1 *>־> 7 . 1-1.14 

יז ב¬ 

ג' ב פיל ו ם ופיה: ע״ע אמפיריזם: הפתברות, עם׳ 911 ואילך! 
יונית. לשון ותרבות: פילוסופיה; סבה, סבתיות; עצם; פוזיטיויזם; 
ברקלי, ג׳ירג׳; הוסרל, אדמינד! יום. דיויד; ללק, ג׳ון; מימון. שלמה; 
קנט, עמנואל. 

נ' במדע: ע״ע מדע; מך, ארנסט; פואנקרה, אנרי; סופר, 
קרל. 

ביהדות: מבחן אדם או אל, שתכליתו לאמת תכונה המיוחסת 


לו. במקרא, אלהים הוא המנסה, לרוב, את האדם. אם יחיד אם 
כלל ישראל. נדודי ישראל במדבר. על יסוריהם ונסיהם, מנומקים 
בכתיב: "לנפיתך, לדעת אח אשר בלבבך, התשמר מצותו אם לא" 
(דב׳ ח, ב, מז; ועוד), ואילו המרידות הרבות מצד העם, תוך נדודיו 
וייסוריו. נחפפות מ׳ הפוך: "וינסו אל בלבבם... אמרו היובל אל 
לערוך שלחן במדבר" (תה׳ עח. יה—יט). אלא שר.נ׳ הזה הוא חטא 
(השר וב׳ ו, טז; אולם השו׳ מלאכי נ. י; וו" להלן); וע״ב היו הנסים 
ברוכים בעונש (תה׳ שם, כ—לא; והשר שנד יז, ז: .ועל נסתם 
את ה' לאמר היש ה׳ בקרבנו אם אין״), רעיון ד,נ׳ — ואיסור הנ׳ 
שכנגד — משמש הסבר מקובל במקרא לאורך המסע במדבר. על 
דור יוצאי מצרים, "הראיס את בבדי ואת אתתי... וינסו אותי זה 
עשר פעמים ולא שמעו בקולי", נגזר שלא יבואו לארץ (במ ׳ יד, 
כב—בג; וחשו׳ דב׳ ו. טז). חלק גדול מתלאות המדבר ("מפה 
ומריבה") מתואר כנ" הדדיים שבין ד.' ועמו. כל המסורות על 
המעשה במסה (שמ׳ ין, א—ז) מדברות על העם שניסה את ה׳, אבל 
יש גם מסורת המדברת על ה' שניסה את העם בסי מריבה (תה׳ 
פא. ח), במרה ושט׳ טו. בב-כו), ובעניין המן (ע״ע; שם טז. ד: 
דב׳ ח, טז— בניגוד למסורת אחרת, שהבינה אח העניין בני בו 
ניפה העם את ה׳ [תה׳ עח. יה —כט]): עניין השלו מתואר בכל 
המקורות כנ׳ מצד העם (תהי עה, יח. כז; והשר שם' טז; במי יא, 
ד—פו; לא—לד). 

איטיות התהליך של כיבוש א״י מופבר במקרא כני ("למען נסות 
בם את ישראל"; שופ׳ ב. כב; ג, ד), אך רעיון הנ ׳ אינו נזכר 
שוב במקרא בצורתו זו לאחר תקופת השופטים. עם זאת בקבע בתורה. 
שלעתים ניתנת לנביא־שקר היכולת לעשות אותות, מתוך כוונה 
לנסות את העם (דב' יג, ב—ו). ועל כך — ע״ע נבואה, עב׳ 802 . 

נ״ של יחידים את ה־ הם מעשה גדעון (ע״ע; שופ׳ ו! 
והשר שם, פסוק לט), ופיפור ישעיהו ואחז (ישעי ז. יי—יז). באופן 
פרדוכסאלי. דווקא ישעיהו חוא הממריץ את המלך לבקש אות, אך 
זה מתחמק ואוסר: "לא אשאל ולא אנסה את ה׳". משמעות רחבה 
ביותר לובש חני אצל מלאני (ע״ע), שלדבריו, טוענים הרשעים 
"גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלד,ים וימלטו" (שם ג. טו). בל מרי 
במצות ה׳ מעמיד אח ה׳ בג׳. כביכול, אם יעניש. אם לאו. נ' יחיד 
הוא עיקר עניינו של סיפור עקידת יצחק. כאן אין הב׳ בא להסביר 
מאורע, אלא הוא עצמו עילה לו (״והאלהים נסה את אברהם״; בר' 
כב, א). העמידה בני זה הוא השגם של אברהם ויצחק "יחדיו". 
סיפור זה מלמד, שאיו צדיק גמור אלא מי שעמד בני. ולהשקפה 
זו נתן ביטוי השטן: "החנם ירא איוב אלהים... שלח נא ידך... אט 
לא על פניך יברכך" (א, ט—יא). אף שאיו הדבר מפורש בספר 
אפילו פעם אחת, אין ספק כי ד,נ' הוא נקודח־המוצא שלו, הן בנ" 
המסופרים בפרקי העלילה (א—ב), וחן בדברי הרעים, אלא שאת 
דבר ר, 1 ׳ יודע רק הקורא, ולא איוב ורעיו (וע״ע איוב). 

יע. או. 

חז״ל הבחינו בג׳ האנושי בין חני המתמיד, היומיומי, של 
עמידת האדם בפני יצרו (וע״ע חטא: יצר טוב ויצר רע), ובין הנ ׳ 
החריג. ערכה של היכולת לעמוד בני המתמיד מודגש יפה במאמרים 
על ר״מ ור״ע שהיו .,מתלוצצים בעוברי עבירה" ("שנקל הוא להת¬ 
גבר על יצרו״ — רש״י), שד שנוכחו בעצמם שאיו הדבר כך. היו 
חכמים שסברו ליטול שכר אם יעמידו עצמם בני קשה ולא ייכשלו 
(ע״ז י״ז. ע״ב), אולם הדעה המקובלת, שנאמרה מפי רב, היא ש.,אל 
יביא אדם עצמו לידי ני. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי 
נ׳ ונכשל"(סנה׳ ק״ו, ע״א), ואף ניפחו משאלה זו בלשון של תפילה, 
לאמרה בבל יום (בוכ׳ ם׳. ע״ב). על בסיסו של חני המתמיד השמידו 
חז״ל את מגמת כלל המצוות (ע״ע, עט׳ 114/5 ). שתפקידו "לצרף" 
את האדם בלי נ" חריגים. 




239 


נסיין — :סיס כן יעי!: 


240 


חב׳ החריג נועד לבדויך את הצדיקים בלבד (ב״ו ל״ב. ג׳), ובעניו 
זה הפליגו בתיאור עמידת אברהם (ע״ע) בג", והוא אב־טיפוס לסוג 
זה (אבות הי, ג'; סנה' ק״ז, ע״א). מגמתו של הנ ׳ החריג להביא 
לקידוש השם ולפרסום שם ה׳ ברבים ע״י גבורת צדיקיו (,.אברהם 
לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן־האש" [שהש״ר א/ נ״ח]), 
ועבודת־ה׳ של הצדיק הופכת מעבודה ,.מיראה" לעבודה ,מאהבה", 
אם עמד בני. בהקשר זה נחלקו חכמים אם עמר איוב בג' או לא 
(ירו' סוסה ד,', ח , ). צידוק־הדין (התיאודיקיאה) ע״י הצדיק העומד 
בני הוא תוכן וזנ׳ ומגמתו כאמת, וע״ב אין מעמידים בר אלא מי 
שבוטחים בו. 

לעניין הנ ־ שבו מעמיד האדם את האל — אמרו חז״ל כי ■י' 

נ" ניסו אבותינו את המקום במדבר" (אבות ה/ ד'! והשר עיר׳ ט״ו, 
ע״ב). והוסיפו כי במקרה אחד בלבד מותר לעשות כן. והוא בבחינת 
הכלל האמור במעשרות "עשר כדי שתתעשר" (תעי ט/ ע״א). 

על השימוש ברעיון הג' כפתרון לבעיית ..צדיק ורע לו״ — ע״ע 
שכר ועונש. 

א. א. אורבך, חד׳ל — פרקי אמונות ודעות, מפתח בערכו, תשל״א 

מ. 

ב פ י ל ו ס ו פ י ה ה י ה ו ד י ת של יח״ב קשור תג׳ בתיאודיקיאה. 
ונידון בסמיכות לעניין ההשגחה הפרטית ולופש הבחירה. שאלת 
״צדיק ורע לו״ תשובתה — שהאל מנסה דווקא את הצדיק, משום 
יכלתו לעמוד בר, וע״ב היא שנמצא ראוי למעלת ה,נ׳. אלא שאם 
האל יודע שהצדיק יעמוד בנ׳י מדוע עליו לנסותה האין וה עוול ו 
רב סעדיה (ע״ע) גאון משיב (אמונות ודעות, מאמר ה׳), שהכוונה 
היא לפרסם את הצדיקים ולהוכיח להמון שלא נבחרו חינם. ואילו 
לצדיקים עצמם מרבים חיסורים גמול בעוה״ב. הוגי־תדעות שלאחריו 
פיתחו נוסחה פשטנית זו בשני חלקיה: הנאו־אפלטיניות, המושפעת 
מן הכלאם (ר־ בחיי אבן פקודה, ר' אברהם בר היא, ר' יוסף אבן 
צדיק, ר׳ אברהם אבן עזרא [ע׳ ערכיהם]) מטעימה את ערך העמידה 
בייסורים כשלמות עצמית, מתוך תפיסת עצם החיים עלי־אדמות כר 
שנועד לזכך את הנפש ולזכלתה למעלה גבוהה יותר. בספרות הנוטה 
לאריסטוטליות. שלפיה שלמות האדם היא שכלית, ואינה מותנית 
בייסורים■ נדחית השקפה זו, הרסב״ם נאחז איפוא (מו״נ ג׳. כיד) 
בחלק אתר מדברי רס״ג. חנ ׳ של אברהם בעקידה מלמד לעס עד 
היכן מגיעים באהבת האל ומעיד, שהנביא בטוח לגמרי בדבר זד — 
עד כדי הקרבת בנו. ההתמודדות עם השקפת הרמב״ם הביאה לידי 
מיצוי מעמיק יותר. ר׳ משה בן נחמן. ר , שמעון בן צמח דודאן, 
ר׳ לוי בן גרשם, ובייחוד ר׳ חסדאי קרשקש (ע׳ ערכיהם), מדגישים 
את עקרון חופש-הבחירה של האדם, ואף שהאל אמנם יודע שהצדיק 
יעמוד בני, הרי הצדיק בוחר באמונתו מרצונו, ורק בהוציאו את 
נכונותו אל הפועל הוא נעשה צדיק באמת, לנ ׳ יש נם ערו חינוכי 
לגבי ההמון. 

בפילוסופיה היהודית החדשה נמצא מבט מעמיק לאהוד, הבא 
לאפיין את תפיסת הנ׳ בהגות היהודית לדורותיה, ובייחוד במקרא. 
מוקד ההתעניינות איננו בתחום תתיאודיקיאת ני א□ בתחום ההיס¬ 
טוריוסופיה (משמעות מבלו של עם ישראל כנושא יעוד), ובתחום 
חוויית הסבל של היחיד כגורם המגבש את אישיותו. — וע״ע קדוש 
השם■ א. שב. 

בסיכימ״ייבוחךי׳ם (גדם' , 1 ; לאט' רה 0 ז:,ח 1 ,£). קבוצת 

נסיכים בקיסרות הגרמנית, שהיתה להם ;משנת 1257 ) 

הזנות הבלעדית לבחור את מלך גרמניה. הדעות חלוקות בשאלה, 
כיצד התגבשה קבוצה זו מתוך כל הנסיכים. הברד, חוקית במעמדם 
של הנה״ב ניתבה ב״בולת הזהב״ ב 1356 (ע״ע גרמניה. עם׳ 430 ). 
תחילה נדרשה הסכמתם של כל הנה״ב לבחירת מלך. ואח״ב בקבע 
שדי ברוב קולות. סמכויות הנה״ב התרחבו משהחלו לסרסם ,.הס¬ 


כמות" לכל צווי-חמלך החשובים, ובכך בעש־ מעיו שותפים בשלטון, 
ב 1519 הכיר קרל ¥ (ע״ע) בזכות הנד,"ב להתנות תנאים לנבחרם 
ובחובת המלו־הנבחר למלא תנאים אלה כל ימי סלבוחו. תנה״ב 
לא רק בחרו מלכים אלא אף העבירום ממלכותם (אדולף מנאסאו 
ב 1288 , ונצל ב 1400 ). 

7 הנה״ב היו תחילה 3 נסיכי־כנסיה (ארכיהגמוני מאינץ. סדיר 
וקלן) ו 4 נסיכים חילונים (רוזן פפאלץ, דוכס סאכסוניה, רוזן־הספר 
של בראנדנבורג ומלן בוהמיה). ב 1623 הועברה זכות הבחירה 
מפפאלץ לבדואדיה: נ 1654 הוחזרה לרוזן פפאלץ ומספר ר,נר,"ב 
הגיע ל 8 , וב 1692 . עם צירופו של דוכס האנובר, היו ל 9 . ב 1803 קבע 
״ועד נציגי האימפריה״ 10 מדינות של נ״ב חדשים (ע״ע גרמניה, 
עם׳ 444 ), אד הקמת ״ברית־הרינוס״, ב 1806 (שם, עם׳ 445 ), עמה 
קץ למוסד הנה״ב. 

. 1952 ,$£} 011 ) 1 ( 10 !ו!/{' 1 וו£ %הווו/) 1 !)ה£ ? 01 , 1111261 ״! .}א 

נסים, יצחק (נר 1896 . בגדאד), רב ואשי לישראל ו״ראשץ- 
לציון״, בשנים 1955 — 1972 . בן למשפחת סותרים ות״ח. 

בצעירותו נתפרסם בידענותו, אף שלא שימש ברבנות. ב 1925 עלה 
לירושלים. עסק במסחר ונטל חלק 
בענייני הלכה והנהגת הציבור. 
באותה עת התקרב אל הרב שלמה 
אלעזר אלפנדרי (ע״ע). 

ב 1955 נבחר ל״ראשודלציוך 
ורב ראשי לישראל. ובתוקף תפ¬ 
קירו היה גם נשיא ביח־הדיו 
הרבני העליון/ שאיפתו היתה 
הידברות עם הציבור בולו. ובזמנו 
עשו רושם סיוריו בקיבוצים. הוא 
נלחם בתוקף לביטול מחיצות 
עדתיות, וביתו שימש מקום־מפגש 
לבל החוגים. הרב נ' שאף להקנות 
לרבנות מעמד עצמאי ולא נרתע 
מלנקוט עמדה משלו בשאלות 
שנויות במחלוקת. ועמדה זו גררה 
אחריה פולמוס בציבור ולעתים אף עוררה התנגדות מצד מפלגות 
דתיות. יש לציין את התערבותו בפרשת בני־ישראל (ע״ע), את 
סירובו לקבל את פני האפיפיור פאולוס ¥1 בעת ביקורו ההיסטורי 
בישראל ב 1964 ואת העברת בית־הדין לעיר העתיקה של ירושלים 
לאחר מלחמת ששת הימים. מתוך ספרייתו העשירה בכ״י ובספרים 
יקרי־מציאות הו״ל חיבורים אחרים, וביניהם "צדקה ומשפט" לרב 
צדקה חוצין (ע״ע). פרסם שדת בנושאים הלכתיים שונים. בשם 
"יין הטוב" (תש״ז). 

נסים (גאון) 3 ן יעקב (אבן שאתין) מקירואן ( 990 לערך — 
1062 ), מגדולי התורה בצפון־אפריקה ומפנהיגיה במאה ה 11 . 

לימינו של וזננאל בן הושיאל (ע״ע). למד אצל ר׳ חושיאל ואצל 
אביו, יעקב, ואחרי מות אביו עמד נ׳ במקומו בראש ביהמ״ד בקירואן. 
היד, נציגן של ישיבות סורא ופומבדיחא ליישוב היהודים בצפון־ 
אפריקה כולה. ואחרי פטירת רבנו חננאל נתמנה על-ידיהן ל״ראש 
בי רבנו". במקומו. קשרים הדוקים היו בינו לבין שמואל הנגיד, 
שתמך בני תמיכה כספית, ונ ׳ שימש לו מקור עיקרי להברת תודתו 
של רב האי גאון. בתו של נ׳ נישאת ליהוסף הנגיד (ע״ע) ואז ביקר 
נ׳ בגרנדה ולימד בד, תורה. לפי אברהם אבן דאוד (ע״ע) היה גם 
שלמה אבן גבירול (ע״ע) ביו שומעי לקחו, זיקתו לתורת רבנו 
חננאל ברורר, מאוד, אולם רבות ממסורותיו ההלכתיות קיבל מרב 
האי גאון, שעמו עמד בקשרי מכתבים, מתלמידיו יש לציין את אבן 
גאסום. שחיבר ספר בהל׳ תפילה, 




241 


נסים כן יעקב — נם ציונה 


242 


נ׳ היה סופר פורה ורבגוני, ואלה ספריו הוודאיים; א. ,.מפד.ח 
מנעולי התלמוד"—נדפס לראשונה, מתוך תרגום עכרי קדום. למסכ¬ 
תות כרבות, שכת ועירוני! (וינה, 1647 , ואח״ב כהוצאות התלמוד, 
ממהדורת ראם). לאחרונה הולכים ומתפרסמים מן הגניזה (ע״ע) 
קטעים רבים פן המקור הערבי של הספר. זהו ספר־עזר לאיתור 
הברייתות והמשניות הנזכרות בתלמוד בתוך מהלך הסוגיה, בציון 
מקורותיהן ומקבילותיהן. בתוך כך ניתנים גם פירושים נרחבים 
לכמה סוגיות שבתלמוד. מספר זה מצוי כיום בעיקר מה שנכתב 
לסדרי זרעים (ברכות). מועד, נשים. ב, פירושים למסכתות אחרות, 
בעברית (נשתמרו שרידים). ג. "פסקי הלבות" (נשתמדו שרידים). 
ד. -מגלת סתרים". ספר זה נתפרסם ביותר בין הראשונים. נכתב 
בלשון־חכמים ובו עניינים רבים ומגוונים: אמונות ודעות, פירושי 
מקראות. פולמוס דתי. פירושי תלמוד ומדרש בהלכה ובאגדה, 
תשובות. מנהגים ומקורותיהם. ועוד. ליקוטים שונים לוקטו מתוך 
הספר. ולפעמים שולבו בקבצים אחרים, כספר הישר לרבנו יעקב 
תם (ע״ע), ואפשר גם בספר הפרום. ספר זה אבד, אך בגניזה 
נמצא מפתת עניינים לתכנו. הספר השפיע הרבה על גדולי ההלכה 
בכל הדורות, ומהם יש לציין במיוחד את יצחק אלפסי (ע״ע). פשה 
בן מימון (ע״ע), נתן בן יחיאל מרומי, אברהם בן נתן הירחי (ע״ע), 
ויצחק בן אבא מרי (ע״ע). ה. ספרו הנפוץ■ והמפורסם ביותר הוא 
"חיבור יפה מהישועה" (פרארה, שי״ז): לקט מעשיות ואגדות־עם 
עבריות, מתוך מקורות קדומים, שמטרתו חיזוק האמונה, הבטתון 
והמוסר בקרב העם, ועידוד רוחו. זוהי היצירה העברית הראשונה 
בפרוזה. והיא מהווה למעשה את ראשיתה של ה.,ספרות היפה" 
בעברית כסוג ספרותי. הדפוסים כולם נעשו עי׳ פ תרגומים לעברית. 
והנוסח הערבי המקורי יצא לראשונה בדפוס בידי אוברפן (ר 
ביבל׳). לאחרונה יצא הספר בתרגום עברי חדש ובמהדורה מדעית, 
בידי ח. ז, הירשברג (ירושלים, תשי״ד) ונוסחים ערביים נוספים 
הוצאו לאור בידי ש. אברמסון (ר׳ ביבל׳). 

רוב יצירותיו של נ׳ מפוזרות בקטעי הגניזה בספריות שונות. 
רבות מהן זיהה ופירסם, בצירוף מבואות, ש. אברפסון, בחיבורו 
"רב נסים גאון, חמשה ספרים" (ר׳ ביבל׳). 

ש. א. פאזנאנסקי, אנשי קירואז (בתיך: ספר זכרון 7 א. א. הרכבי. 
175 — 220 ). תרס״ט: ש. י. דפאפורט, תולדות ר״ג בר■ יעקב וקורות 
ספריו, תקצ״ב; א. אפסוביצר, ר׳ הושיאל יר׳ חננאל (סיני, י״ב), 
חש״ג; ש, אסף. קטע בחבורו של אבן אלגסוס (או אלגסום) בענייני 
תפלה (ק״ס. ב״ח), תשי״ב/גו ש. ליברמן, מבוא ל״הלכות הירו¬ 
שלמי", י״ד —ט״ו, הש״ח ! יו״ט ל. צונץ, הדרשות בישראל והשתל¬ 
שלותו ההיסטורית [מהדורת ח. אלבק] (מפתח בערכו), 1954 " ; 

ש, אכרמסוז■ רב נסים גאון. תשכ״ה! הנ״ל, שלשה עניינות הנוגעים 
לרב יעקב ורב ב׳ מקירואן (סיני, ס')׳ תשכ-ז. הנ״ל. השם העברי 
של תרגום ספר המעשיות לרב נ' גאון (ק״ס, ם״א), תשב״ו! 

■ 1 70111 /ם )סמא !' 5110/1111 1/111 / 0 0 / 11/11101 ! 410 / 11 . ! 711 ,החמהזזפלס .ז 
.(ביקורת: ד. ס. בנעם. ק״ם, י״א, 350 — 357 . תרצ״ד/ה) 1033 ,!! 10 

י. ח. 

נסים בן ראובן גרונדי (הר״ן: 1315 , גרונה!זן — 1375 , ן׳!), 
גדול התורה בספרד במאה ה 14 . מוצא משפחתו מקורדובה. 

עיקר פעולתו בברצלונה, בה חי רוב ימיו. הר״ן לא נשא כתר 
רבנות, ורשמית עמד בראש הישיבה בברצלונה, אך למעשה מילא 
את שני התפקידים. תקנות רבות נקבעו על ידו לבל ספרד, ואף 
מא״י וסוריה הפנו אליו שאלות. מוריו העיקריים תיו אביו ור׳ פרץ 
הכהן. שעמו עמד בקשר־מנתבים הדוק כל ימיו. מתלמידיו הנודעים: 
יצחק נר ששת. דון חסדאי קרשקש ויוסף חביכא (עי ערכיהם). 
הר״ך היה דופא־חצר. וכעקבות הלשנה. שתאריכה ופרטיה אינם 
ידועים, הושם במאסר זמן מסוים. ב 1336 כתם ם*ת לעצמו, שנת¬ 
פרסם כמ״ת־לדוגסח, ונתגלגל ממקום למקום ועד לאחרונה היה 
שמור בטבריה. 

עיקר פרסומו בספריו ההלכתיים, שהם מנכסי-צאן־ברזל של 
הספרות הרבנית בספרד. שיטתו מגובשת היטב. ע״פ מסורת ה־ 


רפב׳ץ, הרשב״א ותלמידיהם, ומצמייגת בהגשה בהירה של תוכן 
דבריהם, תוך עיבודים ותוספות ששכללו את השיטה כולה. ספריו: 
א. חיבור סביב תרי״ף לשבועות, ע״ז, חוליו ונידה, ולסדרי מועד 
ונשים, פרט לעירובין ויבמות — נשתמר, כנראה, בשלמותו ונדפס 
לצד הרי״ף. ב. חידושים למסכתות עירובין, פסחים, מו״ק, ר״ה, גיטין. 
ב״מ, ב״ב, שבועות, ע״ז. חולין ונידה. חידושיו לנדרים נתפרסמו 
במיוחד ונדפסו ברוב מהדורות התלמוד. החידושים המיוחסים לו 
למסכתות מגילה, שבת. כתובות וסנהדרין, נתחברו ע״י אחד מתל¬ 
מידי הרמב״ן. שהי בברצלונה כשנות־דור לפני הר״ן, ורה״ת של שמו 
ג״כ ר״ן. תר״ן כתב שו״ת (רומא, ש״ה; קושטא. ש״ח [ע״פ ב״י 
אחר], ועוד)! ספר דרשות (קושטא, רצ״ג. ועוד) ■— בסיגנוך פילוסופי, 
אך בעל אופי אנטי־פילוסופי ברור — ופירוש על התורה (נדפס 
לספר בראשית: ירושלים, תשנ״ח). הפירוש רומה בתכנו לספר 
הדרשות ברצון העז להוכיח את עליונות הנבואה והתורה על 
הפילוסופיה, ולחזק את האמונה בעם ואת יכולת העמידה בלחץ 
הגזירות והוויכוחים שפשטו או. נדפסו מעט פיוטים ומליצות משלו. 
ש. אסף, 4 מכתבים מאת הר״ז (בתור: ״מקירות ומחקרים״), תש״ו: 

א. הרשמן. הריב״ש, מפתח, תשס״ז; י. בער, תו״י בספרד הנוצרית, 
(מפתח בערכו), תשי״ח; ש. ח. קוק, שדת הל״ן (בתוך: עיונים 
ומחקרים. ב׳), תשכ״ג, ל. א. פלדמן, מבוא לשיטה לר״ן על מסכת 
כחובות, תשכ״ו: הנ״ל, חלופי אגרות ושירים בין הר״ן. אברהם בר 
יצחק הלוי, ... (קובץ על יד [ס״ה], י״ז), השכ״ת! הנ״ל, סבוא 
לפירוש הר״ו על התורה, חשכ״ת; א. דורביץ, פירוש תלמיד הרמב״ז 
על הרי״ף למסכת מכות (הדרום, כ״ד). תשכ״ז. 

י. ח, 

נסלרודה, קו־ל רוברט — -,זר 6 ס:: 16 ־ 1 !י 1 ז 3 םצור.ז 1 פ 83 

' ם 021 ק'—( 1780 — 1862 ), דיפלומט רוסי, בן למשפחת אצולה 
ממוצא גרמני. מ 1802 מילא תפקידים דיפלומטיים שונים בבירות 
אירופה, וב 1814/5 השתתף בקונגרס וינה. ב 1816 — 1856 היה שר 
החוץ. נ׳ היה מאבות ה״ברית הקדושה" (ע״ע). הוא הדגיש בעיקר 
את חיוניות המונרכיה האוסטרית לקיום המונרכיה הרוסית. למאמציו 
מיוחסים חוזה לונדון (ב 1827 ), בהשתתפות רוסיה, צרפת ובריטניה, 
לריסון דיכוי מרד היוונים בידי התורנים והמצרים והשמדת צי 
התורכים בנוריני (ע״ע יון, עס' 481 ). נ׳ ביקש להגביר את השפעת 
רוסיה על תורכיה. והדבר הושג בחוזה הינקיאר־אסקלסי ( 1833 : 
וע״ע ניקולי 1 ). ב 1844 ניתן לנ ׳ תואר של קאנצלר האימפריה 
הרוסית. 

בעת מהפכות 1848 נתן נ׳ סיוע כספי ודיפלומטי לאוסטריה 
במאבקה עם איטליה המתקוממת, וצבאי בדיכוי מרד ההונגרים. 
נ , ביקש לחלק את ■תורכיה בין רוסיה לאנגליה ולהבטיח את תמיכת 
אוסטריה ברוסיה ערב מלחמת קרים, אך נכשל בכד. כן נכשל בנס־ 
יונו להבטיח את השתלטות רוסיה על ה״מקומות הקדושים" בא״י. 
וע״ע קרים, מלחמת. 

אחרי מלחמת קדים הניע ני את אלכסנדר 1 לחתום על הוזה 
פאריס ( 1856 ) ואח״ב הודח. הוא כתב "זיכרונות". 

נס ציונה, מושבה במישור- החוף בין ראשון־לציון לרחובות. 

מועצה מקומית (הוקמה ב 1949 ); שטח השיפוט: 16,500 ד , ; 

13,000 תוש׳ ( 1970 ). למרות התפתחותה בכיוון עירוני. עדיין היא 
מתבססת בעיקר על חקלאות והתעשיה תופסת רק חלק קטן 
בכלכלתה. הענפים העיקריים הם הדרים וגידול דבורים. בנ״צ 6.000 
נוודות ( 1970 ). המייצרות קרוב ל 150 טון דבש בשנה. הפרדסים 
תופסים 10,000 ד׳ בתחום המושבה ו 2,100 ד' הגובלים באיזור 
השיפוט. עם הקסת תמדינה נטעו ע״י אנשי נ״צ — מחוסר קרקע 
בסביבות המושבה — ברמי־גפן על־יד גור. בדרך לירושלים, ומטעי־ 
שקדים בקרבת חלץ, בררום. בתי-ר,אריזה המרכזיים הוקמו ליד תחנת 
הרכבת, בין נ״צ לרחובות. בתחום המושבה נמצאים מנון ביולוגי 
ממשלתי ומוסד לשיקום מטעם משרד־הבריאות. 



243 


נס 5 יונה — נענה 


244 


נ״צ נוסדה ב 1882 בידי ראובן להדר מדרום אוקראינה. שקיבל 
נחלה של גרמני בוואדי הנין, הוא ..עמק שושנים•*, תמורת נחלתו 
בקרבת אודסה, וקראה על שמו ״נחלת ראובן״. בשנת 1891 קנה 
מיכאל הלפרין אדמה מלהרר. ויסד ישוב לפועלים מרחובות, שנקרא 
נ״צ. ב 1896 נזקקה המושבה לעזרת תברת יק״א עקב מצבה הכלכלי 
הקשה. ב 1905 קנתה חברת "גאולה" אדמות בוואדי הנין, ובתוכו 
את רצועת האדמה שהפרידה בין ואדי הנין לנ"צ. ואדי הנין ונ״צ 
התמזגו ליישוב אחד, ולאהר־מכן נוספו עליו עוד קרקעות. 
ש. ברציון. נם־ציונה, תרפ״ט: מ. סמילנסקי, נס ציונה, עבעים 
שנות חייה, תרס״ג—תשי״ג, 1953 ; ד. גורביץ — א. גרץ. ההתיישבות 
החקלאית העברית בארץ ישראל. תרצ׳ח. , 7/1 ,״ 8 ז־ין 5 חז 111 נ 8 .( .ק 
011 מ< 77 <ל ,תניןקעא ; 1907 , 272 , 257 > .£ .£ .י 1 , 111 >£ 

. 1920 3 ן#\(:> 17/5 ^\ 

נסתר, דר — הכינוי הספרותי של פנחס כ ה נ ו ב י ץ׳ — ( 1884 . 

ברדיצ׳ב — 1949 [?], בכלא סובייטי). סופר ומשורר יידי. 

ד״נ, בן חסידים ובעל השכלה ססרתית רחבה. היה מודה שנים רבות. 
כבר בספריו הראשונים: ״געדאנקען און מאטיוון״ ( 1907 ), .,העכער 
פון דער ערד״ ( 1910 ), ״געזאנג און געבעט״ ( 1912 ), מסתמנת 
דרכו המיוחדת בהבעה אמנותית בשירה ובפרוזה — נסיון למזג את 
הסימבוליזם המודרניסטי עם הסימבוליקה העממית והקבלית. מגמות 
אלו הבשילו בסיפוריו הראשונים, שפירסמם ב 1918 — 1920 בקבצים 
״אייגנם״. בראשית שנות ה 20 עזב ד״נ את בריה־מ והתיישב ב¬ 
גרמניה. בברלין הוציא אח סיפוריו בשני כרכים, "געדאכט" 
( 1922/3 ). בסוף שנות ה 20 חזר לבריה״מ• סיפוריו, שפורסמו ברוסיה 
בספריו ״פון מיינע גיטער", ״געדאכט* ( 1929 ), הוכרזו כ״ראק־ 
ציוניים" ע״י הביקורת השלטת, המתנגדת לסימבוליזם. ד״ג נאלץ 
לעבור לכתיבת רפורטאז׳ות, שנקבצו בספרו "דריי הויפטשטעט" 
( 1934 ), אך מאמצע שנות ה 30 התמסר ד״נ ליצירתו הגדולה "די 
משפחה משבר״ (א' 1939 ; ב' 1947 ; תרג׳ עברי: "בית משבר", 
1947 — 1950 ). סגה משפחתית זו, שלא הושלמה, מגוללת יריעה 
אפית רחבה של היי הדורות האתרוגים בעיר (ברדיצ׳ב) בסוף 
המאה ה 19 . על רקע של תיאור רב־גוני של משפחה המושרשת 
בעולם הרוחני המסרתי עולים ברומן הכוחות ההרסניים של החיים 
המודרניים, העתידים להביא פירוד ומשבר. גם ביצירה זו, ראליסטית 
לכאורה, באו לביטוי נטיותיו של ד״ג לסימבוליזם. בימי מלה״ע 11 
פירסם ד״נ שורה של סיפורים, המעלים את גילויי האצילות הרוחנית 
של היהודים הנרדפים עיי הנאצים (נקבצו ב״דערציילונגען און 
עסייען״, 1957 ). — בזמן חיסול התרבות היהודית בבריה״ט הושם 
ד״נ במאסר ומת בבית־הכלא. 

יצירתו של ד״נ. היוצאת דופן במסגרת הספרות הסובייטית 
ביידית מבחינת תכנה וצורתה. השפיעה הרבה על הסופרים הצעירים, 
שהתחילו לכתוב ביידית בשנות הסב. כתביו מצטיינים באוצר 
לשוני עשיר ועסיסי; הוא החדיר לפרוזה אפקטים צליליים המקו¬ 
בלים בשירה; מבנה המשפטים ארוכי הנשימה, האפייניים לפרוזה 
של ד״נ, מביא את הקורא לדריכות מתמדת. 

ז. וייזען, קעקפיקאו, בי, 580 — 584 , 1926 ; נ. מייזי, ד״נ ומביא 
ל״דערציילונגען אדן עסייען״). 1957 . 

ח. שני. 

נעימה, מיכאיל _ ׳■;-י. באנג׳ *״!•־א - (נו׳ 1889 ), 

סופר ומשורר לבנוני מן העדה היוונית־אורתורוכסית, בנעוריו 
למד במוסד רוסי בנצרת וכן בפולטאווה• ב 1911 היגר לאה״ב. ב׳ 
השתתף בכתבי־העת "אל־פנוך("האמנויות") ו״א־סאאה׳"("התייר"), 
שהופיעו בניו־יורק, והיה בין מייסדי א״גודת־העט" הערבית, שנוסדה 
שם ב 1920 ושבראשה עמד ג׳בראן ודליל ג׳בראן (ע״ע). ב 1932 
חזר נ' ללבנון והתמסר לכתיבה. מחזהו "אל־אבא ואל־בנון" ("האבות 
והבנים״, 1917 ), דן במאבק בין הדורות ובחופש הבהירה באהבה. 
ב״אל-ע׳רבאל* (״הנפה״, 1923 ) הוא מתקיף את הביקורת והספרות 


הערבית הנאוקלאסית. שירתו, שהיא לידית ורומנטית ומביעה 
אמונה בפנתאיזם, קובצה בספר "המם אל־ג׳פון" ("לחישת העם־ 
עפים״, 1917 — 1930 ). עוד כתב ביוגרפיה של ג׳בראן שהופיעה גם 
באנגלית; ג ,,׳. 01111:1 228111 ?. כמר*כ פירסם את האוטו¬ 

ביוגרפיה שלו -^ס (״שבעים״ [שנות חיי] 1959 — 1960 ). — 
סיגבונו קל ובהיר ושפתו שאובה מהערבית המדוברת. הרעיון המר¬ 
כזי בכתביו הוא גלגול הנשמה פעמים רבות עד שהאדם מגיע לשיא 
השלמות בדעתו. בנפשו ובחירותו. 

. 111 . 1 ו^יןט 5 , £1/001117 1 ז 1£ { 1 ! 71 ! 0 ז 1 > 40 )) 111:71 :>! 7 0 > ,תתצונז!^):>(>ז 8 . 0 
10 תמ 1 ז 0 ) 41 10 { 70 ^ 10 ( 101 >! 4 '.[ ,ו 101 זי!ב 0 .? ; 1942 , 477 — 472 

. 1969 ,( 387 — 381 , 0, X^^.1X תז 16 *)>א 

נעמן, נחל־, נחל איתן בעמק זבולון. חוף הגליל המערבי. ארכו 
9 ק״מ ממקורו בעין נ׳ (כורדאני) שממזרח לתל אפק (ע״ע 
[ב]) עד שפכו לים התיכון כ 2 ק״מ מדרום לעכו. שטח אגן חיקוותו 
משתרע על 322 קס״ר בגליל התחתון. יובלו העיקרי הוא נחל חלז 1 ן. 

אפיק הנחל עובר במערבו של עמק זבולון בכיוון מדרום לצפון 
ומנקז איזור של ביצות ושטחי־הצפה. הביצות (שיובשו בחלקו בסוף 
שנות ה 30 ) נגרמו ע״י החולות במערב שעצרו את סי השטפונות 
הבאים מהרי הגליל-התחתון המערבי, ובגלל שיפועו הקטן של האפיק. 
אשר כושר הולכת מימיו הוא 5 — 7 מע״ק לשניה. מימי נ״נ מלוחים 
במקצת ( 650 מ״ג כלור לליטר כתוצאת ממליחות מעינותיו) ובקר¬ 
בתו מצויה צמחיית מלחה. במישור האלוניאלי של נ״נ יש שטחים 
מעובדים ובריכות־דגים, שהוקמו בשטחי הביצות המיובשות. 

הנחל נזכר ע״י יוסף בן מתתיהו (מלה״י 11 , 10 , 2 ) בשם בלאוס 
(;. 80 X 1,0 [עיש בעל. 3 ל; ע׳ ערכיהם]), ופליניום (,ז\ . 4151 ? .א 
190 ,^׳\ 75; XXX ) מכנה אותו גם פקידה ( 80165 , 846140 ). על 
חשיבותו הפולחנית מעידים, מלבד שסו. הערתו של פליניום. שהנהר 
״קדוש למטרות פולחניות״; סיפורו של יוסף על מצבת ממנון (ע״ע 
היפנום) שעמדה על גדתו והמסורת על צמח המרפא ׳;סוססאסגס;! 
(בנראה. הלוטוס ההודי, ו 11 ט 5 ס 001 י! 5 .סס!!]ת!. 011 <}, שנקטף ננהל 
ושימש לריפויו של הרקלס. 

פליניוס, יוסף וסופרים קלאסיים אחרים מוסרים שמסביבות תנהל 
הופק חול משובח לייצור זכוכית. פלמיים ייחס את המצאת ייצור 
הזכוכית למקרה שקרה במקום זה. לפי סטראבון (^ ז \ 758, x ) לא 
נרגו להתיך את ההול במקום אלא העבירוהו לצידון ושם הותר, 
שמו העברי תנובתי של הנחל — מקורו בערב' ז ״־־■׳. 

נען, קיבוץ במישור התוף. ב 5 ק״מ דרומית מזרחית לרחובות. 

7,500 דונם ( 1970 ), 950 תוש׳ ( 1970 ). ענפי התעסוקה 
העיקריים הם חקלאות (פרדס. מסע. אגסים, רפת. לול. נותנת. סלק- 
סוכר ופלחה) ותעשיה (ביח״ר לממטרות ואבזרים לרכב). נ׳ הוא 
המשק הראשון שיסדו חברי הנוער העובד. ראשיתו ברחובות בשנת 
1926 . ובסוכות תדצ״א ( 1930 ) היתד. העלית למקום הקבע. אל 
המתיישבים הצטרפו יוצאי תנועות נוער מפולניה וגרמניה. נ׳ 
משתייך לקיבוץ המאוחד. שמה של נ׳ מוצאו משם הכפר הערבי 
נעאנה שהיה בסביבתה! יתכן שהשם הערבי הוא שיבוש השם נעמה, 
המובא במקרא. 

נענה ( 0111114 ) 10 ), סוג צמחים דו־פסיגיים ממשפחת השפתניים 
(ע״ע), הכולל כ 25 מינים באזורים הממוזגים־הצפוניים 
ובאיזור הים־התיכון• עשבים רב-שנחיים. זקופים או שרועים. לרוב 
בעלי קני־שורש. העלים נגדיים. לחלקי הצמח העל-אדמתיים בלוטות 
המפרישות שמנים אתריים ואלה מעניקים ריח טיפוסי לכל מין ומין, 
הפרחים זעירים. ערוכים ברורים בחיקי העלים, בשיבלים או בקר־ 
קפות קיצוניות. הגביע דמוי פעמון. בעל 5 אונות: הכותרת דמוית 
משפד, בעלת צינור קצר ו 4 אונות כמעט שוות. 2 עלי־שחלה. 
השחלה מתחלקת ע״י 2 חריצים ל 4 פרודות. הפרי אגוזית חלקה, 



245 


נענה — נער, תניעו[־ 


246 


דמוית ביצה. מיני ד.נ' הגדלים בא״י נפוצים 
בבתי גידול לחים ובביצות ומצטיינים בדי¬ 
הם הנעים והחריף. הם משמשים לתיבול 
מאכלים ולרפואה (בייחוד הב׳ המשובלת 
הגדלה בגדות נחלים ומעיינות), הנ׳ 
הרפואית ( 1 ס 1 זשק 1 ק ר.ל 1 ח£!\)׳ הגדלה 
בר באזורים סמוזגיס באסיה. אירופה ואמ¬ 
ריקה, היא אחד הצמחים החשובים מבין 
העשבים הריחניים. מרבים לגדלה בחרבות 
באירופה ובאמריקה. העלים והשמן האתרי 
המופק מהם מצטיינים בריחם החריף וה¬ 
מרענן ומשמשים ברפואה ובתעשיית בושם 
וסבון. המנתול (ע״ע) שבשמו האתרי הוא 
אנטיספטי מאוד ומשתמשים בו הרבה במק¬ 
רי הצטננות ונזלת. הנ ׳ היפאנית (-זג . 111 
!;;"סיי) משמשת אף היא לאותן מטרות. אד 
ערכה נסוך יותר משל ד,נ׳ הרפואית. בגלל 
טעמה המר. גזגזיחי■ ז׳\, החביבה במיוחד על 
אנשי המזרח, מצטיינת בריחה וטעמה העדי¬ 
נים. הערבים משתמשים בה להכנת תה מיוחד. 
בתחליף לאלכוהול האסור על המוסלמים. 
נער, ע״ע ילדות, עם׳ 860 — 863 ; בגרות, עמי 613 — 618 ; 

ביטניקים (כרד־מילואים); חנוך. 

נער, תנועת־ (ת״נ). ת״נ כתופעה פסיכולוגית וסוציולוגית הינה 
סוג של קבוצת־נוער בעלת תרבות מיוחדת. שנוצרה 
בחברה המודרנית. תרבות ד,נ' עוסקת בהתנהגותו של חני כקבוצת 
גיל מיוחדת בחברה: אורח חיים, לבוש, יחסים בין בני שני המינים. 
דרכי התקבצות. עמדות וערכים. יחס למבוגרים, לחברה ולמדינה. 
תקופת ההתבגרות, המוקדשת בחברה המודרנית ללימודים. דוחה 
אח כניסתם של מתבגרים לעבודת־פרנסה. ובכך ניתנת לקבוצת נ' 
זו הזדמנות ללמוד בשנות עיצוב האישיות, וביחד עם זה לפתח 
תרבות מיוחדת. 

מרובים ורב־גוניים חם דפוסי תרבות ר,נ' המודרנית: חבורות 
וחוגים לספורט, לטיולים, לתחביבים. לריקודים, לצופיות (ע״ע), 
להשתלמות ולבילוי זמן בצוותא, ונוסף לבד, ארגוני־נ' פורמליים 
או פודסליים־למחצה, שמקימות מדינות, מפלגות, כנסיות, וכיו״ב. 
כקבוצות נ' מוגדרות גם קבוצות שסוטות מאורח־החיים המקובל — 
בגו! היפיז (ע״ע ביטניקים [כר׳־מילואים]), חוליגנים, וכנופיות של 
נ׳ עזוב ושל ני עבריין (ע״ע עברינות). 

הדפוסים העיקריים של תרבות־נ׳ התפתחו בשלהי המאה ה 19 
באנגליה ובגרמניה. תופעות חברתיות מסוימות, שהתרחשו בגרמניה 
הקיסרית בשלהי המאה ה 19 ובתחילת המאה ד, 20 , שימשו רקע 
ליצירת ח״נ; אורח־חיים זעיר־בודגני. חוסר תובן רוחני בחיי ההורים 
וריקנוחם הרוחנית של רוב המורים: גישה תועלתנית חמדנית מלווה 
סלל אידאליסטי; פטריוטיות צעקנית ומוסריות כפולה. נ' גרמני 
מאיכזב מהמעמד הבינוני ביקש דפיסי־הווי חדשים, ערכי־תרבות 
הולמים ויחסים בין־אישיים כנים וחיפושים אלו הולידו את תה״נ 
הגרמנית. ב 1896 נתאגדה בפרוור של ברלין קבוצת־תלמידים לשם 
עריכת טיולים ומסעות משותפים! קבוצה זו אימצה לה את הבינוי 
1 ש 08 ייזז(זזוגי\ג ("ציפור־נוד"). הם סיגלו להם שירי-עם וריקודי־עם, 
לבשי במסעותיהם בגדי־עם פשוטים, והחשיבו תיי-מחנה מסביב 
למדורה; הם גם התנזרו מעישון וממשקאות חריפים, בהווי של 
תה״נ הגרמנית ניכרה השפעת הרומנטיקה הגרמנית של תחילת 
המאה ה 19 (ע״ע פ. ל. ין), וכמוה השתמשה גם תה״נ הגרמנית 
במושגים המטעימים בעיקר את יסוד החוייה ואת גיל-הנעורים כער¬ 


כים לעצמם. התנועה פשטה חיש מהר על פני כל גרמניה, וב 1913 . 
בעת חגיגות 100 שנה ל״קרב-העמים" ליד לייפציג, נתכנסו "ציפור־ 
נוד" וקבוצות נ׳ אחרות והניחו יסוד להתאגדות ארצית. אז גם 
נוסחו, בהשפעת ג. וינקן (ע״ע), עקרונות התנועה. בשנים שקדמו 
למלה״ע 1 גברה בח״נ הגרמניות הערצת סמכותו של המנהיג. זלזול 
בערכים הליברליים של המבוגרים. כיסופים ל״גרמניות אמיתית", 
המעוגנת ..בנבני־הרוח של העם המאוחד", אמונה שגרמניות ויהו¬ 
דיות אינן עולות בקנה-אחד, ואי־רצון לשתף יהודים בתנועה. רק 
אחוז קטן מאוד מד,נ' פעל בת״נ, אך השפעתה על הני הגרמני היתה 
חזקה. 

הדמוקרטיזציה של החברה הגרמנית שלאחר מלה״ע 1 ביטלה 
הרנה מן הניגודים בין חני לביו הוריו ומוריו, והחלישה את אווירת- 
המרי של תה״נ. ולכן נכשלו כל הנסיונות לחדש את תה״נ הקלאסית. 
ד!נ׳ גילה נכונות גוברת להזדהות עם אידאולוגיד. מוגדרת (לאומנית, 
ליברלית, דתית. סוציאליסטית, קומוניסטית), וכוחן של ת״נ פולי¬ 
טיות גבר. עם עליית הנאצים נטמעו רוב חברי תה״נ "החפשית" 
במסגרת ״נ׳־היטלר״ (וקצתם — כב הקומוניסטי); אלו הקנו לנבו¬ 
כים אידאולוגיה, ארגון מוצק ומנהיגות פעילה. תה״נ הפוליטיות 
והעצמאיות פירקו וחוסלו ע״י הנאצים אחרי עלייתם לשלטון, 
והחברות בנ׳-היטלר היתה לחובה כללית. 

מחוץ לגבולות גרמניה טופחו (בייחוד בין שתי מלה״ע) דפוסי- 
ארגון פורמליים ופורמליים־למחצה, שפעלו ברות התנועה למען הנ ׳ . 
באנגליה הקים בדן־פאואל (ע״ע), בתנאים שונים לחלוטין, את 
הצופים והצופיות, שהפכה בין שתי מלה״ע לת״נ בין־לאופית רבת- 
השפעה. במדינות טוטליטריות פעלו איגודי־נ' פורמליים, בהדרכת 
המפלגה השלטת, שלא הניחו לצעירים אפילו אוטונומיה מדומה; 
מדגימים זאת שני הקצוות מבחינה פוליטית: "נ׳-היטלר" וה״קוס־ 
סומול". דומה לכך כיום המצב באפריקה הטרופית ובכמה ממדינות 
אסיה, שהקימו תנועות־נ' ממלכתיות לאחר שהשתחררו מן השלטון 
הקולוניאלי. ואילו במדינות דמוקרטיות, מקיימים ארגוני־סעד, מפל¬ 
גות, כנסיות ואגודות לחינון— איגודי־נ' פורמליים־למחצה, המעני¬ 
קים לחבריהם מידה מסוימת של אוטונומיה. 

מיוחד במינו המצב באה״ב, המשטר הדמוקרטי, המתירנות, 
האווירה ההשגית והעדר תנועות פוליטיות מגובשות — כל אלה 
וכיו״ב מנעו "מלחמת-דודות". המוליכה לת״נ, ועודדו במה דפוסים 
לא־מרדניים של התאגדות־נ׳, כגון: הצופיות. איגורי צעירים וצעי¬ 
רות נוצריים, איגוד נ' חקלאי ומועדונים לסוגיהם, המטפחים חינוך 
משלים בביה״ס ומחוצה לו. על רקע זה התחוללו באה״ב, בשנות 
ה 60 ובראשית שנות ה 70 . התפרצויות. אלימות בחלקן. של נ׳ מת¬ 
בגר הלומד באוניברסיטאות, בעל ארגון פורמלי רופף ובעל אידאו־ 
לוגיה שמאלית קיצונית. בתחום תרבות־המערב שרירה השפעת 
חה״י הגרמנית. שמפנה קיבל נ׳ מתבגר לכל סוגיו את דפוס ההת¬ 
אגדות בקבוצות קטנות, הפועלות בהדרכת מדריך צעיר; היא מקורם 
של "הקן התנועתי" ושל הינזרות נ , מעישון ומבוהל. האוטונומיה 
(אף החלקית) שהנחילה לארגוני־נ' פועלת תכופות כשסתום חיובי 
ביחסים בין הדורות; היא הקנתה הווי של בילוי־הזמן בצוותא — 
שיחה, שירה, מסעות, ריקודים — ואורח-חיים פשוט ומגע חפשי 
בין בני שני המינים; ומעל לכל: היא הקנתה לני הכרת-עצמו 
והרגשת זהות. להשפעות אלה בתרבות־הר נוספו, במקביל. ערכים 
שהקנתה הצופיות, בעיקר: אורחות טובח, חישול גופני ומוסרי 
ועזרה הדדית. 

ת " נ יהודיות בגולה קמו גם הן כפונקציה של ההתבגרות 
המתמשכת בחברה המודרנית. תוך החשבת ערך הנעורים; אולם 
נוסף לכך, שאפו להגשים ערכים לאומיים, וזאת בעקבות הגורמים 
הבאים: ( 1 ) השפעת תה״נ הגרמנית והצופיות; ( 2 ) בתה״נ הגר¬ 
מניות רווחה השקפת עולם לאומנית־גזענית. ורובן נמנעו מלקבל 





247 


נער. תנועת־ נפולי 


248 


יהודים לשורותיהן; ( 3 ) אנטישמיות ולאומנות קיצונית רווחו 
בביה״ס הלא־יהודי, שבו למד הני היהודי; ( 4 ) המשבר בציבור 
היהודי בעקבות מלה״ע 1 והפרעות; ( 5 ) התחזקות התודעה הציונית, 
והתכנים היהודיים שספגו צעירים יהודיים בבתיהם וב״חדר", שעמדו 
להם גם לאחר שהתרחקו מן הדת. 

סמוך למלה״ע 1 קמו 2 תנועות־נ׳: בגרמניה — "תבלת־לבד 
( 155 <׳\\- 1 ; 131.1 ), ובגליציה "השומר". שתיהן נתרחבו הרבה בזמן 
המלחמה ואחריה. "תכלת־לבך׳ קמה כתגובה ישירה לסירוב 
"ציפור־נוד" לקבל יהודים, וחבריו לא יכלו אפוא שלא לתהות על 
זהותם היהודית! ואמנם רבים מהם הגיעו לעמדה ציונית ברורה. 
הוא-הדין ביחס לקבוצות־נ׳ אחרות בגרמניה (כגון פ 11 מ 1 ! 1 ז 0 עוץ 
ו״עזרא" (ע״ע]), שמחבריהן עלו ארצה בתקופה שבין שתי 
המלחמות. 

,.השומר הצעיר" (ע״ע) היתד, תה״נ היהודית הגדולה 
והיציגה ביותר, והיא שהשפיעה על רובן המכריע של תנועות ד.נ׳ 
היהודי. במרוצת־הזמן הקימו רבים מבוגריה בא״י יחידה אדגינית 
ואידאולוגית מגובשת, שנעשתה לגורם פוליטי פעיל. עסקני־מפלגות 
וכן צעירים שלא מצאו את מקומם בהשה״צ הקימו תנועות־נ', שבל 
אחת מהן הזדהתה עם אחת המפלגות הקיימות. נתארגנו התנועות: 
ביתר ( 1923 [ע״ע רויזיוניטטים]), גורדוניה ( 1925 ), פרייהייט־דרור 
( 1926 ), בני עקיבא ( 1929 ), הנוער הציוני (תחילת ה 30 ) ואחרות, 
שהתפשטו מפולניה למרכזים יהודיים אחרים. בד״כ נשתמרו בהן 
דפוסי-הארגון ושיטוח-ההדרכה של השוה״צי אולם כל אחת מהן 
הצמידה אותם לעמדה הרעיונית שקיבלה מן המפלגה "האם". בלי 
קשר להתפתחויות אלת נתארגנה ברוסיה ( 1917 ) תנועת "החלוץ" 
(ע״ע, עמי 481 ). 

בשואה נתגלה כוחה הפנימי של תה״ב. פעולתה לא פסקה, ופעי¬ 
ליה חיו ממנהיגי ההתקוממות בגיטאוח. לאחר המלחמה עלו רוב 
ניצולי תה״נ והצטרפו ברובם ליישובים הקיבוציים, ובכך הגיעה 
לקיצה פרשת תה״נ היהודי במזרח־אירופה. 

באה״ב היו פחות מ 5% מכלל הנ ׳ שבגיל התיכון במסגרת 
תנועות־נ־ ציוניות ב 1971 , ופחות מ 2% בגיל הקולג' והאוניברסיטה. 
החשובות שבהן היו ״יהודה הצעיר״ (נוסד ב 1909 ושינה שמו 
ל״השחר״ ב 1967 , כשהחל פועל בחסות "הדסה") ו״הבונים" (הת¬ 
ארגן ב 1935 ). קרוב למחצית ה,נ׳ היהודי נהנה משירותי־נ׳ של 
ארגונים ארציים כ״בני־ברית", איגודי בתי־הכנסת לזרמיהם וארגו¬ 
נים קהילתיים מקומיים וארציים. הארגונים האלה מקנים לני תודעה 
יהודית וציונית, מעודדים זיקה לא״י ולערכיה ומקיימים קשת רחבה 
של פעילויות תרבותיות, חברתיות, ספורטיביות וצופיות! רובן 
מאורגנות ב [!סחטסג! 011111 )( 1 ז 1 בודמת 1 \ 1 לזזסא, שנוסד ב 1965 . 

ח ה ״ נ ב א ״ י קמה בשנות ה 20 , בהשפעת בוגרים שעלו מן 
הגולה. היא הקנתה את חוויית הנעורים, עמדה על חובת ההגשמה 
החלוצית בקיבוץ, והעניקה לרבים גם את הרומנטיקה של פעולות 
במחתרות השונות. אע״פ שהקיפה בין שחי מלה״ע רק מיעוטו של 
הג/ נהנתה מיוקרה — כחבורת חלוצים לעתיד. 

הצופיות העברית בא״י (מ 1919 ) היתה שונה משאר תה״נ בארץ 
בכך שלא היתה קשורה במפלגה פוליטית, אולם, לפרות השפעת 
תנועת־האם האנגלית, הקנתה לה המציאות הארץ־ישראליח משדות 
לאומיות, ובהמשך הזמן הקימה אף היא גרעיני־הכשרה. ובוגריה 
הקימו קיבוצים משלהם. חלק מקבוצוח־הצופים התאחדו ( 1939 ) 
לתה׳ינ "מחנות־העולים". שהיתר, תנועה פוליטית. כשאר תה״נ בא״י. 

במדינת־ ישראל חלו חמורות יסודיות במצבה של תה״נ■ 

עם הקמת המדינה התגשמו רבים מן האידאלים שרווחו לפני 1948 ; 
על המשך התגשמותם מופקדות המדינה, ההסתדרות הציונית וההס¬ 
תדרות הכללית של העובדים. המדינה ודשויותיה מטפחות מועדוני־ 
נ ׳ ומרכזים קהילתיים של נ' ומסגרות לחינוך טרום־צבאי וצבאי 


(גדנ״ע ונח״ל). ההסתדרות הציונית מנחלת ומכוונת רשת ת״נ 
בתפוצות־הגולה, ובארץ הקימה את רשת "עליית־הנוער". ב״הסת- 
דרות הכללית של הנוער העובד והלומד״ נמצאים כ 70% מכלל חברי 
תה״נ (כ 200,000 ). המסגרות הנ״ל, וכן תה״נ ממש, ניזונות מעולם 
הסמלים והערכים של תה״נ המסורתית, אך הגישות הפרגמטיות 
וד,השגיות דוחקות את רגלי הרומנטיקה של תה״נ. 

משום ההווי של תה״נ, המיוסד על צרכי ההתבגרות המוארכת 
של צעירים "מערביים", בני השכבה הבינונית, לא הצליחה תה״נ 
לענות על צרכיו ועל ציפיותיו של נ׳ מארצות־האסלאם. עם זאת 
מכירה כיום החברה הישראלית בערכה של תד,״נ ובצורך לחזק 
אותה. ואמנם ב 1964 הותרו פעולותיה בבתה״ם והוקנו לה סיוע 
ארגוני וכספי וחסות ציבורית. 

תה״נ היהודית בנוסחה הציוני היא דוגמה היסטורית חד־פעמית 
של תנועה. שידעה לכרוך חוויית נעורים ומטרה חברתית מוגדרת 
והצליחה להתמודד עם בעיית עתיד בוגריה. השג זה מקנה לה מקום 
חשוב בהיסטוריה היהודית החדשה. 

נ. הניד (עורך!, דרכי הד, תרצ״ח, ת״נ (אנציקל׳ חינוכית, א/ 
1001-989 ; ד. 654 — 662 ; הי, 1014-1010 ), חשנ״א—חשכ״ט! 

ה. ארלר, תר,"נ בחברה חשראלית׳ תשכ״ב ז א. אדרת, תר,"נ החלוצית 
בישראל, תינוב״ג, ה. ברזל, תד,״נ, קורותיה בעמים ובישראל. תשכ״ג: 

ם. רוסננדג-ס. נעור. תה*נ בישראל ובעולם. תשכ״ג; המחלקה 
לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תה״נ בתמידות 
העתים, השר״ד; ז. לאקויר, הרהורים על ת״נ (נשער, י״נ, 6 — 7 ), 
1969/70 ; א. מרגלית, ״השומר הצעיר״ — סעדת הנעורים למאר־ 
כסיום מהפכני. תשל״א; ,/>״■>£״/ ; 6 , ׳ 0 ״,; ׳*<י.< 4 1111 , 1001100 ) 17 . 0 
; 1935 , ( 7 \ ,. 50 .:! 50 .,חי!) ;;״;,״;;ו! 11 ; ,//״״ 7 ,□ 011 ) 1 . 11 ;־ 1915 
. 1 ! . 6 ; 1956 , מ״,/״,!מ״,) ס! ״״׳.'.,׳.;״״; 7 ! 710111 .!)!ג;;וז־ 7.10 ./ל. 5 
אמ , 701 , 00111 ו>ג, 1 .. 7 ,' 11 ; 1962 . 0,111111 70815 7110011 ז״■?/ . 1 ( 11 ) 511 
; 1962 ,|וסא 011 ע 701116 0/1111011 16 7 {ס ׳ 1111 / 01 1 1 . ./( 011171011 
. 101010 ) 710111111011 111 /סס־!!/ 111 1110111 ־ 1/011 , 701114 , 311 ) 0101 וי; 
- 1/000 . 701116 א 0,114 ׳ 1 . 1111 יז . 1 ; 1962 ,(. 7.4 ! 0 א 1131 11 ) 11031 . 14001 
- 01100 ,1111111111 . 11 - מס)□׳! . 17 . .( ; 1963 ,( 7 ,. 5 .[ .[) 1/1001 111 1111111 
. 970 ! , 7 . 1 ) 0 ,! 11101 171 ... €11111111 701116 1111 י 1 1,1 
ח. א. 

נעךמר, ע״ע מצרים, עט׳ 164-163 ! 182 . 

נפולי (ו 01 ק 3 א), עיר־נמל, בירת מחוז נ׳ וגליל קאמפאניד. שבאי¬ 
טליה. 1,279,000 חוש׳( 1970 ). שוכנת לחוף מפרץ-נ', ממערב 
להר הגעש וזוב (ע״ע), 1,281 מ׳. נ׳ היא העיר השלישית בגדלה 
באיטליה ומרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי ראשי לדרום־איטליה. 

גרעינה ההיסטורי של העיר וסרכז־העסקים נמצא לחוף המפרץ 
בקרבת הנמל. רחובות העיר התחתית צרים ומפותלים, והם נחצים 
ע״י מספר כבישים חדשים רחבים. צפיפות האוכלוסיה גבוהה ביותר 
ומשכנות־העוני רבים, לאחרונה נעשו רבות לשיפור פני הרובע הזה. 
רנעיד. ד,חדשים והמודרניים של העיר התפתחו על מדרונות הגבעות 
שמסביב למפרץ. ובעיקר לכיוון מערב. מפעלי־התעשיה מתרכזים 
במבואותיה המזרחיים של נ׳. 

נמל־נ׳ הוא השני בחשיבותו באיטליה בהיקף המטענים, והראשון 
בחשיבותו כנמל־נוסעים. ב 1966 עברו בנמל 2.4 מיליון נוסעים. 
המסחר מתנהל עם נמלי הים התיכון, אמריקה הצפונית והדרומית, 
אפריקה, אוסטרליה והמזרח הדחוק. היבוא עולה על היצוא וכולל 
בעיקר נפט גלמי, פחם, עפרות־ברזל. פוספאטים. כימיקלים, כותנה. 
יוטה, וכן מזון. ב 1968 עברו בנמל אניות בנפח של 17.7 מיליון טון. 
היצוא כולל חסרי-בניין. ברזל ופלדה, מוצרי-נפט ומזון (שמן־זית, 
יין, פירות). נ' משמשת צומת ראשי של מס״ב וכבישים בין רומא 
ודרום־איטליה, ובקרבתה נמל־תעופה ביו־לאומי. 

התעשית בני מתבססת בעיקר על חסרי-הגלם שנכנסים דרך 
הנמל והתוצרת החקלאית של תאיזור תפורה שבסביבתה, בחשובים 
שבמפעלי־התעשיד, מייצרים ברזל ופלדה, מכונות ומכוניות, פסי 
רכבת ומכשירי חשמל! מוצרים כימיים, מזון, חפצי־חן. מוצרי עור 
וטכסטיל. כ״כ נמצאים בת מספנות ובתי־זיקוק לנפט. 





249 


:פילי 


250 



נאפו 5 י.• המבצר החדיש (סעסניא 1 שי 1035 וח 5  1 ! 0150:1 
(מהמאה ה 12 ). ו״זסטא 0150:1 (מהמאה ה 13 ). שבכניסתו הוקם 
שער-נצחון עשיר-תבליסים נסיגנון־הרנסאנס. לכבודו של אלפונסו 1 , 
מלך נ׳ (תנד: כר׳ ג/ עמי 746 ). בתקופת ביח־אנז׳ו, מן המאה ה 13 
ואילך, היתד, בג׳ בניה רבת־היקף, בסימון הגותי, בייחוד של כנסיות: 
כנסיית סאן לורנצו סאג׳ורה (בבנייתה הוחל ב 1267 ), שמצבות־ 
הקבורה שבה כוללות יצירות משל טינו די קמאינו: כנסיית סאן 
דומניקו מאג׳ורה (בנייתה התחילה ב 1289 ), ובה קברי בית-אנז׳ו, 
שנבנו בידי טיגו: כ״כ מצויות ככנסיה זו יצירותיהם של הציירים 
לוקה ג׳ורדאנו, קאראוואג׳ו, טיציאנו. הפנים של הקתדרלה ( 00100 ( 1 ! 
סוף הסאה ה 13 ), המעוטר פרסקים מאת דוסניקו, ג׳ובאני לאנפראנקו 
ודיברה, הוא נשל נאסיליקה. בכנסיית טנור סאן מארטינו (המאה 
ה 14 : נבנתה מחדש. בתקופת הבארוק, בידי קוזימו פאנזאגו) פרס- 
קים מעשי־ידיהם של סימון וואה, לוקה ג׳ורדנו (ע׳ ערכיהם) 
ואחרים. אפייניים לסימון הבארוק: בניין הארמון המלכותי( 20 * 510 ? 
1:310 ?), שנבנה ב 1600 — 1602 בידי דומניקו פונטאנה, ותיאטרון סאן 
קארלו ( 1737 ). יצירה קלאסית היא כנסיית סאן פראנצ׳סקו די 
פאולה (פייטרו ביאנקי: 1817 — 1846 ). — המוזיאון הלאומי הארכאו¬ 
לוגי כולל את אחד האספים העשירים בעולם של אמנות רוסית 
ויוונית. שמורים בו מימצאים ארכאולוגיים שנחפרו בערי הסביבה, 
ובעיקר בשלוש הערים שנחרבו בהתפרצות הוזוב: פומפאי. הרקול־ 
נאום וסטאביה: כמו־כן שמור בו אוסף־האמנות הקלאסי של בבי 
משפחת פארנזה. המוזיאון, שנוסד ב 1787 , היווה, עד 1957 , יחד 
עם הפינאקותקה, את המוזיאון הלאומי של נ׳. הפינאקותקה, שסודרה 
מחדש בארמון קאפודימונטה, כוללת אוסף־ציורים עשיר ביותר, 
מבחר גדול של "חדסינת קאפודימונטה" ואמנות עיטורית. 

יר, ם. - מ. 

היסטוריה. ייתכן שנ ׳ נוסדה בידי יוצאי קומי שבקאמפאניה, 

אף שיושבה גס במהגרים יוונים אתרים. פרחנופי(ע״ש סירנה שפול- 
חנה במקום), היא, כנראה, הרובע הקדום ביותר: פליופולים — "העיר 


הישנה": ונאפוליס —ה״עיר החדשה", שנוסדה ב 470 לפסה״נ נערך, 
אתרי נצהון קומי על האטרוסקים ( 474 ). נ׳ נבנתה ע״פ תכנית בניה 
ר,יפודמית (ע״ע היפודמום). רובע נ׳ התפשט בהדרגה לעבר הרבעים 
הישנים, ועל שמו קרויה העיר. 

בעת ייסודה היתה נ׳ בהשפעת סירקוסי. במחצית השניה של 
המאה ה 5 באה תחת השפעת אתונה. עם ירידת קומי היחד, נ׳ למרכז 
היווני העיקרי בקאספאניה וקלסה פליסים מקומי. במאה ה 4 הת¬ 
יישבו שם גם סמניסים. ב 326 כבשה רומא את נ , . ושכונת פליופוליס, 
מעוז מתנגדי רומא, נהרסה עד היסוד. נ' היתח לבעלת ברית של 
רומא וסיפקה אניות לציה. פיתם יחניבעל לא הצליחו למשבר, 
לצידם. ב 82 מבת פולה (ע״ע) בתושביה בשל תמיכתם בסיעת 
הפופולרים. גם כאשר היתד, למוניקיפיום ולקואניה, שטרד. נ׳ על 
מוסדותיה המיוחדים. כגון ארגון האחוות (פרסריות). בתקופת 
הקיסרות היתד, למרבז נופש, נפגעה בהתפרצות הוזוב ב 79 ושוקמה 
בידי הקיסר סיסוס. 

עם נפילת הקיסרות הרומית שקעה נ׳. ב 536 כבשוה הביזאנטים 
מידי האוסטרוגותים (ע״ע גותים). ב 763 — 1139 היתד, נ' דוכסות 
עצמאית ועמדה מול הלומברדים (ע״ע לומברדיה), הסרקנים ותנור־ 
מנים. ב 1139 סיפח אותה רוג׳רו 11 מלך סיציליה. ונכדו, פדריקו 1 
(הקיסר פרידריך 11 ), יסד בה אוניברסיטה ( 1224 ). ב 1282 — 1503 
היתד, בירת סמלכח־נ׳ (ר׳ להלן, עמי 251/2 ), פוארת בארמונות, 
כנסיות ומצודות. והיתת לדברי בוקצ׳ו (ע״ע) "העליזה, העשירה 
והמזהירה בערי איטליה". היא שקעה בשלטון הספרדים והאוסטרים 
במאות ה 16 — 18 , עד שחורה והיתה לבירת ממלכת שחי הסיציליות 
( 1734 — 1860 ). מייסד הממלכה, קרלו (קרלוס 111 ) העביר לבירתו 
אוצרות אמנות ובנה בה ארמונות. ב 1799 היתד, לבירת ..הרפובליקה 
הפארתנופית״. וב 1806 — 1815 בירתם של דוזף בונפרטה (ע״ע, עמי 
890 ) ושל מירד. (ע״ע). הבורבונים חזרו ב 1815 , וב 1860 גורשו 
סופית בידי גריבלדי (ע״ע). במלה״ע 11 ניזקה העיר מאיד בהפצצות 
בעלות הברית ובפיצוצי הגרמנים, ששרפו את הארכיונים יקרי הערך 
שבני. אחרי מלה״ע 11 גולה העיר, תועשר, והיתת לבסיס של צי 
הברית הצפון אטלנטית בים התיכון. 

/ 1111 > £1 0 ו״ו $10 , 1 : 1 ־ 01 ( 1 . 0 ; 1956 ,.^ 1 ) 0 8011 יי/ 01 78 . 9 

.* 1958 , 1016 

ד. אש. 

יהודים ישבו בג', כנראה, כבר במאה ה 1 לסה״נ. במאה ת 6 
היד, מספרם ניכר. ורבים מהם ניהלו חוות חקלאיות שתיו בבעלותם. 
הידיעות מתחדשות לקראת המאות ה 11/2 , וידוע שאז היתה להם 
הזכות לרכוש מקרקעין. בנימיו מטודלה (ע״ע) מצא בה 500 מש¬ 
פחות. פדריקו 11 (ה' לעיל). ריכז כמח חכמים יהודים, מתרגמים 
ובעלי־מקצוע, ביניהם יעקב אנטולי, משה מסלרנו והלל בן שמואל 
(ע׳ ערכיהם). ב 1228 החלו רדיפות ;גד יהוד• נ/ בהסתה של 
הדומיניקנים. שתגיעו לשיאן בפרעות 1290 12921 . ב 1330 הזמין 
דובר מאנז׳ו את יהודי מיורקה להשתקע בני (ובשאר מקומות ממ¬ 
לכתו), בהבטיחו להם הגנה ותנאי-מיסוי כלנוצרים. ב 1442 , תתת 
מלכי אראגון, נשתפר מצבם ביותר, ויהודים מכל אירופה היגרו לנ ׳ . 
מחכמי נ׳ אז: יד,ודת מסר ליאון ודור בנו, משפחת בלמש (ע׳ 
ערכיהם) ואחרים. ב 1485 — 1492 פעל בני דפוס עברי (ע״ע אינקונ־ 
בולה). ב 1492/3 מצאו מקלט בנ׳ פליטים מספרד. סיציליה וסרדיניה, 
ביניהם דון יצחק אברבנאל (ע״ע). מסתבר, שהם שתביאו לשם את 
הדבר, שהפיל בנ - לבדה יותר מ 20.009 חללים. עם עלייתו של 
אלפונסו 11 לשלטון ופלישת שארל ¥111 לאיטליה ב 1491 החלו 
פרעות ביהודי נ/ ב 1496 הוציא המלך פדריקו צו-גירוש לבל יהודי 
נ׳. צו זה בוטל, וב 1497 נתקבלו בנ , פליטי פורטוגל: אולם משעברה 
מלכות נ׳ לשלטון פרדיננדו הקתולי נתערער המצב כליל, ובין 1510 
ו 1515 גורשו רוב יהודי נ', לרבות מומרים, ולמעט 200 משפחות- 




251 


נפולי — נפוליון 1 


252 


עשירים. ב 1520 חזרו יהודים לג׳ וארגנו קהילה ובד. 600 משפחות, 
אך ב 1541 גורשו כל בני הקהילה. ב 1770 , תחת שלטון הבורבונים. 
הותרה שיבתם, אולם ב 1746 גורשו שוב בלחץ הישועים והננסיה. 
בראשית הסאה ה 19 נוסדה מחדש קהילה בג׳, היחידה בדרום 
איטליה. ביב׳־נ מרכזי נחנו ב 1864 , והרב בנימין הרטום נתמנה לרב 
העיר. משצורפה נ׳ לממלבת איטליה הובטח ב 1861 ליהודים שוויון 
זכויות מלא. ב 1931 מנתה הקהילה כ 1000 איש. נשל כיבושה 
המהיר ע״י בעלות הברית לא טבלה הקהילה יחסית מרדיפות הנאצים. 
11 יהודים נלקחו למחנות ההשמדה. אחרי המלחמה נותרו בנ ׳ 
למעלה ם 500 יהודים, וב 1971 היו בה כ 600 . 

ס. רות, תולדות היהודים באיטליה. 1962 ! ,(.* 1 ״) * 101:11 * 0.148 -. 11 
; 1895 — 1684 , 1-111 , 5101110 , 4 . 7 111401 ) 1/11 < 101101 ח 10 ? 01 * 11 6 ) 00 
01111101 ? 061010 ( 1 , 510611 .( ; 1939 ,. 79 ס 0 ס 0 ( 1111 01 ( 1 , 511111156651 . 8 
,(.׳ 5.5 .. 1 אז 1 ) , 1101/0 מיז !/£>?> 10 * 310 , 111300 ^ ; 1942 ,.!£ ווו 

. 1963 
אר. ט. 

נפולי, ממלכת־ ( 11 ״<•!), וב 14 בו היה בפאריס. 

הסכנה שארבה לצרפת חלפה זמן קצר לפני כן, הודות לנצחונות 
הגדולים של מסנה (ע״ע) בציריד ( 27,9 — 24 ) ושל ברין (: 1 ה 11 ־ 81 ) 
בהולנד ( 19.9 : 2.10 ). ההתקופמויות נגד המהפכה בצרפת כמעט 
דוכאו. לא ניתן היה להצדיק הפיכה בצורך להציל את הרפובליקה. 
אעפ״ב נתקבל נ׳ כגיבור מנצח. הדירקטוריון מינהו למושל צבאי 
של פאריס, יסיים לא נטש את תכניותיו ונועד עם נ׳ להכין את 
ההפיכה. זו נערכה ב 18/19 בברימר ( 9/10.11.99 ): הדירקטורים 
אולצו להתפטר, וחברי מועצת ה 500 פוזרו בידי פלוגה מחיילי נ׳. 
הוקם ממשל חדש, "קונסולט", בן 3 .,קונסולים": נ׳ ושנים מהדירק¬ 
טורים שהתפטרו, סייס ודיקו ( 1911408 ). 

מאותה שעה היה נ׳ למעשה לשליטה הכל־יבול של צרפת. בו 
בטחו שיחזיר את השלום, ישליט סדר ויגבש את כיבושיה המדיניים 
והעגיה החברתיים של המהפכה. נ , , שהצטיין בתבונה, בכושר- 
החלטה וביבולת־עבודה בלתי־מוגבלת, נתן גם בשאפתנות, שמעולם 
לא באה על סיפוקה. דמותו היא של ..איש־המהפכה״: הודות לה 
טיפס בגיל כה צעיר לדרגות העליונות של השלטון. אך יותר משהיה 
איש־המהפכה, היה איש הסאה ה 18 , הנאור שבשליטים האבסולוטיים, 
תלמידו הנאמן של וולטר. 

המשטר שהשליט בצרפת היה רודנות צבאית, אך טיבו הוסווה 
בחוקת ״שנת 8 ״ (ע״פ הלוח הרפובליקני), שסיים ניסחה. חוקה זו 
ערכה ל״זכויות האדם" ולא הזכירה את "החירות, השוויון והאחווה", 
אך הרגיעה את המהפכנים, בהכריזה שאין להשיב את מכירת נכסי־ 
האומה, ובתיתה תוקף לחקיקה בעניין ה״מהגרים". היא העניקה סמ¬ 
כויות נרחבות ביותר ל״ק(נסול הראשון": לעמיתיו ניתן תפקיד 
ייצוגי בלבד. הקונסול הראשון, נ', הוסמך למנות את ד,שרים, מפקדי־ 
הצבא, הפקידים. השופטים וחברי מועצת־ד,מדינה. הובטחה לו גם 
השפעה מכרעת בקביעת הרכבן של 3 אסיפות־המחוקקים: הסנאט, 
הגוף המחוקק ( 51:161 ;; 111 001118 ) והטריבונאט, אף שהיתר, זנות- 
כחידה כללית לאסיפות. "משאל-עם" אישר את החוקה ברוב עצום, 
אך ההצבעה היחה פומבית. הופעלו אמצעי־לחץ רבים והתוצאות אף 
זויפו. 

לתיקונים במינהל. שהונהגו בהשראת נ׳, היה ערך רב יוהד 
מאשר לחוקה זו, משום שהאריכו יותר יפים. בראש הממשל עמדה 
מועצת-המדינה שהקים נ׳ ושתכופות ישב כראשה. היא היתד, יוזמת 
חקיקה חדשה והיתה גם ערכאה מינהלית, בראש הסינהל המחוזי 
העמיד נ' מושלים (,ס&ס■!?), במסורת האנטנדנטים ( 111100110015 ) של 
״המשטר הישן״: תפקידם היה לשמור על קיום החוקים ולחזק את 
המינהל הריכוזי. מערכת־ד,שיפוט שונתה באורח יסודי: במקום 
נחירת שופטים, שהונהגה בתחילת המהפכה. באו שופטים ממונים 
מטעם הממשלה, שאי־תלותם הובטחה באיסור להעבירם מנד,ונו- 
תיהם. מינהל-הכספים שופר במאוד. גביית המסים הישירים הועברה 
מידי העיריות לידי פקידים ממונים, הפראנק יוצב ונוסד "הבנק 
של צרפת". החינוך העל־יסודי אורגן נססגרת צבאית־למחצה וה¬ 
חינוך הגבוה שופר, אך החינוך היסודי נשאר מוזנח. 

נ׳, העריץ הנאור. סבר. נוולטר. שהעם זקוק לדת; הוא עצמו היה 
אדיש לה, ובמצרים אף הצהיר, שברצונו להתאסלם: אך לדעתו 
צריך היה להחזיר לצרפת אח השלום הדחי. סו״מ עם האפיפיור 
החדש פיוס 1 ד\ הסתיים בחתימת ״קונקורדאט״ ( 1801 ), ובו הש¬ 
לימה הכנסיה עם המהפכה. האפיפיור הביר ברפובליקה בצרפת. 
ודרש מכל ההגמונים הקודמים, "הסוררים" ו״החוקתיים", להתפטר 
(כל/ אותם שנשבעו לחוקת־המהפכה ואותם שסירבו להשבע לה: 
וע״ע מהפכה צרפתית, עס׳ 351 ). הוסכם, שהחתם ימנה הקונסול 
הראשון כמרים חדשים, והאפיפיור יכתירם. הוכרה מכירת רכוש 



257 


נפוליון 1 


258 


הכנסיה. וכן הוכר. למעשה, חופש-הפולתן וחילוניות ד,כדינה. כדי 
שהמהפכנים הוותיקים הרבים בממשלה ישלימו עם הקונקורדאט. 
צירף לו נ׳ סעיפי-נוהל, ובהם נאמד. שפרסום דברי האפיפיור בצרפת 
ועריכת קטכיזמים יהיו מעונים אישור המדינה. 

קודכס המשפט האזרחי, שעריכתו נמשכה מאז 1790 . נחתם. 

וב 21.3.1801 פורסם בשמו "קודכס נ"/ הוא הנציח את השגיה 
הגדולים של המהפכה: חופש־הפרט. חופש־העבודה. חופש־הסצפון. 
חילוניות המדינה, שוויץ הכל בפני החוק. הקודכס הכיר בזכויות 
רבות למעסיקים, ולא ייחד מקום רב לענייני השכירים, הוריד את 
מעמדה של האשד" אך הכיר בגירושין. 

במיוחד שקד נ' על ענייני הצבא. הוא השאיר בתקפו, בקווים 
כלליים. את הארגון שהורישה המהפכה: גיוס־חובה (אך עם אפ¬ 
שרות של החלפת המגויס באחר), מיזוג הטירונים בחיילים הוו¬ 
תיקים. אפשרויות התקדמות לכל — עד לדרגים העליונים. עם זה 
עודד נ׳ קריירה צבאית של בני־בורגנים, בהקימו את המכללה 
הצבאית בסן־סיר (־!,לס-פנזנבא) להכשרת קציני תי״ר. בית־הספר 
הפיליטבני שהקים הקונוונסיץ הועבר לידי הצבא ובוגריו שירתו 
בחיל־תותחנים ובחיל־הנדסה. אך נ׳ לא פעל למודרניזציה טכנית של 
צבאי: הוא ביטל את תחנת־האוויר הצבאית, שהוקמה ב 1793 . והשיב 
ריקם את פני המהנדס האמריקני פולטון (ע״ע), שהציע לבנות 
אניית־קיטור וצוללת. 

החתירה לשלום כללי וכשלובה. בחורף ואביב 1800 
אירגן נ׳ את צבאו מחדש והכין מתקפה על אוסטריה: בינתיים 
פרשה רוסיה מהקואליציה. נ׳ הכיר בחשיבותה האסטרטגית של 
שוויץ: דרכה יוכל לאגוף 
את צבאות האוסטרים 
בגרמניה או באיטליה. 

כרצונו. הצלחותיו בעבר 
הורו לו לבחור באיטליה. 

הוא תצר, בראש צבאו 
את מעבר סאן־ברנר, 

בעודו מושלג, ותקף 
במפתיע בעורף האוס¬ 
טרים. שצרו על ג׳נובה. 

קרב מרנג( (ע״ע) נתן 
בידי הצרפתים את כל 
מישור־הפו עד לאדיג׳ה. 

בדצמבר היכו הצרפתים 
בפיקוד ז׳ ו. מורו (ע״ע) 

את האוסטרים בהוהנ- 
לינדן. אוסטריה נאלצה לחתום על חחה־שלום בלינוויל ( 1116 צשןז 11 ״ 1 : 
9.2.1801 ), ובו הכירה ב״גבולותיה הטבעיים" של צרפת, אלה שהתווה 
יוליום קיסר לגליה: הרינוס, האלפים והפירנאים. 

בריטניה לבדד, המשיכה במלחמה בצרפת. נ׳ הכין בלי חמדה 
רבה פלישה דרך הים: הוא העדיף ללבות את הטינה שרחשה רוסיה 
לבריטניה. והשיג את הסכמת הצאר פול להקים "ליגה ניטראלית" 
עם שווריה. דניה ופרוסיה, שהיתה מכוונת נגד הבריטים (דצמבר 
1800 ). רציחתו של פול והפגזת קופנהגן בידי נלסון ( 1801 ) שמו 
קץ לליגה, אך בריטניה הותשה במאבק. בפברואר 1801 התפטר 
רד,״מ פיט, (ע״ע), החלו מגעים בין בריסניה לצרפת, וב 28.3.1802 
נחתם שלום אמיין ( 5 ם 10 מ 1 צ 7 ). 

אחרי 10 שנות־מלחמה. כונן שלום כללי באירופה. ויוקרה נ׳ 
עלתה. בעצתו הציעו תומכיו להעניק לו "עדות להוקרת האומה": 
משאל-עם אישר ברוב עצום ( 2 ץ 3 מיליונים לעומת פחות מ 10,000 ) 
את מינוי נ׳ לקונסול לכל ימיו ואת הזכות למנות את יורשו (אוגוסט 
1802 ). נ׳ רצה שהשלום יהיה בסיס לחיזוק נוסף של צרפת, ראשית- 


כל מן הבחינה הכלכלית: הוא התכוון לשמור לצרפת את מרבית 
שוקי-היבשת וסירב להנמיך אח תעריפי-המכם. דבר שהיה למורת- 
רוחם של סוהרי בריטניה. שנית התכוון להרחיב את הקיסרות 
הקולוניאלית. להשתלט על סנס־־דימינגו המורדת (ע״ע האיטי. עט׳ 
306 ), על לואיוינה (ע״ע, עט' 262/3 ), שנלקחה מספרד, ואילי לכבוש 
שנית את מצרים ולהעמיק את השפעת צרפת בימה״ת. בסוריה וא״י 
ובאוקיאנוס ההודי. באירופה עצמה חרג נ׳ מ״גבולותיה הטבעיים 
של צרפת" בספחי את פיימונטה, בהתערבו בשוויץ, וכן בענייני 
גרמניה (ע״ע. עמי 444/5 ) ב 1803 . שבה ביטל מאות שררות קטנות 
וגיבשו ביחידות מדיניות גדולות יותר. התפשטות וו של צרפת 
בעת־שלום הדריכה את מנוחת אנגליה. שלא יכלה להשלים עם 
מצב. שבו מדינה אחת מושלת בכל חופי־היבשה מג־נובה עד 
אנטוורפן. העילה לפרוץ המשבר היתה מלטה, שלפי חוזה־אמיין 
היו הבריטים חייבים להחזירה לאבירי־מלטה היוהניטים (ע״ע) ולא 
עשו זאת. במאי 1803 חידשה בריטניה את מעשי־האיבה נגד צרפת 
בכל הימים. 

הקיסרות. השלום האריך את ימי הקינסולאט, והמלחמה 
החישה כינון קיסרות. חודשה הסתת השמרנים: הם קיבלו כספים 
מאנגליה, שביקשה להיפטר מנ ׳ ע״י התנקשות או קשר. החשוב 
בנסיונות אלה נעשה בידי מלוכני צעיר. קדודל. וגנרל-לשעבר בצבא 
הרפובליקה, פישגרי (ע״ע), שגורש מצרפת ב 1797 ומצא מקלט 
באנגליה. הקשר נתגלה ופישגרי וקאדודל נעצרו. נ , החליט להגיב 
במכה קשה, שתטיל איפה על מתנגדיו, ושוב לא ינסו לקשור נגדו. 
הדוכס אנגן ( £1111:11 ״£), נכדו של הנסיך קלנדה (= 1:8 ״ 0 ), נחשד 
שהוא מנהיג הקשר. בהסכמת שריו טלרן ופושר, (ע׳ ערכיהם), 
ציווה נ׳ לחטוף את אנגן, שהתגורר מעבד לגבול, בדוכסות בדן, 
להובילו לפאריס. לשפטו בחפזה ולהוציאו להורג. הדבר הגביר את 
התנגדות האצולה הישנה, אך חיזק את השפעת מפקד־המשטרה, 
פושה. כדי לבצר את מעמדו, החל פושה מחניף לנ׳ וטען. שהדרך 
הטובה ביותר למנוע מעשי־קשר היא — להפוך את הקונסולאט 
לקיסרות תורשתית: הירושה תמנע אפשרות לשינוי המשטר בהת¬ 
נקשות. נ , הסכים: הסנאט הציע, בהשראת פושה, להנהיג משטר 
תורשתי: הטריבונט הביע משאלתו ש״בינפרט יוכרז לקיסר תורשתי 
של הצרפתים״: סשאל-עס חדש אישר אח השינוי, וד 18.4.1804 
הוכרז על הקמת הקיסרות. ארגון הממשלה לא שונה אלא במעט. 
אך נ׳ הקים מחדש כמה מוסדות דומים לאלו שהיו ב״משסר הישן". 
הוא חפץ שהכתרתו תיעשה בפאר רב אף משל הבורבונים. בידי 
האפיפיור עצמו. פיוס 1 ד׳\ נאות לבוא לפאריס, והטקס נערך ב־ 
2.12.1804 . מאז נקרא בונפרט רשמית ,.נ' ז. קיסר הצרפתים״: (ולא 
"קיסר צרפת". אלא במסורת ,.קיסרי-הרומאים", כדי להדגיש את 
האופי העממי-לאומי של התפקיד). הונהגו סמלים ותארים קיסריים: 
הנשר הרומי הועלה על דגל־שלושת־הצבעים והופיע, יחד עם שני 
דב(רי-זהב, בסמל מגן־הגיבורים של השושלת החדשה. תאדי־נסיבים 
ניחנו לבני משפחת הקיסר, וב 1808 נוסדה אצולת קיסרית. מאחר 
שההתנגדות למשמרו הוסיפה להיות נמרצת, פיתח נ׳ את התעמולה 
והטיל צנזורה קפדנית על העתונות. משטר רודני זה איפשר לב׳ 
לנהל מלחמה זמן רב בלא שיחשוש מדעת־הקהל בצרפת. 

ה נצח ונזה. ב 1803 — 1805 . להם נ׳ בבריטניה לבדה. צרפת 
יכלה לנצח רק אם יפלוש צבאה לבריטניה, ובריטניה יכלה להפיל 
את נ״ רק בעזרה קואליציה אירופית. נ׳ ריבו כ 2,000 אניות בין 
ברטט לאנטוורפן ואפף את ״הצבא הגדול״ במחנה־בולץ — נדי 
לחצות את תעלה־לסאנש. אך תחילה צריך היה צי־צרפת לזכות 
בשליטה בים, וצי זה נפל בהרבה מצי-בריטניה, ונזקק לעזרת צי־ 
ספרד, ושניהם יבלו לנצח רק שייטת אחת של צי-בדיטניה. בדצמ¬ 
בר 1804 נכרתה ברית עם ספרד. ציי שתי המדינות נועדו להתרכו 
באיי-האנטילים, למשוך לשם שייטת אחת של הבריטים, להכותה, 



נטנקייז היצח אח -צלר־ם צייר :׳.•ל. ר!ד, 
;רפא' (זיירודיז! 


259 


;#וליון 


260 


להתקרב בנד לשוויון־כוהיח עם צי־בריטניה ולנסות להתמודד בעוד 
קרב, שבו יהיה לצרפתים סיבוי-מה להצליח ולחדור לתעלה. התכנית 
נכשלה: ב 21.10.1805 ניצת נלסון את שייטת ה י בהי׳ ת של צדפת 
ושייטת ־אדים של ספרד בקרב טרפלגר (ע״ע). 

אותה עת התחדשה המלחמה ביבשח־אירופה. אחרי מאמץ של 
שנתיים. הקיפה בריטניה קואליציה אירופית חדשה נגד צרפת. ובה 
אוסטריה, רוסיה. שוודיה ונאפולי. 3 חדשים לפני קרב סרפלגר 
ציווה נ׳ על ״הצבא הגדול" לנוע מבואו לעבד הדנובה. ב 17.10.1805 , 
סמוך לקרב טרפלגר, זנה "הצבא הגדול" בנצהון מזהיר באלצו 
את הגנרל האוסטרי מאק להננע באולם. הצרפתים כבשו את וינה, 
וב 2.12.1805 נחל נ־ את נצחונו הגדול ביותר, בהביסו את צבאות 
אוסטריה ורוסיה באוסטרליץ (ע״ע). האוסטרים חתמו על חוזה־ 
שלום בפרסבורג, ובו ויתרו על כל השפעה באיטליה: ונציה סופחה 
לממלכת איטליה, שני היה מלכה: הבורבינים הודחו מנאפולי ובמ¬ 
קומם הומלך זיוזף בונפרטה. רוסיה לא עשתה שלום עם ני, ומשנה 
לצידה את פרוסיה. ב 14.10.1806 נופץ צבא־פרוסיה כליל בינה 
ואוארשטט. צבאות-רוסיה היטיבו יותר להחזיק מעמד בקרב אילאו 
(ע״ע) אר ב 14.6.1807 נוצחו בקרב פרידלנד. הצאר אלכסנדר נלאה 
מהברית עם אנגליה, שפגעה בסחר ארצו. הוא נועד עם נ׳ בטילזיט, 
על סיפון דוברה שעגנה באמצע הניימן. שני חוזים נחתמו בטילזיט: 
באחד קוצצה וקוטעה פרוסיה, כל שטחיה שבין האלבה לרינום 
סופתו לסמלכת־וסמפליה ועליה הומלך דרום, אחי נ׳ (ע״ע בונפדם, 
עמי 892 ). במחוזות פוליו שבשלטון פרוסיה הוקמה דוכסות-ורשה 
בחסות נ/ החוזה השני, עם רוסיה, היה מתון הרבה יותר. ורק 
האיים היוניים (ע״ע) נמסר׳ לצרפת. נ' ואלכסנדר כרתו ברית 
וחילקו ביניהם את השליטה באירופה: המערב לני, המזרח לאלכ¬ 
סנדר. הצאר הבטיח במעורפל לתקוף בדרך־היבשה את הבריטים 
בהודו. 

אחר התבוסה בטראפאלגאד לא יכול נ' לחלום על פלישה 
לאנגליה, וניסה להכניעה בחנק כלכלי, ע״י שיסגור ב״הסגר קונטי• 
ננטלי״ אח כל אירופה בפני מוצריה. בצווי ברלין ( 21.11.1806 ) 
ומילנו ( 17.12.1807 ) אסר נ׳ מסחר עם בריטניה, והורה להחרים כל 
סתורה שהובאה ממנה או ממושבותיה, וכן את בל אניות בריטניה, 
ואניות שעגנו בבריטניה ומושבותיה. 

הצלהת ההסגר היתד, מותנית בהפעלתו הקפדנית בכל היבשת. 

אך פורטוגל הסתייגה ממנו כבר בתהילתו: ההסגר היה ממים 
חורבן על כלכלתה. נ' החליט לגבור בכוח על התנגדותה. קרלוס 1¥ 
מספרד התיר לחילות צרפת לעבור בארצו. הצרפתים כבשו את 
ליםב(ן, אך שהייתם הממושכת בצפון ספרד הרגיזה את התושבים, 
והם האשימו את המלך ואת שרו גודלי (ע״ע) בבגידה. פרצו 
מרידות, קרלום התפטר מהמלוכה לטובת בנו סרדיננדו ¥11 (אח״כ 
חזר בו מהתפטרותו) וביקש את עזרת ני: חלה ביקש להיפטר 
מאחרוני המלכים הבודבונים באירופה, וימן את קרלוס ¥] ופרדי- 
ננדו ¥11 כאחד לביון, אילץ את שניהם להתפטר ועצרם. דחף אחי נ׳ 
מלך נאפולי הומלך על ספרד. וזי. מידה (ע״ע), גיס ני, הומלך על 
נאפולי. הספרדים לא השלימו עם המלכת דחף, ובמאי 1808 פרצה 
במדריד התקוממות נגד הצרפתים. היא דוכאה באכזריות, אך פשטה 
במהרה בכל ספרד. ב 22.7.1808 נכנע בבילן (ספ^במ) צבא הגנרל 
דיפון ךווו״!וו( 1 ), שנשלח לדכא את אנדלוסיה. הידיעה עוררה 
רעש עצום בכל אירופה. יוקרת נ׳ נפגעה עוד כשנכנע גם צבא 
דינו (ז 0 ח 1 >ן), לאנגלים בסינסרה שבפורטוגל. בכל חצי האי האיברי 
ניטשה מלחמה וצבא בריטניה השתמש בו כראש גשר מצוין לת¬ 
קיפת היבשת. ב 1809 שיגר נ׳ את כל "הצבא הגדול" לספרד ודומה 
היה שיוכל להתגבר על המרד: אך אותה שעה התמרדה גרמניה, 
בהשראת בריטניה, ואוסטריה חידשה את המלחמה. נ׳ נאלץ להח 1 יר 
חלק מחייליו מספרד. הם כבשו שנית את וינה ( 12.5.1809 ), אך רק 


אחרי קרבות עקובים מדם נתלו ב 6.7 - 5 נצתון בוגדם (ע״ע). נחתם 
שלום בווינה, וני נטל מאוסטריה את מחתות איליריה כדי לסתום 
פרצה בתומת "ההסגר הקונטיננטלי". 

ני בשיא הצלחתו. ב 1810 הגיע ני, חרף הכשלונות בספרד 
ובפורטוגל, לשיא הצלחתו. הוא ראה עצמו יורשו של שארלמן, 
גרש את דחפיו העקרה כדי לשאת'לאשר, את מרי־לואיז, בתו של 
קיסר אוסטריה. הולדת בנו ב 1811 הכמיהה לכאורה את עתיד 
קיסרותו, שהגיעה אותה עת לשיא התפשטותה. סביב קיסרות צרפת 
קמו מדינות וסאליות שבהן מלכו קרובי ני: מלכות וסטפליה. שבה 
מלך דרום אחיו: מלכות הולנד, של לואי אחיו ועד 1810 ) ; מלכות 
ספרד, של דחף: מלכות נאפולי, של ■מירד,: ונסיכות לוקה ופיוט־ 
בינו, של באציוקי (וע״ע בונפרטה). ארצות אחרות היו קשורות 
בקשרים הדוקים עם צרפת מעין מדינות חסות שלה: שוויץ, שבה 
היה לני מעמד של בורר: הקונפדרציה של הרינוס, דוכסות ורשה: 
ואוסטריה אף היא התקשרה עם צרפת מאז נישואי מרי לואיז לני. 
בהקטינו את מספר היחידות המדיניות. בשנותו שינוי קיצוני את 
הגבולות, במזגו עמים ובהנהיגו מוסדות חדשים, דוגמת המוסדות 
שהנהיגה המהפכה בצרפת, הכשיר נ׳ את הקרקע לאיחודו של 
איטליה ושל גרמניה. הרגש הלאומי, שכפעם לא היה קיים לפני 
המהפכה, התעורר בקרב עמי אירופה בבואם במגע עם הרעיונות 
והאנשים שבאי מצרפת. ורגש זה הולל את תנועות ההתנגדות 
הראשונות לשלטון צרפת. 

הבשלונות. באביב 1812 ריכז נ׳ את כוחותיו בפולין כדי 
להפחיד את הצאר ולהכריחו לקיים את הוזה טילזיט ככתבו וכלשונו. 
כ 700 אלף איש הובאו מיחבי הקיסרות, ועמם חילות משלוח מפרוסיה 
ומאוסטריה, שזהירותו גדלה לאתר תבוסותיהן ושוב לא סרבו למלא 
את בקשת ני. נסיונות להשיג הסדר נכשלו וב 24.6 חצה נ׳ את 
הניימן, הדוסים נקטו טקטיקה של "אדמה חרוכה", ובעיות אספקה 
עיכבו את התקדמות הצבא. רק ב 7.9 הגיע ני לשערי מוסקבה, ואחרי 
קרב עקוב מדם וללא הכרעה על נהר מוסקבה נכנסו הצרפתים לעיר. 
ואולם דליקה ענקית השמידה במהרה את רובה, והצאר סרב לשאת 
ולתת על הסכם עם ני. לא היד, מנוס מנסיגה. הקור, שהחריף בטרם 
עתו, הפך את הנסיגה לשואה. לאחד צליחת הברזינה (ע״ע) והקרב 
עליו הביעו לוילנה כ 10.000 ניצולים מכל "הצבא הגדול". 

בעקבות שואה זו קמו בכל אירופה תנועות לאומיות של הת¬ 
נגדות לשלטון ני. כוחות הגריליה הספרדים, שנעזרו בכריטים, הטרי¬ 
דו תמיד את הצרפתים: מאז נאלץ נ׳ להוציא את הצבא הגדול 
מספרד ( 1809 ) נחלו אויביו נצחונות בחצאי־האי. ב 1812 התכנסה 
בקאדיס .,המועצה" (טסט): חונטה) ותיאסר, אח פעולות ההתנגדות: 
ובפיקודו של ולזלי (ע״ע ולינגטון), פתח צבא אנגלי־פורטוגלי- 
ספרדי במבצעיו המכריעים. בגרמניה נטשו חיילי פרוסיה, בפיקוד 
יורק (ע״ע) פון ורטנבורג, אח "הצבא הגדול" ופנו נגד הצרפתים. 
אוסטריה החזירה את חייליה ונקטה עמדה עדנת יותר ויותר 
לצרפת. גם האיטלקים התנערו מני וד,"פטריוטים" שאפו לאחד את 
כל חצי האי בהנהגת מיוה או הנסיך אידן בוארנה (ע״ע). בצרפת 
גופה רבתה העוינות למשטר. טלרן ופושר" משרתיו הוותיקים של 
נ׳ — בוגדים. ב 23.10.12 הכריז בפאריס הגנרל מאלה 0 ס 1 ג 4 י) 
שהקיסר מת, וכמעט שפרצה הפיכה. בשמעו ידיעה זו חזר ני בחפזה 
לצרפת, עודד את נאמניו, הקשיח עוד יותר את הרודנות, השיג 
כספים וגייס חיילים חדשים. 

המערכה ב 1813 לא דמתה לקודמותיה: הצרפתים נלחמו לא 
נגד צבאות שכירים, אלא נגד עמים שאחזו בנשק לשחרורם. ולעו¬ 
מתם לא היו הצרפתים חדורים אותה התלהבות של 1792/3 : האידאל 
של הקיסר אינו כאידאל של האומה. אעפ״כ נחל ני באביב 1813 
כמה הצלחות נגד הפרוסים (בליצן ובאוצן). אך כדי לשקם את 
צבאו שסבל אבידות קשות בקרבות העקובים מדם, הסכים ני, 



261 


נפוליון ■ 


261 



:פוליו: נם.־!־ מחיילי הפשסר שקו נש־נטגנ 5 ו (זיירח־וז) 


בתיווכה המזוין של אוסטריה. לשביתת נשק ולכיגום ועידה בפראג 
בראשות מטרניך (ע״ע). אוססריה, הבוררת, הציעה תנאים מכובדים 
ביותר: קיסרות צדפת תחזור לגבולותיה הטבעיים: דוכסות ורשה 
והפדרציה של הרינוס יבוטלו: ולפרוסיה יושבו גבולותיה מ 1806 . 
נ׳ שגה בהססו ומן רב מדי ותשובתו הגיעה לאחר נעילת הוועידה. 

בינתיים גדלו צבאות בעלות הברית כי חילות המשלוח הגרמנים 
עברו ממחנה נ׳ למחנה היריב. בקרב ליפציג ( 19.10.13 — 16 ) התרחש 
הזעזוע המדהים ביותר של ימי נ׳: ב.,קרב האומות" זה נקרע 
,.הצבא הגדול" לגזרים ואיבד 60,000 איש. 

מכל עבר הונחתו תבוסות. בספרד הוכו הצרפתים בויסוריה 
( 21.6 ) ונסוגו אל מעבר לפירנאים לצרפת. באיטליה כבשו האוס¬ 
טרים את רומניה, ומידה, שבגד בגלוי, נשא ונתן עמחם. בינואר 
1814 הותקפה צרפת בכל גבולותיה. בעלות־הברית הצהירו שאינו 
נלחמות בצרפתים, אלא בנ׳ לבדו, לאחר שדחה תנאיהם בהכרזת 
פרנקפורט, שהיו דוסים לתנאי פראג. ב 30.3 הגיעו בעלי-הברית 
לשערי הבירה. נ׳ נע מזרחה. לתוקפם בערפם. השלטונות, שאימת 
הקיסר סרה מחם, מיהרו להשלים עם בעלוח־הברית. והסנאט כונן 
ממשלה זמנית בראשות סלח. זו הודיעה על סילוק הקיסר ופנתה 
ללואי ^^^ז\ X (ע״ע). 

בהוודע לני שבעלות-הברית מתקדמות לעבר פאריס, ביקש לחזור 
עם צבאו מערבה, אך בהגיעו לפונטנבלו נודע לו על כניעת העיר. 
הוא רצח להקים קו הגנה חדש מדרום לבירה, ואולם ב 4.4 הודיעו 
לו רוב המרשלים שהחיילים היגעים אינם יכולים להחזיק עוד מעמד, 
והמרשל גי (ע״ע) הציע לני לוותר על כסאו. נ׳ סירב להענות 
להצעה, או אותו לילה נודע לו שמדמלו.(ע״ע). מפקד המשמר 
הקדמי, עבר עם צבאו למחנה האויב: פונטנבלו היתה ללא הגנה, 
וב 6.4 ויתר נ׳ על כתרו. ב 11.4 קיבל מבעלות הברית את השלטון 
באי אלבה (ע״ע) וקיצבד, שנתית של 2 מיליוני פראנק מקופת 
לואי מ 1 ז 0 י, והורשה לו להביא עמו 400 מתנדבים. הוא נכשל 
בנסיון התאבדות ברעל, וב 20.4 נפרד מ״המשמר הוותיק" שלו: 
ב 4.5 הגיע לאלבה. 

אלבה ו ״ 0 10 הימים״. נ׳ היה בן פחות מ 45 שבה, במלוא 
כוחותיו, והאי אלבה היה קטן מכדי שיהיה שדה פעולה לבעל מרץ 
ודמיון כשל נ׳. אותה שעה גרמה ממשלת לואי ^^^¥ X מורת רוח 
לרבים, ואם ב 1814 עיפה הארץ מהקיסר, הרי בשום פנים לא רצתה 
בשוב הבורבובים. לואי ^]ז ז \ x חזר "בקרון המשא של המנצחים" 
עם המהגרים. "שלא למדו כלום ולא שכהו כלום". בצרפת חששו 
שעד מהרה יבוטלו רוב ״השגי המהפכה״! משטמות ישנות התעוררו, 
תנועות התנגדות התארגנו, קשרים נרקמו. 

באלבה עקב נ׳ מקרוב אחר המתרחש! הוא ידע שבקונגרס 


בווינה יש מציעים להגלותו לאי נידח באוקיאנוס האטלנטי. סבר 
שאוסטריה היא שמובעת ממרי-לואיז ומבנו מהצסרף אליו, ורגז על 
שממשלת צרפת אינה משלמת לו את הכסה שהובטח לו. שיקולים 
אלה המריצוהו לפעולה, והוא ביצע חזרה מדהימה: ב 1.3.15 , נחת 
עם חיל משמרו במפרץ ז׳ואן (בין קאן לאנטיב), עבר דרו האלפים 
ואסף למחנהו איכרים ריפובליקנים. ליד גרנובל העביר לצדו יחידת 
צבא שנשלחה לעצרו. ומכאן ואילך "טס הנשר מפעמון כנסיה 
למשנתו. עד למגדלי נוטרדאם". 

נ׳ הצליח לחזור הודות לרוח המהפכה, ששוב הופיע כמגלמת, 

יותר מאשר הודות לזכרונות השנים האחרונות לקיסרות. כדי לאחד 
את הצרפתים נגד הקואליציה, ששוב איימה עליו, היה עליו לכרות 
בריח איתנה עם הדקוביבים. או הוא לא העז לעשות כן. נ , היה 
שבוי הבורגנות שהוא עצמו השליטה, ושחששה יותר מכל משיבה 
לניסויים הסוציאליסטיים של 1793/4 . נ׳ נאלץ אפוא לכונן משטר 
מדיני דומה לזה שהקים לואי 111 /י^ ההתלהבות נגוזה היש מהר, 
וה״חוק הנוסף ליד חוקות הקיסרות" אושר ברוב זעום. 

נ' גייס צבא נגד בעלות הברית, שהתרכזו על הגבולות. הוא הדר 
לבלגיה וב 16.6.15 חיכה את הפרוסים בליניי (עמ 1.18 ). אן כעבור 
יומים נוצח בוטרלו (ע״ע). בשובו לפאריס ( 20.6 ). אילצה האסיפה 
את נ , לוותר על כסאו. 

נ' רצה להפליג לאה״ב, אניות בריטניה לא התירו לאניות צרפת 
להגיח מנמל רושפור שבו היה, ולפיכך החליט לבקש מקלט בברי¬ 
טניה. ב 15.7 עלה נ׳ על תאניה הבריטית "בלדופוך. כעבור שבועיים 
הודיעו הבריטים ש״הגנרל בונפרט" יוגלה לסינט הלינה (ע״ע). נ' 
מחה: ..אני מערער בפני ההיסטוריה!" 

סינט־הלינה. ב 15.10.15 הגיע נ' לסינט־הלינה ועמו מת¬ 
נדבים לגלות ובהם הגנרלים ג. גודגו וא. ברטרן והסופר לס קז (ע׳ 
ערכיהם). בדצמבר השתכנו כולם בלונגווד. נ' מיעט לצאת ממעונו, 
אף שהותר לו לנוע כרצונו באי. בלויית קצין בריטי, והרבה לכתוב 
ולדבר. לאם קאז ליקט את דבריו ופרסם אותם ב״זכרונות סינט- 
הלינה״ ( 1823 ). 

אקלים האי נוח לבריאות ולא בגללו דעך נ׳. הבטלה תרמה 
בוודאי הרבה להתפתחות מחלתו. איש, שחי חיים כה מלאים. 
ששטף על פני אירופה כולה. התקשה בקיום חדגוני שכזה. ציער 
אותו העדר ידיעה על מרי־לואיז: ואולי נודע לו שהיתה לפילגשו 
של קצין אוסטרי ולבסוף נישאה לו בחשאי (ע״ע מרי לואיז). גם 
על שלום בנו, נ , 11 (ע״ע), לא ידע. ולבסוף, ודאי הוא ש״סוהרו", 
מושל האי האדסון לו (!עז^ 1 ). לא הנעים את חייו. 

בשלתי 1817 ניגלו אצל נ׳ סימני־המחלה הראשונים. נראה 
שלקה בביב או בסרטן הקיבה, שבה מת אביו. הרופאים לא הצליחו 
לרפאו ובתחילת 1821 החפירה מחלתו במהירות. ממארס היה נ' 
רתוק למיטתו, ובאפריל הכתיב את משאלותיו האחרונות: "חפצי 
הוא שאפרי ייטמן לחופי הסינה, בקרב העם הצרפתי שכה אהבתיו". 
ב 5.5.21 מת, בן 52 שנה. נערכה לו לוויה צנועה. אך מהוגנת, 

אגדת נ ׳ . בעקבות נפילתו של נ׳ פורסמו ספרים עוינים לו 
שניסו להכתים את דמותו של הגיבור. מפורסם בהם — אף שאינו 
הריף במיוחד — הוא קונטרסו של שט(ברין (ע״ע), "על נ־ והבור- 
בונים״. שהחל להופיע ב 1814 . ספרות זו דעכה במהרה והחלו 
להופיע יצירות אפולוגטיות: .,שני הגרנדירים״ להינה (ע״ע) 18163 , 
״נ׳״ לסטנדל (ע״ע) ב 1817 , ה״אודה לנ׳ בונפרט" לבירון (ע״ע), 
תומכיו הנאמנים התקבצו והיו משוחחים על אודותיו ומפיצים חפצים 
ותמונות שהעלו את זכר נ׳. הם הפכו את חייו לאידאל נשגב ויצרו 
את אגדת נ׳. 

אחרי מותו צמחה האגדה במהירות: זכרובות הגולים עם נ , , 
רשימותיהם וסיפוריהם תרמו הרבה לכך. ם 1822 החל או־מירה 
(גז 8 ס 1 די 0 ) לפרסם בלונדון את "נ' בגלות, או קול מסינט־הלינה". 


263 


נפוליון 1 


264 


בעבור שנה הופיעו ה״וררונות" המפורסמים של לאס קאז, ונהם 
תואר הקיסר כרפובליקני. שנלחם רק כשנכפתה עליו מלחמה, להגן 
על החרות. ספרי התהילה לני התרבו והלכו: ב 1827 פורסמו ה״אודה 
לעמוד" של ו. הוגו (ע״ע). ה״זנרונות" של הבארון פן (" 1 ג?), 
28 הכרכים של "נצחונות הצרפתים וכיבושיהם" יכן ביוגרפיות 
ראשונות. של נורווין (■!״ 40 : 51 !) ושל וולטר סקוס. חרף מאמצי 
המשטרה נפוצו בצרפת הדיוקנים, התמונות והחפצים שהעלו את 
זכר עלילות הקיסרות. במהפכת יולי 1830 הניפו רבים כאורח ספונ¬ 
טאני את דגל־שלושת־הצבעים. ממשלת לואי־פיליפ (ע״ע) נאלצה 
לתת חופש מלא לאגדת נ'. ואף סייעה להאדירה: ב 1833 השיבה 
את פסל נ׳ על בנו בראש עמוד ונדום (סתז 10 > 11 :> 7 \) וב 1840 שלחה 
אנייח־קרב בפיקוד בן־המלך להחזיר את עצמות הקיסר מסינט- 
הלינה אל גדות הסינה. בכתוב בצוואת נ׳. נ 15.12.40 נערבה הלוויה 
בפאריס ברוב פאר והדר וארינו עבר בשער הנצחון שבככר אטואל 
ונטמן תחת ביפת האנוואליד. בן אחיו של נ', לואי־נ' (ע״ע נ , 111 ) 
ניצל את אגדת נ' לעלות לשלטון. 

היסטוריוגרפיה. הגלגולים שעברה אגדת נ׳ השתקפו 
בהיסטוריוגרפיה. המכטאת את הזרמים המדיניים החשובים באירופה 
שלאחר 1815 . 

כבר בימי שלטונו פרסמו היסטוריונים צרפתים את תולדות חייו 
בצורה מחמיאה, כגון ספרו של לאקרטל הבן ( 16 !עש! :> 11 ט 1 זו 0 ^ 1 ), 
6 ז 1 קך! £1 ־ 1 : 1 : ז 13 ס$מס 0 ״(! :: 01 ) 7115 _(תולדורי. הקונסולאט והקיס¬ 
רות), 1813 . מחוץ לצרפת, כייחוד באנגליה הופיעו ספרים עוינים. 
בעת הרסטוראציה התפתחה גם בצרפת ספרות אנטי־נפלליונית, כגון 
ספרו של ב. קונסטן (ע״ע) ־: 111511 40 01 זססףתסס 40 

סתתססק, 131:1 18351011 ) 0131 13 . 00 ־ 35 5 זז 0 ק 1 ! 3 ז 101108 נחג!) 311011  01 00050131 ! 11 > 111510110 
0 ז 1 ע 115:11 ("תולדות הקונסולאט והקיסרות") מאת א. תייר (ע״ע). 
השתלטות נ׳ 111 , ובעיקר חאסון הכרוך בקץ הקיסרות השניה, החיו 
את הספרות העוינת לנ ׳ , כגון בספרו של לאנפריי (ץ 0 ז( 1 !^ 1 ), 
! 10 .א 10 > 10 ( 111510 (״תולדות נ' 1 ״), 1 -ז\, 1867 — 1875 . אך עם 
תחיית הלאומנות בצרפת מ 1880 ואייר וחקירת מבצעיו המזהירים 
של 1 ׳ ברות ה״רוואנש" (הנקמה בגרמניה) נולד זרם חרש. שאהד 
את הקיסרות הראשונה. ברוח זו כתבו אלבר ואנדאל ( 131 >״ 3 ז\), 
10 ז 3 ק 113 סמ 10 > זהסו״סתס׳!^'.! (״עלייתו של בונפרטה״), 1903 , אלבר 
סורל (ע״ע). 1:3003150 13000111:100 13 01 0 ק 0 זפ£״ 1 ("אירופה 
והמהפכה הצרפתית״), 1885 — 1904 : לואי מאילן (ח! 101 > 43 *). 
0 ז 1 קת! 1£ 10 > ! 0 1131 :,׳.ת, 13 811 11:5101:0 ("תולדות הקונסולאט 
והקיסרות״), 1937 — 1954 , וז׳. בנוויל ( 831051110 ), ״נ", 1931 . 

מקורות. מסמכים לרוב על נ׳ מצויים בבל גנזכי אירופה. 
,.איגרות נ'״ ( 11 )/יאא ־ 1 , 101 .א 10 > ס>ו 31 !ז 1111 ק 05 זזס 0 :;״ 1 , 69 — 1858 ) 
פורסמו מטעם ג׳ 111 , יחד עם - "כתבי נ׳ בסינט־הלינה* 
( 1870 , ז \ 1 ־ 1 , 1 1010110 ־ 8311110 3 101 •א 40 00115105 ). ב 1967 הופיעו 
״היצירות הספרותיות והכתבים הצבאיים של נ , ״ (- 11110 0005105 
.א 0 ( 1 111111131105 001115 01 131105 ). א. פאליאל ( 3111101 ? .\/) פרסם 
!ס 10 סממז£י 19101100113110:11: 1 (״מילון הקיסר"). 1969 וכן א. דאנסט 
( 193050110 .: 4 ) ליקט והביא לדפוס 01 005 ף! 1 ! 01 ק 10115005 ! .א 
5001310$ (״נ׳. מחשבות על מדינה וחברה״), 1969 . 

אשר לביבליוגרפיה מודרנית — במאה ה 20 לבדה נכתבו 
יותר מ 200.000 כר על נ', והרשימה המובאת כאן כוללת אפוא 
רק מבחר מצומצם של החשובים בהם. 

א. טארלה, נ' ותקופתו, - 1967 ; י. מ. תומפסון (עודך). מכתבי נ׳, 

תשט״ו; ד. מרדקובסקי, נ׳. תשט״ז; ק. רואה (מלקט). יימנו על נ/ 

חשי־׳ז: א. קאלבה, ב׳, 1963 : א. קורלי׳ סיפור חייו של נ' קיסר 

צרפת׳ 1971 ; 120550 סס{ 1.0 , 1 ^ 0111 * 0 .א ; 1893 ,?#/ו)!/! .א ,׳<׳%£•! .א 


30 11110 * 0 ! 5/1 €1 .א ,ת 13850 \ ; 1897-1899 , 1-111 ,/ .א , 

1897-1919; ]. *401!30117 ? .א ; 1902 , 1-11 ,.א /© 0 (ב 1 7110 . 11056 1 >ת 
1 ) 0/1 127.7 '׳ 8 0 וו/ 0100 ? 0 א 7110 , #53171 מ^ 1 . 3 ) ;' 1922 , 1 .א ,תשות 
00/1/10/! 1936 ,. 14 ,סר׳קב״ד . 13 .£ : 1930 , 4/151/10 . 1/1 111/01 ) 0110/1 א 
15 ז 1 זס! 70 /(/ 1411110 !!ס///!!•! , ! ,[ 37 ( 511371:11 .ס .אי ן (עבר , : כנ״ל ) , 
1786-1813, 1945; 7. 11 / 0/10 0/13 11113/10 ,ץ) 751 ו 10510 ו־׳י 0 ח 3 <זט, 1 .א , 
1789 — 1825, 1947; 1. \1 1710171 !9800, 0713 7130 115 ( ; 11/16 ? 1 ) 70/1 .א 
7011, 1952; 7000111/10/1 180 / 0 -׳/ 140 1 110 80 13 >'^ :.א ,!)״ 001 .״ 1 .ס ?, 
1957; ?. 0 7,00110 '. 1 , 1 ש 0112 ז x 110 6 / 110 / 110/110 01 10 6100/13 00 / 111 / 10 / 1 / 01 . 
1-11, 1958; •). 1467711)17■. 301/1 . 001165 ־ 81 . 1 \ : 1960 , 01 )/ 1/11/10 [ .א / 
14010/10 5(0/)/, !960; ?. 1767100 ו 1 ו 1 -^ 3 שט£ ■ 7 : 1963 ,.א , 113171 ז 1 ז 13 לן , 

1.0 0/1110 30 1966 , 115 < 30 ^ 411/1 501011110 #.א ,ץ 1 !שססס 0 . 0 ; 1960 ,.א ; 

]. 00(160110(, 1,'711/0?0 61 1'14/110/1^1(0 0100/110/1/10 ? 10 / 0 ) 1 [) 0 ? 0 ' 1 0 ־ , 
1967; 1(3., 1.05 1/1311111110713 30 111 7/0/100 501(5 10 760011(110/1 01 
1'£1/0 ? ו//£'[ 61 •א ,(. 001 ) 4181167 ^ .! ; 1969 ,.א י . 1 > 1 ; 1968 8 , 1 / 6 ? 1 <ז , 
1968; 10-0110 ) 30 ) .[ ; 1969 ,.א ,שז^ס)^ . 0 ; 1968 ,.א , 6101 ) 035 .\ע ( — 

8. ?. 11971 , 0 ? 0 /ו £1 מיז 7/0 01001110 ?!>א 7110 , 1105011 . 0 - (ן 510 ץ 1 ־ : 

£. 8 . 1972 , 0/1011/5 ) 1/1 0015 ? 05 . 0 הה 10 ה 0100 ? 10 / 5030 ו?. 7 ' 1 .זו 0 זש 7£ ש 

ד. גו. 

לני היה מגע מועט עם יהודים ויהדות, ובהתבטאויותיו 
הלא־מרובות על נושא יה גילה ידיעות קלושות וביטא בפסקנות 
את הדעות שרווחו בימנו: היהודים מהורם ..אומה בתוך אומה". 
עוסקים במסחר ובנשך לרעת המדינה ואזרחיה. דבקים בדת מאובנת 
זרחוקים משירות צבאי נאות. 

בשנים 1796/7 זכו יהודי איסליה לשוויון־זבויות במדינות 
שהוקמו ע״י נ־ בשם המהפכה הצרפתית, וע״ב ראוהו כמשחרר 
ומושיע. השגים אלה בוטלו בעת מסעו למצרים ולא״י והושבו 
בעקבות קרב מרננו. במאי 1799 , בעת היותו בא״י, הופיעה בעתון 
הממשלתי בפאריס זטסז 1 ונ 510 ידיעה שלפיה הוציא נ׳ כרוז (שאמי־ 
תותו מוטלת בספק). המבטיח ליהודים שינה לארצם. הכרוז והמסע 
לא״י עשו רושם מועט על יהודי אירופה, ויהודי א״י (ע״ע, עם׳ 
497/8 ) ראו בנו פתת לגזירות חדשות. התעוררות הורגשה באנגליה, 
בקרב ח(גים נוצרים נ 1 נק 1 נפורמיסטיים, שציפו לשיבת ישראל לארצו 
כצעד מוקדם לחזרתו לחיק הפנסיה. 
בתחילת 1806 הוגשו לנ ׳ תלונות על יהודי אלזם שהם מלווים 
בריבית קצוצה, והתעורר פולמוס על מעמד היהודים כמדינה ועל 
אופי דתם. נ׳ החליט "לתקן" את היהודים ולהביא לתיאום בין 
אמונתם לחוכוהיהם כאזרחים. לשס-כך כינס נ 26 ביולי 1806 אסיפת־ 
1808 נכבדים יהודית, נ 9 בפברואר 1807 זימן סנהדרין, וב 17 במרץ 
הקים את הקונסיסטוריה. צעדים אלה נתנו לראשונה ביטוי משפטי 
מגובש לתביעותיה של מדינה ריכוזית מודרנית מן היהודים המת־ 
אזרחים בה, ותביעות אלו הזינו את מרבית הדיונים שנערכו בקרב 
יהודים ונוצרים במאה ה 19 בשאלת האמנציפציה. המשכילים קיוו 
שאסיפות אלו תסייענה לשחרורם האזרחי של היהודים, ולעומתם 
הששו החרדים מפני ערעורה המוחלט של האוטונומיה היהודית 
(ע״ע) הדתית־משפטית. לעמדתו של נ׳ כלפי היהודים, נשאלה 
פוליטית, ולמדיניותו התחיקתית כלפיהם — ע״ע אמנציפציה, עמ׳ 
80 — 85 ; צרפת, יהודים. 

10 ב 17.3.1808 פירסם נ , את ״הפקודה המחפירה״ שהנבילה ל 
שנים את פעילותם הכלכלית וחופש תנועתם של היהודים בצרפת, 
במטרה להרחיקם מהלוואה בריבית ולהגן על האיברים מפניהם. 
למעשה בוצע החוק רק בצפון־צרפת. ותקפו פקע בתקופת הרסטו¬ 

רציה. 

בארצות מרם אירופה ומערבה, שבהן הוקמו משטרים חדשים 
בחסותו של נ׳, לכו היהודים לאמנציפציה. בוסטפליה (ע״ע) הוקמה 
קונסיסטוריה מרכזית, ביזמתו של ישראל יעקובסון (ע״ע). מעריץ 
נלהב של נ׳, וזו היתה למוסד היהודי הראשון באירופה שהנהיג 
רפורמה. ארגון היהודים בקונסיסטוריה באזורים שנלקחו מצרפת 
לאחר נפילתו של נ׳ — לא בוטל (בלגיה). והוא השפיע על התחיקה 
של מדינות הברית הגרמנית כלפי היהודים. לאחר מפלת נ־ איבדו 
יהודי גרמניה (וגם יהודי איטליה) את זבהותיהס האזרחיות, והדבר 




265 


נפוליון ] -- נפוליון 111 


266 


אישר בקונגרס וינה (ע״ע, עם׳ 210 ). בארצות אלה נחדתת דמותו 
של נ־ כמשחרר בלב יהודים רבים. והבולט שבהם היה ה. הינה 
(ע״ע, עם' 225 ). 

יהודי מזרח-אירופה הושפעו אך מעט מביבושי נ/ בשל מבנה 
החברה ונאמנותה למסורת. ביו גדולי החסידות (ע״ע, עמי 762 ) 
נתעורר ויכוח בשאלה בסי "לתמוך", כדי לקרב את ביאת המשיח, 
בג' או בקיסר־רוסיה. כיותר נתבלט ו" שניאור זלמן מלאדי, שניבא 
(ב 1812 ) את מפלתו של נ׳. פעילותו בשאלה היהודית היתה חלק 
צדדי בחייו, אך ליהודים הביאה תקופה של גיבוש ומיפנה. הוא 
הפיץ וביסס את עקרונות המהפכה הצרפתית בדבר שוויון וחירות, 
שמהם נהנו גם היהודים, גרם להיווצרות הגדרות פוליטיות ומוסדות 
דתיים. שהביאו לחמורות חשובות בחיי היהודים באירופה המרכזית 
והמערבית, העמיד בצורה חריפה את תביעת ההשכלה מן היהודים 
להסתגל למדינה. וחתר לזרז, בחקיקה, את תהליך התבוללותם וכפי¬ 
פותם הדתית לשלטון־המדינה. בצרפת ובארצות־השפלה לא חלה 
הרעה במעמד היהודים בעקבות נפילתו. 

מ. ורמה, כלום אמר ב׳ לתת את א״י ליהודים? (הקונגרס העולמי 
למדעי היהדות. 11 ). תשי״ז; ב. מבורך, נ- ותקופתו, תשכ״ח: 

,;>חו 3 ז 0 נן 1 ווס] 1 ו 0 ] 1 1€ וז;ו 1 אאז 1 .] 111$ * 1 ) . 1 ^א) .א " , 64 

■ 1 ז 53 * 1 1 * €) 7011 . 70 י זו>נ 0€11 . 1 \ .א ; 1901/2 ,; 11-111 

1 * .׳\> , 6116:1 ״ 4 . 11 ; 1927 , 0 י 00£1 מ- 111 ^ג 1 ,{׳!*) * 1 ! ״>■׳־>/•>״־;/ 

1 סנ 1 חח 1 / ¥1¥0 ) * 101 ) 011 ■} 011/1 * 1 1/1 .'\ 2 י :>קני 1 . 2 .צ ; 1928 , 1 ( 11 !! 1 * 1 
11 ) 0 { 1711101 *!!" 1 .ז 16 ג} 0 ^{ ,׳ 1 ; 5946 ,( 1 ,ל 6 !! 1 ב 1 ז 5 ! 50013 ו 51 (ז\י 6 ן 0£ 
. 1956 , 42-47 .*■(*(/ 7 
כ. מב. 

נפוליון 11 , דכם ריכעטט - -י( 10 ־ 11,11 ח 0 ־ 01 ק 3 א 

ז 11 טו.'(המכונה ח 10 ז! 51 ,' 1 (גתל-נשרים|) — ( 1811 — 1832 ), 

כנו החוקי היחיד של נפוליון 1 , מאשתו מארי־לואיז. בהיוולדו 
ניתן לו תואר מלך רוסי, כמקובל לגבי יודשי-העצר בקיסרות ה¬ 
רומית הקדושה• בשהתפטר אביו לראשונה, באפריל 1814 . העבירה 
אותו אמו אל סבו, פרנץ 11 , קיסר אוסטריה, ושוב לא ראה נ׳ את 
אביו ואת צרפת. כשהתפטר אביו בשניה. הוכרז נ׳ קיסר. נ׳ גדל 
בחצר סבו, נתון לפיקוח ולריגול. העריץ את אביו ושנא את אמו 
על אהבהביה. ב 1818 ניתן לו תואר דוכס רייכשטאט. אחרי מהפכת 
יולי 1830 הציע טלרן (ע״ע) להכתירו למלך צרפת ואיומו של 
סטרניו (ע״ע) להכתירו למלך איטליה הניא את לואי פיליפ (ע״ע) 
מלך צרפת מפעילות מדינית שם. הרא מת משחפת. ב 1940 ציווה 
היטלר להעביר את עצמותיו ל״אוטל דז אנוואליד" ולקברו ליד אביו. 

,הס/^ו//'/ 1111 * 1/11-11 70 , 01 זס 1 ל .ב 1 ; 1959 ,.א , 1/012,1011 , 03510101 

. 960 ! 

נפוליון 111 (שדל לואי נפוליון בונפרטה) — 111 ת 0100 קגא — 
( 1808 — 1873 ), קיסר הצרפתים ( 1852 — 1870 ). אביו, אחי 
נ' 1 , היה לואי בונפרטה (ע״ע) מלך הולנד, ואמו היתר, אורטנס 
בוארנה (ע״ע). בת ז׳וזפין אשת נ׳ 1 . אחרי מפלת דודו גלו נ׳ ואמו 
מצרפת והוא התחנך בשוויץ ובבאוואריה. מצעירותו העריץ את דודו 
הקיסר, וביקש להגשים בחייו את מורשתו כפי שהבין אותה. ב 1831 
השתתף במרד של "הקרבונרים" באיטליה נגד שלטון האפיפיור. 
וכשדיכאו האוסטרים את המרד נמלט לצרפת. גורש בגלל פעילותו 
הפוליטית והתיישב בשוויץ. אחרי מות נ׳ ! 1 ( 1832 ) ראה נ׳ עצמו 
כיורש וביקש לחדש את הקיסרות. בספריו "אידאות נפוליוניות" 
($ש 1 ז 1 ו:);חס 10 .).זנ"א $;>:>(> 1 5 ש 0 ), 1839 ׳ ו״חיסול העוני" ( 1 ז 110 סח 1 !$ו| י ״ 1 
1 >תז 15 מקט 3 ק ט!!), 1844 . קרא לכונן קיסרות ליברלית שבאמצעותה 
ניתן יהיה לתקן את החברה, להבטיח שלום בין האומות ולהסדיר 
את הבעיה הלאומית. התפשטותה של "אגדת נ׳" הגדילה את סיכוייו 
להגיע לשלטון, אך שני נסיונות התקוממות שלו. ב 1836 בסטרזבור 
וב 1840 בבולון, נכשלו כליל. אחרי סיכול נסיונו הראשון גורש 
מצרפת, ואחרי סיכול השני נידון למאסר עולם. ב 1846 נמלט 
ממאסרו, הנוח למדי, והתיישב בלונדון. 


מיד אחרי פרוץ מהפכת פברואר 1848 חזר נ׳ לצרפת. פופולריותו 
גדלה ככל שירדה קרן השלטון, בייחוד אחרי דיכוי מרד הפועלים 
(יוני 1848 ). בספטמבר בחרו 5 אזורים בג' לנציגם באסיפה הל¬ 
אומית. כשהחליטה האסיפה שהנשיא ייבחר בבחירה עממית, הוצע 
שבני משפחת ב־נפרטה ייפסלו להיות מועמדים, אולם ההצעה הוסרה 
נוכח הופעתו החיוורת והעלובה של נ׳ באסיפה הלאומית. בבחירות 
לנשיאות בדצמבר הביס נ' את יריביו.' ל. קוניק וא. א. לדרי־רולן 
(ע״ע) חכה ב )< מהקולות. קסם שמו, הבטחותיו לפועלים לשפר 
את מצבם והכמיהה הכללית לשליט חוק, הם שגרסו לנצחונו 
בבחירות. נ׳ רצה לרכוש את תמיכת הכנסיה. ולפיכך שלח צבא 
לגרש את מציני וגריבלדי מרומא ולהחזיר שפה את האפיפיור 
(ע״ע איטליה, עט' 740 ). נ׳ הסתכסך עם האסיפה הלאומית וכשזו 
צמצמה אח וכוח הבחירה ועמדה בסירובה לשנות את החוק שאסר 
בחירת נשיא בשניה, עשה הפיכה ( 2.12.1851 ). פיזר את האסיפה 
ואסר כ 20.000 ממתנגדיו. זכות הבחירה לכול הוחזרה ומשאל עם 
העניק לו, ברוב עצום של יותר מ 90% . סמכויות נרחבות ל 10 שנים 
( 20.12.51 ). במשאל עם שני, בנובמבר 1852 , נבחר לקיסר. וב 2.12.52 
הוכתר לנ׳ 1 ) 1 . 

במדיניות הפנים שקד נ׳ על פיתוח התעשיה ואמצעי 
התחבורה המודרניים, הקמת מוסדות־אשראי ועריכת חצוגות-תעשיה. 
ב״הסכם־קובדך (ע״ע,* סחר, היסטוריה. עמי 642 ) ב 1860 הנהיג. 
למרות ההתנגדות הרבה לכך. מידה רנה של סחר חפשי עם בריטניה. 
במגמה לעודד אח התעשיה. קצב הגידול של כלכלת צרפת בימי נ׳ 
היה. כנראה, המהיר בתולדותיה. הפועלים נהנו מהשגשוג, וני תמך 
בהם בהכירו בחוקיותן של שביתות ובדאגתו לנחשלים. אבטלה 
נמנעה ע״י עבודות ציבוריות, כגין שיקומה הנפלא של פאריס 
ופיאורה בתיכנונו של הברון אוסמן (ע״ע הוטמן). פאר חצרו וקסמה 
של אשתו, הקיסרית אדני (ע״ע אוגניה), האדירו את שסו של נ׳. 

המשטר שהקים נ , היה אוטיריטארי, ויש רואים בו את ראשון 
הדודנים המודרניים, בנוסח המאה ה 20 . בחירות לבית־המחוקקים 
נערכו. אד זכרות הבית צומצמו מאוד והקיסר היה רשאי למנות 
את השרים והפקידים כרצונו. המפלגות פוזרו, העתונות וארגון 
אסיפות פוליטיות היו בפיקוח חמור, ער שלמעשה שותקה הפעילות 
הפוליטית. ההתנגדות למשטר הובעה בעקיפין, ברמזים ובאיצטלה 
ספרותית. — שלטונו היה פופולארי במחציתו הראשונה — אם כי 
לא בקרב האינטלקטואלים — אך בשנות ה 60 כרסמו כשלונותיו 
במדיניות החת בתמיכה בו. נ׳ היד, ער לשינוי בדעת הקהל. ומתוך 
הערכה עמוקה לעצמתה החליט ״שיש לצעוד בראשה״. ב 1860 
הגדיל את סמכויות בית־המחוקקים, וב 1869 כונן למעשה משטר 
פרלסנטרי-ליברלי. בהזמינו את ראש האופוזיציה הליברלית. א. או־ 
לירה (ע״ע) לכונן ממשלה אחראית בפני הפרלמנט. משאל עם 
ב 8.5.1870 אישר ברוב עצום את המשטר החדש. 

במדיניות החוץ שלו ביקש נ , להימנע בכל מחיר מסכסוך 
עם בריטניה. שגרם למפלת דודו. להאדיר את צרפת ילד,חרר לה 
את כבודה שהושפל ב 1814/5 . להרחיב את קיסרותה מעבר לים 
ולעודד את התנועות הלאומיות — ובייחוד את התנועה הלאומית 
באיטליה. את צרפת האדיר במלחמת קרים (ע״ע) ב 1853 — 1856 , 
ושלום פאריס, שסיים אותה, היה מעיו הכרה בצרפת כמעצמה האדי¬ 
רה ביבשת אירופה. את קיסרות צרפת מעבר ליס הרחיב בכבשו את 
הדו-סין (ע״ע. עט' 603 ). במזרח התיכון הגביר את השפעתו כהת־ 
ערבו בלבנון, יבעשותו אותה למעין שטה חסית צרפתי, ובכריית 
תעלת סואץ בהון ובתכנון של צרפתים. נסיונו להשתלט על מכסיקו 
ולהקים בה קיסרות בחסותו נסתיים בכשלון מחפיר (ע״ע מכסיקו, 
עמ ׳ 485 ). 

תהום הפעולה העיקרי של נ׳ באירופה היה, במחצית הראשונה 
של שלטונו, באיטליה (ע״ע, עמי 741/2 ). הוא מילא תפקיד מכריע 



267 


:פודיון 111 -י נפח 


268 


בשחרורה, אך הסתירות בשיקוליו גרסו, שאיבד את תמיכת בל 
הצדדים: הקתולים רגזו על תסיבתו בקוור (ע״ע) האנטי-קלריקלי; 
הלאומנים האיטלקים — על שהחזיר, כאמור, את האפיפיור לרומא, 
כפה על קאוור למסור לצרפת את ניצה וסוויה (ע״ע) ולבסוף חתם 
על הסכם שביתת נשק מאחורי גבו של קאוור: והאוסטרים. שאותם 
הביס בסג׳נסד, וסללפריבו, גם הם שמרו לו טינה. 

גישה הססנית גילה נ׳ כלפי פרוסיה: תחילה תמך במדיניות 
ניסמרק (ע״ע, עסו 484 ) בקוותו שבכר יהיה לבורר ביו אוסטריה 
לפרוסיה ויזכה בהתרחבות טריטוריאלית. נצחונה המהיר של פרוסיה 
על אוסטריה ( 1866 ) הדהימו. אך דרישתו מפרוסיה "לפצותו" 
בשטחים באיזור הרינוס נדחתה. כד החלה המתיחות ביו צרפת 
לפרוסיה, זו הוחרפה ב 1870 עקב סכסוך שושלתי, כשהזמינו 
הספרדים נסיך מבית הוהנצולרן (ע״ע) למלוך עליהם. נ׳ ביקש 
לזכות בנצחון דיפלומטי ולהעלות אח קרנו, ודרש מביסמרק הת¬ 
חייבות שמועמדותו של הנסיך הגרמני לא תועלה לעולם; סירובו 
של ניסמרק, שהוצג בצורה מעליבה, גרם לצרפת להכריז מלחמה 
על פרוסיה ( 19.7.1870 ). נ׳ החולה יצא אישית למערכה, אוגף בסדן 
(ע״ע) ונכנע ( 2.9,1870 ), ויומיים אח״ב הוכרז בפאריס על הקמת 
רפובליקה. נ׳ שוחרר בתום המלחמה, עבר לאנגליה וסח בה. — 
בנו, ״הנסיך הקיסרי״, שירת בצבא בריטניה ונהרג ב 1879 במלחמה 
בזולו. 

1943 , 111 , 1 >ז 3 ז 0116 ; 1938 , 9 **ק 1 ח£ 599004 9 ^ . 0 

; 1946 ,■ 10110 ) 011 .*! 0119 *^ 9700 ( 1 . 111 .ז\נ , 1 ־ 861 . 13 ](עבר׳: תשכיו) 
. 1961 , 066, ?). 111, )101111X1! 411 XX ז 6 ] 005 . 8 - ] 0113.0116 . 13 

ם. ר. 

נפומוק, יוהנס ע״ע יוהגס (.ין) מבפומוקי. 

0133 , ק 1 ר 1 ל י 01 — $סק 0 ^ 1 $ע 1 (€סזס 0 — ( 99 [?] — 24 [!] 
לפסה״ג), סופר והיסטוריון רומי. נ׳ נולד בגאליה קיסאלפינה 
ועבר לגור ברומא. 

חיבורו הגדול 5 נ 1 ל 1 ־ 511 נ 1111 5 !ז 1 ׳\ !ם (.,על אנשי שם״) יצא ב 35 
לפסה״ג בקירוב, ב 16 כרכים לפחות, ובו ביוגרפיות של מדינאים. 
מצביאים, היסטוריונים ומשוררים. ובהן השוואה בין אישי יוון 
לאישי רומא. מהדודה שניה. מורחבת, יצאה בשנת 27 ובה נכללו 
גם מצביאים שאינם רומים או יוונים (דטאמס הפרסי; תסלקרת 
וחנינעל [ע׳ ערכיהם)). מהספר נשתמרו רק 5 טל 1 זח 0 [ 001 גם 00 
8011110111 !□□זבזס״נס 1:18118 □(> ("על מצביאים מצוינים של עמים 
זרים") וקטעים מהביוגרסיות של קמו הזקן ושל אטיקוס (ע■ 
ערכיהם). עיקר עניינו של הספר איננו בתיאור כרונולוגי, הלוקה 
באי־דיוקים רבים. אלא בהדגמת ערכי מוסד ברוח האסכולה הפרי־ 
פאטטית (האריסטוטלית), אגב תיאור התנהגותם של אישים דגולים. 
יצירתו זו קדמה לחיבורו הגדול של פלוטרכום (ע״ע). 

רוב כתביו של נ׳ אבדו וביניהם־ — קובץ שירי-אהבח, תולדות 
העולם בשלושה כר׳, אוסף מעשיות מופת ( 13 < 1 ס 01 א£). חיבור 
גאוגרפי והביוגרפיות של קיקרו וקאטו. 

״ 1 • 1901 , 218 - ־ 195 , 119 ( <( £10 סו 8 019 , 0 ( 13 .? 

. 1956 ,( 1311101  1£ \/ 

. 1956 

נפול (זמק!!;!•!), עיר מקוש עתיקה במסופוטמיה. נ׳ ישבה על 
גדת הפרת, כ 70 ק״מ דרומית־מזרחית לעיר בבל. מאז 
ראשית הידיעות ההיסטוריות, באלף השלישי לפסה״נ, שימשה נ׳ 
כמרכז דתי ראשי במסופוטמיה. היא היתה המרכז של הפולהן הכלל־ 
שומרי של האל אנלל (ע״ע). מסיפוטמיה היתר, מורכבת ממספר ערי 
מדינה, ושליטי הערים שאבו את מקור סמכותם מאנלל. משום כך 
העניקה שליטה על נ׳, מעצם מהותה. הגמוניה לעיר-המדינה ולסמי 
לכה שהחזיקה בה. גם מלכי המדינות הגדולות אכד ואור. ובו ממלכת־ 
בבל ההשית (ע״ע בבל. עט , 537 — 542 ) הדגישו את קדושת נ' ודאגו 



נסור: תכנית העיר ע״נ חרס טהמאה ה 13 נפסח": 


לעיר ולמקדשיה. לג׳ הוענקו זבויות־יתר: תושביה שוחררו ממסים 
ומחובת עבודת צבא, ופגיעה באזרחי נ׳ נחשבה לחטא. 

נ׳ נחשפה בסוף המאה ה 19 והחפירות בה עדיין נמשכות. נתגלו 
בה ארכיונים הכוללים עשרות אלפי לוחות חומר ובהם טכסטים 
שומריים פולחניים וספרותיים ותעודות כלכליות אכדיות מכל 
התקופות. בשביל תולדות ישראל נודעת חשיבות לארכיון בית 
מורשו (ע״ע) מג/ מן התקופה הפרסית, נו נזכרים יהודים, בני 
הגולה בבבל. שהיו תושבי איזור נ׳ מאז ימי נבוכדנאצר 11 (ע״ע). 

,ן> 0 * 1 ) 0 ^ 11 ווןו 1011 / 119 ־ 1 , 31115 ? . 8 ; 1897 , 1-11 .^ 7 ,*־ 610 ? .? • 1 

? 19 * 20 > 11101 * 59 . £11111 / 0 19  (ץ\)) (( • 

8 

נ׳ של גוף, המתקבל ע״י סיבוב של הקו(א))״ ץ, 8 2 א > 0 , סביב 



269 


נפה 


270 


ר 1 

ציר ^ ניתן ע״י האינטגרל הקווי צ)> ־ (צ)£ ן*. בעזרת אינטגרלים 
אלה אפשר לחשב נ" של גופים רבים, הקשר בין הב׳ לאינטגרל היה 
המקור להכללת פושג חג' במרחבים בעלי מפרים רבים (ע״ע פדה 
ואינסגרל). — וע״ע פדות ומשקלות: יחידות פיסיקליות. 

ש. א, ע. 

נפחות, ע״ע חיבול; חתוך; מתכות, עבוד. 

נפט (לאט׳ — 1 םנזס 1 <מאאן [.,שפן סלעים")) וגז טבעי. הס מאו¬ 
צרות הטבע החשובים הן מבחינה שיפושית-כלכליח והן 
מבחינת מדעית, ומקור עיקרי לאנרגית. צורתו, צבעו ואף תרכבו 
הכימי של ד,נ׳ הגלפי משתנים בתחום רחב מאוד בהתאם למקורות 
הפקתו. נ׳ גלמי, כרגיל, הוא נוזל שחור־חום, צמיג ובעל ריח בלתי־ 
נעים. משקלו הסגולי נע בתחום 0.82 — 0.95 . תג׳ הוא למעשה תערו¬ 
בת המכילה 50% — 98% פחמימנים (ע״ע) גזיים, נוזליים ומוצקים 
ותרכובות אורגניות של גפרית, חנקו וחמצן. כן מכיל חג' עקבות 
של מתכות שונות ותמרים בלתי אורגניים (ראה להלן — 
כימיה), 

תוצרי זיקוקו ועיבודו של הנ׳ הגלמי משמשים מטרות רבות 
ומהווים את היסוד לתעשיות רבות ושונות, ביניהן: דלק (ע״ע) 
לסוגי מנועים שונים להפקת אנרגיה, להסקה ולמאור, שמני סיכה, 
ממיסים, דטרגנטים, חמרי מוצא לתעשיות החמרים הפלאסטיים. 
תכשירי רפואה ועוד. לאחרונה נעשים בסיונות לניצול חלק מן חנ׳ 
כחומר מוצא בתעשיית מזון תוך שימוש במיקרו-אורגניזמים מתאי¬ 
מים. משום החשיבות העצומה של תוצרי ד,נ׳ מהווה השליטה על 
מקורותיו ומתקני עיבודו גורס מדיני־כלכלי חשוב ביותר. וע״ע 
בנזין: מזון, עמ ׳ 900 ; פטרוכימית־תעשית; פולימרים ותמרים פלס¬ 
טיים. 

ההרכב הכימי, עם' 269 ; מיון נ׳ גלמי, עט׳ 270 ; תעשיית מ/ עפ׳ 271 ? 
מיצרי נ׳, הכיניתיהם ושימושם, עט׳ 272 : קידוחי נ׳. עט׳ 275 ׳, 
הפקה ג׳ וג?, עט׳ 276 ; הובלו״, עמ׳ 279 : אחסנה, עמ ׳ 279 : עתידות, 

עם׳ 280 ! הפקה לפי ארצות, עמ ׳ 281 : גאולוגיה, עט' 284 ; חיפושי 
נ׳י עט׳ 286 : היססיריח, עם׳ 288 < ישראל, עט׳ 290 . 

ההרכב הכימי: ד.נ׳ ד,גלמי והגז מהווים תערזבת של 
מספר גדול של תרכובות כימיות. רוב המרכיבים הם פחמימנים 
מסוגים שונים, והנותר — תרכובות אורגניות המכילות חמצן, חנקו 
וגפרית. מספר תתרכובות שבב׳ גלמי פגיע לעשרות אלפים. לכן 
מגדירים את אפיו הכימי של נ' ע״י הכמויות היחסיות של הקבוצות 
הכימיות (שורות חומולוגיות — ע״ע כימיה, עמ׳ 759 ) השונות 
שמהן הוא מורכב. 

השורות ההופולוגיות המצויות בג' גלמי הן: פרפינים (ע״ע) 
ציקלופרפינים (נפטניס) ופחמימנים ארומטיים: האולפינים (ע״ע) 
במעט שאינם נמצאים בנ׳ גלמי טבעי ובמוצריו המתקבלים בזיקוק 
רגיל. סוגי ד,נ׳ השונים נבדלים ביתם שבין שלוש הקבוצות תניל. 

את מרכיבי הנ׳ מחלקים חלוקת ראשונית לפי פירטות (פראק- 
ציות) הרותחות בטמפרטורות שונות. אלה הרותחות בטמפרטורות 
נמוכות נקראות "קלות" ואלה הרותחות בטמפרטורות גבוהות נק¬ 
ראות "כבדות". 


הפירטות העיקרית של נפטגלמי 


שם מקובל 

לפירטה 

מם׳ אטומי 
פחמן 

משקל 

מולקולרי 

תחום 
הר תייתר. 


4— 1 

58— 16 

0—160 

בנזין 

12— 5 

72 — 0 ד 1 

205— 35 

קרוסין("נפט") 

16—10 

226—156 

274—180 

"דיזל"; סולר 

35—19 

492—268 

370—260 

שמבי סיכה 

22—15 

294—212 

274—180 

שארית(שעווה, 

וזלין ונו׳) 

90—36 

1260—492 

470—350 


- נפט 

גז טבעי והגז המת¬ 
קבל מזיקוק ישיר של 
נ׳ מורכב מארבעת הפר־ 
פינים הראשונים: מתן, 
אתן, פרופאן ובוטאן. 
ריכוז הפרפינים בבנזין 
הוא 20% — 50% ; במו¬ 
צרים הכבדים ריכוזם 
פחות מ 20% . שעוות פר¬ 
פין מורכבת בעיקר מ־ 
פרפינים בעלי גודל מול¬ 
קולות החל מ״ 71 ״, 0 עד ",מ״ס. הציקלופרפינים הם המרכיבים 
הראשיים בג׳ הגלסי ובמוצריו וריכוזם הוא 20% — 70% . התרכובות 
הציקלופרפיניוח שבג׳ הן תולדות של ציקלופנטן 5 ( 0112 ) וציקלו־ 
הקטן,(, 011 ) ומכאן השם נפטנים לציקלופרפיניס. ריכוז הארומטי□ 
קסן יחסית ( 10% — 20% ). 

במוצרים הקלים קל למיין את הסחמימנים לאחת מהקבוצות 
הג״ל, אבל במוצרים הכבדים יותר נמצאות תרכובות שיש בהן מכל 
קבוצה וקבוצת, דהיינו: מולקולת עשויה להכיל טבעות נפטניות 
וארומטיות ושרשרות צדדיות פרפיניות. לכן כשיש צורך לציין 
את החלקים הפרפיניים. הארומטיים והנפטניים בני גלמי או במוצריו, 
מפרקים באופן תאורטי את המולקולות לרדיקלים פרפיניים, ארו¬ 
מטיים ונפטניים ומייחסים כל חלק לקבוצת המתאימה. היחס המת¬ 
קבל שונה בסוגים השונים של ני גלמי• בפירטות הקלות ניתן לקבוע 
יחס זה בדרכים אנליטיות, את ריכוז האולפינים ניחן לחשב מ״מספר 
הברום״ (כמות הברום [בגרמים] המניבה עם 100 גרם של החומר). 
במוצרי ני מזיקוק ישיר נמוך מספר הברום ביחס למוצרי פיצוח 
(ר׳ להלן). על ידי סולפונציה בתערובת של חומצה גפרתית מרוכזת 
ו,ס,? קובעים את סכום הריכוזים של הארומטי□ והאולפינים. את 
הפרפינים ניתן לבורר בעזרת עתנו. 

בפירטות כבדות מבטאים את ההרכב הכימי באחוז אטומי הפחמן 
בשרשרות סרפיניות, בטבעות ארומטיות ובנפטניות בעזרת אנליזה 
טבעתית (!!!ן 1 גח 3 §מ"). לפי שיטה זו קובעים תכונות פיסיקליות 
של המוצר. כגון צפיפות ב ״ 20 , גורם השבירה של האור ומשקל מול- 
קולרי, ובעזרת נוסחאות ונומוגרפים מחשבים את ההרכב (שיטת 
^ 1 - 1 ״!). 

על אף השוני תקיים בין סוגי נ׳ שונים ההרכב האלמנטרי הוא 
כמעט קבוע והשינויים בו קטנים מאוד. היסודות מהם מורכב ר,ני 
הם: פחמן 83% — 87% , מימן 11% — 14% . חמצן 0.3% — 1.5% , חנקן 
0.1% — 2.0% , גפרית 0.1% — 5.0% . 

נוסף על זח נמצאות באפר, המתקבל משריפה נ/ מתכות שונות 
שריכוזן הוא בסדר גודל של חלקי מיליון (זסקק). כמות תאפר בני 
גלמי, תפשי ממים, נע בין 30 — 100 חלקי מיליון. המתכות השביתות 
הן: אלומיניום, ברזל, ונדיום, מגנזיום, נתרן, סידן וציה, 

פיון נ׳ גלמי. לשם קביעת תכנית העיבוד של נ׳ גלמי יש 
צורך בסיווגו. בסהר הבין־לאומי מקובלת שיטת פיון לפי משקלו 
הסגולי המבוטא במעלות 1 ? 4 (ד״ת של ךז 1 זמ 01 ז*>? חב 10 ז 1£ זז^ 
שזנ 1 ז 1 ז 5 ת 1 ). 

מספר מעלות ( 1 ?*״) גדול יותר מתאים לני קל יותר. כלומר ני 
המכיל יותר בנזין וקרומיו וערכו המסחרי רב יותר. סוגי נ׳ עד 
1 ק\/״ 20 הם בברים (קליפורניה, ברזיל, סיני). 0 ״ 20 —״ 30 — בינו¬ 
ניים ומעל ׳ 30 — קלים. רוב סוגי תני במורח התיכון ״ 30 —י 34 . 

שיטה פשוטה המקובלת בתעשיה מחלקת את תני לשלושת טי¬ 
פוסים : פרפיני אספלטי ומעורב, בהתאם לתכולת השעווה בשארית 
הזיקוק (במזוט). נ' נקרא פרפיני, אם שארית הזיקוק מכילה יותר 
מ 5% פרפינים מוצקים׳ פחות מ 2% —אספלטי ומעורב — 2% — 5% 



?•ירייט 




271 


ג 9 ט, תעשיה 


272 


שעוות פרפין. בהתאם לחלוקה זו 90% מכל סוגי הנ ׳ הם מהטיפוס 
המעורב. 

שיטה מתוקנות היא השיטה של משרד המכרות של אה״ב. שיטה 
זו מבוססת על השוואת המשקלים הסגוליים של שתי פירטות מפתח. 
האחת הרותחת בין • 250 —״ 275 בלחץ אטמוספרי והשניה בתחום 
הרתיחה ״ 275 —״ 300 בלחץ של 40 מ״ס כספית. 

בהתאם לתכונות של פירטות המפתח מחלקים את סוגי ד.נ׳ הגלמי 
ל 9 קבוצות, חלוקה יסודית יותר המבוססת על ההרכב הפהמימני 
של ד.נ' הגלמי כפי שנקבע באנליזה טבעתית ניתנה על ידי סכנן 
(ת€ח 3 ז 5301 ). גם שיטה זו מקיפה 9 קבוצות. 

תעשיית ה נ׳. 1 . זקוק (ע״ע, וע״ע בנזין, עם׳ 108/9 ותט׳ 
שם). עיבוד נ׳ גלמי למוצרים נעשה בבתי זיקוק. התהליכים 
כבתי הזיקוק מחולקים ל 4 סוגים: זיקוק, פיצוח. זיכוך, עיצוב סופי 
של המוצר, 

חימום הנ ׳ לשם זיקוק נעשה בתנור צינורות ( 11 נז 05 ק 1 ק) — תא 
דמוי-חדר שלאורך קירותיו ותקרתו עוברים צינורות פלדה עמידים 
בפני חום ולחץ. הפרדת מרכיבי ד,נ' נעשית במגדל מפריט — גליל 
מתכתי זקוף בגובה 20 — 50 מ׳ ובקוטר 2 — 5 מ׳. פנים המגדל מחולק 
ע״י 30 — 50 מחיצות אפקיות. המכונות צלחות. בצלחות נמצאים 
פתחים בצורת כוסות מכוסות כיפות. בקצה הצלחת נמצא צינור 
מכוון כלפי מטה. מבנה זה של המגדל מאפשר קיום של שני 
זרמים: זרם אדים מלמטה למעלה וזרם נוזלים מלמעלה למטה. 

1 . תהליך הזיקוק: נ׳ גלמי, מטוהר ממים וסמלה. נשאב 
דרו מחליפי חום לתנור הצינורות ומשם למגדל המפריט. הטמפר¬ 
טורה של ד,נ׳ בצאתו מהתנור מגיעה ל ' 400 . במגדל הספריט מתאדה 
חלק מהנ׳ והחלק הנשאר שוקע לתחתית המגדל. האדים עולים 

במגדל ובאים במגע עם 
הנוזלים שעל הצלחות 
ומתעבים בחלקם. האדים 
הקלים של חמרים בעלי 
טמפרטורות רתיחה נמו¬ 
כות פגיעים לראש המגדל 
ומשם, דרך מחליפי חום, 

למעבה. חלק מהנוזל הקל. 

לאחר קירור. מוזרם בחז¬ 
רה לראש המגדל כתחזיר 
(א 110 נח). תפקיד התחזיר הוא לקרר את ראש המגדל ולקיים את 
מפל־הטפרטורה לאורך המגדל. טיב ההפרדה במגדל המפריט תלוי 
בכפות החחזיר ובמספר הצלחות. כמות התחזיר המזערית מחושבת 
על סמך מאזן החום במגדל. על התחזיר לספוג את ההפרש בין כפות 
החום הנכנסת למגדל עם חוסר הגלם והכמות היוצאת עם המוצרים 
בצורת נוזלים. את מספר הצלחות מחשבים בהתאם לטיב ההפרדה 
הדרוש ליחס תחזיר נתון. לצרכי החישוב יש לדעת את הרכב חופר 
הגלם והמוצרים ונתוני שיווי משקל של המערכת אדים־נוזל. בזיקוק 
רגיל מחלקים את ד.נ׳ הגלמי למוצרים הבאים: בנזין קל, בנזין כנד. 
קרוסין, סולר ומזוט. 

את התזקיק הנותר במגדל הספריט, המורכב מפחמימנים כבדים. 
מזקקים בלחץ נמוד כדי למנוע את פירוקו. במקרה זה הלחץ 
במגדל המפרים הוא 8 — 16 פ״מ כספית. בשיטה זו מקבלים שמני 
סיכה גלסיים ואספלט. 

2 . תהליכי פיצוח. בטמפרטורה גבוהה מתפרקות מולקו¬ 
לות גדולות של פחמימנים למולקולות קטנות יותר. תהליך זה 
נקרא פיצוח ומטרתו הוא ייצור בנזין ממוצרים כבדים יותר, כגון 
קרוסין וסולר; כן נוצרים פחמימנים המשמשים חומר גלם לתעשיה 
הפטרוכימיה ולתעשיית התמרים הפלסטיים. בזמן הפירוק התרמי של 
מולקולות פרפיניות נוצרות גם מולקולות אולפיניות, ולדוגמה: 



סתסז ?זיהוק נפט נ 5 םי 



,״ 0,11 ■ 4 <- ־ , 1-1 ״ 0 . המולקולות הבלחי רוויות נוטות 

לפולימריזציה, וכתוצאה מכך נוצרות גם מולקולות גדולות יותר 
מאלו שנכנסו לתהליך הפיצוח. 

בפיצוח תרמי עיקר התהליך הוא חימום תחת לחץ. הבנזין 
המתקבל מתהליך זה עשיר באולפינים ואיכותו נחשבת כירודה. 
בפיצוח קטליטי מכוונים את התהליך, בעזרת זרזים מתאימים, 
לקבלת סוג בנזין בעל איכות גבוהה יותר או לקבלת פחמימנים 
לתעשיה הפטרוכימיה. הקטנת ריכוז הפחמימנים האולפיניים והדי־ 
אולפיניים משיגים ע״י פיצוח בנוכחות מימן. 

תהליך ה פ י ר ו ם הוא תהליך פיצוח הבנזין ומט¬ 

רתו הגדלת מספר האוקטן (ע״ע) שלא ע״י שינוי הרכבו הכימי. 
בתהליך פירום קטליטי מקבלים בנזין בתכולת ארומטים גבוהה. 
כזרז משמשת פלטינה. 

טמפרטורות הפיצוח הן בין ■ 400 ל ■ 600 , בהתאם לחוסר הגלם! 
לחוסר גלם קל יותר יש צורך בטמפרטורה גבוהה יותר לפיצוחו. 

3 . בתהליכי זיכוך מטהרים מוצרי נ׳ מתרכובות הלוואי 
ומתאימים את הרכבם למטרתם השימושית : הם מתהלקים לתהליכים 
כימיים ותהליכים פיסיקליים. 

התהליכים הכימיים החשובים: טיפול בחומצה גסרתית 
וטיפול בנתר מאפל: יש שמפעילים חומצה הידרופלואורית, אלסימת 
חומץ, אשלגן זרחתי, גליקולים ואמינים. 

החומצה הגפרתית מרחיקה חלק מתרכובות הגפרית והחנקן, ומ¬ 
גיבה עם חלק מהפחמימנים (האולפינים והארומטים). הפרפינים 
והנפטנים כמעט שאינם מגיבים עם חומצה גפרתית. ע״י התאמת 
ריכוז החומצה. כמותה וטספרטורות התהליר אפשר להרחיק פחמי¬ 
מנים לא־רצויים מהמוצר. טיפול בנתר מאכל נועד להרחיק 
תרכובות בעלות אופי חומצי. כגון מימן גפרי. חומצת מלח, חומצות 
נפטניות ופנולים. כן משתמשים בתהליך זה לסתירת החומצות ש¬ 
נוצרו לאחר טיפול בחומצה גפרתית. 

התהליכים הפיסיקליים הם: תהליכי ספיחה. סינון ומיצר 
בססיסים סלקטיוויים, הממיסים סוג אחד של פחמימנים בלבד. מש¬ 
תמשים בתהליכים אלה בייצור שמני סיכה ושעוות פרפין ומטרתם 
הפרדת הארומטים והאספלטים מיתר הפחמימנים והרחקת שעוות 
פרפין מהשמן. להרחקת שעוות פרפין משתמשים בקטונים, כגון 
מתיל־אתיל קטון. במקרה זה מקררים את התסיסה לטמפרטורות 
נסוכות מאוד (• 20 - עד • 50 -). להרחקת אספלטים משמנים כבדים 
משתמשים בפרוסן נוזלי. למיצוי הארומטיס משתמשים בממיסים 
כגון פורפורל. ניסרובנזן. פנולים ועוד. 

מוצרי נ , . תכונותיהם ושימושם. 

1 . גזים. אלה הס הה(מולוגים הראשונים של השורה הפרפי־ 

נית והאולפינית המכילים פ 1 עד 4 אטומי פחמן במולקולה. מחלקים 




273 


נפט, מוצרים 


274 



אותם לשתי קבוצות: גז טבעי וגז בתי הזיקוק. (א) ג ז טבעי. 
זהו הגז הנפלט מבארות גו ונ ׳ . מחלקים אותו ליבש ולרטוב. הגז 
היבש מורכב בעיקרו ממתן ובריכוז קטן יותר — מתן. פרופן ובוטן. 
הגז הרטוב מכיל גם פחמימנים יותר כבדים כגון פנטן והקסן. את 
אלה האחרונים מפרידים מהגז ע״י ספיחה בפחם פעיל או בסולר 
(באנג׳ 011 8:28 ). המוצר המתקבל. פרט לגז, הוא הגאזולין הטבעי, 
המשמש בעיקר כתוספת לבנזין. הגו הטבעי משמש בעיקר כדלק 
חסקה בתעשיה ובשימוש ביתי כי קל להעבירו בצינורות. משנות 
ה 60 משמש הגז כחומר גלם בתעשיה הפטרוכימיה לייצור מיפן, פיח 
וכימיקלים אורגניים. (ב) גז בתי הזיקוק המתקבל מזיקוק 
רגיל מורכב מהפהפימנים הפרפיניים מ!,־) עד ,.ס. גזי הפיצוח 
מכילים גם אולפינים. בבתי־זיקוק חדישים אוספים ומפרידים את 
הגזים, המשמשים כחוסר גלם לתעשיה הכימית כגון לייצור מימן, 
אתילן (כחומר גלם לפוליזנתילו), איזואוקטן (בתהליך האלקילציה) 
ועוד. 

התערובת של פר(פן ובוטן בצירה נוזלית ידועה בשם גז נ׳ 
מעובה — גנ״ם (באנג׳ — $־ 835 מ 01 ס 1 מזסק 1 ־־ 111£1 ! 111 
גנ׳ים משמש לבישול, לחימום ביתי, כדלק הסקה וריתוך, כדלק 
למנועי שריפה פנימית. בממס, כחומר מקרר (בתהליך־זרחין) וכ¬ 
חומר גלם לתעשיה הפטרוכימיה. 

2 . דלק מנועים קלים. בנזין משמש למנועי שריפה פני¬ 
מית עם מצת. כיום נמצאים בשימוש בישראל שני סוגי בנזין — 
83 אוקטן ו 94 אוקטן. ברוב מדינות אירופה ובאה״ב משתמשים 
בעיקר ב 2 סוגי בנזין: רגיל, 93 — 95 אוקטן: מעולה, 98 — 100 
אוקטן. נדלק למנועי דיזל יכולים לשמש כל פירטה של נ׳ 
גלמי וגם נ׳ גלמי עצמו. דלק זה צריך להיות נקי. שיוכל לזרום 
ולהתפזר בטיפות זעירות בתוך תא השריפה. למנועי דיזל מהירים 
להנעת רכב. ציוד חקלאי ורכב משוריין משתמשים בסולר. למנועי 
דיזל בעלי מהירות בינונית ואטית, כגון מנועים נייתים ומנועי 
אניות, משתמשים בתערובת מזוט וסולר או במזוט בלבד. סולר 
הוא הפירטה הרותחת בתחום ׳ 200 —״ 270 בלחץ אטמוספרי. 

בדלק למנועי דיזל חשוב מספר ח צ י ס ן, הנקבע במנוע דיזל 
תקני חד־גלילי (ע״ע מנוע, עמי 996/7 ) שניתן לשנות בו את יחס 
הדחיסה וכן למדוד את הפיגור בהצתה — הזמן העובר נין הזרקת 
הדלק להתלקחותו. נשהפיגוד בהצתה קצר, הנעת המנוע קלה ועבו¬ 
דתו שקטה. כדלקים להשוואה נקבעו: הקסדיקן נורמלי המכונה גם 
ציטן(״ 74 ״ 0 ) שסומן כ 100 ו " מתיל-נפתלין שמספר הציטן שלו 
סומן כאפס. מספר הציפו הנדרש מסולר הוא בין 40 — 50 . מספר 


הציטן של דלק תלוי בהרכבו הכימי. 

לפרפינים מספר ציטן גבוה, ואילו לארו־ 

מטים — נמוך. שיטה נוספת לקביעת 
מספר הציטן היא חישובו על סמר בדיקות 
מעבדתיות פשוטות. 

תבונות חשובות אחרות של סולר הן 
תכולת גפרית נמוכה ונקודת הנזילות. 

תכולת גפרית גבוהה גורמת להדס ולבליה 
של חלקי המנוע. נקודת הנזילות 
היא הטמפרטורה המזערית שבר, הסולר 
עודנו זורם. תכונה זו חשובה בעיקר 
בעונה הקרה. 

כדלק לממוסי־סילון (דס״ל) 

משמש הקרוסין, המנונה בשם נ , . זו 
הפירסה הבאה אחרי בנזין ותחום רתי־ 

חתה הוא • 150 —״ 300 . נקודת־הקיפאון 
של דס״ל נקי הוא ־ 50 - או פחות. ביש¬ 
ראל נמצא בשימוש קרוסין בעל תחום 
רתיחה צר יותר: ' 150 —■ 250 , וצפיפותו 0.78 — 41,81 קרוסין משמש 
לחימום, לבישול ולמאור ביתי• וכממס בייצור צבעים. קוטלי חרקים 
וצבעי דפוס. הקרופין בממס טעון זיקוק פעם נוספת והתזקיק ידוע 
בשם טרפנטין מינרלי. 

תכונות הבעירה של קרוסין לשימוש ביתי נמדדות במעבדה 
לפי ערך ההתפחמות ונקודת העשן. מדליקים עששית למשך 24 
שעות ושוקלים את כמות הפחם שנוצר על הפתיל. כמות המיליגרמיס 
של פחם שנוצר עקב שריפה ק״ג קרוסין נקראת ערך ההתפחמות 
(־ 310 ״ זגו 1 ־). נקודת העשן נקבעת לפי האורך הפירני במ״ס 
ימל להבה לא־מעשנת במנורה תקנית נעלת פתיל עגול. 

3 . ד ל ק ה ס ק ה ( 011 1 ־ £11 ) הוא דלק נוזלי. המתחלק לשתי 
קבוצות: תזקיקים ושאריות. לקבוצה הראשונה שייכים קרוסין וסולר 
ולשניה המווט לסוגיו. בקבוצה הראשונה משתמשים במקוים שאין 
חימום מוקדם של הדלק או שיש צורך בנקיון גזי השריפה. בסוג 
השני משתמשים בתעשיה לייצור קיטור בתחנות כוח ובאניות 
גדולות, כלומר במקום בו צריבת הדלק גדולה ולמחירו השפעה 
רנה על מחיר המוצר. פיון המזוט נעשה לפי צמיגותו. תכונה חשובה 
של דלק הסקה היא ערך ההסק שלו (ע״ע דלק. עם׳ 669 ). 

4 . שמני סיכה מורכבים מפחמימנים בעלי מולקולות גדו¬ 
לות שמשקלם הפולקולרי נע ביו 250 — 1,000 , עם עליית גודל המול¬ 
קולה של הפחמימנים עולה צמיגותם. צמיגותם של שמנים יורדת 
בד״ב עם הצליה בטמפרטורה. את שיפוע העקום: צמיגות־טמפרטורה: 
מבטאים בעזרת מדד הצמיגות (צ־(״:; ׳ 08115 ־ 18 ״■). מדד צמיגות גנוה 
מציין שיפיע נמוך של העקום וסגולות סיבה טובות של השטן. 
סגולות אלו תלויות בהרכבו הכימי. לפרפינים סגולות סיבה יותר 
טובות מאשר לאולפינים ולארומטים. לפרפינים מדד צמיגית גבוה 
והתנגדות לחסצון גדולה. האיזופרפינים עדיפים על הפרפינים הנור¬ 
מליים הי האחרונים מוצקים ומרחיקים אותם בתהליכי הזיכוך בצורת 
שעוות פרפין. כן רצויות בשמן סיכה תרכובות נפטניות בעלות שר¬ 
שרות צדדיות פרפיניות, לארומטים ולתרכובות הרב־ציקליות, מדד 
צפיגות נמוך ונסיה לחמצון ולפולימריזציה, ולכן מרחיקים אותם 
בתהליכי הזיכוך. 

שמני סיכה מיוצרים מתזקיקים המתקבלים, מני גלמי מיוחד 
וזיקוקם נעשה בלחץ מופחת של מזוט. תזקיקים אלה עובדים תהליכי 
זיכוך שונים: מיצוי בממיס־ם. סיפוח באדמות הלבנה וחיזור במימן. 
השמן המתקבל הוא שמן מינרלי טהור המכונה שמן בסיסי, לשמן 
הבסיסי מוסיפים המרים שונים המכשירים אותו לשימושים שונים. 

מיון שסני סיבה נעשה בהתאם ליעודם. כגון: למנועים, לממס־ 



275 


נפט, קידוחים; תפוקת נפט 


276 


רות, לתעשיה, שמנים הידראוליים. לעיבוד שכבי ועוד. בתיך כל 
קבוצה ממיינים את השמנים לפי דרגות צנגיגות, כדוגמת דרגות 
.־ז\ ר לשמני מנועים ולשמנים לממסרות. שמני מנועים מכילים 
תוספים נגד חמצון ודטרגנמים המונעים השקעת לכלוך בחלקי 
המנוע. וע״ע סיכה ותמרי סיכה. 

5 , שעוות פרפין הן תערובות פחמימנים מוצקים המור¬ 
כבות בעיקר מפרפינים. שעוות פרפיו מייצרים ע״י קירור עם ממם 
וסינון של תזקיקי השמן מני גלמי פרפיני. השעווה הגלסית עוברת 
תהליך "הזעה" להרחקת השפן שנספג בה וזיכוך לשם הלבנה. 
ממיינים את השעווה בהתאם לנקודות היתוכן: רכה עד• ״ 40 , 
בינונית: ' 40 —״ 50 ; קשה: ״ 50 —• 70 . שעוות פרפין משמשת לייצור 
נרות, גפרורים. תמרי ציפוי דוחי מים (נייר, בדים). משתות הברקה 
וכן כתומר גלם לייצור מוצרים כימיים שונים. 

6 . אספלט (ע״ע) הוא שארית זיקוק של נ׳ גלמי אספלטי. 
שימושו העיקרי הוא בסלילת כבישים וכן משתמשים בו בציפוי 
גגות. לבידוד צינורות ולצדכי אטימת. מיונו נעשה לפי תדירותו 
הנקבעת בהתאם לעומק ההדירה של מחט בעומס תקני וכן לפי 
נקודת ההתרכבות, שהיא הטמפרטורה בה הוא מתרכך במידה 
כזאת שמשקל תקני עובר דרסו. לשם הקלת השימוש באספלט 
נוהגים לעתים להשתמש בתמיסה,שלו בתוך ממם (קרוסין או סולר). 

ל ק י ד ו ח י נ׳ משתמשים בעיקר בשתי שיטות: 1 . בשיטת ההקשה 
( 1001 -!> 1 נ 001 ). הולם איומל כבד וקשה, הקשור לכבל פלדה. בסלע וגד 
פוררו. זו היא שיטה אטית ומשתמשים בה כיום רק במקרים שהסלע 
קשה ביותר. 2 . בשיטה ה¬ 
סיבובית ( 101217 ), מחדירים 
לסלע מקדח בעל שיניים 
קשות. המסתובב במהירות. 

המקדח קשור לעמיד חלול 
המורכב מצינורות עבים 
וכבדים; עם העסקת הקידוח 
מגדילים את מספר הצינו¬ 
רות. מתקן הקידוח מורכב 
מתחנת כוח, מגדל־קידוח, 

עמוד קידוח, מערכת מנד 
פיס להרמת הצינורות והו¬ 
'רדתם, משאבות ומערכת 
לניקוי בוץ הקידוח. בוץ 
הקידוח הוא תערובת של 
סנרכקירהז ב יפ ו״ י ' ם ' ט ' ם ?חי 0 ) אדמה, מים ותמרים כימיים 
שונים המקנים לבוץ משקל סגולי מתאים. בוץ זה נדחס לתוך צינור 
הקידוח, מועבר ורך הלהב ומוחזר לפני השטח, תפקידיו הם: הוצאת 
שברי הסלעים מחור הקידוח. קירור הלהב ודיפון דפנות הקידוח למ¬ 
ניעת התמוטטות תבאר בעקבות לחץ בלתי צפוי של נ׳ אי גז. עם 
שכלול שיטות הקידוח גדל עומק הקידוחים: ב 1859 היה עומק הבאר 
הראשונה של דרייק (ס&מט) — 21.2 מ׳ (ר׳ להלן, עמי 290 ); ב 1929 
היתה הבאר העמוקה ביותר 2,810 מ־; ב 1938 — 4,572 מ׳; ב 1949 —• 
6,254 מ״; ב 1958 — 7,723 מ , ; בשנות ד, 60 — 10,000 מ' ויותר. 

אחת הדרכים להעמקת הקידוח היא הנעה ישירה של המקדח 
ללא עזרת עמוד הקידוח. בבריה״מ ובאה״ב נעשו נסיונות בשימוש 
במנועים חשמליים או טורבינות מופעלות ע״י נוזלים (בוץ הקידוח 
או אוויר דחום). המחוברים ישירות למקדח. בצרפת ניסו להשתמש 
בבבל פלסטי במקום עמוד הקידוח. ניתן לכרוך כבל זה סביב ציר 
מאונך ועי״ב לעבוד בלי מגדל קידוח; שיטה זו יעילה בקידוחים 
תת־מימיים. שיטה חדישה היא השימוש באקדחי קידות היורים 
מטעני נפץ קטנים לעומק. שיטה וו מאפשרת להגיע לעומק רב 
עוד יותר. 


הפקת נ׳ וגז מת¬ 
אפשרת במקרים רבים 
ע״י הלחץ ששורר ב¬ 
מאגרים המספיק להע¬ 
לאתם לפני הקרקע 
ולהזרמתם למכלי אחסון. 

כשהפקת הנ ׳ מהבאר 
נמשכת. יורד הלחץ ב¬ 
תוך המאגר דש צורך 
בהפקה מלאכותית הנע¬ 
שית בשלוש דרכים: 

א. שאיבה במשאבות 
מיוחדות. ב. הזרמת גז 
טבעי או גז אינרסי. 

ג. שטיפה במים. 

הב , העולה מהבאר 
מכיל גם גזים ומים! את 
אלה מפרידים במתקנים 
מיוחדים. הפרות הגז 
נעשית בשני שלבים, ה¬ 
אחד בלחץ גבוה והשני 
בלחץ אטמוספרי. שיסה זו מונעת הפסדים של המרכיבים הקלים 
שבני ומאפשרת החזרת הלק מהגז לאדמה, לשמירת הלחץ בתוך 
המאגר. המים המלווים את הג׳ מכילים מלח בריכוז גבוה דש צורך 
בהפדדתם המוחלטת. דוב המים נפרדים ע״י שקיעה במכלים, אולם 
במקרה שנוצר תחליב יציב של מים בג׳ קיימות שיטות פיסיקליות 
וכימיות לשבירת התחליב והפרדת המים: 

א, פיסיקליות: חימום ושיקוע. הפרדה בעזרת צנטריפוגות 
מהירות ( 16.000 סיבובים לדקה) יכן שימוש בזרם חשמלי (מכשירי 
קוטרל). ב. כימיות, המבוססות על הוספת המדים השוברים את 
התחליב וגורמים לשיקוע המים. 

תפוקת ד,נ' בעולם נמצאת בעליה מתמדת, ומוכפלת כל עשר 
שנים. מגמה זו נמשכה גם בעשור האחרון, עם גילוי אזורי־נ , חדשים 
נהם עולה התפוקה במהירות רבה יותר מאשר באזורים הישנים. 
ברוב מדינות העולם מחפשים כיום שדות ני בידיעה שרוב מאגרי 
ד,נ' מרוכזים באזורים מסוימים; ב 80% מהתפוקה בעולם מופקים 
באזורי אה״ב. בריה״מ. ונזואלה, אירן. כווית. עראק, ערב הסעודית 
ולוב. קיים פער ניכר בין תפוקת ד,נ׳ וצריכתו במדינות השונות; 
המפיקות הגדולות (מדינות המור,"ת וצפ- אפריקה) הצורכות מעט 
והצרכניות הגדולות שתפוקתו קטנה ביותר (מדינות מעי אירופה 
ויפאן). הצורך בהשקעות־הוו גדולות לחיפושים ולפיתוח שדות נ , , 
להפקה ולזיקוק, להובלה. לאחסון ולשווק הניא להקמת חברות נ׳ 
ענקיות, המרכזות בידיהן את מכלול עסקי הנ ׳ בעולם. שבע הברות 
ד,נ' הגדולות בעולם סיפקו ב 1967 57% של הביקוש לני בעולם 
הלא־קומוניסטי ו 38% מהוצאות ההון וההשקעה של כל תעשיית 
ד,נ/ 

תעשיית ר,נ' היא מהתעשיות הגדולות בעולם וקשורה בפעילות 
פיננסית גדולה ובהשקעות עצומות. ערך ההשקעות בעולם הלא־ 

ראשי קידוח 

לסלעים קשים 



ן 





ראש יהלוס 


לסלעים רכים 



277 


נפט, תפוקה 


278 


קומוניסטי עד 1967 היה 166 מיליארד דולר! מחציתם הושקעו 
באה״ב, ושני שלישים מהון זה שייך לחברות אמריקניות. ב 1968 
הושקעו 19 מיליארד דולר בפיתוח תעשיית ר.נ׳ בעולם הלא־קומו־ 
ניסטי (מזה 9 מיליארד באה״ב)! לפי התחזיות יהיה צורך עד 1980 
בהשקעות נוספות של כ 225 מיליארד דולר, כדי לספק את הצריכה 
הגוברת למוצרי נ׳. תעשיית ד,נ׳ מעסיקה מיליוני עובדים. מזרימה 
מיליארדים בתמלוגים ובמסים לאוצרות המדינות ומשפיעה על מאזן 
התשלומים והתקציב הלאומי של מדינות רבות. בגלל הערך הכלכלי 
והאסטרטגי הרב של ר,נ׳ הוא גורם חשוב ביחסים הבין־לאומיים. 
במדינות רבות מפקחים גורמים ממלכתיים על ייצור ד,נ׳ והסחר בו, 
על הענקת זכיונות ועריכת הסכמים עם ממשלות וחברות באמצעות 
חקיקה מתאימה. שתי תופעות יוצאות דופן משפיעות על כלכלתה 
של תעשיית הנ׳ז א. ההשקעות בחיפושי נ' ובפיתוה שדה חדש 
הן עצימות, לעומת ההוצאות הקטנות הקשורות בהפקה שוטפת, 
ב. תקופת הזכיון היא קצרה, לכן משתדלים בעלי-הזכיון להפיק 
משדה נ' את מירב התפוקה בזמן קצר. מכאן התחרות והנסיונות 
להורדת מחירים הגורפת התנגשות אינטרסים בין החברות הספיקות 
והמדינות המעניקות את הזכיונות: האחרונות מעוניינות לקבל 
תמלוגים גדולים במשך תקופה ארוכה. 

הורדת מחיר הנ׳ ע׳י חברות הנק בעיקר בשנים 1959 ו 1960 
הביאה להתארגנות דלק מהמדינות המייצאות נ׳ ( 1960 ) בארגון גג 

( [ 0 .י 1 '! 0 ; 5 ש 1 זזח 0011 1£ ] 1 י 11111 נ> 1.101 נ>י 1 01 111011 ! 12 ת 3 ע־! 0 ), 

שמטרתו לאחד ולתאם את מדיניות הנ׳ של חבריו ולשמור על 
האינטרסים שלהם. ב 1972 היו חברות ב £0 ק 0 מדינות המפרץ 
הפרסי, אינדונזיה. לוב. ניגריה, טרינידד וטובגו. וונזואלה. מצרים 
ואקוודור מילאו אחר התנאי המזכה בחברות — הפקה של 20 מיליון 
טון לשנה ומבקשות להתקבל. ב 1970 ייצאו מדינות סמקס כ 80% 
מיצוא הנ׳ בעולם והפיקו ב 50% מתפוקת נ־ בעולם. החברות ב- 
£0 ?ס הכריזו ב 1968 שמטרתן להגיע לשליסה מלאה בתעשיית 
רני! ב 1972 הן דרשו 20% מהבעלות בחברות המפיקות נ', וכפה 
מדינות אף השיגו זאת ;מדינות המפרץ הפרסי) 1 אלג׳יריה השיגה 
שותפות של 51% בכל חברה הפועלת בתחומיה, לכך חותרת אף 
לוב; ניגריה חותרת ל 33% . אחדות ממדינות £0 ?ס, הקימו חברות 
הפקה לאומיות (כווית, אירן, עראק, ערב הסעודית, אלג״יריה, לוב, 
קטר ואבו דבי) מהן שהגיעו להסקה ומהן שנמצאות בשלבי הת¬ 
ארגנות. 

ההתארגנות של הארצות המייצאות נ׳ בראשית שנות ה 70 


(בהנהגת לוב) נוכה העדר התארגנותן של הארצות הצורכות נ׳ 
ונוכח עמדתן של החברות המפיקות נ׳, שהן ביו־לאופיות באפין, 
גרמו בראשית שנות ה 70 לעליית מחירים גדולה יותר ולתנאי 
תשלום נוחים יותר לארצות המייצאות. בראשית 1971 נתתם בטהרו 
הסכם בין מדינות המפרץ הפרסי ובין החברות המפיקות. בו הועלה 
מתיר חני ונקבעו דרכים להתאימו לשנוי ערך המטבע. מדינות 
המפרץ הפרסי התחייבו לא לתבוע תביעות נוספות עד סוף 1975 . 
לוב חתמה על הוזה דומה, והשיגה תנאים הרבה יותר טובים. 


הכנסות מדינות ספקס מ ת מ ל ו ג י נ' (מיליוני דולר) 1970 


• י ערב ! 

עראק הסעו־ ' 

יית 1 

ניגריה 

— 

לוב 

כווית 

תזואלה 

— 

אל' 

ג׳יריה 

אירן 

אינדו¬ 

נזיה 

| 1,810 ; 1,033 

718 

2,354 

1,502 

2,316 

598 

2,096 

284 


פלבדן חברות ב 09£0 גם אבי־דבי וקטר 


תחושות התלות של המדינות הצורכות במדינות המספקות ובחב¬ 
רות המייצרות נ' יצרו בשליש הראשון של שנות ה 70 את ,.משכר 
הדלק", לתחושת תלות זו נוסף "משבר הדולר" של אותה תקופה 
שנבע בעיקרו מהצטברות סכומי־עתק בדולרים בידי הארצות המפי¬ 
קות, בעיקר באיזוד המזה״ת, המערערות את המשטר הסונטרי בעולם 
המערבי בעקבות פעילות מונטרית ספסרית. כדי להבטיח את 
יציבות מערכת המטבע הבין־לאומית הוצע שחלק מהון זה יושקע 
במדינות הצורכות נ׳ — ובעיקר באה״ב. 

למשבר זה נוספה באותה תקופה עירנות ציבורית גדלה והולכת 
בשימור הסביבה (אקולוגיה) שמנעה או דחתה הפקות באזורים 
חדשים (אלסקה) וסידורי טעינה ופריקה נוספים. 

אחרי מלחמת ששת הימים הטילו מדינות ערב המייצאות נ׳ 
אמברגו על מדינות המערב, והקימו ארגון לפיתוח תעשיית נ׳ כדי 
שלא להזדקק להון בין־לאומי. בינואר 1968 הקיפו כווית, לוב (אז 
מונרכיה) וערב הסעודית את הארגון של מדינות ערב המייצאות נ׳ 

( 7001111105 ) 01011111 11X11011108 ־ 011 ? 5138 ׳״ 0£ 8301230011 ־ 01 

[ 60 ק 0.4 ]) שהוא פוליטי בעיקרו יתפקידו לנצל את הנק תוך 
השתלטות על ההפקה, הייצור והשיווק, לצרכי המדיניות הערבית. 
ארגון זה עמד במשברים רבים שאיימו לפלגו, אך ב 1970 הצטרפו 
אליו אלג׳יריה ונסיכויות המפרץ הפרסי. וב 1972 — מצרים, עראק 
וסוריה. 


תפוקה ועתודות ידועות של גז טבעי 
(מיליוני מ״ק) 


1 

9 7 

0 

1960 

1950 

1934 

השנה 

עתידות ידועות 
(מיליארד ס״ק) 

% מהתפוקה 
בעולס 

ה 

ו ק 

0 

ת 

המדינה 

42,000 

100.00 

1,071,400 

469,851 

185,979 

54,538 ן 

סה״ב בעולם 

8,233 

58.00 

620.727 

373,276 

177.889 

51.424 

אה״ב 

149 

1.23 

13,171 

6,447 

510 

15 

א-סליה 

3-115 

0.40 

4 4,287 

2,431 

621 

840 

אינדונזיה 

180 

0.57 

6,105 

1,383 

799 

732 

ארגנטינה 

11,978 

18.48 

197,945 

45.303 

— 

— 

בריה״מ 

359 

1.16 

12,445 

448 

68 

— 

גרמניה המערבית 

2,478 

2.95 

31,617 

330 

8 

— 

וזוינד 

719 

0,84 

8,990 

4,606 

*1.756 

— 

ונזואלה 

4 

0.25 

2,627 

676 

69 

47 

יפאן 

205 

0.64 

6,880 

2,846 

246 

— 

צרפת 

; 

2.32 

24,790 

— 

— 

—* 

רומניה 

1,511 

6.02 

64,465 

14,521 

1,921 

656 

קנדה 


0.01 

134 

3 3 

— 

־ 

ישראל 


— איו נתונים! 1 יא נויל בריה״ם וגרמניה 1 ־ 1952 ! 3 11961 * 1968 







279 


נפט, תפוקח; חובלה ואחסנה 


280 


תפי-קת נ־ ועתודות נ׳ בעולם 


(מיליוני טון) 


1 

9 7 

0 

1960 

1950 

1940 

1920 

1900 

1861 

השנה 

עתודות 

ידועות 

% מהתפוקה 
בעולם 

ה 


ק 

ו 


0 

ת 

האיזוו והמדינה 

67.700 

100.0 

2,278.4 

1,055.1 

520.7 

294.0 

96.9 

19.9 

0.29 

סה״כ בעילם 

6.427 

23.6 

536.0 

373.6 

274.3 

186.6 

60.7 

8.8 

0.288 

אמריקה הצפונית 

5,270 

20.9 

475.5 

348.0 

270.4 

185.4 

60.7 

8.7 

0,288 

אה״ב 

1,157 

2.7 

60.6 

25.6 

3.9 

1.2 

— 

0.1 

— 

קנדה 

4,540 

11.8 

269.2 

193.2 

96,1 

42.7 

24,8 

0,2 

— 

אמריקה הלאטינית 

2,009 

8.5 

193.9 

149.3 

74.9 

25.4 

0.1 

— 

— 

וגזואלה 

1,013 

0.7 

16.2 

14.3 

3.4 

1.5 

0.8 

0.4 

— 

אירופה המערבית 

1 29,947 

30.6 

697.6 

263.9 

87.7 

13.8 

1.7 

— 


המזרח התיכון והמפרץ הפרסי 

8.204 

8.4 

191.7 

52.3 

33.2 

9.1 

1.7 

— 

— 

איראן 

10,443 

6.0 

137.4 

81.9 

17.2 

— 

— 

— 

— 

כווית 

3,873 

3.4 

76.4 

47.5 

6.8 

3.0 

— 

— 

— 

עראק 

3,243 

4.3 

99.0 

17.8 

— 

— 

-- 

— 

— 

נסיכויות המפרץ 

12,041 

7.8 

176.8 

62.1 

27.3 

0.7 

— 

— 

— 

ערב הסעודית 

— 

0.2 

4 4.6 

0.1 

— 

— 

— 

— 

— 

ישראל 

5,283 

12.0 

273.7 

14.5 

2.3 

0.9 

0.2 

— 

— 

אפריקה 

3-953 

7.1 

161.7 

0.7 

— 

— 

— 

— 

— 

לדב 

1,056 

2,1 

47.3 

9.2 

— 

— 

— 

— 

— 

אלג׳יריה 

57 ל 

2.4 

54.2 

0.9 

— 

— 

— 

— 

— 

ניגריה 

1,640 

2,9 

67.1 

27.4 

11.9 

11.2 

3.7 

0,5 


המזרח הרהוק ואוקיאניה 

1,367 

1.8 

42.1 

20.6 

2 10.2 

— 

■— 

— 

— 

אינדונזיה 

*8,178 

18.2 

414.1 

168.2 

43,0 

37.3 

5.0 

10.0 

0,002 

בריה״מ. סין ומזרח אירופה 

7,930 

15.5 

352.6 

147.9 

37,4 

31.1 

3.8 

9.8 

— 

בריה״מ 

— 

1.1 

24.0 

5.5 

0.1 


— 

— 


סין 

116 

0.6 

_ 

13.4 

11.5 

4.4 

5.8 

1.1 

0.2 

0.002 

רומניה 


— אין נתונים! 1 לא כולל ישראל; 3 1953 < 3 לא כילל סין : 4 כילל סיני 


הובלת ה נ׳ מהשדות המרותקים בד״כ מצלוומות הצריכה 
נעשית בצינורות ובמנליות. 

השימוש בצינורות להובלת נ׳ התחיל נאה״ב כבר בשנות 
ה 60 של הסאה הקודמת. תחילה השתמשו בצינורות מברזל יציקה. 
ב 1910 הניחו צינורות פלדה. דבר שאיפשר הגדלת אורך הצינורות 
וקסרס, ב 1970 פעלו קווי צינורות באורך של כ 2 מיליון ק״ס, הארו¬ 
כים ביותר הם: מאלברסה (קנדה) לאה״ב — 3,300 ק״ס; מערב 
הסעודית לצידון שבלבנון — 1,700 ק״מ (:־״( 1 ק 4 זי). עד לבניית 
מכליות הובל נ' באניות בעיקר בחביות־עץ. אניית המיכל הראשונה 
מברזל נבנתה נ 1878 בשוודיה. באה״ב נבנתה המכלית הראשונה 
ב 1885 בנפח של 2,300 טון. מאז התפתחה הובלת הנ ׳ במכליות 
בקצב מהיר. בתחילת 1969 היו בשימוש 3.928 מכליות בנפח של 
130 מיליון טון. הנטיה כיום היא לבנות מכליות גדולות■ 80% 
מהקיימות הן בנפח שמעל 25.000 טון. 80% מאלו שהוזמנו ונמצאות 
בבניה הן מעל 160,000 טון. המכלית הגדולה ביותר שנמצאת כיום 
בשימוש ( 1973 ) היא בת 326,000 טון. אך המכליית הענקיות מוג¬ 
בלות, כי במרבית נמי 1 ' העולם אין הן יכולות לעגון. 

על שיטות להולכת גז — ר׳ תמונות. 

אחסנת נ׳. חוסר ההתאמה בין כסות הנ׳ הנשאבת ובין 
הכמות המבוקשת והמרחק בין מקום ההפקה ומקומות הבריכה 
אילצו את חברות הב׳ הגדולות להקים מאגרים לני גלמי ולמוצרי נ׳. 

אחת הדרכים לוויסות הכ¬ 
מות המופקת והתאמתה 
לביקוש או לתנאי האחס¬ 
נה היא בהאטה או בהאצה 
של שאיבת ד,נ׳ מהבאוות. 

דדך אחרת היא אגירת 
הנ ׳ במאגרים מלאכותיים 
אליהם מובל חני בצינורות 
או במכליות ומוזרם מהם 
לבתי-הזיקוק או להמשך 



צמורזוז ?הולכת גז עשויים חזח (גמנוק), אמור סחי׳וח, סין. שיטת הולכה 
דומה כבר ר.יחה תיינית בסי; לפני 3000 שנה 
(איגור תנז האטריהני) 


החלוקה של נ׳ גלמי. מאגרים מלאכותיים, עיליים או תת־קרקעיים, 
הוקמו לצורך אגירת ד,נ׳ בקרבת בתי הזיקוק או בקרבת נמלי חנ׳ י 
מאגרים אלה מרוכזים ב״חוות", שבהן יש לעתים עשרות מכלים 
בנפח כולל של מאות אלפי מ״ק. "חוות" האגירה מנוהלות ע״י 
מערכת משוכללת של ציוד אלקטרוני ופעולות ההזרמה, השאיבה 
והוויסות בין המכלים השונים נעשות באופן אוטומטי: חלק מה־ 
מכלים מגיע לגודל של 50 אלף מ״ק ואפילו עד ל 100 אלך ס״ק. 

ליד כל בית-זיקוק קיימים מבלים לאחסון נ' גלמי ותוצרת הנ ׳ 
לאחר הזיקוק. מוצרי חני מאוחסנים גם במרכזי חלוקה, בתחנות 
שירות וליד מרכזי אוכלוסיה. שמהם משווק הנ׳ לצרכנים. גז מבעי 
מאוחסן לעתים במכלים מיוחדים שאליהם הוא מחרם ישירות ממקום 
הקידוח ע״י הלחץ הנמצא בתוך בור הקידוח. במכלים אלה מוסיפים 
לגז הרעיל חומר ריח מיוחד ומחלקים אותו לצרכנים. 

בהערכת פלאי הנ' מבחינים בין עתודות ידועות לביז 
עתודות משוערות. עתודות י ד ו ע ו ת הן כמויות הנ ׳ שאפשר להפיק 
משדות הנ׳ שנתגלו עד עכשיו, כתנאים הטכניים הקיימים. בהערכתן 



הטענת סכלית נז 




281 


נפט, הפקה 


282 



הרכב ■יפי נפדו) ׳ 8 ? המגצרים העייזרייים הנו תקבר׳ ם מגפט נלסי באד,"נ 


מתחשבים בשטח השדה, בשובי השכבה המכילה נ' ובנקבוביותח. 
בנתונים של קצב הפקה בהווה ובאפשרויות על ניצול בלבלי. על אף 
הגידול בצריכה, גדלות עתודות הני הידועות משנה לשנה. בעתיד 
הקרוב מצפים לעליה גדולה בעתודות חנ ׳ לאור ממצאי חקירתם של 
אזורים חדשים■ בעיקר בולמים החיפושים אחרי שדות נ' תת־יסיים. 
ממקורות אלה כבר מפיקים נ׳ רב כיום (העיקריים: המפרץ הפרסי, 
קליפורניה, ונזואלה, ניגריה ומפרץ סואץ) ומניחים כי עד סוף 
העשור הקרוב הם יספקו כ 25% מתפוקת הנ ׳ . 

עתודות משוערות הו כמויות הנפט המירביות שאפשר יהיה 
אי־פעם להפיק על כדה״א. בחישוב עתודות ר,נ׳ המשוערות לוקחים 
בחשבון את האזורים בהם נמצאים סלעי משקע ואת נפח הסלעים 
האלה וכמות הנ ׳ שניחן להפיק מקמ״ק של סלע. מעריכים את 
עתודות הנ׳ המשוערות בכ 500 מיליארד טון. 

הפקת נ׳ בקנה מידה מסחרי החלה ב 1859 , אך נ׳ היה 
ידוע באמריקה הצפונית לפני בוא האירופים. התפוקה ב 1859 היחד, 
300 טון ומאז התפתחה תעשיית הני ב א ה יי ב שהיתה ליצרו ולצרכו 
ד,נ׳ הגדול בעולם. ב 1940 התחילה אה״ב לייבא נ , בגלל הגידול 
בצריכה והאטה בתפוקה, שבחלקה נבעה ממדיניות הממשלה למניעת 
דלדול העתודות. מצפים שחלק מהגידול העצום בצריכה יסופק 
עם פיתוח שדות נ׳ חדשים (באלסקה ושדות תת־מימיים בקלי¬ 
פורניה). מחצית משטחי: של אה״ב מכוסה סלעי משקע שהם בד״ב 
שדות נ׳ פוטנציאליים. אולם סקר יסודי נערו רק בכ 20% מהשטת. 
בשני שלישים ממדינות אה״ב מפיקים נ׳ ומספר שדות הני מגיע 
לאלפים. מדינות אה״ב העשירות בנ׳ הן: טכסס. לואיזינה, אוקל¬ 
הומה, קנזס, קולורדו׳ קליפורניה, ויומינג ופנסילוויניה. 

חוק ד,נ׳ מ 1950 מחלק את אח״ב ל 5 מחוזות: המזרחי — 
הכולל את כל המדינות לחוף האוקיאנוס האטלנטי. מספק 0.4% 
מהתפוקה ( 1969 ). התיכון — ממערב האפלייצ׳ים עד הרי 
הסלעים ומהימות הגדולות עד לגבולות טכסס. מספק 17.3% מה¬ 
תפוקה. הדרום־מערבי — המדינות הגובלות עם מפרץ מכסיקו 
(פרט לפלורידה, לרבות ארקנסו), מספק 62.7% מהתפוקה. הרי¬ 
ה ס ל ע י ם — המדינות צפונה מטבסס עד לגבול הקנדי. מספק 
8.5% מהתפוקה. האיזור המערבי — המדינות ממערב להרי 
הסלעים ואיי האוואי. מספק 11.1% מתפוקת ר,נ׳ באה״ב. 

בקנדה נתגלה שדה הב׳ הראשון ב 1865 בפטרוליה במחוז 
אונטריו, אן עד לאחר סלה״ע 11 היתה התפוקה בד, מועטה. ב 1947 
התגלה שדה הג׳ לדוק (:;"(מ!) על־יד אדמינטון שבאלברטה ומאז 
גדלה התפוקה וממחוז זה באים כ 70% מתפוקת הנ ׳ בקנדה, היתר — 
מחוזות ססקצ׳אוון וקולאמביה הבריטית. מאלברסה מועבר הנ׳ 
בצינורות לחוף המזרחי ( 3,000 ק״ס) שם עיקר הצריכה ומרחק זה 
מעכב פיתוח מהיר יותר של דשרות. 

באמריקה הלאטינית המפיקות העיקריות הן רנזואלה, 
מכסיקו, ארגנטינה, קולומביה, טרינידד וברזיל. ונזואלה, קולומביה 
וטרינידד מייצאות נ׳, ואילו האחרות צריכתן גדולה מהתפוקה. 

ונו ואלה היא השלישית בעולם בהפקת נ׳ ואחד מיצואני הנ ׳ 


הגדולים. השימוש בג׳ במקום התחיל עוד לפני בוא האירופים. 
בעיקר השתמשו באספלט שנמצא בחוף ימת מרקאיבו. חבית נ׳ אחת 
יוצאה כבר ב 1539 לאירופה. נ׳ בקנה מידה מסחרי התגלה לראשונה 
ב 1914 נהוף המזרחי של ימת מרקאיבו ומאז התפתתה תפוקתו בקצב 
מהיר; חב שדות-הג׳ נמצאים באיזור זה. ב 1956/7 נתגלו מאגרי 0 
עצומים מתחת למימי הימה. שדות נ' עשירים נמצאים גם במזרח 
המדינה, הדרישה הגדולה לב׳ במלה״ע 11 גרמה להתפתחות מהירה 
של ייצור נ׳ בוונזואלה, 

כריה״ מ. רוסיה הפכה ליצרן נ' בתחילת המאה ה 18 , אחרי 
כבוש איזור באקו. בהתחלה היה מסהר תני בידי המדינה. מ 1872 
עבר לחברת האחים נובל שהפכה לחברת ד,נ , הגדולה בעולם ואז. 
עם תהילת השימוש בשיטת הקידוח שהומצאה באה״ב. גדלה התפוקה 
במידה ניכרת. שדות נ- נוספים פותחו בקווקאז הצפוני באיזור 
גרוזני ומאיקופ. ב 1900 הגיעה תפוקת הני ברוסיה לב 10 מיליון טון 
— כ 55% מהתפוקה בעולם. אך מלה״ע 1 ומלחמת האזרחים עיכבו 
את התפתחות תעשיית הג׳ ברוסיה. בשנות ה 30 התאוששה התעשיה 
אחרי גלוי שדות נ' פצפון לים הכספי והחלו חיפושים באיזור 
אוראל. מלה״ע 11 שוב עיכבה את ההתפתחות. ורק ב 1949 השיגה 
בריה״מ את תפוקת 1941 . 

האיזור המשתרע בין הנהר וולגה והרי אוראל. בסביבות הערים 
אופה, פרם וקויבישב. מספק כ 70% מתפוקת המדינה ומכונה "באקו 
השביה". בסיביר המערבית נמצאים בשלב של פיתות שני אזורי נ' 
ענקיים. האחד סביב טאמאן (בין הערים פרם ואומסק) והשני — 
סאמוטלורס־קאיא, מצפון לנהר אוב ליד העיר נירני וארטובסקאיה. 
בחצי-תאי מנגישלאק בקאזאכסטאן נמצא בפיתוח איזור ני נוסף. 
ברפובליקה התירכמאנית ממורת לים הכספי פותחו שדות נ׳ רבים, 
ביניהם נביט-דאג וקטור־טפה. חיפוש ופיתוח שדות נ' נמשכים גם 
בסיביר המרכזית והמזרחית, צפונית מימת באיקאל ומזרחית מהנהר 
אוב. בבריה״ס קיימים כיום כ 500 שרות נ' וגז פעילים ובשנים 
1949 — 1969 גדלה תפוקת תני פי 10 . 

איזור המזרח התיכון הוא העשיר מבחינת עתודות הג׳ 
הידועות בעולם. רוב שדות הב׳ מרוכזים במדינות המקיפות את 
המפרץ הפרסי, באיזור זה התחיל השימוש מ׳ כבר בימי קדם, אך 
התפוקה בקנה־פירה גדול החלה רק אחדי מלה״ע 11 . ב 1930 היוותה 
תפוקת ארצות המזה״ת רק 1% מהתפוקה העולמית, בשנת 1945 — 
7% , ובשנת 1969 . 27% . בשנים האחרונות קטן קצב הגידול היחסי 
בתפוקה בשל גילוי אזורי נ׳ חדשים באפריקה, באלסקה ובים־הצסוני 
שבהם עתודות הנ ׳ גדולות. 

באיראן החלה התפתחות תעשיית הנ ׳ בקנה מידה מסחרי 
בתחילת המאה ה 20 . השדה הראשון נתגלה נ 1908 במסג׳ד־אי־ 
סוליימן ( 80 ת 1311 ט 1,1-1-3 ( 5 ג}ו 1 ) באיזור המפרץ הפרסי ומאז נתגלו 
שדות נ' נוספים באיזור המשתרע משם עד 300 ק״ס צפונה ממנו. 
השדות הסט-קל ( 01 .> 1 -]: 931 ) וגאץ׳־סרן ( 311 ־ 1-831 ) 031 ) נתגלו 
ב 1929 וב 1938 השדות החשובים אגא-ג׳ארי ( 118113-131-1 ) ולאלי 
( 14111 ). במרד,״ע 11 היתה אירא! ספק תשוב ביותר של בעלות־ 
הברית, ותפוקתה הגיעה אז ל 10 מיליון טוו בשנה, ול 32 מיליון טון 
ב 1950 . בל עסקי ה.נ׳ היו בידי חברת הנ׳ האיראנית שהיתה בולה 
בבעלות בריטית. התנועה הלאומית הפרסית וכן השפעת גורמים 
חיצוניים הביאו להלאפת תעשיית ד,נ׳ ( 1951 ) והקסת חברת חג׳ 
הלאומית האיראנית. בלחץ החרם של חברות תני הבין־לאומיות 
יודה תפוקת חני מ 40 מילית טון לשנה למיליון אחד בלבד ותעשיית 
ר,נ׳ וכלכלת המדינה בכללה היו בכי רע. ב 1954 הוקם ארגון תכרות 
(קינסורציום) בהשתתפות חברות ני מאנגליה, אודב, הולנד וצרפת 
ומאז התפתחה שוב תעשיית הב׳ האיראנית במהירות; ב 1969 הפכה 
איראן ליצרן הרביעי בגדלו בעולם. נוסף על פעולות הקונסורציום 
המטפל בכל האוורים שהיו שייכים לחברת הנפט האיראנית מת־ 





283 


נפט, הפקה; גיאולוגיה 


284 


פתחת פעילות עצמאית של החברה הלאומית בשותפות עם חברות 
זרות. פעילות זו הביאה לגילוי שדות אלבורז שבמרכז איראן 
וברגן־פר בדרום במפרץ הפרסי ובאי קרג. באי קרג נבנה נמל נ', 
בעל מים עמוקים, שממנו מתנהל כל יצוא הנפט. בעבאדאן נמצאים 
בתי־זיקוק גדולים בעלי כושר זיקוק של 20 מיליון טון בשנה¬ 

ב ע רב הסעודית, המתחרה בלוב על המקום החמישי 
בעולם בייצור, התגלה נ׳ רק ב 1938 בדמן. שדות אחרים נתגלו 
באבקיק ( 1941 ), בקטיף ( 1945 ) ובעת׳מאניה ( 1951 ). שדה נ׳ ענקי. 
שארבו כ 200 ק״מ. נמצא בין עין־דר וחרד. בעשור האחרון פותחו 
שדות נ׳ במדף היבשתי וכיום מגיעה תפוקת הני משדות תת־מימיים 
ל 20% מתפוקת המדינה. רוב הזכיונות לחיפוש נ׳ ולהפקתו נמצאים 
בידי תברות אמריקניות שמזרימות לאוצר המדינה ממון רב ( 1970 : 
כ 1,150 מיליון דולר). עיקר שיווק הנ׳ נעשה מראס-תנזרה. כמות 
ניכרת של נ' מועברת דרן הצינור הסרנם־ערבי (תנולבזלד״זגזז' 
1106 ? 7/5 ,*]!ק) העובר ברמת הגולן ומוצאו בצידון שבלבנון. 

כ ו י ח. היא השלישית במזרח התיכון בתפוקת ד,נ׳. השדה ה¬ 
עיקרי הוא בברגאן (,,^ 1 ס) שנתגלה ב 1938 . היצוא נעשה מנמל 
הנ׳ במינא אל-אתמדי ושם יש ביח־זיקוק בעל תפוקה של 12 מיליון 
טון לשנה. 

עראק נחשבת למקום העתיק בעולם בו התחילו להפיק נ׳. 
ההפקה בקנה־מידה מסחרי החלה רק במלה״ע 11 . השדות העיקריים 
נתגלו ב 1927 באיזור כדכוד•, השדה השני בגדלו הוא רומילה 
שנתגלה נ 1954 . יצוא הנפט נעשה מנמל נ׳ במפרץ הפרסי וב 2 
צינורות שמוצאם מכרכוך לטריפולי ולבאניאס לחופי הים התיכון 
(צינור הני העראקי . 0 .ק. 1 ) בחי הזיקוק בעראק היו ב 1969 בעלי 
כושר ייצור של כ 9 מיליון טון. ב 1971 קיבלה בריה״מ על עצמה 
לבנות בית זיקוק גדול במוסול. מאז 1969 הפכה בריה״מ ומדינות 
מזרה אירופיות אחרות לקונות נ/ ומסייעות בפיתוח שדות נ׳ חדשים 
בעראק. ב 1971 הלאימה עראק את תעשיית הנ׳. 

נסיכויות ר.נ' במפרץ הפרסי, כוללות את אבו־ד׳בי, קטר, 
עמאן, מסקט, בחרין והאיזור הניטראלי. שנמצא בין כוויית לערב 
הסעודית ובפיקוחן. תפוקתן הכוללת של נסיכויות המפרץ הפרסי 
עלתה בשנת 1969 על 90 מיליון טון. איזור זה היה בחסות בריטית. 
כיום מתחרים גורמים בין־לאומיים על ההשפעה באזורים עשירי נ' 
אלה. 

במצרים התחילו חיפושי נ׳ ב 1885 ולראשונה נתגלה נ׳ 
בחופו המערבי של מפרץ סואץ, אולם התפוקה היתה מועטה. ב 1946 
נתגלה נ , בסדר, בוואדי פיראן ובראס מטרמה. בשנות הסל גילו נ' 
בהצי־האי סיני, באבו ח־יס. בביליים ובמפרץ סואץ. ב 1965 גילתה 
ההברה פאן־אמריקן את השדה אל־סורגאן במימי מפרץ סואץ וגד 
1966 נתגלו שדות נפט עשירים במדבר המערבי ואף הונח צינור נ׳, 
משדה אל-ראזאק שבו, ליה״ח. מלחמת 1967 — 1970 גרמה להאטת 
קצב הפיתוח וההפקה (ע״ע מצרים. כלכלה, עמי 152 ומפה שם). 
בשנים האחרונות התגלו במצרים שדות נ' המבטיחים גידול בתפוקת 
הני. בעקבות חסימת תעלת סואץ ופיתוח מכליות־ענק הוצע להניח 
צינור נ׳ מסואץ ליה״ת על־יד אלכסנדריה. מדינות מע׳ אירופה 
ואחרות הבטיחו סיועו במימון המפעל, אך עניין זה לא סוכם. 

לוב היא הגדולה במפיקות הני באפריקה. ב 1955 הוחל בה 
בחיפושי נ׳ יב 1957 נתגלה שדה נ׳ ראשון בפזאן שליד הגבול עם 
אלג׳יריה. ב 1970 פעלו 12 שדות ני. שהעיקריים הם דלתן, אדרים 
דהרה ובידה ז ו 5 מהם מחוברים בצינור נ׳ למסופים ביה״ת. בעקבות 
הגבלות וקשיים הנגרמים ע״י הממשלה הלובית חלה ירידה בתפוקת 
ה.נ' ב 1970 . 

אלג׳יריה מתחלקת לשני אזורים: רצועה צרה בין הרי 
האטלס וחופי היה״ת, בה מרוכזות ״/* של האוכלוסיה: האיזור 
הדרומי, במדבר סחרה. שכולל נ /* משטח המדינה. חיפושי נ׳ התחילו 


ב 1890 באיזור רצועת החוף ועד מלה׳־ע 11 היתד, התפוקה מועטה. 
אחרי מלה״ע 11 הוחל בסקר יסודי של כל שטח מדבר סחרה 
שבתחומי המדינה. ב 1956 נתגלה השדה הראשון בעג׳לה ( 61611 [[>£) 
ליד גבול לוב. באותה שנה נתגלה השדה השני מסעוד וכן שטת־ 
גז ענקי בתסי א־רמל כ 200 ק״ם דרומית לאלג׳יר. מובילים את חני 
לחוף היה״ח ב 4 צינורות. 

ב 1937 הוחל בחיפושי נ , בניגריה אך למרות ההשקעות 
המרובות נתגלה השדה הראשון רק ב 1956 בדלתא של הנהר ניג׳ר 
(ע״ע, ניגריה, כלכלה ומפה שם). סלהסת האזרחים ( 1967 — 1970 ) 
עיכבה את התפתחות הפקת הגי בניגריה; עם סיומה הסתמנה עליה 
מהירה ביותר בתחום זה, ועתה היא מהווה מרכיב עיקרי בכלכלת 
המדינה. 

הגאולוגיה של ד,נ׳ דנה בהתהוות, נדידה. הצטברות ולכי¬ 
דת נ׳ גלמי וגז טבעי במעמקי האדמה ובדרכים לגילוין. הנ׳ 
והגז מצויים בטבע במאגרים תת-קרקעיים! במרבית המקרים חם 
תופסים את נפח החללים הקטנים שבין גרגירי ההול. הגיר או 
הדולומיט, במקרים מסוימים שוכן ר.נ׳ בחללים גדולים יותר ואפילו 
במחילות. כגון אלו שנוצרו על ירי המסת אבן־גיר (תופעות קאר- 
סטיות, למשל). 

כשמאגר תת-קרקעי מכיל גם נ' וגם גז, וד,נ׳ מכיל גז מומם עד 
לקיבולת ההממה המכסימלית שלו (בתנאי הלחץ והטמפרטורה 
השוררים במאגר) צף עודף הגז החפשי מעל ד,נ' הנוזלי ויוצר שם 
מעין כים גז (ת" 5 פ*), והמאגד מכונה מאגר־נ׳־רווי: מאגר נ' 
המכיל פחות גז מיכולת המסת ד,נ׳ בתנאים הפיסיקליים השוררים בו 
נקרא מאגר בלתי־רווי. הגז הטבעי אינו מלווה בהכרח על ידי נ׳ 
נוזלי. מוכרים מאגרי גז טבעי רבים שאינם קשורים למאגרי נ׳ נוזלי. 

לבעיית התהווות הנ׳ טרם נמצא פתרון כולל המניח את 
הדעת. ההסברים השונים ניתנים לחלוקה לשתי קבוצות עיקריות: 
א) התהוות אי־אורגנית, דהיינו חומר המוצא של הנ׳ אינו באורגניז¬ 
מים כלשהם אלא בחמרי מוצא אי־אורגניים. ב) דרך ההתהוות 
האורגנית הרואה את חומר המוצא של הג־ בתוצרי הבליה של תאי 
הצומח והחי. הגישה האי־אורגנית מסבירה את התהוות הנ׳ כתגובת 
המרי מוצא בגון קרבידים (ע״ע סתמן) וקיטור או כתוצאה מהת¬ 
פרצויות וולקניות ואף ממקור קוסמי, דהיינו, מהחעבות גזים פחמי- 
מניים מד,אטמוספירה הקדומה של כדה״א. אחד התומכים הנלהבים 
של גישה זו היה מנדליב (ע״ע). מרבית החוקרים מחזיקים בדעה 
שסינתזת הני היא אורגנית ביסודה. דעה זו מתבססת על כך שבג׳ 
הגלמי מצויות תרכובות אורגניות מסובכות, כגון סורפירינים, הנמ¬ 
צאות גם בהמוגלובין (ע״ע) ובכלורופיל (ע״ע). חיזוק נוסף 
לתאוריית ההיווצרות האורגנית היא העובדה שהתרכובות המצויות 
בנ׳ הן בעלות פעילות אופטית (ע״ע אופטית, פעילות) כחסרים 
ממקור החי• 

קיימים חילוקי דעות בדבר שלבי תהליך היווצרות ד,נ׳ מחומר 
התא של הצומח והחי עד לנ ׳ הגלמי. לפי הדעה המקובלת, שוקע 
חומר המקור לנ ׳ (תזס^ס־טפק״זסזק) יחד עם חלקיקי משקעים אי־ 
אורגניים (חרסיות, חולות, בוץ קרבונטי וכד׳) ומים באגני שקיעה 
ימיים או יבשתיים. אם שוררים באגנים אלה תנאי חיזור, נשמר 
החומר האורגני ואינו מתהמצן, אם קצב הצטברות המשקעים המינ¬ 
רליים מהיר, אין צורך בתנאים מחזרים כדי לשמר את החומר 
האורגני הואיל והחוסר הסינרלי הנערם וד,מצטבר במהירות מונע 
מגע בין החמצן האטמוספירי והחומר האורגני. 

תהליכי ההשתנות והריכוז שהחלו באגן השקיפה נמשכים באס־ 

נים שונים בתוך המשקע ההולך ונדחס. הטמפרטורה והלחץ עולים 
ככל שגדלים העומק ומשקל המשקע והמים מעל השכבה הנושאת את 
חוסר המוצא לני. יש להניח שתהליך ההתהוות מגיע לקצו כאשר 
חומר זה הופך לנוזל וגאז ועיקר הרכבו — פחמימני. 



285 


נפט, גיאולוגיה 


286 



טיסנשים ׳שוני:] ע? ניזנזווח נפס 

הב׳ מסוגל לזרום בתוך החלק הנקבובי של סלע המאגר, ניתן 
להוכיח במקרים רבים שנ׳ לא נוצר באותן שכבות סלע בו הוא 
אציר ביום. גם הצטברותו בפסגת המלכודות (ר־ להלן) נובעת 
מזרימה בתור סלעי המאגר, מקובל להפריד בין זרימה מסלע המקור 
("סלע האם") אל שכבות סלע המאגר. שכינויה "נדידה ראשונית", 
לבין זרימה בתוך שכבות סלע המאגד למלכודת. המכונה "נדידה 
משנית". תופעות זרימת נ׳ וגז אל סלעי המאגר ובתוכם נחקרו היטב 
מבחינה פיסיקלית וכימית. מאחר שנפח הנקבוביות בסלע אינו ריק 
אלא מלא מים (לרוב מלוחים). מושפעת זרימת ד,נ׳ ממספר גורמים: 
דחיסת סלעי המשקע והקטנת נפחם, משקל סגולי נמוך של נ' וגז 
לעומת זה של המים. זרימת מים הנושאים עמם כמויות קטנות של 
פחמימנים. או הדוחים פחמימנים באופן מכני, התפשטות הגז וכן 
תופעות הנימיות. השלב הסופי של הנדידה הראשונית והמשנית 
הוא הצטברות ד,נ׳ במלכודות כשהגז ממלא את פסגת המבנה וזע׳ 
הנוזלי צף על המים. 

המלכודות הן מקומות לכידת הנ׳ והגו, כלומר מקום ממנו 
אין הם יכולים להמשיך ולזרום בכיוון כלשהו, אלא אם ישתנו תנאי 
הסביבה לחלוטין. ישנם מספר גורמים משותפים הכרחיים לקיום 
מלכודת ני: א. קיום סלע נקבובי חדיר הנקרא סלע המאגר. 


ב. כיסוי סלע המאגר ע״י סלע 
אטום לזרימת נוזלים או גזים 
המכונה "סלע הגג". ג. הימצ¬ 
אותו של סלע אטום או מים 
מלוחים בתחתית המאגר למני¬ 
עת זרימת חני בלפי מטה. 

הצורה הגאומטרית של המל¬ 
כודת, ובן קיומם של סלעי 
המאגר הנקבוביים וסלע הגג 
האטום חשובים במידה שווה. 

במקרה השביח ביותר, מקו¬ 
מרת שכבת הכיסוי כלפי 
מעלה וככל שגדולים קטרח 
או קימורה, גדלה קיבולת זע׳. 

המלכודות נחלקות לשני 
סוגים עיקריים: א. מלכודות 
מבנה — שיכלתן ללכוד נ׳ 

באה להן מעיוות צורת השכ¬ 
בות כגון קימוט ושבירה. 

ב. מלכודות סטרטיגרפיות, 

שכשרן ללכידת נ׳ נובע משי¬ 
נויים אפקיים ואנכיים באופי 
הסלעים ובנקבוביות סלע ה¬ 
מאגר וחדירותו. ייתכן גם 
שילוב בין סוגי המלכודות 
השונים. 

חיפושי נ׳. עד כה לא 
נמצאה שיטה המאפשרת זיהוי 
נ' ומיקומו באופן בלתי אמ¬ 
צעי, מלבד השיטה הגאובימיח 
(ו~ להלן). מטרת כל יתד 
השיטות המקובלות בחיפושי 
נ׳ היא מציאת מבנה מתאים 
מבחינת גאומטרית למלכודות. 

במקום בו נמצא שילוב מת¬ 
אים של סלעי המאגר והאטי- 
מה וכן גיל וסביבה סתאימים 
להתהוות חג׳. אין השיטות השונות מסוגלות לחזות מראש את תכולת 
המלכודת. מכאן המספר הגדול של חורים "יבשים" הנקדחים שנה 
שנה בכל רחבי העולם. 

השיטות המקובלות לחיפוש נ׳הן: המחקר הגאולוגי, 
דהיינו, מיפוי גאולוגי של פני השטח ומיפוי גאולוגי של תתת־קרקע 
בדרכים רבות. המחקר הגאולוגי התת-קרקעי נעזר במדגמים של 
קידוחי ניסיון וכן במדידות פיסיקליות שונות בתוך אותם קידוחים 
— כגון התנגדות חשמלית. פוטנציאל חשמלי. שדות מגנטיים, קרינה 
דדיו אקטיווית, מהירות מעבר גלי־הקול ועוד. עיבוד הנתונים המוש¬ 
גים בדרך זו מהווה את הבסיס למחקר הגאולוגי התת־קרקעי. צירוף 
הנתונים הגאולוגיים והגאופיסיקליים מאפשר פתרון בעיות המלכו¬ 
דות. הגיל, הסביבה והסלעים המתאימים. 

בראש השיטות הגאופיסיקליות (ע״ע גאופיסיקה. גם כר' 
מלואים) יש למנות את השיטות הסיסמיוח המשתמשות בגלי־קול. 
בחדירתם ובהחזרתם משכבות וגופים שונים בקרום הארץ. 

במחקר הסיסמי נבדקים, בעזרת גלים אלסטיים. מבנה השכ¬ 
בות, עמקן, טיבן ומציאות גופים סלעיים שונים. מקור גלי ההלם 
הוא שחרור פתאומי של אנרגיה ע״י פיצוץ חומר־נפץ מטרים 
אחדים בתור הקרקע, או חבטות חוקית וויברציות על פני הקרקע. 



287 


:פט, גיאולוגיה; היסטוריה 


288 


במחקר סיסמי ימי משתמשים בחסרי־נפץ וגם באוויר דחום 
(תנתג־ו!^) המשוחרר לתוך חמים. בקשת חשמלית ובשיטות אחרות. 
תכלית השחרור הפתאומי של כל מקורות האנרגיה שנמנו לעיל היא 
יצירת גלים אלסטיים שיחדרו לתוך קרום נדה״א. ובהגיעם למשטח- 
פגע ביו שתי שכבות בעלות כושר הולכה אקוסטית שונה, חלק 
מהם יפוזר לאחור בכל הכיוונים וייקלט בגלאים הרגישים לזעזועים, 
המפוזרים על פני הקרקע. פרק חומן שעבר מאז הפיצוץ עד החזרת 
הגלים נמנה ונרשם בצורת גרף או בצורה ספרתית. מהירות מעבר 
גלי־הקול מנקודת הפיצוץ לנקודת המגע בין השכבות השונות ועד 
לפני השטח תלויה בפקדמים הפיסיקליים של הסלע. המהירות היא 
איטית בסלעים מסוימים, כגון חרסית ואבני חול, ומהירה בסלעים 
צפופים, בגוו דולומיט ואבן־גיר. אם ידועה המהירות הממוצעת של 
השכבות השונות דרכו עוברים הגלים האלסטיים. ניתן לחשב את 
עמקן ואת המבנה הגאומטרי שלהן מתוך פרקי הזמן שנמנו מאז 
הפיצוץ עד להחזרתו אל פני הקרקע. שיטה זו מכונה שיטת ההחזרה 

הסיסמיה (!)חי 1 ד;;ו, ת 110 :> 6 () 6 ז 0 וךךו 015 צ). 

שיטת השבירה הסיסמית (!)סלהזחיז ת 0 נז 30 ־ £1 ש־ 1 מש¬ 

תמשת באותו חלק מהגלים האלסטיים המגיעים אל המשטח הגבולי 
ביו שתי שכבות בעלות כושר הולכה אקוסטי שונה בזווית "קריטית", 
ואינו מוחזר אלא נשבר ומתפשט אפקית בתוך השכבה ומקצת 
האנרגיה מגיעה לאחר מכן אל פני השטח. גם בשיטה זו פזורים 
גלאים על פני השטח, אך מרחיקים אותם ממקור האנרגיה עד למרתק 
רב. חלק הגלים המתפשט סמוך לפני הקרקע ואינו חודר כלל לעומק 
נרשם גם הוא. מרישומי פרקי הזמן הנמדדים בדרד זו ניתז לעמוד 
גם על נטיית השכבה (כלפי מישור אפקי), ועביה. ולעתים על מהות 
מרכיביה. 

השיטה הגרווימטרית מבוססת על העובדה ששדה 
המשיכה של כדה״א אינו קבוע אלא משתנה במקצת ממקום למקום. 
בנקודה כלשהי נקבע גדלו של כוח המשיכה (הנמדד כתאוצת- 
הכובד) ע״י המיקום הגאוגרפי על פני כדה׳יא, הגובה מעל פני הים, 
השפעת הטופוגרפיה בשכנות למקום המדידה, עיוות קרום כדה״א 
בגלל כוח המשיכה של הירח והשמש (עיוות של גאות ושפל [ע״ע]) 
וכן ע״י שינויים בצפיפות קרום כדה״א, דהיינו, שינויים הנגרמים 
ע״י הבדלים בצפיפותם של גושים וקבוצות של סלעים, שאינם מפו¬ 
זרים בצורה סדירה בקרום כדה״א. 

מטרת הסקרים הגרווימטריים היא למדוד בדיוק רב את השינויים 
בתאוצה בשטח בו מעוניינים, ואחרי ביטול חשבוני של כל הגורמים 
שנמנו (מלבד האחרון), לייחס את השינויים הגרווימטריים המקו¬ 
מיים למבנה הגאולוגי המקומי. 

מבנה מקומר. למשל, מקרב את סלעי התשתית הצפופים אל פני־ 
הקרקע לעומת הסביבה הקרובה ועל כן גדל כוח המשיכה באותה 
נקודה. ולהפך, שקע בקרום מרחיק את הסלע הצפוף של התשתית 
מפני הקרקע וכוח המשיכה קטן■ מאידך. במקרים רבים ניתנות 
מדידות גרווימסריות להסבר שאינו הד־משמעי מבחינה גאולוגית. 

בגלל המחיר הנמוך יחסית של המיפוי הגרווימטרי. משתמשים 
בשיטה זו בעיקר בסקרים ראשוניים לשם סינון ובחירה של השטחים 
המיועדים לסקרים הסיסמיים היקרים יותר. וכאמצעי עזר במחקר 
הגאולוגי של אזורים גדולים יותר. למרות האמור לעיל. נקדחו מספר 
רב של קידוחים ע״ס נתונים גרווימטריים בלבד. 

השיטה ד, מ ג נ ט ו פ ט ר י ת אינה שכיחה בחיפושי הנ׳■ גם 
המחיר הנמוך של סקרים מגנטיים מן האוויר לא הגביר במידה 
ניכרת את השימוש בהם בחיפושי נ'. אעפ״ב רב השימוש בשיטה 
המגנטוסטרית באזורים בהם קיימת חדירת סלעים געשיים לתוך 
קרום המשקעים. עקרון השיטה הסגנטוסטרית הוא במדידת השדה 
המגנטי של כדה״א על אי־חסדירות שבו. הן בכיוונו והן בעצמתו. 
אי־הסדירות המקומית בשדה המגנטי נובעת ממספר גורסים. 


גאולוג הד מעוניין באותו מרכיב האנומליה המגנטית הנובעת 
ממיגנוט מינרלים בתוך הסלע בתת־הקרקע והמקנה למדידה הפיסי¬ 
קלית משמעות גאולוגית. מרבית -סלעי המשקע עניים במינרלים 
מגנטיים ולעומתם עשירים חלק מהסלעים הגעשיים והמאגמתיים 
האתרים במינרלים אלו. לפיכך מאפשרת השיטה המגנטומטרית 
אבחון סלעים געשיים בתת-הקרקע ומיקומם. להלכה אפשר גם 
לחשב ע״פ נתונים אלה את העובי הכולל של סלעי המשקע באותו 
איזור וכן שברים עסוקים ונתונים אחרים המתייחסים למבנה, הגאו- 
לוגי. 

השיטה ה ג א ו כ י מ י ת היא דרך לזיהוי תכולת המלכודת 
נוסף על זיהוי מיקומה וצורתה: שיטה זו נהוגה בעיקר בארצות 
מזרח אירופה. 

מאחר שבכל שכבת סלע, אף זו הנראית כשלימה והומוגנית 
לחלוטין, ישנה אי-רציפות מסוימת המתבטאת בסידוק דקיק של 
הסלע. קיימת הסתננות זעירה של פחמימנים אל פני השטח ומשם 
לאטמוספירה. יש, על כך לצפות לריכוז יחסי גבוה במקצת של 
פחמימנים במדגסי קרקע מעל המלכודת הסבילה נ׳. 

בסקר גאוכימי נבדקות לרוב דגימות קרקע הנלקחות באפנים 
שונים מעמקים רדודים ( 1 — 10 מ") על פני שטחים נרחבים ובאנליזה 
כימית נקבע ריכוז הפחמימנים בדגימה (לרוב בריכוזים משקליים 
של אחד למיליון או אפילו אחד לביליון). ערכים אלה מוכנסים 
למפה והגאולוג והגאוכימאי מייחסים אח הריכוזים הגבוהים למלכו¬ 
דת המכילה נ׳ הנמצאת בתת-קרקע. 

היסטוריה. השימוש בד ובמוצריו התחיל. כנראה, במזרח 
הקרוב ובאסיה הקטנה בתקופה הקדם־היסטורית. במקומות אלה 
הופיע הד בנביעות טבעיות על פני הקרקע או נמצא בצורת אגמי 
אספלט (ע״ע). באותם הזמנים שימש חד לרפואה וכדלק ובעיקר 
להפקת אספלט, ששימש כחומר מליטה בבניה, כחוסר אטימה וציפוי 
לאניות וסירות ובצבע. 

השם העברי ד מקורו נמלה השוסרית־בבלית .,נפטר/ שפירושה 
מתלקח, וממקור זה נא גם המונח היווני נפתה ( 30 ון> 6 ע). תעשיית 
הד הקדומה התקיימה בקנה מידה מסחרי במסופוטמיה עד השתלטות 
היוונים והרומאים שהביאו אתם שיטות בניה חדשות. בחפירות 
ארכאולוגיות בקיש, אור, שושו, בבל ונינווה נמצאו מבנים וחפצי 
אמנות, בהם שימש אספלט כחוסר מקשר ובציפוי. גילם של חלק 
מהממצאים נאמד ב 5.000 שנה. המסמך ההיסטורי העתיק ביותר 
בו מוזכר האספלט כחומר בניה הוא הקודכס של חסורבי (ע״ע; 
1740 לפסה״נ בערך), בו מופיעים מחירי ציפוי בתים וסירות באס¬ 
פלט. 

בתורה ישנם רמזים במספר מקומות על השימוש באספלט. המלים 
המר ונפר תורגמו בתרגום השבעים כאספלם ונוולגטה (ע״ע מקרא, 
עמ׳ 309 ) כביטומן. "וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר" (ברא׳ ו, יד). 
.,והחמר היה להם לחמר״ (ברא׳ יא, ג) — ,.ועמק השדים בארות 
בארות חמר״ (ברא׳ יד, י) -- "ותחמרה בחסר ובזפת" (שמי ב, ג). 
השם נ׳ מוזכר בתלמוד כשמן תאורה "..,פקועות בעטרן ובנפט..." 
(שבח נ״א. ע״ב). 

הרודוטוס (ע״ע) מזכיר הימצאותם של נ' ואספלט במקומות 
שונים. ביניהם העיר הית במסופוטמיה (בסביבות כרכוך) האקינתוס 
על החוף היווני. הרודוטום גם מתאר את הפקת הד בארדריקה 
(> 1 :א:א״תפ 8 ש ^־) שבפרס. ההפקה נעשתה מבאר ע״י שאינה בעזרת 
חבל ונאד והעברת הד לסבלים פתוחים. עיי העברה ממיכל לסיבל 
הצליחו להפריד את הד לשלושה מוצרים: אספלט, שמן ומלח. הוא 
גם מתאר את דרך הכנת חומר מליטה לבניה מאספלט. 

תוקידידם (ע״ע) בספרו ..תולדות המלחמה הפלופונסית" מתאר 
את השימוש בג־ מעורב בגפרית, להצתת מבצרים. סטרבון (ע״ע) 
תיאר הפקח אספלט מים־המלח. פלוטרכוס (ע״ע) תיאר, בחיבורו 



289 


:פט, היפטיריד 


290 


"חיי אלכסנדר", גילוי נ' באופן מקרי ע״י חייל בצבא אלכסנדר 
הגדול, ליד הבהר לוקסוס: בזמן חפירה להקמת אוהל הסלך פרץ 
מהאדמה נוול שמנוני, בדומה לשסן־זית, אך כהה ממנו ובעל ריח 
בלתי נעים. 

פליניוס הזקן (ע״ע), בספרו "היסטוריה של הטבע", מתאר 
מקומות רבים• במזרח הקרוב בעיקר, שבהם היו מצויים נ׳ (פרתיה 
וסיציליה) ואספלט טבעי (צידון ומסופוטמיה). פליניוס מונה את 
השימושים הרבים של התמרים הללו — האספלט שימש כתומר 
אטימה דוחה־מים. לצביעה. לצרכי מלחמה, לרפואה ולהניטה: 
בתערובת עם עטרן עץ הוא שימש לבניה ולסלילה. יוסף בן מתתיהו 
(ע״ע) מתאר אח האספלט שבים־המלח (מלה״י ד׳, ח , . ד׳). 

בימי הביניים: הסופר והנוסע הערבי מסעודי (ע״ע) 
בספרו "כרי הזהב ומחצבי האבנים הטובות" מתאר את ייצור חב׳ 
בפרס ובנקו (ע״ע, עט׳ 307 ) המחקבל מזיקוק אספלט טבעי. מרקי 
פולו ( 1272 ) תיאר הפקת נ׳ בבאקו לצרכי מסחר: הנ׳ היה פורץ 
במזרקה בכמויות "מסחריות", הועמס בכדים ובחביות על גמלים. 
ומשם הועבר לכל האיזור. 

ביה״ב השתמשו באירופה בנ' לצרכי רפואה. הפיקו אותו מנבי¬ 
עות מבעיות באיטליה (מורנה וסיציליה) ובגרמניה (בוואריה, 
האנובר. אלזם וטירול). 

וכיון להפקת נ' מאבני ביטומן ניתן לאברהם שניצר בשנת 1576 
בטירול שבאוסטריה: הכמויות הקטנות שהופקו נמכרו בבקבוקים. 

ב 1625 תיאר יזהו פולק ( 11 ( ¥0 ״ 11 * 011 !) בספר זיקוק נ׳ ותכונות 
מרכיביו. הוא מצא שמרכיביו מגוונים ושימושם רב לצרכי רפואה, 
כחומר־סיכה לצירי רכב, כצבע. כחומר ציפוי וכשמן למגירות. 

לאור הדרישה הרבה לשמן מאור טוב וזול החלה במאה ה 18 
התפתחות מהירה של תעשיית הד. וזו התגברה עם המצאת מנורות 
הד ועששיות. ב 1783 הוכנס לשימוש הפתיל הטווי ולאחריו העש¬ 
שית העגולה, עם פתיל עגול וארובה גלילית וד,מצאתו של פרנקוט 
(!ס^מהזק) — מנורה בה הדלק הוזרם בלחץ למבער. השמן הצמחי 
ושמן דג שהשתמשו בו קודם לא התאימו למסרות אלו ולכן התחילו 
לחפש אחרי דלק מתאים חול יותר. בשנת 1847 גילה יאנג 
( ¥01108 .() זרם של נוזל שמנוני במכרה פחם ברידינם שבדרבשייר 
בתפוקה של 300 גאלו! ליום. יאנג זיקק את השמן וקיבל ממנו נסטה 
ששימשה כממס וכרלק לתאורה, המרי סיכה ושעוות פרפין. יאנג 
חשב שנחל זה נוצר מפירוק פחם ע״י חום ולכן כשזרם זה אזל 
פיתח יאנג שיטה לזיקוק פירוליטי של פחם ואבני ביסוסן לקבלת 
שפן פרפיני. באותו זמן הצליח גסנר (ממ 85 ג 0 ), רופא מלונדון, 
לזקק ביטומן טבעי מטרינידד וקיבל תזקיק לתאורה שקראו בשם 
קרומיז (מיוו׳ ;סתויא — חלב דבורים). 

ב 1853 נוסדה החברה 038 שססוסזס.!! 3110 11111108 ( ז 1 ^ו 1 קא^' 
"זת 3 ק 1 ח 00 לניצול הפטנט של גסנר. ב 1857 ייסד דאינר (! 110 * 00 ) 
את החברה . 00 :} 1111 נ 3111 )נ 1 תג 4 \ 1 * 0 ומ 0101 . 17.8 , שגם היא יצרה 
קרוסין מ״אלברטיט" (סוג מסיים של אבן ביסוסן). חברות אלו 
עסקו בייצור ובשיווק מוצרי ד שקיבלו ע״י זיקוק של ביטומך ואבני 
ביטומן בלבד: החברה שנחשבת כחברת הד הראשונה היא זו שנו¬ 
סדה ע״י דורג׳ ביסל ( 818501 ./י\ :> 8 !״ 00 ) ב 1854 . בשם ״ 00081:1 ? 
. 00 011 ! 8001 1:113 *. שהתחילה לייצר ולשווק מוצרי ני. מדגם 
נ׳. שנבע בחווה ע״י העיר טיטסוויל שבפנסילוויניה, נשלח לחקירה 
לכימאי והגאולוג בנג׳מין סילימן הבן (.!( 111.511111030 ת 31 (ח־ס)': 
באפריל 1855 הגיש סילימן דו״ח ספורט על זיקוק ועיבוד הד למוצ¬ 
רים. דריח זה הוא מסמך בעל ערד חשוב בתעשיית חני: מתוארות 
בו התכונות הכלליות של ד גלמי ותכונות התזקיקים והמוצרים 
השונים שסיליפן קיבל ממדגם הד. בהשפעת דו״ח זה התחיל ביסל 
לארגן חיפושי ד ולפתח תעשיית נ׳ בקנה־מידה מסחרי. 

את הקידוח הראשון לצורך חיפוש נ׳ ביצע דרייק ( 10 * 11 ,? 


:) 01:111 1111£ ס 10 נ 1.31 ) במקום הנביעה הטבעית. באוגוסט 1859 הגיע 
דרייק לנפט בעומק של 21.2 ם׳ בתפוקה של 3,800 ליטר ביממה. 
תאריך זה נחשב כתחילתה של תעשיית הד המודרנית אם כי היו 
מקרים של מציאת נ' עוד לפני דרייק. באירופה התחילו בקידוחי נ' 
ב 1857 , בווצה, הנובר. 

בשיטת הקידוח שהונהגה ע״י דרייק השתמשו בחיפושי מים ומלח 
ובכמה מקרים נמצאו זרמי ד בזמן קידוחים אלה. ב 1841 , בעת 
קידוח מלח באוהיו, נמצא ד בעומק של 158 מ׳. כד גם קרה לקיר 
( 711-1 <) מפיטסבורג שנתקל בעוסק של 130 מטר בזרם נ' בתוך בור 
סלח: באירופה התחילו בקידוחי ד בכמה מקומות: ב 1862 בגליציה 
(או באוסטריה) ואח״ב ברומניה וברוסיה, בבאקו ובגרוזני. שיטות 
הקידוח שהושאלו מתעשיות אחרות, שוכללו בתעשיית חני: שיטת 
ההקשה פינתה את מקומה לשיטה הסיבובית בסוף המאה ה 19 , וכך 
אפשר היה להגיע לעמקים גדולים יותר בזמן קצר יותר■ הקידוחים 
הראשונים נעשו במקומות בהם נמצאי עפ״נ הקרקע סימנים המעי¬ 
דים על מציאת נ׳. עם התדלדלות מקורות אלה התחילו לחפש 
במקומות אחרים בהם הסיכויים למצוא נ׳ היו פחותים — דבר שגרם 
לכשלונות מרובים. חצודך בעיבוד שיטות מדעיות לאיתור שדות־נ' 
הביא להתפתחות הגאולוגיה של תני. 

בד בבד עם התפתחות הפקת הד התפתחה גם תעשיית חני 
ועיבוד הד למוצרים. התהליך העיקרי — תהליד הזיקוק - הושאל 
מהעשייה הכוהל, אך שוכלל בתעשיית הד בגלל הצויד בהפרדת 
הד למוצרים רבים ובגלל הכמויות הגדולות. את דוד־הזיקוק הראשון, 
בנפח של 800 ליטר, בנה קיר מפיטסבורג ב 1855 . ב 1871 פותחה 
באוסטריה שיטת זיקוק בעורה שני דוודים, האחד מעל השני, 
וב 1875 בנה היסס סוללה של מספר רב של דוודים. סוללה של 17 
דוודים נבנתה על ידי נובל (ע״ע) בבאקו, ב 1880 . 

ההתפתחות הטכנית של תעשיית הד נתאפשרה הודות להת¬ 
פתחות הסכנולוגית והכימיה של חני, שצמחו במקביל בשני מרכזי 
תעשיית הב׳ של המאה ה 19 , באה״ב וברוסיה. סותחו תהליכי זיקוק 
חדשים, בגין: זיקוק בריק. הציוד שופר והיכנסו לשימוש מחליפי 
חום וציוד בקרה. 

במאה ה 19 השתמשו בעיקר בקרוסין לתאורה. עם הופעת מנוע 
השריפה הפנימית עלה ערך הבנזין ושמני הסיכה. הדרישה לבנזין 
גברה מאז 1911 , עת התחיל הנרי פורר לייצר מכוניות בשיטת 
הסרט הנע. בכדי לספק דרישה זו היה צורך בהגברת חיפושי ד 
ימציאת תהליך שיאפשר ויקוקו בכמויות גדולות. ב 1912 פותח 
תהליך זיקוק מתמיד בתנור צינורות (ד׳ לעיל, זיקוק), המאפשר 
זיקוק של מאות ואף אלפי טונות ביממה במתקן אחד. התפתחות 
המטוס הגבירה אה הדרישה לבנזין מבחינות הכמות והאיכות. 
פותחו תהליכי פיצוח שבהם הסבו אה הפירטות הכבדות של נ׳ 
לבנזין בעל איכות גבוהה. השימוש הגובר בחשמל צמצם את השימוש 
בקרוסין בתאורה. צריכת הבנזין הכתיבה את ממדי זיקוק הד הגלמי 
וגרמה לכד שהפירטות הכבדות, הקרוסין, הסולר והמזוס. נעשו 
מיותרות: לפיכך היה צורך למצוא להן שימוש. חלק ממוצרים 
אלה נוצל לתעשיית בנזין בעזרת פיצוח: עם הופעת סנועי־דיזל 
עלה ערכם של הסולר והמזוט. ששימש גם כדלק לאניות וכדלק 
לייצור אנרגיה חשמלית. הופעת מטוסי הסילון העלתה שוב את ערכו 
של הקרוסין: הפעם, כדלק למנועים, במקביל להתפתחות המנועים 
עלתה הדרישה לשמני־סינה: בדרך זו משמשים בל מוצרי הנפט 
בתחבורה ובתעשיה. 

פיתוח התעשיה הפטרוכימיה הפכה את חני לחומר-גלם יקר- 
ערך, שלדעת רבים, שריפתו כדלק היא פעולה בזבזנית שיש להפ¬ 
סיקה. 

ישראל היתד. עד מלחמת ששת הימים תלויה ביבוא ד. 
חוק הד ( 1952 ) מסדיר את החלוקה הסינהלית של נ׳ במדינה 



291 


נפט נפיצה 


292 


וקובע את יבוא הב", חיפושו. הפקתו. זיקוקו והפצתו כזניון של 
המדינה. לראשונה נתגלו נ׳ וגו־טבעי ב 1955 בחלץ־ברור ואח״ב 
גם בכוכב, בברור ובנגבה, ב 1972 פעלו נ 34 בארוח־נ׳ שהפיקו 
כ 100,000 טון בשנה. לאתר מלחמת ששת הימים, עם כיבוש סיני, 
תוחל בהפקת ני משדות הנ׳ באבו-רודס והתפוקה השנתית כ 5 — 6 
מיליון טין. כן מפיקים גו־טבעי מקידוחים באיווד ראש־זוהר (בידוד. 
הקנאים ובדבור), שמועבר בצינורות למפעלי האשלג בים הפלה. 
ולמפעלי הפוספאטים בא(רון ולערד. תפוקת גז־טבעי ב 1970 (משדות 
חלץ וווהר) היתד, כ 134 מיליון ס״ק. 

לישראל חשיבות רבה כמעבר נ', בייחוד לאחד סגירת תעלת- 
סואץ, בעורת קו צינור חג׳ אילת—אשקלון ( 257 ק״מ; בקוטר 42 
אינץ׳) שפועל מאז 1969 , והוביל כ 13 מיליון מון בשנה ועתיד 
להיות מורחב לכושר הובלה של כ 60 מיליון טון בשנה. כ״כ פועל 
צינור בקוטר 16 אינץ׳ מאילת לחיפה ו״קו לבן" להובלת מוצרי־נ׳ 
מבתי-הזיקוק שבחיפה לתל־אביב, לירושלים ולבאר־שבע. 

בתי-הזיקוק במפרץ חיפה. שפועלים מאז תקופת הפנדט ובחי־ 
הזיקוק החדשים באשדוד (בעלי כושר זיקוק של 3 מיליון טון בשנה) 
עתידים לספק לישראל את כל תצרוכתה בני ובמוצריו. 

לישראל צי מבליות־נ' בנפת כולל של כ 600,000 טון ( 1970 ) 
שעתיד להגיע לב 1.5 — 2 מיליון טון ב 1973 . 

י. ר. קוזלוב, חיפושי נ׳, כרת א', ב־. 1954 ; חדשות חני. 2 . כרץ 
1965 ; נתונים סטטיסטיים על תעשיית הג׳ העולמית. 1961 — ; בעולם 
הדלק, תשכ״ב— ! מכון הב׳ הישראלי. מדיניות הד הצרפתית במזרח 
התיכון ובעולם, 1967 ; , 0,001 .ז־. 0 ת״יחסו] .£ .ת- 8 ח 11 ! 0.1 .ע 
- 0136 ) 1 ..\/ .)! ; 1938-1953 , 1 /י- 1 , 01 * 10101 ) 0 ? 0£ 100 ( $010 7/10 ,(.;? €41 ) 
; 1956 ,!/ 0/1001100 411/1 * 1 £0110102 101 ) 00010 ? ,׳{ 3110110514 )! . ז \ 

- 61 א ״ 1 . ז \\ ;* 1956 , 0£ ! 1 סס 10 §({£ 01100 >! 06 )? £11010101 ? .ו 1 ס .£ 

.ן ./ ~ 0130 ) 1 .) 1 ;* 958 ! , 1102 סס(( £0%1 100$ ) £0 ( 010140 ) 01 ? , 500 

■ 102 ( 11 ( £0 011005 10 ?01x0/0(40% 0)0(0151($ <11x1 ׳> 66 , 13 זט£< 

,)/סס 31 ) . 0 ; 1958-65 

;* 1960-63 ,¥-| ,; 14000 !>$ 4111106 . 006 !) 01 (/?! 4 ,רמב 311 ז 3 !\׳.. 1 ־< ; 960 ! 
, 01 * 41:0101 ? / 0 ׳ 700/1001021 001 > 003 !! 0 ,;>.תשןי 510 , 11 .( 1 - 56 ג 1 ז'ו) <י׳. ./ 9 

,¥- 1 , 700/010102$ / 0 /(? 10 * 111 6 ,(. 15 *£) . 31 מ ^" 5108 , 0 ; נ 1960 
00 , 0010015 ) 4000 ) }ס ;סו 10 >? 01 סס / 01 ,ם־נס&ז־זגמ .£ .( ; 1963-67 
, £0011001001 01111001 ? ! 11 10 10644511$ 011 1 ) 101000011001 /ס 410001101 

- 813041 .?.^ ;* 1967 , 01 * 0101 ) 01 ? / 0 €00102$ ,ת£*ז 0 ־׳ו^ 7 . 1 ; 1967 

- 00141 .? . 8 ; 1967 .^/ 1061100 >// 00050102 )? 01 * 0101 ) 01 ? ,ם 11150 עבנ 1 .. 8.1 
;* 1967 ,$) 11 * 1061 115 ) £011£ (/ס 010001 ) 01 ? 7/10 , 413105 [ 34 ^\ ״ 1 — 1 ־ 51611 

. 1968 ,;! 0 הו:>>£ £1220:1 0 תט 1£ \ 1 ' . 0 

מ. בב. - אל. רו. 

נפטון (פסגמקפא), כוכב־לכת (ע״ע), השמיני ע״ס שיעור מרחקו 
מן השמש. מציאותו של נ' נקבעת פתוך ניתוח ההפרעות 
במסלול כוכב-הלכת אורנוס (ע״ע), עוד לפני שנצפו, בפועל. ב 1846 
פרסמו בנפרד לוריד, (ע״ע) הצרפתי וארמם (ע״ע) האנגלי את 
חישוביהם, וזמן קצר לאתר מכן גילה את נ' בתצפית התוכן הגרמני 
גלה (ע״ע). מרחקו הממוצע של נ׳ מן השמש הוא 30.07 יחידות 
אסטרונומיות ( 1 יחידה אסטרונומית = המרחק הממוצע של כדה״א 
פן השמש); הוא נע סביב השמש במסלול כמעט מעגלי (בעל אנס־ 
צנטריות 0.0086 ). בהשלימו סיבוב אחד ב 164.8 שנים. מסלול ה¬ 
סיבוב של ג׳ נוטה ביווית של ׳ 47 ״ 1 ביחס למישור המלקה (ע״ע 

ארץ, עמ' 1049 ) וציר סיבובו סביב עצמו נוטה בזווית של ״ 29 

ביחס למסלולו. קטרו הממוצע כ 53,000 ק״מ. או כ 3.85 קטרים של 
כדה״א, וקטרו הזוויתי הנצפה הוא בממוצע ״ 2.6 . מסת הכוכב נקבעת 
בדיוק רב, ה 1 מהשפעתו על מסלול אורנוס והן מתוך מעקב אחר 

לווייניו, והיא 17.26 פעמים מסת כדה״א. נפהו כ 60 פעם נפה 

נדה״א. צפיפותו נ 2.47 ג׳/סמ״ק; תאלבדו (ע״ע) שלו (מקדם ה- 
החזרת באור הנראה) — 0.62 . דרגת בהירותו (ע״ע מכבים) בהי¬ 
מצאו במקום הקרוב ביותר לכדהיא — 7.65 . 

נ' סובב על צירו במחזוריות של 15.8 שעות. שיעור זה נקבע 


הן על־פי שינויים שחלים בעצמות בהירותו והן באפצעים ספק־ 
טרוסקופיים. 

מבחינה ספקטרוסקופית דומה כוכב-הלכח נ׳ לאורנוס; ניתן 
להבחין במציאותם של מתן ואמוניה באטמוספירה שלו. עובי ה¬ 
אטמוספירה של נ' גדול בהרבה מעובי האטמוספירה של כדר״א. 
הטמפרסורה הממוצעת (הנובעת מחישובי מאזן קרינת־השמש) היא 
ב ■ 220 -, אולם בגלל "תופעת-רחממוד׳ (ע״ע אטמוספירה), פני 
הכוכב תמים יותר והטמפרטורה המוערכת שם היא כ • 180 -. 

לד שני לוויינים ידועים: טריטון ונראיד. וע״ע אסטרונוטיה, 

עט׳ 791 — 792 ! נוכבי־לכת. ! 1 ר . כה . 

נפטונום (לאט , גססגסק*!: אטרוסקית 5 ( 11 ) 1:11110 * 1 ), אל הענ¬ 
נים, הגשם והמים המתוקים ברומא ובאיטליה; לאחר זיהוי 
עם האל פוסידון (ע״ע) היווני נחשב גם לאלהי הים. היו מתארים 
אותו כמחזיק שלוש־קלשון, בדומה למקבילו היווני. תנו (- 10 ק* 1 
03112 ) חל — כנראה, כסגולה נגד בצורת — בעונד, השחונה, ב 23 
ביולי. בשדה־מארם ( 51211105 05 <זמתנ 0 ) עמד מקדשו, שהוקם ע״י 
אגריפא (ע״ע) כאות תודה על נצחונו הימי על סכסטוס פימפייס 
ב 36 לססה״נ. נ׳ היה, כמו סוסידון. אפוטרופסם של סוסים ומרוצי- 
סוסים; ע״ב הוקם לו מזבח בקילוסיאום. בקרקום מאכסימום ובקרקם 
על סלאמיניום. 

, 111 / 0 * 11 ) 0 ? 1/10 / 0 106 ) 0 ? 1/10 / 0 : 0 : 111401 ? £00100 7/10 נ ־ 51 [י 5 \ס? .¥\ .¥\ 
. 1947 , 111 ) 60 * 1 )? ,ץ 4 ! 5 ש£ ; 1899 

נפי, חננאל גרצידיו ( 1759 , סררה — 1836 , צ׳נטו), רב ורופא 
באיטליה• תלמידם של יעקב משה עייאש וי. ח. למפרונסי 
(ע״ע). היה רבה של פרארד, וב 1806 — נציגה באסיפת נכבדי 
היהודים בפאריס (ע״ע נפוליון. עס׳ 264 )■ ב 1822 התיישב בצ׳נטו 
ושימש בה כרב עד מותו. נ׳ נמנה עם חכמי איטליה המובהקים 
בדורו, עסק בקבלת והתנהג בחסידות. חיבורו החשוב הוא ..זכר 
צדיקים לברכה". תולדות גדולי ישראל, שנדפס יחד עם ספד מקביל 
של מרדכי שמואל גירונדי (טריאסט, 1853 ). בכ״י נותרו שרת 
.,לוית חן״. 6 כר׳, ודרשותיו לפרשיות השבוע. קטלוג ספרייתו נדפס 
בלבוב, 1873 . מתלמידיו נודע יצחק דג׳ו (ע״ע). 

י. ירא. לקוטים מכתבי הרב ח. נ׳ (בתור .זכדון לא. א. הרכבי"). 
תרס״ט! א. ש. הוטום, ליקוטים מכ״י של ספר "זכר צדיקים לברכה" 
(בתוך ספר וכדון לש. ם. מאיד), תשס״ז, . 0 
. 1914 .(!דגא , 2810 > תולדות גדולי ישראל .*!״־■״ 3 ;>.'״)זא 1 

נפילה, חקי ה־ ע״ע גרויטצןה; ניוטון. 

נפיצה (דיספרסיה [ 5100 פפק: 31 ]). התפרקות אלופת-גלים מורכבת 
לאלומות רבות, בהתאם למהירויות הגלים (ע״ע) השונים. 

לדוגמת, הסדרתה של אלומת אור לבן לצבעים שונים ע״י מנטרה 
(ר׳ להלן) באה בגלל נסיצת האור בתומר שממנו עשויה המנסרה. 
מידת תג׳ ניתנת לחישוב בעזרת חוק ד,נ׳, הקובע את הקשר בין 
מהירות הגל בתווך מסוים לתדירותו. הנ ׳ גורמת לכך. שמחיריה 
ההתקדמות של הבורת־גלים תהא שונה ממהירותו של גל בודו 
שבחבורה, ובגלל תני מתפרקת החבורה לאתר זמן. 

חוק ד,נ׳ נקבע בד״ב ע״י טיב החומר. בו עוברים הגלים; בן 
למשל. גלים אלקטרומגנטיים העוברים בריק אינם עוברים נ , (ני 
מהירותם שם אינה תלויה באורך־הגל), אך בכל תווך אחר הם 
נפוצים. חוק תג׳ נקבע למעשה על ידי טיב ההשפעה ההדדית של 
החופר והגל. ולהיפך, אם ידוע חוק הג׳ לכל התדירויות האפשריות. 
הרי ידועות כל התוצאות של ההשפעה ההדדית הנ״ל, וניתן לחשב, 
למשל. גם את מידת בליעת הגל בתופר ואת תלות הבליעה בתדי¬ 
רות. ד,נ׳ אפשרית בבל סוגי הגלים, ומודגמת להלן באמצעות גלים 
אלקטרומגנטיים. השדות החשמליים המתנודדים שבגל פו- 



293 


נפיצד, — נפל 


294 


עלים ננוח על מטענים חשמליים (עפ״ר אלקטרונים) שבחומר 
ומביאים אותם לתנודות: המטענים המתנודדים משדרים. מצדם. גל 
משני. בתדירות הגל הראשוני אך במופע (פאזה, ע״ע גלים, עם׳ 
732 ) שובה, התלוי באורו הגל. מצירוף הגל הראשוני והמשני נוצר 
גל המתפשט במהירות שונה מאשר בריק (ששם יש רק גל ראשוני) 
ומהירות ההתפשטות תלויה בתדירות - — ד׳א. יש נ׳ (ע״ע אור, 
מהירות, עט׳ 200 ). במקרה של גלים אלקטרומאגנטיים. ובמיוחד 
בתחום האור הנראה וסביבתו, נוהגים לנסח את תוק הנ׳ באמצעות 
גורם השבירה ה של התווך (ע״ע אופטיקה, עט׳ 56 ). ברוב תחומי 
התדירויות גדל גן עם עליית התנהגות בזאת נקראת "נ׳ נורמלית". 
אפשר לתאר בקירוב טוב את ד,נ׳ בעזרת הנוסחה: 



כאשר ובן ,ע הם קבועים אפייניים של התווך. 

הנוסחה דלעיל מתארת למעשה תופעות של תהודה (ע״ע) בין מת- 
׳נדים (ע״ע אוסצילטור) אלמנטריים שבחומר (למשל, אלקטרונים). 
בעלי תדירויות עצמיות !",...,"י, לנין הגל, שתדירותו <\. איו 
הנוסחה נכונה מסביב לתדירויות ,ע "ע; בקרבת תדירויות אלה 
ישנן ירידות מקומיות חזקות של עקומת !!. ירידה זאת קשורה 
בבליעה־תהודתית של האור ע״י התווך (ע״ע אור, אבזורפציה של). 
ירידת 1 ! עם עליית התדירות נקראת "נ' אנומליה". 

שיטה מקובלת למדידת גורם השבירה מבוססת על העברת אלומת 
אור דרך מנסרה משולשת העשויה מהחומר הנבדק (או ממולאת 
בו — אם החומר נוזלי או גזי). מתוך הוקי השבירה (הוקי סבל; 
ע״ע אופטיקה, עם׳ 56 ), ניחן לראות כי הסחת האלומה, 6 , מזערית 
כאשר מהלך האלומה דרך המנסרה סימטרי. במצב זה קיים 


!״״ 81 

2 

הקשר באשר ״ היא זווית־הראש של המנסרה. ממדידת 8 
בארכי־גל שונים ניתן לקבוע, בעזרת הנוסחה, את 1 ! כפונקציה של 
אורך הגל (או התדירות). מנסרות משמשות תכופות גם בתור ההתקן 
המרכזי בספקטרומטרים (ע״ע ספקטרוסקופיה): בגלל הני, האור 
שעובר דרך המנסרה, מוסח בזווית התלויה באורך הגל. אלוסת־אור, 
הכוללת מרכיבים בעלי ארכי-גל שונים, מתפצלת לאלומות, היו¬ 
צאות כל אחת בניוון הנקבע ע״י גורם־השבירה באורך־הגל המתאים. 
ז״א, המנסרה מפרידה, הפרדה זוויתית. רביבי-אור בעלי ארכי-גל 
שונים. 

תופעת ההפרדה הזוויתית מופיעה גם בטבע. למשל. בקשת (ע״ע) 
שבענו. 

ד,נ׳ גורמת שלדמות המתקבלת ע״י עדשה פשוטה יהיו שוליים 
צבעוניים ("סטיו, כרומטית" של העדשה,). מתקנים את הסטיה 
הנרומטית ע״י צירוף עדשות מהמרים שונים. 

נפיצות החומר (בל', נושר הנפיצה שלו), באורך גל נתון 1 , 
מוגדרת כקצב שינוי גורם־ד,שבירר, עם שינוי אורך־הגל, = (\)ת. 
בושר הנפיצה של מכשיר אופטי (מנסרה, למשל) מוגדר ע״י השינוי 
בזוית ההסחה 5 הנגרם ע״׳ שינוי קטן באורך הגל: -? 4 = (,*)א. 

-/ 41 ' 

גודל זה תלוי בנפיצות חומר המנסרה ובצורתה דזגאומטרית. 
וע״ע אופטיקה: ספקטרום. 

, 105 '/<] 0 / 0 , 011 '^ •כ 1 - תז 4.150 ? ;' 1958 , 5 זגש 5 ./י׳י 

. 1959 

י*. ס. 


נפל ( 1 נק־א), ממלכה בדרום־מרנז אסיה, גובלת בצפון בטיבט 
(סין) ובדרום בהודו, ומשתרעת בין קווי־האורך ' 15 ״ 81 
ו ׳ 10 ■ 88 מזרח. שטחה 140,797 קמ״ר, ובה כ 10.8 מיליון תוש׳( 1969 ). 
נ׳ שוכנת ברובד, בתחום מערכת הרי ההימליה (ע״ע), לבד מרצועה 
מישורית צרה, הנקראת טראי, שבגבולה הדרומי. נ׳ נחלקת, מדרום 
לצפון. ל 5 ■רצועות־נוף ראשיות: א. ט ר א י. מישור אלוביאלי, ב¬ 
גובה של 200 מ' מע״ם הים, המנוסה ביצות וג׳ונגלים סבוכים ומנוקז 
ע״י נהרות רבים: בתחומו מפוזרים מספר כפרים. שמסביבם בורא 
היער לשם עיבוד חקלאי. ב. הרי־סיוליק מהווים את רכסי- 
ההרים הנמוכים ביותר בהימליה: שיאים מועטים בהם עולים על 
900 מ׳, והפסגות הגבוהות ביותר הן בגובה של 1,500 מ". ג. ה ר י ־ 
מ הב ך,ך ט ( 16111 ]עזגאאגלו.!)!), שרשרת־הרים ההוצד, את נ׳ 
ממערב למזרח; שיאיה מגיעים ל 3,000 מי. במספר מקומות חודרים 
הדי מהבהרט לתוך שלשלת הרי סיוליק והופכים למערכת אחת, 
ובמקומות אחרים הם בפרדים זה מזה ע״י עמקי-נהר רחבים. הנק¬ 
ראים בשם דנם (גתט(!). ההרים חלולים. מבוחרים ע״י מפערים של 
הנהרות הגדולים, ובנויים בעיקרם מסלעים קריסטליניים ובחלקם 
גרניטיים. ד. מרכז נ׳ ( 1 ) 11 ג 11 >; 4 <), רצועה רחבה של גבעות 
והרים בגובה של 600 — 2,000 מ׳, שגובלת בצפון בהרי-ההימליה 
הגדולים, ומנוקזת ע״י הנהרות הגדולים ביותר של נ׳ (ר׳ להלן). 
כאן מתרכזת רוב אוכלוסיית המדינה. בשל המבנה הנוח, תנאי 
האקלים והעמקים המתאימים לעיבוד חקלאי. ה. הרי ההימליה 
הגדולים ( 3 ץ 13 גחז 131 זב״ס), נמשכים לאורך חלקה הצפוני של 
נ׳ בגובה ממוצע של 6,000 — 7,000 מ׳. בתוך שלשלות־ההרים מצויות 
רצועות צרות בלתי־רציפות של רכסים, הגבוהים ס 7.000 ם׳ ובתוכן 
הפסגות הגבוהות ביותר בג': אוו־סט (ע״ע), ההר הגבוה ביותר 
בעולם — 8,882 מ', קנצ׳נג׳אנגה — 8,585 מ׳ (תמ ׳ : ע״ע אסיה, 
עם׳ 849 — 850 ) ; להו׳צה — 8,501 מ', ומקלו — 8,470 מ/ 

נ׳ מנוקזת ע״י בהרות רבים, שמקורותיהם ברמת-טיבט, החוצים 
את המדינה בעמקים עמוקים ונשפכים לאגו הגנגס (ע״ע), 3 מער¬ 
כות הניקוז העיקריות של יובלי הגנגס הן: 1 . נהר ספט ק 1 םי, 
ויובליו הגדולים סמור. ארן וסן ק(םי. 2 . נהר גנדק ויובליו טרי¬ 
פולי וקאלי גנדקי. 3 . נהר גוגרה, ויובליו סטי וקרנלי בהרי. במערב 
נ׳ יוצר נהר סרדה את קו-הגביל עם סין. 

אקלים: נ׳ נתונה בתחום השפעת המונסון (ע״ע). אך אקלימה 
משתנה באזוריה השוגים בהתאם לגובה. גשמי המונסון יורדים בקיץ 
(מיוני עד ספטמבר), בעיקר במורדות הדרומיים של רכסי-ההרים. 
כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ 500 מ״מ בטראי וב 1,700 
מ״מ בקטהמנדו. בטראי חם מאוד בקיץ (הטמפרטורה מגיעה ל • 54 ) 
וקריר בחורף, ואילו במרבז-המדינה — בקטהמבדו — הטמפרטורה 
השנתית הממוצעת היא • 10 בינואר ו • 25 ביולי. וע״ע הימליה. עם׳ 
221 : הדו, עמ׳ 439 — 442 . 

אוכלוסיה, הרכב האוכלוסיה של נ׳ נקבע ע״י מיקומה של 
הממלכה בין מרכז־אסיה להודו. תושבי נ׳ הם עירוב של קבוצות 
מונגולואידיות, שתגיעו מטיבט, ושל קבוצות הידו-אירניות, שמוצאן 
בצפון־הודו. הקבוצות האתניות הגדולות שבהן שולט היסוד ד,מונגו¬ 
לואיד' (טיבטו־נפאליות) הן: נוארים, גורונגיס ותמנגים, השוכנים 
בעמקים ובגבעות סביב קטר,טנדו ובטראי; מנגדים — במערב־נ': 
טהאראים — בטראי; לימבואים, ראיים וסנואריס — בגבעית מזרח- 
נ׳. הקבוצות האתניות הגדולות שבהן שולט המוצא ההודי (הודו- 
נפאליות) הן: בראהמנים וציטרים, השוכנים במרכזי־נ'; טהאקרים — 
בצפון־מערב ב׳: קשאטריאים — קבוצה הידועה בלוהמיה י(ומכאן 
שמה), הכוללת בתוכה את כת-הגורקהה, שמקורה באבות מקימי 
ממלכת-הגורקהה (בין הנהרות טריסולגנגד. ומרסיאנגדי). — בשם 
גורקהה נקראים גם כל החיילים הנפאליים שהתגייסו לצבא הבריטי 
וההודי, אע״פ שמבחינה אתנית הם משתייכים בעיקרם לשבטי 



295 


נפל — נפץ, חסרי־ 


296 


גורונג, תפנג, ראי. מנגר 
ולימבי, — לאורך הגבול 
הצפוני של נ' שוכנות 
מספר קבוצות טיבטיות, 
שלא התערבו כמעט ב־ 
אונלוסיה המקומית; ה¬ 
גדולה בהם היא קבוצת 
השדפאים. 

הדתות העיקריות בג׳ 

תן ההינדואיזם והבור־ 
היזם. בחלקה הצפתי 
של נ' נמצא רוב גדול 
בודהיסטי ובחלקה הד¬ 
רומי רוב של הינדואים. 
בחוד הקבוצות האתניות 
השונות שולטות יחדיו 
שתי הדתות. 

השפה הרשמית היא 
נפאלית. אך מדוברות פנידח-חנישה-וסיר ב 1 ד.דנאי; 

הרבה שפות אחרות. ב־ 'יייי־ייטר ״׳ 17 > 

דרום שולטות שפות השייכות ללשונות ההודו־אירניות (ע״ע). 
ובצפון שולטות השפות השייכות לקבוצת הלשונות הטיבטו־בורמיות. 

כ 88% מתושבי נ׳ הם חקלאים ושוכנים בכפרים. אזורי הצפיפות 
הגבוהים ביותר הם בעמק סביב קטהמנדו ובמזרח־נ׳. הערים הרא¬ 
שיות בנ• הן קטהמנדו, הבירה, שבה 195.260 תוש׳ ( 1964 ). פאטאן 
( 135.230 חוש׳) ובהרגאון ( 84,240 תיש׳). 

, 1 * 001 . 11 . ן \\ - ח 111£ ג¥\ .יד .ז״ : 1960 ,סבז 1 !. 14 .? .י! 

. 1960 ..א 

כלכלתה של נ' מבוססת על החקלאות. המעסיקה כ 90% 
מהאוכלוסיה ותורמת לתל״ג כ 62% ( 1970 ). ההכנסה הלאומית לנפש 
לשנה ( 1970 ) כ 66 דולר, מן הנמוכות באסיה ובעולם. 

החקלאות בנ' מרוכזת בעמקים ועל צלעות ההרים ומספקת 
לב' את המזון הבסיסי. השטח המעובד מהווה יק 14% משטחה של 
נ׳ כולה. הגידולים העיקריים ( 1970/71 ) : אורז ( 2.3 מיליון טון), 
תירס ( 940.000 טון) וחיטה ( 330,000 טון). 

מ 1966 הוגבלו כמות הקרקע שבבעלות פרטית וגובה הרווחים 
מבעלות על קרקעות. — היערות מכסים כ 4.5 מיליון הקטר 
( 31% מהשטח כולו). מספקים 6.9 מיליון מ״ק עץ גלמי ומשמשים 
ליצוא. 

ה ת ע ש י ה בד מבוססת על מפעלים קטנים שמייצרים בדי־יונוה. 
קרמיקה, זכוכית אמנותית, בדי-כותנה ובלי־מתכת פשוטים. לנ׳ 
מוניטין בעיצוב כלי־בית מעץ ומקרמיקה. — תכנית־החומש הרבי¬ 
עית ( 1970 — 1975 ) מקצה לחקלאות את עיקר השקעות הפיתוח 
ואח היתד לפיתוח התחבורה, התעשיה ומקורות־האנרגיה. השטח 
ההררי מקשה על קיום תחבורה תקינה ובנ׳ נעזרים הרבה בבע׳־ח 
(פילים ותואים). יש בה ( 1971 ) כ 380 ק״נו דרכים סלולות ום 103 
ק״מ מס״ב — בעיקר באיזור קטהמנדו הבירה. האוטוסטראדה 
מסזרה־נ׳ למערבה (ע״ש מהנדרה), באורך 1,030 ק״פ. נמצאת 
בבניה (בהשקעה של 1.25 מיליארד רופיות — כ 35% מכלל 
תקציב חכנית־החומש). 

סחר־התוץ מצומצם בהקפו הכספי ובמוצריו; היבוא — 73.4 
מיליון דולר ( 1969 ); היצוא — 56 מיליון דולר. מוצרי-היצוא 
העיקריים — בע״ח ותוצרת בע״ה ( 45% מערד היצוא; 1969/70 ). 
מינרלים גלמייט ( 28% ) ומוצרי-צריכה ( 23% ). 

המטבע; רופיה -- 0.986 דולר של אה״ב ( 1971 ). 



כוחות מזוינים. לני צבא-מתנדבים בן כ 20,000 איש. 
שכוח לחימתו מוגבל. עתה מנסים לארגנו בהתאם לדרישות-הזמן, 
וציוד חדש נרכש בשבילו מבריטניה ומאה״ב. 

יר. פ. - י. מא. - מ. 

היסטוריה. נ׳ היתד, ארץ־מעבר מהודו לטיבט ולסין. הן 
למסחר והן להשפעות תרבות. נסיכה נפאלית קירבה לבודהיזם את 
בעלה, סונג־צן־גאם־פו. מלו טיבט.(ע״ע, עט׳ 585 ). אובלוסי נ׳ היו 
יוצאי הודו, 'טיבט ומקומות אחרים במרכז־אסיה. למן המאה ה 8 
התחזק היסוד ההודי. עם בריחת הינדואים מפני המוסלמים שפלשו 
להודו. בסוף המאה ה 9 פרקו בני־נ׳ את עול ההגמוניה של טיבט, 
והארץ שגשגה. במאה ה 11 נוסדו ערים מספר ובהן קטחמנדו. פאטאן 
ושאנקו; אולם השלטון המרכזי לא הצליח לעמוד בפני ה״ראנה". 
בעלי האחחות התקיפים, ולמעשה, לא היה שלטון מרכזי בארץ. 

במאה ה 14 נוסדה נסיכות גירקהה. ע״פ המסורת — בידי שליטי 
צ׳יטור. שנסו מפני המוסלמים. ב 1768 אוחדה נ' בידי פריטהוי 
( 71 * 1 ■!?) נאראיאן שאה, שליט גורקהה. 

נ׳ התנגשה עם הבריטים שבהודו ב..מלחמת הגורקהה״ ( 1814 — 
1816 ) ; אד ברבות הימים נוצרו קשרי-ידידות. ובני־נ׳ החלו להתגייס 
לשירות בצבא הבריטי, ב״יחידות גורקהוד. כיום מתגייסים לוחמים 
נפאלים גם לצבא הודו. 

פריטהוי מת ב 1775 : יורשיו לא השכילו לקיים ממשל איתן, 

ת׳ סבלה מהעדר יציבות בתוכה עד 1840 , ואו נתפס השלטון בידי 
משפחת ראנה. במשפחה ענפה זו עברה משרת רה״מ בירושה, 
ושלטון המלך נעשה סמלי. שלטון משפחת ראנה היה ריכוזי ותקיף; 
הוא כפה על הממלכה בידוד מכוון והסתגרות מפני השפעות מבחוץ, 
קיים את עצמאות המדינה. אד בלם התקדמות והתפתחות מבעית. 
מספרם של בעלי השכלה מערבית היה קטן מאוד. 

משפחת ראנה פולקה מן השלנזון ב 1951 במהפכה, לכתר הוחזר 
מעמדו, והונהגה מידת-מה של דמוקרטיה. מהפכה זו ניזונה מן 
המאבק לעצמאות שהתנהל בהודו השבנה. ובשלבה המכריע אף 
נעזרה בלחצה של ממשלת-הודו. נ׳ החלה יוצאת מבידודה. השלטון 
היה בידי המלד טריבובאן וראשי מפלגות צעירות שביקשו ללכת 
בדרכי-המערב. 

טריבובאן מת ב 1955 , ובגו מאהנדרה ירשו. ב 1959 הוענקה לנ׳ 
חוקה, נערכו בחירות ובהן ניצחה מפלגת-הקונגרם. בראשות 
ב. פ. קויראלה (מידידי ישראל שראה בה מופת לארצו). הוא 
הסתכסר עם המלד• ובסוף 1960 השפה המלך את החוקה, נטל את 
מלוא השלטון לידו ופיזר את הפרלמנט ואת המפלגות. מאד,נדרה 
כונן שלמון ריכוזי, והסתייע בגופי ייצוג עקיף, ללא התארגנות 
מדינית חפשית. כהנהגת המלך הרחיבה נ׳ את קשריה עם מדינות 
העולם, החלה לקלוט סיוע־חוץ במידה ניכרת, וניסתה לקיים איזון 
ביו סין להודו, השכנות מצפון ומדרום. באין לה מוצא לים, תלוי 
סחרה במעבר דרך הודו, וכעיר, זו יוצרת מדי פעם קשיים ומשברים. 

ב 1963 ניקר מאהנדרה בישראל. וב 1966 ביקר נשיא ישראל 
בג'. ישראל נמנית עם המדינות המסייעות לפיתוח נ׳. — ב 1972 
מת פאהנדרה ובנו בירנדרה ירשו (ביקר בישראל ב 1968 ; אומן 
בצניחה ע״י משלחת־הדרנה של צה״ל בב). 

; 1957 /ח ) 1/3 ( 0 1 ^ 5101 1/11 , 0 (/)!< 00 ,ז־ס^טיד 

,. 111 ; 1961 ,.ז\נ 4011011 ^ ,. 111 ;' 1960 ,.א 1 ה? 311 ו 4 , £££011 .א . 17 
- 1965-1966 , 1-111 ״א 1001 !^ 

מש. אי. 

נפץ, סמרי", וזמרים המסוגלים. בעקבות עירור מתאים, להת¬ 
פרק בסתירות רבה, תוך שחרור חום ובד״ם תוך היווצרות 
תוצרים גאזיים. כתוצאה מהתפשטותם התרמית המהירה של הגאזים, 
נוצר לחץ פתאומי על הסביבה. העירור יכול להיות ע״י סכה, חיבור, 
חום, להבה וכד׳. 



297 


נ=ז. חסרי־ 


298 


קיימים ח״נ מוצקים, נוזליים וגאזייס. אחדים הם תזיכובת כימית 
יחידה (כדוגמת ה 0 .נ.ס. - טרי—נימרו—טולואן), ואחרים — 

תערובת של המרים לעתים בלתי נפיצים כשלעצמם (כדוגמת אבק 
שרפה [ע״ע]). 

ההתפוצצות היא תוצאת ראקציה אכנלתרמית, המתקיימת גם 
בהעדר חמצן מן האוויר. כמעט כל חד,"נ מכילים חמצן, עפ״ר 
בקבוצות ניסראט (. 0 א 0 -). ניטרו ( ־ 0 א-), כלוראט ( ג יס 01 ) או 
על-כלוראט (,־ 00 ), וכן פחמן ומימן. בעת ההתפוצצות מתרכב 
החמצן עם הפחמן והמימן. תוך היווצרות תחמוצות פחמן 
ומים. 

רוב חה״נ הצבאיים וכל התמרים ההודפים המוצקים הנם בעלי 
מאזן חמצן שלילי. כלו׳. אינם מכילים חמצן במידה מספקת כוי 
שריפה מושלמת. בעת התפוצצותם יווצרו, אפוא, מלבד נ 00 ונ/!], 
גם סס ו 2 !ץ. לדוגמה: ראקציית התפוצצות האמטול 40/60 ( 60% 
הנקת האמון + 40% ט.נ.ט.), בעל מאזן חמצן שלילי, מתוארת ע״י 
המשוואה — 

, 0 ג 4 ן ־ 11 ;םו +,, 0 יא,!דא 7 ז 

ט.נ.ט, וחנקת האמון 

קילו קלוריות (קל״ק) 2005 +.א 21 +,וו>+ 0 גז 38 +.םס 1700+11 ►- 

חום ההתפוצצות (ביחידות קל״ק/ק״ג) הוא נתון חשוב של כל 
ח״נ, בבטאו את האנרגיה שלו. האנרגיה של ה״נ נופלת בהרבה מזו 
של חסרי־הדלק המקובלים. לדוגמה : חום ההתפוצצות של הניטרו־ 
גליצרין הוא 1,500 קל״ק/ק״ג בלבד. לעומת חום השריפה בן 11,000 
קל״ק/ק״ג של הבנזין. אילם — בניגוד לחה״ג — זקוקים המרי הדלק 
לחמצן סן האוויר לצורך הבעירה. משום־כך מהירות בעירתם נופלת 
בהרבה ממהירות ההתפוצצות של חה״נ. שייחודם נעוץ במהירות 
הרבה של ראקציית ההתפוצצות: הגאזים הנוצרים מתפשטים כהרף- 
עץ לנפח הגדול פי 10,000 מנפחו ההתחלי של חה״נ, — ומכאן הלחץ 
הפתאומי על הסביבה. 

בעירה וניפוץ. חה״נ מסווגים לשני סוגים עיקריים: ח״נ הודפים 
(חנ״ה) שפעולתם מבוססת על תהליך־בעירה מהיר, וח״נ העוברים 
ניפוץ. האחרונים מסווגים לתמרים מעוררים. היוזמים את גל הניפוץ. 
יח״נ מרסקים (חנ״ם). שהם בעלי כוח הרם ניכר. 

הבעירה המהירה היא ראקציה מלווה להבה המתקיימת על־פני 
השטח של כל חלקיק חומר ("גרעין") מהנ״ה ומתקדמת פנימה במהי¬ 
רות המגעת עד 400 ס״מ/שניה. תוצרי הבעירה הגאזיים מתרחקים 
משטח הבעירה. במטען חנ״ה בוערים יחד כל הגרעינים, ולכן הלחץ 
בקרב המטען כולו אחיד למדי. עם עליית הלחץ, עולה מהירות 
הבעירה. כשהבעירה מתקיימת במיכל סגור, היא עשויה לגרום 
להתפוצצות. בלחצים המקובלים בכלי נשק בעלי קנה נע. מהירות 
הבעירה היא. עפ״ר. 30 — 50 ס״פ/שניה. 


בתהליך הניפוץ, לעומת זאת, אין הראקציה הכימית מתקיימת 
בכל המסה של מטען חה״נ בבת אחת. אלא מתקדמת בגל הלם 
הנקרא גם ג ל ־ נ י פ ו ץ. גל זה מתחיל בנקודת העירור ועובר את 
מטען חה״נ במהירות של אלפי מטרים לשניה, המכונה מהירות 
הניפוץ. והאפיינית לכל ח״נ. לפני גל הניפוץ נמצא חה׳ינ במצבו 
ההתחלי ללא כל שינוי; ואילו מאחורי הגל מפורק החימר לחלוטין 
וחוצרי־הראקציר. רובם במצב גאזי. זורמים בעקבות הגל. הלחץ 
המירבי מרוכז בגל־הניפוץ. וממנו נובעים ההלם הפתאומי וכוח 
ההרס, האפייגיים לח״נ העוברים ניפוץ בכלל. ולחנ״ם 
בפרט. 

סוגי חה״נ השונים נבדלים מבחינת כשרם ונטייתם לעבור מבעי¬ 
רה לניפוץ. החסרים המעוררים. בהיותם מודלקים (ע״י ניצוץ או 
להבה), עוברים מיד לניפוץ! על תכונתם זו מושתת שימושם 
בנפצים. לעומת זאת, עשויים חנ״ם לבעור, לעתים. ללא ניפוץ: כדי 
להביאם לידי ניפוץ. נחוץ הלם חזק, כגון מכה או גל־ניפיץ שמקורו 
במטען ח״נ שכן (נפץ). ואילו בחנ״ה המעבר לניפוץ נדיר. ומכאן 
שימושם בהנעת טילים ללא תשש של הריסת כלי הנשק. 

מבחנים תקניים. חה״נ מאופיינים. בד״כ, ע״י התכונות 
הבאות; רגישות למכה (גובה-הנפילה המזערי של משקולת תקנית 
הנחוץ לגרימת התפוצצות)! רגישות לחיכוך, לחום ולניצוץ; 
רגישות לעירוי ע״י חומר נפץ מעורר או נפץ: מהירות בעירה או 
ניפוץ: כושר ריסוק (ב״מבחן פצצת חול", מבוטא כושר זה ע״י 
כמות החול התקני הנכתשת לאבקה כתוצאה מהתפוצצות מידגם 
חומר הנפץ)! כושר עירור ח״נ אהרים; עצמה; חום התפוצצות 
(נקבע בקלורימטר)! נפח התוצרים הגאזיים, 

שרשרת ה נ י פ ו ץ. השימוש בתמרים מעוררים מוגבל. מפאת 
רגישותם. למטענים קטנים בלבד. מאידך, המטענים הגדולים של 
הנ״ם (בפגזים. פצצות וכו , ) חייבים להיות בעלי רגישות נמוכה, וכמות 
זעירה של חומר מעורר, בעל כושר ריסוק נמוך, אין בה כדי 
להפעילם. לכן משתמשים במטען ביניים של חומר מאיץ, כלו' חומר 
נפץ בעל רגישות ניכרת וגם בעל כושר ריסוק גבוה ביותר. כך 
מתקבלת מערכת המכונה שרשרת הניפוץ. לפעמים מאחדים את 
המעורר והמאיץ למרכיב אחד ונפץ).- או משלבים ביניהם אלמנט 
השהיה בצורת גלולת אבק שריפה שחור. 

החמרים המעוררים משמשים לעירורם של ח״נ מרסקים או 
הידפים. במשך למעלה מיובל שנים (עד 1930 ) שימשה הכספית 
הרועמת כחומר מעורר כמעט יחיד. אולם, כתוצאה במגרעותיה 
(אי־יציבותה. בייחוד בתנאי אקלים חם, ואבדן הרגישות עקב 
דחיסתה בלחץ מופרז), ירש את מקומה אזיד העופרת, שהוא יציב 
למדי. חסרים מעוררים אחרים, הנמצאים כשימוש. הם דיאוודיניטרו־ 
פנול, טריניטרורזורצינט העופרת וטסרצן. הרבבי־עירור הם תערו- 
כות־חמרים רגישות ביותר למכה או לניצוץ. הללו אינם נפיצים אלא 


ליה 1 

נתונים אפייניים של ח ♦ נ הודפים ו ה * נ העוברים ניפוץ 


ח״נ העוברים ניפוץ 

ח״ב הודפים 


א. חמרים מעירריס — ע״י מכה א* הרלקה 

ב. ח״נ מרסקים — ע״י נפץ 

הדלקה (ע"י להבה. ניצוץ וכד׳) 

שיפת העירור המקובלת 

מיקר־־שגיית 

מילישניות 

זמן הפיכתו הגמורה של חה״ג 
לת־צדיס גאזיים 

2,000 — 8.400 מםר/שניה 

עד 400 ס״מ/שניה 

מהירות התקדמות חזית הדאקציה 

3,500 - 280.000 ק״ב/סמ״ד 

עד 3,500 ק״ג/סמ״ר 

לחץ ההתפוצצות 

מילוי ראשי בפגזים; עבודית הריסה ופיצוץ 

הבעת טילים (קליעים, רקטות 
יסילים רקטייה) 

שימישים עיקריים 





299 :פץ, חט •י ג 30 

לוח 2 

סיווג ח*נ העוברים ניפוץ 


המרים מאיצים 

ס.א.ם.נ. 

טטריל 

ציקלונים ( X ס&) 

ח״נ למילוי ראשי 
ט. נ. ט. 

פיקרם האמון 

חמרים מעוררים 

אזיד העופרת 
כספית רועמת 

תרכובות יחידות 

ם.ג.ט. - 4 ם.א,ט.נ. = פנטוליט 
ט.נ.ם. -ו- ציקלונים =־־ הרכב 8 

ט.נ.ט. + ניטרם האמון ־־ אמטול 
ם.נ.ט. + טטריל - סטדיטול 


תערובות 

ם.נ.ט. + אלומיניום + 

- 4 ציקלונים = טורפקם 

ם,נ.ם. + פיקרט האמון =■ טטריטול 
ם.נ.ם. 1 - אלומיניים = טריטינל 

הרכבי עירור 


1,000 ומעלה 

1.000—500 

500—300 

אנרגיה(קילו־קאלוריוח/ק״ג) 

8.300—6.500 

7.000—5,000 

4.000—3,000 

מהירית ניפוץ (מטר/שניה) 

(בינוניח) 

(נמוכה מאוד) 

(גבוהה מאוד) 

רגישות למכה*(ם״מ) 

80—15 

100—90 

10—5 



במכונת *£חו>\ ) 0 ע 3 )ש! 01 


עוברים בעירה מהירה, תוך היווצרות להבה וגאזים חמים. מתפקידם 
להדליק מטעני חומר הודף או אבק שריפה שחור, וכן להפעיל 
המרים מעוררים נפיצים (בנפצים). הרכבי־תעירור מורכבים מהמרים 
מעוררים, תמרים מחמצנים (כגון כלורט־האשלגן, חנקת־הבריום), 
דלק (תיאוציאנט העופרת, אנטימון גפריתי), מגבירי־רגישות (קר- 
בורונדום) וחמרי-קישור. משתמשים בהם בפיקות דבנפצים. 

ההסרים המאיצים החשובים ביותר הם פ.א,ט.נ. (.א.ז.£.?) 
וטטריל. הם משמשים כמטען בפיפי בנפצים (ר׳ להלן) או באלמנטים 
להגברת גל הניפוץ, המכונים מאיצים. פ.א.ט.נ. מרכיב גם את 
ליבת הפתילים הרועמים המסוגלים להעביר גל ניפיץ במהירות של 
6500 מ׳/שניה והמשמשים להפעלת מטעני הנ״ם אחדים בבת־אחת. 

ח נ'ם צבאיים למילוי ראשי בתחמושת (פגזים, פצצות, 
רסונים וכד") חייבים לעלות על חה״נ המסחריים מבחינת רמת 
הבטיחות וכושר הריסוק שלהם. מבחינה טכנית וכלכלית עדיפה 
שיטת מילוי התחמושת ע״י יציקת חה״נ לאחר שהותך בטמפרטורות 
ס״ 80 — 0 ״ 90 , במכלים מחוממי-קיטור. 

ט.נ.ט. הוא חה״נ המרסק הצבאי בעל השימוש הרחב ביותר. 

הוא חומר גבישי צהבהב, יציב, אדיש למדי מבחינה כימית. בעל 
רגישות נמוכה וכושר ריסוק ניכר. נקודת ההיתוך שלו ( 0 ״ 80 ) 
מאפשרת מילוי התחפושת בשיטת היציקה. תערובות ט.נ.ט. עם ח״ב 
בעלי נקודת היתוך גבוהה יותר ניתנות אף הן ליציקה, כדוגמת 
האמטולים. 

פיקרט האמון מתאים לתחמושת חודרת שריון הודות לרגישותו 
הנמוכה ביותר, ואילו לתחפושת מטען חלול מתאימים מאוד פגטוליט 
והרכב 8 . 

ח״נ צבאיים שעצמתם גדולה מכולם (אד אינם בעלי כושר 
הריסוק הגבוה ביותר) הם אלה המכילים אלומיניום, כדוגמת הטרי- 
טונל. 

ד י נ ם י ט י ם. הניטרוגליצרין הוא נוזל שמנוני חסר־צבע עד 
צהבהב, רגיש מאוד למכה. בעיות הבטיחות החמורות הכרוכות 
בשימוש בו, נפתרו ע״י נובל (ע״ע) שהוסיף לו תמרים לצמצום 
רגישותו, בלי לפגוע באופן מוחשי בתכונות־הנפץ שלו. 

הדינמיט השימושי הראשון של נובל ( 1867 ) היה הגור־רינמיט. 
העשוי ניטרוגליצרין ספוג קיזלגור. חומר נקבובי אדיש. כעבור 
שנתיים המציא נובל דינמיט הזק יותר. בהמירו את הקיזלגור בחוסר 
סופג "פעיל", המשמש כדלק (נסורת עץ או פחם). בעקבות דינמיט 
זה פותחו במרוצת הזמן הדינמיטים הטחורים, המורכבים 
כיום מניטרוגליצרין, הנקת הנתרן או האשלגן, נסורת עץ, קמח, 
חומר מייצב (פחפת הסירן) וכר. באמון־דינמיטים מומר חלק מהנים־ 



רוגליצרין בחנקת האמון! הם זולים יחסית וזוכים לשימוש רהב. 
הז׳לטין המפוצץ, שהומצא אף הוא ע״י נ־בל, הוא ניטרוגליצרין 
שעבר ז׳לטיניזציה (פיזור בצורת חלקיקים קולואידיים ותפיחה) 
עם 8% — 7 ניטרוצלולוזה בעלת 12% חנקן (ר׳ להלן). ז׳לטין זה 
הוא הד,"נ המסחרי בעל העצמה וכושר הריסוק הגבוהים ביותר 
(מהירות ניפוץ: 8000 מטר/שניה). הז׳לטין־דינמיטים דומים בהר¬ 
כבם לדינמיטים הטהורים, בהבדל היחיד שהם מכילים ניטרוגליצרין 
שעבר ז׳לטיניזציה ע״י ניטרוצלולוזה. הם מצטיינים בעמידות טונה 
במים ובמיעוט הגאזים הרעילים הנוצרים מההתפוצצות. 

למניעת קפיאת הדינסיטים במזג-אוויר קר, העלולה לגרום 
לאבדן רגישותם לעידור — מקובל להוריד את נקודת הקיפאון 
שלהם ע״י המרתו החלקית של הגיטרוגליצרין באתילנגליקול דיני- 
טרט. דיניטרוגליצרין וכד'. 

נוכחות מתן ואבק־פחם באווירת סכרות־הפחם עשויה להפוך אותה 
לתערובת נפיצה, רגישה ללהבה. מטעמי בטיחות מותר אפוא לד,ש־ 
תמש במכרות אך ורק נח״נ מיוחדים (ח״נ ,.מותרים") בעלי להבה 
קרה המתקיימת זמן קצר. הם מכילים, לדוב. אחוז גבוה של חנקת 
האמון ותוספות לקירור הלהבה (כלוריד הנתרן, אוכסלט האמון). 

ח״נ מבוססים על כלורטים ועל-כלורטים של מתכות אלקליות, 
רגישים מאוד למכה וחיכוך, ולכן השימוש נהם מוגבל מאוד. את 
תה״נ מסוג "שפרנגל" מכינים בסמוך למועד השימוש ע״י ערבוב 



301 


נ&ץ, המרי־ 


302 



צורות נאישנזריוה סקובלוח של גרעיני חסרי נפ־< 

מחמצן (חומצת חנקתית מרוכזת. י 0 ר 1 נוזלי) עם דלק (ניטרובנזן, 
בנזין וכד). חם זולים ורבי־עצמה. אך מפאת הקשיים הטכניים 
הכרוכים בהפעלתם השימוש נהם נדיר. 

ה״נ מנומסים על חמצן נוזלי 00X1 ) הומצאו ע״י לינדה 
(ע״ע). מכינים אותם סמוך להפעלתם עיי ערבוב חמצן נחלי עם 
דלק מוצק נקבובי (פחם או פיח). רגישותם הגבוהה לניצוצות 
מהווה מגבלה בטיחותית ניכרת. 

נפצים (דטונט 1 רים) הם אלמנטים המשמשים לפיצוץ מטעני 
חנ״ס בעלי רגישות נמוכה ע״י ייזום גל הניסוץ או הגברתו. הם 
עשויים שפופרת זעירה מנחושת או אלומיניום, המכילה ממען יוזם 
(הרכב עירור, ר׳ לעיל), מטען חומר מעורר (ר' לוח 2 ) ו״מטען 
בסיסי" של טטדיל, פ.א.ם.נ" או ציקלוניט, להגברת גל הניפוץ. 

הנפצים המסחריים ונפצי החבלה מסומנים, בהתאם לדרגת החוזק 
שלהם, במספרים מ 1 עד 8 . לרוב הם פתוחים בקצה שבקרבת 
המטען היוזם ומופעלים בעזרת פתיל הננעץ שם ונלחץ בעזרת צבת. 
הנפציס החשמליים מכילים חוט-להט מיוחד. המשמש להפעלתם 
בזרם חשמל. בנפצי תחמושת נעדרים לעתים המטען היוזם או 
המטען ה״בסיסי", ואת מקומם ממלאים מרכיבים אחרים (פיקה או 
מאיץ). 

ח " נ הודפים. בתכנון חנ״ם לייעוד מסוים נדרשת יצירת 
גאז בעל טמפרטורה ולחץ מוגדרים, במהירות ידועה. במטרה להקנזת 
לטיל את המהירות הרצויה. בכך עוסקת הבליסטיקה הפנימית. 

חנ״ה מוצקים. בעירתו של הנ״ה מוצק מתקיימת על פני 
השטח ומתקדמת תוך נסיגת השטח הבוער בכיוון ניצב לעצמו. 
מהירות התקדמות הבעירה, המכונה מהירות בעירה קווית, עולה 
עם עליית לחץ הבעירה ק לפי המשוואה: "קל־ז (חוק סו״רובר), 
כאשר ל,ת קבועים אפייניים להרכבו הכימי של החומר ההודף: ערבו 
של ״ הוא עפ״ר בגבולות 0.1 — 0.8 . 


בשם -גרעין״ מכנים יחידה של חנ״ה מוצק בגודל כלשהו - 
פחית זעיר או גרס גדול־ממדים ( ר' ציור ). התוצאה הבליסטית 
הדרושה מושגת ע״י תכנון גאומטריית-הגרעין באופן שיתקבל קצב־ 
הבעירה הרצוי. 

בעת בעירת גרעין בצורת ריבוע. כדור, סרט או מוט קטן, שטח 
הבעירה קטן והולך, כלו׳ הבעירה "נסוגח". במוט חד־נקבי, שטח 
הבעירה הפנימי גדל והולך, ואילו החיצוני קטן והולד! ניתן איפוא 
לתכנן את הקוטר הפנימי כך שמושגת בעירה "קבועה". במוט רב־ 
נקבי שטח הבעירה הכולל גדל והולך. כלו׳ הבעירה .מתקדמת". 
כאמצעי נוסף לוויסות הבעירה משמש העיכוב ( 111011 ל 111 ח 1 ) — 
ע״י ציפוי משטחים מסוימים של הגרעין בחומר מונע בעירה או ע״י 
הצמדתו לדופן תא־השריפה (ברקטות). לדוגמה, במוט חד־נקבי בעל 
שטח חיצוני מעוכב, מושגת בעירה מתקדמת. 

חנ״ה מוצקים המבוססים על ניטרוצלולוזה (ר׳ לוח 3 ), מכונים 
גם "חמרים הודפים ללא עשן" (אף כי בבעירתם נוצרת כסות קטנה 
של עשן), ור׳ לוח 4 . 

הניטרוצלואזה מופקת ע״י ניטרציית הצלולוזה (ע״ע תאית). 

היא אינה תרכובת בעלת הרכב מוגדר ואחיד, כי אם תערובת 
של ניטרטים בדרגות ניטרציה שונות, בהתאם לתנאי הניטרציה. 

הניטרוצלולוזה הסיבית היבשה רגישה למכה, חיכוך, חום וני¬ 
צוצות; היא מסוגלת לעבור ניפוץ. עם עליית תכולת החנקן שלה 
עולה תכולתה האנרגטית. הניטרוצלולוזה אינה מתמוססת אלא 
עוברת ז׳לטיניזציה. לאחר איוד הממם הופך החומר הסיבי המקורי 
לחומר פלסטי הומוגני, ובו סיבי־הניטרוצלולוזה אינם ניתנים עוד 
להבחנה, הז׳לטיניזציה מחלישה את נטיית הניטרוצלולוזה לניפוץ 
במידה כזו שהיא הופכת מחנ״ם לחנ״ה. 

הניטרוצלואזה מופקת ע״י ניטרציית הצלואזד, (ע״ע תאית). 
נוטה להתפרק בראקציה אכסותרסיח, במהירות המואצת ע״י עליית 
הטמפרטורה ובהשפעת לחות, הגאז ־ 0 א המשתחרר מגיב עם ה¬ 
מרכיבים האורגניים של החומר ההודף תוך שחרור סא וזירוז 
המשך ההתפרקות. לשם צמצום פעולת הזירוז העצמי מוסיפים 
להרכב התמרים ההודפים מייצביס (כגון דיפנילאמין, 2 —ניטרודיפ־ 
נילאמין. וזלין) שמתפקידם להגיב עם ה ־ 0 'לז לשם ריחוקו. יציבות 
החסרים ההודפים שבהחסנה נתונה לפיקוח שוטף. בעיקר ע״י מבחני־ 
יציבות מעבדתיים תקופתיים. 

הרכב התמרים ההורסים כולל, בין היתר׳ תוספות, כלהלן: מר¬ 
ככים, המרים לצמצום הרשף, — למניעת היגרוסקופיות ולמניעת 
היווצרות משקעי נחושת בקני כלי-היריה. את הגרעינים מצפים 
לעתים בגרפיט. 

החוסר ההודף הראשון מסוג זה הונן בצרפת (ויי 1 ח 11 פ!ז\], 1884 ) 

ע״י ז׳לטיניזציית ניטרוצלולוזה באתד־כהל, עיצוב התוצר בצורת 
ריבועים והרחקת הממס. ב 1888 המציא נובל את הבליסטיט (בצורת 


לוח 3 

סיווג הניטרוצלולוזה 


שימושים עיקריים 

מסיסות 

באתר־אתנול 

1:2 או בבימרי־ 

גליצרין 

תכולת חנקן 
באחוזים 

ס ו ג 

%; 11.2-11,0 ) 

— כצלולויד 

%( 12.5 — 11.3 ) 

— בדינמיטים 

מסים 

12.3 — 8.0 

פירוקסילין 

כותנת 

קולודיין 

(נימרוצלולוזד. 

בהמרים הודפים 
(לפעמים תערובת 
של שני וזסוגים) 

מסיסה 

12.7—12.5 

פירוצלולוזת 

.מסיסה") 

בלתי מסימה 
ברובה 

מעל 13.0 

כותנת נפץ (ניטרוצלולוזה 
.בלתי מסיסה") 







303 


נפץ, חמר'־ — נבע 


304 


לוה 4 

סיווג התמרים ה ד,ודפים המבוססים על ניטרוצלולוזד. 


שימושים עיקריים 

סבנה פיסיקלי 

מרכיבים נפיצים עיקריים 

סוג 

תחמיש ת לנשק קל 
ותותחים ז רימונים 

חומר פלסטי הומוגני 

ניטרוצלוליזה 

חד־בפיסיים 

תחמושת לנשק קל. 

תותחים ומדגמית; 

רקטות 


א. ניטרוצלולוזה: ב. ניטרס 
אורגני נוזלי. המשמש 
כאמצעי־ז׳לטיניזציה מחמצן 
(ניטרוגליצרין, אתיגל־ 

גליקול דיניטרט וכד) 

די־ בסיסיים 

תחמושת תותחים 

פיזור של גבישי ניטרו־ 

גואנידין בתוך חיסר הודף 
הומוגני דו־בסיטי רציף 

א. ניטריצלולוזה 

ב. ניטרוגליצרין 

ג. ניטרוגיאנידין 

1 ־ 1 א 

1 > 

תלת־בסיריים 


פתיתים) ע״י דלטיניוציית ניטרוצלולחה מסיסה בעזרת ניטרונליצ־ 
רץ. כעבור שנה פיתח פ. א. אבל (ע״ע) באנגליה את הקורדיט, ע״י 
ז׳לטיניזציית ניטרוצלולוזה בלתי־מסיסד. בעזרת ניטרוגליצרץ, בנו¬ 
כחות אצטון. את החומר מעצבים בצורת חוטים, סרסים או צינורות. 
טמפרטורות הבעירה והאנרגיות של החמרים החורפים הדו־בסיסיים 
המכילים ניטרוגליצרין גבוהות יותר מאשר אלו של החד-בסיסיים. 
לאחר מלה״ע ן פותח באה״ב החומר החורף החד-בסיסי 11 :יזיי 1 
(״נטול רשף ובלתי-היגרוסקופי״). בסלה״ע ! 1 הוכנס לשימוש ב¬ 
אנגליה ה״קורדיט 1 יז", שהוא חומד הודף הטרוגני תלת־בסיסי 
המכיל 55% ניטרוגואנידין, והמצטיין בבעירתו ד,"קרה" המפחיתה 
את הרשף ואת איכול הקנה, 

רוב תהליכי הייצור המקובלים בתעשיית התמרים הפלסטיים 
יושמו בתעשיית התמרים ההודפים המבוססים על ניסרוצלולוזה. 
בתהליכי משיכה. עם ממם או בלעדיו. מתקבלות צורות גליליות, 
ואילו בתהליך הערגול מופקות צורות מרובעות. 

ח נ "ד. מרובבים (עם מקשר המשמש כדלק) פותחו לצורך 
"צור גרעינים בעלי ממרים גדולים עבור מנועים רקטיים. המרים 
הודפים אלה אינם מכילים ניטרוצלולוזד, או ניטרואסטרים כגון 
ניטרוגליצרין. הם המרים הטרוגניים המכילים מחמצו אי-אורגני 
(על-כלורס האשלגן או האמון. הנקת או פיקרט האסון) ודלק אורגני 
(גומי פוליסולפירי או פוליאורזני, קופולימרים של בוטריאן. פולי־ 
ויניל כלורי, וכד , ), לעתים בתוספת דלק מתכתי. הדלק האורגני 
משמש כמקשר. ניתן לייצרם בעיקר בתהליך יציקה או דחיסה, 
בתבנית או במיכל פלסטי (הנועד לשמש כמעכב־בעירה). או בתוך 
תא־השריפה עצמו של המנוע הרקטי (שלדפנותיו נועד תפקיר העי¬ 
כוב). מהירות הבעירה הקודר. של חמרים הודפים אלה היא 0.2 — 0.5 
ס״מ/שניה. 

המרים הודפים נוזליים כבשו לעצמם תפקיר חשוב בטכנולוגיית 
הטילים הרקטיים. הם הופעלו לראשונה במלה״ע 11 , בטיל הגרמני 
2 ־/י, שהונע ע״י כהל וחמצן נוזלי. קיימים שני סוגים של המרים 
אלה: ה תר-ה ודפ י ם, שהם תרכובת יחידה, כגון הידרזין. או 
תערובת הומוגנית של נוזלים, כגון ניטרובנזן, חומצה חנקתית ומים ,■ 
והד ו־ הוד פ י ם, המורכבים משני נוזלים — מחמצן ודלק — 
המאוחסנים בנפרד ער למועד השימוש, וו,:דלקים מעצמם בעת 
ערבובם, 

בתור מחמצנים משמשים חמצן נוזלי, פלואור, מי-חמצן, חומצה 
חנקתית מעשנת, אוזון או טטראניטרומתן. בתור דלק משמשים 
הידרזין, מימן, אמוניה וכהלים אליפטיים. 

מבחינת העצמה. עולים התמרים הדו-הודפים הנוזליים על 
התמרים ד,הודפים המוצקים הדו־בסיסיים, וחלקם עולה אף על 


התמרים ההודפים המוצקים המורכבים, הנועדים לטילים רקטיים. 

היסטוריה: חה״נ הקדום ביותר, אבק-שרפה (ע״ע) שימש עד 
למאה ד, 14 בעיקר כחומר פירוסכני וחומר תבערה, ולאחר מכן היה 
חה״נ השימושי היחיד. התקופה המודרנית של חה״נ, ראשיתה בהכנת 
הניטרוצלולוזד, ע״י פלוז 0 !צנו״ 1 :>< 1 ) ב 1838 . לאחר מכן הוכנו 
הניסרוגליצרין (סובררו [סז:״< $01 ], 1846 ). ד,דינמיט (נובל. 1867 ). 
החומצה הפיקרית (ע״ע, 1886 ), והחמרים ההודפים .,ללא עשן" 
(ו׳ לעיל! בסוף המאה ה 19 ). ב 1902 הוכנס לשימוש ר,ם.נ.ט.. ואילו 
רוב חה״נ החשיבים המאוחרים יותר פותחו מאז מלה״ע 11 . וע־ע 
ניטרו־תרכובות. 

, 1-11 1011 > ■() 11 ( 014 ? { 0 {? 8111 * 6 ( €1 7/16 ,ל 1 ׳ 31 ס .״ 1 •יד 

.}״ן : 1948 , 54/1101-510/16 147141 ■ 5111671$ ,■ב> 011 מ) 011 זצ ..^ ; 1941/3 
,. 1 ג 01 ש־ 0 זזג 8 . 1 ל 1 ; 1958 , 10111161 <]*£ 711%/1 / 0 61 ( 50161 7/16 , 30014 > 
{ 010% ( 1 (/ 766 111141 {■( 11111 * 0/16 , 1 ^ 1 ־ 631 ־ 171 .יד ; 1960 ,( 1101 !! 4 ק 70 ? 61 ) 001 ? 

. 1964/7 , 1411 , 0111161 /׳/*£ }ס 

יע. רו. 

נפךת־יתי (במצרית ״היפה באה״, 1379 — 1358 לפסה״נ לערך), 
אשת אמנחיתס 7 \ 1 (ע״ע), מלך מצרים, ואם שש בנותיו. 

יש הסוברים שהיתה נסיכה מיחאניח, ולדעת אחרים היתד, בתם 
של אמנחתפ 111 ותיי. נ׳ נטלה חלק פעיל ברפורמה הדתית של 
בצלה, וקנאותה לדת החדשה היא שהביאה, כנראה, לקרע ביניהם. 
לקראת סוף ימי שלטונו, בבקשו לשוב לדת הישנה (ע״ע מצרים. 
עם׳ 173/4 ). 

נראה שהאריכה ימים אחר מות בעלה, עד שנת מלכותו השלישית 
של תות־ענח־אמון, וזה המשיך, בהשפעתה, לאחוז בדת החדשה עד 
מותה. עם מות בעלה. ביקשה נ׳ מהמלך החתי שופליליומה לתת לה 
אחד מבניו לבעל. יפיה זכה לפרסום רב והונצח בתבליטי עמארנה 
ופסליה. בייחוד ידועים שנים מביו פסליה: האחד— דיוקן פוליכרומי, 
במוזיאון־ברלין. והשני — דיוקן לא גמור במוזיאון־קהיר (חמי■ ע״ע 
מצרים, עמי 212 ). 

{ 411 ( 7 { 0 1 / 1 ( £ 1%/11661 £(/! {(> { 1010 % * 0 * 0/1 1 ) 471 {■ 1-111101 , £1170141 11 . 11 .( 1 

. 1968 , 714101 ) 11 ) 41 י £41 ־ 1 ! 11 \צ . 0 ; 1967 ,/ 3 זק 8 ■מ 11 :> 5 ; 11 ;> 1 נ 8 ע 11 ק ת) ["פסיכולוגיה בשפה פיסיקלית"]). אך 
מתרבים גם הנסיונות באסכולות פילוסופיות אחרות. כגון פילו¬ 
סופיית החיים (ע״ע חיים. פילוסופית ה-), פנומנולוגיה (ע״ע), 
אכסיסטנציאליום (ע״ע) (דילתי, הוסרל, היוגר, יספרם [ע׳ ער¬ 
כיהם]), הבאים לתאר בצורה ברורה יותריאת אפיו הרוחני 
המיוחד של האדם. בתורות אלה ממלאים מושג האישיות והיחס 
התבניתי הכולל של האדם אל המציאות תפקיד מרכזי. 

בעיית הגבול בין חני, מצד פעולות החשיבה ומה שקרוי אינטלי- 
גנציה, ובין הדומם — חזרה וריתקה תשומת־לב בעידן שלנו בגלל 
מציאות מחשבים ובשל הדיונים הנלווים לכך (ע״ע חשוב, מכונת-, 
עמ׳ 138 ).התפתחות זו היא אתגר למחשבה על היחס בין הגשמי לרוחני. 

מאז ראשית המאה ה 20 נעשו מאמצים רבים כדי להגדיר את 
המושג נ׳ בהגדרות מדעיות מדויקות. כיום מקובל להגדיר את ר,נ׳ 
(במובן 1 >ת!תז באנג׳) כקבוצת־מאורעות מאורגנת ברקמה עצבית 
המתרחשת כתגובה מיידית למאורעות מחוץ לאדם ובתוכו שקדמז 
לה ז קבוצה זו תופסת תפיסה רוחנית את המאורעות הנ״ל, וממיינת. 
משנה ומתאמת אותם לפני שהיא יוזמת פעולה שתוצאותיה צפויות 
לאור המידע הקיים. כלל התחושות, התפיסות, הרעיונות, העמדות 
והרגשות שלהם מודע האדם בזמן מסוים מהווים את תודעתו. 
תת־התודעה היא אותו מגזר נרחב של המנגנון הנפשי שהצטבר 
בהמשך חוויית החיים של האדם ושאינו שייר בד״כ לתודעה ואינו 
עומד לרשותו בכל עת, אולם מתגלה ככוח מניע חזק בהתנהגותו 
הגלויה. פעילות התת־תודעה בחיים היומיומיים מתבטאת בתחום 
החלופות, פליטות הפה והקולמוס. פתירת בעיות וכר. השפעתה 
בולטת במיוחד בנורוזות (ע״ע). חקירות בתחום חיי ד.נ׳ הוכיחו 
בעליל שמצבים נפשיים גורמים למצבים גופניים ולהפך. ע״ע מת, 
עמ ׳ 959 — 960 ; תודעה. 


פ. האזרחי, על היש המושלם, תשכ״ד: ש.ה. ברגמן. תולדות הפיל" 
סופיה החדשה/ תש״ל! .ח!^ 1 . 11 ) 11 ) 8 ,׳ 0 ק? 1£6 .} 1 ,£ל.ל . 80 .״ 1 

/ 0 5 )/ 01 ) 711 ^ 8 , 1$ ■ 1 ־ 401 ׳< . 0 ; 10 * 1925 0 ,) 11 )^ 5 ? ,בי 1 .£נ 01 > 1 .£ ; ־ 1913 
7/10 י 10 ץ 1 ן . 3 ) ; 1940 . 801,1 1/16 / 0 1 >) 14 ) 7/1 , £1115 ; 1932 .{)<■ 8111 

: 1953 , 1€ וז 1 ' 1 ' 1 ) 4 ) 111 ) 1014 ? ,ז 55£ ג־נ 81 . 5 ; 1949 ./ 11 < 841 /ס 1 <] 1€£ <ס 0 

11 ) 1 /) 15 /> 1141411 )<{^ 1 ) 4 11 ) 111 ) 7/1 1 ז £1-055€ 111 ) 56 ) 1 ( 1 ־ 50£111 וח 11£1 . 14 
. 1971 , 811114 / 0 ! 111 ) 1014 ? , 111:01111 ;}׳* ,'א ;״ 1954 ,)/ 1 ),(( 1/1 } 13 ) 81 

מ. שור. 

בדתות ובפולקלור. אחת האמונות העתיקות והנפוצות 
ביותר היא שה״נ'" היא "רוח החיים" המניעה את הגוף וקיומה אינו 
נפסק עם מות הגוף. על קדמות האמונה הזאת, שהצמיחה דאגה 
לגורל הנר :אחרי המוות. מעידים מנהגי הקבורה, שראשיתם בתקופת־ 
האבן הקדומה. אשר לתפוצת האמונה, נראה כי אין חברה — 
ואפילו הפרימיטיווית ביותר — שאמונה זו לא תהא מצויה בה, אף כי 
רב השוני בתפיסת מהות חני ופעולתה, וכן בקביעת מקומה בגוף. 
רבים מזהים אותה עם הנשימה (ע״ע השארות חני. עס׳ 447/8 ), 
או עם הדם (ע״ע, ענו 724 ). יש המדגישים את תלות הנ׳ בגוף 
ובלעדיו הר אינה אלא צל חסר־אונים (האמונה היוונית המשתקפת 
בשירי הומרוס). מאידך יש תפיסה ספיריטואליסטית (ע״ע ספירי¬ 
טיזם), הרואה בני ישות עילאית בת־אלמוות ובגוף את כלאה הזמני 
(אפלטון, האורפיים [ע״ע אורפום] ביוון, הדתות המונותאיסטיות). 
— בשעה שהאדם ישן או נמצא במצב של חרג(ן. ד,נ׳ עשויה לצאת 
מהגוף לזמן מוגבל; נ" המשוטטות בעולם נפגשות עם נ" אחרות 
ומופיעות בחלום או בחזיון. לפי אמונה עממית גרמנית, יוצאת הר 
מפי הישן בדמות עכבר לבן או ציפור קטנה. ואם מעכבים את שובה, 
מת האדם. מנהג נפוץ הוא, שלא להעיר אדם בפתאומיות משנתו, 
שמא לא תספיק הב׳ לחזור לגוף. — החרגון המביא ליציאה זמנית 
של חג' פוקד בד״ב מכשפים ושאמאנים למיניהם, המשלחים את 
נפשם למרחקים כדי לבצע זממם (ע״ע כשפים, עמ' 1082 ), או 
מיסטיקנים, שנפשם מתעלה זמנית לעולמות העליונים. — במות 
האדם, נפרדת חני סופית מהגוף; עצם יציאתה מהגוף היא המיתה 
(מכאן הביטוי "נפח נפשו"). דרכי יציאת חנ׳ הן. לפי האמונה העמ¬ 
מית, הפה, הנחיריים או האזניים. יש הסבורים שהנזמים והעגילים. 
שהפכו במרוצת הזמן לקישוט, היו במקורם קמיעות שנועדו למנוע 
את יציאת חני בטרם עת. אחדי שיצאה מהגוף, הופכת הנ ׳ לרוח 
ערטילאית. רבים המאמינים, כי קשה עליה הפרידה מהגוף, והיא 
שוהה, עת קצרה או ארוכה, בקרבתו בקבר. טקסי קבורה ואבל 
רבים לא נועדו במקורם אלא לסיים את נ" המתים או להטעות אותן, 
כדי ליטול מהן את הרצון והיכולת לשוב אל החיים. — לפי אמונת 
עמים רבים, שואפת הב הערטילאית להתגלם שוב בגוף חדש (ע״ע 
גלגול־נשמות). 

עמים רבים האמינו בריבוי נ" באדם (ע״ע השארות הנפש, עט׳ 
472 ; מצרים, דת ופנתאון, עמי 222 ; תיאור של הב לפי האמונה 
המצרית ומסעד. מחוץ לגוף ר' ברומאן של פ. ורפל [ע״ע], ,.ירמיהו 
איש ענתות"). לפי אמונה נפוצה עשויה הב (או אחד מכוחותיה) 
לשכון במשהו הקשור באדם מחוץ לגופו, כגון צלו, שמו או בבואתו. 
מכאן החשש מפני השתלטות גודם עוין, כגוף מכשף. על מחבואי 
הב. מלאגרוס (ע״ע) מת, משנשרפו גזירי־העץ שבהם שכן כוח־ 
חיותו; כוחו של שמשון סר ממנו משקוצצו מחלפות־ראשו. ידועות 
יצירות ספרותיות שצמחו על רקע זה, כגון זו("תמונת דוריאן גרי" 
מאת אוסקר וילד [ע״ע)) המספרת על חטאי נ׳ השוכנים בדיוקו 
ומביאים להשחתתו במסתרים; או כאלו המתארות מעשה נורא 
בצל שניתק מהאדם ואפילו קם לחיים משלו ("קורותיו ה¬ 
מופלאות של פטר שלמיל" של שמיסו; "הצל" של ה. כ. אנדרסן 
[ע״ע]). 

בייחוד עמים פרימיטיוויים מייחסים נ" לא רק לבני־אדם, אלא 
גם לבעלי־חיים, לצמחים וגם לעצמים דוממים. אמונה זאת ידועה 
בשם אנימיזם (ע״ע, וע״ע משל, עט׳ 628/9 ). 



309 


נפש, בנצרות, כאפלאם, כדברי חז״ל 


310 


7/11 ,זש 32 ־ני 1 . 0 .( ; 1909 , 1 * 501 ) 1/1 / 0 0 ) 16 7/11 ,־<ש 1 /י\ 1 !ז 0 

, 11111 ז 8 -ץזו* 1 ״ 1 ;* 25 — 1922 .(.״, 5 106104 ) , 1 מ 1-3 , 8 / 1 * 801 11 ) 5016 ) 
. 1957 ,ח 11£10 ) 7 )' 1.'*47>1( 77171X1111*(, 1927; ?. 113(310, 7711X1111 

מ. ו. 

בתאולוגיה הנוצרית ה מסרתי ת, מושג ה״נ" (או 
ה״נשמה") הוא מרכזי, שנן הגאולה והישע שהביא ישו מתייחסים 
בעיקר לנ ׳ האדם הפגומה נפגם החטא הקדמון(ע״ע). חטאיות יסודית 
זאת — אליה מתוספים החטאים האינדיווידואליים של כל אדם — 
מועידה את חג׳ לדראון־עולם באשה של גיהבום (ע״ע, עמ׳ 652/3 ) 
לולא החסד (ע״ע, עם' 734 ) המושיע הניתן ע״י המשיח (ע״ע, 
עמי 619 ). רבים מהפולחנים הנפוצים בנצרות של יה״ב (ע״ע אינדו־ 
לגנציות; מיסה תמונ 1 ן״מ]) היו מכוונים לחלץ נשמות עלר 
בות מהגיהנום ולהכניסן לתחום האושר הנצחי (גן־עדו עליון). 
נתאולוגיה הנוצרית המודרנית ניכרות מגמות לדחות את מושג הס 
כמושג "יווני" שאינו הולם את האנתרופולוגיה של המקרא. 

נ׳ נ א ס ל א ם. המושג נ׳ מקשר בין העולם העל־גשמי והגשמי. 

הס נדונה באסלאם בשלוש רמות: (א) הדת; (ב) הפילוסופיה 
והמדע; (ג) הגישה העממית: (א) בקראן מציין המונח ס הן 
אישיות () 501 .תסג״ק) האדם והאל, והן לציון משמעות חס ( 50111 ). 
במשמעות השניה מונה הקראן שלושה סוגים: 1 ) 0 המצווה על 
עשיית הרע ( 12,53 ) שיש להתגבר עליה ולהכניעה בעזרת רחמי 
האל; 2 ) 0 מגינה המשמשת במצפון והיא זו המקווה להגיע לישועה 
( 125 ,2 ) , 3 ) הס השלווה, שהיא השלב הגבוה ביותר בין הנ" והיא 
זאת הנקראת להכנם לגן־עדן ( 27 , 139 ). 

הס, או הרוח. נבראה ע״י האל בריאה כפולה: לראשונה, בעת 
בריאת אדם הראשון, שבנפשו צרורות נפשות כל בני האדם 
[ 29 , 15 ], ובשניה. בעת בריאת העובר ( 39,8 ]. הס מסוגלת להיפרד 
מן הגוף, אם בעת שינה וחלום ואם בשעת מיתה [ 60 , 6 ]. מקומה 
של הס בלב האדם. המשמש גם משכן האמונה הדתית [ 6 . 2 ]. לס 
4 כשרים: ראיה, שמיעה. רוע ואדיקות [ 7 . 151 ]. לאחר מוח הצדיק 
מביא האל את נשמתו אליו ומניחה אצל כסאו עד ליום הדין עת 
יחברה מחדש עם הגוף [ 131,7 ]. לפי החדית־ (ע״ע) אין משך הזמן 
שביו המוות לתחיה אלא כמשך מצמוץ עין. 

גישת הכלאם (ע״ע) המוקדם לס מתרכזת בתפיסתה כדבר 
החומר, במדה פחותה או יתרה. 

תפיסה זו היתד, שלמת באסלאם נמעט עד המאה ה 11 , עת חל 
בה שינוי על ידי אלסויני. שקבע כי הרוה נשארת אחרי המוות. 
תלמידו, אל־ע׳זאלי (ע״ע גזאלי), טען שהגישה הפילוסופית אינה 
נוגדת את הדוגמה: לדבריו, הלב, הרוח, השכל והס נמצאים בגוף, 
אד אינם בעלי צורה ולפיכך הם יכולים להתקיים בנפרד לאחר 
ניפסדותו של הגוף. את הדוגמה של תחיית הגוף יש להבין כפשוטה. 

צ. ו. 

הצופים (ע״ע צופיות) חלוקים באשר למהותה של חס 
והישארותה. לדברי אל־קשיירי (ע״ע קשירי, אל■) הס היא רוח 
חמה המשמשת מקור לתנועה ולתשוקות הגופניות והיא מגלמת את 
מגרעותיו של האדם. מאידך, בתקופה מאוחרת הושפעה הצופיות 
מהחלוקה הקראנית (ר׳ לעיל) ומחחלוקה בפילוסופיה היוונית. 
תכלית הס להגיע לאיחוד עם האל, וזאת תשיג רק לאחר התכוננות 
ותרגול בדרכי אדיקות. נזירות וידיעה עצמית. 

בצד האמונות התאולוגיות המוסמכות קיימות אמונות 
עממיות: טבעה האמיתי של הס אינו ידוע אלא לאל, היא יכולה 
לעזוב את הגוף, למשל בעת השינה. ונ״ב, יש 0 ׳ מדרגות שונות 
— של נביאים, סנים (רוחות) וכר. 0 האדם נשמרת בזמן שבין 
בריאתה לביו כניסתה לגוף העובר בספור לכסאו של האל. נ" 
המתים נלקחות עיי מלאך־הפוות ודינן אושר או אבדון — הכל 
לפי מידת צדקו של האיש בחייו. הס יוצאת מגופו של האדם 
דרן־ פיו או דיר אחורי ראשו. אין הס עוזבת את הגוף בקלות, 


אלא היא מנסה להישאר צמודה אליו; בכד נוצר הקשר בין החיים 
למתים. בתפילות ובמעשים טובים יכולים קרובי המת להקל על 
נפשו. יש המאמינים כי 0 המת נשלחת ע״י האל לשבת זמן־מה 
ליד קבר בעליה. בעת זו היא נבחנת על ידי צמד המלאכים מנכר 
ונכיר. 0 שעברה את הבדיקה בהצלחה מובאת ליד כסא האל. 
לאחר יום הדין מובאות 0 ׳ הצדיקים לגן־עדן שבו הן מבלות באכי¬ 
לה, בשינה ובחברת יפהפיות בלא שובע או עייפות; אלו שלא קיבלו 
את האסלאם סובלות עינויים עוד לפני שליחתן לגיהנום. בגיהנום 
סובלות הס׳ משריפה מתמדת. בין החטאים ובין הצדיקים יש סוג 
נוסף של מוסלמים שחטאו ונפשותיהם מובלות לכור המצרף. עד 
יום הדין נשארות הס׳ בצורת ציפורים: של המאמינים — נצבע 
ירוק, ושל הכופרים בצבע שחור. נ" הנרצחים הופכות לינשוף 
היושב ליד הקבר וקורא לנקמה. 

3 . מקורות הרעיונות הפילוסופיים והמדעיים על חס 
כאסלאם הם אפלטון, אריססו, הנאו־אפלטוניות וכתביו של גלנוס 
(ע׳ ערכיהם). הפילוסופיה האסלאמית קיבלה את התפיסה האריסטו־ 
טלית של נ' בצורת הגוף — היא בת אלמוות וסביבתה הטבעית 
עולם השכלים. 

נציגיה החשובים של אסכולה זו הם אלפארבי (ע״ע פאראבי, 
אל־) ואבן סינא (ע״ע). לפי התפיסה הפילוסופית מחולקות ד,נ" 
לשכליות, לחיוניות ולצמחיוח. תפיסה זאת היא סטאפורית ואינה 
באה להצביע אלא על הצדדים האינטלקטואליים, הרגשיים או 
החושיים של ההיים. 

לדעתו של אבן סינא, על חס, לטובתה, להיפרד מהגוף. אם 
נחייה אין לה קופת שרצים מאחוריה, אין מניעה שתיהנה מייד 
מאושר נצחי. מאידך, נ" שאינן יכולות להיפרד מגופן לחלוטין 
תסבולנה בחיים שלאחר המוות מהרגלים גופניים שהיו מנת חלקן 
בעוד,"ז. נ" צדיקות אך חלושות-מות ייהנו מאושר. חג" הגרועות 
ביותר הן אלו שנחייהן בעוה״ז פרקו מרצון את עול הטוב. הללו 
אינן בנות־תקנה ונעוה״ב הן קשורות לגוף בקשר אמיץ. 

אבן סינא מדגיש כי בעוה״ז מוטלים על הס שני תפקידים: 
מוסרי, שעיקרו העמדת הגוף בכפוף לה, ורוחני, שעיקרו הכרה 
אינטלקטואלית של האל. הוא טוען שלאחר המוות ייהנו הב" הצדי¬ 
קות מאושר אמת שאין עמו זכרונות והרגלים ונ* אלו אינן זקוקות 
למתווך לשם הרגשת אושר זה. א 

על חג׳ במקרא, ע״ע השארות הנפש. עמ׳ 447/8 . 

בדברי ח ז "ל ניכרת התמודדות והתלבטות בבעיה הדואליסטית 
הכרוכה בשניות המושגים גוף—נ ׳ , בעיה שהעסיקה הרבה את הפילו¬ 
סופים היווניים ואת פילון. השקפתם היסודית היא כי: "ס שותפים יש 
באדם: הקנ״ה. אביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידין... 
אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר... והקב״ה נותן בו רוח ונשמה 
וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והילוך רגלים 
ובינה והשכל. וכיוון שהגיע זמנו להיפטר מן העולם הקב״ה נוטל 
חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם..." (נדה ל״א, ע״א; והשר 
ירו׳ כלא׳ ח׳, 1 ; קה״ר ה־, י׳ בשם רבי יהודה הנשיא. והשר 
פילון. 224 , 2 ,.*)- 1 . 0 :!ת 8 6 ( 1 ). — מכאן גם יסוד לאמונה בהש¬ 
ארות הנפש (ע״ע, עם׳ 454 — 456 ). "שותפות" וו מיוחדת לאדם, 
אך שאר בעלי החיים "נפשם וגופם מן הארץ" (ספרי. דב׳, ש״ו). 

השקפה זו מניחה אמנם את היות ה 0 נפרדת סן הגוף אך מדברת 
על שני החלקים, בשותפותם. כעל שלימות אחת. בשאלת ומן החיבור 
ביניהם התווכח רבי יהודה הנשיא עם אנטונינוס, והודה לו לבסוף 
בי הזמן הוא עם הפקידה ותחילת ההחרקמות — אף כי היצר הרע 
(ע״ע) נטפל לגוף רק משיצא לאוויר העולם (סס צ״א, ע״ב! ב״ר, 
ל״ד. י'). — על השפעת שאלה זו על מעמדו המשפטי של העובר — 
ע״ע אמבריולוגיה, עמ׳ 882/3 . תפקיד חג׳ להניע את הגוף, לעורר 
את חושיו ולקלוט רשמים, וע׳׳כ מתעוררת שאלת יחסה אל השכל. 



311 


נפש, בדברי חז״ל, בשילוסושיד ובססרוה המוסר היהודית 


312 


לדברי פילון ( 66 , 27 , 11 >תו 11 ת 10 :> 1 ] 1 כן" < 1 ) השכל הוא חלק שלישי. 
לצד הגוף והב/ אולם מקומו הוא בתחום ד.נ׳ ולא הגוף. משום אפיו 
האלוהי. מדברים אלה, ואחרים, בפי יוסף נן מתתיהו (מלה״י ז׳. ח , . 
ז' ועוד) משתמעת מידת הפרדה גדולה הרבה יותר נין הגוף ונין 
הג׳. והעינה שלילית יותר של "שותפות" הג׳ בגוף. לדבריו זוכה 
הב׳ להשתחררות ולהתעלות עם היפרדותה מכבלי הגוף נמות האדם, 
בעוד שלדעת חז״ל מתעלה הנ ׳ . לאחר המוות. כמידת המצוות 
והמעשים הטובים שעשה האדם, באמצעות גופו, בעודו חי. הנשמה 
במקורה טהורה (נר׳ ם', ע״ב), אעפ״כ אין שחרתה קבועה ועומדת 
אלא תלויה במעשי האדם (השו׳ קה״ר י״ב, ז'). 

צמצום מידת השניות גוף—נ׳ בהשקפת חז״ל משתקף היטב 
בפתרון שהציעו לבעיה החמורה בתורת הגמול הכרוכה בתפיפת 
ה,.שותפות" הנ״ל: "אמר ליה אנטונינום לרבי, גוף ונשמה יכולין 
לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר נשמה חטאה... ונשמה 
אומרת גוף חטא... אמר ליה ...הקב״ה מביא נשפה וזורקה בגוף 
ודן אותם כאחת" ( 0 נ׳ צ״א. ע״א—ע״ב). יתר על כן. הלל הזקן ראה 
ברחיצת הגוף בנית מרחץ מצווה דתית, וכשתמהו עליו תלמידיו: 
"הו היא מצות? אמר להם: אין [ = כן|ז ומה אם איקוניות של 
מלכים... סי שהוא ממונה עליהם מורקם שוטפם... אנו שננראנו 
בצלם... על אחת כמה וכפה" (ויק״ר ל״ד, ג׳). קיום הגוף ושכלולו 
הוא קיום "צלם אלהים" בעולם. ולא שחרורה של ד.נ׳ מן הגוף. 
השאיפה הבולטת לצמצם ככל האפשר את מידת השניות — שבעי¬ 
קרה הודו. כאמור — נבעה גם מראייתם של חז״ל את האל כבורא 
"המחדש בכל יום מעשה בראשית". וע״כ עצם תהליך בריאתו 
והתרקמותו של העובר הוא פלא ונס גדול דיו כדי לבטל את מעלת 
ערכו המיוחד של יצירת הנ׳ (השו׳ נדה ל״א). 

בדברי התנאים אין זכר לרעיון הפרה־אכזיסטנציה של חנ׳, 
ו״אוצר הנשמות" שהם מזכירים לעתים מתכוון למקום חג׳ לאחר 
מות הגוף, ולא טרם לידתו. אמוראי א״י מן המחצית השניה של 
המאה ה 3 ביטאו לראשונה דעות על ה״נשמות [ש|היו שם [= ב¬ 
מעמד הר טינין ועדיין גוף לא נברא״ (תנה׳ נצבים, ג׳; וחשו יב׳ 
ס״ב, ע״א: ע״ז ה׳, ע״א). ולדבריו של ר׳ לוי נמלך הנורא. לפני 
בריאת האדם. ,.ננפשותם של צדיקים" (נ״ר ח׳, ז׳). אעפ״כ, גם 
בפיהם שונה הרעיון בעיקרו מן ההשקפה היוונית־פילוסופית. שכן 
אין הוא נובע מתפיסת ניגוד יסודי בין רוח לחומר, והנ׳ אינה יורדת 
ממעלתה ע״י התחברותה עם הגוף. הקיום הקדום של ד,נ׳ שבפי 
האמוראים סמוך בעיקרו על רעיון הידיעה הכוללת של הבורא. 
שהיא מעל הזמן. — מוטיוו ידיעת התורה של העובר והשבחתה 
ממנו עם לידתו, מתייחס לעובר עצמו ולא לנפשו לפני היכנסה 
לגוף (ע״ע מיתוס, עמ׳ 411 ). מ״מ. בתורתם של האמוראים כבר 
נתפרדה יותר החבילה של הגוף והד, ונקבעה גם חלוקת תפקידים 
ביניהם. עשרה דברים בגופו של אדם משמשים את הנ ׳ (ויק״ר ד/ 
ד׳), ואילו הד זנה את הגוף (נר׳ י׳. ע״א) ושואבת לו חיים מלמעלה 
בשעה שהוא ישן (ב״ר י״ד, ט׳). רעיון דומה להשקפה הסטואית 
הפופולרית (המצויה גם אצל פילון: 69 — 71 סז&״זס £ל 1 ) 

מדבר על הד הממלאת את הגוף כפי שהקנ״ה ממלא את העולם 
(ויק״ר ד׳. ח׳), אלא שאצל חז״ל השוואת חד לבוראה באה כדי 
לחייבה בקילוסו. ותו לא. 

הקבלה לתפיסה אחדותית של גוף—ד נמצאת בתורת זרתושטרה. 

כפי שהיא משתקפת במקורותיה מתקופת הסאסאנידים. ע״פ השקפה 
זו. ובניגוד לחורת מני (ע״ע מניכאים), הגוף והד נלחמים יחד 
נגד סוה השקר, והגוף — הנברא מחומר דומה לנפש — הוא המכשיר 
שבאמצעותו הוא פועל. רק האדם הזוכה לגוף בריא זוכה לד בריאה. 
על התוצאות הנודעות להשקפה זו על בעיית הסגפנות — ע״ע. 

א. א. אירבך. חד־ל — פרקי אמינות ודעות. פר׳ י׳ תשל״אי: 

! תס /)! 1 ^ 1 /ס ) 8001 ) 1/1 מ* // 601 ) 1/1 /ס ) 1 € ז ) 1 / 1 *£-)) 8 )!/' 1 , 161 חס? . 0 


,<£<> 1 נ 0 ו 1 ״ד }ס 21 תזנ 01 [ חצסוזשתו^) 4 ^ה 1 /ו 1 ^ / 47 ־>*מ ו <) 806 ) 1/1 1/1 />ה 0 
, 01155 ־ 1 ? .! ; 1910 , 1  4 ו 1 ה 1-101 / ) 1111 ) 81 

. 1925 ,( X ז X נ 1 י 1 ׳*\ 0 *לי) 

י. ת. 

ניה״ב הושפעה תורת־הד היהודית מההשקפות הפילוסופיות 
היווניות כפי שנתפרשו ע״י מוסלמים ונוצרים. ייחודה הוא בנסיון 
להתאימן לתורה ולפרש באמצעותן מושגים מתחומי המוסר. החסידות 
הדתית, הנבואה והשארות הד. פותחו 3 תפיסות עיקריות: (א) הב׳ 
היא עצם חסרי שנברא עם גמר היווצרות הגוף. שנקשר אליו ופועל 
באמצעותו. הד היא אחת, ונושאת ג כוחות: התאווה (פונקציות 
הצומח), הכעס (פונקציות החי) וההכרה (ייחוד האדם). במוות 
נפרדת הד ומתקיימת לנצח, בשמים או בשאול (ע״ע השארות 
הנפש). זוהי השקפת רב סעדיה גאון (ע״ע), המושפעת בעיקר מן 
הסטואה (ע״ע), והיא שהשפיעה, בצירוף השפעות אחרות, על 
חסידות אשכנז (ע״ע). (נ) הד היא עצם רוחני נבדל מן הגוף, 
נאצלת מג׳ העולם ומונהגת ע״י השכל. שהוא דרגת אצילות יותר 
גבוהה, וע״כ קיומה נגיף מנוגד למהותה. עם החיבור לגוף מופיעות 
בה פונקציות דומות לצומח ולחי. אד מהותה המקורית נשמרת 
בפונקציה של ההכרה, המשתחררת בהדרגה משבי הגוף ומשתלטת 
עליו כדי להחזיר את הד הטהורה למקורה אחרי המוות. זוהי השקפת 
ר׳ בחיי אבן פקודה (ע״ע), והיא מושפעת מן הנאו־אפלטוניות (פ״ע, 
עמ ׳ 781 ). שיטה זו פותחה הרבה ע״י המקובלים, ע״פ דרכם. אצל 
יצחק ישראלי (ע״ע) ויוסף אבן צדיק (ע״ע) חריפה יותר ההבחנה 
ביו חלקי הד, וכל אחד מהם פועל באבר מרכזי אחר. (ג) החפיסה 
המושפעת פן האריסטוטליוח, לפיה הד היא צורת הגוף־המוכן- 
לחיים. ואין להפריד ביניהם. הד אחת — ולה 5 פונקציות: זן, 
מרגיש, מדמה, מתעורר ושכלי. באדם חני השכלית היא מקור כל 
הפעולות, לרבות אלה המשותפות לצומח ולחי, ובכך הוא מתייחד 
מהם. השכל נתפס כמהות נפרדת וכצורת חד והוא שנשאר במות 
הגוף. וע״ע גבירול שלמה, עמ' 225/6 ; משה בן מימון, עמ׳ 552 . 

י. י. ג ■סמן, הפילוסופיה של היהדות, תשי״א! י. תשבי, משנת 
הדהר. ב׳, ג—מ״ב, תשכ״א! א. שביד. עיונים בשמונה פרקים 
לרמב״ם. תשכ״ט־; 1 <) 11€/1 />/ 1 ן!/)/> !) 101 / 1 \ 
. 1967 ,( 5111/1165 06 ח 5$3 ו 3 ח 110 30/1 31 ץ 3 ! 16/1 א ו!< 1 ^י 6 | 

א. עב. 

נספרות המוסר היהודית, בעקבות התפיסות הפילוסופיות, 
מיוסדת גם תפיסת ספרות המוסר המקבילה על הדואליזם גוף—ד, 
בפיתוחו הנאו־אפלטוני. ספרות המוסר לא התעמקה נד״כ בסבכי 
תורת־נ׳ זו, וקיבלה את מסקנותיה בדבר מאבק מתמיד בין היסוד 
החמרי והרוחני שבאדם, שהחליף אצלם את הדואליזם היהודי 
הקלאסי של יצר סוב ויצר ירע (ע״ע), המכיר בניגוד פסיכולוגי־יצרי 
בלבד בתוך האדם. הביטוי החריף ביותר לתפיסה החדשה מצוי 
כ,.חונות הלבנות״ לר׳ בחיי אבן פקודה (ע״ע) במאה ה 11 , ששימש 
יסוד לעשרות חיבורים. אחת הבעיות הנידונות אצלם היא היחס בין 
הד ובין השכל! מהם שזיהו את הד עם האינטלקט ומהם שראו בד 
דרגה נמוכה יותר, ייחסו לה כוחות יצריים ודרשו השלטת השכל 
על הד כדרך הכרחית לתיקון האדם. נ.,חונות הלבבות" מוקדש 
פרק ארוך (שער עבודת אלהים, פרק ה׳ ואילו) לדרשיח בין השכל 
והד, נו מורה השכל לד כיצד להתגבר על יצריה. 600 שנה לאחר 
מכן נמצאת תופעה דומה נספר "דעת תבונות" לר׳ משה חיים 
לוצטו (ע״ע). חסידות אשכנז (ע״ע), שדביקוחה במסורת התלמודית 
היתה גדולת מזו של ספרות המוסר הפילוסופית, קיבלה אף היא את 
הדואליזם ד—גוף, ופיתחה תורה עניפה על מבנה הד, המצויה 
בספר "חכמת הנפש" לו" אלעזר מוורמם (ע״ע) ובחיבורים אחרים 
(בכ״י). הם יצרו, בין השאר, דמות של כוח-מקשר נין הד לגוף. 



313 


נפש, בספרות המוסר היהודית — נץ 


314 


וכינוהו ״ריח הגוף״ או,ריח הדמות״: בכך נתאפשר לני לקבל עונש 
גופני — לכאורה בעולם הנשמות שלאחר המיות. כו קיבלו, בעקבות 
רס״ג, אח החלוקה של הג׳ לנר״ן (נפש, רוח. נשמה), שלפעמים 
הוסיפו לה שני כוחות עליונים — ח״י (חיה ויחידה). הכוח השכלי 
("דעת"), לפי ר , אלעזר מוורמס, מצוי ב״חיה", ועיקרו ידיעת 
נסתרות. החל במאה ה 16 התרחב העיסוק בבעיית השפעת מבנה ד,נ׳ 
על ההתנהגות, ופרק חשוב בספר "שערי קדושה" לר חיים ויטל 
(ע״ע) מוקדש לבירור מבנה ר.נ׳. בעיקרו של דבר לא פתרה ספרור, 
המוסר את הבעיה היסודית שבפניה ניצבה — האם חג׳ היא הכוח 
המדריך בחיים המוסריים, או שהיא מקבלת הדרכה מכוח אינטלק¬ 
טואלי, עליון יותר• י. ד. 

נפתה, עיר קדומה בסודאן (ע״ע), מדרום לאשד ה 4 של הנילוס, 
ע״י גבל ברקל. בתקופת השושלת המצרית ה 18 עלתה 
חשיבותה של נ' כמרכז המינהל של המחוז המצרי כוש. פולחן האל 
הלאומי של מצרים אסון־רע השתרש ושגשג בנ ׳ ונעשה לדת הרש¬ 
מית של כוש. בסוף תקופת הממלכה החדשה במצרים (ע״ע, עמ ׳ 
177 ), הפנה נ׳ לבירת שושלת נובית (ע״ע נוביה) חזקה ושאפתנית, 
שהשתלטה על מצרים ומשלה בה כשושלת המצרית ה 25 — למעלה 
ממאה שנה (ע״ע מצרים, עמ׳ 179 ). בעקבות פלישת פסמתיו 11 , מן 
השושלת ה 26 (ר׳ שם, עמי 180 ), הועברה בירת נוביה דרומה — 
למרואי (ע״ע מרואי, חרבות־). עם כל זאת נשארת נ' מרכז חשוב 
עד שנשדדה בידי הרומאים ב 27 לפסה״נ. 

סו / 6 ומו* 7 11 ^ £0711 1111 נמסה/ 5111100 4 111*107 )!> 0] 11x6 .( 

1970 , כ 0 ק 6 ^ 1 11 3 ז 11303 ,ןי 0 :>ל 6-1 זז 111 ;> 1 .ת .!׳ 1 .* 1961 , 1821 
.(עם ביבל׳ מפורטת) 

נפתלי, הבן השישי ליעקב (ע״ע) והשני לבלהה. שפחתה של רחל. 

העשירי במניין הבנים בבואם לכנען ובברכות יעקב ומשה. 

נ' נחשב למבורך בשבטים (דב׳ לג, כג). במפקד הראשון במדבר 
היה מספר בני נ׳ הזכרים. מבני 20 שנה ומעלה, 53,400 איש, 
ובשני — 45,400 (במד׳ א, מג; שם כו, נ), גבולות נחלת השבט 
אינם ברורים (יהו׳ יט. לב-לט). מסתבר שהנחלה השתרעה. בגליל. 
מצפת לנחלת יששכר וזבולון ממזרח לאשר. במזרח הגיעה עד הירדן, 
ובמערב עד האיזור של צידון רבה (השר יהד יט, כז -כה)! ספק 
אם הגיעה הנחלה (לפני המלוכה) עד הגבולות הצפוניים של כנען. 
אדמות השבט היו מהפוריות בגליל, ומשום מיקומו שלט נ' על 
הדרכים לצפון עבר־הירדן ולארם והיה לשבט החזק שבצפון. נראה 
שהשם "ארץ ני", או "נ׳". ציין את החלק הצפוני של הגליל (מל״א 
טו, כ; מל״ב טו, נט). ואולי של צפון הארץ נולה, ביחס לארץ 
אפרים ומנשה במרכז ויהודה בדרום (דב׳ לד, ב; והשר ישע׳ ה, 
כג). בנ ׳ היו ערי המבצר החשובות: הצור, קדש, אדמה, בית ענת 
ובית שמש. נ׳ השתתף בהדברתם של הכנענים, ובמלחמת ברק 
וסיסרא לקח חלק ראשי (שוס׳ ד, ו, י; ה, יה; וע״ע הצור; יבין). 
כן השתתף במלחמת מדיו בימי גדעון (שם ז, בג). נ׳ לא הצליח 
להוריש את כל הכנענים ואלה — מבית שמש ובית ענת — היו 
לו למס (שופ׳ א, לג). בממלכת שלמה היה נ׳ נציבות בפני עצמה 
(סל״א ד, טו). בממלכת ישראל תפס השבט מקום מכריע בגבול 
הצפוני, ונפגע ביותר עקב פלישות בימי בעשא (מל״א טו. כ; 
והשר דה״ב טז. ד). וכדי ניתוק מממלכת ישראל נימי פקח בן 
רמליהו(מל״ב טו, כט). אפשר שבימי יאשיהו הגיעה השפעת יהודה 
עד נ׳ בגליל (דה״ב לד, ו). 

י. אהויני, התנחלות שבסי ישראל בגליל העליון. חש״ז; הנ״ל 
אדץ־ישראל בתק-פת המקרא. תשכ״ב" , ז. קלאי. נהלית שבטי ישראל. 
56 — 58 ׳ תשכ״ז; החברה העברית לחקירת א״י ועתיקותיה, כל ארץ נ', 

תשכ׳יח; 1927 ,.עז 7 ״״ מ״ , ;)׳.״;/ , 771 , 3:15:110 * 8 

שט, א. 

נפתלי 3 ן לצחק הכהן, ע״ע כ״ץ, ר׳ נפתלי הכהן. 


ו" נפתלי (הורויץ) מרופשיץ ( 1760 — 1827 ), מאישי 
החסידות בגליציה, לפי המסורת נולד ביום פטירת הבעש״ט. 

נצר למשפחת־רבנים ידועה, התקרב בצעירותו לחסידות, ורבותיו 
המובהקים היו ר׳ מנחם מנדל מרימנוב, ר' ישראל המגיד מקוז׳ניץ 
ו״החוזה מלובלין״ — ר׳ יעקב יצחק הלוי הורויץ (ע׳ ערכיהם). 
במשו שנים שימש כרבה של רופשיץ, ולאחר מות אביו מילא, 
כנראה, את מקומו גם ברבנות ליסקא והגליל. דרכו בחסידות, כפי 
שנתבטאה בספריו, לא היחה חדשנית, אלא שנתייחד באישיותו: 
חידוד ובדיחות הדעת — בנגלה, ודבקות וסגפנות — כעדות 
תלמידיו — בצנעה. שאיפתו היתה להגיע לאמונה תמימה ע״י עיון 
ופקחות. מתלמידיו היו: ר׳ חיים מצאנז, ר' שמואל מקמינקא 
וחתנו ר׳ אשר מרופשיץ. בניו: אליעזר, יעקב ואברהם. המשיכו 
את ״שושלת רופשיץ" אחריו. ספריו: "אילה שלוחה" (לנוב, תוכ״ג): 
״זרע קדש״ על התורה (לבוב. תרכ״ת): ותורתו מצויה גם בספרים: 
״עשר צחצחות״ (פיטרקוב, חרס״ה): "אהל נפתלי" (לבוב. תרע״א). 
א. בורשטיין. צדקת החכם. תשכ״ו. 

נפתלן ( 1£11£ גך 11 ו 1 קב 1 י 1 ), פחמימן ארומטי, מהמרכיבים החשובים 
של עטרן(ע״ע) הפחם, שממנו הופק לראשונה. ב 1826 נקבעה 
נוסחתו על ידי פראדי (עג 1 וגזב? . 4 א). מיוצר בתעשיד, על ידי פיצוח 
קטליטי של מרכיבי הנפט הגלמי. נ־ הוא חופר מוצק המתגבש 
בפתיתים לבנים. ניתך ב ״ 80.1 ורותח ב ״ 218 . בעל ריח חריף ונדיפות 
(כושר־המראה) גדולה. שימש בעבר כקוטל־חרקים; כיום הוא מש¬ 
מש, בצורת כוורי־נ׳. כדוחה־עש. נוסחת חני היא "ן 1 ״, 0 , והוכח. 
שהוא מורכב משתי טבעות משושות דחוסות. לפיכך ניתן לתארו 
באמצעות שלוש צורות תהודתיות. שבהן אחת סימטרית ( 1 ) ושתים 
אסימטריות ( 111,11 ) : 



שתי הצורות האסימטריות מכילות טבעת כינואידית הפעילה יותר 
מהטבעת הבנזואידית (ע״ע בנזול; כימיה אורגנית, עמי 755 — 760 ). 
אנרגיית התהודה של נ׳ היא 71 קל״ק למול. בנ׳ מותמר אפשריים שני 
איזומרים: איזומר 0 כאשר המתמיד באחת מהעמדות 1 , 4 , 5 או 8 
ואיוומר 8 כאשר המתמיד באחת מהעמדות 2 , 3 , 6 , או 7 . עמדה . 0 
פעילה יותר להחמרה ולכן מונוהלוגנציה, ניטוציה. אמינציה, אלקל־ 
ציה ובדומה מתרחשות בעיקר בעמדה זו. מונו-התמרה בעמדה ! 1 
מתרחשת לרוב כאשר המתמידים הם קבוצות גדולות וקיימת הפרעה 
מרחבית (:סתו&חוו! ם 1 ־ 1 ם 51 ) בעמדה !! הנגרמת על ידי אטום מימן 
בעמדה ם הסמוכה. נ׳ גם נוטה יותר לתגובות סיפוח מאשר הבנזן, 
כמו במקרה של תגובת דילס (ע״ע)-אלדר. 

לנ ׳ השיבות רבה בתעשיה כימית כחומר מוצא לצבעני אזו (ע״ע 
אזו, צבעני-). מכינים ממנו, על ידי חמצון, את החומצה הפתאליח 
וממנה את החומצה חאנתראנילית. חומצות אלו הן גם תמרי ביניים 
בתעשיית צבעי אינדיגו (ע״ע), טריפניל מתן (ע״ע) ואינדנתרן 
(ע״ע). תוצרי הידרוגנציה של נ', כמו טטרלין 11 12 ,״ 0 ודקלין 
",!*",ס. משמעים כדלקים. שמנים וממסים. 

רו. אי. 

נץ (מ 11 ק 001 \ז), סוג עופות דורסים (ע״ע) ממשפחת הבזיים 
(ס 3 נ> 1 ת 0 ט 1 ו־מ), הנפוצים ברוב חלקי-העולם. מסימניו: מקיר 
קצר וכפוף מאוד; כנפיים קצרות, האפייניוח לשוכני עצים, וזנב ארוך 
מאוד: רגליו ארוכות ודקות ובחלקן מכוסות ניצות; טפריו כסוסים 
והדים. ד,נ׳ ניכר בגחונו המשורטט. בשל צורת כנפיו ואורך זנבו 
מסוגל חני לפנות פניות חדות בזריזות ובמהירות מרובה. כשהוא 




315 


נץ — נצוח 


316 



נץ מצוי ( 5 ט 115 ! ז 110 ק 01 נ>\/) ליר ג־וקי! 


עט על טרפו: עופות. יונקים וחרקים. מעופו — טיפוס־ביניים בין 
מעופם של עופות שוכני־עצים למעופם של שוכני פקוסות חשופים. 
בשעת נדידה עפים הנ״ במרחק־מה זה מזה. גודל הנקבה 50 — 57 
ם״מ, והזכר — 40 — 48 ס״מ. מספר הביצים 3 — 4 . לסוג כ 50 מינים. 
בארץ — 3 מינים, 2 חולפים ואחד חורף: חג׳ הגדול (-ת:! 8 . 4 
11118 ). הנפוץ באזורים הממוזגים והצפוניים של אירופה ואסיה: 
ד.נ' המצוי ( 1650$ קטן יותר ושוכן בחורשות ויערות בסביבת 
אדמות חקלאיות: הוא נפוץ באירופה. אסיה ואפריקה הצפונית 
וחורף בארץ. צבע גחונו של הזכר חום ולבחון הנקבה רצועות 
רוחב לבנות ושחורות. נ׳ זד. מפיל את אימתו על דרורים ודומיהם. 
ואותם הוא משמיד ביעף. מעטים מבני המין נודדים דרומה; נ' קצר- 
האצבעות ( 12310$ דומה לו בגדלו ובצבעיו: הוא נפוץ באירופה 
הדרומית־מזרחית ובאסיה הקטנה. וחורף באירן ובסוריה. הוא מזדמן 
לארץ בחורף. 

בדומה לבז (ע״ע, עם , 119 ) משמש חד, מימי־קדם ועד היום. 
כעוף־ציד (ע״ע). כן שימש חד סמל בדגלי עמים שונים (ע״ע דגל, 
עס׳ 938 ). במצרים הקדומה נהגו לחנוט אח הד. לפי שסימל את 
האל וזר ■ה 1 רום), 

במקרא נפנה ד,נ׳ בין העופות הטמאים (ויק׳ יא. טז: דב' יד. 
טו). ונובר רק עוד פעם אחת (איוב לם, בו). כסו החוקרים, מצאו 
גם חז״ל שד הוא כינוי למינים שונים של הבז (והש׳ הר ס״ג, ע״א: 
"הד למינהו. להביא בר חיריא",). חז״ל גם הכירו את אורח־חייו של 
הד (חד ד, א׳: .,דרוסה חד בעוף הדק״; מכילתא בשלח. ב׳, ב׳). 
; 1930 ,( 408 — 403 . 11 ) ,*חגל 

■ 100101 ) 000 , 0125101 ; צרפי : 0 ־ 1 ] 05 נ 01 ז 0 6 (שו(:) , 18001 ־ 60 : איט׳: 

0112 ק 02 31 10205110 : גר': ):: ׳; 00:1 , 1:3001101015101 . הוא הנותן 
אוח לתהילת הנגינה. והוא השומר על האחדות. על הקצב ועל 
המהירות. 

חולדות הד. הד כבר נובר בתדר ("למנצח בנגינות מזמור 
לדוד" [תה׳ ד, א, ועוד]), והוא מהווה חלק בלתי-נפרד פן המוסיקה 
עד היום. החל במאה ה 15 שימשו גלילי-ניר או סקל למתן ולקצב 
(לילי [ע״ע] מת מפצעים שנגרמו מפגיעת המקל ברגליו: רוסו 
[ע״ע] מתאר כיצד חיכה המנצח במקל ברעש על דוכנו). עד תחילת 
המאה ה 19 המלחין הוא שניצח לרוב על יצירותיו. בך (ע״ע) ניצה 
אגב נגינה על עוגב. הידן ומוצרט (ע׳ ערכיהם) ניצחו על מוסיקה 
סימפונית אגב עמידה עם כינור ביד, ועל אופרות בשבתם על-יד 
הצ׳מבלו. 

במאה ה 19 המנצח שוב לא היה המלחין דווקא. האבנק (- 1-1360 
00010 ) יסד ב 1828 אח תזמורת הקונסרווטוריון בפאריס וניצח עליה 


במשך 20 שנה, ומנדלסזון־ברתולדי (ע״ע) ניהל את תזמורת "גונד- 
האוס״ בליפציג במשך 8 שנים ( 1835 — 1843 ). ברליוז (ע״ע) היה 
המלחין האחרון שניצח רק על יצירותיו. 

אמנות הד. מהמנצח נדרשות ידיעות בשטחי המוסיקה השו¬ 
נים, כגץ צורות. סיגנונות, תקופות והתפתחויות — מצד אחד: 
והכרת הצד הטכני של נגינת כלי־התזמורת, כושר שמיעה מפותח 
וכושר זפרון — מצד שני. 

לפני הופעות פומביות מתנהלות חזרות. שבהן המנצח עובד עם 
המנגנים על תיקון שגיאות. ליטוש הביצוע והשגת ביטוי רגשי 
בהתאם לתפיסתו. ליחס האנושי ולגישה הפסיכולוגית חשיבות רבה, 
וחלק רב להם בנגינה. השפעתו של המנצח הטוב אינה מתבטאת 
רק בביצוע חד־פעסי. אלא גם בגיבוש אפיה של התזמורת. כן. 
למשל, לתזמורת הפילהרמונית בווינה יש צליל מיוחד, וניתן להבדיל 
בין תזמורות מברלין ופאמסטרדם, בין תזמורות אירופיות ואמרי¬ 
קניות. מהמנצחים שהטביעו אח חותמם על התזמורות שאתן עבדו: 
סר צ׳ארלז האלה ( 143110 .:) ! 81 ] 1819 — 1895 ], תזמורת מנצ׳סטר 
[שנקראה מאוחר-יותר על שסו], 1858 — 1895 ): ארטור ניקיש 
( 11$1$011 א [ 1855 — 1922 ]. התזמורת הפילהרמונית בברלין. 1895 — 

1922 ); ליאופולד סטוקובסקי ( $111 י״ 510100 .. 1 [נולד 1887 ], תזמורת 
פילדלפיה, 1912 — 1938 ) ; סרגיי קוסוויצקי ( 7 ) 1:005001121 . 5 
[ 1874 — 1951 ], התזמורת הסימפונית בבוסטון, 1924 — 1949 ); וילהלם 
פורטונגלר (ז 8 10 ת 2 ׳.י 11 ס? [ 1954-1886 ]). התזמורת הפילהר¬ 

מונית בברלין. 1922 — 1954 ) ; אחזורו טוסקניני (ע״ע; תזמורת ה־ 
80 א, 1957-1937 ); גאורג סל ( 82011 . 3 ) [ 1897 — 1970 ], התזמורת 
הסימפונית בקליוולנד. 1946 — 1970 ). הדוגמה הבולטת ביותר של 
שיתוף פעולה ארוך היא בין ארנסט אנסרמה ( 01 וחז 50 מ\..£ [ 1883 — 
1969 ]) לתזמורת ״טווים רומנד", 1918 — 1969 . 

מאז הפכו אולמוח-הקונצרטים ובתי-האופרה לנחלת הכלל, ועלתה 
חשיבותו של הגורם הכלכלי, חייב המנצח להתחשב בטעם הקהל, הן 
בבחירת היצירות והן בגישתו אליהן. יש המסתפקים בהיצמדות 
להוראות המלחין. ויש המוסיפים מאישיותם ומהשקפחם. המנצח 
חשוב היום למאוין לא פחות מהמלחין, ותדבר מתבטא בהבלטה 
שמו בתכניות הקונצרטים ועל-גבי תקליטים. יש מנצחים המקפידים 
על התנועות המסרתיות, בעוד שאתרים (דוגמת ברנשטין [ע״ע] 
וסרדו צ׳יליבידקת) משתפים בפעולת הניצוח את נל גופם. נסיונות 
לנגינה ללא מנצח נכשלו רובם ככולם. 

מהמנצחים החשובים היום: אוטו קלמפרר (נר 1895 ), יוג׳יו אור- 
מנדי (נו׳ 1899 ); ארתור פידלר (נו׳ 1894 ); ויליאם שטיינברג 
(נר 1895 ) : יאשה הורנשטיין ( 1899 — 1973 ): פאול קלצקי ( 1900 — 
1973 ) ; ולאדימיר גולשמן (נר 1893 ) ; אריך ליינסדורף (נו׳ 1912 ) ; 
אנטאל דוראטי (נד 1906 ) ; גאורג שולטי (נו׳ 1912 ) ; וסחרור 
הצעיר — לורין מאזל. זוביו מהסה. סאיי אתאבה, קלאודיו אכאדו 
ודניאל נרנבוים. 

רבים מן המנצחים הגדולים הם יהודים או ממוצא יהודי. אחדים 
נזכרו לעיל. מהאחרים — מיכאל קוסטה ( 1808 — 1884 ) ; ליאופולד 
ךמדוש ( 1832 — 1885 ) ובניו, פרנק ( 1859 — 1937 ) וואלטר ( 1862 — 
1950 ) : מהלר (ע״ע); הרסן לוי ( 1839 — 1900 . הצטיין בניצוח על 
אופרות של ואגנה); זיגפריד אוקם ( 1858 — 1929 ; מייסד המקהלה 
הפילהרמונית בברלין וסנצהה משך 38 שנים); ליאו בלך ( 1871 — 
1958 ); פריץ ריינר ( 1888 — 1963 ); ארהור רודו׳ינמקי ( 1894 — 1958 ): 
איסיי דונרונן ( 1894 — 1953 ); ברונו ולמר (ע״ע): סייר מונטה 
( 1875 — 1964 ): אוסקר פריד ( 1871 — 1942 ). 

חלוץ הד בארץ־ישראל הוא מרדכי גולינקין( 1877 — 1965 ), שעלה 
ארצה מרוסיה ב 1923 ויסד את האופרה הישראלית הראשונה, 
שנתקיימה עד 1927 . בשנות ה 30 עלו ארצה מנצחים שארגנו 
תזמורת סימפונית, אופרה עממיה וכר, ביניהם מיכאל טאובה 



317 


נצוד ■־־ נציכין 


318 


( 1890 — 1972 ): זאב פריאל (פרידלנדר); קראל שלמו!; דורג' וינגר 
ואיתן לוסטיג. גארי ברהיגי, מנדי רלדן. לסלי רוט ואלכסנדר טרסקי 
הגיעו ארצה מאוחר יותר. בגלי עליה שונים. 

מנצחים ישראליים אחדים זכו להכרה בעולם. חלקם עוטר 
בפעילות מוסיקלית ענפה בארץ, ביניהם — שלום דונלי-ריקליס, 
יואב תלמי, דליה אמלט ואבי אוטטרובסקי. אחרים שוהים מחוץ 
לישראל, ביניהם אברהם קפלן, טרג׳יו קומיסיונה. אליקום שפירא, 
אורי סגל, משה עצמוץ, אליהו ענבל, יובל צליוק וגבריאל כמורה. 

// 04713/100 , 505161x1160 .]־} ; 1856 , 70 ): 0 ו/ 070 ' 3 ) 0/17 ?-/ , 1102 זל> 8 .א 

.£.<£ ; 48 2 (׳ 1 , 011 ) 80 7/10 /ס *? 101410 <£ , ¥£0 !£ . 0 ; 933 ! , 1 ) £0*131x7:1171 /ס 

נ ע; 1 .-.ח\וח 83 .£ : 1949 , 0 <ן 1 !ון/£ 071 * ) 1 )■ 010/10111 ' 11 [ 0111 ). 1 , 111 :סזן}| 16 { 10 ) 1 
. 1958 ,^ 13001111 ( €0 / 0 * 141 )/ 07 * £1 

יו. בו. 

בצח, גצחיות ( 15 ט 11 ד £1 נןת 8€1 , 5 בז 1 תז€ז 3£ ), מושג מרכזי בכל 
מחשבה פילוסופית ודחית לדורותיה. הנ׳ במובן השלילי 
נתפס כמשך ורצף ללא הגבלה, ללא התחלה או טוף, דהיינ׳ 
נ׳ המשולל בל מהות או שלמות והקייס לא בזכות עצמו, כי אם 
בזכות המשכיותו ורציפותו הזמנית. אולם הנ׳ במובנו החיוב• 
הוא ישות או שלמות החסרה לחלוטין תואר הזמניות וההמשכיות 
( 10 ז 3 זט 1 >), ובזה הוא מסייע להבהרת מושגים מטאפיסיים ותאולוגיים 
כגון: אלוהים. אידאות נצחיות, שלמות, ובן ערכים שהווייתם אינה 
קשורה בהוויה אמפירית כלשהי. הנ׳ במובנו החיובי מתואר גם 
כנוכחות רוחנית מתמדת: הוויה שאין בה עבר או עתיד, אלא 
ריכוז צרוף של עצמה רוחנית עילאית הקיימת בזכות עצמה, המאח¬ 
דת בתוך עצמה בל עבר ועתיד שבאפשר, ואינה ניתנת לחלוקה 
ולפיצול. נוכחות רוחנית מתמדת זו היא גם אחד מתאריו של אלוהים, 
ששלמותו נוכחת בכל הזמנים בטרם היות העידו למשה 

ההוויה הזמנית. לעומת זאת. נמשכת בלי הגבלה או קץ, אך אין 
בה נוכחות או ריכוז אף באחת מהנקודות של המשך, הבונות אותה 
ללא הרף. 

בתולדות הפילוסופיה לזרמיה נתפרש באופו שונה מושג הב׳. 
בתורתו של פרמנידס היש המוחלט הוא הוויה הנוכחת תמיד, שאין 
בה התחלה וסוף, שהרי רק בו ניתן להבליט את שלמותו של היש 
מול החסר והשלילה המאפיינים את האין. באותה רוח עצמה תופס 
אפלטון את חנ׳ ב,.אידיאות" שלו. לגבי אריסטו, נ׳ הוא היש הגולל, 
המקפל בתוכו את כל הזמניות שבאפשר. לפי פלוטינום, נוצר הזמן 
ע״י ד,נ׳ כפי שהריבוי נוצר מתוך האחדות, או כפי שהפיזור נוצר 
בזכות הריכוז הראשוני שבישות. הד מזוהה אצל פלוטינום עם 
הנוכחות המתמדת הנמנית עם תאריו המובהקים של הרוח. חד כלי 
כולו מרוכז בנקודת-נוכחות אחת. בעוד שהמשך הבלתי־פוסק גדל 
עם כל העידנים המהווים אותו. הנוכחות המתמדת, שהיא בחינת 
תכלית שלמותה של ההוויה. מאפיינת אף את תורת תומם מאקוויג! 
על מהותו הנצחית של האל. חשיבות עקרונית מייחם למושג הד 
גם שפינוזה (ע״ע). המזהה את המושג ד עם הוראת מושג העצם. 
תורת העצם כהוויה נצחית משמשת אבז־פינה לכל תורתו של 
שפינוזה. 

קנט מזהה את הד עם ההוויה התבונית, כל', הוויה שאינה נמסרת 
לנו באמצעות כל נסיון שבאפשר. אך יחד עם זאת היא משמשת 
יסוד לבשרו ולתעודתו של האדם כיצור חפשי ע״פ מהותו. לה. כהן 
(ע״ע) משמש הד זירה להגשמתו ולהתקדסותו הבלתי־פוסקת של 
הרצון הטהור. וע״ע קבלה. 

: 1937 , 11 ^ 1011 "! £17x511071 סו ץ)ו 71 ? 0 /'£ 0713 17710 ' 7 ן 1 חגג 1 ג־)( 1 . 11 ,£ 

031 * 7011 * 11 ) £17110 /ס : 10111 ' 1 0171171471 003 01001 ,חגתזך) 5 ט 0 .£ . 8 

■ 0 : 07 ' 1 01 : 1 ) 1 * 0 ' 7 £0 , 00117011 .! ; 1953 ,( 254-65 , 1 ^^ XXX ,ת 8-611£10 0£ 

7710 !£ .;). 11031 . 0 ;* 1959 , 71110 0101: £101171 01 501111 311^1X111710 

,( 87-108 , 00., 11X1 ־ 1 ? . 500 1 ז 0510 ) 71310 ^) ץ 108 ס 10 /£ מין /() 07711 )£ 4113 

. 1960-61 

א. גר. 


נצ׳יב, סרגי גבךיייץ' — !רו 3 ף:)] 1 וז-ווק , :׳!) — 

'( 1847 — 1882 ), מהפכן רוסי. ד, בנו של צמית. למד באוני¬ 
ברסיטת פטרבורג וניסה להקים בה ארגון מהפכני. כשנכשל — נסע 
לשוויץ והתחבר עם בקונין (ע״ע, ענו 312 ). ב 1869 פירסם ד 
את ..הקאטכיזם־המהפבני", ובי הודגש, שהמטרה מקדשת את האס- 
צעים. הוא חזר לרוסיה, התחזה לנציג מחתרת בין־לאומית אדירה 
והקים את ארגון ״נקם־העם״ (גזוטנןתזכגן ג&מזצסקב]*). הוא רצח 
את חברו איוואנוב, שאיים לחשוף את שקריו, ונמלט לשוויץ. ב 1872 
הוסגר לרוסיה, נידון לעבודת פרו וגלות בסיביר ומת בכלא. 

ד טען שמוטב לא ללחום לשיפור מצב העם, ועי״ב יתמרד 
העם. המהפכה תפרוץ רק לאחר הריסהן הגמורה של כל המסגרות 
הקיימות. בראש המהפכה צריכה לעמוד קבוצה קטנה של אנשים, 
שיהיו רשאים לבצע כל פשע למען המטרה, ומבחינה זו מיוחסת 
לד השפעה על מהפכנים רוסים שבאו אחריו. דמותו של ד, שעוררה 
הסתייגות אף אצל מהפכנים, מופיעה (בווירחובינסקי) ב״שדים" 
לדוסטויבסקי (ע״ע, ענו 215 ). שנכתב תחת רושם משפטי. 

; 1961 , 11771 ( 8011/101 0 / ['£.£/ 4 ,. 79 1110/14/110 ( 3711710 ) 110 ' 7 ,ח 011 זיז 13 ? .)ל? 

1 ( 0147 0  111 תזמ 0 ק 0 מ 3 < צ 11 (>). ואחרי חורבן תדמור. היתה 
לה זכותימסחד בלעדית בין רופא לפרט. הפרחים כבשו את ד כסה 
פעמים, אולם היא נהפכה לבסיס פרסי רק אחרי מות יולינוס קיסר 
( 363 ). נסיונות הביזנטים לכבשה מהדש עלו בתוהו. ב 640 נפלה 
ד בידי המוסלמים והמשיכה להתקיים כל יה״ב, הסלג׳וקים (ע״ע) 
משלו בה והמונגילים החריבוה (סאה 13 ). במאה ד, 16 עברה לידי 
התורכים העותמאנים. ב 24.6.1839 הובס שם צבא תורכי ע״י מחמד 
עלי (ע״ע). 

ד היתד. ידיעה כמרכז יהודי החל במאה ה 1 לםה״נ. בד 
ובנהרדעא (ע״ע) רוכזו תרומות מחצית־השקל (קדה״י י״ח, ט׳, א׳). 
ד נתפרסמה כמקום־תורה גם בא״י (ע״ע יהודה בן בתירה). אחר 
תבוסת חנילאי והסינאי (ע״ע בבל. עט׳ 581 ) באו לד המבוצרת 
פליטי סלוקיה וקטסיפין. יהודי ד השתתפו במרד בסרינוס (ע״ע), 
ובסופו נערך בהם טבח רב. בתרגומים זוהתה ד סעם עם אבד 
(בר׳ י, י) ופעם עם ענה (יח׳ בז. כג). במאה ה 2 היתה ד מרכז 
חשוב לנצרות המתפשטת ומקום מושבם של בישופים, והיהודים היו 
נתונים, כנראה, להשפעתם. במאה ה 3 פעל בג׳ ר׳ שמלאי(ע״ו ל״ו, ע״א). 
כיבוש האיזור ע״י פרם בודד את קהילת ד מן המרכזים 




319 


:ציבץ — נצדנלס׳יציליזם 


320 


היהודיים והיא נידלדלה. בימי שלטון הח׳ליפים שוב שגשג הייישוב. 
בשליש האחרון של המאה ה 12 מצא בנימין מסודלה (ע״ע) בנ ׳ 
1,000 יהודים וגם ר׳ פתחיה מו־גנסבורג (ע״ע) מספר על קהילה 
גדולה, ובה 3 בכ״נ. ר׳ משה בסולה (ע״ע) מספר על עליה לקברי 
התנאים בנ ׳ . בימי השלטון התורכי נידלדלה שוב הקהילה, ותושביה 
פנו לעזרה אף ליהודי קוצ׳ין, בסוף המאה ה 19 היו בעיר, לדברי 
אוברמיאר (ע״ע), כ 200 בתי־זזומר עלובים, כמחציתם — של יהודים. 
מ. בר, ראשות הגדלה בבבי! בימי המשנה והתימוד (מפתת בערכו), 

תש"ל ו ? 11 ! 1111 ז 0181 <]ס!ס 4 \ 1 !/)•! 0 ^ 1 /ס ! 1010 ס .{' 7 , 0.1 ^ 5 . 8 .ן 

.) 0 ־ 1 ? 10 !)סזחס^שז? , 811110 1110 ח 1 ■ 5014110 :ת 1 ) 1110.771 / 0 11/16 
1/7 6101 [ 16 ( 1 [ס ^! 11110 ] 1 / ,:סחגסשזיז ■[ ; 1964 ,( 50231 . 1 ־ 1 . 1 ׳ג 
. 1970 . 7 ־- 1 , 107 / 10 ^ 80 
מ, א. י. - מש. בר - א. אש. 

נציתלסוציליזם ( 8 עמ £1 נ 31 מ 13150 ו 10 זבא), האידיאולוגיה של המפ¬ 
לגה הנציונלסוציאליסטיח (ע״ע). 

א י ד א ו ל ו ג י ה זו היתה בליל של דעות, אמונות והת־ 
יחסויות, שבמרכזן עמדו גזענות, לאומנות פולקיסטית (ו! 611115£ י\), 
קולקטיוויזים. שאיפה מטאפיסית ל״מנהיגות", אנטי-בורגנות (כל׳, 
שלילת ערכי הסדר והראציו של בעלי־הקניין) וסוציאליזם, תוד 
סילוק היסוד ההומאגיסטי הכלל-אנושי שבו והמרתו בגזענות אנטי¬ 
שמית. 

א, שרשים. שרשיו החברתיים־הפוליטיים של ד,נ׳ 
נעוצים בתפנית שפנתה החברה הגרמנית מן האינדיווידואליזם 
וההומניזם של המערב לקולקטיוויזם פוליסי-רעיוני ולמיליסריזם. 
מקורם במבנה המיוחד של "מדינת העדרה", שהתקיימה בפרוסיה- 
גרמניה עד נובמבר 1918 . בהתמוטטות משטר זה בעקבות מלה״ע 1 
ובנשלונה של הדמוקרטיה הוימארית אחריה. המסורת המדינית 
שנוצרה בימי האבסולוטיזם ו״הרייד השני" הולידה דהוי של סידרת 
מערכוח־התיחסית ומושגים פוליטיים, פילוסופיים ופסיכולוגיים: 
"עם" (> 011 זל) "אומה" (תסזז־א), "קהיליית עם" 10 ז £1 י 1 זס 88 ז 11 סז\ 
ז)נכ)ס 5 ) ״תרבית" (ז 11 ז 1 ע 14 ) במובנה הגרמני־לאומני, ״מדינה״( 50:11 ) 
ו״משטר״ ( £3550116 ,€^)■ — עד שנוצרה שלמות, כביבול, בי! כולם, 
במסגרת המונרכיה הצבאית הפרוסית, המדינה האוטוריטארית- 
אחדותית, "מדינת החוק ללא דמוקרטיה" של ביסמארק. היתד, 
כאילו צורת־השלטון הטובה והיעילה ביותר, מבחינת מילוי צרכי 
ההברה, ביטוי יכלתו ההיסטורית של הלאום, טיפוח מורשת תרבותו 
ופתרון בעיותיו הממשיות של היחיד. זיהוי זה שביו יעילות 
למוסריות, בהנחה שהמדינה חייבת לספק צרכי נפש מטאפיסיים 
ולתת שירותים טובים לציבור גם יהד, השתבש נוכח התבוסה 
במלה״עו והראריקאליזציה של שכבות-הביכיים והפרולטריון המגויס, 
שבאה בעקבותיה. עם ואה מנעה אותה מסורת את השתרשות 
הדמוקרטיה הפארלאמנטארית, שאינה מתיימרת כלל לפתור בעיות 
שביו אדם לקונו. אלא להסדיר את היחסים שביו אום לחברו על פי 
כללי־משחק הוגנים ככל האפשר. מה שנוהגים לכנות "אידאליזם 
טוטוני" היה למכשול לבל שימה מדינית פרגמטית, המבוססת על 
פשרות. הדמוקרטיה הליברלית של וימאר, שלא הצליחה לספק 
שירותים תקינים לציבור, לפתור בעיות חוץ ובטחון ולנטוע אמון 
בכללי-המשחק הפרלמנטריים, פעלה, אפוא, בהלל ריק מבחינה 
נפשית בקרב רובו של הציבור הגרמני. יריביה התקיפים של 
הרפובליקה מתחילתה — הימין המסורתי והשמאל הקיצו! _ 
הצמיתו במרוצת הזמן אלטרנטיווה נוספת לדמוקרטיה, שנטלה משני 
הקטבים הללו מסורת לאומנית ומהפכה סוציאלית בלולים זה בזה. 
את הנ׳ אפשר לראות כתשובה אידאולונית של מעמדות־הביניים 
לאלטרנסיוות שהציגו המעמדות העליונים — מזה והדוברים בשם 
הפרזלטריון — מזה. 

שרשיו הדתיים־פסיכזלוגיים של הב׳ מקורם בהרס 
המסורת הנוצרית והתרופסות מעמר הכנסיות. וכנגדם — התפשטות 


תאוריות "מדעיות" דטרמיניסטיות על מוצא האדם והתפתחותו, 
שקשרו ררויניזם (ע״ע. עמי 117/8 ) חברתי בציפיות, אמונות ומנ¬ 
הגים שהוסיפו להתקיים מימי שלטונן המשותף של המלוכה והבנסיה, 
ד,נ׳ הופיע במעיו כנסיה חילונית. האמורה לספק את הפרה הנפשי, 
שבעבר הבטיחה הדת, אולם תוך ביטול עקרונותיה הבסיסיים של 
הדת ובראשם המוסרנות היהודית־נוצרית, חיסול מקומו של מצפון 
הפרם׳ אד קיום פולחן דתי ועקרונות־אירגון כנסייתיים. דבר שהת¬ 
בטא ברור בתעמולת חג׳ ובאירגוניו הקטלניים ביותר (ס״ם וס״ד). 

שרשיו המוסדיים של ד,נ' נעוצים במסורת הצבאית הפרו¬ 
סית, שהשרישה את הגישה לפתור בעיות חוץ ובטחון "פתרוו סופי" 
ע״י שימוש מבוקר בנוח. חניכי הצבאיות הפרוסית, שתפסו משרות 
אזרחיות, האמינו שגם בעיות-החברד, ניתנות לפתרונות כאלה, וגדלה 
התנגדותם להגבלות החוקיות על חופש פעולתם; עד שניתנה להם 
הזדמנות לכונן "מדינח-שררה מהפכנית", היכולה לשלב פתרונות 
שהיו בעיניהם נכונים, יעילים ומוסריים עם דרד-ביצוע נכונה, 
כביכול. 

שדשיו ה ת ר ב ו ת י י ם של תני מקורם במשבר תרבות ההשכלה 
והקדמה הגרמנית, שאירע כבר במחצית השניה של המאה ה 19 , 
בשאינטלקטואלים לא האמינו עוד, שתבונתו של האדם תביא 
בהכרח לקידומו. ופנו לרומנטיקה. לרגש — העדיף על-פני השכל. 
ל״ערבי־יסוד", שעוברים בירושה ומתגלמים ב״עם" וב״תרבות" המיו¬ 
חדת לו, ושלדעתם, נשקפת להם בראשית המאה ח 20 סכנה חמורה 
של שקיעה והתנוונות, עם צמיחתה של הברת-הפמון הרציונליסטית 
(ע״ע א, שפנגלר). ה״פולקיסטים" שבתקופה זו בבר פיתחו את 
הסגידה לאדמה הגרמנית ולדם "הארי", והג-ענים, שבאו בעקבותיהם, 
נתנו לרגשות הללו צביון מרעי, כביכול. 

רגשות אלו רווחו בפריפריה של העולם הגרמני, שממנה באו 
א. היטלר וא. רוזנברג (ע״ע). ובקבוצות לאומניות קיצוניות דוגמת 
״הברית הכל־גרמנית" 1 ^ 8 )^ 411 ). התפשטותם של 

רגשות אלו מהפריפריה ללב העולם הגרמני באה לתוצאה מהתפת¬ 
חויות כלכליות־פסיכולוגיות, שאף הן שימשו רקע לני: המעבר 
המהיר בגרמניה מחברה חקלאית להברה קפיטליסטית, המשברים 
הכבדים שפקדו את הקפיטליזם הגרמני במאה ה 19 , לפני פרוץ 
מלה״ע 1 ובסופה, ומלהמת-הרעמדות הכלכלית בשנות הסב, יצרו 
בסים ציבורי רחב לטענות רדיקליות-רגשניות, שדחו את הסדר 
החברתי הקיים מבחינה מוסרית ותועלתית גם יחד. 

ב. ח ו ר ת - ה ג י ע. לעומת היסודות הבלתי רציונליים, הלאו- 
מניים־רומנטיים. הדתיים וד,משיחיים שבב', היתה, כביכול, הגזענות 
יסוד .,סרעי־רציונלי״. על תורת-הגזע והתפתחותה — ע״ע גזע, 
עמ׳ 575 — 578 . 

החשוב שבין אבות הגזענות הנציונלסוציאליסטית היה האנגלי 
שנתגרמן — ה. ס. צ־ מ ב ד ל ו (ר׳ שם. עט׳ 576 ), שביקש "להציל" 
את הגזע ולהשביחו תוך שילוב המיסטיציזם הרומנטי במתודה 
ביולוגית "מדעית" אופטימיסטית, והצגת "הארי" נאידאל יווני 
של יופי אריסטוקרטי, לעומת הכיעור האסיאתי של היהודי. החותר 
במחשכים להשלטת גזעו. המדובר אפוא במאבק־איתנים בין טוב 
לרע, ביו יפה למכוער - "אידאל טהור"(שנגנב מקאנט) של רגשות- 
אמת, ספונטניות טבעית ויצירה מכות מתנת־אל, לעומת רצון־הברזל 
הרציונלי היהודי — המוח הקר והזומם השתלטות לשם כוח וניצול 
גרידא, תודות לדת הקשוחה והלא-הומנית של שבט זה, שברת 
באילו חוזה־הערפה עם אלוהיו המדברי. צ׳מברלן טבע חותם על 
כל יהודי סלידתו. ופסל כל אפשרות של ביטול "חטא קדמון" 
זד, ע״י התבוללות, למשל, שהיא הסכנה החמורה ביותר לגזע העליון, 
תורת־הגזע הובילה לא 1 בייקטיוויזציד, של האידאולוגיד, הפולקיסטית. 
לגיוס המדעים לשירותה, ולתקווה ש״הגזע העליוד׳ יוכל, אם ירצה, 
ליטול את גודלו בידיו. 


321 


נציונלפוציליזס — נציונלסוציליםטיון, מפלגה 


322 


תג׳ קיבל את השילוב שבין "גזע", "יופי", "אמות" ו״תרבות", 
ואת האמונה במאבק המכריע של כל אלה עם היפוכם — "היהודי". 
ובמידה פחותה — עם הגזעים הנהותים בדרגות שונות. הב׳ שלל 
את תורת מוצא-המינים, לפי שלא יבול היה להשלים עם המחשבה 
שבתחילה היו כל הגזעים פרימימיוויים, אך נטל ממנה את המאבק 
ההכרחי ביניהם, המותיר את הטובים החזקים (המחוננים [ £11 ]. ע״ע 
דרויניזם. 116 ), את הבליל שנוצר קשר הב׳ במרחב הדרוש לגזע 
ע״פ שיעור־קומתו, מרחב שיושג ע״י שימוש בברוטליות חפות־ 
רחמים, פנטיות "צודקת" וטיפוח השנאה כערך חיובי. 

נ. משפחה, אדמה וסרזזבימחיה (מ 1 ט 3 ז £115 ג 1 ^ 1 ). כבר 
בראשית המאה ה 20 הולידה דחיית החברה התעשיינית אוטופיות 
אגראריות, שהעלו על בם את התא המשפחתי הישן, וכן אוטרקיה 
כלכלית ובראשה אריסטוקרטיה איכריה לוחמת. חני נטל "אידאל" 
זה לעצמו, והכנים בו שינויים אפייניים: החזון האיכרי־אריסטוקרטי 
נשאר בידי עילית (הס״ם), והב' השלים עם המציאות וביקש לעצמו 
בפיס רחב ואופי מפלגתי, שלא עלו בקנה אחד עם חלומות על 
שיבה לתור־הזהב האגרארי : וכן דאג הב׳ לתה ל״אוסה" את המרחב 
הדרוש לעצמתה הגזעית, שהוא תנאי להתפתחות הגוע בעתיד: 
״מרחב־מחיה״, שירכז את כל יוצאי האומה באירופה ( 115 ! !זז!*! 
!!*מ), ויפתח פתח לאוטרקיה הכלכלית שלה ולהתפתחות ה״מגיעה" 
לה. במקום שתחנק בשטה שהוקצה לה בחוזה-ורסאי. את המרחב הזה 
ראה הב׳ ככורח־קיום, שאינו נושא לפשרות ומקומו במזרח-אירופה, 
על־חשבון העממים הסלאווים. החייבים להיות לעבדים ל״גזע העליון", 
לאחר ביעור היהודים. הנ ׳ יצר אפוא זיהוי נוסך: בין "עם", "אומה", 
"תרבות", .,גוע", "חברה", ו״מדינה" לבין "מרחב", ובדרך זו גייס 
לשורותיו רבים שלא היו גזענים, אך טענו. ש״עם ללא מרחב״( ¥0111 
נו״״/א פחלס) נידון לחניקה איטית. 

ד■ האנטישמיות, בהסבר הרשמי לתכנית הנ׳ נאמר, 
ש״האנטישמיות היא. במידה ידועה. היסוד הרגשי של תנועתנו, 
וכל חבר במפלגה הנאציונל־סוציאליסטית הוא אנטישמי". בחיבורו 
״מלחמתי״ (}/!ת"/^ 1110111 ) כתב חיטלר, ש,.הנ׳ הפך את הבעיה 
היהודית לכוח־דחף עצום לתנועה עממית גדולה, ועי״ז צייד את 
העם הגרמני באידאה מאחדת גדולה לקרב״ (על האנטישמיות בנ׳ — 
ע״ע אנטישמיות, עמי 528 — 541 ). מבחינת הנק היתד, האנטישמיות 
דבק רב־עצמה בין היסודות השונים של המרי הגרמני נגד המציאות 
הויפארית. האופי האלים של האנטישמיות בנ ׳ — קשירת היהודי 
בדימויי־מין, ברצח ובשוד — נתן סיפוק־מראש לרגשי־תסכול מכל 
הסוגים של הנוהים אחריה. וכאשר נתמסד. עם עליית הנאצים 
לשלטון, הוביל ל״פתרון הסופי". וע״ע שואה! אנטישמיות, ענד 
541 — 559 : גטן, עמי 601 — 619 . 

ה. עקרון המנהיגות, המנהיג, ואדולף היטלר. 

חלק מהאינטלקטואלים בגרמניה חש כבר ביפי וילהלם 11 בחלל ריק. 
ריק זה הוליד שאיפה גדולה לשינוי, למשמעות חדשה, ל״מיתוס" 
הולם את המאה הסב (ע״ע א. רוזנברג) במקים שלטון העילית הפרו¬ 
סית והבורגנות הרכושנית. שאיפה סתומה זו למנהיגות. לגבריות, 
לאבירות ולעליונות, תוך שימוש בסמלים שנלקחו מניצשה (ע״ע), 
עברה תהליך של פוליטיזציה בעקבות מלהיע 1 . כשהחלו חוגים רח¬ 
בים בציבור לצפות למיזוג הערכים הקמאיים, ה״תרבות" וה״מוטר" 
הלאומניים, עם ביטוי רצונו ההיסטורי של העם, בדמותו של 1111101 '-! 
י מנהיג פוליטי ומדריך רוחני גם יחד. ה״מנהיג" היה אמוד ללכד 
את העם מחדש למעין מסדר, או חבר קדוש ( 1 >״ט,ק), לבטא את 
חיותו ואת יצריו, ולטאטא את שיטת-הפשרות הפרלמנטרית. דיטריר 
אקארם. עורך ■״: 87011 : 13:111 ■ ¥0111151110 ("משקיף פולקיסטי"), בטאון 
הנ״ס, ביטא השקפות אלו לראשונה במגובש, ושילבן במהפכנות 
מעין־סוציאליסטית ובגזענות ביולוגיסטית. מנהיגם הפרולטרי. הגם 
והמגוחך של הנאצים הצליח להיעשות ל״פיהרר" של האומה הגר¬ 


מנית, מחמת התפוררותם של המרכז והימין המסרתי ועליית ההמון, 
שהיטלר נגע בנימים הנסתרות שבליבו. כך נוצר עוד זיהד, בין 
"עם", "אומה", "תרבות", "גזע" ו״משטר" לביו "מנהיג" ו״היטלר", 
שרצונו וצוויר הם חוק. המפלגה, ואח״ב המדינה, התארגנו על־פי 
ה !!!צממק■"•!!!"? (עקרוו־המנהיגות) לפירמידה אוטוריטארית. שב¬ 
ראשה היטלר. וככל אחד משלביה מנהיג נמוך ממנו, ההופך את 
רצון הפיהרר של האומה ל״חוק פנימי" משל עצמו ומעבירו לאחרים.. 
בכך מושג זיהוי פוליטי-ארגוני בין הסמל ההיסטורי ו״קול הדם", 
בדמותו של מנהיג־האומה. לבין שליט-המדינה. במציאות ביסס 
היטלר את שלטונו על מרכזי-כוח כפולים ומכופלים שהתחרו זה 
בזה, וכך יצר "תחרות להרע" על פירוש האידאולוגיה השלטת בכמה 
תחומים, כגון רדיפת היהודים, דבר שתרם בבוא העת לביצוע רצי¬ 
חתם של יהודי אירופה, 

ו. א ו פ ו ר ם ו נ י ז ם ועקרונות. ה״רייך השלישי" (מושג 
שטבע ב 1923 אנטון מלר פו־ז־ן ברוק) צריך היה להיות לא רק 
המשך ראוי לשתי האימפריות הגרמניות שקדמו לו, אלא אלטרנ- 
טיווה לאימפריאליזם הקפיטליסטי־בורגני מזה, ולסוציאליזם הביו־ 
לאומי — מזה, שה״אומות הזקנות" נתפסו להם. גרמניה "החדשה" 
תעשה "סדר חדש" באירופה, תבטל את הניכור החברתי, את פיצול 
הגוף הלאומי לאטומים, השקועים בזלילה־וסביאה או בעוני מנוול, 
וחתן מוצא ל״נפש" ול״יצרים הטבעיים". הנ׳ כרך את כל הציפיות 
הללו במיתוס הגזעי ובמיתוס-המנהיג. 

הטיעון המרכזי של הני לא היה, אפוא. כלכלי או סוציאלי, 
והתאלרסיקנים הנאציים שהבליטו את ה״טהפבה החברתית" כגון 
שטרסר (ע״ע), סולקו בבוא העת מהמפלגה. טיעוניו של היטלר 
נסתייעו במהפכנות החברתית ובתקווה לאלטרנטיווה שלישית, בעי¬ 
קר בקרב הנוער האקדמי, ושילבו את כל אלה בפסימיזם העמוק 
של מעמדות־הביניים וביצרי הזעם והנקם של המעמדות הנמוכים 
על המצב הכלכלי-פוליטי. ד.נ' יכול היה להטיף למהפכה בלי 
לשנות את סדרי החברה והכלכלה: לטעון למהפכה רוחנית־נפשית 
<' 1111 £ זנ 31 ׳״ילזד 11 ) ולהימנע מפגיעה חפורה בסדרי החברה הגרמנית, 
להפוך "מהפכה" סתם להתקוממות אנטי־יהודית, בשירותה של 
אידאולוגיה לאומנית-מיליטריסטית, שפניה למלחמה ולכיבושים, 
ובמרכזה אדולף היטלר ושנאת־היהודים התהומית שלו. בתחומים 
רבים היתד, הכנסיה החילונית של ו,נ׳ מוכנה לפשרות, ובכלל זה 
עם הכנסיות המפרתיות, בייחוד כשנתקלה בהתנגדות ל״פתרונוח 
הסופיים" שלה. אך בתחום היהודי לא היתד, מוכנה לשום פשרה. 
הנ׳ הוא, אפוא. אידאולוגיה גרמנית הכרוכה באיש שגילם אותה, 
ואין לזהותו עם הפאשיזם האיטלקי או צורות-השלטון הסוטליטריות 
האחרות, על-אף הדמיון בכמה מאפיינים, 

141 ,/ 1 4,11 ,>״•־, 8 337 ״) 0 ) 3 .. 1,1 ־ ; 1939 ,•.:(״,• , 5 ,'־(״ 11 ,;!״״!,)*״גא 11 
,;י;״.״,'; 67 61111111 ,, ׳;׳״״,״■ ״,/'? ,;-(;,,[ 11 ־ 0 .א.( ; 1941 ,!'*"ס 

,:־ז;״;, 4.11 .־ד ; 1953 ,/( 513 ,״,־״,״ס ״״״, : 67 !; 77 , 0611112 .עו ; 1940 
; 1954 .־־ 5/33/1610 7,11 ״׳.,־־ 7 ״; 8 ״', ;״/■ 3703312 ■;׳־ 7 ־ ■־ £16 7131 
■| 332 מ 311 ׳א ', 71 ^ס׳///!,.״ ,״״/;,/', 57 1 ) 1111 י,' , .,״ , ');׳־׳ 01 י', י .);! 4111211 . 4 ! 
;־ 1958 ,;״;;״ס;■:״׳.";;;,., 7 / 0 1 ״; 2 ;; 0 773 0,7 ,,;/ . 4 ; 1957 , £73773 
, 7 .,׳ 64 . 6 ;,׳ח■,: 1,4 .£ ; 760 ־ 1 , 127-151 ,;; 1/3 , '׳, 3 :-;/;/י 42 1,11,126 .) 3 . 3 
/״.,/ 5 7,3 ־ 7 :,;!,:׳ 1 . 41 ; 1960 , 1933 31 , 3,73 ׳ 7 ׳ 731 71373 31 ( 7 , 3,11.1 ) 
,.,״״;/ 147 ,..• 79 ״ 0 .;,.״״,:;:ו ־-׳' ; 1960 ,;״״,״, 11 63 ) 

,׳< 4 /י/?צ-/ 8/0£ 1 ז 6 ,/ 3 4 ;■ 161 ) 111 . 4 ז ז 6 נ 17£11 . 11 ; 1960 0 £) ץ( 5 ל! 1101 .מ : 1961 

; 1964 ,ץ 010% ) 1 > 1 1 (ס 1 תי{) 0 / 0 ),ר 1 ,׳זצאס^ן .״ 1 . 0 : 1963 

; 1965 , 1 ) 0(111^/110x1 מ ־ן ?>//?־/־^ 20 מ->מ 1,4 ״ ,}: 101 )ת£־וב 11 .ס ..א 

) 6 הס׳.} 116 ) 111111 ^■ 01 / ,חסלתס־!^ . 8 

. 1971 , 30 1 ) 1111 0  11511$ ג: 15021 במ 10 זגא 
[״ 2450.41 ] ׳ן 3 ו,<ן, 3 :ו! 3 ! 111 :> 0 ). דרבפלר הפד אותה 
ממועדון לדיונים לאומניים ואנטישמיים, בעל אופי חשאי למחצה, 
לארגון־עובר מפלגתי, שהדגיש, באסיפות פומביות, את האנטישמיות 
ושלילת הדמוקרטיה. פעילות זו משכה את אדולף היטלו (ע״ע, עם׳ 
146 — 148 ), "קצין־חינוך" מטעם הצבא בבאוואריה ומעין דווה שלו 
בקרב קבוצות ימניות קיצוניות. בספטמבר 1919 הצטרף היטלר 
למפלגה, נהיר. לממונה על תעמולתה וחבר הוועד המבצע. בינואר 
1920 התפטר הידר הארד, בלחצם של דרבסלר והיטלר, שדרשו 
מעשים וצמצום האופי הפתוח והשוויוני של הפעילות במפלגה ובמו¬ 
סדותיה — שהיה מקובל בה, למרות התנגדותה לדמוקרטיה כעקרון. 
דדכטלר נעשה ליו״ר, ויחד עם היטלר ניסח "מצע", שהיה תערובת 
של לאומנות קיצונית, אנטישמיות כעקרון כללי מנחה, והבטחות 
מרובות לשכבות הנמוכות תוך הדגשת רעיונותיו של ג. פדר (■ 11:1 >:>?! 
שם, ענד ! 15 ) על "שבירת שלטון הריבית". מצע זה לא שונה אח״ב. 
שלא כקבוצות-הימין הקיצוניות האחרות, שפנו למעמדות־בינים, 
והימין הקיצון הישן, שפנה למעמדות הגבוהים, פנתה "מפלגת- 
העובדים הגרמנית" לשכבות העירוניות הנמוכות. ואח״ב לאיברים. 
ואגב־כך רמזה לצבא ולשלטון השמרני בבאוואריה שהיא עוזרת לו 
במלחמה ב״בולשוויזם". 

אותה שנה ( 1920 ) תוסב שם המפלגה למ״נ. בעזרת קשריה עם 
הצבא, ובמיוחד עם סרן ארנסט רהם (ת!נ 1 <>£). מאוהדיה הבולטים 
הראשונים, רכשת המפלגה את העתון ה״פולקיסטי" הכושל - ¥01111 
( ¥3 ) ז:> 111 פ 3 לס £0 זפל!!!, והעתון היה לבימתו של הממונה על 
התעמולה היטלר. עורכו הראשון של ה ¥3 . דיטדיך אקארט 
(:סס!:!?), נתן לעתון, למפלגה ולהיטלר אח הגוון ה״נאצי" המיוחד 
להם: תערובת פשטנית של לאומנות גזענית אנטישמית בלתי- 
מתפשרת, שכללה את כל טענות הימין הקיצון נגד המציאות הוימא־ 
רית, עם עקרונות אוטוריטריים (סמכותיים) מלווים בפעלתנות 
תוססת ובדמגוגיה שלוחת-רסן. היטלד נטל על עצמו את הגשמת 
הרעיונות הללו ע״פ ״עקרון־המנהיגות״ (״פירר-פרינציס״), וב 1922 
הביא לידי התפטרותו של דרכסלר מכהונת תיו״ר. היטלר נהיה 
למנהיג הפה״נ. וארגן אותה על בסיס אוטוריטרי פלא. תוך שליטה 
בכל מרכזי־חכוח. אותה עת היו במפלגה 3,000 חברים בלבד. ועדייו 
לא נתתם הגבול בינה לביו קבוצות־הימין האחרות. כגון לודנדורף 
(ע״ע) ואנשיו, שהיו קרובים לה ועם זאת קשורים בימין הישן. 
בנובמבר 1923 נותק הקשר בין הסה״נ לימין הססרתי, משום שזה 
ביקש להשתמש במה״נ למטרותיו במאבק עם הממשל הדמוקרטי 
בברלין, ומשחזר בו. צעדה המה״נ לבדה, בנסיון להשתלט תחילה 
על באוואריה! אד ה״פוטש" נכשל. והנאצים נפוצו לכל עבו, 
משנתקלו בצבא עצמו (ע״ע היטלר, עם׳ 147 ). 

״תקופת המאבק' הראשונה ( 1931-1924 ). בעקבות 
כשלון ה,.פוטש", פורקה המפלגה, והיטלר וכמה ממקורביו נאסרו 
בבלא־לנדסברג. זמן קצר לאחר שחרורם ב 1924 , הותרה המפלגה 
שוב, והיא התארגנה מחדש גם מחוץ לנאוואריה, וקלטה גם צעירים־ 
רדיקלים בצפון, בעוד שרוב החברים הוותיקים בדרום היו קשישים, 
שהסתפקו באופי האנטישמי המיוחד של המה״נ. המפלגה צריכה היתר, 
לאזן ביניהם, וכן להביא בחשבון את הפעילים הצעירים. חיילי־חזית 
ולגיונות מתנדבים (ע״ע גרמניה, עט׳ 464/5 ), שדמו למנהיגי- 
ליסטים: וזאת— בתקופת רגיעה מדינית וחידוש הפעילות הכלכלית 
הסדירה. היטלר ניסה לפתור בעיה זו ע״י קשירת המפלגה כולה 
(ארגונה הפוליטי ו״פלוגות־הסער") אליו אישית בקשרי נאמנות 
כמו־פאודליים, והיה דו־משמעי בענייני כלכלה וחברה השנויים 
במחלוקת. לעומתו התבלט גרגור שטרסר (ע״ע) כ״הוגה־הדעות" 
החברתי של המפלגה, הוא כרך סינדיקליזם פשיסטי נוסח מוסוליני 


והלאמות-רכוש — עם רומנטיקה של גילזדת מימי הבינים, ברוח 
ר,"שיבה לעבר" והלאומנות האגרסיווית של ההווה. מבחינה וו הת¬ 
קשרה הנאמנות הפאודלית, שנדרשה במפלגה. עם חלק מדעות 
שטראסר ועם החלומות הרופנטיים־גזעניים שנתלו בעבר הרחוק, 
שהיסלר ביקש לשוב אליו. בייסוד .,רייך" תוקפני שפניו לעתיד. 
היסוד הכמדסאודלי במד,"נ לא משך את פועלי הערים הגדולות 
שהמפלגה חיזרת אחריהם, וחרף תעמולת רעשנית וארגון מפותח, 
נכשלו הנאצים בכל הבחירות הכלליות בשנות ה 20 , וב 1928 
זכו ב 800 אלף קולות בלבד. מתוך כ 43 מיליון בעלי זכות־בחירה. 
ב 1929 הפנתה המה״ג את פעולתה מהפועלים למעמדות-הבינים 
שבאזורים הכפריים, והדגישה את האופי הלאומני-רדיקלי־אנטי- 
שסי של ביקרחה על הרפובליקה. המפלגה חיזקה את הארגון 
ההייראדכי הפנימי, כדוגמת לסדר ולמנהיגות, בראשותו של היטלר. 
ארגוני-עזר מקצועיים רבים — שהקימה לאיגודם של עודכי־דין, 
רופאים, סופדים ואיכרים — קלטו לתוכם פעילים ממורמרים של 
הימין הגרמני תישן. שנואש ממפלגותיו המסרתיות, בשל לבטיתן 
בין כללי התנהגות מסרתיח לבין איבה לרפובליקה, וגם בשל העדר 
תקיפות ותוקפנות נוסח המה״נ. נקלטו בעיקר בני־נוער רבים שלא 
מצאו מקומם במסגרות המסרתיות. השפל בכלכלה, שהחל ב 1929 , 
החיש את התהליך. ובספטמבר 1930 זכו הנאצים, שהפכו למפלגת 
האיכרים והמעמד הבינוני. ב 6.4 מיליוני־קולות־בוחרים. 

תפיסת השלטון ( 1931 — 1933 ). בניצוחם של שטראסר 
(ראש .,הארגון הפוליטי״) ושל רהם (שב 1931 נהיה לראש "פלוגות־ 
הסעד" (,.ו>, 5 !), פרשה המה״ג את רשת מחוזותיה וארגוני-העזר 
שלה בכל פינה, ניסתה ליצור תוהו ובוהו והתמוטטות נפשית בקרב 
יריביה, והבחירות התכופות סייעו לד, בכך. במקביל לגישה השמי 
רנית־לאומנית־אנטישמית באיזורים הלא־עירוניים, החלה לרמוז 
בערים למהפכנות סוציאליסטית, בלא להתחייב לתכנית מפורשת, 
אלא רמזה לאוהדיה, שעצם ארגונה והשתתפותם בו יהיו היסוד 
ל״רייך השלישי" ול״חלוקת־שלל". הקיטוב הכללי לימין ולשמאל 
קיצוניים, הפחד מהקומוניסטים והשאיפה לשיפור מעמדה של גר¬ 
מניה הניעו ב 1931 כמה מראשי התעשיינים והימין המסרתי לשתף 
פעולה עם המד,"נ ולממנה, ובאותה עת פנו מיליוני מובטלים בערים. 
בהם פועלים רבים, אל הנאצים, בשל עצם תקיפותם ונחרצותם. 
בבחירות ב 31.7.32 קיבלה חמה״נ 14 מיליון קולות, מתוך 37 מיליון. 
והיתר, למפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג. עוד הצלחות בבחירות 
יצרו רושם. שאין מנוס משיתוף פעולה עם המה״נ, אחרי שנכשל 
שלטון רודני־עקיף של חוגי המרכז והימין המסרתיים. ושרר משבר 
כלכלי וחברתי חפור ביותר. המה״ג עצמה התקשתה להחזיק בקרבה 
זמן רב איכרים שמרנים. פועלים מובטלים ואינטלקטואלים, שרובם 
היו צעירים ומתוסכלים, והתלבטה בניגודים מסרתיים בין חבלי 
גרמניה. ב 1931/2 נאלץ היטלר לדכא פרישות, התמודדויות מחמת 
אי־בחירות אידאולוגית וחוסר סבלנות גדל של צבא־הרחוב שלו, 
המצפה ל״יום". תעמולת המה״נ. בניצוחו של י. גבלס (ע״ע), תיפתה 
על קשיים אלה בדינמיות רבה, והפעלת "פלוגות-הסער" בקרבות־ 
רחוב ובפיצוץ אסיפות־יריבים חיזקה את הרושם. שאין פתרון ללא 
המה״נ. למרות ירידת הסה״נ בבחירות ב 6.11.32 . מינה הנשיא 
הינדנבודג (ע״ע) את היטלר לקאנצלר בראש ממשלת-קואליציד, 
עם נציגי הימין המסרתי ( 30.1.33 ). 

ב., ר י י ד השלישי". הארגון המפלגתי וחילות־העזר של 
המה״נ, שנשתלבו בחלקם במנגנוני המדינה. סייעו בנצחו! המפלגה 
בבהירות שנערכו ב 5.3.33 , בהטילם טרור. המפלגה גדלה פתאום 
עם כניסתם של מיליוני "מצטרפי־סארס" שביקשו, אחרי נצחון 
המפלגה בבחירות. בטחון וקריירה, ונהיו תלויים. לדעתם, בחברות 
במה״נ ובארגוני-העזר שלה. 

השמאלנים במפלגה והס״א, שטענו למהפכה "אמיתית" ודרשו, 



325 


נציונלסוציאליסמית, מפלגה — נציץ 


326 


כמובן, את השלל לחברים, גרמו להיטלר שיחסל את שטראסר וחזם 
( 30.6.34 ). מאז נעשתה המפלגה כלי עיקרי בידי היטלר למימוש 
שלטון היחיד שלו, והשתלבה במנגנוני-המדינה. אך בראשותו של 
"מ״מ הפיהרר" ר. הם (ע״ע). ובעיקר של יורשו, מ. בורמן, שמרה 
המפלגה על יחוד ארגוני ומקומי במחוזותיה. וסמכויות רבות ניתגו 
לנציניהם (ה״גאןלייטרים") ולימים נהיו אלה גם ל״נציבים לבטחון 
הרייך". כד נעשו פעילי־המפלגה מעין ..מעמר חדש" מועדף, 
שהתחרה בהצלחה במוקדי־הכוח הממלכתיים והמפלגחיים־למחצה 
(כגון הס״ס), ע״פ שיטתו של היטלר — להקים גורמי־כוח 
מתחרים. 

"לשכת־המפלגה" במטהו של היטלר, ובראשה אחדים מוותיקי 
עוזריו, היתד, שותפה לתכנון השמדת היהודים ולמעשי הרצח 
וההשמדה העיקריים האחרים של גרמניה הנאצית. 

לאחר המלחמה. עם כיבוש גרמניה הוצאה המה״נ אל 
מחוץ לחוק, ובמשפטי נירנברג (ע״ע) הוכרזה ל״ארגון עוייך 
ומיליוני חבריה היו אמורים לעמוד לדיו על מעשים שעשו 
בימי ה״רייך השלישי" ועל עצם חברותם בה. "המלחמה הקרה" 
מיסמסה תהליך זה של "דנאציפיקציח". והוא פסק בסוף 
שנות ה 40 . 

בראשית שנות ה 50 קמו בגרמניה מפלגות יורשות למה״נ, 
ובראשן סא״ס 161 זבק-!£ז 61 לז\ז 6 ו 1 :ו$)ז 115 ג 1 פ 80 ), בראשות 

הגנרל־לשעבר רמר (זסוחפא). למפלגה היו מעין שלוחות בחו״ל. 
בעיקר בדרום־אמריקה. שאליה ברחו כמה מפעילי הנאצים. הוצאת 
הסא״פ אל מחוץ לחוק בגרמניה המערבית, הפריחה הכלכלית, עליית 
דור צעיר ולמוד לקחי־ר,כשלון של היטלר והמה״נ הקשו על צמיחת 
יורשת ישירה. ולבסוף נתגלגלו יורשי־הנאצים בקבוצות קטנות, 
שלא הצליחו לשתף־פעולה ביניהן במסגרת נפ״ד (- 0 מז 3130 מ 3110 א 
[ 0 ?א] 006150813033 310:1 *-! פו 1 ס 15 ] 3 ־ח 1 ). שבהנהגת א. פון תאדן 
(ס 3110 ג 8 ז■ . 0 ). בנובמבר 1969 קיבל נפ״ד כ 4,9% מקולות הבוחרים, 
אולם לא הצליחה להכנס לבונדסטאג, נתפרקה מחדש. ומאז אין לה 
מנהיגות יציבה. 

וע״ע גרמניה, עמ׳ 479-467 , 518 — 527 ! היטלר. 

, 6 תמ £10 . 4 . ; 1932 , 1115 ח! 215021011 > 011071 ! 7 . 4 , 1611 ) 11:1 ־ 1 .£ 

. 1 ־ 1 ; 1956 ,■ט 31 ו $01 .^!י ; 1956 , 14 ז 1126 ך 1110 [- 1 

711114 1/16 111 ! 7111 , 13316 .(. 0 ; 1962 , . 5:4 . 4 . 14 ״ס! £111 

. 1969 ,׳*/ £111111 116 ) /ס ! 711 ,׳ 5 \ 10 ז 0 . 0 ; 1964 , 

של. אה. 

נציץ ( 10103 ), שם לקבוצת מינרלים השייכים לפילוסיליקטים 
(ע״ע סיליקטים, וחנד שם). סריגיהם בנויים שכבת טטרא• 

הדרונים, שבמרכזם נמצאים יונים של צורן (ע״ע), שכל אחד מהם 
קשור לארבעה יוני חמצן (שכבה טטראהדרלית). קדקדי הטטרא- 
הדרונים מכוונים כולם לצד אחד. שכבה זו קשורה לשכבה שניה 
(שכבר, אוקטאהדרלית) של יוני חמרן (ע״ע אלומיניום). שבל אחד 
מהם קשור לארבעה יוני חמצן ולשני יוני הידרוכסיד. שכבה זו 
קשורה בצדה השני לשכבה טטראהדרלית שניה, המהווה בבואת 
ראי של הראשונה. כך נוצרת הבילה של 3 שכבות. בשכבה הטטרא־ 
הדרלית מוחלפים כרבע מיוני הצורן ביוני חמרן ויוצרים עי״ב 
מטען שלילי, המתאזן ע״י יוני אשלגן המקשרים חבילה לחבילה. 
כל יון אשלגן מוקף במבנה זה ב 12 יוני חמצן. המינרלים השונים 
של קבוצת ד.נ׳ נבדלים זה מזה ( 1 ) בסידור חגאומטרי השונה של 
החבילות זו על גבי זו (יחסים פולימורפיים, ע״ע קריסטלוגרפיה), 
או ( 2 ) בהחלפות חלקיות או שלמות של הקטיונים, ההחלפות 
החשובות ביותר הן: 

*'!* 2 * ־ ־י 31 ,״ 3146 

** 31 7± ־*!ס ,*•זו,*' ־ ע 

־ 14 ±? 0 .'א ,* 811 

־ 011 ±> ־? 


הקשר בין החבילות מתקיים ע״י מספד קטן, יחסית, של קטיונים 
תד־ערכיים, ולכן הוא חלש. מסיבה זו מצטיינים כל הב" בפצילות 
שלמה במקביל לחבילות, המאפשרת פיצול הגבישים ללוחות דקים 
מאוד, תכונה חשובה מבחינה טכנית. תכונות פיסיקליות אחדות, 
משותפות לכל ד,נ״, הן: הגבישים הלווחיים הם כפיפים ואלסטיים; 
הקפם הוא לעתים הכסגון כמעט סימטרי! ברק של דר על פני 
מישורי הפצילות, הקשיות; 2.5 — 4 ; משקל סגולי: 2,8 — 3.2 . 

נ', בעיקר מוסקוביט וביוטיט, הם מרכיב נפוץ של סלעים מאגמ־ 
תיים קדם־קמבריים באיזור אילת, וגבישי מוסקוביט, בקוטר עד 8 
ם״מ, נתגלו בפגסטיטים נרניטייס באיזור. שני המינרלים הם גם 
מרכיב של צפחות מטאמורפיות. בעיקר באיזור נחל־שלמה. 

הנ ׳ משמש חומר גלם חשוב ביותר בתעשיית החשמל. צירוף 
התכונות של התנגדות חשמלית גבוהה ( נ ' 10 — ז 10 1 אום/ס״מי), חוזק 
דיאלקטרי גבוה מאוד, התפשטות תרמית מינימלית(גורם־ד,התפשטות: 
0.000036 למעלת צלסיוס), עמידה בטמפרטורות עד 0 * 600 (פלו־ 
גופיט עד 1000-0 ). והתכונות המכניות — התפצלות ללוחות דקים 
עד כדי 0.005 מ״מ. כפיפתם וחוזקם המכני של הגבישים — כל אלה 
עישים את הנ* לחומר גלם שאיו לו תחליף בתעשיית החשמל. 
כ 70% מתפוקת חג׳ נצרכים בתעשיה זו. לקבלים ומנורות רדיו נדר¬ 
שים הגבישים הטובים ביותר! גבישים עם פגמים קטנים משמשים 
בבניית שנאים, כתמרי בידוד תרמי או כתלונות בתנורי היתוך. 
ד,צריכים לעמוד בטמפרטורות גבוהות. לכל הצרכים האלה דרושים 
לוחות נ' גדולים. לוחות גדולים ביותר מיוצרים ע״י קישור לוחות 
טבעיים בחמרים אורגניים (כגון: נליפטול) או אנאורגניים (פילי־ 
קונים) מתאימים, והלחמה בתנאי לחץ וטמפרטורה מתאימים. רוב 
חנ ׳ מצוי בצורת קשקשים קטנים וליחות פגומים ע״י חסרים זרים, 
בעיקר תחמוצות ברזל (נשל נ' — 01103 ק 3 ־! 50 ). תומר זה עובר 
טחינה והאבקה המתקבלת משמשת כחומר מילוי בתעשיח הפלס¬ 
טית, בהכנת צבעים, לציפוי צמיגים. בחומר־סיכה ("בוץ") בקידוחי 
נפט ובענפי תעשיה רבים אחרים. 

תפוקה. הנ׳ מופק בעיקר מפגמטיטים (ע״ע) המכילים גבישים 
בטיב ובגודל הדרושים. פיזור גבישי ד,נ' בפגמטיטים אינו מאורגן 


תכונות של נציצים חשובים 


הוסעה 

צבע 

נוסחה ביימית עיונית 

ש ם 

בסלעים פלוטו־ 
ניים חומציים (גר־ 
נימים [ע״ע], פג־ 
ממיטים [ע״ע]), 
וכסלמים מטמוד־ 
סיים (גניים. צפ¬ 
חות). 

חסר צבע, גור 
נים בהירים של 
ירוק או אסור 

(פו 0 * 51 !\־.> 412 נ£ 

"("ס) 

מוסקוביט 

בסלעים מסמור־ 
0 יים בלבד. 

צהבהב עד ירק¬ 

רק 

>434.1-2( .4.151*016) 

(0*1), 

םרגוניט 

בסלעים מאגם־ 
תייס אולטרא־ 
בסיסיים ובשיש 

(ע״ע). 

צהיב בהיר עד 
חום 

( 141812016 )^£ 

צ ( 013 ) 

פלו׳גופים 

בסלעים מאגמ* 
תיים בינוניים 

וחומציים ובסלעים 
מטמורסיים. 

יריק צהה, חום 
עד שחור 

(פ, 4181.0 ) ג 0 >?,£*\)£ 

2 ( 014 ) 

ביוטיט 

בעיקר בפגמטי־ 
סיש נרגיטיים ו* 
במורקים פנוים־ 
מוליטיים. 

סגול נהיר 

( 5110-4 ) 41 ,״ £111 
,( 09 ) 

לפידולים 

בגבישים! בסלעי 
משקע! סינרל 

של חרסיות(ע״ע). 

— 

(*־ 514 *!*).נ^*-!* 

2 ( 09 ) 

איליט 





327 


נציץ — נצרות, השם, דמוגרפיה, הממסד 


328 


ולכן תכנון מכרה של נ' הוא מסובך. ורוב סכרות־הנ' מנוצלים במשך 
זמן קצר בלבד ובתנאים פריפיטיוויים. התפוקה העולמית השנתית 
של נ' היא כ 200,000 טון. וכמחצית כמות זו מופקת באה״ב. הודו 
ספיקה כ 40,000 טון בשנה. אך ערכו של ד.נ׳ ההודי עולה פי כמה 
על זה של אהי׳ב. מאחר שהודו יוצרת בעיקר לוחות נ' ואה״ב — 
בעיקר נשל. יצרנים אתרים הם: נורווגיה ( 3,300 טון/שנה), דרום- 
אפריקה ( 2,500 טוו/שנה) וברזיל ( 1.500 טוו/שנה). כל הארצות 
האלה מפיקות מוסקוביט. התפוקה העולמית של פלוגופיט היא 
כ 1.500 טון לשנה בלבד ובאה מן הרפובליקה המלגשית ומקנדה. 
לפידוליט הוא מקור להפקת ליתיום (ע״ע). 

י. ב. 

נצירים ( ^,! 2 ). בני כת קיצונית בשיער, (ע״ע), הידועים 
יותר בשם .,עלוים״ — מעריצי עלי (ע״ע), הכת מונה כהצי 
מיליון נפש. יש ידיעות עליה, כדת עצמאית, מהמאה ה 11 . הני מרו¬ 
כזים בעיקר באיזור הנקרא על שסם, מזרחה ללאד׳יקיה (ע״ע לטקיה) 
שבסוריה. יש נ' גם בתורכיה, בעיקר באיזור הטאי. ובלבנון. רוב 
תושבי הכפר ע׳ג׳ר. 3 ק״ס צפונית־מערבית מתל־דן, הם נ׳. 

יש הקושרים את שם הכת בשמו של מחמד אבן :ציר (המאה 
ה 9 ), שהיה חסיד האמאם (ע״ע) השביעה בשם מקום או בכינוי 
גנאי בשל היסודות הנוצריים שבדתם. היא בנויה במשותף מיסודות 
אסלאמיים, בעיקר אסמאעילים (ע״ע אסמאעיליה), אליליים, גנוס¬ 
טיים ונוצריים. החשוב והמקודש בספרי־הקודש שלהם הוא "כתאב 
מג׳מוע״. ..ספר המאסף״ (פורסם במקור ובתרגום צרפתי ע״י - 005 
1 ) 190 . ר׳ ביבל׳). תנ ׳ מאמינים בתורת ההאצלות הנאופלטונית 
ובכותות־הטבע. ולעתים רואים את עלי כאל־הירח (או אל-השמש, 
וכיו״ב). כ־כ הם מכירים בשילוש הקדוש, שבהופעתו האחרונה 
היה לדעתם עלי ושני עוזריו. מוחסד וסלמאן אלפארסי, חברו. יש 
להם לוח מיוחד והם חוגגים חגים מוסלמיים, בעיקר שיעיים, אליליים 
ונוצריים (תג הפסחא וחג המולד). במיוחד ידוע טקס ה״קדאס". 
המזכיר את סעודת הקודש הנוצרית. חג' מאמינים בגלגול נשמות, 
ומקבלים את עקרון "התקיוד, הזהירות. המתיר להם להסתיר את 
דתם האמיתית בעת צרה■ איו לני מקומות פולחן ותפילה מיוחדים 
והם מתכנסים בנית אחד המאמינים, ומרבים גם לבקר בקברי קדו¬ 
שים. במשך תקופה קצרה ומקוטעת ( 1922 — 1930 ) זכו בעצמאות 
מוגבלת בפרובינציית לאד׳יקיה. כיום הם מעורים בחיי סוריה, בד, 
הם מהווים כ 10% מכלל האוכלוסיה ובה הגיעו לתפקידים מרכזיים 
בשלטון ובצבא בשל נאמנותם למפלגת ה״בעת׳". 

ח. בלגק, העלוים בסוריה, תשב״זן ז 071 < 11£ ?ז 61 . 1 ) 1 ! 011552 .ג 

. 1900 ,.א 

ח. ל. -י. 

נצרות (אנג׳ ץ 11 סג 1511 זנ 01 ), דת מונותאיכזטית, היסטורית ומשי* 
חית, מן הגדולות בעולם. שלפיה היחס בין אלוהים לאדם 
מתממש בתיווכו של ישו המשיח, מייסד האמונה. 

1 . השם, ז 3 מ׳ 327 ! 2 . דמוגרפיה, עמי- 328 ; 3 . דממסד הנוצרי 
וההייואדכיה הכנסייתית, עם׳ 328 ; 4 . חד^סרינה, עמ׳ 334 ! 5 . הג׳ 
הקדומה עד גיבוש הדוגמה. עם׳ 336 ; 6 . תולדות הנ ׳ עד הפילוג 
שיו 1054 . עמי 341 ! 7 . הד והאפיפיורוח במערב, מן הרפורמה הגרגו¬ 
ריאנית עד הרפורמאציה ( 1050 — 1500 ), עמי 343 ! 8 . הד האורה!- 
דוכסית־מזרחית, עמי 347 : 9 . הפרוססטנטיזם ופלגיו, עמי 50 ג: 

10 . הד הקאחוליה אחרי הרפורסאציר״ עמי 352 : 11 , ד,נ' והעילס 
החילוני מאז 1870 , המודרניזם רהאיקולניזם, עמי 353 . 

1 , השם העברי המקורי "נוצרים", שממנו נלקח השם הסורי 
והערבי של תסידי תג', נגזר, כנראה, משסה של בת יהודית, שישבה 
בסביבות הירדן. ופירושו ״שומרים״ — כלר, שומרי המסורת המקו¬ 
רית של התורה הנכונה. אנשי־הכת התנגדו לעבודת בית־המקדש 
וטענו, שפרקי-התורה בקשר לכך אינם מקוריים והם זויפו. אף כי 
מקובל לרוב לקשור את הנוצרים, חסידי ישו, עם נצרת, משום שישו 
מכונה בברית החדשה (אנג' 3000 ־ 3201 ( 5 ), דהינו מנצרת 


(מתי 11 . 23 ), מן הראוי להעיר, שמבחינה פילולוגית קשה לגזור 
1,1,1:11 ), 071 ( 7 מ( השם 111 ) 1170 ( 7 ( 1 " ) 01301 013 .11 , 0310130 . 71 . 3 ) 
1 !:> 1315 ז 00 \. .ס 311511 ק., 011 ( מ 1 >, עם׳ 178 ). כמו־כן יש לתת את הדעת 
על כך שלפני שנקשר 07 זמק 701 טא בעיר נצרת הגלילית היתד, 
משמעותו אחרת והוא התייתם לכת היהודית האסורה. הבשורה ע״ש 
יוחנן 0 ס\״ 19 ) מספרת. כי בכתובת הלעג שעטרה אח הצלב שעליו 
נצלב ישו הוא כונה ״ישוע הנוצרי״: כפי הנראה, היה זה כינוי־גנאי. 
משום שבסוף ימיו התנגש ישו עם הכהונה הגדולה הצדוקית של בית¬ 
ד,מקדש. לאחר-מכן כונו בשם זה גם חסידי ישו, בייחוד הנוצרים 
ממוצא יהודי (מעשי השליחים 7 \ 500 . 5 ). המלה £11.1811301 שהיא 
כינוים של הנוצרים בלשונות אירופה, נגזרה מן המלח היוונית 
10 . 05 !)* , שפירושה "משיח", ויש בכך ללמד שהמלה נתקבלה כשם- 
עצם פרטי בלי לדעת שהוא תואר. בשם "משיחיים" ( 01 ,! 10 ז 10 פמ 
נקראו לראשונה תלמידי ישו באנטיוכיח (מעשי השליחים 1 ^ 26 ). 
משום מקורו הפאגאני של הכינוי ומשום ששגור היה בפי סופרים 
פאגאנים, נמנעו הנוצרים מלהשתמש בו לציון קיבוצם. והשתמשו 
בו דק בהקשר לרדיפות נוצרים. מכאן גם קריאתו של פטרום 
(הראשונה לפטרום ז\ 1 , 16 ), שאין להתבייש מלחגדיר עצמם בכינוי 
"משיחיים". וע״ע נצרת. 

ד. פ. 

2 . דמוגראפיה. הנוצרים מהווים כ 27% מכלל אוכלוסיית 
העולם. הם מרוכזים כלהלן: 35% בצפון־אמריקה ובדרומה: 33% 
במערב־אירופה: 22% בעולם הקומוניסטי: 5% באסיה: 3% באפ¬ 
ריקה 1 1% באוסטרליה. 

אחוז המאמינים הנוצרים בעולם. שאוכלוסייתו גדלה בהתמדה, 
נמצא בירידה. בדורות האחרונים היוו הנוצרים כ 30% מאוכלוסיית 
התבל. אולם בהתפוצצות האוכלוסין הנוכחית החל יחס זה להצטמצם. 
ודומה, שאם תלך נטית זו ותתמיד, הרי לקראת שנת 2000 יהוו 
הנוצרים רק כ 20% מכלל האוכלוסין. 


כנסיות מזרחיות לא-אורתודופסיות ( 1962 ) 


9.000,000 

560.000 

13.776.000 

אתיופים 

יעקוביסים 

םה״כ 

125,000 

1,591,000 

2,500,000 

גסטןדיאנים 

ארמנים 

קו׳פטים 

ו ת קאתוליות ( 1962 ) 

ות מזרחי 

כנם 

1.445,000 

כנסיות־מלבד בהודו 

850,000 

מארוגים 


יווניסיקאתולים(נוסוז 

397,000 

מלביטים 


ביזאנטי), אוקראינים, 

83,000 

קופטים 


רומנים, רותנים, 

60.000 

אתיופים 


סלובאקיסהונגאדים. 

80.000 

סורים 

7,371.000 

יוגיטלאוויס 

190.000 

בלדיים 

10,573,000 

סה״ב 

97,000 

ארמנים 


3 . הממסד הנוצרי ו ה ה י י ר א ר ב י ת הכנסייתית. 

א. הכנסיה הרומית־קאתולית מאורגנת על בסים מו- 
נארכי חמור. בידי אהיפיפיור (ע״ע) מופקדת הסמכות העליונה 
מפות היותו יורשו של פטרום, בניר השליחים. לפי הדוקטרינה 
שנתקבלה בוועידת הוואטיקאן הראשונה ( 1870 ), האפיפיור הוא 
ראש־הכנפיה וסמכות השיפוט הישירה שלו חלה על הגמונים וכמרים 
ועל צאו מרעיתם לא רק בענייני אמונה ומוסר, אלא גם בענייני 
משמעת וניהול־הכנסיה. כאשר הוא נושא דברו בתוקף תפקידו 
ובאורח רשמי ( 1011.3 ) 131 צ־), אין הוא נחשב לבר־טעות (עקרון 
ה 111135 ( 31111 ) 10 ). ועידת הוואטיקאו השניה ( 1962 — 1965 ) הוסיפה, 
שד,הגמונים, כיורשי השליחים, הם שותפי האפיפיור בניהול הכנסיה. 

ה ק א ר ד י נ ל י ם, המהווים את הסנט שליד בישוף רומא, נבח¬ 
רים על-ידיו מבין החשובים והרמים שבאנשי הפנסיה: מספרם של 
הקארדינלים. שחלקם יושב קבע ברומא, לא היד, קבוע. סיבסטוס 7 ג 
( 1585 — 1590 ) העמידו על 70 ! האפיפיור יוחנן ^^^ 1963—1958) XX ) 




329 


נצרות, הממסר 


330 


כנסיות נוצריות בעולם ( 1968 )* 


0 ד.״כ 

אוסטרליה 

אפריקה 

אמריקה. סולל 
דרום אפריקה 

אסיה 

אירופה, בולל 
בריה״ם 


581,000.000 

3,700,000 

29,100,000 

257,500,000 

53,200,000 

237,500,000 

קאתולים־רומיים 

121,400.000 

100,000 

17,500,000 

3.300,000 

1,500,000 

99,000,000 

אורח(ד 1 ה 0 י 0 ומזרחיים 

316,100,000 

9,600,000 

21,600,000 

87,000,000 

18,500,000 

179.400,000 

פרוטסטנטים 

1,018,500,000 

13,400,000 

68,200,000 

347,800,000 

_ 

73,200,000 

515,900,000 

הד,"כ 


* ע״פ 10060011 ^ ! $631 ! •! 1 ) 0 0118 ^ (מספדים מעוגלים). 


העלה אה מספרם ל 85 , ואילו פאולום 1 י\ קבע שאי! להגביל אה 
מספרם. מאז כהזנתו של יוחנן ^]^ XX זוכים בל הקארדינליס להם־ 
מבה בישופית. חבו-הקארדינלים מהווה את ה״קולג׳ הקדוש" 
( 0 !);> 11 ס 0 ( 1 י>ז 530 ), ואחד מתפקידיו החשובים הוא בחירת יורד 
לאפיפיור נפטר. לשם־בך הם מתכנסים ברומא ובישיבה סגורה 
(:>*ב 01 סס 0 ) בוחרים כאפיפיור ברוב של שני שלישים. 

ד. ק ו ר י ה ה א פ י פ י ו ר י ת, שאורגנה מחדש ב 1967 ע״י 
פאולום ז׳,\, היא המנגנון המנהלי שעומד לרשות האפיפיור בניהול 
ענייני־הכנסיה. בראש מזכירות־המדינה עומד קארדינאל, שהוא בעת 
ובעונה אחת דאש־הפמשלה ושר-החוץ של האפיפיור ותארו הרשמי: 

- £1010 303 .מ 61 ': 1.130 י 10 ־ 101 011311011 ■]!)! 001 011 ־ 8301 1110 01 
5 ! 4££31 1113511031 ). מוסדות חשובים אחרים הם הוועידה לענייני 
אמונה ודוגמד. (( 3111 י י * 1 ^ 0£ £ן 11 ז 0001 1£1£ ! £0 €83.11011 : 11£1 ס 0 ), 
לשעבר המשרד הקדוש, אד האינקוויזיציה; הוועדה לענייני הגמונים 
( 00118108311011 0011515101131 ); הוועדה לענייני פולחן לאטיני 
( 05 !:מ )ס ״סחג 8108 חס 0 ); הווערה להפצת האמונה ופעולות-מיסיון 
( £31111 1111 0£ מ 383110 ק £10 1110 £01 11 ט 1 ז 81083 חס 0 ) ! והוועדה 
לענייני חינוך נוצרי (- 0011101 1 ־ 301 80011031105 0£ ח 083110 ז 8 ת 00 
511105 ). כסו-כן ישנן שלוש מזכירויוח אחרות. שהוקמו ע״י ועידת־ 
הוואסיקאן השניה: אתת, הדנה בענייני כנסיות נוצריות שאינן 
קשורות לרופא ובענייני יהודים ( £100101108 ! £0 800101311310 
? 011 ( 1 0111131130 ) > השניה מטפלת כשאינם בוצרים ( 800101311310 
11-0111511305 ())< ! £0 ) והשלישית — ככלתי־מאמינים ( 500101311310 
3 ז 0 ׳\ 00-20110 )< £01 ). בין שלושת בתי־הדין שליד הכם הקדוש, 
הידוע ביותר הוא ״בית הדין הרומי הקדוש״ ( 2013 ), העוסק בעיקר 
בענייני נישואין. 

בידי ההגמון (ע״ע), או הבישוף, מופקד ניהול ענייני המסיח 
המקומית, שתחום־השיפוט הטריטוריאלי שלה מכונה דיוקסה. הוא 
מתמנה ע״י האפיפיור. ומשיחתו נעשית ע״י שלושה הגמונים אתרים. 
ההגמון הוא סמל לעקרון היעיל של אחוות הכנסיה המקומית, והוא 
מטפל בעניינים החילוניים והרוחניים של הדיוקסה. ההגמונים של 
דיוקס(ח גדולות וחשובות זוכים בתואר ארכיהגמון (- 4101151 . 
51100 ), ואילו המטרופו׳ליטאן הוא ארכיהגמון העומד בראש 
כנסיה מחוזית ובידיו סמכויות־שיפוט לגבי שאר הגמוני המחוז. 
פטריארך (ע״ע) הוא תואר־כבוד שהוענק תחילה להגמון בכיר 
ומכובד. הפרימאטים הם ארכיהגמונים־מסרופוליטאנים, שלמי 
סיותיהם זנות־ראשונים באיזור מסוים, או בקרב אומה כלשהי, 
הגמוני־המדינה מהווים את אסיפת ההגמונים. שחבריה מתכנסים 
לעתים מזומנות, כדי לדון בנושאים בעלי ענייו משותף. 

ב. כנסיות מזרחיות קאתוליות, דהינו הכנסיות המזר¬ 
חיות המכירות בסמכותו העליונה של האפיפיור. מתחלקות לששה 
פולחנים: מארוני, מלכיטי. קופטי. סורי, בלדי, ארמני. הסמכות 
הבכירה בכל כנסיה כזו מצויד. בידי הפאטריארך — הגמון 
שבידיו השיפוט על שאר ההגמונים (לרבות הממרופוליטאנים), על 
הכמורה ועל צאן־ד,מאמינים של הכנסיה. הפאטריארך נבחר ע״י 


סינור. הכולל את כל ההגמונים, ודבר בחירתו מובא לידיעת 
האפיפיור. הפאטריארך פועל באמצעות הסינור הפאטריארכי, החייב 
להתכנס לפחות אחת לשלוש שנים. את הארכיהגמונים וההגמונים 
מסנה הפאטריארך בסינוד, והם נעזרים ע״י א ר כ י ־ ד י א ק ו ן 
בעניינים כנסייתיים ומשפטיים, וע״י א ק ו נ ו מ ו ס — בניהול 
מעוכת-הכספים והאדמיניסטרציה. 

ג. הכנסיה האורתודוכסית מורכבת ממספר כנסיות עצ¬ 
מאיות "א(טוקפליות" כל׳ בעלות שלטון־עצמי, העומדות בקשרים 
אתת עם רעותה. את הכנסיות האורתודוכסיות אפשר לחלק לשלוש 
קבוצות. בקבוצה הראשונה — 14 כנסיות אוטוקפליות, דהינו 
8 פאטריארביות ו 6 ננסיות לאומיות. הפאטריארביות הן: ק 1 נםטאנ־ 
טינופול (המנונה גם .,פאטריארכיה איקומנית׳י. בהיותה בעלת 
זכויות־יתר ביתם לכנסיות הלאומיות), אלכסנדריה, אנטיוכיח, ירו¬ 
שלים, מוסקווה (נוסדה, 1589 ). רומניה, סרבית. בולגריה. הכנסיות 
הלאומיות הן: יוון, גאורגיה, קפריסין. אלבניה, פולניה, צ׳כוסלו־ 
בקיה. בקבוצה השניה מצויות בנסיות אוטונומיות. בראשותו של 
הגמון בניר, שמינויו תלוי בהפנמת אחד הפאטריארנים, והן: סיני, 
פינלנד, יפן והונגאריה. הקבוצה השלישית בוללת ננסיות, שבהן 
ניהול ענייני הכנסיה ומינוי הגמוניה! תלוי באחת הכנסיות האוטו־ 
קפליות. לקבוצה זו משתייכות הכנסיות האורתודוכסיות במערב־ 
אירופה ובאדצות־אמריקה. לא כל הכנסיות האוטוקפליות מנוהלות 
באורח דומה, אבל בל כנפיה מחולקת להיוקסות, שבראשן הגמונים, 
המתפצלות לכנסיות קהילתיות, שאותן מנהלים כוהני־דת בעזרתם 
של דיאקונים. הכנסיה המזרחית מבוססת על העקרון של שלמון־ 
עצמי, שנו נוטלים חלק הכמורה וההדיוטות, השולחים נציגים גם 
לוועידות הקהילתיות והפתוזיות. הכמורה האורתודוכסית מתחלקת 
לשנים: "הלבנה". שחבריה נשואים, והם מהווים בדרו־כלל את 
הכמורה הקהילתית, ו״השחורה". הנזירית והרווקה, שמקרבה נבחרים 
באופן בלעדי ההגמונים. התארים ארכימאנדריט והיגוסנום מוענקים 
לראשי-מנזריס ולנמוים־נזירים רמי מעלה. 

ד. כנסיות מזרחיות לא-אורתודובסיות (של נסטור־ 
ינים ומונופיסיטים: ע׳ ערכיהם) הן נעלות סבנה היירארני דומה 
לזה של הננסית האורתודוכסית. 

בראש הכנסיה הנם ס ודיניה. הידועה ככנסיה ח״סורית" 

או ה״אשווית", עומד פאטריארד או "קאתוליקוס" המנונה בררו־ 
כלל "ראיס" או ראש-קהילה. הורשת משרת הפאטריארך מדוד 
לאחיין היא תופעה מיוחדת בכנסיה זו, ונתקבלה גם לגבי פטרו־ 
פוליטאנים והגמונים. הפרישות מקובלת בדרד־כלל על בעלי הבהונה 
הגבוהה, ואילו בנפורה הנמוכה נהוגים נישואין. 

תארו של ראש הכנסיה הארמנית (ע״ע ארמניה. עט׳ 983 — 984 ) 
הוא ,הקאתוליקוס העליון. פאמריארו כל הארמנים" ומושבו 
באצ׳מיאדזין, בבריה״מ. לכנסיה שלושה פאטריארכים: בירושלים, 
בסים ( 815 ) ובקונסטאנטינופול. עקרון פיזור־הסמכויות מקובל ב¬ 
כנסיה הארמנית, וכל הגמון מנהל את ענייני כנסייתו באופן עצמאי 
— במסגרת המסורת הכנסייתית. הווארטאפט ( 3113001 ) 1 ) הוא 




331 


נצרות, הממסד 


332 



חפוצח הנץ! י ז בעינם 


רב־כנסיה נזירי, המדורג בסדר ההיירארכי אחרי ההגמון. הכמורח 
הגבוהה שומרת על פרישות, ואילו חברי הכמורה הנמוכה נושאי□ 
נשים. 

הכנסיה הקופטית (פונופיסיטית) מונהגת ע״י פאטריארך, 
שתארו "אפיפיור־אלכסנדריה ופאטריארו של בם מרקוס הקדוש". 
למרותו סרים שלושה פאטריארכים: בירושלים, בסלוקיה־קטטיפון 
ואתיופיה (אבונא). הקופטים אינם רואים את אפיפיורם כמי שאינו 
בר־טעות, אבל מכירים בסמכותו המלאה על כל הכנסיה. במצרים 
19 ארכיהגמונים ו 7 מנזרים, שבראשם ראש-מנזר בדרגת הגמון, 
הפועל באופן בלתי־תלוי בארכיהגמון המקומי. בכמורה הרגילה 
נהוגים נישואיו. 

בכנסיה ה י ע ק ו ב י ט י ת (מונופיפיטית סורית) נושא הפאט־ 
ויארך את התואר "פאטריארו נעלה של הכס האפוסטולי של 
אנטיוכיה וכל הכנסיות היעקוביטיות של סוריה והמזרח*. הפאט- 
ריארך נבחר ע״י סינור ההגמונים, בעצה אחת עם ראשי העדה 
היעקוביטית, ומושבו בחמת שבסוריה. בראש 16 דיוקסות מטרו- 
פוליטאניות עומדים ארכיהגמונים (סוטראנים). לכהונת ראשי־ 
מנזרים אופי של הגמונות. חברי הכמורה הרגילה נושאים נשים. 
כוהן־דת ראשי של עיר גדולה מועלה לפעמים לדרגת ..חור־אפיסקו־ 
פוס". וזוכה לאחריות כנסייתית וחילונית כשל הגמון מן השורה. 

ה. הכנסיה הפרוטסטאנטית רואה אח כתבי-הקודש כ¬ 
סמכות עליונה בענייני אמונה נוצרית, דוגמה וקיום־מצוות. עם זאת 
מקובלת עליה המסורת הנוצרית הקדומה, ובמיוחד זו שנתקבלה 
ב 500 השנים הראשונות לני. 

ה לו ת רני ז ם (ע״ע) ייחס משקל רב יותר למסורת הנוצרית 
מאשר הקלוויניזם, והבנסיה האנגליקנית — יותר מכולן. משופ-כך 
שפר האנגליקניזם וחלק פן הכנסיה הלותרנית את המבנה האפיסקו- 
פאלי הפסדתי, בעוד שחלקים אחרים של העולם הלותרני והכנסיות 
שהלכו בעקבות קאלווין הקימו שיטות אחרות של אירגון כנסייתי: 
פרסניטריאני וקונגרגאציונאלי. 


הכנסיה האנגליקנית ראתה את עצמה כחלק פן הכנסיה 
הקאתולית המתוקנת. ולפיכך נשתמרה בה ההיירארכיה ובהונה 
ההגפונות. בכנסיה האנגלית ההגמונים מתמנים ע״י המלך. ואילו את 
סמיכתם הם מקבלים מידי הארכיהגמון. בידי הפארלמנט הפיקוח על 
חכנסיה, ולו ועדה כנסייתית(מ 11 ;ת 1 מז €0 £0010513811031 ). המקיימת 
דיונים עם ועדה מקבילה מטעם האסיפה הלאומית של כנסיית אנגליה 
( 101 ) 1111813 01 011 ־ 1111 ) 0 1110 01 ץ 1 ( 11 ״ 850 \ 1 721101131 ?), שבה מיוצגים 
בישופים. אנשי-כמורה וחילוניים. כדי להציע לפארלפנט תחיקה 
כנסייתית. בכנסיה האנגליקנית בולטות שתי כהונות רפות־השפעה: 
הארכיהגמון של קנטרברי, הוא הפרימאט של כל אנגליה, וההגמון 
של יורק. לכנסיה האנגלית 43 דיוקסות, לכנסיית־אירלנד — 14 ז 
לכנסיה האפיסקופאלית של סקוטלנד — 7 , ולכנסיית וילז — 6 . 

הכנסיה האנגליקנית המאוחדת (חס״זו״מ״זסס " 81102 ת\ 1 ) מור¬ 
כבת ממספר מחוזות מאורגנים היטב (לכל מחוז לפחות 4 דיוקסות). 
ומדיוקסות שחלקן הגדול תלוי בארכיהגמון של קנטרברי. המחוזות 
החשובים ביותר הם: הכנסיה האפיסקופאלית הפרוטסטאנטית של 
אה״ב ( 102 דיוקסות); הכנסיה האנגליקנית של קנדה ( 28 דיוקסות)! 
כנסיית אנגליה באוסטרליה ובטסמניה ( 25 דיוקסות): הארכיהגמונות 
במזרח התיכון ( 5 דיוקסות). — הבנסיה השוודית שמרה גם היא על 
הרציפות ההגמונית, ובאמצעותה זכתה גם כנסיית פינלנד ברציפות 
זו, שנפסקה ב 1884 . בכנסיות הלותרניות של נורווגיה ודנמרק ציין 
המושג הישן ״הגמון״ — כוהן, שפעל כמפקח וכמבקר (ע״ע הגמון). 
גם בגרמניה הלותרנית חודש תואר זה שהוזנח קודם־לכן. אבל 
ההגמונים שוב אינם נתפסים כבעלי סמכות הנובעת מן השליחים. 

פ ר ם ב י ט ר י ג י ו ת תן הכנסיות ביבשח־אידופה, סקוטלנד 
ואה״ב. שנטו— בעקבות הקאלוויניזם והמדיניות הפרסביטריאניח — 
לצורות ייצוגיות יותר של שלטון כנסייתי ולדמוקראטיה רבה יותר 
בחיי־הכנסיה. השילוב של כוהנים ומנהיגים "זקנים" חילוניים הוא 
אפייני לכנסיה זו. שלוש פשרות בכנסיה: כוהנים ( 5 ) 1510 ״ 1111 ). 
זקנים ודיאקונים. הבוהן שונה מן ההדיוט רק בתפקידיו הכנסיי- 






333 


נצווה, הממסד; בארץ־ישראד; הדוקטרינה 


334 


תיים; הוא בלבד רשאי להעניק פאקראמנט, להשיא ווגות ולהשתתף 
בסמיכתו של כוהן, זקן או דיאקון. הזקנים (ביוו׳ 
ומכאן שם הכנסיה) משתתפים לצד הכוהנים בניהול כל ענייני 
הכנפיה. הדיאקונים דואגים לעניים ומבצעים תפקידים אחרים המו¬ 
טלים עליהם. ניהול הכנסיה המקומית, על כל ענייניה הרוחניים. 
הוא בידי הפרסביטריה (עמזץ*־■!?). "הסינור" מורכב מכוהנים 
ונציגי הזקנים של איזור גדול יותד, ואילו בידי "האסיפה הכללית" 
האחריות והפיקוח על כל הנושאים הנוגעים לכנסיית המדינה כולה. 

ה ק ו נ ג ר ג צ י ו נ א ל י ז ם (מלשון ח 110 ג£:>, 00£ נ>, "אסיפה") 
הוא אחד הזרמים החשובים של הכנסיה הפרוטסטאנטית. הקונגר־ 
גאציונאלימטים מאמינים, שהם נאמנים יותר מאחרים למופת של ה- 
כנסיה הקדומה, כפי שבאה לידי ביטוי בברית החדשה. לדידם, חברות 
בכנסיה פירושה הצטרפות לאסיפה המקומית. ההכרעה בענייני 
מדיניות כנסייתית מופקדת בידי " ה ק ו נ ג ר ג א צ י ה " — העדה 
הנבחרת של אלוהים, המתכנסת יחדיו כדי ללכת בדרכי האל. לשום 
דשות חילונית אין סמכות־שיפוט לגבי הכנסיה שבוחרת, בהשראת 
רוח־הקודש, בכוהניה לנהל את ענייניה. 

לכל כנפיה מורה, המשמש גם בתפקיד מטיף; רועה (זסזזגע), 
האחראי לשלום הקהילה; זקן, מנהיג המסדיר את המשמעת, והיא- 
קונים, המטפלים בצד הכספי. כנסיות דומות פיתחו אגודות, אסיפות, 
ועידות מקומיות ולאומיות וכיו״ב, אבל ביסוד כולו מונח העקרון, 
שכל ״קונגרגאציה״ היא שלמה בתור עצמה (וע״ע פרסביטריניזם ■ 
קונגרגציונליזם; לותרניזם; קלויניזם). 

הנ• במדינת־ישראל. האוכלוסיה הנוצרית בכל שטחי 
מדינת-ישראל מנתה ב 1967 99.500 נפש ( 56,000 לפני מלחמת ששת 
הימים, יוני 1967 ) והיא מורכבת מ 24 כתות שונות. 85% מכלל 
הנוצרים מרוכזים בצפון־המדינה; 61% גרים בערים, והשאר — 
בכפרים, בעיקר בגליל. 


הנוצרים בישראל 


2/300 

אנגליקניט 

900 ־ 23 

לאטיגים 

2.500 

פרוטסטאנטים 


יוונים־קאתולים 

1,500 

1 קויפטיב 

25.400 

דאיניאטיס אחרים 

1.150 

יעקוביטים 

3,050 

מיונים 

100 

חבשים 

37,450 

יווגים־אורתודוכסים 



2,150 

ארמנים 


הכנסיה ה ק א ת ו ל י ת. מנהיגה הרוחני של הכנסיה הקאתולית 
הוא הפאטריארד הלאטיני, שמושבו בעיר העתיקה בירושלים. עד 
מלחמת ששת הימים ייצג אותו בפני שלטונות מדינת־ישראל סגן- 
הסאטריארך. לכנסיה 12 קהילות, שהגדולות ביניהן: נצרת, עכו, 
חיפה, כפר-קנה, דמה ושפרעם■ ברשות הכנסיה הקאתולית בתי־ספר, 
בתי־חולים ומוסדות אחרים הנמצאים בטיפולם של נזירים ונזירות 
המשתייכים ל 13 אגודות נזירים: פרנציסקנים, בנדיקטינים, כרמלי- 
מים. דומיניקנים. ישועים, לוריטים, האחים הקטנים של ישו והסלז־ 
יאנים. הפרנציסקנים מטפלים במרבית הכנסיות והמקומות הקדושים 
( 70 כנסיות ובתי־תפילה) שבאחריות הלאטינים. 

הכנסיה ה י ו ו נ י ח - ק א ת ו ל י ת. היוונים־הקאתולים מהווים 
את העדה הגדולה ביותר במדינה מבחינה מספרית, והם מרוכזים 
ב 26 קהילות ובראשם עומד ארכיבישוף. מוסדות־הכנסיה נמצאים 
בהשגחתן של ה״אחיות הקטנות של ישו" ואגודות נזירות אחרות. 

ל מ רו נים קהילות בחיפה, נצרת. עכו. יפו ועוד. הם נתונים 
לסמכותו של הארכיבישוף מצור, אבל בארז מייצג אותן נציג מיוחד 
— מנהיג קהילת־יפו. 

הכנסיה ה י ו ו נ י ת ־ א ו ר ת ו ד ו כ ם י ת היא כנסיה "אוטוקפא־ 
לית". בראשה עומד הפאטדיארך היווני, שמושבו בעיר העתיקה 
בירושלים, והוא מיוצג בנצרת ע״י מטדופוליט. בטיפולה ובהשגחתה 
14 כנסיות חשובות, לבד מאלה שבמזרח־ירושלים. 


לכנסיה הארמנית מאמינים בעיקר ביפו ובחיפה, והם בסמ¬ 
כותו של פאטריארך ירושלים בעיר העתיקה. ער 1967 יוצג ע״י 
ארכימאנדריט, שנהג לנהל את טקסי-התפילה בקהילות העדה 
לסירוגין. 

הכנסיה הרוסית. בראש "משלחת הכנסיה הרוסית" בירושלים. 
המייצגת את הפאטריארך של סוסקווה, עומד ארכימאנדריט. המכחן 
שנתיים בלבד בתפקיד זה. לידו עוזר סגן בדרגת היגומנוס. ב 1949 . 
כאשר חידש הפאטריארו של מוסקווה את קשריו עם מדינת־ישראל, 
עשתה הכנסיה הרוסית מאמצים רבים לשקם ולבנות מחדש את 
הכנסיות והמנזרים בירושלים יפו וחיפה. ב 1964 חתמה בריה״מ 
הסכם עם מדינת־ישראל על מכירת הרכוש הרוסי (לא רכוש הכנסיה 
הרוסית), שהושג במרוצת המאה ה 19 באמצעות ..החברה הרוסית• 
האורתודוכסית לא״י". 

לכנסיה ה קופטית רק כמה מאות מאמינים המרוכזים בעיקר 
ביפו ובנצרת. הם מחזיקים כנסיות ומנודים בעיר העתיקה בירושלים 
בבית־להם וביריחו. ונוסף לכד — כנסיה ומנזר בסמוד ל״כנסיית- 
הקבר". גם הקהילה החבשית קטנה מאוד ומרוכזת בירושלים. 
לחבשים רכוש בכנסיית הקבר ולידה (שתי קאפלות קטנות) — 
נוסף לכנסיה ולמנזר במערב־העיר. 

הכנסיה האנגליקנית היא הגדולה בין הכנסיות הפרוטס¬ 
טאנטיות. מנהיגה הרוחני הוא ארכיבישוף, שהדיוקסה שלו משתרעת 
ממרוקו עד המפרץ הפרסי, ומושבו בירושלים. לאנגליקניס קהילות 
בנצרת, שפרעם, עכו, יפו, רמלה וירושלים ובתי-ספר בחיפה ובנצרת. 
לכנסיה הסקוטית כנסיות. בתי־ססר ומרכזים רפואיים ביפו, 
טבריה ונצרת. 

הפרוטסטאנטים מיוצגים בישראל ע״י מספר רב של כנ¬ 
סיות המאוגדות ב״כנסיה הנוצרית המאוחדת בישראל". הכנסיה 
ה ל ו ת ר א נ י ת, שהפסיקה את עבודתה עם פרוץ מלה״ע 11 ומכרה 
את רכושה למדינה ב 1951 , חידשה פעילותה ב 1957 . כאות חרטה על 
פגיעות הנאצים ביהודים, מנהלות "אחיות מרים מדרמשטאדט" בית־ 
מרגוע בירושלים, המיועד לקורבנות הנאצים. כת אחרת של פרוטס־ 
טאנטים גרמנים מנהלת בית-מרגוע דומה בנחריה. "המיסיון תלות- 
ראני הסקאנדינאווי" פעיל בעיקר ביפו, בחיפה ובאשדוד. למיסיון 
זה סמינר תאולוגי בירושלים. המיועד לכמורה לותראנית מחדל, 
ובי״ס של ,.הכנסיה הפינית הלותראנית", שנבנה לאחרונה. "הקהילה 
הבפטיסטית הדרומית״ מונה כ 170 מאמינים אך היא מן הכנסיות 
הפרוטסטאנטיות הפעילות ביותר בישראל, בעיקר בנצרת, ושם 
עומדים לרשותה כנסיה ובי״ם תיכון, ובו 570 תלמידים. מנצרת 
הרחיבה הכנסיה את עבודתה בקרב ערביי הגליל ובנחה כנסיות 
בכפר־קנה, רמי, תוראן ועכו. לבפסיסטים כנסיה בירושלים ומרכזים 
בתל-אביב ובחיפה. 

לכנסיות הנוצריות כולן רכוש קרקעי במדינת ישראל (ע״ע ארץ- 
ישראל, עם׳ 502 — 503 ; ירושלים, עמי 272 — 273 ; 339 — 341 ). 

מ. 

4 . דוקטרינה נוצרית, הנ׳ היא דת מונותאיסטית, המא¬ 
מינה באלוהי־ישראל ורואה את עצמה כיורשתה של היהדות, ובתור 
שכזו קדוש בעיניה, מלבד ה״ברית החדשה", (ע״ע) גם המקרא. את 
חני מייחדת האמונה בישו(ע״ע) הנוצרי. מוצאה מכת יהודית משי¬ 
חית, אחת מרבות. מרבית תלמידיו ראו בישו אח המשיח, וכך גם 
חני, אע״פ שהמובן הלאומי והפוליטי של מושג זה לא נתקבל על 
רוב הנוצרים. אולם עקב פעילותו של פאולוס השליח בקרב הגויים 
גבר תהליד הפרישה מן היהדות ות־רת פאולוס נתקבלה כביטוי 
לדוקטרינה הכנסייתית. ישו נחשב אפוא לבן־האלוהים, שנולד למרים 
(ע״ע) אמו, בלא אב אנושי, על־ידי דוח־הקודש, לפי אמונה זו, לבש 
בשר וקם לתחיה בגופו הוא. לצד רוח־הקודש. ישו הוא אחד משלושת 
הפרצופים (*נתסנזפק), או האופנים של ה״שילוש הקדוש" (וטגתגזז): 




335 

האב, הבן ודוח-הקודש — המהווים סובסטאנציה אחת של אל אחד. 
האלוהים, השלמות המוסרית, או האב. בתפיסה התאולוגית הנוצרית, 
הוא ביטוי לתלותו של האדם בבורא. והוא גם ביטוי לאהבה וגלום 
בו הרצון האלוהי לקרב את האדם, אלא שהחטא — הרע המוסרי — 
הוא שמונע קרבה וו מן האדם. האדם, בהיותו יצור ראציונלי, היודע 
לבחור בין טוב לרע, שרוי בחטא בגלל "החטא הקדמון" והוא אשם 
בבחירת הרע המוסרי. משום־כך זקוק האדם לגאולה. שהבשורה 
הנוצרית מעניקה למאמיניה. בעוד שתאולוגים מסוימים סבורים כי 
הגאולה שמורה למאמינים בישו בלבד, מדגישים אחרים כי תכלית 
האלוהים היא גאולת כל האנושות. ישועה זו מן החטא, ע״י האמונה 
והחסד האלוהי. מושגת ע״י ישו המשיח, שמותו על הצלב נתפרש 
כמות־כפרה לעוונות המאמינים בו. האמונה בתחייתו של ישו ביום 
השלישי לאחר מותו ועלייתו השמימה, היא אחד היסודות החשובים 
בני. כן מאמינה הנ׳ בנוכחותו המתמדת של ישו בקרב קהילת־המאמי־ 
נים, דהינו הכנסיה (ע״ע), אותה הוא מדריד באמצעות רוח־הקודש, 
ויסוד־מוסד הוא האפונה, שאלוהים סמסיד לגאול את המאמינים 
בזכותו של ישו. בקשר לכד, מייחדת חג , השיבות מיוחדת לסקר־ 
מנסים (ע״ע), בייחוד ל״טבילה" ול.,סעודה הקדושה", ולסקדמנטים 
אחרים. שהם סמל מוחשי לברית שבין ישו ומאמיניו, והתגלמות 
החסד המושפע על חסידיו. חסידי הג׳ מאמינים בביאתו השניה. 
באחרית־הימים. של ישו כשופט האנושות, לאחר תח״ת־המתים. 

בעקבות הרפורמציה קמו קבוצות נוצריות שדחו את תורת השי¬ 
לוש הקדוש ואת אלוהותו של ישו (ע״ע סוצינוס; אוניטרים). כסו־כן 
דחתה הרפורמציה את פולחן סרים. אמו של ישי. ואת פולחן 
הקדושים והאיקונין (ע״ע). שהיו מקובלים בכנסיה הנוצרית. 

תלמידי־ישו היהודים ורוב הנוצרים־היהודים בסאות השנים של־ 
אחר-מכן ראו עצמם כיהודים ושמרו את מצוות־התורה. ישו גילה 
מלכתחילה נטיח מסוימת לפרישות, בהשפעת הגישה האסקטית של 
האיסיים, כפי שהיא מתגלה במגילות מדבר־יהודה (ע״ע מדבר 
יהודה. כת ומגלות). תפיסה אסקטית זו חדרה לני, וחיתה אפיינית 
לה — בצורות ובהרגשות שונות. בדורות שלאחר ישו כבר שררה 
הדפה, שעולם יה הוא ברשותו של השטן, ושיש לשאוף לשחרורו 
של הנושע בעולם־הבא. גישה אסקטית זו היא שהולידה לאחר-מכן 
את הנזירות (ע״ע נזיר, נזירות) הנוצרית. את רעיון הגזרה הקדומה 
(ע״ע) קיבלה חג׳ הפאולינית מן ההגות האיסיית, שלפיה קבע האל 
מראש מי יוושע ומי לא; אבל בג׳ קשורה הגזירה הקדומה ב״חטא 
הקדמון" (ע״ע) של אדם הראשון, וממנו ניצל רק מי שנטבל 
ומאמין בגאולה שהביא ישו (אולם אין זה מבטיח לו ישועה). 
רעיון זה, שנשכח במרוצח־השנים, הופלה מחדש ע״י אוגוסטינום 
(ע״ע), והוא זכה להתעוררות עצומה נוספת בימי הרפורמאציה. 
רעיון זה ביטא את התפיסה, הדומה להשקפת האיסיים, שהנוצרים 
כבודדים וכעדה שלמה הם נבחרי אלוהים. 

חג׳ קיבלה מן היהדות את האמונה בתחיית־הסתים ואת האמונה 
בגן־עדן ובגיהנום, אולם הכנסיה הקאתולית מאמינה גם במצרף 
(ת 111 ! 101 ג 8 !ו 1 ק), שנועד לחוטאים, כדי להיצרף בו. 

הנ ׳ , שנתהוותה ככת יהודית משיחית. החשיבה מאוד, בראשית 
צעדיה. את האמונה שאתרית-הימים ממשמשת ובאה, ושבקרוב עתיד 
ישו לקום לתחיה ולשפוט את כל הארץ ב״יום־הדיף. בדרך זו 
נתקבלו בג׳ הקדומה רעיונות אפוקליפטיים (ע״ע אפוקליפטיקד.) 
והס אף זכו לפעמים לפיתוח עצמאי (ע״ע אגטיכריסט). ברם, כבר 
בסוף המאה ד, 1 לספירה נחלשה הציפיה לאחרית־הימים (ע״ע). 
למרות שהציפיה לשובו של ישו באחדית־הימים וליום־הדין האחרון 
שייכת לנכסי צאן־ברזל של האפונה הנוצרית, הדי בדרו־כלל 
שוררת האמונה בנ/ כי כבר באה הישועה לעולם ע״י מות־הכפרה 
של ישו. סן המאה ה 2 שיללת הכנסיה, לא כל־כף את האמונה 
באחרית-הימיס, אלא את המלכות המשיחית בת אלף השנה (- 1111 ! 


336 

1:5 וזז .: 13 ) עלי אדמות, מאחר שאמונה זו נראית גשמית מדי 
ומחייבת יתר על המדד. את העולם הזה. מצד שני ברור שהאמונה 
במלכות־שמים עלי אדמות יש לה גוון מהפכני-חברחי. ועל־כן דגלו 
ודוגלים באמונה זו בעיקר חוגים בעלי נטיות סוציאליות קיצוניית 
יותר. ה,נ׳, בניגוד ליהדות ובדומה לאסלאם, היא דת מיסיונרית 
שמגמתה לכבוש לאמונתה את כל האנושות. — החגים הנוצריים 
קשורים בעיקרו של דבר בחיי ישו ובחיי ה״קדושים" לנ׳ (ועיע חג, 
עמ׳ 123 — 125 ). ר. פ. 

5 . הנצרות הקדומה עד גיבוש הדוגמה. 

צמיחת ה נ׳. התפתחותה של הכנסיה הנוצרית הקדומה אינה 
מחוורת לפרטיה. לפי הסיפור הנוצרי (מעשי השליחים, 11-1 ). 
נקבצו, לאחר מותו של ישו. כ 120 איש מימליחיו וחסידיו בירושלים, 
וביום ה 50 נחה עליהם רוח־הקודש, והם היו לעדה קדושה, ובו־ביום 
נלוו עליהם 1,000 . יהודים מבני ירושלים ומעולי-הרגל מארצות 
הגולה השונות. ודאי הוא, שברור שלאחר ישו היתה קהילה נוצרית 
בירושלים בראשותו של פטדוס! אולם כבר באותו שנים היו קהילות 
נוצריות — שלא מן היהודים — בערי סוריה, אסיד, הקטנה, יוון ואף 
ברומא. 

בתהילת קיומה, בימי השליחים, מורכבת היתד, הכנסיה או העדה 
הנוצרית מקהילות קטנות ונפרדות, ואף חלוקות ביניהן, של "קדו¬ 
שים", שחיו פרושות מן העולם ועיניהן "לשובו של האדון". עיקרי 
אמונתן טרם הוגדרו ואורח־חייהן טרם נתגבש, וספק אם היה להן 
מבנה ארגוני מסוים. שלטה בקרבן "הרוח", ההשראה. ההתלהבות: 
לקהילה היה משתייך מי •שנטבל ו״קיבל את הרוח". ואילו סמוך 
לשנת 180 כבר היתה קיימת הכנסיה, במובנה המלא של המלה: 
ברית של קהילות, שרשתה פרושה על־פני כל האימפריה הרומית, 
כשבהיי הקהילות כבר שלטו סדרים קבועים. בראשן עמדו כוהנים 
לדרגותיהם השונות, שהיו "עובדים" לפי סדרי־פולחן מקובלים. 
בידי הכנסיה הנוצרית כבר היו בתקופה זו נוסחת "אני מאמיך 
(דז 1 ט:>ו 101 י.סק*. ת 01111 כ 11 ״־( 8 ) מוגדרת ותאולוגיה להסברת עיקריה 
והצדקתם. האמונה בלידתו של ישו מרוח־הקודש וכלי אב ארצי, 
אע״פ שנמצאת ב.,ברית החדשה" רק בבשורה ע״ש מתי ובבשורה 
ע״ש לוקס, נתקבלה כיסוד מרכזי ב״אני מאמין" הנוצרי. שכן 
תהליך האלהתו של ישו נתקל בהתנגדות חזקה. היו שהאמינו כי 
ישו הוא אמנם בן־האלוהים. אד סברו שהגיע למדרגה זו לא בזכות 
לידתו, אלא בזכות טבילתו, כשנחה עליו רוח-הקודש. השקפה זו, 
הידועה כ.,תורת האימוץ" (ע״ע אדופציוניזם). שהיתר, מקובלת על 
חסידי הגנוסיס (ע״ע), נדחתה ע״י הכנסיה הרשמית. בקשיים 
כריסטולוגיים אחרים נתקלה חני גם בשאלת תחייתו של ישו ז כלום 
ייתכן שבן־האלוהים העל־אנושי מת כבל האדם ושב לתחיה בבשרו י 
קשיים חאולוגיים אלה ניסו לתרץ חסידי הדוקטיזם (ע״ע) ע״י ההנחה 
שישו לא קם לתחיה בגופו, אלא היסוד האלוהי שבו הוא שעזב את 
הקבר וקם לתחיה. ממש כשם שיסוד אלוהי זה הוא שעזב את ישו 
על הצלב לפני מותו. ממחצית המאה ה 2 ואילך נחשב ישו 
לא רק לבן־האלוהים העל-אנושי, אלא נתחזקה האמונה באלוהותו 
ממש. משום־כך נחשב לנוצרי מי שנטבל וקיבל את ה.,אני מאמין" 
בניסוחו המחייב. הכנסיה הנוצרית נזקקה עתה יותר לשיטה האפים־ 
קופאלית בשלטון הקהילתי כאמצעי התגוננות מפני "אנשי־רוח", 
,.נביאים" וגנוסטיקנים שונים, שטענו כי הם מורים את ד,נ׳ הנכונה 
בהשראת ה״רוח". לעומתם נחשב האפיסקופוס כחוליה מוסמכת 
מבוססת ובלתי־סעורערת בשרשרת של מקבלי הסמכות איש מרעהו 
עד השליחים. מכאן שנוצרי נאמן הוא מי שנטבל. הכיר במרותו 
של האפיסקופוס ובסמכותם המחייבת של ספרי־הקודש, שנחשבו 
לספכותיים בענייני אמונה ודוגמה. בשלהי המאה ה 2 הכירה 
הפנסיה הנוצרית בקדושתם של ספרי־המקרא. בצירוף כמר ספ¬ 
רים חיצוניים. ארבעת האוונגליונים, מעשי־השליחים ואגרות 


נצרות, הדוקטרינה; עד גיבוש הדוגמה 



337 


נצרות, עד גיבוש הדוגמה 


338 


שונות שהיוו את ספר "הבדית החדשה", שקיבל בינתיים גם את 
מבנהו הנוכחי ונעשה, כאסור. בעל תוקף מתייב. אין אנו יודעים 
אח פרטי ההשתלשלות. שהביאה לידי עיצוב הצורות הכנסייתיות 
הללו. לפי אמונת חני, השתלשלות זו יש בה משום פיתוח הגיוני של 
הנחות שכבר הונחו בימי השליחים הראשונים. מכל-מקום, אין ספק 
שלחחשת תהליך זה תרמו. בין השאר, ההתפתחות הדוקטרינאריח 
והמשבר הגנוסטי. שפקד את הכנסיה במאה ה 2 ; רדיפת הנוצרים 
ע״י השלטון הקיסרי. נפילתם של הסרטירים (ע״ע מרטיר) הראשונים 
שמתו על קידוש האמונה הנוצרית וכן פעילותם הפולמוסית-ספרותית 
של האפולוגטים הנוצרים (ע״ע אפולוגטיקה, עמי 138 — 140 ). 
שקירבו את ד,נ׳ להשקפת-העולם ולתרבות דורם, ושבהצביעם על 
נאמנות הנוצרים לקיסרות ולחוקיה, הדגישו את ייחוד האמונה 
הנוצרית. כל אלה אילצו את ו,נ׳ להקיף את עצמה במבנה כנסייתי 
חמור. 

בשלתי המאה ה 3 , בהשפעת התרבות הכללית, הותש במידה 
ניכרת תהליך התפתחותה והתפשטותה של ד,כנסיה הנוצרית ברחבי 
האימפריה הרומית. נפתח הפער האפייני, המבדיל בין הכמורה לבין 
"העם" (ההדיוטות), והכמורה קיבלה אותו אופי היירארכי המציינה 
עד היום הזה (ר׳ לעיל, עמי 328/9 ). מבחינה ארגונית נתפשט הנוהג 
לכנס סינודים אזןריים, ובקשר לכך נתחזקו האיגודים הכנסייתיים 
יותר. התפתחו ספרות ופילוסופיה כנסייחיות, שמהן התעלה הנ' 
למדרגת השקפת־עולם מקיפה. טקסי־ד,פולחן נעשו מורכבים ומפו¬ 
ארים הרבה יותר; האפנות הכנסייתית. שבאמצע המאה ה 2 החלה 
לנבוט מקרקע האמנות העתיקה, פיתחה במאה ה 3 שפע של צורות 
מקוריות בבניית מקומות-פולחן והכנת תשפישי־קדושה. אותה שעה 
כבר הספיקה הכנסיה לסגל לעצמה את היסודות החיוניים ביותר 
של סביבתה : את הדתיות הסאקראמנטאליח מיסוד המיסטריות ה¬ 
אליליות, את הנטיה החמית להתארגנות ולמשמעת. ואת מושגי 
הפילוסופיה ההלניסטית ודרכי־פתשבתה. 

ארגון מעין זד, נראה כאיום על עצם קיומה של המדינה, וכמה 
קיסרים (דקיום, ואלריאנוס, דיוקלטיאנוס) ביקשו להשמיד את 
הננסיה. לאחר שנכשל נסיינם, בעיקר בשל התנגדותו של קוני 
ססאנטינוס 1 בגאליה ובמערב־הקיסרות, בתר קונסטאנטינוס בדרך 
ההפוכה: הוא שילב את הדת הנוצרית בתוך המדינה. עי״כ ניצלה 
ד,נ׳ מסכנת כליון! אבל עי״כ גם הובאה בעול המדינה והפכה 
למכשיר בידי השלטון. שינוי זה במעמדה של תני ובאופי של 
התגלסותה-בפועל — ד,כנסיה — התרחש שלבים־שלבים, ראשיתו 
ב״קונסטיטוציה״ של הקיסרים ליקיניום וקונסטאנטינוס ( 313 ), ש¬ 
הפכה את הנ' מדת נרדפת לדת "מותרת" ( 113 ט! 1 111610 ז). אולם. 
עד מהרה נעשתה לדת מועדפת. ולסוף — אחר שעת נסיגה קלה 
בימי יולינום (ע״ע) "הכופר" — לדתה הראשית של האימפריה. כיוון 
שהנ ׳ האמינה לא רק באחדות האמת אלא גם בניסוחה הנכין. 

ב,.אורתודוכסיה", לכן נעשתה ד,כנסיה האורתודוכסית, במלכותו של 
תאודוסיום 1 ( 379 — 395 ). בנסייתה הבלעדית של הקיסרות הרומית! 
האלילות' וההטרודוכסיה נתשבו מעתה בפשעים נגד המדינה. 

התמורות הללו השפיעו השפעה עצומה על התפתחותה הפנימית 
של ד,נ/ היא אמנם נחלה נצתון — אולם במחיר התפשרות עם 
השלטון החילוני. יחד עם המעמד החוקי, שקיבלה מידי המדינה, 
קלטה וסיגלה לעצמה את הערצת השליטים, שהיונה מקובלת בעולם 
העתיק, והתייצבה בזיקה מפורשת למלכות. עניינו של השלטון היה 
לשמור על אחדותה הפנימית של הכנסיה הנוצרית; מזה נפגעו 
בראש וראשונה בעלי הדעות הסוטות וחביתות הפורשות, אבל גם 
הכנסיד, "הגדולה", הרשמית, לקתה קשה. מעתה נתונה היתה 
התפתחות הדוגמה הכנסייתית להשפעתו של שלים־הסדינה, ואפילו 
הארגון הכנסייתי, המנהגים וצורות־הפולחן הושפעו, במידה רבה 
או מועטת, מן ההשתלבות במציאות הסדינית־הברתית-תרבותית 


הקיימת. גבר עתה התהליך, שכבר נסתמן בתחילת חני, של 
התמזגות הדת החדשה עם התרבות העתיקה ועם דתיותן של העולם 
האלילי. בתגובה לחילון הכנסייתי, התפתתה עתה בקצב מזורז 
הנזירות. שהיתה. מכאן ואילך. בת לווייתה התמידית של הבנסיה, 
פעמים בחלק ממנה וכמכשיר בידה. פעמים כגורם מדרכן לצדה, 
פעמים אף כמתחרה בה ובמתנגדת להיירארכיה שלה. 

עם זאת נהנתה הנ' בתקופה זו גם מפריחה רוחנית בזכות "אבות 
הכנסיה" הגדולים במזרח ובמערב, כאתנסיוס. בסיליוס. גריגוריום 
מנזיאנז, גרגוריום מניסה, יואנס כריסוסטומוס. היארונימום ואוגום־ 
טינוס (ע׳ ערכיהם), שתרמו לביצירהבסיסהתאולוגיע״י תרגום כתבי- 
הקודש ופרשנותו ענפה וע״י דחיית תורות סוטות כגון הפלגיניזם 
ע״ע והדונטיזם\(ע״ע), שאוגוסטינוס היה מראשי המתפלמסים נגדן. 

המחלוקות ה ת א ו ל ו ג י ו ת. הפלוגתות התאולוגיות במערב 
נסכו על בעיות מוסר ודת כגון אחריותו של אדם למעשיו מיל 
שאלת הגזירה הקדומה, החסד האלוהי וכר. אולם שונה לחלוטין 
היה אפין של הפלונתות במזרח. שם עסקו כבעיות המסובכות של 
אלוהותו וטבעו של ישו. מחלוקות אלה גרמו לפילוגים חמורים 
בכנסיה כבר מראשית המאה ה 4 . 

הפילוג האריאני (ע״ע אריום) היה אולי החמור ביותר בני 
הקדומה. וכדי ליישב פלוגתה תאולוגית זו, כינס קונסטאנטינוס את 
הוועידה הכנסייתית הכללית הראשונה (ע״ע איקומניות, ועידות) 
בניקיאה ( 325 ). ובה השתתפו למעלה מ 300 "אבות". רובם המכריע 
הגמונים מן המזרח ורק 5 מערביים. נושאה העיקרי של הוועידה 
היה המחלוקת בין אריוס לאתנסיוס (ע״ע) בדבר היחס בין האל- 
האב ובין האל-הבן (הלוגוס) — האם הלוגוס "נברא" ע״י האל או 
"הולד" ממנו. הוועידה קיבלה את השקפתו של אחנסיוס והחרימה 
את אריום! משמעותה של החלטה זו — שה״מהות״ (מ!טע 0 ) של 
האב הועברה לבן! לשון אחר: הוועידה הבריעה לטובת שוויוו־מהות 
(סזססססאס) מותלט. להבדיל סדסיון־סהות ( 6110101x7111 ) . עקרון 
וה נתקבל על מרבית ד,כנסיה הנוצרית. וגם — לאחר־מכן — על 
מרבית הכנסיות שנתפלגו ממנה. ועידת־ניקיאה קיבלה גם החלטה 
ארגונית חשובה, שארגונה הטריטוריאלי של הבנסיה יהא חופף את 
חלוקתה הסינהלית של הקיסרות. תקנה זו קבעה קו חשוב במבנה 
ההיירארכי של הכנסיה: ההגמון סל רומא זכה במקום הראשון 
ובשיפוט בכל הדיוקסה ״איטליה״! אחריו בא ההגמון של אלכס¬ 
נדריה, ולו השיפוט בכל מצרים. לוב והדקפוליס; ולבסוף — הגמון 
אנטיוכיה, ולו השיפוט בדיוקסד, "המזרח". 

למרות כשלון האריאניות בניקיאה, הוסיפה המחלוקת להסעיר 
את הרוחות ולפלג את הכנסיה. אדרבא, במערב זכתה האריאניות 
אפילו לחיים חדשים בקרב השבטים הגרמניים, שישבו אז לאורד 
גבולות הקיסרות, וקיבלו את ד.נ׳ בנוסח האריאני. ו ע י ד ת־קונסטג־ 
טיגופול, שנתבנסה במצוות הקיסר תאודוסיום ז ב 381 , החרימה 
שורה של "סוטים" אריאניים ואחרים, ביניהם אח שוללי אלוהותה 
הגמורה של רוח-הקודש. עם ההכרה ב״הומואוסיה" של הבן וגם 
בוו של רוח-הקודש השלימה ועידת קונסטנטינופול את עיצובה 
התאולוגי של חורת־ד,שילוש בצורה שהיתר. לאמונה הרשמית של 
הנ'. — מן התקנות הארגוניות (הקאנון) של ועידה זו תשוב שינוי 
הסדר ההיירארכי שביו הפאטריארכים הגדולים: היא העמידה במקום 
השני. אחר רומא, לא עוד את הפאטריארך של אלכסנדריה, אלא את 
זה של קונססנטינופול. 

במאה ה 5 פגע בני משבר קשה: כנסיית הקיסרות נתפוררה 
לגושים אחדים. הגורמים לכך היו חלקם מדיניים־חיצונים, חלקם — 
בנסייתיים־פנימיים. 

עם מותו של תאודוסיוס 1 נחלקה האימפריה למעשה לקיסרות 
מזרחית ולקיסרות מערבית. זו שבמערב נפלה במאה ה 5 , ועל 
חורבותיה קמו מספר מדינות טוטוניות. כתוצאה מן ההתפוררות 



339 


נצרות, עד גיבחט הדוגמה 


340 


סאכ-יארד 
יזפעי־נ וריס*! 





השאסריאיד 
הפונופיסיטי 
סי איילפגח־יה 


הםאסי׳אדד 
הקאפויי 
סל אקוססים 
באיכסנלייר. 


אילן פילוג הפיסיות הסזרחיוח -איחוד; עפ חסא 


המדינית, נשברה גם האחדות הכנסייתית. במערב, שאליו פלשו 
הגרמנים האריאניים והתיישבו שם — כאדוני הארצות השונות — 
בקרב הלאטינים הקאתולים, נכונו כנסיות אריאביות שבטיות או 
לאומיות, ואילו במזרחה של הקיסרות — נתלקחה המחלוקת הכריס- 
טולוגית הגדולה, ששברה את אחדות הננסיה. 

שרשי המחלוקת — בהבדלי התפיסה התאולוגיח בשאלת טבעו 
של המשיח, עם זאת היתה מחלוקת זו גם ביטוי למאבק על מעמד 
הכנסיה בין אלכסנדריה ובין קונסטאנטינופול. מאבק שלבש צורת 
פולמוס כדיסטולוגי בין קירילוס (ע״ע) האלכסנדרוני ובין נסטוריוס 
(ע״ע) בדבר היחס ביו ״הטבע״ האלוהי וביו ״הטבע״ האנושי — 
באישיותו של ישו המשיח; אם שני הטבעים באו לידי איחוד, 
כטענת קירילוס, ראויה מרים להיקרא "יולדת-האל", אך אם שני 
הטבעים נשארו בדולים ופרושים זה מזה ואיחודם בישו הוא ■מוסרי" 
בלבד, כטענת נסטוריוס. הרי אין מרים אלא "יולדת־המשיח". 
גם מחלוקת זו התסיסה את הכנסיה, והקיסר תאודוסיוס 11 . שביקש 
למצוא מוצא. ציווה לכנס ועידה כללית ב אפ סוס. בוועידה זו 
( 431 ) תמך האפיפיור בקירילוס: נסטוריום הוחרם והודח, ומרים 
הוכרזה חגיגית ל״יולדת־האל*. נוסחה קיצונית יותר של תורת 
קירילוס הוצעה אח״כ ע״י אוטיכס — ת מ ו נ ו פ י ס י ם י ז ם (ע״ע 
סונופיסיטים). שלפיו היה המשיח בעל טבע אחד, הטבע האלוהי, 
ואילו טבעו האנושי של ישו לא היה אלא מראיח־עין בלבד. 
לנוסחה זו התנגד הפאטריארד של קונסטאנטינופול. המונופיסיטים 
הצליחו למשוך את תאודוסיוס לצדם, ובפקודת הקיסר שוב נתכנסה 
ועידה באפסוס ( 449 ), חו אישרה את תורתו של אוטיכם והחרימה 
את מתנגדיו. אולם עתה עבר האפיפיור למחנה קונסטאנטינופול. 
בינתיים נפטר תאודוסיום ועל כסא המלוכה עלתה פולכריה, 
שנישאה למרקיאנוס. בהשפעת האפיפיור ציווה הזוג הקיסרי 
לכנס ועידה איקומנית בכאלקדון, וזו ( 451 ) היתה הגדולה 
שבוועידות: השתתפו בה למעלה פ 600 נציגים, וביניהם שליחים 
מיוחדים מטעם האפיפיור. ועידת־כאלקדון החרימה את המונופיסי־ 


טיזם בנוסח אוטיכס וקיבלה את נוסחתו של האפיפיור לאו 1 (ע״ע), 
שגרסה משיח אחד, שהוא אלוה מושלם ואדם מושלם, בשני טבעים, 
שאינם מעורבים זה בזה (נגד אוטיכם), ואף אינם מופרשים זה מזה 
(נגד נסטוריום). בנוסחה זו דבקות הכנסיות האורתודוכסיות והקא־ 
תולית עד היום. — בוועידת-כאלקדון נתלה אלכסנדריה תבוסה, 
שממנה לא התאוששה עוד. אך גם מעמדה של אנטיוכיה נחלש ע״י 
הקמת פאטריארכיה חדשה, של ירושלים, וע״י הרחבת הדיוקסה של 
קונסטאנטינופול. רופא, שניצחה בתחום הדוגמתי, נחלה גם היא 
ספלה בתחום המדיני: הוועידה העמידה את קונסטאנטינופול בראש 
כנסיות המזרח ומסרה לשיפוטה את הדיוקטות של פונטוס ואסיה 
וגם זו של תראקיה שבאירופה. בכך נזרע הזרע הראשון לפירוד 
העתיד בין רומא וקונסטאנטינופול. 

בעת מחלוקת זו ובמסווה של דבקות כתאולוגיה הסונופיסיסית 
נתנו עמי סוריה ומצרים ביטוי להתנגדותם לשלטון הניזאנטי השנוא 
עליהם. מצרים אימצה את המונופיסיטיזם כדת לאומית, ובעקבותיה 
הלכו גם אזורים אחרים במזרח (ארמניה, חלקים מסוריה ומא״י). 
ב 484 נפרדה סופית גם הכנסיה בפרס, שהפכה לנסטודיאנית. הקיס¬ 
רים הביזאנטיים לא יכלו להסיח דעתם מן המונוסיסיטים, שהיוו 
אח מרבית האוכלוסיה בחלקיה המזרחיים של הקיסרות. מכיוון 
שלהתנגדותם הדתית נתלוו קווים של מרי לאומי־מדיגי, ביקשו 
הקיסרים לפייס את הסונופיסיטים ע״י נוסחות-פשרה ודתורים 
שונים ולהחזירם לחיק הכנסיה הכללית. נוסחת־פשרה כזו היתה 
ה״הנוטיקון״, שהוצע ע״י הקיסר זנון (ע״ע) ב 482 והיה בה משום 
נטישת העיקר הכאלקדוני. אולם נוסחה זו לא רק שלא פייסה 
את המחנות היריבים, אלא שגרמה לניתוק היחסים בין רומא 
וקונסטאנטינופול. הידוע בחולדות הכנסיה כ״סכיזמה האקאקית". 
ע״ש אקאקיוס הפאסריאדך של קונסטאנטינופול. האפיפיור החרים 
את התומכים בנוסחת־הפשרה וניתק את הקשרים עם הכנסיד המזר¬ 
חית. הקרע אוחד, רק בקושי לאחר 35 שנים בימי הקיסר יוסטינוס 
( 519 ), ששב ואישר את החלטות כאלקדון. מדיניותו של יוסטינינום 








341 


נצרות, עד הפילוג של 1054 


342 


(ע״ע), שביקש להחזיר לחיק הקיסרות את איטליה, שבה הוקמה 
בינתיים מלכות האוססרוגותים (ע״ע גותים, עט׳ 518 ! איטליה. עט' 
731 — 732 ) היתה פרו-כאלקדונית. עם כל זאת ביקש גם הוא להת¬ 
פייס עם המונופיסיסים. ולשם־כך ציווה לכנס ועידה איקומנית 
חמישית בקונסטאנטינופול. בוועידה זו( 553 ) לא נדחה הכאלקדוניזם 
בפירוש, אבל הורשעו כתביהם של 3 תאולוגים. שנחשבו כמוריו 
של נסטוריוס. אולם גם הוועידה החמישית לא החזירה את המונו־ 
פיסיסים לחיק הכנסיה הקיסרית, והללו — לאחר שנתייאשו מן 
הסיכוי לנצח בתוך הכנסיה — הקימו לעצמם. במחצית השניה 
של המאה ה 6 , כמה כנסיות לאומיות נפרדות: הסורית (ע״ע 
יעקוביטים), הארמנית (ע״ע ארמניה, עס , 983 — 984 ), הקופטית 
והחבשית. (על המשן עיצובה של הדוגמה הכריסטולוגית — ר 
להלן, עט׳ 342/3 ). 

ד. 9 . - ח. ו. 

6 . תולדות חג׳ עד הפילוג של 1054 . ב 500 השנים 
הראשונות לתולדות הנא שזירתן העיקרית היחד. איזור הים־התיכוו, 
נודעה חשיבות מכרעת לכנסיה המזרחית, משקלו של המערב בני 
עדייו לא הורגש בעצם אלא מימי אוגוסטינום (ע״ע) ואילך. במאה 
ה 5 עדיין לא היתה הכנסיה המערבית כוח רוחני וארגוני שווה 
משקל לכנסיית־הסזרח. עם זאת פעלה הכנסיה המערבית בראשות 
האפיפיור לביצור מקומה בעולם הנא ובמרוצת־השנים אף הצליחה 
לזכות בסעמד־בכורה. יוקרתה של הכנסיה המערבית מושתתת במידה 
רבה מאוד על המסורת, שבישופי-רומא הם יורשיו של פטרוס 
השליח — הבישוף הראשון של רומא. שלדברי ישו הוא הסלע עליו 
תבנה הכנסיה (מתי 18 ). תביעתה להנהגה בעולם הכנסייתי 
התבססה גם על האפוסטוליות הכפולה של פטרום ופאולוס, שניהלו 
את כנסיית רומא. יתר־על־כן, רומא היתד, גם בירת הקיסרות, ולפיכך 
אך טבעי היה שכנסייחה תזכה במעמד־בכורה, מובן שעם העברת 
הבירה לקונסטאנטינופול, נזקקו לטיעון זה דווקא הפאטדיארכים 
של ,רומא החדשה״. אולם, יותר מכל פעלו לטובת רומא — עובדת 
היות האפיפיור פאטריארך יחיד במערב הלאטיני. ולאחר־מכן הרד 
סאני־גרמני; השטחים הנרחבים והכנסיות המחוזיות המרובות במערב 
שהשתייכו לתחום שיפוטה, והעובדה שגם הקיסרים הביזאנטיים 
החשיבו את האפיפיור, לפחות עד לפילוג הכנסיות, כראשון בין 
הבישופים. מאידך, העניקו הוועידות האיקומניוח הכלליות לכנסיית־ 
רומא מעמד בכורה מוכר בשאלות אמונה ודוגמה, ואף בתחים 
השלטון הכנסייתי, כמו, למשל, ועידת־ניקיאה ( 325 ), ועידת־קוני 
סטאנטינופול ( 361 ), ובמיוחד — הפקודה הקיסרית משנת 445 , 
שהעמידה באורח חד-משמעי אח הכנסיות המערביות ובישופיהן — 
אשר מיאנו להכיר בסמכותו של בישוף־רומא — תחת מרות האפי¬ 
פיור. 

גם מיקומה הגאוגרפי של רומא, הרחק סן חבירה קונסטאנטי■ 
נופול, היה גורם חשוב בביצור מעמדה ד.םיוחד. האפיפיור חיה 
משוחרר מן הפיקוח הקיסרי, שאפיין את הפנסיה המזרחית, ולו עצמו 
לא היה חלק ביריבות הגדולה בין הפאטריארכיות המזרחיות, יתר- 
על־כן, האפיפיור נעשה במידה רבה גם לנציג מדיני רשפי של 
הקיסר באיטליה ובמערב הקיסרות, ונוסף לסמכויותיו הכנסייתיות, 
נטל לעצמו גם תפקידים פוליטיים ומנהליים, וידע לנצל אותם היטב 
באנדרלמוסיה המדינית שפקדה את המערב. כך פעל גרגוריוס 1 
(ע״ע), שנאלץ לעמוד לבדו. ללא עזרת הקיסר, מול לחצם הגובר 
של הפולשים הלנגוברדים (ע״ע). הוא נטל לידיו את הניהול 
האזרחי והצבאי של רומא, כרת שלום נפרד עם הפולשים. וברחבי 
איטליה מילא תפקיד שעלה בחשיבותו על האכסארך — הנציג 
הקיסרי בראונה. בימי שלטונו הונח גם היסוד למדינת הכנסיה 
(ע״ע), ומשום־כך נעשו האפיפיורים, מכורח המציאות הפוליטית, 
גם לשליטים חילוניים. לצד השתתפותם בפולמוסים התאולוגיים 


ותרומתם להגדרת הדוגמה הנוצרית. פעלו האפיפיורים רבות להפצת 
הני ולביעור האריאניות (ר׳ לעיל) בקרב השבטים הגרמנים. 

השבטים הטוטוניים המזרחיים, שחדרו בזמנם לתחומי הקיסרות 
המערבית המתפוררת. כבר קיבלו את הנצרות במאה ר, 5 — אולם 
קיבלוה בצורתה האריאנית, ומשום־כך לא השתלבו בעולם הרומי־ 
קאתולי, וברבות הימים הושמדו, או נעלמו ע״י התבוללות באונלוסיה 
הרומית-קאתולית. לעומת זאת. נודעה חשיבות מכרעת להצטרפותם 
של הגרמנים המערביים לכנסיה הקאתולית — תהליך שהחל 
סמוך לשנת 500 , שעה שהתנצרו הפרנקים (ע״ע, וע״ע מרובינגים) 
בראשותו של כלובים (ע״ע) — מאורע שהביא לנצחונה של הקאתו־ 
ליות על האריאניות. 

פעילות מיסיונרית עצומה זו, שהקיפה. בין היתר. את ניצור 
האנגלו־סכסונים (ע״ע ממלכה מאחדת, עמי 871/2 ), ומאוחר יותר — 
אח ניצור הסלאווים והסקאנדינאווים (ע״ע מיסיון, עמי 354 ), — 
פרי עמלם של נזירים מסורים לאפיפיור — הרחיבה למעשה את 
תחומי דני המערבית והעמידה את הכנסיות השונות במערב בקשר 
ישיר עם רומא. כתוצאה מכך התחיל עולה כוכבה של ד,כנסיה 
הקאתולית באירופה. ובהדרגה עבר משקלה של הני מן המזרח אל 
המערב, שניתק את קשריו עם ביזאנטית והתקשר עם אירופה 
המרכזית והצפונית. 

מעתה (ע״ע ימי־הבינים, עמי 916 — 919 ), עמדו כל חיי החברה 
והתרבות באירופה בהשפעתה הישירה של הכנסיה הקאתוליח, 
שעיצבה במידה רבה את דמותם של העמים החדשים ושל ממלכו- 
תיהם. אבל הני הקאתולית רכשה בתחילת יה״ב גם אילו קווים 
אפייניים מן הארגון הממלכתי של הגרמנים, עד כדי מעין "גרמני־ 
זאציה" של הני. תהליך זה ניכר בתהום האמונה והמנהגים, אבל 
בייחוד בתחום הארגון הכנסייתי: נוצרו אז בקרב הגרמנים, שהיו, 
לכאורה, "קאתולים" (הפארנקיס. הוויזיגותים, הלאנגובארדים, האג־ 
גלרסכסונים), כנסיות לאומיות עצמאיות. אמנם היה לאפיפיורים 
מעמד של בכורה מוסרית באירופה, אבל תחילה לא נקשרה בבכורה 
זו זכות פורמאלית של שליטה בכבסיית־המערב. אפילו עלייתה 
המדינית של ממלכת־ר,פראנקים והתלכדותן של הארצות המערב- 
אירופיות בשלטון קארל הגדול לא הביאה לעולם תיכף־וסיד את 
הכנסיה האפיפיורית האוניוורסאלית, אלא כנסיה ארצית מורחבת 
בשלטונו הישיר של מלך הפראנקים. רק לאחר שקיעת הקיסרות 
הקארולינגית ניתן היה לכנסיית־ד,אפיפיורים להגשים לזמן קצר את 
משאת־נפשה: האפיפיור ניקולאוס ז (ע״ע, עמי 858 — 867 ) היה 
הראשון שהצליח במידת-מה לבטל את עצמאותו המנהלית של 
הכנסיות הלאומיות ולכפות עליהן את המנהל המרכוי הרומי. 

אשר לני המזרחית, היא סבלה בינתיים מאבידות קשות וממחלוקות 
תאולוגיות נוספות. הפולמוס המונותליטי (ע״ע מונותליטים), שהיה 
למעשה ספיח של המחלוקת המונופיסיטית, נתעורר על רקע פלישתם 
של הפרסים לסוריה ולא״י ( 614 ) !התקרבותם למצרים. הקיסר 
הראקליוס, שחשש כי המונופיסיסים יעשו יד אחת עם אויבי הקיס¬ 
רות, ביקש שוב להחזירם לכנסיה האורתודוכסית. נסיון זה נעשה 
על בסיס הנוסחה, שבסשיח — הלוגוס שהיה לאדם — היה "ר צ ו ן" 
אהד, אלוהי! כלומר במקום נוסחה "ציונופיסיטית", הציע, כבסיס 
לאיחוד. "מונ)תלטיזם" ( 11 עף.ג 96 = רציה). לגבי המזרח בא נסיון 
זה ( 638 ) באיחור־זמן. כי ביו 637 ל 642 עבדו חבלי הפאטרי־ 
ארכיות של אנטיוכיד, ואלכסנדריה אל שלטון הערבים. ובמרוצת־ 
הזמן קיבלה רוב אוכלוסייתן את האסלאם. מן המיעוט הנוצרי 
בטוריה שקיבל את המונותלטיזם נתפתתה כנסיית המרוניטים 
(ע״ע). במערב נתקל המונותלטיזם בהתנגדות חריפה של רומא, 
ובלחץ האפיפיור, כינס הקיסר קונסטאנטיניס / 11 ב 680 , בקונסטאנטי־ 
נופול, ועידה איקומנית שישית. זו החרימה את המונותלטיזם, 
ואישרה נוסחה ברוח כאלקדונית מובהקת: שני רצונות שונים היו 



343 


נצרות והאפיפיורות במערב 


344 


בישו, אבל באופן שהרצון האנושי הלך תסיר אחר הרצון האלוהי 
והשתעבד לו. עם הוועידה השישית נסתיימה בעצם התפתחותה של 
הדוגמה הנוצרית העתיקה. 

מכאן ואילו לא ידע המזרח האורתודוכסי — שמאז עליית 
האסלאם צומצם לתחומי אסיה הקטנה, הבאלקאנים וחלקים קטנים 
באיטליה — אלא מחלוקת גדולה אחת: המחלוקת האיקונוקלאסטית 
(ע״ע איקונוקלזם) במאות ה 9/8 , שגרמה, בין היתר, להרחבת הקרע 
ולניתוק זמני בין הכנסיות המזרהית והמערבית. בתחילת המאה 
ה 8 , אולי בהשפעת האסלאם ובוודאי גם מטעמים אחרים, יצא 
הקיסר לאון 111 כמסע נגד פולחן התמונות הקדושות וניסח לבטלו 
בכוח. האפיפיור גרגוריוס 11 (ע״ע) התנגד למדיניותו של הקיסר 
ה״כופר". וכשהלה נטל מידיו את השיפוט על דרום־איטליה ואיליריה 
ומסרו לפאטריארד של קונסטאנטינופול, ניתק את הקשרים עם 
ביזאנטיון. האפיפיורות. שנשארה לבדה סול סכנת הלאנגובארדים, 
התקשרה באמצע המאה ה 8 עם המלכים הקאדולינגים, וצעד גורלי זה 
הביא להתהוותה של מדינת הכנסיה (ע״ע). לכריתת בריח-הגנה עם 
המלכות הקארולינגית, לערעור מעמדה של ביזאנטיון במערב. 
וממילא להינתקות רומא מקונסטאנטינופול — משחודשה "הקיסרות 
הרומית הקדושה״ במערב עם הכתדתו של קארל הגדול בשנת 800 
(ע״ע איטליה, ענד 732 ; גרמניה, עמ׳ 418 ). 

במאה ה 9 , לאחר שיושבו, המחלוקת על האיקונין, והשלום 
הכנסייתי הושב על כנו, פתחה ביזאנטיון במסע מיסיונרי בקרב 
הכוזרים, הבולגארים והסלאווים בבאלקאן. רומא, שגדלה ונתעצמה 
בינתיים, הצליחה להטיל את מרותה על הנצרות ד,מ 1 ראווית מיסודם 
של קירילום ומת ודי וס (ע״ע), "השליחים־אל־הסלאווים" 
מטעם ביזאנטיון: אולם היא דרשה להעמיד גם את הכנסיה הבולגא־ 
רית תחת שיפוטה שלה, וכאן נתקלה בהתנגדותו הנמרצת של 
הפאטריארך פוטיוס (ע״ע). ניקולאוס 1 (ע״ע) החרים את פוטיוס 
והכריז על העברתו מכנו. אולם פוטיום. שנתמד בידי החצר הקיסרית 
והפאטריארכים המזרחיים. הגיב בחרם על האפיפיור עצמו, ליריבות 
זו בין רומא לקונסטאנטינופול ניתוסף הוויכוח התאולוגי בדבר 
התייתסות ״רוה־הקודש״ לשני הפרצופים האחרים בשילוש — אם 
היא נובעת מן האב לבדו (דעת המזרח), או סן האב ו מ ן ה ב ן 
(סטן> 0 ; 1 ;}, דעת המערב), פוטיוס האשים את האפיפיור ב.,מינות". 
שתי הכנסיות, שהמרחק ביניהן נבר הלך וגדל במשך דורות, נמצאו 
מנותקות זו מזו. אמנם, הפעם. לאחר מותם של האפיפיור והפאטרי- 
ארך היריבים, עוד נמצאה דרך להשגת פשרה פורמאלית דחוקה 
בין רומא וקונסטאנטינופול, אולם לידי פיום־של־מסש שוב לא 
הגיער הדברים. ואמנם באמצע המאה ד, 11 . בימי האפיפיור לאו £ט 
(ע״ע) והפאטריארד קרולריוס (ע״ע), היתד, שוב המחלוקת התאולו־ 
גית ההיא (ר׳ לעיל) עילה להאשמות-מינות הדדיות. שתי הכנסיות 
החרימו זו את זה וניתקו את היחסים ביניהן. ה״סכיזמה״ ב 1054 
היתד, סוף פסוק בפרשת התרחקות של מאות בשנים. מאז ניצבות 
זו מול זו שתי נצרויות, שלהן כנסיות שונות, ולמרות המאמצים 
הרבים, שנעשו כדי לגשר ביניהן(ע׳ להלן עמ׳ 348/9 ), נשאר הפילוג 
בעינו עד היום. 

ה. ו. 

7 . הנ׳ !האפיפיורות במערב, מן הרפורמה הגרגוריא־ 

נית עד הרפורמציה ( 1050 — 1500 ). במאה ה 11 חלה ראשית עלייתה 
של הכנסיד, הקאתולית למדרגת נוח ראשון בעולם המערבי. המשטר 
הכנסייתי הגרמני מימי הקיסרים האוטוניים (ע״ע אוטו; גרמניה. 
ענד 421 — 422 ) נדחק מפני משטר המושתת על עקרונות-ד,ארגון של 
הננסיה העצמאית. הקרקע למהפכה זו הוכשרה ע״י תנועת נזירי 
קליני (ע״ע), שהשתמשה בתעודה המזויפת, מאמצע המאה ה 8 , 
"הדקרטאלים האיזידוריים". להרמת קרנה וסמכותה של האפיפיורות. 
בתקופה שבין 910 ל 1050 בקירוב (ובייחוד במלכותו של הקיסר 


הגרמני הינריך 111 (ע״ע) ובכר,ונחו של האפיפיור לאו עס [ע״ע)) 
הונהגו הלכה למעשה סדרי בחירת אפיפיורים ( 1059 ), ששחררו את 
הננסיה !האפיפיורות מהתערבותם הבלתי־קאנונית של השליטים 
החילוניים. האפיפיור נעשו, עי״כ לראש ד,נ' הקאתילית ולשליטה 
היחיד, כשעל־ידו פועל צוות מינהלי מיוחד: "חבר הקארדינאלים". 
לאו מ אף נחג כריבון במדיניות-חוץ שלו. בייחוד בדרום־איטליה. 
ששם קמה בינתיים מדינה נורמאנית, שביקשה להיבנות — בחסותו 
של האפיפיור — מכיבוש שארית נחלותיהם של הביזאנטים. 

יורשי לאו: ויקטור 11 , ניקולאום 11 , אלכסנדר ח (ע׳ ערכי¬ 
הם), ובמיוחד גרגוריוס 711 (ע״ע), שעל שמו קרויה תקופה זו של 
התיקונים בכנסיה. פעלו בהתמדה ובמידה רבה של הצלחה לטיהור 
דכנסיה משחיתות, למניעת מכירת משרות כנסייתיות ולאיסור 
נישואי־כמרים. אולם מגמות מוצהרות אחרות, בגון שחרור ר,כנסיה 
מכל פיקוח חילוני ומהתערבות במינויים כנסייתיים, ובייחוד הטענה 
לזכות האפיפיור להדיח מלכים וקיסרים חוטאים, הביאו את האפי¬ 
פיורות לידי התנגשות גלויה עם הקיסרות. מאבק זה, בשאלת מינוים 
של הגמונים, בין הכוח החילוני (תאזח^ז) ובין הכוח הרוחני 
(והט 1 ז 10 >זסס 83 ), הידוע בשם "מאבק האינוסטיטורה" (ע״ע גרמניה, 
עם' 423 — 424 ), היה למעשה מאבק על ההגמוניה בהברה הנוצרית 
של יו,"ב. מחלוקת זו, שנמצאה לד. פשרה זמנית בקונקורדט של 
וורמס ( 1122 ), בהשראתו של האפיפיור קליקסטום 11 , נתחדשה 
בימי הקיסרים פרידריד 1 ופרידריך 11 (ע׳ ערכיהם), ונסתיימה 
לבסוף בנצתונה המוחלט של האפיפיורות. המצע הרעיוני של 
הגמוניה כנסייתית, שאותו הניח גרגוריוס 711 ■, עתיד היה להנחות 
את האפיפיורות של יה״ב עד ימיו של בוניפציוס 7111 (ע״ע) — 
אחרון האפיפיורים שטען להגמוניה עולמית. 

אולם כבר במאה ה 12 זכתה הכנסיה לראות בהגשמתה המלאה 
של הרפורמה הגרגוריאנית. הבהירות והמינויים למשרות כנסייתיות 
היו קאנוניות, והאפיפיורות קיימה פיקוה על הכנסיות השונות באמ¬ 
צעות שליחים וועידוח־כנסיה. במקביל רווחו מאוד החיים המונאסטיים 
ותנועות נזיריות חדשות, כגון: הבנדיקטינים. הפריסונסטרטנסים 
והציסטרצינים (ע' ערכיהם; וע״ע נזיר, נזירות) שיסדו מנזרים רבים, 
שלבד ממה שהפכו את ד,כנסיה לחלוץ התיישבותי בהכשרת קרקע 
חקלאית, היו גם גורם כלכלי רב־חשיבות. ההתעוררות האינטלק¬ 
טואלית הרב־צדדית, המכונה ה״רנסנס של המאה ה 12 ״, חרמה אף 
היא להרמת קרנה של ד,כנסיה והאפיפיורות. הפריחה בתחומי הפילו¬ 
סופיה, ההיסטוריה. הגאוגרפיה, ההגות הדתית וחקר המשפט הרומי 
והכנסייתי (אבלר, אוטו מפרייזינג, איו משארטר, אנסלמוס, ג׳ון 
מסולזברי, ביער מקלרוו [ע׳ ערכיהם!) והתפתחות האדריכלות 
ובניית קתדראלות וכנסיות בסימון רומאנסקי או גותי, העמידו 
אנשי־שם רבי-השראה, שפעלו מכוחה של הכנסיה ובשירותה. 

תרומה גדולה להאדרת יוקרתה של הכנסיה !האפיפיורות תרמו 
ארגון מסעי־הצלב (ע״ע) ביזמתה ובד,נהגתה העליונה של הכנסיד, 
ודיכוי ומיגור תנועות מינות שונות, כסו הולדנסים והאלביגנזים 
(ע' ערכיהם). בעזרתה של האינקויזיציה (ע״ע) שהוקמה ע״י אינו־ 
צנטיום 111 (ע״ע) ושעתידה היתה להיעשות גוף רב־עצמה בשירותם 
של האפיפיורים. אינוצנטיום 111 הוא שהעניק את הילת הזוהר 
לשלטון האסיפיורי במאבקו עם הקיסרות והוא אף מימש, הלכה 
למעשה, את התביעה למלוא הריבונות השלטונית בעולם החילוני, 
דהינו הזכות להכריע בבחירת מלכים וקיסרים ולהתערב בכל מקרה, 
שטובת החברה הנוצרית דורשת ואת. ועידת הכנסיד, הלאטראנית 
הרביעית ( 1215 ). שנתכנסה בראשותו, ציינה אח שיא כהונתו, 
והיתה אתת הוועידות הכלליות התשובות ביותר במערב הלאטיני- 
קאתולי. הוועידה דנה בכל האספקטים של חיי הדת ור,כנסיה ואף 
תיקנה תקנות חשובות. בין היתר קבעה את תורת הטרנססובסטנצי- 
ציה (ע״ע) כעיקר־אמונה. מקור־כוח חשוב אחר, שהשכיל אינו- 

נצחח הצלב. פסיפס כאפסים של כנסיית סנט אסולינארה־אידקלאסה שנדאחגד, 
סאה ה 6 ). במרכז הפהיפם פמגיר ה,השתנות" וטרנספינזראציה). האור הסעסר כנ 
זד, שכו םייצנ ע״י הצלב — סמלה של חכנסיו! — הוא מו המוקדמיס שנשתי 


























345 


:צדות •האפיפיורות במערב 


346 


צנטיום ! 11 להעמיד לרשות האפיפיורות, היה מסדרי־האביונים 1 
הפרנציסקנים והדומיניקנים (ע׳ ערכיהם). מסדרים אלה, בהיותם 
כפופים במישרין לאפיפיור, היו כוח רוחני, חינוכי ומיסיונרי חשוב, 
שפעל להטפת הנ ׳ , להפצת ההשכלה ולדיכוי מינים וכופרים. מסדרי־ 
האביונים, שהקפידו על קיום אידאל העוני האוואנגלי, שימשו 
סופת למסדרים דומים, שבאו בעקבותיהם. הפרנציסקנים העמידו 
מלומדים וחוקרים חשוביב בתחומי התאולוגיה, הפילוסופיה. חקר- 
המקרא ומדעי־הטבע. כבינונטורה, וילים מאוקם, דונם סקוטים, 
ניקולאום מלירה ורוג׳ר ביקון (ע׳ ערכיהם): ואילו מיטב המורים 
באוניברסיטות החדשות 1 ד,מתבלטות של אירופה. שאף הן צמחו 
בחסות הכנסיה ובאישורה ושרבה תרומתן לגיבוש הסכולסטיקה 
(ע־ע), באו מקרב הדומיניקנים. 

החלשת הסמכות האפיפיורית שהפכה אחרי אינוצנטיום 111 
לתהליך של התדרדרות מהירה, קשורה חלקית במאבק בין הכנסיה 
למדינה, במונארכיות הפאודאליות שקמו באירופה. אפיפיורי הפאות 
ה 12 וה 13 התמודדו אמנם בהצלחה בקיסרים ההוהנשטאופיים ומותו 
של פרידריך 11 ( 1250 ) ציין למעשה את נצחונה המוחלט של 
האפיפיורות. אולם במלכי־אירופה מצאה האפיפיורות יריבים קשו¬ 
חים ומסוכנים יוחד. שתבעו פיקוח על הכנסיות הלאומיות, התנגדו 
לצורת המיסוי הכנסייתי במדינותיהם ולהוצאת הכספים לרומא ודחו 
את תביעות ההגמוניה האפיפיורית. בארצות אלה היתד, הרשות 
החילונית — המלכות — בעלת גוון לאומי, בעוד שלרשות הדתית — 
האפיפיורות-היה גוון בין־לאומי: משום כד נמצא כוחם של אדוורד! 
באנגליה ופילים ז\ 1 בצרפת פגיע פחות מזה של הקיסרים, ואילו 
האפיפיורות נתפסה כגורם זר ומנוכר יותר לאינטרסי המדינות. 
שבייתו של בוניפציוס !!!/י (ע״ע) בידי שליחי מלד־צרפת שסה 
קץ לשאיפותיה של האפיפיורות לשלטון חילוני באירופה, ובחירתו 
של קלמנם ¥ הפכה אח האפיפיורות ואת הנהגת הכנסיה לתלויות 
בכוחה של מלכות־צרפח. העברת חצר האפיפיור לאוויניון, בדרום־ 
צרפת. פתחה את תקופת ״גלות־בבל״( 1309 — 1377 ) של האפיפיורות. 
שבה נעשתה הקוריה האפיפיורית — השלטון המרכזי בכנסיה — 
ליעילה ומשוכללת יותר. באמצעות מנגנון מנהלי וכספי מפותח 
ושיטתי. שהקביל למעשה לארגון המנהלי של המונארכיות הלאו¬ 
מיות. הידקה האפיפיורות את קשריה עם הכנסיות המקומיות והגדילה 
במידה רבה מאוד את הכנסותיה. 

בתקופה זו עמדה האפיפיורות מול התקפות הפרנציסקנים הרוח¬ 
ניים ( 131100111 ?[), שטענו לקיום חמור וקפדני של רעיון העוני 
האוואנגלי בכנסיה. מנהיגם המורד, מיכאל מצ׳זנה 0 ס 41011311 ► 
33 * 0 ), מצא מקלט אצל הקיסר לודויג 7 \! (ע״ע) הבאווארי, 
יריבו של האפיפיור יוחנן 11 ^ בחצר הקיסר נתרכזו מתנגדיה 
הרעיוניים של האפיפיורות ומבססי המחשבה המדינית החילונית 
והאנטי-כנסייתיח: מרסיליוס מפדואה (ע״ע), מחבר ז 50 ח 0£0 נ 1 
":"לן (,מגן השלום"), ווילים מאוקם. הוגה הנומינליזם (ע״ע), 
שתקף את האפיפיורות וטען שהמדינה רשאית להטיל מס על הכנסיה 
לצרכים לאומיים. גם אנגליה, שנכנסה בינתיים למלחמת מאה 
השנים (ע״ע), חשדה באפיפיורות, בגלל קרבתה לצרפת והשפעת 
צרפת עליה, ומכאן התחיקה והפעילות האנטי-אפיפיוריוח בשנות 
ה 50 של המאה ה 14 . תקופת "גלות-בבל", שנחשבה לשערוריה 
בכנסיה, נסתיימה בגדולה ממנה — במשבר חמור, שהביא לפילוג 
הכנסיה והאפיפיורות. גרגוריוס ] X שב אמנם לרומא וסיים את 
גלות־אוויניון. אולם עם בחירת שני אפיפיורים, בזה אחר זח, ב 1378 , 
כשאורבאן ׳ 13 נשאר ברומא וקלמנס 1 ך\ חזר לאוויניון, החלה 
תקופת ה״סכיזמה הגדולה" בכנסיה המערבית. כדי לשים קץ לפילוג, 
נועדו הקארדינלים של שני המחנות בורעידת-פיזה ( 1409 ) ! אולם 
כתוצאה מכך נבחר אפיפיור שלישי. בעור שהאפיפיורים הקודמים 
סירבו להתפטר. ביטוי מובהק למורת־הרוח ממצבה הירוד של האפי¬ 


פיורות והכנסיה נתן ג׳ין ויקליף (ע״ע) בדעותיו ובכתביו. הוא 
ראה את התנ״ו נסקור יחיד ובלעדי של האמונה. כפר בסמכותה 
של ההיירארניה הכנסייתית, גינה את עשרה של הכנסיה, צידד 
בהמרתו לרכוש חילוני ושלל את הטרנססובסטאנציאציה. חסידיו 
באנגליה, שנקראו "לולארדים" נאלצו לרדת למחתרת, אך תורותיו 
של ויקליף מצאי קרקע פוריה בבוהמיה, בקרב תנועתו של ין ה 1 ם 
(ע״ע). בתנועת ההוסיטים (ע״ע), שנתעצמה והלנה, דבקו במרוצת- 
הזמן, מלבד קנאות דחית, גם מרי לאומי נגד הקיסרות הגרמנית. 
הכנסיה עמדה אפוא מול משבר כפול: סכיזמה כנסייתית ותנועה 
של כפירה ומינות. בינתיים נתחזקה הדעה בקרב חוג מלומדים 
ותאולוגים, שנתרכז סביב אישיותו של גרסון (ע״ע), שרק ועידה 
כנסייתית כללית יכולה לפתור את המשבר בכנסיה. ה״תנועה הקוב־ 
ציליארית" ראתה בוועידה כנסייתית כללית סמכות ריבונית, בעלת 
הכרעה פסקנית, העולה על סמכות האפיפיור. בהתערבותו של 
הקיסר זיגיסמונד, נתכנסה ועידה כללית בקונסטאנץ ( 1414 — 1418 ), 
הו פיטרה את שלושת האפיפיורים ובחרה כאפיפיור חדש סרטיו 7 ( 
(ע״ע), גינתה את תורתו של ויקליף וגזרה על חום וחסידיו לעלות 
על המוקד. כמו־בן נתקבלה החלטה חשובה ברוח חסידי התנועה 
חקונציליארית, שהפכה את הוועידה הכללית למוסד כנסייתי עליון 
וקבוע, שצריך היה להתכנס מחדש כעבור חמש שנים. אך האפיפיור 
החדש, שהפעיל בהצלחה וביעילות את המנהל הכנסייתי, 
התעלם מהחלטה זו ואף הבליח לבלום את תהליך התיקונים שהכל 
קיוו לו. ועידת-באזל ( 1431 — 1448 ), שנתכנסה בלחצם של חסידי 
הרפורמה והתנועה הקונציליארית. יישבה אח נקודות־המחלוקת עם 
ההוסיטים בשאלת הלחם והיין וזכות ההטפה החפשית, ועי״ב הושם 
קץ למלחמות ההוסיטים; וכן קיבלה מספר החלטות, שבאו לרסן 
את בזבזנותה של החצר האפיפיורית. אולם התקוות הגדולות לתיקון 
הכנסיה עלו בתור,-. כאשר אנשי הוועידה. שהציגו דרישות קיצוניות 
מדי. הסתכסכו עם האפיפיור אוגניום 7 \ 1 (ע״ע) ובחרו כאפיפיור 
משלהם: ועידת-באזל נתפזרה ב 1449 , בלא שהשיגה אח מבוקשה, 
ועפה תמה גם התקופה הקונציליארית. אע״פ שאימת הוועידות היתד, 
גם על האפיפיורים הבאים. הצליחו הם להשיב לעצמם את עמדת- 
הכוח הקודמת וביטלו למעשה את השגי הרפורמה. שהושגו בוועידות 
קונסטאנץ ובאול. 

הראה ה 14 ומחצית ה 15 לא היו רק תקופת משבר ופילוג בתו¬ 
לדות הכנסיה. במקביל לתופעות אלה ידעה הכנסיה תקופה של הת¬ 
עוררות דתית, התעלות רוחנית ופריחת המיסטיקה. המיסטיקה היתה 
מתמיד חשודה על הכנסיה הרשמית, בגלל טענתה. שהנפש המתעלה 
על המגבלות יכולה להגיע לידי איחוד והתמזגות עם האלוהות שלא 
באמצעות הנורמות הכנסייתיות המקובלות. אולם מייסדי האסכולה 
המיסטית הגרמנית — אקהרט. טאולר, זליזה (ע׳ ערכיהם) — שמרו 
על זיקתם לכנסיה ולחאולוגיה הרשמית: הדיד המיסטית שהורו 
היתה בעיקרה מעשית ותבעה קיום המידות הטובות ומצוות הנ ׳ . 
ביטוי מרשים להתעוררות דתית זו היתח תנועת 4040103 ► סמס״סט 
("דביקות חדשה"), שהתפשטה מארצות-השפלח לגרמניה, צרפת 
ואיטליה. תנועה זו. שלמייסדה נחשב גרוטה (ע״ע), הקימה. כתגובה 
למסדרי-ד,אביונים, את אגודות ה,,אחים של החיים המשותפים״ — 
קבוצות בלחי־מונאסטיוח, שחיו חיי אחווה ושותפות, קראו אח 
כחבי-הקודש בשפת העם וביקשו להשיג את החוויה הדחית־פנימית 
ע״י חיקוי המופת של ישו. החיבור 016311 ״ 1 ) 101113 ("הליכה בעק¬ 
בות ישו"), המיוחס לתומס (ע״ע) מקמפן, מציג בצורה מובהקת 
את רעיונותיה של תנועה זו. 

בתקופת־ד,רנסנס נעשתה האפיפיורות כוח חילוני לכל דבר והש¬ 
תקעה בדיפלומאטיה אירופית ובפוליטיקה של מלחמה ובריתות עם 
מדינות איטליה לשם השגת הגמוניה ושטחים. אפיפיורי הרנסנס. 
שלא היו שונים משלימים חילוניים, עמדו לפעמים על רמה מוסרית 



347 


נצרות, דזאורתודוכפיה המזרחית 


348 


נמוכה. בגלל מעורבותם הפוליטית, נזקקו האפיפיורים לקרוביהם 
ששימשו להם כסוכנים נאמנים והרבו לגמול להם בכיבודים ובמש¬ 
רות כנסייתיות. הנפוטיזם הוא סימז־הכר מובהק לאפיפורי הרנסנס. 
אך גם משב-הרוח התרבותי-הילוני השפיע על האפיפיורות. ניקו־ 
לאום ע ופיוס 1 ] היו בין הראשונים שהעניקו את חסותם 
למלומדים, סופרים ואמנים, שהביאו אתם רוח של הרנסנס האיטלקי. 
ואמנם, מאז ובמשך למעלה ממאה שנה נודעה רומא כמרכז חשוב, 
שארדיכליס. פסלים וציירים העניקו לו את שכיות־החמדה האט־ 
נוחיות: הבאסיליקה ע״ש פטרום, תמשיתי־הקיר המפורסמים והאוסף 
העצום של תמונות וכתבי־יד, השמורים עדיין בארמון הוטיקן (ע״ע). 

לרנסנס גם כמה אספקטים שהחלישו את חיי האמונה. המחקר 
הטכסטואלי, שזכה לתנופה גדולה, הניא להטלת־ספק נחלק גדול 
ממקורותיה הקדומים של הב׳, כגון תרגום־הוולגאטה ותרגומים 
אחרים לכתבי אבות־הכנסיה. כמו־כן הונח זיופם של ה״דקרטאלים 
האיזיווריים״ ושל ״מתנת קונסטאנטינוס״ (ע״ע ולה) — ששימשה 
לדקרטאלים דוגמה ופקוד — מסמכים שנועדו לשרת את תביעות 
האפיפיורים לשלטון. ההומאניסטים זלזלו בלאטינית הדלה של יה״ב. 
בזו לבורות ולאמונות התפלות שפשטו בקרב העם הפשוט, ודתו את 
הסגפנות והנזירות. התנגדותם לפילוסופיה הסכולאסטית ולשיטותיה 
באו לידי ביטוי ביצירת פילוסופיה נוצרית חדשה (פיקד דה פירנ־ 
דולה ז פיצ׳ינו 1 ע■ ערכיהם]), ומעל לכל, תבעו לחזור לאידאלים 
ולערבי-היופי של התקופה הקלאסית העתיקה, על רקע כללי זה 
בולטת חריגותם של שני מאורעות בתולדות הכנסיה: השלטון 
התאוקראטי קצר־הימים, שהנהיג סוונרולה (ע״ע) בפירנצה, ומלכות 
פרנאנדו ואיסאבל (ע״ע איזבל) בספרד, שהפעילה את האינקוויזיציה 
של טורקמדה (ע״ע) בשירות המדינה, 

בפרק זמן זה היתה חנ׳ המערבית עדה למאורע משפיל — נפילת 
קונסטאנטינופול לידי התורכים ( 1453 ). בקשות־העזרה של הקיסר 
הביזאגטי והפאטריארך לא הביאו לשום פעולה ממשית מצד שליטי- 
המערב. הכנסיה והאפיפיור לא הצליחו ללכד את נוחות אירופה 
הנוצרית למלחמה בסכנה התורכית, ונסיונו של פיוס ח לצאת בעצמו 
למסע־צלב לשחרור העיר חשף עוד יותר את חולשתה של הכנסיה. 
במשך כל אותה תקופה לא חדלו התביעות לרפורמה בכנסיה מצר 
חוגים קונציליאריים וחוגים הומאניסטיים, שראו בתחיית הלימוד 
והמחקר דרך נאותה להביא להבראת המסיח ולתיקונה. 

צ, בר. 

8 . ד,נ׳ ה א ו ר ת ו ד ו ב ם י ת - מ ז ר ח י ת, או הפנסיה היוונית, 

היא איגוד של כנסיות לאומיות בלחי־תלויות ("אוטוקפאליות") 
בעלות שלטון עצמי הדוחה את ההגמוניה הכנסייתית שי^ האפיפיור 
והרואה את ישו בלבד כראש־הכנסיה (ר׳ לעיל, עט׳ 330 ). מעמדו 
של פאטריארך קונסטאנטינופול ("רומא החדשה"), הנושא את התואר 
"איקומני", הוא מעמד של -ראשון בין שווים" ביחס לפאטריארכים 
וראשי ננסיות לאומיות אחרים, וסמכויותיו מחוץ לתחומי הפאטרי- 
ארכיה שלו — מוגבלות. 

הכנסיה המזרחית רואה את 7 הוועידות הכלליות (ר׳ לעיל, עם׳ 
338/43 ), יתד עם נתבי־הקודש, כיסוד האמונה הנכונה ("האורתו¬ 
דוכסית") וכמגדירים את עיקרי האמונה והדוגמה. בכך מצוי בסיס 
השותפות בינה ובין רני הקאחולית! שתי הכנסיות כאחת דוחות 
איפוא כמינות את התורות האריאניות, המונופיסיטיות והנסטוריא- 
ניות. אולם הפנסיה המזרחית דוחה את הוועידות האחרות ואינה 
מקבלת את החלטותיהן כמחייבות. ההבדלים הדוגמתיים בינה לבין 
הכנסיה הקאתולית־רומית מתמקדים בבעיית -השילוש הקדוש", 
בעיקר בשאלת מעמדה של "רוח-הקודש", שלגירסת האורתודוכסים 
נובעת מהאב בלבד (ר׳ לעיל, ע*׳ 343 ). כן קיימים הבדלים בדבר 
היחס לאיקונות, לסקרסנטים. וגם לטקסי הפולחן והתפילה. 
בין היתר דוחה הכנסיה האורתודוכסית את קיומו של המצרף ואת 


הדוגמות הנוגעות למרים (ע״ע), אם ישו, שנתקבלו בכנסיה הקאתו־ 
לית (״הורתה ללא רבב״ |,;) 1,1,01.1 ״״]ז 0 וויז:״ח, 0 ] ו״עלייתה 
השמימה" [ 0 ת!ו 0 
(״המתגלות״), המדגישים את הגמישות וההתאפקות — התייצבה 
הנזירות לצד מחנה המחמירים ובזכותה הוכתר מאבקם בנצחון. 
הנזירות הקדישה את עיקר פעילותה ומרצה לתפילה, הגות והת¬ 
בוננות פנימית. גישה זו והנטיה "לצאת" את העולם, היא שהצמיחה 
את ההתעוררות המיסטית הגדולה במאה ה 14 בהר אתוס (ע״ע) — 
התנועה ההסיכאסטית (ע״ע הסיכסמום). תנועה זו, שנטתה לשלוונות 
(ע״ע קויטיזם), טענה כי בתרגילי סיגוף אפשר להגיע לראיית 
ה״אור האלוהי" ולזכות באיחוד הנכסף עם ישו. הנזירות המזרחית 
היתה גם גורם חשוב בהפצת החינוך והנ׳ האורתודוכסית ע״י ייסוד 
מנזרים ופעילות מיסיונרית ענפה. 

כבר בפאות הראשונות חדרה תג׳ המזרחית לפרס ולהודו, אולם 
לרוב לא בנוסח האורתודוכסי, אלא בנוסח הנסטוריאני (כמו לסין, 
מרכז־אסיה ומונגוליה), ובנוסח האריאני אל השבטים הגרמניים 
במערב (ע״ע מיסיון, עסי 354 ). במאה ה 9 ניצרה הבנסיה המזרחית 
את העמים הסלאוויים במודאוויה. סרביה ובולגריה (ע״ע קירילוס 
ומתודיוס) ובמאה ה 10 נספחו גם הרוסים על הכנסיה האורתודוכסית 
(ע״ע רוסיה, דת). פעילות מיסיונרית זו של חני המזרחית הושכחה 
ברבות הימים ע״י הצלחת המיסיון הקאתולי: הדברת האריאניות 
של העמים הגרמנים וצירוף חלק נכבד מחסלאוויים לתיק ד,כנסיה 
הקאתולית־רוסית. 

פרשת יחסי הכנסיה האורתודוכסית עם האפיפיורות היתד, מסכת 
רצופה יריבות וסכסוכים שצמחו על רקע השוני בשפה ובתרבות, 
אלה הביאו לבסוף לפילוג הכנסיות ב 1054 (די לעיל, עמי 341/3 ). 
הבדלים כנסייתיים ודוגפתיים חזרו ונידונו בנסיונות פיוס בין 
הכנסיות. אולם לא ניתן היה להתגבר עליהם. מסעי הצלב, כ 50 
שנה אחר הפילוג, קרבו את הכנסיות. אך מגע זה חשף עוד יותר את 
ההבדלים הפולחניים והתרבותיים בין מזרח למערב. הקמת הקיסרות 
הלאטינית בקונסטאנטינופול (( 1204 ] ע״ע ביזנטיון. עמי 373 ) 
בעקבות מסע הצלב הרביעי ודכוי הכמורה המזרחית רק הנציחו את 
הפער. שליטי ניקיאה (ע״ע) ואפירוס (ע״ע), שראו עצמם יורשים 
נאמנים של ביזאנטיון, והכמורה היוונית שמצאה מקלט בחצרם, 
נאבקו בתוקף לעצמאותם ומצאו בעלי־ברית במערב בקרב אויבי 
האפיפיורות. אולם קץ השלטון הלאטיני ( 1261 ) הפשיר אח הקיפאון 
שאליו נקלעה לבסוף ההידברות הממושכת וחסרת התוצאות בין 
הכנסיות. מיכאל פלאולוגוס, שליטה החדש של ביזאנטיון, שהיה 
מסוכסך עם הכמורה והכנסיה היוונית וחשש מהתקפת־גמול של 
המערב בהנהגת שרל 1 מאנז׳ו (ע״ע), התייחס לאיחוד בחיוב. 



349 


נצרות, הפרונזסצאננזיזם ופלגיו 


350 


למרות שנציגי הקיסר חביזאנטי הכירו. בוועידת מכנסיה בליון, 
בעליונות האפיפיור, האיחוד לא התממש בשל התנגדותה של 
המסיח המזרחית. לאחר מכן הפכה שאלת סיום הפילוג בכנסיה 
תנאי לקבלת עזרה צבאית-מערבית נגד התקפות התורכים הקרבים 
לקונסטאנמינופול הבירה. אחוד הכנסיות נראה כתנאי ראשוני 
להצלת הנ׳ מן הסכנה התורכית, ובדומה להתעוררות התנועה 
הקונציליארית במערב, נתארגן בכנסיה היוונית מחנה גדול של 
מצדדים באיחוד הכנסיות. לדעתם, רק ועידה איקומנית־כללית יכולה 
לפתור את הקשיים הדוגמתיים והמשמעתיים ולשים קץ לפילוג 
ולהשגות המוטעות. ב 1438 יצאה משלחת כנסייתית ביזאנטית ברא¬ 
שות הקיסר יואנס 111 ^ והפאטריארך של קונסטאנטינופול לוועידת 
פרארה. תמורת הבטחת עזרה צבאית נגד התורכים הסכימה המשלחת 
לנוסח פשרה בשאלות המגמתיות (:> 11 ן> 1110 ), לחם הקודש, והמצרף) 
ונכנעה בעניין עליונות האפיפיור תוך שפירה על זכויותיהן של 
הכנסיות המזרחיות. האיחוד נחתם חגיגית בפירנצה ב 1439 , אולם 
כניעת המשלחת נתפרשה בביזאנטיון כבגידה. מסע הצלב המובטח 
יצא באיחור ונסתיים באסון ורנה (ע״ע), 1444 . האיחוד לא מומש 
איפוא ומפלגת המתנגדים מקרב אנשי הכנסיה והתנועה הלאומית 
גברה על המצדדים בחתפייסות. הכרזת איחוד הכנסיות ב״סופיה 
הקדושה' ב 1452 . בעת שנחהדקה טבעת החנק התורכית סביב 
קונסטאנטינופול, באה באיחור רב מכדי שהמערב ייחלץ לעזרת 
ביזאנטית! וגם אז היו שהעדיפו את תרבוש השולטאן על מצנפת 
האפיפיור. 

אחרי נפילת קונסטאנטינופול הוחרם רכוש הכנסיה האורתו¬ 
דוכסית והתרופף הקשר שלה עם ההמונים שכרעו תחת עול המסים 
הכבד. כנסיות רבות ניטשו ונוצרים רבים התאסלמו. בחירתו של 
הפאטריארך האיקומני נתונה היתה לפיקוח השולטאן, וזה גבה 
סכומים ניכרים מן הפאטריארכים שנבחרו לכהונותיהם. 

השלטון התורכי התייחס אל האורתודוכסים כאל אומה משו¬ 
עבדת 1 ־ 54111 ומט* ("אומה רומית"! ע״ע מלת) המיוצגת ע״י 
הפאטריארך שהפך למנהיג דתי ולאומי. התורכים גילו בד״ב יחס 
של סובלנות לאורתודוכסים והעד־פום על המיעוט הקאתולי שנתפס 
כגורם מפלג ומעורר סכסוכים ולא הורשה להתארגן כאומה ( 1 ־ 1111 \.) 
וכנסיה נפרדת עד 1830 . 

נפילתה של קונסטאנטינופול לידי התורכים ( 1453 ) סייעה לשמור 
על אי-תלות של הכנסיה המזרחית בכנסיה הקאתולית. במאה ה 16 , 
כאשר באו גם הכנסיות הסלאוויות האחרות תחת שלטון התורכים. 
החליפה הכנסיה הרוסית, שהמטרופוליטאן שלה במוסקווה הועלה 
לדרגת פאטריארך ב 1589 , את קונסטאנטינופול כמנהיגה וכמגינה 
של הכנסיה האורתודוכסית (וע״ע. רוסיה. דת). עם ידידת קרן 
קונסטאנמינופול בסאה ה 16 הסתמנה השפעה תרבותית־דתית־ 
מערבית על הכנסיה המזרחית. בזכות אורתודוכסים רבים שרכשו 
השכלתם באוניברסיטאות מערביות אימצה ההגות האורתודוכסית 
את מושגי התאולוגיה הקאתולית־מערבית. כן הסתמנה התקרבות 
תאולוגית עם חדירת המושג ,.טרנססובסטנציציה" (ע״ע) להגות 
המזרחית וקבלת מסורת 7 הסקרמנטים (ע״ע). טבעי היה אפוא 
שבתקופת הרפורמציה נעשו נסיונות התקרבות מצד הקאתולים ומצד 
הפרוטסטאנטים בראשותו של מלנכתון(ע״ע). או אלה לא עלו יפה. 
ההתקרבות למחנה הפרוטסטאנטי בימי כהונתו של הפאטריארך 
לוקריס (ע״ע). שנועדה לבלום את הסחנה הקאתולי, היתה תופעה 
חריגה וגונתה בסינודים שונים. כך נשארה הבנסיה המזרחית מחוץ 
להשפעות הרפורמאציה והקונטרה־רפורמאציה. סיבות נוספות לה¬ 
עמקת הקרע עם הכנסיה הדוסית היו דיכוי הכנסיה האורתודוכסית 
וכפיית ,.איחוד״ כנסייתי בפולניה ובליטא במאה ה 17 , ייסוד הכנסיה 
המלכיטית־קאחולית בסוריה ( 1700 ) והענקת הקדשים לכנסיה זו 
בא״י ( 1757 ) ע״י השלטונות התורכים. במאה ה 19 , כאשר זכו בעצ¬ 


מאות! המדינות שהיו תחת עול התורכים. נתארגנו גם הכנסיות 
האורתודוכסיות על בסיס לאומי חדש ובלתי-תלוי בפאטריארך של 
קושטא, אף כי הכירו במעמדו כראש הכנסיה המורחית. המגעים 
בין הכנסיה המזרחית וכנסיות אחרות נתחדשו במאה ה 20 בעקבות 
התנועה האיקומנית וההתעניינות הגוברת של המערב בגורל ד,נ׳ 
המזרחית (ר׳ להלן, עמי 353 ). 

מ. 

9 . הפרוטסטאנטיזם ופלגיו. התסיסה בכנסיה הנוצ¬ 
רית והסלידה הגוברת מתופעות השחיתות בתוכה הביאו לידי דרישה 
ל״רפודמאציה״ — דהיינו תיקונים וטיהור — אולם הדינאמיקה של 
תנועת הרפורמציה (ע״ע) מזה, ונוקשות! של רשויות הכנסיהי 
הקאתולית מזה, גרמו בסופו של דבר לפילוג כנסייתי. לותר (ע״ע). 
שבתחילתו ביקש להיות מתקן בלבד, ניתק את תנועתו מד,כנסיה 
האפיפיורית, והרפורמאציה הלותראנית התפשטה בארצות גרמניות 
ששליטיהן הזדהו אתה. נסיונות לאיחוי הקרע בוועידות שונות (ע״ע 
טרנטו, עמי 42 ) וביזמת הקיסר קרל ¥ (ע״ע) עלו בתוהו. אף הפרו־ 
טסטאנטי־ם התפלג לפלגים שונים. בעוד לותר, עם כל התנגדותו 
לאפיפיורות ולתורות קאתוליות מסוימות. נשאר קרוב למסורת 
בעניינים רבים (בעיקר בנוגע לתורת הסקרמנט [ע״ען האוכא־ 
ריסטי), הרי צוינגלי (ע״ע) השוויצי היה קיצוני יותר ולא ראה 
ב,.סעודת הקודש" אלא טקס זיכרון לסעודתו האחרונה של ישו. 
צווינגלי לא קיבל את הצהרת האמונה הפרוטסטאנטית שנוסחה 
באוגסבורג ( 1530 ), ולא נמצאה דרך לפשר בינו לביו לותר. קלוין 
הצרפתי הדגיש את הריבונות המוחלטת של האל שלפניו אין האום 
הנגוע בחטא הקדמון יכול להצטדק. "הגזרה הקדומה" האלוהית נעלה 
מבינתנו והיא קבעה מי זוכה לישועה ומי יורו לגיהנום לדראון 
עולם. תפקיד האדם הוא לכונן את מלכות הי עלי אדמות, ואמנם 
קאלווין הנהיג משטר כמעט-תאוקראטי קפדני וחמור בעיר ונווה 
שאליה הוזמן. המסורת הקאלוויניסטיח מצטיינת בחומרתה הפורי־ 
טאנית (ע״ע פוריטנים) ובזיקתה לחברה ולמוסדותיו,. אותם היא 
מבקשת לעצב ברוח נוצרית, בעוד שהלותראניזם מדגיש את הצד 
הפנימי של חיי האפונה ומניח את מוסדות החברה לרשויות החילו¬ 
ניות. 

דחיית סמכות האפיפיור והדגשת הסמכות הבלעדית של כתבי 
הקודש העלתה בצורה חדשה את בעיית הסמכות הדתית מול סכנת 
האנארכיה, שכן נעורה השאלה מי יחליט מהו הפירוש הנכון של 
כתבי הקודש. בעיית האנארכיה עלתה בכל חריפותה בפלג האנבפ־ 
טיסטים (ע״ע) הקיצונים. בחלקם היו האנבפטיסטים גם פאציפיס־ 
טים שלא דרשו אלא זכות הכרעה אישית לכל מאמין. אך היו ביניהם 
גם זרמים קיצונים וקנאים, ואלה נרדפו ע״י שאר הפרוטסטנטים 
לא פחות מאשר ע״י הקאתולים, למרות שגם הפרוטסמאנ־ 
טיזם הוא סמכותי ודורש כניעה לאמת התאולוגית, הדי ריבוי 
הזרמים והכיתות והדגשת יסוד החוויה האישית הביאו בעקיפין 
ובמרוצת הזמן להגברת הסובלנות בעולם הפרוטסטאנטי. העובדה 
שהפרוטסטאנטיזם השתרש בארצות ששליטיהן קיבלוהו הטביע 
את חותמו על חולדות אירופה ע״י יצירת "כנסיות לאומיות" והידוק 
הקשר בין מסורות דתיות לתודעה לאומית. קשר זה חוזק ע״י 
השימוש בשפת המדינה בפולחן ובתפילה(במקום הלאטינית — בכנסיה 
הקאתוליח) ותרגוסי כתבי־הקודש. תרגומים אלה היו לעתים קרובות 
יצירות-מופת ספרותיות (כגון התרגום הגרמני של לותר והתרגום 
האנגלי הידוע בשם נוסח המלך ג׳ימז, [ע״ע, עמי 678 ! וע״ע מקרא, 
תרגומים, עמי 310 ), והחדרת ידיעת המקרא לתודעת כל האוב־ 
לוסיה היה גורם תרבותי חשוב בכל החברות הפרוטסטאנטיות. 
גם מלחמות הדת בין הפרוטסטאנטים והקאתוליס בפאות ה 17/16 
בצרפת, ארצות השפלה וגרמניה (ע׳ ערכיהן, היסטוריה) הטביעו 
חותמן על חלוקתן הדתית של ארצות אירופה. ברם, רק אחרי 





351 


נצרות, וופרוטסטאנטיזם ופלגיו 


352 


מלחמת 30 השנה ( 1618/48 ), שהיתר, ממלחמות הדת הקטלניות 
וההרסניות ביותר, יוצבו הגבולות הסופיים באירופה בין הקאתוליות 
והפרוטססאנטיות. 

דרישות ל״רפורמאציה" רווחו באנגליה זמן רב לפני בן (ע״ע 
ויקליף), אר ניתוק הכנסיה האנגלית מהאפיפיורות נעשה בעיקר 
מטעמים אישיים ופוליטיים ע״י הגרי 11 [ 7 \ (ע״ע), שבעצמו היה 
שמרני־קאתולי בהשקפותיו. ניתוק זה שחרר כוחות רפורמא- 
טוריים חשובים. ובוצעו שינויים נכבדים בגון תרגום המקרא לאנ¬ 
גלית, עריכת סדר התפילות של הכנסיה האנגלית ועוד. על או׳ 
תקופה קצרה של החזרת השלטון הקאחולי בידי מרי (ע״ע), הת¬ 
בססה הרפורמה תחת שלטון המלכה אליזבת (ע״ע). בימי הרססו- 
ראציה (ע״ע צ׳רלז 11 ), שבאה לאחר שלטון האגף הפוריטאני־ 
קאלוויניסטי (ע״ע קדוסול), לבשה הכנסיה האנגליקאנית אח צורתה 
הסופית המאופיינת במגוון הגדול — פפרוטסטאנטיזם אוונגלי עד 
לגישות כמעט-קאתוליות (ע״ע ניומן. ג׳ון הנרי). הרפורמאציה 
בצורתה הקאלוויניסטית החמודה נתקבלה בסקוטלנד בעיקר הודות 
לפעולת ג׳ון נוכס (ע״ע). 

אולם הפרוטסטאנטיזם הצמיח פלגים רבים נוספים. ביניהם באלה 
שנחשבו אח״ב בסוטים מהמסורת הנוצרית הנכונה: 1 ) האוניטרים 
(ע״ע) — דהיינו מאמיני האחדות שכפרו בתורת השילוש 
ובאלוהותו של ישו. האוניטאדים עשו נפשות רבות בפולניה וב¬ 
הונגריה, אר השפעתם ניכרת בעיקר באמריקה הצפונית; 2 ) הבפ¬ 
טיסטים (ע״ע) דרשו טבילה לא ע״י הזאת סים כמקובל במערב, אלא 
טבילתו של כל הגוף, בגיל מבוגר. על יסוד הכרה דתית אישית. 
רבים היגרו מאנגליה והשפעתם היתר, רבה באמריקה (ע״ע וילימז, 
רוג׳ר). ספרו של ג־ון בנין (ע״ע) ,.דרך הצליין פן העולם הזה 
לעולם הבא" נחשב לתעודה הספרותית הקלאסית של הדתיות 
הבאפטיסטיח־פוריטאניח בסאה הלז. בין הפוריטאנים הקאלווי- 
ניסטים היו כאלה שהתנגדו לתפיסות קאלווין — לצורה שד,כנסיה 
האנגליקאנית מעניקה סמכות בעניינים כנסייתיים לרשויות המ¬ 
דינה■ קבוצות אלו, שנקראו קונגרגאציונאליסטים או אינדפנדנטים 
( 101100001101118 ; 00081083110031181$ ), גרסו שהאמונה היא עניינו 
של הפאמין הפשוט, וכל קהילה היא עצמאית ואינה כפופה לרשות 
מרכזית. מקרב תנועה וו יצאו אבות המהגרים ($• 311101 ? 1181101 ?) 
שהיגרו מאנגליה לאמריקה הצפונית והיא אחד משרשי הדמד 
קראטיה האמריקנית. 

תנועה אחרת המדגישה את הסמכות הפנימית של ה״רוח" ושל 
ה״אור הפנימי״ — אפילו בניגוד לסמכותם של כתבי הקדוש — 
היו הקויקרים (ע״ע) ש״אגודת החברים" (שמה הרשמי) שלה 
נוסדה ע״י ג׳ורג׳ פוכס (ע״ע). אפיה השיוויוני והפאציפיסטי הפך 
אותה לגורם בעל השפעה מוסרית עד ימינו (וילים פן [ע״ע] 
היה מאנשי תנועה זו). ניתן לומר שהפרוטסטאנטיזם הביא לדמו■ 
קראטיזציה מסוימת של הדת, להגברת האינדיווידואליזם וליצירת 
זיקה דתית חדשה לעולם־הפעשה ולחברה ע״י שלילת הפולחניות 
הקאתולית. דחיית ערכי הנזיחת, עידוד הקריאה בכתבי-הקודש 
בתרגום לשפת המקש, ניהול טקסי התפילה בשפה המקומית. ושיתוף 
של ה״הדיוטות" בניהול ענייני הכנסיות. עם זאת הופיעו אותות 
של התאבנות חדשה: נוקשות בענייני אמונה (דוגמאטיקה אור¬ 
תודוכסית פרוטסטאנטית) ומוסד (פוריטאניות). אולם ההשכלה 
(ע״ע). שצמחה במאות ה 17 וה 18 דווקא כארצות פרוטסטאנטיוח 
ביקרה מושגים מרכזיים של הדת: התגלות, נסים. כתבי קודש. ונוצרו 
שיטות פילוסופיות ודתיות בעלות אופי השכלתי (ע״ע דאיזם: 
וולטר! קנט). התגובה לזרם השכלתי זה באה בצורת "תחיות 
דתיות" בעלות אופי אמוציונאלי מובהק, בגון התנועה הפתודיסטית 
(ע״ע מתודיזם) שנוסדה ע״י וסלי (ע״ע) באנגליה, ובתנועת 
הפיאטיזם (ע״ע) בגרמניה. תנועות כאלה אפייניית לאה״ב (ע״ע, 


עמי 171 ) במאה ה 19 : התנאים המיוחדים של הספר (זסססס!}), 
הנטולים מסגרת חברתית־מסורתית מחייבת, והלחצים של חברה 
חלוצית תוקפנית. יצרו רקע מתאים להתסרצדות של תשובה 
דתית אמוציונאלית. גם במישור העיוני הודגש תפקיד הדת כיסוד 
רגשי בחיי הנפש של האדם ולאו דווקא שכלתני(שליארמכר [ע״ע]). 
בעוד ההשכלה בארצות קאתוליות לבשה אופי אנטי־כנסייתי ואנטי־ 
קלריקאלי מובהק, הרי ההשכלה בארצות פרוטסטאנטיות — גם אם 
הלכה בדרכים לא-אורתודוכסיות — היתה קשורה לאווירה התר¬ 
בותית של הפרוטסטאנטיזם. דבר זה בולט כפילוסופיה של הדת 
של קאנט ובמחשבת ההשכלה של לסינג (ע״ע). וכן בביקורת 
המקרא ובתאולוגיה ההיסטורית החדשה שפותחו ע״י תאולוגים 
ומלומדים באוניברסיטאות פרוטסטאנטיות ושהביאו להיערכות 
חדשה של המחשבה הדתית. מול זרמים ליבדאליים אלה קמו במאה 
ה 19 גם גילויים חדשים של אסונה דוגמתית באמת המילולית 
( 80080 1:10131 ז:,!■■!!) של כל אוח ותג בכתבי הקודש. ויכוח זה 
הוחרף בעקבות תורת התפתחות הפינים של דרוין (ע״ע). שהעמי¬ 
דה את הדור על הסתירות בין מדע מודרני לבין אמונה במקרא 
ככתבו וכלשונו. בצד האורתודוכסיה הכנסייתית התפתחו גורמים 
של דתיות ליבראלית בעלת אופי פוסדי־בורגני הקשורים לרעיונות 
של קדמה חברתית. וכיתות חדשות בעלות אמונות פילנאריות 
ואחרות (כגון אדונטיסטים. חסידי כדיסצץ סיינס ופורפונים: ע׳ 
ערכיהם). בסאה ה 19 היתה פעילות מיסיונרית רבה ומחודשת בכל 
חלקי העולם, והשפעת המיסיונרים הפדוטסטאנטים היתד, רבה בחי¬ 
נוך ובתרבות של עמי אפריקה, הודו, סין ואיי האוקיאנוס השקט. 

10 . ד,נ׳ הקאתולית אחרי הרפורמאציה. ועידת 
טרנטו הגדירה. ובכך הנציחה, את הפירוד בין הקאתוליות לבין 
המחנה הפרוטסטאנטי, שכן רוב הגדרותיה לכללי האפונה הקאתולית 
היו מנוסחות ניסוח פולמוסי נגד דעות הרפורפאציה (סמכות המ¬ 
סורת בכנסיה מול סמכות כתבי הקודש, סמכות האפיפיור. תורת 
הסקראפנטים וכד), אולם זעזוע הרפורמאציה עורר פעילות מחודשת 
בכנסיה הקאתולית: פעילות חינוכית ופיסיונריח. הגות תאולוגית 
ונסיונות לתקן תיקונים בחיי הכנסיה. הפעילים ביותר כמסגרת 
ה״קונטרא־רפורמאציה" היו בעיקר הישועים (ע״ע). אולם הכנסיה 
נקטה גם באמצעי דיכוי שונים כגון עריבת רשימת ספרים שקריאתם 
אסורה (ומ 110111 י 1 ״ 1 סזק ת 1 פז 0 ת< 1 ; 1 צ 10110 ). ארגון מחדש של האינ¬ 
קוויזיציה למיגור המינים, ולעתים גם מעשי הרג הפוני (בגון טבח 
ההוגנוטים בליל בארטולומיאום (ע״ע ברתלפי, ליל-). אנשי כנסיה 
אחרים התנגדו לדרכי אלימות והעדיפו להחזיר את הסוטים הפרו־ 
טסטאנטים לחיק הכנסיה בדרכי נועם. גורם חשוב בשמירת כוחה 
של הקאתוליות היה עצמתה המדינית, הצבאית והכספית של ספרד 
במאות ה 16 וה 17 . כיבוש אמריקה הדרומית פתח שטח חדש 
לפעילות מיסיונרית קאתולית. והאימפריה הספרדית ראתה עצמה 
כזרוע מבצעת של האינטרסים הקאתוליים. במרכז אירופה הוחזרו 
אזורים חשובים לחיק הקאחוליות (דרום גרמניה, פולניה, אוסטריה 
והונגריה) ואף בצרפת שימש המיסיון זרוע של התפשטות קאתולית. 
ההתעוררות להעמקת החיים הדתיים הביאה גם לרפורמות במסדרים 
הוותיקים, להקמת מסדרים חדשים רבים — אם כי קטנים יותר — 
למטרות מיוחדות (חינוך. טיפול בחולים, מיסיון, העסקת חיי 
החסידות והרוח של הכמורה) ולפדיחת המיסטיקה (חואן [ע״ע] 
דה לה קרוס וטרסה [ע״ע] דה חסום). התעוררות מיסטית זו לבשה 
לפעמים צורות שהכנסיה פסלה אותן כאפיקורסיוח (ע״ע קויטיזם). 
במחלוקת הקוויאטיסטית במאה ה 17 השתתפו הישועים השתתפות 
פעילה כשם שעשו במחלוקת על הינסניזם (ע״ע) שהסעירה את 
צרפת במאה ה 17 . לעתים אף נוצרו חגים חדשים וצורות פולחן 
חדשות להגברת החסידות הנוצרית (הג "ליבו הקדוש של ישו" 
[ 6805 [ 30 $3016-00001 ]). לעומת העולם הפרוטסטאנטי, שמטיבו 



353 


נגרות והעולם החילוני 


354 


היה פרוץ לפילוגים נוספים. עמד לה לקאתוליות ארגונה ההדוק 
והמבנה הפירמידאלי וההיירארכי שלה. אעפ״ב לא יכלה הפנסיה 
למנוע את נסיגתה במאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 בפגי ההשכלה 
שלבשה אופי אנטי־קלריקאלי הריף בארצות קאתוליות ובעיקר 
בצרפת (ע״ע וולטר); האתאיזם והספקנות החדשה < נסיונות מצד 
שליטים קאתוליים להשתחרר מהכפיפות לרומא (יוזף 11 [ע״ע])! 
ומגפות ליבראליות חדשות בתחומי החברה והמחשבה. סיפוח 
שטחי המדינה האפיפיודית ע״י צרפת ואת״ב ע״י מדינת איטליה 
(ע״ע, עמ ׳ 743 — 746 ) ביטל את כוח האפיפיורות מבחינה טריטו־ 
ריאליח־סדינית, ונוצרו תנאים לחידוש מעמדה כגורם מוסרי ודתי 
(וע״ע כנסיה. מדינת ה־, עמי 925 — 928 ; וטיקז). 

11 . ד,נ׳ והעולם החילוני מאז 1870 . המודרניזם 
ו ה א י ק ו מ נ י ז ם. בסאה ה 19 חלו התפתחויות רבות גם בתחום 
הדוגמתי־תאולוגי. בד בבד עם מלחמה עיקשת בגילויי הרוח המודר¬ 
ניים. פיוס סס ערך רשימה של ״טעויות״ — דעות מודרניות 
פסולות (ע״ע סילבוס), וב 1854 הוכרזה הדוגמה על "הורתה ללא 
רבב" (סמקסטתסט 3 זג 111 :א; 1 מ 11 ז 1 ) של מרים אם־ישו כאחד מעיקרי 
האמונה הקאתולית. בשנים 1869 — 1870 קיים האפיפיור את 
הוועידה הוואטיקנית שקבעה, ביו השאר, אח הדוגמה על נמנעות 
הטעות ( 5 ט; 1 ;ג) 3111 ) 10 ) של האפיפיור: ראש־הכנסיה לעולם אינו 
טועה כאשר בתוקף תפקידו הוא מורה כללי דת ומוסר. הכרזה זו 
הביאה למלתמת התרבות בגרמניה ולפרישתם של כמה חוגים קאתו- 
ליים. בדרר כלל. יצאה הכנסיה ממאבק זה כגוף מלוכד וסמכותי, 
ושמרנותה גברה על כל נטיח ליבראלית ומודרניסטית• מיסיונים 
קאתוליים פעלו בפרץ בכל חלקי תבל (אפריקה, אסיה, איי האוקי¬ 
אנוס השקט). ובארצות פרוטסטאנטיות שונות (אנגליה והולנד) 
הוחזרה על כנה פעילות ההיירארכיה הקאתולית. 

אחרי ייצובה הדוגמתי והסמכותי של הכנסיה הקאתולית ע״י 
החלטות הוועידה הוואטיקנית, החלה תקופה של שימת לב גוברת, 
אם כי אטית. לבעיות הזמן החדש. פעילות חינוכית, חברתית ומדינית 
ע״י הדיוטות — בפיקוח הכמורה — זכתה לעידוד שלטונות הכנסיה, 
כתנועת ה״פעולח הקאתולית* ( 3 פ 11011 ז 1 ס 0110 \׳). כן חיתה הת¬ 
עוררות במחשבה התאולוגית והפילוסופית על רעיונותיו של 
תוסס מאקווינו שנתכנתה נאו־תומיזם (ע״ע מריטן, ז׳ק), בעיית 
סוציאליות שעלו בעקבות המהפכה התעשייתית נדונו ב.,אגרת 
הרועים' , ־ חז 11 ־ 31 ^ 0 א של לאו ^^^ 1891) x ). כמו כן הרבו 

אפיפיורים ב״אגרות רועים" שונות לקבוע עפרה בבעיות חברתיות 
(שלום, צדק חברתי), תאולוגיות (מהות הכנסיה. מעמד הכמורה, 
דת ומדע, ביקורת המקרא, [ע״ע מקרא. בקרת. עמי 319 — 325 ]} 
ופולחניות. בשנת 1950 הבריז האפיפיור פיוס ז 1 א על "עלייתה 
השמימח" (ס״וףח״מ^) של הבתולה מרים אחרי מותה בעל עיקר 
אמונה. נסיונות מצד כוהני־דת סוציאליסטיים ליצור דפוסים הדשים 
של כהונה דתית וכוהנים־פועלים העובדים בבתי־חרושת כשאר 
הפועלים) נפסלו ע״י פיוס 11 צ. בשנות ה 20 וה 30 של המאה 
העשרים עמדה הכנסיה תחת רושם האיום של הקומוניזם האתאיסטי. 
ומכאן צמחה נכונות מסוימת להתפשר עם הפאשיזם ועם גרמניה 
הנאצית. אתרי מלה״ע ] 1 , ובעיקר עם עלייתו של יוחנן ^^^ xx (ע״ע) 
לכס האפיפיורות, נתעוררו מחדש המגמות להתאים את פני 
הכנסיח לדרישות הזמן (ועידת וטיקאן שניה) והבעיות שהועלו — 
בעיית תכנון משפחה, התרת נישואים לכוהני דת — מוסיפות 
להעסיק את הכנסיה. היחסים עם כנסיות אחרות השתפרו ונוצרו 
מגעים איקומניים עם הכנסיות הלא־קאתו־ליות, ביזמת הארגון "מו¬ 
עצת הכנסיות העולמית״ (נ>נ)ץ\), ואף הוקמה בוואטיקן מזכירות 
מיוחדת לטיפוח ענייני האחדות הנוצרית (-סנמסט? -!ס):>] 1 ג!זג 1£1 נא> 5 
ץז 1 חג 1 ״ 3 [ז 15 זל 0 : מזכירות זו מטפלת גם בטיפוח היחסים עם 
היהדות). 


אף העולם ה פ ר ו ם ס ט א נ ט י עמד מול אתגר החילוניות 
הגוברת, או בשל היותו אחד מנושאי הדגל של דעות ליבראליות 
וביקרתיות (לצד חוגים שמרניים ואורתודוכסיים) היד יחסיו אל 
המודרניות מורכבים יותר. ביקורת המקרא, ליבראליזם דתי וסוציא¬ 
ליזם נוצרי לוחם — כולם יצירות פרוטסטאנטיות. התאולוגיה הפרו¬ 
טסטאנטית הליבראלית ביססה את האמת הדתית לא על "הוכחות" 
ראציונאליות או היסטוריות. אלא על הערכות דתיות מובהקות 
ואידאלים של קדמה מוסרית וזיקה חברתית (ע״ע התק; ריצ׳ל). 
פלד,״ע 1 וזוועותיה גרפו לתגובה תאולוגית חריפה נגד מה שכונה 
"האופטימיזם הליבראלי השטחי", ובהגותם של קרל ברת (ע״ע) 
ובני חוגו הודגש שוב האופי המיוחד במינו והחד־פעמי של מעשה 
הגאולה האלוהי ע״י ישו, תוך ראיה מפוכחת של ביקורת הדת 
המודרנית. פירוש אכסיסטנציאלי של משמעות הבשורה הנוצרית 
תוך נטישת האמונה המילולית בספלים המסרתייס ניתן במשנתם של 
תאולוגים כמיליך (ע״ע) ובולטמן (ע״ע). אולם הזיקה ביו אפונה 
דתית לאחריות חברתית הובטחה בעיקר ע״י ניבור (ע״ע). 
ביחסים שביו הכנסיות היתה ההתפתחות החשובה ביותר תנועת 
האיקומניזם. דהיינו, החתירה לקירוב הלבבות ולשיתוף הפעולה בין 
כנסיות יריבות לשעבר. בלי לזלזל בהבדלים הרבים, ולעתים מהו¬ 
תיים בענייני פולחן, ארגון כנסייתי ועיקרי אמונה, ביקשה התנועה 
האיקומגית להגביר את תודעת האחדות הנוצרית היסודית גם כש־ 
איחוד ארגוני ופולחני מלא עדיין אינו אפשרי, התנועה קיבלה 
.1910 דחיפה רבת בוועידה המיסיונרית שהתקיימה באדינבורו ב 
ואתרי ועידות מכינות נוספות נוסדה בשנת 1948 "המועצה העולמית 
של הכנסיות הפרוטסטאנטיות, הבנסיה תאנגליקאנית. וגם בנסיות 
מזרהיות־אורתודולסיות" (מכנסיה הרוסית הצטרפה ב 1961 ). הננסית 
הקאתולית אינה חברה בארגון זה׳ אד האפיפיור פאולוס ד\ עשה 
מחווה של אהדה כלפי המאמץ האיקומני ע״י ביקורו במרכז המועצה 
.(912 ' בדנווה בשנת 1965 (וע״ע כנסיה, עמ 

צ. ו. 

כללי: 

/!.. ?11011 1934 — 1 , 1156 ^ 2 ' 1 46 141:10156 ,(. 18 >:>) .ע-ש — 

1966; !>. ¥*!()*5, 4 #1401•; 0/ 1(*6 €(*1150(1. 11934/36 , 111 ־ : 

1(. 8. £ 1$,1-4/11 * 1 ) 0151:113 01 00 ה 00 ?^ 7 ) 121 ) 0 $■ 2111:101 4 , 0 )ז:מ 11 סזג , 
1937~-45: ;* 1957 . £1502,6 . 4 116 ) 116 ) 06:0 * 1 ( 1 , £01011 ז\ 0 מ£ ,׳% ,׳־*ג 

110/116 ) 31:0 > 12569 ח 1 15026 .£ 016 ,(. 0115 ) 11 ט¥\ .£ - ] 1 > 11 מ 1 ) 80 .ם , 
1961; 8. 0. 81 16 ) 7 , 11 ־ £01 .'׳'*י ; 1963 , 1 ) 0 * 111 ) 0 26 ! / 0 1403 16 ) 7 ,ז 116 נ 
8001010(/$ 0) ?01!£107!. 4 8111(1$ 6 — 1966 , 111 -־■! , 36111$ * €25151 /?׳ /; 

11-11 , 15/101111$ ( 1 )€ / 0 1100$ * 21 1001 ) 8 0 ; 111016/140/71 )€ , 831111011 . 1 ־ , 
1966; 5. ?. 001151, €11615(1314!$ 3 -) 101$ -) 116 ) ק׳ז x4; ?351 0114 ?>■6:61?(, 
1969, 

: נצרות קדומה ודוגמה 

40 76:6/1 } : 00 ,. 1 >! ;* 1893 , 611£6:0210216 * 5 ז 0£ <€ ,> 01 ג 11 ז ¥14 ,׳\ ! 
€(1)11101111101:. 1905; 0. 1)11 1 1150 ^ 2 '.€ € 1 מ 116.8 ם X11 17(' :10016, !925; 

?. 03? ־׳ 10856 ? . 0 ; 1957 , 1-11 , 1 ) 1160 * 01 16141061 ) 0 2061$ 7116 ,ט 0 * 6 ם 1 זו , 

7(10 06(14 800 8001 (*714 ?60-?0141716. 0(161:11031!$ ?11610501 ־ ) ' 

1 71 ס 1 '):ר 11 ) 0 2051$ ,ץ) £1 צ 1 , 0 .א .( ,* 1965 ,( 215-266 י 7 \־ 1 , 3£13 ן!ח 
006151/16:, 19651968 , 06151 0614 7161:011 .׳ £01 ' 11 ;נ 1 מ 10 >ו 31 ־ 81 .£ ; נ ; 

11. 0113(1 0£$ \ 0 ): €251 ,־ 01 §ת 0 ) 11 ? .א ; 1969 , 1 ) 11160 ) 0 £311$ 10 ) 7 ,> 01 ׳זיצ 

?60035140564, 1970. 

: כגמיה מזדהית וכנסייות פורשות 

0611 ( 06 65 ) 1 ( 165 ) 6 6165 ) 671 ( 05 11:65 ^ 6 £65 , 1111 ). 3 [ .,מ X11X1 1926*; 

11. ]. £!(.1(1, 7116 €(11160110: 0/ £3:165(1 €)'161:66340161 / 506)1 4. €>. 457 

20403 ! 05 0571 ) £35 16 ) 7 , 00011 ־ 1 ? . 1 ( 1 . 13 ; 1927 , 176 * 71 ! 661661 ? 110 ) 10 
,) 2761 161 ) 73 0 *) 1 0/14 £3:1 ) 05661 7116 , 1 >־ 1 , 31 ־ז£({$ .? ; 1951 , 1 ) 11150 ) 0 
;* 1961 , 1-11 , £3:1 116 ) / 0 : 10 ) 60 * 11 ) 0 * 15151131 ) 0 16 ) 7 י ־ 61 ז 3 ־ל>ז 1 ^ .ס ; 1959 
416 4 * 7 * 1 20611 ,ל. 1£ ־ו/י 10 > ./ 7 י ; 1963 ,* 0561 * 01 * 2040 )ז 0 10 ) 7 י 0 זר.'ע 9 .יד 
){ 0512040 ! 056 ) £05 16 ) 7 ,. 80117 .£ ; 1963 , 711 ) 0:1 : 40 : 13 ) 3151350 ? 
. 1968 , 161:1136111$ )€ £3:10561 / 0 $< 10 ! 1 { 2 4 . 8 ■זית ; 1963 , 1 ) 1360 )€ 

כנסיה ו א פ י פ י ו ר ו ת ביה"ב; 

!7. 5011018, 23 7531206 6( (6 £63714 :0(11:6710 4'00014661!, 
1896—1902; £. 1.00(, ?3(131 ?01X061110; 171 1(16 )414410 4£ 61 , 1-11, 

1934; ?110110, 23 ?6(0566*6 %66£06*61)6*6, 1940; 0■ 1^01141, 1-6: 

?0(165 4'43)£ 7*03, 1950 5613611:1616 ( 1 * 1 ) 0 56561056620 ? .) 10 ) 80030 . 4 ; ם 
3 ?361:, 1953*; 8. *116 605$ * 71 €071011135 סו!) /ס : 201134311061 ,ץ 0 מ־נ , 
1955; ]. 8. !101 ״ x311, €66:07) 0614 1(16 (*6631 80 ( 11 : 77 ), 1960; ).1^010100 ־ }, 

77 1510*66 46 10 :(161111011(6 0(166(16716*6, 1-11, 1961; 11. 0 מתמת׳ 1 >חג 1 ז , 




355 


נצרות — (צרת 


356 


£?11810*( 800?2§711 ,ו 301 ת 011 .^\ ; 1961 2 , 101177 ) $4111 110 ה? 1 ןהו ? 
€7011/16 4 * 9414416 ? 1 ) 1 10 01 ) 001 ו 7 < 1 ס€ ()?ס? (ס x61, 1962'; 11. 0.1.63, 
711? 10^01*11100 0) 1(1? $414(11? /)£(*, 1963; }.113110 11410 1 */) £0 007 ,ז : 
14?? 1*714 ]£17 611( 614.(11, \~$), 1965; 0. 8 1/01 ? 41 ?($ ?) 7 , 11 ^ט 13610 זב 
£0£07?, 1968*. 

: פ ר ו ס ס ט נ ם י ז ם וקונסרא״רםורסאציה 

). 1,071:2., 1)1( £7)077031100 117 0(1411(61004, 1-11, 19 49*; 1". 4 ג . 

// 111{1<37? 107 * 111 4 * , 11 ( 7611 . 11 ;* 953-56 [ , 07111011011 (?£ ? 1 ) 1 }ס ? 

0/ 111? €07407/1 0) 77(711, 1957; 0. 711( £()01x71011011, 

1964; 8. 0 ()£ ,ת 061 טיר . 11 ; 1964 , 1001 ** $41 11011 * 1 ־ 17 ) 0 , 11 ושא x01011011 
11114 0 (£(■07()01X11011071, 1965; 0. 191615605, £()07111111100 004 

5061(1? 0 / 1/16 161)1 0(11!, £1*70}}(, 1966. 

: ה ב נ ס י ה כתקופה המודרנית 
1011071 )£ 7 ) 11 0114 €614776 ? €016011 * 1040 ( 071 ) 1 ( 7 ,*וז 111 זז 1£3 .ן * 
1*7116 (6( 0*6(7 €611176(* 004 *0116 16( ]£0714 €0110(11 0/ €6147(6(*, 
1949; 110056 ..א ; 1953 ,? 1 ) 5071 004 6 ) €6117 ,(. 1 ) 6 ) ץ 4006 \ .('י .ן - 
5. 0. 1517 01 ) 1 * 1 ) $100 01 ) 711 ) 711 * 1 ) 1 ) 16 (ס ? 1111107 4 * ,(.* 1 ) 6 ) 6111 א - 
1948, 1954; £. £. ¥. 113!65, 76( €0160110 061*776 173 16( 9404770 
]£0714, 1958; £.. \401130(1, €671*1(040771, 1959; 5. !,^ שססזססי , 

€671*1107111? 111 ־ז 6 ץ 1513 .£ .£ ; 1959-63 ,/י- 1 ,) 4$ ? 1/0114110007 )£ ס , 
76( £(11X10*1* 8041(* 1701 ( 10017 ) 1 , 1 ) 1166 . 6 ;' 1961 , 477177170 * ןס 
47 ?1( 1^, 1964. 

, נצרנים (זעםעזבזנגא), שפה של קבוצת אמנים צעירים בגרמניה 
אוסטריה ושוויץ, שקמה בתהילת הסאה ה 19 , ושמה לה 
למסרה לפחות כנגד האסכולה האקדמית ולהחיות את האמנות הדתית. 



י. פ. אוורבה; םכירת יוה!*, 1816/7 
(־ג?ריה ד>?אוסיח, ־ הםחיאוז הםס?בתי, 2 ר?ין המזרחית') 


הכינוי נ' ניתן לאמנים אלה בראשונה כעין כינוי־גנאי על שום 
שעזבו את דתם הפרוטסטנטית והצטרפו לכנסיה הקתולית. התנועה 
הוקמה בווינה, ב 1809 , בידי שני הציירים יוהן פרידריך אוורבק 
(ע״ע) ופראנץ פפור (זז £0 ?)•, בשאיפתם להיות נאמנים לרוח ה¬ 
גילדות של יה״ב יסדו השניים את "ברית־האחים של לוקאס הקדוש*. 
שנועדה ללכד אמנים באיגוד של מעין־נזירים. במנזר העזוב ע״ש 
איסידורוס הקדוש ברופא. שבו קבעו את מושבם ב 1810 , הצטרפו 
אליהם הצירים פטר קורנליוס, יוליוס שנור פון קאחלספלד, יוזף 
אנטון קוך, האחים פייט ווילהלם פון שאדו. למופת היו להם האמנות 
האיטלקית של המאה ה 15 , יצירותיהם של רפאל, של דירר ואמנות 
ציורי הפרסקו. ב 1816/7 הזמינם הדיפלומט וחובב־האמנות י. ס. 
בארתולדי לצייר בביתו ברומא ציורי פרסקו המתארים את סיפור 
יוסף, הזמנה גדולה אחרת היא ר,קומפלכס של ציורי פרסקו על 
נושאים שונים, בקאזינו פאסימו שברומא (פ 9 נ 18 ). לאחר זמן 
שימשו האגדות הגרמניות של יה״ב סקור לנושאי יצירותיהם. 

חסיגנון שפיתחו ד,נ׳ הוא אקלקטי! אשר לתכבם של ציוריהם — 
רבים מהם מביעים תלו־רוח פיוטי. התנועה כולה, על זיקתה לעבר. 
שייכת לאסכולה הרומנטית. באמצע המאה ה 19 ניתנה לה משמעות 


חרשה, נאשר תפרה־רפאלים באנגליה התחילו לאמץ את מגמותיה. 
יצירותיהם של חב' מצויות בהרבה מוזיאונים בגרמניה, ובייחוד 
בברלין (הגלריה הלאומית) ובמינכן (פינאקותקה חדשה). 

- £0 0 ) 6 ) 471411 . 4 ) 70014 ) £01748 [ ) 1 ( 1 י 6 ט 3 .£ . 0 .* 1 - £'נל>נ 1 ח 510 ז 6 ל> 

01001167? * 717 00*700 $141**1100 *14 £0X0, 1934: 11. 061161 ■, *4711*11 

1111111 41 01 ) 47007 ( 6 7 י 6111 )ז 0666111 . 0 ; 1961 ,... £07110 ס 61 ) 1 ) 4 ) 1 

. 1968 , 1100 ** $40 

ע. י. -ה. 

נצרת, עיר בישראל, במרכז הגליל התחתון. שוכנת בהרי נ׳ בגובה 
350 מ־ פעל פני הים. 35,000 תוש' ( 1970 ). מהם כ 60% 

מוסלמים והיתר נוצרים. 

נ׳ התפתחה לרגלי גבעת "נבי סעיף׳ וגרעינה העתיק הוא רובע 
השוק המשמש כיום מרכז מסחרי ומאופיין ע״י רחובות צדים. 
תלולים ובתים נמוכים וישנים. 

נ׳ היא עיר קדושה לנצרות ומרכז לצליינות. האתר המקודש 
ביותר ננ ׳ הוא הסערה, שלפי המסורת הנוצרית בישר בה המלאך 
גבריאל ימריב על הולדת 
ישו. על הסערה מתנשאת 
,.בנמייה הבשורה*, שנבנתה 
5 חדע בשנים 1965 — 1968 
1 ר■ תמי,. 

כנפי ח מסורסבית אחרות 
הן: כ:ביית יוסף הקדיש 
שנבנה; ב 1914 על שרידי 
כנסיה נ המאה ״<:: וע־ 
כנת. וני המנורה מעל 
המקום ז 1 בו הינד. ד,נגריה 
של יונף אני•״,!! 1 הנבייז 
גבריאל הקדוש ( 1750 — 

1757 ) הוקמה בקרבת המ¬ 
עיין המקורי, ממנו יוצאים המים ל״באר מרים״ הקדושה לנוצרים! 
כנסיית ״בית הכנסת* ( 1877 ), היא כנסיה יוונית־קתולית הבנויה 
על שרידי ביכ״ב יהודי שלפי המסורת דרש בו ישו הנוצרי! על 
.כנסיית־ד,בשורה״ ר׳ להלן. המנזר הגדול ״טרה סנטה״ ( 1930 ) 
נמצא במרכז העיר. 

נ' היא המרכז הערבי הראשי לכל הגליל ומוקפת בכפרי 
מיעוטים רבים. יש בה 2 מסגדים גדולים (המסגד שבמרכז העיר 
ומסגד ״השלום״ שהושלם נ 1965 ), מוסדות חיניד ותרבות ערביים, 
וביניהם סמינר יווני־קתולי להכשרת כמרים־מורים. נ , היא גם מוקד 
לפעילות פוליטית ערביה והלכי־הרוחות בה מגיעים ליישובים 
ערביים בארץ כולה. 

כלכלתה מתבססת בעיקר על מלאכה. מסחר (מרכז לשיווק 
התוצרת החקלאית של סביבתה), ביח״ר למזון. שירותים ציבוריים, 
עבודות בניה והכנסות מתיירות. בג׳ מוצאים פרנסתם תושבים רבים 




נצרת: כנסייה חבשורה 
(?שכת זזעתינית הססיעקתיח) 


נצרת עי?ית: בחי*םגורים חדישים (?שכח העתונות הססשלתית) 




357 


נצרת — נקס, אלכסנדר 


358 


מיישובי הסביבה. אך עם זאת לא נפסקה היציאה ממנה לעבודות 
חוץ. 

ב 1957 הוקמה בקרבת נ' עיר הפיתוח היהודית נ' עילית 
שמבחינה מינהלית אינה קשורה עם נ' והיא משמשת מרכז מינהלי 
למחוז הצפון. מספר תושביה 19.500 ( 1972 ). כלכלתה של ניע מת¬ 
בססת על תעשיה (סכססיל. מתכת, הרכבת מכוניות, סוון). מסחר. 
מלאכה, בניה, שירותים ציבוריים ותיירות בנ״ע מועסקים תושבים 
ערביים רבים מג׳ ומהכפרים שבסביבתה. 

ש. שט. 

היסטוריה. נ' נזכרת ב״ברית החדשה* כמקום מגורי הורי 
ישו (ע״ע, ענד 416/7 ), בה נתבשרה אמי על הולדתו, ובה גדל. 
אף שנאלץ לעזוב את נ׳ משום שרדפוהו בה נשאר קשור בעיר- לפי 
מה שמעידים בעיקר כתבי פטרום. נראה שהנוצרים הראשונים כונו 
לגנאי ע״ש נ׳, שתושביה נודעו כנקלים ופחותים (יוחנן, 1 . 47 ; 
מעשי השליחים, 5 ; וע״ע נצרות. עס׳ 327/8 ) ועד חיוב 

הם נקראים על שסה בעברית ובערבית. במקורות לא־נוצריים 
נזכרת נ' לראשונה במאה ה 4/3 בכתובת מקיסריה המונה מקומות 
מושב של משמרות נהנים בגליל, ולפיה ישבה בג' משפחת הפצץ 
(דה״א. כד, טו) ושם העיר נגזר משרש נצר (י שמר). באונומססי־ 
קו! של אוזביוס ( 141 , 3 ) נ׳ היא נפר קטן בגליל. במאה ה 4 עדיין 
היתר, נ׳ יהודית. באתר ,כנסיית הבשורה* (ר׳ להלן) נתגלו שרידי 
כנסיה מ 450 בערך. ומתחתיה שרידים של מה שנראה ביכ״נ יהודי- 
נוצרי; אפשר שזו כנסיה שבנה קונסטאנטינוס לנוצרים ממוצא 
יהודי. על קיום כנסיה בג׳ מוסר לראשונה אנטונינום פלרןנטינוס 
ב 570 ולדבריו היה זה ביכ*נ שהפך לכנסיה. ב 614 הצטרפו יהודים 
מהרי נ' לפרסים במלחמתם בביזאנטים, ואז חרב היישוב בני. סמוך 
לכיבושה ע״י טנקרד הצלבני( 1099 ) היתד, נ׳ כפר קטן והרוס, מרבית 
תושביה היו נוצרים, ובסיועו של טנקרד שוקמו שתי כנסיותיה. 
באמצע הסאה ה 12 החלו הצלבנים לבנות בה מהדש את "כנסיית 
הבשורה" המפוארת, שנהיחה באותו זמן לכנסיה הקתדרלית של 
הארכיבישוף אשר העתיק בינתיים את מקום מושבו מבית־שאן לני. 
כותרותיה המסוגננות של הכנסיה הצלבנית שלא הוצבו במקומן 
בגלל התקפות המוסלמים(מצויות כיום שוב בכנסיית הבשורה המחו¬ 
דשת) הן דוגמה לאמנות הרומאנסקית באיריפה של המאה ה 12 . 
צלאח א-דין כבשה ב 1187 . אך נ׳ היתה שוב בידי נוצרים באמצע 
המאה ה 13 עד שנהרסה בפקודת ביברס ב 1263 . רק ב 1620 התיר 
האמיר סחיר א־דין לפרנציסקנים לבנות שוב את שתי הכנסיות; 
ובימי ד׳אהר אל־עמר ( 1730 ) נבנתה בני "כנסיית הבשורה" מחדש. 
באפריל 1799 כבש נפוליון את נ' לימים אחדים. ב 1918 כבשו 
הבריטים את נ׳ ואז היו בה כ 8,000 איש, % מהם נוצרים ויתרם 
מוסלמים. 

האיזור כבר היה מיושב בתקופת הברונזה התיכונה, ונמצאו בו 
קברים למן תקופת הברזל עד תקופת החשמונאים. 

ע״ע א״י, ומפתח לכרך א״י בכר' המילואים. עמ ׳ 1043 . 

מ. א, י. 

נקוד, ע״ע עברית, לשון; ערבית, לשון; שמיות, לשונות; 
ובן ע״ע מסורה. 

נקוז, ע״ע .קרקע. 

נקור (ס״סח״ק ,סת״זס״״ת), ברפואה: החדרת מחט חלולה לתוך 
איבר או חלל בגוף לשם הוצאת נוזל או קטע רקמה למטרות 
אבחנה או לטיפול. 

נ' א ב ה נ ה: הנפוצה ביותר היא שיטת ה נ' הוורידי -סחמי-ו 
!ז״זס״״ק — שמטרתה לשאוב כמות קטנה של דם לבדיקות מעבדה. 


ה נ' העורקי משמש בעיקר לקביעת תכולת החמצן, דו־תחמוצת 
הפחמן וריבת יוני המימן בדם העורקי. 

נ' החללים הנסיוביים — כגון חלל הצפק, חללי קרום הריאה. 

שק הלב, חללי המוח או קרום המוח וחללי'פרקים - נעשה לאחר 
שהצטבר בחללים אלה נוזל כתוצאה ממצבי מחלה שונים. בודקים 
מה הרכבו הכימי של דגם הנוזל. אם יש בו חיידקים ומה טיבם. 
ואם יש תאים המעידים על דלקת. דמם או מחלה סרטנית. דגימות 
של הנוזל המותי־שדרתי ( 1 ! 1 ז 1 ן> 11 11101 ת!ס 1 < 1 סז*) מתקבלות בעיקר 
על ידי ד,נ׳ המתני (:""זט״טת - 1 גלוחט 1 ) שבו מוחדרת מחט מיוחדת 
לתוך החלל התת־עכבישי, דרר העור בין שתי חוליות מחניות, עפ״ר 
ה 3 וה 4 . לעתים רחוקות יותר משתמשים בשיטת נ׳ הבריכה הגדולה 
(גתאבבת גחזסז!!!). שיטות אלו מקובלות ביותר לאבחון דלקת קרומי 
המוח. 

ד,נ׳ מקובל גם להוצאת נוזל מתוך חללים פאתולוגיים כגון 
כיסתות (יזמס) השדיים או הכליות. 

בני עצם החזה (:!;"!:!""ק 31 ״״!*) מתקבל דגם של מוח העצ¬ 
מות, לאבחון מחלות הדם. 

שיטת נ , חדישה למדי להוצאת דגמי רקמה לבדיקה היא הביו¬ 
פסיה (ץ 5 <ן 0 [<|). בשיטה זו משיגים מידע על שינויי הרקמות ובאמ¬ 
צעותה מגיעים לעתים קרובות לאבחנה מדויקת של סיב המחלה. 
האיברים הנבדקים בשיטה זו הם בעיקר הכבד והכליות, אך גט איברים 
אחרים, כגון הריאות, קשרי ליפפה, הטחול, ולאחרונה אף שריר 
הלב. גם דגמי גידולים (""!""ז) מתקבלים בשיטה זו. ובעיקר 
נעשים נ" בערמונית, בגידולים של השדיים ובגושי־גידולים פנימיים, 
שטיבם אינו ברור. בנ ׳ זה מוחדרת לאיבר מחט חלולה, שקטרה 
כ 2 מ״מ. ודרכה מכניסים כעין מלקחיים עדינים חדים, החותכים 
פירור או גליל רקמה. 

נ׳ למטרות טיפול: מטרת ד,נ׳ לנקז נוזלים או גזים המצ¬ 
טברים בכמות גדולה, בעיקר בחללים הנסיוביים, שהוצאתם מקלה 
על החולה. כך. למשל. הוצאת נוזלים או אוויר ע״י נ׳ חלל בית 
החזה, במצבי חולי שונים, מאפשרת התפשטות הריאה והקלת ה¬ 
נשימה. ניקוז נוזל המצטבר בשק הלב יבול להקל את פעולת הלב. 
נ׳ טיפולי אחר הוא נ׳ מורסה (לשם ניקוז חמוגלח). המביא בדרך- 
כלל לריפוי המורסה. 

שיטה עתיקת יומין היא נ' הווריד לשם הקזת דם. כיום משת¬ 
משים בשיטה זו בעיקר בטיפול במצבים חריפים של אי-ספיקת הלב, 
או במחלת יתר דם (גווחר 11 זץסע 01 ק). בשיטה זו נוקטים גם בבנק 
הדם, כשמוציאים מנות דם מתורמים. 

בהלכה, נ׳ הוא הסרת החלב והגידים (ע״ע בשר, עם׳ 980 ). 

אל, ר, 

נקם, אלכסנדר — ךחו;,י 1 ^ 3 א ,ות 3 ז 601 א זר[ז 111 ־.א 6 !לנ — ( 1157 -־ 
1217 ). סופר, מלומד ואיש־דת אנגלי. למד באוניברסיטת־ 

פאריס ובגיל 23 כבו הורה שם. ב 1186 שב לאנגליה, הצטרף למסדר 
האוגוסטיני, שימש בהוראה, וב 1213 נתמנה כראש המנזר בסיסיטר 
(ז 5 ] 5 *> 0 :״ 01 ). עם חיבוריו נמנו פירושים לספרי-המקרא (תה׳. 
משלי, שה״ש, קהלת). ספרי-המבוא לפירושו לקהלת נקראים 00 
תזגומז! 011111 ״ ("על טבע הדברים"), ובהם מובא מכלול של ידיעות, 
מעורבות בדמיון. מתחום מדעי-חטבע. לעת זקנתו עיבד את חיבורו 
זה מחדש בצורה שיריח (בדיסטיכונים [ע״ע משקל, עט׳ 704 )) 
וכינהו 30 ;ז 1011 ק 3 י סס״!׳;!!, ;; 11,1 !, 130 < 1 ("שבחי החכמה האלהית" 
[ע״ע דידקטית, שירה, עמ ׳ 375 ]). נ' עסק גם בחקר הלשון והדקדוק, 
וחיבר רשימת מלים הקשורות בחיי יום־יום -חסז״ 5 ״< 11 ״ 1 דח 0 ״ ־ 0 
!״״ 5111 (״על שמוח המכשירים״); בחיבור זה נזכר, לראשונה מחוץ 
לסין, השימוש במצפן לניווט בים. 

.־ 1920 , 1 11011 * 0 10 ( 0 ? 11101 1 > ח 53 .£ .| 



359 


:קר, ז׳ק — (א) ;קרומה, קומה 


360 


נ?|ר, 1 'ק — ■מ 1 ! 0 א 3 :> 1 \(>:> 13 — ( 1732 — 61804 ; מדינאי וכלכלן 
צרפתי, בו שוויץ. נ׳ היה בנקאי במוות מולדתו ובפאריס. 

צבר הוו רב וכתב על נושאי כלכלה. ב 1776 מינהו לואי 71 ה 5 , למרות 
היותו זר ופרוטסטנטי, למנכ״ל האוצר, וב 1777 לשר הכספים. 

נ' צמצם את חובות המדינה ואת הוצאותיה ע״י ביטול משרות 
וארגון גביית המסים מחדש. אך הלוואות שנתן למורדים האמריקנים 
החמירו את קשיי האוצר. הוא ביקש להנהיג פיקות מרכזי על 
הפעילות בענייני כספים. וב 1781 פרסם. לראשונה, רו״ה על מצב 
כלכלת הארץ ב״דו״ח לפלך׳ ( 1 ״? ט 2 ס^תצוז אף שה¬ 

נתונים בו לא היו מדויקים. ב 1781 התפטר בלחץ המלכה והשרים 
שהתנגדו לקימוציו. 

ב 1788 סונה שנית לשר האוצר. ונוכח הקשיים הכספיים והת¬ 
סיסה המדינית ביקש לכנס את "אסיפת המעמדות" ותמך במתן 
ייצוג כפול למעמד השלישי(ע״ע [ה] מהפכה הצרפתית, עמ ׳ 348/50 ). 
ב 11.7.1789 הדיחו המלך עם השרים תומכי התיקונים. אך אחרי 
כיבוש הבסטיליה ימים מספר אח״ב הוחזר לתפקידו והתקבל באהדה 
רבה בציבור. הוא לא נהנה מאמון הכתר והאסיפה הלאומית והתפטר 
בספטמבר 1790 . בשנותיו האחרונות עסק בכתיבה באחוזתו. — בתו 
היחידה היתר. מרם רה סטל (ע״ע). כתביו: ,< £1 ז 10 קוו 1 ס 0 65 ?ז 11 ז 0 
1820/21 

,׳ 3 ז 0 טן>ב׳\ £8 .£ ; 1 * 191 , 111£0 )ו.[ 1,0 ש 1 .> ז;>ו 101 נ¥ . 0 

. 1951 3 ,.א ,׳ 10113 .? ; 1933 ,{ 110111/101 * 8 10 ■>!/ ■״>״■/״?>/ 




נק]ךאים ( 011005 * 101 <*), סדרת עופות שוכני־עצים מובהקים, ובי 
התאם לכך — מבנה גופם׳ אורח־חייהם ותפוצתם. מידתם 
קטנה; מגודל פשוש עד גודל-יונה. הצבעים עפ״ר מגוונים ומבריקים 
ודומים בשני בני הזוג. 


הנוצות שלהם קשות, ה¬ 
גוזלים וכן הבוגרים ח¬ 
סרי פלומה. הכנפיים 
קצרות ומגולות ובהן 
עשר אברות יד והאמ¬ 
צעיות הן הארוכות ביד 
תר. התעופה קצרת טווח 
וגלית■ הג׳ עופות יציבים 
המשתמשים בכנפיים ל¬ 
עבור מעץ רעץ_ ך ■ ק' ל ך ) ^ אינרייזאסור (ז 0 ] 1€3 (:> 1 ז 1 1 ס] 1 ! 0 ! 1 ) 1 ! 1 ) 

קצרות ואצבעותיהם מחולקות שתיים מלפנים ושתיים מאחור. סידור 
זה של האצבעות הפך אותם ללופתים ולמטפסים המצוינים בין חולקי 
האצבעות. 

הב׳ חיים בבדידות או בזוגות. טרפם העיקרי: חרקים? הם גם 
מלקטים פירות על העצים; את החרקים הם תופסים באוויר. מקננים 
במקומות חשוכים: רובם בנקרות עצים ומיעוטם בחורים — באדמה. 
בהתאם יכך הביצים לכנות, מברי¬ 
קות וכדוריות. הגוזלים עירומים ר 
עווייש כהיבקעש. תפוצתם: האזורים 
התמים׳ ובעיקר באסיר. הדריורית־ 
מזרחית יבאסריקה־זזדדימית — ח־ 
אזירים המיוערים בייתר בעילם, 
שברים הם מוצאים אה מזונם כל 
השנה. מעטים מצפינים, אך גם אלה 
יציביב, בי הם מוציאים טיפס כתורף 
מתחת ללוליפוח העצים. הנודדים הב 
יוצאים מן הכלל (גקרייב). הסדדת 
כוללת קדיב ל 400 מיגים הכלילים 
ב 6 משפחות. החשובות ביניהן; טו־ 


למאי ה — 13 ) 111110311 03119X113 
וממשפחת יקמאריים) 


קנים (ע״ע. וחם' שם); נקריים (ע״ע): אינדיקאטוריים (-" 1 מ 31 ת 1 
36 !״ז). הנקראים פך משום שמינים אחדים ממשפחה זו נוהגים 
להוביל, ע״י צעקות ומעוף, את האדם ויונקים אחרים מעץ לעץ — 
אל קני־דבורים; ולאחר שהאדם או תגירית לקחו את הדבש, הם 
נהנים מתשיירים: זחלים ושעווה. בצינור העיכול שלהם מצויד, 
פלורה מיוחדת לפירוק השעווה. המשפחה נוללת 11 פינים. שתפוצת 
רובם באפריקה הטרופית, ומיעוטם — באפיה הררומית־מזרחית. 
כולם ציפורים קטנות ובעלות צבעים כהים. ניוונים בעיקר מדבורים 
וצרעות. עורם הקשה מגן עליהם מפני העקיצות, כמו במזונס. כן גם 
בדגירחס הם נזקקים לעזרת אחרים. הם טפילים ומטילים את 
הביצים בקני ציפורים אחרות, בעיקר דוגרי נקרות ומחילות. ה;ק־ 
פריים ( 02161111836 ) הם משפחה קטנה, הכוללת 14 מינים. צבעיהם 
יפים, רבגוניים ומבריקים: הם דוסים לשרקרקים. תפוצתם מרדום- 
מכסיקו עד דרומה של ברזיל. 

מ. דו. 

(א) 1 קחמה, — 11111311 ־ 1911 116 ז 1 :\ 811 — ( 1909 — 1972 ). 

משחרר גאנה ונשיאה הראשון. נ׳ חונך בבתי־ספר של 
מיסיונרים קתולים, הוסמך להוראה והמשיך את לימודיו בקולג׳ 
שליד אקרר. ואח״ב באוניברסיטת לינקן באה״ב. ב 1939 מונה בה 
למרצה. ב 1945 עבר נ' ללונדון 
ללמוד משפטים, אך את רוב 
זמנו תקדיש לפעילות פוליטית. 
הוא הפך את התנועה הפאן- 
אפריקנית, שהקיפה תחילה מש¬ 
בילים ופסודנטים בחו״ל, לתנועת 
המונים באפריקה עצמה. 

ב 1947 חזר נ׳ למולדתו, שנק¬ 
ראה אז תוף הזהב, והתמנה ל¬ 
מזכיר "מפלגת־הכנם המאוחדת 
של חוף הזהב", שמטרתה העי¬ 
קרית היתר, השגת פימשל עצמי 
מלא למושבה. ב 1948 חל קרע במפלגה, ואנפת הקיצון בהנהגת נ' 
התארגן ב״מפלגת כנם העם״ (ץזז 3 ? 5 ' 16 ק 60 ? ת 0 וזת 6 ׳יתס 0 ) . נ' 
נאמר, אך שוחרר ב 1951 רשזבתה מפלגתו בבחירות לאפיפה המחו¬ 
קקת. ב 1952 מונה נ׳ לרח״מ ותוביל את ארצו לעצמאות ( 1957 ). 
ב 1960 הוכרזה גאנה לרפובליקה וני היד, לנשיאה הראשון. 

על־פי תורתו המדינית, ראה ב׳ את המעצמות כמופיפות לשלוט 
באפריקה (נאו־קולוניאליזם) גם לאחר מחן העצמאות למדינות 
היבשת! תן פיצלו את אפריקה למריבות קטנות שאין להן קיום 
בזנות עצמן, עודדו שבטים וקבוצות אתניות להתנגד לשלטון ה¬ 
מרכזי והשליטו את השמרנים המעוניינים בהמשך שליטת החברות 
הזרות על הכלכלה. שחרורה האמיתי של אפריקה יבוא רק כשתת- 
אחדנה כל מדינותיה. נ׳ הפך את ארצו למרכז הפעילות הפאן־ 
אפריקנית, ראה את עצמו כמנהיג היבשת כולה וכינה עצמו "נ׳ 
מאפריקה". 

בגאנה הקים נ׳ שלטון יחיד רודני. מבוסס על פולחן אישיות 
קיצוץ. הוא החסנה לנשיא לכל יפי חייו ונטל לעצמו את התואר 
אוסגיפו (־־־ הגואל). נ׳ שאף להגשים את עקרונות הסוציאליזם 
בארצו, הסתייע בעזרה מסיו ובריה״ס ותקף את המערב. ב 24.2.1966 , 
בעת שביקר בררום־פזרח אסיה. הודח בהפיכה צבאית פרו-מערבית 
ומצא מקלט סריגי בגינאה. 

בתחילת שלטונו קשר נ׳ קשרים הדוקים עם ישראל ונהנה מסיוע 
נרחב ממנה. במרוצת הזמן התקררו היחסים. במיוחד אחרי שג' 
התקרב למדינות ערב באפריקה. 

מספריו: .,גאנה; אוטוביוגרפיה״. 1957 (עבר׳ 1961 ) : 6311 ק 5 1 



ק נהדוניח 




361 


(א) נקדומה, קומה — נר 


362 


010111 * 1 ? 0 £ (״אני מדבר על חופש״). 1961 ; 0 :ו 1 ד 1 ז_ז 51 נ 11 \ 1 6103 ^ 
(״אפריקה חייבת להתאחד"), ג 196 .׳ 1351 3 * , 0-0010013115111 ־(< 
מ 31151 דו 3 קמ 6 0£ 51383 ("נאו־קולוניאליזם, השלב האחרון של איס־ 
פריאלידם״), 1965 . 

4 הו> ? £11 ?ו) 7 ,מ 0 ז 1 נ>ז 8 .. 11.1 ; 1965 , 114/91 < 4 ?וו 41 >-ח 1 , 0 , 11171 ז ,ןז_ 1 . 0 
. 1972 , 1 * 111 1 : 11 .א .* ,< 1 בזר. 1 \ . 0 ; 5966 .>! 01 1011 

מי. בר. 

נקרופוליס, ע״ע .קבר, לןבתת. 

נקריים ( 101633 ?), משפחת עופות. הגדולה ( 210 פינים) בסדרת 
הנקראים (ע״ע). היא גם היחידה שתפוצתה כל-עולמיה 
(חוץ מאוסטרליה ומלגש). ד,נ׳ הם המשוכללים ביותר בהתאמתם 
לחיים על העצים■ הם מתהלכים על גזעים מאונכים ועל שסחם 
התחתון■ של ענפים. רג¬ 
ליהם קצרות, אצבעותי¬ 
הם ארוכות ומסתיימות 
בטפרים חדים ומעוקלים 
החודרים לקליפת העצים. 
יחידים הם גם במבנה 
זנבם. המשמש להם מש¬ 
ען. ובו האבדות מחוד¬ 
דות וקניהן קשים! המ¬ 
קור ישר, קשה וחד — 
מפסלת מצוינת לנקר ב¬ 
עץ. הלשון ארוכה ודבי¬ 
קה, ומסתיימת בקוצים 
הפונים אחורה! הודות לעצם החסחוסית הארוכה בבסים־הלשון, 
מסוגלת זו להשתרבב הרחק מן המקור. לאחר שהמקור קודח בעצים 
חולים ומגלה מנהרת זחלי־חרקים. משתרבבת הלשון, חודרת, מדביקה 
ומוציאה את זהלי־החרקים. בשל מזונם זה נחשבים הנ׳ למועילים 
מאוד. הם ניזונים גם מפירות קשים. כגון אגוזים, שאותם הם תוקעים 
בסדקים ומפצהים במקורם. בא״י מצויים ( 1 ) הנקר הסורי: 
גודלו כשל זרזיר והוא מקנן בנקרות-עצים. בתטולתו — 5 — 6 ביצים! 
משך הדגירה 16 יום. הוא נמצא ברוב חלקי הארץ■ אד לא שכיח: 
( 2 ) ס ב - ר א ש: חולף מעל הארץ בנדודיו מאירופה לאפריקה וחזרה. 
גודלו כשל דרור וצבעו כצבע קליפות־עצים. מעטים נשארים לחרוף 
בארץ. 

נקדסוב, דקולי אלכס־דץ׳ — 1 ז 06811 סא:>^\ 1 1 ) 111X0X31 } 

פססבקאס!} — ( 1821 , נמירוב [פודוליה! — 1878 . פטר- 
בורג), משורר רוסי. נ', בנו של בעל-אחוזה, בא לפטרבורג ב 1838 
כדי ללמוד באוניברסיטה והתפרנס בתקופה זו בדוחק רב מכתיבה. 
בשנים 1847 — 1866 היה עורכו של כתב־העת ,דא 111 ! 611 ז\סק 0 ס 0 
("בן־הדור"), ולאחר שזה נסגר ע״י השלטונות היה, יחד עם סלטי־ 
קוב־שצ׳דרין (ע״ע), מ 1868 ועד מותו, מעורכי 1,10 זווו 6 פד 960 סז 0 
1 זאצ>מ 11 ג 3 (.,רשימות-מולדת"). בכתבי-העת ובקכצים שבהוצאתו 
ובעריכתו השתתפו טובי הסופרים המתקדמים ברוסיה. פרסומיו של 
נ , שימשו ביטוי למחשבה הליברלית ולספרות "החשיפה והמחאה", 
שהיתה מכוונת בגד הממשלה הצארית הראקציונית. בתחום זה היה 
מסוללי הדרך לקראת הראליזם בספרות הרוסית. — ב 1840 פרסם 
את קובץ שיריו הראשון, 11 א-< 36 מ (..חלומות וצלילים"), 

שנתקבל בביקורת קשה! ב 1856 יצא לאור הקובץ א״הסקסעז 01 0 x 0 
(״שירים״), וסמוך למות' — - 001x0 ,המססת 1100,16,4111111 
אהאסקספז־(״שירים אחרונים״), 1877 . שירתו שד נ׳ היא שירת־ 
תוכחה כלפי הממשלה ופקידיה, האצילים והעשירים, המדכאים בל 
שאיפה לחופש ומתעללים בעניים, ובייחוד באיכר רב־הסבל ( 103 ) 10 ^ 
00 מ 48 נמ 30 קא [״כפור בעל האף האדום״]; 1863 ): שירת־גבורה 


של שוחרי-החופש׳ של נשי הדקאבריסטים 06 5x61111:0:11,1:1 אססץ? 
[״נשים רוסיות״], 1871 ). מבחינת תוכנה וצורתה שירתו היא מיזוג 
של מגמתיות ראליסטית-פוליטית ושל מסורת פולקלורית־לירית. 
דור הראליסטים והמהפכנים העריך ביותר את ב', ואולם רבים גינוהו 
על הזנחת הצורה הספרותית (טודגנייב). הוא הקים תלמידים הרבה 
(נדסון. ע״ע). השפעתו היתה גדולה בקרב המשוררים הסימבו- 
ליסטיים. י. ל. גורדון שאף להיות .,משורר לישראל כנ ׳ ". עקבות 
השפעתו ניכרים נם ביצירותיהם של ק. א. שפירא וח. נ. ביאליק. 

כתביו כונסו ב 8 כר/ 1965 — 1967 . — שנים משיריו של נ׳ 
תורגמו לעברית (ח. ריכמן, משירת העולם, 1964 ). 

י. בדישורון, השירה הרוסית והשפעתה עי השירה העברית, 39 — 41 , 
98 — 107 . 111 — 118 . 1955 ;: 11 ' 51 , £3:6111,33-81333611,1:1 .£ ,ע 
-קספיז ,. 111 ; 1952 — 1947 , 111 — 1 , 11-3 .מ ,.!ז־ססוו&הסזייסס, מ 

1 ? 11 * 1 * 1110 .־\. ,ז:א 1 חס 0 .ו 01 ; 1953 , 11-3 ..א . 5 ־ 1 ,,!ז־׳לה 
-ס 0 *׳ 43 .>! ; 954 ! ,. 14 . 11 ,מ 3 ) 1 כ>[ 6111 י<[ 1 , ; 1948 1€ 

. 1962 ,. 14 ״£. . 14 , 08 ז 31 ת 016 . 14 ; 962 4 !, 14-3 ס 0 -דשקש 7 ס 43 ^ ,ממאש 

י. א. ק. 

נר, כלי־מאור שבעירתו מבוקרת. בראשונה שימשו למאור ענפי־ 
עצים עשירי־שרף באבוקות וכלפירים. לפיד־מתכת חלול 
שימש בסקסים דתיים עד לתקופות הקלאסיות ביוון וברומא: מחמת 
עשנו הוחלף בשימוש יוס-יומי בנר, התרבויות העירוניות של 
מצרים וכרתים (המינואית המאוחרת א׳) כבר הכירו את נר-השמן 
העשוי אבן או שיש! במצרים השתמשו, גם בבתים פרסיים, בג" 
חרם. היו אלה כלי-קיבול לחימר־בעירה ובהם פתילה סופגת, כעיקר 
מפשתה או מצמר. באיזוו הים־התיכין השתמשו בעיקר בשמן־זית 
(אולם גם בשמנים אחרים (שבת בי, א׳—ב']). להגברה התאורח 
הוסיפו פתילות, או שהגביהו את הנר. בקברי האטרו-סקים באיטליה 
יש עדויות לשימוש בג" שעווה שנתקעו בפמוטות מיוחדים בעלי 
חוד קסן. לתאורת-חוץ שימשו פנפי־מתבת בעלי חלונות שקופים. 
שיפות אלה נהגו עד למאה ה 19 . 

נ" החרם מצויים בשפע בכל חפירה ארכאולוגית ומהווים סיוע 
חשיב לתארוך השכבות, ע״פ צורותיהם האסייניות. ד.נ" הראשונים 
געשו בבית־היוצר, על אבניים, ומהתקופה ההלניסטית ואילך החלו 
לייצרם בדפופים, דבר שאיפשר ייצור המוני ועיטור עשיר יותר 
של פני־הנר, בעיקר מסביב לעין(מקום יציקת השמן). חנ" הקדומים 
ביותר — מתקופת הברונזה הקדומה — הם קערות רגילות, שרק 
הפיח שבשפתיהן מעיר על שימושן. כלים מיוחדים לתאורה מזוהים 
לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה (תקופת האבות). אלה קערות 
שדפנותיהן "נצבטו" בכדי ליצור פה (מקום הנחת הפתילה). 
בתקופת הברונזה המאוחרת יש שהקעוה עמוקה וגדולה, יותר, הפה 
הד יותר, הצביטה היא משני צדדים, ועמוקה, ומוגרת את המרחב 
בין הקיפולים, והדופן נראית במתרוממת. בתקופת־הברזל (התקופה 
הישראלית) נמשכה בדרו־כלל המסורת הכנענית. היו להם נ" 
קטנים בעלי-בסיס שטוח, וג" גדולים שבסיסם מעוגל, הנר הישראלי 
ניכר בשפתו הרחבה והמידגשת. בסוף תקופת־הכרזל מופיע טיפוס 
הדש של נר: קערית קטנה ורדודה על בסים עבה וגבוה, אך השימוש 
בטיפוס המסרתי נמשך גם בתקופה הפרסית. רק בימי-החשמונאים 
חל שינוי יסודי בצורת הנר: הקיפולים משני הצדדים קורבו זה 
לזה. נר הלניסטי זה הושפע פן הנר היווני הקלאסי, שהתפתח 
לראשונה באתונה במאה ה 5 . נ" אלה קיבלו חיפוי שחור. ונוספה 
להם ידית בצורת עלה. בראשית םה״נ היה הנר המצוי בעל גוף 
מעוגל וחרטום מוארה שקצהו מתרחב משני צרי העין לכנפים 
חדות ברומה למרית ( 12 ״ 31 ק 8 ). במאות ה 1 — 4 לסה״נ מצוי הנר 
העגול, בעל שקע שטוח מסביב לעין וחרסום קטן ומעוגל: מסביב 
לשקע — פס רחב וישר. במאות ה 5 — 6 שוב מתארך החרטום 
במקצת, וד,נ׳ כולו מקבל צורה דומה לפנדל. נר זה אפייני לתקופה 
הביזאנטית. ותדיר מצויה מסביב לעין הכתובת: £1 א 1 <ע> 




363 


נ־ 


364 




נ. נד חרס. התקוסה 
הכנענית הקדומה 1 
( 2850-1105 לנוסמ״ג) 


ג נר הרס. התקיפו. 
הכנענית התיכונה 1 
( 2000-2200 לפסה־נ) 


ל—ו נ — נרות יהודיים 


נר חרה "הרח־יאני׳. 
הסאה ה 1 לפסה״ב 
עד ה&או; ה 2 לסה׳ג 




*. ;ו ורז בעי ל סייר. 4 1 ר חרס, 1 , נר ברוגזה הלגיססי. המאה ה 3 לפםה*נ 

הסאה ח ז לפסה״ג ויסאד ה 1 רשגיז-נ 




•)נ. נר נרונזה. הסאה ה 4 לסה״ג 




*. נר חרס יוסי. 

ד^אוח 2-1 יכדז׳ו 



נרות ומנורות. צילומים: 1 ; 5 , 6 , 0 , 11 , 12 , 13 , 14 — ברשות אגף העתיקות, משרד החנור והחרבות. 1 — ד״ר מ. קם?ו.. 7 - א גס.״י עו״ר ס. רודוצף, 
8 — אוסף טרי קולה. 10 — סוז-אוז ישראל — אוסר ס. שלזיננר, אה״ב. 15 , 16 — מוזיאון ישראל, אושר פויכטוננר. צלמים: ד. תרים; ז, רדוב: 


א 4£1 ה "אורו של המשיח מאיר לבל". בתקופה הערבית מופיע 
נר בצורת פנדל על כן גבוה. מזוגג כולו בויגוג ירקרק. 

מצוי שפע של נ" רבי-פיוח. בתקופת הקיסרות הרוסית עשו גם 
חיקויים בהרס לב" ברונזה. בייחוד נ" בצורת ראש (נו־ברונזה כזה 
נמצא בעברת), או בעלי ידית שבק?ד, צורר, ראש של סום או של 
אריה. לפעמים עוצב הנר כספינה בעלת פיות לאורך הסיפון. אצל 
יהודים שימשו נ" ברונזה בעלי ידית בצורת מנורה, ואצל נוצרים. 
בעלי ירית בצורת צלב. את הג" היו מעלים על כנים עשויים אבן או 
מתכת. מהם גבוהים — שעמרו על הרצפה — ומהם נמוכים. 
שעמהו על שולחן. היו להם זרועות רבות. ועליהן עמדו תג" 
הבוררים, או שהיו תלויים מהן. 

בתקופה הביזאנטית נהגו לתלות כלי־זכוכית מלאי שמן בנברשות 
של ארד. וע״ע מנודה: נורה; תאורה. 

מ. א. י, 

הגר המצוי עשוי חלב, שעווה, דונג. פרפין. סטארין וכדומה, 
ותערובותיו,□: הוא יצוק עפ״ר בצורת גליל שבמרכזו פתילה. 
השימוש בו קדום מאוד. תחילה השתמשו בפתילי קנבוס ספוגים 
בזפת או בדונג: פמוטות לני׳ באלה כבר היו מצויים במצרים וב¬ 
כרתים באלף ת 4 — 3 לפסה,"נ. במאה הראשונה לסד,"נ מיפיעים נ" 
החלב והשעווה, אולם עד לשלהי ימי-הביניים היו נ" מוצקים. 
ובמיוחד נ" השעווה, יקרים למדי, וההמון המשיך להשתמש בג" 
שהכילו פתילה טבולה בחופר בעירה נוזלי. הנ" היו בעיקר 
מתוצרת בית (שרירים לתעשיית בית זו קיימים עד היום), אך 
החלו להתפתח ״תעשיות״ של נ״ חלב ושעווה. רק בסאה ה 15 
הומצאה התבנית ליציקת נ" חלב (לג" שעווה לא נמצא פתרון 
דומה). תפנית נוספת בייצור נ״ תלה במאה ה 19 . בעקבות השגי 
הכימיה בפירוק השומנים ובטיפול בימי במרכיביה□, שבלול 
שיטות פיסיקליות של זיקוק וטיפול בתנאי לחץ וטמפרטורה מבו¬ 


קרים: כל אלה אפשרו השגת תומר מעולה לנ" (סטארין). חוסר 
פעולה אחר הוא הפרפין (ע״ע). בתומר הב" תלויים במידה מרובה 
משך הבעירה ואיכותה (באיזו מידה נוצר פיח או עשן, ובו איכות 
הלהבה). הגורם האחר לעניינים אלה היא איכות הפתילה, כלומר 
כושרה "לספוג" ו״לעכל" את הומר הבעירה. דרושה אפוא התאמה 
בין הפתילה והחומר — במיוחד ביחס לנקודת ההתוך — וכ״ב נדי 
להבטיח שריפה מלאה ולמנוע טפטוף■• דרוש גם יחם מתאים בין 
קוטריהם של הפתילה והנר. 

על אף השכלול הרב באמצעי התאורה בתקופה המודרנית עדייו 
משמשים דג" לתאורה חגיגית, בעיקר בהקשרים דתיים ופולקלוריס־ 
טייס, וכן להשראת אווירה "רומנטית" במסעדות. בנשפים וכיו״ב, 
לצורך זה התפתתה תעשיית ד.נ" הצבעוניים והנ" הדקזרטיוויים 
בעלי צורות מצורות שונות. פעי! המקום או המאורע אותו נועדו 
לקשט. שימוש מיוחד במינו הוא הנר שמשך בעירתו מחושב (ואף 
מצוין עליו), והוא מעין שעון. 

מ. 

נ" י ה ו ד י י ם. במתאר, על חדירת התרבות התסרית ההלניסטית, 
ייצרו היהודים את דג" המכונים "תשמונאיים", המהווים חזרה 
מכוונת אל המסורת הכנענית והישראלית. היו אלה קעריות-חרם 
קטנות שיוצרו על אבניים. שפותיהן נהדקו זו אל זו עד שהשיקו, 
ונוצר תרטו* 0 הנבדל מעין הנר — ללא עיטור וללא צביעה• נר 
זה שריה במערות-הקבירה היהודיות בירושלים וביישובי־יהודים כמו 
עין־גדי. רפת-רחל. ביח־צור, ועוד, בין המאות 3 — 1 לפסה״ג. תפוצתו 
היתה מוגבלת וייצורו נפסק באורח פתאומי. הכיבוש הרומי הביא 
אתו נ" חדשים. אך מניוון שעיטוריהם ביטאו את התרבות והפולחן 
הרומיים, ייצרו היהודים את הנר ת״הרודיאני", נעדר-העיטורים. 
הוא יוצר על אבניים — בניגוד לנד הרומי שיוצר בדפוס — והיו 
לו עין פחותה וכתף וחרטום רחבים. על הנר יש סימני קרצוף של 



365 


נ< 


366 


סכין שהשתמשו בו לשם עיצוב החרטום והבסיס, והם גם סימני- 
ההיכר לב" אלה. החרס. שצבעו ורוד (לפעמים אפור). דק וצרוף 
היטב ואינו מחופה. הב״ שונים בפרטים: מרובי־פיות, עד כדי יצירת 
מעגל סגור מוקף פיות, בעלי־ידיות והסרי-ידיות, וביו״ב. תדיר 
חרותים מעגלים קטנים בקצות החרטום. הנר ההרודיאני יוצר מימי 
מלכות ביח־הורדוס ( 40 לפסה׳־נ) עד סוף פרד בר־כוכבא ( 135 
לסה״נ), ונפוץ בכל א״י ואף בעבד,"י המזרחי. זמן קצר שימש נר 
זה ליד הנר ההשמונאי. אחרי החורבן החלו גם היהודים לעטר את 
ד,נ" בעיטורים, שבאמצעותם הביעו את זהותם והלך־רוחם. איסור 
עשיית "פסל כל תמונה" קבע אח סיגנונם של נ" אלה, שבמקום 
דמות אדם או אל עוטרו בציורי כלי־פולחן. טיפוס זה יוצר בשנים 
70 — 135 לסה״ג מדרום־מזרח לחברון, ונקרא, לפיכך, "נר־הדרום". 
הוא דומה לנר ההרודיאני. אלא שהאחרון נעשה בדפוס, וצדי 
החרטום לולייניים. נ" רבים מרובעים; הם אינם מחופים, ולכולם 
ידית־זיז אנכית. תוואי העיטורים נרשם בתוך דפוס אבן־הגיר במחו¬ 
גה, והדגמים נרשמו במכשיר הד, ולפיכך הקו עדין. הדגם המרכזי 
מובלט, ומותיר סביבו שטח ריק (אין כאן "אימת ההלל הריק" 
הידועה באמנות המזרח). עיטורים נכריים הועתקו במהופך. נושאי־ 
העיטורים מגוונים ביותר: כלים, תכשיטים, מבנים, סמלים אליליים 
כמו קרן־השפע והעוגן, מזבח ולצדו ענפים, ועוד. בולטים סמלי־ 
התגים: מצח, סלי־ביכורים ו״ארבעת המינים". כן נפוצים ציורי 
אשנול-הענבים, הטיפוסי לאמנות היהודית, צרורות של 3 רימונים 
מסוגננים, קנקני-פתכת ליין ולשמן, וציורי־צמחים, בעיקר התמר, 
פרהי־החבצלת והתימווה. בין העיטורים הגאומטריים בולטת הוורדה, 
המהווה סימן־היכר מובהק לאמנות היהודית באותה תקופה. המנורה 
שימשה מוטיוז עיטורי מקודש ביותר לאחר החורבן. בהיותה אסורה 
בחיקוי. שיוו לה מראה של כד בעל־ידיות. ושינו את מספר הקנים 
ואת כיוון הלהבות. למנורה רגל בדמות חרוט. ירך שמפנה 
יוצאים קנים מפוגלים, וטבלה שעליה מסומנות הלהבות בקווים 
קצרים. ציורי-מנורה מתקופה זו מעטים. לאחרונה נתגלו באיזור 
חברון נ" מתכת שבאחוריהם ניצבת מנורה שקניה אינם בגובה אהד. 

סיגנון וצורה שונים יש לנ" מגרש (עבה״י), שיוצרו ייצור המוני 
והושפעו מהאמנות הרומית הקיסרית. רבים הדגמים המשותפים להם 
ולב" שיוצרו בא״י: הלולב. הרימונים ועוד• אד לא נמצא ביניהם נר 
שעליו מנורה. בתקופה הביזאנטית לא היו נ" מיוחדים ליהודים. 
והם העדיפו נ" מטיפוס "בית־נטיף"(ע״ש מקום בית־היוצר), ששימ¬ 
שו מסוף המאה ה 3 עד המאה ה 5 . לאלה חרטום רהב ומכונף, עין 
גדולה פתוחה וידית-זיז פיראמידלית: במאוחרים יותר הידית דמויית 
כנף. נפוצים גם נ" מרובי־פיות. הפיטורים הם בעיקר בחרטום 
ובתבליט, וכוללים שריגי-גפן ואשכולות, ציפורים, קנקנים, חזיתות- 
מקדשים, קונכיות, ועוד. פרט לתבליט מנורת שבעת הקנים, היו 
הדגמים משותפים, כנראה, ליהודים, לנוצרים ולעובדי־אלילים. הסמ¬ 
לים באים בסכמה כמעט קבועה: ציור סימטרי שבו מלווה המנורה 
לרוב בשבי סמלים (שכיחים: לולב או שיפר ומחתה): יש שהמנורה 
מתוארת לבדה. ויש שמלווים אותה גם אתרוג, גביע, קנקן או 
ספר תורה, בדומה למצוי ברצפות הפסיפס ובציורי־הקיר. למנורה 
תלת־רגל וירד וקנים מעוגלים המפוטרים ב.,כפתורים". בתקופה זו 
ציירו חיקויים למנורח-המקדש וגם צורות חיות ובני-אדם. כשעוטר 
נר, שבו טבועה מנורה, בעיטורים נוספים, היו אלה עיטורים גאומט־ 
ריים בלבד. נ" שבהם סמל-המנורה יוצרו ונמצאו בבל מקומות מושבם 
של יהודים. גם בתפוצות הגולה. ידוע בית־יוצר בקרח־חדשת, מן 
המאה ה 5 לסה״נ, שבו ייצרו נ" מעוטרים בסמל-המנורה, ובנוסף — 
גם בתמונות מטיפורי-המקרא. נ" אלה הגיעו גם לא״י. בנ" הטיפוסיים 
לתקופה הערבית נדירים ציורי המנורה. — מהמאות הראשונות 
לספירה נתגלו נ' ש ב ת מיוחדים שידיותיהם התלולות שימשו מאגר 
לשמן (שבת. ב׳, ד). ו. זו. 


בתימן שימשה כנר־השבת קערית־אבן תלויה שבשוליה חריצים 
לפתילות: צורה זו עתיקה מאוד. בפרס התפתחו מנורות־שבת 
קטנות בעלות 2 פיות לפתילות, וניצבות על בסים; הקדומות הן 
מברונזה, והמאוחרות מהרם, פח פליז או נחושת. בכורדיסטאן 
ייצרון מחרם. 2 אצבעות עמקן. ולהן חריצים לפתילות בדופן הקד¬ 
מית, דש גם שנעשו מפח. בעראק השתמשו בכלי־זכוכית עמוק שבו 
השמן צף על פני מים; הפתילות בוקעות מחורי מכסה. בהודו (בני 
ישראל [ע״ע], בבומבי) הדליקו כבעראק, ולאחרונה גם במנורה 
זקופה קטנה, בעלת 5 זרועות לבתי נר. בגרוזיה מנורת השבת 
(שאלדאם) זקופה, ולה 2 — 3 זרועות לבתי נר. במארוקו עשויה 
מנורת השבת (קאנדיל) פה נחושת או פח פליז, מכופף לכלי מרובע. 
לשמן, ולו 4 פינות ״צבוטות״ לפתילות; (באלג׳יריה 3 וגם 5 
פינות). בבלקן הדליקו הספרדים נרות שבת בצלחת ביתית פלאה 
שמן זית, שטבולות בה עד 7 פתילות צמר־גפן. בא״י מדליקים 
הספרדים בשמן זית בצלחת זכוכית קטנה, ועליה מכסה שבו עד 
6 פתילות. 

מנורת שבת תלויה התפתתה בצרפת ובגרמניה ביה״ב המוקדמים 
בצורת כוכב בעל 6 — 12 קרני בזיכים לשמן — "כוכב היהודים" 
(תז ־ ] 5 ״ :ו 3 ס() בפי הגרמנים. הפשוטה — יצוקה פליז, והמהודרת 
עשויה כסף. בהשראתה יצרו יהודי איטליה במאה ד, 16 , והספרדים 
באמסטרדם במאה ה 17 (ובלונדון במאה ה 18 ), את מנורת השבת 
הספרדית העשויה, מעשה רוקע, מפח פליז או בסף, ובעיצוב נאה. 
סנורת־הנוכבים היתה בשימוש באשכנז כ 1.000 שנה, עד למחצית 
הסאה ה 10 . ואצל הספרדים — עד היום. במאה ה 16 הוכנסו 
לבתהכ״נ באירופה מנורות־שבת גדולות תלויות, בצורת כדור פליז 
ממורק, בעל 6 זרועות. במאה ה 18 שימשו אלה כדגם למנורות 
מקושטות קטנות, נתונות בתוך שריג בארוקי, גם בבתי היהודים 
בפולניה. 

מנורת שבת זקופה וצמודה קדמה לפמוטות באירופה במאה ה 17 . 
הדופן עשויה פה נחושת או פליז ממורק. ובית הנר צמוד לקיו. 
במזרח אירופה נוצרו במאה ה 18 שני טיפוסים: א. נר קטן בעל 
דופן ממורקת, מחוברת בזרוע לבית הנר העשוי פליז יצוק, ומקו¬ 
שטת בצורות אריה. צבי וצמחים. וצמודה לקיר. ב. מנורת שבת 
זקופה על שולחן השבת, יצוקה פליז או ברונזה, ולה 2 — 5 זוועות 
בצורת אריה. בסיגנון האמנות היהודית העממית של התקופה. 
מנורות כאלה הוצבו גם משני עברי עמוד התפילה בבהכ״נ. 

הפמוטות הזקופים של שבת ׳ וחג תחילתם במאה ה 17 
בבתהכ״נ ובבתי יהודים עשירים במערב ובמרכז אירופה. כתופעה 
נדירה שחדרה מהסביבה הלא-יהודית. הפמוטות עשויים פליז יצוק 
או פח פליז או כסף, רקוע ביד או במבלט; גבהם 30-15 ם״מ. 
הפמוטות הראשונים עשויים בסיגנון הרנסאנס והחל במאה ה 19 
נפוץ בהם סיגנון הבארוק והאמפיר. מסוף המאה ה 18 ובמשך המאה 
ה 19 נפוצו במזרח אירופה. ומשם לארצות רבות. רובם מעשה ידי 
יוצקים וצורמים יהודים. הייצור ההמוני של נרות במאה ה 19 תרם 
אף הוא להפצת הפמוטות. 

. 1882 ,! 07 ^ 1 ^ 111 ¥0#1 . 011 0115 ■ $1130 .וח £1 ו 11 זסי[נ[ 0 

ז. ע. 

מנהג הדלקת הנר עם כניסת השבח. שהוא ממנהגי השבת הקדו¬ 
מים והחשובים. זכה למקום מיוחד בהווי היהודי, ופרק שלם 
במסכת שבת מוקדש לעניינו. העובי ביישובים הקטנים וההכרח 
לקמץ בשמן למאור גרמו לכך שארוחת הערב היתה נאכלת בימות 
החול טרם השיכה, ועם רדת האפילה נסתיימה פעילות היום. בשבח 
ציוותה ההלכה על ה״קדוש" ועל סעודת שבח דווקא בלילה, וע״כ 
קבעו הז״ל כמצווה חשובה הדלקת ב". כדי שתיאכל סעודת שבת 
מתוך שלווה. כחלק ממצוות עונג שבת (שבת כ״ה. ע״א). נראה 
שמלכתחילה היתד, המצווה צריכה זירוז רב; היא הוטלה על האשה, 





367 נ■ - 

ונקבע ני זו אחת מ 3 עבירות שבגללן "נשים מתות בשעת לידתו", 
ומתפקידו של הבעל לזרז על דבר זר, (שבת ב׳, ו׳—ד). היות שאסור 
להבעיר אש בשבת, צריו להדליק את הנר מבעוד יום, ולגבי האשה 
נחשבת ההדלקה כקבלת שבת (ע״ע שבת). העניין נהפך לסלע 
מחלוקת עם הקראים, שלדעתם אסור להשתמש באש בשבת נם אם 
הודלקה קודם השבת. נראה ני במחלוקת זו יש לקשור את קביעת 
הברכה על הדלקת הנר. הנזכרת לראשונה אצל רב אחא משבהא 
(ע״ע), מתיו רצון "להוציא מלבם" של הקראים. מאוחר יותר הת¬ 
רחב המנהג והונהגה הברכה גם על נר של יו״ט, ורבו המנהגים 
בענייו: מספד הג". מספר הברכות וסדרן ביו״ט שחל בשבת, כיסוי 
העיניים בשעת הברכה, אמירת .,בקשות" מיוהדות, הדלקת הנר ע״י 
גברים לא־נשואים ונד. במשו הדורות היתה הדלקת הנר בערב 
שבת לסמל יהודי מובהק של מעבר מהול לקודש — וסתור כד 
להבדלה בין אומות העולם לישראל — בכל התפוצות. ובתור שכזה 
באה על ביטויה בספרות ובציור. 

נ" משמשים גם בטקסים דתיים אתרים. בהבדלה (ע״ע קדוש 
והבדלה) מסמלת הדלקת האש (ע״ע, עמי 334 ) את סיום השבת. 
משום הצורך להשתמש באבוקה דווקא, התפתח נר־ההבדלה הקלוע 
פפספר פתילות, וצורתו נאה במיוחד. נ" נשפה (ונר יום־הכיפורים), 
הדולקים 24 שעות, משמשים נ" זכרו! לנפטרים. ליד המת ובימי 
אבל מדליקים נ". כי הנר הדולק הוא סמל לחיים ("נר ה׳ נשמת 
אדם״ [משלי כ. כז]). הנר הרגיל. או הצבעוני והחגיגי, משמש 
בטקסי שמחה (חתונה, ברית מילה וכיו״ב). באירופה המרכזית 
והמזרחית היו מדליקים. בטקסי שמחה, נ״ הבדלה קלועים מ 5-3 
נ" שעווה דקים; אלה כונו "נר יהודי' ( 1-2 ־ז 111 ס 0318 ן), 

ב. מ. לוין. לתולדות נר של שבת (בתוך י, דודזוי ועורך], מסות 

ומחקרים לזכרון מרת לערה ר. מילער). הרצ״ה. 

י. ח. 

!ל, א(״ט 1 [ לד — ׳! 33 ז א : 301 311 ״ !■ 50 . — ( 1603/4 [ 1 ] — 1677 ), 

צייר הולנדי. ציוריו הידועים המוקדמים ביותר של נ־ הם 
מאמצע שנות ה 30 של המאה ה 17 . הוא התפחה בציורי נוף כפרי 
מושלג ובו תיאורים של מחליקים על קרח (המזכירים את יצירותיו 
של הצייר הנדריק אורקאמס [ 1585 — 1634 )), שפכי־נהרות וסביבות 
של תעלות־מים. במיוחד נתפרסמו ציורי נופיו המוארים באור-ירח 1 
הם מצטיינים באפקטים הרגישים של האור ובעיבוד המשוכלל של 
ציור השכבות. — ציור מעולה שלו ("נוף בליל־ירח") נמצא במו¬ 
זיאון ישראל. 

בנו, א ג ל( ו (ם £ 8 10 } ו ן דר נד ( 1634 — 1703 }, היה אף הוא 
צייר. הוא לסד אצל אביו ולאחר מכן אצל צייר הז׳אנר והדיוקנים 
יעקב ון לו ( 100 ). בחברתו הגיע לפאריס ובה שה־ שנים מספר 
( 1663 — 1666 ). ב 1687 הוענק לו התואר צייר-החצר של קארלום זז. 
מלך ספרד■ ב 1690 נתמנה ציירו של הנסיך־הבוחר בדיסלדורף, 
יוהאן וילהלם. יצירותיו הם ציורי נוף רומנטיים ומראות־פנים בנוסח 
האינטימי הרגוע של טרבודך (ע״ע). 

. 1966 !? 4 *ט . 100 ) 11111 :> 15,1 .? 

נראידות (סז&זז״זחא), במיתולוגיה היוונית נימפות (ע״ע נימפה) 
שוכנות־ימים, בנותיו של האל נראוס. לפי המסורת הרווחת 
היו 50 נ' והידועות שבהן היו אמפיטריטה, גלטיה (ע״ע ותמי שם) 
ותטיס, אם אכילום (ע״ע), הן התגוררו בארמון אביהן שבמעמקי 
הים, היו מיטיבות עם הבריות (ע״ע מים, עס׳ 243 ) וברצון היו 
מושיטות עזרה ליורדי-ים השרויים בסכנה. ביצירות אמנות תיארו 
אותן כנערות יפהפיות (וע״ע אנדרומדה), המשתעשעות בגלי-הים, 
תכופות בחברת דולפינים וטריטונים (ע״ע טריטון! הלניזס. עמ׳ 676 , 
678 ). הן מופיעות גם באגדות-עם של יוון של ימינו כנראידות 

. 1941 ,־ 011501101 . 0 


;רבץ 368 

נרבנון, (פממסלזנא), עיר בצרפת, במחוז אוד (ע״ע). שוכנת במי¬ 
שור פורה של גפנים על תעלת דה־לה-רובין (נ 1 ש 1 ) 

־ ם;י 1 ״ 11 ) כ 40,000 תוש׳ ( 1968 ). ידועה בסחר יינות וייצור דבש. 
צומת מס״ב חשוב. במרכזה של העיר מתרומם מושב הארכיהגמון 
על מערכת בנייניו. בחלקם מן המאות ה 13 — 14 ; היום משמשים 
בניינים אלה בית־עיריה ומוזיאון. מביו מבניה העתיקים האחרים 
של נ' מעניינות הקתדרלה הגותית הבלתי גמורה, סן־ז׳יסט (-]מ״; 3 
81 ״(! המאות ה 13 — 14 ). כנסיית סן־פול-סרז׳ ( 20 י 111-5£1 גי 1-1 מנב 8 ; 
המאות ה 12 — 13 ) וכנסיית םן-םבאםטיין הבנויה בסימון הגותי של 
המאה ה 15 . 

היסטוריה. נ׳ היתר, יישוב של שבט הטקטוסאגים וב 118 
לפסה״נ כבשוה הרומאים ועשאוה לבירת הפרובינקיה, ועל שמה 
נקראה גליד. נרבוננסים, היא היתה מושב הפדוקונסול, והרומאים 
היטו את אפיק הנהר אוד. כדי שיעבור בנ׳, ובנו בה נמל ובסיס לצי. 

במאה ה 5 כבשו הוידיגותים (ע״ע) את נ/ ב 719 כבשוה המוס¬ 
למים אחרי מצור שארך כשנתיים. קארל הגדול נכש אותה מידיהם, 
חילקה ל 3 רבעים, רובע אהד בשלטון הארכיהגמון, אחד בשלטון 
רוזן פראנקי, ואחד נמסר ליהודים. במסע הצלב נגד האלביגנזים 
(ע״ע) נבבשד. נ׳ בידי סימון דה מונפור. בראשית המאה ר, 14 חזר 
הנהר אוד לאפיקו הקדום. ונמלה של נ׳ יבש! באותו זמן גורשו 
היהודים מהעיר (ר׳ להלן). בפקודת פיליפ "היפה". שני דברים אלה 
גרסו לשקיעת נ׳. במאה ר, 16 שב פראנסוא 1 ובנה את חומות העיר. 

המצאו של יהודי בני 
— הראשון בצרפת — 
נזכר ב 471 . ב 589 נאסר 
על יהודי נ׳ להתפלל ב¬ 
קול. כתובת יהודית — 
הראשונה בצרפת — אף 
היא מני. 688/9 . ע״פ 
מסורות מהמאות ה 12 — 
13 סייעו יהודי ני בגרוש 
המוסלמים ( 759 ), וע״ב 
ניתנו להם זכויות-קרקע 
ואוטונומיה בראשות "נשיא". ע״פ מסורת אחרת הזמין קארל הגדול 
לני את ר׳ מכיר, אחיו של רבנו גרשם מאור הגולה (ע״ע), והוא 
ראשון הנשיאים. נ 768 מחה האפיפיור סטפן 111 על שיהודי נ׳ 
מחזיקים אדמות. ואף מעסיקים בהן נוצרים. במאה ה 12 היתד, 
מחצית העיר תחת שלטון הרוזן ומחציתה תחת הארכיבישוף, וע״ב 
נוצרו שתי קהילות נפרדות בני. אף שחיו כגוף תרבותי אחד. יהודי- 
הרוזן וכו בפריווילגיות נוחות נבר ב 1217 , ולכמותן זכתה ד,"קהילה" 
השניה רק ב 1284 . מרכז תורני נוצר בני במאה ה 11 , ובתחילת ה 12 
היתד, למרכז הגדול בפרובאנס. מחכמיה הידועים: משה הדרשן 
(ע״ע), אברהם בן יצחק (ע״ע). בני משפחת קמחי (ע״ע), משה 
בן יוסף ואחרים. בני נוצר אז הגשר הממשי הראשון בין תרבות 
ישראל שבספרד ובאשכנז. ב 1134 — 1143 הורע המצב בשל חיכוכים 
בין שליטי נ־ וטולוז; רבים היגרו לצרפת והמרכז הפרובנסאלי עבר 
ללינל (ע״ע). נ 1143 היו בני 2,000 יהודים, ור בנימין מטודלה 
מנת (נ 1160 לערך) 300 איש (כנראה ראשי משפחה). ב 1163 
הגנו שליטי נ׳ על היהודים ספני צלבנים ספרדים. ב 1236 פרצו 
פרעות, שהובאו במהירות ע״י הרוזן. נ 1246 מהר, הרוזן אמור' 1 
נגד מדיניותו האנסי־יהודית של לואי '\ו. בתקופה זו שגשג הרובע 
היהודי של הרוזן. יהודי נ׳ עסקו בעיקר בחקלאות, בייצור יין, 
בכריית מלח ובהפעלת טחנות מים, ומיעוטם היו סוחרים, גובי מסים, 
טבעים, מלווים ניבית (בעיקר מהמאה ה 13 ) ורופאים. 

' ב 1306 , שנת הגירוש מצרפת, היו בני 165 משפחות יהודים, 
שעברו רובן לרוסיון ולאזורי קטלוניה. בודדים חזרו לב ב 1315 



כתובת בלאטינית ע? מצבה 
בינרבוו, 88/9 מ 



369 


ניכון - נ יו ■!ז י. , 


370 


וב 1359 . בסוף המאה ה 18 שוב ישבו יהודים בני. ערב פלה״ע ] 1 
לא נמצאו יהודים בג׳; גם כיוס יש בה בודדים בלבד. 

14 $07 £71/14 .( ; 1897 , 430 — 401 ,. 111 [ . 001 ,* 0$ ־ 01 

- 1 * 1 ^ 18 0811 ,ץז 1£ ז 1 .ץ .^\ . 8 : 1912 ,.א 0 ![ 1/1 [ !) 1 ) £08/11/1011 

,מ 1 >תנ) , 7148$ ) £111 / 4 $[ 111 [ , 2 ת 3 ־ 111 \ 1€1 מנ\ 81 . 8 ; 1941 ,.א 18 $111071 
. 1962 , 309 . 10 < , 11:4 ) 0-1111 ) £7471 , 1 ^ 1 ל׳^יס^! ן 3 ,? 5 .. 7 ; 1960 

מ. 

נףבוני, מ?זה (סוף הסאה ה 13 לערך, פרפיניאן — 1362/3 , סוריה 
[ספרד]). פילוסוף ורופא יהודי. בשנים 1347 — 1362 נדד, 

עם ביתו. בערי ספרד. בשנות ה״מגיפה השחורה" היה בסדורה, ובעת 
הפרעות נאלץ לנום ולהפקיר את רכושו, בשנותיו האחרונות התיישב 
בעיר שוריא (סוריה). 

נשתמרו 7 ! מחיבוריו. רובם עדיין בכת״י, והם עוסקים בפרשנות 
לכתבים של פילוסופים ערביים ועבריים: אבן רשד, אבן סינא, 
אלגזאלי, אבן באגיה, אברהם אבן עזרא, וכן ל״פלות ההגיון" של 
הרמביי׳ם. גולת הכותרת היא ביאורו ל״סורה נבוכים" של הדמב״ם, 
שבו שאף להשלים את ה״מורה" בהתאם לדעות הפילוסופים (בעיקר 
אבן רשד) כדי שיהיה כולל "סתרי החכמה" כמו שהוא כולל "סתרי 
התורה״. דעותיו הפילוסופיות קיצוניות ונועזות, ולדבריו — קצתן 
מוסוות ברמב״ס עצמו, וקצתן נאסרו מתוך ביקורת עליו, אף כי תוך 
יחם של הערצה מופלגת. בפירושיו לכתבי הערביים פירש גם מובאות 
פן הקראן המשולבות בדבריהם, מתון הכרה במסירת פילוסופית 
משותפת ל״שלוש(ת) האומות אשר פשטו בכל המציאות — יהודים 
ונוצרים וישמעאלים" (ביאור המורה, הערת סיום בכת״י). חיבוריו 
העצמאיים הם: "שלמות הנפש", לשם חינוכו הפילוסופי של בנו; 
״פרקי פשה״. על 5 בעיות בתאולוגיה יהודית; "מאמר בבחירה" 
(ע״ע בהירה, עמי 156 ), נגד השקפתו הפטליסטית של המומר אבנר 
מבורגוס (ע״ע) שנועדה לבסס אידאולוגיה של שפד; "אורח חיים" 
( 1350 ), ברפואה ובענייני חינוך. 

נ' הוא מן העקביים ביותר בשיטת אבן רשד בפילוסופיה 
היהודית. האל מזוהה כעליון שבשכלים הנפרדים. הצורות כלולות 
בחומר בכוח, והן יוצאות מן הכוה אל הפועל ע״י רפרודוקציה של 
הפרטים בתוך כל אחד מן הסינים שבטבע, מכוח האנרגיה שמקורה 
בתנועת הגלגל, ההתחלה השכלית היא מקור הסדר והתקשרות 
הנמצאים, שבגללם העולם הוא שלמות אתדותית. נ , האמין באסטרו¬ 
לוגיה ובהשפעת צירוף המזלות על יחידים ואומות. 

מחיבוריו נדפסו: "מאמר הבחירה", בתוך "דברי חכמים" וביאור 
לס׳ מורה נבוכים (וינה, 1852 ). 

ק. סיראט, פרקי משה למ. נ׳ (תרביץ. ל״ט), הש ל; ,;וגסס']־ . 0 

£1 101:11111310 ) 6 ! 13101 ו!' 11 111908 :א! 14 ) ■א -/ 14 $41071 1808114 ■ 11 1 ) 11 ) 01 
1$114 ק£ 3 '.א ,/ 3 י \וו 1 גות 1 ! 4 > ; 1954 ,(^ 0, XX י} 4 / 1111 £זז 3 ח£זז 1 ״ 1 

,( 5 ש 11 ז 1 \) 5 £:>תג 315$ מצז 11 3011 1 צ׳\:זו?):> 1 \ 1811 ־^ 10 :ח 1 ) 007718 07 ' 5/11 08 

. 1967 
ש. צ. 

ברבתה, מחוז יהודי מזרחית לקיסריה. המקום נזכר בשם ארבה 
(ביור ״ 5011 ) 70 ,־, ובחילופי־גרסאות), וממנו פינה שמעון 
החשמונאי את התושבים בראשית המרד (חשמ״א ה׳, כ״ג), וייתכן 
שירש את שמה של העיר המקראית ארבות (מל״א ד, י). יהודי 
קיסריה נמלטו בשנת 66 לסה״נ לטופרביית נ׳ (מלה״י ב , , י*ד, ה׳). 
נ׳ נזכרת בירושלמי (ברכי י/ בי) כמקום־פונדק. במחוז נ' ישבה 
אוכלוסיה מעורבת: יהודים. שומרונים ונכרים. את עיר המחוז מזהים 
עם חירבת ביידוס, שבה נתגלו שרידי עיר רומית. המחוז השתרע 
מלגיו בצפץ ועד אנטיפטרים בדרום. 

מ. אבי־יונה. גיאיגרפיה היסטורית של א״י. 27/8 ז, תשי״אי. 

נרגל, ע״ע בבל, עמי 546 . 


נו הלללה ( 505 ז 0 זא 4 ח 0 ). משפחת צמחים דו־פסיגיים ( 36 סוגים 
וב 480 מינים), רובם באמריקה ומיעוטם בעולם הישן. עשבים 
חד־ או רב־שנתיים, בעלי עלים מסורגים או נגדיים. הפרחים נכונים 
או בלתי נכונים. עלי הגביע 2 — 
6 ; לרוב עלי הכותרת 4 ; מספד 
האבקנים כמספר עלי הכותרת או 
מספר כפול; השחלה תחתית, בת 
2 — 4 מגורות; הביציות מרובות, 
עמוד עלי אחד, צלקות 1 — 4 ; 
הפרי הלקט, לעתים רחוקות ענבה 
או אגוז. 

הסוג החשוב הוא נ ר־ה ל י ל ד, 
( 1 י 1 ט< 011 ומ 0 ), ובו כ 150 מינים, 
רובם בחלקים הממוזגים של אמ¬ 
ריקה הצפונית ומיעוטם באזורים 
הטרופיים. הפרחים ערוכים אחר־ 
אחד או שנים־שנים בחיקי העלים. 
צבעם צהוב. לבן או ורוד. בסיס־הפדח הוא בצורת צינור צר וארוך. 
הנושא בראשו 4 עלי גביע מופשלים לאחור ו 4 עלי כותרת רחבים. 
8 האבקנים מאוחים בזיריהם אל הצינור. צוף בכמות גדולה מופרש 
בצינור ע״י צופן, המרפד את חלקו התחתון של הצינור. הפרי — 
הלקט מוארך בעל 4 מגורות, המכילות זרעים קטנים רבים. הוא 
נפתח ב 4 קשוות. 

נר-תלילה החופי (ו 31 ״ 0 וחוחטת 3 . 0 ). הגדל בר בארץ, 
באדמות חול בקרבת הים. הוא צמח מהגר שהגיע מאמריקה הצפונית. 
זהו עשב דב־שנתי בעל עלים פשוטים, סאפירים. הפריחה נמשכת 
ברוב חדשי השנה, הפרחים הצהובים הגדולים נפתחים לפנות ערב, 
לפני השקיעה, ונשארים פתוחים במשך הלילה (ומכאן שמו!) והיום 
שלאחריו. ר,האבקה נעשית ע״י דבורי־דבש, וע״י רפרפים שותי צוף 
(וע״ע האבקה. עמי 282 ). 

באירופה ידוע מאוד נ ר ־ ר, ל י ל ד, ה ד ו - ש נ ת י ( 6150015 . 0 ) 
צהוב הפרחים. גם מין זה הובא מאמריקה ונפוץ כעשב רע באזורים 
נרחבים. מהסוגים האחרים יש להזכיר את המדד; מין אחד משלו 
מצוי בכיצות בארץ (מדז־-זוחל). — נפו-כן מצויים במשפחת זו 
צמחי־נוי רבים. 

ספרות בוטגית-גנטית עשירה מאוד נכתבה על ססס״ד״סגסס! . 0 , 
המצטיינת בווריאניליות הגדולה שלה. ,׳:; 1 ־ ¥1 5 !> . 13 ייחם זאת 
ליצירת מוטציות שכיחה ביותר, אולם לאתר מכן התברר, כי ה¬ 
תופעה נגרמת כתוצאה מחילופי קטעים של כרומוסומים והתהוות 
שרשרות של כרומוסומים, המביאות ליצירת קומבינציות גנטיות 
שונות. 

י. גל. 

3 תדה, ץ — 1351080 סנן — ( 1834 — 1801 ), עתונאי, משורר 
ומספר צ׳כי. כעתונאי היד. לאבי הפליטון בארצו. שיריו. 

שקובצו במספר קבצים, הם שירים ליריים, מהם אישיים־אינטימיים, 
מהם לאומיים־מיממיים, באלאדוח ורומאנסות. כמספר הצטיין במיוחד 
בסוג הסיפור הקצו. בו החווה בציוריות רבה, ותוך הדגשת האספקט 
החברתי, את החיים בפראג על רקע שכונותיה העתיקות (ץ 1111 !׳י״ק 
5 ) 010105110051 [״סיפורי השכונה תקטנה״], 1878 ), ורשמים ממס¬ 
עותיו בעולם — בין היהו, במזרח התיכון, — נ׳ נמנה עם מייסדי 
האסכולה הדאליסטית בספרות הצינית ועם הלוחמים למען התחיה 
הלאומית של עמו, אם כי הוא עצמו הושפע מהינה ומבוער, (ע׳ 
ערכיהם), יצא באחד מחיבוריו נגד היהודים הצינים הנוהים אחר 
התרבות הגרמנית. 

1£ ח 0 ?יג 1 צ 1$1 ץ £$$4 11/1/1 041 ? ״ ז \ 2 ./ ,מת 1 ז 4 א .£ . 5 

. 1965 ,) 51 ) 0 ? ?׳/ס 7111 ) א ץ)/ 41 י £71101 ,)! 10311 . 0 ; 1949/50 



נר־יולילת זזחוסי (-תזנ\ז!) 3 ז 20 ! 01 ח 00 
1 ! 6 ת 0 יח); בפינה ח יסגירו למטר. —י 
חבגית חפרח 




371 


נ־ייז 


372 


נדודה, סביו 


נרודה, סבלו — 13 > :!:־יא 3810 ?: שמו הספרותי של נפתלי 
ריקרד( אליעזר ריס [ 5 סע־? ע:מ £11 30 )נס!)! 311 ) 7 ־ 7 ?] — 

(נד 1904 , פאראל [צ׳ילה]), משורר צ׳ילאני. נ׳ שימש בתפקידים 
דיפלומטיים בארצות שונות. בתום מלחמת האזרחים בספרד הצטרף 
למפלגה הקומוניסטית. הוא נטל חלק פעיל במאבק המדיני בארצו. 
ב 1971 הוענק לו פרס־נובל לספרות. — נ׳ שר על המצפון האנושי 
והתמזגותו ביקום, בטבע ובחרבות — בכוח הדחף שבאדם לחתור 
לקראת שלמות. שירתו שופעת אנושיות מרטיטה וגילוי-לב. זוהי 
שירה ציורית, עשירה במטאפורות, בסמלים, בגוני נעימות. בסיגנונות, 
המצטרפים לאחדות לירית: ניכרים בה הסימנים של הסיר־ראליזם 

(ע״ע). — ביצירותיו 30010:1 ־ בסט ץ : 0 מ 31 ־!> 35 מ 1 ־ 0 ק ־) 111 ־^ 
13 > 3 :־ק 5 ־ 5 :> 1 ־ (״ 20 שירי-אהבה ושירת־יאוש אוזת״), 1924 ו - 81:51 
3 :ז־ 11 13 מ־ ב״ת:)() (״שהיה עלי־אדמות״). 1933 [ 1 ], 1935 [ 11 ], 
1947 [ 111 ]. מגיעה לשיאה שירתו האישית — שירת בדידות קודרת. 
יצירתו המאוחרת יותר משמשת כלי־ביטוי למאבקו הפוליטי, להש¬ 
קפותיו הרדיקליות, לאהדתו לספרד הרפובליקנית ולברית־המועצות. 
00:31 ־ 8 סז״ב 0 (״שירה כללית״), 1950 היא האפופיאה של אמריקה, 
שירת התקווה והשחרור. 

יחד עם רובן דריאו (ע״ע) וחואן דמון חיפנז (ע״ע) נמנה נ׳ 

עם המשוררים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בספרות שבשפה 
הספרדית בימינו. 

כל כתביו יצאו.לאור ב * 1968 . — בתרגום לעברית יצא לאור 
״מבחר שירים״, 1954 . 

,.א .? ) 11 1 ׳צ 10 ( 7 ) 0 , 6 ־ 1 ז 8111 \ 4 ,־)' 195 ,.א.? .[ 

7 ) 8 , 013 ׳ 03 -״ז . 1 ? ;* 1966 ,.א .? ) 6 10 ( £1 ) ץ ס!!);) , ! , 50 מס}.\ 7 ..\/ ; 1 ־ 196 
. 1968 ) 11 110 ) 0 !} 1.0 , 2 * 67 ?) . 1 ). 0 ; 1967 ,.א . 8 01 ־ 0/77 מ׳ ׳צ 

איר. ש. 

נרולנילןים — ״א״תזנסקבז! — שמם של חברי־תנועה סוציא¬ 
ליסטית מהפכנית ברוסיה. ראשיתה של התנועה בשנות 
ה 60 של המאה ה 19 , לאחר האכזבה משחרור האיכרים ( 1861 ), 
שלא היטיב את תנאי חייהם. בעיקרה היתה התנועה של משכילים 
שנענו לקריאת הרצו (ע״ע) "ללכת אל העם", ומכאן שמם (נ , ־־ 
עממיים). הר חפצו לעזור לאיכרים, לחנכם ולארגנם לפעולה מהפ¬ 
כנית. הם האמינו שרוסיה יכולה להגיע למשטר סוציאליסטי בלי 
לעבור את שלב הרכושנות (ע״ע מרכסיזם). את הבסיס להקמת 
משטר כזה ראו כאיכרי רוסיה שחיו בקהילות כפריות ובאובשצ׳ינה 
(ע״ע) — הקניין הקרקעי המשותף של הכפר. 

המשפיעים העיקריים על הר חיו בקונין, לורוב וטקציוב (ע׳ 
ערכיהם). בקונין ראה במרד ההמונים את הגורם המשחרר שיקים 
חברה מתוקנת; לוורוב הטיף לפיתוח "אישיות בעלת כושר למחשבה 
ביקרתית" והתכוון לאינטליגנציה אמיצת־לב ובעלת תודעה שתפעל 
להפצת רעיונות המהפכה, וםקצ')ב רצה בדיקטטורה מהפכנית של 
קבוצה ממושמעת ותקיפה. 

כ 3,000 ר הגשימו בגופם אח ההליכה לעם. הם נתקלו בחשדנות 
ובהוסר־הבנה מצד האיכרים. רבים מהם הוסגרו לשלטונות בידי 
האיכרים ונשפטו במשפטים המוניים: בגדול בהם נידונו 193 איש 
לגלות לסיביר ( 1878 ). 

ב 1876 התארגנו הר במפלגה ״זמליה אי ו 1 ליה״ (ז!א 1160 א\,זגפ 3 , 
"קרקע וחרות"). כשלון מאמציהם לעורר מרד נגד המשטר גרם 
לפילוג. הקיצונים, בהנהגת א. י. ז׳לןבוב וורה פיגנר, הקימו את 
"נארודנאיה ווליה" (זזתספ אחזקסרןחגז, "חרות העם", או "רצון 
העם״) ופנו לטרור. קבוצה זו רצחה את הצאר אלכסנדר 11 (ע״ע) 
ב 1881 והתפוררה ברדיפות שבאו בעקבות הרצח. חלק אחר, צ׳ורני- 
פרדיל (הסזנסנןסנו מ 1,1 מקס 1 י, "החלוקה־השחורה") נשאר נאמן לקו 
המפילגח־האם. עם מנהיגיו נמנו פלכנוב וזסוליץ׳ (ע״ע): בשנות 
ה 90 יסדו שני אלה את התנועה הסוציאל־דמוקרסית המרכסיסטית, 


יריבתה של הר. באמצע שנות ה 80 עברה ההשפעה בתנועה לקבוצת 
משכילים בעלי השקפות הוסאניסטיות וסוציאליסטיות ליבראליות. 
בשנות ה 90 ניסה מרק נתנזון, ללא הצלחה מרובה, לאחד מחדש את 
הר בארגון מפלגתי, בראשית המאה ה 20 השתלבו רוב הר במפלגה 
הסוציאל-רוולוציונרית (ע״ע סוציליסטים־רוולוציונרים). 

בין הר היו יהודים רבים. רוחם הטהפכנית והעממית־הסנטי־ 
מנטלית של הר השפיעה על הנוער היהודי, ורשמיה ניכרים ברא¬ 
שיתה של התנועה הציוניח־הסוציאליסטית. 

י. מאור. המהפכנים העממיים (״נארודניקיס״) והיהודים (בתוך.־ 
שאלת היהודים בתנועה הליבראלית והמהפכנית ברוסיה ! 1898 — 
1914 ], 105 — 114 ), תשכ״ד. 

א. לי. 

((״ 711 , 0 ׳לקו 0 קולן י וס — 3 עז־ 17 105 ־ 0000 003 ־ 5131 — ( 30 [ 1 ] 
— 98 לסה״נ) קיסר דומי. נ׳ נולד למשפחה אצילה. והיה 
מקורב לנידון קיסר. פעמיים היה קונסול, ב 71 עם אספסינוס קיסר 
וב 91 עם דומיטינוס קיסר. משנרצח זה האחרון, נבחר ר לקיסר 
בידי הסנאט ( 18.9.96 ). 

בחירתו פתחה תקופה של שלטון ליברלי מתון, שבא לאחר 
משפר העריצות של דומיטינוס. פסלי דומיטינום נותצו. חוקיו בוטלו, 
הופסקו המשפטים על 
..פגיעה בכבוד הקיסר" 
וניתנה לגולים הפולי¬ 
טיים הרשות לשוב. ר 
הנהיג הקלות ב״מס־ 
היהודים"(ע״ע, וד׳ תמו¬ 
נה). פעולותיו החשובות 
ביותר של נ׳ ב 16 חדשי 
שלטונו היו חלוקת קר¬ 
קעות לעניים והקפת קרן לתמיכה בילדי משפחות עניות ( 3 ) 31101011 ). 
החוגים שהתנגדו לשלטונו של ר היו הצבא והמשמר הפרטוריאני, 
שתמכו בדומיטינום בשעתו, ב 97 השיגו הפרטוריאנים, למרוח התנג¬ 
דותו של ר, את הריגת רוצחי דומיטינוס. 

ר היה ערירי ואימץ לו לבן את טרינום (ע״ע) אהוד הצבא, 
והבטיח בכן את יציבות השלטון. 

,'<;>| 1 ) 5 א . 14 -א :"( 1901 ,( 133,154 . ¥11,1 .£..א) )״/״)־ם , 51010 •ה 

״/ £65 .) 115 ־ 1 1 ) £138115 ) ££07£ ) 1/0 צ £((/ 11 ( 07 .א / 0 " 10 ( 7710 )/ 11 " ) 7/1 
, 07$ <)<} 7771 ( 07 ( 8077 ) 710 , ££0041675011 . 11 ; 1921 ,( 5-16 

6 ( 07 .א , 007011100 7 ) 106 ) £)) 1 ו 0 ס/ 7 [ 0 (' 7 )<) 1711 ) 7/1 , 0 וזזץ 5 . 11 ; 1927 
- 03.1 .א : 1930 ,( 70 ־ 55 , 71)0 (0117031 0£ 1100130 51011165, XX ) ח 0 { 770 

. 1950 ,.א , 1 ) 261 

נרוטוביך, גבריאל - . 7 ־ 1 ״ 0 ] 73111 ? 1 ־ 11 ( 031 - ( 1865 , טלז , — 
1922 , ורשה), מהנדס ומדינאי פולני. ב 1907 נהיה לפרו¬ 
פסור להנדסת חשמל בציריך, ותכנן תחנות הידרו־חשמליות בשוויץ, 
איטליה וספרד. בסלה״ע 1 היה ירד הוועדה לסיוע לנפגעים פולנים, 
הזד בתום המלחמה למולדתו, היה ב 1920/2 שר לעבודות ציבוריות 
ואורב שר החוץ. 

כשפרב י. פילסודסקי (ע״ע) להיות מועמד לנשיא, נבחר נ'. 
ידידו של פילסידסקי, לתפקיד זה, בתמיכת הסוציאליסטים. מפלגת 
האיברים, וכן המיעוטים, ובהם היהודים ( 9.12.1922 ). רוגזו של 
מפלגות הימין, ובייחוד מפלגת האנדקים (.ס.\. — לאומנים דמו¬ 
קרטים) האנטישמית, עלתה בגלל הבחרו בתמיכת היהודים, ושבוע 
אחרי הבחירות נרצה נ׳ בידי איש מפלגת האנדקים. 
נרויק (*!•:צא), עיר־נמל בצפון־ספרב נורווגיה: 15,000 חוש׳ 
( 1971 ). נ׳ שוכנת בפיורד אופוט ( 61 ) 0 ) שמימיו אינם 
קופאים בחורף. ומכאן חשיבות הנמל המשמש כמוצא יחיד לאיזור 
מכרות־הברזל של שוודיה הצפונית, משקופאים חופי הים הבלטי. 
נ׳ נוסדה בשנות ה 80 של המאה ה 19 , ולא נרשמה בהיסטוריה 





373 


;לוי! — נ-רול:םי 


374 


עד שנתפשה. ב 9.4.1940 . בידי כוחות גרמניים, שרצו לתסוס את 
משלוח עפרות־הברול השוודיים לאנגליה. בשני קרבות־נ ( 10.4.40 
ו 13.4.40 ), שהתנהלו באכזריות רבה בפיורד אופוט הצר ובשלוחוחיו, 
חיסל הצי הבריטי (במחיר 2 משחתות) 9 משחתות, צוללת ו 9 
אניות־תובלד, גרמניות. הבריטים כבשו את נ' ( 28.5.40 ) והחזיקו בה 
כשבועיים. משנסוגו, נכבשה והוחזקה בידי הגרמנים עד 1945 . 

(רול, ז׳רר דה — 19 > [_>ז 3 ד> 0 ! פסודלניס של ז׳רר 

לבריני [ 10 ״נ 1 זנ) 03 ] — ( 1808 , פאריס — 1855 . שם), סופר 
צרפתי. נ׳ היה ממקורביו של תאופיל גוטיה (ע״ע) ונמנה עם הוגו. 
הושפע מן הרומנטיקה הגרמנית וגם מהינה (ע״ע), שעמו התיידד 
ומשיריו תרגם. עניין מיוחד מצא בתורת האוקולטיזם והמסתורין. נ־ 
ערד מסעות בארצות אירופה וב 1843 ביקר במזרח הקרוב 
0114111 60 (.,מסע במזרח״), 1851 ). שיווי־משקלו הנפשי נתערער 
לראשונה ב 1841 , ומאז פקדוהו התקפי שגעון מדי פעם. הוא התאבד 
בתליה. — נ' פרסם בהיותו בן 20 (ב 1828 ) את תרגומו ל״פאוסט', 
והתרגום זכה בהערכתו של גתה עצמו. מכתבי הפרוזה שלו: 1x1 
[וח־ 1 ! 1 ! 15 ס 0 ל 311 5 !נ 511 ! 111 ס 1 ?) 1111111111135 (,׳בעלי ההארה" (כותרת 

משנה: ,.מבשרי הסוציאליזם״)), 1852 ! 11 ־ 1111 ! 1x5 (,.בנות 

האש״). 1854 — קובץ סיפורים (הכולל את בעלי רקע 

אוטוביוגרפי, ובהם עולם החלומות, הדמיון, זכרונות הילדות והמצי¬ 
אות משמשים בערבוביה. הרומן 51111:113 ■ ( 1855 ) הוא נסיו! נועז 
לתאר את הזיותיו וחוויותיו של אדם המפרפר בין שגעון ופכחון, 
כשהגבול ביניהם הולד ומיטשטש. למפתז״וס 1x5 ("הכימירות") 
הם 12 סונטיס (שנתפרסמו ב 1854 בקובץ ,.בנות האש"), הססזגים 
בתוכם מידע, זכרונות אישיים, נושאי מסתורין ווידויים רגשניים. — 
נ׳ חיבר גם מחזות, מהם בשיתוף עם אחרים (אלכסנדר דימה). 

נימת המועקה המציינת את נושאיו של נ׳ משווה ליצירתו אופי 
של מסתורין ושל אגדיות: נ׳ היה רדוף הזיות כפילות. חטא ומחילה. 
הרהורי סיוט על המוות! הוא לא חדל מלבקש את האשה־האם, אותה 
"בתולה-אם", שהיא. לדבריו, "ביטויה העליון של הברית עתיקת־ 
היומין בין שמים וארץ". השפעת יצירתו על הסימבוליזם ועל הסיר- 
ראליזם היתד. רבה. 

לעברית תורגמו שניים משיריו. ב״כרמלית", ד׳/ה׳. תשי״ת. 

40 .€ ,ץז 7 נ 1 ( 1 ;* 1955 , 10/11/116 ('( 16 46 .€ , 1710 ^ 

; 1963 , 11110/1 ) 0 61 66 (( 6716 <]^ , 811:807 .[ ; 1956 , 740  . 0 101% ( 01 .״ 1 
. 1968 , 1900-1967 , ! 071/101 0 ״׳ג 46 . 0 ,;! ¥1113 .{ 

יי. א. ק. 

נרי, פילייפו (״הקדוש״) - ! 1 )א 0 קק 1 !מ (״ 53 ) — ( 1515 , 
פירנצה — 1595 , רומא). נזיר איטלקי. מוסיקאי. ב 1534 
ההל בלימודי פילוסופיה ותאולוגיה ברופא. ב 1551 הוסמך לכומר. 
החל מ 1558 ערך טקסי תפילה באולם־תפילות ( 01310110 ■ ור׳ להלן) 
של מנזר ע״ש ג׳ירולאמו ה״קדוש", שבמרכזם היו שירי תהילה 
בציבור ( 13111113911110311 [ע״ע מוסיקה. עם׳ 545 !) ודרשותיו. שהיו 
מלוות ויכוח חפשי. טקסים אלה זכו להצלחה רבה והשפיעו על הלכי־ 
הרוח של מעמד הבורגנים באיטליה. 

בצד הלאודות, שסיגנונן עממי־שירי, פיתחו ני ואחרים לאודות 
בעלות תוכן סיפורי ואף דרמתי, והן הושרו בצורת דו-שיח, כש¬ 
במקרים רבים צורפו זה לזה תכליל חילוני ותמליל דתי. מאלה 
התפתחה. ב 1600 בערך, צורת האודטוריה (ע״ע, וע״ע מוסיקה, עמי 
559 ). בחוגו של נ׳ היו ג. אנימוציה (גוססנזת״מלן). גי. פ. פלסטרינה 
(ע״ע), גי. אנציינה ( 151131113 ) וס. קופראטי ( 0011:1-311 ). כולם פרסמו 
ספרי לאודות. וע״ע אורטורינים. 

( 07 ! 40 ) 70016011 10006 111 1 ) .? 1 ( 81111 , 101 ) 807 . 13 — £116 ממ 0 יז ״ 1 

.* 1958 16 

נו־ם־םץ, ע״ע בבל, עמי 538 . 


נתסט, ולמר הרמן — חמגחזז€^ ז 3110 / ג \ — ( 1864 — 
1941 ), כימאי גרמני. נולד בבריזן ("סגס״פ) ואת תארו 
קיבל בווירצבורג ( 1118 ר 131 נ 1 ץי\) על מחקר נדבר תאים חשמליים. 
במחקר זה המשיך גם בלייפציג (;) 1x1117.1 ) וב 1889 פרסם תאוריה 
המאפשרת חישוב מתחי תאים חשמליים, על ידי משוואה הידועה 
כיום במשוואת נ׳ (ע״ע אלקטרוכימיה). המשוואה מקובלת עד היום 
למרות ששיקוליו של נ׳ כדבר לחץ אלקטרוליטי של המסה שמפעי¬ 
לים יונים במתכת על התמיסה אינם מקובלים עוד. ב 1891 מונה 
לפרופסור לכימיה פיסיקלית בגטינגן, שם פרסם ספר הדן בכימיה 
תאורטית! להשקפות המובאות בו היתד, השפעה גדולה על הת¬ 
פתחות הכימיה הפיסיקלית. באותה שנה גם נתן הסבר לתופעת 
היוניזציה המהירה שעוברים המרים שונים במים (ע״ע יונים). 
תאוריה זו, המבוססת על המקדם הדיאלקטרי הגבוה של המים (ע״ע 
חשמל, עמי 177 ), סילקה את הספקות האחרונים בקשר לתורה היו¬ 
נית של ארניום (ע״ע). השקפה זו הונעה, באופן בלתי תלוי, על ידי 
תומסון (ח 50 מו 10 )ח•) ונקראת אפוא תורת נ׳־תופסון. את תגליתו 
החשובה ביותר, שהיא החוק השלישי של התרמודינמיקה, פרסם נ׳ 
ב 1906 . לאחר שמונה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. חוק זה קובע 
כי בטמפרטורת האפס המוחלט האנטרופיה (ע״ע) של חומר בשווי 
משקל היא אפס. במצב זה אין תלות בין לחץ, נפח ומתח פנים לבין 
הטמפי וניתן לחשב את העבודה המכסימלית של המערכת מתוך 
כמות החום המשתחררת. מחקרים בפוטוכימיה (ע״ע) הביאו את נ׳ 
לגילוי סיבת התפוצצותה של תערובת מימן וכלור בהקרנה. תגלית 
זו היא אבן־פינה במחקר תגובות שרשרת. ב 1920 זנה נפרם נ(בל 
לכימיה על מחקריו בתרמונימיה• 

נ, סז. 

נו־סס — ?ווסק״א — ( 8 ד 4 י— 568 , רומא). מצביא ביזאנסי. נ׳ 
הסריס פעל תחילה במינהל הכספים של הקיסרות. נ 532 
השתתף בדיכוי .,מרידת ניקה״ (ע״ע ביזנטיון, עמי 364 ). נ 535 
נשלח לאלכסנדריה, וב 536 הצית חלק •מהעיר, כדי לדכא מהומות 
על רקע דתי. ב 538 נשלח לאיטליה לסייע לבליסריוס (ע״ע), אך 
בעקבות סכסוכים עמו הוחזר לקושטה. נ 552 חזר לאיטליה, הביס 
את האוסמרוגותים, הרג את מלכם סוטילה וכבש את רומא. עד 
555 תכניע נ׳ אח התנגדות הגותים, וכן את גדודי האלמנים (ע״ע) 
והפרנקיס שפלשו לצפון איסליה. נ' היה מושל איטליה עד להדחתו 
ב 567 , ארגן בה מינהל מתוקן ושיקם את בנייני רומא וחומותיה. 

(< 0 ( 1111171 [ , 8811107 .¥\ ,[ ; 1949 , 11 ,)■( 1 <ן 71 /.ץ- 807 411 ) 017 ( 1111 ,תנ 810 .£ 
. 1966 , 77 !() 1801 £0/0411 1.0:67 16 !) !) 0/1 

נךק 1 זה, ע״ע אנסתסיה; הךזימה. 

נךקולפם;ה (ץצק^ססזמת׳ מירר: ף*ש 0 ׳^ = תרדמה׳ = 

אחיזה). התקפים של שינה קצהו" החוזרים ונשנים לעתים 
רחוקות או תנופות ולפעמים אף פעמים מספר ביום. לראשונה ב- 
1880 תיאר ד.נור(לוג והפסיכיאטר הצרפתי דלינו ( 311 ז״ 0311 ) אח 
התופעה• 

נ' היא תסמונת ( 4 ת 111101 !ץ 5 ) של הפרעות שינה: אין זו מחלה 
בעלת גודם סינהי מוגדר ואחיד, והנתקף בשינה אינו מושפע מנסי¬ 
בות ומפעילות האדם. יש שקודמים להתקפים אלה סימנים ( 31113 ), 
כגון כבדות בעפעפיים. סחרחורת וליאות. אולם ברוב המקדים ההתקף 
בא בלא סימני אזהרה מוקדמים. השינה היא פתאומית וטבעית 
באפיה. ניתן להעיר את האדם. וקשר דגשי ומילולי נוצר מייד. 
ההתקף נמשו מהלקיקי שניה ועד שעות, ובמקרים יוצאים מן הכלל 
גם יותר. כשהאדם מתעורר מהשינה הוא רענן. לפעמים הוא ער 
לסביבתו בעת השינה. אבל אין הוא יכול להגיב עליה. התקפים 
אלה מלווים איבוד טונוס השרירים המתבטא בצניחה העפעפיים 
והראש. ואף נהתמוטטותו של הגוף כולו. 



315 


"ז, פר 


376 


נרלו:ססרי 


ההתקפים שכיחים ביותר בנוער מתבגר ואנשים צעירים, ביחס 
של 6:1 בין גברים לנשים. הנתקפים בד מגלים לפעמים עוד סימ¬ 
נים׳ כגון השמנה כללית, חולשה אד העדר כוח־גברא. 

בדרך כלל בדיקת ה. 8.0 .£ תקינה בין ההתקפים, ובזמן ההתקף 
מראה התרשים סימנים אפייניים לנמנום או לשינה. במקרים רבים 
התולים מבריאים מאליהם כעבור זמן. הטיפול המקובל נעשה בעיקר 
באמצעות תרופות מעוררות, ובמקרים פסיכוגנייס ניתן טיפול נפשי 
וסביבתי. 

. 4 , : 1960 , 11 ־ 1 , 01300101 10101 * 11 4 ח 0 <( 3 ק* 11 < £1 ,או> 1 ז 11 ^ 1 . 0 . ז ^י 
.־ 1968 , ץזו 1 ו 111 *^ 73 04*01 0111x10x1 ,ג 1£011 . 0 " 1 -ס־ 04 ז< 

נרקיס, מרדכי ( 1897 , סקאלה [פולניה] — 1957 , ירושלים), 
חוקר־אפנות ופנהל מוזיאון בצלאל (ע״ע). קיבל חינוך 
מסרתי, ואורב השתלם בספרות קלאסית ובתולדות־האמנות באוני¬ 
ברסיטות קראקוב ורנה. עלה לא״י ב 1920 והשתלם בביה״ס בצלאל. 
לאחר מותו של ב. שץ, ב 1935 , נעשה למנהל־המוזיאון. נ׳ התמסר 
לרכישת יצירות אפנות ואומנות־קודש יהודית, והתמחה בגרפיקה, 
בנומיסמטיקה ובתיארוך חפצי־האפנות. לאחר מלה״ע 11 טרח רבות 
בהצלת חפצי־אמנות, שנגזלו ע״י הנאצים. מבין פרסומיו הרבים: 
מטבעות א״י, א , —ב , , תרצ״ו/ט: מלון למונחי הגרפיקה, תרצ״ז; 
מנורת החנונה, ח״ש: מלאכת האפנות של יהודי תימן, תש״א. — 
הקובץ: א״י, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, תשכ״א (כולל 
ביבל'). מוקדש לזכרו. 

נרקיסוס (;!ססס״ופ״א), דמות מן המיתולוגיה היוונית: עלם 
יפהפה. בנם של אל־הנהר קפיסיס והניפפה ליריופי (מלשון 
לירי(ן — שושנה). נ׳ התנכר לכל העלמות שאהבו אותו. הוא זלזל 
גם באהבתה של הנימפה אנו (=הד: ע״ע). בשל בך נענש ע״י 
נפסיס (ע״ע): התאהב בננואת־פניו שראה בנחל. עד שלא היה 
בנוחו לנתק את מבטו סמנה, וגווע מגעגועים. אחרי מותו הפך 
לפרה הנקרא על־שמו (והשר היאקינתוס). משמו נגזר הפונה נאר־ 
קיסיות או נארקיזם (,ת!"""), המשמש במיוחד בפסיכואנליזה, 
ומשמעו התאהבות אדם בעצמו, סיפוק מאהבה עצמית. 

.* 1911 , 1 ־ 9 , 111 ,^״ 730 11 * 0014 * 711 ,זס/גז'-! . 0 .( 

נרקיסים (,ב, 3€ ()! 11 ץ, 51113 ׳.). משפחת צמחים חד־פסיגיים מסד¬ 
רת השושניים > כוללת כ 70 סוגים ובהם כ 900 פינים, 

הנפוצים בעיקר באזורים טרופיים ופתיטרופיים. רבים מהם שוכני 
ערבות. תני נעלי בצל אי קנה־שורש (ע״ע גאופיטים)! לרוב הם 
בעלי פרחים נכונים ואנדרזגיניים. הערוכים בתפרחות דסויות־סוכך 
המלוות מהחל: לעתים הפרחים נודדים: עלי העטיף הבותרתיים 
בשני דודים בני 3 עלים חפשיים או מאוחים: האבקנים בשני דודים 
של 3 , חפשיים או מעורים נעסיף: לעתים קרובות נפרה עטיה 
שמוצאה סבסיסי חזירים; מרקים קיימת הטרוסטיליה (ע״ע האנקה, 
עמ ׳ 280/1 ). השחלה תחתית בת 3 עלי־שחלה מאוחים. הפרי לרוב 
הלקט, לעתים רחוקות ענבה; האנדוספרם בשרני. תני מחולקים 
ל 2 בנות משפחה: ( 1 ) האמריליים (:> 3 תו 11 ו 1711 ב 1 וו 5 נ [ 10 שבטים 
הכוללים את רוב הסוגים!), שהם בעלי עמוד תפרחת ללא עלים 
ומכילים אלקלואידים; ( 2 ) האיקסיוליריים (*אומ 011 !א 1 [שבט 
יחיד[), שהם בעלי עמיד תפרחת נושא עלים ואינם מכילים אלקלו־ 
אידים. בת־משפחת תאגביים, הכוללת את ד,אגבה (ע״ע אגוד,) ואת 
הפורקרויה ( 2 :>זתגי,גי 8 בילסזזזטס?), המספקים סיבים בעלי ערך כל¬ 
כלי, הופרדה בשנים האחרונות סן הב' כמשפחה עצמאית על סמך 
תכונות מורפולוגיות. כימיות וציטולוגיות. ד,נ׳ נחשבים כמשפחה 
מתקדמת בתוך סדרת השושניים, בעיקר על סמך האיחוי בדורי ה¬ 
עטיף ובגלל השחלה התחתית. הנ ׳ עשירים באלקלואידים המרוכזים 
בעיקר בחלקים התת-אדמתיים. ערכם הכלכלי בעיקר כצמחי נוי, 


ביניהם: נרקיס— כ 30 
מינים באירופה המרכזית 
ובאיזור הים התיכון עד 
לסין ויפאן; נרקיס מצוי 
— אחר הצמחים המקוב¬ 
לים ביותר על חובבי 
הפרחים — ידיעים למע¬ 
לה מ 100 זנים שוגים: 
אמריליס (ע״ע ור' תם' 
שם): הימנוקלים — כ־ 
40 מינים באמריקה ה¬ 
טרופית וקרינון — נ 130 
מינים. פרחיהם גדולים. 
צבעם לרוב לבן או ורוד: 
פקעותיהם גדולות וזרעיהם עשויים פקעות קטנות. בישראל גדלים 
בר רק מינים מעטים מתני המצטיינים כילם ב;פים ונמנים עם 4 
סוגים: נרקיס, חלמונית וחבצלת מבת־משפחת האמריליים, ורק 
הבחלית 0 וס״: 1 ס 1 * 1 ) מבת־משפחת האיקפיוליריים. 

. 1964 , 11 . נן< 7/6 מ 0 /מ^ 2 א 8 //י 7 40 

ק. ח. 

נש, ג׳ון — נ 1 ! 3 א ״ 011 ( — ( 1752 — 1835 ), ארדיכל אנגלי. נ׳ 
היה שותפו של הגנךהארדיכל האמפרי רפטון ובשנות 
שותפות אלה ( 1796 — 1802 ) נודע שמו נסתננן הווילות כפריות 
בסיגנונוח שונים. ב 1806 נתמנה ארדיכל מחלקת היערות המלכותית 
וב 1813 — מפקח ראשי. הוא עיצב נוף גנים ונוף עירוני כאחד. 
כשתכנן (מ 1811 ואילך) את דמותו האדריכלית של העורק המוליך 
אל לבה של לונדון ( 1 ־״ ז$ 1 ת 81 ס! 0 ואת מיתאר הדיג׳נטם פארק. 



י-׳י! נ׳ש: הביחז המלכותי, 1 ור'יט.ין 


נ׳ התמחה גם בעיצוב חזיתות סטוקו קלאסיות, ש״הודבקו" על קבו¬ 
צות בניינים. נוסף לחווילות ולטירות הרבות שתיכנן, עיצב ( 1815 — 
1823 ) את הביתן המלכותי בברייטון׳ בסיגנון אכסוטי, ואת בניינו 
המחודש של ארמון המלכות באקיגגם ( 1825 — 1830 ). עם מוח פטרו¬ 
נו, ג׳ורג׳ ז \ 1 ( 1830 ), פוטר ממשרתו. — נ׳ היה מייצגה המובהק 
של התפיסה ה״ציורית" בתכנון הנוף ושל הטעם האקלקטי השמרני, 
אך המעודן עפ״ר, בתקופת "התחיות" הסיגנוניות למיניהן. 

** 11 ס? * 711 ,.^ 1 ./ ,. 111 ; 1960 ./ / 0 * 711 , 15 ׳י 03 . 7 

. 1966 , 1 ** 1111 *■< 4 

נש, פול — ,[ 435 < 1 :״.< 1 — ( 1946-1889 ), צייר ואייר אנגלי. 

נ' למד בבית־תספר לאמנות ע״ש סליד, בלונדון ( 1910/1 ). 

בתקופות שתי מלהמות-העולם היה צייר־סלחמה. ציורי-נוף היו 
מרבית יצירותיו בתום פלד,״ע 1 ומקצתם מעידים על השפעתו של 



נריוים ם 7 וי (מ).י 1 ו*ג 1 

1 . בצל עם חותלת ועלים; 2 . תפרחת; 3 . סרח 
ה;ך." לא־ יכו: 1 . הכני,־; -;־׳►ך׳ 



סזן. ב 1930 התחילה יצירתו 
להתקרב לציור המופשט! 

ב 1933 יסד קבוצת אמנים 
נסיונית — £ת 0 "חס 
(״יחידה סס׳ 1 ") — שדגלה 
ברעיון האמנות המופשטת. 

אולם עוד קודם לכן התעניין 
בעיקר בציור הסיר־ראליס■ 

סי; בשנים 1936 ו 1938 הש¬ 
תתף בתערוכות סיר־ראליס־ 

פיות בלונדון ובפאריס. ציו¬ 
ריו .,עולם חדש״ ( 1918 ) 

ו״קרב בריטניה״ ( 1945 ) הם קינה על שממון וחורבן. סדרת ציוריו 
הסמלית ״חמנית וחמה״( 1943 ) מרמות על קשר מסתורי שבין השמש. 
הפרח וחיי אנוש.-נ׳ אייר גם הוצאה אנגלית של ספר בראשית. 

יצירתו מוצגת בגלריית טיט. במוזיאון המלחמה הממלכתי בלונ¬ 
דון ובאספים אחרים באנגליה. 

ב 1949 י״ל אוטוביוגרפיה בלתי גמורה שלו, 06111110 ("מתווה"). 

. 3111 ־ 8116 . 4 ; 1948 ,.א .ק ,(!מ) ,•״! 6,1 . 1 א !■!י 1 ( ..׳ה . 11 

. 1955 , א ' 1 

2 ( 11 , ת 1 מס —( 13511 <) 38110 (יז 35 ות 110 -ל—( 1567 — 1601 ד). סופר 
אנגלי. נ- למד באוניברסיטת קימבריג׳. בתום לימודיו הת¬ 
חיל בכתיבה סאטירית (ד 51111111 ג 31 / ) 0 ץתזסזנ״ד, ["אנטומיית האב¬ 
סורד"), 1589 ), והיה לסאטיריקן הגדול בדורו. בעלוניו התקיף נ' 
כל צורה של כתיבה זולה ויומרנית. במיוחד שימשו מטרה לחציו 
אויביו בנפש הפוריטאנים, ב 1592 חיבר את מחזר,-המסכה הסאסירי 
:זמ^מבזצס , !" !,,, 1 , 01111 ;) 1,35 , 11 רז, 511,11 ("צוואתו של סאמרס"). 0 ו 1 ז 
ז 1 > 11 ^ד 3 ז 31€ X ״ט 1 ז £0 ת 13 (״הנוסע ביש-המול״), 1594 , הוא הסיפור 
הפיקארסקי הראשון בלשון האנגלית. הוא נתקבל באהדה בקרב 
קהל הקוראים האליזבתי, שהיה תאב לסיפורי הרפתקות מארצות 
רחוקות. למעשיות על שפיכות-דמים ולסיפורי-אהבה רוויי־סכנות, 
זוהי תערובת של מעשי־קונדס. אימה וקטעים ארוכים בעלי יופי 
לירי אמיתי. • לג׳ היה, כנראה, גס חלק בחיבור מחזהו של מרלו 
(ע״ע), "הטרגדיה של וידו". 

יצירתו י״ל ב 5 כרכים, 1904 — 1910 . ובמהדורה מחודשת ב 1958 . 

. 1941 ,ץן{ק 3 ו 110£1 < 811 1 ! . £11 6 <ז 0 //־׳ס'•/ ./ ,וח 11 ^ו €1 תת 1 ;יד .\צ .$ 

נשואים, המסגרת החברתית והחוקית להתקשרות גבר ואשת לשם 
חיי אשות (ע״ע) קבועים. המסדירה את היחסים והחובות 
ההדדיים שלהם כבעל ואשה, והמעניקה מעמד מוגדר ומוכר לצאצאים. 
האקט הפורמלי של הנ׳ הוא החתנה (ע״ע), ובעקבותיה נחשבים 
בני-הווג, ואח׳יב צאצאיהם, כמשפחה (ע״ע). 

יש תבדות, שבהן מצויים זוגות החיים בצוותא, ואף מולידים 
ילדים. ללא מסגרת חוקית של נ׳ (נישואי־הסכמה (* 13 גוסודווחסס 
:שג״תבת,]). זוגות כאלה מגיעים לעתים להסדר־נ׳ בגיל מאוחר 
ולאחר התבגרות הילדים. גם בחברות המגנות בד״כ חיי־אישות ללא 
נ' מצויים הסדרים משניים, כמעמד "הידועה בצבור", המקנים לאשר. 
ולילדיה זכויות בעלות תוקף משפטי. תופעה אחרת היא ה 11 מ 0 } 1 ז 11 !!ז 1 
׳! 11 תזנ£ (ע״ע משפחה, עמי 651 ). בחברת הנאיאר בהודו איו כלל 
הסדר־נ , . האשד. מקיימת יחסי־מין עם גברים שונים (במסגרת 
הקאסטה המותרת), וילדיה שייכים לקבוצת-המוצא של המטרילי• 
נאלית שלה. 

הגינוי והענישה על חיי־אישות והולדת ילדים מחוץ לני חמודים 
בחברות שבהן בני-הזוג משתייכים למסגרות־שארות רחבות יותר 
או לקבוצות קורפורטיוויות (ר׳ שם, עמ ׳ 649/50 ). כאן הסכם־הנ׳ 
הוא אחד ההסדרים החברתיים החשובים, שאין להשאירו לנטיות 
ולשיקולי־התועלת של היחיד. פריצת ההסדר המקובל מצד צעיר או 


צעירה נענשת בחומרה, עד כדי גירוש מהחברה, או אף הריגת 
הוולדות והוריהם. בחברות רבות מסוג זה יש פיקוח חמור על הנוער. 
ובמיוחד על הצעירות. לעומת זאת מתירות הברות אחרות לצעירים 
לקיים יחסי־מין חפשיים לפני הנ׳. אי אוסרות על הולדת ילדים! 
זו מותרת רק לאחר הנ ׳ . לאחר הני אסורים לחלוטין — במיוחד 
לאשה — חיי-מין מחוץ לני. יש חברות שבהן רשאי הבעל שהוא 
המחזיק במונופול על יחסי־סין עם אשתו — להעניק את חסדיה 
לחבריו, ואעפ״כ ייחשבו הצאצאים לילדיו (וע״ע מין, עם׳ 288/9 ). 

שונים הם הבחנים לבחירת בני-זוג. בחברות רבות מצויים דפוסי־ 
הכוונה, כגון מניעה, העדפה, או אף ציון ספציפי של המועמדת לני. 
יש המחייבות נ׳ בתוך מסגרת חברתית מוגדרת, ויש המחייבות 
בחירת בת-זוג מחוצה לה (ע״ע אנדוגמיה; אבסוגמיה). נורמות 
של היפרגמיה (, 5 <חג 8 ־ 0 ט, 115 ) מכוונות בחירת בת-זוג מקבוצה בעלת 
מעמד חברתי נמוך במקצת; היפוכן — ההיפוגמיה (עזחגזזססצז(). 
בחברה הערבית רצוי שגבר ישא אח בת אחי אביו! חברות אחרות 
מצפות מהצעיר שישא את בת אחי אמו. בחברה המודרנית קיים, 
לכאורה, חופש־בחירה מוחלט. 

מרבית ההברות מטילות הגבלות על נ' בין בני־משפחה מסוימים, 
הקרובים קרבת־דם או קשורים בקשרי־חיתון. בברית החדשה נזכרים 
שני מקרים של ״גישואי-עריות״: באחד נושא הורדום אנטיפס (ע״ע> 
את אחייניתו, הנשואה לאחיו פיליפוס, בעודו בחיים, ובשני—מנדה 
פאולוס אדם החי חיי-אישות עם אשת אביו, שהיא גם אמו החורגת. 

במשפט הרומי כפי שקובץ ע״י יוסטינינוס (ע״ע, עמ׳ 650 ) 
קיימים איסורים על נ׳ של קרובי־סשפחה: מולידים וצאצאים אינם 
יכולים להינשא, לדוגמה — אב ובתו, סב ונכדתו. אם ובנה• סבה 
ונכדה וכיו״ב. ביחסי־קדבה אלה חל האיסור גם אם היחסים בין 
הורים וילדים נוצרו עקב אימוץ. גם אחים ואחיות אסורים בני, בין 
אם יש להם הורים משותפים, ובין אם יש להם רק הורה משותף 
אחד: כן אסורה בני אחות מכוח אימת. אין אדם רשאי לשאת את 
בת אחיו או בת אחותו או נכדתם, ונם לא את אחות אביו ואת 
אחות אפו, את בתו החורגת או את אשת בנו. 

נוסף על איסורים אלה, הוטלו איסורים נוספים על נ׳ בין 
נוצרים, מאז ועידת אלווירה ( 300 — 306 ) נאסרו נם נישואי אדם 
ואחות אשתו שנפטרה. בהדרגה הורחבו האיסורים ומהמאה ה 8 
נאסרו נ׳ בין שארים, הן קרובי־דם והן שארי־קרבה. ע״ם עקרון 
ה 0,5 ־ 031 35 ז!ת 6 (אחדות-הבשרים), זהים קרובים של אשת־הבעל 
לקרובי-הדם של הבעל, ומכאן הכפלת יחסי־השארות, שמהם נובעים 
האיסורים הבאים: צאצאי האשה וצאצאי הבעל עד לדרגה הרביעית 
נאסרו בני (נקבע בוועידה הלאטרניר, הש 1 , 1215 ); איסורים אלה 
נקבעו בחוק הקנוני (סעיף 1076 ). גם האסל אם אוסר נ׳ בין 
קרובי דם ומשפחה, כל׳ בין אדם לקרובי-אשתו. לאחיותיו, לצאצאי 
אחיו ואחיותיו וכן לצאצאי דודותיו. על איסור נישואי-קרובים 
ב י ה ד ו ת — ע״ע אשות, עמ׳ 382/3 , ? 38 : וע״ע עריות. 

בחברה שבה שלטת קבוצת־שארות, בולטים בבחירת בני-הזוג 
שיקולים של חליפין כלכליים ופוליטיים, משפחת הכלה מפסידה 
בוח־עבודה. שאותו מקבלת משפחת החתן. בחברה פטרילינאלית 
זוכה משפחת החתן גם בכושר־הלידה של האשת. הזוג הבא בברית־ 
הנ ׳ מקשר שתי קבוצות־דם (!קטס־ע 011,631 ) 5301 ״ס) נפרדות 
בקשרי-חיתון (״ 11,11 31 ״!££<־.), הפותחים פתח ליחסים של עזרה 
הדדית, כלכלית ופוליטית, שיימשכו עם הולדת הצאצאים. קשרי־ 
חיתון עשויים להתקיים נם במסגרת יחסי-ברית בין קבוצות המת־ 
חתנות זו בזו במשך דודות. 

בחברות פטרילינאליות רבות מגייסת קבוצת החתן, במשותף, 
עבורו את דמי הכלה הגבוהים, ואז. למרות המונופול שיש לבעל על 
יחסי-מין עם אשתו, שייכת פוריותה לאלה שאיפשרו לו את הני. 
אצל הזולו שייכים ילדי האשד" בין מבעלה בין מגברים אחרים, 




379 


נ שדיים דיו 


380 


לקבוצת בעלה, ועם מותו זכאית הקבוצה להשיאה לאחד, בד״כ 
אחי־הנפטר. כדי שתמשיך להעמיד להם צאצאים. אם איו האשה 
יולדת לבעלה, רשאית הקבוצה לתבוע מחליפה סוריה (בד״כ אחות 
צעירה של האשה) או פיצויים על דמי הכלה, 

בחברות מטרילינאליות זוכה הבעל מכוח חג' רק לשירותיה 
המיניים ולכוה־עבודתה של אשתו, ואילו הילדים שייכים לקבוצת־ 
המוצא של האשת. בחברות רבות חייבים קרובי האשד, בהקצאת 
רכוש, "נדוניה", עם נישואי בתם. הדפוסים העיקריים לנוהג זה 
הם: (א) העמדת כלי־בית, בגדים, תכשיטים וכסף, לרשות בני¬ 
ד,זוג - נוהג הקיים בחברות מסדתיות. (ב) העמדת רכוש לרשות 
החתן וקרוביו, בתשלום להורי־החתן — הסדר המקובל בחברה 
הכפרית באירלנד. (ג) העמדת רכוש שווה פחות או יותר מצד 
קרובי המתן והכלה. כדי לאפשר לזוג הצעיר הקמת משק בית נפרד. 
דפוס זה רווח במיוחד בחברה המודרנית, שבה האמצעים ההתחלתיים 
הדרושים להקמת משק־בית תכופות אינם בהשג־ידם של צעירים. 

בחברה. שבה המשפחה הגרעינית עצמאית יותר, חפשיים המוע¬ 
מדים לני לבחור את בני-זוגם לפי שיקוליהם האישיים. בחברה כזו 
מביא הסכם־הג׳ לבני־הזוג אבטחה לתמיכה אמוציונלית, לאחזקת 
משק־בית משותף, ציפית לגידול ילדים, ולגבי אשר, שאינה בעלת 
קריירה מקצועית עצמאית — מעמד בחברה, התלוי במידה מירבית 
בהשגיו ובמעמדו של הבעל. בד״ב כשהנישאים הם צעירים. שלא 
נבחנו בחיים משותפים מוקדמים. נמצאים עדייז בתהליך ביסוס 
מעמדם המקצועי והחברתי, אין האספקטים השונים של חיי הני 
ניתנים לבדיקה מוקדמת, פרם לבחינה האמוציונלית (תחושת 
"אהבה" הדדית), והיא המהווה קריטריון מרכזי בשיקולי-הבחירה. 
בכל־זאת מתברר, שאין קריטריון זד, מוביל למקריות ולטשטוש 
בתהליך הבחירה בין קטגוריות חברתיות מקובלות. מחקרי הנ׳ 
בחברות מודרניות מגלים שבני-הזוג נבחרים בד״כ במסגרת של 
מעמד כלכלי, הברתי והשפלתי שווה. וכן במסגרת של דת וגזע 
שווים, ואף שאין הכוונה נודסטיווית גלויה בבחירת בני-זוג, הרי 
ששוררת מגסה לבחירה אישית של בגי-זוג הומוגנייס במידת- 
האפשר בתכונות תרבותיות וחברתיות (על טקסי הנ׳ — ע״ע 
חתנה). 

בגלל חשיבות ההתאמה האמוציונלית בחברה המודרנית, הן 
כקריטריון לבחירת בני־זוג והן כיסוד חשוב להמשך חיי־הנ', רווחת 
ר,נטיח להתרת חג- במקרה של התערערותם. התביעה להתרה זו 
זוכה לתמיכה חברתית רחבה, אס-כי בחברות מודרניות לא מעטות 
המסגרת החוקית של הסדרי-הנ׳ עדייו אינה תואמת שינוי זה בערכים 
חברתיים (ע״ע גרושין). 

;* 922 ! , 1-111 , $40771020 11 / 1071 >(? / 0 ( 115707 ) 7/10 ,? 1 :>זג 1 זזי ¥65£61 \ 
, 11 ־ 1 ,) 102 ( 1 ? 111 ) 511111 ) 01 ? 0 171 15 * 1110 680 ד('< 46 ! . 181 ^ 313 ־ 01 , 14 

071/1 א 171 205 * $417 / 0 1.110 7/1* 8)1x1101 ,ע 814 ״\ 0 תנ 1 נ 1 )״ 1 .צ ; 1931-5 

%הס 1 <ז 0 ? 1715/11 ? /ס ¥0/7 1 סו / 7 ,!!**•וס? , 100510 ) 1101 057010 ? 1 

; 1949 , 70 * 011 ) $171 500101 , 11/410614 .? . 0 ; 1949 , 701107111 1/10 

- £111 / 0 15 ( 15107 ($ 710071 ! 71 ,(. 6415 ) 416 ־ 01 ? .( 1 ~ 0 ׳ 1 \ 0 ז 1££6-8 (:> £311 .ש 
0714 ?( 1715 / 1 ? . 1 >זנז 1101 זיז- 3 ח 3 ע£ .£ .£ ; 1950 , $40771020 0114 ? 5/11 
< ■] 16 ) $0111161 . 0 - 11051308 . 0 , 0 ; 1951 , 107 ) 14 1/10 01110112 407710 % £ ! 

■ €7055 701 ) 21 ) 11 ( 01 / 0 (/)* 511 4 > : 505 ) 001 101 ( 1 ? 07111 ( 1111 / 10711 ) , 1771020 ) 71 ! 
15 / 1 ) 871 מיו ( 1 ( 0771 ? 0 £ 70 א * 74 , 5101111 . 7 .ש ; 1955 , 71020 0 ) 4 ! ( 517 ) 0 01 
171 ?:(/ 1111 ) 1 !) 671 ( 071111 ? , 011 מ 1 ( 1 נ¥\ י ק-ןןמט ¥0 ; 1956 , 1110 ) €10 
5 ) 11 ) $10 €050 517071 ) 4 ! ־, 5 ) 11 ( 0771 ? 110 ? , 18 ילל 1.6 . 0 ; 1957 , 1071 ) 1071 ) 05 ? 

. 8-5. 7. 1^16X115311 ־ 4/608661 . 0 ; 1959 ,( 01/071 ? / 0 170 ( € 1111 10 ( 1 171 
? 71 /)( 01/11/1 ? , 1.63611 .£ .£ ; 1961 , 1 ) 1701071 171 ( €07710107111 6111 ( 617111 ? 

£01111130 . 11 ; 1964 ,( 071211 ? * 74 , 00416 !. 1 • ז 4 ו : 1961 ,( 0102 ? 70 (/ 111 ! 4 . 

־ 1 * 7 , 1-51431155 ־ £65 . 0 ; 1965 ,( 50001 1 ) 171 ) " 0771 ? , 40771020 ! , (. 641 ) 

/ס ! 17 ) 80401 ,א־ 31 ^ .£ ;* 1967 ,( 676/17 <) 10 40 5 ) 101716711017 ) 705 ) 51711011 

, 671 - 1626 ($ ,(. 6115 ) 1161116100 ^ .ן - ממס 211 \{״ 0 .ק ; 1967 ,<* 0 £ 0 א ) 1/1 
. 1968 ,) 5146/16 )? 4 ( 07 ( 6771/1 ? 

מש. שו. 

חיזור (ח׳)• ברוב החברות קודמת לנ׳ תקופת הה׳, הנותנת 
לבני־הזוג הזדמנות להברות טובה יותר ולקירוב לבבות. לח׳ שרשים 
ביולוגיים עמוקים. בין בעלי־החיים מצויה התופעה בתקופה הייחום, 


ואילו בקרב בני־אדם עוצבו דרכי הה׳ ע״י תרבותה של כל חברה. 
מכאן השוני הרב בין חברה לחברה ובין תקופה לתקופה. הצד 
הפעיל בה׳ הוא עפ״ר הגבר, המשתדל לקנות באמצעים שונים את 
לב האשת שבחד בה. בחברות מסוימות נוטלת האשה את היזמה 
לידיה ומחזרת אחרי הגבר. 

מבחינה סוציולוגית נודעת לתקופת-הח׳ חשיבות רבה. היא 
דוחה לזמן־מה את סיפוק היצרים. נותנת שהות להסתגלות הדדית 
בין בני-הזוג, ומביאה להבשלת רגשי-אהבה, כערובה ליציבות חיי- 
ר,נ׳. 

אמצעי-הח׳ הנפוצים ביותר הם: התקשטות, ריקודים (הבאים 
להפגין לעתים את נשרו הגופני של הרוקד), תחרויות או קרבות 
עם מחזריה האחרים של האשד.. ומתנות. אמצעים אלה, שמקורם 
בהברות פרימיטיוויוח. נהוגים בשינויים, לפי המקום והזמן. גם 
נעסי-התרבות. הרצון למשוך את תשומת־הלב של בן המין 
האחר ולשאת הן בעיניו, הביא ומביא. בין גורסים אחרים, להת¬ 
פתחות בדרכי הלבוש והקישוט, וליצירת אפנות חדשות. הריקוד, 
על צורותיו השונות, שימש ומשמש הזדמנות נאותה לפגישת בני- 
הזוג ולהתקרבות גופנית ונפשית. הנגינה והשירה. שבחברה ד,פרי¬ 
מיטיווית שימשו בעיקר כליווי לריקוד. הפכו עם הזמן לדרכי-ח׳ 
מעודנות (סרנדות, שירי-אהבה). את מקום התחרויות והקרבות 
תפשה הפגנת כשרונות והשגים אינטלקטואליים או אמנותיים. או 
ד,בלפת מעמד הברתי או כלכלי (וגם הספורט — בחברות שונות): 
גם הפגנה כוח גופני לסילוק מחזרים מתחרים מצויה בכל חברה. 
יש הנזקקים לאמצעים נוספים: כישופי־אהבה, שיקויי-אהבה ואמ¬ 
צעים מאגיים אחרים. 

מתנות הן אסצעי־ח׳ מקובל גם בחברות הדוחות (לפחות להלכה) 

את שאר דרכי הה׳, כגון החברה האסלאמית המסרתית, שבה אסור 
לחתן לראות את פני הבלה לפני הב , . בחברה זו קיים פרק-זמן. בין 
עריכת חוזה-הג' לבין הטקס. שבו שולה החתן לבלה מגדנות, מלבו¬ 
שים או תכשיטים. סותר מלאכת הה׳ נעשה בחברה וו קודם־לבן 
ע״י השדכן (ה״חטאב" או ה״חטאבה"), המשבח את מעלות שולחו 
כפני הכלה ובני משפחתה. 

ביוון וברומא קדמה לג' תקופת־אירוסין (ביוונית ? 1 סו 01 ןז£ 
ובלאטינית 3 ! 31 >.ממק 5 ), שבה הוחלפו מתנות בין בני־הזוג. הסדר 
זה הפך למנהג קבוע כחברה הנוצרית המערבית. תקופת־האירוסין 
(זחסוח^ג׳^תז ; 831 :,״::״!), הנמשכת לעתים זמן רב. היא תקופת 
הה׳ הרשמי, בהפנמת המשפחות הנוגעות בדבר. 

יש חברות שבהן החתן משרת תקופה מסוימת. לעתים — ארוכה, 

את משפחת הכלה (והשווה יעקב ורחל). יש המאפשרים לחתן־בפועל 
לקיים יתסי־מין עם הכלה, אך ההחלטה הסופית בדבר התקבלותו 
לחיק־המשפחה נשארת בידי אבי הבלה. — ד,ת׳ הוא מוטיוו שכיח 
ביותר בפיפורי-עם. 

קניית הכלה במוהר (כסף, או שווה-כסף, שהחתן. או משפחתו, 
משלמים למשפחת הכלה) היא אחת הצורות השכיחות ביותר של 
נ׳ נקרב העמים הפרימיטיוויים. המוהר הוא בעיקרו פיצוי למשפחת 
הכלה על אבדן נוח־ענודה, ואע״ס שד,אשת נקנית במוהר. לעולם 
אינה הופכת לקניין בעלה: אין הוא רשאי למנרה, ובמקרה של 
התנהגות אכזרית מצירו או תביעת שירותים שהאשה איננה חייבת 
לו לפי הנוהג המקובל. יש למשפחתה הזכות להגן עליה. מנהג קניית 
הבלה במוהר היד. נפוץ בסין. בחורו. ברומא, ביוון, ואצל הגרמנים 
הקדומים, וכן בקרב עמי המזרח התיכון. 

עד היום, וע״פ דיני האסלאם, אין ד.נ׳ אצל הערבים חוקיים בלי 
תשלום מוהר. אולם נתקבל המנהג. שלפחות חלקו מוחזר בצורת 
נדוניה ותכשיטים, שהבלה מקבלת מאביה. — גובר, הסוהר הוא עניין 
למו״מ ממושך בין שתי המשפחות. 

מ. ו.-א. ב.* 7 . 




381 ג טי לי ש - 

במשפט נתגבש מושד-וע׳ לאור מעמדו בדתות ובמנהגים 
השונים. המשפטן הרומי סוךסטינוס (המאה ת 3 לסוד׳נ) תיאר את 
הנ׳ כ״קשר בין איש ואשה. שותפות לכל החיים. וחברות ע״פ הדין 
האלוהי והאנושי״ (דיגסטד. כ״ג, ב׳ 1 ). הגדרה זו תאמה רק את ד.נ' 
הרומיים, שבהם נדרשה הסכמת בני-הזוג ונשללו הפוליגמיה, הג , 
לזמן והג' שלא לשם חיי-אישות. מאידך, לא היה הכרחי שהב' יהיו 
מכוונים להולדת ילדים. 

המדינות המודרניות מכירות בד״ב רק בני אזרחיים, היינו 
בטקס הנערך בצורה הקבועה בחוק החילוני, ע״י פקיד ממלכתי או 
מקומי, או בפניו. חובה זו הוטלה לראשונה על המיעוטים הדתיים 
בהולנד ( 1580 ), על כל תושבי בריטניה — בימי קרוסוול ( 60 — 1653 ), 
ומאז המהפכה הצרפתית ( 1792 ) — בארצות רבות אחרות. הברירה 
בין נ׳ דתיים לאזרחיים ניתנה לבני העדה הרפורמית בהולנד( 1580 ), 
וכך נהוג עד היום בבריטניה, באיטליה ובמדינות סקנדינוויה. נ׳ 
אזרחיים רק לפי שאינו יכול להינשא בג׳ דתיים, נהגו בגרמניה 
לפני שהוטלה חובת חני האזרחיים על כל התושבים ( 1875 ). 

בישראל נהוג, בכל הנוגע לענייני המעמד האישי של בני העדות 
השונות נתיני-הארץ, שחלים עליהם דיני העדה הדתית שאליה הם 
משתייכים. על נתיני־חוץ חל בד״כ דינם הלאומי. נוהג זה, ששרר 
בתקופה העות׳מאנית ונמשך, ללא שינויים משמעותיים, בתקופת 
המנדט הבריטי. אומץ באופן עקרוני עם הקפת פדינת-ישראל, אלא 
שבכל הנוגע ליהודים נחקק "חוק שפוט בתי-דין רבניים, נשואין 
וגרושיף (תשי״ג — 1953 ). בהתאם להוראותיו, מסורים כל ענייני 
הנ׳ והגתשין של יהודים נתיני-הארץ, ובמקרים מסוימים גם עניי¬ 
ניהם של יהודים נתינים זרים. אם הם תושבי־הארץ, בידי בתי-הדין 
הרבניים. לבתי־הדין המוסלמיים שיפוט ייחודי בענייני המעמד 
האישי של המוסלמים, ואילו לבתי־הדין של העדות הנוצריות 
השונות שיפוט ייחודי בעניינים אלה לגבי בני־עדתם שאינם נתינים 
זרים. לגבי יהודים נוהג אפוא דין־תורה! לגבי מוסלמים — חוק- 
המשפחה המוסלמי! ולגבי העדות הנוצריות — החוק הקאנוני של 
עדתם. 

אולם המדינה חקקה גם מספר חוקים החלים על כלל האוכלוסיה. 
בהתאם ל״ח ו ק גיל ה נ ש ו א י ף (תש״י — 1950 ) רשאית לחנשא 
רק אשה שמלאו לח 17 שנים תמימות. אדם המשיא. או מסייע 
בעריכת הנ/ של נערח שטרם מלאו לה 17 שנים. צפוי למאסר 
שנתים וכן לקנס. במקרה שנערכו נ׳ האסורים ע״פ חוק-המדינח, 
אך תןפסים לפי החוק החל על ענייני המעמד האישי של הצדדים, 
משמשת העובדה שחני נערכו בניגוד להוראות חוק זה עילת 
תביעה להתרתם בדרך של גט. 

״חוק איסור ריבוי נשואין״ (תשי״ט — 1959 ) אוסר 
את הביגמיה והפוליגמיה על בלל אונלוסי המדינה! אולם בנסיבות 
מסוימות רשאים בתי-הדין המוסמכים של העדות לתת היתרי־נ', 
ולא יורשע אדם שנשא אשה נוספת. 

חוק אחר (תשכי׳ט — 1969 ) מסדיר את ענייני התרת ד,נ׳ של 
זוגות מעורבים (שאינם בשיפוטו הייחודי של בי״ד דתי אחד). 
נשיא ביהפ״ש העליון יקבע איזה בימ״ש, או בי״ד דתי. ידון 
בעניינם של בני זוג מעורב. לאחר שיקבל פאת בתי־הדין הדתיים 
הנוגעים בדבר חוות-דעת ביחס לעצם הנ ׳ הנידונים. החוק גס קובע 
שנשיא ביהמ״ש העליון רשאי שלא לקבוע שיפוט לפי חוק זה, אם 
בנסיבות העניין אין זד. סן הראוי. לדעתו, להושיט סעד למבקש. 

חוק נוסף מסדיר תשלום מזונות שנפסקו לבן־זוגו של אדם, 
להוריו או לילדו הקטין, ע״י בימ״ש או בי״ד מוספה לפי חוק זה 
רשאי מי שנפסקו לזכותו מזונות לבקש תשלומם מהמוסד לביטוח 
לאומי, וזה יגבה את הסכום המגיע לזוכה מן החייב בתשלום ע״פ פסק 
הדין. גם חוק זה בא להבטיח ביצוען של החלטות בתי-דין עדתיים 
באמצעות מנגנוני המדינה, 


,שגזל 382 

המפלגות הלא-דתיות בישראל הסכימו עד כה ברובן ל״סטטוס 
קוו* בענייני נ׳. אך הולכת ומתחזקת התביעה להנהגת נ׳ אזרחיים, 
לפחות במקרים, שבהם חסומה הדרך לני דתיים. בעלי התביעה 
מדגישים את היסוד האישי והפרטי של תני, את כפיית המצפון 
שבצורך להיזקק לדינים דתיים לאנשים שאינם דתיים, ואת 
הפגיעה בחירות האדם שבמניעת זכותו לבחור לו בן־זוג כרצונו. 
בתוך עדתו הדתית או מחוצה לה. בהקשר זה הוגשו לכנסת מספר 
הצעות־חוק, אולם העניין טרם הוכרע, 

גם תוקפם של הני כמקנים לבעל קניין על אשתו הוחלש. בהש¬ 
וותו, בתחומים מסוימים, את זכויות הבעל והאשה, צמצם המחוקק 
הישראלי את ריכוז רוב זכויות הרכוש בידי הבעל. כן הוכרו בחוקים 
אחדים זכויות הדדיות לבני־זוג שאינם נשואים כדין. אלא "ידועים 
בציבור" כבעל ואשה. לאחרונה גם מורגשת נטייתו של ביד,כדש 
העליון לפרש פירוש מצמצם את דיני־הג׳ הדתיים, ואף להכיר 
בתקפם של נ׳ פרטיים שנערכו שלא על־פי ההלכה. נראה שעמדה 
זו מסתמכת על ההלכה, המכירה בדיעבד, במקרים מסוימים, בתקפם 
של נ׳ אסורים, כגון נישואי כוהן וגרושה. 

א. ח. פריימן. סדר קידושין ונישואין אחרי התימה התלמוד, תש״ה; 

ע. סורנן, נישואים אזרחיים. 1955 ! פ. דיקן, דיני נישואיו וגירושין 
לאור חוקי מדינת ישראל, תשט״ז: א. לבונשין׳ על נישואין וגירושין 
הנערכים מחוץ למדינה, תשי״ז! ו. פלק׳ נישואין וגירושין, תשכ״ב! 
הנ״ל, נישואיו (אנציקל׳ מקראית, ה׳. 857 — 863 , כולל ביבל׳ו, 
תשכ״ח, הנ״ל, מבוא לדיני ישראל בימי הבית השני, 64 ב ואילך, 
תשכ״ט/ל. מ. זילברג. המעמד האישי בישראל, תשכ״הי; א. שפס־ 
לוביץ, דיני המשפחה ישיפוטם ליהודי ישראל, חשכ״ה; האגודה 
לחניך וליעוץ לקראת הנישואין, בעיות הנישואין והסשיפהה, תשכ״ו! 

א. ברקוביץ, תנאי הנישואין והגם, תשכ״ז! ב. שרשבסקי. דיני מש¬ 
פחה. ? 196 ־ 1 ;" 1929 . 1 ,״, 0.1,171 ״״״ ( 01 ־ 41 ח? 1 ע 0 ; 31 מ 1 7.1 , £1,0110 . 4 
17131 ( 100 01 ( 7 ,׳.פ,,־. 11 . 14 ;" 1948 .״;! 11 ;־,,״ 11 מ 3 <( £4117 ,״׳״(.,ן . 0,11 
/״.״פ ,,ל;■//., 11 . /;׳.׳״ ׳,״״,:;״ 41 , 1731 111011 .¥\ .י 1 ; 1955 . 1 .,ג"",,,;"׳,,י! 
, 41 ־ 1 ,( 113 ■, 11171111 ( £0 ,״ 611 ( 1 . 11 ; 1961 7 י);; £1 ׳.ת״;;״ י/ מיג ,<,.״״״ ,י, 
־ 0111 ׳ 7111111 ,פ״,,;, 1 41017 ״ 4 -.׳ 111 ־ 71 , 1 11, 1.1 ;:פ 1 | ״! ״ 8 ] 1,1930 .' 5 ; 5 — 1964 
, 14/1110 004 4110 . 111 • 1.011 ,)) 6111131 , 7101101300 .ת . 71 - 1 ; 1965 , 11 ,סי!!;׳/ 
004 710111177 7711 : 1 , 7 771117 ) 1 /ס • 1.011 , 6 7 , 1131113110 . 4.11 ; 968 ( 

'.׳ 71 )'<■)) . 1111 ) 0 1117 61011 411 11115 ) 5117 ■ 7,01 , 411301 . 8 ; 1968 ,א) 111 ) 0 ־ 1 ׳) 
;,/ 71,1 4 ) 0 771 ' ״■טא 01110 . 8 ; 1969 ,(דג/קד 0111111310 11113 ) 111 ( 815 ) 
. 1969 .|'\ 1 ־\אא.ז , 405 !) ( 101 ) 004 ״.,,, 47,1111 143 ( 01 ) 

ז, ם. 

על מוסד הנ ׳ ביהדות, קורותיו וההתחיבדות הנקשרות בו — 
עיע אשות. 381 — 406 . על הצדדים הטקסיים ע״ע חתנה, עם׳ 
271 — 274 . לפרטים מיוחדים — ע״ע משפחה. עס׳ 654/5 , והרמיזות 
שם. — רע״ע ממזר, עמ׳ 808/9 . 

נשטל (צרפ׳ 61 ז 6113 נו 0 ז 15 , גרמי 68 ג 1 < 1 ח 6116 א), ( 1 ) קאנטון שוויצי■ 
על גבול צרפת. שוסו בתחום הרי יורד. (ע״ע). 797 קמ״ר, 

כ 166,800 תוש , ( 1970 ), רובם דוברי צרפתית, ודתם של % מהם 
פרוטסטנטית. נ׳ בנוי ברובו משרשרות רכסי חדים הנסשנים מצפור 
מזרת לדרום־מערב, וביניהם עמקים ארכיים. במזרח — ימת־נ׳ (ד 
להלן). נ' נחלק ל 3 אזורים: (א) המורדות תדרומיים־סזרחיים, ה- 
מנופים גפנים. (ב) העמקים הפנימיים. שמדרונותיחם מכוסים יערות 
ובהם מרוכזת חקלאות הקאנטון המבוססת בעיקר על־ גידול בקר 
וייצור חלב. באיזוד זה מצוי אספלט — המחצב היחיד של הקאנטון. 
(ג) רמה גירנית שגבהה 1,000 מ , בממוצע ובה נמדדה הטמס' 
הנמוכה ביותר של שוויץ (• 41 -). באיזור זה מתרכזת תעשיית 
שעונים. החשובה מבין תעשיות נ׳, שמרכזיה הם בערים לה לוקל 
( 145616 * 1 ) ולה עו־׳דה-פץ ( 615 ג 0£ י־ 1 36 >־טבח 0 4 -, 1 )■ 

( 2 ) בירת קאנסון נ׳, שוכנת לחוף תצפוני־מערבי של ימת נ׳, 

כ 36,800 חוש , ( 1970 ). הגרעין תעתיק של העיר שוכן על מדרונות חד- 
שומין(זתסמזםבלס, 1,180 מ׳), וגו ארמון וכנסיה (מהמאות 12 — 16 ). 
החלק החדש נבנה במישור צר שלאורך גדת הימה, שיובש בחלקו 
מרימה ובו האוניברסיטה, שנוסדה (באקדמיה) ב 1838 , בי״ס גבוה 
למסחר ומכון לחקר תעשיית שעונים, בג' בתה״ר לשעונים, למכשירי 
חשמל ולתכשיטים. משמשת צומת תחבורה חשוב לקאנטון. 







383 


נשטל 


וי< דון יו*,י* 


384 


( 3 ) יפה. השלישית בגדלה בשוויץ, והגדולה ביפות שהן בתחום 
שוויץ בשלפותן. ארכה 36 ק״פ, רחבה עד 8 ק״ט, שטחה 216 קפיר, 
עפקה המירבי 153 מ׳ > פני היפה בגובה 432 פ' מע״פ הים. ניזונה 
פהנהרות ציל ( 7.1111 , או [ותיל]). ארז (: 411:1181 .) . ברואה 

( 6 ץ 0 ז 8 ), יפתנקזת בתעלת־ציל אל ימת־ביל (גרם' 560 81011 : 1 , צרפ' 
?״ 1111 ( 8 [בין|) שבצפון. יפת נ' נתינה בתוך השקע הפפריד ביו 
הרי יורה בפערב לבין הרפות שלרגלי האלפים בפזרח ופשפש 
עורק ראשי לשוויץ הפערבית. פרט לעיר ני, דליל היישוב בגדות 
היפה. 

י. קר. 

היסטוריה. ״הסירה החדשה״ ( 1 חט 11 ? 1 ל 03 ת!״!״א = נ , ) 
נזכרת לראשונה בתעודות פראשית הפאה ה 11 לםה״נ. אז היתה 
במלכות בורגונדיה (ע״ע), וממנה עברה נ 1032 לקיסרות הרומית 
הקדושה. ב 1034 מסר הקיסר את העיר וסביבתה לרוזן אולריך 
פון פניס ( 0115 ? ״סע 11111011 ), וכך נוצר הגרעין לקאנטון נ' של 
ימינו. ב 1406 כרתה נ־ ברית עם ברן. ב 1530 הנהיג נ. פרל ( 1489 — 
1565 ) את הרפורמציה בג , . ב 1707 נכרת בית אורלאן־לונגוויל 
ששלט בני מ 1504 . וני עברה בירושה לפרידריך 1 מלך פרוסיה. 
מלכי פרוסיה שלטו בנ׳ להלכה בלבד, ולמעשה היה הקאנטון עצ¬ 
מאי. ב 1806 — 1814 שלט בנ׳ המרשאל הצרפתי ברתיה (ע״ע). ב־ 
1815 הצטרפה נ׳ לקונפדרציה השוויצית. ב 1857 ויתר פלד פרוסיה 
על כל תביעותיו בך. 

. 1959 ,/׳( 014 ! *? 111 * 1/1 ־׳"ז. ,־>ש]לו ¥0 ־ז 1 זס 0 .ן 

נשיא, במקרא — ראש שבט, בית־אב או משפחה, כישראל 
ובעפפי הסביבה. נשיאי ה״מסות" במדבר נתמנו ע״י משה. 

מפי ה׳, בעת המפקד הראשון סמוך ליציאה ממצרים (במי א, די— 
טז). שמותיהם נשנים בתיאור המחנות ודגליהם (שם, ב) ובפרשת 
הקרבנוח שהביאו ד,נ" עם חנוכת המשכן (שם. ז). בהוראה מוש¬ 
אלת. כנראה, משמש המונה בפרשת המרגלים (שם, יג, ב: .,בל 
נ׳ בהם"! והשו׳ ברא׳ כג, ו), והרשימה שם, איש לשבט. שונה 
לחלוטין! אפשר שהיא רשימת נ" לכית־אב. שמות הנ" בדור כיבוש 
א״י נמסרו גם הם (במי לד, יז—כס). רשימת נ" לבית-אב נמסרת 
דק ביחס לבני לוי (בם׳ ג, טו—לה), ועליהם אלעזר, הנקרא "נ־ 
נשיאי הלוי". שם נוסף. משבט שמעון, בזכר בפרשת המדעית (שם 
כה, יד). נזכרים גם ג" של משפחות גרידא (דה״א ד, י לח). הג' 
גזברים לצד משה ואהרן בכסה מעמדות חשובים במדבר (שמי לד, 
לא ועוד! במי יז, כא: כז, ב ועוד). וקבוצת כל הב" עם יהושע 
בן נון בראשה היוותה את ההנהגה העליונה בתקופת ההתנחלות 
(יהר ט, יה—יט; כב, יג ואילך). מדיני הב׳ המיוחדים, שאסור 
לקללו (שמ׳ כב, כז), ואם חטא — קרבנו שונה משאר כל אדם 
(דק׳ ד, כב). תופעה מיוהדת לס׳ יחזקאל (ע״ע, עם' 738/0 ) שהוא 
מכנה את מלכי בית דוד כשם נ*. אולם רמז לכך יש כבר במל״א 
(יא, לד). — על נ" שלא מישראל, ר׳ ברא׳ לד, ב! במ׳ כה, יה. 

חוץ מן התורה (ום׳ יהושע) וס׳ יחזקאל, נדיר השימוש בתואר 
נ׳ במקרא, ונראה ני נבר בימי השופטים ירדה חשיבותו של התפ¬ 
קיד. עם ראשית שיבת ציון נתמנה ששבצר ״נ׳ ליהודה״ ע״י כורש ■ 
מאז היתה הנשיאות קשורה, כנראה, בראשות מוסדות ההנהגה 
העליונים: הכנסת הגדולה והסנהדרין (ע׳ ערכיהם). הראשון הידוע 
בוודאות כנושא התואר נ' ו״אתנרך") היה שמעון החשמונאי (ע״ע 
חשמונאי. בית). הד׳ הראשונים הידועים לנו ברציפות הם חכמי 
הזוגות, ומהאחרונים שבהם הלל (ע״ע), שהתייחס (ע׳׳פ מסורות 
מאוחרות) לבית דוד, והיה אבי שושלת הנשיאות בא״י במשך מאות 
שנים. גם המנהיג "החילוני" בכת מדבר יהודה (ע״ע), לצד הכהן, 
נקרא נ׳. על הנשיאות בא״י וסמכויותיה לאחר חורבן בית שני 
ע״ע א״י, עמי 394 — 398 : 409 — 425 ! וע״ע בר כוכבא (ובכר׳ המי¬ 
לואים) ! גמליאל! יהודה הנשיא; יהודה נשיאה. מציאותה של 


נשיאות בא״י הקנתה לא״י עליונות על התפוצה בבבל (ע״ע. ענד 
571 ) אף בעת שהעליונות הרוחנית של בבל היתה ברורה. בתקופות 
שונות היה התואר נ' משמש, באזורים שונים, לציון המשפחה ה¬ 
חשובה והמיוחסת: בספרד (בני אבולעפיה [ע״ע], למשל). בנרבון 
(ע״ע) במאה ה 12 , ובמצרים, סוריה וא״י בין המאות 11 — 14 ועוד. 
הקראים היו קוראים למנהיגיהם נ". 

י. ת. 

נשיא, דתה גו־ציה [חנה] ( 1510 [ז], פורטוגל— 1569 ,קושטא), 
פילנתרופית ופטרונית לתרבות יהודית. בת הדור הראשון 
לאנוסי פורטוגל (שמת: ביאטריסה דה לונה). ב 1528 נישאה לאנוס 
פרנסיסקו מנדס (ע״ע), אשר עסק 
בבנקאות בין־לאופית. אחיו דיוגל ניהל 
את הסניף באנטורפן (ע״ע, עמי 433 ) 
שבמהרה הפך למרכז העסק. במות 
נעלה כ 1536 , נדדה נ׳ עם משפחתה, 
כולל בן אחיד, רואו סיגז ( 4 ? 11 < 111 ״ז — 
יוסף נשיא■ ע״ע), דרך אנגליה 
לאנטוורפן, והצטרפה לגיסה. יחד 
עמו פעלה להפסיק את מעשי 
האינקוויזיציה בפורטוגל ובארגון בריחת האנוסים משם. לאחר מות 
דילגו ( 1542/3 ) הסתכסכה נ׳ עם אחותה. דיינה, אלמנת דילגו, 
ונאלצה להימלט מפלנדריה מפחד הלשנה, בהותירה אחריה רכוש 
רב ( 1545 ). נ־ התיישבה בוונציה, אך שם מסרה אחותה לשלטונות 
את דבר יהדותה. והיא נכלאו( ואף רכושה שבצרפת הוחרם. ז׳ואו 
מיגז דאג להתערבות דיפלומטית תורכית והיא שוחררה. ב 1550 
התיישבה בפרארה, הסירה כל מסווה נוצרי ונתפרסמה בשמה העברי. 
שם המשיכה במסחרה המסועף ובארגון הברחת אנוסים, ועניין זה 
תואר בספרו (בספרדית) של שמואל אושקי (ע״ע) "נחמה לצרות 
ישראל״ ( 1553 ) שהוקדש לה. ב 1553 התיישבה בקושטא ושם ניהלה 
עסקי יבוא נה נרחבים עד כי נזקקה לספינות משלה. על פעולותיה 
הרגילות הוסיפה מפעלי צדקה לעניים בהקף נרחב׳ וגם נטלה 
עליה את הדאגה לקיום ת״ח רבים ולהחזקת בתי־מדרש רבים, 
שהיא עצמה יסדה, בקושטא ובסלוניקי. ב 1554 הצטרף אליה יוסף 
נשיא, אחיינה. שנשא את בתה היחידה ריינה ונתקשר בכל מעשיה 
הפוליטיים והמסחריים. ב 1556/7 ניסתה לארגן חרם על נמל אנקונה 
(ע״ע, עם׳ 655 ) בנקמה על שרפת אנוסים בה, והבטיחה את הת¬ 
ערבותו של השולטאן למען הנאשמים האחרים — מהם שניהלו את 
סניפיה באנקונה. ב 1558 השיגה מהשולטאן זכיון על חורבות טבריה, 
נדי לייסד בד, ישיבה. אפשר כי נ׳ הינד, האשה ("הגברת") היהודיה 
הדגולה והמפורסמת ביותר בכל תו״י מיה״ב ועד העת החדשה, 

:** 1 ! 01118 ח*% 10 * 4 */ 1111 [ ז 41111111 * 1 >ת 21-4 * 011 .ח 0 ( 1 (] 1 ג 11 — !)מגתזש? 

*^ 0141 ■ 7/11 ,.!* / 0 * 170114 * 7/1 , 11 ) 110 . 0 ; 1929 ,.$[— 10 ** / 4 ח*!\ . 0 
, 1948 ,(עבר׳: ש. סימונסון, תשי״ג) 0) *!0x01 

ב. ר. 

נשיא, דון יוסף ( 1524 [ז], פורטוגל — 1579 , קושטא), מדינאי 
יהודי, בן לפשפחת'אנוםים, ושמו דואו מיגז ( 14181112 030 (). 

בן אחיה של גרציה נשיא (ע״ע). ב 1536 הצטרף לדודתו באנטוורפן, 
נכנס לעסקי הבנקאות שלה, ועמד בקשרים עם קרל 7 ־ ואחותו מדי, 
מושלת ארצות השפלה. ועם סי שעתיד היה להיות הקיסר מאבסי־ 
מילין 11 . ב 1547 עזב נ׳ בחשאי, כדודתו לפניו. את אנטוורפן, לאחר 
שנכשלו מאמציו הרשמיים להציל אח רכושה והוא עצמו עמד 
בסכנת מוות מידי האינקוויזיציה, ושהה בצרפת ובאיטליה. עם זאת 
מסתבר כי במשך חדשי המו״מ עם הקיסר על עתיד הרכוש, הצליח 
נ׳ להבריח חלק ניכר מהרכוש אל מחוץ למדינה. ב 1554 הצטרף 
לדודתו בקושטא, התגייר, נשא את בתה ריינח, התיישב בארמון 
בלודר ומאז נודע בשמו העברי. ב 1561 חידש נ' את הזכירו של 




:עי ד. ־ון יו גף - :עימד 


386 


385 

גרציה על טבריה ועל 7 
כפרים בסביבתה. ב 1564/5 
הושלם שיקום חומות ה¬ 
עיר וני הוציא ברח לק¬ 
היל¬ת איטליה להתיישב 
בעיר ולהתפרנס בה פת- 
עשיית משי וצפר. אולם 
הדבר לא התפפש. לרעיון 
זה היה רקע פוליטי (פת¬ 
רון מדיני לשאלת היהו¬ 
דים), פילנתרופי וכלכלי 
(הפקת רווחים מפסים, 
זכויות ובז"). נ׳ עצמו פ- 
עולם לא ביקר בטבריה, 
ונציגו היה יוסף אבן 
ארדוט (ע״ע). אחד פותו 
החזיק בזכיץ שלפה אבן 
יעיש (ע״ע). 

ביטל סמכותו האישית, בקיאותו בפוליטיקה האירופית, קשריו 
ורשת נציגיו-סוכניו שהיתח פרושה בכל ארצות אירופה החשובות, 
נחשב נ׳ ע׳ , י שגרירי המדינות לבעל השפעה עצומה בקושטא. 
ב 1562 , למשל, נטל חלק חשוב בשיחות חשלום בין פולניה לתור¬ 
כיה. ובהזדמנות זו השיג לעצמו פריווילגיות מסחריות בפולניה. 
במאבק על ירושת סוליפן המפואר תמך נ׳ בסלים, שבעלותו לשלטון 
( 1565 ) העניק לנ ׳ טובות־הנאה מרובות, ביניהם תארים רפים. פינו- 
פולין על יבוא היין דרך הבוספורוס, ואח דוכסות האי נכסום (ע״ע) 
והארכיפלגוס הסמוך. את דוכסותו ניהל מארמונו שבקושסא, אותה 
חשש לעזוב פפחד אינטריגות־חצר מצד יריבים ומקנאים. ב 1568 
השיג פירפאן המצווה על החרמת שליש סכל סחורה המגיעה לנמל 
אלכסנדריה תחת דגל צרפתי — כדי לכפות את מלך צרפת להחזיר 
את רכוש דודתו שהוחרם. נ 1569 בוסל הפירמאן והשולטן הכריז 
כי הוטעה בעניו זה. כשנראה היה שהשפעתו של נ׳ נחלשת. העליל 
עליו הציר הצרפתי. בעזרת דאוד, רופאו־לשעבר של נ/ עלילת- 
ריגול; זו נתבדתה, דאוד הוחרם ע״י הרבנים הראשיים בתורכיה. 
ופעמדו של נ׳ נתבסס כבתחילה. ב 1569 עודד נ' את ארצות השפלה 
(ע״ע, עם׳ 284 — 286 ) בפרדם והבטיח להם תמיכה תורכית נגד 
ספרד במגפה ליזום ברית בין תורכיה ובין המדינות הפרוטסטנטיות. 
נ׳ הטיל את מלוא משקלו בעד מלחמה בונציה (ע״ע. יעמ׳ 426 ) 
ב 1569 , לכיבוש קפריסין. אפשר כי התכוון ליישב יהודים באי, 
כחלק מתוכנית פוליטית לשיפור מצבם. מפלת הצי התורכי בלפנטו 
(ע״ע) הביאה לנפילת האי נכסים, אולם לאחר זמן קצר חודש בה 
שלטונו. מלחמה זו העלתה את מפלגת השלום בתורכיה. ומאז ירדה 
השפעתו של נ׳ אף כי תאריו וזכויותיו נשמרו לו עד מותו. אפשר 
שנתמנה גם לווייודה של ואלכיה ב 1571 ׳ אד פרשה זו סתומה. 

נ' פרש חסותו על ת״ח וישיבות, כמסורת דודתו, ורכש להם 
ספריות עשירות. בין נתמכיו היו: משה אלמושנינו (ע״ע), הרופא 
אמטוס (ע״ע) לוזיטנוס, יצחק עקריש ויצחק עונקנרה, ראש הישיבה 
של נ' בבלוודר. נ׳ חיבר את הספר "בן פורת יוסף" (קושטא, של״ז), 
ויכוח נגד האסטרולוגיה. שניהל עם נוצרים נכבדים. אלמנתו, דוכ¬ 
סית נכסוס (נפ׳ 1599 ), המשיכה במסורת בעלה ואמה, וגם עודדה 
את הלימוד בהקיפה בבלוודר בית דפוס שפעל. בתמיכתה, עד 1594 : 
ב 1597 חידש הדפוס אח פעולותיו בכפר קורוצ׳שפד, שליד קושטא. 
כ 12 ספרים, מהם חשובים מאוד, נדפסו על־ידיה, ובכולם מוזכרת 
ריינה לטובה, ע״י מחברי הספר או המביאים לדפוס. 

י. הרוזן, דון יוסף נ׳ בונד, טבריה ;סיני, ל׳), חעי״ב; הנ׳יל׳ דוו יוסף 

ב', תש״ך, א. הד, תעודות תורכיות על בניינה של טבריה במאה 


הס״ז (ספונות, י׳), תטכ״ו; ; 1936 . 1 ׳ .ן ״,נ/ ׳׳. 1 ,׳:;,;•׳ 11 .( 

עבר': ש. מיסונסון,) / 0 ;)/״מ ״ 74 /ק ״,׳״ 111 ״ 76 , 11015 .ם 

. 1968 .׳,׳מיג 40 ׳״ 1 / . 19 ./ .,: 19111 ■ 0 ונו:׳ 1 :ז״״׳; 6 .' 1 : 1918 .(תשי״ג 

ב י. 

נשים, הסדר השלישי במשנה. בתוספתא, בתלמוד הירושלמי וה¬ 
בבלי. עוסק ברובו בהלכות הקשורות בחיי משפחה ואשוח 
(ע״ע). סדר המסכתות בו. לפי רוב כה״י: יבמות. כתובות. נדרים, 
נזיר, סוטה, גטין וקדושין. נדרים ונזיר משתלבות רק בעקיפין עם 
נושא הסדר. סדר המסכתות הוא לפי מספר פרקיהן (בנזיר, סוטה 
וגטין מספר הפרקים שווה). בדרשת ריש־לקיש מופיע סדר נ׳ 
בשלישי בש״ם. וסימנו "חוסן" (שבת ל׳א, ע״א). אד בדרשת 
ר׳ תנתוסא סדר נ׳ הוא ראשון. וסימנו "תורת ה' תמימה" (בס״ר 
י״ג. ט״ו). בגלל חשיבותו הרבה לסידור חיי־המשפחד, בישראל 
נלמד הסדר הרבה בבל הדורות. ומרובה ביותר הספרות הרבנית 
בענייניו. 

נשימה (מ 10 ז 9 ז 1 גן 5 ס 1 ), התהליכים המביאים להספקה של חמצן 
ולסילוק מתמיד של פחמן דו־חמצני ( ־ ס 0 ). לשם פעילותם 
התקינה של רוב התאים החיים. 

בחד-תאיים מתבצעת חני ע״י פעפוע (ע״ע) ישיר ייד דופן 
התא אל תוכו. בבע״ח רב־תאיים גדול נפח הגוף, יחסית לשטח, 
ולכן שטח המגע עם הסביבה החיצונית אינו מספיק לני. בע״ח 
גבוהים מקיימים אפוא שתי מערכות: מערכת נ' חיצונית, ומערכת 
מחזור הדם (ע״ע). המערכת הראשונה מורכבת מאיברים בעלי שטת 
פנים גדול המאפשר החלפה יעילה של גזים בין הגוף לסביבה 
החיצונית. בדגים משמשים הזיפים למטרה זאת, ואילו בזוחלים, 
עוסות ויונקים — הראה (ע״ע). 

ה נ׳ באדם. נוסף על תפקידה בו,הלסת גזים, יש למערכת חני 
מספר פעילויות משניות: ויסות מהיר של המאזן החומצי־בסיסי 
של הגוף וויסות חלקי של חום הגוף ע״י התאדות מים. כך משתתפת 
מערכת ד,נ' בצורה פעילה במשק המים של האורגניזם. 

מעבר החמצן מהאוויר האטמוספירי לרקמות נעשה ע״י מספר 
תהליכים עוקבים: א) הובלת חפצן בדרכי-הנ , . ב) פיעפוע של 
החמצן מדרכי הנ' אל הדם, דרך דופן הנאדיות ( 011 * 311 ). ג) הת¬ 
קשרות החמצן למרכיבים מיוחדים של הדם. ד) הובלת החמצן ע״י 
הדם. ה) שחרור החמצן מהדם לרקמות. 

, 00 מובל בעזרת תהליכים הדומים לתהליכי הובלת החמצן, אך 
בכיוון הפיד; הוא נוצר ברקמות ונפלט לאוויר. ההבדל העיקרי 
בהתנהגות שני גזים אלה הוא בשלב ההתקשרות לדם (ר׳ להלן). 

ויסות הני. קצב ד,נ׳ ועומקה משתנים בהתאם לצרכי הגוף. 
בשל החשיבות העצומה של ד,נ' קיימת מעדנת משוכללת ביותר 
המפקהת עליה. המרכיב הראשון של המערכת הוא הכימורצפטורים 
(ע״ע חושים, עם׳ 218 ). העיקריים שבהם נמצאים בגוף הקריטי 
ובגוף האאורטי. הם צורבים כמויות גדולות מאוד של חמצן, יחסית 
למשקלם, וירידה בריכוז החמצץ בדם גורמת להיווצרות אותות עצביים 
המועברים מהם למור. במוח (בלשד ובגשר) קיימת מערכת, המוש¬ 
פעת גם מעליה ברינה * 00 בדם (ע״ע לח, עט , 946 ) וד,מווסתת 
את פעילות שרירי-הנ׳. מערכת זאת אחראית לפעילות הריתמית 
של שרירי הני. הגורמת לכר שהשאיפה והנשיפה (ו" להא) באות 
זו אחר זו באופו מהזורי. שריר ד.נ' החשוב ביותר חינו הסרעפת. 
הוא מתכווץ בשעת השאיפה בעקבות גירויים הבאים מהעצב הפרני. 
בעקבות התכווצותו ישנה עליה בנפת בית החזה, הלחץ בנאדית 
קטן ואוויר נכנס פנימה. הפסקת התכווצות הסרעפת גורמת לנשיפה, 
אשר בשעת נ׳ רגילה היא פסיווית. 

שרירים אחרים נעלי חשיבות משנית הם השרירים הבין־צלעיים, 
שרירי הכתפים והצוואר ועוד. מנגנוני העברה וויסות אלה מאפשרים 


וןןמ-ס^־בןפרתדסף ^ 

מחיי תחל ג״ 8 ד#ל הייסס י*מא יזדיא חאחןו* 
מף ימי* יי•* מנח **דחעיחע־עביז עגיעסזנייל 

*מדסו 

יגליניחיוויק^ינ םנמיזב״לט^זזטח 

ייגי<זני.חיי־*״-י ח*יימןייזס* 

׳נ!לע*יו! #**ל 1 עלי■׳ לת־י*י> י ־ותיו׳ חקו 1 ל*ייו 8 

-״::יפיונחיסו׳יטיויייע״לכרסהוולהםלומ•■• 



*עי׳י. 'יןמ*ז. ני ן * י,י, ע••/ 


כפר בו פרת יום: ,, ירון יוסף נשיא, 
יזושטא, י&ל": (המוזיאון חכריכוי) 




387 


נ פיט ז 


388 


שינוי מהיר בני. לשם הסתגלות לתנאים משתנים כגון עליה לגובה. 
מאמץ ומצבים פיסיולוגיים אחרים. וע״ע חמצון ביולוגי. 

זרימת האוויר בדרכי הנ'. האוויר נכנם להרכי הג׳ 
דרך האף והפה ועובר דרו הגרון, קנה הנשימה, הסימפונות (־ח 0 ־זנ 1 
! 011 ) והסתעפויותיה□, עד אשר הוא מגיע לנאדיות. שם נעשים 
חילופי הגזים בין האוויר והדם (על מבנה הריאה ודרכי ד,נ׳ — 
ע״ע ראה). זרימת האוויר בדרכי חס הוא תהליך מחזורי, ובו מבחי¬ 
נים בשני שלבים: השאיפה (ת״ו״הנקנה!) — השלב של הכנסת 
האודר, והנשיפה (מ 2110 זמ!>ט). בה האוויר מוצא החוצה. מחזור 
נ׳ זה מתקיים באדם. בתנאי מנוחה, 14 — 16 פעמים בדקה. נפח 
האוויר הממוצע הנכנס או יוצא במחזור אחד הוא כ 500 ספ״ק, 
מכאן שבדקה אחת עובר. בדרכי ד,נ'. נפה של ששה עד שמונה 
ליטרים של אוויר בממוצע. בשעת מאמץ גופני או במצבים חולניים 
עשוי נפח זה לגדול כהרבה. הנפח המירבי שאדם מסוגל להעביר 
בדרכי הס מגיע ל 170 ליטרים לדקה. נתונים אלה מהווים ערכים 
ממוצעים לגבי גברים צעירים ובריאים. קיים שוני רב בהתאם לגיל. 
סין, מבנה גוף ומצב בריאות. 

כדי ליצור זרימת אוויר בדרכי הס יש צורו ביצירת לחץ. 
שיעור הזרימה נקבע לפי הפרש הלחצים בין הפה והנאדיות ולפי 
התנגדות דרבי הס להזרמת אוויר. המשוואה הבאה מתארת, בקירוב, 
את היחסים בין זרימה, לחץ ורדיום הצינור המשפיע על ההתנגדות 
בדרבי הס: 


כאשר 0 הוא הזרימה (ליטר לדקה), ? 4 — הפרש הלחצים 
(מ״מ כספיח), א — רדיום הצינור, 1 — אורו הצינור (ס״ס), 
ף■ — הצמיגות. כאשר הלחץ בפה גדול מהלחץ בנאדית, נכנס 
אוויר לתוך הריאות (שאיפה) וכאשר הלחץ בנאדית גבוה מהלחץ 
בפה, יוצא אוויר מדרכי הס (נשיפה). הגורמים היוצרים את 
הפרשי הלחצים הם האלסטיות של הריאות ודופן בית החזה, כוחות 
מתח-הפנים (ע״ע) ופעולת שרירי חס. מאחר שההתנגדות לזרימת 
האוויר תלויה בחזקה הרביעית של הרדיוס, יוצרים הבדלים קטנים 
ברדיוס שינויים גדולים בנפח הזורם: אם שומרים על אותו הפרש 
לחצים ומקטינים את הרדיוס לחצי. קטנה הזרימה ל"/ 1 . לכן, 
כאשר השריד החלק ההיקפי (ע״ע שדיר) של הסימפונות מתכווץ 
יתד על המידה וגורם לחצרות (כגון באסתמה), מביא הדבר למצבים 
פתולוגיים קשים, 

כשחמצן מגיע לנאדית הריאה, עליו לעבור, לפחות, שלושה 
מחסומים סדי להיכנס לדם: התאים המצפים את הנאדית, התאים 
בדופן כלי הדם והרווח ביניהם. תהליך הפיעפוע הוא פסיווי ובהתאם 
למשוואה פיק ( 411 !? ; וע״ע מעי. עט' 44 ) תלוי. בין השאר, בהפרש 
הלחצים (או הריכוזים), בשטח הקרום ובעוביו. ריכוז החמצן בנאדית 
גבוה בד״כ מריכוזו בדם המגיע לריאות. ולכן ההעברה נ ט ו של 
החמצן היא תמיד מהנאדית לדם. הגורם העיקרי הקובע את כפות 
החמצן העוברת פיעפוע ביחידת זמן חינו הפרש הריכוזים: בזמן 
שאיפה, כאשר אוויר עשיר בחמצן נכנם לנאדית, גדול הפרש הריכו¬ 
זים, ולכן גדולה הכמות המועברת. בזמן נשיפה, כאשר אוויר דל 
בחמצן מוצא החוצה. קטן הפרש הריכוזים. הדם העובר דרך הריאות 
בזמן נשיפה מכיל. אפוא. כמות קטנה יותר של חמצן מאשר הדם 
העובר בזמן שאיפה. 

כאשר מתעבה הקרום (וגדל המרחק בין החמצן שבנאדית ובין 
הדם) יורדת כמות החמצן הנכנסת לדם (היפוקסיה [ י:! יסיידיוד]) 
ובעקבות לך יורדת כפות החמצן המגיעה לרקמות. זאת הסיבה 
לחוסר חמצן בזמן הצטברות נוזלים בריאה, או במצבי דלקת שונים: 
שסה קרום הריאה המשמש לפיעפוע הוא גדול מאוד (גדול בהרבה 


מהשטח החיצוני של הגוף). שטח זה משתנה בהתאם לתנוחה, מידת 
המאמץ וכוי. כאשר חלק מהשטח איננו פעיל בגלל פגיעה. נגרמת 
הפרעה קלה בלבד בשעת מנוחה. אך, לעומת-זאת, מופיעות הפרעות 
קשות בזמן מאמץ. שעה שתצרוכת החמצן של הגוף עולה. כפות 
החמצן (המבוטאת בנפח של חפצן נקי) המפעפעת לדם במצב 
מנוחה היא כ 250 סמ״ק לדקה, ושל . 00 — 200 סמ״ק. כמויות 
אלה עולות, כמובן. בהרבה בזמן מאמץ. גורם נוסף הקובע בעקיפין 
את קצב הפיעפוע, ובכך גם את קצב העברה החמצן מהאוויר לרקמות, 
הינו קצב זרימת הדם דרך הריאות. כאשד זרימת הדם מהירה. 
מסולק הדם הרווי חמצן במהירות ומסופק דם דל בחמצן. והפרש 
הריכוזים נשאר גבוה ומגביר את קצב הפיעפוע. ירידה בזרימת הדם 
מפחיתה בהרבה את כמויות הגזים העוברים תהליד פיעפוע. כל האמור 
לעיל לגבי חמצן חל נם על ,סס. קבוע הפיעפוע של .סס גבוה 
יותר, וריכוזו באוויר מגיע לשווי משקל עם ריכוזו בדם במהירות 
גדולה. משום־כך שכיח יותר (במצבים פתולוגיים שונים) הסבל 
הנגרם בשל העדר חמצן מאשר הסבל בשל עודף ; 00 . 


לחצים חלקיים 
(בס״ם כספית) 


דם עורקי 

דם ורידי 

אוויר בבאדית 

גז 

100 

40 

104 

זומצן 

40 

46 

40 

סדזמן דו־חמצגי 

569 

_ 

569 

569 

וזנק! 


לריאות מגיע דם ורידי דל בחמצן ועשיר ב, 00 . דם זה מגיע 
לשווי משקל כמעט מלא עם הגזים בנאדיות ויוצא מהריאות עשיר 
בחמצן ודל ב, 00 . 

התקשרות גזים לדם והובלתם. חמצן נמצא בדם 
בשתי צורות עיקריות: האחת היא תמיסה פיסיקלית והשניה, הצורה 
העיקרית, היא קשירת החמצן באמצעות המוגלובין (ע״ע). בצודה 
הראשונה תלויה החמסה בלחץ (חוק הנרי): ככל שהלחץ החלקי 
גבוה יותר, גבוהה יותר החמסה. אד בלחץ חלקי של 100 מ״מ כספית 
(ר׳ טבלה) נמסה בדם רק כמות קטנה של חמצן. 

רק כ 5% מםה״כ כמות ה "סס מובלים בצורת תמיסה. עיקר 
התובלה נעשית באמצעות שני תהליכים. בראשון, שהוא החשוב 
יותר, נכנם ־ 00 לכדוריות והופך לחומצה פחמנית, המתפרקת לדו- 
פחמה ויוני מימן 

, 1400 + * 14 ה , 11300 נש 0 ״ 41 4 נ 00 

הראקציה הראשונה איטית יחסית אד אנזים מיוחד (פז״סלזכס 
0 ;!<מ 1 >ץו 1 חג) מזרז את הראקציה פי 250 • זירוז זה מאפשר השגת 
שווי משקל מהיר גם ברקמות וגם בריאות. לראקציה זאת יש גם 
חשיבות רבה בוויסות ה 14 ? של הגוף (ר׳ להלן). התתליך הכימי 
השני המעביר , 00 מהרקמות לריאות הוא ע״י יצירת תרכובות 
קרבאמינו. חלק קטן מכלל ד, "סס מתחבר ישירות עם ההמוגלובין 
ויוצר בדם העובר דרך הרקמות קרבאמינו־המוגלובין, וזה מתפרק 
בריאות ל,סס ולהמוגלובין. 

שווי משקל ברקמות. גם תהליך שחרור החמצן לרקמות 
ופליטת ״ 00 הוא תהליד־פיעפוע. בהעברת החמצן לרקמת־השריר 
ישנו גורם מסייע נוסף והוא המיוגלובין: הלבון בעל קבוצה פורפי־ 
רינית הדומה להמוגלובין. ע״י קשירת החמצן למיוגלובין נקלטת 
כמות נוספת של חמצן. 

ויסות ד,??ק של נוזלי-הגוף בעזרת מערכת-הס. 
נוזלי הגוף נמצאים ב 1-1 ק הקרוב לניטרלי. קיימת שורה של מנגנו¬ 
נים השומרים על קביעות הן? ק (ע״ע הומאוסטזה: דם: כליה). 
חשיבות מערכת הס בשמירת ה 1 וק היא משום הפיכת פחמן דד 
חמצני בגוף לדו־פחמה ויוני מימן. אם מסלקים ביעילות את ד., 00 



389 


ניבימ■! -- נ *ק 


390 


נוטה הראקציד, שמאלה (ר׳ לעיל) וריכוז יוני הסימן יורד (ה 1-1 ק 
עולה). מאידך, אם יש ירירד. בקצב ד,נ/ ישנה הצטברות של - 00 , 
הדאקציה נוטה ימינה וריכוז יוני המימן עולה. 

אם ריבת יוני המימן עולה מסיבה כלשהי, גורם הדבר לזירוז 
הב׳ — לשם פליטה רבה יותר של ־ ס 0 והטיית הראקציה שמאלה; 
והיפוכו של דבר בזמן ידידת ריכוז יוני המימן. 

נ׳ ב ח י ד ק י ם. ע״ע הידק, עמ ׳ 338 — 341 ! נ׳ בצמחים, 
ע״ע צמה! ה י ד ר ו ג נ צ י ה א ב ז י מ ת י ת, ע״ע חמצון ביו¬ 
לוגי. עם' 580 • ר. וה. 

; 1960 , 111011 )•(!?} 825 ,־!כ>£ח 1 צש 1 ^\ . 14 - 11 ו; 1 נ 1 [ 1 (| 131 . . 80:7:101 -6 . 1 ־ 1 •י! 

, 01/0010 . 011/1 €01111 111 1 ו 0 // 0 <וק 8€5 , 15 ן! 11 ז־ו 0116 . 0 - >]<;!ת־ 01161 . 1 *? ..ז! 

1011 ) £€£1110 7710 ,(. 13 >€) ] 1 ־ 1,105 . 15 . 13 - מנגנון וחת 011 . 0 .ן .( 1 : 1961 

. 1969 5 ,!] 111 ^ 1 ־* 771 ,. 3.1 זס 6 סזךמס 0 . 11 .[ ; 1963 , ו< 10 ' 1 סיו £1 !€. 8 11/1111011 יו• 

תולדות המחקר. הידיעות הראשונות בפיסיולוגיה של הג׳ 
קשורות בשמו של הרופא היווני ארסיסטרטום (ע״ע) במאה ה 3 
לפסה״ב, המתאר את הסרעפת כשריד המסייע לני. הוא גם פיתח 
את תאוריית הפנימה (גועסזויזו — נשימה, רוח) המהווה יסוד לפיסיו־ 
לוגיה העתיקה. 

אחריו הניח גלנוס (ע״ע) כי במהלך הני הדם מתנקה על ירי 
פליסת האדים ה."עשנים" והאוויר המנוקד, מובא ללב השמאלי. וכך 
מספק לגוף את ה,,חום הטבעי". גלנוס הקדיש ספר מיוחד לתהליך 
הנ׳ז "על תועלת ד,נ׳". ניסויים בקשר לנ׳ נעשו על ידי לאונרדו 
(ע״ע, עם׳ 51 ) דה וינצ׳י, אשר הוכיח ע״י ניפוח ריאות בע״ח כי 
אוויר אינו נכנס מן הריאות ללב. במאה ה 6 נ חקר ווליום (ע״ע) 
את תנועת הריאות בכלבים נושמים על ידי הוצאת צלע וראיה ישירה 
של התנועות. 

הצעד הראשון להבהרת המנגנון של הני נעשה על ידי מלפיגי 
(ע״ע) שהראה במיקרוסק־פ כי הסמפונות בהסתעפויותיהם הסופיות 
מגיעים לנימיות של הריאות ( 1661 ) וכך הוכח הקשר בין האוויר 
לדם. באותו זמן הראה בויל (ע״ע) כי חלל ריק מאוויר ממית את 
בעה״ח הנתונים בו כשם שהוא מכבה את הנר הדולק! הניסויים 
של דוק (ע״ע) בשנת 1667 הראו ני חנ' אינה תלויה בתנועות 
הריאות ני אם במעבר האוויר בתוכן. לואר (■! 0 *.^ 11.1 ) ביאר את 
העובדה ני האוויר מתערב בתוך הריאות עם הדם והוא נותן לו את 
הצבע האדום, בעור שהצבע הכהה בוורידים מוסבר על ידי אבדן 
האודר. 

במאה ה 18 שמו החוקרים לב לקרבה בין תהליכי הנ ׳ ובין 
הבערה (ע״ע. עם , 264/5 ), בעיה פיסיולוגית שמוצאה במושג 
העתיק של ה״חום הסבעי" ואשד הניסויים הראשונים בקשר אליה 
נעשו ע״י בויל ותלמידיו (ר׳ לעיל). מחקרים אלה הושלמו ע״י 
לוואזיה (ע״ע), אשר ב 1777 גילה כי החמצן מקיים הן את הבערה 
והן את הנ ׳ . הוא הוכיח שקיימת הקבלה גמורה של ד,נ' עם הבערה 
ושהחסצון גורם ליצירת החום בגוף, 

במאה ה 19 , עם הכרח הקשר בין המערכות השונות של הגוף, 
הוכר כי מקום החמצון היא ברקמות (ע״ע חמצון ביולוגי). ב 1811 
נתגלה מרכז חני במוח והוכח כי תהליך ד,נ' מושפע מגירוי העצב 
התועה ( 5 ג 3£1 ע). 

ה נ' במקורות העבריים. המלים "ויפה באפיו נשמת חיים 
ויהי האדם לנפש חיה" (ברא־ ב. ז) מתארות את הערך החיוני של 
הנר, בעוד אשר "הדם הוא הנפש" (רב׳ יב, כ״ג) פראות את הקשר 
בין ר.נ׳ והדם. הפסוקים האלה הביאו את סרוטום, לפי דבריו, לתגלית 
הגדולה של מעבר הדם בריאות. הרמב״ם, בתשובה על "קץ החיים" 
(אג׳ל בערבית), העלה את הרעיון, שמניעת המגע בין הנר לאוויר 
מבחרן מכבה את הנר. ותצפית זאת שימשה לו בסיס למסקנה על 
הערך הביולוגי של ד,נ׳ בתהליך הבערה בגוף האדם ולהסבר הת¬ 
הליכים הפיסיולוגיים בבע״ח. 


י. ליבוביץ, תשובת הרמב״ם על קץ החיים (קורות. 71 ). תש״ו 

לאנגלית, 057 ' 1 ־ 11 /{),■ ע 2 ס 1101 ץ 1 /? / 0 ץ 01 //ו 11 $11011 \/ ,ח 11 ; 1 נון:ז? .( .\ 1 

-! 4 / 11001 < 8/7 110 ! מ 0 1110 / 0 / 10115 < 4 , 11:2 ^ 1 . <). 0011x1 ;־ 1949 ,( 19.1x3101 ) 
. 1955 ,( 233-8 , X ,.!ז&ג - 1 ) / 0 

יה. ל. 

נ׳ בתודות המזרחיות ובפולקלור. מאז ומתמיד נס¬ 
תמנה ד,נ׳ ססימן חיים, והפסקתה ציינה את בוא המוות. בשפות 
רבות קיים קשר אטימולוגי בין שמה של פעולת הג׳ ושמו של יסוד 
ההיים (נשימה — נשמה בעבר'! כן גם ביוד, בלאט , , בשפות 
הסלאוויות, ביפאנית ועור). היוונים חשבו, כי הנפש נכנסת לגוף עם 
נשימתו הראשונה של התינוק הנולד. על הפחת נשסת־חיים באדם 
הראשון — ר' לפיל. חני נחשבה לסימן חיצוני לפעולת הרוח בארם, 
ושימשה גם בטקסים של השראה ובדר. כך, למשל, כאשר רצה ייפו 
להאציל מרותו על תלמידיו, נפה בהם "ויאמר אליהם קהו לכם את 
רוח הקודש״ (יוחנן ^ 22 ). אצל שבטים פרימיטיוויים שונים 
(אינדונסיה, פולינסיח, אינדיאנים ררום־אמריקניים ועור) נופח 
דופא-האליל על הפצע או על האיבר החולד, נדי לרפאו. יש גם 
שהוא נופח על הגוסס כדי למנוע את מותו, או על המת בנסיון 
להחיותו. קדושה מיוחדת (מסוכנת להדיוטות) נודעת לנשימתה 
של אישיות רמת מעלה. באינדונסיה היד, בנו של ראש השבט 
חייב לשאוף את נשימתו האחרונה של אביו הגוסס, כדי לזכות 
במעמדו. מנהג זד, היד, קיים גם אצל שבטים אינדיאניים (למשל 
הסמינוליס). ההודים ייחסו חשיבות מיוחדת לפיקוח על ר,נ', כחלק 
מן השליטה על כל כוחות הגוף והנפש, המסתגף ההינדואי, חיוני, 
לומד להאט את קצב נשימתו. ואף לעצור את הנ׳ כליל למשך זמן 
מסוים. משמעותן הרתית־רוחנית של תרגילים אלה כנר נזכרת 
בספרות ההודית: הוודית והבראהמאנית (ע״ע הדו, עבר 470 — 472 ! 
486 — 488 ). פן ההינדואיזם עברה טכניקת הפיקוח על ד,נ׳ גם 
לבודהיזם (ע״ע), והיא ממלאת תפקיד חשוב בתרגילי ההתבוננות 
של אסכולת זן. טכניקות של פיקוח על הנ ׳ הן בד״כ חלק מן התורות 
שמיסיונרים הינדואים ובודהיסטים (מיפאן וטיבט) מפיצים במערב. 

מ. ו. 

נשק, מונח בולל לציון הכלים והאמצעים שפיתח האדם לציד 
ולהכרעת אויביו. 

כלי־נ׳ מתחלקים לכלים אישיים ולכלים קבוצתיים! וכן 
ל ה ג נ ת י י ם, להגנה על חלקי-גוף, או על אמצעי־לחיפה, ו ל ר, ת ־ 
ק פ יי ם, להנחתת מהלומות על האויב. מאז המצאת חמדי הנפץ 
(ע״ע נפץ, המרי-• אטומית, פצצה) מבחינים גם בין נ׳ קר. 
המופעל בד״כ מטווח קצר יחסית פ״י שרירי האדם, לנ' חם, הפועל 
בד״ב מטווח ארוך, באמצעות תהליכים כימיים, ובתקופת ד,נ , האטומי 
— גם באמצעות תהליכים פיסיקליים. 

התפתחות כלי הנ׳ מראשיתם עד יה"ב. בין כלי־נ' 
שהופיעו כבד בתקופות קדומות מאוד. משלמד האדם להפעיל בידיו 
אמצעי־עזר לשריריו. ובין כלי-העבודה הפרימיטיוויים היתה זהות 
במידה רבה, הדעות חלוקות מאוד באשר להתפתחות הג׳, אך נראה כי 
בראשיתו נוער בעיקר לציד או להגנה מפני חיות־פרא; מכל מקום, 
היה מהכלים הראשונים שהמציא האדם. משנתפלגה החברה האנו¬ 
שית למשפחות, שבטים וגופים מדיניים בעלי אינטרסים מנוגדים, 
החל חג׳ משמש לפתרון סכסוכים בדרך לחימה. בתוך הגופים הנ״ל 
הוקמו צוותים מיוחדים, לראשונה ארעיים ואח״כ קבועים, של אנשים 
שהתמחו בשימוש בני. התפשטות תופעת הלחימה (ע״ע מלחמה) 
הביאה לפיתוח כלי־נ' רב־גוניים לשם שיהוק או השמדת האויב 
ואמצעי־הלהימד, שלו. כל כלי-הנ' שימשו הן להתקפה והו להגנה; 
אמצעים שנועדו להגנה בלבך (המגן, השדיון וכר) אינם בבחינת נ׳, 
אמ-כי הם מהווים הלק מציוד״ד,לחימה. 

כלי-ב׳ נודעו. לפי המשוער. עוד בתקופת האבן הקדומה, ונוצרו 
מעצמים (אבנים, ענפים) שעובדו עיבור פרימיטיווי ביותר, סכין־ 





391 


ניט? 


392 


האבן וגרזן־האבן היו רב־תכליתיים ושימשו הן לעבודה, הן לציד 
והן ללחימה. במשך הדורות נוצר נ׳ קהה, להלימה (האלה) או 
לזריקה (אגן הקלע), או נ׳ חד, לדקירה (פגיון). לביתור (חרב) 
או להטלה (חנית). בתחילת תקופת האבן התיכונה הומצאו, כך 
מניחים, הקשת והחץ, מההמצאות החשובות של האנושות בשל 
טווח הפגיעה ודיוק הירי שהקנו למשתמשים בהם, הן נגד בני־אדם 
והן בשעת ציד, בתקופת האבן החדשה אשר בה נתרבו, כנראה, 
המלחמות, כבר הופיעו כלי־נ׳ (גרוו/קרדום. חנית, חרב) משוכללים 
עשויים מאבן מלוטשת. גילוי המתכת, על תכונותיה — קשיות, 
נוחות לעיבוד, ינלתה ללבוש כל צורה ולהוות קצוות חדים, השפיע 
במידה מכרעת על בל התפתחות כלי־הנ , . כבר בשלהי תקופת האבן 
השתמשו בחודי־חניתות עשויים נחושת, מלבד אלה העשויים אכן. 
התפשטות השימוש במתכת גרמה לשינויים רבים בסוגי נלי־הני 
ובצרורותיהם, שמעתה ניתן היה להתאימם ביתר תכליתיות לצרכי 
האדם. פותחה גם הקשת העשרה מסוגי עצים שונים, ולה חצים בעלי 
חוד מתכת. לרוב הצבאות הקדומים היו כלי־נ׳ אפייניים(ע״ע מלחמה, 
מלחסת־יבשה). לשיא היעילות בפיתוח נ׳ הגיע הצבא הרימי שהש¬ 
תמש בשתי צירות של חרבות, ה״גלאדיוס" ( 5 ג 1111 ב 8 1 ). חרב־חי״ר 
קצרה באורך כ 50 ס׳־מ. בעלת להב כבד ורחב לביתור ולדקירה, 
וה״ספאתה" ( 113 זגק 5 ). חרב־פרשים ארוכה להנחתת מהלומות. כן 
השתמש ברומח של חיה״ר לדקירה. ובחנית-ההטלה של הפרשים. 
השימוש במתכת איפשר גם יצור ציוד־מגן יעיל כגון קסדות. מגינים 
ושריונים העשויים נחושת או ארד. ואחי׳נ — ברזל. רכב-הלחימה, 
שהיה כולו מעשה־עץ בראשיתו, נבנה ברבות הימים גם תוך שימוש 
במתכת, 

הקמת ערים מבוצרות הביאה את הצבאות לפיתוח כלי־נ׳ שיאפ¬ 
שרו התקפה על לוחמים המסתתרים מאחורי חומות וביצורים. לתכלית 
זו פותחו סוגי נ׳־מצור (וע״ע מבצרים ובצורים), שהגיעו למידה 
רבה של תחכום, עצמה ודיוק בתקופת ממלכת אשור, והלכו והש¬ 
תכללו בתקופת רומי, ואפילו ביה״ב. "האש היוונית" (ע״ע מלחמה 
כימית וביולוגית, עמי 633 ) היתה נ׳ חריג שנודע מאז ראשית יה״ב, 
והשימוש בו היד. מוגבל ללחימה הימית. נ- זה בישר את ראשית 
הפעלת המדע בשיחת המלחמה. 

יש המייחסים את המצאת חג־ החם לערבים. שהפעילו במאה ה 11 
את ה״מדפע*. כנראה מעין קערה, או שפופרת, מלאה חומר־נפץ. 
שירתה כדורי־אבן. או אולי חצים. אולם עפ״ר מייחסים את המצאת 
הנ - החם לסינים שבמועד בלתי־ידוע פיתחו אבק־שריפה לצורך 
שיגור ראקיטוח בשעת לחימה. באירופה התייתם רוגיר ביקון (ע״ע) 
לראשונה לאבק־שריפה. מכל מקום. נראה כי ראקיטות שימשו במאה 
ה 13 כנ׳ הן במזרח־אסיר, והן באירופה. 

התפתחות חני הקל החם. כלי־הירי־של־יד ( 5 תט 18 זפגל) 
הראשונים הופיעו באירופה בערו באמצע המאה ה 14 . אולי בהשפעת 
ידע ערבי, ולמעשה לא היו נבדלים מהתותחים אלא בממדיהם 
ובמשקלם, שאיפשרו טלטול ניד. כלים אלה לא היו אלא שפופרות- 
מתכת קצרות. נטענות־לוע. שירו כדורים קלים בעזרת הדף של 
אבק־שריפה, שהיצר. ע״י גחלת, או חוט-ברזל מלובן. מאלה התפתח 
ה״ארקבוס" (וטלסמףזב), רובה שמיש ראשון, שהיה יעיל מהקשת 
המסרתית. אם־כי. כנראה, טווחו לא הגיע ל 100 מ׳. כלי זה הופעל 
ע״י פתיל־בעירה ( 0130:11 ) שקורב ע״י הדק לנקב־ההצתה. רובי- 
פתילים אלה היו בעלי קצב־ירי איטי, מסורבלים ולא־מדויקים. מהם 
התפתח ה״מוסקם״ (מ 51 ט 1 ז 1 ) הכבד יותר (ב 10 ק״ג לעומת כ 4.5 
ק׳יג) שדרש דורגל להפעלתו, אך טווחו היה גדול יותר והוא גם 
פיצח שריונים. הספרדים היו הראשונים באירופה שציידו יחידות 
חי״ר ברובה זה כני תקני. ב 1515 . בערך, המציאו, כנראה בגרמניה, 
את מנעל־הגלנל ( 11 :> 1-10 :> 110 ׳י 1 ). שהיה פחות פגיע למזג־האוויר 
ממנעל־הפתיל, ופעל ע״י שפשוף גלגל שהצית ניצוץ (בדומה למצית 


דהיום). מנעל זה תרם נם לפיתוח נ׳ קל להגנה עצמית, האקדח 
(ע״ע), שנועד להפעלה ביד אתת. במאה ה 16 הומצא, כנראה ג״כ 
בגרמניה. הרובה החרוק ( 1 ז״ 8 1 > 10 }") הראשון, שהקנה לנדור 
תנועה סיבובית, ועי״ב — דיוק. אולם טעינתו מהלוע היתד, קשה, 
וייצורו מסובך, ותפוצתו באירופה היתה קטנה. ברם, באמריקה 
הצפונית היה במרוצת הזמן לנ׳ האהוב על המתיישבים. הני הנפוץ 
ביותר באירופה מהמאה ה 17 בערך היה הרובה חלק־הקדח (-לזססמז! 
טט 8 •זזסל) בעל מנעל־החלמיש 10 פס 1 -)מו 1 )), שהפיק ניצוצות ע״י 
הקשה והיה קל ונוח לייצור, אף שלעתים, במזג אוויר רטוב. לא 
פעל כהלכה. רובה זה אומץ ע״י חב הצבאות. והיה בשימוש כמעט 
200 שנה. עוד לפני־בן הונהגה מעיו סטנדרדיזציה של החבים. 
שמשקלם ירד לכ 6 ק״ג וטוותם התכליתי היה כ 100 מטר. המפקדים 
דאז העדיפו כמויות־אש על דיוק. והמוסקטירים של פרידריך 11 
״הגדול״ השיגו קצב של 5 יריות בדקה. עם עליית חשיבותו של ד.נ׳ 
החם הקל פחתה חשיבותם של כלי־הנ׳ הקרים המסרתיים, יבתלקם 
נעלמו לגמרי, כגון האלות. ד,גרזנים והקשתות, אך הרמחים הפכו 
במשך הזמן לנידונים צמודים לרובים. השימוש בחרבות פסק רק 
במאה ה 20 . 

בראשית הסאה ד. 19 חלו נמה שיפורים יסודיים בני הקל. ב 1305 
המציא הכומר הסקוטי א. פורסית ( 11 >ץ 5 ת 0 ?; 1769 — 1843 ) את 
מנעל-ההקשה (ץ, 0 !-וז״וו,נ 1-0 :״ן) שבו צינורית מלאה כלוריד האש¬ 
לגן (|״ז 0 (ו 1 ט במטז״נזסק) התפוצצה ע״י הקשה והציתה את אבק- 
השריפה שבקנה־הרובה. בכך התבטל מנעל-ההלמיש החשוף להש¬ 
פעת מזג־האוויר. פיקוח־הקשה (*קסס מסטסטסזטק) פותחו ע״י ג , . ש 1 
(״! 5113 ) ספילדלפיד. ב 1814 . ב 1823 המציא האנגלי נררטדן(תסזחסא) 
את קליע־החבה הגלילי־חרוטי, בעל בסיס הלול. שהתהדק לדפנות 
הקדח (!!חסל) בעת הירי והגביר את לחץ חימר-הנפץ. קליע מהפכני 
זה ירש את מקום הכדור המסרתי, ויחד עם הקנה המחורק הגיע 
לשיאי טווח ודיוק. כך נסתיימה תקופת הרובה חלק-הקדח. 

ב 1811 פיתח האמריקני הול ( 131111 ), בעקבות הרבה נסיונות 
קודמים (מהמאה ה 17 ואילך), רובה נטען־מכנס ( 8 טו!ח 1011 ״ 11 ח £0 זל 
טט 8 ) ראשון, שהיה נשיר לשימוש צבאי ולייצור המוני. וחלקיו 
ניתנו להחלפה. מלחסת־ר,אזרחים באה״ב, המלחמה ה״סתועשת" 
הראשונה, הוכיחה את יעילותו בתנאי קרב של רובה שארפס 
( 8 קזו.! 51 ) המחורק נטען־המכנם. ובן הופעל בה הרובה המחורק של 
פפנסר (■ו.>פ״ 0 ק 5 ), שהיתר, בו מחסנית של 7 כדורים, וירה כדור ע״י 
הקשה בפיקתו. גם באירופה חלו שיפורים, ובגרמניה הונהג רובה־ 
המחט ( 81111 -:> 1 (>:מ") של דרייזה ( 50 ץ!״ס), שפעל באמצעות מחט 
שפגעה בחומר־הנפץ. רובה זה הכריע במלחמות איחוד-גרמניה 
בעצסת־האש שלו. הרובה המחורק מדגם שאספו (זס,]חי׳,׳ 1 !ר 0 ), בצל 
הטווח הגדול, כמעט הכריע את מלתמת 1870/71 לטובת צדפת. 
לקראת סוף המאה עברו כל הצבאות לשימוש ברובים טעוני-מננס, 
בעלי מחסניות, מסוגים שונים. באמצע שנות ה 1880 הומצא אבק- 
שריפה יעיל, חסר־עשן, שאיפשר ירי תכליתי בכדורים קלים, וקטרם 
של הכדורים ירד תוך דור אחד מב 18 מ״מ לב ל מ״מ ופחות. דגמי 
הרובים של 1900 , מאוזר (ח 5£ ט 3 )\) הגרמני, לבל ( 1151 ^ 1 ) הצרפתי, 
ומליסין (פו! 101 ג) הרוסי, נשארו. בשינויים, בשימוש עד מלה״ע 11 , 
כשהחל משתלט על שדה-הקרב חני האוטומטי הקל. 

במקביל לשכלול הרובים חל נם שיפור מתמיד באקדחים, שהיו 
לראשונה חופיים, בעלי מחסנית מסתובבת מגושמת, ואחר הפנו 
לבעלי מחסניות שטוחות, ונעשו קטנים ויעילים. באמצע המאה 
הנוכחית נוסו אקדחים יורי-חצים וראקיטות (וע״ע אקדח). 

השאיפה להגביר את קצב-האש של כלי-הג', לעתים אפילו על־ 
חשבון דיוק הקליעה זהטווח. וקשיים באספקת התחמושת, הביאו 
לפיתוח כלים אוטומטיים. אבותיהם של המקלעים היו אגדי־הקנים 
שהשתמשו בהם לירי בתחילת העת החדשה, בכוונה להגיע לריכוז 

















395 


נ 


396 


אש גדול. אלה היו מסורבלים סדי. המקלע המודרני הראשון נבנה 
ע״י ר. גטלינג (; 0311108 : 1818 — 1903 ) ביפי מלחמח־ד,אזרחים 
באה״ב. אן לא הגיע לשימוש נרחב. הלי זה כלל מספר קנים שסובבו 
סביב ציר והופעל ביד. במלחמת גרמניה—צרפת השתמשו ב־ 
"מיטראייז" (:> 110115 ו 3 ז 1 !גח), המצאת הצרפתי ז׳.־ב. דה רפי (!׳!!)סא : 
1821 — 1880 ). זה היה כלי בן 25 קנים ויותר. כ״א בקוטר של 13 מ״פ. 
שירה כ 150 קליעים לדקה, לטווח של כ 1,800 פטר. ברם, משקלו, 
כ 800 ק״ג, היה בעוהריו. המקלע האמיתי הראשון נבנה באנגליה ע״י 
חירם מנסים ( 1916—1840 : 661 x 101 ). מקלעו השתמש בכות־הרתע 
שלו־עצמו(ולא בהתנעה חיצונית) לטעינת הכדורים, לירי ולחילוץ 
התרמילים. כלי זה ניזון מכנית. ע״י סרטי־כדודים. דגמים אחרים, 
המבוססים על עקרון הפעלתו, שימשו במדינות רבות עד פלה״ע 11 . 
אה״ב הרבתה להשתמש בני אוטומטי שפותח ע״י ג׳. מ. בראונינג 
(־! 51011,010 !; 1855 — 1926 ). חלה ייצר בשנות ה 20 את המקלע 
קולט־בראונינג. שהופעל ע׳" לחץ גז, ולא כוח-הרתע, והגיע לירי 
400 כדורים לדקה. 

במחצית הראשונה של המאה ה 20 נבנו מקלעים בדגמים 
שונים, מקוררי־מים ומקוררי־אוויר וניזונים ע״י סרטים או ע״י 
מחסניות. להם נלוו, מחד — הת־מקלעים למיניהם (למעשה אקדחים 
משופרים), ומאידך — מקלעים כבדים ביותר. שקשה להבדיל ביניהם 
לבין תותחים קלים. מהירי־ירי ואוטומטיים. מקלעים כבדים שימשו 
לחימוש רכב משוריין, לתפקידי הגנה נ״פ ולחיפוש מטוסים, 
עד שנתפס מקומם ע״י תותחים קלים, ואלה הולכים ומתחלפים 
לאחרונה בטילים. לא־מכבר פותח באה״ב המקלע ״ואלקף (״ 1110 ) 3 ), 
שנבנה בדומה למקלע "גטלינג" הרב־קני (ר׳ לעיל). הוא מופעל 
ע״י חשמל, ועשוי להגיע לירי 6,000 כדור ויותר לדקה. גם 
ראקישות שולבו במערכת כלי־הנ׳ הקלים. במלה״ע 11 הופיעה ה־ 
..באזוקה" ( 6320063 ) שפותחה באה״ב והיתה ראקיטה־ג״ט לשימוש 
איש אהד• מאז רב מספר הראקיטות־הטילים שתוכננו לשימוש 
טאקטי של הלוחם־הפרט כני נ״ט ונ״מ. 

התפתחות הנ' החם הכבד. אי־דיוקן של הראקימות ה- 
פרימיטיוויות של יה״ב גרע מיעילותן ככלי־נ׳ ובמקומן זכו בשימוש 
ובפיתוח התותחים (ע״ע תותח), שניתן היה לכוונם ביתר תכליתיות, 
והם היו יורשי ה״מדפע" הערבי התותחים הראשונים היו צינורות 
סגורים בקצה אחד,' נטעני־לוע, וירו כדורי־אבן או עופרת באמצעות 
לחץ של אבק-שדיפה, שהובער ע־י פתיל שהושתל לחור בקנה- 
התותח. יש שהשתמשו בצינורות, עשויים־עץ ומוחזקים עיי חישוקי- 
מתכת, אך רוב הקנים היו צינורות דפויי-חבית ( 631301 , ומכאן 
!!!•";ל-"!"), שם קנה-התותח באנג'), עשויים פוטות-מחכת ארוכים 
מולחמים זה לזה ועטופים חישוקים. כן נפוצה במהרה בניית תותחי- 
ארד ביציקה. בין אלה האחרונים התבלטו ה״בומבארדים״ (- 60111 
631-115 ) הגדולים, ששקלו נמה טונות. והטילו אבנים בנות מאות 
ליטראות. התותחים הראשונים היו צינורות נייחים, אך ברבות 
הזמן הועמסו על מרכבים עשויים־עץ ואלה הקנו להם ניידות־פה 
וגם מידה של הגבהה וצידוד. כדורים נוצקו מברזל וחומר־ההדף 
שופר. ברם, בגלל סדבולם והקשיים בטעינתם, בכיוונם ובהפעלתם 
ובשל חוסר־האחידות ביניהם (כל תותח נבנה לחוד. ללא מידות 
תקניות), לא היו התותחים בראשיתם חלק אינטגרלי של הצבאות. 
וד,תותחנות היתה אמנות של מומחים אזרחיים. מהמאה ה 15 צוידו 
גם אניוח־מלחמה בתותחים. 

הגרמנים, או ההולנדים, המציאו בסוף המאה ר, 15 את הפגז הרא¬ 
שון, כרור־ברזל הלול מלא אבק־שריפה. כן פותח הירי של אשכולות־ 
בהורים 1101 .׳. 6 נן 3 -@), אגדי־כדורים, שהתפרקו במעופם, או בעת פגי¬ 
עתם■ נורו גם כדורים שחוברו ביניהם בשרשראות 51100 ״ 0631 ) להדיפת 
הסתערויות. באותה תקופה נרתמו סוסים למרבבי התותחים והוקנתה 
להם ניידות יחסית. בעירת המטען שופרה ע״י השימוש בחומר הדף 


גרגירי, שבא במקום האבקה. באנגליה נבנה באמצע המאה ה 16 תותח־ 
הברזל הראשון, והגרמנים המציאו את המרגמות ("טזסנס) קצרות־ 
הקנה ועבות-הדופן, שאיפשרו ירי בזווית תלולה. אנרי 11 (ע״ע). 
מלך צרפת, עשה להאחדת סוגי התותחים, והעמיר את מספרם על 
ששה. גוסטו 11 אדולף (ע״ע) היה המצביא הראשון שדגל בשימוש 
בתותחי־שדה קלים וניידים, והראשון שלא השתמש בתותחים רק נגד 
ביצורים אלא גם נגד גופי־צבא, המהנדס הצבאי ההולנדי מנו ואן 
קוהורן ( €0060010 ז 1641 — 1704 ) המציא מרגמה קלה נישאת ביד, 
שזכתה לשימוש רב. בהשפעת הצרפתי זי.־ב. גריבוואל (- 01160311 
31 ׳!•, 1715 — 1789 ), הופרדה סופית ארטילריית־השדה מארטילריית- 
הפצור, אוחד רוחב (סרני) התותחים והונהגו גלגלי מרכבים שניתנו 
להחלפה. במאה ה 18 היו התותחים עדיין חלקי־קחז, נטעני־לוע, 
ועשויים ברזל־יציקה או ארד. טווח האש התכליתי הגיע לב 300 מ׳, 
אם כי קרה שכדורים קפצו והידרדרו למרחק ק״פ ויותר. הדגש 
הושם על מהירות־הירי, היינו על כמות האש ולא על דיוקה. נאפוליון 
השתמש בריבוזי-אש ארטילרית בהצלחה מירבית. 

במחצית המאה ה 19 התבלטו 4 שיפורים בארטילריה: א) הנהגת 
המירוק ( 1108 ) 11 ): ב) מעבר לטעינת־מכנם (־ 1036101 61 - 0006 ) ! 
ג) שיפורים בנאליסטיקה הפנימית! ד) פיתוח מנגנוני־רתיעה ("ס" 
0011 ) משופרים. התותח הסחורק המוצלח הראשון. בעל מלילים 
לולייניים בקנהו שידה קליעים גליליים, נבנה ב 1846 ע״י האיטלקי 
ג׳. קאוואלי ( 035-3111 : 1808 — 1879 ) והשוודי ואהרנדורף (- ¥36100 ( 
)}■!סו!). תותח זו, היה גם בעל טעינת־מכנם, תכונה שאומצה בהדרגה 
בכל מקום לאחר פיתוח הסדן בעל־התברוגת. ממצאי הבאליסטיקה 
הפנימית (ע״ע בליפטיקה, עמי 894 ) הביאו לשיפורים יפודייס 
בייצור התותחים, ואלה נבנו פעתה רובם מברזל־חשיל, ולא מברזל־ 
יציקה ופארד. באנגליה פיתחו בליקלי ( 8136018 ) וכן ו. ארמססרונג 
(ע״ע) שיטת ייצור קני־תותחים משכבות־מתכת קונצנטריות. בעלות 
דרגות־גמישות שונות. ב 1851 הציג לראשונה הגרמני א. קרוס 
(ע״ע) תותח שנקרח כולו מגוש פלדה אחד. מכאן ואילך עברו 
החרשתנים כולם לייצור תותחי־פלרח. שקניהם נבנו שכבות־שכבוח. 
או היו עטופים תיל (!)תסס׳ס-ס!!*). לקראת סוף המאה ה 19 הושלם 
פיתוחם של מנגנוני־רתיעה יעילים. שמנעו את תזוזת מרבב-התותח 
אחורנית בעת הירי (לא חיה עוד צורך בגרירתו בחזרה לבסיס־חירי 
המקורי), איפשרו קצב-אש הרבה יותר מהיר ולבסוף תרמו לפיתוח 
ני ארטילרי אוטומטי־למחצה (וברבות הימים — אוטומטי לגמרי), 
הודות לניצול כוח-הרתיעה של הקנה. שיפור מנגנון הרתיעה תתנהל 
בד בבד עם שיסור מרכב-ד,תותחים וזה נעשה נייד יותר: הורכבו 
עליו מכשירי-כינון שהתאימו לטווח הגדל. ונתוסף לו מגו־שריון 
להגנת צוות ההפעלה, טווח התותחים ונושר-ההרס של פגזיהם 
הוגדלו באמצעות חמרי־נפץ (ע״ע נפץ. המרי־), ופותחו פגזים הפרי- 
עשן, שלא הסגירו את מקור־הירי ולא האפילו על שדר,-הראיה. 
התפתחויות מקבילות חלו בתחום נ׳ הצי. שבו במיוחד התרבן 
התותחים הכבדים. 

המלחמות הרבות במאה ה 20 הביאו להתפתחות ללא-תקדים בני 
הארטילרי, זה התעצם בפלה״ע 1 מבחינת מספר כליו. גיוונם 
(לרבות תותחים נגד־סטוסים), כבדם, טווחם ותחמושתם (לרבות 
פגזי-גז). המרגמות למיניהן הפכו נ׳ נפוץ וקטלני. ניידות התותחים 
שופרה ע״י גוררים מכניים, ■שילובם בטנקים (ע״ע טנק) הקנה להם 
הן ניידות והן הגנת שריון. תותחים הוטענו גם על מטוסים, והמפ- 
ציצים הפכו לארטילריה מעופפת ארוכת־טווח. התפתחות הני האר¬ 
טילרי נמשכה במלה״ע 11 , אך עתה שוב לא הוגבל השימוש בו 
לתותחנים לצי ולאוויריה, תותחים משוכללים נגד טנקים הופעלו 
עתר, גם ע״י יחידות חי״ר וקמו יחידות נ״פ מיוחדות. מבחינה טכנית 
הגיעו עתר, התותחים לשיא-יעילותם הודות למרעומי־קרבה (־ 0 ־ 01 
1505 !) !ס!!!!;*), וכחירוש נצטרפו אליהם תותחי לא־דתע. 



387 נאי 

כיום נראה בי הנ ׳ הארטילרי הגיע, לפחות זמנית, לקצה גבול 
התפתחותו. במקום התותחים הכבדים באו סילים (ע״ע סיל) ומסוסים, 
והכלים הקלים, רובם אוטימטיים, הפכו כה מתוחכמים, יקרים ורעבי־ 
תחמושת שאין עוד אפשרות להשתמש בהם במספר רב. עם זאת, 
נשמרת עדיין החלוקה, בקווים כלליים, בין סוני הארטילריה דלהלן: 
א) ארטילריה קלה (עד 100 — 120 מ״מ), הכוללת, מלבד תותחי-שדה, 
גם תותחי-טנקים, מטוסים ואניות, רובם אוטומטיים. תותחים נ״מ, 
נ״ט ומרגמות : ב) ארטילריה בינונית (עד 175 מ״פ בערך) הכוללת 
תותחים, הוביצרים (ע״ע תותח) ומרגמות כבדות, מהם רבים מת¬ 
נייעים, המשמשים במסגרת תיל־התותחנים, הצי והארטילריה ה־ 
חופית! ב) הארטילריה הכבדה (ם 203 מ״מ ומעלה) הכוללת תותחים, 
מהם אטומיים. ארוכי־טווח, יבשתיים וימיים. 

אף כי ראקיטות לא מצאו שימוש צבאי במשך זמן רב, הרי לא 
נשכחו כליל, והופעלו, למשל, בהודו, בסוף המאה ה 18 . ראקיטות 
שפותחו ע״י האנגלי קוננריב (:;׳ר״אחסס : 1772 — 1828 ) שימשו 
בהצלחה רבה, בתקופת מלחמות נפוליון, בהפגזת ערי החוף בולו! 
וקופנהגן. ראקיטות שימשו כני צבאי עד אמצע המאה ה 19 , משנד־ 
חקו שוב ע״י השיפודים בתותחים, במלה״ע ] 1 שוב נוצלו בהצלחה 
רבה כני ארטילרי(למשל ה״קאטיושות" הרוסיות, סוללות הראקיטות 
הנ״מ האנגליות. וכן הראקיטות בשירות הצי), וננ' אסטראסגי 
( 2 <\ של הגרמנים). בדור האחרון הפכו הראקיטות בעלות טווח 
ארוך או בינוני, היינו הטילים (ע״ע טיל) לני אסטראטגי וטאקטי 
העשוי לרשת את התותחים. 

בשל יוקר פיתוחם וייצורם של כלי־נ׳ חדישים, כבדים וקלים 
כאהד, ניכרת כיום מגמה למחקר וייצור משותף של פריטי חימוש 
ע״י מדינות שונות. וכשם שבימי־קדם נסתייע השימוש בני קר 
באביזרי־עזר חיוניים (מגן, שריון, קסדה וכיו״ב), כד נם היום 
תלויה הפעלתן התכליתית של מערכות־נ׳ באניזרי-עזר, מתוחכמים 
יותר לאין־ערוך; אלה הם בעיקר מכשירים אלקטרוניים, שבלעדיהם 
שוב לא ייתכן ניצול יעיל של המערבות. מכשירים אלה משמשים 
לגילוי, להתרעה ולאיכון — כגון הסכ״ם והמגל״ז (מגלה צוללות) 1 
כן הם משמשים לעיבוד נתונים — כגון המחשבים. בחלקם הם 
מורכבים בני עצמו. לשם הפעלתו המהירה והבטוחה — כגון מנגנוני 
הביות וההנחיה. את התוצאות שהושגו ואת המידע לפעילות נוספת 
מוודאים מכשירים אופסיים ואלקטרוניים הנישאים ע״י מטוסים 
ולוויינים. 

במקביל למגמות התחכום הניכרות היטב באביזרי־העזר של 
מערבות-הנ׳, ניכרת כיום נסיה לפישוט כלי-חג' עצמם. בעוד 
שאין להבחין בשינויים מהותיים בג׳ החם המסרתי, הדי בשטח ד,נ' 
הטילי המגמה היא לייצר סוגים מעסים ואחידים עד כמה שאפשר. 
שניתן יהיה להעבירם ממקום למקום במכלי־תובלה ושיגור בלתי- 
מסורבלים ושניתן יהיה להרכיבם ללא שינויים בכל משטח־הפעלה 
פתאים — יבשתי, יפי ואווירי. 

וע״ע מלחמה: מלהמת־אוויר; מלחמת־יבשה (כולל מלחמה אטו¬ 
מית); מלחמת-ים; כ״ב ע״ע טורפדו, מוקש, דובה, תותח, תחמשת, 
נ׳ אטומי: ע״ע אטומית, פצצה וכן ע״ע כרד־מילואים. ענד 114 — 
121 . 

נ׳ במקרא עניינו כלי מלחמה, בהקבלה או בהשלמה לרכב 
ולערי מבצר (מל״ב י, ב), שמו של כלי וין (יחז׳ לט. ט. י) 
ליד הק־שת והחרב (איוב כ. כד: לט. כא—כב) ואולי גם שם כולל 
לצרכי המלחמה ולמלחמה עצמה (ישע׳ סב, ה; תה , קמ. ח). נ׳ 
לטווח קצר — לפי המושג הכולל של ימינו — הוא החרב, הרומח 
והבידון, אם במובן של חנית או כסוג של חרב (יהו׳ ח, יה. בו; 
שמ״א יז, ו; איוב לס, הג; מא, כא, ועוד}. כפי הוראתה בספרות 
החיצונית ובעיקר במגילת בני אור ובני חושך (דף ה, שו , 12 — 13 , 
מהדורת י■ ידין). בלי־נ׳ לטווח ארוך הם הקשת והחץ, וכן הקלע 


- .׳־י 398 

שהיה נשקם של קלעים (שמ״א יז, ס, פט; סל״ב ג, כ; והשר 
שמ״א כה, כט; איוב פא, כ); גם החניה היתה כלי היטל מובהק, 
אך ציינה עוד כלי נ׳ (שמ״א יה, יא; שמ״ב בא, יט ועוד): 
ייתכן שהשלח (נח׳ ד. יא, יז) והקץ (שמ״ב בא, טז) היו סוגי 
חניתות. בין כלי ההגנה נזכרים הסגן, העשוי עור או מתכת 
(שמ״ב א, כ; מל״א יד, בז) והצנה (הגדולה סהסגן), ששימשו את 
הקשתים ונושאי הרמחים (דה״ב יד, ז) וכן הכובע ממתכת וסצחח 
הנחושת (שס״א יז; ה, ו, לח; ישע׳ נט, יז), מכלי הני האיגיאיים, 
ושריון המתכת שנתחבר מחלקים (שמ״א יז, ה, לח; ידנו פו, ד; 
והשד מל״א כב, לד). 

א. סלמט, כלי הב׳ מתקופת התנ״ך (מערכות נ״ד-־נ״ה), תש״י; 

א. אבישר, 609 שנות ארטילריה 1355 — 1955 (מערכות קי״ח־-קי״ט), 
תשי״ט; י. ידיו, תורת המלהמה בארצות המקרא, חשכ״ג; ב. ום. 

בדודי, מדובודהקשת עד סצצת־המימן, תשב״ו! -^ 17. 06x11 
, 1111110 .׳ 1 . 7 \ . 11 ; 1911 , 1850 11 ( 1 ,מ 0 //*>׳מ 0110 * 1 0/1 /ה< 401 0 ! 

7011/1 ) £11/0 ( 0 1 ) 11001 1 ׳״ .׳ 1111 > 1 ז_ 1 . 0 ; 1915 ,$/ 1110 ) 41 / 0 0/12171 7718 
; 22 — 1920 , 1-7 , 1 ) 1 ( 111 ( €0 1 ( 0 ' $01 1 /^ 011 ( 7/1 ) 1 ( 1 ( 4 , })הס / 011 ( 4/77 
, 11 1 , 01 § 4 7414410 10 /ז ה 1 ׳ 5701 (ס 41-1 110 ) {ס ((״( 10 ) 11 ■} 4 ,ת 3 וח 0 . 0 
,^ח 111 א ,א ; 1945 ,$■'( 0 ) 415 } 1/1 ( 0 4/1x61/10111 ,־! 1110 ^ 1 . 0 .'*£.( :* 1921 
; 1951 , 1$ /ק 1 ; 0£1 ו/ 010£10 (< 0 '<( 0 04 ) 80100 0 , 5110011112 4 ה 0 5 <ו!! 0 
, 4205 £({) ( 21 ו 1/01 { 7 $( 11110 ( 4 ,׳< 0 תת 710 .\ת ; 1954 , 1011$ ) 1700 , 1111115 ״־! 

-מ£ ,(. 011 ) . 101 : 1961 , 015 ) 71/00 (ס $/ 0 ) 4455 4 , 500 ׳ 0101 ? ., 11.1 ; 1955 
105 ( 71 0114 10/15 ) , 0 ־ 0130110101 , 1 . 11 ; 962 ! , 71/0017/11 / 0 1 ) 0641 ) 0$0/0 
, 7/0/14 1/10 ( 0 4/1/15 ! 871101 , 5011111 . 3 . 7.11 \ ; 1965 , 70/14 \ 1110 ( 0 
1 ( 10 ) 1700 5 ' 0 ( 1:1 [ ,(.* 1 ) 0 ) ז 0110 ' 1 \•. . 1.11 ־ 15.1 -י< 011 זי 1 .* 1 .א ;* 1966 
, 5 ? 42 110 ) 1 /^) 7/1101 $/ 4111110 ,; 1 .:ס^סא . 11.0.0 ; 1971/72 ,/!הס 11 ץ 5 

. 1972 
ל. שט. 

{שר ( 115 ־\ 1 ט£ 5 קץ 0 ; אנג׳ €־ 1 ט:ז 1 טע ת £0 }תזן), עוף, מן הגדולים 
בתודמשפחת הנשרים ןע״ע), 

אורך גופו 1 מ׳ ומוטת כנפיו 2.3 מ/ צבעו חוסיאפור, קצות 
כנפיו וזנבו שחורים. ראשו ובל צווארו מנוסים פלומה בלבד, בצבע 
לבנבן. ניזון מנבלות גדולות. הני׳ חיים בחברותא ומקננים נמישבות 
במרומי הרים ובנקרות סלעים או במערות. מעוף ד,נ׳ דאיה ובראייתו 
הוא סוקר את הקרקע לחפש נבלות, הנ' מסוגל להבחין בנבלות על 
פני הקרקע מגובה של אלף ס׳ ויותר. נ׳ אחד היורד לקרקע מושך 
אתריו את בל שאר ד,נ" בסביבה המתקהלים במעגלים מסביב לנבלה. 
בצורה זאת יכולים מאות נ" להתאסף ממרחקים של עשרות ק״מ 
לסעודה. הליכתם על הקרקע מתנהלת בכבדות ודומה לנעין ריצה- 
קפיצה. בשעת חפזון נעזר הנ׳ בכנפיו בהליכתו. נ׳ משמיע קולות־ 
צריחות רק בזמן הרביה. צבע הביצים לבן. הדגירה על ביצה אחת. 
משך הדגירה 52 יום. שני בני הזוג דוגרים ומספלים בגוזל. הגוזל 
נשמר בקן 3 חדשים ומלעיטים אותו באוכל חצי מעוכל. תסוצתו 
של הנ ׳ בין קווי־הרוהב ״ 20 —״ 45 : בחופי היה״ת ובאסיה עד הידו; 
בארץ הנ ׳ יציב ולפנים תיה נפוץ מאיד. בעשרות השנים האחרונות 
פחת מאוד מספרו בשל העדר מזון (הפחתת חיות הבר). 

הקדמונים העריצו אח תני בגלל גדלו ותועלתו בניקוי הנבלות 
ובשל כד נעשה סמל לשלטון ובפולחן הדתות — ספל לאמהות 
והאלהת (ע״ע, עט׳ 310 ). כן שימש נושא חביב במיתולוגיה (ע״ע 
אחג; גנימדם ותמ׳ שם; הרקלס, עמ ׳ 427 ; גריפון, עם׳ 375 ), 
בספרות ובאמנות (ע״ע חי, חיה, בעל־חיים, עם׳ 318 ). תמונות: 
כרך ר, 232 — 233 , תס׳ צבעונית; אפריקה, עמ ׳ 307 — 308 ; באמנות 
— הלניזם, עמ ׳ 697 . 

ז. בן־חיים, להחזיר עשרה ליושנה [נ׳ — עיט] (לשיננו יב). חש״נ/ד 1 
הנ״ל, עור לעניו חני וחעיש (שם, נז—נח), תשב״ג/ד; מ, דור, 

חב' וחעיט, (שם), תשכ״ג/ד. 

חנ ׳ מופיע במקרא בראש רשימת העופות חדורסיס, ומטמאים 
משום כך (ויק׳ יא, יג; רב׳ יד, יב). בגלל גדלו וחזקו הוא משמש 
משל לאויבי ישראל (דבי בח, מט; יו״ מח, מ: ועוד). אחד מ 4 
הפנים של החיות בחזון יחזקאל חם פני נ׳ (יח׳ א, י). חג׳ קל 
במעופו (שמ״ב א, בג; יד׳ ד, יג; ועוד), מגניד, עוף (יש׳ מ, לא) 



399 


מ 1 י 


,תן י!ב,־מ 


409 


ומקנו בגבהים <יר׳ מט. טז: איוב לס, נה). הב׳ זהיר בגוזליו, 
ונושאם על כנפיו (דב׳ לב, יא), ולא ברגליו נשאר עופות, ולכך 
נמשלה דאגת ה' לישראל (שם, וכן שמי יט, ב). ראשו מוקרח (מי , 
א, טז) ומכאן שתיאורו של יחזקאל (יז, ב—נ) מתייחם לעיט (ע״ע). 
ערבוב זה שכיח גם בדברי חז״ל (ר׳ תום׳ חול' ם״ג, ע״א ד״ה נץ); 
הם מכנים אוחו "מלך העופות- (חגי י״ג. ע״ב) ואמרו שיהא אדם 
קל כג' לעשות רצון אביו שבשמים (אבות ה׳, כ׳), הטעות שב¬ 
החלפת שני העופות קיימת גם בימינו הן בספרות והן בדיבור. 

ם. דו. - יע. או, 

נערים (־,<:חו 1 <ןץא-־\.), תת־משפחה של עופות ממשפחת הבזיים 
(ע״ע דורסים), הגדולים בדורסים. ד,נ' נבדלים משאר הדורסים 
בראשם ובצווארס הקרחים והמכוסים פלומה (יוצא מהכלל בזה — 
הפרס). הקרחה קשורה באכילת נבלות — מזון הנ' — נדי לשמור 
על ראשם מזוהמת הנבלות. סימנים אחרים התואמים למזונם: מקור 
ארוך. ישר, ואנקולי רק בקצהו. הדונגית גדולה. הרגליים קצרות 
והטפרים עבים וקהים. חלק מהוושט מורחב ומשמש כזפק לאגירת 
מזון המזדמן להם במקרה. בשל מידתם הגדולה. ובעיקר נשל 
תועלתם הרבה בניקוי הארץ מנבלות. היו חשובים מאוד אצל העמים 
הקדומים. במקרא הם בלולים בשם עיט (.,וירד העיט על הפגרים". 
ברא׳ סו. יא). בארץ 4 סוגים וכולם נמנים במקרא בין העופות 
הטמאים: נשר. עזניה. פרם, דחם. 

נתאי הארבלי, ע״ע אן־בל; זוגות. 
נתוזיות, ע״ע חפושיות, עם' 838/9 . 
נתינים, ע״ע גבעונים ונתינים. 

נתן, נביא בזמן דוד ושלמה. נ׳ משח את שלמה למלך. לאחר שסייע 
הרבה להמלכתו. ידועות שתי נבואותיו לדוד: על דחיית 
בניין המקדש לימי בנו (שמ״ב ז, ה—טז) והתוכחה במעשה בת־שבע 
ואוריה (שמ״ב יב). כנד הנביא היה אף נ' נביא-חצר, אולם מצד 
תוכחתו החריפה ועצמאותו יש לשייכו לנביאים המבקרים, כאליהו 
ואלישע (ע׳ ערכיהם). נ׳ הבטיח לדוד ולניתו מלנות־עולם ללא־ 
תנאי, ויחס מיוחד כלפיו מצד הי. השקפה זו. בה נתפסת המלוכה 
כגילוי של חסד אלוהי, שראשיתו בימי המדבר והשופטים והמשכו 
בימי דור, בלא זכר למלכות שאול, שונה ביסודה מהתפיסה בשמ״א 
(ח,יב)בדבר התנגדות שמואל לעצם המלוכה (ע״ע, עט׳ 552/4 ). 
בפרשת בת־קובע מעלה הנביא חזות קשה לבית דוד: "ועתה לא 
תסור חרב מביתך עד עולם". שאינה נזכרת כלשונה בשום מקום 
אחר במקרא. במשל ..כבשת־הרש" תובע נ׳ מהמלך לקיים בעצמו 
צדק ומשפט, ששמירתם היא מעיקרי תפקידו. בדה״א (כט, כט) 
ובדה״ב (ם, כס) נזכרים "דברי נ' הנביא", שבהם כתב את תולדות 
ימי דוד ושלמה. 

מ. צ, סגל, ספר שמואל, דע״וי—רפ״א, ש״ג-ישמ״ז. 1956 ; י. קויפמן, 
מכבשונה של היצירה המקראית, 169 — 184 , תשפ״ו. 

ר׳ נתן, תנא מהדור ה 4/5 (אמצע המאה ה 2 לםה*נ). נקרא, ע״ש 
מוצאו. "הבנלי". אביו היה ראש גולה (הור׳ י״ג, ע״ב). 

ר״נ עלה לא״י בנעוריו ולמד ב״כרם ביבנה" (ע״ע יבנה), היה 
מקורב לר׳ ישסעאל (שבת י״ב, ע״ב) ומסר משמם של ר' אליעזר 
בן־הורקנום, ר־ טרפון ור׳ יוסי הגלילי(פט' מ״ח, ע״א,■ זב' צ״ז, ע״א; מני 
ל״ח. ע״ב). אותר. עת חלו גזרות אדריאנוס (ע״ע), ור״נ מתארן(מכיל¬ 
תא כ, ו). ר״נ נמנה עם החכמים שנשלחו מא״י לבבל למנוע בעד 
חנניה (ע״ע חנינא [ 6 ]) מלעבר שנים שם (ירד נד׳ ר, ח׳ מג׳ א', 
בי), ואולי אז גם נדר ב״כרכי־הים" ובקפוטקיה (עי׳ תו׳ מ״ז. ע״ב). 
בשובו לא״י נמנה עם הסנהדרין באושא, בנשיאותו של רשב״ג 
השני, וכיהן שם נ״אנ-כין־דין". בעזרת ר , מאיד (ע״ע) ניסה 
להעביר את רשב״ג מן הנשיאות ולהתמנות במקומו, אך הדבר לא 


עלה בידו, וענשו של ר״נ מידי רשב״ג היד, שדברי תורתו יצוטטו 
ב״יש אומרים". שלא כר׳ מאיר פייס ר״נ את הנשיא וכנראה 
שתושב למשרת ״אב־בית־דין״, וגם העונש בוטל — ודברים רבים 
שנויים בשמו בברייתות. ר״נ עצמו ערך. כנראה, קובץ של משניות 
(עי׳ תמורה ט״ז, ע״א; קה״ר ד,׳, ד). במשנתנו מובא משמו רק 
פעמיים (ברם׳ ט', ה׳, שק' ב׳, ה׳). ואף אלה אינם בכ״י של המשנה, 
במיוחד נזכר ר״נ במכילתא ובתוספתא. על שמו נקראת גם מסכת 
"אבות דר׳ נתן" (ע״ע) וכן "מדות דר׳ נתן". לפעמים נחלק■ בהלכה 
עם רני יהודה הנשיא (תוספתא, כלים ב״מ, א׳. ד׳; בבלי. נ״ה 
קל״א, ע״א), שאמר עליו: .,ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי" 
(ב״ב, שם). כן נחלק בהלנה עם םומנום, ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי מסר 
משמו (תוספתא. אהילות ד.׳, א׳). נתפרסם כדיין: "ר״נ דיינא הוא 
ונחית לעומקה דדינא" (ב״ק נ״ג, ע״א; ועוד). וכלל יסודי בדיני 
שעבודים (ע״ע) קרוי על שמו: ״שעבודא דר״ב״ (כת׳ י״ט, ע״א: 
ועוד). ממימרותיו באגדה: "בבדה שהאדם מודד בה מודדים לד׳ 
(מכילתא יג, יט); "מום שבך, אל תאמר לחברך" (ב״מ נ״ט, ע״ב) 
ועוד. — לפי האגדה נתגלה לו אליהו ולימדו הנהגות־חיים (ניט׳ ע', 
ע״א). יחד עם רבי נחשב ר״נ כ״סוף משנה" (ב״ס פ״ו, ע״א), או 
משום שרבי שיקע במשנתו ממשנתו של ר״נ, או שר״נ נחשב 
כמסכם משנתם של תנאי בבל. 

א. בורשטייו, למינויו על רב נ׳ הבבלי לאב״ד הסנהדרין בא״י 
(סיני, ל״ו). תשט״ו; י.נ. אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, 168 — 171 . 
1957 ! ם. בר, ראשות הגולה בבבל בימי המשנה והתלמוד. (מפתת 
בערכו). תש״ל. 

ד. י, ב. 

11 )[, (׳ 11 ־ 3 ?׳ץ - ״ 12 ) 431 ) ״גס) 0 * 01 ־ 0 — ( 1958-1882 ), 

מבקר תיאטרון. סופר ועורך אמריקני יהודי, נ׳ למד באוני¬ 
ברסיטאות קורנל ופרלדניה. כל חייו, מ 1905 , היה פעיל בתחום 
העהונאות, לרוב נמבקד־תיאטרון. נ 1924 ייסד, יחד עם ה. ל. מנקן, 
אח ה ׳ 540101115 ״ 10110,2 ״* והיה חבר המערכת של כ״ע זח ומנקר־ 
התיאטרון שלו עד 1930 . כפו־כן היה ממייסדיו של ״ 101103 ״.* פז 1 ז 
זמ 3 ״פק$ ( 1932 ) ונמנה עם עורכיו( 1932 — 1935 ). — נ' חיבר כ 30 
חיבורים, רובם על תיאסרון ובהם הסדרה 0£ ! 8001 3110 ס 11 ז פ 1 (זי 
• ¥031 1110 (״ספר-החיאטרון של השנה״), 1943 — 1951 , הצטיין בידי¬ 
עותיו, בהבנתו ובאומץ ביקרתו. אפשר שהוא היה האחראי, יותר 
מכל מבקר אחר, לטיהורו של התיאטרון האמריקני מו ההשפעה 
של דוד בלפקו (ע״ע) ולהופעתו של סוג מחזות חדש, דוגמת 
מחזותיו של יוג׳ין או׳ניל. 

6 >//£?מ 0 < 7 77/6 ,!!שד!? . 0 ; 1926 ,.'ל 7 ./.' 6 / 0 • 7¥ /?ן 77/6 77/6 י 8 ז 0 ג 11 ) 1 < 04 . 1 
] 0 7710 ,(. 641 ) )ז £0 ח\נ . 611 ; 1943 ,. 17 ./ ■ 0 / 0 

. 1952 ,.־^./.• 6 

( 1 )[ ( 11 * 55 ^, י^לט - ( 011111131 ) ״ 431113 ) 80001-1 — (נר 

1894 ), מספר ומשורר אמריקני יהודי. נ' למד באוניברסיטת 
הארוורד. מספר הרוטנים שלו מגיע ליותד מ 30 , הצלחתו הגדולה 
הראשונה היה הרומן(שגם הוסרס) 8 ״ 11 ק 5 14010 ! סו! ס (,עוד אביב 
אחר׳: עברית תשי״ג), 1933 , על ימי המשבר הכלכלי. 0£ 
ר £1 * (״דרך הדורות״), 1935 , הוא סיפור מסע-כפיה דמיוני של 
יהודים מגורשים אל סדבר־גובי. 1110 מ! ! 813 * (..כוכב 

ברוח״), 1962 , מגולל את תהליך התמורה שחולל המגע עם הרוח 
החדשה של ישראל בנפשו של הגיבור. — סיפוריו של נ , קצרים. 
בדרך בלל, ומספר הגיבורים מצומצם. לשונם ועלילתם בלתי מסו¬ 
בכות. הם ממזגים בתיכם דמיון, הימור, ניסה של אירוניה עדינה 
ואהבה רבה לטבע (״!״!מ( 0£ 0111311 ? (״דיוקנה של ג׳ני״! עברית 
1968 ], 1940 ). בעוד שבעיני חלק ממבקריו נחשבים סיפוריו חיוורים, 
מתקתקים וסנשימנסליים. איו תילוקי־דעות על היותו אמן הלשון 
והסיגנון, — נ׳ פירסם גם מספר קבצי עירה, 

. 1960 1 > , 6 : ו 1 זשז 11 ג ״ 1 . ן ־} 0 



ר׳ נתן בן אברהם (נפ - 053 ! לעיר). אב״ד בישיבת א״י 
בירושלים. ר״נ למד בישיבה זו, רב 1010 לערך יצא לקיריאן 
(בה נולד, כנראה) לאחר שאביו נפטר שם• ולמד שנים מספר אצל 
רב חושיאל בן אלחנן (ע״ע). לאחר מות דודו, רב בן יוחאי, אב״ד 
ישיבת א״י, נתמנה נ' במקומו. הוא ניסה, לשוא, לדחוק את רגלי 
גאון הישיבה, ר׳ שלמה בן יהודה, כשהוא נתמך ע״י חותנו. מבורך 
בן עלי ראש קהילות מצדים• ע״י המיוחסים מקהילות העולים וע״י 
הקראים שבא״י. בר׳ שלמה תמנו בני היישוב בא״י והשלטונות. כל 
תקופת המאבק ישב ד״נ, שהוחרם ע״י ר׳ שלמה. ברמלה, והעמיד 
עצמו כגאון. ב 1042 הסכים לדחות את מינויו לגאונות עד לאחר מוח 
ר׳ שלפה, אך ב 1051 , במות ר׳ שלמה, דרש דניאל בן עזריה, 
ששימש כנשיא בא״י. גם את כתר הגאונות (ע״ע א*י, עמ ׳ 452 ), 
ונראה שר״נ עזב את ירושלים. מתורתו לא נותר דבר. — נכדו 
ר״נ בן אברהם השני (נפ ׳ בירושלים לפני 1102 ) נתמנה 
ב 1095 כאב״ד באותה ישיבה. בזמן גאונותו של ר׳ אביתר בן 
אליהו הנהן (ע״ע). פרסומו בא לו מפירושו למשנה שנכתב בערבית. 
אחד מחכמי תימן במאה ה 12 העתיקו והוסיף עליו פירושים מחכמים 
אחרים. ונספר זה כבר השתמש ר' ברוך בן יצחק מחלב ונפטר 
1125 לערך). הפירוש כולו, בתרגים עברי של הרב י. קאפח. 
נדפס עם המשנה שבהוצאת ״אל המקורות״ (ירושלים, חשט״ו— 
תשי״ח). 

ש. אסף. תקופת הגאיבים וספרותה, רצ״ר—שב״ב, תשמ״ו; 

ש. ד. גויטיין, אגרת לבראט בן משה בן סגפאר דיין העיר אלמד,דיה 
(תרביץ, ל״ו), תשכ״ז; , 010511110 ? 11 ! 0714 מ! !ע!?{ 7110 , 4300 } .[ 
, 3-15 ־ 3 32 , 1 , 1114105  6 ) 11 :>־וזי) ז \\ . 11 [(;*!}})״ג) .מ ן 1931 

€.0170 0071x20)1, 197-201, 1927. 

אב. ד. 

נתן בן יחיאל מרומי ; 1035 , רומא — 1110 לערך. שם), 
מגדולי חסמי איטליה. אביו־מורו היה פייטן וראש ישיבת- 
רומי. אפשר כי בצעירותו למד בסיציליה אצל אלבצק (ע״ע), אך 
ייתכן כי הזנרותיו המועטות בספרו הן משל מעתיק קדום. ר" נ היה 
תלמידו של פשה הדרשן (ע״ע) ננרבונה. בשובו לביתו ( 1070 
לערך) מת אביו, ור״נ נתמנה במקומו לראש ישיבת רומי. עם שני 
אחיו, דניאל ואברהם. מתוך השיר שבסוף "ספר הערוך" (ר׳ להלן), 
שלשונו קשה מאוד ופירושו המדויק אינו ברור. נראה, ני 4 50 
בניו מתו עליו בחייו. ו״׳נ השיב לשואלים, ונזכרת שאלה ששאל) 
ר' שלמה יצהקי, ויש החושבים שהוא רש״י. כ״ב עסק בענייני 
ציבור. ובנה ברומי בינ״נ מפואר. נ' נתפרסם לדורות בחיבורו "ספר 
הערוך״, שהוא מילון אלף־ביתי רב הקף למלות הלעז — ממוצא 
ארמי, ערבי, פרסי, לאטיני ויווני — שבתלמוד ובמדרש. הראשון 
מסוגו שהגיע לידנו. מן המדרשים שהובאו בו יש לציין את המ¬ 
כילתא, ספרי וספרא, סדר־עולם, ומדרשי רבה לבראשית, ויקרא, 
שה״ש, קוהלת ואינה. מדרשי רבה לשמות. במדבר ודברים נערנו, 
כנראה, לאחר זמנו, ולחוסשים אלו מרבה ר״נ להביא ממדרש 
"ילמדנו", שלרבות טמובאותיו הוא מקור יחיד. סמו־נן מצוטט 
אצלו מדרש "השכם" האבוד. הוא מביא הרנה מפירושי הגאונים, 
מספר ״ערוך״ קדמון לרב צמח — שמהותו וענייניו אינם ידועים — 
ומפירושי התלמוד של רבני זמנו. יש בספר גם פסקי-הלכה למעשה. 
קביעתו של יהודה בן דוד חיוג׳ (ע״ע) ברבר השורש התלת־עיצורי 
לא היתד, ידועה לו. עיקר השיבוהו באוצר הפירושים הענקי שבו 
לסלים ולסוגיות בתלמוד ובשפע נוסחאותיו הלקוחות סחינוריהם של 
גאוני בבל. מפירושי רבנו חננאל בן חושיאל (ע״ע) מקיוואן — 
אולי מקורו העיקרי — ומפירושי "מגנצא" ("חכמי מגנצא", "חסידי 
מגנצא", "פירוש מגנצא". ועוד), הנמצאים בפירושים המיוחסים 
לרבנו גרשם מאור הגולה (ע״ע) שבידנו — שאותו הוא מזכיר 
במפורש ב 30 פעם, ולמעלה מ 500 מפירושיו הסתמיים של ר״ג 


נמצאים בפירושים אלה. מלבד אלה היו לפניו גס מפירושי פרובנס 
הקדמונים. 

ה״ערוך" וכה לתפוצה עצומה בספרד ובאשכנז והרבו להשתמש 
בו בעלי התוספות, נתן אב הישיבה — שחי בא״י כ 50 שנה לאחר 
ר״נ — ויצחק בו משה מוינה (ע״ע), ומן האחרונים: ר' יום־טוב 
ליפמן הלר (ע״ע) ויששכר בר משנרשי! (ע״ע) בספרו ,.מתנות 
בהונה". רש״י לא ידעו(הקטע בשבת י״ג, ע״ב חסר בכל כה״י), והמק¬ 
בילות הסתמיות המרובות מאוד שבפירושיהם מקורן ב״תורת מגג־ 
צא״ הנ״ל. הספר נדפס לראשונה, כנראה, עוד לפני 1480 , אבל הדפום 
הראשון שהגיע לידנו בשלמות הוא של גרשם שונצינו (פזארו 
רע״ז). לאחר מכן נדפס עשרות פעמים. חכמים רבים השתדלו 
להשלימו ולתקנו, ראשון להם היה שמואל בן יעקב אב! ג־אפע 
(המאה ה 12 ), שחיבר את ספר ה״אגור״ — הוספות לשרוך מתוך 
לשון הגאונים בכתביהם (נדפס ע״י ש, בובר בתוך ספר היובל 
לגרץ !ברסלאו, 1887 )). מהמאה ה 13 ידוע חיבור ושמו "ערוך 
הקטן״. שנשאר בשני כ״י (ר׳ י. פרלס — בספר־היובל הנ״ל). 
ש. ארקיוולטי (ע״ע) הוסיף ציונים לספר. וס, די לונזנו(ע״ע) הוסיף 
לו שרשים חדשים. תיקונים וביאורים. הם נדפסו בשפם "המעריך". 
בתוך ספרו "שתי ידות" (ויניציאה. שע״ח), וכן עשה ב. מוספיא 
(ע״ע) בהקף רחב הרבה יותר, בספרו "מוסף הערוך" (אמשטרדם, 
הט״ו) ודוד דה לרה (ע״ע) בספרו (האמבורג. 1668 ). במאה ה 18 
כתב עליו ר' ישעיהו פיק־ברלין (ע״ע) את ספרו "הכלאה שבערכין". 
ליקוט שיטתי ע״ס סדר המסכתות, לכמה מהן, ליקט הרב שלמה 
במברגר (ע״ע, עט' 997 ). הגדיל לעשות א. קוהוט, שהו״ל את הספר 
במהדורה מדעית, ע״פ כת״י, בשם ,.הערוך השלם״ ( 1878 — 1892 ). 
השלמה ותוספות למהדורה זו נערכו ונדפסו בידי ש. קראום בספרו 
"תוספות הערוך השלם" (וינה. תרצ״ז). בהכנת כרד זה השתתפו 
חוקרים אחדים וחשיבות מיוחדת נודעת לחיקוניו ולהצעותיו של 
האירניסט דב גייגר. קטעי הערוך הגיעונו מן הגניזה (ע״ע), והם 
מפיצים אור חדש על נוסחתו ועל בניינו הספרותי המקורי, שנשתבש 
מאוד בדפוסים ובכח״י. ספר הערוך הגיע אלינו גם בנוסה מקוצר 
ואנונימי, "ספר הערוך הקצר", ונו כל ערני הספר בקצרה, בצירוף 
תוספות (קושטא, רע״יו). 

ש״י רפאפורט, תולדות דביגו נתן איש רומי בעל העריך ותולדות 
ספר־ (בכורי העתים. נד), תק״ץ, תיע״ג 1 2 ח. י. קאחיט, ספד ערוך 
השלם. 1 ,ו״ואצ- 1 , 1878 — 1892 (בקורת: ש. ליברמן, ק״ס, י״ד. 218 — 
228 . תחי״ו/צ״ח): מ. גידמן, התורה וד,ודיים בארצות המערב, ב/ 
40 — 64 , תרנ״ח; א. ל. צונץ. הדרשות בישראל והשתלשלותו ההיסטורית 
(מהד׳ אלבק), (מפתח בערכו), 1954 2 ! ח, צ. סויבש. ספר הערוך של 
רב נ׳ מרומי והערוך הקדמון של רב צמח פלטד גא״ן (בתוך: ספר 
זכרון לש. ס. מאיר, 126 — 141 ), תשט״ז; עי. אברמסון, רב נסים גאון 
(מפתח בערכו). תשכ״ה: הנ״ל, לחקר הערוך (לשוננו, לו), חשל״ב < 

ש. שסייער, היחסים שבין הערוד לתרגום ירושלמי. ניאוסיטי 1 
(שם׳ לא. לד) ((^״ל : 10 ( 50 ( 0171 ! 10 11714 1150110 ( 07100 £1 . 8 

, XXX^X • ז \^ 10)1/151)001101' 1/71 7(11711/14, )4147050)1 11714 1, XX 

1011 ( 01 (? 40 ) 4:0111 ' 1 40 15 ( 11 0171501 , 405 715/0 ,רת 1 סד 1 ! 1 ם 0 !מ . 8 .מ ; 898 ! 

, 1935 ץ (מחבוחו 6 ־נ? ־ £111 1 } 1 זך 501 ןל.€?) ¥ 0/1101 ■ 801 

אב. ד. 

נתן העזתי - אברהם נתן בן אלישע חיים אשכנזי (ירושלים, 
1643/4 — סקוסןה, 1680 ), מאישיה המרכזיים של השבתאות. 

נתכנה ע״י מעריציו ״נביא״, ו״בוצינא קדישא״ — ככינויו של רשב״י 
בזהו (ע״ע). אביו, ת״ח ומקובל, בא לירושלים מפולניה (או גרמניה), 
שם אף פעל אח״ב כשד״ר מירושלים, נ׳ למד בישיבת יעקב חגיז 
(ע״ע). ונראה שהצטיין שם. ב 1663 נשא בת סוחר עשיר מעזה, 
והתיישב שם. אך כמעס ודאי. שראה בירושלים את שבתאי צבי 
([ש״צ] ע״ע), ששהה שם ב 1663 . נ' נהג בסיגופים והתמסר ללימוד 
הקבלה הלורתית. סגולותיו העיקריות, כושר-תפיסה ודמיון עשיר, 
עוררו בו עד מהרה חזיונות של מלאכים ומתים, וסמוך לפורים 1665 
זכה לחוויה אכסטטית, מלווה חזיון ממושך של העולם השמימי 
שנבדל בהרבה משיטת האר״י; אז נתגלתה לו גם שליחותו של 





4)3 


:רן לדיני 


404 


"|זן> ג■, 114.1 ! 3 !$>ו 1 )ז 1 ) 03 ש״צ. כאשר חזר ש״צ 

ממצרים, בא לראות את 
נ׳ בעזה, והלה שנבעו כ¬ 
אמיתת יעודו המשיחי. 

בהראותו לו אפוקליפסה 
פסודלאפיגרפית שניבאה 
את הולדתו, תולדותיו 
ועליונותה 

מעתה היד. נ׳ לנביאו. 

בנוחו הנריספטי. שנבע 
מנטייתו לאבסטסיות, משך 
אליו רבים מא״י, סוריה 
ומצרים, שעמם שח על 
שרשי נשמתם, חטאיהם 
הנסתרים ח־רני־תשובה. 

כיוון שהוחזק ברבים כ¬ 
נביא היוותה ערבותו ל¬ 
משיחיות ש״צ גורם 
מכריע בראשיתה של 
התנועה ההמונית. נ׳ 

נשאר בעזה ונתב אג¬ 
רות לתפוצה נדבר הגאולה 
הקרנה וה״תיקונים" הדרושים נדי ליטול בה חלק. מנתבים אלה 
הועתקו לרוב ונדפסו, באופן חלקי, ב 1666 . לא ברור מדוע לא הת¬ 
ערבו רבני ירושלים בפעילותו, אף שרובם. בולל ד יעקב חגיו(ע״ע), 
התנגדו לש״צ. בקיץ 1666 נאסר ש״צ בגליפולי. ואז חיבר נ' "דרושים" 
בשבח מעמדו המיסטי מאז הבריאה. לאחר המרתו של ש״צ עזב נ¬ 
את עזה עם קבוצה גדולה מתומכיו, כולל חמיו ומשפחתו, וב 20 
לנובמבר נתב מדמשק לש״צ בי הוא בדרך לראותו. מראה ע״פ 
הזמנתו. אמונתו לא נתערערה. נבר מתחילה רמז לסיבות מיסטיות 
להמרה. ואז גם החל חותם "נתן בנימין", השם שקבע לו ש״צ בעזה. 
נפסחו על הקהילות הגדולות, שהוזהרו ע״י רנני קושסא. הגיע 
בסוף ינואר 1667 לנרוסה, משם נתב אגרת לאחי ש״צ באיזמיר, 
ראשונה בשורה ארוכה של נתבים המגינים על המרתו של ש״צ 
ועל המשך שליחותו. בנרוסה איימו עליו בחרם אם לא יעזוב את 
העיר וידום, והוא המשיך עם 6 מלווים בלבד. ביניהם שמואל 
גנדור ממצרים, שליווהו עד מותו. מאמצע מרם עד סוף אפריל שהה 
באיזמיר. נפגש עם כמה מאמינים. אך הרבה להתנודד, הסתייג 
מזרים. ואף נהג בגסות כלפי משלחת ס 3 קהילות בצפון-איטליה, 
שהיתר, אף היא בדרכה לש״צ וביקשה לשוחח עם נ/ נשתפר תיאור 
פרטי פגישתו עם הכומר ההולנדי קונן ( 001:11011 ) נ 25 באפריל. 
בדרכו לאדריאנופול (ע״ע) נעצר באיפסולה הסמוכה ונחקר ע״י 
משלחת מאדריאנופול וקושטא. ונאלץ לחתום על התחייבות (נ 31 
במאי) לא להיכנס לאדריאנופול, לא להתכתב עם ש״צ, לא לזמן 
אספות ולהודות בטעותו. אם לא יופיע המשיח לפני ד, 14 בספטמבר 
— תאריך שנקבע על ידו עוד קורם. אח״ב חזר נו נ■ מן הכל בטענת 
אונס. 

בחשאי נדד נ׳ דרך תרקיה ויוון. שם היתה עדיין אהדה חזקה 
לתנועה, ובראשית 1663 ארגן בקורפו אספות חשאיות. ביזמת ש״צ 
יצא לבצע טקס מיסטי ברומא, מקום מושב האפיפיור. בואו לוונציה, 
נ 20 במרס לערך, גרם התרגשות וחששות. ורק בלחץ מגבוה הורשה 
להיכנס לגטו. כשבועיים נחקר ע״י הרבנים כשהוא מוקף מעריצים. 
וכבאיפסולה הודה בשגיאותיו לפני הרבנים — שפרסמו את הדב¬ 
רים — וחזר בו מהוראתו בהצהרותיו למאמינים. מוונציה נדד לבו־ 
לוניה, פירנצה וליוורנו, שם שהה מספר שבועות בחוג מאמינים. 
והמשיך לרומא. בראשית יוני ביצע שם טקסים סודיים, כדוגמת 


שלמה מלכו (ע״ע). ותוך ימים ספורים הלך לאנקלנה ונפגש עם 
הרב מהללאל הללויה, מאמין נלהב, שתיאר בפירוט את פגישתם. 
אז גם נתב והפיץ חיבור אפוקליפטי על שליחותו לרומא. נ׳ חזר 
לתורכיה ועשה זמן מה עם ש״צ באדריאנופול. 6 חדשים שהה 
בסלוניקי, וקבוצת חכמים נתרכזה סביבו. ני לא עזב עוד את 
מקדוניה ואת בולגריה. ושהה בעיקר בסופיה, אדריאנופול, קסטוריה 
וסלוניקי. לבד ממסעות חשאיים אל ש״צ. לאחר הגלייתו לאלבניה 
ב 1673 . רבים מרבני מקדוניה עמדו לצדו למרות החרמות הכבדים 
ונ' שמר על קשרים גם עם מנהיגים שבתאיים אחרים שראו בו מנהיג. 

מכתביו משקפים אישיות חזקה, אם בי המכתבים הספורים שנש¬ 
מרו מההתכתבות הרבה שלו עם ש״צ מבטאים כניעה והערצה — 
בניגוד מוזר לעליונותו המוסרית והאינטלקטואלית ביחס לש״צ: 
אף שלא נתבקש ע״י ש״צ להתאסלם, הגן נ , גם על ה״נבחרים" 
שעשו בן בפקודת ש״צ. אעפ״ב היו גם תקופות של מתח בין 
השנים. לאחר מות ש״צ המשיך — אף כי מיעט — להטיף בבתהכ״נ 
של סופיה, כי ש״צ "נעלם" בספירות העליונות יותר. משם יחזור 
ב״יום־השם". על נ , נפוצו אגדות רבות, ולקברו עלו שבתאים לרגל 
במשך דורות. המצבה, שכתובתה נשתמרה, נהרסה במלה״ע 11 . 
רישום־דיוקן בידי יורד-ים, שראהו בעזה ב 1665 . פורסם בזמנו. 
ואפשר שהוא אותנטי. — על גורל שני בניו לא ידוע דבר. 

בין 1665 ל 1679 עסק נ' בפעילות ספרותית מגוונת. כמד, ממכתביו 
הם למעשה מסכתות תאללוגיות. תחילה כתב ,.סדר הפסקה גדולה 
(= צום) של 6 ימים ו 6 לילות" (נדפס בחלקו, בעילום־שם: "ספר 
להפסקה גדולה"; אזמיד. תצ״ב) עם סדר "תקוני תשובה" (נשתמר 
במספר ב״י). חיבורים אחדים בביאור הזיון תהליך הבריאה שלח 
נ׳ לקהיר. מהם נותר רק "דרוש התנינים' (נדפס ע״י ג. שלום, 
בתוך: "בעקבות משיה"! ר׳ ביבל׳). לאחר המרת ש״צ התייחס נ׳ 
לתפקיד המשיח ומעשיו הפרדוכסאליים ב״ספר הבריאה", שנכתב 
ב 2 חלקים ב 1670 , ונודע גם בשם "רזא כעובדה רבראשית". הספר 
נמצא בכ 30 ( 0 ב״י, עד לאמצע המאה ה 18 , ובכמה מהם הקדמה 
ארוכה (תמציתו, מכ״י אוכספורד, כלל ג. שלום בספרו הנ״ל). ספרו 
״זמיר עריצים״ (או: ,.דרוש המנורה") עניינו מעמד התורה בימות 
המשיח וצידוק האנטינומיזם של ש״צ (בכ״י; נכלל, בחלקו, בספר 
הנ״ל). מאגרותיו למאמינים נודעת חשיבות רבה לסנגוריה הארוכה 
על ש״צ, שנכתבה, בנראה, ב 1673 (נדפסה בתוך: "קובץ על יד", 
ס״ח,ר, 1966 ).קטעים מחיבורים אחרים מפוזרים במספר כ״י. 3 פיו¬ 
טים ארמיים משלו, לשלוש רגלים, הוכנסו אל תוך הספר האנונימי 
״חמדת ימים״, ספר מוסר וארחוה־תיים מראשית המאה ה 18 . מחבר 
הספר היה שבתאי־חסידי. אך זהותו עלומה ואיו כל יסוד לדעה כי 
מחברו היה נ׳ עצמו. אמרותיו והנהגותיו לאתר מות ש״צ נרשמו 
ע״י ישראל חזן מקסטוריה. מזכירו במשך 3 שנים. ליקוטי מנהגיו 
המיוחדים נערכו ע״י תלמידיו בסלוניקי (שראו בו התגשמות של 
האר״י) והופצו בתורכיה ובאיטליה, והם נמצאים במספר גרסאות. 
קיצור שיטתו של נ׳ נכלל כחלק הראשון בספרו של יעקב קופל 
ליפשיץ "שערי גן עדן" ונדפס כטכסט קבלי מוסמך (קארעץ. תקס״ג), 
בלי שהוכר אפיו הכפרני. 

ח. י־רשיבסקי עי האהבה הרוחנית. מדברי נ• העזתי (קובץ הוצאת־ 
שוקז ידברי-ספרות), תש״א; הנ״י, התיאולוגיה השבתאית שי נ׳ 
העזתי (כנסת, ח׳). תש״ג/ד; ג. שיום. בעקבות משיה. תש״ד; הנ׳יי, 
פירוש מזמורי תהיי□ מחוגו שי שבתי צבי באדריאנופיי (בתוך: 
,.עיי עין״, מנחת-דברים יז. שוקן), תשיר- תשי״ב, הדיי. שבתאי 
צבי, פרקים ג׳, ז׳—ח׳. תשי״ז; הב״י, תעודות שבתאיות עי ר׳ נ׳ 
העזתי מגנזי ר׳ מהליאל הללויה באנקונה (ספר היובי יצ. וויפסון, 

גי). תשב״ה! י. תשבי. תיקוני תשובה של נ , העזתי (תרביץ, ס״ו), 
תש״ד; הנ״ל. (בקורת על "בעקבות משיה") (קרית ספר. כ״א), 
תש״ד/ה; הנ״ל, תעודות על נ׳ העזתי בכתבי ר׳ י. המיץ (ספינות. 

איו, תשי״ז; הנ״ל, נתיבי אמונה ומינות (מפתח בערבו), תשכ״ר! 

א, יערי, תעלומת ספר. תשי״ד, ביקורת על ספר זה: ג. שלום. 
והתעלומה בעינה עומדת (בחינות, 8 ), תשט״ו. 

ב, ש. 


, 18 ח!.ה 1 ז ו £1 )|אאאז 111 ו 1 ז 81 ו הפסו! 11 ־ הזן 



דייקן ׳ 53 גת! העזתי, סתיד צדו השני ׳ 53 
שער הספר חס׳וגסא 5 ש 11411 ) 11 ( 1 * 41 0 )^בן 1 ז 21 ^\ 
ת 3 ג 311 א ווסזש&קס־נין 1011 . צויר בירי 

יורר־ים כעוה. 1003 (הסמינאר התאז 5 וגי 
היהודי כאה״ב) 







4.5 


:תדר! יי ד :וסול — גדנדן 


406 


נתנזון, יוסף שאול ( 1810 . ברז׳אן — 1875 , לבוב), וב ופוסק, 
מגדולי המשיבים בדורות האחרונים. רבו, כל ימיו, היה 
אביו, אריה, רבה של ברז׳אן (נס' 1873 ), והוא מרבה להביא משמו. 
ב 1825 היה לחתנו של יצתק אהרן איטינגא מלבוב, ובביתו נתקשר 
בלימוד שנים רבות עם גיסו מרדכי־זאב, ולמן 1827 כתבו חידושים 
ותשובות בהלכה במשותף, תופעה יחידה כמעט בתולדות הספרות 
הרבנית. מהם: הגהות על ספר "ים התלמוד" לקרובם הרב יהושע 
אורנשטיין. בשם ,.מפרשי הים" (תקפ״ח): "מגן גבורים", א'—ב׳ 
על שו״ע או״ח, (תקצ״ד—צ־ט)! .,מאירת עינים״ — בדיקת הריאה 
(תקצ״ט); ״נר מערבי״ (על הירושלמי; נדפס במר,ד׳ קדוטושין 
תרכה/ז). ב 50 שנות ישיבתו בלבוב פעל נ׳ הרבה בחיי הקהילה. 
ב 1848 יסד ישיבה להכשרת מורי-הוראה, והיה משתף את תלמידיו 
בבירור השאלות שהגיעו אליו. ב 1857 נתמנה לרבה של לבוב. 
במקומו של ד׳ יעקב משלם אורנשטיו (ע״ע). ב 1862 נבחר לאב״ד 
בבריסק שבליטא, אך לא עזב את לבוב כל ימיו. 

עיקר פרסומו הוא ספר השו״ת רב־הממדים, "שואל ומשיב", 
המכיל אלפי תשובות ( 14 חלקים: נדפסו ב 6 כד ["מהדורות"] 
תרכ״ה—תר״ן, ומאז חזרו ונדפסו כמה פעמים). פעולתו כמשיב 
החלה עם התמנותו לרב בלבוב, ו״מפת השואלים" שלו משתרעת 
מכלכתה, דרך איי ואלג׳יר, כל ארצות אירופה ועד ניריורק; בתוך 
כך עמד בקשרים עם כל גדולי הרבנים בדורו. בהוראה למעשה ראה 
את תפקידו העיקרי, וע״כ התנגד לפלפול. פסקיו מבוססים על 
מקורות ראשונים — פעמים גם על פסוקים ופירושיהם. מספריו 
האחרים: ..יד-יוסף״ על הלכות נדר ושבועה (לבוב, תרי״א): "דברי 
שאול״. על התורה (שם. תרל״ה) ואגדות הש״ס (שם, תרל״ז): 
"דברי שאול ועדות ביוסף", על הדמב״ם ושו״ע חו״ם (שם, 
תרל״ח/ט): דרשות (תרל״ו), וכן הגהות לספרים רבים. שצורפו ע״י 
המדפיסים בלבוב למהדורותיהם, ומשם למהדורות הבאות. 

נ' נמנה עם ה״מתנגדים". אבל הראה כבוד והוקרה כלפי כמה 
אדמו״רים, ובמיוחד כלפי ר׳ חיים הלברשטם (ע״ע) מצאנז. הוא 
לחם בתוקף ברפורמה והתנגד לתיקונים ב״חדר" ולהקמתו של 
סמינר לרבנים. עם ר' שלפה קלוגר (ע״ע), שדמה לו מבחינות 
רבות, התייצב בראש הלוחמים בהתבוללות. עמדתו נגד המשכילים 
בלבוב והמחלוקות שהיו ׳סם ביו חרדים ומתבוללים משתקפות 
היטב מתוך חיבוריו. התנגד לאמנציפציה, מחשש שתביא להתרחקות 
מהיהדות. 

א. ״, ברומבוע, הגאון ר׳ י״ש נ׳ סלכוב, חש״ו; י. תא־שמע. לקוטן־ח 

ביבלייוגרפיוח ו,.שנה בשנה"׳ ז , ), תי&ב״ז; מ. ל״יטו', המחבר שי״ת 

"שואל ומשיב" והדרום, ה״ט, ל״א), תשב״ט, תש״ל. 

י. הו. 

נתנלה עיר בשרון, לחוף הים התיכון, 50-20 מ׳ מע״ס הים: 

כ 30 ק״ס מצפון לת״א. משתרעת על שטח של כ 29,000 ד', 

ולה קטע-חוף, שארכו 10.5 ק״מ. האוכלוסיה פונה כ 70,000 תוש׳ 
( 1970 ), משמשת מרכז מינהלי לנפת השרון הצפוני וצומת־דרכים 
חשוב במרכז הארץ. 

כלכלת ב׳ מבוססת על חרושת, מלאכה, תיירות ומסחר. ענף 
החעשיה החשוב ביותר הוא ענף היהלומים, ■בו עוסקים כ 2,000 
פועלים. בנ ׳ מעבדים כרבע מכל היהלומים המעובדים בארץ, יש 
בה גם מפעלים חשובים נוספים של: מתכת, תרופות, בירה ומשקאות, 
רהיטים, טכסטיל, אלקטרוניקה, גומי, מצברים, קרטון ותמרי אריזה. 
איזור ד,תעשיה של נ׳ משתרע על 900 דונם. 

ענף כלכלי חשוב אחר בג , הוא הקיט. רשת של בתי-מלון 
ושפת־ים רחבה ומטופחת, עם טיילות וגנים, עשוה למרכז קיט 
ותיירות חשוב בארץ. יש בה 48 בתי-פלון ופנסיונים ו 5 בתי־נופש 
והבראה. נ' מארחת את מפעל ה״שח־קיט" השנתי. בהשתתפות אמנים 
בין־לאומיים. 

מוסדות־חינוך חשופים בר הם: ביה״ס האוניברסיטאי לחינוך 


גופני ״מכון וינגייט״, וביד,״ס המקצועי ״אורט״, שבו לומדים כ 2,000 
תלמידים ( 1969 ). 

75% מאוכלוסי נ׳ הם עולים שבאו אחרי שנת 1948 , מחציתם 
מארצות המערב, ו 25% מארצות אסיח ואפריקה. 

נ׳ נוסדה כמושבה חקלאית בשנת 1929 בידי ארגון "בגי־בנימיו" 

— אגודת צעירים מבני המושבות הוותיקות, על קרקע (כ 1,400 די), 
שנרכשה ליד הכפר הערבי אום חאליד, ונקראה ע״ש נתן שטראו-ס, 
נדבן ידוע מאה״ב. ניטעו בה פרדסים רבים, והם היו למשענת 
כלכלית חשובה לעיר. כיישוב ראשון בשטח החולות שעל שפת 
הים שימשה נ׳ אבן־פינה להתפתחות החבל השומם של השרון 
התיכון. עם קום ממדינה היתה ני הראשונה שניתן לה מעמד של 
עיר; היא מנתה 55,600 חושי. 

א. אס. 

נ( 14 סן, 1 ו( 1 "י — 1 ז־. ח 1:3 זג \) 1 ־ 011 ( 4 — ( 1868 — 1944 ), מחזאי 
ומספר דני יהודי. נ' למד משפטים ועסק במקצועו בקופנ¬ 
הגן בשנים 1897 — 1902 . מבאן ואילך הקדיש את זמנו לתיאטרון 
ולספרות. ב 1909 — 1911 פעל כבמאי בתיאטרון המלכותי בקופנהגן. 
יהודים, בעיותיהם. היתקלותם בעולם הנוצרי, שימשו נושא לרבים 
ממחזותיו, כגון 416112 03:111:1 ( 1908 ). שבו הופך בן של משפהה 
יהודית עשירה למנהיג סוציאליסטי. אך שב לביתו, מושמץ ובזוי. 
אחר מאבק של 20 שנה. טיפוסים יהודיים וחיי־משפחה יהודיים 
מוצגים במחזה ־בז־זטמז ז £0 ת 146 ז 1 (״בין החומות״). 1912 : בנישואים 
בין נערה יהודיה לגבר דני בעל השקפות ליברליות מוצע פתרון של 
פיוס בין הגזע היהודי הזר לבין התרבות הדנית. שחקן דני יהודי הוא 
הדמות המרכזית בסיפור רחב־היריעה ׳: 11 ! 1 ) 0321 411:80 ("מחייו 
של הוגו דויד״). 1917 . פחות מבספר הזה בולטת רגישות קיצונית 
ברומן ״ 50 8 ״ 11 ־ 11111115 ? 161 )״ 510 (״מנדל פיליפסן ובנו״). 1932 , 
המצטיין גם ביתר חמימות והומור. בחיבורו על גאורג ברנדס ( 1929 ) 
ניתח והסביר נ׳ את הפסיכולוגיה של ברנדס כיהודי. — בקריאתו 
אל הקהילה היהודית בקופנהגן ב 1930 הצביע נ׳ על התפשטות 
האנטישמיות הנאצית ודרש לנקוט פעולה נגד סכנה זו. הוא נאלץ 
להימלט לשוודיה ב 1943 . בעת כיבושה של דנמרק בידי הגרמנים, 
ושם שלח יד בנפשו. 
נתר, משמחה, ע״ע נטר, משפחה. 

נתרן (״ע!״:״״ ,״ 11111 ־ 50 ), יסוד כימי מתכתי, סימנו 243 , מספרו 
הסידורי 11 . ומשקלו האטומי 22.991 . הוא השני בסדרת 
המתכות האלקליות (ע״ע). לני איזוטופ טבעי אחד י- 3 א. וחמישה 
איזוטופים רדיואקטיוויים בעלי מספרי ממה 20 , 21 , 22 (היציב 
ביותר), 24 ו 25 . מבנהו האלקטרוני , 35 [־ני 1 ]: נפחו האטומי גדול, 
ולכן צפיפותו נמוכה ( 0.968 ). נקודת התכה ״ 97.83 , נקודת רתיחה 
" 882.9 . תני רך מאוד וניתן להיתוך בסכין. 

ם י נ ר ל ו ג י ה ו ג א ו נ י מ י ה. נ׳ הוא אחד היסודות הנפוצים 
ומחוור, 2.83% של קרום כדה״א. הוא יסוד לי תופ י לי (ע״ע גאו־ 
כימיה) מובהק, המרוכז כמעט כולו בקרום כדה״א, שבו חוא 
אוכסיפילי. בעוד שמבחינה כימית דומה הני ליתד המתכות 
האלקליות, מוגבלת קרבתו חגאונימית ליסודות אלה, מפאת ההבדל 
הניהר בגודל היון (ר׳ טבלה 1 ). מסיבה זו דומה הני בהתנהגותו 
הגאוכימית לסידן (ע״ע) יותר מאשר למתכות האלקאליות. 


טבלה 1 

רדיוס של יון הנ ׳ ושל יונים קרובים לו ( 4 ) 


0.98 

^3 + 

0.99 

+ 2 ג 0 

0.68 


1.33 

14* 



4)7 


נ ־•יז 


408 


המינרלים חמאגמתיים העיקריים של הב' הם כולם סיליקטים 
(ע״ע); רוב הב׳ נמצא במינרל אלביט, הפלדשפם (ע״ע) הנתרני. 
במהלך הדיפרנציאציה המאגמתית מתעשרת המאגמה בב׳ (טבלה 2 ), 
אך פהות מאשר באשלגן (ע״ע)! הסיבה היא. שאלביט יוצר שורה 
איזומורפית עם אנאורתיט (הפלדשפט הסידני) ומינרלים אלה בבר 
מתגבשים בסלעים בסיסיים, בעוד שאיו יחם כזה לגבי הפלדשפט 
האשלגני, המתגבש בסלעים הומציים בלבד. בסלעים מאגמתיים 
אלקלינייס מופיע הג' גם בפלדשפטואידים כגון נפליו , 10 ל 41 .בא 
ואנאלציט 11,0 ־ 0 ,ן 415 ! 3 א, וכמו־כן במינרלים מקבוצת הפירוכס־ 
נים. כגון אגיריז — , 0 ,; 5 ־"ז>' 1431 , ומקבוצת האמפיבול (ע״ע), כגון 
ריבקיט - ,( 01-1 )״ 0 ״ $1 ,( 1 לז, 10 , 1 י - *? 2 ■ 4 > ט 21 ( 0 - רדיקל 
אלקילי- \ = 1 .) 0 .ז 8 ). עם פחמימנים ארומטיים פולינוקליאריים 
יוצר הד רדיקל־אניונים, למשל עם נסתלן: 



תרכובות ד ושימושיהן. ד פחמתי (סודה לכניסה) 
, 43,00 ?, מופיע בצורת גבישים חסרי-צנע; ניתך ב ״ 851 : מכיל עד 
10 מולקולות מי־גינוש. מסים היטב נמים, ולתמיסתו תגובה אלקלית ] 
חזקה. נשל פירוד הידרוליטי. המשחרר היררוכסיד הד. מצוי בטבע 
באזורים מדבריים (צפון־אפריקה, צפון־אסריקה ומכסיקו); כן הוא 
מצוי באפר אצות־ים, ואלה שימשו לפנים להפקתו. הסודה משמשת 
בתעשיות רנות כחומר מבסיס זול, וכן לתעשיית־נייר. חמרי־ניקוי. ן 
סבון, זכוכית וסכססיל. חשיבותה התעשייתית הביאה לחיפוש דרכים ן 
זולות להבנתה. התהליך התעשייתי הראשון לייצור סודה פותח ע״י 
לבלן (ע״ע). והיה מבוסס על הפעלת חומצה גפרתית על מלח־ 
בישול; הד הגפרתי, שמתקבל. מחוזר לד גפרי, שבתגובה עם סידן | 
פרסתי ניתן סודה. תהליך מוצלח יותר הוא תהליך סולוי (ע״ע); 
אמוניה ופחמן דו־חמצני מועברים דרך תפיסה רוויה של מלח־ 
בישול: 

,; 1411,1100 ג- 71,0 ■ 1 - , 00 + , 414 ? 

411,01 ? + , 431100 ? ■י- 4301 ? + , 411,1100 ? 

הד הדו־פחמתי שוקע נשל מסיסותו הנמוכה נמים קרים; ע״י 
קלייתו מתקבלת סודה: ,סס 11,0 1 ,ס 0 ,בא ד- , 21431100 . 

ד דו־ פ חם ת י (סודה לשתיה), , 431100 ?. החומר המתקבל 
נתהליד סולווי אינו נקי דיו לשם שחיה. סודה לצרכי מאכל מייצרים 
ע״י הזרמת, 00 לתוך תמיסה של ד פחמתי נקי לגמרי. ד דדפתמתי 
משמש לאנקות־אפיה, לניקוי בדים עדינים. לכיבוי שריפות, וכן 
בתעשיה ובמעבדה כימית. ברפואה הוא משמש לפתירת חומציות־ 
יתר בקינה. 

ד מאכל (נ״מ; 043 * סמגסבז), השם המסחרי להידרונסיד 





409 


נ זיז 


410 


הני ( 01-1 נא). נ״מ הוא מוצק חסר־צנע, שקוף למחצה, הניתו¬ 
ב ״ 318 דמתמוסס בקלות בסים. תסיסתו היא בסיס חזק. סופג מים 
ו.סס מן האוויר והופך לפחמת־הנ' ולדו־פחמת חג', 

הכנתו בתעשיה: לפנים היו מכינים נ״ס ע״י הפעלת סיד כבוי 
על פחמת־חנ', וניצול ההפרשים הגדולים שבמסיסות שני התוצרים, 
נ-ס המסיס ופחמת הסיזץ קשת התמס. כיום מייצרים אותו בעיקר 
עיי אלקטרוליזה (ר׳ לעיל הפקת חנ ׳ ) של תסיסה מימית של 
מלח־הבישול (כלוריד הנ׳). 

שימושי נ״מ בתעשיח רבים ביותר, ולמעשה הוא החומר האלקלי 
החשוב ביותר בתעשיה, משתמשים בו, בין היתר, בתעשיית הסבון, 
ייצור זהורית ומוצרי טכסטיל אתרים, זיקוק נפט, ייצור נייר, הכנת 
גומי ובירום עורות. תפיסה נ״מ טעונה טיפול זהיר משום הנזק הרב 
שהיא עלולה לגרום. הן לאדם והן לתמרים ולכלים. ייצור נ״ס באת 
מספק את כל הדרוש לתעשיה הישראלית, התצרוכת השנתית העו¬ 
למית היא כמיליון טון. 


ציאניד, אב> 3 א, משמש להפקת מתכות נדירות מעפרותיהן; 
חנקה, ,סאבא (ע״ע מלחת); אמיד, 2 ז-ןאגא, הומר־יבוש 
והומר־מוצא חשוב בתעשיה האורגנית; בנזואט, גאסס 1-110 ,,ג>, 
לשימור מזונות; ע ל-ת חמוצת, ־ 0 ־ 3 א, להלבנה ולספיהת , 00 
ושחרור חמצן במקומות סגורים (צוללות). סלחי־הג׳ של חוס־ 
צות־שומן הם סבון (ע״ע). מאחר שרוב מלחי־הג׳ מסיסים במים הם 
טובים במיוחד לשימוש בתעשיה. במעבדה. ברפואה ובחקלאות, 
ומשמשים מקור ניח לאניונים השונים. 

רפואה וביוכימיה. נ' מתכתי ופלחיו הבסיסים הם 
המרים מאכלים הפוגעים קשה ברקמה החיה, אולם מלחי נ' ניטרליים 
משמשים ברפואה בשל מסיסותם ובשל העובדה שיון־הנ׳ כשלעצמו 
דרוש לגוף. ועל כד — ע״ע דם, עט׳ 700 — 701 ! כליה, עם׳ 845 — 846 ! 
נוזלי הגוף באדם. 

גי. אג. - י. ב. 


ס (סמך) האות, האות החמש־עשרה באלפביח העברי, מציינת 
ש 1 רק שני נשוף /$/. במספר מסורות של היגוי עברי 
(ליטא הצפונית, האי ג׳רבה, אלג׳יריה הצפונית-מעדבית ומרוקו) יש 
נטיה לבטא אותה בפורץ מכתשי־תכי נשוף (וע״ע צהאוח׳, שהאות). 
ערכה המספרי של האות ם' - 60 . 

בעוד שקשה לקבוע את מהותה הפונטית המדויקת של הם׳ בל¬ 
שונות השמיות, בדוד מעמדה בסערכתן הפונולוגית: השורקים 
האחרים (ש־ — ד) ערוכים בזוג של פונמה אטומה פול פונמה קולית, 
שעה שלם׳ אין בן זוג קולי(כל זה על בסים הפונולוגית ההשוואתית 
השמית). העברתה של הם׳ לשימוש הלשונות ההודו-אירופיות נעשית 
על בסיס דומה: יורשי השי והד ( 5,1 לעומת 2 ) נערכים בזיווג 
קוליות — אי-קוליות; ואילו ליורש הם׳( 5 יוונית) איו אפיין באשר 
לקוליות. שימוש אות יוונית זו לא עבור עיצור בודד, אלא עבור 
זוג־עיצורים ( 5 + 11 ,$ + *) הוא אחד מתהליכי-הפישוט של יישום 
האלפבית הכנעני על הלשון היוונית: היות שה \ לא שימשה אלא 
לאחר האותיות * או ד היו שתי אלו מיותרות. וה \ לבדה נועדה 
באלפבית המזרת־יווני, החל במאה ה 5 , עבור קבוצת העיצורים 5 !! ! 
ואילו באלפבית המערב־יווני יוחדה למטרה זו אחת הוואריאנטות 
של האות נ' (ע״ע), הלא היא 1 , ואין בה יורש לס׳ הכנענית (האות 
* משמשת אפוא בכתב המזרח־יווני בתור 1 . כלומר כ׳ מנושמת או 
מנושפת. ואילו בכתב המערב־יווני עבוד הצירוף !. 11 ). עם קבלת 


ג־".?,] 



אוגריתית 

נ 8 

ס 

¥ 

4■ * 

וה כנוח זמננו 

אית "קשנר' 

אה* "גדולה' 

סאבי•־ ם יומי 

סאה 2 לפ&ודב 

כאפי דוס ייוצי 

שאד. 4 לפםד״נ 


0 




האלפבית המערב-יווני ע״י הלשונות האיטאליות עדיין לא היה 
תהליך הפישוט גמור, וכאן עדיין מוצאים ״כתיבה מזווגת״ מסוג !:> 
(כגון בלטינית .) 70x01 ־ ־ ! 11 x 0 ן״אשה״ 1 ) עד למאה מ 2 לסה״נ. 
האלפבית הקירילי, המבוסס על הכתב היווני (המזרחי) הקלאסי, 
מכיר אפוא את האות * כמייצגת כ׳ רפה, ואילו הכתבים הגזורים 
מהכתב הלטיני בתור סימן ל 115 (למעט האיברו־רומאנית). לפיכך 
אין לאות 5 , יורשה הישיר של הם׳ הכנענית. ממשך מחוץ ליוונית. 

א. ;-ל - ה. ר, 

סאד־את, אמץ־ - 1 ״, — (נר 1918 ), נשיא מצדים. 

בונריבי״ם לקצינים. ( 1938 ) קצין מקצועי, שעלה בדרגות 
הקצינה עד דרגת אל״מ. בשנות הסד היה ם' מקורב לקבוצות 
ימניות ומוסלמיות־קיצוניות, כגון "מצרים הצעירה" הפאשיסטית 
וה״אחים המפלסים״ (ע״ע ), בראשית סלה״ע 11 נעצר באשמת 
השתתפות בפעולותיה של מחתרת פרו־גרמנית. ב 1949 נהיה לאחד 
מראשי קבוצת ה״קצינים החפשים״, שחוללה את הפיכת יולי 1952 , 
בראשות גמאל עבד־א־נאצר ומחמד נגיב (ע׳ ערכיהם). בממשל, 
שהוקם אחרי ההפיכה, לא ניתן לס׳ תפקיד ממדרגה ראשונה — 
אולי בשל קשריו עם האחים המוסלמים ינטיותיו האסלאמיות־הימ־ 
ניות; הוא היה היחיד בין ראשי ה״קצינים החפשים" שעד מותו של 
עבד א־נאצר לא מילא תפקידי־ביצוע (שר בממשלה וכיו״ב). ב־ 
1957/8 היה ם׳ יו״ר ד,״איחוד הלאומי״ — כפי 'שכונתה אן המפלגה 
היחידה במצרים. וב 1959 — 1969 היה נשיא האסיפה הלאומית. הוא 
ייצג אח מצרים בכפה ועידות כל־אסלאמיות, ולעתים גם במגעים 
בענייני תימן. 

ב 1969 נתמנה ם׳ לסגז־נשיא. רבים סברו שהמינוי ייצוגי בעיקרו, 
ללא כוח וסמכות של ממש; אולם במות עבד א-נאצר ( 28.9.1970 ) 
נהיה ס' לנשיא תחתיו, באישור האסיפה הלאומית, ובבחירה ב־ 
משאל-עם (שבו היה ס׳ מועמד יחיד). בעת־ובעונה אחת נהיה גם 
לנשיא "האיחוד הערבי הסוציאליסטי", מפלגתה היחידה של מצרים. 

נראה שראו בם׳ איש־המרכז. שבחירתו תמנע מאבק חמור בין 
הימין לשמאל, והניחו שיהיה ראש למעין הנהגה קולקטיווית של 
צמרת מקורבי עבד א-נאצר ועוזריו. אולם במהרה לא הסתפק ם׳ 
במעמד של "ראשון בין שווים" ושל מאזן בין סיעות יריבות, והחל 






413 


פ*לא< *זו־ 


ס<ו* 


414 


מתווה מדיניות עצמאית משלו, שהו¬ 
צגה כמתונה וליבראלית יותר, בעיקר 
בענייני־פנים; צעדי־ד,הלאמה מותנו, 

החרמות־רכדש בוטלו, ניתן עידיד ל¬ 
יזמה הפרסית, צומצם כוחה של המש¬ 
טרה החשאית וניתן חופש דיבור 
ואסיפה רב יותר, 

בשנת 1971 הידיע ס/ שנחשף קשר 
נגדו, והדיח ואסר כמה מראשי-השלטון 
ומעוזריו הקרובים ביותר של עבד א־ 

נאצר (ביניהם: עלי צברי, גנרל מחמד 
פוזי, שעראוי גמעה וסאמי שרף, רובם 
מראשי הסיעה ד,"שמאלית"). הוא ערך 
"טיהורים" נרחבים במנגגון־הממשלה. בקצונה ובמפלגת האיחוד 
הערבי הסוציאליסטי, וצמצם את השפעתה של צמרת המפלגה. ראשי 
ה"קושרים" נידונו למיתה (העונש הומר במאסר-עולם) או לתקופות 
מאסר ארונית. נצחונו במאבק פנימי זה חיזק את מעמדו. 

במדיניותו הכל־ערבית ניכרה התרחקות מסוימת מתכניות פאן־ 
ערביות גדולות ומתביעה להגמוניה. אך עם זאת הקים ם׳ קונפדרציה 
עם לוב וסוריה (אפריל 1971 ). ובאוגוסט 1972 הסכים לאיחוד 
מלא עם לוב. במדיניותו כלפי ישראל גילה ס׳ תחילה עמדה, 
שנתפרשה המתינה וראליסטית יותר משל קודמו, ובראשית 1971 
הצהיר בפומבי, שפניו להסכם־שלום עם ישראל. הוא האריך את 
הפסקת־האש, שהושגה 7 שבועות לפני עלותו לשלטון, לעוד שני 
פרקי־זמן, ובתום התקופה האחרונה הודיע, שלא יוסיף עוד תקופה 
של הפסקת־אש, אך בדיעבד לא חידש את הקרבות. בסתיו 1971 
איים בחידוש הקרבות, אך "שנת-ההכרעה" (לפי דבריו) חלפה ללא 
מלחמה. הדבר נומק בהסחת־הדעת מענייני המזה״ת בגלל מלחמת 
הודו—פאקיסטאן, ובהעדר תמיכה מספקת מצד בריה״מ. 

ס׳ לא נחשב ממקורביה של בריה״מ, וב״טיהור״ במאי 1971 
פגע במקורביה הראשיים. אעפ״כ קיים את הקשרים עם מעצמה זו, 
בעלת-בריתה העיקרית ומקור הסיוע והחימוש הראשי של מצרים. 
במאי 1971 ניתנה לקשרים אלה גושפנקה פורמלית ב״חוזה-ידידות". 
אולם חיכוכים רבים העיבו על ידידות זו. והסאח הוגדשה כשסירבה 
בריה״ם לתת למצרים נשק התקפי מתקדם, שביקש ם׳, בלחץ הצבא. 
בתגובה גירש ס׳ ממצרים את רוב היועצים הצבאיים הסובייטיים. 
ובריה״מ הגיבה בהוציאה עוד אנשי־צבא ונשק שלה (יולי 1972 ). 
הסכסוך יושב כעבור חדשים־מספר, ובריה״מ חזרה לספק בשק 
למצרים, אך היחסים היו פחות הדוקים. לעומת זה הל שיפור ביחסי 
מצרים עם מדינות־המערב. 

כשלון מאמציו של ם׳ להבטיח את נסיגת ישראל ואבדן אמינותו, 
עקב אי-מילוי איומיו בדבר "שנת־הכרעה"׳ גרמו למהומות־סטודנטים 
ממושכות בינואר 1972 , ואלו אף התחדשו שנה אח״כ. — ס׳ איני 
דמות כאריזמאטית כקודמו, ואחיזתו בדעת־הקהל של ארצו קטנה 
בהרבה משל עבד א־נאצר, שצלו האפיל עליו גם בעלותו לנשיאות. 
ב 1972 נאלץ ם׳ לערוך ״טיהור״ גם בצבא, ובתחילת 1973 חזר 
והגביל את חופש־ההבעה וערך "טיהור" בין חוגי-השמאל של 
עיתונאים וסופרים. זכרוניתיו תורגמו לאנג׳ 7110 < ? 111 תס £0¥011 ), 
1957 . 

י.שמ. 

סאודרו! למס, לןל״לזיס — $ר.ת 31 ~ 01 ז 1 >€״ 833 5 ס 1 ז 03 — ( 1878 
1959 ), מדינאי ומשפטן ארגנטיני, חתן פרס־נובל לשלום, 

עם הסמכתו כמשפטן באוניברסיטת ביאנוס אירס ב 1903 התמסר ס׳ 
לפעילות ציבורית, מילא תפקידים מדיניים שונים, היה שר משפטים 
וחינוך ( 1915 ) ושר־חוץ ( 1932 — 1938 ). ב 1933 ערך הסבם נגד מל¬ 
חמה. וחתמו עליו 13 מדינות של אמריקה הלאסינית, אה״ב ואיטליה. 


ב 1935 ישב בראש ועידת־השלום לאהר מלחמת-צ׳אקו (עי־׳ע בוליויה, 
עפ׳ 821/2 ). ב 1936 היה נשיא העצרת של חבר־הלאומים, ס׳ נודע 
כלוחם מובהק למען השלום ולקידום המשפט הבידלאומי, נבחר 
כחבר אקדמיות ואגודות מדעיות ברחבי-העולם, זכה לאותות־כבוד. 
וקיבל, ב 1936 , את פרס נובל לשלום. בין כתביו שהוקדשו לענייני 
משפט וקידום השלום. תורגמו אחדים; הנודע ביותר הוא 32 ;־ 101 מ\-. 135 * (״למען השלום באמריקה״ — פורסם ב 1937 ). 

סאוטה ( 01113 , ערבית סבתה 4 ^־ 1 ), עיר־נמל; מובלעת ספרדית 
בצפון מרוקו, בקצהו המזרחי של מיצר גיברלטר (ע״ע). 

שטחה 19 קמ״ר, ובה כ 66,900 תוש׳ ( 1971 ). 

העיר יושבת על חצי־אי סלעי וקטן, המחובר ליבשה בלשון־יבשה 
צרה שעליה בנויה העיר העתיקה המוקפת חומה. ממזרח משתרעת 
העיר החדשה על גבעות שהגבוהה בהן היא הר אצ׳ו ( 197 מ׳). 
הנמל, שלו מעמד של נמל חפשי, נמצא בצפון־מערב חצי־האי. 
כלכלת העיר מבוססת על הנמל המשמש כבסים לספינות דיג (שללן 
— כ 6,000 טון בשנה), ותחנה לתדלוק אניות. כן נמצאים בו מתקנים 
צבאיים, ופועלות בו מספנות לבניית ספינות־דיג ולתיקונן. בסמוך 
לנמל מפעלים לעיבוד דגים ושימורם. דרך הנמל מתנהל גם חלק 
מתנועת המסחר ;־הנוסעים שבין ספרד למרוקו. רוב התושבים הם 
ספרדים; כ 15% הם אפריקנים־סוסלמים. בס׳ כ 400 יהודים. בשנות 
ה 60 עזבו את ס׳ כ 5.000 נפש, מחמת העדר פעילות כלכלית. 

היסטוריה. שמד. של ס׳ נגזר מ 5 שז 31 ז? "!שזק־צ, שהרומאים 
כבשוה מידי קרת חדשת. היא היתד. בירת מוריטניה (ע״ע) המע¬ 
רבית, נכבשה בידי הוונדלים, והקיסר יוסטינינוס (ע״ע) כבשה 
ושיקמת. במאה ה 8 כבשוה הערבים, וס׳ היתר. זמן רב סלע מחלוקת 
בין ח׳ליפי ספרד לשליטים הברברים של מרוקו. היא שגשגה כמרכז 
לסחר בעבדים ובשנהב. ב 1415 כבשוה הפורטוגלים, ועם סיפוח 
פורטוגל לספרד ( 1580 ) עברה לספרדים ומאז היא בידם. פעמים 
מספר עמדה במצור של המרוקנים. ב 1936 היתד. ס׳ נקודת זינוק של 
צבא המורדים, בראשות סראנקו, לספרד. 

סאו טרטה ופו־ינסיפה (שי! 01 מ 1 ז? © ?הזס׳ד 530 ), מושבתיאיים 
פורטוגלית במפרץ גינאה, מול חופה המערבי של אפריקה 
המרכזית. שטח שני האיים 964 קמ״ר; מהם תופס האי ס״ט 854 
קמ״ר. מספר תושביהם — 76,218 ( 1971 ), רובם באי הגדול. 

מוצא האיים — געשי ונופם הררי! הגבוהה בפסגות מתנשאת 
במרכזו של האי ס״ט לגובה 2,024 מ/ קרקעות הבזלת המצטיינות 
בפוריותן והאקלים הטרופי החם והלח איפשרו פיתוח מטעים גדולים, 
בבעלות פורטוגלית, של קקאו ( 11,034 טון [ 1971 ]), קפה ודקל־ 
הקוקוס ( 871 טון). כלכלת האי מבוססת על יצוא תנובת המטעים, 
ומשום תלותה הרבה בשיקי-זזוץ. נעשים מאמצים להרחיב 
את מגוון המוצרים — בעיקר ע״י נטיעת בננות ופיתוח התעשיה 
הקלה וענף״הדיג. נפיץ גם גידול בע״ח לצריבה עצמית. רוב 
תושבי האיים הם בני תערובת של מהגרים פורטוגלים שהתיישבו 
כאן במאות 16 — 17 עם עבדים אפריקנים. האפריקנים מהווים 
יסוד שליט; הם באים בעיקר מאנגולה ומוזמביק לתקופה של 3 
שנותיעבודה במטעים, וחלק מהם נשאר. באיים יושבים 1,500 פור¬ 
טוגלים. התושבים גרים בחוות ובכפרים זעירים. בבירת-האיים — 
ס״ט — כ 8,000 נפש, ובסנטו אנטוניו שבפרינטיפה — כ 1,000 תוש/ 
האיים הם מחוז פורטוגלי שמעבר לים, המנוהל ע״י מושל, שמושבו 
בס״ט. 

. 1964 ,.י/ ? . 7 . 5 ,־זצחזהזן[ 11 ; 41 1 בזש״> ־ . 111831 ־ 01 * 1 

0 א 1 ל ( 0111 ־ 8 , לשעבד: קינגסנג), בירת קוראה הדרומית והגדולה 
בעריה, כ 4 מיליון תוש׳ ( 1970 ). שוכנת בקרבת נהר האן, 

בתוך עסק רחב־ידים, המוקף גבעות־גראניט והרים המתנשאים 
לגובה של 1,000 מ׳. 





415 


באו׳ 


:או 5 ►■־ו 


416 


ם' היא המרכז התעשייתי, המסחרי והתרבותי של קוראה הדרו¬ 
מית. יש בה מפעלי-תעשיה גדולים — לייצור מכונות, מכוניות, 
מוצרי־חשמל, טכסטיל, נייר, מגפים, טבק ומניפות. רשת מסועפת 
של מס״ב וכבישים מחברת אותה עם כל חלקי־המדינה, וכן יש בה 
נמל־תעופה בין־לאומי ודשת חשמליות. נמלה הימי הוא בעיר 
אינצ׳ון. השוכנת כ 40 ק״ס ממערב לס׳. ב 1946 נוסדה בסי אוניבר¬ 
סיטה מודרנית ( 12.000 תלמידים ! 11970 ). מלבד זו הקיימת בעיר 
מאז המאה ה 14 . ברובע העתיק מפוזרים ארמונות רבים. שבחלקם 
שופצו וביניהם ארסו! מלכי ׳שושלת יי; כן מצויות בם' כנסיות 
וקתדרלה רומית-קתולית. בצד המבנים העתיקים, הוקמו בנייני- 
מנהל מודרניים, ונבנו רבעי־מנורים חדשים. — מבחינה מנהלית 
יש לס׳ מעמד של מחוז. 

היסטוריה. ס׳ נוסדה ב 1392 . ומאז הקמתה היחה בירת 
קוראה (ע׳־ע) והמרכז החשוב ביותר לתרבות המדינה ומסחרה. היא 
הוקפה הוסת־אבו באורך של 17 ק״מ: מחומה זו נשארו שרידים 
מעטים בלבד, אך "שער־הדרום הגדול" עידנו הכניסה העיקרית 
לעיר. 

מלכי-קוראה הקימו בם׳ ארמונות רבים, מיתאר הארמונות, הע¬ 
שוי תצרות-הצרות, הוא במתכונת מיתאר ארמונות פקין. עד סוף 
המלוכה בקוראה ( 1910 ) השתרעו הארמונות וחצרותיהם על־פני 
כשליש מהעיר. 

עם פתיחת קוראה לזרים ( 1876 ), החלה ס׳ מקבלת צביון מודרני, 
במיוחד אחרי השתלטות היפנים ( 1910 ). אחרי מלה״ע 11 היתה ט , 
בירת הממשל הצבאי האמריקני, וב 1948 נהיתה לבירת דרום־קוראה. 
במלחמת־קוראה ( 1950 — 1953 ) נכבשה פעמיים בידי כוחות־הצפון, 
אך נוחות־הדרום כבשוה מחדש. העיר ניזקה במלחמה. עם תום 
הקרבות, התחילו בשיקומה, ומאז התרחבה מאוד. 

דו ם. 

0 או פאולו ( 4910 ? 540 ) העיר, הגדולה בערי־ברזיל והמטרו־ 
פולין השניה במספר תושביה באמריקה הדרומית, 5,978,980 
חוש' ( 1970 ). בירת מדינת 0 ״פ (ע״ע). בס״ם־רבתי, הכוללת עוד 
37 רשויות עירוניות — בטווח של 100 ק׳׳מ סס״פ, 8 מיליון תוש׳, 
שהם כ 8% מכלל אוכלוסי ברזיל. 

העיר יושבת על גדות הנהר טיטה, בשולי הרמה הברזילאית, 
בגובה של 730 מ׳ מעל־פגי הים• סיס נוסדה ב 1554 ע״י ישועים. 



כמו 6 א 4 לי: גזרדיישחקיס חדישים נכירפז־העיר ('אריג — נתיני־איויר) 


ב 1681 נעשתה לבירת סחוז־ניהול (קאפיטאניות; ועיע ברזיל. עם׳ 
608 ). קצב גידולה העירוני של ם׳׳פ הוא הגבוה ביותר בעולם. הוא 
נובע ממיקומה בלב איזור חקלאי פורה ביותר, שם 1880 פותחו בו 
מטעי-קפה. וכן ממציאות מחצבים באיזור. בעיר. שמנתה ב 1875 
26,000 תוש׳, כבר היו ב 1900 250,000 תוש׳. הגידול התעשייתי 
לווה בתהליד נמרץ של צמיחה כלכלית■ שעשה את ס״פ למוקד 
המסחרי, הפינאנסי והתעשייתי של ברזיל. יותר מ 100.000 בתח״ר 
מעסיקים מיליון וחצי פועלים. ומייצרים יותר ממחצית תפוקתה 
של החרושת הלאומית. התעשיה — הכבדה והקלה — מתבססת על 
עיבוד התוצרת החקלאית וחמרי־הגלם (נפט, ברזל ועוד) המופקים 
בסביבה. פיתוח התעשיה נתאפשר הודות לידע, יזמה, מיומנויות 
והון. שהביאו עמם המהגרים שהתיישבו בם״פ. 

רשת צפופה של מס״ב וכבישים, כולל האוטוסטרדה הפאן- 
אמריקנית. משרתת מוקד כלכלי ענקי זה, בעיר נמצאים רשח של 
סס״ב תחתית ונמל־תעופה בין־לאוסי גדול. במרחק 79 ק״מ מדרום- 
מזרח העיד נמצאת עיר־הנמל סנטוס (ע״ע). מערכת-התקשורת כו¬ 
ללת 14 תחנות־רדיו ו 3 אולפני-טלוויזיה. 

0 ״פ היא מרכז חשוב למוסדות־תרבות וחינוך. יש בה 3 אוניבר¬ 
סיטאות. שבגדולה שבהן, אוניברסיטת 0 ״פ, למדו ב 1971 28.081 
תלמידים. בעיר גם בת״ס גבוהים למוסיקה ולדרמה, וביו בת״ס 
לאמנות נתפרסם ביה״ס לאמנות מודרנית. 

העיר תוכננה ברחבות; מערכת־התחבורה נשענת על שדרות, 
היוצאות ססרכז־העיר ויוצרות דגם מעגלי דסוי־כוכב. במרכז העירוני 
הראשי רבים המבנים רבי־הקומות, ובולט עיצובם הארדיכלי־חדשני. 
— תמי: ר׳ כרו־םיליאים, עמ׳ 704/5 . 

..י/. 5 • / 0 1 ( 11 ק 0 ? 8 ס 81 4 . ;*ו 01 ת?)>ח 0 <} 5 :תז<ס 1 >״נ : 146 , בערי¬ 
כת י<: 5001111 . 0.0 , 6 כר/ 1849 — 1850 ). — שמו של ם׳ זכור היום 
בראש וראשונה בזכות קשריו עם משורריה הגדולים של התקופה 
הרומנטית באנגלית. 

. 5 .?/ , 11 צתזנ 0 . 0 ; 1945 ,. 5 ,ז.ת 0 ת 1 ת 811 .{ ; 1876 ,. 8 . 1100 ז 4 י 0 ר 1 .£ 

. 1960 ,£!}{/ ! 1 ־ 1 ( ##ס 

סאיס ( 5315 ; מצרית: סאו: אשורית ב--ב 8 ), עיר מצרית קדומה, 
ששכנה במערבה של הדלתא; בקרבתה הכפר צא אל חגר. 

ס׳ כבר היתה עיר חשובה בתקופה הקדם־שושלתית (ע״ע מצדים. 
היסטוריה, עמ ׳ 163 ) והיחד, לבירת המחוז ה 5 במצרים התחתונה. 
עיקר פריחתה באה בסאות ה 8 — 6 לפסה״נ, כשנחיתה בירת השו¬ 
שלות 24 — 26 , עד הכיבוש הפרסי (ע׳ שם, עמ׳ 179 — 181 ). פרעוני 
מצרים שישבו בם׳ התעשרו מסחר עם היוונים ותושבי אפריקה 
ופיארו את העיר במקדשים ובארמונות; גם את קבריהם בנו בקרבתה. 
השפעת שליטים אלה. ובראשם תפנ-אח׳ת (בקירוב ל 730 לפסה״נ) 
ובונחורים בנו, הגיעה עד א״י. הושע בן אלה (ע״ע) "שלה מלאכים 
אל ם(א מלך מצרים״ (סל״ב יז, ד); פרעה בשם זה לא היה ולדעת 
חוקרים חדשים כוונת הכתוב לם' (לפי הצעה זו יש להשלים "אל" 
לפני התיבה "מלך"), 

הרודוטום. במאה ה 5 , ביקר בם׳ וקיבל מידע מהכוהנים שם, 
המקום תואר ע״י שאמפוליון, אך עדיין לא נחקר ביסודיות. 

786 ,:> 1014 [ 0004 11 ; 1961 , ! 00 * 0/10 1116 / 0 1 !}^ 0 ,ז 6 \ 1 ו 11 ז 03 . £1 .. 4 
.ז 0 )ס . 5010018 שי 1 ז ) 0 . 81111 ) /ס 117% ) 1 , 50 / 0 0.918 

. 1963 ,( 171 

סאמאנים ו,^_, שמה של שושלת שליטים פרסית-מוסלמית 
במאית ה 9 — 10 . היא נקראה ע״ש סאמאן, אציל פרסי 
מבלך (באפגניסטן של היום) שהתאסלם. נכדיו סייעו לח׳ליף 
אל מאמון (ע״ע) ומונו למושלים בח׳וראסאן, וב 874 הוכרו הם׳ 
כשליטי טרנסאונסאניה ובוכרה (ע״ע). הם־ נאבקו בבני צפאר, 
יורשי הטאהדים (ע״ע) ובבני חוארזם (ע״ע). כוננו מלכות תקיפה 
ובוכרה נהיתה לבירתם. הראשון שמלך בבוכרה היה הסאמאני 
אפפאעיל בן אחמד ( 892 — 907 ), מושל מוכשר ונמרץ; בנו אחמד 
( 907 — 913 ) ונכדו נצר בן אחמד ( 913 — 943 ) היו גם הם שליטים 



419 


ס^נזאגי־: 


!כד־, סב חיו ז 


420 



המגרה של המפנד ה ראשו ז בסאשרוז (אמצע הסאה וז 9 ) 


מעולים. בימי נצר בן אתמד השתרעה ממלכת ס׳ כמעט על פני כל 
איראן, אתרי מות נצר החלה ירידת הם/ עקב עליית כוחה של 
האצולה הצבאית, שהתנגדה לשלטון מרכזי תקיף, התעצמותן של 
שושלות תקיפות אחרות — תבויהיים במערב והגזנוים במזרח (ע׳ 
ערכיהם) — והמאבק עם התורכים. נוח 11 נאלץ ב 94 ? למסור את 
ח׳וראסאן לגונוים. וב 999 כבשו התורכים את טרנסאוכסאניה ובוכרה 
וחיסלו את מלכות הס/ 

ממלכת הם' שגשגה, כנראה. בגלל קשרי הסחר ההדוקים עם 
מזרח אירופה, כמוכת מאלפי הךרהמים שנתגלו ברוסיה ובארצות 
הבלטיות. שכר החיילים שולם במזומנים, כל׳ שהמשק היה כספי 
ועדיין לא הונהגה הפאודליות, עיקר חשיבותם של הם , הוא בתפקיד 
הראשון במעלת שמילאו בתולדות תרבות פרס. בשלטונם תלה 
תחיית הספרות הפרסית, תוך שימוש באלף־בית הערבי. והם/ שהיו 
בעצמם משכילים, תמכו ביד נדיבה בסופרים, כגון ברודני, ראשון 
המשוררים בפרסית הדשה, ובימיהם פעל גם פירדוסי (ע״ע). וע״ע 
פרס, היסטוריה. 

. 1952 ,•/ 201 ■/ 0110 !//ה 10 * 1-1 /) 1 ■!} 1/1 מזצז/ , 11101 ( $1 . 15 

סאמרא (—<(>), עיר היסטורית בעראק, על גדות החידקל. 

ב 836 בנה בה הח׳ליף אל־מעתצ׳ס את בירתו, שכן לחצם 
של גדודי השכירים התורכים והברברים בבגדאד נהיה כבד מנשוא. 
ם׳ היתד. בירת הח׳ליפים מבית עבאס עד 892 . 

כבר לפני הקמת הבירה היתה ם׳ מקום ישוב עירוני, בחלקו 
נוצרי; אחת התעלות נקראה "יהודי". השם ם׳ מקורו ארמי או 
פרסי. נר אחד משבעת הה׳ליפים שישנו בם' בנה בה ארמון. הח׳ליף 
אל־מתוכל (? 84 — 861 ) בנה בה את המסגד הראשי, שהפנרה שלו 
נראתה, לפי המסופר, ממרחק רב. בארדיכלות של בנייני ס׳ ובקי¬ 
שוטיהם התמזגו יסודות פרסיים, מסופוטמיים ומצריים. 

ם' היתה עיר תשובה גם כשחזרה הבירה לבגדאד, ובני כת 
שיעית גדולה ("שיעה של י״ב") עלו לרגל אליה, בשל קדושתה 
אצלם. 0 ' חרבה ביה״ב המאוחרים. וסופרים מהמאה ה 14 מתארים 
אותה נתרבה ברונה. 

; 1905 , 56 ־ 53 , €141$/1010 ( 8411101 " 01€ / 0 * 1,0114 €(!£' , $1111118:0 :).ז . 0 
• 40 011/01110 * 06 016 : ¥1 ;. 9 . מס׳ז 0/1 ^( 101/111 ^ 11 ^ 016 .!.זו&^סמ 

. 194$ ,. 5 141 ) 30 

סארה ( 3 ־ 031 ), מדינה בצפוךמזדח ברזיל, לחופי האוקיאנוס 
האטלנטי. שטחה 148,016 קמ״ר ובה 4,440,300 תוש׳( 1970 ). 

יותר ממחצית שטחה של ם׳ נכלל בימה הברזילית הבנויה כאן 
אבן־חול. נופה רמתי בד״כ ומועטות בו הגבעות, אך אפיקי הנהדרת 
החתורים בה עמוקים. יתרת השטח — מישור־חוף רחב. חלקים 


ניכרים בס׳ צחיחים למחצה ובצורות פוגעות בחקלאות. הגידולים 
העיקריים הם כותנה וקפה ובמישור החוף גם קנה־סוכר. מקום חשוב 
תופס גידול הבקר. ס׳ נכללת באיזור הפיתוח של צפון־מזרח ברזיל 
שבעשרות השנים האחרונות מפתחים בו חקלאות־שלחין ע״י בניית 
סכרים. עיקרה של התעשיה — טוויית כותנה, זיקוק סוכר ועיבוד 
עורות. 

רוב אוכלוסי ם , הם מסטיסו (ע״ע) ויש מעט כושים ואירופים. 
למרות מאמצי הפיתוח רמת־החיים במוכה וקיימת הגירה מס׳ אל 
מדינות הדרום. התושבים מתרכזים ברצועת החוף מסביב לעיר 
הבירה פור ט ל זה (הנקראת גם ם׳) שבה 842,230 תוש׳ ( 1970 ) 
והיא גס המרכז המסחרי והתעשייתי העיקרי והנמל הראשי. 
סבא, אומברטו ( 5353 ס״^ס), פסודונים של אומברטו 
פוילי'( 014 ?) ( 1883 — 1957 ), סופר איטלקי, יהודי מצד אפו, 

פליצ׳יטה לבית כהן, שהתייחסה למשפחת שד״ל. ם/ אשר קובץ־ 
שיריו הראשון נתפרסם ב 1912 , נחשב אחד המשוררים האיטלקים 
החשובים בדורנו. בסיגנונו הבהיר והמתון, הפרוזאי כמעט, הבנוי 
מלים וביטויים שגרתיים ותיאורים ראליסטיים, הצליח להשיג אפק¬ 
טים פיוטיים מוסיקאליים ועמוקים ביותר. לנושאי שירתו, הפעוטים 
אף הם, ידע להעניק עושר רב בעומק אנושיותו ובכמיהתו לפגע חם. 
— כמה מחיבוריו בפרוזה (כגון המסה 161 } 3 נז 0 זצנ 1 ! 0 זם ^ ב 1 ז 0 :ז 5 
€־ 1 ש״! 20 ״ 03 [״ההיסטוריה והכרוניקה של קובץ-השירים״ן, 1948 ), 
מורים על הרקע האוטוביוגרפי של שירתו. 1 שז< £1 012 (,,היהודים״; 
עם הקדמה מאת ק. לוי), קובץ המהווה חלק מ 0:0111:1 * 1-8 [)־ 111001 , 
1947 — 1910 (״זכרונות־סיפוריס, 1910 -- 1947 ״), 1956 , מתאר את 
החיים בקהילה היהודית של טרייסטה מימי ילדותו של המחבר. 
דמותו של שד״ל מופיעה ב 3 ס 110131 ! 8 גאיע 1 (ז €*}€ח;§ ¥1 ("מתוות 
מחיי היהודים״), 1952 . הערותיו של ס׳ מעידות על ידיעת־מה בלשון 
העברית ובלשוךהדיבור של יהודי טרייסטה. — מבחר משיריו מן 
השנים 1900 — 1954 לוקט, ב 1963 , בקובץ 6 ־ 20111€1 ״ 03 11 ; כל כתביו 
כונסו ב 12 כר/ 1965 . 

; 1967 .. 3 41 0 ו< #0 0 0 -/ 11 !/ 1,0 , 030013 .. 1 ; 1963 .. 3 . 11 ,!נבחוזזס? .? 

5011111 ) 0 ( 0 <] 1 ת 10 1 ) 0/1111 מין ס^סז 4110 £10/1 : 00/101 1 )/ 301 , 02 ^ 1-0 .( 

. 1972 ,( 131-145 , 1 מו 5 מא .? 1 !) 1 ״ 10 ז 101 ג 1 ת 1 
סבה, סבתיות [ס־ת] (ע.ו 111 *!״מ , 50 טג 0 ), גורם ההשתנות או 
ההתהוות, היסוד ההכרחי ליצירת שינוי או תוצאה. היחס 
הסיבתי שבין שני מצבים, המוגדר כס׳-תדלדה, הוא חד-תד צרכי, 
כאשר המי קודמת בזמן והתולדה באה אחריה. במובן המדויק יש 
לכל ם/ לפי ההגדרה, רק תולדה אחת, ולהיפך. 

חוק הס־ת או עקרון הס-ת היה מן הסוגיות המרכזיות בהגות 
הפילוסופית לתולדותיה. אפלטון (ע״ע) ניסת אוהו הו: "מן ההכרח 
הוא שכל המתהווה מתהווה בשל ם' פן הס״" (פילבוס, 28 ). הקרס 
(ע״ע) האמין, שחוק הם־ת הוא ״אמת נצחית״! ליבניץ (ע״ע) ביקש 
להעמיד אותו על חוק־החשיבה, הנקרא אצלו חוק הטעם המספיק, 
אך סבור היה, שחוק זה אינו זקוק לשום הוכחה ושהיא מובן מאליו. 
מצב זה השתנה מיסודו ע״י ד. יום (ע״ע), אשר הצהיר, שתוקף 
החוק אינו בא מן התבונה, וגם אין להעמיד אותו על הנסיון. הוא 
סוביקטיווי בלבד, ובטחוננו בו נוצר ע״י חוקים פסיכולוגיים ואסו־ 
ציאטיווייס בלבד, 

מקור חוק הס־ת הוא, לפי יום, ההרגל המקשר דימויים 
הרגילים לבוא בקביעות זה אחר זה, ההרגל יוצר, מתוך "זה אחד זה׳/ 
הברח בבחינת "זה מפני זה". אך להכרח זה, הנקרא על־ידינו 
חוקיות-הטבע, אין לפי יום שום יסוד אוביקטיווי. ערעור היסודות 
האוביקטימיים והעמדתם על גורמים סוביקטיוויים הרם את הבסיס 
שעליו היו בנויים מדעי־הטבע. מכאן והלאה היתה סתירת טענותיו 
של יום אחת המטרות העיקריות של הפילוסופיה. 

קאנט ורוב הפילוסופים של המאה ה 19 השתדלו להציל את 



421 


סב־ סכ-יול 


סכו 


422 


הס־ת מספקנותו של יום. והבאים אחרי קאנט חיפשו את הפתרון 
פחות או יותר באותו הכיוון שהוא הראה: הס-ת היא אמנם קטגוריה 
סוביקטיווית, אבל אינה תדמית הנוצרת ע״י ההרגל. שהרי הקט¬ 
גוריות (מספרן אצל קאנט הוא 12 ; הס־ת היא אחת מהן) אף על־פי 
שהן טוביקטיוויות, מאפשרות הן את הנסיון והן את המדע של 
הנסיון. המדע אין לו עיסוק ב״דבר כשהוא־לעצמו" (ע״ע), שאין אנו 
יודעים עליו כלום, אלא רק בנסיון והוא בנוי על הקטגוריות. ובאשר 
לס־ת השתדל קאנט להראות. שבלי הנחתה לא יהיה מבנה הנסיון 
אפשרי. אין אנו יכולים לוותר על חוק הם־ת, משום שהוא מאפשר 
לנו להפוך את הזמן הסוביקטיווי, שבו חי כל אחד ואחד. לסדר 
זמני אוביקטיווי ומשותף לכולנו. 

ש ופנה א ו א ר החריף יותר את ניסוחו של קאנט. כשהורה 
שהס-ת אינה קטגוריה אחת בין אחרות, אלא היא הקטגוריה האחת 
והיחידה שבעזרתה אנו בונים את עולמנו. 

בדרכים אלה השתדלו הפילוסופים של המאה ח 19 להדוף את 
הספקנות של יום ולהציל את חוק הם־ת המשמש יסוד למדעי־הטבע. 
אך במצב זה חל מפנה גדול ורדיקלי, כשהפיסיקה של המאה ה 20 , 
ובמיוחד תורת הקוואנטים, ויתרה בעצמה על הדרישה של הס-ת 
החמורה. מתוך טענה שאיו שום אפשרות להשתמש בחוק זה כלפי 
המקרה היחיד. אנו חייבים להסתפק בחוקים סטטיסטיים. חוקי 
מדעי־הטבע מורים אותנו רק על ההתנהגות הממוצעת של מקרים 
רבים. ואין להם שום משמעות לגבי המקרה הפרטי. כביטויו השנון 
והאירוני של אינשטיין: "אלוהים משחק בקוביות". כשם שבמשחק 
הקוביות אנו יודעים, עי-יי הסטטיסטיקה, חוקי התנהגות של פקדים 
רבים, אבל אין אנחנו יכולים לומר מג יקרה בזריקה הפרטית 
המיוחדת, כך, לפי התפיסה הזאת, חוקי־הטכע בכלל הם רק מסקנה 
סטטיסטית ממוצעת, אבל אין הם יכולים להורות לנו דבר על 
הפקרה הבודד. שאלת חוקיותו הסיבתית של המאורע הפרטי 
אינה ניתנת — באופן עקרוני — להכרעה, ועליכן שאלת הס׳ של 
מקרה פרטי היא מחוסרת-תוכן. במקום שחוק־הס־ת. במובנו הקלאסי. 
דרש שכל מאורע א׳ יהיה קשור לסינתו, לא ייאמר בחוק הסטטיסטי 
שום דבר על התקשרותו של מקרה פרטי אחד למקרה פרטי שני, 
אלא רק על הערך הממוצע של מקרים רבים (התקשרותם למקרים 
רבים אחרים. מכל־מקום, חוק הס-ת במובנו הקלאסי, כמו שהובן 
ע״י אפלטון (ר׳ לעיל). איבד את משמעותו הפיסיקלית, וקיימת 
פלוגתה אם בכלל יש לו משמעות מטאפיסית־סילוסופית, אם לאו. 
ש. ה. ברגמן, אינשטין ומשבר החוקיות הפיסיקלית (בתוך "הוגי 
הדיר״), חש״ל 2 ; 11 ! !״,)/;/״״//״:>,״'. 7 /״ 7 ״,גו,, 7 :,׳,' 6 ,זדתי״יזת^עג., 1 
י>־£מק> 7 ק־>׳/־ג£'. 2 ,}{סז׳וווסגחטןה .- 1 ; 1921 , 16 (/. 110 ו}' 1 7161161-611 - 1 ? 4 
/י/!״ 3 ״? ־יל> 0 , £££11130 י) . 1 ־ 1 ; 1922 , 116 } 111 ץ 1 /ק £11111111116 10 / 6 10111€ ח 111 / 
.;!מג־נ? . 11 * 1 ; 192 9 ,) 1111 ( 11 * 1 !ו £1/6 ה 1 ו[ ■ 1 ) 1 ) 11 ! 2 ! 6 ? 6 ^ 1 ו 1 ? 1 ו 0 .// 1/111 הווו 
-צצ 41 צ/ 016 ,; 50111101 , 1 \ ; 1932 , £112.02 161116 / 11111 :!! £611 11 ) 111111 •[ 0111 

{ס ■( 11 < 1110101 [* 1 ,. 115 ; 1938 ,) 11 ) 1 ( 11 -! 46 הו 011101 ? 

. 1951 , 1 ) $001 01 ( 90/11 ? 111 . 0 , 00200 ״! .?. ז \ ; 1919 ,סווווסא 

ש. ה. ב. 

סבו, דז׳ל! — 2,56 זלז. 

* 1969 ,. 0 . 52 ״׳ 70 ) 05 כ!מ 01 נ) 

סבולצ׳י (ו״נש טין) — ( 1 ו $101 ו 1 נש¥\) 8231101051 — שמה של 
משפחה יהודית הונגרית, שהעמידה סופרים, משוררים, 

עתובאים וחוקרים. מבניה: 

( 1 ) ם׳ מיקשה — . 52 — ( 1857 — 1915 ), עתונאי, 

סופר ועורך יהודי הונגרי. ס׳ למד בישיבות ותקופת־מה גם בביהמ״ד 
לרבנים בבודפשט. כעתונאי נתבלט לראשונה בעת עלילת־הדם 
בטיסה אסלר (ע״ע); מאמריו הרבים בעחונים סייעו לזיכוים של 
הנאשמים ( 1883 ). ב 1886 תית נ' לעורכו של כתב־העת א 105€ ת€׳<§£ 
(״שוויון״) נוסד 1881 ), שהפך בעריכתו — תקופה של 30 שנה — 
לבטאונה וב־ד,השפעה של היהדות ההונגרית המתבוללת. ס׳ לחם 
למען מתן הכרה חוקית מלאה לקהילות היהודיות. הוא התפלמס 
עם ראשי הציונות המדינית מאז הופעתו של הרצל ושאף לבלום 
את ניצני המגמות הציוניות בארצו: עם זאת, אתר ביקורו בא״י 
ב 1905 . תיאר בעתונו את מסעו בסדרת מאמרים אוהדת. ס' הפיץ 
מידע רב על היהדות ועל ספרותה, תרגם קטעים מן התלמוד להונ¬ 
גריה ופרסם ( 1908/9 ) עיבוד מקוצר בהונגרית ( 6 כר׳) של "תולדות 
היהודים" של גרץ. לחתימת מאמריו בחר לעתים בפסודוניס עברי, 

( 2 ) ס׳ ליוש — !״(גס . 82 — ( 1889 — 1943 ), בנו של ( 1 ), 

עתונאי, סופר ומשורר יהודי הונגרי. ס׳ היה. לאחר מות אביו, עורכו 
של העתוו (ר' לעיל) עד לסגירתו ב 1938 . מעל דפי 

עתון זה לחם באנטישמיות בהונגריה. יצירתו בשירה ובפרוזה חדורה 
אהבה עסוקה ליהדות. תרגם מן הסירה העברית. מביו כתביו: 
מהקר על תולדות השירה העברית החדשה ( 1908 ) 1 הרומן ההיסטורי 
£13 €511138 4 . (״בר כוכבא״), 1918 . 

( 3 ) ס׳ בנצח — ססהספ . 82 — ( 1899 — 1973 ), בנו של ( 1 ), 
מוסיקולוג. עסק גט בתולדות המוסיקה היהודית. מ 1961 היה מנהל 
מהון ברט 1 ק בבודפשט. 

( 4 ) ס׳ מיקלוש — 4115105 ) . 82 —(נר 1921 ). בנו של ( 2 ). 
חוקר תולדות הספרות וסופר יהודי הונגרי. ם׳ נתמנה ב 1964 פרו¬ 
פסור לספרות באוניברסיטת דברצן והבר האקדמיה ההונגרית ל¬ 
מדעים. במחקריו באה לידי ביטוי השקפתו המארבסיסטית. 

יה. ס. 

סבון, קבוצה מיוחדת של חמרי־ניקוי (ע״ע דטרגנטים). הס" הם 
מלחים של חומצות שומניות בעלות שרשרת פחמימנית 
בלתי־מסועפת, בת 12 — 18 אטומי-פחמן, עם מתכות אלקליות (ע״ע 
אלקלי). התכונות תפיטיקליות של הס׳ משתנות עם אורך השרשרת 
(כושר מסיסות והקצפה יורדים עם. הארכת השרשרת) ועם המתכת 
(הנתרן נותן ס" מוצקים, האשלגן — ם" רכים או נוזליים) ולבן 
יש להתאים את ההרכב לשימוש מעשי. הס" של מתנות אלקליות־ 
עפרתיות אינם נמסים נמים ומשמשים למטרות מיוחדות — כתוספת 
לשמני־סיכה, להגנת מתכות, וכיו״ב. 

סבוני תרתצה והנביסת מיוצרים מתערוכות מתאימות של שו¬ 
מנים מהחי (חלב) ושמנים מהצומח (שמן קוקום, דקל וכו׳), כלומר 
פאסטרים של הגליצרול (ע״ע גליצרין) עם חומצות שומניות; 
בעיקר סטארית, אלליאית ולאירית. כאשר מגיבה תערובת של שו¬ 
מנים ושמנים עם בסים, חל תהליך סיבון (ססחגס^ו״סקבל (הידרו- 
ליזה]), ונוצר פלח (ס ׳ ) ומשתחרר הגליצרול: 


מ 00 ס• 011 2 


0112011 

- מ 30 א 3 + £ 00 0 מס 

011011 + £1 א 000 -מ 3 

מ סס 0 0112 


0112011 

שומן אי עמן 

הידרוכסיד־ 

הגוזרן 

גליצרול סבון נחרני־ 



423 


סבון — =::טיח, פול 


424 



) 1 סהווה שרשרת פחמיסנית, בעלת 12 — 18 אטומים של פחמן. 
הגליצרול המתקבל בתגובה זי ניתן לניצול (ע״ע גליצרין). 

קיימת אפשרות לפרק באופן מוקדם את השומנים והשמנים 
(הידרוליזה בלחץ ובטמפרטורה גבוהים, לפעמים בנוכחות של קטלי¬ 
זטורים). לשם קבלת חומצות שומניות חפשיות, שעוברות לס׳ בשלב 
מאוחר יותר. בד״כ — לאתר זיקוק והלבנה לשם שיפור הריח והצבע. 

בשיטת־הייצור המקובלת ביותר מכניסים לדוד-בישול כמה עש¬ 
רות טונות של שומנים ושמנים ביחד עם הכמות הדרושה של תמיסת 
הידרוכסיד-הנתרן, ובנוכחות תמיסת מלח־בישול (תפקידה להשקיע 
את הם׳ הנוצר ולמנוע היווצרות תמיסת־ס׳). מבשלים ע״י הזרמת 
קיטור במשד כפה שעות, משקיעים, מפרידים את השכבה המימית, 
המתאספת מתחת לס׳ הסותד, ולאחר ייבוש וקירור מקבלים ם׳ 
מוצק בצורת פתיתים או גושים. לאחר הוספת תמרי-שימור, צבעים. 
בשמים מיוחדים (כגון חמרי-חטוי. לנולין וכיו״ב). עובר הם׳ תהליך 
מכני ממושד כדי ליצור ממנו חתיכות, ואלה מוחתמות ונארזות ע״י 
מכונות אוטומטיות. 

במזרח הקדום הכירו, כנראה, רק השומרים סוג של ס' ואחריהם 
הפניקים. השימוש בם׳ היה מקובל במידת־סה באימפריה הרומית. 
ייצור הם' תואר לראשונה ע״י פליניום (ע״ע): שומן־עזים הורתח 
יחד עם אפר־צמחים (ע״ע אפר) והס׳ האשלגני הרן שנתקבל 
הוקשה ע״י טיפול במלח־בישול, שהסך אוחו לס׳ נתרני קשה. ביה״ב 
ייצרו ם׳ תחילה בארצות הצפון ובאיטליה וגרמניה ואח״ב בצרפת 
(המאה ה 13 ) ובאנגליה (המאה ה 14 ), כשנתגלה שניתן לייצר ם' 
משמן־זית. שריחו נעים מריח השומן סן החי — נפוץ ייצור הם׳ 
בארצות אגן הים־התיכון המשופעות בשמן־זית. בתחילת המאה ה 19 
גדל ייצור הם׳ כתוצאה ממחקריו של שודל על מבנה השמנים 
והשומנים. והודות להמצאת תהליך ייצור הסודה של לבלו (ע״ע). 
הם׳ הפד ממוצר-מותרות, כפי שנחשב ביה״ב, למוצר תרבותי חשוב, 



כדברי ליביג (ע״ע), ש״תצרוכת הס' של עם היא מדד לרמת- 
תרבותו״. תפוקת הס' גדלה בהתמדה עד למחצית המאה ה 20 . 
ב 1944 ייצרו באה״ב כחצי מיליון טון ס'. אולם כיום מייצרים רק 
כמחצית מכמות זו, כי הדטרגנטים למיניהם החליפו במקרים רבים 
את הם־ כחומר ניקוי וכביסה. — וע״ע כביסה ונקוי יבש. 

א. ד׳אנ. ־ מג. ר. 

סבוראים, כינויים של חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים 
(ע״ע) — פטירת רבינא ב 499 (ר ב״מ פ״ו, ע״א) — 

עד לגאונים (ע״ע גאון). לפי ,.סדר תנאים ואמוראים" ורב שרירא 
גאון, היו אחריני הם' רב גדא לרב סימונא, שנפטרי ב 540 , אך 
ר' אברהם אבן דאוד (ע״ע) אומר שאחרון הם׳ היה רב ששנא, 
שנפטר ב 689 . המעבר בין התקופות לא היד, מודע בבירור בשעה 
שנתרחש, והתיחום הנוכחי קיים רק ברטרוספקציה. המעט הידוע 
עליהם לקוח בעיקר מאגרת רב שרירא גאון (ע״ע) — ששאב 
ממסורות, או רשימות, שהיו בימיו. מ״סדר הקבלה" לאברהם 
אבן דאוד, ומשרידים בודדים בספרות הגאונים והראשונים. כינוים 
מיוסד על השם "סבורא" (ירוש־ קיד׳ ג', ב׳) ומשמעותו בעל-סברא, 
מבין־דבר, יותר מאסר בעל-סמכות. לדברי רש״ג, לאחר רב אשי 
ורבינא, "אף שהוראה לא היתה, היו פירושים וסברות קרובים להו¬ 
ראה, ונקראו רבותינו אלה רבנן סבוראי, וכל מה שהיה תלוי ועומד, 
פירשוהו" (תרגום מ.,אגרת רב שרירא גאון"). כך הסך השם ם" 
לתארם של חכמי תקופה, שלפעולתם לא היה אופי של יצירה. אלא 
של הסברת הקיים והשלמתו ע״י חוספת-בירור ומילוי החסר בהכרעה 
פה ושם. המונחים האפייניים להם.׳ "והלכתא", "מסתברא", "פשיטא", 
ועוד, וברור כי חלקם רב בתהליך עריכת התלמוד (ע״ע). רש״ג 
מציין שכמה מהכרעותיהם, פירושיהם ומו״מ שלהם נכנסו לגוף 
התלמוד (למשל קיד׳ ב׳, ע״א—ג׳. ע״ב) והראשונים ציינו קטעים 
מרובים מעין אלה. יש מקופות בתלמוד, שאע״פ שאיו מסורת שהם 
מהס" נראה כי כך הוא ע״ס סיגנון הדברים— הדומה בדרך טיעונו 
לזה של אחרוני האמוראים — תכנם ושמות אומריהם. רש״ג מוסיף כי 
רובם נפטרו בשנים מועטות, והוא. וכן סתו״א ואבן דאוד, מוסרים 
רשימות של ם". מחשוביהם, הביתנים לזיהוי, יש לציין את רב אחא 
בר הונא, רב גביהא מארגיזא (גיט׳ ז׳, ע״א), רב מרדכי, רב שמואל 
בן אבהו ועוד מעטים. 

ישבה נטיה במחקר התלמוד לייחס להם תרומה רבה יותר לגוף 
הטכסט התלמודי, אך הנושא שנוי במחלוקת. 

ז. יעבץ ספר תולדות־ישראל. ס׳. 216 — 224 , תרפ״ב! י. א. הל-י. 
דירות-הראשוניס, ג׳, א׳—ל״ב. תרפ״ג! ב. מ. לוין, רבנן סבוראי 
ותלמודם ("אזכרה", מחלקה ד׳), וזרצ-ז: א. ווייס. היצירה של הס", 
תשי׳יג ; א, א. קפלן, דברי-תלסוד, ב׳. רפ״ו—רנ״א, תש״ל. 

ד .ש.- צ. ק. 

סבטיה, פול — זס 1 ז 3 ל 83 !״ 3 ? — ( 1854 — 1941 ), כיסאי צרפתי. 

נולד בקרקסלן (סס 011 ;ג 03 ־ 031 ) בדרום צרפת ולמד ב״קולז׳ 

דה פרנס״ (ססמגז? ס 4 0011686 ) כאסיסטנט של מ. ברחלו (ע״ע). 
ב 1882 נתפנה כמרצה באוניברסיטת טולוז, שם עסק בפיסיקה ותרמו־ 
כימיה, למחקר בתחום הכימיה האורגנית הגיע בעקבות ניסוי בו 
ניסה לקבל תרכובות ניקל עם אתילן. את התרכובות הללו חשב 
לקבל על ידי העברת אתילן על אבקת ניקל בצינור מחומם. אך 
בדיקת התוצרים הפלתה כמות־מה של אתן ופיח. ם׳ ועוזרו סנדרנם 
(,!!!־■ 1 :> 4 סט 5 . 8 .ן) הבינו את חשיבות התוצאה וחזרו על הניסוי 
כאשר העבירו על פני הניקל תערובת אתילן ומימן. לתגליתם. 
כי אבקת ניקל עשויה לשמש כקטליזטור בהידרוגנציה (ע״ע>. יש 
חשיבות גדולה הן בתחום התעשיה הכימית והן במחקר עיוני. ב 1907 
הוצע לם' לרשת את מקום מואסן (חג 5 ״ 10 י! . 1-1 ) בסורבון. אך הוא 
דחה הצעה זו. ב 1912 הוענק לו, בשיתוף עם גריביר (ע״ע). פרם 
נובל לכימיה על "שיטתו להידרוגנציה של תרכובות אורגניות 
בנוכחות אבקת מתכות". 


ייצור סב 1 ז כמחצית השניה ש? הסאה ה 18 







425 


סביבון - סכסטינו דד פיומכו 


426 


סביבון, ע״ע גירוסקופ; חנכה עט , 714/15 . 

סביונטה 'ו,ז-> 1 ו<> 411 !ו. 5 ), עיירה במחוז מנטובה [לומברדיה!, שב¬ 
צפון איטליה. יהודים התיישבו בם' בתחילת המאה ה 15 . 

בשלטונו של וספאזיאנו גונוגה(ע״ע), שביקש לעשות את ם׳ ל״אתונה 
בועיר־אנפיז״. פרחה הקהילה. במאה ה 16 הגיעה הבנקאות היהודית 
בם' ובאחור לשיאה. מבין חכמי ס׳: עזריאל דאיינח, יוחנן טרוש 
ובנו רפאל יוסף. ב 1551 נוסד בביתו של טוביה םואה דפים עברי, 
שנתפרסם ביותר. עד 1590 נדפסו בם , יותר מ 30 ספרים. בס' נשאר 
יישוב יהודי צפוף, ניכר ופעיל. עד שלהי המאה ה 19 , כפוף למנטובה 
הבירה, אך למעשה קיים מנגנון קהילתי מפותח משלו. בראשית 
המאה ה 19 שוקם, ע״פ תכנית אמנותית מקורית. ביהכ״נ הישן, 
וממנו הועלה לאחרונה ארצה ארון הקודש. מהמאה ה 16 . 

י. זנה, דברים אחדיס על הדפוס העברי בם' (קרית ספר. ד), 
תרפ״ז/ח! הנ״ל, מתי נשגר בית דפיסו של טוביה סואה בס׳ (שם, 

ד), תר־ץ/צ״א; א. יערי. מחקרי ספר. (ספתח. בערכו), תש־״ ר! 

ש. סיסינסון. תולדית היהודים בדוכנסות מנטיבה, א—ב. (מפתה, 
בעדכו), תשכ״ג—תשכ״ה. 

מבינים ( 1 ה;לפ 5 ), עם באיטליה העתיקה. מושבו היה באיזור 
האפנינים, ממזרח לטיבד, ישוביהם, עפ״ר כפרים מבוצרים 
במדרונות ההרים, היו נורסיה בצפון. ובדרום — ראסה (היום רייטי), 
אמיטרנום, קורם. נומנטוס סירנה הסמוכה לרומא. לשון הס׳ שייכת, 
כנראה, לקבוצה האוסקית (ע״ע איטליות, לשונות) ואף שמם קרוב 
לשם 8 :פ״!£ג 5 " הם הסמניטים (ע״ע סמניום). באגדה הרופית-יווניח 
תוארו לעתים כיוצאי ספרטה, בשל גבורתם ואורח־חייהם החמור. 
הס׳ התערבו בלטינים בתקופה קדומה מאוד והתיישבו עמהם על 
גדות הטיבר. ע״ס המסורת, יצר איחוד הכפרים הלטינים שעל 
גבעת הפלטין עם בפרי הס׳ שעל גבעות הקווירינל והוימינל את 
"ברית שבע הגבעות" (תזש 1 <״<>וז 11 >קפ$). גרעינה של רומא במאה 
ה 7 לפסה״ג. חלקם של הס׳ ברומא משתקף באגדה על חטיפת הנשים 
הסניניות, על המלכים הסבינים טיטום טטיום וגומר. פומפיליוס ועל 
בואה של משפחת הקלידים על בני לוויתה. ואין ספק שניכרת 
השפעת הס' בדח־רומא (ע״ע סלל), במנהגי-ד,קבורה ובלשון. אולם 
השערותיהם של כמה חוקרים בדבר כיבוש מביני נלטיום או על 
התהוות מעמד הפסריקים הרומי מקרב היסוד ו,מביני, אין בהן ממש. 
במאות ר, 3 — 5 לפסה״נ לחמו הרומאים בם׳. עד שהושלם ביבוש 
ארצם ב 290 . ב 268 נעשו הס׳ לאורחים רומיים ובמרוצת הזמן נטמעו 
טמיעה גמורה. בסאה ה 1 לפסה״נ מדבר ם. ט. ורו* (ע״ע) על שפתם 
כעל שפה מתה. 

. 0 .£ . 1937 ,׳צ 1:01 7101111111 / 0 ) 1111011 ^ 7000 • 7/11 י ו!א 1011 חזו;ןר׳ו\ .[ 
. 939 ! .ץ־יס/ב 0 ) 7 ) 5111011 ? 1/1 / 0 €11111 7/10 , 5 חינ־ל.נ 1 

סבכיים (ש 3 !>״׳\ 1 ץ$), המשפחה הגדולה־ביותר (יותר מ 400 מינים) 
בסדרת צפרי־שיר (ע״ע). הס" הם ציפורים קטנות, מגודל 
פשוש עד גודל דרור. הצבעים כד״כ אחידים, אפור או חום*אפור. 
דו־צורתיות מינית מועטת. בסימנים אלה נבדלים הס׳ מהחטפיתייס 
והקיכליים הקרובים אלי* 

הם. המקור דק. חד ומו¬ 
ארך, וזיפי המקור קצ¬ 
רים אד חסרים. 10 אב¬ 
רות יד ו 10 — 12 אברות 
זנב. שובבי עצים וסב¬ 
כים, עליהם הם מוצאים 
את מזונם ובונים את 
קניהם הנאים. מזונם ה¬ 
עיקרי — חרקים? ניזו¬ 
נים גם מזרעים רכים 
סבכי-!זק״יימ (*תטתזותיס 3 ״■!׳<$) וסירות. רבים מצטיינים 


בקולם הנעים, ומכונים 
זמירי-עצים (לעומת ה־ 
קיכליים, שהם זמירי- 
אדמה). במשפחה קרוב 
ל 90 סוגים שתפוצתם 
בעזלם הישן. בארץ 11 
סוגים, רובם חורפים ו¬ 
מיעוטם יציבים או דוגרי 
קיץ ונפוצים באזורי הים 
התיכון. הסוג סבכי, 
בארץ, בולל 12 מינים, 
ביניהם: סבכי שחור־ 
ראש, יציב; ראשו של 
הזכר שחור ושל הנקבה 
חום־אדמדם; בונה את קנו בצורת סלסלה על עצים ושיחים; קנית — 

5 מינים בארץ, שכיחים על יד מים. מכובים זמירי־סוף, קנם קשור 
לקני הסוף,■ חמריה — מידתה כשל דרור, אך זנבה ארוך יותר. צבעה 
חום־אדמדם. מצטיינת בשירתה ומכונה זמיר ישראלי. מלקטת מזונה 
גם על האדמה, מקננת בפרדסים וחורשות, על עצים נמוכים. עוזבת 
בחורף; תפר— גדול במקצת מן הפשוש, אך זנבו קצר ומעוגל. צבעו 
הום. יציב בארץ והיחיד בה התופר את קנו. שיכן שדות לחים. 
ניזון מחרקים שהוא מלקט מעל גבי העשבים. הקן בצורת בקבוק. 
עשוי עשבים חיים במקום צמיחתם, ואינו בולט. הוא מנקב את 
העשבים ותופדם; פשוש — נפוץ ושכיח יותר מכל המשפחה. מן 
הזעירים בציפורי־הארץ אורך גופו 5.5 0 ״מ, ואורך זנבו כאורך 
גופו. צבעו חום־אסור. מצטיין במבנה קנו. הבנוי על צמחים חד- 
שנתיים, צורתו כאגס, ופתחו מהצד. הזכר קולע לפעמים קנים 
אחדים עד שקן אחד נמצא ראוי בעיני הנקבה, המרפדת אותו 
בצמר-צמחים. מקדים לדגור, ודוגר פעמים אחדות בשנה. 

מ. דד. 

סבסטין — 30 ״;! 3 ג 561 — ( 1554 — 1578 ), מלך פורטוגל. נכדו של 
ז׳ואן זח (ע״ע) ויורשו. ס׳ נולד אחרי מות אביו, ובמות 
סבו הומלך והוא בן 3 ( 1557 ) וסבתו קתריגה היתד, עוצרת עד 
מלאות לו 14 שנה. ם׳ חונך ברוח של קנאות דתית והיה נתון 
להשפעת הישועים. הוא שגה בדמיונות ורצה להנציח את שמו 
במסע־צלב לכיבוש אסיה ואפריקה. ב 1574 יצא למסעו הראשון 
באפריקה, אך לא זכה בו להישג של ממש. ב־ 1578 שוב נחת בראש 
צבא גדול במרוקו. בקרב אל־קצר אל-כביר הושמד צבאו בידי 
המתקנים, ום׳ נפל, כנראה, חלל. 

ס׳ סלד מנשים, לא נשא אשה, ושנתיים לאחר מותו נכרתה 
שושלת בית־אוויש ( 12 ע 4 .), ופורטוגל עברה לשלטון דודו, פליפה 11 
מלך ספרר. 

פורטוגלים רבים סירבו להאמין במותו של ס/ 4 אגשים הופיעו 
בזה אחר זה, התחזו כס׳, ועוררו מרידות בשלטון ספרד. כולם נתפסו 
והוצאו להורג. הציפיה לשובו של ס׳ נהפכה לאמונה משיחית — 
סבסטיאניזם, וחסידיה מילאו תפקיד חשוב בניתוקה של פורטוגל 
מספרד ב 1640 . 

; 1918 1110 ז. 11 ( 01110 ( 1 ? 5 1/1 10 ) 10 )/ 1-0 ) 1 / ,<׳ 1 >!}יך 126 / 0 !) ו><£י 1 .ז .[ 

,. 5 . 0 ־ ,.־סט^תוהזסמ ;' 1924 ,!!! 701 ?/ 1 . 5 .( 7 

. 1963 , 1 ) 1 (*)) 1 ) 0 ! ס 0 11 ) 110111 ס 

0020 * 12 לל 0 י ומ 12 — 0 כ 1 תז 0 !? 0 .מ 3$113 ( 561 — ( 1485 (ן], 

ונציה — 1547 , רומא), צייר איטלקי, מן המעולים שב¬ 
תקופתו. שמו האמיתי היה סבסטינו לוצ׳ני ( 1 מ 13 :>ט, 1 ). פעילותו של 
ם , נתחלקה לפי תקופות שהותו בשתי הערים: ונציה ורומא. בראשית 
דרכו הושפע מבליני (ע״ע) ואולי היה אף תלמידו, כפי שמעיד 
עליו ואזארי. אולם מרבית יצירותיו הראשונות טבועות בעיקר 




חפרית הורית (.יטחסזטי• ■!טוןן 010 ו( 1 ז 0 ) 





־ 42 


טבםטינו יל פיו;•נ• 


סנובידז 


428 


בחותם השפעתו של ג׳ורג׳ונה (ע״ע). יצירה אפיינית נסיוחד 
לתקופתו הוונציאנית הוא ציור-הפזבח בכנסייה 'והאנס בריסוס- 
טומום ( 1508 — 1510 ). ב 1511 הוזמן ם׳ לרומא והצטרף שם אל 
רפאל ותלמידיו, שעסקו אותה שעה בציורי־הקיר של הווילה פאת־ 
זינה: ס' צייר באן. בין היתר, 9 למסות. על נושאים מיתולוגיים. 
משהורעו יחסיו עם רפאל, התקרב אל הוגו של מיכלאנג׳לו, שרחש 
לו כבוד. וסיפק לו כמה מרשמי קומפוזיציה. השפעתו של מיסלאנגילו 
ניכרת יפה במרבית יצירותיו של ס׳: בציור גדול־הממדים 
״החייאתו של לזרוס־י ( 1517/9 , הגלריה הלאומית. לונדון)! ב״פיטה" 
הדרמתית ( 1517 לערן, מוזיאון ויטחנו)): בפרסקים בקאפלת בור־ 
גריני אשר בכנסיית סאן פייסרו אין מונטוריו, רופא, ובמיוחד 
ב.,הלקאה/ שצוירה בשמן ( 1521 — 1524 ). — ב 1531 זיכהו האפיפיור 
קלמנם 11 יל במשרת שומר החותם האפיפיורי ((״ 10:01 ? 161 > סוסוזזס, 
ומכאן כינויו) ומאז פוחתת יצירתו. הדיוקנים, שהם מרבית ציוריו 
האחרונים, נשארו ברמה אסנותית גבוהה ומהווים מזיגה מושלמת 
של הסיגונונות הוונציאני והרומאי-הקלאסי. 

הליפת המכתבים בין ם׳ לבין סיכלאנג׳לו פורסמה ב 1890 : 5 * 1 
46 (כרך 1 ). 

וד תנד, כרך ייב, עמ׳ 264 . 

14 ־ 19 , 0 מג 2/4 /מ;? . 5 , 411110011101 ? ,• 12 ־ 19 ,.?.( 5.1 115513% ( 1 .. 1 

.(כולל כיכל') 

סגד ( 1 >מס 52 ), עיר בדרום הונגריה, סמוך למפגש הגבולות עם 
רומניה ויוגוסלוויה. 130,000 תוש׳ (אומדן 1972 ). ס׳ יושבת 
על גדות הנהר טיסה (ע״ע) ממערב להתחברותו עם הנהר מארוש. 
העיר התפתחה כצומת החבויה (מס״ב• כבישים) לאיזור חקלאי 
פורה ובה נמל־נהר חשוב. ר,תעשיה המפותחת עוסקת בייצור טכס¬ 
טיל. מזונות. עבודות עץ וכן בעיבוד פפריקה. 

בם׳ שתי אוניברסיטאות, בהן לומדים 4,470 תלמידים ( 1970 ). 

ב 1786 קיבלו 18 משפחות יהודיות זבות להתיישב בס/ 
לאחר מאבק ממושך עם מועצת העיר והעירוניים. עד סוף המאה 
עלה מספרו ל 58 ! תקנות ראשונות הן מ 1791 : ביכ״ג ראשון נבנה 
ב 1803 (ביכ״ג חדש נבנה ב 1843 ). ובי״ח ב 1856 . היהודים נטלו 
חלק בפיתוח המסחר, התעשיה והכלכלה בעיר, ומלאכת הצורפות 
והרפדות היתד. בידם. עם ביטול הגבלות ההתיישבות בהונגריה 
(ע״ע, עמי 865 ), עלה מספרם מ 681 ב 1840 עד לב 7,000 ב 1920 . 
ב 1930 ירד מספרם ל 5,600 לערד בשל ירידתה הכלכלית של העיר. 
לאחר קונגרס יהודי הונגריה ב 1868 (ע״ע הונגריה, עמי 867 ) 
השתלבה ם׳ בארגון הקהילות הנאולוגיות. ב 1905 הושלם בניינו של 
בינ״ג מונומנטאלי מפואר, מן היפים באירופה. בשנים 1790 — 1842 
שימש הרב הירש בק כרבה של ס׳, והוא נתפרסם במאבקיו למען 



ביהב״ו המפואר בסנר 


שמירת שבת כהלכתה. בשנים 1875-1850 כיהן ברבנות-העיר הרב 
לאופולד לף (ע״ע), מהדמויות הבולטות ביהדות הונגריה במאה 
ה 19 . ב 1876 כיהן בם׳ הרב ב. ז. בכר (ע״ע), ובשנים 1878 — 1944 — 
הרב ד״ר עמנואל לף (ע״ע). למרות ההתבוללות התרבותית והחב¬ 
רתית של יהודי ס׳ ההל מאמצע המאה ה 19 . פעלו בעיר. בין שתי 
מלה״ע, גם ארגונים ציוניים. עם עליית הורתי (ע״ע) לשלטון 
הורגשו סימני אנטישמיות. בקיץ 1944 הקים השלטון הפאשיסטי 
גטו בם׳, שממנו הובלו 6,000 מיהודי המקום למחנות השמדה. 
ב 1972 ישבו בס׳ כ 750 יהודים והיא מהקהילות הגדולות שבערי- 
השדה בהונגריה¬ 

"! קקג? - , 2 ; 1885 346 161 1 ✓ ,. 25 גץ 0110 \ 1 - .! / 1/155 

. 1966 , 4 * 5208 
יה. מ. 

סגר (תס 1 ץא 0 ז 1 ־ 1 \.). סוג צמחים חד־פסיגיים ממשפחת הדקליים 
(ע״ע). סונה נ 7 מינים בחצי־האי המאלזי, באסיה הדרומית־ 

מזדהית ובגינאד החדשה. העצים המספקים את קמח הס׳ (.דקל הם׳ 
האמתי׳י) 111 ?קךתבוז . 14 ? ו" 
13013 . 4 ^ גדלים בשפלות 
ביצתיות ובשפכי נחלים. תחי¬ 
לת גידולם בצורת שיחים 
בעלי גזע זוהל, המזדקף ומ¬ 
גיע לאחר מבן לגובה של 
7 — 15 מ׳ וקוטר של 2 /! מ׳. 
העלים גדולים מאוד, פנוצים 
ומכוסים קוצים. התפרחת ה¬ 
מתפתחת בקצה הגזע, במרכז 
שושנת העלים, היא מכבד 
גדול יספועף. הפרחים בעלי 
6 עלי עטיף. 6 אבקנים ועלי 
הבנוי 3 עלי־שחלה. הפרי 
עוטה שריון של קשקשים 
מעוצים וקשים ומכיל רק זרע 
אחד. הדקל פורח רק פעם 
אחת והגזע מת לאחר הפרי- 
וזוז, 

לס׳ ערך כלכלי רב. בעיקר 
חשוב קמח הם׳ המופק מליבת 
הדקל, שמתמלאת עמילן רב סמוך לפריחה: גזע אחד נותן 200 — 400 
ק״ג קמח. כדי להפיק עמילן כורתים את העצים, מפצלים אח הליבה 
ושוספים מפנה את העמילן, בעזרת מים. דייסת הם׳, הקרויה פפטה, 
משמשת מזון בסיסי לילידים במאלאיה ובאיים הסמוכים. באיי הסו־ 
לוקים ובגינאה החדשה משמש קפח הס׳ גס לאסיית לחם. הם׳ משווק 
בצורת כדורים קטנים, פתיתים או עוגות שטוחות. בארצות מולדתו, 
מפיקים הילידים תועלת מכל חלקי הצמה: פטוטרות העלים. שארכו 
מניע ל 3 — 4.5 מ׳. בשמשות כעמודי-גדרות, וכן בבניה — לרצפות 
ולתקרות: מהגזע החלול בונים סירות (קנו) והוא גם משמש בבית 
קיבול לשטיפת העפילו פתוד קסעי הליבה. העץ הנותר משמש 
לבערה. נוסף לעצים הגדלים בר יש גם שטחי-גידול של דקלי ם׳ 
במקומות שונים (במאלאיה ובצפון בורנאו). , 

סגוקה (ג 1 ׳ 80% ־ 5 ), עיר במרכז-ספרד, לרגלי רכם סיירה דה גווא- 
דאראמה, בגובה 1,000 ט' מעל-פני הים, 87 ק״מ מצפור 
מערב למדריד. 36.000 חוש׳ ( 1965 ). 

העיר העתיקה, המוקפת חומה. בנויה על רכס צר בין הנהרות 
ארסמה וקלאמויס. יובלי המרו (דורו. ע״ע). בסי בתח״ר לייצור 
טכסטיל, גייר, תמרי בניין ומזונות. 

בס׳ שפע של מבנים ארכיטקטוניים — דתיים, אזרחיים וצב־ 






42 ) 


ם:ד;יד - 1 גץז ם: סנו ת 


430 



סבוניה : הגיפה הנוסא אח אמת-הסים הרוסית 

איים — שמקורם פז התקופה היומית ועד הרנסאנס המאוחר. אמת־ 
המים הרומית הגדולה, ההוצה את העיר והעוברת כגשר מעל הגיא. 
בנויה נדבני־גרניט. ממבניה המקוריים של מצודת־העיר (זגצגס!^). 
מן המאה ה 11 . שרדו מעטים בלבד, אן מיקומה ומגדליה הציוריים 
מרשימים ביותר. אפייני לכנסיות הרומניות בם׳ הוא האטריום ה¬ 
נשען על קשתות וזוגות עמודים בעלי כותרות מפוסלות. הקתדרלה. 
שהיא הגדולה במבנים הכנסייתיים בעיר, נבנתה במאה ר, 16 . והיא 
מהווה, יחד עם קתדרלת סאלאמאנקה. את שירת-הברבור של סיגנון 
יה״ב המאוחר במרכזה של ספרד. במנזרים המפוארים הרבים בולט 
שערו של מנזר סאנטה קרום המעוטר להפליא בסיגנון הפלאטרסקי 
המאוחר (ראש מנזר זה היה האינקוויזיטור טומם דה טורקמדה, 
ע״ע). כנסיית עולי־הרגל ההומנית הקטנה, וראקרוס, היא בעלת 
מבנה מרכזני שנועד להזכיר את מבנה ״הקבר הקדוש״ בירושלים. — 
כנסיית המנזה קורפוס כריסטי היתד, עד ראשית הסאה ה 15 בית- 
כנסת (ע״ע, עמ ׳ 635 ). 

ם , היתד, ישוב עירוני כבר לפני כיבוש ספרד בידי הרומאים 
(סוף חמאה ה 3 לפסה״נ). הקיסר טרינום, יליד ספרד, בנה את 
אמת־המים אליה. במלחמות בין הערבים לבין הנוצרים עברה העיר 
פעמים מספר מיד ליד, וב 1072 נהרסה כמעט כליל. או שוקמה 
מחוש. היא שגשגה בסוף ימי הביניים כמרכז לתעשיית אריגים, 
ואח״ב ירדה חשיבותה. 

ישוב יהודי בם׳ היה כבר בתקופה המוסלמית. מאוהו יותר 
נמצאה שכונתם במרכז העיר, על אדמת הקתדרלה ובשכיוותה. בסוף 
המאה ה 13 היה מצבם ההמרי של יהודי ם׳ איתן, וכמה קהילות 
בסביבה היו כפופות להם. ידועות כמה "תקנות-קהל" מם׳ מראשית 
המאה ה 14 . ב 1366 שמט אנריקה 11 (ע״ע (כרד־מילואים]) את 
החובות ליהודים, ואז פרעו בהם, ונשדדו גם משכונותיהם ושטרי- 
חובותיהם, בסוף המאה ישבו בם׳ 55 בעלי בתים יהודים, חצים בעלי־ 
מלאכת והאחרים סוהרים אמידים שתמכו בלומרי־חורה. באותה עת 
היתד. ס׳ מרכז למקובלים ,ולפי המסורת נקבר בה המקובל ר׳ יעקב 
הכהן. בפרוץ גזירות קנ״א ( 1391 ) נמצא אנריקה זח בס׳, אבל לא 
היה כוח בידו להגן צל היהודים, ורבים מהם נאלצו להמיר את דתם, 
לימים התאוששה הקהילה ובמשד כל המאה ה 15 ישבו בה ת״ח. 
ב 1412 ציווה חואן 1 ן (ע״ע) על הפרדת מגורי האנוסים. במפנה 
המאות ה 14/5 פעל בס׳ מאיר אלגואדש (ע״ע). ב 1473 פרעו באנו¬ 
סים, ובקהילה כולה ניכרו סימני ירידה. בשנות הסל של המאה ה 15 
הלה עלייתו של דון אברהם סניור, שהיה אח״כ מן האישים המר¬ 
כזיים בחצרם של איזבל ופרנאנדו, ראש הקהילה במקומו ואחראי 
לסדרי המסים בכל ספרד. בשנות ה 80 היתד ם׳ מרכז לפעילות 
אנטי יהודית, בהשראתו של טורקמדה (ע״ע). עם הגירוש יצאו 
יהודים׳ לפורטוגל ולאימפריה העות׳מאנית. רבה האחרון של הקהילה, 
ר׳ שמעון מימי. מת מות קדושים בפורטוגל ב 1498 . כיום מצויים 
בם' שרידים יהודים מועטים בלבד. 


י. בער. תולדות היהודים בספרד הנוצרית (מפתח. בערכו). תשי״ס 2 י 

,;,״ 111 ״:) .א : 1886 ,(צ 1 , 1:411 ,'() ״/, ,״״/>״/ 10 ,גייא ■א 

. 1955 , 290 — 285 , 8710101 <}!? ! 0£0%0 ה 5 1 , £0$ ־ש 8 
ש. שט. א.רו.-ח.ב. 

סגוף, סגפנות (אנג׳ רח 11018 ^ 35 ; צרפ ׳ 0 ח 1$1 ] €6 צ 3 ז מיוד 
010 ^ 1 ) — אימון). הסיגוף (ם׳) הוא מעשה, והסגפנות 
(נדת) היא נטיח. נוהג, אורח־חיים של התענות, גרימת־צער לעצמו 
לשם השגת מטרות דתיות ורוחניות (כגון כפרת-עווגות, ריצוי אלו- 
ר, ות זועמת. הכנעת היצר הרע, דיכוי הגיף ויצרייהבשר לשם השלטת 
הנשמה ועליה בסולם הרוחניות וכיר׳ב). יש ס׳ של מניעה (הינזרות 
מתענוגות העולם הזה, ממאכלים מסוימים. מחיי־מין וכו׳) ום׳ של 
עשיר, (התענות). יש שמעשי ס׳ נחשבים לאמצעי לצבירת כיח 
מאגי (בעיקר בדתות הודו). נטיות סגפניות עולות ברוב הדתות, 
וגם באלו שמגמתו היסודית אינה סגפנית (כגון היהדות). 

בעולם הקלאסי ציינה המלה היוונית "אסקסיס* את אימוני 
הגוף של האתלטים. הם׳ במובנו היום לא היה נפוץ במיוחד בתקופה 
זו, אף אותותיו ניכרו גם בשטח הדתי (הלקאת נערים ליד מזבח 
ארטמיס [ע״ע, עמ ׳ 807 ] אורתיה בספרטה: צומות והלקאות בסיס־ 
טריות [ע״ע, ור׳ תמ׳ בכרד י״ד, עמ׳ 634 ] ואיסורי-הנאות [כגון: 
מבשר] בפולחן האורפי [ע״ע *ורפוס]). חשובה היתד, תופעת הם׳ 
המתון באסכולות הפילוסופיות שדגלו בדואליזם (ע״ע) של הגוף 
והנפש. כגון הסיתאגוריים וחסירי הנאו־אפלטוניות (ע״ע, עמ׳ 
781 ). הנוהים אחרי זרמים פילוסופיים אלה ראו בגוף את כלאה 
של הנפש. שאפו להשתחרר מכבליו, שאפו להינתק מן "המחזור 
של ההתהוות* (בגלגיל־נשמות [ע״ע]) ולהתאחד עם האלוהות. זאת 
קיוו להשיג ע״י חיים פשוטים. הימנעות ממזון מן־החי ושתיקה. 
לעומתם פיתחו חסידי הסטואה (ע״ע) והקיניקנים (ע״ע יונית, פילו־ 
סופיה. עס׳ 601 ) ם׳ לחישול הדצון הטוב, שהוא. יחד עם הידיעה 
הנכונה, מנחה את ההתנהגות המוסרית. 

במניכאיזם (ע״ע. עמ׳ 1037 ) הדואליסטי ("מלחמת אור 
וחושד") שימש הם' לשחרור פרודות האור האצורות באדם. איסורים 
שונים, שיש בהם משום ם׳, חלו בדת זו על ההדיוטות "השומעים" 
ואיסורים רבים יותר על "הנבחרים". הדת ה ז ו ר ו א ס ט ר י ת 
(ע״ע זרתושטרה), בשל הבנתה את קיום האדם בעולם כמי שנלחם 
נגד כוחות הרשע, ראתה חיוב בסיפוק הצרכים האישיים ("מי שנשוי 
ואב לילדים עדיף מחוק; מי שיש לו בית עדיף ממי שאין לו"). 
הצום לא היה קיים בדת זו ואף נאסר על מאמיניה, ולעומת זאת 
הודגשה החשיבות של קבלת עול שמים על־ידי מצוות מעשיות 
והסתפקות במועט כעדר מוסרי-דתי חשוב. 

בתחילתה מיעטה הנצרות בערד העולם הזה ושל "הבשר" 
(חיינו הגוף). שכן ציפתה לבואה של מלכות שמים ושל "העולם 
הבא". אחד ממושגי־היסוד של הנצרות היתח "נשיאת־הצלב" של 
הסבל כדוגמת ישו ובריח אמרת! (מאדקום 0111 ■, 34 ) : "מי החפץ 
ללכת אחרי, ישליר את נפשו מנגד וישא את צלבו וילד אתרי". 
צומות, תפילות־לילה ורווקות היו נפוצים בכנסיה הקדומה. ועם 
התגברות רדיפת הנוצרים נקשר רעיון המארטיריום (ע״ע מרטיר. 
מרטירולוניה) עם זה של הם־ת ושלילת העולם הזה. עם הפיכת 
הנצרות לדת האימפריה הרומית התמסדה הם־ת בעיקר בנזירות 
(ע״ע נזיר). אם כי תיפעות של ס־ת קיצונית היו שכיחות בחוגים 
נזיריים (לעתים תור חיקוי עינוייו של ישו) וגם בתנועור,-תשובה 
עממיות (פלאגלאנטים ובד) — הרי הנזירות היתר בעיקרה דרר 
של פרישות והינזרות לשם השגת שלמות דתית. הפרוטסטנטיזם 
וההומניזם — כל אחד מטעמים המיוחדים לו — התנגדו לס־ת ולנזי¬ 
רות, אף כי הפוריטניזם הפרוטסטנטי דגל באידאלים של הסתפקות, 
פרישה מתענוגות העולם ומשמעת עצמית חמורה. 

אם כי ה א ס ל א ם הוא ביסודו דת המחייבת את חיי העולם הזה 
— בתנאי שיהיו כפיפים למשמעת חדת והלכותיה — הרי אף הוא 


431 


!גו; !:פנו ז 


432 


הצמיח צורות של חסידות הדורשות נטישת התענוגות ופרישות 
מהבלי העולם כתנאי להשגת שלמות רוחנית ואהבת־אל צרופה. 
עם התפתחות הצופיות (ע״ע) נחשבה הפרישות (בערב־ ז ה ד) 
לפרוזדור שכל מי שירצה להבנס לטרקלין המיסטיקה חייב לעבור 
בו. ם־ת ממש — להבדיל מפרישות — אינה שכיחה באסלאם הסוני, 
בעוד שהשיעים נוהגים ם" מופרזים והלקאה עצמית עד זוב-דם 
בחגים שהם חוגגים לזכרם של הסין וחסן. 

האמונה שס־ת מעניקה כוחות מאגיים מצויה בדת הנראה־ 

מ א נ י ת (ע״ע הדו, דתות, ענד 469 ואילך) ובמיוחד בכתבי האופא־ 
נישאד. הפרישות מהעולם הזד. מוכרת כאהרון מארבעת שלבי החיים 
(במו 3 ז 3 5 ) של האדם, שבו הוא מנתק עצמו מבבלי ההוויה. בתקופת 
בודהא היו כמה תנועות שבהן נודעה חשיבות מרכזית לס־ת (כגון 
בכתות ד.״!״■!!^ והג״וג() — לעתים עד כרי הרעבה עצמית 
למוות (דרכים פעילות יותר על התאבדות נחשבו לפסולות). ה 0 גפ־ 
נים־הנזידים ניכרו בלבושם המיוחד (סחבות בצבע אדום או צהוב 
1 תמ׳ שם. עמ ׳ 471 ]) או ע״י הליכתם עירימים לגמרי — סימן לשח¬ 
רורם מכל רכוש ומכל המוסכמות החברתיות. הבודהיזם הוא דת 
סגפנית במובן שהוא דורש הינתקות מכל התאוות, היצרים והרצונות 
הקושרים את האדם אל ההוויה וע״י כך גם למחזור של גלגול- 
נשמות (ע״ע, עט׳ 752 ). אעפ״ב שולל הבודהיזם ס-ת קיצונית ופג־ 
פנותו היא יותר עניין של משמעת עצמית חמורת, הסתפקות במועט. 
צמצום צרכי־החיים לכדי מינימום. התורה הבודהיסטית מגדירה 
עצמה במפורש כ״דרך האמצעית" בין אהבת-התענוגות מזה לם־ת 
של עינוי־עצמי מזה. כללי הנזירות מפ״רטים פירוס רב בחלק ה־ 
של כתבי הקודש הבודהיסטיים. 

בדתות המזרח הרחוק (סין, יפן) אינה קיימת ס-ת כאידאל 
דתי. אם כי התופעה מצויה כחלק מההכנות הדרושות לפעולות 
פולחניות מסוימות. ערכים סגפניים כלשהם הוחדרו לדתות אלו ע״י 
הבודהיזם. 

עבר , ;) 1902 , 0 ) 11 ) 1 ■ 1 )<} £1 101:1 ^ 11 )£ / 0 ״;/עמזפ׳ז ) 1 ( 7 , 1€5 ז 1 מ{ .'׳^י 
, 1 ) 11 ^ 4 ( 1 ,מ;.רח 0 .ס.[ ; (החידה הדתית לסוגיה, תשי״ס־ 

.?> 0 ) 1 ( 1 ) 5021011 ) 01 .!!^)!שסז׳ד : 1903 , 110 ) 10 01 501011 1 >ה 0 

- $01 ה) 01 וו 1 ) .ל 1€ ז 11 ־ 1 י;!ל! .? ; 1912 , 01 <]/} 11 ז€ . 11 £1111101 

,תתבתז 111 צ־וז 5 . 11 ; 1913 ,)) 11 ;]£'! 40 )) 1 ) 710 ) 10 ( 0 ))!} 11011 1 ) 1 4001 
1 ה 1£1 ז 0 , 11 נ 11 גמ 40 י 8 ; 1914 , 1 ,) 1 ) 1 ( 1 !/ . 11 :ן-ו 1 () 1 (ו 1 ז( . 11 ) 1 ( 1 ) 11 ()))€ 

,? 1 )}!! 1 / . 11 ){^ס( 0 ו()ץ!* 1 ,ץ 514 זנ)^י 011 !״ 1 ■[ ; 1928 ,סהסויו 5 }■ס 10 ה 1 ו!)) 11 )' 1 ( 40 
, 11 .> 01 רן 1£1 ; 1954 , 11x06 ! ס ) 10111 ( 010 ( 10 : ). 1 , 10 >ב £11 ;' 1936 

( 1 / 01 ) 1/1 ^׳(־וטי 01 . 8 , 6 ; 1961 ,) 1 )\ 1 ^ .\ 11 ר (( 1 ) 1 !* 1 ז ( • 11 .) 110 ( 1 * 1 .!())((€ 

.* 1964 , 1111 ( $011 
צ. ו. - צ. קל. 

תז״ל. הס־ת כאורח־חיים נוגדת בעיקרה את השקפת העולם 
ותמונת החיים המצטיירות מעולמה של ההלכה (ע״ע) חפרושית. 
אעפ״כ נתגברה נסיה לם־ת במחשבת הדיל ־במעשיהם לאחר תורבן 
בית המקדש ומרד בר־כוככא, וכתוצאה ישירה ממאורעות אלו. פילון, 
שהלכי־מחשבתו מייצגים השקפת עולם הלניסטית, חייב את הס־ת 
מתוך שהעמיד את שיטתו על הדואליזם האפלטוני שבין הבשר 
והרוח — ניגוד שנדחה בהיקף ע״י חז״ל (ע״ע נפש. עט׳ 310/11 ) : 
בהיות הבשר, לדעתו, בית־כלא לחח, מביאה האסקזה דווחה ושחרור 
לדוח, על חשבת הגוף המתייסר. חז״ל מצדם מספרים על שמעון 
הצדיק "משיירי כנסת הגדולה" שהתנגד לנזירות, שסופה .,להשחית 
את השער הנאה הזה״, והצדיק אותה רק בסקרים אישיים מיוחדים. — 
ועל כך ע״ע נזיר. נזירות, עמי 32 . במעשי ה״חסידים הראשונים" 
איו כל זכר לם־ת, בניגוד לדעת כמה חוקרים המקשרים את דרכם 
עם זו של כתות חיצוניות נעם שדגלו בם־ת, דוגמת האיסיים 
(ע״ע). — ועל כך ע״ע חסיד, עס׳ 751/2 . 

מפנה הל עם חורבן המקדש וביטול כפרת תקרבנות, שהעלו את 
החשש מפני ענשו של חטא: "משחרב בית המקדש דנו פרושים 
בישראל ולא היו אוכלים בשר ולא היו שותים יין. נטפל להם ר־ 
יהושע... אמרו לו: נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי 


המזבח ועכשיו בטל י.. אמר להם... לחם לא נאכל. שממנו היו סביאיו 
שתי הלחם... מים לא נשתה ז.. שתקו. אמר להם שלא להתאבל כל 
עיקר אי אפשר... להתאבל יותר מדאי אי-אפשר" (תוספ׳ סוטה ס״ו. 
י״א—י״ב). ואכן ח יהושע התנגד אף לפרישות חלקית. תהליכי 
ההסתגלות והנורמליזציה אחרי החורבן מיעטו שוב את תופעת 
הם־ת (ר׳ ברב׳ י״ז. ע״א: תוסס׳ ערכין, ד. כ״ז), אך לאחר כשלון 
מרד בר כוכבא נתחדשה התופעה, וביתר־עאת. ולדברי רבן שמעון 
בן גמליאל "הואיל וגוזרין עלינו (שלאן ללמוד תורה. נגזור על 
ישראל שלא ישאו נשים ונמצא... זרע אברהם כלה (מאליו). אלא 
הנח לישראל: מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידיך (תוסס׳ סוטה 
ט״ו, י'). ואמנם היו יחידים שקיבלו עליהם פרישות מינית בעת 
ההיא, ואמרו ״יתקיים העולם ע״י אחדים״ (תוסס׳ יב/ סוף פ״ח). — 
וע״ע מין, עט' 292 ; ילמיצויה של פרשה זו ע״ע קדוש השם. הת־ 
בסאות סגפנית עיקרית היתד, תמיד התענית (ע״ע) לצורותיה: 
הקבועה. הנגזרת בתקנה על הציבור, והאישית — וולונסאריח. ס" 
ממין אתר נדירים ביותר (השו׳ הסיפור על רב זירא שנכנס לתנור 
בוער כל 30 יום (ב״ס פ״ה, ע״א]), ואין כל מחלוקת שאסור לאדם 
לחבל בעצמו (ב״ק ח", ר). 

במישור העממי והיומיומי נתבטאה שאלת היחס אל הם־ת בגישת 
אל ה״יסורין״ — הסבל האנושי במידתו הרגילה או הקשה מן 
הרגיל. רבי עקיבא ניחם את רבו בשער. הליו, במלים: "חביבין 
יסוז־יך ( 0 נ׳ ק״א, ע״א), ובשעת מותו על קדוש השם אמר: "כל 
ימי הייתי מצטער על פסוק זה ,ובכל נפשך׳ — אפילו נוסל את 
נשמתו — אימתי יביא לידי ואקיימנו״: אולם השקפה זו על קבלת 
יסורים באהבה, כתכלית עבודת־ה׳, היתה דרכם של יחידים. בשלפי 
השמד שנו בבית מדרשו של ר׳ ישמעאל השני: "כל שעברו עליו 
40 יום בלא יסווין קיבל עולמו" (ערכין ט״ז, ע״ב), ואין כאן אלא 
תשש של "אכילת" טוב העוה״ב בעוה״ז. לדעת רב הונא רק אלו 
הם "יסורין של אהבה" (בר- ו,׳, ע״ב). היו מהחכמים שהתפללו 
לקבלת יסורים והזמינום במפורש, כדי להבטיח את חלקם לעוה״ב. 
חכמים אחרים לא אמרו די בכך אלא הביאו על עצמם יסורים בידים, 
ע״י מעשי ם'. שעיקרם נדרי־פרישות מהנאות מסוימות ("נדרים 
סיג לפרישות" [אבות ג׳, י״ג]), וקבלת תעניות נדבה. 

גם כנגד אסקזה מתונה ומאוחרת זו נתקיימה מסורת הפוכה: 
לדעת ר׳ יוסי "אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, שמא יפול על 
הצבור״ (תוסס׳ תע׳ ב/ י״ב)! ר אלעזר הקפד סבור שכל המצער 
עצמו מדבר כלשהו נקרא חוטא (תע׳ י״א, ע״א)! רב הזהיר: "לעולם 
אל יביא ארם עצמו לידי נסיון״(ע״ע נסיון. עם׳ 238/9 ). ולדעת ריש 
לקיש "אין ת״ח רשאי לישב בתפנית מפני שממעט במלאכת שמים" 
(שם. ע״ב). ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר אמרו על היסורים; "לא הן ולא שכרן" 
(בר , שם), ורבא התפלל במפורש "ומה שחטאתי לפניך מרק... אבל 
לא ע״י יסורים וחליים רעים" (שם י״ז, ע״א). וכדי שלא יאמרו 
שקיבלו את עולמם אפרו כי יסורים הם .,אפילו הושיט ידו לכיס 
ליטול שלש ועלו בידו שתים" (ער׳ שם). רב דימי בד יצחק התנגד 
לנדרי-עינוי, ומאמרו: "לא דייך פה שאסרה לך תורה אלא שאתו, 
מבקש לאסור עליך דברים אחרים" מבסא בבירור את הניגוד 
השושי שבין ההלבר, והאסקזה. 

לחיים של פרישות נודע ערך בזמן לימוד תורה ולצרכה: 

"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה 
ופל הארץ תישן וחיי צער תחיה..." (אבות ר, ר), ובין המעלות 
שהתורה נקנית בהן: מיעוט תענוג, מיעוט שחוק וקבלת יסורין 
(שם ה , ) 1 ברם, מהמשכה של הברייתא: "גדולה חורה שהיא נותנת 
חיים לעושית בעוד,"ז ובעוה״ב... ואומר ,אורך ימים בימינה, 
בשמאלה' עושר וכבוד׳" (משלי ג, סו), בדור שלא נודע ערך ל¬ 
אותה פרישות ום־ת אלא לצורך לימוד התורה, וכל עוד האדם 
פוסק בה. 





4*3 


ס:ד: 6 גס;וח - פ;?יי 


434 


י. בעד, ישראל בעמים׳ תשט״ו; א. א. אורבך, אסקיזיס ויסורים 

בתורת חז״ל (ססר יובל לי. בער), תשכ״א; ■ 0 ■(/ז ( 7 ( £( ¥05111 / 0 גיס/(/ 

י. ת. 

י ה " ב. ספרות העיון, המוסר והמיסטיקה העברית ב י ה " ב 
מבחינה בעקביות בין ס*ת — שהיא פעולה אקטיווית של נטילת 
ייסורים במתכוון — לפרישות, שעניינה הימנעות מהנאות העוה״ז 
המותרות ע״פ ההלכה. היחס אל הפרישות היה חיובי, או את הס-ת 
לא ראו כערך הראוי לדיון במסגרת ההוראה המוסרית. הרמב׳ים 
ובני שיטתו אף התנגדו במפורש לס/ בגלל דמיונו לדיל ההתבודדות 
האלילית ומשום ש״אין הקב״ה שונא הגוף". 

אעפיכ מתקשרת הס־ת בספרות יה״ב בדרך חיובית עם מושג 
התשובה (ע״ע). בחריפות יתרה מצוי קשר זה בדברי ראשי חסידות 
אשכנז (ע״ע), ובעיקר אצל ר" יהודה החסיד ור אלעזר בן יהודה 
מוורמס (ע׳ ערכיהם). שתים מדרכי התשובה שהיו נקוטות בידיהם 
כללו ס": "תשובת המשקל". המחייבת להסתגף כמשקל ההנאה 
שנכרכה בחטא. ו״תשובת הכתוב", המבוססת על קבלת ס" הדומים 
באפים לעונש הכרת או הסיתה המתחייב מעבירה זו. ביניהם; 
ישיבה בקרח ובשלג. ובימות החסה — לפני זבובים. נמלים או 
דבורים, עריכת גלות לכמה שנים, מלקות, צומות, קשירה בשלשלת 
ועוד ("רוקח", הל׳ תשובה, י״א. כ״ג). עונשים דומים הוטלו גם על 
עבירות קלות יותר מאשר חייבי־מיתות. עם זאת נדרשד מהשב גם 
התנהגות פרישוחית ("תשובת הגדר") להרחיק• מאפשרות הישנות 
החטא. בספרד. בפרובאנס ובאיטליה, לרבות חוגי המקובלים שם. 
ראו אח התשובה כתהליך ספיריטואלי בעיקרו. שאינו מושג ע״י ס". 
אעפ״ב שבה ועלתה, בצורה חדשה, תפיסת חסידי אשכנז בקרב 
מקובלי צפת במאה ה 16 . בין אלה נהגו רבים ס־ת. אותה קשרו 
בתשובה — לא על חטא מסוים ובהתאם לו, אלא תשובה כללית, 
"תשובת העולם", מצב בו צריו כל אדם להמצא כל ימיו. ר׳ שלמה 
שלומיל מספר באחד ממכתביו על ר׳ אברהם הלוי ברוכים (ע״ע, 
כרך א׳, עמ ׳ 291 ) : ש״חיה נכנס לתוך שק אחד, והיה מצווה שיגררו 
אותו בבל בהכ״נ... אח׳־כ צוה שיסקלו אותו באבנים... אח״ב יצא 
מן השק... והיה פושט את בגדיו והיה משליך את עצמו על החרולים... 
דוגמת סיתת בית דין". לגבי חסידי אשכנז יש להניח השפעה נוצרית 
ביסוד גישתם, אך חסידי צפת נהגו כך מתוך התפתחות רעיונית 
פנימית ביהדות. מירשתה הרוחנית של צפת השפיעה במזרח אירופה 
במאות ה 17 — 19 . אולם כמעט שאיו ס־ת קיצונית כזו בספרותם, אף 
שרבות הדוגמות לתעניות תכופות, טבילות־קור וכר. וע״ע אבלי 
ציון; וע״ע חסידות, עס' 809 — 811 . 

י. בער, המגמה הדתית והחברתית של ספר חסידים וציון, נס. תרצ״ת. 

י. ד. 

סגל, לזר — 868:311 ) 13153 — ( 1891 . וילנה — 1957 , סאו פאולו, 
ברזיל), צייד יהודי. ס׳ למד באקדמיה לאמנות של ברלין 
ב 1907 — 1909 : ב 1910 עבר לדרזדן. בשנים שאחרי מלה״ע 1 הצטרף 
לאכספרסיוניסטים הגרמנים ונעשה אחד מנציגיו המובחרים של 
זרם זה. יצירתו משלהי מלה״ע 1 ומשנות ה 20 משקפת אח אווירת 
השפל בגרמניה המובסת ואת השפעת הראליזם הגרמני החדש. 
״זכרונות מווילנה בתקופת המלחמה״, 1917 . הוא פרי התרשמות 
מביקור בעיר מולדתו. ב 1923 השתקע בברזיל. ם׳ גילה רגישות רבה 
לנופה. מרחביה, צבעיה ותושביה של ארץ זו ואמנותו הגיעה כאן 
לפריחה חדשה. הוא סיגל את סמנונו לאופי הארץ וטיפוסית. סיגנונו 
נעשה פשוט יותר ומאוכלס ייתר דמויות ופרטי נוף; לוח צבעיו 
נשתנה. בשנים 1936 — 1949 צייר יצירות גדולות־ממדים על מאו¬ 
רעות אותן השנים ('״פוגרום״, 1936/7 [ר׳ תמי: כרך ט׳, עמי 605/6 ] ; 
״ספינת מהגרים", 1939 — 1941 ; ״מחנה הסגר", 1945 ) - יצירות 
המביעות אח אימתם של מאורעות אלה. הוא ניסה את כוחו גם 



גור כגל: ם־עסחדז, 1031 
(חסחיאוז לאסנזת, סא 1 פאולס 


בתמונות מופשטות למחצה. כמו-כן עסק בפיסול. — גישה דאליס־ 
טית, גודש רגשות, אווירה של תוגה, הם מסימני יצירתו של ס׳. 
רבים בה הנושאים החברתיים־דרמתיים, הסיבבים סביב גורל המין 
האנושי בכלל וגורל היהודים בפרט. 

, 111 ־ 891 . 1 ^ . י 1 : 1920 ,( 20 , 001 < 01 ט 1$ 2 ) 1141151711 [) . 5 ../ , 10 ( 03111 . 11 * 1 

. 1952 .. 5 ."ז 

סגל, משה צבי ( 1876 , ליטא — 1968 , כפר-סבא). בלשו עברי 
וחוקר המקרא. תלמיד ישיבות ליסא. השתלם באוניברסי¬ 
טאות לונדון ואוכספורד. ובאוכספורד גם הורה מקרא ושפות שמיות 
( 1906 — 1909 ). כיהן ברבנות בקהילות ניוקסל, סולנסי ובריסטול. 
ב 1926 נתמנה מרצה למקרא ולשפות שמיות באינ׳ העברית בירו¬ 
שלים, וב 1939 היה בה לפרופסור מן המניין. ספריו הראשונים עסקו 
בלשון העברית: ״דקדוק לשון המשנה״ (אנג׳ 1927 ; עבר' תרצ״ו), 
ו״יסודי הפונסיקה העברית" (תרפ״ח). כן עדך את הכרכים ח׳—ט' 
של מילון א/ בן־יחודה (ע״ע, עם׳ 132 ). יחד עם דנבי פירסם מילון 
אנגלי—עברי—אנגלי, שחרם הרבה למילונאות העברית (ע״ע מלון, 
עמ׳ 566 ). במחקריו המקראיים דחה את תורת המקורות (ע״ע מקרא, 
עמי 321 — 324 ) וגילה גישה קרובה למסרתית — אף בי לפי שיטה 
ביקרתית ספרותית־היסטורית — בעיקר לגבי נ״ך. כן טען שיש 
בתורה קטעים מאוחרים שיוחסו למשה. מחקריו גובשו בספרו הגדול 
"מבוא המקרא" (א׳—ד/ תש״ו—תש״י; תשכ״ד) העומד בעיקר על 
ייחודו וסגוליותו של המקרא מבחינה ספרותית-אמנותית. ם׳ הו״ל 
את ספר ברית דמשק (ע״ע) ואת הנוסח העברי של ספר בן סירא 
(ע״ע) ופרסם מאסרים רבים על ספרי המקרא ופרשני יה״ב. מחקריו 
על התורה סוכמו בספרו (׳תל תט 1 ) 051 קןח 00 8 ) 1 ;ו 61 טשזגוה 3 נ 1 116 * 1 
נ 81111 ז 0 ז 1 ) 1 ז 71 5 ) 1 (״החומש, הרכבו ומחברו״). 1967 . קיבל ..פרם 
ישראל״ במדעי היהדות ב 1954 . בנו, שמואל (נולד 1902 ), רופא 
ופוליטיקאי, חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת העבידה ( 1945 - 
1950 ); ב 1964 זכו, בתואר אצולה לכל ימי חייו. בנו האחר, יהודה 
בן־ציון (נולד 1912 ). הוא פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת 
לונדון, 

י, מ. גרינץ — י. ליווי (עורכים). ספר סגל. תשנ״ח (כולל בינל׳)! 

ש. אברססקי, מ. צ. סגל (בית כקרא), תשכ״ח,■ מ. הרן, ביו ססווח 
לבקורת (סולד. ג׳. 97 — 106 ), תשל״א. 

ז. ג. 

סגליים ( 131:636 ״;^), משפחת צמחים קטנה ממפורדי עלי-הכותרת. 

בעלת תפוצה רחבה; כוללת 16 סוגים וכ 850 מינים, בעיקר 
באזורים הטרופיים והסובטרופיים, ומעט נציגים באזורים הממוזגים 
והארקטיים. לרוב משייכים את הם' לסדרת הדופניים ( 1061103 ) 3 ?) 
או לסדרה בעלת היקף יותר מצומצם — הסגלניים. רוב הס' הם 
שיחים או עשבים רב-שנתיים ומיעוטם חדישנתיים: העלים לרוב 



435 


ס:■יי: 


גג ס;•ג 


436 



אפניז וחסר (■! 10010 ־ 11 013 !^): 

1 . דיאגרמה של הפרח; 2 . הפרח; 3 . חתר־אורד בפיח: 4 , הפרח לאחר הכרח 
עלי הנביע והכותרת; רואים את האבקנים הטפיפיס את השחלה ושני הצופגיס 
בדמיה דרכו; 5 . עםור*חעלי, המסתיים נציקת בע?ת בליטה; 0 . הפרי — רלקט 
פתוה, יהד עם ה נביע 

פשוטים. השחלה עילית, בת 2 — 5 עלי שחלה, השליות דופניות 
והפרי לרוב הלקט, הנפתח לאורך העורק המרכזי של כל עלה־שהלה, 
לעתים ענבה. הזרע בעל אבדוספרס מפותח, לעתים קרובות בעל 
אריל. הפרח בסוג סגל ( 1013 ^) ובכמה מן הסוגים הקרובים לו 
בלתי נכון ומותאם להאבקת הרקים באברים שונים, ביניהם צופנים 
היוצאים מבסיסי 2 הזירים התחתונים ומפריעים צוף לתוך דרבן 
הנוצר מעלה הכותרת התחתון. בסוגים אלה׳ נוסף לפרחים המות" 
אמים להאבקה הדדית, גם פרהים שבהם חלה האבקה עצמית — 
בעוד הפרח נשמר סגור (קליסס 1 גמיה [ע״ע האבקה׳ עמ׳ 281 — 282 . 
284 ]). 

הסוג החשוב ביותר הוא הסגל, הכולל 400 מינים הנפוצים על 
פני האזורים הממוזגים של כדור הארץ. רק מינים אחדים ממנו 
הפכו לצמחי נוי. אמנון ותמר הוא אחד הזנים של הם׳ התלודגונייס 
( 100101 ־ 11 . 7 \) הגדל בר באזורים הממוזגים וגם בארץ. הזן התרבותי 
מכונה בשם 1101-1:01131$ .זג/י • 0101 :> 1 ז*.ז\ והוא עשיר בצורות פרחים 
ססגוניים. 

ערכם הכלכלי של הס׳ הוא כצמחי-גנה ונוי. חמריס מעסים 
ניתנים להפקה ממינים של הס , ; ביניהם — מין אחד של הסוג 
1111$ ז״ 3 < 1 ׳ל 1 ?, שממנו מופק חומר להקאה, ומינים אחרים מסוג זה, 
שמהם מופק אינולין (ע״ע). מיני הס׳ משמשים כמקור לחומצה 
סליצילית (ע״ע) ולבשמים. 

מ. זוזרי, עולם הצמחים, תשי״ד; -־. פסודונים של פרנסואז 
קוארז ( 02 ־ז 01 ״ 0 ) — (נו , 1935 ), מספרת ומחזאית צרפ¬ 
תית. ס׳ נתקבלה ע״י קהל־הקוראים כ״ילדודסלא" ב 1954 , עם 
פרסום סיפורה הראשון, ש $5 ש 1$1 זז ז 011 ג ״ 80 {"שלום לך, עצבות"; 
עבר/ תשט״ז). בעקבותיו באה שורה של ר 1 מנים. מהם: ״ 131 ־ 001 ״ 11 
ס״ז״סצ (,.חיוו מסוים״; עבר/ תשי״ח), 1956 ; י <*- 01 ״ 1 ח" צ״ 03 
״ 3 ״״ *״ 13 ) (״בעוד חודש, בעוד שנה״; עבר׳ 1958 ), 1957 ; 00 
ז״שסס 0111 ס^תביס (״שומר הלב״), 1968 . סיפוריה של ס׳ כולם קצרים, 
מרוכזים סביב נושאי העינוגים, האהבה ואכזבותיה. — מבין מחזו־ 


תיה: ס 01 ס״ 8 ״ 0 ״ 013103 ״ס (ארמון בשוודיה״), 1960 ; 10 ) £0831 / 1 
(״הקוץ״), 1966 . — יצירתה של ס׳ חדורה רוח שממון ושעמום, 
ולעתים ציניות. גיבוריה, הנראים שטחיים, בורהים למעשה מעצבות 
ומבדידוח. 

! 2 >€ 1.6 , 1111 ) •׳ 1011 ־ 1 . 0 ; 1957 ,! 611661 16 61 . 7.5 ,שז 10 ס§ 1/1 .ן 
. 1959 ,.$.*•/ , 5110 ־ 40111 ! . 0 ; 1958 

סגנטיני, ג׳ובני — 1 ״ 1 :ז״ 3 ^ 50 111 ״ 310¥3 > — ( 1858 , ארקו 
[איטליה הצפונית] — 1899 , ליד פונטרזינה (שוויץ]). צייר 
איטלקי. ס׳ היה רועה־צאן ופועל בימי ילדותו ונעוריו. ב 1877 למד 
בשיעורי ערב באקדמיה לאמנות בררה במילאנו, ועד מהדד, נודע 
שמו כצייר. בנושאיו הושפע במידת־סה מן הציירים מכם קלינגר 
ופרנסואה מילה (ע״ע), ואילו בטכניקה שלו ניכרת השפעת שיטתו 
הדיוויזיוניסטית של ז׳ורז׳ סרה (ע״ע). ס׳ היה ציירם של האלפים 
האיטלקיים. המשמשים רקע ליצירותיו על חיי האיכרים: מדי פעם 
פנה גם אל נושאים סמליים, כגון ״האמהות הרעות״ ( 1894 ). מציאות 
ופיוט משמשים בציוריו בערבוביה. והם מצטיינים באפקט קר ומסנ¬ 
וור של כתפי בחול. ירוק וצהוב. הטריפטיכון ״הווייה — חיים — 
מוות", שנועד להיות יצירת־חייו הגדולה. נשאר בלתי גמור. ס' צייר 
גם ציורי־פאסטל: כמו־כן היד. חרט. — יצירותיו מוצגות ברבים מן 
המוזיאונים של אירופה, ובמיוחד במוזיאוו־ס׳ שבטן סוריץ (שוויץ). 

. 1962 . 6 , 503 ( 1 ) £0 ,. 1 ; 1949 ,. 5 . 0 ,(ח( 1 <ור. 50£ 00113160 

סגסגת (אנג׳ ץ 110 ג: מסג. נתך), תערובת של יסוד מתכתי (ע״ע 
מתכות) אהד עם יסוד מתכתי או אלמתכתי אהד, כשהיא 
במצב מוצק ומרכיביה אינם ניתנים להפרדה באופן מכני. הס' 
מיוצרת בד״ב בהתכת מתכות. אבל לעתים גם כשהמתנות הן במצב 
של אבקה (סנטור: ע״ע מתכות, עבוד, עפ׳ 746 ), בעזרת לחץ גבוה 
וחימום עד לטמפרטורה המתקרבת לנקודת-ההתכה הגבוהה ביותר של 
המרכיבים הבודדים. כ״כ אפשר לקבל ס׳ ע״י השקעה חשמלית 
מתערובת של מרכיביה. או ע״י היזור תערובת של מינרלים של 
מתכות שובות (שיטה שהיתה מקובלת בימי־קדם). השינויים בתכו¬ 
נות הכימיות וד,פיסיקליות של כל מתכת עם הוספת יסוד נוסף, 
והניצול האפשרי של שינויים אלה, הביאו לפיתוח המטאלורגיה של 
הם", 

מבחינים בין ס' שהיא תמיסה מוצקה לבין ם׳ שהיא תערובת 
רב־פזית: 

תפיסה מוצקה, מתכות המתערבבות במצב נוזלי והנשארות 
במצב הומוגני גם לאחר ההתקשות יוצרות ם׳ הד־סזית, כשבין 



;!יי•־ 1 . מיקרוכטרופטוי־וז ? 56 סנסוגח דסבילח י■,׳סי נחו׳צת ו 40% אב*ז 
(הבילה פי 285 י 




437 


ס;פ;י! 


פ:רה. מ!ופחד 


438 


המרכיבים עשויים להיות יחסים שונים. ם׳ זו נוצרת כשלמתכות 
המרכיבות מבנה אחיד של חסריג הגבישי(ע״ע מתכות, עמ׳ 737/8 ) : 
אטום של יסוד מתכתי אחד תופס את מקומו של אטום של היסור 
האחר בתוד קדקודי הסריג. לדוגמה — נחושת וניקל (ר׳ טבלה שם. 
עמ׳ 739 ). 

כאשר הם׳ החד־פזית מוגבלת לאחוז מסוים של אטומי יסוד 
מתכתי אחד ביחס ליסוד השני (למשל, נחושת ואבץ נותנים תמיסה 
מוצקה אם חלקו של האבץ אינו עולה על 10% ), נקראת המערכת 
תמיסה מוצקה מוגבלת. כאשר האחוז האטומי של החומר המוג¬ 
בל גבוה יותר, מתהוות אחרי ההתקשות שתי פזות׳ שאחת מהו היא 
תמיסה מוצקה והשניה מכילה את יתרת החומר המוגבל. 

בתמיסות מוצקות מוגבלות מבחינים בין תמיסה מוצקה מותמרת 
( 6 שזטז 5:1 < 1 ג 51 ) לבין תמיסה מוצקת בין־חללית ( 131 ז 511 ז 1€ מ 1 ). בת¬ 
מיסה מותמרת אטום של מתכת אחת מוחלף בתוך הסריג הגבישי 
באטום של המתכת השניה, ואילו בתמיסה בין־חללית חודרים 
האטומים של מתכת אחת לתוך המרחקים הבין־אטומאריים של 
המתכת השניה. תמיסה מהסוג השני מתקבלת. כאשד רדיום האטום 
החודר קטן מרדיוס האטומים של המתכת העיקרית. 

ם" שהן תערובות רב־פזיות מורכבות ברובן ממתכות, 

או ממתכות ואלמתכות, שאינן יוצרות תמיסות מוצקות. במקרה זה, 
גם במערכת הפשוטה ביותר, המורכבת משני מרכיבים (מערכת 
בינארית) מתקבלת מערכת הטרוגנית של 3 פזות או יותר. הפזות 
נמצאות בשיווי־משקל, העשוי להשתנות בהשפעת עיבוד מכני או 
עיבוד תרמי (ר׳ ציור 2 ). 

תכונות פיסיקליות. בתמיסות מוצקות ובם" נמצאים 
בסריג יונים ואטומים עם רדיוסים שונים, ולכן קטנים חופש תנועת 
האלקטרונים והמוליכות החשמלית (ע״עגביש). בחקר הם" יש חשי¬ 
בות רבה לשינויים החלים במקדם ההתכווצות וההתפשטות במעברים 
גדולים של הטמפרטורה, ובייחוד לשינייים החלים במעבר ממצב־ 
הצבירה הנוזלי למוצק — עקומת 80113115.1 — ובמעבר מעקומת 
ה 80113115 לטמפרטורת החדר. 

מידת-הנזילות של הס׳ תלויה במתח של השטח העליון, בצורת 
הגיבוש ובמידה מסוימת גם במידת ההתכווצות בשעת ההתקשות. 
ככל שתחום הטמפרטורות שבו חלה ההתכה צר יותר, אפשרות 
היציקה. שהיא תוצאת הנזילות, טובה יותר. 

סוספטיביליות מגנטית (ע״ע מגנטיות, עם׳ 162 ): 
הוספת יסוד מתכתי למתכת פרומגנטית לשם קבלת תמיסה 
מוצקה מגדילה במקצת את כוח האילוץ (הכוח הקוארציטיווי), 
כל׳, גדלה עצמת השדה המגנטי הדרוש להרחקת שארית ההשפעה 
המגנטית של החומר הפרומגנטי. אם כמות היסוד המוסף גדולה מן 
הדרוש לקבלת תמיסה מוצקה, גדל כוח האילוץ עוד יותר, עם 
היווצרות פזות נוספות. 

תכונות מכניות של הם" מתבטאות בהתנגדותן לשבירה 
ולשינויי־צורה, דוגמת עיוות (ע״ע רפורמציה. עמ ׳ 970 ) בהשפעת 
משקל, מכה, לחץ וכר, ותלויות במידה רבה באופן קבלתן ועיבודן. 

גמישות (ע״ע). כשמופעל כוח על גביש, נעים אטומי־הסריג 
שבשטח העליון בזווית ישרה ביחס לכיוון הכוח. התנועה נמסרת 
לשטחים נוספים המקבילים בינם לבין עצמם. וגורמת בכך לשינוי קל 
בצורת הגביש ולהארכתו. כשמורחק גורם הלחץ חיזר סריג־הגביש 
למצבו הראשוני. אם האטימים שבסריג מתרחקים זה מזה במידה כזאת 
שגם אחרי הפסקת פעולת־הכוח אין הם חוזרים למקומותיהם. השינוי 
בצורת הגביש מתמיד. בס" המורכבות מגבישים בעלי שטחי־ תזוזה 
לא־מקבילים, מפריעים שטחי־תזוזה של גרעין אחד לתנועת האטו¬ 
מים של הגרעין האחר. ולפיכך גמישותם קטנה וקשיותם גדלה. 
לדוגמה, הוספת צורן באחוז נמוך לפלדה (שהיא ם׳ של ברזל שבה 
אחוז נמוך. 0.6% — 0.9% , של סחם) מגדילה את קשיותה, ואז תכונו¬ 


תיה המכניות נשמרות גם 
בטמפרטורות גבוהות. הס" 
המורכבות ממתכות והקר־ 
בידים שלהן (כגון וולפדם 
וקרביד הוולפרם, , 0 ^\\ 
0 ׳\\) מצטיינות בקשיותן. 

תכונות כימיות. 
הפעולה הכימית של חומ¬ 
צה על ם" חזקה יותר מזו 
שעל מתכת נקיה. במיוחד 
ניכרת פעולת חומצות על 
ס" בעלות שתי פזות (אד 
רב־פזיות): שתי הפזות 
משמשות באלקטרודות בבואן במגע עם החומצה — הפזה היותר 
אלקטרונגטיווית כאנודה, והאחרת — כקתידה. לס" אחרות התנגדות 
גדולה ביותר; עם אלו נמנות פלדות המכילות לפתות 12% כרים. 
ס" של 1 ^<־ 40 ז יציבות בחומצת מלח, בחומצה זרחתית בכל הריכוזים 
ובטמפרטורות גביהות יחסית, בחומצה גפריתנית בריכוז 60% הן 
יציבות אפילו בטמפרטורת הרתיחה׳ ובריכוז הגבוה מ 60% — עד 
ס 150 . כל מתכת הנוספת לס׳ והיכולה ליצור קרום מגן, כגון תחמוצות 
הכרום, הברזל א• החמרן, מגדילה את יציבותה של הס׳ לגבי כל 
סוגי הקורוזיה. 

,־ 161 !:>־) 4 . . 5 .א - 105 ^)!)] ., 7 ;* 1921 ,!ץ 10 ! 4 / ) 10111 )^ 1 ,זסזי 111 ט 0 . 11 . 0 
,־!ססץבא . ז \ . 0 -׳<ז 110 ןס 16-11 זז 1€11 ;!' 192 ,! 4111 ) 11 [ / 0 ) 710 ) 1 ) 8 ) 7/1 

— 6 נ 01 ג ׳ 1 ״ 1 .? ;* 1962 ,!'( 4110 ! 1 ) 171 ! ! 11 )!) 1 /^ 1 / 0 ) 110110 ( 81 7116 

,! 1 ( 14120 071/1 ! 101 ) 1 \ / 0 )) 071 !!! ! £6 1011071 ( €0 ,(.* 1 > 6 ) $00 ק 0 ב> . 11 . 11 
1 ) 071 , 111111115 ? .^- 0016011 . 6 .מ־-; 61:101 . 4 ? •א ,־ נ 1963 

." 1965 ,! 1 ( 4110 ) / 0 !)!/סקס־! , / 

ב. ק. 

סגרה (סיגרי; ־, 8 ־$). משפחה יהודיו! בצפון־איטליה. — מבניה: 

( 1 ) יהודה. חיבר חיספות על מסכתות חולין וערובין (בכ״י), 

במעבר המאית 14 — 15 . ( 2 ) יחיאל, בנו של ( 1 ), חכם. חי בלודי 
(ע״ע). ( 3 ) יעקב בן יצחק, משודר ופיטן. רבד, של קזלה־מונפראטו, 
נפטר 1629 ; חיבר, בין השאר. סליחה על מצור קזלה ( 1629 ). 

( 4 ) יהודה בן אברהם, ראש קהילת קירי ( 1 ־ 1 ־ 011 ) ב 1627 . 

( 5 ) אברהם בן זרח. דייו באלסנדריה! נפטר 1641 . ( 6 ) נתנאל בן 
אהרן יעקב, נולד בקירי ומת בצינטו, 1691 ! היה פוסק. וקובץ־ 
תשובותיו (בכ״י) נקרא .,יעוד יעקב״. ( 7 ) אברהם בן יהודה, רב 
בקזלה-מינפראט* במאות 17 — 18 ; תלמידו של ר׳ יהודה בריאל 
(ע״ע), פוסק ומשורר; חיבר ספרי־הלכה רבים, רובם בכ״י, בעיקר 
בלנינגרד, וקצתם בירושלים. ( 8 ) חיים, חי בפררה במאות 17 — 18 , 
נחשב לתומך בשבחי צבי; היה אחד משלושת החכמים, שנשלחו 
מאיטליה למזרח לחקור את השבתאות; חיבר "בנין־אב" על דיני 
תקיעת־שופר. ( 9 ) יהושע בן־ציון (קזלדז, 1704/6 — סקנדיאנו. 
אחרי 1807 ). נכדו של ( 8 ) ; היה דיין בורצ׳לי ורב באקוי ( 1 ! 1 ן> 0 ^), 
בקזלה ונסקנדיאנו, שאליה הגיע ב 1732/3 . חסתכסץ־ עם רבני 
סודנה ורג׳ו בדבר זכותו לשמש כרב ומורה־הוראה, בעיקר — בגלל 
אפיו כאיש מדנים ופולמוס. בנעוריו כתב ספר נגד הנצרות. בשם 
"אשם תלוי". ואף שלא היה בקי בשפה הלאטינית, השתדל להוכיח, 
שהיארונימום שגה רבות בתרגומו למקרא; ביקורת חריפה על ספרו 
כתב דה־דוסי. וגם הביא תמצית ממנו. י״ב ם , עפק בפרשנות־המקרא, 
בקבלה ובהלכה. בין השאר. חיבר פירוש לספר־תהילים; ,.צורר 
ומודה• (קיצור דיני טריפות); הוברת על דקדוק עברי; תרגום 
איטלקי של התפילות העיקריות, בחלקו בחרוזים (הכל בכ״י). 
בחוברת ״כל אומרים הודו״ (סנטובה, 1740 ) הביא ידיעות מעניינות 
על ביהכ״נ של סקנדיאנו, ועל טקס חנוכת ביכ״נ חדש באותה עיר, 
שנבנה בכספי משפחת אלמנצי ונחנך באותה שנה. לדברי 
מ• ש. גירונדי (ע״ע), היה הוא .,במעמד הגדול וראש בית־דין בעיר־ 



ציור 2 . החמיסה הכווצקה של אוכטניט (ברזל 
עם פדוטז) מתפרדוז, בהשפעת חים, לברזל נקי 
(פריט), *טנטיט ( 0 !: 0 ?) וגדאפים. סימו! 
נהירות הטעבר, ( 0,1 ,.?, 5,0 ״ יקבע נתקז 
ב י;־לאים י 



439 


סור■! 


פ!ד 


ס י 


440 


המלוכה פאריז בשנת התקס״ו״. ( 10 ) אברהם בן יד,ודד" נולד 
בטורינו! בגיל 25 עלה לצפת ושם נפטר ב 1772 , לאהד שישב גם 
בירושלים. היה תלמידו של ר׳ ישראל אשכנזי, מעולי פולניה בצפת! 
חיבר פירושים על המשנה ועל "היד החזקה" לרמב״ם, תשובות 
ודרשות. יצא כמה פעמים כשד״ו לחו״ל. ( 11 ) יחיאל בנימין, היה 
רב בטריאסטה במאה ה 18 ! נשותיו של ש. ד. לוצטו (ע״ע) היו 
סבנות־משפחתו. 

א. יערי, שלוחי א״י (מפתח, בערבו), תשי״א! ג. שלום, שבתי צבי. 

א׳—ב׳(מפתח. בערכו), תשי״ז! מ. בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, 

א׳—ב׳ (מפתח. בערכו), תשי״ם! ש. ווינער, מזכרת רבני איטליאה. 
50 — 61,51 , 69,64 . 76 זבתוך: י. ט. אייזינששאם, ספר דעת קדושים), 
תרנ״ז—ח, 

ם. ע. ה. 

סגרה, אמייליו ג׳ינו — 0 ־ 5081 סת! 0 0 ! 11 תזו 1 — (נר 1905 
טיבולי (איטליה]), פיסיקאי איטלקי, יהודי. למד באוני¬ 
ברסיטת רומא ואח״ב עבד שם כעוזרו של אנריקו פרמי (ע״ע), 
בשנות ד, 30 עסק בעיקר בחקר הפצצת אורן (ע״ע) ע״י ניטרונים, 
ובחקר ניטרונים איטיים, אותם גילה ב 1934 . ב 1937 הוכיח את 
קיומו של היסוד בעל המספר האטומי 43 , שכונה טכנציום (ע״ע). 
ב 1938 , בלחץ חוקי־הגזע האיטלקיים, היגר לאח״ב וקיבל אזרחות 
אמריקנית ב 1944 . עבד באוניברסיטת קליפורניה וגילה שם, עם 
אחרים, את היסודות אסטטין (ע״ע הלוגנים) ופלוטוניום (ע״ע 
טרנסאורנים) והראה שד,פלוטוניום בקיע, אם מפציצים אותו בני־ 
טרונים איטיים, בזמן מלה״ע ז 1 היה ראש קבוצת־מהקר בלום־ 
אלאמוס. מקום פיתוח הפצצה האטומית (ע״ע, גם כרך מילואים), 
ב 1955 גילה יחד עם א. צ׳מברלין (ע״ע) את האנטי־פרוטון (ע״ע 
חלקיקים אלמנטריים, עמי 530 ), שאת קיומו ניבא כבר דירק (ע״ע) 
ב 1930 . ב 1959 הוענק לס', יחד עם צ׳מברלין. פרם נובל לפיסיקה. 
ב 1951 — 1955 ערך את העתון המדעי -׳!י)? ז 0103 טא 1 טת 0 מ 01-11 סצ 5 ז 

5105 . 

,):! 711 1 ) 106 ( ) 111 / 0 74 ) 171/171 10/5/1 ) 1 ; 5 ) 01 )' 1 >> 70 ) 7/7 ,ח 113 ׳ 1.63 ד 
■ 06 ) 7 60*114* <11x1 /ס 110 >)<] $10[>70[>}11(01 771(^x10 ,זץ 0 רתו 8 \/ . 1 ; 1960 

. 1964 ; ׳<ן) 0 /סמ 

סגלה, קורדו — 50810 10 >בזזס 0 — ( 1863 — 1924 ), מתמטיקאי 
איטלקי, יהודי. ב 1888 מונה פרופסור לגאומטריה באוני¬ 
ברסיטת טורינו. ב 1898 קיבל, יחד עם ו. וולטרה (ע״ע), את הפרס 
המלכותי של האקדמיה 001 ח 14 001 . 

ם' פרסם יותר 0 130 עבודות ב 40 שנות פעילות מדעית. עיקר 
עבודתו בגאומטריה פרויקטיווית בממדים־רבים ובגאומטריה די¬ 
פרנציאלית פרויקטיווית. כ״ב כתב את המאמר "מרחבים רב- 
ממדיים' בשביל ״האנציקלופדיה של המתמטיקה״ ( 1912 ), מאמר 
שזכה לשבחים רבים. 

סד, דונסין אלפונס סרנסואה, מרקיז - - 1 \! """"־־ס 

54110 40 !.!טןזתבוח ,! 1 ס 0 ח 12 י 1 סנמסלק — ( 1740 ■ פאריס — 

1814 , סאראנטון), סופר צרפתי. סי, שהיה בן למשפחת־אצילים עתיקה 
מפרובאנס, גילה מגיל צעיר ביותר נטיח ללא־רסו לפריקת־עול 
ושחיתות־המידות. כבר ב 1763 נכלא בשל כד בכלא ארמון ונסן, 
מאסר שהיה הראשון בשורה ארוכה של מאסרים - כולם על עסקי 
"הוללות קיצונית". בימי מאסריו לסד ס׳ להעלות על הכתב את 
הזיותיו בעצמה ובצלילות הולכות וגוברות, חיבורו הפילוסופי־המטר- 
יאליסטי, ( 1 ת 0 ג 1 ר! 17 ) 
, 83131116 . 0 ; 1950 ,. 5 ) 1 > 4111 ^/ 0 */ , 116106 . 4 < ; 1949 ,. 5 1 ) 0010/11 

, 01514 /ס ) 4 % 7 / 1 > ,■! €100146 . 0 . 7 ; 1957 , 71101 ! 1 1 ) ) 001147 ) 711 70 
; 1968 ,.יי. 10 > 1415 !> ) 7 ,. 1 א ; 1963 ,)/ €141174 071/1 ) 70107 ( ,. 141 ; 1959 

- 17130 810111 ) 11710 ) 101 ) 1 < 7 ))) 7 5140 10 £ . 8 11 > ) 4 ) 6 ) 107 ( 11 , €0111111 . 0 

. 1969 ,( 0651 
ג׳ו. צ׳. 

םדוב:נו, מיהאיל - ״ס 03 ־.יס 52£1 154111311 - ( 1880 — 1961 ), 
סופר רומני, כתב רומאנים. רומאנים היסטוריים וסיפורים 
קצרים, אשר מספרם פגיע ליותר מ 100 . הם מתארים את "חיי העם 
על שכבותיו"! הדמויות השופעות חיות, מושרשות באדמתו, שהיא, 
בדיד כלל, אדמת הכפר או העיירה במולדאוויה מולדתו. דמויותיו 
הן בעלות צביון פולקלורי וטראגי. יצירתו האפיינית, ־ 30001 ) 04 ־ 14111 
( 1951 ). היא סיפורו של עובד-אדמה מנוצל, הכבול באיסורי 
המסורת הדתית-פסריארכליח. — ס׳ התנגד לפעולות האנטישמים 
בארצו ואף כונה בפיהם טחבסעס(!!( — "אוהב יהודים*. דמויות 
יהודים שכיחות למדי בסיפוריו ומוצגות תמיד בנימה של אהדה 
(הסיפור חבבח 1 ב 0 בקובץ 111 זח 1 ווז 3 70081 !בת! 0010 ["הזכרונות 
הקדומים ביותר״], 1935 ), — ס׳ נקט עמדה נגד הזרמים החדשניים 
והשמרנות הלאומנית גם יחד. בשל עמדתו המסויגת כלפי המשסר 
הפרו־גרמני הושתק בימי מלה״ע זז, אך מייד לאחריה הוכר כאחד 
הסופרים הבולטים בספרות הראליסטית ברומניה. 

סדור, ספר התפילות של יום יום. בימי התנאים והאמוראים נחשבה 
כתיבת תפילות וברכות כאיסור (תוסס , שבת י״ג, ד! שבת 
קט״ו, ע״ב); מחתימת התלמוד נשתנה המצב ובתקופת הגאונים היו 
כברם" (ר גינצבורג, ] , 3000104 ). 119 ואילך) לשימוש רגיל בבבל. 
בגניזה (ע״ע) נשתמרו קטעי ס״ גם סא״י ושכנותיה מהמאה ה 8 . 
לעתים צורפו נוסחאות של תפילות וברכות לקבצי נוסחאות של 
חול, בקבצי שסרות וכד׳. ס" אלה בללו אח תפילות הקבע של כל 
השנה, ושמם. "סדר (סדור) תפילת", או מחזור (ע״ע), ניתן להם 
ע״י הגאונים בלי הבחנה מיוחדת. עם הזמן נוספו פיוטים לימים 
מיוחדים, וההבחנה הנוהגת כיום, בעיקר אצל האשכנזים, בין נו 
למחזור (הכולל גם פיוטים) היא מאותרת וללא יסוד. יהודי תימן 
קוראים לס׳ הכולל "תכלאל". כל אחד מהם" שנשתמרו יועד למנהג 
מיוחד, ורק חלק מכתבי־היד 1 כח להידפס. 

ניצני ס■ מצויים בחלק ב' של "מסכת סופרים", מתקופת הגאונים 
הראשונים, אולם ם׳ ראשון הוא זח של רב עמרם בן ששנא גאון 
(לאחרונה: ירושלים, תשל״ב), שחובר במאה ה 9 , לבקשת יהודי 
ספרד. התפילות סדורות בו לפי סדר השנה, ולפני כל "קבוצו!" 
(חול, שבח, ר״ח, חנוכה ופורים ובד׳), בא מו״מ בהלכות נחוצות. 
בסוף הס׳ — ברכות ותפילות לנישואין, לברית מילה, לפדיון הבן 
וכד׳. הנוסח שבידנו אינו אותנסי, וכל כת״י משקף את מנהג 





411 


סיד• 


סיס ו;:זד־, 


442 


כותבו. ס׳ רב סעדיה גאון (ע״ע; ירושלים, תש״א), שנכתב במאה 
ה 10 . בנוי במתכונת דומה, אד הלכותיו נתחברו בערבית, לשימוש 
יהודי מצרים. כה״י היחיד שנשתמר משקף, כנראה, בעיקרו את מנהג 
גאוני בבל, אך בקטעי הגניזה שונה ועובד נוסח התפילות, סדרו — 
שיטתי הגיוני, שלא כסדר הפשוט ע״פ מהלך השנה. מם׳ שחובר 
במאה ה 11 ע״י ר׳ האי גאון (ע״ע) שרדו רק מובאות מעטות. 

במאה ה 12 יצא מביודמדרשו של רש״י "ס׳ רש״י" (ברלין, 
תר״ע), שאין בו התפילות אלא רק החומר ההלכתי הקשור בהן. 
גם ס׳ התפילות שהרמב״ם צירף ל״משנה תודה" אינו ם׳ ממש, 
אלא אוסף נוסחי תפילות בבסיס לס׳ תפילה. ם׳ במלוא מובן המלה 
הוא ״מחזור ויטרי״ ([המאה ה 12 ) ע״ע: כרך ט״ז, עמ׳ 122 ), ובו 
נמצאים לראשונה פירושים לתפילות מאת גדולי הקדמונים. מאז 
הועתקו ם" רבים כדוגמתו, רובם בתבנית קטנה ולשימוש יחידים, 
ואילו המחזורים בתבנית גדולה נועדו לחזנים. מלבד שינויי־נוסח 
מעטים, אין הס" נבדלים בהיקפם אלא בהתאם לאורך דיני התפילה. 
אט־אט תפסה ההלכה הפסוקה את מקום המו״מ התלמודי המדויק 
שבם׳ רע״ג ובמחזור ויטרי. מן המאה ה 13 נשתמרו גם כת״י של ס" 
בנוסח איטליה ("מחזור רומא"), יהודי הבלקאן, ויהודי ספרד. יהודי 
תימן המשיכו לכתוב ס״ (ברובם בתבנית ״ 2 קטנה [וזוהי תבנית 
די גדולה}) עד סף המאה ה 20 . כה״י טרם נוצלו לעיבוד מדעי 
ולחקר תולדית הנוסח. ועדיין אין בידנו מהדורה ביקרתית אף של 
אהד המנהגים הידועים. 

מחזורים וס" בתבנית קטנה לשימוש פרטי נמצאים כבר בין 
דפוסי העריסה של המאה ה 15 (ע״ע אינקוננילה). תחילה נדפסו 
ספרי מנהג רומא (רמ״ד/ו), ואחריהם ספרי מנהג ספרד (ר״ן). 
מדפוסי ספרד ופורטוגל שרדו רק קטעים. בראשית המאה ה 16 
נדפסו מנהגי אשכנז ופולין. ומנהג ״רומביא״ [ = ביזאנטיון, יוון 
ותורכיה האירופית!. נוסח קהילות פרובאנס לא נדפס אלא במאה 
ה 18 (מחזור אוויניון: תקכ״ה ואילך, קרפינטראץ: תקכ״ב ואילך), 
והתכלאל התימני רק בסוף המאה ה 19 (ירושלם, תרנ״ד). 

עם הזמן נקבעו אצל האשכנזים טיפוסי ס׳ אלה: המחזור הגדול 
(״כל־בי״), ובו כל תפילות השנה: חול, שבת, חגים וימים מיוחדים; 
המחזור סתם, ובו תפילות החגים בלבד, לרוב — בכרכים מיוחדים 
לכל חג; הם׳, לתפילות־הקבע בלבד, והם׳ השלם, שנוספו בו יוצרות 
לשבתות המיוחדות, הושענות, סליחות וגם תחלים ומעמדות. טיפוסי 
הס׳ הספרדי הם: ס׳ תפילת־החודש. ובו תפילות חיל, שבת, ר״ח, 
חנוכה ופורים! ס׳ המועדים, ובו תפילות ג׳ רגלים בלבד; ם׳ ראש 
השנה; ס׳ כפור ום׳ תעניות, הכולל גם את ט׳ באב וקינותיו. רק 
יהודי איטליה ותימן החזיקו בצורה המקורית של "מחזור השנה", 
אף־כי גם הם הדפיסו ם״ קטנים. ם׳ הספרדים עבר במאה ה 16 
עיביד ע״ש כוונות האר״י (ע״ע לוריא, יצחק), וע״ב כמעט שאין 
דפוסים של ם" טרום־לורייניים. סדר־תפילות עם פירוש על־דרך הק¬ 
בלה, הכולל הרבה מפירושיו של ר״א רוקח, נדפס בטיהינגן, כבר 
בשנת ש״ך ומובא ע״י ר׳ הירץ ש״ץ. 

נוסח הס׳ האשכנזי העסיק במאות ה 18 — 19 כמה ת״ח ומלומדים, 
שההדירוהו או כתבו עליו, כמגמה לתקן את שפתו. מהם: ש. ו. הנא , ־, 
יעקב עמדן, י. סטנוב, י. ל. בן־זאב וב.ז, הידנהים (ע׳ ערכיהם). 
הטכסט של הידנהים הפך במשך הזמן לסטנדרטי. כל הוויכוחים 
נסבו על דיוקים דקדוקיים ורק לעתים רחוקות דנו בקביעת הגרסה. 

העיבוד הביקרתי של דים׳ מתחיל עם א. לברסהוט (ע״ע), שצירף 
לס׳ ״הגיון לב״ (קניגסברג, 1845 ) ביאור מבוסם על אוסף עקבי של 
מקורות התפילות וחקירתן. בדרך זו המשיכו ז. יעבץ, א. ברלינר 
ד.מ. אלבוגן (ע׳ ערכיהם). פירושים לס׳ הופיעו במספר רב, והם 
מכוונים לפירוש קצר ותכליתי של המלים והמשפטים. או לביסוס 
השקפה עולם מסוימת: חסידית, הלכתית, מוסרית, קבלית וכד/ 
מבין הפירושים הכוללים גם מקורות. הערות־דקדוק והשוואת נוס¬ 


חאות ומנהגים. יש לציין 
את ,׳עבודת ישראל", לז. 
י. בר (ע״ע), "אוצר ה¬ 
תפילות", עם פירושי 
הרב אריה ליב גורדון 
ועם מדור מיוחד לשינויי 
הנוסחאות — כעת כנר¬ 
אה ד׳ס׳ השלם ביותר — 
(ווילנא 1911 , ועוד); 
"צלותא דאברהם", ובו 
תוספת ביאור חשובה 
מאת יעקב ורריגר (תל- 
אביב, תשי״ז—תשכ״ב), 
ועוד. 

הקשר העתיק שבץ 
נוסח התפילות לדיני ה¬ 
תפילה חודש במאה ה 19 , 
כשנתקבל' הס" "דרך 
החיים" לר׳ יעקב (ע״ע) מליסה, ו״נהורא השלם" לר׳ יחיאל מיכל 
ממיכיילישוק, בעל "קרבן אהרן" על המחזור. שניהם נדפסו במהדו¬ 
רות רבות מאוד. הספרדים יצרו פ׳ דומה כשהוסיפו לסידוריהם את 
"קשר גודל" לחרב חיד״א. ואת "שלמות הלב" למחבר עלום־שם. 

במאה ה 18 נתקבל מנהג ספרד, בשינויים מסוימים, בקרב חסידי 
פולניה ורוסיה. הגהה מדויקת של נוסח זה נעשתה ע״י ר׳ שניאור 
זלמן מליאדי (ע״ע), ונוסח זה נפוץ בכמה הוצאות. בחלקן מורחבות 
ע״י פירושים. במדינודישראל יש לציין את הם" של ד. גולדשמידט 
ושל ש. טל (בנוסחי אשכנז וספרד) המוגהים, מנוקדים ־־מפוסקים 
היטב. 

על הס׳ הקראי והם" הרפורמיים ע״ע קראות; רפורמה.— וע״ע 
תפלה. 

ש. ברנשטיין. המחזור כמנהג כפא, !זולדיתיו וההפחחותו (בחור: 

ספר היובל לש. ק. מירסקי), תשי״ה; ד. גולדשמיט, על מחזור דומגיא 

ומנהגי (ספינוי.. ח׳). תשכ״ד; הנ״ל [מהדיר], "מבוא למחזור בבי 

רומא״ מאת ש. ד. לוצטו, תשכ״ון; י. עמנואל, ארבע תעלדות בעברית 

ושתי כתובות מיוחדות מרבני הספרדים של אמשטרדם 

1965 ! 2110101 > )/ 800 •(•) 1 ( 10 * 1 !> 01 ה 1 ג/<> #11 •) 1/1 ,ז:>נ 51±611 

( 01 5 ) $111111 ,; 110111 . 1 ^ 1 ) 0111 .ט . 11 ; 1949 ,(^ן XX ,^.ב>ע 14 ) 11 < 0 *ו 4 <ו' 0 ׳צי/ 

^וזז 1 )לת 1 ) 1 ^ 1 00)11(1)) ]01115/1 $0/10101: (1x0 ץ,־>ז 1 ז 1 ; ¥0 

ד. ג. 

סלם ועמלה במקרא, המפורסמות ב״ערי הכיכר" הפוריות (ברא׳ 

י יג'.■ י, יב). שרשעתן וחורבנן היו לסמל• סו״ע נזכרות 
כ״גביל הכנעני" (ברא׳ י, ים). לים (ע״ע) ישב בם', ובשעת נפילתה 
בידי כדרלעומר. נפל גם הוא בשבי. אברהם (ע״ע) ומחנהו נחלצו 
להצלתו וחינו את כדרלעופר, ואז יצא ברע סלו ס׳ לקראת אברהם. 
לדיו עמי על חלוקת השלל (ברא׳ יד). המקרא (ברא־ יח, נ—ים, ל) 
מפליג מאוד ברשעת הערים, אף ני אינו מפרש את חטאן, אך מן 
המו״נז שביו אברהם — המשתדל מאוד להציל את המקים — לביו 
ד,׳, מתברר כי לא היו בכל האיזור 10 צדיקים. שיא חטאן — במעשה 
הנבלה 0 = מעשה סי) שזממו לעשות באורחי לוט. וענשן בא, ע״ב, 
על שחיתות מינית (אך השר יח׳ טז, פט: ..יד עני ואביון לא 
החזיקה״). לאור הסיפור המקראי ונתונים ארכאולוגיים — שרידי 
ישוב ס 2300 — 1900 לפםד.״נ לערך — וגאולוגיים, מסתבר. שסו״ע 
שבנו במזרחו של האגן הדרומי של ים־רמלח. לוט נמלט לצופר, 
הדרומית בערי־הכיכר, בזמן הקצר שבי! עלות השחר לצאת השמש, 
ומכאן שהיו סמוכות. צוע— שניצלה מן התפנה — מזור־ עם נווה 
ע׳ור א־צאפי פדרום־מזרח לים־המלח, או עם איזור באב־א־ו׳ו־אע ש¬ 
ממזרח ללשון. המטרת אש וגפרית, קיטור הארץ שעלה "נקיטיר 




44.5 


־דן ■כ 


444 


סדב ון 8 רה 

הכבשן" והפיכת אשת ליס לנציב־מלח, הנזכרים במקרא, מתאימים 
לאיזור יסיהמלח, ו״מהפכת סו״ע" ניכרת בפני השטח. לפי ססורת 
קדומה המרומזת במקרא ורב׳ לב. לב). והקשורה בוודאי לאופי 
צמחיית האיזור, נתקללו גם פירותיהן של סו״ע (השר חכמת שלמה 
י׳, ז׳; מלה״י ד׳, ח׳, ד׳). 

השפעת הסיפור על סו״ע בולטת ביותר בסיפור פילגש בגבעה 
(שופ ׳ יט), המבוסס על מוטיווים דומים ומשתמש במטבעות לשון 
דומים. כן שכיח במקרא הצירוף "מהפכת סו״ע" לציון הרס טוטאלי 
הבא כעונש (דב׳ כט, בב ; ישע' יג, יט : ירמ ׳ פט. יה; נ, מ 1 עמוס 
ד, יא). יוצאת דופן היא נבואת יחזקאל על שבות ם׳ (טז. נג. נה). 
אן לדבריו עתיד כל ים המלה להירפא (מז. ח—יב). וע״ע ים המלח. 
ענד 893 . ס' לבדה משמשת סמל לעיר של רשע (ישע' א, י! איכה 
ד, ו). 

ח ז" ל הבחינו בדמיון שבין מהפכת סו״ע לבין המבול (ע״ע), 

ויש דעה שלפיה אף המאורע עצמו כך היה בשני המקרים: מים ואש 
(ב״ר מ״ט. ט , ). עם זאת לא הופרה בנך ברית-הקשת (ברא , ט, 
ח—יז), שכן "מבול של מים אין אבל מבול של אש יש" (תוסס׳ 
תע׳ ג'. א׳). לדברי יוסף בן מתתיהו (קדה״י א׳, ד', א׳) הוצפה ס׳ 
במי ים המלח ונעלמה, לאחר שריפתה. כאנשי דור המבול היו גם 
אנשי ס' "רעים בגופב וחטאים בממונם" ( 0 נ׳ ק״ט, ע״א), וכמוהם 
ניתנה גם לאנשי ם׳ התראה בת 25 שנה, באמצעות רעשים ורעידות, 
כדי שיעשו תשובה (ב״ד מ״ט, י״א). כדור המבול כן גם אנשי ם׳ 
״אין להם חלק לעולם הבא״ (סנ׳ י', ג׳). עיקר חטאם — אכזריות, 
רדיפת בצע והטיית משפט (סנ ׳ ק״ט, ע״א—ע״ב). ובעניין זה הפ¬ 
ליגו חז״ל מאוד בדוגמות קיצוניות במדרשים רבים (ור" פדר״א, 
כ״ה). תכונת נפשם הרעה: שנאת הזר (מכילתא. בשלח, ט״ו), שלא 
להנאותו אפילו אם אין בדבר שום חסרון־כיס. וזוהי "מידת ס'" 
שכופין עליה בהלכה (ב״ב י״ב, ע״ב), והיא מידת "שלי שלי ושלך 
שלך", לדעת חכמים (אבות ה', י׳)• את מהפכת סו״ע ראו חז״ל 
כ״מידה כנגד מידה". קמצנותם של יושביה לעומת ברכת אדמתם 
שהיתה "כולה משקה" (ברא׳ יג, י), וע״כ הדגישו כי ,.אנשי ס׳ לא 
נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב״ה" ( 0 נ׳ ק״ט. ע״א), 
כל קיומה של ס׳ היה 52 שנה (שבת י', ע״ב). 

יע. אי. - מ. 

סדן (קודם: שטיק), דב (נו׳ 1902 , בדודי), סופר ועורך, מחשובי 
החוקרים והמבקרים בספרות העברית והיידית. בנעוריו 
קיבל חינוך עברי מסורתי. אך את השכלתו הכללית העשירה רכש 
בעצמו, והוא אוטודידאקט מובהק. במלה״ע 1 התגורר עם משפחתו 
בלבוב, ושם החל בפעילות ציונית במרכז ״החלוץ". ב 1925 ערך 
בוורשה את "העתיד", בטאון התנועה. ובאותה שנה עלה לא״י. 
מ 1927 עד 1944 , בהפסקות, היה חבר מערבת עיתון "דבר". ע״ס 
הזמנתו של ב. כצנלסון (ע״ע), בעיקר כמתרגם במוסף הספרותי 
וכעורכו< במסגרת זו עודד סופרים עברים רבים וחשובים בראשית 
דרכם. מ 1944 נימנה על מערכת ד.וצ־ 

את־ד,ספרים ״עם עובד״. מ 1952 עד 
1970 עמד בראש הקתדרה ליידיח ב¬ 
אוניברסיטה העברית בירושלים, מ־ 

1963 בתואר פרופסיר. ב 1965 — 1970 
הורה ספרות עברית באוניברסיטת 
ת״א. ם 1962 — חבר האקדמיה הלאר 
מיח למדעים. ב 1965 נבחר לכנסת 
מטעם רשימת המעיד, אך ב 1967 
התפטר, כמחאה על יציאת משלחת־ 

הכנסת לגרמניה. זכר, בפרסים ספרו- 
ו. סח (ציליס: ר. שוודי!) תיים רבים, ביניהם פרס םיכמ 1 (תש־ 


ל״ב) ופרס ע״ש י. ניומן מאוניברסיטת ניו־יורק (תשכ״ד) < בתשכ״ח 
זכה בפרס-ישראל ל״חכמת ישראל". 

ס׳ נתפרסם בפדיונו הספרותי היוצא מגדר הרגיל (כ 60 ברכים 
בדפוס — חלקם כינוסי מאמרים והרצאות! כמחצית ממאמריו 
הפזורים טרם כונסו בספרים), בידיעותיו המפורטות והממצות 
ובריבוי תחומי־יצירתו. עיקר פרסומו — כמבקר ספרות, אך למעשה 
התפרס ס׳ על רוב תחומי הכתיבה היוצרת ועל חלק נכבד ממדעי 
הרוח: שירה, סיפורת, חקר לשוני, היסטורי ופולקלוריסטי, ותירגום. 
בולטת ביצירתו עובדת היותו בן־בית ברוב תחומי תרבות־ישראל, 
ובקיאותו המופלגת בטלה העברית — והיידית — הנדפסת, לכל 
צורותיה — עד לפספלט ולעלון הנידח. רוחב־דעת זד, משתקף בהר¬ 
חבתו הרבה את תחומי הזמן של הספרית העברית החדשה. היא 
נמשכת, לדעתו, בין שתי הקטסטרופות: גזירות חמילניצקי (ע״ע) 
והשואה. כתיבתו מצטיינת בכשרון אינטגרציה מובהק. תכונות אלה 
משתקפות בתיחום הכוללני המקורי שתחם למושג הספרות היהודית 
החדשה, שאי! היא מצומצמת לספרות העברית, ואילו זו אינה מבו¬ 
דדת לדעתו. במהלך הדורות האחרונים נוצרה לדעתו ספרות יהודית, 
הכתובה בכמה לשונות, שהעברית אחת מהן בלבד. בעיקר נוטה ם׳ 
לצרף את תולדות הספרות העברית החדשה לתולדות הספרות היי- 
דית — שבמחקרח ההיסטורי התמחה מאוד — ולכל הספרות הענפה 
שיצרה המחלוקת המשולשת בין תנועות ההשכלה, החסידות והמת¬ 
נגדות, בהיות כל אלה כתובות ע״י יהודים בשביל יהודים. ההמשכיות 
והרציפות בספרות היהודית לא ניתקו, לדעת ס׳, עד היום, וכל דור 
הוא חוליה נוספת בשלשלת מתמשכת אחת. לדעת ס', על החוקר 
לראות בכל אלה גוף ספרותי אחד. רב־אנפי, ולחשוף את הקשר 
התוכני (סוטיווים משותפים) והלשוני (דרך־ביטוי וצירופי־לשון) 
שבין חלקיו, השונים לכאורה, זה מזה בכל. ראיית הגורמים 
הללו כחשובים דים להוות מכנה משותף לסוגי ספרות אנטיתטיים. 
היא תוצאה של תפיסה דיאלקטית מובהקת, החותרת אל המכנה 
המשותף שביסודן של תופעות מנוגדות. בפיתוחה של חפיסה זו באה 
לידי גילוי רגישות דקה למניעים נפשיים גלויים וחבויים; ואמנם. 
ס׳ היה ראשו! בין מבקרי הספרות העברית שהשתמש בהנחות של 
הפסיכולוגיה הפרוידיאנית לחקר הספרות (במיוחד במחקריו על 
ברנד), ואף בתב עליה מעט (בגרמנית). ביטויים מובהקים של 
מזיגה תרבותית בין חלקיה המפוררים של הספרות הישראלית רואה 
ם׳ בשירת ביאליק ובסיפירת עגנון. שלמחקרם הקדיש מאמרים יסו¬ 
דיים. ע״פ שיטות ניתוח מיוחדות, המבוססות על ידענות במקו¬ 
רות ועל "האזנה" ספרותית דקה. אפייניים למחקריו המעקב אחר 
גלגוליהן של מלים ושימושי־לשון בשפה. בעברית וביידית, והעיסוק 
בפולקלור על כל צורותיו — ובמיוחד חקר הבדיחה והחידוד ("קערת 
צמוקים", "קערת אגוזים", ועוד). ערך אמנוחי מיוחד לוכרונותיו 
עדיני־ההומ 1 ר והציוריים ("ממחוז הילדות", "שנות חיים" ועוד). 
ם' הוא מן הסבורים, שביקורת ספרותית זקוקה לידיעח־רקע של 
הסופר. זמנו ומקומו, וחקר דמויותיהם של סופרי עברית ויידית 
וקורותיהם הוא מן המעניינים שבנושאי כתיבתו. 

סיגנון כתיבתו מיוחד במינו בדרך המיזוג והעירוב של רבדי־לשון 
מסורתיים וחדישים, ופסוקיו כורכים יחד מטבעות־לשון תלמודיים 
ומלים מדעיות, ספציפיות וחדישות. לשונו עמוסה אסוציאציות 
ספרותיות וזכרי שירה, פולקלור, ספרות יידית וספרות חז״ל. 

אספי מאמריו העיקריים בביקורת הספרות העברית נכללו נספ¬ 
רים: ״אבני בוחן״ (תשי״א); ״על ש״י עגנון״ (תשי״ט).׳ "אבני 
בדק״ (תשכ״ב)! ,.בין דין לחשבון״ (תשכ״ג): "בין שאילה לקנין" 
(תשכ״ם) ו״אנני גרר״ ( 1970 ). אוסף מאמרי ביקורתו בתחום ספרות 
יידית הוא "אבני מפתן" (א׳—ב׳! תשכ״א—תש״ל). מאמריו על 
פתגמים ומטבעות־לשוו וצירופיהם כונסו בספרים: "גלגל המועדים" 
( 1964 ) ו״יריד השעשועים" ( 1964 ). מסיפוריו: ״באלכסון" (תש״ב)! 




445 


סין •־ 


פ־.־בלו!. נר.] 


446 


"אחרית השעשועים" (תש״ו>: "מעשים שהיו כך היו" (תש״ז), ועוד. 
מתרגומיו: ״משירי לי טה פה״ (תר״ץ); ,.יום ברגנשפורק" לי. מ. 
אופאטושו ( 1943 ) ; ״כתני ב. בגרוכוב" ( 1949 ) 1 "כתבים פדגוגיים" 
לי. קורצ׳אק (תש״ד/ה! תשי״ד-), "בטרם מבול" ו״גלילי הכבול" 
למ. ברוד (תש״ז/ת), ועוד הרנה. 

ש. י. פניאלי, ספרית כפשוטה, 362 — 316 . תש־כ״ג; י. כהן, אספקלריית, 

111 — 136 , 1968 ; ש. הלקין, דרכים וצדי דרכים בספרות. ב׳ 241 — 249 , 

תש״ל. 

מ. 

סדן, קרבות", שמם של שני קרבות גורליים בתולדות צרפת. 

1 ) ק״ס הראשון היה הקרב המכריע במלחמת גרמניה— 

צרפת ב 1870/1 ; הקרב התחיל ב 1.9.1870 , בין 0 ( 135,01 צרפתים. בפי¬ 
קוד מק-מאון(ע״ע), ובנוכחות נפוליון 111 (ע״ע), לבין כססס, 220 
גרמנים, שמולטקה "הק¬ 
שיש" (ע״ע) הצליח ל¬ 
רכז באיזור ם׳. מק-מאון 
נפצע בראשית הקרב ד 
במפקדתו נשתררה אנ¬ 
דרלמוסיה. בינתיים כית¬ 
רו הגרמנים כליל את 
הצרפתים ולחצום לשטח 
צר בס׳ וסביבה. בסיינות 
צרפתיים נואשים לפרוץ 
את הכיתור נכשלו. מש- 
פתחו הגרמנים בהרעשת 
הגייסות הדחוסים בם/ 
נכנע נפוליון 111 וכל 
צבאו. אבדות הגרמנים 
היו כ 9,000 הרוגים ופצועים. לצרפתים היו 17,000 הרוגים ופצועים; ל- 
110,000 איש נשבו, ו 550 תותחים נלקחו שלל. שואת ס׳ נחרתה בתודעת 
הצרפתים לדורות. שביית נפוליון 111 הביאה להכרזת רפובליקה. 

2 ) ק״ס השני היה בין קרבות־ההבקעה המכריעים במלה״ע ח, 
והתנהל ב 15.5.1940 — 13 , במשך ההסתערות הגרמנית על צרפת. 
העיר ס/ ומעברות נהר מז בשני צריה, נתפשו במהלומת־פתע ע״י 
הקורפוס הגרמני ה 19 המשוריין ( 3 דיוויזיות) של הגנראל גודריאן, 
והדבר הביא לשבירת כל מערך ההגנה הצרפתי החלש שבמקום 
ולמסע הגרמני אל תעלת לה־מאנש, שנסתיים בנפילת צרפת. 

, 111 , 0116 ! \\ 1 * 0 ? 65 1/16 / 0 5 ) 80111 )• 71661511 7116 , 11111:4 ? . 0 .? ,{ 

,< 70 \ ת^ו 155 וו 0-8 ) 1 ז 7/0 7/16 . 11 * 8 * 1101 . 1 \ ; 1956 , 377-396 , 99-135 

, 1961 
פ. פ. 

סךקים (ם׳) ועורלןים (ע׳), פונחים בגאולוגיה. ס׳ הם מישורים, 
המפסיקים את המשכיות! של מסור. הסלעים. בלי שחלו 
לארכם תנועות. על מישורים שלארכם זזו חלקי הקרום, ע״ע העתק. 
ס׳ חוצים את נל סלעי הקרום עד לעומק של כ 12 ק״מ. על לחצי□ 
בעומק רב יותר אין הסלעים מגינים בשבירה אלא בזרימה. 

בהיווצרות ס׳ מבחינים: 

1 • סדק י־ ב לי ה נגרמים: א) ע״י השפעת הארמית על אי־ 
ההומוגניות במבנה הפיסיקלי של הסלע; ב) ע״י התהממות והת־ 
קדרות של הסלעים, בעיקר באיזור מדברי; ג) ע״י בוח הגידול 
של שרשי צמחים וכר. ם , אלה מתפתחים בכל סוגי סלעים. עפ״ר 
הם בלתי־סדירים ומוגבלים לחלק העליון של קרום הסלעים. 

2 . ס׳ ט ק ט ו נ י י ם הם הסוג הנפוץ ביותר, וגם הם עשויים 
להופיע בכל סוג סלע. הב בגרמים ע״י תגובת הסלעים על נוחות 
קימוט ושבירה, ועפ״ר הם ארוכים וישרים, ולעתים מופיעים בקבו¬ 
צות. בסלעי משקע ניכרים לרוב שתי סדרות של ם׳. האחת במקביל 
לכיוון השכבות ( 51 , 1110 ) והשניה בניצב לו. המרחק בין הם׳ יכול 


להיות מסילימטרים אהדים עד מטרי□ רבים. בסלעים פלוטוניים 
ניכרות לרוב שלוש סדרות ס׳ בכוונים ניצבים. המחלקים את 
הסלע לגושים נפרדים (סידוק תומתי). בחלקם הם תגובה על 
לחצים ששררו בזמן התגבשותה של המאגמה בעומק. מישורי חילשה 
אלה נפתחים עם הפחתת הלחץ בעקבות פעולות הארוזיח. 

3 . סדקי־ ה תקורות נוצרים בסלעים וולקניים לאחי שקטן 
נפח הסלע עם ירידת הטמפרטורה. לעתים הם מחלקים את הלבד, 
למנסרות יפות בעלות הקר הכסאגונלי. תופעה זו מצויה נמקומית 
רבים. ובין היתר ב ץב-ו״גנ";:) עיז״בנס שבאנטרים ( 1 זז 1 ז 1 תל>). 
אירלנד הצפונית, ובמערת פינגל (וגא"!?) שבאי מטפה 60 )גז$) 
בהברידים (סקוטלנד). התופעה נראית גם בלבות הבולתיות שבמכ־ 
תש רמון וברמת הגולן. 

ם׳ שנתמלאו ע״י התגבשות של מינרלים נקראים ע , . לעתים 
סקור התגבשות זז במים מטאוריים. כגון מילוי ס' בקלציט או גבם 
(ע״ע), הנפוצים בסלעים רבים בארץ. 

חשובים יותר הם הע׳ שנתמלאו ע״י התגבשות תמיטות הידרו- 
תרמליות ממקור מאגסתי. תמיסות אלה משקיעות, לעתים, בתוך 
הם׳ מרבצים בעלי ערד בלבלי (ע״ע בצר). 

י. ב. 

סדן — עולם ר ב א, חיבור תנאי, העוסק בכרונולוגיה של תקופת 
המקרא ושלאחריה, על בסים מסורות ופשטי־הכתיבים ודרי־ 

שתם, בשילוב דברי הלנה ואגדה. על־יסזד ספר זה מביסם מניין־ 
השנים בלוח העברי. התלמוד מצטט ממנו בשם ס״ע סתם, ומייחטו 
לתנא ר׳ יוסי בן־חלפתא (ע״ע). לפעמים מצטט התלמוד מתוכו 
ללא הזכרת שמו (ר״ה י״א, ע״ב; מג׳ י״א, ע״ב; נזיר ה׳, ע״א; 
ע״ז ח׳. ע״ב—ם׳. ע״א, ודק״ס; תמורה י״ד, ע״ב; וע׳ שבת פ״ח, 
ע״א). בתקופה הבתר־תלמודית נוסף לו הכינוי "רבא" (הגדול). כדי 
להבחין בינו לביו ס״ע "זוטא" (ר׳ להלן) שכבר נודע אז. בס״ע 
שלפנינו 30 פרקים. רוב התנאים הנזכרים בו הם קודמיו, או בני¬ 
דות של ר׳ יוסי, ומיעוטם מאוחרים לו: ר׳ יוסי בר יהודה ודי חייא 
(גם בצורת "תאני ר׳ חייא"), בן נמסרים דברים בשפר׳ יוסי. 
יש גט הבדלי־נוסחאות בין נדע שלפנינו לבין המובא כתלמוד, 
ובנח״י עתיקים חסרים נסר, דברים שישנם לפנינו; כל אלה הם 
תוצאה של עבודת מעתיקים, מוסיפים ׳מנסחים. שאלה שלא נפתרה 
היא היחס נין ס״ע לבין "מדרש עשר גליות" (נדפס ע״י ילינק, 
״בית המדרש״, ד׳, 133 — 139 ; ה׳, 113 — 166 ), הנראה כחלק ממנו. 
ס״ע נדפס במהדורות אחדות (לראשונה, עם ס״ע זוטא, מנמובה. 
רע״ד). ומהדורה מדעית. בצירוף מבוא, הערות ומ״מ, מאת נ. ראט־ 
נר. י״ל בתרנ״ד/תרנ״ז! תשנ״ו׳־־. 

ס " ע זוטא. חיבור כרונולוגי אנונימי על אישים מתקופת ה¬ 
מקרא ועד ראשית תקופת הגאונים, בשילוב קצת טיפורי־מאורעות. 
גם בו חלו שיבושי-מעתיקים ותוספות מאוחרות, ביניהם אחת שזמנה 
מראשית המאה ה 12 . — שני הספרים תורגמו ללאטינית ונדפסו 
(נזל. 1580 ), וכן נכללו בספר "סדר החכמים וקורות הימים" (אונס־ 
פורד, תרמ״ח/נ״ג. תשנ״ד) שהו״ל נויבאואר (ע״ע). 

ה, י. בירנשטיין, תאריכי ישראל (התקופה ח'—ט'), חרפ״א; י. ל. 
צובץ — ה. אלבעק. הדרש-ת כישראל (מפתח בערכו). תש״ז; ש. ק. 
מירפקי, סקירה מדעית על ט-ב המדרש, מהדורותיו השונית... (בראש 
מהדורת הציליב של מהד׳ תרב״ד/נ״ז), חשכ״י-, 

צ. ק. 

סדדסליס, ; 41 | - ח;ט; 0 ו'״ 1 ״; 6 חסבזבר" — ( 1866 — 1931 ), תאו־ 
לוג וחוקר דת שוודי, ארכיבישוף של אופסאלה וראש 
הכנסיח הלותרנית בשוודיה. השתלם בשפות שפיות ובתאולוגיה. 
עסק בחקר משווה של חולדות הדת. וב 1893 הוסמך לכהונה. כפרו¬ 
פסור לתאוליגיה מ 1901 באופסאלה נודעה לו השפעה רנה על 
הסטודנטים והכנסיה בזכות פתיחותו לועיונית ובגלל גישתו הדתית 
החדשה. במחקריו הדגיש ם׳. שלא מושג הישות העליונה (האלוהות) 





447 


פ*ל 3 !ו 8 , נד.: - ם ■וי דיי 


448 


הוא התשתית הרעיונית של הדת. אלא מושג "הקדושה־ המדרבן 
לעידון רוחני מעבר לקיום המוחשי. ס' פעל רבות למען רעיון 
האחדות הנוצרית ויזם את הכינוס העולמי הראשון של תנועת 
״החיים והעבודה״ 10 זס׳% ן> ״ 3 ; £16 ) בסטוקהולם ב 1925 , שתכליתו 
היה שיתוף פעולה מעשי בין הכנסיות השונות לפתרון בעיות חבר¬ 
תיות, בלי שים לב להבדלים הדוגמתיים ביניהן. מגרעין זה צמחה 
אח״כ הוועידה העולמית של הכנסיות: בזכות פעילותו בתחום זה 
זכה בפרס נובל לשלום ב 1930 . 

. 1949 ״׳.:,׳,!״/ו! 01 /״:/, 8:0 3 ,.נ.ע, , 11313 .ר 

סז״רבו־ג (קרי: סדרברי), "ל( 7 ,ר — אז£( 1 ז: 3041 ז 311113 ן 41 — 
( 1869 — 1941 ), סופר שוודי. ם׳ כתב תחילה רומנים קצרים, 

המשקפים מציאות עירונית סרגי־קומית. ולעתים מסעירה. כמו-כן 
חיבר מחזות, אבל את ביטויו השלם ביותר מצא בסיפור הקצר. אשר 
עם אמניו נמנה. הוא הפליא לכתוב סיפורים פיקאנטיים בסיגנון 
עליז, אלגנטי. רווי אירוניה עצמית. יריעה סיפורו לרוב קצרה מאוד. 
הוא בנוי על אפיזודה אחת טעונה אירועים, דרך המאפשרת הצגת 
סיטואציות לא ע״י סיפור האירועים, אלא ע״י ניצולם החסכוני. בכל 
יצירתו ניכרת השאיפה לשלמות סימונית. — ס' נחשב מייצג הלכי- 
הרוח של ״סוף המאה״ בספרות השוודית. כתביו 0 ( 1 :>■! 1 ) 1 >נ 1 וחנ$) 
יצאו לאור ב 10 כר׳, 1943/4 . 

. 1961 / 0 י<־ז 0 ; 4 ו/ז 4 , ,מ< 1 < 011513£ 

סדרה, ( 05 ד! 8€ ). במתמטיקה — השורה האינסופית של האיברים, 
■■•־ 3 2 ,3 3 י 3 1 המתקבלת ע״י התאמה. המתאימה לכל מספר 
טבעי (ע״ע אריתמטיקה) מ, איבר, ח 3 , מתוך קבוצה מסוימת 
ס׳ סופית בעלת 1 < איברים א 3 ,... י 3 2 י 3 1 מתקבלת מהתאמת 

המספרים א. 2 י 1 לקבוצה .^., 3 הוא האיבר הראשון של הס׳. 

3 2 -השני, ד " 3 הוא האיבר הת־י של הם׳. לשם קיצור משתמשים 
לפעמים בסימן ( ת 3 ), המציין את איברי הס׳. אם הקבוצה לעיל 
היא קבוצת מספרים (מספרים רציונליים, ממשיים או מרובבים), 
אזי הם׳ היא סדרת־מספרים. בס׳ חשבונית קבוע ההפרש 
בין זוג איברים עוקבים, ולאיבר ה 1 ז-י שלה הצורה 1 >( 0-1 )+ 3 =״ 3 
(}> — ההפרש הקבוע). בם׳ הנדסית, קבועה המנה שבין זוג 
איברים עוקבים, ולאיבר הם*י שלה הצורה 1 ~'"ן 3£ =״ 3 (ן> — המנה 
הקבועה). בסדרת המספרים הראשוניים י ... ית ק י ..., 3 = ,ק , 2 =!ק 
י״ ק הוא המספר הראשוני ה 1 די. ס׳ מפורסמת בתורת המספרים היא 
סדרת מספרי פיב 1 נצ׳י המוגדרת ע״י נוסהת הנסיגה 

מ 3 + 1 +״ 3 = 2 +מ 3 , וע״י האיברים 1 = , 3 , 0 = 3 0 . 

ם" סופיות מופיעות בחישובים קומבינטוריים שונים וכאמצעי־ 

עזר בחקירת ס" אינסופיות. חשיבותן של הם" (האינסיסיות) באנ¬ 
ליזה נובעת ממושג הגבול (ע״ע). למשל, ס׳ הנדסית שואפת לגבול 0 
כאשר 1 > |ן>); כאשר 1 = ן> זוהי הס׳ הקבועה 3 =־״ 3 , ועבור 
ערכי (ממשיים או מרוכבי־ם) אחרים אין היא שואפת לשוס גבול 
(פרט למקרה המנוון שבו 0 = 3 ). סדרת־מספרים נקראת ם׳ יסודית, 
או סדרת־קושי (ע״ש א. ל. קושי, ע״ע). אם המרחק !,"*-"ב), 
בין שני איברי הם׳ ״ 3 ו ,״ 3 הולך וקטן "כרצוננו" כאשר ת ו וה 
גדולים למדי. אם לסדרת מספרים יש גבול, אוי היא סדרת-קושי; 
ולהפך, לכל ם׳ יסודית של מספרים ממשיים יש גבול ממשי. כך גם 
לגבי מספרים מרובבים, אולם קיימות 0 ״ יסודיות של מספרים 
רציונליים, שאין להן גבול רציונלי. דוגמה לס׳ מן הסוג האחרון היא 

׳״■(־ + 1 )י״ י( 5 + 1 )י ( 5 + 1 ) ,'(! + !) 

אשר גבולה הוא בסיס הלוגריתמים(ע״ע) הטבעיים שאינו רציונלי. 
פיתוח לשבר עשרוני הוא תיאור של מפפר ממשי כגבול ס' של 
שברים עשרונים ט (ע״ע אריתמטיקה, עמי 882 — 885 ). אפשר להג¬ 


דיר את מושג הגבול עבור ס" כלליות, כאשר מוגדר מרחק בין כל 
זוג איברים יכל הקבוצה 4 . אם כל ם׳ יסודית של איברי \ שואפת 
לגבול נ 4 אומרים כי ^ הוא "מרחב (ע״ע) שלם". אחת הדרכים 
לבניית ומספרים הממשיים היא בעזרת ס" יסודיות של מספרים 
רציונליים (ע״ע אריתמטיקה: המספרים הממשיים, עמי 883 ). שיטה 
זו ניתנת להכללה לשם בנייח מרחב שלם ממרחב לא־שלם נתון. 

בענפים שונים של המתמטיקה המודרנית מקובל לאפיין ם" 
מספרים בווקטורים (ע״ע וקטור) בעלי מספר אינסופי של רכיבים, 
נשמגדירים את סכום הס״(״ 8 ) ו(״ 8 ) בם׳(״ 6 + ״ 1 ) ואח(״ 3 )ס נם׳ 
(״ 03 ). כך נהפכים אספים של ס" למרחבים לינאריים (בד׳־כ 
בעלי אינסוף ממדים). ולהם תפקיד חשוב באנליזה הפונקציונאלית 
המודרנית. 

מושג קרוב למושג הם׳ הוא מושג הטור (ע״ע טורים). 

תהי (״ 3 ) ס• מספרית. הטור האינסופי המתאים לם׳ זו הוא 
...+ ״ 3 +...+ נ 3 +, 3 , שאיו לראות בו אלא ביטוי פורמאלי. 
הסכום החלקי ״ 5 מוגדר לכל מספר טבעי ת ע״י השוויון 

ח 3 + ■•־ ׳^* 3 2 + ! 3 = "ג¬ 

בו מתקבלת ם׳ חדשה (״ 5 ), הנקראת "סדרת הסכומים החלקיים" 
של הטור. אם ם׳ זו שואפת לגבול, 5 , אוסרים בי הטור מתכנס 
וסכומו 5 . התכנסות הטור ,..£■ + ■ 1 + 1 היתה ידועה כבר ליוונים 
(הפרדוכס של אכילס והצב). 

ניתן לראות כל ם׳ ("ט) כסדרת הסכומים החלקיים של הסיר 
ה״טלסקופי״ ... + ״ 11 + ... + 2 ן> ■ר , 11 שאיבריו נתונים ע״י 
=־ ״ 4 ״:!=, 4 (ע״ע טורים, ענו 530 ).לפיכך אפשר לתרגם 
כל משפט בתורת הטורים למשפט בתורת הס" ולהיפך. 

קבוצת איברי ס׳ (או טור) התלויים במשתנה, היא ם׳ (או טור) 

של פונקציות. למשל, אפשר לראות את האיבר הכללי 1 ־״! 31 = ״ 3 
של הס׳ ההנדסית כפונקציה של ן 1 , השואפת לגבול עבור ערכי ן 1 
מסוימים, ואינה שואפת לגבול עבור ערכי ן! אחרים. באופן כללי 
תורת הם" של פונקציות מסובכת יותר מתורת ם" המספרים. 

א. ה. פרנקל, מבוא למתמטיקה, א׳, תש״ב: ד, מיזלר׳ השבץ אינפי¬ 

ניטסימלי, חסכ״ח ; £*/מ 1 /מ/ / 0 ח 11£0110 ק<]£ ץז 0 ) 11 /' ,קק<> £0 .) 1 

. 1952 10 * 4/7 ? / 0 ^ ,׳(!)?ג{! . 1 ־ 1 . 0 ;־ 1951 

יק. ק. 

םךךי־ךין, הלכית-הנוהל, שלפיהן נוהגים בתי-המשפט ליון — 
להבריא מן ההלכות המהותיות לפיהן נחתכות הזכויות 
של בעלי הדין. ״המכשיר״ — להבדילו מן "התוצר". 

מה״ד של בתי המשפט בישראל דומים לאלו הנוהגים באנגליה 
ובשאר ארצות המשפט המקבל (ע״ע). חוק בתי המשפט בישראל 
קובע את סמכותם של בתי המשפט בעניינים אזרחיים שאינם במקר¬ 
קעין — לפי שווי נושא התביעה. ובעניינים פליליים — לפי חומרת 
האשמה המיוחסת לנאשם. סה״ד הפלילי קבועים בחוק, ואילו עיקר 
סד,"ד האזרחי קבועים בתקנות שהותקנו על ידי שר המשפטים, 
והתקלות המתגלות בהן ניתנות לתיקזן מהיר ויעיל, ללא צורך 
להניא את העניו בפני הכנסת. 

השווה נסה״ד האזרחי והפלילי הוא שביהמ״ש אינו פועל לפי 
יזמתו'ואינו פותח בהליך אלא אם נדרש לעשות כן בורך הקבועה. 
ביהס״ש אינו עוסק בגילוי עונדות כי אם סוסו על הראיות שיוגשו 
נטעם נעלי הדין להוכחת העובדות או לסתיותן. 

כ״ב משותפים לכל סד,"ד עקרונות יסודיים אחרים, כגון: פומביות 
הריון: סופיותו: האיסור לנצלו לרעה: השאיפה לקצרו: הוצאת 
פס״ד. 

משפט פלילי נפתח ע״י הגשת כתב אישום, אך הנאשם אינו 
נדרש להשיב עליו בכתב אלא חייב להתייצב לבירור האישום, 
ולהודיע אם הוא פודה באשפה או כופר בה. הודה — מרשיעים 




449 


■די די,' 


450 


אותו על פי הודאתו, כפר או לא הודה בפח מלא — חייב המאשים 
בהוכחת האשמה. 

חוק סח״ד הפלילי מייחד למדינה ולעושי דברה (בייחוד היועץ 
המשפטי לממשלה ונציגיו) זבות בלעדית לתבוע לדין פלילי, זולת 
בעניינים מסוימים פעוטים, בהם יכול קובל פרטי לתבוע, לאחר 
שהעניין נבדק ע״י המשטרה וזו מצאה שאין עניין ציבורי בהגשת 
כתב אישום מטעם המדינה. כ*כ רשאי היועץ המשפטי להורות על 
הפסקת כל הליך פלילי. 

באישום של פשע חמור, הסניגוריה עיי עו״ד היא חובה, ואם 
אין לנאשם סניגור, ממנה לו ביהמ״ש סניגור, בין אם ידו משגת 
למינויו, ובין אם לאו. כיוצא בזה, ממנה בימ״ש סניגור לנאשם קטין. 
אילם, עיוור או חרש. עם הגשת כתב אישום רשאי בימ״ש להורות 
על מעצרו של הנאשם עד לבירור דינו■ או על שחרורו בערובה. לשם 
החשת הדיון קובע החוק כי נאשם שנעצר ישוחרר, אם לא התחיל 
משפטו תוך 60 יום. 

כתב האישום ניתן לתיקון, ובימ״ש רשאי. גם ללא תיקון. להר¬ 
שיע את הנאשם בעבירה שלא יוחסה לו בכתב האישום■ אך נתגלתה 
בראיות שהובאו, ובלבד שהנאשם לא קופח בהגנתו. דרך משל, 
במשפט בשל עבירת הריגה, יכול בימ״ש להרשיע את הנאשם בעבי¬ 
רה של החזקת כליייריה ללא רשיון. אף אם יזכהו מאישום ההריגה. 

בירור המשפט נפתח בהגשת הראיות מטעם התובע-המאשים; 

הוא מזמין זה אחר זה את עדי הקטיגוריה ששמותיהם מופיעים על 
גבי כתב־האישום; והסניגור רשאי להקים חקירה שכנגד. בסיום 
פרשת התביעה בימ״ש יזכה את הנאשם אם כבר ראה שמחמת העדר 
ראיות אין מקום להשיב על האישום. אח״כ נפתחת פרשת ההגנה 
ורשאי הסניגור להביא את עדיו, אשר אף הם ייחקרו הקידה שכנגד 
ע״י התובע. לנאשם עצמו מובטתת בדירה בין מתן עדות כעד הגנה 
רגיל, השמעת דברו ללא שבועה וללא חקירה שכנגד, או שתיקה 
מוחלטת. 

אין להרשיע נאשם אלא על סמך ראיות המשכנעות את ביתמ״ש 
מעבר לספק סביר, וכשקיים ספק כזה חייבים לזכותו. 

סה״ד האזרחי הוא מגוון יותר, באשר היחסים המשפטיים 
המשמשים נשוא להתדיינות הפרטית משתנים לפי העניין ולעתים 
הם מסובכים מאוד. לפיכך נקבעו סיד שונים מיוחדים בענייני ירו¬ 
שה, בוררות, קביעת גיל, אימוץ ילדים, וכיוצא באלה. 

לפי הסדר הכללי נפתחת התובענה (״,״״ 3 ׳! בהגשת כתב־תביעה, 

בו מפרט התובע את שמות בעלי הדין ואת הסעד המבוקש. עיקר 
כתב־התביעה—הרצאת העובדות המהוות את עילת התובענה ( 011150 
3011011 0£ ). לכתב התביעה נלווית הזמנה לנתבע בה הוא נדרש 
להגיש כתב הגנה. בכתב ההגנה חייב הנתבע להשיב על טענות 
התובע: לכפור בעילה ו/או לטעון עובדות להגנתו, כגון טענת 
"פרעתי". כתב התביעה וכתב ההגנה נקראים בשם כתבי הטענות 
( 5 את 41 ב 10 <ן) ובעזרתם מתגבשת הפלוגתה שבין הצדדים ( 18500 ): 
בל טענה שבעובדה שהנתבע לא כפר בה עומדת בחזקת אמת, 
ולגביה פטור התובע מן הראיה. כתבי הטענות, הניתנים לתיקון 
ברשות בימ״ש, פועלים כ.,מסננת". גיבוש הסליגתה סגלה לבעלי־ 
הדין מה הן העובדות הצריכות ראיה. ולעומתן העובדות שהנתבע 
לא כפר בהן ואינן ע״כ שנויות במחלוקת. נמנע הנתבע מלהגיש 
כתב הגנה, הרי יראו את התביעה כ״לא-מוגנת" והתובע יטול פסק 
דין (ע״ע) מחוסר הגנה, בדרך כלל, בלא שיידרש להוכיח את תבי¬ 
עתו. 

השלב השני הוא הדיון בתביעה, אך בטרם נפתח עובר המשפט 
לעתים שלבי־ביניים. כל בעל דין רשאי לדרוש שיריבו יגלה לו, 
לפני בירור התביעה, בתצהיר, מה המסמכים השייכים לעניין ואשד 
הינם ברשותו, וכן יכול הוא, ברשות בימ״ש, להגיש ליריבו שאלות 
עליהן חייב זה להשיב בשבועה. במידה שבעל דין מצליח להוציא 


מיריבו מסמד או הודאה שיש בחם בדי להוכיח את טענתו, פטור 
הוא מלהוכית את הטענה בראיות. כ״כ רשאי בעל דין לפנות בשלב- 
ביניים זה לבימ״ש למתן סעדים דיוניים שונים (רשות לתקן כתב 
טענות. צירוף צדדים נוספים או החלפתם, איחוד תובענות) או 
סעדים זמניים (עיקול זמני, עיכוב יציאה סן הארץ, צו מניעה זמני, 
ועוד). 

הוראות מיוחדות מסמיכות את ביהמ״ש לסלק "על הסף" תביעה 
שאינה ראויה לבירור. כגון שהתיישנה או שאינה מראה עילה 
מספיקה. הוגשה תביעה לבימ״ש שאינו מוסמך לדון בה, מעבירים 
אותה אל ביהמ״ש המוסמך. כל בקשות כאלו(הידועות בשם "בקשות־ 
ביניים") יוגשו בדרך המרצה, אך ניתן גם בדרך מקוצרת זו לפתוח 
הליכים מסוימים, בעיקר עניינים בהם בעלי הדין אינם הלוקים 
בעובדות. אלה נקראות המרצות־פתיתה. מפני שבאמצעותן פותח 
התובע במשפט. 

בשעת הדיון בתביעה מביאים בעלי הדין את ראיותיהם (עדים 
או מסמכים) בפני ביהמ״ש. עד נחקר בשבועה, פרט למקרה שזו 
נוגדת את עיקרי דתו, או שאין לו אמונה דתית. כי אז יסתפקו בהצ¬ 
הרת הן צדק. מאחר שניהול המשפט הוא בידי בעלי-הדין ולא בידי 
ביהמ״ש, נחקר העד ע״י בעלי הדין: תחילה ע״י בעל דין שהביאו 
ולאחר מכן בחקירת שתי וערב. על ידי בעל הדין היריב. בדרך כלל 
מביא התובע את ראיותיו ראשון ולאחריו — הנתבע. משנסתיימה 
הגשת הראיות מסכמים בעלי-הדין את טענותיהם, הנתבע ראשון, 
והתובע אחרון. לעתים נדרשים בעלי הדין להגיש סיכימיהם בכתב, 
אך המשפט מתנהל בפומבי. אלא אם הורה ביהמ״ש אחרת, מטעמים 
מסוימים, כגון בטחון המדינה או טובת קטין. 

הדיון מסתיים במתן פס״ד — עם תום הדיון, או בסמוך לו. 
פס״ד של בימ״ש בערכאה ראשונה ניתן לערעור לפני כימ״ש של 
ערכאה שניה, וברשות ניתן לערער לפני ביהמ״ש העליון על החלטת 
בימ״ש מחוזי בדרגת ערעור. בערעור דן בימ״ש בדיד כלל בהרכב 
של שלושה שופטים, אך יש שמפאת חשיבות ההלכה, ביהמ״ש העליון 
ידון בהרכב של חמישה שופטים ויותר. פס״ד מחוסר הגנה או מחוסר 
התייצבות בשעת הבירור ניתן גם לביטול על ידי אותו בימ״ש שבו 
ניתן, ובתי המשפט אינם מחמירים עם מבקש הביטול. ובלבד שיש 
בידו הסבר למחדלו. 

בהגשת כתב התביעה חייב התובע בתשלום אגרה. תובע שמתמת 
עניו אינו מסוגל לשלם אגרד, רשאי לבקש פטור זמני מחובת התש¬ 
לום (דחיה) עד לתום המשפט! זכה, גובים את האגרה מהנתבע, 
ואם נדחתה התביעה. יש שמוותרים לו על החוב. בעל דין רשאי 
להתייצב לבדו לפני בימ״ש ובשום ערכאה אינה קיימת חובת־ייצוג 
על ידי ער׳ד. 

בשבתו בביהמ״ש הגבוה לצדק, דן ביהמ״ש העליון בסכסוכים שבין 
האזרח וביו המדינה או רשות צינורית אחרת. במשפטים אלה נוהג 
ס״ד מיוחד. הדגש בריון בבימ״ש זה הושם על מתן סעד מהיר. 
לשם כך נמנע בימ״ש בדרך כלל מבדיקה מעמיקה של העובדות, 
ונוטה לסמוך על תצהיריהם של בעלי־הדין: תחילה הוא מעיין בתצ¬ 
היר המבקש ובודק, שלא במעמד המשיב, אם הראה המבקש לכאורה 
עילה לקובלנה 1 לא הראה. דוחים את העתירה, בלא שהמשיב יוזמן 
להשיב. הראה עילה, מזמינים את המשיב להשיב על העתירה, היינו, 
להגיש חצהיר־שכנגד המשמש תשובה על טענות המבקש. צו המזמין 
את המשיב להשיב. כאמור. נקרא צו-על-תנאי ( 51 !ת ז 40 ־!ס) , על 
שום שהוא מעמיד את המשיב בפני ברירה: עליו להניח את דעתו 
של ביהמ״ש, שקובלנת המבקש אין לה על מה שתסמוד■ ולא — 
ייעשה הצו-על־תנאי מוחלט והמבקש נוטל פס״ד סופי. 

א, וינוגרד ,ע-רך', תקנית סדרי הדין, תשכ״ד; י. ז-סמן. סדרי הדין 

האזרחי. וזשכ״ז 3 : ש. גנוסר, סדרי דין ודיני ראיות (בת-ך: ח. י. צדוק 

— א. בן נפתלי [עורכים], סדרי שלפון ומשפסן, תטליא: -ז ־ £מ£.ת 

; 1927 , 1141£ ) 0€£ -ן' 1 01011 11 > 1 !ז 1£ <:/ €08 0 1 4/0/7 ; 7 ? 4 > ,. 31 €1 מ\ 131 ז 1 




451 


סדרי-דין — סהר, בתי 


452 


, 5 ־ 1 ?£ 5 ) 0 .^י ; 1965 , 814/03011 מי 1 7*0003x110 ועו 0 י 13111£ יזח 1 ' 0 . 8 . 11 
10 !) מיו 01X13 40110X11 מ ! 1£0 <;) 1 ) 1 ? 003 £ה 731 > 10 ? 01 7101 } 01 ה< 71 03^0X1 
0 /ו 31 ססס-/ק 011/11 ,זשצש^ . 4 ? - ׳ן 0 ^מ- 9£ .י! ; 1 זי 1966 ,* 111111 [/ס 1 ־ 11£?1 €0x11 ־ 1 
, 1967 , 71000311/0 011/71 ( 1x1(01x70110x10 .ץ/\ 4 ./ 8 . 1 י 167 * 1 , 11 € 0 ס ־ 01 1 x 1 

י. זו. 

סד׳רלגד, ארל וילבר, הבן-.ז! , 1 >״ 13 ז־*! 51 ז! 161 נ 1 י\ 1 ז £3 
י— (נר' 1915 ), ביוכימאי אמריקני. למד רפואת באוניברסיטת 
סינט לואיס (מיזורי). במלה״ע 11 היה ס׳ רופא צבאי. לאחר המלתפה 
הצטרף למעבדת־הפחקר של גרטי וקרל קורי באוניברסיטת וושינג¬ 
טון בסינט לואים, ושם עסק בחקר הורמונים. 

ם׳ תרם חרבה להבנת אופן הפעולה של ההורמונים גלוקאגון 
ואדרנאליך(ע״ע הפרשה פנימית). הוא הראה שאינם פועלים ישירות 
על האיברים המופעלים על ידיהם אלא באמצעות "שליח משני*. 
אשר נוצר בדפנות התאים תחת השפעת ההורמונים, והוא המעורר 
בתא שינויים פטאבוליים. ם׳ הגדיר את טבעו הכימי של "השליח" 
הזה כאדנוזין — ׳ 5 , ׳ 3 - מונו־פוספט (ע״ע אדנחין) או בקיצור 
?!,וו, טבעתי. ההורמונים מפעילים אנזים היוצר את ה ׳) 1 !?\, הט¬ 
בעתי מ נ ךד\■ (ר׳ שם). ממצא זה זיבהו ב 1971 בפרם־נובל לרפואה 
ופיסיולוגיה. מ 1963 מנהל ם׳ מעבדת מחקר באוניברסיטת ונדרבילט 
(בנשוויל שבטנסי). ב 1970 זנה בפרס לסקר. 
ב. אקסטיין, הומר המתווך בפעולת הורמונים (מדע, י״ז, ב). 1972/3 . 

סח׳רלנד', ( 1 011 ('('[ — 11111 ; 1 ז:ז 1 ( 5:11 .־ץ־ו־ו 1 ז \ 3113171 ־ 01 — 

(נו , 1903 ), צייר, חרט ורשם אנגלי. ם׳ למד אמנות בלונדון, 

ב 1921 — 1926 . בתחילה התבלט בחרט ורק בשנות ה 30 המאוחרות 
פנה לציור. ב 1941 — 1945 היה אמן־מלחמה רשמי וחיפושיו בשנים 
אלה אחר מחן ביטוי הולם להרס ולחורבן סייעו לא במעט לביגוד 
סיגנונו, ב 1960 הוענק לו אות ההצטיינות 11 זמ 1 \ 01 ״ 11 ־ 01 . השפעה 
מכרעת על הבוונת יצירתו אל הרומנטי-מודרני היתד! לאמן בעל 
הנפש הפיוטית, סמיואל פמר (״! 3117 ?; 1805 — 1881 ). כנושאים 
לציוריו בחר ם׳ צורות המצויות בטבע! גזעי־עץ, ציצי־פרחים, 
שרשים, אבנים, סלעים. בתבניתם המוגדלת, הפכו בציוריו לעצמים 
דמיוניים, לא־מציאותיים ואף מסתוריים. ניגוד ביו קווי־מיתאר 
שהורים וביו צבעים חדים וחזקים מציין את סדרות־הציורים 
בנושאי ״שיחים קוצניים״ ( 1940 ואילו) 1 "כימיות" ( 1946/7 )! 
״עריסים״ ( 1948 ) 1 ״צורות ניצבות״ ו״צורות תלויות״ ( 1950 ואילך). 
מבין יצירותיו המפורסמות ביותר: "הצליבה" בכנסיית סם. מתיו 
בנורתמפטון ( 1946 ) : דיוקניהם של סמרסט מוהם ( 1949 ), הלורד 
ביוורברוק ( 1951 ), סר וינסטון צ׳רצ׳יל ( 1954 ) ! ושטיח-הקיר הגדול 
בקתדרלת קובנטרי ( 1955 — 1957 ). יצירותיו מוצגות בגאלריה טיט, 
בלונדון, ובמוזיאון לאמנות חדישה, בפאריס. 

,־! 00006 . 77 ; 1950 ,.צ . 7 > , 116 ! 617 }א -א ; 1943 ,.צ . 0 , 1 ! 6 'ל 16-1 ! 1 ״ 611 ג 8 . 8 
. 1963 ,. 4 , 861161 •\! ; 1961 ,. 3 . 0 / 0 74 ,,׳ 17 46 ־ 7 

סה דו, מירנדה, בתסישקו דה - 06 54 ־ 4 ס^סתנז? 

5416311113 — ( 71481 — 1558 ), משורר פורטוגלי. ס׳ שחה 
באיטליה ב 1521 — 1526 והושפע שם מרוח הרנסאנס. בשובו, חולל 
מהפכה בספרות ארצו בהעבירו לתוכה את הצורות הספרותיות של 
הרנסאנס האיטלקי; הוא חיבר קאנצוטת, סונטות, אקלוגות, סאטי¬ 
רות■ אך עם זאת לא זנח את הצורות הססרתיות של עסו. כמו-כן 
היה ם' חלוץ התיאטרון הקלאסי בארצו כשחיבר את המחזה בפרוזה 
! 0 ־ 31121:11 ־ £50 (״נכרים״) ב 1527 . מכתביו מהווים חלק חשוב מיצי¬ 
רתו. ם' כתב גם"ספרדית. 

שיריו ( £008135 ) כונסו ב 1885 ! כל כתביו, ב 2 כר׳, 1960 *. 
; 1912 ,. 3 ( 30 . 5 0 / . 0 

. 1953 ,. 3 / 30 . 8 30 7001101 } 301 010110x10 ,סי 311 ׳\זה 0 13 ) 1 שוח 1 \. ש 11 . 0 

סהולה, מאיר ( 1251 או 1260 לערך — אתרי 1335 ), מקובל. 

בשנות ה 80 וה 90 של המאה ה 13 חי בגואדאלחארה 
(ספרד). שהיתה מרכז למקובלים. ידועות תשובות בהלכה של הרב 


שלמת בן אדרת (ע״ע) אליו לעיר זו (שו״ת הרשב״א ח״א, ר״ע— 
רע״ו: ד״פ—דצ״ב). רבו בקבלה היה יהושע אבן שעיב, תלמיד 
הרשב״א. ם׳ התחיל לחבר ספרים בקבלה רק בימי זקנתו. הפירוש 
לסודות הרמב״ן — בפירושו לתורה — הנדפס על שמו ( 1875 ). ספק 
אם הוא שלו או של רבו. הוא עצמו עיבד אחד מפירושי רמזי הקבלה 
של הרמב״ן והשיג עליו. ב 1325 תחל לפרש את ספר יצירה, פירוש 
שנסתיים ב 1331 . לפירושו הקדים מבוא ארוך ל״מדרש שמעון 
הצדיק", ספר קבלי מחוג ססרות-העיון. בפירושו מתח בקורת קשה 
על פירוש הרמב״ן לפרק א' של יצירה, ויש בו חלק ארור על 
מעשר, בראשית. דרכו בקבלה רחוקה מקבלת הרמב״ן. הרשב״א וה¬ 
זוהר, ומתבססת על ספקולאציות משלו, אותן תלה במדרש שמעון 
הצדיק. התעמק הדבר, 'בדברי מקובלי גירונד, ור׳ אשר בן דוד. את 
ם׳ הבהיר פירש בין השנים 1331 — 1335 . פירוש זה נדפס בעילום שם. 
בשם ״אור הגנוז״. במהדורת ם׳ הבהיר, 1883 . ם׳ חיבר גם פירוש 
קבלי לפדר״א — שאבד. פירושיו לס׳ יצירה ולס׳ הבהיר שרי¬ 
רותיים מאוד, והוא מייחם לרמב״ן דעות שהן הסך דעתו האמיתית. 
ספריו היו ידועים למקובלי סלוניקי בתחילת המאה ה 16 , ושלמה 
אלקבץ חאשים אותו ש״לא כיוון אל האמת". לעומתו שיבח ר׳ מאיר 
פופרש את פירושו לס׳ יצירה ועשאו יסוד לפירושו "אור בהיר". 

על אחיו, יצחק, ר׳ כרך א׳, עט׳ 187 — 189 . 

ג. שלום, פרקים מתולדות ספרוח הקבלה (ק״ס. ר, 109 — 118 ). 

תדפ״ט—תר״ץ 1 הנ״ל, פרקיס לתולדות ספרות הקבלה, 59 — 66 , 

תרצ״־א, הנ״ל, הצימס הראשון מן המדרש הנעלם (תרביץ. ג׳). חרצ״ב. 

ג. ש. 

סהל בן מצליח הנחו ( 910 , ירושלים - 990 [י], שם), חכם 
י קראי, מחבורת אבלי ציון (ע״ע). ביישוב ירושלים דאד, 

מצוות גדולה, וחאסין כי "קרב זמן הישועה". במכתביו ובמסעיו 
בעיראק ובמצרים חטיף לקראות והאשים את הרבניים ברדיפת 
הקראים, בקולות יתרות ובאמונות תפלות. לדבריו, יהודי א״י — 
רבניים כקראים — נבדלים לטובה מאחיהם בבבל, וגם בהתייחסו 
לוויכוח בין ד׳ סעדיה גאון לאהרן בן מאיד (ע״ע) גאון א״י בשאלת 
תלות, ניכרת אהדתו לצד א״י. ם׳ חיבר "ספר מצוות" בערבית 
(בצירוף הקדמה עברית; פורסמה ע״י א. א, הרכבי ב״מאסף נדחים", 
1 , 1878 ), פירוש לתורה בשם "משנה תורה", פירושים לישעיה 
ודניאל (לפחות), שמהם נשתמרו רק קטעים. ודקדוק עברי בשם 
"לשון למודים". בעברית חיבר "תוכחת מגולה" אל יעקב בן שמואל, 
מתלמידי רס״ג (פורסם ע״י ש. פינסקר, "לקוטי קדמוניות", ב׳, 
תדס״ג! אנג׳: נמוי — ר׳ בינל׳) וספר פולמוסי נגד רס״ג, שאבד. 
ע״ש ם׳ נקרא המושב הקראי מצליח שנוסד ב 1950 בקרבת רמלה. 

ש. פינסקער, לקוסי קדמוניות, (מפתה בעדני! תו״ך! , 602111114:1 . 5 

: 1908 , 41 - 30 , 1110 €!1007■)/ 0]7{>0710}111 0( 800310/1 0110X1 >־ %01 ?< 7 

, ! < 0 מ 1 תי־ז .״ 1 ; 1935 .(. 5.7 צש 41 ת 1 ) , 11 , 7 ' 0 x 11 0x13 811x3101 .{ 

■ 1 , (( 010/101 1/1 8);7.0x1 ת 0 ז 1 מ\נ . 2 ; 1952 , 122 — 109 ,/( 7 ן 010 (/ 1 ו< 4 / 0 x 0110 ;' 

. 1959 ,(.זז. 5 . 1/11x71 

סהר, בתי, (ב״ם), מקומות שבהם נכלאים בני אדם, לרצות עונש 
שנגזר עליהם ע״י רשויותיה של המדינה וכן כדי להבטיח 
את חיסעתם לביתס״ש, ננאשבים או כעדים, או לכסותם לציית 
לצוויו (בזיון בימ״ש או מאסר חוב). 

החבישה בב״ם כעונש על עבירה היא פרי המחשבה המשפטית 
והחברתית המודרנית. עד אמצע המאה ד. 19 שימשו ב״ם לא כמקו¬ 
מות שבהם היה העבריין מרצה את עוזנו מכוח גזר־דין, כי אם בתי' 
משמר בטוחים, בהם היו הנאשמים כלואים עד בירור דינם. משנקבע 
ע״י ביהמ״ש, כי עברו עבירה חמורה, היו מוצאים להורג. היתד, 
העבירה מסוג העבירות הקלות, היה עונש קל בצדה, כתשלום קנם. 
יוסף הושם בביה״ם לפני שהוברר דינו, ושוחרר לסי פקודת פרעה 
בלי שהוברר דינו (ברא׳ לס, כ: מא, יד). במאה ה 16 הוחל בכליאת 
סוגים מסוימים של עבריינים, כפושטי יד מועדים, סשוטטי-הדחובות 




455 


בהד בזי 


454 


ללא כל מקום מגורים קבוע ופרוצות, במגמה להחזירם למוטב. 
למטרה זו הוקמו בכמה ארצות מוסדות ציבור בצורת ,,בתי מלאכה" 
(ו.ק 0 ל 118 ־ 0 1 י " ), שביסודם הונח לראשונה הרעיון של תיקון העבריין. 
וע״ע מעצר ומאסר. 

תפקידם של בה״ס הרגילים נשאר כשהיה. כמקומות כליאה שימשו 
בורות מעלי־צחנה, או תאי־מעצר בטירות, במגדלי ערים, במרתפים, 
בבנייני שוק. לרוב היו בה״ס נשכרים לצורך השעה. האסירים לא 
מוינו לפי סיב העבירה שעברו, לפי גיל, לפי אופי ותכונות או לפי 
כל חלוקה אחרת. הכל הוכנסו יחדיו; גברים ונשים, זקנים ונערים. 
בעלי-חוב אזרחיים, נאשמים בעבירות פליליות שחיכו למשפטם 
ואסירים שכבר הורשעו בדין, צלולי דעת ומטורפים. החדרים לא 
היו מוסקים כהלכה בימות הקור, והממונים לא נתנו דעתם כלל על 
סדרי הנקיון והבריאות, הפרימיטיווים ביותר. מזונם של האסירים 
היה דל, וקש היה משכבם. תפקידו היחיד של הממונה על בית־ 
הסוהר היה להחזיק את האסירים במשמר. באנגליה היה הממונה 
מקבל דמי כניסה בעד בל אסיר שנשלח אליו. גם בעד כבלי־הברזל 
שבהם נכבלו האסירים נדרש תשלום מיוחד. בעלי היכולת שילמו 
בעד הנוחות שסופקה להם: כבלי־ברזל קלי משקל ומתאימים 
למידתם, סזון טוב יותר מהרגיל, ואפילו חדרי־בליאה מרווחים. 
מעוטי־היכולת סבלו ביותר. רבים מהם מתו מקור, מרעב וממצוקה. 
גם המוסר היה ירזד ביותר. איש לא נתן דעתו על תיקונו של 
העבריין ועל החזרתו לחברה שלם בגופו וברוחו. זו היתה תוצאה 
ישירה של הדעה המושרשת על מטרת העונש בחברה האנושית. 
כל עיקרו של העונש, לפי ההשקפה שרווחה עד המאה ה 19 , לא 
בא אלא כדי לשמש גמול ושילם על מעשה העבירה ולהטיל אימה 
על העבריינים בכוח: "למען ישמעו וייראו". מכאן הענשים האיומים 
באכזריותם שהוטלו על עבריינים ואפילו בשל חטאים קלים, ומכאן 
התנגדותם הנפרצת של מחוקקים ושופטים באותם ימים להמתקת 
הדין ולביטול הענשים החמורים. מוות והפלת מום בגוף היו ענשים 
מקובלים על הרבה סוגי עבירה, ובכמה מדינות. כמו אנגליה וצרפת, 
היתד, נהוגה כמעשה עונש גם ההגליה לארצות שמעבר־לים. הרעיון 
של מעצר בבית־הסוהר כדרר ענישה טרם נולד. אתר הסופרים 
תיאר את בית־הסוהר של המאה ה 18 באנגליה כ״פרוזדור לעולם 
החדש או לעולם הבא". 

רוחות חדשות החלו מנשבות במאה ה 18 . ובישרו את בואה של 
תקופה הדשה, תקופת התיקונים בתחום המשפט הפלילי אשר הביאה 
בעקבותיה גם את אימוץ המאסר כתחליף לענשי גוף אכזריים ומיתה. 
בצרפת נולדה התנועה לתיקונים תודות לכתביהם של וולטר 
ומונטסקיה (ע׳ ערכיהם). באיטליה הונח היסוד למדע הפלילי על ידי 
בקריה (ע״ע) במסתו המהוללת ״על עוונות וענשים״ ( 1764 ), אשר 
קעקעה את יסודותיהן של שיטוח הענישה שהיו נהוגות עד אז 
באירופה. במחקר זה הונח לראשונה היסוד לעקרונות הענישה 
המשפטית של ימינו, היינו, שהצידוק היחיד לענישה בידי אדם הוא 
הגנת ההברה ע״י מניעת החטא; כי לשם השגת פטרה זו אין הכרח 
ואין תועלת בענשים חמורים, ובייחוד בעונש הפיתה, ושענשים 
קלים, מותאמים לחטא, או מוטלים במהירות ובעקביות, יעילים 
יותר מחומרה מקרית. בהשפעת בקריה החלו שואפי התיקונים גם 
באנגליה, ביניהם רומילי, בלקסטון. בנתם (ע׳ ערכיהם), עובדי הסעד 
ג׳ון חאוארד (ע״ע) ואחריו אליזבת פרי, להתריע על שיטת הענישה 
המשפטית המבישה ועל מצבם הירוד של בה״ס. אלה טענו כי ענשים 
חמורים לא זו בלבד שאינם מועילים, כי אם מגבירים את העבריינות. 

במאה ה 19 באה מהפכה גמורה בהשקפת הדור על מקומו של 
העונש במשפט הפלילי ועל דרכי הטיפול בעבריין. לפי עקרונותיה 
של השקפה וו מן הצורך הוא להעסיק את האסיר שעות רבות בכל 
יום במלאכה העשויה לפרנס את בעליה. כדי שימצא את מקומו 
בחברה לאחר שחרורו מבית־הסיהר: ולהחדיר לקרבו את ההכרה, 



נית ס-ר.ר באננ?יר., אמצע הפאר! ה 19 . האסיריס העזפרים ספעיליס דוושות: 
היושבים פורטים ׳שקים 


כי הכליאה וההרחקה לתקופה ממושכת מן החברה הן העונש על 
החמא שחטא, ולא העבודה שבה הוא מועסק. את האסירים יש למיין 
לפי גילם, נטיותיהם ועברם ולפי מידת הסכנה החברתית הנשקפת 
מהם והסיכויים להבראתם ע״י טיפול ופיקוח. אין לערבב עבריינים 
מועדים בטירונים, בריאים — בחולי נפש. לכל סוג יש לספק את 
מכשירי־ד,עבודה הדרושים לו במיוחד. העסקת האסיר בעבודה עשו¬ 
יה לסייע בהחזרתו למוטב. 

מבחינת תפקידם בהליכי המינהל הפלילי נחלקים בימינו בה״ס 
בדרך־כלל לארבעה סוגים: (א) אלה שנועדו לכליאה לתקופת מעבר, 
לרוב ב״ם קטנים, המכילים תאים מועטים בתחנות משטרה אזוריות. 
(ב) בד,"ם שבהם מחכים עצירים למשפטם או לביצוע גזר־הדין 
שהוטל עליהם, אלה מצויים לרוב בקירבת ביהמ״ש, למען הקל על 
הבאת העצורים לבניין המשפט. כ״ב משמשים בד,"ס האלה גם 
לכליאת עבריינים שהוטלו עליהם תקופות מאסר קצרות. (ג) בה״ס 
שבהם מבוצעים גזרי דין של פאטר. אלה הם הרוב, ובהם מחולקים 
האסירים לפי חומרת העבירה וגודל העונש. הדרישה הגוברת והולכת 
לטיפול אינדיווידואלי באסירים הביאה למיון פנימי נוסף בין 
כתלי בה״ס. (ד) מוסדות שבהם נכלאים עבריינים שהם מסוכנים 
ביותר לחברה, כגון: מטורפים ועבריינים מועדים, שלא ניתן להשיבם 
למוטב. 

ברוב הארצות קובע החוק, כי ועדות מיוחדות של שופטים 
ואנשי־ציבור יבקרו לעתים מזומנות בבה״ס וייעצו לסוהרים ולמנ¬ 
הלים בענייני הטיפול באסירים■ בכמה ארצות מטיל החוק את החובה 
על בתי המשפט לפקח על עבודת בה״ס, כדי למנוע שיטות ניהול 
פסולות. 

תקנות נוקשות הכופות ציות מוחלט לממונים וקובעות הוראות 
קפדניות לסדר ולמשמעת, עודן נחשבות לאבני־היסוד במינהל כמה 
מבה״ס. אסירים העוברים עבירות בין כתלי בה״ס עודם צפויים 
לענשים חמורים, כגון שלילת וכויות, קיצוץ מנות המזון ואבדן 
ציוני־קידמה ( 5 ! 1 ז 3 תז 11 ״״!). על עבירות חמורות קבועים ענשים 
חמורים ביותר, כגון כליאה בצינוק צר ואפל, העמדת הסזון על 
לחם צד ומים לחץ, שלילת כלי המיטה, כבילת ידים ורגלים וקשירתן 
לדלת התא או ליתד שברצפה. בכמה מקומות נהוגות גם עבודה 
ענשית ומלקות. לעומת זה נהוג להעניק לאסירים צייתנים פרסים 
מיוחדים על התנהגות טובה. פרסים אלה ניתנים בצורת זכויות 
נוספות, רשות לראות פני מבקרים ולקבל מכתבים וחוסר קריאה 
אתר לעתים תכופות יותר, מנות אוכל משובחות יותר, תאים טובים 
יותר, והאפשרות להיות מועסקים בעבודות חוץ. כן נוהגים למחול 
להם על חלק מתקופת המאסר בגלל התנהגות טובה (בכמה ארצות 
עד שליש). ברוב בתה״ס ניתנים לאסירים שירותי רפואה ע״י 
מומחים־לדבר. ככלל אלה פסיכיאטרים, פסיכולוגים וסוציולוגים. 




45; 


:ד־ ב;י סז־"־ורדי <ל־ 


456 



מוסד לנערים ע׳־ש קנדי; מלרננטאח, .*ירנ׳יניה המערבות, אה״ב (פזשרד 
המשפטים האמריקני, אב!ש בחי־הסוהר) 


בכמה ארצות ניתנת לאסירים האפשרות לרכוש השכלה מן החוץ. 
מורי דת ומסיפים מבקרים בבה״ם בימי חג ומועד. ידואגיס לעריכת 
מקסים דתיים לאסירים. 

בזירה הבי״ל ניכרת התקדמות רבה ב 100 השנים האחרונות. 
במאמץ לשוות צביון אחיד לעקרונות הענישה והטיפול בעבריין. 
התנועה החלה ב 1872 עם כינוסו של הקונגרס הבי״ל לבה״ס 
בלונדון, מפנו צמחה ברבות הימים ועדת בר,״ם הבין־לאומית (-• 610:1 

01 ?? 1 ] ו 155101 וחמו 00 • 0011:5111130 ? 11 ת 4 0041 ? 1131101141 ), שרוב 

ארצות התרבות נספחו כחברות לה. הוועדה נהגה להתכנס אחת 
לשנה כדי לדון בעניינים הנוגעים לשיטות בה״ס ולתיקונים במשפם 
הפלילי. הועה״ס של הארגון היה מכנס קונגרס בייל אחת לחמש 
שנים. ובו היו משתתפים כצירים מנהלי בת״ם, משפטנים וסוציו¬ 
לוגים, ודנים בכל הבעיות הנוגעות לטיפול בעבריין ובאסיר. ב 1951 
הוקם בחסות האומות המאוחדות מוסד בי״ל חדש למניעת חטאים 
ולטיפול בעבריינים. לפי החלטת הוועדה הכללית היה על האדם 
לכנס אחת ל 5 שנים קונגרס בי״ל. דוגמת אלה שכונסו קודם לכן 
ע״י ה 0 ק?ן. הקונגרס הראשון בחסות האדם כונס ב 1955 , בז׳נווה, 
ובו היו מיוצגות 51 ארצות. ביניהן ישראל. בישראל מוסדרים 
ענייני ב״ס באמצעות פקודת בה״ס משנת 1946 אשר נחקקה ע״י 
המחוקק המנדטורי במתכונתו של המשפט האנגלי. מבחינה מינהלית 
שירות בה״ס הוא יהידה נפרדת במשרד המשטרה. בראשות נציב 
בה״ם, ולהלן קביעותיה! החשובות ביותר של הוראות חיק אלה 
ואחרות בתחום ענישת עבריינים: (א) יש להפריד בבה״ס בין 
אסירים ואסירות. ( 1 ) אסירים המחכים למשפט. יוחזקו בנפרד 
מאסירים שנתחייבו בדין; ( 2 ) צעירים מבני 16 לחוד ומבוגרים 
לחוד 1 ( 3 ) אסירים אזרחיים לא יבואו בקהל אסירים סליליים! 
( 4 ) עבריינים מועדים יוחזקו בנפרד מעבריינים הנענשים בפעם- 
הראשונה. האסירים שנידונו יחולקו לסוגים נוספים לסי אורד תקופת 
מאסרם. (ב) כל אסיר חייב בעבודה, אך אין להעסיק אסיר בעבודה 
קשה. ביו בתחומי בה״ס יבין מתוצר. להם, אלא לסי אישור מיוחד 
מטעם רופא בה״ם. כן אין להעביד אסירה מחוץ לב״ס. אלא בהמלצת 
הרופא ובעבודה הראויה לנשים. כל אסיר זכאי לשכר עבודה, בהת¬ 
חשב בסוג העבודה, במסירותי של האסיר ובחריצותו, וחסכונותיו 
נשמרים ליום צאתו מבה״ס. שעות העבודה ושעות המנוחה השבו¬ 
עיות נקבעות ע״י נציב בה״ס במסגרת חוק שעות עבודה ומנוחה. 
ועדת שחרורים רשאית לשחור אסיר מחיבת עבודה או להגבילה 
מכל סיבה סבירה שתיראה בעיניה. (ג) האסירים רשאים לשגר 
מכתבים ולקבל מכתבים מן החוץ לעתים קבועות. כן רשאים הם 
לעתים קבועות לקבל פני קרובים ומכרים בתחומי ראייתו ושמיעתו 
של פקיד בה״ס. לאסירים המחכים למשפטם סותר להיוועד עם פרק¬ 
ליטיהם שלא במעמד אדם זולתם. נד) יש לייחד בבה״ס חדר לצרכי 
דת, ומורי דת מותר להם לבקר בשעות המיוחדות לכך את בני 
דתם ולערוד עמהם טקסים דתיים. (ה) היחס לאסירים מצד הסוהרים 


צריך להיות אנושי. באסירות מטפלות רק סוהרות. יש לשמור 
שמירה קפדנית על נקיונם ובריאותם של האסירים. הפיקוח על 
הבריאות נתון בידי רופאים ממשלתיים. אסיר שחלה מתלה רצינית, 
ובבה״ס שבו הוא כלוא אין אישפוז נאות. יש להעבירו לבי״ח 
ממשלתי שמחוץ לבה״ס. (ו) בבה״ס יש אמנם להנהיג משמעת 
חמורה, ואת עוברי העבירה בין כתלי בה״ס יש להעניש, אך מן 
ההכרח לתת לאסיר את האפשרות לשמוע תחילה את ההאשמה 
וההוכחות נגדו, וללמד זכות על עצמו. 

במסגרת הנסיונות להכניס שיטות כליאה הדשות הופעל ביש¬ 
ראל בית־סוהר פתוח בחלקו בו נהנים האסירים המרצים בו את 
ענשם מתנאי מאסר תפשיים ונוחים יותר ומזכויות רחבות יותר 
מאשר האסירים בבד,״ם הסגורים. לב״ם זה הנקרא ״מעשיהן״, מובאים 
אסירים אשר אינם מהווים בעיה בטחונית, ואלה המסוגלים להתנהג 
בראוי במסגרת פתוחה בלי לנצלה לרעה. בה״ס הוקם ב 1952 
ומאז עברו דרכו אלפי אסירים. חיי בת״ס מתנהלים ע״פ סדר קבוע 
של עבודה ופעילויות אחרות והאסירים מסתובבים באופן חפשי 
בשטח המחנה. סגל בה״ס משמש להם כיועצים ומדריכים בבעיות 
אישיות, משפחתיות ושיקומיות. רוב האסירים יוצאים לחופשות- 
בית, מדי מספר חדשים וכן הם נהנים בד״כ מהפחתת שליש מתקופת 
מאסרם. שתי הנחות שהו¬ 
נהגו בבד,"ם לגבי אסירים 
המתנהגים כהלכה בעת 
מאסרם. בשנת 1966 נוספו 
לתקנות ב״ס הודאית ב¬ 
דבר טיפול משקם: מגמתן 
הוצאת אסירים השפוטים 
לתקופות של שלוש שנים 
ומעלה לעבודות חוץ במ¬ 
קומות אשר ייתכן שימ¬ 
שיכו לעבוד בהם לאחר 
שחרורם. שכר העבודה מצטבר בפקדינו של האסיר ועומד לרשותו 
עם שחרורו. כ״כ רשאי האסיר לבקש להעביר חלק משכר עבודתו 
לתמיכה במשפחתו. 

בישראל פועלת אגודת מתנדבים המטפלת בשיקומו של האסיר 
והעבריין. במטרה לסייע להם כאשד הם עוזבים את בה״ס במצי¬ 
את עבודה וסידורים ראשוניים אחרים וכדי למנוע מהם לחוור 
לסודם. 

אתגר חדש הוצב בפני בה״ס בישראל לאחר מלחמת ששת הימים 
ובעקבות מעשי החבלה שבוצעו בתחומה. מתבלים שביצעו פיגועים 
נידונו לתקופות מאסר ממושכות והם מצויים בבה״ס בישראל 
בתנאים שווים לאלה של אסירים ישראליים. 

1111 "י 1 ; 1777 , 1 ) 1/1 07111 1 ) £71/11072 מ; ! 711011 ? / ס 116 > 51 ,(ץז 3 ׳ל\ 10 ־ן .[ 

- 71 ! 1 ב.א ., 1 ; 1885 ,) €71171 / 0 16117:011011 ? 1 ) 071 7/16 , 6 תג 0 

. 1 טנ[מט־ 01 . 84 ; 1958 , 111 ־ 1 ,■ 117 ^ 1 101  1011 ) 11 ) 11 )■(? ) 117 017 611 ( €071£ .ז\ 1 . 11 ) £111 ; 1955 , 1 ) 1170 ( 0 ) 01 ) 5 
- 0017 1 ) 217 ; 1955 ,:;זסקסא : 11/101 ){} 0 ( 0 ) 71 ) 111 ) 0 ) 7 ? ) 7/1 1 ) 017 ) 1 ה €71 
. 1 ־ 196 , 1 ) 1110 117 711077 ? , 1100 ;£ ./י\ .[ ; 51 ) 19 ,:ז 0 ק 10 ז , 51 )•(£ 

ש. ז. ח. 

סהרורךי אל- 15 )״ משפחת שופטים מוסלמים ומים" 
טיקבים (ע״ע צופיות) בעיר סהרורד׳ בצפון*מערב איראן. 

החשובים בבניה:( 1 ) שהאב א־דץ יחיא ( 1155 — 1191 ), פילוסוף ומיס־ 
טיקן. בגלל השקפותיו הפילוסוסיות־דתיות, הוצא להורג בחלב׳ 
בהשפעת החוגים המוסלמים האורתודוכסיים, ע״י השליט אלימלך 
א־ס׳אהר (בן של צלאח א־דין). משנתו הפילוסופית של ס׳ היא 
מזיגה של רעיונות נאואסלסוניים׳ קדם־אסלאמיים ואסלאמיים. הוא 
ראה עצמו כתלמידו של אריסטו, ובאינטרפרטציה שלו לדברי 







457 


סודר״דד׳ <ל־ 


:ויו י 


458 


אריסטו הוא מושפע מאבן סינא. חיבורו החשוב ביותר, אשר נו 
מונעות השקפותיו הוא "כתאב חכמת אל־אשראק" (ספר חכמת 
ההארה [אילומינציה]); י״ל בסהראן נ 1898 . 

( 2 ) שהאב א־דין אבו־חפץ ( 1145 — 1234 ), היה ראש הצופים 
בבגדאד. חיבוריו החשובים ביותר הם: 1 . עוארף אל־סעארף (.טוב 
ודעת״). ספר זה מכיל את עיקרי שיטתו הצופית. 2 . כשף אל־נצאאח 
אל־אימאנ;ה וכשף אל־פדאאח אל-יונאניה ("גילוי עצות האמונה 
והנאצה היוונית), פולמוס נגד הפילוסופיה היוונית. 

י. י, נולדציזזר. קיצור תולדות הספרות הערנית. 46 — 41 . תשי״ב: 

ר, א. ניקולס־ן, הולדות הספרות הערנית, 216 , תש״ו 1 , 0.16111 .!ד 
ושם ביבל׳) 1164 , 1114 — 1 ־ 28 ,] , 1110001000 ־ $10101091110 10 0 ) )? 101 * 1 }< 
.(ספווסת נענו׳ 360 — 361 

710 לי!'(''(,י) ( 1 ו 151 !טל 1 חנתרח 10 ; מלאט' $ג 1 חות 30 — שינה. 0 ז 13 ג 1 לת! 3 
— ללכת), הליכה ועשיית מעשים נצורה אוטומטית במצב 
של שינה חלקית או הכרה מעורפלת. תופעת הם , פוכרת עוד מימי 
קדם וניה״ב עודרה עניין רב בגלל הדרמתיות שבה. 

הם' שכיתה בגיל הילדות וההתבגרות. היא מצויה יותר בקרב 
הזכרים. לפרקים הם׳ היא תופעה חד־ או דו־פעסית אצל ילדים דינ¬ 
מיים. בעלי דמיון עשיר. במקרים אלה איך תופעה זו פגיעה לביקורת 
רפואית. היות שהיא חולפת ואינה מלווה סימנים נפשיים אחרים. 
בד״כ המניעים הנפשיים במקרים אלה הם החרדה, הפחדים מן ה¬ 
חושך והבדידות בלילה והדחף הבלתי מודע להימצא בקרבת ההורים 
ונמיטתם. פעולה זו. ככל תופעה היסטרית (ע״ע היסטריה) אחרת, 
באה לפתור קונפליקט בצורה חולנית ולהפיג את המתח והחרדה. 
אנשים בעלי אופי היסטרי נוטים להיות סהרורים. 

הסימן העיקרי של ם׳ הוא הליכה תוך שינה ( 8 ח 1 > 11 ב׳״< 516£1 ). 
הסהרורי מסוגל לפעול פעולות מורכבות, כגון התחקות אחרי משהו 
או מישהו, התחמקות, הפעלת מכשירים, כתיבה במכונת כתיבה. 
פתיחת מקרר חשמלי, ולפעמים אף פעולות הכרוכות בסכנה רבה, 
שבוודאי לא היו נעשות בהקיץ, כגון טיפוס על קירות. לכל הפעולות 
האלה סיבה לא־מודעת, תוכן סמלי ותכליתיות ברורה. בל תודעתו 
של הסהרורי מרוכזת אך ורק בפעולה שהוא פועל והוא אטום לגמרי 
לנעשה סביבו. הפעולה נמשכת למן שניות ועד שעות. והיא מסתיימת 
בשינה עמוקה. לפעמים הסהרורי זוכר קטעים מהחוויה, אך עפ״ר 
אינו זוכר מאומה. תופעת הס' מלווה גם סימנים משניים, כגון סיוטי 
לילה, דיבור תוך שינה, הרטבה בלילה וחריקת שיניים. ביום קיימות 
לעתים כל מיני תופעות היסטריות ונורוטיות, כגון פחדים כפייתיים, 
כרסום צפרניים או עווית בפנים. 

יש שהם׳ היא ביטוי של מחלה קונוולסיווית אפילפטית, וקשה 
לקבוע אם מקורה פסיכוגני או אורגאני. הם׳ עלולה להופיע בצורת 
מגפה בקבוצות סגורות, כאשר ההזדהות בין בני הקבוצה איתנה 
וכל הקבוצה נתונה לתנאי דחק וחרדה. 

הטיפול ניתן בהתאם לסיבה, בסקרים הפסיכוגניים ההיסטריים 
יהיה הטיפול נפשי, חינוכי, סביבתי ומשפחתי! במקרים האורגאניים 
— בתרופות, עם סיוע נפשי וסביבתי. 

1611 ז\; .צ ; 1945 / 0 !(-! 0 ) 7/1 ) 1:1 (! 10 ז 106 /)(: 7 7/16 , 0011:1101 ?. 0 

; 1959-1906 , 1-111 ,ץ • 1011 ־ 1 ( :ץ! 7 { 0 )/ 1600 ) 7/011 ה 1€0 !) 1 ח}/ ,(. 011 ) 

/ 0 )/ 11600 ) 7 ').)) 7 ^ £70 גמ 70 > ,(. 1 ) 0 ) 11 ג 1 ק 0 ^ 1 . 1 . 14 - מב 1 דו 1 ) 06 ז? 

. 1967 ,/( 0/11011 

מ. 

סוא, ע״ע סאיס, 

סואידס (סוידס) — 106611,2:061604 ! 1 — שפו של לכסיקון בי¬ 
זאנטי שנתחבר סמוך לשנת 1000 . השם ס׳, שמשמעו לא 
נתברר כל-צרכו, הובן, מהמאה ה 12 ואילך, כשמו של המתבר, ועליו 
איו ידיעות. ם' מכיל כ 30,000 ערכים, מסודרים בסדר אלפביתי (לפי 
המבטא היווני המאוחר), מתהום הספרות, הגאוגרפיה. מדעי־הטבע, 
פילוסופיה, מיתולוגיה, דת ועוד. ערך המאמרים משתנה לפי טיב 


מקורם. יש בהם שיבושים, אך המידע האצור בהם הוא חיוני להכרת 
הספרות היוונית והביזאנטית הקדומה. וע״ע אנציקלופדיה, עם׳ 
628 ! גלוסה. 

. 1936 ,:וז 0 ) 111 )() 160 ו $1 . 4 1 ) 111 ' ־מ(£ ,ץ 0 י{ 1 <זי 1 .* 1 

סואץ 1 -,;-^). 1 . תעלת־מים בצפון־מזרח אפריקה, המחברת 
את הערים פורט־סעיד שבים התיכון אל העיר ם' שבים־ 

סוף, והיא הנתיב הימי הקצר ביותר בין אירופה, אפריקה המזרחית, 
הודו והמזרח הרחוק. מאז 1967 משמשת התעלה קו הפסקת־אש בין 
ישראל ובין מצרים, והיא הסוסה לתעבורה ימית (ע״ע מלחמת שעת־ 
היפים). אורך התעלה 162.5 ק״ם, ויש שם עוד 11 ק״מ של תעלות־ 
גישה, החידרות לתוך הים, ליד נמלי-הבניסה ם' ופירט־סעיד. רוחב 
התעלה, עם מיום בנייתה. נע בשסח העליון בין 59 — 98 מ', ועמקה 
היה 8 מ׳. בין השנים 1876 — 1554 בוצעו 7 תבניות־פיתוח שעסקו 
בהרחבת התעלה והעמקתה, והוכנסו בד. ספינות מיוחדות, שעסקו 
בגריפת חול מקרקעיתה. לפני סגירת התעלה היד, רחבה נשסח 
העליון 125 מ׳. ועמקה — 13.75 מ׳ — איפשר מעבר אניות בשוקע 
של 12 ם׳. העומק של סעיף־ההצטלבות ליד אל־נלאה היה 11 ם', 
תכנית-הפיתוח השמינית, שנקראה גם "הכניה־נאצר'׳, עמדה להס¬ 
תיים נ 1968 , וקבעה העסקת התעלה עד 14.70 מ- והרחבתה בשסח 
העליון עד 250 מ', סגירת התעלה והפסקת ניקויה גרפו לשיבושים 
במידותיה ובעסקת. 

תוואי התעלה. התעלה נחפרה לאורך איבום בין שתי רמות 
מדבריות. שגבהן המירני הוא 16 מ׳ מעל פני־הים. בקטעים הנמוכים 
של האיבוס ישנן 3 ימות הנכללות בתוואי התעלה: ימת־תממח 
והימות המרות — הגדולה והקטנה, המחוברות לימה אחת בקטע 
הצפוני. לאורך 45 ק״מ, ביו פורט־סעיד לקנטרה. חפורה התעלה 
בתוך קרקעית של לגונה ביצתית, והיא מוגנת נגד סחף ע״י סוללות 
חת-יפיות! הסוללה המער¬ 
בית מתרוממת מעל פני־ 
הים, ועליה עוברים הכביש 
ומסה״ב מאיסמאעיליה ל־ 
פורט־סעיד. וכן תעלת המים 
המתוקים (הנקראת עבא־ 
מיד,). ממזרח לתעלה מצו¬ 
יות מלחות וממערב — 
ימת-מנזלה. מקנטרה דרומה 
חפורה התעלה בתוך חולות. 
פרט לקטע שליד פרדאן, 
ששם היד. צורך לחצוב ב¬ 
סלע קרטוני. בשטח הנמוך 
(קרקעית של ימד. רדודה 
קדומה) שליד אל־בלאח, 
נחפרה תעלה עוקפת, ב¬ 
אורך של 12 ק״מ, שאיס• 
שרד, תנועה דו־סיטרית. ה¬ 
גשר תנע של כביש ורפ״ב 
שבקרבת פרדאן נהרם ב־ 
1967 . מדרום לימת-תמסה 
(ארכה 16 ק״מ ורחבה 10 
ק״ם), חצובה התעלה ברכס 
סלעי ומסתיימת נימות ה¬ 
מרות. ארבה של הימר. הג¬ 
דולה. במרכזה — כ 17 ק״ס 
ורחבה 9 ק״ס! היא עסוקה, 
ורחבה הרב איפשד תנועה 
דו־סיטריח של אניות. הימה 





459 


ט־א־ 


460 


הסרה הקטנה רדודה, והיה צורך להעמיקה. נקטע הדרומי — מדרום 
לימות המרות — עוברת התעלה באיזור סלעי נמוך, המכוסה חולות, 
והיא משתמשת במספר קטעים בתוואי של תעלה שנחפרה בזמן 
קדום (ר' להלן. היסטוריה). 

התעבורה בתעלה. בגלל צרותו של נתיב־השיט, הונהגה 
בתעלה שיטת השיירית. שיצאו 3 פעמים ביום מצפון ומדרום 
וחלפו זו ליד וו בקטעים המיועדים לבך: בימה המרה הגדולה. 
בימת־תמסת ובתעלה העוקפת ליד אל־בלאח. תנועת המטענים לכיוון 
צפון היתה גדולה יותר מהתנועה דרומה ורוב המבליות חזרו דרומה 
ריקות. בשנת 1966 עברו בתעלה 21.250 אניות. בעלות מטען פורשה 
של 274 מיליון טון ונשאו כ 194 מיליון טון לכיוון צפון וב 47 
מיליון טון לכיוון דרום■ כ 70% מהמטענים היו נפט ומוצריו — ב 166 
מיליון טון במעבר מדרום לצפון. וכ 9 מיליון טון במעבר מצפון 
לדרום. ההכנסות מהמעבר של כל האניות הסתכמו ב 273 מיליון 
דולאר בערך. תנועת הנוסעים באותה שנה הגיעה ל 299,557 נפש. 

ערי איזור-התעלה הגדולות היו פורט־סעיד, איסמאעיליה ו 0 ' 

(ר׳ להלן). פורט־סעיד ( 283.400 תוש׳ ב 1966 ) נבנתה בעת החפירה 
בכניסה הצפונית, ומצויים בה משרדי רשות־התעלה. רוב תושבי־ 
העיר נטשוה אחרי מלחמת ששת הימים, והיא איבדה את מקור 
פרנסתה העיקרי. איסמאעיליה ( 156.500 תוש' ב 1966 ) נוסדה אף 
היא בזמן הפירת התעלה, והיתד, מרכז צבאי ומינהלי חשוב. היא 
נהרסה ברובה אתרי מלחמת ששת הימים — ב״מלחמת־ההתשה". 
מס״ב וכבישים עוברים לכל אורד צדה המערבי של התעלה ומח¬ 
ברים את ערי-התעלה אל איזור הדלתא וקהיר. ספה״ב שבצדה 
המזרחי של התעלה מפורקת. על התעלה במשפט הבין־לאומי ובהיס¬ 
טוריה — ר׳ להלן. 

2 . ה עיר ס', השוכנת בקצה הצפוני של מפרץ־ס/ הוקמה עוד 
לפני חפירת התעלה ושימשה תחנת־מוצא לאניות דואר ונוסעים 
בדרך להודו. התפתחותה המודרנית החלה עם השלמת חפירתד, של 
התעלה. תפקידה העיקרי היה ארגון השיירות למעבר בתעלה. נמל 
מודרני הוקם על האי החולי פורט־אבראהים, שחובר ליבשה ע״י 
סוללה ברוחב 15 מ׳ ובאורך 3 ק״ם, ועליה כביש ומס״ב. נמל נוסף 
הוקם בגדה המזרחית של התעלה בפורט־תופיק, והוא נמצא מאז 
1967 בידי ישראל. אחרי מלה״ע 11 החלו להתפתח בעיר תעשיות 
כבדות לעיבוד מחצבי הסביבה: מנגן, פוספטים ונפט. הוקמו בתי- 
זיקוק ומפעלים כימיים ופט־וכימיים. והעיר הפכה למרכז התעשיה 
הכבדה של מצרים. אוכלוסייתה הגיעה ב 1966 ל 264,500 נפש. עקב 
תקריות חמורות לאורך התעלה מאז מלחמת ששת הימים, נהרסה 
העיר ברובה והתרוקנה כמעט לחלוטין מאוכלוסייתה. 

י. קדמון, קווי הפסקת האש של ישראל — סקירה גיאוגרפית, תשביח, 

, 1969 — 869 ! ): 01 )? 111 11101 ) 0 72 >)ז 5 7/16 , 100136111 } 80 .[ . 1 ־ 1 

. 1969 2 
י. קר. 

תעלת־ם׳ במשפט הבין־לאומי. בהיותה תעלה (ע״ע) 
ימית, כרוכה הגבלת ריבונות המדינה, שבשטחה היא עוברת, בהור¬ 
אות של הסכם בין־לאומי מתאים. באמנת־קושטא מ 1888 , שנכרתה 
ע״י אוסטריד,-הונגריה, איטליה, בריטניה, גרמניה, הולנד, ספרד. 
צרפת. רוסיה ותורכיה (האחרונה היתד, אותה שעה בעלת הריבונות 
הפורמלית על מצרים שנמצאה למעשה תחת חסות [ע״ע! בריטניה). 
הוסכם שהתעלה "תהיה תמיד חפשית ופתוחה בימי־מלהמה ובימי־ 
שלום. לבל ספינות-הפוחר וספינות-המלחמה, ללא הנדל דגל". 
ושהשיט תחפשי בה לא יופרע בכל צורה שהיא (סעיף 1 ). אפילו 
כשהאימפריה העית׳מאנית (כיום, יורשתה מצרים לגבי עניין זה) 
תימצא במצב־מלהמה (סעיף 3 ). לתורכיה ולמצרים נשמרה הזכות 
לנקוט באיזור-התעלה בכל האמצעים הדרושים להגנת מצרים והשט¬ 
חים שממזרח לתעלה ולקיום הסדר הציבורי בהם (סע׳ 10 ), בתנאי 
שלא יהיר, בבך כדי להפריע לשיט החפשי בתעלה (טע׳ 11 ). 


מכיוון שהאמנה נכרתה ע״י המעצמית הימיות הראשיות של 
אותה תקופה ותכליתה היתה ליצור משטר משפטי אובייקטיווי 
לתעלה, נחשבת היא עתה באמנה שיצרה זכויות וחובות בשביל 
כל המדינות, לרבות אלה שלא הצטרפו אליה ואף אלד, שלא היו 
קיימות כלל בשעת כריתתה. 

בעוד שעד קום מדינת-ישראל נשמרו בדרך כלל הוראותיה של 
האמנה (הסטיות העיקריות ממנה אירעו בשתי מלחמות־העולם), 
הרי מאז 1948 נסגרה התעלה ע״י מצרים בפני אניות ישראליות 
ובפני ספינות שהובילו מטענים לישראל או ממנה; ספינות ומטענים 
הוחרמו ע״י בית-דין מצרי למלקוח ימי שהוקם למטרה זו. 

בהחלטה מ 1.9.51 קבעה מועצת־הבטחון של האדם — בעקבות , 

תלונת ישראל — שההגבלות האפורות, שמצרים ניסחה להצחיק י 

בטענה של קיום סצב־מלחפה בינה וביו ישראל. אינן מתיישבות 
עם משטר שביחת־הנשק, ויש בהן משום שימוש לרעה בזכות 
הביקור, החיפוש והתפיסה של ספינות העוברות הרך התעלה. | 
המועצה אף דחתה טענת הגנה העצמית שהועלתה ע״י מצרים, 
וממשלת קהיר נדרשה לשים קץ לכל ההפרעות העומדות בסתירה ! 
להתחייבויותיה הבין־לאומיוח. משלא נענתה פצרים להחלטת־ 
המועצה. פנתה ישראל מחדש למועצת-הבטחון במארס 1954 , אך 
קבלתה של החלטה נוספת נמנעה בשל התנגדותה של בריר,"מ. 

לאחר הלאמת התעלה ב 1956 . הצהירה מצרים על נכונותה לש¬ 
מור על הוראות אמנת-קושטא : היא אף הסכימה ל״ששת העקרונות" 
שנכללו בהחלטת מזעצת-הבטחון מ 13.10.56 , וביניהם העקרון הרא¬ 
שון, שלפיו המעבר בתעלה יהיה חפשי ופתוח ללא הפליה גלויה או 
סמויה. והעקרון השלישי, שלפיו הפעלת התעלה תבודד ממדיניותה 
של מדינה כלשהי. ואולם גם בתקופה שביו 1956 ל 1967 (באותה 
שנה נחסמה התעלה בליל ע״י מצרים — במהלך מלחמת ששת ן 
הימים) נמנע המעבר דרכה לספינות ישראליות ולספינות שהובילו 
מטענים לישראל וממנה. 

ש. רוזן. מעמד חעלודס׳ (הפרקליט. י״א), 1955 : ר. לפידות. הופע 
המעבד בתעלת־ש׳(שם׳ כ״ד). 1968 ; 2/1 * 01 *( 7 , 055 ) 0 ״ 1 ן 

.־ו 0 וה\ 2 ) 8/11/1.1 101 ) 1.11 01111 ס 001£ 30/1/18 • 1 ) 1110 / 0 11 ) 1 ( 00 ! 1 ) 511 )!// 
,ש 1#£11 וז 156 זש 1 \ זס 01 1 ו*׳\ .\ ; 1957 . 1,11 ,״\ב, 1 . 1 ^ 1111600 0£ . 0 ־ 10111 

, 2 ) 811 ) 8 101 ) 00 ס / 80115 £ 0/100 1 ' 01 ח 1/0 • 11 * 1 ) 11 10 ) 1 ) 1 ) 111 / 1 ) 001 1 x 5 ן 

£ח 11 /?/ 11 / 8 11 ) 1110 0 ) 0.01101 811001 ) 111 ) 0 )• €101X1 ,״ 111 > 111101 ) 1 . 1 \ ; 1 ־ 196 1 

-׳ 1 ) 1 ( 11 /ס 11 ) 7 : 011111 £011 ) 41881 ^ ) 7/1 ,[. 1 * 0 ] חבתזזס!.)!^ .^׳י .[ : 10 ) 

)(// /ס 1 * 8/011 1113/101101 )/ 10 )(/ 7 . 081013 ,ן ; 1 969 ,( 01 ) 10 ./סח 

* 1970 , 001101 2 ) 811 1 

י. צ. ב. 

היסטוריה. תעלות מספר נכרו במרוצת הדורות כדי לקשר 
את הים התיכון עם ים־סוף.■ אלו נחפרו מהדלתא לים־סוף. ראשונה | 
שבהן נכרתה. כנראה, בימי פרעה ססיסטריס 1 (המאה ה 20 לפסה״נ), 1 
ואחריה בימי פרעה נכה. דרירש 1 מלך פרם, התלמיים ■הקיסר 
טריאנום. עמר בן אלעאץ, הכובש הערבי של מצרים, פתה מחדש 
את התעלה. שחורה ונסתמה תכופות, מהדלתא לקלזם (קליסמה 
העתיקה, היא ם׳ של ימינו). התעלה נסתמה בכוונה. בפקודת הח׳ליף 1 
אל-מנצור (ע״ע), מטעמים צבאיים. 

במאה ה 18 ביקשו הצרפתים לחפור תעלה, בדי לנבור על 
יריביהם האנגלים. ששלסו על הדרך להודו סביב כף־התקוה-הטובה. 
הסהנדס לה פר (:"סי! ס"־[), שבדק, בפקודת נאפוליון בונאפארט. אם 
אפשר לכרות תעלה בין שני הימים. שלל אפשרות זו, לפי שסבר 
שפני יס־סוף גבוהים מפני הים התיכון. ב 1830 הוכיח צ׳פני 
(זסח 5 פו 01 ) שלה פר טעה. ב 1846 הקים אנפנטן (ע״ע) חברה לחקר 
בעיית ברייתה של תעלת־ם׳, וב 1854 השיג פ, דה לפפם (ע״ע) 
מממשלת-מצרים זכיון לחפירת התעלה. בריטניה ביקשה מתורכיה 
שלא לאשר את הזכיון, בפחדה מהתחרות צרפת במזרח הרחוק. אך 
ב 1866 אישרוהו התורכים. 

אותה שעה היתד, הבדיה בעיצומה, בשלב הראשון, שהוחל ב־ 
1857 , חפרו תעלת מים מתוקים מהנילוס לימת־תמסח. כריית תעלת־ 




451 


נו<ץ !ימוד 


462 


ס׳ נוסה החלה ב 1859 , ונמשכה 10 שנים. רבבות פלחים מצריים 
הועסקו בה כאנגריה, ורבים מתו מחמת תנאי-העבודה הקשים 
והמהלות. ב 1866 ויתרה חברת תעלת־ם׳ על עובדי־הכפיה, תמורת 
סיצוי כספי גדול ממסשלת־מצרים. ב 17.11.1869 נהנכה התעלה 
בטקסים מפוארים. בהשתתפות נציגי בתי-מלוכה מאירוסה. לכבודה 
חיבר ורדי (ע״ע) את האופרה ,.אאידה". 

כריית התעלה עלתה 433 מיליון פראנקים צרפתים — יותר 
מכפליים מהמהיר המשוער. שליטי־מצרים השקיעו % מסכום זה. 
מלבד פועלי־הכפיה, אך החזיקו רק ב 44% מהמניות. ב 1875 הציע 
הח׳דיו אסמאעיל. ששקע בחובות. את מניותיו למסירה במחיר נמוך. 
ממשלת־בריטניה. ביזמת דישראלי, הזדרזה לקנותן, בכסף שהעמיד 
לרשותה לורד ליונל רוטשילד, ושילמה בתמורה 4 מיליוני לי״ש. — 
ב 1882 כבשו הבריטים את מצרים, ובכך השתלטו על תעלת־ם'. 

תנועת המטענים בתעלה גדלה — מפחות ממיליון טונות בשנים 
הראשונות, ל 22 מיליון ב 1910 . 83 ב 1952 . ו 274 מיליון ב 1966 . 
עד 1938 לא היה למצרים חלק ברושי חברת תעלת־ם׳, לפי שב 1880 
מישבנה לבנקים בצרפת את חלקה ברווחים ( 15% ). 

במלה״ע 1 סוכל נסיון התורנים לכבוש את תעלת־ם' (פברואר 
1915 ). בהוזה בין בריטניה למצרים ב 1936 הוכרה זכותה של 
בריטניה להחזיק בסיסים וצבא באיזור התעלה, כדי להגן על 
האינטרסים שלה בתעלה ועל בטחונה. אחרי מלה״ע 11 דרשה מצרים, 
שהבריטים יצאו מאיזור זה, ודרישה זו גרמה למשבר, למהומות 
ולמעשי-אלימות רבים ב 1951/2 . באוקטובר 1954 הסכימה בריטניה 
לפנות את התעלה תוך 20 חודש, וביולי 1956 הושלם הפינוי. באותו 
חודש הלאים ג. עבד א נאצר את תעלת־ס׳, בתגובה על סירוב אה״ב 
לממן את בניית הסכר הגבוה באסואן(ע״ע מצרים. עט׳ 204 ). דבר זה 
גרם למלחמת־ס׳ (ר׳ להלן). 

בינואר 1957 הוחל בניקוי התעלה מכלי-השיט שטובעו בה, וב¬ 
אפריל נפתחה מחדש לשיט. — פ 1948 מנעה מצרים מעבר אניות- 
ישראל בתעלה (ר׳ לעיל, משפט בין־לאומי). במלחמת ששת היפים 
ביוני 1967 שוב סגרו המצרים את תעלת־ס׳ לשיט, בטבעם בה 
ספינות. כוחות ישראל הגיעו לגדתה המורחית. והתעלה היתה לקו 
הפסקת-האש בין שתי המדינות. נסיונות להגיע להסכם, ולו ארעי 
וחלקי. לפתיחת התעלה מחדש, לא הצליחו עד אמצע 1973 . 

מ. 

מלחפת־ם׳, פעולה משותפת של האנגלים והצרפתים נגד 
מצרים שהתנהלה בימים 31.10.1956 — 6.11.1956 , במטרה לתסוס את 
תעלת־ס׳. שהופקעה ע״י גמאל עבד א־נאצר (ע״ע). ולהפיל את 
משטרו. מלחמח־ם׳ התנהלה במקביל ל״מבצע-סיני" (ע״ע א״י [כרו־ 
מילואים], עם' 536 — 539 : מצרים. ענד 204 ), ובתיאום אתו. ונס¬ 
תיימה בכשלון צבאי ומדיני. 

למעשה לא היתה תפיסת התעלה ביולי 1956 אלא סיבה משנית 
לרצון בריטניה וצרפת להפיל את משטרו של נאצר. ממשלות 
א. אידן (ע״ע [כרד־פילואים]) באנגליה. וגי סללה ( 140111:1 ) בצרפת, 
ראו במשטרו של נאצר איום על אינטרסים לאומיים חיוניים 
שלהן במזה״ת ובאלג׳יריה (ע״ע [כרו־מילואיסן. עמ ׳ 209 — 210 ). 
בעיקר צרפת היא שדחפה לפעולה צבאית. אה״ב. בראשות איזנהאוד 
ודלס (ע׳ ערכיהם [כרו־מילואים]). התנגדה לפעולות צבאיות. אולם 
שחי הוועידות (לונדון, אוגוסט/ספטסבר) שכונסו ביזמתה נסתיימו 
בלא־כלום. סהאת בריטניה וצרפת בפני מועצת־הבטהון בשל הלאמת 
התעלה לא הביאה פרי שצעת־פשרה שלהן נתקלה ב״וטו" של 
בריח״מ ( 13.10.56 ). 

כבר באוגוסט/ספטמבר ניהלה צרפת דיונים נפרדים, עם בריטניה 
מכאן, ועם ישראל מכאן, על פעולה נגד מצרים. ישראל נטתה לקבל 
רעיון של פעולה מתואמת בגד משטר נאצר. ב 16.10.56 נפגשו 
בפאריס אידו ומולה ושרי־החו׳ן שלהם. והבריטים שוכנעו לתת את 


הסכמתם להסדר משולש. כוחותיה! של שת; המעצמות היו כבר אז 
במצב של התארגנות וכוננות. וגם היתד, כבר בנמצא טיוטת פעולה 
נגד מצרים. אשר בשלב זה כללה נהיתה באלכסנדריה. ב 22.10.56 
ביקרו ד. בן־גוריון ומ. דיין בצרפת וחתמו, בסוד (מ־״יסצ) ליד 
פאריס, על תכניח־פעולה מתואמת בין שלוש המדינות נגד מצרים. 

ישראל פתחה ב״פבצע־סיני״ (מבצע־,קדש״) ב 29.10.56 . וכעבור 
24 שעות הגישו בריטניה וצרפת אולטימטום הן לישראל והן 
למצרים, ודרשו שכוהותיהן יורחקו 10 מיל (כ 16 ק״מ) משתי 
גדות התעלה. ישראל הסכימה, מצרים סירבה, ובשל סירובה נפתח 
מבצע ״מסקטיר״ (־ 141181101061 ), שבראשו עמדו גנרל סר צ׳ארלז 
קיטלי (ץ 811110 נ 8 > 1 ) האנגלי, ואדמירל פייר בארדו( 01 [ז ב מ) הצרסתי. 
מפקדי הכוחות שנועדו לסעולה במצרים גופא היו הגנרל האנגלי 
סר יו סטוקול ( 11 ש׳\י> 001 ז 5 ), מפקד חיפה ב 1948 . עת נפלה בידי 
ה״הגנה", והגנרל הצרפתי אנדרה בופר (:" 11£ ג>פ). במבצע עצמו 
השתתפו, לפי אומדן, ב 70,000 איש (כוחות יבשה, אוויר וים, מכל 
הדרגים, כולל עורפיים, אנגלים וצרפתים). 

ב 31.10.1956 החלו האנגלים והצרפתים בהפצצת שדות־תעופה 
וקווי־תחבורה מצריים, והדבר סייע להתקדמות הישראלים בסיני. 
ברם, בשל תכנון מסורבל והיסוסים רבים מאוד — בעיקר של 
הבריטים — החלה הצנחת הכוחות הבריטיים בפורט־סעיד וה¬ 
צרפתיים בפורט־פואד רק ב 5.11 , וב 611 הונחתו במוצא־התעלה 
כוהות־קרקע (קומאנדו) ושריון מוגבלים, שהובלו מקפריסין וממלטה 
ע״י צי־נחיתה. כוחות אלה כבשו את פורט־סעיד וסביבתה באותו 
יום. מול התנגדות מצרית עיקשת, שבראשה עמד מושל העיר, הגנרל 
אל־מאגאווי. המצרים הפעילו תותחים נגד-טנקים, וכלים נגד- 
מטוסייס, ומשנהדפו, לבשו החיילים בגדים אזרחיים, ופתחו בצליפות 
מטרידות, בהשתמשם בנשק הרוסי הקל שעמד לרשותם בכמויות 
ניכרות, היו גם צליפות של אזרחים, שהוסתו ע״י השלטונות בקהיר 
להפוך את פורט-סעיד ל״סטאלינגרד שניה". מוקדי-הקרבות היו 
בתחנת-המשסרה של הנמל, וב..בית־הימיח"( 1401150 עזוגא). מושבם־ 
לשעבר של שלטונות הצי הבריטי בשעתם. על הגדה המערבית של 
התעלה, בדרום־העיר. בבית זה התגוננו המצרים בגבורה. עד שנהפך 
לתל־חורבות ע״י תקיפות־מטוסים. לבסוף נכנעו בו 20 לוחמים, 
שהשאירו אחריהם 30 הרוגים. בינתיים הלך וגדל הלחץ חבין־לאומי 
להפסיק את הפלישה, בייחוד מצד אה״ב ובריה״ס. בחצות ליל 
ה 6/7.11 הפסיקו הכוחות הבריטיים־צרפתיים את הלחימה. בהתאם 
לדרישת עצרת-החירום של האדם מיום 2.11 . בשעות האחרונות 
לפני שביתת־הנשק עוד הספיקו הבריטים להתקדם כ 20 ק״מ דרומה 
פפורט־סעיד, לאורך התעלה. עד אל-קאס. הישראלים. לאחר שכבשו 
את כל סיני, הפסיקו את האש כבר ב 5.11 . בשעה שמוצביהס הקד¬ 
מיים נמצאו במרחק כ 16 ק״מ מהתעלה. ב 7.11 החליטה עצרת 
האו״ס על הקמת כוח־הירום, בראשות הגנרל הקנדי אדסון ברנז 
(! 8111 - 0 ). כוח זה, שגדל אח״ב עד 6,000 איש. וכלל דנים. קנדים, 
קולוממנים, פינים, יוגוסלאווים, שוודים, הודים ונורווגיס, החל 
להתמקם ב 21.11 , עד שפונו כליל הכוחות הפולשים ב 22.12.56 . 

אבדות הבריטים והצרפתים גס יחד היו 33 הרוגים ונעדרים, 

וב 130 פצועים, מתוך צבא־משלות של כ 15,000 בריטים וב 8,000 
צרפתים שנחתו במצרים: כן אבדו כ 10 מטוסים. אבדות המצרים 
נאמדו בב 750 הרוגים ובכ 2.100 פצועים. אבדותיהם במטוסים ובכלי- 
שיט לא סוכמו. ב 7.5.1957 שוב נפתחה התעלה. אשד נחסמה באניות 
שהטביעו המצרים. 

מלחמת־ס' היתד, כישלון, שנבע מהעדר כושר פעולה צבאית 
מהירה ומהערכה מוטעית של הרקע המדיני. בריטניה וצרפת נוכחו 
לדעת, שכמעצמות ממדרגה שניה שוב לא ניתן להן לסעול פעולות 
צבאיות עצמאיות ונאצר הפך את מלחמת״ס׳ לניצחון מצרי. 

בעיצומה של תקופת-הביבוש האנגלית־צדפתית בפורט־סעיד, 


453 מיידן - 

באמצע נובמבר 1956 , הופיעו בנמל שתי סירות ישראליות, שפינו 
פליטים יהודים רבים מן המקום. המבצע בוצע ע״י חיל-הי־ם הישראלי 
ואנשיו. בראשו עמדו שלמה הלל וליובה אליאב. 

מ. בר־ן־הי*. גשר על הים־התיכון, 1964 ; מ. דיין, יומן מערכת סיני, 
תשכ״ה! י. עברון, ביום סגריר, תשכ״ח; א. גולן. מערכת סיני, 1968 ! 

ק. בכד. הפינוי מפורס־סעיד (מערכות־יש, הוב׳ 99 — 100 ), 1970 ; 
עבר׳: 7 ימי) 1964 .׳ 01 '# ץ!> 0 01 י! $6 116 ־ 1 : 68 >>$ ,- 0 * 114 .[ 
51162 6 !!! / 0 ׳!־׳ 5/0 1771146 7/16 : €1-1111 י ןז 0 .!ז־ 0 ו 1 ״א . 7 ; (סואץ, תשכ״ז 
• 7641 ) 112 '€ ,^ 111 ;־>!! . 21 ; 1967 , 51162 ,•■.!;וחס!! , !" . 11 : 1964 ,ץ 1 )>' 1 !ק 11 ו €0 
כולל) ■ 0 >¥\ 11 )§ו 01 : {- 166 י 6 ו 7 1116 , 51/62 .א ; 1967 , 51/62 16 > 10/1 ) 

. 1970 ,(ביבל׳ 

9 . ם. 

סוארס, פרנסיסקו — 2001500 <*! — ( 1548 — 1617 ), 

תאולוג ופילוסוף ישועי ספרדי, ממחדשי הנא 1 -תומיסם 
בתקופת חקונטרה־רפורמציה. ב 1564 הצטרף למסדר-הישועים ב־ 
סלמנקה. ושם למד פילוסופיה ותאולוגיה. בשנים 1571 — 1597 הורד: 
בבחי-מדרש שונים של המסדר, לרבות בקולג׳ הישועי ברומא. ובכסה 
אוניברסיטאות בספרד. ב 1597 נתפנה ע״י המלר פליפה 11 לפרופסור 
ראשי לתאולוגיר, באוניברסיטה של קוימברה. תרומתו הרבה של 
ם׳, שבגללה נחשב לגדול התאלוגים הישחניים, התבטאה בהתאמת 
התאולוגיד, התומיסטית לרוח תקופתו, לאור הביקורת שהושמעה 
ע״י דונס (ע״ע) סקוטום ואנשי הסכולסטיקה המאוחרת. בספרו 
החשוב הראשון ש 3 ש 51 ץ 1 )ק 1013 \. 68 מ 0 ח 1 ; 1 טק 1 ( 1 ("דיונים מטאפי¬ 
סיים"), ; 159 , שהיה גם אחד מספרי-היסוד הפילוסופיים המקובלים, 
עד המאה ה 17 , גם על אוניברסיטאות וחוגים פרוטסטאנטיים, כבר 
בלטה פגמה המבקשת להשלים בין תורות אריטטו ותומאם מאקווינו. 
עם זאת פעלה ם׳ שיטה עצמאית נפרדת בשאלות שונות, כגון 
האוניוורסאליות והאינדיווידואציה (ע״ע נומינליזם), פחות וישות, 
כוח ופועל, — שיטה השונו. מן התומיסם המקובל עד שכונתה על 
שמו — סואדיזם. ס׳ התכוון לחבר סדרה שלמד, של מסכתות פרש¬ 
ניות על (;׳, 01:1 ג 0 :ו!'ר 3 מות!ט$ לתומאם מאקווינו, אך הדבר לא 
עלה בידו, בגלל הפולמוסים התאולוגיים. שהוטל עליו ליטול בהם 
חלק, כך בשאלת חסד האל, הרצון החפשי, הגזירה הקדומה והגאולה 
האישית נקט עמדה הקרובה למוליניזם (ע״ע). — חשובים לא פחות 
הם חידושיו בתחום התאוריה הפוליטית ופילוטופיית־המשפט. בספריו 
1x811,113 ״([ (״על החוקים"), 1612 . ו 1 ש 111 ? 810 ת:>£שכ 1 ("הגנת 
האמונה״), 1613 , הגדיר ם׳ את עקרונות חוק־הטבע הבין־לאופי, שזכו 
להשפעה רבד. ברחבי אירופה. בין היתר, בישר את תורת האמנה 
החברתית, ראה את העם כמקור הפמכות הפוליטית, צידד בזכויות 
הטבעיות של האדם: חיים, חירות ורכוש. ודתה את טענת אריסטו 
על עבדות טבעית. 

כתביו המרובים יצאו בוונציה, ב 23 כו~, בשנים 1740/51 וב¬ 
פאריס, ב 28 כר', בשנים 1856/78 . שתי המהדורות אינן שלמות, 
ועתה נמצאת בהבנה מהדורה ביקרתית שלמה של כל כתביו. 

0 ! 66 ' 111 2 } 6116 ' 111 > ! 7017 ) 7 ) 10 ! 16 61 6 ( 1/1 ) 0 ! 10 ! 7/1 ) 512 ,. 5 . 7 י 1011 ו 1111 \ ״ 1 
- 171161 /?׳ 711071 ) 66 חס 0 11 ! 10111 ) 5 ,ז 5001 מ 2 י 03 ז 8 .( ; 1921 , 16 ^ 16010 ) 1 
60/160111-6 ) 6 111177101116 76716 ) 15 ,זחסיחביס .? ; 1934 , 70117 107101 ! 1111 
; 1940 ,. 7,5 : 70171 ) 5 / 0 011 ) 5 ■ .: 1€1 ו 101 ? - 11 ; 1936 ., 5 !)( 1 ) 0 ־ 5 5161/1 

. 1950 , 716640771 71071 < 11 ) 7 0/1 . 5 ,ע: 4 תב! 1111 \ .( 1 .יד 
י. לי. 

סובוטניקים, ע״ע מת:הדים. 

סובורוב, אלכסנדר וסילייויץ/ רוזן רימניקסקי, נסיו 

איטליסקי — מ 0 ק 30 ץ 0 ,!יזומס^-^ח&ע <ןן, 4 ו 03 *ג 1 \,\ 2 

( 1729 או 1730 ־ 1800 ), מצביא רוסי ממוצא שוודי, בבר של גנרל. 
מגיל 17 שידת מספר שנים כטוראי. השתתף ב״מלחמת 7 השנים" 
ובמלחמות בגד הפולנים והתורכים ( 1768 — 1774 ), ועלה לדרגת גנרל. 
דיכא את מרד פוגצ׳ב (ע״ע), ולחם בקווקאז. לפרסום הגיע במלחמה 
נגד תורכיה ב 1787 — 1792 . כשהגן על שפך הדניפר ( 1787 ); כבש 


:ו;די<נדו 464 

את פוקשאני ( 1788 ) והביס, יחד עם האוסטרים, את התורכים ע״נ 
רימניק ( 1789 ). ב 1790 כבש בסערה׳ ובטבח גדול, את איסמאיל, 
המבצר התורכי בשפך הדאנובה. ב 1794 כבש את מאחזו של קוש~ 
צ׳ושקו (ע״ע) בפראגה (פרבר ודשה), שחט את תושביו, ונתמנה 
פלד־מרשל. 

ב 1799 נשלח, והוא כבן 70 , לצפון־איטליה, בראש צבא רוסי גדול, 

כדי למוטט אח הצרפתים. במסע בן 5 חדשים, יחל עם האוסטרים, 
ניצח את מורו בקאסאנו ( 27.4.1799 ), את מקדונאלד ע־״ג סרביה 
(. 19.6 — 17 ) והביס את דיבר, שנהרג, בקרב נווי (. 15.8 ). ס׳ טאטא 
את הצרפתים מכל שפלת הפו ועריה, ובמחי־יד חיסל את כל שכבש 
נפוליון ב 1796/7 . בניגוד לרצונו נצטווה לחזור לרוסיה, והשגו 
המזהיר האחרון היה החזרת צבאו דרר מעבר גוטהרד (ע״ע), מול 
איתני הטבע הסתוויים ותקיפות הצרפתים. משהגיע למולדתו מת 
מתשישות. 

ם׳, נמיך, צנום, ותמהוני בהליכותיו, היה חייל מלידה, אכזר אך 
אמיץ, ונערץ על חייליו. שבראשם נהג להסתער. מהלכיו הצטיינו 
בניידות ובתוקפנות. מעולם לא נוצח בקרב. את לקחיו. שהפכו נחלת 
הצבא הרוסי, סיכם בספרון בדבר אימון וניהול צבאות ( 1797 ). על 
שמו נקרא עיטור צבאי גבוה בבריה״מ. 

; 1 ( 16101 ע / 0 וו)/ 16 ) 7 . 111 זס״ו 011£ ״ 1 .ק ; 1935 , 1730-1800 ,. 5 .{ 

. 1965 ,. 5 ס 1171 !! 011 '( 116 ) 6 ) 0 ! 167716111 ) 116 ) 16 '. 0714 6 ) 15 1/16 

פ. ם. 

סובחוז, ע״ע מועצות, בר ל ת ה־׳ עם׳ 698 . 
סוביסקי־ (ע״ע) ץ 111 סוביסקי. 
סוביקט, ע״ע פילוסופיה, משגי יסוד. 

סוביקטיויזם (תו 5 ״ו 6£1 (, 1 ״$), נישה פילוסופית כללית שבניגוד 
לאוביקטיוויזם, מטעימה אח האופי הנפשי-רותני של נסיוננו 
ורואה את מקורה של כל הכרה-יריעה במבנהו המיוחד של הטוביקט 
(ע״ע פילוסופיה. מושגי יסוד), שהוא נושא הכרחי של כל פעילות 
תודעתית. לפיכך אין ידיעותינו משקפות את מהותם של האוביקטים 
המוכרים, אלא רק את דרכו המיוחדת של המכיר. 

הם׳ נתפס במסכת פילוסופית בדרכים שונות: א) ביחסיות 
של ההכרה ושלילת ערכים מוחלטים■ גישה זאת מהווה 
את האבטיפוס של הספקנות (ע״ע) והיא בוטאה בצורה בולטת 
ביותר ע״י הסופיסטים היוונים, בייחוד ע״י פרוטגורס (ע״ע), שטען 
כי האדם הוא מידת כל הדברים (ע״ע יונית. פילוסופיה, עם׳ 599 ). 
גישה קיצונית זו, הרואה את הסוביקט־המכיר כמקור ההחלטי של 
מהות העולם, כפי שוו משתקפת בעיניו, הובילה לטוליפסיזם (ע״ע). 
ב) ה ם' ה ה כ ד ת י סיבר כי מקורן של ד,הכרות בעצם רוחני אחיד 
אשר סגולותיו ודרכי פעילותו משמשות אבטיפוס לכל הכרה פרטית 
התובעת לעצמה תוקף וכלליות. דעה זו מונחת ביסודה של הפילו¬ 
סופיה הביקורתית של קנט (ע״ע). ג) הם׳ ה( 1 ת י גורם כי לפעולה 
מוסרית אין ערו עצמי. אלא היא תלויה בהערכתו ובשיפוסו של 
הזולת. ס׳ מוצא אח ביטויו גם בתורת מוסר הקובעת את תכליתה 
של הפעילות האתית כנעוצה בהעשרת מצבו הנפשי־ד,רוחני של 
הפרט, בין אם כעומד בפני עצמו, בין אם כמשתייך לקבוצה מוגדרת 
כלשהי. 

סובלנות, ע״ע הומניזם, עם׳ 797-796 . השכלה, 
עמ׳ 521 — 525 . 

סמךיאנה (^ 0 ^ 10 ), שם קדום לחבל־ארץ באסיה המרכזית, 
בין הנהרות יאכסארטס (סיר־דריה [ע״ע]) בצפון דאו׳כסוס 
(אמודריה [ע״ע]) בדרום, בשטחי אוזבקיסטן (ע״ע), טאג׳יקיסטן 
וקאזאכסטן של היום. בם׳ ישבו שבטים ממוצא איראני. 

עמה של ם׳ נזכר לראשונה (בשם סוגודה) בכתובת של דריוש 1 




4 5 


ס ׳גדיאכה — : ו יא ן 1 יפו: לי קת־ 


466 


( 486 — 521 לפסה״ב). לפי־ הרודוטום ( 111 , 93 ), ם׳ וזיתה הפחווה 
(אחשדרפנות) ה 16 של ממלכת־פרס האחמנידית. עיר בירתה היתד! 
אז מר?ןנדה (ליד סמרקנד של היום), ס׳ נכבשה בידי אלכסנדר 
מוקדון (ע״ע, עמ׳ 646/9 ושם מפה; בסוס). לאחר מותו עברה ם׳ 
לשלטון הסלוקים. במאה ה 3 שלטה בה שושלת יוונית־באקטרית 
(ע״ע בקטריה). בתקופה זאת ניכרה השפעה יוונית חזקה על תרבותה 
של ס/ אפיה העצמאי של ס׳ התקיים עד הכיבוש הערבי במאה 
ה 8 , 

דתם של תושבי ס׳ היתה בתחילה הדת הזורואסטרית; אח״כ 
נפוצו בה המאניכאיזם, הבודהיזם והנצרות. הלשון הסוגדית 
שייכת לחטיבה המזרחית של השפות האיראניות, קרובה לאוסטית 
(ע״ע הדו-אירניות, לשונות). היא ידועה •מכתובות־סלע (מאות 1 — 2 
לםה״נ) ומכ״י (מאות 6 — 8 ). מלבד כתבם המיוחד, ששימש גם את 
האויגורים (ע״ע), נזקקו גם לכתב הסורי(ע״ע כתב, עמ׳ 1099 — 1100 ). 
לאחר הכיבוש הערבי נעלמה הסוגדית, פרט לניב יחיד, יגנלבי. 
את תרומתם התרבותית העיקרית תרמו בני־ם׳ כסותרים מוב¬ 
הקים שבנדודיהם בין הודו, סין ופרם העבירו מושגי־תרבות וסיפורים 
מהמזרח למערב. עדויות על עשרם ואמנותם המפותחת נתגלו 
בחפירות ארכאולוגיות. 

,( 7161 11863 ;!־! . 5 . 0 ,£?/ 1 ) 41071 ^ 80 ,•!£ת 1 ן 1 :> 5 :זשז£ 

; 1934 ,(ז\ 1 , 3£0113 0£ 1x1870 קס 1 סץ:>ת£ ? 1117 ׳) 14 /^ 80 י 1 ) 01 ו{]־וב 8 .ע\ ; 1927 
(^ XX ,אממון €60 1 זמזסממז 60 תגד 1 ) 1 ; 001 ,גזז 0 ן 1 קמ 1 \כ) . 11 . 0 
. 1970 , 001713 ממקסזסז* 3 מ ן 4 *ש 0 *יס ,./ 77 ; 1970 
ש, ש, 

סוג'( (* 8111 : 110 ), עיר במזרח סין. במערב הפרובינציה קיאנגסו. 

90 ק״מ צפוניח־מערבית לשאנגהאי. 676,000 תוש׳(אומד! 

1957 ). ם׳ נמצאת באיזור חקלאי פורה וצפוף־אוכלוסין, בין המישור 
הסיני הצפוני המגדל חיטה לבין דלתת הינגצה (ע״ע) המגדלת אורז. 
הצפות הנהר מגיעות עד העיר. בם , צומת חשוב של קווי מס״ב 
לשאנגהאי ולנאנקינג. העיר העתיקה, המוקפת הומה שארבה 16 ק״מ, 
יש בה ארמונות רביט, מקדשים ופאגודות. לאורך החומה עובר 
תוואי "התעלה הגדולה". סי היא מרכז חשוב לייצור משי וטחינת 
קמת. בסביבתה גם מכרות-פחם גדולים. על תולדות העיר, ע״ע טין, 
עם׳ 887 . 889 , 

סמסט;ה (לאט׳ 511880.1:10 — לסז, עצה), השאה. סוג תקשורת 
בין המשיא למשא, המעוררת במושא התנהגות לא־ביקר- 
חית או המצמצמת את' מידת ביקרתיותו. הם׳ מסוגלת לעצב דרכי 
התנהגות של האדם המושא ואף לשנות' התנהגות מגובשת בכל 
התחומים. הוא אחד הגורמים הראשיים לטיפוח תואמות (קו׳נפיר־ 
מיות). מקורותיה העיקריים הם יחיד, קבוצת אנשים, סמל חזותי 
מוצג לראווה וניסוחים מילוליים חוזדים ונשנים. דפוס הס׳ העיקרי 
הוא הטרו־ס' (השאח־חוץ), ולצדה קיימת גם אוטדס׳(השאת עצמו). 
היפנלזד, (ע״ע) יש בה מן הם , . אעפ״ב איו בם' בהכרח פעולה היפ¬ 
נוטית. הס׳ פועלת בעיקר באורח לא־מודע, 

מושאות היחיד תלויה באישיותו, אלא שהיא פועלת במידה שונה 
בתחומי התנהגות שונים, בגוו תנועות, עמדות או ריגושים.־ מצבים 
רגעיים בחרדה או ציפיה מגבירים אותה. גורפים נוספים המשנים 
אח מירח הסושאוח הם האמונה ביחיד ובקבוצה המשיאים: הגיל — 
מידת פושאותו של ילד גדולה מזו של מבוגר: המין — מושאותן 
של נשים עולה, בנראה, על זו של גברים: השכלת היחיד. ביקרתיותו 
ורמתו המוסרית מחלישות את המושאות,׳ הפושאות של אדם בתוך 
קבוצה גדולה מזו שביחידות. 

,. 5 016 , 011 ? .^׳ 1 ; 1933 ,^ 1111 ( 66171 ^§}׳!' 6 / 7774 > * 067 ה$ץ 11 , 141111 .,ז . 0 
, 6111011011 ( 1 0714 ׳< 7 /מ 7 ן 0 /מ 0 ל) ,(. 015 ) 83.15 . 3 . • 1 19514 

; נ 1963 , 116 * 110 ) 1165 14046671 ה 1 15 ! 710 ,(, 63 ) ^ $0111160 . 1 \ .( 19611 
- 15.11 . 0 ,־ 1964 , 166 ) 171/1116 806101 0714 £§ 07071 16 ) 4111114 י ה 11£ ס 0 . 8 ,\׳. 

.* 1961 , 442-448 ,ץ§ 611010 806101 , 8 ־ו 60 נ>ת 


סודאן, ךפובליכןת־ (״״, ,ג 0113-11 . אנג׳ ת 1113 ! 8 ), מדינה 
בצפון מזרח אפריקה. מבחינת גודל שטחה, 2.505,813 קמ״ר. 

היא המדינה הגדולה ביותר באפריקה. מספר תושביה נ 15.5 מיליון 
( 1970 ). צפיפות 6 נפשות לקמ״ר. ם , משתרעת על פני 18 מעלות רוחב 
מהאקלים המדברי בצפון, דרך אזורי סוואנה עד לאקלים הסשווני 
בדרום. 

ה מ ב נ ה. — ס׳ היא ברובה ארץ מישורים ורמות ההופכות 
בקרבת גבולותיה להרים גבוהים. תשתית סלעית מתקופת הקדם־ 
קסבריון משתרעת מתרח לפני השטה וסלעיה הם גראניט. גנים, 
שיסט. ובן גיר, אבדחול ולבה שבחלקם עברו פטאמורפוזה. סלעי 
התשתית מופיעים על פני השטח בהרים הגבוהים בגבולות המזרחיים 
והדרומיים של ם׳, בהרי נובה ובמספר גבעות המפוזרות על פני 
המישורים. התפרצויות געשיות בתקופת השלישון הביאו ליצירת 
ג׳בל מרה וסביבתו שבמערב ם , ורמות חבש ששלוחותיהן הנמוכות 
נמצאות בשטחים הגובלים בחבש וקניה בדרום־סזרח המדינה. 

במרכז ס׳ משתרע מישור רחב ידיים שבמרכזו זורם הנילוס 
(ע״ע). המישור משתפל באיטיות מגובה של 500 מ׳ בדרום ל 300 מ׳ 
בצפון. קטעו הדוימי, מדרום למלכל, הוא איזור נרחב של ביצות — 
ביצות הסוד — המשתרע על כ 300,000 קמ״ר. כאן סתנקזים נהרות־ 
המקור של הנילוס שמקורותיהם מחוץ לס׳: בחר אל ג׳בל. בחר 
אל עחאל וטובט (וע״ע נילוס. עם׳ 148/9 ). המישור מצפון למלבל 
מסוסה חולות, חרסית וחצצים -שהושקעו בתקופת השלישון. בקרבת 
ח׳רטום מתאחדים הנילוס הכחול והנילוס הלבן וביניהם נמצאת 
אל־ג׳זירה. זה איזור ההשקיה העיקרי של ס' ובו התפתחה חקלאות 
שלחין בקנה מידה גדול. הג׳זירה היא האיזור המאוכלס ביותר בם , 
ובה נמצאת עיר הבירה ח׳רסום ואגד הערים שבסביבתה. מצפון 
לח׳רטום משתרע איזור מדברי מישורי של מדבריות נוביה (ע״ע) 
ולוב המכוסה במערבו שכבות אבן חול נובית מתקופת הפלאהואיקזץ 
ובתוכן הרי שולחן ומספר גבעות גראניט. ובמזרחו רצועות של סלעי 
גראניט ואבן חול נוביח. באיזוו זה נשפך לנילוס יובלו האחרון 
עטנרה. הנילוס (ע״ע, עט' 148 ) זורם באן בפיתולים גדולים ויוצר 
את האשרות המפורסמים במקומות שהוא עובר את מחשופי הגראניס. 
קטעו הצפוני של עמק הנילוס הפך עם הקמת הסכר הגבוה באסואן 
לחלק מ״אגם נאצר" שהציף בין היתר את עיר הגבול ואדי חלפה. 

בשולי המישור המרכזי מצויות רמות המתנשאות להרים גבוהים 
בקרבת גבולות ס׳. ההרים שבגבול המזרחי הם המשך הרי המדבר 
המזרחי של מצרים (ע״ע, עמי 138 ), הם בנויים סלעי יסוד מבות־ 
רים ופסגותיהם הגבוהות הם ג׳בל אודה ( 2,260 מ׳). ג׳בל ארפה 
( 2.218 ם׳) וג׳בל אסותויבה ( 2,217 פ׳). לכל אורך חוף הים האדום 
מתקרבות שלוחות ההרים כמעט עד לים ומשאירות מישור חוף צר 
רק בקטעים בודדים. בגלל מחסום ההרים המקשה על הגישה סן 
התוף לפנים הארץ, לא התפתחו לאורך החוף, שארכו כ 700 ק״מ. 
נמלים גדולים. לאורך איזור הגבול עם אתיופיה חודרות לס' שלוחות 
נמוכות של הרי אתיופית. הפסגה הגבוהה ביותר בס׳ נמצאת בהדי 
איפטונג ( 3,187 מ׳) שבגבול הדרומי עם אוגאנדה. במערב ם׳ 
משתרעות רמות שמתן מתרומם גוש געשי — ג׳בל מרת — לגובה 
של 3,071 ס׳. מרגלי הר זה משתפל האיזור באיטיות לעבר עמק 
הנילוס והוא שטח חולי עצום הנקרא "קוז". בקצה תמזרהי של תקוז 
מתנשאים הרי נובה שפסגוחיתם עולות על 1,400 מ׳. 

אקלים. ס׳ נחלקת ל 3 אזורי אקלים וצומח עיקריים: (א) 
תאיזור הצפוני ה פ ד ב ר י תם ויבש. הטמפרטורה הממוצעת היומית 
בקיץ (מאי—ספטמבר) היא מעל * 30 ואילו בחורף * 20 (ואדי חלפה). 
כמות המשקעים השנתית הממוצעת קטנה מ 50 מ׳׳מ. (ב) באיזור 
המרכזי הטמפרטורה הממוצעת היומית ביוני היא - 34 ואילו בחודש 
הקר ביותר, יגואר, ' 24 . המוח המשקעים היורדים, במשך 3 — 4 חד¬ 
שים (יולי—ספטמבר), היא בממוצע 160 מ״מ. בסונה (ע״ע) שבדרום 


4 >7 


!ו־#ן י פו: לי;ת־ 


468 


האיזור עונת הגשמים נמשכת 5 — 7 חדשים. במלכל כמות המש¬¬ 
קעים הממוצעת בין מאי—אוקטובר היא 772 מ״מ והטמפרטורה 
הממוצעת היומית במאי היא ז ׳ 32 ובאוגוסט ״ 26 . (ג) באיזור הדרומי 
אקלים מ ש ו ו נ י. הבדלי הטמפרטורה העונתיים קטנים. הטמפ¬ 
רטורה היומית הממוצעת בפברואר ומארם היא ״ 29 ובאוגוסט ״ 25 
(בג׳ובה). גשמים יורדים במשך כל השנה, בעיקר בקיץ׳ וכמותם 
השנתית הממוצעת היא 1.000 מ״מ. 

י. קר ■ יר. פ. 

צומח. ס׳ היא ארץ של שיטים (כ 20 מינים) והן שבונות את 
הנוף הצמחי כמעט בכל חלקיה. נפוץ מאוד גם הדקל׳ שאחד ממיניו, 
הדום המצרי ( 6663103 ] 00 :> 63 <ך 15 -(), צמח רב־חועלת, יוצר, לאורך 
הנהרות, חרשים ויערות שכמעט אין בהם עצים אחרים. דרומי לו 
בתפוצתו 20:61001101 (ז £1360111£0 ) 358115 ־ 801 . ישנו גם פין דקל 
אנדמי — מז 1 §ז 3 113 ח 0 ^ 10 \. המשפחות הנפוצות בם׳ הן: הבשמיים 
(ע״ע), צלפים שיחיים, האסקלפיים, הדלועיים והקומברטיים. נוהגים 
לקבוע גבולות של גלילות צמחיים לפי תחום תפוצתו של הבאובב 
(וע״ע אדנסוניה). תוחמים גם גבולות לפי תפוצתו של עץ החמאה 
חזג 101 ]ס 1111 ( 611 ־ 031 ) ח 01 תז־ 0 ק 08 ־){] 811 . שהוא דרומי יותר ( 8 0 — 5 0 ). 

הצומח בם׳ מצטיין במידה רבה של אחידות (להוציא דרום־מערב 
המדינה). התצורה השולטת היא ערבת דגניים עם סבך שיחים 
קוצני או עם עצים בודדים, העוברת בהדרגה ליער פארק, שבו השיה 
או העץ השליטים הס שיטים. חרף אחידות זאת מבחינים ב 5 חגורות 
צומח רוחביות הנבדלות בעיקר בקומת השיטה ובגובה הדגניים 
שברקע: 

( 1 ) הצפון נחשב למדבר (פהות מ 75 מ״מ גשם); הצומח, ובמיוחד 
הצומח המעוצה, מרוכז סביב גופי מים. השיטה הערבית, הדום, 
ולפעמים גם הזקום מופיעים בגדות הנחלים. הדוחן האשון והחילף 
יזכרו בין הדגניים. כאן נמצאת גם כסיה מחרדדת ( 3 ״״ש 6 513 ^ 03 ) 
המספקת את הסנה המסחרית, 

( 2 ) החגורה שבין קוויי הרוחב ״ 16 — 14 0 (עד 300 מ״מ גשם) 

מוכרת כ״מדבר למחצה" או כ״שיטחיסבך מדברי". שיטת הסוכך 
ומרואה, 0116103 70 , £12112 ־ 661 ת£ז 06 נפוצים כאן, ובן 

3 ^ 00111 ! 70 היוצרת סבך קוצני בלתי חדיר עם מור (- 001111111 
3 ז 60 ק ). הדגניים השכיחים: דורה, 110116001113 ו" 0 * 0 ק 160 ד 1 ? 0 . 
ברמה המזרחית מופיעות 63103 ]? 70 וג 11 ץ 6 ק 0 :>״ 3 ! 8 0 / ועץ חד־ 
פסיגי ] 00160 203003 ־ 01 . 

( 3 ) סאוואנה עצלת ושיהיה או חגורת "שיטה־עשבים נמ*כים" 
( 300 — 500 מ״מ גשם, שטח הולי בעיקר) בין קווי-הרוחב 12 0 — ־ 14 
(במזרח־המדינה נוטות החגורות, בהדרגה, כלפי־צפץ). אלה "יערות 
פתוחים" של השיטה המלבינה ו 31 י?, 0 ח 56 (ממנה מפיקים את 
הגומי־ארביקום) או — במזרח — תצורות שיהיות פתוחות, כש־ 
בשכבה הנמוכה יותר מתבלטים 1 ו 111 ]?ז 16 ת 00 ו 024363 . הדגניים 
הם: חילף, זיפנוצה ומדחול. 

( 4 ) יער־סאוואבה או חגורת ,׳שיטהיעשבים גבוהים״ ( 800-500 
מ״מ גשם. שטח של חימר בעיקר) משתרע בין קווי־הרויחב ״ 10 —״ 12 
לערך. 31 ׳< 50 .^ מגיעה כאן לשיא התפתחותה, אך כלפי דרום היא 
מפנה את מקומה לכמה מצמחי משפחת הקומברטיים רחבי־עלים, 
המצביעים על קרבה של איזור פיטוגאוגרפי המאכלס יערות טרו¬ 
פיים ; רובם מצויים גם בחגורה ( 5 ). 

( 5 ) כברת ארץ שמדרום לקו הרוחב ס 10 ( 900 — 1.500 מ״מ גשם) 
שבה נפוץ טיפוס צומח המכונה "יער פארק ויער רחב-עלים", כאן 
שולטים המהגוני( 5 [ 5€11£231$05 2 ץ 63 \£)׳ 0020155115 .\ 7 ׳ 110112 ז 15066 , 
ושכבת דגניים גבוהים. רוב האילנות הם משירי־עלים, תכונה 
האפיינית לאיזור הסודאני כולו, אך במקומות יבשים נפוצים עדיין 
עצים ושיחים קוצניים. 

ההרים הם מפלט לצמחיה טרופית והצומח עשיר בהרבה מוה 


של המישורים. ראוי לציון מין זית 11111 ־ 13001 0103 המכסה את 
המדרונות בין 2,000 ל 2,500 מ׳ במערב ס׳. ב״גבעות ים־סוף" שב¬ 
מזרח ( 2,000 בד) דומה הצומח לזה של חבש (ע״ע) ההררית. זית 
אפריקני וחלבלוב הקנדלברות ( 030401361-3 £110601613 ) הענקי 
בונים כאן את הנוף; הפסגות הגבוהות מקיימות את המחטני היחיד 
בם׳• — הערער ( 3 זססס־ 01 05 ׳ 11111001 ()■ 

צומת גדות הנהרות הגדולים הוא אפייני לאיזור, אלה הם "יערות 
גלויים" צפופים מאוד ובהם עצים גבוהים וסבך של ליאנות 
ומטפסים. לאיזורי־זזהצפה.אפייניים גומא הפפירוס, הבונה חומות 
צמחיות בלתי חדירות, וערבה ביצתית שבה נפוץ עץ־הנקניקים 
( 3046100103 £180113 ) הנושא פירות ענקיים דמויי-מלפפונים תלויים 
וכן גם עץ במבוק היחיד 102 ם 5$1 ץ 36 2046013 ת 0 ]ץצ 0 . 

הגידולים העיקריים הם כותנה, תירם, דורה, דוחן-האצבעות, 
בטנים; יש גם חיטה ושעורה. בצפון מגדלים את עץ התמר. 
התמר. 

0 זנ 111 ט 0 ס״ 4 < : 1 ) 1 ( 1 ] 10 111 ,. 5 1/16 } 0 1011071 ^£ ׳ 7/6 

- 51 * £10 8£010£1£01 ,מ 50 } 101 ז] .א [ : 8 15011 ־ 1 ־(ג!־} . 14.41 ; 1918 ,. 8 0 ו 1 ז 11 ( 

,( 50605 ׳*י 140 , 2 . 11311 0515 ־ 401 ) . 5 1/16 } 0 1071 ) 610 ^ 1/6 £!/! ( 0 £011011 !} 
. 1968 ,. 5 1017/16711 ^ 1/10 / 0 77665 0710711 <] 170 , 5211111 .;א ; 1958 

אי. פ, 

החי. הווריאציות הגדולות באקלים וכתוצאה מזה גם בצמחיה, 
העשירו את הפאונה של ס׳. חלקה הצפוני-מערבי מדברי ומצויות 
בה האנטילופות הגדולות: ראם, דישון, קודו. בונגו, וכן יש לציין 
את היען. הלקה הדרומי הוא אהד האזורים העשירים ביותר באפ¬ 
ריקה. 

מהיונקים שכיחים: צבוע. נמר, ברדלס. אריה, היפופוטם (בה¬ 
מות), זברה, ג׳ירף. קופים: גינונים ובעיקר בבונים. עופות: ס־ 
עשירה במינים יציבים, כגון: טרוגון, קלאו. אינדיקטור. פניניח. 
עגור ועוד; נוסף לכו משמשת ם' בחורף כארץ מחסה לעופות 
הנודדים מהצפון (מיני שחף, ברווזים, ואף ציפורי שיר). הציפור 
הנדירה נלניצפס (מהסוג חסידה) מצויה באיזור נחר אל־עיזאל. 
מנין אוכלי נבלות, הרחם הוא הנפוץ. זוחלים: בכל מקווי־מים 
שורצים תנינים; הנחשים הארסיים הם רבים — הקוב לה והביטיס; 
מהחרקים יש לציין את הטרמיטים שמהם מתפרנסים הפנגולץ 
ור,שנבוב. רבים נסי החרקים המזיקים והגורמים למחלות במקומות 
לחים בררום הארץ, ניניהם יתושי המלריה, ובוב הצצה ועוד. 

6 . 0 , 

אוכלוסיית ס׳ נאמדה נ 1970 נססס, 15,503 . כ 4 * משטחה של 
סי. בעיקר אזורי המדבריות בצפון וצפון מערב, אינו מיושב. נ 50% 
מתושבי ס׳ מתרכזים בב 15% משפחה. האזורים הצפופים ביותר 
הס: שתי גדות הנילוס מגבול הצפון עד חירטום (שם מגיעה הצפי¬ 
פות ל 200 איש לקפ״ר), אגד הערים סביב ח׳רטום. איזור הג׳זירה 
וכ״ב מספר ריכוזים קטנים במחוזות 5 ורד(פן, בחר אל ע׳זאל ודאו־ 
פור, כ, 12% ( 1967 ) מהאוכלוסיה היא עירונית ומתרכזת בעיקר 
בערים הגדולות ביותר: חירטום (ע״ע — הבירה) 255,740 תוש׳ 
( 1970 ), אומדורמן 252,430 תועי, ח׳רטום צפון 123,050 תועי. 3 ערים 
אלה יוצרות אגד־ערים רב־אוכלוסין המשמש במרכז תעשייתי, מס¬ 
חרי, תרבותי וסינהלי לסי. ערים גדולות אחדות הן: פורט-סודאן 
108.930 , ואדי מראני 74.519 תוש׳, אל אוניד 68.170 תוש׳ ועטברה 
55,669 תוש׳. כמחצית מתושבי ס׳ הם יושבי קבע והשאר נוודים 
ונוודים למחצה; רועי גמלים ונקר ועוברי אדמה. אוכלוסיית ם׳ 
נחלקת לשתי קבוצות עיקריות שכל אחת מהן מורכבת מעשרות 
שבטים ומאות תת־שנטים. הראשונה מאכלסת את צפון ס' מגבול 
מצרים עד נחר-אל-ערב (קו רוחב ״ 12 צפון) ומורכבת מ 50 שבטים 
הסוענים שמוצאם ערבי ועוד מספר שבטים חמיים ונוביים שהתאסלמו 
מאז הכבוש הערבי במאה ה 7 ובחלקם אף דוברים ערבית. השבטים 
הנוביים או הבראברה המאכלסים את איזור הנילוס בין האשד 



469 


נו**ן יפו:לי!ן 1 זי 


470 


הראשון והשלישי כוללים את 
השבטים הגדולים מהם וסקום. 
דרומה לה□ יושבת קבוצת ש¬ 
בטים "וביים שהשתערבו ה¬ 
ידועים בשם הכולל ג׳עליץ! 
החשובים בהם הם המאקלה 
והג׳עליין עצמם. בקרבם יושב 
שבט השאיקייה שמוצאו אינו 
ברור. אך, כנראה, אינו מש¬ 
תייך לג׳עליין. שבטי הג׳עליין 
הם חקלאים המעבדים את ה¬ 
רצועה הצדה שמשני עברי ה¬ 
נילוס. כתוצאה מלחצם של 
השבטים שהדרו ממצרים נאל¬ 
צו רבים לעקור מאיזוד מת¬ 
ייתם ולהתיישב נם׳ המערבית 
והדרינדתכסוחרים ואנשי מינהל.שבטי הג׳והיינה כוללים את מרבית 
השבטים הטוענים למוצא ערבי: מושבם באיזוד הנילוס דרומית 
לח׳רטום ובמערב ם׳. השבטים הגדולים הם: שבטי הכבאביש הנו¬ 
דדים עם גמליהם וצאנם בין דונגולה לכורמפאן ודארפור, שבסי 
השפריה הנודדים ממזרח לנילוס באיזור בין נהר עטברה והנילוס 
הכחול ושבטי הבקארה, מגדלי הבקר, המאכלסים את דרום כורדופאן 
ודאדפור. האיזור שבין ים־סוף והנילוס מאוכלס בשבטי בג׳ה 
הנוודים למחצה: אלה חמיים שהתאסלמו. בקרב הבג׳ה רק שבט 
העבאבדה דובר ערבית בלבד ואילו הבישאריין, האומראר, ההדנדווה 
והבני עאמד עדיין שומרים על שפתם. קבוצה שניה שאינה ערבית 
היא של שבטי הפור ממוצא נגרואידי שהתערבו בשבטים ערבים- 
מוסלמים שהגרו לאיזורם. הקבוצה השלישית, שבחלקה הגדול אינה 
דוברת ערבית ואף לא קיבלה את האסלאם היא קבוצת שבטי נובה 
ממוצא נגדואידי המאכלסים את הרי נובה שבדרום כורדופאן. הקשר 
בינם לבין הבאדבדה שבמדבר הנובי אינו ברור, אך נראה שהגובה 
חיו תושבי המקום שברחו לאיזור ההררי בעקבות הפלישה הערבית- 
מוסלמית. 

נוסף לשבטים אלה חיים בצפון ס' מהגרים רבים ממערב 
אפריקה. הידועים בשם הכולל פלאתה או תכאריר. שהתיישבו בס׳ 
בדרכם מד,עליה לרגל למקומות הקדושים בחג׳אז. 

הקבוצה השניה המאכלסת את דדום ם' (מדדום לקו רוחב ״ 12 ), 
מורכבת בעיקר מאוכלוסיה נגרואידית־פגאנית ובהם מעט נוצרים 
ומוסלמים. קבוצה זו כוללת בתוכה בחמש מאות שבטים ותת־שבטים 
נילוטים (ע״ע). נילו־חמים ושבטים סודאנים אחרים. החשובים 
שבשבטי הגילוטים הם: 1 , השילוק, שוכנים בגדה המערבית של 
הנילוס דרומית לקודוק ופשווה; 2 . הדינקה, שוכנים ברובם בבחר 
אל ע׳זאל שמדרום לדארפור; 3 . שבטי־נואר, שוכנים באיוור הביצות 
של הנילוס, מבודדים והגישה אליהם קשה. מדרום לדינקה שוכנת 
הקבוצה השבטית ברי. שבטי הברי הם נילו־חמיים ועוסקים בעיקר 
בעיבוד אדמה וגידול בקר. בדרום בחר אל עיזאל שוכן שבט האזנדה 
(המהווה למעשה פדרציה של שבטים) המפוצל לשנים ע׳יי הגבול 
ביו ס' וזאיר. האוגדה שונים מהשבטים הנילוטיים והנילו־חמיים 
במראם ובשפתם, ובכך שהם עובדי־אדמה ומהירים לסגל עצמם 
למנהגים חדשים. וע״ע אפריקה. עם' 317 — 320 , 

-־לח 1 ! 1 ס 0 . 11.0 ; 1961 1116 { 0 7716 . ,זגי 0 < 1 ־ 801 . 4 ? 

, 011111011071 ? ,£;)ו 11 ;^ 1 .\נ ; 1967 * 1% * 3 ח 0 ,־ז 1£110 ' 1 ' ..!״ 8 

. 1970 , 7100 ^ 10 07112111100 ! 1111 21117 > 11 

ג. ור. 

חינוך. איו בם' חוק חינוך חובה. ב 1966 היה מצב האנאלפ¬ 
ביתיות 77% בין גברים • 96% בין נשים. מחריפים את המצב 


ניידותם של תושבי הדרום, הפיצול האתני והלשוני, ביטול בתה״ס 
של הסיסיונים ( 1957 ) והקצבות זעומות לחינוך. בביה״ס היסודי 
הארבע־שנתי לומדים ( 1965 ) רק 14% מכלל בני 7 — 11 . ושליש מהם 
לומדים בבת״ס יסודיים חלקיים בכפרים. בבת״ס־ביניים ובבח״ם 
תיכונים (שניהם ארבע-שנתיים) לומדים ( 1963 ) 6% מכלל בני הגיל. 
באוניברסיטת ה׳רטום יש בין השאר: פקולטה לרפואה, להנדסה, 
לחקלאות ולכלכלה ולומדים בה 5.098 תלמידים ( 1969/70 ). מלבד 
זאת קיימים מבון טכני וכמה מוסדות וו־שנתיים תיכונים להכשרת 
מורים, עד הפתצית השניה של 1972 היתד, קיימת שלוחה של אוני¬ 
ברסיטת קהיר, אולם היא נסגרה לפי פקודות מקהיר. מצרים גם 
היתד, המקור העיקרי לכוחות הוראה. גם הם נקראו לחזור הניתר, 
באותו זמן. שפת ההוראה בכתר,"ם התיכונים והגבוהים היא אנגלית, 
ורק לאחרונה חודרת אליהם בהדרגה הערבית. 

כלכלתה של ם׳ מבוססת על החקלאות והיעוד. אלה תורמים 
לתל״ג כ 52% ובהם עובדים כ 80% מהמועסקים. ההכנסה הלאומית 
לנפש ( 1970 ) 106 דולר: מן הנמוכות בעולם. 

חקלאות. כ 130 מיליון פדאן (יחידת הששה הנוהגת בם , 
0.42 הקטאר) מעובדים, (מתוך כמיליארד פדאו — סר,"נ שטח 
הקרקעות) אך רק כ. 2.5% מהם מנוצלים בקביעות לגידולים חק¬ 
לאיים בעוד שפחות מ 3 מיליון פדאן מושקים. מחצית השטח ד,מוש¬ 
קה נמצא באיזור אל־ג׳זירה ויתרתו מושקית ע״י הנתלים גאש 
ובארקה במזרח ם', וע״י הנילוס בהצפה ובשאיבה. הגידולים 
העיקריים בחקלאות ( 1969 ) : כותנה ( 225.000 טון), סורגום ( 1.4 
מיליון טון), אגווי-אדמה ( 383,000 טוו), שומשום ( 200,000 טון). 
דורה ( 880,000 טוו! ודוחן( 427.000 טון). כ״כ מגדלים ירקות ופירות 
לצריכה ולתעשיה. יעוד. 37% משטחה של 0 ׳ מכוסה יערות. תוצר 
יער החשוב ליצואה של ס׳ הוא הגומי-ארביקום ( 45,500 טון, 1968/9 ) 
כ 92% מכלל הצריכה בעולם. ה ת ע ש י ה (לרבות מחצבים ומכ¬ 
רוה) מצומצמת בהיקפה, מעסיקה כ 12% מהמועסקים ומייצרת 
בעיקר מוצרי צריכה ומזון. המחצבים העיקריים בם': מלח 
( 51,000 טון. 1969 ), עפרת־כרום ( 24000 טון), פנגן ( 850 טון) 
ומגנזיט ( 500 טון). כמו־כן מפיקים בם׳ עפרות־ברזל, זהב וגבס. 
תפוקת החשמל ב 1969 היתה 528 מיליון קו״ש. 

לס׳ עודף יבוא במאזן המסחרי שלה. היבוא לס , כלל בעיקר 
מכונות וכלי־רכב ( 25% ), טכסטיל ( 20% ), מוצרי דלק ( 10% ), ברזל 
ופלדה ( 5% ). יצואר, של ס' כלל בעיקר כותנה ( 60% ), גומי־ארבי- 
קום (. 10% ) ואגוזי־אדמה ( 6% ). 

בם' כ 50,000 ק״מ דרכים מהם כ 2,500 ק״מ כבישים סלולים. 

ב 4,800 ק" 8 מ ס ״ ב וב 4,000 ק״מ דרכי־מים. בם' כ 50,000 מכוניות 
(= מכונית נוסעים ל 585 תושבים). נמלה העיקרי של ם׳ בפורט־ס׳; 
שדות התעופה העיקריים בח׳רטום, מרווה, אטברה, פורט־ם׳. קאסלה, 
גדארף ונ'אלה. 

המטבע: לירה פודאנית ( £5 ) = 2.87 דולר של אה״ב ( 1972 ). 

ה. א.-י. מא. 

מערכת השיפוט. מלבד בתי המשפט הרגילים, אליהם 
הועברו ב 1972 גם השיפוט השרעי, קיימים בתי־דין שבטיים (בדרום) 
או בתי-דין לילידים (בצפון) אשר סמכות־שיפוטם היא מוגבלת. 
ענייני המעמד האישי כפופים לרוב לדינו הדתי של הנוגע בדבר. 
החקיקה הפלילית מבוססת על זו שהונהגה ע״י הבריטים בהודו. 
כמקום המשפט המקובל האנגלי בא נעת (התל משנת 1971 ) קודכס 
אזרתי. לפי דוגמת המשפט הצרפתי, אך בדומה לקודכסים המצרי 
והסורי מפנה גם הקורנס הסודאני, כמקור משלים. אל כללי ההלכה 
הדתית המוסלמית, ואינו פוגע בחקיקה הענפה שנתקבלה לפני כן. 
החוקים בתחומים שונים (דיני מסחר, ההברות, סימנים מסחריים 
ועוד), הועתקו מאנגליה או ממקורות אחרים (למשל, דיני המקרקעין 
מבוססים על המנהג הסקוטי). 



471 


סודאן, רפובליקת־ 


472 


41111[ (*10, / ('(111101 011(1 1-^0/ 11: ;1/111-0, 1962; 

3 >.,£. 1.0 ) . 5 116 ! / 0 1€ !י! , £113111 . 1 . 4 ג ., XX. 624-644 ץ ), 

15*71. 

מאז קמה ס׳ העצמאית- ב 1956 , נודעה לכוחות המזוינים 
השפעה ניכרת על ענייני המדינה. מרד האוכלוסיה בדרום עורר 
בעיות צבאיות קשות- שלא נמצא להן פתרון. בס״ה משרתים נכוחות 
המזוינים ( 1972 ) כ 27,500 איש (כוח קטן מאוד לגבי מדינה כה 
נרחבת). תקציב הב טחון ל 1969/70 — כ 88 מיליון דולר. צבא¬ 
ה יב ש ה מונה 26,500 איש, ומאורגן ב 4 חטיבות ( 4 גדודים בכ״א), 
3 גדודי חי״ר עצמאיים, גדוד משוריין, גדוד צנחנים ו 3 גדודי 
תותחנים. ישנם 50 טנקים ט. 55 , ולשמירה על הבטחון בפנים הארץ 
משמשות כ 150 שריוניות. הציוד הארטילרי בא ממקורות בריטיים, 
אמריקניים ורוסיים. ב ח י ל ־ די א ו ו י ר רק כ 450 איש, המשרתים 
צידד רב יחסית: 16 מטוסי מיג. 21 ; 16 מטיסי אימון ו 11 מטוסי׳ 
הובלה. ל ח י ל * די י ם, המונה 500 איש, 6 סירות־משמר. בסיסו 
העיקרי — פורט־ס׳, משמש בסיס גם לאניות־מלחמה רוסיות. בז׳נ־ 
דרמריה 1,000 איש ובמשטרת הגבול — כ 2,000 איש. 

י. מ. ־ פ. פ. 

היסטוריה. בצפון ס׳ התקיימה בעת העתיקה ממלכת כוש 
(ע״ע) שעמדה בקשרים הדוקים עם מצרים. אח״כ קמה שם ממלכת 
נוביה (ע״ע) הנוצרית. בעת כיבוש מצרים בידי הערבים ( 639 — 641 ) 
היו בם׳ שתי ממלכות נוביות, אל־מקורה בצפון ועלוה בדרום. 
ב 651/2 נכשל מישל מצרים בנסיון לכבוש את דונגולה, בירת אל- 
מקורה. היא נכבשה רק במאה ה 13 בידי השולטן ביברם (ע״ע) 
ותושביה התאסלמו. עלווה, שבירתה היתה סובה, התקיימה עד המאה 
ה 16 , ואז ירשה את מקומה שולטנות פונג׳. שהיתה אלילית. בירתה 
היתה 5 נאר שעל הנילוס הכחול והיא שלטה על רוב שטחה של 
ס׳ הצפונית של היום. באיזור דארפור במערב קמה שרלטנות מוס¬ 
למית׳ ובחוף ים־סיף וכן בגבול הצפוני עם מצרים שלטו העותמא־ 
נים. במרוצת הזמן התאסלמו הפונג׳. שדלטנותם שקעה במאה ה 18 . 

תולדותיה של ס׳ המודרנית כיחידה מדינית החלו עם כיבושה 
בידי מחמד עלי (ע״ע) שליט מצרים ( 1820/2 ). מניעיו היו מדיניים, 
כלכליים וצבאיים: הוא רצה להשמיד את שרידי הממלוכים (ע״ע) 
שכבשו ב 1811/2 את דונגולה ומצאו בה מקלט אחרי הטבה שערך 
בהם במצרים; וכן ביקש בם׳ אוצרות ועבדים. מחמד עלי כבש 
את צפון ם׳ ומרכזה — שטחי נוביה, כורדופאן וסנאר. מרד נגד 
המצרים דוכא באכזריות רבה. ב 1824 הוקמה בכפר ח׳רטום מצודה 
והיא הפכה למושב השלטין המצרי. תקוותיו של מחמד עלי למצוא 
בם׳ זהב לא התגשמו, וס׳ היתה מעמסה כספית למצרים כל ימי 
שלטונה בה. אעפ״ב חידש הח׳דיו אסמאעיל ( 1863 — 1879 ) את מסע 
הכיבושים בם׳, ובימיו נכבשו בידי המצרים גם דארפור, בחר אל- 
ע׳זאל ואקוואטוריה, ושלטון מצרים השתרע עד לימות הגדולות. 

תורכים־צ׳רקסים היו מושלי המחוזות בם׳, קציני הצבא והפקי¬ 
דים׳ ומצרים־קופטים ניהלו את מערכת המסים. המינהל בס׳ היה 
מושחת ובלתי*יעיל יותר מבמצרים, משום שגם אחרי הקמת המרכז 
המיגהלי בח׳רטום נמשכה התלות המינהלית במשרדי הממשלה 
במצרים, וקצינים ופקידים שנשלחו לס׳ ראו בשירותם בה עונש, 
שיש להקל מחומרת ו ע״י טובות הנאה המריות. 

התמרמרות הסודאנים התעוררה בשל המסים הכבדים: ריכוזיות 
השלטון שפגעה בסמכויות הנרחבות של ראשי השבטים בשולטנות 
פונג׳; מאמצי השלטון. בעיקר בשנות ה 70 , לחסל את סחר העבדים 
ע״י פקידים אירופים שמונו במיוחד למטרה זו; ובסיור המצרים 
לערער את עליונות המנהיגות הדתית הסודאנית, הקשורה באופי 
העממי־מסדרי של האסלאם שם, ולהשליט את האורתודוכסיה נוסח 
אל-אזהר. 

ב 1881 פרץ מרד המהדי (ע״ע), בעת שמצרים היתה שרויה 
במשבר המיר (ע״ע מצרים, עמ׳ 200 ). ב 1885 כבשו המורדים את 



סח־אן; סבר הסוזרי באוםר׳רמאי 


ח׳רסום וחיל המצב ברא¬ 
שות צ׳. גורדון (ע״ע) נרצח. 

המהדי שלט על מרבית ה¬ 
ארץ, ולראשונה בתולדותיה 
קמה מדינת ם׳ מאוחדת ו¬ 
עצמאית. ב 1885 מת המהדי. 

ה״ח׳ליפה" עבדאללה משבט 
התעאישה, שמשל במקומו. 

פעל להקמת שלטון ריכוזי 
ולביטול םמכ*יות שלטון של 
שיה׳ים וראשי המסדרים. 

ב 1898 הוכרעה המדינה 
המהדית בידי חיל משלוח 
מצדי-בריטי בפיקודו של 
קיצ׳נר (ע״ע). בם׳ הוקם 
משטר שהיה, להלכה. קונדומיניום (שלטון משותף) של מצרים 
״בריטניה, — למעשה שלטה בה בריטניה; מצרים נשאה בעול 
התקציב הגרעיני ומימנה את החזקת הצבא המצרי, בפיקוד אנגלי, 
בם׳, הפיקציה של קונדומיניום היתה נוחה לבריטים, להצדקת כיבוש 
ס׳ מול תביעות מעצמות אחרות. במארס 1899 הסכימה צרפת 
להוציא את כוחותיה מפשודה (ע״ע) שבם׳. יב 1901/2 נחתמו 
הסכמים לתיחום הגבול בין ס׳ לאתיופיה ולאריתראה האיטלקית. 

התנועה הלאומית במצרים התנגדה למשטר הקונדומיניום ותבעה 
שליטת מצרים בם/ בסיסמת ,,אחדות עמק הנילוס", בהשראתה דגלה 
גם התנועה הלאומית בם׳ עצמה באיחוד עם מצרים. ב 18.11.1924 
נרצה בקאהיר סר לי סטאק- מושל ם׳, ובעקבות הרצח ארגנה התנועה 
הלאומית בס׳ הפגנות. הבריטים הוציאי את המצרים מס׳ — אף 
שלהלכה נשאר בעינו משטר הקונדומיניום — ודיכאו את המהומות. 
הבריטים נשענו על ראשי השבטים והעניקו להם סמכויות שיפוט 
ומינהל, וכן נעזרו במנהיגות הדתית, ובכלל זה בבנו של המהדי. 
שיטה זו צמצמה את הצורך להסתמך על משכילים, מתנגדי הברי¬ 
טים. נפסקה הכשרת קצינים ואנשי־מיבהל סודאנים. הבריטים פיתחו 
את כלכלת הארץ ועודדו את ענף הכותנה. בדרום, שתושביו שבטים 
אפריקניים ונילוטיים שחורים, חלקם נוצרים וחלקם פגאנים, נאסרה 
כניסת צפוניים ומצרים; האנגלית, ולא הערבית, היתה שפת המיבהלז 
החינוך היפקד בידי מיסיונרים אנגלים, יהלקם צבא מקומי בפיקוד 
בריטי. מדיניות בריטניה כלפי הדרום עוררה התנגדות חריפה בקרב 
הצפוניים, שראו בדי נסיון לחלק את ס׳. 

במלה״ע 11 נתחדשד, התנועה הלאומית. נאבקו בה שני זרמים: 
תומכי "איחוד עמק הנילוס". שביקשו סיוע ממצרים וחסידי "ס׳ 
לסידאנים", שתבעו זכות ההגדרה העצמית, נתמכו בידי מסדר 
המהדיה וביקשו סיוע מהבריטים נגד תביעות מצרים. שליט מצרים, 
מחמד נגיב (ע״ע), הגיע ב 1952/53 להסכם עם שני הזרמים, ובו 
קיבלה מצרים את העקרון שתושבי ם׳ יחליטו בעצמם על עתידם. 
ב 1952 חתמו מצרים ובריטניה הסכם על העברת ם׳ לשלטון עצמי 
תוך 3 שנים ועל "סודאניזציה" הדרגתית של המשטרה והמינהל. 
נערכו בחירות, וב 1954 הוקמה ממשלה סודאגית בראשית אסמאעיל 
אל-אזהרי, שמפלגתו דגלה באיחוד עם מצרים. באוגוסט 1955 
הושלמה העברת המיבהל לסודאנים, ובנובמבר הושלם פינוי ס׳ 
מכוחות זרים. בינתיים חל שינוי בעמדת אליאזהרי ותומכיו, וגם הם 
העדיפו עצמאות על פני איחוד עם מצרים. ב 1,1.1956 הוכרז רשמית 
על עצמאות ס/ 

3 בעיות עיקריות עמדו בפני ם׳ העצמאית: 1 ) יציבות השלטון; 

2 ) היחסים בין הצפון הערבי-המוסלמי לבין הדרום הכושי־הלא־ 
מוסלמי 3 ) היחסים עם מדינות אחרות ובייחוד עם מצרים. 

1 ) המפלגות המדיניות בס׳ היו קשורות במסדרים ובארגונים 





473 


סו •אן יפב 


פו *זז 


474 


דתיים. והמאבקים ביניהן גרמו לצבא שיתערב במדיניות. ב 1958 — 
1964 שלטה בם׳ כת קצינים, בהנהגת הגנראל אברזוהים עבוד. זו 
הופלה ב 1964 והוקמה ממשלת מעבר. נ 1965 נערכו בחירות כלליות 
ובהעדר רוב ברור למפלגה כלשהי קמה ממשלת קואליצה. מאבק 
על הנשיאות, על הצעת החוקה ועל בעיית הדרום הביא ב 1968 
לפיזור הפרלמנט. אולם גם ממשלת הקואליציה, שקמה בעקבות 
הבחירות לא הצליחה לעבד חוקה. לייצב ממשל ולפתור את בעיות 
הדרום. הפיכה ב 25.5.1969 העלתה לשלטון כת קצינים בהנהגת 
קולונל ג׳עפר א־נמירי. הוא פיזר את המפלגות. דיכא את "האחים 
המוסלמים" ואת מסדר המהדיר, ("אל-אנצאר"); ראש המסדר■ אל־ 
האדי אל־מהדי, נהרג ב 1970 . ב 1971 החל א-נמירי לדכא את הקומו¬ 
ניסטים והאיגודים המקצועיים. שהיו קודם שותפים־למחצה לממשל. 
בהפיכת קצינים ביולי 1971 . בתמיכת הקומוניסטים. נעצר נפירי. 
אך בעזרת לוב ומצרים חזר לשלטון וערך טבח בקומוניסטים. 
2 ) בין 4 מיליוני הכושים כדרום. שרובם פגאנים ומיעוטם נוצרים, 
כבר אירעו ערב קבלת העצמאות התפרצויות ראשונות של התנגדות 
לצפוניים. נציגי הדרום בפרלמנט הסכימו לעצמאות רק תמורת 
החלטה שתביעתם לאוטונומיה תוך הפיכת ס' לפדרציה תידון 
באהדה. ביוני 1958 פרשו מהפרלמנט. כיון שהצעת החוקה לא מילאה 
תביעתם זו. ב 1963 פרצה מרידה והנסיעות לדכאה קיבלו א-פי של 
השמדת־עם : סאות אלפים נהרגו בפעולות הדיכיי או סחו במגיפות, 
והמונים נמלטו לארצות השכנות — קונגו (זאיר), אוגנדה ועוד. 
הממשלה האזרחית שקמה ב 1964 ניסתה לפייס את הדרומיים, 
הכריזו, חנינה כללית, ניהלה עמהם מו״ם והשיגה הרגעת־מה, אך 
במאי 1967 גברו בה נטיות פאן־ערביות יאסלאמיות, והמרד התחדש. 
ה״אניה נןה". הזרוע הצבאית של המורדים, גברה על המתונים, 
ובמקום הדרישה לפדרציה בין שני חלקי ם׳ הועלתה תביעה לעצ¬ 
מאות נפרדת (דוברי ס׳ האשימו פעמים רבות אח ישראל בהגשת 
סיוע — בעיקר בנשק ובאימון — למורדי הדרום י, ישראל הכחישה 
טענות אלו). רק ב 1972 הצליח א־נמירי להגיע לידי הסכם המבוסם 
על ממשל עצמי לדרום, ומנהיגי המרד נאותו ■ 1 הפסיקו. 

3 ) מדיניות חוץ. ם׳ הצטרפה לליגה הערבית ( 1956 ) והיתה 
תחילה ניטרלית במאבקים בין מדינות ערב, כשניסו המצרים ב 1958 
להשתלט על אזורי־סריבה, פרץ סיכסוך ונסתיים בנסיגת המצרים. 
חיבובים נתגלעו גם בשאלת חלוקתם של מי הנילוס. עד שב 1959 
הסכימו הצדדים על הלוקה הדשה של המים. "ועידת חפיסגה" הרא¬ 
שונה של מדינות ערב אחרי מפלתן בידי ישראל ביוני 1967 נערכה 
בח׳רטום, ובה הוחלט שלא להכיר בישראל ולא לשאת ולחת עמה. 
יחידוח סודאניות הוצבו בחזית תעלת סואץ נגד ישראל, ב 1970 
הסכימה ם' להצטרף לפדרציה עם מצרים ולוב. אך משהוכח על 
הקמתה, 1971 . חזרה בה ם׳. — ם׳ נטתה ב 1958 — 1971 לגוש המזרחי 
וקיבלה סיוע נרחב מבריה״ם! היחסים עם בריה״מ הורעו מאוד 
אחרי דיכוי הקומוניסטים בס׳ ב 1971 . ב 1967 ניתקה ס׳ את יחסיה 
עם אה״ב ובריטניה, בעקבות מלחמת ששת הימים. ב 1968 חידשה 
את קשריה עם בריטניה וב 1972 עם אה״ב. 

חאוג' העברית, חסכון ללימוד אסיח ואפריקה, ביבל' על ס׳. תשי״ט; 

; 1922 , 11 — 1 ,. 5 ״/ !,'״, 1 ׳ .( 1 \ 0 ׳(,,,/;,? 7 1 , .ו , . 1 ,ח:ז 11 י,״״ 4 ו .\ . 11 

״, 1101/1 . 4 , 11011 .!א . 2 ; 1959 . 1820-13/11 ,.ח מ', ),)׳,:<■/ . 11111 . 8 

1831 .. 5 ) 1/2 112 )) 310 510/181:1 ) 7/1 .. 161 ;־ 1967 ,. 5 )!/! / 0 •<־ו 0 מ/# 

. 5 1839-1889 הס!/ 30111 ) 1/1 / 0 ץ-. 31:10 / 4 . ,־׳// / 7 > ׳צ־ 1-11:101 4 , 14611 ז\נ . 1 . 33 : 1961 
-״׳׳£ 0 10 1011118 ^ 1 ) 80 ,. 3 חי 0 ו 111 ו 80 7/1 6 ,׳ 111 ־ 1 * £0 . 0 , 4 ? ;' 1961 , 1821 
,£י 11 וג 1 זג^ז. 3 > ,־ 1970 , 1 וז 01 (!ס 1 ) 1 '\ 111 ) 30111/1 4 :.?י,״וזונ!!!/. 0 ; 1968 , 1 )/ 11 
. 1971 ,) 111£01 ־ 3 \\ 1 ) 8 ( 111 . 5 77/0 
ב. ור. 

סודאנ״ות, לשונות, ציוו כללי לכל לשונות אפריקה שאינן 
נכללות במשפחות הלשוניות של הבאנטו. החמיות־שמיות 
או חקהויסיות של הבושמנים יההוסנטוטים (ע״ע אפריקה, לשונות, 


עמי 315 ). נמנות עמד,ן למעלה מ 400 לשונות נפרדות, הסגולות 
הכלליות ביותר המציינות את הלשונות המכונות סודאניות הן ה¬ 
שימוש בטונים כדי להבחין בין מלים, שרשים חד־הבריים. מיעוט. 
קידומות וסופיות או היעדרו המוחלט וסדר סמיכות של נסמד־סומך. 
היקרים ההל בלפסיוס ועד דלפוס (ר׳ ביבל׳) שייכו את בולם לקבו¬ 
צה אתת לשם נוחות בלי שניסו להוכיח שקיימת אחדות לשונית 
כלשהי ביניהן. וסטרמן, שהנהיג את המונח "סודאניות", ניסה להו¬ 
כיח את אחידותן. אולם שינה אח דעתו והסיק שהמונח מציין לשונות 
דומות באפין שאפשר להוכיח את אחדותן הגנטית רק בצ-רה 
חלקית. 

ב 1950 הציע גרינברג (ר׳ בינל׳) שיטת מיון חדשה של לשונות 
אפריקה, לסיה שייך בקבוצה אחת אח לשונות הבאנטו, רוב לשונות 
מערב אפריקה ומספר לשונות מרכז אפריקה (כגון הזאנדה) שנח¬ 
שב• קודם לל״ס. וכינה אותן משפחת ניגיר-קונגו. הוא לא הציע 
אחדות דומה בין הלשונות המזרח־אפריקניות שנחשבו קודם לסורא־ 
ניות. אולם השתמש בכינוי ל 2 מקבוצותיהן: סודאניות מזרחיות 
(לרבות הלשונות הנחניות והנילוטיזת) וסודאניות מרכזיית (המרוכ¬ 
זות בצפון קונגו והאזורים הסמוכים). אך כינויים אלה אין משמעותם 
קיימה של משפחה סודאנית מאוחדת אחת. אולם, א ח״ב( 1963 ),ב ני¬ 
סוח מחודש של שיטת המיון הקידמת שלו. שייך יחד במשפחה שכינה 
אותה נילו־סחרית נמעט את כל הלשונות שלא בלל קודם במשפחות 
ניג׳ר־קונגו, חמיות־שסיות (שנתן לה כינוי חדש: אפרו־אסיאתיות) 
■קהויסיות; היוצאת מן הכלל היחידה היא המשפחה הקורדופאנית. 
שאותה שייך לקבוצת ניג׳ר־קונגו. 

) 81 ■ 2 ) 17/2 § 111121 ) 101 \ 1 י 2 ) 1/1 ) 12211 ,)/ 111 > 1721 ( 01 -ןס )(/): 2/1131 , 13 ) 151 ) 1.0 

-! 511802 ) 1 ( 1 ,חתזג 1 וו-ו:>ז. ¥05 \ . 0 : 1880 .:ס' 11 ־ 411 21 ){ 1 ) 0 ' 1 <] 8 11118 ■ 2 )) 011 ־/\ 

-) 21 ) 8 )■ 1/11 1 / 28 ( 11 ) 11 ) 0 :? : 8011 ( 81 01 ( 1 ) 101181 1 0 ( 1 ,. 141 ; 1911 , 0 ) 11 ) 110 ): 

, 301100 ) 511 .) 1011 ־ 01 .) >,־ 5011111131 . 11 00 ^^ 11110111 ׳!?) 1111 ( 80 101 ': 11 )§ 1111 ( 1 

;־ 1925 , 0 ) 41:1 / 0 :) 11 ו 0/21 ' 1 -)§ 0 וו§ 2 ו 1.0 ) 7/1 ,-זסתזס'^ . 81 ; 1927 

:ת 1 ) 0 ) 011121 10 80 !) 50118021 : 81 :) 111 ) 1.011 , 1107 ) 0:16 . 3 - 0 **״ 11 ז! 0 ( 1 . 51 

;־ 1952 ,( 0 [ 1 ח 0 )א 1111 <י. 6 נ 1 י{ח 1 :^[ *£.!) 0011014 . 1 \■ 1011101 ל 1 

; 1955 , 080/1 ) 111 :) 010 ) 8 ! 18 § 1321 011 ) 4111 121 :) 511181 ,■^■־. 0  1 !>ח 0 101 > . 8 .£ 

.' 1 . 14 ; 1950 !(. זג 0 ) . 8 11 110 ?!> 811221 . 4 ■ 0 11 ) 00 /} 0 110 ) 4 11 ( 1 ( 1 10 ׳ 
. 1951 ,. 8 11 , 1271 >ז - סמגסזוג!׳! 


א. ר:־. 


סוךי, פרדריק — ע 5044 461:10 שז'* 1 — < 77 א 1 — 1956 ), כימאי 
אנגלי. למד באוכספורד והשתלם באוניברסיטת מקגיל (.! 74 
0111 ) שבמונטריאול (קנדה) בהדרכת א. ךד׳רפורד. בהשפעת ובו 
החל במחקריו על הפירוק הרדיואקטיווי, והמשיו בהם בשובו 
לאנגליה ב 1902 . במחקרים אלה נתגלה מספר רב של תיצרי ביניים, 
הנוצרים בשרשרת הפירוק הרדיואקטיווי. שלא נמצא עבורם מקום 
במערכה המחזורית של מנדליב (ע״ע). ס׳ הניח כי ניתן להכניס 
תוצרי מעבר אלה לתוך מקומות תפוסים בטבלה ואף מצא את 
חוקיות מיקומם על ידי הקו אופי הפליטה בתהליך ההתפרקות. 
ליסודות אלה קרא איזוטופים (ע״ע) והוו זמן קצר התברר כי 
האיזוטופים, שמוקמו בטבלה יחד עם יסוד מסוים. אינם אלא צורות 
של יסוד יה. ב 1914 הראה בי עופרת היא התוצר הסופי של שרשרת 
ההתפרקויות הרדיואקטיוויית. 1919 — 1936 שימש פרופסור באוכם־ 
פורה. בשנת 1921 הוענק לו פרס נובל על מחקריו בתכונות היסודות 
הרדיואקטיוויים ואופי האיזוטופים. 

סודבבורג <קרי: סורנבוד;), אמנואל — ־ 6 * 5 71300£1 ! 11 
י( 1 <וג 1 ״ 40 ( 1683 — 1772 ), מדען. פילוסוף ומיסטיקן שוודי. 

למד מדעי-הטבע, השתלם במקצועות מכאניים בארצות רבות, ועסק 
במחקר ובהמצאות מכאניות. ב 1717 נתמנה חבר מועצת המכרות 
המלכיתית של שוודיה ובמסגרתה פעל עד 1747 לשיפור חרושת 
המכרות, ב 1719 הוענק לו תואר-אצולה ושמו הקודם (קדןוי) 
הוסב לס', בקיאותו הגדולה במכאניקה, הנדמה ומתמטיקה באו לידי 


ביסוי בספרו מ 1 ט 111 ;־]ט 31 ח ג 1 ק €1 ח!ז? ("יסודות הדברים 

הטבעיים״), 1734 , שבו בנה, בעקבות דקארס וניוטון׳ שיטוי, מכא־ 
ניסטית להסברת הקוסמוס כמכונת ענק. אולם בהשפעת האסכולה 
הנאו-אפלטונית של קימבריג׳ (ע״ע נאו-אפלטוניות, עמ ׳ 783 ) חל 
שינוי בהשקפותיו, הוא זנח את ההשקפה החמרניח־מכאניסטית למען 
פילוסופיה נאי־אפלטונית המקצר, מקום רב לסיבתיות תכליתית 
וד,תופסת את העולם בהאצלה אלוהית. תורה זו ניסח ם׳ בספרו 
316013115 01x011011313 (״כלכלת ממלכת הנפש״) 1740 ׳ שהוא 

פרי ליסוד ומחקר במדעי האנטומיה והאמבריולוגיה. מפנה רעיוני 
זה חל בם׳ בעקבות חוויה רוחנית-דתית וחזונות שונים שהחלו 
לפקדו בתדירות מ 1736 והגיעו לשיאם ב 1744 , כאשר ם׳ ראה עצמו ; 

בקרא ע״י אלותים לתת פירוש חדש לכתבי הקודש ולאמונה הנוצרית , 

האמיתית. ב 1747 התפטר ממשרתו והתמסר כליל למטרתו החדשה. 1 

הפירוש התאולוגי החדש שנתגבש בסדרת ספרים ופירושים למקרא 
כגון 00010563 ט״נ״ן, (״פודות השמים״), 8 כר׳, 1749 — 1756 , | 

שהוא פירוש סמלי, אשר "טרדותיו" הוכתבו לו, לדבריו. בחיבורו ן 

הדוקטרינלי 1611810 016563113 3 ז 0 /י ("האמונה הנוצרית האמי- | 

חית") דחה ס' את תורת השילוש המקובלת בטענה שהאלוהים 
הבלתי נראה הוא אחד ואין לו גבולות בחלל ובזמן. בישו הציג 
עצמי האל במימד הזמן וגרם לסוג שילוש המורכב מהנפש (של 
האב הנצחי), הגוף (בנה של מרים) ורוח הקודש (פעולת שניהם). : 
בחיבור זד, חידש ם׳ את תורת ה״התאמה״ האנאלוגיה שבין השמים 1 
ובין הארץ. לפיה לבל דבר בעולם הזה "מתאים" דבר מקביל בעולם 
הרוח. לפילוסופיה של ס' נודעה השפעה רבה על הפילוסופים 
וההוגים הרומנטיים ועל התפתחית תורת-הנפש. אע״ס שם׳ עצמו 
לא יסד כנסיה, שימשו תורותיו יסוד לכנסיה חדשה, שנתארגנה ן 
ע״י תלמידיו ב 1787 ונקראה כנסיית "ירושלים החדשה". 

ש,ה. ברגמן, חלומותיו של חיזה הרוחות (הוגים דמאמיביס. 59 — 470 

תשי״ט ; ; 1 ׳ 193 , 1 ) 11 ^ 111 ^ 1 <} 1 )ה) 3 ה 10 <) 1 /<} !? 1 1 ) . 5 , 1111101 ד 1 ע 06 - 116 . 1 ־ 1 י 

־.. 5 ,ע 1 ׳צ 1014.5 . 5 ,£(( 1 < 1 ) 700 0714 ׳>/?./ ,.־ל ,ש 1# ) 1 ז< 01 זד . 0 

.א 194 , 4/ 1/1110 0114 111 ) 81:1011 

ש. ה. ב. 

סוהילי (אנג׳ . 31.11 * 5 ), הלשון הנפוצה ביותר במזרח אפריקה 
והלשון הרשמית הלאומית של טנזניה וקניה. ם׳ היא שפת־ 

האם של כשני מיליון אנשים. בעיקר באזורי החוף ובאיים מול חופי 
קניה וטנזניה ובמספר מובלעות בפנים היבשת. רבים השומעים 
אותה באוגנדה, רואנדה. בורונדי, מזרח זאיר וחלקים בסומאליה, \ 
מוזמביק ומאלאווי. אולם לפחות 20 מיליון איש מבינים אותה קצת, ן 
ומספר הנזקקים לס' נמצא בעליה מתמדת■ ם' שייכת ללשונות 1 
הבאנטו (ע״ע אפריקה. לשונות), מבחינת אוצר-הסליס הבסיסי שלה, | 
התחביר, המבנה הדקדוקי. ובמיוחד שיטת הקידומות לפני שמות 
עצם ולציון תיאום. לכל שם עצם, מלבד שם עצם פרטי, מצורפות 
קידומות לציון הסוג שאליו הוא שיין. יחיד ורבים נחשבים לסוגים 
נפרדים וקידומות שונות מציינות אותם: 111131111 (ספר), 1131111 ׳! 
(ספרים). הקידומות 1116 . ב!ז מציינים בני אדם והקידוסות ! 51 , 14.11 , 
עצים וצמחים. ! 14 , מציינים לשונות, ושם לשובם הוא איפיא 
! 3101 * £15 . יש בד, השפעה פיסית, פורטוגלית ואנגלית, ובעיקר 
ערבית, כגון: 0311111 (ים), 113113 !-, (ריבוע) 0113113116 (זהב), 
111561.1311 (מסמר). 5113113 (נשק), 11 ) 31-11 (ארץ), 11656 (נשיקה), 

שם הלשון, המלה הערבית -^ 1 < (ןואחל — חופים), מורה על 
מקורה ומקום התהוותה בחוף מזרח אפריקה. המגע בין הילידים ובין 
מתיישבים ערביים שהקימו ערים־מדינות לשם מסחר תקופה קצרה 
לאחר עליית האסלאם הוליד את הלשון. ם׳ נעשתה השפה המשותפת 
של שבסי פנים היבשת, בעיקר בעקבות התגברות הסחר בעבדים 
ובשנהב בראשית המאה ה 19 ! לאחר מכן השתמשו בה המעצמות 
הקולוניאליות בלשון המינהל וההוראה. הלשון התקנית של ימינו 
מבוססת בעיקר על הניב של זנויבר; ניבים חשובים אחרים הם של 




477 


סו דיל , 


סינרולז 


478 


מוסבאפה ולאמו, בחוף קניה הצפוני. ניב לאמו הוא לשון השירון 
הסוואהילית המסרתית; שירה זו הושפעה מאוד מדוגמאות ערביות 
וראשיתה ביה״ב. כה״י העתיק ביותר בם׳ הנמצא בידנו נכתב 
באותיות ערביות בראשית המאה ה 18 . במשך יובל השנים האחרון 
נעשתה הם׳ לשון ספרות ועתונות. 

. 5 < (. 3.1 )) א 10 זז 4 י 1 ־ 1 ; צ 1959 ,יןן>מ/*מע< 6 ." 6 ,מ 0 זי 1 א\צ . 0 ., ז 1 

- 110 ג 811 . 5 110111011101 ^ 8 01111 01 ' 1 , 10011 , 1014014 ) 11 צגין 8 מג 7 . 4 * ; 1962 
. 1967 .) 001 < 11 /וו 1111 )^ 110 ^ 111 ^ 1 . 5 ,סוני! 011 * 1 . 1,0 : 1965 ,ץ 11 <] 1 }י £1 

מ.פ.ג. 

סודה (צרפי 010 * $1 < איט׳ <ו 0 ע< 5 < אנג׳ < 0 ׳יג 5 ), הבל בדרום• 
מזרח צרפת הגובל במזרחי באיטליה ובשוויץ. כולל את שגי 
המחוזות המינהליים ם׳ (בירתה שמבדי) וס׳ עילית (בירתה אנסי). 
ס׳ שוכנת בתחום הרי האלפים הצרפתיים. בצפונה גוש הרי מין-בלן 
(ע״ע), במרכזה הרי מאסייו ואנואז (׳ 1 * 72001 ). ובדרומה גוש הרי 
מון־סני. חלקה המרכזי בנוי סלעי־יסוד (גרניט) ואילו שוליה הם 
גיריים. הנהרות ארוו ( 0 *!\.), אי;ר ( 00 * 1 ) וארק ( 410 ׳) חוצים את 
החבל בעמקים רחבים ועמוקים ויוצרים מעברים נוחים. 

כלכלת ם׳ מבוססת על חקלאות, תעשיה ותיירות. נפוץ גידול 
בקר לבשר ולחלב. במדרונות ההרים מגדלים גפנים, היערות העשי¬ 
רים מספקים חומר גלם לתעשיות העץ. ענפי התעשיה העיקריים 
הם: פלדה עדינה, אלומיניום, טכסטיל, עור ומשי. כן מתפתחת הת־ 
עשיה האלקטרו-כימית. על הנהרות הגדולים הוקמו תחנות הידרו־ 
חשמליות גדולות, בין הראיפונות באירופה. מרכזי התיירות העיקריים 
הם בערים שאפוני ומז׳ב (סיי 0 א 10 ו 1 ) (תיירות חורף) ובאקם לה־בן 
(מרחצאות). בס׳ נמצאים מעבדי ההרים מצרפת לאיטליה וביניהם 
מעבר סן ברנר (ע״ע) הקטן. מעבר מון־פני והמנהרה משאמוני לא■ 
אוספה. 

היסטוריה. בעבר היתה ם׳ רוזנית ודוכסות, ושמה של 
שושלת. במאה ה 11 השתלט הרוזן אומברטו על חבל ס , והיה למייסד 
שושלתה. הוא ובנו אודו הרחיבו את גבולות הרוזנות והשתלטו על 
המעברים האסטרטגיים של האלפים המערביים ובהם מעברי סן 
ברנר. יורשיהם הרחיבו בהדרגה את שלטונם על חבלי ארץ סמוכים. 
ב 1285 חולקה ס׳ בין צאצאי פיליסו 1 . 

אמדאו 71 ( 1334 — 1383 ) חזר ואיחד את רוזנות ס׳ והרחיבה. 

הוא קנה לו שם בכיבוש גאליפולי מידי התורכים ( 1366/7 ; ע״ע 
מסעי-הצלב, עט׳ 1119 ). אמדאו 711 ( 1360 — 1391 ) סיפח לס׳ את 
עיר הנמל ניצה. אמדאו 7111 ( 1383 — 1451 ) קיבל ב 1416 תואר דוכס 
מידי בעל בריתו ופטרונו, הקיסר זיגיססונד (ע״ע), הרחיב את גבו¬ 
לות ס׳ והנהיג תיקונים יסודיים במערכת המשפט והמינהל של 
הדוכסות. ב 1434 פרש אמדאו למנזר וב 1439 נבחר לאפיפיור 
;פליכס 7 ), אד המשיד לנהל את מדיניות החוץ של ס׳ וב 1444 
נטל לידיו את הגמונות דניה (ע״ע). ויורשיו שלטו בה. בסוף הסאה 
ה 15 ותחילת ה 16 שקעה ס׳; אסנואלה סיליברטו ( 1520 — 1580 ) 
ביסס מחדש את הדוכסות, עשה את טורינו לבירתו. הקים מינהל 
יעיל וצבא ובנד. צי קטן. הנסיך איג׳ן (ע״ע) מם׳ היה בן אחיו של 
אמנואלה פיליברטו. 

ויסוריו אמדאו 11 ( 1666 — 1732 ) עבר מצד אל צד במלחמת 
הירשה הספרדית (ע״ע). ובסופה ( 1713 ) זכה בחבלי ארץ בצפון 
איטליה, ומלכות סיציליה הוענקה לו; ב 1718 היסכם שימסור את 
סיציליה לאוסטריה תמורת מלכות סרדיניה. 

במלחמות המהפכה הצרפתית ונפוליון הוכה בית ס׳. מסר לצרפת 
את מחוז ס׳. מכורח השושלת. ומצא מפלט בסרדיניה. אחרי מפלת 
נפוליון הוחזרו לו כל נחלותיו וגם ג׳נובה סופהה למלכותו. ב 1831 
עלה למלכות קרלו אלברטו וניסה להעמיד את בית ס' בראש המאבק 
לאיחוד איטליה (ע״ע, עס׳ 739 ואילך). בקיץ 1858 הסכים קוור 
(ע״ע) ר״ם סרדיניה־פימינסה, למסור את ם' ואת ניצח לצרפת 


תמורת עזרתה הצבאית במלחמה נגד אוסטריה. סיפוח ם׳ לצרפת 
ב 1860 . לאחר משאל-עם, עורר באיטליה התמרמרות רבה; ערב 
מלה״ע ח דרש מוסוליני להחזיר לאיטליה את ם' ואת ניצה; 
ב 1942/3 היתה ם' בשלטון איטליה. 

10 ) 11 )■ 1011 * 111 , 11, 11111011 ( £0 5 ., 1914; 143>371)1x1 ־ןב׳<ב£ט( 1 .ו 01 

. 1941 ,. 8 110111 05 ( 1 ,ז 0 ם 11 ס 8 .מי ; 1941-3 , 1-11 ,. 5 ) 11 1011011 ( 7 

ידיעות פורמליות על ישוב יהודי בס׳ הן מהמחצית ה 2 של 
המאה ה 13 , אז ישבו בשמברי (׳( 082011101 ), אגבל ( 0110 ( 181101 .^), 
מונמליו ( 40010101130 * 1 ), רומילי ועוד. ב 1349 נפגעו רוב קהילות 
ם׳ מפרעות דמים ומביזה בעקבות המנפה השחורה, וב 1394 שוב — 
בהשפעת הטפותיו של ויסנטה פרד (ע״ע). גירוש היהודים מצרפת 
ב 1394 הביא להגירה מחודשת לס׳. הדוכסים שליטי ם׳ עודדו המרת 
יהודים תמורת שוחד. ב 1430 הכריח הדוכס אמדאוס 7111 את היהודים 
להתגורר באזורים נפרדים ולענוד טלאי. ב 1417 , ב 1426 וב 1466 נמ¬ 
סרו ספרי היהודים בס׳ לביקורת מומרים וכמרים והם חויבו בהשמטת 
קטעים "פסולים". יהודי ס׳ עסקו בעיקר בהלוואה בריבית ונסחר 
יהלומים. היו ביניהם מספר רופאים ידועים. מהם מומרים. ע״פ 
יוסף הנהן (ע״ע) גורשו יהודי ם׳ ב 1461 , אך קהילת שמברי הת¬ 
קיימה עד ראשית המאה ה 16 . 

ח, ביינארט, התישבות היהודים בדיכסות ם׳ בעקכוח הפריבילגיה 

של שנת 1572 (בהוד: פשר זברון לא. קארפי, 72 — 118 ), חשכ״ז: 

הנ׳־ל. הפוליטילה הכפרדית וגישתה להתישבות היהודית בדוכסות ם׳ 

בשגית ה 70 של המאה הט״ז(קעפ״י, 4 ), חשכ״ט. 

ש. שט. - ה. ום. ב. בל. 

סוונסי ( 02 * 20 ■**$; ולשית: אברטאואי ( 0 ׳*\ 2 ] 01 < 741 |), עיר נמל 
בחוף הדרומי של וילז (ע״ע), הממלכה המאוחדת. שוכנת 
בשפכו של נהר פאואי'(ס**! , ) למפרץ־ם׳ שבתעלח־בריסטול. מספר 
תושביה 170.870 (אומדן 1970 ). המרכז העתיק של העיר נמצא 
בגדה המערבית של הנהר סביב שרידיו של מבצר, שנבנה לראשונה 
במאה ה 12 ובבנה מחדש במאה ה 14 . שבונות מגורים מודרניות 
משתרעות לאורך חוף הים ועל מדר-נות הגבעות שממערב לעיר. 
לאורך הנהר התפתחה תעשיה. בשל קרבת ם׳ לשדות הפחם של 
דרום וילז הקימו בה תעשיית מתכות — נחושת, פלדה. ליחות בדיל 
ואבץ. ליד הנמל התפתחה תעשיית בנין אניות. בקרבת העיר 
הוקמו בתי זיקוק לנפט. נמל ם׳ הוא הנמל הראשי של רדום וילז, 
ומייצאים דרכו בעיקר פחם. נפט מזוקק, מוצרי ברזל, לוחות בדיל 
ומלט, מאז 1920 קיימת בה אוניברסיטה. 

©((((״ולה, ג /י רול 2 ?ו — 6021013 * 53 0 וח 3 ! 0 זנ 0 — ( 1452 — 
1498 ), מטיף ומתקן דת איטלקי. ם׳, בן למשפחת רופאים 
מהוללת בשרות דוכס פרארה, נועד להיות רופא וקיבל חינוך 
הומאניסטי נוסח הרנסאנס, אך כבר בצעירותו סלד מחיי פאר, 
נטה לסגפנות וראה בהומאניזם האלילי השחתה מוסרית ודתית, 
ואת שורש הרע ראה בכמורה עצמה. לרבות דרגותיה הגבוהות 
ביותר. ב 1475 נטש את לימידיו, הצטרף למנזר הדומיניקנים בבו¬ 
לוניה ולמד הטפה. ב 1479 נשלח להשתלמית בפרארה וב 1482 
הועבר למנזר סאן־מארקו בפירנצה. שם התחיל להטיף, והעלה 
לראשונה את התזה הנבואית שלו, ב 3 נקודות: ( 1 ) הכנסי־ צריכה 
להיענש על שחיתותה; ( 2 ) היא תטוהר; ( 3 ) דברים אלה עימדי□ 
להתרחש בקרוב. ב 1487 הוחזר לפרארה ומשם יצא לדרוש בברשה, 
גינובה ופאדובה. ב 1490 חזר לפירנצה. חידש בה את שיעוריו 
והטפותיו ברוח 3 הנקודות. והתקיף קשה את שחיתות המידות 
במדינה. דרשותיו זיעזעו את קהל מאזיניו; הוא ניבא את בואו של 
שדל 711 (ע״ע) ונצחונו ואת נפילת בית מדיצ׳י (ע״ע). כשהתרחשו 
מאורעות אלה ( 1494 ). רכש לו השפעה עצומה במדינה כנביא 
ומושיע. כחבר ועדת־הממשל ניצל את השפעתו להחזיר את משטר 
הדמוקרטיה, לקבוע שיטת מיסוי צודקת בחוקה, ומעל לכל — 




479 


480 


סי־נ־־־ר 

להנהיג תיקונים לטיהור תמידות. 

בלי לפגוע בדוגמות הכנסיה. מ¬ 
עין "מהפכת תרבות" התחוללה 
בפירנצה, והעיר שינתה את דמותה 
כליל, ומעיר־הדר הפכה ל״פורי- 
טאנית", אחוזת התלהבות דתית 
של החרים בתשובה! נשים וגב¬ 
רים העלו באש דברי מותרותיהם! 

אורגנו חגיגית דתיות עממיות 
בהשתתפות אזרחים מכל הגילים, 

ורקדו בהן עטורי־פרתים! בקרב 
הילדים הוקמה מיליציה נוצרית, 

במטרה לשמיר בקפדנות על הי¬ 
שמעות לתיקונים ולהודיע על כל 
סטיה מהם. ההגזמות שליוו מש- 
טר־צנע קודד ומחמיר זה, אי־ 

הסובלנות, אווירת הריגול וההלשנה ופגיעות בטעם הטוב עוררו 
תגובה, חרישית תחילה, אך גוברת והולכת, בייחוד אחרי הרעת 
כלכלתה של המדינה בעקבות נגישותיו של שאדל 011 . 

בד־בבד עם התיקונים המדיניים הגביר ס׳ את פעולתו לטיהור 
הכנסיה: החזיר במנזרו סאן־מארקו אח חומרת התקנות הראשונות 
שלו ופתח בהתקפה קשה על האפיפיור אלכסנדר 01 (ע״ע), 
שסימל בעיניו את ירידתה המוסרית של הכנסיה. תחילה ניסה 
האפיפיור לשחד את ס׳, ומשנכשל אסר עליו לדרוש. ס׳ התעלם 
מן האיסור והאפיפיור הטיל עליו חרם. ס׳ התעלם גם מצעד זה 
והאפיפיור דרש להסגירו או לעצרו( 1498 ). ממשלת פירנצה הפסיקה 
את הופעות ס׳ והוא נקרא להוכיח את צדקתו בדיו שסים (מבחר 
האש). משנמנע ס׳ ממבחן זה. ונזיר אחר התנדב תחתיו, נחשב ס• 
בעיני ההמונים לנביא־שקר. ההתנגדות לס׳. ששררה זמן רב בקרב 
האריסטוקרטיה, הכמורה והמסדרים היריבים לדומיניקנים. התפשטה! 
מנזר סאן־מארקו הותקף ום׳ מסר את עצמו לידי הממשלה, יחד עם 
שני תלמידיו הקרובים ביותר. האפיפיור הסיר מעליהם את חסינות־ 
הנזירים, ואחרי חקירות מלוות בעינויים נידונו ס , ותלמידיו במשפם- 
ראווה למוות, ככופרים ומחללים את קדושת הכס. הם נתלו בכיכר 
הסיניוריה וגופותיהם נשרפו. במרוצת הזמן העריצוהו כקדוש שמת 
על אמונתו, אך רשמית לא הוכרז לקדוש. 

בימי שהותו בסאן־מארקו חיבר ס׳ שירים וכתבים תאולוגיים 
אחדים. קובץ שיריו 14111111 ("שירי-הלל*), ללא ערך אמנותי, משקף 
את אמונתו העסוקה והלוהטת. הקובץ נ> 11 :> 11 >:״ק ("דרשות") מעיד 
על כך, שם' השתייך, מבחינה רוחנית, לתרבות יה״ב. אולם הוא 
ידע לחרוג מעבר למסורת בצורתו של דרשותיו ולהפכן לנשק 
פוליטי רב־עצמה. ם' היה המטיף הגדול ביותר באיטליה של הסאה 
ה 15 , והשפיע השפעה עמוקה גם על אמנים. ובייחוד על מיכלאנג׳לו 
וב(טיצ׳לי (ע' ערכיהם). פריסת ם׳ שימשה נושא לרומן 80111011 
מאת ג׳ורג׳ אליוט. 

א. שמואלי, אנשי *ינסאנה. א׳ תש״ט ■ .מ ,״./ 5011011 .ן 

- 1902 ,(ז 3 חנתז 0 § .ז 10 ל 11 } €0 ^ 0 ז 1 >[) 3.1 . 2 

11101 £ . 5 . 0 11 > 141 .־ 11131 '׳' .? : 1924 , 7-11 ,. 8 י . 111 ; 1905 

,ג־* 2 ז"? .^! ; 1952 ,. 3 11 > , 10111 ) 1 "£ .מ :* 1926 , 1-11 ,!?(זס) 

. 1960 , 1011010 ^ . 0 ; 1958 , 1 > 111 > 011 ז 0 * 01 י 11 > 3 !!:/#■ו§ 0 ! 1 ' 811 

צ. יןל. 

סחו־ל (. 1 ^ג 34 ׳< 0 ), עיירה במחוז ("אובלסט") ולדימיר (ע״ע). 

מצפון־מזרח לסוסקווה, ברפובליקה הפדראטיווית הרוסית, 

בריה״מ. 9,000 תוש' ( 1959 ). עיקר חשיבותה כיום בנכסי אמנות 
ואדריכלות רוסית עתיקה בעלי סיגנון מיוחד במינו, הכוללים עשרות 
כנסיות, מנזרים ומבנים ציבוריים שונים, האתרים שוחזרו ויוצרים 
פנוראמה ציורית הבולטת בנופה של העיד. החשובים בהם: חומת 


:וילוד 

הקרמלין (המצודה) מן המאות ה 11 — 12 ! הקתדרלה ( 1222 — 1225 ; 
שוחזרה 1528 ), ובה פרסקים סן המאות ה 13 וה 17 ; ארמון ההגמון 
(המאות ה 16 — 17 )! מגדל פעמונים ( 1635 ). בשעתו היתד. ם' מרכז 
לציור איקונין (ע״ע). 

ס- נוסדה במאה ה 10 — 11 ונזכרה לראשונה בכרוניקה מ 1024 . 
הנסיך יורי (ע״ע) דולגורוקי (המאה ה 12 ) עשאה לבירת נסיכות 
רוסטוב-ס׳. היא נפגעה קשה עם כיבושה בידי המונגולים ( 1238 ). 
ב 1350 סופחה לניז׳ני־נובגורוד (כיום גורקי) ובמאה ה 15 סופחה 
לנסיכות מוסקווה. 
סחוקי, ע״ע זן, עמ׳ 891 . 

סוזילנד ( 1 > 0 ג 11 צ 3 *$), מדינה באפריקה הדרומית, מוקפת מכל 
עבריה — פרט למזרח — ברפובליקה הדרום־אפריקנית 
(מדינת סרנסוואל) וממזרח לה מוזמביק; 17,400 קמ״ר! 408.000 
תוש׳ ( 1970 ). (מפה: ר׳ כרך־מילואים, עס׳ 333 ). 

ס' נחלקת ל 4 אזורים טבעיים: המדרגה הרמתית המער¬ 
בית הגבוהה ביותר ([!ס׳! 11 * 071 1,200 — 1,800 ס׳. המדרגה המרכזית 
גובהה כ 900 מ', והתחתונה גובהה כ 300 מ , . במזרח רמת לבומב(. 
גובהה כ 350 ם , . הנהרות החשובים הם קומטי ( 1 זבת 801 ). אוסוטו 
(״״״ 0 ) ומבולחי ( 111011121 * 1 ), האקלים באזורים שמעל 300 מ¬ 
הוא סונטרופי. והמשקעים השנתיים 1,000 — 2.000 מ״מ במערב, 
נ 1.000 ס״מ במרכז ו 500 — 700 מ״מ במזרח. 

האוכלוסים כולם מבני שבט סואזי ומדברים בניב לשץ זולו. 

יש גם כ 11,000 חוש׳ אירופים, בעיקר אנגלים ודרום־אפריקנים. 
וב 4,000 ״מעורבים״, אירואפריקנים. כ 20,000 גברים עובדים בקבי¬ 
עות בחו״ל, ולכן עולה מספר הנשים על מספר הגברים. אנגלית היא 
השפה הרשמית. — שיעור־הגידול השנתי הוא 2.9% ! הצפיפות — 
22 תוש׳ לקמ״ר, 

עיר-הבירה היא מבננה ( ־ ר,ג< 1 גל^), ובה כ 144100 תוש׳ ( 1970 ). 
מרכזים עירוניים אחרים הם מנזיני ( 1 ח 171 :.״ 1 \), ובה כ 16,000 תוש', 
הולוק, ובה כ 4,500 חוש׳ וסטגי (;*־ 51 ) ובה כ 3,600 חוש , . 

בשנות החמישים היתה כלכלת ס' מבוססת בעיקר על ייצור 
לצריכה עצמית — תירס. דוחן, שעורה ואף גידול בקר וצאן. היצוא 
היה למעשה של מוצר אחד — אסבסט: 42,000 טון ב 1968 . במשך 
15 השנים עד לקבלת העצמאות ( 1968 ) עלה בידי ס׳. בתמיכה 
בריטית. לפתח את כלכלתה. כ 56% מהשטח החקלאי הוקצב לאפ- 
דיקנים, והשאר ניתן לניהול אירופי. פותחה חקלאות בהשקיה (כחצי 
מיליון דונם), שאיפשרה גידול קני־סוכר, פרי-הדר, אורז וכותנה. 
ונטעו עצים על פני שני מיליון דונם. נוסף על אסבסט בהוללק 
<> 1 ;> 10 :״ 1 ; 74 ), פותחו מכרות־ברזל בנונןה (בץ 11 :־׳״ 8 א; 2,260.000 טון 
ב 1968 ) ומכרות־פחם במפקד, (ג:!ו 3 ק 4 ז; 106,000 טון ב 1968 ). נבנתה 
מס״ב, המקשרת את איזור מברות־הברזל עם לורנסו מרקש (ע״ע) 
במוזפביק. ונסללו כבישים. 

;* 1961 ,ע 1£ > 1110£1 > 4 > 2 ׳ 22 ־ 6 ג־י/ 4 ! : 41 > . 1 ) 1 ; 1952 ,!: 2.10131 ? 7721 ,זסקט^ . 11 
: 1965 .. 5 ,״) 11311 .( 1 : 1965 , 5 6 ^ 0110 44 1 ' 0 ס 1 ז! 4.1 3011141 , 10 שק 7731 .( 
.(שבת,ין) 1$ ת 0 י] £0 31 ט 00 פ/ , 5 

היסטוריה. שבט הסוואזי הגיע לדרום אפריקה בגל ההת¬ 
נחלות של שבטי הבאנטו (ע״ע אפריקה הדרומית, עט׳ 392 ). 
בראשית הסאה ה 19 התגבשה ממלכתם. הם נלחצו מידי הבורים 
מזה והזולו (ע״ע) נחה, וב 1840 סנה מלכם, מקוואזי ח (;ו. 7 ג״ג 54 
!!סס&ג) לעזרת בריטניה. הבריטים השכינו שלום בין תסוואזי לנין 
הזולו. מדינת טרנסול (ע״ע) נאבקה עם בריטניה על ההשפעה 
באיזור; ב 1884 הוסכם להכיר בס׳ כיחידה עצמאית שתהיה, למעשה, 
בניהול הלבנים שהתיישבו בה, וב 1894 הכירה בריטניה בחסות 
טרנסוואל על ס׳. אחרי מלחמת הבורים ( 1899 — 1902 ) עברה ס׳ 
לפיקוח בריטניה, וב 1906 נחיתה לארץ חסות, והשלטון בה נמסר 



דיוקנו שו כוונרויה, צייו פרה בו־ 
טו 5 ומאו. כיוזיא־ז שן־טרקו, פירנצה 
(א 5 ינארי 1 





4-1 


פו 


:ר פ יטו 


482 


לנציבעליון, שהיה ממונה גם על בסוטולנד(כיום: לסותו) ובצ׳ואנלנד 
כיום:ב 1 צואנה). ב 1963 הוענקה חוקה לסי. וב 1966 נמסדהשלטון במ¬ 
קום לראש השבט, שהוכר נמלו• נ 6.9.1968 קיבלה ס׳ עצמאות מלאה. 
באפריל 1973 ביטל המלך סובהוזה 11 את החוקה ונטל לידיו את 
סמכויות השלטון לאחר שהטיל איסור על פעילות פוליטית. 

171 1 ה)ה 10/71 ) 0 ) 0 ,זוב? .( ,? ; 1969 .. 5 ,זומו 5 - ■ו!) 1 ז)ל £01 .£ . 1 ^ 0 

. 1969 ,. 5 
מי. בר. 

סוטה, מסכת בסדר נשים (ע״ע), במשנה, בתוספתא ובתלמוד 
הבבלי והירושלמי. עיקר עניינה: דיני סוטה (ע״ע אשות. 

עמי 384/5 ). מקומה — לאחר מסכת נזיר (ע״ע), ללמד ש״כל 
הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו סן היין" (סי, בי, ע״א: ועוד). 
לפי הרמב״ם (הקדמה לפירוש המשנה): ״לאחר גסין — סי. שעניינה 
מעניין הגירושין. שהאשה כשתזנה יש לכוף... על הגירושין". לס׳ 
9 פרקים, והיא כמחצה אגדה והלכה. בהלכות ם׳ עוסקים הפרקים 
אי—ר. בשילוב עניינים אחרים; דברים ש״בין איש לאשה" (סוף 
פ״ג) ודברים שנאמרו ״בו ביום״ (ר׳ ברכי כ״ח, ע״א; ביום שמינו 
את ר׳ אלעזר בן עזריה ביבנה; ור׳ ח. אלבק. השלמות לסדר נשים, 
עמי 384 ). פרק ז' מכיל רשימה של דברים "הנאמרים בכל לשון" 
או רק בלשון־הקודש. פרק ח׳ עוסק בדיני מלחמה (ע״ע). בפרק ט׳ 
באים דיני עגלה ערופה (ע״ע רצח). סידורה הראשון של משנת ס׳ 
קדום מאוד; יש בה הזכרת מאורעות מסוף ימי הבית השני (זי. חי), 
ויש בה נמה משניות סתמיות של דני יוחנן בן זכאי (בי- גי; חי, חי; 
טי, טי), כפי שיוצא ממקורות מקבילים, ולדעתו של אפשטיין (ר׳ 
ביבל׳) עיקר מסכת ס׳ ממשנתו הם. משנת ס׳ כפי שהיא לפנינו היא 
מסידור אחרון, שנשתלבו בו מקורות תנאיים שונים. התלמוד הבבלי 
לס׳ מצטיין ביתר .,סוגיות מוחלפות". ובעיקר מסוגיות כפולות בתוך 
המסכת עצמה. קיימת קירבה גדולה נין הבנלי לירושלמי, הרבה 
מעבר למקובל במסכתות אחרות. ושימוש הדדי של שני התלמודים 
זה בזה מצוי לרוב. ס׳ מתייחדת בסיגנונה: לשונות־הצעה בעברית, 
העדר המונח "הסורי מתסרא", הכרעת הסידור האחרון ("ופסתברא 
כמ״ד״), ועוד. בתיספתא 15 פרקים, והפרקים ג׳—ט׳ו דברי אגדה, 
רובם לא בענייני סי. 

ה. אלב?. מבוא למס׳ ם׳ (בהיך: *ששה שדרי מענה", פדר נשיים), 
תשי״ד; י. נ. הל׳יי אפשטיין, מביאות לספרות התנאים, 40 — 44 , 

תש י״ ז ז הנ״ל, מבואות לססרות האמוראים, 94-84 , תשכ״ג. 

מ. 

סוטוניוס, גיוס טרנלןוילוס - - 1 ״ 1 ף״״ 7 *!"־ס 

11,5 — ([י! 69 —-[י) 140 ), היסטוריון רומי. סי היה בן 
מעמד הפרשים, ואביו, לאיסוס, היה קצין בצבא והשתתף במלחמת 
האזרחים ב 69 . ם׳ היה עו״ד, זמן מה שירת כטריבון צבאי ובהשפעת 
ידידו פליניום הצעיר (ע״ע) קיבל מהקיסר סר:נוס טובות־הנאה 
שניתנו לאבות ל 3 בנים. הוא היה מנהל משרד המכתבים ( 38 
11115 ) 614.1 ) של אדריאנוס קיסר, ופוטר בגלל פגיעה שפגע בסבינח 
אשת אדדיאנום, ומאז עסק בעבודה ספרותית. 

בין ספריו: 1115 ) 311151,1 1115 * 0 ( 1 (,.על אנשי שם״) ובו 4 חלקים: 

על משוררים, נואמים, היסטוריונים, בלשנים ורטוריקנים. הספר 
הרביעי השתמר ברובו, הראשון אבד, ומהשני והשלישי נשתמרו 
תמציות ביוגרפיות של שני אישים. ידועים לנו שמות חיבורים שמהם 
נשתמרו ציטסות ספורות בלבד: על שעשועי היוונים; על הצגות 
הרומאים; על ״המדינה" לקיקרו: על משרות הציבור ועוד. 

פרסומו של ס׳ נא לו הודות לספרו 11111 ) 0465:1 112 * ->( 1 ("חיי 
12 הקיסרים", עבר' א. שור, תשי״ם) מיוליוס קיסר עד דומיטיאנוס. 
מטרתו בספר לא היתד, תיאור ההיסטוריה, או חינוך לערכי מוסר 
דוגמת הביוגרף בן־דורו פלוטרכום (ע״ע), אלא הצגת האדם כמות 
שהוא — ובזה קסמו של סי. לתיאור הדמות השתמש ם' באנקדוטות 


ובסיפורים מחיי היום־יום של הקיסרים, וכן בסיפורי שעדוריה ורכי¬ 
לות, דברים שהיסטוריונים רומאים לא נהגו לספר. הביוגרפיות 
ערוכות לא בסדר כרונולוגי אלא ענייני, וסיגנונן קל לקריאה. ס׳ 
פותח במוצאו המשפחתי של הקיסר, עובר למעשיות מימי ילדותו 
ושירותו הצבאי. מתאר את הקריירה הציבורית שלו עד עלותו 
לשלטון ואח״ב כותב על מדיניות פגים וחוץ, מלחמות ועסקי־החצר. 

הספר השתפר כמעס במלואו, השפיע רבות על ההיסטוריוגרפיה 
וכתיבת הביוגרפיה בדורות המאוחדים יותר, ושימש דוגמה לאלה 
שביקשו להציג מלכים ורודנים במערומיהם. 

- 810 ) 7677115 -(/) 1115 )) £71 16 (£ , 00 * 1 .£ ; 1900 ,. 5 ■ 7 * 51 81 * £1 ,ססגןלז .\׳ 1 

115 ) £$0 , 1 ־ 511131 . 8 . 0 ; 1901 , £07171 77 ) 11 ) 15 ( 70 ) 111 7 ) 7/17 (/) 710 )! 0$/1 '<£ 

) 111 117111 . 5 , 51011110 .ע\ ; 1928 ,<( ,־ 1936 ,( 741/2 , 1 .% . 0 מ 1 / . 03110 ) )%!/ 7 ) 51117 ) 1/1 / 0 

. 1954 ,. 5 111 ) 071 110 ) 1 )) 1 * 1 )£ 

מ. 

סוטין, חיים — ! 01310 — ( 1894 , סמילוביץ׳ [ליד 

מינסק] — 1943 , פאדיס). צייר יהודי. ס׳ היד. בנו של 
חייט. את השכלתו הראשונה באמנות רכש במינסק ובווילנה; ב 1913 
נסע לפאריס והתחיל את לימודיו 
בביה״ם לאמנויות היפות ( £0010 
!!: 1 ־ 1 ^ 60311x ^). יצירותיהם של 
אל גרקו, רמבראנם, ואן גוך, של 
ציירי אסכולת הפירים (צס/יסג?), 
טבעו את רישומן באופי יצירתו. 
האמנים היהודים שחיו באותן 
השנים בצרפת, ובהם מודיליאני, 
שאגאל וליפשיץ, קירבוהו אל 
האכספרסיוניזם, וסיגנונם הלם 
את מזגו האמנותי. ס׳ צייר ציורי 
טבע דומם מעוותים, המשרים 
עצבות ודיכאון: עופות מרוטים 
ברקבונם. מזלגות וסכינים הנד¬ 
מים במודעבים, דמויות מעונות 
וריוקנים — מעין־קאריקאסורות. 
מאז שהותו בסרה — בדרום- 
מזרחה של צרפת — ב 1919 — 1922 , ייהד ביצירתו מקום הולד 
וגדל לנוף. מראות־הנוף שלו נדמים כשסועים במעין רעש-אדמה: 
עצים נעים וזעים, בתים גולשים ונוטים ליפול. את הצבע הטיל 
ס׳ במשיחותימכחול כבדות ויצר ניגיד בין שפעו הזוהר ובין שחור 
עיניהן של דמויותיו. בשוותו להן בכך הבעה של הדר וטראגיות. 

יצירותיו של ס׳ מצויות ברובן באספים פרטיים ומיעוטן במחי* 
אונים של פאריס, לונדון, לוצרן, וושינגטון, ניו-יורק, ת״א וירושלים. 
ר׳ תמונה צבעונית. בכרך זה. 

, 1 ו 1181101 > 40 ( .י 1 : 1950 ,. 5 ,־ 1€1 :> 6 ו 1 ^\\ . 4 \ ; 1929 .. 5 , ,:)תו 1 צ־ 1 .£ 

; 1955 , 771 / 75 ) 1 5071 1 ) .'ל. .£ ; 1952 , 1 / 3 ) £05 ,. 5 , 0 £011 (/€ 

. 1964 ,. 5 . 1 !€ , 0 וז 3 מו־< 6 _ 1 .ן-ח 318 ] 18 ; 0 
ע. י. ־ ה. 

סוטר (יור 0 ף 01 > 1 , טקזסזגס! — מושיע, מציל, גואל), כינוי 
שניתן ביוון לאלים המושיעים בשעת סכנה, כגון זוס (ע״ע), 

פוסידון׳ אוןני, אפולון, ארטמיס, הרמס, ניקי, תמים. טיכי, אסקלפיום 
(ע״ע, עמ ׳ 81 ), חיגיאיאה ועוד. הכינוי הופיע לראשונה בהימנון 
החומרי אל הדיוסקורים (ע״ע) שנחשבו למושיעים מעולים. 

מן המאה ה 5 לפסה״ב ואילך ניתן הכינוי גם לבני־אדם שראו 
בהם מושיעים ומצילי־מדינתם, כגון גלון (ע״ע) מסיראקוסי, אחרי 
נצחונו על צבא קרת־חדשת. האלהת השליטים שנהגה בתקופה 
ההלניסטית יצרה את צירוף התארים ;*סחזמס 1 סש 0 ("אלים מושי¬ 
עים") שניתן ע״י האתונאים ב 302 לדמטריוס פוליורקטס ואנטיגונום 



483 


סוס י סו ■ה 


484 


אביו (ע , ערכיהם). הכינוי ם׳ ניתן גם לאנטיוכוס 1 (ע״ע); אחרי 
מותו הוא נקרא אף .£ ׳"סגגסאג/׳ ("אפולרן המושיע"). הנושא 
הידוע ביותר של התואר היה תלמי 1 . טראיאנום, מעוזרי אספסינוס, 
נקרא בפי מקבלי־פניו בטבריה סמור לחורבן ?ח 1 !וזק 1£ ) 6 01 > .ז> 
("מושיע ומיטיב" [יוסף בן מתתיהו. מלה״י ג/ זד, ט׳]). התואר ם' 
(בלאט' זסזג׳יז־נהסס) ניתן גם לקיסרי רומא. 

בתרגום השבעים בא ם־ ככינוי לאלהים (כגון: שמ״א, י, יט; 
ישע' מה. בא [ = מושיע]). כאן הופיע גם המושג בווקהמסס — 
ישועה (בגון: תה׳ בה, ה ["אלהי ישעי"]). הנוצרים הושפעו בענייו 
זה מהיהודים, אד גם מפולחנות הסיסתורין (ע״ע מיטטריות), שבהם 
רווח המושג מ 1 סף 01 ס ( = גאולה; לאט' 10 ז 3 ׳ 5315 ). ם' ( = - 531 
־ 5,3101 ) נתכנה בפיהם ישו (יוחנן 4 , 42 ועוד). בשל החשיבות 
העליונה שיוחסה בנצרות לגאולה ע״י ישו (ע״ע גאלה, עמי 193 ), 
התפתח ענף מיוחד של עיון בנושא: הסושריו׳ללגיר. (ץ 1010 £ זא 50 ). 

. 1948 ,(ע , 3 פ $£1 1 ^ 116110 114113 ) 8 ) 1 ) 1 קףזס> 0 61 .£ ,לתשזשג!! . 3 [ 

סויה, צמח־מאכל חשוב הנמנה על הסוג 01110 ץ 31 > ממשפחת הפר¬ 
פרניים (ע״ע) ומסדרת הקטניתיים (ע״ע), כולל כ 75 מינים 
הנפוצים כמחציתם באפריקה הטרופית והשאר באסיה ובאמריקה. 

המין הנפוץ ביותר הוא הם׳ השעירה 
([ 5133 ) 815 . 0 ] צ 3 !ה . 0 ), המצויה 
במספר רב מאוד של זנים (למעלה 
מ 10,000 ). 

צמח הם׳ הוא חד-שנתי שעיר. גב־ 

עולו סרוח או זקוף. גבתו 40 — 120 
ס״ם (ומגיע אף ל 250 ם״מ). עלי-הם , 

שוגים מאוד זה מזה בצורתם ובממדי- 
הם. הפרחים קטנים, לבנים או סגולים: 

התרמילים שעירים וקצרים. צנע הזר¬ 
עים צהוב, חום, שחור או מנומר. 

הזרעים הצהובים מנוכרים נמסחר. 

תקופת הגדילה היא, בד״כ, כין 80 
ל 160 יום, ולעתים אף פרק זמן ארוך 
יותר, בהתאם לתכונות הזנים ותנאי 
הגידול. הס׳ נמנית על קבוצת צמחי 
היום הקצר ורגישותה לשינויים פוטיפריודיים רבה במיוחד. 

מקובל שהס' התרבותית התפתחה מסויית בר ( 055111100518 .ס) 
שמולדתה. כנראה, במרכז סין ובצפונה. גידולה באיזור זה הוא 
מלפני כ 4,000 שנה; מכאן התפשטה לכל רחבי המזרח הרחוק ורק 
במאה ה 19 הגיעה לאירופה ולאפריקה. 

גרגירי הם׳ עשירים בחלבונים ובשומנים ומהווים מזון עיקרי 
למיליוני אנשים במזרח, שם הס משמשים כתחליפים להלבין מהחי. 
ערכה של הס• עולה בארצות מפותחות, עקב המגמה לחפש מקירות 
צמחיים לייצור חלבינים. 

ריבוי הזנים וגידולם בתנאים שונים גורמים לתנודות גדולות 
מאוד בהרכבם הכימי של הגרגירים. שיעור החלבון הממוצע פגיע 
ל 40% (התנודות הו נין 29.6% — 50.3% ), השמן — 18% ( 13% — 
24% ), ד,פנט 1 זנים — 4.4% ( 8% ג— 5.5% ). סוכרים 7% ( 5.6% — 
9.5% ), תאית — 3.5% ( 2.8% — 6.3% ). 

החלבון העיקרי של הס׳ הוא הגליצינין שהוא גלובולין בלתי 
מסים במים! הוא מהווה 80% — 90% פהחלבון הכללי ומפאת כשרו 
להתגבן הוא מכונה ק ז א י ן (ע״ע) צמחי. מכל החומצות האמיניות 
שבחלבון חשובה במיוחד תכולת הליזין והסריפטופאן (ע״ע אמיניות, 
המצות, וטבלה שם). ערכה הביולוגי של הם׳ שווה לזה של בשר 
בקר רזה. מקדם עיכול החלבה גבוה, כ 88% . 


שיעור החומצות ה א מ י נ י ו ת והשומניות בגרגירי 
סויה (ב%) 


חומצות אמיניות 


0.6 

ציסטין 

5.8 

ארגינין 

2.0 

מתיינין 

2,3 

היסטידין 

6.6 

לוציו 

5.8 

ליזיו 

4.7 

איזולוצין 

4,1 

טירוזין 

4.7 

ואלין 

1.6 

טריסטוסאן 


5.7 

סניל־אלאנין 


חומצות שומניות 


1.0— 0.4 

ארכידית 

3 — 2 

לינולנית 

73—4.4 

סטארית 

57 — 51 

ליגולאית 

6 .8-2.4 

פלמיסית 

35-32 

אוי^אית 


זני הם׳ המסחריים החשובים מכילים 21% — 18 שמן ובו 85% — 80 
חומצות שומן בלתי רוויות. במיוחד רב חלקן של שתי החומצות: 
האולאית והלינולאית (טבלה). שמן הס' נמנה על סוג השמנים 
(ע״ע) החצי־יבשים, עם עליית אחוז השמן בגרגיר פוחת בד״ב אחוז 
החלבון. כמו כן מכילה הם׳ טפונינים (ע״ע) וספוגנינים העשויים 
להביא להפרעות פיסיולוגיות בשימוש בקפה ם׳ בלתי קלוי או 
מחומם. 

הס׳ משמשת למטרות שונות: הצמה הירוק — למספוא (ירוק, 
יבש, תחמיץ, פרעה) ולזבל ירוק; הגרגירים — כמזון לבעלי-היים 
וכן כתחליף לקפה , גרגירים ירוקים משמשים כמזון או לתעשיית 
שימורים. קמח הם' משמש כמזוז לאדם בצורות שונות — כדברי 
מאפה, להכנת הלב, גבינה ותבלינים, כמזון לחולי סוכרת, וכן לתע¬ 
שיות שונות — דבק (ע״ע), קזאין, צבעי מים, תחליף לצלולואיד 
ועוד. שמן ם׳ — בעיקרו, כ 85% , מיועד למאכל אדם (בצורות 
שונות) וכן רב השימוש נו לצרכים תעשייתיים שונים, כגון: צבעים. 
סבון, דיו־הדפסה, נרות, לציטין. גליצרין, לאפה, לינוליאים. תחליף 
לגומי. 

גידול הם' בעולם. שטחי המזרע והייצור בעולם גדלים 
בהתמדה. שטחי המזרע גדלו פ 16 מיליון הקטאר ב 1948/52 שהפיקו 
16 מיליון טון — עד 35 מיליון הקטאר ב 1970 שהפיקו 46.5 מיליון 
טון. במיוחד התרחבו שטחי המזרע באה״ב: למעלה מפי שלושה 
בתקופת 20 השנים האחרונות; מאידך ייצורה ביפאן• הארץ ששימשה 
בעבר מרכז לגידול הס׳, מצטמצם והולך, עקב עליה ברמת החיים של 
האוכלוסיה כשר,חלבון מהצומח נדחק על ידי החלבון מהחי. 


שטחי מזרע וייצור הסויה בעולם ( 1970 ) 


יבול 

ןבק״ג להקטר) 

תפוקה 

(ב 1.000 טובות) 

שטח 

(ב 1.000 הקטר) 

ארצות 

1800 

30.910 

17.777 

אה" ב 

840 

11,500 

13.650 

סין 

1250 

1500 

1.200 

ברזיל 

690 

598 

864 

בריח״ס 

640 

420 

660 

אינדונזיה 

750 

229 

305 

קוריאה הדרומית 

2.080 

283 

136 

קנדה 

1,300 

128 

98 

יפאן 


46-521 

35,019 

סד.״כ בעולם 


בא״י נערכו ניסויים מרובים בגידול הס׳. ראשיתם עוד לפני 
מלה״ע ז. מחקר מקיף בנושא זה נערך ב 44 — 1935 , והמסקנה היתה 
שניתן לגדל בהצלחה את הם׳ בתנאי שלחין 1 אולם מבחינה רווחיות 
מעדיפים גידולי שלחין אחרים על פני הס׳. 

ש. הררכיץ — א. גילדין, בעיות איקלום הס׳ בישראל. (כתבים. א), 
תשי״א < י. אילני — סיגנבאום. הס׳ כמזון ההווה והעתיד (מדע׳ ו׳ 3 ), 
תשכ״ב; האנציקלופדיה לחקלאות, בערכי׳ ב, חשל״ב! .״׳*״■!ס 



סויה שעירה (- 1115 6 ״ 01 ׳< 31 > 
נגעול נושא ע 5 ימ ו־ 
תרמילים. אחר התרמיליר — 
פתוח בוו 3 קז 





485 


סויה — סויליה 


486 


501 ) 1 ת €0 < 1 /ן x12 50\ 17.5. 0.34 , 534 . 8011 ) 2 ) 1-00 ! 11 £11 ) 21 ) ¥70 ה 1 >) 1 י .), 
1942; 1-11 , 015 * ¥704 1 מ 0 ?()ץ 50 01111 1 מז)^י< 5 0 ,(. 041 ) ץ 11141€ }^ . 5 ..צ , 
1950—51: ; 1952 , 0 ,^ 7711117 ) 01 11110701 ) 71 ^ 4 ,(.( 04 ) 0,14 ־ 1 ? . 11 .£ .ם 
041 ) 8130014 . 0 .? ; 1954 ,! 011 10/1 ) ! 01 ? ) 10231 )^)¥ ,׳( £0140 .ז\\ .£ .), 
2207.41100]! 011 ) תגוחזסא . 0 ..<£ ; 1955 , 76 וו/ 1 > £710 (/ 71/14 004 ? /ס .), 
7"!*1903 ,^הו 4 )) 227 ,!:) 11 ) 11 ;)€ , 071 ) 11 ^ 50 ?ו . 


סרט, הנרי — ץ,״^ — ( 1845 — 1912 ), בלשן אנגלי, 

'חוקר האנגלית העתיקה, תולדות הלשון האנגלית ועקרונות 
ההתפתחות הכלליים של הלשון. ם׳ היה החוקר הראשון של פוננויקה 
ארטיקולטורית של האנגלית החיה: מיוחסת לו היכולת לזהות את 
ניבי האנגלית לפי הבדלי חיתוך דקים ביותר של הדוברים. ם׳ חקר 
גם אח חוסר ההתפתחות בעוני היסודות הכתיביים של האנגלית 
לאור השינויים הפוןטיים שחלו בלשון. הוא כיהן ראשון בקתדרה 
לפונטיקה, שהוקמה ב 1912 באוניברסיטת אוכספירד. נ׳ נחשב לאב¬ 
טיפוס של דמותו של ד״ר הנרי היגנז, המורה להיגד והפונסיקאי 
במחזהו של ג׳. ב. שן (ע״ע) פיגמיליון. 

בין חיבוריו: 1 :> 1 > 863 ת 0 !ר 810-53 מ\ 1 ("פקראה אנגלו־סאב־ 
פית״): ־ 8938 ״^! 0£ 7 ! 10 ״מ 016 ׳ ("היסטוריה לשונית") וספרי 
דקדוק ומילונים של האנגלית העתיקה. 

סויטה (גם פרטיטה, פרטי [?תזמן], אורדר [־■!(!■!ס], סונטה דה־ 
קאמרה וכך), במוסיקה. שרשרת מחולות הכתובים בסולם 
אחד (ע״ע מוסיקה, עמ׳ 562/3 ). ראשיתה של הס׳ במאה ה 16 , כצירוף 
של שני מחולות (דוגמת הפאוואן והגאליארד) הנוגדים זה את זה 
בקצב ובמפעם. תוך זמן קצר גדל מספר המחולות לחמישה או 
שישה, נשמקדימה אותם אוברטורה (פתיחה). בבארוק המאוחר 
היתר, מקובלת הס׳ שכללה ארבעה מחולות (אלמאנד, קוראנט, 
סאראבאנד ודיג) רובם לכולם צרפתיים במקורם או בצורתם 
המקובלת (ע״ע לילי). בין הסאראבאנד לז׳יג נוספו עוד פרקי מחול 
שנקראו "אינטרמצי", דוגמת גאבוט, בורה, מנואט, אריה, פול 1 נז 
ונר. הס׳ היא מהצורות המקובלות והאפייניות לתקופת הבארוק, 
הן כסי לכלי יחיד (צ׳מבלו או לאוטה) והן נם׳ לקבוצת כלים. 
בגרמניה עוצבה הם׳ כיצירה בעלת מבנה קבוע בתחילה אצל פרו־ 
ברגר ואח״ב אצל בך והנדל (ע׳ ערכיהם). בצרפת היתד, צורתה 
הפשית וגמישה יותר, בין היתר בהשפעת התיאטרון והספרות (רמו, 
קופרן [ע׳ ערכיהם]) : פרקיה השונים כונו נשמות רבי דמיון, 
המזכירים את שפות יצירותיהם של המלחינים האימפרסיוניסטיים 
כסוף המאה ה 19 ! ומספר הפרקים גדל ללא שיעור ( 30 מחולות 
ויותר אצל קופרן). 

לרוב נחלק כל פרק בם׳ לשני חלקים, ואת מקצביהם של הפרקים 
קובעים מקצבי המחולות. יסודות הרמוניים וסלודיים דומים תורמים 
לאחידות המבנה החיצוני, הן של הפרק הבודד והן של הם׳ כולה, 
ובס" אחדות מופיע אותו נושא עצמו בפרקים השונים בצורת ואר¬ 
יאציות. 

פריחתה של צורת הס׳ היא ביצירותיו של באד שהלחין 6 ם" 
צרפתיות. 6 ם״ אנגליות ו 6 פרטיטות לצ׳מבלו, 3 סונטותדה־קאמרה 
לכינור יחיד. 6 ס" לצ׳לו יחיד ו 4 ם" לתזמורת, שהן ביסודן פתיחות 
(אוברטורות) צרפתיות עליהן נוספו־ מחולות שונים ובמספרים 
שונים. אצל באך עודנו וזוקקו המחולות ובכך רחקו ממקורותיהם, 
ועם מותו החלה ההתפוררות של סוויטת הבארוק. את מקומה תפשה 
הסונטה (ע״ע) הקלאסית. 

במאה ד, 19 חלה התעוררות מחודשת של צורת הם׳, כמוסיקה 
לבלט (ע״ע) ולעיטור הצגות וכיצירח־נגד לסימפוניה (ע״ע). במאה 
ה 20 הולחנו ם" מעטות בסיגנון הבארוק (רספיגי )ע״ען ואחרים). 
ואילו ם" אחרות קבלו מם" הבארוק את שמן בלבד. 

. 1921 ,) 5141 117111 ) 51/110711 - 7 ) 4 ) 111 ) 211 ) 1 ) 0 , 401 ! .£ 

ח. אל. 


סוייטן, גררד יי — מ 101£ ־׳\\ 311 5 ע 1 >ז 3 ז? 0 — ( 1700 , ליידן — 
1772 , וינה), רופא הולנדי, כתלמידו של בורהוה (ע״ע), 

שאת תורתו השלים והרחיב, העביר את יסודותיה של אסכולת ליידן 
לפקולטה לרפואה בווינה. בשנת 1745 נתמנה לרופא הפרטי של 
המלכה מריה תרזיה ואח״ב לנשיא ולמנהל של הפקולטה לרפואה. 
הוא התחיל את עב-דתו בארגון מחדש של ההוראה נסי המקובל 
בליידן והנהיג פיקוח ממשלתי: הפרופסורים מונו ע״י הקיסרית לפי 
המלצתו, הונהגה הסמכה ע״י הממשלה, שופרו תנאי המשכורת 
ונוסדו גן בוטני, מעבדות כימיות והמכון לאנטומיה הופרד מלימודי 
הכירורגיה, ושכר הלימוד הוקטן. ם׳ דאג למינויים של קלינאים 
בעלי שם, ומאז התחילה פריחת הפקולטה הרפואות של וינה. — 
מבין חיבוריו יש להזכיר בייחוד: 1 חגוחז 13£ ״ 1 13 זב 1 תשת 1 במ 00 
 16 ז 13 \ 
12110 ־׳ז 56 16 ) 0 ןמ 51 , 0530131 — ( 1626 , פאריס — 1696 . 

טירת גריניאן [פרובאנס]). סופרת צרפתית. ם/ שהיתר, בת לאם 
מן הבורגנות הפאריסאית העשירה ולאב מן האצולה העתיקה של 
בורגוגדיה, נתייתמה בגיל רך. נישואיה לאציל ברטוני (נהרג 
ב 1651 ) וקסמה האישי פתחו בפניה את שערי החצר ואת טרקליני 
האצולה בבירה. אף בחברה זו של גבירות מתעדנות ( 01-1101011505 ) 
ומלוויהן רמי־המעלה נתבלטה ם׳ באמנות שיחתה המברקת ובניתו- 
חיה הפסיכולוגיים, שהיו אפייניים לתרבותה של אותה תקופה 
בצרפת. — 0 ' היתה סופרת בוכות מכתביה גרידא; הם נכתבו 
לקרובים, לידידים, ובראש וראשונה לבתה, פראנסואז-מארגריט, 
ששהתה הרחק מפארים. לצד בעלה. הרוזן דה גריניאן, נציב בפרו¬ 
באנס. במכתביה אל בתה הצליחה ס׳ לשתפה בחיי הבירה, ע״י 
תיאור מדויק וחי של האירועים החברתיים. התרבותיים והמדיניים. 
מכתבים אלה מנציחים את דמויות מעצבי הדור בצרפת — המלך 
לואי שרים ומצביאים, אנשי כמורה ורוח; הם חושפים אח 
הרהורי לבה על גורל האדם, על המוות. על משמעות החיים; תחומי 
התעניינותה הרבים כוללים ספרות יפה. היסטוריה, הגות דתית 
וספרי־סוסד, כיאות לאדם המקורב לפור־רואול (ע״ע צרפתית, 
ספרות). — מכתביה מחווים, בפשטות ובספונטאניות המכוונת שלהם, 
יצירה הממזגת בתוכה את מיטב התרבות הצרפתית עם חוויותיה 
של אישיות רב־גונית ומחוננת. 

מכתבי ם׳ (טז,א/ 1 ) יצאו לאור ב 1953 — 1957 ! הוצאה מדעית 
חדשה נמצאת בהכנה. 

,. 5 . 7 ,מ 11 ( ,- 10 ** 001 . 0 ; 1812-52 ,;..'ו׳'״..;ו, ,ז£ב 11 :>^ 1 נ;עי •א . 0 
1.1 ) זסס 10 '.- 1 - .א ; 1967 ,.צ 70 ) 31,11 , 10 ■£! 0,11 .[ : 1887 3 

, 6000 ) 00 ,א ; 1969 , ( 11 [' 3 /'\. 1 , 1-1 ) 11 .צ . 1 ) 3110 /, ״;׳״£״,/'/; 

. 1971 , 700.000 ס , , 10/1 10 ) 0 . 9 70 סמ׳/ו, 

הו. א. 

סוידי, פרידריך ?]דל — 19 ,א 1 י) 1 ;ל מסד 14311 — 

( 1779 — 1861 ), משפטן גרמני. למד באוניברסיטת מארבורג. 

בשנת 1803 פרסם ■את עבודתו הראשונה 80511:7.05 ! 40 : 8001,1 1935 
("זכות החזקה"). ועם סיום ספרו יצא לסיור מקיף בצרפת ודרום 
גרמניה וחיפש מקורות על המשפט הרומי. ב 1810 נתמנה לפרו¬ 
פסור במשפט רומי בא-ניברסיטה החדשה של ברלין וכן כיהן 
כמורה פרטי ליורש העצר הפרוסי בנושאי המשפט. ב 1835 החל ם׳ 
בעבודתו המקיפה על המשפט הרומי ססאממסי! * 10 > רמ 0 ז 5 ן 5 ! 03 
8001115 מס;()■!,-״,)) ב 8 כר/ ב 1842 הועמד בראש המערכת המשפ¬ 
טית בפרוסיה ויום שינויים חשובים בדיני שטרות וגרושין (ע״ע). 
כעבור 4 שנים חזר לעבודתו המדעית. ידוע גם מחקרו ההיסטורי 
המקיף על תולדות המשפט הרומי ביה״ב ( 105 ! 305011101110 > 010 
־ 8110131101 ^ מ!! 8001115 115011011 ח 10 ). אחרי מותו מוסיפה האגודה 
הנושאת את שפו ( £1 ב 050115011 ;>ץ 11 א 1 ד 33 ) לחקור בכיוון שאותו 
התווה בחייו. 

ם׳ תרם הרבה לחקר המשפט הדומי ולדרכי לימודו. אך עיקר 
חשיבותו הוא בהשפעתו בתחום הפילוסופיה של המשפט. מבחינה 


זו נחשב ס' לאחד מהוגי הדעות הבולטים של האסכולה ההיסטורית, 
הסוברת כי המשפט נוצר במישרין ע״י חיי החברה (ע״ע משפט). 
אסכולה זו היתה אפיינית לתקופתה. באשר ביטאה את ההתעוררות 
הלאומית. היא ייחסה את מקור המשפט לתהליך התפתחות איטי 
והדרגתי לפי רוח העם. כדוגמת תהליך יצירתה — לפי טענתם — 
של השפה המדוברת. פקוד המשפט אינו בצו השליט אלא בחושו 
הטבעי של הציבור כולו, הרגיש לפה שראוי ומתאים לעשות. 
לפיכך התנגדה האסכולה ההיסטורית לכל חקיקה יזומה הבאה 
ליצור נורמה משפטית הסיתדח את רוח העם 580150 ס 11 ס 7 \). כן 
התנגדו ם־ וחסידיו גם למשפט הטבעי ( 310 ז 3111 ת !!!ס. המושתת 
על הגיון־אנוש מופשט והשואף להשתלט על כל העמים, ללא 
התחשבות ב״רוחר׳ השונה של כל עם ועם. 

1/16 1 ) 071 י' 8 ,ג 7/10 סז 10 ח 3 ^ו . 9 ; 1927-29 , 1-11 הסס .£/ . 7 , 81011 

. 1937 ,( 1.111 ,׳\\ 1£ /ונ> 8 ׳( 211611 ט^) ׳ 1.344 ש!!'!') 0010 (ס / $6/100 / 07160 ) 115 ( 

א. ב.-ז. 

סוינקוב, נורים ויקט^רוויץ׳-עסאממנ״־ס. 8 .ל-( 1879 - 
( 1879 — 1925 ), מהפכן רוסי. ם׳ נולד בחארקוב, הצטרף לס״ר 
(ע״ע סוציליסטים־רוולוציונרים) ונהיה לאחראי לפעולות הטרור של 
"הארגון הלוחם" שלהם. י. אוף (ע״ע) הסגירו לשלטונות, אך ם׳ 
נמלט. ובפרוץ מלה״ע 1 היה בצרפת. הוא תמך במלחמת רוסיה 
בגרמנים, התנדב לצבא צרפת וב 1917 חזר לרוסיה, וא. קרנסקי 
(ע״ע) מינהו לשר המלחמה. ם' רצה למנוע את התפוררות הצבא 
ואת התחזקות הבולשוויקים. ותמך בנסיון ההשתלטות הצבאית 
שעשה הגנרל קורנילוב; כשלונו של קורנילוב גום להדחת ס׳ 
מהממשלה ( 30.8.1917 ) ולגירושו מהמפלגה. ב 1918 עורר בכמה 
ערים מרידות-נפל נגד הבולשוויקים. וב 1920 ארגן מתנדבים רוסים 
שלחמו שכם אחד עם פולניה במלחמתה ברוסיה. ב 1921 פותה לחזור 
לרוסיה, נידון ל 10 שנות מאסר ובעבור שנה נמסר שהתאבד בכלאו. 
— ם׳ פרסם כמה רומנים בשם־העט רופושין. "זכרונותיו", בתרג׳ 
אנגלי, י״ל ב 1931 . 

,( 73-82 ,]!!/ ,ענ 1 > 10 ץ״,״!;!} 1819-1925 ;-/׳ 8.1 . 60013130 .ט 

. 1958 

סויפט, ג' 1 נתן — ז}״״? 11311130 ״; — ( 1667 , דאנלין — 1745 , 
שם), סופר אנגלי-אירי, גדול הסאטיריקנים של הספרות 
החדשה. ם/ שהיה בן למשפחה פרוטסטנטית, למד באוניברסיטה 
הפרוטסטנטית (טריניטי קולג׳) בעיר מולדתו. ב 1694 ד,וספד ככומר 
אנגליקני וכיהן בתפקידים שונים בכנפיה ובציבוריות הפוליטית 
בלונדון. ב 1713 היה לדקאן בקתדרלה ע״ש פטריק הקדוש בדאבלין. 
בתחילה הצטרף, יחד עם רוב הסופרים המתקדמים, למפלגת הווי- 
נים; ואולם. בהיותו קונסרווטיווי בהשקפותיו הפוליטיות ושמרני 
בדת, עבר, ב 1710 , למפלגת הטורים; הוא פעל וכתב במסגרת המו¬ 
עדון הספרותי "סקריבלרום", יחד עם סופרים אתרים מחסידי מפלגת 
הטורים (ע״ע ארבחנוט), עם מותה של המלנר. אן (ע״ע; 1714 ) 
והמלכתו של ג׳ורג' 1 , עבר עיקר ההשפעה לוויגים ום׳ שב, ממור¬ 
מר, לאירלנד, ובילו. את ימיו שם בכתיבה. 

כבר עם תופעת שתי יצירותיו הראשונות בפרוזה, ב 1704 , עלה 
ם׳ לשורה הראשונה של הסופרים בדורו. הראשונה 3 (ס ■; 11 ;ז 
1/111 ' ("סיפור על גיגית"), היא התקפה סאטירית על השחיתות ועל 
הקנאות בדת, במדע ובספרות. למזלו הרע של ם׳ נפגעה המלכה 
מדבריו ולא סלחה לו. ס , התנקם בה (אחד מותה) והציג אותה בדמות 
מלכת הליליפוסים ב.,מסעות גוליוו״. היצירה השניה, 83010 1110 
800118 810 ) 0 ("מלחמת הספדים"), מתארת קרב דמיוני בין הקדמו¬ 
נים לפרשניהם המודרניים. 

ם׳ הרבה לכתוב על עניינים פוליטיים שוטפים ועל שאלות 
הננסית. באופן מיוחד נתן את דעתו לבעיות אירלנד. חיבורו 110 * 1 
3 -נ 6110 .£ 5 ' 101 נ! 013 (״מכתביו של סוחר-הבדים״), 1724 , הוקדש לתב־ 



491 


סויפט, ג׳ונרנן — סוככיים 


492 


נית ד,אנגלית לכפות על תושבי אירלנד מטבע חדש של נחושת 
על מנת לרושש את העם ולדכאו. ם' חציג את יצרן המטבע החדש 
בדמות גלית הפלשתי, כש״נובע נחושת על ראשו". ומשקל השריון 
שלי ״חמשת-אלפים שקלים נחשת״ (שמ״א ין, ה); את עצמו דימה 
לדוד הבא להרוג את הערל הזר ״בקלע ובאבף — דהיינו, במכתב 
סאטירי חד וקולע. ואמנם, בעקבות התקפתו זו של ם', חזרו בהם 
האנגלים מתנניתם — נצתון שזינה את ס , במעמד של גיבור לאומי 
בארצו. עובדה זו יש בה אירוניה לא מעטה, בשים לב לכד שם׳ 
לא רחש אהדה יתרה לבני-עפו האירים, ואת זעמו עוררו תופחות 
החמס והעוול, ולא אויב הלאום בתור שכזה, מניעים דומים פעלו 
בחיבור 701,05:11 ? 51 * 40 ) (״הצעד, צנועה״), 1729 , בו הציג את 
עצמו ככלכלן אנגלי הבא לפתור את בעיית עודף האוכלוסיה באיר¬ 
לנד : פתרונו היה לשווק את בשר הילדים האירים באנגליה. 

בספרו המפורסם ביותר, 015 ׳\ 3 ז 7 (״מסעות גוליור״ 1 

עבר, 1945 ), 1726 . התייחס ס , בעיקר לא לשאלות פוליטיות שהזמן 
גרמן אלא לאדם כאדם. זוהי סאטירה מקיפה וחסרת רחמים על 
המין האנושי, תכונותיו וחולשותיה החלק הראשון של הספר משקף 
את האדם מבעד לזכוכית מקטנת ומבליט את קטנותו, ואילו בחלק 
השני נראה האדם מבעד לזכוכית מגדלת ומובלסת גסותו. החלק 
השלישי מוקדש לשגעונות האדם בחברה ובמדע. בחלק הרביעי 
מגעת ביקרתו של ס׳ לשיאה: הוא חושף את האדם מכל הדרו 
וגאותו ומציגו ערום כחיה רעה ( 0 ״!( 3 ׳ 1 ) נעלת תאוות רצחניות, 
יצור מאום ונתעב , מולו הוא מציג את הסוס השקט. המחסן ואוהב 
השלום. הספר נתחבב על ילדים בכל ארצות תבל: הקוראים הצעי¬ 
רים אינם עומדים, כמובן, על טבעו הסאטירי האמיתי ועל המיזנ־ 
תרופיה התהומית הנגלית בו. 

0 ' נתב גם שירים בסיגנון התקופה, אף עיקר יצירתו היא פרוזה 
פשוטה, נטולה מליצות ועיטורים. הנחשבת לסיגגון מודרני מובהק י, 
אין סיגנונו נעדר רגש ודמיון: מאחורי המלים החריפות, המכוו¬ 
נות כנשק למטרתן, נשמע הד ״הזעם האכזר״ (" 802110 * 10 גי״ג 5 '■) 
שבו התייחס אל עוולות האדם ואל איוולתו. תופעות אי־הצדק, הש¬ 
פלות, הסכלות, עוררו בו תגובה קיצונית עד כדי איום לעצם איזון 
נפשו. רתיעתו הקיצונית מפני האדם כאדם ואי־נכונותו לגלות בו 
כל הוד והדר נראות בעיני מבקרים רבים תופעה חולנית. ואכן. 
אין ספק שניתן להבחין נס' סימנים פאתולוגיים. המעניינים שבמם־ 
תביו הם אלה שכתב אל "ססלה", היא אסתר ג׳ונסון•(סז 31 חז 1011 
510113 [״יומן לסטלה״ן, 1710 — 1713 ). הם כתובים בחלקם בלשון 
תינוקות מתרה. יש יסוד להנית שס׳ נשא לאשר, (ב 1714 ) את סטלה, 
שהיתה צעירה ממנו ב 14 שנה. אך לא קיים אתה יחסי־מין. כוחותיו 
הנפשיים והפיסיים לא עמדו לו בסוף ימיו והוא חי את שנותיו 
האחרונות בצל הטירוף. 

.מ .£ ; 1947 ,. 5 ./ / 0 50111-6 7116 . 1 ? ; 1882 ,.'צ ,מ 116 ק 516 .. 1 *[$ 

־ 011111 . 11 19521 ת 0 מזומס 0 116 ז) / 0 1 ( 11-071 7/16 

7/16 0/14 . 5 י 13 >ת 2 •! ., 1 ;* 953 ! ,, 5 ./ / 0 41-1 1 ) 011 1 ) 54171 7116 י 3 ת 13 

י צ 1 ־)זנ!״שז £11 . 1 ; 1954 ,. 5 .ן ,׳,־ 4111-7 ! . 4 ? .ן ; 1954 , 11-61117111 01 01111-6/1 
1 ( 771 71010 4 0/1011116 . 5 ./ .; 151111111 . 4 ! ■ 1 ; 1958 ,. 5 ./ / 0 /( 61-10/111111 ? 7/16 

. 1966 , 50117-6 }ס 
א. ה.*פי. 

סוכומי (מס׳ מ 1 גץאץ 0 ), בירת הרפובליקה האוטונומית האב- 
כאזית. ברפובליקה הנדחית, בריה״מ. 102,000 תוש' ( 1970 ). 

נמל ומרכז מרפא ונופש על חופו המזרחי של הים השחור. לחוף 
מפרץ רהב ידיים. למרגלות הרי קווקז. נודעת באקלימה הנוזז (סוב־ 
טרופי) ובנופיה מרהיבי העין. עשירה בחופי רחצה וטובלת בצמחיה 
סובטחפית שופעת. מייצרת שימוח פירות, יינות. מוצרי טנק, 
מוצח עור ומכשירי חשמל. מקיימת קשר ספנות אל נמלי הים 
השחור. בקרבתה תחנת כוח חידרו־תשגלית. 

בם׳ מוסדות מדע והשכלה רבים: מכונים לחקר הלשון, הספרות 


וההיסטוריה האבכאזית, מכון לחקר צמחי תרבות סובטרופיים, מכון 
לרפואה, מכון פדגוגי, בי״ס טכני גבוה; גן בוטאני, תיאטרון, מחיאק 
לטבע. בעיר רבים בתי־ד,מרגוע ומחנות-הנופש. ם׳ נוסדה על חורבות 
מושבה יוונית עתיקה (דיוסקוריאס). 


סוככיים ( 30 י 0111£01 ל 11 !ס), משפחת צמחים דו־פסיגייס ממפורןי 
עלי הכותרת, הנמנית עם סדרת הסובנניים ( 20 ז 111£10 !>נ!ת;ט). 

בם׳ 150 — 300 סוגים. וב 3,000 פינים חד־ורב־שנתיים, לחב עשבוניים; 
נפוצים בעיקר באזורים הממחגים של חצי הכדור הצפוני. בבתי 



;יים; פדי 587 בווייזז תרבו¬ 
; ( 1 עזבנ 1 1 ח 1 רזב')) • מימי! — 
י, ,■םשסא 5 — חתד־הרוחב 

ש 5 ו 



סוככיים : תפרחת. מיסיז: סונר פשוט ; 
א — מעטפת הסוכר. םשטא 5 : סובר טור־ 
בב : א — סוכבח ב - הרנה ; נ — 
מעטפת הכובד : ד — מעט&יה 



גידול שונים, מחוף הים עד ההרים הגבוהים. רוב הם , הם בעלי 
עלים מחולקים, מיעוטם בעלי עלים פשוטים, ונדנם בד״ב מפותח. 
הפרחים ערוכים בסונך פשוט או. לעתים קרובות יותר, םורכב. לרוב 
מופיעים ספים וספיות בנסים הסובך והסוככונים. הפלחים אנדרר 
גיניים או חד-סיניים, שבמקרים 
רבים נמצאים יחד בתוך סובו אתה, 
רש שפותים אנדרוגיניים חבויים 
נמצאים בסובבים או בסוככונים 
נפרדים, מספר עלי הגביע, עלי ה¬ 
נותרת והאנקנים— 5 ; עלי הגביע 
לעתים מנוונים. השחלה תחתית 
בת 2 עלי שחלה, מאוחים, בראשם 
כניה המפרישה צוף (וע״ע האבקה, 
עם׳ 282 ). הפרי ח-זרעון (מלבד 
יוצאים מהכלל) הנפרד לעת הב¬ 
שלתו לשתי פרודות, חד־זרעיות 
בלתי נפתחות; כל פרודה בעלת 
5 צלעות ראשיות, בהן עוברים 5 ע: 1 ז האניס (, 33000 

צרורות צינורות , ובשקע , ס שבין נסרכו: ענו־־ם נמא' .;■ם ופרחים : 

. א - פרח ; ב — פרי 

הצלעות — ביבים של שפנים את¬ 

ריים, שגם עליהם יכולות להתפתח צלעות המכונות צלעות מש¬ 
ניות, ההבחנה בין הסוגים השונים בם , נעשית בעיקר לפי •חפי¬ 
רות. ההבדלים לעתים אי¬ 


נם החם המקשים על ה¬ 
הפרדה בין הסוגים. הס' 
:השבים למשפחה המפח 
תחת ביותר מנין מפודדי־ 
עלי־הכותרת בגלל צירוף 
התכונות המתקדמות הב¬ 
אות : השתלה התחתית, ה¬ 
תפרחת שבה פרחים שונים 
נבדלים בצורתם ומשמשים 
לתפקידים שונים (ראווה, 
הפריה ופר), קיש של פר¬ 
חים חחמיניים, ניוון של 
הגביע. הם׳ עשירים בשמ¬ 
נים אתריים ונשרפים המ¬ 
צחים בגבעולים, בשרש י ם, ח-חבינר. חופית ;. 111111113 ],..:״ 1 ז 1 ו 811 מי<־ 1 ת) 



493 


סוככיים — (ה) סוכנות (ה) יהודית לישראל 


494 


בעלים ובקליפת הפרי. ערכם הכלכלי של הם׳ גדול, בעיקר כמקור 
לתבלינים, פחות כמקור למזון נאכל ולהפקת שמן. צמתי התבלין 
הידועים ביותר: גד, כ מ נון, כרויה, שבהם משתמשים בזרעים; 
התלתי ת הנזכרת כצמח תבלין במשנה (טבול־יום א, ה) נחשבת 
ע״י כפה חוקרים לכלך ( 111 ד!>?), שמאחדים ממיניו הפיקו את 
השרף חלבנה (וע״ע קטרת ): בשומר משתמשים נזרעים 
ובעלים,'ובפטרוסלינון ובשבח נעלים בלבד; מזרעי סינים של 
גד, כפנון, שומר, כמון ובתיה ואחרים מפיקים שמנים. החלקים 
התת-אדמתיים של גזר (ע״ע) וכרפס (ע״ע) נאכלים. יש סוגי 
ם׳ המכילים צמחי-רעל, מהם הידוע ביותר הוא התש. רק צמחים 
מעטים משמשים כצמחי נוי, ביניהם מיני החדחבינת וצלע 
השור. בארץ גדלים בר כ 100 מינים הנמנים על כ 40 סוגים, 
שכולם מיוצגים ע״י מינים מעטים בלבד, אולם רבים מהם מכסים 
בצפיפות אזורים רחבים, כפו מיני הגזר. אחיגזר (ע״ע), צלע השוד, 
האמיתה (ע״ע), הכלך ואחדים. 

; 1951 , 101111 ? • 107 ^ 05 ^ / 0 ע 05 , 7 0X0710771 מ 16 ׳\ל^ 1 . 1 א . 11 . 0 
. 1954 , 14071 ז©/ 10071 ? , 7 ג 6 נ 501 . 5 

ק. ח. 

סוכנות-ידיעות, ע״ע עתונות. 

(ה) סוכנות (ה) יהודית לישראל, גוף צינורי בייל שמרכזו 
'בירושלים הפועל למעין העליה והקליטה של יהודים בישראל. 

אחרי פתן הצהרת בלפור וכיבוש א״י ע״י בריטניה במלה״ע 1 
שאפה ההסתדרות הציונית העולמית (הצ״ע; ע״ע ציונות) לגייס את 
התמיכה הכספית והציבורית של כלל היהודים למפעל הציוני. שאיפה 
זו מצאה את ביטויה בכינון ״קרן היסוד״ ( 1920 ) בהשתתפות אישים 
וגופים לא־ציוניים וכ״כ בנוסח המנדט שקיבלה בריטניה על א״י 
( 1922 ) : ,.סוכנות יהודית (עסחזאל/ 1 ) 5 ;״\ 0 () נאותה תוכר כמוסד 
צינורי שתעודתה לייעץ את ממשלת פלשתינה (א״י) ולעזור בידה 
באותם העניינים הכלכליים, החברתיים והאחרים שיכולה להיות 
להם נגיעה לייסוד הבית הלאום• היהודי..." וכן ש״הצ״ע תיחשב 
לסוכנות כזאת. היא תנקום בפעולות כדי לרכוש את השתתפותם של 
כל היהודים הרוצים לעזור לייסוד הבית הלאומי היהודי". 

ח. ויצמן (ע״ע, עמ׳ 272 ) שקד על מימוש רעיון הס' ועשה אותו 
למרכז מדיניותו בשנות ה 20 . שאלת הרכבה של הם׳ נידונה בקונג¬ 
רסים הציוניים ( 1923 , 1925 , 1927 ). הקמת הס׳ התעכבה בגלל חששם 
של הרוויזיוניססים. וכמו־כן של נ. גולדמן, י. גרינבוים, ר. שסריקר 
(ע׳ ערכיהם) ואחרים ממתן השפעת־יתר על המפעל הצייני למי 
שאינם ציונים וכן בגלל חשש הלא־ציונים. ובראשם ל. מרשל (ע״ע), 
מההשלכות הפוליטיות העשויות לנבוע מהתקשרות עם ההצ״ע. 
בקונגרס הציוני ה 15 הוחלט על הקמת "ועדה מאוחדת לחקירת 
א״י" בראשות א. מונד (ע״ע) ובדו״ח שהגישה המליצה על הקמת 
ס״י ע״י שיתוף פעולה בין ציונים ולא־ציונים. הקונגרס הציוני 
ה 16 אישר את הקפת הם׳ ולמחרת פיזורו התכנסה המועצה המכוננת 
של הס׳ המורחבת ( 11.8.1929 ) בהשתתפות ש. אש. א. אינשטין ול. 
בלום (ע׳ ערכיהם). 

חוקת הס׳ קבעה שמחצית חברי המועצה בת 224 החברים יתמני 
ע״י ההצ״ע ומחציתם יהיו נציגי הלא־ציונים לארצותיהם ( 40% 
מאה״ב), ושחלוקה זו תישמר גם בהנהלה — הגוף המבצע. כן נקבע 
ש״קרן היסוד" תגייס את הכספים הנחוצים לס׳. וכך היה בכל 
הארצות מלבד אה״ב, שבח פעלה "מגבית מאוחדת למען א״י" 
(ע״ע אה״ב, עם׳ 242 ). 

הס־ הוכרה ע״י שלטונות המנדט הבריטי בא״י וע״י ממשלח 
בריטניה כארגון היציג של העם היהודי בשאלות הנוגעות לא״י 
והיתר, מיוצגת בישיבות ועדת המנדטים של חבר הלאומים (ע״ע). 
עם הקמת הם־ הפכו מחלקות ההנהלה של ההצ״ע בא״י למחלקות 
הם׳ ויו״ר ההנהלה, פ. ה. קיש (ע״ע) מילא גם את תפקיד יו״ר 


הנהלת הס׳ עד פרישתו ( 1931 ), וכך נהג גם א. רופין (ע״ע; 
1933 — 1935 ). 

הס׳ לא הגשימה את התקוות הרבות שתלו בה מייסדיה — יצוג 
כל העם היהודי וגיוס מקורות כספיים חדשים — וזאת בגלל מותם 
של מרשל ומוגד ופרישתם של מנהיגים אחרים, כולל וייצמן, זמן 
קצר לאחר כינון חם׳, וגם בגלל המשבר הכלכלי העולמי (ס 1929 ) 
שפגע בהכנסות הס׳. כ״כ לא נשמר עקרון השוויון בייצוג בין לא־ 
ציונים וציונים במועצת הם׳. וחברי הנהלת ההצ״ע. שנבחרו להנהלת 
הס׳, תפס־ בו עמדות מפתה. ב 1933 נבחר ד. בן־גוריין להנהלת 
ההצ״ע והס׳ וב 1935 נבחר ליו״ר ההנהלה של הס׳ וההצ״ע בא״י. 
בלונדון נמצאה, כמקודם, הנהלה בראש־ת נשיא ההצ״ע והם׳, ח. 
וייצמן. בשנה זאת קיבלה הס׳ לידיה את ה״העבדה" (ע״ע גרמניה, 
עט׳ 523 ) ואת תכנית ״עליית הנוער״ (ר׳ כרך ו׳. עם׳ 1018 — 1021 ) 
והחלה פועלת בענייני מדיניות וביטחון, כגון גיוס ה״נוטרים", 
ו״חומה ומגדל"; כ״כ השתתפה ב״ועידת שולחן עגול" עם ערביי 
א״י ומדינות ערב ב 1939 (שם, עס׳ 552 ). הס' היתה הזרוע המבצעת 
של ההצ״ע בתחום העליה והקליטה, ההתיישבות והכלכלה, ובזכות 
מנגנונה ומשאביה היתר, למרכז ״המדינה שבדרך״. ערב מלה״ע 11 
היו ההצ״ע והס׳ זהות למעשה בגלל פרישת לא־ציונים מפעילות 
ואי־כינוס מועצת הס׳ אחרי 1939 . זהות זו הגיעה לשיאה בתקופת 
המאבק שקדם להקמת מדינת ישראל, רוב ה״ישוב" (כולל ה״הגנה") 
הכיר בסמכות מוסדות הם׳ וזו התייצבו; בראש המאבק המדיני בא״י 
ובחו״ל. הנהלת הם׳ שיתפה ותיאמה פעולה עם ה״ועד הלאומי" 
(שם. עם׳ 538 — 540 ) ; שני הגופים היו בשליטת אותן המפלגות 
הציוניות. ה״ועד הלאומי" טיפל בעיקר בענייני דת, חינוך, בריאות 
וסעד. 

בתקופה שקדמה להקמת המדינה הקדישה הם׳ בד״ב בין /' ל % 
מתקציבה להתיישבות חקלאית. ההיצאות לעליה, קליטה. בניין 
ותעסוקה עלו וירדו בהתאם לגלי העליה והתנאים הכלכליים. הוצאות 
הביטחון גדלו ביותר מסוף מלה״ע 11 והגיעו לב 50% ערב הקמת 
המדינה. 

באפריל 1947 הקימו הנהלת הס׳ ו״הוועד הלאומי" את "מועצת 
העם" וזו הפכה, עם הכרזת העצמאות, למועצת המדינה הזמנית 
(שם. עמ׳ 569 ). יו״ר ההנהלה, ד. בן־גוריון, היה לרה״ס, משה 
שרת, ראש המחלקה המדינית, היה לשד־ההוץ ואליעזר קפלן, הגזבר. 
המשיך בתפקידו וכיהן גם כשר-האוצר הראשון (עד כה [ 1973 ] היו 
כל ראשי ממשלת ישראל חברי הנהלת הס׳ לשעבר ושרים רבים 
מילאו בה תפקידים חשובים). מ 1948 כיהן ב. לוקר (ע״ע) כיו״ד 
ההנהלה בא״י ואתריו שימשו ש. ז. שו״ר ( 1956 — 1960 ) ום. שרת 
( 1960 — 1965 ) בתפקיד זה. 

עם הקמת המדינה בוטלו מחלקות שונות של הס׳ 
שהקבילו למיניסטריונים ממלכתיים יתפקידיה בנושאים כמדיניות 
חוץ, ביטחון, עבודה, מסחר וכיו״ב עברו ליד• ממשלת ישראל. 
היו שבפרו בזכות קיום הם׳ אחר הקמת מדינת ישראל. אך יכלתה 
לטפל בענייני עליה ברחבי עולם, לרבות ארצות שלא הכירו 
בישראל. ולגייס נספים בארצות המקיימות יחסים דיפלומסיים עם 
ישראל, הכריעו את הכף להמשך קיומה. הם׳ קיבלה כספי שילומים 
מגרמניה (ע״ע, עם׳ 48 ) מכוח השתתפותה ב״ועדה לתביעות המריות 
של יהודים מגרמניה" בראשות נ. גולדמן. 

ב 1948 — 1951 התרכזה פעולת הס׳ בקליטת עליה המונית של 
כ 620,000 איש (ר׳ נר׳ ו׳, עם׳ 604 — 605 , 655 — 671 , 940-939 ). 
בתחום ההתיישבות יסרה הס׳ ישובים חקלאיים רבים ( 125 ב 1950 
בלבד); כ״כ הקימה "מעברות" בהן שוכנו קרוב לרבע מיליון איש 
בשיכוני-עראי. הם׳ הקדישה 50.8% מהוצאותיה ב 1948/9 לעליה 
ולקליטה, אולם בגלל צמצום העליה רק 6.5% ב 1953/4 ; בתקופה 
המקבילה עלו חה־צאות להתיישבות חקלאית פ 21% ל 66% . במם־ 


495 


(ה) סוכנות (ה) יהזדית לישראל — סויד, כניסין 


496 


גרת פעולותיה לקליטת העליה עסקה הנד גם במתן שירותי סעד. 
חינוך, בריאות, תעסוקה וכיו״ב. היחסים נין הס׳ וההצ״ע לבין 
מדינת ישראל נוסחו באמצעות חוק מעמד ההצ״ע — הס׳ תשי״ג 
שקבע ש״ההצ״ע שהיא גם הס' שוקדת כמקודם על העליה ומנצחת 
על מפעלי קליטה והתישבות״ (שם, עמי 790 — 792 ). 

הס׳ פעלה נא״י ונחו״ל באמצעות מהלקות שראשיהן היו חברים 
גם בהנהלה. המחלקות המרכזיות היו עליה, קליטה, התיישנות 
ועליית הנוער. מחלקת הנוער והחלוץ נוסדה ב 1940 , המחלקה לחינוך 
ותרבות בגולה נ 1949 והמחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה 
נ 1951 : שלוש מחלקות אלה, שמטרתן פעילות נגולה, עברו לרשות 
ההצ״ע בעקבות שינוי ארגוני שנעשה ב 1971 . ראשית התמורה היחה 
נ 1960 , כשחלו נאה״ב שינויים בתקנות שפטרו טמס־הכנסח תרומות 
לארגוני צדקה, ובהתאם לכך נוצרו מסגרות ארגוניות חדשות בהן 
ישבו בצוותא ציונים ונציגי ארגונים לא־ציוניים שעסקו בגיוס 
כספים; המסגרות הנ״ל ציינו את הם׳ כסוכנן הכספי בישראל. 
הציונים, ובראשם ל. א. פינקוס, יו״ר הנהלת הם׳ מ 1965 , היו מעוני¬ 
נים במסגרת שתבטיח ותגביר את מעורבותם של לא־ציונים במפעל 
הציוני. בהתעוררות סביב מלחמת ששת הימים נוצר בסיס לחידוש 
השותפות בין ציונים לבין לא־ציונים מתוך הכרה נזכות־הקדימה 
של ישראל בכל הנוגע לחלוקת כספים. הקונגרס הציוני ה 27 (יוני 
1968 ) ייפה את כוח ההנהלה לפתוח במו״מ כדי ליצור קשר נין 
הס׳ ובין גופים העוסקים בגיוס כספים למען ישראל וארגונים 
יהודים אחרים, וביוני 1971 נערכה בירושלים עצרת־יסוד של ס״י 
מורחבת. 

בעצרת הס׳ 296 חברים < 50% מהם נבחרים ע״י ההצ״ע, 30% — 

ע״י ה״מגנית הישראלית המאוחדת״ (גוף שנינן מחדש ב 1966 ע״י 
הסתדרות ציוני אמריקה ונציגי ארגוני סעד, כהמשך ל״מגבית 
היהודיה המאוחדת״ ו״המגנית המאוחדת למען א״י"), ו 20% ע״י 
,קרן היסוד" בארצות אחרות. העצרת נוחרת נחבר נאמנים שבו 
42 חברים, ע״פ הרכב מקביל. ליר׳ר העצרת וההנהלה נבחר ל. א. 
פינקוס וליריר החבר נבחר מ. מ. פישר סאה״ב. החבר בוחר בהנהלה 
האחראית לניהול השוטף של הסי: ההנהלה כפופה לחבר. יו״ר 
הנהלת הס׳ והגזבר מכהנים באותם התפקידים בהנהלה של ההצ״ע. 
הסכם זה הביא להפרדה בתפקידים בין הס׳ לבין ההצ״ע. ההצ״ע 
עוסקת בעידוד העליה ובארגונה מארצות הרווחה, בהסברה ציונית, 
בחינוך יהודי בחו״ל ובפעולה נין הנוער; מחלקת התיישבות של 
ההצ״ע פועלת בהתיישבות מעבר ל״קו הירוק". הם׳ עוסקת בעליה 
מארצות המצוקה. קליטתם היאשונית של עולים אלה, עליית הנוער. 
גיוס כספים והתיישבות חקלאית בתחומי "הקו הידוק". הפרדה זו 
מושפעת מתקנות-הפסוד מפס הכנסה באה״ב. 

ביוני 1968 הקימה הממשלה ,משרד לקליטת עליה" הדואג 
לקליטה בשטחים הנתונים ישירות לטיפולה (תעסוקה. חינוך, פיתוח 
וכיו״ב). הם׳. נוסף על העליה וארגונה. מטפלת בקליטה הראשונית 
של העולים נמרכזי־קליטה ואולפנים. 

נ 25 השנים הראשונות לקיום המדינה הוציאה הם׳ כ 3.6 מיליארד 
דולאר, הביאה למעלה ממיליון וחצי עולים והקימה כ 500 ישובים 
ונהם 140.000 נפש; עם התבססות מרבית היישובים שוקדת הס' 
בעיקר על ביסוס הנותרים. הממוצע השנתי של הוצאות הם׳, 
שהיה כ 115 מיליון דולאר ב 1948/9 — 1966/7 , הגיע ב 5 השנים 
שלאחר מלחמת ששת הימים לסכום המתקרב ל 300 מיליון; תרומות, 
שהיוו רק כמחצית מהכנסות הס׳ לפני המלחמה(היתר באו מהלוואות, 
שילומים מגרמניה והשתתפות הממשלה) היוו כ,/י נ 5 השנים של¬ 
אחריה. בראשית שנות ה 70 הגדילה הם' במידה ניכרת את תרומתה 
לחינוך ־גבוה ולפתרון מצוקת הדיור. וכן גילתה דאגה גוברת לפער 
העדתי ■לבעיות בעלות אופי ס־ציאלי. 

מ. ר. - מ. 


סול ( 501 ), אל השמש ברומא שפולחנו הובא, לפי המסורת, מארץ 
הסבינים (ע״ע) ע״י המלך טיטוס טאטיוס. ס׳ ואלת־הירח 
לונה (ע״ע ירח, עס׳ 380 ) היו אלים קדומים של עובדי האדמה והם 
תוארו יחד במקדש יופיטר בקפיטוליום, בפולחנו של ם' עסק בית־ 
האב של האוהלים ( 3 ו 1 ־- 1 נ 1 .ל 2 5 ״־ 8 ). מהמאה ה 2 לפסה״נ השתרשה 
ברומא התפיסה היוונית של פולחן־השמש ולס׳ שוותה דמותו של 
הליוס (ע״ע ותמי שם) הנישא במרכבתו עטור קרני הילה. במאה 
ה 2 לסה״נ זוהה ס■ עם בעל, שפולחנו הונהג ע״י הקיסר אלגבלוס 
(ע״ע). בהשפעת דת מיתרה (ע״ע) שוותה מעלת אל עליון לס׳ 
(בשם !נ״סו׳וסז . 5 — ם׳ הבלתי־סנוצח) בפולחנו של אורלינוס 
(ע״ע) קיסר. בשלהי הסאה ה 3 . 

. 1933 , 1611 ־ 11111 011611 1 חו £הוו-ו 1 /?-! 6 < 11 <זו 0651 , 15.0011 . 0 

סולבר ( 3011*1x1 ), קבוצת איים באוקיאנוס הקרח הצפוני השו¬ 
כנים ברוחב גאוגרפי " 74 —• 81 צפון, בין גרנלנד ואיי נוניד, 

זמליה (ע״ע). האיים נמסרו למרות הנורווגים ב 1920 ; מ 1925 הם 
חלק מנורווגיה. קבוצת ספיצברגן ( 61,229 קמ״ר) היא הקבוצה 
העיקרית ובה 5 האיים הגדולים שבקביצת ם׳: וססספיצברגן (-)! 570 
8011 ז 0 ( 151 וקז.) 39,044 קמ״ר. נורדאוסטלנה (ז 46 ח 5113 נ 401 זסא) 14,530 
קמ״ר, אדיאןה ( £1186/3 ) 5,030 קס״ר, ברנצאיה (גץ 13 ח 6 זג 8 ) 
1,330 קמ״ר ופרינס קרלס פורלנד ( 131111 ־ £01 15 ־ 1031 5 ח;ז?) 640 
קמ״ד. 

60% מאיי ם׳ מכוסים בקרחונים. האי הגדול וסטספיצברגן הוא 
רמתי ברובו ופסגתו הגבוהה היא בהר ניוטון — 1,717 מ׳. האי 
מבותר במערבו ונצפונו ע״י מספר רב של פיורדים עמוקים שארכם 
מגיע ל 100 ק״מ. 

איי ס׳ נמצאים בתחום האקלים הארקטי; יום הקיץ נמשך 
מסוף אפריל עד לסוף אוגוסט והחורף מסוף אוקטובר עד אמצע 
פברואר. זרוע של הזרם הצפון־אטלנטי החם ממתנת את האקלים 
וגורמת לפינוי הקרח מהחופים המערביים של וסטספיצברנן בין 
מאי/יוני — אוקטובר/נובמבר. הטמפרטורה הממוצעת בפברואר 
ומארם היא • 15 וביולי ״ 6 . טמפרטורות קיצוניות עולות על 
׳ 21 בקיץ ויורדות מתחת ל ׳ 40 בח-רף. הצמחית מתרכזת 
באזורים הנמוכים וכוללת חזזיות, עשבים ושיחים נמוכים. בע׳ח 
רווחים: כלבי-ים, ןבי קרח, איילים צפוניים ושועלי-קרת, והם ניזונים 
מהדגה הרבה. ציפורים רבות מצויות בקרבת החופים. 

תושבי האיים אינם קבועים. רובם אנשי תחנות המחקר וכורים 
במכרות הפחם שמרביתם בחוף המערבי של וסטספיצברגן. המכרות 
המופעלים ע״י הנורווגים נמצאים בלונגיירביאן ( 63 ^* 010 ) 1.00 ) 
ובני־אולסון ( 1 >מ £1011 .-;א) ( 900 חוש׳)'! תפוקת הפחם — 346,000 
טון ( 1968 ). המכרות הסובייטיים נמצאים ננרנצבורג (-ז)וו:־זח 8 
8 ־ 111  0 ק 010 ׳< 0 ח£ 1511 ^ 01 (. 
לאחר מות אביה עברה לניו יורק, למדה מדעי היהדות בסמינר 
התאולוגי הקונסרווטי־וי וליכדה סביבה חברת משכילים. ב 1909 
עבר עליה משבר נפשי על רקע אישי, ואז סיירה בלווית אמה 
באירופה ובא״י, העוני והמחלות בארץ עורמה לפעולה ציינית. 

ב 1910 נתמנתה למזכירת הפדרציה הציונית באה״ב. ב 1912 הקימה 
את ״הדסה״, ומאז נקשרו חייה בארגון זה. ב 1917 ארגנה עזרה 
רפואית לא״י (ע״ע א״י, עמ׳ 718 ). ב 1918 מונתה על ענייני החי¬ 
נוך של ההסתדרות הציונית באדי״ב, שנוסדה באותה שנה. ב 1920 
עלתה לא״י לרכז בה את עבודת "הדסה", בשאיפה לבסס את 
השגי הרפואה האמריקנית בארץ, ומאז ביקרה פעמים רבות באה״ב. 

ב 1927 נבחרה להנהלה הציונית העולמית, כאחראית לנושאי ה¬ 
חינוך והבריאות. ב 1931 נבחרה להנהלת הוועד הלאומי ועמדה 
בראש השרות הארצי לעבודה סוציאלית (ע״ע א״י, עט׳ 538 ). 
בין השגיה: הקמת בי״ם לעובדות סוציאליות, שיקום נוער עבריין 
ויסוד בת״ס מקצועיים. ב 1933 נתמנתה למנהלת עליית הנוער (ע״ע 
א״י, עמ׳ 1018 — 1021 ), תפקיד שזיכה אותה בכינוי חיבה והערכה: 
״אם הישוב״. ב 1935 הוכרז בקונגרס הציוני בלוצרן על הקמת כפר 
ס/ שנוסד למעשה ב 1942 . ב 1941 הוקם ביזמתה "מוסד ס׳ למען 
הילד והנוער". על שמה נקרא גם "מכון ס׳" למחקר במדעי ההת¬ 
נהגות. ב 1944 הוכתרה ע״י אוניברסיטת בוסטון בתואר ד״ר כבוד. 

ס׳ השתייכה לחוגו של מאגנס (ע״ע), וב 1937 , בקונגרס הציוני ב¬ 


ציריך, הביעה השקפותיה למען מדינה דדלאומית. ברוח זו השתדלה 
גם לרכוש את לב הערבים ע״י סיוע רפואי במסגרת "הידסה". 

ל. ליפסקי, דמויות בציונות, 127 — 131 , תשי״ז * ב. חבם, ה. ם.. 1960 ! 

ה. סאקר, מסות ציוניות. 90 — 91 . תשכ״א 1 :. 5 .// ״! €01113 ׳״<^! 

; 1952 ,)/ 71 1 ! / 0 ־.. 5 . 11 , 247111111 . 11 ; 1942 , 71 ) 11 ) 7 37x1 

,? 7077111 )■ 8311171107 4 .^ 17 707716076 / 0 9.4 . ) 76 ,ח 1 ׳ 1.0 .. 1 . 4 • 
,. 11-5 / 0 )/ 71 ) 7/1 :■ ¥11107 / 0 11/0013/1 ,ת 3 ות 6 ת 1 ? . 1 ; 1960 , 1909 — 1859 

. 1961 

גל. י. 

ס 1 לה, דה, משפחה יהודית ענפה פפגורשי ספרד. שבניה גת־ 
'יישבו בהולנד. בבריטניה ובאמריקה הצפונית והדרומית. 

מן המפורסמים בהם: ( 1 ) דוד ( 1796 , אספסרדם — 1860 , לונדון), 
מתרגם הסידור במנהג ספרד לאנגלית (איי—ה׳ < 1836 — 1838 ). לאחו 
מותו של ר׳ רפאל מלדולה, חותנו, שימש דוד כמנהיג קהל הספרדים 

בלונדון. כתב גם 1311 ) 111 ו 1 \ סל! וחסז) 140311505 1181140011 (״ 18 
מאמרים על המשנה״), 1842 — כנגד הרפורמים, והדל מהדורה 
הדשה, בצירוף תרגום לאנגלית, של המחזור (ע״ע) נוסח אשכנז 
במהד׳ ו• הידנהים (ע״ע), ובשיתוף עם הקומפוזיטור עמנואל אגילר 

חיבר 04411811050 ? 304 4311 מ 3 ק 8 1110 ) 0 40104105 ^ 4 ח 010 ו 1 \ 1 1110 

!׳״ 0 ( (״לחנים עתיקים על יהודי ספרד ופורטוגל״), 1857 . 

( 2 ) אברהם ( 1825 . לונדון — 1882 , ניואדק), רב וחוקר, בנו 
של ( 1 ). ב 1847 הגיע כרב לקהילת "שארית ישראל" הספרדית 
במונטריאול, תפקיד בו תחזיק עד מותו. ב 1848 נתמנה למרצה בספ¬ 
רות עברית ומזרחנות באוניברסיטה מק־גיל, וב 1853 לפרופסור שם. 
הל חייו לחם בתנועת הרפורמה לגוניה באמריקה הצפונית והיה 
מראשי האורתודוכסיה שם. הרבה לכתוב ספרים בתולדות ישראל 
ובריאליה מקראית. מהם: ץסס 8 סו 1 ז 5 ס 0 405310 ^ ("בריאת העולם 
ע״פ תורת משה״), 1852 ; 013,1,1 ? מ; 0405 ( ס!!! )ס 11151017 ("תולדות 
יהודי פולניה״), 1870 , ועוד. לאחר מות יצחק ליסד (ע״ע) שימש 
כעורך העתו! 000140,11 • 

( 3 ) ק להג ם ( 1858 , מונטריאול — 1920 , בוסטון), מנהיג 
ציוני, בנו של ( 2 ). ארדיכל, מגדולי אישי הכספים בקנדה בזמנו 
ומראשי העושים לפיתוחה הכלכלי, בעיקר בפיתוח רשתות תחבורה 
פנים־ארציות וביו־לאומיות. מפעלו העיקרי היה הקמת קו־הספנות 
הקבוע עם אנטוורפן ובזכותו נתמנה לקונסול בלגיה בקנדה מ 1904 
(עד מותו). בשנים 1899 — 1919 היה נשיא התנועה הציונית בקנדה" 

ב 1915 שימש נשיא הוועידה הראשונה של יהודי קנדה. 

. 5 410 ; 1956 ,? 107 * 111 6 * 11/1 * 110-1 ) 48 /ס 5 ) 6 ) 1 ) 56 ,<ו 011 ו:>:>וי 1 .ן 

. 1966 . 5 )( 1 ,ת 0 ז 323 * 1 

מ. 

סולה, אקיוס קותליום — £61 811113 061111$ ־ 001 01115 ט< 1 — 
( 138 — 78 לפסה״נ) מצביא ומדינאי רומי. ס׳ היה בן למשפחה 
פטריקית שלא התבלטה במיוחד. את הקריירה הציבורית שלו החל 
ב 107 , כקוסטור בצבא מדיום (ע״ע) במלחמתו ביוגורתה (ע״ע), 
הוא התיידד עם בונכום (ע״ע) מלך מורטאניה. והלה הסגיר את 
חתנו יוגורתה לידיו, ולא לידי מפקדו מאריום — מעשה שבו תלו 
את השנאה ביו השניים. ב 104 — 101 השתתף ס׳ גם במלחמות נגד 
הקיסברים והטוטונים. ב 93 נבחר לסרסור עירוני, וכעבור שנה נהיה 
לפרופרטור (מושל) בקיליקיה, ושם פעל לראשונה נגד מתרדת 
(ע״ע) מלה פונטום, והבטיח את מלוכתו של אריוברזנם הפרדרומי 
בקפדוקיה, ב 90/89 השתתף במלחמה נגד בעלי־הברית האיטלקים 
שמרדו ברופא. ב 88 נבחר לקונסול. הוא נשא לאשת את בתו של 
מטלום (ע״ע ( 2 ]) נומידיקוס, מראשי סיעת ה״אופסימאסיס" בסנאט, 
ומאז הזדהה עם האצולה הסנאטוריאליח, והיה ירינו של מנהיג 
הפופולרים הטריבון סולפיקיום רופוס. 

בפרוץ המלחמה הגדולה נפתדדת פונה ס' למפקד הצבא שנועד 
לצאת למזרח, אולם ע״פ הצעת סולפיקיוס נשלל הפיקוד מס' והועבר 
למאריוס. ס' יצא למתנה הצבא בקאמפאניה ושכנע את החיילים 



הגריאטח סולד (ציל 1 ם א. בדנה י ים) 


499 


פולה, לוקיום קורנלי״ם — מולוביצ׳יק 


500 


לעלות על רומא. לראשונה בתולדותיה כנש צבא רוסי את רופא. 
חוקי רופוס בוטלו, הוא ותומכיו הוצאו להורג ופאריום נמלט מפני 
עונש המיתה שפסקו לו. ם׳ חוקק חוקים שנועדו להבטיח בהעדרו 
את שלטון הסנאט. ויצא למלחמה במתרדת. 

ב 87 — 85 לתם 0 ׳ במתודת פפרוקונסול, אף שהשלטון ברומא 
חזר לידי הפופולרים. והם לא הכירו בו. ב 86 כנש ס׳ את אתונה 
והביס את צבא מתרדת ככירוניאה (ע״ע) ונאווכומנוס. ב 85 נחתם 
שלום דארדאנום עם פתרדת על בסיס המצב שלפני פרוץ המלחמה. 
כשנה הקדיש ס' לארגונה של הפרובינקיה אסיה ולגביית מס עונשים 
שהטיל עליה. ב 83 חזר לאיטליה עם שלל ואוצרות אמנות מאתונה 
ומדלפוי. מתנגדיו הובסו בוה אחר זה; ב 82 נפל הקונסול מאריוס 
(הצעיר) ועמיתו, קארבו. נמלט לאפריקה. מלחמת האזרחים נסתיימה 
בנצחון ם׳ בקרב ליד שער קולינה ברומא. ס׳, שכינה את עצמו 
ג! 01 ? (,המאושר"), נבחר ל״דיקטטור לחקיקת חוקים ולשיקום 
המדינה" (- 00/1511 : 9111111024 ( 1 ־)־! £) 115 ) 1411 ( 11 ■]:) 5 16115 § 16 ־ 3101 ) 110 ) 
6 נ; 1 ,ת 6 ב 1 ז). בניגוד לדיקטטורים קודמים. שהאחרון שבהם מונה בסוף 
המלחמה הפונית 11 , לא היתה הדיקטטורה של ם' מוגבלת בזמן. 
והוא לא מונה בידי קונסול, כי אם נבחר באסיפת עם. את שלטונו 
האישי החל בשפיכות דמים ובפרסום סרוסקריפציות — רשימות 
אנשים מסיעת הפופולדים שדמם הותר ורכושם הופקע. בחקיקתו 
התכוון להפוך את הסנאט לשליט העליון ברומא■ לשם כן הגביל 
את סמכויות הטריבונים וקבע שכל חוק טעון אישור הסנאט לפני 
שיתקבל באסיפת־העם. ם׳ קבע את סדר הקאריידה במשרות ( 8115 ־ 01 
הזבתסתסג!), את הגיל שבו ניתן להיבחר לכל משרה ואת רווח הזמן 
ביניהן; הסדיר את חילוף המושלים בפרובינקיות; תיקן שכל קוסטור 
יכנס בסיום תפקידו לסנאט, והגדיל את מספר חבריו מ 300 ל 600 . 
וכן הקים 7 בתי־דין פליליים שהשופטים בהם היו סנאמורים. את 
חייליו, כ 0 מצ 120 . יישב באדמות שהופקעו באיטליה. ב 79 התפטר 
ממשרתו ומת כעבור שנה. המשטר שהקים התפורר כעבור 8 שנים 
בלבד. שלטון היחיד שלו בישר את בוא משמר הפרינקיפאט, — 
מסגרת רפובליקנית למראית עין בצילו של שליט יחיו כל־יכול. 
. 8 -) 1,35 . 14 :־ 1947 <;^ס־מ>ןן 0 נמ 10 011 , 31190 ( 02400 .] 

. 14.14 ;* 1952 ,( 6 . 011 01 . 11131 .סס.^ £§ 1 ) 1 זה 1 וחג 0 ) . 5 , 104 ! 01 * 021 
•* 1963 ,( 87 — 63 ) , 0 •<£ 74 10 000/4 '< 0 10 /״ 1 1 ת ¥70 . 500113401 

ד. אש. 

סולוביוב, ולדימיר — 68 י 081 \, 0 ס 1 ' 11 טש 6 י 1 ק 06 קמ 1 לז״ 3.4 \ץ 8 

— ( 1853 — 1900 ), פילוסוף, תאולוג, משורי ופובללצי&ט 
רוסי. כבר בגיל צעיר פקדו אותו ספקות באמונה, אע״פ שגדל 
במשפחה בעלת מסורת אורתודוכסית־נוצרית. בהיותו בביה״ס התיכון 
נעשה אתאיסט, ומאוחר יותר תפסו הניהיליזם והמטריאליזם חלק 
נכבד בהשקפת עולמה בעת לימודיו באוניברסיטת מוסקווה נתגבשה 
הגותו הדתית. ס׳ למד מדעי־הטבע ופילוסופיה, אך הגיע למסקנה, 
שאין בהם כדי לתת תשובה למשאלותיו הרוחניות של האדם. 
בדיסרטציה שלו 030$1111 \ 0 *$ 0# מ 3.4 ח 33 :>מ 3 מק) 1 ("משבר 
הפילוסופיה המערבית״), 1874 , שהוציאה לו פרסום בין יום, טען 
ם/ ששני סוגי הפילוסופיה, האמפירית והראציונליסטית, אינם יכו¬ 
לים לפתור בעיות בלא לעשות סינתזה משתיהן. בפילוסופיה המו¬ 
דרנית טפל ס׳ גם בחבורים אחרים. פבון: 13 ! 110 > 030$01 !/ 011 
0 ־ 61101 * £6 ("עקרונות פילוסופיים של הכרה אינטגרא¬ 
לית"), 1877 5 * 1 * 1419 * £טל 11 מ 6 *ז 6 * 3 ד 0 ("ביקורת 

העקרונות המופשטים״), 1880 . זמן־מה הורה באוניברסיטת מוסקווה 
ואח״כ ( 1875 ) יצא ללונדון, ושם עסק בספרות מיסטית ובתאוסופיה. 

ס׳ ביקר במצרים ושם נתנסה בחוויה מיסטית עמוקה, שתיאר בשירו 
״שלוש פגישות״, כשנתגלתה לו ה,,סופיה״ — החכמה העליונה, 
שהיא נפש העולם. הטוב והאמת הנצחיים. 

ב 1877 היחנה ס׳ סדרת הרצאות בסטרבורג, (תרג׳ אנגלי: 1x0 


! 1 , 1 ,, 1181111 ; [: 118 ) 11 ס 65 ־ 161 [״הרצאות על אל־אדם״], 1944 ). בהן נתן 
פומבי לרעיון אהדוה הדת והאדם. מהותה של הנצרות, לדעתו, היא 
מושג האל־האדם (ספזסטדטפס^טדסעס!!), חה נהיה מרכז משנתו. 
הוא השפיע בכך על סופרים והוגים רוסים, ובין היתר — על דוסטו־ 
יבסקי (ע״ע), אשר ם' שימש לו מופת בתיאור דמותו של אליושה 
ב״אחים קאראמאזוב". 

משנת 1880 הקדיש ם׳ אח כל מרצו לרעיון איחוד כל הדתות 
לכנסיה אחת ויחידה, ולמענו יצא לפעול בארצות־אירופה. כבר מזמן 
גילה בחיבוריו נסיה גלויה לצד הפנסיה הרומית־קחולית, נסיה 
שנתקבלה במולדתו בהסתייגות רבה. כשנתפרסם בפאריס ספרו 
1111111,11111 511 -, 1 !;:■ 1 61 ^ 111185 (,.רוסיה והכנסיה העולמית"), 
1889 , אסר עליו הסינור הקרוש את העיסוק בנושאים דתיים, ופשטה 
שמועה, כאילו קיבל עליו ס׳ אח הדת הקתולית. בערוב ימיו נעשתה 
הגותו יותר דוהר אסכטולוגיח, והוא ציפה שכל הכנסיות יתאחדו 
תחת מרותו הדתית של האפיפיור, והפוליטית — של הצאר. 

ל. קל. 

במסגרת הגותו התאולוגית של ס׳ זכתה היהדות להערכה 
חיובית — תופעה יוצאת-דופן בקרב הוג המשכילים הרוסים. את 
היהדות מאפיינים לדעתו: הסאטריאליזם הדתי והפראקטי — העומד 
בניגוד לתאולוגיה המופשטת, וכסו-נן התודעה הדתית המפותחת 
והמסירות המוחלפת לאלוהים. עם ישראל הגשים, לדעתו, בדרכו 
שלו אח תכלית האמונה הנוצרית. ובשל היותו עם קדוש בנשמתו 
ובגופו, נולד בקרבו ישו — האל-האדם. ס׳ האמין שלעם ישראל, 
המשתוקק יותר מכל עם אחר למימוש האידאה האלוהית עלי אדמות, 
נועד גם בעתיד תפקיד חשוב בהתגשמות הנצרות. הוא התנגד 
לפעילות מיסיונרית בקרב היהודים ויצא נגד משמיצים אנטישמים, 
שהאשימו את היהודים בהתנהגות בלתי־מופרית. במאמר 1 

3.111111 ! 15 ) 6 1 11 1111 <_; 131 נ\. 6 651 ״ 0 3 קץ 31 (.ץ 16 ־״\, 0661111138 ״ 11 

(״התלמוד והפולמוס הנוכחי באוסטריה ובגרמניה״), 1891 . הוכיח 
עד כמה הסדות־שחר השמצותיהם, והזכיר שהמצוות הבסיסיות של 
תורת ישו, אהבת האל והאום, גם הן שאובות מן היהדות. 

. 11 ./ 5 ■י ; 1935 ! 0 £ ^ 717£1110111 0 £ 11171 £ 1071 )£ ,. 5 .'׳ 1 ,׳ 1901 צ[ט 514£1410 .ס 

, 4201:041113110 ^ ? : 1939 ,. 8 .' 1 / 0 ^ 1 /^ 1111010 ^ ? 1 ^־ 7 ,ץ 11 כ[ 1 זויס 

, 133 — 83 / 0 1 ^ 1111107 , 1/9881011 . 0 .א : 1945 ,. 5 .'׳ 1 

< (^ 11714 410 1714171 530013, XX1 .יל .' 11 1 ( ץ.ו 1131 ט 151 > 0 <) . 0 ; 1951 

. 1967 

סולוביצ׳יק, משפחה של רבנים, ראשי-ישיבה ומנהיגי-ציבור. 

( 1 ) יוסף־ בר תלוי (נישוויז׳ [ליטא], 1820 — בריסק, 

1892 ), רב וראש־ישיבה. אביו היה מרבני קלכנה. בצעירותו נשלח 
ללמוד בישיבת וולוז׳ין (ע״ע), הוסמך לרבנות ע״י גדולי-חדור 
ונתמנה ראש־ישיבה במינסק. 

ב 1854 נתמנה, יחד עם ר׳ נפתלי צבי יהודה ברלין (ע״ע), לרא¬ 
שות ישיבת־וולוז׳ין. אולם השוני הקיצוני באפים של השנים והיות 
ם׳ איש דינמי. תוסס וסואן, מקדים חריפות לבקיאות, שלא הידר פני 
גדול בריבו. הביאו חיכוכים ביניהם. גם שיעוריהם לפני נני־ד,ישיבה 
יצרו בה שני מחנות ונתברר שאין השנים יכולים לפעול ולכוון 
בכפיפה אחת, 

ב 1865 נתקבל פ' לרב העיר סלוצק, ושם פעל להרבצת התורה 
והתמסר מאוד לענייני העניים והנצרכים, אולם, בגלל מאבקיו 
הנלתי־מתפשרים עם החילונים, נאלץ לפרוש מן הרבנות. ב 1875 
עבר לוורשה, ובה חי בדחקות מרובה, יב 1878 הוזמן לרבנותה של 
בריפק, ונענה רק משהובטח לו, שכל ענייני־העיר יהיו כפופים 
למרותו, כולל מדיניות הסעד לעניים. נתפרסם בעולם התורה ספרו: 
״בית תלוי״ (שו״ת וחידושים א'—ג/ תרכ״ג—תרנ״א; דרוש, ברא¬ 
שית—שמות, א׳—ב ׳ , תרס״ר). היה ממתנגדיה החריפים של ה״הש- 
כלה" (ע״ע). בראשית תנועת חבת־ציון (ע״ע) תמך בה, אך לבסוף 
נעשה למתנגדה. 



501 


סולוביצ׳יד, 


502 


( 2 ) חיים הלוי ( 1853 , וולוז׳ין — 1918 , איטווצק (פולניה!), 

רב, מגדולי ראשי-הישיבות נסאת־השנים האחרונה. בן ( 1 ), 
בילדותו עבר לסלוצק, ולאחר נישואיו, בשנת 1873 , עם בתו 
של ר' רפאל שפירא, מראשי ישיבת וולוז׳ין (ע״ע). חזר שמה ופעל 
בישיבתה. ב 1880 נעשה לאחד מראשיה, במשנהו של ר׳ נפתלי צבי 
יהודה ברלין (ע״ע), עד לפגירתה ב 1892 . אותה שנה נבחר לרבה 
של בדיסק במקום אביו (שנפטר אז). את תפקידי ההוראה המעשית 
של יום־יום העביר לדיין מוסמך, שישב אצלו; עיקר כוחו היה 
בניתוח תאורטי של ההלכה (ר׳ להלן), ואת תפקידו כרב-עיר ראה 
בעיקר כאחראי לצרכי־ציבור בגשמיות וברוחניות. הוא השתתף 
בכסה מוועידות רבני רוסיה, והשפעתו היתה מכרעת על קביעת 
עמדותיהם בשאלות היחס לשלטונות ולדרישותיהם בענייני תרבות 
ורוח. עמדתו היתה חרדית־קנאית קיצונית — בכל הכרוך בענייני 
השכלה כללית ליהודים והציונות. הוא פעל למען מוסדות "היישוב 
הישן״ בא״י; השתתף גם בוועידת־היסוד של "אגדת־ישראל" (ע״ע). 
בענייני הפרט נתפרסם בסבלנותו הרבה. בטובי־לבו ובמעשי צדקה 
וחסד גם עם כאלה שהיו רחוקים מדעותיו, ומעשיו הפכו לאגדה. גם 
בבדיסק המשיך בהרבצת תורה בדרכו המיוחדת. ותלמידים רבים 
נתקבצו אליו, ער כי דרכו כפו נזדהתה עם המקום, והיא מכונה 
״שיטת בדיסק״. עם פרוץ סלה״ע 1 עבר למינסק. וב 1918 עבר 
לוורשה, ומשם — לאוטווצק. 

בחייו לא פרסם ם׳ שום ספר, אך חידושי־תורתו הועברו בע״פ 
בעולם־הישיבות הליטאי ע״י תלמידיו, שמהם היו ראשי-ישיבות 
בעצמם והפיצו את דרך־לימודו. ד״ח ס׳ עצמו העלה על הכתב חלק 
קטן מחידושיו אלו, והותיר רק את פה שנראה לו כמוכח לחלוטיו• 
דבריו, הכתובים בריכוז וצמצום, הופיעו בספר "חידושי רבינו תיים 
הלוי" (תרצ״ו). שנתקבל כספר־יסוד בעולם הישיבות נוסח¬ 

ו ליטא. 

דרך־עיונו של ר״ח ס׳ בהלכה, המכונה ״דרך־ההבנה״, עיקרה — 

העדפה קיצונית של העומק בלימוד על ההקף < העיון במהותם של 
דברים לגופם, במקום הנסיון להבינם ע״י השוואתם והקבלתם 
לעניינים דומים אחרים; שימת־לב לעקרונות התאורטיים העומדים 
ביסוד כל הלכה, במקום השיטות הקלאסיות — שמטרתן הסקת 
המסקנות המעשיות סמנה; העדפת הירידה לעומק דעות מנוגדות 
על פני ההכרעה ביניהן, ובדרד־כלל; העדפת האנליזה על הסינתזה. 

ר״ח לא שלל את ערכן של השיטות האחרות, הקלאסיות. והעדפותיו 
שיקפו נטיית-נפש אישית בלבד, אולם השפעתו על תלמידיו היתה 
עצומה, וגרמה — בדיעבד — לזלזול מצדם ב״בקיאות" כערך לימודי 
וחינוכי, ולהפקעת הלימוד מכל תכלית של פסיקה למעשה. תלמידיו 
היו רוב מכריע בין ראשי הישיבות נוסח־ליטא, וע״כ היתה דרכו 
שלטת בהן (וע״ע חנוך, עמי 689 ). הצלחתה של דרך מהפכנית זו, 
השלטת עד היום הזה, קשורה במידה רבה בסיכוי שהיא נותנת 
לצעיר המתחיל והמוכשר להתבלט כלמדן, בלי שיזדקק לשנים 
מרובות של רכישת בקיאות. אולם יותר מכד יש לקשור את שגשוגה 
של השיטה בהיותה מתאימה להלכי מחשבה וניתוח מודרניים ביתר 
תחומי הלימוד והעיון הכלליים. ובכך היא מביאה על סיפוקו את 
דרישותיו האינטלקטואליות של התלמיד. הצומחות מפגעיו עם כל 
חומר־לימודים אחר. במיוחד כיום. במסגרת המקובלת בישיבות התי¬ 
כוניות. במהפכה שחולל ר״ח חלו בסשד השנים שכלולים וגיוונים 
שונים, מהם לצד יתר דקות בהבנה, ומהם — ליתר הפשטה של 
מושגים. בשנים האחרונות הועבר עיקר הלימוד בשיטות אלו לסדרי 
קדשים וטהרות — שלא נכללו בקוריקולום הקלאסי של הישיבות —, 
שבהם מועט החומר הפרשני ונעדרת מהם כליל מגמת ההוראה 
המעשית. מידה מועטה של ביקורת והסתייגות לגבי השיטה ניכרת 
לאחרונה אף בחוגי ישיבות נוסח-ליטא עצמן. 

0 . הב. - צ. ק. 


( 3 ) יצחק זאב ד,לוי ( 1886 , וולוז׳ין — 1960 , ירושלים), 

רב וראש־ישיבה 1 ' בנו ותלמידו המובהק של ( 2 ), וממשיך שיטתו 
המיוחדת בלימוד. ב 1918 ירש את מקומו כרבה של בדיסק, עמד 
במרכז חיי־הקהילה ונתפרסם, בעיקר, בעולם הישיבות בזכות שיעו¬ 
ריו לקבוצה נבחרת בבית־מדרשו, שעברו מפה לפה. עם כיבוש 
פולניה ב 1939 נמלט לורלנה יחד עם 5 מבניו ו 2 מבנותיו (אשתו 
ו 4 ילדים אחרים נרצחו בבריסק), וב 1941 הגיע לירושלים ויסד בה 
"בולל". בירושלים פרש במידה רבה מן הבריות, הגביל עצמו 
ללימודים וסירב לבל מינוי רשמי או הופעה ציבורית. ם׳ לא פסק 
הלכה, בטענה כי יש רב לירושלים: רק במקרים שבהם ראה סכנה 
ליסודות הדת והאמונה הפר את שתיקתו במלים תקיפות. ואף שלא 
השתייך לשום גוף פוליטי, השפיעה דעתו על חוג ניכר ביהדות 
האורתודוכסית, במיוחד לאחר מות ר׳ אברהם קרליץ (ע״ע). כאיש־ 
הלכה אהב את הארץ, והאמין במצוות יישובה, אד הסתייג בחריפות 
מדרכה של מדינת ישראל! לעמדתו זו נודעה השפעה ניכרת בהוגים 
רחבים בישיבותיה של ירושלים. לאחרונה החלו נפוצים שיעורי־ 
חורה שלו (בצורה משוכפלת ובדפוס), שבהם הובאה שיטתו של 
אביו לירי מיצויה המלא• מ. 

( 4 ) יוסף ריב ד.ל ן י (נו׳ 1903 , פרוזנא [פולניה]), מגדולי 
ההלכה וההגות היהודית בזמננו, ממנהיגי היהדות האורתודוכסית 
באה״ב. נכדו של ( 2 ). עד גיל 22 למד תורה אצל אביו, ר׳ פשה, 
אשר השפיע עליו ביותר. ב 1925 יצא לאוניברסיטת־ברלין, ובה 
למד פילוסופיה, לוגיקה ומתמטיקה. ב 1932 הוכתר בתואר דוקטור 
על עבודתו במשנתו של הרסן כהן (ע״ע), ואותה שנה יצא לאה״ב, 
ושם נתקבל כרבה של בוסטון, עיר-סגוריו עד היום. אחרי פטירת 
אביו ב 1941 , מילא את מקומו כראש ישיבת ד׳ יצחק אלחנן, וב¬ 
תפקיד זה חינך חלק ניכר מהרבנים האורתודוכסיים המשמשים כיום 
באה״ב. השפעתו על הציבור האורתודוכסי התבצרה ב 1952 , מש¬ 
התחיל לכהן כיו״ר ועדת ההלכה של "הסתדרות הרבנים באמריקה". 
הקשורה עם "ארגון הקהילות האורתודוכסיות באה״ב". פעילותו 
בתנועת המזרחי (ע״ע) — שהוא נשיא־כבוד שלה — ובדרשות, 
הרצאות ושיעורים הרהיבו את השפעתו, וט 1950 הוא האישיות 
הרוחנית הדומיננטית בקרב האורתודוכסיה המודרנית באה״ב, הדו¬ 
גלת במעורבות בהוד המודרני ובנכונות להתמודד עם הבעיות 
הכרוכות בכך. אישיותו ורקעה מאפשרים לו קשר והשפעה גם על 
חוגי רבנים וישיבות מימין, ועל זרמים בלתי־מסרתיים משמאל. 

דרד־לימודו מבוססת בעיקרה על שיטת זקנו, ר׳ חיים. עם 
שהרחיב, ליטש. וניסח אותה במונחים יותר חדישים והפיץ אותה 
בציבור רחב יותר. ברם. במישור של שילוב ההלכה וההגות("מחשבת 
ההלכה"), פרץ ם' דרך הדשה ומקורית. ההנחות היסודיות אצלו הן 
שמכלול ההלבות מושרש ביסודות רוחניים ומוסריים, וכי ניתן לעצב 
את השקפת-עולמה של היהדות אך ורק על יסודות ההלכה, ובש¬ 
למותה—כפרי התמודדות בסיסית עם כל תחומיה. המאמץ להבהרת 
"הפילוסופיה של ההלכה" מוצא אצלו בי¬ 
טויים שונים: התרכזות בעניינים בעלי 
משקל פילוסופי טבעי, כהלכות תפילה 
ומועדים. שילוב של שיעורים־דרשות, ש¬ 
בהם עולים הנושא ההלכתי והדיון המח¬ 
שבתי בקנה אחד והרצאות ומאמרים בנו¬ 
שאים פילוסופיים לאור ההלכה. הנושאים 
המהווים תכנים עיקריים בתורתו הם רבים 
ומגוונים. מהם מופשטים מאוד (חירות. 
קדושה, עבודה שבלב וכד'), אך אחד ה¬ 
קווים המאפיינים בייחוד אח דרך דיונו 
הוא דווקא התייחסותו למציאות, והז־ 
דקקותו הרבה לפרטיה. קו מאפיין נוסף י. ,-. סולובייז׳יה 




503 


סוליביצ׳יק — סולוסי 


504 


ד.וא שימושו — נעזר דיאלקטי — בקסגוריות־חשיבה שונות; 
הלמדנות הבריסקאית, החסידות והקבלה — שמהן הרבה לשאוב — 
חכמת אומות־העולם (קירקגור, ק. ברת- ר. אוטו, א. ברונר [ע׳ 
ערכיהם]), שגם ממנה הושפע, ועוד. 

גישה דיאלקטית משתקפת גם ביחסו למדינת-ישראל. את 
תהליך שיבת־ציון וקום המדינה הוא רואח בהתפתחות היסטורית 
בעלת חשיבות מירבית; אולם הוא מבליט נימה אוניוורסלית, שלפיה 
הגורמים המעצבים היסודיים בחיי היחיד והקהילה כיום הם למעלה 
מן המקום: ניתן להשיג שיאים רוחניים בגולה כבא״י, ויש להתנגד 
בתוקף לזיהוי ה.,מיתולוגי" של ננםת ישראל עם א״י ולזלזול בהווי 
התפוצות בעבר ובהווה. יישוב א״י חשוב כמצווה בין מצוות וכתמ¬ 
ריץ לתחיה דתית־לאומית — אך. בעיקר, כמכשיר ואמצעי. המקום 
גורם — אבל שנינה שורה בבל מקום. יש לברך נפה מלא על קום 
המדינה. אך מתוך ידיעה שאינה אלא צעד בדרך להתגשמות החזון 
הנבואי והמשיחי, אשר עדיין הוא רחוק. 

תורתו רובה בע״פ, וכמסורת משפחתו — טרם הביא ספר בדפוס. 

אך בכ״ע הופיעו עשרות מאמריו, בענייני הלנה ובענייני מחשבה. 
נתפרסמו בעיקר שתי המסוה הארונות, "איש ההלכה-(תלפיות, א׳, 
תש״ד), ו.,איש האפונה הבודד״ (תרגום מאמרו נ ״ 11110 ־ 113 , 011 , 
1965 — בספר "איש האמונה־, תשל״א). 

פ. ברלין. הגדול בדורו ׳בתיו: בשבילי החחיה). ת״ש; צ. קםי(ן, 
משנתו של הגאון ר׳ יוסי כד מבריסק (סיני, י״ד). תשי״א! ש. י. 

זוין. אישים ושיטות, 55-39 , רשי״וז׳■'.־ צ. זינגר, האורתודוכסיה החדשה 
ביהדות אמריקה: מנהיגותו של הרב ם' (מולד. כ״ג), תשכ״ה ־ 

ה. קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק (הדרום. ל״ד־-ל״ו), חשל״ג; 

1 מ 05 ־ 1111111 141 * 0 ( )״:,ז,־ ,[.)־ש] . 11 : . 5 111 ) 11 נ״)ב 1 ]ז)ו 1 ״ 11 .ל. 

. 1.963 .(׳ 1 ־ 00111 , 11 ־ 1 ,,־,־׳־.' 1 5110 

אה. ל. 

סולוגוב, פיודור קוזמיץ' — סץ־זסל-סס.א .< 1 * - פסודונים של 
פ. ק. טטרניקויב ( 08 > 1111 זו] 0 ד 16 ) — ( 1863 — 1927 ), מספר 
ומשורר רוסי. ם' היה בנו של חייט. במשך כ 30 שנה היה מורה 
ורק ס 1907 ואילך עסק בכתיבה בלבד. במהפכה לא נטל חלק פעיל 
ומעטים מכתביו שלאחר 1917 זנו להתפרסם. — לפרסום רב במיוחד 
זכה הרומן 600 (״השד הזעיר״), 1907 — תיאור מחריד 

של חיי העיירה הרוסית הקטנה, שס׳ הכירה היטב מימי שירותו 
כמורה — בכל ניעורה המוסרי אשר אינו אלא סמל לניעור החיים 
בכלל. הטרילוגיה ו־ 0161121 .־, 1 !בזל 11 ן 80 ' 1 ' ("האגדה הנרקמת"). 
1908 — 1912 , היא בריחה מן המציאות המתועבת אל עולם הדמיון. 
הטובים שבשיריו כלולים בקובץ זץקא 1 זז,נ 1 ״ו 6 ״נב\.ד 1 (,.מעגל 
האש״). 1908 . ס' חיבר גם סיפורים קצרים, מחזות. וכן תרגם לרוסית 
מן השירה הגרמנית והצרפתית. — 0 ׳ נמנה עם אסכולת הסימבו־ 
ליסטים־הדקאדנטים בספרות הרוסית, בעל השקפת־עולם פסימית, 
שולל-ד,מציאות ובעל נטיה חולנית אל היופי של עולם הלילה וה¬ 
מוות. הוא היה אמן הצורה הקלאסית המושלמת. אחדים משיריו 
תורגמו לעברית ונכללו בקובץ ,.שירת רוסיה". (בעריכת א. שלונסקי 
— ל. גולדברג). 1942 . 

. 1960 ,*׳ 5 © 7 ׳׳' 7 ־י״£״י 0 א ״ס . 6 . 11 ־ 1101111111 . 1 
סול 1 י, — ץבד 501 11051 ־ £1 — ( 1838 — 1922 ), כימאי 

ותעשיין בלגי. אביו עסק בהשבחת מלח והפצתו. בגלל ברי¬ 
אותו הרופסת לא רכש ס' השכלה נרחבת. אד בעזרו לאביו התעניין 
בכימיה. ב 1859 עזר לדודו בניהול עסקי גז בסו־דוס (*א!ז- 1 מ 1 * 8 ). 
שם ניסה נד לפתה שיטות לניקוי הגז משרידי' אמוניה ודו־תחמוצת 
הפחמן. את האסוניה חשב לרכז ע״י איוד מי השטיסה והמסתה 
בכמות קטנה של מים, ואולם נאשר השתמש לשם נד בתמיסת מלח, 
נתקבל משקע לבן של נתרן ביקרנונט, היא הסודה לשתיה (ע״ע 
נהרו). תגובה זו נתגלתה עוד לפני כן, או ם׳ היד, הראשון שהשכיל 
לנצלה באופו תעשייתי. ב 1863 יסד עם אחיו חברה לייצור סודה. 
עד מהרה התקבלה שיטת ם' ודחקה את רגליה של שימת לבלו 


( 0 ״ 13 נ 1.01 ). ם' פעל רבות לקידום המדע והקים בבריסל מוסדות 
(הנושאים אח שסו), שהעניקו מלגות-מחקר רבות. בגיל מבוגר 
הרחיב את תחומי התעניינותו ויצר תורה כלכלית, טכנוקראטיה 
(*)מם 0 חנ 1 םם 7 ). שעיררה עניין־מה בתקופת השפל הכלכלי הגדול 
למרות זרותה. 

סולק — ׳ 01 ־ £62 — ( 7640 — 559 ?) מחוקק, מדינאי ומשורר אתו¬ 
נאי. בן למשפחה אריסטוקרטית, התעשר במסחר והתפרסם 
בעודדו את האתונאים ללחום במגרה על השליטה באי פלמים. ב־ 
593/4 היה ארכון (ע״ע) ו״מתווך בעל סמכות מלאה" לפיוס הסיעות 
שנאבקו באתונה: אריסטוקרטים (אופטרידים), איכרים עניים. דמו¬ 
קרטים (דיאקרים) ומעמד ביניים' שצמח עם התפתחות המלאכה 
והמסחר (פרלייס). ריכוז השלטון והאדמה בידי האופטרידים והשי¬ 
נויים בכלכלה גרמו לנישול איכרים מאדמתם מחמת חובות, ופעמים 
אף להשתעבדותם ומכירתם לעבדות בידי נושיהם. רבים מהם לא 
נהיו לעבדים אלא לאריסים (הקטמוריאוי — משלמי ששית היבול). 
ס׳ ביטל את המשכנתאות על קרקעות האיכרים, פדה אזרחים שנמ¬ 
כרו לעבדות בתו״ל ואסר שיעבוד הגוף בשל חובות — חוק יוצא 
דופן בעולם העתיק. רפורמות אלה נקראו ״ 05106x361 (.הסרת 
העול"). מושג שהפך לימים לשם נרדף לשמיסת חובות. ס' ביטל 
את רוב חוקי דרקון (ע״ע) המחמירים ופרסם חוקים חדשים. לימים 
ייחסו לו האתונאים את כל חוקיהם, וקשה לרעת בוודאות אלו מחוקי 
אתונה חקק ס׳. לס׳ ייחסו את חלוקת ו׳אזרחים ל 4 מעמדות ע״פ 
שומות רכוש. פנטקוסיוסדימנים — בעלי הכנסה של 500 מדיפנים 
(מידת לח או יבש); חיפאים (פרשים) בעלי 300 מהימנים! זאוגי- 
מים (בעלי בהמות לחרישה) בעלי 200 מדימנים, ״וחטים״ — חסרי 
כל. יתכן שחלוקה זו קדמה לימי ם', אך נראה שהוא התאים אותה 
לצרכי הזמן והגדיר זכויות של כל מעמד וחובותיו, בגון הזכות לשמש 
בבהונות ציבור שונות (לארנון יכלו לי,בחר בני 2 המעמדות העל¬ 
יונים בלבד; ההשתתפות באסיפה הכללית ובבתי-הדץ הותרה לכל 
המעמדות). לס׳ ייחסו את ייסוד המועצה (הבולי (ע״ע!) בה 400 
איש, והרחבת סמכויות השיפוט של האראופגוס (ע״ע) שהיה למו¬ 
סד העליון המפקח על ביצוע החוקים. בתהום דיני הפרט חשוב מאוד 
חוק הצוואות, שנועד לקיים שם הסת הערירי על נחלתו. 

אחרי פרישתו מהשלטון ( 593 ?) יצא ס׳ למסעות למזרח. רוב 
תקנותיו בטלו נעבור זמן מה, "הסרת העול" היתד, פתרון זמני וחלקי 
בלבד לבעיות האיכרים ומתיקוניו במוסדות השלטון נשארו מעט 
בתקופת הטירניה של פיסיסטרטוס (ע״ע). 

ם' חיבר שירי אלגיה (ע״ע) ושירים אחרים ובהם הביע את ה־ 
אידאל הקלאסי של שביל הזהב, בין הקצוות שיש בהם תמיד יוהרה 
שסופה אסון, והציע לאדם להשלים עם מנת חלקו בעולם הזה. בבר 
בעת העתיקה נרקמו אגרות סביב אישיותו של ם׳ והוא נחשב למופת 
של חנם קדמון ולאחד מ״שנעת חכמי יוון". 

הלק משיריו תורגם לעברית בידי ש. שפאן, ב״שירת האלגיה 
היוונית העתיקה" (תשכ״ב). והלקט בידי א. מלצר ב״מדינת האתו¬ 
נאים" לאריסטו (עבי: ד. אשרי, תשב״ז). 

1 ) 0/1 ) 7/1 ,מגתז: 0 ־ 4 ? . 14 ; 1919 , 111011 ) 41/1 ) 1/1 , 5 , 11 ) זלו! מ 14 . 1 

. 0 ; 1938 ) 1/1 . 5 501 ו 01 ו{|> 0 ״/י\ .ן .^\ ; 1926 /ס ׳ 14/6 

) 1/1 / 0 7/111 ) 1/1 ס 1 €01111111/1/0/1 1111111 ■) 41/1 ) 1/1 / 0 1 ( 11101 // 4 ,]] 1£ זזן 131 

!/ 7110 ) 41/1 ־־׳;// / ס 1 ת 01 /)>/ ) 7/1 , 1100014 .£ . 1 ; 1952 ,..€ . 8 . €6/1 !/! 711 

; 1958 ,. 5 . , 3 ו 1 < 0 טגזג 38 |\ ; 1926 ,( 11 . 14 :> ,'\ 1 . 13181 . 0 ) ) 3101 

,ו(:) 8 גונ 1 \ 1 :>ו 1 :>יט£ .׳־ 1 ; 1964 111 0 ) $01111 €0 , 7611212 . 0 

. 1966 י 101 !סע 
ר, אש. 

סולוסי (;־:,־, לפני 1949 — ם ל ב ם 8 :>נ 11-1 :> 0 ), אי במורדה 
של אינדונזיה (ע״ע). שסהו 35 ( 1894 קמ״ר ובו 8,921,000 
תוש' ( 1971 ). מיצר מאקאסאר מפריד בין ם׳ לבורנאו (ע״ע). וים 




505 


סומסי — סולז׳ניצין, אלכסנדר איפיויץ׳ 


506 


סלבם העמוק משתרע בין האי לביו הפיליפינים. ממורח נמצאים 
איי מולוקה (ע״ע), ומדרום איי סונדה (ע״ע) הקטנים. 

ס' הוא אי הררי, בעל מבנה גאול 1 גי מסובך ביותר, המתבטא 
בתבליס החריף ובצורת האי. ממרכוו הגבות — 3,455 מ׳ בהר ראנ־ 
טקומבולד, — יוצאים 4 חצאי־איים הרריים וארוכים הסוגרים על 
מפרצים עמוקים; הארוך והקשתי ביניהם הוא חצי־האי מינאהאסת 
בצפוו־המורח ובו הרי געש אחדים. המפרצים העמוקים החודרים בין 
חצאי האיים הם: מפרץ טומיני — בצפון־מזרח, מפרץ סולו — 
בררום־פורח ומפרץ בונת — בן־רום־מערב. חופה של ס' המשופע 
בשוניות קוראלים, מפורץ ביותר ונמשך לאורך 5,700 ק״ם. מולו 
איים קסבים רבים ואטולים. רוב שטח האי מכוסה יערות טרופיים 
סבוכים. 

רוב אוכלוסי ס' משתייכים לעמים המלאים; בין העממים 
והשבטים השונים קיימים הבדלים תרבותיים ניכרים הנשמרים בשל 
ביתור פני־השטח. מבחינים ב 4 קבוצות עיקריות: הגדולה שבהן, 
בני מינאהאסה היושבים בהצי-האי הצפוני־מורחי. מרביתם נוצרים 
פרוטסטנטים. חקלאים ברובם ובעלי מקצועות חפשיים. בין שבטי 
הטוראג׳ה הפאגאניים המצויים במרכז נהוגה חקלאות נוודת, ויש 
בהם המתקיימים על איסוף מוצרי יער וציד. הבוגיינים והמאקאסא־ 
רים מאכלסים את חצי־האי הדרומי וחצי-האי הדרומי-מזרחי. הם 
מוסלמים וקיומם על חקלאות, מסחר וספנות (מפת עמים ושבטים, 
ע״ע אינדונזיה, עמ ׳ 885/6 ), האזורים המפותחים ביותר מבחינה כל¬ 
כלית ותרבותית הם חצי-האי מינאהאסה וחצי־האי הדרופי-מערבי, 
בהם נמצאות גם העדים הגדולות: בדרום — מאקאסאר. 4974X10 
תוש׳ ( 1971 ), שנמלה הוא הגדול בסי. ומאנאדו, 130,000 תוש׳ 
( 1961 ), בצפון. 

על כלכלת האי — ע׳יע אינדונזיה, עמ׳ 889 — 892 , ומפח 
שם. 

היסטוריה. ב 1512 הגיעו הפורטוגלים לס׳ והשתלטו על 
סחר התבלין עם איי מולוקה. בראשית המאה ה 17 השתלטו ההולנ¬ 
דים על דרום ס׳ ויסרו במאקאסאר תחנת מסהר. "החברה ההולנדית 
להודו המזרחית" נאבקה עם שליטים מקומיים ויק בראשית המאה 
ה 20 גברה עליהם סופית. במלה״ע 11 השתלטו היפאנים על ס׳. 
ב 1949 הפכה ס׳ לחלק מהרפובליקה של אינדונזיה. ב 1965 פרצה 
בם׳ מרידת קומוניסטים. שדוכאה בירי צבא הממשלה. 

ג׳. סם ."י. כר. 

סולוכךי ( 82115131117 ), בירת הרפובליקה של רודזיה והגדולה 
בעריה; כ 423.000 חוש , ( 1970 ; עם פרווריה), מהם כ־ 

300,000 אפריקנים. ב 91,000 אירוסים והשאר, רובם אסיאנים. ס׳ 
שוכנת בגובה של 1,480 מ׳; אקלימה הנוח משך מתיישבים 
רבים■ ס׳ משמשת מרכז עולמי לשיווק טבק ומרכז תעשייתי לעיבוד 
התוצרת החקלאית של סביבתה. בקרבתה מצויים מכרות זהב וכרום, 
והיא מקבלת חשמל ממפעלי המים הרבים שעל יובלי נהר זסבזי 
(ע״ע). לס׳ מרכז עסקים גדול ומודרני, ובה קתדרלות, ספריות, 
מחיאונים ואוניברסיטת רודזיה (כ 900 תלמידים [ 1969 ]). ם׳ היא 
צומת תחבורה תשוב ודרכה עוברת מס״ב המקשרת את רודזיד, עם 
שכנותיה; בקרבתה נפל תעופה ביו־לאומי. 

יהודים התארגנו לקהילה ב 1895 . ביהכ״נ הראשון נבנה ב־ 
1901 והנוכחי ב 1920 . ב 1905 החלה נהירה גדולת של ספרדים 
לרודזיה (ע״ע רודזיה, יהודים) וב 1931 נוסדה בם׳ קהילה יהודית- 
ספרדית. שתי הקהילות, האשכנזית והספרדית, בנו מרכזים ציבו¬ 
ריים. קהילה רפורמית נוסדה ב 1960 . היהודים מילאו תפקיד חשוב 
בפיתוחה של ס׳ ומספר יהודים כיהנו בה כראשי עיר. ב 1968 מנתה 
הקהילה כ 2.500 נפש. 

, 0/100 0 * 6 , ו 1166 . 5 6 * 11 ( 0 1161 ( 1 * 1 [ * 00140 %ז 15€ '׳וס 1£0 . 1 \ 

. 1950 , 17102171/1 {/ 1:1071 * 1 7116 . 1 \ ; 1945 , 1945 — 1895 


סולזבךי, רובךט אלתר ססיל, מרקי!—ג 111 )״ 5 .!"לסא 

'<זטל 1151 ג 8 }ס , 06011 — ( 1830 — 1903 )׳ מדינאי 

בריסי, ם׳ נולד למשפחת ססיל (ע״ע) שרבים מבנית מילאו תפקידים 
בשירות המדינה. הוא חונך באיטן ובאוכססורד. מ 1853 היה ציר 
שמרני בבית הנבחרים ובמות אביו ירש את מקומו בבית הלורדים. 

ב 1866/7 היה שר לענייני הודו. והתפטר בגלל התנגדותו להרחבה 
זכות הבהירה בבריטניה. ב 1874 היד, שוב שר לענייני הודו, וב־ 
1878 — 1880 שר חיץ, והשתתף בקונגרס ברלין עם דישראלי (ע״ע). 
ב 1881 נהיה למנהיג השמרנים חהת רישראלי. ממשלתו הראשונה 
( 1885/6 ), שבה הית ס׳ גם שר־תחוץ, היתר תלויה בתמיכת "תיוניו־ 
ניסטים״ (ע״ע דוונשיר). ב 1886 — 1892 היו, רה״ם ום 1887 גם שר 
החוץ. ם' שמר על ה,.בדידות המזהירה" של בריטניה ופעל להרחבת 
האימפריה באפריקה. הוא העניק לס. רודז (ע״ע) זכיון, ועל שמו 
נקראת בירת רודזיה. ם' חתר לברית בין מעצמות אירופה למניעת 
מלחמת, וב 1887 חתמו בריטניה. אוסטויה-הונגריה, איטליה וספרד 
על חוזה לשמירת השלום בים־התיכון. נ 1890 נחתם תסכם עם גר¬ 
מניה ולפיו קיבלה בריטניה שטחים באפריקה תמורת הלגרלנד 
(ע״ע). 

ב 1895 — 1902 היה שוב רה״ם ועד 1900 גם שר החוץ. ממשלה 
זו היתת של המפלגה המאוחדת של השמרנים והיוניוניסטים, ותוארה 
כממשלת האריסטוקרטים האחרונה בבריטניה — רוב חבריה נמנו 
עם האצולה. הורות לנסיונו ולכשרו הדיפלומטי השכיל ם׳ לחלץ את 
בריטניה מסבסוד חמור עם אה״ב בעניין גבול ונזואלה (ע״ע. עמ ׳ 
407 ) ומיאנה הבריטית. הוא גילה עמדה תקיפת כלפי צרפת כסכסוך 
פשודה, אך מלחמת הבורים (ע״ע אפריקה הדרומית, ברית, עם׳ 399 ) 
חשפת אותו לביקורת הציבור. ב 1902 הוריש את תפקידו לאחיינו, 
א, ג׳. בלפור (ע״ע), ופרש לאחוזתו בהטפילד. 

ס׳ תיה איש מדע־חובב, אנגליקני אדוק. וביקש לסייג את הת¬ 
ערבות המדינה בחיי הפרט. הוא מד,מייצגים האחרונים של האצולה 
הגבוהה בניהול המדינה. 

,׳\!> 16 ז 1 ז £6 . 21. 12 ; 1921-1932 ,'• 1-11 ,. 8 [ 0 ,. 11 ( 0 6 ( 14 , 06011 . 0 

, 16 זע 10 > £6 .£ ; 1953 ,* 071:011 0 / 0 811x16 : 77101 ? ב , 1830-1903 ,. 8 
. 1972 ,(שחט! ,זז^ז\ XXX ,מזמט £0 ת£) 116 ^ 146010 

ם. ר. 

סולדניצץ, אלכסנדר איסירץ׳ — ־ 110216 

זוז. 1 ןז 3:01111 \ ס/) , 1 י 111 ; — (נר 1918 ׳ קיסליבורסר ;, סופר 
סובייטי רוסי. 0 ' סיים לימורי פיסיקה,־מתמטיקה באוניברסיטה של 
ר(סט(ב. הוא שירת כקצין במלה״ע 11 וזכה לאותות-הצטיינות. 
ב 1945 נעצר בעוון ניהול תעמולה אנטי־סובייטית. משום שביוסניו 
ובמכתבים אל ידידיו מתח ביקורת על פעולותיו של ססאלין. הוא 
ביררו לשמונה שנות מאסר בתנאי עבודת-פוך, אשר את רובן ריצה 
במחנות כפיה ואת מיעוטן — בבית-סוהר מיותר לאנשי-מדע במום־ 
קווה, שתוקם לשם פיתוח תכניות 
מדעיות סודיות. ב 1953 נידון ללא 
משפט לגלות להל ימי חייו ונשלח 
לקזכסטאן; שם תלד, במחלת-הסרמן 
ועבר טיפול בבית-חולים בטאש־ 
קנט. ב 1956 . לאחר הוועידה ה 20 
של המפלגה הקומוניסטית, טוהר 
שמו, הוא התיישב בריאזאן ותת¬ 
חיל כותב את הרומנים הגדולים 
עלו. ב 1962 — 1966 פרסם שווה 
של סיפורים בכר׳ ע הסובייטי 
קז! 1 \ 11 ].; 1106 ("עולם חדש"), אך 
החל משנת 1966 נאסרו חיבוריו 
לפרסום בבריה״ט. מאז ואילך נא־ 





507 


סולדניצין — סוליאלי (פדלוכיצ׳יק), מנחש 


508 


לץ ם׳ להבריח למערב את נה״י של יצירותיו. בנובמבר 1969 גורש 
מאגודת־הסופריס הסובייטית. ב 1970 זכה- בפרס נובל לספרות; 
ואולם החשש שלא תינתן לו הרשות לשוב למולדתו, מנע בעדו 
מלבוא לסטוקהולם לקבלת הפרם. 

ב 962 ( הופיע בבריה״מ סיפורו ־״״* 4 תאב״!! לאס 4 041111 
0001112 (עבר׳: ״יום אהד בהיי איוואן דניסוביץ"׳, 1963 ), המתאר 
יום בחייו של' אסיר סהנות-בפיה בתקופת סטאלין. היי המחנה זוכים 
כאן לעיצוב ראליסטי עז-ביטוי ועם זאת מאופק. באמצעותי גיבור 
היצירה, איוואן דניסוביץ׳ שוהיב, מבהיר ם׳ שעצם המאבק על 
הקיום הפיסי חסר־משמעות הואי אם אין מתלוות אליו נורמות אתיות 
מסוימות, שעיקרו נאמנות לכבוד־האדם ולצלם־אלהים שבו. 

ב 1968 הופיע במערב הרומן הגדול ץזץק> 1 זצסס־קסמ ? 1 (עבר׳: 
..במדור הראשון", תש״ל), אשר עלילתו מתרחשת בבית־סוהר מיוחד 
לאנשי־מדע. מקום רב מוקדש' בו גם' למציאות' הסובייטית בכללותה, 
דרך חתך־ מייצג של שכבות חברתיות שונות. לאורך היצירה כולה' 
מובלטת העובדה הפרדוכסאלית בי' האסירים הם דווקא המצליחים 
יותר מכל לשמור על סוהר-מצפונם ועל חירותם הפנימית, בעוד 
שראשי המדינה הם אסירי פחדיהם שלהם. קרבנותיו הראשונים של 
משטר־האיפים שהם עומדים בראשו. 

באותה שניה ( 1968 ) הופיע במערב גס הרומן *ול 8 ־םא־ 3 ? 
0 ץזזק 0 \ל (עבר׳: "אגף־הסרטף, תש״ל), בו העלה ס׳ את חוויותיו 
האישיות מתקופת מחלתו האנושה. אולם אף כאן מקום מרכזי 
לביקורת החברה הסובייטית. אגף־הסרטן, שהמציאות בין כתליו 
מתוארת באופן ראליסטי, משמש גם כעין משל לתליה של המדינה 
הנהרסת מבפנים בגלל אכזריותו ושהיתותו של השלטון. 

ב- 1970 השלים ם׳ את כתיבת סיזסדהןזןנסמקז־וזס? , ד 0 ץז 3 \נ 
(עבר : ״אוגוסט 1914 ׳׳, חשל״ב). שנועד להיות כדך ראשון בסדרה 
סקפית של רומנים היסטוריים. בספר זה סנטה ס' לערער' את התמונה 
ההיסטורית המקובלת בבריה״מ אשר לפיה היתד. מהפכת אוקטובר 
תוצאה הכרחית שיל ההתפתחות החברתית ברוסיה. ם׳ מאמין כי 
בדרך של אבולוציה ניתן היה לתקן את עיוותי המשטר הצארי. 
בעוד שהמהפכה' איך הדסה את ניצני ההתפתחות החיובית שהתחילה 
מסתמנת ברוסיה ערב מלה״ע 1 . ב״אוגוסט 1914 " מתפלמס ס׳ עם 
תפיסתו ההיסטוריוסיופית של טוליסטוי שטען כי אין בכוחו של 
היחיד להשפיע על מהלך ההיסטורית. ס׳ מבסס את ■סיפוטו המוסרי 
על ההנחה ני כל אדם נושא באחריות לגורל' מולדתו וכי על כל 
אדם לפעול בהתאם לכך. 

יצירתו של ם׳ עומדת כולה בסימן המחאה נגד משטר־יתכפיה 
הטוטליטארי בבריה״ס. בעייתה המרכזית היא מציאת נקודת־אהיזה 
מוסרית לפעילותו של הפרט בחברה המושתתת בולה על דיכוי 
ושקר. ספריו מבטאים את האמונה שיסודות המוסר מוחלטים ונצחיים 
הם, ושאין בכוחם של תהליכים היסטוריים, אף המהפכניים ביותר, 
לגרום לרלטיוויזאציה של המצפון ושל תחושת-הצדק׳ הנטועים באופן 
טבעי' בלב תאדם. עם זאת, חברה סוציאליסטית המבוססת על דבקות 
בערבי המוסר, היא האידאל הפוליטי. דעותיו של ס' מושפעות 
במידה רבד, מהשקפותיהם של הוגי-הדעוח הסלאוופילים בני המאה 
ה 19 . כמוהם מאמין הוא בי במסורת הרוסית העתיקה, שהתפתחה 
במשך דורות בדרך עצמאית, מנותקת מתרבות המערב, טמונים 
כוהות־מוסר כבירים. פרי של ייחוד לאומי-היסטורי. בשיבה אל 
ערבי המסורת העממית רואה ס׳ תרופה לנגעי החברה בבריה״ס. 

צורתם של סיפוריו שמרנית והם' נאמנים למסורת הסיפור הרוסי 
במאה ה 19 • לשונו מצטיינת, לעומת זאת, בריבוי של נאולוגיזסים 
וצירופי-מלים מקוריים ובלתי־שגורים. 

טיפוסי היהודים המופיעים פה ושם ביצירותיו של ם' שונים זה 
מזר, ואין להצביע על קווי־אפיוו משותפים לכולם. ל.,בעיה היהודיה" 
מקום שולי בלבד בתוך כלל יצירתו. 


נ. סירסקי, על ם׳ ויצירתו (הספרות, ג', 2 ), תשד״ב: פ. נויסרקס, 
הקולקטיב הסובייטי ביצירתו של ם׳ (קשת, נ״ח) 1973 ! ש, לסקוב, 
״אוגוסט 1914 ״. שם: מ, 31 ץק 1 , 0 ־ 31 , 3330834 ^ 11333 ,;והשאבןנ, 0 
13 ־ 1 ■;״' 7 מ;.( , 1.111395 . 0 ; 1994 ,(ק 13 ל 1 00313 ( 1 ) אועקהס;] 0 ־ 21 3 

1:0119 :! 0 א , 1(11/1 7911,.1111:119 84X01011011 ׳;!,׳)'.ן:'.,(/ !; 7114 1/39 7-4,98 

״צ ,(. 44 ) 1,369.113 .. 1 ! 1970 .ובאנגלית) . 6 ,. 11 ; ; 1969 ,( 1.11913113 
; 1970 . 14 . 41 , 086X380 .י! : 970 [ , 7 -, 779,0 !(! 0011181411/11 3 

ע 8 ר 466 ק 30 ר 30 מאקס/יס ; ז 83 ג/ 00 3 611 ק 730 , 811 א 8606 ני 1 , 71 
. 1972 ,.צ ,ז 0 ) 71 ' 1 . 015-0 ( 1 . 0 : 1972 ,. 0 .ה 
נ. מ. 

סולט, דקולה ז׳ךדד,־ךיד, — ! 3001 63 ;ם- 6 נ 1 -ת 63 [ 60135 ; יי! 

— ( 1769 — 1851 ), מצביא ומדינאי צרפתי. התגייס בן 16 
וכעבור 9 שנים חיה גנרל בצבא המהפכני. עוזרו של מסנה (ע״ע) 
בציריך ( 1799 ) ובג׳ניבה ( 1800 ); הצליח בדרום־איטליה. מרשל | 
מ 1804 , השתתף ברוב קרבות נפוליון, ובאוססרליץ (ע״ע) הבקיע 
דרד מרכז האויב ושבר את כל מערכו. רוכס דאלמאטיה מ 1807 . 
מ 1808 לחם בתצי-האי האיברי וב 1809 הכריח את גיסות ג׳ון סור . 
(ע״ע) לנטוש את ספרד. מיריביו העיקריים של ולינגטון (ע״ע), | 

וזד. דחקו לבסוף לרדום־צרפר, ( 1814 ). 

משהחפטי נפוליון עבר ס׳ לצד הסלובנים ומונה שר-המלחמה 1 
ע״י לואי 11 ]ז\צ (ע״ע). משתזר נפוליון מאלבה, שוב הצטרף אליו 
ס׳ והיה ראש מטהו ב-נטרלו (ע״ע); אח״ב נמלט לגרמניה. ב 1819 
חזר שוב לבורבויניים וקיבל דרגת אצוילר. גבוהה (״?ר״; ! 31 ?); 
משהומלך לואי-פיליס (ע״ע) עבר ם׳ ל״אויליאניסטים", היה חליפות 
שר-המלחמה. שר־החוץ ורו,״ס. במהפכת 1848 הפך לרפובליקני. 

נפוליון העריך' את ם׳ כחייל נמרץ וטקטיקאי מזהיר! כמדינאי 
היה ס׳ חסר־אופי לחלוטין. הוא מת עשיר ושבע־ימים ונבוך. זכרו־ 
נוחיו ( 3 זו 0£ ז 1 ) 8 16 ( 1 111 ׳ 6 ;ק. 1 )/ 1 ׳. ,־ 1 

סוליפסיזם (מלאט׳ 50 י 1 ו- 15 ! 501 לבד — בעצמו), מגסה פילוסופית 
' בעלת גוונים רבים שעיקרה ההכרה בממשותו הבלעדית של 
הסובייקט המכיר והפועל. כל מה שסובייקט מדמה או מפעיל אינו 
יכול להיות מעבר לו או שונה ממנו שוני מהותי. כל הנרותיו, 
רציותיו, מאווייו ודימוייו של הסובייקט הם חלק בלתי נפרד מהווייתו. 
מכאן המסקנה, שהעולם אוחו מדמה סובייקט מסוים כתוכן תפיסותיו 
והקשיו יכול לחפוף את מערכת הדימויים של סובייקט אחר באורח 
מקרי בלבד. אין שום הכרת כי תכני דימויים של שני סובייקטים 
יחלמו זה את 1 ה, שהרי הללו אינם קשורים ביניהם בשום מצע 
אובייקטיווי המחייב אותם במידה שווה. 

בתולדות הפילוסופיה נוהגים להבחין בין שני סוגי הם , : א) ם׳ 
ישומי־מטאפיסי הנמצא בתורותיהם של דקרט ומלברנש 1 ע׳ ערכי¬ 
הם). לדידם קיומו של העולם החיצוני, השרוי מעבר לתחושותינו, 
הוא בעייתי. כי ייתכן. שהעולם הוא רק חלום או אשליה. הדעה 
הסוליפסיסטית המגובשת ביותר מצויה בתורתו של ברקלי (ע״ע), 
המעמיד את הכל על 1 ־ 11550 051 {,01x11 , ההוויה היא תפיסה, ותפיסה 
בלבד. ב) ס׳ מ ח ו ד י - ה כ ר ת י בא לידי ביטוי מובהק בפילו¬ 
סופיה בת זמננו, במיוחד בביקורת הלשון של ל. ויטגנשמין (ע״ע). 
"גבולות לשוני הם בד בבד אף גבולות עולמי", טען ויטגנשטין: 
זו נשמעת טענה סוליפסיסטית מיסודה. ס׳ מתודי אחד הוא זה 


המבטל את מעמדו חישותי־מטאפיסי של הסובייקט. מה שלפי תורות 
אלה נקרא "סובייקט" אינו אלא נקודת מוקד, סביבה מתרכזים 
תהליכים שונים. זהות הסובייקט נשללת מהותית, ולפיכך אין הוא 
אלא סך הבל של תהליכים. אותם הוא רושם ועליהם הוא מצווה 
להגיב בכורח הנסיבות. זאת היא דעתו של ר. _קרנפ (ע״ע) ושאר 
חבריו לחוג הווינאי הנאו־פוזיטיוויסטי. 

על הס׳ מותחות ביקורת תורת המוסר ותורת הלשון. לפי תורת 
המוסר דרישת קיומו של סובייקט אחר חיונית ד,יא לגבי אפשרות 
פעולה או התנהגות. הידועות בשם כולל "מוסריות". הביקורת 
הלשונית, מאידך גיסא, טוענת כי עצם הקיום של הסלים "אתה", 
"הוא" או "סתם", מלמד בהכרח על המציאות השרויה מעבר לד׳ 
האמות של ה״אני" המתנסה בחוויותיו הפרטיות בלבד. אילו היתד, 
מציאותנו סוליפסיסטית, כי אז חייב היה מבנה הלשון להיות אחר 
ממה שהוא בפועל. 

בתורת ה״אני" מול ה״אחה" של מ. בובר (ע״ע), ניתן לראות 
מזיגה של המענה המוסרית והלשונית נגד הם׳, א , גר, 


סוליתאים ( 0011105 ) 101100110011 ?), סדרת דגי־גרם. סימניהם העי¬ 
קריים : דגי-קרקע שטוחים, בעלי צורת סנדל או סוליה 
(ומכאן שסם): מבנה-גופם אסימטרי ונראה בחצוי. מכנים אותם 
בשם דגי משה רבנו, עיס אגדה המספרת. שנחצו לשנים בבקיעת 
ים־סוף. הם" רובצים על צד אחד ובך הם גם שוחים! הצד התחתון, 
שעליו הם רובצים, בהיר וחסר־צבע ונקרא הצד העיוור. הצד העליון 
תום אחיד או משובע ומוכתם בצבעים שונים, עפ״ר שחורים: צד זה 
נקרא הצד הרואה, משום שבתקופת-גידולם של הם׳ עוברת אליהם 
גם העין מז הצד התחתון: מעבר זה מלווה מעוים בגולגולת בחלקה 
הקדמי (ע״ע דג, עמ ׳ 915 : גלגול, עם׳ 745 ). שתי העיניים אינן 
קשורות זו בזו, ואיו תיאום בכיווני מבסן. בצד זה מפותחים יותר 
הסנפירים והקשקשים ואילו בצד התחתון מפותחות יותר השיניים, 
ובמינים רבים מפותחים יותר הנחיריים, והשפתיים עבות יותר. 
סנפירי-הגב והשת ארוכים ונמשכים עד לסנפיר-הזנב. סנפיר-החזה 
וסנפיר-הגחון אינם מפותחים במידה שווה בשני הצדדים ופעמים 
הם נעדרים מצד אחר. חלל־הגוף קסן מאוד. שלפוחית־השחיה הסרה 
בבוגרים. מינים רבים משנים את צבעיהם לפי הרקע של סביבתם 
(ר׳ תמי בע׳ דג, עט׳ 911 [ציוד 15 ]). הם" חיים על קרקע-הים 
סמור לחופים; רבים מחם חבויים בקרקע ורק עיניהם בולטות, 
הם ניזונים מבעלי־חיים קטנים. תולעים, סרטנים וביו״ב. הס" מטי¬ 
לים ביצים קסנות רבות: הביצים המוטלות צפות (ו״ שם, עם׳ 920 ). 

בסדרת הם״ 600 סינים. ביניהם מינים רבים הנמנים עם דגי־ 
המאכל המשובחים. 5 משפחות בסדרה, וכולו נמצאות בים־סוף, 
3 מהן גם לחוף היט־תילוני של א״י; 1 , פסטודיים ( 130 ) 50110011 ?) : 
אלד, הפרימיטיוויים ביותר, העיז הנודדת על גב הדג. הצד הרואה 
עדיי! אינו קבוע. יש פרטים שבהם נודדת העין תימנית ואילו 
באחרים — העין השמאלית. במשפחה זו סוג אחד בלבד ובו שני 
מינים, שאחד מהס. ה־ 


פסטור (- 0011 501101105 ? 
3101 ) נמצא בים־סוף. 
2 . סנדליים( 130 ) 501111 ) 1 
אצלם עצם קדם־המכסד, 
תפשית והעיניים בצד 
שמאל. מינים רבים 
מהם מצויים במימי 
(ימה״ת וים־סוף) 
חוף־אילת נמצא מין 
אחד■ 3 . שטצןיים 
( 130 ) 10110000011 ?)׳ נב־ 


4 ־ ־-"-־סרר׳י׳-־■־״-, נין — - 
3 —-----—-- 


יא״י •*'_. 

; נ- "' 

.... ^ .״״׳ —־ 


בוליחאיכ ־ חעוזקי 
הד: ניצ״היב י: 


דעינים 5 ;*רב יאח-י •צי 6 :י 
ו:יכ ־צ? החגהר־יח הלר־ר 


511 


שוליתאים — פילסה, סמי־ 


512 


דלים 0 ( 2 ) בכך. שעיניהם בצד ימין; נפוצים בעיקר בימים הצפוניים. 
הסוג שטצד (לראססהסזסס!?) כולל פינים אחדים החיים בפיפי־ 
החופים של מערב-אירופה. עפו נפנים דגי־מאכל חשובים כגון: 
לשיניו ([! 13111111 ־ 1 ! 5115 ;: 0£10 י)נ 1 ! 11 15 ו 081055 י 1 ט[!?), שהוא הגדול 
בכל הסדרה. ארכו פגיע עד 3 פ׳ ופשקלו — עד 300 ק-״ג, והוא 
מאריך יפיס—עד 40 שנה. נפוץ בפי הופי צפו! האוקיאנוס האטלנטי 
באירופה ובאפריקה! בים־סוף נסצא פין אחד. 4 . טוליתיים (- 1 :> 1 ״$ 
130 !)! אצלם עצם קדס־המכסה פכוסה עור והעיניים פצד יפין. פינים 
רבים מהם נפוצים במי חופי א״י (ר׳ לעיל). 5 . לשיניתייס (- י 0 
130 ! 551 ס £1 ©ס). נבדלים מ( 4 ) בכך, שעיניהם בצר שמאל. צורתם דומה 
ללשון, והסנפיריס (גב, שת וזנב), מאוחים ומקיפים את הגוף! 
מינים אחדים מהם מצויים בפיפי החוסים של א״י (ר׳ לעיל). 

מ. דו. 

סולניים ( 30 *>גת 13 ס 5 ), משפחת צמחים דו-פסיגיים ( 85 סיגים 
וב 2,200 מינים), הגדלים באזורים הטרופיים והממוזגים. 

רוב הס" הם עשבים חד־. דו־, או רב-שנתיים, או מטפסים. שיחים 



סו 5 ניים. 1 — 4 הו 5 נום, 1 — ריאנרסה של הסרת; 2 - פרח של תפוח־אדסה ; 
3 — אבקן בעל נקבים קיצוניים; 4 — פרי (ענבה) חצוי; 5 — ה 5 סט של 
שיברו ז ( 11$ מ 3 ׳(ס 05 ׳< £1 ) 


אמין, הניקוטין (ע״ע), הסילנין ואחרים. צמחים אלה מילאו תפקיד 
חשוב בהיסטוריה האנושית כצמחי־רעל מחד גיסא וכצפחי־רפואה 
מאידך. הידועים פביניהם הם האטרופה הרפואית (־ 50113 3 נ 01 ז!\ 1 
ג״ס!!). הדסורה (ע״ע. ותם׳ שם) למיניה והדודא (ע״ע. ותמי שם) 
הרפואי. מקום מיוחד בחיי האדם נודע לצפה הטבק (ע״ע, וחם' שם), 
פחמת הרגלי העישון וההדחה. שנפוצו בחברה האנושית בקנה־מידה 
רחב. 

בין מיני־הבר הגדולים בארץ: ה ס ו ל נ ו ם השעיר (ת! 11 ם 5013 
מ 11105111 ׳\). השכיח במקומות של אשפה, בקרבת ישובים, זהו עשב 
חד־שנתי מסועף. בעל עלים שעירים ופרחים לבנים קטנים, הפורח 
כמעט בכל שנה, בעיקר בקיץ. הפרי ענבה קטנה, כהה, המופצת ע״י 
ציפורים, למרות הפרי הרעל שהיא מכילה ל ה א ט ד (ע״ע. ותם׳ 
שם)! השיכרון הזהוב — עשב רב-שנתי הגדל על קידות 
וגדרות ומתבלט בעלוותו הדביקה ובפרחיו הדו-צדדיים הצהובים, 
עשירי הצוף. הפרי הלקט יבש רב־זרעים, המתבקע ע״י מכסה. 

עם משפחת הס" נמנים מספר צפחי־נוי ידועים: מיני הסולנום 
מצטיינים ברב־גוניותם — מטפסים ושאינם מטפסים. קוצניים וחל¬ 
קים! פטוניית הכלאיים ( 1113 :! 5 ־< 11 01111113 ?). בעלת הפרחים 
הגדולים, בצבעים שונים, נפוצה בגנים. — צמחים אלה מילאו 
תפקיד מיוחד בחקר מנגנוני התרבות. בעיקר בקשר לאי-סבילות 
(ץ 1 ו 11 י 11 ! 3 קוהס 0 וו 1 ) ל הבוען הנאכל, שמוצאו פן האזורים ה¬ 
טרופיים. ידוע הן כצמח־נף והן כצמח־פרי. פירותיו — ענבות 
לא גדולות, העטופות בגביע פשולחף. 

י. גל. 



ועצים מצויים בסוג הגדול סול נום (ית 1 \ח 5013 ), הכולל למעלה 
ממחצית המינים של המשפחה כולה. העלים מסורגים בחלקים 
הווגטטיווייס וערוכים לעתים קרובות בזוגות בחלקים הפורחים, 
כתוצאה מהתאחות הצירים. בניגוד לדוב משפחות הדו־פסיגיים, 
צרורות הצינורות שבגבעול הם ביקולטרליים, ז״א בעלי שיפה משני 
צדי העצה. הפרחים נכונים או בלתי-נכונים, בעלי 5 עלי-גביע, 
5 עלי-כותרת, 5 אבקנים ועלי הבנוי משני עלי־שחלה. השחלה 
עלית, עלי־הגביע אינם נשירים, לעתים גדלים או משולחפים לקראת 
הבשלה הפרי. האבקנים מאוחים בבסיסם לצינור-הכותרת •• המאבקים 
בעלי שני שקים, הנפתחים ע״י נקבים או סדקים. השחלה בעלת 2 
מגורות, לעתים מחולקת יותר — כתוצאה מהתפתחות מחיצות 
מדומות: הביציות מרובות. הפרי — ענבה או הלקט. בעל זרעים 
רבים. ההאבקה נעשית 
ע״י חרקים. 

משפחת הס" בעלת 
חשיבות כלכלית רבה. 

נמנים עמה ירקות־נינה 
שונים, שפירותיהם מה¬ 
ווים מרכיבים יסודיים 
של סל-ר,מזונות של ה¬ 
אדם, כגון החציל, העג־ 

בניה (ע , ערכיהם), הפל- 
פלת ואחרים. ערד רב 
נודע לתפוח־האדמה. ש־ 

פקעות־הנטישה שלו ע¬ 
שירות בעפילן. רבים מ¬ 
צמחי משפחה זו עשירים 
בתפרים נרקוטיים וב־ 

חמרי-רעל אלקלואידייס 
(ע״ע אלקלואידים) מק- 
״, 60 ־ 1 ״ 11 ־ 111 , ת 0 , יי" בוצות האטרופין (ע״ע) 

פתוח, ואששר לראות את חענבה בתוכו ההיא^סציאמין, הסקופול־ 


סולפאנילית, חמצה, חומצה אורגנית המשמשת אב־חומר חשוב 
בתעשיה. בתמיסה מימית של ח״ס קטן אחוז הצורה הניט¬ 
רלית (ר׳ נוסחה א) והתגובה חחומצית מיוחסת להפרדות יון מימן 
מן הקבוצה ' נ 1 ?א- שבמלח הפנימי(ב). עם מוצריה החשובים נמנים 
״אוראנז׳ 11 ״. צבע כתום למלבושי צמר ומשי וצבע־מאכל צהוב 
הנלווה לסוכריות ומקפאים. רוב מניינם של סמי-סולפה (ע״ע) 
הם אמידים של ח״ס, כל׳ תרכובות בהן קשור אטום הגופ¬ 
רית במתמיר אפינו (ה) ל הפשוט שבהם הוא אמיד סולפאנילי 
([ה] , 11 = 11 ). כדי להפיקם מפעילים אמין על התולד(ג)של ח״ס, 
ומפרקים — ע״י מיום — את הנגזרת האצטילית שנוצרה (ד). בגוף 
נבטלים הסמים בחלקם, עקב היפוכו של התהליר (ה)<-(ד). 

סולפונאמידים. תרכובות הכוללות במבנן אח הצירוף 
א- ־ 80 -. נמנים עמם. בין השאר, רוב ספי סולפה, המקובצים 
לעתים כולם תחת הכינוי סולפונאמידים. 



סולפה, סמי־, שם מקובל לתכשירים סינתטיים הנגזרים מסול־ 
סונאמידים, או חמצה סולפאנילית (ע״ע). או מחמרים בעלי 
מבנה דומה, והמשמשים לריפף מחלות מידבקות וגם לוויסות תה¬ 
ליכים מסוימים בגוף. מאז נתגלתה פעילותם ב 1934 הוכנו ונוסו 
אלפי תרכובות, ואחדות זכו לשימוש נרחב. מהות פעילותם האנטי- 
בקטריאלית של ס״ס הובררה ב 1940 כאשר התגלה כי השפעתם 
מתבטלת ע״י פאדא־אמינו-חומצה-בנזואית (א) הדופה במבנה לשיר 
הקבוע שבתכשירי הסולפה (ב). חומצה זו היא אחד המרכיבים של 



513 


סולפה, סמי־ םודבברגר, מאיר 


514 


— 11 א 502 ! 





ההופעה הפולית (ע״ע ויטמינים, עט׳ 99 . הערות לטבלה) החיונית 
לתהליכי החיים. חיידקים מסוימים מסוגלים לסנתז חופר זה בעצמם 
ונוכחות ס״ס גורסת לכך שהם בינים תרכובת דמויית חומצה פולית 
אך חסרת פעילות. דבר זה מביא להפסקת גידולם והתרבותם — מכאן 
שס״ס הם חמרים בקטריוסטאטיים (מפסיקי התרבותם של חיידקים), 
לעומת זאת בע״ח גבוהים, ובכללם האדם אינם מסנתזים חומצה פולית 
אלא קולטים אותה במזונם ולכן אין ס״ם מזיקים להם כשהם ניתנים 
בריכוזים מתאימים. חשיבותם של ס״ם בכך שטווח פעילותם הבק- 
טריוסטאטית רחב. וקיימים סוגים רבים של ס״ס המותאמים לדרכי 
טיפול שונות (מערכת העיכול. כלי השתן וכיו״ב). כן משמשים ס״ס 
לטיפול בצרעת, לחיטוי פצעים •כחסרים משתנים (ךיאורטיים). מדי 
פעם נמצאים לס״ס שימושים חדשים, בגון הדברת מחוללי־קדחת 
שפיתחו חסינות לתרופות המקובלות (כפי שהוכח בווייטנאם). 

שימוש אחר לס״ס נמצא לתולדות השתנו של החומצה הסולפא- 
נילית (סולפאניל־אוריאה) 


,סא • סיסיאא ■ן $0 —יז;א 


(נ) 

חומר זה ותולדותיו גורמים לירידה ברמת סיכר הדם, ע״י זירוז 
הפרשת האינסולין ע״י הלבלב (ע״ע פנקראס), ומשמש לטיפול 
בסקרים מסוימים של סכרת (ע״ע). מעלתו היא בכך, שבניגוד 
לאינסולין אפשר לתת תרופה וו דרך הפה. 

למעט ס״ס שנועדו לשימוש חיצוני, ניתנים ס״ם בזריקה לווריד 
או דרך הפה. משנקלטו נזרם־הדם, עוברים בחלקם תהליך של הבטל, 
אם ע״י קישור לחלבוני הפלאסמה ואם ע״י היווצרות נגזרית אצטי־ 
ליות; החלק שלא נבטל מתפשט ופיעל בנוזלי הגוף. כ 90% מן הסם 
שנלקח מגיעים לכליה ומופרשים בשתן. כיוון שס״ס חומציים 
במקצת. מצווים הנזקקים להם להרבות בשתיה וליטול תכשירים 
סבסיסי־שחן. כדי למנוע את התגבשות הסמים בצינורירים המוליכים 
סן הכליה — שהתגובה בה ניטרלית — אל השתן החומצי. מקובל 
גם להשתמש בתערובות שמסיסותן עולה בהרבה על זו של מרכיב 
יחיד באותה כמות. סיכונים אחרים הם תגובה אלרגית (הפרעות עי¬ 
כול ודיכוי פעילותו של מוח־העצמות) הגורמת למיעוט כדיריות-דם 
אדומות ולבנות. מתן תכשירים אנטיביוטיים יחד עם ס״ס מחיש 
את הריפוי ומעכב היווצרותם של זני־חיידקים חסינים. 

ייצור ס״ס נמצא בירידה. ב 1943 . שנת השיא. יוצרו באה״ב 
בלבד 4.500 טון ס״ס. מאז נדחקו במידה מסוימת ע״י התכשירים 
האנטיביוטיים, אך הדרישה לחם עדיין רבה. בשל מחירם ד,נמוד, 
הנוחות בנטילתם ושימושיהם שלא כנגד חיידקים (ב 1966 הופקו 
באה״ב 2,500 טון). 

וע״ע כימותרפיה. 

; 19-18 , 11 ) 01111 ^ €001 / 1 * 41/1 21111 ! 1 */ 11 וווו>ה 110 וו ' 5 ? 7714 ,׳< 110 שזסא . 1 <.£ 

.^ 1 ) 0 11101/10 )!/€ 11 ו 11 ן*וח 1 ו*(ן^ •(..־ 11 ־.>) ' 1111 ) 11 * 113 .£ מ 2 ז 1 וזו 801 

. 1964 , 11 
מ. 

סולפונל, .קבוצת״, קבוצת חמריס, שנוסחתס הכללית: 

\ / 

11 ־ 30 , 11 

סולפונאל י . 2 14 ס - 11 ״ 011 •.•=,£.־,>ז 

דימתיל־סולפון־דימתיל־מתן , 011 — - 1 ) = ,ג = , 11 

טריונאל , 0,11 --״מ = 11 , 0143 — -, 11 

טטרונאל ־ 0,11 - = 11 -- , 11 ־־,א 


ס׳ (דיאתיל־סולפוךדימתיל־מתן, או סולפונמתן) הוכן לראשונה ע״י 
באומו"( 830111311 .£) ב 1886 והוכנס לשימוש רפואי ב 1888 . זוהי 
אבקה לבנה חסרת ריח וטעם! נקודת התכתה ״ 125 —״ 126 . מסיסה 
במים ובממיסים אורגניים שונים. הם׳ נחשב לסם מרדים בטוח 
ומהימן, נעדר השפעות לוואי ניכרות, אלא ששימוש ממושך בו 
גורם לעתים להרעלה כרונית. משך פעולתו איטי והוא משתנה מאדם 
לאדם. משתמשים בו בעיקר בבתי־חולים לחולי נפש. הפעילות של 
קה״ס מיוחסת לשייר האתילי במולקולה. דימתיל־סולפוו־דימתיל־מתן 
אינו פעיל כלל. לטריונאל פעילות גבוהה יותר מלם' (וגם רגילות 
גדולה יותר). טטרונאל פעיל יותר מטריונאל. 

השיטה השימושית להכנתם התעשייתית מבוססת על הזרמת 
חומצה הידרוכלורית יבשה לתערובת של קטון ואלקיל מרקפטן 
כדי לקבל את התיוקטל הפתאים, וחמצונו של האחרון 'לנגזרת 
הסולפונית. 

ס־לצבי־גר, ארת 1 ־ ה י 1 — •״*) 8111384 1355 ־ 1 604 ) 734 - ( 1891 , 
ניו-יורק — 1968 , שם). עתונאי אמריקני יהודי, מו״ל 
1 < 0 ומו' 1 ) ¥641 ׳.״סא, מהמפורסמים בעתוני העולם. ב 1917 
נשא את בתו היחידה של אדולף אוקס, המו״ל הקודם של העתון. 
וב 1919 , בתום שירותו הצבאי במלה״ע 1 , הצטרף לעתון, עבד בכל 
אגפיו, ולאחר פות חמיו ב 1935 תפס את מקומו. בהנהלתו הרחיב 
העתון את היקף השפעתו הודות להדגשת־יתר של יסוד הפרשנות 
המלווה את הדיווחים והרחבת שדות־הדיוות לתחומי התרבות וה¬ 
אמנות. ב 1961 העביר את הנהלת העתון לחתנו אורוויל א. דריפוס, 
שמת נ 1963 , ובמקומו נא בנו של ם׳, ארתר איקס ( 04118 ז□*,*) 
ס , . 

סולצבתר, מאיר ( 184.3 , הילדסהיים — 1923 , פילדלפיה), 
'שופט, עמקן ומלומד. בגיל 6 הגיע עם אביו, שהיה "מלמד", 
לפילדלפיה. התמחה במשפטים במשרדו של מ. א. דרופסי (ע״ע 
דרופסי, מכללה), וב 1865 הוכר כעו״ד. ב 1895 — 1915 כיהן כשופט, 
ואח״ב כנשיא בית המשפט האזורי. ב 1915 
פרש כדי להשתלם בלימודי היהדות. ב־ 
1920 השתתף בוועדה לתיקון חוקת פג־ 
סילווניה. כשופט השאיר רושם רב בבקי¬ 
אות• המשפטית וביחסו המקל כלפי ה־ 
..תקדים״ המשפטי. בבל מקים שהיה ת •-מר ׳ 51 סאיד סוג.׳־ 
בתקדים כדי לעכב בעד הצרכים המתפת - נרני. סתוארים בו 

1 , 5 ו 5 כיונ ושני אחרונים ו¬ 

חים של החברה. ם׳ היה פעיל בחברה דיניחנז טנו־רוי. 
היהודית. כבן 20 ס , יע ל,, לי 0 ר (ע״ע) וצויד כיד׳ לוא׳ 5 ינ> 
בהוצאת הירחון 1410 ) 040 :"וד, וב 1906 סייע בהקמתו של "הוועד 
היהודי האמריקני״ (ע״ע אד,״ב, עמי 217 ) והיה נשיאו הראשון. 
מראשוני ה ׳ 5 ) 50414 011431 ) 1118 1 ( 15 * 4 ( ״ 50144143 ״ נגיד דרופסי 
קולג׳ ומורה למשפט עברי ינללי שם וממייסדי ה 100 ) 061143 ? 1 ( 15 * 14 
144143 ת\ 7 (ס ׳ 1415 ) 50 ומפעיליה. כן הורד, בסמינר חתאולוגי — 
שהוא היה מראשי פשקמיו ב 1901 . אוסף ספריו וכד,"י העבריים 
שלו, אותם הקדיש לסמינר ב 902 ן, היה הגרעין הראשון לספריה 
מהוללת 11 (ע״ע מרכס. אלכסנדר). מספריו: *)•!טסןל ) 7304140 114 ' 4 
14 ) 1%,4010 ) 0 * £3 (״החוק העברי הקדום בדין רוצח״), 1915 : 
73041001184341 ח 1 131104 )ס 08 ) 3 ) 5 ־ליד ("מעמד העבודה בישראל 
הקדום״), 1923 . ם׳ לא היד, ציוני ולא האמין ברעיון מדינה יהודית 
בא״י. אף כי ראה בא״י מקום מקלט טבעי לפליטים יהודים. 
111 /)*■ 10 ) 11 * 0 1 *!!)■ו 1 ) 1 ) 4 ,מ;>ו 1 ס 0 . 5 . 5 - 11 ! 1 }!!־ 1 מ 1 \ .״ 1 — *!■ן־וסז׳א . 8 
10 ׳ 0/110 * $1/1 3010111011 , 1101111 11011 . 1 \ ; 1924 ,. 5 / 0 1 ( 01 

,(^^^'\ 1£ 0035 ( - 

(נר 1914 , ניו יורק), רופא ואימונולרג אמריקני יהודי, ס׳. 

בנו של הייט יהודי מניו יורק, קיבל תואר ד״ר לרפואה ב 1939 
באוניברפיטת ניו יורק, ועבד כרופא שנתיים. התעניינותו בווירו¬ 
לוגיה ואימונולוגיה התחילה עוד בתקופת לימודיו, לאחר שנפגש 
עם תומם פרנסים שחקר אפשרו¬ 
יות של חיסון נגד שפעת. ב 1941 
הצטרף לצוות המחקר של חומס 
פרנסים וב 1943 נחלו נסיונותיהם 
המשותפים הצלחה בחיסון חיילי 
בעלות הברית נגד השפעת. ב־ 

1947 סונה ם' למנהל מחלקה 
לחקר הנגיפים באוניברסיטת 
פיטסברג, ואז התחיל לחקור אפ¬ 
שרויות של חיסון נגד שיתוק 
ילדים. בתחילה הוכיח ס׳ כי שי¬ 
תוק הילדים נגרם ע״י שלושה 
זנים של נגיף. אח״כ הוכיח, ש־ 

תרכיב המכיל נגיפים משלושה 
זנים אלה, ושהומתו ע״י פורמלין, מעלה את רמת הנוגדנים בגופם 
של ילדים, שחלו במחלה. לאחר שהצליח להראות השפעה כזו גם 
במתנדבים שלא חלו מעולם במחלה, הציעה הקרן הלאומית האמרי¬ 
קנית למלחמה בשיתוק ילדים להתחיל בנסי־ן חיסון רחב ממדים. 
וזה עלה יפה. הנהגת חיסון המוני נתקלה תחילה בקשיים משום 
שחלק מהתרכיבים לא הוכן כראוי וגרם למחלה. אולם החל בשנת 
1956 השתמשו בתרכיב ם׳ בהצלחה ניכרת. ב 1961 הוברר כי מספר 
קרבנות המחלה ירד בב 96% בתקופת 5 שנים ( 1956 — 1961 ) לעומת 
5 השנים שקדמו לכך. יתר על כן, תוצאה זו הושגה למרות שרק 



ג׳ונס סולק (נזבח םו 5 ק) 


50% מן האוכלוסיה הרגישה חוסנו — עובדה שהביאה את ם׳ למס¬ 
קנות חשובות ביחס לצורת התפשטות מחלות נגיפיות בכלל. 

ב 1957 מונה ם' לפרופסור לרפואה ניסויית באוניברסיטת פיטם- 
ברג וב 1969 חיה למנהל מכין ם׳ למחקר ביולוגי בסן דיאיגו בקלי¬ 
פורניה. ס׳ שומר על קשר עם מוסדות מחקר בישראל ומבקר ומרצה 
בה לעתים מזומנות. 

לאחר שהצליחו נסיונותיו של סיביו (ע״ע) בחיסון נגד שיתוק 
ילדים עיי תרכיב חי, אין משתמשים היום בתרכיב ם׳ לחיסון אלא 
במקרים מיוחדים. — וע״ע נגיף, עם׳ 854 . , ה ל 


סולרי, פיטרו אגטוג י 1 — 1 ־ 50131 1101110 !^ 0 ־ 15611 —( 1450 ?— 
1493 ), ארדיכל ופסל איטלקי. סי, שהיה בנו של ארדיבל 
בן מילאנו, פעל, החל ב 1476 , כארדיכל הדואומו בסילאנו. הוא ירש 
את תפקיד אביו ( 1481 ) כארדיכל ביה״ח שם והמשיך במפעליו 
הארכיטקטוניים האחרים בעיר זו ובסביבתה. מפסליו במילאנו ידועה 
מצבת־ההגמון דה קאפיטאני ( 1484 ). — ב 1490 נסע ס' למוסקווה 
והשתתף שם בבניית סגדלי־הקרמל בסיגנון הרנסאנס האיטלקי (על 
כך מעידה כתובת, ס 1491 , המופיעה ב״מגדל־הגואל"). 

. 1925 , 111 1 ז 6 ; 11 41 %10 \ 0 ז 46 01 4 ^ 40 ? 0 114114/11 , 1 ד 1 ובז 611 ( 1 ., 1 


סולךיו (סולרי), כו־יסטופורו, המכונה ״הגיבף - - 011510 

( 0 ( 0061 11 ; $01311 ) $013110 0 ) 10 — ( 1460 ?— 1527 ), פסל 
וארדיכל איטלקי. ס׳ יצר את יצירתו המתועדת הראשונה (שלא 
שרדה) בתקופת שהותו בוונציה ( 1490 — 1495 לערך). בשובו ללומ־ 
בארדיה היה לפסל חצר הדוכס לודוביקו ספורצה. אשר ע״פ הזמנתו 
ביצע. ב 1497 , את מצבת-הקבורד, של באטריצ׳ה ד׳אסטה, אשת 
הדוכס. פסל דמותו השכובה של הדוכס צורפה אף היא למצבה 
(כיום בצ׳רטוזה. פאוויה). ב 1501 נתמנה ם׳ פסל הדואומו של 
מילאנו: בתפקידו זה פיסל, ב 1502 . את פסלי אדם וחוה (שם) 


ואת פסל ישו הקשור לעמוד (יצירה מאוחרת?). יצירתו הארכי¬ 
טקטונית הידועה היא האפסים הנאה של הקתדרלה של קומו(תבנית 
1513 ; תחילת העבודה 1519 ; הכיפה הושלמה רק במאה ה 18 ). 
ב 1519 נתמנה ם׳ גם ארדיכל הדואומו של מילאנו ופעל במלאכת 
השלמתו. הוא תננן והשלים נמה כנסיות בעיר זו. סיגנונו כולל 
מוטיווים ברוח הרנסאנס, המושפעים מברמנטה (ע״ע). 

אתיו, אנךראה ס׳ — .$ 63 ! 1 >ח 5 , — ( 1460 ?— 1520 ן), היה 
צייר. הוא הצטרף'לאחיו במסעו לוונציה (ר׳ לעיל). מביו יצירותיו 
ממילאנו: ״המאדונה עם הכר הירוק״ ( 1507 י, לובר); "הבריחה 
למצרים״ ( 1515 : מוזיאון פולדי-פצולי. מילאנו) 1 "דיוקן מורונה" 
( 1518 ; אוסף פרטי, מילאנו); "עלייתה של סרים" (צ׳רטוזה, 
פאוויה; הושלם בידי ברנארדינו קאמפי). סיגנונו האלגנטי של ם׳ 
הוא מזיגה בין מסורת הציור של אסכולת מילאנו בשלהי תקופת 
פריחתה והשפעת לאונארדו דה וינצ׳י. 

סוס, הקרבות ע״ג. נהר ס׳ נודע בשל כמה קרבות שהתנהלו 
בסביבתו: 1 ) קרב ם׳ הראשון, בעת פלישת הגרמנים 
לצרפת בסתיו 1914 ; 2 ) קרב ס׳ השני — ר׳ להלן; 3 ) קרב 
ם׳ השלישי, בסתיו 1918 , בעת התקדמות בעלות־הברית לעבר גר¬ 
מניה ; 4 ) הבקעת המערך הצרפתי ע״נ ם' ע״י הגרמנים במאי/יוני 
1940 , קרב שבעקבותיו נאלצה צרפת להיכנע. 

הידוע בקרבות אלה היה קרב ם , השני. שנמשו מ 1.7.1916 עד 
26.11.1916 , ובשל קטלניותו והיעדר תוצאות נתפרסם לשמצה כסמל 
למאבק הסר-התכלית בחזית-המערב במלה״ע 1 (ע״ע, עס׳ 658 ). 
הקרב נועד להקל את לחץ הגרמנים בורדן (ע״ע ורדן. קרב־) ונל 
תכנונו התבטא למעשה בנסיון להבקיע את המערך הגרמני בהתקפה 
חזיתית בעזרת ריכוז ארטילרי עצום. בריטים וצרפתים במספרים 
שווים אמורים היו להשתתף, אך בשל אבדות הצרפתים בוורדן, נפל 
עיקר הנטל על הבריטים ( 15 דיוויזיות) והצרפתים הפעילו רק 5 
דיוויזיות. לאחר שבוע של ריכוך (מה 24.6 ), ע״י 460 תותחים ברי¬ 
טים וב 850 צרפתים. שירו כ 1.7 מיליון פגזים, נפתח הקרב, כש¬ 
הבריטים. מצפון לס׳, תוקפים לעבר באפום, והצרפתים. בדרום 
הנהר, תוקפים לעבר פרון. ביום הראשון להתקפה איבדו הבריטים 
לבדם כ 60,000 איש, מהם כ 20,000 הרוגים — אולי מחיר הדמים 
הגדול ביותר ששולם ביום אחד ע״י צבא כלשהו בתולדות המלחמות. 
השני התוקפים היו קטנים, ומאז, במשך 5 חדשים, התנחלה ע״נ ם , 
מלחמת התשה קטלנית מלווה התקפות-מצה ספוראדיות שנסתייעו, 
בגזרה הבריטית, בהפעלה ראשונה וכושלת של טנקים (נ 40 במספר, 
מהם פעלו רק 18 ). היתה גם הפעלה נרהבת של מטוסים מעל שדה• 
הקרב. נורו, לפי אומדן. כ 30 מיליון פגזים. 

השג׳ בעלות־הברית הסתכמו בכיבוש שטה בן כ 320 קמ״ר, וב¬ 
התקדמות שהגיעה בשיאה לב 17 ק״מ, עד שדעך הקרב בראשית 
החורף. האבדות המשוערות. בהרוגים ובפצועים, היו: בריטים — 
כ 420,000 איש, צרפתים — כ 200.000 איש, וגרמנים — יוהד 
מ 500.000 איש. כולל 80,000 שבויים. 

סו־מה צ׳יאן — תפזיפס $50-1913 — ( 145 או 135 לפסה״נ — 
90 לפפה״נ), היסטוריון סיני. ס׳ נולד במחוז שאנשי, למש¬ 
פחה של "רושמי דברי-הימים" מקצועיים, את מעמדו כהיסטוריון 
מקצועי ירש מאביו סו־מה ט׳אן. ס' חי בחצר הקיסר וו בנירה 
צ׳אנג־אן (אח״ב שיאן). הסתנפך עם הקיסר, נידון לסירוס, אך 
המשיך לעבוד כהיסטוריון החצר. 

ספרו ״שי צ׳י״ (" 0111 11 ;£$־•, ״רשימות היסטוריות״), בן 130 
פרקים, הוא תיאור תולדות סין במשך תקופה של כ 2000 שנה, עד 
לימי המחבר. בספר טבלות כרונולוגיות, ביוגרפיות של מלכי סין 
וקיסריה, תיאור הממלכות השונות בסין והעמים שכני סין, וכן 


517 


סד־סה צ׳יאן — סוסבוס 


518 


פרקים על טקסים דתיים, מוסיקה, אסטרונומיה וכלכלה. הספר מבוסס 
על תעודות שאסף המחבר. סיגנונו חי ומגובש, והוא היה לדוגמה 
להיסטוריונים סיניים אחריו ולמקור החשוב ביותר לתולדות סין 
הקדומה. 

,ס 0 ו'* 7 ? 1 > 11£5 [> 1 ז 310 ו< 1 •<•■£./ ,(. £11 ) \. 111111£ י< 1 ג( 01 .£ 

1 ז 10 -ו 0 ו 113 ^ 1 > 1 ז 0 ז€ ;מ<ו' 74 > 0 ^!-!ז! 5 ,חסצז(!^ . 11 : 905 !— 1895 

0/ €111x0. 1958. 

סומו, יהודה מ יני ע ר - א ר י ה — 81 1 מ 1 ךח 50 80 סהס 1,0 

0 ו 131001 ז 0 ק — ( 1527 ," מנטובה — 1592 , שם), הדרמטורג 
העברי הראשון. בן למשפחה של רופאים, מלומדים ואישי־ציבור. 
בנעוריו למד אצל ר' דוד פרובנצאלי. התפרנס מהעתקת נ״י עבריים 
ומהוראה ואף חיבר מאמר על אמנות-הכתיבה. בשם .מראות הצו¬ 
באות". ב 1557 חיבר שיר עברי־איטלקי "סגן נשים". ובכך תרם חלקו 
לפולמוס הספרותי העתיק בשבח הנשים ובגנותן. שנתחדש אן 
באיטליה. 

ב 1566 נתקבל ס' ל״אקדמיה". שפטרונה היה צ׳זרה גונזגה 
(ע״ע), החל ליצור ולפרסם באיטלקית, ושמו נודע באירופה 
כדרסטורג ובמאי. ם׳ עמד בראש הלהקה הדרמתית היהודית במנטו־ 
בה, אך בקשתו מ 1567 להקים תיאטרון יהודי נדחתה ע״י הדוכס. 
בהיותו מקורב לדוכס, הותר לו להתהלך בלא אות־הקלון (ע״ע). 
ם׳ סייע לידידו עזריה (ע״ע) מן האדומים בהדפסת ספרו "מאור 
עינים״ (נדפס 1574 ). בערוב ימיו הקים ביכ״נ בעירו. 

יצירתו האיטלקית כללה 11 כרכי־מחזות, 3 כרכי-שירה• ה״דיא- 
לוגים״ (ד' להלן) ותרגום 45 מזמורי־תהלים לאיטלקית, אך בשריפה 
בטורינו ב 1904 אבד הכל, ובידנו נותרו; מהזה פסטורלי, מספר 
שירים באיטלקית, הקומדיה 0110 ־ 501 0 ־ 11 1.0 ("שלוש האחיות") 
וה 10 ( 5001110 1 חס 1 צבזח 054 זקקור 1 81 ר.ח 31€ ת 1 ח 1 10£111 ג! 0 ("שיחות 

על אמנות הבמה״: י״ל במילאגו, 1969 ). ״השיחות״, 4 כמספר, 
כחובות בסיגנון חי ותוסס. אבל לא הומויריסטי. והן מן החשובות 
בתחום זה בתקופת הרנסנס. משום השקפותיו המפורטות על הדרמה 
בכלל, על תפקיד השחקנים והבמאים, על דרכי התלבושות, התאורה 
והתפאורה. על חיתוך הדיבור ותנועות הלוואי של השחקנים וכד׳, 
את יצירתו העברית כינס ח. שירמן ב 1946 בספר "צחות בדיחותא 
דקידושין״, ובו..שתי שיחות בין תינוק אומנת והורים״ — מהיצירות 
הראשונות של ספרות ילדים בעברית! ,.מראות הצובאות" ו״מגן 
נשים" הנ״ל. "צחות בדיחותא דקידושיף היא הדרמה העברית 
הראשונה שבידנו. מטרתה היתה לבדח את הצופים, להצליף על 
קלות הראש שנהגו בענייני נישואיו ולהפגין את כוחה של הלשון 
העברית גם בדרמה. המסכת התמאטית לקוחה ממדרש תנחומא 
(פרשת לד לד. ח'), ואמצעיה הדראמתיים — מן הקומדיה דל־ארטה, 
ולשונה מזונה מלשון מקרא ותלמוד. המחזה הוצג, כנראה, עוד בחייו 
של ם׳, ובמשך הסאה ה 17 . בישראל זכה המחזה להצלחה ב 1963 
וב 1968 . וע״ע איטליה. עם׳ 802 . 

ח. שירמן [מהדיר]. צחוח בדיהותא דקידושין(עם ביבל׳). תשכ״ה-! 

י. דוד, הנקודה היהודית בדיאלוגים של י. ס ׳ (הקונגרס העולמי למדעי 
היהדות, 4 ), תשביה, א. הילץ. כיי חמישי של המחיה הראשון צחות 
בדיחוחא דקידושיו(תרביץ. ל״ו). תשכין. 

יו. ד■ 

סומטרה (גז 0 זך.ותמ 5 , בעבר סומטרה גז]ה<הט 8 ), אי באינדונזיה 
(ע״ע ושם מפה); שטחו 473,606 קס״ר (מזה 14,941 קמ״ר 
איים הסמוכים לחופיו), ובו 19,829.000 תוש׳ (אומדן 1971 ). ם׳ 
משתרעת משני צדי קו המשווה, בקירוב בין קווי הרוחב ' 6 דרום 
ל • 6 צפון, מיצר מלקה (ע״ע) וים יווה — במזרח, והאוקיאנוס ההדי 
(ע״ע) במערב. מיצר סונדה מפריד בין ס׳ לאי יוה (ע״ע). 

גא וגרפי ה פיסית. האי נמצא באיזור פעיל מבחינה טק־ 
טונית, והטופוגרפיה שלו צעירת. בחלקו המערבי של האי, לכל 
ארכו, נמשך רכס באריסאן שקומט והורם בשלישוך. הרכס יורד 


בתלילות מערבה, למישור־חוף צר, ואילו אגפו המזרחי משתפל 
במתינות לאיזור־מעבר של גבעות, אשר ממזרח להן משתרעים 
סישורי-חוף רחבים ביותר. רכס כאריסאן מבותר ע״י עסק־אורך 
סטרוקטורלי, שרציפותו מופסקת ע״י גושים געשיים שלישוניים, 
ובשוליו כ 100 הרי געש שהיו פעילים ברביעון. כיום ריבם הרי 
געש כבויים. אך יש גם פעילים הנמצאים בשלב של פליטת גזים. 
הגבוה בהרים — הר קרינסג׳י ( 1 ( 1 ״!״> 1 ) מתנשא לגובה 3,805 מ׳ 
פעל פני־הים. באיזור ההררי כמה ימות, הגדולה שבהן ימת טובה 
( 1.130 קמ״ר) שבצפון, ובתוכה האי הגדול סמוסיר. בחלקו המזרחי 
של האי מישורי־חוף אלוביאליים, שטוחים ונמוכים ס 100 מ', איזור 
זה משופע בסים ויש בו ששחים נרחבים של ביצות. לאורך החוף 
יש מנגרובים, ופנימה — יער־ביצה סמיך. — אקלים: ע״ע אינדו¬ 
נזיה. עמ׳ 882/3 . 

אוכלוסיית ם' שייכת רובה לגזע המלאי (ע״ע מלאים). 

בני מינאנגקאבאו מהווים כ 4 ■ מכלל התושבים, ונפוצים בעיקר 
במרכז האי. בטקים (ע״ע) מתרכזים מסביב לאגם טובה. ואצ׳ינים 
יושבים באיזור התוף הצפון־סערבי. (תמ׳ ר׳ כר , ב׳ עמי 884 , 887/8 
ומפה שם עם׳ 885/6 ). באזורי יערות נידחים מצויות חבורות נודדים 
קטנות הקרויות קיבו ( 14.111511 ) שמוצאן נגרואידי. והן מתקיימות על 
איסוף מוצרי יער. ציד ודיג. בם׳ יש גם סינים ואירופים. רוב בני ם׳ 
הם חקלאים יושבי־כפרים. הערים החשובות הן: סדאן הבירה. 
00 ( 6204 תוש' ( 1971 ) פאלסבאנג 614.000 תוש' מרכז המסחר ונבל־ 
הנפט הראשי, ופאדאנג 187,000 תוש׳. 

כלכלה. מגדלים, בעיקר ליצוא, בעיבוד אינטנסיווי ובמטעים, 
קאוצ׳וק, פלפל. קפה, טבק, דקל-השפן וסיזל. נפוצה גם "חקלאות 
ילידים" המיועדת לסיפוק הצריכה העצמית של אורז, תירם, שרשים 
וירקות. היער המכסה 60% משטחה של ם׳, מספק כ 3 /׳ מתפוקת העץ 
של אינדונזיה. ס׳ עשירה באוצרות טבע ובפוטנציאל הידרו־חשסלי 
שאינו מנוצל. בדרום־מזרח ס״ ובצפונה מפיקים נפט (כ 70% מה¬ 
תפוקה של אינדונזיה), בדיל• בוכסיט ופחם. 

ג׳. 6 מ. - ד. בג. 

היסטוריה. כבר בראשית האלף ה 1 לפסה״נ חדרה ל 0 ' הש¬ 
פעת תרבות הודו. במאה ה 5 לסה״נ היה הבודהיזם לדת השלטת. 
במאה ה 7 קמה קיסרות סריויג׳איה שמרכזה היה בבפאלמבאנג, 
והקיפה גם את מלאיה. בסאה ה 11 החלה שקיעתה. ובמאה ה 14 
השתלסה על ם׳ קיסרות מאג׳אפאהיט ההינדואית, שמרכזה היה 
ביאווה. אותו זמן החל האסלאם להתפשט בס׳. 

בסאה ה 16 נוסדה בצפון ס' שולטנות אצ׳יה, והיחה במהרה לכוח 
הימי הגדול ביותר במצרי מלאקה, היא לחמה בפורטוגלים ונעזרה 
בהולנדים, אך אחרי גירוש הפירטלגלים ממלאקה ( 1641 ) — פנו 
ההולנדים נגד בעלי בריתם; ב 1662 באו הנסיכויות בחוף המערב 
בחסות "חברת הודו־המזרחית ההולנדית". גם הבריטים קנו להם 
דריסת רגל בס׳. ורק ב 1824 נחתם הסכם שלפיו הועבר האי כולו 
לשלטון הולנד. הכנעת כל האי נמשכה כל המאה ה 19 . ואיזור אצ׳יה 
הוכנע סופית רק בתחילת המאה ה 20 . 

במאה ד, 19 פותחו מכרות הפחם בס׳. נסללו דרכים ונטעו מטעי 
טבק בשטחים נרחבים. ב 1942 — 1945 היתד, ס' כבושה בידי יפאן. 
ב 1949 נהיה האי לחלק מאינדונזיה. אי שביעות רצון משלטון 
הממשלה המרכזית בג׳קארטה גרמה מרידות בס׳. וע״ע אינדונזיה, 
היסטוריה. 

סומכוס, תנא בדור החמישי (סוף המאה ה 2 לסה״נ). שם אביו 
יוסף (ירו׳ ברב׳ ב׳, א׳). היה תלמיד מובהק של ר׳ מאיר 
(ע״ע) והרבה למסור משמו. כללו ההלכתי הנודע הוא; "ממון המוטל 
בספק — חולקיך, שלא נתקבל להלכה אלא בתנאים מסוימים (ב״ק 
ל״ה, ע״ב ומקבילות). כר״מ נתפרסם גם ם' בחריפותו, כפי שנמסר 
בשם ר׳ יוחנן: "תלמיד היה לו לר״מ וס׳ שמו, שהיה אומר על 


519 


סומכום — סומליה 


520 


כל דבר ודבר של טומאה ס״ח טעמי־טומאה, ועל כל דבר ודבר של 
טהרה ס״ח טעמי־טהרה" (עיר , י״ג, ע״ב). אחר סטירת ר״מ סירב 
ר יהודה ללמד תורה לתלמידי ר״מ "מפני שקנתרין הן"; אעפ״ב 
״דחק ם' ונכנס״ — ואמנם .קיפח בהלכות" את ר , יהודה והביאו 
לכלל כעם (נזיר מ״ט—נ׳! קיר׳ נ״ב. ע״ב). מימרתו הנודעת 
באגדה: ..כל המאריך באחד׳ (של קריאת־שמע) — מאריכין לו ימיו 
ושנותיו" (ברב׳ י״ג, ע״ב). 

י, קאנוביץ, מערכות תנאים, ד', ס־ ט צייד. תשב־׳ט 

סומליה, מדינה בצפוו־מזרת אפריקה. שטחה כ 640,000 קמ״ר 
ובה כ 3 מיליון תוש׳ (אומדן 1969 ). ם׳ משתרעת לחופי 
מפרץ עדן בצפון, והאוקיאנוס ההודי במזרח ובדרום. גובלת באת¬ 
יופיה (ע״ע חבש) במערב, בקניה כדרום־מערב ובסומליה הצרפתית 
(ע״ע) בצפון־מעדב. 

רוב שפחה של ם׳ הוא רמה מדברית, המשתפלת במתינות מערבה 
וצפונה אל רמות חבש. בצפון עוברים שני רכסי הרים במקביל לחוף 
מפרץ עדן. הגבוהה ב¬ 
פסגות — סורוד אד, 

מתנשאת לגובה 2,406 
מ׳. מדרונותיהם הצפו¬ 
ניים של ההרים מתרו¬ 
ממים בתלילות רבה מעל 
מישור החוף הצר של¬ 
אורך מפרץ־עדן. בדרום, 

לחוף האוקיאנוס ההודי 
משתרעים מישורים ש־ 

רחבם 150 — 400 ק״ם. 

בבל רחבי ס׳, ובעיקר 
בצפונה, נפוצים שטחים 
המכוסים במשקעי גבם. 

אשלגן ומלהות. רק שנ¬ 
יים מהנהרות מושכים 
מים כל השנה: ג׳ובה 
וובי שבלי, שמקורותיהם 
ברמות חבש והם חוצים 
את דרים המדינה מצפון 
לדרום. נהר ובי שבלי פונה בסמוך לחוף האוקיאנוס דרומה־ 
מערבה, ונכנס לאיזור של הוליות וביצות. איזור זה מתנקז לנהר 
ג׳רבה. בסמוך לשפכו אל האוקיאנוס. האקלים צחיח וחם. כמות 
המשקעים ברוב האזורים פחותה מ 150 מ״ם בשנה ורק בהרים היא 
כ 500 מ״מ. 

רובה של האוב לוס יה הם בני שבטים סומלים (ע״ע). 
בדרום־מערב המדינה יושבים כ 40,000 בני בנטו שהם חקלאים 



נווד משבט עיכא במזרח שוסאליח 



ובעלי-מלאכה. באיזור ה¬ 
חוף כ 40,000 ערבים. בס׳ 
כמה אלפי הודים. פקיס¬ 
טנים ואירופים (בעיקר 
איטלקים) שבידיהם נמ¬ 
צאת השליטה על פעילויות 
המסחר והיצוא של המדי¬ 
נה. הערים מעטות וקטנות. 
חשובות בהן: מוגדישו 
( 180,000 תוש׳) הבירה 
והנמל הראשי, השוכנת 
בדרום־המדינה ל הארגיסה 
( 60,000 תוש , ) בצפון, ו־ 
עיר־הנמל ברברה ( 50,000 
תוש׳) — בצפון. 

כלכלה. הפעילות ה¬ 
עיקרית — גידול צאן( 30 
מיליון ראש), גמלים ( 16 

מיליון דאש) ובקי ( 3 ״'־ זמן סלסאניח עירונית (שידות דואו״סי 
ליוו ראש). גידול בהמות 

משמש לצריכה עצמית, ומוצריו, בעיקר עודות וחמאה. תופסים 
מקום תשוב בין מוצרי היצוא של המדינה. השטחים המעובדים 
המצומצמים (כ 1% מכלל השטח) מצויים בדרום, לאורך הנהרות 
הגדולים, מגדלים בננית (ליצוא), קנה־סוכר, ירקות וכותנה. — 
ס' היא הספק הראשי בעולם של לבונה — שרף הנאסף מעצי 
הבשמים ( 1 ל 111 סאז 05 ( 1 ואחרים) הגדלים בצפון המדינה. החעשיה 
מצטמצמת לכמה בתח״ר לייצור מזונות ומוצרי צריכה; החשוב 
בהם מפעל לעיבוד סוכר. 

חוקה ומשטר. חוקת ס׳ 0 1960 היתה דמזקרסית. הנשיא 
נבחר מטעם האסיפה המחוקקת ותפקידיו היו יצוגיים בעיקר. הממ¬ 
שלה היתח אחראית בפני האסיפה המחוקקת. בבחירות ב 1964 ו 1969 
זכתה "מפלגת הנוער הסומלי" ברוב, אך היה יצוג גם לאופוזיציה. 
יציבות השלטון היתד, תלויה לא רק במפלגות אלא גם בתמיכת 
השבטים. השלטון הצבאי ביטל את החוקה, ומועצת המהפכה היא 
סמכות השלטון העליונה. 

משפט. הדשות השופטת היא עצמאית. ביהמ״ש המהפכני 
העליון במוגדישו הוא הרשות המשפטית העליונה. ביהמ״ש לבטהון 
המדינה הוקם אחרי ההפיכה ב 1969 לדון שרים ועובדי-מדינה 
שהודחו. 

כוחות מזוינים. כוחות הבטחון של ם׳, שהשתלטו על 
הממשל ב 1969 , ממלאים תפקיד מכריע בחיי המדינה. כוחות אלה 
נתונים כולם להשפעת יועצים מבריה״מ. היא סיפקה לס׳ ציוד צבאי 
בלא כל יחס ליכולת הקליטה של הזרועות המזוינות. ב 1970 פנו הב 
ד,מ׳ ב 12,000 איש, מלבד כ 500 אנשי משפד-הגבול, וכ 4.000 שוטרים. 
תקציב הבטחון ב 1970 הגיע לב 9 מיליון דולר בלבד, כיוון שניתן 
לס , ציוד במתנה, והוצאות ההחזקה נמוכות. 

כוחות־הקרקע, כ 10,000 איש, יש בהם 11 גדידים (מהם ממונעים, 
חי״ר וסיור), המסתייעים בב 150 טנקים ט. 34 מיושנים. שריוניות 
ונגמ״שים. מניחים. שחלק ניכר מהציוד המכני אינו כשיר לפעולה. 
בכוחות־האוויר, המופעלים בידי כ 1,750 איש, יש 18 מטוסי־קרב 
מיג. 15/17 , 26 פטוס״איפון, כולם מתוצרת בריה״ט, ופטוסי-תובלה. 
מצב אחזקתו של הציוד אינו ידוע. כוחות־הים מונים 250 איש, 
ולהם 6 סירוח־משמר קטנות. 


היסטוריה. משערים שבתקופות קדומות היו לתושבי איזור 
החוף קשרים עם דרום ערב, הודו, מצרים ואולי גם א״י. בסאה ה 8 



נ 52 


סומליה — סו 5 רדב. ין 


522 


החל האסלאם להתפשט באמור. ואח״ב קמו יערים עצמאיות של 
ערבים, בגין אדל בחוף הצפוני, ומוגדיש! וברור. בחוף הדרומי. 
במאה ה 16 כבש שלים אדל המוסלמית אחמד גראן את רוב חבש. 
(ע״ע, עמי 107 ). באותה מאה השתלטה תימן על החלק הצפוני של 
ם׳ ואח״ב נהיה האיזור כפוף לעות׳פאנים. ערי החוף באוקיאנוס 
ההודי היו במאה ה 16 בשלטון פורטוגל, במאה ה 17 עברו למסקט 
(ע״ע עמאן) ובמאה ה 9 ו לזנזיבר (ע״ע). בפנים המדינה ישבו, 
כמשוער, נושים. ושבטי הגאלה גירשו אותם. הסומלים, שישבו בחוף 
מפרץ עדן. דחקו במאה ה 10 את הגאלה לחבש ולקניה של היום. 

במחצית השניה של המאה ה 19 התנהל מאבק רב־צדדי על 
האיזור והוא חולק בין בריטניה, איטליה. צרפת וחבש (ע״ע סומליה 
הצרפתית), ומנליף 11 (ע״ע) מלך חבש הרחיב את ממלכתו דרומה־ 
מערבה. ב 1887 נהיה איזור החוף של מפרץ עדן לשטח חסות של 
בריטניה, ושנתיים אח״ב השתלטה איטליה על החלק הדרומי של 
ם׳, בחוף האוקיאנוס ההודי, בקבלה את האיזור מעולטאן זנזיבר 
בהסכמת בריטניה. תחום שלטונה של איטליה הורחב בהדרגה לפנים 
ס׳. ב 1900 מרדו שבטים סומלים, בהנהגת מחמד אבן עבדאללה חסן 
("המולא המשוגע") שהכריז על ג׳האד (מלחמת מצווה) בבריטים, 
באיטלקים ובחבשים. המרד הסתיים בנצחון הבריטים ובמות המולא 
ב 1920 . הבריטים פיתחו אן במעט את השטח שבשלטונם, ולעומתם 
השקיעו האיטלקים מאמצים רבים בפיתוח החקלאות בס׳ האיטלקית 
ובעידוד התיישבות איטלקים בה. 

סכסוכי גבול רבים היו בין האיטלקים לבין החבשים. אירעו 
תקריות גבול, וב 1935/6 כבשו האיטלקים את חבש בהישענם על 
בסיסים בם׳ האיטלקית. אחרי הכיבוש איחדו האיטלקים את חבש 
ו 0 ' שבשלטונם במסגרת ,.אפריקה המזרחית האיטלקית״. במלה״ע 11 
השתלטו האיטלקים על ג׳יבוטי וכבשו את ס׳ הבריטית (אוגוסט 
1940 ). אולם בינואר 1941 פתחו הבריטים בהתקפה ותוך שבועות 
מספר כבשו את בל שטחי ס׳: בס׳ האיטלקית הוקם שלטון צבאי 
בריטי. ב 1950 הוקם בס׳ האיטלקית משטר נאמנות מטעם האו״ם, 
לתקופה של 10 שנים. שבה תוכן הארץ לעצמאות, ואיטליה נהיתה 
לנאמנה. ואכן הכשירו האיטלקים את הסומלים לקראת עצמאות 
בהקימם מוסדות חינוך ובהכשירם פקידים. 

מלה״ע 11 והדיונים על עתיד ם׳ החישו תהליכי התעוררות 
פוליטית בקרב הסומלים. המפלגה רבת ההשפעה היתה "ליגת הנוער 
הסומלי״ (־!!*!׳,ס! 015 ״? 5001311 ) והיא דרשה איחוד ס׳ האיטלקית 
והבריטית ומתן עצמאות למדינה המאוחדת. 

בס׳ הבריטית היתר, ההתעוררות הלאומית איטית יותר, אך 
ההחלטה לתת לס׳ האיטלקית עצמאות האיצה את התהליך. בפברואר 
1960 התכנסה לראשונה מועצה מחוקקת נבחרת, וזו החליטה לדרוש 
עצמאות כדי לאפשר איחוד שני חלקי הארץ עם השתחררות ס׳ 
האיטלקית. ב 26.6.1960 נד,יתד, ם׳ הבריטית לעצמאית וב 1.7.1960 — 
ם׳ האיטלקית, ובו ביום התאחדו שתיהן. 

חלק משבטי הסומלים בחבש ובקניה לחמו מלחמת גריליה לאי¬ 
חודם עם ם', ואירעו התנגשויות גבול חמורות בין ס׳ לבין שתי 
שכנותיה. ס׳ קיבלה עזרה צבאית מבריה״ם והשפעת הסובייטים 
גברה. ב 1967 הושג הסדר בין ם' לקניה וחבש. ב 1969 אירעה 
מהפכה, הנשיא נרצח והצבא תפס את השלטון. ובעקבות כך חזרה 
הפתיחות בין ם' לשכנותיה. - ם׳ התבלטה בעמדתה הקיצונית נגד 
ישראל, ובעקבות מלחמת ששת הימים הצהירה שהיא רואה עצמה 
במצב מלחמה עמה. 

03£171 7/20 .י! 1 ׳לל£״ 1 .!׳ל . 1 ; 1963 , 777 ! 14011072011 1011 ( 507 , 31 '\ט 0 'ל . 8 

. 1965 , 511176 ס) 072 ( 01 44 ( 7 < 1-0 ) 6071201110113 [ 0 1 ( 07 ) 17 )/ 

ם. ה. 

סומליה הצרפתית (השם הרשמי; הטריטוריה הצרפתית של 

אפל ועי 0 א— 15538 €5 ^ 01 5 ־ 131 \ 2 5 י.€□ 30£315 ־ 1 ? 

מושבה צרפתית באפריקה הצפוניתימזרחית, לחופי מפרץ עדן 


ומיצר באב אל־מאגדב. שטחה 21,783 קמ״ר, 125,000 תוש׳ (אומדן 
1969 ), רובם בני שבטי סומלים (עיסא, וע״ע סומלים) ואפר (דנקיל, 
ע״ע) שחלקם הגדול רועים־נוודים. בין התושבים כ 8,000 ערבים 
וב 10,000 אירופים. בעיקר צרפתים, 

כשליש האוכלוסיד, יושבת בעיר־הנמל ג׳יבוטי ( 41,000 תוש׳) 
שבה מסתיימת מסה״ב הראשית של אתיופיה שתחילתה באדים אבבה 
(ע״ע), פעילות הנמל המודרני, עמוק־המים, נצטמצמה מאוד לאחר 
חסימת תעלת סואץ ב 1967 . ב 1965 עברי דרכו 3.074 אוניות, וב 1969 
פחות מ 900 אוניות. בג׳יבוטי פועל גם נמל־תעיפה. — מפה, ע״ע 
סומליה. 

: 1964 , 607710111 ! 36 !)*! £0 171 >■<[ 0016 10 01 1 !ו 01  נ [ -י 1 -.ן 
. 1968 , 4171611 . (ס 40772 ) 7/16 1773 > 16011/1 !;(£ . 11 - חסאזוהי׳ורר 

היסטוריה. ב 1862 השתלטה צרפת על אובוק שבמצר באב 
אל־מנדב, ובהדרגה התפשטה עד שהקיסר, את הנמל החשוב בג׳י־ 
בוטי. ב 1892 היתד, ג׳יבוטי לבירת ם׳ הצרפתית. ב 1915 הושלמה 
מסה״ב מג׳יבוטי לאדים־אבבה. שנסללה בידי תברה צרפתית־אתיו־ 
פית, וג׳יבוסי נהיתה למוצא אתיופיה לים. במלה״ע 11 השתלטו 
האיטלקים על ג׳יבוטי ( 1940 ). אולם בההילת 1941 שוחררה מידיהם. 
ב 1957 ניתנה אוטונומיה לשמח והיא הורחבה ב 1967 . אותה שנה 
נערך משאל עם. ורוב התושבים דחו אפשרות של עצמאות ואיחוד 
עם הרפובליקה של סומליה (ע״ע). — ב 1960 נתנו הצרפתים 
לאתיופיה זכות לנפל תפשי בג׳יבוטי. 

סומלים, קבוצת שבטים בצפון־מזרח אפריקה. מספרם הכולל נאמד 
ב 4 מיליון נפש, רובם — 2.8 מיליון נפש — ברפובליקת 
סומליה: כ 1 מיליון ס״ היים בחבש. 120,000 - בקניה, 90,000 — 
בסומליה הצרפתית. הס" נמנים עם החמים המזרחיים ולשונם, הסו¬ 
מלית. שייכת למשפחת הלשונות הכושיות (ע״ע). בדומה לבני גלה 
(ע״ע) היושבים ממערבם ומררומם, ודנקיל (ע״ע) שבניהם בצפון, 
מאפיינת אותם בד״ב קומה גבוהה. מבנה גוף רק וחסו! וצבע עור 
חים (תמ ׳ ר , כר׳ ה/ עם׳ 311,2 , 2 וע״ע סומליה). רוב הס" הם 
מוסלמים סונים ומייחסים עצמם לזרע הנביא מחמד. החלוקה העיק¬ 
רית של הם" היא בין שבטי סאמאלה ( 110 ׳, 3 הז 53 ) שהם הרוב לבין 
שבטי סאב ( 836 ), האחרונים נתערבו בגאלה ובבני שבטים נגרו*־ 
איריים, הם יושבי־קבע, בעיקר בדרומה של ס/ בין הנהרות ג׳ובה 
וובי שבלי, ומתקיימים בד״ב על חקלאות ומלאכה. הסאמאלח, רובם 
רועים נוודים או נוודים־לסחצה, מגדלים גמלים וצא!. ורואים ב־ 
עבודת־כפים פחיתות כבוד. הם נחלקים לשבטים שהעיקריים שבהם: 

דרור ( 0,1 ־ 1931 ), דויאה ( 3 ,(),״ 113 ), עיסא ( 1553 ) ואסחאק ( 151139 ). 

אלו נחלקים לתת-שבטים ולקלנים. השלטון השבטי רופף ביותר 
ועיקרו מצטמצם להשפעת זקנים. קשיי הקיום באיזור הצחיח סייעו 
לפיצול השבטי הרב, ולפריבות תכופות על פקורות־המים ושטחי־ 
המרעה המועטים. 

וע״ע סומליה: סומליה הצרפתית, 

. 1969 2 , 60 ( 7 [ 4 [ 0 40771 ) 1/16 ( 0 ! 0/716 ס , ) , 15 ילדס״ 1 . 1.14 

ין — רת 3 [)־ 161 תךת 3 ״\ 8 30 [ — ( 1637 . אמסטרדם — 

1680 . שם), איש טבע וביולוג הולנדי. אחד ממייסדי האנ¬ 
טומיה המדויקת של חסרי־חוליות. אביו היה רוקח וחובב־טבע, בעל 
מוזיאון פרטי, ובאספיו העשירים טיפל ס׳ עד גיל 24 . אח״כ נסע 
ס׳ ללידן, שם הוסמך במקצוע הרפואה ( 1667 ), אולם ס׳ זנח מקצוע 
זה והתרכז במחקרים אנטומיים. באמצעות המיקרוסק־פ, והתפרסם 
בעבודתו החלוצית. 

אחרי גמר לימודיו ביקר בפאריס, בה זכה להערכה רבה. בשובו 
השתקע באמסטרדם. עבודתו המדעית של ם׳ כללה את התיאור 
הראשון של כדוריות הדם האדומות ( 1658 ) ; גילוי שסתומי צינורות 


523 


סומדדם, ין — סונט, סונטה 


524 


מלפיגי (ע״ע); היה ביו הראשונים שצייר מנבגיס של שרכים. על 
שאר תחומי עבודותיו ע״ע ביולוגיה, עט׳ 330 . 

בפוף ימיו נטש את עבודותיו המדעיות. בהשפעתה של א. בוריניון 
(ע״ע) עבר לקתוליות. מצבו הנפשי התערער וחלק גדול מכתביו 
שרף במו-ידיו. בשנים אלה כתב את חיבורו טרי 3£ ז 1£ ן 10 )ק£ ("חיי 
בריומן״), 1675 . בתקופת חייו האחרונה פקדו אותו עוני ומחלות. 

מחיבוריו: -בזוקצסז 40 5 נ 1 :, 11 )£ת 1 -ס:) 1 תזס)ב 30 -ס: 511 ׳ן 11 ק 05 ) 12 ס 3 ) 7 

ו 000 ס 1 מ 01 ק : 0501101 110110 ("דיון על הנשימה ■השימוש בריאות"), 
1667 . 

לאחר מותו פרסם ה. בורהוה (ע״ע) את אוסף כתביו בשם 

0210130 8111111 (״הביבליה של הטבע״). 1737/8 . 

. 1928 , 171 — 167 ,? 810108 (ס ? 1114107 7116 , 1416141 * 011 ) >־ו 0 ^ז .£ 

סונדה, איי־ ( 15130115 50042 ), קבוצת איים באינדונזיה (ע״ע 
ושם מסה), בצפון־מזרח האוקיאנוס ההדי (ע״ע). א"ם 
הגדולים כוללים את בורנאו, סולוסי, יוה וסומטרה (ע■ ערכיהם). 
א״ס הקטנים (שמם, מ 1954 , נוסה טנגגארה) כוללים את בלי, 
טימ)ר (ע׳ ערכיהם), פלורם, לוסבוק, סומבה וסומבאוה. 

סונה ([!־)) 133003 .,■ ; ביוד ■ 50300 ) 00 : בלאט' 531130001 . ובספרדית 
303 ( 521 , יריעה), כינוי למישורים רחבי־ידים, מכוסים צומח 
המורכב בעיקרו מדגניים ובהם עצים מועטים מפוזרים. מבחינים 
בטיפוסים שונים של ם". למשל ם" עציות או ם" שיחיות באמריקה 
הדרומית, ס" קרות או טייגות בצפון אסיה וכד. 

הס" מכסות כ^ן משטח היבשות. הן יוצרות אה כל מגוון 
תצורות המעבר מיער סגור עד ערבת דגניים פתוחה (וע״ע יער, 
עמי 42 — 43 ). האקלים בם" הטרופיות והסובטחפיות מאופיין ע״י 
חילופים עונתיים וטמפרטורות גבוהות כשהממוצע השנתי • 15 —״ 25 • 
כמות הגשם השנתית נעה בתחום 300 — 1.000 מ״מ. תקופת היובש 
נמשכת כ 6 — 7 חדשים. ומלווה רוחות יבשות. 

בצומח העשבוני האפייני לס" שולטים בעיקר צמחים ממשפחות 
דגניים, גמאיים. סוככיים. מורכבים וקטניות. החשובים בהם כמה 
סוגים ממשפחת הדגניים (דוחן, זקנן, חילף, מלעניאל ועוד). 
פינים רבים, כמו למשל עשב הפיל (וזזססזסקזסק וסטזס״חססק) 
מגיעים לגובה של כ 5 מ׳. העצים המפוזרים בם" בד״כ נמוכים 
( 3 — 6 מ'). אך יש ביניהם גס גבוהים עד כ 20 מ׳: הנוף רחב ולעתים 
יוצר צורח סוכר. העצים האופייניים הם ממשפחת הקטניות, הבומ־ 
בקיים (ע״ע אדנסוניה ור׳ תמי שם) וההדסיים (אקליפטוס). כמה 
מיני דקלים (ע״ע, עמי 58 ) מופיעים בהרבה ם" טרופיות (תדמור 
מניפתי). בס" שכיחות השריפות. 

הם" הן אזורי מרעה טובים לבקר ולצאן. ושטחים טובים לחקלאות 
בעל ושלחין (וע״ע; טרופי, אזור. עמי 936 — 941 ור׳ שם תמי. עמי 
939 ). מבחינת הסוקצסיה (ע״ע יער, עמי 43/4 ) הס" אינן תצורות קבע 
המצויות בשווי משקל עם האקלים, אלא תצורות שאריתיות שנקבעו 
בעבר כתוצאה מחילופי תנאים אקולוגיים, או בהווה כתוצאה מהרס 
היער או שריפות. 

י. גליל. הסיצא של צ־סח הם" בארץ (טבע וארז, יד), תשל״ב. 

י. ר. 

םו 3 ה ( 5333110211 ), עיר־נמל ראשית של מדינת ג׳ורג׳יה (ע״ע) 
באה״ב; 118,000 תוש׳ ( 1970 ). מהם כושים. שוכנת ע״נ 
ם׳, 28 ק״מ סשפכו לאוקיאנוס האטלנטי. צומת־תחבורר, למס״ב, 
כבישים ותעוסה. נמלה הגדול מייצא בותנה, טבק ומוצרים של 
תעשייתה (נייר, סוכר. מוצרים כימיים, בניית אניות). בעיר כמה 
מוסדות־חינוך ומוזיאון לאמנות; כן היא ידועה בגניה הנאים. 

ם׳ הוקמה ב 1733 , והיתה העיר הראשונה בגיורגייה ובירחה עד 
1786 . במלתמת־האזרחים של אה״ב שימשה יעד למסעו המפורסם 
של שרפן (ע״ע) דדך ג׳ורג׳יה ( 1864 ). 


בם׳ קהילה י ה ו ד י ת, מן העתיקות באה״ב. ב 1733 , כשאף נוסדה, 
הגיעו לשם 41 יהודים מלונדון והשיגו שם זכות־התיישבות. למרות 
התנגדותם של הממונים על ג׳ורג׳יה בלונדון. ב 1735 נ־סדה קהילה 
ספרדית ״מקוה־ישראל״. שמנתה ב 100 איש. במרוצת השנים נידל¬ 
דלה הקהילה, וביכ״נ נבנה בה רק ב 1820 . באמצע המאה ה 19 יסדו 
מהגרים מפולניה ומגרמניה את הקהילה האורתודוכסית "בני ברית- 
יעקב״, וב 1909 הקימו מהגרים פמזרח־אירוסה קהילה משלהם ובי״ס 
עברי. כיום יש בם׳ 2,900 יהודים. 

מ 103 ז 6 חז^) . 5 /ס 5611161716111 6101111 [ 1/16 071 108111 / 71611 , 11 ־ 5161 . 1 \ 

: 7/101-161 1011 ( 5/16 7/16 ,. 1 ) 1 ; 1962/3 ,( 1.11 .. 01137 . 500 . 11151 ( 161 ׳\וח[ 
. 1964/5 ,(/י £1 ,. 111 *) ,( 1808 — 1733 ) ׳ס׳*״/ . 5 /ס 86,01-1/1 1/1101 

סונט, סונטה (באיטי 0 ) 50001 , צליל קטן, שיו). שיר בן 14 טורים 
ודפוסי חריזה קבועים. לסי שלושה סוגים עיקריים: ( 1 ) 

הם׳ האיטלקית (ובעקבותיה הספרדית והפורטוגלית), ובה חלק 
ראשון בן 8 טורים (אוקטאווה) שחריזתו: א בבא, א ב בא, וחלק 
שני בן 6 טורים (ססטט) שחריזתו, בד״כ: ג ד ג, ד גד או גדה, 
גדה. הצורה האיטלקית, שהיא צורתה המקורית של הם׳ והנפוצה 
ביותר בספרות העולם. מאפשרת משחק עשיר של הקבלות וניגודים 
דיאלקטיים־אפיגראמאטיים, בצליל, בתחביר ובמשמעות: ביו האוק■ 
טאווה שיש בו ציפיה ומתח ובין הסטטט שיש בו פתרון וסינתזה; 
בין הטורים אב ובין הסורים בא: בין 4 הטורים הראשונים של 
האוקטאווה (א ב ב א) ובין 4 הטורים האמצעיים (ב א א ב). ( 2 ) 
הם׳ הצרפתית (ובעקבותיה הגרמנית וההולנדית). האוקטאווה 
זהה לזו שבס׳ האיטלקית! ואילו בססטט, בניגוד לזה האיטלקי, 
מופיעים צמדי־חרוזים: ג ג ד, ד, ה ד או ג ג ד, ה ד ה. ( 3 ) ה ם׳ ה א נ - 
גלית, הנחלקת ל 3 מרובעים וצמד חותם: א ב א ב, ג ד ג ד, ה ו ה ו, 
זז. 

הס׳ משמשת להבעת תכנים שונים — ביטוי לירי צרוף, הגדים פילו■ 
סופיים־דידאקטיים. כלי במאבק פוליטי, או איגרת, סאטירה ושעשוע 
סתם. הס" הראשונות הידועות לנו נכתבו בידי הפייטן הסיציליאני 
ג׳אקופו דה לנטיני ( 101 ) 01300010 43 1x0 ) במחצית הראשונה של 
המאה ה 13 ונגזרו, כפי הנראה, מן ה״סטראמבוטו" הסיציליאני בן 
8 הטורים, שנתוסף לו הססטט. גיטונה ד׳ארצו( 0220 ז^' 11 1000 ) 001 ) 
גיבש, במחצית השניה של הסאה ה 13 . את צורת הס׳ האיטלקית, 
שהגיעה לגמר פיתוחה בם׳ של דאנטה (..החיים המחודשים") ובמחזור 
הס׳ הגדול של פטרארקה. שהיה לאבן־הפינה לשירת-האהבה ברנ¬ 
סאנס של אירופה בכלל. הס׳ הפטרארקית הצמיחה במאה ה 16 — 
אם תוד חיקוי ואם תוך חריגה ואף פארודיח — אפנת ם" כלל- 
אירופית: בססרד (הוא! בוסקאן; לופה דה וגה); בפורטוגל (קאמו־ 
אנש): בצרפת (בעיקר ביצירתם הבשלה של משוררי־הפליידה, די 
בלה ורונסאר) 1 באנגליה (סר תומס ויאט. חלוץ■ כותבי הס" בלשון 
האנגלית; הרוזן סרי, מגבשה של צורת הס׳ האנגלית; סידני, ספנסר 
ושיקספיר. שביצירתם הגיעה הס׳ לשיא התפתחותה באנגליה). 
בתקופת הבארוק נעשו נסיונות לפרוץ את בלליה הנוקשים של הס׳ 
(גריפיוס בגרמניה, מילטון באנגליה). הנאוקלאסיציום במאה ה 18 
התעלם מן הס', שזכתה לתחיה — אם כי פחות נלהבת מאשר בימי 
הרנסאנס — במאה ה 19 , ביצירתם של משוררי האסכולה הרומאנ¬ 
טית (ולרדזולדת, קיסם. פלאסן), אסכולת ה״פארנאס" והסימבוליסטים 
(גוטיה, בודלר, מאלארמה, רנבי). במאה ה 20 כתבו ם" חשובות 
ד. מ. רילקח. פול ואלרי, ו. ה. אודן. 

על הם׳ בשירה העברית, ע״ע עברית, ססרות. 

80101141171(6 ?61101x1111171 (ס ץ 51416 16/10111 ) 24 , 11141115 . 11 .£ 

. 5 1/16 / 0 1771/67111071 7/16 .. 111 ; 1950 ,( 11 , 1.116734111:6 6 ׳ 00111031:3115 ) 

5.1 01 ( 1 , 1 ( 10110 ^ ; 1959 , 10167011116 11011071 171 1161 ) 5114 01/167 1 ) 071 

1.01/6 * 07 ( 81120/4611 7/16 , 01 * 141 .'׳\\ .[ ; 1955 ו 16 (/ 16 !/ 0616 1 ) 77 ) 1 06110/1 

.* 1966 


ש. זב. 



525 


סונטה — פון יט־םן 


526 


סונטה (פאיט׳ מגסס! - להשמיע צליל, בניגוד לקנטטה. מ -תגס 
נ״ט - לשיר), צורה מוסיקלית שראשיתה בבארוק המוקדם 
כפרק כליי ללא צורה מוגדרת. במאה ה 17 מציין השם ם' יצירה 
כליית בעלת מספר פרקים רב יותר, ומקובלת ביותר ה״טרירס׳". 
2 צורות הס׳ החשובות ביותר בתקופה זו הן הס׳ הכנסייתית (טג״סז. 
3,3 >״[:> 13 >) והס׳ הקאמרית ( 3 >שוח 3 > 13 > גזגתס!), שצורתה כצורת 
הסויטה(ע״ע). מחם' הכנסייתית התפתחה ב 1730 בערך הס׳ הקלאסית 
לכלי אחד או שניים, לה יותר מפרק אחד (בניגוד לרבית מיצירותיו 
לצ׳מבלו של ד-סקרלטי [ע״ע] הנקראות ם", ולהן פרק אחד בלבד). 
לס׳ הקלאסית פרק ראשון מהיר. פרק ביניים אטי בסולם שונה ופרק 
סיום מהיר בסולם הפרק הראשון. בהרבה ם" מופיע פרק נוסף, 
מנואט (ומאוחר יותר סקרצ 1 ). בין הפרק האטי לבין פרק הסיום, 
כשריד לצורת הסוויטה. "צורת-הס"׳, השלטת אף בסימפוניה (ע״ע) 
הקלאסית. מתייחסת למבנה הפרק הראשון, הכולל לרוב שני נוש¬ 
אים, בסולמות קרובים, הלק פיתוח וחזרה על הנושאים, לעתים 
קרובות בצירוף יסף ( 13 >ג>:>). צורתם של החלקים האחרים תפשית 
יותר. מקובלות צורת השיר או הנושא וואריאציות לפרק השני 
וצורת הרונדו לשלישי. 

בסם ם ו נ ט י נ ח מכנים לרוב ס׳ קצרה וקלה, שנועדה למטרות 
ליסוד, אך לעתים מציין השם ס' יצירה קצרה בכלל, בלי להתייחס 
לאפיה המוסיקלי (כגון הסונטינה לפסנתר של ראוול). 

וע״ע מוסיקה. עס׳ 566/7 . 

טון יט״סן — 5611 ־ ¥31 8116 — ( 1866 — 1925 ), מנהיג לאומי סיבי, 
ס׳ נולד למשפחת איכרים עניה בכפר ליד קנטון. כל חינוכו 
הפורמלי היה במוסדות מערביים וב 1884 התנצר. ב 1892 גמר בי״ס 
לרפואה בהונג־קונג, אך רפואה מודרנית לא היתה מקובלת בסין, 
ולפיכך החליט ס׳ לפעול לתיקון ארצו ולחיזוקה. ב 1894 הקים 
בהוואי ארגון מהפכני, ,.האגודה להחייאת סין"! סינים בחו״ל מים- 
נוחו ובוגרי בת״ס של המיסיון מאיזור קנטון עמדו בראשו. ס' ניסה 
להתקשר גם עם אגודות־סתרים מסרתיות. באוקטובר 1895 ניסה 
לראשונה לחולל מהפכה, בקנטון. נכשל וגלה מארצו. ב 1896 נעצר 
לשבועיים בשגרירות סין בלונדון, והפרסום שנלווה לשחרורו הוציא 
לס׳ מוניטין בעולם וחיזק את אמונתו ביעודו. הוא הרבה לקרוא 
במוזיאון הבריטי והשתכנע שסין זקוקה לעזרה מבחוץ למודרניזציה 
מזורזת. לשם כך היה ם׳ מוכן לשתף פעולה עם כל מדינה ולוותר 
ויתורים מופלגים. 

ב 1905 יסד ם' ביפו את "הברית המהפכנית" שדמתה למפלגה 
פוליטית מודרנית, ואליה הצטרפו מאות סטודנטים שוחרי שינויים 
פוליטיים רדיקליים. את האידאולוגיה של ה״ברית" ניסח ב״שלושת 
עקרונות העם": לאומיות, דמוקרטיה ורווחת העם. הלאומיות הת¬ 
גלמה באיבר. לשושלת מנצ׳ו ומושג הדמוקרטיה הושפע מהחוקה 
האפריקנית. ם' הציע ״חוקת 5 רשויות" שכללה גם שני מוסדות 
סיניים מסרתיים: רשת בחינות (כדי לבחון מועמדים למשרות), 
ומוסד ביקורת לקובלנות על פקידים. עקרון "רווחת העס" קרא, 
בהשפעת הנוי ג׳ורג׳ (ע״ע), להפקיע "רווה בלי יגיעה". ס׳ האמין 
שסין יכולה ללמוד מנסיון המערב, להדביק את המערב ולעברו 
ב״קפיצה גדולה". הוא וחסידיו התפלמסו עם ליאנג צ׳י־צ׳או (ע״ע) 
שדגל בהתפתחות פוליטית הדרגתית. 

ב 1911 . בהתחולל המהפכה בסין (ע״ע, היסטוריה, עמי 882 ). 

היה ס' באה״ב והחליט להשאר ולהשיג סיוע מדיני וכספי מהמצוד 
מות, אך לא הצליח בכך. ב 29.12.1911 נבחר ס׳ לנשיא זמני מטעם 
״מועצה זמנית״, ובעת השבעתו הכריז על יסוד הרפובליקה( 1.1.1912 ). 
כעבור זמן קצר נאות ס׳ להתפטר לטובת הגנרל המלוכני יואן שיה־ 
קי (ע״ע) כדי למנוע מלחמת אזרחים. ס׳ התרחק מפוליטיקה, פיתח 
את עקרון "רוותת־העם" בכיוון של הלאמת שירותי הציבור והת¬ 


עשיות הראשיות. בקיץ 1913 
נכשלה "מהפכה שניה", נגד 
יואן, וס', שלא מילא תפקיד 
ראשי במאבק המזוין, נפלט 
ליפן. שם ניסה ליצור מפלגה 
מחתרתית, מונוליתית וממוש־ 
מעת. אך נותר רק עם חלק 
קטן מחבריו. באותה עת פנה 
עורף למעצמות המערב שתמ¬ 
כו בגנרלים, "אילי-המלחמח". 
ששלטו בסין. לאחר נסיון 
כושל למצוא גנרל "ידיד" 
מצא 0 ׳ מקלט באיזור הזכיון 
של הצרפתים בשנגהאי, ושם 
חיבר כפה מכתביו שאח׳־כ פורסמו כחלק מ״עקרונות השיקום הלאו¬ 
מי". באוקטובר 1920 נכבשה קנטון בידי גנרל צץ ג׳יונג מינג. 
מתומכי ם׳ שהקים ממשלה בדרום, מושתתת על שרידי הפרלמנט, 
באפריל 1921 הכריז פרלמנט זח על רפובליקה וס׳ נבחר לנשיא. 
אך בקיץ 1922 , כשתיכנן מסע צפונה, פנה צ׳ן נגדו ושוב מצא ם׳ 
מפלט בשנגהאי. 

ס', שהעריץ את כשרונם הארגוני של הקומוניסטים הרוסים. פנה 
לבריה״ם, לקבל כסף. נשק ויועצים, כדי להכניס את צבאו-הוא למע¬ 
רכה. ם׳ רצה שהמפלגה הקומוניסטית הסינית תפעל למענו ולא 
נגדו ושאף להבנה עם הקומאינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי)! 
האידאלים האנטי־אימפריאליסטיים והסוציאליסטיים של בריה״מ 
נראו קרובים לשלו. בשלהי קיץ 1922 החלו סוכני הקוסאינטרן 
ובראשם א. א. יפה (ע״ע) לשאת ולחת עם ם׳ בשנגהאי, והוסכם 
על סיוע מבריה״מ לסין להשיג איחוד ועצמאות מלאה, ובתמורה 
הכיר ם׳ באינטרס המיוחד של בריה״ס במנצ׳וריה ובמונגוליה החי¬ 
צונה. הצלחות תימכיו בשדה המערכה איפשרו לס׳ לשוב לקנטון 
ולהקים ממשלה צבאית בראשותו. גיסו. צ׳יאנג קאי־שק (ע״ע), 
נהיה לראש מטהו ונשלח למוסקווה לדון בתכנית מפורטת לשיתוף 
פעולה. 

בינואר 1924 בינם ס׳ בקנטון את הקונגרס הלאומי הראשון של 
ה״גואלמינדאנג"("תנועת העם"), ובו נתקבלה חוקת המפלגה (שהיו¬ 
עץ הסובייטי בורודין ניסח אותה) והמנהיגות נמסרה לס׳ לכל ימיו. 
בפאניפסט המפלגה נכללו "שלושת העקרונות" של ם׳: לאומיות 
פירושה היה אז אנטי-אימפריאליזם, ועקרון הרווחה הכיל התקפה 
עזה על חלוקה לא-שווה של אדמות, וביקורת על הון פרטי. בסדרת 
הרצאות ניסח ם׳ את הגירסה הסופית של "שלושת העקרונות", 
שהפכו, בהכוונת בורודין, למכשיר בידי המפלגה למשוך איכרים 
ופועלים ולארגנם. 

ם' עסק בחידוש תכניותיו למטע צבאי צפונה, אך מצב בריאותו 
התמיר. לפני שפת מסרטן חתם על "צוואה פוליטית", ובה האיץ 
בחסידיו להשלים את המהפכה בהתאם לעקרונות שהוסברו בכתביו. 
בהודעת פרידה לבריה״מ הביע ס׳ את תקוותו לשיתוף פעולה בין 
שתי הארצות במאבקו עם האימפריאליזם. לאחר מוחו הפך ס׳ לאגדה 
לאומית. ה״גואומינדאנג" המשיך להעריצו כאל והמשטר הקומוניסטי 
מוקירו כגיבור לאומי, למרות מגבלות השקפת־העולם הבורגנית שלו. 
אשתו השניה. סתג ג׳ינג לינג (נו׳ 11192 ), שאותה נשא ב 1914 בלי 
שהתגרש מאשתו הראשונה, נבחרה ב 1959 לסגן נשיא סין העממית. 

צ. ה. שיפריך דימוי "הקפיצה הגדולה" בשחר הלאומנות הסינית 

(קשת׳ ב״ד), תשל״ב; ; 1954 ,. 5 ■פ^מזצ׳/ס/ ?.! 77 .השלת 3 ן . 0 .:ע 

■ 71 * 0 .€ 4 . 5 ,■ 3111161 ? .( 1 .זלז־ 1.6118 . 0 . 5 ; 1959 ,. 5 ,* 10 צ>מל 0£10 . 1 

€11111616 1/16 / 0 11 * £1 1 * 0 1116 41 ." 6 ,ת 1 ־ £1 } 111 ;><•. ., 7 ; 1960 , 77 * 111 * 11 ת( $11 — ( 1847 — 
1922 ).מדינאי איטלקי. נולד בפיזה לאב יהודי ולאם אנגליה 
פרוטסטנטית. וקיבל את דת אמו. הוא למד משפטים. כתב על מצוקת 
איכרי מרכז איטליה וסיציליה וכן עסק בעתונאות. מ 1880 היה חבר 
הפרלמנט. בממשלת קריספי ב 1893 — 1896 היה שר האוצר, ואיזן. 
באמצעי הסבון חמורים, את התקציב. היה פעמיים רה־מ ( 1906 , 
1909/10 ) לתקופות קצרות. ם׳ התנגד לברית ביו איטליה לבין 
אוסטריה־הונגריה וגרמניה. וכשהיה בנובמבר 1914 לשר-החוץ תבע 
מאוסטריה־הונגריה תבלי ארץ נרחבים כאיזור חאלפים והים־האד־ 
ריאטי כתנאי לשמירת הניטרליות של איטליה. אותה שעה ניהל ס' 
פו״מ עם מדינות ה״הסכמה" והן נעתרו לכל דרישותיו הטריטור¬ 
יאליות בתנאי שאיטליה תכריז מלחמה על בעלות בריתה לשעבר. 
באפריל 1915 חתם, ללא ידיעת הפרלמנט, על חוזה לונדון (ע״ע 
איטליה, ענו 753 ) ועל פיו הצטרפה איטליה למדינות ה״הסכמה". 

ס' ורה*מ אורלנדו (ע״ע) ייצגו את איטליה בוועידת השלום 
בפאריס. הם נטשו אותה כשתביעותיהם הטריטוריאליות כלפי יוגו־ 
סלוזיה לא נתמלאו. 

,!״ 611x1 ״(,א . 0 ; 1923 . 5 .״( 11 ־ 011 . 1 * ; 1923 ,. 5 . 5 . 4. 541x111 

. 1926 .. 5 . 3 

סונצ׳ינו, ע״ע שונציגו. 

סוס ( 031131105 11108 !£), או ם ו ס ך מ כ י — בע״ח מבוית ממשפחת 
הסופיים (ע״ע). מבחינה סייסטמסית הוא מין יחיד בתת־ 

הסוג ס׳ ( 11115 (!£) הכולל את כל גזעי הם" לצורותיהם השונות. 
הס• תופס את המקום השני (אחר הכלב [ע״ע]) ביחסיו עם האדם. 
הודות לכושר עבודתו. למסירותו ולחושיו המפותחים נוצרו יחסים 
הדדיים בינו לבין האדם. הסימנים המיוחדים לס• (בניגוד לחמורים 
ולזברות) הם: צבע אחיד (אצל סוסי־בד). אזניים קטנות, זנב משערתי 
לכל ארכו, יבלות על פיסות הרגליים הקדמיות והאחוריות (שרידי 
אצבעות) ופרסות רחבות, תפקיד הפיקה מיוחד לס• ולו בלבד בכל 
היונקים וגם בסוגו: בשעת עמידה עולה הפיקה על הקולית ונאחזת 
מעל שני זיזים בולטים ואין הברד יכולה להתכופף. בצורה וו יכול 
הס• לעמוד כל חייו על רגלי־ בלי להתעייף, וכשהוא מתחיל ללכת 
הפיקה משתחררת בעזרתו של שריר. הם׳ ישן בעמידה (רביצת ס׳ 
היא סימן למחלה, מה שאין כן לגבי החפור, הזברה או הפרד). 

מבנה גופו של הם', דרך תזונתו ואורח חייו מותאמים ביותר 
לחיים בנוף פתוח, מקום שמזונו — עשב — מצוי בשפע. הם׳ נחשב 
כמשוכלל ביונקים. מידת גופו אומטרית (בלו׳, טובה) המאפשרת 
לו תנועה מהירה וממושכת. גופו שלוח, עורו מתוח, שערו קצר 
פרט לשער הרעמה המשמשת להגנה (ר׳ להלן). צווארו ארוך ודק, 
לחוץ משני צדיו. מיתר אלסטי חזק המחובר לזיזים הגביים של 
חוליות־הצוואר מחזיק את ראשו הגדול לפעלה, ובמאמץ מועט יכול 
להוריד את ראשו או להרימו. שרירי עורו מפותחים והוא נוהג להר¬ 
עיד אד. עורו כדי לגרש את החרקים הבטפלים אליו, שרידי בטנו הפכו 
למחתלות גידיות המחזיקות את 
משא־הקרביים הכבר. השכלול הרב 
מצוי ברגליו ובשיניו. עצם־הזרוע 
והקולית מאוזנות כמעט וסמוכות 
למרכז הכובד של הגוף. כן גם שרירי 
הרגליים. עצמות הרגל מעטות (רק 
אצבע אחת), ארוכות ומונעות ע״י 
גידים, ולכו הרגל דקה וקלה, ה¬ 
מפרקים מועטים ומדויקים. אין הם• 

מסוגל להטות כף־רגלו הצדה, לעז־ 

מת זאת, כפיפת הרגל ופשיטתה 
קדימה ואחורה נעשית בדייקנות 


ובמהירות. הרגל מס¬ 
תיימת בפרסה אחת. 
הפרסה קרנית, קשה, 
גמישה, מקיפה את ה¬ 
פרק האחרון של האצ¬ 
בע ומסתיימת מאחור 
בשני קצוות מזוותים. 
הסוליה מכוסה חומר 
קרני רך. שפת-הפרסה 
קשה יותר, משתפשפת 
פחות, ועליה דורך הס• במרוצתו; עי״כ שטח־המגע של הרגל עם 
הקרקע מצומצם והניתוק מהיר. איברי־העיכיל משוכללים. 
השפתיים שריריות, דקות בשוליהן, גמישות ומשתרבבות. מנגנון־ ! 
השיניים מיוחד בשכלולו: 6 החותכות גבוהות, רחבות ובנויות 
בצורת משפך. גומת■ המשפך מרופדת אמיל ומלאה מלט. האפיל ן 
קשה יותר ומשתפשף פחות ולכן השיניים נשארות תמיד חדות והן י 
מסוגלות לחתול את העשב הנתפס בשפתיים. עם הגיל ועם השפשוף 
משתנות פני השן (ר ציור 2 ), וגומת המשפך הולכת וקטנה. לפי זח 
אפשר בנקל להבחין בגיל הם■■ בין החותכות ושיני הלחי קיים 
פיניון. הניבים קטנים כזכר וחסרים בנקבה וכן חסדה המלתעה 
הראשונה, לעומת זאת מפותחות מאוד שאר המלתעות, ופניהן רחבות 
מאלה של הטוחנות. סבנה זה של המלתעות וההותב־ת מיוחד לס" 1 
מבין כל היונקים. המלתעות רחבות יותר והן מרוחקות מציר המפרוק 
ותנועתן הצדה גדולה יותר. ח־ץ משתי שורות הסהרוניס, קיים 
בשיני-הלחי עוד סהרון בשורה שלישית. יחסית לממדי הגוף. שמח 
הלעיסה של הס' גדול מאשר בשאר הפרסתנים. הס׳ אינו מעלה גרה ן 
(ע״ע), הוא מרסק היטב את העשב ומעכלו בצינור העיכול. הרוק 
נפרש בשפע מבלוטות־הרוק שמשקלן 500 ג׳. נפח־הקיבה לא גדול: 
15 — 18 ליטר! לעומת זאת המעיים ארוכים ורחבים, ונפחם הוא , 

יחסית, מהגדולים ביונקים. יותר מאסר במעלי־הגרה. חלל המעי- | 

האטום: 35 ליטר. כל החושים מפותחים. כל שטח הגוף רגיש 
ובמיוחד האף והאזנים. גופיפי־טעם מפוזרים על־פני כל שטח 
הלשון ותחושת הריח בפה קיימת ע״י איבר־יעקובסון (= שקע : 
יוגי עמוק) מפותה. הקשור לעצב הריח. מפותחים מאוד חוש 
השמע — כהגנה בנוף הגלוי, וחוש הראיה — כהתאמה לתנועה ז 
המהירה. 

הס" חיים בעדרים של עשרות ומאות פרטים, שקטים בהתנהגותם, 

אך ערים וזהירים. בשעת סכנה, אמצעי ההגנה של הס׳ הם בעיטה, 
נשיכה או הימלטות. ספני אויב הבא במפתיע מטמין הס׳ את ראשו ן 
בין רגליו הקדמיות ומתגונן ברגליו האחוריות. הס׳ מתגונן מפני 
הזבובים והיתושים העוקצים והמטרידים אותו בהצלפת זנבו העטור 
זיפים ארוכים, בהרעדת עורו, בהנעת אפרכסות אזניו וכיו״ב. 

במשך דורות של אילוף יברירה התפתחו מסוסי־הבר גזעי חס" 
שבימינו. סוסי־הבר הלכו ונכחדו במאות האחרונות. כיום ידועים 
3 תת־מינים של ס׳־בר שהיו נפוצים באזורים הממוזגים באירופה 
ואסיה: ( 1 ) ס׳ ם ר ז׳ ו לס קי ( 11 ! 8151 ׳*י: 1 צזק ס .£) קיים רק 
בערבות מונגוליה ונתגלה ב 1879 . מידתו קטנה. גבהו 1.35 מ׳, 
צבעו חום בהיר. נבדל מגזעי הם" המבויתים ברעמתו הקצרה 
והזקופה. במולדתו כמעט נכחד, נשאר לפליטה בגני חיית. ( 2 ) 
הטרפן ( 8011:11111 .״.£), שהיה נפוץ מאוקראינה עד תורכסטן ופרס. 
מתיאור מ 1769 ידוע שצבעו היה אפור והיה לו פס שחור לאורך 
הגב מערפו עד זנבו. מצחו היה מש־טח וחרטומו קצו לעומת ( 1 ). 
משערים שמוצא דוב גזעי התרבות בימינו מטיפוס זה.( 3 ) ס׳־ד,יערות 
(!״** 110 ! .״ .£) היה קיים ביערות מערב אירופה ומרכזה. מתוך 
ציורים של סוסי־בר שנמצאו במערות בולטים ההבדלים בין סוסי־בר 
לס" מבויתים! הראש משוכבד; הצוואר עבה, הרעמה נמוכה תקופה! 



?צדה הםרסה — סראה מז ■זצר 



צייר 2 . ש• חותכת ש? מום מבוגר : ש! בחחר 
איר,־ ס׳עמא?) ; שן בוזתר רוחב <טיפי 1 ) 





529 


סוס 


530 


הגוף והרגליים קצרים יותר מאשר בגזעים התרבותיים. על ההתפת¬ 
חות הפילוגנטית של הם׳ — ע״ע פוסיים ושם טבלה, עם׳ 539 . 

ש. בודבהיימר, החי בארצות המקרא, ב. 363 . וזשט״ז, ו;.ו,י[ו 1 וי 5 .ס. 0 

, 140771771015 / 0 1071 ) 0 ) €13551$ 3 1 ) 111 > 60/1071 ^ €10551 / 0 1/1165 ) 77771 7110 

: 1 ] 0 :> 00-8 צ 15 ־ו 10 \ . 17,0.8 '-, 111311 ־ 151101 .מ.[ ; 1960 , 1107505 ,. 1 ) 1 ; 1945 

, 0 <״ק! 81 ־. 8 ; 1953 , 0711771015 ^ 1 ! 11:11 ( 41 80111/10571 ,וזצגזזע 143 ..מ - 

) 77011 , 33.50 ־ 01 .? , נ 1 ; 1953 , 1177016 ־ 471 ) 511 ) 00771 1/16 { 0 /{ 47101070 ) 7/1 

- 116071 )? 46 770116 .טג 616 \ 1 ־ 1 .{ ; 1955 , 17 , 5 ) 01 ) 01717711 ^ - 20010£16 ) 4 

, 43101315 4 ) 0077105/1101 { 0 1 ( 1/1 5/01 4 ,־ 2011001 .£ \ 1 ; 1958 , 6 , 1010816 

. 1963 
מ, דו. 

גזעים. מבחינים ב 3 סיפוסים של הם׳: המובגולי. הצפוד 
אירופי והים תיכוני (ור׳ לעיל). הם׳ בן זמננו הנפוץ ביותר הינו 
תוצאה של שילוב גזעים שונים עם הם׳ הערב־. 

מהבחינה הכלכלית אפשר לחלק את הס״ ל 4 קבוצות. הקבוצה 
הראשונה והנפוצה ביותר בימינו כוללת את הם" הקלים עמהם 
נמנה גם הם׳ הערבי, הקטן יחסית ( 140 עד 153 ם״פ). הסביל והמהיר. 
אשר דמו משולב עם דמם של כל הם" המיוחסים בעולם בתקופתנו. 
כל ס־..טהור״ ( 611 זנ 0113 : 111 זס 111 ) הרשום בספרי היוחסיז( 8 ^ 5111115001 ) 
הוא מצאצאיהם של 3 ם״ ערביים שהובאו לאירופה בין 1690 ל 1730 : 
1 ) 111 ־ 1 ־ ;!!■ןיסיז :. 3111,1.11 . ;. 13111 ; 0 ־ 1311 101011111111 >. באמריקה פותח 
גזע מיוחד של ם׳ קל למירוצים בשם "מורגן" מלבד גזעים מקומיים 
שהובאו שמה ע״י הספרדים. 

קבוצה שניה של ם", שעדייו מנוצלת לצרכי עבודה ורכיבה. 

היא של הם" הננסיים (ץ״״ק). שחשיבותם ירדה מאז הוכנסו 
אמצעי תחבורה מכניים למכרות. הידוע ניניהם הוא ה 101111101 ) 8 . 
קבוצה שלישית, הנעלמת ממפת הכלכלה העולמית. היא זו של סוסי־ 
כרכרות. עמהם נמנים ם" מגזע ׳ 111010065 . באמריקה ובאירופה 
ממשיכים כיום לטפח את סוסי־ליפיצה (ב 12 קק 1.1 , על שמו של כפר 
ביוגוסלוייה) ששימשו במשך רודות סוסי כרכרות ורכיבה ממלכתיים 
בקיסרות ההבסבורגית. הקבוצה האחרונה כוללת את הם" הכבדים 
אשר טופחו במיוחד למפרות נשיאת משאור. כבדים,■ המפורסם 
ביניהם הוא ה 0101101011 ? הצרפתי. ם" ענקיים אלה, שמשקלם מגיע 
לטון ומעלה, שימשו במשך דורות להסעת רוכבים משוריינים והיוו 
למעשה כעין "טנק" של יהיב. עד הכנסת הטרקטור לחקלאות 
היו ם" אלה מקור כות-הנשיאה המהיר והחזק ביותר במשק 
האירופי. 

, 110756 7/10 , 5 ץג.>! .{.( 1 ; 1922 , 711/1111071 ^£ ,׳( 1 ז 8$1£ בן$ז 6 ( 1 ., 14.1 
. 1966 ,) 71075 771 ) 651 ) 7/1 , 1030 ־ 301 ) . 8 ; 1953 

ד. א-ם. 

הם׳ בהיסטוריה, במיתולוגיה. ו ב פ ו ל ק ל ו ר. עד 
נמה שידוע מממצאי עצמית ומציורי־מערות. שימש ס׳־הבר לאדם 
הפאלאוליתי רק למאכל, וייתכן ני ביותו ההל סשהוהזק בעדרים 
לאספקת בשר. נראה שמוצא הס" כנדי־הגוף וקרי המזג היה במונ¬ 
גוליה ובמרכז־אסיה, ואילו הם" ה״מיוחסים" ובעלי המרץ התפתחו 
בערבות טוראן. הם׳ הפך מלווה־קבע של' האדם, כבהמת-רכיבה 
וסוחבת-משא, אולי כבר באלף ה 4 לפסה״נ, וביותו אפשר אה נדידת 
עמי מרכז־אפיה בכל התקופות. ממרנז־אסיה נפוץ הם׳ המבוית בהד¬ 
רגה הן למזרח—לסין, הן לדרום— להודו, והן למערב. הפעלת הם׳ 
המהיר אפשרה לאדם לראשונה להתגבר על גורמי המרחב והזמן, 
ובנך נתגלה הם׳ בשמיש יותר לבעליו מאיל־חצפון שקדם לו. המצאת 
הרסן והמתג הגבירה את שליטת הרוכב על סופו, וכך הפך הם׳ 
מלווהו הקבוע של האדם, לאחד מבע״ח החשובים ביותר בתולדות 
האנושות. 

במזה״ת ובמצרים הופיע הם׳ באלף ה 2 לפסה״ג (ר׳ להלן). ובערך 
באותו זמן הביאו אוהו העפים ההודו-אירופיים לאנאטוליה ולאירופה. 
החתים כבר העלו על' הכתב באמצע האלף ה 2 לפסה״ב הוראות 
לטיפול בם" ולאילופם. 



ציור 3 . סיסים. 1 . כוס סרז׳זילכהי ; 2 . טרפז (חצי פרא); 3 . סוס ערבי 
4 . סוס ״טו!זר״ ; £. ססז^־^^י!; 5 ). ם\כ בלגי • 7 . ץש 1 ז.> 1 ) 1 .ז־ז; 8 . פוני 


בתיי הדת שלהעסיס ההודו־אירופיים נודעה לס , חשיבות 
רבה כאחד מסמלי הפוריות. הקרבת הם׳ היתר, אתר הטקסים העיקריים 
בהודו, והטקס הסתיים בהזדווגות סמלית של המלבה עם הקרבן. 
מרכבת אל־השמש נגררה ע״י 7 ם". על הפרסים הקדומים, ועל 
שכניהם בצפון, הסאסאגטים, ידוע כי זבחו ם", וודאי עשו כן נם הבאק־ 
טרים,הםקיתים והפרחים, שהיו כולם רוכבים ומגדלי ם" נודעים. פסל 
קדום מאוד של ס", והציור הקדום ביותר של פרש, נמצאו באיראן. 
כוהני הקלטים ניחשו עתידות ע״פ תנועותיהם ומצהלותיהם של הס" 
שגידלו. אפונה, אלת-הם׳. היתה האלה הקלטית היחידה שהשתלבה 
בפאנתאון הרומי. 

במיתולוגיה ובמסורת היוונית נודע לם׳ מקום נכבד. ■האלה אתנה, 
שלימדה את היוונים לאלף ם", נקראה גם "היפיה", אוהבת-ם׳. דמטר. 
אלת־ד,פריון, תוארה לעתים כבעלת ראש־ס/ פוסידון, אל הים, היה 
גם אל־הס", וגליו היו ס".הוא הפך לס'כשרדף אה המטר, וזו הפכה 
לסוסה. בנם היה הם׳ אריון. הליום. אל-השמש. נסע בפדבנה 
רתומה ל 4 סי, ולו הוקרבו ס" לבנים. באגדות היוונים נזכרים הם׳ 
המעופף פגאסום (תמ־ 1 כרך ח/ עס' 955 ), ם" אוכלי־אדס, סוסי 
אכילס, שאביהם היה רוח-הפערב. זכור גם בוקפאלוס, סוסו של 
אלכסנדר מוקדון, ועוד. בסיפור "הם׳ הטרויאני" נשמר אולי זכר 
טקס שבלל ם׳-עץ סמלי (תט׳: ברך י״ה, ענה 918 ). מרוצי־ם" 
שולבו עוד במועד קדום מאוד במשחקים האולימפיים. שמות אישים 
ושמות גאוגרפיים יוונים שבללו את הפלה .,היפום" (ס? היו שכיחים 
בעולם התרבות של היוונים (וגם בא״י ידוע היישוב היפום היא 



531 


סיס 


532 


סוסיתא [ע״ע]). רמות הקנטאורים, יצורים סיחיים. חצים אדם וחצים 
ס׳, מנציחה אולי את פגישתם הראשונה של ילידי יוון הקדימו.. 
שלא ידעי עדיין את הס , . עם פולשים רכובים. אלפי שנים אח״כ 
חשבו גם האצסקים את הספרדים הרכובים שפלשו למכסיקו ליצורים 
על־סבעיים, חצים בני־אדם וחצים חיה לא־ידועה. 

ברומא נערכו מרוצי־ס" לכבוד האל מארס. ולו הוקרב אחד הס" 
המנצחים במסגרת טקס פוריות. גם מרכבת אל־השמש הרומי. סול, 
נגררה ע״י 4 ס". כבר בתקופת הרפובליקה נודע לבעלי הס", .,הפ¬ 
רשים", משקל מדיני, כלכלי וצבאי רב. הדואר הקיסרי, שאיחד 
את האימפריה, פעל באמצעות ם". לס׳ נודעה חשיבות הן בצבא 
והן בתהלוכות הניצחון. הקיסר קאליגולה מינה את סוסו האהוב 
לכהן. 

גם במיתולוגיה הגרמנית נזכר הס׳, ולאל אודין היה ס׳, סליפניר, 
בעל 8 רגליים, שדהר בשמים, ביבשה ובים. הוואלקירלת, מעין 
אלות־קרב. היו רכובות על ם" לבנים. לזיגפריר היה הס׳ גראני. 
שהובילו דרו להבות. גם הגרמנים הקריבו ס" לאליליהם. בפולקלור 
רבו סיפורים על "הציידים הפראיים" שרכבו בשמים בסערה. הנגיסס 
והורסה, הכובשים האנגלו־סאכסונים של בריטניה במאה ה 5 . שניהם 
נקראו בשמות שמשמעותם ם'. 

לעומת כל אלה היה יחסם של עסי ה ס ז ר ח אל הס׳ בד״ב ענייני, 
ונראה שלא חדר לפאנתיאון שלהם כיוון שהופיע באיזור רק אחרי 
התגבשות המיתולוגיה המקומית. במסופוטמיה שידת הס׳ את בעלי- 
השררה במלחמה ובציד, כפי שלומדים, במיוחד מתבליטים אשוריים, 
ובתקופות קדומות נהגו לקברו יחד עם אדוניו הסת. לראשונה נרתם 
למרכבת־קרב, ורק מאוחר יותר שימש לפרשים. בא״י נמצאו קברים 
מתקופת החיקסוס בהם נקברו ס״ ובעליהם (תמ׳ו כרד ר עמ׳ 251 ). 
במשק האזרחי הפד הס' לגורם רק בתקופות מאוחרות. גם במצרים 
שימש הס' למלחמה ולציד, אן לא זכה להאלהה, דוגמת בע״ח אחרים. 
באשר לסי ביהדות, ד׳ להלן, עמ׳ 534 . 

ביה״ב הפכו הס" לגורם בתולדות אירופה כיוון ששימשו 
את הפולשים האסייתים, החונים, ההונגרים, המונגולים, הטאטארים 
(תמ׳: כדר י״ג, עמי 572 ) בהסתערויותיהם. הס׳ הקנה להם ניידות, 
מהירות וכושר לחימה. באורח פרדוכסלי, אנשי דרום־מערב אסיה 
שידעו לפתה את הגזע האציל והמובחר ביותר, לא למדו להפיק ממנו 
את התועלת המירבית ואף לא שכללו את האביזרים הדרושים לאי- 
לופו ולניצולו. באירופה פיתחו את המתג (ר׳ להלן, רכיבה) השבור 
והכפול שבאמצעותו ניחן לאלף את הם׳ ביתר יעילות. 

ביבשת איריפה גופא היה המשטר הפאודלי בנוי על מציאות 
הס/ ובהעדר ס" לא היה מתפתח מעמד האבירים שהטביע חותמו 
על כל יה״ב. הס׳ הפך מרכיב חיוני במבנה ההברה האירופית, הן 
במלחמה והן בעת שלום. שכן הלכה ורבתה חשיבותו כאמצעי קשר 
ותעבורה, בחקלאות ובלחימה. תרמו להתפתחות זו כמה שיפורים טכ¬ 
ניים באביזרי הרכיבה שחלו מראשית יה״ב ואילך. השימוש בפירזול 
— שמקורו בפרס הקדומה, והוא שמר על וגלי הם׳ מרקבון באזורים 
לחים — הלך והתרחב; ד,משורת (ארכוף 1 קנוומט!) הובאה מאסיה 
לאירופה (בערך בסאה ה 8 ) ואיפשרה לרוכב ישיבה יציבה. אז החל 
גם ייצור אוכפים כבדים. שני אביזרים אלה שימשו את הפרש 
המשוריין, ואיפשרו לו להטיל את כל כובד משקלו ומשקל סוסו, 
אל מאחורי הרומח. וכד הפכו את הסתערויות האבירים לגורם מכריע 
בקרבות. רתמת-החזה (גגסז״גל), שהובאה גם היא מאסיה (במאה 
ה 9 ) הגבירה את כישר-הגרירה של הס׳ בלא להחניקו, והדבר הגדיל 
את שמישותו בכלכלה בעתות שלום. 

גם בעולם ה א ס ל א ם נודעה חשיבות רבה לס׳, והגזע "הערבי" 

הפך, גם באירופה, לשם־דבר ביופיו, חיותו ומהירותו. למחמד היתה 
סוסה. בעלת פני אשד" היא "אל בוראק" ("ברק") עליה רכב במסעו 
הלילי לירושלים. (ע״ע אסלאם, עם׳ 985 , ושם תמ׳). בספרות ובפול¬ 


קלור הערביים מופיעים ם" לר־ב• ומעטים המשוררים והסופרים שלא 
התייחסו לס" ביצירותיהם. העניין בם' מקורו עוד בתקופה הקדם־ 
אסלאמית. והלך וגדל בשל התפקיד שמילא הס׳ בכיבושי דת־מחמד 
ובמלחמותיהם הפנימיות של הערבים. לוחמת פרשים (עז 1 ג׳י 3 מו ע״ע 
פרשים) מילאה תפקיד מכריע בהתגוננות כוחות האסלאם בתקופת 
מסעי-הצלב (ע״ע), שהם עצמם לא היו ניתנים לביצוע ללא השימוש 
בם", שחקני ניידות ומחץ לאביר המשוריין. נצחונם הסופי של 
המיסלמים נתאפשר במידה רבה, ע״י הפרשים הסלג׳וקים הקלים, 
אשר, כמוהם בפרחים אלף שנה לפני־כן, היו רוכבים־קשתים, שחי- 
ציהם, אף שלא הדרו בעד שריונו של האויב הצלבני, הפילו את סוסו 
וכך הכריעו אותו. מסעות הממלוכים, וכיבושי התורכים אחריהם, 
מהמאה 15 ואילך, (שנשתרעו ממרכז אסיה עד למרכז אירופה), 
התבססו על ניצול הס׳ כאמצעי-לחימה, וזנבות־ס" אף שימשו לתור¬ 
כים כסמלי-קרב (תם': כרך י״א. עס׳ 940 ). 

לאמריקה הובא הס׳ במאה ה 16 . ובצפון היבשת אומץ ע״י 
האינדיאנים כבהמת־רכיבה וחולל מהפכה בכל אורח חייהם. מאוחר 
ייתר איפשר הס׳ את גידול הבקר בדר,בי אמריקה הצפונית והדרומית, 
והבוקרים הרכובים ( 5 ׳\ 0 נ 4 !זסם; 105 {ט! 831 ) היו לדמויות חשובות 
בפולקלור המקומי. 

גם ב ע ת ה ח ד ש ה. ועד היום. נשארו קשורות בס׳ כל מיני אמו¬ 
נות עממיות. בחלקו עתיקות מאוד, שמקורן בחשיבות הדתית של בע״ח 
זה בימי־קדם. גם כיום עדייו נחשב הס׳ לסמל הפיריות, ועד לאחרונה 
נהגו להאכילו את האלומה האחרונה שנקצרה, בסגולה ליבול טוב 
בעתיד. כן מאמינים כי הס׳ מוכשר להבחין ברוחות הנעלמים מעיני 
האדם■ ולכן אין לדרבן ס׳ המסרב לפתע להתקדם בדרכו. הוא גם 
מגרש מזיקים ומגן מפני פגעי-טבע, ובגרמניה נהגו מימים קרומים 
מאוד לקבוע ראש־ס׳ בגג הבית. הופעת ם׳ לבן בחלום נחשבת סימן 
טוב; ם׳ חום או שחור מבשר רעות. גם ברפואה הכפרית מ-פיעים 
ס". ונשתמרו סיפורים בדבר ס" כמאהבי נשים. אצל עמים רבים, 
באירופה ומחוצה לה, התפתחו ריקודים המחקים תנועות ם". ללא 
ספק היתד, לריקודים אלה בראשיתם משמעות מאגית, וברומניה 
עדייו משמש. כביכול, ריקוד־ם" לריפוי מחלות. 

פרסת־ס׳ עדיין נחשבת במקומות רבים כמביאה מזל וסגולה נגד 
מזיקים. המנהג של אכילת בשר-ס' עדיין נשתמר בקרב עממי מרכז- 
אסיה, בעיקר הנוודים, ויש שמבינים משקה משכר מחלב ס׳ ("קו- 
מיס"). באירופה נאכל הס׳ בדי׳ב רק ע״י דלת־העם או בשעת חירום, 
אע״פ שבשרו טוב למאכל. כיום נמכר בשר-ם" במרכז אירופה 
ובמערבה (במיוחד בצרפת) רק באטליזים מיוחדים. בנצרות נחשבים 
הקדושים גאורגיוס ומארטינום, בפטרוני הס". המתוארים בד״כ 
בפרשים. 

בגבור המיכון (בו משמש "בוח־ם׳" כמודד) בחקלאות. בתח¬ 
בורה ובמלחמה בעת החדשה, ירדה חשיבות הס" בשטחים אלה, 
אך עדייו ניכר מקומם בספורט. ובעיקר בסרוצים המהווים חלק 
חשוב ביותר בבידור בעולם המערבי. הרכיבה, ואחזקת "אורווה" 
לסוסי־ציד ומרוץ, מסמלות עד היום את מעמד העשירים (וחשו׳ 
להלן). 

יפי-גופ- וחן תנועותיו של הם׳ שימשו אתגר לאמנות מתקופות 
קדם־היסטודיות וער היום. אמני מצרים ואשזר הרבו לתאר את הם׳ 
בתנועתו והוא שימש נושא שכיח גם בסין הקדומה. באמנות היוונית 
נתפרסמו אפריזי הס" בפארתנון באתונה, יצירות פידיאס ותלמידיו. 
מתקופת רומא ידוע במיוחד פסלו של מארקוס אנטוניוס הרוכב. 4 
דמויות הס" המפורסמות בכנסיית סאן מארקו בוונציה מוצאן מתקר 
פת רומא או אפילו יוון. מפסלי הם" מתקופת הרנסאנס מפורסמים 
במיוחך אלה של דונאטלו בפאדובה ושל ורוקיו (ע״ע) בוונציה. 
בין האסנים הרבים שציירו ם" היו רידד, פיזאנלו, אוצ׳לו, וכן 
ולאסקס. בדורות האחרונים נתפרסמו בציור ם" ז׳ייקו (ע״ע), וקאנ־ 


533 


319 


534 


דינסקי. בארצית האנגלו־סכסיות פעלו ציירים שהתמחו בציורי ם". 
שהבליטו את אצילותו של בע״ח זה ואת הצירוף של העדינות ושל 
הכוח שבו. כיום אין כמעט עיר גדולה בעולם המערבי שאיז בה 
פסלים ואנדרסות בהם מהווים ם" מרכיב אמנ״תי חשוב. גם בהראל־ 
דיקה מופיעים ם" בשלטי פרים ואישים (ר׳ תמי: כרך י״ז. עם׳ 
320 ). 

בישראל השתמרו רמויות הס" (מתקופת ביזאנטיון) שבביהב״ב 
בבית־אלפא. ליד ירושלים היה כפר ערבי בשם בית־סוסיז. 
על שימוש הם" במלחמה, ע״ע פרשים. 

166 1/806/5 0 66116 46 16101 }:) 10 , 14/111618%6 , 65 ) 061 '.< 4165 6 ־ 171 ( 61 ? £6 
. 5 8 ,־ 1923 , 1105611:61116 69.?16/0$5 <111x1 ?\ ,־ו 111£6 ז!>מו 11 . 11 ; 1932 ,!€%׳> 

. 0 . 6 ; 1947 , 109-56 ] 1/16 [ס ^ 800 7/16 ,(. 611 ) 22618111 ) 1 ' י 1 - < 65,0 ז \ 

21/ 046/91 1116 191 ע 880111 110956 5116 [ס 1116 ; 565 ־ 09 ]! < 1 ז 0 *קניוו 5 

.£ . 14 ; 1951 ,{/ 111550 /ס 768/5 7111111011 170/14 8914 711/011%^ 81x1$ 
6/4 }¥ 85 ( 1 ,־ 1480031 ; 1956 , 15101/6 ( 1 ' 1 48916 0961/81 '; 1 , 06061115 116 

, 6 ) 111 ^ 1 .* 7 . 0 ; 1956 , 2611 / 111510/15616 / 11/16 /} 914 ) 1 / 116 ) 111510/15 -. 0 ־ £1 191 
• 18 ,) 04011556 . 11 ; 1962 , £0 11811 € 181 ) 80 1 ) 8/1 { 7611191010% 746416681 
, ¥8985 ; 1518/91 / 0 86418 { 40 )(' 16 /¥ 7716 ; 1964 , 99109146 ) 41 96/8/15 )^ €0/1 
19110 11046 { 7116 , 730110111011 . 191 : 1965 , 787 — 784 , 11 ,.[>£ ׳ 1011 < 
— 339 , 6/945016991 ( [ 0 7.1/9%40/91 781191 16 / 7 ,ז 6 עץ 3 ז? .[ ; 1971 , £ 11/0196 

. 1972 , 344 
מ. ו. - פ, ם. 

רכיבה על ס" כבר היתד. קיימת בימים קדומים ויש חוקרים 
הסבורים שהחלה בזמנים קדם־היסטוריים; בידנו ידיעות על ס" 
מאולפים שהיו במצרים באמצע האלף השני לפסה״ב. עד למאה 
ה 16 לסה״ב שימש הס׳ כאמצעי תחבורה ולחמה ורק אז התחילה 
להתפתח אומנות הרכיבה, בתחילה כאמצעי שעשוע של האצילים, 
ובעקבותיו התפתחו מרוצי הס". 

במרבית ארצות אירופה קמו בת״ס לרכיבה, שדגלו באסכולות 
שונות — החשובות ביניהן: הספרדית, הצרפתית והאיסלקית. 

מרכז האסכולה הספרדית היום בווינה. ובה המוסד המפורסם 
ביותר בעולם לאילוף סוסי־רכיבה ( 0111110 .- 011 ( 1 :> 011 !נח 3 ג 51 ). שיסה 
הרהיבה הספרדית מצטיינת בדייקנות מירבית של תנועות הס׳, ע״פ 
דרישות הרוכב. האסכולה האיטלקית !שאין לה מרכז הדרכה יחיד) 
והאסכולה הצרפתית (שמרכזה בבית-הססר הצבאי בסומיר (״ 8311011 
— מתח ־ - 11 ״, 1-1 )- 431110 (]) מצטיינות בפיתות שיטות אילוף הדורשות 
הסתגלות מוחלטת של הרוכב לתנועות חם׳. 

למן יה״ב המוקדמים נתקיימו מירוצי-ם" באנגליה ובארצות 
אירופה האחרות, עם ירידת חשיבותו של הס' כגורם תחבורתי וצבאי 
הועבר הדגש לפיתוח שיטות הרהיבה האמנותיה־ספורטיווית והושגו 
השגים נכבדים בתחום זה. ב 1949 היה שיא הקפיצות לגובה 2.45 מ׳. 
ב 1951 קפץ רוכב, זו הפעם הראשונה, מעל תעלת־מים ברוחב של 8.30 
מ׳. הודות לשיפור מתמיד של גזעי סוסי־המרוץ ושיטות רכיבה 
מתאימות, מגיעה מהירותו של הס׳ בדהירה ל 65 קמ׳־ש. 

אביזרי-רכיבה שוכללו במקביל לפיתוח אמנות הרכיבה 
(ר׳ ציור להלן). ה א כף פותח ע״י הסינים דודות רבים לפסה״ג, 
אך לא תשתנה בצורתו היסודית ער ידי״ב המאוחרים. בתקופת 
הרנסאנס פותח האוכף לנשים, בעל שתי רכובות (משוורות) 
מצדו השמאל' של הם׳ שמאפשרות, בסיוע משענת מיוחדת, רכיבה 
ברגלים בלתי־מפושקות. האוכף המודרני פותח לראשונה באיטליה 
ושוכלל באנגליה ובצרפת. בתחילת המאה ה 20 פותת אוכף הקפיצות 
והותאמה לו שיטת רכיבה מיוהדת. האוכף בנוי משלד עץ, עטוף 
במושב מרופד עור, ומוצמד לגב הם , בעזרת חנק מהודק על בטן 
הם׳. למניעת שפשוף עורו של חס׳ עיי האוכף'נוהגים להניח בין 
האוכף לגב הס׳ ברית. משני צדי האוכף תלויות רצועות 
המשורת, שהן חגורות עור הנושאות את תרכובות, ברצועות 
המשוורת נקובים חורים המאפשרים לרוכב להתאים את אידך חרכו- 
בות לנוחותו. נוהגים לרנוב ברכובות ארוכות לשם אילוף הס׳ 


ומסעות בשדה. ברכובות 
בינוניות קופצים מעל מכ¬ 
שולים וברכובות קצרות 
מאוד רוכבים במרוצים 
במסלולים שטוחים. 

הרומאים, שהיו הראשו¬ 
נים שהשתמשו בדנובה. 
אך ניצלו אותה רק כדי 
להקל על הרוכב את עליי¬ 
תו על תם׳. הערבים פיתחו 
רכובה עבה ומרובעת, ש¬ 
בד, האיצו בס׳. בארצות 
המערב השתמשו, לעומת זאת בדרבן, עשוי ברזל בצורות שונות, 
המוצמד לעקב נעלו (או מגפו) של הרוכב ברצועות-עור. הס׳ 



ציור 4 . רחמה, : 


מונהג ע״י הרוכב בלחיצות ירכיים וע״י משיכת הרסן בידיים. 
הרסו קשור ברצועות־עור למתג. שהוא מוט פלדה קצר בעל 
צורות ומשקל שונים, הס־נח בתוך פי הס׳ מעל הלשון ונשען נשקע 
שבין השיניים התחתונות, המתג עוזר לווסת את תנועת הם׳ ועצירתו 
ע״י לחיצה על הלחיים והורדת ראש ■הם׳ כלפי מטה: או כמנוף 
המותח שרשרת, העוברת מתחה לסנטר הם׳. לחץ השרשרת על 
הסנטר גורם להרמת ראשו של הם׳ ולעצירתו המיידית. הרסן קשור 
למתג בשתי טבעות פלדת שנמצאות בקצות המתג. המתג מוחזק 
בתוך פי הס' ע״י רצועות הראש (מס״קת״יסזס), וע״ע מרוץ, 
388/9 : פרשים. תמ־: כרך ד׳, עס׳ 155/6 : ר, עט׳ 198 : י״א, עמ ׳ 
791 ! י״ד, עם׳ 24/5 , 647/8 ; י״ז, עט׳ 888 . 


הס׳ (והפרש) נזכרים במקרא עשרות פעמים, לרכיבה ולמ¬ 
שיכת מרכבות, בעיקר בהקשר עם מלתמות ולראשונה בקשר עם 
מצרים. הנחשבת במקרא במקור הם״ (ברא׳ מז, יז; מם, ט! מל״א 
י, בה). רבים תיאורי הם׳ ותכונותיו (ירמ׳ ח, טז: איוב לט, יח-בה). 
אפשר ש״ססתי" (שה״ש א. ט) מציינת שם עצם קיבוצי. בהיות 
מצרים מקור הס", ובאשר נצטוו ישראל לא לשוב לשם, נצטווה 
המלך "ולא ירבה לו סוסים" (רב׳ יו, טז). אד שלטה נכשל נובר 
(סל״א ה, ו: י, כח־כט), ובן מלכים אחרים -- והנביאים -הוכיחום 
(מל״ב בג, יא: ישע׳ ב, ז: הושע יד, ד). נזכרים ם" ממשו (ד׳ 
רר״ק לירמ׳ ה, ח) ומתוגרמה (יחד מ, ■יד). העדר ם" (ומרכבות) 
בישראל — וייתכן שמפאת אפיו ההררי של ישיבם לא גידלו ם" 
(השד עמוס, ו, יב) — קודם שלמה, הקנה עליונות צבאית לכנעני 
יושב העמק (יהד יז, יח: שופ׳ ד, ג), ואף כשנפלו כידי ישראל ס" 
ומרכנית נשלל לא ניצלום לצרכיהם (יחו׳ יא, ו). הם׳ נזכר תבוסות 
בחזונות זכריה (ע״ע: ״אורוות שלמה״ — ר׳ תמי, כרך ו׳, עט׳ 
275 ). 

ה ז " ל ייחלו לס׳ תכונות עיקריות: אוהב זנות ומלחמה, רוחו גסה, 
מואס בשינה (ותשו׳ סוכה כ״ 1 ,ע״ב). אוכל חרבה ומוציא קמעה. ויש 
אומרים אף מבקש להרוג בעליו במלחמה (פס' קי״ג, ע״ב). במתג ורסן 
הוא עבד נאמן לאדוניו (ר׳ ברה׳ נ״ו, ע״ב: סב׳ צ״ג, ע״א). חכמים 
גזרו איסור על רכיבה על ם׳ בשבת "שמא יחתוך זמורה" (ר׳ מגילת 
תענית פ״ו) אך הצדוקים, ישו ותלסידיו, ואלישע בו אבויה (ע״ע) 
זלזלו בגלוי באיסיר זה (קה״ר פ״ז). המנהג לכתוב ספרי ייחום לס" 
נובר בירר (שבת ה׳, ג׳). לפי הז״ל הסן הוא ם׳ ממין נקבה (בלים 
ח', ה׳: תע' כ״ג, ע״א). ורכש (אם , ח, י) — ם' מהיר (כת , נ״ה, 
ע״ב). נזכרים גם כלי הם׳, ושימושי למרוצים (כלים כ״ג, ב , ) ולציד 
(שבת צ״ד, ע״א). התקנת "צפרני" הס׳ הותרה בחוה״ט (מדק י', 
ע״א). חם׳ נזכר במשלים שונים (כת׳ נ״ה, ע״ב: הג׳ ט׳, ע״ב: 
0 נ׳ צ״ת, ע״א). 


יע. או. 



535 


סופח ■ - סיסטוסוד 


536 


סוסה, ע״ע שושן. 

סוסה (גם ם ו זה), ג׳ון פ־ליס — 5011111 ח! !!ת? חו 101 — 
( 1854 — 1932 ), מלחין ומנצח תזמורות־בלי-נשיפח אמריקני, 

בן למשפחה גרמנית-פורטוגלית. למד נגינה בכינור ובכלי-נשיפה 
ומ 1867 — תאוריה והלחנה. ם׳ ניגן בתזמורות רבות. בין היתר 
גם תחת שרביטו של אופנבך (ע״ע); רן ניצח על התזמורת 
של היל־הים האמריקני בשנים 1880/92 , ובשנת 1892 ייסד את 
תזמורת בלי-הנשיפה שנקראה על שמו, ושהופיעה הרבה באמריקה 
הצפונית ובאירופה. ב 1910/11 ערבה סיור־הופעות סביב העולם. 
ם' הלחין כ 50 שירים. 10 אופרטות וב 30 יצירות נלייות שונות, 
אולם עיקר פרסומו נובע משירי-חלנת הרבים (קרוב ל 100 ) שהלחץ. 

ביניהם; 1311115 ־ 1 .- 05X1 ־ 01 ־ 1 , 11101 ־ 511 3011 5 ־ $131 , 051 ? ¥355108100 ( 

503 ט* 5 ; 0 ז 0 \. ואחרים. נלי־נגינה מיוחד נבנה באה״ב על-פי 
הוראותיו ונקרא ..סוזפון" (ע״ע נגינה, כלי־, טבלה). 

סוסון־ים ( 115 ( 1-1100003101 ), סוג דגי־גרם, המשוכלל ביותר והע¬ 
שיר במינים בכל משפחתו וסדרתו (ע״ע אבובונאים (כרי־ 
מילואים])! תפוצתו כל־עולמית. ארכו 5 — 6 0 ׳׳מ; במינים הגדולים 
— נמה עשרות ם״מ. הגוף מוארך, מכוסה לוחיות גרמיות. וסנפידיו 
קטנים — כמו בכל ה¬ 
משפחה. הראש נפיף ב¬ 
זווית של • 90 , ומזכיר 
בצורתו סוס של שחמט. 

הזנב חסד סנפיר ומאתו. 

תכונות אלו של הראש 
והזנב מיוחדות לו בין 
כל הדגים. קוצים ודב- 
לולים בילטים מעורו ו¬ 
מעלימים איתו בין הצמ¬ 
תים, שביניהם הוא שונן. 

סנפיד־הגב מפותח ומש¬ 
מש את סה״י בשהייתו 
הזקופה. החרטום צינורי 
וארוך. ושואב את היצורים הזעירים (תולעים, סרטנים וביו״ב) מעל 
פני הצמחים. גם ברבייתו הוא משוכלל מיתר בני סדרתו! ביס־ 
הדגירה של הזכר קיים וקבוע תמיר, והדאגה לצאצאים מוטלת על 
הזכר (ע״ע זואוסוציולוגיה. עמ׳ 673 ). אחרי חיזורים אחדים, מת¬ 
חברים שני בני־הווג, במינים אחדים ע״י ליפותי־זנב, והנקבה מפרי¬ 
שה את הביצים לכיס־הדגירה של הזכר. בכיס זה מתפתחות בליטות 
הדומות לאלה שברחם היונקים. בליטות אלה עשירות בצינורות־דם. 
והן מספקית לביצים חמצן ומזון. מספר הביצים—מעשרות עד מאות 
לפי גודל המין. הדגירה נמשכת עד חדשיים, והצעירים הבוקעים 
דומים להזרים. חייהם קצרים; 2-1 שנים. בסוג קרוב ל 100 מינים, 
אחדים — במי חופי הארץ. 

סוג הדומה לו בצורתו הוא סוסון־האצה ( 05111:5 צ״נ־ 101 ק 110 ץל?), 
המשופע בדבלולים !בציציות הנמשכים מגופו ומשווים לו 
דמיון לאצזת, שביניהן הוא שוכן(מקרה של מימיקדי [וע״ע הסואה, 
עמי 867/9 ]). אורו גופו כ 15 ס״ם. בסוג זה אפשר לראות את דרך־ 
התפתחותו של כיס־הדגירה בסה״י: הביצים מוטלות בסדק, הנמצא 
בזנבו של הזכר: גידולי-עור, המתפתחים משני צדי חסדק, מתחברים 
ומהווים כיס לביצים. 

מ. דו. 

סוסטופול (, 1 \נ 0110 ־דטב 3 ס 0 ), עיר נמל מבוצרת ובסיס צי באו־ 
בלאסט (מחוז) קרים (ע״ע) של הרפובליקה האוקראינית 
בבריה״ס. 229,000 תועד ( 1970 ), שוכנת בחוף הדרומי של מפרץ 0 ', 
בדרום־מערב הצי־האי קרים. המפרץ, שארכו נ 8 ק״מ ועמקו כ 20 מ , , 


מוגן מסערות וחפשי מקרח, ונחשב למעגן הטוב ביותר בים השחור. 
בשל כך הוא משמש מאז 1784 כבסים עיקרי של הצי הרוסי. 

ם׳ קשורה עם פנים־רוסיה במס״ב ראשית, ולידה שדה־תעופה. 
עיקר קיומה על בסים הצי ומספנותיו הגדולות והמשוכללות, אך יש 
בה גם תעשיה קלה ודיג. בעיר טכניון ומכון אוקיאנוגרפי. מפורסם 
המוזיאון המוקדש להגנת העיר במלחמת קרים ובמלה״ע זז (ר׳ 
להלן). לאחר ההרס שנגרם לעיר בתקופות המצור של 1855 ו 1942 
נבנתה מחדש. בסביביתיה יותר מ 200,000 קברים של אנשים שמתו 
בהגנתה. 

ם׳ היא יורשתה של העיר היוונית כרסונסוס־הראקליאה (מהמאה 
ה 6 לפסה״נ) ששרידיה נשתמרו כ 3 ק;׳מ ממערב לה. מהמאה ה 16 
התקיים בעיר היישוב הטאטארי אכטיאר. ב 1783 סופח האיזור ל¬ 
רוסיה ונוסדה העיר הנוכחית שהפנה לבסיס הצארים בים השחור. 
העיר. נמלה וביצוריה היו יעד עיקרי לפעולות בעלות-הנרית, 
בריטניה, צרפת. תורכיה וסרדיניה, במלחמת קרים (ע״ע). מצור 
בעלות־הברית על ס' החל באוקטובר 1854 ונמשך כ 11 חודש, בעק¬ 
בות כשלון הכיתות התוקפים להבקיע את ביצירי העיר, שתוכננו 
בתושיה רבה ע״י א. א. טוטלבן (ע״ע). הפגזות כבדות מאוד שחזרו 
ונשנו לא הביאו להכרעה, וגם הקרבות שהתנהלו במבואותיה (אלמה, 
באלאקלאווה ואינקרמן) לא השפיעו על גורל העיר. סבלותיהם 
של צרים ונצורים נאחד היו לשם רבר. רק משנכבש ע״י הצרפתים 
בסערה מעוז ״מאלאקוף״ החיוני. ( 8.9.1855 ) החליט המפקד תריסי, 
מ. ד. גורצ׳קוב (ע״ע) לפנות את העיר לאחר פיצוץ שארית 
המתקנים שניתרו שלמים. בשלהי המאה ה 19 (בשנות ה 80 ) שוב 
היתה העיר למבצר ולבסיס ימי. 

הפגזת ם׳ ב 29.10.1914 ע״י אניות גרמניות בשירות תורכיה 
הביאה להכרזת מלחמה של רוסיה (ואח״ב גם של בריטניה וצרפת) 
נגד הקיסרות העוחמאנית. ב 1916 הופצצה העיר ע״י צפלין גרמני. 
ובמאי 1918 נתפשה זמנית ע״י הצבא הגרמני. לאחר נסיגתו שימשה 
ם׳ מרכז ומאחז אחרון (עד ספטמבר 1920 ) של המפקד ה״לבן" 
פ.נ. ורנגל (ע״ע). את״ב נעשתה ס׳ שוב בסיס ימי מבוצר, הפעם 
של בריר,"מ. 

במלה״עחהיתה ם׳ כקוץ ממאיר בצדו של הצבא הגרמני המתקדם, 
ועיכבה כוחות ניכרים שנאלצו להטיל עליה מצור במשך 8 חדשים 
מ 15.11.1941 . ביצורי העיר נכתשו ע״י תותחי המצור הכבדים ביותר 
שהופעלו מעולם, ביניהם אהד בקוטר של 800 מ״מ. שמשקלו היה 
1,345 טון. אך העיר נכנעה רק ב 2.7.1942 , משנהרסה לגמרי. עמידתה 
איפשרח לצבא־ת הרוסיים בחזית הדרום להתארגן מהדש. ס׳ חזרה 
לידי הרוסים ב 9.5.1944 . כיום היא נמל עיקרי לצי הרוסי הפועל 
בים השחור ובים התיכון. 

יהודים, בעיקר מגליציה, התיישבו בס' תיכף לאחר סיפוחה 
לרוסיה (ע״ע קרים, יהודים). הם עסקו במסחר ובמלאכה ובספקים 
לצי. דבר ב 1825 פגע קשה בקהילה. ב 1829 נאסרה על היהודים — 
פרס למשרתים בצבא — הישיבה בס׳, מסיבות בטחוניות. והס נצטוו 
לעזבה תוך שנתיים. הוראה זו לא הלה על הקראים. למרות הש¬ 
תדלויות שונות בוצע הגירוש ב 1835 . במלחמת קרים ( 1854/5 ) נפלו 
כ 500 חיילים יהודים בהגנה על ם'. ב 1859 הורשו יהודים מסוימים 
(סוחרים רשומים, משרתיהם ופקידיהם ובעלי מלאכה) לד,תיישב 
בס׳. והוקלה הישיבה "הארעית" בעיר. כתוצאה נתחדש היישוב 
היהודי בם׳ במחצית השניה של המאה ה 19 . ב 1874 נפתח בעיר 
״בית-תפילה לחיילים״ וב 1884 הושלם ביכ״ג. היהודים מילאו תפקיד 
חשוב בסחר־החוץ שעבד דרך הנמל, בעיקר בתבואה. ב 1897 נמנו 
בס׳ 3,900 יהודים ( 7.5% מהאוכלוסיה). מהם כ 70 משפחית מיהודי 
קדים (דוברי טטרית), וב 830 קראים. במהומות 1905 נהרגו כמה 
יהודים. ב 1907 הוחל בגירוש יהודים ממקומות שונים בעיר, וב 1910 
ירד מספרם ל 3,650 . עם מהפכת 1917 בוסלו כל ההגבלות, ופליטים 



537 


סוסטופול — סוסייס 


538 


נהרו אליה מהאזורים שנפגעו בפרעות 1918 — 1921 . נ 1926 הגיע 
מספרם ל 5,200 ( 7% ). אחר כיבוש העיר בידי הגרםנים ב 1942 פונו 
היהודים, שהשתתפו בהגנתה, ואלה שנשארו. מקצתם הצטרפו לפר¬ 
טיזנים ומקצתם נרצחו. וע״ע קראים. 

פ, פ. - י. ם. 

סוסיה, אתר חרב בדרום הר-תברו! (,הדרום״ בפי חז״ל). 4 ק״מ 
דרומית ליוטה ובאמצע הדרך בין אשתמוע (ע״ע) למעון 
וכרמל, ובו שרידי ישוב יהודי שהתקיים מתקופת המשנה עד המאה 
ה 10 : אחד מב 70 ישובים מאותה תקופה, שנתגלו באיזור בסקר 
ארכאולוגי, בעקבות מלחמת ששת היפים. ביהכ״נ, המבנה המרכזי 
בס׳, זוהה ע״י ל. א. מאיר וא. רייפנברג בשנות ה 30 , ומ 1971 
נחפר ושוקם בפיקוחם של ש. גוטמן, ז. ייבין וא. נצר. המבנה הוא 
מטיפוס בית-כנסת (ע״ע, עמ ׳ 631 ) רחבי. שלושת פתחיו המעוטרים 



הפסיפס — ארוז קודש ומנזרנת — ש 5 פני הביסה המשנית בביחכ״נ ׳על סוסיה 
(קמ״ט ארכאולוגיה; צי?.ים: ד. דרים) 


והאכסדרה (נארתקס) שלפניהם, המעוטרת ב 4 עמודים, נמצאים 
בחזיתו המזרחית הצרה. חזיתו הרחבה סונה צפונה. לירושלים. ואל 
מרכזה נסמכה הבימה, מצופה שיש ומעוטרת בסורג-שיש, שאליה 
עלו במדרגות; ארון־הקודש, שניצב עליה, חיה, כנראה, משוקע בקיר. 
מזרחה לה היחד. בימה נוספת — חידוש בממצאי בתהכ״נ — כנראה 
לקריאת התורה. לאורד הקירות (פרט לקיר המזרחי). עד הביסה, 
היו 3 טורי־ספסלים זה מעל זה. מעבר לקירו הדרומי של אולם־ 
התפילה ( 16x9 מ , ) היה אגף צר וארוך. ביהכ״ג והאכסדרה מרוצפים 
בפסיפסים של דגמים גאומטריים, ציורי חי וצומח, וסמלים יהודיים 
מקובלים: ארון־קודש, מנורות. שופר, לולב ואתרוג. בתחלה היה 
בפסיפס גם גלגל-המזלות. ביחכ״נ היה בן 2 קומות, ונתגלה חלק 
מגרם־המעלוח. ממזרחו, ולמטה ממנו, היתח חצר־כניסה קטורה, מרו¬ 
צפת ומוקפת סטווים, ובה בור־מים ובור להחסנה. נמצאו 4 כתובות, 
2 בעברית ו 2 בארמית. משובצות בפסיפסים. באחת נזכר תאריך: 
״ארבעת אלפי[ם]... שנברח(!) העול|ם|״ — השימוש הקדום ביותר, 
כנראה, במנין הבריאה (ע״עספירה). סיגנונה של אחת מן הכתובות 
(בת 6 שורות) שונה מהרגיל בלשון חז״ל (ואף המאוחרת) בתארי- 
הכבוד המרובים שבה. שכדוגמתם ידועים לנו רק מתקופת הגאונים. 
ביהכ״נ נוסד, כנראה. בראשית המאה ה 5 ושימש, כנראה, עד המאה 
ח 10 . בתקופת הפעלתו חלו בו שינויים אחדים. לאחר שנחרב, הוקם 
מסגד בדרומה של החצר. 

ש. גוטמן— ז. ייביץ — א, נצר. חפירת בית־הכנסת בחורבת ם׳ 
(קדמוניות, ה/ 2 ), תשל״ב. י 5 ,, 

סוסיים (:־״ 1,1 ..!.ק), משפחת פרסתנים, בסדרת מפריטי-פרסה 
(ע״ע), הכוללת כיום סוג יחיד — הסוס (ס׳) — [י""!)!!]. 

סוג זה מתחלק ל 5 תת־סוגים ול 6 מינים: זברה (ע״ע)! חמור 



1 1 
ציור 1 . השוואה נ• 1 !לנו?וז שג סוש פוהיגי — אאוה״בום ( 11 
וכיז הסיס (צ) 


(ע״ע), לכל אחד מאלה — 2 תת־סוגים; סוס (ע״ע). לזה — תת־ 
סוג אחד, הכולל את ס׳-הבית. הסימנים האפייניים למשפחה מציינים 
ביום אח הסוג ס/ ועליהם ע׳ ערכו. 

מוצא הס׳. הס׳ עבר שינויים רבים מהופעתו בתקופות 
הגאולוגיות הקדומות עד ימינו: בגדלו! בהתרחבות הפנים 
(חלק הראש שלמטה מהעיניים) ובהתארכותם! בהגדלת משטח 
השיניים ובד,הארכות הצוואר והגפיים. — התסתחותו הפילו־ 
גנטית ידועה יותר מבכל שאר החוליתנים ונתגלו כל צורות המאו¬ 
בנים מהדרגה הפרימיטיוויח עד ימינו. נזזח 1 זפ 11 ! 000 זץ 11 (כולל 
5 טי 1 ק £0111 ), שהופיע באאוקן התחתון באמריקה הצפונית ובאירופה, 
מציין את הדרגה הפרימיטיווית ביותר. מידותיו היו כשל שועל; 
פניו וצווארו קצרים! גבו קמור! ארובת־העין פתוחה מאחור. כל 
שיניו קיימות ופעילות! הסיניון קצר, הטוחנות נמוכות ומגובששות 
ומתחילות להיעשות סהרוניות! המלתעות קטנות וחלת־גבשושיות. 
דורך־אצבעות! ברגל הקדמית — 4 אצבעות, ברגל האחורית — 
3 ושרידים של אצבעות 1 ו 5 . המוח הגדול והמוח הקטן היו קטנים 



ציור 2 . רתפתחות הגפיים באבות הסוס: מיסיז — הגוי הלןדמית; סשסאל — 
האחורית; 1 . אא ; ףי 8 וש ; 2 . צייאו־יפ־ס ; 3 . פריקהיפוס ; 4 . סום 


וחלקים, ואילו המוח האמצעי לא היה מכוסה ע״י המוח הגדול. שוכן־ 
יערות וניזון מנצרים ועלים רכים. הופעת 115 ג 1 ק 0111 ז 0 באאוקן האמ¬ 
צעי מסמנת את המשך התפתחות הס׳ באמריקה. בסוג זה גדול רחבן 
של הטוחנות מארכן, והמלתעה הז\ 1 מקבלת צורת טוחנת; ב־ 1 ו 1 ק£ 
115 קק 1 ח, מהאאוקן העליון, נעשות הטוחנות סהרוניות, והמלתעה 
ה 111 מקבלת גם היא צורת טוחנת. הפיסה ה 111 גדולה הרבה מיתר 
חפיסות ושרידי האצבעית 1 ו 5 נעלמים! , 11 נ!נ 1 וו 1 ״:.:; 1 \., פהאולי־ 
גוקן התחתון, גדול יותר במידותיו. בחותכות כבר ניכרת ראשית 
התהוותה של צורת משפך, והמלתעות שוות בגדלן לטוחנות. במוח 
הגדול כבר קיימים 
קפלים. ב -? 110111 < 
5 טנן׳ מחאוליגוקן 
האמצעי, המלתעות 
כבר גדולות מרטו* 
חגות. ב-ע 0111 ץ 161 לן 
118 (!, מחמייאוקן — 
הפנים ארוכים, או־ 
נוודהמצח גדולות, 
וארובת־העין סגד 



אאוהיו״ו<ז וזריקהיפוס סו ם 

ציור 3 . התפתחות הסוח כאבות הפיה 





539 


סדסיים .. סוסיר, דה 


540 


1 

•׳*גוד־קו. די: 4133 ו: 

? 01711/1 י.*י 8 < 



/ 

'י. 

׳" 


ן/<•; 

׳- 

:#י*■ £ 
' 4 ס;;-?** 

ק 

\/ך \ 

—! , 

41 

\/\ 

.ו/ 

׳ 


11 י 
ץ 1 

ודורי: 11 \ 

יז 

\_ 

\\ ) 1 ^ 

ז 

1 \ו 
1 _ 

יי* 


/ ו 1 יוו 1 קי§זה \ 

$£נ\ 

9 י ץ 



תמי־\ 

4 * 1 רויס 0 | 

■׳ 


ציור 4 . התפתחות פיליכנמייז של .הבוס 


רה. במוח קיימים קפלים גם במוח־הקטך. החותכות העליונות הן בצו¬ 
רת משפד, ומרופדות בשכבה דקה של מלט. השוקית מחוברת לשוקה, 
והאצבעות הצדדיות קצרות ודקות. בפליאוקן הופיע חסוז 3 יויו! 1 ־ 1 ׳ 
שהיה בעל תפוצה רחבה: אמריקה הצפונית, אירופה, אסיה ואפרי־ 
קד" מבנה גופו היה קל והוא היטיב לרוץ; גדלו כשל סיח קטן. 
בפליאוקן התחתון הופיע א 11 יןי 1 !ו{ 0 נ 1 ?׳ שהיה נפוץ באמריקה הצפו¬ 
נית■ שיניו כבר דומות לשל: שיני־הלחי גבוהות, והמלתעה 
ה 111 היא הרחבה בכל שיני־הלחי; המלט מתפשט בכל קפלי השיניים. 
הפנים ארוכים; המוח הגדול מכסה בחלקו את המוח הקטו׳ ואונות־ 
המצח מכסות את רוב אונות־הריח (וע״ע מיח, עם׳ 936 ). הדריכה 
על אצבע אחת בלבד, ה 3 , והאצבעות הצדדיות הן מאחוריה. ממנו 
התפתח הסוג גטט^? 1 , שהתפשט מאמריקה לאסיה ולאפריקה, ושם 
נמשכה התפתחותו, בשעה שנעלם מאמריקה. ור׳ טבלה. 
ביבל׳ י•־ ע״ע סוס. 

מ. דו. 

סוס~ים ( 5 טזר. 1 מ 05 ז 013011115 ^ 0 ), יונק. מין יחיד במשפחת סוסי* 
ים ( 13€ :>וח£< 101 > 0 ), השייכת לסדרת טורפי־ים (ע״ע טורפים, 

עט׳ 549/548 ). אחד הגדולים בסדרה. בכמה סימנים קרוב לאריות־ 
הים (ע״ע); אורד הזכר עד 3.5 מ׳, משקלו עד 1,250 ק״ג וצבעו 
אפור־חום. הנקבה קטנה מהזכר ב הגוף משוכבד, העור עירום 


סיסי־ים. מימין: בוגר: משסאל: צעיר, שניביו העליונים עדיין לא התפתה* 


וקשה, עביו עד 5 ס״מ. עובי השומן המרפד את העור מגיע עד 15 
0 ״מ והוא משמש כהגנה מפני הקור. סה״י חסר אפרכסות־אזניים 5 
אפייניים לו הניבים הגדולים, שארכם עד 1 מ'. ומשקל כל אחד — 
עד 5 ק״ג. גידולם מתמיד (מקדה יחיד בטורפים). החותכות נושרות 
כבוגר. ורק המלתעות קיימות. הניבים והמלתעות משמשים להגנה 
וגס לאיסוף המזון. כ 400 זיפים קשים וארוכים עומרים את שפתו 
העליונה ומשמשים למישוש ולסינון־המזון מן הבוץ. רגליו הקד¬ 
מיות משמשות לשתיה. והאחוריות — מתכופפות קדימה. וכד הוא 
מסוגל לנוע בהן על היבשה. מהירות שהייתו — עד 24 ק״מ לשעה. 
חושי השמע והריה חלשים, אך ראייתו סובה. וכן מפותה בו חוש־ 
המישוש. הוא משמיע קולות רמים יותר מכל בני סדדתו. שוכן על 
יד חופים סלעיים, צולל לאיסוף מזון עד עומק של 100 ם׳. אינו 
טורף בע״ח גדולים (חלל קיבתו קטן: 4 — 5 ליטר), וניזון מבע׳יח 
קטנים (רכיכות, סרטנים, קיפודי־ים), שהוא אוספם מן הבוץ. סה״י 
הוא פוליגמי וחי בעדרים ( 100 פרסים נעדר). ההריון 11 — 12 חדשים; 
ההנקה עד שנתיים; ההמלטה — לכל היותר פעם בשנתיים. הנקבות 
מגיעות לבגרות מינית בגיל 4 — 5 שנים, הזכרים — בגיל 7 שנים. 
אורך־החיים עד 40 שנה. תפוצת סה״י מסביב לציר הצפוני: סיביר, 
גרנלנד. צפון־קנדה ואלסקה. מעריכים, שקיימים היום כ 50.000 
פרטים, אר מספרם הולך ופיחת, משום שדבייתם איטית. הם ניצו¬ 
דים נשל הניבים, המשמשים לחפצי־נוי, ובשל פרוותם ובשרם. 
האסקימואים (ע״ע, עמ ׳ 68 ) משתמשיב בכל חלקי גופם. 

0 . דו. 

סוסיר, דה (פזטמטנ$ 16 >), משפחת מלומדים שוויציים. מבניה: 

( 1 ) א( ר ם ב נ ד י ק ט דה ם׳ — . 8 16 > 101 [> 6 ח£מ 140,306 — 

( 1740 , ז׳נווה — 1799 , שם), פיסיקאי. גאולוג ובוטנאי. תלמידו של 
ש. בונה (ע״ע), שהקנה לו אהבה למדעי־הטבע. ם׳ היה מראשוני 
חוקרי האלפים (ע״ע). וספריו על מסעותיו שם ( 5105 ת 13 > 3805 עסזל 
305 ( 41 [ 1 —ז\ 1 , 1779 — 1796 !) נחשבים לחיבוריו החשובים ביותר. 
התעניינותו באלפים הביאה אותו לתגליותיו בבוטניקה (ע״ע. עם' 
746 ) ובפטרולוגיה, והוא נחשב לפטרולוג הנסיוני הראשון ולאחד 
ממייסדי מדע חגאולוגיה (ע״ע, ענו 91 ). כפיסיקאי המציא את 
האלקטרומטר (ע״ע חשמל, עמי 175 ; חשמליים, מכשירים. עם' 
228 ). 0 ׳ התעניין בהשפעת תנאי מזג־האוויר והקרינה על מבנה 
האלפים וצמחייתם. לשם כך המציא שורת מנשירים. החשובה 
בהמצאותיו היא היגרומטר השערה (ע״ע). ביו שאר המצאותיו — 
אקסינומטר (מודד השפעת הקרינה על תהליכים כימיים). מד-רוח, 
ציאנומטד ומד־שקיפות (להשוואת צנע-השמים וצלילות-האוויר 
בגבהים שונים). 

( 2 ) נ י ק ו ל ה תאודור דה ם׳—. 5 16 > 6 זס 1 > 160 ר 1001351 ־.יי — 

( 1767 , ז׳נווה — 1845 , שם). בנו של( 1 ). כימאי וחוקר טבע. הצטרף אל 
אביו בהרבה ממסעות המחקר שלו ועזר לו בעבודתו. ב 1802 התמנה 
פרופסור לפינרלוגיה וגאולוגיד. באוניברסיטת ז׳נווה. מחקריו הרא¬ 
שונים עסקו בפיסיקה והוא מדד את צפיפות האוויר בגבהים שונים. 
נ 1795 התחיל להתעניין בכימיה אורגנית ובעיקר ביישום שיטותיה 
לחקר הפיסיולוגיה של הצמח• ס , היה חלוץ הפיסיולוגיה הנסיונית 
של צמחים. בתחום זה עסק בעיקר בנשימה (ע״ע צמח: בוטניקה, 
עמי 746 : אינגנהאוס, יו) ובפוטוסינתזה: את תוצאות מחקריו אלה 
סיכם ב 1804 בספרו: ח 0 חי:]: 0 ; 0 ז > 13 >ט 5 05 טו> 1 וח 1 ו 01 01165 ז 00116 ) 1 
(,מחקרים כימיים על הצומח"), שנו קבע את היחס הכמותי ביו 
נשיפת הצמח לפוטוסינחזה (ע״ע ביוכימיה, עמי 310 ). כן חקר את 
קליטת המינראלים ע״י הצמחים (ע״ע דשנים, עמי 236 ). ס' חקר 
גם את מבנה הנהלים ואתרים גפריתיים וכן את הפיכת העמילן 
לחומר סוכרי. ם׳ היה חבר החברה המלכותית בלונדון והבר חוץ 
של ה 3:100 ־ 1 ? 16 > זטז 1 ז 5 ת 1 . מ. 

( 3 ) פ ך ך י נ ו דה ם׳ — . 5 16 > 61 מ 3 מ 11 >! 6 ? — ( 1857 . ז׳נווה — 






541 


סוסיר, דה — סופוקלס 


542 


1913 , שם)׳ נינו של ( 1 ), בלשן, מייסד תאוריה בלשנית שרוותה 
במשך דורות. הוא היה מתלמידי ה״מדקדקים הצעירים" (ע״ע בלש¬ 
נות, עמ׳ 969 ) לסקין, בדוגמן(ע׳ ערכיהם), בראונה(:€תג 1 ג 81 )ואוםטהוף 
( 0££ ו 1 !צ 0 ) באוניברסיטת לייפציג ( 1876 — 1879 ). התמחה בבלשנות 
הודדאירופית השוואתית, ועוד לפני תום לימודיו פרסם ( 1879 ) את 
החשוב במחקריו. 11£5 שץ 0 ע 1£5 > 1111£ ו 11 ־ 1 נן 6 בתש 51 ץל ש 1 ז $11 0 ז 1 סות 1£ \ 1 
צ 110 ת 00 ( 10£ ט£׳ 010 ת 1 5 שט^מ 510 ש 0131151 ("מסה על המערכת המקורית 
של התנועות בלשונות ההידו־אירופיות"). בזכות יישום שיטת־ניתוח 
כעין־אלגבראית יצר ס׳ בחיבור זה את תורת הפוגמות ה״גרוניות" 
בתחום הלשונית הה־דו־אירופיות (ע״ע הדז־אירופיות, לשונות, עמ׳ 
577/8 ). עבודת־הדוקטור שלו עוסקת בתחביר של ההודית העתיקה. 
מ 1880 עד 1891 הורה ב 5 ש 01 ט 1 ,נ 51 ש 1 ט 3 ^£ 5 ש 01 ש 11 ^ 31 ־ 1 ק ש 1 ס £0 בפא" 
ריס, תחילה גותית וגרמנית־עילית עתיקה, ולאחר־מכן "דקדוק משווה" 
(יורשו במשרה היה מיה [ע״ע])• באותן שנים היה ס׳ פעיל בעיקר 
בחברה הבלשנית של פאריס, וסיכומי ההרצאות המרובות שהשמיע 
בה, בפרט בתחום הבלשנות ההודו־אירופית, כונסו, יחד עם עבודות 
אחרות ב 05 ט^ 111£ ! 501£ 1103110115 ג 1 טק 0105 8.000011 ("אוסף הפרסו¬ 
מים המדעיים״ [ 1922 ]) שלו. מ 1892 עד מותו כיהן כפרופסור לבל־ 
שנות באוניברסיטת־ז׳נווה, ושם הבליט את הצדדים המתודיים בני¬ 
תוח הבלשני, ויצר לראשונה שיטת-עבודה מדויקת של "בלשנות 
כללית" (מונח שהתבסס במדע, למעשה, הודות לס׳). הרצאותיו על 
בלשנות כללית פורסמו אחרי מותו ע״י כמה מתלמידיו (אנשי 
"האסכולה הבלשנית של ז׳נווה") ע״פ רשימותיהם משיעוריו 
31£ ־נ£ח 8£ 11£ ן.> 1 ן 18 ט 8 ח 11 ש[) $זו 1 <> 0 (״קורם לבלשנות כללית״, 1916 , 
תורגם ללשונות רבות). מתוך רצון להציג בדיוק מירבי את משנתו 
של ס׳ הוציאה אונ׳ ז׳נווה מהד׳ ביקרתית של ה" קור ס" (העורך; 
43010 * 10 > .!׳, שהוסיף נספה [ 1972 ])■ עיקרי משנתו (והשר 
בלשנות. עמ׳ 970 ואילך) הם בראיית הלשון, במצב שבו היא מצויה 
מדי פעם (^ 8 מ 613011013 ), בתוך מערכת ( £016 ו 89$ ) מלוכדת, שכל 
חלקיה כרוכים זה בזה, ובהבדלת "מצב" כזה מההשתלשלוח ההיס¬ 
טורית של חלקי־לשוו ממערכות שונות בנות זמנים שונים, וכן 
בראיית הלשון כמבגנוין בעל פונקציה, שחיא — במהותה — הבעת 
תכני העולם שמחוצה לה. וע״ע סטרוקטורליזם. 

; 1966 , 109 — 87 , 11 , 1513 * 1 ^ 1471 { 0 0717 - 0113 ? ,(.(ז 6 ) 010 * $€1 .ב! , ! 

. 1968 , 501/017 16 30715 7011316 ) 1 ) 6 * 3171 16 * 07 -צ. ; 0^. 011X1111 

ח. ר. 



סוסיתא (ביוד :׳״זייל!׳)׳ עיר הלניסטית בקדמת הננרת; דע■ מיי 1 ־ 1 
נקראה "אנטיוכיה ע״י היפוס". העיר נכבשה ע״י אלכסנדר 
ינאי (ע״ע); פומפיוס צירפה לערי הדקפולים (ע״ע) ולנציבות 
סוריה. אוגוסטוס העניקה להורדוס, ולאחר מות הורדוס הוחזרה 
לסוריה. בזמן המלחמה ברומי נרצחו יהודי ס' ע'׳ שכניהם (מלה״י ב׳, 
י״ח, הי). יהודי ס׳ נזכרים בין מגיני טרינאה (שם. סוף ספר ג׳). 
ם׳ וטבריה עמדו בהתחרות מסחרית מתמדת (ירר שבי׳ ח/ ג׳; 
איכ״ר א׳, ס׳). ס׳ נזכרת "כעיר שרובה גויים" (ירד כת׳ ב/ ד) 
ופטורה מן המעשרות (ירו׳ שבי' ר, א׳); אעפ״כ לא נחשבה על 
"ארץ העמים". מפני שהיא מן "העיירות המובלעות בארץ" (תובפ׳ 
אהלות י״ה. ד׳). בתקופה 
הביזאנטית שימשה מקום 
מושב הבישוף. ס׳ מזוהר, 

עם קלעת אל־הצן — חר¬ 
בות על הר מעל לעין־גב. 

במקום נמצאה אמת־מים 
המובילה עד מעייו קנא־ 

טיר. נחשפו שרידי קתד¬ 
רלה ו 3 כנסיות מהתקופה 

מבט א? הר סוסיתא סכיווז עין־גב 
(למכת מעתונווו הממשלתית) הביזאנטית, 


סוסנוביץ (פול׳ :מ 1 ׳\ו 0 ת 5 ס 8 ), עיר בדרום פולניה במחוז קאטו־ 
ניצה (־:>;׳״ 0 ״ג 8 ), השייכת לאגד הערים נאיזור זה. 

00 ( 1433 תוש׳ ( 1967 ). שוכנת על יובל קטן של הנהו ויסלה (ע״ע). 
ס' היא מרכז תעשייתי חשוב, ויש בה תעשיית ברזל ופלדה, מפעלים 
לייצור מכונות, תעשיה כימית, ובתח״ר לטכסטיל ולעיבוד זכוכית. 
צומת מס״ב חשוב. 

ב 1890 ישבו בס׳ 2.600 יהודים ( 30% מהאוכלוסיה), שהת¬ 
פרנסו על החרושת המקומית. הפועלים היהודים לקחו תיק במרד 
1905 — 1906 ו 30 מהם הוגלו לפנים רוסיה. ב 1921 הגיע מספר היהו¬ 
דים ל 13,646 ( 16% ). בשנות ה 20 המוקדמות התארגנה תנועת 
פועלים יהודית של הבונד ופועלי־ציון. בשל יעילית ארגון הפועלים 
היהודי יכלו בעלי המכרות היהודים לעמוד בתחרות עם הקונצרנים 
הגדולים. נשנות ה 30 התפתה היישוב היהודי ומספר הנפשות עלה 
מ 20,800 ( 1931 ) ל 28,000 ( 1939 [ 22% ]). רבים הגיעו לס׳ ממחוז 
קלץ. החיים הקהילתיים "תפתחו. נוסף על ביה״ח היהודי קמו אז 
מוסתת חדשים: בת״ס עממיים ותיכונים, מוסדות צדקה, איגודי 
סוחרים, תעשיינים ואומנים. עם כיבוש העיר ע״י הצבא הגרמני 
ב 1939 נרצחו יהודים רבים ואחרים נשלחו לעבודות כפ-ה. ביהכ״נ 
הועלה באש, והוקמו ״יודנרט״ ומשטרד, יהודית. ב 1942 הוקם בעיר 
גטו ו 11,500 יהודים נשלחו לאושוויץ ב 3 קבוצות. ב 10 במארס 
חוסל הגטו ותושביו נשלחו לאושוויץ. 1,000 יהודים שנותרו נרצחו 
בדצמבר 1943 . בשנים 1942 — 1943 ארגנו תנועות הנוער מהתרת 
יהודית. לאחר המלחמה התיישבו בם׳ כ 700 יהודים. נ 1964 ישבו 
בד, ונבנדזין (ע״ע) הסמוכה 185 יהודים. 

י. צוקרמו-ס, בסוק (עוינים). ספר מלחמות הגיסאות (מפתח, 
בערכו). תשי״ד; ח. וירניק־שלזינגד, עדות אחת (ילקוט מורשת, א׳), 
השכ״ד, ס. ש. גשורי, לקורות העיר ס׳ והפביבה. תשכ״ט; 

. 1946 , $0371074/60 /* 101 /^ 2 ' 10710 ^ 20 , 1 ש £11110 ת־ 1 ש.), $2 .£ . 1 < 

סוסקץ, זליג ארגן ( 1873 , צוחבאש וקרים] — 1954 . חל- 
אביב), אגרונום ועסקו ציוני. הוסמך לאגרובום בברלין 
והוכתר בתואר דוקטור באוניבסיטת רוסטוק. ב 1896 עלה לא״י, 
ופעל באגרונום, מטעם חובבי־ציון, בבאר־טוביה, חדרה וגן-שמואל. 
יחד עם א. אהרנסון (ע״ע), הקים בארץ תחנה להדרכה חקלאית. 
ב 1903 השתתף במשלחת לבדיקת אפשרויות ההתיישבות באל-עריש 
(ע״ע א״י, עם׳ 523/4 ). ב 1906 — 1915 שימש יועץ חקלאי למושבות 
הגרמניות במערב-אפריקה. ב 1918 ניהל את מחלקח-ההתיישבות של 
קק״ל, שישבה אז בהאג. ב 1923 חזר לאיי ופעל לכינון משקים איג־ 
טנסיוויים ביחידות קטנות ( 25 דונמים), בעיקר בשטמי־החוף. ב 1926 
הצטרף למפלגה הרוויזיוניסטית, וכיהן כנציגה בוועד המשלחות 
היהודיות ליד חבר-הלאומים בז׳נווה. ב 1933 שב לא״י והיד. ממייסדי 
בהריה ;ע״ע א״י, עם' 832 ). ב 1945 הקים תחנה נסיונית לחקלאות 
היררופונית (ע״ע הידרופוניקה, עמי 127 ). — ממחקריו: 6 ע £1111 זמ 1 
־ח:>וז] 010 :>יו ״ 010 11,6 ״. 11 ס 311 י\! 11 ט 0 (׳,עיבוד איבמנסיווי והת¬ 
י¬ישבות צפופה״), 1926 . 

א. ליבזר, א. אזזרונכון(מפתח, בערכו), חשכ״ם. 
סופורלס — - 7% ״״,),,גג — ( 496 — 406 לפפה״ג), השני בזמן, 
אחר איסנילוס ולפני אוריפידס (ע , ערכיהם), משלושת 
משורריה הגדולים של הטראגדיה היוונית. ס' נולד בקולונוס שבקר¬ 
בת אתונה. כבנו של סופילוס. שהיה יצרן־נשק אמיד. קיבל חינוך 
מעולה, טופח הן בגופו והן ברוחו וזנה למיזוגם של .,היפה" ו״הטוב" 
(זר, האידיאל היווני של ה ס&סןט״וסגס:•, שילוב תבונות המתבטא 
גם בפסליו: ר׳ תם' וע״ע הלניזם, עמ׳ 650 ). היה אהוד על 
כל רואיו, ומצליח בדרכיו. כבן 15 הופיע בפורט על נבל במקהלה 
לכבוד הנצחון בסאלאמיס. כבן 28 זכה בפרס ראשון על טראגדיד, 
שהציג, זבל יצירותיו לאחר־מנן זכו בפרסים ראשון ושני; שלישי 
לא היה מעולם. 



543 


סופויןלם — סדפידז 


544 


ס' חי בתקופת גדולתה של 
אתונה, היד, מקורב לאנשי־השם 
שבדורו וזכה לכבוד בחיים הצי¬ 
בוריים. הוא מילא תפקידים 
מדיניים חשובים למדי, בגון 
סטראטגוס (..מצביא"). כל , חבר 
הוועד של 10 אנשים. שבידיהם 
היתד, הנהגת המדינה. ב 443/2 
נבחר לתפקיד הלנוטאנזיאם, ה¬ 
גזבר הראשי של ברית־העמים 
האתונאית. זקנתו לא ביישה את 
צעירותו, וכוח־יצירתו לא תש. 

כל חייו עבדו באתונה ושם מת. 

בנו אייפלן ונכוו ם׳ פנו גם הם 
לחיבור טדאגדיות; לאחר מותו 
כיבדוהו כ״הרוס" (,.גיבור"). 

ם׳ חיבר 123 טראגריזת, שמהן ידועות בשמותיהן 114 . נשתמר 
רק מבחר כתביו, שקובץ כבר בתקופה העתיקה. המכיל ד טראגדיות 
(לפי פדרן הכרונולוגי המשוער: איאם [ע״ע], אנטיגוני, בנות טרא־ 
כיס (על סוף ימיו של חרקלס], אוידיפום [ע״ע! המלה אלקטרו, 
ןע״ען, פילוקטטס ומתקופת'מלהמת-טרויה). אוידיפוס בקולמוס). 
מחזה־סאטיר שלו, "הגששים" (על מעשי האל הרמס [ע״ען בנעו¬ 
ריו). נמצא על פאפירוס באובסירינכוס (ע״ע). גם מחזותיו שאבדו, 
עסקו בגיבורים מן המיתולוגיה, כגון הדמיוני ומלאגרוס(ע׳ ערכיהם). 

מחזור הטראגדיוח החשוב של ס', שרשמו ניכר עד ימינו, הוא 
המחזור .,התבאני", הסובב על אוידיפויס (א , ) סלד תבאי ובתו 
אנטיגוני. א׳ מוצג ב״א' המלך , (נכתב בין השנים 429 — 420 ) כשליט 
נערץ ובעלה של המלכה יוקאסטי. אד עירו נתונה במגיפה. א׳ נאלץ 
לחקור, בעוון מי ניגפה העיר, ומתבררים לו, צעד אחר צעד, חטאיו 
הנוראים ברצח אביו ובגילוי־עריות, שעשאם בלא־יודעין ושסוטל עליו 
לכפר עליהם, זוהי הדוגמה הקלאסית של "הדראמה ואנאליטית" 
הפותחת קרוב לסיומה של העלילה ומגוללת במערכות הבאית לאט- 
לאט, מה שאירע קודם־לנן ווע״ע אירוניה! טרגדיה, עמי 903 ). 

"אי המלך" נחשב כבר ע״י אריסטו למראגדיה המעולה ביותר 
ביצירות ם׳, לדוגמה ולמופת (ע״ע בקרת. עמי 371 ). המחזה מצטיין 
ביפי־הלשון, בתיאור הנפשות, ובייחוד במבנה הארכיטקטוני של 
העלילה. זהו אחד המחזות שעוררו עניין רב־ביותר, לא בלבד בין 
חובבי התיאטרון וחוקריו בכל הדורות, אלא, כדוגמת "האמלט", גם 
בין חוקרי נבכי־הנפש (ע״ע פסיכואנליזה). 

" אי ב ק ו ל ו ב ו ס " היה המהזה האחרון של ם׳ הזקן והוצג. 
לאחר מותו, ע״י נכדו ם׳ ( 401 ). מקום־העלילה— חירשת בקולמוס, 
כפר־ד,ולדתו של המשורר. א׳ מופיע כאן כהלך זקן, עיוור ומנודה, 
פניו חרושות סבל ואנטיגוני בתו נוהגת בו. ס׳ עיצב את גיבורו 
באהבה רבה. ב״א׳ המלך" תוארה נפילתו של אי ממרומי הצלחתו, 
ואילו כאן — עלייתו ממעמקי הסבל לחסד־אל, בשירים הליריים 
שבדראמה זז הגיע ס׳ לשיא כשרונו הפיוטי. 

המחזה ״אנטיגוני״ (ע״ע, כרך די, עמי 441 ; נכתב בשנת 
422 בערך) מעלה את הסבסוד הטראגי שביו "משפט־האדם" ו״משפט־ 
אלוה״ (וע״ע משפט. עמי 657 ). האדם אויר באדירים בזכות שכלו, 
ואעפ״ב אין הוא נעשה אדון לגורלו שהוא המוות. אנטיגוני היא 
אחת הדמויות היפות בספרות העילם: אשר, עדינה שהקריבה את 
אשרה כדי לשרת את אביה העיוור. מקריבה אח״ב את חייה כדי 
למלא את חובתה כלפי אחיה המת. 

הדראמה הסופוקלאית היא כולה אנושית, ארצית ואינה בנייה 
על התערבותם של כוחות על־טבעיים, על־אנושיים בחיי האדם. 
השקפת עולמו של ם׳ מבוססת על הדעה שתמציתה: הכל צפוי 


והרשות נתונה. פעולותיו של כל אדם הן תולדות תכונותיו הנפשיות, 
והן גוררות אחריהן את תוצאותיהן הטובות והרעות. ס׳ חשב את 
הסבל לגורם בלתי-נפדד מחיי אדם• 

ס׳ היה אמן העלילה, ידע את נפש האדם ושלט שליטה גמורה 
בכליו האמנותיים. ביצירותיו התגשמה התאמה שלמר, בין תוכן 
לצורה. ם׳ הכניס שינויים אחדים לדראמאסורגיד, היוונית, וביניהם 
אחד שהיה בעל חשיבות מרובה: הוא הוסיף שחקן שלישי, דבר 
שאפשר לגוון יותר את העלילה והדו-שיח. חידוש זד, אומץ גס ע״י 
איסבילום (וע״ע טרגדיה. עמי 901 ). 

'הטראגדיות של ם׳ זכו להערכה גם בתקופה החדשה, כגון ע״י 
לסינג וראסין ורישומו לא פג עד היום. כשנמשתד, גופת המשודר 
האנגלי שלי מהים. נמצא בכליו כרך של יצירות סי. על השפעתו 
של סי על איבסו — ע״ע, עמי 597 . גם הופמנסתל (ע״ע, עמי, 910 ) 
חיבר מחזות בהשפעת סי. מחשובי מחקיו נדור האחרון היו זין 
קוקטו (ע״ע). במחזותיו על א׳ ואנמיגוני, וזין אנוי (ע״ע [כרך- 
מילואים]). חאופרה־אוראטוריה של סטרוינסקי (ע״ע), "אי המלך" 
( 1927 ) התבססה על טכסט של קוקטו, שתורגם — כדי ליצור אווירה 
של ריחוק — ללאטינית. השפעה סופוקלאית מורגשת בדראמה "יום 
ולילה" שעיבד יעקב הורוביץ, ע״פ ש■ אנ־סקי, שבה מגולל צדיק 
את מוצאו הנורא שהובילו לאסונו ולאסון קהילתו (הוצגה ב 1948 ; 
"מאסף סופרי ישראל", תשכ״ה—תשכ״ו). 

יצירות סי תורגמו לכל שפות התרבות. 7 הטראגדיות תורגמו 
לעברית בידי ש. דיקמן (א—ב. תשכ״ג). ״א' המלך" — תרגם 
ש. טשרניחובסקי (תר״ץ): ״פילוקטטס״ ו״אנטיגוני" — א. קמינקא 
(״טרגדיות נבחרות״, בי, תש״ח); ״אנטיגונה״ -־ ט. כרמי (תש״ל); 
״איאם״ — ד• אורון (תשכ״ג). מהצגות ם׳ על בימותינו זכורות 
״א׳ המלך״(הבימה״, 1947 ; בתרגום טשרניחובסקי, בבימוי ט. גאתרי, 
עם ח. רובינא וא. מסקין) ו״אנטיגונה" ("התיאטרון העירוני חיפה". 
1965 ; בתרגום ט. כרמי, בבימוי י. מילוא, עם ז. חריפאי בתפקיד 
הראשי). 

א. סיסון. פרקים בספרור. היוונית העתיקה, תשי״א; י. דוד, ס׳: 

אנטינונה, השכ״ד,, : 1936 .. 3 ,׳! ״׳״/״,,;,,״'״ח ו, 1 ׳,!׳,/ד . 1 .זז.׳ 1 ־ 

;'׳ 1947 ,. 5 , 8.611111:11:111 ; 1944 .׳ 3 />?>£ע< 7 מ״ 6 ־,$ ,וחעדסע . 1 \ . 3 > 

- 0011 / 0 15 ? 111110 )י'$י 110 ז 1 עז/ 0711 ס 110/1 ^^ 0 ) 7 1 זש 1 ־! 15 ' 4.0 ? 

.* 1970 , 1 נ '}) 1£6 ו' 71 , £1110 .ק . 0 . 44 : 1968 ,*?■צ/ ;הו/(] 

ג. ש. 

סופח־! ( 51 מ$ס 0 ). בירת בולגריה, הגדולה והחשובה בעריה — 
868,200 תוש׳ ( 1970 ). 

ס׳ שוכנת לגדות הנהר איסקר (יובל הדנובה), באגן הררי פורה 
שגבהו 550 מ׳ מעל פני־הים, במערב הרי הבלקן (ע״ע) ובצומת־ 
תחבורה ראשי במרכז חצי-האי הבלקני. בה מתמקדים כבישים. מם״ב 
וכן פועלים בה 2 שדות־תעופה שאחד מהם בין־לאומי. ם׳ היא 
המרכז המסחרי והתעשייתי הראשי בבולגריה, ובה נמצאים המוס¬ 
דות והארגונים הכלכליים הממלכתיים. תעשיית־המחכת נשענת 
בחלקה על שדה־פחם הסמוך לעיר. נוסף על כד מייצרים בס׳ 
מזונות, טכסטיל, רהיטים, 
כימיקלים, מכשירי חשמל, 
מכונות ומוצרים אחרים 
המהווים כ % מתפוקת ה־ 
תעשיה הבולגרית. 

ם׳ היא מוקד חיי התר¬ 
בות והחינוך של בולגריה 
ומושב האקדמיה הלאימית 
למדעים. ב 2 האוניברסי¬ 
טאות שבעיר למדו ב 1970 
15,500 תלמידים. בעיר גם 
מכונים לטכנולוגיה, בת״ס 



פנפניןלס. פרט של פסל שהוצב נא■ 
תינה בטאה הו׳ 5 פסל.״נ. הסחיאוז 
הלאטרני, רומא (אלינארי) 



545 


סופי." 


-י סרפ-ים 


546 


גבוהים לאמנות ולמוסיקה. תיאטרונים, תזמורות ואופרה. חלקים 
ניכרים של העיר נבנו מחדש בעקבות ההרס שנגרם בסלה״ע 11 
והוקמה קריית הממשלה ורבעי מגורים חדשים. ס׳ תיכננה בדקדקנות 
תוך שילוב הרמוני של שרידים היססוריים. בנייני־ציבור מרשימים, 
רחובות עטופי־ירק, שכונות חדשות ופארקים נרחבים. 

מאז הוכרז על ם׳ כבירח (ר׳ להלן) עסקו הבולגרים בהפיכתה 
מעיירה תורכית נידחת לנרד ייצוגי. העתיקים בבנייני העיר הם 
כנסיית גאודגי הקדוש, מהמאה ה 3/4 , שהוקמה על שרידי סרדיקה 
הדאקית־רומיח. וכנסיית סופיה הקדושה (מהמאה ה 6 ). הגדולה בין 
הכנסיות היא הקתדרלה המרשימה, מרובת־הכיפות, ע״ש אלכסנדר 
נוסקי. שהושלמה ב 1912 . הגדול ביו המסגדים הרבים מהתקופה 
התורכית הוא מסגד ״באשי״ (מהמאה ה 17 ). רבים מבנייני־הציבור. 
הן מימי המלוכה והן מהתקופה האחרונה, הוקמו ע״י רוסים, שהש¬ 
פעתם גם על הארדיכלים המקומיים היתה רבה. ביו המבנים הנא(- 
קלאסיים: ,.סובראניה" (פרלמנט), ארמון המשפטים, הספריה הלאו¬ 
מית. האוניברסיטה, התיאטרון הלאומי והאופרה. הבניה הממשלתית 
שלאחר מלה״ע ח, להוציא את "ארמון המפלגה" בטיגנון הסטאליני 
המצועצע, היא יפה מהמצוי בארצות קומוניסטיות אחרות. היא כול¬ 
לת שיכונים נאים, בתי־סלון, התחנה המרכזית, מתקני־ספורט ומצבה 
לחללי הצבא האדום. המאוסוליאון ע״ש ג. דימיסרוב (ע״ע) ידוע 
בפשטותו המרשימה. העיר מצטיינת בשפע פסלים, ביניהם יצירות 
בורים ש״ץ שהירבה לפעול בם '• ר. בג. — פ. ע 

היסטוריה■ בשלטון רומא פרחה סרדיקח או טרדיקה (ע״ש 
שבט דאקי, הסרדים), ובימי הקיסר דיוקלטינוס (ע״ע) נהיתה 
לבירת הפרובינקיה דאקיה התיכונה. ב 344 נערכה בה ועידת כנסיה 
(ע״ע נצרות). היא היתר, בשלטון הביזאנטים עד שנכבשה, בתחילת 
הסאה ה 9 , בידי הבולגרים. והיתד, מרכז חשוב של הקיסרות הבול¬ 
גרית הראשונה. בשמה הנוכחי נקראה אחרי הקמת הקיסרות השניה 
( 1186 ). ע״ש בנטייתה הגדולה, 

ב 1382 — 1877 היתה ם' בשלטון העות׳מאנים, והם עשאוה לבירת 
הודלאיט של רוסליה ולמרכז אסטרטגי. ב 1877 כבשוה הרוסים, 
וכעבור שנתיים נהיתה ם' לבירת בולגריה החדשה. מאז התפתחה 
ם׳ במהירות. 

יהודים ישבו בס׳ במאות הראשונות לספירה, ומאוחר יותר 
נקראו בשם ״רומאניוטים״ (ע״ע בולגריה, עס׳ 798 ) ; ב 1560 עדיין 
היה מנהגם שולט בס', וביהכ״נ שלהם ("גרג(ס" = יוונים) התקיים 
עד 1898 . בעקבות גירושים מהונגריה ( 1360 , 1526 . 1717 ). מבוואריה 
( 1470 ) ומספרד ( 1492 ) נוסדו בס׳ קהילות, אשכנזית וספרדית, ו 12 
נכבדים ניהלו את ענייניהן, היה להן רב כולל, נוסף לרבני הקהי¬ 
לות. בסאות ה 16 — 18 היתד, ם' מרכז רוחני חשיב, ועם רבניה נמנו: 
מאיר אנג׳ל, יוסף אבן עזרא (ע״ע) וחיים גליפפא, ממתנגדי השב¬ 
תאות (ע״ע) שמצאה לה תומכים רבים בם׳, בעקבות פעולתם של 
נתן העזתי (ע״ע) ושמואל פרימו. בסאה ה 16 היה רוב הקהל ספרדי 



(״פראנקו״). במאה ה 17 
מנתה הקהילה 2,000 
נפש — הגדולה בבול¬ 
גריה. רובם עסקו במ¬ 
לאכה ובמסחר, לרבות 
מסחר בין־לאומי, בעיקר 
בצמר ובעורות. ב 1877 
הגנו יהודי ם׳ על עצמם 
מפני פרעות האספסוף 
בצורה יעילה, והנסיך 
הראשון של 
הפקיד בידיהם את כל 
פעולות כיבוי־חא", בם , גידיהכנסת הסרנו■ נסוסיוז 

— תפקיד אחראי מאוד באותה תקופה. לאחר קונגרס ברלין נתמנו 
שני יהירים לחברי המועצה העירונית. והקהילה שובצה בארגון 
הקונסיסטוריה. ם' שימשה כמקום מושבו של הרב הראשי. שהוכר 
ע״י השלטונות. 

ב 1880 נתפקדו בה 4.146 יהודים. ב 1884 אירעה עלילת דם בם , . 
בשלהי שנות ה 80 החלה לפעול בס׳ תנועת חבת ציון (ע״ע) ועיררה 
עניין בעליה לא״י. ב 1896 וב 1902 נתקבל הרצל בם׳ בכבוד רב. ב 1909 
נחנך ניהכ״נ המרכזי. נין שתי מלה״ע מנתה הקהילה כ 25.000 איש. 
ופעלו בה מרבית המפלגית ותנועות הנוער הציוניות, שהיוו רוב 
בקהילה. התרחבו והסתעפו מוסדות צדקה. חינוך ותרנות, והופיעה 
בה עתונות עניפה. השתלבות המיעוט האשכנזי ברוב הספרדי היתר, 
מופתית. בשנות ה 30 גברה ההסתה האנטישמית, ובמאי 1943 נגזר 
גירוש (למתנות השמדה) על יהודי ם׳, אך בלחץ דעת הקהל בוטל. 
כמה סאות מיהודי ס׳ השתתפו בשורות הפרטיזאנים. עד 1950 עלו 
נ,; 809 מיהודי ס׳ לא״י. כיום נותרו בר, כ 4.000 יהודים. קיים בה 
מרכז של ,.הארגון התרבותי והסוציאלי של יהודי בולגריה" הנתמך 
ע״י הממשלה ומו״ל את השנתון אנאמסמינס^ ופרסומים אחרים. 
וע״ע בולגריה, עם׳ 797 — 802 . 

ש. רוזאניס. דברי ימי ישראל בחוגרמוז, א'—ר, מפתחות, תרס״ד, ■ 

חש״ה, ח. קשלם. קורות יהודי בולגריה. א—ד, חש״ל—תשל״ב 1 

ד. סיפאני, שלשלה הרבנים מעיר סי. 1925 .. - 1111 ״,[ .״,.ל,!,! . 8 

, ןמ׳ן־>ךז׳ 1 >ח< 0 . 11 ; 1925 , 1 .< £41/7 /״? 2 ת) *!סה 0% !ן 
. 1937 .( 3.8.1 * 

י. לו. — ש. ס. 

סופיות, ע״ע דקדוק, עמ׳ 993-991 . 

סופיים ( 0 ג:):> 3 ג 1 //׳/ ז£^ 145 < 101 !ץ 5 5 ^ 1 ^ £71 . 4 י ז 10 ר 1 :) 1 ו>ז׳א . 1 -] 

ק. ח. 

סופיסטים (ו 1 > 1 ז!ו<ן> 10 )>, ביוון הקדומה — כינוי ל״איש חכם" באופן 
כללי, הבקי בענפי החוכמה. במשמעות מקורית זו כונו ם" 

גם "שבעת החכמים", שחיו בסוף המאה ה ד ובמחצית הראשונה של 
הסאה ה 6 לפסה״נ, עמהם נמנו סולון המחוקק האתונאי ותאלם איש 
מילטוס. ממחצית המאה ה 5 ואילך נתייחד כינוי זה בד״כ — אך 
לא באופן בלעדי — לאותם מורים משוססים. שהיו נוסעים מעיר 
לעיר ומלמדים, תמורת תשלום, את חכמת החיים המעשיים לצעירים 
עשירים, שראו עצמם מועמדים להנהגת מדינותיהם וקיוו להצליח 
נזירה המדינית. תורת-הנאום, הרטוריקה, היתד, המקצוע העיקרי 
שלימדו, לפי שמדע זה דרוש היה יותר מכל למי ששאף להגיע 
לשלטון ולהחזיק בו, בייחוד באותם משטרים דמוקראטיים של יוון, 
שהפקידו את ההכרעות והמינויים למשרית ציבוריות נידי אסיפות־ 
העם. 

אולם הם״ לא רצו — ולמעשה לא נהגו — לצמצם את הוראתם 
לצד העיוני או הטכני של הרטוריקה. מאחר שנושאה של כל דברנות 
ציבורית היה — המדינה וענייניה, הרי כל הנושאים שהיו עשויים 
להיות "ענייני־המדינה" היוו משום כר חלק הכרחי ובלתי־נפרד 
מהוראת הם", ואלה התיימרו לחנך את הצעירים ולהקנות להם את 
"הסגולה המדינית". כל׳ את היכולת להיבחר למשרות, ולהצטיין בהן 
לאחר-מכן. הוראתם כללה אפוא חינוך שכלתני. שנאותה תקופה נראה 
נחוץ לאדם שהיה מכבד את עצמו ושאף להיות מנהיג, הישגי המדע 
בתחום המתמטי. האסטרונומי וב״חקר-העבר": וכן "חינוך הרוח", 
שמלבד הדקדוק, הרטוריקה והדיאלקטיקה (כל׳ — אמנית־הוויכוח), 
לימד, בראש וראשונה, גם מוסיקה ושירה, כחלק ממגמה חינוכית 
מקפת יותר המכוונת לשכלול הכוחות הנפשיים של האדם. שתי 
מגמות אלו של החינוך הסופיסטי: הקניית תכנים. וחינוך רותו של 
התלמיד — עומדות עד היום בעינן, כעקרונות־חינוך מקובלים (וע״ע 
חנוך, עמי 629 — 640 ). מבחינה זו אפשר אפוא לומר, ששורשי 
החינוך המודרני טמונים בתנועת הם", תוך המשכיות רצופה. 

הם" הזרים, שהשתכרו ממון רב מהודאת בני־העשירים, עוררו 
את שנאת החוגים השמרניים, שראו בם" אנשים ההורסים את 
הערכים המסורתיים ומקלקלים את הנוער. החינוד הרטורי וד,דיא¬ 
לקטי. שניתן היה להשתמש בו כדי לרכוש תמיכה והסכמה לכל 
דעה, בין שהיא כשלעצמה צודקת ובין אם לאו, החשיד את הס", 
יצא להם שם של מערערי המוסר והחוק, מתוך שיש לאל ידם 
"להוכיח את עליונותה של הסענה הנפסדת". ואמנם היו ם" שהת¬ 
יימרו ביכולתם זו. הסינה כלפי הס" דבקה במרוצת־הזמן בכל מי 
שהתמסר לוויכוח שכלתני ולשאיפות רוחניות. עד שרנים מאזרחי- 
אתונה ראו גם בסוקראסס ם', אע״פ שלא לימד דבר ולא השתכר 
כסף בשיחותיו! זיהוי זה תרם לא מעט להרשעתו והוצאתו להורג. 

קטעים קצרים בלבד מתוך כתבי הם" נשתמרו, בעיקר בדיאלוגים 
של אפלטון המתארים את סוקראטס כשהוא מתווכח עם החשובים 
שנין הס": פרוטאגוראם, היפיאס, גורגיאם ותראסימאבום, בדיאלוגים 
הנקראים על שמותיהם של הם" האלה. 


עיון במושג סופיזם והגדרתו במונחים של הפילוסופיה האפלטונית 
מצריים בדיאלוג "סופיסטן". אולם המחקר המודרני הסתייג מן 
ההערכה השלילית של הם" שהוריש אפלטון, והנושא עורר מחלוקת 
גדולה. יש שראו בס" תנועה שמתחה ביקורת הרסנית על ההשקפות 
הפוליטיות והמוסריות המקובלות, ולפיכך הישוו אותם במאה ה 18 
לתנועת-ו׳,השכלה, ששאפה לשחרר את דוח האדם מכבלי הדת והמ¬ 
סורת, ויש שביקשו לראותם באופן אובייקטיווי כמורים סדירים 
ביוון. שאין להפריז בחשיבותם. גומפרץ. למשל, הגדירם כמורים 
לאמנות-הנאום, שתכליתה הצלחה מדינית וצינורית (וע״ע יונית, 
לשון ותרבות, עמ ׳ 599 — 600 , 623 ). 

ח. י. רות, מורה דרו בפילוסופיה היוונית, תש״וי! פ. האזרחי, על היש 

המושלם, 67 — 83 . תשי״ר; כתבי אפלטוז, א׳—ה׳ (תרנ׳ ׳.נ. ליבם), 

חשס״ו—חשכ״ז; א, פוקם, אתונה בימי גדולתה, ! 15 — 159 , תס־ך 2 ! 

עבד׳: חכמי יון, א/) ' 1909 , 111 1£ {^ 1 ו/-) 071£ , 2 )ז£י}ת 001 .!רד 

-*- 71 * 1 ) 7 ,מגתזסריז? ;* 1936 , 1 , 111 * £014 ,־ 130801 ז(תרצ״א 
. 1954 ,. 5 * 7/1 ,-] 0 ח 5101 ־ו 10 ת 11 . 1 ^ ; 1946 ־ 7 ! 701 ) 50 

י. ג. ל. 

סופיריר, ימת־ (ז 0 !זמקט 5 ־!!ע),הגדולה נימות הגדולות(ע״ע 
ושם מפה) והגדולה בסקווי־הפים המתוקים בעולם. שטחה 
82.362 קפ״ר — נחלק נין קנדה (אונטריו) בצפון ואה״ב (מיניסוטה, 
ויסקונסין, מישיגן) בדרום. י״ם היא המערבית והעליונה (מכאן 
שמה) בימות הגדולות. רחבה המירבי 257 ק״ם, ארכה המירבי — 
616 ק״מ, עומק מימיה — עד 390 מ׳ וגובה מפלס פניה — 182 מ¬ 
מעל פני הים, אגן הניקוז של י״ם משתרע על 124,838 קמ״ר ומהווה 
חלק מאגן גיקוזו של נהר סינט לורנם (ע״ע). היסה מתנקזת לימת 
היורון (ע״ע) ע״י נהר סינס מרי היוצא מפינתה הדרומית־מזרהית. 
לאורך נהר זה נחפרו 2 תעלות־שיט. דרכן מגיעות לי״ס ספינות-ים 
הנושאות מזרתה את עפרות הנחושת והברזל הנכרים בסביבה ואת 
יבולי־החיסה של איזור הערבות. 

הנמל הראשי הוא דולות ( 100,580 תוש׳ ב 1970 ) שבמיניסוטה, 
בחוף הדרומי-מערבי. 

סופר, סופרים (מזכיר — ^עפז״אא״סד), כינוי לממלא משרה 
ציבורית במדינות יוון ובמדינות ההלניסטיות שתפקידו 
היה כרוך בכתיבת מסמכים. הגדרת תפקידם של הם" השתנתה 
ממקום למקום. היו שפיקחו על העתקת מסמכי המדינה, רישומם, 
שמירתם ופרסומם. ם■ העיר היה קורא מכתבים ופניות בפני אסיפת־ 
העם. אחרים טיפלו בחשבונות ובפר(טוקולים משפטיים. ם" שימשו, 
בד״ב. בכל ועדה ומוסד עירוני. הם נבחרו, עפ״ר בגורל. לשנה 
אחת, ולא קיבלו שכר. כל אזרח רשאי היד, להיבחר ולא נוצר מעמד 
מיוחד של סופרים מקצועיים. באתונה הותר לס", אם לא ידעו קרוא־ 
וכתוב ברמה גבוהה, להסתייע במילוי תפקידם בעבדיה,ם או במקור־ 
ביתם. 

על הם" בתקופה ההלניסטית יש ידיעות בעיקר ממצרים, 
שבה הם שימשו במספר רב בכל ענפי המינהל. הם היו, כנראה, 
שרידים של המינהל הפרעוני, הם" היו פקידים קבועים מקבלי-שכר. 

ברומא. המונח ס' (גל״סג) ציין את כל פי שעסק בכתיבה! 
בתקופה הקדומה — גם משוררים. אלה שעסקו בהעתקה גרידא 
נקראו 1181 - 21-11 — לבלרים. היו אנשים פרטיים שהעסיקו ם", עפ״ר 
עבדים או עבדים משוחררים, לכתיבת מכתבים, עריכת חשבונות 
וניהול ספריות. ס" ששימשו בשירות הציבור, כפקידים של ממלאי- 
הפשרות המדיניות. היו בד״כ בני-חורין ועבדו תמורת שכר. 

תפקיד חשוב מילאו ם״ ליד הקוסטורים — הממונים על האוצר 
ועל תחומים אחרים: מספרם של ם" אלה הועמד, מימי סולח ואילך, 
על 36 . הם שמרו על ארכיון הסנאט, העתיקו מסמכים, ניהלו את 
חשבונות אוצד־הפדינה וביצעו תשלומים. כל קווסטור שיצא לפרו- 
בינקיה בעזר בשני ם" לניהול ספר קופתו. לפי שהקווסטורים, 
כבעלי־משרות אחרים. נבחרו לשנה ואילו הם" שימשו קבע. עבר 



549 


סופר, סופרים — סופר, משה 


550 


הניהול השוטף של האוצר לידי האחרונים ונודעה להם השפעה רבה. 

ס" רבים זכו להגיע למעמד מכובד של פרשים. בתקופת הקיסרות 
התעצם מספרם של הס" עם הגידול הכללי של הביורוקרטיה. 

!€) 1 ) 1 ( 1117 < 0 1x5 ) לו ■( 11 ) €415.), 0x1107171 ) .£ ־ £־]£< 1 תוש־ 11 .כ 1 .( 01 

171 5117(1x7 ,ממס[ . £1 ; 1919 — 1877 ז ז \—\ , 107710771£5 * 11£ 

, 1 ^ 1 071(1 1.0171, 1960; 0x107(1 €1051X01 0x1101101 ה 7711 ה(£( 001 £07111111 

.״ 1970 
יש. ש. 

בימי המקרא — כינוי לכותבים, מעתיקים ופקידים יודעי 
קרוא וכתוב (שמ״ב ח, יז! כ. כה; מל״א ד. ג). ייתכן שמובנו 
הראשוני הוא ספירה או מניח, ובשירת דבורה קרויים מנהיגים 
בתואר: "משכים בשבט סיפר" (שוס , ה, יד). משפחות ם" "ישבי 
יענץ" (דה״א ב, נח), מקורבות לקינים, כבר נודעו בראשית 
המלוכה בישראל. קשה להגדיר בדיוק את תפקידיו של ס׳-המלו, 
הנרמזים בכתובים, מלבד אחריותו להתכתבות הממלכתית. בימי 
דוד נזכר הס' בין הפקידים החשובים: שרי הצבא. הכוהנים והמז¬ 
כיר: ובימי שלמה היו ליד המזכיר שני ם" (מל״א, שם). גם לשכת 
הס׳ שהיתר, בבית המלך. ליד ביתי ה׳, רומזת למעמדו הנכבד (ירס׳ 
לו, י—בא, ור׳ דה״א כז, לב: דה״ב לד. טו). דרגתם תיתה, כנראה, 
דומה לזו של המזכיר והפקיד ״אשר על הבית״ (ישע׳ כב, טו—כה; 
לו, ג, כב; והשף מל״ב יח. יח, לז). חלק ניכר מן הס" נמנה עם 
תלויים. וידוע ני סדר משטרות הכהונה נרשם ורוכז בידי .,שמעיה 
בן־נחנאל הס׳ מן־הלוי" (דד,"א כד, ו). נזכרים גם תפקידים הקשו¬ 
רים בצבא, כמפקד הצבא וגיוסו: "תספר שר הצבא הסצבא את עם 
הארץ״ הנזכר בזמן החורבן (מל״ב כה, יט: ירמ׳ נב, כה, והשו׳ 
דה״א שם). גם לנביאים הגדולים היו ס", כעין מזכירים אישיים, 
וע״ע ברוך בן נריח. 

מעמד מלכותי מקביל, אך לא זהה, היה לס״ ב ם ז ר ח ה ק ד מ ו ן: 
במצרים, במסופטמיה, במלכות החתים ובכנען. אך מהס" נדרשו 
ידיעות רבות גם בתחומים ממלכתיים וצבאיים (ענייני תחבורה, 
חישובים הנדסיים, ידיעת לשונות ועוד). תפקיד הס' — שכלל גם 
שגרירויות ושליחויות — עבר לרוב בירושה. חוץ מעבודתם המינ- 
הלית העתיקו הס" גם דברי ספרות ולשון ושמרו על המסורת 
הספרותית — (במצרים ובמסופוטמיה: למן האלף ה 3 עד התקופה 
ההלניסטית) בת״ס לס" נתקיימו במקומות רבים, בעיקר ליד המקד¬ 
שים דגדולים (במסופוטמיה: החל בראשית האלף ה 3 לפסה״נ), 
לס' במזרח הקדמון היה תפקיד מכריע בתפוצת התרבות ובמגע שבין 
התרבויות השונות, ולרוב ידעו הם" יותר מלשון אחת. רק במצרים, 
ידע חסי. בדרך כלל, את לשון ארצו בלבד (אם כי בתקופת אל־ 
עמארנה, בה שימשח האכדית כלשון המר׳מ הנין־לאומי קיים היה 
בבירת מצרים בי״ס ללימוד האכדית) — בשאר ארצות המזרח 
הקדמת היו הס" דו־לשוניים. סופרי בבל ואשור ידעו נוסף על 
לשונם (אכדית) גם שומרית. שהיתה אז בחינת לשון ם" מתה. 
בתקופת האימפריה האשורית נוספה להם הארמית — לשון המו״ס 
הבין־לאומי במערב הממלכה. חשיבות מיוחדת נודעה לס" בתקופת 
האימפריה הפרסית. ריבוי הלשונות בממלכה חיזק את מעמד הס׳- 
המתורגמן! בעוד שבפרס נופה נכתבו התעודות המינהליות ושטרי 
ביה״ד בעיקר עילמית (ע״ע עילם), היתה הארמית לשון הם" במערב 
הממלכה. ור׳ תט״: כר׳ ז׳. עט־ 367 ; כ״ב, עמ׳ 87 . 

שם. א. - ס. א. י. 

בתקופת ח ז" ל מכוון המונח למעתיקים־מומחים של התורה 
(ע״ע ספר תודח). בזמן המקדש ניתן להם שכר העתקה והגהה 
"מתרומת הלשכה" (ירו׳ שק׳ ד׳, ב׳). חלק מתפקידם חיה ללמד 
מקרא לתינוקות (נד׳ ט׳, ב׳; קיד׳ ד׳, י״ג; ועוד), ומכאן אמרו: 
"קנאת ם" תרבה חכמה" (ב״ב כ״א, ע״א). כמורים למקרא היו הס" 
ראשונים לדרוש ״דרשות״ בהלכה (ע״ע, עט׳ 513/4 ), כפירושים 
קצרים לפסוקי המקרא. אט אט נתרחבה השיטה בידם. עד ליצירת 


חידושים רבים הלכה למעשר" אולם אלה זכו להכרה רק במידה 
שתאמו מסורות קדומות שביד ה״חכמים" מורי ההוראה. נראה כי 
בתחילה סירבו החכמים להכיר בדרשות אלו כבסיס להלכה, וע״כ 
נאלץ חלק מהם" לנטוש את מקומו: אלה "פליטת ססריא" שבמגילת 
תענית ו״פליטת סופריהם" שבתפילת י״ח. עם התפשטות לימוד 
התורה בימי בית שני וריבוי הס", סיגלו גם החכמים לעצמם את 
שיטות הדרשה של הס", אחרי החורבן ניטשטש ההבדל ביניהם, 
החכמים התחילו להיות ס" (סוטה ם׳, ט״ו). והדרשה ה-כרה כבסים 
עצמאי נאות ליצירת הלכה. בתקופת התנאים כבר אומר ר׳ יהושע 
בפשטות, על שורה שלמה של הלכות: .,דבר חדוש חידשו ס" ואין לי 
על מה אשיב" (כלים י״ג, ז׳: ועוד). ביטוי לכך יש גם בפניית רבן 
גמליאל לחכמים: י.ס״! הניחו לי ואדרשנה כמין חומר" (סוטה ט״ו, 
ע״א). 

בניגוד לכנסת הגדולה ולסנהדרין (ע׳ ערכיהם). לא היתד, 
בישראל מעולם "הקופה" של ס". אף שמקורות חז״ל ומקורות חיצו¬ 
ניים מתייחסים, לכאורה, ל״מוסד" מנהיגותי כזה. ביטויים כמו: 
"לפיכך נקראו ראשונים ס", שחיו סופרים כל האותיות שבתורה" 
(קיד׳ ל׳, ע״א). "דברי ם" לעומת "מן התורה" (ערלה ג׳, ט׳; ועוד), 
"קהל הס" (!זסז״אאסגוז, חשמו״א ד,י״ב) וכד׳—משמעיתם הראשונה 
מתייחסת לבעלי מקצוע הסופרות, ובעקבות התהליך ההיסטורי הנ״ל 
הפכו לשם נרדף רשמי של מוסד החכמים שבכל דור. ר■ יוחנן בן 
זכאי (ע״ע) כבר מציין במושג ם״ את כלל החכמים: "אסרו עליו 
על ריב״ז שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי 
תורה ודקדוקי ס" וכו"׳ (סוכה כ״ח, ע״א), ור׳ יוחנן אוסר כדבר 
פשוט: "שהראהו הקב״ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי ס", ומה 
שהס" עתידים לחדש" (מג' י״ט, ע״ב). 

על הם" בברית החדשה ע״ע פרושים וצדוקים. 

י. קויפפן, תולדות האמונה הישראלית. ד 1 א|, תשס׳יו; א. א. אורבד, 

הדרשה כיסוד ההלכה ובעיית הס" (תרביץ, כ״ז). תשי״וז. 

מ. 

סופר, מע!ה (׳צאצאיו), מכונה ע״ש ספרו. חת״ס [־חידושי 
תורת משה] ס׳ ( 1762 , פרנקפורט ע״נ מיין — 1839 , 
פרשבורג), מגדולי הפוסקים במאה ה 19 ומנהיג האורתודוכסיה ב¬ 
הונגריה. רבותיו המובהקים היו ר׳ פנחס הורוביץ ור׳ נתן אדלר 
(ע׳ ערכיהם) בפרנקפורט. ב 1776/7 למד אצל ר׳ מיכל שייער 
במ״נץ וב 1778 הזר לרב אדלר. אליו נתלווה בהיות אדלר לרבה 
של בוסקוביץ ( 1782 ) ובדרכו ממנה לפראג ולווינה( 1785 ). ב 1786 
התיישב בפרוסטיץ, נשא אשד, ונתמנה ראש-ישיבה שם. ב 1794 היה 
לרב בדרזניץ שבמורוויח, ב 1798 — במטרסדורף שבבורגנלנד 
(ע״ע). שם יסד ישיבה. וב 1806 נתקבל לרבה של פרשבורג (ע״ע 
ברטיסלוח), החשובה בקהילות הונגריה אז; בעיר זו הקים ישיבה 
גדולה, שמספר תלמידיה הגיע למאות, ושהיתה למופת באפיה ה¬ 
מיוחד והשונה מישיבות פולניה וליסא גם יחד. בהנהגתו היתה 
פרשבורג למבצר האורתודוכסיה במאבקה ברפורמה (ע״ע הונגריה, 
עמי 866/7 ). ב 1812 מתה אשתי, שלא ילדה לו. ובאותה שנה נשא 
לאשה את בתו של גאון הדור, ר׳ עקיבא איגר (ע״ע), שילדה לו 2 
בנים (ר׳ להלן). למן 1810 נתפרסם החת״ס גם מחוץ להונגריה, ולמן 
1819 , בעקבות פולמוס ה״היכל״ הרפורמי בהמבורג (ע״ע, עט׳ 739 ) 
התפרסם כמנהיגה של כלל היהדות החרדית במלחמתה ברפורמה. 
הוא שם גבולות חדשים לאורתודוכסיה עצמה, בסיסמתו המפורסמת 
"תדש אסור מן התורה בכל מקש* (שו״ת חת״ס סופר. או״ח, כ״ח, 
קפ״א; יו״ד, י״ט). שמכוחה הרחיק-לכת עד שהמליץ על התבדלות 
מוחלטת של האורתודוכסיה מן הציבור הנאולוגי (- כינויה של ה¬ 
רפורמה בהונגריה). הוא התנגד לאמנציפציה (ע״ע, עמי 95/6 ) 
מפחד הרפורמה וההתבוללות, ובדרשה פומבית נגד תכנית הממשלה 
להעניק ליהודי פרשבורג שוויון־זבויות לא חשש להטעים כי גזרת 



551 


פיפר, משוה; צאצאיו 


552 


הבורא היא שבה במידה שרוצים להתקרב אל הגויים כך גדלה 
שנאתם לישראל. התנגד בתוקף ליסוד בי״ס יהודי מודרני בפרשבורג 
( 1811 ), אך לא זלזל בלימוד המדע השימושי. והסכים שבניו ובנותיו 
ילמדו שפות ותשבח. לדעתו, חינוך הילד מעיקרו הוא לתורה ורק 
אח״כ לאומנות ותכמות (חידושי חת״ס, ב״ב כ״א. ע״א). וברוח זו 
נוסד בפרשבורג ב 1821 מוסד ללימוד מלאכה וחקלאות. באישורו. 
בכוח אישיותו הכריסמסית הצליח לצמצם את התפשסוח הרפורמה 
בהונגריה, והשפיע גם בארצות אחרות. במלחמתו לא הבחיו בין 
תיקונים בסקסי תפילה ופולחן לבין נסיונות לשנות בתחומי מנהג 
שוליים. ובכל מקרה שחשש מפני "תיקונים" קבע: "אדרבא, עלינו 
להוסיף גדרים וסייגים... ויש להוסיף אומץ להחמיר ולא להקל" 
(שו״ח או״ח. קכ״ב). דבריו התקיפים נגד הרפורמה נמצאים בשלוש 
תשובות המכונסות בקובץ "אלה דברי הברית" (אלטונה, תקע״ט). 
הוא התנגד לתנועת ההשכלה (ע״ע) והמשכילים ראו בו "צורר". 
אכן, נזכר ס. מנדלסזון (ע״ע) עצמו בתשובותיו(יו״השל״ה) בתואר 
"החכם דמ״ד" (=ר׳ משה מדסוי). אבל בצוואתו כתב: "ובספרי 
רמ״ד, אל תשלתו יד, אז רגליכם לא יסעד, לעולמי עד", והרבה נכתב 
בפתרון שאלה זו. בניגוד לשאיפות ההשכלה, הרפורמה והאמנצי¬ 
פציה, הדגיש הוא את הרגשת "הגלות". ולחם נגד כל צורה של 
קביעות בה. עיקר היא התקווה המשיחית ותוחלת הגאולה ו״א״י 
עדיפה מחו״ל בכל הזמנים כלי ספק" (יו״ד. רל״ד; שנ״ך). ע״כ 
הדגיש בדרשותיו את ההובר, לעלות לא״י ולחזק את היישוב היהודי 
שם. ובעידודו עלו לארץ כמה קבוצות מתלמידיו בשנים 1830 — 1888 . 
כך גם הייב אח ידיעת השפה העברית, שאין להוציאה מן הסידור 
אלא "כל אחד ילמד פירוש התפילה ויתפלל בלשון הקודש". בלימודו 
היה פשטן והתנגד לפלפול מופרז. חתר לשרשה של כל בעיה תלמו¬ 
דית, חון בירור הגירסה במפרשים ובפוסקים, ובמטרה "לאסוקי 
שמעתתא אליבא דהלכתא" (ללבן את ההלכה למעשה). את עיקר 
יעודו ראה בהפצת תורה ובהעמדת תלמידים. כל ימיו פעל לחיזוק 
מוסד הרבנות, וליתר יפוי־כח לרבנים, שריבם היו תלמידי' והוא 
דאג לפזרם בקהילות בכל רחבי הונגריה, כדי שיחזק אותן וית¬ 
חזקו זה בזה. 

החת״ס הרבה בכתיבה, אד נמנע מלהדפיס כל חייו, מתוך זלזול 
מופגן בנטיר, לראות בספר נדפס סימן לחשיבותו (שו״ח ח״ו, ס״א). 
בניו ותלמידיו קיבצו למעלה מ 1,200 מתשובותיו והדפיסון ב 7 כר׳ 
("שו״ת חת״ם סופד": תרס״ו—תרע״ב), ובתשכ״ה הופיעו עוד 
"ליקוטי תשובות הת״ם סופר". תשובותיו מופנות להולנד. 
גליציה המזרחית, שוויץ, תורכיה, פרוסיה, איטליה ועוד, ומגדולי 
הרבנים המכותבים יש לציין את ר' עקיבא איגר — אבי אשתו 
השניה — א. ז. מרגליות, צ. ה. חיות (ע׳ ערכיהם), א, הורוביץ, 
ש, קלוגר, ורבים אחרים. 

משאר חיבוריו, המתפרסמים מכ״י עד היום: חידושים לש״ם 
(לראשונה בתוך ש״ס וינה, תר״כ—חרל״ג): למסכתית גיטין(תשכ״א), 
ר״ה ויומא (חשס״ח) ועוד: "תורת פשה", על התורה (חרע״ג/ד! 
ומכ״י אחד: תשי״ח/כ״א): דרשות (אי—ג'! תרפ״ט—תשי״ט); "ספר 
זכרין" (תרל״ם). כעין יומן הדפתקאותיו במלחמת צרפת—אוס¬ 
טריה, 1809 : "צוואת משה", צוואת מוסר לצאצאיו, עם ביאור "לב 
העברי" לד , ע. י. שלזינגר (ע״ע). (תרכ״ג); "אגרות סופרים", משלו 
ומשל בניו (תרפ״ט); "שירת משה", שירים ופיוטים (תרי״ז), 
ו״שירי שירים" (תש״כ), ובו שני שירים חדשים על גלות וגאולה, 
והוספות אחרית. כן נתפרסמו ״מנהגי בעל חת״ס״ (תר״צ)! ו״סדור 
חת״ס" (תשכ״ו). בירישלים הוקם "מכת להוצאת כתבי החת״ם 
סופר" העוסק בהדפסת בה״י הנותרים ממשפחת ס , . 

החת״ס עסק בקבלה — אף כי לא במידה רבה. לחסידות התנגד, 
בעיקר בשל "המשכת עדה" ע״י הצדיקים ויצירת "סיג" שובה של 
אורתודוכסיה, אך היה קרוב להלכי־נפש מיסטיים ולחוויות מעולם 


הנסתר, ובחוג מצומצם נהג מנהגי חסידות מיוחדים, דוגמת ר' נתן 
אדלר רבו. את עיקר פרסומו רכש, בכניעתו המלאה בפני דרישות 
צו־המוסר, ולכך נצטרפו למדנותו הגדולה ורוחו האיתנה וחברו 
להקנות לו מעמד של מנהיג מורם משכמו ומעלה מכל העם. 

צאצאיו של החת״ס הם: 1 ) בנו אברהם שמואל בנימין 
ודלף ( 1815 , פדשבורג — 1871 , שם), ממלא־מקומו ברבנות פרשבודג 
ובראשות ישיבתה — ע״פ צו־את אביו המפורשת, על אף היותו אז 
צעיר מ 25 שנה— מקרה נדיר בקורות הרבנות. ב 1862 יסד את כולל 
"שומרי החומות" של עולי הונגריה בירושלים. היה ממארגני האור¬ 
תודוכסיה לקונגרס הקהילות בהונגריה, 1869 . חיבר שו״ת ,.כתב 
סופר" (ד׳ חלקים. תרל״ג—תרנ״ד). ביאורים לתורה (תרמ״ג), וחי¬ 
דושים לכמה מסכתות (תרנ״ו/ז — חשכ״ט). 2 ) בנו שמעון 
( 1820 , פרשבורג — 1883 . קראקא), רב במטרסדורף ב 1844 — 1860 , 
ום 1860 — בקראקא. ב 1878 יסד בלבוב את חברת "מחזיקי הדת", 
שבמסגרתה לחם בארגון הרפורמי "שומר ישראל", שקרא אז לכינוס 
ראשון של קהילות גליציה. ב 1879 נבחר לפרלמנט האוסטרי כבא- 
כוח האורתודוכסיה בגליציה ובוקובינה. ב 1883 הקים■ עם אהרן 
מרכוס (ע״ע), את אגודת "ישוב א״י" בקראקא. חיבר "מכתב סיפר": 
ח״א. 60 דרשות (תשי״ב), ח״ב, שו״ת וחידושים (תשט״ו). קובץ 
שיריו ..שיר חדש״ — על החורבן — נספח לשירי אביו "שירת 
משה". 

3 ) שמחה בונים ם׳ ( 1842 , פרשנורג — 1907 , פרנקפורט), 

בנו של ( 1 ). ניהל את ישיבת פדשבורג מ 1872 ופעל רבות לביסוס 
הקהילות האורתודוכסיות העצמאיות. חיזק את הקשרים עם ה־ 
אדמו״רים בהונגריה. חיבר: ״שבט סופר״ — שו״ת בשני חלקים 
(תרס״ט): "שערי־שמחה". על התורה (תרפ״ג): וחידושים למסכתות 
חולין (תרצ״ח), כתובות וגיטין (תשט״ז). 4 ) שמעון ם' ( 1850 . 
פרשבורג — 1944 , אלשוויץ). אחיו של ( 3 ). תקופה מסוימת התגורר 
באומאן וקייב. ב 1876 חזר לפרשבורג. נ 1881 נקרא לשמש ברבנות 
בארלוי ושם ישב 64 שנים. פרסם את "מוסרי הרמב״ם" מה״יד 
החזקה" (תרע״ג). ושר׳ת ״התעוררות תשובה״, ד׳ חלקים (תרע״ב— 
צ״ד). 5 ) ש לימיה ( 1853 — 1930 ), אחיו של ( 3 ). רב בברגסם. חיבר 
את הספר "חוט המשולש" (תרמ״ז), ביוגרפיות של אישים מפור¬ 
סמים ממשפהת סי. הו״ל את "אגדות סופרים" (תרפ״ח) לרבני 
משפחות סופר ואיגר. 6 ) עקיבא ( 1878 , פרשבורג — 1959 , 
ירושלים), בנו של ( 3 ). יורשו של אביו כראש ישיבת פרשבורג. 
ב 1940 עלה לא״י ויסד בירושלים את "ישיבת פרשבורג". חיבר: 
"דעת סופר" על החודר, (תשב״ג), ושו״ת בשני כרכים (תשכ״ה). 
7 ) אברהם ( 1897 , אגר), בנו של ( 4 ). בשנות 1925 — 1939 שימש 
כרב בכמה קהילות ביוון ואיטליה. ב 1939 התיישב בירושלים. פעל 
רבות בהוצאת ספר "בית-הבחירה* לרבנו מ. (ה)מאירי (ע״ע) ושאר 
ספרי ראשונים, כגון ספר המכתם, חידושי הראב״ד לע״ז, תוספות של 
חכמי אנגליה, ועוד. 

ש, סופר, חוט הפשיל*, חרס״ז, י. א. קמלהר, דור דעה ר״ב—י־״ז, 
ר״רצ״ח; י, הנהן שורץ, ספר זכלון למשה, תרצ״ח! פ, נ. ציכל. 
סשפחיז פופרים (פיני׳ ח׳), חש״א: ש. הכהן וינגרטן, החת״ם בוסר 
וההשפלה (סיני, י״ב), תש״ב. הציל. החת׳ים סופר ותלמידיו — יחסם 
לא״י, חש״ה; הנ״ל, האם מינחלים ערכין ריחניים רק ע״י השפעה י 
סופר... חייו ויצירתו, תש״ו׳ תשכ״גק י, ליברמן (עורר), "ר׳ עקיבא 
(בתוך: ״איצו נחמד״}. תש״ד,, הנ״ל׳ מצבת קודש, 126 — 140 , 
146 — 149 , תשי״ב; י, נ. שטת (בתוך ההקדמה ל״מבתב סיפר", א׳), 
תשי״ב! ב. קצבות, ישיבת פרשבורב (סיני, כ״ד), חע״ט.־ ש. סיפר 
(הקדמה ל״כתב סופר״ על התורה. 47-5 ), תדס״ט, א, כץ, החתם 
סופר", חייו ויצירתו, תש-ן, תשכ״ג-, י. ליבדפו(עוול), "ר׳ עקיבא 
ותורתו״, לזבדי של ר׳ עקיבא סופר, הש״ו.־ י, צ, זהבי. סהחחם סופר 
יעד הרצל, חשכ״ז, א. שישא, פהחתס סופר ועד הרצל לד״ר י. צ. 
זהבי (המעין, זק, תשכ״ו; י. כץ. קוים לביוגראפיה של החתם סופד 
(בתוך; מהקרים בקבלה.״. מוגשים לג, שלוטה השכ״ח, י. י. כהן, 
החח״ם והחסידות (סיני, ס״ט). תשל״א. 

י. הו. 



553 


סרפרון — סוציולוגיה, תולדות 


554 


סופרון — ׳%ו 1 >ג)ין>< £0 — (מאה 5 לפסה״נ, סיואקוסי שבסיציליה), 
מחבר סימוסיס (ע״ע יונית, לשון ותרבות, עם , 557 ) ימני, 

ראש וראשון ליוצרי סוג ספרותי זה. 

יצירותיו נכתבו בפרוזה ריתמית, בניב ד 1 רי, והעלו תמונה משע¬ 
שעת של אירועי יומיום, תוך תיאור־אופי קולע. נשתמרו מהן למעלה 
מ 170 קטעים קטנים ו 0 נ כותרות, כגון: "המתיימרות לגרש את 
האלה בכישופיהן"; "הצופות במשחקים האיסחמיים". 

אפלטון (ע״ע) העריך מאוד את ם׳ והושפעיממנו; לפי הפרשנים 
ניכרת השפעתו גם באידיליות של תאוקריטוס (ע״ע). אפולודורוס 
(ע״ע) האתונאי היה מפרשו. 

, 59-143 . 11 ,... 510110 1101111 ...ס 11 ))(ת 1 ?זס 0 £0111 1 1 ) 01 !ח((!סו? , 1 ז 10 ׳\ 011 

. 1947 2 

סופרפוספט, ע״ע דעזנים, עמי 228 . 
סוצ׳או, סוצ׳ו, ע״ע סוג׳ו. 

סוצ׳ין - (סצ׳יו; תו.״״ 01 ו>. 57 ), הפרובינציה השניה בגדלה בסין — 
569,000 קמ״ר, ורבת־האוכלוסין ביותר — 70 מיליון נפש 
(אומת 1968 ). 

ם׳ משתרעת בדרום־מערב סין. רוב אוכלוסיה סמוצא טיבטי־ 
בורמי או האני, אך ב 3 מחוזות אוטונומיים הנכללים בס׳ רוב 
התושבים אינם האנים: א־בה (גנ!-^.) בצפון, וגאנסזו ( £311-1211 ) 
במערב מיושבים ע״י טיבטים; ליאנג־שאן יי ( ¥1 " 13 { 3 -} 1 <ז 1 ;ע) 
בדרום מיושב ע״י קבוצות שמוצאן תאי. 

לב הפרובינציה הוא האגן האדום (אגן ס׳) העטור שלשלות־ 
הרים גבוהים מכל עבר. הגוון האדום שולט בקרקעותיו הפוריות שנר 
צרוסהרסיות בצבע ארגמן, פצלים ואבני־חול שהושקעו באגן בתקופת 
הקרטיקון. נוף האגן גבעי והמישור הגדול ביותר נמצא מסביב לצ׳נגדו 
( 016118-10 > בצפוו־מערב. ממערב לאגן מתנשאים רמת־טיכט המכו¬ 
תרת ורבם דא־שואה ( 3-51111011 ־ 1 ) שהגבוה בפסגותיו הוא הר 
מיניה גונגה ( 3 ; £0111 3 ז 3 מ 11 יז [גונג-גה שאן 511811 ג 2-1£ מ 1 ו 110 ) 
כ 7,500 מ׳. בצפון מתרוממים הרי צ׳ין־לינג ( 0110-1108 ) ודאבה 
( 8-113 ־ 1 ), במזרח הרי וו ("מי) ומדרום סוגרת על האגן רמת גויג׳ו 
(׳ 01011011 ״! ) 1 ). 

ם , משמעו ״ 4 נהרות״ והם מין, ט), ג׳יא־לינג, צ׳ו (,״׳־ 1 , 410 < 
11 ־ 01 , 0113-11118 ) המנקזים את האגן ושוליו. מקורותיהם במסגרת 
ההרינג שם אפיקיהם מתחתרים בגאיות עסוקים. באגן הם זורמים 
דרומה בפיתולים רחבים עד חישפכם למגצה־קעג (ע״ע). בתחום 
האגן כשירים 4 הנהרות לשיט ספינות קטנות, ובהרים בדרום הם 
מספקים כה הידרו־השמלי. 

אקלים. רכסי ההרים שבצפון מונעים חדירת גושי־אוויר 
קרים מהצפון לאגן ס׳, הלחות גבוהה והמשקעים רבים: בהרים 
שמסביב לאגן יורדים נ 1.750 מ״מ בשנה ופסגות רבות בצפון 
ובמערב מכוסות שלג־עד. באגן יורדים 800 — 1,200 מ״ס ביסנה. 
רוב המשקעים יורדים באביב ובסתיו. אגן ם' מאופיין במעטה־עננים 
קבוע ובהעדר קרה. 

כלכלה. אגן ם׳ הוא אחד האזורים החקלאים הפוריים ביותר 
בסין בגלל אקלים נוח, עונת גידול הנמשכת כל השנה, מים המצויים 
בשפע וקרקע פוריה. גבעות־האגן מדורגות ובהן רשת צפופה של 
תעלוה-השקיה. גידול הקיץ העיקרי הוא אורז (בשלחין). בחורף 
מגדלים חיטים, קטניות, (סויה), תירס ותפוחי-אדמה. גידולים אחרים 
הם כותנה. קנה־סוכר, הדרים, מיני־תבלינים ועשבי־מרפא. הניצול 
האינטנסיווי והקפדני של קרקע ומים, משד פאות שנים, אפשר 
קיומו של היישוב הצפוף. 

ס' עשירה במחצבים. מפיקים בה פחם (בשוליו המזרחיים של 
האגן). עפרות ברזל, נפט (ע״ע, עט' 280 : שם תמי) וגז טבעי. 
בהרים שבמערב בורים והב, כסף, נחושת, אבץ. אנטימון ואסבסט. 



מאז 1950 עברה ם' תהליך נמרץ של תיעוש ונבנתה רשת מסועפת 
של מס״ב וכבישים. רוב מפעלי התעשיה מרוכזים בצ׳ונג־צ׳ינג 
(*^■ 11 > 008 ־ 01 ) וסביבתה. מפותחים ענפי התעשיה המטאלורגית 
--.ברול. פלדה ואלומיניום; התעשיה הכימית מייצרת דשנים 
וכימיקלים וכן מפותח ייצור מכונות, כלי-עבודה, מכשירי אלקטרו¬ 
ניקה וטכסטיל. 

אגן ס' הוא מהאזורים צפופי־ח א ו כ ל ו ס י ן בסין — כ 660 נפש 
לקמ״ר, אך בהרים האוכלוסיד. דלילה ביותר. מרבית האוכלוסיה 
יושבת בכפרים. הערים הגדולות הן הבירה צ׳נגדו, 1.13 מיליון תוש׳ 
וצ׳ונג־צ׳ינג. 2.16 מיליון תוש׳ (אומדן) — המרכז התעשייתי 
הגדול ביותר בדרום־מערב סין. וע״ע סין. 

ר. בג. 

סוציולוגיה, ענף במדעי החברה העוסק באותם הצדדים של ההת- 
'נהגות האנושית המוגדרים ע״י ההתייחסות לאנשים אחרים 
ולסמלים תרבותיים. 

חולדות הס/ עמי 554 , המקורות האינטלקטואליים של הס׳ המודרנית׳ 

עט׳ 555 ; הם׳ המדעית, עט׳ 558 ; הם' בישראל. עם׳ 558 ; פסיכולוגיה 

חברתית, עס׳ 555 ! חקר המוסדות החברתיים, עט׳ 560 : הקר הארגון 

החברתי, עמי 562 ; חקר הקהילה, עמי 562 ; הקר הארגונים הפור¬ 

מליים, עם' 562 ! חאוריה סוציולוגית, עמ׳ 563 ! מתודולוגיה. עם׳ 563 ; 

ספרי סופת. עם׳ 564 . 

תולדות הם׳. ההתנהגות האנושית, ובכללה ההתנהגות החב¬ 
רתית. העסיקה את הוגי־הדעות מאז ומתמיד. אלד, עסקו בתיאור 
מנהגיהם של עמים שונים, בהבדלים שביו מופדות הדת. המשפחה 
(ע״ע) והמדינה במקומות שונים ותהו על סיבות הבדלים אלו ותו¬ 
צאותיהם. אולם הנסיון להסביר אירועים ותהליכים חברתיים בצורה 
מדעית החל רק במאה ה 17 , משד,ונח היסוד לתיאור הכמותי של 
שינויי האוכלופיה, תמותה, ילודה ותבונות חברתיות אהרות, מתוך 
מגמה להבין חוקיות תופעות האלה• הלח עבודה זה היה ג/ גונם 
(ע״ע) האנגלי. ורקעה עלייתו והצלחתו של המחקר הניסויי-כסותי 
במדעי המבע. 

מקור שני לגישה ה 0 ' המודרנית הוא עבודותיהם של ג׳. ויקו, 

1 ש. מונטסקיה (ע' ערכיהם) ואחרים שניסו להסביר תופעות חב¬ 
רתיות, כגון הבדלים פוליטיים בין מדינות שונות, בשיטה שבר, 
מסבירים את אירועי הטבע הפיסי. המושג "חברה" קיבל משמעות 
מקבילה למושג "טבע", כמשהו שניתן להבין את חוקיותו בצורה 
מדעית. 

העיסוק בבעיות החברה מנקודת ראות זו נמשך במאות ה 18 
וה 19 . החשובות בעבודות שהופיעו בתקופה זו היו הספה על 
תולדות החברה ק א ז ר ח י ח, של א. פרגסון (. 811 ־ €1 ? 4.61301 . 
חס*; 1723 — 1816 ) ועבודותיו של א. טוקויל (ע״ע) על המקורות 
החברתיים של המהפכה הצרפתית ועל הדמוקרטיה באה״ב. עבודתו 
של טלקוויל היא דוגמה למחקר סוציולוגי השוואתי שיטתי, המנסה 
לבדוק השערות על ידי בידוד הגורם הסיבתי המשוער. אולם חוקרים 
אלה לא ראי צורה להגדיר עיסוקם כמקצוע מדעי נפרד; חם הוגדרו 


555 


סוציודוניה, מקורות אינטלקטואליים 


556 


בפילוסופים חברתיים ולא נתנו את דעתם לקביעת תחומים בתוך 
פילוסופיה זאת. הנסי־ן להגדיר את הס' בחחים מדעי נפרד החל כש¬ 
יצר א. קונס (ע״ע) את המונח ם' ב 1837 . מאו הופיע כנושא מיוחד 
בעבודותיהם של כמה פילוסופים ידועים, כמו ג׳. ס. מיל וה. ספנסר 
(ע׳ ערכיהם). בצרפת, מולדתו של קונס, היה הכינוי ,.סוציולוג" 
נפוץ לפדי וקביצות שונות שעסקו בבעיות חברה. פתוך מגמות של 
תיקון חברתי, כינו עצמם בשם זה. הידועים היו פ. לה פלי (ע״ע), 
שעסק במחקר סוציולוגי נרחב על המשפחה ועל מצב העובדים ב¬ 
ארצות שונות של אירופה והקבוצה של ה 1 ג 11 ״ 11 ג 11 זמ 1 ״ 1 1115111111 
10 ־ $000101 10 > בהנהגתו של רנה וורמס (!תתס׳לו!ת־ן!; 1869 — 1926 ). 

מלבד אלה שדיברו בפירוש על ס/ המשיכו הוגי דעות וחוקרים 
רבים אחרים לעסוק בשאלות חברתיות בלא לכנות את עבודתם כס׳. 
הסיבה היתר, שהמשמעות שהוקנתה למונח ס׳ ע״י קונס לא התקבלה 
אלא על דעתם של מעסים. הוא ראה בם׳ נקודת שיא בהירארכיה 
של המדעים, כמדע העוסק בתופעה כללית, מקיפה ומורחבת ביותר. 
והיא החברה האנושית. את ראייתו ההירארכיה קשר בהיסטוריו¬ 
סופיה, לפיה הגיעה בדורו האנושות לעידן המדעי בו תהיה הנהגתה 
הפוליטית והרוחנית של החברה בידי מדעני החברה, היינו הסוציו¬ 
לוגים. לשם הגשמת הרעיון הזה ייסד גם תנועה אידאולוגית־דתית 
— התנועה הפוזיטיוויסטית (ע״ע פוזיטיויזם). 

ההיסטוריוסופיה של קונט והאוטופיח הפוזיטיוויסטית שלו הקנו 
למונח ם׳ משמעות מקיפה. שכללה שיטה פילוסופית. שיטה מדעית, 
היסטוריוסופיה אבולוציונית. תנועה אידאולוגית־דתית וגם השערות 
מדעיות על מבנה החברה וצורות הפעילה החברתית. בתוצאה, יכלו 
פעולות אינטלקטואליות ואידאולוגיות שונות ביותר להיקרא באותו 
השם. לפיכך אין לזהות את מבשרי הס׳ במאה ה 19 לפי השימוש 
במונח סי. אנשים בעלי רקע ועיסוק מקצועי שונה ניסו את כוחם 
בהסבר המדעי של תהליכים חברתיים וכינו עצמם בשמות שונים 
ולאו דווקא סוציולוגים. רוב החיפושים היו פשטניים מכדי להביא 
לתוצאות בעלות ערד. טיפוסיים לנסיונות אלה היו התאוריות שניסו 
להסביר את כלל התופעות החברתיות, ובכללן התפתחותה ההיס¬ 
טורית של האנושות כולה. כנקבעות ע״י השפעתו של גורם אחד 
ויחיד, כגון הסביבה הפיסית, האקלים או הגזע. 

בדרגה יותר גבוהה של עידון רעיוני היו התאוריות שניסו גם 
הן להסביר את כלל ההתפתחות ההיסטורית בצורה אחידה, אולם 
במקום לציין גורם חיצוני אחד לחברה כסיבה לכל ההתרחשויות, 
ביססו את הסברם על עיקרון שקבע קשר מסוים בין גורם חיצוני 
לחברה ותגובות חברתיות. הידועות בין התאוריות היו אלה שהדגישו 
את המאבק על הקיום והברירה הטבעית בעקבות תורת ההתפתחות 
(ע״ע, עמי 724 ) של דרוין. וו של ה. ספנסר וזו של ק. פרכס (ע׳ 
ערכיהם). זו האחרונה ניסתה להסביר את ההתפתחות ההיסטורית 
על יסוד קשר משוער בין צמיחת הטכנולוגיה. אמצעי הייצור וצורו¬ 
תיו, היחסים החברתיים הנוצרים בעקבות צורות הייצור, אידאולו־ 
גיות המשקפות את היחסים האלה וביו המאבק הבין־מעמדי הבא 
בעקבות החכרה האידאולוגית. 

הפשטנות היתד. רק אחת החולשות המדעיית של התאוריית האלה 
ולא המכרעת. הוגי דעות אלה לא ראו בעבודתם השערה מדעית 
המסבירה טווח מוגבל בלבד של אירועים בצורה הניתנת לבחינה 
אמפירית. לעתים קרובות אף האמינו שלתאוריה שלהם משמעות 
פוליטית, דתית ומוסדית ישירה ולכן לא הסתפקו בכתיבה, אלא 
עשו מאמץ לארגן תנועות לשם הפצת רעיונותיהם, ובמקרה של 
מארבס, תוך כדי שימוש באמצעים פוליטיים. בכד חרגו נסיונות 
אלה מהתחום המדעי. עקב הדגשת ההבט הפוליטי-אידאולוגי לא 
פותחו הרעיונות בעלי הפוטנציאל המדעי שנכללו בתאוריות האלה. 

המקורות האינטלקטואליים שמהם התפתחה חם' 
המודרנית היו: ( 1 ) המחקר ההיסטורי־אמפירי, אשר בהשפעת 


הרעיונות הסוציול־גיים החל לשים לב לתופעות מעמדיות, לכיתות 
של בעלי אינסרסיס, להבדלים הנובעים ממסורות מקומיות וביו״ב. 
בעיקר בלט הדבר בכתבים ההיסטוריים שעסקו בתולדות צרפת 
במאה ה 19 , בעבודות ההיסטיריות של מארכס, והמונוגרפיה הגדולה 
של לורנץ פון שטיין ( 1815 — 1890 ) על "הסוציאליזם והקו¬ 
מוניזם בצרפת של ימינו״ ( 1842 ). גם ספר■ של פיסטל דה 
קולאנז' ( €00141180 ־ 1 > 1515101 ; 1889-1830 ) על הערים ביוון 
וברימא העתיקות ( 1870 ) היה בעל גישה סוציולוגית מובהקת. ( 2 ) 
המחקר האתנוגרפי־אנחרופולוגי שעסק בתיאור מנהגיהם וצורותיהם 
החברתיות של עמים שינים בנסיון למיין את החומר הדב-גוני הזה 
לפי קריטריונים בעלי־סשמעות. בעלי ההשפעה הגדולים ביותר היו 
בתחום זה א. ב. טילר (ע״ע) האנגלי שסקר את התפתחות הדת 
הקדימה ומורגן(ע״ע) האמריקני שחקר את מבנה המשפחה הפרימי- 
טיווית בחברה האינדיאנית באה״ב.( 3 ) המסורת של מחקר פוזיטיווי 
ופרגמטי של בעיות חברתיות לפי שיטות המחקר האמפירי שנוסחו 1 
ע״י ג׳. ם. מיל. בכל ארצות אירופה התנהלו מחקרים מסוג זה עפ״ר 
מתוך מגמה לבדוק בעיות מעשיות של תברואה, תחלואה, עוני 
וכיו״ב. אחת מתוצאותיה של מסורת ואת היתה ארגון לשכות סטטיס־ 
טיות וביסוסו, ופיתוחן של שיטות איסוף וניתוח נתונים סטטיסטיים 
(ע״ע סטטיסטיקה, עמ ׳ 692/3 ). הפעיל והחשוב ביותר בתחום זה היה 
א. קטלה (ע״ע) הבלגי. 

ממקורות אלה צמחה הס' בסוף המאה ה 19 כמקצוע מדעי. בעת . 
ובעונה אחת נעשו נסיונות באה״ב, בצרפת ובגרמניה להפוך את 
הם' למקצוע הנלמד באוניברסיטה. למרות שהמקורות האינטלק¬ 
טואליים של כל הנסיונות האלה היו משותפים, לא היה קשר רב 
בין הנסיונות שנעשו בארצות השונות. 

באה״ב הונהג לימוד הס־ כדי לספק צרכים חינוכיים. בניגוד 
לאוניברסיטאות באירופה, שרובן עסקו אך ורק בהכשרה מקצועית 
ספציפית, ניסה הקולג' האמריקני להעניק לתלמידיו גם חינוך והש¬ 
כלה כלליים. עד שנות ה 80 של המאה ה 19 היה החינוך בקולג׳ים 
דתי, ואחד המקצועות עסק בפילוסופיה מוסרית שמגמתו היתד, 
לפשר בין השקפות העולם של הדת ושל המדע. כתוצאה מהחילון 
(סקולריזציה) של החינוך הגבוה בשנות ד. 80 וה 90 . לא ניתן היה 
לבסס עוד את החינוך החברתי על הדת. ובמקומו הונהג לימוד הם' 
כתחליף לחינוך המסרתי־דתי. באמצעית המקצוע החדש ניסו להקנות 
לתלמידים יכולת התמצאות בחברה החילונית והפלוראלית. היתר, 
ציפיה שהם' תחנך את התלמיד לגישה מדעית משוחררת ממשפטים 
קדומים כדי שיובל למצוא מקימו בחברה. הוראת הס׳ לא היתד, 
מבוססת על שיטה אחידה; מוריה הראשונים היו בעלי רקע השכלתי 1 
מגוון, לימדו דברים שונים וחלקם המשיכו במסורות האירופיות. 
כמו־כן פעלה נאה,"ב קבוצה שניסתה להשתמש בם׳ ככלי לתיק־ן 
הברתי 1 אנשיה היו קשורים עפ״ר לכנסיות הנוצריות יפעלו 
בהשראה דתית• מספר ניכר של סוציולוגים ניסו, דוגמת עמיתיהם 
באירופה, לבסס את המקצוע החדש מבהינד, אינטלקטואלית, כגון 
סמנר (ע״ע). שהושפע בעיקר מספנסר וקולי (ץ 10 ״״ 0 ו 1864 — 
1929 ) ופיתח גישה מקורית משלו. 

אולם אף אהד מ״נסיינות התאורטיים האלה לא הטביע את 
חותמו על הם׳ האפריקנית. זו התפתחה עד שנות ה 20 של המאה 
הנוכחית תוך כדי התרכזות בכתיבת ספרי־לימוד כלליים מחד, ומחק¬ 
רים אמפיריים מכיינים להבהרת בעיות חברתיות ספציפיות מאידך. 
בין הידועים היו; סקר של העיד סיטרסבורג שנעשה ע״י קל 1 ג 
(; £011011 .( 1 ,?) ב 1909/14 , התיאור הסוציולוגי של קהילה כפרית 
שנעשה ע״י גלפין ( 11 !< 11 ג 0 .() ב 1915 וספרם המפורסם של תומם 
וזנאניצקי ( 1 > 3111001 ״ 2 .? , 1011135 (■! . 1 .זל\) "האיכר הפולני באירו¬ 
פה יבאה״ב״ ( 1918 — 1921 ). 

נסיון ראשון של גיבוש אסכולה סוציולוגית בעלת תכנית מחקר 



557 


סוציולוגיה מדעית; כישראל 


558 


אחידה נעשה בשיקאגו בשנות ה 20 בהנהגתם של פארק (־ 8.8.831-1 }. 
ברג׳ס ( 55 :> 8 -״ 81 . 8 ) ואחרים. מטרתה של אסכולה זאת היתה לחקור 
את העיר האמריקנית הגדולה כיחידה אקולוגית. לפי השקפתם העיר 
היא תחום שבו קבוצות תעסוקתיות אתניות ומעמדיות מתחרות על 
מקומות מגורים ושטחים עסקיים והסבירו את צורתה והתפתחותה 
של העיר כתוצאה מתחרות זו. 

נוסף על אקולוגיה עירונית, עסקה אסכולת שיקאגו בתיאור הת¬ 
הוות דפוסי ההתנהגות האפייניים לאנשים העוסקים במקצועות 
ובעבודות שונים ובתיאור הארגון הבלתי פורמאלי של קבוצות 
מקצועיות. קבוצות נוער, כנופיות עברייניות וכד. עבודות אלה 
קיבלו השראתן מרעיונותיהם של פסיכולוגים חברתיים. לפי אס¬ 
כולה זו מתפתחת התנהגות אנושית כתוצאה מהשפעת המגעים 
האישיים והבלתי אמצעיים במשפחה. בקבוצות ילדים ונועד וב¬ 
קבוצות עמיתים למקצוע מחד, וכתוצאה של המצבים הקונ¬ 
קרטיים שבהם נמצא האדם מאידך. חוקרים אלה המעיטו בחשיבות 
חינוד ויחסים פורמאליים, כללי התנהגות מנוסחים וכיו"ב. הם גם 
פרשו את ההתנהגות הסוטה מהמקובל, כגון עבריינות, פשיעה, 
שוטטות וכד, כתוצאה מקשרים אישיים ותנאי החיים בשכונות העוני 
שבהן גדלים וחיים רוב האנשים הנתפסים להתנהגות כזאת. אסכולת 
שיקאגו הצטיינה יותר בשיטתיות עבודתה האמפירית מאשר בהע¬ 
מקה תאורטית. רעיונותיה הסבירו רק חלק מהתופעות הספציפיות 
של העיר האמריקנית ולא ניתן ליישמם להסברת תופעות דומות 
במקומות אחרים. 

לעומת האקלקטיות והעדר הביסוס התאורטי של הס׳ האמריקנית, 
היתה תחילתה של הס׳ האקדמית הצרפתית, בשנות ה 90 של המאה 
ה 19 , קשורה ברעיונותיו התאורטיים והמתודולוגיים של א. דירקם 
(ע״ע) אשר ראה בס' מדע המסביר את ההתנהגות האנושית כתולדה 
של היות האדם חלק מהחברה. במקום לראות את החברה כמקבץ של 
יחידים. נזר דירקם את התנהגות היחיד מתיר מקומו בחברה. כל 
אדם נולד בתיך חברה, זו תתקיים גם לאחר מותו, וממנה הוא מקבל 
את מושגיו, דעותיו וערכיו. תופעות כאמונה, דת ומוסדות חברתיים 
בכלל הם ביטויים של מצב החברה, גיבושה ומגמות התפתחותה. 
בכל חברה קיימת בכל עת "תודעה קולקסיווית" המעצבת את 
דעותיהם ומניעיהם של האנשים בחברה. 

דירקם היה חוקר מחונן בעל רעיונות מקוריים, הצליח לנסח הש¬ 
ערות בעלות משמעות אמפירית בס׳ של הדת, המוסר, המשפט וההת¬ 
אבדות. ויצר שיטות מתאימות לחקירתן. הוא נכשל בכה שלא ויתר 
לגמרי על תכניתו של קונט לעשות את הס׳ למקור של דוקטרינה 
מוסרית-פוליטית. הוא ייחס למושג חברה ממשות מטאפיסית, שחרגה 
פעל ומעבר למה שהיה דרוש בהקשר מדעי; הוא טען כי המקור לכל 
מוסר הוא החברה ולפן הסוציולוג הוא פרשנו המוסמך של המוסר 
המתחייב במצבים החברתיים המשתנים. דירקם נמנע אמנם מיצירת 
תנועה אידאולוגיח, אולם לא הסתיר את נטיותיו הפוליטיות לסוצי¬ 
אליזם ליברלי ולאומי ולהילוניות רשמית. בעיני רבים נחשב כאי- 
דאולוג של צרפת החילונית־שמאלית בתקופת הרפובליקה השלישית. 

השימוש הפוליטי שנעשה בתורתו של דירקם קבע את גורלה 
של הס׳ הצרפתית. בתחום האנתרופולוגיה היתר, השפעתו של דירקם 
עמוקה ורציפה הן בצרפת והן באנגליה. הצדדים האיראולוגיים ■של 
מחשבתו לא הפריעו בחקר חברות שבטיות רחוקות. אולם בחקר 
החכרה המודרנית, שבה עסקו הסוציולוגים. הפריעו נטיות אלה. 
בעיני דור הסוציולוגים שגדל בצרפת בשנות ה 20 וה 30 נראה 
רירקט בבעל דוקטרינה צרה ולא כחוקר המבריק, כפי שהיה. הדימוי 
הזה חוזק ע״י כמה מתלמידיו וחסידיו שירשו מרבם את דעותיו, 
אבל לא את כשרונו. לפיכך. לא התקדמה הס׳ הצרפתית בין שתי 
מלחמות-העולם ואולי גם התנוונה בהשוואה לפיריותה בימיו של 
רירקם. 


תהילתה של הס' המדעית היתד, בגרמניה, גם שם, כמו באה״ב, 
פעלו סוציולוגים רבים בעלי גישות שונות, אולם המפעל הסוציולוגי 
קיבל כיוון והעמקה תאירטיים ע״י מכם ובר (ע״ע) אשר היה הסו¬ 
ציולוג הראשון שהבדיל בצורה ברורה וחד־משמעית את הם׳ המדעית 
מהמסורות של ס־ אידאולוגית. הוא קבע כי בעיני הסוציולוג כמדען 
נחשבים הערכים האנושיים כנתונים. הסוציולוג ינסה להסביר את 
השפעתם של הערכים על ההתנהגות ויוכל לחקור את תנאי היווצרו¬ 
תם וקבלתם של הערכים, אולם, לפי ובר. לעולם לא תוכל הם׳ — 
או שום מדע אחר — לקבוע את תקפם וחשיבותם המוסריים של 
ערכים. אדרבה, קבע ובר, התנאי להצלחת משימת הסוציולוג הוא 
יכולת לנטרל את רגשותיו והטיותיו כלפי נושאי מחקרו. 

לפי ההשקפה המקובלת היום נראית תביעתו של ובר לניטרליות 
מוחלטת מסעם החוקר כתביעה אידאלית שרוב החוקרים אינם יכולים 
להגשימה. למעשה ידע ובר שהאובייקטיוויות המדעית איבה מושגת 
על ידי הבלגתו ההירואית של היחיד בלבד, אלא בעיקר ע״י הבי¬ 
קורת ההגיינית והאספירית המתמדת של כל תאוריה וממצא מדעי 
ע״י הקהילה המדעית כולה. אולם הוא הדגיש כי בלעדי קבלת 
הניטרליות ככלל מחייב, אין בטחון שהבדיקה והביקורת של 
הקהילה המדעית יביאו לגילוי ההטיות ולחיסולן. לכן אפשר לראות 
בצדק את ניסוחיו של ובר בענייו זד, כקו מפריד בין הס׳ המדעית 
לאידאולוגית. 

מלבד תרומה זו, שעניינה תבניתה של הס׳ יותר מאשר תכנה, 
תרם ובר תרומות חשובות ברוב תחומי הם׳. המפורסמת בהן 
היא עבודתו ההשוואתית הגדולה על הקשר בין הדתות ההיסטוריות 
הגדולות ובין התפתחות חיי הכלכלה. מחקרו הקיף את ישראל 
העתיקה, סין, הודו, אירופה ואח״ב. בעבודותיו הצביע על קיומם 
של קשרי גומלין בין ערכים דתיים לפעילות כלכלית. אורח חייה 
של קבוצה, הנקבע במידה רבה על ידי עיסוקה הכלכלי, יוצר 
נטיות כלפי השקפות ופולחנים דתיים מסוימים. אולם, מאידך יכולה 
גם השקפת עולם דתית ליצור נורמות התנהגות וערכים חברתיים 
המשפיעים על חיי הכלכלה. ממצאו החשוב ביותר של ובר בעניין 
זה היה, כי דרך החיים הפוריטנית שנוצרה בערות פרוטסטנטיות 
מסוימות בסאות ה 16 וה 17 שימשה רקע להתפתחות הקפיטליזם 
המודרני. למרות הקפה ושיטותיה, לא היד, המשך ישר גם ■לעבודתו 
של ובר מאחר שלא הספיק להקים תלמידים. גם הפוליטיזציה של 
האוניברסיטאות הגרמניות לאחר מלה״ע 1 היתה בעוכרי הס׳ 
הגרמנית. 

חוץ מאה״ב, צרפת וגרמניה לא היו ער לאחר מלה״ע זז מרכזים 
סוציולוגיים חשובים. באנגליה נוסדה קתדרה לס׳ ב 1907 והיתה 
התעניינות ערה בבעיות סוציולוגיות בחוגים אינטלקטואליים. הגישה 
לס׳ היתה אקלקטית ומעשית כדוגמת אה״ב. אולם פרט ל ת 10 >ת 0 ^ 1 
1001105 ־ 800 0£ 5111001 , לא גילו האוניברסיטאות האנגליות עניין 
במקצוע. 

פרק חדש בהתפתחות הס׳ ההל בסוף שנות השלושים של המאה. 

ב א ה " ב קם דור חרש של סוציולוגים בהנהגתו של טלקוט פרסונז 
(ע״ע) שהכירו היטב את המסורות האירופיות, אולם התעלפו 
מהקשרן המקומי. לקבוצה זו הצטרפו גם כמה סוציולוגים פליטי 
הנאציזם בגרמניה, שבראשם עמד פ. לאזרספלד ((־ £01 ז.ז 8323 ), 
שתרמו לביטול אפיו הלאומי של הדיון הסוציולוגי. 

לאחד מלה״ע זז היתר, הגישה של הם׳ החדשה שנוצרה באה״ב 
דוגמה לשיקומה של הס׳ האירופית, היפאנית והעולמית בכלל. 
ב 1949 נוסדה גם אגודה סוציולוגית חדשה, ה - 80010 131 ־ 110 □ם״ 1101 ־ז 
1011 ־ 550013 ( 7 0111031 ] המסמלת את העל־לאומיות של קהילת הסוציו- 
לוגים. 

הס׳ בישראל. חלוץ הס׳ בא״י היה ארתור רוסין (ע״ע), 
חוקר הם׳ של היהודים בעולם וממתכנני ההתיישבות החקלאית 


559 


סוציולוגיה, דמוגרפיה; הקר המוסדות החברתיים 


560 


בארץ. הוא_ומרטין בובר (ע״ע) היו המורים האקדמיים הראשונים 
לס׳ באוניברסיטה העברית. מחלקה מיוחדת לס׳ נוסדה בשנת תש״ט 
ע״י מרטין בובר וש.נ. אייזנשטדט בעזרתו הפעילה של מורים 
גינסברג מאוניברסיטת לונדון. בשנת תש״י נוסד המכון למחקר 
חברתי שימושי ע״י לואי גוטמן. היום קיימות בארץ מחלקות לס׳ 
באוניברסיטה העברית, ובאוניברסיטאות תל־אביב. בר־אילן וחיפה. 
בשנת תשי״ט נוסדה האגודה הישראלית לס , . 

תחומי הדיון העיקריים של הס׳: הפסיכולוגיה החברתית; 
הדמוגרפיה; חקר המוסדות החברתיים והארגון החברתי. מקובל גם 
להבחין בין התאוריה הסוציולוגית ־.'מתודולוגיה כתחומים נפרדים. 

הפסיכולוגיה החברתית עוסקת בחקר ההשפעה של 
קשרים ויחסים בין־אישיים על התפתחות התנהגותו של האדם 
מהגיל הרך עד גיל הזקנה. היא תחום משותף לפסיכולוגים ולסוציו- 
לוגים. הפסיכולוגים נוטים לחקור את היווצרות התנהגות הדיפר¬ 
נציאלית — כגון הבדלים בתוקפנות, תלות. השגיות וביו״ב — 
בתנאים חברתיים שונים. כמו־כן דנים בהשפעת התכונות האלה על 
ההסתגלות החברתית. כגון בחירת מקצוע, נישואים, השקפות פולי¬ 
טיות וכד. ואילו הסוציולוגים מדגישים במחקריהם את התהליכים 
החברתיים היוצרים אחידות בהתנהגות של אנשים נזסוגים שונים. 

הנושאים העיקריים של הפסיכולוגיה החברתית הנחקרים בד״כ 
במסגרת הם׳ הם: סוציאליזציה וסטיה; קומוניקציה (ע״ע תקשרת), 
התנהגות קולקטיווית בכלל והתנהגית בקבוצות קטנות בפרט. 

הסוציאליזציה היא תהליד ההיווצרות של עמדות ומוטיוואציות 
חברתיות,כגון רגשי השתייכות ונאמנות לדת. לאימה, לקהילה ולמש¬ 
פחה, והיווצרות הנכונות למלא את התפקידים המשפחתיים, האזרחיים 
והכלכליים המצופים מהגבר ומהאשה בחברות השונות. כן עוסקים 
הסוציולוגים בחקר הכשלונות בסוציאליזציה, בהתהוותן של סטיית 
חברתיות, כגון עבריבות (ע״ע) ופשע. ופריקת עול לצורותיה. סלין 
( 501110 . 7 ), סד׳רלנד ( 13011 ־ 101 * 501 .;<) ואחרים עסקו בעיקר בחקר 
השפעת הגורמים הסביבתיים, כגון השפעת השכונה ורקעה האתני, 
על היווצרות העבריינות. 

חקר הקומוניקציה עוסק בהעברת ההשפעות מהמשפיעים למוש־ 
פעים, בשינויי דעת קהל; בגורמים הקובעים את ההעדפה של מועמד 
או מפלגה בבחירות, העדפת מוצר מסויים בקניות, באפנה וכד. ענף 
סוציולוגי זה פותח ע״י פ. לאזיספלד ותלמידיו, אליהוא כץ, ס. מ. 
ליפסט . 4 * .$) דג׳. קולמז ( €0101030 . 0 • 

חקר ההתנהגות הקולקטיווית עוסק בצורות התנהגות של קבוצות 
גדולות של אנשים, שאינם מוכרים זה לזה. הנוהגות בצורה אחידה; 
הבולטת היא התנהגותו של ההמון. אולם הדבר אמור גם לגבי 
תנועות אידאולוגיות ום־ליטיות וכיתות דתיות, ובמצבים מם*ימים, 
גם ביחס לאומות שלימות. 

חקר ההתנהגות הקבוצתית בודק תהליכים המתרחשים בקבוצות 
קטנות יחסית, בהן קיים קשר בלתי־אמצעי בין האנשים. המחקרים 
מנסים להבהיר הבדלים בפריון של קבוצות עבודה; לכידות ומשיכות 
קבוצתית; הבדלים במוראל הקבוצתי כתוצאה מהבדלים בצורות 
ההנהגה; מידת ההתחרות והשותפות השוררות בקבוצה; תכיפית 
הקשר בין אנשים וכד. תרומות הס׳ העיקריות לחקר הקבוצות 
הקטנות היו פיתוח שיטות לניתוח תהליד פעילות הגומלין ע״י 
פ. בילז ( 1105 ־.*! והנסיץ של ג׳. ק. הומנז ( 1001305 < . 0 . 0 ) 
ליצור תאוריה מקיפה של פעילות בקבוצות שתסביר את ההתנהגות 
בקבוצית ניסוי ובקבוצות "טבעיות", כגון בבי״ח, בקהילה הכפרית 
ובחבורות נערים. 

דמוגרפיה (ע״ע) היא תחום גבולי לס׳ ולמקצועות אחרים. 
מלבד סוציולוגים עוסקים בו כלכלנים, ביולוגים. אנשי רפואה 
וסטטיסטיקנים. 

עיקר טיפולה של הדמוגרפיה: גודל הא-כ לוס י ה, צפיפותה, הת¬ 


פלגותה ביישובים בעלי גדלים שונים, הרכבה הגילי האתני והמק¬ 
צועי וכן שיעורי הילודה והתמותה שלה, חקר ההגירה מארץ לארץ 
ומכפר לעיר, חקר "הניעות (המוביליות) החברתית" (המעבר של 
אנשים מקבוצה מקצועית אחת לשניה) וחקר השינויים בהרכב 
המקצועי, ההשכלתי או הדתי של האוכלוסיה. הדמוגרף מתרכז 
בעיקר בצד הכמותי של התהליכים בעוד שהסוציולוג עוסק גם בצ¬ 
דדים האיכותיים שלהם. כגון הרקע ההיסטורי, הפוליטי והדתי של - 
תהליכי הגירה וניעות. 

חקר המוסדות החברתיים עוסק בדפוסי ההתנהגות 
המוגדרים והמחויבים על ידי נורמות חברתיות. "מוסד חברתי" הוא 
מערכת של נורמות ומטרות המגדירות מהי ההתנהגות הצפויה בת¬ 
חומים הנחשבים כבעלי חשיבות חברתית. כמו־כן קיימים תגמולים 
לחיזוק ההתנהגות הלגיטימית וענשים לשם דיכוי התנהגות סוטה. 
התגמולים והענשים האלה יכולים לחיות פורמליים ומוחשיים, כגון ■ 

שכר, פרס או קנם, אולם דיס׳ מתעניינת יותר בתגמולים ובענשים ן 

הבלתי פורמליים, כגון הערכה, כבוד, זלזול וכיו״ב. התחומים המד * 

סדיים העיקריים בכל חברה הם: המשפחה, הכלכלה, השלטון, 1 

החינוו וכן הדיבטים השונים של התרבות, כגון דת ומדע. המיסוד | 
של התחומים התרבותיים השתנה במרוצת הזמן. הדת איבדה 
מאפיה המוסדי, ואילו המחקר המדעי והפצת הידע המדעי ממוסדים 
היום יותר משהיו אי פעם. 

כ״א מהתחומים המוסדיים שנמנו הוא מורכב, ויש נטיד. לפיצול 
המחקר של מוסד מסוים לענפים שובים, למשל בס׳ של התרבות 1 

נבדלת הס׳ של הדת מהס׳ של המדע. הס׳ הצבאית והס׳ של מפלגות 1 

הן ענפים עצמאיים יחסית של הם׳ הפוליטית. 

למוסדות החברתיים מבנה ארגוני אפייני לכל מוסד, הבולל ! 
"תפקידים", היינו דפוסים מורכבים של התנהגות, רגשות ומניעים | 
הנחשבים כיחידות בסיסיות בכל פעילות גומלין חברתית. התפקיד 
ק*בע מה שמצפים מאדם במצב מסוים. למשל תפקיד של .,אב" 
קובע את תפקידיהם של גברים כלפי ילדיהם במשפחה, אבל אינו 
ק־בע את פעולותיי של אותו אדם במסגרת עבודתו (אלא אם כן י 
מדובר בעסק משפחתי). שם קובעים תפקידים כמו "מנחל", "פקיד", 
"חשמלאי" וכיד״ב• 

מלבד תפקידיהם אפייניים לכל מיסד גם ארגונים, קבוצות 
ורשתות חברתיות יותר מורכבות, למשל "המשפחה", "הממי | 
שלה", "השוק", "ציבור הבוחרים" וכד/ במסגרות אלה קיימת 
חלוקת תפקידים ("חלוקת עבידה") המאפשרת ברירה מסוימת בין 
תפקידים שונים במסגרת הנורמטיווית. האינדיווידואליזם היחסי ה- | 
אפייני לחברה המודרנית היא התוצאה של חלוקת העבודה המורכבת | 
של חברה זאת, והיא מאפשרת יצירת הרכבי תפקידים מגוונים 1 
ביותר. היחיד יכול אפיא למצוא לו הרכב תפקידים ההולם את 1 
אישיותו בלא לסטות מהמסגרת הנורמטיווית הממוסדת. 

חקר המוסדות עוסק בהסכר האחידות והשוני של דפוסים נור* 
מטיוויים אלה. אחת הדרכים לכך היא חקר הקשר בין התכונות 
השונות של אותו המוסד. למשל חקר המשפחה עוסק (בין היתר) 
בקשר שבין צורות השידוך ליחסי השארות; במקי־ם שיחסי השארות 
הם בסים לשיתוף פעולה כלכלי ופיליטי, בצורה שהמשפחה הגר¬ 
עינית והבודד המבוגר אינם עומדים ברשות עצמם, מוגבל חופש 
הבחירה של בני־הזוג יותר מאשר במקומות שבהם המשפחה הגר¬ 
עינית היא יחידה עצמאית. הכללים המגבילים את חופש הבחירה 
והמכוונים את הבחירה תלויים במידה רבה במבנה ובאיגסנסיוויות 
של הקשרים בתוך קבוצת השארות. 

סוג אחר של בעיה, האפייני לחקר המוסדות. הוא ההתאמה בין 
הנורמות של מוסדית שינים. למשל, הכללים של חופש דתי מחד 
ואזרחות אוניוורסלית מאידך אינם מתיישבים זה עם זה, כי רוב 
הדתות המסרתיות מחייבות הפליה לרעה של בני דתות אחרות. 



561 


סוציולוגיה, הארגון ר! חביתי והפורמלי 


562 


ואמנם, ההתנגשות בין נורמות של המוסד הפוליטי לבין אלד. של 
המוסד הדתי׳ והצורות השונות של הפגתו הם מהמפתחות החשובים 
להבנת ההבדלים בין המבנים של חברות מודרניות שונות. 

סוג שלישי של בעיה הוא הקשר בין המבנה והתפקיד המוסדי 
ובין השינוי המוסדי. המבנה החברתי הממוסד הוא פרי התפתחות 
היסטורית ואינו מותאם אוטומטית לשינויים בתפקודו של המוסד. 
למשל, התפקיד החברתי של המלומד השתנה ביסודו במאה ה 17 עם 
עליית המדע הניסויי. תפקידו של המלומד המסרתי היה לדעת, להבין 
ולפרש את המסורת הפילוסופית (או התאילוגית, החוקית, הרפואית). 
הוא היה חייב להשתלט על חומר ספרותי רב ולפעמים גם לשנן 
אוחו, לגלות בי פנים חדשות ולהקנית את החומר הזה לתלמידיו. 
כיוון שמדובר היה בהעברת מסורת ובפירושה, השתלב תפקיד 
החקירה בתפקיד ההוראה. 

במדע הניסויי החדש היה תפקידו של החוקר לפתור בעיות שלא 
היה להן פתרון במסורת. ידע המסורת היה כאן תנאי מוקדם בלבד 
למחקר, אבל לא היה שילוב אורגני בין העברת הידע הקיים וביו 
יצירת הידע החדש. כתוצאה מכך לא השתלבו במבנה האוניברסיטאי 
של המאות ה 17 וה 18 אלה שעסקו במחקר מדעי, והם התרכזו בסוג 
חדש של מוסד, "האקדמיה", אשר במסגרתו לא עסקי בהוראה. כך 
נוצר פער בין העברת המסורת הספרותית־פיליסופית הטרום־מדעית 
שנמשכה באוניברסיטאות ובין הידע המדעי החדש שנוצר והתקדם 
אבל לא הועבר בצורה סדירה בשום מסגרת חינוכית מתקדמת. מצב 
זה הוביל לאבדן יוקרתן של האוניברסיטאות כמוסדות חינוך 
גביהים ועורר תנועה חזקה לתיקון החינוך הגבוה ששינתה את פני 
המוסד החינוכי בסוף המאה ה 18 וראשית המאה ה 19 . 

הגישה שהודגמה כאן לגבי חקר המוסדות מכונה מבנית־פונקציו־ 
נלית. שיטה זו בודקת את הקשרים בין דפוסי התנהגות ממוסדים 
(נורמות. תפקידים, יחסים מאירגנים) ואת התאמתם של הדפוסים 
("המבנים") האלה לתפקידים שלהם יועדו. שיטה זו פותחה ע״י 
ק. דיויס ( 171$ !<[ ,;־ן), ב. מלינובסקי (ע״ע), א. ר. רדקליף־בראון 
( 1 נ 7 \ 0 ז 8 -] 11 ן:> 1 ) £6 .) 1 .\;), ר. מרטון (ח 1:0 ־ 161 \ . 11 ) ט. פרסונז וא. 
שילם ( 51111$ .£). 

תחום חשוב של המחקר הסוציולוגי הוא הריביד החברתי. תחום 
זה היה ממוסד ברוב הגדול של ההברות לפני המאה הזאת. והפך 
ממיסד למחצה במאה הנוכחית (ע״ע מודרניזציה, עמ׳ 394 ). ברוב 
הגדול של החברות המסרתיות היה ה״סטאסוס" החברתי של האדם 
מוגדר וקבוע ע״פ החוק ו/או המסורת. החברות חיו מחולקות לשכ¬ 
בות בעלות יוקרה וזכויות שונות החל באצולה וכלה בעבדים. גם 
בחברות ללא אצילים ועבדים, כמו בקהילה היהודית, היו רבדים 
חברתיים מובחנים, והייחום המשפחתי של האדם היה מרכיב מש¬ 
מעותי בחייו. 

במרוצת המאה ה 20 חוסלו ברוב המקומות כל הזכויות המפלות 
בין רבדים חברתיים, וגם הסמלים המבחינים בין הרבדים הוחלשו 
מאוד ולעתים אף נעלמו כליל. אמנם השאיפה לכבוד ולתהילה 
והקנאה בהשגיו וברכושו של הזולת לא חדלו להיות מניעים 
חברתיים מרכזיים בחשיבותם, אולם לתחרות על יוקרה אין עוד 
כללים מיוחדים משלח, אלא היא נקבעת לפי הכללים של המו¬ 
סדות השונים, היינו, הפוליטיקה, הכלכלה והתרבות, ובהתאם ליחסי 
הכוחות בין קבוצות העלית (ע״ע) של תחומים אלה. לריבוד אין 
כללים מיסדיים משלו, אלא הוא משמש כמדד של תהליכי התחרות 
וניעזת הנקבעים ע״י היחסים בין המוסדות השונים. 

השיטה העיקרית של חקר המוסדות היא המחקר ההשוואתי. 
השוואת המוסדות בחברות ובתקופות שונות מאפשרת הבחנה בין 
הדפוסים הכלליים והקבועים של ההתנהגות החברתית ובין הדפוסים 
הנוצרים עקב תנאים מיוחדים. השוואה זו מאפשרת גם לבודד תנאים 
אלה. עד שנות הארבעים עסק המחקר ההשוואתי בעיקר בחברות 


שבטיות פשוטות, ומאז פותח המחקר ההשוואתי של חברות מסרתיות 
ומודרניות מורכבית. ע׳-׳י ש. נ. איזבשטדט, ק. גירץ ( 0661:12 , 0 ) 
וא. שילם. 

חקר הארגון החברתי. הארגון החברתי הוא למעשה 
הבט של המוסדות החברתיים. כל ארגון הוא דפיס של יחסים ממוס¬ 
דים; כל מוסד כולל ארגונים — כגון המשפחה, הכנסיה, מקום 
העבודה וכד׳ — כחלק מהמבנה שלו. 

מורכבותם של הארגונים החברתיים, מחייבת את פיצולם לתחומי 
משנה׳ והעיקריים שבהם הם הקהילה והארגון הפורמלי. 

חקר הקהילה, תחילתו בנסיונות של השוואה בין החיים 
המסרתיים שהתנהלו באזירים הכפריים של אירופה במאה ה 19 ובין 
חיי העיר המודרניים שהתגבשו באיתד. תקופה. החוקרים היו מעוניי־ 
נים לעמוד על ההשפעה המוסרית של האנונימיות, בידוד היחיד 
והיחסים.התכליתיים ששררו בעיר, לעומת המעוגנות הקהילתית של 
האדם הכפרי והמסרתי. 

במאה ה 20 התרכז המחקר בתחומים יותר ספציפיים. האקולוגיה 
האנושית היתה בשנות ה 20 וה 30 ענף מרכזי וכיום היא מהווה 
תחום בין־דיסציפלינרי שעיבדים בו סוציולוגים, גאוגרפים וכלכ¬ 
לנים כאחד. היא עוסקת בהתפרסותם של קבוצות ועיסוקים שונים 
בשטח בכלל ובשטחים עירוניים בפרט, ובקשר שבין התפרסות זו 
לבין התהליכים החברתיים. 

המפורסמים שבין "מחקרי הקהילה". אלה של לעד ולעד 
30111.7061 ) על עיר אמריקנית קטנה וסדרת מחקרים על עיר אחרת 
( 0117 01666 !!ץ) בעריכת ל. וורנר (ז 06 ז 3 ז ־*ג., 1 ) נעשו בשנות ה 30 
וה 40 . מחקרים דומים תיארו תיאור מקיף את חייהן של קהילות כפ¬ 
ריות, עיירות ושכונות עירוניות במגמה להראות את הקשרים רבי־ 
הכיוונים בין הצדדים השונים של חיי הקהילות הללו. לפעמים 
התרכזו המחקרים האלה בבעיה מסוימת, (עבריינות נוער, שלטון 
מקומי וכיו״ב), ואילם גם במקרים האלה שימשה המסגרת הקהילתית 
רקע ללימוד הבעיה, והודגשו הקשרים הנראים ושאינם נראים 
לעין עם מכלול חיי הקהילה. 

אולם, עקב מורכבותם של קשרים משוערים אלה לא ביתן היה 
לתארם בצורה מדויקת; כמו-בן התברר שאין לראות בעיר המודרנית 
מסגרת סגורה, משום שהיא קשורה קשרי ניעות, תחבורה וכלכלה 
הדוקים עם כלל המערכת הלאומית. לפיכך התמעטו לאחרונה מחקרי 
הקהילה העירוניים. 

בם׳ הכפרית נמשכת במידה רבה יותר המסורת של מחקרי 
קהילה מקיפים. במיוחד נפוץ המחקר הזה בארצות שבהן עדיין 
מהוות הקהילות הכפריות מסגרות סגורות ואוטארקיוח. קהילות 
סגורות כאלה נחשבות כדגמים מוקטנים של חברות גדולות, ולכן 
יכול החוקר לעקוב בהן אחרי תהליכים שבחברות גדולות קשה 
לזהות אותם. 

מסיבה זו הפך המחקר של קהילות אלה — כולל מחקר חברות 
שבטיות — לאחד הענפים המפותחים ביותר של המחקר הסיציולוגי. 
בגלל תנאיו המיוחדים של מחקר זה, המחייבים לימוד שפות נדירות 
ושהיה ממושכת בתנאים זרים לחוקר, הפך תחום מהקר זה למקצוע 
מיוחד — אנתריפולוגיה חברותית (ע״ע). ואמנם אין הבדל עיוני בין 
ס׳ לבין אנתרופולוגיה חברותית אלא בנושאי החקירה. הס׳ עוסקת 
בחקר חברות מורכבות וגדולות ואילו עיסוקה של האנתרופולוגיה 
בחקר קהילות מסרתיות, סגורות, פשוטות וקטנות. 

חקר הארגונים הפורמליים. הארגון הפורמלי מוקם 
ע״י בני אדם ככלי לביצוע קולקטיווי של משימה מסוימת, בניגוד 
לקהילה הצומחת מניה וביה בלי תכנית קבועה מראש ואיבה 
משמשת מטרה מסוימת אלא מהווה מסגרת אקולוגית לפעולותיהם 
של אנשים וקבוצות מסוימים. לפיכך מתעניינים החוקרים בעיקר 
בקשר שבין הארגון הפורמלי ובין הצדדים הספובטניים של חיי 



563 


סוציולוגיה, מתודולוגיה — סוציוממריוז 


564 


התבדה. ובר הדגיש את ההבדל בין התפקידים הבירוקרטיים ובין 
תפקידי המנהיגות הפוליטית והיזמית המכהנים את הבירוקרטיות. 
בתוך המנגנון הבירוקרטי נקבעים התפקידים ע״פ ההגיון הפנימי 
של צרכי המשימה הארגונית, וממלאי התפקידים נבחרים בהתאם 
לכישוריהם הטכניים לבצע תפקיד מוגדר. אולם קביעת המשימה 
הארגונית קודמת לחלוקת העבודה בתוך הארגון ולפיכך המנהיגים 
המכוונים את הבירוקרטיות אינם נבהרים ע״ם כישורים טכניים 
אלא ע״ם תכונות, כגת היכולת לבחור במטרות, לדבוק בהן, להשפיע 
על אחרים, להרים את רוחם וכיו״ב. א. מיו ( 0 ץג 1 \. .£) ותלמידיו 
תיארו את היחפים האישיים הנרקמים בארגונים פורמליים ויוצרים 
בהם מעיו ארגון בתיד ארג־ן, בעל כללים ומטרות משלו העלולים 
לסתור את מסתת הארגון הפורמלי ולהפריע לעבודה תקינה. 

לאחר מלה״ע 1 ] התרכז המחקר בתהליכים הפנימיים ובתכונות 
המבניות של הארגון. הדבדט סיימון (חסזח!* זמלז־ס) חקר את 
הארגון כמערכת תקשורת ובמנגנון היוצר מוסיוואציה לביצוע המ¬ 
שימות הארגוניות. אחרים חקרו את הקשר בין התכונות המבניות 
של ארגונים, כגון גודל. דיפרנציאציה פנימית, מידת הריכוז של 
הסמכויות וכיו״ב. ובין היעילות הארגונית. 

תאוריה סוציולוגית: במובן המדעי המקובל אין תאוריה 
סוציולוגית כללית, אלא לכל אחד מתחומיה יש תאוריה או תאוריות 
משלו. מלבד זה עוסקים הסוציולוגים בבעיות היסטוריות או אקטו¬ 
אליות ספציפיות שפתרונן מחייב שימוש אקלקטי בתאוריות שונות. 
למשל תנאי העליה של הקפיטליזם באנגליה ובאה״ב במאות ה 17 
רה 18 ! אר הגורסים של הנחשלות המקצועית והחינוכית של קבוצות 
אתניות מסוימות במקומות שונים בעולם וכד׳. 

על כן מה שמכונה חאיריה ס-ציולוגית קשור קשר רופף עם 
המחקר הסוציולוגי. התחום היחיד שבו הנחתה התאוריה את המחקר 
האמפירי הוא חקר החברה השלימה או המקיפה (ע״ע חברה), היינו 
הקבוצה שיש לה תרבות וזהות לאומית ועפ״ד גם שפח וארגון 
פוליטי־טויטוריאלי משלה. קבוצה זו מהווה מסגרת לכל חשיבה 
וחקירה סוציולוגית. יחד עם זאת היא מערכת מורכבת, שקשה 
לתארה בדגם הגיתי בדור. לפיכך רואים רוב הסוציולוגים בחברה 
השלימה מסגרת בלבד שבה מתרחשים התהליכים החברתיים. 

נסיון להמשיג את החברה השלימה כמערכת נעשה ע״י ט. פרסונז 
בספרו 1 ו 1 ־ז 5 ן 8 501:141 סלרר ("המערכת החברתית"). זוהי בעיקרה 
עבודה תאורטית שאינה קשורה קשר הדוק למחקר האמפירי. יש 
גם החולקים על כדאיות הנסיון הזה מהוד טענה שהסגירות היחסית 
של כל חברה וחברה. ובייחוד של חברות מודרניות, מעטה מאוד. 
אולם אחרים מצאו את הדגם התאורטי של פרסונז כמסגרת טובה 
לתיאור המבנה של חברות שלמות. 

מתודולוגיה. חלק גדול של המחקר הסוציולוגי מבוסס על 
קריאה ועיון במקותת כתובים בדומה למחקר ההיסטורי. אולם, 
כיוון שהסוציולוג חוקר על פי רוב מאורעות בני זמנו. הוא יכול 
להשלים את חקירתו באמצעות הסתכלות ובאיסוף שיטתי של 
נתונים על ידי סקרים באמצעות שאלונים. אי לזאת אין הסוציולוג 
חייב לבסס את טענותיו על מידע אשר נשתמר במקדה. אלא הוא 
יכול לכות אח איסוף החומר רק לנתונים שיאשרו או יסתרו ישירות 
הסברים מוצעים. הסוציולוג יכול גם לחקור מדגמים שנבחרו בצורה 
"מייצגת", מהם ניתן, בגבולות טעות ידועים, להסיק מסקנות על 
אוכלוסיה שלימה. למשל. כשהיסטוריון כותב על דעת הקהל ששררה 
בצרפת ערב המהפכה, הוא מסתמר על מקורות ספרותיים. קשה מאוד 
לקבוע, את דעתו של מי מייצגים המקורות האלה, מלבד, כמובן. אח 
דעת כותביהם. לעומת זאת, הסוציולוג הכותב, למשל, על דעת 
הקהל בציבור הסטודנטים בברקלי. ששם היתד, תחילת מרד 
הסטודנטים של שנוח ה 60 , יכול להסתמך על סקר דעת קהל מייצג 
שנערך סמוך לפרוץ המאורעות. לכן הוא יכול לקבוע בוודאות 


שההשערה כי ההתפרצות היתה קשורה בהזנחת תפקידי ההוראה 
ע״י המורים אינה נכונה. דבר זה אי אפשר היה לקבוע על סמך 
המקורות הספרותיים בלבד. 

השימוש בשיסה הסטטיסטית בס , הצטמצם עד לעשור האחרון 
לתיאור אוכלוסיות ולבדיקת קיומו או אי־קיומו של הבדל כלשהו בין 
מספר קטן של קבוצות, או של קשר כלשהו בין מספר קטן של 
משתנים. בזמן האחרון חלה התקדמות רבה באפשרויות הניתוח הסט־ 
טיססי בסי. פותחו שיטות סילום חדשות ע״י א. ל. גוטמן ואחרים 
המשוחררות מהנחות שהיו הכרחיות בעבר. 

בנוסף הנהיגו בלילוק (.ח) ז 1 :> 10 ג 1 מ . 14 . 14 ), דנקן (.ם . 0 
"^ח 1 !ס) וקולמן (ת 3 מ 101 ס 0 . 0 דרכים לניתוח דגמים המתארים 
את השרשרת הסיבתית. במערכת הכוללת משתנים רבים. השימוש 
בשיטות האלה בקנה-מידה רחב התאפשר ע״י פיתוח המחשבים. 

הודות להתפתחויות אלה, צומצם הפער שהיה קיים בעבר בין 
התאוריד, הסוציולוגית שניסתה להסביר תהליכים מורכבים ממשתנים 
רבים ובין המחקר האמפירי שיכול היה לבדוק קשרים בין משתנים 
מעטים בלבד. 

ספרי מופת בהתפתחות הס׳: 

071 ? 14 ) 1838 15 זס 1 )סס 567  , 1101 בז 0 .[ 

?1115 0) $4.07(0/1'.$, 1662, 1939; 0. 37)00, 5 0101x3 !130113, 1725 

(!'116 {; £150$ 471 . , 500 ( £1 ?<-! (באנגלית [ 1948 ] ן ,סנוו׳סס 

071 1/13 141510}'$ ס $$510711 4 . , 4111 < . 5 ■[ ;* 1768 . 500101$ 011-11 /ס ] 
11311001713(1110 3718 1778150(1116: 86171% 3 €0717100168 1/1614; 0) 

1/10 ?11 711/6111 [ 10 ) $0167111 ( 0 £461/1081 1/16 3718 £02807100 / 0 1165 ) 01 ה ' 
£011071, 1-11, 1843; ?.0.1*'. £0?13> 161071 1731/311 811 ! 07£3711131/07 '. 1 , י 
13 001(1111716 861 3(611671 6( 13 104 811 860010£146, 1870; 1(1., €'07£371!- 
!011071 86 13 (077186 1/11510176 37 ? 11£71310 71108616 17701 16 561071 1116 ־ 

1011(61 161 70061 01 86 50141 161 56771?!, 1884*; 1\- 001010, €01171 86 
?!111050(1/}!865 745 ? 65 ? 06 ,ט 1110 ן> 05 )ת 40 ל) . 0 ;* 1877 , 71 <—] , 11-0 ) 051 ? ס 
10 1887 , 5 ( 00561110/13 11718 )( 171:0/13 ) 06771 , 100111011 .? ; 1748 , 11 ־ ; 

£. 1)11 1 ,.( 11 ; 1893 , 100131 1730011 811 811/151071 13 06 ,ךת 01 ו( 10 ז x1 7%£101 
86 13 77161/1086 57>61010£11]1(6. 1895, 1950 " ; 101., €6 51110(86: 651186 
86 1897; 1(1., €65 / 0777165 6161116711(876! 86 13 016 7611£1614!6, 1912; 

\\ 0653771 ,. 18 ;* 1956 , 1-11 , 1 ) 06161150/13 14718 5 { 10/13 ) 17 ^ 1 ,ז 0 נ 01 ׳ - 
!7161(6 811)53(26 3 1(7 $02131-1(718 81 ' 171!0/0}55£656/170/>56, 1924; 

>7. ?5005 ז 3 ? .ז ; 1935 , 137 ־ - 1 , 500161$ 0718 3 41718 7/16 ,יזזס־ן ג , 

7/16 $00118 $$ 1 ( 6 / 11 , 1951; 1". ?3085 ) 511115 .£ — 5 ת 50 ז -), 
70 ( 4/378 (4 06(16708 7 / 1601 $ 0 } 24051071 , 1951; 31 ז 0 315005 ? .*ד . 
(0(15.), 7/1607161 0 ) 300165 $; 1 $ 001010£103 £1086771 / 0 0147183510711 '־ ! 
7 / 1607 $, 1-11, 1961; 110030 ( 1 . 0 . 0 ; 1949 , $ 00161 $ 181470371 , 15 * 3 □ "א 
?3111 5 0£ 03.1 ־ 0111 ( 10311 זס 1 ח\נ) 105 <ן 1 סב\£ 5001010£1031 : 5 נ־ל׳( 1 גת 4 נ ., 

1 1-3 .{.? ; 1966 ,( 1 הסג x3(51018 _ 50*011 -*1.1,. 9711005 ־ ^ 

( 08 *.), 7/16 11161 0 ) $., 1967; 8. ^ 1 1 , 00 ־ x1 013(105 86 13 ?071166 
50010/0£1^446, 1969; ]1930 , 4671061 ־ 50 / 50043 1/16 ( 0 36813 ? £30$010 'כ , 
1953; 171167710(107101 £7!0$010(6810 0) 1/16 $00131 $01671065, 1968; 

0. 1.10853* $0/10/0£$ !? $00/01 (ס 13718800£ ] 7/16 ,(. 085 ) . 31 זס , 
1969*. : ביבל׳ 

א. חסין, הס׳ של היהודים, א—ד׳, תרצ״א—תרצ״ג ז ש. נ. אייזנשטדם׳ 
האנתרופולוגיה החברתית (עיון, א, ד), תש״ם: מ. גינסברג, ראשי 
,(2 , פרקים בס׳, תש״י! ת. גיגר, קוויייסוד למהותה של הס׳ (עיון ג 
תשי״ב! ש. נ. אייזנשטדט-י. בךדוד, מבוא לס׳, תשכ״ג! ל. גוטמן, 
.(65—50 , חדירת השיטה האל־מטדית למדעי ההתנהגות (מגמות, ט״ז 
תשה״ז! ש. נ. אייזנשטדס, החברה הישראלית. תשכ״ז! ג. ק. הומנס, 
התנהגות בני־אדם בקבוצה- תשכ״ח* י. טלמי־דגרבר, יחיד וחברה 
בקיבוץ. תש״ל; ר. ק. מרטון, התאיריה החברתית והמבנה החברתי, 
תשל״א י ר. קניג, לקסיקון לס׳ (כולל ביבל , ). 1971 : ד. קרטרייט - 
א. זנדר (עירכיס). דינמיקה קבוצתית. א—ב, תשכ״ח—תשל״ב; 

1 י. שפירא, יסודות הם/ תשל״ב; ם. מ. ליפסס. האדם המדיני, תשל״ג 

8. >4. £1500*11181:, 7/16 ?011(1031 $$1567715 0) £7)1 ?!76 5 , 1963; ]. 5. 0016- 
,[[ 13 ( 50 ־ 01101 . 4 נ ; 1964 , 010%$ ) $00 / 103 ) 13 ( 137/161 \ 10 1071 ) 0 * 1081 ) 71 ] ,תברח 
1965 , 1848-1914 , 067171311$ 71 ! £656370/1 $00131 171031 ? 71 ז £ ; 

1 67110 ( 1 3118 £0010£$ 1414711371 ; $06116 1/7/133 6 ־ 7/1 , 50110010 .? ״ - 
£73?/!$, 1965: 8. 80081*-5. >4. 18 0718 , $731145 , €1355 ,( 085 ) $01 ק 
?044/67, 1966*; . 1969 , 1$ ) $001010 ,(. 085 ) 15 * 03 . 1 - 30101501 .ן .*א 

י. ב. ־ ד. 

סוציומטוץה, שיטת־מדידה המיועדת לחקור את מבנה הקשרים 
החברתיים הקיימים בקבוצות קטנות. המונח הומצא ע״י 
מורנו (ר׳ ביבל׳) בשנות השלושים של המאה הנוכחית, •ההו גם 
שמו של הרבעון המדעי שהוא יסד ב 1937 כבמה לממצאים בפסיכו־ 


565 


כוציומטריה — שו־גיליזס 


566 


לוגיה הכרתית, שנבעו משימוש בשיסתו. הקשרים נמדדים ע״י 
שאלון• שמועבר לחברים בקבוצה מסוימת, ובו מתבקש כל חבר 
לציין את שמותיהם של חבריו האהודים עליו ביותר. ספירת התשו¬ 
בות מאפשרת לדרג את חברי-הקבוצה לפי מספר הקולות שקיבלו. 
החברים שנבחרו יותר מאחרים נקראים ,כוכבים סוציומטריים". 
אח התוצאות ניתן להציג בצודה ציורית ע״י סו צ י וגר מ ה, שבה 
מיוצג כל חבר ע״י נקודה. ואילו לכל בחידה ניחן צורה של חץ אל 
הנבחר. צורה זו מבליטה בצורה ויזואלית את מעמד "הכוכבים", 
הנבחרים ביותר, ואת המעמד של המבודד, אם יש הבדים שלא 
קיבלו קולות כלל. בקבוצות מסוימות יש גם ענין באיתור 
האנשים הנדחים ע״י שאר החברים. במקרים אלו כולל המבחן 
הסוציומטרי שאלה, שבה מתבקש כל נחקר לציין את שמותיהם 
של האנשים הבלתי־אהודים עליו. בסוציוגרמה לובשת הדחיה צורה 
של חץ מרוסק מן הדוחה אל הנדחה. 

במחקרים הראשונים התעניינו חלוצי השיטה בקשר בין ממצאי 
הבחירות הסוציומטריות לבין פעולות חברתיות שובות. כך נבדק 
אם נבחרים אותם הכוכבים, כשהשאלות מתייחסות לאהודים 
ביותר בשביל מטרות ספציפיות כגון: בילוי. מגורים משותפים, 
עבודה וכיו״ב. נושא אחר הוא הבחירות ההדדיות היוצרות קליקות 
( £5 טן>ו 1 ש). העשרות לפלג את הקבוצה השלמה; פותחו גם שיטות 
מתמטיות כדי לאתר קליקות בקבוצות גדולות יחסית (ז־צת״נס? 
ואחרים; ר׳ ביבל׳). 

במחקרים מאוחרים יותר נחקרה מידת הדיוק של הבנת החברים 
את מקומם בקבוצה ומידת הפופולריות שלהם! דרגות שונות של 
דיוק ואי־דיוק בהבנה נקשרו לתכונות אישיות שונות ולמעמד 
בקבוצה. באופן כללי השיטה שימושית מאוד למסרת אפיון מבנה של 
קבוצה ולאיתור מנהיגיה. 

ח. בר־נצר. ם׳ תשכ״ב; -־!*א) ?״״'״,ת״ד 511011 ,סוסחסזג ..ז.ן 

,. 113 ; 1934 ,( 58 .סיא , 145 ־ 50 11 ת 3 ז 0£ חס^יז 

; 1951 , 1$ ? 1 ) $0 / 0 )) 17 ) 1 ) 5 11 ( 11 ) 011 11106 ) 16 11101 ) 111111 ^ 1x } ,ץז?) 1 ה 10 )ס$ 
-• 0 ^ 45110 '•! .! 1 ;* 1950 . 136101100 1 ) 011 13171/7 ) 06 ). 1 ,איןחויחסס( . 11 
; 1950 101 < 011 )ה 1 מין 3 ) 33111 ) 1 ? 101 ) 50 - ז 4 זו 301 ו 541 . 5 

1307701 )? 1 ) 1711 0116 סס!!?)))) , ! 13017 )? ,(. 465 ) 1110 זז 61 יז .. 1 — 1 זג\ 13£1 ' . 11 

. 1958 ,■ 1101/101 ) 8 
מי. ע. 

סוצלליזם, מונח המשתמע להרבה פנים והשנוי במחלוקת, שהת¬ 
פשט מתחילת המאה ה 19 בחשיבה המדינית והחברתית. 

הוא משמש, לחלופין, הן לציון אידאולוגיה מדינית מסוימת והן 
לסדר מדיני־חברתי מסוים. במונח ם׳ החלו משתמשים באנגליה 
ב 1826 , ובצרפת ב 1831 . הם׳ קשור במאבק המדיני. ולפיכך מרובים 
הפירושים הניתנים לו, עד שאיו אפשרות להגדירו בצורה מוסכמת 
על הכל. אולם לרוב משתמשים במונח ם׳ לציון מערכת תפיסות 
מדיניות שמאפייניה הבולטים הם: א) התנגדות, למזער, לכמה 
מגילרי הבעלות הרכושנית, הנחשבת לאחראית להנצחת קיפוחם 
של המעמדות העמלים; ב) דאגה להפחתת אי־השוויון בהזדמנויות — 
ופעמים אף בחלוקת המצרכים — אם לא לביטול אי־שוויון זה! 
ג) הדגשת הקשר ההדוק בין המשטר המדיני למבנה חחברתי־כל־ 
כלי של ההברה, ובמיוהד האמונה שהרשות המדינית חייבת לדאוג 
לרווחתם של כל בני החברה, חינוכם וסיעודם, ולמימוש עקרונות 
הצדק; ד) חתירה, ע״י בניית חברה צודקת, לעיצוב אדם שנטיותיו 
האלטוואיסטיות והחברתיות תהיינה מפותחות יותר; ה) שאיפה 
לשרש, למזער, כמה סהמניעים למאבקים בין הבריות, ועמה תקווה 
להפוך את כל מסכת היחסים בחברה לתדבוחיים ואנושיים יותר. 
לפיכך כורכות רוב האידאולוגיות הסוציאליסטיות תפיסות מסוימות 
על טבע החברה עם תפיסות ערכיות בעלות גון פופוליסטי. 

במשמעות השניה של ם׳ — ציון סדר מריני־חברתי מסוים - 
השתמשו לתאור סדרים מדיניים־תברתיים שונים זה מוח, אולם 
בדרן כלל נוהגים לציין במונח ם׳ משטרים מדיניים־חברתיים אלה: 


א) משטרים המכפיפים את הכלכלה למדינה ואוסרים בעלות פרטית 
על נכסי הייצור העיקריים! משטרים אלה מאופיינים לרוב בריכו¬ 
זיות רבה של הסמכות (משטרים מדגם סובייטי במזרח אירופה 
ובאסיה): ב) משטרים שהתחייבו למדיניות סעד וע״י זה לחלוקת 
ההכנסות מחדש! וכן להלאמה חלקית של תעשיות עיקריות ולפיקוח 
מסוים של המדינה על הבנקאות, היבוא וכו׳ לשם מדיניות חלוקת 
ההכנסות. וזאת בלי לערער את עצם עקרון הבעלות הפרטית על 
נכסים (כנהוג בבריטניה, שוודיה ונורווגיה, וכמומלץ מטעם רוב 
המפלגות הסוציאל-דמוקראטיות באירופה); ג) משטרים במדינות 
הקרויות מתפתהות, לרוב מדינות שהשתחררו משלטץ קולוניאלי 
זר, המקיימות פיקוח מדוקדק על ׳הכלכלה, מרכזות את היזמה 
בפיתוח המשק, מלאימות את התעשיות הבסיסיות (לרוב — מידי 
זרים) ומתנגדות לצמיחת מבנה מעמדי רכושני מושתת על הבדלי 
הכנסה (ארצות רבות באפריקה ובאסיה וכמה מארצות אמריקה 
הלאטינית). 

על אלה יש להוסיף קהילות בדרגת ארגון פחות מקיפה ממסגרת 
מדינה, המושתתות על בעלות משותפת על אמצעי הייצור ועל 
השתתפות כללית בגופים המחליטים. בקהילות מדגם זה נהוג, 
במידה וו או אהדת, עקרון השוויון בחלוקת הצרכים (הקיבוצים הם 
הדוגמה המושלמת לכך, והקומוגוח ביוגוסלוויה — דוגמה פחות 
מושלמת). 

שרשיו ההיסטוריים של הס׳. כמה מעיקרי האמונה 
של הס' הם עתיקי ימים וניתן למצאם בתולדות התנגדותם של 
פשוטי־העם בתקופה העתיקה וביה״ב. רעיון השוויון התעורר פעם 
בפעם לתחיה, במיוחד אצל תניעות וכיתות דתיות, הן במסורת 
היהדות והן במסורת הנצרות. 

תהילת ה״אוטופיזם". נביאי ישראל ומשוררים ביוון 
השמיעו קולם נגד אי־השוויון המעמדי וקיפוח העניים וניצולם. 
בעקבותיהם באו כיתות כגון האיסיים (ע״ע), הנוצרים הראשונים, 
המזדקים (ע״ע מזרק), התבוריים (ע״ע הוסיטים), הלולרס (ע״ע), 
האנבפטיסטים (ע״ע) ועוד, אולם הרעיונות השיוויוניים לא נוסחו 
לדגם של סדר חברתי מקיף. ההכרה שדרישות לשיוויון בתחומים 
שונים משתלבות, ומהוות, כמשוער או למעשה, מערכת עקבית 
ומלוכדת, היא תופעה מודרנית. הכרה זו צמחה כתגובה אינטלק¬ 
טואלית להעדר הארגון ולהרס החברה הביניימית בידי הכלכלה 
הרכושנית הגדלה, את גילוייה הראשונים נוהגים לראות בפרסום 
״אוטופיה״ סאת ת. מור(ע״ע) ב 1515 , ו״עיר השמש" מאח ט. קמפנלה 
(ע״ע) ב 1602 . שני תאורי-עתיד רבי-השפעה אלה הציגו הזוז של 
חברה מסודרת, בעלת מבנה ברור, נוחה לניהול, שליווה ונקיה 
ממאבקים וחיכוכים פנימיים, מול המציאות על חברה שסועה, 
נעדרת יציבות, שהתנהגותה אינה צפויה. ניכרת בתכנונים אלה 
דחיית הערכים שהרכושנות המתחילה הפיצה, והעדפה ברורה של 
בטחון ויציבות המעמד ותנאי החיים על פני הגידול והזרימה 
החברתית. ב 200 השנים שאח׳׳כ פותחו הנושאים, שהעלו מור וקאמ־ 
פאנלה. בידי וינסטנלי (ץ־ 11 ז 1 ! 1 .!״; ז \\ . 0 : 1609 — 1660 , הוגה־דעות 
של ה״חופדים"; ע״ע לזלרם), שהדגיש בדרך של איראליזציה את 
מעלותיה של חברת האיכרים המסדתית, וכן בידי מבלי (:! 6 . 0.8 
ז 1 י 1 !!!ו); 1709 — 1785 ) ומורלי (ע״ע), שהתוו תכניות ברוח ה״הש־ 
כלה". גישתם לתכניות להקמת חברה אידאלית היתה שעונה על 
התקוות שהבריות יסכימו לתכניות אלי בשל ההגיון המשכנע 
שבהו ועליונות! המוסרית. לגישתם נתליותה התעלמות מהקשיים 
המעשיים שבגישור הפער שבין החזון למציאות ובמאמציהם 
לממש את בשורתם החברתית לא התחשבו בקשיים המעוגנים 
במבנה החברה הכולל; הם העדיפו את ד,ביטחה שביציבות על פני 
הקידמה הטכנולוגית; את הצניעות וההתאפקות במילוי־צרכי האדם 
על פני שפע של מיצרים; את ד,קירבה לטבע על פני הטובות שבתר־ 


567 


סוגיליזס 


568 


בוח! את הנוחות הרגשית, הניזונה מזכויות חברתיות מוצקות, על 
פני הסיכונים שבפיתוח ובהשג אישי. הס׳ האוטופי מיסודם של מור 
וקאפפאנלה תפס מקום נכבד במסירת האינטלקטואלית באירופה 
מאות שנים אחריהם, והתקשר יותר ויותר עם ההתנגדות לתוצאות 
של פיתוח תעשייני מופרז ועם תחיית הגעגועים הרומנסיציסטיים 
(נגוז כמה זרמים באידאולוגיה של "השמאל החדש"). 

המהפכה הצרפתית וה״אוטופיסמיס" במאה ה־ 

19 . השורש שממנו צמח הס' החדש הושפע מאוד מהיסור האידאו־ 
לוגי "הפאו־קילוטי" שבמהפכה הצרפתית (ע״ע, עס׳ 355 ). יתד עם 
היסודות המהפכניים האתרים האמינו הסאו־קילוטים בריבונות 
הבלתי־מוגבלת של העם ובסמכות מקפת־הבל של האסיפה המחו¬ 
קקת : אולם החלטתם היתה נהושה להפעיל את הסמכות הכל־יבולה 
של הארגון המדיני למטרות חברתיות ביסודן, כלו׳ לכפות על 
החברה מערכת יחסים חדשה. צודקת ורצויה יותר, ע״י פעולה 
מדינית, ביו חוקית בין אלימה. גישה זו הובעה בצורה הברורה 
והגלויה ביותר ב 1793/4 בפי ״המשתוללים״ (ע׳ שם [ 3x5 
^׳!גזחזז]). וב 1796/7 — בפי ״אגודת השווים״ ( 11x5 מופ 1 פ £0 
*עגי!.?) ובראשה בבף (ע״ע). עיקרי תירתם של הטאן־קילוטים 
נתקבלו אח״ב על הזרמים המהפכניים של הם' המודרני (המארכסיזם 
והאנאדכיזם). 

כשלונה המוחלט של המהפכה בנסיונה לעצב מחדש את יחסי 
האנוש באמצעים פוליטיים טהורים הוליד התעניינות מחודשת 
בהברה, כישות נפרדת מהמדינה, ועורר עניין רב בחוקיה האוטונו¬ 
מיים המחסנים אותה בפני נסיונות מבחוץ לשנותה. טבעי הדבר 
שהוגי־דעית סוציאליסטיים במאה ה 19 נטו למצוא דרו להגשים את 
רעיונות השיייון ע״י תיקונים שיעמיקו חדור לאשיות הכלכלה 
והחברה ולמבנן. החשיבה הסוציאליסטית אחרי המהפכה הצרפתית, 
שהתאכזבה מכשלונם הברור של הז׳קובינים (ע״ע), הפנתה עורף 
לצד המדיני של הנהגת תיקונים. ומכמה בחינות נסוגה לאסטרטגיה 
המוגבלת של האוטיפיסטים שלפני המהפכה. החידוש שנתחדש אז 
היה בביקורת הברורה על מערבת היחסים הרכושנית שנהיתה 
למוחשית. כל הרעות, שהיו קשורות קשר בל-ינתק עם תהליכי 
העיור והתעוש האדירים, יוחסו לצורת הבעלות הרכושנית. שעוצבה 
סופית אחרי המהפכה. שרשי אי־השוויון. העוני, העדר הארגון 
הקהילתי, המחסור. גידול העבריינות — כל אלה יוחסו לגורמים 
בתחים הכלכלה, ובתחום זה מצאו הוגי-הדעות הסוציאליסטיים של 
אותה עת את התרופות השונות שעליהן המליצו. פוריה בצרפת 
ואואן (עי ערכיהם) באנגליה הטיפו באירופה שאחרי נפוליון להמיר 
בהדרגה את הבעלות הפרטית של מפעלי התעשיד, באיגודים ו 1 לונ- 
־ טאריים של היצרנים. אולם תכניותיהם הרחיקו לכת הרבה מעבר 
לרפורמה בבעלות ולהנהגת ניהול של העובדים. הם קיוו שאיגודי 
היצרנים יתקנו את הנזקים שנגרמו מחמת התמוטטותן של הקהילות 
והשתלסוח מערכת יחסי שוק אנונימיים תחתן. איגודי היצרנים 
נועדו ליטול על עצמם את הפיקוח על כל גילייי החיים מצידם 
החברתי והתרביתי, וכך להחזיר את הרגשת השייכות והקהילתיות 
האבודה, עם בל הטובות, הממשיות או המדומות, שמשפחה מידחבת 
כל־יכולה עשויה להצמיח. בהבחנה המפורסמת שהבחין טניס (ע״ע) 
בין ] 11 גו 51:1 תמ 1 ת 0 (חברותה, קבוצה) לבין 11 ב 115011 :> 5 ע 0 (חברה) 
ניתן לומר, שסוריה ואואן רצו שהאיגודים יהיו "הכרותות", שלמויות 
חברתיות. שיבואו במקום ה״מברה" המתפתחת והולכת. ה״חברותות" 
תהיינה מצומצמות בהקפן, בהן יוכלו הכל להכיר אח הכל, ולפיכך 
תהיינה יעילות !תגלינה אהדה מלאה כלפי חבריהן. 

אראן ופוריה ביקשו להניע את שרשרת התיקונים ע״י מעבר מבעלות 
פרטית לבעלות קהילתית: פרודון (ע״ע), הדגיש בעיקר את תחום 
ההלוקה (ע״ע אנרכיזם, עמ׳ 683 ). פרודון התנגד בבל תוקף למאבק 
פוליטי מאורגן בבל צורה שהיא, וזאת משום שראה בחירות הפרט 


ערד עליון: לפיכך חשבוהו התנועות הסוציאליסטיות הממוסדות, 
ובייחוד הענף המארכסיסטי שלהן, לאויבן המסוכן ביותר. 

הם׳ המארכסיסטי. הענף החזק ורב ההשפעה ביותר של 
הם , המודרני הוא זה הקשור במרכם (ע״ע, וע״ע מרכסיזם) 
ובתאוריה החברתית־נלכלית שפיתחו תלמידיו הרבים. יותר מבל 
זרם סוציאליסטי אחד קיבל המרכסיזם כמעט את כל ערכיהם העי¬ 
קריים של התעוש והמודרניות, תחת שישגה בחלומות למנוע את 
המגמה לארגון מתועש של החברה או להפנותה לכיוון הסיד• סאדכם 
האמין, שרק חברה מתועשת כליל תאפשר את הגשמת האידאלים 
של הם׳, ויתרה מזו, התשוש ייצור מצב שיוביל בהכרח להגש¬ 
מתם. מבחינה זו פיתח מארכם אה דעותיו של םן־פיפון (ע״ע), 
שהובעו בספר 1 .ע 1 זזמ 11 >מ 1 סת 1 ->ז 5 ע 5 "ת ("השיטה התעשיינית"), 
1821/2 , ושלפיהן יביא התעוש לא רק לשליטה רבה יותר על הטבע 
אלא גם לכך. שהחברה האנושית תהיה מושתתת על "עיסוק באנשים 
וטיפול בהם" ילא על "עיסיק בדברי□ וטיפול בהם". מארכס היה 
למעשה שותף גם לאמונה האופטימיסטית הנפוצה ביכולת הגניזה 
בקידסה הטכנית וברציונליזם, שבה החזיקו כל הזרמים האינטלק־ 
סואליים הראשיים במאה ה 19 , ובמיוהד הטיינטיזם (ןוו 5 .ו 1 ח £16 < 1 ) 
והפוזיטיייזם (ע״ע), מנקודת־מבם ערכית זו יש לראות את רוב 
הזרמים של הם׳ שקדמו למארכם כ״א-טופיפטים״: ראשית, משום 
שביקשו לבלום מגפה "בלתי־נמנעת" בהיסטוריה ולסגת אל העבר 
ואל צורת ארגון של יחסים בין הבריות שאבד עליה כלח: שנית, 
משום שתלו אח תקוותם אך ורק בכוח השיננוע ולא במגמות 
ההפתתוה היסטוריות שאין לעמוד בפניהן: ושלישית, משום ששמו 
מבטחם במופת שהציגו נביאים ואידאליסטים מעטים תחת שינסו 
להפיץ את תורתם בקרב הנוחות האדירים שהצמיחה החברה ד,מ־ 
תעשת. האסטרטגיה שהציע מארכם היתה: לפתוח במחקר מעמיק 
וחסר־פניות של ההברה הקיימת. במטרה לגלות את הנוחות האוב־ 
ייקטיזויים והעמידים, שיגרמו בסוס• של רבד לחברה שתיהפך 
לסוציאליסטית. ולהסתייע בהם להגשמה הם׳, 

.,המאניפסם הקומוניסטי", שכתבו מארכם ואנגלם (ע״ע) ושפור¬ 
סם ב 1848 , נחשב למסמך היסוד של הס׳ הסארכסיססי, או, כפי 
שהמארכסיסטים מגדירים זאת, של ה״ם׳ חמדעי״ — בניגוד ל״ם׳ 
האוטופיסטי" של קודמיו ומתנגדיו. מארכס העריך את ההיסטוריה 
נולה הערבה מחודשת, ותאר אותה כמאבק-מעמדוח בלתי פוסק. ראיית 
מאבק-הסעמדות כתמצית המאבקים האידאוליגיים והתהפוכות המדי¬ 
ניות נבר היתד, רווחת בהיסטוריוגרפיה באירופה, במיוחד לגני 
המהפכה הצרפתית, ומארכם עצם׳ הודה בחוב האינטלקטואלי שחב 
בעניין זה לאחרים. אולם "המאניפסט הקומוניסטי" הרחיק לכת 
יותר משהיסטוריונים אקדמאים בני הדור היו נכונים לעשות. דבר 
שנועד היה להיות הסבר של העבר הועבר כהיטל להווה, והחברה 
שצמחה מהמהפכה הצרפתית תוארה כמונעת במאבק-מעמדות מסוג 
חרש. שיביא ללא מנוס, בדיוק כמאבקי-המעמדות הקודמים, לידי 
מד,פכר, מדינית חדשה ולהסדר סהודש של יחסי ההברה. השוני 
העיקרי בין מאבק־מעמדות זה לבי! אותם שקדמוהו הוא איכותי: 
מאבקי-ד,מעמדות הגדולים בעבר ניטשו תמיד בין שני סוגי מנצלים 
או בין שני טוענים לשלטון המושתת על ניצול, ואילו אחד המש¬ 
תתפים העיקריים נמאבק-הסעמדות המודרני, מעמד הפועלים, איננו 
שואף להשתלטות אנוכית של מעמדו. לראשונה בדברי ימי האדם 
ניטש מאנק־מעמדות המכוון לעקור משורש, אחת ולתמיד, נל 
צורה של מאנק-מעמדות שנולד מניצול מעמד זד, בידי אחר. 

את כל המחקרים והכתבים האחרים של סארכס אפשר לראות 
כפיתוח חזה יסודית זו. מאונס התרכז בניתוח ירד פעולתה של 
הכלכלה הרנושנית, המנציחה את עצמה — מזה, ומטפחת נוחות 
שבסופו של דבר ישמידוד, — מזה. מארנם חקר צורת ייצור אחת 
בלבד בהיסטוריה, היא הצורה הרכושנית, אך טבע קטגוריות אנלי- 


569 


:וציליזם 


ס 57 


שיות כלליות, שנועדו להקל את הכנת כל מאבקי־ר,מעמדות: 
קטגוריות אלו היו משאבי הייצור (כלו׳ סד,"כ של התנאים 
החמריים של הייצור עם העבודה המממשת את הפונטנציאל הגנוז 
בתנאים אלה) ויחם י-היי צור (כלו׳ יהסי הכפיפות, התלות 
ולבסוף — הניצול, הצומחים מחהליד הייצור והמעוגנים בו). אליבא 
דמארכם מסייעת כל צורת יחסי־ייצור לגידול משאבי הייצור ולטי¬ 
פוחם ; ואעפ״ם מגיעה כל אחת מהן לנקודת רוויה, שמעבר לה אין 
גידול נוסף במשאבי הייצור יכול להעשות במסגרת יחסי הייצור 
הקיימים; יתרה מזו, הגידול עלול לסכן את קיומם של יחסי־ייצור 
אלה ואת המעמד הנהנה מקיומם. חברה שהגיעה אל מעבר לנקודת 
הרוויה ניצבת אפוא מול צורך "אובייקשיווי" לשנות את יחסי־ 
הייצור שבה. אולם לא קל למלא צורך זה, כי הנהגת השינוי הדרוש 
תמוטט את אשיות הסדר הקיים של זכויות מעמד יתרות,■ כל נסיו! 
לשינוי יתקל אפוא בהתנגדות עזה מצד המעמד שאינו רוצה לקפח 
אח זכויותיו היתרות, אין אפוא סיכוי רב להנהגת השינוי עד שיקום 
מעמד חדש, שיוכל להפיק הנאה מהנהגת השינוי במערכת היחסים 
הקיימת. ויצליה לדכא את התנגדותם של סגיני המשטר הישן. 
בכל המקרים הקודמים בהיסטוריה צמחו בחיק המסגרת הישנה 
צורות חדשות של יחסי-ייצור, נוחות יותר למעמד חדש, שהיה זמן 
מה מדוכא: המהלומה הסופית למשטר הישן הצטמצמה אפוא 
לתחום המדיני בלבד: המהפכה, שמטרתה היתה להתאים את 
המכניזם המדיני החדש למבנה הבשל של החברה והכלכלה, היתד, 
מגיעה לקיצה ברגע שהעניקה את הגושפנקה החוקית למצב קיים 
שהבשיל זמן רב לפני כן, 

הגורל הצפוי לרכושנות לא יהיה, אליבא דסארכס, יוצא מן הכלל 
הזה, אף שיש לחח אח הדעת לקווי ייחוד מסוימים המאפיינים את 
הרכושנות לבדה, יחסי הייצור האפייניים לרכושנוח מאפשרים 
ומעודדים גידול עצום, ללא תקדים, של משאבי הייצור; ואם השוק 
הרכושני הקדום מוטט את התחומים הצרים של הד,פקדים במשטר 
הפאודאלי, הרי הטכנולוגיה של הרכושנות הבשלה מנתצת את 
הגדר הלוחצת של הבעלות הפרטית. מערכת יהסי-הייצור של הרכו¬ 
שנות עתידה להגיע, ללא מנוס. לנקודה שבה היא תהיה למכשול 
לכל התפתחות נוספת של משאבי הייצור; באותו שלב יהיה 
בהארכת משטר הרכושנות משום התאבדות לחברה. המעמד היחיד 
שיהיה מעוניין לחלץ את החברה ממצב ביש זה שאליו עתידה 
היא להקלע יהיה הפרולטריון המודרני — אוחו מעמד שכבר נושל 
מבעלותו הפרטית ושקיומו שעון על הצד החברתי של אמצעי הייצור. 
זהו גורם חדש לגמרי בפעולתם של חוקי ההיסטוריה: לראשונה 
בדברי ימי האדם ניחן המפתח לפתרון בעיות ההברה ולד,צעדתה 
לשלב היסטורי חדש בידי מעמד שאיננו מעוניין להמיר בורות 
של בעלות פרטית וניצול זג בזו, אלא שהוא רוצח, ואף חייב. 
כדי להבטיח את שליטתו, להשמיד עד תום אח כל צורות 
הבעלות הפרטית והניצול. הידועות ושאינן ידועות גם יתד. 

בספרו ש 1 מ 0/101 ז 1 ס 1 ז:> 15011 ז 011 ק -, 10 > >[;;:;)) ■ 261 ("לביקורת 
הכלכלה המדינית״). 1859 , הדגיש מארכם בדגש חזק, שאיו צורה 
היסטורית אחת מתחסלח לפני שהיא מביאה לידי הבשלה את כל מש¬ 
אבי הייצור עד קצה גבולות האפשר שבתחומיה. וגם לעניין זה אין 
הרכושנות יוצאת מן הכלל, והיא לא תעלם סופית אלא כשלא 
תצליח להבטיח תנאי התקדמות נוספת של הטכנולוגיה. למרבה 
המזל יוצרת התקדמות זו את התנאים החפריים הדרושים להפרת 
מערכת יחסי הייצור ד,רכושנית הישנה, פושטת הרגל, במערכת 
יחסי ייצור חדשה, סוציאליסטית. לפיכך קיבל מארכם, ואפילו ב- 
התלהבית, את המהפכה התעשיינית שהולידה הרכושנות, וראה בה לא 
רעה חשוכת־מרפא, אלא תנאי הכרחי להבטחת הנצחון הסופי לס׳. 
הם׳ יוכל לבוא, אליבא דמארכם, אך ורק בשיא התעשיינית המודר¬ 
נית — או שלא יבוא כלל. בספרו "הקאפיטאל" חזר מארכם פעם 


בפעם ותחם את קו-הגבול שבין הארגון התעשייני המודרני — שהוא. 
מטבעו, נטול קווי-אופי מעמדיים ברורים ועתיד להתקיים לעד כהת¬ 
פתחות היפטורית שאין לחזור ממנה — לבין קליפתו ד,רכושנית 
חתולפת, הממוסדת בקנין הפרטי. אין בארגונה של תזמורת סימפו¬ 
נית דבר מהותי המחייב שהמנצח יהיה בעל כלי-הנגינה; המנצחים 
של מפעלי תעשיה מודרניים חייבים להשאר. אולם המהפכה הסוציא¬ 
ליסטית תערטל את מעמדם מתכונת־הלוואי המזיקה של בעלות. 
מפנה היסטורי זח יהיה פעלה של מהפכת הפרולטריון — המעמד 
המדוכא ביותר במשטר הרכושנות, ולפיכך המעוניין ביותר בביטולו. 
עקב מעמדו הקיומי לא יהיה מנוס מכך שהפרולטריון יענה לעקרו¬ 
נות הם׳, שאינטלקטואלים גילו אותם והטיפו להם. משיקבל הפרו¬ 
לטריון עקרונות אלה ויתארגן למאבק המהפכני, הוא יהפך מ״מעמד 
בפני עצמו"( 55011 ת 3 £13550 ) ל״מעמד למען עצמו״( 51011 £13550£61 )• 

הס׳ אחרי מארכס. נקודה אחרונה זו הפכה לשנויה 
במחלוקת בר,משד תולדותיו של הם׳ המארכסיסטי. כיצד, בדיוק, 
יתחולל אותו "שינוי מהות" בפרולטריון. שיהפכו לכוח מהפכני 
שאין לעמוד מולו י בתולדות הוויכוח האידאולוגי שהתנהל בקרב 
המארכסיסטים ניתנו תשובות רבות מאוד לשאלה זו, היו כאלה, 
כגון ר. לוכסמבורג ח׳. סורל (ע׳ ערכיהם), שתלו תקוותם בכוח 
האיתנים המוחץ של שביתה כללית ספונטנית. חיו כאלה, בגון 
האידאולוגים של הסוציאלדמוקראטים בגרמניה, ובעיקר א. ברנשטין 
(ע״ע). שהאמינו בהפצה סבלנית ושקדנית של רעיונות הס׳ בקרב 
הפועלים, ע״י הקפת ארגוני המונים, פוליטיים ומקצועיים. והיו כאלה, 
כגון ו. לנין (ע״ע), שדגלו בארגון עיליתי (אליטיסטי). ממושמע 
ומהתרתי-למחצה, של מהפכנים מקצועיים, שיגשים בסופו של דבר 
את תפיסת השלטון הפוליטי בשם המוני הפרולטריון שהם. אם 
ייעזבו לנפשם, יוכלו להגיע לכל היותר. להכרה מעמדית בעלת אופי 
כלכלי, פרטיקולאריסטי־אינטרסאנטי צר. בדרגה של איגוד-מקצועי 
גרידא. 

הבעיה השניה הכרוכה בכך, בעיית המהפכה הסוציאליסטית, 
היתה שנויה במחלוקת באותה מידה. התשובות שניתנו לה הקיפו 
קשת רחבה. למן השימוש באמצעי אלימות ער לפעילות פרלמנטרית 
שלווה וסבלנית. התפיסה הדוגלת בשימוש באמצעי אלימות היתה 
קשורה בענף הקומוניסטי של הם׳ המארכסיסטי (ע״ע בול־ 
שויזם. עמי 837 ; לנין; טרוצקי: סטלין). עד שחרושצ׳וב (ע״ע) 
העלה ב 1956 את התסיסה החדשה של "דרך השלום לס"׳, שלאמיתו 
של דבר לא היתד, אלא מתן גושפנקה לשיטת הפעולה שבה נהגו 
זמן רב לפני כן המפלגות הקומיניסטיות החזקות במערב אירופה. 
שהתבססו היטב בחיים הפרלמנטריים היומיומיים. באחרונה שוב 
צפה בעיה זו ועלתה בכמה מענפי "השמאל החדש". אחד הגילויים 
האחרונים בהתנצחות בסוגיה זו הוא הוויכוח המתנהל באמריקה 
הלאטינית בין ה״קובנים", הדוגלים במהפכה, לבין "אנשי-צ׳ילי", 
הדוגלים במאבק פרלמנטרי. 

האלטרנטיווה המודרנית העיקרית לצורה המארכסיסטית של 0 ' 

היא זו שהציעה ״אגודת ד,פב;נים״ (ע״ע), שנוסדה ב 1884 
בלונדון בידי קבוצת אינטלקטואלים ובראשם ס. וב וג', ב. שו (ע' 
ערכיהם). הפביאנים קיבלו עליהם אח הנחות הס' בתחום המוסד — 
את מצוות המלחמה בעוני ובמחסור, הגברת האמצעים להבטיח צדק 
ושוויון ולבלום את הניצול והאנוכיות הרכושניים המופרזים והבלתי 
אנושיים. יתדה מזו, הם גם הסכימו שהמעבר לס׳ הוא הכרח היסטורי, 
ושמוטב שהדבר יתרחש מוקדם ככל האפשר. כדי למנוע שואה 
חברתית ראשונה במעלה. אולם הם לא ראו כל סיבה שבגללה יוטל 
תפקיד היסטורי זה על שכמו של מעמד הפועלים לבדו; דווקא 
משום שאין מנוס מהנהגת הרפורמה חייבים בהנהגתה כל הכוחות 
הפוליטיים שאפשר לרכשם ולגייסם למשימה זו. נוסף על כך יש 
לנסח את מטרות הס' בניסוח זהיר ומתון, כדי שלא להרחיק מעליהן 




571 


:וציליזם 


572 


שכבות בחברה. שתפזון נמהר יעורר את חששו• ואהרון אהרון: 
הס׳ הוא בלתי נמנע בעיקר משום יתחנו, מבחינת היעילות ומבחינה 
טכנית, על פני כלכלת המשטר הרכושני, אכולת התחרות והבזבוז. 
מכאן שרק צעדים שיעילותם הכלכלית תוכח הם סוציאליסטיים. על 
פי הדברים האלה נקבעו עקרונות הפאביאנים. ואלה הם: 1 ) יש 
לשכנע את המפלגות השולטות והחזקות, ויהיו הרכבן המעמדי 
ועקרונות האידאולוגיה שלהן אשר יהיו, שרפורמה סוציאליסטית 
רצויה: 2 ) הרפורמה עצמה יכולה להתגשם אך ורק בהדרגה, 
ובשום פנים ואופן אין היא יכולה להיות מקפת־הכל; 3 ) יש להל¬ 
אים אח התעשיות רק אם יסתבר שבבעלות הציבור תגדל יעילותו: 
4 ) תחום הפעולה ההולם ביותר את הרפורמה הסוציאליסטית הוא 
במסגרת הרשמות המקומיות; מכאן צמחה תפיסת הס , "המוניצי¬ 
פאלי" או ״ם׳ הגז והמים״ ('■ 5003115111 1 -מ 3 ׳ו\ 53! 31x1 )"). רעיונות 
הפאביאנים נתקבלו אח״כ אצל מפלגת ה״ליבור" והולידו אח תפיסת 
"מדינת הסעד". השפעת האידאולוגיה שלהם פרצה הרבה מעבר 
לגבולות בריטניה. 

ב 1899 פירסם א. ברנשטין את ספרו "הנחות חס׳ ותפקידי 
הסוציאל־דמוקרטיה". ספר זד" הנחשב לציון־דרך ולתחילת "הס׳ 
הרפורמיסטי" (או, במסורת הפארכסיסטים־האורתודוכסיס, "ד,רווי¬ 
זיוניזם"), מיזג רעיונות פאביאניים ומארכסיסטיים כפי שהתפרשו 
באותה עת. בניגוד להערכה שרווחה אצל המארכסיסטים הצביע 
ברנשטין על כך, שבכלכלה הרכושנית עדיין מצויים מקורות שלא 
נידלו לגידול חברתי מועיל, המקהים את חודו של מאבק המעמדות. 
וכן הצניע ברנשטין על כך, שעניינו של מעמד הפועלים נתון 
בעיקר לשיפור הדרגתי של תנאי חייו — ודבר זה ניתן להשיגו 
ללא השמדה אלימה של המבנה הקיים של תחברו, והכלכלה. המפ¬ 
לגות הסוציאליסטיות תקדמנה אפוא את האינטרסים של הפועלים, 
אם הם תפתחנה במאמץ סבלני וממושך להנהגה הדרגתית של תיקו¬ 
נים בחברה. 

הס׳ באירופה בתקופה החדשה. השקפותיו של ברנ¬ 
שטין העבירו את עקרונות הפאביאנים לס׳ ביבשת אירופה. ראיית 
הם׳ כמטרה שהחברה כולה חייבת לחתור אליה ושאין למעמד אחד 
מונופולין עליה, וכן הדגש החזק בהיבט המוסרי של התיקונים 
החברתיים המוצעים, איפיינו את הרפורמיזם שביו שחי מלה״ע. 
שנתכנה "סי הומאניסטי". ושדובריו הראשיים היו ה. דה־מן 
ול. בלום (ע׳ ערכיהם). ב 1951 אישר האינטרנציונל הסוציאליסטי 
מצע אידאולוגי למפלגות הסוציאליסטיות באירופה. ובו מערכת 
רעיונות שכונתה " ס' דמוקרטי" (ע״ע אינטרנציונל (כרך 
מילואים]). התפתחות זו היא עדות לנצחונו המכריע של הס׳ הפא- 
ביאני בקרב הסוציאלדמוקרטיה באירופה. את המטרה המארכסיסטית 
להלאים את כל אמצעי הייצור ירשה התפיסה של "כלכלה מעורבת": 
את הדגילה ב.,שלטון הפרולטריון" ירשה הדגילה במשטר פרלמנ- 
טרי־דמוקרסי, המתערב, במידה הדרושה לאינטרס הציבורי, במשק, 
שהוא• ביסודו של דבר, בבעלותו של חברות פרטיות: והס׳ גופו 
הוגדר הגדרה מחודשת והתפרש בחתירה ל״מדינת סעד", כלו׳, 
הנהגת מערכת שרותים וטובות־הנאה במטרה לתקן את העיוותים 
המשוועים בחלוקת ההכנסות, ומימון מערכת זו במיסוי פרוגרסיווי. 
וע״ע סוציאליסטיות, מפלגות. עמ׳ 577 . 

אחרי מלה״ע 11 הכריזו מדינות חדשות רבות על הס׳ כעל 
האידאולוגיה הרשמית שלהן, ובחרו בעקרונות מסוימים מעיקרי 
הם' האירופי. פעמים שחס׳ מתפרש אצלו כהיפוכם של הרכושנות 
והאיספויאליזם. המזוהים כ״אורח החיים של הקולוניאליסטים 
האירופים". הם■ זכה בפופולריות בקרב רבים ממשכילי העמים 
שהיו משועבדים, וזאת בשל ביקורת הם׳ על האימפריאליזם, שתחי¬ 
לתה בהובסון (ע״ע, עמי 642 ) ושלנין הדגישה. באותן ארצות נברך 
הם׳ בגילויי ארחות חיים ותרבות הנחשבים לאפייניים לבני אותה 


ארץ (כגון הדת [תכופות — האסלאם]. קווי ייחוד אתניים וגזעיים, 
והארגון השבטי והקהילתי). צורות רבות של הס׳ ב״עולם השלישי" 
הן, שלא ביודעין. חידוש רעיונות "הם׳ האגרארי" מדגם הנרודני- 
קים (ע״ע). בתוספת בולטת של סממנים דתיים וגזעיים, שנעדרו 
במסורת הס' האירופי שהיתר, בעיקרה אינטרנציונליסטית. במקרים 
מעטים מתפרש הם׳ בעולם השלישי כדחיית התיעוש, כבאירו¬ 
פה של המאה ה 19 . הם' של ארצות אלו, שמתכונתו הכללית היא 
ע״פ הדגם הסובייטי (ותכופות לא נותר בו מבחינה אידאולוגית 
אלא רעיון המדינה הכל-יכולה בלבד), אמור לרוב להחיש את קצב 
התיעוש ע״י גיוס כל משאבי הארץ. דבר זה חל גם על סין של מאו. 
חידושו הגדול של המאואיזם הוא בראיית האיכרים והכפר 
כנושאי ההגשמה הסוציאליסטית. ולא רק הפרולטריון. וע״ע מאו 
צד. דונג. 

הרבגוניות בצורות משטרן המדיגי-חברתי של מדינות הטוענות 
שהן סוציאליסטיות רבה עוד יותר מהרבגוניות של האידאולוגיות 
הטוענות לכך. אעפ״ב ישנם מספר מאפיינים שמקובל לראותם 
כקדיטריונים למידת ה״ס״ של סדר מדיני-חברתי כלשהי. ואלה הם: 
1 ) מידת ההלאמה (ע״ע), למזער, של אמצעי הייצור והשיווק העיק¬ 
ריים: 2 ) המידה שבה מנוהל ייצורה של המדינה וחלוקתו בין 
התושבים בידי סוכנויות לאומיות כלשהן: 3 ) המידה שבח כפופה 
כלכלת המדינה לסוכנות תכנון ציבורית; 4 ) המידה שבה צומצם 
פער ההכנסות ונבלם בהתמדה ע״י חלוקה מחודשת של מוצרים 
ושירותים מטעם המדינה; 5 ) המידה שבד, הושגו שוויץ בהזדמ¬ 
נויות, חמורה ע״פ הישגים, וגישה לכליה הממוסדים של המובילות 
החברתית: 6 ) המידה שבה קיים שוויון בגישה לשירותי הבריאות, 
השעשועים, המרגוע, האמנות וכר; 7 ) היקף ההשתתפות הממשית 
בתהליך קבלת־חהחלטות ובניהול ענייני הציבור. מעטות המדינות 
שיעמדו במבחן כל הקריטריונים הללו: רובן יעמדו במבחנם של 
כסה קריטריונים בלבד. 

עוד שתי אבני-בוחן לס׳ של משטר זה או אחר מודגשות בנוסחות 
האידאולוגיות המקובלות בכמה שיטות סוציאליסטיות, אד שיטות 
סוציאליסטיות אחרות מתעלמות מהן ואף מוקיעות אותן: 1 ) ,אל- 
מעמדיות״ של חברה מסוימת; 2 ) חירות אישית רבת־אנפין. אשר 
לקריטריון הראשון — עקרון יסוד הוא באידאולוגיה הסוציאליסטית, 
בייחוד בצורתה המארכסיסטית, שהלאמת הרכוש מבטלת סופית 
את קיומם של מעמדות יריבים, כלר, שמת קץ לקיומו של מעמד 
המתקיים על תוספת־הערך שמייצר מעמד אחר. אולם כמה מענפי 
הם׳ המודרני כופרים ב״אוטומאטיות" זו של התוצאות החברתיות 
הנובעות מההלאמה. כסה מהסוציאליפטים המודרניים כופרים בעצם 
האפשרות להקים חברה אל־מעסדית לחלוטין, בהצביעם על כך 
שמבחינה תיפקודית יש להעניק תפורה שונה לבעלי תפקידים 
שונים, וזאת תהיה בחלקה ניחנת להורשה; הועלו מספר חאוריות 
בדבר טיבו של המעמד השליט החדש הצומח בהכרח אחרי ההלאמה 
(כגון התאוריות של ג׳ימז ברנס [ 80111113111 ], מ. דז׳ילס (ע״ע, כר׳ 
מילואים] ואלבס אינקלם [ 105 ס> 1111 ]). סוציאליסטים אחרים טוענים. 
שאת מקום האפליה בין המעמדות על בסים מעמדי יורשת, אחרי 
ההלאמה, אפליה בין המעמדות על בסים פוליטי; מכאן שאין 
אפשרות להבטיח אל־מעמדיות של אמת אלא אם, נוסף על הלאמת 
הרכוש הפרטי, תונהג דמוקרטיזציה מדינית מקפת ויסודית שתבטיח 
גישה חפשית למקורות הכוח והשלטון (תפיסה המונחת ביסוד שיטת 
הניהול העצמי המקובלת ביוגוסלוויה). סוציאליסטים אחרים מדגי¬ 
שים את התפקיד המכריע של השוואת תנאי החיים למעשה, ורואים 
בביטול ההבדלים שבין עבודת כפיים לבין עבודה אינטלקטואלית 
תנאי הכרחי לכינון חברה אל־מעמדית (תפיסה הקשורה כיום במאו 
צה דונג). 

אשר לקריטריון השני, של הבטחת חירות אישית רבת־אנפין, 


573 


נוציליזם 


574 


הרי רוב ההברות הטוענות שהן סוציאליסטיות דוגלות בהכפפת 
טובת הפרט לטובת הציבור, וטובת הציבור מוגדרת לרוב כאינטרס 
המיידי של המדינה. עקרון זה מוקע בעקיבות מצד דוברי "הם׳ 
הדמוקרטי 7 / האומרים "שטובת. הציבור" איבנה אלא האינטרסים 
המושרשים של המעמד השליט החדש, והמדגישים שהעדר חירויית 
מדיניות מבטל את השוויוניות הבאה כתוצאה מהתמורה בכלכלה. 
א. רוזנברג. הדימוקראסיה ום׳, תש״ד; ג, ד. ה. קול, תולדות תנועת 
הפועלים באנגליה, 1789 — 1947 . תש״י; מ. באר, היסטוריה כללית 
של הם׳, תשי״ב; פ. מרחב, תולרות תנועת הפועלים הבינלאומית, 

א—ב. 1954 — 1959 ! י. גוסהלף. ס' דמוקרטי מול דיקססדרה. תשי״טי 
ש. יורם— ד. ליבשת (עורכים), אנתולוגיה של המחשבה הסוציא¬ 
ליסטית, 1789 — 1939 , תשכ״ב! ג/ בורג׳אן - ם. רמבאר, הס/ 1963 : 

א. דורון, סרקים בתולדות תנועת הפועלים הבינלאומית, 1964 ; א. 
גורץ, ם׳ וחברת השפע, תשכ״ה } ש. וורם־ם. אביזוהר (עורכים), ה¬ 
מחשבה הסוציאליססיה בת זמננו׳ 1939 — 1965 , א־־ב, תשכ״ו—תשכ״ח; 

ו קמפמן, ם' בעידן העחיד, תשב״ח; , 0 *** 01 )* 15$0£ ! 1 ז 0 .יו. ,תב>ו:>״י 0 ת 8 .׳ 1 
; 1920 , 171 ** 0100 { 1 6 2/1 ? 7 (ס $? 10 * 111 * 777 , 7/066 . 8 & . 3 ; 1913 
,. 5 * 1 , 110110 ז 1 תטג 1 .£ ; 1927 , 1110/1111 ?* 701 4 , 1310 * 06317166 . 1 ־ 1 

; 1928 ,) 00 ) 001 ו 79 ו*- 01 ו 50 ) 1710 * £0 ס! ,* 111 <}?£ *?* , 11011 * 11 *(?£ 0 * 

.ח 11 ג 01 * £11 .^\ . 11 ; 1936 ,. 5 /ס ?**'*סס?? 0£ ס $ז 0 ? 76 6 ^ 7 , 306637 ־ 511 • 1 
; 1947 , 100 * 70 ) 145 10 71001 ? 71410 ) 0 ' 1 70/0 ( ■ 1460117 . 006 ) £7 

£ח 1 * ,. 5 , 70 * 711011 ) €0 , 61 ז 6 נןח*ע 566 ./ ; 1949 ,. 5 ,ץ 2 ש:>־*>$ . 4 !? . 8 

, 7/1014261 1 * 500011 /ס 107$ * 11 ) 4 ,:)[ 00 . 1 ־ 1 .<ז ;* 1950 ,$? 741 ) 7710 ) 0 

; 1962 , £) 7 ) 0/151£ ?)£ . 5 /ס *? 01107111 ?£ 7/10 , 3011111 . 13 : 1953-60 , 1-7 
■ 10170 , 0130 * 110130 ״ 1 ;* 1967 , 107$ * 711 56071 4 ,. 5 , 6 ו: 2 ח 13066 \ 

115 £ס 0 50001$ 0 ? 7 ) 0 ? 76 ,־ושקקסיו . 6 ..א : 1968 .. 5 ס) £1101071 
*? 01 * 0710 ?£ ? 16 00£ *? 11 * 0001 ?£ ? 07 ( 1 ?^[ , 0066 . 1 \ ; 1969 5 , 5 ) 1 * 17 ) £0 
56071 4 ,. 16 ; 1969 ,. 5 / 0 * 11 * 2 * 07 ? 76 ,ב 1 זנ 66 ז 06 ז״ 1 . 0 ; 1969 ,. 5 ( 0 
. 1970 ,. 5 (ס 107$ ** 11 

ז, ב. 

הס' הנוצרי (ס״נ), תנועה בכמה ארצות שביקשה לתקן את 
החברה, להשתיתה על יסודות של צדק חברתי, לעורר תחושת חובה 
ואחריות של אדם לרעהו, להתאים אה עקרונות הנצרות לתנאי הזמן 
ולהביא לתודעת הכנסיה את הבעיות החברתיות של החכרה התעשיי¬ 
נית. הס״נ אינו כופר בזכות הבעלות הפרסית על הרכוש. לעיסת 
הם׳ הרואה בו את אבי הרעות של החברה האנושית. 

ב 1848 , אתר כשלון הצ׳דטיזם (ע״ע), הופיע הם״נ באנגליה, 
שבה הקדימה המהפכה התעשינית (ע״ע) את שאר ארצות אירופה. 
מייסדי הם״נ, ג/ מ. פ. לדלו (׳״ 111,110 ,?.!<[.( ; 1821 — 1911 ), פ. ד. 
מורים וצי. קינגזלי (ע׳ עיניהם), עסקו בבעיות ההברה של זמנם 
ומשמעותן הרתיח. הם התנגדו לעקרון הליברליזם "הנח לפעול" 
( 0 ז 31 )- 1 ם 155 ג 1 ) ע״ס תורותיהם של בנתב וג׳.ם. מיל (ע־ ערכיהם), 
וכנגד הערצת התחרות והדאגה לאינטרס הפרטי העלו על נם את 
"עקרונות הביבליה" של שיתוף־פעולה. לפיכד קראו לעודד קואופר־ 
טיווים, לחוקק חקיקה סוציאלית ולהבטיח חינוך לבני הפועלים. 
ב 1854 נוסד קולג׳ לפועלים ( 0011080 5 '״ 40 ו 1 8 ״ו 1-11 ס 0¥ . במרוצת 
הזמן קמו תנועות של ם״נ בזרמים הדתיים השונים (אנגליקנים. 
קאתולים. נונקונסורמיפטים) ובמגמות סוציאליסטיות שונות, מהפ־ 
ביאניזם המתון ועד לשמאל. 

בגרמנית נוסד ם״נ קתולי בידי ו. פון קטלר (ע״ע), שקרא 
להקמת תנועה קואוסרטיווית נוצרית וליסוד גופים קואוסרסיוויים 
נוצריים שישיבו לחברת את המבנה הטבעי שלה. ממשיכיו — ס. כ. 
מופנג ( 308 ) 5400 . 0 .?; 1817 — 1890 ) ום. היצר ( 141110 1851 — 

1921 ) — טענו להתערבות גדולה יותר של המדינה בחיי הכלכלה. 

בשוויץ פעלו בראשית המאה ה 20 ה. קוטר ( 1011161 .מ! 
1863 — 1931 ) ול. רגץ (ע״ע) שהשפעתם היתה רבה אף מחוץ לארצם. 
לדעתם פתרון הבעיות הסוציאליות הוא תנאי לגאולה ואילו לשאי¬ 
פות הסוציאליסטיות יש משמעות דתית. 

את ראשית הם״נ בצרפת רואים בעיתונם קצר־הימים של לסנה, 
לקורדר ומונטלנבר (ע , ערכיהם) ז״זס׳ייס ("העתיד"), שטעו לשי¬ 
פור מצב הפועלים ולמשטר דמוקרטי. העתון גונה ע״י נרגוריום ^¥ X 
(ע״ע). בתקופת הרפובליקה 111 נוסדו קבוצות הפועלים (׳. 001-010 
מסת״טס'!! 1105 ^ 03111011 ). שהיו בעלות אופי לא-דמוקרטי. הדמויות 


הבולטות בהן היו שרל לה טור די פן ( 10 ? 0111 1101 ־ 1 03 01131105 ; 
1834 — 1924 ) ואלבר דר, סן (. 51111 010 110011 ,; 1841 — 1914 ). ד,אינ־ 
ציקליקות של לאו 111 x (ע״ע) 000311101 1 ז!: 011 >! ( 1891 ) ו 3.11 ׳ 
5011101101105 ! 10 ! 0111103 ( 1892 ) עוררו תנועת ה״שבועות הסוצי¬ 
אליים של צרפת״ ( 1-13001 10 ! 50013105 801x131005 ) שנוסדה ב 1904 
וביקשה בוועידותיה, שהתקיימו בכל שנה במקום אחר, לעורר את 
התודעה הקתולית לבעיות הפועלים. האיגודים המקצועיים שנוסדו 
בסוף המאה ה 19 התאגדו ב 1919 ( 3003150 ,? 0010131100 ) 000 
( 0 ־ד- 01 ] 0111011005 1100,5 ונ״ 13 ז 105 !) ודרשו את זכות השביתה, 
מר־מ קולקטיווי. יום עבודה בן 8 שעות, ביטוח סוציאלי; מ 1936 
צידדו בהלאסה של התעשיות החשובות; בתקופת מלה״ע 11 התנגדו 
למשטר הכיבוש הגרמני ותמכו בתנועות ההתנגדות. בוועידה 
ב 1964 שינה האיגוד את שמו בהחלפת התואר ,.נוצרית" ב״דמוקר־ 
טית״. — מ 1941 עד 1954 התקיימה בצרפת ובלגיה קבוצה של 
״כמרים עובדים״ (!!ס״׳יסס 101105 ? 005 ), שהייתה עם הפועלים; 
קבוצה זו שמנתה כ 100 כמרים ביקשה לקרב אח הנצרות לפועלים. 
הם ביקשו להתערב במקומות העבודה כפועלים לכל דבר. הכמרים 
גרו לבדם או בקבוצות קטנות, שיתפו פעולה במאבקי הפועלים 
לשיפור תנאי חייהם. סיים 11 :<. (ע״ע) הפסיק את הנטיון ב 1954 , אך 
סאולום ¥1 (ע״ע) הרשה לחדשו ( 1965 ). 

ב 1870 החלה לפעול ב א ה" ב קבוצת "הבשורה החברתית" 
( 01 !! 5 ס 0 500131 1X110 בה התבלט וו. גלאדן (״ 10 > 1 ! 13 ס .¥\; 1836 — 
1918 ) שבספרו 0111151130 3 80108 (״היות נוצרי״), 1876 , טען 
לקדושת הרכוש הפרטי, לחלוקה צידקת של העושר ולגישור בין 
תביעות ה״עבודה וההון" ע״י הגשמת כמה מרעיונות הקואופורציה. 
בעקבותיו הלכו ו. ראושנבוש ( 115011 ( 83115011001 .¥\; 1861 — 1918 ) 
ואחרים. 

ש, ה. ברגמן, ליאונהארד ראגאץ, הלוחם למלכות שדי(בתוך; הוגים 
ומאמינים), תשי״ס; ? 16 £ת!> 10 ) £7061 ? 1460 ? 76 , 610011 .ז־ .? 

7 ) 0 .***^ £11 ./ 7 ; 921 [ , 6 ? * £ 701 10 01 ) 90 ) 4097 * ? €016011 1 !וו? 50 
■* €671 ? 09 , 11 ־ 0006601 / 7 ; 1927 , 1 ס 6110 £ ? 0 , 6 [ . 19 1 י 11 . 5 ) 6 ) 111 * € 671 
? 76 ,מ 0 ׳(ת 81 . 0 . 0 ; 1928 , 91£ )\ 6 )* 111 ?( 7 מין %ס/!*/?/**?£ ) 1 סו 02 *-? 6 ? 11 : 
,ס 7$1 י 0 זג 1 מ 01 ( 1 ■ 1 ; 1931 , 0£ *ו 1 <) £0 ס! * 10 * 0 )/ 6101 1011:1 ) 50 00£ 11110 ** €67 
, 5 ח 101 ל} 610 . 11 . 0 ; 1936 , 1 !? 71 ? 470 10 .$ 10 ) 1 ** €671 ( 0 *׳(**<£ £1171$ ) 76 
— 1865 , 107111101 !?* 770 00 ) 71 ) 470 סו 1 ) 1 ) 105 ) 500101 ) 16 ( 0 )* £1 ? 76 
* 7 ) 101 * $ 0 ) 10 * 1 ) 016011 ) £14 * 6141 ) 0 !) 7 , 10 [ 050 זו 01 , 8 .[ ; 1940 , 1915 
, 701 * 1/1 )£ 1 * 011 ** 50 191 * 11 * €671 , 10005 .? ; 1951 , 1870 — 1822 ,)) 10 * £7 
1071091 ) ¥1 ? 1 *^ 1 10 )? 91 ) 1 ) €005 101 ) 50 071£ ! €101 , 011 * 112 ?£ ; 1877-1914 

. 1970 , 871/010 

הם׳ הערבי הוא כינויה של אירא ולוגית לרפורמות כלכליות 
וחברתיות הדוגלת בתיקונים בהברה הערבית על יסוד מושגים ערביים 
ואפלאמיים מסרתיים. השם ס״ע משיות לאידאולוגיה לבוש מתקדם 
ומבליט את תפקידה כאמצעי למודרניזציה בתחומים שונים — כל¬ 
כלה, חברה וטכנולוגיה. במצרים נקבע ב 1962 כ,,אמנה הלאומית" 
שהס״ע אינו זהה עם המרכסיזם. ומודגשת קדושת הבעלות הפרטית 
על חלק מאמצעי הייצור (חקלאות, סחר סניפי, בחי־מגורים וענפי 
בידור); הממשלה שולטת בבנקים ובחברות הביטוח. התערבות 
הממשלה בחקלאות היא באמצעות קואופרטיווים ע״י הכוונת אשראי 
וקביעת אופי הגידולים. הממשלה היא המשקיע העיקרי בהעשיה 
ובמפעלי פיתוח ויוזמת תכניות חופש המכוונות את תכנון המשק. 
מאז 1962 סביסם ה״ס׳ האלגיירי" על ניהול המפעלים והחוות 
החקלאיות (שהולאמו) בידי מועצית־פועלים בצוותא עם מנהל 
ממונה מטעם המדינה. וע״ע מצרים. עמי 205/6 ! עבד א־נאצר! 
עראק! טוריה: תוניסיה. 

א. בדצור, ״הם׳ הערבי״, אידיאולוגיה ומעשה, 1965 ! 1.111.111,1 -. 5 

. 1969 , $? 514791 71107$ ? 171 ? 9 ) 00 4 ; 90 * 10/1 ) 50 06 * 4 ,(. 665 ) ז 6 מ 1 )* 03 . 0.11 

מ. 

ם׳ ויהודים. עמדתם של ארגונים ומפלגות, הוגים ומנהיגים 
סוציאליסטיים כלפי השאלה היהודית עוצבה וגובשה במסגרת חברה 
אירופית נוצרית׳ בעלת מורשת אנטישמית, אך הושפעה גם מרעיו־ 


575 


סוציליזם ויהודים 


576 


נות אוניוורסליים והיפניסטיים! עמדה אמביוולנטית זו באד, לידי 
ביטוי ב 3 מישורים עיקריים: 

א) ההתנגדות לגילויים השליליים של הבעלות הרכושנית הופ¬ 
נתה, לעתים, נגד יהודים בעלי־הון, שחשיבותם הובלטה ע״י תעמולה 
אנטישמית; ובד נוצרה, לשעה, זהות השקפות מסוימת ביו סוציא¬ 
ליסטים ואנטישמים, 

ב) יחסם החיובי של הם' ליהודים, שהיו קרבנות של אפליות. 

בא לידי ביטוי בדאגה להפחתת אי־ר,שוויון ובתמיכה במאבק לאמנ¬ 
ציפציה. 

ג) קשיים וניגודי אינטרסים התעוררו ביחס לעמדת הס׳ להת¬ 
ארגנות יהודים במסגרות סוציאליסטיות עצמאיות וביחס הס׳ לת¬ 
נועה הלאומית היהודיח־ציונית. הקשיים הללו פחתו רק כשגברה 
ההכרה בצדקתו ובהצלחתו של המפעל הציוני. 

עמדתם של היהודים, שדבקו במשטר הקיים ונימנו עם המעמד 
הבינוני הגבוה, כלפי הסוציאליזם בצעירותו, היתה בד״ב פושרת 
ומסויגת; עם עליית האנטישמיות הפוליטית הלך והתהדק הקשר 
בין מצביעים יהודים ומפלגות סוציאליסטיות. הס׳ סיפק ליהורים, 
ובמיוחד לעילית האינטלקטואלית שביניהם, שזכויותיהם קופחו עקב 
סירוב המשטרים הקיימים לקלטם בשורותיו, מסגרת חברתית ופולי¬ 
טית. בד, יכלו לבטא את כמיהתם להגשמת אידאלים אוניוורסליים 
ולהשתתף בחיים הפוליטיים. מסוף המאה ר, 19 בלטו יהודים בקרב 
המנהיגות האינטלקטואלית של רוב המפלגות הסוציאליסטיות; 
במחנה האנטישמים הועלתה הטענה. שנאחזה במוצאו היהודי של 
מארכס, שהס׳ אינו אלא המצאה יהודית. 

בצרפת, ערש הס׳ המודרני. נקטו הכיתות הסוציאליסטיות 
הראשונות עמדות שונות כלפי היהודים. סן־סימון (ע״ע), שהעלה על 
נס את תפקידם של יזמים כלכליים ובעלי־הה במשק, צידד במתן 
אמנציפציה ליהודים וייחד להם תפקיד משיחי מיוהד במשנתו 
החברתית: תלמידיו. אנפנטן ובזר (ע׳ ערכיהם) ראו באמנציפציה 
של היהודים תנאי לשחרור האנושות; בקרב תלמידי סן־סימוו בלטו 
אנשי רוח ובנקאים יהודים. שרל פוריד, (ע״ע). מייסד ס׳ אנסי- 
קפיטליסטי ואגררי, התנגד לאמנציפציה של היהודים והציע אמצעי 
אפליה ודיכוי נגדם בגלל היותם יסוד טפילי ומפורר בחברה; רבים 
מתלמידיו היו אנטישמים וביניהם פ. לדו ופרודון (ע׳ ערכיהם), 
ובמיוחד א. טוסנל ( 01 ם 550 טס 1 .\/) מחבר: 10 > ! £01 , 8 )!״( 1.05 
110 ףסק 0 '[ ("היהודים. מלכי התקופה"), כתב־פלסתר נגד בית רוט¬ 
שילד. 1845 . השקפות אנטי־יהודיות היו נפוצות גם בס' הנוצרי 
ששילב שנאת יהודים מטעמי דת ונימוקים חברתיים וכלכליים. 

בשנות ה 80 והו* ניסו מספר סוציאלסיטים צרפתים להתקרב 
לאנטישמיות הפוליטית של דרימוו (ע״ע) ואחרים. בהאמינם שה- 
אנטישמים הרדיקליים הם סוציאליסטים טובים לעתיד. בפרוץ משבר 
דריפוס (ע״ע) שסרו הסוציאליסטים בתחילה על ניטרליות, ומשנוכחו 
שנשקפת סכנה לרפובליקה נחלצו דורס. קלמנסו וזולה (ע׳ ערכיהם) 
למערכה. המשבר גרם לקיטוב בחיים הפוליטיים כשמתנה השמאל 
מלוכד נגד האנטישמיות בימיו וברחוב. נצחון תומכי דריפוס סתם 
את הגולל על התקרבות בין הם׳ והאנטישמיות, וההתנגדות לאנטי¬ 
שמיות היתה למסורת בס׳ הצרפתי. מאבק הס' הצרפתי במפלגות 
הימין והפאשיזם הגיע לשיאו בממשלות .,הד,זית העממית" בראשות 
ליאון בלום (ע״ע). אחרי סלד,״ע 11 התבלט מנדס-פרנס (ע״ע) בנו 
הצרפתי. 

בגרמניה מילאו היהודים תפקיר מרכזי בביסוס הס־ ובהפצתו 
(ע״ע משה הם; פ. לסל). הס■ שהלך והתבסס שם היה מושפע מתורתו 
של ק. מרכס (ע״ע), ועמדתו ב.,שאלה היהודית" עברה בירושה לראשי 
המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית. מארכס סבר שהיהודים אינם 
עם אמיתי וטען שאין לפתור את "השאלה היהודית" אלא ע״י ביטול 
המשטר החברתי והכלכלי הקיים. על טענות אלו חזר ק. קאוטסקי 


(ע״ע. ובעקבותיו הלכו לנין. סטלין ואחרים) שטען שהיהודים אינם 
עם ורק האנטישמיות הרווחת בחברה הקפיטליסטית עדייו מאחדת 
אותם. בעקבות עלייתו של אדולף שטקר ואנטישמים אחרים שבקשו 
להבנות מתמיכת המעמדות העובדים ולנגח את הם' גברה התנגדות 
המפלגה לאנטישמיות. אוגוסט בבל (ע״ע) כינה את האנטישמיות 
"סוציאליזם של שוטים", ובביה״נ הגנו הסוציאליסטים על זכויות 
היהודים בגרמניה ומחוצה לה, וזכו לתואר הגנאי /■!טל ' 

"פנןנןס" ("גדוד מגיני היהודים"). בצמרת המפלגה. ובמיוחד בקרב 
אינטלקטואלים אוהדי הם׳. היו יהודים רבים ונודעים וביניהם: 
ר. לובסמבורג, ק. איזנר, ג. לנדאואר. א. ברנשטיין, או. כהן, ה. הזח. 
ק. טוכולסקי (ע■ ערכיהם). בשורות הימין והמרכז נוצר זיהוי של 
יהודים וס׳ כיסוד לא־גרמני וחתרני האחראי למפלת גרמניה במלה״ע 1 
ולהקמת הרפובליקה של וייסאו, הם , הגרמני התמיר במאבקו 
באנטישמיות עד עליית הנאציזם וזכה בקולותיהם של רוב יהודי 
גרמניה. 

באוסטריה בלטו יהודים בין מייסדי המפלגה הסוציאל־ 
דמוקרטית וראשיה (ע״ע ו. אדלר) והדבר חשף אותה לביקורת אנטי¬ 
שמית יעילה, המפלגה, שנאבקה קשר, במפלגתו של ק. לואגר (ע״ע), 
נמצאה נעמדת התגוננות ולא נלחמה בד״כ באנטישמיות ולא יצאה 
להגנת היהודים. במציאות הרב־לאומית הסבוכה של האימפריה 
האוסטרית־הונגרית נאלץ גם אוטו באואר (ע״ע) להכיר ביהודים 
כאומה. אך תבע מהם התבוללות גמורה ככורח הקידמה. המפלגה 
האוסטרית תמכה במפלגת־הבת הפולנית נשללה את קיומו של 
ה,.בונד" (ע״ע) בגליציה. 

ברוסיה רווחו דעות אנטישמיות בקבוצות האנרכיסטיות ה¬ 
מהפכניות (ע״ע נקונין) שצעירים יהודים היו נין חבריהן. הנרוד־ 
ניקים (ע״ע) קראו ב 1881 לעשיית פוגרומים ביהודים בהאמינם 
שזעם ההמונים יופנה גם נגד השלטונות ושתווצר תודעה של ליכוד 
וקיפוח מעמדי. ממשיכי דרכם של הנדודניקים. הסוציליסטים־ 
דוולוציונרים(ע״ע)שבדאשם בלטו יהודים כג. גרשוני 1 פ. רוטנברג 
(ע׳ ערכיהם) הגנו על זכויות היהודים וגילו הבנה רנה לתביעותיהם 
לאוטינומיה לאומית ברוסיה ולזיקתם לציונות. 

נין מייסדי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית. בלט מספר 
היהודים הן נין המנשויקים (ע״ע. וע״ע פ. אכסלרוד; מרטוב) והן 
בין מייסדי הנולשויזם (ע״ע; וע״ע זינוביב, קמניב, כגנוביץ', 
ליטוינוב, רדק. טרוצקי, סורדלוב). המפלגות הנ״ל שללו בתוקף את 
הזכות של המפלגות הסוציאליסטיות היהודיות (ע״ע בונד) לאוטונו¬ 
מיה במסגרת התנועה המהפכנית וקבעו עמדה ב״שאלה היהודית" 
בהתאם להנחיותיהם של מארכס וקאיטסקי, כלו', אי הכרה ביהודים 
כעם. כיתר המיעוטים הלאומיים המדוכאים ברוסיה, וציפיה שבדל־ 
נוחם תיפסק עם נצחון הס'. כך גינה לנין. חסיד ההתבוללות הגמורה, 
את יוזמי הפוגרומים של 1905 ומבצעיהם. אך סטרווה (ע״ע) מצא 
לנכון להצביע על האחריות החלקית של היהודים המתבדלים וד,טפי¬ 
לים למאורעות. בהגיע הנולשוויקים לשלטון הוציאו את האנטישמיות 
אל מחוץ לחוק והגנו על חיי היהודם, אך פעלו להכחדת לאומיותם 
(ע״ע מועצות, ברית ה־. עס׳ 775 ואילך). הס׳ הרוסי ראה בלאומיות 
מוצר התפתחות כלכלית־מעמדית חסר ערך עצמי, ושסופו להעלם 
ומשים כך שלל גם את הציונות. באינטרנציונל (ע״ע) השני הורדו 
שאלות "יהודיות" נד״כ מסדר היום או נדונו בדרך בלתי מחייבת, 
כגון ההחלטה לגנות את האנטישמיות והפילושמיות כאחד; רק 
ב 1917 ניתן ל״פועלי ציון" להצטרף רשמית לאינטרנציונל. 

בתקופת מלה״ע 1 ואחריה חל מפנה ביחס מפלגות סוציאליסטיות 
רנות כלפי הציונות והשאלה היהודית, והדבר התבסא בהקפת ועדה 
פרו־פלשתינית. סוציאליסטית בין־לאומית ( 1928 ) ובתמיכה ונעדוד 
המפעל הציוני בא׳יי. עליית הפאשיזם והנאציזם בארצות רנות 
הגבירה את ההכרה בדבר הסכנות הנשקפות לדמוקרטיה מהאנטי־ 


577 


סוציליזם ויהודים — פוציליסטיות, ספלגות 


578 


שמיות ואת חצירו להלחם בגילדן. מגמות אלו גברו לאחר מלה״ע 11 
והשואה, ומפלגות סוציאליסטיות בארצות רבות תמכו בהקמת 
מדינת ישראל. ראוי לציין שלמרות שלמפלגת הלייבור הבריטית 
היו קשרים אמיצים במיוחד עם ציונים לא מלאה את התקוות שתלו 
בה. היחס הלבבי של מפלגות סוציאליסטיות כלפי הציונות התבסס 
גם על ההתרשמות מן ההשגים המרשימים של הם׳ בישראל 
(קיבוצים, הסתדרות). 

אחרי מלחמת ששת הימים ( 1967 ) חלה תמורה ביחסם של חוגים 
שמינוץ למסגרת המפלגות הסוציאליסטיות הקיימות כלפי מדינת 
ישראל. חוגים אלה, "השמאל החדש", שסטודנטים יהודים בלטו ב¬ 
שורותיהם, תקפו את ישראל על היותה, כביכול, כלי שרת בידי 
האימפריאליזם האמריקני, ועל דיכוי הערבים. התקפות אלה גרמו 
משברים בשורות חוגי "השמאל החדש" והתעוררות מחודשת של 
התודעה היהודית. וע״ע סוציאליסטיות, מפלגות: יהודים. 

א. זילברנר, הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים, חשט״ו; י. מאור. 

שאלת היהודים בתב־עה הליבראלית והמהפכנית ברוסיה ( 1890 — 

1914 ), תשכ״ד♦ י. קולח. הסוציאליזם הארצישראלי והסוציאליזם 
הבינלאומי (בקובץ הרצאות בכנסי עיון בהיסטוריה), תשל״ג; ש. 
אברמסקי, עמדת לנין כלפי היהודים (שם); 1 ז 16 /ו 01 ! 502 ,ז 6 מז 0 כ 11 נ 8 .£ 

6 } 711 13 . 11 ) 116 ) 1 ) 471 * * 1144161 016 .א .א ; 1962 • 2741 

,;!ץ׳ימוא ., 1 .ס ; 1971 , 1933 - 1918 ,>/! 111811 ) 6 ^ 1 617110266 ^ 1 161 ) 171 
: 5061011:7 061771071 .? 4045 ( ״ 0.1 ; 1971 , 11 ) 16 1 ) 011 141111:6711116 , 506101131 
) (ד \ 0714 1/16 16(01:8 (7116:1:071 17! 186 14/6117107 316(1(48116 (¥1-81, X 

. 1971 

א. ז. - ה. ום. 

סוציליסטיות, מפלגות (מ״ס; מפלגה סוציאליסטית — מים), 

שם כולל למפלגות-פועלים הדוגלות בכינון משטר חדש, 

מושתת על ניטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור וניצול האום 
כידי זולתו. התפיסות השונות של הסוציליזם (ע״ע) משתקפות 
ברבגוניות המד,"ם, השונות מאוד זו מזו ברעיונותיהן ובארגונן. 

על תחילת השימוש במונח סוציליזם — ע״ע; במונח קומו¬ 
ניזם התחילו להשתמש בצרפת ב 1841 . תהילה הבחינו ביו השנים; 
סוציאליסטים נקראו הדוגלים בתיקונים בדרך חוקתית והדרגתית. 
וקומוניסטים — הדוגלים במהפכה. בשנות ה 60 של המאה ר. 19 
התפשט השימוש במונח סוציאליסטים גם לגבי הדוגלים במהפכה. 

ורק אחרי מהפכת הבולשוויקים ברוסיה נ 1917 דורו להשתמש 
במונח קומוניזם כשמה של תנופת פועלים מהפכנית. אולם בט״ם 
רבות נאבקו זמן רב המגמות שדגלו במהפכה וב״דיקטטורה של 
הפרולטרית" עם המגמות שדגלו בתיקונים הדרגתיים. מפלגות 
שהאמינו באפשרות הגשמתו של הרעיון הסוציאליסטי במסגרת 
המשטר הדמוקרטי והפרלמנטרי חתכנו לפעמים "סוציאל־דמוקר־ 
טיוח" ( 0 .ד.), אולם לא תמיד מזדהה שמה של המפלגה עם רעיו¬ 
נותיה, ומוכן אידאולוגי שונה בתכלית שינוי היד. לס״ס שונות, עד 
שמ׳ם אחת כפרה בזכותה של האחרת להתקרא מ׳ם. האידאולוגיה 
של אותה מיס עצמה. עברו. תכופות גלגולים מקצה אל קצה. 

נ 1863 יסד פ. לסל (ע״ע) את "איגוד הפועלים הגרמני ר,כ־ 

ללי". האיגוד דגל בתחיקת עבודת מתקדמת ומתו דכות־נחירה לפועל, 

שלל אח דרך המהפכה והדיקטטורה של הפרולטריון והטעים את 
חשיבות תפקידה של המדינה לשיפור המשטר החברתי, במסגרת 
לאומית, בניגוד להשקפת המארכפיסטית. החוזה את "כמישת ר,מ¬ 
דינר," ונושאת עיניה לבין־לאומיות. 

תנועתו של לאפאל היתד, תורתה של מפלגת ר,ם.ד. בגרמניה. 

זו נוסדה ב 1869 . ביזמת בבל וליבקנכט (ע׳ ערכיהם), הושתתה על 
המארכסיזם האורתיודונמי. וב 1875 התאחדה, למורת רוחו של 
מארכס. עם תנועתו של לאפאל. פא 1 נהיתה ה 0 .ד. בגרמניה למפלגה 
פרלמנטרית, שחתרה להגיע לשלטון בדרך חוקתית. אולם למרות 
נצחון הזרם המארכסיפטי בסוציאליזם הגרמני, בעקבות קונגרס 
ן ארפורט ( 1891 ), הצטיינה המפלגה ד, 0 .ד. במתינותה. ב 1899 פרסם 
ן אדוארד ברנשטין (ע״ע) את משנתו, הכופרת בהנחה המארכסיסטית 


שהקפיטליזם עומד על סף התמוטטות ומתקיפה את התסבר המטרי־ 
אליססי להיסטוריה. ברנשטיין שלל את ורך המהפכה והצביע על 
חשיבותן של רפורמות הדרגתיות. דעותיו של ברנשטיין כונו סוצי¬ 
אליזם רפורמיפטי. ובפי מתנגדיו המארכסיסטים — רוויזיוניזם. 
כנגדו יצא קארל קאוטסקי להגנת הפארנסיזם האורתודוכסי, אף 
שלימים התנגד גם הוא לבולשוויזם של לנין. 

ד,ס.ד. בגרמניה היתה הסה׳ס הגדולה, החזקה והמאורגנת שביו 
כל המה״ס לפני מלה״ע 1 . ביסמרק (ע״ע) ניסה לבלום את כוחה 
בחקיקה אנטי-סוציאליסטית מלווה בתיקונים סוציאליים, כמטרד, 
להרחיק את הפועלים ממנה. החוקים האנטי־סוציאליסטיים, שנחקקו 
ב 1878 , נוטלו ב 1890 וה 0 .ד. גדלה בהתמדה, ובבחירות ב 1912 זכתה 
ב 4 ! מהקולותוב^> מהמושבים ב״ריינסטג", ונחיתה למפלגה הגדולה 
ביותר. אולם הרווחה והעליה נרמת־רחייתם של הפועלים גרמו, 
שהס.ד. איבדה למעשה את אפיה המהפכני, אם כי לא לחלבה. 

במפנה המאות ה 19 — 20 קמו מ״ס ברוב מדינות אירופה. ב 1889 
נוסד בפאריס האינטרנציונל (ע״ע) השני, ואליו השתייכו מ״ם 
ואיגודים מקצועיים, ה,,מכירים בצורך של פעולה מדינית ופרלמנ־ 
טרית״ לקידום מצבו של הפועל. ב 1890 הוחג לראשונה אחד במאי. 
בהפגנות למען יום עבודה של 8 שעות. 

בצרפת נעשה מעיו־נסיון סוציאליסטי בעת מהפכת 1848 . נש־ 
הוקמו "בתי-מלאנה לאומיים" (*!!החס;;,:" אך נסיוו זח 

נכשל (ע״ע ל. בלן). על התפתחות התנועה הסוציאליסטית בארץ זו 
השפיעו תורותיהם של פרודון, א. בלנקי. (ע׳ ערכיהם) ובלו• בלאן 
נחשב לאבי הזרם האוולוציוני בסוציאליזם. פתחן היה מאבות 
ד,אנרכיזם (ע״ע) ובלאנקי — מהמאמינים שעילית מהפכנית, שתת¬ 
פוס את השלטון ותקים רודנות. תכונן משטר סוציאליסטי. מרד 
,.הקומונה״ (ע״ע) בפאריס ב 1871 היה בעיקרו מעשיהם של הפרו- 
דוניסטים והנלאנקיסטים. אלימותה של "הקומונה" ודיכויה החלישו 
לזמן פה את התנועה הסוציאליסטית בצרפת. עד 1905 סבלה תנועה 
זו מפיצול רב בשורותיה,, המארכסיסטים האורתודוכסים נהו אתרי 
ז׳. גד 1 פ. לפרג (ע׳ ערכיהם) והתארגנו ב 1880 ב״מפלגת הפועלים 
הצרפתים״ (!!נזחנזיז ז־חעטס ״■!ג?). ב 1882 פרשו ממנה המ¬ 
אמינים באפשרות שיתוף־פעולה עם בורגנים ליברלים (מכאן 
שמם 8 מ! 111 < 11 ט 0 ע). הפולמוס בשורות הסוציאליסטים הגיע לשיאו 
כשהצטרף מילרן (ע״ע) לממשלת ואלדק-רוסו. — האיגודים המק¬ 
צועיים בצרפת לא תמכו לא במפלגת הפועלים הצרפתים ולא במהיס 
( 0 ) 11£ נ 61 ל> 8 1 זזבי 1 ) של הפופיביליסטים, שבראשה עמד ז׳. ו׳ורם, 
אלא דווקא בסינדיקליזם המהפכני, מורשת פרודון. עליהם השפיע 
מאח־ זי. סורל (ע״ע), שהזהיר מפני פעולה מדינית במסגרת הדמו¬ 
קרטיה הפרלמנטרית והאמין ב״פעולר, ישירה" ע״י שביתה כללית. 

ב 1905 התאחדו כל הסוציאליסטים בצרפת, פרט לסינדיקליסטים. 
למ׳ם אחת. האיחוד התאפשר אחרי שוועידת האינטרנציונל השני 
ב 1904 הוקיעה את הפוסיביליזם — ודורם קיבל את הדין. למעשה 
נחיתה המת׳ם בצרפת למפלגה הפועלת במסגרת פרלמנטרית־ 
חוקתית. היסוד השמרני פרש ממנה והקים את הפפלגה ד,רדיקל־ 
סוציאליסטית הלא־פארכסיסטית. 

מפלגת־ר,עבודה בבריטניה (ץ״ 3 ? ; 011 ( 1.31 ) נוסדה ב 1900 . 
מרכיביה היו האיגודים המקצועיים ומפלגת העבודה "הבלתי תלויה" 
מיסודו של ג׳. ק. הררי (ע״ע). חשיבות מכרעת בהתפתחותח נודעת 
לכך, שבניגוד לרוב מדינות אירופה, שבהן ארגנו מנהיגים סוציא¬ 
ליסטים את האיגודים המקצועיים, קומו בבריטניה האיגודים המק¬ 
צועיים לספלגת־העבודה וסייעו להקימה. עד 1918 תיו הפועלים 
חברים בספלגת־ר,עבודה מכוח השתייכותם לפדרציות של האיגודים 
המקצועיים, המאורגנים בארגון ארצי, ועד היום מהווים חברי האי¬ 
גודים כ % מחברי המפלגה. במצעה מוגדרת מפלגת־העבודד. כמ׳ס, 
אך מעולם לא הזדהתה עם הזרם המארכסיסטי. עקרונותיה מושרשים 


579 


סוציאליסטיות, מפלגות 


580 


במסורת הבריטית של תופש, המתבסס על פרלמנטריות דמוקרטית. 
מקובלת עליה חורת ה״הדרגתיות" (<מ 1 ז 1 ג 111 זמ 8 ), והיא חותרת 
לתיקונים באורח אוולוציוני. המפלגה הושפעה מאוד מ״הפביניס" 
(ע״ע) שאגודתם נוסה ב 1884 (עם ראשיה נסנו ב. ום. וב. ג׳. ב. שו 
וה. ג׳. ולז), והיחד, מעיו עילית שהפיצה את רעיונותיה בדבר שוויו! 
חברתי ותיקון החברה בקרב כל החוגים ללא הבדל מפלגה. 

גם באוסטריה, שבה נוסדה מפלגה 0 .ד. ב 1888 , גבר הזרם ה¬ 
מתון שחייב תיקונים במסגרת המשטר הקפיטליסטי והטעים את ערכי 
המוסר בסוציאליזם. בין מנהיגיה בלם ויקטור אדלר (ע״ע). ובין 
סורי ההלכה שלה — אוטו באואר (ע״ע), שעסק בשאלת הלאומים 
בקיסרות ההאבסבורגים. על המה׳ס באוסטריה — ע״ע, עס׳ 969 — 
972 . 

ב 1883 יסדו ג. פלכנ(ב ופ. אכסלרוד (ע׳ ערכיהם) את "תנועת 
שחרור העמל״ ברוסיה. ב 1897 נוסדה מפלגת ה״בונד" היהודית, 
ושנה אח״כ. ב 1898 . נערכה במינסק ועידה כללית של ס.ד. ובה 
הוחלט על איהוד במסגרת מפלגה ס.ד. בוועידת המפלגה בלונדון 
( 1903 ) חל פילוג בין הבולשוויקים. תומכי לנין (ע״ע) שרצו 
במפלגה ריכוזית וממושמעת שתמגר את שלסון הצאר במהפכה 
ותכונן משטר סוציאליסטי בלי להמתין עד שיבשילו כל התנאים 
למהפכה. לביו המנשוויקים שהאמינו שרק אחרי שתעבור רוסיה 
שלב קפיטליסטי יבשילו בה התנאים לסוציאליזם. בראשם של אלה 
עמד מרטוב (ע״ע). וע״ע בולשויזם, מנשויקים, וכן סוציליסטים- 
רוולוציונרים. 

על המ״ס באיטליה — ראה להלן. 

מלה״ע 1 גרמה להתפוררות האינטרנציונל (ע״ע, עם' 945 ). 
בוועידותיו ב 1907 וב 1912 נידונו אמצעים למניעת מלחמה. ההצעה 
לשביתה כללית או למרד מזוין עם פרוץ מלחמה נדחו, ורוב הסו¬ 
ציאליסטים במדינות הלוחמות הצטרפו להגנת ארצותיהם. פלגים 
שמאליים במ״ס התכנסו בוועידות צימרוואלד ( 1915 ) וקינטאל ( 1916 ) 
שבשוויץ לגבש עמדה נגד המלחמה, ובהן קרא לנין ל״תבוסנות 
מהפכנית" לשם סיכזל "המלחמה האימפריאליסטית". נצחון הבולשווי־ 
זם ברוסיה גרם לרדיקליזציה של המפלגות הסוציאליסטית באירופה, 
וב 1920/21 חלו בהן פילוגים וכתוצאה מהם קמו מפלגות קומוניס¬ 
טיות. אלו הצטרפו לאינטרנציונל השלישי. וע״ע קומוניסטיות, 
מפלגות. 

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיעו מ״ס לרא¬ 
שונה לשלטון, בדרכים דמוקרטיות, בכפה מארצות אירופה. הש¬ 
תתפותן בשלטון הקהתה את מהפכנותו, ומנהיגיה! נטו יותר ימינה 
והביאו בחשבון שיקולים לאומיים וכלכליים יותר מהמוצהר באידאר 
לוגיות הרשמיות שלחן. 

בגרמניה פרשו מהסד. לא רק הקומוניסטים(.ס. , !.))) אלא 
גם השמאליים הלא־קומוניסטים, שהתארגנו "בס׳ס בלתי-תלויה". 
כתוצאה מכך היה לסד. אופי מתון יותר. חותמה היה טבוע בכל 
המאורעות שפקדו את הרפובליקה של וימאר ( 1919 — 1933 ), אך היא 
גילתה אזלת-יד נוכה השפל הכלכלי ועליית הקיצונים מימין ומש¬ 
מאל• במשבר המכריע ( 1932 ) לא עלה בידה לגבש חזית אתת (עם 
כוחות השמאל האחרים. לרבות הקומוניסטים) כדי לחסום בפני 
היטלר את הדרך לשלטון. האחריות לכשלון זה רבצה במידה רנה 
גם על סטאלין, שהתנגד לשיתוף־פעולה בין קומוניסטים לסוציא- 
ליססים. רק ב 1935 חל מפנה במדיניות בריה״ס ובקונגרס השביעי 
של האינטרנציונל השלישי (הקומוניסטי) העולתה סיסמת ה״חזית 
העממית האנטי־פאשיסטית״. ב 1936 הוקמה .,חזית עממית" כזאת 
בצרפת. כשהחליטו הרדיקל־סוציאליסטים (שלמרות שמם לא היו 
סוציאליסטים כלל), הסוציאליסטים והקומוניסטים לשתף פעולה. 
בבהירות הכלליות במאי 1936 קיבלו מפלגות ה״חזית העממית" 
375 צירים (מתוך 610 ) והקימו ממשלה בראשותו של ל. בלום 


(ע״ע). בינואר 1936 הוקמה גם בספרד "חזית עממית" של הסוציא¬ 
ליסטים, הקומוניסטים, האנרכיסטים ופלגים אחרים של השמאל. 
גורל "חזית עממית" זו נחרץ יחד עם גורל הרפובליקה, שהובסה 
בידי צבא פרנקו (ע״ע) במארס 1939 . 

בתקופה שבין שתי מלה״ע עלו הסוציאליסטים לשלטון גם באר¬ 
צות אחרות באירופה — בבלגיה, בדנמרק, בנורווגיה ובשוודיה — 
וכן באוסטרליה ובניו-זילנד. אוסטרליה היתה המדינה הראשונה 
בעולם שבה קמה ממשלת פועלים ( 1909 ). ממושך ויציב במיוחד היה 
שלטון הסד. במדינות סקנדינוויה. בשוודיה צורפה הם.ד. לשלטון 
ב 1917 , וס 1932 עד חיים ( 1973 ) הם מחזיקים בו ברציפות. המה״ס 
בסקנדינוויה הקימו מדינות סעד מאורגנות למופת. אך מושתתות 
על קניין סוטי של אמצעי הייצור. 

אחרי מלה״ע 1 גדלה מפלגת־העבודה ה ב ר י ט י ת על חשבון הלי¬ 
ברלים. נ 1924 היתה השניה בגדלה בבית־הנבחרים, ומנהיגה רמזי 
סקדונלד (ע״ע) הרכיב ממשלת קואליציה עם הליברלים. ב 1929 — 
1931 שוב שלטה קואליציה כזאת. ב 1931 הקים מקדונלד עם השמ¬ 
רנים "ממשלה לאומית". והדבר גרם לפילוג מפלגתו ולגירושו סמנה. 
במלה״ע ח הצטרפה מפלגת־העבודה לקואליציה שבראשות וינסטון 
צ׳רצ׳יל. 

אחרי סלד,״ע ]], ב 1945 , זכתה מפלגת־העבווה ברוב מכריע, 
ולראשונה בתולדותיה הוקמה מפשלת רוב בראשותו של ק. אטלי 
(ע״ע), ששלטה עד 1951 . המפלגה הגשימה חלק פתכניחה המוצ¬ 
הרת: הלאימה תעשיות רבות (תעשיית הפחם. החשמל והפלדה 
1 בשוב מפלגת השמרנים לשלטון ב 1951 בוטלה הלאמת הפלדה, אך 
תעשיה זו חזרה והולאמה בידי מפשלת ה״לייבור״ נ 1964 ]), והפכה 
את בריטניה למדינת סעד. בשנים 1966 — 1970 שוב היתה בשלטון. 
בראשותו של הרולד וילסון, אך אז לא הרחיבה את מעגל ההלאמות. 

גם במה״ס האחרות באירופה ניצחו המגמות הרפורמיסטיות 
וגברה הזיקה הסמויה לליברליזם של המאה ה 19 . מגמתן המעשית 
מתבטאת בכינון מדינת סעד. והן שוללות את הקומוניזם מן היסוד. 

אחרי מלה״ע ח חזרה הסד. ב ג ר מ נ י ה לזירה המדינית. בבחירות 
ב 1949 זכתה ב% מהקולות. עד דצמבר 1966 היתד, הסד. באופו¬ 
זיציה. אח״כ הוקמה קואליציה רחבה. שבה היה מנהיג הסד., וילי 
בדאנט, סגן־קנצלר ושר־החוץ. בבחירות ב 1969 זכתה הסד. ב 224 
מושבים בבונדסטג (לעומת 248 של הנוצרים הדמוקרטים), אך 
בסיוע הדמוקרטים החפשים הקים בראנם ממשלת קואליציה ברא¬ 
שותו, בבחירות ב 1972 ניצחו הסד. את יריביהם הנוצריס-הדמו- 
קדטים. 

תבניתה של הסד. בגרמניה מנוערת פן הפארכסיזם האורתו¬ 
דוכסי. הסוציאליזם המקובל עליה שוב אינו הולם את המושג הקלאסי 
של תורה זו. מצע המפלגה, שאושר ב 1959 בוועידת באד גודסברג, 
משלים עם קיומו של המשטר הקפיטליסטי וקובע ש״חופש־הבתירה 
של הצרכן וחופש־ד,נהירה של הפועל לגבי עבודתו — עיקרי־יסוד 
הם של המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית, היזמה החפשית והתח¬ 
רות החפשית הן קווי-אופי חשובים שלה". 

תמהים היחידה באירופה המערבית שהנטיות הרפורמיסטיות וה־ 
ליברליות לא בלטו בה היתד, האיטלקית. במאה ד, 19 היתה לאנר־ 
כיזם השפעה חזקה מאוד על הסוציאליסטים האיטלקים. המהים 
נוסדה באיטליה ב 1892 , בעקבות פילוג בין אנרכיסטים לסוציאליס־ 
טים. מנהיג המה׳ס, פ. טורפי (ע״ע) נטה לרפורמיזם. לפני מלה״ע 1 
היתה המד,׳ס באיטליה לחשובה בתנועות הפועלים אחרי זו שבגר¬ 
מניה, ובהשפעתה הונהגו תיקונים חברתיים והשתפר מצב הפועלים 
באיטליה. מלה״ע ז גרמה למשבר בשורותיה, ואחד מראשי האגף 
השמאלי, נ. מוסוליני (ע״ע) עורך בטאו! המפלגה חסג׳וזת (.,קדי¬ 
מה"), עבר למחנה התומכים בהצטרפות איטליה למלחמה. מוסוליני 
גורש משורות המה׳ס. ששמרה במשך כל המלחמה על עמדה 



581 


סוציליסטיות, מפלגות: יהודים 


582 


אינטרנציונליסטית. בבהירות ב 1919 ניצחה המד, - ס ונהיתה לסיעה 
הגדולה ביותר בפרלמנט. אולם היא לא עלתה לשלטון בגלל מאבקים 
פנימיים בין הרפורמיסטים למהפכנים, וב 1921 פרשו ממנה הקיצונים 
והקימו מפלגה קומוניסטית. בעלות מוסוליני לשלטון נרדפו מנהיגיה, 
וב 1924 נרצח ציר המפלגה ג׳. מטאוטי. מנהיגיה. ובהם פ. נני, 
ג/ סרגט וא. סילונה (ע׳ ערכיהם) הלכו בגזלה. אחרי מלה״ע 11 
חזרה המה׳ס להיות מפלגה גדולה. ובבחירות ב 1946 זנתה ב 14 
המושבים בפרלמנט. בניגוד לניוון האנטי־קומוניסטי של המה״ס 
בשאר ארצות מערב אירופה גבר בפה׳ם באיטליה הזרם השמאלי, 
והיא הקימה חזית משותפת עם הקומוניסטים. המתעדים לברית עם 
הקומוניסטים, ובראשם סאראגאט. פרשו מהמורם ויסדו את המפלגה 
הפר. ( 1947 ). המה׳ס בהנהגת נני היתה באופוזיציה, והסר. הש¬ 
תתפה בקואליציות עם הנוצרים־הרמוקרטים. בעקבות ההתקוממות 
בהונגריה ב 1956 בא הקץ לברית בין המה׳ס לקומוניסטים, וב 1963 
חזרה המדרס לקואליציה. ב 1966 התאחדה המה׳ס עם תס.ד. אך 
ב 1970 התפלגו שנית. 

על האינטרנציונל הסוציאליסטי אחרי מלה״ע 11 — ע״ע אינטר¬ 
נציונל, כרך מילואים, עם׳ 167/8 . 

במדינות מזרח אירופה נבלעו המה״ס במפלגות הקומוניסטיות 
השליטות (ע״ע גרמניה, עס׳ 483/4 ; הונגריה, עמ׳ 861 ; פולניה, 
היסטוריה; צ׳כוסלובקיה. היסטוריה; רומניה, היסטוריה). 

אחרי מלה״ע 1 ז קמו מ״ס במדינות רבות באפריקה ובאסיה. 
מ״ס אלו הן בעלות אופי שונה לחלוטין מהאירופיות. ומדגישות את 
הלאומיות, האנטי־קולוניאליזם והמודרניזציה, והאיראולוגיות שלהן 
הן לרוב בעלות אופי אסאטיסטי מובהק. כאלה הן המה׳יס במדינות 
ערב — "האיחוד הלאומי" ו״האיחוד הערבי הסוציאליסטי" במצרים, 
מפלגות הנעת׳ בסוריה ובעראק והסוציאליזם המוצהר של אלג׳יריה 
(ע״ע סוציליזם ערבי). חמה״ס במדינות ערב ובמדינות האפריקניות 
אינן תנועות פועלים, אלא תנועות של האינטליגנציה והצבא. המה״ס 
בכמה ממדינות אסיה. כגון ביפאן ובהודו. קרובות יותר ברוחן לסוצ¬ 
יאליזם האירופי המסרחי, והמה׳ס בסינגאפור, שהיא המפלגה הש¬ 
לטת שם, היא מפלגה ס.ד. טיפוסית. 

- — 0116311$ ( 1 .£ ; 1948 , 1 * 60 *} 61410 0 * 1001811511 114 ) 0116 * 11 14 ,•<׳\ 316 !ז .£ 

)* 010% * 101 * 0 :). 001011110 } 01 015 * 101 * 0 ! 10/11 * 014001 ^ 1 ,(. 6115 ) ,זש 7.1 < > ז 0 

, 001105 ? 001 * 0111 ? ,ז £6 * 6 ׳\ע( 1 . 1 \ ; 959 2 — 1950 ^\- 1 , 110 /? 10 ^ 110 <( 1 וי< 51 211 * €1 ,חו{ס* 101 )ת 16 ^ 1 .£ ; 1947 , ■ 0111 

. 1970 ,€{**? 

מ. 

סו^עליסטים־ךוולוציונךים (ס״י) - - 0 ו 1 *ק-״ 01 ^מו 00 ב> 

1,1 קי>״ 0 ״ 1 ז 0 ז\, -י מפלגה סוציאליסטית ברוסיה ברבע 
הראשון של המאה ה 20 . המפלגה הוקמה ב 1902 מאיחוד קבוצות של 
נרודניקים (ע״ע) וממשיכיהם. הס״ר לא היו מארכסיסטים, וראו את 
נושאי הסוציאליזם באיכרים, פועלים ו.,האינטליגנציה העובדת". 
בקהילת-הכפר (ע״ע אובשצ׳ינח). השליטה באדמה ומחלקת אותה 
כפעם בפעם בין הבדיה, ראו גרעין חשוב של החברה הסוציאליסטית 
העתידה לקום ברוסיה, והחשיבו את הקואופרציה במיוחד בחקלאות. 
הם חתרו להפיל במהפכה את משטר הצאר ולהקים רפובליקה דמו¬ 
קרטית פדרלית עם מידה רבה של אוטונומיה ללאומים הלא-רוסיים, 
ולהנהיג תיקונים סוציאליים נרחבים ובכללם שיתוף הפועלים ב¬ 
אחריות למפעלים. מצע המפלגה, שנומח בידי ו. צ׳רנוב (ע״ע), 
אושר בוועידתה הראשונה באימאטרה שבפינלנד ( 1906 ). 

"הארגון הלוחם" של הס״ר. שג. גרשוני (ע״ע) יסדו, ניהל טרור 
אישי נגד נציגי המשטר, וביו חלליו היו פלוה, רה״ם סטוליפין (ע" 
ערכ'הס). הנסיך־הגדול סרגי ואחרים. משנתגלה ב 1908 שראש 
"הארגון הלוחם", י. אזף (ע״ע), הוא סוכן המשטרה החשאית. גברה 
באגף הימני של הס״ד ההתנגדות לטרור. במלה״ע ] רגלו אנשי אגף 
זת נעמדת פטריוטית, וכנגדם ראה האגף "האינסרנאציונאליסטי", 
בהנהגת צ׳רנוב, את המלחמה כאימפריאליסטית. 

אסרי המהפכה הדמוקרטית במארס 1917 היו הס״ר המפלגה 
הגדולה ביותר. יחד עם חמנשויקים (ע״ע) היה להם רוב במועצות 
הפועלים (סוניטים). וכעבור זמן קצר נהיו לכוח מכריע בממשלה. 
אולם קרע פרץ בשורותיהם, ופרשו מהם השמאליים. בהנהגת פדיה 
ספירידונובה, י. שטינברג. קאסקוב וקרלין. השמאליים שיתפו פעולה 
עם הבולשוויקים הן בהבנות למהפכת נובמבר והן בממשלה הרא¬ 
שונה שהוקמה אחריה. באסיפה המכוננת היה לס״ר רוב, אך זו 
פוזרה בידי הבולשוויקים (ינואר 1918 ). אחרי חתימת שלום בוסט־ 
ליטובסק (ע״ע) עם גרמניה, שאותו ראו ככניעה לאימפריאליזם, 
גברה התנגדותם לבולשוויקים. חברת הס״ר דורה קפלן התנקשה 


בלניו (אוגוסט 1918 ), מרידות פרצו בכמה מקופות (הגדולה בהו 
ביריסלב, ע״ע) וממשלת זמנית של המ״ר הוקפה נספרה, הס״ר 
נשענו על הלגיון הצ׳כוסלובקי, שהוקם מקרב שבויים צ׳כיח וסלו¬ 
בקים ברוסיה, ושעשה דרכו למולדתו מסרם רוסיה לאוקיאנוס 
השקט אל ולדיווסטוק. ושהה באמור הוולגה התיכון. נסיונותיהם 
דוכאו וב 1921 חדלה המפלגה להתקיים בגלוי ברוסיה. רבים ממנ¬ 
ו,יגלו, גלו והמשיכו בפעילותם בחו״ל. י. ק. ברשקו־ברשקובסקיה 
היתה היחידה שהמשיכה לפעול בגלוי ברוסיה, והשלטונות לא 
העזו לפגוע בה. 

רבים ממנהיגי הס״ר היו יהירים. יצחק שטינברג. מנציגיהם 
בממשלה הראשונה אחרי מהפכת אוקטובר, היה שומר מצוות. יחסם 
לציונות היה חיוני, וצ׳רנוב ביקר בא״י כאורח הסתדרות העובדים 


סוצינוס, סוציניניים 0 ״ ס ן״ 1 זס$,״!״״ס*) — תפירי ה״סוצי־ 
ניגיזם״ — השקפת דתית פרוטסטנטית בעיקרה, וקרובה 
לאוניטריות (ע״ע אוניטרים), הדוחה את תורת השילוש הקדוש (אב. 
בן ורוח הקודש) ומטיפת לאחדות אלוהית נתינת מונותאיזם צרוף. 
התנועה נקראת ע״ש הוגיה — בני משפחה איטלקית בשם סוציני 
(;״ 500 ,״״*•.? 50 ,״״;־ 50 ). או סוצינוט בצורת הלאטינית: 

ל ל יום ס׳ ( 1105 * 1 , 5 ״! 1 :״ 13 ; 1525 - 1562 ), היה בן למשפחת 
משפטנים נאורה מסינה שהתתקותו אחר מקורות החוק הובילתהו 
לחקר כתבי-הקודש והספרות המקראית. מהוד כף החל לפקפק 
בדוגמות הכנסייתיות המקובלות. ס׳ קשר קשרים הדוקים עם 
מלנבתץ (ע״ע) וקלויז (ע״ע) והתעמק בשאלות תאולוגיות: תחיית 
הגוף. החמד והגזירה הקדומה, החרטה ועוד. בפהלד חקירותיו הגיע 
לבסוף להשקפה האנטי־סריניטריח ("נגד השילוש"). 

פא ופטום ס' ( 5105 ״ב* 1 , 15 ״ 5 ״ב'- 1 ; 1539 — 1604 ), בן אחיו 
של לליוס, תלמידו הנאמן ומנסה השקפותיו, היה בעל השכלה 
משפטית ותאולוגית. עוד בהיותו בחצר דוכס פירנצה פירסם את 
חיבורו הראשון החשוב 30010111310 ס 0 ״״ח 1 ־ 1 ס 5 30 ! 0 ב 5 0 < 1 ("על 
סמכות כתבי הקודש״), 1570 , שבו קננע וביסס את סמכות כתבי 
הקודש על ההיגיון ועל ההיסטוריה. ודתה את מערכת הפרשנות הכנ¬ 
סייתית. ב 1574 עקר לבאזל. ושם עמד במרכז דיון תאולוגי, שעסק 
בשאלת הגאולה שהביא ישו לעולם. תוצאות מחקרו נתפרסמו 
בחיבורו ש־ 101 גע 501 1510 ״ 01 □ 05 ( סס ("על ישו המשיח הגואל"), 
1578 . פאוסטום שלל את הטענה, שישו השיב את חרון אפו של 
אלוהים ע״י סבלו ומותו שהיו מנת חלקו של אדם ,■ אף ראה בישו 
אדם נבחר, שדבר האלוהים לבש בו דמות בשר־ודם ושנועד לשמש 
מופת לאנושות כולה. לאחר תחייתו הרוחנית הועלה ישו לימינו 
של אלוהים והיה לפוסק יחיד בגאולת האנושות. לפיכד לפרות 
שאלוהותו נבעה מעצם תפקידו ( 1010 ) 01 110 ) יותר מאשר מעצם 
טבעו ( 03 ״ז 3 " 10 >), מן הראוי להתפלל אליו ולבקש את עזרתו 
לגאולה המובילה לחיי עולם. 

כתוצאה מעמדה מתונה זו ביחס לאלוהותו של ישו הוזמו ס׳ 
לטרנסילוואניה ע״י פלג אוניטרי מתון כדי לשכנע בצדקת טענותיו 
אח הקבוצות האוניטריות הקיצוניות. שדחו את פולחן ישו מכל וכל 
(ע״ע מחיהדים. עם׳ 731 ). בשנים 1579 — 1604 פעל בפולניה, בה 
רווחת האנטי-סריניטריות בצורותיה השונות, בעיקר בקרב "הכנפיה 
הקפנה" האנאבפסיסטית שהתרכזה בפרבר ליד קראקוב. כאו נעשה 
למנהיגם המוכר של האוניטרים הפולניים ולמורה הלנה מוסמר. בין 
היתר שיכנע גם את האוניטרים בליטא לקבל את ת״רתו כי מותר 
לשאת את שמו של ישו בשעת התפילה. הוא לימד זהות על חסידיו 
בשאלות מלחמה ומפכות מדינית והצדיק את המסרבים לשאת נשק 
ולהילחם, ובשל כך נרדף ע״י השלטונות והפנסיה הקתולית כאחד. מ¬ 
החל באיסוף נתבי־. אבל לא הספיק להשלימו, והם יצאו כשנה לאחר 


585 


סוצינוס, סוצינינים - סוקולוב, :חום טוביז־ז 


586 


מותו בשם 110 ט 11 ז 5 מ 1 1$ ח 11£10 ? 1 ש 3 ת 8113 ד 011 ("יסוד הדת הנוצ~ 
רית"), 1605 . 

הסוציניניו-ת התפשטה בראשית המאה די 17 לארצות 
השפלה ולגרמניה עוד לפני גירוש חסידיה מפולניה ( 1658 ). אח״ב 
קם באמסטרדם מרכז סוציניני חשוב שפרסם את כתבי התנועה בשם 
ומ 1 ת 0 מ 010 ק תז 11 ־ז 31 <ל 2 :>? 11 ז 110 נ 611 ("ספריית האחים הפולניים"), 
1688 , ותרם הרבה להפצת ההגות הסוציבינית שנודעה לה השפעה 
על הדאיזם בכלל ועל לוק (ע״ע) בפרט מסורות סוציניגיות מת¬ 
קיימות היום בכנסיות אוניטריוח בעולם האבגלו־סכסי. 

וע״ע אוניטרים; אלהים, עט׳ 464 ־, בידל. 

: 1947-1952 , 1-11 ,(ת 1 ווו 0 ו 101 <ה{ 1 / 0 /(׳! 110 * 11 4 .זנ 1161 ׳\ג .זא . 11 

מ־/ . 5 ,*!* .$ ; 1951 . 91 ) 0 *' 17 מיו . 5 .חג 1 נ 1014101 א . 1 . 11 

. 1963 ,. 5 . .? .(בתזו! 0 .״ 1 ; 1957 , 0101 , 11 ? 

י. לו. - צ. בר. 

סוצקור, אברהם (נו׳ 1913 .סמורגוו [בילורוסיה]), משורר ייוי. 

שנותיו הראשונות עברו עליו בסיביר, וב 1920 בא עם משפחתו 
לווילנה, נתחנך בה ולמד ביקורת הספרות באוניברסיטה שם. ב 1933 
נתפרסם שירו הראשון ב״וואהנשריפט" בוורשה. ם 1935 השתתף 
בקביעות בירחון הניו-יורקי.,אין־זיו״ (ע״ע יידית. עמ ׳ 805 ) וב״לי־ 
טערארישע בלעטער״ וב״ווילנער טאג" בפולניה. ב ־ 193 הופיע ספרו 
הראשון ,.לידער" ("שירים"), ספרו השני "וואלדיקעם" ("דברי- 
יער״) הופיע בתחילת מלה״ע 11 ( 1940 ) — שיר תהילה לבריאה 
ולטבע. במשך המלחמה היה בגסו־וילנה, נמלט והצטרף למחנה 
הפרטיזנים. לאחר המלחמה עבר למוסקווה, ושם נתפרסמו שני ספרי- 
שירה נוספים שלו: ״די פעסטונג״ (״מבצר״). 1945 , ו״לידער פון 
געטא" (״שירים מן הגטו״). 1940 , ב 5 ) 194 העיד במשפטי נירגברג 
(ע״ע). ואז יצא (בפאריס) ספדו היחיד בפרחי, "פון ווילנער געסא" 
(עבר׳: ניטו וילנה, תש״ז). 

ב 1947 עלה לא״י, והוא מחשובי סופרי יידית שבה (ע״ע יידית, 

עמי 809 ). ב 1948 נתפרסמו בא״י קבצי־שיריו: "יידישע גאס" 
("רחוב יהודי"), ו״געהיימשטאט" (עבר׳: עיר־הסתרים, תשכ״ד), 
על וילנה והחיים בתעלות הביוב שלה במלחמה. מ 1949 הוא עורך 
הרבעון הייוי המרכזי.,די גאלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"). בארץ 
נתפרסמו נמה שירי□ חשובים נוספים ביידית. מהם מעוטרים 
ע״י ס. שגל ואמנים אחרים, והוצאה שלמה של כל שירתו נדפסה, 
בשני כר', ב 1965 . בתרגום עברי יצאו גם "נרכב אש" (עם מבוא מאת 
ד. מדן), תשכ״ד; ״חרית עלי לוח״, 1949 ז "סיביר". תשי״ב. יצירתו 
נותנת ביטוי אמנותי עז לשואה מתד־גיסא ולתקומת היהודים בארצם 
מאידך. סיגנונו מצטיין בחידושי מלים ודימויים ובחריזה נועזת 
ומלאת־דסיון. 

רשימה מפורטת של הל בתניו. בצירוף ביבליוגרפיה — ב״לעק- 
סיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור״, 6 . 355 — 367 , 1965 . 

י. ח. בילצקי, השיר והמשורר. 1962 : נ. דבינזביץ, דרכים בשירתו 

של א. ס׳ (חדאד, מיו), תשכ״ז: 5 ׳ 7,7 '״ץ 00 ,<>,״;( .-{. 21 ) 1110 ! . 0 . 1 

1 * 011,10 ? ,. 5 .!■/ ./ ; 1969 , 207-231 ,) 101 ? 01111 ((׳!/)ס? 

. 1971 , 00 ? 

י. ח. ב. 

סוקוטו, ע״ע ניגריה, עמ׳ 75 . 

ם 1 קוטךה (״;<נ), אי בצפוו־מעיב האוקיאנוס ההודי, בפתח 
מפרץ־עדן, 250 ק״מ ממזרח לחופי אפריקה. שטחו 3,580 
קמ״ר ובו כ 12,000 תוש׳ (אומדן 1969 ). האי ס׳ נמצא ממזרח לאיי 
האחים ( 1 יב^ 1 ט) הנמצאים כמותו בשליטת הרפובליקה של 
דרום־תימז. האונלוסיו. ממוצא מעורב — נושים, ערבים והורים. 
במחציתה יושבת לאורך החוף ועוסקת בדיג ונשליית פנינים! 
השאר מגדלים ירקות ובעלי־היים. היישוב הגדול ביותר, והמעגן 
הראשי, הוא הריבו (או טאסדידח) — כ 1.000 חוש׳. 

ניסי־קדם היד, ס׳ מרכז לגידול קטורת ובשמים ותתנת־מסחר 
תשובה. ניד,"ב היו תושביה נוצרים נסטוריאנים. ום׳ היתה בסיס 


לשודדי-ים הודים. ב 1507 — 1511 היה האי בשלטון פורטוגל, ואה״ב 
עבר לידי שולטאן מהרי שבדרום־ערב. ב 1886/8 בא האי בחסותה 
של בריטניה. ב 1967 הצטרף לרפובליקה של דרום־תימן. 

סוקולוב, נחו□ טוביה ( 1859 , דשוגרוד [פולניה] - 1936 . 

לונדון [עצמותיו נטמנו בהר-הרצל, ירושלים]), סופר עברי. 

חלוץ העתונאות העברית ומראשי הציונות המדינית. בן למשפחה 
יהודית־שרשית, שהעמידה רבנים ואישי-ציבור רבים. בחינוך שקיבל 
היה משום מזיגה בין תרבות ישראל והתרבות הכללית, והגיע לידי 
שליטה במספר רב של לשונות וספרותן. בכך טמון היה חלק מייחודו 
האישי ומקסמו, לאחר שבים, בפגישותיו עם אישים בעולם. בגיל 17 
עבר לבית חותנו במאקוב, שם המשיך בלימודיו, התל להשתתף 
בקביעות בעתו! "הצפירה" (ע״ע סלינימסקי, ודים זליג), כתב על 
ענייני מדע ועד מהרה היה המסורסם שנסופרים. נ 1878 יצא ספרו 
הראשון ״מצוקי ארץ״, בגאוגרפיה וגאולוגיה. ב 1880 עבר לוורשה 
ואו החל בסדרת מאמריו .,הצופה לבית ישראל״ (נ״הצפירה״), — 
פובליציסטיקה בנוסח הפיליטון, נסיגנון עברי עשיר ומבריק — 
שנתפרסמה ביותר, ובהדרגה הפכה את "הצפירה" מעתון מדעי- 
פופולרי לעתון חי ותוסס ר,מיועד לחוגים רחבים יותר. ב 1886 נעשה 
חעתוו ליומון. וס׳ נתמנח לעורך ובעצמו מילא את רוב גליונותיו. 
ס׳ המשיך לסרסם ספרים בנושאים מגוונים. בהם ספר ללימוד הלשון 
האנגלית ביידית לתועלת המהגרים מרוסיה ( 1881 ). עיביד ספרו של 
ל. אוליפנס (ע״ע) על א״י (,.ארץ חמדה״, 1885 ), וששת הכרכים 
( 1885 — 1894 ) של "האסיף" (ע״ע אסיף). 

נ 1889 הוציא עם י. ח. זגורודסקי לכסיקון לסופרים עבריים 
נשם ■ספר הזכרון״. ב 1902 יצא מבחר כתביו, וב 1904 — "ספר 
היובל״ למלאת 25 שנה לעבודתו הספרותית. אותה שנה הכניס ס׳ 
"מוסף" ספרותי מצויר ל״הצפירה". ובזאת פתת תקופה תרשה 
בעתונות העברית. 

מפנה גורלי בחייו היה המפגש עם הרצל. מ״מדינת היהודים" 

שלו הסתייג. כשם שהסתייג קודם מתנועת "חבת ציון" (ע״ע) 
ומד,"אוטואמנציפציה" של פינסקר, אף לאחר המפגש עמו בסופר 
״הצפירה״, בקונגרס הציוני 1 , היה לנושא דגלו והפך את "הצפירה" 
לבטאונו העברי המסור ביותר של הרצל — אף בימי המחלוקת 
הסוערת בשל חכנית־אוגנדה (ע״ע אוגנדה, הצעת א'). הוא תרגם 
לעברית את ״אלמנוילנד״ בשם: "תל־אביב" (תרס״ג). בסדרת מא¬ 
מרים. שהיו לספרים שלמים (״למרנן ולרבנן״, 1902 ועוד). עשה 
לקירוב חוגי החרדים לציונות ובעיקר ביקש לשמור על שלימות 
ההסתדרות הציונית מפני פילוגים, 

נ 1906 נתמנה למזכיר ההסתדרות הציונית העולמית בקלן, ומאז 
קשורות תולדותיו בחולדות התנועה הציונית. אך גם את פעילותו 
הספרותית לא הזניח. עם כניסתו לתפקידו יסד ביטאון עברי של 
ההסתדרות הציונית—שבועון ״העולם״ ( 1907 ). נ 1911 ו 1913 נבחר 
להנהגה המצומצמת של התנועה. בתוקף תפקידו נפגש עם אישים 
מפורסמים באירופה, במידה שלא נודעה 
בתנועה הציונית עד אז, ובהר פתח 
פרק חדש וחשוב בתולדות הדיפלומטיה 
הציונית. את רשמיו העלה על הכתב, 
בעשרות רשימות, שעשו רושם רב. 
ב 1913 ביקר באד,"ב ובקנדה, וסמוך 
לפרוץ סלה״ע 1 ביקר בא״י בראש 
לעדת הביקורת של ההסתדרות ה¬ 
ציונית. עם פרוץ מלה״ע 1 השתקע 
בלונדון, ועשה עם ח. ויצמז (ע״ע) 
בעבודה המדינית. הוא עמד בראש ה¬ 
וועדה מטעם התנועה הציונית לניסוח נחום סיקורוב 0 <- 0 ר מגיוו: 1 





587 


סוקולוב, נחום טוביה — סוקרטם 


588 


סיוטח־הצעה להצהרת בדפור. באותה עת כתב גם את ספרו המונו¬ 
מנטאלי — 1918 — 1600 :וזו ,׳!הסו// ) 0 ׳<ז 0 ז 5 ז 11 (״תולדות הציונות: 
1600 — 1918 ״), 1919 , : 1969 , שבו תיאור מקיף של זיקת עם ישראל 
לא״י בתקופה הנידונה, ובעיקר תיאור דמויות מאומות העולם שהטיפו 
בתקיפה זו לרעיון שיבת־ציוך. במיוחד באנגליה. בכד ביקש לעגו את 
הצהרת בלפור במסורת אנגלית עשירה. 

לאחר מלח״ע 1 שימש ס׳ ראש המשלחת היהודית בוועידת 
השלום ( 1919 ) וראש ההנהלה הציונית. היא כיהן גם כנשיא הוועדה 
של המשלחית היהודיות ליד חבר־הלאומים. ב 1920 חיה ממייסדי 
״קרן היסוד״. ב 1931 ביקר שוב בא״י, עם "ועדת הצירים" (ע״ע 
א״י. ענד 531 ), ובהזדמנות זו השתתף בייסוד "אנדת הסופרים 
העבריים בא״י״(ע״ע). מהקונגרס הציוני ח 12 בקארלובי וארי( 1921 ) 
עד מותו. שימש יו״ר בכל הקונגרסים. עם כינון הסוכנות היהודית 
( 1929 ) נבחר ליו״ר ההנהלה וב 1931 — 1935 , בזמן הדחתו של ויצפו, 
היה הוא נשיא ההסתדרות הציונית. נ 1935 נבחר לנשיא־כבוד שלה 
ושל הסוכנות היהודית. 

למרות פעילותו העניפה. במשו שני דורות, בתחומי המדיניות 
הציונית היה בראש וראשונה סופר ועתונאי עברי. כתיבתו, כמעט 
במשך 3 דורות, משקפת את דרך התפתחות הספרות העברית. 0 ' 
כתב למען הקורא העברי, שהעברית בשבילו אינה עניין של התר¬ 
פקות בלבד. אלא עונה לצרכיו התרבותיים והחברתיים. סגולת 
ההתחדשות בצורות כתיבתו עמדה לו עד מותו. כך הפתיע, למשל, 
בשנותיו האחרונות בבלטריסטיקה. בסורה המפורסמת "אישים" 
(שתחילתה בנערותו) שהפכה לקלאסית (א , - ג׳! תרצ״ח), וברשמי- 
פסע. בסוף ימיו עסק בלכסיקון היסטורי ללשון העברית. או רק 
מעט מהחומר הזה נדפס. במשך שנים הדפים. ב״הצפירה" וב־ 
"העולם", ספרים בהמשכים, סרק חלקם הקטן יצא אח״כ בנפרד, 
מהם: "ברוך שפינוזה וזמנו" (תרפ״ט), "האני הקיבוצי" (תר״ץ). 
היא הוסיף להיות עד מותו הסופר העברי הפורה ביותר. על שמו 
נקראים רחובות ביישובים רבים בישראל וכן ישוב בעמק יזרעאל, 
״שדה נחום״ (נוסד ? 193 ), ובית העתונאים בתל־אביב. עיר זו קבעה 
על שמו פרם לעתונאוח. כתביו הנבחרים (א-ג, תשי״ח—תשכ״א) 
קובצו וי״ל בעריכת ג. קרסל. 

ש. ראבידוביץ(עורך). ספר ס׳, תש■'ג; ח. ווייצמן, מסה ומעש (הפחה, 
בערבו), תש״ט: ש. י. פיינין, אנשי ספר, 230 - 238 , תשיי, פ. סוקילוב. 

אבי נ. ם׳, תש־ל 1 : 1960 1111 / 0 וו< 1/0 {' 5 .א . 5 

עבר׳:) 51 ) 19 ,(* 10116 .ץ . 5 ) 1011 ) 1014 ^ 0 • 0111 ) £41 •)נ/"/' ,ז 11 :> 51 .״ 1 
מסד למדינת ישראל, 1962 ). מ 

סוקולנטים, ע״ע צמחים בשרניים. 


סוקניק, אליעזר ליפא ( 1889 , ביאליסטוק — 1953 , ירושלים), 



ארכאולוג, חוקר עתיקות א״י. תלמיד ישיבות לומדה (ע״ע) 
וסלובודקה. ב 1912 עלה לא״י ולמד בביהמ״ד לפורים בירושלים. למן 
1914 עסק בהוראה. ב 1917 התנדב לגדודים העבריים (ע״ע). השתלם 
בארכאולוגיה באוניברסיטת ברלין, וב 1926 הוכתר בתואר ד״ר 
במכללת דרופסי (ע״ע). ס' חשף בחפירות מטעם האוניברסיטה 
העברית את שרידי 
בתהכ״נ בבית־אלפא 
(ע״ע) ובחפת־גדר 
( 1932 ), השתתף עם ל. 

א. מאיר (ע״ע) בגילוי 
שרידי ■החומה השלי¬ 
שית" בירושלים (ע״ע, 

עם׳ 258/9 ), והיה מ¬ 
חוקרי שומרון ( 1931/3 ). 

> 51 , ע , י ס 1 <|נ>" |י!־ 1 ח 5 ן״ י־וסי־ למן 1935 היה מיצה 

שי האונינדב-סה העבר•.-!) לארכאולוגיה באוניבר¬ 


סיטה העברית, ומ 1938 — פרופסור ומנהל חסוזיאון לעתיקות 
היהודים שליד המכון הארכאולוגי■ בה. ב 1947 הגיע לידיו חלק 
ממגילות מדבר־יהודח (ע״ע מדבר־יהודה, בת ומגלות), והוא היד. 
הראשון שעמד על ערכו והקדיש את שארית חייו לחקירתו. יגאל 
ידיו (ע״ע) הוא בנו. מפרסומיו: "ארצנו" (יחר עם ח.א. זוטא). 
א-. תרפ״א! "חפירות החומה השלישית של ירושלים העתיקה" 
(יחד עם א. ל. מאיר). תרצ״א; "בית־הננסת העתיק בבית־אלפא" 
(תרצ״ב) 1 00 :>שז 0 1 ) 011 סחז״תלב? ח 1 081103 י!בחץ 5 | 1 ו .' 1101 1934 ! 

״בית־המסת של דורא אברופום וציוריו״ (חש״ז): ו״אוצר המגילות 
הגנוזות" (תשט״ו), שנתפרסם אחרי מותו. ספר ח׳ של הקובץ 
"ארץ־ישראל" הוקדש לזכרו, ובו מאמרים עליו ועל חיבוריו, בולל 
ביבל־. 

סוקרה, אנטוניו חוסה דה - ־ 8 ־ 05 ( (״״״!!ו/ - 

( 1795 — 1830 ), מצביא ומדינאי דרום־אסריקני, מסשחדרי 
מושבות ספרד באמריקה-הדרומית. ס׳ נולד בקומאנה (ג״גרח״ס) 
עבונזואלה, למד הנדסה בקרקס, ובהיותו בן 15 הצסרף לצבא 
השחרור. הוא התיידד עם סימון בוליור (ע״ע) ונהיה ריד ימינו. 
ב 1822 ניצח את צבא ספרד בפיצ׳ינצ׳ה ( 1 ! 11 :״ 1 ו 11 פ 1 ?) ובנך שיחרר 
את אקודוי (ע״ע, עמי 529 ). אח״ב מילא תפקיד מכריע במערכה 
לשחרור פרו. הביס באיאקוצ׳ו את החיל הגדול האחרון 

של הספרדים על אדמת אפריקה ( 9.12.1824 ) ושבה את המשנה־למלן 
בפרו. 

נ 1826 נבחר ם' לנשיא הרפובליקה החדשה בוליויה (ע״ע. ענד 
819 ). ב 1828 התפטר ממשרתו בגלל התנגדותם של בני-המקום 
לשלטונו והשתקע באקוודור. ב 1830 היד. ם׳ נשיא הקונגרס שנתכנס 
בבוגוטה. בנסיון אחרון למנוע את התפוררות "קולומביה הגדולה" 
שכללה את ונזואלה, קולומביה ואקוודור. הקונגרס נכשל במשימתו 
וס׳ נרצח בידי מתנגדיו הפוליטיים בדרכו חורה לאקוודור. 

ס׳ היה מצביא מוכשר ונודע בישרו והגינותו. יחסו למנוצחים 
שנפלו בידיו היה למופת. על שמו נקראים בירתה הרשמית של 
ביליוויה והמטבע הלאומי של אקוודור. 

, 1923 ,.ז. * .ן :' ,.'.)״(! 5 . 5 . ..') 

סוקרטס — ;>ו 1 ״!ק*( £0 — ( 469 — 399 לפסה״נ), פילוסוף אתונאי, 
מגדולי הוגי־הדעות בתולדות התרבות והפילוסופיה המערבית. 

אביו היה פסל ואמו מיילדת. בצעירותו שירת בצבא-אתונה, בחיל 
ה״ד,ופליטים״ (ע״ע יון, עט׳ 470 ): סבאן שמצבה הכלכלי של 
המשפחה היה, כנראה. מניח את הדעת. אולם מרכוש המשפחה לא 
נשאר לו מאומה• לפי דבריו ב״אפולוגיה" של אפלטון, כיוון שהזניח 
איתו מחמת התמסרותו ל״עיסוקו" הפילוסופי. שלא נדרו הסופיסטים, 
ה־א לא ביקש להשתכר מעיסוקו ובסוף ימיו היד, שרוי בעוני. בגיל 
חמישים ומעלה נשא לאשה את כסאנתיפי. שיצא לה שם של אשה 
קנטרנית - - דבר שאין לו סימוכין במקורות. ם׳ נלחם בקרב פוסי- 
היאה (בשנת 431 ), ובו הציל את חייו של ידידו הצעיר אלקיביאדס, 
וכן בקרב דללו (בשנת 424 ). ככל שיכול היה, נמנע ם' מלכהן 
במשרות ציבוריות: אך בשנת 406 . כשהועמדו מצביאי אתונה 
למשפט לפני אפיפת־העם, בשל אי הצלת החיילים שטבעו בים, 
ונידונו למיתה, היד, ם׳ אחד מיושבי־ראש האסיפה שנקבעו בגורל, 
והיחיד שהתנגד להליכים הבלתי-חוקיים, שבפה ההמון הזועם. 
אחרי תבוסת אתונה במלחמה הפלופונפית בשנת 404 , בזמן שלפון 
"שלושים הרוזנים". הוא סירב למלא את פקודתם ולעצור איש שאת 
דינו חרצו למוות. ולולא הוסל אותו שלסון ע״י הדמוקרטים הגולים 
שחזרו לעיר. היד, ם׳ עצמו נופל קרבן. שנים מועטות לאחר-מבן. 
בשנת 399 , בימי המשטר הדמוקראטי שחושב על בנו, הואשם בפני 
האסיפה בעוון כפירה באלים, שבמקומם הוא ביקש, כביכול, להנהיג 
"בוהות אלוהיים חדשים", ובעוון "השחתת בני-ד,נעורים". ברוב 
דעות של 281 ״שופטים״ נגד 219 הורשע סי. 




589 


סוקרמס - - סור 


590 


כשהיה צריו, ע״פ הנוהג, להציע את העונש שיוטל עליו, הציע 
אמנם. ע״פ בקשתם של אפלטון וידידים אחרים, קנם כספי. אך טען, 
שלמעשה הוא ראך לא לקנס, כי אם לפרס הניתן למנצחים בתחרויות 
האולימפיות. נראה שעמידה גאה זו גרמה לא מעט לאותו פסק־דין- 
מוות שהוטל עליו. בשעה שהמתין להוצאת פסק־הדיך לפועל. דחה 
את הצעת ידידיו, שביקשו להבריחי מבית־הבלא, ביוון שלא רצה — 
כדבריו ב״קריטוך׳ של אפלטון. שיש להם. כנראה. בסים היסטורי — 
"לפגוע בחוקי המדינה שאינם מבדילים בין פסקי־דין צודקים ובלתי- 
צודקים". גם תיאור מותו של ס/ המובא בסוף הדיאלוג "פידוך׳ של 
אפלטון, המספר כיצד שתה ס׳ את כוס-הרעל אחרי תפילה קצרה, 
ועודד את רוח חבריו המתייפחים בבכי — גם הוא, להבדיל מהדיאלוג 
עצמו, מציג בלא ספק את העובדות כמו שהיו. 

משנתו הפילוסופית של ס' שנויה זה ומן רב במחלוקת חמורה, 
בעיקר משום שס׳ עצמו לא כתב דבר, ואילו אפלטון שראה בס׳ את 
רבו. חיבר את כתביו בצורת דיאלוגים, שבהם המשוחח העיקרי הוא 
ס׳. "הבעיה הסוקראטית" היא אפוא השאלה: באיזו מידה מציגים 
דברי ס' בדיאלוגים של אפלטון את דעותיו של ם׳ ההיסטורי. מלבד 
כתבי אפלטון. מופיע ם' גם בספרות התקופה; ס' הוא דמות ראשית 
בקומדיה ״העננים״ לאריסטופאנס, שהוצגה באתונה בשנת 423 , והוא 
מתואר מתוך מגמה פארודית מובהקת — כגרוע שבסופיסטים. לדברי 
ס׳ ב״אפולוגיה" של אפלטון, תרמה קומדיה זו הרבה לסילוף דמותו 
בעיני האתונאים. והיתד, מתוו־כר גורם עקיף להעמדתו לדיו ולהר- 
שעתו. גם כסנופון(ע״ע) מספר על ם׳ ב״זכרונות' שלו, וכן ב״אפולוגיה" 
וב״משתה״ — חיבורים בעלי שם דומה לאלה של אפלטון, שהופיעו 
לפני־כן. כסנופון לא היה פילוסוף, ואף לא היה מעוניין בבעיות 
פילוסופיות, ולפיכך הוא מתאר את ס׳ ע״פ אותם הקווים שבוודאי 
ציינו אותו, אך לא היו עושים אותו למופת בדברי ימי הרוח 
האנושית. ס' מוצג בכתבי כסנופון כאישיות חביבה, מלאת חכמת- 
חיים, שנתן לחבריו עצות מצוינות בענייני דיומא. עד שנפל קרבו 
לטעות משפטית. הפארודיה של אריסטופאנס יכולה עוד פחות לשמש 
בסים להערכת אישיותו של ס׳. ה״שיהות הסוקראטיות", ה״דיא- 
לוגים" שאפלטון החל לחבר אחרי מות ם׳ הם יצירות ספרותיות 
בזכות עצמן, ולא שחזורים של שיחות היסטוריות. עם זאת נשמר 
בהם הגרעין ההיסטורי לדיוקנו המופלא של ס׳, איש "דימוני", "אבי 
השיח". שהשתית את חייו על העקרונות שהטיף להם. ראשון לעקרר 
נות אלה היה ה״דאגה לנשמה", להבדיל מהדאגה לרכוש ולשאיפה 
להצלחה בחיי הפרס והציבור: כל הצלחה תהיה מדומה בלבד. אם לא 
תנתן עדיפות מוחלטת להשבחת האישיות ודרך המחשבה. כדי 
להביא את בני־שיחו לידי הכרה בצדקת הדרישה הזאת, היה מביאם 
תחילה, בשאלותיו המביכות. לידי הודאה בסתירות הקיימות בדעו¬ 
תיהם. מתוך כך היה מעמידם על אותה ,אי-ידיעה" המתבטאת 
בעיסוקם בעניינים שאין הם יכולים לתת דין־וחשבון על תכליתם. 
או להצביע על הטובה הצפונה בהם לחיי הפרט והמדינה. אותה 
״אי־ידיעה* — שהאדם מדמה בנפשו לדעת את שאינו יודע — היא 
מקור כל הרעות ומעשי־העוול. כל אדם רוצה, לאמיתו של דבר, 
במה שטוב בשבילו, ואילו ידע שבמעשי העוול הוא מזיק בראש 
וראשונה לעצמו. היה נמנע מלעשותם. דאגת האדם לנשמתו חייבת 
אפוא להתחיל בהכרת ״אי־ידיעתו״. דהיינו — בהכרת עצמו, הנח¬ 
שבת בעיני ם' לדרגה הנעלה ביותר של ידיעה. חשיבותה של הכרה 
זו גם בכך שהידיעה, החכמה. זהה עם המידה הטובה — שהרי אין 
אדם חוטא אלא מתוך אי־ידיעה — ועי״ב ניתן ללמוד אילו מידות 
טובוח נחוצות לו לאדם כדי להיות איש-מוסד אמיתי וכדי להרבות 
טובתו והנאתו. דומה שדרישה סוקראטית זו זכתה להוקרת כוהני 
אפולון בדלפוי: כשאחד מידידי ס' שאל את האוראקולום. אם יש 
חכם מם׳, היחד, התשובה. שאין חכם ממנו. 

בתודעת הדורות חי ס׳ כאותה דמות שיצר אפלטון בדיאלוגים, 


ושעליה הוא אומר. באיגרת השניה שכתב לשליט סיראקוסי: "אין. 
ואף לא יהיו, כתבים של אפלטון: מה שברגיל נקרא בך, אינו אלא 
של ס׳. שנעשה ,יפה וצעיר״׳. (וע״ע, יונית. לשון ותרבות. עס׳ 600 : 
מרות, תורת ה־, עס׳ 221/2 ). 

ח. י. רות, מורה דרך בפילוסופיה היונית, תש״ו-ז ם. האזרחי, על 
היש המושלם, תשי״ד: א. פוקס, משפטו של ס■ והפילינויקה האתונאית 
(עיון, ו, א), תשט״ו! כל כתבי אפלשין (תרג׳ י. ג. ליבם), א׳—ה׳, 
חשט״ו—תשכ״ז: כסנופון, זברובוח (תרגי א. סימון), תש״ך: י. נ. 
ליבם, אפלטון, הייו ואישיות', תשכ״ש: אפלטון. משפט- ומותו של 
ס׳, בתרגומו ובתוספת הקדמות של י.ג. ליבס, תשל׳׳ב:. 2 ,:*;״ 1 ״ 0 .ווד 
1931 — 1-1111922 .,")"■;ע:,/,■״,/,י־,-,;: (עבר■: חכמי יון. א׳, תרצ״א); 
19525 ,.צ 7 * 703 , 72 ,וח 1 |,ז ■א ; 1932 ,.צ ,״,],,)ו־ . 9.11 . 

.־ 1 * 195 י ן! , 0 וש/>ו/>ת , 10201 ! .¥\ 

י. ג. ל. 

סולןרנו, אחמד ( 1901 — 1970 ). מדינאי אינדונזי. אביו היה מורה 
בסוראביה. ם' למד אדריכלות, היה פעיל בתנועה הלאומית 
וב 1926 השתתף בייסוד "המפלגה הלאומית ר,אינדונזית" שדגלה 
בעצמאות. הוא נאסר פעמים מספר, וב 1942 שחררוהו היפאנים 
שכבשו את הארץ וס׳ שיתף פעולה עמד,ם. בקיץ 1945 התייצב ס׳, 
בהסכמת היפאנים ואולי ביזמתם, בראש ועדה מכינה לעצמאות 
אינדונזיה, וב 17.8.1945 הכריז על עצמאות הארץ והוא עצמו נבחר 
לנשיא שלה. ב 1945 ־ 1949 עמד בראש המאבק עם ההולנדים. שניסו 
לחזור ולהשתלט על אינדונזיה, וביצר את מעמדו בנצחו את מתנגדיו 
בתנועה הלאומית, ובכלל זה דיכא מרידת קומוניסטים. 

כשהוקמה ב 1949 "אה״ב של אינדונזיה" נבחר ס' לנשיא. וחזר 
ונבחר ב 1950 כשהוחלף המשטר הפדרלי במשטר ריכוזי. מאז ועד 
לסוף נשיאותו גברו נטיותיו הרודניות, ובמקום המשטר הפרלמנטרי 
כונן ם׳ ״דמוקרטיה מודרכת״ ( 1957 ) — כינוי מנומס לרודנותו. 
נ 1963 נבחר לנשיא לכל ימיו. ב 1956 — 1960 דיכא ס׳. כמלחמת 
אזרחים אכזרית, אח יריביו שניסו לשמור על שרירי האוטונומית 
של אזורי אינדונזיה ואייה. 

ס׳ נשען. מבחינה פוליסית, על איזון בין הקומוניסטים לשמרנים 
המוסלמים ודגל ב״נאסאק(ם" — ר״ת של לאומיות, דת וקומוניזם. 
החייבים לשתף פעולה. ״ 5 העקרונות" (פאנצ״א־שילד,). שניסח 
ב 1945 , היו: לאומיות. בין־לאומיות, דמוקרסיה. צרק חברתי ואמונה 
באלוהים. אולם בהדרגה גברה נטייתו לקומוניסטים. נסיה זו ניכרה 
במדיניות החוץ. ם׳ היה מראשי הגוש הניטרליסטי ומיוזמי ועירה 
בנדונג (ע״ע, עמ׳ 73 ), ויוקרה חיצונית היתד, השונה מאוד בעיניו. 
הוא קשר קשרים הדוקים עם בריה״ם, ניהל מאבק ממושד עם הולנד 
על איריאן (מערב גינאה החדשה) ער לטיפוחה נ 1963 , הסתכסך 
אותה שנה עם מלזיה ב״עיסות" שהגיע במעט לממדי מלחמה ופרש 
ב 1965 מהאו״ם בגלל סכסוך זה (ע״ע אינדונזיה, עמ׳ 164/5 (כר׳ 
מילואים]). 

בהדרגה ירדה השפעתו חכריסמטית, ותרמו לכך היאטרליותו, 
מסעות הראווה ואהבת הפאר, המותרות והנשים שסנבוהו. בסתיו 
1965 עשו הקומוניסטים נסיון הפיסה. וס׳ התרשל בסיכולה ואולי 
אף היה שותף לה. ראשי הצבא ובראשם סוהרטו השתלטו על 
המדינה, דיכאו את ההפיכה. השאירו לס׳ תואר נשיא ללא סמכויות 
( 1966 ) וב 1967 הדיחוהו. הוא הוחזק במעצר בית עד מותו. 

, 1300 ^)^ 0 '^ :£ .( 1 ; 1965 ,/( 1 (ק 0£/0 ו'< 41/101 0/1 ,. 5 .ףוחב 1 )\׳. . 0 
, 1711130111 ." 1 ; 1966 , 1/0/1 ו/ 01-01 > 1 1 /ס 0/1 { 101 ווו 1 *'. 5 : 0 /^ 111/10/1 חו ׳< 0£ / 
, 1111 ( 103 . 0 ; 1968 ,. 5 / 0 ? 11 ' 7 ,'■•. 1112110 ־ 1 ./ ; 1967 ,. 5 / 3 ! 011 * 1 ? 7/1 

.( 1 .! ; 1969 ה 1 > 01/0:1 {/ 1/1 ■/ 0 ] ) 1 ^ 51111 כ> 1 /ן 0/1/1 , 5 

. 1972 ,. 5 , 280 * 1 
י. עם. 

סור (!:״•״$), עיר בצרפת. פרוור של פאריס. שובנת על נהר סן 
(ע״ע) ובה כ 25,000 תוש׳ ( 1970 ). ס׳ התפרסמה במיוחד 
בתעשיית־החרסינה הלאומית. שהועברה אליה מונס! ( £3 תמש 10 ון 17 ) 
ב 1756 . "חרסינת־ס׳" היא כינוי לכלים המיוחדים שנוצרו שם (ע״ע 
חרסינה, עמי 71 ; ור׳ ר.מ׳ שם. עם׳ 69 ). יש בה מוזיאון לקדרות. 



591 


פור — טורדלוג, יעי,ב מיכילוביץ׳ 


592 


בי״ם גבוה לקדרות. תעשיית זכוכית ומרכז בידלאומי ללימודים 
פדאגוגיים וכן מוזיאון מפורסם בו נשמרות מידות תקניות (המסר 
והק״ג: וע״ע מדידה וכיול, עמ׳ 249 ). בם׳ נחתם חוזה השלום בין 
בעלות הברית לתורכיה ב 1920 לאחר תבוסתה של הקיסרות העות׳־ 
פאנית. במלה״ע 1 (ע״ע, עמי 673 ). 

סלרא, מרכז התורה החשוב, בדרומה של בבל (ע״ע. עמי 578/9 
ור' מפה, עם' 570 ). אדמות הסביבה הצטיינו בגידולי כרם, 

חטה ושעורה ובמטעי פירוד" והאיכרים, ובתוכם החכמים, עסקו 
בחקלאות אינטנסיווית, והשקו את שדותיהם במי הפרת (ב״ק קי״ט, 
ע״ב). ס' הפכה למרנז של תורה בידי רב (ע״ע) בשנת 219 , 
וקודם לכן לא עסקו תושביה בתורה (חולין ק״י. ע״א). בישיבתו 
של רב למדו סאות תלמידים ובית דינו היה אחד משני מרכזי 
התורה החשובים שבבבל (גיס' ל״ו, ע״ב: כת , ק״ו. ע״א). במות 
רב ( 247 ), ירדה ס׳ מדרגתה למשך 7 שנים, ובהן היתה הסמכות 
ההלכתית בידי שמואל (ע״ע) בנהרדעא (ע״ע). ב 254 תפסה ס' 
שוב מעמד מרכזי בראשותו של רב הונא (ע״ע), אד בסוף המאה 
היתד, ישיבת פומבדיתא למרכז. הישיבה בם׳ המשיכה להתקיים, 
אד סמכותה שבה אליה רק בימי רב אשי (ע״ע [ 367 — 1427 ), 
שהרחיב ביותר את גבולה. בזמנו עברה הישיבה למתא מחמיא, 
שהיתה סמוכה ביותר לס׳ ונקראה על שמה. בתקופתו של רב אשי 
נהגו גדולי החכמים בבבל, ■בראשם ראש-הגולה ופמלייתו, לבקר 
בס• ב״שבתא דריגלא- (אגרת רב שרירא גאון. מהד׳ לוין, עם׳ 90 — 
92 ). כן חידש שם רב אשי את ביהכ״ג ("בי כנישתא דפתא פחסיא" 
— ב״ב ג/ ע״ב). לאחר מותו ירדה ם׳ מגדולתה לתקופה ממושכת 
ביותר. בראשית המאה ה 10 עברה ישיבת ם׳ לבגדאד. אן שפרה על 
שמה, ובראשותו של רס״ג ( 928 — 942 ) היתה שיב למקום־תורד. 
מרכזי. ראש הישיבה האחרון בס׳ היה ד׳ שמואל בן הפני (ע״ע! 
גפי 1013 ). בסאה ה 10 היו היהודים עדיין הרוב באוכלוסיית ס', 
אולם בנימיו סטודלה. שביקר בשליש האחרון של המאה ה 12 
בבבל, לא מצא יהודים בם׳ ובסביבתה. 

ס• אחרת היא זו שבסוריה, בזרם העליון של פרת. היא 
שימשה כתחנה השובה בדרו־ד,שיירות פפומבדיתא לא״י (ע״ז. ט״ז, 
ע״ב; שבת ם, ע״ב), אולם לא חיתה מקום תורה. 

ש, אסף, תקופה הגאונים וספרותה. 42 ־ 70 , 261 ־ 278 , חשט״ו, 

ש. אברמסון, במרכזים ובתפוצות בתקופת הגאונים (מפתח בערכו), 
חשכיה, ר. ש. הכהן ויינברג. ישיבת ם־ ומנהגיה ביפי רב שר שקים 
נאין(סיני. פ״ה), תשכ״ם; פ. בר. ראשות הגולה בבבל בימי המשנה 
והתלמוד (מפתח בערכו), תש״ל ! 1/11 ! 0 ?■ 1111101 ה ,זפת״עשנז .ן 

. 965-70 ) ,(.,'. 1 .,,!;ת)) ׳ 1-4 . 111 ! 1 ס/?ו / 80 111 0101 ( 

מש. בר 

110 * 13 [, 3313 ד 11 — 3045011 60 1105641 — ( 1201 — 1274 ). 

תאולוג צרפתי, ומייסד הקולז׳ באיניברסימת פאריס 
הנושא את שמו. ס׳ היה הכהן המוודה של המלד לואי !מ "הקדוש" 
(ע״ע) והשתמש בקרבתו למלו ובהשפעתו לייסוד ( 1257 ) קולז׳ 
ללימודי תאולוגיה גבוהים. האתר עצמו נתרם ע״י הפלו, והמוסד 
שבמקורו היה קרוי 3815140411111 ) 5 ות 1 ו 04 קנו 3 ? 1 ח 001103111 ("קולז׳ 

לתלסידי-חכסים עניים") נעשה במרוצת הומים מושב הפקולסה 
לתאולוגיה הפאריסאית המפורסמת, שאת עצתה ביקשו בענייני דת 
ומדינה כאחד והשפעתה הרבה נודעה בכל רחבי העולם הנוצרי. ס¬ 
ד,תמנה ב 1258 לקנוניקום של כנסיית נוטד־דם ונתפרסם כפטיף ביי¬ 
חוד בשנים 1260/65 . הדרשות המרובות, ה 05 תסה 3041 , מאותו שנים 
תופסות מקום בולט בין כתביו. אולם. את רוב זמנו ייחד לבניין 
הסורבון, לקביעת סמכויותיה ומעמדה, וזכה להתמנות ל ז 150 ׳ג 40 ק — 
המשגיח הראשון שלה. 

0 ור 3 יה ( 3 ( 5114353 ). עיר-נסל, השניה בגדלה ביוה (ע״ע) ובאינדו־ 
נזיה כולה. 1,257,000 חוש׳ (אומדן 1970 ). 

ס׳ שובנת במזרחה של יאווה, ליד שפכו של נהר לולי פס למיצר 


המפריד בין יאווה לאי מדורה (ע״ע). הנמל המשוכלל שנבנה ע״י 
ההולנדים משרת את תנועת המסחר של איי אינדונזיה המזרחית, 
ודרכו מייצאים את רוב תפוקת הסוכר של יאווה. יש בו מספנות 
ובתי זיקוק לנפט וסמוך לו בסים הצי הגדול ביותר באינדונזיה. ליד 
העיר נמל תעופה בין־לאומי. ס׳ היא מרכז תעשייתי חשוב. בס׳ בתי 
המלאכה המרכזיים של מס״ב האינדונזית ובתח״ר שבהם מייצרים 
קסרים, מכונות, כימיקאלים, מוצרי טכסטיל, גומי, זכוכית, מלט. 
סיגריות ומזונות, בעיקר סוכר ושמנים. 

בם׳ אוניברסיטה (גוס׳ 1954 ) ומכון טכנולוגי (נוס׳ 1960 ) בו 
למדו ב 1970 2,600 תלמידים. 

0 ( 131 *[, 0130 * 0 ^ 7 * 3 — 2114534311 10 ) 17431101500 — ( 1598 . 

פואנטה דה קאנטוס, מחוז באדאחוס — 1664 . מאדריד), 

צייר ספרדי. ס• היה בן איכרים. הוא למד ב 1614 בסדנתו של צייר 
פרובינציאלי בסוויליה. ציורו החתום הראשון הוא משנת 1616 . 
השנים 1617 — 1628 , שבילה בל;רנה (ב״ ■ 1.11:41 ), היו תקופת יצירתו 
הראשונה. ב 1629 נענה להזמנת מועצת סוויליה והתיישב בעיר זו. 
לעיטור ארמונו החדש של המלך פליפה ז \] במאדריד ( 601140 ! 6001 ) 
צייר ס׳ ב 1634 , בהשגחת ידידו 
ולסקס (ע״ע), את 12 "מעשי־ 

הגבורה של הראקלס"(פהם שרדו 
10 ; כיום בפראדו), וכמו־כן שתי 
תמונות היסטוריות. ב 1635 , ב¬ 
שובו לסוויליה ולו תואר הכבוד 
,.צייר המלך". התחיל העשור ה¬ 
פורה ביותר ביצירתו. מרבית 
לקוחותיו היו המנזרים והכנסיות 
שבדרום־מערב ספרד; פרט לכמה 
דיוקנים, ציורי טבע דומם וכו׳, 

קשורים נושאי ציוריו בתיאורי 
דמויותיהם, חייהם ודבקותם של 
הקדושים הנזירים. שלהם הקדיש 
את מחזורי יצירותיו גדולות-הממי 
מר־ח: ו,"•ר חו 1 ;י<־ 1 פוס דים (כגת אלה של מנזרי חרס דת 
״ים׳״ י" "י ״ 1 ־ו ז■ ״״יייי לה פרונטרה [ 1936 — 1939 ] וגווא- 

(א?י;ארי) , ־ , , 

האלופה [ 1938/9 ]). בשנות ה 40 
החלה קרנו של מוריליו (ע״ע) לעלות והוא דחק את רגליו של ם' 
מסוויליה, שעד אז היתה לו שם הגמוניה מלאה. סיגנונו החמוד 
וד,מאופק של ס׳ לא יכול עוד להתחרות בסיגנון הרגשני והפלודרסתי 
של מוריליו, והוא נאלץ לעזוב אח מוויליד,( 1658 ) ולעבור למאדריד. 
כפי הנראה, כדי לבקש שם את מחייתו. 

ס׳ היה אחד הציירים הבולטים בציור הדתי הספרדי בתקופתו 
ומגדולי אמני ספרד. הוא היה אמן פורה, אולם רפת ציוריו אינה 
אחידה. בשיאן יצירותיו מגיעות להישגים מעוררים הערצה. את 
המעולות שבהן מציין האור המתכתי הצונן והזרחני (שבציוריו 
הראשונים הוא נתון בתוך רקע אפל. בנוסח הקרוב לאסכולת קרוג׳ו 
[ע״ע]). חדות העיבוד הצבעוני והשילוב המיוחד במינו של מיסטיות, 
חומרה סגפנית, עוז תביטוי ורוחניות. — ור׳ תמונת השער, כר׳ בא. 
, 30712 . 5 . 4 \ ; 1948 .ע 4 מ 06 ע 10 >וי! 11 ! , 114:1111 ^ 531 ץ:א} 1 זז 0 ? 

! 01 ת $4$ !£ !* 1 }£ . 2 ,[ 011111271 . 1 5 :* 1955 ,.. 7 / 0 £!} 7 

. 1960 ן 11411 £ ! 1 ) 1 ז 10 *< !) 1 €?> 

א. רו. 

סורדלו 3 , יעקב מיבילוביץ׳ - 08 * 4 ק 1.030 ג.מ - ( 1885 
ניז׳ני' נובגורוד [ביום גורקי] — 1919 מוסקווה), מנהיג 
סובייטי. יהודי. בהיותו בן 16 הצטרף למפלגה הסוציאל ־דמוקרטי ת 
הרוסית ונמנה עם נאמני לנין. במהפכת 1905 השתתף בהקמת סובייט 
בןקאמריבבורג (כיו□ — סורדלובסק [ע״ע], על שמו). ב 1912 נבחר 




593 


סורדלוב, יעי,ב סיכילוביץ׳ — סורוקין, פיטרים אלפפכדרוביץ׳ 


594 


לוועד המרכזי של המפלגה הבולשוויקית: הוא נאסר פעמים מספר 
והוגלה לסיביר, ואחד המהפכה הראשונה, במארס 1917 . חזר משם, 
ובמאי 1917 נבחר למזכיר הוועד המרכזי של המפלגה. הוא תמך 
בלנין, שדגל בתפיסת השלטון בכוה, ומילא תפקיד מרכזי בתכנון 
ההפיכה הבולשוויקית ובביצועה. אחרי השתלטות הבולשוויקים 
נבחר ם' ליו״ר הוועד הפועל של קונגרס הסובייטים הכל-רוסי 
(כלוי, לנשיא המדינה). בינואר 1918 פיזר ם' אח האסיפה המכוננת 
שסירבה לאשר את החלטות הממשלה, מ׳ מילא תפקיד חשוב 
בחיבור החוקה הסובייטית הראשונה ובארגון מנגנון המדינה. לנין 
תיארו כ״דמות עילאית של מהפכן מקצועי". 

סורדלובסק ( 8 סמ 0 ', 4 קטם 0 ), בירת מחוז (אובלסט) ס׳. ברפו¬ 
בליקה הפדראטיוויח הרוסית, בריה״מ. 1.026,000 תוש׳( 1970 ). 

שוכנת במדרונות המזרחיים של הרי אורל• ע״נ איסט (תיטפז!), 
יובל נהר טובזל(.י. 7060 ). מרכז תעשייתי, תרבותי ותחבורתי חשוב 
בבריה״מ. התעשיה הכבדה עוסקת בייצור מכונות (מחצית תפוקת 
החעשיה), מכשירים, כימיקלים וחסרי בניה. החשוב במפעליה הוא 
"אורלמש" המייצר ציוד כבד לבתח״ר מטלורגיים כימיים ולמכרות. 
כמו כן יש בה מפעלים רבים לתעשיה קלה. בם׳ 10 מוסדות להשכלה 
גכוהה (כולל אוניברסיטה שנוסדה ב 1920 ), למעלה ס 40 מכוני־ 
מחקר, סניף אקדמיה למדעים של בריה״מ, תיאטרונים, מוזיאונים 
ועוד. שוכנת בצומת עורקי תחבורה ארציים ואזוריים חשובים: רשת 
כבישים מסועפת, 7 קווי מס״ב היוצאים ממנה לכל חלקי בריה״מ 
וקור־חעופה רבים. 

העיר נוסדה ב 1721 ושמה הראשון היה יקטרינבורג, ע״ש אשת 
פיוסר הגדול, יקטרינה (ע״ע). מייסדה, טטישצ׳ב (ע״ע), עשה את 
העיר למרכז המינהל והמכרות בהרי אורל, ויושבו בה אלפי עובדים־ 
צמיתים. חלקם הצטרפו למדידת א. פוג׳צב (ע״ע), במאה ה 19 גדלה 
חשיבות העיר כמרכז תעשיות מתכת. בראשית המהפכה הבולשווי■ 
קית ב 1917 עברה העיר לידי הבולשוויקים, ששלטו במועצות הפו¬ 
עלים. הצאר הרוסי האחרון. ניקולי 11 . ומשפחתו היו כלואים בעיר, 
ועם התקדמות צבא "הלבנים" אליה הוצאו הוא ומשפחתו להורג 
( 29/30.7.1918 ). כוחות "הלבנים" כבשו את העיר והחזיקו בה כשנה, 
עד שנכבשה שוב בידי הצבא האדום ( 15.7.1919 ). ב 1924 הוסב שמה 
של העיר לס' ע״ש י.מ. 0 ורדלוב (ע״ע). תעשיית המתנות בם׳ הת¬ 
פתחה מאוד במשטר הקומוניסטי. במיוחד במלה״ע 11 . כשהועברו לס׳ 
תעשיות ותושבים מאזורי הקרבות ברוסיה המערבית. 

סורוס, לוקיוס ספטיטיוס — )י. 11 זש׳וש 3 י! 11 ו 1 זז 11 קפ 5 *□!פס.!— 

( 146 — 211 ; קיסרי מ 193 ). קיסר רומי. ם׳ נולד בלפטים 
מגנה שבאפריקה, הצטיין בשירותו בצבא וב 190 היה קונסול ואח״ב 
מושל פאנוניה עילית. במשבר שפקד את הקיסרות. עם רציחתם 
של הקיסרים קומידוס ויורשו פרטינקס תוך 3 חדשים ומכירת 
השלטון מידי הפרטוריאנים לסנאטור העשיר דידיוס יוליאנים, 
הכריזו הלגיונות בפאנוניה את ם׳ לקיסר ( 13.4.193 ). ביוני השתלט 
ס׳ על רומא ודיריום יוליאנוס נהרג. אולם ב 4 השנים אח״כ נאלץ 
ם׳ להילחם בעוד שני סוענים לכתר, עד שהשלטון נכון בידו: 
בסוריה הכריזו הלגיונות את פסקיניום ניגר לקיסר. ס' ניצחו בהוף 
ים מרמרה ובאיסוס והרגה ואת תומכיו — בהם ביזאנטיום ואנטיוכיה 
— ענש קשה ( 194 ). מושל בריטניה, קלודיום אלבינום. פלש בינתיים 
לגאליה כדי לזכות בתמיכתו של צבא הרינוס, אולם הובס ב 197 
ליד לוגדונום (ליון). 

אחרי נצחונו על אלבינוס פלש ס׳ לממלכת הפרחים, כנש את 
קטסיפון ( 198 ) ועשה שנית את ארם־נהריים לפרובינקיה רומית. 
לאחר 6 שנים ברומא יצא ם׳ למלחמה בקאלדוניה (סקוטלנד) וקידם 
את גבול הקיסרות שם בבנותו את "חומת ס׳" בהרי סקוטלנד. הוא 
מת ממחלה באבוראקום (יורק) שבבריטניה. 


שלטונו של ם' היה שלב מכריע במשטר החברתי של הקיסרות, 
וציין עליית חשיבותן של הפדונינקיות על חשבון איטליה, ועליית 
הצבא והפרשים על חשבון הסנאט. חיילים יוצאי פרובינקיות באו 
במקום צעירי העלית הבורגנית של ערי איטליה והמערב בגדודי 
הפרטוריאנים שברומא; אנשי מעמד הפרשים, ולא בני מעמד סנא־ 
טוריאלי כנהוג עד אז, נתמנו מפקדי לגיונות ומושלי פרובינקיות, 
כפי שהיה לגבי מצרים. אחד הלגיונות החדשים שהקים ם , הוצב 
ליד רומא, כאילו הפכה איטליה לפרובינקיה בשלטון צבאי■ לסנאט 
התייחס ם' בבוז גמור. הוא ריבו את כל הכנסות המדינה בפיסקוס 
(אוצר) הקיסרי, והקים קרן חדשה לקליטת רכוש מופקע. קופת 
הסנאט הפכה לקופת העיריה של רומא. ם׳ הוציא כסף רב להענקות 
לצבא ולהמון העם העירוני, וכן לבניה ברומא (ארמון על גבעת 
פלטין, עם ה״ספטיזוניום", וקשת נצחון לרגלי הקפיטוליום) ונלפטים 
מגנה. מולדתו. 

בס' ניתן לראות את מייסד המונרכיה הצבאית של המאה ה 3 . 

הוא תרם הרבה לדמוקרטיזציה של החברה הרומית. בימיו פשטו 
ברומא רעיונות ואמונות מהמזרח. ולכד חרמה אשתו הסורית, יוליד, 
דומנה (ע״ע). את בניו, קרקלה וגסה, שיתף בשלטון. 

יש סוברים שס׳ הוא "אנטונינוס" הנזכר באגדות התלמוד על 
"אנטונינוס ורבי". בימיו גדל כוחה של הנשיאות בא״י, והיחסים 
בין היהודים לשלטון הרומי היו לבביים. בעברו בא״י, אחרי נצחונו 
על ניגר, העניק ס׳ לתושבים הטבות ומענקים. לסבסטיה (שומרון) 
נתן מעמד של קולוניה, ולדיוספולים (לוד) ולאלותרופוליס (בית־ 
גוברין) מעמד של ערים. — כבן צפון־אפריקה ידע ם׳ עברית 
(כנענית) ובה דיבר עם אשתו. 

; 1918 ..$.$.. 1 ■ 7001 ) 1 ( £7 1110 / 0 <<£<•>% 11714 י 4 /'ו_/ יז 771 .ץ 6 ט 11 מ 1 ג 1 ? . 1 ^ 

,. 5 . 5 !■() 111 ו)} 1 )/ 1 ) 1111/11 ) 1 * 0 -/ 211 1 <) 111117% )ן 11 <)! 71 / 1 ,) 1 סס־ 3061 );ן? .ן 

£6 101 ־ 1 ( 1 תז 03 ) ) 1-10111 11111 ) 7 ) 1171 * 1/1 11/74 77/6 ,■! 11110 ^ .!יז. 8 ; 1921 

0174 1171 ) 50 ) 1 !"}' . 011 /ז׳\<>}צ 1 >מ . 1 \ ; 939 ! .( 1 . 011 .זו X .ולו 1 ־ 1 .סח \/ 

,•׳ 811165 . 0 ;* 1957 ,)) 71 ) £771 { 1 / 0/7101 ) 1/1 01 /(■ 1111107 )/ 0710711 ) 1 ■} 

. 1970 ,. 5.5 
ד. אש. 

סורוקין, פיטרים אלכסנךרוביץ' — • ו 101 עסז 11 ח 3 ^\ 14 ז 11 ז 11 ג 1 

11 ״ 01 ז 80 — ( 1889 — 1968 ),סוציולוג רוסי־אמריקני. ס׳ שימש 
פרופסור ראשון לסוציולוגיה באוניברסיטת פטרבורג. והיה חבר 
המועצה המכוננת לאחר מהפכת קרנסקי ב 1917 ומזכירו האישי 
של קרנסקי (ע״ע) כשהיה רה״מ. ב 1922 גורש ע״י הסובייטים 
והיגר לאד,"ב, שם כיהן כפרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מיני־ 
סוטה. ב 1930 יסד את המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת הרוואוד■ 
נ 1936 נבחר ם׳ לנשיא המכון הבין־לאומי לסוציולוגיה, וב 1964 
לנשיא האגודה הסוציולוגית האמריקנית. 

ם׳ הוא דאליסט הברתי הרואה בהברה ישות הקיימת מעל ליחידים. 
ואשר עליה ניתן ללמוד בדרך החושים, האמונה וההכרה. שלוש 
הדרכים האלה לתפיסת המציאות הן בלתי תלויות זו בזו ומופיעות 
בהרכבים שונים בתפיסות העולם הבסיסיות של חברות שונות. 
אחת הסיבות העיקריות של שינוי חברתי ותרבותי היא הדגשת-היתר 
של אחת מדרכי התפיסה האלה עד שהועלתה נדלית עד הסוף ואז 
פונה החברה לתרבות המבוססת על אחת מדרכי התפיסה האלטרנא־ 
סיוויות. סקור נוסף לשינוי חברתי היא ההתאמה הלקויה בין ה¬ 
מוסדות והקבוצות ההכרתיים. באמצעות הרעיונות האלה על הדינ¬ 
מיקה הפנימית של חברות ותרבויות שלמות ניסה ם' לבנות תאוריה 
כוללנית של ההתפתחות ההיסטורית ולנבא את עתיד התרבות 
המערבית. נסיונו זה דומה לנסיונוחיהם של הוגי הדעות החברתיים 
הנבואיים של המאה ה 19 , כגון קונט ומארנם. ולכן לא היו הדים 
לרעיונותיו בספרות הסוציולוגית העוסקת היום בנושאים הניתנים 
לחקירה נסיונית. 

ס׳ הדגים חלק מהעיוניתיו על צמיחת התרבויות ושינויו ועל 



595 


סורוקין, פיטרים אלכסנדרוביץ׳ — סוריה, גאולוגיה וגאדגרפיד! 


596 


תהליכי השינויים בתוך החברות ע״י נתונים כמותיים. הוא תיאר 
התפתחויות בתחום החרבות ע״י ספירת תגליות מדעיות. המצאות 
טכנולוגיות ויצירות תרבותיות אחרות והקר בצורה כמותית את 
הניעות החברתית. חלק זה של מפעלו השפיע הרבה על התפתחות 
המחקר הסוציולוגי בשנות העשרים והשלושים. 

ספריו החשובים הם: ץ> 111 נ 01 ]״ן 800121 (״ניעות חברתית'), 1927 ; 
״[רחבו!■!(] 011121121 [> 1 ! 2 800131 ("דינמיקה חברתית ותרבותית"), 
1937 ; ;,סזסססודד 1031 * 50010101 ץ 21 נ 0 תחזפ 1 תנ 0 ("תאוריות סוציולו¬ 
גיות של זמננו״), 1928 ; 80001087 ח) 0 ) 10 ) 1 \ ! 110111 !ו 0 : ז 1 ) 311 211.1 "! 
801011005 8.0120001 [>ם 2 ("השגעונוח והחולשות בסוציולוגיה המו¬ 
דרנית ובמדעים הקרובים לה״), 1956 . 

מ. ליס. 

סורס ( 80021 ), השלישית בגדלה בין ערי מדינת גוג׳רט (ע״ע, 
כר' מילואים) שבמערב הודו. 472,000 תוש׳ (אומדן 1971 ), 

ובירת מחוז בן 7.379 קמ״ר שבו כ 2.5 מיליון חוש' (אומדן 1966 ). 
יושבת כ 260 ק״מ צפונית מבומבי ע״נ סאפסי. צומת תחבורה, על 
מסה״ב בומבי—אחמראבאד, בירח איזור חקלאי פורה. ומרכז מס¬ 
חרי חשוב. מייצרת בעיקר מוצרי כותנה, משי. ברוקאדה ומוסלין, 
וכ״כ נייר וסבון. בם׳ אוניברסיטה (של דרום־גוג׳אראס) וכמה 
מסגדים עתיקים. — ם' היא עיר עתיקה, וב 1194 כבש אותה מועיז 
אלדין מוחמר (ע״ע נורים). אח״כ היחה בירח ממלכת גוג׳אראט 
והותקפה כמה פעמים ע״י הפורטוגלים (ראשית המאה ה 16 ). ב- 
1573 נכבשה ע״י המונול אכבד (ע״ע), והיתה הנפל הראשי של 
קיסרות המוגולים. ב 1608 הורשו האנגלים להקים בה חחנח־מסחר 
שהיתה פאחזם הראשין בהודו, וגרעין שלטונם בתת־יבשת זו, 
אח״כ התנהלו בם׳ גם הולנדים וצרפתים. ובתקופת זהרה היתר, 
אולי העיר הגדולה בהודו. ובה כ 800.000 תוש׳. מסוף המאה 
ה 17 החלה שקיעתה בשל התקפות המרטהיס (ע״ע), התנוונות 
קיסרות המוגולים, עליית בומבי (ע״ע) שהאנגלים הפכוה למושב 
שלטונם, וסתימת נמלה בנהר טאפסי ע״י סחף. במאה ה 19 היחה 
עיר קטנה׳ אד התאוששה מאז בשל פיתוח תעשיית הטכסטילים. 

במאות ה 17 — 18 התקיימה בם׳ קהילת סותרים יהוד ים: מצי 
בות־קכורה אחדות משלהם שרדו. 

סורי, אן דוכס רוויגו — ס! 11 ׳י 0 ןן 60 1110 ! ,׳\)בי 1 ג 5 10 ! 1 ז, 11 — 
( 1833-1774 ), איש צבא ומדינאי צרפתי. ב 1790 התגייס ם׳ לצבא. 

הוא שירת באיטליה, השתתף במסע למצרים, וכנאפנו של נפוליון פקד 
על המשמר האישי של נפוליון וחיה האחראי להוצאת דוכס אנגן 
( 31 = £118111 י ג 0 1110 >) להורג בעוון קשר על נפוליון. ב 1805 מונה 
לגנרל של דיוויזיה. והנצהון על הרוסים בקרב אוסטרולנקה (פברואר 
1807 ) נזקף לנסותו. אחרו שלום טילזיט היה ם׳ שגריר ברוסיה. 
ב 1808 נשלח למדריד, הביא את הסבסוד בין קרלוס ׳ 11 ופרננדו 
לתיווד נפוליון חה סילקם מכהונתם. ב 1810 נהיה ם׳ לשר המשטרה 
במקום פושר. (ע״ע) ומילא תפקיד זד. באכזריות. ב 1815 נאפר עליו 
להילוות לנפוליון בסינם הלינה, ונידון למאמר על סיועו לנפוליון 
לשוב לצרפת סאלבה. ממאסרו בסלטה ברח לתורכיה ( 1816 ) וב־ 
1819 ניחן. ב 1831/33 היה ס' מפקד הצבא באלג׳יריח. ם׳ פרסם 
״זכרונות״ ( 1828 ). 

,. 8 :ת 0160 ? 730 60 0110101■ 60x5 1'0*11x6 ? ה 11 £1:1 .ו 111 סמ-ז 10 ו 1 ^ 6 }\" .ה 
. 1962 , 0 ^ 01 / 1 .¥ 6.0 0 * 11 ) 

סוריה ('^*-״ 3 )״ ' 3-1 !ר)י רפובליקה בחוף המזרחי 

של הים התיכון, 184,030 קמ״ר (ללא רמת הגולן [ 1,150 
קמ״ר}), 6.292,000 תוש׳ ( 1970 ). 

גאולוגיה ובאוברפיה. עם׳ 596 ; אקלים, עם׳ 597 ; צומח, עם׳ 597 ! 

חי, עס׳ 599 ; אונלוסיה. עסי 599 ; ידנוך עמ' 600 ; נוחות מזוינים, 

עם' 601 ; משפט, 8 מ׳ 601 : פלפלה, עמ׳ 602 ; פרה־היססוריה, עס׳ 

1604 היסטוריה, עס׳ 604 ; יהודים, עמי 618 . 


ג א ולוג יה. ם׳ שוכנת בצפון המטיוו הערבי הקדום, אשר 
גבולו הצפוני עם הגאוסינקלינה של ים טתים נמשד מעראק, דרד 
צפון־פזרח ם׳ לדרום תורכיה. רוב שטחה של ם׳ מכוסה משקעים 
שהורבדו בשני אגנים נאוגניים נרחבים. זה של חלב בצפון ם׳ וזה 
של דמשק בדרום־מערבה, מדרום לאגן דמשק מכוסה השטח בשפכי 
הבזלת הצעירה של החורן. בין אגן דמשק לאגן חלב מתפרשת 
מדרום־מערב לצפוו־מזרח מניפת הרי הקמטים של תדמור (פלמירה). 
מרכזי האנטיקלינות בנויים בד״ב גיר ודולומיט מגיל קנומן—טורון 
והסינקלינות גיר וקרטון מגיל סנון ואאוקן. הענף הצפוני של הבקע 
האפריקני—טורי נמשד מלבנון'כדרום, דרד מערב־ם׳ לדרום־תורכיה 
בצפון; לארכו מתנשאים רכסי הקימוט של הר הרמון וניבל אנצא- 
ריה. במרכזי המבנים ההרריים הגדולים הללו נחשפים סלעים גיריים 
מגיל יורה ושוליהם בנויים אבני־חול, חרסית וגיר קרטיקזני. הג׳זירה 

— אגן נהר פרת שבצפון־מזרח ס׳. היא חלק מן השקע המסופוטמי 
הנאוגני הגדול, 

ם' עניה במינרלים ובנצרים, בצפון־מזרח הגיזירה נמצא נפט 
באנטיקלינות של בראתשוד—חיטטה, ברמילנה ופעידיח. פוספטים 
בעלי ערד הלכלי נמצאו מדחם־מזרח לתדמור. כן יש ריכוזים מעטים 
של ברזל, עופרת, אבץ. אספלט, גבם ומלח שהם חפרי־ערד בלבלי. 

ניתן לחלק את ם׳ לשני אזורים בא וגרפיים ראשיים: ( 1 ) 
הצפון התופס כ % משטחה, גשום יותר ובו רוב אוצרות-חמים 
של המדינה ועיקר אוכלוסייתה. ( 2 ) החלק שמדרום לקו העובר 
מטריפולי דרך חמץ (בשפר, המדוברת; בספרות: חמץ) ותדמור 
לאבדכמאל שעל נהר פרת. הלק זה מדברי בעיקרו ובו הבירה 
דמשק. חלוקה משנית נובעת ממציאות הרים גבוהים לאורך החוף 
במערב, בהם מתרכזים החקלאות והיישוב. מההרים מזרחה משתפלת 
במתינות רבה רמה מישורית מבותרת אל עמק נהר פרת• שילוב 
הגורמים האקלימיים והגאולוגיים יוצר מגוון של אזורים פיטיר 
גרפיים. 

הצפון, קו החוף — ארכו 160 ק״מ — ישר בד״ה ומפרציו 
המועטים נמצאים פצפון ללאד׳קיה. במקביל לחוף נפשן מצפון 
לדרום רכס הרי אנצארית (עלויה) שנמעט אינו מותיר מישור־חוף. 
רחבו המירבי של מישור לארקיה. 15 ק״מ. רכס א נ צ א ר י ה 
ששיאו 1,385 מ׳, מבותר ביותר ע״י קווי העתקים. הוא מהווה מכשול 
לתחבורה בין פנים המדינה ואיזור החוף ומנע עד הה את 
חיבורו של נמל לאד׳קיה אל ערפו. בגלל בירורו של הרכס נשתמרה 
בו אוכלוסיית מיעוטים (ר׳ להלן, אונלוסיה). הרי אנצאריה יורדים 
בתלילות אל השקע הסורי—אפריקני בו עובר עמק נהר אורונטם 
(ע״ע ארנה), המשמש מקור־פים חשוב לערים חמץ והמת. לאחר 
ניקוז ביצות הע׳אב הנרחבות מנוצל העמק להשקיית שטחי כותנה 
גדולים. 

ממזרח לאורונטס משתרעת רמה שחלקה מכוסה בזלת ומש¬ 
משת כאחד מאזורי גידול החיטה העיקריים בט׳. ברמה כמה אגנים 
מנוקזים ע״י נהרות קטנים. ביניהם אגן חלב, המרכז ההיסטורי של 
צפון הרמה. הרמה מקבלת בהדרגה אופי ערבתי של איזור צחיח־ 
למחצה ומסתיימת במזרח בנהר פרת (ע״ע) העובר את ם׳ בקטע 
שארכו עולה על 500 ק״פ. עמק הנהר התור לעומק של כ 100 מ׳ 
ברמה המדברית, ומימיו מנוצלים להשקיה רק בחוד עמקו הצר. 
בקצה הצפוני־מזרהי של המדינה מהווה נהר חדקל חלק מהגבול 
עם תורכיה. 

בין נהר פרת ונהר חדקל משתרעת ה ג׳ ז י ד ה (בערבית — אי) 

— מסופוטמיה (ע״ע) העילית. זוהי ערבה נמוכה שמעליה מתרומם 
ג׳בל עבד אל-עזיז לגובה 920 מ׳. בג׳זירה מקבל נהר פרת שני 
יובלים חשובים, היורדים מהרי תורכיה, בליה׳ וחבור. היובלים 
הנשפכים לפרת מדרום וממזרח הם נהרות-אכזב. 

דרומה של ם׳ מנותק מן הים ע״י לבנון. הגבול המדיני עובר 


597 


סוריה, אקלים; צומח 


598 


במקביל לשיאי הרכס של סול-הלבנון (ע״ע) והחרמון. אגן דמשק 
במערב הוא שקע בגובה של כ 700 מ' מעל פני הים. האגן ניזון 
ממי הנהרות אעוג' (פרפר) וברדה (אמנה) ומנוצל בצורה אינטנ־ 
סיווית ביותר למטעי־פרי וגידול תבואות. גושי הבזלת הטרשיים 
המקיפים את אגן דמשק במזרח ובדרום יוצרים מכשול בלתי עביר 
(טראכון א־לג׳ה) המנתק את דמשק מן המדבר הערבי. האיזור 
הבזלתי מקבל במערב כסויות גדולות של גשמים שהפכו את הסלע 
לאדמה חקלאית. באן מתרומם הר הדרוזים (ג־בל דרוז) לגובה 1.800 
מ׳ ובמורדותיו המערביים נמצא הריכוז העיקרי של הדרוזים במזרח 
התיכוז. המדרונות המערביים ד,מנוקזים ע״י הירמוך יובל-היחץ, 
משתפלים באטיות אל שולי שקע-הירדן, והמישור שנוצר על ידם 
הוא הבשן. איזור של זרמי בולת. כיפות וחרוטים של הרי־געש 
כבויים. כל האיזור הבזלתי קרוי בסוריה בשם חורן. וחלקו המערבי 
— רמת הגולן. (וע״ע א״י, עמ ׳ 99 — 101 1 תמ׳ הר־געש כבוי, שם). 

ממזרח להר הדרוזים ולאגן דמשק משתרע מדבר צחיח 
צפונה־מזרחה עד לנהר פרת. זהו חלקו הצפוני של המדבר הסורי 
הבנוי בעיקר קרטון ובו שקעים של אדמת גבם. בצפון־סערבו של 
המדבר נמשכים רכסי קימוט — ג׳בל שרקי. ג׳בל בשרי ואחרים — 
לצפוו־מזרח לעבר נהר פרת. בין שני רכסים כאלה נמצא נווה 
המדבר תדמור. 

.מ . 0 ;* 1965 4 ה 0 . 5 , 11100 >:>'■)[ . 1 ! ; 1962 - 1 .\נ 

1 ) 11/1 !) 10%1 <>? 0 ז> 21 ,ןז 13 [ 0 ^\ . 11 ; 1967 ,ו/ס^יוס/ ,ןן 0 מ#£< 2 .. 5 , 0111611 
. 1966 ה 0 י 1 

י. קר. ־ ר. פר. 

אקלימה של ם׳ הוא סובטרופי (ע״ע אקלים, עמי 591/3 ) 
וניתז להבחין בו 3 טיפוסים עיקריים: אקלים ים־תיכוני במערב, 
יבשתי במזרח וערבתי בתווך. באיזור החוף וההרים שבמערב, הקיץ 
חם והחורף מתון. מידת־החום היומית המירבית בקיץ (אוגוסט) היא 
■ 29 בממוצע ׳אילו המזערית בחורף (ינואר) ״ 10 בממוצע. ממוצע 
תחוס נמוך יותר בהרים ועולה ממערב למזרח, ובמידה פחותה יותר 
מצפון לדרום, התנודות גבוהות מאוד בפנים הארץ, במדבר. בדמשק 
ובחלב הטמפרטורה היומית הסירבית בקיץ היא ״ 35 —״ 38 בממוצע, 
ואילו המזערית בחורף היא ״!—• 3 ובלילה שכיחה גם קרה. בתדמור 
שבלב המדבר הטמפרטורה היומית המכסימלית בקיץ היא ״ 43 
בממוצע, ויש גם שיאים גבוהים ביותר. (ממוצעים של ערכי מכסימום 
ומינימום ר׳ טבלה, כרך א״י. עמ ׳ 169 — 170 ). 

המשקעים יורדים בחורף. בחדשים נובמבר—אפריל. איזוו 
יוצא־דופן הוא הקצה הצפוני־מערבי של המדינה, שבו יורדים 
גשמי-קיץ. כסות המשקעים פוחתת במזרח ועולה עם הגובה הטופו¬ 
גרפי• בהרי אנצאריה יורדים משקעים אורוגרפיים (ע״ע משקעים) 
שכמותם הממוצעת מגיעה ל 1,270 מ״מ. חלקם בצורת שלג. הערבה 
והמדבר נמצאים בצל-הגשם. ובעיקר בולט הדבר בדרום שהוא 
בצל הרי מול־הלבנון הגבוהים יותר. בערבה כמות הגשם הממו¬ 
צעת 250 מ״ם בשנה. הר הדרוזים, למרות היותו בערבה, מקבל 
בגלל גבהו עד 500 נדם בשנה. במדבר הגשמים אקראיים וכמותם 
מסתכמת בפחות מ 100 מ״מ בשנה. בכמה אזורים בס׳. כגון אגן 
דמשק והג׳זירה, כמות המשקעים הזעומה אינה משפיעה על היישוב 
והחקלאות ואלה מתבססים על נהרות והשקיה בשלחין. 

ו. בג. 

צומח. ס' ולבנון הן חלק של האיזור הים־חיכוני המזרחי. 
בהתאם לגובה הטופוגרפי ולמרחק מימה־׳ת, קיים מגוון רב של 
תנאים אקולוגיים, והתפתחה צמחיה עשירה מאוד שאת מספר 
מיניה מעריכים ב 3,000 . צמחיה זו עשירה ביותר במינים אנדמיים 
(כ 300 ) המרוכזים בעיקר בהרים הגבוהים של הלבנון, החרמון ומול- 
הלבנון. חלק גדול ממנה נהרס ע״י האדם, אולם נותרו עד היום 
חלקים חשובים ומייצגים של הצומח הראשוני. 


המשפחות מרובות המינים ביותר בצומח של ס׳ ולבנון הן: 
קטניות ( 400 מינים), מורכבים ( 280 מינים). מצליבים ( 210 מינים), 
שפתניים ( 210 ), דגניים ועוד. בייחוד עשירה משפחת דשושניים 
( 165 מינים). מרובים סיני העצים והמינים הגאופיטים (ע״ע) כגון 
פיני האירוס, הצבעוני. הכרכום ואחרים. 

מבחינה פיטוגאוגרפית דומות הארצות האלה יותר לתורכיה 
(ע״ע) מאשר לא״י שכן ם׳ ולבנון מחולקות ל 2 חבלים פיסוגאו־ 
גרפיים: ( 1 ) הים־תיכוני ( 11 ) והאיראני־טוראני ולא ל 4 חבלים כפי 
שמתחלקת א״י (ז״א איו כאן שום יצוג סודאני [טרופי) ואין כמעט 
שום יצוג סחרו-ערבי). 

( I ) החבל הים־תיכוני גובל כלפי מזרח ברכסי אורך של 
ההרים הגבוהים: הלבנון המגיע לשיא של 3,000 מ׳ ומעלה והרי 
אנצאריה בצפון ששיאם מתרומם ל 0 נ> 1,7 מ׳ בקירוב. רכסים אלה הם 
כחומה נגד חדירת היסוד המדברי לחבל זה. כל המרחב המשתרע 
מעברם המזרחי, ובכלל זה גם מורדות ההרים הפונים למזרח, מהווים 
את החבל האיראני־טוראני. בצומח הקליפאכס של החבל הים־תיכוני 
אפשר להבחין 4 מחלקות גדולות: מחלקת החרשים והיערות הים־ 
תיכוניים הטיפוסיים ( 1111 זק: 0311 מחססזס!!))) שנהרסו במקומות רבים 
והפכי לבתות ולגריגה של שיחים ובני-שיחים המשתייכים לסדרת 
החברות של הסירה הקוצנית (ע״ע). עם מחלקה זו נמנו החברה של 
האלון המצוי והאלה הארץ־ישראלית עם כל הוואריאנטים שלה כפי 
שהם מצויים גם בא״י. נוסף עליהם מעורבים יערות של אלון התולע 
באלון המציי. חורש של חרוב ואלת המסטיק; יער של האורן 
הקפריסאי ( 6:11113 111115  3 ג 51 ,מ 1111 ז 0 ח:> 11110 ז\, 
זתטבת וב] 53180 . המדבר הסורי מחולק ביו עראק (ע״ע) ום/ אבל 
בחלקה של ם׳ נפל החלק הפורה יותר בצפון ששם עוד מתקיימת 
חקלאות צחיחה למחצה. בדרומו איו המדבר יכול לקיים אלא 
מרעה בלבד ונם זה בקושי רב מפני רעיית־יתר בלתי מבוקרת, 
שהיתר. שכיחה באיזור הזה מהימים הקדומים ביותר. 

. 1161 * 1 ) 20 1*4X4111 > *'לס? 4214 61116 :) 765 סזשז 14011 .¥ 

1 * 11111 1947; 1<1., ¥101/1 1114 111x1 סזץ 80 .׳} 1 ו! .ז) £0010 . 50 . 1606 

- 1966 , 1-11 ¥0106111110 ¥10114 , 2011317 . 1 ״! ; 1966-70 , 1-11 114 >> 1 > * 0 

. 1973 , ¥4451 1 / 216 > 11 \ 1/16 / 0 {/ ¥ 0441442/1110 060 / 10107116/11 £!/' 7 ,. 1 ) 1 ; 73 

מ. 1 . 

חי. הפאונה שייכת לאיזור־המשנר. הים־תיכוני של האיזור 
חפלארקטי, בדומה לאיזור הזד, בישראל (ע״ע א״י, עמ ׳ 198 ). במינים 
רבים היא גבולם הדרומי, כגון, אוגר הזהב (ע״ע אוגרים), נברן 
השלג ( 3115 ־ 11 ״ 5 ״ז<״ 410 א) ועוד. השלדג הגמדי והפרוש — שבא״י 
הם רק חורפים—דוגרים בס , . נוסף לבך חודרים לס׳ בעלי־חיים אפ¬ 
ריקנים מהאיזור החבשי כמו צבי הנגב, שפן־הסלעים ועוד, והיא 
גבולם הצפוני. יונקים רבים שנכחדו בארץ עדיין מצויים שם או 
שנכחדו רק בזמן האחרון. כגון הדב הסורי, הפרא, אייל הכרמל, 
הסנאי הזהוב ועוד. 

פ. דו. 

אוכלוסיה. מפקד האוכלוסין הראשון בם־ נערך בספטמבר 
1960 . לפיו מנתה אוכלוסיית ם' 4-565,121 נפש ובהם 141,028 פליטים 
פלשתינאים, שאינם נחשבים לאזרחים. לפי נתוני האו״ם היו בם׳ 
בסוף ספטמבר 1970 6,292,000 נפש, כולל הפליטים שמנו בסוף 
1968 168,787 נפש. אלו מרוכזים רובם באיזור דמשק ובקרבת 
הגבול עם ישראל. 

ב 1970 היתר, צפיפות־האוכלוסין הממוצעת 34 נפשות לקמ״ר. 
אולם מאחר שחלק ניכר משטחה של ם׳ הוא מדברי ואינו מיושב. 
אין למספר זה משמעות רבה. לפי הנתונים של 1960 היתר, הצפיפות 
57 נפשות לקס״ר מעובד. וקיימים הבדלים ניכרים בין האזורים 
צפופי־האוכלוסיו במערב לבין המזרח דליל-האוכלוסין שיישוביו 
המועטים מצויים בנאות מדבר. 

הריבוי הטבעי גבוה מאוד. האומדנות לגביו נעים בין 3% ל 4% 
בממוצע בשנה. ההגירה מס׳, שהיתה גורם חשוב במאזן האוכלוסיה 
בפוף המאה ה 19 ובתחילת המאה ה 20 , נפסקה כמעט לחלוטין 
בסוף שנות השלושים. גלי ההגירה העיקריים היו לאמריקה הדרומית 
ובשיעור קטן יותר לאמריקה הצפונית ולאפריקה (כולל מצרים). 
בשנות השישים עבדו כפה רבבות סורים (מספרם המדויק אינו ידוע) 
ללבנון כמכקשי עבודה וכפליטים מדיניים. 

מספר הגברים עולה במקצת על מספר הנשים (במפקד של שנת 
1960 נמנו 2,344,224 גברים לעומת 2,220,897 נשים! ב 1970 
3,226.000 גברים ו 3,066,000 נשים). כסו בארצות אחרות של 
המזה״ת, מעיד מבנה הגילים של האוכלוסיה הסורית על אפיה 
הצעיר. לפי תוצאות המפקד של שנת 1960 היו 50% פן האוכלוסין 
בני 20 וסטה ורק 12.5% בני 50 שנה ומעלה, 

רוב חושבי ס' מתגוררים ביישובים לא־עידוניים. כשליש גרים 
בערים או בעיירות המונות מעל 10,000 תושבים, רוב האוכלומיה, 
המוגדרת לפי קנה-מידה זה כעירונית- יושבת בארבע הערים הגדו¬ 
לות, הנמצאות כולן במערב, על כביש האורך הארצי הראשי. הבירה 
דמשק (ע״ע). 836,000 תוש׳ ( 1970 ); השאר הן חלב (ע״ע; 639,000 
חושי), חמץ (ע״ע; 210,000 תוש׳) וחמת (ע״ע, 137,000 חוש׳). 
בלאד׳קיה (ע״ע לטקיה), הנמל הראשי, 126.000 תוש׳. אוכלוסיית 
יחד הערים קטנה מ 100,000 תוש׳. העיר הראשית בג׳זירה — דיר 
א-ז 1 ר ובה 66.000 חוש׳. 

מספר הבדוים (ע״ע) הנוודים בם' יורד בהתמדה בשל אבדו 


מקורות פרנסה מסרתיים 
והכבדת הפיקוח המרכזי. 

מספרם נאמד בפחות מ־ 

200,000 נפש והם מרוכזים 
בצפון־מזרח המדינה. 

המבנה הנאוגרפי של 
הארץ ותולדותיה הביאו לי¬ 
צירת מבנה עדתי מורכב 
ביותר של קבוצות אתנ¬ 
יות ואתניות-דת- 
י ו ת. לקשיים הרגילים ב¬ 
השגת סטטיסטיקות מדוי¬ 
קות לגבי ם' נוספת במקרה 
זר, הרגישות הפוליטית. 

הנובעת ממדיניות ד,אסי¬ 
מילציה של הממשלות 
ורתיעתן מפני הכרה ב־ 

ס־טד יי" , י""" אפיין וכוחן הכמותי של 

קבוצות המיעוט, לפי נתונים של סוף שנות החמישים היוו ערבים 
םוםלםים־םונים, דוברי ערבית (חשפה הרשמית) 57% מן ד,אוב- 
לוסית. רוב הכורדים (ע״ע; כ 8% פתאוכלוסיח) ותתורכמנים ( 3% ) 
בעלי ייחוד אתני הם מוסלמים סונים. הכורדים מרוכזים בצפון־ 
מזרח המדינה לאורך הגבול עם תורכיה וכן בדמשק. המיעוט האתני- 
דתי הגדול ביותר הם העלוים (כ 12% ), הנקראים גם נצירים (ע״ע) 
והיושבים בהרי אנצאריה ובאיוור החוף בצפון־מערב המדינה, הדרו¬ 
זים (ע״ע; כ 3% מהאוכלוסיה) יושבים בעיקר בדרום בשטח ההר 
הנושא את שמם. קבוצות קטנות יותר של מוסלמים הם בני כת 
האסמאעיליה (ע״ע) השיעיים. שמרכזם בסלסיה, ויזידים (ע״ע) 
בצפון־םזרח ס׳. העדות הנוצריות — כ 14% מכלל תאונלוסיה — 
מפוצלות לכיתות רבות הכוללות גם את הארמנים (כ 4% ; ע״ע 
ארמניה, אתנולוגית) שהם מיעוט אתני ורובם גרגוריאנים (שם, 
עם׳ 984 ) ומיעוטם קתולים. מרכזי הארמנים בעיקר בדמשק וחלב. 
הקבוצה הנוצרית הגדולה ביותר כוללת יוונים־׳אורתודכסים ואחריה 
קבוצות המונות כסה עשרות אלפי נפש, והן. לפי סדר גדלו: סורים־ 
אורתודוכסים (יעקוביסים). יוונים־קתולים, סורים־קתולים, מרונים 
(ע״ע), פרוטסטנטים, נסטוריאנים (אשורים: ע״ע נסטוריוס) וכפת 
אלפי קתולים־רומיים ■כלדיים (ע״ע). 

חלק מעדות המיעוט הפנו למיעוטים מגובשים בשל ריכוזן ד,גאו־ 
גרפי, ארגונן החברתי ורוח הסולידריות שלהן כלפי נוחות חיצוניים. 
לפשל. העלוים, המהווים יותר מ 60% מכלל אוכלוסי מחוז לאדיקיח, 
והדרוזים, המונים קרוב ל 90% מתושבי מחוז סוידא, שבו הר 
הדרוזים. 

ג. בר, ערביי המזרח התיכון. אוכלוסיה וחברה, תש״ך, £1 . 4 . , 14 

1/16 111 070/411/1 7/41/411014 ) ¥0 / 0 * 1 < 077£7 ?} €0714 16 ( 1 471 * 1 > 611 *¥" ,ץ; 11 ) 63 

- 07771/4 ) 1/1 6741 * ¥76 /ס 1 ) $117116 71 . £011 116 > 1/1 }<$ 1/16 / 0 001474/7161 ? 12701 

148110031 £<> ץזז 15 ח 41 ל! 110 נ 111 ק 66 < 131 זץצ ; 1965 .( 11 , ; <ו 1 נן 1 ;־ 0£1 ות 0 (£) 14071 
. 1966 , 1965 .$ / 0 17061 * 12/7 5101/1/1602 ,׳ £00001111 

אי. רב. 

חינוך. חוק חינוך חובה חינם חל על בני 6 — 12 , אולם למעשה 
לומדים ( 1963 ) בביה״ס היסודי רק במחצית גילאים אלו, והבורות 
הקיפה בשנות ה 60 הראשונות כ 70% מכלל המבוגרים. בביה״ס 
התיכון לומדים נ 30% סן הגילאים! כלולים בו גס 45 בת״ס מקצו¬ 
עיים וכן 9 מוסדות ארבע־שנתיים להכשרת מורים, שמתקבלים 
אליהם בני 15 שנה. בם׳ 2 אוניברסיטאות: בדמשק (נוסדה ב 1923 ) 
ובחלב (ב 1960 ) ובחן למדו ב 1969/70 36-761 תלמידים. 

כמה גורמים משפיעים לדעה על החינוך בם־; התהפוכות המדי¬ 
ניות התכופות; השאיפה להשתחרר מהשפעתן של הלשון והתרבות 




601 


סוריה, כוחוה מזוינים; משפט; כלכלה 


602 


הצרפתית! אוכל וסיח נידדת גדילה שאינה מסתגלת למשפר של 
בי״ס! יחסן השלילי של החמולות הכפריות הדואות בביה״ס גורם 
חדשני־הרסני! חלקו הזעום של החינוך בתקציב המדינה. 

ח. א. 

כוחות מזוינים. הכוחות הסדירים של ם׳ מונים (אומדן 
1972 ) כ 112.000 איש. כמדכן קיימת מיליציה ("צבא העם") מאורגנת 
על בסיס מרחבי. ובמסגרת מפעלי-תעשיה, והכוונה היתד. להגדילה 
לבדי 250,000 איש. יש גם ז׳נדרמריה של 0 ( 8.01 איש. ויחידת רוכב'- 
גמלים מדברית, ובה כ 1,500 חייל. במוסדות־הינוך פעיל הארגון 
החצי־צבאי "פתוה", ובמסגרתו חייב־ם כל התלמידים, נערים ונערות, 
להשלים אימון' שנתי של 21 יום. 

הארץ מחולקת ל 5 אזורים צבאיים. ואמיר ימי אחד. השיחה 
הסדיר נמשך 30 חודש. חוגרים של הצבא מאומנים בידי מדריכים 
סורים. פרחי־קצונה מתאמנים שנתיים בביה״ס לקצינים בחמץ, 
המשמש גם בי״ס לחי״ר. חינוך צבאי בדרגים הגבוהים מוענק 
באקדמיות הצבאיות של "הגוש המזרחי". מספר מוגבל של קצינים 
נשלח להשתלמויות בארצות המערב. שייסים מתאמנים באקדמיה 
האווירית בחלב, או במזרח־אירופה. קציני הצי מקבלים את הכשרתם 
במצרים. ציוד הב׳ ד,מ׳ של ם׳ כמעט כולו מתוצרת בריה״ס, או 
גרורותיה, תקציב הבטחון המשוער ל 1972 הגיע ל 206 מיליון דולר, 
בשנים מסוימות הגיע תקציב זה עד ל 70% מהתקציב הכללי. 

כוחות־הקרקע מונים כ 100,000 חייל, במסגרות כדלהלן: 

2 דיוויזיות שריון. דיוויזיה ממונעת אחת. 2 דיוויזיות חי״ר, גדוד 
צנחנים, 5 גדודי קומאנדו ו 5 חטיבות (רגימנסים) תותחנים. לשריון 
900 ויותר טנקים ט. 54/55 , מספר טנקים קלים פ. ט. 76 . 30 פנקים 
מיושנים מטיפוס ״סטאליף, ו 240 טנקים מיושנים מסוג ט. 34 , 
כ 1.300 בס״ה. ישנם לפחות 50 תותחים מתנייעים סו. 100 וב 500 
נגמ״שים ושריוניוח מדגמים ריסיים. התותחים — של 122 מ״מ, 130 
מ״מ ו 152 מ״מ, בס״ה יש יותר מ 1,100 כלים. יש לפחות 8 סוללות 
טילים מתוצרת בריה״ט, מהדגמים ס,א.מ. 2 ו 0 .א,מ, 3 , והולכות ומת¬ 
קבלות סוללות נוספות. 

כוחות־ ה אוויר מופעלים בידי כ 10,000 איש ולהם 210 
מסוסים מבצעיים: כ 100 מטוסי־ירוט מיג. 21 , 80 מטוסי קרב-תקיסה 
מיג• 15/17 , ו 30 מטוסי קרב-הפצצה סו. 7 . כמו־כן יש כ 15 מטוסי- 
תובלה. מטוסי־אימון צ׳כיים וב 20 מסוקים. 

כוחו ת-ח ים קטנים. ומספר אנשיהם כ 1,750 . הכלים כוללים 
2 שולוודמוקשים ו 3 אניות־משמר קטנות, 6 — 10 ספינ-ת־טילים מדגם 
"קומאד" החמושות כ״א בשני טילים ים־ים מדגם "סטיכס". וכן 
12 ספינוח-טורפדו. 

פ. פ. 

מערכת השיפוט מורכבת מבית-דין לקסציה (על פי הדוג¬ 
מה המצרית), בתי משפט לערעורים בערים הגדולות, וערכאות 
בדרג נמוד יותר. 

בתקופת האיחוד עם מצדים הוקמה עוד סערכת שיפוט נפרדת 
ליישוב סכסוכים בין אזרחים לבין מנגנון המדינה! ובחוקה משנת 
1969 נקבע כי "מועצת המדינה" (מ גי ל ם א ־ ך ו ל ה) תפעיל את 
המשפט המינהלי, 

הדין הפלילי. כמה עקרונות של הדין הפלילי נקבעו בחוקה, 
כגון: הכלל כי אין פשע ואין עונש אלא בהתאם לקביעה מפורשת 
של החוק: כי חוקים פליליים אין להם תוקף למפרע: כי כל אדם 
הוא חף מפשע, עד שיורשע סופית במשפט; כי אין לבלוש אחרי 
אדם או לעצרו אלא בהתאם לחוק! וכי זכות ההגנה (המשפטית) 
שמורד, לכל. 

חוקי המשפט הפלילי והדיון הפלילי הועתקו מלבנון. 

אישות. מורשת האימפריה העות׳מאנית ניכרת בעיקר בתחום 
דיני המעמד האישי. בני העדות השונות כפופים לבתי הדין העדתיים 


שלהם. הפוסקים לפי הדין הדתי. רק לגבי המוסלמים והדרוזים חלו 
שינויים מסוימים בדין המהותי ( 1953 ). 

ממונות. הקודכס האזרחי שהחליף את המגילה (ע״ע תורכיה, 
משפט) ב 1949 מושפע מן הקודכס המצרי שנכנס לתקפו באותה 
שנה. הקודכם המסחרי ( 1949 ) וכן קודכס הסחר הימי( 1950 ) הועתקו 
שניהם מלבנון, בשינויים קלים. גם בתחומים אתרים. בגון בדיני 
מקרקעין וקניין רוחני, נוהגים בס׳ אותם החוקים (כמו בלבנון) 
שנותרו מתקופת המנדט הצרפתי. 

״התיקה הסורית הזמנית, 1 במאי 1969 ״. עבר , ; רהל לבני (המזרח 

החדש כ/ 56 — 67 ), תש״ל; ״״״ 16,3 !;,,נ 1 נ 611 ווג 11 ) . 8 מז> €1 1111011 011 

. 1964 ,( 359 — 355 ,] £6011 311501165 ]ח 16 ־ 01 
י. מ. 

כלכלתה של סי מבוססת על החקלאות שתרמה לתל״ג ( 1969 ) 

כ 25% ולערך היצוא ס 67% והעסיקה כ 60% מכוח העבודה. באותה 
השנה היתד, ההכנסה הלאומית לנפש כ 240 דולר. 

בשנים 1946 — 1955 היתה צמיחת המשק מהירה ( 6% בממוצע 
לשנה) ובלטה בה במיוחד ההרחבה המהירה של שטחי העיבוד ושל 
התפוקה החקלאית. החל באמצע שנות ח 50 , ובמיוחד לאחר האיחוד 
עם מצרים ב 1958 , ועליית מפלגת ה״בעת״׳ לשלטון ( 1963 ) גברר, 
התערבות הממשלה בחיי הכלכלה, הולאמו סחר־החוץ, הבנקים 
ומפעלי התעשיה. הואט הגידול בתפוקה החקלאית ועלה משקלו 
של המגזר הציבורי בכלל ההשקעות עד לב 60% ( 1969 : 14% 
ב 1955 ו 27% ב 1963 ). 

באותן שנים הוחש קצב הצמיחה הכלכלית לב 6.4% לשנה, 
בעיקר בשל הגדלת ההשקעות של המגור הציבורי, הסיוע החיצוני 
ועליית ההכנסות במטבע־חוץ מתמלוגי נפט, וואת למרות הנטל 
הכבד של תוצאות הבטהון בעקבות מלחמת ששת הימים. 

החקלאות מבוססת על גידולי שדה (יותר מ 60% : 1969 ), 
המשתרעים על כ 56 מיליון הקטאר (כ 1% מהם בהשקיה). הגידולים 
העיקריים: חיטים, שעורים וכותנה. סירות וירקות מגדלים באזורים 
הקרובים לימה״ת ובעמקים הפנימיים ( 17% מסה״ס ערך התפוקה). 
משק בע״ח (בעיקר מקנה), שהוא מקור פרנסה לשבטי הבדווים, 
תורם כ 22% לערך תפוקת החקלאות. 


הגידולים העיקריים בחקלאות (אלפי טונות) 
(ממוצעים שנתיים) 


סלק 

סוכר 

זיתים 

כיתבד! 

שעורים 

חיסים 

*^־־׳^^הגידול 

השנה 

- 

- 

5 

290 

459 

1934/38 

20 

45 

133 

553 

807 

1955/59 

166 

112 

149 

605 

851 

1965/69 


:'.••/.*'♦♦.ן׳ 


בשל המחסור במוצרי חקלאות, הרחיבו אחרי מלה״ע 11 את 
השטח המעובד בחבל הצפוני מזרחי של המדינה (אל־ג׳זירה), שהיה 
בעיקרו איזור מר¬ 
עה והכפילו את 
תפוקת החיטים 
והשעורים תוך 
שנים מעטות, או¬ 
לם, איזור זה, ש* 
מגדלים בו כיום 
את מרבית הדגי 
נים, נמצא בשולי 
המדבר ונתון לת¬ 
נודות בכמות ה¬ 
משקעים ולכן גס 
בתפוקת הגידולים, 
הגידול בתפוקת 



כודיה : רקראיר. 






603 


סוריה, פרה־היפטוריה; היסטוריה 


604 


הכותנה היה מהיר יותר מהגידול בתפוקת הדגנים, וענף זה שהיה 
משני לפני מלדרע 11 . הפך לענף מרכזי בחקלאות והוא מוצר היצוא 
העיקרי של סי. כ 80% משטחי הכותנה מעובדים בהשקיה. 

כדי להקטין את תלותה של החקלאות בכמות המשקעים ולהחיש 
את קצב התפתחותה, הוחל ב 968 1 בהקמת הסכר הגבוה על הנהר 
פרת, שעתיד לפעול בחלקו ב 1974 . הסכר מוקם בטבקה, כ 100 ק״מ 
ממזרח לחלב, ונועד לאגור כ 12 מיליארד מ״ק של מים להשקיה. 
שיאפשרו הגדלת השטחים המושקים בם 60% , 

הרפורמה האגררית שהחלה ב 1958 הגיעה לשיאה ב 1963 
עת הוגבלו שטחי הקרקע בבעלות פרטית ל 15 — 55 הקטאר של 
אדמת שלחין ועד 200 הקטאר של אדמת־בעל. כ 1.5 מיליון הקטאר 
הולאמו מכ 2,800 בעלי אחוזות: כ 0.6 מיליון הקטאר חולקו עד 
1969 לכפריים חסרי קרקע ויתרת השטח חולקה בין חוות ממשלתיות 
או שהוחכרה לתקופות קצרות. 

ה תעש יה. מצומצמת בהקפה וחלקה הגדול עדייו מבוסם על 
מלאכת־יד. מרבית המועסקים בענף (כ 10% מכלל המועסקים במשק. 
1969 ), מועסקים בבתי־מלאכה זעירים. ב 1969 תרמה התעשיה לתל״ג 
כ 14% בלבד. הייצור התעשייתי מתבסס על עיבוד חמרי-גלם מקו¬ 
מיים, כמיוחד מהחקלאות (כותנה, שמנים צמחיים ושימורי מזון). 
קיימים מפעלי תעשיה מודרניים מעטים, בעיקר למלט ולחמרי 
בניה. בית-זיקוק לנפט ומפעל לדשנים כימיים, ביח״ר לזכוכית 
ובתח״ר לעיבוד עורות ולנעליים. המלאכות המסרתיות, עיבוד 
מחכות, עיכוד עורות, ניפוח זכוכית ואדיגת בד־משי (דמשקו, מס¬ 
פקות בעיקר אח ביקוש התיירות. וע״ע דמשק. מלאכת-. 

בסוף שנות ה 50 נתגלח נ פ ט באיזיר הצפוני־מזרחי של ס' ליד 
הגבול עם עראק. הפקה מסחרית החלה רק ב 1968 , עם השלמת 
צינור נפט בכושר הזרמה של 5 מיליון טון בעזנה ונאויך כ 640 
ק״מ לבית־הזיקוק כחמץ וממנו לנמל טרטוס. התפוקה גדלה בקצב 
פד,יד: 800 אלף טון ב 1968 , 3.2 מיליון טון ב 1969 ו 4.5 מיליון טון 
ב 1970 . ס• החלה לייצא נפט וההכנסות מיצוא זה היו כ 35 מיליון 
דולר ב 1970 . לס׳ הכנסה ניכרת גם מדמי המעבר של נפט מעראק 
ומסעודיח המוזרם בצינורות העוברים בשטחה, 

תחבורה ותקשורת. מערכת הכבישים בס׳ דלילה 
וכוללת ( 1970 ) כ 6,900 ק״ם כבישים סלולים. באותה שנה היו בס׳ 
כ 46,000 כלי רכב (מכונית נוסעים אחת ל 200 תוש'). ארכן הכולל 
של מ ס ה״ ב בס׳ היה ב 1970 כ 965 ק״מ. לס׳ שלושה נמלים 
לחוף הימה״ת: לאד׳קיה, באניאס וטרטוס. שדית התעופה 
של ם׳ נמצאים בדמשק (רטנה), בלאד׳קיה. בחלב ובאל־קאמשליה 
ומשמשים בעיקר לקשרי חוץ; התחבורה האוירית הפנימית 
מועטה. 

היצוא של ס׳ הסתכם בס 203 מיליון דולר ב 1970 , בסוף שנות 
ה 60 היה לס׳ גרעון ניכר בחשבון הסחורות וזה כיסה בחלקו הגדול 

ע״י העודף בחש¬ 
בון השירותים, 

שדמי המעבר של 
הנפט הם סעיף 
ההכנסה הגדול ב¬ 
יותר בו (כ 38.5 
מיליון דולר — 

1970 ). לערך ה¬ 
יצוא תרמי ב־ 

1970 , כותנה גל- 
מית כ 40% . תו¬ 
צרת בע״ח נ 15% , 

פירות וירקות 8% 

ודגנים 5% . יצוא 


מוצרי החרושת מוגבל ביותר. ומורככ כעיקר ממוצרי טכסטיל (כ 8% 
מערך היצוא). יצוא נפט גלמי החל ב 1969 והיה כ 10% מערד יצוא 
הסחורות וב 17% ב 1970 . ה י ב ו א לס׳ הסתכם ב 1970 בב 357 מיליון 
דולר ועיקרו מינרלים ומוצרי דלק. מכונות, מכוניות, ברזל ופלדה 
ומוצרי מתכת. קשרי הסחר העיקריים של ס' בתחום היצוא עם לבנון 
( 25% מערך היצוא), בריה״ס ( 15% ). צרפת ( 9% ), ירדן ( 8.5% ) 
ויפאן ( 8.5% ). בתחום היבוא: איטליה ( 17.5% מערך היבוא), בריה״מ 
( 16% ), גרמניה המערבית ( 11% ), הממלכה המאוחדת ( 11% ). עראק 
( 10% ) ואה״ב ( 9.5% ). 

לקראת סוף שנות ה 60 הונהגו בס׳ ביטוח זקנה וביטוח מפני 
תאונות עבודה. 

המטבע: לירה סורית - - 0,23 דולר של אה״ב ( 1970 ). 

צ, י. הדשלג, מבוא להיסטוריה הכלכלית של המזרח התיכון בזמן 

החדש (מפתח, בערכו), תעוכ״ה: גמנס/׳׳א ,ז־ 1 מ 1 ־וזג 1¥ י .( 1 

' 101 ^ 2 ( 1/212221 ? ,־ 1X111 ־ 51 .\. ;־ 1962 .!! ן)£ 116 ) 111/1 1126 112 1 ח 716 /(ן 0612610 

,םל 54 מ 3 מ .מ ; 1965 ,. 5 ■ 02 ( 40 / 161 \ : 1 ( £60220/21 2116212 ? 1211/11116 1 ) 
. 1969 ,. 5 112 1 ה 2226 <ן 2610 ו 6 ( 1 £012022116 .£ 

אל. שפ. 

פרה־היסטוריה. במדבריות, בהרים, בעמקי הנהרות ובשפ¬ 
לת התוף של ס' היו יישובים החל בתקופת הפליסטוקן התיכון, 
לפחות. האחר הקדום שנחפר הוא כלטמנה. באורונטם התיכון בצפון 
ס׳. תרבות האתר סוונה כ״אשלית תיכונה" ויש לתארך אותה לפני 
כ 300,000 שנה. נלטמנה התגורר האדם הוקוף (ע״ע אנתרופולוגיה 
פיסית [כר׳ מילואים. עמי 297 ]) שעשה אבני-יד. צד חיות 
גדולות והקים מבנים. שני אתרים עיקריים הם;ברוד, במורד המזרחי 
של הרי מול-הלבנון, שיש בי סחסות־סלע, וג׳רף־עג׳לא — נ 12 ק׳׳מ 
מצפון־פערב לתדמור — גם בו מחסה־אבן. מחסה 7 ג! ב;ברוד הוא 
הקדום, ויש בו ריכוז נתזים המיוחס לתרבות ה״טיאקית" (ע״ע פר־ 
היסטוריה). במחסה 1 יש כ 10 מטר שרידים מסוף התקופה הפלאי־ 
ליחית הקדומה ועד הפלאוליתית התיכונה. בג׳רף־עג׳לא יש כ 11 
מסר שרידים, כמעט כולם מהתקופה הפלאוליתית התיכונה. 

במחסה 11 כיבדוה נמצא המידע הטוב ביותר על התקופה הפלאו־ 
ליחית העליונה בס׳. הוא מכיל ריכוו אוריניאקי (ע״ע שם, וע״ע 
אסיה, עם' 921 ) לוונטיני טיפוסי, כזה שנתגלה בקצר-עקיל, בלבנון. 
התושבים עסקו כציד, והיו להם כלי־עצם בשפע. 'התקופה הפלאו־ 
ליתית המאוחרת ידועה ביותר■ פמחסה 111 ביברוד. הרצף מצביע על 
יחס ישיר עם התרבות הארץ־ישראלית-לבנונית של האפי־הפלאולי- 
תית המאוחרת המנונה נבארית. שני אתרים מעניינים ביותר מהתקו¬ 
פה הבתר־פליסטוקנית נתגלו בשנים האחרונות. שניהם הם תלים 
א-קראמיים המכילים שרידי כפרים. במריבת. כ 75 ק׳׳מ ממזרה 
לחלב, וברום (לא רתוק מתדמור), נמצאו 6 מטרים של שרידים, 
אלה היו כפרים מבוססים על כלכלה מעורבת של ציד ולקט, והם 
העדות הראשונה של יישוב קבע בפרי ללא ביות בע״ה. כפרים או 
עיירות נאוליתיים־כאלקוליתיים של ממש נמצאים רק החל באלף 
השישי (אתרים כגון: ראס־שמרה שככה ,ע, דמך וגבל). 
ראשית המטאלורגיה (היתוך) באחדים מאותם האתרים, ב 4500 
לפסה״נ בערך. 

ג׳י. פ. 

היסטוריה. על תולדות ס׳ לפני התקופה ההלניסטית. ע״ע 
ארם נדרים; אדם, ארמים; ארם דמשק: אוגרית: פניקיה, 

התקופה ההלניסטית. בעקבות קרב איפוס ( 333 לפסה״ג) 
שבו ניצח אלכסנדר מוקדון את הפרסים, כבש פרמניון, שר צבאו, 
את דמשק, בירת הפחוה. אלכסנדר מינה למושל ס' את מנון, ואחריו 
את ארימם ואת בסוס (השניים היו, כנראה, פרסים); הפיקוד 
הצבאי וענייני הכספים היו כירי מקלונים. ב 323 פונה למושל 
לאלפדיו. שידע ארמית. בעת מלחמות הדיאדוכים (ע״ע) עברה ס' 
מיד'אל יד: ב 320 כבש תלמי לגוס (ע״ע תלמי 1 ) את ס׳, אך נעבור 




,\י־ 


ר 4 ? 


- 4 -״־ 


* "י 

* י י' 






/ 1 ׳ 'י '״״ ו 
. 1 

׳ 1 


גפם ותחכח־וז 



605 


סוריה, היסטוריה 


606 


5 שנים כבשה אנטיגונוס מונופתלמום (ע״ע). הוא בחר בם׳ להיות 
למרכז ממלכתו, ויסד בירה. אנטיגוניה. ובה הושיב 5.300 יוונים. 
ב 301 נוצח אנטיגונום באיפסום ונהרג, ומלוקוס 1 (ע״ע) ירש את 
ם/ הוא העביר את תושבי אנטיגוניה 8 ק״פ מערבה, לבירה שיסד 
אנסיוכיה (ע״ע). סלוקיה פיריה ( 0 !נ/ 1£ ת) היתר. נמל לבירה החד¬ 
שה. מאז היתה ם' מרכז הפלוקים (ע״ע). הם עשו מאמץ גדול 
להפוך את שטח ס' בין הימה״ת לנהר פרת למעין מקדוניה במזרח: 
יישבו בו מוקדונים רבים, יסדו ערים על שמות בני משפחתם 
(לאודיקיה [היום לאד׳קיהן: אפמיאה [ע״ע] ועוד) וכן בשמות ערי 
מקדוניה: כרויה (חלב), אדסה. ארופוס, ארתוסה ועוד. 

כמרכז הממלכה חשה ם׳ בכל המשברים השונים שפקדו את 
ממלכת הסלוקים: תלמי 111 מלך מצרים כבש את סלוקיה ( 245 ) 
וזו היתה בידי מצרים עד 219 . אחרי כיבוש א״י בידי אנטייכוס 111 
( 198 לפסה,״נ) אורגנה ס׳ ב 5 ־סטרטגיית״: מלוקים, אנטיוכים, 
לאודיקיני. אפמיני וחילת־סוריה (שכללה את א״י). אחרי מפלת 
אנטיוכוס 111 במלחמתו ברומא ואבד! אסיה הקטנה ( 189 ) התרכז 
עיקר כוח הסלוקים בם׳: אנטיוכום 10 ייסד ערים רבות ויוון 
ישובים רבים. מדיניות היוון שלו גרמה לפרד החשמונאים ביהודה 
(ע״ע אנטיוכוס 10 . עמי 452/3 ! א״י, עט- 336 — 341 ). אנטיוכוס 10 
היה אחרון המלכים הגדולים בממלכת הסלוקים. אך תשלום כסף 
הענשים לרומא הכביד על איצר המדינה. ולא הועילה גם חפיסת 
אוצרות מקדשים. במוחו החלה הידרדרות הממלכה. ב 30 שנה עברה 
אנטיוכיה הבירה מיד ליד 7 פעמים. השליטים המקומיים התחזקו 
וצבאותיהם נעו בצורה חפשית־כמעט ברחבי ס׳ (ובהם צבא יהונתן 
החשמונאי). 

במלחמות בין הטוענים לכתר עברה ס׳ מיד ליד: כל טוען לכתר 
שאף קודם־כל להתבסם בבירה. בין השליטים באותו הדור היה 
זבדיאל הערבי (ע״ע נבטים. עט׳ 819 ), שהדג את אלכסנדר בלס 
(ע״ע, עמי 627 ) : המצביא טריפון (ע״ע דיודוטוס) טען למלוכה 
ושלט במרכז ם׳, ויריבו, דמטריוס 11 (ע״ע) שלט בערי החוף. 
טריפון גבר על יריבו, אך ב 138 ניצח בידי אנטיוכום 011 סידטס 
(ע״ע). מלך סלוקי זה, האחרון שהיה ראוי לתפקידו. נפל ב 129 
בקרב עם חפרתים. ואחרי פותו נצטמצמה הממלכה בתחומי ס׳ 
לבדה. אחרוני הסלוקים המשיכו לריב על שארית השלטון, אולם 
החלה התערבות שליטים זרים בענייני ס׳; ב 93/2 לפםה״נ, ושוב 
ב 88 פלשו הפרתים לס': ב 83 — 69 שלט טיגרן (ע״ע) מלך ארמניה 
בס׳ והחזיק בה עד 69 : שנתיים לפני כן כבשו הנבטים את דמשק, 
שבטים ערבים אחרים התיישבו בחמץ. ליד ארתוסה. ב 69 לפסה״נ 
נוצח טיגה בידי הרומאים. בס' השתררה אנרכיה, עד שפומפיוס 
שלח את מצביאיו והם תפסו את הארץ כולה. ב 64 לפסה״נ בא 
פומפיוס בעצמו, הדיח את אחרוני הסלוקים והפך את ס׳ לפרובינקיה. 

שלטון רומא. מושלי ס' שסרו גם על האינטרסים של רומא 
בא״י ודיכאו בה מרידות. ס׳ היתה בסיס למסעו של מ. קרסום (ע״ע) 
נגד הפרחים, ואחרי מפלתו המוחצת בחורן ( 53 לפסה״נ) פלשו 
הפרתים שוב לס׳. הם גורשו בידי הנציב קסיוס לונגינוס ( 50 ). 
אחרי רצח יוליום קיסר היתה ס׳ בסיס לאחד מרוצחיו, קסיוס, ואחרי 
מפלת רוצחי קיסר ( 43 ) עברה לאנטוניוס (ע״ע). בימיו שוב פלשו 
הפרתיס( 40 לפסה״נ), נהדפו. וב 38 יוצב שלטון רומא עד נהר פרת. 
עם נצחון אוקטוינוס (ע״ע) בקרב אקטיום ( 31 ) החלה תקופה שלווה 
יותר. ס' היתה פרובינקיה בשלטונו הישיר של הקיסר, והוא שלח 
לשם טנאטורים־מפקדים שכבר היו קונסולים. נציבות ס׳ נחשבה 
לפרס שניתן למצטיינים בין המפקדים הרומיים, ולפרוקונסול בם׳ 
היו 4 לגיונות (אח״כ הועבר אחד מהם לא״י). הצבא בס' היה רב, 
אך היי התענוגות באנטיוכיה וסביבתה השחיתו את החיילים, וצבא 
ס׳ נחשב לגרוע בהרבה מניסות הרינוס והדנובה. לפני כל מערכה 
נגד הפרחים נעיד טיהור בצבא. חוזקה משמעתו והוא אומן מחדש. 


אנטיוכיה היתה בד״ב גם בירה לנציג המיוחד למזרח כולו. כגון 
ויפסניוס אגריפה או גרמניקום (ע , ערכיהם). בין הנציבים ראויים 
לציון פ. ק. ורום (ע״ע), שדיכא את המרד ביהודה עם מות הורדוס 
(ה,,פולמוס של וארוס״); פ. ם. קויריגום ( 1 לפסה״נ — 7 לסה״נ), 
שלו מיוחם מפקד תושבי א״י הנזכר בקשר ללידת ישו: ום. פטרוניום 
( 39 — 42 ) שהתערב לטובת היהודים בימי קאליגולה(ע״ע א״י. עט׳ 375 )! 
ד. קורבולו, שלחם בפרחים בימי נירון (ע״ע); וקסטיום גאלוס. 
שב 66 הגיע עם צבאו עד שערי בית־המקדש בירושלים, נהדף 
ונוצח בבית־חורון (ע״ע א״י, עט׳ 382/3 ). 0 ־ היתד, בסים לאספסיא־ 
נוס במסעו בגליל: הנציב לוקיניוס קראסום מוקיאנום הניע את 
הצבא להכריז את אספסיאנום לקיסר, והיה אח״ב כעין משנה־לקיפר 
ברומא. הערים כלקיס וסמוסאטה נקראו ע״ש שושלת הפלאוויים. 
אחרי חירבן ירושלים עבר טיטום עם חלק מצבאו במסע נצחון 
עד לאנטיוכיה. בימי טריאנום קיסר כבש הנציב סלפה את ממלכת 
הנבטים ( 106 ) ום׳ היתה בסים למערכות המלחמה למסופוטמיה 
ואומניה: בשובו משם מת טריאנום באנטיוכיה ( 119 ). יורשו אדרינום 
ויתר על כיבושי טריאנום, הפרת חזר להיות גבול הקיסרות. והוקם 
"לימס" (ע״ע) בס'. באנטיוכיה בנה אדרינום מבנים מפוארים. אולם 
תושבי העיר לעגו לו בדרכם, והוא נקם בהם בהעניקו תואר מטרו־ 
פולים לצור. לדמשק ולסמוסאטה. נראה שהפריד את "פניקיה" מסי. 
לתדמור (ע״ע) העניק את התואר ,.הדריאני". בימי מרקוס אורליים 
(ע״ע) שוב היתד. ס׳ בסים לרומאים במלחמתם בפרתים ( 163 — 166 ) 
ודורה־אורופום שעל הפרת עברה לידי הרומאים. נציב ס' אוויריים 
קאסיוס, שהצטיין במערכה. מונה ב 172 למושל המזרח כולו. הוא 
מרד, אולם נרצח ( 175 ). בעקבות המרד ביקר מרקוס אורליוס בם'. 
בימי הנציב פסקניוס ניגר היחד, ס׳ עוד פעם בסיס לטוען לכתר 
הקיסרות, אריב 194 ניצחו ספטימיוס סורוס (ע״ע), והעניש קשה 
את הערים שתמכו נניגר: אנטיוכיה נהפכה רשמית ל,.נפר" בתהומה 
של יריבתה לאודיקיה, וס׳ חולקה ל 2 סרונינקיות: הילת סוריה 
( 3 תע 8 ־ 1 פ 00 ) בצפון. ובה 2 לגיונות, ■ ופניקיח בדרום ונד, לגיון 
אחד. אולם מעמד בני ס׳ בקיסרות התחזק ביפי הסורים: אשת 
הקיסר, יוליד, דומנה (ע״ע וע״ע סורוס ל.ס.) היתה מבנות האצולה 
המקומית, ו 2 מבני אותה משפחה היו לקיסרים: אלגנליס ובן־דודו 
ם. אלכסנדר (ע״ע. עמי 664 ). אלגבלוס עשה את חמץ לבירת פניקיה, 
ונתן לה ולצידון מעמד של ערי ,.מסרופוליס". נימי סורוס אלכסנדר 
הדר ארדשיר 1 מלך פרס לם'( 231 ): בנו שפור 1 חידש את המלחמה. וב־ 
243 וב 256 כבש את אנטיוכיה. הפרסים נהדפו בידי ולרינוס(ע״ע), אך 
ב 260 נשבה ולדינים בידיהם והם הזיו וכבשו את ס׳. אך שליטי תדמור, 
עדנת ואשתו זנוביה (ע״ע), הצילו את השלטון הרומאי נמזרת. 
זנוביה השתלטה על כל ס , , אך נ 272 כנש הקיסר אורלינוס (ע״ע) 
את ס', ניצח את החדמורים ליד דפנה ואח״ב ליד חמץ. כנש אח 
תדמור והחריבה. ם׳ הוסיפה להיות מרכז לשלטון רומא במזרח. 
הקיסר דיוקלטינוס (ע״ע) ארגן מחדש את הפרונינקיה! הליסס 
חודש וכוון נגד פולשים ממדבר ערב! ס' חולקה שוב והוקמה עוד 
פרובינקיה, ערביה ליבננסיס (.: 1 .>ו,:>,!נ, 1 ;, 1 1 ; 1 < 31 ז,ץ) : באנטיוכיה, 
דמשק ואדסה הוקמו בתח״ר ממלכתיים לנשק: נתמנה מפקד מיוחד 
(דוכס) לכל פרובינקיה; וענייני המקרקעין סודרו ע״י שומא הדשה 
והצבת אנני־גבול לתחומי הערים והכפרים. דיוקלטינוס הרנה לבנות 
באנטיוכיה וערים אחרות. אנטיוכיה נחיתה לבירת הדיוקסה של 
המזרח. 

ם׳ היתד, מהפרובינקיוח העשירות ביותר בקיסרות. הקלאותה 
הצטיינה בחיטים, יין ובמידת מה בשמן, יערותיה. בהם ארזי הלבנון, 
היו רכוש המדינה. וכמה פיני עצים היו מוגנים. הנהרות והמעיינית 
הרבים אפשרו חקלאות שלחין וגידול ירקות למיניהם, וכן היה בה 
מקנה רב. הפרונינקיה היתה עשירה באבני בניה והתעשיה היתד, 
מפותחת בה מאוד: תעשיית זכוכית בפניקיד. (רבים מהאומנים היו 



607 


סיריה, היסטוריה: התקופה הערבית 


608 


יהודים); אריגים בלאודיקיה, גבל. בירות וצור; וכן עיבדו נס׳ 
משי סיני. בימי אנטונינום פיוס ביקרה משלחת מסין באנטיוכיה, 
וחשבה עיר הומיה זו לבירת הקיסרות (וע״ע סין, היסטוריה, עמ ׳ 
860 ). נתיבי הסחר הראשיים של הקיסרות עם המזרח עברו בם , . 
והשלטונות טבעו מטבעות במידה פרתית, לנוחות מסחר זה. תדמור 
היתד, מרכז אורחות עיקרי, ותיווכה בשעת הצורך בין פרחיה לרומא. 
לספני ס' היו מרכזים מיוחדים בדלוס ובאוסטיה, נמלה של רומא. 

ם' היתד, גם מרכז לחיי־רוח. רוב המלומדים והסופרים ילידי ם' 
נדדו חיש מהד מערבה, כגון פוסידוניוס איש אפמיאה (ע״ע סטואה, 
סטואיקנים); המשורר ארכיאט איש אנטיוכיה שחי בימי קיקרו(ע״ע); 
הארדיכל אפואדורוס (ע״ע) מדמשק והסאטיריקן לוקינום (ע״ע) 
מיסמופטה. רבים במיוחד סופרים פורים שכתבו רומנים'משעשעים 
ביוונית. בבריטוס (בירות) היה בי״ם מפורסם למשפטים. ובין 
תלמידיו היה גם ד. אולפיאנוס (ע״ע). בסוף התקופה קמו בס׳ גם 
פילוסופים ידועי־שם. כגון הנאו-אפלטוניקן פלבום (פורפיריוס). 
ס׳ היתה מפורסמת בשחקניה, ברקדניותיה, במחללות ובמרוצי- 
הסוסים. כבר במאה ה 2 התלונן יובנליס (ע״ע) ש.,האמת נשפך 
לטיבדים" וזיהם את מימיו. דפנה שליד אנטיוכיה נחשבה אז למרכז 
התענוגות הגדול ביותר בכל הקיסרות. האנטיוכנים נודעו בלעגם 
על מלכים וקיסרים, והיו מעין אופוזיציה לשלטון. 

ס׳ מילאה תפקיד חשוב ביותר בחיי הדת בקיסרות: בין אלי 
המזרח שפולחנם התפשט בקיסרות (ע״ע סינקרטיזם) היו הדד וביי¬ 
חוד רעייתו עתרעתא ( 8 ו 1 ג 8 זג 1 .ו 2 ), "האלה הסודית• בהא הידיעה, 
שלמקדשה בבמביקי(היר(פ(לי 0 ) נהרו עולי־רגל רבים; מקדש יופיטר 
חליופוליטנוס בבעלבך היה. יתד עם מקדשי בקכום וונוס באותו 
מתחם, הגדול במקדשים בקיסרות. צורת הבניה הקלאסית נתמזגה 
עם הבניה המזרחית לסיגנון פורי מיוחד, מאופיין ב״קשת סורית", 
כלן׳ בסים קשתי של גמלון המקדשים, ועושר של עיטורים. בתדמור 
התפתח פיגנון פיסול סזרחי־קלאסי מיוחד במינו. הסיגנון הסורי 
בארדיכלות השפיע גם על בתהכ״ג בגליל. 

ה תקופה הביזאנטית. הנצרות השתרשה בהקדם בפי. 
אנטיוכיה, אדסה, דמשק וטריפולי היו מהקהילות הנוצריות הקדומות 
ביותר, ולפי המסורת עמד פטרום בראש קהילת אנטיוכיה. עיר זו 
היתה במאות ד, 3 — 4 למרכז ללימודי הנצרות, ובוועידת הכנסיח 
בניקאה ( 325 ), הוכרה זכות האפטריארכים שלה להיות ראשי־כנסיה 
עצמאיים. שווים בדרגה לאפטריארכים של רומא וקושטא. באותה 
ועידה השתתפו 22 הגמונים מס , ו 4 מפניקיה. הקיסר קונסטנטיוס 
הקים בצור כנסיה מפוארת! בחורף 362/3 שהה הקיסר יולינוס 
(ע״ע) באנטיוכיה, הסתכסך עם תושביה שלעגו לזקן הפילוסופים 
שלו, וניסה לחדש את הפולחנים האליליים. כך ניפה להחזיר את 
פולחן אפולו בדפנה, אך מקדשו נשרף באורח מיסתורי. אחרי מותו 
השתלטה הנצרות בם׳ ללא מעצורים בעזרת נזירים קנאים; המקדשים 
הגדולים בבעלבך נסגרו בצו הקיסר תאידוסיום 1 . "קדושים" רבים 
היו בס׳, וכן התפשטה בם׳ במוקדם הנזירות. בין אלה: קוסמס ודמי- 
נוס, סרגיוס ובקכוס, שני שמעון ססיליסס (אלה בילו את חייהם 
יושבים בראש עמוד גבוה). כנסיות רבות הוקמו בכל רחבי ם׳, במאה 
ה 5 רבו בס׳ המונופיסיטים (ע״ע). החלטות ועידת ר,כנסיה בכלקדון 
( 451 ) נגד המונופיסיטים ודיכוים בידי יוסטינינוס חשניאו על נוצרים 
רבים את השלטון. הפרובינקיה סבלה קשות מפלישות מחודשות של 
הפרסים ( 378 ) והחונים ( 396 ) ומרעשים ( 526 , 528 ); במאה ה 6 
רבו התקפות הערבים של חידה (ע״ע) ולא עזרה הגנת בני גסאן 
(ע״ע). אחרי נצחונות בליסריום (ע״ע) רווח לס׳ לזמן מה. בוסרו 11 
מלך פרס פלש לס', כבש את אנטיוכיד, ( 608/9 ) ואח״ב את חמץ 
ואפמיה ( 611 ) ודמשק ( 613 ). ב 628 חזרו הביזאנטים וגרשו את 
הפרסים, אך כעבור 8 שנים כבשוה הערבים. 

בימי ביואנטיון גדלה הפעילות הרוחנית בם׳. בין ההלנים, מת¬ 


נגדי הנצרות, בלטו הרטור והסופר ליבניוס וההיסטוריון אמיאנום 
סרקלינוס (ע׳ ערכיהם). בין הנוצרים התפרסם יואנס כריסוסטומום 
(ע״ע). בעידוד הכנסיר, צמחה גם הספרות הארמית־נוצרית. וע״ע 
נזיר, נזירות; סורית, לשון וספרות. 

, 1 ) 01155211 ; 1916 , 0 ' 1 חו/ 01 ז' 1 ^(/ 10 *[הו> 1 ו? 3 * 4 */ו/) 0 ק*' 41 . 1478 .<סחעג 1 חזס 11 ו 0 ט־ץסז} 
, 0 ? 4 <נב 0 . 01 ; 1930 3 * 14 >עץ 1 ) 1 !< 0 3 * 1 > 016 * 1 * * 1 ■ 1 ) 31 3 * 1 11114 ,<זתי:ומ 
. 1 * 1311 . £11 . 11 ? ; 1940 , 3 * 14 ) 013 '( 0 413 * 11 ^ 0 <] 6 ' 1 1 > 4 יו 0 '\ 1 ) 41 . 8 141 
3 חסה 10 *£ *חו) 280 ? 11 ~ו 81 ." 1 . 8 ) *ו 1 ) 1 /קו 1 ו/£ 4 ס?? 0 (! 7 ! 1 *!! 1 ■!* 4 * 1 ) 1 
. 1962 ,( 151:1111 01 ח 01¥11123110 1110 זזס .! 111110 * 8 
ע. ס. 

ס׳ בשלטון העות׳מאנים ( 16 15 — 1918 ). ב 24.8.1516 
ניצח סלים 1 (ע״ע) אח צבא הממלוכים בקרב במרג׳ דאבק, מצפון 
לחלב, וכבש את ס' וא״י. בשלטון העות׳מאנים חולקה ם׳ ל 3 
"וילאיות", הלב, דמשק (שרוב א״י נכללה בד.) וטריפולי, ואח״ה 
הוקמה "וילאיה" רביעית בצידון (מרכזה הועבר אד,״כ לבירות). 
בתחילת שלטונם הבטיחו העות׳מאנים את היציבות והסדר ובלמו 
לשעה את שקיעת ם/ אך בסוף המאה ה 16 , עם התרופפות השלטון 
המרכזי, התחדש תהליד השקיעה. סחר הימה״ת, שירד ממילא עם 
פתיחת נתיב הים למזרח הרחוק סביב אפריקה, התרכז בנמלי 
אנאטוליה ומצרים. וחשיבות ס׳ ירדה. אעפ״ב במשך נתיב יבשה, 
מהמפרץ הפרסי דרך חלב׳ וזו שמרה על מעמדה, והיו בה סוחרים 
בני אירופה ולהם קינסולים משלהם. הפחות הוחלפו בתדירות רבה 
מאוד, ובתקופת כהונתם הקצרה ביקשו להתעשר מהר, ולשם זד. 
השתמשו בחוכרי מסים שעשקו את התושבים. 

בשטחה של לבנון של היום אישרו העות׳מאנים את שלטון 
האמידים המקומיים — בנו צאיפה מבירות עד מצפון לטריפולי 
ומשפחת מען בדרום, והם חויבו בתשלים מם קטן בלבד ובהכרה 
בסחרגיות של השולטן. משפחת מען היתה. כנראה, דרוזית, אך 
למשמעתה סרו גם מנהיגים מרונים. והתגבשה מעין מדינה עצמאית־ 
למחצה בלבנון. לשיא כוחה הגיעה משפחת מען בימי האמיר פח׳ר 
א(ל)~דיו 11 (ע״ע; 1585 — 1635 ). הוא שלט בכל איזור החוף מאני 
טיוכיה עד הכרמל והגלעד, קשר קשרים עם הדוכס הגדול של 
טוסקנה, הביא מהנדסים ומומחי חקלאות מאיטליה ואלה פיתחו את 
גידולי הזית ותות־המשי, בירות וצידון שגששו עקב העידוד שניתן 
למסחר, ועם הסוחרים באו מהמערב גם נזירים־קפוצ׳ינים, ישועים 
וכרמליי־ם — והתיישבו במדינתו של פזדר א־דין. צרפת רצתה 
לפרוש חסותה על הקתולים בקיסרות העות׳מאנית והחלה מגלה 
עניין בס׳. ב 1613 גרשו התורכים את פח׳ר א־דין, אך כעבור 5 שנים 



613 


סוריה,היסטוריה : שלטץ צרס,־ 1 


614 


חזר וביסס את שליסתו. עד שנוצח סופית והוצא להורג ( 1635 ). 
במותו צומצם שסח שלסונם של בית מען. ב 1697 נכרתה השושלת. 
אותה עת היגרו המוני דרוזים לחורן. עקב סכסוכים שבטיים. עד 
שהפכו אותו ל.,הר הדרוזים״. ב 1711 קיבל בית שהאב את האמירות 
בלבנון. בינתים הבשילו שני תהליכים בקרב המרונים: ב 1736 
התאחדו סוסית עם הכנסיה הקתולית, ניתנה להם כלכל האוניאטים 
(ע״ע), אוטונומיה מסוימת והם הורשו לערוד את פולחנם בארמית- 
סורית. אולם בחיי יום־יום כבד גוועה הארמית בפי הסרוגים והם 
היו לדוברי ערבית. 

ב 1761 התנצרו בני שהאב ובכך בא הקץ ליחסים התקינים בין 
הדרוזים למרונים. שהיו הבסיס למשפר המדיני והחברתי בלבנון, 
והחל מאבק בין בית שהאב הנוצרי לבין בני ג׳מבלאט וארסלאן 
הדרוזים. המאבק החריף בימי האמיר בשיר הגדול ( 1785 — 1840 ). 

בשאר חלקי ס׳ נשמר שלטונה של קושטא בחלב. אך בדמשק 
נתבצר בהדרגה מעין שלטון אוטונומי של בית אל־עטים, שקנה 
חזקה על משרת המושלים. בא״י שלטו דאהר אל-עסר וג׳זאר פאשא 
(ע׳ ערכיהם) במושלים עצמאיים למעשה. דאהר ובעל בריתו. עלי בי 
(ע״ע) מושל מצרים, נעזרו ברוסים. שלחמו בתורכיה, וצי הרוסים 
סייע לדאהר במלחמתו נגד עות׳מאן. פחת דמשק הנאמן לתורכים. 
בעזרת הרוסים ניצח דאהד בקרב בצידון את צבא הפחות הסורים 
הנאמנים לתורכים (יוני 1772 ) ושנה אח״כ כבשו הרוסים את בירות 
ומסרוה לדאהו. בעזרת אבו ד׳הב, שמרד בעלי בי, נוצח דאהר 
ונהרג. אחמד ג׳זאר, שקיבל את פלך צידון אחרי מות דאהר ( 1775 ), 
נהיה אח״כ גם לפחה של טריפולי, וב 1790 קיבל גם את פחות דמשק 
ונהיה למעין שליט עצמאי-למחצה. 

ב 1832 — 1840 היתד, ס׳ בשלטונו של פחת מצרים, מחמד עלי 
(ע״ע). ומשל בה בנו החורג אבראהים פאשא (ע״ע). שלטונו התקיף 
היה שנוא על התושבים בשל המסיס הכבדים והאנגריה. בעת 
שלטון המצרים הותר למיסיונרים להכנס לס׳. אלה יסדו בת״ס רבים. 
והחלה צומחת שכבה של משכילים מושפעים מתרבות המערב. 
במיוחד היו פעילים הצרפתים והאמריקנים. ב 1866 יסדו האמריקנים 
בבירות בי״ס גבוה, שהיה אח״כ לאוניברסיטה, וב 1875 — הצרפתים. 

ב 1840 חזרה 0 ' לשלטון תורכיה. אך לא לצורת הממשל הקודמת, 
שבר, היו הסחות יכולים לעשות כרצונם: בעקבות תנועת התיקונים, 
שבה החל השולטאן מחסד 11 , נעשה נסיו! לארגן את המינהל 
בשיטות מערביות, והממשלה המרכזית בק־שטא הטילה מרותה על 
עושי־דברה בס׳. 

בלבנון, ששליטה האמיד בשיר הגדול שיתף פעולה עם אבראהים 
פאשא השנוא, פרצה עם יציאת המצרים מרידה, בית שהאב הודח, 
יבא הקץ לשלטון האמידים. האיזור עבר לשלטונם הישיר של 
התורכים, והם מינו שני מושלים, דרוזי ומרוני. כדי להבטיח את 
שליטתם סכסכו התורכים בין שתי העדות, שהיחסים ביניהן היו 
מתוחים כבר לפני כן. בעיות חברתיות החריפו יחסים אלה: ב 1858 
התמרדו האיכרים המחנים נגד האריסטוקרטיה הפאודלית שלהם 
וזכויותיה היתרות. האריסטוקרטיה הדרוזית. שחששה שמא גם בה 
ימרדו, עודדה את הדרוזים לערוך טבח בנוצרים ( 1860 ). התורכים 
לא עשו את הדרוש למניעת הטבח, ונפוליון 111 (ע״ע) שלח, בשם 
מעצמות אירופה, צבא להגנת הנוצרים. ב 1861 קיבלה תורכיה את 
"החוק האורגני" ולפיו נהיה הלבנון יחידה אוטונומית בפיקוח 
מעצמות אירופה ובהגמוניד, של הנוצרים. מעמד הדרוזים בלבנון 
התערער מאוד, ומרכז כוחם עבר להר הדרוזים שבשלטון בית 
אל-אטדש. וע״ע לבנון, עם' 164 . 

אותה עת צמחה עילית עירונית. שנהיתר, לעמוד השדרה של 
חיי הציבור. התפתחויות בתורכיה והשפעת המערב הצמיחו את 
הרעיון הלאומי הערבי, ומבשריו הראשונים היו סורים־לבנונים. 
במאה ר, 19 היתה שכבה דקה בלבד נושאת רעיון זה. שתחילתו 


בתנועת השכלה, תחיית לשון, תרבות וספרות, בעקבות פתיחתם 
של בת״ס מודרניים. בקרבה התחרו 3 זרמים, שההבחנה ביניהם 
היתד, לעתים מטושטשת: ערבי. סורי ולבנוני. במרוצת הזמן ניצח 
ברוב חלקי ם' הזרם הערבי. הלאומיים דגלו תחילה באוטונומיה 
במסגרת הקיסרות העות׳מאניח ובשיתוף רב יותר של התושבים 
הערבים במוסדות השלטון. תחיית התרבות הערבית באה בעקבות 
פתיחתם של בתה״ס המודרניים. אולם ב 1908 עלו לשלטון "התור¬ 
כים הצעירים". שרצו בתורכיזציד. של הקיסרות והתנגדו לאוטונומיה 
ולביזור, והדבר עורר את הלאומיים לשאוף לעצמאות ולהפרדות 
מהקיסרות. במלו,"ע ז הואשמו כמה נכבדים בס' בריגול לטובת 
מעצמות -ההסכמה" ובשיתוף פעולה עמן והוצאו להורג; אולם רוב 
תושבי ם׳ נשארו נאמנים לתורכים. 

באוקטובר 1918 כבשו הבריטים את ם׳ ולבנון (ע״ע מלה״ע 1 , 

עמ ׳ 665 ). בהסכם סיקם—פיקו הסודי מ 1916 הוסכם ששטחים אלה 
ימסרו לצרפת: אתור החוף בשלטון מלא, ופנים הארץ — אתור 
השפעה (ע״ע פיקס, מרק. ושם מפה), אך האמיר פיצל (ע״ע, וע״ע 
האשם, בית-) הגיע לס׳ והקים. בעידוד הבריטים. ממשלה ערבית. 
ב 11.3.1920 בחר "קונגרס לאומי סורי' את פיצל למלך ם׳. אולם 
ב 25.4.1920 החליטה ועידת סן־רמו (ע״ע א״י, עט׳ 520 ) למסור 
לצרפת במנדט את לבנון וס׳. הצרפתים דרשו מפיצל להכיר במנדט, 
ומשסירב תקפו את כוחותיו, הכיסום בח׳אן מיסלון (מית׳לון), כבשו 
את דמשק ( 25.7.1920 ), ופיצל נמלט. 

שלטון צרפת. הצרפתים פעלו הרבה למודרניזציה של ם׳: 
כבישים רבים נסללו, רשת החינוך והרפואה הורחבה ושופרה, 
המינהל יועל, סורים רבים הוכשרו בניהול מדינה מודרנית. הכלכלה 
שגשגה, ועלתה רמת המחיה. השפעת צרפת ניכרה גם בתחומי 
התרבות ואורח החיים. אולם שלטון צרפת היה שנוא מראשיתו, 
כסדכא ..ממלכת ס'". הצרפתים חתרו לבסס את שלטונם על המיעו¬ 
טים הרבים בם/ ובעיקר על הנוצרים בלבנון. הם פיצלו את הארץ 
והקימו בה מספר מדינות: ללבנון. שב 1920 הפרידות סופית 
מס', צירפו שטחים שתושביהם מוסלמים והקימו את "הלבנון הגדול" 
(ע״ע לבנון, עמי 165 ) וזו נחיתה ב 1926 לרפובליקה; הר הדרו¬ 
זים, לאדיקיה העלוית, חלב ודמשק אורגנו כ״מדינות" נפרדות 
במנדט צרפתי, ורק "מדינות" חלב ודמשק אורגנו כפדרציה ב״מדינת 
ס׳״. ב 1924 אוחדו שתי "מדינות" אלו. 

ב 1923 מת מושל מדינת הדרוזים סלים אל־אטרש. ולא נמצא לו 
יורש מוסכם. הצרפתים מינו קצץ צרפתי למושל; הלה הסתכסך 
עם מנהיגי הדרוזים, וב 11.7.1925 נאסרו כמה מהם שהוזמנו לוועידה 
בדמשק. כעבור שבוע פרץ מרד בהר, התפשט והיה למרד סורי 
לאומי. פעמיים, באוקטובר 1925 ובמאי 1926 , פרצו המורדים לדמשק. 
והצרפתים הפציצו את העיר בתותחים ובמטוסים. ממשלת מורדים, 
בראשות עבד א־רחמן שהבנדאר, ישבה בהר הדרוזים, רק ביוני 
1927 דוכא המרד ומנהיגיו נמלטו לעבה״י. 

צרפת ביקשה להמשיך בתחליך כינונו של ממשל עצמי לקראת 
עצמאות, תוך שמירה על זכויות מיוחדות לה. ובכלל זח החזקת 
צכא ובסיסים, ב 1928 נערכו בחירות לאסיפה מכוננת ובהן ניצח 
"הגוש הלאומי", שהתלכד ־סביב תביעה להחשת עצמאות שלמה. 
האסיפה המכוננת הכינה הצעת חוקה, וזו התבססה על איחוד כל 
ס׳ ובכלל זה לבנון. הצרפתים סירבו לאשר את החוקה, פיזרו את 
האסיפה והכריזו על חוקה שהכינו(מאי 1930 ): ס' תהיה לרפובליקה, 
ובן גם מדינת לאד׳קיה. נקבע, שהתחייבויות ס׳ כלפי צרפת תהיינה 
עדיפות על החוקה. הלאומנים התנגדו לתוקה־מטעם, אך השתתפו 
בבחירות וכממשל ע״פ החוקה. בבחירות ב 1932 איבדו מכוחם. 
ב 1933 ניסו הצרפתים להחליף את המנדט בחוזר, דוגמת החוזה בין 
בריטניה לעראק, שלפיו תהיה ם׳ עצמאית ויישמרו האינטרסים של 
צרפת. הלאומנים התנגדו להמשך פיצולה של ס׳ למדינות. ושוב 



615 


סוריה, היסטוריה: שלטון עצמאי 


616 


פתרה האסיפה ( 3.11.34 ). בינואר—פברואר 1936 פרצו מהומות 
ושביתה כללית, הצרפתים הבריזו על משטר צבאי! אך כעבור 
חדשים מספר חידשה ממשלת "החזית העממית" בצרפת בראשותו 
של ל. בלום (ע״ע) םו״מ עם משלחת מס׳. ובה נציגי הלאומיים 
בראשות המנהיג הלאומני האשם אל-אתאסי. הוסכם על חוזה ידידות. 
ובו נקבע שהמנדט יבוטל, ם׳ תזכה בעצמאות שלמה, יסופחו לה 
הר הדרוזים ולאד׳קיה תוד שמירה על אוטונומיה מסוימת. וצרפת 
תוכל לקיים בסיסים וכוחות צבא בס׳ והיא שתאמן ותצייד את 
צבאה. בנובמבר נערכו בחירות, "הגוש הלאומי" ניצח. האשם אל־ 
אחאס׳ נבחר לנשיא וההסכם עם צרפת אושר,• אולם צרפת לא 
אישרה אוחו מעולם. 

למרוח שההסכם לא אושר סופחו הד הדרוזים ולאד׳קיה לס', 
בהסכם נקבע, שגם מחוז (סנג׳ק) אלכסנדרטה יצורף לס׳. ב 1921 
הסכימה צרפת להעניק למחוז זה, שרבים מתושביו היו תורכים, 
מעמד מיוחד. ובכלל זה לתת מעמד רשמי לתורכית. מ 1924 היה 
הסנג־ק יחידה מינהלית נפרדת: משנודעו פרטי ההסכם בין ם' 
לצרפת פרצו מהומות באלכסנדרטה ( 6.10.36 ) ותורכיה דרשה שיינ¬ 
תן לה מעמד של מדינה נפרדת, באמרה שרוב תושביו תורכים. 
ב 29.5.37 החלים חבר-הלאומים שהמחוז יהיה אוטונומי, ובו זכויות 
מיוחדות לתורכיה וס׳ גם יחד. הצעת הפשרה גרמה תסיסה ומהומות 
בין־עדתיות ותורכיה נטלה בהדרגה לעצמה מעמד קובע במחוז. 
כיוון שבריטניה וצרפת היו מעוניינות בידידות תורכיה הסכימה 
צרפת ( 3.7.38 ) שייערכו במחוז בחירות, בפיקוח צבא צרפת וצבא 
תורכיה גם יחד. כעבור יומיים נכנסו חיילי תורכיה לאלכסנדרטה, 
ובבחירות ניצחו התורכים. ב 2.9.38 הוכרז על הקמת הרפובליקה 
האוטונומית של הטאי. השלטון בה היה כולו בידי התורכים, וב־ 
23.6.39 הסכימה צרפת שהטאי תסופח לתורכיה. 

סיפוח אלכסנדרטה לתורכיה עורר תסיסה בם׳, פרצו הפגנות 
והנשיא והממשלה התפטרו. הצרפתים פיזרו את האסיפה הלאומית, 
מינו ממשלת פקידים והודיעו שלא יגישו את הסכם 1936 לאישור 
הפרלמנט בפאריס. 

אחרי כניעת צרפת ב 1940 (ע״ע מלה״ע 11 , עמי 683 ) נשארו 
הצרפתים בם׳ נאמנים לממשלת וישי, ואיטלקים וגרמנים הגיעו 
שפה כדי להקים בה בסיסים. ב 8.6.41 פלשו הבריטים לס׳ וללבנה, 
נתקלו בהתנגדות עזה ורק ב 14.7.41 נכנעו אנשי וישי. הגנראל 
קאטח, מושל ("נציג") ס׳ מטעם צרפת החפשית. הכריז על קץ 
המנדט ועצמאות ם׳, אך למעשה נמשך שלטון צרפת. בלחץ הבריטים 
והאמריקנים הסכימו הצרפתים לערוך בחירות. ובהן ניצח "הגוש 
הלאומי״ ושכרי אל־כותלי נבחר לנשיא (אוגוסט 1943 ). בהדרגה 
הועבר השלטון לסורים, ב 1944 בוטלה האוטונומיה של הר הדרוזים 
ולאד׳קיה, וב 1945 . אחרי מהומות חמורות שבמהלכן שוב הפציצו 
הצרפתים את דמשק. הועברו הכוחות המקומיים שבפיקוד הצרפתים 
( 6012105 מן 4 . 5 10 

, 963-1966 [ , 111 ' 1 > 8 1111 ■ 20 ) 110 . 5 .ו 801 ־\סו> 1 ג 31 א . 1 ; 1969 ,, 5 ) 0 /( 211 / 01 ) 

. 1972 

מ. 

יהודים. ראשית יישובם של היהודים בס׳ של היום — לרבות 
לבנץ — בראשית התקופה הסלוקית והוא נמשך שם ברציפות. 
תוך עליות וירידות, למעלה מ 2000 שנה. עד ימינו. מתהילת יישובם 
ניחנו להם חירויות וזכויות לחיות כיהודים. היישוב נדל מאוד תיך 
תקופה קצרה יחסית, עד כי לדברי יוסף בן מתתיהו (מלה״י ז , , 



619 


סוריה, יהודים 


620 


ג/ ג , ) היתה סי בזמנו מאוכלסת ביהודים רבים מאוד. גם סילון 
מציין שערי ס׳, בערי אסיה הקטנה, מלאות יהודים. סיבת הדבר, 
כנראה, בקרבתה לשני המרכזים היהודים — א״י ובבל — ובמ¬ 
דיניות המלכים הסלוקים, שעודדו את התיישבותם מתור בטחון 
בנאמנותם (ע״ע אנטיוכיה, עם׳ 461 ). עובדות אלו כולו משתקפות 
יפה במעמדה המיוחד של ס׳ בהלכה. שהנהיגה בה קדושת א״י 
לגבי כסה סן המצוות התלויות בארץ. הבסיס ההלכתי לתקנה זו 
(חלה ד׳, ז': שם, י״א; ב״ק ז׳, ז'; שבי׳ ר, הי ועוד הרבה) משולש: 
א. אזורי הספר המסופקים! ב. תקפם של כיבושי דוד בס׳ וג. אי 
הבהירות בתוואי־הגבול הצפוני שבמקרא גופו. וע״ע א״י, עם' 28 — 
31 . הזיקה לא״י היא שהשפיעה בעיקר על דמותם של יהודי ם', 
למרות שחלקים גדולים מס׳ היו מהסיוונים ביותר במזרח והפכו 
את ס׳ למרכז יהודי-הלניסטי. אפשר גם שספר חשמונאים (ע״ע) ר 
נתחבר בגדולה שבקהילות ם׳ - ־ באנסיוכיה. ע״פ פילון (המשלחת 
לגאיוס. 355 — 367 ), היתה ליהודי ס׳ השסעה רבה על מושלי ס׳, 
שהיו מפונים עד חורבן הבית גם על ענייני א״י. שניה בחשיבות 
לאנטיוביה היתח דמשק (ע״ע). קהילה גדולה היתה באפפיאה 
(ע״ע): המקורות הספרותיים והכתובות מעידים על יחסים תקינים 
בין יהודי אפפיאד, ואזרחיה היוונים. והם לא נפגעי בזמן המרד 
הגדול. מ 24 קהילות ס׳ האחרות יצוינו: חלב (ע״ע), זוגמה 
( 8 עץספ 2 ), אינמסטאר (ע״ע אנטיוכיה), תדמור ודודה־אורופוס 
(ע״ע). בסוף יפי בית-שני נמצאו חלקים ניכרים של ס׳ תחת שלטון 
יהודים, כגון הורדוס מכלקים ואגריפס 11 (ע׳ ערכיהם). מצב היהודים 
בם׳ נשאר יציב עוד במאה 3 ל 0 ה׳׳נ, ולרבי יהודה הנשיא (ע״ע) 
היו, כנראה. אחוזות בם' (סנה׳ ה׳. ע״ב). עם עליית הנצרות לשלטון 
נתרופף מצבם. ב 341 עדיין היה כוחם גדול, עד כי ראשי המסיח 
ואו לנכון לאסור לחוג את הפסחא בימי הג הפסח, אולם כבר ב 388 , 
כאשר נשרף ביהכ״נ בקאליניקום ע״י המון מוסת, לא הועילו פקודות 
הקיסר תיאודוסיוס 1 לשקמו, בגלל לחץ הכנסיה. ביפי מאוריקיום 
( 582 — 602 ) הכריח האפיטקופוס של מליטנה, אחי הקיסר, את יהודי 
עירו להמיר את דתם. בפלישה הפרסית הגדולה ב 610 התמרדו 
יהודי אנטיוכיה. אולם המרד דוכא. ברור כי גם יהודי דמשק והערים 
האחרות בס׳, בדומה ליהודי א״י. ראו בכובש הפרסי במיז בעל־ברית. 

מ. 

עם הכיבוש הערבי הוטב הרבה מצבם של היהודים. 
בחצרו של פעאויה שירתו יהודים. משברחו יושבי טריסולי לבי- 
זאנטיון, שמו הערבים חיל־מצב יהודי לעיר. גם האמיים האחרונים, 
שהבליטו אופי מוסלמי, לא התנכלו להם. עם עלות העבאסים לשלטון 
( 750 ) הוכבד נטל המסים, נגזר אות קלון (ע״ע) והופעל לחץ 
להתאסלם. בסוף המאה, עם התפוררות הח׳ליפות, סבלה ס׳ בפשר 
400 שנות היותה זירת־מאבק בין שושלות שונות, ובב״ז התעצם 
בה היישוב היהודי במאה ח 10 . בשל האנדרולופוסיה שפקדה אז את 
בבל והביאה רבים מיהודיה לס׳. אלה שמרו על ייחודם. ויסדו בתכ״נ 
גדולים משלהם בעדים החשובות. אף כי רוב יהודי ס׳ היו בעלי- 
מלאכה, נועד להם תפקיד נכבד גם במסחר ובבנקאות. בתקופה 
הפאטפית (מתחילת הסאה ה 11 ) שגשגו קהילות ס׳ הדרומית; בת¬ 
חילה שימש יהודי. מנשה בן אברהים אל קזאז, כראש הפיגהל, והוא 
הפקיד יהודים רבים בשירות הממשלה. גם בנו היה פקיד גבוה. ביפי 
הה׳ליף אל-חאכם נתרבו בתב״נ רבים או הפכו למסגדים, אולם 
כעבור שנים אחדות חחזירם הח׳ליף ליהודים, וגם הקים בתכ׳׳נ 
חדשים. הקהילות החשובות היו אז בדמשק. חלב וצור, והקטנות — 
בטריפולי. ג׳ניל, בעלבך. באניאם ועוד. יהודי ס׳ הודרכו ע״י ראשי 
הישיבה שבא״י, אף שהיו בס' במאה ה 11 ת״ח מובהקים. כר׳ ברוף 
בן יצחק מחלב. ואחרים. חומר ספרותי ותעודתי רב מתקופה זו 
נשתמר בגניזה (ע״ע) שבקהיר, שחשיבותה רבה להכרת התקופה. 
בגלל הקשר ההדוק שהיה אז בין מצרים וסי. 


הכיבוש הסלג׳וקי בסוף המאה ה 11 הביא חורבן גדול על ם' 

ועל א״י, ואז הועברה הישיבה מירושלים לצור ואה״כ לדמשק. היא 
שימשה מרכז ליהודי ס׳ דורות אחדים. וראשיה בונו "גאונים". 
לצדם פעלו צאצאי ראשי הגולה בבבל, שנתכנו נשיא או ראש־ 
גולה. עם כיבוש רצועת החוף ע״י הצלבנים ברחו רבים אל ערי 
פנים ס׳. ובנימין פטודלה (ע״ע) מוסר מספרים אלה (נראה שהכוונה 
למשלמי פס): חלב — 5.000 יהודים, דמשק — 3,000 , תדמור (בה 
לא ביקר בנימיו אישית) — 2,000 , צור — 400 , המץ, המת, 
גלעיד, אנטיוכיה, ג׳ביל, בירות וצידון — פחות מ 100 כל אחת 
(מלבד קראים ושומרונים). יש להוסיף את קהילות מנבג׳, אל־בירה, 
נזאעה ואל־באב, הנזכרות באגרות שמואל בן עלי (ע״ע), וטרי• 
פולי ובעלפף. יהודי אנטיוכיה וצור עסקו בתעשיית זכוכית. 

צלאח א-דין קירב אליו, גם בס׳, רופאים נוצריים ויהודיים. אך 
מאידך ליבה קנאות מוסלמית. בתקופת השולטנים האיובים נשתפר 
מצב היהודים, הודות לשגשוג הכלכלי של המדינה. יהודה אלחריזי 
(ע״ע), שביקר בם' בסוף העשור השני של המאה ה 13 . מנה רופאים 
ופקידים יהודיים רבים בקהילות דמשק וחלב. 

בפלישת המונגולים ( 1260 ) נהרגו רבים. אולם נראה שהיהודים 
והנוצרים סבלו פחות מהמוסלמים. בתקופה הממלוכית נעתרו השלי¬ 
טים להפצרותיהם של תאולוגים קנאים, תלמידי "המדרסות" הרבות 
שהוקמו החל בימי נור א־דין. וגזרו תכופות על כל שאינם־מוסלמים, 
ובכך גרמו להתאסלמות גוברת בקרב שכבות המשכילים. משכבשו 
המפלוכים את עכו ( 1291 ) ויתר ערי החוף מידי הצלבנים והחריבו!, 
התפוררו הקהילות שם, ומאז התרכזו בחלב ובדמשק. בראשן עמדו 
נשיאים מבית דוד שנתכנו "ראשי הגולה", וסגן הנגיד בקהיר. 
שהוכר גם ע״י שלטונות סי. במחלוקת הגדולה בין המקובלים בעכו 
ובין ו׳ דוד הנגיד(ע״ע) התייצב ראש הגולה בדמשק, ר׳ ישי, לימין 
הסיעה המימונית והחרים ב 1286 את מתנגדי הרסב״ס. 

במחצית ה 2 של המאה ה 14 נתערער שלטון השושלת הממלוכית 
הראשונה — הבתרים, וכרגיל נתלוו לכך נזירות על היהודים והמרות 
דת בין הפקידים היהודים שפוטרו ושאפו לחזור לתפקידם. אותה 
עת היה מצב היהודים בס׳ רע מאוד. ב 1400 הדר המונגולי 
תימור־לנג לס׳: יהודים רבים נהרגו ואחרים הוגלו לסמרקנד (ע״ע). 
סיד אחרי כן נשתררה אנדרולומוסיה ממושכת בקרב הכת הפמלוכית 
השלטת, והקיבוץ היהודי התאושש מתהפוכות אלו רק באסיות מרובה. 
למרות השגשוג המסחרי במאה ה 15 , בעקבות חיסול הממלכה האר¬ 
מנית בקיליקיה ע״י הממלוכים, היו רוב היהודים בעלי-מלאכה, 
רובלים וסוחרים זעירים — רבים מהם עניים מרודים. לפי סיפורי 
הנוסעים משלם מוולמרה, עובדיה מברטינורו(ע׳ ערכיהם) ואחרים, 
ישבו בדמשק בסוף המאה ה 15 בין 400 — 500 משפחות יהודיות 
(זולת קראים ושומרונים). 

אותה עת החלה הגירת מגורשי ספרד לארצות המזרח, והמהגרים 
שינו את הרכבו ודמותו של הקיבוץ היהודי בס". הם הגיעו לס׳ 
לאחר שהיות של שנים באיטליה ובתורכיה. תהליך המיזוג היה 
קשה בהיות לשונם. אורח-חייהם. הרגליהם והשקפותיהם שונים. 
ובערים הגדולות — בהן חיה מספרם גדול — הקימו המהגרים עדות 
משלהם ובנו בתב״נ ומוסדות דתיים נפררים; בערים הקטנות פרצו 
מחלוקות קשות. בשל השכלתם הרחבה של רבניהם והמספר היחסי 
הגדול של ת״ח ביניהם עברה, לאחר זמן קצר. הנהגת הקיבוץ 
היהודי בס' לידיהם. 

עם הכיבוש העות׳מאני ( 1516 ). נתאחדו כל ארצות האגן המזרחי 
של הימה״ת, וס׳ בתוכן. תחת שלטון אחד. השלטון העות׳מאני, שנמשך 
400 שנה, היה רופף. השליטים המחוזיים הוחלפו תדיר, וע״כ 
השתדלו להתעשר מהר ע״י עושק. לעתים התנכלו ליהודים גם 
מנימוקים דתיים, ובד״כ באו יהודי קושפא לעזרתם. בתקופה וו 
החלה כלכלתה של ס' לשגשג, והעיר חלב היתד, לתחנה ראשית 


621 


סוריה, יהורים — סורית, לשון וספרות 


622 


למסחר ביו פרס לאירופה — הסוחרים היהודים מילאו בו תפקיד 
חשוב — ודבר זה הביא להמשך הגירת יהודי ספרד לערי ם/ 

במאה ה 16 נתקיימו קהילות קטנות גם בעינתאב, אלכסנדרטה, 
חמת. טריפולי, בירות. צידון. בעלבך, חצביה ובאניאס, וכן היו 
יישובים בפריים מדרום לצידון. רבני ם' עמדו בקשר קבוע עם 
רבני א״י והשפעת מקובלי צפת היתד, גדולה בדמשק. בה התגוררו 
תקופה ממושכת ר׳ חיים ויסל (ע״ע) וו" פשה בן חיים אלשיד 
(ע״ע). ההתעוררות הדתית התבטאה בחיבור ספרי דרוש מרובים. 
ב 1605 נוסד בדמשק דפוס עברי שנדפס בו ספר אחד בלבד. פמשר 
רריד, העבריים יש לציין את ר׳ ישראל ננ׳ארה (ע״ע). שבתי צבי מצא 
בם׳ תומכים רבים, והשבתאות נמשכה בה גם אחרי התאסלמותו. 
גם נתן העזתי (ע״ע) פעל בדמשק ובחלב. 

במאות ה 18/19 תפסה קהילת חלב את המקום הראשון, בשל 
מסחרה הגדול, והתיישבו בה יהודים מארצות שונות באירופה, 
שתמכו בת״ח שבעיר, במשך תקופה ארוכה עמדו בראש הקהילה 
רבנים ממשפחת לנירו (ע״ע). בקהילת דמשק פעלו הרבנים הנודעים 
מרדכי ומשה גלנטי (ע״ע) ואחרים. 

הירידה הכלכלית של חלב במחצית ה 2 של המאה ה 18 פגעה 
בקהילה. במאה ההיא עלתה מקרב יהודי דמשק שכבה של בנקאים 
עשירים שהתקרבה אל השלטונות, מילאה תפקיד תשוב בפיתוח 
החיים העדתיים והפכה את דמשק למרכז חיי הקיבוץ היהודי בסי. 
הבולטים בהם היו שאול פרחי ובנו חיים (ע״ע א״י, עמ׳ 504 ), 
אשר שימשו שרי האוצר של נציב דמשק. 

בימי השליטים שקמו לאחר ג׳זאר פחה גדל כוחם של בנקאים 
יהודיים, והמפורסם שבהם היה רפאל פרחי. הם ניהלו את משרדי 
הממשלה בפנקסים שנכתבו בכתב עברי, והשתמשו בביטויים ובמו¬ 
נחים שהיו בבחינת לשון סתר. באותה תקופה שגשגו ישובי היהו¬ 
דים בהר הלבנון (ע״ע, עמ ׳ 107/8 ). עם כיבוש ס־ ב 1832 ע״י 
אברהים, בנו של מחמד עלי, עלתה משפחת הבנקאים היהודיים 
לבית שמעיה בחצר השלטון. בימיו בוטלה הפליית הלא-מוסלמים. 

על "עלילת דמשק", ע״ע דמשק, עלילת־. 

בסוף המאה ה 19 , עס ירידתה הכלכלית של ס , . עבת רבים 
מיהודי דמשק והכפרים לבירות, ואחרים היגרו לאמריקה. בדמשק 
נחלשה גם הזיקה לערבי היהדות ונסיונות לקיים בת״ס עבריים 
במאה ה 20 לא הצליחו, אך יהודי חלב האדוקים קיימו כמלפנים 
מוסדות חינוך מסרתיים. ב 1865 נוסד בעיר זו גם דפוס עברי. 
רבים מיהודי חלב עלו ארצה והיו יסוד פעיל בבניינה. 

אחרי מלה״ע 1 היו בשטח מדינות החסות הצרפתיות ם׳ ולבנון, 

3 קהילות גדולות: דמשק. חלב ובירות. שתי הראשונות מנו קרוב 
ל 6,000 נפש, בירות כ 4.000 ואילו שאר הקהילות מנו בס״ה 
כ 2.000 נפש. הפעילות הציבורית בקרב יהודי ס׳ היתה מועטת. 

א. אש. 

כיבוש ס׳ בידי הבריטים ( 1918 ) והכתרתו של פיצל (מארס 
1920 ) לא שינו את מצבם החוקי, אלא שממשלת פיצל אסרה את 
קיום האגודה הציונית שהוקמה בדמשק זמן קצר לפני כן. תחת 
שלטון צדפת לא היו כל אפליות או פגיעות ביהודים והשלטון אף 
העניק להם הגנה מפני התנכלויות מקומיות. עם חידוש המאבק 
הסורי להשגת עצמאות, בשנות ה 30 . היו היהודים ראשונים לסבול. 
מאז 1936 התרבו והלכו סקרי הפגיעות והרצח ביהודים, והתהליך 
הגיע לשיאו בפרעות חלב, בדצמבר 1947 . פרעות אלה היו יחידות 
בסוג! במאת השנים האחרונות: נשדדו בתכ״ג. חנויות ובתים ורכוש 
רב נשרף. אד לא היו פגיעות בנפש. בשנים 1919 — 1942 היתד, גם 
עליה מס׳ לא״י, וס 1942 אורגנה בריחתם של אלפי צעירים מדמשק 
לא״י. בסיועם של שליחי המוסד לעליה ב׳. בין 1919 — 1948 הגיעו 
לא״י יותר ם 10,000 יהודים ילידי ם׳. וכ 3 /! מיהודי ם׳ עלו לא״י 
לפני הקמת המדינה. מלבד יהודי תימן לא עלה אחוז כוה של יהודים 


משום קהילה אחרת בעולם באותו זמן. בתקופת השלטון הצרפתי 
ירדה יהדות ס' מבחינה מספרית, כלכלית ודתית. הישיבות בחלב 
נסגרו, ולא קמו עוד רבנים בעלי שיעור קופה. גדל מספר הלומדים 
בבת״ס חילוניים־ממשלתיים ישל כי״ח. אך בד״ב הסתפקו בחינוך 
עממי. 

ב 1943 היו בס׳ כ 30,000 יהודים. מאז ועד 1947 יצאו מס׳ כ 15,000 
יהודים וב 1948 — 5,000 , רובם ללבנון ולא״י. הקפת מדינת ישראל 
החפירה את מצבם: הוטלו עליהם הגבלות כלכליות ונשללו מהם 
זכויות-אזרח. ב 1949 נאסרה יציאת יהודים מהארץ, ואיסור זה בוטל 
רק פעמיים ולתקופות קצרות: ב 1954 ע״י האשם אל אתאסי וב 1958 , 
לאחר יסוד הקהיליה הערבית המאוחדת; העוזבים הוכרחו להעביר 
רכושם לממשלה, ולעזוב בחוסר-כל. ב 1959 נתבעו לדין אף אלה 
שהואשמו בסיוע ליהודים לצאת סס׳. ב 1964 הוגבלה תנועתם לכדי 
1.6 ק״ס מערי מגוריהם. בב״ז הגיעו לישראל בשנים 1948 — 1961 
כ 5.000 יהודים, ומעטים אף לאחר תאריך זה. מאז משפטו של אלי 
כהן ( 1965 ) ומלחמת ששת הימים, חיים יהודי ס׳ בפחד ממעצרים, 
עינויים ואף מעשי רצח. ניתוקם והצנזורה החמורה מונעים את 
ידיעת הפרטים המלאים. כיום נותרו בס׳ כ 4,000 יהודים. מרוכזים 
בגטאות וחשופים להתעללות ולהשפלה. רובם (המסתערבים) יושבים 
בדמשק (כ 2,000 ), חלב (כ 1,000 ; רובם ..ספרדים") וקאמשלי 
( 250 — 300 ; רובם ..כורדים"). הם סוחרים זעירים, רוכלים ומעט 
בעלי־סלאכה. רוב מוסדות החינוך נסגרו, ובדמשק פתוח ת״ת אחד 
ובי״ם אליאנס — הנתון לפיקוח ממשלתי. אין ארגון קהילתי כלל־ 
ארצי, ולבל קהילה ועד פשלה. 

ח, י. נ. 

א. אלפייה. היהודים בדמשק ימצנם הכלכלי והתרבותי, תרע״ב! 

א, י. ריבלין, לקורות היהודים בדמשק במאה הרביעית לאלף הששי, 
תרפ״ו; י. בדצבי, היהודים בקרב הדרוזים בלבנון (תרביץ, ג׳). 
תרצ״ב; ש. ד. נויסיין, עניינים יהודים בספר אנסאב אל אשראף של 
אל בלאד־רי (ציוך. א׳), תרצ״ו; א. לוצקי, ה״פראנקים" בחלב 
והשפעת הקפיטולציות על תושביה היה־דים (שם. ר), תש״א; 

א. שטראום, תולדות היהודים במצרים ום׳ תחת שלטון הממלוכים, 
תש*ד—הש״י; ב. לודיא. היהודים בם׳ ביפי שיבת ציון. המשנה 
והתלמוד, תשי״ז; ח. י. כהן, היהודים בארצות המזרח התיכון בימינו 
(מפתח, בערכו), חשליג; ׳;;״׳״.ה;״״ 6 0101771 [ ״; 77 ,צתו 1 ;> 3 ז 11.11 . 0 
, 83/011 . 8 ; 1932 ,( 13 ,״ז;ו;״ז״וו. 1 81611031 01 4 ;וזז 00 [) 7 7111770/1 , ! 11 
; 1933 ,( 17 . 0 (\י.\,י 71 1/160 / 0 401000000 [ ״״;״.; 5 ״;/; 7 ״׳״ 0707 [ 1/10 ' 
1 ׳;ו׳ז;ו,׳. 7 7 ״ 13 ;';../ו, ״״,ו,״',״׳; או 4 ;׳״ 10271/0 מ/ ,׳;.״/ ,תנונ 1 א .( 
; 1935 , 201-255 , 1 ! ,״'; 4 ,״ 9 . 00,1 * 0 ? ,. 14 ; 1920-1922 ,] 1-1 ,*)#יס 
; 1956 ,( 711 נצצ , 111704 ) 107170 1/10 71 ) 07 1171 ) 5010 , 3113 /] 5 -/ 610 נ£ .; 1 
110 ) 111 ,(- 04 ! 1614 ? ■ 1 ) 0047 * 1 71 ) 710117 771 ' 07777 / , 806191011 . 11 

71 ) 0770 [ $$7-7011 , 0170707 * 7 .ק . 10 ; 1962 ,( 67-70 , 1 . 14 ז 0 ׳ 3 ו 61040/11 
7110/1 171 1 ) 011 [ , 3601 ( ; 1968 ,(צ , 5 (() $0111/120 ■ 01 /- 507 7/1700 

1101 ) 4171 * 31/100 11 הס ׳ 61 / 0 5170170$ ס ) 141710 .. 5 . 117171 ./ק׳נע£ : €0/17110101 

. 1971 , 1967 

סוריים ( 1 ־ 961 ־ 5 ), שמם של בני משפחת הקיסרים ברומא ששלטה 
ב 193 — 235 . הקיסרים הם' היו ספטימיוס פורום, קרקלח, 

אלגבלוס ואלכסנדר סורום. וע׳ ערכיהם, 

סורינם, ע״ע גוינה (ההולנדית [כרך י׳, עם׳ 364/5 ! ברר 
מיל־אים]). 

סורית, ליסון וספרות, הלשון הם׳ משתייכת לענף המזרחי 
של הארמית (ע״ע), והיא לשונם הספרותית העיקרית של 
הנוצרים שדיברו ארמית והחשובה שבלשונות המזרח הנוצרי. בספ¬ 
רות התלמודית והמדרשית קרויה בשם ״לשון סורסי״ — הארסית 
של א״י. יש שמכנים "ם׳ ארץ־ישראלית" את הארמית הנוצרית של 
א״י. מולדתה של הס׳ באוךהי (היא ארס־. [כיוס אורסח] וסביבותיה! 
וע״ע ארמית, עם׳ 966 ). דזבריה העבירוה לדרום הודו ועד לגבולות 
סין (ע״ע כתב. עם׳ 1099 ). עם בואה של הנצרות לאורחי במאה ה 2 
לסה״ג, ועקב תרגום כתבי-הקודש לס׳, ניתנה דחיפה רבתי להתפת¬ 
חותה והתפשטותה של לשון זו, שכבר שימשה קצת קודם־לכן 
כלשון שבכתב. מאז ואילך קשורות תולדותיה בתולדות הכנסיה 



623 


סורית, לשון וספרות 


624 


הנוצרית. פילוג רוב ה״פורים" 

לנםטוריאנים־מזרחיים (באורהי 
ובסביבותיה ובתחומי הממלכה 
הפרסית) ולמונופיסיטים־מערביים 
(בתחום האימפריה הביזאנטית) 

במאה ה 5 השאיר אותותיו בס׳ 

בהבדלי מבטא, ניקוד וצורות 
הנתב. שקיעתה של הם' כלשון 
חיה החלה סמוך לאחר הכיבוש 
הערבי. השימוש בה כלשון כתו¬ 
בה נמשו עוד מאות שנים רבות 
(ר׳ להלן). כיום מוגבל למעשה 
השימוש בם׳ לטקסי-הדת. וע״ע 
סוריה, היסטוריה, עם׳ 609/10 
(ושם תמונה), וכן עמ׳ 613 . 

הכתב הסורי הקדום הוא גל¬ 
גולה של אחת מצורות הכתב ה¬ 
ארמי, נפי שהתגבש באורחי. ה¬ 
סופרים הסורים המערביים פיתחו 
כתב רהוט מסוגנן שנתכנה ס ר ־ 

ט א פשיטא ("נתב־פשוט"), 

השונה מן הכתב הקדום. שבו 
דבק הכינוי א ם ט ר נ ג ל (י) א. 

בכיוון אחר. ופחות מרחיק־לכת, 

התפתח הכתב הרהום המזרחי־ 

נסטוריאני. מהמאה ה 7 התפתח 
סימון מדויק של התנועות. שנש¬ 
תכלל לבסוף בשיטת־הניקוד ה¬ 
מזרחית (המבוססת על נקודות), 

המציגה מערכת של שבע תנועות, 

ובשיטה המערבית (שבה מסומ¬ 
נות התנועות בצורות אותיות 
יווניות), המציגה מערכת בת 
חמש תנועות. אוצר-המלים של 
הם׳ התרחב הרבה ע״י שאילת מלים זרות, בייחוד מיוונית. ההשפעה 
הזרה ניכרת היטב גם בתחביר הם׳. 

לס׳ ולניבים אחרים של הארמית המזרחית קווים משותפים. 
עקב השמטת תנועות סופיות הזדהו בם׳ צורות רבות (בהיגוי, 
אד לא בכתיב) עד כדי שינויים מהותיים במערכת המורפולוגית. 
חולשתן הפונטית של מלים אנקליטיות (בייחוד על-ידי השמטת 11 
ותנועות במבטא, כסי 1 .״ במקום ה ו א "היה", ט במקום ה ו "הוא", 
שיש לה בכתיבה הס׳ גם ביטוי גרפי, הריהי תכונה העושה את הם׳ 
נוחה להבהרת מכניס תחביריים שההטעמה חשובה להבנתם. במע¬ 
רכת הפועל הסורי בולט תפקידו של הפועל "היה" בצורות העבר 
האנקליטיות (ח)וא לשם הסנה לעבר. 

בשם ס׳ חדשה מכנים לעתים קרובות את הארמית המזרחית 
החדשה (שם. עמ׳ 967 — 968 ). 

0 מץ 83 .א ך 1898 , 1041 ״״ 0101 1 / 1 / 11/16 101116 * £1 1122 [ 5101110110 ,ח' 1 ־ 
- 8135801 .? . 1 ; 1901 — 1868 , 5 * 5/11011 !״יי״״)■!, 77 ,(. 15 ,ש) .( 11 ] 0 85511115 

101541, 5 11(1(116101111 10 1110 71111014101 51/1101111 15/ 8. 701/111 50111/1. 
1927; 0. 8500110105300, 10x1100 5/11011101. 1928'; 9. 805001113!, 

0/1 010010111111/11 70111 / 1011 / 111 / 7 / 1 . ■ 7 / 11116 / 6 '! 76101 / 101 / 113 - 

110 ^ 10 , 1/9-211, 1939; 11. 8151(013011, 7/11 5/1101 7/1001010111 
701111 5/1/1101, (10; 80515115111 (11 850(150,5 0131 850011, 13-39), 

. 5/1101 ״*׳ 111111111 1/11 01/11 70101 1011111101 ( 1 7116 , 50631 . 8 . 1 ; 1917 
- 0:11 ז 11110 ״; 5 ) 1 / 111011/11110 0111/1111111 01 ( 1 , 8110116500 .' 1 ; 1953 
, 1961 ,( 75 — 19 , ,״סח 1511311.111 ,׳ 1 15313 ) 176 1 55 50 ] 53115113 51163 ) 13 ( 

ג. נז. 


ה ם פ ר ו ת הם' פרחה מהמאה ד. 3 בעדן, הצטמצמה בהדרגה 
למן הכיבוש הערבי במאה ה 7 ודעכה בסאה ה 14 . כל יוצריה של 
ספרות 1 ו היו אנשי־דת ועיקר עניינה בהבעת תכנים דתיים. הספרות 
הם׳ היתה, ברוסה לעברית, מותאמת מטבעה לשירה דתית ולדרשות, 
או גם יצירות בעלות גוון חילוני לא נעדרו ממנה, ובאלו הושגו, 
הודות להשפעת התרבות היוונית. דיוק-הבעח ומסירה טובה של 
תכנים הגותיים. יחד עם זה לא הגיעה ספרות זו לכדי יצירה מקורית 
מדרגה גבוהה, ועיקר חשיבותה בשימור עדויות על הנצרות המז¬ 
רחית בתקופותיה הראשונות. חשיבותה הנוספת בכך שבאמצעותה 
נודעו יצירות יווניות (כגון כתבי־אריססו ]ע״ע אריססוטלם. עט' 
851 ], שרובן תורגמו ופורשו נס׳) לערבים• התרגום סם׳ לערבית, 
הקרובה לה קרבת-לשון, היה קל יותר מאשר תרגום מיוונית במיש¬ 
רין, ובו תירגמו, למשל, הערבים 130 חיבורים של גלנלס (ע״ע, 
עמ׳ 916 ) מם׳. ואילו 9 בלבד מיוונית. הכרח יצירותיהם האבודות 
של מחברים יוונים או בירור בעיות נוסח (למשל: של הברית 
החדשה) מתאפשרים לא אחת הודות לקיומם של תרגומים בם', 

הנוצרים הסורים נותקו מההנסיה הביזאנטית ומההנסיה המערבית 
באחת לאחר הוועידה של כלקדון ( 451 ) שאח החלסותיה לא קיבלו; 
הם התפלגו אף בינם לבין עצמם למונופיסיסים (ע״ע) ולנססוריאנים 
(ע״ע נסטוריום). הפולמוס שהתעורר בעקבות פילוגים אלה טבע 
את חותמו על הספרית הסורית, תרחיב אח תחום נושאיה ושיווה לה 
חיוניות. 

כמייסדה של ה ש י ר ה הסורית אפשר לראות את בר-דיצן (ע״ע) 
במפנה המאות ה 2 — 3 , שיצירותיו לא נשתמרו, המשורר הראשון 
שלשיריו נודעה השפעה מתמדת היה אפרים (ע״ע) הקדוש במאה 
ה 4 , אפרים יצר 2 סוגים ספרותיים: המימרא — סיפור בלשון 
פיוטית קצובה, והמדרשא — שירה בעלת מבנח מורכב יותר. 
שבתיה הכילו, בהשפעת השירה היוונית, מפפר הברות קבוע. 
המימרי של יעקב מסרוג (מת 521 ), על נושאים תנ״כיים וננפייתיים, 
היו משיאי השירה הסורית. עבדישוע בר בריבא (מת 1318 ), הנם־ 
טוריאני מצובא (־־נציביו, ניסיבים), תיבר אוסף שירי, "פרדיסא" 
(־־גו־עדן), ששני חלקיו נקראים ע״ש חניך ואליהו הנביא. הוא 
חיבר גם מסה תאולוגית ב 5 חלקים, "מדגניתא"(י מרגלית). "כתבא 
קתוליקוס" (על חיי ישו) ו״כתבא טבולפטיקום" (נגד המינים), 
תאופילום מאורחי (מת 785 ) 'תירגם, ע״פ עדותו של בר־עבריא 
(ר׳ להלן), ״את 2 הספרים של הומרוס על כיבוש טרויה", והכוונה, 
כנראה, ל״איליאם" ול״אודיסיה". 

היצירות בפרוזה עסקו בנושאים רבים ומגוונים מתחום הפי¬ 
לוסופיה, הדקדוק, המשפטים, הרפואה. החאולוגיה ועוד. חשיבות 
נודעת לחיבורים ההיסטוריים, בגון דברי־הימים של ישוע הפטיליטי 
(־־״נזיר שוכו־עמודים״) מהמאה ה 6 . כרוניקה מונומנטלית ב 21 
ספרים נתחברה בידי האפטריארך מיכאל 1 (מת 1199 ), המגישה את 
תולדות הכנסיה, היסטוריה חילונית ומאורעות אחרים, עד ימיו של 
המחבר — ערוכים ב 3 סורים מקבילים. החשוב שבהיסטוריונים היה 
בר-עבריא (ע״ע) הנודע, מאחרוני הסופרים הסוריים (מאח 13 ), 
שבחב על חולדות הכנסיה וחיבר גם היסטוריה עולמית. הוא הגיע 
להשגים פעולים גם בתחום הפילוסופיה (״חכמת חנמתא״ — הרצאה 
שיטתית של תורת אריסטו), התאולוגיה והדקדוק. אשר למדקדקים 
הסורים — ע״ע דקדוקית. חשיבה, עמי 33/4 . הספרות הדתית 
הענפה כללה סיפורים על מעשי הקדושים, וחיבורים מתחום האתיקה, 
סגפנות ומיסטיות נוצרית. 

חשיבות מיוחדת נודעת לתרגום המקרא (ע״ע, עמ ׳ 303 ) לס׳, 
הנקרא. על שום פשטותו. "פשיטתא". תרגום הפשיטתא לברית 
החדשה יוחס לבישוף רבולא (מת 435 ), אך, כנראה, מקורו 
קדום יותר. התרגום הראשון של האוואנגליונים בידי טטינום (ע״ע, 
וע״ע ברית חדשה, עט׳ 748 ), נעשה, כפי שחושבים היום, לס׳, 



נ סט 1 - 

סרס א 

אסטוו 


די 111 * 

03 * 11 א 

1 ייא 

א 

1 

1 


ב 

ב 

ס 


ג 




ד 

פ 

ד 

ו־. 

ה 

זע 

01 

כס 

ו 

. 

ס 

ס 

ז 

י 

1 

\ 

ח 


— 

*41 

ט 


-*> 

זיג 

> 


*- 

• 

כ 

י 

ר 

ויי 

ל 



ג 

מ 

גל 

)0 

מ¬ 

נ 


\ 

•¬ 

ס 

מ־ 

5> 

סז 

ע 

.ל־ 



פ 


,2) 


צ 

5 



ק 


סס 

נצ 

ר 

ל 

ו 

ד 

ש 

צ. 



ת 

י> 

1 

י* 

ו 1 נ 1 / 1 1 ת 1 


*< פתחא 1 פתח) 

? ז 7 ןפא נקמץ ־ 0 דנויניתז 1 


:צא (םנול 1 


דדן נדוד) 1 

:ב חנצא וחי 

_ 

^ טצצא 1 קבוץ| 


כוזבים סוריים 



625 


סורית, לשון וספרות — פזונוב, פ־;' דבויסריויץ׳ 


626 


והוגש נו מעיו עיבוד שמיזג את 4 "הבשורות". מנין פרשני המקרא 
והברית החדשה ראוי לגיון מיוחד ןשועדד ממרו (מאה 9 ). מקור 
חשוב להכרת המסורת הפרשנית הקדומה הוא החיבור "גנת בסמי" 

(— גנת־שעשועים. בשמים) מהמאות 10 — 13 . 

-ות 111 ; 11 .א ; 1091 ,)■(() 01 )) 1.11 ) 0 ו 1 -\ 5 / 0 ץ יו 111/0 ־ 1 81101-1 !/ ,]ו 1 <$ן-ן/וי\ .ז\\ 
,ז 0 < 1 ג 11 נ) . 2 .ן ; 1922 ,- 11111 > 01 \!:>) 1-1 ;' 1 -!)/) ) 1 ( 111 ( 1 )$) 0 .}[■!!;זל 

001611 / 0 !ץז!ו מ// , 1311:11 ־ 1 .י] .'\ 5 ; 935 י ,) 11 ן>!>!וץ 1 )'(! 111 ) 1 ) 1111 

■ 11 ) 011 • 1 ) 1 ) (/) 1/111 ) 1/011 ,(■ציח 11 ) יו:! 111 (ויי. . 15 ; 19-16 , 11/111 ) 111111 >!( ■)!)}•(ץ 5 
. 1954 . 111 ,>/'//: ( 011 ) 

ש. שב. 

סורל, אלבר — 50,01 !■״ 16 * — ( 1847 — 1906 ), היססוריוו 
צרפתי. ם' למד אצל א. טן (ע״ע). עבד במשרד החח 
וב 1872 היה לפרופסור ב 51105 ) 01111 <) 50100005 0 ( 0 11600 0010 ,?. הוא 
התפרסם בחיבוריו בהיסטוריה דיפלומטית שהתבססו על ארכיוני 
משרד החוץ. מפעל חייו היה ■ 03093150 ? 1101101011011 13 סס 0 נ 12£11001 
(״אירופה והמהפכה הצרפתית״), 1 ¥ 111 , 1885 — 1904 . בספרו הצביע 
ם׳ על כו שצרפה המהפכנית המשיכה למעשה את מדיניות החח 
המסרתית של חתירה ל״גבולות טבעיים" במזרח ובצפון. טענתו שגם 
נפוליון פעל ע״ס קווים אלה לא נתקבלה. וע״ע מהפכה צרפתית, 
עמי 360 . נ 1894 נבחר ס׳ לאקדמיה הצרפתית. 
סורל, ז' 1 רז' — 50001 0000805 — ( 1847 — 1922 ), הוגה דעות 
חברתי צרפתי. ס' היה מהנדס במחלקת הדרכים של 
הממשלה. בהיותו בן 45 פרש מעבודתו, עסק בכתיבה ופרסם ספרים 
בתחומים רבים: 5000310 010 00005 ? (,.משפם סוקרטס״). 1889 1 
110 ן>ו 5 ץ 11 קר. 101 .י. 1901170110 13 01 0010000 ^ 127 ("המטפיסיקה הקדומה 
והחדשה״). 1894 , ועוד. בעיקר עסק בבעיות חברה, בבקרו את 
היסודות הפילוסופיים של המרכסיזם מתוך הדגשת העימות בין 
ההברה הראציונאלית של המציאות לבין הוויית האדם כיצור לא- 
ראציונאלי. ס' ראה בהיים זירת מאבק, ולא הרמוניה ראציונאלית, 
וכניצשה (ע״ע) ציפה להופעת אדם עליון הרואי. חדש, המקבל 
ברצון את האתגר של המאבק ושואה לחיי חירות. 

בשורש גישתו של סי לבעיות מוינה וחברה היתה תפיסה מוס¬ 
רית■ הוא הסתייג מהדטרמיניזם הדוגמתי של קאוטסקי (ע״ע), והד¬ 
גיש. בדומה לברנשטיו (ע״ע), את היסודות הוללונטאריים שבמרב־ 
סיזס. בראשית פרשת דרייפוס היה ס׳ תומו נאמן בנאשם. אך 
במהרה התאכזב מחתכסיסים הפוליטיים של הדרייפוסארים, ובהר¬ 
גישו את הצורך ב,.פעולה ישירה" היה לחוסך נלהב בסינדיקליזם 
(ע״ע). השפעתן על תנועה זו היתה רבה מאוד: בספרו המפורסם 
ביותר, ס 10 זיז 61 !ע 13 500 £0(10x1005 (״עיונים על האלימות״), 1908 , 
הדגיש ם׳, שהסוציאליזם יתגשם רק בדרך של מהפכה "אלימה", 
ומשמעות מהפכה אלימה זו — שביתה כללית: לאמיתו של דבר 
סבר סי שהשביתה הכללית לא תפרוץ כלל כי לא יהיה צורך בה: 
עצם הרעיון, "המיתוס הסוציאלי", של שביתה כזאת הוא כוח 
מארגן ומחנך של הפועלים. והתפתחות החברה מושפעת מאוד 
מ״מיתוסים סוציאליים", המלכדים אנשים למאבק. סי הבחין בין אלי¬ 
מות מהפכנית, משחררת. לבין כוח כפיה, משפיל ומדכא. 

במרוצת השנים התאכוב ס׳ גם מהסינדיקליום, פנה לו עורף 
והתקרב דווקא לתנועת 03093150 ) ססתסצס הימנית הקיצונית, בהנ¬ 
הגת ש. מורם (ע״ע). הוא התנגד לסלה״ע 1 . תיאר אותה כמאבק 
בין שתי צורות משטר גרועות, תמך באנטישמיות הפוליטית, וקידם 
בברכה את לנין. הלה כפר שכאילו הושפע מס׳! לעומת זאת 
מיסוליני הודה בהשפעת ס' על הפאשיזם. וכן הסתייעו בדעותיו 
תנועות אחרות השוללות את הראציונאליזם המערבי. 

י. ברלין, ז׳. ס. (מולד ר׳, 27 ), תשל״ג: ■,״/, . 0 . . 17 ,!״ס 80011 .זא 

,. 5 . 0 ,ץ£־ 11 (קווו 111 ־ 1 . 0 .מ ; 19252 , 11711115 ! 1 >י 1611 ( 101 א 016 ( 01111101 ׳ 1 )•( 

0/1 ( 1101 / 0 ! 11001 7116 ■ 7 : 1951 ,• 01 ( 1101 011/10111 ) ))!/(?סו , ] 

; 1967 < ( 1151., XXX^X ־ 1 . 1 א! 1 ג 0£ .זנז״ן) 1111710 ) $01 64 .'לי , ( 11 ! 1 ) 01 • 1 
. 1970 ,(^ XXX ,־ 101 ו 0111 .>ו 1 ב 1 ) . 5 . 7 > / 0 1 ( 06  0 וד>;>ק>£ י ;> 0 ׳\ 0 קשנ 2 — (בערך 90 — 150 

לסה״נ), רופא יווני. השתלם באלכסנדריה ופעל ברומא. 

הניח יסודות לגינקולוגיה ולמילדוח (ע״ע) המדעיות. כתביו תמרר 
בים, שברובם אבדו במקורם, נחשבו עד לתקופת הרנסאנס לטכסטים 
קלאסיים, ועליהם הסתמכו לרוב אנשי מדע רומיים וביזאנטייס. בין 
כתביו חיבורים בנושאים של רפואה. פילוסופיה, ספרות ודקדוק. 

ס 13 חיבוריו שבתחום הרפואה, הידועים לנו, נשתמר ביותר 
הספר 10 .ג 5 ן! 3 ) 90110013 ״? ("ספרים על ענייני נשים"), ובו 
עסק, בין היתר, בחינוך מיילדות, בדרכי-טיפול בתינוקות 
ובמחלותיהס; באנאטומיח של אברי המין של האשה. בווסת, 
בהריון, בלידה ובמחלות נשים. ם׳ תיאר את השימוש בראי 
( 01 ״ 0001 ס 5 ) גינקולוגי ובמזרק. את המצגים החולניים של העובר 
ושיטות הפיכתו במקרים של מצג־עכוו. וכמו־בן ניתוח להוצאת ה¬ 
וולד המת. הוא שלל את התאוריה ההיפוקראטית, שלפיה העובר 
חוכרי נוצר בחלקו הימני של הרחם והנקבי — בשמאלו. בין שאר 
כתביו הרפואיים; 100709130 ) 501 סס״סאקסרק 10.01 ? ("על הזרע 
והרבית״); 30617 ־ 7,0071017 !ס* 060017 !קסת ("על מחלות חרי¬ 
פות וברוניות״); 7 * 0.101 30.9617 !קסת ("על גורמי המחלות"), 
ועוד. בכולם ניכר שהסתמך על חקר מדויק של גופות ועל נסיונו הרב. 
בולטת גם ידיעתו הרחבה בספרות המדעית! ם' דייק בציון מקורו¬ 
תיו. חשיבות מיוחדת נודעת לציורים שעיטרו את כתביי, שמקצתם 
נשתמרו בכ״י מן המאה ה 9 . ומהם אפשר ללמוד על טיבם של 
ציורים אנאטומיים בני זמנו. 

בחיבורו הפילוסופי סס*"•! 110.01 ("על הנפש") טען ס/ שהנפש 
היא גשמית ובת־תמותח. ב 1300617 ! 810 ("חיי הרופאים") תיאר 
את תולדות חייהם של רופאים מפורסמים; ב £00002071617 11601 
ט 0 ז 01 )ק$׳\ג* ״!סס; 06103001 ״ 00 ("על האטימולוגיה של הנוף האנושי"), 
קבע את מוצא שמותיהם של חלקי הגוף, טבע מונחים והגדרות 
ועסק, כנראה, במוצא האדם ובפונקציות של הגוף והנפש. — ע״ע 
לדה, עט׳ 194 . 

מ. שטייל, המיילדות לפי המקרא (עב־ידת גמר, ביה״ם לרפואה, עם׳ 16 ). 

11967 ז££זטג 1 ט:) 1 < . 14 : 1902 ,. 11 . 0 . 5 . 1 > ) 010£1 )/ 0 ! 7 ץ 0 ז 07 , 115 ?<;.! .{ 

; 1902 , 339 . 1 ,וו 121 />) 1 \ . 1 ) .(!)! 06 . 1 > 1 /) 1 ו 1 //)מ 00 ,(. 5 ?>ש) 

; 1910 .) .$ . 1 ) ) 1 !( 010 } 01 ח/( 0 .! 1 %\ך 11 ))\) 11 -ו 16 נ\ 016 .׳ 1 ? 0 < 11 1 .[ 

. 1 , 6 ) 11 ) 1 ) 5 / 0 1 ) 0 ו/)) 1 \. 1 ) 017 ץ< 10 ; 01 1/16 171 1161 ) 5111 .(. 1 ) 6 ) ן־->יןחו 5 . 0 
. 1956 , 1 (^ 0/0 )) 11 /' 0 8/1 .. 31 * 0 מ 1 ) 1 מו.> 1 . 0 ; 1917 
צ. קל. 

סורסקי, ניל—ר 111 אטקס 0 ״, 9 — ( 1433 — 1508 ), נזיר ומיטטיקן 
רוסי. בנעוריו הצטרף למנזר ע״ש קירילום הקדוש ליד 
בילואוזרל, אך נטשו במחאה על חיי העושר, הבזבוז ועיוות-הערבים. 
ס׳ ביקר בקונסטנטינופול ובמרכז הנזירי הגדול בהר אתוס (ע״ע), 
ושם הושפע עמוקות מן השיטה המיסטית, ומנוסח הנזירות והפ¬ 
רישות, בשובו למולדתו, הקים "משפחת נזירים" משלו על-יד הנהר 
סורר, (מכאן השם ס׳), לא הרתק מביילואוזרו, שהטעימה יותר את 
עבורת־הבורא מאשר את המשמעת החמורה. במנזרו התמסר לעבודה. 
לעיון וכתיבה, אך גם השתתף בערנות בפולמוס שבין השלטון החילוני 
וד,כנסיה. סביב ס , נתלכד חוג פעיל של הסירי פרישה, שנודעו 
ב״מצטמצמים"! אלה תבעו מן הכנסיד. הרוסית לחדול מפעילותה 
במישור החילוני. כמנהיג מפלגה זו, שלל ם/ בוועידת סוסקווה 
ב 1503 , את הרכוש והבעלות הקרקעית של הכנסיה הרוסית ומנזריח, 
ואף הציע את החרמתם. 

יצירתו ופעלו של ם׳ היו מקור-השראה לתנועות־פרישה מאו¬ 
חדות ולחסידי הפרדת ד,כנסיה מן המדינה. 

. 1963 ,ח 16 {(-( 1 /)$ 161116 1\ 1.11 5. 711x1 ״¥ .? 

סזונוב, סרגי ךמיטריויץ'׳ — ״ס!״: 10 !<ין 1 י 5111 ^; 1010 ק 06 

תסמסבגיס — ( 1866 — 1927 ), מדינאי רוסי. ס׳ היה ממש¬ 
פחה אצילה, קרובו של סטוליפין (ע״ע), הוא עבד בשירות החוץ 
של רוסיה בלונדון, וושינגטון והווטיקן ( 1890 — 1909 ). ב 1909 מינה 




627 


סיונוב, סרגי דמיטריויץ' — סדויפוז 


628 


ם׳ לסגנו של איזבולמקי (ע״ע) וב 1910 ירש אה מקומו כשר־חוץ. 
ס' ביקש לחזק את קשרי רוסיה עם צרפת ואנגליה כדי לבלום את 
אוסטריה-הונגריה בבלקן, ואת השפעת גרמניה בתורכיה. במשבר 
ערב מלה״ע 1 יעץ ם׳ לסרביה לקבל את תביעות האולטימטום של 
אוסטריה־הונגריה פרם לאלה הפוגעות בריבונותה, ומאוסטריה• 
הונגריה ביקש להאריך את מועד האולטימטום. אחרי שאוסטריה- 
הונגריה הבריזה מלחמה על סרביה ( 28.7.1914 ), קיבל ס׳ את השקפת 
הצבא והשפיע על הצאר לפתוח בגיוס כללי( 30.7.1914 ). צער זד. גרם 
לגרמניה להכריז מלחמה על רוסיה (ע״ע מלה״ע 1 . עמ ׳ 655/6 ). 
אחר הצטרפות תורכיה למלה״ע 1 הגדיר ם' את ספוח המצרים וקושטא 
כמטרת המלחמה העיקרית של רוסיה. ביולי 1916 פוטר ס׳ משום 
נטיותיו הליברליות בענייני פנים. בינואר 1917 מונה לשגריר בברי¬ 
טניה. אחר המהפכה הבולשוויקיח מונה לשר החוץ בממשלת קולצ׳ק. 
מ 1920 התגורר ם׳ בצרפת ועסק בכתיבת זכרונוחיו (באנגלית 
8 זמ¥ (״שנים הרות-גורל"], 1928 ). 

, 10 :: 1111 ס) < 07 ו:: 11 \ 1 ? 14 , 812011371311 . 3 > ; 1920 ,: 1017 * 161 \ ן 1510 < 1 ׳\ 1.54 

, 1-111 ,: 017 ח! 6 )\ :' 0407 :: 0 ( 4011 471 , 110 ^ 310010 ? ; 1923 ,[ 1-1 

. 1928 ,.'לי 1 ה 11 ,(. 011 ) . 010117 ) 8 מי 1 \ . 11 .£ ; 1923/25 

סזן, פול —:>ת 1 ! 3 צ 0 3111 ?— ( 1839 . אכס־אן־פדובאנס — 1906 . 

שם), צייר צרפתי. ס' היה בנו של בנקאי. בעת ובעונה 
אחת למד משפטים באוניברסיטה, שבעיר מולדתו, וגם באקדמיה 
לציור. בפאריס ביקר לראשונה ב 1861 . ולאחד שנתגבשה החלטתו 
להיות צייר, שב לבירה ב 1862 , שם הכיר את האמנים האימפרמיו־ 
נימטיים. בראשית דרכו התעסק בלובר ביצירותיהם של האמנים 
הקדומים יותר ונתרשם במיוחד מטינטורטו. ולסקס וריבית (ע׳ 
ערכיהם). מקצת ציוריו הוצגו בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה 
( 1874 ) והשלישית ( 1877 ), אך לא נתקבלו באהדה. רק נ 1882 הוצגה 
אחת מיצירותיו ב״סאלון". — בד״ב בילה ס' את שנות חייו האחרו¬ 
נות בדרומה של צרפת. ב 1886 נתז אישור חוקי ליחסיו עם אורטאנס 
פיקה (ז■.!!!)! 7 !), שהיתה אם בנו ושימשה פודל לרבים מציוריו. 
בשנה זו ירש את ירושת אביו, ובאותה שנה ניתק את קשרי ידידותו 
משכבר הימים עם אמיל זולה, לאחר שהבחין בדמות עצמו בגיבור 
הטראגי של הדומו :״׳ 170011 (.היצירה"). להצלחה בפידת־סה 
זכה בשלב מאוהד למדי של חייז: ב 1890 הוזמן בידי קבוצת האמנים 
הבלגית 1.0 (,העשרים״: ע״ע בלגיה, אמנות, עמי 756 ) להציג 
שתיים מיצירותיו בבריסל. ב 1895 נתקיימה תערוכת-היחיר הרא¬ 
שונה שלו. לאחר מותו, ב 1907 , הוצגה יצירתו ב״סאלוך הסתיו" 
( 1110111116 ^' 11 531011 ), 

נד צייר דיוקנים. מראות-נוף וטבע־דומם. סיגנובו נשתנה חליפות 
מאז ראשית דרנו. תחילה היה עליו למתן את מזגו הסוער ואת 
רוחו הרומאנטית שמצאו את ביטוים בציורי־דמויות גועשים ועשירי־ 
פיתולים: ״האורגיה״ ( 1861 ), תמונות האונס ( 1867 , 1870 ) ו״הפיתוי 
של אנטיניוס הקדוש״ ( 1873 — 1877 ). צבעים כהים. משיחות־מכחול 
סמיכות והטחות־מכין מרובות אפיינים לתקופת יצירתו הראשונה. 
בציורי-הדיוקנים של ״הדוד דומיניק' ( 1865 — 1869 ), וניגודי השחור 
והלבן שבהם. ניכרת השפעתם של דיברה ושל מנה (ע״ע). ואולם 
היה זה הראליזס של קורבה (ע״ע), שסייע בידו להתגבר על נטייתו 
הטבעית לרןמנטיות< ויצירתו של פיטרו (ע״ע) — שהשפיעה על 
ס׳ בייחוד בשנים 1872 — 1874 — הורתה לו אה הדרו לעדן את 
משיחות-מבחולו הסמיכות, להבהיר את צבעיו ולקרבם לרוח דימיגנון 
האימפרסיוניסטי. התפתחות זו נראית במראות־הנוף של אובר 
( 1872 ־ + 187 ), של פונטואז ( 1875 — 1877 ), של מראן ( 1880 ) וב־ 
״דיוקנו של ויקטור שוקה" ( 1877 בערך). יצירתו של ס׳ בתקופה 
זו הלכה ונעשתה שלווה ובהירה. בהדרגה מצא יותר ויותר עניין 
במבנה הברור של הציור, במרחקם היחסי של העצמים זה מזה 
ובנפחם; את כל אלה השתדל להביע בעיקר ע״י השימוש בצבע, 



סזז: סשחקי׳חגול&ים (לובר, פאריס) 


. ואף במתארים מעטים ביותר. הצבע• במשטחים גדולים או קטנים 
היה אמצעי־העבודה היחיד שנטל לעצמו, ובו יצר את הדמויות, את 
העצמים וגם את החלל הסובב אותם. מתוך השקפתו, ש״צורות 
הטבע קרובות לצוותם של הגליל, הכדור והחרוט", נתן צווה פשוטה 
יותר לכל. ובכך השיג מידה מסוימת של הפשטה. זלזולו בקו ה¬ 
מצויר ובפרמפקטיווה המקובלת הביא לעתים קרובות לידי עיוות 
צורות, או לידי הטיית משטח לשם יצירת מננה־צבעים מסוים; 
ואלה סללו את הדרך להתפתחותם של הקוביזם ושל שיטות־ציור 
הדשות אחרות. בהרחיקו כל יסוד מפל מן המוטיווים שלו. עלה 
בידו לשוות ליצירותיו חותם של יציבות; ובצמצמו את גוני־הצב־ 
עים לצבעים מנוגדים, כגון אוכרה וירוק, כחול ואדום, כחול ולבן, 
השרה על ציוריו אווירה של זוך ושל עצמה. נימה של שירה כבדה 
נסוכה על הציורים "הר סנס־ויקטואר" ו״ז׳אם דה בופאן" משנות 
ד, 80 , לעומת המונומנטליות החדשה שביצירות מתקופתו המאוחרת: 
.(1892—1890) ״נער לבוש מקטורן אדום״ ( 1890 ), ״משחקי־הקלפים״ 
—1898) ״הזקנה עם המחרוזת״ ( 1900 — 1904 ), ״הרוחצות הגדולות״ 
1905 ). ם׳ צייר גם בצבעי־מים וחרט במה תחריטים. 
ציוריו מצויים כמעט בכל המוזיאונים של אירופה ואה״ב המצי¬ 
גים יצירות אמנות חדשה. וכמו־כן באספים פרטיים רבים, ובייחוד 

בצרפת ובאמריקה. 

מכתביו קובצו והוצאו לאור בידי 3111 * 110 .( ב 1937 . — ור׳ 

.872 ציור: כרך ב׳. סול עט׳ 

/\. ^0113111, 1911922 , 7615 ) 4 £111 ) 714 * 1 . 0 , 30£0 ' 01 ־: 010 )\ .[ ; 1 ־ *; 

! 7 4301 \ . 6 ; 1927 ,/ח 6 ח 7 קס £061 ( 1 : 11 ) /ס ? 51114 1 / ,.ל) ,ץ־י (, ?. 

:935; !>. 7 50:1 . 071 5011 ,.ל) ,תטזמס/י x117)16, 1936; 17. 1 — ץתזס^סא *. 

1 101:1611 461 £1146 ־ : 111 > 11114 .€ ,ץחזסעסא .'* 1 ; 1937 ,. 0 .־ז 10 ) 01 וזש*ג>! 0 ״ - 

^(10^/110(1671 ['61:{)71(111>6, 1938; 1- 110(1031(1, (7 5071 , 016 50 :. ל X11016, 

:1948 ,? 1 /ק 0 ו^ 8 10 0 .? ,. 1 ) 1 ; 1939 , 7.0177 זססק 07711/10 חס ; 

1.. 8 6 ' 1 61 . 0 ,■<):ו 0110 -ת 10 ז x^16:0011 46 1'6:[>066, 1950; 153(11, 

1)16 1(101:/ 1956; 13. ?*1130500 .״ 1 ; 1959 ,. 0 46 016 * 12 , 1 סנ 01 גזזז , 

![4011010171 0/ 1? 16107?, 61 8 7 > ,ז 10 שג'ד . 8 ; 1960 ,. 0 .*/ 1 < 7 ? 1 )ק 0£70 ו ., 

1961; £. 83411, 7/16 471 ,ץ 0.153 [״ 1 . 1 ; 1968 ,ז 133 ? . 8 ; 1965 /ס 
. 1969 ..ל) 

ע. י.-ה. 

סחוס, ע״ע חסחוס. 

סחיטה, סחטגות, ע״ע עשק. 

סחיפה (חסוגס"), מונח בגאומורפולוגיה (ע״ע) המציין מכלול 
תהליכים המהווים יחד גורם עיקרי בעיצוב פני־הארץ 
וגילופם ויוצרים כמעט את כל צורות התבליט — מן הזעירות 




629 


פוזיפה 


630 


ביותר עד לבכירוח (להוציא הצורות הטקטוני־ת והגעשיות). מקור 
תהליכי הס׳ במגע פני־היבשות עם האטמוספירה על גורמיה (רוהוח 
ומשקעים, טמפרטורה, גזים מסוימים, ובמיוחד המצן ופחמן דר 
חמצני). 

תהליכי הס׳ מסובבים מאוד וקיימים ביניהם יחסי־גומלין וויסות 
הדדי הדוקים. ניתן באופן כללי לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: 
א) בליה, ב) ס׳ במובן המצומצם — הרחקת הבלית. 

א) בליה ( 1115 טו £311 ״ז). פני הארץ הבנויים חומר סלעי 
(המסלע) מגיבים על השפעת גורמי האוויר ע״י שינויים תדירים 
בליכוד הסלע והרכבו. בתוצאה. מתפרק הסלע לגושים בודדים 
שגדלם נע ממידה של גירורים עד חלקיקים מיקדוניים, וחלקו אף 
הופך לנוזל וגזים. באופן סכמאטי ביותר מבחינים בין בליה מבנית 
(או פיסיקלית) לביו בליה כימית. תהליכי הבליה המבנית והבליה 
הכימית פועלים במשולב להדם הסלע. בהתאם לתנאים האקלימיים 
בולט, באזורים שונים, סוג מסוים של בליה. הבליה המכנית. 
המכונה גם התפוררות (חסתבזזד״ח!*), אינה יוצרת הבדל מינר־ 
לוגי בין סלע-האם לביו פירורי•. מקורה בחמורות בטמפרטורה והיא 
מתבטאת בכמה אופנים, בליח־קרה שליטה באזורים בהם שכיחות 
מידות-חום מתחת ל סיס. המים הנמצאים בתוך חללי הסלע — 
סדקיו ונקבוביותיו — קופאים, נפחם גדל, והם מפעילים לחצים 
על דפנות החלל, מרחיבים אותו ועוקרים חלקיקים מן הסלע. 
במדבריות נודעת למידח-הום, הגבוהה ביום והנמוכה יחסית בלילה, 
השפעה מסייעת רבה לבליה הכימית (מיום. ר׳ להלן). המינרלים 
השונים המרכיבים את הסלע מתחממים, ומשום־כך מתפשטים במי¬ 
דות שונות עקב קליטת חום רב ביום. ומאבדים אותו תוך התכווצות 
בלילה. תהליכים אלה יוצרים מתחים חוזרים ונשנים בין מינרלי 
הסלע השונים וגורסים להתהוות סדקים זעירים ביניהם, המאפשרים 
חדירת רטיבות ועמה ראקציות כימיות, המביאות לפירוק פני-הסלע 
לגרגירים. פירור גרגירי זה אפייני בעיקר לסלעים קריסטליניים 
המורכבים ממינרלים אחדים בדוגמת הגרניטים. מניחים שתהליכים 
דומים גורמים גם להיווצרות קליפוח־סלע ההולכות ומבודדות 
ומוסרות ממנו (ח 3110 ; 01 )א 0 ). ולביקוע גושי־סלע 0 ! 1 קג : 0:1 •!) 
וסיצולם ללוחות. 

הרבה יותר מגוונים ומסובכים הם תהליכי הבליה הכימית 
— התפרקות (ו 0511101 ק 0111 סס 3 ) אשר פעולתה מותנית בזמינות 
של רטיבות מזערית ומידת-חום שמעל לכז״ס. משום כך נפוצה מאוד 
הבליה הכימית המתבטאת בפירוק הסלעים חוד שינוי מובהק בהר¬ 
כבם המינרלוגי. תהליכיה החשובים ביותר הם: 1 . המסה של 
מינרלים ע״י מים (על־ ותת־קרקעיים) הטעונים פחמן דו־חמצני. 
ההמסה יעילה במיוחד בסלעים הבנויים חומר גירני •עשויה 
ליצור נופים רחבי־ידיים המאופיינים בצורות קארסטיות טיפוסיות, 
כגון שדות טרשים וסרשונים ומערות (ע״ע קרסט; מערה). 2 . מיום 
(חסתגזאעי[), ספיתת-מים ע״י מינרלים מסוימים, המביאה לתפיתתם 
ובכך להרס מסכת הסלע. המיום פעיל בסוגים רבים מאוד של סלעים 
המורכבים מסיליקטים, קרבונטים וסולפטים. 3 . הידרוליזה, 
חיבור המימן הנמצא במים עם תרכובות מינרלים תוך פירוקו, לרוב 
לחרסיות. 4 . חמצון, הרם רקמת הסלע ע״י 
חיבור החסצן עם מרכיביו הברזלגיים של הסלע. 
תהליך זה מקנה למסלע את צבז( החלודה המא¬ 
פיין הרבה נופים צחיחים וצחיהים־לסחצה. 

הבליה הכימית היא שלב ראשון והכרחי בהי¬ 
ווצרות הקרקעות ועקב בך של הצומח על־פני 
היבשות. תבליה ה ב י ו ט י ת נגרמת בעיקר ע״י 
שרשי־צמהים, הפרשותיהם ולחץ!גידולם, חידקי- 
קרקע ובן ע״י בע״ח. תהליכי בללה זו הם שילוב 
של בליה מכנית ובליה כימית. 1 


בליה תוקפת גם מבנים ומונומנטים: פעולות לשימורם מכוונות 
להתגבר על תהליכים אלה. 

תוצרי הבליה, ה בלית, מוסעים בד׳׳כ למרחקים בסחף ע״י 
הנגר העילי(ע״ע נהר) וע״י הכוח הגרוויטציוני המניעם עפ״נ משט¬ 
חים משופעים, לרבות מדרונות. תנועות־בלית 8 !גת 1 ) אלו 

כוללות זיחות והחלקי־מדדונות (שבהם מעורבות כמויות חומר עצו¬ 
מות), גלישות, התמוטטויות וזחילת קרקע. ביטויים בנוף הם מגרעות־ 
מדרון, מדרגות. סינורי-בלית ושפיעים ( 01118 ) לרגלי המדרון. 
הרחקת הבלית פאתרה חושפת שוב את המסלע לתהליכי בליה. 

הבליח בחלקה המכריע. הן זו שהוכנה על ידי בליה, והן זו 
שהוכשרה ע״י חופר פירורי הנע מעל המסלע תוך הפעלת שחיקה 
וגזירת חלקים ממנו. מגיעה בסוף לנהרות. אלו מסיעים את מימיהם 
יחד עם מטענם אל נופי המים העומדים, בולל ימים ואוקיאנוסים. 
כאן מושקע הסחף, מודבר. ולאחר תהליכי ליכוד ממושכים ומסובכים 
הופך לסלע מוצק (דיאגנסה); מבחינת עיצוב פני־הארץ יש 
להסעת הסחף חשיבות מכרעת. הסחף — ובעיקר בעל גודל ניכר, 
הגרזפת (מעל 0.2 מ״מ) — יוצר תוך ניצול של סדרי סדקים, רצועות 
סלע בלתי עמיד (ס׳ דיפרנציאלית) ושיפועים תלולים המגבירים 
את האנרגיה של הזרימה, דשת־חריצים וערוצים המתאחדים והופכים 
לאפיקים. קרקעיות מובילי הזרימה ודפנותיהם נתונות לעיצוב מתמיד 
ע״י הסחף המפעיל שחיקה. גזירה ועקירה באנרגיה המוקנית לו ע״י 
תנועת המים. חלה גם רכישת חוסר סחף נוסף, המגביר את חם׳ 
הנהרית. האפיק מתעמק. מתרחב והופך לעסק מלווה מדרונות ה¬ 
שופעים אליו. העמקים הם צורות יסוד של כל תבליטי היבשות. 
באפיק גופו מתבטאת הס׳ ע״י יצירת מכתשות, אמבטות, אשדות, 
ולעתים, מפלי־מים (ע״ע מפל־מים) וצנירים בגדותיו. לשיא ההתפת¬ 
חות ביחס לביתור ורב־גוניוח הצורית מגיעה הס׳ בבתרונות של 
האזורים הצחיחים והצחיחים־למחצה (ע״ע מרבד). 

תופעת הס' היא ביום נושא מרכזי במחקר הגאומורפולוגיה השי¬ 
מושית בהיותה הגורם העיקרי לגריפת הקרקע, הרם נתיבי התח¬ 
בורה, מילוי אגמי-אגירה ובד׳. חקר זה מבוצע בעזרת מכשור 
מיוחד ושיטות פיסיקליות־מתמטיות. 

שטחים נרחבים עפ״נ בדה״א, שבהם הטמפרטורה הממוצעת הש¬ 
נתית נמוכה מס״ס ומשקעי־האוויר יורדים בצורח שלג (שבחלקו 
אינו נמס והופך לקרח). נתונים לס' ק ר חי ת (גלאציאלית). עצמתה 
עולה בהרבה על הם׳ הנהרית משום עובי מכסות הקרח המצטבר, 
המגיע באנטארקטיקה ובגרנלנד לאלפי מ׳. גם ס , זו נגרמת בעיקר 
ע״י בלית המסופקת בחלקה מהמדרונות החשופים השופעים אל 
הקרחון, אך בחלקה הניכר נרכשת הבלית מהקרקעית ומדפנות שדות 
הקרח ע״י תנועת הקרח גופו(ע״ע קרחון). הבלית הפוסעת ע״י הקרח 
שוחקת את המסלע, ובכך מביאה לידי ליטושו. תירוצו ועקירת גושים 
ממנו. בקרקעית נוצרות שקערוריות שהן לעתים בעלות ממדים 
גדולים מאוד. ובדפנות העמק הקרחוני — גבנונים וצנירים. החומר 
המוסע, הסחף הקרחי, הופך עם המסת הקרח בהגיעו לאזורים חמים 
יותר לטעונת נהרית, או פורבד בצירת מורנות. 

שונה ממנה היא הם׳ ה חופ י ת (מארינית) המעצבת את החד 



18 מ 5 ב נ 1 ר 1 ח 4 ) ׳עלג זקנח 



631 


סחיפה — פ-זלביים 


632 


פים של גופי מים עומדים. לרבות ימים ואוקיאנוסים (ע״ע חוף). 
מקור ם' זו באנרגיית הגלים הפוגעים בחוף. אופי פעולת הגלים 
ותוצאותיה תלויים בטיב החוף ובמיוחד בתבליטו, במסלעו ובמרחב 
הימי לידו ( 111 ]:>)). כשהחוף מסולע ובעל חזית תלולה הוא נתון 
לגידור רב־עצמד, ע״י הגלים הנשברים ומתנפצים במגע אתו, במיוחד 
בעת סערה. הגידור מפעיל תהליכים שונים משולבים: מחי ישיר 
המערער את יציבות הסלע, דחיסת האוויר בתוך סדקי הסלע ובעק¬ 
בותיה לחץ רב ונשנה על דפנותיהם, שחיקה, סריטה וגזירה ע״י 
החומר המוצק שמקורו שפכי-הנהרות או הגידוד. חומר זד, מוסע 
ע״י הגלים והזרמים החופיים ־מושלך נגד המסלע החופי בכוח רב. 
בד בבד פועלת בחופים, ובעיקר באלו הבנויים סלעי גיר, בליה 
כימית נפרצת בגלל תכולה גבוהה של מלחים במי־הגליס ובאוויר. 
כתוצאה מתהליכים אלו, ובהתאם לטיבו הליתולוגי של המסלע 
(סלע בלתי־עפיד, עמיד, מאסיווי, סדוק. אופי שיכובו וכך) 
מתהווה לאורך החוף הפתל־ל החופי הנסוג אחורה עקב הגי¬ 
דור; לרגליו מתפתחת טבלת הגידור וסמנה מזדקרים סלעים 
דפויי-עמודים שהם שרידי מקומו הקודם של המתלול. את חזית 
חפתלול מאפיינים צנירי גלים, כוכים ומערות (כדוגמת אלו שבראש 
הנקרה). בחופים שטוחים שליטים תהליכי הרבדה של חומר חולי 
המובא ומושקע ע״י הגלים והזרמים ר,חופיים ונוצר מ י ש ו ר ־ ח ו ף 
ההולך ומתרחב כל זמן שאספקת החול נמשכת. 

באזורים צחיחים, חשופים מצומת. יש גם לרוח תפקיד סחיפתי 
מסוים (ס , איאולית). הרוח. בהסיעה אבק וחול דק ברחיפה. ובר,קפי¬ 
צה חצץ וחול גם־גרגירי מעל־פני השטח, עשויה תוך שחיקה ללטש 
סלעים (לטש מדברי) ואף לחרוץ בהם גומות ומעיז־צנידים. ביטחו 
הנפוץ ביותר של הליטוש הן קצועות רוח ( £ 1111611 : 1 *) — אבני 
חצץ דמויות יתד שלצלעותיחן צורה של משולש. למדבריות אסיה 
המרכזית אפייניים יארדאנג — עמקונים מקבילים בחומר פריך 
שנתרצו ע״י הדוח. רבה מכך היא חשיבותה של הרוח כגורם 
המסיר, מרחיק. מסיע ומשקיע חופר פירורי שהוכן ע״י בליה 
ותהליכי הם׳ השונים. פעולה זו המכונה סיחוי ( ££1311011 (>), 
גורפת להרחקת חול ואבק מאזורי מדבר נרחבים, להיווצרות חסדה 
(ע״ע מדבר) ולהשקעת כפויות חול עצומות בשטחים נמוכים ושטו¬ 
חים בהם הוא לרוב פתערם לחוליות (ע״ע חולית). חוליות נפוצות 
גם לאורך חופים שטוחים בהם החול מופלט ע״י הגלים אך פוסע 
ופוערם ע״י הרוח. 

הם׳ על כל סוגיה היא האמצעי היעיל ביותר של החסיפד, 
( 1 ז 10 !ג( 1 ג 1 ו £1 !>). מכלול תהליכים שמגמתם להקנות לפני היבשות 
פישוריות המווסתת ע״י המפלס של האוקיאנוסים, בסים הס׳ הכל- 
עולמי (ע״ע נהר, עמ׳ 869 ). הס׳ גורמת לבך שמבנים טקטוניים 
בכירים בולטים, כגון אנטיקלינות, הופכים לכמעט־סישורים הגבוהים 
אך מעט פפני־הים ( 111 נ 1 ק 11 > 0 נן, 111 ו;ו*ן:>נ 1 :ז< 1 ). מצד שני הס׳ היא הגורם 
העיקרי להשקעת הסחף והרבדתו (במיוחד בשולי היבשות) ובכך 
להתהוות הגאוסינקלינות. כל פרטי התבליט בנוף, החל בראשיים 
כגון העמקים וההרים, וכלה בזעירים ביותר, הם תוצאה של הס׳. 

לס׳ שתי הנחיות־יסוד בעלות חשיבות ראשונה בגאומורפולוגיה: 

א. תפקידה המכריע של הם׳ לגבי התנועות האיזוסטאטיות (ע״ע 
איזוסטזה); ב. התפתחות שלבית בעיצוב הנוף המתבטאת גם בצו¬ 
רות הס׳ ומכונה מחזור ם , . על פני המסלע ההתחלי שנחשף 
לפעולות הס׳ עם הפיכת קרקעית־הים ליבשה ע״י תנועות איזוסטא- 
טיוח או איסטאטיות (ע״ע אוסטטיזם), עצמת הס׳ בשלב הנעורים 
חלשה עדיין, ומשום כך צורות התבליט מתונות. הם׳ מתעצמת 
ופגיעה לשיאה בשלב הבגרות בה חלד, ההתחתרות העזה ביותר 
של הנהרות-העמקים ובעקבותיה ההתבלטות הפידבית של החלקים 
הגבוהים ההופכים לפערכות־הרים בעלי שיאים בולטים ומדרונות 
תלולים. בשלב הזקנה, אחרי הסרת רוב החומר ע״י הם׳ ובעקבותיה 


הנמכה כללית של התבליט ופיתון יתר של צורותיו, הס׳ הולכת 
ונחלשת, תהליכי ההרבדה גוברים עד שהנוף מקבל אופי של כמעט־ 
מישוד בדומה למצבו ההתחלי (ע״ע די־יס. וילים מורים). שינוי 
בגובה בסיס־הס׳ כתוצאה מאירוע טקטוני, כגון הרמה, או אקלימי— 
ירידת מפלס הים — יביא למחזור ם׳ נוסף. 

י. שסנר, גיאימורםול־יגיה, תש״ל! - 311 תז 01 ־׳\\. 3 > . 14 - 1 ) 01 ( 1x01 .מ. 13 
11116 ־ 1 . 8 .£ ; 1964 ,^ 010 די 4 ׳ ,(. 1 ) 0 ) 

) 711 .(. 011 ) 1118£ ־ו 6 ז!״ 2 ? .'׳י\ ; 1968 ,ץ 1010£ /{]' 101 ח 00 <) 101 

; 1969 . 0004/4 , 1 >־ 11 ( 1 .£ . 11.0 : 968 [ , ץ 1010£ /? < 0 ח/ס) 0 / 0 10 !)?קס 1 )ץ 10 <£ 
. 1969 ,^ 01/1010 )^ 1 ,־! 01110 . 0 
י. ש. 

סחלביים, שחלביים ( 3£ :ם 13 > 111 :>ז 0 ), משפחת צמחים הד־ 
פסיגיים. הפונה 14,000 — 30.000 פינים. היא עשירת המינים 
מכל משפחות פכסי-הזרע (ע״ע). 

הס׳ הם עשבים רב־שנתיים בעלי פקעות שורש או קנה־שורש. 

הם אפיפיטים (ע״ע, ור׳ תמ ׳ שם) והטרופיטים (ע״ע הטמעה, עם׳ 
991 ). המינים האפיפיטיים (שהם הידועים ביותר) נפוצים באזורים 
הטרופיים. בייחוד ביערות־עד. הפינים של האזורים הממוזגים חם 
גאופיטים (ע״ע). 

כל הס׳ עשבוניים ולהם גבעול בעל הסתעפות רב-כנית (סיס־ 
פודיאלי), העלים תמימים. פעמים בשרניים. במינים ספרופיטיים 
(= ניזונים סתמרי רקב אורגניים), יש לעתים קרובות רק חפים 
חסרי כלורופיל• התפרחת היא בד״ב אשכול, שבולת או מכבד. הפר¬ 
חים הם עפ״ר עשירי צורות וגוונים, אך לעתים הם קטנים וחסרי 
צבע. הם חד־פיניים ותמיד בלתי נבונים ומראים התאמות מורכבות 
ביותר בצורה, במבנה ובריח בהתאם לחרקים המיו¬ 
חדים המאביקים את הפין. העטיף מורכב מ 6 חלקים 
המסודרים ב 2 דורים שווים, חלקי העטיף עשויים 
להיות חפשיים או מאוחים בכל דור. ההלק האמצעי 
של הדור הפנימי שונה בגדלו, בצורתו ועפ״ר גם 
בצבעו וקרוי שפית. זו מופיעה בוואריאציות מרובות 
ומיוחדות. כל הע 0 ,ף מסובב בד ״ כ ב . 180 ־תןצאה ציור 1 . פחז ר¬ 

סחלב: חתר ריחב 

מפיתול השחלה כך שר,שפית מופנית כלפי מטה. 
לעתים מתארכת השפית לדרבן או לשקיק צופניים. האברים הזכריים 
שבפרה מורכבים לרוב מאבקן אחד או שנים המאוחים זד, לזה ואל 
חלק מהאברים הנקביים ויוצרים ביחד את תעמוד(!. האבקן בעל 
שתי לשכות הנפתחות לארכן ע״י חריץ; האבקה היא גרגירית 
וקשורה לרוב בחוטים דביקים לגוש הנקרא אבקית. האבקה 
נישאת על ניצב קטן — זנבון — המסתיים בבלוטה דביקה החבויה 
בתוך גומה קטנה (וע״ע אבקה. עס׳ 283 ). השתלה תחתית ומור¬ 
כבת פ 3 עלי שחלה מאוחים, השליות דפניות והשחלה לרוב חד־ 
פגורתית. הצלקת מופיעה בצורות שונית; יש מקרים בהם אחת 
משלוש אונות הצלקת מתארכת ויוצרת את הפקורון המפריד בין 
האבקיות לבין הצלקת שמתחתיו. הביציות מרובות, הפוכות וקטנות 



ציור צ. ( 1 ) פרח השה־ב; ( 2 ) העמודוז והאבסיות; ( 3 ) האבסה ע״י חרס 





מסחר בימי־הביניים: סוחר מציג מרכולתו בחצר־האבירים. מיניאטורה מתוך "כת״י מנסה״ (ממאט!*), ציריך, המאה 13.1 
(ספריית איניברסיסת היידלברג) 

(לערר סחר) 


אנציהלופדיה העברית 










633 


סחלביים — סחר, היסטוריה: התקופה הקדומה 


634 


במיוחד. הפרי הלקט הנפתח ע״י 3 — 6 חריצי אורך והזרעים זעירים 
ומרובי□ ונישאים ברוח למרחקים ניכרים. הזרעים אינם מכילים 
אנדוספרס. העובר קטן ובלתי מפותח. לשם הבסחת התפתחות 
תקינה של הנבט דרושה פטריה (ע״ע מיקוריזה). — מבחינים בס' 5 
בנות משפחה לפי מבנה הפרח וחלקיו. 

הס׳ כצמחי נוי: תרבות הגידול היא עתיקת יומין (נזכרת 
בכתבי קונפוציוס, י 500 שנה לפסה״נ). הס׳ החביבים לגידול הם 
מהמינים האויפיטיים הטרופיים. עד לעשור השני של הסאה גודלו 
הם׳ מחומר ריבוי וגטטיו־י שנאסף בטבע והועבר לחממות ממוזגות. 
עם גילוי המיקוריזה ותפקידה בהתפתחות הנבט החלו להדביק את 
הזרעים בפטריות המתאימות או לגדלם בתפיסות מזון ללא פטריה. 
כיום ישנן בידי הגננים טכניקות בדוקות בהתאם לצרכי כל פין 
הנחשבות כסוד מקצועי. בארץ מגדלים ס׳ בתרבות בעיקר בקיבוץ 
יפעת מחומר ריבוי המובא מחר׳ל. הסוגים המקובלים בתרבות בעולם 
הם דחגו 1111 נ 1 גתץ 0 , 93 ־ 03111 ואחרים. על השנף — ע״ע. 

בארץ מצויים 28 מינים הנמנים על 0 ! סוגים שהעיקריים 
בהם: סחלב ( 01:1118 ) 11 פינים. דבורנית (!ץז 1 לק 0 ) 8 מינים. 
מהם מינים נדירים במיוחד. איזור התפוצה העיקרי הוא גוש הר 
מירון. 

■ 0 ־ 10/1 . 0 . 0 ; 1959 ,: 010/114 7/10 1111061% ^ . 13 . 0 

. 1 ? . 0 — 1 ( 1 ? ־ 161 ) חג״ .״ 1 ; 1964 ,: 010/114 /?> 70114 [ £ 8 סו/!£ר 01 >.)£ .ן! 

13. ?1 1101101 ? ? 11 ( 1011071111 ? ? 11111011 ,.!>! ; 1939 , 1 ? €111 01 7 ? 31 ? 18 , 000 שז ? 

814 }>100 ) 1111 £1071011111 , 0010 .'׳^. 0 — 0100811 . 0 . 5 ;' 1963 ,? 42 ח?ץ ?)/ 

0/ £11101)(, 1952*; ).14. 013! €0171 7/10 ,(. 15 ) 0 ) )ס׳ילס? .£ - ומ 113 נ - 

1)1182? £1011011111 111110?)) 0/ £1470()? ]?07*1 0111111? 211 > £0111 11 !) )ס 

£1 1 )חסחוץב 0 447 . 1 — 2 סקס 0 . 8 . 0 ; 1967 — 1952 , 1 '\ 147 , 11 ,? 17 <)ה 
(0115.), 34(8111'01 7 708? 111 111? 18(311(77<111?0 010 .[ : 1955 , 07/8 ' 11 1 ז 
!/1 41/11 ? 8 10 ) 11111 }*><}?£ ?) 8 11%1111£ >] 7 ? 1111 /€ ? 710171111/1 £10 ?ס , 1£5 ׳ ■ 

111118 ? £?1411), 1959; 447 447 1105 [044 1111 * £1000 / 0 >? 2£ > 51 ?!/־ 1 ,׳ 
0701*11/1, 1960; 11. 447 71100, 411 £107101*111 0718 501101 %11107)) 0/ 
8711/0)1 81 * 11 ? 1700, 1963; 114312015, 1718111(7101 0701*1112 0118 

8/0718 77128?, 1963; 11. 50111110[, 1121/0/7? 8?! \107?110118 5 ?1 8?< 
071/1?!, 1964; 14. !(£11001)007. 01 31.. 0 10 ) ?) 1 /?< 11/1 ? 112 ^ 0 !} 17111 ׳ 

110 ?ו( €120 !ח? 111 '(*ו 01 > $0% 7 ? 8 ו/?וו<} 7 ?/ 07 ; 4 ן 8 ( 1 ס , X^^,1965 ,( 185 — 124 ־ ; 

1(. 1 77080 ,(. 045 ) 500 ) 03 ? 447 . 1 ־ 1 — 8 ־ 01 י 0051 ז\ 7 . 4 ^. 0 — 1 ׳<ת 10 ס נ 
€7000 1 ה? 11 ה 4 , 7 ) 010 . 0 ; 1965 1 ? 7 /) 1 ( £1 ע £011 ? 1 !) 172 1071401 ( 1 8 ה!> ? 

01 11/07/(, 1965 ; 0. 155344 1/1 /ס ץ 1111/07 £100010/1 ? 7/1 ,(. 1 ) 0 ) 1 ־ ? 
181881? £011, 1800 — 1918, 1966; 44'. 01111030, 7/1? £171( 18171/10111 
£?711247?7!; 7/10 401/(11/ £?1)0711 171 11/1107)' 0718 €0771771(711, 1966; 

). 51 0 1 ( 1111/07 ? 1/2 ( 11 0811121 ?£ ,(. 0115 ) ץ 1 )ז> 1 > 13 .'- 1 — 0 ז 1 (ן 3 נ } 
.4>71?7/10£014 ? 7708 / 0 ) 07 ? 7/1 . 110110 ( 11 .( ; 1968 , % 111 >?)! 07 ח /?$, 
1969; (0113 <ן 01 . 4 א . 0 ; 1969 ,מסי/*)// 12118 3011 ? 0/17 [ 3000 . 00111 .ג 
(0(1.), 7/)( £1071071x11 [)??1/71? 0/ £171^17(1, 1970; 1 ) 0 ) ; 0001 .\) . 1 א .), 





649 


סחר, רנאוריה של פחד כין־לאומי 


650 



5111(11(3 171 111( £607701/116 117610/•? 0 / 1*1( 1X14(116 £(161 160771 111( £166 

46 17/66 ^ 1 ־ 07 066 ( 1£ ! 110 ( 1 ז^. 1 ; 70 >'] , 1 ( 1 ) 0 1 ) £66667 1116 10 1 ) 16 ) 161 01 

.־() 197 , 131116 ) 146 ) 01 ) 717 * 0 ! 6107 ' 1 

ב. ד.-פר.— אה. א. 

זן. התא־ריה של ם׳ בין־לאומי ([סב״ל]; 1011:11 .)); 1 ]■]■.£ : 1111 
10 > נז 1 ), מנסה להסביר את ההגיון הכלכלי המנתו. מוטים בבי מדינות 
שונות לסחור ביניהם. לראשונה דנו בתופעה המרקנטיליסטים שניסו 
למצוא צידוק תאורטי ומעשי לסב״ל (ע״ע מרקנטיליזם. עט׳ 506/7 ) 
בכד שהוא מגדיל את עשרה של המדינה האוגרת זהב שמקורו 
בעודף יצוא על יבוא. אצל אום סמית (ע״ע), בן זמנם של המרקנ־ 
טיליסטים, נבר לא היה הסב״ל אמצעי בלבד לחיזוק עצמתן של 
מדינות אלא היה מחויב המציאות, כי המדינות, נפרטים, שואפות 
להתקדם ולהתפתח בהעדר טב״ל נבלמת התפתחותן, כי אם עדפי 
הייצור לא יימכרו יצומצם הייצור והמדינה לא תנצל את מלוא 
ינלתה. בניגוד למרקנטיליזם טענו הפיסיוקרטים (ע״ע) שסב״ל, 
כמוהו נם׳ הפנים, אינו יוצר עושו ממשי אלא מקנה רווח בלבד! 
בעוד שהאחד מרוויח השני מפסיד. אף שגישתם היתד. אוטארקית 
ביסודה ראו בסב״ל "מוצא של דחק" ו״גלגול" סחורות בלבד. 

המונח סביל נטבע לראשונה ב 1780 ע״י ג". בנתם (ע״ע) שהב¬ 
חין בין סב״ל וביו סי־פנים. שנים מועטות אה״כ ניסח דיויד ריקודו 
(ע״ע), שצידד ביתו חריפות מקודמיו בחופש הם׳, את התאוריה 
הראשונה על סב״ל שבאמצעותה "מגיעים לכלל חלוקת-עבודה יעילה 
וחסכונית ביותר... ולשימוש היעיל יותר בכוחות הייצור שבעולם 
כולו״. ב 1797 הוכיח את תועלתה של ההתמחות הני״ל, הוכחה 
המכונה "תורת היתרון היחסי". 

תאוריות לסב״ל ייצגו שתי גישות נרחבות עיקריות בשתי ומות. 
הסטטית והדינמית: ברמה הסטטית — הגישה הפחיטיווית, שניתחו, 
את המצב הקיים (בכל תקופה) וניסתה להסביר את כיווני הסב״ל 
ומגמותיו. הגישה הנורמטיווית, שניסתה לקבוע מדיניות אופטימלית 
לפיה על מדינה או על כלל המדינות לפעול נדי להביא לרווחה 
מידבית. ברמה הדינמית עסקה הגישה הפהיטיווית בתאוויה 
הדינמית של היתרון היחסי ובהשפעות הסביל על הצמיחה הכלכלית! 
ולהפך: הגישה הנורמטיווית ציינה את המדיניות האופטימלית לס׳ 


של חברה שקבעה את יעדי הצמיתה שלה ובחרה בין הכנסה בהווה 
או בעתיד. 

הספרות בתהום הסב״ל עופקת בעיקר בגישה הפוזיטיווית־סטא־ 
טית בתנאים של חוסר ניידות בי״ל של גורמי־ייצור. כדי שסב״ל 
יהיה רווחי אהדדי בתנאים אלה חייבים להיות הבדלי מחירים בין 
המדינות הסוחרות. הבדלים באלח יבולים לנבוע ( 1 ) משוני בטעמם 
של הפרטים במדינות. דהיינו שוני בביקוש בין שתי מדינות סוחרות 
או ( 2 ) מהבדלים במחירי הייצור. דהיינו שוני בהצע. שוני כזה. 
בהצע, יכול לנבוע מהבדלים בשיטות הייצור או מהבדלים בעתירות 
היחסית של המדינות בגורמי הייצור. — ( 1 ) כדי לטעון שסב״ל 
מתבסס על טעמם של הפרטים (על הביקוש למוצרים) חייבים 
להניח שברמת הכנסה שווה ובמערכת מחירים יחסיים זהים של 
שירותים ומוצרים, יעדיפו תושבי מדינה אחת דרך קבע ובטווח 
הארוך, "סל" מצרכים שונה מאוד מזה של תושבי מדינה אחרת. 
טיעון כזה קשה לבחון. לכן, מבוסם ( 2 ) ההסבר הרווח על הבדלים 
במחירי הייצור, וטוען שהס׳ מביא תועלת כלכלית הדדית לנוטלים 
בו חלק. כשהמדינה מגדילה אח ייצורו של מוצר אותו היא מייצרת 
בזול, יחסית, וקונה בעודף התפוקה יותר מיצרים יקדים, יחסית, 
יש ביכלתה לצרוך יותר משני המוצרים גם יחד יותר מאשר אותו 
"סל" שביכלתה לייצר ובכך לנצל את "יתרונה היחסי" (וע״ע 
כלכלה, עמי 866/7 ). 

הבדלים אלה בעלויות הייצור אפשר להסביר: (א) בהבדלים 
בשיטות ייצור■ על־כך ביסס ריקרדו את הסברו שהיה, כאמור. 
ההסבר המודרני הראשון לתאוריה של סב״ל. ביסוד תאוריה זו על 
עלויות יחסיות ההנחה שיחס ההוצאות לייצור מוצרים שונים (ומכאן 
יחם מחיריהם) פשוט שונה ממדינה למדינה מסיבות שקשה לקבוע 
אותן ולהסבירן, 

(ב) הבדלים בעתירויותיהן היחסיות של המדינות בגורמי ייצור: 
הסבר זה להבדלים ביחסי המחירים בין הארצות ומכאן למגמות 
בסב״ל מהווה את מרכזה של התאוריה המודרנית בתחום. הוא 
הוצע לראשונה ע״י הכלכלן השוודי אלי הקשר ( 101001100 * 1 £11 
[ 1879 — 1952 ]), הורחב ובוסם ע״י ברטיל אולין (״; 11 ) 0 1-111 ־ 8 ) 





651 


פחד, תאורייוז הקערי—*וליו 


652 


והיא ידוע כתאוריית הקשר—אולין. היא דנה בעולם שנו יש 
שתי ארצות (נכנה אותן א׳ וב׳), שני מוצרים (ס ו 0 ושני גורמי 
ייצור ( 4 ו 8 ), מסקנתה היא, בי בעולם כוה. המקיים סדרה של 
מספר תנאים, ביניהם דווקא זהות בפונקציות היצור ובטעמים בשתי 
הארצות. יקבעו ההבדלים ביחסי המתירים בין המוצרים בתו!־ כל 
ארץ עיי ההבדלים בעתירות! היחסית בגורמי יצור. הווה אזמר, 
אם ארץ א׳ עתירה יותר, יחסית, בגורם יצור 4 (כלומר, יחם 
הכמויות 4/6 גדול בארץ א׳ מאשר בארץ ב , ) יהיה המוצר (נניח 
ס) העצים יותר בגורם יצור 4 (כלומר, שהיחס ביו 4/13 
בייצורו גדול יותר מאשר היחס ! 4/1 בייצור המוצר השני) 
וול יותר יחסית בארץ א׳ (כלומר יחם המחירים בארץ א׳ 
יהיה נמוך יותר מאשר בארץ ב'). ברור, שאחד התנאים שחיינים 
להתקיים כדי שהעתירות היחסית תקבע את •חסי המחירים באורח 
נזה, הוא שהמוצר 0 יהיה עצים בגורם יצור 4 חן בארץ א' והן 
בארץ ב׳. מאחר שמוצר ס זול יותר, בתנאים אלה, בארץ א־ מאשר 
בארץ ב׳(במונחי מוצר 0 ) תיטה ארץ א׳ ליצא אח מוצר ס וליבא את 
מוצר 0 . בכך. ע״י רכישת מוצר !ן סחו״ל במחיר זול יותר(במונחי ס) 
מאשר הייצור המקומי, היא תוכל לצרוך יותר מאשר יכולה היתד, ללא 
ם , . מסקנת התאוריה: כל ארץ תייצא את המוצר העצים בגורם הייצור 
נו היא עתירה יחסית. פיתוחה של החאוריה (הנוסחה הראשונה של 
פיתוח זה ניתנה ע״י סמייאלסון [ע״ע] וססולפר 1 ־ 1 :) 51010 }) מביא 
למסקנה כי הס׳ יביא להשוואת מחירי המוצרים בעולם ומכאן להש¬ 
וואת מחירי גורמי־הייצור בעולם. כך, אמור הסכ״ל להעלות את מחיר 
גורם הייצור שכמותו רבה (שהיה זול בתחילה) ואלו הטלת מכסים, 
הגוררת את יקודו של מוצר היבוא, אמורה להוריד אח מהיר גורם 
הייצור שכמותו רבה, ולהעלות את מחיר גורם הייצור הנדיר. יחסית. 
בכך הוצגה באופן פורמלי בעיית הם , החפשי מול הגנת מנס בבעיה 
רבת משמעות בתחום חלוקת ההכנסות בתוך המדינה. 

המבחן האמפירי הראשון לתאוריית הקשרי—אולין נעשה על ידי 
ואסילי ליאונטיף () 1.000110 ) תוך שמוש בלוחות תשומה־תפוקה 
של אה״ב. הוא השווה את עצימותם של מוצרי היצוא של אה״ב 
בהון לעומת עבודה לעצימותם של המוצרים שאה״ב מיצרת אד 
נוהגת גם ליבא מהם. מאחר שאהי׳ב אמורה להיות עתירה יחסית 
בהון לעומת ארצות העולם. צפני היה, בעקבות תאוריית הקשר- 
אולין, שיתברר שמוצרי היצוא צורכים יותר הון יחסית לעבודה 
מאשר אותם מוצרים, שמהם היא נוהגת ליבא. להפתעת הכל היו 
התוצאות הפוכות. מחקרים נוספים על ידי לאונטיף ואחרים לא 
שינו את התוצאה: אה״ב נוהגת ליצא את המוצרים העצימים, 
בייצור המקומי, דווקא בעבודה. גלוי זה מכונה הפרדוכס של ליאוג־ 
טיף. לפרדוכם זה ניתנו מספר הסברים. הסברו של ליאונטיף היה כי 
תאוריית הקשו■—אולין ככל-זאת תקיפה אך כח־ר,עבודה האמריקני 
מיומן יותר מזה שמחוץ לאה״ב, ואם נמדוד את כמות גורם הייצור 
באד,"ב ביחידות יעילות ולא במספר העובדים, יתברר לבו כי אה״ב 
אמנם עתירה, יחסית, דווקא בעבודה. הסבר אחר היה. כי אה״ב 
מיבאת מוצרים עצימים באוצרות טבע ואלה. בדרך מקרה, עצימים 
גם בהון. להסבר זה נמצאו נתונים מאשרים. כן ניסו להסביר את 
הפרדוכס ע״י הטענה, כי המוצרים מהם מיבאת אד,"ב אמנם עצימים 
בהון בייצור באה״ב. אך הם עצימי עבודה בארצות שמהן הם 
מיובאים (טענה זו אינה סותרת את הנחת הקשר—אולין בדבר זהות 
פונקציית הייצור, אן היא סותרת אח אחד התנאים שהמודל מניח, 
ואשר מונע אפשרות שמוצר יהיה עצים בהון בארץ אחת ובו־זמנית 
עצים בעבודה בארץ אחרת), ברור, שבמקרה כזה אין שתי הארצית 
גם־יחד יכולות לקיים את מסקנות המודל. אם הארץ ממנה מיבאת 
אה״ב מיצאת את המוצר העצים אצלה בגורם הייצור בו היא עתירה, 
ומוצר זה עצים באה״ב דווקא בגורם הייצור השני. בו עתירה אה״ב. 
סותרת אה״ב את כלל הקשוי—אולין. 


מנקודת הראות הנו רם ט י ווי ת דנה הספרות בעיקר בר¬ 
ווחים הנובעים מקיומו של סב״ל ובשאלות של כדאיות הגבלתו. 
באמצעות מכסים, והתערבות אחרת להגבלת הם׳ החפשי. הוכח 
שסב״ל הוא הפתרון "הטוב ביותר" לעולם בכללו במובן זה שהוא 
מביא את הכנסת העולם למכסימום בתנאים הנתונים של הגבלות 
בניידות גורמי־הייצור. לגבי מדינה בודדת ניתן גם להוכיח כי 
ס׳ כלשהו עדיף על העדר ם' בכלל, אולם הוכח כי ס׳ חפשי אינו 
עדיף תמיד על ם׳ מוגבל מאחר שסב״ל "חפשי" הוא הפתרון 
"הטוב ביותר" לעולם בכלל, אך לא בהכרח למדינה בודדת, מסתבר 
כי אם מדינה בודות מרוויחה ע״י הגבלת הס׳ (למשל, ע״י מכסים) 
הדבר מושג ע״ח מדינה אהדת. 

עיקר הדיון בספרות הכלכלית לגבי הגבלות סב״ל נסב על 
הטלת מכסים. רק חלק קטן ממנו מתיחס להגבלות אחרות: הגבלות 
כמותיות או מכסות יבוא. בין הנושאים העיקריים הנדונים: 

(א) השפעת מכס על מחירי גורמי־הייצור וממילא על חלוקת 
ההכנסית במדינה .(ראה לעיל בדיון על תאוריית הקשד־איליז). 

(ב) נצול מכס לשם עדוד תעשיות חדשות (תעשיות ינוקא) 
והגנה עליהן בתקופת ההתבססות שלהן. בדיונים בנושא זה רווחת 
המסקנה בי מתן סובסידיות ישירות של המדינה למפעלים אלה 
עדיף על שמוש במכס. 

(ג) שמוש במכס לשם תיקון עיוותים בשווקים המקומיים, 
אשר מקורם בקיום מונופולים, בשוק בלתי־משוכלל לגורמי יצור 
וכד׳. הובהר, שניתן להקהות את עוקצם של כמה עיוותים באמצעות 
מכס. אך גם כי תמיד מצויד, דרך אחרת, טובה יותר, ללחום 
בעיוותים באופן ישיר תוך הפסד קטן יותר של יעילות ורווחה 
ציבורית. 

(ד) השפעת מכס על תנאי הס׳ כלומר. על הסחירים אשר בה 
סוחרת המדינה עם חו״ל. נושא זה נקרא טעון "המכס האופטימלי" 
ונחשב ע״י כלכלנים רבים לטעון המוצק היחיד בוכות הטלת מכס. 
אם למדינה יש השפעה על מחיר מוצריה בעולם. תביא הטלת מכם 
שלילי (דהיינו, מם על יצוא) להפחתת הכמויות המיוצאות 
ובכך להעלאת מחיר מוצריה ביסווקים הבין־לאומיים. בתנאים 
מסוימים של בקוש עשויה העלאת המחירים, הגם שהיא כרוכה 
בהורדת הבמות, להביא להגבלת רווחיה של המדינה. ברור, שישנה 
רמה של מכס שמעליה תהיה הירידה בכמות גדולה מכדי שעליית 
המחיר תביא לעליית הרווחים. ישנו, אם בן. מכם אופטימלי. התלוי 
ברגישות הביקוש לשנויים במחירים, כשם שתלד בה הסחיר האופ¬ 
טימלי שקובע מונופול (ע״ע מכם, עמ׳ 448/9 ). 

השפעותיהם של איחודי מכם (והסדרי העדפה דומים במכסים) 
טרם נחקרו היכב. שורשו של רעיון איחודי הפכם טמון בהנחה כי 
אם ם׳ חפשי לחלוטין הוא טוב לעולם כולו. הרי כל צמצום בתעריפי 
המכס יהווה שנוי לטובה. נראה, כי טעון זה מתבדה. צמצום 
בתעריפי המכס בין מדינות מסוימות עשוי להביא להגדלת הם , 
בינן לביו עצמן, אך תוך צמצומו בין המדינות המאוחדות לבין 
שאר העולם. 

עניינה העיקרי של התאוריה הדינמית־פוזיטיווית של 
הס׳ היה בהשפעות הצמיחה הכלכלית על הס׳. תחילתה של התאוריה 
במאמר של הכלכלן הבריטי סר ג׳. ר. היקס ( 110115 ) . 1011111 ז $1 ,■ 
נר 1904 |פרס נובל, 1972 ]) כ 1953 , ממנו צמחה ספרות ענפה 
שעסקה בהשפעות של הגידול בהיצע גורטי-הייצור ובהכנסות 
הודות להתקדמות טכנולוגית, על מבנה הס׳ ועל תנאי הס׳. שאלת 
השפעת הס׳ על הצמיחה נידונה בעיקר מנקודת מוצא נורמטיווית 
ולרוב לא בקפדנות. יוצאת דופן עבידתו של קורדן (-• 001 . 41 .ז\ד 
״ 0 ^) שדנה בהשפעת הס' על הכנסות גורמי-הייצור, ובאמצעותן־ 
על חלוקת ההכנסות, ולכן גם על ההחלטות לצרוך ולהשקיע 
וכתוצאה מכד גם על שיעורי הצמיחה הכלכלית, 


653 


סחר, שערי דזליפין, מאזן תשלומים בין־לאד 8 י 


654 


מאזן התשלומים של ישראל ( 1970 ) 
(מיליוני רולארים) 


זכות 1 ט,י 

חובה 

זכות 

סעיף 

(—) 1.219.4 

2.605.5 

1.386.1 

החשבון השוטף 

(—) 484.7 

1,277.1 

792.4 

א. 1 . סחר סחירות (םו״בי> 

4.0 <־־־־) 

4.0 

— 

2 . זהב לא סוגסרי 

71.2 

36.2 

107.4 

ב. שריתים: 1 . היבלה וביטוח סחורות 

69.7 (־־) 

164.6 

94.9 

2 . " אחרת 

(-) 3.1 

110.2 

107.1 

3 . ביטוחים אחרים 

47.4 

57.7 

105.1 

4 , נסיעות חוץ 

<—) 125.8 

178.5 

52,7 

5 . הכנסה מהשקעות 

(—) 650,2 

678.2 

28.0 

6 , ממשלה (לרבות יבוא בסחיגי) 

0.5 (־־) 

99.0 

98.5 

7 . שרותיס אחרים 

666.8 

0.9 

675.7 

חשבון התקבולים והתשלומים החד־צדדיים 

465,2 

8.9 

474.1 

ג. מחנות ומענקים 

201.6 

— 

201.6 

ד. פיצויים ושילומים 

682.0 

743.2 

1,455.2 

חשבון ההון 




ה . תנועות הון לזמן אריך: 1 . פרסי ילרבית השקעה 

97.9 

148.0 

245.8 

ישירה — סעיף ו׳) 

560.2 

175.9 

736.1 

2 . ממשלתי 

40.4 

161.0 

201.4 

ז. תנועות הון לזמן קצר: 1 . סרטי 

15-8 

48.9 

64.7 

2 . ממשלת* 

17.2 (־) 

25.7 

8.5 

ח. מקרונות: 1 . מוסדות מוגטריים מרכזיים 

<—) 15,1 

183.7 

168.6 

2 . ׳׳׳ " אחרים 

15.1 

— 

15.1 

הקצא־ת של זכויות משיכה מיוחדות 

(—) 144.5 

144,5 

- 

טעויות והשמטות נטו 

- 

3,502.1 

3,502.1 

סך הכל 


התאוריה הדינמית-נורמ- 
סי ווי ת עוסקת בעיקר בהשפעת 
הם׳ על הצמיחה הכלכלית, כאן 
בולטת עבודתו של ר. פרביש 
(ו 1 :>ז.ולנ״י 1 11111 ) 1 ), שטען כי הס׳ 
בעולם הזיק למדינות הפחות מפו¬ 
תחות, בעיקר משום שתעשיות ה¬ 
ייצור הינן מונופוליסטיות יחסית 
ואילו הייצור החקלאי קרוב יותר 
לתחרות מושלמת. על תאיריה זו 
קמו עוררים, הן על העובדות והן 
על ביסוסן. 

התאוריה המונטרית 
של סביל. 

שערי חליפין. שער החלי¬ 
פין פרושו מחיר מטבע של מדינה 
אחת במונחי מטבע של מדינה 
אהדת. שערי החליפין נחלקים, 
עקרונית. לשני סוגים: (א) שערי 
חליפין חפשיים (או ניידים)! (ב) 
שעדי חליפין קבועים. שער החלי¬ 
פין ה ח פ ש י נקבע ע״י ביקוש 
והצע למטבע של מדינה. שער 
חליפין כזה אינו נקבע לאורך זמן, 
הוא משתנה מדי יים (ולעתים 
פעמים מספר באותו היום — כפי שקרה בעת "משבר הדולר" ברא¬ 
שית 1973 ), בהתאם לשינויים בביקוש ובהצע. שער החליפין הקבוע 
נקבע מסעם הממשלה או בהסכם בי״ל. במונחי זהב או במו¬ 
נחי מטבעות אחרים ומקויים ללא תנודות. וע״ע כסף, עמ׳ 
960 — 962 . 

ניתן לשניה שער חליפין קבוע: הורדת מחירו של מטבע במונחי 
זהב או מטבעות אחרים מכונה פיחות (ז־וואלואציה) ואילו העל¬ 
את מחירו של מטבע במונחים אלה נקראת יסוף (רוולו־ 
אציה). 

מאזן־התשלומים הבי״ל (נזיזזיי״׳נגק )ס 1€ תג 31 נ 1 ), הוא 
חשבון המסכם את כל העיסקות הבין־לאומיות של המשק. הוא 
נבדל ממאזן של פירמה מסחרית בכד שהוא מסכם עיסקות שהת¬ 
רחשו במשך תקופה מסוימת. ובכך הוא רומה לחשבון רווח והפסד 
(ע״ע פנקסנות). 

פאזן־התשלופים נחלק לשני חלקים, המוצגים בצורה מאזניה 
בשני טורים: .,זכות״ ו,.חובה*! בצד ה״זנות" נרשמות כל העיסקות 
הגורמות תקבולי מט״ח, ובצד ה.,חובה" נרשמות כל העיסקות 
הגוררות תשלומים במט״ח. פאזן־התשליסים נחלק לחשבונות 
משנה: החשבון השוטף, חשבון התשלומים והתקבולים החד־צרדיים 
וחשבון ההון. הסעיפים השונים בטור החובה במאזן (א—ח! 
בדוגמה דלהלן) גורפים כאמור ביקוש למט״ח. בהתאמה, הסעיפים 
א—ח בטור הזכות גורפים הצע על מט״ח. בחשבון השוטף <א, 
ב, בדוגמה דלהלן) נגרם הביקוש בגלל: א) יבוא מוצרים 
הדורש מט״ח בו יוכלו היבואנים לשלם בחו״ל עבור קניותיהם. 
במרבית המדינות סעיף זה הוא בין הגורמים החשובים לביקוש 
מט״ח. ב) יבוא שירותים, כגץ: תובלה, תיירות. ביטוח וכר, 
מקביל. מבחינת הביקוש למס״ח, ליבוא מוצרים. 

בחשבון התשלומים החד־צדדיים (ג וד בדוגמה דל¬ 
הלן) נגרם הביקוש בגלל: ג) מתנות ומענקים שמועברים 
לחדל. ד) פיצויים ושילומים ששולמו ע״י פרסים או 
ע״י הממשלה להו״ל — (בישראל נודעת חשיבות ניכרת לסעיף 


המקביל בטור הזכות, בעיקר בשל תקבולי הפיצויים והשילימים 
מגרמניה). 

בחשבון ההון (ה—ח בדוגמה לעיל) נגרם הביקוש בגלל: 

ה—ו). מתן הלוואות לזמן ארון לחו״ל והשקעות ישירות 
בחו״ל. ז) מתן הלוואות לזמן קצר — (זמן פרעינן קצר משנה 
אחת) מקורו, עפ״ר, במתן אשראי של יצואנים (אשראי ספקים) 
לתקופות קצרות (בד״כ עד 90 יום). ח) שינוי בפקדונות 
המשק בחו״ל (קרויים גם "היתרות הבי״ל של המשק"), עסקת 
יצוא. למשל, עשויה להגדיל את סכום הפקדונות של בנק מקומי 
בחדל. פקדונות אלה הם אשראי לזמן קצר לחו״ל ונובעים. בד״כ 
מן העיסקות שבאו לידי ביטוי בסעיפי מאזן־התשלימים האחרים. 
אך הם יכולים גם לנבוע מהחלטת ממשלה או פרטים להגדיל (או 
להקטין) את פקדונותיח בחו״ל. 

מאחר שמאזן־ התשלומים מבוסס על שיטת ..הרשום הכפול" הוא 
מאתן תמיד, על פי הגדרה. "גדעון* אי "עודף" במאזן יכול, על־כן, 
להופיע רק אם נבחן מערכת חלקית שלו, קבוצת סעיפים בלבד. 
בקביצה מסוימת זו יכול להיות צד הזכות שינה מצד החובה, 
וההפרש צריך. כאמור, להתקזז ע״י סעיפי המאזן האחרים וליצור 
את האזון הכולל. דיונים רבים נערכו אודות השאלה איזו מערכת 
סעיפים היא המעניינת והנאותה ביותר. מוסכם על רבים, כי המערבת 
הרצויה ביותר היא המערכת אשר תוכל להפריד בין. מחד־גיסא. 
עסקות אוטונומיות. רצוניות. המתבצעות בתגובה להחלטות הפרטים 
במשק נוכח תנאי השוק וגורמים אחרים אשר אינם תלוים במאזן 
התשלומים כשלעצמו לבין. מאידך־גיסא, עסקות מאזנות. שאינן 
רצוניות, המתבצעות משום שהן נדרשות להביא איזון כולל בתש¬ 
לומים הבין־לאומיים. מאחר שהעסקות נרשמות על־פי קריטריונים 
אובייקטיוויים שונים, ולא על פי מניעים, קשה להחליט כיצד יש 
לבצע את ההפרדה הזו הלכה למעשה. מוסכם על הרוב, כי עסקות 
ממשלתיות רשמיות המתבצעות ברזרבות הבין־לאופיות שלהן. הן 
עסקית מאזנות. מוסכם גם, שיצוא ויבוא של סחורות ושירותים הם 
סעיפים אוטונופים רצוניים. הקשיים קיימים לגבי הלוואות ארוכות 



655 


סחר, מאזן תשלומים כיו־לאומי 


656 


מועד ותקבולים הד־צדדיים, המקובלים בישראל כסעיפיס מאזנים 
ובמדינות רבות כסעיפים אוטונומיים. ולגבי העברות־הון קצרות 
מועד. המקובלות בעולם כולו כקשות להגדרה. בישראל מקובל 
לכנות בשם גרעון את עודף יבוא הסחורות והשירותים על-פני 
יצואם. (כלומר הגרעון בחשבון השוטף מוגדר כגרעון המאזן). 
ברוב ארצות העולם נחשב רק סעיף השנויים ברזרבות הבין- 
לאומיות כסעיף מאזן. הווה אומר: עודף במאזן הוא גידול ביתרות 
הבין־לאומיות ואילו גדעון במאזן הוא ירידה בהן. 

שאלות בנושא מאזן התשלומים: 1 . אם ישנו תוסר- 
איזון במאזן־התשלומים. האם ישנו מכניזם שיפעל לאיזון אוטומטי י 
כבר דיויד יום (ע״ע), דן בשאלה זו בידעו את ההסדרים התחיקתיים 
ביחס לסטנדרט הזהב (לפיו נסהרו מטבעות ומטילי זהב בהפשיות 
בין המדינות, בשמשם תוך כדי כך אמצעי־תשלום עיקרי במשק), 
וביודעו את הבסיס התיאורטי הפשטני של תורת הכסות של הכסף. 
לפיה תואמים שינויי המחירים את השינוים בכפות הכסף (ע״ע כסף, 
עמי 960 — 964 ) נוצרת התאמהפשוטה: גדעוןבמאזן־התשלומיםגורם 
לזרימת זהב לחו״ל, לירידה באמצעי התשלום וכתוצאה מכך לירידה 
ברמת המהירים (כשהשינוי ההפוך קורה ב״מדינה אהדת" או בשאר 
העולם). היבוא מתייקר יחסית למוצרים המקומיים וכתוצאה מכך 
מצטמצם, היצוא נעשה יותר כדאי לקונים הזרים (ולכן גם לתעשיי¬ 
נים וליצואנים המקומיים) וגדל הקפו. הגרעון במאזן־התשלומים 
מצטמצם. היצוא נעשה יותר כדאי לקונים הזדים (ולכן גם לתעשיי- 
כאשר סר חינה של התאוריה המונסריססית הפשטנית הכרוכה 
בניתוה זה התעורר הצורך בתאוריה מעמיקה יותר של מאזן- 
התשלומים. החוקרים הלכו בעקבות התאוריה הקינזינית (ע״ע קינן, 
כלכלה. עמי 880/1 : כסף, עמי 964/5 ) שהדגישה יותר את השינייים 
בהכנסה ובתעסוקה ופחות את השינויים בכמות הכסף. הם תארו 
את מנגנון ההתאמה כך: ירידה ביצוא. שסיבתה חיצונית (אכסו- 
גנית), תגרום לגרעון במאזן־התשלומים ולירידה ברמת ההכנסות 
ובתעסוקה. מאחד שבמודל קינזיני נוקשה, המהירים לא ירדו כלל. 
יגרום הדבר לידידה בביקוש למוצרי יבוא, ויפחת הגרעון במאי[■ 
התשלומים, אך לא יחסל אותו. רק בתנאים מיוחדים ביותר, תוך 
לקיחת בחשבון השפעת היזון־הוזר מדרגה שניה, שישפיע על 
ההכנסות והמסחר במדינות האחרות (או נשאר העולם), יפגר הפער 
לחלוטין ע״י שינויים אוטומטיים אלה. חידוש מושלם של שדי- 
המשקל דורש שינויים ברמת המחירים או בשעד-החליפין. 

2 . נושא הקשור בשאלה הקודמת. אך השוב כשלעצמו, הוא 
.בעיית ההעברה" (ות 616 ט 1 ק ■ 1 ס) 5 מ 3 ־ 1 ז). אם מדינה אחת מע¬ 
ניקה (כמתנה. כתרומה, כמם וכוי) או מלווה (דרך פרטים או ע״י 
הממשלה) סכום מסוים למדינה אחרת, ז״א. אם ישנו יצוא־הון 
במאזן־התשלומים, האם ישנו מכניזם אשר יפעל להפחתת העודף 
ביצוא הסחורות. כך שההעברה הראלית של סחורות תבוא לידי 
ביטויי השאלה נשאלה לראשונה בוויכוח ידוע ( 1929 ) בין קיינז 
וביו ברטיל אולי! בדבר יכולת הגרמנים לעמוד בדרישות התשלום 
שהוטלו עליהם לאחר מלה״ע 1 . אפילו לו רצו בכך. 

בגישת תורת הכמות של הכסף. יכולים מלוות או מענקים חיצו¬ 
ניים לגרום לירידה בהצע אמצעי-התשלום. דבר שיגרום לירידת 
רמת המחירים, לעליה ביצוא ולירידה ביבוא, וכך הלאה, כבמקרה 
הכללי של מכייזם שווי-המשקל במאזן־התשלומים. במונחי התאודיה 
הקיינזיניח התשובה לשאלה תלויה ב: (א) כיצד מומן המענק 
בארץ הנותנת ומה עשתה בו המדינה המקבלת. (ב) כיצד הפחיתו 
המעניקים (או המלווים) את הוצאותיהם על יבוא ועל מוצרים מקו¬ 
מיים וכיצד הגדילו המקבלים את הוצאותיהם. באופן כללי. אם 
המלווים קיצצו בביקוש למוצרים מקומיים באותה מידה שהלווים 
הגדילו את ביקושם למוצרי המלווים ואם המלווים קיצצו את צרי¬ 
כתם של מוצרי המדינה הלווה באותה מידה שהלווים הגדילו את 


שלהם, אז נוכל לומר שהיתר, עסקה (העברה) מושלמת. אם לא. תייב 
להיות שינוי ברמח־המחירים או בשער-החליפין כדי שהעסקה ש¬ 
בוצעה תתמלא בשלמותה. 

3 . בהעדר מכניזם אוטומטי שמביא לשיווי-משקל במאזן־ 
התשלומים (או אם למכניזם השפעות צדדיות בעלות תוצאה שלי¬ 
לית), האם עשוי שינוי בשערי־החליפין לחדש את האיזון! ז״א, האם 
פיחות יתקן גרעוז במאזן־התשלומים והאם ייסוף יתקן עירףו 
ואס לא, מדוע לא י השאלה יכולה להשאל גם כך: אם קיים שעד 
נייד, האם מצד שווי־משקל יציב בשוק מטה״הי נדון בשאלה 
במונחים של פיחות. הטיעון הוא סימטרי במקרה של ייסוף, ז״א 
בשעת ירידה במחיר מס״ח. 

לבעיה שני צדדים: בעית המחיר היחסי (והגמישויות) והבעיה 
המאקרו־נלכלית של התאמת רמת ההוצאות הכוללות במשק. בעית 
המחיר היחסי. כבעית ההעברה, או אפילו כבעית המכס האנפטימלי 
(ר , לעיל, עם׳ 652 ) קשורה במשקל היהסי של המשק וכושר 
השפעתו על המחירים בשוקי העולם. השאלה היא: באיזו מידה 
חייבת מדינה לשנות את מחיר היצוא שלה יחסית למחיר יבואה 
על-מנת ליצור עודף (או לחסל גרעון) בגודל נתון י (טיעון המכס 
האופטימלי שואל שאלה זו בסדר הפוך: באיזו מידה ירידה ברצון 
לקנות תשפיע על מחירי היצוא והיבוא ו). התשובות תלויות בגמי¬ 
שויות הביקוש ליצוא וליבוא, ז״א במשקל המדינה בשוק העולמי. 
ובגמישות הביקוש למוצרי היצוא. התשובה התאורטית ידועה כ- 
,׳תנאי מרשל—לרנר״ (ת 0 ח 1 ),וומנ) ,■, 11 ,:>.ז — 311 \ 1 צז 13 \) ונוסחתה. 
בתנאי היצע גמיש לחלוטין, היא כי אם גמישויות הביקוש ליבוא 
בכ״א מהמדינות מסתכמות ליותר פ 1 — יביא פיחות לשיפור 
במאזן־ר,תשלומים. נעשו נסיונות רבים להעריך את גמישדות הבי¬ 
קוש הרלוונטיות, בהצלחה חלקית בלבד, בעיקר משום שהבעיה 
היא של שווי־משקל כללי. אשר בה משתנה הכל ומשום שלא נת־ 
רחשו מעולם שני פיחותים זהים. 

כאשר למדינה אין השפעה על מחירי הסחורות בשוק הבי״ל 
לא יתכן שינד ביחסי המחירים בין יבואה ליצואה. במקרה זה. 
פיחות ישפר אח מאזן־התשלומים אם ישנם מוצרים שפיוצריס 
ונצרכים אך אינם נסחרים בשוק הבי״ל, ואם חלים: שינוי בצריכה 
ממוצרי יבוא ומוצרי-יצוא למוצרי-בית. שאינם נסחרים בשוק הבי״ל. 
ושינוי בייצור המקומי ממוצרי־בית שאינם נסתרים בשוק הבי״ל 
למוצרי יצוא. 

ההבט השני של תאוריית הפיחות היא השאלה כיצד ליצור את 
עודף הייצור מעל לצריכה ולהשקעה שנדרשות ע*מ להעלות את 
העודף הראוי ליצוא י כשישנה אבטלה של מספר גורמי־יצור הבעיה 
אינה רצינית: הגידול בביקוש לפוצרי־יצוא ומוצרי-בית מביא 
לגידול בתפוקה. במצב של תעסוקה מלאה, מאידך־גיסא, הכרז־,י 
להגביל את ההוצאה המקומית ע״מ לשחרר מקורות נוספים לסיפוק 
הביקוש בחו״ל במענה לתנועת המהירים. כשלון בביצוע המדיניות 
הנדרשת ליצירת צמצום זר, בצריכה המקומית הביא בעבר להעדר 
שיפור במאזן־התשלומים לאחר פיחות. 

4 . אם אין מכניזם אוטומטי להתאמת מאזן־התשלומים (או אם 
למכניזם כזה אין מאפשרים לפעול) ואם שינויים בשער־החליפין 
אינם יעילים, או שאינם מופעלים. האם ישנה דרך כלשהי בה יכולה 
ממשלה לפעול כדי להשיג שווי־משקל במאזן־התשלומים ? התשובה 
חיובית, בד״כ. ע״י קביעת רמת ההכנסות וההוצאות במשק יכולה 
כל ממשלה להביא לאיזון במאזן־התשלומים. המחיר הנדרש יכול 
להיות גבוה, במונחים של האבטלה או האינפלציה הנדרשות ע״מ 
להשיג ולקיים את האיזון. 

לאחרונה הוכח. שעקרונית, לפחות, ניחן להשיג כל רמה של 
הכנסה ותעסוקה רצויות תוך כדי קיום איזון במאזן־התשלומים הבי״ל. 
הסיבה לכך היא שלמדיניות מונטארית ופיסקאלית השפעות שונות 



657 


סחר, שיטת התשלומים 


658 


על רמת ההכנסות ועל מאזן־התשלו&ים. אם יבוא־הון רגיש להפ¬ 
רשים בשער-ריבית בין מדינות, יכולה מדינה לקיים שיווי-משקל 
במאזן־התשלוסים שלה ע״י העלאת שער־הריביח במידה הדרושה 
למשוך יבוא-הון מספיק לכיסוי כל גדעון בחשבון השוסף. ההשפעה 
הדפלציונית של העלאת שער-הריבית יכולה להתווסת ע״י מדיניות 
פיסקאלית מתאימה, כגון הורדת מסים ו/או הגדלה בהוצאות 
הממשלה. במציאות, פתרון זה כרוך בקשיים כי יכולות להיות 
הגבלות אחרות על רפת שערי־הריבית (כמו הרצון לעודד בניה 
פרטית למגורים); יכולה להיות התנגדות לזרימה מתמדת של הון 
למדינה וקיום גדעון בחשבון השוטף: ישנם ספקות דציניים בדבר 
יציבות שיטה כזו לאורך זמן, במידת התגובה של תנועות־הון 
להפרשים בשערייריבית ובהכרח לתאם מדיניות כזו עם מדינות 
אחרות. מסיבות אלו ואחדות סוענים מרבית הכלכלנים כיום שקיום 
איזון פנימי וחיצוני בעת ובעונה אחת הוא, במצב הטוב ביותר, קשה 
ביותר וששינויים תדירים בשער־החליפין (או, עדיף, שערי-חליפין 
ניידים לחלוטין) הם רצויים ואפילו הכרחיים. 

5 . מהן ההשלכות של בעיית ההתאמה הזו על המערכת המוג־ 
טארית העולמית י מהי מערכת שערי־חחליפין הרצויה — קשוחה 
או חפשיתי ואם הרצון הוא לקיים שערי־חליפין קבועים, מה תהיה 
השיטה האופטימלית לקביעת רמת הרזרבות הבי״ל עבור העולם 
ככלל, וכיצד יוחלט על יצירת רזרבות נוספות ועל חלוקתו י 

בנושא שערי־החליפין הקבועים, נוסף לבעיות היציבות, דנו 
הרבה בעיקר בשאלת הספקולציה במטבעות והאם תוביל ליציבות 
או לחוסר יציבות. רק מעט כלכלנים הודאגו בשל אפשרות של 
ספקולציה הרסנית עד כדי ערעור נרחב של היציבות ז עיקר הדיון 
נסב על העלות הראליח הכרוכה בקיום המערכת הדרושה לביטוח 
מפני שינוי שער. 

מחקרים רבים עוסקים בנסיונות לשנות את המערכת המונטארית 
הבי״ל הקיימת תוך שמירה על מאפייניה החיוניים. הבעיה העיקרית 
היא שהקמת בנק מרכזי בי״ל, או הסכם ליצירת ממבע מוסכם 
לשמוש ברזרבות בי״ל, מחייבים מידה ניכרת של שיתוף פעולה 
ותיאום של תכניות ויעדים לאומיים, תוך בדי ויחוד מסוים על אוטו¬ 
נומיה וסוברניות לאומית; ויתורים שניתן להשיגם, אם בכלל, דק 
לאחר מאמצים ניכרים. 

השיטה המונטארית הבי״ל שהתקיימה מאז סוף פלה״ע 1 עד 
אוגוסט 1971 , תוארה בבסיס החליפין לזהב (- 51311 ס 8 ס 0113 צ£ 00111 
1 !זג 11 ), כ״בסיס הדולר" או כ״בסיס ההתערבות". מחיר הזהב במונחי 
דולרים של אה״ב היה קבוע ( $35 לאונקית זהב; ע״ע כסף, עמ׳ 
690/1 ). אוצר אה״ב התחייב לקנות, או למכור. כל כמות של זהב 
במחיר הנידון מכל מדינה, או בנק מרכזי אשר רצה לשפר אח 
מצב הרזרבות שלו. (מאז 15.8.68 . לאחר .,משבר הזהב", הסכימו 
מרבית מדינות העולם. למעשה. אך לא רשמית, לא לדרוש זהב 
מאה״ב ע״מ למנוע אזילת מלאי הזהב המצומצם שלה). כל המדינות 
האחרות קבעו את שערי-החליפין שלהן במונחים של זהב ו/או 
דולרים והתחייבו (בהתאם להסכם קרן המטבע הבי״ל), לשמור 
על מחיר מטבעותיהן במרווח של אחוז אחד פעל ומתחת לשער 
הנקוב. הקושי במערכת זו היה שהיא היתה, במציאות, נוקשה ביותר, 
בכל הקשור להתאמות שערי־החליפין, ובאותה עת. איטית ובלתי 
גמישה בכל הקשור להתאמות שווי-משקל של מאזן־התשלומיס. 
בשל הסיבות שצוינו לעיל. כתוצאה מכך. נוצר צורך. לכאורה, 
להגדיל לעתים קרובות, את רמת הרזרבות המוגטאריות בעולם. אך. 
מאחר שחלק גדול של הרזרבות בעילם, ומה שחשוב יותר, כל הגידול 
ברזרבות אלו, היה התחייבויות של אה״ב לרשויות זרות, נמצאה 
אה״ב. מבחינת הנזילות, בחולשה הולכת וגדלה. ב 1950 היו הרזרבות 
הרשמיות של אה״ב בזהב 24.5 מיליארד דולאר, ואילו התחייבויותיה 
לרשויות מונטאריות בחו״ל הסתכמו ב 3.3 מיליארד דולאר בלבד, 


יחם הנכסים להתחייבויות — כ 750% . בסוף 1970 הסתכם מלאי 
הזהב ב 11.1 מיליארד דולאר וההתחייבויות ב 20.1 מיליארד — 
יחס של בערך 55% . מצב דברים זה גרו לחץ גובר והולך על הדולר 
מבחינת יכולתה של אה״ב לעמוד בהתחייבויותיה למכור זהב תמורת 

דולרים. 

פירושו של דבר, המערכת היתה בלתי יציבה פניה וביה; היא 
נשענה על הצווך בגדעון גדול ומתמשך במאזן התשלומים של 
אה״ב כדי לספק לשאר העולם דולרים נוספים שישמשו כרזובות 
בין־לאומיות בה בשעה, שעצם גידול זה בהתחייבויות אה״ב החליש 
את אמון המחזיקים בדולר בנכם. 
סדרה של משברים שהגיעה לשיא בתחילת קיץ 1971 לא 
היתר. איפוא בלתי צפויה. מאז, פוחת הדולר ספפר פעמים, הורחב 
תחום ההשתנות של השערים הקבועים ויוספו מספר מטבעות אירו¬ 
פיים והמטבע של יפן. במארס 1973 עברו למעשה כל המטבעות 
העיקריים בעולם מבסיס שערי חליפין קבועים לבסיס של שערים 
ניידים, במידה גדולה או פחותה של התערבות מצד הרשויות בשוו¬ 
קים. דומה, שתקופת בסים החליפין לזהב עומדת בפני סיומה 
כשתקופה חדשה של ניידות שערי־חליפין תופסת בהדרגה את מקו¬ 
מה. זאת על אף העובדה. שדוברים רשמיים עדיין גורסים כי מערכת 
השערים הקבועים עומדת לשרב על כנה. 
פ, א. סמואלסון, הורה הכלכלה, 629 — 670 , חשכ״ג - ; ,־צ) 1 ז 6 ( 1 ג 11 .ס 
7)1601)/ 0/ / 7"., 1936; 1(1., .4 811 11161 ^ .] :־ 1961 , 1 ( 7/1601 . 7 .//ס ץ 6 /וו , 
8/111)165 171 1/16 71160!-)) 0 / /. 7., 1937} 1. £. ^63(16, 7116 7/1601')) ס / 

/71161111111011111 £ 601107*116 ? 0111 ) 1 . 1-11, 1951—55; ]. 30111111££0 ) .מ . 

7)16 00511166 ? ! 17 15 ( £5511 , 1011111311 ־ 1 ? ; 1950 ,*( 111101 ( 1 [ 0 161-66 ( 17 הס 
£60710771165. 1953, \\001 . 1/1 ! 3 ׳ x1611, ?6607/ 7)6 6610^771671( 171 1)16 
7/160>)1 0 } 1. 7 , 1965. 

ג׳.פל. 

שיסה התשלומים בסב"ל: כל עוד שימשו הזהב 
(ומתכות יקרות אחרות) גם אמצעי תשלום פנים־ארציים, הצטמצמה 
בעיית התשלומים הבי״ל למשלוח הזהב מארץ לארץ. מצב זה נמשך 
גם כאשר במקום זהב השתמשו בשטרי-כסף בני המרה חסשית לזהב. 
בעיית שערי-ד,חליפין התעוררה עם צמצום אפשרויות ההמרה החפ־ 
שית (ר׳ לעיל). למערכת הבנקאות תפקיד מרכזי בפיתוח הם׳ 
במס״ח. היא משמשת בתפקיד המסרתי של מתווך פיננסי נין אלה 
שמוכרים את הכנסותיהם במט״ח לנץ רוכשי המסבע הזקוקים לו 
לכיסוי התחייבויותיהם בחו״ל. 

תהליך התשלומים הבי״ל: יצואן במדינה א׳ מוכר את סחורתו 
ליבואן במדינה ב׳ ומקבל בחמורה ססבע של אותה מדינה (ב , ), 
א , ירצה עם קבלת התשלום, להמירו במטבע מדינתו. הבנק אליו 
יפנה היצואן (א׳) ירכוש ממנו את מטבע מדינה ב׳, העומד לרשותו 
באותה מדינה (ב׳). הבנק ימכור את מטבע מדינה ב׳, שרכש, ליבואן 
בארצו(א') אשר ישתמש בו לתשלום עבור טובין או שירותים שרכש 
במדינה ב׳. הבנקים המתמחים בכך מבטיחים גם את השער שלפיו 
יהיו מוכנים בתאריך מאותר יותר לרכוש ולמכור מט״ח סלקיחותיהם 
(באמצעות חישוב הפרש הריבית המשתלמת על פקדונוח בשתי 
הארצות), ומאפשרים לעוסקים בכך לתכנן פעולותיהם לטווח ארוך 
בלי לשאת בסיכון הברוך בתנודות בשערי מט״ח. 

במציאות, כמובן, אין פעולות אלו מביצעות בין שני קונים 
ומוכרים ובמטבע שתי ארצות בלבד — זו פעולה מורכבת של קונים, 
מוכרים, בנקים ומטבעות רבים, נו-זמנית. 

להבטחת התשלומים בסב״ל נוהגות 4 שיטות, תשלום מראש; 
אשראי דוקומנטארי; תשלום נגד דוקומנטים (מססכיס); תשלום 
חפשי. הראשון והאחרון אינם דורשים הסבר. מן ההסבר על שני 
האתרים עולות הבעיות הרבות הנצבות בפני הצדדים לסב״ל. 

בטרם ישלח היצואן את הסחורה ליבואן, ואולי אף בטרם התחיל 
ליצרה. ירצה לוודא שעם הספקת הסחורה יקבל את תמורתה בהתאם 
לתנאים עליהם הסכים עם היבואן. היבואן, מצירו. רוצה להבטיח 



659 


סדזר, משפט מסחרי; כמקרא; בחז״ל 


660 


שהתשלום בו התחייב יבוצע או ורק תמורת הסחורה אותה רכש, 
ועל־פי תנאי הרכישה. האשראי הדוקומנטארי בא להבטיח את בל 
אלה בעזרת מערכת הבנקאות ומערכת מסמכים — הקרויים מסמכי 
המשלוח. למסמכי המשלוח תפקיד כפול: תאור הסחורה לפרטיה 
והוכחת הבעלות עליה. המרכזי במסמכים אלה הוא שטר המטען 
(עת ! 126 0£ 111 !!). קבלה המוצאת ע״י המוביל ומשמשת להוכחת 
הבעלות על המטען — אשר תמורתה בלבד ימסד הםטען ע״י המוביל 
בנמל היעד. שטר המטען ניחן להעברה ולסיחור — ובהעברתו 
מוקנית הבעלות על המטען. שניה בחשיבותה היא תעודת הביטוח 
על המטען המפרטת את סוג המטען וערכו וגם היא ניתנת לסיחור. 
המסמכים האחרים משמשים בד״כ לתיאור מדדק של הסחורה ותכו¬ 
נותיה (ע״י השולח או עי׳י מומחים בלתי תלויים), ביניהן בולטות 
תעודות המקור (המבקשות להבטיח כי המטען אכן יוצר כארץ ממנה 
יוצא), תיאור האריזה, אישורים לבדיקת טיב ואישורים נוספים 
הנדרשים ע״י הרשויות בארץ היבוא. 

בסב״ל נהוגים המונחים ? 01 ( 60:8111 ? :מ 11 בת 11 לח!: 0051 ) לציון 
מחיר הסחורה בנמל היעד (כולל הוצאות בטוח והובלה); ו 08 ? 
( 1 ״א 30 "ס 0 ו״'- 1 ) לציון מחיר הסחורה בנמל המוצא (ללא הוצאות 
בטוח והובלה). 

האשראי הדוקומנטארי הוא התחייבותו של בנק — בפקודת 
היבואן — לשלם למוטב־האשראי -- ליצואן, סכום כסף נקוב. תמורת 
מערכת מסמכי המשלוח. את התשלום ליצואן. בארצו, ע״ס האשראי 
הדוקומנטארי, מבצע בנק המשמש כבנק־כתב (קורספודנם) של 
הבנק ש״פתוד את האשראי (בארץ היבואן). ולעתים משמש אף 
כערב להתחייבויות ההדדיות. 

במשלוח סחורה לתשלום כנגד מסמכים — מבטיח היצואן, 
באמצעות הבנק לו מסר את המסמכים לגביה. שהמסמכים והבע¬ 
לות על הטובין ימסרו ליבואן רק תמורת התשלום המוסכם. 
היבואן מצירו, מבטיח בשיטה זי שעם התשלום הועברה לבעלותו 
הסחורה — ע״י העברת שטרי המטען. ע״י מערכת המסמכים כולה 
יכול היבואן לברר, בטרם שילם. שהטובין שקיבל תואמים את אלה 
שהזמין. 

ה. הו. 

משפט מסחרי. ענף של המשפט העוסק בזכויות רכושיות 
ויחסים בין אנשים וגופים בעסקאות מסחריות. במרבית הארצית 
מקובל לכלול בתחום הסה״מ את ענפי המשפט הבאים: דיני חוזים 
(ע״ע), דיני הרשאה (ע״ע). את הדינים המטפלים במסמכים סחירים 
בשטרות (ע״ע), במשכנתאות ושאר שעבודים, חברות, שותפיות, 
ערבות ופשיטת רגל (ע' ערכיהם). יש הסוברים שקיים מכבה משותף 
לכל ענפי המשפט המסחרי ושהיא ענף משפטי שאיננו צמוד למדינה 
מסוימת, אולם הנחה זו נובעת מהמציאות שבה נעשות עסקאות 
מסחריות שבהן מעורבלת שיטות משפט שונות של ארצות רבית, 
ששילבו בשיטות המשפט שלהן את הגורם הכין־לאומי האפייני 
לעסקאות מסחריות. דבר שהביא אחידות-יתר במושגי המשפט 
המסחרי הנוהג בארצותיהן. א-לם החוק הוא תמיד זה הנוהג במדינה 
מסוימת. אולם האפשרית של אי־בהירות משפטית שעשדה להתעורר 
ביחסי המדינות המקיימות קשרי מסחר הביאה לקיום מגעים בין- 
לאומיים כדי לנסח חוקים אחידים בתחומי הסב״ל. ב 1964 נחתמו 
בהאג שתי אמנות העוסקות במכר טובין בין־לאימי ומטרתן להנהיג, 
במדינות המצטרפות, חוק אחיד למכר טובין. 

111 . הם׳ ביהדות. בתקופת המקרא לא עסק עם 
ישראל בס׳ אינטנסיווי אלא, בעיקר. בחקלאות. והס'המועט שהתקיים 
— עבר מיד ליד. לעומת זאת היתר, א״י עצמה ארץ מעבר לס' שבין 
מצרים. סוריה, עבה״י ומסזפוטמיה. ויושביה הלא־ישראלים הירבו 
לעסוק בם' בי׳ל זה (בר׳ לז, כה—כח; מל״א י. כח—כס: והשר שה״ש 
ג, ו; ד, יד). היות שתחילה היה המסחר בידי הכנענים הפר "כנען" 


לשם נרדף לסוחר, בעיקר כשם גנאי (יש׳ כג, ח: הר יב. ח; צפ׳ א. 
יא: איוב מ, ל; מש׳ לא, כד). מאוחר יותר עמדו בראש ם׳ זה הצידו¬ 
נים, צאצאי כנען. והצורים (ע״ע צור: פיניקים: ור׳ מל״א י, טו; יש' 
כג; יח׳ כז. בז—לז). עדות ..בשתיקה" על מיעוט הם׳ בישראל בת¬ 
קופת המקרא הגא גם העדר חוקים מייחדים בתודה להסדרת הפעילות 
בתחום זה פרט לציווי מאזני צדק (וי׳ יט, לו והשר עמ׳ ח, ז: 
סיכה ו, יא) וע״ע רבית. אך, הממצא הארכאולוגי חשף עדויות על 
פריחת הס׳ בא״י במשר כל התקופה המקראית. על ם׳ חליפין בי״ל 
ראשון בישראל שומעים בימי שלמה: עם צור וצידון (מל״א ה, בה), 
עם אנשי התרים (שם י, טו), יעם מדינות הים (שם כב). יתכן שגם 
לביקור מלכת שבא (שם א—יג) היו מניעים מסחריים. בן הדד 
הבטיח לאחאב ״חוצות״ (-- שווקים) בדמשק (שם כ, לד) כמו שהין 
לאביו בשומרון. קיים גם תיאור נודד של ס׳ מקומי נימי שיבת ציון 
(נח׳ יג. טו—טז). 

עד הופעת המטבע בתקופה הפרסית שימשו מתכות יקרות כאמ¬ 
צעי תשלום, והס׳ הני״ל היה מוגבל לחמדים יקרים ולמוצרי מותרות, 
שכדאי היה להעבירם אף למרחקים, רק סמוך לתקופה הפרסית החלו 
להעביר גם סחורות זולות. 

גם בתקופת בית שבי ועד למדד נר־בוכבא היה עיקר עיסוקם 
של בני א״י בחקלאות ולא במסחר (ד׳ יוסף בן מתתיהו, "נגד אפיון", 
א׳, י״ב), לאחר מפלת בית״ר סבלו יהודי א״י ממשבר כלכלי קשה 
במיוחד. שהביא אף לעזיבת הארץ. לעומת זאת היה מצבה הכללי 
של א״י הנכרית טוב למדי, והיא נהנתה מתיקונו של הם׳ הבי״ל 
שעבר דרך א״י אז, בעקביה שיפור הדרכים וההתקדמות הכלכלית 
הכללית ברחבי האימפריה הדוסית. עם השתפרות התנאים המדיניים 
וחידוש הנשיאות נא״י שוב התבססה כלכלת היישוב היהודי בארץ 
כעיקר על החקלאות ולא על הס׳, וכן היה הדבר בתקופת התלמוד 
גם בבבל (ע״ע, עמ׳ 575 — 377 ! וע״ע ארץ־ישדאל 326/7 , 368 , 
371 , 753 — 755 ). 

הנד התנהל בעיקר במרכזים העירוניים. וגם הפזורה המתרחבת 
דחפה לאטד, את היהודים אל המסחר — והיא היתה גם תוצאתו. 
לדעתו של פילון דומה התהליך לייסוד המושבות ע״י היוונים (ע״ע 
יון. עט׳ 431 — 434 ) שהפר אותם לעם סוחר. הם׳ היהודי התנהל 
לפי ה״קו" היווני, כפי שמעידים, למשל. מונחים מסחריים יווניים 
שנשתרשו בעברית: פרקמטיא. סיטון, מונופול. פנקס וכוי, וכיוונים 
עסקו גם היהודים בעיקר נם׳ סיטוני. ב 200 לפסה״נ לערד יובאו 
עודות (קדה״י י״ב, ג׳, ד׳), נ 180 לערך כלי זכוכית (שנת י״ד, 
ע״ב), מעט מאוחר יותר נזכרת חטה מאלכסנדריה שיובאה באניות 
(תום' מכשירין ג', ד'; והשוו׳ קדה״י ט״ו, ט', ב'). ובאגרת 
אריסטיאס (ע״ע) מסופר על ם׳ בתבלינים, אבנים יקרות וזהב (סעיף 
קי״ד). מתחילה היה הס׳ זר לרוח חז״ל (ר׳ למשל אבות ב', ה׳: ד׳,י׳ו 
ספרי דב׳ שט״ו: והשר בן־סירא כ״ו, כ״ט) — ובודאי לרוח האיסיים 
(ע״ע, עס׳ 32/3 ). ישו(ע״ע. עם׳ 425 ) ראה בעושר מכשול מבחינה 
דתית. בברית החדשה ניכר יחס דו־ערכי לס', שלילי מוחלט 
מחד: "לא יוכל איש לעבוד שני אדונים... את האלהים ואת הממון" 
(מתי 1 ש, 24 ), וחיוני קיצוני מאידך, במשל המפורט הלקוח מהמצי¬ 
אות הכלכלית, ומסקנתו היא: ״כי כל אשד יש לו — ינתן לו ויעדיף: 
והאיש אשד אין לו גם אח אשד לו יוקח ממנו" (שם 0 אא, 14 — 31 ! 
והשר לוקאס א 1 א. 11 — 25 ). משל זה מדגים את דרך חלוקת 
הזכויות והחובות נ״מלכות השמים", ומסקנתו הנ״ל נמצאת בפי ישו 
גם בלא קשר למשל (פתי 111 א, 12 : מדקוס 7 \ 25,1 ), ואפשר שהמשל 
אינו משקף התייחסות לס׳ אלא הסתכלות בלבד. ההלכה, מעצם טינה, 
הערימה מכשולים בדרך התפתחות הם׳, בשל דיני שבת ומועד. 
מאבלות אסורים, יין נסך וההגבלות על ס׳ עט נכרים (שנת י״ח, 
ע״ב; ע״ז פרקים א׳—נ"). כן נאסר לייצא לחו״ל מזונות שיש נהם 
"חיי נפש" כגון תבואות (ואפשר גס יין ושמן), איסור שכלל גם את 



661 


סיוד, יהודים: ביסי־הביגיים 


662 


התיווך (ב״ב צ״א, ע״א). אף התפתחות הם , מאמצע תקופת האמוראים 
משתקפת היטב בהלכה. המקדישה סוגיות ארוכות ומפורסות להלכות 
הקשורות בס׳, בגוו דיני אונאה, גזל, הסגת גבול והפקעת שערים 
ומטלטלין (ע׳ ערכיהם). המסחר נהשב כמקצוע שיש ללמדו, ויש 
שעבר בירושה (ב״ב נ׳־ב, ע״ב). בתחילה פרח ם׳ החליפין, ע״י 
האבר שהחליף את עודף תוצרתו בעיר תמורת סהורות (תום , ישבי' 
ף, י״ט), ונקבע ש״נל המטלטלין קוני! זה את זה". אח״כ החל עולה 
מעמדם של התכשיטים כקנה מידה לחליפין ודק לבסוף תפס הכסף 
מקום בראש (ב״מ פרק ד׳). בצד האכר ובעל המלאכה נזכרים הסוחר 
והרוכל, הוא הסובב בכפרים ומספק לנשים תכשיטיהן ותמדוקיהן. 
ה ר ו כ ל פעל כבר בתקופה קדומה (ר׳ ב״ק פ״ב, ע״א) ולפי המצוטט 
בתלמוד (סב׳ ק/ ע״ב) נאמרו עליו דברים קשים כבר בס׳ בן־סירא, 
הסוחר הגדול הוא ה"תגר" המעסיק "סוחרי ביניים", ולרשותו 
שליחים וסרסורים ורשת קורספונדנציה, הוא בולט בהופעותיו התכו¬ 
פות בבכר השוק, שלא ככפריים. נזכרים סוחרים ירושלמיים (ירו׳ 
סוף פס׳) ולודיים (ב״מ ד׳. ג׳) — הנחשבים כסוחרים מוצלחים, 
הסרסור, הוא המתווך. נזכר הרבה בהז״ל. בהלכה ובאגדה. שונה 
מהם, ונזכר תדיר, הוא החנווני, והמקורות מבחינים בין חנווני 
המוכר את מעשה ידיו, כאופה. טוחן ונו׳ לביו נעל חנות המוכר משל 
אחרים, ונין שניהם לסיטון המוכר בכמויות גדולות. סוחרים גדולים 
נזכרים בכינויים יווניים; אמפוריו (!סקס"*; ת״י בר' כה■ ג), 
ופרגמטוסים ( 5 ףךס£ז 111 ןז 01 גן 1 !; ויק״ר ראש פרק ג' ועוד), המציינים 
את השתייכותם לחוג הסוחרים הבי״ל, והם מצוינים גם נ״שרים" 
(מכילתא לשמ׳ י״ט. ר). את העסק במסחר ראו כגורם למעוט העסק 
בתורה החל מימי הלל (אבות נ׳, ה׳) ועד לימי האמורא ר- יוחנן, 
אף כי נזכרים גם ת״ח שעסקו בתגרנות, ואף נאמרו הלכות מיוחדות 
לתועלת מסחרם (נד־ ס״ב, ע״א). הם׳ הימי היה דיווחי מאוד. אלא 
שלא המליצו עליו בשל הסכנה שהיתר, כרוכה בו (יב׳ ס״ג, ע״א), 
מאידך, מומלץ על השקעת שליש הממון בס' לצד שליש בקרקע 
ושליש במזומן (כ״מ מ״ב, ע״א), והרווח הממוצע נס׳ משתקף מן 
המשנה (פאה ח/ ט׳) לפיה 50 זוז המושקעים בם׳ דינם ב 200 זוז 
שביד. עיקר הפעילות המסחרית התנהל בשווקים ובירידים (ע״ע שוק). 
החנית שימשה הן לייצור המוצרים וחן למכירתם (הנחתום, החל;טר 
[מפרסית; מוכר ממתקים!, הטבח [קצב] והקפילא [מילו׳ ?".גוז״קא, 
פונדקאי]). דיירי חצר היו רשאים למנוע פתיחת חנות בחצרם מפני 
הרעש (ב״ב נ', ג׳). מלבד החנות נזכר הפלסר (מיוו׳ נזןזז״הר), 
כמקום ממכר לחם ושאר מברכי מזון, ולסוחרים רבים היו דוכנים 
בסטיו שדרת עמודים מקורה) שנסתיימה עפ״ר כ״כפה" גדולה 
(תום׳ דמ׳ א', ב׳; והשו׳ קפה של חשבונות; איכ״ר ל״ב ט״ו). 
נזכר עוד המקולין (מלאט׳ מ 11111 ;צ>גת 1 ), כמקום מכירות הבשר. 
הידיד והאטליז (אטלים) שפירושו שוק, שהניחו בו את המכס. 
לפני כניסת השבת תקעו בשופר להזהיר על הפסקת הפעילות 
המסחרית נשבת ל״ה, ע״ב). 

ש, קריים. קדמוניות התלמוד, 2 , חד&״ג; ש. ויבין ןעורח, המסחר, 
התעשיה והמלאכה באיי בימי קדח, תרצ״ז, ש, ליברמן. עשר מילין 
!אשכולות ג׳). תשי״ט: ר. דה־וו, חיי יום יום במקרא, א-ב; תשכ״טו 
., 1 : 1879 , ; 71 זו 71 י 411£1 > 305 נייפ/ת׳ת/ • 1161 .ו/פיל££נ/ל> 2 >מא# . 1 * 2101 ־ 101 ־ 1 
. 3 ) ; 1893 , 1111671 !1  . 1 ( 6 ; 11 . 311 • 1 ץ: 111 

1£ ך 1 ו 11 ו{ £2616 < 1 }\י< 740 1316 , 00110 ; 1926 , 1£  5 . 11601 ^-. 001 ! 065 מ 6 ו( 16 * 6£ ז 311 ! 75 

יע. או. 

יה"ב, עיסוקם הרב של היהירים בם , זעיר, גדול ובי״ל, במשך 
רוב יה״ב והעת ההדשה. באירופה •בארצות המזה״ת, הוא תוצאה 
של ניתוקם מארצם ואדמתם ושל תנאי לחץ וגזירות בארצות פזו¬ 
ריהם, מסי גולגולת וקרקע, השיטה הפאודלית ושימת הגילדות, 
איסור הרבית, הרדיפות, העלילות ובעיקר הגירושים, כל אלה חברו 
יחד למנוע מהם למעשה בל צורת פרנסה אחרת לטווח ארוך. מצב 


זה חיה לרצון לאצילים ולמלכים. שהיו זקוקים תמיד ליזמות מס¬ 
חריות וכלכליות לשם השגת הספים, וע״ב העניקו ליהודים זכויות• 
יחר במסחר, והגנה פיזית ומשפטית, עפ״ר נגד רצון העירונים 
שראו בם' היהודי וזכויותיו תחרות בלתי הוגנת עמם, מצב זה 
הגביר, בכל התקופות את האנטישמיות. המצב החל להשתנות עם 
האמנציפציה (ע״ע) וחדירת ההשקפות ההשכלה (ע״ע. עמי 549 — 
551 ) לשכבות רחבות, המשכילים היהודים ניהלו תעמולה עזה 
נגד המסחר ולמען פרודוקטיוויזציה של היהודים כבר מסוף המאה 
ה 18 , וגם השלטונות במקומות שונים פעלו בכיוון דומה— אם כי 
ממניעים אחרים. גם התנועה הציונית ראתה טעם לפגם בעיסוק הרב 
של יהודים בם׳ והוגיה דגלו ב״היפוך הפירמידה" המקצועית ובשיבה 
לעבודות "יצרניות". עם התבססות צורת השלטון הדמוקרטית בעולם 
המערבי. החל יורד באופן הדרגתי העיסוק היהודי בם׳, כתוצאה 
מהסרת ההגבלות שהיו נהוגות ביה״ב. 

ביה״ב המוקדמים נמצאו באירופה יהודים שפעלו כספקי־ 
מותרות למלכים ולהגמינים. בערי הימה״ת ישבו יהודים ששמרו 
על רציפות קשרי הסי עם המזרח גם לאחר נפילת הקיסרות הרומית. 
קרל הגדול צירף למשלחת אל הארון א(ל)־רשיד סוהר יהודי בשם 
יצחק, היחיד ששב בשלום מהמסע. בתקופה זו נזכרים סוחרים 
יהודיים ו״סוריים״ לרוב. ב״דברי קרל הגדול״ שנכתב בין 884 
ל 887 נזכר "הסוחר היהודי שהיה רגיל ללכת לארץ הקדושה ולהביא 
משם אל המדינות שמעבר לים הרבה דברים יקרים ולא ידועים". 
מנהל שירות הדואר והמודיעין של הח׳ליף במדי במחצית השניה של 
המאה ה 9 . אבן ה׳רדאדבה. תאר סוחרים יהודים "ראדאנים" השול¬ 
טים בערבית, פרסית ובשפות האירופיות ונוסעים לרגל עסקיהם 
בין ארץ הפראנקים במערב וסין במזרח ב 4 נתיבים יבשתיים ויפייס 
עיקריים. מן המערב הם מייצאים עבדים, בדי משי ופרוות, ומן 
המזרח — תבלינים ובשמים, קיימית עדויות ממלכות הויזיגותים 
בספרד, הקרולינגים בצרפת והקיסרים האוטונים בגרמניה על יהודים 
שסחרו בעבדים, וכנגד תופעה זו יצא אגוברד (ע״ע) ואנשי כנסיה 
אחרים (ע״ע עבדים. סהר). 

הס׳ היהודי היה מגוון ביותר. בעדות השו״ת מהערים המתחדשות 
בצפון צרפת ואיזור הריין — מרכזי הס׳ של יה״ב, וכלל גם את 
מיצרי היצוא העיקריים של אירופה למזרח: פרוות. פשתן, שעווה, 
דבש ועבדים, בשו״ת הרשב״א (ח״א, ס׳ תתקכד) נזכר: "ראובן 
הפקיד לשמעון סחורה להוליכה למדינת הים למכרה שם ולקנות לו 
שם סחורה אחת בדמיה לפי ראות עיניו; ועכשיו בא שמעון ואמר 
לראובן: סחורה שמסרת לי מללתיה בכך וכך וקניתי לך בהט 
פלפליף. היקף עיסוק היהודים בם׳ מתברר מכתבי הזכויית והפריו-י־ 
לגיות המלכותיות, שהעניקו להם זנות לסי חפשי ולתנועה חפשית 
נבל הקשור לפסחרם. 

ב י ד." ב המרכזיים נשתנה מצב הס׳ של יהודי אשכנז 
בהדרגה בשל הרדיפות שליוו את מסעי הצלב (ע״ע) והגירושים 
והנגישות שבאו בעקבותיהם. התבססות הפאודליזם אילץ יהודים 
לנטוש את עבודת האדמת בעוד שיטת הגילדות (ע״ע) מונעת מהם 
עיסוק במרבית האומנויות; גברה מתחרות מצד ערי המסדר של 
איטליה וההנזד, (ע״ע) בצסון אירופה שסוהריהם היו מאוגדים 
בגילדות נוצריות, היהודים נדחקו לעיסוק בהלוואה ברבית ולעסקים 
סמוכים כס׳ במשנונוח שלא נפדי. ודברי ר׳ יואל הלו׳, שחי במינץ 
בסאה ה 12 : "בזמן הזה שאיו לנו עדות ונרפים ועסקינו במעות 
להלוות ברבית ולקנות ולעשות סחויה ולהשתכר". נוצרו תקנות 
נגד לקיחת תשמישי קדושה נוצריים כמשכונים משום "עבודה זרה" 
(ע״ע) והחשש לפגוע בכנסיה ולסכן יהודים; כן נאסר לקחת בעבוט 
חפצים רטובים ומלוכלכים בדם, במחשבה ובתחיקה של הנוצרים 
נוצר זהוי של יהודי מלווה ברבית כסוחר מועד בטובין גנובים. 
יהודי מרכז אירופה הנרדפים היגרו לארצות הסלוויוח הלא-מפותחות 



663 6 הר, יהודים: 

ושירותיהם המסחריים והפיננסיים נתקבלו ברצון ע״י פלכי פולניה 
שעודדו את התיישבותם בערים לצד פתחריהם הגרמנים. ס׳ היהודים, 
בתוצרת המדינה, (סוסים, בקר ופרוות) ובמוצרי יבוא (בדים ותב¬ 
לינים) השתלב בפעילותם כמלווים ברבית. בליסא ובאזורי ספר 
אחרים זכו יהודים בפריווילגיות מפליגות בתחום הם׳. ליהודי גרודנו 
הותר ב 1389 ״לנהל ולעסוק ב[כל] מסחר ומיקח וממכר — בשוק 
ובחנויות וברחובות שוה בשוה עם העירונים". 

בארצות הכיבוש המוסלמי התמעטה החקלאות היהודית כגלל 
פסי גולגולת וקרקע, וע״כ גדל מספר הסוחרים ובעלי המלאכה. 
ע״פ עדויות הגניזה (ע״ע) מצטיירים חיי ס' מגוונים ביותר במאה 
ה 11 — 13 , כשהם׳ היהודי משולב היטב בסי המקומי ודבי״ל. לא 
ניכרה התמחות בסחורות או בענפים, ולא היה הבדל בין הס׳ היהודי 
לזה של סיעוסים מתחרים אחרים (ארמנים, יוונים וכד׳). הס׳ האינ־ 
סנסיווי סייע להידוק הקשרים בין קהילות דוברות ערבית באג! 
הימה״ת, ופיזור הקהילות — סייע לס׳. מנהיגי הקהילות עסקו, בד״כ, 
בם׳ אבנים טובות. משי ותבלינים! מכתביהם מעידים על קשרי ם' 
איתנים עם "ארץ ההנדיא" (הודו), מקור הטובין הנ״ל. יעל קיומן 
של קהילות מביססות של סוחרים בעדן (ע״ע). 

בעקבות עלייתם של המפלוכים במצרים ( 1250 ) ובארצות הסמו¬ 
כות תלה הרעה במצב היהודים שהתרוששו בגלל חוקי אפליה, 
רדיפות ואיסור על הס׳ בתבלינים ובמוצרים אחרים מהמזרח. אפ¬ 
שרויות כלכליות חדשות נפתחו בפניהם ע״י התורכים העות׳סאנים 
שכבשו את ערי אגן הימה״ת המזרחי ועודדו את התישבותם של גולי 
ספרד ופורטוגל. הגולים נהנו מקשרי משפחה בין־קהילתיים ובין־ 
לאומיים מסועפים, שלטו בשפות רבות וניתנו ביזמות האפייניות 
למהגרים! עד מהרה הורגשה השפעתם המזרזת על הם׳ עם ארצות 
צפון אירופה והמזרח. תעשיית הבדים בתסלוניקי וצפת (ע׳ ערכיהם) 
התבססה על ס׳ של יהודים בחמרי הגלם ובמוצרים המוגמרים: 
ספרות שו״ת מעידה שחלקם בם׳, בייצור ובעיבוד עורות היה רב: 
יהודים תפסו מקום נכבד בחיי הס׳ באלכסנדריה, בגדאד. איזמיר 
ודמשק (ע׳ ערכיהם). עם שקיעת האימפריה העות׳מאניח חל קפאון 
בחיים הכלכליים. סי היהודים נדלדל ומעמדם החברתי והפוליטי 
החמיר. במאה ה 18 התישבו סוחרים יהודים מצרפת ואיטליה 
בחלב ובאלג׳יר (ע' ערכיהם) ובעדים אחרות והגיעו לעמדות 
בכירות בם׳ וביצוא המקומי. מאמצע המאה ה 19 החל תהליך של 
מודרניזציה כלכלית במדינות שהיו נתונות לשלטון קושטא (ובמ¬ 
יוחד במצרים), ויהודים מקומיים וזרים התבלטו כו כסוחרים, בנ¬ 
קאים ויזמים. תמורות אלה ידעו בני משפחת כדורי וששון (ע׳ 
ערכיהם) לנצל בפעילותם בסין ובהודו. 

בראשית העת החדשה התחוללו תמורות כלכליות בחייהם 
של יהודי ספרד ויהודי אשכנז כתוצאה מגירושים. גילי ספרד 
ופורטוגל שפנו למסחר ניסנו על משפחות העילית, וניצלו לשם כך 
קשרי משפחה ענפים גם עם האנוסים שנשארו בספרד ובלטו במעמד 
הסוחרים המקומי. היהודים באנקונה (ע״ע) סחרו בעיקר בתב¬ 
לינים, ובליוורנו (ע״ע) — בקוראל ויהלומים. האמונה הרווחת 
בתועלת הכלכלית שבהתיישבות יהודים־ספרדים סייעה להתיישבותם 
בדנמארק, גרמניה. צרפת ואנגליה, וקהילות ספרדיות בעלות 
זכויות־יתר במסתר נוסדו באלטונר" המבורג. אמדן, מנהים ובורדו 
(ע׳ ערכיהם). מתיישבי אמסטרדם (ע״ע, עם' 119 ) לא נטלו 
אמנם חלק חשוב ב״הברת הודו המזרחית", אך כסוחרים עצמאיים 
ומתווכים היוו גורם פעיל ומזרז, במיוחד בס׳ אבנים טובות ותבלי¬ 
נים■ תפקיד מיוחד בס׳ הסונר נודע לאנוסים בברזיל, ואח׳׳כ באיי 
הודו המערבית. ו. זומברט (ע״ע) ראה בהשלכות הכלכליות של 
גירוש ספרד את ראשיתו של הקפיטאליזם המודרני. 

במאה ד. 15 וה 16 רבו במרכז אירופה הגירושים מן הערים, וה¬ 
יהודים מצאו מקלט באחוזות האצילים ובכפרים, וע״כ הכרחו להת־ 


בעת החדשה 664 

פרנס מקניית מוצרים חקלאיים ומכירתם בדרך של רוכלות. הרוכל 
היהודי, שהיה לחלק מהנוף וסייע כעיצוב האבטיפוס היהודי. היווה 
את חולית היסוד ליכולתם המדהימה של יהודי החצר (ע״ע חסות, 
יהודי, עם׳ 749 ) כשמואל אופנהימר. שמשון ורסהיפר (ע׳ ערכיהם) 
ואחרים. לגייס כמויות אספקה עצומות, לאדוניהם. מקרב יהודי 
החצר נוסדו במשך הזמן חברות רבות לס׳ ובנקאות (בלטו כמיוחד 
בווינה ובברלין). עד לאמנציפציה עסקו כ% מיהודי גרמניה בם׳ 
ובו נסלו חלק רבים מרבני הדור, כדוד אופנהיס (ע״ע): תמונה 
נאמנה מחיי הס׳ ניתנה ע״י גליקל האסל (ע״ע), עד מחצית המאה 
ה 19 היוו הרוכלות (הכפרית והעירונית) והם׳ מקורות פרנסה למר¬ 
בית יהודי גרמניה, וכשהתחוללו בה תמורות כלכליות סזירזות היו 
היהודים בעמדה נוחה ליהנות מהן. הם בלטו במיוחד בם׳ במוצרי 
טכסטיל, הלבשה וקונפקציה לסוגיהם. פרוות, טבק, עור ותוצרת 
חקלאית. ב 1925 היו כמחצית יהודי פרוסיה (שהיוו כ 1% מכלל 
האוכלוסיה) מועסקים במסחר לעומר. פחות מ""/■ מהגרמנים, אך 
הללו היוו כ 10% מהבעלים, החוכרים והמנהלים הבכירים בענף הם׳. 
הס׳ באריגים הניע יהודים לפתוח חנויות נל־בו רבות (ע׳ ערכים 
שוק: סחר, עמי 644 ), ששימשו מטרד, להתקפות אנטישמיות. ב¬ 
אוסטריה מילאו היהודים תפקיד מרכזי יותר בס׳ והיו נתונים ללח¬ 
צים דומים. הסיסמה של מאבק נגד שלטון היהודים בחיי המסחר 
בגרמניה הופץ ע״י הנאצים, נקלס ע״י אוהדיהם למעמדותיהם, 
והוצא לפועל כשהגיעו לשלטון. ב 1 באפריל 1933 נערך בגרמניה 
(ע״ע. עם׳ 519 ) חרם כללי נגד הס׳ היהודי ה״מנצל". 

במזרח אירופה ובמיוחד בפולין וליסא החל מהמאה ה 16 , 
תפס הס׳ של יהודים, מקום יותר מרכזי במשק ובמדינה מבנל ארץ 
באירוסה. היהודים עוררו את איבת העידונים מתחריהם שניסו 
להגביל את הס׳ הקמעוני של יהודים ולדחוק רגליהם מהמלאכה. 
היהודים נהנו בד״כ מהגנת המלכים והאצילים ומצאו מקלט באחו¬ 
זותיהם ובערים שנוסדו על ידם. כטוכניהם, דאגו היהודים לספק 
להם מוצרי מותרות ולמכירת מוצריהם החקלאיים מהאחוזות שחכרו. 
פעולתם נעשתה בד׳׳כ בירידים, בהם התהוו גם מוסדות האוטונומיה 
היהודית (ע״ע ועדי הארצות). בגלל חשיבות הס' התירו רבנים 
לסחור כ״סתס יינם" ואישרו את ה״היתר עסקא" והממרן לפתרון 
בעיות אשראי. חשיבותם גדלה עוד בעקבות שקיעת הערים הפול¬ 
ניות במאות ה 17 — 18 , והיהודים מילאו, מבחינה כלכלית, את מקום 
הבורגנות. יהודים שחכרו אחוזות ע״פ שיסת ה״אורנדה" סתרו 
בתוצרת! החקלאית (דגנים, פירות, בקר. תוצרת חלב וכר) והלא־ 
חקלאית (עצים, דגים, פרוות, עורות וכר). יהודים בלטו ביבוא 
וביצוא בצפון דרך גדנסק, קניגסברג וריגה (ע׳ ערכיהם) ובדרום 
דרך נסיכויות הדנובה ותורכיה. לצד צמרת של סיטונא-ם גדולים 
היו חנוונים. תגרים, רוכלים וסרסורים רבים: הסוחרים העשי¬ 
רים ביותר היו עפ״ר נוצרים. ערים רבות נהנו מזכות ת 0 מ ש 1 ז 
11143615 ! 11 >ח 3 זפ 101 ובהם הותרה כניסת היהודים רק לתקופת היריד. 
ביריד ליפציג (ע״ע), מרכז ס׳ בפרוות ובבדים — היוו היהודים 
עד 90% מכלל המבקרים מפולניה עד אמצע המאה ה 19 ■ בערים 
חשובות מבחינה כלכלית כברודי, לבוב. לובלין. וילנה, קרקוב וגרו■ 
דנו (ע , ערכיהם) מילאו היהודים תפקידים מרכזיים בחיי הס/ 
ובכפרים היה תפקידם לעתים קרובות עוד גדול יותר. "פנקס הכש¬ 
רים" של קהילת פוזנן (ע״ע) נותן תפונה של חיי ס' מפותחים 
ואינטנסיוויים. בגליציה (ע״ע) היוו היהודים כ 75% מכלל המתפר¬ 
נסים ממסחר ב 1880 , ובחבלים הפחות מפותחים של "תחום המושב" 
(גרודנו, ווליז ופודוליה) היד, חלקם עוד יותר גדול: ברם. מספד 
המפרנסים היהודיים היה רב יותר בענף המלאכה והתעשיה. בסוף 
המאה ה 19 החלה בפולניה התפתחות כלכלית מזורזת, וכן התבססה 
שם התנועה הלאומית. המנפה ל״פולוניזציה" של המסחר הביאה 
עמה תנועה קואוסרט־ווית בעלת נימה אנטישמית, וב 1912 נערך 



665 


סחר, סחר החוץ של ישראל 


666 


חרם נגד הם׳ היהודי בהנהגת ד, דמובסקי (ע״ע). חלקם של לא¬ 
יד,ודים במסחר הלך וגדל, במיוחד בענפים חדשים ודיווחיים יוחד, 
ובז התבלטה מגמה של צמצום יחסי במסחר של יהודים. בפולניה 
העצמאית, עסקו ב % מהיהודים במסחר ואלה היוו קרוב ל% מכלל 
המתפרנסים ממסהר. אך מספר העצמאיים, בלתי-מעבידים ובעלי 
עסקים קטנים ביניהם היה גבוה ביותר, כלומר, הם׳ היה בעיקר קמ¬ 
עוני ופגיע בעתות משבר. ה״פולוניזציה" הלכה בדרך של חקיקה 
ומיסד והביאה להתרוששות הם׳ היהודי (חוקי גרבסקי [ע״ע), 
1925 ). בתנאים דומים נמצא גם הס׳ של היהודים ברומניה. ברא¬ 
שית המאה ה 20 היוו היהודים שעסקו בס׳ בהונגריה כמחצית 
מכלל העוסקים בענף זה; יותר ממחציתם היו עצמאיים.׳ חנוונים 
וסוחרים זעירים, אך רבו גם הסיטונאים הגדולים בתוצרת חקלאית: 
דגנים, סוכר וצמר. סוחרים וחוכרי אחוזות יהודיים היו יזמים 
תעשייתיים נמרצים ומצליחים והלכו והשתלבו באריסטוקרטיה 
הקרקעית הגבוהה. 

רוסיה קלטה אוכלוסיה יהודית רבה בעקבות סיפוח אזורים 
נרחבים של פולניה בסוף המאה ה 18 . כדי למנוע את חדירת היהודים 
לפנים המדינה ולהרחיקם מאזורי הגבול עם גרמניה ואוסטריה 
(בגלל חשד של הברחות) הוכרז על "תהום מושב" בו נאלצו היהו¬ 
דים להתגורר בתנאים כלכליים מיוחדים. יהודים התגוררו עפ״ר 
בערים קטנות ובכפרים ועסקו, כבפולניה, בהכירה של אחוזות, 
בתי מכס. טחנות, בתי מזיגה וכר, ומספר הסוחרים ובעלי המלאכה 
היה רב מאוד ולמעשה היוו היהודים את שכבת הבורגנות המקומית. 
ברם. בגלל תנאי הקפאון הכלכלי הישז ותחיקה ספלה חדשה של 
רוסיה התל תהליך הדרגתי של התרוששות; הגבלות על עסקי 
חכירה ומוזגות וגירושים מהכפרים וערים מסוימות אילצו יהודים 
רבים לעסוק בחנוונות, רוכלות וסרסרות על רמת קיום נסוכה. 
בשנות ה 60 , בעקבות הליברליזציה ברוסיה, מופיעים סוחרים אמי¬ 
דים ועשירים ובמיוחד בתחום היצוא של דגנים ועצים. בסוף המאה 
ה 19 ובראשית ה 20 התחולל ב״תחום המושב" תהליך מואץ של 
עיור ותעוש ונוצרה שכבה של יזמים מסחריים ותעשייתיים גדולים 
לצד פרולטריון של בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. בתקופה זו היגרו 
אלפי יהודים לבירות המערב, שם תדמו רבות לפיתוח הס׳; יתכז 
שההסבר הסוציולוגי להצלחתם טסוז בתנאים הכלכליים המיוחדים 
והקשים של "תחום המושבי. עם עליית הבולשוויקים לשלטון חלה 
תמורה מהפכנית בתהליכי היצור והצריכה בבריה״ס ולא ברור 
עדייו באיזו מידה תפסו יהודים נקודות מפתח בס׳. במנגנוני הייצור 
וברשתות השיווק הממלכתיות. 

בתקופה הראשונה ( 1650 — 1820 ) להתיישבותם של יהודים 
באה״ב לא נבדלו הסוחרים היהודים. שהיו ממוצא ספרדי או 
אנגלי. מעמיתיהם הנוצריים. ואלה שעלו לגדולה, כא. לופם ויעקב 
פרנק (ע׳ ערכיהם) יצאו מן הכלל דק בהיקף עסקיהם. מהגרים 
יהודים לאד,״ב ב 1820 — 1880 באו בעיקר ממרכז אירופה והם הת¬ 
פרנסו לעתים קרובות מרוכלות בכפרים, וזו קבעה את דמותם 
בעיני יושב הארץ. קהילות נוסדו במרכזים המסחריים, בהם הצטייד 
הרוכל. הרוכל טלטל על גבו משא כבד ומכר לאיכרים מצרכי 
תעשיה, כלי עבודה. צעצועים. אריגים וכר; הרוכל הרגלי החרוץ 
היה במהרה לבעל עגלה והתבסס בבעל חנות או כמתווך וסוחר 
בגידולים חקלאיים. היהודים מילאו תפקיד מרכזי ביסוד חנויות 
כ ל ־ ב ו וחנויות שרשרת עוד בסוף הסאה ה 19 . ובכך סייעו למהפכה 
הצרכנית של המאה ה 20 . 

בשנים 1881 — 1914 היגרו המוני יהודים הטרי כל ממזרה אירופה, 
התיישבו בערים הגדולות, והס׳ הזעיר במצרכי יסוד (מזון, ביגוד 
וכד') היה מקור פרנסתם העיקרי. חנוונות זעירה אפיינה אח 
רובעי מגוריהם. אך הם נמשכו אל אפיקים מסחריים הרשים בשיווק 
תעשיות הקונפקציה, מכירת מזון באמצעות הגויות סופרמרקט, 


ום׳ בגרוטאות — שהיה למונופול יהודי מובהק. ניתנו הסברים 
סוציולוגיים שונים לסיבות הצלחת היהודים בם׳. אך יש לציין כי 
הדור השלישי של יהודי אה״ב נוטה למקצועות אקדמאיים ולא- 
מסחריים, וחלקם בם׳ נמצא בירידה הדרגתית (ע״ע אה״ב, עם , 
264 — 271 ). 

באנגליה עברו היהודים שלבי התפתחות דומים והשפעתם 
על ד,מהפכנות הצרכנית, באמצעות הגויות כ״מארקס אנד ספנסר", 
היתה חזקה ביותר. אך גם שם חלקם בם׳ נמצא בירידה. גם בארגנ¬ 
טינה (ע״ע. עט׳ 692 ) ואפריקה הדרומית (ע״ע, עם׳ 407 . 412 ), 
ארצות מפותחות שקלטו הגירה יהודית גדולה בעת החדשה, החלו 
היהודים את דרכם הכלכלית־מסחרית בדרך של מעבר מן הרוכלות 
לחנוונות ולעסקים גדולים יותר. יש לציין שלמרות התהפוכות 
הכלכליות והפוליטיות במאה ה 20 נותרו מספר ענפי ס׳, בהם יהודים 
ממשיכים לתפוס מקום מרכזי. כביהלומים (ע״ע). 

י. שיפר, תולדות הכלכלה היהודית׳ א—ב, חרצ״ה—תרצ״ו; א. רופין, 
הסוציולוגיה של היהודים, א -ד, חרצ״ב—תדצ״ד; ר, קםםנברג-גלד־ 
שטיין. תולדות'הכלכלה של יהודי ביתם שמחוץ לפראג בסאה הי״ז 
והי״ח (ציון י״ב. 49 — 65 , 160 — 189 ), תש״ז; י. ה״לפריז(עתיד), בית 
ישראל בפולין, א, תש״ח,׳ ר. מאהלר, דברי ימי ישראל; דורות אחרו¬ 
נים׳ א—ה, תשס״ו—תש״ל; הנ״ל, יהודי פולין בץ שתי מלחמות עולם, 
חשכ״ס; י. פישל, היהודים בהודו. תש״ך; א. אשתור. קורות היהודים 
בספרד המוסלמית, א, תש״ו; י. לשצ׳ינסקי, גורלה הכלכלי של יהדות 
גרמניה, תשכ״ג; ח. 1 . הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית 
א—ב, תשכ״ה, ח, ה. בן ששון, פרקים בתולדות היהודים נימי הבי¬ 
ניים, תשכ״ם! י. טורי, קווים לחקר כניסת היהווים לחיים האזרחיים 
בגרמניה, תשל״ב; ב. רות (עורך) היססוריה של עם ישראל, תקופת 
האופל, תסל״ג; ״■! 4 :: 4 :, 81:34 ::) 42 ,,/:,׳ 11 1104 ׳/ 402,2 . , 0 ־ 031 . 0 
, 50016311 .׳ 4 ו ; 20 — 1908 , 11 — 1 , 174110111 422 304 /' 11111 * 41, 11 , מ', 11430 ( 
5401031 ,[ 0111013311 . 14 ; 1911 , 3£30 (::( 260 ::: 1 ׳/| 1131 1,04 1,430 ( ־ 1911 
41 ) 41 ) 111 , 131111301631 ? . 51 ; 1913 , 174411 3,0 ; 04 ) 1 14 . 111111111 ))<> 

10 0430 / 431 3/01,43118312613413 • 201 , 1131831 . 61 : 1928 11110 ) 1 / 1 , 1 ' 
11 ) 4304 2 -, 1 ) 92 ) , 83611123 , 1 ; 1932 . 1111111 . 17 431 304 * 0,341 01011 ? 
21 ) 503 4 , 83100 .׳\\ . 8 ; 1937 . 10111 : 111 ) 012101324 03 4011,141280 *< 2 
עבר' ;) 1969 — 1952 ,'■י 11 <— 1 , 1114/1 163 /ס 11018 )/ 6 , 8,00 ) 4121 204 
:(היסטוריה חברתית ודתית של היהודים, א—ח, תשט׳ו—תשל״ג 
; 67 — 1953 , 1 ׳\— 1 , 51331 01043102 431 0114 8 מ 2 !!'!// 0 // 1 3 ( 1 , 536033 . 11 
, 011332 .י 1 ז 4 ו , 4 ; 1958 , £162 1:0/2120 : 41 011 : 53/1431410 , 6303 ת 3112 \! . 61 
111 €141110111100 111111111 , 48111 . 8 . 1 ; 1960 £122,1 ! 101011111 111 11111 [ 

' £03030 [ס 483 1141011 111 ־ 1 ,.אוי ; 965 [ , 11 - 1 , £00083 610 : 2 ,13 2 ,') 

, 11 - 1 ,) 101141 . 4/34:131:30330 4 . 0,11310 .( 5.1 ; 1969 .) 111111 ,: 172:103 

/ 0 / 210 / 43 : / 0 ׳[< 42/110 £30001012 42 ־ 7 ,( 61000 . 1 .// ; 1971 — 1967 
, 150631 ? .[ .? 5 ;' 1969 , €4111111141 1816 304 17 1/1 42 / 0 : 1011 : 11110111 , 

.׳ 1 969 , 1110111 6 11111411111 / 0 • 2.1/3 £01111001 005 £30000112 1/11 ס: 11111 [ 

ה. וס. 

ם׳ החוץ של ישראל. בא״י של תקופת המנדט הבריטי 
ובמדינת ישראל. עלה היבוא על היצוא; ואכן. מאופיין המשק 
הישראלי ע״י גדעון מתמיד וניכר בחשבון השוטף של סאזן־התשלו־ 
מים ( 1 ״ דוגמה לעיל, עם׳ 653/4 ). 

מאז קום המדינה גדלו בהתמדה הן היבוא והן היצוא: שיעור 
הגידול השנתי הממוצע של היצוא הסתכם ב 18% (לתקופה 1952 — 
1972 ) ושל היבוא ב 9% (לאותה תקופה). הגידול ביצוא ניכר ביותר 
והוא מימן ב 1972 כ 59% מהיבוא ( 11.5% ב 1949 ) אולם ההפרש 
המוחלט בין היבוא ליצוא כה גדול שאף הגידול המהיר ביצוא לא 
הצליח להדביקו. 

ב 1948 חל שינוי ניכר במקורות וביערים של הס׳ הישראלי. 
המזה״ת, שסיפק כ 15% מהיבוא בשנות ה 30 וב 50% בתקופת 
מלה״ע 11 . ניתק את קשריו עם ישראל. גם הסי עם בריטניה קטן 
בשנות המדינה הראשוניות ועלה חלקה של אה״ב. 

הרכב המדינות שאתן נוהל הם׳ הושפע גם משינויים במדיניות 
הסי : בשנות ה 50 הראשונות רווחו הסכמי מילוקים ( 8 ת 1 זצ 13 ס), 
שאפשרו תשלום עבור יבוא במוצרי יצוא במקום במט״ח וסייעו ע״י 
כה בתקופות של חוסר ברזרבות בי״ל, לישראל ולשותפוחיה להסכם 
הסילוקים. ההסכמים גם אפשרו העברת מוצרים ע״י עולים ומשקיעים 
מארצות מסוימות. מאז 1955 ירדה חשיבותם של אלה ומשקל המו־ 



667 


םוור, מחר החוץ של ישראל — פחדה 


668 


צרים שיובאו בהתאם להסכמי הקלירינג ירד פ 15% ( 1955 ) לאחוז 
אפסי בשנות הסד. 

ישראל מייבאת מגוון רחב של מוצרים ממדינות רבות. המגמה 
ביבוא המוצרים מראה על ירידה מתמדת ביבוא מוצרי צריכה 
(מ 32% מהיבוא ב 1949 לב 11% ב 1972 ), תשומות לייצור (הפרי־ 
גלם ודלקים) גדלו במידה ניכרת ( 46% — 1949 : 64.5% — 1972 ) 
ואילו משקלם של מוצרי ההשקעה נשאר בכל התקופה 20% — 25% . 
חשיבות רבה למנזר הציבורי ביבוא המוצרים והשירותים וליבוא 
הבטחוני, בייחוד מאז מלחמת ששת הימים. 

מוצרי היצוא העיקריים הם פרי-הרר ויהלומים מלוטשים. 
משקלו של היצוא החקלאי (בעיקר פרי-ההדר) בכלל היצוא, יורד 
בהתמדה ועולה משקלם של יצוא היהלומים והיצוא התעשייתי. בזה 
האחרון גדל יצוא מוצרי מתכת, טכסטיל והלבשה, כימיקלים, תעשיות 
קלות, אלקטרוניקה ותעשיות עתירות־מדע. במקביל לגידול יצוא 
המוצרים חל גידול רב ביצוא שירותים, והעיקריים בהם שירותי 
תחבורה, תיירות והכנסה מהשקעות. 

בתקופת המנדט הופנה רוב היצוא לבריטניה ולפזה״ת. אחרי 
1948 היתה אה״ב קונה חשוב. אד חשיבותה יורדת עם עליית חשי¬ 
בותה של אירופה המערבית ובעיקר הקהיליה הכלכלית (=השוק 
המשותף). 


ישראל: יצוא סחורות 949 1 — 1972 


־ 

1972 

1957 

1949 

המוצר 

1,148.0 

140.8 

28.6 

סה״ב (מיליוני דולר) 

100.0 

י 

100.0 

100.0 

סה״ב (באחוזים) 

14.0 

38.2 

63.0 

יצוא חקלאי, ס״ה 

9.5 

34.0 

63.0 

מזה: הדרים 

86.0 

61.8 

37.0 

יצוא תעשייתי, ס״ה 

37.5 

25.2 

18.2 

מזה: יהלומים מלוטשים 

10.7 

2.0 

1.1 

סכססיל והלבשה 

8,3 

2.1 

10.5 

מוצרי מזון 

5.4 

2.0 

1.5 

כימיקלים 

24.1 

30.5 

5.7 

מוצרים שונים 


סחר־החוץ של ישראל: 1952 ! 972 1 


1 _ ״׳ נ יי 1 

| היצוא 


1972 

1952 

1972 

1952 


1,947.8 

324.0 

1.148.0 

43.5 

ס״ה (מיליוני דולר) 

100,0 

100.0 | 

100.0 

100.0 

ס״ה (אחוזים) 

65.4 

ן 35.0 

50.0 

64.8 

אירופה 

35.2 . 

14.8 1 

26.4 

7.2 

מזה: השוק המשותף 

26.7 

17.6 1 

18.8 

50.8 

אפט״א 

20.3 

39.1 | 

21.2 

27.4 1 

ארצות הבריח וקנדה 

5.4 1 

9.3 

23.1 

4.2 

ארצות אסיה ואפריקה 

9 י 8 

ן 16.6 

5.7 

3.6 

ארצות אחרות 


מימון עודף היבוא. הגרעוז בחשבון השוטף של מאזן התש¬ 
לומים מסומן בעזרת העברות הון מחו״ל לישראל ובעזרת העברות 
חד־צדדיות. ההעברות החד־צדדיות מורכבות בעיקר מהעברות של 
פרטים ומוסדות, והן בעיקר תרומות בכסף ובמוצרים והעברות של 
עולים. ההעברות המוסדיות הן בעיקר של הסוכנות היהודית, הקק״ל 
ומוסדות צדקה, חינוד וסעד. 

בהעברות ההון נכללים: 1 . מכירת אג״ח ( 609115 ) — מלוות 
לזמן אדור מפרטים (בעיקר מאה״ב): ב 1971/2 הסתכמו ההכנסות 
ממכירת אג״ח בס 600 מיליון דולר. 2 . עידוד השקעות הון מחו״ל 
במפעלי תעשיה. מלונות וכר. 3 • סיוע ממשלחי מאה״ב בצורת 
מענקים, הלוואות וסיוע טכני וצבאי, וסיוע ה״בנק ליצוא וליבוא׳/ 
4 . הסכם השלומים (ע״ע) עם גרמניה המערבית. עיקר העברות ההון 


מגרמניה היו העברות חד־צדדיות: פיצויים ושילומים. משנסתיימו 
השילומים היו המלוות השנתיים תחליף חלקי. הפיצויים שולמו 
במזומנים בעוד שהשילוסים הועברו לממשלה בצורת מוצרים. חלק 
מהשילומים ניתן במוצרים, ביניהם אניות צי הסוחר וכלי־תתבורה 
אחרים, תחנות־כוח ונכסי השקעה אחרים ששימשו מסד לצמיחה 
התעשייתית של שנות ה 50 וה 60 . 5 . זכויות משיכה, הלוואות 
ומענקים מקרנות בי״ל. מרבית צורות מימון הגרעון בחשבון השוטף 
(להוציא העברות חד־צדדיוח לפרטים ולמוסדות) מגדילות במידה 
רבה את החוב הלאומי של ישראל וככל שזה גדל וגדל היחס בינו 
לבין סה״ב היצוא, מוטל על כתפי הדורות הבאים עול כבד. 

ההתפתחות הכלכלית המזורזת אחרי מלה״ע ז וכינון המנדט 
הביאה לשינויים במבנה הם׳ והקפו בא״י: הגורסים שהשפיעו 
ביותר על התפתחות הס׳ היו עליה ויבוא הון, ב 1931 עסקו בם׳ 
כ 14,1% מכלל המועסקים היהודיים. ב 1936 הגיע אחוז העוסקים 
בס׳ ל 15.7% . 

בשנים שקדמו למלה״ע 11 פחת יבוא ההון והעליה! רבים מה¬ 
עולים נאלצו לנטוש את המסחר ולהחליף מקצוע: השיווק הקואו־ 
פרטיווי גדל. ב 1947 הגיע אחוז היהודים העוסקים בם׳ לשיא — 
19.4% . בעליה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה היו 
העוסקים בס' 18.6% ורבים מהם נאלצו להחליף מקצוע בשנות 
הצנע. בשנות ה 50 ירד בהדרגה אחוז העוסקים בם׳ והגיע ב 1970 
לב 10% . — בשנות ה 60 השתנו דפוסי הס׳ העיקריים: ירד חלק 
המזון בס׳ ועלה חלקם של מוצרים בני־קיימא — תופעת לוואי של 
העליה התלולה ברמת החיים והצריכה. ב 1970 נמנו בישראל 
3,550 בתי-מסחר סיטוניים ו 31,800 קמעוניים (מהם 1,021 חנויות 
כל־בו). 

מאז קום המדינה נעשים מאמצים נכבדים לעידוד היצוא, ביניהם: 
הענקת פרמיות על הערר המוסף ביצוא (ערד מוסף ביצוא — 
הפרש במט״ח בין ההוצאות לצורך יבוא חפרים מחו״ל לבין התקבו¬ 
לים מיצוא סחורות מוגמרות שעובדו מחסרים אלה, לאחר שהושקעה 
בהם עבודה בארץ. למשל, הערך המוסף ביצוא פרי־הדר הוא 80% , 
ביצוא יהלומים 20% וביצוא תעשייתי 50% , בממוצע); סובסידיות 
למוצרי יצוא: אשראי ליצואנים לסיפון עיסקות הס׳! אשראי על 
מכם, מם־קניה ותשלומי חובה על יבוא לשם יצוא ועל מס־קניה 
על חמרים מקומיים המשמשים לשם ייצור ליצוא: מענקים לחברות 
יצוא מוכרות ותמיכה בפרסומת. הקר־שווקים ותצוגה. 

וע״ע ארץ־ישדאל, עמי 745 — 770 וכר׳־מילואים, עמי 454 — 461 : 
מכס, עמי 451 . 

י. מא. 

סחרה (בערבית ׳—*סי• = מדבר). הגדול במדבריות העולם, כ 8 
מיליון קמ״ר. משתרע לרחבה של אפריקה הצפונית לאורך 
כ 5,000 ק״ם מהאוקיאנוס האטלנטי עד ים־סוף. גובל בצפון בהרי 
האטלס וחוף הים התיכון ומשתרע משם דרומה לאורך 1,500 ק״מ 
עד אזורי הסוונה בקו רוחב ״ 16 . לערך. ס׳ משתרעת בתחום 11 
מדינות: מרוקו, סחרה הספרדית, מוריטניה, מלי, אלג׳יריה, תוניסיה, 
לוב, ניחר, צ׳ד, סודאן ומצרים (עי ערכיהן). 

המבנה הפיסי: תשחית קדם־קאמברית הבנויה בעיקרה 
סלעים קריסטאליניים היא בסיס הם׳ כולה. מתוכה מתנשאים אזורי 
לבה ענקיים היוצרים מעיו רכס מרכזי במרכז הם׳, הגדולים בגושי 
לבה אלה הם: מאסיוו אתגר בגבולה הדרומי של אלג׳יריה ( 240.000 
קפ״ר), המוקף רמות גבוהות ופסגתו הגבוהה בהר הגעש הכבוי טחה 
( 2,918 מ , ): צפונה ממנו מאסיוו אז׳ד שגבהו מעל 2.000 פ׳(ר׳ תמ׳)ו 
סאסיוו טיבסטי בצ׳אד ( 100,000 קמ״ר) ובו הר אפי־קוסי ( 3,415 
פ׳), הפסגה הגבוהה ביותר בס׳: מאסיוו אנדי שבגבול המזרחי של 
צ׳אד• משרשרת מאסיווים זו יוצאות דרומה שלוחות של מאסיווים 
קטנים: אדראד ( 890 מ׳) בפאלי: איר ( 1,800 מ׳) בניז׳ר וג׳בל 





669 


סחרה 


670 



מאסיוו אז׳ר, אינ׳יריה הררומיח (אדנו; האדים ?שזח ויזתקואות) 


פרד. ( 3,071 פ׳) בסודאן. באזורים שנין המאסיווים מצויים אגנים 
פנימיים עצומים בגון טנזרופט (!)ס״זאםמגיד) באלג׳יריוז ופנוה 
(םזםסם 1 ) בניז׳ד. האוכפים שביו שיאי ההרים מנוסים בסלעים 
פאלאוזואיים, בעיקר אבן חול. הידועה במזרח ס׳ בשם אבן חול 
נובית. 

מצפון לרכס המרכזי מופיעות עפ״נ השטח שכבות מדוזואיוח של 
אבן חול ואבן גיר, היוצרות סדרות של רנדות בגובה 20 — 100 מי. 
הרבדות מפרידות בין מספר גדול של רפות סישוריות המכוסות 
בחמדה (טרשים או סלע חשוף) כגון: רמת חמדה אל־חמרה 
בלוב. וחמדה די דרא במערב אלג־יריח. בשטח הדברות ובחלק 
מהשקעים שבצפון ים׳ מצוי כיסוי של רג (חצץ דק) הנקרא בחלקו 
המזרחי של המדבר בשם סדיר (וע״ע מדבר. עם' 186 ). שטחי 
החולות בס' (ארג) תופסים כ 20% משטח המדבר. שני מדבריות 
החול הגדולים נמצאים באלג׳יריח והם הארג המזרחי וחארג המערבי. 
שטתי החול העצומים מהווים מכשול כבד לתנועה, אד מאידך הם 
משמשים במאגרים עיקריים למי־גשם המחלחלים בהם ומזינים את 
נאות המדבר שבשולי החולות. מהרכס המרכזי יוצאים ואדיות 
עמוקים ורחבים המבתרים את אזורי הרמות בצפון הס׳ ובדרומה. 
ואדיות אלה מעידים על תקופות גשומות יותר באיזור, שהיו, כנראה, 
בפליסטוקן. מים זורמים בוואדיות בשטפונות ובהפסקות של שנים, 
ונשפכים למלתות. בצפון תוניסיה, אלג׳יריה ולוב נוצרו במספר שק¬ 
עים ימות מלוחות (כ*נ) שהגדולה היא שוט סלע׳יר באלג׳יריח שפניה 
נמוכים מפני הים ב 30 מ', ימות אלה הופכות בתקופות היובש 
למלחות. אזורי הס׳ הדרומיים מאופיינים ע״י רמות נמוכות ומישו¬ 
רים נרחבים. 

אקלים הם׳ (ע״ע מדבר, עמ׳ 183/4 ) נשלט ע״י הרמה חברו־ 
מטרית הסונטרופית, הממוקמת מעל לתחומה והיא הגורמת למניעת 
היווצרותם והופעתם של גשמים. הרמה מהווה גם איזור מוצא של 
זרמי אוויד הנעים בעיקר לדרום־מערב (הפאסאט). בחורף נע מרכז 
הרמה הברומטרית דרוסה, אד אפיק השקעים הים־תיכוניים אינו 
מגיע עד לס׳. ני חרי־האטלס משמשים מחסום או׳רלגרפי לגשמים! 
דק בשוליים הצפוניים של המדבר מופיעים גשמים, או כמותם אינה 
עולה על 100 פיט בשנה. תנועת האוויר לכיוון דרום־מערב הופכת 
לרוח חזקה ויבשה, הנקראת חרמטן. בדרום מגיעה חזית ההתכנסות 
האינטרטרופית עד לקו־הרוחב • 20 . ומביאה רוחות מונסון מלוות 
גשמים עזים, עד לאיזור ה״סהל". עם זאת, בגלל ההתאדות הרבה 
של גשמי הקיץ. אפילו איזור המקבל 250 מ״ם גשם בשנה מסווג 
כאיזור צחיח■ בגלל משטר זה של זרמי אוויר מופיעים הגשמים 
המדבריים הבודדים בצפון הס׳ בחורף ואילו בדרומה — בקיץ. 
הטמפרטורות גבוהות במשך כל השנה, ורק בשוליים הצפוניים 
קיימים הבדלים עונתיים ניכרים. החודשים החפים ביותר בצפון הס׳ 
הם חדשי מאי—אוגוסט. בחדשים אלה מגיעה הטמפרטורה היומית 
המירבית ל ״ 45 , אד נמדדו גם טמפרטורות קיצוניות פעל ל ״ 50 . 


ההתקררות בלילות היא ניכרת. ובגבהים שמעל ל 2,500 מ׳ מופיעים 
קרח וקרה. 

י. קר. 

הצומח. ם׳, שהיא מדבר-ההום הקיצוני ביותר בעולם, אינה 
משטח אחיד של חולות נודדים חסרי צומח כל-עיקר. הן חם׳ 
ה.,צפונית" והן הס׳ ה״דרופית" מקיימות צומח "מפוזר" המהווה 
כסות רצופה למדי על כל השטח. רק בם׳ ה״מרכזית״ (״ 18 —״ 30 
רוחב צפוני) שהיא מדבר מוחלט. נעשה הצומח הרב־שנתי "מכונס", 
כלומר מוגבל למקורות רטיבות — עמקים. שקעיות ואפיקי נחלים, 
ורק חגורה של ״ 2 רוחב בדרומה של ס׳ המרכזית (האלג׳ירית והלובית) 
היא שממה — מדבר אביוטי ללא כל צומח או הי. במדבריות הארג, 
המהוות ים של חוליות ענקיות, אפייני צומח הנשלט ע״י המלענן 

הדוקרני (.׳,י 1 :׳:.:ח 11 ( 1 [ 13 ) 60511 ] 15 ז 03 ז 38 נ( $11 ) — הידוע כ ומת!)• 

במקומות נוחים מופיעים שיחים. כגון שרביטן. רותם, רתמה. תצורה 
זו משמשת מרעה יחיד בקיץ! מדבריות החצץ הצורני( 8 :״) והתמדה 
חסרים צומח לחלוטין בחלקים היבשים של הס׳ המרכזית; בס׳ 
הצפונית מתפתח בחצץ צומח מפוזר הנשלט ע״י חמדת המדבר 

( 3 ו ז בק 500 13 ) 3 ת 1 חו 13 ?) ואילו למישורי החמדה אפיינית פגוניה 
דביקה ( 111111053 ) 0 3001113 ?) ו 5 ־ 11 ) 11 ) 1 )')!ס ( 6113113515 ) 10113 ) 10 ? — 

המופיעה בצורת כרים כצמח יחיד על פני שטחים נרחבים. במלחות 
הלא רבות של הס׳, שולטים בעיקר הסלקיים. המלחות האביוטיות 
מפותחות דווקא בגבולה הצפוני של ס׳, ברצועה חתת־מדברית. 

באפיקי נחלים ובשקעיות סגורות ( 35 ן 113 ) גדלים עצים לא 
מעטים (מחוץ לנאות המדבר) כגון מיני שטה, שיזף, אשל, כסיה, 
וכן זקום מצרי. מרואה עבת־עלים ( 0113 ) 013351 11311113 )) תפוח סדום 
וסלוח־ורה פרסית. בבתי גידול אלה מפותחת, כצומח מכונס. סוואנה 
מדברית, בעיקר של עצי שיטה ודוחן, המופיעה ברוב חלקי הס׳. 
רק בגבולה הדרומי של הס׳ יוצרת סוואנה זו צומח מפוזר. 

רוב רובם של הצמחים מתקיימים בס׳ הודות לקיצור עונת 
הצמיחה או הקטנת שטח הטרנספירציה. כד מרובים מאוד החד- 
שנתיים. אד למעשה אין הם אלא צמחים אפמריים המופיעים אחדי 
הנשמים וי־צדים שטיח רציף המכונה עשב ( 601106 ). (ע״ע מדבר, 
ענד 185 — 187 ). צמחיית הם׳ עניה מאוד! מרחב עצום זה מאכלס 
כ 1,200 מינים כשעל כל מיליון קמ״ר מצויים כ 150 מינים (לעומת 
כ 1,000 — 2.800 באירופה) — מספר שהוא הנמוך ביותר בעולם 
(להוציא את האיזור הארקטי). המקדם הגנרי — היחס בין מספר 
הסוגים למספר המינים — הוא גבוה — 60% בערד ( 22% לגבי 
צרפת). 

האנדמיזם בם׳ הוא של סוגים ומינים ורק משפחה אחת — הזוג־ 

ניים (ע״ע) — יכולה להיחשב כאנדסית פחות או יותר. גם משפחות 
המצליבים והסלקיים מפותחות במיוחד בצפון. מתוך האחרונה שני 
סוגים אנדמיים — 611101113114 ו 0110113 !? (היוצרת ברים). הדגניים. 
הקטניות והמורכבים ביחד כוללים כמעט 40% מכל הצטחיה בס׳ 
כולה. אף אם במעבר מהם׳ המרכזית לדרומית מתרבות משפחות 
טרופיות, כגון האסקלפיים (ע״ע), 

מבחינה פיטוגאוגרפית שייכת הס׳ לשני אזורים ולשתי ממלכות: 

הס׳ הצפונית מהווה הלק של האיזור הסתרו־ערבי הנמנה עם הממלכה 
ההולארקטית והמאוכלס סוגים שמוצאם ים־תיכוני לרוב. קו ההפרדה 
בין שחי הממלכות עובר באמצעה של ס , המרכזית ודווקא במשט¬ 
חים הריקים מצומת! מכאן דרומה משתרע האיזור הסודאני שהוא 
חלק סן הממלכה הפלאוטרופית. 

בהדים הגבוהים של ס׳ המרכזית (מעל ל 1.800 מ׳) הופך בהדרגה 
הצומח הרב־שנתי ממכונס למפוזר בעקבות הירידה בטמפרטורה, 
המביאה לירידה בטרנספירציה. עצים טרופיים נעלמים ובמקום 
הסוואנה המדברית מופיעים צמחי ערבה. ומעל ל 2.300 מ' אף סוגים 
המוכרים מאיזור הים־תיכוני, אם כי בצורות אנדמיות לס׳. כגון זית 



671 


סחרה 


672 



נאות־סרנר בבחרה: ממעי-רקלים וסביבם מדרגות חול עחותקנו 5 םנ 
כיסיי העדים ע״י תחול (זוי 5 ום: נרסטר) 

אנדמי 11 ת[־זז 0 ל 131 0163 והדס 1 ס 011 ע 1 מ $וח-!ץ 1 \/ כשד״רקע ד״וא סחרו־ 
ערבי סיפוסי, וע״ע מדבר, הצומח, עם׳ 186 — 187 . 

50/111 01011011 ^ 00 111 10 > " 11111115 י' 01 " 1010 ) 001111 " >.ס 104 \, , 1 > 0 ו! 10 \ 1 ,ז 
,( 0656115 01 < 10£ י 1 ו 8 ,[. 611 ] חחגוןומס^יד־ץ^ג^ט^ס ״ 1 . 0 :מ 1 ) ) 1101111 
; 1958 . €001101 01 01 ח 10 ־ 1 /ה 10 ?} 50 50/1010 1111 0 ־ ¥101 , 13 ) 0260 .? : 1951 
, 1 ,^ 80/00011/11/1 ) 150110 ^ 010 ) 61 1/1 40 ז.¥ ■ 401 10/1 ) 0 ) 0 ^ 0 ^" 10 ( 1 נ ז:>ז 1 ג/יג . 1-1 

. 1962 , 110-169 
אי. ס, 

החי במדבר ס' שייד לאיזור ז 1 אוגאוגרפי הנושא את שמו — 
סחרו־סינדי. רבים מבע״ח המצויים שם הם אלה שהסתגלו לתנאי 
היובש ואינם מזדקקים למים ומסתפקים בלחות שבמזונם, ביניהם 
הדישון ( 5 ט 131 ט:> 13 ז. 350 ת והראם ( 31832:1 אנ: 0 ), וצבאים 

כגון: גסזסססו,).)! .ס ׳ 13.713 , 0320113 וכן 013 ש 81 טת 10:035 , , 0 (זן של 
צבי הנגב) וכבש הרעמה ( 100515 ־ 31131 . ב, י, .׳,ו ,□״,:,׳,ח, ,׳ 4 , 1 .) . מבין 
הטורפים אפייני הפנק ( 3 !,: 7.0 !טס־טתס?). בס׳ נמצאים גם שועל 
הנגב ( 111 *!קט: 5 * 1£ טזז) וכן השועל המצוי ( 8 * 5,011 .ז\). מבין 
אוכלי־החרקים חיים בסי קיפוד החולות ( 5 טז 1 זט 3 5 טט 111 :מטזו 90 
, 100 :נזץ 8 :> 3 ), וקיפוד המדבר ( 5 ט: 0 ג} 10 ! 3:30111005301 ?), הנמצאים 
גם בא״י. מהעסלפים נמצאים בין השאר גם העסלפוו ( 3 ט 11 פז 1 !וקמ) 


והאזנן ( 8 ט 1 ״ס 1 י 0 . מהמכרסמים בם׳ יש להזכיר את 
הדרבן והירבועים (-,.־,!ושט צטק 01 ,,ט!ט: 3 ( 300105 ( 

,ט!:). הגרביל הדרומי (רחט[, 1 ת, 3 :,׳ן , 111110 :׳,׳)) 

וגרביל החולות ו,ט| 11 ׳],::^ . 0 ), המריונים ( €5 ת 51£:10 

,ט,, 3:3 . 51 , 8 ט 0 ץ< 1 ! 1 ). 

מהעופות יש לציין את היען (ע״ע) ה^פייני לס׳, 

וכן נמצאים שם חגלת הסהרה ( 53:53:3 31010:15 :) 

הברון, השרקרק. התחמם המצרי ( 5 ט 18 טמ 11 :נן 13 ) 

5 ט 1 ]י 1 ץ 8 :> 3 ) והעורב השחור חום־העורף ( €0:5,05 
011001.5 : 00:33 ). מצויים גם דורסי־יום ודורסי-לילה 
המפהפקיס בנחלים שבטרפם. נס' יש גם עופות 
הזקוקים למים ולהשגתם הם עוברים מרחקים, ביניהם 
הקטות, יונח הסלעים ועוד. מהזוחלים מצויים החר¬ 
דון, חרדון־הצב, הכוח, נחשים ממשפחת זעמניים וכן 
נחשים ארסיים ממשפחת הפתניים וממשפחת הצפעו־ 

ניים. מהחרקים יש לציין את ארבה המדבר ושחת־ 

ריות. סוגים אחדים של טרמיטים. כגון -:רז 1.0 זת 3 :\. 

05 ת 1 ::>:סתווח 53 יו ,מ".. מינים רבים של נמלים מה¬ 
סוגים הנמצאים בא״י, בגון. 3 ת:׳:ח 1 נן 3 'ז׳ < 515 .זצ 1 א 313 נ) 

׳,! 10 ,ס: 1 ׳ 1 ,: 510,0 ) , 51000010:10:11 , 00131083510 :€׳ 

וכן נמצאות בם׳ הצרעה המזרחית. אין דבורים מה¬ 
עדר פרחים. וע״ע: אפריקה, החי, עם׳ 302 — 310 . 

מדבר, חי, עמי 187 — 189 . 

ס■ דו. 

אוב לום יה. תושבי הם׳ מונים ב 2.3 מיליון 
ורובם משתייכים לקבוצות השבטיות הבאות: טוארג 
ומורים (ע׳ ערכיהם). קבוצות שבסים ברברים. נוודים 
ומגדלי מקנה. חטוארג נודדים במרכז הס' בסביבות 
המאסיווים של איר ואתגר שבניז׳ר ואלג׳יריה ואילו 
המאורים נודדים בין מרוקו לסננאל שבמערב ס׳. 

שבטי הסדר. (או הטיבו) הם עירוב ברברי־נושי ומת¬ 
רכזים בעיקר בנאות המדבר שביו פזאן בלוב לבין 
ימת צ׳אד. השבטים הערביים שהופיעו באיזור לאחר 
הברברים תופסים את אזורי צפון הס׳. הם בחלקם 
בדוים (ע״ע) נבחלקם שוכני נאות מדבר. קבוצות 
י <ת קסנות של כושים נמצאות בנאות המדבר של דרום 

הם׳ (ע״ע מדבר. עם' 191/2 ! נוה מדבר! נורות). 

כלכלה, מקורות המחיה העיקריים בס׳. הנהוגים מזה מאות 
שנים, הם גידול מקנה, סחר חליפין (סלח. בשר, צמר. גרעינים 
וכד׳) וחקלאות בהשקאה בנאות־המדבר. קיומה של הא־כלו■ 
סיה הנוודת והקבועה תלוי במי התהום ואלה מצויים בתנאים טופו¬ 
גרפיים מוגדרים: בחון השקעים והאגנים, בשולי שטחי החולות 
ולאורן הנחלים. ריבו־ מי תהום הביא להתהוות קבוצות של נאות 
המדבר ואילו השמחים שביניהם ריקים מאדם. אספקת המים לנא-ת 
המדבר היא בעיקר מבארות. בהן גם בארות ארטסיות, מעיינות 
ונחלים. באלגייריה יש מערכות מסועפות של "פוגרות" (קנאטים). 
בארות שנחפרו בעבר ההיסטורי. גם הנוודים תלויים בנאות המדבר 
לאספקת צרכיהם הבסיסיים וכשוק לתזצרתם. בכל ריכוז גדול של 
נאות מדבר קיים ישוב מרכזי בעל אופי עירוני. בס' מצרות כ 12 
ערים שבכ״א מהן למעלה מ 12.000 — 15,000 תוש׳. המרכזים הגדולים 
ביותר נמצאים באלג׳יריה: ורגלה ( 48,000 תוש , ), קולון־בשאר 
( 42.000 תוש׳). לאחר מלה״ע 11 התפתחה כלכלה מודרנית המבוססת 
על ניצול האוצרות הטבעיים שבחלקה הצפוני של הם׳: נפט באלג׳י- 
דיה (ע״ע כר׳ מילואים. עם׳ 207 ), תוניסיה, לוב ומצרים. עפרות 
ברזל ונחושת במאוריסניה ואלגייריה! מנגו באלגייריה, גז טבעי 
בלוב ובאלג׳יריח. פוספסים בדיו דה אור! (ע״ע ם׳ הספרדית) ואו־ 



673 


סחרה פטד, הריאס אליזבת כיצ׳ר 


674 


ראניום בניז׳ר. השירותים לשדות הנפט וההון הזורם לקופות המדי¬ 
נות השוכנות לחוף הים התיכון הם מנוף חשוב לתמורות המהירות 
במדינות אלה ואילו במדינות שבדרום הס־ התמורות הן איטיות 
ביותר. 

תחבורה. יש מספר קטן של דרבי שיירות היסטוריות 
שכולו עוברות מצפון לדרום: מקולון־בשאר שבאלג׳יריה לטמבוקטו 
בפאלי: מתוניסיה דרך פאסיוו אתגר באלג׳יריה לאגדו בניז׳ר 
ולקאנו בניגריה! מטריפולי שבלוב לצ׳אד: ממצרים לסודאן. תלק 
פן הדרכים ההיסטוריות הוכשרו למעבר כלי רכב ממונעים ע״י 
השלטונות הקולוניאליים, בעיקר צרפת, אד עדייו אין אפשרות 
לחצות את הס׳ בדרך סלולה. דרכי אורך עוקפות את ם׳: לאורך 
חוף הים התיכון ובדרום לאורך שטחי הסוונה. התעבורה האווירית 
מפותחת. — על גילוי הס׳ ע״ע אפריקה, עמי 351 . — חמי ע״ע 
אפריקה. עמי 279 — 280 1 293 — 294 ; 419 . 

ח 116.516 ^\ 16 ( 1 : 10 ) .׳ג , 4161 ( 0111 ; 1957 ■ט./ ,< 6 א- 01 ק 01 .מ 

,]עין״זי 1 ו 11 \/ . ג 1 .מ ;* 1964 ,. 5 1 >.\ , 00 ־ 111 ־ 1 -א ; 1961 .( 16 ״•! ז 16 > 

-!!וסיןי. 0 ( 1 .ן ; 1966 ,( 5 ,/י 00X1 ,מ 1 ; 10 זסןז 1 \נ . 50 ) . 5 111 6 ס&חט 

-נ 1 ז£ ; 1967 , 1 ^ 1-011 >יו 10 ' 1 111 > )!> ?> 1 ¥\ / 0 ,(. 1 ) 0 ) ' 0111 ( 11:11-1 •א 

." 1962 

היסטוריה. ב 1436 גילו הפורטוגלים את מפרץ דיו דה אורו. 
ספרדים (במאה ה 15 — 16 ) ובריטים (במאה ה 19 ) נאחזו לזמן מה 
בחופי הארץ, ונטשום לאחר זמן. ב 1882 הגיעו למקום חוקרים ספר¬ 
דים מטעם ״ההברה הספרדית לחקר אפריקה״, וב 1884 הכריזה ספרד 
על טה״ם נעל ארץ חסות. גבולות טה״ם נקבעו בכמה הסכמים 
( 1900 , 1904 , 1912 ) ביו ספרד לצרפת. אד פעילות מושל' המקום 
הרחיבה את גבולותיה, בעיקר בחוף הים. ב 1957 תקפו כווזות בלתי 
סדירים ממרוקו אח סה״ם, אך נהדפו בידי הצרפתים והספרדים 
במשותף ( 1958 ). ב 1958 איחדה ספרד את פגייה אל־חמרה ודיו דה 
אורו ונתנה לסה״ס מעמד של פרובינציה. נ 1970 היו בסה״ם הפגנות 
אלימות נגד שלטון ספרד. מרוקו, מאוריטניה ואלגייריה הסכימו אותה 
שנד, לשתף פעולה, במטרה לאפשר לתושבי סה״ם לקבוע את עתידם 
המדיני במשאל־עם בחסות האו״ט, 

1111 > $0/1 £7 ,$:> 4 ז<>*ד־ 0 ז 004110 ./ — 0 ז 0 ו 001 י]־ 10110.1 ;ת 104 ־ 1 ,'• 1 

. 1962 

מי. כר. - י. כר. 


ססא 1 ט, ג׳ורג' פרדריק — ! 51011 £0 ז 060 — 

( 1860 — 1944 ), פילוסוף ופסיכולוג אנגלי. בשנים 1892 — 

1920 ערך את כה״ע הפילוסופי 4101.1 ^. ס׳ הגיע לפ 0 יכ 1 לוגיה מן 
הפילוסופיה, ועסק בעיקר בניסוח גישות־יסוד; הוא היה ממבקרי 
התסמיכנות (אסוציאציוניזם — ע״ע אסוציאציה) ומחלוצי גישות 
חדשות — תפקודנות, תבניתנות ופסיכואנליזה — וצידד בתפיסה 
הביולוגית הרואה בנפש צורת ביטוי של הגוף. לדעתו, עוסקת ה¬ 
פסיכולוגיה בתהליכים סובייקטיוויים, שהחשובים שבהם הם השאי¬ 
פה וההכרה; תהליכים אלו קשורים בתכנים (לרבות תכנים לא־ 
מודעים). מחיבוריו: ^ 10 ״ 08 ץא? 1€ ״ 315 ״\; ("פסיכואגיה אנלי¬ 
טית"), 1896 ז ^ 11010 ^ 5 ? ) 0 1131 ״ £1 א ("מדריך לפסיכולוגיה"), 
1938 5 ז [> 410 ז (״הנפש והח 1 מר״), 1931 • 

סטאטיט, ע״ע טלק. 

סטבז, וילים — !* 8101 1 ז!ב ¥1111 \ — ( 1825 — 1901 ). היסטוריון 
אנגלי. ס׳ למד באוכספורד. הוסמך לכמורה והיה ב 1884 
להגמון ז ב 1866 נתמנה פרופסור להיסטוריה חדשה באובספורד 
ואח״ה היה גם האחראי לספרית בודלינה (ע״ע). 

ס׳ פרסם 19 כר׳ של כרוניקות על תולדות אנגליה ביה״ב, וההדיר 
אותן במסגרת ה 504168 0118 ) 1 (סדרת מקורות על מלכי אנגליה 
ביה״ב) שהוא היה עורכה. פרסומו הגדול בא לו הודות לספרו 
()״ £11813 £<> 11151:047 1 ג״ 1.10 גט 1 :ז 5 ״ס 0 (היסטוריה חוקתית של אנ¬ 
גליה), 1 — 111 , 1873 — 1878 . נושא זה, שנחקר הרבה באנגליה מאז 
המאבק בין הכתר לפרלמנט במאה ה 17 , קיבל מידי ם׳ את ביסוסו 
המודרני בשיטות המחקר החדשות. כמה תפיסות של ם׳ בתחום 
זד, הוכחו כמוטעות, ביחוד מימי פ. ו. מיטלנד (ע״ע). 

,. 0¥ א .)! 11 ־ 1 ו 1£11$1 ״ 1 *ז 1 יד) |>•ו 0 | 0} 0x ק 0 < 1 !ו 8 ,. 3 ./ 8 , 1 ) 411111:141 <. 

. 1952 ,. 5 .׳ 11 ,* 441 ג״ 1-41 . 0 : 1901 ,(וע x 

ססגנלייוס, אר י ק יויהן — צ 11 ! 01 ״זן 513 ״ 083 ( .) 11 ־ £1 — ( 1793 — 
1823 ), משורר שוודי. ם/ שהיה בן של כומר, למד באוני¬ 
ברסיטת אופסאלה וחי במחסור כפקיד ממשלתי, יצירותיו הבולטות 
הן מחזור־השירים ״ 5340 1 04 ( £11 (״חבצלות השרון״), 1821 , ושני 
מחזות. פ״ 404 ץז 4 ר. 4 \ (״מקדשי השם״), 1821 ו 3 ח 4 סזת 0113 ס 1 ;מ ("דד 
בבכנלים״), 1822 . ביצירות אלה עוצבה שיטתו הרעיונית — סינתזה 
מוזרה של תפיסות אפלטוניות ודחיות מיסטית, שהיא קרובה גם 
למזרח. התשוקה הארוטית נתפסת כש־רש הרע; ואעפ״ב מצסיינח 
שירתו של ס׳ בחושניות עזה. במחזור 0 ז 3 :ז £1$1 10451:011 ' ("תורשטן 
הדייג"), שכתב בערוב ימיו (פורסם אחר מותו), נתגלתה נטייתו 
לק^מי, לעמסי ולגר 1 טסקי. בלשונו השירית הציב ס׳ את אחד משיאי 
השירה השוודית. הוא מייצגה של הרומאנטיקה בספרות השוודית, 
בשיעור קומה אירופי, וקרוב מאוד ליוצרים םימבוליםטייפ־דקאדנ־ 
טיים של סוף המאה ד. 19 . 

. 961 ! ,.) 1111 ( 1 . 5 111 ) 111 > • 1 * 61 ■ 3111/110 ,ווו<> 14 *מו 1 ו; 1 \ . 5 

סטו, הריאט אליזבת ביצ׳ר -, 8000116 * 101511,4.110 ז 1 נ" 

0 * 810 — ( 1811 , ליצ׳פילד !קונטיקט] — 1896 , הארט־ 

פודד), סופרת אפריקנית. ם׳ היתה בתו של גומר פרוטסטנטי ואחותו 
של הנהי וורד ביצ׳ר, מטיף לביטול העבדות. היא נישאה ב 1836 
לנוהן־הדת והפרופסור לתאולוגיה, קלוין אלים ם׳. תחילה פרסמה 
סיפורים קצרים ורשימות על החיים בניו אינגלנד. לאחר שביקרה 
בדרום ושמעה מפי עבדים בוררים על קורות הייהם. תתחילה בכתי¬ 
בת הספר אשר בזכותו. בעיקר, זבוד שמה — *לגס !'ותס־ד ס 01 ״ס 
("בקתתו של הדוד תום"! עבר׳, תשי״ב). הרומן פורסם תהילה 
בהמשכים בניע מתנגד לעבדות, מ.? 1 גת 0 ״גא, שיצא בוושינגטון, 
ורק ב 1852 — בצורת ספר. מתוארות בו תופעות האכזריות והעוולה 



675 


סטו, דריאבז אליזכת ביצ׳ר — פטואה, פטראיקניב 


676 


שבמוסד העבדות, והוא היה גורם משלהב־רגשות במדינות הצפון 
למען ביטול העבדות, בשנים שקדמו למלהמת־האזרחים. דמויותיו 
ועלילתו היו למיתוס לאומי רב־עצמה. הוא זנה בהצלחה בלתי 
רגילה ועובד למחזה. ם׳ היתה למעין גיבורה נין־לאומית. נ 1853 
פרסמה ספר־תעודות לאישורן של העובדות שברומן ( 10 ץ 6 .א \ 
036111 5 'ו!> 0 'ד ז 01 ת 0 [,מפתח לבקתתו ש? הדור תום״|). חיבור 
שני באוהד נושא הוא 1 מז 0 ( 1856 ). מסותיה וסיפוריה הוסיפו 
להופיע בנ״ע שונים שהתנגדו לעבדות. אולם, מאוחר יותר •סבה ס' 
אל נושאיה הראשונים, בני הערים הקסנות בצפון אותן הכירה בימי 
ילדותה. ובכך היתד, לאחד החלוצים בכתיבה בעלת האופי האזורי — 
נתיבה שעתידה היתד. להוות זרם חשוב בספרות האמריקנית (ע״ע 
אה״ב, ספרות, עם׳ 117 , 122 ). מנין הרומנים והסיפורים הקצרים 
המתארים את חיי הדלות הפוריטניים בניו אינגלנד, את ההומור 
היבש ואת ההינזרות של תושביה: 8 ח 0 01 זלו 5 'ז:>ז 15 מ 0 \ ־ל"! ("חי¬ 
זורו של הכומר״), 11859 1 >ת 1513 !' 03 0£ 1 ז 33 נ 1 (.,פנינת האי 
אור״). 1862 ; ״ 6011 11 ׳ז 01 ז 1 > 01 (״בני אולדטאון״), 1869 . 

41111 .£ ; 1897 .. 5 . 8 . £1 ) 0 *■ 110 * 1 ■)/ £4 ,(. 1 ) 6 ) ,\ 7 

,?*)לס? . 1 ? . 0 ; 1911 ־ס// /ס 1 (ז<>/ 5 ■)ג/ , /* :.יי• . 0 ■^ , 6 ץ\ 0 ) 5 .מ .ע 

,מ/ 17 מז> 7 ן!#י/ 77!(• 1^181:1■: 11, 8. 5. 111x1 

. 1969 ,. 5 . 8 -!{ {ס * 1 * 01 א 1€ (ד , 0707.166 . 0 ; 1954 

מ. ר. א. 

סטואה, סטואיק 1 י ם (יוו׳ )סא 1 נ 0 !£ י ג> 0 !ז>; אנג , צמ 1€10 ס] 51:03,8 )׳ 
אסכולה פילוסופית יוונית־רומית שמקורה באתונה, ב״ססיו 
הססגוני" (ף.ג)זז 01 ז 7 חסזק), ששם הורה, מ 300 לפסו,־ב בערו, מייסדה 
זנון (ע״ע) מקיסיון. האסכולה התקיימה ברציפות עד 260 לסה״ג 
בערך. והשפעתה על ההגות העולמית לא פסקה עד ימינו (הקיצורים 
להלן: ס' — סמואה ז ם־ן — סטואיקן! ם־י — ססואי). 

התחלות הפיסיקה (ר׳ להלן) הם־ית נעוצות בתורת ה וק¬ 
ליט וס (ע״ע) מאפסוס: הוא חזה את כפיפות האדם לחוק הטבע, 
ל.,לוגוס״ (ע״ע, וע״ע יונית, פילוסופיה, ענו 614 ), ותיאר את התבונה 
כרוח־של־אש סאןס־עד) יוצרת השוכנת באדם וביקום גם־יהד. 
הקיניקנים (ע״ע יונית. פיליסופיה, עמי 601 ) הורישו לס׳ את 
ד,קוסמופוליטיות. ואמונתם באוטרקיה (ע״ע) של האדם הטוב תרמה 
רבות ליצירת תורת־המידות הס־ית. מדמוקריטוס (ע״ע) קיבלה הפ¬ 
את הדטרמיניזם (ע״ע. עם׳ 289 - - 290 ) המנניסטי. השפעה רנה על 
הם׳ נודעה גם לדמותו של סוקרטם (ע״ע). שבחייו ובמותו היה 
מופת של הבונה ושליטה עצמית. נראה שהתנגדותו של זנון לתורת 
אפיקורוס (ע״ע) — שגם הוא הורה באתונה ב,.גנים" שלו 
ולימד שההנאה היא תכלית החיים, והעולם הוא תוצאה של מקרה, — 
היתה הגורם העיקרי לייסוד אסכולה משלו. את תולדות הס׳ נוהגים 
לחלק ל 3 תקופות: 

הס' הקדומה (ראשית המאה ד, 3 — מחצית המאה ה 2 
לפסה״ב) פעלה באתונה בראשות זנון, קלאנתם וכריסיפום (ע׳ ער¬ 
כיהם [זנון היה פניקי וגם כריסיפום היד, ממוצא שמי!). את משנתם 
חילקו ל 3 סוגיות עיקריות: לוגיקה (שבה נכללו תורת ההכרה. 
ההיגיון והרטוריקה), פיסיקה (שהקיפה אונטולוגיה, פיסיקד, במובנה 
הצר ותאולוגיד.) ואתיקה (תורת־המירות). נראה שבמסגרת הלו¬ 
גיקה היה זנון הראשון שניסה לעמוד על סבנה הלשון ונעשה 
מחיך־כך מייסד תורת-הלשון השיטתית. הוא הבהיר את משמעותו 
של התוכן המובע בכלים הלשוניים והגיע לתורת ההיגיון 
(ע״ע הגיון, תורת ה־. עמי 358 ! סמיוטיקה) במובנה המודרני. 
לרטוריקה ניתן מקום פחות חשוב מאשר אצל אריסטו. עקב 
ירידת ערכה בתקופת הממלכות ההלניסטיות (שנהן לא היו עוד 
דיונים באסיפות-עם), ובשל התרחקות הם־נים הראשונים מתפקידים 
מעשיים וציבוריים. אעפ״ב לימדו וכתבו על רטוריקה, אד שללו את 
הפעולה על רגשות השומעים והדגישו את חשיבות ביקוש האמת 
בדרך הדיאלקטית (ע״ע דיאלקטיקה) ואת הצורך להביאה בצורה 


ערוכה כראוי, על תורת ההברה של הס-נים ע״ע יונית. פילו¬ 
סופיה. עם' 606/7 , 613 , 

הפיסיקה של הם־נים עוסקת ביסודות העולם ובקיומם וטיבם 
של האלים. על המטריאליזם הס־י, ע״ע שם, עמי 607 . "הטבע הפועל" 
(?!""ט) היא, לדעתם, "אש נעלת מח-יוצר הצועדת נדרך שיטתית 
לקראת התהוות". הטבע הטובע הוא חלק בלתי-נפרד של העולם 
הגופני, אד הוא גם ״לוגוס״ (או — רוח), שהיא בחינת 

פועל בתוך אותה הוויה גופנית, שחלקה הנפעל הוא החומר. הטבע 
היוצר עשוי להתגלגל ולהתבטא בתכונותיהם של גופים (כגון קשיות 
הברזל), הוא תבונתו של האדם וגם התבונה העליונה ורק הוא 
ראוי שייקרא זוס. ארבעת היסודות (אש, אוויר. מים, אדמה) מת¬ 
מזגים נסוך בל מחזור קוסמי (? 1060 <>£*) ונעשים ״אש בראשית״. — 
ער ששריפת־עולם זר ( 15 מ 3 ק 6 ״ א 6 ז שוב מאצילה מתוך עצמה את 
היסודות■ ונוצר עולם חדש הדומה לקודמו בכל, וחוזר חלילה עד־ 
אין־סוף. את גורל העולם ואת גורל האדם (וז״£ו 1 נן 10 ן £1 ) בתוכו ראו 
הס־נים נקביעים ועומדים ובכך היו יורשי התורה הדטרמיניסטית 
של דמוקריטום. לדעתם שולט המיל יתצ״ז) בכל ועל־כו ביססו 
את תורת-המידות שלהם (ע״ע גורל, עם׳ 503/4 ! הלניזם. עם׳ 
595/6 ). על הס׳-נים כמבשרי מ ו נ ו ח א י ז ם פילוסופי — ר׳ להלן. 
הס׳ והיהדות, וע״ע יונית, דת ומיתולוגיה, עם' 543 , 

האתיקה (ע״ע מדות. תורת ה־, עמ׳ 222/3 ) היא גולת-כותרתה 
ועיקרה של הפילוסופיה הס־ית. תכלית האדם היא לחיות את חייו 
"במכוון לטבע", בלו׳ לאותו יסוד הגיוני (לוגוס) הפועל בעולם 
החיצוני וגם במחשבת האדם. רק חיים המכוונים לטבע "טובים" הם. 
כלו׳ רק נהם תתבטא סגולתו הטובה של האדם ורק הם יקנו לו 
אושר. דברים ועניינים שאין להם שייכות לחיים ע״ס הטבע "אינם 
מעלים ואינם מידידים" מבחינת אשרו של האדם (ע״ע אדיאפורה). 
אמנם אחדים מאלה, כגון בריאות ושמירת-הקיום, הנם ,.עדיפים" 
מזולתם והחכם יבחר נהם, אם יוכל לעשות כן בלא לחטוא למצוות 
"החיים בהתאם לטבע". אלא שגם חסרונם לא יפגע באשרו והחכם 
הוא נלתי־תלוי בתמורות המזל. החכם הוא אסיץ־לב לחלוטין. 
כיוון שכאב ומוות אינם "רעות" בעיניו! הוא מיושב בדעתו. כיוון 
שההנאה אינה "טיב" לדידו! והוא צדיק. ביוון שהוא חסר כל דעה 
קדומה ומשוא-פנים. הס-נים שללו היפעלות (ע״ע הפעלה) ושאפו 
להשיג ציות התשוקות לתבונה. כל זה יוצר את תכונת ,.הערר 
הזעזוע" (ע״ע אטרכסיה; אפתיה). שהיא תכונתם הנודעת ביותר 
של הם־נים והיא שהנציחה את תורתם. כשאין אפשרות לנצח את 
הרע, מוטב לפרוש מהחיים בנפש שקטה ולקבל את המוות בשלווה. 

חלק חשוב מתורת-הסידות של הס-נים היה תאוריה מדינית 
רחבה: לדעתם בל בני־האדם, אפילו עבדים וזרים. נושאים בתוכם 
ניצוץ של האש היוצרת, והם בנים לאלהים — ד,"לוגוס היוצר" 
.ג!; הנח ישאף לא לאשת הפרטי בלבד. אלא ירצה 
לשרת את בני-־אדם עמיתיו. הם-! יפעל למען הגשמת מדינה 
עולמית (:!],ג 0 ז 1 <״ן 7 > 0 א). שתהא העתק נאמן של הטבע הערוד בסדר 
הגיוני. על השליטים להיות ,.עבדים מפוארים" הפועלים לטובת 
נתיניהם (ע״ע אנטיגובוס ג 1 נטס! הלניזם, עמ ׳ 595 ). 

בתקופת ה ם׳ ה ח י כ ו נ ה (מחצית המאה ה 2 — מאה 1 לפסה״נ) 

חלו שינויים ניכרים למדי בתורתם. שני נציגיה העיקריים, פנאיטיוס 
איש רודוס וסוסיזלניוס (ע״ע) איש־אפמיאה שבסוריה. שגם הוא 
עשה רוב־ימיו ברודוס, קירבו את תורתם לתורת אפלטון! פנאיטיום 
ראה ב־ את "החנם והקדוש נבני־אדם". הם דחו, למשל, את ת-רת 
"השריפה העילמית" ואת הדעה שהטגולד, הטינה היא מתכונותיהם 
של חכמים בלבד. פוטירוניוס התמיר עוד יותר בביקרתו על הס• 
הקדומה בחיבורו.,פילוסופיה של הטבע" שהקיף את מכלול המרעים 
תוך שימת דגש מיוחד על הגאוגרפיה והאסטרונימיר, (ע״ע גרויטציה. 
עמי 264 ). הוא הצטרף לשורה של הוגים שהשתדלו לפרש את 


677 


סטואה, סטואיקניס — סטויכיומטריה 


678 


המיתולוגיה והדת בצורת אלגורית (ע״ע אלגוריסטיקה; ד,ומרום. 
עט , 808 ), כדי להתאימן לדרישות הפילום־פיה. 

בתקופה זו קנתה לה הפילוסופיה היוונית השפעה רבה בין אצילי 
רומא ופנאיטיום הדריו בפשר שניס אחדות את סקיפיו אימילינוס. 
הרעיונות הם־ייס על מדינה קוסמופוליטית התאימו להפליא לצרכי 
האימפריה הרומית המתהווה. גס התפיסה הס־ית המורכבת של 
המחייב והיאה 0 * 005 *) התאימה למסורת החובה הרומית. בענין 
זה השתלב גם האידאל הס־י של החכם המקבל בשלווח־נפש את פגעי 
הגורל והולד מאושש לקראת מותו. במו גיבורי רומא הקדומים 
ע״פ תיאוריו של ליוויוס. סנקה. נציג חשוב של הם׳ בשלבה השלישי. 
אף התנסה בכך בפועל, וקיבל את המוות הכפוי ב״שלווה ס־ית" 
עילאית. לכתבי הס-נים בתקופה זו(כולם אבדו) נודעה השפעה רבה 
על קאסו הצעיר (״האוטיקאי־) — שהתאבד כדי לא ליפול בידי 
קיסר, יכן על קיקרו ועל ברוטוס (ע״ע. עמ׳ 493 ), מניניה האחרונים 
של הרפובליקה 'הרומית. כך התקרבו הם־נים המאוחרים לענייני- 
המדינה שמהם רחקו ראשוניהם. 

הם׳ המאוחרת (מהמאה ה 1 לסה״נ) התפתחה במיוחד ברומא. 
נציגיה העיקריים היו לוקיום אניוס סנקה, שהיה סורו של נדון 
קיסר, אפיקטטום איש־היארפוליס שבאסיה הקטנה ומרקום אורליוס 
קיסר (ע׳ ערכיהם) שספרו "בינו לביו עצמו" (ר׳ ביבל׳) הוא ספר- 
מופת של האתיקה. בתקופה זו שוב לא הרבו הס־נים לעסוק בבעיות 
עיוניות ומדעיות והתמסרו לשאלות המוסר וההתנהגות האנושית. 

הנצרות והגנוסיס קלטו את השפעת הצד המיסטי של הס׳. 

כד מופיעים בגנוסיס (ע״ע. עס' 43 ) מושגי גזידת־העולס הם־יח 
(הימרפני) ורוח-העולם המשולה לניצוץ (פנומה). להשפעת הם׳ על 
הנצרות, ע״י לוגוס. עם' 299 . באוונגליון של לאנס (ע״ע יואנם, 
האונגליון והאגרות) מופיע. מלבד סממנים ס־יים אחרים, גם זיהוי 
אלהיס עם הרוח (פנומה 1 קי 24.1 ). נתבי אפיקסטוס (ע״ע, עם' 220 ) 
היו ביו המקורות החשובים של המחשבה הנוצרית הקדומה. 

ראשית השפעתה של הם' על המחשבה המודרנית היתה 
בכתבי ליפסיום (ע״ע), נמ 13 לק 0 ו 1110 וזו 0 ז , 4 ״,״,;״״; 5 
; 1959 . 5,9,00 ),/) / 0 ,״,״,)'/ י< 10 .,״, 5.001 -צ ; 1957 .״,,/״, 0X0 ',; י), 

- ח ויזו ■ 1 -> 1 ״' 1 - 1 ; 1961 ,,״,', 5,0,0 / 4 ,,/״,' 11 /״'״׳.,ס,־״/ ,(.,'״) ״!.(,,:] ] .)\ 
,. 0111,07 ^. 54 ; 1972 . 1 ,,,״״״,״״,'/ ״,/'/', 40 ,,״י) ,(. 1 '״) 1.03.101,1,1 
.* 72 — 1970 . 1-11 . 5,03 ״(/ 

י. נ. ל. 

הס' והיהדות. בגלל היסוד הסונוחאיסטי ותורת המוסר 
המובלטת־ שלה, היתה הס' נפוצה. בצורתה העממית, נשכבות רחבות 
של האוכלוסיה היהודית בארץ ובחו״ל. השקפותיה נתמזגו עם אלה 


של הקיניקאים עד שלפעמים קשה לקבוע השפעה של מי לפנינו. 
יוסף בן מתתיהו ציין, שכת הפרושים דומה לס' היוונית (חיי יופף, 
12 ). הוא עצמו הושפע מרעיונותיה, בייחוד בדבריו על ההשגחה. 
על השקפות דחיות של הם׳ מבוסם הנאום שהושם בפי פאולום 
נ״מעשי השליחים״ ( 11 ׳\^ 22 — 31 ). ולמרות היוד, החיבור נוצרי. 
משמש נאום זה דוגמה השובה כיצד השתמשו היהודים בטיעונים 
סטואיים, בהטפתם לאמונה באל אחד ובפולמוסם נגד האלילות. 
בנאום זה, כסו אצל פילון (ע״ע) ובספר .,הכמת שלמה" (ע״ע) 
החיצוני, מתואר המונותא־זם נדת הטבעית של האנושית. למרוח 
שהאסכולה הסטואית הפכה לעמוד התויו של האלילות, מצדה ביקו¬ 
רת על עבודת הפסילים בס׳ מתחילתה — אצל זנון (ע״ע) — והיא 
הושמעה שוב ע״י פוסידוניום (ע״ע), והיהודים (והנוצרים בעקבו¬ 
תיהם) השתמשו לתעמולתם בחומר הביקורתי בלבד ובתפיסת המר 
נותאיזם ע״י הם׳ נדת טבעית. הם גם התעלמו. במידת האפשר, מן 
הצד האימננטי של חפיסת האל בם׳ כחלק של העולם, החדור דוח 
(טקס;!",!) אלוהית: בספר "הנסח שלפה" מזוהה הרוח עם החכמה 
האלוהית, וכך נשמר הרעיון היהודי של עצמאות האל. הס׳ היא 
השיטה היוונית הפילוסופית היחידה שנה נקרא היסוד האלוהי נשם 
"רוח". ומתקבל על הדעת שיש לה חלק בהפצת השימוש במונח זה 
לציון הצד האלוהי שבאדם גם בשיטות יהודיות. הרחוקות מז הם׳. 
נכת מדנר־יהודה (ע״ע מדבר־יהודה. כח ומגלות! וע״ע דואליזם). 

הבעיה המוסרית של ,שנים שהיו הולכים במדבר ואיו ביד אחד 
אלא קיתון של מים" (ספרא בהר, פרשה ה׳; נ״מ ס״ב, ע״א). 
מקורה סטואי והיא לקוחה, בנראה, מדברי הקטון(ר׳ בינל׳). ההגות 
המוסרית של הם׳ השפיעה על ההגות היהודית ההלניסטית וגם על 
חז״ל. גם במקומות שקשה להוכיח ואח בבירור. חסידי הס' היו 
מסכימים. למשל, עם בן זומא שאמו; .,איזהו גיבורו הכובש את 
יצרו... איזהו עשיר* השמח בחלקו" (אבות ד׳. א׳) ועם הפתגם 
-עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונר׳ (אבות ב׳, ד׳). 
גם הם דרשו מהחכם האמיתי לעשות רצון האל. משום שתמיד 
משתלבת ההכרעה האישית של האדם עם הנסיבתיות הכללית של 
הגזירה, ורצונה של הגזירה הוא הקובע. את התורה הסטואית הואת 
הניר היטב רבי עקיבא (ע״ז נ״ה, ע־׳א) ואף העלה אותה בפני 
״זוניף (= ונוו), איש הם׳, 

ספר החשמונאים הרביעי (ע״ע) נכתב במטרה להדגיש על-ידי 
סיפורים מרטירולוגיים את ההשקפה הסטואית שהשכל גובר על 
היצרים, לדעת מהבר המפר, החכמה היא תינוך ע״פ התודה, שה¬ 
אלוהים יעדה להדרכת שכלנו. כאן מתקשרת תורת הס , על 
השכל עם יסודות יהודיים. גם טענתו של פילוו שהתורה מתאימה 
לחוק הטבעי, ועל כן דק היהודי הוא "תושב העולם" (קוסמופוליט) 
אמיתי, יוצאת מהנחות של הס׳. 

ש. פינט. שנים שהיו הולכים במדבר (הרביד ט״ז). תש״ה. ד, סלוסר. 
הסרישים והסידי הס׳ לפי יוסיסום (עיון, יד—סו). תעכ״ג/כ״ד* 

א. א. אירבך, חז״ל, (מפתה בערכו), תשל״א 2 ; א. א. הלוי, עולמה 
של האגדה, 223 ואילך, תשל״ב; ,. 5 ־)׳/> ) 26 ׳״ *״/״*>׳/ ,"?"?!!!סי! 

. 54 ) 19 
ד. ם. 

סט 1 ' י 1 כ י וימ 0 ר י ה (ץ 1 ןש 1 ג 01011£101 זין; מיוו׳: ׳\ 0 ! 6 * 01 דס — חלקיק 
יסודי; — מידה), פירושם ופירוטם של יחסי 

מסה ואנרגיה המופיעים במשוואות של תגובות כימיות. הס׳ מוגדרת 
גם בחישובים הדרושים לקביעת כמייות המגיבים והתוצרים של 
תגובה כימית. הס׳ עוסקת בארבעה סוגים עיקריים של יחסים כמו¬ 
תיים: א. אלה המבוססים על חוק שימור החומר, חוק המנות הקבועות 
וחוק המנות הכפולות. ב. אלה המבוססים על חוק שימור האנרגיה 
ועוסקים בחום כתגובה ובשינויי אנרגיה אחרים הכרוכים בתגובה 
הכימית. ג. יחסי שיווי משקל במערכת הכימית ואף הפיסיקלית 
(כגון שיווי משקל בץ נוזל לגז). ד. יחסי מהירויות התגובה במער¬ 
כות כימיות ופיסיקליות. 



679 


סטויגיומטריה — סטונהנג׳ 


680 


כרגיל עוסקים במעבדה הכימית בחישובי ס׳ הנוגעים לסוג 
הראשון של היחסים הכמותיים ולעתים גם לסוג השלישי. יחידות 
החישוב הן גרם, גרם־מןל (ע״ע רזלקילה), מיליליטר וליסד. החישו¬ 
בים הסטויכיומטריים כוללים יחסי משקל־משקל, משקל־נפח (של 
נוזלים וגזים) ויחסים תרמודינמיים. לשם הישוב סטויביומטרי דרושה 
ידיעה מפורטת של התגובה הכימית הנידונה לצורך נתיבת משוזאת־ 
תגובה הכוללת את כל המרכיבים ביחסיהם הנכונים. וע״ע כימיה, 
עמ' 740 — 741 , 773 — 775 . 

סטולין ( 1111 * 00 ), עיר במערב הרפובליקה הבילורוסית־סובייטית. 

יהודים התיישבו בה במאה ה 17 . במשך המאה ה 9 ז התבססה 
ושגשגה בס', הסמוכה לאיזור מעוזיה של המתנגדות הליטאית, חסי¬ 
דות קרלין־סטוליו (ע״ע אהרן בן יעקב מקרלין; חסידות, עם׳ 759 ). 
בסוף מלה״ע ] סבלו היהודים מהתנכלויות כנופיות פסליורה ומגי- 
סות הגרמנים. הרוסים והפולנים. הם התפרנסו ממסחר'זעיר ומלאכה. 
בתקופת שלטון פולניה הורע מצבם בעקבות הפולניזציה של המסחר 
והתעשיה. בין שתי מלה״ע גברה ההשפעה הציונית. ב 1921 ישבו 
בעיר כ 3,000 יהודים ( 62% מהאובלוסיה). עם הכיכוש הגרמני ב 1941 
נפלטו לס' 1,500 פליטים מהסביבה. בערב שבועות 1942 הוקם הגטו. 
בו הצטופפו 7,000 איש. בספטמבר אותה שנה נרצחו כל יהודי ס׳ 
ביער סמוך. בודדים בלבד נמלטו והצטרפו לפרטיזנים. 

א. אנסיהי— י. בן זנאי (עורכים), ספר זנרון לקהלת ם׳ והפנינה. 

תשי״כ. 

סטוליפץ, פיוטר ארקדיביץ' - ״!!!״!*״ס .!ק. 11 - 

( 1862 — 1911 ), מדינאי רוסי. בן למשפחת אצולה. כמושל 
הבל סאראטוב מ 1903 דיכא ם׳ ביעילות ובתקיפות התקוממויות 
איברים בעקבות מהפכת 1905 . באפריל 1906 סונה לשר הפנים, 
והחזיק בתיק זה גם בשמונה ביולי לרה״ט. 

ם׳ רצה לייצב את המשפר ע״י שיפור מצב האיכרים מבחינה 
כלכלית ומשפטית. הוא הנהיג רפורמה אגררית שאפתנית במטרה 
ליצור מעמד איכרים אמידים שיהיו נאמנים לשלטון. הגבלות מש¬ 
פטיות רבות שחלו על האיכרים בוטלו, וחלקות אדמה בבעלות 
שיתופית בכפרים חולקו ביניהם. עם זאת דיכא בתקיפות את 
המהפכנים. ואחרי נסיון־נפל להתנקש בחייו (אוגוסט 1906 ) הכריז 
על מצב חירום, הקים בתי־דין מיוחדים, ומהפכנים רבים נידונו בהם 
למיתה או להגליה. 

ביוני 1907 פיזר ס■ את הדומה (ע״ע) השניה שהיתר, רדיקלית 
מדי לטעמו! הדומה השלישית נבחרה בשיטת נחירות חרשה שהעני¬ 
קה משקל רב יותר לקולות בעלי קרקעות וצמצמה את יצוג המיעו¬ 
טים הלאומיים. ם' ראה עצמו קונסטיטוציונליסט, שיתף פעולה עם 
הדומה, אך הירבה להשתמש בצווים מינהליים, במיוחד לדיכוי 
ול״רוסיפיקציה" של מיעוטים לאומיים ולעידוד מוסדות שלטון 
מקומי (הזמסטוו! ע״ע). את מדיניות ס׳ התקיפו מפלגות האופוזיציה 
מזה וחוגים אריסטוקרטיים ימניים מזה. חוגים אלה ערערו את 
אימון הבאר נם׳. ב 14.9.1911 ירה ב- ד. נהרב (ע״ע) בעת שהזה 
עם הצאר בהצגת תיאטרון בקיוב; הוא מת מפצעיו כעבור ארבעה 
ימים. 

בעלותו לשלטון ניסה ם׳ להקל את מצב היהודים, אך נתקל 
כסירוב מוחלט של הצאר, ולפיכך שינה את מדיניותו כלפיהם. 
הדופה השלישית (פ 1907 ואילך) היתה בימה להסתה אנטישמית, 
הגבלות ה״נומרוס קלאוזוס" ו״תחום המושב" הוחמרו, והחלה עלילת 
הדם של פרשת נייליס (ע״ע עלילות דם). 

0 ־ 11101161 0 £ 1131 ־ 001 ^) 11501 ) 11 )<)!/ 111 , 9. /!. 5 .. 4 !'01(1X01 ־ 0 * 1 

ץ וזז /ס £0811115008065 , 140011 .׳ל .י] . 1 ^ ; 1965 .(^ה\ 11151017, XXX 
. 1970 ,. 9 . . 4 . 9 ■ 117/10 ? 

ה. וס. 


סטו־מרה (:״ 513 ! 5311 ! הונג' 11 סת 1 ס 11 ז 3 ״י 11 ג 82 ! בפי היהודים 
סאטמאר), בירת מחוז ס״מ, צפון־מערב רומניה. שיכנת על 
נהר סומש בגבול הונגריה. נ 82,200 תוש׳ ( 1971 ). ס״ס היא מרכז 
לתעשיית ברזל וייצור מכונית. בשנת 1918 עברה ס״מ לשלסון 
רומניה לאחר התפרקות הקיסרות האיסטרו-הונגרית, ובשנים 1940 — 
1945 נכללה בתהום הונגריה. 

יהודים מפולניה פקדו את העיר מראשית המאה ה 18 . ב 1737 
ישבו בם , העיר 3 משפחות יהודיות, וב 1746 היו במחוז ס , 350 
יהודים. רק ב 1848 , לאחר ביטול איסור ההתיישבות בעיר, התארגנה 
קהילה (כ 100 איש ב 1850 ), וב 1857 הוקם ביכ״נ. ב 1869 הצטרפה 
הקהילה ( 3,400 איש לערך! נ 18% מכלל האוכלוסיה) לארגון האור¬ 
תודוכסי (ע״ע הונגריה, עמ׳ 867 ). ב 1898 נתפלגה הקהילה, וזרם 
ה״סטטוס קוו״ (ע״ע הונגריה, יהודים, עט׳ 867 ) הקים ביכ״נ מפואר 
ב 1904 . ב 1910 היו בס׳ כ 7,200 יהודים (כ 15% ), וב 1941 — 13000 
( 25% ). מסוף הסאה ה 19 היו החיים הדתיים בם׳ תוססים. על רקע 
המאבקים העזים בין המתנגדים לחסידים, ונין שניהם למחנות 
״המתקדמים״ והציונים. בשנות ה 30 פעלו בם׳ 25 בתב״נ, מהם 5 
גדולים. הרב האורתודוכסי הראשון, ב. ז. מנדלבאום, פעל בין השבים 
1863 — 1896 . אחריו פעלו הרבנים י. גוינוואלד (עד 1920 ) וא. ד. 
גרינוואלד (עד 1928 ), שניזמתו הוקם בס׳ בי״ח יהודי. לאחר מאבק 
קשה על הרבנות במשך 6 שנים נבחר הרב יואל טיטלבוים (ע״ע), 
והוא שהפך את העיד למרכז חסידי של "האדמו״ר מם"׳. עם רנני 
קהילת ה״סטטום קוו״ נמנו ד״ר שנדור יורדו. ציוני פעיל, שב! 191 
יסד גן ילדים עברי, ראשון מסוגו בהונגריה,'ובין השנים 1922 — 1929 
הפעיל בי״ם עממי. בי״ס אורתודוכסי פעל בם , בין השנים 1866 — 
1902 , וט 1926 ואילך. ביו שתי מלה״ע פעלו בעיר תנועות ציוניות 
לצד ארגונים מתבוללים ואנטי־ציוניים. דפוס עברי נוסד ב 1903 . 
יהודי ם' עסקו בתעשיה ובמסחר. ורבים היו בעלי מקצועות חפשיים. 
ב 1944 הקימו הנאצים גטו בם׳, ובמהרה החלו הגירושים למחנות 
ההשמדה. לאהד המלחמה חזרו לס׳ כ 500 יהודים. וב 1947 ישבו נד, 
כ 5.000 יהודים. כיום יש בם׳ כ 500 יהודים. 

י. י. נהו. הדפום העברי בטרנסילבניה נ׳: ס• (קרית ספר. יד). 

תשי״ט: 77107110 ) 087 ^ 1 ; 931 ! , 1 )/ 115 )! 251/10 11/71051 ) 2 ). 4 . , 0 ־ 310 

071 ,.' 6 . 10 ( 11111 . 1 ; 970 )— 1937 ,(.׳ל ,א&ווו) 1 ) 110 ) 1/111 > 10 ו £0 ח> 1 } 1 
. 1972 111/1 מ! 1 ) 1511111 

יה. גי. 

סטונהנג׳ ( 80 < 161 (£ו 1 ס) 8 ), מבנה סגאליתי מהתקופות הנאוליתית 
י" וד״ברונזה, במישור ס^לוברי, וילטשיר, הנחשב למונומנט 
הקדם־היסטורי המפואר ביותר באנגליה. הוא שייך לסוג המונומנטים 
המכונים מעגלים מגאליתיים. הידועים גם בצרפת. בדרום סקנדינוויה 
ובמרכזים אירופיים אחרים של התרבות המגאליתית, והוא הגדול 
והמורכב ביותר מסוגו. בשנים 1950 — 1958 נערכו בו חפירות נרחבות 
והאתר שוחזר. 



ססונהננ': מראה סו האוויר סדרים־סזרח 



681 סטונהנג' - 

האתר בנוי ממספר מעגלים, מעגל בתוך מעגל, ובמרכזם מבנים 
מגאליהיים נוספים. קוטר המעגל החיצון כ 100 מ׳. מעגל זה בנוי 
סוללת עפר, חפיר מצדו החיצון וסדרה של 56 בורות מצדו 
הפנימי. אלה נועדו, כנראה, לעמודי עץ. בצפון־מזרח היתד, כניסה 
רחבת ידיים, אליה הוליכה שדרה ברוחב של כ 20 מ', שסוללת עפר 
משני צדיה. המבנה המרכזי, הבנוי עמודי אבן, קטרו כ 30 פ' והוא 
מורכב מארבעה מעגלים קונצנטריים. אבנים אחדות מגיעות לגובה 
של למעלה מ 6 מ' ומשקלן 50 טון. האבנים הגדולות ביותר מקורן 
נ 30 ק״מ צפונה מן האתר. אבנים אחרות הובאו מוויילז, מרחק של 
כ 160 ק״מ. 

ר. ג', ק. אטקינסון (ר׳ ביבל׳), החופר והחוקר העיקרי של פ', 
מבחין בשלושה שלבי בניה עיקריים של מונומנט זה: 

א. המונומנט נבנה לראשונה ב 1900 לפסה״נ בערך, בתקופה 
הנאוליתית המאוחרת. א 1 עוצב המעגל החיצוני. 

ב. ב 1700 בערר לפסח״נ — תקופת הברונזה הקדומה — נבנו 
שני מעגלי אבנים במרכז והשדרה המוליכה אל תוך המונומנט. 

ג. בתקופת הברונזה התיכונה הובחנו שלושה תת־שלבים, בין 
1500 ל 1400 לפסה״נ. אז הגיע המונומנט לשיא פארו. 

על שתיים מהאבנים הובחנו חריתות המתארות גרזנים ופגיון 
מתקופת הברונזה, בערך מחצית האלף השני לפסה״ג. 

הכיוונים, שהנחו את סידור האבנים, תואמים במדויק את מצבי 
השמש בזמן הזריחה ובזמן השקיעה ביום הארוך ביותר בקיץ וביום 
הקצר ביותר בחורף (ע״ע יום ולילה) וכן את נטיות הירח במעמדיו 
הקיצוניים. לתפקידו של המונומנט בצורה זו ניתנים שני הסברים: 
מקדש לפולחן השמש. או מצפה אסטרונומי לקביעת זמני חגים, 
מועדי ליקויים וכד. 

. 1965 ,/>:>/ץ 0 ־מס . 5 , 11111$ ^ 11:1 . 0.5 ; 1%0 ,. 5 ,ת<>גח!א 1 י^ . 0 .ן.מ 

ע. ע. 

סטוקהולם ( 1 ו 11 <״ 1 :.״ $1 ). בירת שוודיה והגדולה בעריה, 740,490 
חוש׳ ( 1970 ), בס׳ירבתי 1,288,800 חוש', 

מיקום העיר ומבנה. ם׳ שוכנת בדרום־מזרח שוודיה, על 
קבוצת איים וזרועות־יבשה, במוצא ימת מלרן (" 0 זנ $151 ) למפרץ 
סלטשן ( 00 ( 53118 ) המסתעף מהים הבלטי (ע״ע). הימה היתה בעבר 
מפרץ של הים הבלטי, אולם עליית היבשה בתום הפליסטוקו כתוצאה 
מהפשרת הקרחונים, הרימה רבבוח-איים בנויים סלעי־תהום (בעיקר 
גרניט) והפכה את חלקו המערבי של המפרץ לימה מתוקה. ם׳ מפור¬ 
סמת ביפיה: היא הוקמה על איים שיערות פזורים בהם ובינויה 
משלב בהצלחה סיגנונות שונים ע״פ תכנון רגיש וקפדני. זוהי 
עיר של גנים. גשרים, ארמונות ובתי־מגורים עתיקים מכוסי גגות־ 
רעפים, ולצדם מבנים בעלי קווים מודרניסטיים ונורדי־שהקים של 
פלדה וזכוכית, גרעינה ההיסטורי של העיר הוא האי סטדס־ 
הול מ ן (״אי העיר״), שעליו מצויים הארמון המלכותי ( 1697 — 
1754 ). בניין הפרלמנט ומבני־ציבור אחרים. העיר העתיקה 
כוללת איים נוספים, ביניהם רידרהולמן שבו בית האצילים (המאה 
ה 17 ) ופנתיאון מלכי שוודיה. בחלק זה סמטאות צרות וספותלות 
ומבנים רבים מיה״ב. 

מהמחצית השניה של המאה ה 17 התפשטה ם׳ אל מעבר לתחומי 
העיר העתיקה שחומתה נהרסה. לאיים ולחצאי־איים, שהחשובים 
בהם: נודמאלם בצפון — מרכז הפיננסים, ד,מסהר. המשרדים יה־ 
בידור. ולאורך חופיו — בחי מלון ומוזיאונים; קונגסהולמן במערב, 
בו מרובזים מוסדות חינוך. במזרחו, לחוף היפה נבנה בית העיריה 
( 1923 ) המפורסם. סדרנאלם שבדרום ואסטרמאלם שבמזרח הם 
אזורי מגורים. תחום זה מכונה העיר הפנימית ורשת כבישיו הערוכה 
בשתי וערב תוכננה עוד במאה ה 17 . העיר הפנימית מוקפת טבעת 
של פרוורי מגורים וערי-גנים שהוקמו אף הם לפי תכנון■ משנות 


סטוקהולם 682 



סטוקהוים : ר,פיר יעוזיפה (טטרר־התיירות היטוודי 1 


ה 50 נעשתה פעילות רבת-היקף בחידוש פני העיר. המרכז העירוני 
הטוריט ( 1 :>׳ן 101 :א> 1 ?) משמש כמרכז קניות להולכי רגל ולמשרדים 
השוכנים ב 5 בניינים בני 18 קומות כל אחד. נחפרו קווים מרובים 
של רכבת תחתית ונבנו חניונים תת-קרקעיים המיועדים לשמש גם 
כמקלטים נגד הפצצות גרעיניות. בשולי גרעין העיר הוכשרו מגרשי 
חניה עצומים לרכב פרטי, והיוממים מגיעים למרכז העיר באמצעות 
התחבורה הציבורית. מסביב לס׳ הוקמו ערי-לוויין המשלמת מגורים 
נעימים עם שירותי מסחר ותעשיה. הידועה ביניהם היא וילינגבי 
( 1956 ), והמודרנית ביותר פארשטה ( 31513 ?: 1960 ) שבד, מסופק 
החום להסקה מרכזית ממפעל גרעיני (ור׳ תמ , ). 

בס׳ מתמקדת רשת התחבורה הארצית: הנמל משמש בעיקר 
ליבוא, והוא הרביעי בהיקף פעילותו בין נמלי שוודיה. מיקומו — 
במזרח העיר, לחוף הים הבלטי. נמל התעופה הבין־לאומי הוא 
ארלנדה, הנמצא 30 ק״מ מצפון לעיר. לתעופה פנים־ארצית מש¬ 
מש נמל בדומה שבמערב. בס׳־רבתי מפעלי תעשיה רבים וחשו¬ 
בים, בעיקר בענפי המתכת, הנייר והדפוס. 

ס׳ היא המרכז המדיני והמינהלי של שוודיה, מושב המלך, 
הממשלה והמוסדות הממלכתיים העליונים (בית המשפט העליון 
וכיו״ב). ס׳ היא מרכז תרבות נודע. יש בה מוזיאונים רבים בתחומי 
האתנוגרפיה, הימאות, האמנות ועוד. אהד המוצגים המעניינים הוא 
אנייח־הקדב וסח (ע״ע, ע״ש בית-מלכים שוודי: מראשית המאה 
ה 17 ) שנמשתה בשלמותה מהים ב 1961 והועמדה ליד רציף מיוחד. 
באוניברסיטת ס׳ (נוסדה 1877 ) למדו ב 1970 30,000 תלמידים 
ובמכון המלכותי לטכנולוגיה ( 1827 ) — 5,300 תלמידים. יש עוד 
בח״ס גבוהים לאמנות ולמוסיקה. מוניטין יצאו לאקדמיה השו-דית 
למדעים המחליטה — יחד עם גורמים אחדים — על מתן פרם נ 1 בל 
(ע״ע) שטקס הענקתו נערך מדי שנה בס׳. 

0 € * 11 € 1 * 81 ,. 5 ,חס 015 ־מ 131 ( 1 !^\ .? ; 1960 ,. 8 0 ! , 1:11 ־ 81:31 - 5.8 

. 1961 

י. קר. 

היסטוריה. הומות העיר העתיקה של ם׳ נבנו במאה ה 12 . 
ביה״ב היתר. ס׳ מרכז מפחד השוב לחברת הד,נזה (ע״ע). במאה ה 15 
היתד. ס , לבידת שוידיה. ב 1520 נערך "טבח ם , " בידי הדנים, 



ט 3 י ) אחת מערי־הלוויז החדישות ?■•הויןסו סביב סטולוהו 5 ם (שגרירות שוודיה) 




683 


סטרי!הודפ — פטורז, שר דונלד 


684 



בי־,ב ; -■מ-ביי דסטן<ן־־.'לם 


בנסיונם לדכא את השוודים. מאז שהרוו שוודיה ( 1523 ) בידי 
גוסטו 1 (ע״ע) לא צרו עליה ולא השתלטו עליה זרים. 

ב 1774 השתקע בס• היהודי הראשון — א. איזק (ע״ע), ב 1775 
נוסדה קהילה זעירה וב 1776 נרכשה קרקע לבית קברות. ב 1778/9 
היו בם• כ 40 משפהות. ב 1780 הגיע לסי ר׳ הירש לוין מן העיר סקלנ־ 
בורג(ע״ע)וכעבור 3 שנים הוכתר ל״רב ראשי של שוודיה". עד ראשית 
האמנציפציה בשוודיה ב 1838 אורגנה הקהילה כדוגמת קהילות 
אשכנז דאז, ובראשה ועד בעלי בתים. מאז קבעו השלטונות דפוסי 
ארגון חדשים. ועמם נתבטלה העצמאות הארגונית. פעילות הקהילה 
צומצמה לחינוך ולגמ״ח, ופנקסי הקהילה נוהלו בשוודית. ב 1832 
כיהן בס , הרב ליב זליגמן שהתל ברפורמה. אולם זו השתלטה על 
הקהילה רק בשנות ה 60 . ההתבוללות היתה רבה וב 1843 מביו 400 
הברי הקהילה המירו דתם כ 90 איש יאשר.. מ 1882 היתד. ההברות 
בקהילה מותנית בנתינות שוודית. רבני שוודיה הובאו תמיד מהו״ל: 
גוטליב קליין ( 1883 — 1914 ) — עליו ע״ע שודיה, מרדכי אהרנפריז 
(ע״ע; 1914 — 1948 ), וקורט וילהלם, יליד גרמניה, שבא לס׳ מירושלים 
( 1948 — 1965 ). הרב הראשי הנוכהי הוא מ. נרו מאה״ב מלבד ביהכ״נ 
הגדול (נחנך ב 1870 ) יש שני בתכ״נ אורתורוכט״ם קטנים. הנת¬ 
מכים ע״י הקהילה. ב 1900 מנתה הקהילה 1,631 חבר ( 41% מכלל 
יהודי שוודיה). בעקבות מלה״ע 1 הגיעו לס׳ מהגרים, וב 1920 היו 
בקהילה 2,747 נפש, כמחציתם יליד' שוודיה. במלה״ע 11 הותרה 
כניסתם של פליטים מנורווגיה ( 1942 ) ודנמרק ( 1943 ). עם תום 
המלחמה הגיעו פליטים רבים מהמחנות, ואז מנתה קהילת ם , כ 7,000 
נפש. לאחר קום מדינת ישראל נדלה השפעת החוגים הציוניים: הוקם 
בי״ס יהודי יסודי מוכר. ותנועות כ״ויצו" ו״בני עקיבא" פעילות 
בציבור. ב 1971 מנתה קהילת ם׳ כ 8,000 נפש ( 50% מכלל יהודי 
שוודיה). — וע״ע שודיה, יהודים. 

מ. 

סטוקובפקי, לאופולד — 1 ) 51 ׳ 5 ) 0 ) 01 ) 5 1 ) 01 ק 0 ^ 1 — (נו' 1882 , 
לונדון) מנצח אמריקני ממוצא פולני־איר׳, למד בלונדון 
וכן בצרפת ובגרמניה. ב 1905 נסע לאה״ב כדי לשמש כנגן אורגן 
בניו־יודק. ב 1912 ירש את ק. פוליג (!! 011 ? .£) כמנצחה הקבוע 
של תזמורת פילדלפיה, ובמשרה זו החזיק קרוב ל 30 שנה. עשה 
רבות להפצת המוסיקה החדשה (ניצח על השמעת הבכורה האמרי¬ 
קנית של הסימפוניה השמינית למאהלר ושל האופרה "ו 1 צק" מאת 
בדג) ולקירוב הנוער למוסיקה (בין היתר הקים תזמורות־נוער אח¬ 
דות). השתתף, עם תזמורת פילדלפיה, בסרטים, בהם "פנטסיה" של 
וולט דיזני. בשנים האחרונות הרבה ם׳ להקליט עם תזמורות שונות, 
עדייו חלוץ וחדשן — הפעם בניצול ההשגים החדישים ביותר של 
אפני ההקלטה. 


סטוקס, סר ג׳ורג׳ גבי־־אל — 15101165 ־ת 6 ב 0 ־ 8 זס ־ 0 ־ 511 - 

( 1819 . 'סקרין( אירלנד — 903 ן, קיסבריג׳), מתמטיקאי 
ופיפיקאי בריטי. סיים לימודיו בקימבריג׳ ב ן 184 , ועבד שם (מ 1849 
כפרופסור). בתורת הזורמים הצמיגים פיתה ם/ בין השנים 1845 — 
1850 , חוק הקרוי על שמו (ע״ע הידרודינמיקה. עם' 85 ; צמיגות). 
לחוק זה שימושים רבים בטכנולוגיה ובמדעי הטבע. במסגרת מח¬ 
קריו בהידרודינמיקה פיתח את חוק־ם׳ בחשבון הווקטורים (ע״ע 
וקטור) 18 >י(/א 77 )ןן= 15 >׳/^ 0 — מסלול סגור, 5 — השטח 

המוגבל ע״י המסלול). שלו שימוש רב גם באלקטרימגנסיות. ס׳ 
חקי גם את תופעות הפלואודסצנציה (ע״ע, וע״ע לומינסצנציה. עם , 
454 ן״הוק ס״|). את גלי-הקול וגלי-האור; היה הראשון שהראה כי 
גבישי הקווארץ שקופים. בניגוד לזכוכית. גם לקרינה אולטרה־סגולה; 
ניסה לפתור את בעיית מעבר-האיר באתר (ע״ע). הסביי (אך לא 
פרסם) את קווי פראונהופר (ע״ע ספקטרום) והיה ביו הראשונים 
שטענו כי קרני־\ (רנטגן) הן קרניים אלקטרימגנטיות. בחוגים 
המדעיים העריכו מאוד את ס׳ — והוא זכה בתארים ובפרסים רבים. 
ביניהם: פרופסור בקתדרה למתמטיקה ע״ש לוקאס (מ 1849 ), מזכיר 
( 1854 — 1885 ) ונשיא ( 1885 — 1890 ) החכרת המלכותית. מאז ניוטון 
לא שירת אדם אחד בכל שלושת התפקידים הללו. בין השנים 
1887 — 1892 היה חבר הפרלמנט. קיבל תואר אבירות (בארונס) 
ב 1889 . כתביו המדעיים רוכזו ופורסמו בחמישה בר׳ ( 1880 — 1905 ) 
ע״י לרמור (ע״ע). 

על קווי ם׳ ואנטי-ם׳ ע״ע דמן. 

סטוח, סר רונלד - 810115 14 נ״ 0 ו 1 ! 51 - ( 1955-1881 ). 

דיפלומט ואדמיניסטרטור בריטי במזה"ת. בן משפחה בור¬ 
גנית מיוחסת; סיים בהצטיינות לימודים קלאסיים בקימבריג׳. מ 1904 
שירת בתפקידים שונים במצרים והתמחה בערבית. כ״מזכיר מזרחי" 
של הנציגות הבריטית בקהיר מילא תפקידים מודיעיניים ומדיניים 
חשיבים. במלה״ע 1 נמנה עם ,.המשרד הערבי" שליד המטה הבריטי 
בקהיר. אח״כ פעל כ״מקשר" בריטי במסופוטמיה, וזמן קצר השתייד 
למזכירות "קאבינט המלחמה" בלונדון. אחר כיבוש ירושלים בידי 
אלגבי (ע״ע) נתמנה קולונל ם׳ ל״מושל צבאי״ של העיר ( 1917 )׳ 
וב 1920 — 1926 היה מושל מחוז ירושלים בזמנו של הרברט סמואל 
(ע״ע). 

ם׳, שהיה ער מאוד לחשיבות מעמדו כמועל הנוצרי הראשון של 
ירושלים מאז ימי הצלבנים, הקים את "החברה למען ירושלים", 
ייפה את העיר העתיקה, שימר אתרים, הזמין תכניות מתאר עירוניות 
והתיר בניה רק מאבן מקומית (הוראה הקיימת עד היום). כן טיפח 
את חיי התרבות׳ יזם הקמת בי״ס למוסיקה ואף חזה הקמת אוניבר¬ 
סיטה. ב 1924 קיבל תואר אבירות. 

יחסי ס׳ והיהודים היו דו־עדכיים, שכן הוא ראה עצמו אחראי 
לתושבים בכללם. שעה שהאוכלוסיה היהודית ציפתה לקידום שאי¬ 
פותיה במסגרת "הבית הלאומי". משפרצו מהומות-הדמים בירושלים 
ב 1920 . נהג בערבים ברכות וסעל נגד המתגוננים היהודים (ע׳ כר׳ 
ו׳, עמ ׳ 533/46 ; וע״ע דבוטינסקי, עמ ׳ 582 ). בכף יצד תקדים להת¬ 
נהגות הממשל הבריטי במשך כל ימי המנדט. דרישות היהודים 
להדיחו נדחו ע״י הנציב היהודי סמואל, שגם הוא דגל ב״אוביקטי־ 
וויות". 

ב 1926 — 1932 היה ס׳ מושל קפריסין וגם שם לא הצליח למנוע 
מהומות ( 1931 ). לאחר שנתיים כמושל רדדזיה-הצפובית ( 1932 — 
1934 ), התפטר מסיבות בריאות. 

זכמנותיו׳ 0118 ! 1 גזמ 0 !ז 0 , התפרסמו ב 1937 , ותורגמו לעברית 
("זכרונות", תרצ״ח). דמותו תוארה ללא אהדה ב׳,ספר תולדות 
ההגנה" ב׳ (מפתח, בערכו), תש״ך—תשכ״ד. 

ה. וס. 




685 


סטורנוס - - סטטיסטיר,ה, היסטוריה 


686 


סטורנוס (לאט' 8310,005 ; אטרוסקית 831,05 ), אל קדום באיטליה 
וברומא: כנראה, אל המזרע (ס 53105 [ו] — זריעה). שזוהה 
עם האל היווני קרונום. לפי המיתוס היווני הודח קרונוס מבטאו 
בידי זום (לאט׳ יופיטר). הרופאים שילבו זאת במסורתם וסיפרו 
על מנוסת ס' לאיטליה (כגון ורגיליוס איניאס. ¥111 , 319 ואילך) 
ועל כינון תור־הזהב שם תחת שלטונו: הוא הנהיג חקלאות, מגל. 
חוקים. לרעייתו נחשבה אופס ( 5 <ן 0 — ,.שפע"), שזוהתה עם ראה 
אשת קרונום. מקדשו, ששרידיו עוד קיימים. נבנה ב 497 לפסה״נ 
למרגלות גבעת הקאפ-טוליום, במקום מזבחו הקדום שעליו הקריבו 
קרבנות-אדם. חגו, ה ם ט ו ד נ ל י ה ( 83,0,03113 .) חל ב 17 בדצמבר 
ונמשך ימים אחדים. זה היה חג עליז. בעל אופי קרנוואלי; נערכו 
בו תהלוכות ומשתאות ונשלחו מנות. העבדים הסבו תוך חירות 
גמורה לשולחו המשפחה ואדוניהם שימשו אותם — לזכר תוד־הזחב 
האגדי שבו לא היו הבדלי מעמדות. החג השפיע על מנהגי חג־ 
המולד וראש־השנה הנוצריים. 

המשקל השיר• הקדום של רומא, המשקל הסטורני (ע״ע לטינית, 
ספרות, עמי 637/8 : משקל, עמי 704 ) נקרא על שמו של ס׳. שמו 

קרוי גם על אחד מכוכבי־הלכח ( 510113 8310,01 ; אנג׳ 8310,0 — 

שבתאי) ומכאן התגלגל גם לציון יום השבת ( 5 ־ 01 811111 : 111 : אנג׳ 
5310,1139 ). שמו נכנם גם למבצעי החלל של אה״ב: תמונת טיל 
.,סטורן', ר׳ כרך י״ז, עמ׳ 519 : י״ח, עמי 617/8 . 

סטודנינוס, לוק י וס אפוליוס — 115 חומ 111 ! 153 נ 1 ו 11 עק 1 :\,. 6 

— (מת 100 לפסה״נ). מנהיג הפרולטריון הרוסי ותנועת 
הרפורמה מייסודם של הגרקכים. ב 104 לפסה״נ היה קווםט)ר בנפל 
אוסטיה, אך תפקידו נמסר לאחר ובלב ס׳ התבצרה שנאה עזה 
לאוליגרכיה. ב 103 נבחר ם׳ לטריבון, וביזמתו נחקק חוק למתן 
קרקעות לחייליו המשוחררים של מדיום (ע*ע) באפריקה — דבר 
שסייע אה״כ למריום להיבחר ברביעית לקונסול לשנת 102 . ם׳ חוקק 
חוק נגד פגיעה בריבונות העם הרומי ( 5135 ־ 0131 ), שנועד לשפיטת 
אישים שנואים על ההמון, ומינה בי״ד קבוע לבך, מירכב מפרשים. 
ב 100 שוב נבחר ם' לטריבון, חרף התנגדותה הנמרצת של האצולה 
הסנאטוריאלית והנסיונות להרחיקו מהסנאט ואף להבואו לדין. אותה 
שנה היו עוד 2 ממנהיגי הפופולרים בשלטון: גלאוקיה הפרטור 
ומדיום, הקונסול בשישית. המקורות מספרים שס' תכנן והגשים 
מהפכה: בהשתמשו באלימות ובהתעלמו מהגוטו של עמיתיו חוקק 
חוק להוזלת מחיר החיטים; תכנן "סוד מושבות של חיילים משוח¬ 
ררים בכמה מהפריבינקיות, והסמיך את מדיום להעניק אזרחות 
למתיישבים לא־רומיים בהן: חוקק חוק לחלוקת אדמות באיזור 
הקימברים בגאליה, והסנאטורים נדרשו להשבע שיקיימו את החוק. 
מסלוס (ע״ע [ 2 !) נומידיקוס, שלא נשבע. הוגלה. ם׳ נבחר לטריבון 
גם לשנת 99 , בניגוד לחוקה. האלימות הגוברת הולידה ברית נגדו 
בין האצולה הסנאטוריאלית לבין הפרשים בעלי־ההון. הסנאט קרא 
למדיום להפעיל את הצבא, ומדיום נענה לקריאה. אנשי ם , התבצרו 
בקפיסוליום, נכנעו, ובהיותם במעצר נרצחו סי וכמה מחבריו בידי 
ההמון הפרוע. רכושו של ס׳ הופקע וחוקיו בוטלו. נראה שכמה 
מהמושבות שתכנן נוסדו והתקיימו. 

,( 111 .ע־ו\/ .) 1118 .זטצחט|) 10 * 11 * 0/1 14 * 11 . 5 ,* 1411/111 ,ת 50 ח 1 כ £01 ./י\ . 7 ז 
,ל 041* *?*/>*** €0*1*11111* 4(* !*> 111* (15110 XXX ,־ 8011111 .׳ 7 ז ; 1912 

. 1938 ,( 313-322 

ד. אש. 

סטורצו, ל 1 אי 1 'י — 1959-1871) —10] 8 1 8101 x 0 ), הוגה דעות 
ומדינאי איטלקי. ס' נולד בקאלטאג׳ירונה שבסיציליה, 

הוסמך לכמורה. המשיך את לימודיו ברומא. חזר ? 1 עירו, הורה בה 
פילוסופיה ( 1898 — 1905 ) והיה ראש העיריה ( 1905/20 ). ב 1919 יסד 
ס' את ה״מפלגה העממית האיטלקית״ (ע״ע איטליה, עמי 754 ) 


שדגלה בתחיקה סוציאלית מתקדמת המבוססת על ה״מוסר הנוצרי", 
ושקד להעניק אופי חילוני למפלגתו. רעיונותיו השפיעו על המפלגה 
הדמוקרטית-נוצרית (ע״ע דמוקרמים־נוצרים, עמי 789 ). ם׳ התנגד 
לפאשיזם ו 20 שנה ( 1926/46 ) שהה בגלות באנגליה ובאה״ב. אחר 
שובו לאיטליה לא השתתף ם׳ בחיים הפוליטיים. ב 1952 מונה לסנא- 
טור לכל ימי חייו. כל כתביו: 111010 ס גז:> 1 < 0 , 1954 . 

. 1962 ״ 8 ״/ / ס <\ 010% ו $01 • 11 ) 1 ,: 1 ) 1103 81112 * 1 . 8 •א 

סטטיסטי־לןה (מאים׳ ^״ 813 ["מדינאי")), מדע האיסוף, העיבוד, 
הניחוח, ד,הסק וההצגה של נתונים, לגבי תופעות שאפשר 
לבטאן בצורה כמותית. המדע מבוסס בעיקר על המתמטיקה ותורה־ 
ההסתברות (ע״ע הסתברות) וישומיו העקריים למדעי־החברה. ל־ 
מדעי־החיים ולמדעים המדויקים. השם סי ניחן גם למערכת הנתונים 
עצמם. 

היסטוריה, עמי 686 ; היחידה הבסיסית. עבי,׳ 686 .- הבנת ליח-ה. עמ' 
687 ; ההתפלגות. עמי 688 ; מידות ריכוז ופיזור, עמי 689 ! ניתוח 
סדרות עתיות. עמי 691 ! המגמה־רחזור, עמי 691 ; היזוי. עסי 692 ; 
שיטות סטטיסטיות לאיסוף, עמי 692 ; טעויות. עמי 692 ; הסקה, 

עמי 693 ; יישימים, עמי 693 ! ארגון הם׳ בישראל, עם׳ 695 ; מוסדות 
בידלאוסיים, עם׳ 696 . 

היסטוריה, איסוף ס׳ למטרות מינהל היה נהוג במצרים 
(החל באלף ה 3 לפסה״ב), בבבל, ביוון המיקנית וברומא והרישום 
כלל הן את האוכלוסיה והן את אמצעי הייצור והלחימה של המדינה. 
גם במקרא נזכרים כמה "מפקדי־אוכלוסיד החל בתקופת הנדודים 
במדבר. רישומי קרקע וכוח-אדם נערכו ביה״ב, כגון ספר ד״דומזדי" 
(ע״ע) שנערך ב 1086 עבור ויליאם הכובש. כמו כן נערכו רשימות 
מסים עירוניים(למשל, בפאריס, 1292 ו 1300 ) והחל מהמאה ה 14 נוהלו 
באנגליה ובצרפת רשימות של הסכם על סחר־תוץ. רישום של לידות, 
פטירות ונישואין נערך בארצות שונות, במיוחד באנגליה, צרפת 
וטקנדינוויה החל מהמאה ה 15 . והניתוח היסודי, ראשון מסוגו. של 
גי. גרנט (ווו״״ס ב 1661 — 1662 ), השפיע מאוד על עבודתו של 
האסטרונום הלי (ע״ע). מפקדי־האוכלומין נערכו החל במאה ה 18 
וכן הוחל במפקדים של תעשיה, מסחר וחקלאות (האחרון, לעתים, 
במצירף למפקד האוכלוסין (ע״ע אוכלוסיה. מאזן)). 

במקביל התפתחה התאוריה המתמטית של ההסתברות ביחס 
לניתוח תצפיות אסטרונומיות, מטאורולוגיות, דמוגרפיות יתצפיות 
מתחום מדעי ההברה. הבולט שביו ראשוני המדענים בשטח זה היה 
ל. ל!טלה (״ 0101 <) .ן.\, ״ 1 , 1796 — 1874 ), אסטרונום בלגי, אשר 
פיתח את רעיון "האיש הממוצע", נופף על קידומה בידי המתט־ 
טיקנים שפיתחו אה תורת־ההסתברות ואה החישובים האקטואריים, 
התפתחה הס׳ גם ע״י חוקר הביומטריה. סר פרנסים גולטון(ע״ע) וכן 
בניסויים בניתוח סטטיסטי חקלאי, בהם בולטת תרופתו של סר 
ר. פישר(ע״ע). מבין הפטטיסטיקנים החשובים האחרים— פ. ארג׳־ 
וורת (ע״ע), ו. גוסט ( 005801 .׳\ג, המוכר בכינויו ״ 81011001 ״}, 
ק. ג׳יני (;״;ס . 0 ), ה. הוטלינג ( 1110£ :> 1-101 . 11 ), ה. וולד 
( 1 ,|<>¥\ . 11 ), י. וישים ( 5113,1 ) 7 ) 4 .(), א. ו 1 לד ,ך:), ג. יול 

( ¥010 . 0.0 ), פ. מהלנוביס (:״!״ס 11.1 -. 11 :-. 51 .?), ו. מרקוב (ע״ע), 
גי. נייפן ( 18070130 .(), א. ם. פירסון ( 03,500 ? . 8 ,£). ק. פירסון, 
ו. פרטו (ע׳ ערכיהם), ה. קימר (,= 0-301 .מ) וק.ר. ראו 
( 30 ) 1 .) 0.1 ). התפתחות רבה הלה במלה״ע 11 באיסוף של ם׳ 
רשמית ונסיונית וניתוחה, בפיתוח שיטוח דגימה וביישום התאוריה 
הסטטיפמית לבעיות צבאיות, ממשלתיות ועסקיות. — ההתפתחות 
של המחשבים האלקטרוניים (ע״ע תעוב, מכונות־) הביאה לתנופה 
רבה בחישובים סטטיסטיים בנוסף על ההתפתחות בבניית מערכות 
סטטיסטיות וניתוחן. 

מושגי יסוד. היחידה הבסיסית בס׳ היא התצפית 
( 0650,931100 ) הנרשמת כרשומה ( 1 >, 000 ,) של נתונים בצורר, 



687 


סטטיסטיקה, היחידה הבסיסית; הכנת לוחות; ההתפלגות 


688 


מספרית או מילולית (או בשתי הצורות). התצפית מתייחסת ליחידת־ 
חקירה אחת של "האוכלוסיה" שהיא נושא המחקר. לדוגמה, התכונות 
הדמוגרפיות והחברתיות של תושב המדינה, בתאריך מסוים, נרשמות 
כך: תגיל מבוסא כמספר השנים השלמות שמלאו לו, ומצבו 
ה מ ש פ ח ת י — כאחת מ 4 האופנויות המקובלות (רווק. נשוי, אלמן. 
גרוש). — לפני איסוף הנתונים מתכננים את הנושאים שיש לחקרם, 
את צורח איסוף המידע, וכן את האוכלוסיה הנחקרת ושיטת העיבוד. 
כדי לאפשר סיכום וניתוח יעיל בהתאם למטרות המחקר. פעולה 
סטטיסטית משמשת עפ״ר לא למטרה יחידה, ולעתים הרשומות 
וסיכומיחן מנוצלים בתקופות מאוחרות למטרות נוספות. 

הכנת לוחות. השלב הראשון בעיבוד וניתוח סטטיסטי הוא 
ארגון התצפיות שמספרן, בד״ב, גדול. הארגון נעשה בצורת לוחות 
התפלגות של שכיחות התצפיות. הצורות העיקריות של לוחות אלו 
תואמות לסוגים השונים של ה מ ש ת נ י ם ( 5 ;> 1 נ 1 ג 1 ־ 1 גי) : ( 1 ) סיווג 
כמותי בדיד. במידה שמספר דאופנויות הוא קטן מציגים את 
השכיחות לכל ערך (בכלל זה יתכן גם קיבוץ מסוים, כגון, ״ 10 
ילדים ויותר״).( 2 ) ל מ ש ת נ ת ר צ י ף. או כמעט רציף, כגון הכנסות 
חדשיות בל״י ובאגודות, מונים את מספר התצפיות בקבוצות ערך, 
כגון ם 500.00 ל״י עד 599.99 ל״י (או מ 550.00 ל״י עד 649.99 ל״י). 
קבוצות העיד אינן בהכרח בעלות תחומים שווים וסותר להשתמש 
בקבוצות צרות יחסית לגבי החלק הצפוף של ההתפלגות. ( 3 ) 
סיווג איכותי. תכונות איכותיות אינן ניתנות. בד״כ. להערכה 
כמותית, אם כי קיים לעתים דירוג טבעי, כגון רמות ההשכלה. 
מאחדים תצפיות בעלות תכונות דומות! לדוגמה, הסיווג האחיד 
של ענפי הכלכלה קובע 9 "ענפים עיקריים": חקלאות! תעשיה! 
חשמל ומים! בינוי! מסחר• שירותי אוכל והארחה! תחבורה! פי¬ 
ננסים ושירותים עסקיים! שירותים ציבוריים וקהילתיים: שירותים 
אישיים ואחרים. קיימת גם האפשרות להשתמש בסיווג של 85 "ענ¬ 
פים ראשיים״ (כגון, תעשיית־הלבשה), או — של 500 "ענפי משנה" 
(כגון, תעשיית-פרוות וכד). בצודה דומה קיימים סיווגים אחידים 
למשלחי-יד, סחורות, קבוצות־הוצאות, צורות־יישוב וכד. השימוש 
בסיווג אחיד ברמת הפירוט המתאימה מאפשר פעולת השוואה 
יעילה בין ניתוחים שונים. בהעדר סיווג אחיד קובעים סיווג בהתאם 
למטרות הנוכחיות או למטרות הצפויות בעתיד. ( 4 ) סדרות 
עתיות (ר׳ להלן): פירוט הזמן ניתן לקביעה: אולם, תקופות 
ארוכות הנובעות ממגבלות באיסוף ובעיבוד מצמצמות את אפשרויות 
הניתוח ההיסטורי והשוטף. ( 5 ) חלוקה ג א וגרפי ת: קיים, 
בד׳כ, סדר הגיוני של היחידות הגאוגרפיוח בהתאם למיקומן, ומידת 
הפירוט ניתנת גם בחלוקה זו לקביעה (למשל, אזורים טבעיים, נפות 
או מחוזות). 

התצפיות מאורגנות במערכת של לוחות, כאשר הנתונים מפולגים 
בהתאם לסיווג אחד או לסיווגים שונים במשולב. מכינים ערכי 
סיכום־כללי וסיכומי-ביניים בלוחות, הנועדים להקל את הבנתן של 
התצפיות. בלוחות נרשמים גם מודדים נגזרים כגון אחוזים, יחסים 
ולדוגמה, חישוב צפיפות המגורים כמספר הנפשות לחדר), שיעורים 



לוח ו 

ההתפלגות הנורמלית 


כאשר גן־הממיגס וס—סטית התקן 

הנוסחה ימשתוה מוורמד 1 בעי ממוצע 0 יסטיח תק 11 : 


־?-־ 




,<־) 


דזח ההתפיבזת עבור 0 < 2 



(למשל, מספר הלידות לאלף נשים) ומודדים סטטיססיים (ר להלן, 
עמי 689 ). מפתחות לסימול הנתונים ותכנית העיבודים (ביד או 
בצורה אוטומטית), להכנת מערכת הלוחות הרצויה לניתוח. נקבעים 
מראש. יחד עם זאת, התפתחות המחקר יכולה לדרוש פירוט או 
שילוב תכונות הנקבעות בשלבים מאוחרים יותר. על השימוש 
בגרפים להצגת התפלגות הנתונים אשר בלוחות ולהקלת הבנתם 
ע״ע גרפית, הצגה, ור׳ גם להלן. 

ההתפלגות של משתנה. השלב הבא הוא חיפוש חוקיות 
בהתפלגות השכיחויות והשוואתה להתפלגויות אחרות בתוך אותו 
מחקר ובמחקרים אחרים, בכדי להסיק מסקנות כמותיות. חוקים 
הסתברותיים קובעים את צורת ההתפלגות של משתנים מקריים 
(^>] 2 וז 3 ׳ז 11 ז 0 [>ח 3 ז)׳ הנובעים ממערכת תנאים (מודלים) מסוימים, 
בהסתברויות נתונות. מושג זה של מקריות העשויה לנבוע מתהליך 
סטובסטי( 10 ;ו 5 גג!:א> 1 יי> מיוונית ;> 0 * 6 ז© ["מטרה"]) לעומת תהליך 
מוחלט הוא יסודי לס , . לדוגמה, אם המין של ילוד 

הוא משתנה מקרי עם הסתברות קבועה לזכר (למשל 0.515 ) ואין 
תלות בין המין של ילדים עוקבים באותה משפחה, ההתפלגות המ¬ 
צופה של מספר הילדים הזכרים במשפחה של 6 ילדים (למשל) 
ניתנת ע״י ההתפלגות הבינומית. 

ההתפלגות העיונית העיקרית למשתנה רציף היא ההתפלגות 
הנורמלית (ר׳ לוח 1 , ציור 1 ) שנתגלתה ע״י א. דה מואור 
(ע״ע) ונתקשרה בשמו של גאוס (ע״ע), שפיתח ויישם אותה 
לניתוח סטיות מקריות בתצפיות מדעיות. ישומים השובים אחרים 
הוצעו ע״י לפלס (ע״ע), קטלה, גולטון ואחרים. 

כשהמשתנה רציף, אין להתייחם להסתברות של ערך אלא לפונ׳ 
קציית ההתפלגות שלו (צ)£(מ 110 םתג £1 ׳<זנ 8 תש 1 ) ע 1111 < 1 ר,< 01 זיז), ולאינ־ 
טגרל שלה ן*) 7 ! (. 11.5 — \] 00110 ט£ ת 10 .זטנ 11 ־ 11 ;! 31 >), כאשר 
ולשם דוגמה, ההתפלגות הנורמלית — 

/ 2 \ 2 % '\ 

יש מן העניין, בד״כ. בערך הצפיפות מעל התחום שבין 3 -א ל־ 
ו 1 =* או בצפיפות המצטברת מ 00 - עד 3 . 

בניתוח התפלגות יש חשיבות רבה לתוחלת (ע״ע הסתברות) של 
פונקציות מסוימות של המשתנה *, ובמיוחד המומנטים ,'!ו 
מסדר !: 


ציור 1 . התפ 5 גות נזר 50 ית. זר׳ 5 ווז 1 




689 


סטטיסטיקה, מידות ריכוז ופיזור 


690 


(י)־ 11 > ז ג| - ('\.)£ — ז ' 1 ! י 

כאשר המומנט הראשון, (צ)? 1 >צ$ = !׳!/, הוא הממוצע של 

ההתפלגות, זהמומנס השני מסביב לממוצע — ?!) 2 (!'א-א)} = 2 י 1 ן 

— הוא השונות (מונ״גי!: לוח 4 , 71 )). השורש של השונות 
הוא סטיית־התקו ״ ( 101311011 ) נ>ז 3 ( 1 חג 51 ). הפונקציה האפי 
ייני ת (.£.) — 11011 ) £110 :> 1 ז 5 !־ז:> 1 )ו:!!ונ(>) היא התוחלת ן'•'׳סדין 
(כאשר 1 = מספר ממשי ו 1 . 1 ), ובן פונקציה יוצרת מומנטים: 

,' 1 ן-^-^=(א) : 11 )־"־| = ()) 0 . 

!ז 0 ־ז עי— 

להתפלגות בדידה בעלת שכיחויות יחסיות ([)£, ח,..״ 0 =(, מוגדרים 

המומנטים, בצורה דומה׳ ע״י: ( 113 ז נ£ = 
0 ־ 1 

בדרך זו אפשר להגדיר גם התפלגויות בעלות משתנים רבים 
(?>] 13 ־ 631 י 111111 מ), כאשר יש חשיבות למומנטים המודדים את הקשרים 


ליח 2 

החתפינדזח העיקריות 


משונות 

מווסת ז הפעיסת 1 < 0 מוצע 

ההחנ׳ינות 


1X3 ח 

סח 

1 0 = נ :ס- =! 4 ) 

(ח. . 

ג 

■!/׳*־-([)ז ג 

י. .ו >־־[ 1 

7 טי נוו-אקון' 4 ־ 0 ל 5 ו 0 ק> 

רציפים 

ל 

• י* 43 *יי׳ ו " 

( 1 ♦< -!ן ״ן־•־)נ> 0 

= *->*:>=■ ־'־ £ — ='-)£) 0 
, "ח 

. י' * 1 * 1 

ג-חאחירה 0 ** 0 ? 

*- הנודסיית 

גי 2 

1 ־ 711 : :<•< ׳ יי ' 

צ־ (£*א £00 1 ) 10 

—<| . 00 -*—וז.*■•—סח 

בוי סוד ההתפינות ד.נ ו 111 וית.נאשו 41 

דנמןיייוז 3 ** 1 ־ ח יי 1 .-. ג 

• ממפינומ־חואסון הי* ניקור■ 

•י חממפרנווו וינורמייו! נובעת ח 


ביניהם. ובמיוחד — למתאם (ר׳ להלן). על רשימת ההתפלגויות 
העיקריות — ר׳ לוח 2 . 

מידות ריכוז ופיזור ומידות סטטיסטיות אח¬ 
רות. בהתבסס על התכונות המתמטיות של ההתפלגויות, מקובל 
לתמצת את המידע של מערכת הנתונים בלוח מסוים באמצעות 
מידות למרכז ולפיזור: 

החשובה בין מידות המרכז, הוא הממוצע ( 1 ז 1 ; 0 וח) 
האריתמטי (המומנט הראשון), אשר מתקבל מסיכום הערכים 
וחלוקת הסכום במספר הערכים (ר׳ לוחות 3 , 4 , נוסחה ( 1 )). הממוצע 
הוא מושג חישובי, שאיו לו בהכרח ייצוג ממשי באוכלוסיה, המציין 
גדלו של כל איבר באוכלוסיה אם הסיכום היה מתחלק בצורה 
שוויונית: כן, למשל, ממוצע משפחה באוכלוסיד. מסוימת מקבל 
ערך של 3.8 נפשות. בממדים (ע״ע) ובחישובי הממוצע של שיעורי 
גידול, למשל, משתמשים גם בממוצע הגאומסרי (לוח 3 ) 1 וכדי 
לחשב ממוצע של מהירויות, למשל, כאשר התופעה המעניינת היא 
ההיפוך של הנתון (כגון מהירות הנסיעה למרחק קבוע כאשר משך 
הזמן משתנה) משתמשים בממוצע ההרמוני (לוח 3 ). 

הערך השכיח ( 10 > 010 ) בהתפלגות בדירה או בפונקציה הוא 
הערך המופיע בשכיחות הגבוהה ביותר: הקבוצה השכיחה בהת¬ 
פלגות רציפה תלויה בקיבוץ הערכים לקבוצות (קובעים אוחד, בד״כ 
כאשר הקבוצות שוות ברוחב! לוח 4 , [ 2 ]). 

החציון ( 11011 ) 010 ; לוח 4 , ! 3 ]) מציג את הערך אשר מחלק 
את האוכלוסיה ל 2 קבוצות שוות במספרן (או בהסתברותן). בצורה 
דומה מגדירים ערכי חלוקה אחרים של התפלגות, במיוחד ה ר ב ע ו־ 


לי 1 ז 3 

מידזת מרכז 



הממוצע האריתמטי ס 0 *וו 4 ל* 10 ־] תדו 48 .) 

.* .ג־־־א 

4 ״^ ת 

-עבור התפלגות בדירה עול ח ערכים ^א — 


-אם ת הערכים [א מופיעים בשכיחות ןז— 


(כאער [י!! ) 

?!)א/ = אנ>(א>זא /= £ 

-עבור התפינות רצופה וא>ז הממוצע היא התוחלת 


הממוצע הנאומטר׳ 810 ז 1£ ׳* 060 ) 

0 = 

[* 1108 -ן-* 0 ^ 10 


הממוצע ההומו(׳ 1 ע>*נ£עו 10 א סעו א* י► 1 


1 1X11 ^־ 7 ״־^ 


נים ( 1131-11105 !>, לוח 4 , [ 4 ]) התחתונים והעליונים אשר מחלקים 
את האוכלוסיה (ביחד עם החציון) ל 4 קבוצות שוות במספר היחי¬ 
דות שבהן! העשירונים 1100 ) 10 >) המחלקים את האוכלוסיה 
לעשיריוח ו ה מ א( נ י ם (סו״חססזסק) המחלקים למאה קבוצות. 

בהתפלגות סימטרית וחד־שכיחיה שווים הממוצע האריתמטי, 
החציון והשכיח. התפלגויות אמפיריות רבות אינן סימטריות. ואז 
יש הפרש בין המודדים ולכל אחד שימוש שונה (ר , לוח 4 וציוד 2 ). 
יש שהקבוצה הנמוכה היא השכיחה והממוצע גבוה יחסית כתוצאה 
של מקרים בודדים בעלי ערכים גבוהים ביחס לשאר נתוני ההתפלגות 
(הכנסות, הון וכד"). ייתכנו אף שני ערכים ומעלה לשכיח בהתפלגות 
( 610101131 ), דבר המציין בד״כ שזו סורכבח מחח־אוכלוסיוח שרצוי 
לנתחן בנפרד במקום להתייחם לממוצע או לחציון הכללי. 

מידות פיזור. מודד הפיזור הפשוט ביותר הוא התחום 
בין הערך הנמוך שבהתפלגות לבין הערך הגבוה ביותר בה (לוח 4 , 
משוואה ( 6 |): מאחר שהתחום מושפע מסקרים בודדים וקיצוניים, 
עדיף, במקרים רבים, להשתמש בתחום ה ב י ן - ר ב ע ו נ י (שם, 
משוואה [ 5 )) בין הרבעון העליון והתחתון, או בסטיית התקן 
(שם, משוואה [ 8 ]), שהיא השורש של ממוצע ההפרשים הריבועיים 
מסביב לממוצע (ר׳ לעיל. עמי 689 ). — על מדד, ע״ע• 

הקשר בין שני משתנים כמותיים !צ , נ ץ באוכלוסיה מסוימת 
(כגון, הגובה והמשקל של אנשים) מתואר ע״י המתאם (- 10 ־ 001 
131100 ). מחפשים בד-כ אי־תלות או קיום קשר קווי מן הסוג: 
נ א 3+6 =(ץ. אולם, מאחר שקשר מדויק כזה הוא נדיר, מחשבים 
את הקו המתאים ביותר לנתונים נ אל+ 3 =ר>ו, כאשר טיב ההתאמה 
נקבע בד״ב ע״י הבאת סיכום הסטיות הרבועיות 2 (ל(־־ 1 ^ £0 
למינימום (גסזססף! 10351 ). קו רגרסיה זה עובר דרך הממוצע שד 
ההתפלגויות וסקדמיו ל ו 3 ניחנים ע״י (ר׳ צייר 3 ): 


־ = ל (השיפוע), ו אל - ץ = 3 



ציור 2 . התפלגות ברירה, עם הערבים השדבזייס ומור 


׳רי־הפיזור. ור׳ לורו 4 







691 


סטטיסטיקה, נתודו סדרות עתיות; שיטות איסוף; טעויות 


692 


ל 1 ח 4 

דזנמוז לחיע 1 ב הערכים העיקריים למרכז 
!לפיזור עבור התפלגות בדירת (מלאכותית) 





= 


ת,״״- " 



׳ 7 ז 



ן 

די - ־ 1 

ע 

* 




' 00 *-,־'סס!- 






8 

ז- 


1200 

־ 

נ 

"ץ 

י 

0 

+3 ' 


3300 

" 

ב 



35 


14 

5 ן 

- 

3) 

; 



סוו =־׳ג ג ז! 2 

,׳!■־י 

*י.."", 

71 7 

.00 

סנ-׳ז-'■ 


־״ '•־' 







רגו 

מידות 




80 * ל־־* 

יתסס׳ 

יצא הא 

הילל 


-א 

= = 800 + 1 

= 8 0 א 00 

880 

■ז*״וי׳ מנזועס ארז 1 י 

<נ* 




(4 = 

700 ל יי ■ 

■"ה: 

2 . ההכגסה הש 

ו□ זה. 00 ■ 


יו ׳טקו-ס הנלסו 


ו/ 11 1 










יזור 

מידות 


זה) 

**,ס ( 5 אנשים נגד סנ 01 

700 י "י 

׳ 111 הודחתון: 

4 . הרנ 


ה) 

א־י׳ט ׳גי סכום 

51 0.- 

1000 ל־ 


אוו האל 

הרג 



0-0= 

300 י־י 

רד/ו דדי: 

01 הני+ 

5 . ר.ת 





800 ל״י 

60001:01 עו 1400 ) 

6 . הח 


7 . השחות. 3 *-[ן ןז 1 ־זד=( 11 / נ 0 (-ן 1 נ){ז 1 ־=׳\ 

600 ** -־ 400 000-6 5 * ~ |>- ״ ן|} -| ץ { 11 "-י}-= 

8 . סנוית ר.וד 7 ז 1 : 0.4 לל ן-׳=ע/ = ז> 

9 . מקדס ההשתוות: 25 ■ 0 =::: 7 ^ 1 ==^י~•׳'ס—£:זי<*חז*׳\ 0£ זיא£ו 0 וזז£סס 


(ץ-ץ)(א ״-* 71 

מקדם המתאם מוגדר כ -- - 

2 ( 7 -ץ) 1 2 <*-< 71 


ותחומו ביו 


1 + ל 1 ~,! קרוב ל 1 + כאשר קיימת תלות חיובית חזקה ואז 0 <ל; 
בל׳, עליה ב ג גוררת במעס תמיד עליה ב ■< , קו הרגרסיה מתאר 
אפוא כמעט את כל ההשתנות של ץ כפונקציה וו של ג. כאשר 
ירידה בץ מלווה, בד־כ, בעליה בא ( 0 <<ל), 0 ) של תבונות האוכלוסיה במועד 
מסוים, או מעקב אחדי יחידות במשך הזמן ( 1008111141011 ). בס׳ 
מודרנית קושרים את הנתונים שנאספו אל פעולות מינהליות וסט־ 
מיסטיות שונות, המתייחסות לאותן היחידות(האיש, המשפחה, הבית. 
העסק, היישוב ובד) ע״י קישור הרשומות (ש 118 ז 11 ז 11 ־ 4 ז 0 ש€־ 1 ) • שלב 
נוסף הוא בניית מאגר של נתונים (] 411141101 ), המתייחסים לאותה 
יחידה במשך זמן רב, דבר שמהווה כלי מחקר בעל חשיבות דבה 
יותר מאשר השוואת נתונים אגרגאטיוויים הבנויים על יהידות 
שונות בתקופות שונות. 

טעויות בנתונים סטטיסטיים. כל שיטת איסוף מלווה בטעו¬ 
יות שונות, אשר החשובות בהן הן טעויות התשובה (־גחסקי־ז 
5 ז 0 !מ) הנובעות מחשבה לקויה לשאלות — טעויות בהבנת השאלה. 
בזכרו! ובידיעת הפרטים המבוקשים, או טעויות מכוונות — וכן 
טעויות בדרגים אחרים של האיסוף והעיבוד הסטטיסטי — הרישום 
ע״י פוקד, הסימול, הניקוב למערכת עיבודים אוטומטית ובר. — אם 
האיסוף נערך על מדגם של יחידות, יש להתחשב גם בטעויות הדגימה. 
כשאין אפשרות לקבל תשובות מכל היחידות המיועדות לחקירה, יש 







693 


פטטיפטירןה, הפקה; יישומים 


694 


טעויות בכיסוי או בזקיפת אומדנים של 
יחידות אלו., יש גם סערות הנובעות מחוסר 
רלוונטיות וליקויים בניתוח. רצוי שכל מח¬ 
קר סטטיססי ילווה אפוא בפעולת הערכה 
לאומדן הטעויות. 

הסקה (ססתס־ז&חו). שטח חשוב בם , 
עיונית ומעשית הוא הסקה לגב■ תבונות 
ססטיססיות של כלל האונלוסיה, ע״פ אוסף 
התצפיות ממדגם מייצג. ההסקה נעשית ב¬ 
אמצעות תורת האמידה ותורת הבחינה: 
א. תורת האמידה מתייחסת לאומרים 
(מ 310 מ 1 ו 1 מ) המספקים אומדנים בעלי תכו־ 1 [ 

נות מסוימות (כגון, מספיקות) לפארא־ 11 (■' 1 

מסרים החשובים בתנאים שונים. מה־ י !(^ן וןה 

שבים אומדן נקודתי או אומדן לרווח ן!\' 1 ^ וט /.• 1 ) 

בר־סמך ( 31 י\ז 10 מ 1 ^ת £1£10 ח 00 ). ב. תורת ׳ ח ח' 

המבחנים עורכת מבחנים סטטיסטיים 1 ין 

כדי לקבל או לדחות השערה שהמדגם מש¬ 
תייך לאוכלוסיה בעלת תכונות מוגדרות, 1 ,,, י ״״ 1 ״,, 1 
ברמת מובהקות מסוימת (.ס £10211 ;תא 51 
01 ׳ 10% ), בד״ב ברמות של 5% ו 1% . 

שני סוגי טעויות אפשריים בהסקת מס¬ 
קנות ממבחן סטטיסטי.■ סוג 1 - דחיית 
השערת האפס ״ 13 (. 101 ( 01 ) — אספקת השירות האופטימלי כאשר זמן 
ההגעה של מקבלי השירות והזמן הדרוש לספק השירות ניתנים 
להתפלגויות שונות; תורת המשחקים - בה נקבעת ההתנהגות 
האופטימלית של ..שחקן״ תחת הנחות שונות לגבי השחקן היריב; 
תורת המידע (ת 3110 ת 1 ז 0 (י!ו) — הדנה במקרים בהם האות 
( 81131 ( 5 ) של המידע יכול להיות מושפע מרעש מקרי; ניתוח 
מערכות ( 515 ץ 1 ב 1 ז 3 $ותצז 5 ־<$) — בה מתחשבים בהסתברות של 
תקלות בתת־מערנות שונות; קיברנטיקה (ע״ע וע״ע סמיו¬ 
טיקה) — התורה של מערכות-חיים סבוכות המשמשת, בין היתר. 
לביולוגיה ולמחשבים: תורת ההחלטות (׳!:סס?! ממי"־(־) ועוד. 
לכל בעיה בונים מודל מתמטי של המשתנים ור,קשרים ביניהם 
(לרבות קשרים הסתברותיים). שיטת הדימוי משמשת אף היא 
לעריכת ניסויים מספריים כדי להתאים פתרון אופטימלי. 

ארגון הס׳ בישראל. בתקופת המנדט נערכה הם' הרשמית 
ע״י המחלקה לס׳ של ממשלת המנדט, ובמקביל נערכה ס׳ ע״י 


הסוכנות היהודית וכן ע״י ההסתדרות, הדסה ומוסדות אחרים. עם 
קום המדינה הוקמה הלשכה המרכזית לס'■ בראשותו של הסטטיס¬ 
טיקן הממשלתי הראשון. פרום׳ ר. בקי, כמשרד רה״מ, כאחראית 
למערכת הס׳ הרשמית. הלשכה פועלת בכוח פקודת הם׳ מ 1947 
המחייבת את האוכלוסיה לפנות לפניות הם׳ הממשלתית במפקדים, 
סקרים מדגמיים ופעולות אחדות, תוך אבטוח שמירת הסודיות של 
הנתונים האישיים. ללשכה צוות מקצועי, צוות טכני, וכן פוקדים 
בכל הארץ; היא מפרסמת מערכת פרסומים עניפה הכוללת את 
השנתון הסטטיסטי וירחונים סטטיסטיים (כללי, לסחר־חוץ, למחירים. 
לעליה, לתיירות ועוד). כן מתפרסמים פרסומים מיוחדים המסכמים 
תוצאות של סקרים ושל פעולות סטטיסטיות שונות. סדרות פרסומים 
למפקדים השונים — של אוכלוסיה, תעשיה וכד׳ — ופרסומים 
טכניים. קיימות יחידות מחקר וס׳ במשרדי ממשלה ובמוסדות ציבו¬ 
ריים ועירוניים אחרים (לרבות ההסתדרות וארגונים כלכליים) 
העורכות את הם' שלהן באמצעות הלשבה המרכזית לם׳, באמצעים 
פנימיים וכן ע״י מכונים ציבוריים וחברות מחקר שונות. חברות אלו 
עורכות. נין היתר, חקרי דעת-קהל. המועצה הצינורית לס׳ הוקמה ב־ 
1963 כדי לשפר אח התיאום בין המוסדות השונים ולייעץ לממשלה על 
הפעולות הסטטיסטיות. המועצה אשרה תכניות פיתוח רבות לשטחי 
הס' העיקריים וגם אחראית לפרסום סיווגים אחידים — לענפי 
כלכלה, משלח־יד וסיווגים גאוגרפיים. באוניברסיטאות יש מחלקות 
אחדות שמפתחות מחקר עיוני בם׳. לימודי הם׳ משולבים, נד״ב. 
בלימודי המתמטיקה או מדעי־החברה. 

שירות סטטיסטי מרוכז דוגמת הלשנה בישראל קייס גם בארצות 
רבות אחדות. יש ארצות שבהן השירות הסטטיסטי מבוזר בין 
משרדים שונים (למשל, באה״ב ובאנגליה — בעיקר מסיבות היס¬ 
טוריות) ומטה מיוחד מתאם אח פעולות המשרדים הסטטיסטיים 
השונים. 

מוסדות ב י ן ־ ל א ו מ י י ם. לאו״ם מחלקה לם׳ ( 31151:1131 ]$ 

.זיז.ס !ל! 0£ 0££100 ), הפעילה הן באיסוף נתונים המתקבלים סן 
הלשכות הסטטיסטיות הלאומיות ופרסומם (במיוחד 511031 ( $131 .ןין.ט 
]( ¥03:600 ש(ו 1 נן 3 ז 1108 ושנ 1 ;] 11001 ־ 06:31 , והן בפיתוח שיטות םטטיס־ 
טיות. גם מוסדות שונים של האו״ם כגון. 60 ? , 160 
10 -)'־י 9 , £$00 ר 1 ט. עורכים ם׳ בתיאום עם המחלקה הראשית וה¬ 
ארגונים האזוריים השונים. חשיבות מיוחדת נודעת לסיווגים הבין- 
לאומיים האחידים וההגדרות האחידות לשימוש במפקדי אוכלוסין 
וחקלאות ובפעולות סטטיסטיות אחרות. 

ארגונים מדעיים. הארגון הבין־לאומי לס׳, 131 ! 10 ]ג 11 ] 111£ ן 
:סס:;!.־״) $13:1511331 , הוא הגוף המאחד את הסטטיסטיקנים הממשל¬ 
תיים. העיוניים והעסקיים מארצות העולם השונות. הארגון נוסד 
ב 1885 (ביזמתו של א. קטלה), מקיים כנס דדשנתי ומפרסם 
פרסומים תקופתיים ומיוחדים. ברוב הארצות המפותחות קיימות 
אגודות לס׳, כגון האגודה הממלכתית לס׳ באנגליה (נוסדה ב 1834 ) 
והאגודה האמריקנית לס׳ (נוסדה ב 1839 ). לכחבי-העת שלהם 
.$.$.) 1.1 ו. 6 .$. 6 .!, חשיבות רבה למידע על הם׳ העיונית והמעשית. 
כן קיימים פרסומים בין־לאומיים לשטחים מיוחדים של הס׳, כגון 
0 ' מתמטית (.! $131 . 1 (; 13 א 01 611:1315 ), אקונומטריקה (-שךה 0 ת £00 
103 ־ 11 ), ביומטריקה ( 3 ]( 1 ז) 0 גח 0 ( 8 ) ועוד. 

0 ׳ רשמית בישראל. 11966 ר. בקי, מבוא לנאום׳, תשנ״ו 1 א. טמואל, 
תיאוריה טטסיטטית. חשכ״ו; ש. לדני, מילון אנגלי־עברי למונחים 
סטטיסטיים, 1971 ; ר. בו'א 1 ן. ניתוח עונתיות ומנמות ויישומים ביש¬ 
ראל, 1973 5 1952 , 105 * 11 ( 1 * $0 1 >ח 0 !■* 051 " 7 13111, 5101111x01 ? 

* 1 ) $0 .( . 1 \ : 1954 ,*) 11 ** 5101 ו ) 18 10 ׳ 7/044 , 111$ ־ 1 ,( 1 

( 00 * 1101 ) 01 ,[£םגג 0111 ט 8 •א - < 131 > 1 ז 6£ . 0 . 4 ( ; 1956 ,על>־וו £1 יד/ 1 * 07 * 1 

01 ) 011111 ) 5 £ה 1 )*) 7 ,ססבוח!)^! ., 6.1 ; 1957 ,ןמ׳ ■ 70 01 ) 11 * 1 * 510 / 0 
7 ׳ — * 0111111 * 8 ,$:זז£ר 01 א ./י. 0 - 31155 .\ 7 ,#י ; 1959 .*)*)!{)ס??!? 

1 ו)) 00 < 141 / 1110 ' , 1 זב 1 וז$ - 1311 >ה 1££ . 4.0 < ; 1959 ,* 1 ) 00 *<)*)^ / 0 ) $1 
.* 68 ^ 1963 , 1-111 ,*) 111 * 5101 /ס <(* 1 £ 0 /' 7 
ר. ב-א. 



697 


סטי, אריק אלפרד לסלי — פטיזארט, מרי 


698 


סטי, אריק אלפךד לסלי" — 53110 -ס 511 ס, 1 1 זשז 711£ ז 1 !ז£ — 
'( 1866 , אינפלר נ־שש 1 )ת £70 ] — 1925 , פאריס), מלחין צרפתי, 
ממבשרי המוסיקה החדשה. השפיע רבות על המוסיקה הצרפתית של 
זמנו בדרכי־השיבה מקוריות ומתגרות. ב 1910 יסד מעיו אסכולה, 
11 ס 1 ר;ז 5 ל 11 פ 1 מ>£ י 1 , והיה למורם של חברי קבוצת "הששה": מיו, 
פולנק, הונגר (ע׳ ערכיהם). לדאי דירה (ץסתסם), ז׳ורז׳ אוריק 
(ז!ימ,ק) דרסו טייפר ( 10 ז 0 ^ 73111 )! (וע״ע צרפת. מוסיקה). 

התנגדותו למוסיקה הרומנטית הביאה לידידותו הממושכת עם דביסי 
(ע׳יע). ביצירותיו בולטת הסינתזה בין המרכיב הסאטירי-פופולרי 
(כמעט עד וולגריות) לבין ידע רב ביסודות המוסיקה וביצירותיהם 
של המלחינים הגדולים. המרכיב ההומוריסטי מודגש גם בשמות 
היצירות, שהם תמיד מפתיעים ובלחי־שגרתיים (לדוגמה: קטעים 
בצורת אגם, דברים הנראים משמאל ומימין וביריב). הלחין יצירות 
תזמרתיות, יצירות לפסנתר ומוסיקה קולית. 

סטיבניט, ע״ע אנטימון. 

סטיוארם — 1 זנט 51 — בית מלוכה בסקוטלנד ואח״ם גם באנגליה. 

סובא המשפחה באביר מברטן שהיגר לאנגליה והיה בן 
חסותו של הנרי 1 (ע״ע). דיויד ן (ע״ע) מלר סקוטלנד מינה אח 
בנו של האביר למשרה תורשתית של שר המשק ( 11 ז 2 ׳״ס 81 ) והתואר 
הפך לשם המשפחה. 

במאה ה 14 נשא וולטר ם׳ לאשה את בת חמלו רוברם 1 
ברום, וב 1371 עלה בנם רוברט למלוכה. צאצאיו נאבקו כאצילים 
הסקוטים הסוררים מזה, ובאנגליה, שביקשה להשתלט על סקוט¬ 
לנד. מזה. 

ג׳ימז 1¥ נשא לאשה אח מרגרט, בת ו,נרי ¥11 (ע״ע) סלך 
אנגליה. נכדתם, בת ג׳יסז ¥, היתד, מר׳ ם׳ (ע״ע). כשנכרת באנגליה 
בית טיודור, עם מותה של אליזבת 1 , עלה בן נכדתם, ג׳יסז ¥1 , 
למלוכה גם באנגליה כג׳ימז 1 . 

מלכי אנגליה מבית ם׳ — ג׳ימז 1 , צ׳רלז 1 , צ׳רלז 11 וג׳ימז 11 
(ע׳ ערכיהם) — הסתכסכו עם הפרלמנט האנגלי. נגד שנים פרצו 
מרידות: צ׳רלז 1 הוצא להורג ( 1649 ) והמלוכה בטלה ל 11 שנה, 
וג׳ימז 11 , הקתולי, הודח ( 1688 ) והמלוכה הוסבה לבתו הפרוטס¬ 
טנטית, מרי 11 ולבעלה. וילים 111 (ע , ערכיהם). במותם עברה 
המלוכה לאן (ע״ע) בת ג׳ימז 11 . 

ב 1701 נקבע שבמות אן ללא יורשים תעבור המלוכה לא 
לצאצאיו הקתולים של ג׳ימז 11 אלא לסופיה מהאנובר. סופיה מתה 
לפני אן, והמלוכה עברה לבית האנוכר ( 1714 ). 





ג׳ימז,.הטוען לכתר הזקן״. המכונה ג׳ימז 111 ( 1688 — 1766 ), היה 
בנו של ג׳ימז 11 , ובסיועם של נאמניו (הג׳קוביטים. מ 05 < 1 נ 20 ן - 
ג׳ימז) פלש ב 1715 לסקוטלנד בנסיון לתפוס את המלוכה. הוא נוצה 
וחזר לצרפת. ב 1745 עשה בנו, צ׳ארלז אדוורד "הטוען לכתר 
הצעיר״ ( 1720 — 1788 ), עוד נסיון להחזיר את המלוכה לבית ם׳. 
הוא השתלט על סקוטלנד ולזמן פה גם על צפון אנגליה, אך נוצה 
בקרב קאלודן (תט 1 > 110 ו!ט ; 1746 ) ובדת לצרפת. ב 1807 מת אחיו 
הנרי, ובכו נכרת הענף ההוקי הישיר של בית ם׳. הנריאטה, בתו 
של צ׳ארלז 1 , נישאה לדוכס פיליפ מאורלאן אחי לואי ¥^ x מלו 
צרפת, והיורש האחרון לתביעת בית ס׳ לכתר אנגליה מנישואין 
אלה היה הנסיו רופרט מבאוואריה, ממצביאי צבא גרמניה ב־ 
מלה״ע 11 . 

אה. א. 

סטיואו״ט, מרי— דנ 3 ט 51 עזג)^ — ( 1542 — 1587 ), מלכת סקוט¬ 
לנד. אביה. ג׳ימז ¥ (ע״ע), פת שבוע לאחר לידתה, ובהיותה 
תינוקת שלחה אותה אמד. העוצרת. מרי לבית גיז (ע״ע), להצר 
המלכות בצרפת נדי שלא 
תיפול בידי הנרי ז ¥11 (ע״ע) 
מלו אנגליה, שרצה להשיאה 
לבנו. מ׳ נישאת לפונסוא 11 
מלו צרפת. במיתו (ב 1560 ) 
שבה מ׳ לסקוטלנד הרף אי¬ 
בתו של הרפורמסור גלן נובם 
(ע״ע) שהתנגד ל״שלטון נ¬ 
שים" ובייחוד לדבקותה של 
מי בקתוליות. מ׳ תבעה לעצ¬ 
מה את כתר אנגליה. כצאצא 
הנרי ¥11 (ע״ע ססיוארט, לוח 
יוחסין). ולפיכו ערמה גם 
מלכת אנגליה, אליזבת (ע״ע), 
קשיים בדרכה. פ׳ נישאה 
לקרובה. לורד הנרי סטיוארט 
דארנלי (ע! 1111 ז־ט), טוען לכתר אנגליה (ע׳ שם). היא ביססה 
בכשרון את מעמדה בממלכה. יחסיר, עם דארנלי התערערו עקב 
התירתו למלוכה והשתתפותו ברצח מזכירה ריצ׳ו ( 10 ^ 81 ) בנו¬ 
כחותה. למראית עין התפייסה מ׳ עם דארנלי, אן בפברואר 
1567 נרצה דארנלי, וכעבור 3 חדשים נישאה ס׳ לרוצח 
בעלה. לורד ב(תורל ( 11 ס׳רל 1 ז 80 ). אשר בזכות הגנתה זוכה מכל 
אשפה. 

אצילי סקוטלנד התקוממו נגד מ׳, שבוה ואיימו להעמידה לדין 
אם לא תתפטר לטובת בנה ג׳יפז 1 (ע״ע), הם הסתמכו על "מכתבי 
תיבת התכשיטים" ( 1.0111:15 אמיתותם שנויה במחלוקת). 

מ׳ נפלטה מן השבי, אספה צבא, ניגפה במערכה וביקשה מקלט 
באנגליה ( 1568 ). אליזבת הושיבה את מ׳ במעצר. ולפרות שמי עמדה 
במרכז החירוחיהם של צרפת, ספרד והקתולים האנגלים להמליכה 
ולהשיב את הקתוליות לאנגליה, נמנעה שנים רבות מלהוציא להורג 
מלכה שנמשחה כדין. לבסוף הועמדה מ' לדין, על סמר הוכחות 
שהוכנו בדרכים מפוקפקות, והוצאה להורג. 

יפיח של מ׳, אישיותה המצודדת, הינד. ולבביותד, עוררו התפעלות 
רבה בחייה ולאחר מותה, ודמותה הרומנטית והטרגית קסמה 
לסופרים רבים. ביניהם א. צ׳. סוינברן. ב. בירנסון. פ. שילד, לופה 
דה וגה ום. צוייג. 

0 / 0 , 5 ( 1111111 ? ; 1960 ,^ 0 ־ 54 }ס ,./ 1 . ,ח 50 וזזס 1 \ . 14 

. 1969 , 011 ) 5 /ס 01 ) 011 ,.}\ו ,־זשגג־ז? .\׳- ; 1964 , 01 ) 011 



טרי סטיוארט 


אי 5 ן היזחכין שק נית סנזיוארס 


ה. *כ. 





699 


טמיון — טטיל, סר ריצ׳רד 


700 


סטיון — 011 * 5101 — (מלך מ 1135 , מת נ 1154 ) מלו אנגליה. 

אביו היה רוזן בלוא ושוטר, ואמו אדלה בת וילים 1 (ע״ע). 

ס׳ גדל בחצר הנרי 1 (ע״ע) קיבל ממנו נחלאות באנגליה ונורמנדי 
ונשבע אמונים למטילדה, בת הנר' 1 ואלמנת הינויו ¥ קיסר גר¬ 
מניה, כיורשת אנגליה ונורמנדי. אולם במות הנוי 1 תבע ם׳ לעצמו 
את הכתר והוכתר לסלו■ מלכות סי היתה רצופה מלחמת אורחים 
ואנרכיה, בגלל מאמצי מטילדה להחזיר לעצמה את השלטון. ב 1141 
נשבה ס , בידי מטילדה, אך בעבור 9 חודשים חזר למלוכה. המאבק 
עם מטילדה נסשד עד 1148 . שני הצדדים העניקו זכויות וסמכויות 
לאצילים ולכנסיה. ואלה נטלו עוד זכויות לעצמם, ובנו מבצרים פרטיים 
רבים בארץ ובוח הבתר ירד. — ג׳פרי פלנטג׳נט, בעלה השני של 
מטילדה, השתלם על נורמנדי, ובנם (ואח״ב הנרי 11 , ע״ע) פלש 
ב 1153 לאנגליה; ס׳. שבנו מת, הסכים שהנרי יהיה יורשו לאחר מותו. 

בימי ס׳ אדעה בנוריץ׳ (*;יססא) עלילת הדם הראשונה( 1144 ); 

ס׳ הגן על היהודים מפני פורעים שניסו לפגוע בהם בעת מסע הצלב 
השני. 

,;/ 7 0 הח,<> . 11 ; 1967 , 1 154 1135 .ע £מ 10 .*;״!ס . 0 .זד .מ 

. 1970 , 1 > 10/1 ^ 1 < £ וזו , 1135-54 ,. 5 /ס מ 

סטיונסון ( 11 ס 5 ת 0 ר 1 ק 0 ) 5 ). משפחה אנגלית של בוני רכבות (ע״ע 
רכבה) ומהנדסים. החשובים מבניה: 

1 , ג׳ ו י ג׳ — 80 ז 000 — ( 1781 — 1848 ), בנו של מסיק מבונה- 
קיטור לניקוו מכרות, גדל בתנאי־עוני ולא ירע קרוא וכתוב ער 

שנתו הסק. עבודתו עם 
אביו הקנתה לו ידע. הבנה 
ועניין במכונות. ב 1804 
עבר לקילינגדרת, ועבד 
שם כשען. ב 1812 קיבל 
משרת מכונאי במכרה וב־ 

1815 המציא מנורת־בטחון 
לבורים (מעט לפני דיוי 
[ע״ע]). הצלחתו של פול¬ 
טן (ע״ע) בניצול כוח־ 

הקיטור להנעת כלי-שיט 
הביאה את ס' לנסיון לנצל 
אותו כוח להנעה יבשתית. 

אס כי מספר אנשים קדמו 
״״'*׳<-. ״ז*- טד*•! זנני, :• לו (טו־וויצ׳ק, למשל. בנה 

ייייי *ייי נ *י" נ: קטר *שכבר פעל ב 1801 

בדרום־מערב אנגליה), היה זה ג׳ ס׳ שבנה לראשונה קטר שהצליח 
להתחרות בסוס — בכוח, במהירות וככדאיות כלכלית. הקטר הראשון 
שבנה נוצל במכרה בו עבד. להובלת הפחם לנמל. ב 1825 נפתח 
קו־הרבבת הראשון לנוסעים — ובו השתמשו בקטר שנבנה בידי ס׳. 
נהוג לראות כפתיחת עידן־הרכבת את חנוכת הקו בין ליוורפול 
למנצ׳סטר — ב 1830 — שם פעלו 8 קטרי־ס׳, אחרי שקטרו "רוקט" 
זבה בתחרות־מכרז. ג׳ ם׳ פתח מפעל לייצור קטרים. כן שימש 
ביועץ לחברות רנות מחוץ לאנגליה. במיוחד בבלגיה וספרד. פרש 
מעיסוקיו ב 1840 . 

2 , רו ב רם — ]■ 01.101 ? — ( 1803 — 1859 ), בנדיחידו של ( 1 ), 
למד באוניברסיטת אדינבורו. עזר לאביו בתכנון קווי-הרכבת הרא¬ 
שונים■ לזכותו יש לזקוף את רוב השיפורים במבנה הקטרים הרא¬ 
שונים. כגון הצמדת דודי-קיטור לקטרים. מ 1833 עבד כמהנדס רכבת 
לונדון—בירמינגם, ובתפקידו זה ביצע עבודות הנדסה מרשימות 
(מנהרת קיללני, למשל). הנושא נו התעניין, ובו רכש פרסום. היה 
בניית גשרי-דכבות (ביניהם גשר ויקטוריה במונטריאול). ס 1847 
עד מותו היד, חבר הפרלמנט הבריטי. 

. 1966 ,?׳ 101 * 111 ? 1. 111115, £01111x1 ־ 1 . 0 
יא. הו. 



סטיונסון, רוס־ט לואיס בלפור - ז 1£ 0 11 ב 8 ״״ 60 "־לסןן 

תס״״׳״דפ — ( 1850 , אדינבורו — 1894 . סאמואה). מספר 
ומשורר סקוטי. ם׳, בן למשפחת מהנדסים, הוסמד למשפטים ב 1875 , 
אולם בחר במלאכת הכתיבה. מצעירותו היה בעל בריאות לקויה 
ובמשך כל חייו נע ונד ממקום למקש בחיפוש אחר אקלים נוח 
לריאותיו. יפי הנוף של איי־הדרום ואקלימם הניעוהו להתיישב 
בסאמואה, ב 1890 . 

סי התחיל מפרסם מסות וסיפורים קצרים בכתבי־עת ב 1874 . אך 
שמו נודע ברבים רק ב 1883 . עם הופעת ! 1513110 0 זט 035 <ד (.אי 
המטמון״; עבד׳ תש״ז), רב־העניין, עשיר בכוח־המצאה ובתיאורים 
חיים של אירועים רבי־עלילה. 11 ץ; 01 ! •ז 0 0£ 0350 5031180 0 * 1 ־ 
10 >ץ 1 ? .־! 4 ) ס״״ (״המקרה המוזר של ד״ר ג׳קיל ומר הייד׳! עבר׳: 
״ד״ר י׳קיל ומר היד״, תרפ״ח), 1886 , הוא סיפור־אימים מותח, 
היאור אישיות מפוצלת, אלגידייה-מוסר הבוחנת אה הטוב ואת 
הרע שבאדם. באותה שנה הופיע גם סיפור ההרפתקות והגבורה 
1 ] 0 קק 3 ת 1 > 01 ז (עבר׳: ״גנב גוננתי , *, 1943 ), והמשכו, 031110113 — 
נ 1893 , הרומאנסה : 83113111131 0 £ זסזנ&ג 110 ־ 1 ("האדון של 
בלאנטרי״, עבר׳ תשכ״ה), 1889 , הוא, אפשר. המעולה שבסיפורי 
ההרפתקות של ס׳. החיבורים שחיבר בשנות חייו האחרונות קשורים, 
בחלקם, בחוויותיו באיי האוקיאנוס השקס, ובחלקם שואבים את 
השראתם מזכרונוהיו על מולדתו האהובה, סקוטלנד. הרומן הבלחי 
גמור 611-1101510:1 )ס ! ¥01 \ (,.סכר הרמיסטון״), 1896 , הוא יצירה 
רבת־רושם המעידה על כוח־דמיון עשיר ותחושת גורל טראגית, 
ברוח הבאלאדות הסקוטיות. סיגנון בהיר, חפשי מסרבול, מציין את 
הדיאלוג המתנהל בניב הסקוטי. 

התפתחותו של ס׳ בסופר היתד, הדרגתית — מסיפורי גבורה 
והרפתקות לרומן של ממש, מסיפורים דמיוניים חביבים וקלי-עדד 
לאקטואליות האכזרית של "סכר הרמיסטוך. הוא שאף להגיע לש¬ 
ליטה בפרוזה אנגלית גמישה והאדמונית. מיטב מסותיו לוקטו 
בקבצים ס״ס״זסס׳ז ¥118101605 (״לעלמות ולנערים״) 1881 . ו־ 
! 0111311 ? 308 !ס״סמזסזען (״זכרונות ודיוקניס״), 1887 . 

אין ם׳ נמנה עם המשוררים מן השורה הראשונה: אף־על־סי-כן 
הצליח להציג בהבנה את עולם־הרגשות של הילד בקובץ 5 ' 111111 כ>. 8 : 
! ¥0150 0£ 0310011 (״עבר׳: ״גן חרוזים לילד״, תש״ה), 1885 . — 
מכתביו נתפרסמו ב 4 בר/ 1911 . 

לעברית תורגמו מספריו, נוסף לנ״ל: "לילות באיי הדרום", תש״ז; 
"החץ השחור", תשי״ג! "היהלום של הרג׳ה", תרצ״ב; ,.סיפורים". 
תשט״ו; "על חוף פאלאסה", תש״ל. 

0 ) ) 0% ?:£ , 113$ ז(\ל[ . 0 ; 1947 .. 1 .?/ , 0310116$ .( 1 

- 1010011 *411x11 >$ ־ 0111 ,(. 1 >ש) זש 11 !ש 14 . 011 ; 1951 .. 5 . 0 /ס )[ 11 ) 1 ( 1 
. 5 .״ 1 .>! ,!שת^ן .£ ; (בצירוף יומן וצילומים) 1955 ,)■!!!ו 
. 1966 , 01111011 ■ו? • 111 ה 10 ז #01 
ש. רח. 

סטיל, ?י ריצ׳ח־ — 0010 ) 8 3 ! 810113 511 — ( 1729-1672 ). 

מחבר מסות ומחזאי אירי־אנגלי. ם׳ היה בהשקפתו חסיד 
מושבע של הוויגים. ב 1715 הוענק לו תואר אבירות. — בקומדיות 
שלו ניכרת נימת המיסר והצניעות לעומת פריקת־העול של תקופת 
הרסטוראציח. מפעלו הגדול חיה עריבת כתבי-העת 31101 ז סליך 
( 1709 — 1711 ), ואח״ב, יחד עם ג׳וזף אדיסון (ע״ע). ד, 1 ס) 3 ) 0 סק 5 
( 1711/2 , 1714 ). המיווג של ספרות ועתונאות המציין את מסותיהם 
של השנים בשני נהבי-העת הביא סוג מיוחד וה של מסה לשלמות. 
מגמתו המוצהרת של ס׳ היתד, להציב קנה־מידה חדש לטעם הטוב. 
באמצעות ההומור לחם בהופעות של שחיתות ומלאכותיות; סיגנונו. 
חוש הסתכלותו, פרשנותו על נושאים אקטואליים, תרמו להשפעה 
הרנה שנודעה למסותיו. 

; 1959 , 5 ? £550 01 ־ 10111 ■<)? ־ 11 ) 1/1 0111 1115011 > ,. 5 ,$׳(£■! 11 קת/ט 11 .ה 

. 1964 .מ. /ס ־ 1 ־ 1 ) 001 ? 1 ־ £01 ) 1/1 :. 5 ! 117 >/ק 00 , 00 ןחג ז \\ . 0 



701 


סטיליטיס — סטירה 


702 


סטיליטים, ע״ע נזיר, נזירות, עם׳ 27 ; 'שמעון סטיליטס. 

סטיליטס, שמעון, ע״ע שמעון סטיליטס. 

סטיליכו, פלויוס — 50110110 5 ט 1 ׳ח־ 1 ? — ( 365 ? — 408 ). 

מדינאי' ומצביא רומי. בן לאב ונדלי. ס־ עלה בשירות 
הדיפלומטי והצבאי של תאודוסיום 1 (ע״ע). ונשא את בת משפחתו. 
במות תאודוסיום ( 395 ) נהיה לאפוטרופוס לשני בניו, הונוריוס 
וארקדיום, ואה״ב למושל־למעשה של החלק המערבי של הקיסרות, 
והיה חותנו של הונוריוס קיסר. ס׳ נאבק עם הויויגותים בהנהגת 
אלריך 1 (ע״ע). ב 402 ניצחם ם׳ בפולנטיה וב 405 הביס את 
האוסטרוגותים בהנהגת רדגסיוס ליד פיאזולה הסמוכה לפירנצה. 
הגנת איטליה נעשתה ע״ח הגנת בריטניה וגאליה, וס' הוציא את 
הלגיונות משם. ם׳ הנהיג מינהל פיננסי מתוקן, נהג כבוד בסנאט 
ומיתן את המאבקים בין נוצרים לעובדי־אלילים; הדבר השניא 
אותו על הנוצרים, ואילו האצולה הסנאטוריאלית, שהיתר, ברובה 
עובדת אלילים. שנאה אותו בשל מוצאו הבארבארי והיותו ממשיד 
הקו של תאודוסיוס, שחתר להבנה עם הגרמנים. יריביו מקרב 
האצולה החשידוהו בנסיון להנציח את חלוקת הקיסרות. במות 
ארקדיום ( 408 ), טענו שם׳ זומם להשליט את בנו על המזרח. והוא 
הוצא להורג בפקודת הונוריום. 

0 <ן 10 ! ) 01 וסי/מקו מ* 0 1.0 ,. 5 - , 10 ז 1 זב 22 ג 1 \ . 5 ; 1584 ,. 5 ,זס £011 . 11 

. 1942 , 0 ת 040 * 7 

סטין, גרטרוד — ח! 0 ז 5 0,10 ז;ז 00 — 18741 , אלגיני [פנסיל• 
וויניה) — 1946 , פאריס), סופרת אמריקנית, יהודיה. ם׳. 

שהיתח בת למשפחה גרמנית יהודית, למדה פסיכולוגיה ברדקליח 
קולג׳( 1893 — 1897 ), אצל וילים ג׳יפז(ע״ע), וגמרנו בביה״ס לרפואה 
ע״ש ג׳ונז הופקינז ( 1897 — 

1902 ). ב 1902 עזבה את אה״ב 
וחיה רוב ימיה בפאריס. ביתה 
היה למרכז חיי הספרות והאמ¬ 
נות. היא עודדה את יצירתם של 
ציירים נפיקאסו, בראק ומא¬ 
טים, והיתה פטרוניתם של סו¬ 
פרים צעירים. עם אורחי טרק¬ 
לינה הקבועים ותלמידיה נפנה 
ארנסט המינגוי (ע״ע). טרק¬ 
לינה של ם׳ מתואר בספרה 
41106 0£ 1011110117 ,־ 411101 . 7110 
, 701012 . 6 (..האוטוביוגרפיה 
של אלים ב. טוקלם״), 1933 . — 

יצירתה המקורית הראשונה 
הוא קובץ שלושת הסיפורים 
, 1 . 1,61 711066 ("שלושה פרקי־ 

חיים״), 1909 , אשר אחד מהם, 746131161112 , היה לבעל השפעה רבה 
ביותר בחוגים של חסידי הנתיבה החדשה. הוא שימש יסוד לכתיבתה 
בעלת האופי הניסויי בעתיד, ובראש וראשונה לספרה ;! 51111610 . 7116 
410160163111 ) 0 (״עיצובם של אמוייקנים״), 1925 ■ פפר השירה 
8011003 ; 760016 (.ניצנים רבים״). 1914 , הוא נסיוו מכוון ליזום 
סוג כתיבה מופשט, שנקרא בפי מבקרים "קוביסטי": כתיבה תמ¬ 
ציתית, נעדרת עיטורי־לשון ומשופעת בחזרות. אשר מגמתה העי¬ 
קרית היתד, קליטת ההתרשמות המיידית. דוגמה מובהקת לניסוייה 
משמשים המחזות, ובמיוחד 4615 78166 ס; ! 53101 ; 700 (.ארבעה 
קדושים בשלוש מערכות״), 1934 , מעין סערכות-צלילים אשר 
רישומו הכללי הוא של מוסיקה וריקוד־באלט, של צליל ותונן שזו־ 
יחדיו. במקצב. ביצירתה המאוחרת של ס' שירים, רומנים, אוטו¬ 


ביוגרפיות וביקורת. — לניסוייו, בכתיבה ולהשפעת אישיותה מייח¬ 
סים את פרסומה. 

. 311 * 516 .\ 1 ; 1961 ,. 0.5 ,תבוח) 10£ ז .ן.? ; 1951 ,. 0.5 .[) 11071410 ) 811 .ם 
. 1967 , 11% * 61 * 7 1/16 . 5 . 0 

ם. י.־ה. 

סטין, ין — ״ 5166 30 ( — ( 1679-1626 ), צייר הולנדי. ם׳ היה, 
כפי הנראה, תלמידו של צייר־הנוף ון גוי! (ע״ע). הוא 
נמנה עם האמנים הפוריים והרב־גוניים ביותר של ארצו. יצירתו 
כוללת ציורי־נוף, דיוקנים. ציורים על נושאים היסטוריים, מיתו¬ 
לוגיים ודתיים. ציורי חיות. טבע דומם; ואילם עיקרה הם תיאורי־ 
הווי. משתקפים בהם חיי העם על כל שכבותיו כמעט ובמעפדיו 
השונים. לרוב דרך עינו החודרת של ההומוריסטן. בצדן של הבעות 
הערמה, החושניזת, הזעם, השכרות — הבעת החיוך והצחוק היא מן 
השכיחות שבפני דמויותיו. — ם' מצטיין בשליטתו הטכנית ובמיוחד 
בשליטתו בצנע. אין יצירתו אחידה ברמתה, אך היא נולה שוקקת 
חיים ושמחה. ם , לא נשאר חסום בפני השפעות זרות ודם זאת ידע 
לשמור על עצמיותו כאמן. יצירתו ממזגת בתוכה הצגה מקורית של 
מצבים ואירועים עם הסתכלות מעמיקה ביסוד האנושי. — מביו 
ציוריו המפורסמים: ,.חגיגת ניקולם הקדוש" (המוזיאון הממלכתי, 
אמסטרדם); .עולם הפוך" (המוזיאון לתולדות האפנות. וינה). 

. 1951 ,. 5 .ן . 11 ) 513,1 .'אי 

סט־ובק, ג׳ון ארנסט — ( 6108601 ( 0515 ;£ 10 ( 0 ! - ( 1902 . 

סלינם [! 531103 ; קליפורניה) — 1968 , ניריורק). סופר 
אמריקני. ם׳ למד באוניברסיטת סטנפורד. ב 1962 הוענק לו פרם 
נובל לספרות. — הרומנים והסיפורים הקצרים הראשונים של ס׳ 
מתארים פועלים פשוטים — ביחסם המיסטי־סימבולי אל האדמה 
(ז 1 ׳״ 01600 ז 1 0011 3 ״ 7 (״אל אל נעלם״], 1933 ) ! בדמויות חביבות 
ומוזרות החיות נדלות ( 7131 70111113 (עבר: "דני מטורטיה פלט* 
תשי״ד(), 1935 ; כפרולטריון שובת להשגת הזנות לחיים הוגנים 
( 6 ( 8311 !סס״ז״ס ״ז [״במערכה מפוקפקת״]. 1936 ). היסוד הסמלי 
והיסוד האמפתי, יחד עם השקפות פוליטיות. משתלבים ברומן 
המפורסם ביותר של ם/ 318 ;' 8 \ 0£ ! 6 כ! 3 ; 0 (,.ענבי-חש" [לפי דב׳ 
לב, לב); עבר: .ענבי-זעם״, 1941 ), 1939 . המתאר אח גורלם של 
פועלים חקלאיים הנודדים ב״פדבר-החולות" של אוקלהומה. סיפור 
זה זכה בפרס פוליצר לספרית יפה. לאחר שזמן קצר קודם לכן זכתה 
בפרס יצירה אהדת משלו בעיבורה לבימה, 8100 3011 5.1166 ) 0 ("על 
עכברים ואנשים״). 1937 . ביצירתו המאוחרת יותר פנה ס׳ אל 
נושאים שונים וניסה טכניקות שונות. ״ 0 ,- 0 (.ז 5 ! 81000 7116 (עבר , : 
״בלי ירח״. תש״ג), 1942 , הוא סיפור תעמולה מלחמתית; 0£ £351 
£1160 (עבר: ״קדמת עדן״ [לפי ברא׳ ד, טז], תשי״ד), 1952 . דן 
בשאלת האחריות האישית. חיבוריו המאוחרים יותר הם סיפורים 
משעשעים קלים. — פרסומו של ס' מובטח, בלא ספק. בזכות ספרו 
"עגבי־רוש". המשקף, בשילוב של הסמלי ושל התעודתי. את העניין 
בגורם ההברתי ובניסויים הצורניים. שגילו סופרי אה״ב בתקופת 
השפל של שנות ה 30 . 

לעברית תורגמו מספריו. נוסף לנ״ל: "מחפשי האוצר". תש״ו; 
״שני סיפורים״. 1946 ; ״הפנינה״, 1949 ; ״נאות השמיים״, תש״י 1 
״סיפורים״, 1954 ! "יום החמישי המתוק", תשט״ו; "אוטובוס הת־ 
׳צוקוח", חשי״ם. 

; 1957 , 1 7111 0*11x1 >ה 0 . 5 ,(. 1 ) 6 ) ק:>> 1 :>ו ז ׳י\ . 0 - > 001 (( €1 * 1 .£ 

. 1963 ,. 5 ./ , 0.11077056 ? .[ ; 1961 ,. 5 ./ , 7011 ) 76 ? .ז*ו 
מ. ר. א. 

סטירה (לאט׳ $3111-3 . 3 ז 1 ה $3 — סל מלא פירות שונים׳ ומכאן — 
ערברב), יצירה ספרותית בפרוזה, בשיר או במחזה, המו¬ 
קיעה, תוך לגלוג וצחוק, השקפות, רעיונות, פגמים, חולשות, מחדלים 
ומעשי עוול שבחברה ובאדם. היסוד המגוחך והק 1 מי משווה לס׳ 






703 


פטירה - סטל־דזולסט-ן, ז׳רמן נקר 


704 


את אפיה הייחודי שלאורו נגלה הפער בין המצוי והרצוי (וע״ע 
פרודיה: ?ומדיה). ם׳ אותנטית מחייבת מידה של הומור, כי בלעדיו 
נפגמת מהותה הספרותית. ם׳ בעלת ערך אמנותי אינה מבליטה את 
כוונתו של המחבר, אע״פ שלרוב הינד, דידאקטית ביסודה: דיו 
בספקו הנאה אינטלקטואלית לקורא, לבררו או להסעירו נוכח העי¬ 
וותים, המשתקפים תוך הגזמה בראי עקום. 

שירים סאטיריים כבר נכתבו ביוון העתיקה. במאה ה 7 
לפסה״נ הצטיינו בהם שני משוררים: ארכילוכום וסמונידם מאמור־ 
גום, ובעקבותיהם. במאה ה 6 לפסה״נ, היפונכס (ע״ע). גדול הסא־ 
טיריקנים היוונים היה אריכטופנס (ע״ע). כסוג ספרותי התחילה 
הסי מתגבשת ברומי. ראשיתה היתה אמנם, כאותה ס א ט ו ר ה 
שעליה נקראה, תערובת של סצנות דרמתיות. שכללו ריקודים 
ושירים כתובים בלשון המונית וגסה. ואולם. במרוצת הזמן, השירה 
הסאסורה אח לבושה הקלוקל ולבשה צורת ס׳ במובן הידוע לנו כיום. 
היתר, זאת הם׳ הלאטינית שאותותיה והשפעתה ניכרו בספרות 
האירופית. צורתה האמנותית עוצבה במאה ד, 2 לפסה״נ, ביצירתו של 
לוקיליום (ע״ע), אשר ע״פ מתכונתו כתכו הורטיוס, פרסיוס, יובנלים. 
ויוצרו של המכתם הסאטירי, מרטילים (ע , ערכיהם). סוג אחר של 
ם' שהונהג בספרות הלאטיניה ע״י ורו (ע״ע), על-פי דוגמת סניפום, 
מצא את ממשיכיו בלוקינוס (ע״ע) היווני מסמוסטה ובפטרוניוס 
(ע״ע: הרומן הסאטירי). 

ביה" ב לבשה הס׳ לבוש של משל (משלי־שועל). בסאה 
ה 14 נתפרסמה באנגליה היצירה הסאטירית "פירז היוגב ( 5 ט 1 ק 
תר,ומ* 10 ?) ; ובמאה ה 15 . בגרמניה — הספר העממי על דמות 
האיכר טיל אוילנשפיגל ( 1 : מ 10 ק 5 ״־ 1 ט£ שיד), ששפך קיתון של 
רותחין על ההיירארכיה הקתולית. בעיצומה של הרפורמציה 
השתמשו אויבי הממסד הקתולי בס׳ ככלי־זין מובהק במלחמתם 
(אולרין־ פון הוטו, "אגרות האנשים החשוכים" ["נוסולס 
מזט׳ס־נ!" 1 ז] 11 ז 0 ז] : ארסמוס. ,.שבח הכסילות״ [שבנזסוס 1 ו 111 ! 1 ו 001 ם£] ), 
כאותו נוסה נכתבו, במאה ה 16 , הם" "נארגאנטיאה" לרבלה 
(ע״ע) ו״פרנציסקאנוס" לגיורג' פיוקנן. 

מן המאה ה ד 1 ואילך, יצירות סאטיריות מובהקות יש 
לראות, בצרפת, בקומדיות של מולייר וביצירתו של וולטר. כמו¬ 
כן כתבו חיבורים סאטיריים פול סקארון. בואלו, פלובר, ועוד. סופר 
סאטירי, בספרד, היה קודו, והסטיריקן המובהק, סרוואנטס, אשר 
בעקבותיו כתב סמיואל בטלר• ב 1663 — 1678 , את שידו "הודיבראם" 
( 5 גז 
המשמש לייצור פולימרים (ע״ע) וקומ-פולימרים שונים, 

כגון פוליסטירן, פוליסטירן מוקצף. גומי סינתטי ס׳ בוטדיאן ( 8814 ), 
שדפים שונים, יעוד. 

נתונים פיסיקליים. ם׳ קופא ב״ 30.6 ־ 1 רותח ב״ 145 : 
צפיפותו (■ 20 ) 0.9059 גר׳/סמ״ק: צמיגותו (״ 20 ) ?פ 0.763 : חום 
פילמור 17.8 ק״ק/מול. 

ס , בודד לראשונה ב 1839 מתוך שרף צגז 0 ! 3 (ע״ע לבניים), 
אולם עברו קרוס למאה שנח עד לתחילת ייצורו התעשייתי. השיטה 
המקובלת ביותר ליצור ס׳ ר,יא דחידדוגנציח של אחיל בנון, איתו 
מקבלים ע״י אלקילציה של בנזך עם אתילן בנוכחות קטליזטורים 
מתאימים. התהליך המכמהי הוא: 
■ 11 

,מס ־ מס (ס) <- ,מס — ,מס  

הס' המתקבל הוא נוזל חסר צבע, דליק. בעל ריח אפייני ורעיל 
במקצת. הוא נוטה לפזלימרזציה איטית בטמפרטורת החדר ומהירה 
יותר בחימום. ניתן לפלמר ס׳ בכל שיטות הפילסור הידועות. הדרישה 
לפולימרים השונים של ס׳ נמצאת בעליה מתמדת. בשבת 1937 נאמד 
ייצור מוצרי פלסטיקה המבוססים על ס־ בחצי מיליון ק״ג. ובשנת 
1968 כ 1.4 מיליארד ק״ג. בין הארצות המייצרות ס׳: אה׳יב (המייצ¬ 
רת העיקרית), יפאן, קנדה, אוסטרליה. גרמניה והודו. בישראל מוקם 
מפעל לייצור ם' באיזור חיפה. 

סטל־הולסטץ, ז׳רמן נקר, ברונית(מדם דה מטל)—שהנ 3 וחת 04 

( 161 ) 81 46 פת 131 ) 13 ו 1 ) 1 ] 1 פ] 51361-14015 46 פחחסזו) 0 ,ז 0 ) 1 פפ 1 א 
— ( 1766 , פאריס — 1817 , ק(פה !שוויץ]). סופרת צרפתית. ם׳ היתה 
בתם של ז׳ק נקר (ע״ע) ושל אם ילידת ול ((""דל). דמותה עוצבה 
בטרקליני החברה הגבוהה של פאריס, שם היתד" מימי ילדותה, 
במחיצת האנציקלופדיטטים (דידרו, ד׳אלאנבד, סיפון) ואנשי-עט 
מפורסמים אחרים; כ״ב נפגשה שם עם אנשי האצולה והמדיניות 


סטי־רים (יוו׳ 001 ( 2611 
היוונית אלי־יער, 



סאטיר צעיר טהלל כחל־ל. 
ד׳סוזיאוז ? 51 וילה אלראני, 
רומא (אלינארי) 



705 


םטל־זזולסטין, ז׳רמן נקר - - סטליו, יוסי!) ויפייונוית׳ 


706 


של צדפת. ב 1786 נישאה לשגריר 
שוודיה בפאריס. הרוזן דה ס׳־הול- 
סטין, ונפרדה מפנו ב 1797 . נישואים 
אלה, שלא עלו יפה, כפו עליה 
חיפושים אחר פקורות-אושר אחרים. 
טרקלינה של ס׳ בפאריס היה בית־ 
ועד לאנשי-עס ומדיניות וביב שימש 
לה כאחד האמצעים להשגת ההשפעה 
המיוחלת בהיים הפוליטיים. הערצתה 
לרוסו באה לידי ביטוי ב ■ 5111 1301005 
0055620 ) 1 .(-.ן ("מכתבים על ז , .-!׳. 
רוסו״). 1788 . את מהפכת 1789 קיד¬ 
מה בהתלהבות ונסחפה בפעילות פו¬ 
ליטית שבעטיה הוכרחה להתרחק מפאריס: ב 1793 מצאה מפלט באנ¬ 
גליה וב 1794 — באחוזת אביה בקופה. על חוף אגם למאן. מקום זה 
היה למפגש החברה האינטלקטואלית הליברלית; עם חוגה נמנו, בין 
השאר. מדאם רקאמ;ה, אוגוסט וילהלם שלגל. סיסמונדי. שנים אלה 
היו גם שנוח אהבתה הסוערת אל בנדמן קונסטן (ע״ע). היבורה, 

11 110111115 ) 111 1105 11011110111 10 5111 ! 510,1 ! 3 ס 1105 11:0 ]■! 111 ) 111 ' 1 00 

0361005 105 ! (..אודות השפעתם של היצרים על אשרם של היחידים 
ושל האומות"). פורסם ב 1796 . חיבוריה על נושאים מדיניים שנכתבו 
החל ב 1795 , קרובים ברעיונותיהם היסודיים לאלה של נקר ושל 
קונסטאן. ספרה הגך-ל הראשין.! 11311 0 ) 0011511101 111101311110 13 190 
50013105 10561606100$ 105 3000 15 ז 0 קק 3 ז 05 ! ("על הספרות, הנסקרת 
מבחינת יחסיה עם מוסדוח־החברה״), 1800 . לא נתקבל באהדה ע״י 
חוגי השלטון. עמדתה המוצהרת נגד נפוליון באה לידי ביטוי בשי¬ 
חות בטדקלינה. בחיבוריה. ובקשריה עם חוגי המתנגדים הליברליים 
(מורו. ברנאדוט, אסכולת האידאולוגים). הפער שביניהם הועמק 
אחר שובה לפאריס ( 1797 ) ועם פרסום ספרה 11110 ( 0010 ( 1802 ). 
היא הוגלתה מצרפת: בגרמניה ( 1803 ). בקידבת גתה. שילד וא.ו. 
שלגל, נגלה לה עולם חדש, המשתקף בספרה סחא 13 ח 110 ^' 1 06 
(..על גרמניה״; פורסם 1814 ). ההשקפות הפילוסופיות, הספרותיות 
והמדיניות שהוצגו ברומן 0061000 ( 1807 ), היו. בדומה לאלה שב־ 
קודמו, "דלסין", למורת-רוחו של נפוליון. בנקמנותו אסר על הפצת 
ספרה ״על גרמניה״, שהודפס ב 1810 , ואף גזר על ס׳ גזירת־גלות 
בארמון קופה. ב 1812 נמלטה ממקום־גלותה, הגיעה למוסקווה. 
לפטרבורג, לסטוקהולם ולבסוף ללונדון. שני הספרים, - 00051110 

- 130 ) 110001111100 13 10 ) 00000010015 01100103110 105 5110 1311005 

3150 ? ("הרהורים על האירועים העיקריים של המהפכה הצרפתית"), 
1818 . ו 30000! !!'0x11 א 1 ם (״עשר שנות גלות״), 1821 , פורסמו אחר 
מותה. בשובה לפאריס אחר נפילת נפוליון, זכתה לכבוד ולתהילה. 
ב 1816 נישאה, בסתר, לקצין שוויצי צעיר. 

רעיונות חדשים ומהשבה שנונה מציינים את כתיבתה הענפה 
של ס׳, הכוללת חיבורים על תורות מדיניות, מידות, סיפורים. 
רומנים, מחזות, זכרונות ומכתבים רבים, בהם חליפת־המכתבים עם 
אביה. הרעיונות המובעים בלהט השיחה — שיחד, אינטלקטואלית 
ורגשית בעח ובעונה אחת — הם המפיחים רוח־חיים בכתיבתה. 
ספר־הביקורת, "על הספרות, הנסקרת מבחינת יחסיה עם מוסדות- 
ההברה". משלב בתוכו את הגותה בענייני ספרות ומדיניות, והוא 
סנגוריה נלהבת לתנועת ההשכלה ולאמונה בקידמה לקראת השלמות. 
ספר זה הוא פריצח-דרך לחקר יחסי־חגומלין בין ספרות, חברה 
ופוליטיקה ולחשוואת־ספרויות; הטעם, בניגוד להשקפה הקלאסית. 
הפד מעתה לעניין יחסי. — "על גרמניה" הוא שיר־הלל לחברה, 
למוסד ולאינטלקט של ארץ זו; זהו אחד סספרי־היסוד של החנות 
הצרפתית של המאה ה 19 ובו פיתוח התורות העיקריות של הרומני 
טיזם. 


ס־ נמנית עם הדמויות הבולטות של תקופתה ועם הסופדים החשו¬ 
בים ביותר של ראשית הרומנטיזס הצרפתי. יצירתה תרמה להמשכיות 
רעיונות ההשכלה של המאה ד, 18 ברומנטיזם של המאה ר, 19 ולחד'־ 
דתן לצרפת של ספרויות ופילוסופיות זרות, בעיקר גרמניות. 

-/*יחס? 111 ) 1 64 -£} .ק : 1925 ,*/;/חמיו 16 ( 8071437 
; 939 ( , 4 ) 110171711 1 ) 1 1 ) . 3 ) 4 1713437716 ,€! 6161 ז' 31 _ז 16 ) .? ; 1929 , 1 ) 7 }<] €0 
44 ) 1517 ־ 141 . 0 .{ ; 1958 ,. 8 ) 4 . 0 :!)!! 073 ' 4 6 וין 11716 , £08 -! 

4343706 ) , 1 ז 11 זז 1116 ט 0 . 1 ר 1 : 1958 ,. 8 46 )< 114400 ג {ס 6 ( 1 ] >, :) 1% ; 33 ס 1 
) 151343777 , 11311 )ת\נ' 1 > . 8 ; 1959 , 011 )/ 70 } 13 ? 1 ) €00413771 8677/07711/1 ,. 8 ) 4 
, 100 ^ 11171 )/ 14 46 ־/ 414 16 01 . 8 46 )( 17134377 .סיןחבק ש 1 > .ע ; 1960 ,. 8 46 
; 1964 ,. 3 46 6 ( 77 ( 141 > 11 * / 0 801173/1 4 : 7101116 •ז 6 ד) , 9 מי*ז 1 >ח\, .'•£\ ; 1962 
. 1972 ,( 12 י 1 םמ ? 101 * 111 > . 8 40 11343706 , 13411 .( 2 

ס. בא. - א, ברש. 

סטלין, יוסיף ויסריונודץ׳ (שמו המקורי: ג׳וגשוילי) - 

1 0x0,51111 י 0351 ה 0 ] 1 נן 0 ם 10 נ 11 1106:11$ — 

( 21.12.1879 — 5.3.1953 ), מנהיג קומוניסטי ממוצא גרוזיני ורודן 
בריה״מ. ם׳ נולד בגורי שבגרוזיה למשפחת סנדלר ממוצא איכרים. 
בהיותו בן 9 מת אביו שהיה שנוא עליו, ואמו פינקה את יוסיף. בנה 
הקטן והיחיד שנותר בחיים. הוא למד בבי״ס יסודי כנסייתי בגווי 
וב 1894 — 1899 למד בסמינריון לכמרים בטיפליס. לא בדור אם גורש 
משם או יצא מרצונו, אך ברור שהפך למורד. 

איו אנו יודעים בוודאות על פעלותו המהפכנית לפני 1905 . 
וזאת בשל הזיופים המקיפים של ס׳ בהיותו בשלטון, במטרה להוכיח 
שמלכתחילה היה הוא הבולט בין הב 1 לשוויקים בגרוזיה וחברו 
הקרוב של לנין שני דברים שאינם נכונים. ברור שעסק בפעילות 
מהפכנית בטיפליס, ב 1902 נאסר והוגלה וב 1904 ברח וחי בטיפלים 
ובבאטומי. באותה עת נשא לאשה את מןטרינה סונידזה. מנישואין 
אלה נולד בנו יאקוב (מת במלה״ע 11 בשבי הגרמנים). הנישו¬ 
אין היו מאושרים, ולפי עדות של מכר מאותה עת. גרם מותה 
של אשתו ב 1911 שס׳ נהיה לאותה דמות קודרת הידועה לנו. אשתו 
השניה, נדדדה אליליואבה, שאותה נשא במלחמת האזרחים, הת¬ 
אבדה ב 1933 . בנו מנישואין אלה תתרחק מאביו. ובתו סוטלנה 
יצאה ב 1967 את בריה״מ והתיישבה באה״ב. 

יש עדוח ברורה שב 1905 היה ם׳ בולשוויק ופעיל למען קבוצת- 
מיעוט זו שבגרוזיה המנשוויקית. הוא השתתף בוועידת הבולשוויקיס 
בטמרפורס ושנים מספר הפיץ את תורת לנין בגרוזינית, בשמות־עט 
רבים (קאטו. קובה, איוואנוו״ף). וב 1913 קרא לעצמו "ם׳" (פלד). 
ס׳ העריץ בננות את לנין, כנראה נשל הצטיינותו של לנין בשאלות 
של ארגון המפלגה וניהולה. לנין תביר שס׳ הוא עוזר נאמן לו 
בגרוזיה המנשוויקית. ב 1907 מילא ס׳ תפקיד חשוב בארגון שוד- 
בנק בטיפליס. מעשים אלה של נולשוויקים, שנועדו להעשיר את 
קופח המפלגה, גונו בוועידתה, 
אך לנין עודדם בסתר. וסוכנים 
כס׳ היו חשובים ביותר לפעולות 
אלו. ב 1912 , אחדי ועידת הבול־ 
שוויקים בפראג (ע״ע בולש- 
ויזם, עם׳ 841 ), צורף ם׳. בהמ¬ 
לצת לנין. לוועד המרכזי של 
המפלגה. ב 1913 כתב ס׳, בהד¬ 
רכת לנין, את חיבורו העיוני 
הראשון, "בעיית הלאומים". ובו 
ביטא את השקפות רבו בסימון 
מחוספס, אך ענייני. אח״כ מי¬ 
נהו לנין להבר מערכת "פרא- 
וודה", שנוסד אז, אך מאסרו 
והגלייתו שמו למעשה קץ לפעי- 






707 


סטלין, יופץ! ויסדיונוויץ׳ 


708 


לותו הפוליטית. ס' לא ניסה לברוח. ורק אחרי המהפכה הדמוקרטית 
במארס 1917 חזר לפטרוגרד. 

שבועות מספר, עד לשובו של לביו משוויץ, היה ס' למעשה, 
הודות לוותק שלו, מנהיג הבולשוויקים ועורד ,.פדאוודה". לאחר 
זמן הודה ם׳ עצמו שמדיניותו בשבועות אלה היתה מוטעית לפי 
שנגדה לחלוטין את הקו שלניז עתיד היה לדגול בו, דהיינו, הינתקות 
סופית מהמנשוויקים והתנגדות נחרצת להמשך המלחמה נגד מעצמות 
"המרכז". אולם ם' היה מהראשונים שאימצו את תכניתו הנועזת 
של לנין להפיל את הממשלה הזמנית הליברלית ולתפוס את השלטון. 
כחבר הוועד־המדכזי ועורך ,.פראוודה" מילא ם׳ תפקיד חשוב. אך 
לא בולט ביותר, בהגשמת תכניתו של לנין. אחרי כשלונו של נסיון 
ההפיכה הראשון של הבולשוויקים, ביולי 1917 , הסתתרו לגין 
ומנהיגים אחרים, ושוב היה ס' למנהיג המפלגה בפועל. הוא היה 
המקשר בין לנין לוועד־המרכזי, ובוועידת השישית של המפלגה 
באוגוסט. מילא תפקיד ראשי, אך לא הצליח בתפקידו. 

במהפכת אוקטובר, שבה תססו הבולשוויקים את השלטון. היה 
ס׳ חבר ״המרכז״, בן 5 חברים, שהיה כסוף ל״מועצה הצבאית 
המהפכנית" בראשות טרוצקי (ע״ע). בממשלה ("מועצת הקומיס¬ 
רים") שהוקמה אחרי תפיסת השלטון היה ם׳ קומיסר לענייני 
לאומים. בתפקידו זה הגשים אח מדיניות לנין: מתן זכות הגדרה 
עצמית למיעוטים הלאומיים — להלכה- ופיקוח קומוניסטי יעיל, 
שיבטיח ש״הגדרה עצמית״ זו תהיה כדצון המפלגה — למעשה. 
עיקר מפעלו של ס׳ בתחום זה נעשה רק ב 1923 , כשנוסתה חוקת 
בריה״ם, ואח״ב כשנוהלה מדיניות של רוסיפיקציה של המיעוטים 
הלאומיים. בינתיים קנה ס' את אמון לנין בקו "הנוקשה" העקיב 
שנקט. כשחוחמר מאוד מצב הבולשוויקים במלחמת האזרחים. נשלח 
ס׳ לצאדיצין(ע״ע מלגזגרד [כרד מילואים]) שעל הוולגה להציל את 
העיר מרעב. במהרה נטל לעצמו תפקידים צבאיים, וזכה בהערכה 
רבה כמינהלן. אשר לצד הצבאי. נגדו עצותיו והערכותיו אח אלו של 
טרוצקי, קומיסר המלחמה. והחלה היריבות החריפה בין השנים. 
שונאיו וידידיו של ס' בעתיד נקבעו מבחינתו במלחמת האזרחים: את 
טרוצקי זטותצ׳בסקי(ע״ע), שעמו הסתכסך ב 1920 בעת המערכה נגד 
פולניה, חשב ס' לאויביו, ואת ווחשילוב. בודיוני(ע , ערכיהם) וגוסב. 
המפקדים שתמכו בו במלחמת האזרחים, חשב לידידיו זבהיותו בשל¬ 
טון קידמם. 

יריבותו עם טרוצקי קבעה במידה רבה את דרכו של ס׳ בעתיד. 

אין אנו יודעים את שורש היריבות, היא נבעה בחלקה מניגודי 
מזג ואולי אף מאנטישמיות אינססינקטיווית של ס', שמעולם לא 
היתה מוסתרת עמוק. נראה שבעיקר נבעה מכך שס׳ הכיר שטרוצקי, 
המזהיר והרבגוני. יאפיל בקלות עליו, איש המחתרת האסור, בכל 
מאבק על ירושת השלטון. תהיה הסיבה אשר תהיה, אין ספק 
שיצר הנקמה, ולו אף כעבור שנים רבות, היה גורם שליט אצל ם׳. 
כל דרכו היתה זרועה גוויות אנשים שבתקופה וו או אחרת הסתכסכו 
עפו ורק שנים אח״ב יכול היה לחסלם. גם השקפותיהם של ם׳ 
וטרוצקי היו שונות לחלוטין. ס׳ התרכז ברוסיה, שנהיתה אחרי 1917 
לבסיס הכוח של התנועה המהפכנית. מתן עדיפות לרוסיה היה נר 
לרגלי ס', והוא, שמעולם לא הצטיין בעניינים שבתאוריה, ראה 
בקומוניזם אמצעי להשגת סטרה — כינון הגמזניה של רוסיה בעולם 
או נצחון במלחמה. לפיכך נדרשו קומוניסטים בחו״ל לבטל את 
רצונם ספני רצונה של רוסיה והאינטרסים שלה; במלה״ע 11 הדגישה 
התעמולה את הלאומיות ואהבת־המולדת והתעלמה במידה רבה מה¬ 
קומוניזם. לעומתו דאה טרוצקי. אולי בגלל היותו יהודי, בקומוניזם 
את חזות הכל, ואת גדולת רוסיה כדבר משני. טרוצקי שאף בעיקר 
לעורר מהפכה בחו״ל. והתייחס בבוז ובביטול מגבוה לעניינים 
הנוגעים לארנון המפלגה ולתכבים, בהישענו על כושר־דיבור, 
משמעת, ובעת הצורך — כוח צבאי. 


גם היחסים עם לנין השפיעו מאוד על דרכו של סי בעתיד. 

אין לדעת מה היה יחסו האישי ללגין, לסי שהתבטאויותיו בעניין 
זה נאמרו מתוך פזילה לדמות עצמו. כל עוד היה לנין במלוא כוחו. 
כלו׳. עד לסוף 1921 , הסתפק ס' במילוי תפקידים שהוטלו עליו' 
ובתמיכה עקבית במנהיג. ב 3.4.1922 בא ם׳ על שכרו כשמונה, 
בתמיכתו המלאה של לנין, למזכיר הכללי של המפלגה. אולם נאמנות 
אישית לא היתד. טבועה באפיו של ס׳. ב 1922 , משאו חלה לנין 
וקטנה יכלחו לפקח על העניינים, התגלעו סכסוכים רבים עם המנהיג 
החולה, ובכשרונותיו האדירים לתככנות ולדרכים נלוזות עקף ם' 
ושינה את קו המדיניות הידוע של לנין בשאלות בעלות חשיבות 
ראשונה במעלה — כגון קבלת חברים למפלגה, שיטות הפיקוח, 
המדיניות לבבי המיעוטים ועיצוב החוקה החדשה. זמן קצר לפני 
ההתקף האחרון של לנין במארס 1923 הגיע הסכסוך ביבו לבין ם׳ 
לשיאו, היחסים האישיים בין השנים נותקו ולנין הכין המלצה אישית 
לקונגרס הבא של המפלגה להדיח את ם׳ מהמזכירות. עד כמה היו 
היחסים בין ם׳ ללנין גרועים ניתן ללמוד מכך, שבמות לנין 
( 21.1.1924 ) רווחו במפלגה שמועות כאילו הרעילו ס׳. מחשש 
שיחלים. 

יורשו הטבעי של לנין היה טרוצקי, ונראה שלנין רצה שהוא 
יירשו. אולם טרוצקי לא רצה, או לא היה מסוגל. לנצל את יתרונו¬ 
תיו. לו כלכל את צעדיו כהלכה, ובכלל זה את הגינוי שגינה לנין 
את ס• ושהיה בידי טרוצקי, היה מנצח בקלות במאבק. ס• ביצר 
את מעמדו. זב 6 השנים הבאות גילה חושיה מדינית מזהירה וזהירות 
רבה בשימוש בה. הוא שכלל את הטכניקה של השליטה במפלגה, 
שלנין המציאה: הכוונת מוסדות המדינה, וניהול המדיניות באמ¬ 
צעותן, ע״י רשת פקידי מפלגה וחברי ועדות ממושמעים ונתונים 
לפיקוח מרכזי. ס׳ עשה זאת בשתי דרבים; ע״י שיפור וחיזוק 
המזכירות. שכבר היתה נתונה לפיקוחו המוחלט, וע״י פתיחת שערי 
המפלגה לרווחה בפני צעירים, שבקרבם קל היה יותר למצוא עושי- 
דברו נאמנים מאשר בקרב הוותיקים, שהשתתפו במהפכה או, לפחות, 
במלחמת האזרחים. במהרה נגלו תוצאות מדיניות זו; בסובייטים 
שררה תמימות דעים מוחלטת! במוסדות המפלגה לא ניתן היה לתקוף 
את מדיניות ס׳ ואת המנהיגים שעמהם התקשר כפעם בפעם; ויכוחים 
התנהלו באופן פורמלי בלבד, ופי שניסה לבקר מדיניות שם׳ תמך 
בד, — הושתק. שיטה זו, הקשורה במד. שנקרא אח״כ טוטליטריות 
(ע״ע), לא הקיפה לפני 1929 את האיגודים המקצועיים שעדיין 
יכלו, בתנאי הנא״ם (ע״ע מועצות, בדיד. ה־, עס' 735 ) והיזמה 
החסשית, להיות עצמאיים במידה מסוימת. כ״כ לא היה עדייו פיקוח 
חמור על הספרות והמחקר. ותקופה זו נחשבה אח״כ למעין תור 
זהב להם. 

כוחו של ם׳ היה, במידת מה, נעוץ בעובדה, שאיש לא העריך 
נכונה את מלוא כשרו, אכזריותו ושאפתנותו — עד שהיה מאוחר 
מדי. בהצהירו נאמנות לנא״ס, ומכאן — ללגין, הצליח ס׳ במהרה 
להערים על בעלי-בריתו הראשונים, זינ(ב_יב וק!סניב, ולבודדם. 
בתמיכת "הימין", בראשות נ. בוכרי! ום. טומסקי, ניצח את "הש¬ 
מאל", בהנהגת טרוצקי. שזינובייב וקמנייב חברו לו ב 1925 . מנגנון 
המפלגה שבשליטת ס׳ גבר בקלות על תמרוני "השמאל", שדגל 
בהחשת התיעוש ובצמצום החופש היחסי והשגשוג שחנא״פ הביא 
לאיכר. בסוף 1927 גורש "השמאל" מהמפלגה וכעבור זמן קצר 
הוגלו אנשיו. אח״כ פנה ם׳ בגד בעלי־בריתו מ״הימין", שכלל לא 
חשדו בכוונותיו, נ 1929 הושלמה מפלתם והוקעתם המדינית. מיד 
פתח ס׳ ב״פהפכה השלישית״ — הקולקטייויזציה המהירה שנכפתה 
על האיכרים. בהקף רב יותר משהציע "השמאל" בשעתו ובניגוד 
להחלטות המפלגה וועידות הסובייטים, יכן פתח בתיעוש, מהיר 
יותר אפילו ממה שאישרו גופי התכנון. על הקולקטיוויזציה, חיסול 
"הקולאקים" כמעמד והתיעוש המהיר במסגרת "תכנית החומש" 




709 


ספולין, י,•סין) דיסריונוויץ׳ 


710 


הראשונה — ע״ע מועצות. ברית ה־, עמ׳ 740/1 . חודה טראומתית 
זו הגיעה אל קצה ב 1934 : הקולקסיוויזציה בחקלאות היתד, לתופעת 
קבע. ובריר,"מ היתה למעצמה תעשיינית. בעוד היסלר והנאצים שלטו 
בגרמניה, ופניהם בגלוי למלהפה ולהתפשטות במזרח, האמין ם׳ 
ככל הנראה — לפחות אחרי שהיטלר דיכא ב 30.6.1934 את 
רחם ( 11011111 ) ומרעיו — שיוכל להשיג הסדר עם רודן גרמניה. 
כ 1934 החלו גישושי בריח״מ אצל הגרמנים, ואלד, נדחו שוב ושיב 
עד שב 1939 נשאו פרי. 

פרשת ״הטיהורים״ ב 1934 — 1938 אינה ידועה כולה, אך קוויה 
הכלליים ברורים. נ 1934 רבתה ההתנגדות לס׳ בצמרת המפלגה, 
וס׳ פעל נגדה בזהירות בשני כיוונים. מטרתו הראשונה היתה 
להשלות את האופוזיציה ולסלק את חשדותיה עד שתונחת עליה 
המכה הסופית. לפיכך החל לפייס את .,הימין", ומנהיגיו, בראשם 
בוכארין. חורשו להופיע בצורה מכובדת בוועידה ה 17 של המפלגה 
שנערכה בתחילת 1934 . ב 1935 נמסר על הכנות לפרסום חוקו, 
הדשה: הוקמה ועדה ובו, נכללו רבים מראשי האופוזיציה "השמא¬ 
לית" ו״הימנית" גם יחד: ניסוח החוקה, על סעיפיה הליברליים- 
לכאורה, היה בעיקר פרי עבודתו של בוכארין. ב 1936 ניתן עידוד 
לחאורטיקנים בתחום המשפט. בראשות פשוקנים (שעתיד היה 
להידון למיתה ב 1937 ) לדון ברפורמות בחוק הפלילי במגפה להנהיג 
יותר לגליות וליברליזם. 

בינתיים המשיך ם׳ גם בכיוון השני, לדברי בוכארין בעת ביקורו 
בחו״ל ב 1936 ביקשה האופוזיציה למנות את ס. קירוב במקום ס׳, 
ובוועידה ה 17 של המפלגה נבחר קירוב למזכיר הוועד המרכזי; 
אולם הוא לא נכנם לתפקידו, המשיך להיות מזכיר הסניף בלנינגרד, 
וב 1.12.1934 נרצת, בנסיבות המחשידות את ס' שידו היתד, בדבר, 
הרצח שימש אמתלה לחזק במידה רבה את הסמכויות השרירותיות 
של גופי הבטחון (נ.ק.וו.ד.) לגבי חברי המפלגה. אעפ״ב המתיו ם' 
18 חדשים עד שחש עצמו חזק למדי להמיט שואה על המפלגה, ועל 
הארץ כולה, ומספר חלליה היה, ב 1936/8 בלבד, לפחות מיליון 
הרוגים ו 8 מיליונים אסירים במחנות (ומאלה שרדו, לכל היותר, 
עשירית בלבד). באותה תקופה הונחתו הסכות הגדולות והשיטתיות 
על החברה הסובייטית: משפטי-ד,ראווה הגדולים של ראשי האופו¬ 
זיציה: חיסול ראשי הצבא — כנראה, ללא משפם ומאסרים 
שיסתיים ומתוכננים שהקיפו את בל תחומי החיים של הארץ. ב 1938 
באו פתאום אל קצם המאסרים וההריגות בהמון, אולם שיטת 
הטרור נשארה בעינה. כל האוכלופיה הופחדה מטרור בידי אדם זה: 
אף איש מסוכניו לא היה בטוח בחייו, ומעמד, דרגה, שם וחשגים 
לא יכלו להציל איש. פיקוח אידאולוגי הוטל על כל פעילות רוחנית 
או טכנית: שקיעה ושממה רוחנית פקדו את הספרות והמדע, ולא 
היה מפלט למי שאינו עושה שקר בנפשו אלא במוות וב״הגירה 
פנימית". 

יש גורסים, שה״טרור הגדול" היה מעשהו של ססורף. אין ספק 
שם■ היד, חשדן עד להעדר איזון נפשי, וגם אין לראות כנורמלי אדם 
המובן לרצוח נפשות בקנה־מידה גדול כפי שעשו ם' והיטלר. אך 
ישנן סיבות נכבדות שבגללן ניתן להניח שם' נקט מדיניות שבעיניו 
היה לה הסבר רציונלי. ראשית, ם׳ חש בסכנה למעמדו, אע״פ 
שמספר חלליו עלה בהרבה צל מספר האנשים שיכלו להשתתף 
בתכנית למנות תחתיו את קירוב — אם אמנם היתה תכנית כזאת. 
שנית, התקפתו תוכננה בשיטתיות, כל פעם על תחום אחר בחברה, 
והצבא היה האחרון בתור — אע״ס שהיו חריגות פד, ושם. שלישית, 
צד חשוב ב״הנדסה החברתית" של ס■ היה חיסולם של מעמדות 
וקבוצות מסוימים, שבהם חשד או קינא או ששנאם, כגון בולשוויקים 
ותיקים — ובמיוחד יהודים: אינטלקטואלים למיניהם, שנחשדו 
שאינם עושי-דברה של המפלגה ההולכים בתלם; וכן כל מי שתפי־ 
סוחיו הטכניות היו מיושנות, במיוחד בצבא. כתוצאה מד,טיהורים 


נכנסו למנגנוני המפלגה והמדינה מאית אלפי צעירים שחונכו לא 
לחשוב• שעל מצפונם של רבים מהם רבץ דם קודמיהם, ושהיו 
נאמנים לס' או, לפחות, חבו לו את קידומם. 

הסיבה העיקרית. מבחינתו של ם׳, שבגללה חתר להגדיל את 
המתיחות בארץ, היתד" שבנסיבות של מתיחות ופחד לא היה תחליף 
לס׳ — האיש החזק היחיד שיצליח להבטיח את שלטון המפלגה 
הקומוניסטית, שמעולם לא חשה שמעמדה איתן. ואילו במצב של 
שלום אפשר להחליפו באנשים אחרים — כפי שלפחות הרהרו 
ב 1933/4 . 

אין ספק שם' הוא שהגה והגשים את מדיניותו, גם אם קיבל עצה 
מאחרים. דבר זד, נכון גם בתחום מדיניות החוץ. באשר לעידוד 
המהפכה בעולם הלך ס׳ בקו שהיה ביסודו זה של לנין, אם כי 
בצורה פחות מעודנת; הוא דרש פיקוח מלא על כל המפלגות 
הקומוניסטיות בחו״ל, ועשאן לסוכני בריה״מ; וכן הכפיף את התנועות 
המהפסניות בעולם לאינטרסים של בריר,"מ, עצמתה ושאיפתה 
להתפשט. ם׳ פיתח את המדיניות של ״הקיום יתד בשלום״ - כלו׳. 
קיום יחסי שלום־לכאורד, עם מדינות לא־סוציאליסטיות. בצד חתר¬ 
נות נגדן ונסיון להתפשט על חשבונן בכל הדרכים פרם למלחמה 
רבת-הקף; אולם מדיניות זו לא הניבה סירות רבים, מטרתו העי¬ 
קרית, ברית עם היטלר, הושגה ב 23.8.1939 , כשנחתם חוזה לאי־ 
התקפה עם גרמניה והוסכם בחשאי שבריה,"מ תספח את רוב 
השסחים שנקרעו ב 1917 מרוסיה. אפונו של ם' בהיסלר הוכח 
כמוסעה, כשהתקיפו הגרמנים את רוסיה ( 22.6.1942 ), אך הפיכתה 
של ברית״ס למעצמת-על נבעה במישרין מהנצחונות הצבאיים 
והמדיניים במלה״ע 11 וחלקו של ם׳ בהם רב מאוד. 

על ס׳ רובצת, במידה רבה, האחריות למפלות המהממות שספגה 
בריה״מ בשלב הראשון של המלחמה ב 1941/2 . הצבא נפגע ב״טי־ 
הורים"; הארץ היתה שרויה בפחד המרור, רוחה היתה ירודה ובמידה 
רבה עוינת למפלגה הקומוניסטית; ולא נעשו הכנות נאותות לקראת 
מלחמה. שם׳ סירב עד הסוף להודות באפשרות פריצתה. אולם 
ההאשמות החמורות שהוטחו אחרי 1956 בדבר מנהיגותו הצבאית 
והמדינית הכושלת אינן מוצדקות. אחרי התחלה הססנית הוכיח ם׳ 
עצמה כמנהיג־מלהמה ראשון במעלה, הן בגיוס הארץ לייצור צבאי 
והן כמפקד עליון של הכוחות המזוינים, מדינאי בעלות־הבדיה 
המערביות חמימי־דעים בהערכת פעלו של 0 ׳ במלחמה. הצלחתו 
נבעה משני גורמים, המדגישים עד כמה נפגעו השגיו בימי השלום 
מחמת צמצום אפקו: ניתן דרור לכשרה הטינו,לי של הארץ, והוא 
פעל ללא פחד מתוצאות פוליטיות; הדגש החזק במאמץ הגיוס 
הושם באהבת־ר,מולדת, ואילו הקומוניזם לא הודגש או שהורגש 
בדגש קל בלבד, הגורם העיקרי שהבטיח את נצחו! בריח״ם היה 
גבורת בניו, וסבילותם, ובמקום השני — אכזריות הפולשים הגרמנים. 

בדיפלומט במלה״ע זז ולאחריה עלה ס׳ על בעלייבריתו הבריטים, 
ובמיוחד האפריקנים, כתוצאה מכך נתמלאה אחר המלחמה אחת 
משאיפותיה העיקריות של בריה״פ, ולאורך גבולה במערב קמו 
מדינות עצמאיות להלכה וכפופות לד, למעשה, המסוגלות לספוג 
את המכה הראשונה שינחית פולש מבחוץ. במקומות אחרים, כגון 
בתורכיה ובפרס, לא זכה ם׳ באותה מידה של הצלחה, ולמען האמת 
לא תוכל סקירת מדיניות החוץ של ם׳ ב 8 שנותיו האחרונות■ אחרי 
1945 , להארה כהצלחה. ב 1948 סופחה אמנם צ׳כוסלובקיה לגוש 
הקומוניסטי. או יוגוסלוויר, התנתקו, מפנו למרות שהמשיכה להיות 
קומוניסטית. מדיניות בריה״ט נראתה בעיני המערב תוקפנית, 
ובתגובה קמו בריתות הגנה נגדה ובראשן נאט״ו (ע״ע). האגדה על 
אפיו של המשטר בבהיה״ט שם׳ הפיצה בהצלתה לפני המלחמה, 
התפוררה אחרי המלחמה כשנודעו עובדות רבות יותר על הנעשה 
בבריה״מ, וסן נגוזה יוקרת המפלגות הקומוניסטיות במערב שעלתה 
בעת מאבקן המחתרתי עם הגרמנים (וזאת — אחרי שנשכחה תמי־ 



711 


שטלין, יושיף ויסריונוויץ׳ — שטלינגרד, ר,רכ־ 


712 


כתם בהיסלר בעת שההסכם הנאצי—פובייטי היה בתקפו). בקוראה 
התנהלה מלחמה חסרת-תוחלת ותכלית. שהחלה ביזפת ס׳ ושלא 
הביאה כל תועלת לבריה״ם. רק אחרי מות ם׳ יכלה בריה״ס לנקוט 
מדיניות חוץ גמישה — ולפיכך מועילה יותר. 

דוגמתיות נוקשה היא שפגעה במדיניות ס׳ מבית ומחוץ. מטרתו 
העיקרית היתה להשליט שנית את מערך הדיכוי המשטרתי והביודד 
קרטי שבנה לפני המלחמה. ושרוכך עקב תנאי המלחמה והמדיניות 
במלחמה. למטרה זו היה סוכן שוב לאסור ולהרוג בהמון. הקולקטי- 
וויזציה המחניקה על צוואר האיכרים הודקה. דבר שגרם לשואה 
בייצור המזון, ושוב הונהגה משמעת תמורה בתעשיה. הגבלות 
חפורות ביותר הוטלו על פעילות אינטלקטואלית כלשהי, וזאת כדי 
לתקן את הנזק שנגרם. לדעת 0 ', עקב המגע בין אזרחי בריה׳ימ לבני 
חו״ל בעת המלחמה ולאחריה. אחרי פות ם' הוכר הנזק לפיתוח 
המדע בבריה״ס שגרם ם׳ במעשהו זה. 

בין הקרבנות העיקריים של ם' אחרי המלחמה היו היהודים. גם 
לפני מלה״ע 11 וגם בעיצומה היו אמנם גילויים אנטישמיים רבים, 
אולם לרוב השתדלה המדיניות הרשמית להימנע מהרחבת האנטי¬ 
שמיות, לא סגרה בת״ס לידיים ולא ניסתה להשמיד את התרבות 
היידית. תקומתה של מדינת ישראל, וכעבור זמן מה — השינוי 
במדיניות כלפיה, מתמיכת בה לתמיכה בערבים, גרמה לתחייתה של 
מדיניות אנטישמית גלויה, שהוסוותה במסווה דק של "אנטי־ציונות". 
ב 12.8.1952 הוצאו כמעט כל גדולי הסופרים ביידית להורג. בינואר 
1953 נמסר שנחשף קשר. ובהשתתפות בו נאשמו רופאים יהודים 
בבריה׳־מ ויהדות אה״ב. במות ס׳ בוטלו האשפות אלו כשקר וכזב. 
היו סימנים ששואה עומדת להתחולל על ראש יהודי בריה״מ ואף 
על ראשי אחדים. זו נמנעה עם מות ס׳. רשמית גמסר שהוא מת 
ב 5.3.1953 משטף דם במוח. 

כעבור 3 שנים הוקיע נ. ס. חרושצ׳וב (ע״ע). בנאום סודי בוו¬ 
עידה ה 20 של המפלגה, את 0 ' והתקיפו קשוח. להתקפה זו. שתכנה 
נתגלה במהרה ברבים, היתה השפעה אדירה על החברה בבריה״מ. 
אולם היויכוח על ם׳ ו״פולחן האישיות״, שנמשך כ 9 שנים עד 
שהסתיים בימי יורשי חרושצ׳וב, גילה אמנם מידע רב אך לא יכול 
היה להביא לידי הערכה מאוזנת של האיש. הדבר נבע, בין השאר, 
מכך שצריך היה לשמור על שמם הטוב של אנשים רבים שנתנו 
ידם לס׳. וכן דאגו למנוע ממותחי הביקורת על ם׳ לבל ירחיבו את 
ביקרתם בעקיפין גם כלפי השלטון הנוכחי או השיטה הקומוניסטית 
בכללה. 

הערכה מאוזנת של ם׳ דין הוא שתראה בו את אחד האישים 
בהיסטוריה שהצטיינו ביותר בעוז רוחם. החלטתם הנחושה והצם- 
דותם למטרה. השגו ההיסטורי היה שהצליח להפוך מדינה שבקושי 
עברה את מפתו התיעוש ושהיתה הרוסה ממהפכה וממלחמת אזרחים 
לארץ שהיתה בימי יורשיו למעצמת-העל הצבאית והתעשיינית 
השניה בעולם. בצו השלילי יש לראות בו אדם בעל מידה לא 
רגילה של רברבנות, שחצנות ונקמנות. נטול כל אנושיות ובעיקר — 
נוקשה ודוגמתי. נכון הדבר שבצד הנזק שלא ישוער שהסב לארצו 
השאיר ס׳ אחריו ירושה. שהיתה יסוד לגדלותה; אולם גם נכון 
שצריך היה לשנות דברים רבים במדיניותו לפני שהושגה גדולה 
זו; וכן נכון, שחרף שינוי זה ממשיכה החברה הסובייטית, כ 20 שנה 
אחרי מותו, לסבול ממעשי נד. 

כתביו: 1952/55 , 13 — 1 בעבר , : המשבר העולמי 

והמצב בס.ס.ס.ר., 1935 ; בעיות הלניניזם, 1945 ; על המאטריאליזם 
הדיאלקטי וההיסטורי, 1945 ; כתבים עיוניים. 1953 ; על השאלה 
הלאומית והקולוניאלית, 1954 . 

ל. ד. טרוצקי. כיצד ניצת ס׳. 1937 ; ל. פישר. י. ם׳ 1 חייו ומותו. 

תשי׳ג; י. דויטשר. ס/ 1953 : ל. שפירא, המפלגה הקומוניסטית הסו* 

בייטית. תשכיב: פ, דדילאס. שיחות עם ס׳, תשכ״ב; ס. י. אלילויבה 

20 מכתבים לידיד, 1967 ; י. א. גלבוע. השנים השחורות: יהדות 


ברית המועצות 1939 — 1953 . תשל״ב: >״/׳ ״׳.,׳״ 1 11 !(! .ס״,״--, 4 ; . 13 

, חסו/ 111 סי 80 2 > 10 )^\ **/; 77 ,ש)[ 0 /י\ .( 1 .{{ ; 1956 , 

*!ש! 15311 . 7 .א ; 1966 /ע 7011 0113 8156 ? 1 !־ 7 ,שמץ 11 ? .מ ;' 1964 
? 18 ) 111111 ( 601111 / 0 01 ץ 11-0 ? 8 זס £711 111711 ! 7111 י 0(1,), 7(11 5. 7^1101(1110X1 ) 
; 1968 % 8 מ״ 0 ־¥ * 6 ־ 7 , 81111111 .£ .£ ; 1967 8 ,. 5 ,%״ 1-0 ־ 1 ' ״ 1 . 1965 
. 1968 ,׳ 01 ( 70 / 1 >*־יל) * 771 , 1 * 116 ן.>חורמ 210 .? ,£ ; 1961 110/1 

. 1972 ,. 5 ; 61 * 2 — 1942 0 י 1 ו 1 וו 0 ({ 0 £70111 6 !מ ,זק 11311 . ז .'\ 

פ. ם, 

סטלינסק, *׳ע נובדקחנצק. 

סטלקטיט - סטלגמיט (נליוד ״!!״״״(״״י — לטפטף). נפוף. 

הסטלקטיטים (סט״ק), או נטיפים תלויים, הם גוסי סלע 
עמודיים, לעתים קיניים, התלויים מתחת לשכבות סלעים, בעיקר 
בתקרת מערות. הסטלגמיטים (סט״ג) או נטיפים ניצביים, דומים להם, 
ועפ״ר עבים מהם, והם גדלים מקרקעית החללים כלפי פעלה. גופים 
אלד, בנויים עפ״ר מפחמת הסידן("אוניכס"), אך בהרכבם יש לעתים 
גם אופל (ע״ע), תחמוצות בדול, ואף סולפידים וקרח. 

סט״ק נוצרים ע״י התנדפותן של טיפות מים בחללים שמתחת 
לשכבות סלעים. ליצירתם דרושים: 1 . סלע מקור, עפ״ר גירי, פעל 
לחלל. 2 . חלחול איטי של המים דרו סלע הגג, הגורם להמסת הסלע 
ולהעשרת המים במלחים. 3 . חלל־אוויר סגור, המאפשר התנדפות 
מים ופליטה של דו־תחמוצת הפחמן, ושני התנאים האלה נוחים 



מטיקטימיס וס 50 :טיסים ב״מערח התאומים", 5 יד ניזדשסש (צי 5 ום עוזי פו) 

להתגבשות פחמת הסידן מחדש מתוך המים. לעתים, יש בסט׳ק 
(או לא בסט׳ג) צינור מרכזי שקטרו כשל טיפות המים: דרך צינור 
זה זורמים המים לקצה הסט׳ק ושם הם מתנדפים, ובצורה זו הם 
מאריכים את הסט׳ק. טיפות המים נוזלות גם על פני השטח החיצוני 
של הסט׳ק, וכד הן גורמות להרחבתו, ולעתים גם להיווצרות מבנה 
קלנצנטרי פנימי. 

סט״ק מתפתחים במיוחד בסערות קרסטיות. כשהם מתחברים 
זה לזה, נוצרות צורות מרשימות של עמודים, וילונות, פרגודים וכדר. 
הסט״ק היפים ביותר בישראל נמצאים ב״מעיח-ו',תאומים" ליד בית- 
שמש (ר׳ תמי). סערות סט״ק יפות מצויות גם באיזור הר־מירון. 

סטמבוליסלןי, אלכסנדר — - 1111 ,/ 60 אזב 01 קזנ 1 !ב 0 אסת\נ 

חמאת — ( 1879 — 1923 ), מדינאי בולגרי. ם' ערד 
את בטאון האיכרים, וב 1908 נבחר לאסיפה הלאומית כמנהיג מפלג¬ 


תם. הוא התנגד לכניסת בולגריה (ע״ע, עם' 794 ) למלה״ע 1 , ונעצר 
ל 3 שנים ( 1915 — 1918 ). בהשתחררו עמד בראש הפינה, ובה הודח 
פרדיננד 1 (ע״ע) ובנו בורים 111 (ע״ע) עלה למלוכה. ב 1919 מתה 
ם׳ לרה״ם, חתם על חוזה־השלום (שלום ניי [* 11 ״,*)]) והקפיד 
לקיימו. במדיניות הפנים הנהיג רפורמה אגרארית מקיפה, חילק 
אדמות הכתר והכנסיה והגביל את הבעלות על קרקע ל 300 דונם 
לאיש (ע״ע בולגריה. עמי 795 ). ב 1922 התם ם׳ על הסכם עם יוגוס־ 
לוויה: ההסכם נועד גם לפעולה משותפת נגד המחתרות במקדוניה 
(ע״ע. עמי 251 ). אויבי ם׳ —שמרנים וליברלים, אנשי צבא ואנשי 
החצר, וכן המחתרות — התארגנו נגדו. ב 1923 פרצה הפיכה צבאית, 
ם׳ הודח ואח״ב נהרג. 

. 1946 ,. 5 .א ,"ס&־ק .ס .א 

סטמבריגי, לואיג׳י - 1 ״ 1 זנ 1 מ 101 ) 0 ל;*״״ 1 - ( 1876-1813 ), 

סופר איטלקי, מן הדמויות הבולטות בתנועת השחרור 
הלאומי של איטליה במאה ה 19 . ם' פרסם ב 1847 , בעילום־שם, את 
המבשר 0 ) 51011 110 ( 1 40110 10 סקסק 401 61010513 ("מחאת העם שב¬ 
ממלכת שתי הסיציליות") על דיכויו של עם זה בידי הממשלה 
הבורבתית. הוא נאסר ( 1849 ) ונדון למוות, אך שוחרר ב 1859 . ב 1861 
נתפנה פרופסור לספרות איטלקית באוניברסיטת נאפולי וב 1873 
נבחר חבר הסנאט. — בעבודתו המקיפה 101101-311113 41 0010111 ( 1 
113113113 (״שעורים על הספרות האיטלקית״). 1866 — 1872 , ביקש ם' 
להוכיח שהשתלשלותה של ספרות זו משמשת עדות היסטורית 
למאבק שבין חירות העם לבין רצון הדיכוי סל כוחות הקלריקליזם 
והראקציה. בספרות ראה אמצעי חינוכי לערכי חופש ותרבות. — 
זנרונות חייו ( 8100143020 , 1879 ) כתובים בסיגנון פשוט השואב 
את השראתו מהספרות העממית. 

0 טמטך 1 , ( 30 ר!, — 3 ק 1 ח 513 3 ז 3 ק 035 — ( 1523 או 1525 — 1554 ), 
משוררת איטלקית. ם׳ קיבלה חינוך הומאניססי מושלם 
וביתה בוונציה היה למקום מפגש לאנשי ספרות. חיא ניחלה אורח־ 
חיים חפשי, אולם אין יסוד בדוק לדעת שראתה בה אחת מנשות 
השעשועים המפורסמות של זמנה. קובץ שירי האהבה שלה. 31010 ) 
( 1554 ). ברובם פונטים, תוא המעולה בסוגו כספרות האיסלקית 
בפאת ת 16 . משוקע בהם סיפור אוט־ביוגרפי של תהפוכות אתבתת 
הסוערת אל הרוזן קולאלטינז די קולאלסו. היא נצמדה בנאמנות 
לסיגנונה של שירח פטררקח (ע״ע). על ביטויה הבהיר והמלוטש, 
על דרך הווידוי האינטרוספקמייוי וער מערכת הבעיות הפסיכולוגיות 
האפייניות לסגנון זה; עם זאת, לא נגררה לחיקויים. שמרה על 
רעננות מקורית ועל חותם אישי בולט. 

.< 1 ; 1923 ,. 5 ׳.?) ,( 1611631:1 ( 610 א . 0 ; 1919 ,. 7.5 ) , 1 מס 311 מ 0 ס 
. 1958 ,( 1-20 , 3X111 י ז 1£0 !־ 8011 ) 500 ' 111 > 11 0 . 5 .' 6 

סטנז־ל — 1510041131 פסח־ונים (על שם העיר הגרמנית הקטנה 
5100431 ) של אנרי ביל ( 10 * 80 ״ 13011 ) — ( 1783 , גרנובל — 

1842 . פאריס). סופר צרפתי. ם׳ היה בנו של עורד־דין. התייתם מאסו 
בגיל 17 רגשי נדירותו ואיבתו אל אביו הלנו וגברו במרוצת הזמן. 
הלק ניכר בעיצוב נפשו הצעירה נטלו סבו מצר אמו שהיה ארם 
בעל נטיות פטריציות. מחסידי וולטר, ודודת־אמו שהחדירה בו את 
ההתלהבות לכל דבר שבאצילות־הרות (" 10 ס 5 ו| 0 סי! 3 ק 5 ס ■). לגיבושו 
האינטלקטואלי חרם רבות ביד,״ס 00011-310 £0010 של נרנובל שבו 
שלמה פילוסופיית "האידאולוגים", ושבו טופחה נטייתו של ם , 
לספרות ולמתמטיקה. ב 1799 בא לפאריס. קרובי־משפחתו בעלי 
ההשפעה השיגו עבורו נתב־התפנות לקצונה והוא בילה את השנים 
1800 — 1802 באיטליה במסגרת תפקידו. התוודעותו אל ארץ זו 
היתת גורם מכריע בחייו וביצירתו. בשובו לפאריס ניזץ פתורות 
,.האידאולוגים" (הלוטיוס, דססיס דה סרסי [ע־ ערכיהם) וע״ע 
אידיאולוגיה), ש״ריפאוהו" מזיקתו לרומו. והתחיל בכתיבת יומנו. 



715 


סטנדל -• פסנו, ניקזלאום 


716 


במסגרת תפקיד אדמיביססראסיווי בצבא נפוליון ( 1806 ) הכיר את 
גרמניה ואת אוססריה ורכש לו נסיין בלתי-אמצעי בכל הנוגע 
למשטר ולאירופה הנתונה במלחמה. עם מפלת הקיסרות השתקע 
במילאנו, ב 1814 . כאן נפגש עם אנשי החוגים הליברליים, ופרסם 
את ספריו הראשונים, מהם ־ 11311 חס 0 -״וו 1 ז 01 ק 13 = 5 > 141.81011-0 
([״תולדות הציור באיטליה״], 1817 ). יצירות ראשונות אלד, הן 
שילוב של פלאגיאטים ספרותיים ורעיונות מבריקים ומקוריים, בשל 
השקפותיו הליברליות נאלץ לעזוב את מילאנו ב 1821 ולשוב לפא¬ 
ריס• ב 1822 פרסם את וידויו המוסווה, 131110111 ־ם ("על האהבה"). 
שני תקונסרסים, שניהם בשם ז־ ־ 1130111 ("ראסין 

ושיקספיר״), שהופיעו ב 1823 וב 1825 , הם מגילויי-הדעת הראשונים 
של הרומנטיקה בצרפת. הרומן הראשון שלו, 00 ״ 3 מ״\׳, פורסם 
ב 1827 , ו״סא ־ 1 ז־ ־ 1x1110118 (עבר׳; "האדום והשחור", תרפ״ט), 
ב 1830 . ארר מהפכת 1830 נתמנה ס׳ ק 1 נסול צרפת. תחילה בטרי- 
אספה ואח״ב בצ׳יוויסאוקיה. כאן התחיל בכתיבת חיבוריו האוטו¬ 
ביוגרפיים: ,יח 1 ח 80 :'), 50111,0111:8 (״זברונות אנוכיות״), 1832 ו- 
( 8111131-1 1111 ־ 61 10 > 0 !ז\ (״חייו של אברי ברילאר״), 1835 , שנשארו. 
יחד עם הרומן חסעיס־.! 1,111:101 ( 1834 ), בלתי גמורים, ופורסמו 
אחר מותו. בשהותו ברומא גילח ס׳ כתבי־יד המתארים עבירות 
יצריות ויסורים, ומהם נסל את החומר לסיפורים המקובצים בקובץ 
05 תח 103110 ג־סן״״סזיס ("כרוניקות איטלקיות"! עבר׳: "אם המנזר" 
[קטעים!, 1970 ), 1829 — 311110 .1839 ? 0 ( 1 :! 053111-0118 (עבר׳: "מנזר 
פארמה״, תשי״א/ב; תשי״ג), 1838/9 , והרומן הבלחי גמור 03111101 
(י״ל 1889 ) הם מיצירותיו האחרונות. 

הניגוד החריף שבין הפרם ובין החברה הוא נושאו המרכזי 
שי הרומן "האדום והשחור", אשר שמו מצביע על האפשרויות העו¬ 
מדות כפיתוי בפני הגיבור הצעיר: צבא או כנסיה, כוח צבאי או 
כוח מדיני, ז׳קוביניזם או ראקציה, אומץ־לב או התחסדות. זהו מעין 
ראי המשקף את המוסר של יפי הרסטוראציה: אד זהו גם סיפורה 
של התקיפות, ושל הגנת האני מפני עולם מתחסד, אשר נגדו 
התחסדות הופכת נשק בעל תוקף חוקי. — "מנזר פארמה" הוא 
בלא ספק יצירת המופת של ס׳• צירוף בלתי רגיל זה של כרוניקות 
הרנסאנס, של מקורות היסטוריים וספרותיים, של תולדות זמנו ושל 
מידות בני־דורו. איפשר לו למזג מציאות בחלום, לתבוע לדיו את 
ערכי המוסר המוסכם, ולטעון למען זכויות-יתר לאדם יוצא-הדופן. 
ס׳ סירב לקבל אח מושגי הפסיכולוגיה הקבועה והיציבה, הציג את 
הפרט בהתהוותו, ונקט לשון אידילית, אסיח, אירונית ולירית בעת 
ובעוגה אחת: בכך פיתח עד עמקה את הדו־משמעות שבתדמית 
המרכזית של המנזר־הכלא, כלומר, הדו־משמעות שבמושג חירות: 
החירות האמיתית נגלית בתא-הכלא. המשמש סמל לעולם עשיר 
של חלומות ושל תשוקה לאהבה. בצודה מושאלת זו ביטא ס־ את 
הסחירה — שהיא יסוד כל יצירתו כולה — שבין תביעות החברה 
לביו תביעות הפרט. 

בחייו, היה זה ם׳ חובב הציור והמוסיקה, איש הטרקלינים בעל 
השיחה החריף ובעל האמרות הפרדוכסאליות והחידודים, שעורר 
בעיקר את תשומת-הלב. השקפותיו הז׳קוביניוח, נטייתו להידור. 
לנהנתנות, שרוסנה ע״י כיבוש־היצר, תגובותיו הנזעמות על עיוותים 
שבמוסר ובפוליטיקה. אימתו מפני השעמום, הנאתו ממעשים שב- 
אחיזת־עיניים — כל אלה נראו בעיני בני-דורו צירוף מעורר 
סקרנות ועניין. ואולם, את דמותו האמיתית של ם׳ יש לבקש 
בהערצתו את התקיפות, את ההתלהבות ואת הכנות, בסירובו 
לקבל את מושג היפה האידאלי, בערנותו ל״מודרניות". תורתו, 
המכונה "ביליזם" (" 0 מ 1151 <ש 5 "), משבחת את "הרדיפה אחר ה¬ 
אושר", ונופה לפשר בין התלהבות ושכלתנות, פקחון ואשליה 
לירית. 

בדורו היה באלזאק כמעט היחיד שהכיר בגאוניוחו של ס׳ 


כסופר (במאמרו על ״מנזר פארמה״. 1840 ). מסוף המאה ה 19 
סגדו לו מעריציו במעין פולחן. כיום נמנה ס׳ עם אמני הרומן 
הגדולים. 

ב. קורצוריל, מסכת הרומז, 252 — 288 , תשי״ג; ? 1 ס , 9 , , 1 ״ 1 ו 1 ע .ת 
,. 161 ; 1954 , 1011 ( 01 ■< * 41 ! 16016 ( 07 • 1 < 1 ס 6 <) * 16 61 .' 6 

, 1007 ) 7666 /ס ! 7/1006 16 ) 1 0714 1100 )'ז 7 / :. 5 . ,.(זו : 1954 , 014111116 0016 
— 1955 , 1-114 , 1694 - - 1947 . 04110116006 ) $1 , 10 ) 1.1 1 ־ 616 ; 1968 

.ן . 7 \ .? ; 1959 , 740061111 ס הס ! 6 ) 140 :. 5 י צתז 3 !>\ 1 . 1 ל׳ .מ : 967 ! 
; 1965 ,.$ , 100 ־ 0 ו)ז\/ .ן , 1964 .! 61 יו 40 ! ! 14 /ס 51114$ 4 ,.יי. ,* 1118 תו 16111 ־ 1 

. 1967 , 11116616 10 46 ! 6 !ס 1 /<) 6 סו 0 ס $161 ! 76 .זזשכ 1 מז 1 .'■! . 11 

ו, ב. 

סטנהום (קרי: 0 טנפ) — 0 <] 0 ו 1 ״ 513 , — משפחת אצולה אנגלית. 

מבניה: 1 ) ג׳ימז ס׳ ( 1673 — 1721 ), מדינאי ואיש צבא. 

ב 1708 פונה למפקד הצבא האנגלי בספרד במלחמת חידשה הספ¬ 
רדית (ע״ע), זכה בנצחונות, אך בסוף 1710 נשבר, וחיה שנה בשבי. 
ב 1712 שב ם׳ לאנגליה, היה עם וולפול (ע״ע) ממנהיגי האופוזיציה 
הוויגית בפרלמנט, וב 1714 מונה לשר. ם׳ הביא לידי התקרבות 
בין אוסטריה להולנד ולידי חתימת החמכם המרובע ב 1717 שעליו 
חתמו אנגליה, הולנד. אוסטריה וצרפת. ההסכם נועד להבטיח שווי־ 
משקל באירופה ולמנוע סיוע מבחוץ ליעקוביטים (תומכי הסטיואד־ 
פים [ע״ע סטיוארט]) בבריטניה. כ 1717/18 היד. ס׳ שר האוצר 
וב 1718 ניתן לו תואר רוזן. 

, 70116$ 0 ^ 701-61 111 ( 8141 004 .$ ( 0 £01-1 111 , 110161 ", 1 י!נ>ז 1 .׳לל 1 )£ . 7 . 7 ז 
-<ן 01 004 ■ 17111 €6011/6$ 71 ) 18 10 5/114$ ס ; .'ג ,;! 11121:0 .ח ; 1925 

. 1932 , 100101$ 

2 ) ה ס ט ר ל ו ס י ס׳ — 1,1107 ז 10 צ€^ — ( 1776 — 1839 ) 

נינתו של 1 ). היתה מנהלת משק-ביתו ואשת סודו של דודה, ר. פיט 
(ע״ע), ואחר מותו קיבלה קצבה כל ימי הייה. ב 1810 עזבה ם׳ 
לצמיתות את אנגליה, וב 1814 התיישבה בכפר דרוזי ליד צידון 
בלבנון. ס׳ לבשה בגדים מזרחיים, שלטה בתקיפות על ערביי 
הסביבה והם ראו בה נביאה והעריצוה. בביתה ביקרו חוקרים ונוס¬ 
עים אירופיים רבים. ם׳ חסרה באשקלון בתקווה למצוא מטמון; היא 
מצאה פסל רומי עתיק וניפצה אותו כדי להשביע את רצת הערבים, 
שחשבו שמטמון נמצא בו (ע״ע א״י׳ עמ ׳ 1132 ). היא בזבזה את 
רכושה ובאחרית ימיה היתה נעזבת וחסרת כל. רופאה פרסם את 
זכרונותיה : ־ 1945 , 1845 , 1-111 ., 1.3 ? 1,3117 16 ( 1 ? 0 ג־ווסתז^, 

י. בךאריה, א״י במאה וזי״ט, גילויה מחדש ( 42/3 ), 1970 . 

סמנו, ניקולאוס — (ו 1 ש$ת€} 3 01$ וא) 0 ח:> $1 ;־. 1001211 א — 

( 1638 קיפנהאגן — 1686 שורין). רופא, אנאטום וגאולוג 
דני. למד בקופנהאגן, ליידן ואמסטרדם והשתלם באיטליה, צרפת 
ובארצות אחרות. עבר לדת הקתולית. קיבל מינוי לכהונת בישוף 
והשתדל להחזיר אח הפרוטסטנטים לקתוליות. בשנותיו האחרונות 
צמצם את פעילותו המדעית למען פעילותו הדתית. ב 1662 פרסם 
את מפרו הראשון 30 :> 11 ת 0 ז 3 ח 3 08 ת 0 ו 1 ב׳ח 30 ל 0 ("תצפיות אנטו¬ 
מיות"), שבו הודיע על גילוי צינור מצד האוזו( 31-011110115 ? 11101115 !) 
הנקרא על שמו. ספרו השני( 8136111111$ 01 8011115 ! 1 וח 150 ). 1664 דן 
בשרירים ובלוטות: בין השאר הוכיח ס׳ את טבעו השרירי של הלב. 
ס׳ חלק על דעותיו של וילים (ע״ע) בדבר הפיסיולוגיה של המש. 
במחקרו ו 01 וו 0011 ? 8 0 ב 61081 \ 11 ! 1 ח 11 ־ 1 סזח 10 ח £10 ("האלמנטים של 
תורת השרירים״) 1667 , ביאר את התכווצותם באופן גאומטרי, 
מתוך גישה מכנית מתמטית, ובכך התנגד לבורלי (ע״ע) אשר 
ניסה לבאר את התעבות השריר ע״י זרימה של ■מיצים". היה גם 
אחר ממייסדי מדע הגאולוגיה (ע״ע סטרטיגרפיח) ותיאר שכבות 
מאובנים, שלמחקר בהם נמשך בגלל התעניינותו בביולוגיה. 

, 265-6 , 76416106 * 7 / 0 $• 01 ) 7711 716 ) 10 100 ) 6 ) 11116041 40 ,ז 1501 זז 03 . 14 
:״ 5 ,. 161 ; 1958 , 1114166 ! 711 004 .$> . 14 ,(. 4 ש) 2 זשו(ש$ . 0 ;* 1929 
. 1969 ,! 166 ) 70 011 (^ 06010 



717 


סטנוב, יצחק — פטניסלו 


718 


סטנוב, יצחק ( 1732 , סטנזב ןפודוליה) — 1804 . ברלין), משכיל 
וסופר עברי. עד גיל 16 לפד בישיבלת, ואח״ב עסק בפסחר. 

ב 1771 התיישב בברלין ושם ניהל את הדפום של ..חברת חינוך 
נערים״ (ע״ע השכלה. ענד 543 ). ם' היה מסופרי ההשכלה הראשונים 
והפוריים, בתחום מגוון של נושאים. שפתו העשירה וסיגנינו היו 
למופת לכל תקופת ההשכלה, אולם תוכן דבריו עפד ב״שולי" 
ההשכלה. דמותו היתה יוצאח־דופן ביותר, בהתנהגותו, בפיגנון 
הרוקוקו החביב עליו, ובצביעות הדתית (.,חציו מין וחציו פאפיך) 
והמוסרית שבה האשימוהו חבריו המשכילים. כתביו פושפעים ביותר 
פספרות הקבלה. אף כי סיגנונם פליצי־מקדאי ותכנם "משכילי". 
סביב דמותו ופעלו של ם׳ התנהל פולמוס ספרותי נרחב והוא הואשם 
גם ברדיפת כבוד, בהרפתקנות ובאחיות עיני הקוראים. בשורש 
ההתקפות נגדו עמדה העובדה כי לפרוח ספריו המרובים ודמותו 
הססגונית לא היתד, לס' השקפת־עולם מגובשת ועקבית בבעיות זמנו. 
במיוחד הותקף על מנהגו לייחס את חיבוריו לסופרים בדויים ולהשים 
עצמו כמוציא לאור את הספרים מתוך כת״י עתיקים. מתוך כך גם 
הוכרח לזייף הסכמות או תלקי הסכמות על ספריו. מבין הזיופים 
הללו יש למנות: "קונטרס מספר הזהר, חיבורא תניינא", הספר 
ח״אנונימי" בקבלה בשם "אמרי בינה". זיופים אלו נעשו על ידו 
מתוך קונדסות, מתוך נסיו! לצרף מסגרת־זמן נכונה לשפתו העברית 
המליצית "הארכאית", ומתוך רצון לאפשר לקורא להעריך את ספריו 
בלא קשר לאישיות מחברם. מספריו החשובים יש לציין עוד: ביאו¬ 
רים למורה נבוכים ולספר הכוזרי 1 ״ספד השרשים״ — מלון עברי־ 
גרמני (תקמ״ד): ״תפילה מכל השנה ע"פ כללי הדקדוק״ (תקמ״ה): 
..משלי אסף״ ו״זמירות אסף״ (א׳—ד׳; כוללים את החיבור הפתגכי 
״מגילת חסידים״, תקמ״ט—תקנ׳״ז) — אוספי משלים בסיגנון משלי 
ותהלים. הספרים נחתמו ״אסף (= איזיק סטנוף) בן ברכיה". "זמירות 
אסף" מבטא את דעותיי ורגשותיו כמשכיל. ובו גם הגיעה לשיאה 
יכולתו. בספרו.,אגרת בית תפלה״(תקל״ג) — על תפילות ישראל — 
ניסה להגדיר כל מלה כ״עברית״ (־־ מקראית) או "תלמודית" (לשון 
חז״ל). תמך בחידושי־מליס, וטען בי במקרא לא נשתמר במלואו 
אוצר המלים העברי. 

ה.נ. שפירא. תולדות הכפרות העברית החדשה, אי. גזני-סגנ. ת־ש; 

י, קלוזנר, היסטוריה של הכפרות העברית החושה. אי, 165 — 177 , 

תשי״ב 2 ; ש. ורסס. על י. ם׳ וחיבורו "משלי אכף" (תרביץ. ל״ב) 

תשכ״ג 1 ;/ז./;;)׳,;!// ; 811117 ״ 14 /ס ״ 1711.71 ״ו 1 -ח 10 ,ח:)י 1 י 1 . 1 

1954 ,(■\ XX .׳זן 1,1 ;׳ 1 ) 

מ. 

סטגיסלו (רום' * 0131111013 ; כיום איונו-פרנקובסק - 3110 * 11 
זזספסאמבקס), בירת מהוז ם' ברפובליקה האוקראינית, 

בריה׳־פ. נ 66,000 תוש׳ ( 1963 ). יש בה מפעלי תעשיה קלח למזון 
ולעיבוד עץ. צומת מס״ב חשוב. 0 ׳ נוסדה ב 1654 ע״י הטמן ינדז׳י 
פוטוצקי. עד 1792 בשלטון פולניה—ליטא,־ עד 1918 בשלטון'אוס¬ 
טריה ועד 1939 בשלטון פולניה. שימשה מרכז מסחרי ראשי בדרום- 
מזרה פולניה. 

יהודים הוזמנו לס׳ עם יסווה כדי לפתח את כלכלתה; ב 1662 
העניק להם פוטוצקי אוטונומיה וזכויות עירוניות. היהודים פעלו 
כחוכרים, מוזגים. סוחרים ובעלי־מלאנה. ב 1792 ישבו נס' ב 2.250 
יהודים ( 42% מבלל האונלוסיה). סיפוח גליציה לאוסטריה הביא 
להגבלות כלכליות על היהודים. ועומס המסיט דלדל את מצבם. רבים 
הגרו למולדאוויה וואלאכיה. במחצית הראשונה של המאה ד, 19 
התפשטה ההשכלה בס׳ מהמרכזים בטיסמניץ, בדודי, וטרנופול וב־ 
1880 גברה ההשפעה הציונית. בראשית המאה ה 20 יצאו בם' מספר 
ב״ע ביידית וירחון ספרותי עברי, ה״ירדן״ ( 1906/9 ). פלישת הרוסים 
במלה״ע 1 הניסה יהודים רבים לווינה ולבוהמיה. ב 1918 היתח ם׳ 
לבירת אוקראינה העצמאית ולמקום מושב המועצה הלאומית היהודית 


(ע״ע אוקראינה, עט' 187/8 ), ב 1919 :ערכו פרעות ביהודי ם׳ ובעיר 
נתארגן חיל הגנה יהודי. בראשית סלמון פולניה פוטרו היהודים 
ממשרות ממשלתיות. ב 1923 נבחרו 13 יהודים למועצה העירונית, 
ומאז נשתפר מצבם בהתמדה. ב 1939 ישבו כ 30,000 יהודים בם׳. 
עם פלישת הסובייטים נאסרה פעילות ציבורית יהודית. משנכבשה 
ם׳ ע״י ההונגרים (יולי 1941 ) החלו האוקראינים ברצח ושוד האוב־ 
לוטיה היהודית. ב 26.7.41 הועברה העיר לגרמנים. ב 2 אקציות 
ראשונות נרצחו נ 11,000 יהודים. ב 5,12.41 הוקם גטו. ממנו היעברו 
יהודי ם׳ למחנה ההשמדה בלז׳ץ, ב 22.2.43 חוסל הגטו. מטפי יהודים 
נמלטו אל קבוצות הפרטיזנים ביערות הסביבה. 

ד. כדן - מ. וליטר (עורכים), ספר ס׳. וזשי״ב; ,םח״מ׳״ע״ע . 1 
. 1966 , 1941 — 43. (82111, 11X1 ,.צ נמס־,( 

מ. 

סטניסלר — * 51301513 — שמם של 2 מלכים בפולניה: 1 ) ס׳ 1 
לשצ׳ינסקי ( 1 ז 151 זע £5202 . 1 ). — ( 1766-1677 ). מלד ב־ 
1704 — 1709 : 1733/4 . ם׳ היה בן נסיו פוזנן. השלים את השכלתו 
במסעות במערב־אירופה. וב 1704 נבחר לראשונה למלך כמועמד 
תומכי השוודים נגד מועמדותו של אוגוסט ] 1 (ע״ע), אחר תבוסת 
שוודיה מידי הרוסים בקרב פולטווה ( 1709 ) ויתר ס׳ על הכתר, היגר 
לצרפת והשיא את בתו מריה ללואי '\ x (ע״ע). ב 1733 , אחר מות 
אוגוסט 0 נבהר ם׳ שנית למלך והדבר גרם לפרוץ "מלהמת הירושה 
הפולנית״ ( 1733 — 1735 ), שבמהלכה תמכה בם׳ צרפת ובאוגוסט 111 
(ע״ע) תמכו רוסיה ואוסטריה. הרוסים חדרו לפולניה כדי לבטל את 
בחירת ם׳ ובלחצם נבחר אוגוסט 111 . ם' החזיק מעמד כשנה. וב 1734 
נמלט לקניגסברג ומשם ניהל מלחמת גריליה של תומכיו בפולניה. 
אחרי הסבם וינה ( 1738 ) בין צרפת לאוסטריה ויתר. בעצת צרפת, 
על הכתר. נהיה לנסיך לוון וקיבל אחוזות בצרפת. 

בלורן סייע ס׳ לפתה את כלכלת המקום וחצרו בלינויל היתה 
מרכז תרבות. ם׳ יסד את האקדמיה בננסי (ע״ע) ואת ביה״ם הצבאי 
שם. מכתביו לבתו, למלכי פרוסיה ולשגרירו בורסי פורסמו אחר 
מותו. 

י מ 1 ןזמ|> 61 ? .] ; 1808 ,!/#ח*! , { 46 ?גמז 1 /ג/ה־* 16 1 ) ., 1 . 5 , 6 י< 50 .י 1 

. 1948 ,. 5.1 

2 ) ם' אוגוסט פונןטובסקי ( 51:1 * 1310 * 0 ? 8951 *^ . 5 ) — ( 1732 — 
1798 ), המלד האחרון של פולניה העצמאית. ב 1757 . במלחמת 7 
השנים, נשלח מסעם משפחת צירטוריסקי (ע״ע) לפטרבוהג להשיג 
את סיועה של רוסיה להדחת אוגוסט 111 . ם׳ נהיה לנציג פולניה 
ברוסיה, עסק בעיקר בביצור מעמדו, היה מאהבה של יקסרינה 11 
ובלחצה נבחר למלך פולניה ( 1764 ). תכנית התיקונים של ם', לחיזוק 
המלוכה וה״סים" ולייעול מנגנון המדינה. נדחו ע״י האצולה הפולנית 
ויקטרינה 11 וזו אף איימה להדיחו מהמלוכה. ס׳ התנגש עם הקונפד¬ 
רציה של בר (ע״ע) שהתנגדה למינויו ונאלץ לבקש סיוע מרוסיה 
להבטחת שלטונו. רוסיה דיכאה את המרד, אך פרוסיה ואוסטריה 
הדרו לאזורי הגבול של פולניה והדבר גרם לחלוקה הראשונה של 
הארץ ( 1772 ). ם׳ ביקש, לשווא, את עזרת המעצמות המחלקות לתי¬ 
קונים בחוקת פולניה. סמכותו צומצמה והוא היה לנשיא המועצה 
המתמדת, ממשלת פולניה שנבחרה בידי ה״סים״. ב 1778-1776 הצליח 
ם׳ לחזק את מעמדו. הוא היה פעיל בניסוח חוקת 1791 ; וו היתה 
למורת רוחם של הרוסים והם פלשו לפולניה. ם׳ השתתף ב״סים 
האילם״ בגרותו ( 1793 ) שאישר אח החלוקה השניה של פולניה. 
אחרי דיכוי מרד קוסציושק! (ע״ע) ב 1794/5 , בוטלה כליל עצמאות 
פולניה. ם׳ בילה את שארית ימיו בשבי בפטרבורג, "ובהונותיו" י״ל 
ב 1914/24 . 

,* 16 ? 8 -<סג} 1£/12 ה €0 ! 14 0/14 £010114 /ס 1 * 70 766 ,□ 6111 .א 

10 * $11 414 . 5 ,ש 1 נ 1 ב? . 1 ; 1946 16 * 1 ^ 411 . 5 , 5111 /'.' 116 ? .י 1 .ץ .־ 1900 

; 1953 , 14:1 ^ 414 .. 5 ! . 8 ; 1952 ,*)■ 1 ^ 1 ( 114/1 ! 46 £6 0 ( £14 י! €1 .£ 

. 1964 , 171016 )£ 10 ) 4 6 ( £16101 70 ,ז 1811€ ״ז . 6 

י, לו. 



719 


סטניסלוסקי, קונסטנטין סרגיויץ׳ — סטנלי, סר הנרי מורטון 


720 


סטניסלוסקי, קונסטנטין סרגיויץ , - -ק 0 

1111 א 30 א\,:זזזזזאז 0 זיזזמטט-ז; שמו התיאטרוני של ק. ם. 

אלכסיב ( 8 ט 06 א 6 ג\■,) — ( 1863 , ס 01 קווה — 1938 , שם), שחקן, 
במאי ותאורטיקן־תיאטרון רוסי. ם׳ נמשך אחר המשחק מגיל צעיר 
ביותר, ומאז נעוריו תהה על סוד 
אמנות השחקן. הוא היה ממייסדי 
"ההברה המוסקוואית לאמנות ול¬ 
ספרות" ( 1888 ) ובמסגרתה התחיל 
מביים. בתקופה זו הושפע מלהקת- 
התיאטרון הגרמנית החדשנית מיי- 
בינגו — בהקפדה על נאמנות בפ¬ 
רסים היסטוריים, בארגון תמונות 
המיניות. ובעיקר, בקביעתו, כבמאי. 

את כל פרטי ההצגה בדרד אוסר 
קראטית. ב 1898 ייסד, יחד עם 
המהזאי ולאדימיר נמירוביד־דאנ־ 

צ׳נקו, את "התיאטרון האמנותי ה־ 

מוסקוואי" שהיה לעסוד־התווך של 
התיאטרון חרוסי-סובייסי במשך 
יובל שנים ויותר. בפעילותו בתיאטרון זה כמנהל אמנותי. כבמאי 
זכשחקן, חידש ם' את פני התיאטרון הרוסי והתבלט כגדול 
הבמאים הנטוראליסטיים. בהצגות הראשונות שביים הדגיש את 
הצד האסתטי־חיצוני והקפיד על הדיוק הנטוראליסטי בפרטיהן. 
ואולם, תוך כדי העלאת מחזות של צ׳חוב, האופטסן ואיבסן, הגיע 
להעמקה פסיכולוגית ולגילוי ערך האמת הפנימית, ומאז העביר 
יותר ויותר את הדגש לתחום המשתק.• גישה זו נתעצמה בהעלותו 
על הבימה פחזות משל גורקי, טולסטוי. טורגנייב וע״פ דוסטוייבסקי. 
מהזותיהם של הסימבוליסטים (מטרלינק, אנדרייב) עוררו אף הם 
את התעניינותו כבמאי. בשנים שאחר המהפכה ביים גם אופרות 
ע״פ תפיסתו. 

ס׳ התנגד לתיאטרליות מלאכותית מדי. על־אף דבקותו בנטור- 
ליזם (ע״ע) כמסגרת להצגה, היה מוכן לקבל כל צורה תיאטרונית 
המביעה כנות ואמת. את הרגם לאמת ראה בטבע. גישתו היתה 
אתית לא פחות ממה שהיתה אסתטית. ם' השחקן שאף לפשטות, 
ליופי ולאותנטיות. בתפקידים הרבים שגילם (אססרוב ב״הרוד 
ואניח", ד״ר שטוקמן ב״אויב העם", ורשינין ב״שלוש אחיות", 
ראקיטין כ״חודש בכפר") ביקש להדגיש'את הגורם האנושי. בשחקן 
ראה את הממחיש של האידיאה הפנימית הצפונה במחזה; ואילו 
בבמאי ראה, על־פי תפיסתו המבוגרת, רק מסייע בידו ומאחד האהדה 
האדמונית את גילומיהם של השחקנים השונים. ב״השיטה" שפיתה, 
אשד על־פיה חונכו דורות של שחקנים, ובין היתר. שחקני "הביסה" 
הראשונים (ע״ע תאטרון) ביקש ם׳ לגלות את חוקי המשחק, להעניק 
לשחקן כלים לפיתוח כישוריו הנפשיים והפיסיים, וכ״ב יכולת 
להעמיק ולהגיע לאידיאה של המחזה ולגדעין הנפשי-הפנימי של 
הדמות. בערוב ימיו הגיע ס׳ לידי ההכרה כי ניתן לחדור לפסיכו¬ 
לוגיה הסבוכה של הדמות גם באמצעות פעולה פיסית — תפיסה 
המתקשרת עם תודתו של פולוב (ע״ע). 

ם׳ חיבר חיבורים לסיכום דרכו בתיאטרון ולהסבר שיפתו. מהם: 

1 ז\; ח; ־);,ן (״חיי באפנות״), 1924 (רום׳ 1926 ; תורגם לעבר' 
תש״ב); !מ״קסת? זס! 0 .ר תר (עבר: "עבודת השחקן על עצמו", 
1966 ), 1936 ; ־]סזסנזנוס א א 11 נ^ 1 נזז 0 (״עיצוב של דמות"), 1949 ; 
010 ) 1 ג 108 ) 003 (״יצירת תפקיד"). 1961 . 

א. קוטאי, חיים ובמה. תשל״ג; ; 1950 ,ס/ז.) " ,־'צ• .ז 1 

. 5 ,־* 1 £ 1 ׳\ 80 3 חז 3 ־ 01 10 ז 13 ו 1 " 7 ; 1955 ,. 5 . 7 > ,!:>. 11£ זו)זג 1 ס 0 . 4 ? 

. 1966 י (־< 0108 ו{ 3111 ) 


סטנלי, ע״ע דרבי, רוזני־. 

סטנלי, סר הנרי מורטון — ן 10 ״נז 8 ״ 130110 י״״*?! 51 — 
( 1841 — 1904 ),'עתונאי, חוקר ומגלה נודע של אפריקה. ס׳ 

נולד בדנבי, צפון־וילז, בשם ג׳ון רולנדז, להורים בלתי־נשואים. 
תחילה חונו בבית סבו ואח״ב בבית-מחסה לילדי עניים. כשרת על 
אניח עוב את ליוורפול והגיע לניו אורלינז ב 1858 . כאן פרש עליו 
חסותו סותר אסיד שנתן לו את שמו. בשנותיו הראשונות באמריקה 
היה חייל, ימאי. ום 1865 — עתונאי. ככתב מיוחד של ה״ניו-יורק 
הראלד" נשלח לסקר את הסכסוך הבריטי—אתיופי והתפרסם בכך 
שדיווח ראשון על תבוסת תאודורוס במגךלה ( 1868 ; ע״ע חבש, 
עם׳ 108 ). 

ב 1869 יצא בראש משלחת לאפריקה מטעם עתונו במסדה למצוא 
את החוקר דיויד ליוינגפטון (ע״ע) שעקבותיו אבדו והיה חשש 
לגורלו, בדרכו דיווח ס׳ על פתיחת תעלת־סואץ, ביקר בארצות 
הסמוכות ורק בראשית 1871 הגיע לזנזיבו. במארס יצא לפנים 
היבשת, ובסופו של מסע מייגע מצא בנובמבר את ליווינגסטון באו- 
ג׳יג׳י שלחוף ימת טנגנייקה. במשך 4 חדשים חקרו יהד את חופה 
הצפוני של היסה. אחדי מות ליווינגסטון ולאחד שביקר באשנטי 
(ע״ע) שבמערב אפריקה, החליט ם׳ להמשיך במסעות לחקר היבשת. 

ב 1874 הזר לאגן הנילוס הלבן, התיידד עח מוטסת מלך בוגאנדה, 
חקר את מקורות הנהר והקיף בסירתו את הימות ויקטוריה, אלברט 
וטנגנייקה. במסעו הבא. 1876/7 , יצא לזהות את נהר לואלבה שנחשב 
אז ליובל של הנילוס. תהילה בהדרכת הסוחר הערבי טיפו טיב, 
ואח״ב לבדו, עבר במסע רב־תלאות במורד הנהר, זיהה אוחו בחלקו 
העילי של נהר קונגו והגיע למקום שפכו לים באוגוסט 1877 , בשנים 
1879 — 1884 עשה בשירות לאופולד 11 (ע״ע) סלך בלגיה, ומסעם 
הוועדה לחקר הקונגו, חקר את יובלי חלקו התיבץ של הנהר והקים 
תחנות לארכו. פעילותו יצרה בסים להקמת מדינת קונגו ההפשית 
תחת חסות בלגיה. על שמו נקראים ימת ס׳ בקונגו התחתון, והמפלים 
שביו חלקו העילי והתיכון של הנהר. שם הפיר סטנליוויל הסמוכה 
למפלים הוסב לאחרונה לקיסנגאני. 

במסעו החשוב האחרון לאפריקה ב 1887/9 . עמד בראש משלחת 
להצלת אמין פתה (פ״ע) מושל הפרובינציה המשוונית של מצרים 
(בסודאן של היום). ס׳ הגיע בתום מסע מפרך. שראשיתו בשפך 
ו,קונגו, לחופי ימת אלברט ב 1888 . נאן שחרר את אמין פהה 
מהמצור ששמו עליו בג 188 אנשי מחמד (ה)םהדי(ע״ע). לאחר מכן 
גילת את נהר סמליקי המחבר את ימות אלבום ואדוורד, ואת רכס 
הוואנזורי המכוסה שלג־עו זיהה נהרי־היוח האגדיים של תלמי. 
מסע זה הוביל לכינון אפריקה המזרהיח הבריטית (ע״ע). 

ס' נשא אשה ב 890 ו. התיישב באנגליה ובילה בה את שנותיו 



•ד״ר ליייננפטוז, אני מעמר ?" 

תחריש המתאר פגיעת סטנלי < 5 ידו רנל אוי״ב> וליוויננסטו: 
(סחור ספרו ׳ 58 כטנלי 1 



םשניסלוסהי כתפקיד הנסיר 
א״ר; עויסקי (בכיחוח ,.הצארפיודזר 
סאה אלכם• טולסשויו 


י. מג 





721 


סטנלי, סר הנרי מורטון — סטפנומ הקדוש 


722 


האחרונות. ם׳ כתב ספרים מפורטים על כל מסעותיו. ניניהם ■״ 110 
110 ס 51 ; 1 ו. 1 ׳״ 0 !!״״״י] ז (״כיצד מצאתי את ליווינגסטוף) 1872 , 
!"־""".ס : 031-1 :"ו! 011811 ז 11 ז (״דרו הינשת השחורה״), 1878 . 
ב 1895 — 1900 היה ציר בפרלמנט וב 1899 קיבל תואר אבירות. 
מחקריו וגילוייו באגני הנילוס העילי והקונגו הביאו להשלמת הידע 
שנאסף ע״י חוקרים קודמים על מהלך הנהרות. וע׳יע אפריקה, עמי 
352 : מפת מסעי־תגלית, שם. עט■ 349 — 350 . 

; 1909 ,, 5 ./.£-./} ■ 311 {ס י\ 11 ק 0 < 0£ ו< 101 ) 11 / ־>^ 7 ,(.!*>) ע 0 !חנז 5 .( 1 
. 1957 1 /) , )מוו 1 ן•/'/ מ*!/*. זפ^׳ל ,!!:)׳*־ 111 '-! . 8 

ר. כב. 

ס 12 נל י , !!]**ל מרד י ו 1 — ץ 10 חג! 5 1:11 }[■> 0 ז 10 א 1011 :>מ 0 ^\\ — (נו , 
1904 , ךג׳וויל [אינדיאנה]), ביוניפאי אמריקני. למד באוני־ 
ברסיטת־אילינוי, ובה קיבל תואר .ט.!מ ב 1929 , לאחר השתלמות 
נפיננן. הצטרף ב 1931 למנון־דוקפלר למחקר רפואי, וב 1940 נתקבל 
כחבר במכון זה. בשנים 1948 — 1953 שימש מנהל המחלקה לביו¬ 
כימיה נאוניברסיטת־ברקלי בקליפורניה, ומ 1958 הוא מנהל המחלקה 
לווירולוגיה שם. ב 1941 נבחר כחבר האקדמיה האמריקנית הלאומית 
למדעים. השגו הגדול של ם' היה ניקוי וגיבוש נגיף המוזאיקה של 
הטבק (ע״ע נגיף. עם׳ 848 ). ם׳ הראה שבגבישי־הנגיפים קיימות 
עדיין תכונות של חומר חי, השומרות על יכולת ההדבקה. כל/ הם 
יתרבו בתוך הצמח המארח. מאוחר יותר הוכיח, שחומצת-הגרעין 
אשר בנגיף היא האחראית לפעילותו. על השגיו אלה הוענק לס¬ 
ב 1946 פרם־נובל לכימיה, יחד עם נורתרוס וססנר (ע׳ ערכיהם). 

ס^נלן( - (", פר 1 צ'סקו — 5131103.0 31106.00 .? — ( 1501 לערך — 
1574 ) תאולוג ומלומד איטלקי נוצרי. סבורים כי היה ממוצא 
יהודי. בשנות הארבעים לחייו עזב את האמונה הקתולית והצטרף 
לתנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית. בשל כך נרדף בארץ מולדתו, 
הוכרח לגלות ממנה ולהיות חיי גדודים בכמה מארצות אירופה. 
כפרוססטנט נודעת חשיבות ניכרת לפעילותו במסגרת תנועת הר¬ 
פורמציה בפולניה. בחיבוריו. נהם גיבש שיסה תאולוגית משלו על 
אותם עיקרי האמונה הנוצרית שהרפורמציה ערערה עליהם, טבוע 
חותם פולמוסי חריף המעיד על הוגה דעית מקורי שלא נרתע 
מלהיכנס לפולמוס אפילו עם גדולי התאולוגים של תנועת הרפור¬ 
מציה. ובכללם קלווין עצמו■ ם' ידע ביסודיות את השפה העברית, 
לימד אותה, בעיקר נעת שהותו בשוויץ, ופרסם ספרי דקדוק עברי 
וחיבורים אחרים שעיקרם בביסוס האפונה הנוצרית ע״ם המקורות 
היהודיים. 

, 1/0110 מן ס 01 -/ס{{( 1 ) 11 ) 11 10 ( 10 ! 0110 €00111/11/111 '.. 5 , 1111 }? 11 מ .? 

■ 1935 

סטסוב, ולד^מיר ו 0 י, ל י 1 ו י,י ן / — 

03008 — ( 1824 ׳ פטרבורג — 1906 . שם), היסטוריון 
ומבקר אמנות רוסי, ממייצגיה החשובים של התרבות הלאומית 
הרוסית במחצית השביה של המאה ה 19 . לאחר סיום לימודיו בביח״ס 
למשפטים, חי שנים אחדות באיטליה, כמזכירו של הנסיך דמידוב. 
בשובו לפטרבורג מונה ב 1872 למנהל מחלקת האמנויות בספריה 
הקיסרית, ובמשרה זו החדק עד מותו. ם , כתב הרבה בעניני ספרות, 
אמנות ומוסיקה. עם התפתחותה של המוסיקה הלאומית ברוסיה, 
עמד לצד המחדשים ודגל בלאומיות באמנות, בניגוד לזרם הרומנטי- 
גרמני ששלט עד אז. 

ם׳ ליקט ופרסם חומר בעל ערך רב להכרת חייהם של המלחינים 
הרוסיים החשובים ולהבנתם. רשימותיו על בלקירב, גלינקח, מו־ 
סורגסקי, בורודין, קואי ורימסקי־קורסקוב (ע׳ ערכיהם) הכרחיות 
להבנת יצירותיהם ומקומם במוסיקה הרוסית. ם׳ השפיע רבות על 
מלחינים ועל מבקרים גם יחד. 

עבודותיו המקובצות י״ל בפטרבורג ב 1894 ( 3 כר׳) וב 1905 
(כרך רביעי). 


סט ף, לאוס ולד — ££ט 8 ^ 01 < 0£ ^ 1 — ( 1878 — 1957 ), משורר 
'פולני. ס׳ למד באוניברסיטה של עיר מולדתו לבוב. קובץ־ 

שיריו הראשון, ס^סק 0 ץח 5 (״חלומות על עצמה״)׳ 1901 . בישר 
כבר כשרון לירי רב. מן הדקדנטיות והשפעתו■ של ניצשה, שלה 
היה נתון תחילה, נשתחרר בשירים שכתב ב 1903 •- 1905 ; ואילו 
הקובץ 810180 ! 0110 ( 1 (״קוף המחט״), 1927 , סימל מפנה אל מיסטיקה 
דתית. שיריו מימי הכיבוש הנאצי כונסו בקובץ 3 !) 080 ק פ¥\ 1 ־זב 1 ׳א 
(״עונת חדלון״). 1946 . ם׳ חיבר גם מחזות שהם ליריים יותר ממה 
שהם דרמתיים. הוא הרבה לתרגם מן הספרות הקלאסית של אירופה 
המערבית. — שירתו של ם׳ מצטיינת בנימה אינטלקטואלית, בעומק 
המחשבה ובשלמות הצורה ומשקפת יסודות פנתאיסטיים ורומנטיים, 
והשפיעה רבות על משוררי פולניה. — יצירותיו כונסו ב 20 כר׳ 
1931 — 1935 . 

ארבעה משיריו תורגמו לעבר׳ (ב״גבעות עולם", תש״ה). 

י. ליכטנבוס, סופרי העמים. 282 — 287 . תשי״ם, . 5 ״ 1 ,ץ* 0 ת״א .ע\ 

- ״ 101 [ 11 וח״ 0 .ע\.[ ; 1932/3 ,( 158 — 45 [ ,זא ,׳*״!״א 0010 * 5111 ) 
. 1949 ,. 5 ין•)*• 4 1111 2 ;׳א 0 ^/ןוו 1 מ״ק 8 )**£ ־(.$])£) רת 71 י 11 ״ד .) 

סטפן — 311 ) 5.0 — שמם של כמה משליטי סרביה ביה״ב. החשוב 
בהם: 

ס׳ דושן — ״^ 06 . 5 — ( 1308 — 1355 ). גדול שליטי סרביה. 

עלה לשלטון ב 1331 . בהריחו אח אביו. חולשת ביזאנטיון עקב 
התפשטות התורכים באסיה הקטנה ומרידות הבולגרים בה, וכן 
חולשת ההונגרים, אפשרו לס- להרחיב מאוד את ממלכתו: הוא כבש 
את מקדוניה, פרט לסאלוניקי, את אפירוס. אלבניה, אימוליה ותפליה 
מידי השליטים מבית אנז׳ו (ע״ע), ששלטו באזורי החוף, ומידי 
ביזאנטיון: בוסניה וראגוזה (ע״ע הברובניק) חיו תלויות בו. 0 ׳ 
ביקש להקים קואליציה של מדינות הבלקאן והונגריה כדי לבלום 
את התורכים, אך האפיפיור ותצר הקיסר בקושטא סיכלו תכנית זו. 

3 1346 הקים ס׳ אסטריארניה נפרדת לכנסיה הסונית, ואותה 
שנה הוכתר בטקופיר, בירתו ל״צאר הסרבים, היוונים. הבולגרים 
והאלננים". החצר שהקים היתר, חיקוי לחצר המפוארת בקושטא. 
הוא עמד לצאת למסע על קושטא ולכבשה, אך מת לפני שהספיק 
לעשות זאת. במותו התפוררה הקיסרות הגדולה שהקים. — קודכס 
החוקים שפרסם ס׳ ב 1354 נחשב למושלם ביותר ביו קבצי־ויתוקים 
ד,סרביים ביה״ב. 

. 1922 1 <יצ , 03.03.0 ) ,״ 117 ( 1 ,. 6 .. 1 ־ 5130010 ■ז 5 

סטפנוס הקןדוש — 065 ב 11 ק,ו$ ,^ £10,6,0 — (מת 35 לסד,"נ 
לערך), ו,מארסיי הנוצרי הראשון. ם- היה יהודי יווני 
שעמד בראש שבעת האנשים — שנהוג לראותם בדיאקוניס הרא¬ 
שונים — שמונו ע״י שליתי ישו לדאוג לכלכלת עניי הקהילה 
הנוצרית בירושלים (מעשי השליחים 1 /י. 1 — 5 ). ס- היה פעיל גם 
בעשיית נפשות לאמונו, החדשה: הטיף והתווכח בלהם בבתי-כנסת 
הלניסטיים — דבר שעורר את זעם היהודים. הוא הובא לפני 
הסנהדרין כאשמת בזיון בית־המקדש ופגיעה בחוקי־התורה. בנאומו 
הארוך לפני בית־הדין(שם, 1 (*). שבו תמצת את תולדות עם ישראל, 
הבליט ם- את זלזולו בפולחן בית־המקדש. את רעיון אי־תלותו של 
האלוהים בבית־הפקדש ובמצוות־הדת. ובסיומו כינה את שומעיו עם 
קשה־עורף, שרדף את נביאיו והסגיר למוות את המשיח. הדברים 
הקשים הסעירו את ההמון, עד שהוציאוהו להורג בלא משפט. במעמד 
הסקילה נכת שאול, השליח פאולום לעתיד. לפי התיאור ב״מעשי 
השליחים" נראה. שקבוצת־השבעד, של ם׳ הועלתה כתוצאה ממהפי־ 
כת-תצר. ולאחר שהוא נהרג וחבריו נמלטו, נשארו תלמידי ישו 
בירושלים, משום שנגדם לא פנה זעם העם הנפגע. מתוך נאומו 
של ס׳ משתמעת התנגדות לעצם קיומו של בית־המקדש, גישה 
שאיננה זו של כלל הנצרות, אך היא דומה לזו של כת האב¬ 
יונים (ע״ע). מסתכר שלם- ולקבוצתו היו דעות כיתתיות לפני שהיו 
לנוצרים. 



723 


טטפנזס הקדוש — סטראובימיו 


724 


פולחן ההערצה של ס׳ תחל קוד בתקופת רדיפת הנוצרים, למרוח 
שסקום־קבורתו לא נודע, והתעצם לאחר גילויו נ 415 רכפר־גמלא. 
שרידיו הובאו לכנסיית־ציון בהר ציון, ואה״ב הועברו לבסיליקה 
שנבנתה ב 460 ע״י הקיסרית אידובסיה, לא הרחק משער־שכם. על 
שרידים ישנים אלה נבנתה ב 1882 , בידי הדומיניקנים, ד,כנסיה 
הנוכחית ע״ש ס', ששימשה אכסניה ל״אקול ביבליק״ — המרבד 
החשוב לחקר כתבי־הקודש והארכאולוגיה של ארץ־הקודש. ס' היה 
קדוש ופסדון מקובל מאד ביה״ב, במיוחד בהונגריה; שם נקרא 
על שמו הפלו ההונגרי הראשון, שהומלך ע״י האפיפיור, ומאז מתכנה 
כתר מלכי־הונגריד, — כתר־ס , . חגו חל ביום 26 בדצמבר. 

; 1894 , 1 ( 11517167 <) 1 7 ) 2176 ) 111 ) 20 ) 5 077 ! 61 : 711 ח) 11 .¥ . 57 .ן . 1 \ 

; 1912 . 0711501011 ! ! 2 00011201765 ! 05 ! ) 6 £1100776 . 51 ,וזסוזזוחס^ן .ס 
. 1958 , 11 ) 7 ) €111 717711117/6 ? 1/10 171 11515 ( 116116 7116 1 ) 071 . 5 . 51 , 8117100 . 4 \ 

מ. 

סטראוכימסז, (מיוד ;ו 6 .זק.זזז> — מוצק; כימית מרחבית). ענף 
שלי'כימיה העוסק בסידור המרחבי (הקונפיגורציה) של 
האטומים בתוך המולקולה (וע״ע כימיה, עמ׳ 757 ). 

על קיומו של קשר בין הקונפינורציה ובין הפעילות האופטית 
(ע״ע אופטית. פעילות) עמדו עוד ב 1815 הפיסיקאים ביו (ע״ע) 
וארגו (ע״ע) כאשר גילו כי לא רק גבישים בעלי מבנה מיוחד (כגון 
גבישי קוורץ המיהדריים) מסובבים את פישור האור המקוטב. אלא 
גם כמה המרים טבעיים, כגון טרפנטין, סוכר, קמפור וחומצת יין, 
הם בעלי פעלי פעילות אופטית אף לאחר המסת הגביש. 

צעד נוסף לבירור קשר זה היו מחקריו של פסטר(ע״ע) בגבישי 
חומצות היין (ע״ע יין, חמצת־). חומצות אלה שקעו מתערובת 
התסיסה של תעשיית היין. פסטר הצליח לגבש את מלחי החומצה 
ומצא שהם בעלי צזרה המיהדדית (שבה קיימת מחצית מספר הפאות 
הדרוש ליצירת גביש סימטרי). תמיסת גבישים אסימטריים אלה 
סובבה את מישור האור ימינה. הנחתו של פסטר כי קיים קשר 
בין צורת הגביש האסימטרית והפעילות האופטית של תמיסתו הופ¬ 
רכה לכאורה ע״י חוסר הפעילות האופטית של החומצה הראצמית 
(על שם הענב 1115 ה ״ ג ז ״]) למרות שגם בה מצא פסטר גבישים 
הפיהדרים והיא בעלת אותה נוסחת הרכב (, 0 ״ 0,11 ) כפו חומצת 
היין. סחירה זו באה על פתרונה כאשר הבחין פסטר כי בעוד הפאות 
של גבישי חומצת היין כולן פונות לאותו כיוון, הדי אלו של 
החומצה הראצמית, חלקו פינות ימינה וחלקן שמאלה. הוא הצליח 
להוציא מהתערובת כמה גבישים מהסוג הראשון וכן כמה מהסוג 
השני ונוכה כי תמיסת סוג אחד מסובבת את האור ימינה וזו של 
הסוג השני — שמאלה. תמיסה של כמות שווה של גבישי שני הסוגים 
היחה הסרת פעילות אופטית כהומצה הראצמיח המקורית. חומצת 
היין המסובבת ימינה כונתה ס — חומצת יין (ס—^ 16x1 > [ימין)) 
וזו המסובבת שמאלה , 1 — חומצת היין (, 1 — 26x118 ) [שמאל]), 
שתיהן זהות בתכונותיה! הפיסיות והכימיות, להוציא את הפעילות 
האופסית וצורת הגבישים ההמיהדרייס. התערובת של שתיתן כונתה 
, 0,1 — חומצת היין וכן גם חומצת יין ראצמית. פסטר גילה גם צורה 
רביעית של חומצת יין. בעלת גבישים סימטריים וחסרת פעילות 
אופטית. שאינה ניתנת להפרדה לשתי צורות פעילות כדוגמת החומ¬ 
צה הראצמית. צורה זו כונתה בשם מזו חומצת היין (ד , להלן). 


אף כי פסטר סבר כי הפעילות האופטית מבוססת על אסימטרית 
במולקולות, לא היה בזמנו ידע מספיק על מבנה מולקולרי כדי 


לאמת זאת. דבר זה התאפ¬ 



שר ע״י ונט הוף ולה בל 

09,09, 

09,09. 

(ע׳ ערכיהם), שהגיעו ב- 

1* 

1* 

1874 באופן בלתי תלוי לה¬ 
נחה שארבע הערבויות של 

מסייך ׳* 15 

9 ^ י, /׳^ 90 

הפהמן מכוונות לפינותיו של 

,מס 

,מס 

ארבעון (טטראהדרון) שווה 

ציור 2 

ציור 1 


צלעות. כאשר ארבע הערבויות תפושות ע״י ארבעה מתמירים שונים 
תתקבלנה שתי צורות איזופריות (ע״ע כימיה, עמי 758 ותמ׳ שם) 
שאינן ניתנות לחפיפה. לדוגמה החומר 2 בוטנול (ר׳ ציור 1 , 2 ). 

את החומר 2 בוטנול אפשר לתאר לפי הכללים הנ״ל בשתי צורות 
שאינן ניתנות לחפיפה (הקווים העבים בציורים מסמלים ערבויות 
היוצאות ממישור הנייר כלפי פעלה והקווים הדקים ערכויוח היוצ¬ 
אות מתחת למישור הנייר). שתי הצורות מתייחסות זו לזו כעצם 
ובבואתו במראה. שתי הצורות הנ״ל שהינו שוות בכל תכונותיהן, 
מלבר כיוון סיבוב האור, מכונות אנאנטלמריס ( 8 ־ו 0 מ 1 ס 11 ת 2 ח 6 ). לפי 
כיוון הסיבוב האופטי הו מכונות (-) 2 בוטנול (מסובב ימינה) 
ו(-) 2 בוטנול (מסובב שמאלה). התערובת של תשיהן ככמויות 
שוות חסרת פעילות אופטית מכונה תערובת ראצמית או (די-) 2 
בוטנול. 

התנאי לקיומן של צורות אנאנטיומריות הוא קיומו של פחמן 
המותמר ב 4 מתמירים שונים (פחמן אסימטרי, מסומן בכוכב), אם 
רק שתיים מהערכויות תפושות ע״י מתמיר זהה, אפשר ע״י סיבוב 
המודל להביאו לידי חפיפה, כלומר אנאנטיומדים אינם קיימים. 

מולקולה עשויה להכיל יותר מפחמן אסימטרי אחד, כדוגמת 
ה־ 3,2 דיהידרוכס׳—חומצה בוטירית. 

במקרה זה אפשריות 4 קונפיגורציות שונות ( 4 סטראו־איזו- 
מדים : ציור 3 — 6 ). 


00,11 


״<׳׳•״ 


,אס 

ציור 3 


א, 00 





ציור 4 


00,9 

:ד 

.מס 

ציור 5 


60,11 

.10^! ^12 

1: 

11^!''^011 

,הס 

ציור 6 


צורה 3 היא אנאנטיומר ל 4 ו 5 ל 6 . אולם לא כן המצב בין 3 
ל 5 או בין 4 ל 6 . אלה אינן מתייחסות זו לזו כעצם לבבואתו, והסיבוב 
האופטי שלהן אינו בהכרח שווה והפוך בכיוונו. תכונותיהן הפיסיות 
והכימיות שונות. איזוסרים מסוג זה מכונים דיאסטראומרים, ובעז¬ 
רתם ניתן להפריד בין אנאנטיומרים (ר׳ להלן). 

חומצת היין ניתנת לתאור במרחב ב 4 הצורות הבאות: 


00,9 

90^1 .9 

*ן׳ 

00,9 

9^ .^09 
^ * 

00,9 

90^! ^9 

00,9 

11^1^09 


00,9 

1* 

11^ : ^09 
00,9 

!! 

90^ ! ^9 
00,9 

ציור סו 

ציור 9 

ציור 8 

ציור 7 


הצורות 7 ו 8 הן אנאנטיומרים ומייצגות (+) חומצת היין ו(-) 
חומצת היין. אולם הצורות 9 ו 10 אינן אנאנטיומרים, כי אפשר 
לסובבו (במישור הנייר) ולהביא להפיפחן. צורות אלה זהות למרות 
קיומם של שני פחמנים אסימטריים, והחומר חסד פעילות אופטית. 
צורה זו היא צורת מזו חומצת היין. הסיבוב האופטי הנגרם ע״י 
חלק אחד של המולקולה מבוטל ע״י סיבוב נגדי של החלק השני. 
תופעה זו מכונה קומפנסציה תוך-מולקולרית. צותת 9 ו 10 הינן 
דיאסטראומרים של הצורות 7 ו 8 . 

כל פחמן אסימטרי נוסף במולקולה מגדיל את מספר הסטראו־ 
איזוסרים פי 2 . לפיכך יכולים להתקיים ' 2 סטראואיזומרים. כאשר 
ת הוא מספר הפחמנים האסימטריים. 

סינתזה אסימטרית. תגובה כימית בין המרים סימטריים 
יוצרת'לעתים פחמן אסימטרי. לדוגמה בשעת פעולת ברום על בוטן 
מתקבלים שני סטראואיזומרים, אולם התוצר יהיה ראצמי מאחר 



725 


סטראוכימיח 


726 


ששתי הצורות האנאנטיופריות מתקבלות בכמות שווה (ציור 11 ). 

לעומת זאת, בתא החי נוצר בכל מקרה רק אנאנטיומר אהד 
(ע״ע היים, עט׳ 378 ). דבר זה הוא, כנראה, תוצאה מכך שכל התגובות 








,מס 

06 , 

04 


ציור 11 



הכימיות בתא החי מבוצעות על שטחם של אנזימים (ע״ע פרמנטים) 
שהם עצמם אסימטריים ובהם מופנה המרכיב היוצר מרכז אסימטרי 
חדש רק לאחת האפשרויות, 

לדוגמה, חומצה פירובית 00011 — 0 -, 011 הופכת בתא החי 

11 

08 ס 

1 

לחומצת החלב זזססס—סי—,מס בעלת פעילות אופטית ולא 
8 

לתערובת הראצמית. כלל זה חל בעולם החי כמעט ללא יוצא מן 
הכלל. גם הסינתזה האורגנית מאפשרת לעתים קבלת תוצר אסימטרי 
וזאת ע״י שימוש במפעיל אסימטרי, לדוגמה: שימוש נ. 1 -מנתול 
בסינתזה של חומצת הלב מחומצה פירובית. 


: 8 ,;, 8 ״, 0000 — 0 —, 08 ►—הס״זז״ס ■י- זזססס— ג 4 ד> 

.ו-מנתו׳ל פירובט 1 -מ 1 ת 1 ל חומצה □ירזבית 

ז ? 

0009 — 0 — 083 <^^— 9 ן ^ 0 | 0000 ~ 0 09 3 

09 09 

\ ט-חומצת החלב -ו-מנתזל-ס-לדןטס) 

/(טח־ף) ש־חונזצת החלב (עודף) . 1 -מנתול- 1 -לקטטן 

ציור ג 1 

בשעת חיזור של . 1 - מנתול־פירובט מתקבל אחד מהדיאסטו־ 
אומרים בעודף, ואחרי פירוק המנתול מתקבלת חומצת חלב המכילה 
עודף צורת , 1 על צורת ם. כלומר מתקיימת סינתזה אסימטרית. 

הפרדת אנאנטיומרים אפשרית גם היא ע״י שימוש 
נחמדים אסימטריים שמקורם בעולם החי, תוך יצירת דיאסטראו- 
מרים. לדוגמה: כשהחומר מכיל קבוצה .קרבובסילית קיימת בד״כ 
אפשרות ליצור מלח בעל בסים פעיל מבחינה אופטית. אם משתמשים 
באלקלואידים המשתייכים מבחינה קונפיגורטיווית לשורה . 1 תתהווה 
תערובת של שני מלחים בעלי קונפיגורציה .,!!,ה :.,פ״ה. (,/ מציין 
את החומצה, 8 את הבסיס). אע״פ ש ו הם אנאנטיומרים, 
הפלחים הם דיאסטראומרים ובניגוד לקודמים הם בעלי תכונות 
פיסיקליות שונות ולכן אפשר להפרידם ולהפיק את האנאנטיומרים 
ע״י הרחקת הבסיס. בסיסים ראצמיים אפשר להפריד בעזרת חומצות 
פעילות מבחינה אופטית. כגון 1 — חומצת היין ואחרות. מנהלים 
ראצמיים פנינים הצאי־אסטרים של חומצות דוקרבוכסיליות. 

אפשרות נוספת להפרדת תערובת ראצמית היא ספיחה מפרידה 
על עמודות (ע״ע נרופסוגרפיה) המכילות חופר פעיל מבחינה אופ¬ 
טית. כך למשל הופרדה. 0,1 חומצת שקדים על עמודה של עמילן. 

קונפיגורציה אבסולוטית. קביעת הפבנה הקונפיגוו- 
טיווי המוחלט של חומר מסוים התאפשרה באמצעות קביעת התאב¬ 
נות קרני *ז־י גבישיו (ע״ע ברג: קריסטלוגרפיה). בד נמצא שה¬ 
סיבוב האופטי אינו מעיד על הקונפיגורציה ועם שינוי אחד המתמידים 


(בלי שינוי הקונפיגורציה) יכול הסיבוב להשתנות ואף להתהפך. 
כך יהיו מלחי (+) חומצת החלב בעלי סיבוב שלילי. לפיכך מש¬ 
תמשים בסימן ס, 0 לשם סיפון הקונפיגורציה, בלי להתחשב בסיבוב 
האופטי. ואילו את הסיבוב האופטי מסמנים ע״י ( 0 ) ו(־). כחומר 
יסוד לקביעת הקונפיגורציה הוסכם להתייחם ל(+) גליצראלדהיד 
ולכנות אותו ואת כל תולדותיו ונגזרותיו בשם ( 0 ). את האנאנ־ 
טיימרים שלהם בשם( 1 ) ואת הראצמטים — (ס, 8 ציור 13 ). שיטה 
אחרת, הנהוגה כיום לציון הקונפיגורציה 
היא שיטתם של קהן—אינגולד—פרלוג. 
על פיה מסדרים את ארבע הקבוצות ה¬ 
קשורות לפחמן אסימטרי לפי חוקי ברי¬ 
רה ( 145 !ת בסדר מסוים. אם 

עוברים מקבוצה לקבוצה לפי סדר העדי¬ 
פויות בכיוון מהוגי השעון הקונפיגורציה 
היא מ ( 18111 ! ,!טזנמז [ימין]). מאידך, 
כיוון בניגוד למהוגי השעון מציין את 
הקונפיגורציה 5 (+ 0158 !$). לפי שיטה זאת 8 - גליצראלרהיד ונ 1 - 
גליצראלדהיד הם זהים. 

לשם פשטות משתמשים בצורת נתיבה שהוצעה ע״י אמיל פישר 
(ע״ע), שהיא השלכה של מבנה הגליצראלדהיד על מישור בצורה 
0 = 0 — 8 
1 

08 — 0 — 8 
1 

08,08 


080 

08,08 

[לוו ו+ו גליצראלדחיד 
צייר 13 


הבאה: ם (+) גליצראלדהיד, שבו יש לתאר את המימן( 11 ) כבולט 
מתוך המישור. אפשר לסובב את הנוסחה במישור, אבל אין להריסה 
ממנו ולהפכה. 

סטראואיזומריה ופעילות אופטית אפשריות ומתקיימות גם בתר־ 
כובות של יסודות אחרים, מלבד הפחמן: 

א) בכל מולקולה שבה יש אטום שערכויותיו מסודרות סידור 
טטרהדרלי ואליו קשורות 4 קבוצות שונות. בין האטומים השייכים 
לקבוצה זאת נמצאים צורן, גרמניום (ע״ע) וחנקן (במלהים קוואטר־ 
נריים או ב זיז — אוכסידים) ומתכות מסוימות כגון נהשת, פלטינה 
ופלדיום (ע , ערכיהם) היוצרות תרכובות קואורדינציה (ע״ע כימיה, 
עט׳ 749 ) -טטרתדרליות. בסולפונים קשרי הגפרית הם טטרהדרליים, 
אולם מכיוון ששתי ערבויות קשורות תמיד לחמצן, אין בד״כ אפשרות 
לפעילות אופטית. הכנת סולפון פעיל מבחינה אופטית המכיל חמצן 
אחד "■ס ואחד " 0 מדגימה את העובדה שנחוצים רק הבדלים 
קטנים ביותר בקבוצות 
לשם קיום פעילות אופ־ 0 

טית (ציור 14 ), ביסודות 
שקשריהם מהווים פיר¬ 
מידה, כגון חנקן תלת־ 
צרכי, יש אפשרות תאו־ 


—08, 


-08,- 


4 ־ 

ציור 14 

רטית לפעילות אופטית בתרכובות בהן קשורות שלוש קבוצות 
שונות אל האטום. כיוון שזוג האלקטרונים הבלתי משותף הוא 
אנאלוגי לקבוצה רביעית, שונה מהאחרות (ציור 
15 ). אולם לא הוכהה פעילות אופטית באמינים 
בעלי שרשרת פתוחה שר,ותמרו באופן פתאים. 
הדבר נגרם ע״י תופעה המכונה בשם "אפקט 
המטריה״: החנקן עובר עם זוג האלקפרונים הבלתי 
משותף שלו באופן מהיר ביותר מצד אחד של 
מישור לצד השני וכך הופכת המולקולה לאנאנטיו־ 
מר של עצמה מיליוני פעם במשך שניה (באמונה! מתרחשים " 2x10 
היפוכים בכל שניה). אולם במולקולות בהן נמצא החנקן בראש 
גשר, היפוך כזה הוא בלתי אפשרי ולכן הצליחו לבצע הפרדה 


ס 

\\/ 

¥ 


ציור 15 



727 


סנזראוכימיה 


728 



\/ אופטית בתרכובת המכונה בסיס 

טדגר (ז 0 § 0 -ו 7 ן ציור 16 ). 

ב) בתרכובות המכילות אטומים 
אוקטהדרלייס. מתכות רבות יד 
ציני צרות תרכובות קואורדינציה בע¬ 

לות שישה ליגנדים. אם הליגנדים שונים דיים אין הבבואות מת¬ 
לכדות. 

ג) אגאנטיומרים יתקבלו גם כתוצאה מסיבוב מוגבל סביב קשר 
מרכזי במולקולה היוצר שני מישורים דיסימטריים מאונכים. למשל 

ביסנילים המכילים 4 

1 |. ׳ * , - ל■ 
^ קבוצות גדולות במצבי 

"" אורתו לגבי הקשר המר* 

*•יי 17 בזי והמגבילות את הסי¬ 

בוב החפשי. לקטגוריה זאת שייכים גם אלנים בעלי מתמירים מת¬ 
אימים כגון אלה שבציור 17 . 

ד) דיסימטריה הנובעת מצורה של מליל גורמת אף היא להופעת 
אנאנטיומרים. לסוג זה של מולקולות שייך למשל ההכסהליצן 
(ציור 18 ). 

איזומריה גאומטרית. תרכובות שבהן קיימת מגבלה 
של סיבוב סביב קשר מסוים במולקולה עשויות להיות בעלות 
איזומריה גאומטרית: תרכובות כאלה אינן 
מסובבות את המישור של האור המקוטב 
אלא אם כן הן גם בעלות מבנה אסימטרי. 

תכונותיהם של האיזומרים אינן זהות (ע״ע 
כימיה, עם׳ 758 ) . 

אחד המקרים הידועים ביותר של איזד 
מריה גאומטרית הוא של החומצה המלאית 
והחומצה הפומדית ־(ציור 19 ). לחמרים אלה 
יש תכונות שונות לחלוטין. בחימום עוברות שתי החומצות לאנהידריד 
ציקלי (החומצה המלאית ביתר קלות), אולם הידרוליזה של אנהיד־ 
דיד זה במים קרים נותנת אך ורק חומצה מלאית. מבאן מסיקים שה־ 
חומצה ד״מלאית מכילה את שני הקרבוכסילים בשכנות (צורת 01$ ) 
בעוד שבחומצה הפומרית מרוחקים שני הקרבוכסילים (צורת 8 ח 3 ז 1 ). 
לפיכך מכונה איזומריה זו איזומריה צים־טראנס ($מ 3 *מ- 015 ). 

" 00 :) טיפוס זה של איזד 
/ \ מריה מתאפשר גם ע״י 

\=/ / 

11 00011 11 11 
פומארית מלאית 

ציזר 9 ו 

צבעני־). במקרה זה נוהגים לסמן את האיזדמרים סין ("׳*צ? צים) 
ואנטי ( 11 מ 3 ! טראנס). לתרכובות הטראנס יש׳ בד״ס יציבות תרמו־ 
דינמית גדולה יותר. נקודת ההתכה שלהן גבוהה יותר ועפ״ר הן 
פחות מסיסות. גם נובחות טבעת במולקולות מונעת סיבוב. איזומריה 
גאומטרית אפשרית כשיש שני אטומי פחמן בטבעת המותמרים 
בשתי קבוצות שונות — פחמנים אלה אינם צריכים להיות בשכנות. 
לדוגמה ר׳ ציור 20 . 

אנליזה קונפורמציונלית. — עקרונותיה פותחו ע״י 
ברטון והסל והשפיעו השפעה רבה על התפתחות הכימיה האורגנית 
המודרנית. 

כשאפשר לעבור מסידור תלת־ממדי מפוים של אטומים במרחב 
לסידור אחר ע״י סיבוב חפשי מסביב לקשרים כימיים, מכנים סי¬ 
דורים אלה בשם קונפורמציות. איזומרים קונפורמציונליים (קוב- 
פורמרים) עוברים בקלות מצורה לצורה ואינם ניתנים להפרדה. 

קונפורמציות בשרשרת פתוחה. בשרשרת פתוחה 
של פחמימן ייתכן מספר אין־סופי של קונפורמציות, שלכל אחת 


00011 


0009 9^ 


קשרים כפולים אחרים 
כגיחלן־־א א= 0 ! היינו, 
באוכסימים (ע״ע) בתר- 
כובות אזר (ע״ע אזו, 


מהן אנרגיה פוטנציאלית מסוימת. 
עבור אתן, למשל, יש שני מצבים 
קיצוניים, קונפורמציה בעלת אנרגיה 
פוטנציאלית גבוהה ביותר וקונפור־ 
מציה בעלת אנרגיה נמוכה ביותר 


#ו זו #י 




המכונות ״נוטה״ (^ 1388 <־.) ו״חו- 

ספת' (():! 1105 :>:>). במולקולה האחן הקונפורסציה ה״נוטה" היא נעלת 
רמת אנרגיה פוטנציאלית הנמוכה ביותר. נשמסובבים מסביב לקשר 
שביו שני אטומי הפחמן גדלה האנרגיה באופן הדרגתי עד שהיא 



1 כ!׳״ ■ס 1 1 _>*• נוסה׳״*** 00 * 1 *! מן 3 פמ ,״**•נו. 1.1 ** ניעה •. 7.0 * 001 * 181 

פויויקייח שר פוו״ןגיח שי ״.* 5 * 110 **נ•• 

*•וי ין 


מגיעה לערך מירבי בקונפורמציה ה,הוספת". סיבוב נוסף גורם שוב 
להקטנת האנרגיה. בסקרה של האתן הפרש האנרגיה הוא כ 2.8 
קל״ק/מול, והפרש אנרגיה כזה מכונה .,מתרס אנרגיה". 

קונפורמציות בטבעות נעלות שישה אברים. 

לו היו שישה אטומי הפחמן של ציקלוהנסו נמצאים במישור אחד 

נ . 0 < סירה 



3 -דן ש ר אנסגי' 
,-קשר אק^טור״יי 


ציור 22 

היו זוויות הקשר צריבות להיות ■ 120 — הזווית של משושה משוכלל. 
אולם מכיוון שזווית טטרהדרלית של אטום הפהסן היא״ 109.5 יווצר 
מתח. אמנם קיום הציקלופרופן מוכיח שמולקולות יכולות להתקיים 
גם במתח גדול בהרבה. אלא שציקלופרופן חייב להיות מישורי, 
בהיותו משולש. לעומת זאת ציקלוהכסן קיים בשתי קונפורמציות 
קיצוניות בעלות זוויות טטרהדרליות בלבד. לקונפורמציות אלה 
קוראים ״סירה״ ו״כימא״ (ציור 22 ). הסירה היא צורה חופפת ומת¬ 
אימה לאנרגיה סירבית. אנרגיית הכיסא היא מזערית ולכן צורה 
זאת יציבה יותר. בדיקת קונפודמציות הכיסא מראה שיש בה שני 
סוגי קשר■ נבל אפום פחמן יש קשר אחד שכיוונו למעלה או למפה 
(קשר אכסיאלי) וקשר שני הנמצא באופן מקורב במישור הטבעת 
(קשר אקווטוריאלי). לו היתה המולקולה תמיד בצורת ה״כימא", 
היתד, קיימת איזומריה בציקלוהכסנים הד־מותמרים. כך למשל היה 
קיים מתילציקלוהכסואכסיאלי ואקווטוריאלי. אולם בטמפרטורת החדר 
לא הצליחו לבודד שני איזומרים מהטיפוס הזה. עובדה זו מוכיחה 
קיום חולף של קונפורמציה נוספת שקוראים לה,הסוף״ 180 ׳״* ציור 
23 ), מפני שרק באמצעותה היא יכולה 
לעבור מצורה אהת לשניה, תוך כדי הפי¬ 
כת קשרים אכסיאליים לאקווטוריאליים 
והזרה. להפיכה בזו דרושה אנרגיית הפע¬ 
לה שי כ 10 קל״ק/מול ולבן היא מהירה 
מאוד בטמפרטורת החדר (וע״ע סכרים). 



כפוף ( 181 * 1 ) 
ציור 23 



729 


סטראוכימיה — סטרואידים וסט רולים 


730 


וע״ע כימיה, עט׳ 757 . 

ז. לוז, ס׳ של מולקולות פשוטות (מדע, ט״ז. 4 ), 1971/2 ; 
־׳ 74601 . 5 . 4 ג ;* 1943 .. 488 ־ 214 , ץ 7 )! 1 ' 16771 /€ $07110 ■! 0 ,(. 60 ) 311 מז! 01 . 11 
, 111101 ., 1 . 11 ; 1956 ,׳< ■! 01670111 17110 >$? 0 10 16013 ]£ 51010 .(. 63 ?>) חסתז 

- 171170 ,זי 101 * 11 \ .£ ; 1962 , 1711 ( 017 !) 00771 €01/100 ] 0 !(■( 5167600/10771111 
€00/0710011107101 ,. 111 01 111x01 ״ 1 . 11 ; 1965 ,'( 5101000/107711111 10 1710110/1 } 

. 5 () 19 , 115 ץ 111 <׳}/ 

י. ה, ל. — ב. שם. 

סטךאומטקה, ע״ע פלנימטריה וסטראומטךיה. 

סטראוסקום (מיוו׳ £04 ק 016 :— מוצק. -- צופה)׳ מכ¬ 

שיר אופטי המשמש להתבוננות ב 2 תמונות, כשלצופה 
נדמה שהוא רואה תמונה אחת, תלת־ממדית. התמונות יכולות להיות 
תצלומים או שרטוטים, המוצגים מכיוונים שונים במקצת. הם' מורכב 
בד״כ ם 2 קנים. אחד לכל עין. שמול כ״א מהם מונחת אחת התמונות. 
מרכז-הראיה שבמה (ע״ע. עם׳ 952 ) .מתרגם" את התמונות ומקנה 
לצופה תחושת־עומק. הם׳ חשוב בעיקר לפענוח תצלומי־אוויר. 

סטרבון — ׳״ 30 סקד£ — ( 63/4 לפסה״נ. אמאפיה [פונטוסן — 
אחרי 21 לםה״נ) היסטוריון רגאוגרף יווני. ס' ביקר בארצות 
שונית, ובהן מצרים. אסיה הקטנה ואיטליה וחי זמן רב ברומא. 
ספג את ההשכלה המקובלת בדורו והושפע מהפילוסופיה הסטואית. 
ם' חיבר ..היסטוריה" כוללת, ב 47 ספרים! 43 מהם הם המשך דברי 
הימים מהנקודה שבו נפסקה הרצאתו של פוליביום (ע״ע). רק 19 
קטעים נשתמרו. 11 מהם בכתבי יוסף בן מתתיהו (ע״ע). 

חיבורו הגדול השני של ם׳. .,גאוגרפיה״ כוללת ומסכמת ב 17 
ספרים. נשתמר בשלמותו! וביחד עם חיבורו של תלמי(ע״ע) מאלכ¬ 
סנדריה הנו החיבור הגאוגרפי החשוב ביותר של העולם הקלאסי. 
ב 2 ספרי המבוא ביקר ם׳ את משנותיהם הגאוגרפיות של ארטוסתנס 
(ע״ע) ופוליביום וניסה להציע תיקונים בשיטותיהם (ע״ע נאוגרפיה, 
ענד 47/8 ) ובתורתו של פוסידוניוס (ע״ע). ביתר הספרים סקר, נ 1 ה 
אחר זה, את ארצות אגו הימה״ת והעולם הנודע. בספרים על יוון 
ואפית הקטנה גלש ס׳ לפרשנות חומרית ומיתולוגיה, הוא הניא גם 
ישפע של ידיעות היסטוריות וגאוגרפיות ששאב■ בחוסר ביקרתיות 
מכתבי קודמיו. עם זה חיבורו הנו אוצר בלום של ידיעות חיוניות על 
דתות. מנהגים. ספררות וצורות שלטו! של עמים וארצות בימי קדם. 

בספר 16 של הגאוגרפיה דו ס׳ ביהודה והביע דעתו, שהיהודים 
הם צאצאי המצרים, ופשה היה בהן מצרי שהגיע להכרה שהאל 
הוא ..מה שאנו מכנים שמים, היקום וטנע-הדברים". ס׳ מתייחם 
בכבוד למשה ולמשטרה אולם שלל את התפתחותה של היהדות 
המאותרת. בסקירתו הגאוגרפית מתעכב ם׳ בעיקר על איזור יריחו 
וים־חמלת. 

ההיסטוריה של ם׳ שימשה מקור נוסף ליוסף בן מתתיהו לתול¬ 
דות החשמונאים. כמשקל־נגד להרצאתו של ניקולאוס (ע״ע) מדמשק 
שהיה אוהו הורדוס. חשובות הערותיו של ם' על חדירת היהודים 
לכל ארצות התרבות, על מעמדם בקיו־ני ועל ארגונו של היישוב 
היהודי במצרים (קדה״י, 115,31 ואילו). 

ם שטרן, דברי ם' על היהודים וספר זכדוו לגדליהו אלון, מחקרים 
בתולדות ישראל ובלשון העברית, 169 — 191 ) תש״ל; ו ,!״.)! 4 .א 

- 1$ ) £7 16 <£ ,'( 1:10011 .? : 1902 , 705 /(} 6 !ס[ ! 10774 ) £1 ! 1/0 116110 () ! 111 

,ץ 1 ^ .^\ ; 1926 ,.[ 0 |> 5 430 , 91 11 , 67 ) £1110711 ! $7166/7716/1671 167 ) 6 ) 0160 

. 1957 , 1 ) 700.161 // 6011 .לי. 

מ. 

סטךך־ורי (סטרדיוךיוס), אנטוניו — 1 ז 3 ׳״ 1 > 1 ת 81 0 !״ 10 ״ 1 י/ 

< 5 נ 11 זג!ית> 1 ז)$) — ( 1644 |ז) — 1734 , קדמונה [איטליה]), 
בונה-בינורות איטלקי. היה תלמידו של ניקולו אפטי (ע״ע) ועמד 
תחת השפעתו עד 1685 . בשנים 1686/99 עשה ניסויים רבים לשיפורו 
של צליל הכינור. ב 1700 התחיל .,תיר הזהב" שלו. כשבנה את 
הדוגמה הראשונה של הכינור. המכונה ,כינור ס", והנחשב עד היום 
לכינור המעולה ביותר, ביחד עם "כינור גורנרי" (ע״ע). בתקופה 


זו בנד. כ 1.100 כלים, רובם לפי הזמנת בני האצולה, שמחסותה 
נהנה. הכינורות שבנו בניו אחרי מוחו פחותים בעדכם בהרבה. 
רבים פהכינורות נשאו, ועדייו נושאים. את שם בעליהם הראשון. 
ואחרים, שהגיעו לירי כנרים מפורסמים, נקראים בשמותיהם של 
אלה. נשתמרו עד ימינו כ 600 כינורות, ויולות וביו״ב מבית מלאכתו. 

המיוהד לעבודתו של ם׳ הוא שילוב של הכרת החומד (העץ) — 
אותה שאב ממסורות עתיקות — בזריזות, דייקנות, ניסויים בלחי- 
פוסקים וחוש מפותח ליופי, 

קרקעיתו של כינור ם׳ עשוייה עץ דולב. והמכסה — עץ אורן. 
הכינור גדול ושטוח יותר מקודמיו, ולכן צלילו מלא ועצמתו רבד, 
יותר. הצליל עצמו הוא שירי ובגוון של סופראן. הצבע החום־ 
המבריק מקורו בלכה אדומה־בהירה שנמרחה על רקע של לכה 
צחונה־מוזהבח. 

סטרדלה, אלסנךרו — 230112 ־ 511 0 ־ 410582031 . — ( 1645 ׳ 
מויז־נה [איטליה] — 1682 , ג׳נלבוז) מלחיו, כנר וזמר איטלקי. 
ממשפחה אצילה. על חייו הסוערים רבות האגדות, והן אף שעוררו 
את דמיונם של מלחינים אחרים, שהלחינו אופרות שם׳ גיבורן. 
ליצירותיו חשיבות רבה בהתפתחות המוסיקה האיטלקית בתקופת 
הבארוק. ם׳ היה סיוצריו של סגנון "האופרה הנפוליטאנית" (ע״ע 
מוסיקה, ע' 558 ). באופרות ובקנטאטות הרבות שלו שילב ם׳ דרמ¬ 
תיות עם וירטואוזיות קולית. את סגנונו מאפיין הדדשיח בין קול־ 
האדם לביו כלי־התזמורת. ם׳ חיה מהראשונים שחילקו את התזמורת 
לשתי קבוצות (טוסי— סולו) בקונצ׳רטו גרוסו. יצירותיו השפיעו 
הרבה על לולי ועל הנדל (ע׳ ערכיהם). 
סטרואידים (ס״ד) וסטרולים (ס״ל). ס״ד מהווים קבוצה 
מגוונת של המרים אורגניים הכוללים במולקולה שלהם 
את המערכת פרהידרו— 1.2 —ציקלוסנטינו׳ פננתיו■ 
עם קבוצה זו נפנים המרים טבעיים וסיני , •• 
תטיים כגון ס״ל (ר׳ לתלן), חומצות מרה ^ 

(ע״ע פרה, חפצות־), הורמונים של מוח )' 8 /' 11 ) 
יתרת הבליה (ע״ע), הורמוני פין (ע״ע) ו¬ 
הורמוני נשל (בחרקים). ספונינים, מרכיבי גליקוזידים פעילי לב, 
אלקלואידים (ע״ע), המדים אנטיביוטיים ועוד. 

השלד הסטרואידי סביל 6 אטומי פחמו אסימטריים ועל כן קיימת 
אפשרות למספר גדול מאוד של ססראואיזומרים (ע״ע סטראונימיה). 

לאפשרויות אלה נוספים עוד איזומרים המבוססים על שרשרות 
צדדיות המצויות ברוב הס״ד וכמו-כן איזומרים של קבוצות פונקציו¬ 
נליות (כגון הידרוכסילים, קשרים נפולים). למעשה קיים בטבע רק 
מספר קטן מאפשרויות אלה, וחס״ד הטבעיים נגזרים ברובם מהפח־ 
מימנים הבאים: 



׳•מנור־״ן א• ד.׳ ״]״״.• 


את הקבוצות הקשורות מעל למישור הטבעת מסמנים בקר דצוף׳ 
ואת אלו הקשורות מתחת למישור הטבעת מסמנים בקו מרוסק. 

בי וסי נ ת זה. הס״ד נבנים בתא החי ממולקולות בנות שני 
פחמנים — האצטיל־קואבזים 4 (ע״ע טרפבים, ונוסחאות שם). 



731 


סטרואידיס וסטווליס - סנזדואנזה, יומן פרידריד 


732 


ם" ל מצויים בכל האורגניזמים, מלבד בחיידקים. הם כהלים 
שניונים בעלי 27 — 29 פחמנים. כולסטרול (ע״ע; ,־ 0 ) הנו הסטרוי 
העיקרי בבעלי חיים גבוהים ואילו נגזרוחיו מצויות בבע״ח נמוכים 
ובעולם הצומח. ההורמונים הסטרוליים של היונקים. הורמוני הנשל 
של חרקים וחומצות המרה, נגזרים מהכולסטרול. באופו תעשייתי 
מפיקים כולסטרול מחוט השדרה סל בקר והוא משמש כחומר מוצא 
להכנת ויטמין נ מ ושורה של הורמונים סטרואיויים. כולסטרול 
וס״ל דומים בעלי הידרוכסיל 13 3 יוצרים קומפלכס קשה־תמם עם 
דיגיטונין. עובדה זו מאפשרת את הפרדתם מהמרי לוואי. 

ס״ל צמהיים בעלי 28 — 29 פחמנים, המכונים סיטוסטרולים 
(מיוד 01105 — חיטה). נפוצים בדרך כלל בתערובות קשות־הפרדה 
— ביניהם: 



>־ו, 


בין הס״ל המצויים בחסרי החוליות הימיים: קליונסטרול ופוקוסטרול, 
והארגוסטרול שבודד משמרים והוא חומר־אב לוויטמין ,ם (ע״ע 
ויטמינים). שנוצר ממנו ע״י הקרבה. הוויטמין ס הטבעי, המצוי 
בשמן דנים, הוא ויטמין,,ט דומה להנ״ל בהרכבו. 

מתיל ם ״ ל. טרימתיל ס״ל טבעיים (הבנויים לרוב מ 30 פח־ 
פנים) מהווים שתי קבוצות שונות הנבדלות בסטראוכימיה בטבעת 
ס ובשרשרת הצדדית— 

קבוצת הלנוסטן (- 0 ת 13 
.״ 513 ) והאאופו (-בו 1 ק״ש 
סת). נציגי הקבוצה ה¬ 
ראשונה הם לנוסטרול, 

המצוי יהד עם טרימתיל 
ס״ל כפו אגנוסטרול ב¬ 
שומן של צמר ומשמש 
.״• גם כחומר ביניים בניו־ 

סינתזה של כולסטרול וציקלוארטינול בעל גשר ציקלופרופני. לקבר 
צה השניה שייכים אאופול. שהופק ממקורות צמחיים ולופנול שבודה 
ממקורות צמחיים ואנימליים. 

ם פ י נ י נ י ם (ע״ע) ו ס פ ו ג נ י נ י ם. ספונינים סטרואידיים הנם 
גליקוזידים צמחיים בעלי כושר הורדת מתח הפנים של מים: מכאן 
שימושם כהמרי הקצפה וכרעלי דגים. הזרקת המרים אלה לבעלי דם 
חם גורמת להמוליזה (המסת דופן כדוריות אדומות). האגליקונים. 
המכונים ספוגנינים (המתקבלים ע״י הידרוליזה חומצית או אנזי־ 
סטית), כמו דיקוגנין ודיוסגנין, משמשים כחומרי מוצא לסינתזוח 
של הורמונים סטרואידיים. 


>־' .-׳ 4 


0 


'־"׳*י־־ 


־ 1-0 



אלקלואידים סטרואידיים מתחלקים למספר קבוצות 
בהתאם לשלד הפחמני. אלקלואיוי פרגנן (של 121 ! א סיוג!) — מספרם 
עולה כיום על מאה. ביניהם יש לציין: 



'־-ס-־'-,, '׳ר"'- 1 '.;,": 


אלקלואידי סולנום (תונ 1 ״ 5013 ) - מספרם עולה על 40 . הם מצויים 
לרוב כגליקוזידים. נציגי הקבוצה הם: 



"י?״״ •< 



אלקלואידי ורטרום (מוטת 31 ז*\) — נחלקים לשחי קבוצות: ה־ 
ג׳רורטרום וצורםחם. הג׳רבין נמנה על הקבוצה הראשונה והג׳רמין 




ק ר ד נ ו ל י ד י ם הנם גליקוזידים לקטוניים בעלי 23 פחמנים, 
המעוררים (בכמויות קטנות) פעולת הלב. חמרים אלה נקראים גם 
,.רעלי לב", ובני שבטים אפריקניים השתמשו בהם כרעלים למשיחת 
חציהם. רבים מחמרים אלה בודדו מדיגיטליס (ע״ע): ביניהם דיני־ 
טוכסיגנין. 

ב ו פ ד י א נ ו ל י ד י ם הם גליקוזידים לקטונ״ם בעלי 24 פחמנים 
אשר בודדו מארם של קרפדות: 


על הקבוצה ■השניה: 






הורמוני נשל של חרקים. אקדיזון הוא הורמון הנשל 
או המטמורפוזה של חרקים. המרים הקרובים לו במבנה ובפעילות 
נתגלו לאחרונה בחרקים וצמחים שונים, ביניהם: 







~1£ 



0701 ) 010101 ,ץ) $1 ע 0 ו(:>זוז.א . 0 ; 958 [ ,( 070 ) 010105 ,(.!!*) 14 סנז 0 .ג , 
1958; 1 9 - 1 ז 1 .) 1 ז 10 ? . 1 \ ; 1959 , 51010145 ,ז $6 ש 1 ? .)״! - ■ 10.0 ? ״ . 

5(0(2 (6(14.), 3(07015, 01'10■ .401111 810 6 ׳יו 8 מ 116 :)־ויןת 1 ס 0 ) 310001111 11 הס - 
01>€: ־ם$ווז }, X), 1963; 810 סו/" 7 ר 1 ז 50 )ז:> 1 ז 1 ) 11611 . 8 .] — $()' 13101131 . 3 ] .ן 
1)17)11)0511 י. 0 :!׳ 196 , 5 וזו 071 § 0 ו 400 071/1 05 ה 0 קו 70 , 15 ) 510701 /ס #. 
5110 .* 1964 , 31070145 10 ( 1 / 0 $•! 1010151 (€ , 6 קק 
ד. אי. 


סטרואגזה, יוהן פרידךיך - ־״!״־״״ג 011 ״ 3 ש; ז ? ״ 1011411 — 

( 1732 , האלה — 1772 , קופנהגן), מדינאי דני, גרמני. ם׳ 

היה בנו של כומר עני, למד רפואה והתיישב באלטוגה, שחיתה אז 
חלק מדנמרק. ב 1769 נתמנה לרופאו של כריסטין (ע״ע) הרופס 
בשכלו. הרופא השאפתן והמשכיל זכה בהשפעה רבה על הפלך והוא 
היה למאהבה של המלכה. בהשפעתו הודה השר ברנפטורף (ע״ע) 
ומועצת המלוכה ומשרת העוצר בוטלו. ב 1771 מונה ם' לשר ולרוזן, 
ניתנו לו סמכויות שלטון מקיפות ולפקודותיו — תוקף של תוק. 





733 


סטרואנזח, יוהן פרירריך — פטדוינסקי, איגור פיודורוויץ׳ 


734 


ם׳ העריץ את פרידריו 1 ז (ע״ע) וניסה לשנות את פני מדינת 
דנמרק ברוח ה.,השכלה' וה״אבסולוטיזם הנאור' (ע״ע [כוי מי¬ 
לואים]). שלטון היחיד שלו ארו כ 10 חדשים בלבד, ובתקופה זו 
פרסם ס' יותר מ 1,000 צווים. הוא הקל על האיכרים את עבודות 
החובה, אסר עינויים במשפטים, ביטל את הצנזורה, הנהיג תיקונים 
בחינוך, קבע מערכת שיפוט אחידה, והנהיג קימוצים חמורים 
בתקציב. דבר אחרון זה גרם לאבטלה רבה של בעלי מלאכה ומלחים, 
ומשכורותיהם של חצרנים וקצינים רבים קוצצו או בוטלו. כוחו של 
ס׳, ה״עבד כי ימלוך" הגרמני הזר, ויחסיו צם המלכה. עוררו איבה 
ופתר, ואצילים קשרו נגדו קשר ובראשו עמדה אם המלך. בינואר 
1772 נאסר ס , , ובאפריל הוצא להורג. דמיתו של ם־ הועלתה 
במחזות וספרים רבים. 

סטרובוסקופ — (מיוד: נס 0 סר,:ט — מסתובב; ;סזזחזוט — 
צופה), מכשיר או׳פטי למדידת מהירויות־סיבוב. הס׳ מבוסם 
על העובדה (עליה מתבסס גם הקולנוע), שהעין אינה מסתגלת במהי¬ 
רות לחילופי אור וחושך, כך שאם חילופים אלה די מהירים — 
קולטת העין רק את התמונות המוארות. הס׳ מקריו הבזקי־אור על 
העצם המסתובב, וכשתדירות הסיבוב היא כפולה שלמה של תדירות 
הנצנוצים — רואה העין (או מצלמה) את העצם כאילו הוא עומד. 
כשתדירות הנצנוצים סוטה במקצת מתדירות סיבוב העצם, מסתובבת 
התמונה הנראית ע״י העין בהפרש התדירויות (למשל: אם תדירות 
הנצנוצים 50 בשני, ותדירות הסיבוב 51 סיבובים בשני — ייראה 
העצם מסתובב פעם אחת כל שני, במגמת סיבובו האמיתית). דבר 
זה מאפשר להבחין (בדומה להקרנת־סרט מואטת), בהתרחשויות 
מהירות, אך מחזוריות. כשקשה להבחין בין זוויות שונות של העצם 
המסתובב (למשל, ציר מנוע), מצמידים אליו ריסקה, עליה מצויר 
קו בולט. 

מתקו ליצירת חבזקי־האור הוא דיסקה מחוררת (חור אחד או 
מספר חורים, הנמצאים במרחקים שווים זה מזה על מעגל סביב 
ציר הדיסקה), שמהירות סיבובה ניתנת לוויסות והנמצאת בין 
מקור־אור לעצם. העצם מואר רק כשאחד מחורי הדיסקה מאפשר 
את מעבר אלופת האור. במתקן חדיש יותר משתמשים בנורת־נאון 
(ע״ע נורה), שתדירות הבזקיה פעמיים תדירות הרשת, או במבזק 
אלקטרוני. 

סטרווה, ?יוקר בךנגךדוויץ׳ — 36 ץק 07 .ל, ת - ( 1870 , 
פרם — 1944 ,'פריס), מדינאי, הוגה־דעות וכלכלן רוסי, 

ם׳ נולד למשפחת אסטר־נומים גרמנית־רוסית נודעה. בצעירותו 
הושפע ם׳ מהסלאוופיל אקסקיב (ע״ע), אח״כ נהיהלמרכסיסט וב 1890 
הקים בפטרבורג חוג סטודנטים סוציאלדמוקרטי. הוא נודע ע״י ספרו 
שפרסם ב 1894 על התפתחות כלכלתה של רוסיה, ובו תקף את רעות 
הנרודניקים (ע״ע); לדעתו חייבת רוסיה לעבור שלב רכושני כדי 
לגבור על פיגורה אחר המערב ולהבטיח משטר חברתי טוב יותר. 
ב 1898 ניסח ם׳ את המאניפסס של ועידת הס.ד. 

בהדרגה התקרב ם׳ ל״מרכסיזם הלגאלי" (ע״ע בולשויזם, עמי 
838 ), והיה ממנהיגי זרם זה. שדמה ל״רוויזיוניזם" בגרמניה (ע״ע 
ברנשטין, אדוארד; סוציליסטיות, מפלגות, עמי 577/8 ), ואח״כ עבר 
למפלגת "הקדטים" הליברלית, וב 1907 נבחר מטעמה ל״דומה"(ע״ע), 
הוא ערך כמה כ״ע. וב 1913 — 1910 פרסם את ספרו החשוב ביותר 
בכלכלה אחסן! 1 ! נ^ 3 ד^בז X035 (״הכלכלה והמחיר״). במלה״ע 1 
תמך במאמץ המלחמה. התנגד לבולשוויקים, הצטרף ל״לבנים" והיה 
שר החוץ בממשלת ורנגל (ע״ע), ב 1920 הלך בגולה וערך עיתון 
של גולים ״לבנים״, — ס׳ גינה את הפוגרומים, אך דרש מהיהודים 
להטמע מהר ולחלוטין בעם הרוסי. 

י, מאור, שאלת היהודים בתביעה הליבראלית והפהפכניח ברוסיה, 

וזשכ״ד 1 1970 , 1 ( 10 10 ( 1 חס /״״, 7,7 ,,צ ,',כן,יי 1 צ 


סטרוינסקי, איגור פיודודוויך - 7 ־ 1 י.ז!״ 1 ז 8 •/ 180 

— ( 1882 , אורנעבאום (ליד פטרבורג! — 1971 , ניו־יירק), 

פלחיו אמריקני ממוצא רוסי. כבנו של זמר בס מפורסם (פ. א. ס'; 
1843 — 1902 ) הכיר בילדותו את יצירותיהם של גדולי המלחינים הרו¬ 
סיים — גלינקה, מוסורגסקי ואחרים. נשלח ללמוד משפטים,ובמהלך 
לימודיו פגש ברימסקי-קורסקוב (ע״ע), 
שהשפיע רבות על התפתחותו כמלחין, 
ובייחוד כמתזמר. ב 1910 הציגה בפאריס 
להקת הבאלט הריסית של דיגילב(ע״ע) 
את הבאלט .ציפיר־האש" למוסיקה של 
ם/ והמלחין זכה להכרה בין־לאומית. 
קשריו עם דיאגילב הבשילו ב 1911 את 
הבאלט .פטרושקת". שנכתב מלכתחילה 
כיצירה לפסנתר ■לתזמורת, וב 1913 אז 
הבאלם "פולחן־האביב" שעורר סערת 
רוחות גדולה בהצגת הבכורה. בשלושת 
הבאלטים, המבוססים על מוטיווים מי¬ 
תיים יפולקלוריים רוסיים, גילה ס׳ נטיח לחדשנות בלתי-מתפשרת 
בניצול כלי־התזמורת ובכתיבה פוליריתמית-אסימטרית ודיסוננטיח 
(ע״ע מוסיקה, עמי 576 ). אחרונה ליצירותיו רחבות־הממדים בתקופה 
זו היתה האופרה ״הזמיר״ ( 1914 ). במקביל לאלה יצר גם שורה 
ארוכה של יצירות מוסיקליות ״טהורות״ — שירים ויצירות כלייות. 

לאחר מכן פנה ם׳ לכתיבת מתומצתת, מרוכזת ואובייקטיווית 
יותר. ב 1918 הלחין את ״סיפורו של חייל״ וב 1923 את "הנישואין" 
— באלט שיש בו שירים ופרקי מקהלה. תקופת הביניים ביצירתו, 
התקופה הנאדקלאסית (ע״ע שם), החלה ב 1920 . עת הלחין את 
הבאלט "פולצ׳ינלה" לפי יצירתו של פרגולזי (ע״ע), ונמשכה 
באופרה ״פרוד,״ ( 1923 ) הכתובה בסיגנון האופראי שס׳ הגדירו 
כ״רוסי־איטלקי". 

ניסוייו של ס׳ בבידוד מרכיביהם של סיגנונות שונים וצירופם 
לאחדות חדשה ואישית הגיעו לשיאם באופרה־אורטוריה "אדיפוס 
הפלו״ ( 1927 ) קתמדיל של קוקטו (ע״ע סופוקלס). ביצירה זו מנוצ¬ 
לות תכונותיה המוסיקליות של השפה הלאטינית ונוסחאות מן 
המוסיקה הקלאסית. סימונו של באך ניכר ב״סימפוניית תחלים" 
( 1930 , נוסח חדש 1948 ); סיגנון הג׳ז — ב״רגטיים" ( 0 מ 1 ה 8 ג.מ, 
1918 ) וב״קונצ׳רטו אבוני" ( 1947 ) ; ביצירות אחרות השתמש ס׳ 
במרכיבים סיגנוניים משיר העם הרוסי, מצ׳יקובסקי (ע״ע, בבאלם 
״נשיקת הפיה"), מג׳וואלדו (ע״ע, ב 10 ) 0511.11 0 ־ 1 ' 1 0 )תס״זנ 1 ת 10 ל 
4117011053 ) ואחרים. 

עם פרוץ מלה״ע ת עבר ס' לאה״ב וקיבל אזרחות אמריקנית. 

ב 1940 התחילה התקופה השלישית ליצירתו. התקופה האמריקנית, 
בה מיוצגים ס' ה״דיאוניסי" (הרוסי) וה״אפוליני" (הנאו־קלאסי) 
כאחד. מיצירותיו הבולטות בתקופה זו, הבאלט ״אורפאוס״ ( 1947 ), 
״לזכרו של דילן תומס״ ( 1954 ) ו״תרני״(]תסזל־ד (בעקבות ס'איכה!, 
1958 ), בהן בולט שיתוף הפעולה של האינטלקט והרגש לארגון 
מוסיקלי חדש וליצירת מושגים תרשים באסתטיקה המוסיקלית. 
יצירתו של ם׳ באה״ב היחה רבה וסללה יצירות בשטח האופרה, 
הבאלט. הקונצ׳רטו, המוסיקה הקאמרית והשיר. בשנותיו האחרונות 
הלחין מספר יצירית בשיטת 12 הטונים הקרובה לזו של ובה (ע״ע), 
ביניהן בלדת-הקודש "אברהם ויצחק" לבריטון ולתזמורת קאמרית, 
לתמליל עברי (ברא׳ כב), שהוקדשה לפסטיוול הישראלי, 
השפעתו של ס' על המלחינים במאה ה 20 היתה רבה ביותר, 
ניסוייו הבלתי-פוסקים בניצולו של חומר מופיקלי פן העבר וארגונו 
מחדש, בצירוף המקוריות הגאונית שבהשגיו, תרמו רבות לעיצוב פני 
המוסיקה של המאה, גישתו השכלית וההכרה העמוקה שהמוסיקה היא 
שפה מוחלטת ואוטונומיה, גם כשהיא מלווה הצגה בימתית או קרויה 



:*אבי• ס-חאה* ־ 

ו ר סטרו ו י נסק י ( 20 < 1 ו ו 



735 


םטרוינסקי, איגוד סיותרחיץ׳ — סכורוצי 


736 


בשמות המעוררים אסוציאציות שונות. גרמו לשבירת מוסכמות. 
לשינוי ערכים, וגם לאי־הבנות ולביקורת. אד סופם שהפכו בסים 
לעבודתם של מלחינים רבים. ם׳ הוא המלחין הרבגוני ביותר של 
הסאה ה 20 ותרומתו ניכרת בשטחים רבים, במיוחד בבאלט ובאופרה. 
ההקלטות הרבות שעשה מיצירותיו, כמנצח וכפסנתרן, משמשות 
מפתח חשוב להבנת היצירות. 

את גישתו למוסיקה ביטא ס׳ במספר רב של ספרים, מאמרים 
והרצאות. מאלה חשובים ספרו האוטוביוגרפי גוה 36 > 0111151165 ־] 
16 ׳י ( 1935 ), אוסף הרצאותיו באוניברסיטת הרוורד — 116 ן> 0611 י 1 
111515.110 ל ( 1942 ), וכן ספרי שיחותיו עם רוברט קרפט 
1 ) 3 ־ 01 ), שהיה עוזרו ויד ימינו שנים רבות. 

, 16 * 1 ** 71 0651011 * / 0 [■ 101 * 111 4 , 0111 ־ 01 . 8 . 0 ; 1949 ,. 5 •/ , 11 גמז 5 חו > 7 
. 5 , 6 ״^¥ .׳% .£ ; 1965 ,.־ 6 , 5101130 . 11 :. 1961 ,. 5 ,( ¥181 .מ : 1960 
. 1970 ,. 5 , ¥0008 . 61 .? ; 1966 ,.) 1 ־ 001 > 111 ! 1 * 011 67 * 0 ק 1 ח 0 0 7116 

ח. אל. 

סטרולם, סטין — 615 ׳י 611 ז 81 ת( 511 ; פסודונים של פרנק לסר 
( 14110111 ל;, >;>'־)) — ( 1871 — 1969 ), סופר פלמי, אחיינו של 
המשורר גוירו גזלה (ע״ע). ם׳ היה אופה בצעירותו. רקע לסיפוריו 
שימשו חיי הכפר בפלנדריה הדרומיח־מערבית של ימי־נעוריו, 
ומקום נכבד יוחד בהם לתיאורי עונוח־השנה בנוף הפלמי. עם זאת. 
איו חשיבות יצירתו מוגבלת לאיזור מולדתו. גורם מרכזי מהווה בה 
תפיסתו את חיי־אנוש, הכפופים כליל לכוחו הכל־יכול של הטבע; 
מכאן נקודח־ראותו הפסימית והפטליסטית בסידת־מה (-"־.דד ?ט 
313313 >) [,.שדה הפשתה״], 1907 ). בספריו המאוחרים יותר של ס׳ 
ניכר ענייו גובר והולד בנפש האדם ובבעיות כלל-אנושיות (הסיפור 
51 \׳. 3011 > 11 > ו> 000 10 > חש 11 שי\זנ 1 1301 ["חיים ומות במקום ייבוש־ 
הסוכר״], שבקובץ הסיפורים תסלסנתסוזזלזסזלד [״פועלים״], 1926 ), 
ובעולמו של הילד (:>> 151 ו> 1 < 1 [ 1921 ], וסיפורי חג־המולד). — ס׳ היה 
משוררם המובהק של אדמת פלנדריה ושל עוברי אדמתה חדלים. — 
סיפוריו תורגמו ללשונות הרבה. 

; 1971 ,. 5 . 8 0011 ) 1011161 ) 1 , 5 ת 0 ק 0110 צ .״ 1 ; 1958 ,. 5.5 ! , 0 ( 111001 ? 10 ) , 17 
. 1 ־ 1 ; 1971 ,) 0611 > ה 6 160671 קס ) 16114£1111 מסס ,. 5.5 , 138 )•>וח■)ס .\/ 
. 1971 ,. 8 1 * 00 6 / 16141 * 41 ,;!ז 0110 <ן 5 

סנורומבולי, ע״ע וילדןניןם, עט׳ 934 . 937 > ליפריים, איים 

סטרונציום (חזטמ״ס־מג), יסוד כיסי מתכתי שסימנו ! 5 , השייך 
״לקבוצה ) 117 של המערכת המהזולית ומקומו בין הסיח 
והבריום (ע״ע אלקליות עפרתיות). מספדו האטומי 38 , משקלו 
האטומי 87.62 . נקודת החכה • 769 , נקוות רתיחה • 1,384 . ם׳ נתגלה 
לראשונה ב 1790 ע״י קרופורד ( 3 >ז 0 )״> 02 .) 7 ) ובודד ב 1808 ע״י 
דיוי (ע״ע). שם היסוד הוא על שם העיר הסקוטית ח 1111111 >זז 5 . 

לס׳ 4 איזוטופים יציבים '"!$ ( 82.56% ), ־־ ז 8 ( 9.86% ). 
"ז 5 ( 7.02% ), ו'•'■ 51 ( 0.56% ). '* 51 הוא רדיוןני ונוצר בהתפרקות 
רדיואקטיווית של "לא (רובידיום). על התפרקותו של "לא, שזמן 
מחצית החיים שלו הוא"' 10 י 6.3 שנה, מתבספת אחת השיטות הגאו־ 
כרונולוגיות להגדרת גילם של מינרלים וסלעים. ב״ב ידועים למעלה 
מ 10 איזוטופים רדיואקטיוויים, שהחשוב בהם הוא '׳" 51 (זמן מחצית 
חיים 28 שנים; קרינת 0.540 ) משום היותו מצוי בנשורת 
רדיואקטיווית של פיצוץ גרעיני. איזו׳טופ זה מסוכן לבע״ח בגלל 
יכלתו להצטבר בעצמות כמחליף לסידן, והוא משמש שם מקור 
לקרינה ארוכת חיים. בעלת השפעה הרסנית על מוח העצמות 
ורקמות אחרות. היום מנסים להשתמש בו כמקור כוח אלקטרו־גרעיני 
במקומות מבודדים כגון מצופי-ספנות וספינות חלל. 

גא ■כימיה. ס׳ הוא אחד מיסודות הקורט הנפוצים וריכוזו 
הממוצע בקרום כדה״א הוא 460 חלקי מיליון; אפיו הגאוכימי 
הוא ליתופילי מובהק. למרות נסיצוחו היחסית יוצר הם׳ במחזור 
המאגמתי רק מינרל עצמאי אחו, למפרופיליט. 


״[.(. 510 ) (? . 0,00 )] , 1933513X1 
המופיע בסלעים מאגמתיים אלקליניים. רוב הס׳ נגרר במחזורו הגאד 
כימי אחרי היסודות הנפוצים יותר, סידן ואשלגן. שגודל היונים 
שלהם דומה לזה של הם'. 

רוב הס׳ בסלעים מאגמחיים נמצא במקום סידן בפלגיוקלסיס 
(ע״ע פלדשפט). בשיעורים של 0.1% עד 1% ! וכן במינרלים 
פירוכסן ואמפיבול (ע׳ ערכיהם), בהם שיעורו מגיע עד 940 חלקי 
מיליון. כסויות קטנות יותר מחליפות אח האשלגן במינרל ביוטיט 
(ע״ע נציץ). בתמיסות הידרותרמליות מועשר הם׳ ויוצר שורה של 
מינרלים עצמאיים, שהחשובים בהם (היחידים שמהם ניתן להסיק 
את היסוד): סטחנציאניט , 00 ־ 51 . גבישים פריפמתיים אפורים 
ובעלי ברק זגוגי. צ ל ם ט י ט ( 0 ] 11 מ 1 ש 0 ) , 8180 , שהוא איזו־ 
סטרוקטורלי עם בריט (ע״ע בריום). גבישים לוחיים, בצבע כחלחל 
(לאט׳ 0111111 *> ־ שמים. ומכאן שמו), או לבן. הברוסטריט 
( 10 וז 510 ׳״ 0 ז ל). אחד הזאוליטים (ע״ע), מכיל כמויות ניכרות של םי. 

במחזור הבליה עובר הס׳ לתמיסה ורובו מובל לים, ומועשר בו 
ביחס למידן. דבר זה נובע מן העובדה, שרוב הסידן מורחק ממי חים 
בצורת קרבונט בקונכיות של בע״ח (בהן מדולדל הם׳ ביחס לפידן פי 
20 ). יחם זה משתנה ותלד בתנאי הסביבה. ומשמש בכך לשחזור 
התנאים הפליאו־אקולוגיים. מינרלים של ס׳. ובעיקר סטרונציאניט 
וצלסטיט. שוקעים לעתים כמינרלי התאדות (אוואפורטים). 

הפקה. ס׳ מוסק בכמה דרכים, כגון אלקטרוליזה של , 5101 
המותר עם 01 ) 1 , או חמום ; 5113 בריק ל ״ 1,000 הגורם לפירוק 
ההידריד וקבלת ס׳ נקי, בתרכובותיו מופיע ם' בערכיות 2 - 1 . המתכת 
מתחמצנת באוויר. מגיבה באופו אכסותרסי עם מים תוך שחרור 
מימן וקבלת ;( 033 ) 51 , ועם חומצות תוך שחרור מימן וקבלת המלח 
המתאים. תרכובות רבות של ס׳ מקנות ללהבה צבע אדום עמוק, 
ומכאן השימוש בתרנובוח ס׳ כגון ;( 01 יא) 51 ו,( 0103 ) 81 לפירו־ 
טכניקה. ם׳ מגיב בטמפרטורה גבוהה עם סימן לקבלת ההידריד 
״ 5113 , עם חנקו לקבלת ניטריד ,א ג ז 5 ועם פחמן לקבלת קרביד 
, 810 . תרכובות אלו מתפרקות במים תור שחרור סימן, אמוניה 
ואצטילן בהתאמה. לס׳ שחי תחמוצות: 810 וסרובסיד , 510 . הסול־ 
פיר 815 מתקבל ע׳׳י חיזור חסולפאם עם פחמן או היסום 51003 
עם 13,5 . ידועות עוד תרכובות רבות של ס׳ אשד דרכי קבלתו 
ותכונותיהן דומות לאלו של הסידן. השימוש בם׳ ובתרכובוחיו מועם 
בניגוד לתרכובות הסידן הנפוצות מאוד. 

מלחים שונים של ס׳ מוצאים את שימושם בזיקוק סוכר, כזיקוקין 
די־נור, בנצנצים• בתעשיית הצבעים יהגומי, בייצור זכוכיות מיוחדות 
ובציפוי של חסדים קדמיים. ארצות הייצור העיקריות של מלחי ם׳ 
הם אנגליה (בעיקר צלססיט), מכסיקו וספרד. 

■ 7/16 1 ) 0/1 £01116 1001 סס 71601156 6 ' 11 *ח 76116 ק 00771 14 ,־ 11 ) 4011 \ .[ 

ווגז 5 ) . 0 .ק ; 1937 — 1922 101 * 11 ) £¥1 — 1 ,[ 17 * 0/167711 1601 ) 016 

- 6 ־ 1111 ;? . 0 ; 1964 , 0115 חזו!/ 1 171 105111011 ) 06 . 110-8 ) 1111 ,תא!׳<ג 41001 ז . 11 
. 1972 ,ץ 06010£ 16 ) 150/0 . 5 , ¥011 \ס? ״ 1 .) 

שא. פ. ־ י. כ. 

סטו־וצי (!.?.? 5110 ), משפחת אצולה בפירנצה שהתפרסמה בעיקר 
בסאות ה 14 — 16 . ראשוני בניה עסקו בבנקאות באיטליה, 

צרפת ואנגליה. בני ם׳ היו מראשי הגולפים (ע״ע) ששלמו בפירנצה. 

פיליפו ( 0 תת< 11 ?) ״היקר ( 1426 — 1491 ) היה יריבם של בני 
מדיצ׳י (ע״ע), גלה מפירנצה. אד ב 1466 הותר לו לשוב. הארמון 
המפואר שהחל להקים ב 1489 הוא מהיצירות הגדולות של אדריכלות 
הרנסאנס. בנו. פיליפו ״הצעיר״ ( 1488 — 1538 ), הוגלה פעמיים בידי 
המדיצ׳ים, אע״פ שנשא אח בת משפחתם לאשה. הוא הקים צבא 
של גולים פלורנטינים, ניסה לכבוש את העיר. אד נוצת והתאבד. — 
ביו צאצאיו היו מצביאים ואדמירלים בשירותן של כמה מדינות, 
בהן צרפת ואנגליה. המשפחה שקעה במאה ה 20 . 



737 


סטרוקונסטנטינום — סטרוקטורליזם 


738 


סטרוקובסטנטינוב (ם 11110 ז 11 ב 107 ! 0 \ן- 0 קבר 0 ), עיר ברפו¬ 
בליקה האוקראינית הסובייטית. בתקופת השלטון הפולני 
מרבו מסחרי חשוב. 

יהודים ישבו בס׳ (בפיהם: קונסטנטין־ישן). מסוף המאה ה 16 . 

ב 1629 היתה ם׳ הקהילה השניה בגדלה בוולין, ובה 130 בתי־אב 
(כ 25% מכלל התושבים). בגזירות ת״ה ( 1648 ) התרכזו בעיר המבו¬ 
צרת יהודים מכל הסביבה. הקוזקים פרצו בט׳ באב וערכו טבה רב. 
ם׳ נהרסה פעמים מספר בימי גזירת ההיידמקים בראשית המאה ה 18 . 
ב 1765 נמנו בם' ובסביבותיה 1,800 יהודים משלמי מס וב 1897 — 
9,212 ( 60% ).-רוב תושביה היו חסידי צ׳רנוביל וסדגורה. עם ההת¬ 
בססות הסובייטית בוולין ( 1920 ) חוסלו מוסדות הקהילה והחלה 
יציאת יהודיה. ב 1926 ישבו בס , כ 6.900 יהודים ( 41% ), והתקיים 
בה בי״ס תיכון יהודי גדול. ב 1931 נמנו בס׳ כ 4,800 יהודים ( 33% ). 
עם הפלישה הנאצית הושמדו היהודים שלא הספיקו להימלט. ב 1960 
ישבו בס׳ כ 800 יהודים ( 4% ). ס׳ היא מולדתם של א■ ב. גוטלובד 
וא. גולדפדן (ע , ערכיהם). 

ש. ליפשיץ. וועגב שסעסל, 34 — 1932.68 : י. אטינגר. חלקם של היהי־ 

דים בקולוניזציה של אוקרינה (ציון, כ״א), תשט״ז. 

סטרוקטורליזם (סלאט׳ צזסזססשז. — מבנה), זרם במתודולוגיה 
של המדעים. השם את הדגש בכינון וגם מופשט, שנועד 
לחשוף ולהסביר את הסטרוקטורה (ס־ה) החבייה. המונחת ביסוד 
התופעות התצפיתיות של התהום המדעי הנחקר. בם׳ ניכרות הש¬ 
פעות, ישירות ועקיפות, של תאוריות והתפתחויות מדעיות מודר¬ 
ניות: תורת־התבנית. הפנומנולוגיה, ובעיקר הבלשנות העיונית. 
בעיונו של פ. דה סוסיר (ע״ע) מקובל לראות את ראשית הם'. 
שיטות שאפשר להגדירן כסטרוקטוראליסטיות (ס־יות) הופיעו 
ושימשו במדעים שונים, אבל גיבוש הס׳ כמתידה מדעית עצמאית חל 
משנת ה 50 ואילך. בעיקר בצרפת, — בתהומי הבלשנות, האנתרו¬ 
פולוגיה. הפסיכולוגיה, הספרות והפילוסופיה. עם הופעת 1.3 

:!׳!!;׳״!א! (עבר׳: ״הוזשיבה הפראית״, 1973 ), 1962 , לקלוד לוי־ 
שטרוס (ע״ע), נהפך הס׳ לאורח-השיבה מדעי-פילוסופי רווח. 

הם־ה מוגדרת ע״י 3 מאפיינים ראשיים: (א) המכלול ה-א 
שייכותם של הרכיבים לס־ה כולה וכפיפותם לכלליה■ כל רביב 
מקבל מחד גיסא את מלוא משמעותו רק כחלק של המערכת, ומאידך 
גיסא הוא עצמו ממלא תפקיד המשפיע על המערכת ("מכלול מהבנת 
ומיתבנת" [למשל, ע״ע מרכסיזם. עמ ׳ 467 ]). (ב) הטרנספור¬ 
מציה. השפעה הדדית של הס־ה ורכיביה יכולה לחול רק בתוך 
ס־ד. המשתנית בצורה מתמדת ובהתאם לחוקיות משלה. התגלגלותם 
של המונחים, שיש להם משמעות בתוך המערכת הכוללת, מתרחשת 
לאו-דווקא בהתאם לסדרם בזמן, אלא מבחינת הקשריהם הלוגיים. 
(ג) הוויסות העצמי. הטרנספורמציות מתחוללות רק בתוך 
הס-ה, אינן מובילות אל מתוק לגבולותיה ויוצרות רק רכיבים 
השייכים לה והשומרים על חוקיה (כאן ניכרת השפעת הקיברנטיקה 
[ע״ע])■ שלושת המושגים הראשיים האלה של הס׳ מתבססים על 
מספר קדם־הנחות מתודולוגיות המקנות לתורה זו את ייהודה 
כשיטת־מחקר: ( 1 ) האדם מהונן ביכולת טבועה־מלידה לסטרוקטו־ 
רציה (בניית ם־ות והבנת העולם באמצעות ס־ות), המשותפת למין 
האנושי כולו. ( 2 ) יש להבחין בין ס־ות, כפי שהן נראות על־פני 
השטח, לבין ם־ות ,.עמוקות" הקובעות במישור הבלתי־סודע. ומתפ¬ 
קידו של החוקר לחשפן. ( 3 ) המכלול עדיף על־פני רכיביו. והוא 
נתפס כמערכת, שהמבנה שלה ״מונהר" במונהי־יחסים. ( 4 ) את 
תחומי ההתנהגות החברתית אפשר לתאר כ״שפות" ( 13083805 ) 
בעלות "צופן", "מילתוך ו״תחביד": הוי אומר: חזיונות תברתיים 
ותרבותיים ניתנים להיחקר בחזקת איברים של מערכת תקשרהית, 
כמו פונמות וצורנים בתהום הבלשנות. הם׳ רואה כך גם את המדעים 


שאינם מתייחסים לתחום ההתנהגות האנושית, ומבקש להניח יסודות 
לסמיוטיקה (ע״ע) כללית המקיפה את כל המדעים. ( 5 ) הם' חוקר 
בעיקר ס־ות סינכרוניות (המתקיימות ברזמנית) ולאו־דווקא דיא־ 
כרוניות (שקיומן במרוצת הזמן), ומפנה תשומת־לב מועטת להבטים 
היסטוריים. ד. פיאז׳ה () 80 ״:? 030 () והסוציולוג המארכסיסטי 
ל. גולדמן ( 0013013110 חסיסס!) דגלו אמנם ב״ס׳ גנטי", אבל לפי 
שעה אין הולכים בעקבותיהם. 

ראשיתו של הס׳ כרוכה בתפנית במתודולוגיה של המחקר 
הבלשני: לא עוד בלשנות משווה וחקר התפתחותן ההיסטורית 
של השפות, לא עוד מעקב אחרי מלים בודדות מנותקות מהקשרן, 
ארא ראיית השפה כמושא של תאוריה שיטתית, המתייחסת אליה 
כאל מערכת ומבקשת לחשוף את יחסיה הסטרוקטוראליים הפנימיים. 
מרכז הכובד הועתק לחקר בעיות בתחום תורת-הסימנים (סמיולוגיה) 
— היחסים בין מסמן למסומן. מגמות אלה הטביעו רישומן על 
הבלשנות (ע״ע. ענו 970 ואילך) בצרפת ובכמה ארצות אירופיות — 
כגון במחקריהם של א. מרטינה (זסח״זסא .ל/). ר. יעקובסון (ע״ע). 
א. בנבנישתי (:> 00151 ,\״ 80 1116 ״£) ואחרים — וכן על הבלשנות 
הגנרטיווית (היוצרת) באה״ב — מחקריהם של זליג ם. הרים 

( 414 ־ £131 . 8 201118 ) ונעם צ׳ומסקי (״) 01100151 תוצסייז). 

הס , התפתח בתחום האנתרופולוגיה בעיקר בזנות מפעלו 
של קלוד לוי-שסרוס. הוא ראה, בהשפעת טרובצקזי ויעקובסון, את 
הבלשנות הסטרוקסוראלית כמדע המופתי של מדעי־הרוח, וביקש 
להעתיק את שיטותיה למדעים נוספים, ובעיקר לאתנולוגיה ולחקר 
המיתוסים. לדעתי. ביסוד כל התרבויות מונחת ס-ה בסיסית אחת 
של הרוח האנושית — "הבלתי-מודע הקולקטיווי", מונח שטבעו 
ק. ג. יונג וק. מנהים (ע׳ ערכיהם). ע״פ הדגם שכונן לוי־שטרוס 
נתפסים. לפשל. יחסי-השארה כמערכות המונהרות ע״י ס־ות בלתי־ 
מודעות. שתפקידן להסדיר חילופי־נשים (האיסור של גילוי־עריות— 
לסי תפיסתו הסיוהדת לכל חברה — הוא עקרון אוניוורסלי מכריע 
בענייו זה). כן חשף באמצעות הם׳ מוטיווים לוגיים בסיסיים במי¬ 
תוסים של כל התרבויות האנושיות. לוי־שטרום אף סבור, ני העיקרון 
הס־י ניכר בכל טהרתי במבנים מוזיקליים. עיקרי הגיסה הס־ית 
באנתרופולוגיה נתקבלו ע״י חוקרים נוספים, כגון א. ר. ליץ׳ (. 11 ■\. 
14:31:11 ) באנגליה. אע״פ שהסתייגו מכמה קביעות ססקולטיוויות 
במחשבת לוי־שטרוס. ובמיוחד בהסברת המיתוסים. אשר — שלא 
כהיפותיזה על יחסי־השארה — קשה לאששן על עובדות תצפיתיות. 

שיטות ם־יות הונהגו גם בסוציולוגיה: השיטה ..הסטרוקטו־ 
רלית־פונקציונלית״ של ט. פרסונז (:! 31-5011 ? .'!') שמה את הדגש 
בניתוח היחסים ביו ס־ה לתיפקוד. הס' חזר גם לתחומים מרוחקים 
יותר. אימצו אותו במשנתם הפסיכואנליטיקן ז׳. לאקאן 
( 13030 .(), הפילוסוף המארכסיסטי ל.אלטיסר (■ 11115501 ) 31 :״!), 
פילוסוף־התרבות מ. סוקו () £0003111 . 151 ). ובן זרם "הביקורת 
החדשה״ בספרות, מיסודו של ר. בארט (ל 110 זו 83 .?), אלטיסר 
ופוקו הציבו במרכז עיוניהם את רעיון "הקרע האפיסטמולוגי" 
( 16 ) 001010819 ) 115 ) 0 סזסרןססס) — אי־רצף בחיי המדע והרוח. את 
משנתם של הוגים אלה מאפיינות כמר׳ הנחות פילוסופיות משותפות 
כגון התעלמות מוחלטת מהאדם בחזקת סובייקט פעיל ומכריע, אי־ 
החשבת תהליכים היסטוריים וסילוק הבעיות הערכיות אל מחוץ 
לתחום ההכרה המדעית ("אנטי הומאניזם תאורטי" כלשון אלטיסר). 
בתחומים האלה — על אף קרבתו הכללית של הם׳ למגמות סיינטיס־ 
טיות ( 1501 ) 501011 ) — מתגברות הנטיות האידיאולוגיות הפרשניות 
והספקולטיוויות. 

א. זיבגרמן, לוי־שטראום ו,,החשיבה הפראית"(עיון כ״א, ג׳-ז*׳). 1970 ן 

סיאלה, הס׳, תשל״ב: 6 ו 11 ס 1 סק 0 -ו 11/1 ! 4 . י !!י!ג 1 גז 51 ' 1 ־.ו־ 1 .] . 0 

; 1962 , 11/0^ (111 166016 5/6116/11x6 /ש ז.מ 56 ,(.'׳£) 16 )( 5.381 ) ..מ ; 958 [ 

10 77 * 3 0111 ( 1 י ח 0 (>ע 150 ..א ; 1967 ,. 5 ך>/ !))!ס , 18 נ 1 .׳לט\. ■ 7 

?.$ 16 116 ( 1 5/16 6 ' 11 @ ,(.!>€) |ז 31 ^ .ק ; 1968 ? 116/1166 ז/ 1 06 00/100 



739 


סטרוקטורליזס 


פטרזבור 


740 


- 0 * 1/?565 6! '1116010^16: 51*116X11 ><ו^ , 131 ^־ 110 ;■! !;? .] ; א 1 ) 10 

0 ,. 5 ,( 1 ) 6 ) 6 חב״ 1 . 1 \ : 1970 ■•יי■ ,(. 611 ) חמן;מחו 1 .: 1 1 ; 1969 , 161 * 11 
016 10 * £6 €!ז[> 11 ! 1£111 ז 1 ^ 1 * 1 > 5 * 6, 00X1 ־ 5111185111 16 ) .? 1 ; 1970 
,/ 6 ^ 7/0 : 14 < 61 / ־!ס/ / 065 7/16 ,ז 16 ז 1 )תז; 1 ) . 11 ; 72 <' 1 ,( 111 ) 1 ) 11 )■) 6116 ־ 1 ) 111 ■ 1 מ) 
. 1973 ,/ח 16 *ו 6 י 101 \ / 111$ ו' 1161111 '( 51 1116 / 61'1-?\11'011*5 01X1 *( 

1 א. ל. 

סטו־זבור ( 0111-8 נ 51 גתו 8 . גרס׳ 8 ז> 1 / 1 , 611 '׳^ -. 1 - ו 1 תגוחח 110 

,מח 3 ו 1 זה 0 מ 1 [: 84 .£ ;* 1924 הו 1114011 ■ 161 > . 0610/1 ,־ס 5 צ 01 ; 1922 

1.1 * 111 13 תו;ת 1 -[ 6 ' 0 ; 1935 .. 5 46 141/6 [ 41011 ) 0/1111 •) 1 ) 1 46 116 /> 51011111 1.0 
. 1968 , 798-805 , 11 ;* 1963 , 522 , 367-72 . 1 ,בס 
ב. בל. - ל. לו. 

סטרטיגךפיה (־־־תיאור שכבות; מלאט׳ 8 ט 31 ־ 1 ז 8 — מתפשט, 
שרוע), ענף הגאולוגיה (ע״ע) העוסק בהגדרת סלעים 
משוכבים, סיווגם וקביעת מיקומם במרחב ובזמן. גם ענף בארכאו¬ 
לוגיה (ע״ע, עט׳ 900 , 903 ) נקרא ם׳ והוא עוסק בשכבות הקשורות 
בפעילות האדם. מחקר הם׳ מספק נתונים יסודיים לגאולוגיה ההיס¬ 
טורית אשר. בצירוף נתונים מענפי הגאולוגיה האחרים, משחזרת 
את התפתחות קרום כדה״א. הענפים הקרובים ביותר לס׳ והניזונים 
ממנה אהדדי, הם הפטדוגרפיה הסדימנטרית (תיאור הסלעים הסדי־ 
מנטריים) והסדימנטולוגיה (קביעת תנאי ההיווצרות 
של הסדימנטים). 

עיקר עיסוקה של הס׳ בסלעי־משקע (סלעים 
סדימנטריים) שתופעת השיכוב נפוצה בהם מאוד, 
אך אינה בלעדית להם. נוסף לסלעים הסדימנסריים 
עזטקת הם׳ גם בגופייסלע ממוצא פאגמתי, כמו 
שכבות אפר וולקני או שפכי־לבה אשר התמצקו 
בתוך הטור הסטרטיגרפי, תוך כדי רצף האירועים. 
בתחום טיפולה של הם׳ נכללים גם אותם סלעים 
מטאמורפיים שמקורם בסלעים סדימנטריים ששינו 
את צורתם בגלל שינויים קיצוניים בלחץ, טמפרטורה 
אי הרכב כימי של הסביבה. 

המושג שיכוב ( 1 ו 110 ג 10 ?)ז 3 ז $1 ) הוא כללי ומ¬ 
תאר יחידות סלע טבלאיות המובחנות זו מזו באמ¬ 
צעות הבדלים בהרכב, מירקם או מבנה החומר גופא. 
הס׳ דנה רק בשיכוב הנובע מהרבדה של יחידות 
סלע נפרדות המצטברות זו ע״ג זו באופן עוקב ויו¬ 
צרות בכך את הטור הס ט ר טי ג רפי, חשיכוב 
נוצר תוך כדי ההשקעה בעקבות שינויים בחומר 
המסופק לאגן ההשקעה או בגלל שינויים בתנאי 
ההשקעה עצמם. חוק הסופרפוזיציה שנוסח ע״י סטנו 
(ע״ע) אומר שהסדר הגאומטרי של השכבות מראה 
את סדר השקעתן, כלומר, השכבות התחתונות קדו¬ 
מות לעליונות, אם לא חלה הפרעה במצבן המקורי. 


השיכוב הוא בד״כ אפקי, ניצב לכוח הכובד׳ אך שכיח גם שיכוב 
נטוי־מראשיתו (שלא בגלל תנועות טקטוניות מאוחרות) הקשור. 
בין השאר, בהשקעה על מדרונות נטויים. במניפות־סחף. חוליות, 
דלתות של בהר, מורינות קרחיניות או בגופים סדימנטריים הנגזרים 
משוניות של בע״ח אשר אינן משובבות כלל (וע״ע אטול). עקב 
תנועות טקטוביות עשוי הטור הסשרטיגרפי לשנות את מצבו הרא¬ 
שוני, כך שסדר השכבות יתהפך. כאן חייב החוקר לשחזר את 
תיאור השכבות למצב הגאומטרי שהיה בזמן הרבדת הסלעים. 
השחזור נעשה ע״י: השוואת הטור המעוות לסור מקומי מוכר 
אחר אשר סדרו נכון. לימוד המבנים הסדימנטריים המאפשרים 
קביעת בסיס וגג של שכבה. בדיקת אי־התאמות בטור הנובעות 
מחוסר סדימנטציה׳ מהסרת שכבות או מאירועים טקסונייס ובדיקת 
סדר המאובנים. 

יסודות הס׳ מביססים על הסתכלויות בתנאי הסדימנטציה הקיימים 
היום על־פני הארץ והשלכתם אל העבר; רישומו נשאר בסלעים 
הנחשפים היום הודות לתנועות הטקטוניות ולסחיפה (ע״ע). הכלל 
ש״ההווה הוא המפתח להבנת העבר" הוא פרי מחקריהם של הטון 
וליאל (ע׳ ערכיהם). כיום ברור שהכלל נכון לגבי החוקים הכימו־ 
פיסיקליים שלא השתנו עם הזמן הגאולוגי; אך כאשר מדובר בתנאי 
ההיווצרות הממשיים יש להיזהר, שכן במשך הזמן הגאולוגי חלו 
שינויים מפליגים במרכיבי המערכות היוצרות את סביבות ההשקעה, 
כגון שינויים בהרכב האטמוספירה או במהירות סיבוב כדה״א 
(כלומר, באורך היום). ייחוס או דימוי יצירת הסלעים הקדומים 
לסביבות ההשקעה של היום מצריך, מלבד כושר־תיאור׳ גם ניתוח 
התהליכים באמצעות ניסויי מעבדה. 

סלע־משקע (סדימנט) נוצר מסלעים קיימים של קרום כדה״א 
(מאגמתיים, מטאמ(רפיים או סדימנטריים) ע״י מכלול תהליכי 
הסחיפה וההשקעה. לסלע־המקור חשיבות ראשונית בקביעת אופי 
הסדימנט הנגזר ממנו, אך חשיבות זו פוחתת והולכת ככל שגדל 
המרחק מסלע־המקור או ככל שרבים הגורמים הפועלים ביצירת 
הסדימנט. 

סביבות ההשקעה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: 


*ודיר. חיים בולם־ת 

תזס,׳ שחל , ׳ מתחילת 
התד־סי. ער חיום 
בסיליזג• עניב 

מעיד חומן 
במיליוני שנים 

גיל*> 

תקופח 

עידן 

האדם הפידדני 

0.01 

0.01 

• הולוקן(ר,־וזז) 



מאדם ין־רקוסת ר׳אנן 

1.85 

1.84 

■ פליםסוקז 

' - "ו 


קופי-אדס 

7.5 

5.65 

סלי? 1 


קנחואיקין 

פרידה היו'קיש. דמח־ם עילאיים 

> 








* איליגוקז 

■שלישיך' 


נחשיש, יונקים 

54 

16 

• *"־הו 





י' 




-העלמות הדיג יבא ווים. רידישסיש 



סאשטריבס 



זוחלים נכל השב־בות. *•סלרים. 



סנלז 



יונקים יא ס ונים 

130 

71 


* לרסיקון 







םסרזלא־׳יהין 




קלשיקון תחתון 


;עיון החייס רתיכו!) 


190 

54 


• •זית 


פריחת היבוניטיס. זוחלים סעוספיב. 

725 





דנוסאוריש. א לסוגי ב בס שוק חדש 






פריחת זוחלים ידויתייס■ י,עלמות 

230 

55 


■פרם 


ה סר* לובי סיס 






יפדית. ויחליס וידליש בעלי־כנפיש 

345 

65 




דו־חייס. • אשוניפים. ע*יש. 


50 


[11 1 



411 




פאלאתואיקון 

צםתי־יבשה ילידים. ש״ניוח קודלים 




־ אורדוביקין 

(עידן החיי□ תקדים) 

נעל• חוליות דמדי־דג. םרידיוניטים 

500 

70 




ודפם־ליתיס 




־קסגריין 


* םרילוניטיש. גרפם־ליתים 

0 ד 5 

סד 




•זרוערגלייש וכי 






שרירים סל זזסדי־הוליות *רימ-סיוייים 





קרם־קמברי־ן 







לפדות 3000 מיליון שנד. 







0 הסרוג רוו• :מדם הנס•*•־ "רבה ישי •חידוד. זדן־סיע אלי■ ליויץ־ישראל 

5 וח ההקיסות הנאולעיחז 



כית־הבנסת ודפרכז הקהילתי -.,השלום" 
ככ: 1 ר 1 בור (סחיאון עיריית □ס,־זכור; 
צילום: פראנז) 





743 


סטרטיגרסיה — סטרי 


744 


א) סביבה יבשתית הכוללת סביבות פלוביאטיליות (= של נהר, 
ע״ע). כמו מניפת סחף ופשט-חצפה; אגנים מדבריים סגורים, יפות, 
אגמים, קרהונים ועוד. ב) סביבה יסית הנחלקת לקבוצות משנה, 
בד״כ ע״פ עומק המים וד,קרקעית. קיימות גם סביבות מעורבות 
כמו דלתא או אסטואר של נהר. בקביעת אופי הסלעים הנוצרים 
בסביבת השקעה מסוימת משתתפים אלמנטים רבים ואיו להסתפק 
בחקר צורתו של האגו■ למדיום בו מתקיימת ההשקעה, על תכונותיו 
המסוימות. כמו אופי החיים שם. יש השפעה עצומה על מהות הסדי־ 
מנטים. 

התיאור הפטרוגרפי של הסלעים הסדימנטריים. שהוא אובייקטי־ 

ווי ואיננו תלוי בתנאי יצירתם. מוביל לסיכום כלל־תכונות ליתו־ 
לוגיות המכונה פ צי אס (מסגז-־פרצוף). ניתוח התכונות הלי־ 
תולוגיות וההשוואה המתבקשת ממנו אל התנאים הטבעיים כיום או 
כאלה שהחקנלו בניסויי מעבדה. נותן תיאור סביבת ההשקעה או 
היצירה של הסלעים. כאשר משייכים סביבה זו לזמן ולמקום מת¬ 
קבלת תמונה פאלאוגאוגרפית (של הגאוגרפיה הקדומה). חיבור 
התמונות הפאלאוגאוגרפיות לסרט רצוף אחד מאפשר את קביעת 
הגאולוגיה ההיסטורית (שחזור תולדות כדה״א). 

הליתוסטרטיגרפיה, המתארת את יחידות הסלע לפי סדר 
הרבדתן, היא השלב הבסיסי בהכרת הטור הסטרטיגרפי וזו היתד, 
למעשה תחילת מדע הם׳. התצורה (פורמציה) היא היחידה 
הבסיסית בס׳ ומוגדרת כגוף סלע המאופיין באחידות ליתולוגית 
יחסית, והניתן להגדרה גאומטרית במרחב. כלומר, ניתן למפותו. 
כשמדובר באגן סדימנטציה אחד אפשר לערוך קורלציה ליתולוגית, 
כלומר ייחום התצורות זו לזו ע״ס ההמשכיות הליתולוגית שלהן. 
אולם קורלציה למרחקים גדולים על בסים ליתולוגי גרידא אינה 
אפשרית! סביבות השקעה זהות או דומות שכיחות לאורך הזמן 
הגאולוגי, ומוצריה!, לפרות הדמיון ביניהם, אינם, בהכרח. בני אותו 
הגיל. שיוך התצורות לגיל הוא תנאי בל־יעבור לקורלציה כלל- 
אזורית. 

כבר ויליאם סמית הגיע למסקנה שאפשר לאפיין יחידות 
סטדטיגרפיות בעזרת תכולת המאובנים שלהן. שיוך היחידות לת¬ 
קופת זמן מסוימת נתאפשר רק אחרי קבלת תורת האזללוציר, של 
צ'. דרוין וא. ר. וולס (ע׳ ערכיהם) ויישומה לעבודה מעשית בקור■ 
לציה שביו יחידות זמו־סלע. ההנחה היא שזמן קיומה של קבוצת 
מאובנים מוגבל וניתן לקביעה בתחום צר יחסית: אלה הם מאובנים- 
מנחים (בהקבלה, בארכאולוגיה המנחים הם שרידי כלים מעשה-אדם). 
ה ב י ו ם ט ר ם י ג ר פ י ה קובעת את נפיצות המאובנים לאורך הטור 
הסטרטיגרפי. זמן תחילת הופעתו של מאובן מסוים או היעלמותו 
או שילוב של כפה מאובנים הנמצאים במצב של תהילת הופעה. 
פריחה או היעלמות מאפשרים חארוך יחידוח־סלע ובכך גם קודלציה 
ליחידות אחרות. מאובנים־מנחים, אשר הקביעות לגביהם הן כלל- 
עולמיות, נדירים, ובכל קורלציה יש להיעזר בחוליות־ביניים. אך 
לפרוח כל ההסתייגויות נשענת הס׳ באורח בולט על הגדרת 
המאובנים ואין לתאר. גם בעתיד. אח קיומה בלי עזרת הפאלאוג־ 
טולוגיה. 

הכיוסטרטיגרפיה. כמו הליתוסטרטיגרפיה. עוסקת בקביעת הזמן 
רק מבחינה יחסית. שתיהן דנות בסדר האירועים בצורה בלתי- 
אמצעית. הכרונולוגיה הנובעת סכך מבוססת על נתונים הנגזרים 
באופן ישר מתיאורי הטור הסטרטיגרפי עצמו. לעומת זאת, הסתיי¬ 
עות בנתונים נוספים מאפשרת קביעת הכרונוסטרטיגרפיה 
או משך הזמן בין האירועים. גיל כדה״א, לפי ההערכה המבוססת 
על מדידות של רדיואיזוטופים. הוא 4.3 מיליארד שנה (ע״ע גאוכדו־ 
בולוניה). הלוקח הזמן הזה למדווחים מוכרים היא אהד מתפקידיה 
של הם׳. 

משום נטייתה הקלאסית של הם׳ להיעזר בתכולת המאובנים 


כמודד עיקרי לזמן ומפני שפריחתם של בעה״ח, אשר השאירו 
רישומם בסלעים, חלה רק מסוף הקדם־קמבריון ואילו (שהוא 
החמישית האחרונה של הזמן הגאולוגי), הרי שרק חלק קטן של 
הטור הסטרטיגרפי מוכר היטב. עיבוד החלק העיקרי של הטור 
חסר-ד,מאובנים קשה למדי. למרות הבסיס התאורטי המוצק של 
מדידות הרדיואיזוסופים, לא תמיד אפשר להניח שאמנם התקיימו 
שני התנאים היסודיים: א. המערכת הכימו-פיסיקלית היתה סגורה 
בזמן היווצרות הסדימנסים. ב. יחסי הכמויות העכשוויים בין האיזו¬ 
טופים נובעים מפירוקו של אלמנט־האם ולא משום תוספת או גדעון 
חיצוניים מאוחרים יותר. מגבלות נוספות הן נדירות יחסית של 
אלמנטים המתאימים לאנליזה זו בסלעי־משקע והצורך להיעזר לשם 
כך בגופים מאגמתיים המשתתפים ביצירת הטור. גם מחירה הגבוה 
של הבדיקה הזאת מונע את שימושה השגרתי בניתוח ס׳ 
מקומית. 

מסיבות היסטוריות הנעוצות בעובדה, שעד לפני זמן לא רב הוכ¬ 
רה רק הביוסטרטיגרפיה כמדד ומן(ר׳ לעיל), נקבע חקמבריון (לפני 
כ 570 מיליון שנה) כתחילת הטור הסטרטיגרפי, משום שסלעיו הם 
הקדומים ביותר בהם ניתן להגדיר מאובנים בצורה ברורה. מקו גבול 
שרירותי זה ומעלה נחלק הטור הליתוסטרטיגרפי ליחידות-משנה 
אשר שמותיהן נקבעו בד״ב ע״פ המקומות בהם תוארו לראשונה 
קבוצות המאוננים המאפיינים את יחידות סלע אלה במקום התיאור 
הראשוני (הטיפוסי). הזמן שקדם לקמבריון מחולק ע״ם זמן מוחלט. 
שמות העידנים והתקופות הראשיות מקובלים בכל העולם, אך קיי¬ 
מים נם שמות מקומיים באזורים השונים של העולם והקורלציה 
ביניהם לבין העידנים הראשיים נמצאת ביחס ישר לאיכות הנתונים 
המתייחסים לניוסטרטיגרפיה ולכרונוסטרטיגרפיה. 

,זל>( 1 ס/י\ 1 \ .( ; 1957 .. 5 / 0 ;? 1 *>וו 7 וק .*זי>א!> 1 ו 8 - זג!נ 1 וזז 1 (! . 0.0 

- חנ^חוגז-ן^! . 0 .׳ע 9 ; 1960 ,*פי/?*־('/ / 0111 105 <)סח!•!*! 

010 ) 0 ,■ 61 ו 1 ש 1 ל 1 ״ 1 .( 1 ;־ 1963 ,וו 10 //>/ #00 / 1 ^ 5 1 >ח! 1 . 5 י ״ 111 < 1 הץ 11 ל) האלקלואיד העיקרי( 1.2% ) ב״אגוז הקיא". 

יזרעו של סטריננום ההקאה(ע״ע לוגניים). הם׳ הוא חומר רעיל, 
שבע־טבעתי, בעל נוסתת־טיכום .; 11,44.0 ), 0 . מאז המאה ה 16 ידוע 
הס׳ כרעל נגד מכרסמים. כמעורר ובמגביר תיאבון. הס' גורם גירויים 
בכל תלקי מערכת העצבים המרכזית, ובעיקר בחוט השדרה, ע״י כך 
שהוא מעכב את פירוק הטרנסמיטורים הפוסט־סינאפטיים ומתקשר 
לרצפטור הספציסי של אצטיל־נולין שבסינאפסות. הרעלת ס׳ מת¬ 
חילה בקשיות הצוואר והעורף, ובעוויות שרירים טטאניות. שבהן 
כל שרירי השלד מתכווצים זה כנגד זח. בלווית כאב רב, ונמשכת 
ברפיון מתוח, שבו כל אפקט סנסורי, כגון רעש או נגיעה, גורם 
אפקט מוטורי הדיף. מוות מם' נגרם מחנק, בגלל כיווץ עוויתי של 
הסרעפת ושרירי הבטן. הטיפול בהרעלת ם׳ בא למנוע את העוויתות 
הטטאניות ע״י הזרקת ברביטורט, שטיפת קיבה והנשמה מלאכותית, 
הס׳ משמש היום בעיקר כחומר מוצא בסינתזת הברוצין ( 611101116 ), 
אלקלואיד קרוב במבנהו לס׳, המשמש׳ כחומר טעם מר במשקאות 
קלים וכמעודד תיאבון, בגלל תבונתו לזרז הפרשת מיץ־קיבה, כיום 
אין לם׳ שימוש ברפואה. 

-ס ■ס!{ 7 / 0 ; 051 ^ 7 €01 ! 10010% > 1 ז 1 < 1 > 711 16 ! 7 , 3110130 > ־ חצות!א*> 0 . 5 ״ 1 

- 7710$ 24 ^ 0 ! 11160 הו 0 י( 7 ׳ 3 ־ע>מ 7 מ^'] .גסימס] . 1 ^ ״ 1 : 1965 5 

* 1965 , $1711111 

סטך־נךביג (קרי: סטרינדברי), יוהן אוגוסט - "בל"( 
8 ) 0 נ 11 )״ 11 ז$ ) 5 ״ 118 \ 1 — ( 1849 , סטוקהולם — 1912 , שט). 

מחזאי. מספר, משורר ומסאי שוודי. ם׳. שהיה בן למשפחה בורגנית 
עניה, למד באוניברסיטת אופסאלה, אבל נטש את לימודיו בשל 
האווירה השמרנית במוסד. רוב חייו עסק או ורק בכתיבה ספרותית 
שפירנסה אותו בדוחק רב. מחזהו הגדול הראשון, 010£ 01 ) 435 ), על 
הרפורמטור אולוף (אולאוס פטרי) שסייע בידי גוסטו וסד, (ע״ע) 
בהנהגה הרפורמה בשוודיה, בכתב ב 1872 בפרוזה וס׳ עיבדו גם 
בשירה. ב 1879 נתפרסם הרומן הראשון שלו. ) 0 י״ 1 ״ג 1 ז 13 ) 110 
("החדר האדום"), שחולל סערה בגלל החיאור הסאטירי של החברה 
השוודית והוקזנת הצביעות של המעמד הבורגני. בטכניקה הסיפורית 
מבשר רומן זה בחלקים מסוימים את קפקה (ע״ע). עם הרומן 
האיטוביוגרפי ״״! נ״ב״פוסזסזצתמד (.,בן המשרתת״), 1884 — 1887 , 
הגיע ס׳ לאחד מהשגיו החשובים בפרוזה: מתוארת בו ילדותו הקשה 
בבית ששרר בו משטר חמור. חלקו הראשון של קובץ־הסיפורים 
35 ) 011 (״להיות נשף״), 1884 , עורר אף הוא סערה: אויביו תבעוהו 
לדיו על פסקה המתייחסת באי-כבוד לישו. ם׳ יצא אמנם זכאי 
במשפט, או למקרה זה היו תוצאות הרסניות על התפתחות נטיותיו 
הפאראנואידיות. סיפוריו אלה הובנו כהתקפה אנטיפמיניסטית 
שחלק מן החוקרים ייחס לקשריו המעודעריס עם אשתו הראשונה. 
ואולם, למעשה ניתח 0 ' לא את ליקויי האשה אלא את ליקויי 
מוסד הנישואים ואת היחסים בין המינים. הנובעים ממבנה חברתי 
מסולף. "שנאת האשה" היתה גם דרך פשטנית מדי להסברת מחזו¬ 
תיו הגדולים בתקופתו הנטורליסטית — ״ 110 ) 3 ? (.,האב״), 1887 ! 
110 ״( ״ 0 ) 161 ? (״העלמה דילי״), 1888 ; 310 אב 5 את 01 () 00 ? ("נושים"), 
1888 — אשר נקודת-הבובד שלהם אינה מאבק סתמי בין הפינים, 
המצטלב לעתים במאבק חברתי, אלא תרגום פסיכולוגי לתפיסה 
הדארווינית של מלחמת המינים: •מלחמת מוחות", ב״האב", למשל, 
מתנהלת מלחמה בין הקפיטן לאשתו על השליטה בחיי המשפחה 
ומלחמה זו מסתיימת במפלה נפשית וגופנית מוחצת ומזעזעת של 


הגבר. מבחינה מבנית נשאר ס׳ 
ביצירה זו קרוב למבנה המחזות 
של איבסן (ע״ע), אבל שני המח¬ 
זות האחרים מצטיינים ביסודות 
חדשים רבים, ובעיקר בקצב מהיד 
ומשך קצר. בתקופה זו חיבר ס׳ 
את הרומן שופע ההומור -ס,""׳?■! 
3 ״ז 0 נ 1 (״אנשי הפסה״), 1887 . ה¬ 
מהווה מעין אינטרמצו היתולי ב¬ 
יצירתי. 

ב 1884 — 1900 חי ם' חיי נדו¬ 
דים קשים בארצות אירופה. הוא 
נשא אשד, שניה ונפרד ממנה 
כעבור שנתיים. הפסיק את פעילותו 
הספרותית ושקע בעיסוקים מיס¬ 
טיים, תאוסופייס-אוקולטיים, ובניסויים אלכימיים. בחיבור ס״ 101 ״ 1 
( 1897 ) רשם את חוויותיו מתקופת־הפשבר ( 1896/7 ), תקופה 
שנסתיימה במעין השלמה דתית מטורפת למחצה, לאחר שקודם 
לכן נקט עמדה אתאיסטית חריפה. אולם משבר "אינפרנו" לא 
שבר אלא העשיר את רוחו. השנים הבאות היו שנים פוריות ובהן 
פילס ס׳ דרכים חדשות. במחזה 115 ) 1 ! 3 ו״ 03 11 ךד ("אל דמשק"), 
1898 — 1904 , ובייחוד ב 01 ק 5 ״ 1 ס 11 ) ) £1 (״מחזה-חלום״). 1902 , כ״כ 
במחזות הקמריים ":> 31 ״ 50 ) 01 ק 5 (,,סונטת־הרוחות״). 1907 ו־ 
״:)״ 3 ) 6111 ? (״הסליקן״), 1907 , יצר את הדרמה המודרנית. במחזות 
אלה הפר את רוב המוסכמות של הנטורליזם מבחינת הנושאים, 
ארגון מסגרת הזמן והחלל. התייחסות האירועים אל המציאות ויחסי 
הנביעה של האירועים. מפעם לפעם חזר אמנם וחיבר פחזות בעלי 
אופי הקרוב יותר לתקופה שלפני ״אינפרנו״, אבל אינטנסיווי יותר: 
״ 15431156 ) 00 (,.מהול המוות״), 1901 , ופחזותיו ההיסטוריים. — 
ב 1907 הקים ם׳ בסטוקהולם את "התיאטרון האינטימי" שנועד להצ¬ 
גת מחזותיו ולחידוש פני התיאטרון בכלל. בתקופה זו חיבר 
חיבורים רבים בתיאוריה של הדרמה. גם שנים אחרונות אלה לא 
היו משוללות התפרצויות סוערות: ברומן 1 ״״ 3 ) 3 ) 31 •״$ ("דגלים 
שחורים״), 1907 , התקיף קשה את החברה השוודית וחולל מחלוקת 
שחצתה את העם לשניים ("פולמוס ם"׳). 

ם׳ היה ער להתפתחויות התרבותיות, החברתיות והפוליטיות של 
דורו והקדים את זמנו ביצירה הספרותית. על אישיותו המורכבת 
למדים בעיקר מתוך מכתביו המתפרסמים (עד כ,ז י״ל 11 כר׳) ופיו- 
פניו האינטימיים וח:, 5 ,,:!״ 13 , 1113 !.) 00 ["היומן האוקולטי"]); על 
קשריו המטאפיסיים עם גרושתו השלישית פורסם רק באמצע שנות 
ה 60 , ובאופן חלקי בלבד). התפתחותו הדינמית ורבגוניות יצירתו 
בז׳אנרים השונים וכן השערוריות שגרם מזגו הסוער הקשו על הבנת 
יצירתו באופן מקיף ומאוזן. רק שנים רבות אחר מותו התחיל 
המחקר לעסוק ביצירותיו עצמן באופן ענייני, ולא דק בקשרים 
המסופקים בינן ובין הביוגרפיה שלו, הקצב המהיר של מחזותיו, 
הטכניקות החדשניות שלהם והמתח הפסיכולוגי הופכים אותם לחומר 
אקטואלי תמיד לתיאטרון חי. כוח לשונו והאיכות המיוחדת של 
סיגנונו מכבידים ביותר על תרגום יצירותיו.—ם'הוכר כאחד מגדולי 
המחזאים בעת החדשה וממפלסי הדרך לדרמה המודרנית. הוא הש¬ 
פיע באופו מובהק על זרמים ספרותיים רבים במאה ה 20 . כל כתביו 
י״ל ב 85 כר', 1912 — 1920 . 

לעברית תורגמו רק יצירות שוליות של ם׳ ולא מן המקור("אנשי 
המזה״, תרפ״ה; ״בדד״. תדע״ג; ״מיניאטורות היסטוריות״, תש״ו < 
״סוקרטס״, 1946 ). אחדים מבין מחזותיו הועלו על הבמה העברית: 
״האב״ (מספר פעמים: 1921 . 1968,1952 ); ״העלמה יוליה״ ( 1964 ).• 
״נושים״ ( 1967 ) : ״משחק החלומות״ ( 1971 ). 



יותו אוגוסט פטרינדורג 
(שגרירות שוודיה כישראל) 




747 


סטרינדברג, יוהן אוגוסט — סטרפלרד, תומס ונטוורת 


748 


א. אבךזהר, הזמן של הדרמה, עיצובי וביטויי ב,האב׳ וב׳סחזה חלום׳ 

לא. ס. (הספרות, א/ 3 — 4 ), חשכ״ס; .¥ו. 5611-8 חמז 10 \ . 8 

- 013 ; 1949 ,^ 0/1 ^ 1 004 ?) 11 1411 10 110/1 ־ 04111 ־ 111/1 סס ,. 5 ,$מז*\<)( 1 

׳/? 1 ?ה 0/110 ־ 1 ,.'צי ■ 4 !■ , 8 ז 001003 ? .£ ; 1949 ,? 1/1 ? 04 !ח ?/!ס?!() ?( 1 ? ,. 5 ז 10 ־׳י 
0111 ז$זש 18 ז -א .£) 1 ) 10£/0 ! ז ל, 11111 ,ן. 1 זש| 

א. א.—ז. 

סטר י צ /י , ג /י לז ליטון — ^^־ 511 ח 10 ז׳ 5 ^ 1 $ש 1 נ 0 — ( 1880 — 

1932 ), מחבר ביוגרפיות, מסאי ומבקר אנגלי. ם׳ עסק 
תחילה בחקר הספרות הצרפתית והספרות האנגלית של חמאה ה 18 ; 
לאחר זמן עבר לחיבור ביוגרפיות. היא נמנה על קבוצת־באמזברי, 
שהשפעתה היחד! ניכרת באמנות ובספרות באנגליה בשנים 1907 — 
1930 , ואשר חבריה היו, בין היתר, ג׳ון מינרד קינז, ורג׳יניה וולף 
וא. מ. פורסטר (ע , ערכיהם). — בתיבתו הביוגרפית של ם׳ מצטיינת 
בתמציתיות, קיצור וריכוז בעיקר. שאיפתו חיתה ליצור יצירה 
ביוגרפית שתהא מעין יצירת־אמנות. החומר הביוגרפי היבש הפך 
בידיו לצלול, בהיר, בסוד־נועם, איתני. ס׳ היה הראשון שהסיר 
את הברק מעל רבים מן הערכים שתקופת ויקטוריה דגלה בהם. 
הוא יצא להתקפה על גילויי שאננות ושביעת־רצון עצמית, יהירות 
והתחסדות. — מבין כתביו 18 ו 9 ר 01 *> 71 1 ת:>ח 1 מ £1 ("אנשי־שם מת¬ 
קופת ויקטוריה״), 1918 ; 13 ־ 710101 ח 66 ט 0 (״המלכה ויקטוריה״; 
עבר' תרצ״ז). 1921 ; סקס? ( 1925 ); 304 11 :וסי 1 ג £112 ( 1928 ); 

0 * 1 ח 3 ומ 11 ג ״ 1 3115 ז]־! 0 ? (״דיוקנים בזעיר־אנפין״), 1931 . חליפת־ 
מכתביו עם ורג׳יניה ודלף יצאה לאור ב 1956 . 

.־/? 70/11 /ס ץ 4 ו/? 5 0 :ק! 0/01 עיו/*/ 011 סס 81 ? 7/1 ,ש 1 ז<>!צמ 011 ( .א .( 

,!■.ז 1€ >מ 53 . 011.8 ; 1954 ,? 1 ?/ 0 ־< 0 ז 1 ״ 11 . 1 * ; 1957 , 4/1 0014 41/14 ! 1 !ח 

סטרלינג, רימז הצ׳יסון - 8 ח 11 ז 811 !■,*;.!־״מ ״!״ 13 - 
( 1820 . גלאזגו — 1909 , אדינבורו), פילוסוף אנגלי שהשפיע 
על התחדשותו של הזרם האידאליסטי ההגליאני במחצית השניה של 
המאה ה 19 . ם', שהיה רופא במקצועו, נטש את הרפואה סתור הת¬ 
עניינות בפילוסופיה. במסע לימודי באירופה ספג ס׳ את השפעת 
הפילוסופיה של הגל (ע״ע) וזו באה לידי ביטוי בספרו אח 0 פ 8 = 1 לז־ 
)ס (.,סודו של הגל״), 1865,11-1 , שהשפיע על המשך העיון 
במחשבה ההגליאנית באנגליה. ס׳ ראה את סודו של הגל בוהות בין 
המושג ובין המציאות! הנסיון לא בא אלא לשקף את מעמדו 
המהותי והנצחי של המושג. ס׳ העניק לתורת הגל גם פירוש תאולוגי 
מובהק ולדעתו עולים כתני הגל בקנה אחד עם הדוגמה הנוצרית: 
נצחיות הנפש, חופש הרצון, זהותו של אלוהים עם מושג "המוחלט". 
ם׳ עסק גם בפרשנות קנטיאנית. ס' התפלמס עם ו. המילטון (ע״ע) 
ובני דורו וטען נגדם שלא הבחינו אצל קאנט גרעיני אידאליזם 
ספקולאטיווי. ס' עסק גם בפילוסופיה של המשפט וניסה את כוחו גם 
בהגות תאוסופית שנושאה היחס בין פילוסופיה לתאולוגיה. 

.£ ; 1912 , )(/ 70 \ 01/4 ?( 41 11$ ( ,. 5 . 11 ./ ,׳}!ו 11 זוז 5 , 1 ־ 1 , 44 
. 1941 ,?ו 1 (ק 140$0 /' 1 ? 1 ( 11110 ? 4 10 ־ 4 11/14 4 ה %10 ח£ 

סטוץ, דניאל, ע״ע אגו, מרי קתךין סופי די פלדיני. 

סטרן, לורנס — 00 ־ 8101 ססתסזג! 3 ^ 1 — ( 1713 ׳ קלונמל [אירלנד] 
— 1768 , לונדון). סופר אנגלי. ם/ שנולד באירלנד להורים 
אנגלים, למד באוניברסיטת קימבריג׳. הוא הוסמך לכומר אנגליקני 
( 1737 ) ופרסם כמה ספרי דרשה. הוא היה רחוק מכובד־הראש 
היאה לכהונתו ורבים מצאו בו דופי בשל קלות־דעת, ואף בשל 
עבירות-מוסר. 

מפתח לעבודתו הספרותית של ס׳ משמש המיזוג של הומור 
ועליזות עם סנטימנטליות. שבדה תואר "סנטימנטלי׳/ אשר ם׳ היה 
הראשון שהשתמש בו בשפה האנגלית, הפך כינוי לספרות המצטיינת 
בטיפוח רגשות עדינים: רוך. חמלה, אהבה בלתי מחייבת, כמטרות 
בפני עצמן. הסופר הסנטימנטלי נהנה מהזלת דמעות — שלו ושל 


קוראיו. ואכן, מתענג הנוסע בספר האוטוביוגרפי 131 ח 0 מז 1 זח 80 \׳ 
ץס״־״וס[("מסע סנטימנטלי", [נבתב בשנתו האחרונה], עבר' תשי״ד), 
על רחשי־נפש וזכרונות רגשיים. בדומה ליצירתו של מינטן(ע״ע), שם׳ 
נמנה עם תלמידיו. מועברת נקודת־הכובד אל עצמו. אל האני המס¬ 
פר, אל קורות־חייו הקטנות, אל אהבותיו ורגשותיו—יצירתו החשובה 
ביותר של ם׳ הוא ץ 4 חצ 511 ת 31 ז;ז 1$ זד ( 9 כר׳, 1760 — 1767 ), המוצגת 
ברומן על "חייו ודעותיו של טריסטראם שנדי. ג׳נטלמך, אך לאמיתו 
של דבר אינה אלא פארודיה של הרומן המקובל. הספר, הנטול כל 
רצינות מוסרית וכל עלילה סדירה, מצטיין בסטיות ובנסיגות מן הקו 
המרכזי: הגיבור הנומינאלי מצליח להיוולד בכרך הרביעי, מגיע 
לגיל בי״ס בכרך הששי ולאחר מכן נעלם מן הסיפור. בספר רבדים 
שונים של זמן: זמן חייו של הגיבור הנומינאלי, זמניו של המספר 
בהווה וזמביו בעבר, זמני הסיפורים של הנפשות האחרות. על כל 
אחת מן הדמויות מסופרים דברים מפתיעים ומתמיהים: אביו של 
טריסטראם, למשל, מאמין בהשפעת השם הפרטי על אפיו וגורלו 
של האדם. בהתאם לחוק האסוציאטיווי שבפילוסופיה של לוק. — 
הדגשה זו של הגורם האבסורדי והמשעשע מורה על רתיעה מן 
הראציונליות המופרזת של התקופה (ג׳ונסון, וולטר ועוד) וכמו־כן 
מן המסורת הפוריטנית שביסוד הרומן של המאה די 18 באנגליה 
(ריצ׳ארדסון, דם 1 ). ביצירתו של ס׳ ניתן להבחין בקו סיפורי הנקבע 
ע״י "זרם התודעה". הוא השתמש בכעין מונולוג פנימי המורכב 
מפנטאסיות, מזכרונות ומרחשי־לב סזבייקטיודיים דקים. בכך אפשר 
שהקדים את האסכולה המודרנית של מארסל פרוסט, ורג׳יניה וולף 
וג׳ימז ג׳וים, 

? 7/1 ,' 7 0011 \\ .ע ;" 1929 ,. 5 .. 1 )ס 71/00 0/14 ?) 11 ? 1 ( 7 , 055 ־ 01 .ע\ 

,ת 50 זש) 0£ ן .׳\\ . 0 ; 1932 ,!?!־/? 5 4 ה 0 ?? 5 :־ 040 ?. 7 001/11/10/1 

01 ? 11 (<} 11010 !( 7 !'. 5 : 0/14 ^ 1 $' 1 ( 5110/14 7/111/001 , 111800 ־.■!" 1 .! ; 1954 
. 1961 ,?/ 1111 ? 0 ' 1 0 ? 1 ס 1 // 10 ('\ ? 4 ;. 5 .. 1 , 0 ) 1110110 ? . 11 ; 1954 ,?ו'< 0 (?ן(£ 

א. ה. ־ סי. 

סטרסבור, ע״ע סטרזבור. 

סטרפורד, תומס תטוורת, רוזן - ,.!"־׳"!"־"ג ־""ס,)? 

' 1 >ז ££0 ו, 511 0£ ' 1 ז £0 י — ( 1641-1593 ), מדינאי אנגלי. ם׳ 

נולד בלרקשיר למשפחה ונטוורת, מהאצולה הנמוכה, למד בקיימי 
בריג׳ ונשא אשר, מהאצולה הרמה. מ 1614 היה חבר בבמה פרלמנ¬ 
טים. בתחילת מלכותו של צ׳רלז 1 התבלט באויב מושבע של הדוכס 
בקינגם (ע״ע: עם־ 334 ) ונאסר לזמן מה עקב סירובו לשלם מטים 
למימון המלחמה בספרד שמם בקינגם. נ 1628 השתתף ם׳ בניסוח 
״עצומת הזכויות״ (ע״ע ממלכה מאחדת. עמ ׳ 884 ) ומילא תפקיד 
חשוב במו״מ עם המלך לאישור העצומה. בתמורה הוענק לו תואר 
בארון. שבועות מספר אח״נ נרצח בקינגם. וס' עבר לשירות המלך, 
התיידד עם ההגמון וילים לוד (ע״ע). ושניהם נחשבו למעצבי 
מדיניותו האבסולוטית של צ׳רלז ו. ב 1633 — 1639 חיה הנציב 
באירלנד, ביסס את ההגמוניה של הפרוטסטנטיות, לחם בשחיתות, 
הקים מפשל יעיל. בסיסמת 1110,011811 ("ביסודיות"). והפך את 
האי למעוז מלוכני. אויבים רבים שקמו נגד תקיפותו התרכזו בחצר 
המלכה, ורבים חששו מהצבא שהקים באירלנד. הוא נהיה ליועצו 
העיקרי של המלך. ניתן לו תואר רוזן ם׳ ( 1640 ). וכמה חדשים 
אח״ב סונה למפקד הצבא שצריך היה לדכא את המרידה שפרצה 
בסקוטלנד. מנהיגי הפרלמנט, שחששו מפני ס , , ואויביו בחצר המלוכה 
קשרו קשר נגדו וראשי הפרלמנט האשימוהו בחתירה תחת חוקי 
הממלכה : ס׳ התגונן באומץ ובכשרון. אך אויביו עיילו, בשני בתי 
הפרלמנט. צו המוציא אותו אל מחוץ לחוק ( 11101 ז 1 ג 111 / )ס 8111 ). 
החשש שמא יופנה זעם העם נגד המלכד, השנואה הניע את המלך 
לאשר את הצו ולהפקיר אח ידידו — משגרו החמור ביותר של 
צ׳רלז 1 . עם הוצאת ס׳ להורג איבדה המלוכה את משענה הנאמן 
ביותר, 

. 1961 ..א /״ !,״ 6 ״/ .־׳זז .־ 7 ,ססס״פס״ע! .ע .ם 




749 סטרפטומיצין 

סטרפטומיצין, ע״ע אנטיביוטיים, קמרים. 

סטרפרולה, ג׳ובני פרנצ׳סקו- ־• 3 ' 511 ס 13110£$0 י 1 1 ממגע 010 
013 ־ 31 <£ — ושלהי המאה ד, 15 — אחרי 1557 ), מספר 
איטלקי. ס׳ היד, מחברו של קובץ־הסיפורים הנודע, 011 ע 1300 <ן סט 
״!״ת ("לילות־הנועם"), 1550 וחלק א׳), 1553 (חלק ב׳). סיפורי- 
חעם חאלר. שימשו חומר מחקר למלומדים ולחוקרי הפולקלור האי¬ 
רופי. על־אף תלותו הניכרת בבוקצ׳ו (ע״ע) ובכל המקורות הסי¬ 
פוריים של יה״ב, ידע ס׳ לשוות לסיפוריו אווירה אגדית ודמיונית 
מיוחדת. בבקשו את חעל־טבעי, ברצונו לפעול על דמיונו של 
הקורא ולהלהיבו, הקדים סי במידה רבה את הנסיונוח הסיגנוניים 
ואת הטעם האסתטי. שהיו אפיינים לסופרי הבארוק האיטלקי 
ולנדתבי האגדות בצרפת ובגרמניה. 

ן(הוצ ׳ ביקרתית) 1966 , 1927 , 10111 < 11 ס/ 1 * 10£ ק * 1 ,(.!!ש) £113 . 0 

: 1 ) 51 ) 11 ז 1-6 ) 0 ן>(( 11 1 ) 73118 ( 7111 01103 ) 1 61 1711 ) 1 ( 101 ? , 0111 ־ 31 טן>$ 1 ־ 61 ( 1 ־ 1531 .ג) 

. 1965 ,( 108 - 94 , 5 .ח . 1713 ^ 51 ) . 3 10 

סטרקוליים ( 0030 ב 11 נ 010 ] 5 ), משפחת צמחים דו־פסיגיים ( 58 
סוגים וב 700 מינים), רובם מהאזורים הטרופיים. הס׳ הם 
עצים, שיחים, עשבים או מטפסים, בעלי עלים מסורגים, פשוטים, 
תמימים או בעלי אונות. ועלי לואי נשירים. הפרחים לרוב דו־מיניים 
ולעתים חד־מיניים. נבונים, או בלתי נבונים. בעלי 5 עלים לדור. 
עלי הכותרת קטנים או חסרים, 
האבקנים ערוכים בשני דודים, 
אשר החיצוני שבהם מנוון או 
חסר. זירי האבקנים מאוחים לצי¬ 
נור והמאבקים בעלי שני שקים 
בלבד. העלי והאבקנים נישאים 
על פרק מוארך (אנדרוגינופור). 
בשחלה 5 מגורות. שכל אחת 
מהן מכילה שתי ביציות או יותר. 
ההאבקה נעשית על־ידי חרקים. 
לרוב נמנעת האבקה עצמית 
כתוצאה מהבשלה קודמת של 
האבקנים (פרוטראנדריח). הפרי יבש. עצי, לעתים רחוקות עסיסי. 
ברוב המקרים, עם ההבשלה, מתחלק הפרי לפרודות. הזרעים בעלי 
אנדוספרם עשיר. 

עם משפחת הם׳ נמנים מספר צמחי תרבות ידועים: עץ הקקאו 
(ע״ע)! הקולה — זרעיו של עץ הקולה הנוצצת ( £1111113 0013 ), 
הידועים כאגוזי הקולה. משמשים ללעיסה בחלקים רבים של אפריקה 
הטרופית ולהכנת המשקה הידוע קוקה קולח, זהו ע? חסון, בגובה 
של 20 מ' ויותר, הגדל בר בג׳ונגלים של מערב אפריקה הטרופית. 
כיום מגדלים אותו גם בארצות שונות באסיה ואפריקה הטרופיות. 
הזרעים מכילים כ 2% קפאין וכן גליקהיד־קולנין, שנודעת להם 
השפעה מגרה ומעוררת על האדם. הפעולה חיא חלשה לפדי ואינה 
גורמת לנזק. תחילה שימשה הקולה ברפואה בלבד. הבינו אותה 
מתערובת של עלים ואגיזי קולה. כאשר נודע בעולם הערך המעורר 
שלה, החלו להשתמש בה להכנת משקה קל שתפוצתו גדולה מאוד. 
כיום משתמשים להכנת המשקה רק בעלים מיובשים. בתכולה 
נסיכה מאוד של קפאין. 

עם משפחת הס' נמנים מינים שונים הנשתלים בגנים ובשדרות 
כצמחי נוי. בארץ; ד ו ם ב ן ת 118 ס ד ס ( 11351018 ! 3 ׳נ 0 . 03 ז{/:>ץ, 7 :!נ 1 ס 

(״על סיבת תכונתם המזיקה של היהודים״), 1816 , הציע לרכז את 
כל יהודי ארצו בגטאות עירוניים, לחנכם מחדש ולהפכם לגורם 
מועיל לחברה. רק אחר קבלת "חינוך׳ זה יהיה היהודי זכאי, לפי 
הצעתו של ם׳, לזכויות של אזרה. 

, 11 (^ 160010 1 06 ^ 2 0 ^ 6 ( ,. 5 .!י. , 8141 ׳ף\ש 01 צט, 1 ./■? ; 1926 ,. 3 . 5 ,*׳\\ 

סטתוסקופ, ע״ע האזנה והקןעזה. 

סי, אדן — 500 סחסאספ — ( 1804 — 1857 ), סופר צרפתי׳, שמו 
האמיתי היה מךי-ז׳הף ( 11 ק 050 (- 0 ת 3 )א) סי. ם׳ למד רפואה 
והיה במשך מספר שנ-ם רופא בצי. הוא גילה התעניינות באורח־ 
חייהם של חמוני־העם, תמך ברעיונות הסוציאליזם ואף הצטרף למאבק 
המדיני לאחר מהפכת 1848 ! ב 1851 יצא לגלות לסאווית. — המ¬ 
פורסמים סביו ספריו המרובים חם שני הרומנים העממיים, 1x8 
3115 ? 110 8 :מ 510 ז 1 \ (עבר׳: "מסתרי פאריז", תרי״ז—תר״ד; וע״ע 
שולמו, קלמן). 10 כרכים, 1842/3 : 1111011301 ( 1.0 ("היהודי הנודד": 
עבר' 1954 , ח״א), 10 כרכים 1844/5 , המתארים את החברה בשכבות 
הנמוכות ובעולם התחתון של פאריס. הם נתפרסמו לראשונה בצורת 
רומנים בהמשכים בעתוניס והפכוהו לסופר הנקרא ביותר בתקופתו 
ולדמות בולטת בחוגי ההברה והספרות. — יצירתו, הנעדרת ליטוש 
ועדינות ור,מפריזה בלא ספק בנימתח חסנסאציונית ובנטייתה לאי- 
דאליזציה, מצטיינת במתח דרמתי. בחייו זכה ס' לכינוי "מלך 
הרומן העממי". 

. 1962 ,) $01/111011 10 ) 71 ו 0 ו 8017, ?. 3., /> ?0! 6x1 .״ 1 .( 

סי, 7 [ בטיסט - ץג 8 11510 י £3£ 030 ( - ( 1832-1767 ), כלכלן 
מדיני', צרפתי. ס׳ נולד למשפחת סוחרים מליון ויועד 
מצעירותו למסחר. למד באנגליה, וכשחזר לצרפת תתל לעבוד 
בחברה לביטוח־חיים. ס׳ היה תומך נלהב של המחפנד, הצרפתית, 
תצטרף למערכת עתון מהפכני ועד מהרה היה עורכו הראשי. — 
ב 1799 נתמנה חבר הטריבונאט. אד בגלל איישביעות רצונו ממשטרו 
של נפוליון — פרש. ב 1806 הקים מטוויות כותנה, ומכרן ב 1813 . 



1 . ענ;י נושא פרחים ופירוש : 
2 . אגוז הקולח 



751 


סי, ז׳ן בטיסט — סיב, סיבים 


752 


שב לפאריס וחזר לעסוק בפעילות אינטלקטואלית, ציבורית. ב 1814 
נשלח מטעם הממשלה לאנגליה כדי ללמוד על כלכלתה. לאחר 
שלימד כלכלה במוסדות הוראה. נתמנה ב 1830 לפרופסור לכלכלה 
מדינית בקולד דה פדאנס; קתדרה ראשונה מסוגה בצרפת. 

השפעתו של אדם סמית (ע״ע) על ם׳ היהה רבה. ועבודותיו 
הן בחלקך הגדול ניתוח ופיתות רעיונות של סמית. 

תרומתו העיקרית של ס' בתחום התאוריה הכלכלית היא .,חוק 
השווקים של ס״ — הקובע, שלעולם יחיה איזון בין הצע הסחורות 
ובין הביקוש להן, שהרי כל הצע סחורות הוא בעת ובעונה אחת 
גם ביקוש לסחורות אחרות, כי מוכר הסחורה משתמש בתמורתה 
לקניית סחורות הדרושות לו: לפיכך, כל גידול שחל בהצע ובייצור 
גורם לגידול מקביל של הביקוש וגידול הביקוש נובע מן הגידול 
של שכר־ד,עבודה והרווחים. מכאן. הסיק ם', שהשוויון בין ד,הצע 
והביקוש הוא בלתי־נמנע, ומובטח מעצמו. חוק זה. שהיה מנוגד 
לרוח הפיסיוקרטים (ע״ע), בעלי התאוריה הכלכלית שרווחה בזמנו 
של ם , , לא נתערער עד לשנות ה 30 של המאה הזאת, ואז הוכיח ג'. מ. 
קינז (ע״ע), שהחוק בטעות יסודו: שכן, ההצע נגזר מהוצאות גורמי 
הייצור. בלא תלות מוחלטת בביקוש למוצר (וע״ע מחירים, תורת ה-). 

מעבודותיו של ס׳: : 1815 , 0 ב 1 ן 11 .)( 01 ק 10 תז 0 ג 6401 ' 1 : 10 ה 115 ( 03100 
1828/291 , 00 ( 10111 ,] 011:01110 ,] 101 511x00011110 נ|( 1 ז 50 001115 

1848 , 0111511:5 ,)111X505 

11 ) 110 :>$ .{ ; 1927 . 8 ./ )!) )/ 1 ^ 07107711 )) )? 111 ) 0 ; 1 , 161111:10 "ז 

- 0 /) 1 \ 1 ^ 1 ,ז 10 ח 11 ס^ז ■ 7 ; 1954 , 1 / 11 ( 47101 > ) 10101 * 0 ■ £1 / 0 ((? 10 * 111 ,זש 61 י{ 

1 ) 1-11 10110/101 * 11 ( 7 ) 11 ) 1 ) 1 ,) 11 ^ 11 ח 0 ח 0 ?) 0110 ) 111 ) 1111 ' 11 5 ) 05 ( 1 ק ■( 10 (< 

. 1958 ,.! 8.1 .] 1 ) ץ 1110 ) 11 ,/■() 1211116 ( 80 

י. מא. 

סיאטל ( $031110 ), עיר־נסל וחרושת במדינת וושינגטון, אה״ב, 
530.830 חוש׳. בס' רבתי 1,422.000 תוש׳ ( 1970 ). ס׳ שוכנת 
על מיצר-יבשח בעל נוף גבעי בין מפרץ פיוג׳ם במערב וימת 
וושינגטון במזרח. עיקר חשיבותה — הנמל שלמיקומו ערד אס¬ 
טרטגי רב: הוא משרת את אלסקה והוא הקרוב בנמלי אד,"ב למזרח 
הרחוק. ליד הנמל — מספנות חשובות ובסיס צבאי■ ס' היא צומת 
תחבורה ל 4 קווי־מס״ב ארציים ואוטוסטרדות ראשיות לצפון, למזרח 
ולדרום ופועל בה נמל תעופה בין־לאומי. 

ס׳ התפתחה בעשור האחרון של המאה ה 19 עקב הבהלה לזהב 
באלסקה, ובעיקר בשנות מלה״ע 1 , כשהיתה מרכז לתעשיות צבאיות 
שונות. מפעלי חברת ב ו א י נ ג — המייצרים יותר ממחצית מטוסי־ 
הסילון לנוסעים בעולם — מהווים גורם שליט בכלכלת העיר. 
כ 85,000 איש מועסקים במפעלים אלו בס־ ובסביבתה. פיטור 12,000 
עיבדים בשנים 1970/2 סגע קשה בכלכלת העיר. 

בס׳ 2 אוניברסיטות ( 36,648 תלמידים ב 1971 ). מוזיאונים לאמ¬ 
נות. להיסטוריה ולתעשיה, תזמורת סימפונית נודעת ותיאטרון. 
ר׳ תם׳ כרך ז׳, עט' 53/4 . 

יהודים התיישבו בס׳ סמוך ל 1860 . ב 1869 היה יהודי ראש 
העיר. ב 1880 היו בס' 56 יהודים, ב 1883 ניסדה לשכת .,בני ברית". 
הקהילה הוותיקה ביותר, ,ביקור חולים" (אורתודוכסית), נוסדה 
ב 1889 , זב 1899 נוסדה הקהילה הרפורמית, האוכלוסיה היהודית 
גדלה על סף חמאה. כאשר הפכה ס׳ לנמל מוצא למחפשי הזהב 
באלסקה. בס׳ הקהילה הספרדית השלישית בגולה באה״ב. ראשוניה 
הגיעו בראשית המאה ה 20 מתורכיה ומרודום, והם מאורגנים בשתי 
עדות. ב 1970 היו בס' 7 בתב״נ, בי״ס יומי. עתון, מרכז קהילתי. 
וכן סניפים של בל הארגונים הארציים. אוניברסיטת וושינגטון 
הסמוכה השפיעה על פניה ללימודים גבוהים ולמקצועות הפשיים. 
בביהכ״נ הרס־רמי הספריה היהודית הגדולה בצפון־מערב אה״ב. 
ב 1971 היו בם׳ 12.780 יהודים. 

, 1967 , (ז^ ז \ 7- XX חנ> 1 ־ 11 ז 1 *ט 0 ) : 5 / 0 (*? 111 ( 110 <])$ ) 1/1 " ,!{או;( 1 ! .( 

נ. ד. - ר, א. ל. 


סיאן, ע״ע שיאן. 

סיאניט (אנג' סזותסעג), סלע מאגמת׳ גרגירי, מורכב בעיקר 
מפלדשפט (ע״ע) אלקלעי. מבחינים בשלוש קבוצות של ם׳■■ 

1 . ס" ק ל ק ו־ א ל קליני ים, המכילים נוסף על הפלדשפאט 
האלקליני עוד פלגיוקלסים חומציים בשיעור של , 7 עד ./* מכלל 
הפלדשפטים. סלעים אלה מכילים לעתים גם כמויות קטנות (פחות 
מ 5% ) של קוורץ־ס׳. המינרלים הכהים שלהם הם ביוטיט (ע״ע 
נציץ). אספיבול או פירוכסן (ע׳ ערכיהם). סלעים וולקניים. המתאי¬ 
מים לס" פלוטוניים אלה מבחינת הרכבם המינרלוגי והכימי, נקראים 
טרכיטים או פורסירים. 

2 . אלקלי־ס" מכילים פלגיוקלסים, בשיעור פחות מ,/' מכלל 
הסלדשפאט. לעתים מצויות כמויות קטנות של פלדשפאטואידים 
והמינרלים הכהים הם לרוב אלקליניים. קבוצה זו כוללת 
סוגי סלעים שונים, וביניהם פולאסקיט (מכיל כמויות קטנות של 
נפלין), נורדמארקיט (מכיל כמויות קטנות של קוורץ), לארביקיט 
(מכיל אנאורתזקלס), וכמו כן בוסטוניט, סלע דיק (ע״ע) דק גרגיר 
הנושא קצת קוורץ. הסלעים הוולקניים המתאימים נקראים אלקלי־ 
טרביטים או קראטופירים. 

שתי קבוצות אלה של ם׳ נדירות הרבה יותר מהגרניטים (ע״ע 
גרניט). הם עשויים להופיע כגופי חדידה עצמאיים, עפ״ר בעלי 
נפח מוגבל: או כסלע שולי של אינטרוזיות גדניטיות גדולות. 

3 . קבוצה נפרדת הם הנפליו־ס" (פואיאיטים). הם דומים 
בהרכבם לס" האלקליניים. אד מכילים כמויות ניכרות (עד כדי 
50% ) של פלדשפאטואידים. בעיקר נפלין. סלעים אלה, ובעיקר 
הפגמטיסים (ע״ע) שלהם, עשירים לרוב במינרלים נדירים, וביניהם 
סיליקטים. זירקון, טיטן ועפרות נדירות (ע׳ ערכיהם). הנפלין־ס" 
הם סלעים פלוטוניים נדירים. בעלי אופי אלקליני מובהק: הם 
מופיעים בגופים אינטרוזיוויים קטנים, הקשורים לעתים לקרבוג־ 
סיטים. 

מבחינה כימית הס״ הם סלעים בעלי הרכב ממוצע של סיליקה 1 
הנפלין־ס" הם בסיסיים יותר. עשירים יותר במתכות האלקליות 
ובמיוחד באלומינה. מינים דלים בברזל, המורכבים מפלדשפאט ונפלין 
בלבד. מנוצלים במקום סלדשסאס או בתוספת אליו בתעשיה הקרא־ 
מית ( 5 מ 1 ב 011111 )\ 81150 , קנדה ועוד). 

בארץ מופיעים אלקלי־ס" ואלקלי־פורפירים במסיוו הקדם־קמברי 
של אילת; נורדמארקיט בונה אח סדן הרמון ובוסטוניט את הפקק 
במרכז מכחש עריף. דייקים וסילים של אלקלי־טרכיט נפוצים הן 
במכתש רסון והן במכתש עריף. 

י, ב. 

סיארם, איסק פליכס — 05 זב 1 !$ !"!■מ 330 * 1 : שמו הספרותי 
אנדרה ( 0 ז 1 >״ 4 .) ס׳ — ( 1868 — 1948 ), סופר צרפתי, בן 
למשפחה יהודית־פורטוגלית. 0 ׳ לסד ב״אקול נודמאל סיפדייר". הוא 
נמנה עם משתתפי כה״ע הספרותי החשוב של התקופה עסא * 1 
3150 ;>ת 3 ז? 807110 00110 . ס' נזקק לצורות ספרותיות רבות — ביו¬ 
גרפיות, מאמרי־ביקורת, מסות, מחזות, שירים — בתורו אחר 
גדולתו, עצמתו, גבורתו של האדם באשר הוא. כתביו כוללים 
חיבורים גדולים על טולסטוי, דוסטויבסקי, גתה, נפוליון. ואגנר, 

ועל אישים אחרים ( 5305111011:115 3115 ־ 11 ־ 01 ? ["דיוקנים ללא דגם"], 

1935 ). ספרו 0 ז 1101110 ת 11101 ! סאגעס/ג: 13 ("מסעושלהק 1 נדוטיירה". 
1 — 111 ), 1910 — 1932 , הוא כעין טיול לירי באיטליה. 

,. 5 . 4 > י 1 ט׳ 3 ז! 5 . 0 ; 1943 ,) 101117 ) 11/1 10 ! 1071 > .$ . 4 > , 11101011 

. 1967 . 4 > €01 * 1 ,ץג 1 פ$)ט 1 ס ; 1959 ,) 0 ^ 1/1 ?) 

סיב, סיבים, גוף הומוגני מבחינה מקרוסקופית. בעל שטח־חתר 
קטן בחרבה מארכו. וגמיש יחסית. עיקל שימושם של מ" 

בתעשיית הטכסטיל והניר (ע־ ערכיהם): ומשנות הששים — גם 




753 


סיב, סיבים, צמר; משי 


754 


בתעשיה הפלסטית ובדיכנת חסרים מורכבים (-־ 1713101 0511€ קמ 001 
1315 ). 

ניחן לחלק את הס״ לשתי קבוצות עיקריות: פ״ ממקור טבעי — 

מן החי, הצומח ומינרלים טבעיים —״ וס , ׳ סינתטיים. 

1 . ס" טבעיים מן החי. ס׳ הצמר הוא חומר קראטיגי 
(קרני)׳ בנוי משלושה מרכיבים עיקריים (ר׳ ציור): הקרום 
( 01111010 ). הקליפה (**זסס) וחתוך (צ 1111 [ 01 !זז). הקליפה, החלק 
העיקרי של הס/ בנויה תאים מוארכים באורך של כ 100 מיקרון 
ורוחב של כ 5 מיקרון. בזני הצמר העדינים, המרינו, בנויה הק¬ 
ליפה משני תאים׳ תאי אורתו ותאי פארא שניתן להבחין ביניהם 
בעזרת טכניקות צביעה היסטולוגיות. בס" אלה, שהם עדינים 
וגליים נמצא תמיד מרכיב הפארא בחלק הפנימי של גל הס׳ ואילו 
האורתו—בצדו החיצון של הגל (מבנה די־שכבתי). בזני צמר עדינים 
פחות, מקיפים תאי הפארא בצורה קונצנטרית את תאי האורתו, ואין 
הם גליים. שכבת הקשקשים (הקרום) של הסיב הקראטיני בנויה 
משכבה חיצונית קראטינית (האכסוקוטיקל) ומשכבה פנימית לא 
קראטינית (האנדוקוטיקל). שתי שכבות אלה מוגנות מבחוץ ע״י 
ממברנה עמידה (האפיקוטיקל) בעובי של כ 100.4 . המרחק בין 
הקשקשים הוא 0.4 — 1.5 מיקרון. 

התוך מצוי רק בסיבי צמר עבים. לאורך צירו של הס׳ ומורכב 
מחללים אשר נוצרו, כנראה, מתאים מורחבים. תצלומים באמצעות 
מיקרוסקופים אלקטרוניים וחקירת התאבכות קרני־ X (ע״ע ברג) 
הראו כי ס" קראטיניים בנויים נימים (מיקרופיברילים) ארוכים 
באורך של כ 804 , בעלי מבנה מסודר־גבישי. זהו ה מ קראטין 
(ע״ע פרוטאינים). 

אורך הגיזה (ו #1 ״ 10 10 ^ 513 ) של סיבי הצמר. וכן עובים וגליותם 
תלויים. בעיקר, בזן הצמר. בזנים העדינים הגיזה קצרה ( 5 — 12.5 
ס״מ), העובי קטן ( 15 — 24 מיקרון) והגליות גבוהה ( 4 — 8 לס״מ). 
בזנים גסים האורך הוא עד 38 0 ״מ, העובי — עד 40 מיקרון, והם 
כמעט ללא גליות. 

ם״ קראטיניים מצטיינים בספיגת מים גבוהה — עד לב 34% 
ממשקלם היבש. הודות לקיומן של קבוצות הידריפיליות במבנה 
הפוליפפטידי של הס" נספגות מולקולות מים אל המבנה ומהפיחות 
אותו. מידת תכולת המים תלויה בטמפרטורה ובכיוון ההרטבה 
(אבזורפציה) או הייבוש (דזורפציד.) של הם/ 


התכונות המכניות של ס" 
קראטיניים (ר׳ טבלה), המתב¬ 
טאות ע״י עקומות מאמץ־מעוות 
(ע״ע חזק חמרים, עמ ׳ 250/1 ), 
מושפעות אף הן באופן בולט ם־ 
ספיגת המים. באופן כללי יורדים 
ערכי מקדם ינאג (ע״ע גמישות. 
עמ׳ 943 ), חוזק הקריעה ושאר 
הערכים עם עליית הרטיבות ה¬ 
יחסית. במקביל, גדלה התארכות 
הקריעה. לעליית הטמפרטורה יש 
השפעה דומה. ס" קראטיניים הם 
ויסקואלסטיים. תכונות הזחילה 1 
מתנאי הרטיבות והטמפרטורה הש 



צנג־ הנביט* •פר כ •ב צט־ 


המאמץ מושפעות גם הן 
בזמן המדידה. 


תכונה אפיינית לס׳ הצמר והס" הקראטיניים האחרים הוא 
מידת חזרתו האלסטית, במיוחד בהתארכדות גבוהות. לס׳־צמר 
יש חזרה של 99% בהתארכות של 2% ו 63% בהתארכות של 


20 % . 

הודות לקיומם של קשקשים, קשור מקדם־החיכוך שבין הם" 
בכיוון ההדדי של הקשקשים בזמן התנועה. כאשר הקשקשים הם 
באותו כיוון, מקדם־החיכוך הוא יותר נמוך מאשר במקרה שהקש- 
קשים הם בכיוון הפוך. זוהי תופעת החיכוך הכיווני, הגורמת 
במידה רבה, לתופעת הליבוד בס" הקראטיניים. הצמר מותקף 
ע״י חומצות ובסיסים חזקים, אך הוא עמיד בפני ממיסים אורגניים 
רגילים. ניתן לצבוע אותו בחמרי צבע שונים: חומציים, בסיסיים, 
נפתול וצבעי *׳¥. 

המשי ה־א חלבון פיברואיני, הבנוי משתי נימים צמודות ולכן 
חתך־רוחב של ם׳ משי גלמי נראה כשני משולשים דבוקים. ם׳ 
המשי חלק וקטרו כ 10 מיקרון. התאבכות קרני x מלמדת כי המשי 
מכיל אזורים גבישיים מוקפים באזורים אמורפיים. השרשרות הפ 1 * 
ליפפטידיות של פיברואין המשי הן בעלות קונפיגורציה של שכבות 
מקופלות מתוחות, בניגוד לקונפיגורציה הלוליינית של !> קראטין. 
סיבי המשי חזקים יותר מסיבי הצמר. השפעת עליית הטמפרטורה 
והרטיבות על התכונות המכניות של המשי דומה להשפעתן על ס׳ 
הצמר. ניתן לצבוע את המשי בחמרי צבע שונים. המשי רגיש 


תכונות פיסיקליות של סיבים 


השפעת חוה 

משקל סגולי 
גרם/סמ־׳ק 

תכילת 

מים 

מקדם 

גמישות 

גר׳/דניה 

התארכות 

קריעה 

% 

חוזק קריעה 
גר׳/דניה 

הסיב 

מתפרק ב ״( 151 

1.54 

8.5 

90—40 

10—4 

5.0—3.0 

(לחות יחסית) 

65% 

כותנה 





13—5 

6,0—3.0 

(ברוויה) 

רטוב 




9.0 


15 

5.0 


65% 

סשתן 


1.30 

17.0—15.0 

35—25 

35—25 

1.7—1.0 


65% 

צמר 




■:-סי:< 


1.6-0.8 


רטוב 



1.25 

11.0 

120—80 




65% 

משי 





30 

4,0-2.5 


רטיב 


אינו ניחך ומתפרק 

1.53 

11.0 

70-45 

30—15 

3.0—0.5 


65% 

ויזקוז 

ביו ־ 180 ל 240 0 



40—15 

40—20 

2.0—0.7 


רטוב 


ניתך ב ״ 260 

1.32 

6.4 

40—25 

25 ־ 45 

1.4—1.2 


65% 






40—35 

8-0—1,0 


רטוב 


אורלון דביקב ־ 235 

1.17 

1.5 

40—25 

35—25 

3.0—2.0 


65% 

אקריי'(קציץ) 





45—35 

2.2—1.6 


רטוב 



1.14-1.13 

4.5—4.0 

40 

65—25 

6.0—2.3 


65% 

ניילון( 6.6 ) 






5.2—2.0 


רטיב 


נמס ב ־ 250 

1.38 

0.8—0.4 

90 

19 ־ 34 

5.6—2.8 


65% 

פוליאסטר ופילמגט} 





34—19 

5.6—2.8 


רטוב 

דקרון 

נמס ב ' 115 —* 135 

0.92 

0 



3.0—1.0 


65% 

פוליאתילן(פילמנט) 






3.0—1.0 


רטוב 




0 

45—30 

30—15 

70.0—3-5 


65% 

פיליפרופילן 




45—30 

30—15 

70.0—3.5 


רטוב 

פילמנט 

נמס ב ס 840 

2.55 

0 


4.8 

15.3 



זכוכית 










755 


סיב, סיבים 8 ן הננונלח; סיבים סינתטיים 


756 


^ . 6 !״ ?י י 8 ״יי_. יותר להשפעת חומצות 

״.,, \ י■ פאשרהצמר; לעומת זאת, 

ן 1 וב 0 <■״ נ " ז :עובי 0 0.1 בדד־!, 

השפעת סודה קאוסטית על 
המשי פחותה מהשפעתה 
על הצפר. 

ס" מן הצומח: מר¬ 
כיבם העיקרי הוא הצלו־ 

לוזה (ע״ע), שכמותה מש־ 

פב:ד י ם:ם יי' יי כ '" נ" תנית בהתאם למקור הם , . 

בס , בתנה (ע״ע) טיפוסי מהווה הצלולוזה כ 94% ממשקלו היבש. 
המרכיבים האחרים הם: המרים פקטיניים ( 1.2% ) ! פרוטאיניים 
( 1.3% ) ; דונגיים ( 0.5% ) : ואפר ( 1.2% ). מביו הם" האחרים. מכיל 
הפשתן נ 84% צלולחה ממשקלו היבש. וב 12% ליגנין (ע״ע) 
ופקטין,■ היוטה מכילה ב 70% צלולחה, וב 27% ליגנין ופקטין. 

יש סיבי כותנה קצרצרים, שארכם כ 4 מ״מ בלבד, הידועים 
בשם לינטרם (! 11010 ), ויש ארוכים, שארכם תלוי בזן ובתנאי גידול 
הכותנה. הלינטרם משמשים כעיקר כמקור צלולוזה לתעשיות כימיות 
שונות ולתעשית הם״ המלאכותיים הצלולוזיים: ואילו סיבי הכותנה 
הארוכים פשפשים לטוויה. 

אורך סיבי הכותנה ועדינותם תלויים בעיקר בזני הכותנה: 
קצרת־ס״ — בעלת אודך ממוצע 1.2 — 2.5 מ״ם וקוטר 14.5 — 22 
מיקרון; בינונית — אורד 20 — 50 מ״ם וקוטר 13.5 — 17 מיקרון! 
ארוכח־ם״ — אורך 28 מ״מ וקוטר 11.5 — 14,5 מיקרון. 

ם׳ הכותנה הוא תא יחיד, הנראה כסרט מפותל. עם פתיחת הלקט 
הכותנה, מתרוקנים המים, התא מתמוטט ומקבל צורה של סרט בעל 
פיתולים רבים בכיוון ניצב לציר הס , . מספרם של הפיתולים נע 
בין 20 ל 40 לס״מ בהתאם לזן, לתנאי הגידול והייבוש. 

לחתך רוחב של ם׳ כותנה בשל צורת כליה; והוא מכיל נוסף 
על הצלולוזה גם חלבונים פקטיניים ותמרים דונגיים. דופן התא בנוי 
בעיקרו מליפים מפותלים בזווית של כ • 30 ביחס לציר האורך. 

בשלות ם׳ הכותנה היא 
החשובה הבין התכונות 
המקנות לס׳ את סגולותיו 
הטכסטיליות, ונקבעת לפי 
מידת התפתחות קיר התא 
ביחס לעובי הס׳ כולו. 

כשאין הכותנה בשלה. 

רבה הפסולת. 

ס" צלולוזיים אחרים 
הם פשתן, יוטה, קנבוס 

( 1160111 ) , ורמי ( 130116 ) ׳ 

כולם סיבי גבעול. ם" אלה בנויים ממספר גדול של תאים בעלי 
ממדים לא-אחידים הדבוקים ביניהם בעזרת המרים פקטיניים. אורך- 
התא הממוצע של תאי הפשתן, היוטה, הקנבוס והרמי היא 33 , 2.5 , 
25 ו 125 פ״ס, בהתאמה. קוטרם נע ביו 20 ל 35 מיקרון. בחתך רוחב 
נראה ס׳ הפשתן בנוי מתאים רבי־צלעית. קירות התאים עבים וחלל 
התא הוא צינורי ודק. תאי הקנבוס דומים לאלה של הפשתן. תאי 
היוטה קצרים וחלל התא רחב, כרוחבו של קיר התא. התאים של 
סיבי רמי ארוכים והם״ עצמם אינם אחידים בעבים: חלל התא הסר 
לעתים בחלקי ם' שונים. 

הסיסל ( 51531 ) הוא ס , העלה, תאיו רבי צלעות, ארכם הממוצע 
הוא כ 4 מ״ס וקטרם כ 20 פיקדון. בתאים אלה חלל התא רחב יותר 
מאשר קיר התא. 

זווית התפתלות חליפים בסיבי הגבעול והעלה נמוכה מאוד 
בהשוהאה לזווית הכותנה ומכאן חוזק הקריעה הגבוה שלהם: בסיבי 
הפשתן, הרמי והקנבום הזווית היא כ • 6 . מידת הגבישיות של 



סיבי כותנה : טשמאל — מכט מהצר, 
סיסי! — חתך־רוחכ 




כותנת רמי ופשתן זהה והיא בקירוב 0.70 . לעומת 
זאת! מידת הכיווניות (ח 10 ז 13 ח 1€ ־ 1 ס 0£ > 
באזורים הגבישיים׳ גבוהה בסיבי פשתן, רמי׳ 1 
קנבוס ויוטה ( 0.97 ), ובינונית בכותנה ( 0.66 

5 ־ 7 ) י ^ 86 ^ -¥ 
הכותנה ושאר הס״ מהצומח הידרופיליים ^ 308 ^׳ 

פחות מסיבי 1 


ושאר הס" מהצומח ד׳ידיופיייים , 

־ הקראטיניים (ר׳ טבלה). חוזק ס יבי ב 

הכותנה והפשתן במצב הרטוב (ברוויה), מש־ ־"* ^ י*■ 
תווה לחוזקס בתנאים תקניים: אולם, מתחת ל־ 
60% רטיבות יורד חחק הם׳ עם ירידת אחוז 
הלחות. לעומת זאת יורד מקדם הגמישות (ר׳ 
טבלה) בכ 40% במעבר מתנאים תקניים למצב 
רטוב. 

הקבוצות ההידרופיליות המעורבות בספיגת 
מים הן מקומות ספיגה מצוינים. כתוצאה מכך, 
ניתן לצבוע כותנה בחמרי צבע רבים בעלי 
תכונות יציבות משופרות. לאחרונה פותחו המ¬ 
רי צבע ראקטיוויים היוצרים קשרים קויואלנטיים בין הצבע לבין 
הצלולוזה^ 



חתד־רוחב 
של סיב כיהנו¬ 
(* 30 ). א כיב 5 ה 
סם? עת ב 5 תי־פתוחד, 
ב. סיבים 
יבשים בשלים 
נ. סיב יבש 
בלתי־בשל 


אחד הטיפולים הכימיים המקובלים בכותנה הוא המרצור הנעשה 
ע״י תסיסת הידרוכסיד הנתרן בריכוז 15% — 20% בחוטי כותנה וגם 
בבדי כותנה הנמצאים במצב מתיחה. בתוצאה מטיפול זה יורדת 
מידת הנבישיות. ומשתנות התכונות המכניות בשיעור התלוי במידת 
המתיחה בשעת הטיפול. במקביל לכך, יש לס׳ הממורצר תכולת מים 
רבה יותר. כמי כן גוברות תכונות ספיגת הצבעים. פעולת הסרצור 
מבוצעת להגברת הברק, החהק ותכונות הספיגה. 

11 . הס" ה סיג ת סיים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות. הק¬ 
בוצה האתת כוללת ם" העשויים ם ס ו ל י ס ר י ם אורגניים 
טבעיים (ע״ע פולימרינן והמרים פלסטיים). פולימרים אלו משמ¬ 
שים ליצירת הם" ללא שינוי במבנם הכימי אל לאחר הפיכתם לתול¬ 
דות כימיות שונות. כך או כך מומסים הפולימרים בעת יצירת הם , . 
תמיסת הפולימר עוברת שיחול ( 6x1,115100 ) והס" המתקבלים הם 
נעלי אורך רצוני. הפולימר השכיח המשמש להפגת סי מסוג זה 
ה־א הצלולוזה. ולעתים נקראת קבוצת ס" וו קבוצת הם" הצלולו־ 
זיים, כגון זהורית (חסילבז), סיבי האצטט והם" הפולינזיים. 

הקבוצה השניה של ס" כוללת פולימרים אורגניים 
סינתטיים או המרים אנאורגניים כגון גראפים. זכוכית 
ומתכות שונות ותחמוצותיהן. הס" המורכבים מפולימרים אלה הוכנסו 
לראשונה לשימוש בשנות ה 40 ושינו את פני תעשיית הפכסטיל. 
לקבוצה זו שייכים הס״ הבאים: א. האקריליס המכילים 85% ומעלה 
יחידות אקרילו־ניטריל (אסזזס—״ 014 -), ביניהם האורלון והאק־ 
רילן; ב. המו׳דאקרילים—מכילים 85%-35% יהירות אקרילדניטריל, 
ביניהם ורל ( 66,61 ) 1 ג. נילוו — פולי אמידים אליפטים וארומטי□, 
וביניהם נילון 6.6 (״נילון״). נילון 6 (פרלון), ונומקם (ע 13 סס 0 ) 
שהוא ס׳ נילון עמיד בטמפרטורות גבוהות: ד. ס״ אולפיניים — 
מכילים 85% ומעלה יהירות אתילן, פרופילן או אולפינים אחרים, 
בעיקר פוליפרופילן! ה. סיבי פוליאסטר — מבילים 85% ומעלה 
יהירות אסטריות שמקורו דו־נוהל וחומצה טרפטלית; פוליאסטר 
הנגזר מאתילו גליקול (ע״ע) וחומצה טרפטלית, ידוע בשמות דקרון 
(סס״ב(!), טרילו ( 6,511606 !) ודאיולן ( 0160 !(!) ! ו. סאראן — מכיל 
80% ופעלה יחידות וינילידן כלוריד ( ־ 001 -״ 014 -)! ז. ספנדכם 
( 161 > 30 ת 5 ) — סביל 85% ומעלה קטעי פולי-אודתן! ח. ויניון — 
מכיל 85% ומעלה יחידות ויניל כלוריד (- 01101 ־,א 0 -). 

את הם״ הנ״ל מכינים ב 5 שיטוח עיקריות: 

א. טווית התו ( 51000108 ז 61 מ 1 ). הפולימר מותך ע׳׳י חימום 


757 


סיס, סיסים סינתטיים — סיגילה 


758 


ומועבר בלחץ דרך חרירי תא סוויה אל איזור קר. סילון הפולימר 
המותך היוצא מהחרירים מתמצק ומתקבל ס , . 

ג טוויה יבשה ( 8 מ 1 ת״ 1 ק 5 1117 ). תסיסת תפוליפד בממס מתאים 
מועברת בלחץ דרך תא טוויה. סילון התמיסה היוצא דרך חרירי 
התא בכנס לאיזור חם, הממם מתנדף והפולימר מתמצק בצורת ם'. 

נ. טוויה רטובה (אסזסס״ן, 01 *), הפולימר מומם בדרך 
שתוארה לעיל, אולם התמיסה יוצאת מתא הטוויה לתוך אמבט בו 
הלה קיאגולציה והפולימר שוקע בצורת ס׳. 

הס' המתקבלים ב 3 שיטות אלו אינם מתאימים, בד״ב. לדרישות 
תעשיית הסכסטיל ויש צורך למתחם. תהליך המתיחה נעשה, לעתים, 
חוד חימום ובמהלכו ניתנת למולקולות הפולימר הכוונה בלתי הפיכה 
ביחס לציר הם , . 

ד. טוויית תגובה ( 8 ונ 1 תת 1 ק 5 חסוזסגסז). שיטה זו מבוססת על 
שיחול פולימר ראשוני (• 01 ת 1 ץ 1 סק זסנז״ססזנ)) לתוך סביבה בה 
מתרחשת תגובה כימית נוספת כגון פולימריזציה או צימוד. 

ה. תהליך פיצול לס' (גנסססזק ■!;*!;)-!!!ק!). בשיטה ז! מפצלים 
סרס, שעבד הכוונה יחרה בכיוון אהד. לס" בעלי כיוון זהה. 

הס" המתקבלים בשיטות אלו הם בעלי אורך "אין־סוסי". ומש¬ 
תמשים בהם כמות שהם, או שטווים אותם טוויה נוספת. 

תכונות הס". תכונות ג א ו מ ט ר י ו ת מתייחסות אל 
ממדי הס" וצורתם, כגון אורך הם", גליותם, שטח החתך שלהם 
וצורתו. לתכונות אלה חשיבות רבה בעת טווייתם לחוטים, כגון 
תכונת הגליות הדרושה לשם עיכוד הס׳ במכונות טוויה מקובלות. 

0 " ממקור טבעי הם בעלי גליות מבעית ואילו ם" סינתטיים 
חסרים גליות ויש ליצור אותה בצורה מלאכותית. כנגד זאת, שטת 
החתך, האייד והגליות של ס" טבעיים, אינם בני-פיקוח בעוד 
שאפשר להעניק תכונות רצויות לס" הסינתטיים. 

תכונות פיסיקליות — ם" הם, בד״כ, אטומים לאור, 
לברק הס׳ ולצבעו חשיבות אסתטית הקובעת את אפשרות השימוש 
בו. חשיבות רבה יש לתכונות החשמליות של הס". מרבית הס" 
אינם פוליכי-חשמל משום הרכבם הכימי, וניתז לסווגם כמבדדים. 
הם" הסינתסיים (בעיקר. ס" הידרלפובים (דוחי-מיס!) נוטים להיטען 
בחשמל סטאסי כתוצאה משפשוף בתהליך חסוויה. 

תכוניתיו המכניות של הס׳ חשובות לקביעת יעודו. תכונות 
אלו מתארות את התנהגות הם' בהעמסה המביאה לשינוי ממדיו. 
העמסת הס׳ יוצרת בו מאמצי מתיחה, דחיסה, פיתול וכיפוף ועשויה 
לגרום לקריעתו. תכונות מכניות של ס׳ נבדקות ונקבעות בתנאים 
תקניים של טמפרטורה ולחות ובתנאים מוגדרים של העמסה. 

תכונות אלה הן: חוזק הם' — כושר עמידותו בהעמסה בלי 
להיקרע. שיעורו מוגדר כמאמץ הדרוש לקריעת הס׳! התארכות 
קריעה — התוספת היחסית לאורכו הראשוני של הס׳ המתקבלת 
ע״י מתיחת הס׳ עד לקריעתו: קשיחות ( $5 :>ח))ו $1 ) — תכונה 
המתארת את התנגדות הס׳ לשינוי ממדיו בהפעלת מאמץ. תכונה זו 
נמדדת באיוור שבו מתנהג הם' כגוף גמיש המקיים את חוק 
חוק• במקרה זה ניתנת האשינות ע״י הקבוע של יאנג; שבות 
(: 0 וט 5111 ס- 1 ) — תכונה המתארת את יכולת הם' לעמוד במאמץ מכני 
בלי לעבור עיוות תמידי. השבות מוגדרת כיחס בין האנרגיה 
המשתחררת בתהליך של הרפיית הס׳ לאנרגיה שנטענה בו בזמן 
הפעלת המאמץ: ג מ י ש ־ ת — יכלתו של הס׳ לחזור לממדיו הרא¬ 
שוניים לאחד הפסקת המאמץ המופעל עליו. הגמישות מונדרת כמאמץ 
בנקודת הכניעה שמעבר לד. הס' אינו חוזר לממדיו הראשונים; 
א שינו ת (גיס״לאסס]) — כסות האנרגיה הדרושה לקריעת 
חם׳! זחילה (קססס) — תופעה המתארת את התארכות הס׳ תחת 
מאמץ קבוע מעל לנקודת הכניעה שלו. תופעות העיוות הללו מקורן 
בזרימה פלסטית של מולקולות הפולימר מהן בנוי הם׳. זרימה זו 
מתקבלת רק כשהמאמץ הוא מעל לנקודת הכניעה של הסי. 


תכונות כ י מ י ו ת. מס" נדרשת עמידות גבוהה בפני חומצות 
ובסיסים, בפני חמרים מחזרים ומחמצנים ובפני קרינה. הס" הטכס- 
טילים ברובם סופחים מים מהאוויר. יכולת זו תלויה במבנם הכימי. 
לפי כמות המים הנספחת מבדילים בין ס" הידרופילים לס" הידרו־ 
פובים. 

תכונות צביעה חשובות לשימוש בתעשיית הטכססיל. 
הקשר בין הם׳ לצבע צריך להיות כזה, שהצבע יהיה עמיד בתנאי 
השימוש של הסי. אפשרות הצביעה של 0 ' תלויה במבנה הפולימר 
ממנו ה-א עשוי ובהימצאות קבוצות פעילות מתאימות הקושרות 
אליהן את הצבע. כושר ההתקשרות של צבע לס׳ תלוי במבנה הכימי 
של הצבע ובמבנה הכימי של הס׳. 

תפיחת הם׳ מוגדרת כשינוי ממדיו כתוצאה של ספיחה. לתו¬ 
פעה זו השלכות על התכונות הכימיות ור,פיסיקליות של הם׳, ם" תם 
חמרים אנאיזוטרופים (תכונותיהם שונות בכיוונים שונים) והם 
תופחים לרחבם יותר מאשר לארכם. למידת תפיחת הס" במים או 
באוויר בעל לחות יחסית גבוהה, חשיבות רבה מבחינת שמירת 
ממדיהם ואפשרויות השימוש בהם. 

י״ס ליפשיץ, המרים סיביים מרוככים ומדע, כרך ס״ו. מס׳ 1 ), 1970/1 .- 

: 01101 0/ 11x1111 <) ס!'{ 11 > 0 ו 3 י( 11 /¥ י :) 1 זגנ>ז־} . 5 ,(- ח 10 ז 10 \ .£ 

; 1964 3 , 05 ׳<<£ 11 1^0, 1962; ]. 0. (30011, 1601116600 ^ 0/ 16 x 1110 ? 

: ¥1601% 111-66060 ) 16 ,(. 15 ) 6 ) 361-1113 ) .ז׳לז . 5 -; 1 ־ 31 }^ .? . 1 ? 

. 1967/8 , 1-111 , 1 ( 10011110102 716 ס ססת: 3011 


0 י בורג, גלן וזיאודור — 8 ז 0 < $£21 ש־ 101 ) £0 ^ז חו 01€1 — (נד 
1912 ). פיסיקאי אמריקני. ב 1937 הוענק לו תואר דוקטור ב¬ 
אוניברסיטת קליפורניה. ם׳ ידוע בעיקר בזכות עבודותיו בסינתזה של 
יסודות שהם כבדים יותר מאורן. יסודות טרנסאורנים (ע״ע). ב 1940 
עבד עם אדוין מ. מקמילן על בידוד הפלוטוניום (ע״ע) ואח״כ 
המשיך בסינתזה של יסודות טרנסאורניים, הבאים אחרי הפלוטוניים, 
עד לקבלת קליפורניום (״ 01111111 ) 0311 ), בשנת 1950 . מאז הצליחו ם׳ 
וצוותו לקבל עוד חמישה יסודות טדנסאורניים. בתקופת מלה״ע 11 
שימש מנהל מעבדה מטאלורגית באוניברסיטת שיקגו. ושם עסק 
בפיתוח שיטות ייצור הפלוטוניום מתוך תוצרי התגובה של פיצוח 
אורן. ב 1946 הזר לאוניברסיטת בדקלי שבקליפורניה. בשנים 1958 — 
1961 שימש כנשיא אוניברסיטה זו. נ 1961 מינהו נשיא אה״ב ג׳ון 
קנדי ליר׳ד הוועדה לאנרגיה אטומית של אה״ב. ב 1951 הוענק לס׳ 
פרם נובל, המשותף לו ולמקמילן, על תגליותיהם בכימיה של 
היסודות הטדנסאורניים. 


סיבילה (יוו׳ ס.גגט 110 ; לאט׳ $117113 ), כינוי לכוהנור. חוזית 
חזונות־העתיד, באגדה ובספרות של היוונים והרומאים: 

החזונות המיוחסים להן הועלו על הכתב בטורים שיריים 
ביוונית. השם ס׳ נזכר לראשונה ע״י הרקליטלס בשלהי 
המאה ה 5 לפסה״נ. אפלטון ידע על ס' אחת, אריססופאנם ואריסטו 
על אחדות, וארו—על 10 . סופר שאלו ישבו במקומות שונים במורח, 
ביוון (בדלפלי [ע״ע], קודם לפיתיה) ובאיטליה. הנודעת ביותר 
היתד. ס' מקומי שבאיטליה, ולה יוחסו הספרים חסיביליים שנשמרו 
במקדש־יופיטר בקאפיטוליום (ע״ע נבואה, עמי 799 ). לפי המסורת 
הוצעו ספרים אלה ע״י אשר. זקנה, אולי הם' עצמה. לטרקויניוס 
(ע״ע) סופרבוס, מלכה האחרון של חמי. משסירב המלך לקנותם, 
שרפה האשה 3 ספרים ועוד 3 
ואת שלושת הנותרים הציעה 
במחירם המקורי הגבוה. המלך 
הנדהם קנה אותם לבסוף. ספ¬ 
רים אלה היו למאבולת-אש ב¬ 
שחפת המקדש ב 83 לפסה״נ. 

סלבילון ע׳־נ מטבע ניוסנ. , של ץאלרינום, 

קובץ שחודש ממקורות שונים ריסאדז ה 3 לכה׳־נ 





759 


סיבילה — סיביר, כלכלה 


760 


נשמר לפי הוראת אוגוססוס במקדש אפולו נפאלאטיום. בספרים 
אלה נועצו לפני הכרעות מדיניות. בפעם האחרונה בימי יולינוס 
קיסר (ע״ע) ב 363 לסה״נ. סטיליכו (ע״ע> בראשית המאה ה 5 
השמיד אותם. 

הם׳ מקומי הונצחה ע״י ורגיליוס (ע״ע. עמ׳ 481/2 ) : בספר ה 6 
של "האיניאיס" עשה אותה למדריכת גיבורו בין אימי השאול. תפקיד 
דומה של הדרכה בתופת ובטוד־המצח׳ יוחס ע״י רנטה (ע״ע, עם׳ 
856 ) לורגיליום עצמו. זכרה של הס׳ נשתמר ביו הנוצרים והם 
החלו לראות בה נביאה ממבשרי־ישו. מחבר ההמנון (ע״ע. עט' 771 ) 
: 41 ־ 511 :>;ס הזכירה בנשיפה אחת עם דוד הפלך כפי שהעידה על יום- 
הדין הקרב ובא (. 8 ״!□ 0 (!!■וגט מ!מ). מיכלאנג׳לו (ע״ע. עפי 
175/6 ותם־ שם) צירף נביאים ום" בציורי התקרה של הקאפלה 
הסיכסטינית. 

אלכסנדר (ע״ע) פוליהיסטור, פאוסניאס ואתרים הזכירו ס׳ 
יהודית (או בבלית) מזרע נח ששפה סבי או סמביתי (וז 3 !) 0 ננ 
או ןז 3 ח 10 ןס 1 [מלשון שבת או סמבטיון, כפי שמשערים]). ס׳ בבלית, 
כלתו של נח, מופיעה גם בספר 3 , נעל האופי היהודי. של החזו¬ 
נות הסיביליים ( 111112 ץ< 511 301114 ־ 01 ) היהודים־נוצריים. 
חזונות אלה חוברו ע״י סופרים יהודים ונוצרים בתקופה ההלניסטית- 
רומית ונתלו בשמן של הס" הקדומות בשל ההערכה היתרה שנודעה 
להן (ע״ע אלכסנדריה, יהודים. עמי 682 ; זיוף, עפ׳ 752 (א)). כו 
התהווה אוסף של נבואות ב 15 ספרים (ספרים 10,9 . 15 אבדו). את 
תקופת חיבורם נוהגים לקבוע ע״פ הידיעות ההיסטוריות הכלולות 
בהם. ל נ ו צ ר י ם מייחסים את הספרים 1 — 2 ו 6 — 8 . הקטע היהו¬ 
די הקדום ביותר נמצא בספר 3 (ע״ע אחרית הימים, עמ ׳ 455 ; 
פשיח, משיחיות, עם׳ 616 ) שמקורו במאה ה 2 לפסה״נ; הספרים 
4 — 5 , המוסרים על מאורעות תקופת נירון קיסר, הם משלהי הפאה 
ה 1 לסה״ג; הספרים 11 — 14 מאוחרים יותר. סיגנון החזונות הוא 
לא אחת נשגב וספוג הדים תנ״כיים (וע״ע ארפילוס הרשע, עס׳ 955 ; 
גלות (גולה), עמ׳ 817 ). לעברית תורגמו הספרים 3 — 5 בידי י. ריידר 
(א. כתנא [עורך], הספרים החיצונים, ב׳, תש״ך) ובידי א.ש.הרטום 
(הספרים החיצוניים, חזיונות ב׳, תשכ״ט), 
? 5-10 £!! 7 , 0310 .א . 2 ־ 2 ; 2902 , 5-104 ) 01 ,(.[>€) £01£€11 ) 00 .ן 

. 1£58 זנ £1 ; 1943 £7/0 *>£ . 5 1.4 , 1 ^ 6 ־ £1 ׳ 1 ; 1918 ,^׳>/־ 26 ז־ז 0 

. 1951 ,(כולל חוגים גרמני) 5■ 1x60 

נ, ש. 

סיב , *[/ אלברט ברום — ח 81 ג 5 811106 — (נר 1906 ׳ 

פולניה), רופא ומדען אמריקני יהודי. ם׳ עבר בגיל רך 
לאה״ב. אחרי קבלת תואר ד״ד לרפואה נ 1931 התמסר למחקר 
בווירולוגיה ואימונולוגיה. פ 1941 חיה יועץ צבא אה״ב למניעה 
וסיפול במחלות מגפתיות. ב 1946 מונה פרופסור לחקר מחלות- 
ילדים באוניברסיטת סינסינטי וב 1947 — יועץ הממשלה בבריאות 
הציבור. בשנים 1970 — 1972 כיהן ס׳ כנשיא מנון וייצפן למדע. 
— גולת הנותרת של מפעל חייו היא שיטתו להחלשת נגיפי מחלת 
שיתוק-הילדים. את עבודתו בהכנת התרכיב התחיל ס׳ ב 1953 , 
וב 1957 , שנתיים לאחר התחלת השיפוש בתרכיב סולק (ע״ע), עלה 
בידו להשלים את יצירת התרניב הסופי של נגיף חי פוחלש לשימוש 
יעיל ובטוח. הוא הצליח 
לבודד נגיפים פחות אלי¬ 
מים מתרבות נגיפים אלי¬ 
מים ובכך לקבל תרכיב 
חי הפתאים לחיסון בני- 
אדם. החיסון ניתן דרך 
הפה לילדים בגיל רן ו¬ 
מונע הדבקה ע״י הזן הא¬ 
לים מעורר המחלה. יעי־ 

(אוניורסיסת סינסינסי) לות תרכיב ם' הוכחה 


לראשונה בבריה״ם, שם חוסנו על-ידו למעלה מ 6 פיליון ילדים 
ומבוגרים. 

חשיבותו של תרכיב ס , הוא גם בכו שהוא גורם ל״פגיפת 
חיסון", כלומר אדם המחוסן בתרניב זה מפיץ בסביבתו כמות גדולה 
של נגיף מחסן ובכך הוא מגדיל את סיכויי החברה לחיסון בפני 
המחלה. וע״ע נגיף. עמ ׳ 854 . 

לאחרונה עוסק ס׳ נחקר נגיפים גורמי סרטן. 

סיביר (חס׳ , 1 ק 611 מ 0 ), — עיקרו של החלק האסייתי של 
בריה״פ: משתרעת לאורו 7,000 ק״פ ויותר בין הרי אורל 
(ע״ע) במערב והאוקיאנוס השקט במזרח. רחבה כ 3,500 ק״מ בין חוף 
האוקיאנוס הארקטי בצפון לבין ערבות קזכסטן וגבול מונגוליה בדרום. 
שטחה כ 12.8 מיליון קס״ר שהם נ 57% משטחה של בריה״מ. הנהר 
יניסי מחלק את ס׳ לשני חלקים: 1 ■ ם' המערבית — פישור מהגדו¬ 
לים בעולם שרק בחלקו הדרופי-פערני מתנשאים הרי אלטאי (ע״ע). 
2 . המזרחית — ארץ רפות והרים שהחשונים נהם: רמת פרכז ם׳, 
הדי דרום ס׳ (הרי שיאן וביקל), הרי יאבלונובי. סטנובוי והרי צפון 
מזרח ס׳ שממזרח ללנה: ורנויאנסק, קולימה, צ׳רסקי. 

הידרוגרסיה — רוב הנהרות המנקזים את ם׳ נשפכים 
לאוקיאנוס הקרח הצפוני. הנהרות הגדולים הם: אוב (ע״ע), יובלו 
אירטיש ויובליהם הפנקזים את ם׳ המערבית! והנהרות לנה, יניסי, 
ינה, אינדיגירקה וקולימה המנקזים את ם׳ המזדהית. הנהרות קפואים 
כ 8 חודשים נשנה בצפון וכ 5 חדשים בדרום. הם פשפשים להובלת 
משאות והשטת עצים וכמקור חשוב ליצירת אנרגיה חשמלית (ע׳ 
להלן). 

האקלים קר יבשתי קיצוני — חורף קר וממושך; קיץ קצר 
ונוח ובדרום אף חם. הטמפרטורה החרפית הממוצעת יורדת מתחת 
ל״ס ברוב שטחה של ס׳ ונאיזור ורנויאנס ואוימיקלו נדשמו ׳ 70 ־ 
(הטפפדטורה הנמוכה ביותר שנרשמה בעולם). מידת־החום הקיצית 
הממוצעת נעה מ • 10 בצפון ל ■ 18 בדרום. כמות המשקעים השנתית 
נעה בין 150 — 300 מ־מ במזרח ו 250 — 550 מ״מ במערב. המשקעים 
יורדים בעיקר בקיץ. מעטה השלג מכסה את פני השטח כ 170 ימים 
נשנה בדרום וכ 300 ימים בצפון. קרקעות קפואות-עדיש ברוב שטחה 
של ס׳. הקרקעות והצמח יה משתנות מצפון לדרום. בצפון 
משתרעת רצועת הטונררה (ע״ע) המכוסה בקרקעות פודזול, 
שטחי ניצה וצמחיה דלה של אזובים ושיחים. איזור הטייגה שמדרום 
מקיף נ 70% משטחה של ס׳ ובו שולטים עצי מחט על קרקעות 
פודזול. בם׳ המערבית מתחלפת הטייגה ברצועת הערבות המכוסה 
ברובה בקרקעות צ׳רנ 1 זיום פוריות המשמשות לעיבוד חקלאי. 

א ו כ ל ו ס י ת ם׳ מונה 27.8 מיליון תוש׳ ( 1970 ) — לעומת 17.2 
מיליון ב 1940 . כ 90% מהאוכלוסיה הם רוסים והשאר הם 24 קבוצות 
אתניות מקוריות קטנות שהחשובות בהן: בוריאטים ( 139,000 — 1.1% 
מאוכלוסיית ס׳, מפקד 1970 ), יאקוסים ( 296,000 ). טובינים( 139,000 ). 
באקאסים ( 67,000 ), אלטאים ( 56.000 ) ויהודים בבירוניג׳ן. 
כ 55% מכלל התושבים יושבים בערים. רוב האוכלוסיה מרוכזת 
ברצועה הדרומית לאורך מסה״ב הטרנס־סינירית (ע׳ מפה. בריה־מ, 
עם׳ 651/2 ). הערים הגדולות משמשות פרכזי תעשיה וכמו-כן צפתי 
תחבורה השובים והן: נובוסיבירסק 1,161,000 תוש' ( 1970 ), אומסק 
821,000 תוש׳. קרסנוירסק 648,000 חוש׳, נובלקוזנצק 499.000 תוש׳. 
אירקוצק 451,000 חוש׳, ולדיווסטוק 422,000 תוש׳ (וע׳ ערכיהן). 

עד סוף הסאה ה 19 היתה הפעילות הכלכלית הרוסית בס׳ 
מוגבלת בעיקר ליצוא פרוות ובמידה מצומצמת לכריית מתכות 
יקרות (כסף וזהב). ההתיישבות החקלאית בערבות דרום מערב ס׳ 
גברה במידה ניכרת לאחר הרפורמה האגררית נ 1861 . סלילת מסה״ב 
הטרנס־סיבירית ( 1891 — 1905 ) הביאה לפפנה חשוב בהתיישבות וב¬ 
התפתחות הכלכלית של ס׳. לארכה קמו מרכזי חקלאות ותעשיה 





761 


סיכיר, בדכלה; יהודים 


762 


מודרניים. הגורמים העיקריים להתפתחותה הכלכלית העצומה של ם׳ 
בתקופה הסובייטית היו גילוי עתודות עשירות של אוצרות טבע, 
פיתיח רשת התחבורה והעברת מפעלי תעשיה רבים מרוסיה האירו¬ 
פית הכבושה למזרח סי. אחר מלה״ע 11 נמשכה ההתפתחות הכלכלית 
בקצב מזורז. רוב האמצעים הושקעו בפיתוח תעשיות מטאלורגיות, 
כימיות וכן מפעלי מכונות ועיבוד עץ. אוצרות טבע שנתגלו בם׳: 
פחם. נפט, גז טבעי, יהלומים. זהב. ברזל. מתכות אל-ברזיליות, מת¬ 
כות נדירות ועץ. במזרח ס׳ ובאיזור המזרח הרחוק של בריה״מ 
מצרים כ 70% מעתודות הפחם של המדינה. שדות הפחם הגדולים 
ביותר הפועלים כיום בם' הם באגן קוזנצק (כ. 15% מתפוקת בריה״מ) 
ובו צמח מרכז תעשיה כבדה, השני בחשיבותו במדינה. חשוב עוד 
שדה הפחם צ׳רמקיבו בקרבת אירקוצק שבמזרח ס׳• גילויים נרח¬ 
בים של שדות נפט וגז טבעי במחוזות טימסק וטיומן הביאו להת¬ 
פתחות מהירה של האיזור ותפוקת שדוח הנפט הגיעה ל 6 מיליון 
טון. ב 1967 נבנה צינור נפט המעביר את הנפט ד,גלמי מהשדות 
לעבר בתי הזיקוק באומסק. מכרות ברזל גדולים מצויים באגן 
קוזנצק, אגן מינוסינפק ובמחוז טלמסק, גילוי נרחב של אלומיניום 
■במזרח הרתוק הביא לפיתוח מפעלי אלומיניום גדללים בקראסנל־ 
יארסק. בראצק ובקירבת אירקוצק. כ 80% מעתודת העץ של בריה״מ 
מצרים במזרח ם׳ ובמורה הרחוק וניצולם הביא לפתיהת המפעל 
הגדול לעיבוד עץ בבראצק. 


תהנות־כוה רבות־עצמה מצויות על הנהרות הגדולים. החשובות 
בהן הן: 


התפוקה 

במיליון ק״ו בשנה 

שם הנהר 

מקום התחנה 

0.4 

אוב 

נובוסיבירסק 

0.66 

אננאדר, 

אידקוצק 

4.6 

אננאדה 

בראצק 

6.0 

יניסי 

קדאסגויאדסק 



בבניה; 

60 ,4.5 


2 תחנות 


מאות מיליוני דונם של אדמות בור הוכשרו לחקלאות בער¬ 
בות דרום מערב ם׳. הגידולים החקלאיים העיקריים הם: תיטה, 
שיפון, שיבולת שועל, פשתן ושעורה. כ 3 /> מחפוקת התבואה 
בבריה״מ מיוצר בערבות דרום־מערב ס/ שטחי ערבות נוספים 
הוכשרו גם במרכז ובדרום־מזרח ם׳. בשולי אזורי העיבוד החקלאי 
מגדלים בקר לחלב ובשר ובאזורי צפון ם' עוסקים בציד חיות פרווה 
ודיג בנהרות. 

התחבורה בס' מתנהלת בעיקר באמצעות מסה״ב הטרנס־ 
סיבידית שבדרום והנהרות להובלת משאות כלפי צפון, השימוש 
בנהרות הוא רק בקיץ. במשך תקופה קצרה. בדרום־מערב ם׳ יש 
3 קווי מס״ב החוצים את הרי אוראל בערים סוודדלובסק, צ׳ליא- 
בינסק ומגניפוגורסק ומהם יוצאים קווים אחדים לכיוון צפון. בקרבת 
נובוסיבירסק מתאחדים קווי מסה״ב לקו אחד הנמשך לרוחב מזרח ם׳. 

וע״ע מועצות, ברית ה־ז מבנה פיסי. גאולוגיה, אקלים. הידרו- 
גרפיה. צומח, אוכלוסיה. כלכלה 1 ומפות שם. 

.* 1970 11 1/16 ) 0 1 ( 1 /ק 0 ז^ 060 ,ו 1 ק 1 ט[>׳(.! .£ .י 1 

ג. שנו.. 

היסטוריה. במאה ה 3 לפסה״נ תפסו שבטים תורכיים בהדרגה 
את כל דרומה של ם'. במאה ד. 10 לסה״נ השתלטו עליה המונגולים, 
ובמאה ה 13 שלט ג׳נגיז חאן (ע״ע) על רוב ם , . מערב ם׳ נכלל 
אח״כ ב״אורדח הזהב״ (ע״ע טטרים; וע״ע מונגולים, ע 8 ' 463 — 465 , 
ושם מפה). 

במאה ה 15 התפוררה .האורדה* לח׳אנאסים של קרים, קאזאן 
ואססרחן. הצאר איון עז (ע״ע) כבש את קאזאן ואסטרחן; אסמן 
הקוזאקים ט. ירמק (ע״ע) ערך ב 1581 — 1584 מסע אל מעבר 


לאוראל, וכבש את העיר סיביר, בירת ח׳אנאט מונגולי, וסיפחה 
לרוסיה (מכאן מקור השם ס׳). כיבוש זה איפשר לאיוון לבסס את 
שלטונו באגן האוב. בעקבות ירמק חדרו קוזאקים לאורך הנהרות 
מזרחה, הקימו תחנות מסחר וערים בנקודות אסטרטגיות (טומסק, 
אירקוצק), וב 1649 הגיעו חלוציהם לאוקיאנוס השקט. הסינים 
בלמו את התפשטות הרוסים על נהר אמור, ואחרי מלחמות ממושכות 
ביניהם ויתרו הרוסים בחוזה נרצ׳ינסק ( 1689 ) על האיזור. על המשך 
התפשטותם של הרוסים בס׳, ע״ע התישבות, עמ׳ 659/60 : 664 . 

המתיישבים הרוסים הראשונים בס׳ היו סוחרי פרוות ומתכות 
יקרות, בני כיתות פורשות ונרדפות וצמיתים נמלטים. במכרות 
הועסקו רבבות פועלים־צמיתים ואסירים. במאות ה 18 — 19 שלחה 
האקדמיה למדעים והחברה הגאוגרפית ברוסיה משלחות חקר רבות. 
וחקירת ם׳ נמשכה גם בסאה ה 20 . במאה ה 19 היתד. ם׳ לארץ 
גזירה ונשלחו אליה רבבות אסירים סליליים וגולים פוליטיים. אך 
הם היו רק אחוז קטן מכלל האוכלוסיה. ב 1822 חולקה ם׳ לשני 
חבלים. מזרחי ומערבי. כפופים למושלים כלליים. ב 1884 מונה 
משנה־למלך בם' המזרחית. ההתיישבות בס׳ לא היתה חפשית, והשל¬ 
טונות ויסתו את מספר האיכרים והצמיתים המבקשים אדמה וחירות 
במרחביה העצומים של הארץ ; רק בעשור האחרון של המאה ה 19 
הוסרו המחסומים, ונחשול הגירה זרם מרוסיה לס׳. תנועת המת¬ 
יישבים הגיעה ב 1908 לשיא של כ % מיליון נפש. מחור 10 מיליוני 
החושבים בם' ב 1914 (וביניהם כמיליון ילידים) באו קרוב ל 4 
מיליונים ב 25 השנים שלפני כן. 

במלחמת האזרחים ברוסיה (ע״ע מהפכה רוסית. עם׳ 369/70 ). 
השתלט הלגיון הצ׳כי על המסילה הטרנם־סיבירית והיפאנים תססו 
אח ולדיווסטוק (ע״ע) וחופי המזרח סל ס׳. בתמיכתם הקים האדמירל 
קולצ׳ק (ע״ע) ממשלה "לבנה" באימסק. הצבא האדום גירש את 
קולצ׳ק וב 1920 הקים בם׳ את "הרפובליקה של המזרח הרחוק". 
שהיתר, מדינת חיץ בין בריה״מ ליפאנים: כשעזבו היפאנים את 
ולדיויסטלק ( 1922 ), הצטרפה מדינה זו לבריה״ם. הקומוניסטים פיתחו 
את העשיות ס׳ והקימו בה מחנות גדולים של עובדי כפיה ואסירים. 
במלה״ע ז 1 הועברו לס׳ ערי תעשיה שלמות ממערב בריה״ט. 

וע״ע רוסיה. היסטוריה. 

. 5 16 ' 77 ,; 11111 • 1 ; 1943 , 10 > 0 ו' 1 ־ 81 ? 811111011 ס!/־!־ ,• 151141 ? . 1 ־ 1 . 11 

, 011011 ■ 1 ^ 11 ^ 1 . 5 77601 ) ר> 771 , 1 ) £01 ! 0 ג?ז 1 ' .ס ; 1950 . 101661167111011 

5611161116711 814117071 ,£ת 0 ז 1$1 ז 1 ז\נ .*ד ; 1963 ,. 5 ,ע 0 ת 6 ות $4 .יי! . 1 ; 1957 

111 1/16 1706111, 1965: 0. 14061X5011, #0 5.<100(1 17) 4 ?.67). <5616/116/116 

/( 7711106 ) . 5 / 0 11611 ^ 2071 ) 7/16 ־ , 5116030 . 11 .( : 1966 ,( 0715107 <ן 1:1 611161 

/ 0 11611 { 00716 811171011 7714 , 5011 ( ¥31001 . 5 ; 1969 ,( 2 , X1X ,ץ 70 > 0 ' 7 
. 1972 ,( 10 . £11 מ 5 , 16111 ) 51116610 

זז. וס, 

יהודים ראשונים הגיעו לס׳ מליטא כשבויי מלחמת רוסיה— 
פולניה ב 1632/4 . ב 1659 הוגלו לס׳ כמה יהודים ממוסקווה. בראשית 
המאה ה 19 נמצאו יהודים בין העבריינים שהוגלו לס/ ואלה יסדו 
את הקהילות הראשונות בא 1 מסק, טומסק, טובולסק וקאינסק בס׳ 
המערבית, ובקאנסק ובנידני־אידיבסק בס׳ המזרחית. במשך המאה 
ה 19 נאסרה התיישבותם'של יהודים "חפשיים" בס׳. בשל היותו 
מחוץ ל״תחום־המושב", והשלטונות השתדלו לצמצם את מספרם 
שם ולהגביל את זמיותיהם. ב 1827 נאסר על בעליהן של יהודיות 
המגורשות לס׳ להצטרף אליהן, וב 1836 נאסר על יהודיות המצטר¬ 
פות לבעליהן המגורשים לקחת עמן את בניהן. ב 1834 נקבע כי 
מגורשים שריצו ענשם, ובבי משפחותיהם החפשיים, יהיו רשאים 
להצטרף לגילדות רק ברשיון מיוחד. ב 1836 הקצתה הממשלה 
הרוסית שטח בם׳ המערבית להתיישבות חקלאית יהודית, וכמה 
מאות יהודים הספיקו להגיע לס׳; אך בינואר 1837 הפסיק ניקולאי 1 
התיישבות זו. ב 1837 הוגבלו גם העבריינים היהודים שבשלחו 
לס׳ לגיל 40 ומעלה בלבד, ואף אלה — רק לאזורים המרוחקים 
של ס׳ (חבל יאקוצק ומעבר לבאיקאל) ז ילדי המגורשים נמסרו 




763 


סיביר, יהודים — טיג׳ויק, הנרי 


764 


לפוסדות ה״קנטוניסטים" (ע״ע), או גורשו לתחום־הפושב. ביפי 
אלכסנדר 1 ז (ע״ע) הוקל גם ליהודי ס', והורשו להחזיק את 
בניהם ולהירשם לגילדות. פשהותר, החל ב 1859 , לסוגים פסו־ 
יפים של יהודים לשבת פחוץ לתחום־הפושב. התיישבו יהודים גם 
בם׳, והתחילו פתגבשות קהילות. אז התפתת הסיסוס הפיוחד של 
ה״יהודי הסיבירי", שהיה דופה בלבושו ובלשונו לשכניו הרוסים, 
רחוק מידיעת התורה וקיום מצוותיה, אך בעל רגש יהודי ער וחם. 
ברבע האחרון של המאה ה 19 הופיעה שכבה של אינטליגנציה, חלקה 
פקרב הגולים הפוליטיים. מהם שהתמסרו לחקר חייהם ולשונותיהם 
של עפי ס׳ כמו ו. בוגוראז, ל. שטרנברג, מ. קרול וז. צ׳ודנובסקי. 
ב 1897 ישבו בם׳ 34.500 יהודים ( 0.5% פכלל התושבים), פהם 
כ 8,250 נפלד אידקוצק, 7,700 בפלך טומסק, 7,500 פעבר־לבאיקאל, 
5,700 בפלך יניסיי, ו 2,500 בפלך טובולסק. כ 8% מיהודי ס׳ הת¬ 
פרנסו אז מחקלאות, פ 30% ממלאכה ותעשיה, וב 40% ממסחר. 
יתדם עסק בפקידות ובמקצועות חסשיים. 

ב 1890 שוב נאסר על כניסתם — פרט למגורשים. ב 1897 נקבע 
כי יהודי ס' (סרט לצאצאי חיילים) — רשאים לשבח רק במקום 
שבו הם רשומים כתושבים קבועים, אולם הקשיים שהיו כרוכים 
בגירוש אלפי משפחות מנעו ביצוע פקודה זו. מאימת הגירוש 
היו יהודי ם׳ נתונים לשבט ולחסד בידי המינהל המקומי העוין. 
יחסם של התושבים הנוצרים אל היהודים היה אוהד יותר מיחסם של 
הלא־נוצדים, וב 1906 נבחר יהודי לציר הדומה השניה. במלה״ע 1 
הגיעו לס׳ אלפי פליטים יהודים, ובהשפעתם גדל מספר מוסדות החי¬ 
נוך היהודיים, נוסדו מפלגות יהודיות והחלה פורחת תרבות יהודית. 
אחר המהפכה התכנסה באירקוצק ועידה של נציגי הקהילות בס׳ וב־ 
אוראל ונבחרה מועצה לאומית ליהודי ס׳. השפעה מכרעת שם נודעה 
לתנועה הציונית, שהתפשטה בס' עוד בראשית המאה ה 20 . בראש 
המועצה הלאומית עמד מ. נובומיסקי (ע״ע). עם כינון המשסר 
הסובייטי חוסלו בהדרגה המוסדות היהודיים. רבים מיהודי ס׳ עברו 
לסין ומקצתם עלו לא״י. הפליטים חזרו ברובם למקומות מגוריהם 
בפולניה ובליטא. ב 1926 נמנו בם׳ 32.750 יהודים, מהם כ 29x100 
בערים. השלטונות הסובייטיים הגלו אלפי ציונים למקומות הנידחים 
ביותר של ם׳. ב 1928 נקבע חבל בירוביג׳ן (ע״ע וכרך מילואים) 
כאיזור התיישבות יהודית, וב 1934 הוכרז על הפיכתו לחבל אוטונומי 
יהודי. בשנות מלה״ע זז שוב הגיעו לס׳ המוני פליטים יהודים, 
בראשונה מאזורי פולניה שנכבשו ע״י רוסיה ולאחר מכו מן האזורים 
שנככשו בידי הגרמנים. מקצתם נשארו בם׳ גם אמר תום המלחמה. 
במפקד 1959 הצהירו על עצמם 57,654 איש בס׳ כיהודים! 92% 
מהם ישבו בערים: רק כ 10,000 מהם מסרו על יידית כשפת אמם. 
א. דרויאנוב, שורה של פגעים (רשמות, ג׳). תרפ״ג: א. סנדלברג. 
מחיי. 21 — 25 , 45 — 82 , תש״ב : ש. קושביר, שדוח ולב, 47 — 71 , 
חשכ״ב! מ. עלקיו, קאיבאלעו־ סטעפעס, 11934 - 0 ס 0 אר.ש£ .ת 
; 1905 ,ז 1 ון 01611 8 ס 80 ח 80 ונ 6 חאה 0 א 0 אב 3 51111, 0^00X00 

£80011 , 113 ;!> 3 ון 1711 .\ 1 ; 1911 , 0680011 ז 11 ו 0 ק 611 א 0 , 11 אאח 08 קדח 10,0 
, 1 ,אאה 0 םסהאמ 1 וא£ א 4 א 0 זש 8 ו 0 1 ) 01.8 קמ 6 א 0 ) י אקמ 6 א 0 6 
. 1929 ,( 869-873 
י. ם.-א. ס. 

סיבלייס, 7 'ן (יוהן יוליוס כרייסטיאז:׳ — ( 11111115 1011311 , 10411 

$16011115 0111151130 ) — ( 1865 . המנלינח 31 ח 1 ז 11 ת £6 חוז 133 ] 

פינלנד — %1957 רוונפה [בבפסם״תג[] שם), מלחיןפיני, גדול מלחיני 
הסימפוניות בסקנדינוויה: למד בהלסינקי, ברלין ורנה. חזר לפינלנד 
ב 1893 והחל ללמד נגינה בכינור ותאוריה מוסיקלית. תוך שלוש 
שנים נורע כמלחין לאומי. ובשנת 1897 העניק לו הסנאט הפיני מענק 
מחיה לכל חייו, והוא החל מקדיש את רוב זמנו ליצירה. מאותה עת 
היו היי' נסולי אירועים חיצוניים בעלי חשיבות, פרט לכסה ביקורים 
באה״ב ובאנגליה, בדרך כלל להשמעת יצירותיו. ס' השתמש 
ברבות מיצירותיו בנושאים לאומיים ואת השראתו הציתו אגדות 
היספוריות. אהבתו לנוף הפיני והרגש הלאומי העז שקינן בו הם 


שהעניקו ליצירותיו את סגולותיהן 
המיוחדות: ההרהור, העצב, השימוש 
במוסיורם לאומיים וציווי־הטבע ה¬ 
מוסיקליים. סגולות אלה הן שהקנו 
לו את הערצת העם והפכו את ם׳ 
לנושא דברה האמנותי של פינלנד 
ולנציגה בעולם התרבות. 

התפתחותו הסיגנונית וחסכנית 
של ם׳ היתד, איטית, אך סיגנונו המ¬ 
יוחד כבר התגלה ביצירותיו המוקד¬ 
מות. סיגנון זה מעמיד אותו מחוץ 
לזרמים ששלפו במוסיקה המערבית 
במשך חייו הארוכים — כמלחין בעל 
ייחוד משלו וגישה אישית לחומר 
ולצורה המוסיקליים. 

יצירותיו המגובשות והקשות ביותר הן שבע הסיססוניות, בהן 
ניתן לעקוב אחר מאבקו העיקש בהתאמת הצורה לחומר המוסיקלי 
והרעיוני. מיצירותיו האחדות מוכרים הקונצ׳וטו לכינור ( 1903/5 ) : 
הפואמה הסימפונית ״פינלנדיה״ ( 1899 — 1900 ), יצירתו הפופולארית 
ביותר! הפואמה הסימפונית ״אן סאגה״ ( 1892 — 1901 )! ארבע 
אגדות מתוך ה״קאלוואלה״ ( 1893 — 1895 ), שהמוכרת בהן היא 
,.הברבור מטואונלה״; ״קארליה״ (פתיחה וסוויסה, 1893 )! מוסיקה 
למחזה ״קואולמה״, המכילה את ״הוואלס־העצוב״ ( 1903 ): "בת 
פוהיולה״ (פנטסיה סימפונית בעקבות ה״קאלוואלה״, 1906 ) ; והר־ 
ביעיה ,.קולות אינטימיים״ לכלי-קשת ( 1909 ). יצירותיו האחרות 
כוללות סונאטות לכינור ולפסנתר, קטעים רבים לפסנתר ושירים. 

אחרי כחיבת הסימפוניה השביעית ( 1924 ) דעכה השראתו של ס׳. 
ולאחר שנת 1927 פסק כמעט להלחין. 

ב 1933 שינתה רביעיית כלי־הקשת של הרדיו הסיני את שמה 
ל״רביעיית ם״׳, ובשנת 1939 נקרא שמו של ס׳ על הקונסרווטוריון 
למוסיקה בהלסינקי. ב 1953 נוסדה קרן בין־לאומית על־שם ס׳ 
שמעניקה מדי שנה פדסים למוסיקאים דגולים, בדומה לפרס נובל 
(שאינו מוענק לאמניס). 

. 1959 ,. 5 ./ , 0114563 ( . 11.11 

יי. בו. 

סיגבן, ק!־ל מנה גאות - ״ $108636 *■״־־ס םח״ 43 ז - 

(נו׳ ב 1886 )( סיסיקאי שוודי. ס׳ היה עוזרו של רידברג 
באוניברסיטת לונד. וב 1920 ירש את הקתדרה של מורו. מ 1923 
עד 1936 חיה סרוססור לפיסיקה באוניברסיטת אוססלה! ב 1937 עבר 
לססוקהולם. ב 1924 הוענק לו פרס־נובל לפיסיקה. ם׳ הוא אבי 
הספקטרוסקופיה של קרני־^ והיא נעשתה בידו מכשיר רב־עצמה 
לבדיקת סבנה האטום ולביאור ולשכלול התאוריה של בור (ע״ע). 
בשיטותיו המדויקות הצליח ס׳ להפריד קווי ספקטרום, שנחשבו 
לקודם יחידים, לסרכיביהם, ואת מדידת אודך־הגל הביא עד לדיוק 
של 1 ל 100,000 . לשם מחקריו פיתח את הכנת הסריג האופטי צפוף- 
הקווים. ססרו ;£ח 311111 ז 51 מ 8 3 ז 1 ז 110 ז 30 $00101105110010 ("ססקטדו- 
סקופיה של קרינת-רנטגן״), 1925 , הוא ספר היסוד של המקצוע הזה, 

וע״ע אטום! רנטגן. 

סיג׳ויק, הנרי — 1011 ״י} 6 ־;$ ץזח^ז - ( 1838 — 1900 ). פילוסוף 
אנגלי, מחשובי החוקרים בתורת-המידות בעולם האנגלו• 

סאכסי. למד באוניברסיטת קימבריג׳ וב 1859 נתמנה שם פורה. 
ב 1876 נשא לאשר, את אחותו של לורד בלסור. פעלו הספרותי־ 
מדעי היה רבגוני ביותר, אולם פרסומו בא לו מכות מחקריו על 
היסודית העיוניים של תורות המוסר ובעיקר בזכות ספרו - 10 \ 760 
£16105 ) 0 5 ( 601 ! (״השיטות בתורת המידות״), 1874 . 



ז׳א 1 כיבליוה 




765 


סיג׳ויק, הנרי — סיגט 


766 


לדעת ם׳ אין לחפש את מוצאן של דעות והנהגות מוסריות 
בהנחות מתחום המטאפיסיקה או באמונות דתיות׳ ולתורות המוסר 
בסים הכרתי־שיטתי משלהן. היסוד לכל הערכה מוסרית הוא דו־ 
צדדי: מחד גיסא מצוי הוא בשאיפת האדם אל תכלית השלימות 
התבונית (פרפקציוניזם) ומאידך גיסא בשאיפתו אל האושר. אל 
תכלית הש^ימות מובילה גישה אינטואיציוניסטית — הנכון והטוב 
יותר נבחרים תוך מבט אינטלקטואלי ישיר וחודר אל מהות העניין. 
הגישה האהרת המובילה אל תכלית האושר היא גישה שוקלת 
ו״תועלתניתי׳ המנתחת: מה טוב ומה מועיל לכלל בנסיבות נתונות י 
ם , הטיף לגישה התועלתנית שראה בה את שביל־הזהב בין פרפקציו¬ 
ניזם לאנוכיות. כקו מנחה להערכות מוסריות העלה ס׳ את הכלל 
שמצב טוב יותר בעתיד יש להעדיף על מצב נוח בהווה. ס׳ ראה את 
תורתו כתועלתנות מתוקנת השואפת לטובת הכלל. בעקבות ספקותיו 
הדתיים התחיל ( 1860 ) ללמוד עברית וערבית בקוותו למצוא תשובה 
לפקפוקיו במחקר היסטורי. 

. 5 .מ ,^•״ 11 . 0 .׳*י ; 1906 4 ;. 5 ,. 5 . 1 * .£ - .$ 

. 1959 , ץו/? 0 *ס 1 וו/ < 1 61111641 * 1 ■ 310 ^ 1 

סיג׳ויק, בויל וינסנט — *״״ 81118 !!׳"א — ( 1873 - 

1952 ), כיסאי' אנגלי. נולד באוכספורד ושהה בה רוב ימיו. 

השתלם בגרמניה בהדרכתם של אופטולד (זיע) ופון פבמו ("ס■. 
״ 1111113 ;>?). עד 1920 עסק בעיקר בכימיה אורגנית ונודע כמורה 
מעולה וכמחבר הספר ח>: 01 :ז 1 \ )״ ץזז 115 זס 01 ס 1 וזס׳ן: 0 ("הכימיה 
האורגנית של החנקן•), 1910 . ב 1914 החל להתעניין בתופעת 
רד׳רפורד (ע״ע). ובמשמעות המודל הגרעיני של האטום לגבי הקשר 
הכימי. התאוריות של קופל (!״ 055 ^), לואיס ( 5 ״״״£) ואתרים 
בדבר הקשר הכימי (ע״ע כימיה, הקשר הכימי) לא הסבירו אח 
מהותו בתרכובות קואורדינציה ולא התיישבו עם תורת אלפרד ורנר 
(ע״ע). ב 1922 פרסם ם׳ מאמר בשם "תרכובות קואורדינציה והאטום 
של בור" ובו הוכיח, בי ניתן להרחיב את העיקרון של לואים בדבר 
שיתוף האלקטרונים, ולממש אותו גם כששני האלקטרונים באים 
מאותו האטום. גולת הכותרת של מחקרו זה הוא הספר פ 1 ״ 0 ־ 11 שש £1 
עס״ 15 ג 7 01 ץזנמזוד ("התאוריה האלקטרונית של הקשר הכימי"), 
1927 . בשנות הארבעים עסק בכתיבת עבודתו רבת ההיקף " 11 ז 
ט 011 ס £19 31 -> 1 ת 1 י> 01 (היסודות הכימיים ותרכובותיהם). והיא הר 
פיעה ב 1950 . עבודתו זו היא דוגמה אפיינית לשאיפתו של ס' לצייר 
תמונה אחידה ורחבת יריעה של הכימיה. 

. 1961 ,! 11 : 1 * 010 016111 ,(. 011 ) תע^זנ!'■! "ז 

סיגון ( 8018011 ), בירת דרום־ויטנאם. 1,770,000 תוש׳ (אומדן 
1970 ). ס׳ שוכנת רובה על הגדה המערבית של נהר ס , , 

97 ק״מ מצפון לשפכו לים סין הדרומי. דלתת נהר ס׳ מהווה עם 
דלתת נהר מק(נג (ע״ע) איזור פורה ומשופע במים המגדל בעיקר 
אורז. ם׳ היא עיר־נמל ומשמשת נקודת מוקד לתחבורה ולמסחר. 
גל־גאות היורד שוטף תדיר את שפד הנהר ומרחיק את הטעונת 
הנישאת בסים. הנמל משרת כלי־שיט בעלי־שוקע עד 9 מ׳ ובו 
מתקנים משוכללים. מספנות ובסיס־ימי. מערכת תעלות שנבנתה 
בתקופת השלטון הצרפתי מחברת את ס׳ לנהר סקונג ולקמבודיה. 
מס״ב חיברה בעבד את ס• עם הנוי שבצפץ־ויטנאם. מצפון לעיר 
נמל־תעוסה בין־לאומי חשוב, ומצפון־מזרח בסיס צבאי־אווירי. 

מוצרי היצוא העיקריים של נסל־ם׳ הם אורז, דגים מיובשים 
וקופרה. בם׳ מרוכזים רוב מפעלי התעשיה של המדינה. מייצרים 
מזונות. כימיקלים. מוצרי פלסטיק, נייר. טכסטיל ומשקאות. בס׳ 
נמצאים המוזיאון הלאומי ולידו גן בוטאני. 2 אוניברסיטאות. בהן 
למדו 31,500 תלמידים ( 1970/1 ). מכונים גבוהים ללימודי חקלאות. 
הנדסה ומינהל, בת״ס לאמנות וקונטרווטוריום למוסיקה. 

העיר מורכבת משני חלקים שהתפתחו בנפרד: ס׳ גופא, שבה 



סינון : סראוז והוב טיפוסי במרב! העיד (סוכנות בר-רה־ז 

מוסדות־המינהל העירוניים והמדיניים. נבנתה במחצית השניה של 
המאה ה 19 בסיגנון אירופי, ומאופיינת בשדרות רחבות. כיכרות 
ושפע ירק. החלק הדרומי צ׳לן ("ס 1 ס! 01 ) חינו פרוור תעשייתי 
שנבנה מאוחר יותר בסיגנון סיני וב 54 מתושביו סינים. ב 1932 
מוזגו שני החלקים ליחידה עירונית אחת. 

, 13837100 ׳< 1110 ק 2 ז 000£ 0/ 6101■/*} (1x360031 ?>׳<£ ,. 5 ." 1 .י 1 

. 1965 ,( 872 — 834 ,חג 

היסטוריה. ס׳ נוסדה במאה ה 17 חזיתה מראשיתה המטרו¬ 
פולין השלטונית והכלכלית של ויטנאם הדרומית. ב 1859 כבשו אותה 
הצרפתים. וב 1862 נהיתה לבירת מושבתם קושן־סין ואח״ב היתה 
למרכז השלטון בהדו־סין (ע״ע). היא התפתחה מאוד בשלטון צרפת, 
וב 1917 הוקפה בה אוניברסיטה. בעקבות חלוקתה של ויטנאם נהיתה 
ם׳ לבירת הדרום ( 1954 ). 

בשנות ה 60 ותהילת ה 70 גדל מאוד מספר התושבים בם', ונהרו 
אליה פליטים מאזורי הקרבות במלחמת ויטנאם. זרימת כסף רב 
מצבא אה״ב. שמרכזו היה בס', חרמה לגידול העיר ואף לשגשוגה 
בעת המלחמה. במשך המלחמה לא ניטשו קרבות בס׳ עצמה; 
בינואר—פברואר 1968 ניסו הקומוניסטים להשתלם על העיר: נפיונם 
זה ("מבצע טט") נכשל, תוך אבידוח כבדות והרס רב בעיר. 

ם. פל. ם. גו. 

סיגט (״ 8x181 ), שמה ההונגרי הרווח של העיד הרומנית סיגטול 
מרמציאי ( 01 זזנז 1 זזז 1 ז 1 \ 1 טזס 1811 ל! שמה המלא בהונגרית 
"*"■!*"■!גמ״ז•":)׳! [מדומ(רושסיגט]). עיר בחבל מאראמורש ע׳׳נ 
טיסה, בצפון־סערב רומניה, מוקפת מורדות הקרפאטים. בת כ 37.000 
תוש׳ (אומדן 1970 ) : רומנים, הונגרים, רותנים ויהודים. בקרבתה 
מרבצי מנגן, _קאולין ומלח. צומת כבישים ומס״ב בקרבת גבול 
בדיה״ם. מרכז"למסחר (עצים, מוצרי חקלאות) לתעשיה (טכסטילים, 
נייר, עורות. מוצרי עץ, מוצרי מזון ומיני סדקית) ולתיירות. בה 
כמה מוסדות חינוך ומוזיאון. מבניה: הכנר יוסף סיגטי (ע״ע) 
והסופר אלי ויזל. 

ס־ קמה. כנראה, כישוב סלאווי ביד,״ב. במאה ה 16 נעשתה לעיר 
ועד טוף מלה״ע 1 היתד, בשליטת אוסטריה-הונגריה. אח׳׳כ נפלה 
בידי רומניה. בימי מלה״ע 11 נתפשה שוב ע״י ההונגרים, ואח״כ 
הזרה לשליטת רומניה. 

יהודים מגליציה (ע״ע) ישבו בס׳ במאה ה 17 , וב 1690 הוחלט 
לגרשם. קהילה מאורגנת קמה באמצע המאה ה 18 . וב 1785 היא 
פנתה 147 נפש. צביונם של החיים היהודיים בס' נבדל מזה של יתר 
ערי הונגריה, משום קשריהם ההדוקים עם התרבות היהודית בגליציה 
על זרמיה הדתיים והרוחניים, כגון: התנועה הפראנקיסטית, ואח״כ 




767 


פיגט — סידן 


768 


החסידות לגוניה. רנה הראשון של ם׳ היה יהודה הכהן הלר, 
אחיו של אריה ליב בן יוסף הכהן (ע״ע). רבניה האחרים של ס׳ 
נמנו בעיקר עם בני משפחה טיסלבוים (ע״ע). ב 1883 הצטרפה 
הקהילה לארגון הארצי של הקהילות החרדיות בהונגריה (ע״ע, עם׳ 
867 ), ואז פרשו המתונים והקימו את ה״קדילה הספרדית". בס' 
התקיימו ישיבות, בת״ס. ספריות, בתי־דפוס עבריים וארגונים 
ציוניים, וקמו בה סופרים וחוקרים רבים במדעי היהדות. הקהילה 
נדלה מ 431 ב 1831 ל 8,000 בערך (כ 38% מכלל האוכלוסיה) 
ב 1910 . אף שמראשית המאה ה 20 היגרו רבים לאה״ב, היו בה 
ב 1941 נ 10,000 יהודים (כ 40% ) — העיר ההונגרית בעלת האחוז 
הגבוה ביותר של יהודים. 

משסופחה הציר להונגריה ( 1940 ) הוחלו בה החוקים האנטי¬ 
שמיים. ב 1942 גויסו הגברים לעבודת כפיה וב 1944 הוקם גטו, 
דרכו גורשו 00 ( 124 יהודי הסביבה למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה 
התיישבו בד, מחדש כ 2.300 יהידים. ב 1973 נותרו בס׳ 20 משפחות. 
ב. בן מנחם, ספריהם של רבני ם׳ (סיני, כ״ה), חש״ם: הנ״ל. צרור 
כתובית על מצביה ס׳ (סיני. ם־ז), תשל״א 1 י. י. גרינוואלד, מצבת 
קדש... ס׳ ימלל סאראמארוש, תשי״ב. 

יה. 0 , 

סינטי, יוסף — 11 ־ 57.18 1 (ק־ 5 "[ — ( 1892 [בודאפשט]— 1973 ), 
כנר יהודי. ם׳ היה תלמידו של הובאי (ץ 3 נ 1 ס £1 ) באקדמיה 
המלכותית בבודפשט. בגיל 13 הופיע לראשונה בקונצרט פומבי, ומאז 
הרנה לנגן ברחבי העולם. ב 1935 הופיע בא״י. ב 1940 התיישב ס' 
באה״ב■ בשנותיו האחרונות התגורר בשוויץ. ם׳ היה מגדולי הכנרים 
במאה העשרים. נגינתו הצטיינה בצליל חם ורב־הנעה ובהבנה 
מוסיקלית עמוקה. ם׳ תרם בנגינתו להפצת יצירותיהם של גדולי 
המלחינים של המאה. ביניהם נרטוק (ע״ע). ידידו הקרוב, שהקדיש 
לס׳ שחים מיצירותיו. ס , הוציא לאור עיבודים של יצירות לכינור 
■וערד הוצאות של יצירות מופת מוסיקליות. ב 1947 י״ל ספרו האוטו¬ 
ביוגראפי 1 !־י 1 ־ב 11 \ 7 81111185 * ¥1 \ ("רחוק במיתרים"). 

סיד, ע״ע סידן. 

סיד, אל (ה־)— 1 ־ 01 £1 (מן הערנית ״ 4 אדון), כינויו של רורריגו 
דיאס דה ויור (זגע 71 \ ־ 11 0137 180 ־ 011 ) 1 ) — ( 7 1044 . 

ויוואר ליד נורגוס — 1099 , ואלנסיה), גיבור לאומי ספרדי ודמות 
מרכזית של הספרות האפית ושל הדומאנסות בספרד• בשל מעלליו 
זכה לכינויו ( 0111 £1 או ( 011 0 ) 51 ) בקרב הסאורים. הוא לחם 
בשרות קסטיליה נגד המוסלמים, או המלך אלפונסו ך\ (ע״ע) 
תגלהו, וס' ענד לשרותו של מלך סרגוסה המוסלמי: ב 1094 כבש 
ם' את ולנסיה ונהיה שליט עצמאי במקום. שמו ומעשיו מוזכרים 
לראשונה ב 1 ו־״ 1 > 1 <ן״ז €3 1-111 ־ £011 513 ־ 0 ( 1100 לערד). אך סיפור 
גבורתו, על מרכיביו ההיסטוריים וחאגדיים, בא לידי ביטוי אמנותי 
מושלם ב 1140 בקירוב. בפואמה האפית הגדולה, ־ 1 ! ■ 31 ) 0311 £1 
1 ־ 01 ־!}א (עבר׳: "אל סיד", תשכ״ח), פואמה זו היתד, למקור 
השראתן של רומאנסות רבות (יותר מ 200 ! רובן מן המאה ח 16 ), 
ושל מחזות, מהם 1 ־ 01 1 ־ 1 ! 5 ־ 11311 ־ 0101 ! £3 ("נעוריו של הסיד"), 
1618 , פאת ג. דה קאסטרו, ו״הסיד״ של פייר קורני (ע״ע; 1636 ). 
וע״ע ספרדית. ספרות. 

-־ 707 ) 10 ! 1 ־ 104 * 41 16 ) 1 0771 *! : 7100 ? 00117:1 0 41 . 0 7116 ,צצ 111 ) 1 ב 1 \ . 6 
; 1963 161 > 0677111 <} 41 10 ** 10 £72 , 21 !>ו' < ז-.־ס 1 >ת'>ח 10 א .. 8 : 1928 , 72 11116 

. 1967 ,. 0 0 ו 1 \ 16 > * 10 ( 11 * 0 61 6/1 ס 656 * 10 ^ 0 ן 16 * 4 £1 . 0112503 10 ז 

סידוניוס אפולינר־ס, דוס סוליוס - 5011105 ־";־ס 

? 51110010 0111113115 ( 1 ), — ( 430 , לוגדונום [ליון] — 480 , 

ארורני [קלרמין]), משורר ומדינאי רומי, בישוף. קדוש הכנסיה 
הקתולית. נשא את בת הקיסר אוויטוס ( 105 !־ג 2 ) לאשה, קרא ברופא 
( 456 ) שיר־חהילה לכבוד הקיסר וזה ציווה להקים פסל לחתנו 
בפורום של טראיאנוס. 


כשהיה מחוזו ארוורנה בסכנת כיבוש ע״י הויזיגותים, מונה ס״א 
לבישוף קלרמון ( 470 ). אע״ס שלא היה כומר. הוא מילא את תפקידו 
במסירות, הילק מרכושו לנזקקים, דאג לנזירים וארגן את ההתנגדות 
לפולש. משעברה ארוורנה. בעקבות שלום־טולוסה (=טולהו 475 ), 
לידי הגותי אוריק, הושם ס״א במעצר מכובד והושב על כנו במהרה 
( 476 ). 

ס״א היה מחברם של שירים, בעיקר שירי־ידידות, ושל 9 ספרים 
של מכתבים ; ביניהם מצויים גם שירים. יצירותיו שופעות מליצות 
רטוריות ורמיזות. פעמים מוגזמות, מכתבי־הקודש והמיתולוגיה. 
מכתביו שופכים אור על המצב החברתי והתרבותי בגאליה וניתן 
בהם תיאור מעניין של הוויזגותים שוביו־מארחיו. הוא מוסר מידע 
גם על היהודים בארצו (ע״ע בזית, עמי 126 ! גליה, עט׳ 1857/8 
לטינית, ספרות, עט׳ 647 ). 

ס״א היה דמות של תקופת-מעבר: היה מאחרוני הקלאסיקנים, 
ממגיניה האחרונים של האימפריה הרומית המתפוררת. וגם מאלה 
שהורישו את התרבות הלאטינית לגאליד, הטוטלעית המתהווה. דמותו 
עוטרה במהרה בהילה אגדית. 

,■ 5.4 ,(. 01 ) 5011 זש 1 >ת\. . 8 .^\ ; 1933 , 6 ^ 4 1111 1 >ווו. . 4 .$ , 07015 ) 5 
,תסץ 1.0 ..א ; 1936 ,ובצירוף תרגום אנגלי) 11 ־ 1 .!! 0677 ? 14 * 0 !* 6116 * 1 
. 1943 , 001116 671 ^ 7/661 61 ) 11 (<) 61 ' 1 61 , 5.4 

סין־י־בל־עבאס ("^ 7:5 * 1-151 ־ 11-8 ־ 51 ), החמישית 

בגדלה'בין ערי אלג׳יריה (ע״ע). שוכנת בגובה 500 מ׳ 

בבקעה נדהנת ופוריר, בהרי האטלס ״החופי״. ע״נ מקרה, כ 65 ק״מ 
דרומית לאוראן. עוברת בה מסה״ב הראשית מאלג׳יר למרוקו. 
כ 110,000 תוש׳ (אומדן 1971 ). העיר היא נירה נפה בת כ 251,000 
חוש׳, ומרכז מסחרי וחקלאי חשוב של יינות, תבואות, שמ 1 ובקר. 
יש בה בתח״ר למלט ולטכסטילים. 

סב״ע נוסדה ב 1843 ע״י הצרפתים, באתר בו היה קיים מצד קטן, 
והיא כולה מודרנית. בעולם נודעה כבסיס האימונים ומרכז של "לגיון 
הזרים״ הצרפתי (ער 1962 )• 

סץ־ן ( 1001 ־ 31 ־ 1 מלאס׳ צ 31 ־ 1 = סיד]). יסוד כימי מתכתי 
שסימנו 03 . הם׳ שייך לקבוצה 11 של המערכת המחזורית 
(קבוצת המתכות האלקליות־עפרחיות [ע״ע]). מבנהו האלקטרוני 
הוא 45 2 [ ז \ 1 ] והוא רו-ערכי בכל תרכובותיו. מספרו האטומי 20 
ומשקלו האטומי 40.08 . ניתך ב • 810 ורותח ב' 1,170 . לס׳ 6 איזו¬ 
טופים טבעיים. שהנפוץ נהם הוא ״* 03 ( 96.92% ), ויתרם בעלי 
מספרי מסה 42 , 43 . 44 , 46 . 48 . קיימים גם 6 איזוטופים רדיואקטי־ 
ווייס של הס׳. המתכת נתגלתה והופקה לראשונה ע״י סד האמפרי 
ויוי (ע״ע) בשנה 1808 , והוא אשר נתן לה את שמה. 

הפקה ושימושים. ס׳ מופק לרוב באלקטרוליוה של ס׳ 
כלורי מותך (בתוספת מעט ם׳ פלואורי. להורדת נקודת ההתכה). 
בעור שחרכובות ס׳ תופסות מקום חשוב מאוד בתעשיות שונות. 
למחכה עצמה שימוש מוגבל למדי. הס׳ משמש במסאלורגיה לחיזור 
מחכות, וכן לסילוק שאריות חמצן וחנקן משפופרות רדיו. מסג של 
ס׳ עם עופרת משמש בתעשיית מצברים. כבלים ועוד. 

תכונות. ס׳ הוא מתכת בעלת בדק־כסף (הנעלם באוויר עקב 
היווצרות שכבה תחמוצת). קשה מעופרת. נדקעה ומתושלח בנקל. 
בחימום בריק ממריא הס׳ (סובלימציה) בטמפרטורה הנמוכה מטמפ¬ 
רטורת ההתכה שלו. 

ס' הוא מתכת פעילה למרי. לאחר חימום באוויר הוא נדלק 
ומתקבל בעיקר הניטריד ( ־ זי 03,1 ). עם מים הוא נותן מימן ובסיס 
הס׳ ־ ( 081 ) 03 (התגובה איטית בטמפרטורת החדר. ונמרצת מאוד 
בחימום). בהתלהטו, מגיב הם' עם שורה ארובה של אלמתכוח: 
חמצן (נוצרה התחמוצת, 030 ). מימן (הידריד, , 011-1 ), הלוגניס 
(הלידים. כגון ־ 0301 ). זרחן (פוספיד. ,י) ־ 03 ). גפרית (סולפיד. 



769 


פירן, תרכובות; מינרלוגיה וגאוגיטיה 


770 


035 ), פחמן (״קרביו״,, 1730 ), ועוד. מלחי סי נותנים בלהבה צנע 
אדום־כתום אפייני. 

תרכובות הם׳. תחמוצת הם , . 030 (הידועה ב״סיד שרוף" 

או.,סיד חי״) מופקת ע״י חימום אבו־גיר.,. 0300 ב ״ 800 —• 1,000 , 
תוך סילוק מתמיד של הפחפן הדו־חמצני שנוצר: 

00 2 ־)־ 030 *— 00 0 ג 0 

התחמוצת הינד■ אבקה לבנה, אמורפית ונקבובית, בעלת נקודת 
התכה גבוהה מאוד (״ 2,570 ). בחימום חזק היא מפיצה אור לבן 
מבהיק. עם מים מגיבה תחמוצת הס׳ בראקציה אכסותרמית מאוד 
ומתקבל בסים הם' (״סיר כבוי״) ,( 011 ) 03 . חומר זה הינו בסים 
הזק ובעל מסיסות נמוכה במים. התמיסה המימית הרוויה מכילה 
כ 1.6 — 2 גר' בליסר מים. ידועה בשם "מי־סיד" ומשמשת לסיוד. 
בסים הס׳ הוא המרכיב העיקרי בטיח: טיח מוכן ע״י ערבוב סיד 
כבוי, הול ומים. תהליך ההתקשות נגרם ע״י ספיגת פהמן דו-חמצני 
מן האוויר, והפיכת בסים הם׳ לס׳ פחמתי: 

11,0 ■ 1 , 0300 י- 008 + ,( 1 ) 0 ) 03 
בשתי צורותיו משמש הסיד הרבה בתעשיה כתומר בסיסי זול. 

ס׳ פ ח מ ת י, , 0300 . הוא מלח הם׳ הנפוץ ביותר בטבע. כאבן- 
גיר או כשיש. אינו מסים במים. אך כאשר המים מכילים פחמן דו־ 
חמצני מומס, נוצר ם׳ דו־פחמתי מסיס. מלח זה גורם לקשיות 
המים. ה״אבן" הנותרת על דפנות הבלים לאחר הרתחת מים קשים 
נובעת מהפיכת הס׳ הדו־פחמתי לס׳ סהמתי ע״י החימום: 

0 נ 11 + 002 1 - , 0300 ר- 2 ( 1003 ־ 1 ) 03 
התמוססות הגיר במים היא הגורם לתופעות הקרסט ולהיווצרות 
סטלקטיטים וסטלגמיטים (ע״ע). אבן גיר היא אחד מחמדי הגלם 
העיקריים של המלט. 

ס׳ ג פ ר ת י ,. 0350 , הוא הגבס. במצב מוקשה מכיל הס׳ 
הגפרתי 2 מולקולות מי־גבש, בחימום ל ״ 130 מאבד הגביש 75% 
ממי־הגבש, ומתקבל ההמיהררט ס,!};/׳ 0350 . בהוספת כמות מים 
מתאימה, נוצרת מסה הנוחה ליציקה או ללישה, ומתקשה במהירות 
ע״י ספיחת מים. לכן, רב שימושו של הגבס בפיסול, בניין, רפואת 
שיניים ועוד. 

ם׳ גפרתי אינו ססיס במים, אד מסים בעודף יון סולפט, ■ =, 50 , 
עקב היווצרות קומפלכס ־'•!..(, 50 ) 03 ), שהוא אחד הקומפלכסים 
המעטים שהם׳ יוצר. אבקה מלבינה — הומר שהרכבו הכימי 
( 010 ) 0301 — (תערובת של ם׳ כלורי. , 0301 , וס׳ היפוכלוריט 
,( 010 ) 03 ), נוצרת בפעולת כלור על תרחיף של סיד כבוי במים. 
בפעולת מים חומציים משחררת האבקה כלור. ומכאן פעולתה המל¬ 


בינה (ע״ע הלבנה). האבקה המלבינה היא בעלת תכולה גבוהה של 
כלור, ועל כן רב היה שימושה בהלבנת אריגים, נייר. קש, בהיטוי 
מים ועוד. לאחרונה ירדה צריכתה. 

ס׳ כ ל ו ר י. , 0301 , מתקבל כמוצר לוואי בתהליך סולוי (ע״ע) 
לקבלת סודה. המלח האנהידרי הוא מוצק לבן ומסים במים. מאוד 
היגרוסקופי והופך להכסה־הידרט 611.0 • , 0301 . משמש כחומר 
מייבש, להמסת שלג וקרח, לפיזור ערפל, למערכות קירור ועוד. 

ם׳ ם ל ו א ו ר י, ,' 031 , מצוי בטבע כמינרל פלואוריט והוא 
המקור העיקרי להפקת הפלואור. 

תרכובות זרחניות של ם׳. ם׳ זרחתי ,(, 10 ), 03 , הוא 
המינרל פוספוריט ומהווה את המקור העיקרי לזרחן ותרכובותיו. 
ם' זרחתי הוא המרכיב המינרלי העיקרי בעצמות בעלי חיים. הפלח 
השניוני, , 031110 משמש כמרכיב החומצי באבקת אפיה. המלח 
הראשוני.,( 11,104 ) 03 המסים במים, מהווה יחד עם הגבס את הדשן 
.,סופרפו־ספט" (ע״ע דשנים). 

"ם׳ קרביו", ־ 0 ג 0 . למעשה אינו קרביד אלא אצטיליד. 
במגעו עם מים משתחרר אצטילן. ובכך חשיבותו. מתקבל מסיד 
שרוף ופחם בתנור חשמלי: 

030,400 30 4 030 . 

- 6 * 71 1 ) 071 ) 0711 ^ 17107 7077 > 0 !!ו<) 117/1 } €0771 !/ ,ז 0 ! 01 'מ) .¥\ .ן 

111771 ) €01 י ץ 11 ז 90 . 0 - 011 )ח ״ 1 . 0 ; 1923 , 11 ! ,/(? 771111 ) €11 01 ) 0 ) 01 

4 ת 0 777771 ) €01 ,חסלז^זז^י! . 1 \ . 0 ; 1945 ,ץ 1010£ /< 1 )) 7 14(1011177^ 01x1 
. 1961 , 11 ) €077700110 171771 ) €171 

גי. אג. 

מ י נ ר ל ו ג י ה ו ג א ו כ י מ י ה: ם׳ הוא אחד היסודות הכימיים 
העיקריים של קרום כדה״א, 
בו הוא מהווה 3.63% . הוא 
יסוד ליתופילי, אוכסיפילי 
וביופילי מובהק ולכן ריכוזו 
בפנים כדה״א נמוך בהרבה 
מזה שבקרום; הוא מהווה 
כ 0.61% בלבד של החומר 
הממוצע של כדה״א. על 
המחזור הגאוכימי של הם׳ 
— ד׳ תמ ׳ . 

ידועים כמה מאות מינ¬ 
רלים של ם׳. והחשובים בהם 
נתונים בטבלה 1 . 

התנהגותו הגאוכימית של 



חיזחזיי־ חנאונינז־ ״.־? ס*ד• 


מ ביה 1 

מינרלים חשובים של סידן 


רופעה עיקרית 

נוסחה כימית 

ש ם 

מאגמתית ומטאמירסית 

06 * 51 ־ 0341 

אנורתיט (ע״ע סלדשפט) 


היררוכםי־סיליקטיס, 

אמפיבולים (ע״ע) 

• > 

בעיקר של 03 ,^ 1% 



סיליקטים, בעיקר של 8,03 ^ 1 ,שיין 

פירוהסנים (ע״ע פירוכסן) 

מאגמתית־הידרותרמיית 

הידרו־אלומו־סיליקטים 

זאוליטים (ע״ע) 

מאגמתית וסדימבטריח 

/(?, 01, 013 ) • 00 ק)/. 01 

אפטיט (ע״ע פוספטים) 

פגומטוליתית 

3 ־ 021 

פלואודיט 

מטאמורפית, גם מאגמתית 

,/, 10 צ/־( ,ג ־ו 0 ,* 3 ש? , 41 ). 02 

גרנם (ע״ע) בחלקו 

מטאפורמית 

( 09 );. נ 3 0 ! 5 *(' 3 ס•* . 41 ) 038 

אפידוט 

מטאסורמית 

02351309 

וולסטוניט 

בעיקר סדימנטרית 

01003 

ל,לצים 

בעיקר סדימגטרית 

0300* 

אראגוניט 

סדימנטרית 

03*18(00,)* 

דולומיט (ע״ע) 

סדימגסרית־אוואפורטית 

0 ־ 03501-29 

גבם (ע״ע) 

סדימנטרית־אוואפורטית 

03504 

אנהידריט 

איואפורטית־אגמית 


בוראטים (ע״ע פ 1 ר) 







771 


סידן, מינדזלוגיה וגאוכיפיה - - סידני 


772 


הם׳ נקבעה על ידי היחס שנין גודל היון שלו לגדלם של יונים 
נפוצים אחרים, היוצרים גבישים יונריים (שבלה 2 ). הס' קרוב 
אפוא יותר במהזור הגאונימי לנתרן, למנגן וללנתנידים (עפרות 
נדירות, ע' ערכיהם), מאשר למתכות האלקליות האחרות. 


ט ב ל ה 2 

רדיוס של יון הסידן ושל יונים קרובים לו (\>) 


0.99 


0.99 

י־ 03 

1.27 


0.97 


1.43 


0.91 

׳־ע 5 ). בירת מדינת ניו סאות וילז (ע״ע), הגדולה 
בערי אוסטרליה ונמלה הראשי! 2,780,310 תוש׳ ( 1970 ). 

ס׳־רבתי, הכוללת 34 רשויות מקומיות ו 6 מחוזות כפריים (שטחה 
נ 1,740 קמ״ר), משתרעת באגן ם׳ שבמזרח אוסטרליה לחוף האוק¬ 
יאנוס השקט. 

האגן מוקף הרים בצפון. במערב ובדרום, ופתוח במזרח אל החוף 
המשופע במפרצים ובצוקי אבו־חול-עלחופו הדרומי של מפרץג׳קסון 
העמוק נמצאת ה״סיטי״ ( 155,480 תוש׳ ב 1968 ) — המוקד העתיק 
של המטרופולין. לאורך המפרץ נמצא הנמל הטוב ביותר בחופה 
המזרחי של היבשת. עובדה זו, והיות ם׳ היישוב האירופי הראשון 
באוסטרליה הם הגורמים העיקריים שהקנו לה מעמד שליט בין ערי 
אוסטרליה. עיקר התפתחותה חלה במחצית השניה של המאה ה 19 
לאחר הנחת מס״ב מערבה, ועם תהליך התיעוש הנמרץ בראשית 
המאה ה 20 . לאחר שנבנה גשר־הנסל מעל מפרץ ג׳קסון ב 1932 
(תם , ר׳ כדך י״א. עס' 721 , 728 ), התרחבה העיר. ועם היישובים 
שממערבה. ניצר אגד-ערים בו מתרכזים יותר מ 5 /< אוכלוסי אוס¬ 
טרליה. 

הנמל הגדול והמשוכלל מקיף שטח־מיס של 54 קמ״ר ואורך 
רציפיו 19 ק״מ. כסות המטענים שעברו דרכו ב 1970/1 הגיעה ל 17.5 
מיליון טון, מהם 9.5 מיליון טון סחורות יבוא — שבראשו נפט. 
ו 8 מיליון טון סחורות יצוא — צמר. קמח. עורות ובשר. בנמל 
פועלות מספנות ולידו בסים ימי חשוב. ם׳ משמשת מם(ף בין־לאומי 
לספנות ולתעופה והיא צומת תחבורה לכבישים ארציים ולמס״ב, 
הפעילות המסחרית נמרצת וענפה וכוללת את שוק הצפר החשוב 
בעולם. ם׳ היא מרכז איזור החרושת הגדול ביותר באוסטרליה. 
באמצע שנות ה 60 פעלו בה 15.000 בתח״ר שהעסיקו 350,000 עו¬ 
בדים. ענפי התעשיה כוללים זיקוק נפט, ייצור כימיקלים, מכונות 
שונות, קטרים, מטוסים. מזונות, ציוד מכני כבד. מכשירים חשמליים 
ועוד. 

באוניברסיטת ס׳ (נוסדה 1858 ) למדו ב 1970 15,950 תלמידים 
ובאוניברסיטת ניו סאזת וילז (נוסדה 1948 ) — 15,300 תלמידים. בעיר 
פועלות תזמורת סימפונית ואופרה (תמי, ד׳ כרך המילואים, עט׳ 
388 ). יש בה מוסדות תרבות ומדע: מוזיאון לאומי לאמנות, גנים 
בוטאניים, גן־חיות ועוד. ס׳ הוא מרכז חשוב לדפוס ולהוצאה לאור, 
ונמצאים בה אולפני טלוויזיה ורדיו. 

: 1967 .? €11017% /״ 0 * 4 (/ 1 < 1 ו 0 -ו<) ; 21011 ?£ . 0 ,ץז 1 ז 0 ו 1 )ט\נ £ח 1 מ יו 111 * 1 6 ) 3 ) 5 
. 1970 .. 5 ,־< 011 ח 1 ז 0 .ך} .מ ; 1969 .) 8001 ? 111 / 1 ' 6 . 5 ■ 7716 , £0 [ 0 ) 1 .י 1 

אס. א. 

ה י ס ט ו ר י ה. ס׳ נוסדה ב 1788 בידי המושל א. פילי־פ ונקראה 
ע״ש רוזן סידני. איש חסדו של ג׳ימז קוק (ע״ע). ס׳ היתה תחילה 



סידני: הנמל ואיזור העסקים הראשי — מראה ם; האוויר 
(׳עירות הריעות וסיח! באוסטרליה) 







773 


שיתי — כיורד ראל 


774 


מושבת אסירים (ע״ע אוסטרליה, עפ׳ 1010/1 ). ב 1839 נפסק שילוח 
אסירים אליה, ב 1842 נחיתה לעיר והתפתחו בה, באיטיות רבה, 
מסחר ותעשיות קלות. עד סוף המאה ה 19 נבנו מרבית בתי ם• מעץ. 
הפעילות הכלכלית בס' גדלה אחרי כינון אוסטרליה מאוחדת ( 1901 ) 
והידוק קשרי המסחר בין חלקיה. 

. 1956 , 1 ( €11 1 ! ) 0 ע׳ 01 ) 5 )!{]' ,^זגחזו:מ 

מספר יהודים מאנגליה הגיעו כאסירים לס׳ עם היווסדה (ע״ע 
אוסטרליה, עמ ׳ 1022/3 ); לאחר שחרורם השתלבו ביישוב היבשת. 
ומעסים מהם התעשרו ר 
תפסו מקום חשוב בחברה. 
קהילה התארגנה ב 1831/2 
ונשיאה היה יוסף מונטי- 
סיורי, בן־דודו של משה 
מונטיפיורי (ע״ע). ביכ״ג 
ראשון נחנד ב 1844 . ב־ 
1861 ישבו בס' כ 1.500 
איש, שהיוו אז 60% מי¬ 
הודי ניו סאות וילז. וכיום 
יושבים בה כ 28,500 ( 96% ). 
מ 1933 ואילך באו מהגרים מאירופה, ששיפרו את רמת הקהילה, 
וב 1933 היו בם׳ 4 קהילות, כולן אורתודוכסיות; ב 1970 היו 17 
קהילות אורתודוכסיות ו 2 ליברליות. מאז 1944 מסונפת הקהילה 
ל.,ועד שליחי הקהילות*. בס׳ 3 בתים יומיים יהודיים ( 800 תלמיד), 
גני ילדים, ת״תים, ישיבה וכיתות ללימוד עברית. הנוער היהודי 
מאורגן היטב במסגרות ציוניות, ויהדות ם׳ ככלל שוררת על קשרים 
סובים עם מדינת ישראל. 

י. כר - יש. פר. 

סידני, סר פילים — < 0 ח 1 >ו 8 <ן; 11 ו 1 יז ז; 8 — 1586-1554 ),משורר 
אנגלי. ס׳ היה בן למשפחת אצולה מיוחסת. למד באוכספורר 
וב 1572 יצא לסיור־לימודים בארצות אירופה. שב ב 1575 והמלכד. 
אליזבת 1 קירבה אותו לחצרה. ב 1580 נאלץ לעזוב את חצר־המלכה, 
שבה היה דמות מרכזית ובולטת, אך ב 1583 זנה שוב בהסרה והוענק 
לו תואר אבירות. הוא נפצע פצעי־מוות ב 1586 בקרב על־יד סוטפן. 
שבארצות־השפלה. במוחו, כבחייו, גילה מידה נדירה של אבירות 
ואצילות־נפש. — מחיבוריו: המסה ן 005 נ 1 ) 0 8 גת 8 ) 6 ם ("סנגוריה על 
השירה"), 1595 . תשובה לקונטרס פוריטני החולף את הספרות. בתשו¬ 
בת■ העלה ם׳ את המשורר ליוצר ממדרגה עליונה המתאר את הרצוי 
ולא את המצוי. בעקבות אריסטו טען ם' שהשירה נעלה פו הפילו¬ 
סופיה המופשטת ומין׳ ההיסטוריה היבשה. ב ( 1590 ), רו- 

פאנסה פאסטורלית בצורתה ושירה הרואית בתכנה. ניסה להגשים 
הלכה למעשה את תורתו הספרותית. 81113 3 >ת 3 (סלקסת!!.(/( 1591 ). 
קובץ בן 108 סונטות הנחשב אחד החשובים בספרות האנגלית, אחר 
הסונטות של שיקספיר, ובו פיתח ם׳ את רעיונותיו על השירה, על 
האהבה, על הניגוד שבין גוף לנשמה. סיגנון הסונטות ססגוני, שזור 
יסודות מיתולוגיים ופאסטורליים, שפתן מקורית ומלוטשת ומקצבן 
מלודי ומעודו; יש בהן נימת לגלוג אירונית לצדה של ליריות עדינה 
וקלילות משעשעת לצדד, של דרמטיות עזה. 

-זח 10 \ . 11 ; 1 ־ 95 [ , 111/1 ^ 1:11 1/1$ 1 ) 1171 . 5 .!/*! <ו 5 , 11 11 x 1011 .( 

: 1961 .. 5 .ו/ , / ־ 5/1 {ס ^* 061 ? 0 * 11 ;):ח) 5 1 ) 317 ׳<־//?*מזי״ג$ ,ץ־וסתוס , *} 
. 1965 5/1 ,£מ 0 )* £01 . 0 

0 ^* 03 , — 3111 ו[ 1€11 וץ 5 14011135 * 1 — ( 1624 ׳ וינפ 1 *רד איגל, 

— 1689 . לונדון), רופא אנגלי. מחלוצי הרפואה בדורו. 

למד באוכספורד ובמונפליה בצרפת. כונה "היפוקראטם האנגלי". 
ם׳ התנגד בתוקף להשערות פורחות באוויר והתרכז בתיאור המהלך 
הטבעי של המחלות ובמחקר האפידמיולוגי של הופעתן. על שמו 


נתננתה המחולית (ע״ע). ם׳ הפיץ את השימוש בכינין(ע״ע), הנהיג 
את השימוש בברזל לטיפול בחוסר דם ואת השימוש באופיום להר¬ 
געה. מחקרו על השיגרון (פודגרה) התפרסם ב 1683 ונחשב ליצירתו 
הטובה ביותר (ם׳ עצמו סבל ממחלה זו). על שמו נוסדה בשנת 1845 
חברת־ס/ אשר שמה לה למטרה הוצאת ספרי רפואה עתיקיב בצורה 
מדעית ובתרגום מעולה לאנגלית. 

;* 1934 , 490-3 ,׳\ , 071 ) 1^x11 *?ו/ 1 * 11 /<ן 1 )< 02 ו 8 ,(.!מ) נ< 0 בז 11 ־ 1 .(/ 
.:ולזנוו{׳״ 0 ( 1 . 14 ; 1954 . 524-7 ,)< 17 } 1 }>* 4 \ {ס /(' 1111/01 4 . 1 ־ 1 .א 

. 1966 ,. 5 .£ 

סידריט, ע״ע ברזל, עם׳ 630 . 

0 יד> 1 וק, 13 (~ 11 ~ל□ — 1110 סגנ 3 ו 511 030111 ז 0 )י 1 — (נר 1922 ). מדי¬ 
נאי קהמרי (קאמבודי). ב 1941 הומלך על קאמבודיה, ובכך 
חזרה המלוכה לענף־נורודום של משפחת־המלוכה. ששלטה ב 1863 — 
1904 . הוא עמד בראש מאבק ארצו לבטל את חסות ברפת. עד להשגת 
המטרה ב 1954 (ע״ע הדו-סיו• עפ׳ 604/5 ). ב 1955 ויתר על המלוכה 
לטובת אביו, הקים את מפלגת "העדה הסוציאליסטית" והיד, לעתים 
רד,״מ; במות אביו ב 1960 נהיה ם׳ "ראש־המדינה", אך לא קרא 
לעצמו מלך, ותכופות היה גם רה״ס. ב 1970 הודח ם', שנחשד בהש¬ 
למה עם התבססות הצפון־ויטנאמים בקאמבודיה ובשיתוף־פעולה 
עם האנוי. ם' נמלט לפקינג, הקים שם ממשלה גולה ועשה יד אחת 
עם כוחות המודדים הקומוניסטים בארצו, ששנים רבות לחם בהם. 

ס׳ הוא דמות רבת פנים ויוצאת דופן: בהיותו ראש־המדינה חיבר 
גם תסריטים, השתתף כשחקן בהפקת סרטים. פיקח אישית על עתו־ 
נים ואף כתב את מאמריהם הראשיים. הוא נואם מזהיר, דיפלומט. 
איש-שיחה ומנהיג כריסמט׳, 

סיוארד, דלים הנרי — נ״ג׳״־ל. ׳!!״*ך ךתב 1111 ז^ו—( 1801 — 

1872 ) מדינאי אפריקני. ס׳ היה עו״ד; הוא נבחר ב 1830 
לסנאט של מדינת ניו יורק וב 1839 — 1843 היה מושל המדינה. ס׳ 
הנהיג ליברליזציה בבתי-הסוהר, וכמתנגד נמרץ לעבדות הקשה על 
בעלי עבדים לתבוע החזרת עבדיהם שנמלטו. ב 1849 נבחר לסנאט 
אה״ב, התפרסם בנאומיו החריפים נגד העבדות, והיה מהורגים ש¬ 
הצטרפו למפלגה הרפובליקנית החדשה (ע״ע אה״ב, עם׳ 176 ). 
ב 1860 התמודד עם לינקולן (ע״ע) על מועמדות המפלגה לנשיאות. 
פשניצה לינקולן תמך בו והיה לשר־החוץ בממשלתו. 

במלחמת האזרחים הצליח ס׳ למניע הכרח אנגליה וצרפת במ¬ 
דינות הדרום. ביום שנרצח לינקולן התנקשו גם בחייו; ס׳ החלים 
והיה שר־חוץ גם בממשלת הנשיא א. גיונסון (ע״ע). השגו הגדול 
היה העסקה עם רוסיה. שבה רכשה אה״ב את אלסקה (ע״ע, עמי 
717 ). כדאיות הדבר לא הוכרה בשעתו, ונמתחה ביקורת רבה על 
מה שכונה "שגיונו של ם׳" ( 0117 ? 5 '. 8 ). 

. 1967 ,. 5 . 11 .׳ 14 .חם 1.5 ):>ת מה׳\ . 0 . 0 

סיודד טרוחיליו, ע״ע סנטו דומיננו. 

סיודז־ .ראל ( 11031 1 >ג 1 )ג״ 0 ), עיר ברמת לה מאנצ׳ה, בדרום 
ספרד המרכזית; כ 38,500 תוש׳ (אומדן 1970 ). נמצאת על 
מסה״ב מדריד—בךחום ובצומת־כבישים. ס״ר היא מרכז לאיזוד 
חקלאי. וכן היא מייצרת אריגים ומשקאות חריפים. היא משמשת 
בירת מח-ז, השלישי בגדלו בספרד, בן 19,749 קמי׳ר, ובו כ 600,000 
תוש׳. 

ס״ר נוסדה ב 1255 . בשם ויל;ה ראל ( 8031 1113 /י), ע״י אלפונס( 

X (ע״ע) מקסטיליה. מ 1420 היא נקראת ס״ר. ב 1809 נוצחו הספ¬ 
רדים לידה ע״י גיס צרפתי. 

היישוב היהודי נזכר לראשונה ב 1264 (שו״ת הרא״ש, כלל 
ק״ז, ר). ב 1290 הוטל על הקהילה מם של כ 26,500 מרבדי. הקהילה 
היתד, בינונית בגדלה, וארגונה דמה לשאר קהילות קסטיליה. ב 1391 





775 


סיודד ראל - סיז׳ה גוברבן 


776 


נהרסה השכונה היהודית ומאז ישבו בה אנוסים בלבד. פרעות 
באנוסים (ע״ע) היו ב 1449 , 1464 , 1467 וב 1474 . ואלה האחרונות היו 
שיאן. אנוסים נושלו ממשרותיהם הציבוריות, ונכסיהם הוחרמו. 
האנוסים התגוננו נגד הפורעים, ורבים מהפורעים נפגעו. רבים 
מאנוסי ס״ר עברו לפלמה שליד קורד 1 בה, ושם חזרו ליהדות! 1474/5 
נערכה בס״ר חקירת אינקויזיציה (ע״ע). מטעם הארכיהגמון של 
טולדו וכמה מאנוסיה נידונו לשרפה. פעולות אלו פסקו כאשר החלו 
השלטונות בשיקום העיר וסביבתה. ב 1483 החלה לפעול בס״ר 
האינקוויזיציה הלאומית ואחת ממטרותיה תיתה להכשיר אח הקרקע 
לפעולת האינקוויזיציה בטולדו. לאחד 1485 נידונו אנוסי ס״ר 
בביה״ד של האינקוויזיציה שהועבר לטולדו — וע״ע טורקמדה, 
עמ׳ 557/2 ! ספרד. יהודים. 

י. בער. תולדות היד,ודיס בספרד הנוצרית, ומפתח, בערכו). תשייט־; 

ח. ביינארט. אנוסים ברין האינקויזיציה, תשכ״ה! .־׳זג ׳<ז ״ 1 

,:ז • 150111:11 . 1 ־ 1 ; ־ 1907 , 1881111 : ק . 0 36 ) 111 .נ".".! 

.(בדפוס) 106 ^ 6 .£ €1011011$ 15 ה 1311:0 ו 1 ן 6 ת! 1 זז 1 וז 4010 / 3 * 1 ק ■ 001 

פ. פ. - ח. ב. 

מיוה (ערבי: ._ : מצרית קדומה: סח׳ת־אם — "ארץ הדקל"). 

נווה־מדבר במצרים. ליד גבולה עם לוב, 565 ק״מ דרומית־ 

מערבית לקהיר. שטחו כ 75 קמ״ר; יש בו 200 מעיינות והוא פורה 
מאוד. 5,000 תוש׳ ( 1958 ), רובם בכפרים ס' ואע׳רמי. תם מתפרנסים 
ממטעי תמרים וזיתים ומקליעת סלים. שפתם ניב ברברי מיוחד. 

בס׳ היה האורקזלום (ע״ע) של האל אמון(מכאן שם המקום ביוו׳ 
עסזפעשענן*׳) שהיה מן המפורסמים במצרים. המקום היה ידוע 
להדודוטוס, ואלכסנדר מוקדון (ע״ע. עמי 645 ) ביקר שם. המקדש 
ירד מגדולתו בתקופה הרומית. נשתמרו שרידים על בניינים מפו¬ 
ארים. ובהם כתובות ותבליטים. בס׳ אגמים מלוחים קטנים, שמהם 
הפיקו כוהני־אמון את מלח־האמוניאק (ע״ע אמוניה ואמון). 

. 1900 ,. 5 { 0 00313 1/16 071 011 (]€.$ ,־ 1116:1 <) 1 ־ 1 .פ. , ! 

סיון, החודש השלישי בלוח העברי לפי הסדר תקרום והתשיעי 
בסדרו היום. מולו — תאומים. מוצא השם אשורי. כנראה, 

והוא נזכר לראשונה במגילת אסתר (ח. ט). ס־ לעולם מלא. ו׳ בס׳ 
הוא חג השבועות (ע״ע). שלושה ימים קודס הם "שלשת ימי הגבלה" 
שקרמו למתן תורה (שמ׳ יט, י—טז)! ז׳, ט״ו, ט״ז וכ״ה בס׳ הם ימי 
נצחון שנחוגו בתקופת החשמונאים, ואילו כ״ג, כ״ח וכ״ז בו היו 
ימי תענית — עד שבטלה מגלת תענית (ע״ע). 

סיוף, בספורט — תחרות בין שני מתחרים תוך שימוש בכלי סיף 
(ר׳ להלן). על הם׳ כאמצעי לחימה, ע״ע נשק, כלי־; וע״ע 
דו־קרב. ספורט הם' התפשט בארצות אירופה המערבית במאה ה 16 , 
ומאוחר יותר אף בשאר חלקי העולם: הוא נכלל במשחקים האו¬ 
לימפיים (ע״ע) לפן תחילתם ( 1896 ). אליפויות ם׳ לגברים. נשים 
ונוער (ליחידים ולקבוצות) מתקיימות פדי שנה בחסות ההתאחדות 
הבין־לאומית לס׳: כמו בענפי הספורט האחרים כן גם בספירט הס' 
חל בשנות ה 50 של מאה זו מעבר למקצוענית. 



א ב נ 

יר-־ה כל■ יש״; : א. ־.׳־ב רהנריח : נ. רי.ר )ורפה׳ : נ. רומח (שלורט! בגני 


נהוגים 3 כלי־סיף: 1 . הרו¬ 
מח (פלירט, £011 ) שמשקלו כ- 
480 גר׳, לו ידית בעלת מגן עגול, 
ולהב גמיש וקהה, שחתכו מלבני 
וארכו 110 0 ״מ. בתחרויות הרומח 
נחשבת פגיעה תקפה מגע החוד 
בגוף היריב (להוציא גפיים ו¬ 
ראש). הרומח משמש בתחרויות 
לגברים ולנשים. 2 . ה ד ק ר (סשקס). 
משקלו כ 770 גר׳ ולו ידית, המכוסה במגדיר גדול, ולהב קשה, 
שחתכו משולש, ארכו 110 ס״ס, ובראשו כפתור. בתחרויות הדקר 
פגיעה תקפה היא מגע החוד בכל חלק מגופו של היריב. 3 . לחרב 
(קאב*) להב גמיש ודק, שחתכו משולש וארכו 105 ס׳׳מ; משקל 
החרב כ 500 גר׳. בתחרויות החרב פגיעה תקפה היא מגע החוד, או 
השליש העליון של פי הלהב, בגוף היריב. מעל קו המתניים. 

הס׳ מתנהל על־פני "מסלול הס׳" שרחבו כשני מטרים וארכו 
משתנה בהתאם לכלי הטיף. הסייף מתקדם ונסוג על־פני המסלול. 
ברצותו לתקוף או להשתחרר מהתקפת יריבו, כשהוא סגן על גופו 
מפגיעה. דקירת היריב בחוד הסיף ב״חחום המטרה" שבגוף יריבו 
נחשבת כפגיעה תקפה (ר׳ לעיל). הסייף שפגע ראשון, במהלך 
הקרב. חמש פגיעות תקפות בגוף יריבו (אצל נשים: ארבע פגיעות) 
הוא המנצח. אם תנאי זה אינו מתקיים בתום מועד הקרב. מוכרז 
כמנצח הסייף שפגע ביריבו פגיעות רבות יותר. הכלל היסודי של 
ספורט הס׳ הוא זכות הקדימה של המתקיף: הסייף המותקף חייב 
להגן על עצמו. לפני הנחתת תשובתו. המתקיף, שנכשלה התקפתו. 
חייב להתגונן מפני תשובת יריבו. לפני שיהא זכאי לחזור ולתקפו. 

את כל הקרבות מנהל נשיא, הנעזר בארבעה שופטים, או במכשיר 
אלקטרוני לרישום אוטומאטי של הפגיעות. ציוד אלקטרוני משמש 
בשיפוט ברוב תחרויות הרומח והדקר; בציוד זה כבלים המחברים 
את הסייפים למכשיר השיפוט. במכשיר מצויים זמזם ונורות, המצ¬ 
ביעים על הפגיעות. 

משנות ה 20 של מאה זו תופסים סייפים יהודים מקומות נכב¬ 
דים באליפויות העולם, הם נוטלים הלק נכבד בנבחרות הלאומיות של 
בדיד,"מ, אה״ב והממלכה המאותרת. ב י ש ר א ל חדר הספורט לחוגים 
רחבים יותר מ 1965 , ב 1970 היח מספר הסייפיס כ 5,000 ומספר 
המועדונים כ 300 . במשחקי ה״מכביה״, 1969 , נטלה נבחרת הס׳ של 
ישראל את המקום הראשון. מדי שנה מהקיים בישראל טורניר ם׳ 
ביו־לאומי ("יהודה"), שבו נוטלים חלק ממיטב הסייפים בעולם. 

א. זמרי — י. פז׳ סי ומה בספורט. 1959 , 011336 * 1,0 .תשי\ע 3 נ! 1 

. 1961 , 10113 ) 5 161 > 116 )^ 010 ^ £716 

א. כר. 

סיז׳ה — 111 גל 3 ז 5 66 ״ 818 — ( 1240 לערד - 

1284 ) תאולוג ופילוסוף נוצרי. למד באוניברסיטת פאריס 
וחוקסס מהרוח החדשנית של האוניברסיטה ומהוראת הספרות הפילו¬ 
סופית החילונית שפתחה דרך למחקר שכלי ופילוסופי עצמאי. ב 1265 
נעשה למנהיגה של קבוצת פרופסורים (ע״ע אבנרשדיים [אורואיס־ 
טים] לטיניים) שהורו את הפילוסופיה האריסמוטלית ברוח החדשה 
של אבן רשד (ע״ע). היתר, זו צורת התפלספות שלא נתנה דעתה 
לדרישות חתאולוגיה והדוגמה (ע״ע) הנוצרית ובנקודות מסוימות 
אף סתרה אות!. את תורתו של ם׳ אפשר להעמיד על 4 נושאים: 
נצחיות העולם, שלילת ההשגחה האוניוורסאלית, דטרמיניזם, אחדות 
השכל. מסקנותיו של ס׳ בנושאים אלה לא עלו בקנה אחד עם תשו¬ 
בות התאולוגיה הרשמית ועוררו התנגדות חריפה הן מצד בונת־ 
טורה (ע״ע) — מייצגו המובהק של הזרם האוגוסטיני, והן מצד תומם 
מאקוינו (ע״ע) — נציג הזרם האריסטוטלי. ב 1270 גינה ההגמון של 




... 

1 ^־׳ 7 .* 

!ך ^ 
£ 

כ• •,ל: עמדת חין יפה (שמאלי 
והגנה (יטיז.) 




777 


סיז׳ה מברכן - סיים, אמ:יאל ז׳וזף 


778 


פאריס אטיאן טנפיה (זש 1 קת 1 * 7 11110 * £11 ) 13 "טעויות" המהוות 
את עיקרי תורת ס/ אף כי שמו של ההוגה לא צוין במפורעו. 
גינוי נוסף ב 1277 עורר הדים רבים ישם קץ להוראתו באוניברסיטה; 
הוא נדרש גם להתייצב בפני האיבקויזיטור הגדול של צרפת באשמת 
כפירה. ס׳ נמלט משום כך לאיטליה — שם זוכה אמנם מאשמת 
כפירה, אך רותק לחצר־האפיפיור. ב 1284 נרצח ע״י מזכירו 
שנטרפה עליו דעתו. עם ספריו החשובים, שחלקם הגדול נתגלה רק 
בתקופתנו. נמנים: ! 4111111 * 0 ) 1 ט 11 מ* 3£1 : 1 ( 1 ("על נצחיות העולם"), 

1271/2 ; 0311531:11111 13 ז 111£011 :ז 011 :> 01 £: 1£005$1131 ) 06 ("על סיבות 

הכרחיות ומקריות״), 1271/2 ; $103111 ץ 11 נ} 3 ז 110 ! 111 0113081:10x165 
(״שאלות מטאפיסיות״), 1272 : 3 ע! 611601 :וג! 1 3 רה 1 ת 3 06 ("על הנפש 
השיכלית״), 1272/6 . 

, 1-11 € ^! 410 10.1111 014 X ז 015 ״ 1 ז)/ 4 ס 1 01 . 11 . 3 . 5 ,) 431130006 * .? 

, 031105 ( 11 00111 / 10 $ ! 50 05 ־(<) 0 ' 3 . 8 . 11 . 5 , 1160 ^ 31660861 ת 6 ׳י .ע ;* 1908-11 
00010 5014 01 . 8 . 3 . 8 5111 40101105 ( 100 810144/01105 . 13 ; 42 — 1931 , 1-11 
. 1956 ,( 147 — 130 .עו.ז .׳ 10111 . 11 ־ 11 ? ./ישא) 

מ. די. 

סיז׳ה מסך־ךני — ■ 61 §ט 5 — ( 1081 — 1151 ), איש כנסיה ומדינאי 
צרפתי. ס׳ נולד למשפחה דלה, ובמנזר סן־דני למד עם מי 
שעתיד היה להיות לואי ¥1 , התיידד עמו והיה מקורב לחצר המלוכה 
ימיו. הוא נתמנה לאחראי לאחוזות מנזר סן־דני ולנציגו בפני 
האפיפיור והמלך. ב 1122 נבחר לאב־המנזר, הנהיג בו רפורמה, גירש 
ממנו את החילונים והקדיש מאמצים רבים לבניית כנסיית המנזר. 
הנחשבת למבנה הראשון בסיגנון גותי (ע״ע סן־דני). 

ם׳ היה מראשוני ההוגים של רעיון הנאמנות ל״כתר מלכות" 
כמושג מופשט נצחי, להבדיל מאישיותו בת •ה תמותה של המלך, 
ותרם רבות לביסוס סמכות הבתר. במלוכה של צרפת ראה את יורשת 
בית דוד מזה וקארל הגדול מזה. 

כיועצו הקרוב של לואי ך\ סייע למלך וטיפח את נאמבותם 
של הווסאלים ( 1124 ) למלוכה ולסן־דני (ע״ע דיוניסיום הקדוש, 
עט׳ 419 — 420 ); נס־המנזר נהיה לדגל המלחמה של צרפת. בימי לואי 
¥11 דיכא התקוממות קומונלית בפואטיה, וב 1147 — 1149 , בהיעדרו 
של המלך שיצא למסע־צלב, היה עוצר הממלכה. הוא השכין שלום 
בארץ וניהל כיעילות את נחלאות הכתר, וכהוצאה מכך נהיה המלך 
לשליט העשיר והתקיף ביותר בצרפת. ליהודים התייחס באהדה, 
בהכירו בתועלת שמפיקה הכלכלה מפעילותם, ובימיו קם ישוב יהודי 
פורח בסן־דבי, עיירת המנזר שם׳ סייע בפיתוחה. 

ם׳ כתב ביוגרפיה של לראי ¥1 , חיבור על שנותיו הראשונות של 
לואי ¥11 ותיאור בניינה של כנסיית סן־דני והנוכתה. סיגנוגו פשוט 
ושפתו הושפעה מהניב הצרפתי שבו דיבר. כל כתביו(-ותסס 65 זע 0611 
611€ ־ 131 \ 13 6 ! 4 ז 3 ס £0 ״ 1 . £11 ,. 3 16 > 16168 ק), י״ל ב 1867 . 

10 01 01015030 30 1 1 141 / 410£0 ^ 1 , 211015 ־ 01 ; 1950 ,. 8 , 1 ־ 61 ( 101 < ■ 4 נ 

15 ( 01 ( 1 - 1 ( $011 30 0 ^ 173880 ,. 13 : 1964 ,( 1.11 צ .$ 30 ססו 1££01 

. 19 69 ,( , 4003165 ) .' 8 30 08801101 ' 1 50145 14115 ! 105 01 

אר. גר. 

סיחון, ע״ע אמרי, ענו׳ 138 . ארץ־־־שךאל, עט־ 1264/5 
וזטבון; :בק. 

סיטול ( 11 ־־דג 5 ), שמה של משפחה אנגלית אריסטוקרטית עתיקה, 
שמתוכה יצאו שלושה סופרים נודעים: 

1 ) א י ך י ת ס' — • 5 11111 .£ — ( 1887 , סקרנורו — 1964 , לונדון), 
משוררת אנגלית, אחותם של אוזנרט וסשורל ס׳. ס׳. כאחיה. גילחה 
מגיל צעיר עניין בתנועות חדשניות בספרות ובאמנות. ב 1916 — 1921 
הוציאה, יחד עם אהיה, את אנתולוגיית־השירה 15 ־־ 11 י\\, שהיחד, 
קריאת תיגר כלפי השירה הכתובה בנוסח הרומנטי של סוף המאה 
ה 19 . בשירתה המוקדמת ניכרת השפעת המשוררים הסימבוליסטיים 
הצרפתים. מטרתה היתה לתת ביטוי לתחושות ולא לתאר, להימנע 


מציורי לשון שחוקים ולהתאים אר. מסכה הדימויים של שיריה 
למקצבי המוסיקה המו׳דרנית (מחרוזת־השירים לדיקלום ־! 31 ? 3 ? 
[״חזית"], 1922 ׳, ■ע״ע וולטון). הקובץ 01115 ) 0115 0,39 1 > 1 ס 0 
(״מנהגי חוף־הזהב"), 1929 , המבטא את השחיתות והריקנות של 
תקופתה. מהווה מצין מפנה בשירתה. ואולם, רק ביצירתה מימי 
מלה״ע 5,11 * 800 1 ־ 0 ) 51 (״שירי רחוב״), 1942 ו־* ) 0 8008 ר> 1 ח־ 
1 > 1 ס 0 (״שירת הקרה״). 1945 , הצליחה להשתחרר סן המלאכותיות 
המכוונת והפרובוקטייוית ולהגיע לידי ביטוי בלתי אמצעי של 
מחשבה ודגש. חזו! שירתה המאוחרת של ס' הוא מיזוג של רגש" 
זוועה למראה האלימות והאכזריות סל העולס ואמונה עמוקה באלו¬ 
הים ובקדושת הטבע. — מבין כתבי הפרוזה שלה: ־*ס? )־ 2110x31111 
( 1930 ) 1 ; 11001 ־ 401 < 5 י !־ 0 ? (״רשימותיו של משורו״׳), 4943 
חיבורה האוטוביוגרפי £) שביטא את הרגשות המעמד 
השלישי. ם׳ נבחר ל״אסיפת המעמדות" כנציג המעמד השלישי 
בפאריס, והיה לו חלק נכבד בהפיכתה ל״אסיפה הלאומית". הוא 
השתתף ביסוד "המועדון הברטיני", גרעין הז׳קובינים (ע״ע), בחלוקת 
צרפת למחוזות (דפרטמנים) ובניסוח החוקה הראשונה ( 1791 ). 
ם׳ הצביע בעד המתת לואי 1 >\^ ודבר זה, וכן אי-התערבותו 
המוחלטת בענייני מדינה, הצילוהו בתקופת הטרור. כשנשאל מה 
עשה בתקופת הטרור. ענה: הייתי (" 11 ־־־ 31 ("). אחרי נפילת 
רובספיר (ע״ע) היה ם׳ חבר "הוועד לשלום הציבור", השתתף 
במר׳מ לשלום עם הולנד ( 1795 ) והיה נציג הדירקטוריון בברלין 
( 1798 ). ב 1799 חיה ם׳ חבר הדירקטוריון והשתתף בהפיכת ברימיר, 



779 


סייס, אמיאל דוזף — סיכח, חמרי- 


780 


שבח עלה נפוליון לשלטון, היה אחד משלושת הקונסולים׳ ואח״ב 
מונה לסנאטור, ב 1808 העניק לו נפוליון תואר רוזן. אחרי נפילת 
נפוליון ברח ס׳ לבריסל וחזר לפאריס אחרי הפיכת 1830 . 

י. טלמין, ראשיתה של הדימוקרטיה השוטאליסרית. 63 — 69 . תשט״ו ! 

׳ 01 . 5 ־ 1 >וזי־.גמ .ק ; 1932 ,. 5 , 00 * 11 * 0 ת 3 \ . 0.0 ; ־ 3001 ,.ל. י ח״ו 6 א . 4 . 

. 1939 . 500 מסע/ 58 

סיכה, חמרי" (ח״ס). חמרים המפחיתים את החיכוו בין משטחים 
סמוכים, להגדלת ההספק ולהקטנת הבלאי. הם משמשים 
גם להרחקת חום, להגנה מפני שיחוו וכד׳. עם חה״ס נמנים נוזלים 
ומיצקים כאחד: שמן מן החי ומן הצומח, נוזל סינתטי, מוצקים — 
גרפיט, מוליבדן־דו־גסריתי, וכיו״ב. 

חה״ס הנוזליים, הנפוצים ביותר הם השמנים המינרליים, המו¬ 
פקים מנפט גלמי בעזרת תהליכי זיקוק וזיכוד. "השמנים הבסיסיים" 
לוקים במגבלות לגבי כושר נשיאת עמסים, עמידות בחום ועוד. לכן 
מקובל להוסיף להם כימיקלים המפחיתים מגבלות אלה. בין התוספים 
נמנים : חמרי אל־זהם־הרחפה, השומרים על נקיונו הפנימי של מנוע 
הדיזל או הבנזין; תוספים אלקליים (בסיסיים) המבטלים השפעות 
חומצות שמוצאן מהגפרית שבדלק! תוספי אל-חמצון, להארכת 
משך השירות של השמן; אל־קצף; אל־בלאי: משפרי מדד־הצמיגות; 
מנמיכי נקודת הנזילות, ונר. 

נשנועדים חה״ס לשמש תקופות ארונות, או למנוע חדירת זיהום 
חיצוני, מעדיפים משחות ס׳. הן מבוססות על שמן מינרלי, או 
סינתטי, שהוקדש עד לסמיכותו הנוזלית־לסתצה בעזרת סבון מתנתי. 
או חומר הקדשה אחר. סוג הסבון קובע במידה רבה את תכונות 
המשחה המוגמרת! לדוגמה, מסבון־סידן מתקבלת משחה עמידה 
בפני מים, מסבון־נתרן — משחה עמידה בפני חום, ואילו סבון־ 
ליתיום משמש לייצורן של משהות "רב־תנליתיות", העמידות בפני 
מים ובפני הום. 

בתנאים מייחדים. כגון טמפרטורות סביבה או טמפרטורות תפעול 
גבוהות מאוד, מוסיפים לחה״ס חומר-ס׳ (ה׳ס) מוצק, כגון גרפיט או 
מוליבדן־דו־גפריחי. 

ח״ס סינתטיים מקובלים במקרים שבהם שמנים מינרליים אינם 
עומדים בדרישות, נגון פעולה בתחום־טמפרטורה רחב (במעדנות 
תעוסתיות). או צורן בניזלים הסיני אש. עם חה״ס הללו נמנים אסם- 
דים פוספסיים. אתרים פוליגקול״ם, סיליקונים ופחמימנים הלוגניים. 

כאשר מתקיים פגע בין שני משטחים המחליקים זה ביחס לזה, 
קיים חינוך שכיוונו ניצב לנוחות המביאים לפגע (בדדו כלל, 
כוח־הנובד), מתפתח חום ומתהווה שחיקה בםשטחים. כאשר מצוי 
רפו נוזלי בין משטחים אלו נמנע המגע הבין־פתכתי (אם המשטחים 
עשויים מתכת) ותופעת ההשתהקות פוחחת בשיעור לפי התנאים. 
כל הנחלים מתנהגים כח״ס בתנאים מתאימים של מהירות, עומס 
ומרווח מסבים. 

בסוף הסאה ה 17 קבע ניוטון את גודל הנוח המתנגד להחלקתן 
של שתי טבלאות מקבילות המופרדות ע״י נוזל, אם כי הזניח 
בחישוביו אח הלחץ הנדרש כדי להפריד בין המשטחים ואת נושר 
נשיאת העמסים. רנולדז הונית ( 1886 ) שנין טבלאות נעות הנטויות 
במקצת זו אל זו, נמשך הנחל, כתוצאה מצמיגותו. אל תוך המרווח 
דמוי־הטריז; שם גדלה מהירותו, ולחץ הנוזל מפריד בין המשטחים, 
בצורת רפד נוזלי המסוגל לשאת בעמסים. 

בצורה דומה פותחו הנוסחאות למקרה של סיבוב גל נמיסב 
החלקה. כדי שיהיה רפד השמן בעל כושר נשיאת עפסים, חייבים 
צירי הגל והמיסב להיות מוסטים זה מזה. סיבוב הגל מביא לשאיבה 
של הנוזל אל תוך האיזור דמוי־הטרין. צורה זו של רפד נוזלי מקנה 
תכונות של "ם׳ חידרודינמיח", א( "סיכת רפד מלא", שהוא המצב 
ששואפים להגיע אליו. 

ם׳ הידרודינסית קלאסית זו מתייחסת למשטחים התואמים זה 


את זה בצורתם הגאומטרית, וכשהלחצים ברסד הם׳ נמוכים יחסית. 
לעומת זאת, קיים סוג חשוב אחר של סיכת משטחים, הנמצאים בלחץ 
הדדי גדול בהרבה; למשל, בין גלגלי שיניים, במסבי גלילה, בין 
זיז אל-מדבזי ועוקבו. ס׳ וו ידועה כ״ס׳ אלאסטו-הידרודינמית". 
על-שום העיוות האלסטי החל בחומר המשטחים. 

כבל שחססום פני השטח גדול יותר, כד גווברת הנטיה למגע בין־ 
מתכתי, וכתוצאה מכד עולה טמפרטורת השמן ויורדת צמיגותו. 
תופעות אלו עשויות להביא להפסקת רציפות רפד הם/ ומתקבלים 
תנאים של "ם׳ גבולית". בתנאים אלה דרושים ח״ס, בעלי פרודות 
קטניות הנספחות אל פני המתכת או מגיבות עמה בימית. תהליך 
הספיחה או ההגבה הכימית מבוצע תוך יצירת רפד ם' הנגזר 
בקלות, כפי שמתרחש בחומצות שומניות מסוימות היוצרות סבונים 
עם מתכות. 

אם תנאי הם׳ קיצוניים יותר, כלר החיכוך מעלה את טמפרטורת 
הסבון עד מעל לנקודת ההיתוך שלו, מאבדת שכבת הסבון את 
יעילותה כח׳ם. לתנאים כאלה פותחו תוספי ם׳ "ללחץ־מוגבר", 
המכילים תרכובות גפדית. כלור. זרחן ועופרת. כתוצאה מהטמפר¬ 
טורות הנקודתיות הגבוהות, חלות תגובות כימיות בין התוספים הללו 
לבין המתכת, ונוצרים רפדים בעלי נקודות היתוך הגבוהות יותר 
מאלה של הסבונים, והנגזרים נקלית בהיותם מתחת להן. שיטת 
ס׳ זו טיפוסית לתשלובת ההיפואידית שבסרנים אחוריים של 
מכוניות, וכן לשמנים המשמשים לחיתוך ולעיבוד שבבי של 
מתנות. 

שיטות ס׳. הבאת חומד הס׳ למקום ייעודו מתוכננת בהתאמה 
לתנועת החלק הנסוך, נוחות הגישה אליו, טמפרטורת התפעול, 
תדירות חידוש חה׳ם ועוד. מבדילים בין שיטות להספקה חד- 
פעמית של ח׳ס, ובין שיטות מחזוריות בהן מועבר אותו מצבור 
שמן בסחרור. השיטה הפשוטה ביותר היא השיטה הידנית. נד. 
נעזרים בקנקן שמן או מזרק משחה. המזרק מחדיר את המשחה אל 
החלק הנסוך באמצעות פטמת־משחה. הם׳, באמצעות אסוני שמן. 
מבוססת על מכללן שהשמן זורם ממנו כתוצאה מכוח־הכונד. ההס¬ 
פקה היא נד״ב בטפטוף והספיקה ניתנת לוויסות באמצעות שסתום 
מחט. קיימים אסוכים שקופים. הסורים בכל עת על מסלם השמן 
שבתוכם; אסוכי כוש־רוסט, שלארכו מחליק השמן עקב מגעו בגל 
הסובב; אסוני פתיל, הפועלים לפי עקרון הנימיוח; אסוכי מפלס 
קבוע, המיועדים לשמור על כמות מסוימת של שמן באגן■ ועוד. 
אסוני משחה צריכים אמצעי המזרים את המשחה אל החלק הנסוך. 
מקובלים האסור הסתנרג או דרוך־הקפיץ. 

ס־ בהתזה מקובלת באגני שמן. שחלקי המכונה מכים בהם תוך 
תנועתם. לדוגמה. תמסורת גלגלי שיניים! מיסב גלילה הסובל 
בתחתיתו בשמן; טלטל של מדחס או מנוע שריפה פנימית. 

ס- באמצעות טבעת שמן אפשרית במקרה של מסבי החלקה 
גדולים יחסית. הטבעת מונעת בחיכוך ע״י סיבוב גל חמיסב. ומעלה 
שמן מאגן, נו היא טבולה בתחתיתה. אל החלק העליון של התותב. 

מסבים ארוזים הם מסבי גלילה שבתיהם מלאים משחת ם׳ — 
נד״ב על בסיס ליתיום — המסוגלים לפעול כך, תוך ס׳ נאותה, במשך 
בל תקופת שמישותם (לדוגמה, מסבים של מנועי השמל). 

מערכת ם׳ מחזורית מאולצת מקובלת כשיטה הבלעדית בסיכת 
מנועי שריפה פנימית. בם׳ מחזורית זו מסופק השמן. בלחץ משאבה, 
מהאגן אל כל החלקים הנסונים, וחוזר תוך התנקזות עצמית אל 
אותו אגן. 

סיכת מסבים, באמצעות מתכת נקבובית. היא שיטה חדישה 
המבוססת על תותבים ממתכת "מסונטדת" הספוגה שמן ם׳. במהלך 
העבודה, עקב החום ותנועת הגל, נוצרת פעולת שאינה והשמן 
מסופק ע״י "הזעת" המיסב. 

מערכת ם׳ מרכזית — בה משאבה מספקת בלחץ שמן, או משחת 



781 


סיכה, המרי־ - סילוה, אנטוניו ז׳וזה דה 


782 


ס׳ רכה. ממיכל מרכזי אחד דרו צנרת המסתעפת אל כל החלקים 
הנסוכים -־ נחשבת כמערכת העדיפה למכונות גדולות בתעשיה, 
או במתקנים שהגישה אליהם קשה. 

ערפל־שסז בקו אוויר, היא שיטת ס׳ באירופול. האוויר הדחוס. 
המשמש עצמו, לעתים, להנעת כלים פנאומטיים (ע״ע כלי־עבודה). 
עובר במתקן בו הופד השמן לתרסים. תרסיס זה מובל בצנרת אל 
החלקים הנסוכים, ובכניסה אליהם עובר "עיבוי" בפיות הספקה, 
ואלו מטפטפות טיפות השמן. 

ס' במים. הנהוגה במקומות שונים (למשל בציר מדחף־האניה, 
הנסוך ע״י מי־הים). מצריכה שימוש בחמרים מיוחדים (למשל 
המרים פלאסטיים, או העץ ותטתא),! במסבי מדחף תאניה) 
ומתאימה רק לטמפרטודות־עבודה נמוכות. כיום ניכרת המגמה להי¬ 
מנע מהצורך בס׳, וזאת ע״י הרחקת הגל מהמיסב. הרחקה כזאת 
מתאפשרת, למשל. ע״י סילוני אוויר או שדות מגנטיים, אילם 
שיטוח אלה יעילות רק כאשד הכוה הפועל בניצב לגל הוא קטן 
מאוד. 

,סס&מוסס ; 1971 ,!!הססדו/}!^! 1 ) 0/1 1110110/1 ( 7111 , 1110 ־. ¥\ 01 ז 1 .ז 1 נ . 8 .£ 

81X1(■ 1.111)11(011011 7 )1(0/]/, 19/1. 

ח. ק. 

סיכסטוס ( 51x1115 ), שמם של 5 אפיפיורים (שלושת הראשונים 
נקראו גם כסיסטיס — 15 ת$ץ^. 

ס־ 1 (אפיפיור 117 — 126 ) היה מראשוני האפיפיורים, השיש• 
לאהד פטרום. ואין יודעים הרבה על 10 שנות כהונתו. 

ס׳ 11 (אפיפיור 257 — 258 ) שימש בכהונתו בתקופת פורענות 
ורדיפת חכנסיה הנוצרית (ע״ע נצרות. עמי 337 ) בימי הקיסר 
ולרינוס (ע״ע). הוא נתפס בעת ניהול מקם נוצרי שהיה אסור 
ע״פ צו הקיסר ובעוון זה הוצא להורג. 

ס׳ 111 (אפיפיור 432 — 440 ) מילא תפקיד פעיל בוויכותי התאו־ 
לוגים שהתעוררו בעקבות כינוס ועידת הכנסיה הכללית של אפסוס 
( 431 ! ע״ע נצרות. עמי 339 ). 

ס׳ 7 \ 1 (פחנצ׳סקו דלה חוורה 1 ־,}ע 80 ג 11 :> 8 ספמפתומ?], 
אפיפיור 1471 — 1484 ). ס' הונך ע״י הפראנציסקנים והצטרף 
למסדרם. הוא לימד פילוסופיה ותאולוגיה בכמה אוניברסיטאות 
והתפרסם בהוגה וכתאולוג מקורי. ב 1464 נתמנה מפקד מסדר הפרא- 
נציסקנים ושלוש שנים לאחר מכן נתמנה קרדינל ע״י פיוס 11 
( 1467 ). בימי כהונתו, שעמדה בסימן סכנת התורכים. ניסה להפעיל 
מסע צלב נגדם, אולם נכשל במאמציו להניע את המעצמות האירו¬ 
פיות לפעול. ם׳ ניצל את מעמדו לקידום רבים מבני משפחתו וע״י 
השגת משרות כנסייתיות תרם לפריחת תופעת הנפוטיזם בכנסיה. 
ם׳ גם נתפרסם כפטרונם של הומאניסטים ואמנים; הוא פתח את 
ספריית הוואטיקן לפני חוקרים ומלומדים ובנה את הקפלה הסיפ־ 
סטינית הנושאת את שמו. 

ס׳ ^ (פליצ׳ה פרטי (!״ 01-0 ? 0 :> 11 ־?|. אפיפיור 1585 — 1590 ). 
נודע כמטיף מוכשר ובשל כך הוזמן לקוריה האפיפיורית ב 1552 . 
לאחד מכן שימש בכהונות שונות. ב 1560 מונה למפקד מסדר 
הפראנציסקנים 1 פיוס /י 1 מינה אותו לקרדינל ( 1570 ) ובשם מונס- 
אלטו ( 510013110 ) נודע בהשפעתו ובפעילותו בחצר האפיפיור. עם 
עלייתו של גרגוריום ^ 1 ^ x סר חנו של מונטאלמו אך לאחר מות 
גרגוריום נבחר פה אחד לאפיפיור. במשך כל תקופת כהונתו הפגין 
פעילות נמרצת בענייני הכנסיה והמדינה ובמישור האמנותי. הוא 
תמך באנרי 111 מצרפת במגמה למנוע אח התפשטות ההוגנוטיס 
והתחזקותם. לשם כך אף כרת בדית עם פליפה 11 מלך ספרד. ברומא 
פעל ס׳ להבטחת שלום הציבור! הוא ביער את קני השודדים בכל 
מדינות האפיפיור באיטליה, ואף ערך מבצע ענשים מוצלח נגד 
שודדי הים התורכים. ם' גם הנהיג רפורמה בכנסיה : הוא ארגן את 
המסדרים הדתיים. הקפיד על משמעת, החמיר עם בישופים וכמרים, 


אסר על החזקת משרות רבות והיה פעיל בשיגור מסיונרים לסין 
וליפאן. ם' נודע כפטרון של אוניברסיטאות ושמו קשור בהוצאה 
החדשה של ה״וולגטה״, הביבליה בלאטינית ( 1590 ). כן תרם תרומה 
ארכיטקטונית חשובה לרומא ע״י בניית ארמון הלאטראן ואגפים 
בווטיקן. 

א. נו. 

סילבוס (לאט , 87113008 — רשימה. מיוד ">״״!| 1 ןס.ג.גט 0 לאסוף, 
לקבץ). מונח הרווה בשפות אירופיות ומציין רשימה מקו¬ 
צרת, סיכום, ראשי-פרקים של חיבור. שירת חיבורים וביו״ב. 
במיוחד הוסב כינוי זה על האיגרת ("אנציקליקה") האפיפיורית 
מנס 003013 (לאם , : "דאגה מה־רבה")' שיצאה מלפני פיוס 
(ע״ע) ב 8.12.1864 והכילה 0,001 ״־ . 5 — רשימה של 80 "טעויות" 
שנמצאו ראויות לגינוי הכנסיה, ביניהן: נאטוראליזם. ראציונאליזם. 
פאנתאיזם. סוציאליזם. קומוניזם. ליבראליזם, ארגונים חשאיים. חב¬ 
רות להפצת הביבליה, נישואיו אזרחיים, הטלת ספק בזכותו של 
האפיפיור לשלטון חילוני, הפקעת רכוש הכנסיה, התערבות המדינה 
בחיי־הדת. הופש־דת בלתי־מיגבל. עקצה של האיגרת הופנה בעיקר 
נגד המדינה החילונית־לאומית המודרנית, ובמרומז נגד תנועת השח¬ 
רור הלאומי של איטליה. בעקבות הס׳ ננקטו אמצעים חמורים נגד 
הסוטים בתוך הכנסיה והורעו היחסים בינה ובין מדינות אירופיות, 
כגון איטליה (ע״ע. עמי 743 ! דמוקרטים נוצרים, עט־ 786 ). צרפת. 
גרמניה (ע״ע, עמ ׳ 458 ). תכנו של הס' נחשב סמל לשמרנות דתית 
וכבר בעת פרסומו הועלו ספקות ביחס לתקפו. בדורות האחרונים, 
ובמיוחד אחרי מלה** 11 , ממעטים להדגיש את הם' ואף מורגשת 
נטיה להתעלם ממנו ע״י שתיקה ושכחה. 

, 1 ו 1 ז 0 ין 1 ב 1 ־ 1 . ¥7 . 5 ; 1907 , 0 }/ו 1 )/ץ 12 ו 7 11 )ח 3 ז 8 10 > 
3 ו 01 ח 3 *\ 3 ] 10 > (״חיי דון קישוט הגדול״), 1733 . מבין מחזותיו: 
1001013 ^ 16 ) £11030105 (״כישופי מדיאה״), 1735 ! 130 ז] 1£1 ז\/ 0 
(״אמפיטדיון״), 1736 ; סשזס־ז? 60 165 > 13 > 6 ח 3 ע 5 .£ ("חמורות פרו־ 
טוס״), 1737 . מחזותיו, שהוצגו בחייו וגם אחר מותו. נתפרסמו 
בעילום־שם בשני כרכים. €001100 סעפסזח׳ ("תיאטרון 

קומי פורטוגלי״), 1744 — 1746 . כל כתביו(י! 3 ;ס 1 ק 1 ס €0 35 זי! 0 ) כונסו 
ב 4 כרכים. 1957/8 . 

ם. תת, תולדות האנוסים. 119/20 . וזשי׳־ב: 0 !) . 4 . 1 ! 00/1 , 01£ ע\ .? 
5011111 הו ה 0 ו! 1 ! 4/11 * [ 1110 [ס !(? $10/1 011/1/11 [ , 1 נז 06 א . 7 ■ 0 ; 1860 ,.צ 
00 ) 1/1411111 110 /? $10/1 0 ,מןר.ו 1 ! .יד ; 1895 , 74-87 . 35-50 , 110/100 ( 4 . 
- 1/11101111 , 1105 ס&ז? . 1 ־ 0.1 ; 1904 ,/) 111+0 [ 0 ,. 5 1 ) 11 .{. 4 , 0/111^110x0 ^ 
, 012315 ־ 01 ? 0 ־ 111 צ> 11 * 1 611 0 ז 1 ס 15£ 'ו 1 ' 1 > 81111060 ) 111011 ([ 411 111061/0 011 010/1 
,(ע 1 .. 16111 ) ; 1951 ,( 11 , 1 ״נ 1 ו) .(/ 11401 [ 0 ) . 5 . 11 .ן 4 . , 1 ״ ; 1950 ,( 1 
. 1954 ,(¥ ,. 16141 ) ; 1953 
מ. ל. 



783 


סילודז, דזזקיה גן דוד דה — סילופטר 


784 


סילוה, חזקיה בן דוד דה ( 1659 , ליוורנו — 1695 . ירושלים), 
מגדולי הפוסקים האחרונים. לסבי 1679 עלה לירושלים ולמד 
אצל משה גלנטי (ע״ע). היו, גיסו של משה חגיז (ע״ע). 3 1688 
פעל כשד״ר ירושלים באירופה התיכונה והמערבית. בהיותו באמס¬ 
טרדם ( 1692 ) דחה הצעה לכהן שם ברבנות, אך השפיע על הגביר 
יעקב פרדה לייסר בירושלים ישיבה על שמו ("בית יעקב"), וב¬ 
ראשה עמד מ 1692 עד מותו. נתפרסם בספרו,פרי חדש", על חלקי 
או״ח ויו״ד (והל' גיטין) שב״שולחן ערוד״ (אמסטרדם, תנ״ב; גטין, 
תס״ו—ח״ץ), שיש בו השגות חריפות על השו״ע ועל ראשונים 
ואחרונים, מלבד הרמנ״ם. שאותו העדיץ ביותו. נראה בעליל שהת¬ 
כוון לבטל את סמכותו של ה״שולחן ערוד" כפוסק אחרון. נטה 
להקל, והתריס כנגד המחפירים. ספרו זכה להערכה רבד. בקרב רבני 
אירופה. וגדולי ישראל כיהונתן איבשיץ (ע״ע) ויוסף תאומים 
(ע״ע) סמכו על פסקיו, ואילו חכמי מצרים החריפו וגנזו את ספרו, 
כשנתיים לאחר פטירתו. החרם הותר, דור לאחר מכן. ע״י אברהם 
בן מרדכי הלוי (ע״ע). הספר נדפס עם גוף ה״שולחן ערוד" (לרא¬ 
שונה. יו״ד, אמ״ד. תק״ג, או״ח. שם, תקי״ד. והלכות גיטין, דנה 
תקס״ס)■ אך המדפיסים ריככו את לשון השגותיו. כמה חכמים כתבו 
ספרים מיוחדים נגדו, מהם: חנניה קזיס, .,הק לישראל" (ליוורנו, 
תיק) וחיים אבן עטר (ע״ע), "סירות גנוסר" (נדפס עם ה״פרי 
חדש" על יו״ד בשם "פרי תואר": אמ״ד, תק״ב). יש לציין כי 
בעל ספר "חמדת־ימים" האנונימי שאב הרבה סן ה״סרי-חרש". 
שאר חיבוריו של ס': .,מים חיים" על הרמב״ם ושר׳ח (אמ״ד. 
ת״ץ)! וקונטרס על "בין השמשות" (נדפס לראשונה בתוך ..שמן 
למאור" של גיסו עזרא מלכי: קושטא, תקט״ו). עם תלמידיו נמנו: 
ר שלמה אלגזי (ע״ע), שהיה רב במצרים, ר׳ יצחק הכהן רפאפורם 
ור׳ ישעיהו אזולאי. 

א. ל. םרוםקין-א. ריבלין, חולדות חכמי ירושלים, ב', 91 
תרפ״וז: ה. טשרנוכיץ, תולדות הפוסקים. ג', 175 — 184 , תשיח: 

א. יערי, שלוחי ארץ ישראל, 295 — 298 , תשי״א: הנ״ל, ישיבת 
סירירא בירושלים ובחברון(״ירושלים״׳ ד). תשי״ג; י. תשבי. נתיבי 
אמונה ומינוח. 145 — 158 , 1964 . 

אב. ד. 

0 י ל 1 י ( 0 , 0 ד 2 צ י 0 ל|( 0 ( 111 לה ביאה) — 1115 ׳י 1 ץ 8 ^ 1:11 ^ 6:11161 '׳] 

( 606 = 3 >) — ( 1614 — 1672 ), רופא וחוקר הולנדי. ממוצא 

צרפתי־פדוטסטנטי. ס' למד באוניברסיטות אחדות, קיבל את תוארו 
ברפואה בבאזל. ומשנת 1658 עד מותו שימש פרופסור לרפואה 
באוניברסיטת ליידן. ס' הדגיש את ערכם של התהליכים הכימיים 
להבנת המחלות ובכר הוא שייד לאסכולת היטרוכימיה (ע״ע). אך 
בהבדל ממייסדי אסכולה וו. סרצלסוס והלמונט (ע , ערכיהם). הסרים 
בכתביו היסודות המאגיים המעורפלים, ואם כי הוא נתפם לתאו- 
דיות, בעבודותיו הפיסיולוגיות התקרב למחקר מדויק. ם׳ היה 
מורה מחונן ובזכותו נהרו תלמידים רבים לליידן. בניגוד לקודמיו 
באסכולה היטרוכימיח, עסק גם באנטומיה ועל שמו נקרא חרץ המוח 
הצדי(ע״ע מה, עמ׳ 948 ). הוא הקים דור של היקרים. ביניהם ר. גרף 
וי. סומרדם (ע׳ ערכיהם) אשר עלו עליו בתגליותיהם. כל כתביו 
(ו. 1 תוונ 0 3 ז־ק 0 ) י״ל ב 1679 . 

* 1954 , 477111 070111 , 151 ־ 51861 .£ 

סילוים, ע״ע אעלג, עמ׳ 423 . 

סילון, ע״ע מטוס, עמ׳ 80-72 , מנוע, מנועים, עמ׳ 1004-1002 . 

סילתה, איניצ״ו — 61101,6 ' £413210 ): פסודו׳נים של סקו׳נדו 
טרנקוילי ( 1111 !!ס״בזז $0:011110 ) — (נר 1900 פשינד, 

[אברוצי. איטליה התיכונה)), סופר ועתונאי איסלקי. מ׳ היה מצעי¬ 
רותו פעיל בתנועות השמאל האיטלקי, בחפשו דרך להילחם כתופעות 
העוני, הנחשלות החברתית והדיכד — תופעות שהיו אפייניות 


למחוז מולדתו. ב 1921 היה בין מייסדי המפלגה הקומוניסטית 
האיטלקית, ועד 1930 מילא תפקיד מרכזי בהנהגתה האירופית. עם 
עלות הפאשיזם לקח חלק פעיל בהתנגדות למשטרו של מוסוליני. 
נרדף וברח לשוויץ ב 1930 . בשובו לאיטליה, בתום מלה״ע 1 ], היה 
חבר האסיפה המכוננת ( 1946 ) מטעם המפלגה הסוציאליסטית. ושי¬ 
מש גם, זמן־מה, עורכו הראשי של בסאונה, 1 )חס 9 \ 1 ', 1 . ב 1969 הוענק 
לו פרס־ירושלים לספרות. 

פעילותו הספרותית של ם• מהווה מקשה אחת עם מאבקו החב- 
רתי־מדיני. בתקופה שביו שתי מלחמות־העולם נכתבו הרומנים 
המפורסמים ביותר שלו, 
ובהם שילב את התיאור 
הראליססי של המציאות 
העגומה בארצו עם מוטי־ 
ווים פולקלוריים: - 01113 ? 

3 ־ 1131 ! (עברית: "פונטמ־ 
רה״, 1934 ), 1930 1 0 ת 3 נ 1 
¥100 € (עברית: "לחם ו־ 
יין״״ 1940 ), 1937 . — ב' 
רומנים ובמסות, שחיבר 
לאחר המלחמה, ביקש ל¬ 
בטא את המשבר האידאד 
לוגי׳ שפקד את התנועות 
הסוציאליסטיות באירופה, 
ואת האכזבה שהנחיל די־ 
קומוניזם למאמיניו. ההסתייגות מן הקומוניזם, שאליה הגיע במרוצת 
הזמן, ואף ההסתייגות מכל צורה של טוטליטאריות רעיונית, מוצתה 
במסתר, שהופיעה בקובץ 1 > 3116 'י 1 ^ 0001111 116 * 1 (עבר׳: "האל שהכ¬ 
זיב", 1953 ), וברגמן 6 ז 0 רח ! 1 > 1313 :>ח 3 מ/ 3 תס (עבר , : "חופן תותים", 
תשי״ג), 1952 . יצירתו המאוחרת 110 ג 1811 ז 0 סז^יסק ת! 1 1 > 3 ז 1 וזמ 6 ׳ץג' 13 
(״הרפתקותיו של נוצרי מסכן״), 1968 , יוצאת דופן מבחינת הרקע. 

מבין כתביו האחרים של ס': 1 זס 0111131 61 צ> 1,3 .*:1x013 (עברית: 
״בית-ספר לדיקטאטורים״׳ תש״ב), 1938 ; 6 ׳\ 6 ת 13 500:0 6 גז 5€1 11 
(״הזרע שמתחת מעסה השלג״), 1940 ; 11 .%£1-£(0 <3! 13.1x03 ("סודו 
של לוקה״), 1956 . 

.(^ XX ,־ן 40 !זסצ ׳ 055 זל!) . 5 07141 401701 # י 4 : 51171-10077 70/0 ״ 00 * 11 ^ ■£ 

07/71 41177101100 : 071/77 ^ 0177010 (ס 7 [ס 117117077 , 8(0X1 .זל ; 45 ^ 1 
. 1967 .. 5 ,ו.ן|)־ן|ע ; 1952 , 11/777111177 11071770 סו 11770071110/100 

יוד. קו. 



איניאציו סיל 1 גה מקבל את "סרס־ירושליס" 
( 1969 ) מידי הנשיא שזר 
(לשכת הער״ונות הממשלתית.) 


סיאסטר ( " 1 ! 3 ״ 1 ן 5 ), שסם של כמה אפיפיורים. 

הנודעים שבהם: ם׳ 1 (אפיפיור 314 — 335 ). כהונתו. שחלה 
באחת התקופות החשובות ביותר בתולדות הנצרות, עמדה בצל 
שלטון קונסטנסינוס הגדול (ע״ע). תפקידו של ס׳ היה חסר חשיבות 
בימי קונסטנטינוס, שלמעשה שלט גם בכנסיה וראה בה מכשיר 
מדיני מובהק. אולם הדורות המאוחרים ניסו להציג תמונה שונה 
של היחסים בין הקיסר ובין האפיפיור. בך, למשל, ייחם החיבור 
30 ק 3 ק 1 ז 1 ג 3 ׳י); 5 ("מעשי האפיפיור ם׳"), שנתחבר ברומא 

ב 460 בערך, לם׳ את הטבלת קונסטאנטינום וריפויו ממחלת הצרעה. 
אע״פ שידוע כי הקיסר הוטבל על עדש מותו בידי הבישוף אוזביוס 
מניקומדיה. זיוף אחר בשם 1 ת 11 חב! 5 סס 0 וח 11 ז 11 זו 51 ת €0 ("חוקת 
קונססנטינום״), שנתחבר כנראה, במאה ה 8 , קובע כי הקיסר העניק 
לס׳ סמכויות קיסריות על כל הפרובינציות באיטליה ובמערב הקי¬ 
סרות. חיבורים אלה — שחלק מהם נודע בשם 1 ח 1 ;מ 3 ! 00115 00113110 
(..מתנת קונססנטינוס״) ושזיופם הוכה בימי הרנסאנס — מילאו 
תפקיד מסוים במאבק האפיפיורות נגד הקיסרות ביה״ב, להצדקת 
תביעותיה המדיניות. חגי של ס׳ חל ביום קבורתו ב 31 בדצמבר 
ומכיוון שתאריך זה מציין גם את סיום השנה האזרחית ותחילת 





785 


סילופשר — סילור, ארא דולל 


786 


השנה החדשה נהוג לחוג אוחו בשמחה ברחבי העולם■ וע״ע זיוף, 
עם׳ 755 ; נצרות, עמי 347 . 

יוחנן לוי. יוספוס הרופא: אגדה ביביימית על חורבן ירושלים (עול¬ 

מות נפגשים, 282 — 293 ). תש״ך ; -ק*? 105 > 0050/110/510 , 81 ק 025 .י! 

, 1 , 1 ( 1 >/! 50 ז! 11/011/50 ־ 7 * 1/0110 ץ!ו 1 ! 1515 1 ( 111£6 >[ 1 ז 4 1011 > מס׳ז ;! 5/111155 

1 ח 0 הז 1 ו 67 < 001 11 >ק 5 >? / 0 070501/5 * 771 ,מת 1 ; 1 ת 011 ./י\ ; 1930 , 130 — 15 ( 
. 1955 ,!* 42 £4.10 ■' 14.1 ) 115 ווו 

ס׳ 11 (גרכרס [וידבר] ■מאוריק — 10 ׳,! 1 וז 1 ,ר,' 01 ]■ 00151:1 — 
אפיפיור 999 — 1003 ), התחנד במנזר אוריאק והשתלם בספרד ב¬ 
מתמטיקה, גאומטריה ואסטרונומיה. ם׳ שימש מנהל ביה״ס הקת־ 
דרלי ברנם, מזכירו של הארכיבישוף ואח״ב ( 981 ) באב־מנזר בוביו 
( 805810 ) — שנודע בספרייתו המעולה. בשובו לרנם ( 983 ) נטל 
חלק בעניינים מדיניים: סייע בידי אוטו 111 (ע״ע) בהשגת כתר 
הקיסר ונתז ידו להכתרת איג קפה (ע״ע) כמלך צרפת. ב 991 נתמנה 
ם׳ לארכיבישוף רנם, אך משלא הוכר מינויו ע״י האפיפיור יצא 
לחצרו של הקיסר אוטו 111 לשמש כמורו האישי. בהתערבות הקיסר 
נתמנה ם׳ ארכיבישוף של ראונה ב 998 . ושנה אח״כ. עם מותו 
הפתאומי של גרגוריוס /ו (ע״ע) נבחר לאפיפיור. ם׳ היה האפיפיור 
הצרפתי הראשון ונטל אח השם ם׳ לזכר הידידות והקרבה ששררו 
במאה ה 4 , כפי שסברו בימיו, בין האפיפיור לקיסר. כאפיפיור פעל 
רבות לביסוס האפיפיורות ולתיקון הכנפיה: כינס ועידות כנסיה, 
גינה מכירת כהונות כנסייתיוח והחמיר עם הכמרים שעברו 
על איסור הנישואין. הוא אף קבע סידורים חדשים וחמורים יותר 
להכרזת איש כקדוש. ם' היה בעל בריתו של הקיסר בתכנית 
לחידוש הקיסרות הרומית ברוח נוצרית: הוא ארגן את הכנסיח 
הקתולית כפולניה ובהונגריה ומינה שם לראשונה ארכיבישופים 
(בשנת 1000 ). ס׳ היה גם מלומד בזכות עצמו ותרם לפיתוחה של 
השיטה הדיאלקטית. בזכות מחקריו במתמטיקה ומדעים אחרים. 
בהם הטעים אח הצד העיוני והמעשי כאחד. נערץ כידען פלאי ובני 
דורו סברו שהשיג את בקיאותו ע״י כישוף. 

; 1946 , 516010 ' , X >ו 0 01 11x01161111 ״>ןמ״?;ז>ןמע/£ : 1. 011011, 0(11x11 .! 

; 1969 ,( 2 ,£( 1 \ ,ץב 1 > 10 •<ץ 0 זצו 14 ) 11 . 5 סקס , ! . 111 |ז־>י 1 ו 11 ו.ו 01 .מ 

110110011401 ! 1 11 סי! 6 ' 1 : 1 ,סחסססקססווס 011560 '} 18 110 1*11. 1115/0x0 

. 1971 , 153 — 137 , 0 ק 00 וו€? 10 > 

מ. 

סילור (״ 8110013 ), שם התקופה האחרונה בפלאוזואיק(! הקדום. 

תחילתה לפני כ 440 מיליון שנים וסופה לפני כ 400 מיליון 
שנים. השם ס׳ הוצע על ידי מרצ׳יסון (ע״ע) ב 1835 לסדרת סלעים 
מקומטים ומטאמורפיים בווילה על שם השבט הסילורי, אהד השב¬ 
טים הקרומים שתיו במקום. אולם התחומים המקובלים כיום לתקופת 
הם׳ נקבעו ע״י לפוורת ( 000111 ,^ 1.3 ) ב 1879 . 

הגבול בין תקופת הם׳ לתקופת האורדוביקון (ע״ע) הקודמת 
לה איננו מצוין ע״י כל אירוע חשוב מבחינה טקסונית. סדי- 
מנסולוגית או פלאונטולוגית. הגבול העליון (המאוחר) בין הס , לבין 
תקופת הדוון (ע״ע) שאחריה הוא גבול בריר וחריף, הקשור בסיום 
האוריגנזה (ע״ע) הקלדונית, והמתבטא בשינוי גמור הן בתחומי 
הים והיבשה. הן בסוגי הסלעים והן במאובנים המצויים משני צרי 
גבול זה. 

הם׳ הוגדר בווילז ובאיזור האגמים באנגליה, ששם הצטבר בת¬ 
קופה זו רצף עבה (כשני ק״מ) של חרסיות שחורות, סלעים גירייס, 
חולות וסלעים וולקניים מטיפוס גאוסינקלינלי (ע״ע גאוסינקלינה). 
באותה תקופה שלטו בשטחים אחרים על פני כדח״א תנאים אחרים. 
בחופי הים הבאלסי (אוסלו, לנינגרד) נמצא באותה עת הים הרדוד 
שבשולי הגאוסינקלינה, ומוצאים שם שכבות סלע בעובי קטן יותר. 
בין שאר האזורים בהם מצויים סלעים מתקופת הם' ראויים לציון 
מיוחד האגנים הקדומים בצפון־אסריקה, בהם הצטברו במשך הס׳ 
רצפים עבים של סלעי התאדות: גבם ומלח. 

המאובנים החשובים השייכים לס' הם הגרפסוליתים (ע״ע). בסל¬ 


עים גיריים מצויים בעלי חיים אחרים. כגון נאוטילואידיס ישרים, 
טרילוביטים, ברכיופודים, אלמוגים ומיני צדפות וחלזונות. בסוף הם , . 
עם הופעת סלעים אגפיים ויבשתיים, הופיעו לראשונה בעלי החול¬ 
יות, בדמות דגים המכוסים שריון גרמי (מקבוצות ,! 1 ז] 100 > 1300 ? 
5 ( 531381111 ^ 0 ). גם ראשוני הצמחים היבשתיים, הטחביים, הופיעו 
באותה עת. 

בסוף תקופח הם׳ הגיעה לפסגתה ולסיומה האורוגנזה הקלדונית, 
ששלביה המוקדמים אירעו כבר באמצע האורדוביק. במשך השלבים 
המוקדמים השתנה מדי פעם סבנה הגאוסינקלינה, תפוצת הימים 
ואופי הסדימנטים. עם סוף הם׳ התרוממה והתעוותה הגאוסינקלינה 
הקלדונית באורח סופי, ונוצרה שרשרת ההרים המשתרעת מצפון־ 
מערב סקנדינוויה דרך סקוטלנד לאירלנד ווילז. יהד עם זאת הס¬ 
תיימה הצטברות הסלעים הימיים, ועל פני היבשת הצטברו אבני 
חול וחרסיות יבשתיות אדומות ובהן צמחיה ובעלי חיים יבשתיים 
ואגמיים. יבשת זו קרויה "יבשת אכני החול האדומות הקדומות" 
(ע״ע אבן הול אדמה קדומה) וגילה ם׳ מאוחר ודיון. 

תאור זה מתייחם לאיזור המובהק של הם׳ באנגליה. סובן ש¬ 
באותה תקופה הצטברו סלעים ימיים ויבשתיים והלו קימוטים ותנו¬ 
עות אורוגניות גם באזורים אחרים על פני כדה״א. 

בתחומי א"י וסיני אין סלעים מגיל ס׳ בנמצא כלל, לא על פני 
הסטה ולא בקידוחים עמוקים. אולם בדרום עבר-הירדן, ובצפון ערב 
הסעודית נחשף רצף של אבני חול המכילות פצלים מועטים. ושעביו 
כ 400 מטרים ובו מוצרים גרפטוליסים מגיל ם׳. לפיכך סביר להניח. 
שא״י היתה מכוסה ים כתקופת הס׳ יחד עם צפון אפריקה וערב: 
העדר סלעי הס׳ בארצנו מוסבר בכך שהם נהרסו והוסרו בתקופות 
מאוחרות יותר. 

ר. פר. 

סילור, אבא הלל ( 1893 , שירווינטוס [ליטא] — 1963 , קליוולנד 
[אה״ב)). מנהיג ציוני ורב רפורמי. ב 1902 הגיע עם הוריו 
לניו־יורק, וב 1915 הוסמך בביהמ״ד (הרפורמי) לרבנים בסינסינטי: 
למרות הנטיה שרווחה בקרב הרפורמה בעת ההיא, היה ס׳ ציוני. 
רבנותו הראשונה היתה בווילינג שבמדינת ורג׳יניה המערבית, ום־ 
1917 עד סוף ימיו כיהן כרב ההיכל הרפורמי החשוב בקליוולנד. הת¬ 
בלט כנואם מעולה, ובעיקר להם למען מטרות סוציאליות וליברליות, 
להחדרת השפה העברית ולחיזוק הרעיון הציוני. בתהום זה הושפע 
הרבה מאהד־העם (ע״ע), ואעפ״ב דנל בציונות מדינית. בדרכו של 
הרצל. תפיסתו היהודית, הדתית והציונית נשאה אופי כמעט־משיהי. 
אך זו נתמזגה עם מחשבה ביקרתית והגיונית, ומכוח מיזוג זה היה 
לדובר ציוני ולמדינאי מהמעלה הראשונה. ב 1938 היה יו״ר המגבית 



נצלני מיינות ררוס־אםרימח סנרכים אח א. ה. סילוור לאחר אישור חכנית 
חלוקת א״י באו׳ים ב ' 9.11.4 : (הארביו: חציוני בניז׳יורק! 




787 


סילור, אבא הלל - - סיליקונים 


788 


היהודית המאוחדת למען א״י. במלה״ע 11 הכיר ם׳ שהשער, הגורלית 
לכינון מדינה יהודית קרבה וטעו כי יש להעביר את מרכז הפעולה 
המדינית מלונדון לאה״ב, שעמדתה תכריע בתום המלחמה. ב 1943 — 
1948 כיהן כיריד ועד החירום הציוני ועשה נפשות לרעיון המדינה 
בקרב שתי המפלגות נאה״ב. הוא התנגד לרעיון ה״הבלגה" והתייצב 
לימין המחתרת בא״י. הותקף ע״י יריביו בתנועה הציונית ופעמיים 
אף נאלץ להתפטר. ב 8 במאי 1947 הופיע בשם העם היהודי בפני 
האו״ם (ע״ע א׳יי. עמי 566 ). היה מהאישים היהודים הבודדים 
שהזדהו עם המפלגה הרפובליקנית. בשנותיו האחרונות התמפר 
לרבנותו ולמחקריו. 

מספריו: 5001 ! !!ו "נ> 11 ג 0111 ־ק 5 10 ח 5513 ־ 1 \ )ס ?־) 711510 ("הר¬ 

הורים משיחיים בישראל״), 11927 1 ) 1 ־ 1115 ל]ו״ 1 סתגזססנת־ס 1116 
?־ 01 ) 705 1511 ) 1 !:>) (.המניע הדמוקרטי בתולדות ישראל״), 11928 
111 זנ> ז \\ 8 ״;:}״ב 01 נ ת 1 118100 :>)! (״הדת בעולם משתנה״), 11931 
)״!־)) 01 1111315111 ( ׳.>־ו־ 11 ; 4 \ ("עבר׳: במה נבדלת היהדות, חשכ״א). 
11956 ס)!■! 0100:0 ־זס 0£ ז־ 11 ־ד (..על כן בחר בחיים"), 1967 < 
תרגום לקט ממאמריו: במערכה למדינה יהודית, תשכ״ח. על־שמו — 
"כםר־ס׳", על־יד אשקלון. 

?ס זסוז 110 ח 1 5 י< 1£5$3 , 11 ) 0 ■ 6101 /ס **מיו" 7 } ,. 41.11.8 

. 1967 


סילי, מבסימילין דה בטין, דוכס ךה - ־ 1 > ״־ 113x1111111 ; 

? 5011 ־ 1 > ס״ס ,־ 171111 ־ 8 — ( 1560 — 1641 ), מדינאי צרפתי. 

ס׳ היה בנו של כארון רלבי (? 80511 ). חונד כפרוטסטנט, נשלח 
בצעירותו לחצרו של אנרי מנאוואר (ע״ע אנרי / 11 ), השתתף לצדו 
במלחמות הדת בצרפת (ע״ע הוגנוטיס). ומילא שליחויות דיפלו¬ 
מטיות חשובות. ס' חמד בהחלטת אגרי לעבור לקתוליות, אע״פ 
שהיא עצמו נשאר פרוטסטנט. 

ב 1596 נהיה ס׳ לחבר במועצת הכספים של המלך. וכעבור 
שנתיים נהיה למפקח על האוצר (שד האוצר). הוא הנהיג חסכון 
במשק הכספים וקיצץ בהוצאות. בייחוד על חשבון האצולה, ריכז 
את גביית המסים ומילא את אוצר המלוכה: לראשונה הובטחה 
הכנסה שנתית קבועה ( 1 ־ 30110 81011 ) מהתשלום ששילמו פקידים 
בעד משרתם, אך במחיר הפיכת משרות אלו לתורשתיות. ם׳ הפחית 
את הריבית, פיתח מערכת כבישים ותעלות ועודד את החקלאות 
והמסחר. אנדי מינהו גם לאחראי לביצורים. למפקד חיל התותחנים 
ולמושל הבסטיליה ומחוז פואטו. ב 1606 הוענק לו תואר דוכס דה ס׳. 

כשנרצה אנרי ( 1610 ) הודח ס' מתפקידו, בזכרונוחיו (״ 7,00 
5 ־ 31 ?<״ 0010105 ׳ 1637 (מהד׳ חדשה ב 1942 |) העלה את "תכניתו 
הגדולה", שאותה ייחס לאדונו, אנרי ׳\), נדבר איחוד אירופה 
והקמת "מדינר, נוצרית". 

) 1 . 5 , 110 ־ 6431 . 4 <' , 1 ( 1 ; 1931 , 1101 * 11 ' 7 /* 14 /1 ?*) €016 ,. 5 , 0 ,£ 

-*!)) 000 />? 1 ;// 0 ־ז)״ס / 0 01-014/111 ) 1/1 81 . 5 , 1 ;>ז€צ 5 ו 1311 .( 1 ; 1959 ,/)״))־ 61 
. 1968 , 1610 - 1598 1 ) 171 >-וץ ה! )"■**ן 

סיל ,, 5 ו*ידום — 6 וז 1 מזסו 011 בך 1 ? שמו הספרותי של רנה 

פרנסואה ארמן פךידום (-!>עז? ^תבת"^ 18 ״ 5 ת 3 ז? שח 10 ז 
שחתתזסב!) — ( 1839 — 1907 )׳ משורר צרפתי. ס׳ למד הנדסה ומש־ 
פטים ורק מאוחר יותר התחיל בכתיבת שירים. מ 1881 היה חבר 
האקדמיה הצרפתית; ב 1901 חוענק לו פרס נובל לספרות. — יצירתו 
הספרותית כוללת קבצי־שירים בעלי נימה אינטימית: 61 $€;>,תד . 81 
(״חרוזים ושירים״)׳ 1865 ׳ ובו שירו הנודע 0 <;וז< 1 * 1 

(״האגרטל השבור״) י $״י 1 מ*<ן£ 5 * 1 (״המבחנים״), 1866 ן - 80 5 * 1 
11111116$ (״הבדידויות״), 1869 ; שירים בעלי אופי תיאורי: 15 ״ג>סת 0 
$״ 113116 (״מתוות איטלקיות״), 1866 ! ואחרי 1875 — פואמות פילו־ 
0 ופי(ח ארוכות: • $110£ ס[ 14 (״הצדק״), 1878 !• 80011001 * 1 ("האד 


שר״), 1888 . — ס׳ היה מנאמניה של אסכולת הפרנס (ע״ע) באשר 
לעקרונותיה האסתטיים. מקוריותו היתד. בעיקר בנסיונו לבטא את 
התגליות המדעיות של זמנו בשירה. 

. 1930 ,))! 11 )<) 0 ? 1 ) . 5 , 101168 '*! ,י 1 

סילימניט, מינרל לבן עד חום או ירוק בהיר, המתגבש במערכה 
האורתדח׳מביח בצורת פריסמות דקות או, לעתים יותר 
קרובות, בדמות סיבים עדינים בעלי פצילות מושלמת, וברקס זגוגי 
או דומה למשי. הרכבו הכימי: [ $10 5 ו\/] 1 *, קשיותו 7 או קצת 
פחות, משקלו הסגולי 3.24 . בחימום מעל ל 1,595 0 הוא הופך למוליט. 
בשל יציבותו בטמפרטורות גבוהות משמש ס׳ כחומר גלם בתעשיית 
חמרים הסיני אש. מחצית התפוקה משמשת לצפוי כורים בתעשיית 
ברזל ופלדה והשאר במטאלורגיה אל־ברזלית, בתעשיית הזכוכית, 
ציפוי דודי חימום ועוד. ארצות הפקתו העיקריות הן הודו, אפריקהי 
הדרומית (נמקולנד 4 ת 13 ב 11 !ן 3 וח 0 א) ואוסטרליה. 

סיליציום, ע״ע צורן. 

סיליקונים, שם כללי לפולימרים (ע׳יע) הבנויים שלד של קשרי 
צוח־חסצז־צורן, נאשר כל אטום צורן קשור, בדרך כלל, 

8 3 

לשתי קבוצות אורגניות 0 אן לאחת. מבנם הכללי - 51-0 ־ 51-0 - 

1 1 
8 3 

8 הוא לרוב מתיל ולעתים פניל, פלוא(ר(אלקיל, רניל וכד. ע״י 
בחירת תנאי סלמוד (ח 23110 ״ 0 ״וו? 1 ״ק) מתאימים אפשר לקבל ס" 
הנוהגים כנחלים. כשרפים וכן כגומי. התכונות העיקריות המאפ¬ 
יינות את הס״ הן: עמידות בטמפרטורות גבוהות (בתחום: ״ 150 — 
״ 250 יציבים הפולימרים בחימום ממושו). נקודת קפאון נמוכה (ס" 
מסוימים מגיעים לנקודת קפאון של " 80 -), דחיית מים, נדיפות 
נמוכה. עמידות בפני כימיקלים שונים, בידוד חשמלי והעדר השפעה 
פיסיולוגית. מכלול תכונות אלה ותבונות נוספות האופייניות לם" 
שונים מהוות את הבסיס לשימושים הרבים של מס". 

הפולימר הסיליקוני מתקבל על ידי הידרוליוה של אורגנונלורו־ 
פילנים נעלי נוסחה כללית: .. , 8,5101 ( 1 , 2,3 - ״) הגורמת 
להחלפת אטומי הכלור בהידרוכסיל ווחיסת ההידרונסילים חוד יצי¬ 
את מים: 


2710 + 2 ( 09 ) 51 2 ( 093 ) - 2920 + 5102 2 ( 093 ) ( 1 
ץ ) 

0 ג 9 ח + 2-51-0-1 ( 09 ) 281 ( 09 3 )מ ( 2 
נ 69 יי 


ם׳ נוזלי שבו לרוב , 7 ) 0 = ) 1 . ולעתים מוחלף נו חלק מהטתיל 
בפניל. משמש בין היתר: חומר דוחה מים, חוסר סיבה, נוזל מבודד 
במערכות חשמליות, חומר מונע קצף. חיטפת למשחות־הברקה ונוזל 
במערכות חידראולי-ת. חמרי חטיבת מבוססי□ על נוזל טיליקוני 
עם מלאן ( 1 ־ 111 )) כגון סיליקה ופחם■ יתרונם של חמדי הסיכה הסילי־ 
קוניים על פני חסרי סיכה אחרים הוא ביכולתם לפעול בתחום טמפ¬ 
רטורות רחב. השרף הסיליקוני מתקבל בהידרוליזה של דיאלקילדי־ 
כללרלסילן בתוספת אלקילטריבללרוטילו הגורם לצילוב. שימושו ה¬ 
עיקרי הוא בציפוי להגנה בפני כימיקלים וכמבדד חשמלי. 
הגומי בס׳ נעשה, לרוב, ע״י טחינה (,־:"(!!ו") של פולימר דימחיל 
סיליקון, בעל משקל מולקולרי גניה, עם מלאן אי-אודגאני (כגון 
תחמוצות אי־אורגניות (טיליקה! וסגפר |-ו־ 12 ״ 11103 ? 1 שהוא לרוב 
פרא(בםיד אורגני הגורם לצילוב השרשרות בזמן ההבשלה (-ס־ 
ן!""]). יתרונו הבולט של הגומי הסיליקוני הוא היותו אלאסטי 
בתחום רחב של טמפרטורות (בהתאם לסוג הגומי נע התחום מ ״ 90 
ועד ״ 200 ולעתים יותר) בהן שאר סוגי הגומי מאבדים מגמישותם. 



789 


790 


פיליי***- 


ז' 1951 ,. 5 ? 1/1 / 0 ץ* 11 *** 7 ) 01 ) 1/1 10 ווסו 1 ?וו 1 > 0 , */** 1 * 41 . .זל\ 0 נ 1 ש £0 . 0 . 11 
? 10%1 סו 11 /??' 1 11116 116 ח-?*/€ , 011 א .^יי ; 1960 ,.ז. ,(. 011 ) 1 ח 3 נ 1 (£ז 0 ל . 5 
^* 1$1 חז) 111011071 קק 6 11176 
שא. פ. 

סיליקטים (פלאש - : צ 5110 = אבן צור), מינרלים הנפוצים ביותר 
בקרום כדה״א ואף במעטפתו. הם מרכיבים כ 95% מכל 
סלעי קרום בדה״א. הם" מורכבים בעיקר מצורו וחמצן בקבוצות 
מבנה שנוסחתן היא ־'(, 810 ). ורובם מכילים גם חפרן (ע״ע אלו¬ 
מיניום). ס" אלה נקראים אלומו־ס". בגלל גודל היון של החמרן 
( 4 .- 0.57 ) הוא מופיע בס״ בשתי צורות: מחליף דיאדוכי (ע״ע מינר- 
לוגיד.) של הצורן בקואורדינציה 4 , או כקטיון עצמאי בקואורדינציה 
6 . 

בעוד שרוב סוגי הם" הם נדירים: חמש קבוצות ם" הם המינרלים 
יוצרי הסלעים העיקריים (ר׳ טבלה). 


הסיליקטים בה רבב קדום הסלעים 


אחוז של קרום כדה״א 

קבדצה 

( 25.9 

אלביט 

19.2 > פלדשפטים(ע״ע): 59.5 

פלדשסטים אשלגגיים 

{. 14.4 

אגאורתיט 

12.0 

קורץ(ע״ע) 

10.1 

פירופסנים(ע״ע) 

6.7 

אמפיבולים(ע״ע) 

3.8 

כיוטיס(ע״ע נציץ) 


מינרלים סיליקטיים אחרים 

3.0 

(בעיקר חרסיות [ע״ע!) 

4.9 

מינרלים לא־סיליקטיים 

ס״ח 100.0% 



היחס בין הצורן (ע״ע) לחמצן משתנה בם" ועובדה זו הוסברה 
בכך שהם״ הם מלחים של חומצות צידניות כגון: ״ 8.510 ״ 8,51.0 
, 8.810 וכד/ אולם המחקר הקריסטלוגרפי החדיש פתר בעיה זו 
בעזרת החאבכות קרני־ X והביא 
למיון, המתבסס על המבנה של 
הסדינים. הם" הם. רובם ככולם. 

גבישים יונריים ובהם מוקף ה¬ 
יון ־*! 5 בארבעה יונים של ־ 2 ס, 

היושבים בפינות של ארבעון 
(סטדאדידדון, ע״ע קריסטלוגר־ 

״פיה)■ קבוצה זו ־•■(, 510 ) (ר׳ 

ציור 1 ) היא יחידת המבנה של 
כל הס״. בכמה מהם מוחלף חלק של החמצנים ע״י ־ 08 ,־'- 1 או ־ 01 . 



הקבוצות השונות של ס" נבדלות זו מזו ביחסים סטרוקטורליים 
שונים ביו קבוצות ח ־*(, 510 ). מבחינים בין הקבוצות הבאות: 

1 . נסו־ ם" (מיוד;ס״ך,׳, ־־ אי). בקבוצה זו מופיעים ארבעונים 
מבודדים של ־*(. 510 ) ובל יון ־ 2 ס קשור מצד אחד לצורן המרכזי 
ומצדו השני לקטיון, הקשור בעצמו לאחד החמצנים של ארבעון 
אחר. הארבעונים מהווים אפוא איים בודדים בסריג. 


ם חשובים 

נסו־סיליקט 

! 3510 (ש'י 1 , 1# ^) 

אולייין (ע״ע) 

(510,)* 

גרגט (ע״ע) 

5104 ז, 7 

זירקון(ע״ע) 

( 0/5104 ) ויל * 0 

ספין(ע״ע טיטן׳ עט׳ ד&א) 

/( 5104 ) 2 (? ,^ 0 )/צנ!^ 

טופז(ע״ע) 


2 . סורו־ס״ (ר׳ ציוד 2 ! מיוו׳ ?סקמס =ערימה, קבוצה). 
במבנה הסורו־ס" מצדה קבוצה של שני ארבעונים, המחוברים ע״י 
חמצן אחד, המשותף להם, ואילו יתר ההמצנים קשורים לקטיונים 
חיצוניים. קבוצת המבנה היא ־*(, 51.0 ). לקבוצה זו שייך בין היתר. 
הסינרל המימורפיט, 8,0 ■־( 08 ), 211,51,0 . 

3 . צ י ק ל ו ־ ס*(ר׳ ציור 3 : טיזר ?סג*״* - טבעת). 
בקבוצה זו מחוברים 3 , 4 או 6 ארבעונים לטבעת, ובך מתקבלות 

הקבוצות: ־•(, 51,0 ) ,־'(״ 51.0 ) ,־ 2 *(״ 51,0 ) 

הקשר בין יחידות אלה נעשה ע״י קטיונים חיצוניים. לקבוצה זו 
שייכים נין היתר: בדיל וטודמלין (ע׳ ערכיהם). 

4 . אינו־ס״ (ר׳ ציור 4 ! מיוו׳ ( 865 ] 15 = שריר). בקבוצה 
זו קשור כל ארבעון. ע״י יוני חמצן משותפים. לשני ארבעונים אחרים 
בשני צדיו תוך יצירת שרשרת אין־סופית. שנוסחתה: ־ 2 (, 510 ). 
שרשרת זו מחוברת אל שרשרות נוספות ומקבילות ע״י קטיונים 
חיצוניים. בין האינו־ס" מבחינים בשתי תת-קניצות: אחת, שנה 
מופיעות שרשרות בידוות (ציוד 3 א), מבנה המצוי בעיקר אצל 
הפירוכסנים; ושניה, שבה מחוברות שתי שרשרות כאלה לשרשרת 
כפולה או רצועה (ציור 3 ב), נעלת נוסתה ־'(״ $1,0 ). מבנה זד, 
מציין את האמפיבזלים. 

5 . פ י לו־ ס" (ר׳ ציור 5 : מיוו׳ . 111X0 )> - עלה). כאן מחובר 
כל ארבעון לשלושה אחדים, והיון הרביעי של החמצן בכל הקבוצות 
מופנה לאותו צד! נד נוצר לוה אין־סופי. שבו מרכזי האדבעונים, 
כלו׳ יוני הצורן. מסודרים בצורת משושים. לוח זה מחובר ללוחות 
זהים ומקבילים ע״י קטיונים חיצוניים, נוסחת הלוח היא ־•(, 0 ־ 81 ). 
לקבוצה זו שייכים נין היתד: הנציצים, החדסיות. סלק, סרפנטין 
(פ׳ ערכיהם) ועוד. 



9 9 9 


1 


0 
•י" ־ז ־"•ז 


ס^פיסס•־- בץ־עס, , 

{ 1 \ 

..סי' מא־;ה 

■ך 0 ^ 8 ־.> 

ס 6,0 








791 


פיליקטים — סימבוליזם 


792 


6 . טקטו־ם" (מיור = בנאי). במבנה זה קשור 

כל ארבעון דרן ארבע פינותיו לארבעה ארבעונים נוספים וכך 
נוצרת ריקמה תלת־ממדית איו סופית. נוסחת ריקסה זו היא 5103 . 
טקטו־ס" בעלי הרכב כימי שונה נוצרים ע״י החלפה של יוני צורן 
בחמר! בשיעור עד 50% , תוך יצירת תרכובות כגון: 

־(, 10 ^. 51 ־■ 1 (, 1 , 0 * 513 ) . 

המטען השלילי מאוזן ע״י כניסת קטיונים חיצוניים לתוך הסריג. 
לטקטו־ס" שייכים בין היתר המינרלים של סיליקת, כגון קורץ. 
הפלדשפטים, הפלדשפטואידים והזאוליטים (ע״ע). 

צורות גאומטדיות אלה של סדיני הם" אינן בסיס בלבד לחלוקתם 
הסבעית, אלא גם מסבירות את תכונותיהם הכימיות והפיסיקליוח. 
הנסו־ס" הם היציבים ביותר ומצטיינים בהתאם לכך בנקודות התנה 
גבוהות! הם צפופים יהסית והאנרגיה של סריגיהם גדולה. 
חציקלו־ס" מתגבשים בגבישים מוארכים בעלי חתו משולש, מריבע 
או משושה בהתאם למבנה. האינו־ס" מצטיינים לרוב גם בהופעתם 
המאקרוסקופית בגבישים מוארכים וא." סיביים, שדוגסתם הקיצונית 
היא האזבסט (ע״ע). לפילו-ס" פצילות לוחית מושלמת. מאחר 
שהכוחות הקושרים בין לוחות חארבעונים הם חלשים בהרבה מאלה 
הקושרים את הארבעונים בתוך כל לוח. הדוגמה המובהקת לתכונה 
זו הם ועציצים. 

י. בן־תור. לוחות הגדרד, שי מינרלים יוצרי סלעים. 11973 . 0 . 1 

, 0931 ! 31713 ז/ 30 ׳/ י 1 :>ח 13 ט 03 ׳מ.א 1,3 ,) 3100 ) וב״מאניפסט הסימבוליסטי" של דן 
מזדאס (ע״ע), 1886 . 

במקביל לתורות הפילוסופיות של א. פון הדטמן, שופנהאואד. 
ברגסון (ע׳ ערכיהם), הנוגדות את הפוזיטיויזם והמדגישות את 
עליונותה של מציאות פנימית על מציאות חיצונית, חודר הס׳ אל 
התחומים החדשים של החלוט ושל הבלתי־מודע. 

אינדיווידיאליזם קיצוני המתבטא בהתבוננות־עצסית ספוגה רב־ 

און, מרידה בחברה, בריחה אל תוך עולם־ר,דמיין, חיפוש אתר יופי 
זר ורחוק, עידון התחושות באמצעות משקאות כחליים, סמים והתבו¬ 
ננות מיסטית, מציינים אה הרוח הדקאדנטית (ע״ע דקדנס). בפי 
שהוצגה ברומאן הסימבוליסטי היחיד של הויססנס (ע״ע) "בכיוון 
הפוך״ ( 1884 ). הבולטים שבמשוררי האסכולה היו מלרמה, ורלן 
ורנבו והם הכתירו את בודלר כמבשר תנועתם. 

בשנים 1890 — 1910 התפשט הס׳ באירופה במהירות. ס. גאורגה ■זד. 

מ. רילקה בגרמניה; פון הופמנסתל באוסטריה; ד׳אנונציו באיטליה! 
אוסקר וילד, צ׳. סוינברן באנגליה, הלכו בדרך שנסללה ע"׳ הס׳ 
הצרפתי. 

בשירה, השימוש בסמל בא לשרת טבניקה — של רמזים 
בעיקרה — המשלבת באמנות את תאוריית האנאלוגיה האוניוורסא־ 
לית בה דגלו ע. סדדנבורג השוודי וסן־סרטן הצרפתי. בצורה 
ובחריזה חלה הפיכה (ג. בהן וז׳. לפורג יצרו את החרוז 



נ׳־פס אגפור: דיוקן עצסי וספכוס. 1 ) 189 
(אופף פרטי, אנטוורפן) 



793 


סימבוליזם — פימביוזזז 


794 



סול גונג; החיו לאחר הדרשה (יעקב והמלא,־>, 1888 
(הגלריה הלאומית של סקוטלנד, אמבורו) 


החפשי), הראיה האנאלוגיה באה במקומה של המחשבה ההג¬ 
יונית. ההבחנה השכלית ניטשטשה בחיפוש אתר ..שירה טהורה": 
ס׳ מוסיקאלי המושתת על התחושה הבלתי-אמצעית (ורלן). 
או ם׳ הרמטי השואף להגיע אל הרעיון הראשיתי (מלרמה). 
הלשון הפיוטית נתפשה כמכשיר למעשה אלכימיה. — התיאטרון 
והבימוי עברו תהליך של התחדשות מן היסוד• ל״סערה" של שיקם־ 
פיר, ל.,בית הבובות* ול״רוחות" של איבסן הוענק מעמד של מחזות־ 
מופת. הפארסות הטראגיות של א. דרי, היצירות הדראמתיות 
של מ. מטרלינק. של פ. קלודל. של ה. פון הופמנסתל, של א. בלוק 
הניחו את היסודות ל״תיאטרון המופשט", בו נתמעט מקומן של 
הפסיכולוגיה ושל העלילה. הדמויות נעשו אלגוריות והדיאלוג 
התרחק מז המציאות. 

הקשר האמיץ למוסיקה בא לידי ביטוי בכל יצירותיה של הספרות 
הסימבוליסטית: ק. דניסי ומטרלינק שיתפו פעולה בחיבור האופרה 
,.פלאם ומליסאנד": ר. שטראוס והופסנסחל — ב,.אביר הוורדים*, 
ר. וגבר נערץ כנביא ע״י הסימבוליסטיס. 

אסכולת הס׳ נתנה את אותותיה ביצירותיהם של פ. ולרי, מ. 
פרוסט והסיר־ראליסטים (ע׳ ערכיהם). 

עם ה צ י י ר י ם והפסלים הסימבוליסטיים. או הסיסבוליסטיים 
בפרק מסוים של יצירתם, נפנים. בצרפת: גיסטו מורו, אודילוו רדון, 
פול גוגו■ פליסין רופס, אוגיסט רודן 1 בבלגיה: ג׳ימס אנסור, פרדיננד 
קגופף (ז)נן״חו 1 \ 1 ), גאורג כיין; בהולאנד: ין טורופ; בשוויץ: 
פרדיננד הודלר! באוסטריה: גוסטו קלימט: בנורווגיה: אדורד מונק; 
באיטליה: ג׳ובני סגנטיני. 

טיפוח האינדיווידואליות באמנות של אסכולת הס׳ והעדפתה את 
החזות הרוחנית עפ״נ התיאור הנאמן של הטבע, הביאו לצמיחה 
האכספרסיוניזם בסאה ה 20 : ואילו הדגשת־היחר של הצבע בידי 
אמנים סימבוליסטיים כגוגן השפיעה על היווצרותה של האמנות 
המופשטת. 


; 1947 , 11 ) 7716011 ?) 6 הוה* 00 14 ,(. 1 ) 0 ) 1 ) 41011311 ^ . 0 ; 1943 ,. 5 / 0 * 103 
; 1947 ,* 1 * 511 * 19 א// /־מצי/ 5 ח 80 * 1 ) 7716011 ?) 1 ה* 71 ו*' 1 ו 401 \ *¥ נ :>ת 110 זץ 83 ; 1948 ,) 71 ) 067611/18 [ . 19 

,*' ¥70711 ה 1 * 11 ) 516 * 8 771101151 ? 8 116 י!' , 10111113011 . €1 ; 1950 ,{ 0111/1 * 7 

,)* 11071 ־ 1 ' 7171 1151 * 7116 ? 5 ,/ 0 ) 01331 ) 001 ( 1 .מ .מ ; 1950 , 1895 — 1885 
811 5 ** 80177 ) 14 ,־ 41101 '\ 0 ' 1 . 14 — £311£111 5011 ). 03 .{ ; 1959 

10 00%6 071 ' 1 170171 , 101115/11 ) 5 * 7 ^ 051-1771 ? ,[) 31 ׳״ 0 ( 1 .ן ; 1961 ,* 1 ** 1 ) 
, 11 ) 80111/11 . 4 \ ; 1962 ,.) 7 ) 8 * 111/11 * 1516 [ ,! 0 ) 14001 ) ;־ 1962 , 0011311171 

.ז. ,ז 110 ג 140£51 . 14 : 1963 ,( 1900 — 870 !) * 1 ) 7716011 ?) * 7 ) 7011 * 1517 14 
. 1965 ,* 118 * 7107 * 067611718 [ 7 * 8 1 ) 1111 ) 1 * 1 ־ 8 11718 
אל. אל. 

0 י ב?ב י ןי?ה ( 1051$ ל 1 ת!ץ 5 ׳ מיור ;>זז>כ 316 ן!( 0 ס = חיים יחדיו), תופעה 
י ביולוגית שהגדרתה: יחסי קיום הדוקים בין אורגניזמים 
ממינים שונים. נד״כ, בכל צורות השיתוף (ץזג 8 06 , 1879 ). מצמ¬ 
צמים את חלות הס , רק למקרים בהם שני היצורים מפיקים תועלת 
זד, מזה. הס׳ נוצרת מקיום אורגניזמים שונים. שלהם דרישות אקולד 
גיות דומות המופיעות במקום אחד (אוכלופיה וב־גונית על פני 
סלעים לאורך חופי־הים), ועד ליחסי קיום של טפילות (ע״ע, עמ ׳ 
877 ; אקולוגיה, עמ׳ 543 ). במרבית המקרים מחייבת התאמה לחיים 
משותפים שינויים מורפולוגיים ופיסיולוגיים באחד השותפים או 
בשניהם. 

מבחינים ב 3 צורות של ם׳: ן. הדדיות ( 1 ת 5 ; 1 גס 1111 ס), כששני 
המינים נהנים זה מזח; 2 . הטפלות (יח 115 ב 5 < 1 ־ת 11 תס 0 ), כשסין אחד 
בלבד מפיק תועלת, והשני אינו נהנה ואיני חסר, 3 . טפילות, כאשר 
מין אהד חי על חשבון סין אחר. יחסים הדוקים של ם , קיימים בין 
צמח לצמח. בין צמה לבע״ח. ובין בע״ח לבע״ח. 

1 . הדדיות. המקרה הידוע ביותר בין צמח לצמח הוא 
החזזית שבד, נוצר קשר בין פטריד. ואצה היוצרות יחד יחידה ביולו¬ 
גית חדשה ועצמאית, שונה בצורתה ובאורח חייה מכל אהד מן 
המרכיבים וכן מנל צמח אחר. האצה מייצרת תרכוברת אורגניות בכ¬ 
מות מספקת לקיומה ולקיום הפטריה, ואילו הפטריה דואגת לאספקת 
מים ומינרלים בשביל שתיהן ומשמשת מגן לאצה מפני התייבשות 
וקרינה חזקה. השותפות מעניקה לחוויות עמידות בתנאי מחיה 
קיצוניים על מצעים אורגניים ואנאורגניים באחד. וע״ע חזזיות. 

נפוץ מאוד תקשר ההדוק בין פטריות־קרקע לביו שדשיהם של 
צמחים עילאיים שונים וכן בין פטריות ואיבריהם התת־קרקעיים 
של סחבים ושרכים. צירופים אלת ידועים בשם מיקוריזח (ע״ע). 
קורי הפטריה עוטפים את קצות השרשים וחודרים לבין תאי הרקמות 
ההיקפיות של השורש ובמקרים מסוימים אף לתוכם. הצמח מספק 
לפטריה תרכובות אורגניות שזו אינה "יודעת* להפיק בעצמה וה- 
פטריה מגדילה את שסח-ר,ספיגה של תשרשים למים ולמינרלים 
המוססים נהם. גופי פרי נוצרים דק כאשר הפטריה היא בקשר של 
פיקוריזה עם השישים. 

הלוה הדדית חזקה יותר קיימת נין פטריות וצמחי הסחלבייס. 
זרעי הסחלבים הזעירים זקוקים, לנביטתם ולהתפתחותם, להספקת 
חומרים אורגניים ממקור חיצוני ואלה מועברים אליהם ע״י הפטריה. 
הקשר נמשך במשך בל חייו של הסחלב או רק במשך תקופה מסוימת, 
בהתאם לכושר ההטמעה של פין הסהלב. וע״ע סחלביים. 



בקטריות קרקע מן הסוג "ז 1 וונ 1 ו>./ו 111 ז גורמות להיווצרות פקעיות 
על תשרשים של צמחי קטניות. בד בכד עם היווצרות הפקעיות 


ים:יווה. מיסי .־ 
:;קטרוגי: 21,000 


־וסיסכיויה כאורנניום חר-,מאי (י.-*״ 131311 ! נזי)ו 1 י*< 
כאסצע ומשמאל: סקרים ? 51 הטפלות. באמצע; רין. 


נץ 0 ) הסאבלם בחובו אצית כחוליות (אח.ת סה; כשעת חלוקה). (מיקריפקוס 
הרט״נזיר גנגס לקוגכיה המשמשת לי בית; משמאל. העברה מסקום למקוש. 


חלזון נושא על גגו שושנת־יו! וכי! שניהם שוכנת תולעת־הרק 



־ 795 


סיגוביוזה 


796 


מתרבות הבקטריות בתוכן ומשנות את צורתן לבקטרואידים. נוצרת 
תלות הדדית בין שני האורגניזמים שנה מסופק לצמח-ד,קטנית 
חנקן הנקשר מן האטמוספירה באמצעות הבקטרואידים, ולנקטריות 
מסופקים מוצרי־הטמעה המועברים אליהן מן החלק העל־אדמתי של 
הצמה, וע״ע חנקן, עמי 341 , יחסים הדדיים דומים (יצירת פקעיות, 
קשירת חנקן מהאטמוספירה) קיימים גם בצמחים ממשפחות אחרות 
(ורדניים, אברשיים, שדריים■ משפחת עץ השמן, טקסיים ופודוקר־ 
פיים). הקשרי במקרים אלה הוא עם מיקרואורגניזמים מן האקטינו־ 
מיצטים (ע״ע! חידקים, עמ ׳ 334 ) או אצות בחוליות ( 35 :ד<ג> ובחמס 
ג״ת). החיים המשותפים האלה מרחיבים את תחום תפוצתם של 
האורגניזמים ומאפשרים להם התאמה לתנאים אקולוגיים חדשים, 

במרבית הם" הצמחיות מתהוז׳יס מטנוליטים מיוחדים (חומצות 
ליכניוח — בחזזיות, המוגלובין — בפקעיית השורש של הקטניות, 
אנטוציאנין — נפקעיות הנוצרות ע״י האקטינומיצטים). שאינם 
מיוצרים ע״י המרכיבים כשהם חיים בנפרד. 

מספר אורגניזמים נחותים, לרוב חד-תאיים, מאכלסים בקרבם 
אצות כחוליות. השילוב בין שני המרכיבים יכול להיות רופף — 
האורגניזם התוך־תאי שומר על צורתו ועל מחזור חייו כבחיים 
עצמאיים (דוגמת האצה ס 10 ! 0 א שבתון קורי הפטריה ח 0 ו 1 ס 051 :ג> 
1€ חז 1£0 זןק) — או יכול להניע עד לקשר הדוק, המלווה שינויים 
קיצוניים הן במבנה והן במחזור חיים, עד בי אינם מאפשרים את 
זיהוים של המרכיבים לקבוצה טכסונומית מוכרת (כגון 13 סג 1 קס 1 ען 0 
גצס^גזט!). על תופעה זו מבוססת ההנחה שמקודם של האינרונים 
של התאים האוקריוטיים (כגון: המיטוכונדריה, הכלורופלסטידות 
וכר) היא באורגניזמים זעירים שהיו פעם עצמאיים ונקלעו לתוך 
תאים אלה כאנדוסימניונטים (ר־ חם־ לעיל). 

ס. גל. 

הדדיות בין בע״ח לצמח מתגלית נכ 150 סוגים שונים של בע״ח 
מבין חד־תאיים, ספוגיים, נבוביים (אלמוגים), תולעים שטוחות ועוד, 
החיים חיי שיתוף עם אצות חד־תאיות(ירוקיוח, זהוביות או כחוליות). 
אצות אלה מקנות לבע״ח המאכסן אותן צבע בהתאם לפיגמנט המצוי 
בהן. המאכסן נהנה מהרחקת תמרי פסילת שבגופו(פחמן דו-חמצני), 
פוספטים, ניסרטים, אמוניה, סולפסים ותרכובות חנקן אורגניות), אותן 
מנצלות האצות ואלו נהנות סהספקת אחוז גבוה של הפחמן הדו־ 
חמצני דנטמע בהן בצורת תרכובות פחמימניות. האצות מעורבות אפוא 
בתהליך המטבוליזם של המאכסן ומגבירות אותו ע״י הטמעה. בבע״ח 
המאכסנים השוכנים בים. האצות השיתופיות הן מקבוצות ה- 200 
£ב 11 :וו 1 זת 3 צ בעלות פיגמנטים צהובים או ח־מים. באלמוגים (ע״ע). 
הרחקת ־ ס 0 גורמת לירידת החומציות נפנים הגוף, ונוצרים תנאים 
מיטביים להשקעת נ 03€0 , ממנו נבנה שלד האלמוגים, בצורה דומה 
נוצר שלד סידני בבע״ח רבים. 

נע״ח רבים (פדסתנים, מכרסמים ואפילו האדם) מאכסנים בצינור 
העיכול שלהם בע״ח אחרים — מיקרואורגניזמים שונים (פטריות, 
חיידקים, חד־תאיים) — המסייעים להם בפירוק התאית (ע״ע) שהוא 
חלק ממזונם. למשל, השוטוניות החד־תאיות חיות במעי הטרמיטים 
(ע״ע) מפרקות את התאית וגם מספקות ויטמין ־ 8 1 ! וכן כ 140 מינים 
של תד־תאיים (בעיקר ריסוניות ובקטריות) החיים במערכת העיכול 
(קיבות) של מעלי גרה (ע״ע, עם׳ 233 ). על תופעה זו בחרקים ע״ע, 
עמ׳ 89 . יחס הדדי קיים בין שושנת-ים מסוג 15 ״ 1113 ב 0 לנין סרטן 
נזיר מהסוג 05 חב 1 )־!בם. הסרטן החי בתוך קונכיה ריקה של חלזון 
נושא על גב ביתו את השושנה. זו מגינה על הסרטן בזריעותיה 
הצורבות ובתמורה נהנית משיירי מזונותיו של הסרטן. וע״ע אלמ־ 
גייס, עם׳ 686 . דוגמות אחרות של שותפות קיימות בין הסרטן 
גססיוקנף, וקברנוניים. בין שושנת־ים מהסוגים . 5101 , 3 ת! 0510 
5 [א) 63 * ו י.) 1 ־ 1,11 ,;!(,,:ק והדג מהסוג שושנית (ת 10 זק 1 ו 1 קרח 3 נ); ע״ע 
דג, עמי 916/7 , ור׳ תמונה צבעונית, בכרן מילואים בין ענד 88/9 . 



דניהשושנית ( 111$ * 151010 ת 0 ג־ 1 ק 11 (קוח\-) חי בסיסכיחה ביז שסד״י ׳עושנח־הים 
( 111115 ת 3 !|ן* 11 גמז 0 } 0$ ־ו׳( 0 ) 

<צ?ם: דוד דרים נססרי]) 


ידועה גם סימביוזה הניק־י בין דגי הנקאי מהסוג ;;ס^סז&ג"! 
ממשפחת השפתוניים המצויים לנין שוניות האלמוגים ודגי הסביבה, 
שרבים מהם הם טורפי דגים. דגים אלה מתקרבים אל הנקאי, נעצרים 
■לידו, ובמרבית המקדים פוערים אח הפה ומכסה הזימים, ומאפשרים 
לו לחדור פנימה ולנדוד בתוך גופם. באמצעות שיניו החדות מרחיק 
הנקאי טפילים שונים וחלקי עור נפגע מגופם של המאכסנים ובבן 
הוא תורם לשמירת בריאותם. לנקאי משמשת פסולת זו כמזון. סילוק 
נקאים משוניות מעלה בצורה ניכרת את אחוז הדגים הנגועים 
בסביבה. סימביוזת הניקוי קיימת גם ביבשה: ידועות ציפורים מהסוג 
5 עי 1 נל 1 ,ןט 8 וכן אנפת הבקר (ע״ע אנפה. עמי 619 ) המנקות את עורם 
של פדסתנים גדולים באפריקה וכן ציפורים ביצניות המנקות את 
עורם של לוויתנים הנחים על פני המים. בעזרת אצבעותיהן החזקות 
וטפריהן החדים מרחיקות ציפורים אלה קרציות, זבובונים וטפילים 
אחרים החיים על עורם של היונקים הנזכרים. 

על חיי שותפות נין חיידקים לבע״ח מאירים, ע״ע לומינסצנציה 
ביולוגית. 

2 . בהטפלוח מבחינים ב 4 צירות. א־ב) דיור ( 1090111510 ) 
ומזון: מין יאחד שוכן בדירתו של מין אתר ולעתים ניזון משיירי 
מזונו. תולעים, מרבי־רגליים. חרקים ועוד שוכנים בקיני נמלים 
יטדמיטים (נמצאו למעלה מ 500 מיני חרקים בקיני טרמיטים). 
טחביות וחרקים שוכנים בהורי מכרסמים. רבים במיוחד הדיירים 
במשכנו של האדם, בגון: טחביות, תיקנים, שממיות, צוצלות ודרו־ 
דים. מקרה בולט הוא עכבר הבית הנטפל לאדם. העכבר הוא בעל 
תפוצה עולמית ובן־לוויתו של האדם בכל מקום. האדם מספק לו מזון 
"גם משכן. כך, למשל, ידוע שאחרי עזיבתם של תושבי סינט קלדה 
(ג 1 ) 11 ;ל, 81 ) שבסקוטלנד (ב 1930 ) נשארו שם מבנים ובהם עכברי־ 
בית רבים מאוד■ אולם. משנבדקו מבנים אלה ע״י חוקרים שהגיעו 
לשם ב 1946 , לא היו שם עכברים. למרות שצמחיית האי יכולה 
היתה לספק את מזונם. משתכנים אלה נהנים, ברובם, גם מן המזון 
או מן הפסולת והמאכסן נהנה או ניזוק במידת מה. ג) נספח 
(:! 1 צו)ח 1 ק£ , 303 ,,!.ק [ע״ע אפיפיט)): מין אחד נצמד לגופו של מין 
אחר או שוכן עליו בלי לגרום לו נזק. צמחים רבים הם אפיפיטים 
מטפסים על פני צמחים אחרים כמו סחלבים. קטניות וכד', אצות רבות 
נדלות על פני סרטנים, צבים וגם על יונק-העצלן. בבע״ח תופעה 
זו שכיחה מאוד: בלוסי־ים מתיישבים על סרטנים, נחשי-ים, צבי־ים, 
לוויחנים ועוד. צמידה ( 115 ז 53 מ 11 5 ץ 11111 ^ 30 ס:>£), דג קטן הנמצא 
באילת, חי על תבצלת־הים; צניניחיים (:> 3 ()) 8 מבז 03 ) — בין זרועות 
של מדוזות; מינים אחדים של דגים השכיחים באילת, כגון אבובוניים 



797 


סיסכיוזוז — פימונידם 


798 


( 3111$ § 1 ז! 5 01150115 :ז\ 2 ), אפיגוניים (ג 111 ז 3 ו 1 < 51£ ) קברנוניים (׳ 1310 
*״:>!), חיים בין הקוצים של קיפוד הים 3 מ 1€1 > 13 ס השכיח שם. 
בהתקרב טרף כלשהו. מתכופפים קוצי קיפוד־הים כלפיו. אולם בהת¬ 
קרב דגים אלה, אין הקוצים מתכופפים, והדגים נעים במקביל להם. 
הדייר אטע 3 ז 03 חי בתוך ריאות־המים של מלפפובי־הים, ד) העברה 
ממקום למקום (־<$£ז 0 !(?). זרעי־צמחים וגם בע״ח נצמדים לבע״ח 
ניידים כדי לעביר ממקום למקום? וע״ע פרי, תפוצה. קרציות מועבי 
רוח ע״י זבליות; הדג רמורה (בז 0 תזש* 1 ) נצמד לכרישים ומועבר 
על־ידיהם למרחקים. 
3 . טפילות, ע״ע. 

ם. גלון, חזזיות. (מדע. יב), תשכ״ח > ד. מסרי. ם׳ ביו בעלייחיים ימיים 
(שם, טז). תשל״ב; ;* 1950 ,. 5 10 ) 1 *מי״״״חו"? * 1 ,ץז 10 !ג 11 ; 0 . 1 \ 

— 3,1 ת 111 ן 15 י] . 5 ; 1961 ,( 11.65 . 4111 , 50 ) ^ 1 ]/נו.! 1 ! 1 וו. 1 , 0 

. 0 ) . 500 );ןזץ 6 11 ז 1 [ 1 צ) , 36,56/115/017 1410,16 "׳<$ ,(,. 6 .) .;: 510 ,- 1 
, 50011 , 0 . 0 ; ז| 1966 , 1-11 ,(. 06 ) 100.9 ־ 1 . 5 ; 1963 ,(. 0.06101 ;),< , 000 
וס^סווסס / 60 . 63,109 .] ; 1969 ,( 1 /יצ . 11101 ווו , 5111610 ) . 5 .מ,/ , ) 
., 0 ־ 061 . 0 ■'ך ; 1970 ,( 276 . 65 . .. 0 . 501 ) , 0.30 , 111115011 

. 1970 ..' 6 
ל. פי. 

ס״מון, ?׳יל פר*[ 0 (א — ת 0 דת 51 ייסוסססס־ז 105 ״( — ( 1814 — 

1896 )'. פילוסוף ומדינאי צרפתי. ם׳ למד בסורבון, ואח״ב 
לימד שם פילוסופיה. ב 1848 נבחר לאסיפה הלאומית, התנגד להפיכה 
שבה השתלט נפוליון 111 ( 2.12.1851 ) ונאלץ לפרוש ממשרתו במור־ 
בון. ם׳ הקדיש זמנו לכתיבה, ופרסם ב 1856 ספר על "הדח הטבעית" 
( 3011:0114 ״ " 0 ; 8 ; 01 ) 1 ב.!). ב 1863 נבחר לאספה המחוקקת כציר 
רפיבליקני. בספטמבר 1870 מונה לשר החינוך בממשלת ההגנה 
הלאומית. שקמה עם כניעת נפוליון 111 בסדאן. והחזיק בחיק זה 
עד 1873 . ב 1875 נבחר לאקדמיה הצרפתית. 

בסוף 1876 מונה ם׳, שהיה ממנהיגי הרפובליקנים, לרה״מ. הוא 
מילא תפקיד זה 5 חדשים בלבד, הסתכסו עם התנועות חקלריקליות 
עקב נסיונו להנהיג חינוך חילוני, ולפי דרישת הנשיא המלוכני 
והקתולי האדוק סק־מאון (ע״ע) נאלץ להתפטר ( 16.5.1877 ). 
התפטרות זו חוללה את ״משבר ה 16 במאי" בשאלה החוקתית. אם 
אחראי רה״מ בפני הנשיא או בפני הפרלמנט. בסופו של דבר הוכרע, 
שרה״ס אחראי בפני הפרלמנט — ומק־מאו! עצמו נאלץ להתפטר 
( 30.1.1879 ). 

סימון, עקיבא־אתסט (נו׳ 1899 , ברלין), מחנך, הוגה-דעות 
וסופר. בן למשפחה מתבוללת, נמשך מנעוריו אל המקורות, 

המסורת והלאומיות היהודית, ותוסיף לעצפו את השם עקיבא (ע״ש 
ד׳ עקיבא איגר [ע״ע]. שהוא מצאצאיו). ציוני פעיל מ 1918 . למד 
מקצועות הרוח ולשון עברית באוניברסיטאות ברלין, פרנקפורט 
מיין ותיידלברג. ובאחרונה הוכתר בתואר דוקטור ב 1923 . הושפע 
הרבה מהרב נ. צ. נובל, ממ. בובר (ע״ע) ומס. רוזנצויג (ע״ע), 
שהיו מידידיו. ועמדתו היהודית ״מסווגת״ מעמדותיהם; יחס עמוק 
לאמונה היהודית, מתוך חיוב מסויג אל מסורותיה ומצוותיה המע¬ 
שיות. חיה פעיל בתיי הרוח היהודיים בגרמניה. ב 1923/5 השתתף 
עם מ. בובר בעריבת ~רר יורת״, וב 1826/8 ערך לבדו שבועון 
יהודי קצר־ימים בגרמנית. לעתים גילה קרבה לחוגי האורתודוכסיה 
הציונית והשתתף בפעולותיה בתהומי חינוך ותרבות. ב 1928 עלה 
לא״י והורה בבת״ס תיכינים ובפימנרים. ב 1939 נתמנה מרצה לפילו¬ 
סופיה ולחינוך באוניברסיטה העברית; מ 1955 פרופסור לחינוך 
ואת״ב מנהל בית״ם לחינוך של האוניברסיטה — עד לפרישתו ב 1967 . 
ממייסדי ״עליית הנוער הדתי״ (ע״ע א״י, עמי 1018 — 1021 ), ומעורכי 
"האנציקלופדיה החינוכית". רגל ב״הומניזם יהודי". היה פעיל בת¬ 
נועות להבנה יהודיח־ערביח (ע״ע ברית־שלום) והטיף לכו בע״פ 
ובמחב, כאחד מעורכי "שאיפותינו". "בעיוח" ועוד. פרסומיו הרבים 
בעברית, אנגלית וגרמנית משקפים אח היקף התעניינותו. מהם: 
110£01 1 >חט 11301.6 (״רנקה והגל"), 1928 ; 1111 1 ו 0 זז 0 (ז 6 '\\ 035 


־ 06 610111161160 ז 6 ! 1 3111 8101,016160 1 ) 01 016,516111 ט 1 :ז 056111011 ד) 

1871-1918 ״ס׳י 50111,1116 ("הערכה בהוראת ההיסטוריה בליות דוגמות 
מההיסטוריה הגרמנית 1871 — 1918 ״), 1931 ; -ח £1 :, 813111 158 . 011 
>[־ 1 ש׳\\ מ 1 נ>צ 11011 1 ז£( 13£1 [ ״ 501 ״ 1 ;!"טזלט) ("ח. נ. ביאליק. מבוא 

לתולדותיו וליצירתו״), 1935 ! ,.פמטאלוצי וקורצ׳אק״, תש״ט; 
״משנת פסטאלוצי״ (בעריכתו), חשי״ג; ״ 10116 ) 131 ("גשרים", אוסף 
מסות), 1965 ; "העוז לחנך" (קובץ מאפרים). חשכ״ס. 

האדם מול ערכיו (סימסחיון בהיות ם׳ בן 60 ). תשי״ם; נ. גובר. 
ההומאביזם הדתי של ע. א. ס׳ (שדמות, ל״ג), תשכ״ם. 

ם. 

סימון, קלח־ — ״!״״;צ 16 >ט 013 — (נו׳ 1913 , טננריו. [מדגסקר]), 
סופר צרפתי. ם׳ גויס ב 1939 , נשבה ב 1940 וברה משביו 
באותה שנה. הוא חי בצרפת. סיפורו הראשון, , 1101101 ־ 1 £6 
(״הרמאי״), נתפרסם ב 1945 . — ס/ שיצירתו קשורה, ע״פ ההערכה 
המקובלת. ב״רופן החדש" (ע״ע צרפתית, ספרות), חיבר בתחילה 
מספר רומנים בעלי מבנה שגרתי למדי, אם כי ניתן לגלות בהם 
סימני השפעה של פיסל פרוסט, ג׳יסז ג׳וים ווילים פוקנר. השינוי, 
שהיה ראשיתה של התפתחות ארוכה, ניכר אולי לראשונה ברומן 
!״ס׳ג 1.6 (,.הרוח״), 1957 . ובלי ספק ב (״העשב״), 1958 . 

משמעות הכתיבה לגביו, מכאן ואילך, לא היתד, יצירת עלילה ודמויות 
המייצגות ייצוג ר א ל י ם ט י אנשים. עצמים ומאורעות־היים, פי אם 
הרנבד, של פטפט, שהוא כעץ מציאות נפרדת■ הפועלת לפי חוקיה 
היא, השונים לחלוטין מתוקי מציאות החיים: היחס בין שחי 
המציאויות מעורפל ביותר. כל רומן של סי מהווה, אל נכון. רקמה 
מורכבת, סלאכח-מחשבת של משפטים ארוכים מתפתלים, נעדרי 
פיסוק כמעט לחלוטין, וחזרה מתמדת, בשינויים קלים, של מלים 
ורעיונוח־יסוד מסייפים. הרושם שמעוררת דרך כתיבתו של ם׳ הוא 
זה המאפיין נד״כ את השירה. 

מבין ספריו: 813001065 5 ־ 01 10 ״ 0 > 1 £3 ("דרו בפלאנדריה"), 
1960 ; 31300 ? £0 (״ההיכל״), 1962 ; 15101106 ) 1 (״סיפור״). 1967 . 

* 0/1 י ־ז 10 ׳\ת 0 | .״ 1 ; 1962 ,* 771 * 77106 70771071 411 ?>־ןן 1771/0 , €5 ז£י 11 \ 7 ז\ .. 8 
.? 00100 ־ 7 < 01 *י 1 וו 0 ה 071 ,(. 1x1 ) ג׳י\ס 11 ז 131 א . 1.11 ; 1964 ,* 0711 * 1% ** 011 ־ 10 <) 
. 1969 ,ז>מ£>־ 1 סקומ*/מ 0 ט * 7 * 1011 *) 11.111 ' 0 .־ 111£ ז 430 ^ . 0 ; 1964 

סימונוב, קונסטנטין(קיריל) מיכאילוביץ' - -■נא-רסגזס^ 

מו 1 ? — (ני , ׳ 1915 ). 

סופר רוסי. ם׳ כתב בתחילה שירי־אהבה ליריים. בימי־ מלה״ע 11 
היה כתב צבאי ופרסם, בין השאר, דו״ח על מהנוח־ההשמדה הנא¬ 
ציים. שיריו הלאומיים מתקופת המלחמה הושרו בפי כל ("אליושה"; 
"את חכי לי"). הרומנים של ס׳ מוקדשים בעיקרם למלחמה בגרמניה 
הנאצית ומדגישים את רוחו האיתנה ואת כושר סבלו של האיש 
הרוסי: 10811 ! יי ״** 4 (״ימים ולילות״; עבר׳: א. שלונסקיס 1945 ), 
1944 ; 16 ג 81 ־דק 0 *\ מ 16 <ז 118 ^/ (,,חיים ומתים״; עבר׳: בתוך 
״סיפורים רוסיים בני זמננו״, 1962 ), 1959 . עוד תורגמו לעבר׳: 
הרפורטאז׳ה מ:>ממ£ז 0 ז 2 >מ 5 נןנ) ("סין הלוחמת", עבר׳ 

תשי״א), 1950 . ושני קבצי-השירים: "עמך ובלעדיך" (תש״ד) 
ו״שירים חדשים״ (תשי״ז). — ס׳ חיבר גם מחזות, המשמשים, 
בחלקם, תעמולה אבטי-מערבית. — הוא זכה שש פעמים בפרס־ 
סטאלין לספרות. 

-: 1£ <ק 0 פד , 3 ) 1 וז>(];ו;ין<זי .־ 1 . 0 ; 1966 ,. 0 .>! ,מ 3 אסם 116 ז]] 1 ז 0 . . 11 
. 1968 , 8 ־ 0 ג־> 1 0180 

סימונידס — 4 ף 15 ע 0 ״ 11 — ( 556 לפפה״נ. האי-קאוס — 468 , 

י אקרגס. סיציליה). משירו לירי יווני. הסתופף בצל קורתם 
של שליטים, באתונה (ע״ע אנקדאוו• עט׳ 659 — 660 ; הרפודלס). 
בתסאליה ובסיציליה (ע״ע היארון 1 ). בקכילידם (ע״ע) היר בו־ 
אחותו. ם׳ זבה להערכה רבה בתור מחבר שירי דיתירפבום (ע״ע) 
ושירים אחרים. בימינו נודע בזכות המכתמים (ע״ע מכתם) שלו 
שבהם ידע לסגל תוכן רב־משמעות למסגרת מצומצמת. במכתמו 



799 


סיימזכידס - סימטרידז 


800 


הידוע ביותר, לכבוד גיבורי תרמופילי (ע״ע יון, היסטוריה עתיקה, 
עמ׳ 442 ), העלה את זכר קרבבם בשתי שורות קצרות ומאמנות 
להפליא. בדיאולוג "פרוטאגוראס" של אפלטון צוטט ונותח אחד 
משיריו (ר׳ ביבל׳). וע״ע אלגיה׳ ענד 398 ; יונית, ספרות, עם׳ 551 . 
א. סימון(מתרגם). אפלטון. פריטאגירס, תרצ״ה; י, ג. ליבם (מתרגם), 
כתבי אפלטון. א׳, חשט״ו! ב. בנשלום, מערכות ארוס. 152 — 154 , 
תש״ך : ,־ 1913 ,. 5 . 11 , 11 ־ 1 ,׳ 1 )ח^ןו־ןס^ - .׳ז ז 1 

.־ 1961 .ץי<ו? 0 ' 1 • 11 -ןץ, 1 )!£€!!) , 1 ;ח׳ל\ו! 8 .ז\ . 0 

סימוניה, ע״ע שמעון מגוס. 

סימונסן, דוד יעקב ( 1853 , קופנהגן — 1932 , שם), רב, חוקי 
ופילנתרוס. אביו היה ממנהיגי הקהילה. ס׳ לפד לשונות־ 

המזרח באוניברסיפת־קופנהגן, וב 1874 זכה בפרס על מהקרו בבעיות 
התחביר הארמי והעברי. הוא חורה בביהמ״ד לרבנים בברסלאו, 
ומשהוסמך לרב. עבר לקופנהגן כעוזר לרבה הישיש, א.א. וולף 
(ע״ע); לאחר מותו של זה ( 1891 ), נבחר ם׳ לממלא־מקומו. ב 1902 
התפטר מתפקידו אן ב 1918 — 1920 שב לתפקיד וה באופן דמני. 
עיקר עניינו היה במחקריו שנכתבו במאמרים קצרים (כ 100 ) בק¬ 
בצים השונים למדעי־היהדות. 3 פרסומים גדולים יותר הם: קטלוג 
מוער. בדנית ובצרפתית, של יצירותיאסנית מתדמור המצויות 
במוזיאון של קופנהגן ( 1889 ); וחיבור על דפוסים עבריים ישנים 
וחדשים ( 1901 ); הרגום דני של אגדות וסיפורי־מעשיוה יהודיים 
( 1928 ). 

ם׳ נודע לשם בפעילותו הפילנתרופית, ובייחוד במעשיו ב 1904 . 
לאחר פוגרום־קישינוב, משהגיעו פליטים יהודים ממזרח־אירופה 
לדנמרק. במלה״ע ] היה ס' ראש הפעילים בדנמרק הניטרלית לסיוע 
ליהודים נפגעי־המלחמה וליישוב היהודי בא״י. 

ספרייתו הפרטית הכילה כ 40.000 כרך בכל מקצועות היהדות. 
והיא מהווה כיום את עיקר המחלקה היהודית שבספריה המלכותית 
בקופנהגן ( 8111100:101113113 1 ::.״ 11 ו״ו). 1 ו 11 ). ליובל ה 70 שלו נתפרסם 
לכבודו הקובץ "ניר דוד". 

י. גולוברג. ד.ם' והתקופה, י״ח), תרפ״ג! ר. אדלמן. ר.י,ס' (בתוך: 

ש. פדרבוש [עורו! "חכמה ישראל בסעדב אירופה", א׳). חשי״ט. 


צייר 2 . השתקפות בקו כיסוד קישוטי. פסיפס מח׳ו־נת 
אל־ספג׳ר 


מאז הצורות הדקלרטימיוח של המצרים לא נמצאו כיסויי־שסח 
דקורטיוויים המבוססים על רעיונות גאומטריים חדשים. קישוטיהם 
של הערבים, שהתפתו בתחום זה החל ביה״ב, נבדלו בהמצאות 
של דמויות־יסוד. אך לא בעקרונות הכיסוי של ר,יסטה כולו. בתחילת 
הסאה ה 20 ניתן הסבר מתמטי לתופעה זו, בשיטות של תורת 
החבורות (ע״ע הבורה). שיטה זו יעילה גם למיון הגבישים בטבע, 
אותם ניתן לראות ככיסוי המרחב התלת־פמדי באמצעות ם" 
מרחביות. 

כל הס״ של צורה דקורטיווית £ מהוות חבורה, היא הבויודהס" 

של ץ. כיסיי השסח מתקבל ע״י הנעלה הבורת־הס״ של £ על חלק 
יסודי קטן בקישוט. קישוטים הנבדלים רק בחלק זה, אך חבורות-הס׳ 
שלחן זהות, אוסרים שהם דומים זה לזה. מיון הקישוטים נעשה 
לפי חבורות-הס־ שלהם. מתברר, כי יש 31 הבורות שונות לניסויים 
דקורטיוויים של פסים; 17 חבורות ס , לכיסויי מישור ו 230 חבורות־ 
ס' מרחביות שונות. לפיכך אין יותר מאשר 17 טפוסים שונים של 
קישוטים מישוריים. 



סימסריה, (ץ־ז; 11 מ 1 ח.: 1 , מיוף נססקזסאאסס — למדוד יחד). כמושג 
מתמטי, היא תנועה מישורית (או מרחבית) שומרת־מרחק. 

על צורה גאוסטרית, קישוט או ציור. הנשארים ללא שנוי לאחר 
הפעלת הס׳, אומרים שהם סימטריים ביתם לאותה תנועה. 

הם׳ הפשוטה ביותר היא ההשתקפות בקו. שתי נקודות, 

ק ,ק ה 1 סימטריות ניחם לישר-ההשתקפות אם הישר הוא אנך אמ¬ 


צעי לקטע צורות סימטריות 

^ $ 

א 1 


ג 



<״ר ו. סימטריות יסיוייות; א. הי״י\ך 
פות בקו: ב -־ סיכונ ( 4 ס 0 = ם>; ! • ־ 
התקה; ד — התקה הופכת 


לגבי השתקפות שימשו מאז 
.ומתמיד לקישוטים ולפסיפ־ 
סים. לגבי ס׳ בבע״ח וצמחים 
ר׳ להלן. 

ס׳ אחרת הנפוצה הן בטבע 
והן בקישוטיב היא הס׳ הסי¬ 
בובית. לצורה יש ס׳ סיבו¬ 
בית בזווית י!> אם היא נש¬ 
ארת במקומה לאחר סיבוב 
בזווית י*. למצולע משוכלל 
בעל 0 צלעות יש ס׳ סיבובית 

של זווית — " י . לגבישי שלג 
. 0 

ולפרחים רבים ס" סיבוביות, 
הזזות של המישור הן ס׳ 
התקה, ואילו התקה הו¬ 
פכת מתקבלת מצירוף של 
השתקפות והתקיה. 


1 ד־• ד־• ד► 2 7 ־♦־* ד•-* 7 ־•־* 3 *־♦די *־♦־זי י^י 


- 4-4 ♦* 

<־• <־• <-• 

* - 4 

►-- 4 4 ^- 4 *— 4 

5 <־י- 4 4 *־ 4 4 —> 

♦ז •־ז "־ז 
7 ־• 7 ־* *— 
•ז ♦ז ♦ז 

<־*־ 4 *♦* 

1 | > ^ י ^ ^ ך ) 

7 ־*^ 7 —^ 

^4 

' <^י 4 

7 *"זי ז ׳ " י 

" ץ־♦* 7 ־״-*־ 

*־־• 7 ־* *־* 

4 ^ 4 ^ 

+ + + 

*$* $* $* 

+ + ^ 

+ ^ + 

❖ ❖❖ 

+ * + 


1 !־*$* * 1 > * 4 


*ג* 



<$* 

*־ 2 *£ * 5 

^ ^ 2* 

גו *? 1 

5* 11 

ו ׳-{ ^ 


./י- ./י- ./י- ££ ££ 4% 

״ י 5 ד 77 1 ! זהו ש 


ציור 3 . חבודזת־הסיסטריה ?כיסזי־הםי׳&וד 




801 


סימטריה סימון, ז׳ורז׳ 


802 


- 71/1 ) מסיו ה)קק 0111 ? £1 ) 1071 1 ) 7 ) 1 ( 1 ,ז 61$6 נן 5 ; 1952 ,. 5 , 1 ^ ¥6 ל . 1 ל 

11171 % ) 7 1 * 0 , 5 ( £3 ^ .- 1 • 1 — 115 ( 3 נ 1 ז 00 . 1.0 ^ ; י 1956 ,^ 711171 ^) 0 ■!) 11 ) 11 
. 1971 ,( 3 , 1 * 22 ,.ז 6 תז\ 1 . 1 ז$) ה* 0 <{ //׳! 7 

ש. א. ע. 

הם׳ בביולוגיה קיימת בגופם ובאיבריו,ם של בע״ח וצמחים. 

הם׳ יכולה להיות חיצונית בלבד ואינה קשורה תמיד לפרו הפנימי 
בתוך האורגניזם. 

בחי מבחינים בכמה דגמים של ס , .■ 1 ) ס׳ בדורית. שהיא 
אפיינית ליצורים זעירים בלבד (הד־תאים). כל מישור העובר דרו 
מרכזם מחלק אותם לשני חצאים שווים. ס׳ רדיאלית המצויה בבע״ח 
הדו־שכבתיים (במרבית הנבוביים וספוגים). שצורתם גלילית. כל 
מישור העובר דרך צירם המרכזי מחלק אותם לשני חצאים שווים. 
2 ) על הס' הפיודיאלית ע״ע פסרקנים. 3 ) ס׳ דו־צדדית (בילאטרא־ 
לית). האפיינית לבע״ח תלת־שבבתיים. האיברים מסודרים משני 
צדדיו של מישור סימסרי אחד. יש ס׳ רדיאלית מחומשת המופיעה גם 
בבע״ח תלת־שב- 
בחיים כגון קווצי־ 
עור והיא נהשבת 
כתופעה משנית 
הקשורה לאורח 
החיים של בע״ה 
אלה. שרידים של 
הס־ הדו־צדדית 
ניתן לגלות בדר¬ 
גות הראשונות 
של התפתחותם, 
4 ) ם׳ סריאלית. 
האפיינית בייחוד 
בכמה קבוצות של 
תולעים (ע״ע). הגוף מחולק לפרקים הדוסים ביניהם, והאיברים 
השונים חוזרים בכל פרק ופרק. 

לצורת בע״ח (בעלי ס׳ או חסרי ם , ) יש התאמה לסביבה. בעלי 
ס' רדיאלית הם חסרי תנועה אקסיווית. לרוב הם נישאים עם זרם 
המים באופו פאסיווי או שהם קבועי־מקום וזרם המים מביא להם 
את מזונם. לעומתם בעלי ס' דו-צדדית פעילים במציאת מז־נם 
ובבריחה מאויב ע״י תנועה אקמיווית בכיוונים מסוימים. 

על הם׳ בהתפתחות העובר ע״ע אמבריולוגיה, ענה 864 — 870 ; 
התפתחות, עמי 710 — 714 . 

בצמחים. קיימת סי של גוף הצמח כולו רק בכסה קבוצות של 
צמחים, צמחי־מים בעיקר (אצות וכר). גופם של רוב צמהי-המים 
הרב-תאיים ושל צמהי היבשה כמעט ללא יוצאים מן הכלל אינו 
בעל ס׳ רדיאלית. בצמחי-הזרע רוב האיברים הם בעלי ם׳ דרצדדית 
כגון העלה (ע״ע) והגבעול; בפרהים המכונים ,נכונים״ — הס׳ היא 
הריאלית, ולרוב הם מואבקיס ע״י הרוח, בעוד שבפרחים "הבלתי 
נכונים״ בעלי ס׳ דו־צדדית — ד,האבקה נעשית ע״י חרקים. 

וע״ע פרחים; צמה. 

ס׳ בכימיה, תמרים אשר למולקולות שלהם אין מישור סי¬ 
מטרי הם בעלי פעילות אופטית (ע״ע אופטית, פעילות; סטראו־ 
כימיה). 

שיקולים של ם׳ אורביטלית קובעים גם את מהלכם של תהליכי 
סיפוח טבעתיים (ציקלו־אדיציות). כגון הסינתזה הדיאנית (ע״ע 
דיאנים). שיקולים אלה נוסחו ע״י וודוורד (ע״ע. כר׳ מילואים) 
והופמן ב״עקרון השימור של הם׳ האורביטלית". 

על ס , ב מ י נ ר ל י ם, ע״ע גביש; קריסטלוגרפיה. 

ם. ט. - ק. ח. - גי, אג, 

כדמיסטים, ע״ע סתדליקטיות, מפלגות, עמ׳ 582 . 


סימכוס, קוינטוס אורל י וס— צע 11 ש 3 ת 1 ח 1 ׳ג 5 5 נ 111 ש־ 1 ג 1 \נ ;!! 01111111 

— ( 340 |ז]— 402 (ז)) נואם ומראשי הסיעה הפגאנית ברומי. 

ס׳ היה בן למשפחה רומית אצילה; ב 373/4 היה פרו-קונסול באפ¬ 
ריקה, ב 383/4 — פרפקטום העיר רומי, וב 391 קונסול. 

ב 382 ציווה הקיסר גרטינום (ע״ע) להסיר את מזבח האלה 
ויקטוריה שניצב באולם הסנאט. ם׳ עמד בראש משלחת סנאטורים 
שביקשה מהקיסר לבטל את הצו, אולם בגלל השפעתו של ההגמון 
אמברוסיוס (ע״ע) ממילאנו נענה בשלילה. מכתבו של ס׳ לקיסר 
ולנטינינוס 11 (ע״ע) באותו עניין ( 130 זסזז 1 'י ; \ וזו: < 1 !"אודות 
מזבח ויקטוריה"!) הוא מההיבורים החשובים בהגנה על המסורת 
האלילית של רומי. ושנים רבות אח״כ טרחו הנוצרים להשיב על 
טענותיו. 

ס׳ היה מגדולי הנואמים בדורו וזכה גם להערכתם של יריביו 
הנוצרים. מכתביו של ס׳ שנשתמרו יצאו לאור בס! כר׳. כתביו 
ונאומיו מעידים על בקיאות רבה בספרות הרומית הקלאסית, אך 
סיגנונם נמלץ ותכנם דל לא־אחת — סימני היכר מובהקים לספרות 
הרומית בשקיעתה. 

) 1 ( 1 /ס <() 0 ־ 1 ) 1110 )}/ 01-101 ז 5014 10 ) 1 1 ) 00 . 5 . 0 .\ 1 .[ 

׳ ווו 1 , 1 >סס 1 ) 850 ? ; 1955 ,. 5 י , 110013110 .מ ; 52 * 19 , 1 *)'^ 

, 1965 , 0113 ) 11111 ) . 5 ) 1 > 01 ) 111 ' 1 

סימן, ג׳וליס — ״״ 81111 5 ט) 1 ט! — ( 1875 , מנהיים [גרמניה] — 
1969 . פרינססון [אה״ב]). כלכלן ומנהיג ציוני. בן למשפחה 
יהודית אמידה בגרמניה. התבסס כאיש־עסקים במנהיים וב 1898 הצ¬ 
טרף לתנועה הציונית. מ 1901 ציר בקונגרסים הציוניים; ממתנגדיה 
הפעילים של תכנית אוגנדה (ע״ע). ב 1909 — 1920 היה חבר הועה״פ 
הציוני הגדול, וב 1913 — 1920 — חבר מועצת־ד,מנהלים של בנק 
״אוצר התיישבות היהודים״. במלה״ע 1 טיפל בהולנד בענייני קק״ל, 
וב 1918 ישב בלונדון, ושם ניהל את המשרד ד,ארץ-ישראלי של 
ההסתדרות הציונית. ב 1920 נבחר להנהגה הציונית ונשלח לא״י 
כחבר "ועדת הארגון", שמתפקידה היה לעמוד מקרוב על המפעל 
הציוני בארץ ולהציע קימוצים בהוצאותיו. בשל תמיכתו בברנדיס 
(ע״ע) במחלוקתו עם ח. ויצמן(ע״ע. ענד 268/9 ), התפטר ס׳ ב 1921 
מחברותו בהנהגת ההסתדרות הציונית, עבר לאה״ב ופעל שם לפי¬ 
תוחה הכלכלי של א״י. בעיקר במסגרת "החברה הכלכלית לא״י" 
(ע״ע אה״ב, עם' 242 ), שהיה ממקימיה, וס 1930 עד לאמצע שנות 
ד, 50 , נשיאה. 

א. ליבטהיים. תולדות הציונות בגרמניה (מפתח, בערכו) 1951 ; 

. 1971 , 11 ( 00 01.1 ><)€ , 510100 .! 

סימנון, ז׳וךז׳ — מ 0 ״ 6 ות 51 טאז 0 ז 0 — (נו׳ 1903 , ליד), סופר 
בלגי-צרפתי. ס׳ פרסם בתחילה מאפרים וסיפורים בעתו־ 

נים וחיבר רומנים עממיים. בכתיבה של סדרת הרומנים הבלשייס 
שגיבורם הוא המפקח מגרה ( 543:8101 ) התחיל ב 1929 ומאז חיבר 
מאות ספרים שתורגמו לשפות רבות והפכוהו אחד הסופרים הנק¬ 
ראים ביותר. ביצירתו של ם' שלושה סוגי סיפורים; א) סדרת 
הספרים הבלשיים המובהקים ( 1-1110 . 51 10 , מ 11 ! 53 ״בנ?נ 3 :^ 1 ("אי¬ 
רוסי מר איר״ 1 , 1933 : 0 ״״ 3 ! 01,1011 1,0 !״הכלב הצהוב״], 1931 ; 
עבר': 1968 ) ; ב) רומנים פסיכולוגיים ( 5310 ] 0,31 810180 ננ 1 !עבר': 
״השלג היד, שחור״, 1955 ]), 1948 ; ג) ספרי זכרונות אוטוביוגרפיים 
(צט 10 י, 01315 ', 11 ״ 3 < 1 [״כשהייתי זקד]), 1970 . — ם׳. הנחשב 
סופר מצדן בתחומו, הספרות הבלשית, זנה להערכת רבה מצד 
מבקרים וסופרים, באנדרה ז׳יד. יצירתו השפיעה השפעה ניכרת 
על "רוסן האבסורד" (אלבה קאמי) ופתחה פתח ל״רופן החדש" 
(אלן רוב־גריה). — הדמויות היהודיות בספריו מוצגות באור שלילי. 
כ 10 מסיפוריו תורגמו לעברית. 

■ 1967 , 1 ) €00 וזו .יל■ , 101111 ז 1 יל 113 . 1 ; 1961 ,. 5 , 1015 ( 3 ־ 1 16 > .ג 1 



ציור 4 . דוגמה ?קישוט הסבוכס ע? חבלרח־הסימטריה 
פס׳ 10 (ר׳ ציור 3 ) 



803 


סימני־ססחר — סימפרופוי 


804 


סימני־מסחר, ע״ע קנ;ן ונעשיתי. 
סימנם, ע״ע זימנס. 

סימסון, מו־טין אדוארד, ע״ע זימזון, מרטין אדוארד. 

םימפוניוז, סיבפוניה (אנג' ׳<ונ 80 קוז!ץ 5 , איט' מיוו , 

1 >וע 8 )< 1 ) 1 ןנ 71 > — תואם צלילים), הצורה המוסיקלית התזמרתית 
החשובה והמורכבת ביותו של התקופות הקלאסית והרוטנסית (ע״ע 
מוסיקה, עמ ׳ 565/74 ). בראשית המאה ה 17 ציין המונח ם , קסע כליי 
קצר — פתיחה או נגינת־ביניים באופרה או באיראסוריה. בראשית 
המאה ה 18 היתה הפתיחה האופראית האיטלקית ליצירה משוכללת 
ולה שלוש או ארבע חטיבות. והחלה להופיע גם כיצירה קונצרטית 
עצמאית בשם ס׳ (שם. עט' 563 ). הס• התפתחה בעת ובעונה אחת 
במרכ 1 ים ובים, שהחשובים בהם היו ערי איטליה וכן וינה, ברלין, 
מנהיים, פאריס ולונדון(שם. עמ׳ 567 ). על הפופולריות שלה כבידור 
מעודן בארמנות-האצולה במאה ה 18 מעידות כעיטרת־אלפים הס" 
ששרדו מתקופה זו. 

מבנה מוסכם של הס׳ התגבש בשליש האחרון של המאה ה 18 , 
במיוחד בם" של היון ומוצרט (ע , ערכיהם). המהוות סינתזה של 
האסכולות הסימפוניות השונית של התקופה. לס׳ הקלאסית המקובלת 
4 פרקים. הראשון — פרק מהיר בצורת סונטה (ע״ע), שהוא הפרק 
המורכב ביותר ביצירה. לעתים מתחיל פרק זה במבוא אטי. השני 
הוא פרק אסי — בצורת שיר, נושא ווריאציות או בצורת הסד 
נאטה. השלישי הוא סנואט (ע״ע) — שריד אחרון של סוויטת 
הבדוק (ע״ע סויטה). פרק זה נעדר בם״ שיש להן רק 3 פרקים. 
פרק הסיום הוא מהיר וריקודי, בצורת רונדו או סונאטה. 

עם התפתחותם של הקונצרטים הפומביים בסוף המאה ה 18 . חל 
מפנה בתפקידה החברתי של הס/ והיא החלה לפנות לקהל הבורגני 
הרחב. מפנה זה מיוצג בתשע הם" של בסהובן (ע״ע). לכל אחת 
מהן אופי ומבנה משלה, ושליחות כלל־אנושית. פרקי הס׳ קשורים 
זה לזה, והמאבק הפותח בפרק הראשון. שהוא פרק סונאסה מורכב 
ודרמתי, פגיע לפתרונו בפרק האחרון, פרק הסיום הוא, לפיכך, 
נקודת-הכובד שלקראתה חותרת היצירה כולה. הס" של בטהובן היו 
מופת ודגם לכל הסימפוניקנים החשובים של המאה ה 19 . אלה ראו 
בם׳ אח גולת הכותרת של עבודת המלחין. 

שומן ומנדלסזון (ע׳ ערכיהם) שילבו במבנה הסימפוני הקלאסי 
את דרכי ההבעה הפיוטית של הרומאנטיקה המוקדמת. ברליוז(ע״ע) 
השתמש במבנה הסימפוני ובתזמורת הרומאנטית הגדולה ליצירת 
דרמה סימפונית. בה מייצגים הנושאים דמויות וסמלים רגשיים 
ודמיוניים. ליסט (ע״ע) גזר מהם' את הפואמה הסימפונית, שהיא 
יצירה חד־פרקית השואבת את השראתה ואת צורתה מדימויים חוץ- 
מוסיקליים. סינתזה של מבנה קלאסי קפדני ותבער, רומאנטית- 
אישית מופיעה בם" של ברמס וברוקנר (ע■ ערכיהם). על סף המאה 
ה 20 הגיעה הס׳ להרחבתה הסופית ביצירותיו של מהלר (ע״ע). 
הם׳ משמשת לו ככלי-הבעה של פילוסופיה אישית, וככלי־מבע 
לחברה ולטבע הסובבים אוחי. הס" של מהלר משלבות בד״ב זמרים 
סולנים ומקהלות בהרכב תזמרתי גדול, וארכן רב מן המקובל. 
במאה הסב חלה ירידה במעמדה של הם׳. הזרם הנאו־קלאסי (ע״ע 
מוסיקה, עמי 576 ) הביא להתעוררות מחודשת של חיבור ם" בהתאם 
למבנה ולאסתטיקה הצורנית של המאה ה 18 . מאלה מפורסמות הס׳ 
ה״קלאסיח" של פרוקופיב והם" של סטרוינסקי (ע׳ ערכיהם). 
ס. גדדנייץ. עולס הס', * 1959 . 

י. היר. 

סימפלון ( 1011 ק%ח 51 ), מעבר־הרים בשוויץ, באלפים הוואלזים, 
[קנטון ולה (ע״ע)], סמור לגבול איטליה. מחבר את עמק 
הנהרות רץ בשוויץ וטוצ׳ה באיטליה. הדרך ההיססורית (היום כביש 


אספלט) עולה מהעיר בריג לפרשת המים בין שני הנהרות (גובה 
2,005 מ׳), ויורדת בפיתולים נוחים יותר אל הכפר איזלה שבאיטליה 
ולדומודוסולה שעל נהר טוצ״ה. 

מצפון־מזרח למעבר נחפרה בשנים 1895 — 1906 מנהרה למט״ב. 
ארכה 19,783 מ׳, ובזמנה היתה המנהרה הארוכה בעולם. ב 1912 — 
1922 נחפרה מנהרה נוספת ( 19.803 מ׳) המאפשרת תנועה דו־סיטדיח 
של רכבות: המנהרות משמשות כקשר הרכבות החשוב ביותר בין 
צפון אירופה ומרכזה לבין איטליה. הכביש כשיר לתנועה מראשית 
אפריל עד אמצע אוקסובר. בחדשי החורף, בהם הוא מכוסה שלג. 
מועברות המכוניות ברבבות מיוהדות דרך המנהרה (ע״ע). 
סימפליקיום — — (מאה 6 לסה״נ). פילוסוף 

יווני, יליד קיליקיה. ם׳ היה תלמידו של אמוניוס באלכ¬ 
סנדריה ושל דמסקיוס (ע״ע) באתונה ומאחרוני הנאו־אפלטונייס 
שם (ע״ע אקדמיה, עס׳ 516 ! נאו־אפלטוניות, עמ׳ 782 ). ס׳ כתב 
פירושים לכתבי אריסטו (ע״ע אריסטוטלס): קאטגוריות. פיסיקה, 
על הנפש, על השמים. הוא פירש גם את ..ספר השימוש" של אפיקס־ 
סוס (ע״ע). חיבוריו הם בעלי ערך רב על שום רמתם, וגם על שום 
שציטט בהרחבה מפילוסיפים קדומים ובני זמנו שכתביהם אבדו. 

אפשר שבאלכסנדריה רכש את ידיעותיו בלוגיקה ואולי גם את 
גישתו הלמדנית והלא-היסטודית. ם׳ קיבל מדמסקיוס את התנגדותה 
של האסכולה האתונאית לנצרות. ואח השאיפה ליישב אח דעותיהם 
של הפילוסופים ד,פגאניים. 

השקפותיו על מהות הרע (׳!"*ס*), כפי שביטאן בפירושו לאפי־ 
קטטדס, דומות ביותר להשקפות פרוקלום ואפייניות לנאו-אפלטוניות 
המאוחרת. הוא יצא נגד ההשקפה הדואליסטית שהכירה גם בקיומו 
של הטוב (׳ 07006% ) וגט בקיומו של הרע כעיקרון ראשוני ( 011x11 ) 
יטען שהרע הוא עיוות (ח״סקזדסקסזו} של הטוב. 

ש. סמבורסקי, חוקות שמים וארץ, תעי״ד: , 0.1.11711 . 4 . 

4 (ש־ 04 ז > 11 ^ 1 " 01 0 ^ 1 >וק 6 ח)צ 0 1110 ס!) 1 <ז 115 ז 0 ) 1 > 1 <] 0 >א <ז 10 -ו 1 )<ו 1 >*) 41 / />״?> 
. 1967 1 גי\ 110 >פ)\ ץ 1 ז £3 1 >וזב 

0 ל כ?!£סון, סר ג ׳,י מז ' 1 ( —ו 01 צ< 1 ת £511 מבי €5¥0 תו 3 (זנ 5 — ( 1811 — 
1870 ), רופא נשים סקוטי. משנת 1840 כיהן כפרופסור 
למיילדות וגיניקולוגיד. באוניברסיטה של אדינבורו. ב 1847 הנהיג 
ם׳ לראשונה את השימוש בכלורופורם להרדמה בלידה (ע״ע אנס־ 
תסיה! כלורופורם). באותה שנה גם ביצע לראשונה שלושה ניתוחים 
תוך הרדמה בכלורופורם. שיכוך כאבי הלידה ע״י הרדמה עורר 
התנגדות מצד ראשי הכנסיה האנגליקנית שטענו כי היא מנוגדת 
לכתבי הקודש ("בעצב תלדי בנים", ברא׳ ג. טז). להגנתו הדגיש 
ם׳ כי ההרדמה כשלעצמה כבד נזכרת בתנ״ך, ב.,ניתוח" שבוצע 
באדם הראשון (״תרדמה״. ברא׳ ב. כא). — ההתנגדות פגה אחרי 
שגם המלכה ויקטוריה הסכימה לקבל עזרה זו בלידותיה. 

ם' הנהיג גם מספר שיפורים בטכניקת המיילדות ובניהול בתי 
הולים. כתביו כונסו בשלושה כר/ 1871/2 . 

011 ^ 111 ; 1929 , 521-531 וזו (ע/וו״/ו/ן)) , / , 011 * 10 ( £01 . 7 

.״~ 193 , 8 - 285 ,וז 40 ';זג £1 ״.> 1 ) משתרע אתור 
הרים וגבעות מבותר ביותר הבנוי אבן־גיר ובו נפוצות תופעות 
קארסט. ההרים הם נגינה פפוצע של 1,200 מ/ אן פגיעים במערב 
החבל לגובה של 2,000 מי ומתחברים עם רמת ירנאד (ו! ¥011112 ). 
הרפה שוכנת בגובה ממוצע של 2000 מ', אד רכסיה הצפוניים 
פגיעים לגובה של 5,000 פ׳. בתוך הרפה מצדים מספר אגנים סטרוק־ 
מורליים ובתוכם ימות רדודות. השוליים הדרומיים של הרמה מנו־ 
הרים ע״י נהרות גדולים. ביניהם הנהרות מקונג (ע״ע) וסאלוין 
היוצרים קניונים עמוקים. 

חופי סי. קו החוף הסיני נמשך משפך נהר יאלו שבגבול 
צפון־קוראה בצפון, ועד לגבול הצפוני של ויטנאם הצפונית בדרום. 
נין מפרץ האנג־גיו (■!ס^-יןסבמ) ומישור קנטון בדרום. החוף 
חסר מישורים נרחבים ובו מפרצים רבים. בקרבת קו החוף מפוזרים 
איים קטנים רבים. מצפון למפרץ האנג־ג׳ו בנוי החוף מישורים 
אלוביאליים נרחבים. 

הידרוגרפיה. 0 ׳ מנוקזת ע״י 4 מערכות נהר ראשיות: 

א) נהר אמור (ע״ע). ארבו 2850 ק״ם ואגן ניקוזו 847,780 קמ״ר. 
יוצר את הגבול הצפוני בין ם׳ לבריה״ס. יובליו מנקזים את מנצ׳וריה 
והגדול בהם הוא נהר סונגרי ( 811112211 ). דרום מנצ׳וריה מנוקזת 



.־עי־ לוי־: , '.־ [נ.־א:: - ו 1 י> עוכבה נין הי-ב מיוער':). בנו? יןא׳־כע־ 
הא־םייני ילדרוב בי• 




רלעי כב׳עים נם 1 נגוליה הסניסידו 
<צי 5 ום: או?ע 1 םיין) 



809 


פין, גאוגופיה; גארלוגיזז 


810 



נהה ם! ג׳ 1 במרכז יפנגרא־ (ישראל־סאו, סאנה פוטו) 


ע״י הנהר ליאו ( 130 * 1 ). ב) נהר הואנג, ארכו 4,845 ק*פ ואגן 
ניקוזו 780,000 קמ״ה, מנקז את צסון־נידכז ם , . ג) נהר יאנגצה, 
ארכו 5,500 ק״נז ואגן ניקחו 1.8 מיליון קס״ר, מנקז את מרכז 0 ׳ 
זום יובליו הגדולים. ד) נהר שי בדרום ס/ ארכו כ 2.000 ק״מ. 

בדרום־מערב רמת טיבט נובעים הנהרות הגדולים של דרום מזרח 
אסיה: מקונג וםאלויך. 

ע. ישראלי. ס', תשכ״ב ז / 0 ^ 0 ^ 060 }. ,ת*: 0 פ*?*ד .>( .' 1 

, 1 ( 151 ).¥ ) 0/11411:4 : 1114 ^ ) 1 <] 0 )' 1 : 54 ) 0116 ס/! 7 ,י 1 גח 3 נ{ 0 נ 1 ( 1 -\ 1 ; 1%5 

, 14141 ', 111 ) ¥4151 41/141 ה/ 16 ! ) 6 ( 4 ^ 1 (ס 4 ) 01161411 3 ׳\ו 1 :> 1 ו;ז\> . 11 ; 1966 

7116 ,ץו 11 ןגז^ס 06 £<׳ 6 ז 1 \ז 56 ח 1 , €8 :>\ $01£1 01 ץת 1£1 >ז; 10 / ; 1969 

,.ותשוחמזס׳ו&ס , 11.8 ; 1969 , 1-11 , 0/11641 / 0 ץ 1 < 101 <( 060 11 < 514 י\ 171 

. 1971 , 15 ) 4/1 , 011/143 / 0 ) 11 ( 1111 })>' 7 5 ) 60/11 ? 

ם. פל. 

ג א ו ל ו ג י ה, התשתית הקדםיקמברית מתגלית במחשו¬ 
פים רבים בכל 0 ׳, יותר בצפון ופחות בדרום. מניחים שהמסיוו 
הסיני נמצא מתחת לכל שטח ס׳. מבחינים בו 3 יחידות: ( 1 ) מע¬ 
רכת טי שן (ע״ע) הקדומה מכולו ומיוחסת לארכאיקון. רוב 
סלעיה מטאמורפיים (ממקור מאגמתי וסדימנטרי), ושולטים בהם 
גנייסים, צפחות ואמפיבוליטים: ( 2 ) ע״ ג ( 1 ) מונחת באי-התאמה 
מערכת ווטאי ( 1 ג 11 ,י\\) שסלעיה פחות מטאסורפיים וכוללים מטא־ 
סדימנטים ומחדרים חומציים ובסיסיים; ( 3 ) ע״ג ( 2 ) מונחים באי־ 
התאמה סלעי הסיניון — משקעים קלסטיים (ארקמה וקוורציטים), 
גיד צורני. בצרי ברזל סדימנטריים מקומיים, טיליטים ולבות. 

הקמבדיון מיוצג ע״י משקעים ימיים, בעיקר פצלים, גיר, 

וגם אבני-חול. נראה שחים הקמברי לא היה קשור עם חים האירופי, 
אך קשר בזה נוצר לקראת סוף התקופה עקב תנועות טקסוניות 
מתונות. משקעי האודדוביקון הקדום העיקריים הם: פצלים, גיר 
ודולומיט; בסוף התקופה נוצר סכר יבשתי בכיוון מערב — מזרח 
סחרי צ׳ינלינג ( 51111108 ־ 1 ) לנאנקינג (*ס&ססא), המפריד בין 
2 אזורי פלורה (ר׳ להלן: אקלים; הצומח) ופארנה (ד׳: החי) 
שונים: האחד זה של 0 ׳ הצפונית והשני של ס׳ הדרומית. סלעי 
הקדם־קמבריון העליון והפלאוזואיקון הקדום שקעו בגאוסינקלינה 
הפלאוקתיזית (ס 1011313 ז 63 ס 3136 <ן) שכיסתה את רוב ס , . מסוף ה־ 
אודדוביקון ועד לתקופת הקרבון, הורמה ס׳ הצפונית (כולל נע- 
ציוריה), אל מעפה״י. דרומה מקו ציינלינג—נאנקינג הנ״ל נמשכה 
הסדימנטציה כמעט ברציפות. גם הים הסילררי הוגבל לשטח שמדרום 
לצ׳ינלינג ושקעו בו בעיקר פצלים נושאי־גרפטוליתיס. בסוף הסילור 
חלו תנועות אורוגניות המקבילות. כנראה, לקימוט הקלדוני באירופה. 
עיקר רישומו של קימום זו, ניכר בדרום־מערב סי, בהונאן (ח 3 ת 1 ז 11 ) 
המרכזי, וכן ברכס נאנלינג ( 14301108 ) ועמק שיג׳יאנג ( 1151103118 ). 
סדימנטים דווניים ידועים רק בררום ם׳, אלה של הדוון הקרום ־ 0 
בעיקר אבני־הול. בדיון התיכון התחילה הצפה בדרום־מערב ס', 
שהתפשטה בהדרגה צפונה ומזרחה. 


בתחילת ה ק ר ב ו ן עובר דרום־מזרח ס' פנפלנציה (ע״ע סחיפה). 
ההצפה של הקרבון הקדום באה מדרום־מערב והשקיעה בגויגיו 
גירים, המתחלפים בצפוו־הסזדח באבני-חול ופצלים; בכיוון זה 
הולך גם עוביו של החתך ופוחת. הקימוט ההואינני ( 103103111311 ל) 
הקל, חל במעבר לקדבון התיכון, ובעקבותיו מכסה הים לראשונה 
מאז האורווביקון גם את ס׳ הצפונית. פצלים, אבני־חול עם פחמים 
וגידים מגיל הקרבון התיכון מונחים כאן באי-החאמה חריפה על 
סלעי האורדוביקון. הסדימנסציה בדרום ם׳ באותו פרק זמן היא 
בעיקר קרבונטית. סוף חקרבון התיכון מצוין ע״י תנועות קונמינג 
( £000008 ) החריפות — קימוט וניסוק ( 111.0511118 ) — המורגשות 
בעיקר ביונאן שבדרום. בסוף הקרבון מתפתחים מחדש תנאים יבש¬ 
תיים בצפון ם', ונוצרים שם מרבצי־פחמים חשובים. ב פ רם הקדום 
!■משכת בדרום ם׳ הסדימנטציה הקרבונטית, ובצפון נוצרים מרבצי 
פחמים נוספים. אתם מופיעות השכבות האדמות הראשונות. מג־ 
ציוריה היתה מכוסה ים בפרס התיכון ׳המאוחר. באמצע הפרם חלה 
אורוגנזה הדיפה, מהפכת טונגוו ( 10080,0 ). הגאוסינקלינה של 
צ׳ינלינג הורמה והפכה לרכס הרים, שבירה וקימוט שלטו בדרום, 
וכיונו ובגויג׳ו לוו פעילות וולקנית נרחבת. תנופות טקטוניות אלו 
ניתן להקבילן לאורוגנזה ההרצינית של אירופה. מהפכת טונגוו 
יצרה אנני־סדימנטציה רבים וקטנים, לעומת שני אגני הסדימנטציה 
הגדולים הקדומים שהצפוני בהם היה יבשת■ תקופה ממושכת. 

המעבר למסודלאיקלן אינו מלווה שינויים דרסטיים: ב־ 
טריאס המאוחר נסוג הים ומאז נשאר רוב רובה של 0 ' יבשתי, סרט 
לשטחים מוגבלים בקרבת החוף הנוכחי באיזור הונג-קונג ולהצפה 
יוראסית מוגבלת בעמק לו־ג׳יאנג ( 01.1308 * 1 ) שבדרום־מערב יונאן. 
הסדימנטציה בטריאס המאוחר יבשתית מובהקת, ומצוינת בהתפש־ 
טותן הרחבה של אבני־חול אדומות וירוקות ופצלים בצבע ארגמן. 
אבני־החול נפוצות בין היתר בצפון־ם׳ ברמות שאנשי ( 5113051 ) המ¬ 
ערבית והדרומית, המכילות ריכהי-נפט מקומיים, במזרח-ס׳בשאנדונג 
( 5113011108 ) המערבי ובעמק היאנגצה, במעבר בין הטריאס ליורה 
תלו תנועות טקטוניות. הניכרות בכל דרום־מזרח אסיה; הן התהוו 
בשני שלבים, שהראשון בהם ידוע כתנועות קינציון ( £1012630 ) 
או הואי־יאנג ( 08 * 811315 ) והמאוחר בשם תנועות נאנשיאנג 
( 151301151308 ) . 

המשקעים היו ר אסיים היבשתיים הושקעו באגנים נפרדים 
וכוללים שדות־פחם חשובים. עיקר המשקעים שכבות אדומות. חוליות 
וחרסירת וביניהן גם משקעי-סים מתוקים וקונגלומרטים: מחשופיהם 
נמצאים באגן האדום של סוצ׳ואן ( 57.6.110311 ), כשאנשי הצפונית 
וחצי-האי שאנדונג. לקראת תום היורה אירעו קימוט וניסוק חריפים. 
המלווים, ברכם ציינלינג, במטאסורפיזם. באגן האדום של סוציואן 
בדרום ובאגן שאנשי בצפון, נמשכת הסדימנטציה ברציפות. הת¬ 
נועות הטקטוניות הריסות במיוחד ברכס דה-צ׳ינג שאו (' 3.11108 " 1 " 
51130 ) בגבול בין ם׳ הצפונית ומונגוליה, לאורך הרצועה הטקטונית 
של אינשאן (״ 105113 ), ומכאן מערבה דרך מדבר אורדוס, בצפון, 
מערב הובי(חופי ) 1-111:3:1 ]). נדרום־מזרח שאנשי ובעמק נהר הואנג 
העילי. נג׳הגיאנג ( 01.61.1308 ) שבמזרח סי מונחות שכבות קרטי- 
קרניות באי־התאמה חריפה ע״ג תצורות פלאוזואיות. קימוט חריף 
מצוי גם בגואנגדונג ( 03081008 .£) שבדרום־מזרח, ליד קאנטון. 
שלב טקטיני זה מכונה נינגצייניון ( 1410861110130 ). החתך של 
ה ק ר ט י ק ו ן הוא יבשתי כולו: הוא מפותח בין־היתר במונגיליה 
בדמות אבני-חול ופצלים. שנהם נתגלו ביצי הדינוסאורים המפורסמות. 
ושרידים רבים אחרים של בעלי־חוליות 1 סדרת קלגן בנויה בעיקר 
םלעים וולקניים (טדכיטים). מצפון לצ׳ינלינג בצפון־מזרת שאנשי, 
בצפון שנשי ובקאנסו, שקעו אבני-חול אדומות ופצלים, המכילים 
מרבצי־גבם. האגן האדום של םוציואן נתמלא תרסיות־ארגמן ואבני־ 
חול, ובו, בדומה לאגן שנשי, יש שדות־נפם. התפרצויות וולקניות 



811 


סין, גאולוטה; אקלים 


812 


נרחבות (רובן בזלת ומיעוטן ראוליט). נפוצו נכל איזור החוף ובעיקר 
נדרום־סזוח; סלעים ראוליסיים, דציטיים ואנדזיטיים מתקופה זו 
מכסים שסח־ם גדולים בהרי ב׳ינגאן( 1011118311 ) הגדול בצפון־מזרח 
וברמות הדרומיות־מזרחיות לאורן החוף מנאנקינג ועד לאי האינאן 
(מגמזב 1£ ) בדרום. מחדרים נרחבים התפשטו לאיזור הפלוטונים 
הגרנודיוריטיים של סדצ׳ואן, ולאזורים של גופים קטנים יותר של 
דויריט (חכ-ינגאן הגדול, שרשרות טייהאנג [*.זבולום־!־]) ושל גברו 
(פרונינציית צינאן [תגת״לד] בשאנדונג המערבית). זוהי אחת הת¬ 
קופות המטאלוגנטיות החשובות של ס׳: המהדרים החומציים גרמו 
למינרליזציה נרחבת: מרבצי זהב בטיקנג (שיג׳אנג [ 811:11118 )), 
מרבצי בדיל, נחושת, אבץ, אנטיסוו וולפרם ברכם נאנלינג ובהונאן. 
ועוד. :וצרו גם מרבצי הנפריט (יאדאיט, ע״ע ידה) בשיננ׳יאנג (- 810 
;)"ב!!), בצפון־מערב ם/ אשר מילאו תפקיד כה גדול באמנות הסינית. 
התנועות תטקטוניות שליוו את השלב הוולקני, ידועות בשם תנועות־ 
כ׳ינגאן, ואלה שליוו את הפלוטוניזם בסוף הקרטיקון, הן תנועות־ 
מינצ׳אי ( 1101 :״;^). 

ה ש לישון הקדום מיוצג בעיקר ע״י שכבות אדומות, קונגלו¬ 
מרטים בדרום שאנשי ובצפון הונן(ע״ע), אבני-חול, חרסיות וקונגלו־ 
מרטים בשאנדונג, כולם עשירים בשרידים של בעלי-הוליות. רמות 
הבזלת הגדולות של מונגוליה, משתרעות פד לצפון שאנשי. משו¬ 
לבות בהן אבני־חול עם שדות־פחמים: הבזלות של מערב שאנדונג 
והתוף הדרומי־מזרהי עד להאינאן מיוחסות לאוליגוקן שבו חלו 
גם אינטרוזיות אלקאליניות (אקריט. נורדמרקיט, אגירין־סיאניט, 
טינגוואיט ומעט נפלין־סיאניט) ברכסי לוליאנג ( 111111118 * 1 ) והושאן 
( £10811110 ) שבשאנשי המרכזית, במזרח יונאן ובשינג׳יאנג. האינטרד 
זיות לוו תנועות טקטוניות, שפגעו בשכבות האדומות של השלישון 
הקדום, בעיקר בעמק יאנגצה התחתון, במקומות שוגים בצפון ם׳ 
ובסונגוליה. משקעים יבשתיים מגיל פליאוקן הם חרסיות. אבני־חול 
וקונגלומרטים. מפורסמים חרסית ר,ד,יפריח בדרום מונגוליה ובג׳הול, 
והטיט האדום של תצורת סנמן ( 83110101 ), המתפשט גם לצפון 
מנצ׳וריה ומלווה בשאגדונג בלבות. שכבות פליאלקניות אלה מראות 
לעתים קימוט חריף (רכס נאנ-שאן. האלטאי־מונגולי בצפח שע- 
ג׳יאנג. ורכס אינשאן המערבי). לפליסטוקן הקדום שייכים 
משקעי ג׳וקוטין ( 011:1:0 !),■ 011111 ). הכוללים משקעי מערות■ שבהם 
נמצאי שרידי ״אדם פקינג' ( 3:1:1001518 } י. 11 < 01 ת 11 ) 810311 . (ור׳ להלן 
צמיחת התרבות, פרהיסטוריה]), והטיט האדום של צפון ס־. על- 
גביו מונח ברוב שטחה של ם* הצפונית הלם המפורסם, הקרקע 
החקלאית העיקרית של ם , . מקור הלם בעיקר במדבר גובי ורובו 
הורבד בפליסטוקן. 

הסדימנטים הרצנטיים החשובים הם שדות־חלוקים נרחבים ועבים 
לרגלי הרי אסיה המרכזית. והאלוביום המצטבר לאורן הנהרות 
הגדולים, בעיקר בעת שטפונווזיהם. סימנים רבים מעידים על נך, 
שתנועות טקטוניות מתרחשות גם היום. מרכז אסיה, עם רמת טיבט, 
הורם בתקופת הפליסטוקן בשבור העולה על 1,000 מ , . עליה זו היא 
שגרמה להצטברות מניפות הסחף העצומות הנ״ל לרגלי רכסי־ההרים. 

י. ב. 

אקלים. בגלל חשתרעותה הרחבית הניכרת (מצפון לדרום) 

של ם׳, קיימים הבדלים גדולים בכמויות קרינת־השמש, בזרמי-הים 
המגיעים לחוף ובמערכות-הרוחות המנשבות ברחבי תת־היבשת. 
השתרעותה הארכית של ם׳ גורמת לשינויים גדולים בהשפעת הים 
על האקלים — מאקלים ימי, בקרבת החוף, עד אקלים יבשתי קיצוני, 
במערבה של ס׳ ובצפונו" הגורם השולט באקלימה של ם , הוא 
ההשפעה "הדדית בין המורפולוגיה (שלשלות ההרים) ומשטר חדו- 
חות המונסוני (ע״ע הדו, עמי 459 — 442 ). בחדשי הקיץ נושבת 
רוח דרומית-מזרחית חמה (ולהה באזורים הקרובים לחוף) שהש- 
פעתה מירגשת מהים ועד ההרים של מזרח טיבט ומונגוליה. פעל 


סערב־ס׳ (טיבט ושינג׳יאנג) שורר בחדשי הקיץ איזוד לחץ־נמוד 
שבו יורדים גשמי-קונוקציה (קלים יחסית ובלתי-סדירים). הטמ¬ 
פרטורות באיזור הנשלט ע״י המונסון כמעט-אחידות, וההבדלים נין 
מקומות שונים שם מגיעים לב ״ 10 בלבד. בחורף מודגשת במזרת־ס׳ 
השפעת מונפון החורף, הצפוני־מזרחי. הטמפרטורות יורדות, 
וניוון האיזותרמות הוא ממזרח למערב, בקירוב. מערב־ם' מושפע 
ממסת־האוויר הסיביריר, ורמת־הלחץ המונגולית. סדרת ציקלונים 
קרים נעים ממערב למזרח, והם חודרים. דרך עמק היאנגצה, 
לתוך פזרח־ם׳. חדשי החורף יבשים־יחםית בכל רחבי ם׳, קוטב 
הקור העולמי. שנמצא בסיביר, לא הדחק מגבולה הצפוני של נד. 
גודם בם■ לטמפרסורות־חורף נמוכות־יותר מאשר בכל מקום אחר 
בעולם, באותו רוחב־גאוגרפי. האיזותרמה של • 0 עוברת בחורף 
מדרום לנהר הואנג (בערך בקו־הרוחב של בירות) ואפילו באגן 
היאנגצה (בקו הרוחב של המפרץ הפרסי או מרכז מצרים) נמוכות 
הטמפרטורות הממוצעות בחורף מ י 10 . כתוצאה מכך, אפשר למצ-א 
אזורים ללא ימי־נפור רק באיזור האגן האדום בסוצ׳ואן, המוגן 
מרוחות החורף ע״י חדים מכל עבדיו, וברצועת החוף הדרומי, מדרום 
להוג-הסרםן. 

חוץ מפינה קטנה, הנמצאת בין בהומאן לסיקים, שמושפעת 
מגשמי אמאס המרובים, הולכות כסויות הגשם הממוצעות ויורדות 
מדרום־מזרח לצפון־מערב (בדומה לטמפרטורות הקיץ, ומאותה סיבה 
— רוחות המונסון). בהונג־קונג, למשל, כמות המשקעים השנתית 
הממוצעת היא 2,164 מ״מ, בעוד שבאזורי השפלות בשינג־יאנג 
ובגבול מונגוליה נמוך הממוצע השנתי מ 100 ס״מ. רכס הצ׳ינלינג 
מפריד בין האיזור הגשום־יותר לאיזור הגשום־פחות (השר להלן: 
הצומח). 

מפח השינויים העונתיים של המשקעים דומה למפת המשקעים 
הממוצעים, נלד, באזורים הגשוסים־יותד השינויים בין העונות 
קטנים־יותר. ההשתנות "יחסית של כמויות המשקעים הממוצעות 
עולה ככל שמצפינים, ובכל שמתרחקים מהים, כך שברוב צפץ־ם׳ 
מגיעה ההשתנות היחסית ל 30% ויותר, וברוב דרום־ס׳ — ל 15% 
ופחות. 

דוב גשמי־ם׳ מקורם נמונסון־הקיץ! אולם, בניגוד להודו, שם 
יורדים הגשמים כאשר האוויר מתרומם בהשפעת הגבעות■(משקעים 
אורוגרפיים). יורדים המשקעים בסי כאשר נתקלות רוחות המונסון 
בציקלונים הקרים (ר , לעיל). תוספת משקעים ניכרת מתקבלת, 
באזורי החופים. נתיצאה פד,טייפונים (ע״ע ציקלון). בממוצע מגיעים 
לס■ כ 8 טייפונים בשנה (מרביתם — בסתיו). רוחות הטייפון העזות 
(שמהירותן עולה על 150 קמ״ש). וד,שטפונות הקשורים בהן גורמים 
להדם רב. 

הבעיה העיקרית בצפון־ם׳ היא הבצירת המופיעה, בממוצע. כל 
שנר, שלישית. בכל צפון ם■ יורדת למעלה מחצי הכסות השנתית של 
המשקעים בחדשי הקיץ (יוני—אוגוסט) — תקופת שתילת האירז 
וצמיחתו. כפויות הגשם בשנה רגילה מספיקות לגידול האורז. אולם. 
בל הפחתה בכמויות אלה (ובגלל ההשתנות השנתית הגבוהה — 
הפחתות כאלה תכופות) וכל פיגור בתחילת הגשמים — גורמים 
לבצורת, הפיגור בגשמים. וריכוזם בסוף העונה, גורם גם לשטפונות 
נרחבים. מאחר שאוכלוסיית צפין־ם' צפופה, היו שנות הבצורת 
הופכות, עד לשנות ר 50 . לשנות־רעב ומוות של המונים. 

האקלים באזורי ם׳ השונים: (א) דחוף הדרומי והאינאן (ע״ע 
חינו) — אקלים סמעט-טרופי: קיץ גשום וחורף קל, אם כי יבש 
יותר. כמויות הגשמים, חלוקתם בין העונות והסדירות בהופעתם 
מאפשרות פעילות חקלאית במשך כל השנה ( 3 יבולי אורז בשנה), 
(ב) אזורי הגבעות שביו החוף הדרומי לעמק היאנגצה. החורף קר 
יותר מאשר באיזור (א), ואינו מאפשר חקלאות־חורף מפותחת. 
ר,טייפונים מעלים את כמויות המשקעים בסתיו, ואפשר לגדל שני 



813 


סין, אקלים ; הצומח וחווי 


814 


יבולי אורז בשנה. (ג) אגן היאנגצה, מהנקיקים ועד לים. הקיץ 
באן תם ולח — כבאזורים (ב) ו(ג). אולם החורף קר הרבה יותר. 
רוחות הצפון החרפיות מביאות שלג וכפור. מזג־האוויר הרגיל 
בערבי־הקיץ מחניק מחמת חסימת הבריזה (ע״ע רוח) הימית ע״י 
הגבעות. בדתם האגן מגדלים אורז. ובצפונו — חיטים ושיפון. על 
הגבעות מגדלים תה. (ד) האגן האדום. האקלים כאן ממוזג־יותר 
מאשר באיזור (נ), למרות הריחוק מהחוף. רכסי צ׳ילינג ודאבה 
0 ל]-נ 1 ') מגינים על האיזור ספני רוחות הצפון הקרות, האיזור לח 
והערפילים מרובים. אך אין בו כפור. האקלים הנוח וגשמי-הברכה 
מאפשרים פונה חקלאית ארוכה ופודה לסוגי גידולים רבים ומגוונים. 
(ה) המישור של צפון ם׳ ושאנדונג. הקיץ כאן חם (לעתים, יותר 
מאשר בדרום), אך גשום פחות. גשמי־זעף גורמים לשספונות רבים, 
ומזיקים לחקלאות. בחורף הקר והיבש מגיעות לאיזור סופות חול 
רבות מגבעות חלס. (ו) איזוד הלם. איזור בעל אקלים קיצוני — קיץ 
חם ושהון, חורף קר ויבש. גשמי הקיץ פתאומיים ומלווים סופות־ 
ברד. סופות ההול הן תופעה אפיינית בחורף. ובשנות בצורת הן 
חמורות בקיץ אף יותר. עמק הוי (סביבות שיאן) הוא החלק הנוח 
ביותר באיזור כולו. (ז) מונגוליה הפנימית ושינג׳יאגג. אקלים ערבות 
ומדבר, המאופיין בתנודות טמפרטורה חריפות, יומיות ועונתיות. 
המשקעים מועטים ובלתי־סדידים. האקלים טוב להקלאות-מרעה 
בעיקר. (ח) רמת יונאן־גויג׳ו. הקיץ חם, אך בגלל גובה הרמה — פחות 
מאשר באזורים (ב) ו(ג>. בחורף מוגן האיזור מרוחות הצפון הקרות. 
גשמי הקיץ מספיקים לחקלאות־קיץ מפותחת. האיזור נחשב לבעל 
אקלים כמעט אידאלי. בעסקים העסוקים של הנהרות הגדולים (יאנג- 
צח. מקונג, סאלוין, הנהר האדים) ויובליהם, במערב האיוור, שוררות 
לעומת זאת, מאלריה ומחלות סרופיות אחרות. (ט) טיבט (ע״ע). 
(י) סנצ׳וריה (ע״ע). 

יא. ש. 

הצומח. במרחבי ס׳ העצומים מצויים טיפוסי צומח מרובים — 
מיער מחטני סובארקטי עד למדבר צחיח וליער גשמים סובטרופי, 
השוני בתנאי אקלים, קרקע וגובה רב כל־כך עד שנוצרו בם׳ רבבות 
מקרו־ ומיקרו־בתי־גידול המקיימים מגוון רחב מאוד של מיני 
הצמתים. לכך תרמה גם לא־מעט המשכיות של הצמחיה מאז השלי- 
שון ששרדה ונשתמרה כאן חרף הכחדתה בתקופת הקרח ברוב 
חצי־הכדוד הצפוני. כך אולי ניתן להסביר את ריבוי הסינים בס׳ 
מתון הסוגים המיוצגים ביתר המרחב ההולארקטי ע״י מיו אחד 
או שניים בלבד. יתד על כן, חילוף הצמחיות הטבעי במשך העבר 
הגאולוגי עם האזורים הסמוכים — עם אסיה המרכזית, ההימלאיה, 



סי־: :ייריר. צם.-־-. 


הודו-סין ואיי האוקיאנוס השקט — העשיר את צמחיית ם׳ עד 
שהיא כיום העשירה בכל ההגורה הממוזגת הצפונית. בייחוד מרובה 
צמחייה העץ המורכבת מב 2,000 מינים. עתירת מינים במיוחד 
היא המדרגה ההררית הדרומית־מעדביח — ארץ הנהרות הגדולים 
במפגש עם בורמה, הודו וטיבט! כ 600 מיני רודודנדוון (מתוך 
1,100 בעילם)! 300 מיני בכור־האביב. יותר מ 200 מיני 5 ו 11131 ם 111 םי 1 
ממשפחת הנוריתיים. מספר האנדמיים גבוה מאוד. ביונאן. למשל, 
כ 40% מהמינים הם אנדמיים (לדוגמה: 16 מבין 20 מיני בכור־ 
האביב ו 10 מבין 16 מיני הגנטיאנה — גתגגאא*)). מעריכים שב 100 
סוגים אנדמיים מוגבלים לחבל הצפוני, ביניהם (; 11011-1 , 110111 * 1 . 
פונקירוס (;! 0001011 ?). מספר רומה מוגבל לחבל הדרומי, כגון הסוגים 
006111111 ־ 531 ,ממ\ 1 ץא 0 ז 0 • הסוגים צסאקסזצ! 0111 פולובניה 

(גזח״וס!"!!?), מוגבלים לס׳ וליפאן גם יחד. 

שרשרת ההרים צ׳ינלינג (השר לעיל, גאולוגיה, אקלים) מפרידה 
בין נוף שדות המגדלים חיטים ודוחן בצפון הקר והצחיח יותר ובין 
ארץ יערות ירוקי-העד בדרום, המגדלת אורז. אף כי אין החלוקה 
מוחלטת — מישורי ס' המרכזית רהבי־ד,ידיים מאפשרים חילוף 
צמחיות ביו הצפון לדרום ומשווים לס׳ אופי של איזור מעבר 
מובהק — היא משקפת בערך את החלוקה הפיסוגאוגרפית: לחבל 
הסינדיפאני (ממלכה הולארקטית בצפון ולחבל הדרום־מזרח־אסייתי 
היבשתי (ממלכה פלאוטרופית) בדרום (אם כי הצמחית הטרופית 
אינה מיוצגת במינים רבים מאוד וצמחי החבל הררומי הם ברובם 
סובטרופיים). רק לגבהים הרמים של טיבט ולערבות של מונגוליה 
הפנימית חודר ממערב החבל האיראנו־טוראני (ע׳יע אסיה — הצומח. 
עמ ׳ 868 — 870 ; 871 — 874 ). 

מבין סכמות חלוקת ס׳ לגלילות־צפחים, הטובה ביותר היא זו של 
לי ( 1 * 1 ) ל 14 גלילות פיטוגאוגרפיים (ר׳ פפה) 1 

1 . הגליל החופי הדרומי בעל אנדמיזם ניכר למדי והשפעה 
ברורה של האיזור המערב־סיני וההימלאי. כן קיימת השפעת־פה 
של אלמנטים דרומיים (האינאן, הידדפין, הודו-מלאיה), מזרחיים 
(פורמוזה ויפאן) וצפוניים. 2 . גליל מפרץ־טונקין הכולל את האי 
האינאן וחלקים סמוכים של ס׳ היבשתית. כאן שולטת צמחיה 
סובטרופית בעלת אנדמיזם גבוה ייהסי־קרבה ברורים לצמחיה 
אינדוי־מלאיח. 3 . גליל המקונג התיכון — דומה לקודם, וניכרת 
בו קרבה לפורמוזה ולהאינאן. 4 . הגליל הסינו־חימלאי הכולל 
את החלקים המזרחיים של ההימלאיה; הצמחיה מבודדת למדי 
והאנדמיזם רב ביותר. 5 . גליל הרמות הדרומיות־מערביות. הצמחי- 
סובטרופיח ביסודה בעלת עושר גדול במינים ואנדמיזם גבוה למדי, 
אך מצויים כאן נציגים של אלמנטים פולשים כמעט מכל הכיוונים, 
כולל גם השפעה אינדו־מלאית מסוימת. 6 . גליל היאנגצה העליון 
שונה מהקודם בהיות צמחייתו ממוזגת והסרת קרבה להודו-מלאיה. 
האנדמיום ניכר למדי. 7 . גליל האגפים התיכוניים. האנדמיזם חלש 
יחסית והצמחיח קרובה לזו של ם׳ המערבית ושל גליל היאנגצה 
העליון. 8 , גליל החוף המזרחי. הצמחיה מסווגת ויש בה מידה 
מסוימת של אנדמיזם. מורגשת השפעה חזקה של אלמנטים הימלאיים 
ומערב־סיניים. אך מצויים גם מינים דרום־סיניים ויפאניים לא רבים. 
9 ■ גליל המישורים הצפוניים. הצמחית עביה למדי ומורכבת ממינים 
בעלי תפוצה רחבה. בצמחיה ניכרת קרבה חוקה לצמחיות צפוניות 
של מנצ׳וריה, סיביר המזרחית ובמקצת לזו של ההימלאיה. 10 . גליל 
דמות הלם הצפוניות. הצמחית לא עשירה ובעלת אנדמיזם נמוך 
וקרבה מסוימת לס׳ המערבית. שינג׳יאנג (סינקיאנג) ומונגוליה. 11 . 
הגליל הצפוני־מזרחי. חצמהיה פלארקטיח באפיה וקרובה לזו של 
ם־ביר המזרחית ויפאן הצפונית. אין אנדמיזם ניכר. 12 . בגליל הערבתי 
המונגולי הצמחיה עניה מאוד ומורכבת ברובה מצמחי מדבר ממוצא 
שינג׳יאנגי ומערבת דגניים שמקורה בצפון ם׳. 13 . גליל אגן 
שינג׳יאנג. הצמחיה קרובה לזו של סרכז אסיה. 14 . גליל הרמה 




815 


סין, הצומח והחי 


816 


הטיבטית עני ביותר מבחינת צמחייתו. הכוללת מספד צמרים אלפי־ 
ניים או דגניים בעלי קרבה למרכז אסיה ושינג׳יאנג. 

מלבד יער־גשמים טרופי בשוליה הדרופיים־מזרחיים. אפשר 
להבחין בם' ב 3 טיפוסי צומח־קלימכס עיקריים: 

1 ) קלימכם של יער סובטרופי ירוק־עד (ברובו מדרום לקו 
הרוחב הצפוני' 26 ), בהתקדמות צפונה מגיעים בהדרגה צמתים ירוקי־ 
העד לגבול תפוצתם ובמקומם מופיעים מינים סשירי־עלים. מאפ¬ 
יינים את הקלימכס: אלונים ירוקי־עד, במבוזות — (בייחוד - 671 ? 

נ:! 11:3 00635000$ 33675 ) 105 , דקלים (כגון 713367331005 3X33152 
1 361030515 151003 ״,!), הדסיים, עדיים (כגון עץ הקמפור), מיני 
60331005 ) 10 , מיני אפרסמון או 313 } 101 ס 731 11115 >!, ממנו מפיקים לכה 
מצוינת, ו 013 ) 1 ז' 1 קר.ק 413113 . אפייניים בייהוד למקומות יביסים יותר 
צמחי משפחת התה וביניהם מיני הקמליה ( €311151113 ) £01721 
0111000515 : באי האינאן מוכר גם סין הקרוב לסוג 71103 הגדל בר 
(אך לא התה) וכן ויסטריה סינית הנמנית עם הליאנות הנפוצות. 

2 ) קלימכס היער משיר־העלים של אזורים ממוזגים־חמים בס׳ 
המרכזית. היערות נהרסו ברובם ורק בהרים מרוחקים מנקודות 
היישוב או בחורשות בתי־הפקדש מצויים שרידי יער, אלונים 

נשירים, ערמונית ( 0/115000 ,■ 10.011111 ,), :-: 13013 ) 5 60363 ? נמנים 

עם הצומח האפייני! מבין המחטניים ייזכרו רק בודדים — ערער 

( 3111110515 00100105 (), 1303001313 €000108630112 ואורן ( 71005 
01355001303 ) . 

3 ) קלימכס היער המעורב — משיר-העלים והמהסני של צפון 
ס׳ הממוזג-קר ושל מנצ׳וריה. רק שרידים דלים של יערות נותרו 
באזורי תרבות עתיקה זו וביניהם עצי עלים. כגון מיני אלון, אדר, 
אולמוס, טיליה, מילה, סופורה. שדר. כלפי צפון יערות המחטניים 
הם האזרחים הראשיים, ביניהם מיני אורן. צוגה, אשוחית, ארזית. 

במישירי מנצ׳וריה המוקפת הרים משתרעות ערמת רחבית־ידייס,■ 
מצויים גם נופים של יער־פארק שבו העץ השליט הוא האגח המנצ׳ורי 

01303151101133 081305 (). בהרים עדייו מצוי יער מעורב, המפותח 

במיוחד באיזור הנהר אוסורי ובו מצויים הצמחים:- 010080 ! 300300 > 

, 01301001103053 4 , 010110 4031 , 3101301 . 8 , 3131101133 £31013 , 1103 
; 51030515 1005 ? , 012113151101133 71113 , 11313100117113 105 ^ 001 

2010130515 115 !ז\ — בתור ליאנה, ובתוך תת־היער 13011100 ) 10 ) 8110 
13811113010 >, צפונה יוחד וגבוה יותר תשוב חלקם של עצי המחט 
ומהם יש להזכיר - 13110 > ס:!!..! , 32030515 ( 1003 ? , 11013100513 1005 ? 
51811133 41005 , 1133 . במדרגה הסובאלפינית מצוי 0001113 1005 ? 
בלבד. בעוד שצומח מנצ׳וריה הצפונית־מזרחית הוא מעבר לטיפוס 
מזרח־סיבידי, הרי מעבר לשרשרת הרי כ׳ינגאן הגדול עטורת היערות 
המחטניים האדירים (בעיקר ארזית, ובמדרגה אלפינית — ערער) 
מתחיל חבל איראנו־טוראני של מונגוליה הפנימית. הצפחיה עניה 
מאוד וכוללת פחות מ 2,000 מינים. הצומח הוא בעיקר ערבתי, של 
חצאי שיחים או בני־שיח (כמות המשקעים אינה עולה על 100 מ״מ 

באיזור זה), והאפייניים בהם פיני לענה, 03138303 וכן 001 ) 730333 
5161113003 . בשטחי החמדה שולטים צמחי מלחות, כגון 5311013 
035531103 או ב 13 זי> 50008 8030100113 , בעוד שהחולות תפוסים 
בעיקר עיי צומח הסכסאול. בתוך העמקים נמצאים שיחים קוצניים, 
בייחוד מהוורדניים. ובמקומות נמוכים ולחים — גם עצי אשל 
בודדים. 

במקביל לשינויים בטיפוסי הצמחים לפי הרוחב חגאוגרפי אפ¬ 
שר להבחין בס׳ חיגור אפקי של הצומח. בהרי הדרים המדרגה 
התחתונה — הסיבטרופית (עד ל 800 — 1,000 מ') — היא היבשה 
ביותר ובה צמחים ירוקי־עד וקטני־עלים לרוב, וביניהם אלונים 

( 135 > 30301£3101 2031305 >), תית ( 305113115 610105 ). זית (- £31 0133 

1081033 ), £130311011 73101103113 , כשהרקע הוא ערבה. המדרגה 
השניה ( 1,000 — 2,500 מ') היא ממוזנת־חמה ובה יער נשיר של 


אלונים ומחטניים כגון 711002030515 1005 ? , 13713113113 > £313133113 . 

המדרגה השלישית הפמוזגת-קרה ( 2,500 — 3,500 מ׳) מתאפיינת 
ע״י יער שדר־אדר. וגם יער אשוחית וערער הכולל ורדניים רבים. 
עד לגבול היער, שהוא בערך 4,000 מ׳ בדרום, מגיע יער האשוה. 
גבוה יותר (אפילו ברוחב דרומי זה) מצוי רק צומח אלפיני של 
שיחים ננסיים כגין 30301121001 0 ס 1 (> 100 >ס 1 >ס 156 , וגם אחו אלפיני 
שמעליו טונדרה. בהרי מרכז ס׳ חסרה המדרגה הסובטרופית ובצפון 
— גם היער המשיר. 

גידולים ח ק ל א י י ם ד׳ להלן, כלכלה, עמ׳ 829 : הפרג, סמנו 
מפיקים אופיום, הוא אחד הענפים המסרתיים. במו-כן מגדלים תפוחי־ 
זהב, מנדרינות, טבק, גינזנג (ע״ע) ששרשו משמש ברפואה. לתע¬ 
שיית נייר וסיבים ולעצה משמשות במבוזות שונות או קנבוס ואחד 
העצים החשובים למטרות רבות הוא העץ המחטני 0000108630113 
1303301313 . 

טיבט נמנית ברובה עם האיזור האיראנו־טוראני, פרט לדרומה, 
לאורך הרי-ההימלאיה — שהם שלוחה של האיזור הסינו־יפאני. 
אם כי במפות־הצומח מסומנת כל טיבט כמדבר-ערבה או מדבר■ 
קור, אין הצומח שלה אחיד כלל. הצמחיה עניה מאוד, המינים 
הם מרכז־אסייתיים, במורדות ההרים יוצר 1183633 £0813513 כרים 
קשים המכסים על כיצות. אין פה אנדמיים בלל! בתקופות הקרח 
נמחקה הצמחיה כליל פעל פני האדמה. 

בגלילות אחרים אפילו בצפון־מזרח, הצמחיה עשירה הרבה יותר. 
בגבהים נמוכים יותר ( 3,200 מ׳) יש מיני שיהיים רבים, כגון 
רודודנדרון, אדר, יערה, שזיף חוזרר פילדלפוס ( 611211310605 ?), 
הודטנסיה ( 1130 8 32 > 117 ). מפל 4,000 מ׳ שולטת ערבה של מלעניאל 
ובן־אפר עם סיסנית הבולבוסין או 7110015 * 0 • 

בדרום טיבט הצומה הוא ערבה. מזרחה ללהאסה מופיעה ערבה 
של רמות נישאות המופסקת לפעמים ע״י אחו אלפיני ובה הספיראה 
( 5011333 )). ההרים המתנשאים מעל לרמה זאת מכוסים יער מחטני. 
בייחוד של 001301011 * 7311 ובשרשרות הגבוהות ביותר מצויים 
מינים הימלאיים, כגון מיני $! 0$ ס 0 ס 33 )\. וסיני בכוד־האביב ו־ 
גנטיאנה. 

דרום־מזרח טיבט דומה מאוד לאזורי ס׳ הסמוכים, ומהווה איזיר 
מעבר לצומח יער עשיר בגלל אקלימו הלח והחם יותר. אולם בגלל 
הגובה הרם מגיעה כאן רק חגורת היער המחטני להתפתחות ורק 
במדרגות נמוכות יותר ( 2,700 — 3,600 ם׳). ובעמקים (עד 1,500 — 
3,000 מ׳) מצויים אשוחים, ערער או £63513 . סמוכה אל הקודמת 
היא החגורה הסובאלפינית ובה הצמחים דודודנדרון עצי, זלזלת, 
ורד, דומדמנית. יערה, ברברים. אחריה באה החגורה האלפיבית, וגבוה 
יותר מצויים רק צמחים ננסיים בדמות כריס ואלה שהסתגלו לשלג. 

שו. ק, - אי. פ. 

החי. הפאונה עשירה ומגוונת. היא שייכת לאזורים זואוגרפיים 
שונים. בתחומי ההרים הגביהים שייר החי לאזורי הפלארקטי ובו 
מינים וסוגים מיוחדים לס/ הרמות הנמוכות וההרים בדרום־פזרח ס׳ 
שייכים לאיזור האורינמאלי (הודו־סיני). חלק זה משמש מעבר חד 
מהאיזור הפלארקטי הממוזג לאיזור הדרומי-מזרחי של אסיה, 
העשיר בצורות טרופיות. הפאונה של ם׳ קרובה לעולם החי שב¬ 
ארצות הגובלות בה, קרבה זו גדולה יותר מאשר בתוך האזורים 
הש-נים בס׳ עצמה: בצפון־מזרח דומה החי בהרכבו לבע״ח שביערות 
ס־ביר. מצויים מיני איילים: גוראל ( 105 > 163 ס 13301 יז). אייל־מושק 

( 171053605 ). מיקה ( 010000 031708 ), השועל רקון ( 35 ) 617313130 ), 

המפורסם בפרוותו, ״כלב הבר״ — דול ( 0100 ) ועוד. כ״ב התפשטו 
בע״ח ממדבריות שבמונגוליה לשסחי הערבות בצפון ס׳, כגון סוס 
הבר ( 318611 * 0133 33631105 1005 >״?) (ע״ע סוס) והפרא, שפע 
הצמחית וריבוי פורסציות הקרקע עודדו התפתחות פאונד, מגוונת. 
מינים רבים מיוחדים לס׳: כגון הפנדה הקפנה ( 4110105 ) והפנדה 



817 


פין, הצומח והחי; אתנוגרפיה; אוכלוסיה ודמוגרפיה 


818 



סין: תפוצה ה 5 ׳ 6 ונ!ת 


הגדולה (* 04 ת<א 1 ו 1 ו 4 ), הקוף חרומף ( 00118 !{ 11 קסח 011 ג), בקר הבר 
יאק ( 11111011$ ־ 21 130$ ); חדקן־שגים אסייתי ( 81301111$ 5 ט י 1 ג\\ 1 ק 8€ ג 1 ) ׳ 
דג החי בנהר יאנגצה; מין קטן של אליגטור ( 5 [ 1£8 ! 51 : 2601 * 111 ^) 
מצוי במרכז מזרח אסיה; מיוהדת לס׳ גם הסלמנדרה הענקית 
($טתבו! 10 ע 3 ס 3011115 ? 8101331 מ€ )\) הקרובה לסלמנדרה היפאנית. 

יונקים גדולים מצויים בעיקר בצפון ס׳ ובמערבה. בדרום מצויים 
הטיגריס! מינים שונים של קופים (לוריס [ 011001511$ ־<״], גיבון)! 
סרו ( 1$ מ- 1 ס 10 ־ 1 כן 1 ו)) מקבוצת העזים! פבגולין; אוכלי 
חרקים: טופאיה ( 3 ! 3 קעז), והדפי*מים (- 0 ־ 1 ־ 0110131 , 08310 ) 0 ^ 1 
2310 ). בחלקים הצפוניים מיני עזים: טאקין ( 035 ־ 101 ) 0x1 ), בדל 
( 01$ ( 0 □£$?)! מיני דובים: דב ההימלאים ( 05 ת 13 שנ 111 50101131010$ ). 

דב מלאי ( 11$ ח 3 ץ 3 ( 3 דת 010$ ־ 110131 )* פיקה ( 3 ת 0 ז 0 ו 001 ); סנאי דואה 

ס־ציחסזסז?): מספר רב של יונקים בעלי פרווה יקרה (סמוריים 
למיניהם). מצויים בם׳ כ 900 מיני עופות. מלבד הסוגים הרבים 
החיים גם באירופה׳ נמצאים מינים הודיים־מלאיים. בין העופות 
השכיחים יש להזכיר סוגים רבים של פסיונים, כגון מיני שובל 
($ט 0 ו 131 מז׳\ 5 ), אפודי ( 5 נ 1 ד 1 ק 5010 ץתו 0 ), אזני (ת 110 זק 05$0 ־ 01 )" פסיון 
הכסף ( 0$ ־ 1101001 ) 0 ־<״ 0003011$ ,')); מיני שכוי; מיני תוכי■ כגון דררה 
( 8111301113 ?) וציפורי־שיר יפות כגון פיסה 

הסינים ידועים באהבתם לציפורי שיר׳ וקיים מסחר ענף בהן. 

בס׳ מרובים עופות־המים, כגון הקורמורן. ס׳ היתה, כנראה, אחד 
המרכזים של תפוצת הדגים קרפיון ושפמנון. מצוי בה שפע רב של 
דגי־מים מתוקים. חיות בית לעבודה הן בצפון גמלים ופרדות. 
בדרום משתמשים לחרישה בתאו. אין שימיש רב בסוסים. 

מ. 

אתנוגרפיה. כמעט כל תושבי ס׳ היבשתית הם ממוצא מת־ 
גולואידי וההבדלים האתניים במדינה נובעים עפ״ר מיסודות לשוניים 
ולא מהבדלי גזע. כ 96% מהאוכלוסיה הם בני האן והשאר כ 4% 
מורכבים מב 50 קבוצות (ר׳ מפה), המכונות "לאומי מיעוטים" בפי 
הממשלה. חשיבותם של מיעוטים אלה היא בעלת משמעות מדינית, 


הואיל והם מאכלסים שטחי־ספר אסטרטגיים ואף 
מקיימים קשרים דתיים או אתניים עם קבוצות במדי¬ 
נות השכנות. אולם מאז ראשית שנות ה 50 מתרבים 
ישובי בני האן גם בס׳ המערבית. 

בס׳ מיוצגות 4 משפחות לשוניות חשובות — 

הסינו־טיבטית, האלטאית, ההודו־אירופית והאוסטרד 
אסייתית. הסינו־טיבטית היא החשובה ביותר הן מב¬ 
חינת מספר דובריה והן מבחינת שטחי תפוצתה. היא 
לשונם של בני האן (ר׳ להלן, לשון סינית). אחריהם 
בתשיבותם הם דוברי לשונות טיבסו־בורמיות (ע״ע), 

המהווים קבוצה בעלת השפעה פוליטית חזקה במערב 
ובדרום־מערב ם׳. מספרם מגיע לב 3 מיליון. בם , יש 
כ 3 מיליון סינים מוסלמים (הנקראים "הואי") והם 
מעורבים בין בני האן בקהילות נפרדות ברוב חלקי 
המדינה, אולם ריכוזיהם העיקריים בצפון־מערב ס׳. 

דוברי הלשונות האלטאיות מפוזרים מיערות צפון* 

מזרח ס׳ ועד לאגני שינג׳יאנג. עמהם נמנים המונגו¬ 
לים (ע״ע). מספר קבוצות טונגוסיות וקבוצות תור¬ 
כיות בנאות המדבר והערבות של שינג׳יאנג. רובם 
הם בני אויגור ומספרם מגיע עד ל 5 מיליון. קבוצות 
קטנות יותר הם הקזכים (כחצי מיליון) והקירגיזים 
(כמאה אלף). הם נמצאים בעיקר בדרום־מערב שינ- 
ג׳יאנג וביונאן. הקאסד (כ 300 ) דוברים לשון מון־ 

קהמרית וחיים באיזור הררי קשה בגבול ס׳-בורמה. 

כ 20,000 תאג׳יכים מייצגים דוברי לשון הודו־אירו־ 

פית. מ. 

אוכלוסיה ודמוגרפיה. תושבי ס׳ מהווים כ;/ 1 מאוכ¬ 
לוסיית העולם. ב 1973 נאמד מספרם ב 800 מיליון נפש. לס׳ סדרות 
רצופות פחות או יותר של נתוני אוכלוסיה מאז המאה ה 2 לספירה. 
אע״פ שסטטיסטיקות אלה פגומות ובלתי מהימנות, הן מאפשרות 
הערכה כללית על ההתפתחות הדמוגרפית של ס׳. נתוני האוכלוסיה 
במשך הדורות משקפים נקודות שיא ושפל, שאת חלקן ניתן להסביר 
ע״י נהלי ספירה או בהידרדרות ביכולת המינהל לאסוף נתונים 
בתקופות של אי־יציבות פוליטית. למרוח ליקויים אלה סדרות הנתו¬ 
נים הדמוגרפיים מאמתות את ההשקפה שאוכלוסיית ס׳ נשארה בכל¬ 
לותה יציבה במשך תקופה ארוכה ורק מהמאה ה 11 החלה לצמוח 
באופן רצוף. הנתונים של השנים 1851 — 1953 הם לקויים ביותר: 
בשנים 1920 — 1940 נעו האומדנים בטווח שבין 350 ל 480 מיליונים. 
מידת מהימנותם אינה ברורה, לדעת מומחי הדמוגרפיה הסינית. 

הגידול באוכלוסיית ם׳ מ 1086 — 1953 מעיד, ע״פ אמות מידה 
מודרניות, על שיעור גידול נמוך ביותר. אעפ״ב, מרשים גידול זה, 
בהתהשב בכך שהוא אירע בארץ שתעשייתה נשארה מפגרת ביותר 
ותנאי הבריאות בה היי לקויים. ייתכן שהגידול התאפשר הודות 
לפיתוח זנים חדשים של אורז וקליטתם המהירה של צמחי מורן 
חדשים. בשנת 1953 ערבה ממשלת הרפובליקה העממית הסינית 
את מפקד האוכלוסין הראשון של כלל האומה מזה למעלה ממאה 
שנה. אחרי מפקד זה לא פורסמו מפקדי אוכלוסיה ניספים ולפיכך 
מתבסס המידע הדמוגרפי והאומדנים המאוחרים יותר על מפקד זה. 

ב 1953 היה שיעור הריבוי הטבעי בס׳ 20 נפש לכל אלף לשנה 
או 2% בשנה: גידול שנתי של 12 מיליון נפש. שיעור הילודה הגו¬ 
למי היה 37 נפש לכל אלף ואילו שיעור התמותה הגולמי היה 17 
לכל אלף נפש. בשנות ה 70 אומדים את הגידול השנתי ב 17 מיליון 
נפש. לפי האומדנים של האו״ם שיעור הילודה הגולמי לשנים 
1965 — 1970 ירד ל 33.1 לאלף ואילו שיעור התמותה הגולמי ירד 
ל 15.3 לאלף. קיימת ירידה גדולה בתמותת תינוקות בעקבית שיפור 
תנאי תברואה. 





819 


סין, אוכרוסיה ודמוגרפיה 


820 


אוכלוסיית סין* מראשית סה״נ עד ימינו 


אוכלוסיה במיליונים 

שנד 

שישלת 

000082 

ס 0 

האןהמערבית 


^■0 


1 ׳ 












51 

606 

סואי 

|ד' 


סאנג 


726 



732 


מ — 

742 



755 


60 

1014 

סונג 

61 

1029 


64 

1048 


77 



94 

1075 


108 

1086 


115 

1094 


123 

1103 


123 

1193/5 

סונג־ג׳ין 

0 ־ 6 


מינג 

61 



207 

1751 

צ׳ינג 

270 

1781 


294 

1791 


347 

1811 


344 

1821 


383 

1831 


400 

1841 


417 

1851 


582.6 

1953 

הדפובל־קה העממית הסיבית 


• גאנסו (קאנסו), שנשי, שאנשי, הובי(חופי), שאנדונג (שנטונג), הונאן, 
אנהוי, ג׳יאנגסו (קיאנגסי). ג׳יאנגשי (קיאנגסי) ג׳ה ג׳יאנג (צ׳ה ג׳יאנג), 
הובי (הדפי), הובאן. סוצ׳ואן, יונאן, גזיג׳ו (קויצ׳ו). גואבגשי (קונגסי), 
גואנדונג(קואנגטונג), פוג׳ין(סוקיין). 

גידול האוכלוסיה היה נושא להתעניינות ציבורית בס׳ מאז 
שנות ה 50 . נעשו ונעשים ברציפות מאמצים לבלום את תנופת 
הגידול. מגמות ציבוריות לפיקוח על הילודה היו אינטנסיוויות ביותר 
בשנים 1956 — 1957 . ב 1958 — 1962 הגבלת הילודה הודגשה פחות, 
אך פעילויות תכנון המשפחה בלטו שוב מאז 1962 . ב 1964 
הוצהר רשמית כי המטרה היא להפחית את הגידול מתחת ל 2% 
ושהמטרה לטווח ארוך היא שיעור נמוך יותר. נוסף לדחיית גיל 
הנישואין, אמצעי המודגש במיוחד בשנים האחרונות, קיבלו גם 
עיקור ־הפלות הכשר חוקי מאז שנות ה 50 , וניתן עידוד לשימוש 
באמצעים אחרים למניעת הריון. 

האוכלזסיה בס׳ היא צעירה. 16% מכלל התושבים הם מתחת 
לגיל 4 ואילו 41% הם מתחת לגיל 18 . הערכות ל 1960 הן 20.8% 
לגילים 0 — 14 ; 63.9% לגילים 15 — 59 ו 15.3% מעל לגיל 60 . מספר 
הגברים בם׳ עולה על מספר הנשים, וזאת בביגוד למערב. ומגיע 
ל 107.5 גברים לכל 100 נשים. רוב האוכלוסיה הסיבית היא כפרית. 
במפקד 1953 מנתה האוכלוסין*. העירונית 77 מיליון ( 13.2% מכלל 
האוכלוסיה). ב 1957 נאמדה האוכלוסיה העירונית בכ 92 מיליון 
בקירוב. 

את המגמה לאחר 1957 טרם ניתן לבסס על מסמכים מקומיים, 

אך לסי נתוני האוכליסיה של פרסומי האו״ם משנת 1965 מנתה 
האוכלוסיה הכפרית כ 481 מיליון שהם 63% מכלל תושבי ם/ ניתן 
לשער, שהאוכלוסיה העירונית גדלה עוד בשנים האחרונות, הן 
כתוצאה מנדידה מהכפר לעיר, והן כתוצאה מריבוי טבעי. כ״כ 
גדלו מאוד מספר ערים עקב הרחבת התחום המוניציפלי שלהן. 


אוכלוסיה כפרית ועירונית בסין 1949 — 1957 * (באלפים) 


אוכלוסייה כפרית 

אוכלוסיה עירונית 

0 ה״כ 


% 

סה״ב 

% 

סה״כ 

89.4 

484,020 

10.6 

57,650 

541,670 

■53 

88.2 

4%,680 

11.8 

66,320 


1951 

86.8 

510,290 

13.2 

77.670 

587,960 

1953 

86.5 

531,800 

13.5 

82,850 

614,650 

1955 

86.0 

564,630 

14.0 

92,000 

656,630 

1957 


* נתוני האוכלוסיה מתייחסים לסוף השנים. 


ערים גדולות בסין (מעל מיליון תושבים) 


אומדן 1958 
במיליונים 

מפקד 1953 

שם העיר 

ד 6.98 

6,204,417 

שנגהאי 

4.15 2 

2,768,149 

פקינג 

3.28 3 

2.693.831 

טינג׳ין" 

2,42 

2,299,900 

שניאנג 

2.23 

1,427,300 

ווהן* 

2.20 

1,598,900 

קאנטיו 

2.16 

1.772.500 

ג׳ונגצ׳ינג (צ׳ובגקינג) 

1,59 

1,163,000 

דאדבין 

1.59 

766,400 

לידה (לוי־טה 6 ) 

1.45 

1,091,600 

בגקינג• 

1.37 

787.300 


1.14 

916-800 

צ׳ינגדאו 

1.13 

856,700 

צ׳אנג־דו 

1.05 

720,700 

טאי׳יואן 

1.02 

678,600 

סושון 


* ע׳ ערכיהן. 1 . 10.70 אומדן 1968 . 

2 . 7.00 אומדן 1968 . 

3 . 4.00 אומדן 1968 . 


פרובינציות וחבלים אוטונומיים בסין 


בירה 

:לוסיה במיליונים 

או 

שטח 

, 1000 קמ״ר) 

פרובינציה 

אומדן 1968 

מפקד 1953 

צ׳נבטו 

70.00 

65.69 

569.0 

סוצ׳ואן 

אינן 

57,00 

4! .88 

153.3 

שנדונג 

צ׳ננצ׳ו 

50.00 

44,22 

167.0 

הונאן 

נאנקינג 

47.00 

41.25 

102.6 

ג׳יאנגסו(קיבגסוי) 

טינג׳ין 

1 47.00 

38.68 

202.7 

רובי(ה ופי•) 

(סינצ׳ין ־) 






קאנסון 

40.00 

34.77 

231.4 

גואנגדונג(קואנגסונג 

צ־אנגשה 

38.00 

33.23 

210.5 

המן * 

היפי 

35.00 

30.34 

139.9 

אנהיי 

ווהן• 

32.00 

27.79 

187.5 

הובי(הרסי) 

האגג־ג׳ו 

31.00 

22.87 

101.8 

ג׳הג׳יאנג(צ׳ג׳יאנג) 

(הננצ׳ואו*) 






שביאנג 

28.00 

23.70 

151.0 

ליאונינג 

קונמינג 

23.00 

17,47 

436.2 

יונו• 

בנצ׳נג־י 

22.00 

16.77 

164.8 

ג׳יאנגשי;קינגסי) 

שיאן 

21.00 

15.88 

195.8 

שנ׳שי 






הילונגג׳יאנג 

הארבין 

21.00 

11.90 

463.6 

(הילונקיגג•) 

(הרביו*) 






טאי־יואן 

18.00 

14.31 

157,1 

שאנשי 

קויינג 

17.00 

15.04 

174.0 

גויג׳ו גקויצ׳ו ") 

פוג׳ו 

17.00 

13,14 

123.1 

פוג׳ין(פוקין) 

צ׳נגצ׳ון 

17.00 

11.29 

187.0 

קיריו 

לנצ׳ו • 

13.00 

11.23 

3665 

גאגסווקגסי*) 

שינינג 

2.00 

1.68 

721.0 

צ׳נגהי 

נאנינג 

24,00 

19.56 

220.4 

גואנגשי;ק־נגשי) 

הוההוט 

13.00 

6.10 

1,177,5 

מונגוליה הפנימית 

אורומצ׳י 

8.00 

4.87 

1,646-9 

שיגג׳יאנג(סינקיאנג) 

ינצ׳ואן 

2.00 

1.70 

66.4 

ניגגישיוז־הוי• 

'להאסה 

1.30 

1.27 

1,221.6 

טיבט• 

אומדן 1968 

מפקד 1953 

שטח ב 1000 קמ״ר 

עיריות נפרדות 

7.00 

2.77 



7.1 

פקינג * (ביג׳ינג) 

10.70 

6.20 



5,8 

שנגהאי 


• ע׳ ערכיהן. 


כולל טינצין 





















821 


סין, אוכליסיה ודמוגרסיה 


822 



•ר 1 נ 7 צ־ 




לידהי 


צ׳יננדא! 


י***?^■ 5 

%■* 


'בנגלד^ז 





צפיפות יקמ״ו: 

" - ] מ/ 1 ל 200 נפש 

^ 0 נ- 99 ו 01 * 

^ 9-1 •■ יגש 

1 | יא מאונים 




אונישית אריס ננחדחו• 

• יס״יח מ 3.000.000 111 1 

ס 2,999.999-1.000.000 נפש 

שו 9-500,000 * 9 999 נפש 

• 10.000 ־ 499,999 נפש 


סין; צשישח האוכ?וםיח 


במפקד 1953 נמנו למעלה מ 420 מרכזים עירוניים שאוכלוסייתם 
עלתה על 20,000 תוש׳, ב 102 ערים עלתה על 100,000 ת*ש׳ ומתוכן 
היו 9 ערים בנות מיליון תוש׳ ומעלה. מספר הערים בקבוצה זו גדל 
ל 15 ב 1958 . 

למעלה מ 95% מאוכלוסי ס׳ מתרכזים בכ 40% משטחה 
המשתרעים במזרח־ס׳, בעיקר מדרום־מזרח לקו הנמשך מגבול 
יונאן־טיבט לעבר חארבין שבצפון מזרח. צפיפויות האוכלוסיה 
גבוהות במיוחד ב 4 אזורים: א. מישור צפון־ס׳ ומרחבי הלס 
המאכלסים בתוכם כ % מתושבי ס׳. ב. עמק נהר יאנגצה המ¬ 
אכלס בתוכו כ 5 /י מתושבי ס׳ ובאיזור הדלתא מגיעה הצפיפות 
לכ 600 נפש לקמ״ר. ג. האגן האדום בסוצ׳ואן, בו מגיעה הצפיפות 
לכ 660 נפש לקמ״ר. ד. המישורים, מישורי החופים והדלתות 
בדרום־ס׳. 

הגירה. הסינים בני האן ישבו במקודם באזורי צפון־ס׳ גופא 
(להוציא את מונגוליה ומנצ׳וריה) ומשם החלו. עד אמצע המאה 


ה 19 , גלי נדידה גדולים לעבר המח־זות הדרומיים של ס׳. גלי הנ¬ 
דידה הגדולים היו קשורים בעיקר בגורמים כלכליים (בעיות בצורת 
ורעב הנפוצות כצפון) וכ״ב במלחמות לאורך גבולה הצפוני של ס׳. 
מאמצע המאה ה 19 הוחל בחיפוש נמרץ אחרי מקומות יישוב חדשים 
ואוצרות טבע, ועם ביטול החוק האוסר כביסת סינים למנצ׳וריה, 
פנתה ההגירה לשם. בכמה משנות ה 20 עברו למעלה ממיליון מהגרים 
לצפון-מזרח ס׳. עם פתיחת מס״ב ב 1955 הוגברו גלי הנדידה (וע״ע 
מנצ׳דריה עם׳ 1055/6 ). 

גלי הגירה גדילים אל מחוץ לגבולותיה הנרחבים של ס׳ גרמו 
במשך חדורות לריכוזי אוכלוסיה סינית גדולים ברחבי העולם. 
בשנות ה 70 אומדים את הסינים המתגוררים מחוץ לגבולות ס׳ בכ- 
14 מיליון. 

להגירה מס׳ 4 מאפיינים מיוחדים במינם: ( 1 ) המהגרים באו 
ברובם המכריע ממספר מוגבל מאוד של אזורים בס׳ (כל׳, 4 הפרו¬ 
בינציות הדרומיות שלאורך החוף, גואנג־דונג, פוג׳ין, גואנגשי 








823 


סין, אוכלדסיד; כלנלדז 


824 


והאינאך); ( 2 ) רובם המכריע התיישב בארצות דרוס־מזרח אסיה 
(כל/ למעלה מ 90% מן המהגרים הסיניים וצאצאיהם נמצאים 
בתאילנד, אינדונזיה, סאלזיה, סינגפור וכד׳)! ( 3 ) פרט לסינגפור, 
הם לא יסדו מדינה משלהם בשום מקום מחוץ לס'! ( 4 ) המהגרים 
הסיניים וצאצאיהם הגיעו לידי שליטה בסחר הסיטונאי והקמעונאי 
באזורים אלה. 


אוכלוסיית הסינים המהגרים (אומדן 1962 ) 
ריכוזים מעל 100,000 


מספד הסינים 
(באלפים) 

המדינה 

מספר הסינים 
(באלפים) 

המדינה 

300 

קמבודיה 

3.799 

תאילנד 

271 

פיליפינים 

3.197 

הונב־קונג 

237 

אה״ב 

2.545 

אינדונזיה 

229 

סרו־אק 

2.461 

מאלזיה 

150 

מקאו 

1.253 

סינגפור 

105 

בורנאו הצפונית 

1.035 

ויטנאם 



420 

בורמה 


מספר המהגרים הסיניים וצאצאיהם קטן בהשוואה לכלל אוכ¬ 
לוסיית ם׳ וכן מאז שנות ה 50 ההגירה היא כמעט אפסית. אפילו 
תחודש ההגירה מם׳. אין לחניה שתוכל להיות בהקף נרחב כדי 
להוות פתרון ממשי לבעיית האוכלוסיה של ס׳. הגירה כזאת גם 
לא הוצעה ע״י מדינאים או אנשי־מדע בתוך ם' ומחוצה לה• 

ה. י. ט. 

כלכלה. ס׳ המסרתית היתד, מדינה עניה ובהתאם לאבחנות 
מודרניות נמצאת ס' עד ימינו בקצהו התחתון של סולם הפיתוח 
בעולם. היא המדינה השישית בעילם ע״פ התל״ג שלה (ב 1970 
נאמד בכ 100 — 125 מיליארד דולר במחירים שוטפים). ובמקום נמוך 
הרבה יותר ע״ס ההכנסה הלאומית לנפש בשנה (כ 140 — 150 דולר 
[ע״ם שער חליפין ראלי]). אולם בהתחשב במספר האוכלוסין העצום 
אין לראות במספרי השוואה אלה חזות הכל. 

ביבשת ס , עתודות גדולות של מים זורמים ומרבצים גדילים של 
המינרלים החשובים. מרבית המתכות נכרות בס/ אולם לא כולן 
בכמויות המספיקות לצרכיה. המים הרבים מספקים את צרכי 
החקלאית ומייצרים חלק גדל והולך מהאנרגיה הדרושה לתעשיה 
ולצריכה. 

המבנה וההקף של כלכלת ס׳ אינם נהירים לעולם המערבי 
והנתונים המצויים בידנו אינם אלא אוסף של נתונים רשמיים, 
חווח־דעת והתרשמויות של פרטים וכן אומדנים והשערות של 
מוסדות מחוץ לס'. אולם, גם בהעדר נתונים כלכליים מהימנים 
ניכרת עצמתה של כלכלת ם׳ שמצליחה להזין כ 4 ! מאוכלוסיית 
העולם. בד בבד עם פיתוח נרחב בחחימי החברה. החינוך. התעשיה. 
הצבא, המדע וסיוע כלכלי לארצות מתפתחות. 

1 . מראשית המאה ה 20 (עד ראשית המאה ה 20 — ר׳ 
להלן, היסטוריה). בעלות הקומוניסטים לשלטון היתה כלכלת ס' 
מפגרת, שסועת מלחמות וטרופת אינפלציה — תוצאות התפוררות 
הדרגתית ב 100 השנים האחרונות שחיו רצופות חדירת זרים. 
מחלוקות פנימיות, התמוטטות המשטר הקיסרי. פלישת היפאנים 
ומלחמות (מלה״ע 11 ומלחמת האזרחים [ 1945 — 1949 ]). 

הלחץ על המקורות גבר ב 1937 כשהחלו פעולות האיבה מצד 
יפאן וגברה האינפלציה. ניתוק ם׳ מפרובינציוח שלח בצפון ובדרום 
וקריעת מנצ-וריה עוד קודם לכן ( 1931 ) צמצמו באורה ניכר את 
מרכזי הייצור ומקורות ההכנסה, והוצאות הממשלה מומנו יותר 
ויותר ע״י הדפסת כסף שהזינה את האינפלציה הדוהרת, המצב 
החמיר בעת מלחמת האזרחים כשגדלו הוצאות הממשלה. עם עלות 
הקומוניסטים לשלטון, הגיע הייצור התעשייתי לכדי מחצית מרמתו 


שלפני 1949 ! ייצור המזון קטן ב 20% — 25% בלבד ולכך נוספו קשיי 
התקשורת — מסד,"ב נהרסו ואמצעי התחבורה נפגעו. 

אך נוסף לבעיות אלה עמד המשטר החדש בפני בעיות מבניות 
חמורות עוד יותר המע־גנות בתבנית הנהרסת של כלכלה מסרתית 
ונחשלת. 

עד 1949 נתקיימו למעשר, שלושה דפוסי כלכלה: 1 . הכלכלה 
של ס' ה מ ס ר ת י ת, שהיתר, חקלאית ברובה, דשעיקרה — אחוזות 
גדולות ובצדן משקים זעירים. צפיפות האוכלוסיה, נהגי ירושה 
והעדר מקורות תעסוקה לא-חקלאיים הקטינו בהדרגה את החלקות 
שבבעלות האיכרים, עד שב 00% מהמשקים היו קטנים מ 1.2 הקטאר. 
רק בזכות עיבוד אינטנסיווי של החלקות הקטנות והתבססות על 
שני יבולים בשנה (התפוקה ליחידת שטח היתה גבוהה בהרבה מזו 
שבהודו, היום) יבול היה החקלאי הסיני לקיים את משפחתו על 
סף הרעב. השוק החקלאי היה מצומצם, הן בגלל הייצור לצריכה 
עצמית בעיקר. והן בגלל אמצעי-הובלה יקרים (רק 8% מהתפיקה 
נסחרו בשווקים עירוניים). מסיבות אלה היה השיווק בם , מפוצל 
עד מאוד ואפיין אותו המחסור עד נדי רעב שפקד אזורים שונים. 
2 . כלכלת נמלי ההסכמה (ר׳ להלן, עם׳ 879 ) : בעקבות 
העליה בסחר-החוץ וההתפתחות בשירותיו ולאחר שחוזה שימונוסקי 
( 1895 , יר׳ להלן, עמי 881 ) אפשר השקעות הון־זר בס/ קמה בנמלי 
ההסכמה תעשיה מודרנית ומשגשגת. ירידת מחירי ההובלה היפית 
ופיתוח תעשיות כותנה מודרניות בהודו סיפקו לס׳ נדי כותנה 
זולים שהתחרו בתעשיית־הבית הכפרית. הביקוש הגדול לאריגים 
עודד הקמת תעשיית טכסטיל סינית: תעשיה זו הפכה לחלוצת 
התיעוש בס/ בעקבותיה התפתחו תעשיות של מוצרי-צריכה אחרים 
(טחנות־קמח, מפעלים לייצור גפרורים, מוצדי-טבק וכיו״ב), ותע¬ 
שיות עזר (מקורות-כוח ומפעלי הנדסה) ופותחה מערבת מס״ב. 
קשרי מערכת תעשייתית ומסחרית זו, שהתפתחה בשולי היבשת, 
עם הכלכלה המסרתית. החקלאית, שי 1 עיקר יבשת ס", היו רופפים, 
ודמו לקשרי-סחר שהתקיימו נין שתי כלכלות שונות ונפרדות. 
3 כלכלת מנצ׳וריה (ע״ע. עמי 1054 ). יחס נוח נין משאבים 
טבעיים לצפיפות־אונלוסין, השקעות היפאנים (בתקופה 1931 — 1943 ) 
יחד עם כשרונם לניהול ולארגון חיללו פיתוח וגידול תעשייתי 
מהיר במנצ׳וריה. בתקופה 1930 — 1943 הוכפל בה ייצור ברזל גלמי : 
תפוקת הפחם גדלה פי שניים וחצי! אספקת אנרגיה — פי 4 וייצור 
מלם — פי 5 . נ 1943 היו במנצ׳וריה 30% ממסה״ב של ס׳. וירצרו 
שם 40% מתפוקת הפחם, 70% מתפוקת הסלט, 85% מתפוקת הברזל, 
90% מתפוקת הפלדה ו 70% מתפוקת האנרגיה. אולם, ב 1949 סבלה 
גם מנצ׳וריה, לא רק ממלחמת האזרחים אלא בעיקר מהעברת מרבית 
מפעלי התעשיה הכבדה, המודרנית לבריה״מ ששלטה במגצ׳וריה 
בסוף מלה״ע ) 1 . 

שלוש הכלכלות האלה התפתחו בנפרד עד למהפכה נשנקודות- 
המגע ביניהן היו בעיקר בתחום הסחר. הדיסת המחיצות הפוליטיות 
והמוסריות שהפרידו ביניהן וגיוס משאבי שלושתן למערכת כלכלית 
אחת היו מתפקידיו הראשונים של השלטון החדש. תפקיד זה הוקל 
עם סיום מעשי האיבה והאיחוד הפוליטי והמינהלי של המדינה. 

11 . בלבלת ס׳ הקומוניסטית. א. ארגון הכלכלה. 

1 . נעלות על רכוש. בדומה למודל הסובייטי נטו שלטונות 
ס' להלאים את מרבית הרכוש ואמצעי-הייצור. אולם, תהליך ההלאמה 
היה הדרגתי ועד היום ניתן להבחין ב 4 צורות עיקריות של בעלות 
על רכוש: א. בעלות המדינה, הציבור או הממשלה — "בעלות 
העם כיחידה" לפי המינוח הרשמי! ב. בעלות משותפת, צינורית- 
פרטית! ג. בעלות שיתופית קואופרטיווית; ד. בעלות פרטית. צורות 
בעלות אלה מצויות בחרושת, נמכרות, בשירותים צינוריים. בסחר 
הסיטוני ובסחר-החוץ, בתחבורה, בתקשורת .ובבנקאות. עד 1952 
היתה הבעלות, בתחומים אלה. בעיקר פרטית אף שחלקו של המגזר 






8 5 


נין, כלי:לה 


826 


הציבורי היה ביכר, נבר לפני ההלאמה, בעיקר בתחבורה ובבנקאות. 
תפקיד פעיל וה של הממשלה הורחב עם החרמת הרכוש היפאני 
אחרי מלהיע 11 והפעלתו כרכוש ציבורי ע״י "נציבות המשאבים 
הלאומיים". מעמדות שליטה אלה ברכוש ציבורי יצא השלטון 
החוש לערער את האחיזה הפרטית בדרך של התחרות (במחירים, 
בהקצבת חמרי־גלם, שליטה באשראי, בהפרעת הייצור ע״י שביתות 
והפיכת המפעלים לתלויים בשלטונות) ולא בררו מינהלית־חוקית 
(הלאמה). כך התרחבה השליטה הציבורית על חשבון הבעלות הפרטית 
כבר בראשית שנות ה 50 והתהליך זורז בעת ההלאמה ב 1955/6 כש־ 
חוסלה הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור. גם בתחומים מפרתיים לא- 
חקלאיים שלטה הבעלות הפרטית עד 1955 . באותה שנה הוקמו 
קן־אופרטיווים בתעשיה הזעירה, במסחר הקימעוני, בתחבורה המ¬ 
קומית ובשירותים המקומיים. הקואופרטיווים הם היום שיטת הב¬ 
עלות השלטת בתחומים אלה. גם בעלות מעורבת, ציבורית־פרטית, 
היתה למעשה צינורית מלאה ני הניהול היה בידי המדינה. 
מפעלים אלה נחשבים פרטיים בחלקם רק משחם שלבעלים הקודמים 
מובטחת זכות השתתפות ברווחים מינימליים ע״פ מספר המניות 
שברשותם. דבר זה אפשר השארת מספר "קפיטליסטים" לראווה, 
בעיקר בשנגהאי. 

על הבעלות בחקלאות, ר׳ להלן, עמ ׳ 828/9 . 

2 . תכנון, חלוקת משאבים וניהול. תכנת הכלכלה 
הוא מרכזי ומבוסם במידה רבה על הדוגמה הסובייטית (ע״ע 
מועצות, בדית ה-. ענד 685/6 ). עד 1952 היה התכנון חלקי בלבד 
ילטווח קצר. ב 1955 הוחל בתכנון תכניות החומש ואז פורסמה 
והופעלה תוכנית החומש הראשונה ( 1953 — 1957 ). תכנית החומש 
השניה ( 1958 — 1963 ) נבלעה במדיניות "הדילוג הגדול"(ר׳ להלן, 
עט׳ 826 ) ולא הופעלה למעשה. על תכנית החומש השלישית 
( 1966 — 1971 ) נרמז בעתונות הרשמית ולא ברור אם הופעלה בכלל, 
כמוה כתכנית החומש הרביעית ( 1 ־ 19 — 1976 ). מכאן שרק ב- 
1955 — 1957 היתה כלכלת ס׳ כפופה לתכנון כלפלי ריכוזי. כולל 
ומפורט. מאז, ובמיוחד בשנות ה 70 , ניתן להניח שכלכלת ם׳ פועלת 
על בסים תכנון שרינוזיותו חלקית לתחומי מפתח בלבד. 

התכנון המפורט למפעלים קבע כמה יעדים — החשוב שבהם: 
ערך הייצור. בהקצאת המשאבים ניתנה קדימה ראשונה לתעשיות 
מוצרי-ייצור. אחריהן לתעשיות מוצרי־צריכה והעדיפות הנמוכה 
ביותר ניתנה לחקלאות. הקצאת הון להשקעות בוצעה מתוך התק¬ 
ציב הממלכתי. כזה־ ע ב ודד. מוקצה בעיקר ע״פ פעילות השוק. 
כי בחירת מקצועות ומקומות עבודה בד״ב חפשית והמפעלים 
רשאים לשכור עוברים כראות עיניהם כל ומן שחם עומדים בתקציב 
שכר־עבודה ובתכניות-הייצור. בעלי מקצועות טכניים ואקדמיים 
נשלחים למקומות עבודה ע״פ הוראה מינהלית. ניידות העובדים 
האחרים חפשית לכאורה. אך בגלל מחסור חמור בדירות. צמידות 
כרטיסי הקצבת מצרכים למקומות המגורים וחובת הרישום במשטרה. 
מוגבלת הניידות. חמרי־גלם, ציוד וכלי-ייצור אחרים נמצאים בקיצוב 
(המונח הרשמי: "חלוקה אחידה"). רשימת הסובין בקיצוב מרכזי 
היתח בתחילה מצומצמת ( 28 פריטים — 1952 ). אך הורחבה במהי¬ 
רות ( 96 פריטים ב 1953 ו 235 ב 1956 ). ייתכן שעם ביזור הניהול 
הכלכלי בשנות ה 60 ירד מספר הפריטים בקיצוב מרכזי. 

גיוס תוצרת חקלאית נעשה בשלוש צורות: א) באמצעות מס 
על התוצרת החקלאית (מעיו מעשר)! ב) ע״י אספקת-כפיה לחברות 
ממשלתיות במחירים קבועים. ג) ע״י קניה הפשית של תוצרת 
בשווקים שמקורה בחלקות פרטיות. שתי השיטוח הראשונות הן 
גיום־כפיה של תוצרת חקלאית ישר סהאיכר. שיטת אספקת הכפית 
החלה בנובמבר 1953 וכללה רק דגנים. אד, עד מהרה ( 1954 ) 
הורחבה גם ליבולים אחרים (כותנה, תפ״א. סויה ובטנים) וב 1956 
הורחבה גם ליבולים תעשייתיים ולמקנה. שיעורי אספקת הכפיה 


נקבעו בצורה סינהלית על בסים העודפים שנותרו בידי האיכר 
לאחר שסופקו צרכי משפחתו ומשקו במזון, בזרעים ובמספוא. 

לכל אלה התלווה קיצוב מוצרי צריכה שונים: דגנים, בשר־ 
חזיר, שמני־מאכל, מלח, בדי־כותנה, פחם. אופניים, מכשירי רדיו 
ועוד רבים אחרים. 

תפקידים אלה של תכנון, הקצאת משאבים כוללת. פיקוח וניהול 
היו מרוכזים עד נובמבר 1957 , במשרדים כלכליים של השלטון 
המרכזי. כל המפעלים העיקריים היו בפיקוח ישיר של מיניסטריונים 
ורק מפעלים קטנים ולא־חייניים נותרו בפיקיה פרובינציאלי. עירוני 
או בפיקוח ד,שיין ( 0 ) 115 - לשכות תעשייתיות). לכל מיניסטריון 
ולכל משרד פרובינציאלי היו ענפי תכנון שבהם היו נציגי מוסדות 
התכנון המרכויים. כמערכת זו היו המפעלים תחת ניהול ופיקוח 
ריכוזי. מתואמים ע״פ תבנית-אב ממלכתית. לאחר ביזור הניהול 
הכלכלי והכספי (נובמבר 1957 ) עברו המפעלים לניהול מקומי 
(בפרובינציות; בעיריות או בשיין), אך עדייו רב התאום והפיקוח 
של תכנית־האב הממלכתית ע״י הרשויות המרכזיות. ע״ם תכנית־אב 
וו גס נקבעו יעדיו של כל מפעל ועד כסה השיגם. 

ב. צמיחה כלכלית. מ 1949 אפיינית לכלכלת ם׳ צמיחה 
כלכלית בלתי סדירה, בעלת תנודות חדות של זינוקים ונסיגות. 
בולט הניגוד החריף בין הצמיחה הכלכלית של העשור הראשון 
(״העשור הגדול" — 1959-1949 ), בו חלה התרחבות כלכלית 
גדולה שעיקרה — תיעוש נרחב ונמרץ על חשבון החקלאות — 
(דוגמת המתכונת הסובייטית), לבין העשור השני ( 1959 — 1969 ), 
בו גבר הייצור החקלאי. וחלש קצב גידול הסיגזר התעשייתי 
והצמיחה הכלכלית של כל המשק היתד. מתונה. 

התיעוש המוגבר של שנות ה 50 הביא לעיור נרחב (גידול של 
40% — 50% באוכלוסיה העירונית בשנים 1952 — 1959 , בעוד שאוכ¬ 
לוסיית ס׳ גדלה רק ב 15% — 20% ) ולמחסור חריף במוצרי חקלאות 
שפיחוחה נדחק לקרן זווית. כתוצאה ממחסור במזון ובחמרי־גלם 
מהחקלאות. זנחו מתכנני הכלכלה את יעדי תכנית החומש הראשונה 
שהתבססה על המודל הסובייטי, וחפשו תבנית פיתוח שתאפשר 
״פיתוח בעת-ובעונה-אחת של החקלאות והתעשיה״ — אד עדייו 
לא הופנו השקעות ותשומות מודרניות לחקלאות. במקומן הסתפקו 
בגיוס נרחב של כוח-אדם לבציע תכניות השקיה, הכשרת קרקע 
ופיקוח על שטפונות במטרה להעלות את התפוקה החקלאית ליחידת 
שטח. ואולם תכנית זו, שכונתה ״הדילוג הגדול״ ( 1958/9 ), נכשלה 
בשל בצורת ושטפונות ושגיאות בתכנון. כשלון זה שיקע את 
כלכלת ס , במשבר בתקופה 1959 — 1963 שבסופו נאלצו קובעי המ¬ 
דיניות להעניק עדיפות גבוהה לתעשיות המשרתות אח החקלאות — 
דשנים כימיים וייצור ציוד מכני-חקלאי משוכלל. שינוי זה בעשור 
השני, הוא שהביא לגידול בייצור החקלאי ולהחלשת קצב הייצור 
בתעשיה. 

לכאורה, מובנת הסתייגות השלטונות מהשקעות־הון גדולות 
לתיעוש ולמודרניזציה, במיוחד בחקלאות, בעבודות־עפר ובתחבורה, 
נוכח קיום כוח-עבודה זול ונייד יחסית. 

הצמיחה הכלכלית האטית יותר של כל המשק בשנות ה 60 
נגרמה גם בגלל העיכובים החמו¬ 
רים שחוללה ,.מהפכת התרבות" 
( 1966 — 1968 ור׳ להלן, היסטוריה, 
ענד 896 ) בעיקר בתחוסי התע־ 
שיה, התחבורה, סחר־החוץ והתו- 
בלה הימית. 

בתקופה 1952 — 1957 צמחה ה¬ 
כלכלה הסינית בשיעור ממוצע 
של 6% — 7% בשנה — שיעור 
שהיה מכפיל את התפוקה תוך 




827 


כין. כלכלה 


828 


העשור. תמשנר של סוף שנות ה 50 (שגרם לירידת התל״ג ב 25% ) 
ואה״כ עיכובי ..מהפכת התרבות* הקטינו אח שיעור הצמיחה הכל־ 
כליתילב 1.5% בממוצע לשנה בתקופה 1959 — 1970 , ולב 4% בשנה 
בממוצע לתקופה 1952 — 1970 . 

שיעור צמיחה כזה למדינות מפותחות הוא פרשים, אולם אינו 
גדול בהתחשב בגידול האוכלוסיה ( 2% בממוצע לשנה) ובהשוואה 
לשיעור הגידול במדינות מתפתחות באפיה, אחרי מלה״ע 11 . 

צמיחה כלכלית: אומדני התל״ג. האוכלופיה, התוצר לנפש 


ומחזור פחר־חוץ בפי!. 1952 — 1968 


( 6 ) 

מחזור 

סחריהחיץ 

(מדד) 

( 5 ) 

, תל״ג 
לנפש 
(דילדים) 

( 4 ) 

תל "ג 

(מיליארדי 

דולרים) 

( 3 ) 

תל״ג 

לנפש 

(מדד) 

( 2 ) 

אובלוסיה 

(מדד) 

( 1 ) 

תל״ג 

(מדי) 

השנה 

100 

51.6 

29.7 

100 

100 

100 

1952 

162 

63.3 

41.0 

122 

112 

136 

1957 

197 

74.2 

40.2 

143 

115 

162 

1958 

224 

76.1 

51.2 

147 

117 

170 

1959 

154 

56.8 

38.6 

110 

118 

130 

1961 

139 

58.3 

40.1 

113 

119 

135 

1962 

197 

71.7 

52.6 

139 

127 

177 

1965 

214 

74.8 

55.8 

145 

129 

188 

1966 

1% 

67.1 

52.0 

130 

134 

175 

1968 


הערה ־. מורים ( 4 ) ד( 5 > ע״פ שעו החליפין הרשמי: כמקומות אחריס בערו 
מיפיעים נתונים אלה לפי שעד-חליפיז ראלי, 


ג. משאבים טבעיים. מתור כ 956 מיליון הקפאר בשפחי 
ס׳ מעובדים כ 110 מיליון ( 11.5% מכלל הקרקעות ! 11968 ), כ 177 
מיליון הקטאר הם אדמות מרעה ( 18.5% ). כ 77 מיליון הקטאר 
מיוערים ( 8% ), והיתרה — 62% מהקרקעות בם׳ אינה ניתנת לעי¬ 
בוד■ השטח המעובד — כ 7% מם״ ה השטח המעובד בעולם — 
מקיים את אוכלופייתה בעזרת משקעים שכמותם זעומה באזורים 
רבים בם׳ (ר■ לעיל. אקלים). כדי להתגבר על מהפור זה בקרקע- 
ראויה־לעיבוד הונהגו בם׳ שיטות עיבוד אינטנסיוויות ושימוש 
נרחב בזבל שהניבו באזורים רבים שני יבולים בשנה ותפוקה גבוהה, 
יחפית. ליחידה וזאת בטכנולוגיה חקלאית קדם־מודרנית. 

לעומת עניה של 0 ׳ בקרקע-ראויה-לעיבוד עשירה היבשת הפינית 
במקורות מ י ם ובמחצבים רבים. פחם, למשל. מצוי בשפע, ואיכותו 
טובה. נ פ ט נמצא בם' בכמות המספיקה לצריכה המקומית ואף יותר, 
אולם כושר הזיקוק וטכנולוגיות להפקת נפט משובח ולהולכתו עדיין 
לוקים בחסר. 


מחצבים עיקריים (באלפי טונות) 


ט 

1 . 

13 ". 

ס דדי' 

טי ^ 

7 ־ 

פ> 


ו 

ו 

יס 

ן 

1934/5 

?- 

/ השנה 

המוצר/ 

/ 

שלישי 

360,000 


287,200 

21,000 

20,897 

פהם 


24,000 

'11,000 

9,160 

— 

— 

נפט 

שישי 

300 

300 

40 

6.7 

1.2 

מנגן 

חמישי 

22,000 

21,450 

16.500 

908 

646 

בצרי ברזל 


100 

90 

90 

2 8 

— 

" גחעת 

שמיני 

100 

100 

90 

9 ״ 

— 

" עופר ה 

שני 

12 

15 

15 

12.1 

15.4 

" א:סימון 


100 

100 

100 

'28 

— 

אבץ 
וו ל פרם 

ראשון 

10,100 

3 10,100 

13,560 

5,820 

3,059 

(בטונות , ) 

שמיני 

1.150 

925 

750 

— 

— 

גפריח 

רביעי 

170 

159 

90 

— 

־־ 

אזבסט 


1 . ממוצע שנתי. 2 , 1953 . 3 . 1967 . 


הניקוש לאנרגיה מתון עדייו בשל התיעוש האטי, אך שפע המים, 
הנפט והפחם מבטיחים את הפוטנציאל לייצור האנרגיה תה מוגבל 
בעיקר ע״י מחסור בהון הנדרש להקמת תחנות־כוח. אספקת האנר¬ 


גיה, בם/ ב 1959 , היתד, רק ,ץ מהכמות באה״ב ומעט יותר פ % 
מהכמות בבדיה״ם. פער זח גדול עוד יותר כשמשווים את התפוקה 
לנפש: באותה שנה היתד, התפוקה בם׳ רק 3% מזו של אה״ב 
ופחות ם 10% מזו של בריה״ס, — גם פוטנציאל המינרלים מספיק 
להתפתחות תעשייתית נאותה — מצויים מרבצים רבים של ברזל, 
מנגן. וולפרם ומתכות אל־ברזליות. 

ד. כוח־ ע נודה ותעסוקה. הגידול באוכלוסיה (ד' לעיל. 
דמוגרפיה. עמ׳ 818 ) נתאפשר בעיקר הודות לגידול מקביל באס¬ 
פקת מזון שנבע בחלקו מהרחבת השטחים המעובדים ובחלקו מהע¬ 
לאת התפוקה ליחידת שטח. אין אומדנים מהימנים על חלוקת כוח־ 
העבודה בין מגזרי המשק השונים בראשית שנות הסד. ב 1970 
נאמדה אוכלוסיית ם' נ 760 — 800 מיליון נפש שמהם נכללו בנוח 
העבודה (גילאי 14 — 64 ) כ 370 — 400 מיליון. על ממדי האבטלה 
אין נתונים. מספר המועסקים בחקלאות נאמד ב 1970 בכ 230 מיליון 
נפש (כ 63% מכוח העבודה), חלוקת כוח העבודה בסקטור הלא־ 
חקלאי בתקופה 1952 — 1957 מצביעה גם היא על עליה בתיעוש 
וירידת חלקו של המסחד הקמעונאי המסרתי. אך גם כך היה חלקה 
של ד,תעשיר, בכוח העבודה — המגזר הגדול ביותר בין המגורים 
הלא-חקלאיים — 5% — 10% לכל היותר. 


התפלגות כוח-עבודה לא־חקלאי בסין 
(אחוזים) 


1957 

1952 

'״'■׳—. השנה 

המגזר 

38 

32 

תעשיה 

4 

2 

בינוי 

14 

14 

תיבלה 

24 

33 

מסחר 

20 

19 

ממשל ושרותים 

100 

100 

סה״כ 


ה. ח ק ל א ו ת. כ % מבוח העבודה נס , מועסקים בחקלאות והיא 
תורמת כ 40% לתוצר הלאומי. 

עד שנות ה 50 היתה החקלאות בעיקרה פרטית. משתפם "צבא 
השחרור העממי" איזור, החרים את הקרקעות והנהיג בו רפו¬ 
רמה אגרארית. רפורמה זו הגדירה את המושגים: בעל אחוזה, 
איכר עשיר. איכר בינוני ואיבר עני. וכמות הקרקע שהוחרמה 
וחילקה מחדש התבססה על הבחנות מעמדיות אלה. כמחצית הקרקע 
המעובדת (כ 48 מיליון הקטאר) הוחרמה וחולקה מחדש בין כ 300 
מיליון איכרים (כך שבממוצע קיבל כל איכר כשישית הקטאר, 
(כ 1.6 דונם!). מטרת הרפורמה היתה לחזק את תמיכת מעמר 
האיכרים במשטר החדש, לחזק את פיקוח הממשל באזורים הכפריים 
ולחסל את דמי השכירות הססרתיים ולהחליפם במם על התוצרת 
(ור׳ להלן, היסטוריה, עמ׳ 890 ). 

אולם, החלקות שהוענקו לאיכרים היו קטנות מכדי לעבדן עיבוד 
אינטנסיווי. לכן ונכדי למנוע התהוות מעמד חקלאים־קפיטליסטים 
(קולאקים) נפי שקרה בבריה״ם בתקופת הקולקטיוויזציד. ( 1928 — 
1932 ), הפעיל המשטר הקומוניסטי בם׳ קואופרציה בבעלות על 
הקרקע. ב 1952 — 1955 הופעלו שיטות מעבר קואופרטיוויות במטרה 
לשכנע, להמריץ ולהפעיל לחץ על האיכרים להסתגל לצורת הבעלות 
החדשה. באמצע 1955 התלבטו בצמרת השלטון מה צריך להיות 
קצב המעבר. מאו עצמו הכריע להחשת הקצב, עד שבסוף 1956 
הסתיים תהליך זה בהצלחה. באותה עת הותרה לאיכרים בעלות 
פדסית דק על חלקות קטנות לגידול נע״ח, ירקות ופירות לצריכה 
עצמית ולשיווק פרטי. 

ם 1956 נהנו, אם כן, הצורות הבאות של בעלות על קרקע 
חקלאית: א. בעלות קולקטיווית על קרקע — על למעלה מ 90% 






829 


:ין, נלנלה 


830 



סי ז : חקלאות 

מהשטח המעובד! ב. חוות ממלכתיות — על פחות מ 4% מהשטת-, 
ג, חלקות פרסיות — ששטחן לא עלה על 5% מחלקו היהסי של 


התעשייתיים (סויה, כותנה) כ 15% . פירות וירקות 
כ 15% וכ 20% משק בע״ח. שהוא מן הגדולים 
בעולם. 

החקלאות בס׳, מאז 1949 , היא בהתקדמות ברו¬ 
רה, אך שיעורה שנר במחלוקת. כתקופה 1952 — 

1958 חלה עליה אטית, לאחריה, בשנות ה.,דילוג 
הגדול״ ( 1958 — 1959 ) — נסיגה חריפה ומ 1960 
עליה מתמדת. אולם, רק ב 1963 הושגה רמת התפו¬ 
קה של 1957 . קצב גידול התפוקה בתקופה 1963 — 

1970 נאמד ב 4% — 5% , והוא עולה על שיעור 
הריבוי הסבעי. ובממוצע לתקופה 1952 — 1970 — 

מדביק אותו. נתוני הגידול הנ״ל מתייחסים רק 
לדגנים (כ 50% מערד התפוקה החקלאית) אולם, 

יש להניח שבשאר ענפי החקלאות ובמשק בעה״ה 
היתה ההתאוששות בשנות ה 60 מהירה יותר וקצב 
הגדול הנוכחי גדול עוד יותר.. קצב התאוששות 
הייצור של גידולים תעשייתיים הוא אטי ועדיין 
לא הגיע לשיעור הגידול של הדגנים. 

מקורו של הגידול בתפוקת החקלאות — עליית 
התפוקה ליחידת שטח; זאת יש לזקוף לזכות ארגון 
החקלאות ושינוי סדרי הקדימויות בהשקעה שחיד¬ 
שו את פני הענף באמצעות תשומות מודרניות 
וקידום טכנולוגי (ר לעיל, עס׳ 826 ). החשוב בשי¬ 
נויים היה הגידול בשימוש בדשנים כימיים ( 300,000 
טון ב 1953 ! כ 2 מיליון טון ב 1957 ! 11 מיליון טוו בשנה ב 1961/5 ; 
כ 20 מיליון טון ב 1970 ). שיעור השימוש בדשנים, ליחידת־שטח, 


האיבר בקרקע המשותפת. 

ב 1958/9 הוחל בקומוגיזציה רבתי בתחומים רבים ובעיקר בת¬ 
חומים הקשורים בחקלאות. הוקמו קומונות — יחידות משולבות 
גדולות — שעסקו בייצור חקלאי! בעבודות חקלאיות כשימור 
קרקע, פקוח על שטפונות והשקאה! בייצור תעשייתי בקנה־מידח 
קטן! בארגון צבאי אזורי וארגון ממשל מקומי. הקומונות החקלאיות 
מנו בממוצע כ 4,550 משקים משפחתיים (כ 20,000 נפש). לקומונות 
היי שלושה או ארבעה רבדי ניהול: מרכז הקומונה שימש ביחידת 
תכנון והקצאת משאבים! בו ישבו הממשל והמיליציה המקומיים! 
הקומונה היוותה יחידת בעלית ותשלום מסים. 

נ 1959 החל ביזור בתפקידי הקומונות וחלק מתפקידיהן הוטל 
על בריגדות־הייצור. שאדגונן דמה לקולקטיווים הסיניים של אמצע 
שנות ה 50 , הבריגדות מנו בתחילה כ 500 משקים, אח״ב 30 — 40 
משקים ועם סיום תהליך הביזור, הוקמו צוותי־ייצור בעלי 10 משקים 
כ״א. בתקופת הקוסוניזציה בוטלו כל החלקות הפרטיות. הן הוחזרו 
עם החמרת מצב הקומונות. ס 1960 לא מילאו הקומונות כל תפקיד 
בארגון הייצור החקלאי, אך הוסיפו לשמש כמרכזי ממשל מקומי, 
לרבות גביית מסים ולעתים שימשו יחידות ניהול לתעשייה המקומית. 

גידולים. החקלאות בס׳ מבוססת על גידול דגנים! מדגנים 
מפיקים הרבה יותר אנרגיה להקסאר מאשר מפירות, ירקות או 
בע״ח. ללא התבססות על דגנים לא יכלה ס' לכלכל את אוכלוסיה. 
מוצרי החקלאות העיקריים הם אורז וחיטים. גידולי האוח 
מרוכזים בשטחי-השלחין של ס׳ הדרומית — שם משיגים 2 — 3 
יבולים בשנה. תחליף לאורז הוא בפטות שחשיבותן גדלה. חיטים 
מגדלים בעיקר בצפון ודוחן כתחליף עיקרי. שיח התה, כותנה, 
תות. סוכר-קנה ועץ הלכה הם גידולי הדרום. בצפון־מזרח (מנצ׳וריה) 
הגידול העיקרי הוא ק אולי נ ג (מיו סורגום). החקלאות בצפון 
ובצפון־מזרח היא אכסטנסיווית. חקלאות-בעל, וצפיפות האוכלוסיה 
בה נמוכה יותר. 

הדגנים מהווים כ 50% מערן יבולי החקלאות בס׳, הגידולים 


גדול פי 5 מזה שבהודו, אד אינו אלא 7.7% מהשיעור ביפאן. גם 
שטחי השלחין גדלו (בעיקר בתקופה 1952 — 1957 ), איכות ההשקיה 
שופרה, וגדלו השטחים שעובדו בעזרת ציוד מכני ( 2% — 3% מהשט¬ 
חים ב 1957 , כ 10% ב 1964 והשיעור עולה בוודאי בהתמדה). הכפלת 
התפוקה החקלאית מגידול שנחי של 2% בממוצע לשנים 1952 — 1957 
עד ל 4% ממוצע שנתי ב 1963 — 1970 . הושגה, אם כן, בחלקה הגדול 
ע״י מאמץ מרוכז למודרניזציה בחקלאות שעיקרו שימוש הולך וגובר 
בדשנים כימיים, בציוד חקלאי, באמצעי השקיה מודרניים ובהרחבת 
סוגי הגידולים. 


תפוקת ענפי החקלאות העיקריים 


מקום 

בעולם 

( 1970 ) 

1970/1 

1965/6 

1948 

1934 ־ 1 1938 

המוצר 
(אלמי טונות) 

ראשון 

100-000 

89,000 

48,134 

50,065 

אורז 

שלישי 

3 28,500 

26.000 

2 21-457 

21,743 

חיטים 

שני 

11,430 

10,790 

5,738 

5-645 

סויה 

ש 1 י 

2,650 

2,300 

3,004 

2,644 

אגוזי־אדמה 

שני 

785 

780 

720 

602 

טבק 

שני 

1.518 

1,258 

1,020 

1,620 

כותנה 

שלישי 

25,000 

20.000 

16,400 


הפוחיי־אדמה 

שלישי 

159 

158 

60 


תה 






בעלי־חיים 






(אלפי ראשז 

רביעי 

63,203 

62,904 


— 

בקר 

ראשון 

223,048 

208,936 

— 

— 

חזירים 

ראשון 

70,600 

68,400 



כבשים 

ראשון 

11.620 

11.400 

~ 


חמורים 


— אין נתונים! 1 . ממוצע שנתי! ג. 1951/52 ! 3 . 1969 . 


ו. תעשיה. בשנות ה 50 התפתחה התעשיה נקצב מהיר על 
חשבון התפתחות החקלאות. אולם, גם בקצב הצמיחה של ענפי 
התעשיה חלו תנודות ניכרות ונסיגות בתקופת ה,דילוג הגדול" 
ובתקיפת ה״מהפכה התרבותית". שיעוד הצמיחה הממוצע של רתע- 
שיה, בתקופה 1952 — 1970 , היה כ 9% לשנה! שיעור צמיחה גבוה 
למדי ודומה במידה רבה לשיעורו בתקופה 1912 — 1936 . 





831 


פין, בלכלה 


832 



תעשיה: כיח״ר לטרקטורים בלו־יאנג (ישראל־כאן. פאנד, פוטו) 


מרדי התפוקה נוועשיה לפי ענפים 


(1963 = 100) 


(׳חיו 

15** 

1958 

־ 195 

16*1 


2 וי: 

140 

א 5 

36 

14 

סה״כ תפוקת התעשיה והמכרות 

113 

110 

ן>ז 

4') 

סג 

מכרות ומחצבים 

342 

144 

.94 

16 

12 

סזז״ב תפוקת התעשיה 

131 

11 ־ 1 

88 

סד 

1 י 

מזון. משקאות וטבק 

1 :ב 4 

13 י 

% 

45 

4 

הלבשה 

356 

11* 

40 

יי 

נ׳ 

כימיקלים. פלדה ודלק 


1*5 

גז 

22 

8 

מתכת בסיסית 

643 

190 

46 

16 

$ 

מוצרי מתכת 

1 מ 



?3 

1? 

חשמל, מים וגז 


התעשיה הססרתיח בס׳ התבססה עד 1957 על ייצור אריגים 
ועיבוד מזון. מן הסבלה עולה גידול כמותי רב במרבית המוצרים 
התעשייתיים וניכרת השפעת ההשקעות הסלקטיוויות, בעיקר בתע־ 


בצפון־מערב ובדרוס־מערב המדינה. החשובה שבהן מחברת את שיאן. 
במערבה של ם׳ המרכוית. דרו מונגוליה לשינג׳יאנג. קו וה מקל על 
הקשר עם מקורות הנפט ומינרלים אחרים שפותחו בצפון־מעדב ס , . 
קו חשוב אחר מחבר את ג׳ונגצ׳ינג עם צ׳אנג־רו שבסוצ׳ואן, מתקשר 
עם קו שינג׳יאנג, ומאפשר הרחבת השטחים המעובדים באיזור סי־ 
צ׳ואן. כבר ב 1965 הופעלו כ 36,000 ק׳־מ מס״ב, ועלתה הניצולת 
שלהן. במקביל לפיתוח מסר,"ב הורחבה מערכת הכבישים שאורכם 
היה ב 1966 כ 550,000 ק״מ (מהם כ 220.000 מכוסי־אספלט), אף 
שחשיבות הכבישים במערכת התחבורה פחותה בחרבה מזו של 
מסה״ב (ב 1957 הובלו בכבישים כ 4 מיליארד טון—ק״מ, לעומת 135 
מיליארד במסה״ב). על מקומה של מערכת ההובלה בכבישים מעיד 
גם המספר הנמוך של כלי-הרכב בס׳, שנאמד ( 1967 ) בכ 50,000 
מכוניות נוסעים. כ 300,000 משאיות וב 10,000 אוטובוסים. — ייצור 
כלי-רכב החל בס׳ רק ב 1956 ועד 1959 יוצרו כ 40,000 כלי-רכב. 
בעיקר משאיות. 

נתיבי השיט הפנימיים ,היו בעלי חשיבות ראשונה במעלה 
בשנות ה 50 . ב 1957 הובלו בהם כ 34 מיליארד טון—ק״מ, פי 9 
מהנסח שנשאו המשאיות וכרבע מהנפח שהעבירו הרכבות. לס , 
צי מסחרי בנפח ושום כולל של כ 2.35 מיליון טון, כ 4 ) מיליון 
טון מכליות וכ 1.5 מיליון טון אניות שכורות ( 1971 ). 

תחבורה אווירית אזרחית אינה מפותחת: היא מופעלת 
באמצעות 40 — 50 מטוסים רוסיים ואנגליים ישנים. ס׳ מייצרת מטוסים 
קלים ( 8 — 10 מושבים) לתעופה אזרחית ומספר סוגים של מטוסים 
צבאיים. 

ח. סחר חוץ. ( 1 ) דפוסי הסחר המסרתי. ער 1949 לא 
היה לסחר־החזץ של ס׳ תפקיד חשוב במערבת הכלכלית והיקפו 
לא עלה על 10% מהתוצר הלאומי. ב 1936 , למשל, היה שיעור 
היבוא והיצוא לנפש בס׳ הנמוך בעולם. אולם. על אף תרומתו 
הצנועה, רבר, היתד, חשיבותו בהקטנת נדירותה של ם׳ וביצירת 


שיות המתכת והכימיה, שבוצעו בשנות ה 50 המאוחרות. בשנות ה 60 , נקודות מגע בין כלכלתה המסרתית של ם׳ עם הכלכלות האחרות. 


לאחר ניתוק הקשרים עם בריר,"מ, החלה ם׳ לפתח 
תעשיה צבאית נרחבת ומתקדמת לביסוס מעמדה 
כמעצמת־על, וכרי להשתחרר מהתלות בזרים. 

אנרגיה מיוצרת בם׳ בעיקר בתחנות־כוח 
תרמיות (פחם ונפט) ומיעוטה בתחנות הידרו־ 
חשמליות. בכושר ייצור האנרגיה חלה עליה מת¬ 
מדת מאז שנוח ה 50 , אך כבענפי המשק האחרים 
היתר, הצמיחה בלתי סדירה. 

מטרתם המוצהרת של השלטונות — להפוך את 
ם׳ למעצמת תעשיה — נתקלת בקשיים רבים נוכח 
הצרכים הגדולים של האוכלוסיה העצומה. חלק 
ניכר ממקורות המרי-הגלס עדיין אינו מנוצל ומע¬ 
רכת התחבורה עדייו נחשלת. 

ז. מערכת התחבורה, אותה ירש השלטון 
נ 1949 . לא הלמה את צרכי המשק אף בשנים 
שלפני המהפכה. מרבית הכבישים ומסה״ב היו 
מרוכזים בם׳ הצפונית. בררום שימשו לתחבורה 
ולהובלת משאות אמצעים מסרתיים, בעיקר דוברות 
על דרכי־הסים שנגררו ע״י בני אדם. ב 1949 היו 
בס׳ כ 81,000 ק״מ כבישים וכ 22,000 ק״מ 
מ ם ״ ב (לעומת כ 3 מיליון ק׳־מ כבישים ו 660,000 
ק״מ מס״ב באה״ב באותה שנה). כדי לספק אח 
צרכי המשק המתפתח נדרשה הרחבה מהירה של 
מערכת דלילה זו, ובתכנית החומש הראשונה זכתה 
הרחבת התחבורה לעדיפות גבוהה. ב 1956 היו כ- 
31,200 ק״מ מס״ב. מרבית מסה״ב החדשות הונחו 



■•ואחיה, סכרור. ואו 




833 


סין, כלכלה 


834 


תפוקת ענפי ה ת ע ש י ה העיקריים 


מקום כעולם 

( 1970 ) 

1970 

1965 

1952/3 

1948 

1934 

היחידה 

המוצר 

שמיני 

17,000 

15,000 

1,774 

*16 

50 

אלפי טונות 

סלדה 


130 

100 

— 

— 

— 

אלפי טונות 

אלומיניום 

חמישי 

22,000 

19,000 

2.234 

31 י 

156 

אלפי טונות 

ברזל 


3 10,000 

11,000 

3.877 

— 

— 

אלפי טונות 

מלם 

שני 

6.710 

6,840 

— 

־ 

— 

אלפי מטרים 

אריגי משי 

רביעי 

14,000 

"12,000 

7.200 

— 

— 

אלפי מ״ק 

עץ מנומר ולבידים 


100 

100 

10 

0.8 

1.7 

אלפי טונות 

עופרת 


8,500 

5,900 ־ 

4.685 

— 


אלפי מטרים 

ארי ני כותנה 


65,000 

45.000 

7,300 

- 

— 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל 


14,000 

2 12,000 

300 

— 

— 

אלפי טונות 

דשנים כימיים 

שני 

16,000 

12,500 

4,900 

— 

— 

אלפי טונות 

מלח 


1,700 

1,300 

500 

— 

— 

אלפי טונות 

סוכר 


2,500 

1,800 

600 

— 


אלפי טונות 

נייר 


2,400 

1,800 

1.000 



אלפי טונות 

שמני מאבל 


— אין נתונים : 1 1946 ; 2 1966 ; 3 1969 . 


היבוא של ם׳ הספרתית היה בעיקרו פתורות מוגמרות והצי־ 
מוגמרות שהוחלפו בהדרגה בחסרי-גלם ובציוד לתעשיה. אולם, 
העיור הנרחב, בעקבות התיעוש, ונחשלות התחבורה הביאו לביקוש 
נרחב למוצרי מזון שיובאו משכנותיה של ס׳. — ה י צ ו א באותן 
שנים היה בעיקרו תה ובדי משי. דאח״כ מוצרי מווו וחמרי־גלם 
בלתי־מעובדים (קטניות. ביצים. זיפי־חזיר. עורות, סויה, וולפרם, 
שמן ואף עפרות-ברול ופחם — בעיקר ליפאן). לס׳ היה גדעון 
מסחרי קבוע במחצית הראשונה של המאה ה 20 שכוסה בחלקו ע״י 
העברות־הון של מהגרים סיניים לבני משפחותיהם ביבשת. 

( 2 ) דפוסי סהר־החוץ מאז 1949 . אע״פ שגם אחרי המהפכה היה 
סחר-החו׳ן מרכיב קסן בכלכלת ם׳, היחה חשיבותו האססרסגיח רבה. 
היבוא לא עלה על 3% — 4% מהחל״ג, אד 20% — 40% מנכסי הייצור 
מקודם היה ביבוא שבלעדיו היה בלתי אפשרי התיעוש המהיר של 
שנות ה 50 . מרבית מפעלי התעשיה החדשים השתמשו בציור מיובא, 


בעיקר מבריה״ם, משם הובאו באותן שנים גם מפעלים שלמים 
שהורכבו והורצו ע״י טכנאים סובייטיים, ציוד צבאי ונשק היו 
מרכיב חשוב ביבוא. אולם השיבותם ירדה עם פיתוח תעשיה צבאית 
סינית בשנות ה 60 . יובאו גם חסרי־גלם וסחורות חצי־מוגפרות 
(במיוחד מתכות, טכסטילים, נפס גלמי וכימיקלים). אם שיקף היבוא, 
בשנות ה 50 , את תהליך התיעוש המזורז, הוסיף היצוא להיות 
מסרתי. ס׳ ייצאה באותן שנים תוצרת חקלאית גלמית ומוצרי 
חקלאות מעובדים — כשערך הטכסטיל בכלל היציא עולה. 

בשנות ה 60 , במקביל לצמצום הפיתוח התעשייתי והמשבר של 
סוף שנות ה 50 , יציאת הסובייטים ומחסור בכוח־אדם מיומן, ירד 
יבוא נכסי־הייצור וגדל יבוא מוצרי המזון. בעיקר דגנים. 

מאז 1955 , ברציפות. לס' עודף במאזן המסחרי. ב 1949 — 1954 
מומן הגרעון המסחרי בעיקר בעזרת אשראי, סבריה״ס. ב 1955 החלה 
ס׳ בסילוק חובותיה ובסיוע לארצות אחרות (קומוניסטיות ומתפת¬ 
חות). עדפי היצוא ב 1962 — 1964 מרשימים במיוחד 
בשל המשבר שפקד את ם' שנתיים קודם לכן. בתקו¬ 
פה 1959 — 1969 לא גדל הקף סחר־החוץ; לאור הת¬ 
רחבות הסהר הבין־לאומי באותה תקופה בולמת 
נסיגה זו ביתר-שאח; מדינות קטנות הרבה יותר, 

בבלגיה והולנד, הן בעלות מחזור סחר־חוץ גדול מזה 
של ם , . 

קשרי סחר-החוץ של ס׳, עד 1949 , היו בעיקר 
עם ארצות המערב (בריטניה, אה״ב. גרמניה וצרפת) 

ועם שכנותיה — יפאן והונג־קונג, ומיעוטם עם 
בריה׳־מ וארצות אירופה המזרחית. מדיניות "ההש¬ 
ענות על צד אחד" של מאו והאמברגו של ארצות 
המערב כיוונו 60% — 80% מהסחר. בשנית ה 50 . 

לבריה״מ ולארצות מזרח אירופה. לאחר הקרע היה, 

בשנות הסס, סהרה עם בריה״מ ועם גרורותיה רק 
כ 20% ועם ארצות המערב 80% . ב 1969 היו קשרי 
הסחר העיקריים של ם' עם יפאן ( 21% מערד היבוא 
ו 13% מערד היצוא), הונג־קונג ( 25% מהיצוא), 

בריטניה ( 5% ). גרמניה המערבית ( 8% מערד היבוא), 

סינגפור. אוסטרליה, קנדה, איטליה. צדפת, ציילון 
ובריה״ס. קשרי הסחר עם המערב לא לוי בכל המק¬ 
רים בקשרים דיפלומטיים פורמליים. 

ט. שכד, משכורת ורמת־מהיה. תחום 
זה הוא מן הקשים להערכה בשל מחסור בנתונים 



0 י ו: תחבורה 





835 


בין, בלבלה; משמר וחוקה 


836 


ומשום ההבדלים המבניים הקיצוניים הקיימים בין הפרובינציות השד 
נות של ס , . ב 30 — 40 השנים האחרונות ובמיוחד מאז 1949 חלו 
שינויים חשובים בחלוקת ההכנסה בס/ אע״פ שממוצע ההכנסה 
לנפש לא גדל במידה ניכרת, החלוקה מחדש. סביב הממוצע, הביאה 
לשיפור ניכר ברמת־המחיה לחלק גדול מהאוכלוסיה. כאמור, היתד, 
ם' עד 1949 ארץ עניה שאיכריה נתונים לניצול פאודלי כשרבים 
חיים על סף־רעב, בתנאי תברואה ושירותים ציבודיים מינימליים. 
מ 1949 פותחו באורח במרץ מערכות הבריאות, החינוך וחלוקת־המזון. 
השיפור הבולט ביותר היה בצמצום המרשים של הפער בין עושר 
לעוני, הו בין הפרטים — בחלוקה צודקת יותר של ההכנסה, והן 
בין הפרובינציות השונות — שעד 1949 היה חלקו מחסור. כשהאח- 
רות צברו יבולים והון — בתכנון ובחלוקה מרכזיים. 


סחר החוץ של סין (במיליוני דולרים) 


'1969 

1965 

1960 

1954 

1950 

1938 

שנה 

1,825 

1,801 

1,953 

307 ׳ 1 

876 

187 

יבוא 

2,060 

1,958 

2.017 

1.197 

697 

170 

יצוא 

+ 235 

+ 157 

+ 64 

_ 

110 ־ 

179 ־ 

17 ־ 

עודף(+) 

או גרעו!(־־) 
במאזן המס׳ 


1 ) אוסדן. 


בתקופה 1956 — 1965 היתה ד,עליה בשכר הראלי כ 20% , ובמו¬ 
נחים של רמת בריאות, חינוך וצריכה פרטית תלה עליה מרשימה 
בהשוואה למצב שלפני 1949 . 

ש ה ר ־ ה ע ב ו ד ה במפעלי ר,תעשיה נקבע ע״פ מפתח מפורט 
של עיסוקים (בהתאם למתכונת בבריה״מ), אולם הוא שיוויוגי יותר 
מאשר בבריה״ם. הפער בין המשכורת הגבוהה ביותר לזו הנמוכה ביותר 
אינו עולה על פי 3 , להוציא דרגות הפקידות הגבוהה ועיסוקים 
מיוחדים כאמבים, סופרים וכר. שכר־עבודה בחקלאות ניתן בדרך וו: 
מהכנסת הקולקטיוו מנכים מם חקלאי, בתוצרת, הפרשות לקרן 
השקעות ולקרן סיוע הדדי. יתרת ערך התוצרת נחשבת כקרן־שכר 
שמתחלקת בין חברי הקולקטיוו בהתאם לתשופות-העבודה של כל 
חבר. תשומת־עבודה פירושה — העבודה שהושקעה בפועל: כל 
משימה מתורגמת לנורמה המוגדרת במונחי כמות ואיכות הבי¬ 
צוע• כל נורמה זהה לממסר קבוע מראש של נקודות־עבודד, וסיכום 
עשר נקודות עבודה הוא יום עבודה תקני. 

י. כספים, בנקאות ומסוי. המטבע מונפק ע״י "בנק 
העם" שהוא הבנק היחידי בם־ שממלא את כל הפעולות של בנק 
מרכזי ובנקים מסחריים. ניהול המדיניות המונטרית והפיסקלית 
הוא בפיקוח ישיר של השלטונות המרכזיים. באמצעות הקצבות 


התקציב הממלכתי של סין, 1960 


% מכלל 
התקציב 

הוצאות 

% מכלל 
התקציב 

הכנסות 

61.3 

סיתות כלכלי 

4.7 

מסים על חקלאות 

שמתים סוציאליים, 

27.8 

מסים על תעשיה ומסחר 

12.3 

הינוך ותדבוח 

2.3 

מסים אחרים 


הגנה 


הכנסות מרווחי 


מינהל 

64.7 

מפעלים ממשלתיים 

1.7 

החזרת מלוות 

0.5 

הכנסות אחרות 

0.7 

סיוע לארצות חוץ 
קרנות להחזרת 



8.3 

הלוואות מבנקים 



2,4 

רזרווה כלכלית 



0-5 

הוצאות אהרות 



100.0 

םה״כ 

100.0 

סה״כ 

70,020 


70,020 

סה״כ (מיליוני ;נים) 


אשראי למפעלים. ופיקוח על כמות המזומנים מווסתים ומצמצמים 
את כמות אפצעי־ר,תשלום ומפקחים עי״ב על המחירים ושכר־ 
העבודה. הצלחת השלטונות להקטין עד למינימום את במות הכסף 
שבידי הציבור היא שמנעה צבירת כוח-קניה הגורמת, בד״ב, לחץ 
אינפלציוני על המקורות ובעקבותיו עליית מחירים ושכר. שיטה זו 
שאינה נזקקת לאמצעים המונטריים המקובלים בכלכלות החפשיות 
כשער דיבית, פעולות בשוק ד,חפשי וכד/ הצליחה בס , ׳והיתר, בין 
הגורמים ליציבות המפתיעה במחירים שעלו בם , ב 20 השנים האח¬ 
רונות בשיעור נמוך מאוד. הכסף במחזור משמש בעיקר לתשלום 
שכר-עבודה. משכורות ומכירת תוצרת חקלאית בשווקים חפשיים. 
משרדי הממשלה משלמים באמצעית העבדות ביו בנקים, ללא 
שימוש במזומנים. לעליה המתונה מאוד במחירים הסברים נוספים: 
1 ) בס׳ נוהג קיצוב של מוצרי-צריכה וחמרי־גלם; 2 ) ודתה אבטלה 
חלקית של המקורות — כוח־עבודה ואמצעי-ייצור — לפתות עד 
1955 < 3 ) הפיקוח באמצעות התקציב. שהיה תמיד אנסי־אינפלציוני. 

התקציב היה עד נובמבר 1957 מרכזי ובוזר אח״כ כשניתנה 
לרשויות האזוריות אוטונומיה רבה יותר. כבמרבית הכלכלות 
הסוציאליסטיות התקציב בס׳ הוא אמצעי רב־עצסה לניהול הכלכלה 
— בתכנון, בריכוז ובהקצאת המשאבים, ובקביעת סדר העדיפויות 
להשקעות, לפיתוח ולהגנה (חלק ההוצאה לתכלית זו, כלול. בוודאי, 
בסעיפי התעשיה והפיתוח), על חשיבותו של התקציב סעידה העובדה 
שכמחצית פהתל״ג נובע ממקורות המכוונים באמצעותו. — עיקר 
הכנסות התקציב הן ממסים ומהרווחים הנקיים של המפעלים הממ¬ 
שלתיים. הפסים הם בעיקר עקיפים (מסי מסהר ותעשיה ומסי 
מבירות ומחזור). המם הישיר העיקרי — המס על החקלאות משולם 
בתוצרת. 

המטבע: ין מין פי (״מטבע העם״) = 0.406 דולר של אה״ב 
([שער רשמי. 1970 !). 

מ. מדזיני, השוואת תהליכי המודרניזציה של ם' ויפן, תשכ״גי ניו 
סיידצ׳ון. תעשיית הנפט של פ' (קשת, נ״ד), תשל״ב; -■,׳.״■/. ,,זיז.ס 

; 1957 ,:;״י,•״״/ ?/ת ,,׳; 4/1 . 4 : 1971 , 1954 ,(״,״/״;, 7 /,,״׳. 

תיו ז״,״,״/״/ (ס מי,״::״ 1 / יי.■״״ -׳,״׳:׳ 780 , 01130 .א 

׳,;.׳;״׳.,:׳/ 180 /ס ׳,׳׳.״״ת,,]'־/ , 4 * 7 , ¥311 . 0 .א - 6111 . 1.0 ,: 1965 ,״״ 041 
!': 11 (> : 6 !;״/ס״״,,׳/ ; 1 >״ ״,<,'.״״'/ , 1.11111 ״'' 1 . 1 ׳ : 51,5 ; ./״״/״',״/'. 

,(. 33 ) . 13 ; 1966 ,׳;;;/■׳'/ . 5 .׳ 7 ״!/!■ס״׳״/׳),״/ ׳ 701/7 ת:,,"),,/ פ 

, 19011013101-00 . 8 ; 1971 .״',ס'/ . 5 ./ 1 /ת״ 7107/10711 ;/׳״, 7 ",;״',(' 7 

. 0 .£ — , 03100501 ./ 8 '"- 31010 ) £01 . 15 ; 1967 . 5/07001 , ״;;ת״תס״./ ;'״ 74,0 
. 0300 , 1 ; 1966 ,״״'״ 7.7 / 7001011,010 ) 0 , £1011/0 101,0 ) £0011 ,(. 030 ) 1.111 
" 0011800 . 0.8 ; 1969 , £0010,1107001 770/00 / 71000001 74/0000 ) 77,0 
,. 0 / 47011,700 01 £1-0/170 670,000110 ס/ ־ ס 0 )) 11 ז 1 ת 1 ס 0 £00600110 )מ 01 | 

, 1970 

א.אק. 

משטר וחוקה. בספטמבר 1949 התכנסה "האסיפה המיעצת 
המדינית העממית" ובאוקטובר הקיפה את "הרפובליקה העממית" 
ואת "הממשלה המרכזית העממית". חברי האסיפה היו נציגי גופים 
שתמבו כמדיניות המפלגה הקומוניסטית הסינית, "המצע המשותף" 
שאישרה האסיפה היה הבסיס לחוקת 1954 . שאושרה ב״קונגדס 
הלאומי העממי" הראשון. 

החוקה קובעת שס׳ היא מדינה דבת־לאומים. ובת בית מחוקקים 
אחד — ״הקונגרס הלאומי העממי״, הנבחר ל 4 שנים (זכות בחירה 
אקטיוויח ופאסיווית היא לבני 18 ומעלה), והחייב להתכנס לפחות 
אחת לשנה. החוקה קובעה שהקונגרס הוא המוסד המחוקק היחיד, 
אף למעשה יש להחלטות הממשלה והמפלגה, תוקף של חוק, אע״פ 
שהמפלגה לא נזכרה בחוקה ולא ניתן לה מעמד משפטי כלשהו. 
למעשה גם לא תתכנס הקונגרס אחת לשנה; הקונגרס השלישי 
התכנס בדצמבר—ינואר 1964/5 , ועד תחילת 1973 עדיין לא התכנס 
הקונגרס הרביעי. אע״פ שכבר באמצע 1970 נודע שצפוי כינוסו. 

הקונגרס הוא גוף מסורבל מדי לקבלת החלטות! מספר חברי 
הקונגרס השלישי היד. יותר פ 3,000 . הוא בוחר ביו״ר הרפובליקה 
וסגנו, ברת״מ ובשרים וכן בפקידות הבכירה, ובסמכותו להדיחם. 




837 


סין, משטר וחוקה 


838 



בשאלות מדיניות מרכזיות (תקציב. כלכלה. מלחמה ושלום ועוד) 
מתבטא תפקידו באישור החלטות המפלגה, ועיקר חשיבותו היא 
בהקניית תחושה של שותפות האזרחים בשלטון ושמירה על חזות 
של סולידאריות לאומית. 

הנשיא הוא יו״ר הרפובליקה ועד 1959 כיהן מאו בתפקיד זה. 

ב 1968 הודה הידר השני, ליו שאו־צ׳י (ע״ע), ורק ב 1972 נבחר 
דונג בי-וו לידר הרפובליקה בפועל, תפקיד זה משמעותו סמלית, 
אן־ שע׳־פ החוקה יו״ר הרפובליקה הוא גם מפקד הכוחות המזוינים 
וידד .,המועצה הלאומית להגנה". ה מ מ ש ל ה — "מופצת המדינה" 

— היא הזרוע המבצעת של המשסר. ב 1954 היו לרה״ס 10 סגנים. 
מזכ״ל ושרים ב 30 משרדים וב 5 ועדות■ אד הפעילות היומיומית 
נוהלה בקבינט מצומצם. ובד רה״ני, סגניו והמזכ״ל, כולם חברי 
הוועד המרכזי של המפלגה. היו 8 לשכות בין הממשלה למשרדים, 
כדי לפקח על משרדים בעלי תהומי־פעילות קרובים. מספר המשרדים 
גדל, והגיע בערב ״מהפכת התרבות״ לכפליים ממספרם ב 1954 , אד 
בסוף שבות ה 60 ותהילת הסד צומצם מספרם ל 28 . והוקמו גופים 
חדשים בין הממשלה למשרדים שנקראו "קבוצות*. 

הדרג הגבוה ביותר של המינהל המקומי (ר מפה), הכפוף 
במישרין לממשלה המרכזית. הוא של פרובינציות. אזורים אוטו¬ 
נומיים וערים גדולות ביותר. מעמד של "איזור אוטונומי' ניחן 
במקומות שבהם ישבו מיעוטים (כגון מונגוליה הפנימית, שינג׳יאנג 

— אויגור וטיבם). העדים הכפופות במישרין לממשלה המרכזית הן 
פקינג, שנגהאי וטינג׳ין. 

הפרובינציות נחלקות ל״נפות מיוחדות". הנפות נחלקות לגלילות 
(שין ת,!,ל), הגליל מחולק לאזורים, והאיזור ל״כפרים מינהלתיים" 
(שיאנג ; 111 * 1181 ), בכל "כפר מינהלתי" מספר כפרים. הכפר המיני 
הלתי הוא היהירה המינהלית הנמוכה ביותר (בימי ,.הדילוג הגדול" 
מילאה הקומונה תפקיד זה). 

מבנה הממשל המקומי הוא כמבנה הממשל המרכזי: "קונגרס 
עממי" שנבחר מקרב מועמדי המפלגה, בוחר בממשלה המקומית 
(״מועצה עממית״), הכפופה, להלכה, לקונגרס שבחר בה — מזה, 
ולמועצה הגבוהה ממנה — מזה; למעשה כפופה היא למדרג הממ¬ 
שלתי — מזה. ולמנגנון המפלגה המקביל — מזה. הוועד המקומי 


של המפלגה קובע אח המדיניות ומפרשה, והגשמת 
המדיניות וניהולה מוטלים על המועצה המקומית, 

כאותו יהם הקיים בין הוועד המרכזי של המפלגה 
לממשלת המרכזית. רוב חברי המועצה דם חברי 
המפלגה, וכמה תחומים, כגון בטחון הציבור, מסו¬ 
רים רק בידיהם. 

המפלגה היא, למעשה, הגוף המנהיג את ם׳ 

והאחראי לקביעת מדיניות ולפיקוח על ביצועה, 

וזאת ע״י מחלקות מקבילות למחלקות הצבא והממ¬ 
שלה וע״י חברי המפלגה התופסים עמדות־מפתח 
בארגונים השונים. תפקידי הביצוע והפיקוח מוט¬ 
לים בעיקר על הפעילים — הקאדרים — שרמתם 
האידאולוגית והפוליטית הגבוהה נשמרת ע״י פי¬ 
קוח, לימוד ושינון, וכן ע״י ביקורת וביקורת- 
עצמית. ב 1960 נאמד מספרם ב 6 מיליונים, כלו/ 

יותר פ 4 ■ מכלל 17 מיליוני החברים כמפלגה. אין 
נתונים על מספר חברי המפלגה מאז 1961 . 

המוסד העליון במפלגה הוא הקונגרס הלאומי. 

הוא מאשר את חוקת המפלגה, בוחר את הוועד 
המרכזי, ולהלכה קובע את מדיניות המפלגה. יש 
לכנסו אהת ל 5 שנים, אך ניתן להקדימו או לדחותו 
.,בנסיבות מיוחדות״. 11 שנים עברו מהקונגרס ה 7 
( 1945 ) ל 8 ( 1956 ), וכעבור עוד 13 שבים כונס 
ה 9 ( 1969 ). ע״פ חוקת 1956 חייבת מליאת הקונגרס לשוב ׳להתכנס 
אתת לשנה, אד מליאת הקונגרס ה 8 התכנסה פעם אחת בלבד ( 1958 ). 
בחוקת 1969 לא נקבעו מועדי הכינוס. הקונגרס הלאומי המתכנס 
לעתים רחוקות לכפה יפים בלבד ובו אלפי חברים אינו בעל השפעה, 
והחלטותיו מובנות לרוב מראש. לכינוסו משמעות סמלית יותר המצ¬ 
יינת תמיכה יסודית במדיניות. 

הוועד המרכזי מפקח על פעילות המפלגה כשאין מליאת הקונגרס 
מתכנסת, והוא הבוחר את הפוליסבירו (הלשכה המדינית), את 
הוועדה המתמדת של הפוליטבירו. את ידר הוועד המרכזי וסגניו, 
ולפני 1969 — גם את מזכירות המפלגה ואת המזכיר הכללי (חוקת 
1969 אינה מזכירה תפקידים אלה). בקונגרס ה 9 נבחרו לוועד 
המרכזי 170 חברים מלאים (מהם רק 52 שהיו חברי הוועד היוצא) 
ו 109 מועמדים (ללא זכות הצבעה). הוועד המרכזי נדרש להתכנס 
לפחות פעמיים בשנה, אך בין 1950 ל 1954 לא התכנסה מליאת הוועד 
המרכזי בלל וגם אח״כ היו הפסקות ארוכות בין כינוסיו. מאז ישיבת 
המליאה הראשונה של הקונגרס ה 9 באפריל 1969 התכנסה המליאה 
פעם אחת בלבד ( 1970 ). גם הוועד המרכזי הוא גוף מסורבל פדי 
לקביעת מדיניות, ותפקידו העיקרי הוא לאשר את החלטות הפוליס־ 
בידו והוועדה המתמדת. עיקר חשיבותו היא שחבריו תופסים עמדות 
בכירות בצבא. בחברה ובממשל, ושולטים על מידרג המפלגה וה¬ 
ממשלה. 

הפוליטבירו והוועדה המתמדת ממלאים את תפקידי הוועד המרכזי 
כשאין הוא פעיל, והם אפוא בראש המידרג של המפלגה הקומוניס¬ 
טית הסינית. הם השולטים על המפלגה, הממשלה והצבא, ועד 
״מהפכת התרבות״ גם על המזכירות. ע״פ חוקת 1956 היתה המזכירות 
מופד־מפתח, אחראי לתאום עבודת הפוליסבירו והוועדה המתמדת 
ולהפניית החלסות למחלקות המתאימות בוועד המרכזי לביצוע. 
אולם בראשית שנות ה 60 הפכה המזכירות למרכז האופוזיציה למאו 
(ע״ע), ולכן צומצמה חשיבותה. חבריה ״טוהרו״ ובחוקת 1969 אינה 
נזכרת כלל. לעומתה גדלה חשיבות הפוליסבירו והוועדה המתמדת, 
המתכנסים לעתים תנופות יותר מכל מוסד אחר. בקונגרס ה 8 
ב 1956 הוגדל מספר החברים בפוליטבירו מ 13 חברים ל 17 חברים 
ל 17 ועוד 6 מועמדים, ואז הוקמה "הוועדה המתמדת", שרייתה 





839 


סין, משטר וחוקה; חוק ומשפט; כוחות מזוינים 


840 


מורכבת סיו״ר הוועד המרכזי (מאי). מארבעת סגניו וממזכ״ל 
המפלגה. במאי 958 ן נוסף עוד סגן יריד (לין ביאו (ע״ע לין פיאו]) 
וצורח לוועדה המתמדת, ומספר חברי הפוליטבירו הוגדל ל 20 . באפ¬ 
ריל 1969 נבחר פוליטבירו חדש ובו 21 חברים מלאים ו 4 מועמדים, 
וועדה מתמדת בח 5 חברים, או כעבור שנתיים וחצי התרוקנו שני 
גופים אלה סתכנם: כמה חברים מתו, ואחרים, שהיו אחראים לאנר¬ 
כיה של •מהפכת התרבות' או שהיו •שותפים לקשר" שיום לין 
ביאו, הורהו. בוועדה המתמדת נותרו רק מאו וג׳ו אן לאי (״ 110 ( 1 
1 ג 1 -ת£)■ ובפוליסבירו פעילים עתה (בראשית 1978 ) 8 — 9 חברים 
בלבד. פ 1961 מפעיל הוועד המרכזי 6 לשכות אזוריות שכל אחת 
מהן שולסת על כמה ועדי-מפלגה של הפרובינציות. את ועדי־המפלגה 
המקומיים בוחרים קונגרסים של המפלגה, הנבחרים ברמת הגליל 
וברמת הפרובינציה, ועדי־המפלגה נהרסו ב-מהפכת התרבות" ובמקו¬ 
מם הוקמו ..ועדים מהפכניים״, הקונגרס ה 9 של המפלגה התכנס 
באפריל 1969 בלי שקדמו לבד בחירות לקונגרסים מקומיים. וצידיו 
לא נבחרו אלא נקבעי בצמרת. רק מאוחר יותר החלו להבהר קונ¬ 
גרסים מקומיים ואלה בחרו בוועדי המפלגה. תהליך שהסתיים רק 
באוגוסט 1971 . שיעור אנשי הצבא בוועדים החדשים הוא כ 60% . 
ו 20 מתור 29 ראשי הוועדים הם אנשי צבא. 

מלבד ועדי-המפלגה קיימות יחידות בסיסיות של המפלגה בכל 
ארגון, מוסד, כפר, קומונה, מפעל, בי״ס, אוניברסיטה. רחוב, שכונה 
ויחידה צבאית, המגשימות את מדיניות המפלגה, מפקחות על המוס¬ 
דות השונים ועוסקות בתעמולה, ארגון וגיוס. המפלגה נעזרת גם 
בארגונים אחרים, כגון איגודים מקצועיים ו.ליגת הנוער הקומו¬ 
ניסטי", המיועדת לבני 15 — 25 . בזמן •מהפכת התרבות" הותקפה 
הליגה קשה ונהרסה, ורק בראשית שנות ה 70 החלו להקימה מחדש. 

פעילות המפלגה מבוססת על העקרון הרודני של "צנסרליזם 
דמוקרטי״: בהירות נקבעות מראש, הודאות מחייבות מלמעלה כלפי 
מטה וחובת הציות היא מלמטה כלפי פעלה. אולם מיוחד בקומוניזם 
הסיני הוא הנסיון לשמור על מתח הניגודים בין צנטראליזם לדמו¬ 
קרטיה. שמאו הגדירם כ״לא־אנטגוניסטיים" וניתנים לפתרון בוויכוח, 
דיון וביקורת. ע״פ חוקת 1969 רשאי חבר מפלגה בעל דעה עצמאית 
לפנות ישר לוועד המרכזי. תוך עקיפת שלבי הביניים! המפלגה 
דורשת ציות שאינו עיוור אלא פעיל, היא מדווחת להמונים, מקיימת 
קשר עמהם, וישנה נכונות להחשף לביקורת בלתי־פוסקת מבפנים 
ומבחוץ. 

וזו • 01:11, €1141*5, 0514 ?01515X14 ?0x1/0 ז \; 3 -ל 1 .\ 1 

■ 1 ( 072171 0/14 ? 010% * 14 ,ת 11 ו.ןזרו 111 * $0 .? .- 1967 , 0/11/10 00/11 x 1111/1151 

,(. 63 ) :(:> 6 נ 11 זח 1-1 ■א -{ 4 ־ 1968 , 7:011071 171 € 0 x 11 17111x1151 0/4x10 

,״עסתזג!! . 5 ; 1971 ,? 1 * 5011 ? 1/0111110x101 *? ס /ס 1 וז- 1 וזז*%סו/ 10 \ ; 0/1100 
. 1972 . 100 0/14 0/4x10 \ 

ה ו ק ומשפט. למערכת המשפט ברפובליקה העממית חסינית 
שלושה מאפיינים עיקריים: א) לאהר שהקומוניסטים ביטלו את כל 
מערכת החוק של הגואומינדאנג (ר׳ להלן, היסטוריה) טרם יצרו 
מערכת חוק מקיפה משלהם והם נעזרים יותר בצווים. הוראות 
ותקנות בניסוח כללי וגמיש! ב} למרות שהקימו מערכת פורמלית 
בסיסית של בתמ״ש ולשכות תביעה, ישנה נטיה להסתמך יותר 
על מנגנונים והליכים בלתי-פורמליים, כגון ועדות בוררות והפ¬ 
עלת לחץ חברתי! ג) הן המערכת הפורמלית והן המערכת הבלתי- 
פורמלית אינן כפופות לנורמות המשפטיות הקיימות אלא לנסיבות 
קונקרטיות ובעיקר לשיקולים אידאולוגיים, פוליטיים וחברתיים. 
תופעות אלה נובעות מכפה גורמים: השפעת תקופת המאבק ה¬ 
מהפכני. ■בה חסרו משפטנים מקצועיים. לא התעורר כל צורך 
במערכת משפטית מסובבת, ואינדוקטרינציה פוליטית הוכיחה עצמה 
כמכשיר יעיל לטיפול בסטיות; בהנהגה הקומוניסטית לא היו מש¬ 
פטנים ולא הוכרה התועלת של תחיקה ומשפט, גם האוכלוסיה 
היתד, רגילה במשך מאות שנים ליישב אח סכסוכיה בעצמה ללא 


הזדקקות לחוק ולמנגנוניו, מערכת משפטית מסועפת דורשת מטבעה 
בירוקרטיה מקצועית אשר לא רק מנוגדת לעקרון ההסתמכות על 
ההמונים אלא שסי גם לא היתד, מסוגלת להכשירה, לבסוף מנקודת 
מבט אידאולוגית, החוק נתפס כמכשול לשינוי ולמהפכה, ובמדינת 
העתיד הקומוניסטית ממילא לא יהיה בו כל צורך. ואולם על אף זאת 
עד אמצע שנות ה 50 נקט המשטר בשורת צעדים להקמת מערכת־ 
משפט חדשה, אשר תעיד, כלפי פנים וכלפי חוץ, על קיומה של מדינה 
מסודרת. בתקופה זו. ובהשפעת הדגם הסובייטי, הושם הדגש על 
המערכת הפורמלית. עוצבו מוסדות-המשפט. נוסחז חוקים. כסו "חוק 
הרפורמה ד,אגרארית״ ו״חוק הנישואין״ ב 1950 וחוקים אחרים. 

מגסה זו נבעה גם מכך שבדרגים הבכירים של חוגי המשפט 
שלטה תפיסת חוק מסובכת בהשפעתם של משפטנים מקצועיים 
(רובם אנשי הגואומינדאננ לשעבר). לעומת זאת בדרגים הנמוכים, 
שהיו נתונים לשליטת קאדדים חסרי נסיון משפטי. אך בעלי נסיון 
מהפכני ופוליטי, שלטה התפיסה של חוקים והליכי-משפט פשוטים 
וברודים להמונים. בדוח זו התגבשו במישור המקומי מסגרות בלחי 
פורמליות תוך התעלסות מן הבירוקרטיה והחוק הכתוב. ועקיפתם. 
מגסה זאת התחזקה לאהד המסע האנטי-ימני ב 1957 בו הותקפו 
המשפטנים המקצועיים ותפיסותיהם, והגיעה לשיאה באפריל 1959 , 
בתקופת "הדילוג הגדול", עם ביטול מיניסטריון המשפטים. רק ב- 
1967 וראשית 1968 הוחל בשיקום מערכת המשפט לאור תפיסותיו 
של טאו. 

מערכת בתי המשפט מורכבת מבתס״ש גבוהים, אמצעיים 
ונמוכים. מלבדם קיימת גם .הפרקליטות העממית העליונה" המפקחת 
על מערכת מקבילה של תובעים ופרקליטים ותפקידה לשמור על 
האינטרסים של המפלגה והמדינה וכן לפקח על פעולת בתהמ״ש. 
זהו המנגנון החזק ביותר. 

מכאן המיוחד גם בתהליכים המשפטיים הסיניים: אזרח נעצר 
אינו נחשב כחשוד אלא כפושע, חבר המושבעים פוסק את הדין 
ברוב דעות וזבות ערעור שמורה בד*כ לתביעה בלבד. 

מכיוון שכל פשע, גם שאינו פוליטי, מוגדר בסופו של דבר כפעי¬ 
לות אנטי־מהפכנית, הרי גם במערכת הענישה התפיסה היסודית 
היא שאין הבחנה בין פשעים פליליים לפשעים פוליטיים, ולכן הכל 
חייבים בעבודת-חוץ לצורך תיקון המחשבה, תהליך שהוא שילוב 
של חינוך וענישה. רק אחרי שאמצעי זה נכשל. ובמקרים חמודים 
במיוחד, נעזר המשטר במוסדות סגורים, אשר גם בהם נמשך תהליך 
החינוך הפוליטי. לא גזר-הדין קובע את תקופת הענישה אלא מידת 
ההתקדמות הפוליטית של השפוט — אם היא אטיח. אין למעשה 
גבול לתקופת המאסר. 

- 111 * 1>*/)15 0 / 00x111 /ו 0011 101 /1}*/15 0 / 1/10 0/11/1x5( 0x1101 5? 51x1x1 
? 01/01151/0/1117 ? 7 0 / 0 011 <(/* 0% ה 0 /\ , 0/11/10 ,(. 661 ) 6014 ז 411 ת 1-1 . 11 

$0*1x5?), 1971. 

יצ. שי. 

כוחות מזוינים. מבחינת כלל הבוהות המגויסים עומדת ס׳, 
שמספר חייליה כ 2.9 מיליון איש ( 1972 ), במקום השני בעולם, 
אחרי בריה״מ, ( 3.37 מיליון). כוחות היבשה שלה הם הגדולים 
בעולם. חילות־האוויר והים מצומצמים מאוד יחסית. מאז 1955 קיים 
גיוס חובה לבני 18 ומעלה, אם כי נראה שאינו מיושם במלואו. 
תקופת השירות — 2 שנים בכוחות היבשה, 3 שנים בחיל־האוויר, 
ו 4 שנים בחיל־הים. ב 1965 בוטלו כל הדרגות. ותפקידים בלבד 
קובעים את סמכויות החייל. 



841 


פין, כוחות מזמנים 


842 


תקציב הבשחון של ם■ אינו ידוע, ואומדנות ל 1971 נעים בין 
8 ל 16 מיליארד דולר. בעשור האחרון פיתחה ס׳ תעשיה צבאית 
מפותחת, המייצרת. אם כי לעת-עתה לא בכמויות גדולות, נשק גרעיני, 
טילים, מטוסים. טנקים ואניות-מלחמה. חלק מכלי־נשק אלה הם 
העתקים של דגמים רוסיים, אך הלק הם פיתוחים סיניים מקוריים. 
כגון מטוס-הקרב הדו־סילוני פ■ 9 , הטנקים ט. 59 (בינוני), ט. 62 
(קל) וס. 60 (אמפיבי), והאניות. שביניהן צוללת גרעינית בבניה. 
מאז 1964 ביצעה ם , לפחות 14 ניסויים גרעיניים לשם ייצור פצצות 
או ראשי־נפץ בסדר־גודל של 20 — 200 קילוטון ותפתח בוודאי גם 
מתקנים בעלי עצמת מגאטון ויותר להרכבה בטילים בין־יבשתיים. 
לס , מקורות אוראן מספיקים משלה. 

הבוהות האסטרטגיים של ס׳ מצומצמים וכוללים לעת־ 
עתה 15 — 20 טילים לטווח חצי־ארוך (:>)ג 11 > 10 ת- 101 מ 11 6,400-2,400 
ק״מ) שביכלתם ל״כסות״ את כל סיביר ומרבית רוסיה, ו 20 — 30 
טילים לטווח בינוני ( 6111 ) 11x1 ״ : 800 — 2,400 ק״מ) השייכים מבחינה 
ארגונית לחיל־התותחנים. כן ישנם כ 100 מפציצים סילוניים ארוכי- 
טווח לתוצרת בריה״מ. מדגם טו־ 16 . המופעלים ע״י חיל־האוויר. 

בוהות-הי בשה מונים כ 2.5 מיליון חייל. קיימות 5 דיוויז־ 
יות־שריון, 120 דיוויזיות־חי״ר, 2 דיוויזיות מוטסות ו 3 דיוויזיות־ 
פרשים. כ״ב יש 20 דיוויזיות־תותחנים, וגם יחידות שירותים רבות. 
מספר הטנקים נאמד ב 4,000 . טנקים. נגס״שים ותותחים, רובם 
מדגמים רוסיים שגרתיים ובחלקם מיושנים. שכן בריר,"מ הפסיקה 
את אספקתם ב 1960 . 

ס׳ כולה מחולקת ל 11 ,.אזורים" צבאיים, שכל אחד מהם כולל 
2 — 3 "מחוזות" צבאיים. מפקדי האזורים אחראיים לכל כוחות 
היבשה, האוויר והים. והמיליציה האזרחית באזוריהם. לסי ההנחה 
מוצבת בכל מחוז צבאי ״ארמיה״ אחת, הכוללת בד״ב 3 דיוריזיות־ 
חי״ר, 3 חטיבות־תותחנים ולעתים גם 3 חטיבות־שריון; אך המספרים 
משתנים. רוב השריון מיוכז בצפון־מזרח ם׳. כוחות היבשה מוצבים 
כלהלן: צפון וצפון־מזרח ם• — 40 דיוויזיות: מזרח ודרום־מזרח — 
25 דיוויזיות: דרום ס' המרכזית — 20 דיוויזיוח: מערב מרכזי — 
15 דיוויזיות: מערב ודרום־מערב — 30 דיוויזיות. בצפון־דיסנאם 
ובלאום מוצבים ( 1972 ) כ 20,000 חייל השייכים לגופי הנדסה ויחידות 
סיוע. מלבד הבוהות הסדירים הנ״ל. וכ-ססס, 300 איש של יחידות- 
בטחון המוצבות באזורי הגבול, ישגה גם מיליציה (משמר אזרחי) 
המונה נ 5 מיליון איש. 

חיל •ה א ך וי ר מונה כ 220,000 איש וב 3,500 מסוסים, רובם 
מדגמים רוסיים. מהם ; 400 מפציצים, רובם קלים; 1,700 סטוסי־קרב 
מיג. 15/17 מיושנים: כ 1,100 מיג. 19/21 חדישים.■ וב 200 מטוסי- 
קרב פ. 9 מתוצרת בית. בן ישנם כ 400 מטגסי־תובלה וב 300 מסוקים. 
בפיקוח חיל־האוויר פועלת מערכת נרחבת להגנה אווירית. בעיקר 
לאורך חופיה המזרחיים של המדינה: היא מאוישת ב 85.000 איש, 
וכוללת כ 50 מוצבי־טיליס וכמה מאות פילי ס.א.מ. 2 , רובם תוצרת 
בריה״מ. 

בחיל-הים 160.000 איש, כולל 20,000 אנשי הזרוע האווי־ 
רית־הציית ו 28,000 חיילי צבא־הצי. רוב האניות הן מדגמים רוסיים, 
אד רבות בבנו בם׳. מצבת היחידות השטות כוללת 13 משחתות 
ואניות־ליווי: צוללת־טילים (עד עתה לא נודע על מציאות טילים 
מתאימים בם׳): 42 צוללות גדולות, מהן 10 מיושנות, ו 3 צוללות 
חופיות. ישנן לפחית 15 פפינות־טילים. עשרות אניות־משמר ושולות־ 
מוקשים. 40 נחתות גדולות, כ 220 ספינות־טורפדו ורהפות, 51 850 
יחידות קטנות. רונן סירות־תותחים ונחיתה. הזרוע האווירית של 
הצי. המשתמשת בבסיסים יבשתיים, מפעילה כ 500 מסוסים. מהם 
כ 100 מפציצי־טורפדו איל. 28 , והיתר כמטוסי־קרב מיג. 15/17 . כ 240 
אניות מכל הסוגים שייכות לצי הים הצפוני שבסיסו בצ׳ינגדאו 
ולושון; 700 אניות שייכות לצי הים המזרחי, שבסיסו בשנגהאי 


ובצ׳ו-שאן; 300 אניות מהוות את צי הים הדרומי, שבסיסיו בהואנגפו 
ובג׳אנג׳יאנג (צ׳אנצ׳יאנג). 

תולדות הכוחות המזוינים. כבר בשלבים מוקדמים 
של המאבק בין הלאומנים לקומוניסטים הביו מאו צה־דונג (ע׳יע) 
שסיכוייהם של הקומוניסטים להגיע לשלטון מותנים בקיומו של נוח 
צבאי. נ 1 באוגוסט 1927 נוסד בם׳ "הצבא האדום" הקומוניסטי, 
הידוע מאז 1946 נ״צבא השחרור העממי', צבא זה מילא אח״ב 
תפקיד מרכזי בנצחון הקומוניסטים נם־ ב 1949 . יהד־עם־זאת, האר¬ 
גון הצבאי הפרימיטיווי, הנחיתות הסכנולוגית, האלסנסריות הדוק־ 
טרינרית ומגבלות "הגורם האנושי" הביאו את ס׳ במלחמת קוריאה 
(ע״ע קוראה, מלחמת-) במעט לידי שואה. באמצע 1951 החלה 
בריה״מ בסיוע צבאי נרחב לס׳ ובכר פתחה את הדרך למודרניזציה 
של הצבא הסיני. התפתחות הצבא נמשכה עד סוף שנות ד. 50 , כאשר 
חלה הידרדרות היחסים עם בריה״מ וההפסקה הפתאומית בסיוע 
הצבאי. מאז הוקצתה עדיפות להשגת כושר גרעיני עצמאי, תו, אולי, 
הסיבה מדוע עדיין מפגר הצבא הסיני אחרי הצבאות הקונוונציונליים 
של שאד המעצמות. 

ב 1957 החלה ס׳ במימוש תכנית גרעינית צבאית, מתוך הנחה 
שתקבל סיוע סבריה״מ. סירובה של בריה״מ הביא לפיתוח תכנית 
גרעינית עצמאית של ם' החל ב 1958 . באוקטובר 1964 עינה ם׳ 
ניסוי גרעיני ראשון ומאז ערכה נמה פיצוצים מסוגים שונים, כולל 
סימניים (ר׳ לעיל, עם׳ 841 ). התגשמותה המהירה של תכנית הפיתוח 
הגרעיני הסיני, העידה על השגים סכנולוגיים ומדעיים נרמה גבוהה. 

סבנה וארגון. עם הקמת המשטר הקומוניסטי בם , היה 
סבנה הפיקוד והמטה בלתי-מגובש, אך החל ב 1952 לבש הצבא דמות 
מקצועית בנוסח סובייטי, למנינת לנה של ההנהגה המדינית. האח¬ 
ריות לניהול שוסף של ענייני הצבא עברה ב 1954 לסשרד־ההגנה, 
תוך תיאום עם המטנ״ל ומחלקותיו (מחלקת מטנ״ל, מחלקה מדינית־ 
בללית. ומחלקה לשירותי עורף ולוגיססיקה). בו בזמן הפכה "הוועדה 
לעניינים צבאיים", שעם חבריה נמנו בל המנהיגים הצבאיים הבכי¬ 
רים, לגוף מכריע. חשיבותו של גוף זד, גבהה מסוף שנות ה 50 , 
והוא הפך. בייחוד בתקופת המהפכה התרבותית, לגוף רב־עצמה 
באשר לקביעת מדיניות צבאית, לפיקוח על ביצועה ולניהול שוטף 
של ענייני הצבא. השירות הצבאי, שלהלכה הוא חובה, למעשה הוא 
סלקטיווי מאוד. מתוך נ 7 מיליון צעירים המגיעים לגיל 18 מדי שנה 
מגויסים רק כ 750,000 . אלה עוברים אימון שיטתי ומקיף ובן אינ¬ 
דוקטרינציה מדינית. נ 1955 נתקבל ״הוק השירות הצבאי״, וב 1955 
נתקבלו גם "תקנות בדבר שירות קצינים", ולראשונה נקבעו דרגות 
(אלה בוטלו שוב ב 1965 ), הונהג לראשונה לוח-תשלומים מדורג 
והוענקו אותות כבוד, תארים וסמלים. כל אלה סימלו את החלפתו של 
מפקד הגרילית הבלתי־סדיר והדוגל בשוויוניות, במפקד ■מקצועי. 
סדיר ובעל תודעת המעמד. 

תפקיד־מפתה שמור במערך הצבאי הסיני למיליציה העממית, 
אשר חשיבותה עד 1949 היתד. ככוח־עזר לצבא, ומאז הקמת המשטר 
התבלטה בתחומי החברה ובטחון הפנים. חשיבותה גברה והלכה ככל 
שהתרחקה ם׳ מן הדגם הסובייטי, והגיעה לשיאה במחלד "הדילוג 
הגדול״. ב 1959 מנתה המיליציה עשרוה מיליוני חברים כאשר מטר¬ 
תה מיליטריזציה של כל ההברה. בדם, המאמץ לנצל את המיליציה 
במישור הארגוני ולצרכי ייצור נסתיים במהומה רבתי. כתוצאה 
נעשתה לאחר־פכן הבהנה בין מיליציה עיקרית — מצומצמת וסלק- 
טיווית, לבין מיליציה רגילה — בעלת תסקירים כלכליים בעיקרם. 
מאז 1%2 עולה חשיבות המיליציה המצומצמת. 

הדוקטרינה הצבאית הסינית חתה שלושה סוגי לחמה: 

א) גרעינית: ב) קונוונציונלית (שתיהן מבוססות על כוחות סיניים 
והגנתיות בעיקרן): ג) מהפכנית (המיועדת לכוחות לא־סיניים והיא 
תוקפנית בעיקרה). אבן־הפינה בתפיסתה הצבאית של ם׳ היא שהאדם 



843 


סין, כוחות מזוינים; צמיחת התרבות ופרוזיסמורידז 


844 


חשוב מן הנשק — אפילו בלחמה מודרנית. מקור התפיסה בנסיון 
המהפכני הסיני הממושך וכוונתה לחפות על נחיתותה הצבאית 
והטכנולוגית של ס/ גישה זו ירדה בחשיבותה בתקופה "המקצוענית" 
בצבא, אך בשלהי שנות ה 50 , ועל־אף התנגדות הקצונה המקצועית, 
נעשתה לאלמנט השולט בהשקפת העולם הצבאית הסינית. 

למדות הדגשת הגורם האנושי, ברורות למנהיגי ס׳ ההשלכות 
של נשק גרעיני, והדבר בא לידי ביטיי בהערכה ראלית של חולשות 
המדינה כתחום זה. הניתוק מבריה״מ חייב את ס׳ עצמה — עד לאותו 
זמן בו תפתח כוח־הרתעה גרעיני — לנקוט מדיניות מתונה. גישה זו 
באה הן לביטוי מעשי (למשל במלחמת ויטנאם) והן לביטוי תאורטי. 
המחשבה הגרעינית הסינית היא הגנתית, ומבוססת על ההנחה שלא 
ם׳ תיזום מלחמה גרעינית אלא תותקף באופן פתאומי. בו־בזמן טוע¬ 
נים הסינים — וזה מוקד מחשבתם — שנצחון טוטלי על ם׳ אינו 
ניתן להשגה בהתקפה גרעינית. ואילו במלחמה קונוונציונלית לס׳ 
יתרונות מכריעים בשל כוח־האדם הכמעט בלתי־מוגבל שלה. הכרה 
זו. שס׳ אינה ניתנת להבסה, לבד מהשלכותיה על רוח האוכלוסיה 
יהצבא, יש בה גם גורם של הרתעה כלפי בריה״מ ואה״ב. 

לעומת כל אלה, הדוקטרינה המהפכנית הסינית אקטיווית יותר 
ומיועדת להדריך ולדרבן מהפכנים בכל חלקי העולם להתקומם בגד 
"האימפריאליזם" וכל הכרוך בו. שתי מטרות מיידיות מקווה ס׳ 
להשיג ע״י תפיסה זו: ראשית, סיבוכה של אה״־ב בסכסוכים רבים 
שיביאו לצמצום נוכחותה המטרידה באסיה. שנית, קניית יוקרה 
והשפעה בעולם הלא־מערבי, כשלב בדרכה של ס׳ לתפוס את מקום 
בריה״ם כמנהיגה "האמיתית" של המהפכה העולמית. למעשה. תפ¬ 
קידה של ם 7 לפי תפיסה זו. מצטמצם בעידוד, הדרכה וסיוע המרי 
מוגבל, בעוד המלאכה המהפכנית עצמה מוטלת על אחרים ואילו 
כוחותיה־היא אינם מתערבים בנעשה מחוץ לגבולותיה. 

הצבא והמפלגה. אמרה מפורסמת של מאו אומרת: "עצמה 

פוליטית צומחת מקנה-הרובה. עקרון הוא-שהמפלגה פוקדת 

על הרובה ולעולם לא יותר לרובה לפקד על המפלגה". כדי לממש 
ולהבטיח את שליטתה בצבא, הקימה המפלגה מערכת בקרה מדינית 
מסועפת, הכוללת הן פיקוח והן חינוך ואינדוקטרינציה. עד לימי 
מלחמת־קוריאה שרר שיתוף־פעולה בין הצבא למפלגה, ואולם עם 
המודרניזציה בצבא החלה התנגשות בין שיקולים מדיניים (עליונות 
האדם, דמוקרטיה, שוויוניות, מגע עם האוכלוסיה, פעילות לא- 
צבאית), לבין צרכים צבאיים (מקצוענות, ארגון, משמעת, הייראר־ 
כיה וכד׳), כאשר הקצונה טוענת שהפיקוח המדיני מהווה מכשול 
ליעילות שהיא תנאי ללחמה מודרנית. המחלוקת הגיעה לשיאה 
ב 19.59 , משגינד. הצבא את העקרונות המהפכניים, התנגד ל״דילוג 
הגדול", וראה בדאגה את הקרע עם בריה״מ. בספטמבר אותה שנה 
הודחו ראשי המתנגדים, ביניהם המרשל פנג דה־הואי, שר-ההגבה, 
וקצינים רבים אחרים. כתוצאה ממאמציהם של שר־ההגבה החדש, לין 
ביאו, והרמטכ״ל החדש, חזר הצבא לקראת 1964 ונהיה שוב לגוף 
מהפכני למופת. אולם כבר ב 965 ! הופר האיזון בין שיקולים מדיניים 
וצבאיים, כאשר נושא המחלוקת הפעם כיצד תגיב ס׳ אם תיגרר — 
כתוצאה ממלחמת ויטנאם — לעימות עם אה״ב. תפיסה אחת, 
בראשות מאו צה-דונג ולין ביאו. דגלה במלחמח־גריליה עממית, 
בעוד שקבוצה אחרת דרשה תגובה קונוונציונלית, ובפועל יוצא — גם 
התפשרות עם בריה״מ. ראשי קבוצה זו הודחו. בסיף השנה ( 1965 ), 
כבר החלה "מהפכת התרבות" אשר במהלכה נקרא הצבא להת¬ 
ערב, והגיע לעמדת עליונות מדינית חסרת־תקדים בבירה ובמדד 
בינציות. 

לאחר שבשלבים הראשונים ל״מהפכת התרבות" לא השיג מאו 
את התוצאות להן ציפה, פנה לעזרת הצבא׳ אותו ראה כגורם 
המהפכני המאורגן והממושמע ביותר בס/ אולם, במקום לקדם את 
מעמדם של "המהפכנים". פעל הצבא להרגעת הרוחות ולהחזרת הסדר 


על כנו. למורת רוחם של "המאואיסטים". בכל רחבי ם׳ הוקמו "ועדים 
מהפכניים" כתחליף למינהל האזרחי ששותק, ובהם היה לצבא מעמד 
עדיף. במחצית 1968 החלה הרגיעה בס/ ובספטמבר של אותה שנה, 
כאשר הוקם "הוועד המהפכני" האחרון בשליטתו המוחלטת של 
הצבא, נוצר במדינה ריכוז עצמה חדש. 

באפריל 1969 התכנס הקונגרס ה 9 של המפלגה הקומוניסטית 
הסינית, אשר חתם את "מהפכת התרבות" וגם נתן גושפנקה 
למצב החדש: קרוב ל 50% מן המושבים ב״ועד המרכזי" החדש, 
ולמעלה מ 50% מן המושבים ב״פוליטבירו" היו בידי אנשי הצבא. 

לאחר הקונגרס, סרב הצבא לפנות את עמדותיו הפוליטיות והפ¬ 
ריע לתהליך שיקום המפלגה. זו היתה, כנראה, הסיבה העיקרית — 
נוסף למחלוקות וחשבונות אישיים בתוך הצבא — שהביאו למאו¬ 
רעות ספטמבר 1971 כאשר הודחו שר ההגנה וראשי הקצונה הבכי¬ 
רה. בעקבות זאת נחלש מעמד הצבא הן בפוליטבירו, ודין במישור 
המקומי הנמוך, אך עדיין עמדות המפתח בפרובינציות נמצאות 
בידיו. 

סא״ל חיים, צכא סין העממית (מערכות. 216 ), 1971 ! הנ״ל. אססר־ 
סניה בסין(מערכות. 219 ), 1972 ! 0 .ב. גריפית, הפוטנציאל הצבאי על 
ם׳(קשח, ג״ד), חשל״ב : 1118 * 0 0/ 14046711 ? $101 ו 14 ? 187 * 1411 1 , ,סלע . 0 

1924 - 1949, 1956; 1.. 1^411011. 001X11111411111 €1)1110$ 5 1781((!? $71 (!11 

,? 47111 4 ). 8 : 1 !) 1 ( 011 ) 11 " 7 ,.)ג 61 א 1 )ב<> 1 )א .ן .£ ; 1962 , £78 '< 0 ? 67 יו'ל 2 
, 1 ז 1 מק 1431 . 14 . 1 ׳^ ; 1964 ,?^ק 78 ^ 0 ו 81171 4 )( 70/8 ח 4 ! 41 : 1963 — 1927 
- $$1011 )[ס(? :? 1 ( 471 004 ? 8011 , 16 ) 0 [ . 11 ; 1965 ,? 801111 )( 11 41 ( 81 €111118 

- 1949 !ק 7 ( 01 7 )) 1 ' 0$ )!) 11 ( 01 ) 111 ( 1 ( 4101 ( €01 81 ) 801111 8114 8111711 

4 ) 8 ) 5 ) €11111 ) 1/1 / 0 !) 801111 6 ( 71 (. 661 ■) .!) 0 ) €11 .€ ; 1965 , 1964 
, 1811011$ ) 8 ? 4111181 ? 1 ) 0 - 501 / 1 ( 511 ,(. 611 ) .. 1 .א ; 1966 ,? 41111 . 

■ 11011 ) 4 111 ? 1 ( 411 ! 07110111111 $ .€ )!) €11111 ) 711 ' ש 8 זל׳ 00 ., 1 ; 966 ) 

) 1101 £(/'{' , 5 ^ 01160 .( ; 1967 .(/! 118 ( 7 ) 1 > 4 11 $ 4 ( 81 ! 4/8 ( 81 ) 01 ) 1 )( 71 
!') 11 ) 0 ) 8 )$) 1 ( 1 ( 0 ) 1 ( 7 , 11111 ) 011 . 8.8 ; 1967 ,?* 17 ( 4 )!)( €1111 ) 1/1 ( 0 
11 ) 111 ( 0 ( 0 0111 / 1011 '(£ )( 71 , 16500 ) 1116 .}! .\ ; 967 ! ,? 47111 ( 781101 ) 1411 
. 1973 ,( 32 — 13 , 1 י ״ 1 :>ו 7 ו 0 א ץז 3 ז 11 י> 5 -) ׳ 1 0 ) £ 1781 87 ) 1 ) 414 ? 

ם, פ. ־- יצ. שי. 

במיתת התרבות ופרהיסטוריה. מתקופת הפליסשוקן 
(נדע) נמצאו שרידים רבים של בע״ח וכן שרידי ..אדם פקינג" 
(";!תסס"!*! ו.נ 1 <] 0 ז*סגת 51 ), השרידים הקדומים ביותר של האדם 
הקדמון בסזרה-אסיה (לפני כ 400,000 שנים; וע״ע אנתרופולוגיה 
פיסית, עטי 717 ). 

מהתקופה הפלאוליתית נמצאו כלי כתישה, עדויות על שיפוש 
באש ושרידי האדם הנבון ( 8301008 110100 ). 

מהתקופה המסוליתית נמצא ישוב בצפון ם׳, ליד משכנו של 
.,אדם פקינג". שהתקיים על ציד ודיג. בגבול הערבה הצפונית 
נמצאו ראשי חצים ואנקולי חכות משוכללים. הכלים בדרום דומים 
לכלי הכתישה מהתקופה הפלאוליתית. 


מהתקופה הנאוליתית יש עדויות על תחילת חקלאות וישובי קבע. 

על גדות הנהר הצהוב היו שתי תרבויות שהותירו שרידי קראמיקה 
























סין, היסטוריה 
לוח שושלות סין 
התאריכים 


ש יה 

(קיומה לא הוכח) 


1 2205 — 1766 לפסה״נ 
י 1994 — 1523 


מקום שש הכירות הראשונות 
של שאנג אינו ידוע. החל ב¬ 
מאה ה 14 לפסה״ג היתד■ הכירה 
יין, ליד אן־יאנג(בצפון הוגאן) 




שיו־יאנג (בסכיבית האו) 


206 לפסה״נ — 220 לסה״ג 

אן 

206 לפסה״ג— 8 לס ה" נ 

האן המוקדם (המערבי) 

8 — 23 לסה״ג 

שין 

25 — 220 לסה״נ 

האן המאוחר (המזרחי) 



שה הואנג־די(הקיסר הראשון) 


ליובאנג([האן])גאוטזה 
ואנג מאנג 

ליו שיו (גואנב וידי) 



סובב 

סונג הצפוני 
סונג הדרומי 
בצפון שלמו: 
ליאו (כיטאן ןמוננולים]) 
נ׳ין (יורצ׳ד) 


יי וי א ן (מונגולים) 


מינג 


צ ׳ י נ ג (מאנצ׳ו) 


1271 ״— 1368 


1644—1368 


1644 — 1912 

(הכרזת השושלת ב 1636 
כסוקדן) 



קובלאי ח׳אן 


ג׳ו יואן־ג־אנג (הונג־וו) 


שוך־נה(היה קטין כאשר קיבל 
את הקיסרות אחרי מותו של 
אביו, אבאהאי, שמת כ 1643 ) 


י השושלת נוסדה ב 1260 , הוכרזה כ 1271 , 

על מפקדי האוכלוסין בתקופת השושלות האן־צ׳ינג— ד׳ לעיל, אוכלוסיה ודמוגרפיה. 






































847 


סין, היסטוריה : התקופה היןדומה; שושלת ג׳ו 


848 


ועליה ר' להלן: אמנות. הופיעו חת־תרבויות רבות גם במקומות 
אהרים במישור הנהר הצהוב. במרחבי הערבה היתה תרבות רועים 
ובדרום עמק היאנגצה ואזורי האגמים נמצאו שרידי תרבות (הו שו) 
המאופיינת בכלים מעוסרים בצורות גאומסריות. על קיום חקלאות 
בתקופה זאת מעידות מחדשות־האבן ששרדו. החקלאות היחה מבו¬ 
ססת על גידול דוחן, אורז, חיטים וקנבוס. ייצרו גם משי. המבנים 
היו בנויים הומר (הנגדו); עצמות שנם שטוחות שימשו לניחוש! 
כלים נעשו מאבן הירקן (ע״ע ידה), מוטיווים אמנותיים רבים. בגון 
טאו־סיה (ר להלן, אמנות), עברו מהתקופה הנאוליתית לתקופת 
הברונזה. 

מתקופת הברונזה נותרו כלי ברונזה, אבן וחרס: שרידים ארדי- 
כליים רבים ואתרי קבורה. מתקופה זו נמצאו עצמות ניחוש וכתובות 
(ר׳ להלן). 

ג׳. - י. ס. 

היסטוריה. התקופה הקדומה, 

הקדמה. אחד המאפיינים הבולטים של בני מורה אסיה, ובפרט 
הסינים, הוא ראיית עצמם. יותר מבני תרבויות אחרות, בפרספקטיווה 
היסטורית. הם היו מודעים היטב לירושת העבר ורגישים לשיפוט 
ההיסטוריה על ייחודיות השגיהם. הסינים פיתחו מוקדם מאוד תחושה 
היסטורית חזקה. הם לא הכירו תרבויות אחרות. וראו את ם׳ כארץ 
תרבות לנדית, ייחודית ואוניוורסלית, המוקפת "ברברים". מכאן גם 
שמה המסרתי של ם' גי ו נ ג ־ : ו א ו: הארץ המרכזית (או "הממלכה 
התיכונית"). 

מקורות. מסורת וממצאים ארכאולוגיים. מודעות 
הסינים לעברם גרמה לעירוב המידע ההיסטורי עם השערות ספקו- 
לטיוויות לגבי העת העתיקה, והכנסת שניהם למסגרת כרונולוגית 
אחידה של מאורעות ותאריכים, המיוחסים למדינה מאוחדת מבחינה 
פוליטית ותרבותית 1 כן הולידה גישה זו יראת כבוד בשימור מהימן 
יותר של אירועים ותאריכים אף בלבוש מיתולוגי מסרתי. מסודו- 
היסטוריה זו נספגה וגובשה במחקרים היסטוריים מדעיים, והכרונו¬ 
לוגיה המשוחזרת שלה נתקבלה כמהימנה אצל רוב המלומדים 
הסינים, ונחלקה — אף במערב, 

אין מקורות מהימנים לגבי תחילתה המסרתית של ם׳, מהמאה 
ה 23 עד המאה האז לפסה":, והשושלת הסינית השניה, שושלת 
שאנג (לפי המסורת: 1766 — 1122 או 1523 — 1027 לפסה״נ! נחשבת 
לאגדית. אולם בסוף שנוח ה 20 נתגלו במבואות העיר אנינג (ע״ע) 
בפרובינציית הונאן הצפונית, שהיתה ע״פ המסורת מקום בירת 
שאנג המאוחר. ..עצמות דרקון" ועליהן חרותים שמותיהם של רוב 
שליטי שושלת שאנג נפי שנשתמדו במסורת הסינית. שרידים 
אלה הם מ 1400 — 1100 לפסה״נ, תאריכים התואמים בדיוק מפתיע 
את הכרונולוגיה המסרתית. 

הכתובות הן בכתב הקדום, שהוא סיני ללא ספק. בכתובות אלו 
מופיעות כל הצורות הבסיסיות של סימניות ה״כתיב הקדום" ומספרן 
יותר מ 2,000 . "עצמות הדרקון", או "עצמות הניחוש", כפי שכינום 
הסינולוגים. הן. כנראה. תשובות־בכתב של מגידי עתידות ומנחשים 
מקצועיים לדורשי עצתם; זהו השריד הכתוב הראשון של מקורות 
תרבות ס', והוא המחזק את המסורת הקדומה ור׳ להלן: אמנות. 

כתנים עתיקים. יסוד השושלת השלישית בם', שושלת ג׳ו 
( 1122 או 1027 לססה״נ). הוא ללא ספק היסטורי. הספרים הקדומים 
ביותר ששרדו. זמן הנורם הזא תחילת שושלת ג׳ו. גם הכרונולוגיה 
הסינית המהימנה ביותר היא מהמאה ה 8 לפסה״נ. 

קביעת זמן חיבורם של ספרי הקלאסיקה הסינית קשר, מ 2 סיבות: 
ההערצה של חסינים לקדמוניות גרמה שהוגים מאוחרים ייחסו את 
רעיונותיהם וחיבוריהם לאישים קדומים; וגם כשניתן לקבוע שמקור 
מסוים קדום — ע״ם סיגנונו — הרי תכנו, כפי שהגיע לידנו, כה 
מעורפל וספוג פרושים מאוחרים, עד שאין להביו את משמעותו 



המקורית ולקבוע את זמן חיבורו, ועלינו להסתמך על המסורת 
הסינית. על מקורות נוספים. ר' להלן, ספרות. 

ב י ת ה ס ל ו ב ה ה ר א ש ו ן המוזכר במקורות הוא שיה ( 2205 — 
1766 לפסה״ג), אך קיומו לא הוכח. המחקר הארכאולוגי אימת. 
כאמור, את המסורת על תולדות שושלת שאנג (ין). שושלת זו 
שלטה, ע״פ הכרונולוגיה המסרתית, ב 1766 — 1122 לפסה״נ. מרכז 
תרבות שאנג היה על גדות הנהר הצהוב, בצפון הונאן ובאזורים 
סמוכים. תרבות שאנג היא תרבות הנתב הראשונה בסי. בבירה 
אניאנג היה בית המלוכה, והתגוררה נו האצולה, ששלטה על הכל¬ 
כלה והצבא. כפה מרבי האצולה היו למעשה שליטים עצמאיים. 
בעלי מלאכה התגוררו בכפרים ליד הבירה, ועסקו בתעשיית הברוג־ 
זה, במלאכח-יד, קדרות וייצור כלים מאבן ועצמות, בסנדלרות, 
בניין ובניית מרכבות. האיכרים עסקו אף בציד ודיג. אין יודעים 
אם האיכרים היו משועבדים או חפשים. את נחלות בית המלוכד. 
עיבדו עבדים. הגידולים העיקריים היו אורז. דוחן, קנבוס ומשי: 
היו היות בית, שבויתו כבר בתקופה הנאוליתיח, והחאן, שבוית 
בתקופת שאנג. 

שושלת ג׳ ו (המאה ה 12/11 — 221 לפסת״ב). בתקופת ג׳ו 
התבססו יסודות ם׳ הקיסרית ורפוסיה המסרתיים, כפי שהתקיימו 
ב 2,000 השנים שאח״כ. 

מקורות כתובים, מהימנים יחסית, מצויים רק מהמאה ה 8 לפסה״נ, 
ולגבי התקופה שלפני כן מסתכמים על נתונים ארכאולוגיים. תקופת 
ג׳ 1 מתחלקת לתקופת ג׳ו המערבי (המאה ה 12/11 — המאה ה 8 
לפסה״נ) ולתקופת ג׳ו המזרחי (המאה ה 8 — 221 לפסה״נ). בתקופת 
ג׳ו המערבי היו בירות המלוכה בעמק וי (שנשי של ימינו). החשובה 
בהן היתה האו (ליד שיאן !סיאן] המודרנית). בתקופת ג׳ו המזרחי 
היתה הבירה לוינג (ע״ע). 

מבחינה אתנית ותרבותית שייך ג׳ו לאותה תרבות סינית צפונית 
של תקופת שאנג. מדינת ג׳ו נמצאה בעמק וי, והיתד, חוליה מקשרת 
עם תרבויות נאוליתיות אחרות (יאנג־שאו ולונג־שאנג!. עקב מק־מו 
בשולי המערב של מרחב התרבות הסינית, ייצג ג׳ו שלוחה חדשה 
ונמרצת של תרבות ס , , מושפעת מתרבות הנוודים הלא־סיניים. 
מלחמות ממושכות עם רועי הערבה הכשירו את אנשי ג׳ו להביס 
את שאנג. 

שלים שאנג האחרון, ג׳רשין הוצג בהיסטוריה המסרתית (שנכ¬ 
תבה בתקופת ג׳י המזרחי) כרודן ערום. מושחת ומנוון, ולעומתו 
תואר נתינו, וון מלך ג׳ו, כסמל המוסר והמידות הטונות. וון חיזק 
את ממלכתו והכינה למאבק בשאנג, ובנו, וו ואנג (המלך וו) מרד 
בג׳ו-שין ויסד את השושלת החדשה. (המאה ח 12/11 : במניין השנים 
המסרתי אירע הדבר ב 1122 לפסה״נ, אך מוצעים 10 תאריכים אחרים 




849 


סין, היסטוריה התקופה היןדומר; שושלת 


850 


למאורע, והמקובל ביותר הוא 1027 . אי־ידיעוזנו בשיטת המניין 
הסינית אינה מאפשרת קביעת תאריו מוסכם). 

כיבוש ג׳ו קיבל לגיטימציה מכוח מושג "מנדט השמים", שאת״ס 
היה לעקרון חשוב ביותר בפילוסופיה המדינית של ם־: כתובים 
קדומים מדגישים. שג׳ו הניס את שאנג הואיל והכוחות העליונים 
בשמים נטשו את שליט שאנג המרושע. שליטי שאנג וג׳ו כאחד הת¬ 
ייחסו על מוצא אלוהי, וג׳ו קראו לעצמם "בני השמים", וטענו ש¬ 
שלטונם ניתן להם מידי שמים (ר׳ להלן: דתות}. בחיבורי ההיסטוריה 
שנכתבו בעידן ג׳ו המזרחי, הניחו, שהשמים מסירים מהשלטון 
(גמינג. ר׳ להלן: לשון) את השושלת הנכשלת במילוי רצון השמים. 
תפקיד השליט כמשרת השמים, הוא לפצע בהצלחה בין האדם 
לטבע. 

אחיו של וו, גץ גונג, דיכא מרידות, השלים את כיבוש כל שטחי 
שאנג במזרח, הבטיח שליטה מוחלטת בכל ס׳ הצפונית, איחד את 
שטחי שאנג לשעבר עם שטחי ג׳ו ויסד את סי של גץ. 

בימי אחיינו של ג׳ו גונג ובימי יורשו הגיעה שושלת גץ המערבי 
לשיאה. היא שלטה במחתות שנשי ושאנשי של ימינו ועי״ז הרחיבה 
את השפעת תרבות ס׳ מעבר לגבולות שאנג. בצפון הגיע שלטונה 
עד מונגוליה הפנימית ובדרום עד מעבר לעסק יאנגצה. את המשטר 
שעוצב אז ניתן לראות כקדם־פאודלי. בנסיכויות ם׳ המזרחית הוקמה 
מערכת מחנות מבוצרים בפיקוח מספד קטן יחסית של לוחמי עמק 
הוי הנאמנים. אחי המלך, מקורביו ונאמניו מונו לאדונים פאודלים, 
ולצדם אצילים מקומיים צאצאי השליטים הקודמים. בתחילת תקופת 
גץ הבטיחו קשרי משפחה עם בית־המלוכה והצורך בתמיכת המרכז 
הפוליטי נגד אוכלוסיה מקומית עוינת את נאמנות האדונים הפאן- 
דלים. פשהתבססו• גברה בקרבם המגמה הצנטריפוגלית! השלטון 
המרכזי הועסק יותר ויותר בהתקפות הנוודים ממערב. בתחילת 
המאה ה 8 גבר לחץ הפרשים הנוודים וב 771 איבדה גץ את האו, 
הבירה המערבית, ובית המלוכה עבר מזרחה ללו־יאנג, הבירה 
המשנית. 

בתקופת גץ המערבי דמתה כלכלת ם׳ לשיטת האחוזות באירופה 
של יה״ב: האחוזה היתה יחידה כלכלית עצמאית, בלתי תלויה, 
ואיכריה או צמיתיה היו כוח העבודה החקלאי ונתנו שירותים לבית 
האדון. הכנסת השליט באה הן מאחוזותיו הפרטיות והן ממס שהעלו 
לו הוואסלים. לא היתד. לאיכרים בעלות על הקרקע, ותמורת עבודתו 
קיבל האיכר מזון, לבוש וסיפוק צרכיו האחרים. במחצית השניה של 
תקופת ג׳ו המזרחי הפכה שיטה וו לבלתי יעילה, ובתחילת המאה ה 6 
באו מסים על תוצרת חקלאית במק-ס שירות עבודה של האיכרים, 
והאדון הפאודלי היה לבעל אחוזה והצמיחים — אריסיו חוכרי 
אדמתו. איכרים עצמאיים עיבדו קרקע בתולה. ואחרים שהשביעו 
רצון אדוניהם, קיבלו אדמה במתנה. כך נוצרה שכבת בעלי קרקע 
שלא מהאצולה, והאדמה הפכה למצרך עובר לסוחר. ממסחור זה 
נהנו הסוחרים והיזמים, קוני האדמות הפוטנציאליים. כלכלת האחו¬ 
זות הבלתי תלויות הוחלפה בשיטה כלכלית מסחרית. 

בתקופת ג׳ו המזרחי גדלה פעילות המסחר עקב השיפור 
בתחבורה, ואזורים שונים הפכו תלויים אהדדי בגלל התמחות 
ייצור אזורית. הופעת מטבעות במאות ה 5 — 4 הפריצה עסקות 
מסחריות. 

התפתחות זאת של מסחר ותעשיה השתקפה בשינוי דפוסי העיור. 
בימי שאנג וגל המערבי היתה העיר מושב האצולה, מוקפת חו¬ 
פות אדמה כתושה. עם תחילת המאה ה 5 גדלו הערים וחיו בהן 
מגורי אצולה ורבעי מסחר ותעשיה, רחובות מסחריים היוו חלק 
נכבד במבנה העיר. במאה ר. 5 היו כבר חנויות לממכר סחורות. 
הערים היו קטנות ברובן, אך היו גם ערים בנית רבבות תושבים. 

שינויים אלה היו קשורים בהתפתחות ניכרת בתחום התעשיה 
שאיפשרה ייצור רב ומגוון יותר. חשובה במיוחד היתה התפתחות 


חרושת־הברזל. נראה שתחילת השימוש בברזל בס־ היה במאה ה 6 ׳ 
ובמאה ה 5 כבר רווח בכל סי. השימוש בברזל בם׳ בא במאוחר, 
יחסית, אך הסינים למדו מיד לצקת אותו, נ 1,800 שנים לפני יציקתו 
באירופה. תרם לכך הידע בפיקוח על חום: ם׳ היתה הארץ היחידה 
שנבנו בה כבשנים בתקופה שלפסה״נ. גס טכניקות של השקיה ופיקוח 
על סכרים השתכללו בסוף תקופת ג׳ו המזרחי ונעשו מתוחכמות. לפי¬ 
קוח על המים נודעה חשיבות בתולדות ם׳ כיוון שהגשמים בה עונתיים 
וכמותם משתנה משנה לשנה (ראה לעיל, אקלים), ולפיכך הכרחית 
השקיה לעיבוד אדמות הלס בצפון ולגידול האורז במרכז ובדרום. 
סכנת השטפונות המתמדת בשטחים נרחבים חייבה פיתוח טכניקות 
לניקוז המים. מערכת ניקוז המים היתד, גם אמצעי תעבורה 
חשוב. בעיקר להעברת דגנים, מפעלי המים חצו את גבולות האחוזות 
הפאודליות והקמתם חיזקה את הנטיה לריכוזיות ולפיקוח פקידותי. 
בתקופת מאבק המדינות רווח גם שימוש בדשנים. דבר שהגדיל 
את יבול השדות. גידול הייצור איפשר ריבוי אוכלוסין. למרות 
המלחמות הבלתי פוסקות, וצבירת רכוש. מספר תושבי ם׳ בתקופת 
מאבק המדינות היה, כנראה, 50 — 60 מיליון. התפתחות וו השפיעה 
על גידל היחידות המדיניות וסבעז. 

בתחילת תקופת מאבק המדינות חלו בכמה פרובינציות שינרים 
מדיניים שהרסו את שרידי הפאודליות והכשירו את הקרקע למשטר 
חדש: האצולה הוכנעה ונוצרה שכבה חדשה. מבוססת על כושר 
צבאי. סמכות השליט נחיתה מוחלטת עם העלמות האצולה. הוא היה 
זקוק לפקידות חזקה, נאמנה ומוכשרת, שניתן למנותה ולפטרה ע״פ 
כשרה. פקידים חדשים אלה. אנשי מקצוע בניהול מדינה ולא רק 
בעלי נימוסים ומוצא אצילי. גויסו, כנראה, מבין מעמד שה. הנמוך 
באצולה המסרתית. הם הועלו בדרגה לפי קני-מידה השגיים ותועלתם 
למושל. ככל שנהיו המשטרים לרודניים ולריכוזיים יותר כן זכו 
השה במשרות בכירות יותר ויצרו עלית חדשה. ייתכן שגם פשוטי 
העם שזכו בהשכלה נכללו במעמד החדש, וכן מספר סוחרים, עקב 
עליית חשיבותה של הכלכלה. הצורד במומחים הוליד ניעות חברתית 
רבה. והשגים וכשרון היו לקובעים, ולא מוצא שיוכי. גם שינויים 
בלחמת תרמו למעבר משיוכיות להשגיות: במקום הדגש על כושר 
קרבי אישי התבססה הלחמה על מספר רב של רגלים, שגויסו 
ממעמד האיכרים. בתקופת מאבק המדינות היו בכמה צבאות מאות 
אלפי חיילים ונדרשו אסטרטגים מקצועיים לפיקוד. וידע מקצועי 
וה נהיה למסלול חשוב לניעות חברתית. 

סמבות שליטי גיו, שכוחם התמעט, לא התאוששה מאז, ואף 
שלהלכה נמשך שלטון גץ בס׳ והיתד, לו השפעה דתית, צומצם 
כוחם למעשה והיו לנסיכות משנית. אחדות ם׳ התפוררה ותחתיה 
באו הסכמים רב-מדינתייס בלתי יציבים. 

בתחילת תקופת ג׳ו המזרחי חיו בם׳ יותר מ 170 מדינות, מהן 
13 שיכלו להיחשב למעצמות. להבטחת יציבות נוסו בריתות והתאג¬ 
דויות מדיניות, או הסכמים הדדיים. מלחמות נעשו תדירות ונמרצות 
יותר. באמצע המאה ה 5 לפסה״ג התפוררה ג׳ין, שהיתה מעצמה 
צפונית אדירה, ל 3 מדינות, ובעקבות כך התערערה כל סמכות של 
בית המלוכה החוקי. התפוררות ג׳ין ציינה את תחילת תקופת "מאבק 
המדינות״: 7 מדינות נהלו מאבק אכזרי על שליטה בס׳ ולמדינת 
יואה הברברית למחצה, ששלטה באיזור היאנגצה התחתון, היתה. 
כנראה, עצמה לא פחותה מל 7 מדינות אלו. 

בתקופה מאוחרת יותר של מאבק המדינות (המאה ה 4 — 3 
לפסה״נ) נותרו שתי מדינות ספר, צ׳ו וציין כמתחרות יחידות. 

במאבק זה ניצחה מדינת הספר צ׳ין. ב 256 — 221 השמידה את 
גץ, כבשה את המדינות האחרות וב 221 הכריז עצמו מלך צ׳ין לקיסר. 
השושלת החדשה של צ׳ין (שמשמה, בנראה. נגזר שם ס׳ במערב) 
שלטה בכל ס׳. מערבות מונגוליה בצפת ועד ההרים מדרום ליאנגצה. 

חיי הרוח ואידאולוגיות. בתקופת מאבק המדינות הלה 



851 


סין, היסטוריה התקופה הקו־ומח; קזו׳םלת רץ 


852 



סיפי־ו ליטסאל; סין כיסי נ׳ו (מהמאה ת 9 צפס־״ג יאילד); סי? כים* צ׳יז ( 221 — 6 ( 3 ?פסה״ס ; כיז נימי דאז ( 206 לפכח״ג - - 220 לכיז״כו 


פריחה רעיונית ללא תקדים (עי להלן, פילוסופית סינית, עם׳ 924/5 ). 
התעוררות מחשבתית מפליא־ חלה עקב החתירה ליציבות מדינית 
וחברתית והתפתחות הכלכלה והסהנולוגיה. התמוססות סדרי החברה 
המסרתיים עודדו השיבה הפשית ואינדיווידואליססית, ומאמץ לגילוי 
משמעות ומטרות חדשות בחיים ובחברה. רעיונות חדשים בתחום 
החברה והמדינה היו בסיס לשינויים שהתחוללו ולשאיפות לעתיד. 

היתה זו תקופח הגדולה של הפילוסופיה הסינית, שהשפיעה על 
כל תרבות מזרח אסיה (ויטנאם, קוראה ויפאן), והיחידה בתולדות 
ם׳, עד לתחילת הסאה ה 20 • שבה התחרו רעיונות ואידאולוגיות 
בצורה חפשית. הפילוסופים הסינים נבדלו סבני זמנם הים־תינוביים 
וההודים בהתעניינותם בסדרי החברה והיחסים בין הבריות. 

ד,נסיה המעשית של הפילוסופיה הסינית נבעה, כנראה, מטבעם 
של הפילוסופים ותפקידם. הם היו עפ״ר מנהלים ויועצים פוליטיים, 
אי מועמדים לתפקידים אלה. ומוצאם מאצולה נחותה, אותר. שכבה 
שה שעלתה לגדולה. מלומדים אלה ניסו להוכיח לשליטים את 
יכלתם במדיניות, והופיעו נהנדסאים חברתיים. בעלי תכניות לחב¬ 
רה יציבה ומשגשגת. אלה שהיו שרים ניסו להגשים את תכניותיהם, 
והאחרים היו מורים פרטיים לצעירים שחתרו למשרות ממלכתיות. 
קלנפוציוס ( 551 — 479 לפסד״נ), שהיה ממעמד השה, נחשב לראשון 
מורים אלה. מאפיינים מסוימים משותפים לכל האסכולות הפילו¬ 
סופיות : ההנחה שהשליט חייב להצדיק את עמדתו הנעלה בפעולתו 
והתנהגותו; ההנחה שיש דפוס מסתורי קבוע מראש, הדאו. או 
"דרך", כלי. הדרך הטבעית של ארגון חברתי. היתד, גם הרגשה 
כללית משותפת. שאנשים בעלי כשרון חייבים לשרת בשלטון 
כמומחי הדאו. המטרה הכללית, פרט לדאואיסטים, היתד. להצדיק 
את השינוי, שכבר היה בהתהוותו. לגבי תפיסת שירות ציבורי, 
לאמור: החלפת קשרים משפחתיים שיוכיים ביחסים חוזיים, בירו¬ 
קרטיים השגיים. 

שושלת צ' י ן( 221 — 206 לפסה-ג). מדינת ציין נוסדה בתחילת 
המאה ה 9 לפסה״נ בידי ג׳ו המערבי בנסיכות משנית. בירתה היתה 
בעמק וי. מחוץ לתחום תרבות צפון סי, בעסק המזרחי של הנהר 
הצהוב הונג-הו(ע״ע). בגלל ריחוקו(בגאנסו ושנשי של ימינו) יכלה 
ציין להתפתח ללא קשר אפיץ עם שאר אזורי סי. טטרים רבים 
התערבו בתושביה, ולפיכך נחשבה צייו באמצע המאה ד 4 לברברית 
למחצה. 

מאבק-התמיד של ציין עם הנוודים מצפון מערב גרם לה לסגל 
אמצעים צבאיים חדשים. היא כבשה נחלות של הנוודים בצפון 
מערב. בסוף המאה ה 4 הקימה ציין חומה נגד הברברים. 

במאה ה 4 היתה ציין החזקה והעשירה במדינות סי בגלל כיבושיה 
ויעילותה המנהלית. מדיניות שליטיה השאפתנים היתה אכזרית. ע״פ 
עקרונות התורה חלגליסטית (ע׳ להלן, פילוסופיה, עסי 925/6 ). שאנג 
יאנג (גונג-סון יאנג, הקרוי גם וי יאנג [מת ב 338 לפסה״ג]) בא 
ב 361 לציין ממדינת וי. נהיה לשר והנהיג ריכוזיות שהחלישה את 
האצולה ויצרה את הדפוס הרודני של השלטון. המדינה חולקה לפי־ 


קודים ובראשם פקידי הממשל המרכזי, והתושבים אורגנו בקבוצות 
של 5 — 10 וכל חברי קבוצה נשאו באחריות קולקטיווית על עברותיו 
של כל פרט. שאנג יאנג הטיל פסי קרקע ועודד את החקלאות. 
ציין המחוזקת ניצחה בקרבות וב 350 הוקפה בירתה שיידיאנג. ליד 
ד,או, הבירה הקדומה של ג׳ו. בכן התקרבה ציין לבסיס העצמה 
המסרתי בצפון סי. וב 318 כבשה את סוצ׳ון (ע״ע), זכתה בשטח 
חקלאי רחב מידות והעשירה אותו בהקיפה מפעל השקיה כביר. 
הייצור החקלאי הוגדל עוד יותר ע״י בנית תעלה ארוכה בשנשי 
( 246 ). ב 247 לפסה״נ נכנס לי סו, ממדינת ציו, לשרות ציין. נהיה 
לשליט למעשה, כי למלך לא היתה הבנה במדיניות. לי סו חיה 
ארדינל התכנית הקיסרית של ציין. ב 221 . עם סילוק אחרוני המת¬ 
חרים, נטל פלך ציין לעצמו את התואר שה הואנג־די (הקיסר הרא¬ 
שון) ובעזרת לי סו החל באיחוד ם׳ כולה באותו משטר רודני־בירו־ 
קרטי שכה הצליח בצ׳ין. אותה שנה נהרסו העקבות האחרונים של 
בעלות פאודלית, ו 120,000 משפחות אצולה הועברו פנחלותיהן 
לבירה. דרגות בכירות הוענקו רק בעד שירות נאמן ויעיל לממשל. 
המלחמות בסאות הקודמות וצמצום תחום התרבות הסינית ל 7 
מדינות עיקריות בעלות אוכלוסיה צפופה ומרוכזת תרמו להפלת 
המחיצות בין תרבויות-המשנה והקלו את מלאכת האיחוד. 

הקיסרות חולקה ל 36 פיקודים ואלה חולקו לנציבויות, בשלטון 
פקידים, צבאיים ואזרחיים, שמונו מטעם הממשל המרכזי. הנשק 
פורק מכל שאר הנתינים פרט לחיילי צבא הקבע. הוכרח בעיות 
פרטית על קרקעות. אך הונהג מיסוי כבד. הונהגו מערכת חוקים 
אחידה. כתיב ומידות ומשקלות אחידים, ונקבע אפילו רוחב צירי 
העגלות, כדי לאפשר את הולכתן בכל דרכי העפר. נבנתה רשת 
דרכים כאלה, מוצלת בשדרות עצים לאדכן, שקשרה את הבירה עם 
שטחי הספר. לעבודות אלו גייס הממשל מיליוני איכרים והנהיג 
שימוש המוני בכוח אדם, דבר שהתמיד בכל תולדות ס׳ ואפשר 
לה להקים מפעלי ציבור ענקיים. 

מפשלת ציין חתרה גם למרות אידאולוגית, כדי להכחיד כל זכר 
למערכת המדינית הקודמת ולמנוע חשיבה חתרנית. ב 213 הוצא צו 
לשרוף את כל הספריב פרס לספרי רפואה, ניחוש, חקלאות ונושאים 
שימושיים דומים. כך הושמדו כל מקורות הספרות הענפה של 
תקופת גיו, ובכלל זה מסות פילוסופיות. שנה אח״כ ציווה הקיסר 
להרוג 460 מלומדים. מרדיפות אלה סבלו בעיקר הקונפוציאנים 
בגלל רעיונותיהם המסוכנים לשלטון רודני. לעומת זה נהנו 70 
מלומדי-החצר מתמיכת הממשלה וחסותה. 

ב 7 השנים הראשונות לקיומה הרחיבה הקיסרות וחיזקה את 
גבולותיה. בשנת 214 (לפסה״ג) השלים הגנרל מנג טין את הקמת 
החומה הגדולה (תמי, ר׳ מבצרים ובצורים, עמי 118 ) בצפון בעבודת 
כפיה של מיליוני איכרים ואסירים. הקיסרות הקיפה גם את פוגין, 
גואנגדונג. גואנגשי וטונקינג שבויטנאם הצפונית של ימינו. 

שושלת ציין נתנה לס׳ את רעיון הקיסרות בירושת קבע ויצרה 
איחוד לאומי בתחומי החומה. השושלת עצמה לא האריכה יפים. 















853 


סין, היסטוריה: התקופה הבןדונזזת; שושלת האן 


854 


במות הקיפר הראשון ( 210 ) פרצו מריבות חצר. וב 206 פרצה פרידה 
ושמה קץ לשושלת. 

ההתנגדות למשטר צ׳ין היתד, מקיפה: המלומדים, העלית בעלת 
ההשכלה ממעמד שה הישן, תעבו את רודנות השושלת; היישום 
הנפרץ של התפיסה הלגליסטית על אמצעיה האכזריים בבל שמחי 
החיים היה שבירת מסורות הדה ובלתי נסבלת: גם משטר ציין 
היה תלוי במלומדים. שהחזיקו במשרות הפיקוח והפקידות; צאצאי 
האצולה הפאודלית שנותרו בחיים שאפו לחזור למשטר הישן, 
וההמונים נאנקו תחת עול עבודות ד,כפיה, המסים הכבדים והענשים 
הקשים. 

ב 209 פרצה מרידת האיכרים הראשונה בם׳. היא דוכאה, אך 
העידה על התמרמרות עמוקה. והבעיה העיקרית אחרי היסול שושלת 
צ׳ין ב 206 היתה מי יירש את המלוכה, ובמיוחד — פה יהיה טיבו 
של השלטון החדש. 

שושלת ה א ו ( 206 לפסה״נ — 8 לסד,״נ; 25 — 220 לסד,"נ). 

עם נפילת צ׳ין פרץ מאבק על השלטון בין שיאנג יו איש האצולה, 
לבין ליו בנג, בן האיברים, שהיד, מצביא צבא המורדים נגד צ׳ין. 
תחילה גבר שיאנג. שייצג את גורמי השלטון המקובלים יוחד 
בתקופת קדם־צ׳ין, וליו קיבל את מרותו והיה למלך חאן. אולם ב 202 
חיסל ליו את שיאנג והקים את שושלת חאן. בירתה היתד, צ׳אנג־אן, 
בקרבת הבירה הקודמת שין־יאנג, תקופת שושלת האן נחלקת ל¬ 
שנים : תאן המוקדם, או המערבי ( 206 לפסה״נ — 8 לסה״נ) והאן 
המאוחר או המזרחי ( 25 — 220 לסה״נ). 

בתקופת ש ו ש ל ת ה א ן המוקדם (המערבי) הגיע העם 
הסיני לשיאים ללא תקדים של צמיחה מוסרית ותרבותית ומורשתו 
היתד לצאצאיו השראה ל 2,000 השנים שאח״ב. גם היום מתכנים 
הסינים, לעתים קרובות "אנשי חאן". 

ליו, הידוע בשמו ההיסטורי (שניתן לו, כנהוג. לאחר מותו) 
גאו־טזה, או האן גאו-טזה. הצטיין בתבונה ובכושר מנהיגות טבעי. 
הוא ניצב בפני בעיות עצומות: חבורות חיילים השתוללו בכפרים; 
הערים נהרסו ונשדדו: מפעלי ציבור הושחתו. התמוטטות משטר 
צ׳ין עוררה כוחות צנטריפוגליים מתקופת הסאודליות ופלישות נוידי 
סיונג־נו בצפון. 

גאו־טזה קיים את המסגרת הריכוזית של צ׳ין בצפון בפיקוחו 
האישי, והפקיד את שאר חלקי הקיסרות (כ% משטחה) בידי אחיו, 
בניו ומקורביו הנאמנים. ומינם למלכים־וסלים. לכל מלוכה כזאת 
היתה מערבת בירוקרטית דומה לשל הנחלה הקיסרית. אך בהדרגה 
חיסל גאו-טזה מלכים אלה או התישם. ואחר מותו ( 195 ) המשיכו 
יורשיו לבצר את הריפוויות. מפעלם הושלם כ 154 — 126 לפסה״נ, 
עם חיסול כל המלוכות חעצמאיוח־למחצה. 

בימי וו־די ( 141 — 87 לפסה״נ) הגיעה שושלת חאן המוקדם ישיא 
עצמתה. אח״ב החלה שוקעת מאותן סיבות שחזרו ופגעו בשושלות 
אחריה: חיבובים בחצר הקיסר ובמינהל; משברים כספיים שהחמירו 
והלכו בגלל המערכות הצבאיות האדירות: שחיתות הפקידות; מצו¬ 
קת האיכרים מחמת בעלי הקרקעות וגובי המסים האצים להתעשר. 

ב 8 לסה״נ התחוללה מהפכת חצר וואנג מאנג, אחיינה של הקיסרית, 
תפש את השלטון. הוא יסד שושלת חדשה, הקרויה שין. ואנג טען 
שהוא מחדש את מוסדות ג־ו המזרחי ואת האידאליזם של קונפוציוס. 
הוא ניסה להלאים את הקרקע כדי להבריא את אוצר הממלכה ולהקל 
את מצוקת האיכרים, אך הפקידות חיבלה בתכניותיו. הזנחת עבודות 
ציבור הגדילה את הפגיעות לאסונות טבע, ושטפונות ושנוח רעב 
הגבירו את ייסורי האיכרים. בהעדר תמיכה מצד שכבה חברתית 
כלשהי לא יכול ואנג לשמור על שלמות הקיסרות. הפרידות תכפו, 
וב 18 לסה״נ פרצה פרידת האיכרים הגדולה בהנהגת "הגבות האדו¬ 
מית" — חבורת-סתר חדורת השפעות דתיות דאואיסטיות. למרידה 
הצטרפו צאצאי משפחת ליו, מייסד האן. ובעלי קרקעות עשירים. 


ב 23 נוצח ואנג ונרצח. פרץ מאבק על השלטון, ובו ניצח ליו שיו, 
צאצא ישיר של בית המלוכה החוקי. ליו החזיר את שושלת תאן 
לשלטון. וקבע את בירתו בלרבג (ע״ע). 

תאן המאוחר (המזרחי; 25 — 220 לסה״נ) ליו שיו (שנת¬ 
כנה גואנג וו די; שלט ב 25 — 57 ) ביטל את חידושי ואנג, חזר 
ואיחד את הקיסרות וחיזק את כוח ם׳ בספר, שנחלש בשלטון קודמו. 
בשלטון יורשו מינג די ( 57 — 75 ) ביססה ם■ מחדש את שלטונה בכל 
אסיה המרכזית. בסוף המאה ה 1 ערערו מזימות חצר את שלטין 
הקיסר. הכנסות המדינה, שלא הגיעו להקפן כבימי וו די שבתקופת 
חאן המערבי. קטנו והלכו מחמת הסגות גבול של בעלי הקרקעות 
הגדולים. משפחות עשירות שחלשו על הבירוקרטיה שילמו מעט 
מסים או שלא שילמום כלל והכבידו את ניצול האיכרים. עם 
החלשת השלטון המרכזי הורע במאוד מצב האיכרים, וב 184 חוללו 
אלה מהומות. פרידות פרצו בסוצ׳ואן ובמורה ם׳, בהשפעת כיתות 
דתיות דאואיסטיות. יותר פ 20 שנה היו המורדים במורח, שנקראו 
"המצנפות הצהובות", איום צבאי חפור על השלטון המרכזי, ומורדי 
סוצ׳ואן אף יסדו ממלכה דתית. הפרידות והקשיים הכספיים הולידו 
אנרכיה בכל ם׳. 

בסוף המאה ה 2 רכשו המצביאים, שהיו לרוב בעלי קרקעות 
עשירים, גם עצמה מדינית. ראשון "אילי מלחמה" אלה היה דונג ג'( 
(נרצח ב 192 ). הוא חיסל את חבורת הסריסים בחצר, הדיח את 
הקיסר, ואת אחיו־יורשו הפך לשליט-בובה. אולם הוא לא גבר על 
מתחריו בשאר חלקי המדינה, וב 189 נטש את לו־יאנג הבירה אחרי 
שהחריבה (בהסבו בכן נזק בל-ישוער למורשת התרבות הסינית). 
הוא העביר את הקיסר-הנער לצ׳אנג-אן, אך "אילי מלחמה" אחרים 
מרדו בדונג, רצחוהו ( 192 ), והמוכשר בין המצביאים, טצאו טצאו, 
נהיה לרודן. הקיסר הצעיר, שהיה רפה־שכל, משל להלכה נלו-יאנג. 
וטצאו טצאו, מהדמויות הגדולות ביותר בהיסטוריה הצבאית של ם , , 
שלט למעשה בצפון בלבד. עם התפוררות השלטון הקיסרי חזרה ם׳ 
ונפרדה לפרובינציות בשליטת ■אילי מלחמה", תופעה שאפיינה 
אח״כ כל נפילת שושלת. 

ליו בי, צאצא קיסרי חאן, התבסס במחוז סוצ׳ואן העשיר בדרום 
מערב. ומצביא אחר, סון צ׳ואן, שלט על שטה עצום ובכלל זה 
עמק יאנגצה והדרום, ומנע מטצאו סצאו מעבור את היאנגצה. 

ב 220 פת טצאו, ובנו, טצאו פי, שם קץ לפיקציה של שלטון האן 
ונטל לעצמו את תואר הקיסר. שושלתו נקראה יי, ע״ש אחת 
ממדינות הצפון בתקופת ג׳ו. ליו בי יסון צ׳ואן תבעו אף הם לעצמם 
את השלטון הקיסרי, ופרץ מאבק תלת-נפתי ("תקופת נ הממלכות"). 

תקופת חאן המפוארת נסתיימה. תקופה זו קבעה דפוסים מוסדיים 
שהיו דגם לאלה שחתרו אח״ב לחוור ולהקים קיסרות מאוחדת. 
מבנה הממשל בתקופת האן — שלטון יחיד הנשען על בירוקרסיה — 
התפתח כצרוף מעשי של לגליזם וקונפוציאניות. מעין פשרה בין 
עריצות קיסרית לעליתות של מלומדים — בעלי קרקע. עצמתו של 
ממשל זה וגמישותו אפשרו מעת לעת התחדשות, ואילו חולשותיו 
והמתחים הטבועים בו גרמו לתמורות מחזוריות בלבד ולא לשינוי 
מהפכני חד פעמי של פני המשטר. להלכה נשאר הקיסר כל-יכול; 
למעשה היו שותפים לסמכויות השלטון גם הפקידים־המיומדים, רובם 
ממעמד בעלי הקרקעות. כקונפוציאנים ריככו המלומדים ומיתנו את 
הנטיות הרודניות של הכתר; בבעלי קרקעות התחרו בכתר בניצול 
עבודת האיכרים. עליית שושלות ונפילתן היתד, תוצאת יחסי משולש־ 
הכוחות של הכתר, הבירוקרטיה והמוני האיכרים. 

בראש הממשל המרכזי עמדו קיסרי חאן. העם האמין שלקיסר 
תכונות אלוהיות. ורוב השושלות ניסו לחזק אמונה ואת, אך קיסרי 
חאן וממשיכיהם לא נחשבו לאלים. מקור השלטון הלגיטימי נבע 
התאורטיקנים קונפוציאניים. ב 201 לפסה״נ קבעו המלומדים הקוני 
פוציאניים טקסי הצד, ואלה אפשרו לקיסר להופיע כריבון אמיתי. 


855 


כין, היסטוריה : שושלת האן 


856 


דונג ג׳ונג-שו ( 010119-51111 179 — 104 לפסה״נ) הקונפוציאני 

הדגול של תקופת האן. חידש והרחיב את תפיסת סנציוס שהקיסר, 
כ״בן השמים", קיבל את "פנדט השפים" כדי לשלוט על "הכל תחת 
השפים״. ב 110 לפסה״ב עלה הקיסר וו־די על ההר המקודש פאי 
(בשנדונג של ימינו), ערך טקס ובו הצהיר שהוא ואבותיו, כבעלי 
מנדט השמים. מילאו בהצלחה את ייעודם לשלוט עלי אדמות (תפי¬ 
סות דומות רווחו כבר בימי ג׳ו; השו׳ לעיל, עמ׳ 849 : ולהלן. דתות, 
עם׳ 929 ). אולם ע״פ הקונפוציאניות היה הקיסר גם "אבי העם" ולפי¬ 
כן מותנית שמירת ,.מנדט השמים" בידיו במילוי נאות של תפקידו 
כשליט העם. תפקידיו היו מרובים: הוא קבע את המדיניות ועיצבה, 
היה המחוקק העליון. מינה אישית את כל פקידיו הבכירים וכן היה 
הסמכות השיפוטית העליונה. קיסרים תקיפים מילאו את תפקידיהם 
ללא איום של התערבות. קיסרים חלשים יותר נאלצו להשאיר את 
היומה בידי הפקידות או אנשי החצר. 

על ה מ י נ ה ל של האן המוקדם שלטו שלושה פקידים, "שלו¬ 
שת הלורדים". הראשון במעלה היה הקנצלר, שהיה עוזר ה¬ 
קיסר. רה״מ וראש כל מדרג הפקידות. הוא פיקח במישרין על 
מינהל המחוזות, ובעקיפין על יחידות מקומיות קטנות יותר. והיה 
אחראי לאוצר. השני בדרגה היה מזכיר הקיסר, שנקרא גם סגן 
הקנצלר. עוזר החצר למזכיר הקיסר טיפל בבאי החצר, והיה להלכה 
בדרגה נסוכה ממזכיר הקיסר, אך במרוצת הזמן גדלו סמכויותיו 
בגלל חשדנות הקיסר בשריו הבכירים והעדפתו פקידים זוטרים 
הקרובים אליו אישית. השלישי בחשיבותו היה המפקד העליון 
האחראי לענייני צבא. משרה זאת היתד. קיימת רק בעיתות חרום. 
ובוטלה כליל ב 139 לפסה״נ. 

בראש משרדי מינהל שונים של הממשל המרכזי עמדו "תשעת 
השרים" שסרו למשמעת "שלושת הלורדים". בני משפחת הקיסר 
עמדו בראש המשרד המטפל בבית הקיסר בלבד. כי הקיסר מיאן 
לשתף בשלטון בעלי זכויות שיוכיות, כגון בני משפהחו. בראשית 
תקופת האן היו רוב השדים מקורבי הקיסר וידידיו האישיים. 
משלטון וו־די באו תחתיהם מלומדים קונפוציאניים. סמכותם הרעיו¬ 
נית והמינהלית התחרתה בעצמת הכתר. 

ע״פ תפיסת "מנדט השמים" היו ליקרי תמה. רעשים. שטפונות 
ובצרות אותות למורת רוח השמים מהקיסר. והמלומדים שפיענחו 
ופירשו תופעות אלו החזיקו בנשק רב עצמה להחניק יזמות של 
הקיסר. תלות הכתר בבירוקרטיה הולידה מתח וחשדנות הדדית. 
ורדי הרג 5 מהקנצלרים שלו. ומלומדים קונפוציאניים דגולים ביותר, 
כגון דונג ג׳ונג־שו, לא זכו במשרות הממשל המרכזי. שליטים 
תקיפים ניסו לעקוף את הקבינט הרשמי ונשענו יותר על יועציהם 
האישיים ופקידי הארמון התלויים בהם במישרין. פקידים אישיים 
אלה נמנו עם חברי -מועצח הפנים". והחשוב ביניהם היה העוצר, 
שכוחו היה תכופות רב משל הקנצלר, אף שדרגת הקנצלר היתד" 
רשמית. גבוהה יותר. גוף ,.אד הוק" היה ..מועצת החצר׳, שהתכנסה 
לתכלית מסוימת והחלטותיה בבעיות מדיניות מכריעות הועברו 
בהמלצות לקיסר. ורק לעתים נדירות נתקבלה החלטה מדינית חשובה 
בלי להמלך במועצה. במועצת החצר השתתפו חברי הממשלה 
הרשמית, או חברי מועצת הפנים, או. שני הגופים יחד. היו" ר היה 
הקנצלר, וכינוסם בא ביזמת הכתר. מועצות אלו היו מעין בלם 
לכתר ולבירוקרטיה הבכירה. 

חלוקת הקיסרות לפיקודים, או גלילות. שהנהיגו שליטי ציין 
קוימה גם בימי האן. כסוף שושלת ד,אן המוקדם היו 83 פיקודים 
ו 20 ממלכות קטנות. בגלילות שלטו מינהלאים מטעם השלטון 
המרכזי, ובמלוכות מלכים, קרובי הקיסר. בני מלכים אלה היו 
להלכה יורשיהם; למעשה החלים השלטון המרכזי מי יירש את 
המלוכה, והוא גם מינה את הפקידים שעזרו למלכים. כן היו גם 
מלזכות אלו בפיקוח המרכז. המלוכות והפיקודים היו מחולקים לח¬ 


בלים (שין), מחוזות (שיאנג) ומקופים (לי) — היחידה הסיני 
הלית הקטנה ביותר. הממשל המקומי דאג לגביית מסים (בדגנים, 
אריגים. או במזומן), גיוס איכרים לאנגריח ושמירת החוק והסדר. 
נוסף לפס הקרקע היה מם גולגולת. חובת אנגריה חלה על בני 23 
(זמן מה — מ 20 ) עד 56 . בני מעמד גבוה היו משוחררים מחובה 
זאת. המגויסים לאנגריה הועסקו בעבודות ציבור. כגון סלילת כבי¬ 
שים, חפירת תעלות, בניית ארמונות וקברי מלכים וקיסרים, וכן 
בתעשיות ממלכתיות, כגון כריית מלח, ברזל ונחושת. גברים בני 
אותם גילים היו חייבים גם בשירות צבאי של שנתיים, ובשעת 
חירום ניתן לגייסם שוב. 

החוק. גאו־טזה, מייסד שושלת האן. פישם ומיתן את החוקים 
החמורים של צ׳ין, אן השפעת החוקים הקודמים לא בסלה, כי הדבר 
היה הכרחי לממשל ריכוזי־בירוקרטי. עצם גדלה של הקיסרות וה¬ 
אחריות המורכבת והיקפו של הממשל חייבו אחידות ועקיבות, 
ונתברר שביטול חוקי צ-ין היה מוקדם מדי. הקנצלר הראשון שיאו 
הו ניסח ספר חוקים מבוסם על חוקי צ׳ין. ספר חוקי האן היה בסיס 
לניסוח חוקים גם אחרי האן. בימי האן הועסקו מלומדים קינפוצ־ 
יאניים בליקוט. הסבר ופירוש לחוק, ובסוף השושלת כללו פירושים 
אלה 26,272 סעיפים. אולם דאגת חאן לחוק לא היתד, משום כניעה 
לעקרונות הלגליזם, אלא "קונפוציאניזציה של החוק הסיני". העונש 
וצורת החוק הלגליסטית נשמרו, אך התוכן היה חדור רוח קונפוצ־ 
יאנית. 

בניגוד לעקרון הלגליססי של יישום חוק, אמנם חמור, אך שווה 
לגבי הכל, הדגישו הקונפוציאנים גם את המוסר וה״לי" (דפוסי 
התנהגות מוסכמים), השונה לגבי כל איש. ע״פ מעמדו בחברה. כד 
הדגישו גם ערכי משפחה (התחשבות בגיל, בכורה וכיבוד הורים), 
ועברה על עקרונות אלה נענשה בחומרה. הם הטילו ענשים חמורים 
בכל הנוגע לטובת המדינה, על חשבון הפרם. אן השתמשו בחוק 
גם למטרות צדק ורווחה חברתית כללית. 

השפעת הקונפוציאניזס הורגשה יותר בשפיטה גופה. השפיטה 
בס׳ היתה חלק מתפקידי המינהל. תכופות חרגו פסקי דין מבוססים 
על תפיסה קונפוציאנית מסעיפי החוק, כי תפיסה זו דגלה בגמישות 
רבה בפירוש החוק ותחולתו. עליית הקונפוציאניות ומיסודה העניקו 
לעקרונותיה המוסריים כבוד רב יותר מלסמכות החוקית. אפילו 
כוחו של הקיסר נבלם מכוח קני מידה מוסדיים של הקונפוציאניות. 
הפקידות המקומית נשענה על שכנוע לא פחות מאשר על החוק. 
בסכסוכים אזרחיים העדיפו, כנראה, פשרה או בוררות של זקני העדה 
על תהליכים רשמיים, וכוחה של המסורת היה חזק מאוד במחחות 
הכפריים. 

הבירוקרטיה. במאה ד, 1 לפסה״נ הגיע מספר הפקידים 
במימשל המרכזי והמקומי גם יחד ל 130,000 . הם דורגו ב 20 דרגות 
(ב 32 לפסה״נ צומצם המספר ל 16 ), ולכל דרגה נקבעה משכורת 
שנתית ששולמה חלקה בדגן וחלקה בכסף, ולעתים גם בגלילי משי. 
כדי למנוע שחיתות לא הורשו פקידים נמוכים לשרת במחוזותיהם. 
ראשיתה של שיטת המבחנים. אהד המוסדות הוותיקים והסהוללים 
ביותר בס׳, היא בימי האן. היא התפתחה כתוצאה מרצון הכתר לגייס 
בעלי הכשרה וכושר, וכן מנצחון הקונפוציאניות כאידאולוג״ה רש¬ 
מית. ב 196 לפסה״נ ציווה הקיסר גאו טזה לנסיכים הפאודלים 
והממונים המקומיים להמליץ בפניו על צעירים מבטיחים ולשלחם 
לבירה כמועמדים למשרות רשמיות. צוחם כאלה חזרו ונשנו תכופות. 
הקיסר ון־די המשיך במסורת צ׳ין למנוח מלוסדי־חצר שנקראו 
"ידענים" (בו־שה) לתפקידי מומחים המשיבים לשאלות הקיסר. 
מפרשים אסכולות שובות של פילוסופיה פוליטית, ומשתתפים בכי¬ 
נוסי החצר. בשלטון וו די ( 141 — 87 לפסה״נ), הפכו ידענים אלה 
למומחים ב״חמש יצירות המופת" שנתקדשו במסורת הקונפוציאבית 
(ראה להלן, ספרות). הקיסר ייסד אקדמיה, ובה הורו ה״ידעניס" 



857 


סין, היסטוריה: שושלת האן 


88 


לצעירים מצטיינים פכל המחוזות את עקרונות הקונפוציאניות. 
לאחר שנת לימודים נבחנו הצעירים ונתמנו למשרות ממלכתיות 
על פי כשירותם. בתקופת שושלת האן המאוחר הגיע. כנראה, מספר 
הלומדים באקדמיה הקיסרית לקרוב ל 30,000 . חלק גדול מהפקידים 
הזוטרים בא דרך ההינוך הקונפוציאני על חשבון המדינה, ובהתאם 
לעקרונות הקונפוציאניות הוכשרו תלמידים אלה במלומדים ולא 
כסנהלאים, אף שהיד, עליהם לשמש בתפקידי מינהל ושיפוט. 

בשיטה זו של קיסרי האן, שהעלתה את רפת הבירוקרטיה 
והחדירה לתוכה גישה אנושית, עדיין נעדר מרכיב חשוב ביותר 
של שיטת המבחנים בעתיד והוא: תחרות פתוחה. באותה עת הוצעו 
המועמדים למשרה או לזכות בלימודים באקדמיה בהמלצת פקידים 
בכירים, ואלה יכלו להמליץ על בניהם. נוסף על כך נאסר על סוחרים 
לשאת במשרה רשמית (אף שתוק זה לא הופעל בקפידה). גס 
מכירת משרות. שהקונפוציאניט התנגדו לה בתוקף, נהגה בכל 
תולדות ס' מחמת צרכי אוצר המדינה. מסיבות אלו יכלו בעיקר 
בני עשירים ומיוחסים לזכות במשרות, אך ההכרה בד,שגיות היתד, 
התקדמות חשובה. אולם בסיף יפי האן המזרחי הבטיחו לעצמן 
משפחות מסוימות בעלוח־השפעה מונופול על המועמדות ללימוד 
ולמשרות שלטון. 

החברה והכלכלה. בתחילת המאה ה 1 לסד,"נ היו בס' 

כ 70 מיליון חושבים. הם נחלקו עקרונית לשני סוגים, שאפיינו את 
ההברה גם אח״כ: קבוצה קטנה של פקידים, רובם משכבת בעלי 
קרקע עשירים, והרוב העצום של בני העם, בעיקר איכרים. בכל 
אחת משתי הקבוצות היו הבחנות נוספות. פחות פורמליות, מבוססות 
על לידה. רכוש ומקצוע. לקשרי משפחה היתד, השפעה ביפי האן 
ובשושלות הבאות, אולם עקב אחדד היחידות המדיניות מימי ג׳ו 
המאוחר ותלאה עלתה השיבותם של קריטריונים אחרים: התמסד 
מעמד של פקידי-רשות, שדמה לדגם המוקדם של מעמד שה בתקופת 
ג׳ו המאוחר. זכויות-יתר, הקשורות בשייך מלידה, לא נתבטלו 
סופית בשושלת חאן. למיד' נסיין סחיסולד, המהיר של צ׳ין, היססו 
מייסדי חאן לפגוע בהבחנות חברתיות. רק באמצע תקופת שלטונו 
של וו די אומנו יותר פקידים. וקנה המידה של כושר ויכולת בא 
במהום הייחום. 

תהליכי המסחור, העיור ופיתוח התחבורה נמשכו בימי 
צ׳ין וחאן. סוחרים, תעשיינים ובעלי מלאכה זכו בהזדמנויות רבות 
יותר להתעשר וחברת חאן הגיעה לשיא חדש של תפיסה חמדנית. 

הצורה העיקרית והמיוחסת בייתר של רכוש היתה עדייו בעלות 
על קרקע. בגלל חשדנות הקיסרים כלפי סוחרים, שהורישוה שליטי 
צ׳ין ושחוזקה בדעה קדומה של הקונפוציאנים נגד מסחר, הוצאו 
הסוחרים ממעמד הפקידים ונאסרה עליהם בעלות על אחוזות. איסו¬ 
רים אלד, לא קוימו למעשה. חלק מבעלי הקרקע העשירים החדשים 
של אותה תקופה התעשר במסתר ותעשיה. 

קיסרי האן המשיכו במדיניות צ׳ין לגמול על שירות טוב בהענקת 
דרגות לנתיניהם. דרגות 12 — 20 שוריינו לפקידי הממשל בלבד, 
והגבוהה בהן, של מרקיז, היתד, תורשתית. לבעלי דרגות בכירות 
היו זכויות־יתר. כגון חסינות בפני ענשים חמורים יותר. 

ח ע בדות בסי לא התפתחה מעולם למוסד רהב־ממדים, כנראה 
בגלל עצמת מוסד המשפחה ואחדות בתי האב! אבל חשיבות 
העבדים לכלכלה היתה רבה. מספר העבדים בימי האן הוערך באחוו 
אחד מהאוכלוסיה, ורובם הועסקו בשרתי בית או בעלי אומנויות. 
נסיונות כמה מקיסרי האן לבטל או להגביל את העבדות לא הצליחו. 
הקיסר גאו טזה הקטין את מם הקרקע. וב 167 לפסה,׳־נ בוסל מס 
הקרקע כליל. הוא חודש אחרי 10 שנים׳ ושיעורו היה נסוך, ,,,/< 
מהיבול. אך חקלאים חוכרים המשיכו לשלם דמי חכירה גבוהים של 
50% מהיבול. 

מיסוי כבד הוטל על יכוש מסתרי וגרם להעברת הון בבעלות 


על קרקע. המסחר וד,תעשיה היו גם פגיעים להתערבות הממשלה. 
ב 115 לפסה״נ מונו פקידי ממשלה לווסת את כל העסקות המסחריות 
בתחום המדינה עיי קניית מצרכים חיוניים ביפי שפע. כשמחיריהם 
זולים, ומכירתם בעת מחסור. היה זה נסיון למנוע רווחים מספסרים 
ולספיג רווחים אלה לאוצר המדינה. 

בעלי הקרקעות התעשרו מהעבודה הזולה ומניצול קש¬ 
ריהם הפוליטיים. הם ניסו טכניקות חקלאיות חדשות, השתמשו 
בהמצאות כגון טחנות מים ופעמים אף עסקו במסחר. חל איסור 
על עיסוק בשני מקצועות. אך איסור זה לא נשמר, ורבים מבעלי 
הקרקעות היו סוחרים גדולים ועסקו בספסרות במזון ובלבוש. 

כדי ללחום בצבירת הון בלתי מרוסנת בידי יחידים בוטלה זכות 
הבכורה ונקבע, שבנים צעירים יורשים חצי הרכוש: העבירו עשירים 
ותקיפים מאחוזותיהם: סחטו "מתנות" מהעשירים וכפו עליהם 
קניית המטבע המופחת של המדינה. אמצעים אלד, הצליחו לזמן קצר, 
אך לא מנעו לאורך ימים צבירת עצמה. בסוף המאה ה 1 לפסה״ג 
הגיע ריבוז הקרקעות לממדים מבהילים והממשלה תכננה הגבלת 
שטח האחוזות ל 2,000 דונם (בסינית: 3.000 מו או 30 צ׳ינג). 
לאחר תקופה קצרה של מכירות קרקע בהולות במחירים נמוכים 
אילצו הלחצים הפוליטיים של בעלי האחוזות את הקיסר לדתות 
ביצוע מדיניות זאת. 3 הקיסרים הראשונים של שושלת האן המאוחר 
(המאה ה 1 לסד,"נ) בלמו זמנית את בעלי האחוזות, אך אח״כ שוב 
זבו משפחות אלו בכוח מדיני מכריע בהצר. רכוש פרטי רב מאוד 
היה הבעיה הבלכלית־המדינית הראשונה במעלה לשליטי ם׳ ביפי 
האן. 

הריכוז העצום של רכוש בידיים פרטיות יצר בעיות חברתיות 
חפורות, שדחפו את האיכרים למדידות. הריכוז גם שלל מאוצר המ¬ 
דינה את ההכנסות הדרישות למלחמות באויבים מחוץ ולקיום פעילות 
ושירותי פנים, כי המשפחות המיוחסית השתמטו מתשלום פסים. 
ריכוז קרקעי צמצם אפוא את הכנסות האוצר ואילצו להגדיל את 
שעור המס על החלקות שבידי האיכרים. 

תהליך זה של תחרות מתמדת בין הכוחות המקומיים — בעלי 
אחוזות ופקידות — לבין השלטון המרכזי על הכנסה מחקלאות הביא 
לנפילת שושלות מפוארות כהאן. ומסביר את הדילמה של כל 
השושלות העתידות ובכך של כל המערכת הקיסרית-בירוקרסית של 
ס׳. בגלל המתח בין השלטון המרכזי לבין השכבה המקומית של 
בירוקרטים בעלי קרקע, לא היה מנוס ממצוקת איכרים ומדידותיהם. 
אלה הביאו להפלת שושלות אך לא לשינוי השיטה: כי לאחר זמו־מה 
של ממשל ריכוזי תקיף ושיטת מיסוי מרוסנת. מתונה ויעילה, 
שהגנה על האיכר הקטן. גבר העושק מצד הבירוקרטים בעלי 
הקרקעות. במעגל המכונה בהיסטוריה הסינית "מחזור השושלות". 
דפוס מחזורי זה מקורו בכך, שהמבנה הקיסרי-בירוקרטי היה, יחסית, 
ללא שינוי. 

התפשטות הקיסרות. בימי וו־די ( 141 — 87 לפסה,"נ) 
הגיעה עצמת ם׳ לשיא. שכמותו לא השיגה אלא בימי שושלות 
המונגולים והמאנצ׳ו. וו־די לחם בצפון־מערב באויבי ם׳ המסרתיים, 
שבטי שיונג־נו ששלטו על שטחים נרחבים בפנצ׳וריה המערבית, 
מונגוליה, סיביר הדרומית, תודכסטן וגבול פמיר. הם היו פרשים 
מנוסים והיו מסוכנים, בעיקר כשנעזרו בעצתם של מצביאים סינים 
מורדים. ביפי גאו טזה השתוללי פרשיהם בצפון שנשי. בתוך 
גבולות החומה הגדולה. מטרתם היתר, שוד וביזה. ב 166 לפסה,"נ 
חדרו שבטי שיונג־נו עד קרוב לבירה בצ׳אנג־אן. ב 127 לפסה״נ 
התקיפם וו די וכבש את שטחי אודדום. מצפון לשנשי (במונגוליה 
הפנימית של ימינו). ב 121 — 119 לפסה״נ שלת הקיסר את המצביא 
הואו צ׳ו־בינג למלחמה בשיונג־נו. ד,ואו ניצח את הנוודים ודחפם 
למעמקי מדבר גובי. המלחמות ביפיונג־נו נמשכו עשרות שנים, 
אך פירוד בשורותיהם ולחץ שבטים אחרים גרמו להגירתם מערבה. 


859 


נין, היסטוריה: שושלת האן 


850 


השיונג־נו נפרדו לצפוניים ולדרומיים. והאחרונים כרתו ברית עם 
קיסרי האן וביקשו את חסותם. 

משלחות ששלח וו די הביאו ידיעות על אסיה המרכזית והמע¬ 
רבית, ועוררו סקרנות וענין בפיתוח המסהר בארצות אלו. משלחת 
אחת הביאה עמד, את הגפן ואת התלתן, הדרוש להזנת סוסי אסיה 
המרכזית. 

ב 113/2 הורחבה חומת ס׳ מערבה לתוך המדבר עד יוי־מן (.שער 
אבן הירקף), והסינים שלטו על פרוזדור שקשרם עם אסיה המרכזית. 
ה 700,000 מתנחלים הועברו לאיזור זה- שנשאר מאז חלק מס׳. 
ב 104 — 101 לפסה״נ השתלסו צבאות וו די על השבטים בעמקי 
טארים ואילי. צבא ס׳, בן 100,000 איש ויותר, עבר דרך מדבריות 
והרים למרחק של 3.000 ק״מ מהבירה. ונוצר קשר של סחר עקיף 
בין קיסרות ס׳ לבין הקיסרות הרומית. ב 60 לפסה״נ שלטו הסינים 
על נתיבי הסהר הצפוניים והדרומיים שעברו בנאות המדבר באגן 
טארים (שינג׳יאנג [סינקיאנג]). וב 59 מונה המושל הכללי הסיני 
הראשון על מרחבי המערב. שליסת הסינים על אסיה המרכזית קוימה 
עד תחילת המאה ח 1 לםה״נ, כשנותק הקשר בין ס' לאגן טארים. 

וו די הפנה את שימת לבו גם לצפון־מזרח. נ 109 פלש לציוסוו 
(דרום מנצ׳וריה וצפון קוריאה של היום) וב 108 החריבה. הסינים 
הקימו מינהל קולוניאלי, שהגיע עד לסאול של ימינו. השטח מוזג 
עם ס׳, חולק ל 4 פיקודים עם חלוקת משנה לנציבויות. על פי הדגם 
הסיני, והובאו מתנחלים סיניים. שטח זה היה בשלטון ס , 400 שנה 
(עד 313 לסד,"נ), והתפתח למרכז תרבות שהשפיע על קוראה 
וכנראה גם על יפאן, שבאותה עת לא נודעה בס׳. שסחים מדדום 
ליאנגצה, ובהם ויסנאם הצפונית שנכבשה בידי צ׳ין ויושבה חלקית 
בסינים, השתחררו משלטון ם׳ בתחילת קיסרות חאן והתפרקו 
למלוכות קטנות. וו די כבשם מחדש, סיפח את הממלכות אחת אחת 
והעביר את תושביהן צפונה ליאנגצה. ב 111 כבש את המלוכה 
הגדולה ביותר בדרום, נאן־יואה, שכללה את פחחות גואנגדונג, 
גואנגשי וויטנאם הצפונית. ס׳ משלה על מרחב זה בעזרת מנהיגים 
מקומיים, ונמשכה התנחלות סינים בדרום, בעיקר במחוז קנטון. 
ויטנאם הצפונית מחנה בגליל ג׳יאוג׳ה. גם את האי האינאן כנש 
וו די. המלוכות הקטנות של דרום־מערב (גויג׳ו ויונאן של היום) 
נכנעו למרות וו די. 

חולשותיו הפנימיות של המשטר אילצו את יורשי ח די לסגת 
משטחים רבים, אך בימי גואנג וו די, מייסד שושלת ד,או המאוחר, 
התאושש כוח הקיסרות. ב 42/3 לסד,"נ כבש מצביאו המהולל, מה יואן 
שנית אח האי האינאן. השטחים מדרום לקנטון וכן את טונקינג וחלק 
מחוף של אנאם. איזוד זה מוזג א) כליל בקיסרות ונטמע בתרבות 
ם׳. שלטון ם׳ בצפון ויטנאם נמשך עד תחילת המאה ה 10 . נ 73/4 
כבשו הסינים נאות מדבר חשובים בצפון־מזרח שינג׳יאנג; חודשה 
השפעת ם' בנתיב הסחר הדרומי של אגן שארים ונכבשה קאשגאר. 

ב 91 מונה המצביא באן צ׳או "למושל כללי" של שטחי המערב. 

6 שנים אח״ב פרץ צבאו דרך פאמיר, ורק פרתיד, חצצה בין ם׳ 
לקיסרות הרומית. ב 97 שיגר באן צ׳או את אחד מקציניו, גאו יינג, 
בשליחות לדא צ׳יו ("צ׳ין הגדול" [=שמה של קיסרות רומא ב¬ 
סינית]), גאו יינג רצה להגיע לסוריה אך הגיע רק עד מסופוטמיה. 
בשובו דיווח, שרומא סוחרת עם פרחיה וחודו דרך הים וצוברת 
רווחים של 1000% , ושהיא מעוניינת לקשור קשר ישיר עם מפשל 
חאן. אר פרחיה, הרוצה במונופול על סחר המשי הסיני בקיסרות 
הרומית, מונעת זאת. 

לממשל ד,אן לא היו הרצון והמשאבים הדרושים להחזיק בקיסרות 
נרחבת במערב. במות באן צ׳או ( 102 ) נחלשה עצמת ס' באסיה 
המרכזית. היא נטשה את עמדותיה בנסיכויות אגן טארים ונתיבי 
הסהר שם, וב 107 נותק הקשר עם אזורי המערב ובוטל תפקיד 
"המושל הכללי". היו שוד נסיונות בודדים להשתלט על המערב, 


וחילות המצב של חאן שפרו על עמדותיהם בפרוזדור גאנסו עד 
אמצע המאה ה 2 . 

"נתיב המשי" מסי לקיסרות רומא התחיל בצפון־מערב ם , , הצד, 

את אגן טארים לקאשגאר, ומשם דרך פאמיר ונאות המדבר לפרתיה 
ולסלוקיה שע״נ חידקל ולאנטיוכיה שבתחום קיסרות רומא. היד, גם 
מעבר בים מרומא לס׳, אך גם הוא לא היה ישיר אלא עבר דרך הודו. 

המשי, שהיה כ 90% מהיצוא מם' לקיסרות רופא, היה המניע 
העיקרי לסתר חוץ, הסחורות האחרות היו שלחין, פרוות, קנמון, 
ריבם וברזל יצוק, ואולי גם מוצרי לכה. בתמורה קיבלה ם׳ מוצרי 
מותרות מאסיה המרכזית. כגון אבן הירקן, וסוסים גזעיים, ומרומא — 
זכוכית — שכנראה לא נודע ייצורה בם׳ — פשתה ואריגי צמר. עד 
למאה ה 19 היד, מאזן המסחר חיובי לס׳. נוסף על משי הגיעו לקי¬ 
סרות ■רומא האפרסק והמשמש. שמקורם בם׳. ייתכן שידיעות על 
תורת קונפוציוס והדאואיזם אף הן הגיעו לרומא. 

השפעת המערב בם׳ השתקפה בעיקר באפנות. דמויות אדם 
התחילו לחופיע בתקופת חאן, בהשפעת המערב, וכן רישומי חיות 
על פי דגם סקיתי של אסיה המרכזית. חידושים אלה באו בעיקר 
ביזמת הסינים. יש עדויות להשפעה יוונית, וכנראה גם פרסית 
ובבלית. 

הסינים לא הראו נטיה לצד התאורטי של המדעים, אך ביישום 
מעשי של מדעי הטבע היו יעילים יותר מבני תרבויות עתיקות 
אחרות, שהושתתו על עבדות, או מאצולות צבאיות, שהושתתו על 
שעבוד צמיתים. תרם לכך המשטר הבירוקרטי הריכוזי, בשלטון 
מעמד משכילים, שראה עצמו אהראי לרווחת החברה כולה. הטכנו¬ 
לוגיה והמדע המעשי בימי האן התבססו על הסתכלות אמפירית 
ועריכת ניסויים מתמדת. עד סוף תקופת הרנסנס הקדימו הסינים 
מבחינה זו את החברות האחרות. שתים פהמצאותיהם הגדולות. 
הנייר והחרסינה. הן מימי האז. הנייר הומצא קרוב ל 100 לסה״נ, 
ונכנס לשימוש יומיומי במאה ר. 3 — 4 , 

התפתחות רבה חלה בטכניקות אריגה. כריית ברזל. עיבוד-מתכת 
וייצור מלח הורחבו ושוכללו. בשנות ה 30 לסה״נ פותח מפוח 
מתכות מונע במים, וכן פותחו שיטוח לקידוח עמוק כדי להגיע 
למי־התהום ולגז טבעי שבו השתמשו להסקה וכן בבתי-מלאכה. 
לקנה החזרן (במבוק) הנפוץ בס׳, שהוא צינור טבעי, היה ערך רב 
בפיתוח הקידוח ובהולכת מים וגז (תט׳ ר׳ לעיל, עמ ׳ 280 ). 

גם החקלאות הצטיינה בטכניקות מתוחכמות. חשיבות רבה 
נודעה לרתמה בעלת רצועת חזה לבהמות משא ולסוסים, הן בתעשיה 
והן במלחמה, נוסף לחקלאות ■, לפריצת היד ולמחרשר, נגררת, מור¬ 
כבת מזוג מורגי ברזל. חידושים אחרים היו: אורז חסין־בצודת; 
עיבוד חלקות לסירוגין■, מחזור זרעים וקטניות, ובכלל זה סויה! 
ניצול מורדות לגידול במבוק. עצי פרי, ירקות, עצים וחופר הסקה; 
ותעלות ניקוז לטיוב אדמת-בור. 

הראשון בסדרה ארוכה של ספרי רוקחות ראציונאלית הופיע 
במאה ד, 2 לפסה״ג. הרופא הוא ט 1 (מת ב 220 לסהינ), שהיה כנראה 
דאואיסס ומומחה בדיקור מחטים וצריבה בלענה סינית. היה הראשון 
שהשתמש בהרדמה מקומית (ור׳ להלן: רפואה מסרתיח). 

מהשבת חאן. בניגוד לדוגמתיות הקיצונית של צ׳ין, מאופ¬ 
יינת מחשבת האן בנטיות אקלקטיות. מחשבת חאן יצרה סוג חדש 
של קונפוציאניזם המושפע מאסכולות מחשבה מלפני צ׳ין. הקונפוצ־ 
יאניזם והדאואיזם היו שתי אסכולות המחשבה היחידות שהחזיקו 
מעמד בכל תקופת האן, האיסור שהטילו שליטי צ׳ין על ספרי 
פילוסופיה והיסטוריה בוטל נ 191 לפסה״נ. ומלומדי האן שחזרו 
מזכרונם את תוכן הספרים שלמדו בבחרותם. חלק מהספרים הישנים 
נמצא במקומות סתר, אך שנים רבות התנהל פולמוס לגבי מקוריותם. 
הלגליססים, ששמם יצא לשמצה מחמת קיצוניות משטר צ׳ין, גורשו 
מחצר הקיסר. מלומדים שהעדיפו את הקונפוציאניזס בגלל בלמיו 




861 


יין, היסטוריה; •שושלת הפן; ??ופת *ש דשושל ת 


852 


על רצון השליט, בכל זאת פירשו את תורתו המוסרית נצורה 
שאפשרה לחזק את עצמת הקיסר. אפיו האקלקטי של הקונפוציאניזם 
של האז קסמה למלומדים, שתיעבו את שלילת חופש המחשבה של 
צ׳ין. הם נקראו רו ג״א, כל׳ "למדנים", או "אנשי ספר", ובכך הפך 
הקונפוציאניזם למושג נרדף לדעות של מלומדים. בקרב הדאואיסטים 
גבר העניו בקוסמולוגיה ובחיפוש אחר הנצת. 

במאה ה 1 לסה*נ הדר הבודהיזם לס׳ בנתיבי הסחר הצפון- 
מערביים ובנתיב הים הדרומי לצפון ויטנאם. לא היתד, לו השפעה 
רבה על המחשבה הסינית, עד שהתפוררות הסדר החברתי והמדיני 
של האן החלישה את האמונה בקונפוציאניזם. 

תקופת הפירוד ( 220 — 589 ). עם נפילת שושלת האן בא 
הקץ לאיחוד המדיני בם׳ לכ 400 שבה. לתימה הרסנית, פלישות 
ותחיית נטיות פאודליות ובדלניות שיבשו את הארץ. אולם מבחינת 
התרבות ואפילו הטכנולוגיה לא חלה נסיגה ל״תקופת החשכה", 
דוגמת אירופה אחרי התפוררות הקיסרות הרומית. יותר מזה; בת¬ 
קופה זו קמו ראשוני הציירים ("ציירים־ג׳נטלמנים"), המבקרים, 
האסתטיקנים, האספנים הפרטיים של אוצרות אמנות, והחלו תחביבי 
תרבות, כגון תכנון גני נוי ושיחה מעודנת. 

התוהו ומהו המדיני משתקף בחלוקה המורכבת שחולקה תקופה 
זו במסורת ההיסטוריוגרפים הסינים. התקופה 222 — 589 נקראת 
״תקופת 6 השושלות״, ע״פ 6 השושלות שבירותיהן היו בג׳ין- 
קאנג(קרוב לנאנקינג של ימינו). תקופות משנה שלה הן: תקופת ״ 3 
המלוכות״, מ 220 עד 265 או 280 , המתייחסת לחלוקת המדינה לממל¬ 
כות וי ( 220 — 264 ); שו־האן( 221 — 263 ); וו — ( 222 — 280 ). ותקופת 
משנה אחרת, ״ 16 המלוכות״( 304 — 439 ) מתייחסת למשטרים שנוסדו 
בחלקים בצפון, בידי לא־סינים. ולבסוף משתמשים גם בכינויים 
שושלות דרומיות וצפוניות המתייחסים לחלוקה בין הדרום לצפון. 

תקופת ״ 3 המלוכות' ( 220 - 265 (או 280 ]). בדומה לת¬ 
קופת .,מאבק המדינות" של ג׳ו המזרחי קמו בתקופה זו חיילים- 
מדינאים מבריקים, שניסו לחסל את יריביהם במלחמה ובתככים. 
ממלכת וי שלטה במישור הצפוני של ס׳. בירתה היתה בלריאנג, וי 
היתד, החזקה ב 3 המלוכות. ממלכת שו האן, החלשה מ 3 המלונות, 
היתר, בדרום מערב ובירחה בצ׳אנג־דו (סוצ׳ואן), בירת מלכות וו 
בדרום מזרח היתה בוו צ׳אנג, ואה״כ ג׳ידיד, (שקראוה אח״כ ג׳ין 
קאנג) בחוף היאנגצה התחתי. מקומו, אפשר לוו לשמור על עצ¬ 
מאותה זמן רב יותר משו חאן. חשיבותה של וו היתד, בפיתוח 
הדרום למרכז תרבות ומינהל שהיה, מאוחר יותר, מקלט למבנה 
השלטון והתרבות של ס , . אחרי שזרים השתלטו על הצפון. 

שלוש המלוכות לחמו זו בזו ובן בשכניהן הלא־סינים. וי הת¬ 
פשטה בדרום מנצ׳וריח וקוראה; וו הרחיבה את תהליך הטמעתם 
של שבטי הברברים בדרום, התפשטה בצפון ויטנאם, וקשרה קשרי 
מסחר עם הממלכות ההודו־סיניות בפו-נאן (בדלתא התחתית של 
המקונג) ולין־אי (צ׳אמפח); שו ד,אן הכניעה שבטי ספר בדרום 
מערב, ונאמר שצבאה חדר אף לבורמה, 

שלטון ם' ותרבותה 
המשיכו אפוא להתפ¬ 
שט לפרות הפיצול ה¬ 
מדיני מבית. לבסוף ני¬ 
צח הצפון, ב 263 גברה 
וי על שו חאן. וב 280 
חיסלה גם את וו. סו¬ 
סה ין, שתפס את השל¬ 
טון בוי והידוע כג׳ין וו 
די, השתלט על ס', ויסד 
שושלת חדשה, ג׳ י ן 

המערבי ( 265 316 ). ,.ע?ו׳ 4 המ 2 וכ;ת" 2201 — 264 יסד":׳ 


ג׳ין השלימה עם משפחות בעלי קרקע גדולים, שוי ניסתה, לשוא, 
לרסנן בשיטות לגליסטיות. הסובלנות ביחס לתחייתו של מעין- 
פאודליזם זה. פגמה מאוד ביעילות הממשל המרכזי. האצולה הש¬ 
תלטה על הבירוקרטיה, נטלה לעצמה את ההכנסות הדרושות לממשל 
המרכזי והמוני האיכרים הפכו לצמיתים למעשה. במות גיין חדדי 
( 290 ) נחלשה השושלת במאבק דב-צדדי על הירושה, המכובה 
״מלחמת 8 הנסיכים״ ( 290 — 306 ). הממשלה המרכזית איבדה את 
שליטתה על אזורים נרחבים. ורעב, מגיפות ונצורת הגדילו את 
סבל התושבים. 

שבטים זרים, ששליטים חלשים התירו להם להכנס ואף עודדום 
לכך. התרבו. בסוף המאה ד, 3 היו נ מיל׳ זרים, כמחצית תושבי 
איזור צ׳אנג־אן. נוכחות אנשי ספר סיננה את השלטון בם׳. ורק 
סכסוכים ביניהם לבין עצמם דחו את כיבוש צפון ם , . ב 311 נפלה 
לו־יאנג בירת ג׳ין בידי החונים (שיונג-נו, וע״ע הונים), שלמדו 
אסטרטגיה סינית בהשתתפותם במלחמת האזרחים בס , . ב 316 נפלה 
הבירה השניה, צ׳אנג־אן ובא הקץ לשושלת ג׳ין. ס׳ בקרעה לשנים, 
צפון ודרום, וחלוקה זו התקיימה כ 300 שנה. שתי ערי הבירה 
נהרסו, ותושביהן נמלטו או נטבחו. רבים מד,עלית החברתית. ובהם 
נמעט כל פקידי הבירה ונכבדיה, מצאו מקלט בדרום, הרי סוצ׳ואן 
ועמקי נהר יאנגצד, ודרום המזרח בלמו את התקדמות הכובשים 
הנוודים. היו שנמלטו לגאנסי, שבה הקים פקיד סיני שלטון יעיל 
ויסד שושלת (ליאנג המוקדם; 313 — 376 ). ממלכה זו שגשגה על 
המסחר עם תורכסטן, עד שד,הריבוד, כובשים טיבטים, הקימו שושלת 
(צ׳ין המוקדם; 351 — 384 ), והשתלטו על כל צפון ס׳. 

הדרום. עם כיבוש המישור בצפון, ובכלל זה שני מרמי 
התרבות המסרתיים בלויאנג וצ׳אנג-אן, נותקו הסינים כדרום ממרכז 
תרבותם. פליטים משכילים מהצפון התיישבי בג׳ין־יה (ששפה 
הוחלף לג׳ין־קאנג), וסייעו ב 317 לנסיך מבית ג׳ין להקים שושלת 
(ג׳ין המזרחי). השושלת ומסייעיה ראו עצמם יורשים אמיתיים של 
תרבות ם׳ ושל המרינה כולה, אך השלטון המרכזי החלש היה בידי 
אנשי־צנא. 

מהומות והפיכות חצר מנעו כיבוש הצפון מחדש, כשעדיין אפשר 
היה לעשות זאת בעת שבני השבטים הזרים רבד ביניהם. חולשת 
השלטון בדרום לא אפשרה לו להשתלט על בעלי האחוזות ולגייס 
את המשאבים הדרושים למערכי, ממושכת כצפון. אעפ״כ כבש ג׳ין 
המזרחי את סוצ׳ואן ( 347 ). וב 383 ד,כיסו הדרומיים את הפולשים 
הטיבטים ובעלי בריתם במערכה המכרעת על נהר פי. בצפון אנהוי. 
וכך הצליח הדרום למנוע פלישת הצפוניים מדרום ליאנגצה. 

הדרום החזיק מעמד כמרכז התרבות הסינית. אך לא התגבר 
על חולשותיו. ב 400 פרצו מרידות איכרים, וב 420 הפיל המצביא 
ליו יו את שושלת ג׳ין המזרחי ויסד את שושלת סדנג (ליו סונג; 
420 — 478 ). גם שושלת זו נחלשה במלחמות בצפון ובמאבק בין 
טוענים למלוכה. אחריה עלתה שושלת. צ׳י הדרומי ( 479 — 501 ), 
וגם היא נשמדה בהפיכות צבאיות. לבסוף התבססה שושלת לןאנג 
( 502 — 549 ) ונוננה משטר שהיה מהיציבים ביותר בדרום. 

האחרונה בשושלות הדרום, צץ ( 557 — 589 ) חוסלה בידי סואי, 
שאיחדו מחדש את הצפון והדרום. 

הצפון, כיבוש הצפון הוחל בידי כנופיות שיונג-נו (חונים, 

ר׳ לעיל), שהתיישבו בדרום שאנשי. ושבטי נוודים אחרים הת¬ 
יישנו באזורי המערב וצפון מזרח. "חמשת הברברים", כפי שכינוס 
הסינים, היו: ( 1 ) שיתג-נו (ממוצא תורכי); ( 2 ) ג׳יה (תורכים 
כנראה) שהתיישבו בדרום מזרח שאנשי וג׳הלי; ( 3 ) שץ־ני, 
אד שין־בי (קדס־מונגולים), שהתיישבו גם הם בג׳הלי; ( 4 ) די; 
( 5 ) צ׳יאנג (טיבטים) בגאנסו, שנשי וסוצ׳ואן. 

פ 304 עד 439 שפרו קבוצות נחרים אלד, על מנהגיהם וצורת 
שלטונם השבטית ונאבקו זה עם זד, על השליטה בצפון. השושלת 





863 


סין, היסטוריה: תקופת שש השושלות; שושלת סואי 


864 


הטיבטית של צ׳ין המוקדם ( 351 — 384 ), בהנהגת פו ג׳ין, היתד, 
החזקה ביניהם. הוא כבש את כל הצפון והגיע עד קןראה׳הצפונית 
ותוובססן. עצמת משטרו נבעה מהמינהל במתכונת סינית. והוא לא 
סבל מד,פירוד השבטי נין הפולשים. צ׳ין השתמש ביעילות בחיל 
רגלים סיני, בסיוע פרשי הנוודים. אולם התבוסה הרת האסון בקרב 
ע״נ פי ( 383 ) החלישה את השושלת, והיא התפרקה ל 8 מלונות. 
אחת מהן. וי הצפונית. נוסדה ב 386 בידי קבוצת שין־ני המכונה 
סו-בה. החלה ננינושים וב 439 השתלטה על בל הצפון ועל אגן 
טארים של שינג׳יאנג. פרשיה הגיעו עד לקוצ׳ה ופתחו מחדש את 
נתיב הסהר הגדול לאסיה המרכזית. ממשל וי הצפוני החיש את 
הסיניזציה, ותוך 100 שנים נשאו המדינה והחברה את חותם תרבות 
ס', ב 493/4 הועברה הבירה מפינג־צ׳נג שבצפון שאנשי ללו־יאנג, 
המרכז המסרתי של תרבות ם׳ בצפון. מנהיגי טדכה ניתקו בכו 
משבטיהם ועדריהם שהיו מקור עשרם. נאסר השימוש נשפה מונ¬ 
גולית ובלבוש טי־נד, מסרתי. בחצר נהגו ע״פ טקסים סיניים, וניתן 
עידוד לנישואי תערובת עם משפחות סיניות. שמות משפחה שונו 
לבעלי צליל סיני, מראשי השבטים ניטלו זכויותיהם היתרות. 
אך ראשי השבטים בצפון שלא התבוללו בסינים מרדו בשלטון 
המרכזי! ב 530 הוחרפו המרידות, ונוח הממשלה המרכזית נחלש 
מחמת בעלי אחוזות גדולות ומצביאים שאפתנים. המתח הבסיסי 
בין המרכיבים השבטיים והמתבוללים בטו־בה גרם להתפרקות וי 
הצפוני לוי המזרחי ולוי המערבי ( 534/5 ) : במזרחי שלטו סינים 
וטו-נה מתבוללים. ב 550 קמה בה שושלת ציי הצפוני ( 550 — 557 ) 
ובירתה באניאנג. בוי המערבי שלטו שרבה שנשארו נאמנים לראשי 
השבטים ולא נטמעו. נ 557 קמה בוי המערבי שושלת ג׳ו צפוני 
( 557 — 581 ) ובירתה נצ׳אנג-אן. נ 577 כנש ג׳ו הצפוני אח צ׳י 
הצפוני ושלט בצפון ם', עד שהשתלם המצביא יאנג גיין על הקיסרות 
וייסד את שושלת סואי ( 581 ). יאנג שכונה ון די, טען שהוא סיני, 
והשתלטותו סיימה את תהליד ההסתגלות ההדדית נין סינים לזרים. 

כאמור לא שקעו חיי הרוח בתקופה זו של התפוררות. המלומדים 
והאמנים זכו בהירות מחודשת. ונמצאו סיגנונות חדשים של הנעה 
אמנותית. הבודהיזם פשט נם׳ ותינה בה שורש, בעיקר בצפון, עקב 
קשריו עם הממלכות הבודד,יסטיות באסיה המרכזית. הבודהיזם 
הורכב על מנהגי פולחן דאואיסטים. עם נפילת לו־יאנג ( 311 ) וברי¬ 
חת מלומדים מהצפון דרומה, התחזק הבודהיזם גם בדרום. בצפון 
זכה הבודהיזם במעמד של מעין בנסיית־המדינה. למן המאה ה 5 
חדר הבודהיזם לכל שכבות החברה, הפך לחלק בלתי נפרד מתרבות 
ס׳, וסייע במיזוג הגזעים בצפון: התבססותו בדרום סייע לתהליך 
איחוד הקיסרות מחדש בשלטון שושלת סואי ( 589 ), הבודהיזם, וכן 
הדאואיזם שהתחדש במאות ה 3 — 4 . נתנו השראה רנה לאמנות, 
לפיסול, למוסיקה ולספרות. 

גם בתהומי המדע והטכנולוגיה לא חלה נסיגה לעומת ימי האן, 
וחלה התקדמות נהם. במידת פה בהשפעת הודו שחדרה ע״י מיסיו¬ 
נרים בודהאים, השפעות אלה הורגשו בעיקר במתמטיקה, אסטרו¬ 
נומיה ורפואה. הרפואה שוכלל־ גם נשל התחרות נין הנזירים 
הבודהאים לאלכימאים הדאואיסטים. העניין בבוטניקה התרחב עם 
יישוב הדרום הסונטרופי. בסוף המאה ה 3 הובא התה מדרום מזרח 
אסיה, אף שרק מאות שנים אח״ב היה למשקה לאומי. באותה עת 
שוכללו המצאות, והוחל בכריית פחם ובניצולו בעיבוד ברזל. 

שושלת ס ו א י ( 589 — 618 ) . שושלת סואי היתד, קצרת ימים, 
ונפלה כעבור 30 שנה. אך לשלטונה היו תוצאות חשובות. בדומה 
לשושלת צ׳ין היתד, תקופת סואי תק-פת מעבר מכריעה בתולדות ס׳. 
מול נטיות בדלניות של תרנויות־משנה אזוריות. טיפח סואי אחדות 
תרבותית. הוא בקט באמצעים מדיניים, כלכליים וחוקתיים שיצרו 
דפוסים מוסדיים חדשים והעמידו את הקיסרות על בסים איתן, 
כקיסר צ׳יז בשעתו, שילמו קיסרי סואי מחיר גבוה בעד חידושיהם 


והשגיהם. היישום ה¬ 
נוקשה של מדיניות 
,הקמת קיסרות". ש¬ 
בוצעה במהירות ותוך 
התעלמות מחייהם של 
בני אדם וסבלם, שגעזן 
הגדלות של השליטים, 

ובמיוחד של הקיסר ה¬ 
שני יאנג די, עוררו 
התנגדות והחישו אח 
קץ השושלת. אך מו¬ 
רשתו המוסרית של 
סואי היתד, בסיס לתקופת טאנג המהוללת. סואי הניח יסוד גם לשיטת 
המבחנים המודרנית כמוסד קבע. 

השושלת החדשה ניצבה מול בעיית הגבולות שהטרידה כל 
קיסרות חלשה ומפורדת, אך אתגרה הגדול היה איחוד פנימי. היה 
פילוג יסודי בין הצפון לדרום, וכל אחד מהשניים סבל מהעדר ליכוד. 

ון־די, שליטה הראשון של סואי ( 581 — 604 ), סלד מהק(נפוציא- 
ניזם, אך הבין את חשיבותו נאידאולוגיה מלכדת וניצל אותו 
לביסוס הלגיטימציה של קיסרותו. מדיניותו היתד. טבועה בחותם 
הלגליזם. הוא הבין שהבודהיזם זכה בתמיכה רחבה, וניצל אח 
סמליו הדתיים לחיזוק האיחוד ולביסוס חוקיות שלטונו. כך הופיע ון- 
די כ״נן השפים" הקונפוציאני—מזה, ונמלך בודד,אי נעל ה״דהךמה" 
(״חוק העולם״) — מזה. אישית נטה לבודהיזם. וחסותו על דת זאת 
סיפקה את מצפונו ואת מטרותיו המדיניות גם יחד. הדאואיזם מילא 
במידת מה, תפקיד מדיני מלכד. ניצול אידאולוגיות ואמונות שונות 
הקל על איחזד הקיסרות מחדש. ון־די חידש ממשל אזרחי ריכוזי. 
שיקם את הבירה צ׳אנג־אן והחל בשיקום רשת התיעול. הוא ערך 
ספר חוקים, השווה את המיסוי וענודות הכפיה, ניטל את הפיקודיס 
הישנים וחילק את המדינה בשיטה אחידה יותר לנציבויות (ג׳ו) 
וחבלים (שין). גם חלוקה מינהלית זאת עברה בירושה לטאנג. 
בעלי המשרות של יחידות מקומיות אלה מונו מטעם הממשל 
המרכזי ולא מטעם האצולה המקומית. ון־די העמיד גם אח המיליציה 
המקומית של האיכרים בפיקוח מרכזי. נוסדו בתי ספר מקומיים 
להוראת הקונפוציאניזב, והמכללה הלאומית (גואו-טזה-גץן), ש¬ 
נוסדה בשלטון האן. נפתחה מחדש ובני אצולה למדו בה. ב 587 
הוטלה מכסה של 3 מלומדים לשנה על בל נציבות (ג׳ו). ואלה 
נשלחו לבירה למבחני מינוי רשמיים. כדי לספק לממשל המרכזי 
אנשים מאומנים ולשחררו מתלות במשפחות האמידות שהשתלטו 
על משדות הציבור. שיטת מבחנים זו פיתחה גם אחידות רעיונית, 
נחיתה גמול למצטיינים בלימודים קונפוציאניים ולמחנד,גים ע״פ 
עקרונותיהם. ון־די הגן על הבודהאים ורכושם, הקים להם מקדשים, 
ועם זאת הבטיח פיקוח מדיני על הממסד הבודה,אי ואסר קיום כתות 
משיחיות בודהאיוח שסיכנו את השלטון החילוני, 

אחד מפנצעיו הכבירים היה כריית מערכת תעלות, שקישרה 
את המרכז המדיני בצפון עם אזורי הספר, ואת שטחי גידול האורז 
הפוריים ביאנגצה התחתי בדרום. ון־די ויורשו יאנג די שכללו, 
הרחיבו ואיחדו את נתיבי המים שחפרו קודמיהם. בתעלת סואי היו 5 
קטעים, שחיברו את שתי הבירות של סואי, ציאנג־אן ולו׳־יאנג, עם 
האנגג׳ו מדרום ליאנגצה ועם ג׳ו־גץ בצפון. קרוב לפקינג של ימינו. 
ון־די התחיל בשיקום רשת התעלות ב 584 . ובנו סיימה נ 610 . מיליוני 
פועלים גויסו למפעלי בניה מפוארים אלו. תעלת סואי היתה ארונה 
מה״תעלה הגדולה" שנבנתה כעבור מאות שנים, נימי קובלאי ח׳אן, 
"תעלת יואן". זו האחרונה נמשכה ישר צפונה מנהר הואי, 
בעוד שתעלת סואי עבוד. מערבה וצפונה גם יחד, ונסה״כ הקיפה 
התעלה ומערכת הנהרות שלה מוחק של 2,000 ק״מ. גם בניית גשרים 



ם.; שיש• שיא• ■טא;; ״ו!ו■״,- 1/7 !!: 




865 


סין, היסטוריה: •שושלת סואי; שושלת טאנג 


866 


התקדמה. הגשרים התלויים מברזל עשת הם. כנראה, מסוף ד,מאד. ד, 6 
(כ 1,000 שנה לפני הופעתם באירופה). ולמהנדס לי ציון מיוהסת 
בניית הגשר המקושת המורכב מקטעים (הראשון בעולם) ב 610 , 
הקיים עד ימינו. במדיניות החוץ התר ון־די לשחרר את ס׳ מאימת 
פלישות הברברים. הוא ניצל את הפירוד בקרב שבטי התורכים, 
החזיר את שלטון ם׳ בצפון ויטנאם. אך לא הצליח במלחמתו בקוגודיו 
שכקוראה. 

בנו יאנג די ( 604 — 618 ) אישש את החינוך הקונפוציאני ואת 
שיטת המבחנים, בלם יותר את כוח המשפחות הגדולות וקידם את 
מלומדי הדרום — מחוזו המ-עדף — וצפון מזרה. ב 608 הנהיג את 
המבחן בבירה, שנקרא את-כ ג'י ן שה (הגבוה ביותר). ב 610 
הרחיב את המכללה הלאומית. הבודהיזם המשיך להתפתח. אך 
הקונפוציאניזם הפך לחשוב יותר כמסלול למשרה מדינית. במטרה 
לצמצם את השפעת האצולה בצפון מערב בנה יאנג די עור בירה 
בלו־יאנג, ממזרח לצ׳אנג־אן. יאנג די שיקם את ,.החומה הגדולה׳׳ 
בגבולות סי. במחיר עצום של חיי אדם. הוא הקים עוד הומה מיו-לין 
בשנשי ועד איזור דה-טונג בשאנשי. במדיניות החוץ התקדמו הסינים 
מערבה והחזיקו בנקודות מפתח בנתיב המשי בצפון תורכסטן, וכן 
התקדמו בוויטנאם אילצו את סומאטרה להעלות להם מם, כבשו 
אה טייוואן ( 610 ) ומשלחת מיפן הגיעה לס׳. אך יאנג די נכשל 
במלחמתו בקוגוריו ( 612 — 614 ). והתורנים המזרחים. שהיו וסלים 
של ט׳, הכיסו את הקיסר. 

מפלות אלו עוררו אי שקט ומרירות בס׳. שהגבירו את הסלידה 
מיאנג די בגלל שאיפתו לתהילה ואישיותו הלא־יציבה. פרצה מלחמת 
אזרחים וב 618 נרצח יאנג די. אחד משריו, לי יואן, עלה לשלטון 
ויסד אח שושלת טאנג. 

שושלת ס א נ ג ( 618 — 907 ). לי יואן, המנונה גאו טזה, נאבק 
10 שנים עם יריביו הרבים, עד שיוצב שלטונו. בנו השני, לי שה־מין, 
הצטיין במלחמות אלו, ואחר שחיסל את אחיו ירש ב 626 את 
השלטון מאביו, שוויתר בעודו בחיים על כס הקיסרות. לי שה־מין, 
המכונה מאי טסונג (־ 62 — 649 ) היה מגדולי הקיסרים בס׳. בשלטונו 
התקיף התבססו השגי סואי והורחבו. אם דומה סואי לציין, ניתן 
להשוות את תקופת טאנג להאן. כחאן היה טאנג יורשה של שושלת 
קצרת ימים אך תקיפה ומלאת חיוניות, שהקימה משטר ריכוזי אחרי 
תקופת פירוד ואי־יציבות, ובהאן גיבש טאנג ושיפר אמצעים מינהליים 
שהנהיגו קודמיו. בימי שתי השושלות התרחבה ם׳, וחוזק מעמד 
הקונפוציאניזם. בשלטון טאנג יושב הדרום בצפיפות. התפשט 
המסחר, גבר העיור ומלומדים תפסו את משרות השלטון במקום בני 
האצולה, כתוצאה פשיטת המבחנים. בתקופת טאנג החלימה תרבות 


! 4 

<ו* 


ס׳ ממאות שנות פירוד, וצמיחה מוס¬ 

דית מנעה השנות הפירוד הממושך 
שאפיין את התקופה שלאחר האן. 

1 4 ^ 



השושלת הגיעה לשיא עצמתה 

ן ? יי ׳ 1 

1 



באמצע המאה ה 8 , ורק כעבור עוד 
150 שנים נפלה סופית. איטיות ירי¬ 

י ־• 1 



דתה מעידה על גמישות מוסדותיה 




ועצמתה הפנימית של אחת הקיסרו־ 

ן / ) 

11 ; 4 לי 

י־;•( 

1 ! ן 


יות המפוארות ביותר בעולם. בימי 
טאנג היתד. ס׳ מופת לעמים אחרים, 
בעיקר לק 1 ראה ויפן, יותר מבתקופה 
אחרת. 

־- *,לן 


גאו טזה, כשאר מייסדי שושלות, 


'1/5/ 


הקדיש את מאמציו בעיקר לאיחוד 

׳*^^^"• נ£<- • 


פנימי. בנו טאי טסונג עסק במלחמה 


■■0) 


בזרים שניצלו את קשיי ס/ ב 630 


הביס את התורכים המזרחיים. עבי זמי־ר ־־א■ טסונג ״ 62 -*<״ 


למונגוליה, ואילצם לקבל את מרותו. ממונגוליה פנו כוחותיו נגד 
התורנים המערביים והמלונות הקטנות של תורכסטן והשתלטו על 
הדרך לפרס והודו. בימי יורשו גאו טסונג ( 650 — 683 ) נפוצו שרידי 
התורכים המערביים ועברו להודו, למערב אסיח ואירופה. בעזרת 
קבוצת אויגורים (ע״ע), שנפרדה מהתורבים המערביים. הגיע כוח ס׳ 
מעבר להרי פאמיר ולמדינות עמק אונסוס ונהר אינדוס העלי באפ¬ 
גניסטן. ב 635 הביא כיבוש קוקונור בידי ם׳ לידי עימות ישיר עם 
טיבט. פרצה מלחמה וזו נסתיימה ב 641 בנישואי נסיכה סינית עם 
מלך טיבט. נאמר במקורות סיניים שלםי׳ היתד, ריבונות נומינלית על 
טיבט. אך נראה שהטיבטים היו עצמאיים. מלהמח ממושכת ורבת 
תמורות בקרגוריו שבקוראה נסתיימה ב 676 בפינוי קוראה מצבא ס', 
אך בהכרה בשלטון העליון של ם׳. 

במות גאו טסונג נחיתה אשתו, וו הו. לעוצרת ( 683 ). וב 691 
נהיתה לקיסרית, שלטה בכשרון ובהצלחה עד להדחתה ( 705 ). 
מלכותו של שואן טסונג ( 712 — 756 ), הצטיינה בהשגים בתחום 
התרבות. בימיו חזרה ס׳'והשתלטה על האויגורים, שמרדו בסוף ימי 
הקיסרית וו. וגם הטיבטים, שבסוף המאה ה 7 שיב התנגשו עם ם׳, 
אולצו להסכים לשביתת נשק. 

הסכנה הגדולה ביותר במערב נשקפה מצד ערבים ומתאסלמים, 
שאיימו מ 670 על אזור האוכסוס (אפו־דריה, ע״ע). ב 705 — 715 
חדרו המוסלמים לסוגדיאנה. מדינות קטנות כגון סמרקנד• בוכרה. 
טשקנט ותורכסטן. שהכירו בריבונות ם׳ בימי טאי טסונג, ביקשו 
את'הגנתה מפני הערבים. הערבים נבלמו זמנית בידי בעלי-הברית 
התורכים של סי, ואולם ב 751 ניצחו הערבים את הסינים בקרב 
טאלאס, מצפון לפרגנה. קרב זה, מהחשובים בהיסטוריה העולמית, 
סלל את הדרך להשתלטות האסלאם במרכז אסיה. ובעקבותיו איבדה 
ם׳ את תורכסטן ( 755 ). ב 751 הובסו הסינים גם מידי בני תאילנד. 
אולם בעיות כספים והתעצמות מפקדים אזוריים החלישו את 
סמכויות הממשלה המרכזית, וזו נחלשה עוד בגלל תככי חצר. 
פרצו מרידות וב 756 ויתר שואן טסונג על בסאו לטובת כנו. 
המהומות נמשכו, עד שב 763 חזרו שליטי טאנג. בעזרת אויגורים 
וערבים. ואולם ס' איבדה את שלטונה בספ־; האויגורים שלטו 
בהלק גדול מתורכסטן ובמונגולים (ב 840 גורשו ממונגוליה בידי 
הקירגיזים); ד,טיבטים חידשו פשיטותיהם. וב 763 כבשו זמנית 
אח צ׳אנג־אן. וכן איבדה ם׳ את מנצ׳וריה והתאים איימו על 
מעמדה בסונקינג. 

השלטון המרכזי ניצל מהתמוטטות כללית ע״י תקנות האוצר 
ועשרו של הדרום. המכונה המינהלית היתד, משומנת דיה כדי להבטיח 
עוד 100 שנות שלום ויציבות יחסיים. עצמת המצביאים המקומיים 
נבלמה זמנית אך לא נשברה, ופרידות במחצית השניה של המאה ה 9 
אפשרו להם לתפוס את מקום השלטון המרכזי, עם שקיעת טאנג 
נעשה השלטון פחות סובלני כלפי דתות זרות. בשיא גדולתה היתד, 
לשושלת פתיחות קוסמופוליטית! משירד כוחה החלו הסינים מסתג¬ 
רים ומתייחסים בחשד להשפעות זרות. אוקם הסיבה העיקרית 
לרדיפות הכנסיח הבודהאיח ב 842 — 845 היתה עושר המנזרים 
הבודהאיים. שהיו להם שטחי קרקע נרחבים. פטורים ממס. יותר 
מ 4 ■ מיליון נזירים ונזירות הועברו מכהונתם, 150,000 עבדי המנזרים 
שוחררו ורוב המקדשים והמשכנים הוחרמו. ב 846 מותנו גזירות אלו 
נגר הבודד,אים, אך עצמתם הכלכלית והמדינית נשברה לעד. דוכאו 
גם דתות זרות אחרות, המניכאים, תורת זרתושטרה והנסטוריניס 
(ע׳ ערכיהם). 

משטר טאנג חחל שוקע; האוכלוסיה, שמספרה היה כנראה יותר 
מ 50 מיליון המשיכה לגדול, הקרקעות התרכזו יותר ויותר בידי 
מספר קטן של משפחות עשירות, הארץ סבלה מחוסר יעילות סיג- 
תלית, וכאשר התנחח מערכת ההשקיה ואסונות טבע גרמו לרעב, 
פרצה ב 874 מרידה בשאנדונג ובמהרה התפשטה בכל צפון סי. 





867 


סין, היסטוריה: ש־שלת טאנג 


868 


המרידה דוכאה בעפל רב כעבור 10 שנים ( 884 ). אן את פרי הנצחון 
קצרו המפקדים האזוריים ולא הממשלה המרכזית. במאבק בין מפק¬ 
דים אלה ניצח ג׳ו ון, וב 904 הכתיר קיסר־בובה. ב 907 הדיח ג׳ו ון 
קיסר זה. ושם קץ לשושלת סאנג. 

ממשל סאנג עוצב לפי הדגם של סואי שמקורו במבנה 
האן. במרוצת הזמן גדלה במאוד סמכות המזכירים הפרטיים, על 
חשבון סמכות הפקידות הרשמית, והם היו לבעלי הפשרות הבכירות 
ביותר׳ במדינה. התפתחו 3 מזכירויות חדשות. כדי למנוע ריכוז 
עצמה מכרעת באחת מהו• בימי טאי ססונג ( 627 — 649 ) חזרו למעשה 
לשיטת ראש־ממשלה יחיד; אח״כ הופרדו תפקידיו ל 2 — 3 משרדים, 
אן תכופות התבלט אחד מהם, ובשלטון קיסר חלש יכול היה ליטול 
לעצמו סמכויות רודן. מאבק תמיד התנהל בין "החצר החיצונית" 
ל,.חצר הפנימית" (משפחת הקיסר, סריסים ועבדים־לשעבר של 
משפחת הקיסר) והחריף בסוף ימי שיואן טסונג ( 712 — 756 ). מסוף 
המאה ה 8 נהיו הסריסים המופקדים על עבודת מזכירות שגרתית 
לבעלי עצמה רבה וסמכות ביצוע. הצנזורה, שהיחד. חלק מהמזכירות 
הקיסרית בהאן. נהיתה לגוף עצמאי, שפיקח על התנהגות הפקידים 
ופעמים אף הוכיח את הקיסר על טעויות או התנהגות בלתי הולמת. 
מאנג חילק אח המדינה ל 10 מחוזות ואח״כ ל 15 . מחוזות אזרחיים 
גדולים אלה (דאו), נחלקו ליחידות משנה קטנות יותר, ע״פ דגם 
סואי: נציבויות ונציבויות משנה. היו גם פיקודים צבאיים באזורי 
הספר, ו״פרוטקטורטים" בשטחי ה״ברברים". הבירה בצ׳אנג־אן היתד, 
קשורה עם יחידות אלה ע״י מערכת משוכללת של תחנות דואר 
קיסרי, לאורך הדרכים הראשיות ונתיבי המים. 

שיטת המבחנים מוסדה וגובשה יותר, והיתה למסלול 
עיקרי לכל משרה מדינית. שני מבחנים נחשבו ביותר: מינג ג׳ינג 
וג׳ין שה, הראשון — בספרי מופת קונפוציאנים < בשני. שהיה קשה 
יותר ובעל יוקרה רבה, נדרש הנבחן לדעת פרשנות לספרי המופת, 
לחבר שירה ולהוכיח שהשיג חשגים ספרותיים. הדבר ביטא את 
האפונה הקונפוציאנית ששליטה מושלמת במסורת הומניסטית 
ספרותית מעידה על מוסריות המועמד — התנאי ההכרחי לקבלת 
משרה ציבורית, אך שיטת המבחנים לא היתה הדרו היחידה להשגת 
משרה. ואצילים ובעלי עמדות ממשלתיות בכירות, שזכו בזכויות 
אצולה, יכלו למנות כמה מבניהם או יורשיהם למשרות ציבור ללא 
מבחן. המאבק בין האצולה למלומדים על השליטה בבירוקרטיה חיה 
בעיה מרכזית בימי שואן טסונג. נצחונם הסופי של המלומדים היה 
שינוי מהותי ביותר באופי החברה. שינוי זה, שחל בסוף טאנג וראשית 
סונג (המאות 8 — 11 ) הטביע את חותמו על ם׳ הפסרתית במאה ה 20 . 

כיבושי טאנג עלו על כיבושי חאן, אך טאנג נחלש סופית בגלל 
המעמסה הכספית שהיןה הצבא ונטיותיו הצנטדיפוגליות, וכן מגיוס 
זרים. עד אמצע המאה ה 8 הצליח טאנג לקיים כות צבאי. הצבא 
הורכב ממיליציה ובה כ 600 יחידות, של 800 — 1,200 איש כ״א, 
שהיו מפוזרות ברחבי המדינה. החיילים היו בעיקר איכרים שאומנו 
בעונות השקטות בחקלאות; וכן היו חילות משלוח שהוקמו בעתות 
הרום לפעולות מעבד לגבול, ובעלי ברית ,.ברברים" שגויסו לצב¬ 
אות ם׳. 

שיטה זו התחילה להתערער כתוצאה ממערכות ממושכות בקוראה 
ונגד התורכים והטיבטים. ב 678 הוקמו בגבולות יהידות קבע גדולות 
יותר, בפיקוד מצביאים כלליים, והחיילים שירתו 3 שנים. אך גם 
שיטה זו לא היתד, יעילה, כי איכרים השתמטו מהשירות, וחיילים 
שוחררו דווקא כשהשליפו אימוניהם. ב 737 הוחלט להקים יחידות 
קבע גדולות של חיילים, שמשפחותיהם יושבו באזורי הגבול. 
באמצע המאה ד, 8 היו ההוצאות הצבאיות פי שבעה או שמונה 
פבתחילתה, תחילה לא היו המפקדים האזוריים איוב לממשל: רובם 
לא היו חיילים מקצועיים. אלא פקידים־מלומדים אזרחיים. לחיזוק 
הפיקוה האזרחי על הצבא מונו צנזורים ליד המפקדים, כעין קומי- 


סרים פוליטיים. עד שבתקופת שואן ססונג התמרדו המפקדים 
הצבאיים נגדם. 

באמצע המאה ה 8 . כשחשו השלטונות האזרחיים באיום מצד 
המצביאים. מונו קצינים זרים למפקדי אזורים, בהנחה ש״ברברים* 
לא יטפחו שאיפות לשלטון. אן ב 755 מרד אן לו־שאן, מפקד 
"ברברי" שצבאו האדיר חנה בצפון־מזרח; מרידתו דוכאה, אך 
מפקדים אזוריים אחדים הפכו בעלי עצמה רבה מאי־פעם, החזיקו 
בשלטון באזוריהם וב 20 שנותיה האחרונות של שושלת סאנג היו 
עצמאיים למעשה. מפקחים סריסים, שתפסו את מקום הצנזורים, 
נשלחו לכל חילות הקיסר. במרוצת הזמן השתלטו הסריסים על 
החילות בבירה, ואלה שלטו למעשה בחצר, דבר שגרם חיכוכים 
עם המפקדים האזוריים. 

אצולה וג-נטרי. שליטי סואי העדיפו את שיטת המבחנים 
למינוי פקידים. בעיקר מהדרום, כדי לשבור את המונופולין של 
האצולה הצפונית. מדיניות זו נשאר, פרי רק בהדרגה. נקודת המפנה 
באה בשושלת סאנג, בימי הקיסרית וו, בסוף חמאה ה 7 , שנתנה 
העדפה למשכילים מהמזרח והדרום. משכילים אלה לא היו אצילים 
ומוצאם היה לרוב ממשפחות עולות בסולם חברתי הודות לרכישת 
קרקע או הצלחה במסחר, או ממשפחות מכובדות שירדו ממעמדם 
בנכסיהן, אך שמרו על המסורת הספרותית. בקיאות במסורת ספרו¬ 
תית או בעלות על אמצעים כלכליים מספיקים להשגחה — היו 
המכנה המשותף לשכבת ג׳נטרי זאת. ששיטת המבחנים היחד, חיונית 
לה במאבק נגד זכויות תורשתיות משורינוח של האצולה ומשפחות 
נכבדים שזכו בזכויות דומות. 

ג׳נטרי זה חיה שונה מאצולה פאודלית. הג׳נטרי לא היה מעמד 
שליט תורשתי. אלא שכבה פתוחה, שזכתה בעושר חדש. פושר 
בלבד לא הבטיה בס׳ עליה בסולם חברתי, או איפשד לתת לבנים 
השכלה, הדרושה להשגת תפקיד באמצעות מבחנים. אך הצלחה בדור 
אחד לא הבטיחה אוטומטית הצלחה בדורות הבאים. למובילות כלפי 
פטה תרם גם האיסור על זכות הבכור לירושה, שהקשה לשפוד 
דירות מספר רכוש קרקעי גדול בלתי־מחולק. 

הג׳נטרי בעל השכלה, שתפס את מקום האצולה בם׳ והפך מאז 
סוף טאנג למעמד שליט, היה שכבה נזילה, שהרכבה נתון לשינויים. 
מבחינה סוציולוגית צמח הג׳נטרי מדפוס חברתי וכלכלי שנקבע 
בסוף תקופת טאנג ובתקופת סונג. 

הכלכלה. בתחילת ימי טאנג יושמה ביעילות יחסית שיטת 
״השדה השווה״: כל איכר בוגר קיבל מהמדינה את חלקתו היחסית, 
ע״פ התפיסה הקונפוציאנית, שאדמת הארץ שייכת לקיסר והוא 
מחלקה כרצונו. פקידים קיבלו חלקות גדולות יותר, בהתאם לדרגתם. 
שטחים נרחבים היו רק בבעלות המדינה, משפחות אצולה ומנזרים 
בודהאיים והוחמרו או נמסרו לאריסים. שיטה זו הבטיחה הכנסה 
מספיקה לממשל המרכזי ממסים. ובלמה התהוות אחוזות גדולות 
חדשות. אולם במאה ח 8 נחלש השלטון המרכזי, ולא יכול היד, למנוע 
השתלטות על קרקע ע״י זיוף מסמכים ובדרכים אחרות, ואדמות רבות 
עברו לבעלות קבע, האיכרים שנושלו מנחלתם נשארו חייבים במם 
גולגולת, ונאלצו לברוה ולהתחמק מרייסום. רבים הפכו לאריסים 
של בעלי אחוזות. האוכלוסיה גדלה, אך תרשימים במרשם מעטו. והכנ¬ 
סות הממשלה ירדו בשעה שההוצאות הצבאיות גדלו. לפיכך הונהג 
מם על קרקע ולא מם גולגולת ( 780 ), והממשלה לא ניסחה להגביל 
את שטחי הבעלות. בסוף ימי טאנג ובימי סונג נעלמה האצולה, 
ובמקום מספר קטן של אחחות גדולות, רוכזה הבעלות בידי שכבת 
בעלי קרקע חדשים הקשורים בג׳נטרי-משכילים, שעלו באמצעות 
שיטת המבחנים. הפרידות במחצית השניה של ימי מאנג גרמו תוהו 
ובוהו, ואדמות רבות עמדו למכירה. ובכללן רכוש המחזאים שהוחרם 
באמצע המאה ה 9 . 

תיקון המיסוי החקלאי שיפר את מצב האוצר, אך לא את מצב 



869 


פין, היסטוריון: שושלת נ 1 אנג; שושרונ סונג 


870 


האיכרים. כמחציתם הפכו לאריסים וליתרם היו חלקות קטנות מדי 
לקיומם. לפיכר חכרו רבים עוד חלקות מבעלי קרקע גדולים. שינוי 
זה בבעלות על קרקע היה קשור בצמיחת הסחר. בעיקר בעמק 
היאנגצה ובדרום. שהפך למרכז הכלכלה של ם׳. רכוש חדש. שמקורו 
בסחר, הושקע בקרקע שסוכנים ניהלוה. הג־נטרי החדש של סוף 
ימי טאנג היה מגוון ביותר ובו נכללו סוחרים עשירים. בעלי קרקעות 
ובעיקר בעלי גישה למשרות. 

התפתחות המסחר ו ה תעשי ה. גידול האוכלוסיה, שכלו¬ 
לים טכנולוגיים. גידול תנובת החקלאות, התרחבות הסחר היפי, 
חתמחות אזורית בייצור. צמיחתה של כלכלת טמון ופריחת האזורים 
העירוניים — תיו עדות למהפכה המסחרית שהחלה בסוף ימי טאנג 
ושהבשילה בימי סונג. בסוף ימי טאנג התרופפו האיסורים על כניסת 
בני סוחרים לפשרות השלטון. אולם התערבות הממשלה. כגון החזרת 
שיטת האן של מונופולין ממשלתיים בלמה את עצמאות היזמים. 
שנשארו כפופים לפקידות. 

פעילות מסחרית מוגברת ושינוי שיטת המסים ב 780 , שהגדילו 
אח ההכנסה במטבע לעומת תוצרת, המריצו טביעת מטבעות נחושת. 
במאה ה 8 הונהג ״הכסף המעופף״ — תשלומים בקבלות שנקנו 
במזומנים. התרחבות הכלכלה המריצה את סחר החוץ. בעיקר דרך 
נתיב המסחר של אסיה המרכזית. מציאות זרים רבים בצ׳אנג-אן. 
בעיקר סוחרי אסיה המרכזית שהביאו אתם דתות המזה״ח, העידה 
על היקף מסחר זה. מסמכים של יהודים־פרסים מהמאה ה 8 
שנמצאו לאורך נתיב המשי ובתחנתו הסופית במזרח (דון־הואנג). 
מעידים על השתתפות יהודים במסחר זה. גדל גם סחר ס׳ עם שכניה 
הקרובים יותר, שבסי הנוודים בצפון. בתחילת הפאת ה 8 גדלה 
חשיבות הסחר בים עם דרום מזרח אסיה, הודו והפזה״ת. גם סחר 
זה היה ברובו בידי זרים, והם יסרו קהילות משלהם בערי החוף. 
קודאנים שעסקו במסחר עם קוראה ויפאן התבססו בשאנדונג. וערבים 
ופרסים ששלטו על הסחר עם הודו והמזה״ח התיישבו בדחס. בעיקר 
בקנטון, מרכז הסתר הימי הדרומי ביפי טאנג. היהודים שישבו 
בקנטון במאה ה 9 הגיעו כנראה דרך הים מהודו. 

2 מד,המצאות הסיניות החשובות ביותר, אבק שריפה ודפוס, 

הן מימי טאנג. אולם רק אחרי ימי טאנג השתמשו באבק־שריפה 
שימוש צבאי. דפוס מגלופות עץ הומצא כנראה במאה ה 7 . המצאה 
זו (שהגיעה למערב במאה ה 15 ) נתנה דחיפה עצומה לשיטת המב¬ 
חנים בס׳ ולהפצת השכלה. בין ההמצאות יש להזכיר גם את פיתוחו 
של השעון המכני. 

בתחום הדת היה הקונפוציאניזם במחצית הראשונה של ימי 
טאנג תורה רשמית. אך הוא קפא בשינון ובפרשנות עקרים. לעומת 
זאת פרח במאות ה 7 — 8 הבודהיזם, וקמו בו אסכולות וכיתות רבות. 
בסאה ה 9 שקע הבודהיזם בהודו ומרכז אסיד, נכבש לאסלאם, ובהד¬ 
רגה החלה שקיעתו גם בס׳, שאליה הובא מבחוץ. האתנוצנטריות 
הגוברת בס׳ במאה ד, 9 חיזקה את הדרישה לטהר את הארץ מרעיונות 
זרים. הקונפוציאניזם התחדש, והצביע על הצדדים האנטי־חברתיים 
שבבודהיזם והאנסי־מדיניים שבדאואיזם. כאידאולוגיה מדינית לא 
היה מתחרה לקונפוציאניזם. הרדיפות במאה ה 9 שברו לחלופין את 
עצמת הבודהיזם. 

ימי טאנג היו תור הזהב של הולמאנסות (ר׳ להלן, עמ׳ 905 ), 
ההיסטוריוגרפיה התפתחה והציור הגיע להשגים מזהירים. 

5 השושלות וס 1 המלוכות ( 979-907 ). עם נפילת 
שושלת טאנג ( 907 ) חל בם׳ פיצול מדיני רב יותר משהיה בה מאז 
איחודה בידי צ׳ין! המפקדים האזוריים נהיו לעצמאיים. נקראו 
בצפון ״קיסרים״ ובדרום ,.מלכים״. בצפון היו ב 907 — 960 חמש 
שושלות, מהן 2 סיניות ו 3 תורכיות. הבירות היו לו־יאנג וצ׳אנג־אן, 
ובן קאי־פנג־פו, בגלל חשיבותה האסטרטגית והכלכלית. למרות חילופי 
השושלות ושלטון זרים, נמשך המינהל הסיני, ובסופו של דבר היתד, 


תקופת 5 השושלות תקופח גיבוש הצפון מ 30 נציבויות ליחידה 
מדינית אחת. הדרום היה מחולק ל 10 ממלכות, שהתקיימו בכל אותה 
תקופה, והיו יציבות יחסית. מחוזות הדרום, ד,מפוצלים בהרים ונהרות. 
יכלו ביתר קלות ליצור משטרים בני קיימא מבחינה כלכלית, ובעת 
שהצפון טיפח את כוחו הצבאי טיפחו מלוכות הדרום את סחרו. 

ב 960 השתלט ג׳או קואנג-יין, מפקד חיל החצר וצאצא פקידי 
סאנג, על הצפון, דסד שושלת חדשה, סונג. פיצול הדרום הקל על 
שליטי סונג ללבוש את ממלכותיו, וב 979 הושלם איחור ס׳. 

שושלת סונג. ימי שושלת סינג נחלקים לימי סונג הצפוני. 
כשד,בירה היתד, בקאי־פנג־פו (עד 1126 ) ולסונג הדרומי, כשהכירה 
היתד, בהאנג־ג׳ו. שיטות השלטון של סונג היו ברובן נעוצות בתפי¬ 
סות מימי טאנג. שיטת המבחנים שוכללה, המסחר, התעשיח והערים 
התפתחו במהירות, הטכנולוגיה התקדמה, והפילוסופיה ד,קונפוציאנית, 
שראשית התחדשותה חלה בטאנג, פיתחה מטפיסיקה חדשה והת¬ 
גברה על הבודהיזם והדאדאיזם בתחום ההגות העיונית. הסיפורת 
וד,היסטוריוגרפיה פרחו, וציורי נוף וקדרות הגיעו אולי לשיא 
שלמותם. 

שושלת סונג עלתה על טאנג בהישגיה בתחומי התרבות ובאמנות 
הממשל, אך לא דמתה לה בשאיפות ל״הקמת קיסרות"- סונג נמנע 
מכיבושים, מדיניותו היתד, הגנתית. ולמעשה איבד שטחים בספר 
ובס׳ גופה. קיסרות טאנג הושתתה על הצבא. והצבא הוא שהרסה. 
קיסרי סונג חתרו לשלום עם שכניהם הזרים, אף במחיר תנאים 
משפילים, ולא נתנו יד חפשית למפקדי הצבא. 

ס ו נ ג הצפוני ( 960 — 1126 ) . ג׳או קואנג-יין, המכונה טאי טסו 
( 960 — 976 ) ואחיו טאי טסונג ( 976 — 997 ), השלימו את איחוד הארץ. 
טאי טסו, ושליטי סונג אחריו הקימו מחדש את המינהל האזרחי 
והרחיקו את הצבא מהשלטון. מדיניות של ריכוזיות בצבא מנעה 
תפיסות שלטון בכוח ונסתה לאסטרטגיה הגנתית בגבולות, בהתאם 
לבדלנות קונפוציאנית מסרתית. התפיסה ההגנתית נתחזקה בעקבות 
כשלונות צבאיים בצפון. ב 1004 נאלץ סונג לחתום על חוזה עם 
מדינת ליאו. שחייב את ס׳ בתשלום מם שנתי ל״ברברים״. ב 1044 
התחייב סונג להעלות מס שנחי למדינת טאנגוט, שבטים טיבטיים 
שיצאו מארצם והקימו מדינה בצפון־מזרח. אנאם (ויטנאם הצפונית) 
השתחררה ב 965 משלטונה הישיר של ס׳. וממלכת תאי של נאן־ג׳או 
שמרה על עצמאותה ביונאן. ב 1042 הושג שלום עם ליאו במחיר 
הגדלת הסס השנתי. סגירת הגישה לשסחי הערבה, סקור הסוסים 
ההכרחיים לחיל הפרשים, אילצה את סונג לפתח טכנולוגיה צבאית 
חדשה, ובכללה שימוש באבק שריפה. במחצית הראשונה של המאה 
ד, 11 בלעו הוצאות ההגנה הכבירות על צבא השכירים, שפנה 1% 
מיליון חיילים, יותר מ % מהכנסות האוצר. קשיים כספיים והבעיות 
שגרם מיסוי כבר הכבידו מאוד על שליטי סונג. 

ונג אן־שיה (ע״ע : 1021 — 1086 ), גדול מדינאי סונג, ניסה להת¬ 
מודד עם בעיות אלו. "המדיניות החדשה" שלו חייבה התערבות 
ממשלתית רבה יותר בפעילויות מסחריות, במטרה להגדיל את 
הכנסות המדינה, וסיוע לבעלי נחלאית קטנות ע״י מם קרקע פרו־ 
גרסיווי. אשראי זול ליזמים קטנים וביטול עבודות כפיה■ הרפורמות 
של ואנג עוררו ביקורת והתנגדות ולא ניתן היה להגשימן כרצונו. 
במות הקיסר שן טסונג, בוטלו תוכניותיו של ואנג והשושלת נידר־ 
דרה לשואה, שואנג ניסח למונעה. 

בימי הואי טסונג ( 1100 — 1125 ), שהיה בעל כשרונות אמנותיים 
ופטרון לאסנים. גרמה מצוקת האיכרים למרידות. ובעיות הספר 
החריפו. בצפון־מזרח מנצ׳וריה, מעבר לשטחי ליאה פרדו כו יורצ׳ד 
(ח־ג׳ן), שבס טונגוסי, וב 1115 קראו לעצמם בשם סיני. ג׳ין. סונג 
כרת ברית עם ג׳ין נגד ליאו. וג׳ין הכניע את ליאו, הניסם מערבה 
לתורבסמן וגרשם מאזור ;ן־ג׳ינג (פקינג). ברם, ג׳ין סרב להחזיר 
לס׳ את השטח שנכבש מליאו, והדף את ם׳ דרומה. ב 1125 ויתר הואי 




871 


ג ין, היסטורית: שושלת סמג 


872 


טסונג על כתרו לטובת בנו וכעבור שנה נפלה הבירה קאי־פנג־פו 
בידי הפולשים. 

סוב ג הדרומי ( 1127 — 1279 ). בנו הצעיר על הואי טסונג, 

גאו סטונג ( 1127 — 1162 ), הפשיר במאבק בדרום והביט בקרב צןי 
בנהרות אח לוחמי ג׳ין. ב 1135 נוסדה בירת סובב הדרומי בהאנג-ג׳ו 
(ליז־אן). גאו טסונג החליט שלא לשחרר את הצפת, וב 1141 עשה 
שלום עם גיין• ב 1153 העתיק ג׳ין את בירתו ממנצ׳וריה לין־ג׳ינג 
(פקינג). יורצ׳ד (ג׳ין) נהגו לפי דפוסי הבירוקרטיה הסינית, ורק 
הצבא נשאר'מורכב מיורצ׳ד ובעלי־בריתם הזרים. בין סונג לג׳ין 
התפתחו יחסים יציבים, יחסית, ואפילו מסחר. 

סונג הדרומי הצליח להקים חברה עשירה ותרבותית יותר מסונג 
הצפוני. עקב משאביה הכלכליים. אוכלוסיית הדרום הגיעה במאה 
ה 11 ל 100 מיל/ וצמיחת הכלכלה איפשרה לשושלת לקיים בירו¬ 
קרטיה וצבא גדולים יותר. ברם סונג הדרומי היה פגיע לאותם 
כוחות מתישים שהחלישו את השושלות בעבר. ג׳נגיז וראו (ע״ע). 
מאחד שבטי המונגולים, התחיל ב 1206 במסע כיבוש שוטף. כבש 
את שי שןא (טאנגוט) וליאו המערבי, וב 1215 הרם את פקינג. 
ב 1223 נהדף ■ג׳ין דרומה מהנהר הצהוב. וב 1234 נכחדה השושלת 
עם כיבוש קאי־פנג-פו. סונג הדרומי ניסה לנצל את שואת גיין ע״י 
סיוע למונגולים או נקלע לעימות כוחות עמם, התגונן ביתר יעילות 
מרוב קרבנות המונגולים באסיר. ואירופה, אולם ב 1279 השלים 
קובלי ( 1215 — 1294 : ע״ע). נכד של ג׳נגיז ח׳אן. את כיבוש הדרום, 
ובכך החלה תקופת שלטונם של המונגולים בס׳. 

הממשל האבסולוטי של קיסרי סונג מותן ורוסן ע״י האידאולוגיה 
הקונפוציאנית שנתחזקה במיוחד בתקופה זאת, והקיסרים ידעו את 
האופי המותנה של מנדט השמיים שניתן להם. שיקולים קונפוציאניים 
אלה גרסו שהקיסרים היו נכונים להענות לעצות הפקידים ולתלונות 
אזרחים. בשלטון סונג מוסדה נכונות זו ב 3 משרדים נפרדים: 
משרד לטיפול בתלונות הציבור בכתב: משרד לטיפול בתלונות 
בע״פ: משרד לטיפול בהצעות. 

בממשל סונג באה, במקום רה״ם, מועצת מדינה בלתי רשמית. 

בת 5 — 9 יועצים, שפעלו בעיקר כבודדים והגישו הצעותיהם לאישור 
הקיסר. מספר העובדים במנגנון הממשלה היה 10.000 — 12,000 ורובם 
מונו בשיטת המבחנים. שהפכה לממוסדת ביותר. בדרג המקומי 
(של נציבויות) יבול היה כל צעיר בעל ידיעות בספרות המופת 
להתייצב לבחינות, והמצליחים נשלחו למבחן בכירה. מועמדים 
שהצליחו בבירה היו חייבים בבחינה שלישית ואחרונה בחצר. את 
בעלי הציונים הגבוהים בחן הקיסר אישית ומינם לתפקידים בכירים. 
במקביל הורחבה רשת החינוך, בבירה ובחבלים. והדבר הזרים דם 
חדש לשורות המנגנון. ב 100 השנים האחרונות של השושלת היו 
כ 60% מהמועמדים המצליחים ראשונים במשפחותיהם בהחמנות 
למשרה. 

תהליכי מסחור, עיור והתמחות אזורית, שתחילתם בסוף ימי 
טאנג, הבשילו ביפי סונג, וחלו שינויים יסודיים בכלכלה. תחבורה 
מפותחת ושדותי בנקאות, ובכלל זה שימוש נרחב בשטרי נייר, 
שהינפקו ב 1024 (לראשונה בעולם). אפשרו צמיחה ללא תקדים 
של סחר בין־חבלי. המסחר חבי״ל המשיר להתרחב, ובימי סונג 
הצפוני גדלה מאוד אוכלוסיית ערי החוף בדדום. ובמיוחד קנטון, 
והן התעשרו. בימי סונג הדרומי הפכה צ׳ואן־ג׳ו (זייטון בפוג׳יין 
[סוקיין!) בקרבת איזור ייצור התה והחרסינה. לנמל העיקרי. רבו 
המגעים עם בני חו״ל. בעיקר ערבים ויהודים מהודו ופרס. בהדרגה 
חדרו הסינים עצמם לסתר הבי״ל. ובסוף ימי סונג, עם פיתוח הנדסת 
המים ושיט ימי, נטלו הסינים את סחר הים מידי הסוחרים הזרים. 

בסוף הסאה ה 11 היו בס׳ כרכים רבים. ולפחות 5 מרכזים עירד 
ניים שמספר תושביהם יותר ממיל׳ נפש. אולם הערים לא הצמיחו 
בורגנות בלתי תלויה, ובמקום לפתח מסורת חדשה משלהם התערו 


הסוחרים ב״מסורת ה¬ 
גדולה" שלה היו שות¬ 
פים בעלי הקרקעות, 

וניתנה להם דריסת רגל 
בעלית החברה. באמצע 
המאה ה 11 שולשה 
הכנסת האוצר ממסים 
לעומת אמצע המאה ה¬ 
א, עקב מסחור הכלכ¬ 
לה. הכנסה מוגברת 
ממונופול ממשלתי על 
מלת, תה ויין. וממכס 
על סחר בי״ל, הקטינה את התלות במסי הקרקע כמקור הכנסה, דבר 
שתרם ליציבות כספית בימי שושלת סונג ואלו שלאחריה. במאמץ 
להגדיל את הייצור החקלאי הורחבו מפעלי השקיה. ניקוז ופיקוח על 
שטפונות וביתו עידוד להתיישבות באזורים שאינם מיושבים. הקיסר 
ג׳ן טסונג ( 998 — 1022 ) הנהיג שימוש באורז מזן שהבשיל תוך 
100 יום והתאים לאזורים הרריים בדרום. שנהם לא הצליחו זנים 
אחרים. במאה ה 12 פותחו זנים חדשים המבשילים תור 60 יום, 
ואלה הבטיחו את הצלחת היבולים הכפולים בדרום. הכפלת יבולי 
האורז בין הסאה ה 11 למאה ה 12 איפשרה גידול האוכלוסיה. רוב 
האדמה החקלאית היתה בבעלות איכרים עצמאיים, וגודל החלקות 
הצטמצם בגלל גידול האוכלוסיה, ירושה שווה, וקשייו הכספיים של 
החקלאי הזעיר. 

בימי סונג הקימה הממשלה לראשונה מערכת סעד נרחבת. בעי־ 

תות בצורת, מלחמה, שריפה, שטפונות, יבולים דלים ואסונות 
אחרים, ניתנו מענקים במזון ובמזומן מאסמי הממשלה. הוקמו 
מרפאות שטיפלו בחולים מאושפזים ובחולי חוץ. ומשרדים לחלוקת 
תרופות חינם לנזקקים. רופאים ממשלתיים שמרו על רישום חולים 
וקיבלו תמורה מיוחדת ע״פ מספר החולים בטיפולם שהבריאו. 

אמצעים מינהליים אלה השלימו את הסיוע המשפחתי המסרתי 
לפרט בעת דחקו. עם תהית הקונפוציאניזם נימי סונג עוצבו עקרונית 
הפמיליזם בצורה קיצונית יותר והוחלו גם על בית־האב, שלעתים כלל 
סאות משפהית. במעמדות שונים. והשתרש במיוחד בדרום. בית־האב 
מילא תפקידי פולחן הקשורים בפולחן אב קדמון משותף. חלש על 
רכוש קרקעי ומילא תפקידי חינוך וסעד, במסגרת תפיסת עולם 
קונפוציאנית מסרתית. הוא היה. מבחינת השלטונות, גם יחידת 
פיקוח פוליטית וחברתית, בהבטיחו התנהגות הולמת של חבריו. 

השמרנות הקונפוציאנית החדשה (נאו־קונפוציאניזם) היתר, ספוגה 
השפעות דאואיסטיות ובודד,איות, אד הדוגלים בה האמינו בעקרונות 
משותפים שמקורם בקונפוציוס: בסיסו של ממשל וצידוקו חייב 
להיות מוסרי: ספרי המופת מציעים את הנוסחה המאפשרת השגת 
חברה מוסרית: תפקידו של המלומד ליישם את תלמודו לשיפור 
הממשלה והחברה• 

בתחום הספרות לא הגיעה היצירה נשירה נימי סונג לשירה 
בימי טאנג, אך הפרחה פרחה. והמסה היתה לצורת ביטוי עיקרית. 
ההיסטוריוגראפיה התפתחה במאוד, והשפעה רבה היתד, להיסטוריוו 
סו־מר, גואנג ( 1018 — 1086 ), שכתביו ספוגים עקרונות קונפוציאניים. 

בתחום האמנות התפתח במיוחד הציור, בעיקר ציורי נוף. והקרי¬ 
טריונים של יפי סונג נשארו מוסת לדורות. חיי המותרות בחצר 
ובכרכים עודדו את תעשית החרסינה, וזו הגיעה אז לשיאה. 

במדע ובטכנולוגיה חלה ההקדמות באלגברה ובאטטרונומיה, 
הסינים למדו להשתמש במצפן מגנטי לניווט, וכן בגלופות דפוס 
מחרסינה ואח״ב מבדיל, מעץ ומנחושת. המלחמות בגבולות הצפון 
יאח״כ בהגנת הדרום עידדו את טכניקות המלחמה, ומסוף המאה ה 10 
השתמשו הסינים בפצצות פריסיטיוויות ורימוני יד. בתחילת המאה 





873 


סין, היסטוריה: שושלת סו־:נ; שושלת יואן; שושלת מינג 


874 


ה 11 השתמשו לראשונה בחיצי תבערה מורכבים על קני במבוק 
מלאי אבק שריפה. בקרבות נגד המונגולים במאה ד, 13 השתמשו 
בפילי נפץ משוכללים יותר. 

•שושלת יואז ( 1279 — 1363 ). שושלת יואן נוסדה למעשה 
ב 1260 . כשנבהר קובלי (ע״ע) ל״ח׳אן הגדול'• של המונגולים. ב 1271 
העביר קוכלאי את הבירה מקרקורום שבמונגיליה לח׳נבליק (פקינג) 
ונתן לשושלתו שם סיני ״יואן״ (מקור). בשנת 1279 הכניע את 
שארית ההתנגדות הסינית בדרום. קובלאי נהג כבוד במוסדות סיניים 
וטקסי הקיסרות המסרתיים, וניסה לשמור על המשכיות השלטון 
הקונפוציאני, אך לא הצליח לצמצם את פער התרבות בין הסינים 
למונגולים. המונגולים שפלשו לס' היו נוודים שלא ניתקו את 
הקשר עם מולדתם בערבה ועם ה״ח׳אנים" האחרים שלהם. בס׳ 
התעוררה מרירות נגד המוננולים, במיוחד בדרום. שנכבש לראשונה 
בתולדותיו. המונגולים הביאו זרים לנהל את מנגנון הממשלה, ורק 
בדרגיו האמצעיים והנמוכים היו סינים. בעיקר צפוניים. היו אמנם 
משכילים ששרתו את השושלת בנאמנות, בהתאם לאידאל הקוני 
פוציאני. אד רבים הקדישו זמנם לספרות ולאמנות. גדולי הציירים 
התרחקו מחצר הקיסר ונשארו חובבים. תסכול זה של קונפוציאניס, 
שנמנע מהם יעודם המסרתי בשירות הציבור, גרם ליצירה אסנותית 
מקורית. בעלת נסיה אישית. וכן להתעניינות באסטרונומיה, מתמ¬ 
טיקה ורפואה. 

בשלטון המונגולים היו יחסי ם , עם ארצות אסיה המזרחית 
והדרום־מזרחית עוינים יותר מבתקופות אחרות. לפני שהשלימו 
המונגולים את כיבוש ם׳ הכניעו את קוראה ( 1258 ), וב 1274 ר 1281 
ניסו לכבוש את יפן (ע״ע, עמ - 129 ). בדרום מזרח אסיה היו 
הוויטנאמים אויביהם העקשים ביותר. ב 1257 נכבשה האנוי, אך 
המונגולים נאלצו לסגת. ב 1282 — 1288 נכשלו פלישות לצ׳אמפה 
וויטנאם, אך המערכות בבורמה ( 1287 ) ואזורי שאן בצפון מזרח 
בורמה ( 1300 ) הצליחו! ב 1292 פלשו המונגולים ליאווה, וכעבור זמן 
מה נסוגו. 10 מדינות בחופי הודו, סאלאיה וסומאטרה העלו מם 
למונגולים. אך שלטונם באזורים אלה היה רופף. מאבקים חמודים 
פרצו בין המונגולים לבין עצמם (ע״ע מונגולים. עם׳ 464/5 ) בייחוד 
אחדי שהמונגולים במרכז אסיה התאסלמו ואלה שבס׳ היו לבודהאים 
וחיו בסביבה קונפוציאנית. נכדו דורשו של קובלאי, טמור ( 1295 — 
1307 ) קיים מינהל מרכזי תקיף, אולם אחר מותו'שקע שלטון 
השושלת במהירות. התחרות בין נסיכים מונגולים החלישה את 
החצר, וקשיי כלכלה, בעקבות הנפקת שטרי כסף אינפלציוניים ואסר 
נות טבע, גרסו למן 1340 מרידות איכרים. תנועות דתיות משיחיות 
ואגודות סתר ניצלו את הבעיות הכלכליות והאתניות לארגון מרי¬ 
דות• בראשית שנות ה 50 של חמאה ה 14 התפתח מאבק בין מנהיגי 
מורדים על ירושת יואן. המנצח היה ג׳ו יואן־ג׳אנג ( 1328 — 1398 ), 
איכר שהיה חבד באגודת הסתר ״הלוטוס הלבן״. וב 1356 כבש את 
נאנקינג. 

בימי יואן לא חלו שינויים מהותיים במבנה השלטון, וגברה הנטיה 
לריכוזיות שהיתה כבר בימי סונג. שלטון המונגולים בס׳ היה היחיד 
שפינה זרים לעמדות בכירות. תוך ביטול שיטת המבחנים (היא 
חודשה ב 1315 ). הכובשים היו עלית צבאית, החזיקו חילות מצב 
בפרובינציות וסביב הערים הראשיות, ונעזרו בשכירים זרים ובחיי¬ 
לים סינים צפוניים שחנו בדרום. המונגולים ובעלי בריתם היו המעמד 
העליון, למטה מהם היו הסינים הצפוניים, שנכבשו ראשונה, ובתחתית 
הסולם היו הסינים הדרומיים. המונגולים שיקמו והרחיבו את "התעלה 
הגדולה״. שנבנתה לראשונה בימי סואי (ר' לעיל. עס׳ 864 )! 2 /י 2 
מיליוני פועלים בנו את התעלה הצפונית החדשה שקישרה את איזזר 
פקינג עם היאנגצה, איזיר "סל האורז" של ס׳. רשת הכבישים שופרה 
בהרבה ותחנות דואר, ובהן ב 200,000 סוסים מהירים, עפרו לרשות 
השלטונות. 


ביפי המונגולים גדל מספר הזרים, בעיקר ערבים. שביקרו ב 0 ' 
וסיפרו על רשמיהם. המבקרים האירופים הראשונים היו שני האהים 
ניקדלד ומפא( פולו. שהגיעו לראשונה ב 1262 וחזרו ב 1275 נלווית 
מרקו פולו (ע״ע). הוא מסר לאירופה את המידע המהימן הראשון 
על ס׳. הגיעו גם מיסיונרים נוצריים, וביניהם נ׳ובני ממונסקורווינו 
( 1247 — 1328 ), פראנציסקני איטלקי. שהגיע לפקינג ב 1295 כנציג 
האפיפיור. בעיד-ד הקיסר הקים כנסיה והטביל כ 5.000 - 6,000 איש 
לנצרות. בעיקר לא־סינים, אד עם נפילת השושלת נעלמו נוצרים 
אלה. בתקופת יואן שגשגו דתות זרות יותר מבבל תקופה אחרת. 
המונגולים נמשכו לבודהיזם נוסח טיבט או ללאפאיזם, ובאיזור 
יונאן השתרש האסלאם. 

שושלת מינג ( 1368 — 1644 ). לאחר כיבוש פקינג ב 1368 
הכריז ג׳ו יואן־ג׳אנג על יסוד שושלת מינג ("המזהירה") והקים 
את בירתו בנאנקינג, קרוב לבסיס כוחו. הוא הנים את המונגולים 
והכריחם לפנות את קוראה ומנצ׳וריד. ג׳ו מלך נשנות 1368 — 1398 , 
והתרכז בביסוס המיפשל, דיכוי אגודות הסתר, שיקום מפעלי 
ההשקיה והקמת מערכת הגנה. הוא התנגד להתפשטות וסיפותים 
והעדיף מדיניות בדלנית והגנתית. שושלת מינג הדגישה את השיבה 
לצורות מוסדיות המעוגנות בהאן, טאנג וסונג. והתרכזה בשיקום 
ובחפחת חיים במורשת התרבות. בשלטון מינג נהנתה ס׳ מיציבות 
ללא תקדים, שארכה 300 שנה. בימי מינג התחדש הקונפוציאניזם, 
הפינהל הורחב וחוזק, המסחר והתעשיה התפתחו והעיור גבר, חל 
עידון וגיוון בתרבות הערים, הדפוס שוכלל, החינוך הורחב, ועמו 
גברו ההתחרות על פשרות הציבור והמובילות החברתית. בראשית 
המאה ה 17 הגיעה אוכלוסיית 0 ' ל 150-130 מיליון. 

נכדו של ג׳ו שירשו הודח בידי דודו, בנו של גיו. בשלטונו של 
זה, שנקרא יונג לו ( 1403 — 1424 ) הגיעה עצמת מינג לשיאה, תהליכי 
השיקום זורזו והבירה הוחזרה לפקינג( 1421 [ר׳ להלן: אדריכלות]). 
יונג לו שיגר כוח ימי בן כ 28,000 איש להודו, המפרץ הפרסי, עדן 
והחוף המזרחי של אפריקה. נערכו 7 מסעות ( 1405 — 1433 ), נתגלו 
כ 50 מקומות חדשים ורוב שליטיהם העלו סם לם׳. העלאת מס לחצר 
ס׳ באה להוכיח את עליונות עצמתה ותרבותה של ס׳ ואת נדיבות 
לב שליטיה ביחסיהם עם זרים. גם אינטרסים מסחריים של הסריסים. 
מפקדי רוב המסעות. היו מניע מחזק למסעות• 

ב 1407 — 1428 שלטה ס' בודטנאם, אד התנגדות מקומית עזה 
הבטיחה את עצמאות הארץ, אף שחויבה לחעלות מם עובד לס׳. 
בקוראה, שהיתר, בעלת קשרים הדוקים עם המונגולים, הובסה הסיעה 
הפרו־מונגולית בידי צבאות מינג ומרידה העלתה שושלת קוראנית 
חדשה, יי ( 1392 — 1910 ), וזו נשארה נאמנה למינג ושילמה מם עד 
סוף הקיסרות. ב 1514 הגיעו סוחרים פורטוגלים לחוף ס׳ ו 3 שנים 
אח״כ הגיעה משלחת פורטוגלית רשמית לפקינג. יהירות הפורטו¬ 
גלים והשוד הימי שלהם עוררו את חשדות ס׳ והקשר נותק ב 1522 . 

בימי יונג־לו ויורשיו העלתה 
גם יאפאן סם לםינג, לא כאות 
לכניעה אלא מתוך שיקולי מסחר 
בלבד. באמצע המאה ה 16 , כש¬ 
שקעה עצמת ס׳ בים, בזזו שודדי- 
ים יאפאנים את חוסי ם' ותקפו 
אף את האנג-ג׳ו. בסוף המאה ד, 16 
סייעו הסינים לקוראה להדוף את 
פלישת יאפאן ( 1592 — 1598 ). ה¬ 
סינים חצו את נהר ילו (ע״ע), 

הפתיעו את היאפאנים בפיונג־ 

יאנג. אך הובסו בסאול. קוראה 
ניצלה בעיקר הודות ללוחמי ד,ג־ 

ריליה שלה ולאדפיראל הקוראני 





875 


סין, היסטוריה: שושלת םי;נ; שושלת *'ינג (מאנז׳ו) 


876 


המזהיר יי סוו־סין. בפות שליט יאפאן הידיושי (ע״ע) יצאו הפולשים 
היאפאנים מקוריאה ( 1598 ). 

פינג נהג במדיניות "הפרד ומשול" גלפי המונגולים המזרחיים, 

הם הספרים (ע״ע) והמונגולים המערביים, האוירסים (ע״ע), בדרום־ 
מערב ימת באיקל. כשהתהזק אחד מהם יתר על המידה, התערבו 
שליסי מינג בנוח. ב 1433 התחיל אפן, מנהיג האוירסים, להקים 
בסיס כוח חדש מצפון וממזרח לס׳. וב 449 ! הניס חיל סיני רב 
והקיסר נלקח בשכי. אולם האוירסיס לא יכלו לבבוש את פקינג 
המבוצרת וכעבור שנה הוחזר הקיסר. במאה ה 16 החלו המונגולים 
המזרחיים. בפיקוד אלסאן ח׳אן (ע״ע מונגולים. עמ ׳ 466 ), לבוז בס' 
וב 1550 הגיעו לחומות פקינג, רק ב 1571 חתם אלסאן על חוזה 
שלום עם קיסר מינג והכיר בריבונותו. סכנת המונגולים חלפה 
סופית אחרי שקיבלו את הבודהיזם הטיבסי, הלמאיזם (ע״ע). 

במחצית השניה של המאה ה 16 נחלשה קיסרות מינג, החלו 
מאבקי סיעות בחצר ונוח הסריסים גדל. מאבקים אלה החלישו את 
יעילות המינהל. ופקידים בכירים ובני משפחת הקיסר ניצלו לרעה 
משאבים כלכליים, צברו רכוש רב בקרקע, וביוון שהיו פסורים 
ממס פגעו בכך בהכנסות האוצר, ב 1639 היו הוצאות ההגנה פי 10 
מבראשית השושלת ומסים כבדים הוטלו על איכרים המעבדים 
קרקעות. החייבים במם. המדינאי ג׳אנג ג׳ו־ג׳נג ( 1525 — 1582 ) ניסה 
ללחום נגד אינטרסים כלכליים משוריינים ודרש הכפפה מוחלסת 
לצווי הממשלה בהתאם לגישתו הלגליססית. לג׳אנג היתה השפעה 
מכרעת על הקיסר החלש ואן־לי ( 1573 — 1620 ) ובעשור שנים של 
ממשל לסופת בלם את השחיתות, שיקם את האוצר ושמר על הסדר 
בגבולות. אולם לאחר מוחו לא החזיקו תיקוניו מעמד והריסוזיוח 
שסיפח היחה בעוכריהן. הקיסר ההעלם מחובותיו, ותכנני החצר 
וסריסיה בזבזו את כספי האוצר והשחיתו את המינהל. השחיתות 
הגיעה לשיאה בשלסון הסריס וי ג׳ונג־שין ( 1568 — 1627 ) שהיה 
למעשה רודן סי. 

ההתנגדות לשחיתות יצאה מקרב משכילים הקשורים באקדמיה 
דונג־לין, שיצגה את המוסר הקונפוציאני המסרתי ואת זכויות 
הבירוקרטיה הרשמית, או "החצר החיצונית", שסריסי "החצר הפני¬ 
מית" שמום לאל. בתנועת דונג־לין היו בעיקר פקידים־מלומדים, 
שנלחמו בגבורה, לעתים במחיר חייהם, בסיעת הסריסים של יי ג׳ונג־ 
שין. אנשי דונג־לין האמינו ששיפור פוליטי אין להשיג באמצעים 
מינהליים אלא בתחיית המוסר בפוליטיקה. כשלונם הצביע על 
הסכנה הנעוצה בשיטה המדינית הקונפוציאנית; מקור השפעתם 
של פקידים־מלוסדים מוסריים הוא הכתר, וכאשר יסודות מושחתים 
משתלסים עליו אין פקידים־מלומדים אלה יכולים להציל את החברה. 

בימי מינג התחזקה סמכות הקיסר והיתה לאוסוקרסית עוד יותר: 

ב 1380 חיסל הקיסר את המזכירות ואת תפקיד היועץ הראשי, ריכז 
בידיו את קביעת המדיניות, וה״חצר הפנימית" היחה לכוח המכריע 
בשלטון. בתוך "החצר הפנימית" נאבקו הפקידיס-המלומדים עם 
הסריסים. וכן נאבקו פקידים־מלוסדים אלה. שהיו מזכירים (מהמח¬ 
צית השניה של המאה ה 16 השתרש המונח "מזהירות ראשית" 
[ני-גו]) עם חברי "החצר החיצונית". הקיסרים השתמשו בסריסים 
לתפקידים חשובים בחקירה, גביה, ניהול ופיקוד צבאי. עם גידול 
השפעתם נאלצו אף מדינאים גדולים לשתף פעולה עמהם. מספרם 
גדל פב 10,000 בסוף הסאה ה 15 ליותר פ 70,000 בסוף ימי מינג. 
הסריסים באו משכבות התברר, הנמוכות. היו חפשיים ממומר קוני 
פוציאני ותלויים לחלוטין בקיסר. תנופות היו קיסרים חלשים לכלי 
שרת בידי סריסים מושחתים. בניגוד לעקרונות קונפוציאניים 
סבלו הפקידים־המשכילים השפלות ואף ענשי־גוף. האיסור על הש¬ 
תתפות בני מעמד הסוחרים במבחנים בוסל. והמובילות החברתית 
הגיעה לשיאה. במבנה הבירוקרטיה היו 5 ועדות צבאיות ראשיות 
במקום משרד צבא אחד ויחיד ביפי סונג ויואן. פיצול זה נועד למנוע 


ריכוז נוח רב מדי בידי משרד אחד. שיסכן את סמכות הקיסר. 
בתחילת ימי מינג היה הצבא מורכב מחיילים־חקלאים, שהיו מפוזרים 
ברחבי הקיסרות, ישבו על אדמות שנתנה להם המדינה והיו פטורים 
מפסים. בסוף המאה ה 14 היו כ 2 מיליוני חיילים, ולקראת סוף 
השושלת הוכפל מספרם ושורות הצבא חוזקו במגויסי חובה ושכירי 
חרב. 

המסחר והתעשיה המשיכו להתפתח. גילדות התפתחו 
והתבססו; אומנים וסוחרים המשיכו בסחר ימי והפליגו לחו״ל למרות 
איסור השלטונות. עם זאת נמנעה התפתהות פלאה של קפיטליזם. 
הן בגלל האידאולוגיה הקונפוציאנית והן בשל ההתערבות הפעילה 
של הממשלה בכלכלה. הממשלה הפעילה רבים מבתי המלאכה 
המייצרים חרסינה ואריגים, והיה לה מונופול בייצור מצרכים חיוניים 
וחלוקתם, כגת ברזל ופלח, ופיקוח נמרץ על הגילדות. 

דאגתו הראשונה של השלטון היתד, לחקלאות ולרווחת האיכר. 
ומדיניותו כוונה להגדיל אח מסי הקרקע בלי ללחה ביותר על 
משאבי האיכר הפשוט. הוקמו מפעלי מים, אסמים ועוד. במאה ה 16 
שונה מבנה המיסוי ופושט, ברפורמה שאיחדה מסים רבים במם 
יחיד, הנגבה במזומן. המיסשל עודד את האיכרים לגדל גידולים 
חדשים בכותנה, אגוזי אדמה, תירם ובמסה, שאיסשרו ניצול קרקע 
שלא צלחה לגידול אורז. 

בימי מינג הקים הישועי האיטלקי מטאו ריצ׳י (ע״ע) מיסיון 
קאתולי בפקינג ( 1601 ). המיסיון פעל גם אחד מות ריצ׳י ( 1610 ). 
ועד סוף ימי מינג נטבלו קרוב ל 28,000 סינים לנצרות. ריצ׳י לסד 
סינית, מדוברת וקלאסית. וכן למד אח ספרי המופת, וזכה בהוקרת 
המלומדים הסינים שביקש לנצר. אך ריצ׳י הרשימם בהשכלתו 
החילונית יותר מאשר באמיתות הנצרות. 

מחשבת מינג סבלה מנוקשות הנאו-קונפוציאניזם שנפוצה וחוזקה 
באמצעות שיסת המבחנים. בסוף המאה ה 15 עוצב סופית סיגנון 
כתיבת הבחינות בצורת ״מסה בת 8 הרגליים (פרקים)", המדינה, 
ששלטה על שיטת המבחנים, כיוונה את ההוראה והמחשבה. והתוצאה 
היתה אחידות סתגלנית וחסרת דמיון. הנהירה לרכישת תואר רשמי 
יצרה ביקוש רב לאנציקלופדיות ומאספים. המפורסם בין אלה הוא 
יונג-לו ד ר,־ד י ן (אנציקלופדיה של תקופת יונג-א), שחוברה 
בפקודת הקיסר. בין 1403 — ו 1407 בהשתתפות יותר ס 2.000 מלו¬ 
מדים ובה 11.000 כרכים (פחות מ 400 מהם שרדו) על ההיסטוריה, 
הממשל, המוסר. המדע. הגאוגרפיה, האמנות ועוד. גם האמנות 
סבלה מאותו שיתוק יצירה שפגע ב״חינוך הרשמי". ציירי פינג 
הגדולים היו דווקא הסלופדים־החובבים, ובעיקר בני הדרום, המרו¬ 
חקים מהשפעת החצר. כנגד זה עודדה חסות הקיסרים אח תעשיית 
החרסינה, ובמאה ר. 15 נהיו הכבשנים הממלכתיים בג׳ינג־דה־ג׳ן 
שבג׳יאנגשי למרכז החרסינה הגדול בסי. 

במאה ה 17 גרמו ניהול פנימי כושל, רעב ובצורת. למהומות 
ולהתנפלויות על פקידי הרשות, ואלה התפתחו לתנועות מרידה. 
בשנות ד. 30 העלה מנהיג כנופיית איכרים־שודדים בדרום, לי־סזה- 
צ׳נג ( 1606 — 1645 ), סיסמאות שוויון, ובסיוע מספר מלומדים השתלט 
על שטחים בצפון מרכז ס׳; באביב 1644 כבש לי אח פקינג וקיסר 
מינג האחרון התאבד. משקד מורדים מתחרה, ג׳אנג סין־גיונג ( 1606 — 
1647 ) ניצל גם הוא את מרירות האיכרים והקים שלטון בסוצ׳ראן. 
לי וג׳אנג ניסו לחקות את המבנה המדיני של מינג וקיימו מבחנים, 
אבל לא הצליחו למשוך מלומדים לשורותיהם. מפקד בכיר של מינג, 
וו סאן־גואי ( 1612 — 1678 ) הזמין את המנצ׳ו (ע״ע), צאצאי שבסים 
טונגוסים של היורצ׳ד — שהקימו מדינה ע״ס דגם סיני מסרתי 
ומנקודת מבט קונפוציאנית היו מתורבתים יותר מאיברים־שודדים 
סינים — ואפשר להם לעבור דרך החומה הגדולה 1 בכוחות משותפים 
הונס לי מפקינג אתרי ששלט בה 40 יום. 

שושלת צ׳ינג (המאנצ׳ו). 1644 — 1912 . המאנצ׳ו שכבשו 



877 


סין, היסטוריה : שושלת צ־ינג (מאנצ׳ו) 


878 



את ם׳ היו כ 2% מתושבי הקיסרות במאה ה 17 . הם הצליחו לכבוש 
את הארץ כיוון שבבר לפני הפלישה סיגלו לעצמם את עקרונותיו 
המדיניים של הקונפוציאניזם, ושלטו בס׳ יותר מ 250 שנה ע״י 
שיישמו את השיטה הקונפוציאנית ושכללוה. הם הבטיחו לם׳ שלום, 
שגשוג והתעצמות ללא תקדים. מפלתם היתה עדות לכשלון השיטה 
הקונפוציאנית. כזרים היו המאנצ׳ו נאמנים למסורת ס׳ יותר מהסי¬ 
נים, וכשהועמדה המסורת מול אתגר של חרבות הפרית מפותחת 
יותר, התמוטטה לא השושלת בלבד אלא תרבות ס' בולה, בגלל 
העדר פעולה ומנהיגות יוזמת. 

אף שהמאנצ׳ו לא הצליחו, ב 100 שנות שלטונם האחרונות, 
למנוע שואה מס׳, היו 150 השנים הראשונות לשלטונם דוגמה 
מופלאה לתבונה מדינית קונפוציאנית. הפילוסוסים של תקופת ה¬ 
השכלה באירופה ראו בס׳ מופת לנצחון הראציונאליזם ושלטון 
מוסרי. 

לאחד כיבוש פקינג ב 1644 רדפו המאנצ׳ו ובעלי בריתם הסינים 
את נאמני מינג, וב 1661 חוסלו אהרוג' מתנגדיהם ביבשת. ב 1662 
הקים בטאיואן ההרפתקן ג׳נג צ׳נג-גונג (המכונה קוקסינגה) בן 
להורים סינים־יאפאנים, מימשל נאמן לפינג. חסאנצ׳ו נעזרו בצי 
הולנד במלחמתם בטאיוואך. זב 1683 , בימי הקיסר המאנצ׳ו השני 
קאנג־שי ( 1661 — 1722 ), נכנע נכדו של קוקסינגה והושלם איחוד ס׳. 
קאנג־שי שילב חיוניות צבאית מאנצ׳ואית עם הבנה וכבוד לתרבות 
ס׳, תכה בתמיכת רוב המשכילים, שהמשיכו ליהנות מזכויותיהם 
המסדתיות. קאנג־שי ויורשיו שלטו שלטון אישי יותר מקודמיהם, 
שליטי מינג. בני מאנצ׳ו הוחדרו למשרות הבכירות במינהל, ללא 
שום יחס למספרם באוכלומיח. מבנה השלטון של מינג נשמד בקוזיו 
הכלליים, בשינוייס מספר והחשוב שבהם — מינויים כפולים של 
סינים ומאנצ׳ו לרוב המשרות הגבוהות דבר שנתן ייצוג למאנצ׳ו 
בדרגים הבכירים של חמינהל, וגרם לפילוג סמכויות, ובכך מנע 
התהוות בסיסי-כוה אישיים. הצבא היה בשלטון לבדי של מאנצ׳ו 
והתבסס על מערכת ה,.דגלים״: בני שבט ׳מאנצ׳ו, מאורגנים ביחידות 
של 300 איש, קובצו ל 8 יחידות גדולות שנקראו .,דגלים"; היו 
24 דגלים: 8 מאנצ׳ו, 8 מונגולים ו 8 סינים. כצבא זה שבפיקוד בני 
מאנצ׳ו, היו כ 170,000 איש בעת הכיבוש ובמאה ה 18 350,000 . 
נאסרו נישואין של מאנצ׳ו עם סינים ונאסר על סינים להתיישב 
במנצ׳וריה; נאסר על מאנצ׳ו לעסוק במסחר ובעבודה גופנית, 
ולנשיהן — לקשור רגליהן כמנהג ס׳. הסינים חויבו לגלח ראשיהם 


ולסדר שערם בצמה. לפי הנוהג המנצ׳ואי. המנצ׳ו 
ניסו לשמור על שפתם כשפת החצר הרשמית וה¬ 
בירוקרטיה, אך הסינית הזרה להיות השפה השלטת 
בכל הדרגים. 

ב 1606 חדר קאנג־שי למונגוליה החיצונית ו¬ 
ניצח את הדזונגר, שבט מונגולי מערבי, הידוע 
במערב כקלמיקים (ע״ע). ב 1720 התערב קאנג-שי 
בטיבט והחזיר אח חדאלאי לאמה החמישי לשלטון; 

ב 1751 . לאחר שטיבט המשיכה לסבול מאי־סדרים 
סנימיים והתערבות הדזונגר. נהיתה טיבט לארץ 
חסות של ס׳, בלהאסה נשאר נציג קיסרי עם חיל 
מצב סיני. השליטה על טיבט, המרכז הרוחני והדתי 
של המונגולים, סייעה לפתרון בעיית המונגולים. 

בימי הקיסר צ׳יין־לונג ( 1736 — 1795 ) נערכו 
״ 10 המערכות הגדולות״: ב 2 הראשונות ( 1755 , 

1756/7 ) השמידו את הדזונגר והבטיחו את שלטון 
סי על תורכסטן; בשלישית ( 1758/9 ) דוכאו מרי¬ 
דות מוסלמים והובטחה שליטת ס׳ באסיה המרכזית; 

בעקבות המערכה הששית ( 1766 — 1770 ) הכירה 
גורמה בריבונות סי. המערכה האחרונה ( 1790 — 

1792 ), נגד הגורקהה של נפל (ע״ע), נחשבה להישג צבאי מיוחד 
בגלל תנאי הלוהמה הקשים והמרחק מפקינג: נפאל אולצה להעלות 
מם לס׳. בהתפשטותם מערבה התנגשו הסינים בכוחות רוסים שהת¬ 
פשטו מזרחה. משלחת רוסית ראשונה לפקינג ( 1656 ) נכשי^ה 
בנסיונה לקשור קשרים דיפלומטיים עם סי, כי הקיסר דרש שנציג 
הצאר יקוד לפניו קידה סינית מסרתית (קואוטואו); שליחותו של 
נציג רוסי אחר ב 1676 נכשלה אף היא מאותה סיבה. ב 1680 סילקו 
כוחות צ׳ינג אח הרוסים ממוצביהם ע״נ אמור, פרט למבצר אלגזין. 
אולם איום מחודש מצד הדזונגר גרם להם לבקש הסדר דיפלומטי 
עם הרוסים. שליחי ם׳, בלווית מתורגמנים ישועים, הגיעו לנרצ׳ינסק 
וחתמו על חוזה נרצ׳ינסק ( 1689 ). הראשון שחתמה ם׳ בסימון 
מערבי: ההוזה נכתב סינית, רוסית, מאנצ׳ו, מונגולית ולאטינית. 
הרוסים ויתרו על כל עמק האמור'וגבול מאנצ׳וריד. נקבע מצפון 
לאסור, כי פטרת המאנצ׳ו היתה, שאיזור יערות הפרא יחצוץ ולא 
יאפשר השתלטות כוח אחר. ב 1727 נחתם חוזה קיאקטה, שקבע 
את הגבולות בין מונגוליה לסיביר ולמעשה נישל את הרוסים מ¬ 
מונגוליה. בתורכסטאן לא נקבעו גבולות, כי לשתי המעצמות היו 
תביעות באיזור זה. 

בימי קאנג־שי הגיעה השפעת הישועים, שהרשימו את החצר 
בידיעותיהם במדע וגאוגרפיה, לשיאה. מדיניות ריצ׳י לסגל קתוליות 
לקונפוציאניזם הצליחה, ובסוף המאה ה 18 היו בם׳ 300,000 קתולים. 
רבים מהם משכילים. בואם של מסדרים אחרים כדומיניקניס ופראנ־ 
ציסקנים, וההתדיינות בשאלה אם פולחן האבות והסגידה לקונפוציוס 
תואמים את עקרונות הנצרות. עורר את "פולמוס הטקסים". הישועים 
זכו בתמיכת קאנג־שי — אך עמדתם נפסלה מטעם האפיפיור, 
והקיסר צ׳יין־לונג הגיב ברדיפת כל המיסיונרים ומספר הקתולים 
ירד באמצע המאה ה 18 ל 150,000 (ע״ע מיסיון, עם׳ 355 ). 

באמצעות הישועים נמסר למערב תאור אידאלי של החברה 
והממשל בס׳, ונפוצה דעה שהסינים הם בעלי מוסר "טבעי" שאינו 
זקוק להתגלות נוצרית; דעה שהדאיסטיס ניצלוה במלהפתם בכנסיה. 
וולטר היה בין אוהדי ם׳ הבולטים, הסיסיוקרטים העריצו אח תפיסת 
הכלכלה הקונפוציאנית, ואמנות וארדיכלות ״סיניות״ חיו במאה ה 18 
באפנה. 

ממחציתה השניה של המאה ה 18 התנהל הסהר עם ס׳ בעיקר 
דרד קאנטון. חברת הודו המזרחית הבריטית (ע״ע הדו המזרחית, 
חברת־), קנתה תה ומשי מסוחרי גילדות פורשים. הביקוש לתה, 





873 


סין, היסטוריה: שושלת צ׳ינג( 9 א צ׳ו) 


880 


שהסך למשקה לאוסי בבריטניה, עלה בהרבה על יבוא כל שהוא לס/ 
והבריטים הזרימו מטבעות כסף לאובר 0 ׳, שהיה נתון בקשיים, 

נסיונוח בריטניה לכונן יחסים דיפלומטיים רגילים, כגון שליחות 
מקרטני ( 1793 ) ואמהרסם ( 1816 ), בהכנה לסחר רחב יותר, נכשלו 
בגלל סירוב שליחיה לקוד אח הקידה, וחוסר העניין של הסינים 
בסחורות מהמערב, 

אותה עת החלה שקיעת המאנב׳ו. עקב שהיחות, עושק ואי■ 
יעילות גוברים במנגנון המדינה, ובמיוחד בהנהגתה, וירידה ביעילות 
הכוחזת המזוינים. מדידת איכרים גדולה פרצה ב 1796 בהנהגת 
אגודת ה.,לוטוס הלבן״, דוכאה רק ב 1804 . היא התחוללה מאותה 
סיבה מסרתית; העושק מצד גובי המסים. כתוצאה מתקופת יציבות 
ארוכה והחדרת גידולים חקלאיים חדשים הוכפלה אוכלוסיית ס׳ 
ומעריכים כי ב 1803 הגיעה ל 300 מיליון, וב 1841 — ל 400 מיליון. 
ובכך הגיעה לגבול יכלתד. של ס׳ לכלכל חושבים ללא תעוש. נוצר 
משבר פנימי. שונה וחמור מהמשברים השושלתיים המחזוריים: 
לחץ קיצוני של אוכלוסין על קרקע, יחד עם ירידת יעילות הבירו¬ 
קרטיה, הולידו בעיה שאינה ניתנת לפתרון ע״י חילופין רגילים 
בשושלת. נם הגירה לא יכלה לפתור את הבעיה. אף שמיליוני 
סינים מהדרום התיישבו בדרום מזרח אסיה, ומהצסון — במנצ׳וריה, 
חרף האיסור. 

שיטת הסחר של קנטון (ראה לעיל) היתה פשרה בין העלאת 
מם לביו מרקנטיליזם אירופי, אך המערב לחץ להנהיג מסחר 
חפשי עם ם/ וזאת בעקבות התפתחות יצוא האופיום אליה. הסם 
היה בשימוש רפואי בם/ אך רק במאה ה 18 התעוררה בעיה של 
התמכרות לו, אולי בגלל התופעות החברתיות השליליות שנתלוו 
לשקיעת השושלת. אך הגורם העיקרי לבך היה תאוות הבצע של 
הסוחרים האירופים והפקידים הסינים המושחתים ששיתפו עמהם 
פעולה. האופיום היה המוצר היחיד שמכירתו לס' יכלה לאזן את 
המסחר הגרעוני עסה, האופיום גודל בשטחים של חברת הודו 
המזרחית, וסוחרים הכריחוהו לס', ב 1834 בוטל המונופול של חברת 
הורו המזרחית ומכירות האופיום עלו מ 270 טונות לשנה ב 1800 — 
1821 ל 2,400 טונות ב 1838 . 

שלטונות ס׳ החליטו לחסל את הבעיה הכלכלית והמוסרית 
שיצרו מעשני האופיום ( 2 — 10 מיליוני איש). ב 1839 השמיד לין 
טסה־שו ( 1783 — 1850 ), מטובי הפקידים בשרות הקיסרי, 20,000 
תיבות אופיום בריסי בקאנטון ואסר סוחרים בריטים. בקיץ 1840 
פתחו הבריטים בהתקפה באמתלה של יחס משפיל לאזרחיהם והח¬ 
רמת רכוש פרטי שלהם. ״מלחמת האופיום" ( 1840 — 1842 ). אפשרה 
לבריטניה להכתיב לס׳ תנאי מסחר ולאלצה לכבד זכויות אזרחים 
זרים. חוזה נאנקינג ( 1842 ) היה ראשון ההסכמים ,.הבלתי שווים" 
(כפי שנקראו בם'): אי הונג־קונג (ע״ע) נמסר לבריטניה! 5 נמלים 
(..נמלי ההסכמה״: קאנטון, אמוי. פוג׳ו. נינגבו ושנגהי) נפתחו בפני 
בריטים (ואח״כ בפני מעצמות אחרות) לסתר ולמגורי זרים! ם׳ 
חויבה לשלם 21 מיל׳ דולר לבריטניה ואולצה להוריד את הסכם על 
מוצרי־חוץ. 

בסדרת חוזים נוטפים ב 1843.4 עם בריטניה, אה״ב וצרפת הס¬ 
כימה ם׳ לעקרון "האומה המועדפת ביותר" (מבלי שהבינה את 
משמעותו), ושלפיו ניתנו זכויות המוענקות לאומה אחת אוטומטית 
לכל האומות הנהנות ממעמד "האומה המועדפת ביותר•/ כך נהנו 
כל הזרים ממעמד האכסטרטריסוריליות (ע״ע). שניתן תחילה ל¬ 
אמריקנים, והם לא חיו כפופים לשיפוט בתהמ״ש הסיניים. אח״ב 
נהיו גם סינים נוצרים וסינים שעבדו אצל זרים מחוסנים מהחוק 
הסיני, ולקונסולים הזרים היו זכויות שיפוט. הסינים גם איבדו את 
זכותם לקבוע גובה מכסי סגן על יבוא, ואלה הוגבלו ל 5% . 

נטיון ם׳ להשתמט מחובות ההסכמים, גרם התנגשויות נוספות 
עם המערב ( 1856 — 1860 ), ואלו נסתיימו בחוזי טינג׳ין ( 1858 ) 


ופקינג ( 1860 ). אהרי שצבא בריטי-צרפתי בן 17,000 איש פשט על 
פקינג. הסכמים אלה פתחו עוד 11 נמלים וכן את היאנגצה לסהר. 
ב 1879 הגיע יבוא האופיום לשיא של 5,220 טונות, ואח״כ החל 
לרדת. כי מגדלים סינים כבשו חלק מהשוק המקומי. אך אותה שעה 
יכלו סוחרים בריטים להציע סחורות חדשות, וכל עצמת המהפכה 
התעשיינית פגעה בם׳. 

רוסיה זכתה אף היא במעמד של .,האומה המועדפת ביותר", וכן 
העבירה לה ס׳, ללא מלחמה. 900.000 קמ״ר— בהסכם אייגון( 1858 ): 
את הגדה הצפונית של האמור, ובהסכם פקינג ( 1860 ) — את השטח 
שבין האוסורי לאוקיאנוס השקט. 

המפלות הצבאיות והכניעות החוזרות לזרים חשפו את חולשת 
השושלת! שטפונות, בצרות ומרידות מקומיות זעזעו תכופות אח 
הארץ! הונג שיו־צ׳ואן ( 1814 — 1864 ), מלומד מתוסכל ממוצא 
איכרים, חולל מרידה, הכריז כ 1851 על הקסת שושלת חדשה 
טאי-פינגטיוגואו ("הממלכה השמימית של השלום הגדול") 
ואסר מלחמה על משטר מאנצ׳ו (ע״ע סיפינג). מלומדים ופקידים 
נאמנים, כגון טסנג גואו-פאן ( 1811 — 1872 ), הקימו נגדו צבאות 
מקומיים, השתמשו בנשק מערבי ונעזרו בקצינים מערביים בצ׳רלז 
גלרדון (ע״ע). צבאות אלה. שמילאו את מקום צבא הסאנצ׳ו. נשארו 
נאמנים למנהיגיהם, ובכך החלישו את סמכות השושלת. במרד, 
שנמשך עד ל 1864 . נספו 20 — 40 מיליון נפש. בעת מרד הטאי־פינג 
הקימו הזרים בשאנגהאי מיליציה משלהם, ובעקבות כר ניתנה לקונ¬ 
סולים שלהם הרשות להקים מימשל בי״ל בחלק מהעיר, וכן נקבע 
שטח זכיון לצרפתים. שירות הטכס של ס' הועמד בפיקוח של זרים. 

במות הקיסר הראקציוני שין־פנג ( 1851 — 1861 ) נעשה נסיון 
לחדש את נעורי השושלת. הנסיון נעשה בידי חוג בחצר, ובתוכו 
הקיסרית-האם האלמנה, טצה-ישי ( 1835 — 1908 ), ותמנה בו הפקידות 
הנמרצת שנתגלתה נעת מרד טאי־פינג. הקיסר החדש, טונג־ג׳י 
( 1862 — 1875 ) היה קטין, ואמו סצה-שי היתח עוצרת. בתחילת 
כהונתה ננקטו אמצעים ליעל את הממשל הקונפוציאני, לשקם אח 
הכלכלה ולהתחיל במודרניזציה, במיוחד בצבא. נ 1861 הוקם 
״טטונג־לי יא־מן״ — המקביל למשרד חוץ. ומ 1877 נשלחו 
דיפלומטים סינים לחו׳יל. מאמצים אלה לרפורמה ומודרניזציה סייעו 
בדיכוי התקוממויות של מיעוטים בפריפריה של הקיסרות: מרד 
כנופיות ביין בצפת ( 1853 — 1868 ). מרד המוסלמים בדרום מערב, 
ביונאן. בשנשי וגאנסו ( 1873-1856 ), אולם "התחיה" נכשלה, באשר 
ניסתה לבנות את המודרניזאציה בלי לוותר על הקונפוציאניזם — 
דברים שסתרו זה אח זה. כי מודרניזאציה חייבה לא רק שינויים 
טכניים אלא מוסדיים. היא לא היתה אפשרית כל עוד שלטו בס' 



הג׳נטרי המסרתי, 
שנאמנותם היתה 
תרבותית ולא לאו¬ 
מית. והאינטרסים 
הקרקעיים שלהם 
הועדפו על דרכי 
פיתוח אחרות, אף- 
על־פי-נן סיכלה ס׳ 
מזימות ההתפשטות 
של רוסיה ובריטניה 
באיזור תורכסטן ה¬ 
סיני, וב 1876 הוחזר 
רובהאיזור והפר ב־ 
1884 לפרובינציה 
של ם' שינג׳יאנג 


לאשי הש?ט*ן ב&ין נ 1873 . מיפי; ישי׳אק. שר 
-עכורות הציבוריות/ שר הכסםים ושר הטלחסה 


(סינקיאנג - "מו¬ 
שבה חדשה"). לעו־ 



881 


סין, היסטוריה: שושדת צ׳ינג ( 8 א צ׳ו) 


882 


מת זאת ויתרה ם' ליפן על איי ליוצ׳יו (דיוקיו: 1874 ). נכשל נסיוב" 
למנוע מצרפת לכבוש את ויסנאם ( 1883 — 1885 ). וב 1887 הוכו 
שלטת פורטוגל במקאו (ע״ע). 

שיא ההשפלה היה מפלתה המכרעת של ס׳ במלחמתה ביפן 
( 1894 — 1895 ), אומה שנחשבה לנהותה בהרבה. בחוזה שימונוסקי 
הכירה ס׳ בעצמאות קוראה ובסיפוח פורמוזה, איי הפסקדורים וחצי 
האי ליאודונג (פנצ׳וריה הדרומית) ליפן, ושילמה 160 מיליון דולר. 
התערבות רוסיה. גרמניה וצרפת אילצה את יפן להחויר את חצי האי 
ליאודונג תמורת הגדלת הפיצויים ששולמו ע״י סי. ב 1896 קיבלה 
יפן מעמד של "האומה המועדפת ביותר". 

המלחמות והפיצויים העצומים אילצו אח ס׳ ללוות מהמערב, 
והכנסותיה שועבדו לבנקים זרים, חלבה היה 50 מיליון ליש״ם — 
פי 3 מהכנסתה השנתית, המעצמות התחרו על פירוקה וחלוקתה. 
ב 1897 כבשו הגרמנים, באמתלה של רצח שני טסיפיס גרמנים, את 
מפרץ גיאוגל בשאנדונג, ורוסיה סיפחה את פורס ארתיר בחצי האי 
ליאודונג ואילצה את ס• להחכיר לה את דירו ולמסור לה זכילן 
למס״ב מחרבין דרוסה. ב 1898 חכרה צרפת את מפוץ גואנגג׳ו 
בדרום ל 99 שנה, ובריטניה את וי האי וי בשאנדונג, מול פורט 
ארתור, וכן שטח סמוך להונג קונג. 

מאורעות אלה חיזקו את תנועת הרפורסה הקיצונית. מתרגם 
ופרשן מחשבת המערב.( 1 פו ( 1853 — 1921 ), בספרו.,על האבולוציה" 
( 1898 ) הפיץ את גישת הדרויניזם החברתי(ע״ע). לספר היתה השפעה 
עצומה על משכילים ונוער. המלומד החדשן קאנג ירוי הקים "אגודה 
לחיזוק עצמי״ ( 1895 ) במטרה לחולל רפורמה דוגמת יפן. בקיץ 
1898 זכה קאנג בחמיכת הקיסר הצעיר קואנג-שו ( 1875 — 1908 ), 
והוציא כ 40 צווים קיסריים למודרניזציה של הממשל, החקלאית, 
הצבא והרוק. כעבור 100 יום חזרה טצה־שי להיות עוצרת בעקבות 
הפיכת חצר, והקיסר הפך אסיר למעשה. צווי הרפורמה בוטלו. 6 
מעוזרי הקיסר הוצאו להורג, קאנג ועוזרו ליאנג צ׳י-צ׳או ברחו ליפן. 

השושלת ניסתה לזכות באהדת העם בה ומכה ב״בוכסרים"(,.אגרוף 
ההרמוניה הצודק"), חברי אגודת סתר שהיו חדורים שנאת זרים, 
והאמינו שפולחנם וקסמיהם מעניקים להם נוח על-טבעי. תחילה 
פעלו ״הבוכסרים״ נגד המאנצ׳ו: בסתיו 1899 . אחרי שהובסו בידי 
נוחות הממשלה בשאנרונג, שינו הבובסרים את עמדתם לפרו־מאנ־ 
צ׳ואית. ופקידים ראקציונים עודדום להתקיף אח הזרים. טצה־שי 
ביקשה לזכות באהדת הציבור ובטחה בסגולותיהם העל־טבעיות של 
הבוכסרים, ב 20.6.1900 הושם מצור על רוב המשלחות הזרות בפקינג, 
ולמחרת הכריזה ם' מלחמה על המעצמות. סיעת שלום חזקה של 
פקידים מתנגדי הבוכסריס ששלטו במחוזות החשובים טענה, שהקי¬ 
סרית לא הכריזה מלחמה, והבוכסרים ושולחיהם אינם אלא מורדים. 
גם בפקינג. שבה היו המשלחות ■הזרות נתונות 55 יום במצור, נקטה 
החצר במדיניות דו־משמעית: העבירה למשלחות הנצורות מזון, לא 
השתמשה בתותחים ובכוחות קיסריים נגד המגינים (ס 1,000 זרים 
וכ 3,000 סינים מתנצרים). בעת המצור נהרגו 76 זרים בפקינג, וקרוב 
ל 250 . רובם מיסיונרים, מחוץ לפקינג. בכפרים נהרגו מתנצרים רבים. 
שהיו שנואים במיוחד על המורדים ב 14.7.1900 כבש נוח בי״ל את 
טינצין וחיל משלוה בן 20,000 איש (נחציו יפנים וחציו רוסים, 
בריטים. צרפתים ואמריקנים) עלה על פקינג. ב 14.8.1900 הוסר 
המצור. הקיסרית ופמלייתה התחמקו מפקינג, והזרים עשו בציר 
כבתוך שלהם. 

כ 7,9.1901 נחתם "פרוטוקול הבובסרים", לאחר מו־מ ממושך 
בגלל התחרות בין המעצמות הזרות. המעצמות הסתפקו בהרחבת 
האינטרסים המסחריים שלהן ולא טענו לכבוש שטחים (פרט לרוסיה, 
שהשתלטה על מנצ׳וריה). חלוקת ם׳ בין המעצמות היתר, פוגעת 
בניצול מסחרי פלא של המדינה בולה, ושר החוץ של אה׳יב, ג׳ון הי 
(ע״ע), מנע זאת בדרשו מדיניות של .,דלת פתוחה" כלפי ם׳. בלר, 


אפשרות לכל המדינות לסתור עמה. המעצמות דרשו כ 330 מיליון 
דזלרים פיצויים: הענשת פקידים שתמכו בבוכסרים: הצבת רוחות 
צבא זרים בפקינג כשומרי המשלחות: והצבת כוחות זרים לשמירה 
על מסילות הברזל העיקריות. 

כששרה הקיסרית האלמנה ב 1902 לפקינג. הכירה החצר סוף סוף 
בצורך להנהיג מיד תיקונים בחינוך. בצבא, במשפט ובמינהל. להכרה 
וו דחפו פקידים ראליססים, כייאן שיה[שה]-קי (ע״ע). בין השאר 
הוחלט לשלוח סטודנטים סינים רבים לחדל, בעיקר ליפן: מספר 
הסםודנטים הסינים שם גדל מ 200 ב 1899 ל 8,000 ב 1905 ול 13,000 
ב 1906 . בהשפעת יפן והמערב הפכי הסםודנטים. העלית המסרתית, 
לכוח תוסס ומתסיס התובע תיקונים מרחיקי־לכת בחברה ואינו חש 
יראת כבוד לערכי המסורת. 

ב 1905 ניצחה יפן את רוסיה. במלחמה שרובה התנהלה בשטח ס׳, 
ולראשונה בהיסטוריה המודרנית הביסו אסיאנים מעצמה אירופית, 
רושם הכצחון היה רב, ושליטי ס־ למדו את הלקח. החצר נענתה 
לדרישת יואן שה-קאי להקים תוך 12 שנה מימשל חוקתי, שקיסרית 
הסכימה לשלוח יעדה לחו״ל ללמוד שיטוח חוקה. שיסה המבחנים 
בוטלה. ספל לחיסול השימה הקונפוציאניה. המאנצ׳ו קיוו שהמודר¬ 
ניזציה תהזק את השלטון המרבד דוגמת יפן. אך חולשת המשטר, 
פגיעותו ללחצי חוץ והגרעון הכספי העצום, לא איפשרו ריכוז כוח 
בידיו, בעקביה הרפורמה באו עוד דרישות ולחצים וקמה אופוזיציה 
גלדה. השושלת איבדת ביוקרתה, ולא היו לה הכושר. הידע והיזמה 
לעמוד בראש התחיה הלאימית. בשנת הרפורמה( 1905 ) היתה אנדרו־ 
לומוסיה בלתי רגילה: התנפלויות שודדים, מהומות נגד מסים. 
מרידות של אגודות סתר, שביתות במפעלים מודרניים שתפרצויות 
נגד זרים. בקיץ ארגנו הסוחרים שסטודנטים חום נגד סחורות אה״ב 
בתגובה על הגבלת הגירתם של סינים לאה״ב• ב 1905 הוקמה ביפן 
.,ברית מהפכנית" בהנהגת סרו ים־סו (ע״ע), הברית ניהלה תעמולה 
מהפכנית יעילה וארגנה התקוממויות ואלו ערערו את הבטחון העצמי 
של הנוחות הקיסריים. האימון בשושלת נחלש עוד יותר כשמת 
הקיסר בן ד 37 בנסיבות מעורפלות יום אחד לפני מות הקיסרית־ 
האלמנה ( 15.11.1908 ). את הכתר ירש פו־:י, בן 3 . 

ההתקוממויות הראשונות שארגנה ,חברית המהפכנית" התבססו 
בעיקר על אגודות סתר והתמרמרות האיכרים: מ 1910 הושם דגש 
בתעמולה בצבא, וקצינים צעירים. אוהדי המהפכה. שקיבלו הכשרתם 
ביפן, נכנסו לשורותיו. באפריל 1911 נכשלה התקוממות בקנטון, 
ומרכז המהפכה עכר לאמוד יאנגצה התיכון. לב כלכלת החקלאות, 
באביב 1911 החליטה הממשלה לבנות מס״ב באזור באמצעות מלוות 
חוץ• ובכך עוררה נגדה את חמת הג׳נטרי. שהשקיעו כספם בחברות 
מקומיות לאותה מסרה. המחאות נגד תכנית ססה״ב הפכו למהומות, 
התפשסו והחריפו אחרי שהשלטונות נקטו אמצעי דיכוי. ביולי 1911 
הקימה ה״בריח המהפכנית" משרד מרכזי במושבה הבין־לאומית 
בשנגהי, דבר שאיפשר לה להגביר את פעולת החתירה ולנהל 
תעמולה נצורה כמעט גלויה. ב 10.10.1911 התקוממו בוו־צ־אנג אלפי 
חיילים. חברי ארגונים מהפכנים שעמדו להאסר. תוך במה הרשים 
הכריזו דוב הפרובינציות על עצמאותן בהנהגת מושליהך. קרבות ממש 
התנהלו בעיקר באיזור ווהאן. ב 15.11.1911 מינתה החצר את יואן 
שה-קאי לרה״ס ומפקד עליוץ של הצבא. יואן נהנה מיוקרה רבה 
ונשען על צבא קטן יחסיה, מאומן היסב, תאמן לו אישית ולא 
למאנצ׳ו. בך שהמאבק היה למעשה ביו יואן למהפכנים. ב 25.12 הגיע 
פון יאט־סן. ששהה בחו״ל. לשנגהי, ומצא מועצה זמנית. שייצגה 
את ריב הפרובינציות, ופועלת בנאנקינג להקמת רפובליקה: באותה 
עת נמשך נשנגהי המר׳מ עם המלוכנים. ב 29.12.1911 נבחר סון 
לנשיא זמני. וב 1.1,1912 הכריז בנאנקינג על רפובליקה, אך המעצ¬ 
מות הזרות המשיכו להכיר במשטר הקיסרי. לפיכך הציע סרן פשרה. 
סדי לא לתת אמתלה בידי המעצמות להתערב: על השושלת לוותר 



883 


פין, היסטוריה: שושלת צ׳י:: (מאנצ׳ו); הרפובליקה 


884 



קל הקיסרות ויואן שה־קאי. ולא סדן יאם־סן, יהיה 
לנשיא. 3 12.2.1912 ויתרה השושלת על הקיסרות. 
למחרת התפטר סון ופינה דרך לבהירת יואן שה־ 
קאי לנשיא זמני. 

הרפובליקה ( 1912 — 1949 ). בם' קמה רפו¬ 
בליקה, אד לא היו יסודות מוסדיים וחברתיים לממ¬ 
של ייצוגי. יואן שה־קאי שלט שלטון אישי, ונשען 
על הצבא. להחזקת הצבא לווה יואן בסף ממעצסות 
זרות, והן ראו בו אדם המתאים להבטחת היציבות 
בם׳, סלו׳, דיכוי הפעולות נגדן וסילוק חובות 
במועדם. המטרי. כעלי הקרקעות, שלא רצו בדמו¬ 
קרטיה. קיבלו ברצון את שלטון יואן, והיו שתמכו 
ביואן, מסיבות פטריוטיות, כ״איש החזק" שיעמוד 
בתמיכת בריטניה מול לחצי יפן. 

באוגוסט 1912 הורחבה "הברית המהפכנית", 
אורגנה מחדש ונקראה גואופינדאנג (מפלגת העם 
הלאומית). היא דגלה בדמוקרטיה פרלמנטרית. ה■ 
גואומינדאנג קיווה לנצח בבחירות שנקבעו לפברו¬ 
אר 1913 , ולרסן את כוח יואן. ששלט בצבא. בהנ¬ 
הגת סונג ג׳יאי-רן ( 1882 — 1913 ) ניצחה המפלגה 
בבחירות. או כעבור חודש נרצח סונג והאופוזיציה 
איבדה את מנהיגה המוכשר, חשדו שיד יואן היתה 
בדבר. עמדתו התחזקה כשקיבל מלווה של 25 מיליון ליש״ט 
ם 5 המעצמות (בריטניה, צרפת. יפן. גרמניה ורוסיה) ללא אישור 
הפרלמנט. יואן החליף בפרובינציות הדרום מושלים מתומכי 
הגיאומינדאנג ומינה תחתם ממפקדיו הצבאיים. ביולי 1913 ניסה 
הגואומינדאנג, שהיה הלש מבעבר, למרוד ביואן, אך "מהפכה שניה" 
זו נכשלה וכזון יאם־סן וכמה מתומכיו הנאמנים נמלטו ליפן. יואן 
פיזר את הגואיסינדאנג ובינואר 1914 — את הפרלמנט בולו, ונהיה 
לרודן למעשה. אולם הוא נכשל בהגנת הרפובליקה: בסוף 1911 
הכריזה מונגוליה החיצונית (ע״ע, עמ ־ 458 ) על עצמאותה, ורוסיה 
זכתה בהשפעה בה. ב 1913 הכריז הדאלאי־לאסה על עצמאות טיבט 
(ע״ע, ענו 588 ), ובריטניה הכירה בה. חלקה המזרחי של טיבט 
נשאר בשלטון ס׳. 

הסכנה הגדולה ביותר נשקפה מצד יפן. במלה״ע 1 הצטרפה יפן 
ל״הסכמה*. וכבשה את שטחי גרמניה בשאנדונג, בינואר 1915 הגישה 
יפן לס , את - 21 הדרישות״; מילואן היה הופך את ס , לשטח חסות 
של יפן. הם ניסו לשמור את דרישותיהם בסוד; ע״י הדלפת תוכנו 
לעחונות העולם הצליח יואן לבטל את המהפירות שבדרישות. במאי 
1915 הכריחו אולטימטום של יפן לתת לה וכמות מכריעות במנצ׳וריד, 
הדרומית ובסונגוליה הפנימית; לאשר את שלטונה בשאנדונג; ולהע¬ 
ניק לה זכיונות כלכליים שונים. התנגדותו ליפן העלתה את יוקרת 
יואן, ובקיץ 1915 החליט להכריז עצמו קיסר; לכך התנגדו הן 
היפנים והן מפקדי צבאו, ואחדים מהם מרדו בו. הקרבות לא היו 
מכריעים, אך יוקרת יואן נפגעה ללא תקנה! במארס 1916 בוטלה 
תכנית התקסרותו, וב 6.6.1916 הוא מת. 

תקופת אילי המלחמה ( 1916 — 1928 ). במות יואן החל 
מאבק ממושך בין מפקדי צבאות, על זכותם לסחוט מסים מהעם. 
ואולי אף לכבוש את פקינג ולזכות בהכרה כשליטי ס׳. שרשי כוחות 
אזוריים אלה היו בביזור הצבאי של התקופה שלאתר טאי־פינג, שגדל 
עם התפוררות השלטון המרכזי של יואן. מצביאי יואן השתייכו 
לחבורת ביאנג (ע״ש הצבא הצפוני של יואן), שהתפצלה ב 1917 
לסיעת אן־פו (מאנהוי ופוג׳יין) ולסיעת גיהלי. מנהיג האן־פו 
היה דואן צ׳י־ז׳ואי ( 1865 — 1936 ). שהיה רד,"מ בנשיאותו של 
לי יואן־הונג, יורשו של יואן. הנשיא ורה״ם לא שלטו למעשה 
בכל תקופת אילי המלחמה, כי הכוח הממשי היה בירי מחנות 


צבא שונים. שחילקו את המדינה ביניהם במסווה של רפובליקניוח. 

בראש סיעת האופוזיציה של ג׳הלי עמד פנג גוא 1 ־ג ׳ אנג ועמו 
טצאו קון וו פי־פו. אילי מלחמה מפורסמים אחרים היו ג׳אנג טסו־לין■ 
ראש כנופיית שודדים לשעבר סמנצ׳וריה ;חבורת פנגטין), ופנג 
ידשיאנג, ה״גנרל הנוצרי" הססגוני ממוצא איכרים, שעבר מצד לצד 
ולבסוף תמך בבריה״ם. 

לאילי מלחמה אלד, היו לעתים קשרים הדוקים עם מעצמות 
זרות, שחיפשו..איש חזק". לשמור על הסדר והשקם בס׳ כדי שיוכלו 
לנצל את זכיונותיהן במלואם. דואן צ׳י־ז׳ואי. שממשלתו הכריזה 
מלחמה על גרמניה ( 14.8.1917 ). היד, מקורב ליפן. שהעדיפה אז 
לזכות בהשפעה מדינית וכלכלית בפקינג. 

קשרים אלה של אן־פו עם יפן — שעמה חתמו ב 1918 על ברית 
צבאית וקיבלו ממנה מלוות — השניאום על המוני העם. שהוצפו 
בגל לאומיות מאז - 21 הדרישות". 

-תנועת 4 במאי" הוא השם שניתן להתעוררות התרבותית 
הרהבה יותר שקדמה להתפרצות הלאומית. התלכדה עסה ונמשכה 
עד 1921 בערך, כשמפלגות נתנו ביטוי ללאומיות. הרקע לתנועה 
זאת, שהיא אולי התופעה החשובה ביותר בס׳ באותה עת, היה אכזבת 
המשכילים ממהפכת 1911 . הוגי דעות רציניים הבינו. שלא די בשי¬ 
נויים שטחיים, בעיקר בתחום מדיני-פורמאלי. צ׳ן דו־שיו, שיסד 
ב 1915 את העיתון -הנוער החדש". דרש חיסול מוחלט של ערבי 
המסורת, והציע תפיסה הדשה של -מדע ודמוקרטיה" לשחרור 
הסינים מכבלי המשפחה. המנהגים והטקסים. צ׳ן וחבריו התרכזו 
במשמעויות המודרניזציה בתחומי התרבות והחברה. הו שד, ( 1891 — 
1962 ), שלמד באה״ב. דגל בגישה מדעית. נוסח דרוין ות. ה. הכסלי 
(ע׳ ערכיהם), לגבי כל מורשת התרבות של ס׳, והטיף לשימוש 
בשפת־הדיבור — גם בכתב (ר׳ להלן. ספרות). עיתונו של צץ ורבים 
אתרים נכתבו בשפת הדיבור. מהפכה זאת. שמניעה היה דחף חזק 
לצדק חברתי ודמוקרטיה, הולידה ספרות שלמה של מחאה חברתית. 
למשכילים היה ציבור רהב להשפעת הצעותיהם להצלת ס׳. הופיעו 
מאות כ״ע ועיתונים, והתבצרה ההכרה, שהתבדה כולה חייבת להש¬ 
תתף במאבק להצלת ס׳. סון יאט-סן הקים ביפן ארגון מחתרתי חדש. 
"מפלגה מהפכנית סינית". בתחילת שלטון אילי המלחמה ניסה סון, 
בעזרת מצביאים ידידותיים, לבנות בקאנטון בסיס לתנועתו "הגן 




885 


סין, היסטוריה: הרפובליקה 


886 


על החוקה", במטרה להשליט מימשל פרלמנטרי אמיתי. הנסיון נכשל, 
ומזלו לא האיר לו פנים עד 1919 , נשאורגנד, מפלגתו סחדש בשמה 
גואומינדאנג, וחוזקה בנל הלאומיות הגואה. בקיץ 1922 נמלט פון 
מקאנטון לשאנגהי, בעקבות התנגשות עם מצביא מפרובינציית גונג־ 
דונג. באותה עת התרשם פון משיטות המהפכה הבולשוויסטית 
ברוסיה והישגיה וגברה אכזבתו ממעצמות המערב, שהעדיפו אילי 
מלחמה על מהפכנים דמוקרטים. סוכן קומוניסטי הולנדי, מארינג 
(סניווליט), שסון נפגש אתו ב 1921 , המליץ למוסקווה על סוו, 
ובשאנגהי היו לו עוד קשרים צם סוכני הקוסינטרן. 

בינתיים עלה כוח חדש, קטן אך בעל השפע' פוטנציאלית: 

ב 1921 הוקמה בשאנגהי המפלגה הקומוניסטית של ם׳. לראש הוועד 
המרכזי נבחר צ׳ן דו־שיו. המרכסיזם קסם למשכילים סינים רבים 
כבר לפני המהפכה ברוסיה. אך נצהון הבולשוויקים ונתוח האימפרי¬ 
אליזם ע״י לנין משכום במיוחד, כיוון שחסכמי־השלום (ר׳ להלן) 
הוכיחו כאילו לא יתמוך הקפיטליזם המערבי לעולם בם' דמוקרטית, 
שיש להחזיר לה את זכויותיה הריבוניות. אילי המלחמה לא שמו לב 
לפעילות המשכילים, ואלה נהנו אפוא מחופש מחשבה במוסדותיהם, 
כגון באוניברסיטה הלאומית בפקינג(בידה), מרכז התחיה התרבותית. 
כ 00 ( 54 סטודנטים בפקינג חוללו אתי'מהוסות 4.5.1919 בהתקיפם 
מדינאים פרו־יפנים. כפה מהם נאסרו. מהוסות אלו החלו, כשנודע 
שבהתאם להסכמים חשאיים בעת המלחמה החלימה ועידת השלום 
בפאריס למסור ליפן את שטחי הגרמנים נשאנדונג, ובכך נוחלה 
תקוות הסינים, שהשתתפותם במלחמה תבטיח את זכויותיהם. הפגנות 
נערכו גם בשנגהאי וערים אחרות, הצטרפו להד סוחרים, ונולדה 
תנועת חרם על יפן. הלאומיות נקרב סוחרים ויזמים גדלה בעקב־ת 
הדחף לתעשיה מקומית במלה״ע 1 , בשקטנו השקעות המערב וגדל 
הייצור המקומי; אחר המלחמה התנגדו התעשיינים והסוחרים לזכיו־ 
נות המיוחדים שהוענקו למתחריהם הזרים. הפועלים, שמספרם גדל 
בתקופת המלחמה, תשתתפו בהפגנות באמצעות האיגודים המקצועיים, 
שהתארגנו זה מקרוב. ביוני שחררה ממשלת אילי המלחמה את 
הסטודנטים האסורים. פיטרה 3 פקידים פרו־יפנים וסרבה לחתום 
על חוזה השלום עם גרמניה. ד,השג העיקרי של ההפגנות היה, שהן 
איחדו את המהפכה בתהום התרבות עם התנועה הלאומית, ויצרו קשר 
בין משכילים להמוני העם. גם את ייסוד המפלגה הקומוניסטית בם׳ 
ניתן לראות כתוצאה של תנועת 4 במאי, ואכן היתה מטרתה לאומית 
יותר ממעמדית. נובח חולשת המפלגה והעובדה שפרולטריון סיני 
לא נראה עדיין כשיר לתפקידו המכריע. העדיפה בדיד,"ם קשר עם 
הגואומינדאנג של סרן, שב 1922 היו לו כ 150,000 חברים. בינואר 
1923 הסכימו סון ונציג בריה״ם א. יפה (ע״ע) על סיוע סובייטי 
למהפכה הלאומית בס׳. חברי המפלגה הקומוניסטית, שמספרם היה 
כ 300 , הסכימו בעצת הקומאינטרן, להצטרף לגואומינדאנג כבודדים. 
ולהכפיף, לפחות לשעה, את מטרותיהם למסגרת הלאומית הרחבה 
יותר של הגואומינדאנג. ב 1923 שב סוז יאט־סן לקאנטון. בסיוע 
היועץ היהודי הסובייטי מיכאיל בורודין (גרוונברג), נהיה הנואל- 
מינדאנג לארגון המוני ממושמע. אותה שנה נשלח לבריה״ם נאמנו 
הצעיר של סון, צ׳ינג (ג׳יאננג) קי־שק (ע״ע) ללמוד את השלטון 
והארגון שלה. ב 1924 כונסה ועידת הגיאומינדאנג, הודגשה בה נטיה 
פרו־סובייטית והמפלגה התחייבה לפתח תנועות פועלים ואיכרים. 
ג׳יאנג שחזר פמוסקווה מונה במאי 1924 למפקד האקדמיה הצבאית 
של המפלגה בוהאפפוא. בסיוע יועצים צבאיים רוסים הקים הגואו־ 
פינדאנג כוח צבאי עצמאי. בפעם הראשונה בתולדותיו. סון יאט־סן 
פת ב 123,1925 , אך התנועה הלאומית המשיכה לגדול ולהתרחב. 
וב 1925 — 1927 הייתה הלאומיות המהפכנית לגורם בעל עצמה. היא 
הסתייעה ב״תנועת 30 במאי", שהחלה בהפגנות סטודנטים והתנג¬ 
שויות עם משסרת המושבה הבין־לאומית בשנגהי, בעקבות שביתה 
בביח״ר בבעלות יפנים. 10 מפגינים בהרגו בשבגהי ב 30.5.1925 וב־ 


25,6 נהרגו עוד 52 סינים בהתנגשות בין צוערי והאמפוא לכוח 
בריטי־צרפתי ליד קאנטון. שביתות והפגנות פשסו במדינה, ושביתה 
בת 15 חודש, מלווה בחרם על בריטניה, שיבשה את חיי המסחר 
בהונג-קונג. בתנועת 30 במאי התמזג האנטי־אימפריאליזם עם עליית 
פרולטריון לוחם של פועלים בבתח״ר זרים בתנאי ניצול מחפירים. 
המפלגה הקומוניסטית, שתחילתה בקבוצה קטנה של פרופסורים 
וסטודנטים, גדלה במאוד ובאפריל 1927 היו בה 58,000 חברים. 
בגואומינדאנג שלטה סיעה שמאלית, בהנהגת ונג צ׳ינג [ג׳ינג 1 ־וי 
(ע״ע) למרות שצבא המפלגה היה בידי יריבו של ואנג, ג׳יאנג קאי־ 
שק, המקורב למתונים ולשמרנים. 

ביולי 1926 פתח צבא הגואומינדאנג במסעו הגדול צפונה. הדבר 
התאפשר עקב תמיכת הפועלים והאיברים, תוך שנד, הגיע הצבא 
המהפכני לסי המרכזית, וצבאות אילי המלחמה הובסו או הצטרפו 
לשורותיו. אן ב 12.4.1927 תקף ג׳יאנג קאי־שק במפתיע את פועלי 
שאנגהי, השליט טרור אנטי־קומוניטטי עקוב מדם ברחבי פ', וחיסל 
אח בסיס המפלגה הקומוניסטית בקרב הפרולטריון, הזדים בם , הגיעו 
למסקנה. שמוטב להסתדר עם לאומיות סינית במהדורת ג׳יאנג. 
סיעת השמאל של הגואומינדאנג המשיכה לשחף פעולה עם ד,קומו־ 
ניססים ויועציהם הסובייטים בהנקאז, אן לא היה להם כוח צבאי, 
וביולי 1927 התפרקה ברית זו וברררדין ועוזריו חזרו לרוסיה. הקומד 
ניסטים התקוממו בנאנצ׳אנג שבג׳יאנגשי, בהנהיגם את הצבא האדום 
של פועלים ואיכרים. מאו צה-דונג(ע״ע) עמד בראש התקוממות איכ¬ 
רים — בניגוד לקו מוסקווה—נפוונינצייח הונאן. נסיח זה נכשל, 
אך באוקטובר ריכז מאו כ 1,000 קומוניסטים והקים בסיס מהפכני בהרי 
ג׳יאנגשי. כך החלה המלחמה בין הגואלמינדאנג לקומוניסטים, ואלד, 
פנו, בניגוד לניתוחי מוסקוווז, להשענות על האיכרים. בהתאם לדפוס 
המטרתי, הפכה המהפכה הסינית למהפכת איכרים, אולם שלא כבמ־ 
רידות המסרתיות בעבר עמדו משכילים בראש האיכרים והוסיפו 
מרכיב אידאולוגי חדש וטכניקה ארגונית חדשה. בינתיים התקדם 
ג׳יאנג קאי־שק מדרום ליאנגצד, וביוני 1928 כנש את פקינג (שמה 
שונה לפיפינג [השלום הצפוני]). המשטר החדש הקים את בירתו 
בנאנקינג, וזכה בהברה המעצמות, פרט לרוסיה. ג־-יאנג איחד את 
המדינה ובכו הגשים את המטרה העיקרית של המהפכה הלאומית, 
אך ניתק עצמו מתנועת האיכרים. מצוקת החקלאים החמירה מחמת 
הניצול של אילי המלחמה והשפעותיו ההרסניות של יבוא זר על 
מלאכת היד הכפרית. 

במדיניות החוץ הצליחו הלאומנים לבלום את חדירת 
הזרים ולהחזיר לם׳ חלק מזכויותיה הריבוניות שנשללו ממנה. ועידת 
וושינגטון ( 1921 — 1922 ) אילצה את יפן להבטיח לסגת משאנדונג. 
וב 1922 הבטיחו המעצמות לכבד את ריבונותה הטריטוריאלית של ם׳. 
הובטח פו״מ על שני הסעיפים המעיקים ביותר של ההסכמים 
,הבלתי־שווים״: האבססרטריטוריאליות והגבלת מכסי המגן על 
יבוא (ר , לעיל). מעמד היפנים בשאנדונג צומצם בהרבה, והבסיס 
החצי-קולוניאלי היחיד של היפנים בם׳ היה בדרום מנצ׳וריה. אעפ״ב 
שלהר, יפן חיילים לשאנדונג בטענה שהדבר נועד להגנת אזרחיה. 
והדבר גרם להתנגשות ביניהם לבין כוחות לאומנים ( 1928 ). ב 1924 
ויתרה כריה״ט על זכויותיה האנסטרטריטוריאליות, על יתרת הפי- 
צדים שהגיעו לד, בעקבות מרד הבלכסדים, ועל זכיונות רוסיד, בטיב־ 
ג׳ין והאנקו, אולם שמרה על מטה״ב המזדהית הסינית במנצ׳וריה, 
ובנך הצליחה לשמור על עמדת מפתח חשובה בם', כאותה עת ויתרה 
גם אה״ב על יתרת הפיצויים המגיעים לה. הגל הלאומי של 1925 — 
1927 , ההתנגשויות עם זרים והפהד מפני דרישות קיצוניות יותר 
מצד השמאל בגואלמינדאנג והקומוניסטים, ריככו את עמדת המעצ¬ 
מות להתפשר עם משטר ג׳יאנג קאי־שק. ב 1927 ויתרה בריטניה 
על זביונותיד, בד,אבקו וקיוקיאנג שעל היאנגצה. ב 1930 ד,וחורה וי 
האי וי לס" והיא נחיתה לעצמאית בקביעת מכסים. רק יפן, שחששה 



887 


סין, היסטוריה: הרפובליקה 


888 


ביותר מהקמת תעשיית אריגים סינית מוגנת, הצליחה לדחות סעיף 
זר. לגביה עד 1933 . אותה עת התרו רוב המעצמות על יתרת הפי¬ 
צויים מם׳. 

בנובמבר 1928 הביר גיאנג שואה-ליאנג, בנו ויורשו של ג׳אנג 
טסו־לין במנצ׳וריה, במשסר נאנקינג, חדשים מספר אחרי שאביו 
נרצח בידי יפנים. היפנים חששו לאינטרסים שלהם במנצ׳וריה, 
שהסינים קראוה .שלושת מחוזות המזרח״ ויותר מ 30 מיליון סינים 
ישבו בה. פיתוח כלכלתה של מנצ׳וריה בידי ם' וסלילת מס״ב בה 
סיכנו את מעמד יפאן שם. ב 15.9.1931 החל כיבוש מנצ׳וריה ביזמת 
צבא יפאן, שפעל ללא אישור הרשויות האזרחיות. בפברואר 1932 
הושלם הכיבוש והנרי פו-יי, אחרון קיסרי מאנצ׳ו בם/ הוכרו לעוצר 
מדינת מאנצ׳וגואו, וב 1934 הוכתר לקיסר קאנג־דה. 

הסינים הגיבו בחרם על סחורות יפן. הדבר גרם לפעולת עונשין 
של היפנים בשאנגהי, ובינואר־מרם 1932 התחוללו בה קרבות. במאי 
הוכרזה שביתת נסק והסינים ביטלו את החרם. בינתיים נמשך 
מאבק הלאומנים עם הקומוניסטים, שהקימו רפובליקה סובייטית 
בג׳יאנגשי ( 1931 ). 4 המסעות הראשונים של ג׳יאנג קאי־שק לא 
חיסלו לוחמי גריליה אלה. בחמישי כיתר צבא הממשלה. שנסתייע 
ביועצים גרמנים ובהם פון זקט ופון פלקנהאוזן (ע׳ ערכיהם), את 
הקומוניסטים ואילצם לנטוש את ג׳יאנגשי (קיאנגסי). באוקטובר 
1934 יצאו כוחותיהם ל״מסע הארוז־״, שארך שנה. ובסוף 1935 
הגיעו לשנשי בצפון־מערב: 20,000 איש נותרו בחיים מתוך 100,000 
שיצאו לדרך. כעבור שנה הקימו את בירתם בינאן. בעת ה,.מסע 
הארור", נהיה מאו למנהיג הקומוניסטים. הקומוניסטים, שכבר 
ב 1932 הכריזו מלחמה על יפן, פעלו לרכוש את תמיכת האיכרים 
ע״י תכנית רפורמה קרקעית מתונה ועידוד השתתפותם של האיכרים 
בשלטון. פוליטיזציה של האיכרים היתר, מפתח לגצחון הקומוניסטים 
בעתיד. לעומת זאת איבד ג׳יאנג קאי־שק את תמיכת המשכילים 
הצעירים. כיוון שהעדיף להמשיך במאבק עם הקומוניסטים ולא עם 
היפנים. בדצמבר 1936 נחטף ג׳יאנג קאי־שק בשןאן. בירת שנשי, 
שאליה בא כדי להאיץ בחיילים המנציוריים (למעשה — סינים 
תושבי מנצ׳וריה) של ג׳יאנג שואה־ליאנג ללחים בקומוניסטים ולא 
ביפנים. בהתערבות מנהיגים קומוניסטים ובראשם ג׳ו (צ׳ו) אן־לאי 
(ע״ע). ובלחץ בריה״ס שרצתה בחזית מאוחדת נגד יפן. שוחרר 
ג׳יאנג, ובינואר 1937 נחתם הסכם בין הגואומינדאנג לקומוניסטים. 
המלחמה ביניהם נפסקה והוחלט להפנות את המאבק נגד יפן. 
היפנים נזדרזו להגיב, והתנגשות מזוינת בלוקוג׳יאו שליד פקינג 
( 7.7.1937 ) היתד, תחילתה של מלחמת ס , -י פ ן. 

במלחמה ביפנים עמד משטר ג׳יאנג קאי־שק במבחנו המכריע, 

זה חיה המיסשל המודרני הראשון של ס/ אך ב 10 שנות קיומו לא 
היו הישגיו מרשימים. מצוקת האיכרים לא הוקלה: נכשל הנסיון 
בפיתוח כלכלה של יזמה חפשית מודרנית והממשלה נהגה במעין 
קפיטליזם בירוקרטי, שאיפשד לצמרת הגואומינדאנג להתעשר מספ- 
סרות ועיכב פיתוח הכלכלה: רודנות מפלגתית מנעה צמיחת מוסדות 
דמוקראטיים. בניגוד לתפיסת סון יאט־סן; המשטר היה רודני ועריץ 
דיו כדי שיעורר התנגדות בקרב המשכילים, אך לא יעיל דיו לכינון 
משטר טוטליטרי. הצבא לקה במריבות אישיות, כהעדר ארגון, 
תכנון, ציוד ותמיכה בקרב האיכרים. 

אעפ״ב לחמו ב 1937/8 צבאות ג׳יאנג בגבורה ב 3 קרבות גדולים: 
שנגהי-נאנקינג (אוגוסט־דצמבר 1937 ) : דאי-אר-ג׳ואנג — סוג׳ו 
(מרס־יוני 1938 ) : ומצור האנקו (יוני-אוקטובר 1938 ). הקרב הראשון 
היה האכזרי מכולם: בקרב השני ניצחו הסינים. בפיקודו של לי 
טסונג-רן. יריבי של נ׳יאנג, ועיכבו את התקדמות היפנים מערבה. 
בספטמבר 1937 הביס הצבא האדום הסיני. בהנהגת לין ניאו (ע״ע 
לין פיאו), כוח יפני בפינג-שינג. 

אולם הנצחינות היו מעסים, והדרו היחידה ללחום ביפנים היתה 



מלחמת גריליה, אלא שלגואומינדאנג לא היה הבסיס העממי הדרוש 
לכו• בסוף 1938 נסוגה ממשלת ג׳יאנג במעלה הינגצר, וקבעה את 
בירתה בצ׳ונגצ׳ינג, אחרי אבדן האנקו ונאנקינג. ג׳יאגג נעזר בב־ 
ריה״ט, שנתנה לו אשראי כספי, תחמושת, מטוסים על טייסיהם וכן 
מומחים צבאיים, שבאו אחרי שהגרמנים עזבוהו ( 1938 ). בריה״מ 
העדיפה לתמוך בג־יאנג ולא בקומוניסטים. אחרי שהשיגו את מטרו־ 
תיהס הפסיקו היפנים את מתקפותיהם הגדולות, ולא חידשון עד 
1944 . עם הצטרפות אה״ב למלחמה ( 7.12.1941 ) סבר ג׳יאנג שהזמן 
פועל לטובתו. ולפיכך העדיף לשמיר על כוחותיו למאבק עם הקומו¬ 
ניסטים. כבר בינואר 1941 התנגשו כוחותיו בקומוניסטים ועד סוף 
מלה״ע 11 לחמו מיטב חייליו - 500-330 אלף איש — בחיילי 
הקומוניסטים במקום להילחם ביפנים. גם הקומוניסטים נמנעו ממל¬ 
חמה ביפנים, אף שעסקו בפעולות גריליה ורכשו בכך תמיכה עממית. 
ואמנם גדל מאוד כוחם: צבאם גדל מ 80.000 ב 1937 ל 900,000 
ב 1945 , ולידו מיליציה בת 1.2 מיליון: הם שלטו על 90 מיליון נפש 
ב 19 שטחים לעומת 1.5 מיליון בשטח אחד ב 1937 . לעומת זאת 
השניא משטר הגואוסינדאנג עצמו על התישבים. תרמו לכך הגיוס 
האכזרי, שניתן היה להפסד ממנו בכסף ושהתושבים ראו בו גזר דין 
מוות — לא בחזית אלא מחמת מחלות ותזונה לקויה — והאינ־ 
פלאציה הדוהרת. 

חרף כשלון מנהיגותו סרב ג׳יאנג לחתום על חוזה שלום נפרד 
עם יפן, בערר שיריבו בגואומינדאנג, ואנג ג׳ינג־וי, הצטרף לממשלת 
הבובות שהקימו היפנים בנאנקינג ב 1938 . בעלות־הברית במלה״ע 11 
נהגו בג׳יאנג כבראש מעצמה גדולה. ב 1943 הוסכם לבטל את 
האכסטרטריסוריאליות. ובוועידת קהיר (דצמבר 1943 ) הובטח לס" 
שכל השטחים שהיפנים כבשו מסנה, ובכללם טאיוואן, יוחזרו לה. 
כנגד זד, הוסכם בוועידת ילטה (פברואר 1945 ) להחזיר לרוסים את 
זכיונותיהם במנצ׳וריה תמורת הצטרפותם למלחמה ביפן. ג׳יאנג 
נתן הסכמתו לכך תמורת הכרתה של בדיה״מ במשטרו כממשל ס׳. 
בוועידת היסוד של האריס ניתן לס־ מעמד של מעצמה גדולה. 

תום מ ל ה ״ ע 11 ציין את תחילת המאבק הפנימי בס/ ששני 
הצדדים התבוננו לו. תחילה ניסתה אה״ב לתווך בין ג׳יאנג לקומו¬ 
ניסטים. אך נסיון התיווך של גי. ק. מרשל (ע״ע) נכשל, ופרצה 
מלחמת אזרחים עזה. הסיוע שקיבל ג׳יאנג מאה״ב ב 1945 — 1948 
היה יותר מ 2 מיליארדים דולר, וצבאו היה גדול פי שלושה מהצבא 
האדום (שב 1946 הוסב שסו ל״צבא השחרור העממי"). ג׳יאנג כבש 





889 


פין. היפטודיה : הרפובליקה ; הרפיכליקה דוענ 8 מיד" 


890 



ש 5 יח אה״ב, הגגראל ג׳. ק. מרש?, כהגיעו ?ינאז זיווני 5 תוזד בי: נ׳יאנג הא'• 
שק לקומוניסשים: משמאלו ג׳ו אדילא־, מימינו מסהר הכוחות תקוממיסם־ים, 
צץ־דה, יזיצחי מימי: — מאו צה־דינג 

את הערים הגדולות. ובהן אפילו ינאן בירת הקומוניסטים (מארס 
1947 ). הצבא האדום, לעומת זה, שלט באזורים הכפריים ובקווי 
התחבורה הראשיים. באמצע 1947 פתח ליו ביאו בהתקפה במנצ׳וריה, 
שהרוסים פינוה ב 1946 אחרי שהוציאו ממנה שלל תעשייתי בשווי 
של מיליארד דולר. בסוף 1947 היה רוב הצפק בידי הקומוניסטים. 
ג׳יאנג קיווה שאה״ב תתערב בכוח רב להצלת משטרו, אך אה״ב 
הכירה שאיז ערך לסיוע נוסף לו, נוכח סרובו בעבר לשמוע בעצת 
קצינים אמריקנים. גורל הלאומנים נחתך בקרב המכריע, שניטש 
חדשיים ימים (נוב׳ 1948 — ינו׳ 1949 ) בסוגיו, מצפון מערב לנאג־ 
קינג. ג׳יאגג איבד בקרב 550 אלף חיילים, ובכללם העריקים הרבים 
שעברו לקומוניסטים. הצבא האדום, שבכל מלחמת האזרחים קיבל 
את רוב ציודו משלל האויב, כבש בינואר את טינג׳ין ופקינג. וב¬ 
אפריל חצה את היאנגצה. ב 17.1.1948 התפטר ג׳יאנג לטובת סגנו, 
לי טסונג-רן. לי רצה להתגונן בדרופ-מערב ם/ אך ממקום פרישתו 
בג׳קיאנג הוסיף ג׳יאנג לתת פקודות, ביטל את תכנית לי ומצביאיו, 
והעביר את זהב האוצר וחלק גדול מצבא הממשלה לסאיוואן. אחרי 
נדודים מעיד לעיר בדרום ובדרום־המערב הקימו הלאומנים מועצה 
עליונה בראשות ג׳יאנג (יולי 1949 ), ובתחילת דצמבר נותר ממשל 
לאומני בטאיוואן בלבד. על תולדותיו — ע״ע פורמוזה, היסטוריה. 

צ. ש. 

הרפובליקה העממית (מ 1949 ). באוקטובר 1949 כוננו 
הקומוניסטים אח ממשלתם בפקינג בראשות מאו וג׳ו אן לי והכריזו 
על הקמת .,הרפובליקה העממית הסינית" (ראה לעיל, משטר וחוקה, 
עמי 836 ). המשטר החדש נחל הצלחות כבירות וחולל שינויים עמוקים 
בחברה הסינית הגם שנתקל בקשיים רבים ועל חלקם לא התגבר. 
כתוצאה מכך חלו תפניות חדות ותנודות במדיניות, והעמידו בסימן 
שאלה כמה פן העקרונות שהיו מקובלים על הקומוניסטים לפני 
תפיסת השלטון, כך שעד היום ( 1973 ) אין ם׳ משקפת דפוס הומוגני 
אחיד ויציב. 

בתקופה הראשונה לשלטונם ( 1949 — 1952/53 ), הת¬ 
רכזו שליטיה החדשים של ס׳ בשיקום הכלכלה ההרוסה. בלימת 
האינפלציה, וביסוס שלטונם. הקומוניסטים זכו בהצלחה עצומה 
ומהירה בשני תר,ומים אלה, ויצרו בכך בסים איתן להמשך שלטונם. 
שני גורמים עיקריים הבטיחו את הצלחתם: ראשית, שיתוף הפעולה 
מצד כל האוכלוסיה, שהתרשמה מאפיים הלאומי של הקומוניסטים 
ומנטייתם לליכוד בין־מעמדי (ובכלל זה הבורגנות), ושהתנגדה 
למשטרו המושחת של ג׳יאנג קאי־שק: ושנית, המנגנון הארגוני 
והצבאי המנוסה של הקומוניסטים. 


אחרי כ 40 שנוח התפוררות מדינית היתד, הארץ כולה נתונה 
לשלטון תקיף אחד. פרם לטייוואן וכמה איים קטנים החזיר השלטון 
החדש את כל שטחי ס׳ לפיקוחד, של פקינג (ב 1950 השתלטו הסינים 
על טיכס). שלטון זה חדר עד לדרג החברתי הנמוך ביותר בכפרים, 
ופיקוח פוליטי הוטל על כל האוכלוסיה. סי חולקה ל 6 אזורים והצבא 
קיבל לידיו את תפקידי הממשל האזרחי בהם, אך המדיניות היתד, 
אחידה והמגמה היתה להגברת הליכוד. במאמצי השיקום נעזרו הצבא 
והמנגנון הארגוני המפלגתי בכוח האדם המינהלי והמקצועי 
ששרד מן המשטר הקודם. בתחום הכלכלה מסנה האינפלציה וחודשו 
הייצור וד,תעשיה. ולקראת סוף 1952 הגיע הייצור לרמתו ב 1937 
ונוצר בסים לפיתוח מוגבר. 

גולת הכותרת של השגי המשטר החדש בשנותיו הראשונות היתד, 
הרפורמה האגררית. היא נועדה למלא את ההבטחות שניתנו מסוף 
שנות ד, 20 לאיכרים לבעלות על הקרקע; לחסל את שבבת בעלי 
האחוזות שהפריעה להעמקת שליטתם של הקומוניסטים בכפר; ולחת 
תמריץ לאיכרים להגביר את היצור החקלאי. הרפורמה החלה נ 1946 
והונהגה בהדרגה. מהצפון דרומה, והיתה כרוכה (בייחוד ב 1946 — 
1950 ), במעשי אכזריות ושפיכות־דמיס, מ 1950 הונהגה הרפורמה 
בצורה מבוקרת ומתונה יותר ונשענה על ״חוק הרפורמה האגררית״: 
האוכלוסיה מוינה לקבוצות— בעלי אחוזות, איכרים עשירים, איכ¬ 
רים בעלי רכוש בינוני, איכרים עניים ומחוסרי קרקע. הקבוצה 
הראשונה חוסלה ואדמותיה חולקו בין הקבוצה האחרונה, ואף שבין 
הקבוצות האחרות נשאר אי־השוויון לא היה איבר ללא אדמה. 
הרפורמה האגררית הושלמה בהצלחה מלאת לקראת סוף 1951 והיתה. 
אולי, השינוי ההברתי-תכלכלי־המדיני הקיצון ביותר במשטר הקומו¬ 
ניסטי בסי. הנהגתה, נעשתה בדרך ששימשה מופת לפעולות אחרות 
של הקומוניסטים: המשטר דאג לשיתוף מידבי של האוכלוסיה 
המאורגנת בארגוני המון, כדי להקנות לתושבים תחושת יזמה ושות¬ 
פות בשלטון, ואנשי המפלגה פעלו מאחורי הקלעים (ור׳ לעיל. 
בלבלה, עמי 828/9 ). 

געשו עוד צעדים רבים לשינוי פני התבדה: ב 1950 נחקק "חוק 
ו,נישואיך׳, שהעניק שורון זכויות לאשה וסייע לרופף אח בבלי ה¬ 
משפחה המסרתית ולהפנות את הנאמנות האישית למדינה ולמפלגה: 
מבצע "נגד שלושת" (נגד שחיתות. בירוקרטיה ובזבוז) נועד לסלק 
את הפקידות הישנה, שהמשיכה לשרת במשטר החדש, ול״טהר" את 
המפלגה הקומוניסטית עצמה, שגילחה נטיות למיסוד; מבצע "נגד 
חמישה" (נגד שוהד, אי תשלום מסים, רמאות, לניבה מהמדינה ומסי¬ 
רת סודות כלכליים) חיסל. למעשה. את הבורגנות במעמד כלכלי 
וכפף את שרידיה למרות המפלגה. בתקופה זו החלו הפעולות "לתיקון 
המחשבה" של האוכלוסיה, כלו/ לעקירת דרכי המחשבה והגישות 
הקודמות ולהחדרת אידאולוגיה קומוניסטית. מאמץ זה כיח במיוחד 
כלפי המשכילים. פעולה זו נערכה בקבוצות לימוד קטנות והופעלו 
שיטות פסיכולוגיות — ביקורת הדדית וביקורת עצמית, לחץ נפשי. 
והזרה בלתי פוסקת על סיסמאות המפלגה וערכיה. סרבנים ועקשנים 
נשלחו למחנות כפיה ל״תיקון באמצעות עבודה". אך רבים שיתפו 
פעולה עם השלסונות, דבר שתרם להצלחת הפעולה ויצר בסיס לגיוס 
רוב האוכלוסיה לצרכי פיתוח הכלכלה. 

מדיניות החוץ. תוך 7 חדשים מאז אוקטובר 1949 הכירו 
בסי כל ארצות הגוש הקומוניסטי ובן 4 ארצות אירופיות ו 7 אסיאניות 
(ביניהן ישראל). בשנותיו הראשונות הקדיש המשטר החדש את 
עיקר שימח לבו לאסיה, וראה את משימותיו החשובות בהשלמת 
איחוד הארץ (ובעיקר השתלטות על טייוואן) ובהתנגדות למשטרים 
עוינים סביבה. לפיכך תמך. בעיקר בתעמולה, בהתקוממויות מזוינות 
בבורמה. מאלאיה והפיליפינים, ורק לודטמין בהודו־סין נתן סיוע 
ממש. באותה תקופה התייחסה ם׳ באיבה לכל מגמה ניטרליסמית 
בעולם האפרו-אסיאני והדגישה את ה״נטיד, לצד אחד״ — לצידה של 




891 


סין, היסטוריה: הרפובליקה העממית 


892 


בריה״מ. ב 14.2,50 חתם טאו במוסקווה בריח ידידות וסיוע הדדי עם 
בריה״ס ל 30 שנת, המכוונת בעיקר נגד יפן ואה״ב. בעקבות זאת 
התכוונה 0 ' להתמסר לשיקום כלכלתה ולביסוס המשטר׳ אד ביוני 
1950 פרצה מלחמת קוראה (ע״ע קוראה, מלחמת־). יש עדויות רבות 
שהיוזמת והמעוררת למלחמה היתה בריה״מ ושתתילה הסתייגו ה¬ 
סינים ממנה, אולם בטהרה נסחפו אליה. התערבות ם' במלחמה 
(אוקטובר 1950 ), בעיקר מחמת חששות חפורים לבטחונה, השפיעה 
מאוד מבחינה פנימית וחיצונית גם יחד. אה״ב, שעד לפרוץ המלחמה 
לא רצתה להתערב בענייניה הפנימיים של ם׳, שינתה את מדיניותה 
והכריזה, שפלישת לטייוואן תחשב לפגיעה בבטחוז אה״ב במזרח 
הרחוק. האמריקנים הציבו את הצי השביעי בין האי לבין היבשת, 
ובכו מנעו אח השלמת איחודה של סי. זוהי ראשית האיבה ביו 0 ׳ 
לאה׳ב. יתרה פזו, בגלל השתתפותה במלחמה הוגדרה ס׳ כתוקפנית 
וכניסתה לאדם נחסמה במשך 21 שנה. או היו למלחמה גם תוצאות 
חיוביות מבחינת ס׳: נמנעה הקפת משטר עוין ליד גבולותיה: 
ם׳ הגנה על זכותה להיות שותפה לפתרון בעיות אסיה והשתתפה 
בשיחות השלום; ועמידתה נגד כוחות אה״ב והאו״ם העניקה לה 
יוקרה וכבוד מצד ארצות הגוש הקומוניסטי ומדינות אסיה. ם' הפיקה 
לקח מהמלחמה, שעלתה לד במחיר יקר ביותר. נמנעה מאז מכל צעד 
העלול לגרור אותה לעימות מזוין עם אה״ב ונקשה מדיניות זהירה 
ושקולה שהתבססה על הערכה ראליסטית של יכלתה הצבאית. 

כבר ב 1951 חל, למעשה. מיתון במדיניות החוץ של ם׳, לא רק 
בגלל תוצאות מלחמת קוראה, אלא גם בגלל כשלון מאבקן של 
תנועות קומוניסטיות באסיה (פרט להודו־סין) וכיתור ס׳ במערכת 
הסכמי הגנה שיזמה אה״ב (בגון סיאט״ו). ב 1953 נחתם הסכם שביתת 
נשק בקוראה ושנה אח״כ מילאה ם־ תפקיד חשוב בוועידת ז׳נווה 
להסדר בעיית הדו־סיו (ע״ע, עמי 605 ). עמדות ס׳ והודו תואמו 
בהצהרת 5 עקרונות "קיום יחדיו בשלום" ואלה היו מאז לאחד 
מיסודות מדיניות החוץ של ם', למזער בתעמולה. עיקרם.• אי־ 
תוקפנות, אי־התערבות בעניינים פנימיים ושמירת השלמות הטריטו¬ 
ריאלית. עקרונות אלה היו הבסיס לוועידת מדינות אסיה ואפריקה 
בבנדונג (ע״ע) באפריל 1955 . ועידה זו ציינה את פניית ם' לארצות 
"העולם השלישי" ומדיניות החוץ שלה התאפיינה בפשרנות וב¬ 
מתינות. 

הרגיעה מחוץ אפשרה את הגברת המאמץ מבית. ב 1953 — 1957 
היתה תקופת תכנית החומש הראשונה, וס' התפתחה 
ע״פ הדגם הסובייטי. התכנית היתד, כלכלית במהותה, אך השפעותיה 
בתחום המדיניות, ההברה והתרבות היו מרחיקות לכת. ברם, הגישה 
הסובייטית, שהדגישה תכנת קפדני, ריכוזיות, בירוקרטיה מסובכת. 
מקצועיות ומומחיות ומידרג נוקשה, היתה מנוגדת לגישה ה״מהפכ־ 
נית" של פאו ולנסיונם המהפכני של הקומוניסטים מתקופת ינאן. 
התוצאה היתה מיסוד. בלימת התנופה "המהפכנית", ירידה בחשיבות 
המפלגה. הגברת הפער כין השלטון להמונים, והיווצרות מעמד חדש 
של טכגוקרמים ללא ערכי המהפכה. אך היו סיבות רבות להסתמכות על 
בדיה״ט: בראשית שנות ה 50 לא תשבו הסינים שיוכלו לפתח את ס׳ 
בעצמם ולפי תפיסותיהם. בריה״מ היתה היחידה שבאה בחשבון 
כדוגמה וכמקור לסיוע. מאו לא חזה מראש את התוצאות השליליות 
של ההשפעה הסובייטית. ותפיסות המהפכה המנוגדות שלו עדיין 
לא גובשו במלואן (על התפתחויות אלו ר׳ לעיל, כלכלה). 

אעפ״כ הושגו באותה עת השגים חשובים. ב 1954 נערכה ראורג¬ 
ניזציה נרחבת: נחקקה חוקה, נקבעו מוסדות השלטון, 6 האזורים 
המינהליים בוסלו וגברה הריכוזיות המדינית. ההשג העיקרי היה 
הקולקטיוויזציה בחקלאות. המגזר החקלאי היה האחרון בסדר הקדי¬ 
מות להשקעות בתכנית החומש הראשונה, אולם מספר התושבים גדל 
בשיעור של יותר מ 2% בשנה. וצריך היה למצוא דרך להגדיל את 
תוצרת החקלאות מבלי ליבא. לפיכך הוחלט לנצל ביעילות רבה יותר 


אח כוח העבודה באמצעים ארגוניים, ע״י הגדלה מירבית של השוויון 
בכפר, ברוח "המעבר לסוציאליזם". הקולקטיוויזציה הוגשמה בהצל¬ 
חה מפתיעה וכמעט ללא קשיים. כי בבר אחרי הרפורמה האגרארית 
נטל השלטון את כל עדפי היצור החקלאי, כך שמעולם לא היתד, 
לאיכר בעלות פרטית מלאה על הקרקע; הקולקטיוויזציה הוגשמה 
בהדרגה, תחילה ע״י הקמת צוותי עזרה הדדית, אח״ב — קואופרטי- 
ורם למחצה ולבסוף קולקטיווים שלמים. עד אמצע 1955 הוגשמה 
הקולקטיוויזציר. בעצלתיים, בגלל חששות מתגובות האיכרים וחילוקי 
דעות בצמרת השלטון, אך ביולי 1955 וירבו מאו את המפלגה, ועד 
סוף 1956 הסתיימה הקולקטיוויזציה. לאיכרים השאירו חלקות 
פרטיות. כ 5% מהקרקע המעובדת, ואלו הניבו 20% מכלל התוצר 
החקלאי. הגשמת הקולקטיוויזציח. כמוה כרפורמה חאגרארית, הס¬ 
תייעה בארגון המפלגתי היעיל ובשיתוף האיכרים. זכר הטרור וה¬ 
עונשים שחוסלו על המתנגדים בעבר סייעו לשכנוע כל הנוגעיים 
בדבר. 

הולאמו גם המסחר והתעשיה. ובסוף 1956 היתד. הכלכלה כולה 
בידי הממשלה. בראשית 1957 התברר בי בעיות רבות לא נפתרו. 
הדגם הסובייטי לא תתאים מבחינת הכלכלה והמשטר גם יחד: קצב 
הפיתוח של התעשיד, היה מהיר מדי. וחרף הקולקטיוויוציה לא גדל 
התוצר החקלאי. ב 1956 התכנס הקונגרס השמיני של המפלגה הקומו¬ 
ניסטית הסינית, לראשונה אחרי 11 שנה, ודן בשאלות אלו. מתנגדי 
מאו, ובראשם ליו שאו־צ׳י (ע״ע) נטו לדרך הסובייטית, האטית! 
אך למאו ותומכיו. שהתאכזבו מהדרך הסובייטית, אצה הדרך. הם 
שאפו לפתרון חרש ומהיר לבעיות ס׳, שיאפשר לפתח את התעשיה 
והחקלאות גם יחד. מאו ותומכיו גברו בוועידה על ליו ותומכיו. 
והביאו לידי שינוי מרחיק לכת במדיניות הפנים והחוץ כאחת: 
״הדילוג הגדול קדימה״ בשנות 1958 — 1960 . 

דחף להגברת הביזור וההסתמכות על ההמונים היתד, פרשת .,מאה 
הפרחים״: 6 שבועות, באמצע 1957 , נתבקשו האינטלקטואלים למתוח 
ביקורת על המשטר. הכינוי "מאה פרחים' בא מדימוי של סאו. שבו 
השתמש כשהתיר רבגוניות רעיונית. מאו ראה בהתרת הרסן שסתום 
בטחון נגד התפרצות מעיו זו שארעה בהונגריה; הוא ביקש לרתום 
את האינטלקטואלים, שער אז לא שותפו במידה מספקת בשלטון, 
למדיניות המפלגה: לאחר הפעולה הרבה של .,תיקון המחשבה" סבור 
היה, שהאינטלקטואלים מסכימים לעקרונות המשטר וציפה ל״ביקורת 
קונסטרוקטיווית" בלבד. אך האינטלקטואלים מתחו ביקורת גם על 
עצם יסודות המשטר והאידאולוגיה שלו. בתגובה בא מסע אנטי ימני 
נוקשה. מאו הכיר ש״תיקון המחשבה" נכשל, נכזב מד,אינטליגנציה, 
ושוכנע שהמשטר יצטרך להישען על ההמונים < עליהם נשען "הדילוג 
הגדול קדימה". 

האכזבה מהדגם הסובייטי התקשרה בהרעת היחסים בין ם׳ לבריה״מ, 
וגרמה לראשית ד,סכסוך ביניהן. ניצני הסכסוך הופיעו בעקבות הוועידה 
ה 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ב 1956 . והסתייגות הסינים 
מהתקפת חרושצ׳וב (ע״ע) על סטלין. הסינים חלקו גם על מדיניות 
בריהיס בגוש המזרחי. ב 1957 גברו חילוקי הדעות בעקבות הצלחת 
בריה״מ בניסוי פיל בין־יבשתי ובשילוח לוויין ראשון לחלל. הסינים 
ראו בכך עדות מכרעת לעליונותה הצבאית של בריה׳־מ צל אה״ב 
ותבעו מבריה״מ לנקוש במדיניות אנסי מערבית תקיפה יותר, לתמוך 
בצורה ממשית יותר בתנועות שחרור לאומיות ולתת לס׳ סיוע נמרץ 
יותר. במיוחד בתחום הנשק הגרעיני. הרוסים היו מפוכחים יותר 
ולא נענו לדרישות הסינים. במיוחד נוכח הרדיקליות של "הדילוג 
הגדול קדימה" שנראה להם כיומרה מצד ס׳ להדביק את בריה־מ 
במירוץ להגשמת הקומוניזם. הרוסים המשיכו בנסיונות להתקרב 
לאד,"ב, וסרבו לתמוך בס' השהפגיזה את האיים קמוי ומאטסו 
שבידי שלטונות טאיוואן. ב 1957 החלה התערערות ביחסי סי עם 
מדינות רבות, במיוחד בעולם השלישי. 



893 


סין, היסטוריה: הרפובליקה הענומית 


894 


מדיניות החוץ הקיצונית הושפעה מההתפתחויות הפנימיות. 

ם , כולה נסחפה בלהט המהפכני של "הדילוג הגדול קדימה". המטרה 
העיקרית של "הדילוג" היתד. ביסודה כלכלית, אך היא השפיעה 
במאד על התופי החברה והמדיניות. המטרה היתד. להגשים מהד 
מודרניזציה, תוך דבקות מירבית בערכי המהפכה ובאמונה שהאדם, 
חומר הגלם החשוב ביותר של ס׳, מסוגל להתגבר על הכל. לשחרור 
המרץ האנושי במלואו הוגבר הביזור, פורקו מוסדות ריכוזיים, כגון 
מנגנון התיננון הלאומי, ולקאדרים המקומיים של המפלגה ניתן 
חופש פעולה מירבי היד התחשבות מזערית באנשי המקצוע וה¬ 
מומחים. 

ההתלהבות המהפכנית של "הדילוג הגדול קדימה" הגיעה לבי¬ 
טויה הבולט ביותר בהקמת הקומונות. הקומונה הורכבה סב 30 
קולקטיווים (כ 4,300 — 4500 משקי־בית, או כ 20,000 איש) ונועדה 
להיות יחידח־בעלות משותפת אוטונומית. השואפת לאוטארקיה 
מירבית. יעדיה הכלכליים היסודיים היו ניצול יעיל יותר של כוח 
אדם רב למשימות ענקיות ולעבודות ציבוריות, ופיתוח תעשיה זעירה 
(הקמת "כוכי היתוך בחצרות האחוריות") שתקטין עד למינימום את 
תלותה במרכז. היא נועדה גם לחסל את הפער בין העיר לכפר 
ולהפוך את האיכר למופת "מהפכני". המאמץ לנצל ככל האפשר את 
כוח האדם ע״י שחרור האשד. מנטל הדאגה לבית ולילדים וע״י 
העברת עובדים לאזורים מרוחקים, גרם גם תוצאות בלתי־מכוונות, 
כגון ערעור מעמד המשפחה. 

הקמת הקומונות החלד. ב 1957 עם צירוף קולקטיווים לעבודות 
בקנה מידה גדול(איסוף תבואה, בניית סכרים וכד׳). המניע הראשון 
היה כלכלי, אך עקב ההתלהבות העצומה שנלוותה לפעולה מוצלחת 
זו ואמונתו המופלגת של מאו ביכולת ההמונים, ובמיוחד האיכרים, 
התפשטו הקומונות בארץ. מאוגוסט 1958 עד סוף אותה שנה הוקמו 
כ 26,000 קומונות, ום׳ כולה היתד, אחוזה להט מהפכני שסנוור רבים. 
ובהם ההנהגה. מלראות את המציאות. היעדים שהוצבו היו דמיוניים 
והדיווחים על ההשגים שנמסרו לצמרת לא היו נכונים. בסוף 1958 , 
בהגיע תנועת הקומונות לשיאה. היתה ם' נתונה במשבר חמור ביותר. 

המשבר נבע מחוסר תאום ותכנון בתעשיה. מהדגשת הכמות על 
חשבון האיכות. והתלהבות ״מהפכנית״ במקום ידע ונסיון; הפועלים 
לא הסתפקו בתמריצים אידאולוגיים, והקצב המהיר יכול חיה להמ¬ 
שך זמן קצר בלבד ובעקבותיו באו עייפות ואדישות. הקומונה היתה 
גדולה מכדי שתייעל את הייצור החקלאי והיו קשיי ארגון: גם בתה־ם 
זה היה הדגש על מפעלים גדולים, רבי רושם, אך ללא ביסוס מצי¬ 
אותי, ושליטת הקאדרים חסרי הנסיון והידע פגעה קשה בייציר 
החקלאי. כדי להגשים שוויוניות מירבית נטלו מהאיכרים גם את 
חלקותיהם הפרטיות, וכ״א קיבל בתמורה לפי צרכיו ולא לפי עבודתו. 
דבר זה גרם בטלנות ואדישות: שבירת המשפחה הגרעינית ותנועת 
כוח האדם יצרו מתחים חברתיים וניכור הפרט. 

הכשלונות החריפו את המאבק המדיני, סאו הודח• או התפטר 
במהאה, מתפקיד יר׳ר הרפובליקה, ובמקומו נתפנה ליו שאו-צ׳י. 
באוגוסט 1959 הגיע המאבק לשיאו. בראש המתנגדים לקומונות עמד 
שר ההגנה פנג דה־הואי, שהיה אחראי להיווצרות הקצונה המקצועית 
ולשיגרד. בצבא, תמך בהתפשרות ובהידוק הקשרים עם בריה״מ 
ועמד בקשר עם מנהיגיה. פנג הודח. 

בעקבות ההדחה התנהל מסע נגד חוגי הימין וחודש מהלכו של 
״הדילוג הגדול קדימה״. אולם ללא הצלחה. ב 1959 נפגעו היבולים 
קשה באסונות טבע. והרוסים הפסיקו פתאום את מתן הסיוע בכל 
התחומים והוציאו מם׳ את כל יועציהם. חורף 1960/1 היה תקופת 
שפל שלא היחה כמוה מאז 1949 : היצור התעשייתי קפא, ופשטו 
אבטלה ורעב. בעקבות כך הופיעו גילויי מרי. ביקורת על המשטר 
והוסר אימון בהנהגה. לפיכך הופסק "הדילוג הגדול קדימה", חלה 
תפנית הדה והחלה ״תקופת הנסיגה״ ( 1961 — 1962 ). לראשונה מאז 


1949 ניתנה קדימה להקלאות, אחריה — לתעשיה הקלה ויק אח״כ 
לתעשיח הכבדה, וכך הוכר שהחקלאות היא המפתח לתעוש ס׳ 
ולפיתוחה. כדי להגביר את ייצור החקלאות הוחזרו לאיברים חלקו¬ 
תיהם הפרטיות והתמריצים החמריים וצומצמו תפקידי הקומונה. 
זו הוסיפה להתקיים כמסגרת לשירותי מינהל בלבד, אך ענייני הכל¬ 
כלה רוכזו מאז ביחידות קטנות של הקומונה, בחטיבות הייצור ובעי¬ 
קר בצוותי הייצור. בתעשיה הוגברו הביזור, התכנון והתאום, והודגשו 
האיכות במקום הכמות והמומחיות במקום ד,"מהפכנות" של היצרנים. 

ריפוף המתה האידיאולוגי והלחץ הפוליטי על התושבים איפשרו 
למשכילים למתוח ביקורת חריפה ביותר, אם כי מוסווית ומרומזת, 
על מדיניות מאו ואישיותו. חוגים אלה. שהתרכזו בפקינג, נהנו 
מתמיכת כפה מראשי המפלגה, ובהם ליו שאו־צ׳י וראש עיריית 
פקינג פנג ג׳ו. לעומת זה דבק הצבא יותר מתמיד בערכיו של מאו. 
אחרי הדחת פנג דה-הואי נתמנה תחתיו המרשל לין פיאו [ביאו] 
מתומכיו הנלהבים של מאו. בעקבות מינויו התחזקו בצבא המגמות 
המדיניות ו״ה,מהפכניות", וככל שפשו הפרגמטיזם וההסתאבות במפ¬ 
לגה כן נשען מאו יותר על הצבא, כי למרות הודאתו בשגיאות שנעשו 
במהלך "הדילוג הגדול קדימה", לא הטיל מאו ספק בנכונות העקרו¬ 
נות שהנחוהו. ב 1962 החלה כלכלת ס׳ להתייצב, ובספטמבר קרא 
מאו לחדש את המאבק "המהפכני". רוב מנהיגי המפלגה התנגדו 
לכך, בהיותם משוכנעים שהעקרונות המאואיסטיים קיצוניים מדי 
ואינם מתאימים לתנאי ס'. בכך החלו 3 שנות מאבק ביו סאו ותומכיו 
לבין ההנהגה הבכירה במפלגה ובראשה ליו שאו־צ׳י ומזכיר המפ¬ 
לגה דנג שיארפינג, שנטו לפרגמטיזם, למיסוד בירוקרטי, למקצו¬ 
עיות וטכניקה, לשוויוניות מעטה יותר ולהתפשרות רבה יותר עם 
המציאות. שלא כבעבר סירבה המפלגה להשמע להוראות מאו, וה¬ 
מאבק בשאלות יסוד מדיניות השתלב במאבק־כוח. המפלגה יכלה 
להתנגד למאו עקב הסתלקותו של מאו מאז 1958 מהשליטה על 
ענייני יום־יום, והתגבשות מרכזי כוח עצמאיים במפלגה. גם בדרגים 
הנמוכים סרבו הקאדדים, שהואשמו בכשלון "הדילוג הגדול קדימה". 
למלא אחדי ההוראות, ונוצרה זהות אינטרסים נגד מאו בכל דרגי 
הארגון המפלגתי. 

המאואיסמים פתחו במסעות לחינוך סוציאליסטי ולהתעוררות 
.,מהפכנית״. בראשית 1963 . משגברה התנגדות המפלגה, הציג מאו 
את הצבא כפופת פוליטי, במסגרת מסע אידאולוגי אדיר שנקרא 
"ללמוד מן הצבא". אולם פעולה זי נכשלה, כמוה כנסיונו של 
מאו להקים בתוך המפלגה מנגנונים מדיניים בפיקות הצבא. בכך 
החריף המאבק, מאו ראה ששורש ההתנגדות הוא בצמרת והחליט 
ש.,טיהורה" הכרחי ל״טיהור" המפלגה כולה, הגשמת הדבר נדחה 
כי גם בצבא היו גורמי אופוזיציה. ובראשם הרמטכ״ל. רק אחרי 
סילוקם חש פאי שהצבא מהימן. פתה בהתקפה על מנגנון המפלגה 
ומנהיגיו, וכד החלד, .,מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה". 

במדיניות החוץ הורעו יחסי ס׳ עם שתי שכנותיה הגדו¬ 
לות, בריה״פ והודו, וחלה התקרבות בין שתי אלו נגדה. ב 1959 פרץ 
בטיבט מרד נגד שלטון ס׳, המרד דוכא, הדאלאי-לאסה ורבבות 
תומכיו נפלטו להודו, ושליטת ם׳ בטיבט התהדקה. יחסי ם׳ עם הודו 
הורעו בעקבות מרידה זו. הסינים האשימו את ההודים במתו סיוע 
למורדים, וכפעם בפעם פרצו תגרות גבול. באוקטובר 1962 הגיעו 
תגרות אלו לממדי מלחמה ממש. הסינים ניצחו, כבשו את כל מחוז 
הגבול מצפון לאסאם ואת השטת שתבעו לעצמם באקסאי־צ׳יו שב־ 
לאדאקה, ממזרח לקאשמיר, ובסוף נובמבר הודיעו באורח הד-צדדי, 
תוך הפגנת זלזול בחודים, על שביתת נשק. הסינים פינו את צפון 
אסאם. אך החזיקו בשטח שכבשו בלאדאקה. 

כבר ב 1960 התחילו ם׳ ובריר,"מ מנגחות זו את זו בפומבי, ום ׳ 

לא ראתה עוד את בריר,"מ כזכאית להנהיג את "הגוש הסוציאליסטי". 
במלחמת ם׳ בהודו נקטה בריר,"מ בעמדה של ניטראליות מופגנת, 




895 


סין, היסטוריה 


896 



יאננצה ( 13 )< 1 ו) — סאורע טפחח את "מהפרת חתרבות" 


ובשוך הקרבות הזדרזה לספק להודי מסוסים וציוד צבאי. הסינים 
הגיבו בהתקיפם בחריפות את התנהגות בריר,"מ במשבר קובה (כרד 
מילואים. ענד 939 ), והאשימו אותה תחילה ב״הרפתקנות" ואח״ב 
ב״תבוסתנות". ם׳ הוקיעה את ההתקרבות בין בדיה״נו לאה״ב, 
ובמיוחד את ההסכם שנחתם באוגוסט 1963 לאיפור חלקי של ניסויים 
גרעיניים. הסכם זה היה. מבחינת בריה״ט, מכוון בעיקר נגד ם , ; 
אך באוקטובר 1964 פוצצו הסינים פצצת־אטום ראשונה, וכעבור 
שנים מספר עמדו לרשותם טיל־ם ארוכי־טווח. 

במאבקה עם בריה״ס ואה״ב חתרה ם' להרחיב את קשריה 
הדיפלומאטיים ולזכות באהדת ממשלות ב״עולם השלישי" ומדינות 
במערב שנטו להנתק מאה״ב והשפעתה. ם׳ נתנה עידוד רב יותר 
ל״מנועח שחרור לאומי״. והציגה עצמה כמופת למאבק .,מהפכני״ — 
אך דבקה במתן סיוע מזערי תוך זהירות מירבית שלא להסתבך 
בעימות צבאי. ס' אף ניסתה לפצל את הגוש הקומוניסטי. בחיתה 
לסיעות פרו־סיניות, שפרשו ממפלגות קומוניסטיות "רוויזיוניסטיות". 
גושפנקה של מפלגות מרכסיסטיות־לניניסטיות טהורות. 

בתוצאה מפעילות זו התהדקו יחסי ם׳ עם פאקיסטאן (מתוך איבה 
משותפת להודו), השתפרו יחסיה עם מדינות רבות באפריקה ובאסיה. 
ובינואר 1964 הכירה בה צרפה. אותה שנה הגיעו הצעות ם׳ למתן 
סיוע כלכלי למדינות מתפתחות לשיאן; אולם במהרה השתבשו יחסי 
ם' עם מדינות ״העולם השלישי*: מדינות אפריקה נרתעו מהצהרת 
ג׳י־אן-לאי שיבשתן בשלה למהפכה, ושאר מדינות "העולם השלישי" 
חששו מכוונות ם' להפוך את הוועידה האפרו־אסינית השניה, שזומנה 
לאמצע 1965 באלג׳יר, לזירת מאבק עם בריה״ס. תהילה ביקשה ם' 
למנוע השתתפות בריה״מ בוועידה. בטענה שהיא מדינה אירופית. 
הוועידה נדחתה עקב הפיכה באלגייריה ביום שנועד לפתיחתה, ואח׳־כ 
בוטלה. ב 1965/6 נחלה ס' כשלונות באסיה ואפריקה: במה מדינות 
ניתקו את יחסיהן עם ם׳ או רופפום; באינדונזיה. אחת ממשענותיה 
התשובות של ם׳, חוסלה המפלגה הקומוניסטית והודח סוקרגו (ע״ע). 
ויחסיה עם ם' הורעו מאוד; סמוך לאותה עת פרצה מלחמת הודן- 
פאקיסטאן (ע״ע הדו, כרך סילואים. עט' 852/3 ) : ם■ הגישה אולטי- 
מאטום להודו, ואמינותה נפגעה כשלמעשה לא התערבה; בעלת־ 
בריתה פאקיסטאן הוכתה. ואת פירות הנצחון הדיפלומאטי קטפה 
בריה״מ. שתיווכח בין הודו לפאקיסטאן בוועידת טאשקנט; ולבסוף, 
התערבותה הגוברת של אה״ב בוויטנאם פגעה אף היא באמינות ס', 
שציפתה לנצחון מהיר של צפון־ויטנאם והוויטקונג ולא העזה להתערב 
במישרין לצידם. התפתחות אחרונה זו השתלבה במאבק הפנימי 
בצמרת השלטון בסי. ערב .,מהפכת התרבות". אך מאו שלל הסתבכות 
במלחמה. "מהפכת התרבות* פגעה מאד ביחסי התיז של ם': כמעט 
כל הסגל הבכיר בנציגויותיה בחו״ל הוחזר, וקשריה עם מדינות 
אחרות הופקדו בידי פקידים זוטרים ללא נסיוו• ב 1967 השתלטו 
"המשמרות האדומים" על משרד החוץ ושיבשו לחלוטין את פעולתו; 


נציגויות של מדינות זרות בם' הותקפו ונציגיהן הושפלו, וההנהגה 
לא יכלה להקדיש שיסד. לב למדיניות החוץ. 

.,מהפכת התרבות" התנהלה בשלבים מספר והיו בה כמה 
תנודות. אלה צוינו בהחרפת המאבק בין המאואיסטים לבין מתנג¬ 
דיהם במפלגה. ובפילוג בקרב המאואיסטים עצמם ביו המתונים 
(בראשות ג׳ו אן־לאי) לבין הקיצונים (ובראשם ג׳יאנג צ׳ינג, אשת 
מאו); מאו תמך, בהתאם לנסיבות, פעם במתונים ופעם בקיצונים. 

המאבק המדיני נחשף בקיץ 1966 , אחרי שמאו סילק, בתמיכת 
הצבא, כמה ממתנגדיו. אך במהרה התברר למאו שלא יצליח ל״טהר" 
את המפלגה מבפנים. ולכן הקים מנגנון חיצוני ל״טיהורה", "המש¬ 
מרות האדומים". אנשיהן היו בני־נוער, רובם תלמידים שספגו 
תורת מאו, ותפקידם היה לתקוף ולסלק את האנטי-מאואיסטיים במנ¬ 
גנון המפלגה (■ד תמונה פותחת כראש הערך). משימה זו נכשלה. 
לפי שהתנגדות המפלגה היתד, עזה מהצפוי. היא הקימה "מע!מרות" 
משלה והחלו מאבקים שזעזעו את המפלגה, אך לא "טיהרוה". בסוף 
1966 הורה מאז ל״משמרות האדומים" להרוס מן היסוד את המפלגה 
הקומוניסטית הסינית. בכמה מקומות הצליחו "המשמרות האדומים*. 
אך במריבותיהם בינם לבין עצמם לא יכלו להקים מנגנון שלטוני 
חדש, והסדר התערער. בסוף ינואר 1967 החליטה הנהגת המאו־ 
איסטים לקרוא לצבא לסייע ל״משמרות האדומים". אך נוכח ההי¬ 
דרדרות הפנימית דרשו המתונים שהצבא ישליט סדר, ודרישתם 
נתקבלה. בפברואר 1967 הוקם, במקום המנגנון הישן ההרוס, מוסד 
חדש: "ועדים מהפכניים", מורכבים מנציגי "המשמרות האדומים" 
והקאדרים הוותיקים של המפלגה, וכן אנשי צבא שהיו לשון המאז¬ 
נים. הצבא שלט בכל המקומות שעוד לא הוקמו בהם ועדים אלה. 
עד אפריל 1967 דיכא הצבא את "המשמרות האדומים" והשליט סדר. 
אך הקיצוניים בצמרת המאואיסטים חששו מחיסול "המהפכה" וב¬ 
לחצם נדרש הצבא לאפשר ל״משמרות האדומים" לפעול, ושוב 
גברה האנארכיה ובספטמבר 1967 שוב נקרא הצבא להשליט סדר. 
ואותו תהליך חזר ונשנה ב 1968 . באוגוסט אותה שנר, הכירה הצמרת 
בצורך לרסן סופית את "המשמרות האדומים", והם פורקו ופוזרו. 
בספטמבר 1968 שככה "מהפכת התרבות", והוחשה הקמת "ועדים 
מהפכניים" פרובינציאליים בשליטת הצבא. 

מעבר למאבק המדיני. שלמענו הוקמו "המשמרות האדומים", 

היו ב״מהפכת התרבות" גילויים של השמדת אוצרות תרבות ואמנות 
המעידים על גורמים עמוקים יותר. לא מדיניים, שפעלו בתופעה זו. 
נתגלו בה נטיות להרוס את מורשת העבר מהמסד עד הטפחות 
ולהקים על חרבותיה תרבות חדשה. מושתתת על ערכים שונים 
בתכלית, ״טהורה״ יותר. בדומה בחברות שהגיעו לשיאי תרבות — 
כגון ביזאנטיון בעת האיקונוקלזם (ע״ע), פירנצה בימי סוונרולה 
(ע״ע), ארצות-השפלה (ע״ע, עמי 284 ) בעת "חרם הפסלים* הקאל־ 
וזיני וצרפת בעת שלטון הז'ק(בינים (ע״ע) — העידה ,.מהפכת התר¬ 
בות" על גודל הכיסופים לעולם חדש ועל האמונה בהקמתו, ואולי גם 
על עוסק הניגוד בין התרבות לבין צרכי החברה ושאיפותיה. 

לעליונות המדינית של הצבא ניתנה הנרד, בוועידת המפלגה 
באפריל 1969 ששמה. רשמית. קץ ל״סהפכת התרבות". כמחצית 
מנבחרי הוועד המרכז והחברים החדשים בלשכה המדינית 
של המפלגה היו קשורים בצבא, ומאז ניהלו אלה את ם , יחד עם 
אנשי המימשל המתונים בראשות ג׳ו אן־לאי. שתי קבוצות אלו היו 
מאוחדות נגד הקיצונים, ומעמד הקיצונים ירד בהתמדה. הדבר הש¬ 
תקף בייצוג קטן מאוד לקיצונים בוועדי המפלגה, שבאוגוסט 1971 
הסתיימה הקמתם מחדש. ובייצוג גבוה מאוד לצבא (ור׳ לעיל. משטר 
וחוקה, עמ׳ 839 ). 

הקמת ועדים אלה ארכה זמן רב עקב קשיים שערם הצבא: 
נחיתות המפלגה סן הצבא וכפיפותה לו היתד, תופעה חדשה: ואחרי 
שתפס את מוסדות השלטון סירב הצבא למסרם לאחרים ועד היום 



897 


סין, היסטוריה; יהודים 


(אמצע 1973 ) לא ויתר על עצמתו, בייחוד בפרובינציות. שליטת 
הצבא בפרובינציות הגבירה את תהליך הביזור ואת האוטונומית 
של מפקדי הפיקודים הצבאיים האזוריים. 

ריבד מרמי הכוח הקשה על קביעת מדיניות הפנים והצריך 
פשרות וויתורים למנהיגים ולקבוצות השותפים לקואליציה השלטת 
מאז תום "מהפכת התרבות". גברו מגמות פראגמאטיות, וכמעט כל 
אנשי המפלגה שהודחו בזמן "מהפכת התרבות" הוחזרו בהדרגה 
לתפקידיהם, אך לא הותוו דוקטרינות ברורות להתפתחות בתחומי 
ההברה, המדיניות והכלכלה בעתיד הקרוב, ולא התכנסו הגופים 
שמתפקידם להכריע בשאלות אלה. המצב הסתבך בעקבות הדחת 
יורשו הרשמי של מאו, שר ההגנה לין ביאו, ועמו הרמטכ״ל ומפקדי 
צבא בכירים (ספטמבר 1971 ). משבר זה, שנבע או מחילוקי־דעות 
בצבא, או מהזדהות לין ביאו ותומכיו עם חוגים קיצוניים, או מנסיונם 
לתפוס את השלטון כדי למנוע קיצוץ בהשפעת הצבא, פגע במעמדו 
של מאו, ששגה בשניה בבחירת יורשיו. בעקבות הדחת לין ביאו 
בוצר בס׳ איזון כוחות עדין, והוא בסים צר ורעוע למדיניות חוץ 
נמרצת ומסועפת. 

במדיניות ה ח ו ץ חלו שינויים מרתיקי־לכת שהגדילו מאוד 
את משקל ם׳ בזירה הבין־לאומית. שתי התפתחויות גרמו לתפ¬ 

נית במדיניות ם׳: 

צבא סובייטי רב 
התרכז לאורך גבול 
ם׳,ובאוגוסט 1968 , 

עם פלישת ברי- 
ה״מ לצ׳כוסלובק־ 

יה ודוקטרינת בר־ 

ז׳ניב, עמדה ס׳ 

על מלוא חומרתו 
של האיום הנשקף 
מהם.במרם־אפריל 
1969 ארעו תק¬ 
ריות דמים בין צבא ס׳ לצבא בריה״מ ע״נ אוסורי (ע״ע), וס׳ 
ראתה בבריה״ם אויבת ראשונה במעלה. לעומת זאת השתפרו יחסי 
ס׳ עם אה״ב. באפריל 1971 ניתן פרסום רב לביקור שחקני פינג־פונג 
אמריקניים בס׳ ובפברואר 1972 ביקר בה הנשיא ניכסון. ההתקרבות 
בין ס' לאה״ב סחפה מדינות נוספות להכיר בס׳. ותוך שנתיים מאז 
אוקטובר 1970 הוקמו יחסים דיפלומטיים ביו ס׳ לביו יותר מ 30 
מדינות. באוקטובר 1971 קיבלה. ס׳ את מקומה באי״ם ובמועצת 
הבטחון ופורמחה, שתפסה עד אז מקום זה, הוצאה מהם. בראשית 
שנות ה 70 השתפרו במקצת יחסי ס׳ עם בריה״מ, אך חששותיה 
מפני התקפת בריה״מ לא פגו והם שיקול עיקרי במדיניות החוץ שלה. 
ס׳ עודדה את צפון ויטנאם לחתום על הסכם הפסקת אש עם דרום 
ויטנאם ואדי״ב, והיא חברה בוועידה הבין־לאומית לענייני ויטנאם. 
הפסקת האש בויטנאם נראתה כהסרת אבךנגף בדרך להתקרבות 
בין אה״ב לס׳. 

יצ. שי. 

א. הראל׳ בין ס׳ לבין ברית המועצות. תשכ״ה; א. מוראביה. מסע 
בס' האדמה׳ תשל״א: א. פרידמן, ם׳ — פרקי מהפכה, תשל״ב; 

ס׳ העממית (קשת׳ ג״ד), תשל״ב 1 ,•״'׳/״*ע 1 ! 7 *? ! 4 * 0147 , 1-16 ) 80 .נ 1 

; 1912 , 0/1100 הו 5.1411 4 * 74000/1 / 0 מ/ןח 0 110 ' 7 ־ נ 6 גו 1101 ג .£ ; 1938 
0711 ה 1 (ל £7 ,(. 1 * 6 ) £11101/061 ; 1966 , 0111071 ..? ; 1953 , 111 ) 11 ) 0 511712 
,( 64.5 ) ;! 13061 ? ש< 1 .ן — 8110 , 1.2 .£ : 1955 ,ה 0 */!- 151 ה 4 /ס 0111071 ( 61 ? 
! 51016 1 ) 71116 ט 7/16 , 3016 ( £311:1 .[ ; 1956 , 5115107$ 01 * 500 0/471656 

, 1111107$ 0/1171610 71 * 81444/45171 ,ז 1£6 ־ ¥1 וי .£ ; ? 1958 , 1 ) 0/1171 1714 ) 

, 110 ) 00 ? 0/1171656 1/16 / 0 5/11107$ 5/1071 1 / , 1011 ׳ 1 !) 000 . 0 ״ 1 ; 1959 
11 ) 016 7/16 : 4110 1151 ? . 80£ י£ז 11 ,£ ,^ 1 — ז 6 ט 3 נ 1161561 . 0 .£ ; 9 8 כ 19 
; 1960 , 67716711 ( 1401 01171/1 ? 1$ ) 7 ? 7/16 ,׳מ 060 .יל .ד ; 1960 ,* 70471107 ? 


\7. ס 50147065 ,(. 15 ) 6 ) מ 50 ) 3 ^\ . 8 — 01130 ." 1 - ׳\/ 83 10 ) .ז / 
0/117*656 7704111071, 1960; 7 ) 0711171071 ( 001 7/16 , 160 * 011 . 8 .ז X714 ?011- 
1105 51016 0/1171616 10001 ) 7041 ' 1 7/16 ,/ 6 ) £41101 . 0.0 ; 1961 , 0/11110 /ס 
11) ?711712 71)7101, 1961; 0.8. 1411(13<> ; 1961 , 0/11710 0714 6 <) £1470 י ת 
80 7/16 , 11/0611 ? ./ג x67 1 ) (7715702, 1963; 8.. 7110 ,(. 1 ) 6 ) סס^גס 

70200 $ 0/ 0 / 11710 , 1964; 8. 5. 831011/0116, 7/10 0 / 1171010 : 7/1017 1115 - 
( 07 $ 0714 0141070 , 1964*; 0. 7. 74511, 41)01601 0/11710 10 7701 ) 5111071 , 
1965: 7■ 8. £31183/11( — £ 0. 86150113116/ - ;5. 0/312■ £051 4510 : 

71)6 ?1104670 ?70115/07771011071, 1965; !£. 0. 011302. 7/10 470/1060102$ 

- 670 ( 001 /ס 51144105 ,(. 60 ) נ; 5110 ז 8 .. 7- 1 ; 1968 , 11710 ) 0 40016121 01 
, 1 )/ 6/113 ( £1 . 7 ' ; 1968 , 7/11107$ 0/1171056 171 17151/114110715 771671101 

0/1171656 1/10 / 0 ! 210 * 07 , 813000 ..ן ;* 1969 , 710 * 0/7 / 0 7/15107$ 4 
. 1971 , 1949 — 19/5 , 71 0/11110 ( 1/01 

הוכחות להימצאותם של יהודים בם׳ הן מראשית המאה ה 8 
מכ׳ויטן — הנקודה המערבית ביותר של האימפריה הסינית דאז. 
נתיב החדירה, הוא "נתיב המשי", עבר דרך פרס ואסיה המרכזית. 
ואילו בדרך הים— לנמלה הדרומי של ס/ קאנטון. ב 874/84 בתקופת 
המרידות במשטר טאנג(ר׳ לעיל, עבד 866/7 ) נהרגו גם יהודים. במאה 
ה 12 נוסדה בקאי־פנג-פו, בירת הפרובינציה ד״ונן(ע״ע), קהילה יהו¬ 
דית, ולה ביכ״נ. ע״פ כתובות מ 1489 . הגיעו יהודים מפרס והודו 
לקאי-פנג-פו כסוחרי אריגים. הם כונו בפי התושבים טיאו ג׳ין ג׳יא 1 
(הכת התולשת את הגידים). מאוחר יותר הוסב שמם לג׳יאו ג׳ינג 
ג׳יאו (הכת המורה את כתבי הקודש). בני הקהילה שמרו על מצוות 
מילה, שבתות ומועדים ונשמרו מאכילת הזיר. במאה ה 17 מנו 
כ 1000 נפש. ע״פ עדויות מיסיונרים מראשית המאה ה 17 נמצא 
בקאי־פנג-פו ביכ״נ, שדמה בצורתו למקדש סיני ולפי המסורת 
המקומית נבנה ב 1163 . בארון הקודש היו 13 ספרי תודה. בחצר 
הפנימית עמדו אבני זכרון גדולות. קערות אבן דמויות לוטוס וכלי 
מתכת לקטורת. מצפון לביהכ״נ היה מקווה ומדרומו — בית שחיטה. 
עקב שטפונות הנהר ב 1642 נזוק ביהכ״ג, ובית הקברות היהודי 
שנמצא מחוץ לעיר נסחף. ב 1850 עדיין מצאו מיסיונרים נוצרים 
בביה״כ העזוב ספרי 
תורה וכתבים עב¬ 
ריים שלא ידעו לק¬ 
רוא בהם. רוב אנשי 
הקהילה נטמעו. ב־ 
1866 מצא מבקר כי 
ביהכ״נ נהרס כליל־ 
נשארו רק שתי א¬ 
בני זכרון, מ 1489 
ומ 1679 , והן שובצו 
בכנסיה הנוצרית ב¬ 
מקום. שרידי□ אח¬ 
רים שנותרו הם מס¬ 
פר קערות אבן, ספר 
יוחסין עברי-סיבי, 
חותמות ומספר כת¬ 
בים עבריים, ביני¬ 
הם מגילת אסתר 
מעוטרת, והם כיום 
במוזיאונים. 

ידיעות נוספות 
יש מתקופת שושלת 
יואן ( 1279 — 1368 ). 
מרקו פולו (ע״ע) 
מוסר כי יהודים, 
נוצרים ומוסלמים 
ערכו ויכוח דחי ב¬ 
חצר הקיסר המונ- 



טאו צודדמג וריצ׳רר ניכסוז כםגישותם הריסטור־ה 
( 1072 ) 




899 


סין, יהודים; לשון 


900 



גולי. ע״פ תכנם של צווים קיסריים מ 1329 , 1340 . 1354 נראה שמס¬ 
פרם באותה תקופה היה גדול למדי, 

יהודים התיישבו שוב בס׳ החל בשנות 1840 , עם סיפוחה של 
הונג־קונג(ע״ע) לבריטניה והקסת סריטוריוח זרות בשנגהאי, סינג׳יו 
(ע״ע) וערים אחרות. ב 1937 ישבו בם׳ כ 10,000 יהורים: מהם 2,000 
בשנגהאי, כ 2,500 בטינג׳ין ו 5,000 בחרבין (ע״ע). רובם פליטי 
המהפכה הרוסית. היתר ישבו בקאנטון, הנגג׳ו. צ׳יטה ומוקדז (שן- 
יאנג). באחרונות התקיימו בשנות הסב וה 30 מוסדות קהילתיים. 
ב 1938 — 1941 מצאו כ 20,000 פליטים יהודים מאירופה מקלט בשנג־ 
האי, ב 1941 העבירו היפאנים את יהודי יפן (ע״ע, עמי 156/7 ) 
לשאנגהי. או היה מספר היהודים בם׳ ביו 25,000 ל 30,000 . בתום 
מלה״ע 11 , היגרו רוב היהודים לארצות המערב, יהודים מעסים מרו¬ 
סיה, בעיקר ממנצ׳וריה, שהיתה מנותקת בגלל מלחמת האזרחים שם. 
הזרו לרוסיה. כיום מצויים בס׳ יהודים בודדים בלבד. 

י. בן־צבי, דוחות האבן מבית הכנפת הקדום בקאי־פנג־פו (ספונות. 

ה׳), תשנ״א! ד. לסלי, הערות וכתבות פקאי־פננ-פו(שם), ,ז 1 ;נ 1.101 

€1110616 ,מ 1 ז ¥1 \ . 0 ,^ ; 1900 , 7011 #מס 7 / 0 >£ 16 > 11161 !•! 11 ) 10 )תו.*) טונאלית 
מסובכת. עיצורים סדקיים סופיים מופיעים ברוב האזורים, אולם 
כמה הגאים אפיים סופיים אבדו. קיימת הסתעפות מילונית ניכרת 
בקבוצה זו■ שנגד,י היא נציגתה החשובה ביותר. 

מין. נינים אלה נפוצים בחלקה המזרחי של פוג׳ין, בפינה 
הצפונית־סזרחית של גואנדונג. באיי טאיוואן והאינאן ובאזורים 
רבים בדרום־מזרח אסיה, זוהי הקבוצה המסועפת ביותר! שלא כקבו¬ 
צות האחרות, אין לראות בה צאצא של "הסינית התיכונה', ומשערים 
שהתפלגה מן השורש הסיני העיקרי בתקופה קדומה יותר. בניבים 
אלה אין הגאים פוצצים או חוככים: ניכרים 6 — 8 טונים. בקבוצה 
זאת הבדלים פנימיים גדולים — ויש לפחות 10 נינים שאינם ניתנים 
להבנה הדדית. הערים החשובות ביותר הדוברות מין חן פוג׳ו, 
אפוי וסואטנאו. 

יוא (או קנטונית). הנינים הנמנים עם קבוצה זו מוגבלים 
בעיקר לפרובינציות גואנגדונג (־־ קנטון) וג־אנגשי. באזורים רבים 
הם נפוצים לצדם של ניבים אחרים. הניבים הקאנטוניים חשובים 
באזורי ההגירה הסינית. במיוחד בדרום־סזרח אסיה. ניכרות כאן 
מערבות טונאליות מסובכות: בקאנטוניח תלנית (המדוברת בקאנ־ 
טון ונהונג־קונג) — 9 טונים. בקבוצה זאת השתמרו ההגאים הסופיים 
זההגאים האפיים של הסינית התיכונה: זוהי הקבוצה היחידה שיש 
בה הבחנה נין תנועות ארוכות לקצרות. 

השפה הלאומית אוהתקנית הקרויה "האניו" ( 11 עח 3 !ך) 

בם׳ היבשתית, "גואויו" (!!•< 0 ! 01 ) נטאיוואן ו״הואיו' ( 1 ד 11113 ) 
בדרום־מזרח אסיה, מבוססת על הניב של העיר פקינג השייכת 
לקבוצה המנדרינית (ד׳ לעיל). שפה זו נלמדת כיום בכל רחבי ם׳ 
(הן העממית והן הלאומנית) וכן באזורים דוברי סינית בדרום־מזרח 
אסיה. 


^ -£־ 3 

1 + ^ * 

— בג .£ 

9 10 ח גי 

£ זד ± 

13 14 15 6 ■ 

21 ־?־ 


+ ׳)י 

* ב 



* 

0 

ז 


בתב סיני מודרני ( 5 פי - 41 ) 7/1 ,־ו££חוז 1 ס .ם 

1x1, 1968 

1 . ג׳ן — איש, אישיות, אנושי. 2 . נו( 1 \ת) — נערה. גשי. 3 טשו — 
ילד, בן. 4 . ( 2+3 ) האו — סוב, מאוד, חובב. 5 . גואו — מלכות, ארץ. 
6 . ג׳ונג — מרכז, אמצעי, פנימי. 7 . סא, דא — גדול. אציל. 8 . ינג — עליון 
וגם אנגלי) 9 . יי — אחד. 10 . אר — שנים. 11 . סן — שלושה. 2 י• סן — 
ארבעה. 13 . וו — חמישה. 14 . ליו — ששה. 15 . צ׳י — שבעה, 16 . בא — 
שמונה. 17 . ג׳יו — תשעה. 18 . שרר — עשרה, 

א.( 1+2 )' נו־ג׳ן — אשה. ב. ( 5+6 ) ג׳ונג־גואו — סין. ג. ( 5+8 ) יבגיגואו 
— אנגליה, ד. ( 1+5+8 ) ינג־גואו־ג׳ן — איש אנגלי. 

מערכת ההגאים. כל הברה מורכבת מהגה פתיחה — עיצור 
יחיד או העדר עיצור (מה שקרוי פתיחת־״אפס״), מהגה סופי — 
תנועה אחת. דיפתונג, צרור שלוש תנועות (טריפתונג), או תנועה 
או דיפתונג שאחריהן ". 8 ת או ז. 

הגאי־הפתיחה: שפתיים — יו, י!, ; גב־שיביים -- {>, 1 ? 

שיניים־שורקים — ך ז( 2 ), צ ( 0 ). ם ( 5 ) * חכיים— ז׳ ( 0 , טצ (! 1 ), 
הם ( א ); ״כפופים אחורה״ — ג׳ ( 211 ), צ׳ ( 011 ), ש ( $11 ), ר (ז) 5 
וילוניים — 8 ״ 10 , ! 1 , £ח; תנועות למחצה — י (ץ), וו (*\). הגאי־ 
הפתיחה התכיים הם במערך משלים לשיניים שורקים, ל״כפופים־ 
אחורה" ולווילוניים; הגאי־הפתיחה החכייס באים רק לפני תנועות 
קדמיות גבוהות (דהיינו ו, "). בעוד שהאחרים לעולם אינם באים 
לפני תנועות אלה. התנועות הן: 1,1 ! ,! 0,6,1 , 3 . 

אחרי הגאים שיניים־שורקים וכפופים־אחורה 1 מייצגת רק 
הארכה חברתית של הגדדהפתיחה: ״סי״ ( 51 ) נשמע כמו ״סז״ ( 52 ). 
ו״שי״( 5111 ) נשמע כמו ״שר״ (• 5111 ). יש לציין כי ״ר״ (!) הוא חצי־• 
תנועה אחורית. דומה מאד ל״ר" שבאנגלית אמריקנית במבטאה 
במערב התיכון. התנועות 11,11 , ו 1 משתלבות בתנועות אחרות ליצי¬ 
רת דו־תנועות ותלודתנועות. 

בשפה הלאומית 4 טונים (ור׳ לעיל, סינית תיכונה) הנבדלים 
בעיקר בנגינתם המיוחדת: הטון הראשון (סימנו בכתיב לאטיני: -) 
גבוה ואפקי; הטון השני (׳) עולה כלפי מעלה; הטון השלישי (׳י) 
מתחיל בצליל נמוך, יורד ואח״כ עולה לגובה ניכר למדי; הטון הר¬ 
ביעי ס מתחיל בצליל גבוה ויורד בבת־אחת. לא הל ההברות הן 
בעלות מונים; הברות אל־טוניות הן קצרות יותר וניכרת בדין נטיה 
למרכז את כל התנועות. הטונים מאפשרים הבחנה בין מלים זהות 
בצורתן, כגת: מרק — 13112 ; סוכר — 8 חב!; לשכב — 1 ! 

חם — עתג׳ן : (וע״ע ויטנם, עמ׳ 109 ; טיבט, עט׳ 581 ). 




903 


סין, לשון; ספרות 


904 


מערכת הצורות והתחביר. בסינית אין מערכת צורות 
נטויות (השו׳ לעיל. סינית עתיקה) במובן הרגיל, ולכן פונקציות 
דקדוקיות הקשוחת בררו כלל בנטיית-השם, כגת יחסה, זמן, 
תיאור, מספר דקדוקי וכד׳, מוצגות ע״י מיליות (פארטיקולות); ע״י 
סידור המלים במשפט (וע״ע בורמה, הלשונות, עס׳ 61/2 ) ; יש גם 
מקרים שאין הן באות לידי ביטוי כלל. בכ״ז יש כמה יסודות בעלי 
אופי של סיומות אמיתיות: סיומת חרבים — סו (ח 6 ת 1 -; מתוספת 
כרגיל רק לכינויים ולכמה שמות־עצם המציינים בני־אדם); סיומת 
הקניין והכפיפות — ך סס־). סיומת ההשלמה — ל 10 ־) וסיומת 
ההמשכיות — ג' 2410 -). בהעדר נטיות — הסדר במשפט מקבל 
תפקיד הרבה יותר חשוב מאשר בשפות אחרות (סרט לשסות 
בדרום־מזרח אסיה הדומות לסינית מבחינה זו). המשפט היוצא 
(טראנזיטיווי) מסודר לפי הסדר: נושא— פועל— מושא. את 
המושא ניתן להעביר לראש המשפט לשם־הדגשה או כדי לשנות 
את מוקד המשפט. בל המאייכים (מס 11£1 > 0 ות! כולל תואר־השם 
ותואר־הפועל) קודמים ליסודות המאויכים: 

וו קאנג׳יאן ני ( 1 ת 1121111311 ס׳״) — אני רואה אותך 
ני קאנג׳יאן וו (ס!" 1131111311 ! 1 !) — אתה רואה אותי 
הונג שו (ט* 110118 ) — ספר אדום 
שו הונג ( 110112 ט*.) — הספר אדום. 
סלילה מבוטאת במלות-שלילה הבאות בסמוך לפני הפעלים ותארי- 
השם: פו(טל) היא השלילה הכללית: מ י ( 10 ״) היא שלילה בעבר 1 
בי 1110 ) שולל צווי. בו טצו(^ 11 ל)— "אינו הולך, לא ילך"! 
בו הא ו ( 30 ל טל) — ״לא טוב״! מי ט צו (ט! 1 מוח) — "לא 
הלך״! סי ה וגג (אט״ל !:״ח) — "לא נעשה אדום"! בי טצו 
(טם :״ל) — "אל תלו!". אופו(מודוס) מצוין עס״ר באמצעות פעלי־ 
עזר שקודמים לפועל העיקרי במשפט. פעלי־העזר האפנייס העיק¬ 
ריים הם יאל ( 30 ץ) — ״לרצות״, ננג ( 8 ת 0 ח) — "יכול. מסוגל", קאי 
(וע^ 1 ) — ״עשוי. אפשרי״, ו-די ( 401 ) — "חייב. מוכרח". ביטוי 
יחסי מקום ויחסי זמן קודמים תמיד לנשוא: 

ג׳ואודזח שאנג יואר בי 1 ל טסן 8 ת 3 ל 5 21 טטל 2 — "יש 
עם על השולחן" (מילולית: שולהן־למעלה־יש-עט). 

כמו בשפות לא־אידופיות רבות׳ שמות המספר והכינויים הרומ¬ 
זים אינם באים בספק־ לפני שם־העצם, אלא נקשרים אליו באמצעות 
שם־עצם מסווג. מסווגים אלה משתנים בהתאם לסוג העצם הנספר; 
כך, לפשל, בשביל ״ספר׳ משמש המסווג בן (ח*!), ל״עטים״ — 
ג׳ ( 2111 ), ל״פטוסים" — ג׳י ( 113 ). 

התפתחות חדישה. מאז ראשית המאה ה 20 , ועם הנהגת 
השפה הלאומית החדשה, עברו על הסינית שינויים מעמיקים. לציונם 
של מושגים מערביים ותוצרי הטכנולוגיה המודרנית היה צורך 
בחידושם של אלפי מונחים. היות שהסינית אינה נוטה לשאילת מלים 
זרות בשל מבנן הלא־מתאים, מוכרחים היו ליצור את המלים החדשות 
משרשים סיניים עתיקים. בשלב מוקדם של התפתחות זאת הומצאו 
מונחים רבים לראשונה ביפאן, אך משרשי-הסינית, ומשם נפוצו בסין 
עצמה. דוגמות אחדות מחידושי הלשון הסיניים: הואיצ' סלססט!)) 
— ״רכבת• (מילולית: קדון־אש); פיג׳י ( £0111 ) — "מטוס" (מכונה־ 
עפה): ךיאנש (( 41311511 ) — ״טלוויזיה״ (ראיה חשמלית): 
גונצ׳אנדאנג ( 8 מ 13 ות 83113 ! 801 ) — "מפלגה קומוניסטית" (מפלגת־ 
תלוקת-רכוש): סינליסוא ( 6 טא 11 ח 1 א) —"ססיכולוגיה" (לימוד־מחשבה־ 
ועיקרון). רבות מן המלים המודרניות הן בעצם צורות עתיקות שניתנו 
להן מובנים חדשים, כגון המלה גמינג ( 8 ה!י 1 ז־ 8 ) — "מהפכה", שהת¬ 
ייחסה במקורה ל״הסרת המנדט (של השמים)" משושלת קיסרית 
בלתי־ראויה לשלוט (וע״ע יפן, לשון וכתב, עמ ׳ 97 ! ור׳ לעיל, היס¬ 
טוריה. עם׳ 849 ; 855 ). הפלה המציינת ״ניגוד, סתירה״ — מאורון 
(תט(> 130 ט)—פירושה המילולי "חנית ומגן"; זכר לאגדה על אדם ש¬ 
ניסה למכור חניתות שבכוחו להבקיע הכל, ומגינים שעמדו כנגד הכל. 


בתחביר היו השינויים קלים יותר. בכתיבה הנוכחית ניכר שימוש 
רב יותר במבנה סביל. בהשפעת האנגלית והרוסית. הטרמינולוגיה 
של הפארכסיזם חדרה לכל נבכי השפה בם׳ היבשתית; דבר זה ניכר 
במיוחד בגידול הרב של מונחים מופשטים. שרבים מהם לא היו 
ידועים בס׳ לפני המהפכה הקומוניסטית. כיום משמשת הסינית 
לכתיבה בכל תחום טכנולוגי, ולדעת רבים נשקף לה עתיד גדול בתור 
שפה טכנולוגית. 

ל, רובשוב, שער לסינית׳ תשכ״ז ן 01171616 7/16 , 051 ־ 011 ? .ם.מ 
/ 0 ׳(־ 1111071 01 ( 1 €0716176 , ¥30£ , 8 ״ 1 - 01130 . 1 [ . 7 ; 1948 , 6 ^ 110 ^( 07 ] 

-מ 8 זס 1 ס 3# -ד 1£0 -£}ז 8 שכ[ 3 , , 1x011x03 < .£ .ס ; 1957 , 01171676 611 ) $#01 
; 1968 , 71616 ( 01 5#0%671 /ס €7-077777107 !/ , 01130 . 8 . 7 ־,; 1965 ,אג!ו 1 
, 30£ ׳^\ .¥־ 8 ./^ ; 1968 ,ץ 60 ס 7 71%110%6 ס] 01171616 116 ־]' , 11 /' 3:3011 ־ 1 .) 1 .? 

,( 2 . 40 < , 228 . 01 ^\ , 1030 ־ 100 ^ 2 801000110 ) 1£1111£6 ו 0 ] 01171616 7/16 

. 1973 
ג׳. נ. 

ספרות. ייחודה של ספרות־ם׳ (ס״ם) היא במספר גורמים 
אפייניים אשר אינם מצויים בספרויות של עמים אחרים: א) מסורת 
נלתי־מנותקת, של למעלה מ 3,000 שנה. של פרוזה ושירה, גורם 
רב־תרומה לאיחודה המוקדם של ס׳ מבחינה תרבותית. ב) מן 
הזמנים הקדומים ביותר היד, קשר הדדי רצוף בין שירה עממית 
ספונטאנית, שירים וסיפורי־עם בלשון המדוברת, ובין יצירות־ 
ספרות צרופות ומתוחכמות. ג) הלק-הארי של השירה הסינית חובר 
לא בידי פייטנים או משוררים מקצועיים אלא בידי מדינאים, 
פילוסופים ונושאי משרות ציבוריות — ומכאן שאנשי־הספר של 
ארץ זו היו באופן מסרתי גם משורריה. ד) תקופת פריחתה של 
הסיפורת, כסוג ספרותי, היתה מאוחרת מאוד ובמסגרת המיון הספ¬ 
רותי הסיני נחשבה, עד לפני זמן לא רב, כחסרת-ערך. 

פרוזה. הסינים פיתחו במשך הדורות מגוון עשיר של סוגים 
וסיגנונות בספרות־הפרוזה. למטרות ביבליוגרפיות הומצאה, בזמנים 
קדומים למדי, שיסה סטנדרטית בת ארבעה חלקים למיון הספרות: 
א) היצירות הקלאסיות או הספדים הקאנוניים (ג׳ י נ ג)! ב) היס¬ 
טוריה, גאיגרסיה ונושאים קרובים לתן (ש ת)! ג) יצירות של 
פילוסופים וקבצי אסטרונומיה, קליגרפיה, רפואה, מתמטיקה (טזה)ו 
ד) פרוזה ושירה (אד לא סיפורת), ביקורת ספרותית ואנתולוגית 
מאת מלומדים דגולים (ג׳ י). מקום בראש הועד ליצירות הקלאסיות 
הקשורות נולן במסורת תקונפוציאנית. בראשיתן, במאה ד, 2 לפסה״ג, 
היה מספרן 5 , אך עלה ל 12 עד המאה ה 12 . 5 היצירות הקלאסיות 
הן: ״ספר השירים' (שה ג׳ינג)! ״ספר-המסמכים״ (שו ג׳ינג)! 
"ספר־התמורות" (אי ג׳ינג; ע״ע אי צ׳ינג)! "דברי־ימי האביב 
והסתיר׳ (צ׳ון צ׳יו); "רשומות-הטקסים" (לי ג׳י). למרות שערכם 
הספרותי של ספדי הקלאסיקה, לבו מ״ספר השירים", מועט, הרי 
מהם נשאבה רוח מלאכת היצירה המאוחרת יותר. שאלות מיצירות 
אלו הוצגו במבחני פקידים (ד׳ לעיל. היסטוריה). 

הניסויים המוקדמים ביותר בטכניקות של סיגנון ועיצוב הפרוזה, 
ששימשו דוגמה לדורות הבאים, מצויים ביצירותיהם של פילוסופים 
מתקופת שושלת ג׳ו* ( 1122 — 221 לפסה״ג). הוגי־דעות גדולים נקוג־ 
פוציוס ומנציוס (ע־ ערכיהם) תסתמכו על סכניקת הדיאלוג, 
בעוד אשר שון טזה (ע״ע הסינצו). ובייחוד תאן פי טזה (מת ב 233 
לפסה״ג), פיתחו סיגנון־ססד, אמיתי. מכל מקום, ננקודת־ראות ספרו¬ 
תית, יצירותיהם של הפילוסופים הואודיסטים (ע״ע טאו, טאואיזם) 
תשובות יותר: הם שילבו סיפורי-פעשיות, סיפורים דמיוניים אלגו¬ 
ריים בתוך פרוזה שהיתה בכללותה פרוזה הסברתית (ג׳ואנג טזת, 
המאה ה 4 לפסה״ג! ל;ה סזה שתקופתו אינה ברורה, אך מאוחרת מזו 
של ג׳ואגג טזה). ור׳ להלן: פילוסופיה, דת. 

באותה תקופה בערך נתחברו חיבורים אחדים אשד ניתן להגדירם 
כהיסטוריה סיפורית, משולבים נהם דיאלוג ויסודות של סיפור- 
מעשה יתד עם שפע של חומר אנקדוטי, קטעי הומור וניבול־פה: 



905 


סין, ספרות 


906 


״חילופי־דבדים נין המדינות״ (גואו יו) ; "תכני המדינות הלוחמות" 
(ג׳אך־גואו טסה). 

בעוד שחשיבותה של שושלת ג׳ו היא בהתפתחות פרחה הס¬ 
ברתית המוקדשת בעיקרה לפולמוס פילוסופי, הוי תרומתה הספ¬ 
רותית של שושלת חאן ( 206 לפסה״נ — 220 לסה״נ) היא בשכלולו 
של סוג בתיבה חדש — הספרות ההיסטורית. היצירות ההיסטוריות 
של שולשת האן משמעותן בהיווצרות מתודולוגיה לרישום כרונו¬ 
לוגי של מאורעות העבר וההווה וכ״כ במתן גושפנקה לקשד ההדוק 
בין היסטוריה וספרות. משושלת תאן ואילך. היה תמיד רישום 
כרונולוגי עובדתי מלווה שלמות ספרותית. סה־מה ציין ( 145 — 86 י 
לפסה״נ) בחיבורו ״רשומות ההיסטוריון״ (שה ג׳י), ובאן גו ( 32 — 92 
לסה״נ) ב״היסטוריה של שושלת האף (האן שו), הגיעו להשגים 
בלתי־רגיליס בשילוב 1 ר, (וע״ע היסטוריוגרפיה, עט' 268 — 270 ). 

על-אף פלישות הברברים לצפונה של ס' ועל-אף הפיצול המדיני 
ואי־היציבות ששררו במשך כ 400 שנים ( 220 — 618 : תקופת 6 השד 
שלות, ■ושושלת סואי), נוצרו מספר סוגי פרחה חדשים: א) עם 
קליטת הבודהיזם ההודי צמחה ספרות שהיתה דתית טהורה.• 
ספרות זו לבשה צורות רבות ופנתה אל כל שכבות החברה הסינית. 
ב) ס״ס הגיעה לדרגת בגרות שאיפשרה התפתחותן של יצירות 
ביקורת ספרותית. כדוגמת יצירתו המזהירה של לו ג׳י ( 261 — 
303 ), ,.פו על ספרות״ (וו פו) וזו של ליו שיה ( 465 — 522 בערך) — 
"הרוח הספרותית וגילוף הדרקונים" (ון־שיין דיאו לדבג). ג) במשך 
תקופה זו התפתחה, בתוצאה מסגולותיה הלשוניות הייחודיות של 
הלשון הסינית, פרוזת ההקבלה (סין ון). שנקראה כך משום 
הדגשתה את ההקבלות המילוליות. פרוזת ההקבלה נעשתה לסיגנון 
מליצי ומלאכותי מאוד שהצטיין ברמזים תכופים ומעורפלים, חרוזים 
מקריים ודקדקנות באשר לנעימה הערכה לאוזן, פרוזה זו, שנעשתה 
במהרה מנוונת, הוסיפה לשמש, בשינויים קלים, עד התקופה החדשה, 
במסמכים רשמיים, ובמידה פחותה מזו, במסות. 

צמיחתה של פרוזה סיפורית (שיאו שואו) בימי שושלת 
טנג (ע״ע; 618 — 907 ), היתד. קשורה קשר הדוק בתהליך העיור של 
אותה תקופה ובהופעת מעמד מתוחכם, בעל זכויות ופנאי, צמא 
לעינוגים ולבידור. הרוה הקוסמופוליטית החדשה של התבדר. העירו¬ 
נית הנתיבה תביעות אינטלקטואליות חדשות וכתוצאה מכך נוצרה 
ספרות עממית שמטרתה היתד, כפולה: להשכיל ולשעשע. צורת 
הפרוזה החדשה, הסיג נון הישן (גו ו ן), שימשה בסיפורי 
רומאנסה קצרים אלה. תנופת הסיגנון הישן, בהנהגת האן יו ( 768 — 
824 ). היתה תגובה כנגד המלאכותיות והניוון של פרוזת ההקבלה. 
סופרי הסיגנון הישן ביקשו ליצור פרוזה טבעית וכנה מבחינה סיג- 
נונית, אשר, למרות היותה לשון ספרותית, הושפעה גם ע״י הסינית 
המדוברת. היה זה אמצעי-הבעה הולם ל רוט א נסות מתקופת 
טאנג, על נושאיהן ודימוייהן העממיים. עם חמשת סוגי הרומאנסות 
בשושלת טאנג נמנים סיפורי-פלאות אשר נושאם העיקרי הוא אהבה 
— דבר שהיה כבחינת חידוש בס״ס, היות שבעבר לא טיפלו יצירות 
סיפוריות, היסטוריות או אנקדוטיות באהבה בתורת התקשרות רו¬ 
מנטית■ אחר כמה פאות שנים של תחרות עם פרמת-ההקבלח, נתקבל 
הסיגנון הישן בסופו של דבר על כל סוגי הספרות, לבד מן הספרות 
התיעודית. 

הרומאנסות של טאנג לא שימשו אבטיפוס לסיפורים באורך מלא 
ובלשון המדוברת. אלה הופיעו לראשונה כמה מאות שנים מאוחר 
יותר, בתקופת שושלת מינג ( 1368 — 1644 ), והתפתחו, מצד אהד. 
הורות לאמנות-הסיפור של מספרי-הפעשיות בלשון המדוברת. ומצד 
שני, הודות לשימוש הנפוץ למדי בדפוס, אשד ראשיתו היתה בגלו- 
פות־עץ במאה ה 7 (ף לעיל, היסטוריה, עם׳ 869 ). מספרי־סיפורים 
מקצועיים חיו מימים קדומים ביותר חזיון רגיל בשווקים ובכפרים 
של ם/ בתקופת טאנג, כאשר עברה ם׳ תהליך של עיור, הפכו 


מספרים אלה לגורם של קבע בבידוד הציבור, בשל שליטתם המר¬ 
שימה בסיפורים היסטוריים. ביקרתם המוסווית בענייני מדינה וחברה 
ומעשיותיהם על נושאים סנטימנטליים וארוטיים. מחזור־סיפוריהם 
שהלך וגדל אילץ את המספרים לעתים להיעזר בספרי-עזר (הוא בן) 
שהיו כתיבים בלשון המדוברת ושהידפסו לראשונה נימי שושלת 
סונג ( 1279-960 ). בתקופת שושלת יואן ( 1279 — 1368 ), כאשר 
הופיעו בדפוס במספרים לא מבוטלים. גם מחזות בלשון המדוברת׳ 
נבר היה קיים ציבור־קוראים עירוני ניכר של ספרות עממית בלשון 
המדוברת. ספרי-עזר אלה שונו לעתים קרובות תוך כדי תהליך 
ההדפסה. אעפ״ב שימשו דגם לסופרים לכתיבת סיפוריהם הם. 
הסיפורים בלשו! המדוברת שימשו השראה גם ל 3 הספרים הגדולים 
מימי שושלת מינג ( 1368 — 1644 ) : ״הרומאנסה של 3 הממלכות" 
(סאן־גואו ג׳ה ין־אי), סיפור היסטורי בן 120 פרקים, כתוב בסיגנון 
פשוט ובלשון המדוברת; "גדת המיס" (שואי הו ג׳ואן; הידוע 
גם באנגלית: ״ 8001110 41-0 ת&ג 1 ]ג/ ["כל בני־האדם אחים 
הם"]), סיפור פיקארסקי, בסד פרקים, בלשון המדוברת; ו״רשימות 
מסע אל המערב", הידוע יותר בשם "קו!׳" (שי־יו ג׳י). ספר אחרון 
זה — סיפור-הרפתקות מהול בסאטירה פוליטית וחברתית — הוא 
יצירתו של סופר ידוע, וו צ׳נג־אן ( 1500 — 1580 בערך). הסיפור 
הרביעי הגדול, "ג׳יז פינג מי" שנכתב בידי מחבר אלמוני בימי 
שושלת מינג, הוא היצירה הראשונה על חיי יום־יום. ובתור שכזו לא 
נשאבה ממקורות עממיים או היסטוריים. זהו בחלקו ספר פורנו¬ 
גרפי מובהק, למרות כוונתו הברורה של הסופר להוקיע אח פגעי 
ההנאה הארוטית. 

גם הסיפורים שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר. נימי שושלת 
צ׳ינג ( 1644 — 1912 ), לא הצליחו עדיין להיגמל, למרות שהיו חדורים 
סופיססיקציה רבה יותר. ממספר מגבלות אפייניות למקורותיהם — 
ספדי-ו',מעשיות. אין אלה, בד״כ. אלא סיפורים אפיזודיים החסרים 
התפתחות-עלילה שוטפת ולוקים בפיתוח האיפוי של גיבוריהם; 
ביקורת חברתית ובן הצגת השחיתות הפקידותית עדיין משמשות 
בהם גורם חשוב. הגדול בסיפורי שושלת צ׳ינג הוא "חלום החדר 
האדום" (הונג לו מנג). יצירה רומנטית בת 120 פרקים, אוטוביו¬ 
גרפית בחלקה. 80 הפרקים הראשונים נכתבו בידי טסאו שואה־צ׳יו 
( 1719 — 1763 ) ; 40 הפרקים האחרונים מיוחסים לגאו א ( 1795 כערך) 
והוא שהמציא לסיפור את סיומו הטרגי. יצירתו של וו ג׳ינג מזה 
( 1701 — 1754 ), "הסטודיה בלתי-רשמית של מערכת הפקידות" (יו־ 
לין ואי-שה) הוא הסיפור הסאטירי האמיתי הראשון התוקף את 
צביעותם ושחיתותם של הפקידים. ,.מסעותיו של לאו־טסאך (לאו־ 
טסאן יו־ג׳י) מאת ליו א ( 1857 — 1909 ) הוא סיפור אוטוביוגרפי 
למחצה וסאסירי בחלקו, אשר, בנוסף לשימוש ביסודות המקובלים 
בטכניקת מספרי-המעשיוח, מפגין גם חידוש חשוב בשלבו כמר, 
ר,בטיס מדרך כתיבת הסיפורת המערבית. מכל מקום, לא לפני שנות 
ה 20 וה 30 במאה הנוכחית, כאשר היה לסוג מוכר ובשל בס״ס, הצליח 
הסיפור להשתחרר לחלוטין מאותן טכניקות שהולידו אותו כמה 
מאות שנים קודם לכן. 

כתיבת שירה, שלא כסיפורת, נחשפה תמיד פעילות מכובדת, 

ואף הכרחית, לאיש החברה הטובה. אכן. ס , הקימה לא רק משודדים 
גדולים לאין ספוד אלא גם מגוון עשיר של צורות. סיגנונות ונושאים 
פיוטיים, אשר לעתים קרובות נטלו את השראתם, או נשאב׳, משירים 
או מזמר עממיים. 

עיקרי השירה הסיני ת. אוסף־השירה הקדום ביותר שנשתמר 
הוא "ספר השירים" (ר׳ לעיל), הכולל המנונות־שושלת, אודות 
דתיות, שירים לעת־מצוא ושירי-עם ספרותיים; אלה האחרונים מצ¬ 
טיינים במיוחד ביופי ובשמחת־חיים, למרות שאנתולוגיה זו עוצבה 
סופית רק בימי שושלת הא־, הרי מקור תובנה מיפי שושלת ג׳ו 
המוקדמים וער זמנו של קונפוציוס לערך. אנתולוגיה קדומה אחרת, 



907 


פין, ם: רות 


908 


אשר מחנדה וזמנה המדויק אינם ידועים, היא "שידי הדרום" (צ׳ו 
טצה)! חלק פ! השירים הכלולים בה נתחברו בתקופת ג׳ו המאוחרת. 
אע״פ שהפרוסודיה של השירים בשני הקבצים שונה לחלוטי!, משו¬ 
תף להם גורם רב־משמעותי והוא, שתרוזיהם נתחברו ע״פ לחנים — 
תכונה המאפיינת לאמיתו של דבר את השירה הס׳ כולה. הופעתה 
של כל צורת חריזה חדשה היתה כרוכה בהתפתחותה של צורת שיר 
חדשה. אשד אף היא נבעה מחחפתתות מוסיקלית חדשה, הקשר בין 
שירה למוסיקה היה הדוק ביותר בעת העתיקה, וגם בתקופה מאוחרת 
יותר. שני הקבצים השפיעו השפעה רבה על תורת־הפשקל המאוחרת. 

התופעות המשקליות העיקריות של שיות־ם , פותחו כולן 
בין ימי שושלת האן (הסאה ה 1 לפסה״נ בערך) ובין שלהי שושלת 
טאנג(המאה ה 10 לםה״נ). שיטות החריזה הסינית מותנות באפיה של 
הלשון המועלית על הכתב באמצעות סימניות חד־חברתיות (יש לז¬ 
כור כי בעוד שמלה עשרה להיות בת הברה אחת או הברות אחדות, 
סימנית היא תמיד חד־הבדתיח). שורה בשיר, לפיכך, יש בה אותו 
מספר סימניות כמספר ההברות ומספר ההברות קובע אח הקצב 
הבסיסי. קביעות או שוני במספר ההברות הוא אפוא גורם חשוב 
בחריזה, שני לו בחשיבות הוא השוני בטונים: כל סימנית או הברה 
סינית מבוטאת בטון קבוע. קיימים 4 טונים בסיסיים: גבוה־אחיד, 
עולה, מארך (יורד ועולה), יורד: ההברות עשויות להתכווץ או 
להתארך באמצעותם של הטונים וכ״ב נקבע באמצעותם גובה הצליל 
(ור׳ לעיל: לשת). דפום־הטון קבוע בכמה צורות־שירה, ואילו באח¬ 
רות הוא ניתן לשינויים. חרוז מסיים מצוי בכל שיר סיני, נוסף על 
מכלולי חריזה (שאינם בהכרח בסוף השורה) המורכבים משתי הב¬ 
רות בעלות עיצורים זהים ו/או תנועות דומות. 

צ ו ר ת־השירה הקדומה ביותר היתה זו של 4 ה ב ר ו ת ("ספר 
השירים״) — בתים קצרים בעלי שיטות־חריזה מסובכות למדי. 
בימי שושלת האן הופיעו שירים בטורים בני 5 או 7 הברות, בעלי 
אורד משתנה וחסרים דפוס קבוע של טונים. בצורת־שירה אחרת, 
החריזה המווסתת (ל ו - ש ה), גם היא בת 5 או 7 הברות, התחילו 
להשתמש בראשית המאה ה 7 . זוהי צורה מסובכת יותר. בעלת 
כללים חמורים יותר, המגבילה אח ארבו של השיר ל 8 שורות וכל 
שורה ל 5 אי 7 הברות! היא גם דורשת אותו חרוז ודפוס קבוע 
של טונים. צורת-שירה שלישית, של 5 או 7 הברות, שהשימוש 
בה התחיל זמן־מה לפני המאה ה 7 , היא צורת השורות הקצוצות 
(ג׳ואה ג׳ו); היא מורכבת מ 4 שורות בלבד ונשמרים בה רוב 
כללי החריזה המווסתת. מחשבה, דגש או מאורע חייבים לבוא בה 
לידי ביטוי במירב החסכון, שכן לרשותו של המשורר 28 הברות 
לכל היותר. 

נוסף לשלוש צורות אלה הידועות כשה, קיימות שחי צורות 
אחרות שתקופת שגשוגן נמשכה מימי שושלת האן ועד סוף ימי 
שושלת טאנג בעדך. הן קשורות לצורות המצויות ב״שירי הדרום", 
הראשונה שבהן, שירת יו אה-פו — לשבת המוסיקה — 
אינה מהווה סוג מוגדר ומגובש. לפי שימושו הראשוני, המונח 
יואה־פו חל על שירים שנאספו בסביבות 120 לפסה,"נ ע״י לשכת 
המוסיקה בממשלה המרכזית. לאחר שהלחנים אבדו נותרו שירים 
אלה כשירים ליריים וזכו למחקים רבים, בייחוד בכתיבת באלארות. 
צורה זו הותירה למשורר חירות רבה יותר משירת שה כיוון שכלליה 
ביחס לחריזה, לאורך השורות ואורך השיר היו ספורים. צורת- 
השירה השניה. פו, מהווה סוג מוגדר של שירה שהיא תיאורית 
יותר משהיא הסברתית. כללי־התריזה נשמרים בה בקפדנות והיא 
נוטה לאריכות. סיגנונה, המורכב משורות בנות 6 או 7 הברות, 
שימוע במשפטים מאוזנים מקבילים וצבירת שפות־תואר נרדפים. 
לוקח לעתים במלאכותיות קיצונית. סוג זה ניתן להגדיר בשיר 
בפרוזה אשר צורתו מאפשרת במיוחד תיאורים מפורטים של עצמים, 
אתרים, נפלאות דמיוניות ונושאים ספרותיים או היסטוריים. 


צורת שירד, מוגדרת אחרת היא הטצה שהופיעה לראשונה 
במאה ת 8 והגיעה לשיא התפתחותה במאה ה 12 . ההגדרה הקרובה 
ביותר לצורה זו — אם כי אף היא איננה מדויקת — היא ליריקה. 
היא מורכבת משורות שארכן בלחי־שווה, למרוח שמספר ההברות 
לכל שורה הוא קבוע. דפוס-הטונים אינו מחמיר כבחריזה המווסתת, 
אך שיטות־החריזה נשמרות. בולט הקשר ההדוק למוסיקה: מחברי 
השירים הליריים נהגו לעתים קרובות להבר תחילה לחנים או 
להשתמש בלחנים עממיים קיימים ורק אח״כ לכתוב את שיריהם 
בהתאם ללחנים אלה. בדומה לשירת יואה־פו, הוסיפה השירה להיכתב 
בעוד שהלחנים נעלמו. המשוררים הגדולים שלטו. בד״ב, בכל הצורות 
או ברובן, אם כי רו פו(ע״ע טו פו), למשל, הצטיין בשירה מווסתת, 
בעוד שסו דונג־פו ( 1036 — 1101 ) נודע במיוהר בשל שיריו הליריים. 

נושא חוזר ונשנה בשירה הסינית הוא הטבע אשר לגבי המשו¬ 
רר הסיני משמעותו ברוך כלל עסוקה מאוד, ואפילו מטאפיסית. טבע 
ואדם מהווים, לאמיתו של דבר, אחדות, שניהם חלק מזרימה אינ¬ 
סופית, המחזור הנצחי של לידה, צמיחה, דעיכה, מוות ולידה מחדש. 
רגעיות קיומו של האדם עלי אדמות מושווית עם תמידוחו של הטבע 
והתחדשותו הבלתי־פוסקת. תחושה נוקבת של היסוד הטרגי היא מן 
הרגילות בשירה הסינית (טאו צ׳יו [ 372 — 430 ] וונג־וי !ע״ע!). — 
נושא אחר, הזמן, נסמך על תפיסתו של המשורר את הטבע. כמעט 
כל המשוררים דואבים על חלוף הזמן ובמיוחד על הזדקנותם הם. 
למרות נימתו הפסימית של נושא זה, שיוו לו משוררים רבים בימת 
הימור עדינה (קינתו הרצינית קמעה של בו ג׳ו־אי [ 772 — 846 ] 
על אבדן שערו). — נושא האהבה נדון כמעט ע״י כל המשוררים, 
בין אם זוהי אהבה בין גבר לאשה. ובין אם היא אהבת ריעות. אולם, 
שלא בדומה לשירת־האהבה המערבית, וכה נושא זה בשירה הסינית 
לגישה ראליסטית ורק לעתים נדירות סנטימנטלית, כחוויה חיונית 
וכהבט חשוב של החיים. — נושא אתר השכיח בשירה הסינית הוא 
היין והשפעתו על שותיו. ואולם, לא השכרות משמשת נושא 
למשורר הסיני אלא מעין חוש מוגבר של מודעות. אחד הגמלים 
במשוררי־היין היה לי טי-פו (ע״ע). 

בכללותה, עשירה השירה הסינית בדימויים, המוכתבים 
ע״י הנושא וע״י הצורה, המחייבת השגת אפקט מירבי תוך חסכון 
מירבי. כ״ב רבים בה ה ר מ ז י ם, המסבירים את ההווה ע״י התייחסות 
למאורעות, אמיתיים או אגדיים, של העבר. הם מסייעים להעמקת 
האפקט הפיוטי ע״י הוספת הממד ההיסטורי. רמזים אלה, שהיו, 
בלא ספק, מטבעות מקובלים בזמנם, נעשו מעורפלים במהלך הדורות. 
אמצעי פיוטי חשוב אחר היא האנטיתזה, ההולמת את נטייתה 
הטבעית של הלשון הסינית. היא מעמיקה את התפיסה הפיוטית 
ע״י גילוי הניגודים המושרשים בכל קיום. 

ההתפתחויות בשירה ובפרוזה במאה ה 20 מעידות על התרחקות 
קיצונית מנהגי העבר. אי־שביעות רצונם של הסופרים והאינטלק¬ 
טואלים ממצבה הקפוא של הלשון הספרותית (ון־ין) הובילה 
ב 1918 ו 1919 למהפכה הספרותית שלוחמה הגדול היה הו שה 
(ר׳ לעיל, היסטוריה, עמ׳ 884 ). מטרתה של מהפכה זו היתה להש¬ 
תמש בלשון המדוברת (באי הוא) במקום הסינית הספרותית ולי¬ 
צור באמצעי חדש זה ספרות ראליסטית, ובה במידה גם רלוונטית 
לענייני מדינה וחברה. אחרי 1919 , במידה רבה בהשפעת טכניקות 
ודוגמות מערביות, ערכו הסופרים הסינים ניסרים נרחבים בפיתוח 
צורות ספרותיות חדשות ושפה חדשה לצורך הספרות. באשר לתוכן, 
סופרי המאה ה 20 דנים בקשת רחבת של נושאים — מאבק האיכרים! 
המבוכה הפסיכולוגית שנשתררה כתוצאה מהתמוטטות החברה המ- 
סרתית והזיקה המסרתית; בעיות המודרניזציה, התיעוש, העיור! 
הניצול המערבי: או, בשנות ה 30 , הפלישה והכיבוש היפאניים. 

סופרי המאה ה 20 . בהיותם פעלתנים מבחינה פוליטית ומעורבים 
בבעיות החברה. ראו עצמם כפבקרי חברה. שומרי הרוח הלאומית, 



909 


סין, ספרות; תיאטרון; קולנוע 


910 


שליחי התמורה ומנהיגים במאבק בשחיתות ובאופל. אחר 1949 היו 
שנאלצו לעבור טיהורים למיניהם. 

את ראשיתה של הס״ם החדשה בלשון המדוברת ניתן 
לראות בסיפוריו הקצרים של לו שון ( 1881 — 1936 ), אשר הראשון 
בהם הופיע ב 1918 . רומנים באורך מלא ובפיתוח מושלם הופיעו רק 
לקראת סוף שנות ה 20 ויצירות־המופת האמיתיות של הספרות 
המודרנית לא נכתבו אלא בשנות ה 30 . עם גדולי סופריה של ם׳ 
כיום נמנים מאו דוו (נר 1896 ), לאו שה (נר 1898 ), שן טצונג־ון 
(נר 1902 ), באוג׳ין (נד 1904 ), ליאו באי־יו (בר 1910 ), איקינג 
(נגא-טסינג; נו׳ 1910 ). מלבד הסיפורת של שן טצונג־ון בעלת 
הנימות הפסטורליות והבטיה להביע אפונה כלשהי בערכי ם׳ הישנה 
יצירותיהם דנות בקשת רחבה של בעיות חברה בסי של המאה ה 20 . 
מחוץ לגבולות היבשת, איליו ג׳אנג היא אולי כיום הסופרת הבולטת 
ביותר מבחינת הכוח הדרמתי של יצירתה. 

בגלל הקשר ההדוק והבעייתי שבין הלשון לתורת-הפשקל ובגלל 
הקושי לעבד שיטה פרוסודיה חדשה לסינית המדוברת, מתונה 
בהרבה תנופת השירה החדשה בלשון המדוברת פזו של הפרוזה. 
מבין משורריה של ם' המודרנית: שו ג׳ה־מו ( 1897 — 1931 ), ון אי־דו 
( 1899 — 1946 ), הו קי־פאנג (נר 1911 ), טין גין (נר 1916 ), יואן 
ג׳ואי־פה (נר 1916 ). 

; 1961 ,. 11071 ) 1171/0314 01 ) 111071 ( 3 3 ,) 70 / 147 ) 131 ) 1 ) 0 / 71/1 ,ח£י 01 . 8. 7 

) 7/1 ,. 01 נ ; 1961 ,מס*/:)/ 7 / ) 1 ) 0/1171 771 ) 11193 / 0 7 ~ו 1110 (/ 3 ,ב 151 ־ 1 .ז . 0 

) 1 ) 0/1171 / 0 471 ) 11 ־ 1 ' , 1,111 ■צ.{.[ ; 1968 , 1 )/ 101 ? ) 1 ) 71 * 1 ( 0 ) 010151 

; 1966 ,) 701147 ) 131 ) 1 ) 0/1171 171 1 ) 7 0/71 ,ז£׳*\ 0 י 11811 ־ 1 . 11 .[ ; ־ 1965 ,!( 17 ) ¥0 

-) 131 ) 1 ) 0/1111 771 ) 103 ג 171 ¥011 770311101101 )/' 1 ' , 1611 ) 0 0111108 8 מ 1,1 
. 1973 ,( 2 .סא , 47 . 1 ס ז\ , 0311 ־ 1 נ)\" 5 ) 11001 ) ) 701147 

תיאטרון. ברומה להתפתחותה של הסיפורת בס׳, גם זו של 
הספרות הדרמתית חלה בתקופה מאוחרת למדי. למרות שכבר בזמנים 
קדומים היה קיים בידור עממי. כעין וודויל. פחזות בני מערכה אחת, 
פארוריוח קצרות, תיאטרון־בובות ומחיזוהיצללים, הרי טכסטים דר¬ 
מתיים שנשתמרו מקורם במאה ה 13 וה 14 . כאשר הדרמה קמה 
בסוג ספרותי מוגדר. 

למחזאות הסינית בכללותה מספר יסודות מאפיינים המיחדים אותה: 

א) יסוד חשוב הוא המוסיקה, הכוללת תזמורת וקטעים מושרים. 
עם זאת, קטעי המוסיקה מעולם לא חוברו לצורר המחזות אלא נבחרו 
מתוך רפרטואר-להנים קיים. המוסיקה לרבים מן הפחדות אבדה 
במרוצת הזמן ושמותיהם של המלחינים, אם גם היו ידועים אייפעם, 
נשכחו, ב) למחזאות הסינית קווי־דמיון רבים לדרמה האליזאבתית, 
בשימושה במונולוג. בפרולוג יבאפילוג, בפרחה ובשירה גם יחד 
ובפניות ישירות ו״פניות הצדה". ססרתו של המחזאי הסיבי, כמו זו 
של האליזאבתי, מעולם לא היתה ליצור אשליה של מציאות על 
הביסה אלא להביא את קהל הצופים לכדי הגבה רגשית לחוויה 
אנושית המועלית באמצעות רפויות ומאורעות פיקסיוויים. ג) סן 
המוסכמות המייחדות את הדרמה הסינית הן נוהג השתקנים להכריז 
על תפקידיהם עם הופעתם על הביסה; שיטות מוסכמות של איפור 
דמוי־מסכה המאפשר זיהוי מיידי: שלל הלבושות; תנועות והילוך 
סטראוטיפיים לטיפוסי שתקנים. ד) קטעי הדיבור והזמרה משמשים 
בפירוגין בכל הפחזות הם׳. 

הדרמה הצפונית — זו של ס' הצפונית — הקרויה בד״ב 
מחזות מעורבים (ססא-ג׳ו), התפתחה בסביבות פקיבג והגיעה 
לשיאה בימי שושלת יואן ( 1279 — 1368 ). הדרמה הדרומית — 
זו של ס׳ הדרומית— או שי־ון, קמה. בצורה בלתי־ספותהת, במאה 
ה 12 , והוסיפה להתפתח ביפי שושלת יואן. הדרמה הדרומית היתד, 
בעלת מבנה רופף בהרבה מזה של הצפונית ובעלת כללים דרמתיים 
שונים משלה. בעוד שבדרמה הצפונית הוקצו קטעי הזמרה לדמויות 
הראשיות בלבד. בדרמה הדרומית ניתן לכל הדמויות לזמר. בדרמה 
הצפונית היווה הפרולוג חלק בלתי נפרד של המחזה; ואילו בדרומית 


הפרולוג היד, בעיקרו של 
דבר תמצית העלילה. 
נושאיהם של 2 סוגי ה¬ 
דרמה היו, נד״כ, פופול¬ 
ריים, רומנטיים או היס¬ 
טוריים. 

לאחר המאה ה 14 
חלה דעיכה בדרמה ה¬ 
צפונית, אולם כמד. מיסו¬ 
דותיה נשתלבו בדרמה 
הדרומית ויצרו סוג חדש, ק ו ן צ' ו; זו היתד, הצורה השלטת בספ¬ 
רות הדרמה מאמצע המאה ה 16 עד המאה ה 19 — תור-הזהב של 
הדרמה הדרומית. מחזות קון צ׳ו, שהיו צורת־בידור מקובלת בכל 
חלקי ם', ביקשו להיות ספרותיים ואלגנטיים מקודמיהם והצטיינו 
באורך מופרז שהגיע לעתים עד 50 או 60 מערבות. בדרמה זו מבחי¬ 
נים, כריב, בשתי אסכולות: אחת המדגישה את המוסיקה. ואחרת, 
המדגישה את העלילה ואת ההבעה הפיוטית. מכל מקום. אע״פ 
שהפהזות המפורסמים מתקופת שושלת מינג היו כולם יצירותיהם 
של מחזאי האסכולה האחרונה, היוותה בהם המוסיקה בכל זאת 
מרכיב חשוב, והרבה מן המוניטין שיצאו לדרמה של מינג נזקף 
לזכותה המכרעת של המוסיקה הדרומית המצוינת. 

בעקבות שקיעתו של הקרן צ׳ו במאה ה 19 קם סוג חדש של 
דרסה, תיאטרון ע י ר ־ ה ב י ר ה (ג׳ י נ ג שי) או האופרה של 
פקינג, הקיים עד היום. צורה דרמתית זו ירשה רבים סן היסודות 
המאפיינים של קודמותיה. המוסיקה מוסיפה להיות תלק בלתי־ 
נפרד של הדרמה. אך היא קולנית יותר ויש טוענים כי גם המונית 
יותר. שלל התלבושות נשמר בה גם הוא ונושאי העלילה אף הם 
מוסיפים להיות פופולריים. קוצר אמנם האורך המופרז של הדרמה 
הדרומית מימי מינג. אולם רוב הדרמות של אופרת פקינג עדיין 
ארוכות מכדי הצגתן בשלמותן. 

ביבשת ם׳ נעשים כיום מאמצים נפרצים ,לתקן" את אופרת 
פקינג. אע״פ שברור לכל כי העלאת נושאים מהפכניים חדשים 
תחייב גם שינויים במוסכמות הדרמתיות, עומדת המנהיגות על 
דעתה שיש לשמור נבל מקרה על המאפיינים המיוחדים לאופרת 
פקינג. מכל מקום. כיום ניתן לומר שאם אמנם תבוצע ת״רפורמה" 
המוצעת. עשויה הדרמה הסינית כאמנות מסרתית לחדול מלהתקיים 
ביבשת ס , . שכן למעשה ייאלצו לנטוש את רוב מרכיביה המייחדים. 
וע״ע דרמה. 

-!ס 01 . 7/17 , 56011 . 0 ; 1925 , 7 ) 01 ) 7/1 ) 1 )ת 1 !/ 0 ) 711 ,זש) 21101 0 . 4 > 

. 1957 , 0/11710 / 0 ) 017 ) 7/1 01 ) 11 

קולנוע. תעשיית-הטרטים של ס׳ התפתחה בהשפעת המערב. 
הסרט הראשון הופק ב 1906 וחברת-הסרטים הראשונה נוסדה ב 1917 . 
ב 1926 היו ב 0 ' נ 40 הבדות־פרטים פרטיות ובתי-קולנוע רבים. 
ב 1934 , כאשר מספר הצוותים של שחקנים מקצועיים כבר היה גדול. 
הופקו כ 100 סרטים. — אחר 1949 השקיעה הרפובליקה העממית 
הסינית סאמץ ניכר בבנייתה מחדש של תעשיית־הסרטים ההרוסה. 
כאמצעי לאינדוקטרינציה פוליסית, מהווים הסרטים חלק חשוב 
במערכת התעמולה הכללית. ע״פ מספרים רשמיים, הופקו בשנים 
1949 — 1957 171 סרטים אמנותיים, ובשנים 1958 — 1960 — 180 
סרטים בערך. נושאיהם מצומצמים לפדי: הכפר, ההבט האידאולוגי 
של המודרניזציה, מאורעות היסטוריים (אחר 1960 , באשר השימוש 
בהם נראה בלתי־מסוכן). סיפורי-אהבה מותרים רק במידה שהם 
משרתים מטרה נרחבת יותר בהפגינם אמת פוליטית, בנוסף לסרטים 
אפנוחיים מופקים גס סרטים חינוכיים, מדעיים, תיעודיים ומצוירים; 
השיקול המכריע בעשייתם הוא תמיר הדגשת השנת שחל בחיי העם. 
ואולם, הסרטים בם׳ הקומוניסטית אינם מצביעים דווקא על האם־ 






911 


פין, ?ולנוע; אמנות 


912 


שרות לשיפורים הפריים אלא על ההתלהבות הרוחנית שבמאבק 
המהפכני, התלהבות ללא שכר מובטח בצדה. 

. 1965 , 11111111 ) 1 * 1 ( 111111 <ת €0 3 !ן ץי< 1 13 !£< 17 1 ( 111 ? •><{ 1 , 1,10 .. 1 ,־'• 

אי. אי. 

אמנות. חפצי-האמנות הקדומים ביותר שנמצאו בם׳ חם כלי־ 
חרס פן התקופה הנאוליתית, 2,500 לפסה״נ בקירוב. הם נתגלו 
באתר י א נ ג ־ ש א ו בהונאן הצפונית. ליד הנהר הואנג, ונקראים 
הקראמיקה הצבעונית. אלה הם כלים שעוצבו ביד, בעלי דפנות 
דקים וגון חום־אדמדם, ממורקים ומעוטרים ברישומים, שהם לרוב 
דגמים גאומטריים בצבע שחור: ליח־שחסם, מעגלים משולבים 
וצורות חלזוניות. ציורי חיות ובני־אדם נדירים הם. באשר למקור 
הכלים קיימות 2 תאורילת: האסכולה האירופית המדגישה את זהותם 
עם כלים דומים שנתגלו באסיה המערבית; האסכולה הסינית הרואה 
בהם תוצר מקומי. הקראמיקה השחורה הם כלי-החרס שנתגלו 
ב ל ו נ ג ־ ש א ן. במחוז שאנדונג ומיוחסים לאלף השני לפפה״ג. 
כלים אלה עוצבו על האבנים, בצורות רבות: גונם שחור־ממורק עם 
ברק דמוי־לבה ודפנותיהם דקים. 

אפנות הברונזה, ציור ופיסול. תקופת ש א נ ג (י י ן) 
( 1500 — 1027 לפפח״ג לעירך) ו ג׳ ו ( 1027 — 256 לפסה״נ). רזי הת¬ 
קופה שלפי המסורת הסינית קדמה לשאנג בתולדותיה של סי, 
תקופת שיה, לוטים בערפל מחוסר ממצאים ארכאולוגיים. מביו 
האחרים הרבים שנחשפו מתקופת שאנג, החשוב הוא אתר אנינג 
(ע״ע), בהונאן הצפונית. נוסף על כלי־הברומח המאפיינים את ממצאי 
התקופה, נתגלו באתרים אלה גם סימני כתב ארכאי המופיע 
הן על-גבי כלי-הברונזה והן על־גבי עצמות בעלי-חיים ושריונות־ 
צבים. פענוחו של כחובות אלה. וכן מחקריו של ההיסטוריון 
הסיני סו־מה צ׳ין, מלמדים על התקופה ועל שליטיה. ור׳ לעיל, 
היסטוריה. 

שליטי שאנג היו לוחמים וציידים. ע״פ עדות כלי־הנשק ושרידי 
העיטורים למרכבות העשויים ברונזה שנתגלו בקברים. אפיינייס 
לתקופה היו גם כלי־הברונזה ששימשו להקרבת קרבנות לפולחן- 
האבות ולאלים וכתשמישי־קבורה. דוגמה לכלי־הברונזה הפולחניים 
משמש קנקן־הייז יו (בגאלריה פריד. וושינגטון), בצורתו התכלי¬ 
תית, דמוית-דלי. עיטוריו הם קבוצת־דרקונים (ג ו א י) המוצגים 
בפרופיל ברצועות סביב המכסה. הראש והתחתית. במרכז הכלי 
נראית מסכה דמוית ראש-דרקון חזיתי עם פרופיל גוף כפול היוצא 
משני צדי הראש — היא ה ם א ו - ט ן ה (באינטרפרטאציה אחרת, 
ניתן לראות שני ראשים בפרופיל המופנים זה אל זה). דסויות־הגבים 
מעטרות את הידיות ודוגמה סלילית מפותלת(ליון) משמשת כרקע. 
העיטור הפלא ורב־השכבחיוח של התבליטים שעל־גבי הקנקן 
מצביעים על תקופח יצירתו, שהיא המאה ה 12 — 11 לפסה״נ. ע״פ 
תגליות ארכאולוגיות שנעשו במאה ה 20 , תחילתם של עיטורי- 
הברונזה היו, בראשית תקופת 
שאנג, קבוצות של מסכות טאו־טיה 
מעוצבות בקווים פשוטים, מובלטים 
או שקועים. רק מאוחר יותר פותח 
סיגנון עיטורי מקיף בו הורחב נו¬ 
שא המסכות. עימור-תבליט רב־ 

שכבתי הופיע קרוב לסוף התקופה 
והגיע לשיאו בעיטור דקורטיווי־ 

פיסולי אשר האפיל לעתים על עצם 
צורת הכלי. עיטורים אחדים של 
כלים הם צורות מופשטות או דמו¬ 
יות בעלי־חיים. נושאים עיטוייים 
דמויי פרחים וצמחים נעדרים מאמ¬ 
נות זו כליל. — יציקות־הברונזה, 



כ?ו־ז״.פך.*גור ". ויו! 

<מזזינ (;איי־יה טריו־, 



0 ס 5 ח אריה מכונף סוד 
יזופח-סונג ( 060 — 1279 
לסת״ס, עשוי ברונזה 
מיעובצת, ברוח הפפלו־ 
נים פן הפאות ר* 4 
לה 3 לפסידנ 
(דיסחיאזז הבריטי, 
לונז־הו 


מרכבוח־הסוסים והכתב, היו להם מקבילות 
קדומות במערב; אולם אמני תקופת שאנג 
העטו עליהם קווים אפייניים המעידים על 
היסודיות שבה הצליחה תרבות זו לסגל ולהט¬ 
מיע בתוכה השפעות מן ההוץ. 

תקופת ג׳ו מתחלקת, מבחינת ההתפתחות 
האמנותית, ל 3 תקופות-משנה: גד המוקדמת 
( 1027 — 900 לפסה״ג), ובה המשך סיגנון תקו¬ 
פת שאנג בכלי-הברונזה; ג׳ו התיכונה ( 900 — 
650 לפסה״נ), אותה מאפיינות הירידה בסמ¬ 
ליות המיסטית והתסתחות סיגנונות חדשים 
בעיטור כלי-הברונזר.; ג׳ו המאוחרת ( 650 — 
200 לפסה״נ), שהיא תקופת התפתחות אינט¬ 
לקטואלית ואפנותית. 

הטאו־סיד. איבד מחשיבותו והוחלף לעתים 
במוטיוו אחר. כגת מוטיוו הציפורים הניצבות 
פנים־אל־פנים; ואילו במלטיוו הטאו־טיה אין 
מופיעים עוד איברי־הדרקון כשלמות אחת, 


אלא נראים כמרחפים בנפרד בתוך רקע וקורטיווי מפותל. מאוחר 
יותר באותה תקופה, צומצמו העיטורים למספר רצועות־תבליט, בדו־ 
מה למסורת שאנג הקדומה. עם זאת מאפיינת כלים אלה צורתם 
המעוגלת, צורה שהוסיפה להיות מקובלת אף כשהעיטור המקיף את 
הכלי כולו שב וכבש את מקומו, אם כי הפך מופשט ופיתולי יותר. 


לקראת סוף התקופה התפתח השימוש בשיבוץ והב, כסף, ידה, אם־ 
הפנינה ואפילו זכוכית. אם כי השיבוץ היה מקובל כבר בתקופת 


שאע, הרי בתקופת ג׳ו חיו התוצאות מהפכניות. חשיבות מיוחדת 
נודעת לכלי-ד׳,ברונזה מטיפוס ה ו (מוזיאון דה יאנג, פאן פרנסיסקו). 
בשל עיטורי מראות־הציד שבו העשויים רצועות־רצועות סביב לכלי. 
וביניהן רצועות-משנה המעוטרות בצורות מופשטות. בהשוואה לעי־ 
טורים בעלי המשמעות הסמלית של ראשית התקופה ולעיטורים בעלי 
המשמעות הדקורטיווית של אמצע התקופה, הרי שמוטיווים מסוף 
תקופת גד הם בעלי משמעות ציורית, סיפורית !מאגית, הם מציגים 
לראשונה נאמנות הסינית דפויות־אדם בפעולה בצורה ראליסטית. 
נושא מקובל אחר נעינודי-הנרינזח של התקופה היל מראות-הברונזה 
— לוחיות עגולות ודקות שצדן האחד ממורק ואילו צדן האחר מעוטר 
עיסויים המקבילים לרוב לעיטורים שעל גבי כלי-חבר(נזה האחרים. 

יצירות הפיסול היו קטנות-ממדים, עשויות ברונזה, עץ. אבן, 
חומר וידה. בעוד שבראשית התקופה היו הדמויות נפות ונוקשות, 
לקראת סופה שווה לצורות אופי מציאותי ודמויות של בני־אדם 


תופיעו בצד דמויות אגדיות. 

חשיבות רבח נודעת לעבודותיה י דה (ע״ע) של תקופת ג׳ו. 
בתחילת התקופה היה העיבוד, בדומה לזה שבתקופת שאנג, פשוט 
וחסר־דטיון. אך לקראת סופה נוצרו יצירות בביצוע מעולה, המעידות 
על דמיון רב. כלי-הידה בוצעו למטרות פמליות-פולחניות, הקישוטים, 
עיטורים לחלקי-חרב וצורות פיסוליות. נמרים, דרקונים. שוורים 
וציפורים שימשו להם מוטיוו מרכזי. 

יצירות- הציור המעטות ששרדו מתקופה זו נתגלו ברובן במאה 
ה 20 נקברים בצ׳אנג שה, במזרח הונאן. אלד, הם ציורים בלאכה 
על עץ; מיעוטם ציורים על משי. אחר מהם, מן המאה ה 3 לפסה,"נ, 
מתאר דמות-אשה. כוהנת־פריון לפי המשוער, במצב של תחינה 
ליד דרקון וציפור הפניכס. השימוש המופתי במכחול מעיד שהציור 
היה נעת ההיא אמנות מקובלת ומפותחת. באותם קברים נתגלו גם 
יצירות-לאכה רבות — קופסות, ספלים, צלוחיות — ומכאן מקום 
להשערה שאיזור צ׳אנג שה היה מרכז לעבודות-לאכה בתקופת ג ׳ 1 


המאוחרת. 

תקופת צ׳ י ן ( 221 — 206 לפסה״נ) וחאן ( 206 לפפה״ב — 8 


9)3 


סין, *כזות 


914 



גי קאי־נ׳ה : זזיראות־הדרכה לניצות־החצר. העתק סהקופת־מאנג (המחיאוז הכריסי, לונר,ין) 


לסה״נ; 25 — 220 לסה״ג). בין השינויים החברתיים הרבים שהתחוללו 
בתקופה זו היה השינוי במסורת הקבורה ופולהן־האבות; הילכו נתגלו 
מרבית ממצאי התקופה בקברים. בעוד שבתקופות הקדומות הושם 
הדגש על בלי-הברונוה, הדי בתקופת האן מקום מכובד לציור ולפי¬ 
סול. יצירות הציור בוצעו לעתים בקנה-מידה מונומנטאלי כשהדגש 
על המחשה ראליסטית של נושאים בעלי משמעות מוסרית וחברתית. 
המבוססים על תורתו החברתית של קונפוציום. ציורים אחרים. בעלי 
אופי מיסטי, הושפעו מן התורה הדאואיסטית ותיארו מראות מעולמן 
הדמיוני של הרוחות. גם למראות-הווי מחייהם של בני-הדור מקום 
נכבד בנושאי־הציור. מציורי־הקיר הגדולים שעיטרו ארמונות ומק¬ 
דשים לא נותר שריד ועלינו להסתמד על תיאורם בכתבי ההיסטוריה! 
אולם יצירות-התחריט השטוח באבן והציורים שנתגלו בקברים מקנים 
מושג-מה על אמנות-הציור של התקופה. המושלמים שבציורי האן 
נתגלו ב 1954 על קירות קברים במנצ׳וריה ובחובי: דמויות־אדם. 
דיוקני־אצילים, מראוח־משתה, הם נושאיהן העיקריים של יצירות 
אלה. הרישום הוא ביסודו קווי, ללא כל נסיון להמחיש נפח ומרחק 
(אריחי-קבר במוזיאון לאמנות יפה בבוסטון). 

לאמנות־ ה ס י ס ו ל הוענק מימד מונומנטאלי חדש שלא היה 
דוגמתו קודם לכן. פסלי-האבן הגדולים דמויי בע״ח — אריות. סוסים 
וחיות אגדיות — שהוצבו בכניסה לקברים, הושפעו מיצירות דומות 
מפרס ומאשור. בתיך הקברים נתגלו פסלוני־קרמיקה זעירים דמויי־ 
אדם או בע״ח, ומבנים שהוטמנו לצדו של המת. הדגש בעיצוב הוא על 
המתאר החיצוני ועל המימד הפלאסטי. השימוש בצבע לתיאור פרטים 
ועיטורי־הזיגוג מוסיפים לתחושה הראליסטית והדקורטיווית. המחשה 
להתפתחות פיסול דמויוח־הקברים ניתן לראות במגדל-התצפית 
(בגאלריה נלסון, קנזס): הדגמים הסימטריים שבעיטור הציורי על 
קירות המבנה המיניאטורי מזכירים את עיטורי-הברונזה של תקופת 
ג׳ו המאוחרת: אולם העיטורים בנושאי צמחיה וציפורים בחזית 
המבנה מעידים על נסיה לנטורליזם. 

יצירות דקורטיוויות אחרות של תקופת האן הן עבודות- ל א כ ה 
בציפוי לכלי-עץ בצבע 'וחור או אדום, בעיטור מוסיווים דקורטיוויים 
ומראות ציוריים עשויים משיכות־מכחול או מעשה-שיבוץ. בדי¬ 
ה מ שי המעוטרים נתגלו אח במדינות רחוקות מס׳, כרומא וסוריה. 
כלי־הברונזה הסקסיים של התקופות הקודמות נעלמו כמעט, 
ובמקומם עוצבו כלים בעלי עיר תועלתי. עיטורי מראות־הברונזה 
נעשו עדינים יותר ונושאיהם כללו צמחיה, בע״ח, דמויוח־אדם 
ודיאגרמות במשמעות מטאפיסית (דיוקני בודהא). 


תקופת 6 השושלות ( 222 — 589 ). תקופה זו עמדה בסימן 
אימוץ הבודהיזם שחדר לס׳ לקראת סוף המאה ר. 1 , אולם מבחינה 
אמנותית ואיקונוגרפית השפעתו באה לביטוי רק לקראת סוף המאה 
ה 4 . מאחר שלסינים לא היתה מסורת משלהם בעיצוב אלים אנתרו־ 
סומורפיים, יסוד לכך שימשו להם הדוגמות ההודיות והמרכז-אסי- 
אניות. דוגמה ראשונית בפיסול דמות-בודהא הוא פסל־הברונזה 
משנת 338 המראה אח המורה הדגול בתנוחת ישיבה (במוזיאון דה 
יאנג, סאן פרנסיסקו). מבחינה סיגנונית קרוב הוא לדמויות־בודהא 
מגנדהרה: אולם עדות להעתקה סינית משמשים הדגש על קד 
המתאר החיצון וההפשטה של הגלימה. פסל בודהא מאיטריה ( 536 : 
מוזיאון אוניברסיטת פנסילווייניה בפילאדלפיה) עוצב בידי אמני 
שושלת וי הצפונית והוא דוגמה למעולה שבאמנות הבודהיסטית הסי¬ 
נית של תקוסה זו. הסגנון חזר אומץ עתה כליל, הצורה העגלגלה 
והחושנית שבדגם ההודי נעלמה ובמקומה באה צורה חדה, מופשטת 
יותר ובעלת אופי דו-ממדי ושטוה. 

דוגמות חשובות לפיסול־אבן בודהיסטי מצויות במקדשי 
המערות בצפת ס׳. הראשונות שבהן נחצבו בדון־הואנג (ע״ע טוו־ 
הונג) שבגאנסו. החל בשנת 366 . מערות יון־גאנג בפרובינציית שאנ¬ 
שי ולונג-מן שבהונאן מיוחסות למאות ה 5 וה 6 . ביון־גאנג מצויות 
יותר ם 20 מערות מעוטרות אלפי דמויות של בודהא, בודהי־סאטווה 
וקדושים אחרים. הפסל הבולט שבהם הוא זה של בודהא, בתנוחת 
ישיבה, המתנשא לגובה של 15 מ/ ולצדיו 2 דמויות ניצבות של 
בודהא. הדמויות הענקיות החצובות באבן הן עגלגלות ועטויות 
גלימות כבדות סדורות בקפלים מאריג דמוי־הבל, בדומה לאבטיפוס 
שנתגלה בבמין (ע״ע) שבאפגניסטן. בפסלי-האבן החצובים כאן 
ניכר כי לא היתה עוד כל כוונה לשמור על האופי הזר בעיצוב 
הדמויות. שכן הן נתארכו. הפנים והראש דמויי המסכה המרובעת 
נעלמו בהדרגה ובמקומם הופיעו פנים מוארכים, רגישים, בעלי הבעה 
מתוקה. — במחצית השניה של המאה ה 6 , בימי שושלת צ׳י הצפונית 
וג׳ו הצפונית, הוענק לדמויות בפיסול אופי פלאסטי, עגלגל ונימה 
של חוט אנושי ושלווה — זאת כתוצאה מהתעוררות עניין מחודש 
בפיסול ההודי. 

מן הציור הבודהיסטי של תקופה זו שרדו רק ציורי־קיר 
במערות דון הואנג, שהן דוגמה פרובינציאלית של הציור הבודהיסטי, 
בתוספת סגנונות מעורבים בהשפעה ורה. שחי אסכולות באו כאן 
לביטוי: האחת, מן המאה ה 5 . מבוססת על דוגמות מהודו ומאסיה 
המרכזית: האחרת. מראשית המאה ה 6 . דומה באפיה — בהדגשת 




915 


פין, אמנורג 


916 



סגו׳ע פנג־׳עין בלוננ-טו. חקסה-טאננ 

הקווים החדים והרפויות הפארכות — לסגנון הפיסולי של אסכולת 
ח הצפונית. את הדוגפה החשובה ביותר בסגנון הפקומי פהווה הציור 
"ג׳אטאקה", בסערה פם׳ 110 , אשר בו פצויים גם יסודות ראשונים 
של פראות־נוף. פבין הציירים הרבים של תקופה זו ששפותיהם הו¬ 
עברו לדורות בכתבים היסטוריים, נשתפרו רק יצירותיהם של שני 
אפנים, גו קאי־ג׳ה וצ׳אנג סנג־יו. פיצירותיו של גו קאי־ג-ה (בערך 
344 — 406 ) ידועות כיום שתים — שתיהן פהעתקים סאוחרים יוחד. 
האחת, "הוראות ההדרכה לנשות־החצר" (העתק פתקופת טאנג. 
הפחיאון הבריטי). היא פגילה אפקית ארוכה, הפציגה סדרה של 
קבוצות-דפויות; השניה, אשר סבנה שרדו 2 העתקים שנעשו בתקופת 
סונג (גאלריה פריד. וושינגטון! המוזיאון הלאופי, טיפה). היא 
"דניפפה פנהר לדי, איור 
רעואמה בנושא זד. ש:בתבד, 

בפאר, ה 3 ברוח האפונה ה־ 

דאואיסטית. סיגנונו של גו 
קאי־ג׳ד. סאפיין את ציור 
תקופתו: דמויות דקות ועדי¬ 
נות, שובלי־בגדים מעופפים, 

קווים 5 ,'-פע-חי־ס, דירות- 
האדם הן הזוכות להדגשה, 

לעומת גורמי-הטבע הפעוצ־ 

בים בצורה פקרית ופריפי- 
טיוויח. — המגילה האפקית 
"חמשת הכוכבים ועשרים־וארבעת המזלות" (העתק מאוחר מתקר 
פת טאנג, במוזיאון העירוני באוסאקח), מיוחסת לצ׳אנג סנג־יו 
(המחצית הראשונה של המאה ד, 6 ). הדמויות שבמגילה מצוי¬ 
רות תיו שימוש בצלליות צבע ואור בפטרה להגביר את התחושה 
הפלאסטית. 

בתקופת 6 השושלות נכתבו גם מאמרי הביקורת הראשונים בס , 

על אמנות ואסתטיקה. החשוב במחברים אלה היה שיה זזו שכתב, 
ב 500 בקירוב, על ״ששת היסודות" של הציור הסיני: 1 ) רוח וחיים: 
2 ) מתאר ופשיכת-פבחול: 3 ) נאמנות לנושא בעיצוב וצורר,: 4 ) 
התאמת הצבעים: 5 ) חלוקה מדויקת: 6 ) לימוד הדגם והרישום ע״י 
העתקת ציורים פן העבר. חוקים אלה שימשו יסוד לביקורת איכותם 
של הציורים באסכולה האקדמית הסינית. 

תקופת ם ו א י ( 589 — 618 ) ו ט א נ ג ( 618 — 907 ). המגע עם הודו 
הביא לידי אימוץ כתות בודהיסטיות חדשות והשפעה הודית (גופטח) 
בעיצוב הפיסול הדחי: התוצאה היחד, סיגול הראליזם ההודי 
בעיצוב הדמויות ובהדגשת האיכות הפלאסטית. הגוף עוצב כשלמות 


פרופורציונלית ולא עוד כצירוף כושל של 
איברים. נעלם גם מכלול התבליטים המלווים 
שהעמיסו עומס יתר על היצירה וגרעו מהד¬ 
גשת פסל ד,בודד,א. הן בתבליטים והן בעי- 
טורי-ד,מקדשים. במקדשי־המערה של סוף 
המאה ד. ד, וראשית המאה ה 8 , כגון מקדשי 
לונג־מן בהונאן וסין לונג שאן. במחוז שאנ¬ 
שי, נתגלו דמויות מעוגלות. עם הבלטה 
מודגשת של התנועה והעיטור. בגדי השמ¬ 
שים והשומרים במקדש פנג-שין בלונג-מן 
מגלמים נסיון לבטא את תנועות הגוף שהם 
עוטפים• המרחק בין הדמויות יוצר תהושת 
יראה וכבוד. אכן, דרך ארוכה עברה אמבות 
ם׳ מאז תקופת שש השושלות ומערד 
תיהן המעוטרות בצפיפות בדמויות דקות 
ושטוחות. 

הפיסול ה ל א ־ ב ו ד ה י 0 ט י עסק בעי¬ 
קר בפולהן־הפת ובא לידי ביטוי בפסלוני־קבורה עשויים קרמיקה, 
בדמויות בני-אדם ובעיה. רבים מן הפסלונים מעידים על גישה איג- 
דיווידואליססית. 

בדוגמות מאמנות הציור הבודהיסטי של תקופת סואי 
המצויות במערות צון־הואנג, בא לידי ביטוי הסגנון הפלאסטי ההודי 
— קווי המתאר השווים, הצבעים העשירים והשימוש בצלליות — 
בצד הסיגנון המקומי השטוח, בהדגשת הקו החפשי. 

לשיא התפתחותה הגיעה האמנות הבודהיסטית בסי בתקופת טאנג. 
פרבית יצירות האמנות הדתית אבדו אמנם בעקבות רדיפות הבוד¬ 
היזם לקראת סוף התקופה ( 842 — 845 ) והריסת המקדשים. אך העתקי 
יצירות מצויים כיום ביפאן. 

שנים מגדולי הציירים של ס' חיו בתקופה זו (המאה ד, 8 ) : וו 
דאו-טסו (ע״ע וו טאו צה) וונג וי (ע״ע). לוואנג וי מייחסים את 
הקפת האסכולה הדרומית של ציור־הנוף במונוכרום, המצ- 
סיינת ברישום חפשי ושופע-חיים. סגנון מדויק וקפדני, שיפוש בקווי־ 
זהב ובצבעים בהירים, בעיקר ירוק וכחול, מאפיינים את האסכולה 
הצפונית של ציור-הנוף. אשר את ייסודה מייחסים לצייר לי סו- 
שוו(המאה ה 7 ). .,מסע הקיסר מינג הואנג לשו" (במוזיאון הלאומי, 
טיפה). הציור היחיד ששרד מיצירת האמן, מציג דמויות־אדם בנוף 
הדרי. תיאור קפדני של ימודות־הטבע, בדומה לציור הבודהיסטי 
במערות דון־הואנג, מציין את היצירה. הצגת הסלעים והצמחים אינה 
מביעה אמנם עצמה וכובד בצורה משכנעת, הגבעות והאגמים נראים 
כתקועים פעל לשטח ההררי בחזית התמונה: אולם לראשונה מגיעה 



'יי סו שון ן טסע יזהישי טיגנ הואנב לשו. דזיזוםח־טאגג 
(הסחיאח הלאוטיי, טיפה) 



שום ריהר (עשוי חוטר). הקופת־טאכ; 
(הסחיאזז פוג לאט;ווז. קימיריג', 
טסצ׳רכטם.) 




917 


סין, אמנות 


918 


כאן לביסוי התחושה שהדמויות הן חלק מן תטבע תסובב. אפסות 
האדם מול איתני־הטבע רומזת על ביוון התפתחות אמנוח הציור 
הסיני בעתיד. — יצירתו של ין לי־בן (מת 673 ), מגילה אפקית 
המתארת דיוקני 13 קיסרים (במוזיאון לאמנות יפוג בוסטון), משמשת 
דוגמה למסורת ציור הדיוקנים. היא ממחישה את הדמויות בקבוצות- 
קבוצות, תוך שימוש בסגנון הציור האקדמי, הדגשת הפרטים ונטיה 
לראליום. 

תקופת 5 ה ש ו ש ל ו ת ( 907 — 960 ) ותקופת ס ו נ ג ( 960 — 1279 ). 
בתקופת סונג הגיעה אמנות ציור-ה ב ו ף הסיני לשיאה, בשקפה את 
יחסם המיוחד של הסינים לטבע ולנוף ובנסותה להביע את היסודות 
הרוחניים, את הגדולה ואת המסתורין שבהם, מול אפסות האדם. 
בהתאם לרוח הדאואיסטית, הושם הדגש על הבעת ה״דאי" שבטבע. 

את היסוד לציורי־הנוף הניחו אמנים בני המאה ה 10 , כג׳ינג 
האו ולי צ׳נג. בתחושה של עצמה ומונומנטליות. הנמוכים על חדים 
עוטים ערפל. שלא בדומה לציירי טאנג שביקשו לתת תיאור מדויק 
של הנוף, תוך שימוש בצבעים בהירים. העדיפו אמני תקופה זו את 
השימוש במונוכרום. תוך ניצול ההדרגתיות שבטונים לקבלת הרושם; 
קווי המכחול היו תפשיים ושופעי-חיים. אחת היצירות היפות מתקופה 
זו, מעשה־ידיו של הצייר פאן־קואן (פעל 990 — 1030 בערך), היא 
,.המטיילים בין הרים ופלגים״ (במוזיאון הלאומי בטיפה) — מגילה 
אנכית במונוכרום וצבע קל < היא מתארת פסגת־הרים הנראית מבעד 
ערפל דק ודמויות זעירות בחזית. אמנים גדולים אחרים של התקופה 
היו גואו שי ( 1020 — 1090 בערך); לי טאנג ( 1049 — 1130 ) ; פי סיי 
( 1051 — 1107 ). 

ב 1126 . עם העברתה של חצר־סונג דרומה, חלה תמורה בהתפת¬ 
חות ציור־הנוף. במגילה האפקית "מראות בהירים ומרוחקים של 
פלגים והרים״. יצירתו של שיה גואי (סוף המאה ה 12 — ראשית 
המאה ה 13 ), נעלם הצבע כליל, והדגש הושם על המחשת היתרונות 
שבצלליות המונוכרום ובטונים השונים. ביצירתו של מה יואן (ע״ע) 
שהיא בעיקרה נופים קטנים ואינטימיים. מרוכז הנושא לרוב בפינה 
תחתונה של דף־הציור; השאר מהווה ממשה מעומעם המרמז למרחב 
ואווירה. — מלבד נוף, ציירו ציירי התקופה דמויות (לי לונג־מיין, 
1040 — 1106 ), נושאים בודהיסטיים וציורים דקורטיוויים של ציפורים 
ופרחים (הקיסר־הצייר הואי טסונג. 1082 — 1135 ). הנזירים־הציירים 
מו־צ׳י וליאנג קאי (הסאה ה 13 ), אימצו אח שיטת ציורי-הדיו 
המונוכרופית והתאימו אותה לרוח הבודהיסטית של כת הצ׳אן. ציורי 
הצ׳אן מצטיינים ביתר ספונטניות ופישוט הפרטים. 

שושלת יואן ( 1279 — 1368 ). בימי שושלת וו, שהוקמה בידי 
המונגולים, פרשו רבים מבין הציירים ואנשי-הרוח הסינים מן החיים 
הציבוריים על-פנת שלא לשרת אח הכובש הזר. צייר־התצר החשוב 
היחיד היה ג׳או סנג־פו ( 1254 — 1322 ) שהתמחה בציורי־סוסים — 
נושא בעל חשיבות י בחצר השליטים המונגולים. 

במחצית השניה של תקופת יואן התחיל הצייר-איש-הרוח תופס 
מקום של כבוד, במקביל לצייר המקצועי. עקב הכשרתם בקליגרפיה 
ובשימוש במכחול הציור-הבחיבה, מצאו להם אנשים אלה תחום- 
ביטוי בציור. הם דגלו בעיקרון כי השגת האמת הפנימית, ולא 
הצגת מיומנות טכנית, מהווה מודד ליצירה החשובה! עבודותיהם 
היו בעלות אופי אינדיווידואלי ורבגוני כשהדגש, לעתים קרובות. על 
לימוד וחיקוי יצירות העבר. "ארבעת אמניה הגדולים של התקופה" 
היו כולם בני אסכולת הצייר־הפשכיל. הבולט בהם היה הואנג 
גונג־ואנג ( 1259 — 1354 ) שבילה ימיו כנווד בהרים. ני טמאו( 1301 — 
1374 ) צייר מראות נוף־הסתיו, בטכניקת ,.המכחול היבש". ואנג מנג 
( 1309 — 1385 ) תיאר גושי-הרים כבירים, בדומה לציור תקופת סונג 
המוקדמת. והתרכז בעיצוב צורות ומשטחים תוך הדגשת ההצגה 
המשכנעת של מרחב. עצמה וגודל. וו ג׳ן( 1280 — 1354 ) צייר בעיקר 
ציורי-במבוק. 


תקופת פינג ( 1368 — 1644 ). מתקופה זו שרד מספר רב של 
יצירות המיוחסות בוודאות למספר אמנים גדולים. הצייר שן ג׳ו 
( 1427 — 1509 ) היה הרוח החיה שבאסכולח וו והמפורסם שבציירי 
התקופה. הוא נמנה עם הציירים־אנשי־הרוח והושפע מאמני סונג 
הצפונית (המוקדמת) ומ״ארבעת הציירים" של שושלת יואן. משיכות- 
מכחול חזקות אך עדינות ושימוש מודרג בצבע מאפיינים את יצירתו. 
הצייר דאי ג׳ין (המאה ה 15 ) היה מנהיגה של אסכולת ג-ה, המבוססת 
בתפיסתה על'הציור האקדמי של תקופת סונג הדרומית (שיה גואי. 
מה יואן; ר׳ לעיל). הדגשת היסודות הסיפוריים והאופי הראליסטי. 
גם הם מתכונותיו האפייניות של ציור־הדור, ניכרים אצל צ׳יו יינג 
(פעל 1522 — 1560 ) ; ואולם צייר זה, וכן הצייר טאנג יין ( 1470 — 
1523 ), לא נמנו עם חברי האסכולות הנ״ל: הם ציירו במגוון סגנונות 
והתבססו על יצירות העבר, במנוגד להדגשה הדקורטיווית וההעזה 
בשימוש בדיו המאפיינות את אסכולת ג'ה, או לגישה החפשית 
של אנשי-הרוח מאסכולת וו. נוסף ליסודות הסיפוריים התפתחה 
גם גישה הדשה לציור הדקורטיווי, גישה הבאה לביטוי בציוריו של 
לו קי (פעל 1488 — 1505 ), בנושא ציפורים ופרחים. 

טכניקת הדפסי-העץ זכתה אף היא להתפתחות בתקופת 
מינג. ההדפסה בפוליכחם נכנסה לשימוש והתחילו גם בפרסומם 
והדפסתם של קטלוגים מפורטים העוסקים בטכניקת הציור. 

תקופת צ׳ינג ( 1644 — 1912 ), האסכולה השלטת בתקופה זו 
היתר. אסכולת הצייר-איש-הרוח, אשר מטרתה מימי יואן ומינג 
המשיכו "ארבעת הוואנג"(ארבעה ציירים ששמם הראשון הוא ואנג). 
אולם היצירות המקוריות היו מעשי־ידיהם של הציירים האינדי- 
ווידואליסטיים שיצרו בדרך משוחררת מכל סגנון, תוך מרידה בפור¬ 
מליזם האקדמי ולעתים אף בצורה פרועה וחסרת מעצורים. נציגי 
אסכולה זו היו שי טאו ( 1630 — 1717 ; הידוע גם בשם הדתי דאו 
ג׳י). יבה־דה שאן־ין ( 1626 — 1705 ; הידוע נם כנזיר צ׳ו דה). 

מבין ציירי ס׳ במאה ה 20 התבלט צ׳י באי-שה ( 1863 — 1957 ) 
שהושפע פבה־דה שאן־ין, אבל פיתח סיגנון מקורי קליגרפי משוחרר, 
העוסק בעיקר בנושאי ציפורים. פרחים, דגים, צפרדעים ורמשים 
למיניהם. אסנים אחרים ביקשו לשלב את המסורה הציורית המינית 
עם הסיגנין האירופי. טסנג ירהו(נר 1923 ), ההי כיום נאה״ב, משלב 
את מסורת סונג ויואן עם ההשפעה של הביטוי המופשט ביצירתו 
של פאול קלי. השלטון הקומוניסטי בס׳ הביא להתפתחות הציור 
הראליסטי־סוציאליסטי המבוסס על ההשפעה הסובייטית, וטכניקת 
ההדפסה בלוחות-עץ ממלאת בו הפקיד תשוב בהעברת הרעיונות 
הפוליטיים (לי הואה, הואנג ין). זרם מהפכני זה שמרכזו היה 
בקאנטון, בשנים 1916 — 1946 , החל לשילוב בין טכניקה סינית, ידע 
מערבי ונושאים מודרניים שאובים מתחום השגי התעשיה. 

השפעת האמנות הסינית על אמנות המערב היתה מצומצמת 
ומוגבלת בדרך כלל לתחום האכסוסי בלבד. הצורות המיניות המיו¬ 
חדות, אפיים ■המסתורי של הנושאים או חרמה הטכנית הגבוהה של 
תפצי-האמנות הסיניים הם שדיברו אל לב בני-אירופה. 

חפצי־אמנות סיניים. ובעיקר בדי־משי מעוטרים, הגיעו לאירופה 
כבר בתקופת האימפריה הרוסית; אולם שימוש מערבי בנושאים סיניים 
ניכר לראשונה נאמנות הביזאנטית, הציפור הדמיונית כגילומה הסי¬ 
ני מופיעה בעיטור לכ״י מן הסאה ה 10 וכתחריט על קופסת שנהב 
מאותה תקופה (באיסף קתדרלת טרואה). במאה ה 13 , עם הגברת 
קשרי המסחר בין מזרח למערב, התחילו מופיעים דרקונים סיניים 
בעיטורים שעל-גבי עבודות-פיסול. וקיימת גם השערה שהצירל האי¬ 
טלקי מהמאה ה 14 מראה סימני השפעה של ציור הנוף הסיני מתקו¬ 
פת סונג ויואן. החל באמצע הסאה ה 14 הועסקו האורגים בלוקה 
שבאיטליה, מרכז תעשיית המשי, בחיקוי עיטורים בדגמים סיניים. גם 
כלי־הרסינה סיניים התחילו מגיעים לאירופה של יה״ב ואחר גילוי 
דרך־הים למזרח, הובאו בכמויות חולבות וגדלות. כבר בשלהי המאה 



919 


סין, אמנות; יןדאמיקה; אדריכלות 


920 


ה 16 התהילה פועלת בם׳ תעשיית כלים, מיוחדת עבור השוק האירופי, 
בסימון תכלח־לבן. 

הנסיון הראשון לייצור כלי-חרסינה בחיקוי ם׳ נעשה באירופה 
ב 1575 , בחפות פראנצ׳סקו דה סדיצ׳י ובידי קדרים בני ונציה. 
אולם רק באמצע המאה ה 17 הצליחו להפיק תעשיות החרסינה 
בדלפט שבהולנד ובנוור שבצרפת כלים נסיגנון תכלת־לבן (ד¬ 
להלן: קראמיקה) מעוטרים בחלקם עיסורים בעלי אופי סיני. 
הביקוש הרב ל״טעם הסיני" הביא גם לפיתוח תעשיית כלי-הלאכה 
והריהוט בסיגנון זה. 

האכסוטיקה הסינית תרמה לאמנות הבארוק של המאה ה 17 
בעיקר בתחום האדריכלות והגינון. הארדיכל לואי לה נו (טג׳ר 1-5 ) 
בנה ביתן סיני בגו־ורסי עבור לואי ז ל^ X ומאז התחילה אפנה 
חדשה זו מתפשטת באירופה. — באנגליה באה לביטוי ההשפעה 
הסינית בסאה ה 18 , עם פרסום ספר הרישומים הארכיטקטוניים 
הסיניים מאת הארדיכל סר ויליאם צ׳ימברז. תומם צ׳יפנדיל (ע״ע) 
עיצב רהיטים בסימון סיני. 

אירופה לא קיבלה את הטעם האמנותי הסיני הצרוף! הועתקו 
אליה אותן תכונות שוליות האפייניות לחפצים שמטרתם היחה 
לספק את דרישת הטעם האירופי. 

1/16 00 ) 1 ) 0610 ־ 4 ^* 7 ,. 141 ; 1925 ,/י 11 .) 1 147 ק 141 ) 5 16 ) 0610 , 5144:11 . 0 
1 ) 011 71 ) 61011 11118 ) 0 ). 1 : 011111118 ? ) 1 ) 0610 ,. 141 ; 1936 ,!! 1111110 )? 01 זי 41 
) 1 ) 0110 01 ? 711101 ] )■ 5/101 4 .זז : 01 ו 1 ו 01 נ 11 .- 1 ; 1956/8 , 1 ) 1 ק 1 ס 0 דו? 

1 ) 1 ! 00 ) 8 ״ 141 ; 1950 ,)) 1111 ) 1 * 1 ) 5 ) 5100 ) 1 ) €1110 , 417-11110 ? . 8 ; 1947 , 471 
) 1 ) 10 ־ 0 ,ח 3 ת 1 :>ת 1,3 .£ !(תרגום) 1959 , 10 * 011 01 ) 1 ) 40 1 ס 1 ) 011 { / 0711 
מגו' 14 ־ 1£ ; 1957 • 18 * 1 ) 010 ? ) 011100 04111 .'׳\\ ; 1956 )) 14 ) 10 ) 01-1 ? 

41110 0611x16 ,מ 3 ״ 541111 ; 1959 , 1 , 061110 ה! ? 0108 ) 110 ) 41 ,? 0115111 

, 471 ) 1 ) 1 ) 061 10 11011 ) 114 ) 10170 ,. 111 ; 1959 ,? 01111 ) 0 111 ) 011 ) 10 ־ 1 ) 11 ) 
,זשקי $4 — ח 3 מ^ 01 ג 5 ״ 1 ; 1960 , 017111112 ? ) 1 ) 06171 , 0311111 .! ; 1961 
/ 0 ) 1 ) 10 * ,מסמב^ ;* 1960 , 06100 / 6 ) 7 וו 1 )) 611 )< 4 1 ) 00 411 ) 6 ־ 1 
, 411 1 0 ) 0610 / 0 000/1011001 ? , 11005 ! 9 \ . י ^\ : 1962 , 1 ) 87002 ) 0611x1 
. 1968 . 06100 ) 48 ) 8:002 /ס 11 ) 11 ) 1101 ) 1 ? ,•) 1-0011 . 4 ^ 1 ; 1965 

ס. א. וי. - א. לנ. 

קראמיקה. אמנות-הקראמיקה היתד. בעלת ההשלכות מדחי־ 
קות־הלכת ביותר מביו כל ענפי־האמנות של ם׳. בעידן מקדמ-מוררני. 
יצירות־הקראמיקה הסיניות לא רק שהטביעו את חותמן על אזורים 
אחרים במזרח הרחוק אלא הגיעו, בעקבות התרחבותה של ממלכת- 
טאנג. גם למזרח הקרוב. לאירופה הגיעו כלי־קראמיקה סיניים בסוף 
המאה ה 16 והיו שם גורם של השראה לתעשיות החרסינה במאה ה 18 . 
(ר׳ לעיל). 

תהליו התפתחותה של אמנות-הקראסיקה בם׳ היה איטי. בהשוואה 
לכלים המעוטרים מן התקופה הנאוליתית המאוחרת, הקראמיקה 
הצבעונית, והצורות המגוונות של כלי הקראמיקה השחורה 
(ר׳ לעיל, אמנות), היו הכלים מתקופת שאנג וראשית תקופת 
גל דלים וחסרי־חיים. אחדים מכלי-החרם שנתגלו באניאנג ( 1300 — 
1000 לפמה״נ) היו מצופים ומעוטרים בזיגוג, מכוון או מקרי. בין 
כלי-החדם של תקופת ג׳ו המערבית (המאות ה 9 — 8 לפסה״נ) 
היו גם כלים קשים — מזוגגים. דמויי-חרטינה. אולם שימוש מקיף 
בזיגוג נעשה בתעשיית הקראמיקה הסינית רק כעבור מאוח שנים. 
רק בתקופת טאנג ( 618 — 907 לםה״נ) הופיעו בלים בזיגוג-עיטור 
צבעוני וכלי־חרמינה לבנים. טכניקת העיטור־הציורי תחת מעטה 
הזיגוג התפתתה אף היא בתקופת טאנג, אולם במשך 600 שנה 
נוצלה רק בתעשיית כלים למטרות שימושיות. 

תקופת־מונג היתד, תקופת-זוהר בהתפתחות הקראמיקה. בעיקרם היו 
אלה כלי־קראמיקה קשים וכלי-חרסינה בצורות שימושיות, בהדגשת 
הצד האסתטי. הזיגוג היה בגון צבעוני אחיד, מאופק ומעוצב, 
פשוט בשילוב יופי אלגאנטי בביצוע ובעיצוב. חמש קבוצות מאפיי¬ 
נות רוח זו: החרסינה הלבנה, ד י נ ג ־ י א ו, המעוטרת הטבעות 
עדינות של ציפורים ופרחים! כלי־ ה ם ל א ד ו ן בגון ירוק־אפור 
המעוטרים לעתים צורות דקורטיודות־פיטוליות; נלי־הג׳ינג- 


באי המצופים זגוגית כחל¬ 
חלה על גוף חרסינה בגון השנ¬ 
הב! כלי ה ג׳ ו ן בציפוי זיגוג 
ענה בגונים שונים, מכחול- 
בהיר ועד ארגמו־כהה: כלי־ 

ג׳ י ן, הידועים בייחוד נשפם 
היפאני טמ(קו, הם בעיקרם 
צלוחיות־תה מצופות זיגוג כנד 
בגוו שחור־חום. היחיד מנין 
כלי סונג המעוטר עיטור מצו¬ 
יר בצורות חקוקות או חרו¬ 
טות, מקורו בטזדג׳ו והוא עשוי 
חומר קשה בגון תום־צהבהב, 

מכוסה שכבת זיגוג לבן. 

ראשיתם של בלי ח כ ל ת - ל נ ן נס׳ היתה בתקופת יואן ( 1271 — 
1368 ). כתוצאה מהשפעת המגע עם העולם המוסלמי, התחיל הקדר 
הסיני מעצב כלי־חרמינד. לבנים מעוטרים רישומים בצבעי-קובאלט 
תחת מעטה הזיגוג השקוף. הכלים המרהיבים בעיטוריהם הפרחוניים 
המצוירים נמשיכות־מנחול נועזות נצבע כחול-כהה על בסים לבן, 
הטילו חותמם על התפתחית כלי־התרס בעורם המזרחי והמערבי גם 
יחד. התפתחות בלי התכלת-לבן הגיעה לשיאה בתקופת מינג! עוצבו 
כלים במכלול צורות, מבוססות נחלקו על דוגמות עתיקות. עיטור 
הבלים נעשה לרוב בידי ציירים שאומנו לכך ולא בידי הקדרים! 
הנושאים העיטוריים היו ציוריים ומורכבים וכללו, מלבד צמחיה 
וטבע, גם מראות היסטוריים ואגדיים. גם עיטור החרסינה בדגמים 
צבעוניים מרהיבים התחיל מתפתח בתקופה זו. בהשתמשם בצבעי־ 
אמיל לעיטור כלי-החרסינה הלבנים ברישום על-גבי הזיגוג. יצרו 
האמניס דוגמות דקורטיוויוח. בעושר מוגזם לעתים. כלים אלה 
מכונים ..חמשת הצבעים", אם ני מספר הצבעים בעיטור הדגם לא 
תמיד תאם כינוי זה, גם תעשיית הקראמיקה בגון אחד, בדומה לזו 
של תקופת טונג, הוסיפה להתפתח, תוך הדגשת השלמות הטכנית 
והידור רב־רושם. 

לשיא חדש הגיעה אמנות-הקראמיקה בתקופה צ׳ינג. במאה ה 18 . 
קדרי התקופה יצרו כלים שימושיים ודקזרטיוויים באיכות מעולה 
ביותר, כשהם משוחררים מכל הגבלה בחופש ההמצאה באשר לעיצוב 
צורות ועיטור זיגוג-צבעוני. עם זאת, חיקוייהם את כלי סונג וסינג 
היו מושלמים נל־כך שגם כיום קשה להבחין נין מקור וחיקוי. חלקה 
הגדול של תעשיית-ד•,חרסינה בתקופת צ׳ינג היתה מרוכזת בג׳ינג-ג׳ן. 
מבין הכלים האפייניים לתקופה בולטים במיוחד הכלים בעלי הצבע 
האחד ובעלי השמות הציוריים המעידים על צבעוניותם העדינה: 
דם-הש 1 ד, פריחה־האפרסק, אנקת-חתח, המשפחה הוורודה (ר׳ חמי 
לעיל). 

וע״ע חרסינה! קדרות! קרמיקה. 

) 76 ,ץ 0 ח 130 . 8 .'\\ ; 1938 , 061110 10 ? 7 ) 011 ? 6111011 4 ) 7 ? .ע/ע .כ 1 ■ 0 

; 1945 , 15011 07 ? ) 16 / 0 1 ) 0000/11 7 ) 016 01:4 110 / 1 ( 0 { 0 ) 47 ) 10011 ) 0 

0141 ) 071 / 9 > 471 ) 7 11004 ) 60 ? 714/0 ,־ל 5 :> 1££ ? ./ — 3 ווזך.׳ 0$ >ז סג!!]? 

, 1 ) 70101 ) 0 16 ) 0610 , 1135360 . 0 — 3 ץו 1 )ל 3 ץ 43 } . 5 ; 1960 , 1 ) 70011 ) 0 

.(תרגום) 1966 

אדריכלות. ימוד לאדריכלות הסינית מהווה האמונה כי האדם 
חייב לחיות בהרמוניה עם הטבע הסובב אותו, ואמונה זו היא שהת- 
וותר, את אופי הבניה בס׳ כבר בראשית הימים. הדגש הושם על 
סימטרית, מידות, צורתו ומקומו של המבנה או הגז, בהתאם לאפי( 
הטבעי של השטח. האמונה הסינית העתיקה הדגישה, מחוך כוונה לז¬ 
נות ביחסם החיובי של אלי-המקום, את חשיבות גורמי "הרוח והמים" 
(פנג-שוי) בהקמתו של בל מבנה. אולם, כמו אמונות טפלות אחרות, 
מושתתת גם זו על בסים הגיוני ואסתטי הדורש כי המבנה ימוקם 
באתר המתאים וייבנה על ציר-המצפן, וחדריו יהיו סונים תמיד לצד 



צייר ע 5 ־ נבי קערית מחרסינה. מ; "המש־ 
פוזה הו ירי רה״. הפאר, ר. 18 
(אופו* 1.00 .' 0.1 9 ארים) 




היאנג ;פו־שה! 1863 — 1957 ). ויסטריוח. ציור־מים 
ללא החייה מוקדמת. 


(המוזיאון לאמנות מזרח־אסיה, קלן) 


י יינג: הקיסר גואגג וו חוצה נהר. המחצית הראשונה 
של המאה ה 16 


(הגאלריה הלאומית של קנדה. אוטאיוה) 


האנציקלופדיה העברית 




921 


הין, ארדינלות; מוסיקה 


922 


דרום, אל מול השמש. מאחר שהעיר הסינית היא מעין הרחבה של 
הבית הסיני, הרי ערי־המגורים נבנו אף הן על יסוד דומה, כגון 
העיר פקינג שתוכננה ע״ס תכנית המושתתת על תכניתה של העיר 
צ׳אנג־אן, בירת שושלות האן וטאנג (ר , להלן). 

התכנית היסודית של הבית הסיני הוא מבנה מרובע הניצב על 
בסיס מוגבה של הומר או אבן, וכניסתו במרכז הקיר הדרומי. מאחר 
שבית־המגורים הסיני מורכב ממספר מבנים המאכסנים את המשפחה 
הענפה לדורותיה, הרי המבנים החשובים, שהם לרוב בעלי קומה 
אחת, נבנים זה מאחורי זה וביניהם מפרידה תצר פנימית; 
המבנים המשניים נבנים בצדדים. הדלתות המרכזיות. החזיתות 
והשערים פונים תמיד לצד דרום. מבנה־המגורים המשפחתי או 
הקיסרי מוקף חומה, בדומה לעיר המוקפת חומה ועליה מגדלי־שמירה 
ושערים, במשך אלפי שנות ההיסטוריה הסינית ועד התקופה 
המודרנית לא נשתנתה תכנית יסודית זו. בחפירות הארכאולוגיות 
שנעשו באנינג (ע״ע) נתגלה, כי מקדשים וארמונות נבנו בסיגנון 
דומה לפני 3,500 שנה. שרידי המבנה הגדול ביותר שנתגלה שם 
הם בגודל ז 3 >< 9 ם׳. הבסיס המוגבה ששימש כרצפה היה עשוי 
שבבות־אדמה מהודקות ומוקפות מסגרת-עץ — צורת בניה מן 
התקופה הנאוליתית המאוחרת, הנהוגה בם׳ עד היום. על הבסיס 
המוגבה הוקם הבית. ולו גג גמלוני המכוסה במבוק או. בשנים 
מאוחרות יותר, רעפי קראמיקה, והמוצב על שורות־עמודים: כל 
עמוד וכן האבז או הברונזה שלו. הקירות — עשויים חומר, לבנים 
או עץ — שימשו כמחיצות־הפרדה בלבד. הגג הכבד הוא המרכיב 
הבולט ביותר במבנה הסיני, ורי¬ 
שומו אף הוגבר בתקופת טאנג, 

עת נהגו לכסותו ברעפים צבעו¬ 
ניים מזוגגים. העמודים התומכים 
בגגות המבנים החשובים נעשו 
מעץ־ארז (נאנמו) שניחוחר הש¬ 
תמר שנים רבות. הגג המשופע ה¬ 
כבד נתמך ע״י העמודים ומכאן 
הצורך במסבכים התומכים את 
קורות הגג, בגבהים שונים. שיטת 
תמיכה זו של הגג בס׳, השונה 
מזו שבמערב, היא גורם לביטוי 
ארדיכלי מיוחד. כל קורה נושאת 
שתי תומכות בערך ברבע המפ¬ 
תח, הן תומכות קורה שניר, קצרה 
יותר, ובן הלאה. הגג מתנשא בצורת מדרגות עד הגיעו לגובה 
הדרוש מעל העמוד המרכזי מתחת למריש העליון, ונושא אותו. 
שאר המרישים הם על קצות כל קורה וקורה, מעל לתוסכות. רחבן 
וגבה! של המדרגות ניתנים לתכנון באופן שקו־הגג העובר עליהן 
יהיה קעור. לקראת סוף תקופת טאנג נעשו הגגות עיטוריים יותר 
ובעלי קווים ריתמיים. היה זה הגג אשר קבע את מעמדו של הבניין 
— פשטות או הדר. קלות או כובד. עם סיום הבניה עוטר המבנה 
בעבודות ציור, גילוף או ציפוי לאבה. פתחי החלונות והדלתות עוצבו 
בצורות שונות — רבועיות. דמויות־סהר, מעוגלות או דמויות- 
אגרטל. 

הסינים השתמשו בתמרים קשים— לבנים ואבנים— רק להקמתם 
של מבנים מיוחדים. כגון תאי־קבורה, פאגודות, גשרים וחומות; 
ואילו בתי-המגוריס, ארמונות ומקדשים בודהיסטיים נבנו עץ. לפיכך 
לא שרדו בס׳ דוגמות מן האדריכלות העתיקה ולקבלת מושג על 
מבני העבר עלינו להסתמך על ממצאים ארכאולוגיים ותיאורים 
ספרותיים. ראשון גדולי הבונים בס׳ היה הקיסר שה הואנג-די בת¬ 
קופת צ׳ניג; הוא אשר בנה את החומה הגדולה בצפון הארץ 
וארמונות־פאר ובתי-קבורה. 



•תבנית ל־*, , י י! תדאסיהה כיח 
שיג• ם־זזיפת־־א! 1101 ** 11 אסיזינז, 
נאאריית ;אסיו, קנים פיסי! 


אפיי־נית לארדיכלוח ה* 
סיבית היא העיר פקינג 
שהיתה. בירת הכובשים 
המונגולים ושנבנתה מח¬ 
דש בידי הקיסר יונג לו 
(משל 1403 — 1424 ). העיר 
מורכבת ממספר ערי־ 
חומה, הבנויות זו בתוך 
זו. "העיר האסורה" הנמ¬ 
צאת בתווך היא ארמון- 
הקיסר עם גגותיו הצהו¬ 
בים. ומוקף חומה אדומה. 
סביבו בנויה "העיר הקי¬ 
סרית" המספקת את צרכי 
הארמון, אף היא מוקפת 
חומה. הכובשים המנצ׳ו- 
רים בנו במאה ה 17 סביב פי-גו-שה, סקרש סז -טאו! ו־ רו. בנ׳היז: 

לעיר הקיסרית את "הע ,ך ־מ 1 ה ארסודרקיז ט? ירפרי־טאנצ׳, , 

הטטרית*. מוקפת הומת־לבנים אפורה ובד. 2 ז שערים. העיר הסינית 
וחלקיה המאוכלסים מצויים סביב העיר הטטרית. מוקפים חוסה 
חיצונית. 

בעוד שהבית הסיני הוא ביסודו מבנה אפקי, הרי ה פ א ג 1 ד ה 
בצורתה האנכית היא מבנה יוצא־דופן בנוף הארדיכלי בם׳, בתחילתה 
היתר, הפאגודה מעין התפתחות מקומית של תל-הקבורה הסמלי של 
הבודהיסטים (מטופח), ומגעה עם אדריכלות מגדל-ד,שמירר, הסיני 
(טאי) הביא ליצירתו של המבנה הדתי-דקודטיווי. היא מורכבת 
ממספר מבנים קטנים, כל מבנה וגגו הנפרד, בצורה אפקית אחד 
על משנהו, לרוב בעלי 7 או 9 קומות (אם כי לעתים התנשאו 
לגובה רב יותר. כגון הפאגודה שבדינג ג׳ו אשר גבהה 120 מ׳). 
חומר־בנ״חה לבנים. אבן. שיש, עץ או ברזל־יציקה, צורתה מעוגלת, 
משושה או מחומנת. הפאגוד־ הראשונה נבנתה בס׳ ב 250 לסד,"נ, 
בהשראת הבודהיזם. מאוחר יותר איבדו הפאגודות את משמעותן 
הדתית ותפקידן נעשה סמליידקורטיווי בלבד. 

השער הדקורסיווי (פי־לו) נבנה להנצחת אישים ומאורעות 
יוצאי־דופן בערכם הסמלי. הוא עשרי עץ, אבן או קראמיקה צבעונית 
ומתנשא כשער־נצחון בדרכים או בחזיתות מקדשים וארמונות. 
יש לשער, למרות ההבדלים הארכיטקטוניים הרבים. כי בדומה 
לפאגודה, גם הפי-לז מקורו בהודו, בשער הכניסה לסטופה. 

. 0 — תג 1 תז^ $1 ״ 1 ; 1940 , 66111 / 6 ) 4 / 6/11 011/1 ,ל. 11 > עוז . 0 .'{<){! .ז־ז . 0 ;* 1960 , 1 / 10 ) 0 ( 0 66111 / 6 ) 4 / 6/11 1 ) 1111 4/1 7116 , 7 צ*|<ז$ 

, 11 ^ . 1 015011 ^ 1 ; 1962 ,^ 11 / 1 ( 11 / 1 !? 7016/1 11/14 116611116 ) 4111 )! 16 * 011 
. 1963 , 11 / 6 ) 66 ) 4 / 6/11 1 / 1414/1 1 / 14 > € 111/1616 
א. לג. 




מוסיקה. המקורות הקדומים ביותר לתולדות המוסיקה בס , 

הם מן האלף השני לפסה״ג. בעזרתם ניתן לעקוב אתר התפתחות 
כלי-ד,נגינה, הצורות והתאוריה של תרבות מוסיקלית מן הקדומות 
בעולם. בדומה לתרבויות 
אס״ניות אחרות, קשו¬ 
רה השיטה המוסיקלית 
הסינית להשקפת־עולם 
כללית. המוסיקה נס׳ היא 
אמנות המיתון וההס¬ 
תפקות. לצלילים השפעה 
פיסיולוגית וביכלתם לש¬ 
לוט בכוחות הטבע וב¬ 
גורל האדם. כוחות אלה 

השער (פי־לס יוגןברי השליטים ם?זזי 56 ה 

מתבטאים במספרים קדו* ׳ פמג, על־יר פישיננ 




923 


סין, ;!ופיקה; פילוסופיה 


924 







כלי ננינר, סינייס: 1 . פעמו! גרול 2 . מליל כפול 3 . ח׳ ר 1 , רצע! בצורת נמר 5 . צ׳א:נ — עונב-סה 


שים ובסמלי מספרים (ע״ע מוסיקה, עמי 584/5 ), הריתמוס המתגלה 
בתנועת הכוכבים והמזלות, בחילופי יום ולילה, המה ולבנה, גאות 
ושפל. לידה ומוות. מבוטא ביחסים מספריים. המספרים והיחסים 
ביניהם שולטים גם בחיי האדם, ובפרט באמנות ובתיאורים האס¬ 
תטיים, והם המרכיב היחיד במוסיקה הניתן לתפיסת השכל. באמ¬ 
צעות המספרים ניתן לאפיין גובה צליל. קצב ומרווחים. 

הצליל היסודי במוסיקה הסינית הוא פה-זץאז. הצליל שמשמיע 
קנה־סוף שארכו כף רגל אהת ( 23 0 ״פ). קני־המידה והיחסים 
שקובעת מידה זו, אשר שימשו גם בבניין ובייצור בלים. מופיעים 
גם בבבל, ומעידים בכך על השפעתה הנרחבת של התרבות הסינית. 
כל מלו, בעלותו על כס המלבות, חייב היה לבדוק את הצליל 
היסודי הואנג ג״יונג (§מנ 0111 8 ״בג! 13 [ר , להלן]). כי המדינה 
ושגשוגה היו תלויים בנכונותו של הצליל, העומד ביסוד המידה 
העליונה. 

ה ה ו א נ ג ג׳ י ו נ ג היווה נקודת מוצא לשיטה מוסיקלית ענפה. 
בעזרת חלוקות שונות של מיתר ועצמות נשיפה שונות בכלי-נשיפה 
נוצרו המרווחים, דוגמת האוקטאווה ( 1:2 ) והקווינטה ( 2:3 ). חמש 
הקווינטות הראשונות (פה־דרסול-רה-לה) לופדו לכדי אוקטאווה 
אחת. הסולם הפנטאטוני, המתקבל תוך כדי כך. שאינו מכיל חצאי- 
טון, מוכר גם במקומות אחרים, דוגמת סקוטלנד (חמת־החלילים), 
אמריקה הקדומה (חלילי-הפאן של האצטקים), וכן במוסיקה היוונית 
הקדומה, הערבית והיהודית. 

בערך ב 1500 לפסה׳־נ הציע הנסיך ט ס א י יו להרהיב אח הסולם 
הפנטאטוני לסולם דיאטוני של שבעה צלילים ע״י הוספת הצלילים 
המגשרים, מי ו־סי, אך אלו נשארו משניים. הנסיך לי־פו־ראי 
גילה את מעגל הקווינטות כבר במאה ה 3 לפסה״נ, ואילו הכיוון 
המושווה הומצא ע״י הסינים בראשית המאה ה 17 , כמאה שנה לפני 
שהומצא באירופה. 

ההבטים החוץ־מוסיקליים בולטים בבניין הכלים, שבולם מכוונים 
כיוון פנטאטוני. הספרה 5 היא הספרה הקדושה, ולכל אחד מחמשת 
הצלילים מיוחסים אהד 8 5 האיתנים (אדמה, מתכת, עץ, אש, מים 
(ר׳ להלן: פילוסופיה! רפואה מסרתית]), אחד מחלקי היממה (בוקר, 
יום. צהריים, ערב, לילה) וכן אהד מכוכבי-הלכת, מהצבעים היסודיים 
(צהוב, לבן, שחור. כחול. אדום), ממצבי הרוח (חשיבה, דאגה, כעם, 
שמחה, פחד). מעתות־החיים (ילדות, עלומים, בחרות, בגרות. זקנה) 
ומהטעמים (מתוק. חריף. חמוץ. מר. מלוה). 

מיונם של כלי־הנגינה מבוסס על הספרה 8 כמספר רוחות השמים. 
ובהתאם לשמונת חמרי-היסוד בעולם (ור׳ נגינה. כלי-, טבלה): 
אבן: מנגנוני אבן (ליתופונים)!מתכת: מנגנוני נחושת או ארד, 
דוגמת פעמונים, מצילתיים וגונגים:משי: כלים שמיתריהם עשויים 
משי, דוגמת הציינג (הוא הקוטו היפאני), חפיפה (הדומה לעוד), 
והסאן־שי־אן (השאמיזן היפאני): במבוק: חלילים והליליות; 
עץ: כסילופונים, תיבות נגינה; עור: חופים; דלעת: אורגן־פה 
(שנג): חוסר: מנגנוני הרם או חרסינה וחלילי חומר (אוקרינה). 

כלי הנגינה האפייני של סין הוא ה צ׳ י נ ג, שצורתו כקתרוס 
מוארד. לכל אחד מחלקיו משמעות קוסמולוגית: הגב הקמור מתאר 


את השמים, פני הכלי השטוחים — את הארץ, 13 סימני הנקיטה — 
כנגד 13 חודשי השנה (מעוברת), וכן הנקב המצליל שרחבו כרוחב 
8 אצבעות וחמישה מיתרי-סשי (ר׳ לעיל). שימוש נרחב יותר יש 
לסאן־שי-אן, הדומה לעוד ארוד־צוואר. 

בם , מוכרות שיטות שונות לרישום תווים. לצ׳ינג כתב־חווים 
משלו; צורת הרישום של הזמרה דומה במקצת לטעמי המקרא, 
ומקורה באופי הדקלוסי המיוהד של הזמרה הסינו־יפאנית, צורותיה 
הקדומות של דרך זמרה זו נשתמרו בנעימות הליתורגיות ובסיפורי 
העלילה הדרמתיים מימי־הביניים — המוצגים ביפאן עד היום בצר 
רתם המקורית,—בדקלום חגיגי, חדגוני ומסוגנן. המלווה בתופים 
ובכלים בודדים. דוגמת החליל. בם׳ עצמה התנוונו מחזות אלה 
להצגות־עם פופולריות. 

התזמורת החשובה ביותר היתה התזמורת הקיסרית. הנגנים בה 
היו בעלי השכלה רחבה, והתקבלו אליה רק אחרי עשרות שנים של 
השתלמות — מסורת זו נשמרת ביפאן עד היום. נוסף על התזמורת 
הקיסרית היו גם תזמורת אזרחית שניגנה מוסיקה פולחנית, ותזמורת 
צבאית (תופים, פעמונים ומצילתיים) שליוותה טקסים שונים; לצלי¬ 
ליה יוחס הכוה להניס מגיפות ורוחות ולבטל את ליקוי החמה 
והלבנה. 

הריתמוס הסיני שואף לסיסטריה קיצונית, דוגמת המוסיקה 
הקלאסית המערבית, ומבוסם על חזקות של הספרה 2 . הקצב המשולש 
נעדר לחלוטין. המוסיקה בם , היא בעיקרה חד־קולית, אולם במפוחית־ 
הפה קיימת רב־קוליות הדופה לרב־קוליות האירופית הקדומה ביותר 
(קווארסות וקווינסות מקבילות). — וע״ע טונים, מערכות ה-. 

/ £110 , 1 ח 1 !ז 0011 • 1 -ו! ; 1910 , 6 * 111 #11(1101(6 €#1X01 .זי 10 *״ 1 ״ 1 
-טתז 13 430 110 >€ין 10 ץ:> £0 ) !) 1110 ) 01 16$ ! €161114116 4116 ו!וו<* 1 10 ' 10 ! 
11101 ) 1 /י. 0/1171656 }?> £00111/6£011$ 116 ' 7 . 1 ־ 1 .? ; 1913 ,( 1 ,£ט^> 1 .ז 

- £010 ; 1955 , 1111 * 0/11 016 . 4011 ז 66 ס 11 ש 3 . 0 ; 1936 , 411 

־ע*־/ / 0 7/16 , 1 ז 4€ ! 10 ? .. 1 ; 1956 ,) 111 * 41 )! 6 ח 0113 ן־ 1 -ץי> 0531 זכ> .? ; 1957 

. 1960 ,( 1 

א. ג,־?. 

פילוסופיה. 1 . התקופה הקלאסית. במאות ה 6 — 3 
לפסה״ג, בימי שושלת ג׳ו, כבר מסתמנים, אם כי לא בנוסחם המלא, 
מרבית העקרונות של הפילוסופיה הסינית. מייצגה העיקרי הוא 
קונג סו צ ה (ע״ע קונפוציום), שעיקרי תורתו מתייחסים לאדם 
בחברה: חידוש הערכים הפאודליים, בעיקר נאמנות לשליט החוקי; 
ממשל ע״י דוגמה אישית ולא ע״פ החוק הכתוב בלבד; הדגשת 
הנימוסי! (לי), ההרמוניה ושביל הזהב ביחסי אנוש: אמונה במוסר 
עליון תוך הדגשת החובות החברתיות בעולם הזה. 

ספר ה,.מאמרות"(לון־יו) שלו אינו דיון פילוסופי שיטתי (קונפו־ 
ציום דאה עצמו בעיקר כמעביר הכמת הדורות מדור לדור) ועם 
זאת שימש מקור השראה לפילוסופיה הסינית במרוצת הדורות. 
פנג־צזו (ע״ע מנציום), יורשו של קונפוציוס, הציג ניחוח פסי¬ 
כולוגי של טבע האדם. לדעתו, מקורן של המידות הטובות באינ¬ 
סטינקטים הטבעיים של האדם, שהוא סוב מיסודו, 

הדאואיזם (טאואיזם, ע״ע סאו), הזרם החשוב האחר בפילר 













925 


פין, פילוסופיה 


926 


סופיה הסינית. אינו פרי יצירתו של הוגה אחד, אע״פ שהמסורת 
רואה את לאו־טזה (ע״ע לאו-צזו) נמייסדו. הסינולוגיס סבורים 
שדמותו של לאו־טזה היא אגדית וני הספד דאו דה ג׳ינג (טאו־טה־ 
צ׳ינג, ^ת״ן^ז־זסגיד — "הדרו והמידה הטובח") המיוחס לו נתחבר 
במאה ה 4 או ח 3 לפסה׳ינ. בניגוד לקונפוציאניזם המדגיש את 
תפקידיו החברתיים של האדם, מטעים הדאואיזם את המשמעות 
המטאפיסית ומלמד את ה״דרך׳ להכרת התבונה העליונה של היקום. 
הדאואיזם הפליץ על הימנעות מפעולה (וו־וי) משום שכל פעולה 
גוררת תוצאה או פעולה הפוכה. ג׳ואנג טזה ( 1211 0611108 ! וע״ע 
טאו. עמ ׳ 278 ) נזקק גם הוא למרבית המושגים האלה. אך הוא מבליט 
את האופי הניהיליסטי והאנדכיסטי של הדאואיזם. זוהי פילוסופיה 
של אדם חפשי הדוחה את המוסר והמוסכמות ומבקש להתאחד עם 
היקום. 

ש ו ו ־ ט ז ה (ע״ע הסינצו) הושפע מהנטורליזם של ג׳ואנג־טזה, 

אך נשאר נאמן למסורת הרציונליסטית וההומניסטית של קונפוציוס. 
כניגוד לפנג-צזו טען שון־טזה כי המוסר אינו צו ספונטני מנפשנו 
פנימה, אלא כפוי ע״י החברה. ולפיכך דגל בהירארכיה חברתית 
חפורה כאמצעי יחיד למניעת תוהו ובלהו חברתי. 

במשך תקופה זו נוצרו גם אסכולות אחרות, הקרובות ברוחן 
לפילוסופיה המערבית, שלא האריכו ימים לאחד איחוד האימפריה 
ב 221 לפסה״נ, אך הרבה מרעיונותיהז נקלטו בקונפוציאניזם 
המאוחר. 

האסכולה של מ ו ־ ם ז ה (.״./ 11 * 15 479 — 381 לפסה״נ) התנגדה 
לרעיונות הקונפוציאניזם אע״פ שגס היא ראתה כעיקר את האדם 
בחברה. אלא שבניגוד לקונפוציאניזם היא שענדה את הפרט לחברה. 
אסכולה זו גרסה אהבה אוניוודסלית במקום אהבת המשפחה, המסר־ 
תית; מסירות לשלים משותף אחד במקום הנאמנות המפולגת לאדו¬ 
נים מקומיים. היא התנגדה למלחמה ולפטליזם והעמידה כערכים 
עליונים את התועלתיות והפרגמטיזם. 

האסכולה הלוגית או ״אסכולת השמות״ (״מינג־ג׳יא״; - 61108 
ג!*!) במאה ה 4 לפסה״ב היתר, קטנה וחסרת השפעה מיוחדת. 
מכתביה נשתמרו רק קטעים בודדים, עיקר עניינה היה בלוגיקה. 
בשימוש נכון במלים ובבעיות כגון כוחניות וממשות, אינסופיות. 
יחסיות, חלל. זמן ואיכויות. השמות הבולטים הם: ה ו א י ־ ש ה 
( 56111 [□ 11 ), שהטעים את השינוי ואת יחסיותם של הדברים (חלק 
מן הפרדוכסים שלו מזכירים את אלה של זנץ ופרמנידס [ע , 
ערכיהם]), וגונג־סון לונג ( 18108 1118-51111 !£), שהדגיש את האתי- 
וורסלי והקבוע ואת איכותם המוחלטת של הדברים. 

קבוצה אחרת של לוגיקנים, הנאו־מואיסטים. אשר חיבוריהם 
נכללו ב,.מ ו ־ ג׳ י נ ג", חלק מספרו של מו־טזה, עסקו בהגדרות 
ובפילוסופיה של הלשון. הם עסקו במתודולוגיה ובשיטות הוכחה 
שונות בעזרת האנלוגיה. הם גיבשו 2 מושגי ספתח: דוא (הכללה), 
הדומה לאינדוקציח ו״שיאו" (הוכחה ע״י הדגמה). הפילוסופים 
המאוחרים התעלמו מהשגיד. של אסכולה זו, שכן היתד, הפילוסופיה 
הסינית שקועה יותר בתורת המידות ובמטאפיסיקה, מאשר 
בלוגיקה. 

אסכולת ה״יו־יאנג״ (ע״ע ינג דין), במאה ה 3 לפסה״נ 
הסבירה את כל הדברים והתופעות כתוצאה מהשפעת גומלין של 
שני נוחות קוסמיים מנוגדים אך משלימים זה את זה: החיובי, 
הזכרי. הפעיל — יאנג, והשלילי, הנקבי, הסביל — ין. הטבע מצוי 
במצב מתמיד של גאות ושפל דיאלקטיים — תפיסה הקרובה גם 
לתפיסת הדאואיזם. תורה זו קשורה גם בהסבר אחד הרואה את 
הכוחות הקוסמיים נמורנבים פ 5 יסודות (וו־שינג): מתנת, עץ, 
מים, אש ואדמה, השולטים או מולידים לסירוגין זה את זה (והשר 
לעיל. מוסיקה, ולהלן, רפואה מסרתית). 

אסכולת ה לגלי ם ט ים (פא־ג׳יא! < 61 > 2 ', 1 ), בדומה למואיס־ 


טית. ייחסה חשיבות יתר לחברה על פני הפרט. אך היא גרסה כי 
טבע האדם רע מיסודו ולכן נחוץ לשלוט בו באמצעות חוקים והגב¬ 
לות מדיניות. האן פי טזד. ( 211 ! 01 )ת 1 :ך!: מת ב 233 לפסה״נ) היה 
ד,תאורטיקן העיקרי של אסכולה זו ונודע בשלושת העקרונות המדי¬ 
ניים: סמכות, שיטות ממשל וחוק. לשלים נוח הנובע מסמכותו 
וממעמדה עליו להפעיל כוח זה גם בדרכים בלתי-מוסריות, החייבות 
לתפוס מקומם של שיקולים מוסריים < החוק חייב להיות שווה כלפי 
הכל, וזאת בניגוד לאתיקה הפאודלית הקונפוציאנית. מו־טזה דגל 
באיחוד ושוויון לטובת העם ואילו אסכולה זו טענה לטובת המדינה 
והשליט. 

2 . הקונפוציאניזם הסינקרטיסטי. בתקופת שושלת 
האן ! 206 לפסה׳־נ — 220 לסה״נ) נעשה הקונפוציאניזם להגות 
השלטת, אם כי רק לאחר שספגה הרבה רעיונות לא־קונפוציאניים. 
בתקופה זו הפך לימוד מדוקדק וסנולסטי של כתבי-מופת קונפוציא־ 
ניים לעיקר ונצטמצם חלקה של ההגות החפשיח ועצמאית. ור׳ לעיל, 
היסטוריה. עס׳ 856 . 

אמנם נוצרו תורות שונות שביקשו למזג את השיטות המנוגדות 
ולהסביר הכל ע״פ ה״ין־יאנג" ו 5 היסודות, אד אפייני להגות הת¬ 
קופה העדרה של מחשבה ספקנית ושלטונם של השכלתנות והלמ¬ 
דנות. כך למשל נתפרסם בימי שושלת האן "ספד חתמורות" (אי־ 
ג׳ינגי 1-06108 ) המיוחס לקונפוציוס, אשר תופס את הייקום כנמצא 
בתהליך מתמיד של מחזוריות. הממשות נראית כתהליך דינאמי 
של שינה ע״פ חוקיות קבועה מראש וניתנת לחיזוי. 

הקונפוציאניזם, בדיונו בטבע האדם ובזיקתו לחברה. הציע מגוון 
של שיטות להסברתם. שיטתו של דונג ג׳ונג-שו( 06008-560 1X008 
176 — 104 לפסה״נ) קושרת את ההתפתחות ההיסטורית וחילוף השו¬ 
שלות בקוסמולוגיה המבוססת על 5 היסודות; העליה והירידה של 
האתר הקוסמי (צ׳י) מעל, מקבילות לעלייתם וירידתם של שליטים 
למטה. ומכאן שהאדם אינו יכול להיות מנותק מהטבע. 

ספרו של ואנג צ׳ונג ( 8 ת״' 06 ¥30 8 \ ; 27 — 96 לסה״נ) "לון■ 
חנג" ( 1,1111-6008 ) נכתב כביקורת על אמונות טפלות של זמנו. 
אעפ״ב הושפע מהאסטרולוגיה ותורת הניחוש, ומאמונה באותות 
השמים המלמדים על גורל האדם. הוא דחה את ההסבר התאולוגי 
ואף פקפק בהסבר המכניסטי: פעליו של האדם אינם משפיעים על 
השמים. שהם חסרי תכלית. הוא ראח באותות ובתופעות חריגים 
משהו טבעי המקביל לגורל האדם בדרך המקרה בלבד, משום שגורלו 
קבוע מאז לידתו. 

3 . הדאואיזם והבודהיזם. הדאואיזם הקלאסי הפילוסופי 
של דאו־דה־ג׳ינג ושל ג׳ואנג־טזה המשיך להפרות את המח¬ 
שבה הסינית על כל רבדיה גם בתקופות שהקונפוציאניזם■ שלט 
בכיפה. הנאו־דאואיזם, אשר התפתה בשלהי שושלת האן( 220 לסה״נ), 
שם דגש מיוחד על חירות, ספונטניות וערעור מוסכמות, ועל הקשר 
המטאפיסי שבין דאואיזם וקונפוציאניזם בנוסח של ואנג הי ( 8 ״ג^\ 
1 * 1 ! 226 — 249 ) המבוסם על דאו שנתפס כ״לא יש" (.הד). כן מת¬ 
בלט הגורם המיסטי המאפיין גם חיבורים קלאסיים דאואיסטיים. 

הבודהיזם (ע״ע בודהא) אשר שגשג בס׳ הרבה לפני המאה 
ד, 4 לסה״נ, מצוי היה, על כל צורות המחשבה של המאחאיאנה 
("הדרך הגדולה"), בתרגום סיני שאליו הצטרפו פירושים ותוספות 
מקוריות שחוברו באסכולות סיניות שונות. קשה לאתר במדויק את 
התרומה הסינית המקורית, הדתית והפילוסופית להתפתחות חבוד־ 
היזם. מכל מקום השפעת הדאואיזם עליו ברורה (כשם שהשפיע 
הבודהיזם על הדאואיזם המאוחד) במיוחד בתורת הזן (ע״ע) הדוחה 
את השכלתנות ומבקשת את ההתבוננות וההארה הפנימית. אם כי 
הפילוסופיה הסינית הקדומה לא היתד, נעדרת יסודות מטאפיסיים. 
הרי הבודהיזם הבליטם בצורה מודגשת יותר בעיקר בבעיות כגון: 
יש. ממשות. אמת, רוח, נפש וסיבתיות. נושאים אלה לא היו סיניים 



927 


סין, פילוסופיה; דתות 


928 


קלאסיים. אם כי במידה מסרסת כבי עסקו בהם הקונפוציאניזם 
הסינקרטיססי והנאו-דאואיזם בתקופת שושלת חאן. 

בבודהיזם, ובמידה מסוימת גם בדאואיזם. אנו מוצאים פילוסופיה 
פחתית, המועברת ע" י המורה לתלמידיו־חסידיו סבלי שתהיה לה 
השפעה מחוץ לתהום הכת. לפיכד מרבית הפילוסופיה הדתית של 
כתבי הבודהיסטים ושל אוסף המאמרות ,.דאו־ טס א נ ג" (-"ביד 
* 1520 ), נעלמה מידיעת המלומדים הסיניים של האסכולות העיקריות. 

4 . הנאו־קונפוציאניזס. כמו שבאירופה ביה״ב התמזגו 
הפילוסופיה היוונית והנוצרית לסכולסטיקה קשוחה בכתביו של 
תומם פאקווינו, כך גם המסורת הקונפוציאניח. לאחר שספגה את 
השפעת הדאואיום והבודהיום. נערכה בנוסח קפדני וקודיפיקטיווי 
ע״י ג׳ו שי ( 7751 0101 : 1130 — 1200 ), ופירושו הוא לתורת קונפוציום 
נשאר מורה דרך בלעדי למשך 700 השנים הבאות. 

ראשית הנאו־קונפוציאניזם בהתנגדותו של הא! יו (״קי חב)); 
768 — 824 ) לחדירת הבודהיזם. אולם רק בימי שושלת סונג ( 960 — 
1279 ) התפתח הנאו־קינפוציאניזם לשיטה, וקיבל את עיצוב( ע״י 
שורה של מלומדים קונפוציאנים: שאו יונג ( 1008 81120 ) 1 ג׳ו דוד 
אי ( 100-1 ״״ 011 ) : ג׳אנג טסאי (ובגיד * 011211 ) : צ׳נג־האו(*מ״ 011 
1720 ) ; צ׳נג אי ( 1 * 11 <לס); ולבסוף גץ שי. 

הפילוסופיה של גץ שי מבוססת על דואליום שכלתני ומטאפיסי! 
עקרון ה.,לי" וכוח חומרי ■ציי". כל הדברים מתממשים באמצעות 
ה״צ׳י", אלא שהוא אינו יכול להתקיים ללא עקרון ה״לי". דואליזם 
זה מצר גם באדם: מחד — המוסר הוא העקרון הטבוע באדם 
ומהווה את אפיו. ומאידך — טבעו של האדם המושפע מתנאים 
פיסיים ותשוקות שונות. חובת האדם היא למצוא הרמוניה בין 
הניגודים כד שהתשוקות תיהפכנה'לחלק מרוח המוסר התבוני. 
הבנת העקרון תלויה במחקר אובייקטיור של התופעות המבליט 
יותר את התבונתי, את עקרון ה..לי־׳, מאשר הסתכלות אמפירית. 
חורת התהוות העולם (קוסמוגוניה) הנאו־קונפוציאנית מבוססת 
חלקית על ..ספר התמורות" הקלאסי, "אי־ג׳ינג" ומאגדת את התפיסה 
הדאואיסטיח והבודהיסטיח של ה״אחד" הבלתי מובחן "דאי־צ׳י" 
("הסופי הגדול") הכולל ריבר כחלקים מובחנים (והשד לעיל, 
ספרות). 

לצד נאו־קונפוציאניזם זה נמצאה גם אסכולה קטנה. אשר הד¬ 
גישה את תיפסתו של מנג־צזו את טבעו הטוב של האדם ודחתה את 
הדואליזם של ג׳ו־שי. מייצגיה היו: לו שיאנג־שאן (-*״ג״!!) □ 0 
511311 ■ 1139 — 1193 ), ומאוחר יותר ואנג יאגג־מינג (-* 1 ! 3 ץ *חב׳וג 
* 111111 ! 1472 — 1529 ). אסכולה זו הטעימה. כנראה בהשפעת הבוד¬ 
היזם, אח אחדות המחשבה והטבע. לדידה, אין צורך במחקר אובייק־ 
טיור של תופעות בי המחשבה חובקת כל! החקירה מתבצעת ע״י 
ריכוז מחשבתי שהוא עקרון ה.,לי"! דגש מיוחד הושם על אחדות 
הרצון, משום שידע ופעולה אינם ניתנים לחלוקה. אף שהוסכם כי 
הטוב וידיעת הטוב טבועים באדם. הרי כוונה טובה היא חסרת מש¬ 
מעות אם לא הוצאה מן הכוח אל הפועל. 

5 . התקופה המודרנית. אח תקופת צ׳ינג ( 108 ־ 011 ; 
1644 — 1912 ) מאפיינים הפילולוגיה והמחקר הבלשני המדעי שהחל 
בהם גו ין־וו (!!׳!.׳-!!,!ץ 011 נ * 1613 — 1682 ), ושהביאו לשבירת 
הדוגמטיקה של המסורת הקונפוציאנית הכתובה. עי״כ הוחלשה גם 
השפעת הנאו-קונפוציאניזם השכלתני של גץ שי. מלומדים שונים 
פרסמו פירושים ביקרתיים על הקלסיקאים וניתחו מחדש את מש¬ 
מעות תורתם. אחרים השיבו לתחיה את מו־טזה ומתחרים אחרים של 
הקונפוציאניזם הקלאסי. אם כי סילוסוסיס אמפיריסטים אלה היו 
ביקרחיים לגבי הדוגמה, הרי לעתים רחוקות הגיעו לעצמאות ולמקר 
ריות מחשבתית כאלו של התקופה הקלאסית. 

בין המלומדים הפילוסופים של התקופה יש להזכיר אח האס־ 
פיריסט הואנג טסינג-שי ( 1,008-1151 * 7711311 : 1695-1610 ) 1 ואנג 


פץ־ג׳ה ( 1111 )״-״? 31208 ; 1619 — 1692 ) מוניסט, מטריאליסט ולאומני: 
ין יואן (״ 103 ״״ץ: 1635 — 1704 ). שפיתח פילוסופיה של פעולה 
ומעשה: דאי ג׳ן ( 0111:11 ;גיד: 1723 — 1777 ) בעל פילוסופיה של 
הרגש: ואח ההיסטוריוסוף נ׳אנג שואה־צ׳נג (- 775111:11 *"בלס 
8 ת: 1 ' 011 : 1738 — 1801 ). 

במאות ה 19 וה 20 נחנה השפעת המערב אח אותותיה בפילו־ 
סופיה הסינית. נם פילוסופים מדיניים שמרניים כגון קאנג יו־וי 
(ו:>׳ 10-0 * 70311 ; 1858 — 1927 ) : ליאנג צ׳י־צ׳או ( 20 ' 11 :ר 1 ' 011 *״ 7,13 ; 
1873 — 1928 ) וגיאנג בינג־לין (ס!!-*״!? * 011211 ; 1868 — 1936 ) 
הושפעו מרעיונות רפובליקניים. בין הפילוסופים הסיניים המקו¬ 
ריים ובעלי השפעה בזמננו הם: ציו דו־שיו ( 111-115111 1:0 ־ 011 ; 
1879 — 1942 ) המרנסיסט! הו שה ( 511111 770 ; 1891 — 1962 ). הפרג־ 
מטיסט, וגיאנג דונג־סון ( 1008-5110 011208 ; נו׳ 1887 ) הנאד 
קאנמיאני. הפוזיטיוויזם ופילוסופיית הלשון המערביים השפיעו הרבה 
פחות על ההגות הסינית, שבה היתה ידה של תורת־המידות תמיד 
על העליונה. ראוי לציין ני שיונג 'שה־לי ( 511111-11 17781008 נר 
1885 ) ופונג יו־לאן ( 10-120 * 110 ־ 17 'נר 1895 ) נשארו בלב ונפש 
נאו־קונפוציאנים. 

לא בקלות ניתן להבחין ביםודות סיניים מקוריים במארבסיזם 
הסיני ובמאואיזם. אעי־פ שהיסטוריונים של הפילוסופיה הקומוניסטית 
המודרנית. בגוו הו ואי-לו, ויסו למצוא הבסיס חמריים אצל קונפוצ־ 
יום. לארצה ופילוסופים קדומים אחרים, ורואים את ואנג צ׳ונג 
(ד לעיל, עט׳ 926 ) כחלוץ המטריאליזם הסיני. השפעה פילוסופית 
מעטה יותר יש לייחס למון יט־סן (ע״ע), המדינאי והסוציאליסם 
חאקלקטי. וללון שין ( 77500 1.00 ! 1881 — 1936 ) הסאטיריקן. ההנט 
הבולט בתרומתו החדשה של מאו צד,־דונג (ע״ע) לפילוסופיה הוא 
מושג המהפכה המתמדת. ור׳ לעיל: היסטוריה; ספרות. 

ד. לסלי-א. אפרת [מתרגמים!, מאמרות קונג פי־צה, תשכ״א: 

ב. שרסשסיץ, תרבית ם׳, 1972 ן /•׳ 5/10 4 ,(.[*>) *מס? ¥11-1:10 

) 5 ) 01171 / 0 1 ( 1415107 4 * ,. 171 ; 1918 ,!( 7/1 ) 1111050 ? ) 5 ) 011/1 / 0 ! 1151071 ? 

1071 ) 1/11100 01 0714 )) 71 ) 1 ) 5 , 1 113711 ) 0£ '.א .[ ; 1952/3 , 11 ־ 1 , 711$ ) 811050 ? 

,<[!'/ 7 ) 111650 !? ) 5 ) 1 ( 011 / 0 5 ז 0 )\ 111$ ? , 71010 ? . 0 : 1 ) 195 , 11 .) 0471 111 

■ 011 ')- 0 )א / 0 11 /) 71 ו? 10 )/ 1 ) 0 ) 11 ?י , 0£ גו 0 . 0.5 ; 1956 , 7950 — 1898 

171 7145 ) 1 ?' 1 ) 111 ))! 1 ) 11 ז 1 , 1£ זן:ז״ 1 0 ג'ו 1-01 ' 011 ; 1957 , 10112111 !']' 11 ) 1 ) 111 

111 ^ 800 )) 7 ) 501 !/ ,מג( 1 ס 7817 -׳{ 171 ¥\' ; 1959 , 1104 )? 1712 ' 1 /€ ) 111 
. 1963 ,/'!!ק 111050 (? ) 1 ) 0/110 
ד. לם. 

דתות. כל הבט של החיים המדיניים. החברתיים והתרבותיים. 

בס' העתיקה, היה חדור ביסוד הדחי. אבל הדח לא היתה גורם עצמאי 
כמו בתרבויות אחרות. הממסד הדתי כשלעצמו היה רק מסגרת 
רופפת, מיוצג ע״י הטאואיזם (דאואיזם) ולאחר מכן הבודהיזם (עי 
ערכיהם) ולחשיבות רנה הגיע דק באלף הראשון לםה״נ. הדת הסינית 
לא כפחה על מאמיניה דבקות קנאית באמונה מוגדרת אהת ואפשרה 
התאגדות חפשית במסגרות דתיות אחרות. נכ״ז קיימת היתה הבחנה 
מסוימת בין אורתודוכסיה וכפירה — הבחנה לא תאולוגית ולא 
פילוסופית אלא הנהנה מטעם המדינה. כמינות וכפירה נחשבה בל 
מגמה שביקשה להתקומם נגד הסדר הקיים, לשנות ולסתור אותו או 
לפגוע במושגים הדתיים הקיימים. כהתפתחות הדת הסינית ניחן 
להבחין שלוש תקופות: 1 ) משחר החרבות הפינית עד לאלף הראשון 
לפסה״נ — תקופת התנלסותה של הדת הקלאסית. 2 ) המאות ה 1 — 11 
לסה׳ץ — הופעת הדאואיזם והבודהיזם בדתות יריבות המתמודדות 
על ההגמוניה ודוחקות את רגלי הדת הקלאסית. 3 ) סן המאה ה 11 
עד לזמננו — תקופת ההשפעות ההדדיות של הבודהיזם, הדאואיזם 
והדת הקלאסית. 

הדח הקלאסית כבר שלטה בחיי החברה והמדינה משחר 
התרבות הסינית וסימניה האפייניים ניכרים בימי שושלת שאנג 
( 1766 — 1122 לפמה״נ): פולחן קדום של אל השמים: מערכת אלים 
סבעיים נחותים יותר: הקרבת קרבנות וניחוש. שרשי הפולחן הקדום 



929 


סין, מזרת 


930 


באמונה שבמותו הופך אדם לרוח וכי אפשר לבקש את עזרת הרוח 
ולהקריב לח קרבנות■ הרוח עצמה שוכנת במרומים, אולם חלק ממנה 
נשאר קשור לקבר. על רקע זה נוצר המושג המאוחר יותר שנפש 
האדם מורכבת משני חלקים: גץ (״־ 01 ) הרוח הטובה השוכנת 
בשמים, וגואי(״ £11 ) הרוח הרעה. או השד השוכן על האדמה. מעמד 
מיוחד נודע לאל שאנג-די ( 111£-11 ׳.ז 51 ), הרוה או הישות העל¬ 
יונה. מעמדו נשתמר גם בימי שושלת גץ ( 1122 — 221 לפסה״נ), 
אלא שאז נהגו לזהותו עם סין(חפ 1 " 1 ׳) — אל השמים, האפונה בהש¬ 
פעתן של הרוחות על החיים נתחזקה והלכה והביאה למיסוד סקסי 
הקרבת הקרבנות לכלל תורה ופולחן (לי) שנודעה להם חשיבות 
גדולה בקונפוציאניזם המאוחר. הקרבנות לרוחות, שנועדו לרצותם, 
לפייסם ולבקש מהם עצה או עזרה, כללו מגוון גדול של תקרובות 
ודברי מזונות שונים; מקובל היה להאמין כי הרוחות ניזונות ממש 
כאנשים חיים וכי רוחות רעבות מביאות מזל רע וממיסות אסון. 
לפיכך נתגבש מושג כיבוד אבות במובן שמצוות הבנים היא לשרת 
ולסעוד את ההורים בחייהם ואחרי מותם. הקרבת קרבנות וסקסים 
דתיים אחרים נערכו תמיד במקדש, וזה הפך למרכז החיים הטקסיים 
של המשפחה, השבס והמדינה וגם לבמת ההתרחשויות המדיניות 
של הקיסרות. קיסרי שושלת גץ נודעו בתואר "סין־צה" ("בן הש¬ 
מים") ואכן הם ראו אח השמים כאביהם ואת הארץ כאמם (ר׳ לעיל, 
היסטוריה, עמי 849 ). 

המחשבה הדתית הקונפוציאנית (ר׳ לעיל, פילוסופיה. עמי 926 ) 
שהיא במהותה שכלתנית, מוסרית והומניסטית — העניקה גם היא 
מקום מרכזי לאל השמים. לשמים יוחסו תכונות מוסריות נעלות 
והסמכות הפוליטית המופקדת בידי השליט. מכאן המגמה של שפיית 
המסורת העתיקה, הפולחנים והטקסים, הקרבת קרבנות ומילוי רצון 
שמים ורצון העם. מגפה דתית אחרת מסמנת הגותו של שון־טזה 
(ר׳ שם, עמי 925 ). 

ה מ ו א י ז ם (ר לעיל, פילוסופיה, פו-טזה. עם' 925 ) תקף את 
השכלתנות והטעים את החסידות והאמונה העממית הפשוטה. אמונתו 
של מו־טזת בכוח השמים היתד, אנתר(פומורפית. השפים, הכל יכולים. 
נוטים חיבה לאדם, וזה חייב למלא רצונם, אחרת ימיטו עליו אסון 
ועונש באמצעות רוחות ושדים שהם שליחי חבלה. 

ה ך א ו א י ז ס, שראשיתו בתקופת שושלת גץ ינק בתחילה ממגוון 
של מסורות דתיות המתייחס לדת הקלאסית. שהיסוד המשותף לכולן 
היה ביקוש האלמוות. אח״ב ירש את השם מהמסורת הפילוסופית 



המתייחסת ללאו־טזה (המאה ה 6 לפסה״נ), ג׳ואנג טזה ( 01111368 
״לד; 365 — 290 לפסה״נ) וליה־טזה (!!/•ז 1.11:11 ; הסאה ה 5 
לפ 0 ה״נ[י]) ויחד עמו את ההגות המ¬ 
טאפיסית שביקשה את ה״דא(" ("הד¬ 
רך") לאיחוד עם היקום ויישמה הגות 
זו לתורה מעשית ולאמנות המאגיה 
והכשפים שתכליתה השגת האלמוות. 

האנדרולומוסיה המדינית והמלחמות 
הבלתי־פוסקות בסוף שושלת גץ שיקפו 
גם את התמוטטות ערכי הדת והמסורת 
הפולחנית בקיסרות. הביקוש אחר גורמי 
יציבות בימי שושלת האן החדשה( 206 
לפסה״נ — 220 לסה״נ) הוליך לחיפוש 
מסורות אחרות ולהתחדשות דתית. ו¬ 
אכן ע״י מיסוד הדת הקלאסית וקביעת 
עקרונותיה נעשתה הדת לגורם מאחד 
ומלכד בקיסרות. האמונה בשמים 
ד,פי 5 רם•!־ לא״זן סור; ל.ו.- ןיה; ובארץ נעשתה לפולחן הרשמי, וכל 
׳־אה ד 6 לפט-״נז- 0 '"י אותם אלים מקומיים וכוחות על- 

רראואיזם. ציוד של צא; , ם;:*םו , , 

( 11322-1254 טבעיים המקובלים על ההמון שועבדו 



טאי ימאן, המורד י ״ 1 וי; ־צמו•־. ־חייב ־■ 3 • 
יוחשים ׳=״ בי* ־!•גהי־יה בטכט־.ו מ־ד־טת 
רא 1 *ישטי*ש וגח־־י־ה&י-ש 


מבחינה הירארכית לאלי 
השמים והארץ. לשמים יו¬ 
חסו שוב תכונות אנתרופו- 
מורפיוח כגון נטיית חיבה, 
מתן גמול ועונש. כן נת¬ 
הדקה ההדדיות שבין מעשי 
אנוש לתגובת השמים; תו¬ 
פעות חריגות ועל־טבעיות 
הובנו כתוצאה ישירה של 
ההתנהגות האנושית. הש¬ 
ליטים החדשים העמידו 
אפוא את הסדר המוסרי 
והקוסמי ביחס הדדי מוב¬ 
הק. בתקופת האן התגבשה 
גם תאולוגיה המבוססת על 
הינג ויין (ע״ע ור׳ לעיל, 
פילוסופיה). תורת 5 היסו¬ 
דות וכתבים קונפוציאניים, 
דונג ג׳ונג־שו עיבד את 
הגותו של קונפוציוס לכלל ספקולציה קוסמולוגית שהיא תערובת של 
נטורליזם ותורת־מוסר. לפי תפיסה זו פועל הקוסמוס לסירוגין ע״פ של¬ 
טון הניגודים של הין והיאנג, ולכן תפקיד הקיסר—שהוא הקשר היחיד 
בין שמים וארץ — לשמור על איזון עדין גם בענייני המדינה בין 
שני ניגודים אלה. הפולחן הרשמי כלל כמקודם הקרבת קרבנות לאלי 
שמים וארץ ולרוחות. בתרומות המדינה ובעידודה נוסדו מקדשים 
רבים ומקומות פולחן שחדלו להיות בעלי צביון מקומי. כך למשל 
נפוצה בתקופה זו העליה לרגל להר הקדוש טאי ( 131 )׳ שם סימל 
הטקס המקומי את האיחוד המיסטי של הקיסר עם הכוחות העל־ 
טבעיים (והשר לעיל, היסטוריה, עמ ׳ 855 ). הדת הקלאסית עברה 
בתקופה זו תהליך של איחוד ואוניוורסליות המשתקף היטב בטיפוח 
פולחן קונפוציוס החכם מטעם הקיסר והמדינה. אולם למרות התחדשות 
הדת הקלאסית באמצעות הפולח! הרשמי ועל אף המגמה המלכדת 
שבשיטה הדתית המשותפת לשכבות השליטות ולעם הפשוט, אין 
לומר שם׳ היתד. נאמנה למערכת דתית מקיפה אחת. 

לצד הדת הקלאסית פעלו מגוון של מגמות דתיות הקרובות ברוחן 
לדאואיזם הדתי והן: העיסוק באלכימיה, החיפוש אחר סם החיים, 
ההתמסרות למאגיה ולחכמת הנסתר וההתמדה בתרגילי התעמלות 
ותרגילי נשימה (ר׳ להלן: רפואה מסרתית). ריבוי תורות מעשיות 
אלה, שתכלית כולן השגת האלמוות, הצמית בשלהי תקופת שושלת 
האן את עליית הדאואיזם בחינת דת מאורגנת וממוסדת. הדאואיזם 
הדתי(ע״ע טאו,עמ׳ 278 ) שהתאים ועיבד את הרעיונות הפילוסופיים־ 
מטאפיסיים של הדאואיזם, סימל את ההתרחקות מן האמונה הקלאסית 
המשותפת לכולם. ההצטרפות לדת הדאואיזם היתה הצטרפות חפשית 
של יחידים. גם האידאל המדיני של הדאואיזם תאם את החוץ הדתי, 
שנלווה לו הבט משיחי מובהק — שחרור האנושות מסבל ויצירת 
עולם חדש. הדאואיזם הדתי שהגיע לעממיות רבה בתקופה זו הגדיל 
את הפנתאון לכדי 36,000 אלים והוא נהפך לכנסיה של ממש ולה 
מנגנון עצום של כוהנים ומשמשים בקודש שבראשם עמד מעין 
אפיפיור (ר׳ שם). 

חדירתו הממשית של הבודהיזם (ע״ע בודהא) לס׳ חלה בסוף 
שושלת האן בתקופה של התמוטטות הסדר האוביוורסלי המדיני 
והחברתי׳ אשר הדאואיזם הדתי והספקנות האינטלקטואלית הם רק 
הבט אחד שלו. הבודהיזם כדת שבשורתה היא גאולה נתקבל בהת¬ 
להבות בס׳ ודחק בהדרגה את רגלי הקונפוציאניזס. הבודהיזם היה 
מראשיתו דת נזירית שהדגישה את חמעשח. הנזיר והאיש החי¬ 
לוני שאפו לחיות באורח שיאפשר להם לפרוץ את המעגל האינ־ 



931 


פין, דתות; חינוך, השכלת ומדע 


932 


סופי של גלגול נשמות ולידות־סהדש כדי לזכות בגאולה ולהגיע 
לנירוואנה. הפאהאיאנה, הבודהיזם המקובל בם׳, הצביע על ה״הארה־׳ 
כדרך בדוקה לזכות בגאולה, דהיינו, ידיעת עצמו והעולם. לימוד 
משנת בודהא (דהארמה), ניהול אורח חיים נכון, עשיית מעשים 
נכונים. מאמצים והתמדה מתאימים ונכונים, וכמובן התבוננות 
עצמית וריכוז רוחני פנימי, הבודהיזם שתדר לס׳ באמצעות הספרות 
המתורגמת היתה תחילה לדתם של השכבות המשכילות ורק לאחר 
תקופת ,.סיגול" ממושכת (של כ 400 שנה) הפך הבודהיזם מדת זרה 
לדת סינית המקובלת על העם הפשוט, ורעיונותיו נעשו נחלת ההגות 
הסינית. התאקלפות הבודהיזם הוקלה במידה רבה ע״י הקרבה הרעיו¬ 
נית המטאפיסית של הדאואיזם אשר גרם את הודף ("האין") כמט־ 
שור, האחרונה. הגטיה הדאואיסטית להימנע מפעולה תאפה את 
המושג הבודהיסטי "סוניאסה" (ריקנות) ואת התפיסה שמעורבות 
יתר בענייני העולם הזה מונעת מן הנשמה לזכות בגאולה ובנירוואנה. 
רק החכמה, ההארה, מלמדת כיצד להשתחרר מן הדבקות בעולם הזה 
ולממש את טבעו הפנימי של בודהא. מרכזם האמיתי של הנזירים 
הבודהיסטים לא היה חצר הקיסר או האציל. הנזירים התרכזו במקד¬ 
שים ובמנזרים אשר נבנו בתרומות נדבנים ובתמיכת המדינה, ובהם 
ניהלו אורח חיים נזירי וביקשו באמצעות התבוננות פנימית להביא 
לגאולה אישית. חלק נכבד מזמנם בילו הנזירים בקרב העם הפשוט 
וקנו את לבו לבודהיזם בקסם הפולחן, סגנון האמנות ולימוד דרך 
פשוטה של הגאולה. אט־אט הצלית הבודהיזם באמצעות הספרות 
הסינית ותרבותה להמיר את הפולחנים השאמאניים ומסורות קדומות 
אחרות וליהפד לדת ההמונים. השפעת הבודהיזם על ההמון בצפונה 
של ס׳ היתה אפילו גדולה ומהירה יותר. כאן היו הנזירים הבודהי¬ 
סטים מלכתחילה בעלי ברית של השכבות השליטות ובזכות עצתם 
הנבונה, יכלתם לרפא ובקיאותם בקסם וניחוש. הביאו לקביעת 
הבודהיזם כדת הרשמית של המדינה. 

אולם התעצמות הבודהיזם, צבירת רכוש גדול בידי המנזרים 
וגידול השפעתם הביאו להתנגשות בלתי נמנעת בין המדינה ובין 
הבודהיזם באמצע המאה ה 5 ובאמצע המאה ה 6 ולרדיפת הבודהיס¬ 
טים באמצע המאה ה 9 . חסידי הדאואיזם והקונפוציאניזם, שמעמדם 
הלך ונתבצר בינתיים, עודדו את רדיפת הבודהיזם ומאמיניו, בעיקר 
בשל סיבות מדיניות וכלכליות. אולם דיכוי הארגון הבודהיסטי, 
שהיה עיקר מטרתם, לא הצליח, ועובדה זאת הוכיחה כי הבודהיזם 
שוב לא היה נטע זר כטענת הקונפוציאניזם אלא חלק מן התרבות 
והמחשבה הסינית. יתד על כן, הבודהיזם אף השפיע על סילוק 
אפיה המקורי של האמנות הסינית. בחסות הקיסרים ובתמיכתם 
נבנו מקרשים מסוגננים, והפאגודות, אשר כבר קודם אפיינו את 
הנוף הסיני הכפרי, התפתחו למבנים ארכיטקטוניים נהדרים, שקושטו 
בתחריטים ובציורים מסוגננים של דמויות בודהיסטיות שונות. 
הבודהיזם הצמית.גם אסכולות פילוסופיות שונות, מהן שלא חאריכו 
ימים לאחר שושלת טאנג. או אסכולות אחרות כגון "אסכולת 
האדמה הטהורה", שהגתה את רעיון הגאולה, או אסכולת טין טאי 
0 ג' 1-1 מ 1 ״ 1 ) בעלת האופי הסינקרטיסטי התקיימו פד ימינו. ברם, 
יותר מכל היתר, זו אסכולת צ׳אן (ח־ - י €1 ) או זן (ע״ע), האסכולה 
המטעימה את ה״התבוננות" הפנימית, שהטביעה אח חותמה על 
החרבות הסינית, והשפעתה חרגה מגבולות ם׳ והגיעה אף לאירופה 
ולאה״ב. את שקיעת הבודהיזם יש לראות על רקע תחיית הקונפו- 
ציאניזם וההתעצמות הנזירית והכנסייתית של הדאואיזם. חידוש 
איחודה של הקיסרות הסינית בימי שושלת סואי ( 501 ; 581 — 618 ) 
ושושלת טאנג (אחסי״ד: 618 — 907 ) נתאפשר על בהיס הקונסוציא־ 
ניזם בעל התקדימים הטקסיים. המנהגים וההליכות החצרניות 
והפולחן הרשמי של קונפוציוס. תחיית הקונפוציאניזם. שהגיעה 
לשיאה במאות ה 11 וה 12 , והידועה בשם נאו־קונפוציאניזם, היתד, 
סינתזה של 3 הדתות וביטוי לרוח התקופה החדשה. 


אפשר לומר אפוא כי הדת הקלאסית פעלה בשינויים ובהפסקות 
מאז שושלת תאן כמורשת מסורתית של דורות קודמים, וכאידאו־ 
לוניה של המדינה נתכנחה בשם ק י נ פוצי א ני ז ם. אידאולזגיה 
אורתודוכסית זו הפכה לסינתזה פילוסופית של הקונפוציאניזם, 
הדאואיזם והבודד,יזם. אולם באותה עת עצמה התמידו הדאואיזם 
והבודהיזם כשיטות פילוסופיות נפרדות אף כי לא נתברכו בדורות 
האחרונים בפעילות יוצרת. כדתות המשיכו הדאואיזם והבודהיזם 
להתקיים, אבל תפקידן בשינויים החברתיים היה מצומצם ולא נמצא 
בהן מענה לדרישות הזמן. אד במישור העממי השפיעו 3 הדתות 
באופן הדדי זו על זו והביאו ליצירת הרבה פולחנים עממיים ומגוונים. 

המוסלמים מהווים כ 2% — 5% מכלל האוכלוסיה. הם נמצאים 
בכל רחבי ס׳, בעיקר בחבל האוטונומי של נינגשיה־הוי ובפרובינציות 
של יונאן, שנשי, גאנסו. הובי, הונאן, שאנדונג. סוצ׳ואן, שינג׳יאנג 
ושאנשי. 

יש כיום כ 3 מיליון קתולים בסי, מיסיונרים התחילו בהפצת 
הדת הקחולית־רוסית לפני כ 300 שנה. בד 95 ן הודיעו על ניתוק 
קשריהם עם מרכז ר,כנסיה ברופא (והשווה לעיל: היסטוריה). 
המיסיון הפרוטסטנטי הראשון הוקם ב 1807 • ב 1949 היו בס׳ 
כ 700,000 פרוטסטנטים. עד 1952 שולבו כל המוסדות החינוכיים של 
הנ-צרים ברשת החינוך הכללית. 

, £11 ׳ 011 . 8 ..צ . 8 ; 1961 ,? 506161 ) 165 * €111 * 1 * 1 * 0 *^* 1161 ו 8 י ¥31 10 . 0 

,סס$ק 11 ז 110 * 1 ״ 1 ; 1964 ,? 511166 601 * 1115101 4 ,ס**!'*{ € ? 11 5111 !( 11 ) 111 ) 11 
. 1969 , * 01 * 11161 ) 110 * 11 1 * 4 , :** £ 611£10 ) 5 ) 111 '*!€ 

אי. אי. 

חינוך, השכלה ומדע. אחרי 1949 נועדה מערכת 
החינוך בם׳ לשרת את צרכי התמורה המדינית, החברתית והכל¬ 
כלית. למטרה זו שונתה תכנית הלימודים כליל וקוצרה והמורים 
הוותיקים (שהמשטר לא היה מסוגל לוותר על שירותיהם) נאלצו 
לעבור תהליכי ״תיקון מחשבה״. בין השנים 1952 ל 1957 דבקה ם׳ 
במודל הסובייטי הריכוזי (ע״ע מועצות, בריח ה־, מוסדות חינוך 
ומדע, עמ ׳ 712/3 ). תחת פיקוחו הקפדני של משרד החינוך, לא היה 
מקום ליזמות מקומיות, תכנית הלימודים היתה אחידה (תוך שימוש 
רב בספרות סובייטית) והנטל הלימודי על התלמיד היה כבד. תופעות 
אלה הזכירו את מורשת החינוך הסיני המסרתי שנועד למיעוט והת¬ 
בסס על בחינות, תחרות ולימוד מכני. 

אולם לדעת מאו צה־דונג היו לשיטה הסובייטית חסרונות נוספים: 
כפיית אחידות, תוך התעלמות מן השוני בצרכים המקומיים וביכולת 
התלמידים. הגבירה את הפערים בחברה, במיוחד בין כפריים לעירו¬ 
ניים; החינוך האיכותי הכין את התלמיד ללימודים גבוהים במקום 
להכשיר כוח־אדם מקצועי שיענה על צרכיה של ם׳, ויצר בכך גם 
מוקד תסכול חברתי. מאחר שמוסדות ההשכלה הגבוהה לא היו 
מסוגלים לקלוט את ב-גרי בתה״ם התיכונים ז חינוך פוליטי ועבודת־ 
כפיים תפסו במערכת החינוך הסדירה מקום שולי בלבד. 

ואמנם ב 1958 החלה המהפכה המאואיסטית בחינוך. שהגדילה 
את מספר התלמידים ומוסדות החינוך (בהוצאות מינימליות בלבד 
של. הממשלה) תוך החלשת הפיקוח המרכזי והגברת השליטה המקו¬ 
מית. 70% מהמוסדות שהיו תחת פיקוח המיניסטריון לחינוך גבוה 
הועברו לפיקוח עירוני או פרובינציאלי. בניגוד לאחידות ששררה 
בעבר קבע כעת כל מוסד את תנאי הקבלה ואת תכנית הלימודים 
שלו. ככל האפשר בהתאם לצרכים המקומיים. בתכנית ׳הלימודים 
הוחלפו הטכסטים הסובייטיים, בעלי המנטליות ה״עירונית", בטכס¬ 
טים שנכתבו במיוחד כדי שיתאימו לתנאים המקומיים, בעיקר של 
הכפר. גם צומצם עד למינימום משקלו של המידע העיוני וגבר 
משקלם של נושאים פוליטיים (לעתים עד 50% מתכנית הלימודים) 
ושל ידע קונקרטי. שעות הלימוד קוצצו והוקמו בת״ס שמחצית הזמן 
בהם יועד לעבודה ומחציתו ללימודים. הוקמו גם בת״ס לשעות 



933 


סין, מינו*. השכלה ומדע 


934 


הפנאי, בת״ס ערב. שיעורים במפעלים, הרצאות ושילוב עבודה 
והוראה ומוסדות חינוך בלתי־סדירים דומים, שנועדו לשחרר את 
המדינה מנטל מיסו! החינוך המקומי וכן להרוס מחיצות חברתיות, 
לאפשר לתלמיד להקדיש זמן רב יותר לעבודת כפיים ולפעילות 
פוליסית ולהרגילו למחשבה עצמאית ויוצרת. הורחב מאוד בתקופה 
זו חינוך מבוגרים (ב 1958 לא ידעו % מן האונלוסיה קרוא וכתוב) 
תיתנה עדיפות לבני איכרים ופועלים בקבלה למוסדות ההשכלה; 
הכרה פוליטית וכושר גופני היו עדיפים על יכולת שכלית. 

כתוצאה ממגמות אלה חל גידול עצום במספר המוסדות והתל¬ 
מידים. ב 1958 הגיע מספר התלמידים בחינוך היסודי ל 86 מיליון 
(גידול של 22 מיליון לעומת השנה הקודמת) ובחינוך הבלתי־סדיר 
(כמפורט לעיל) ל 26 מיליון (לעומת 6.3 מיליון בשנת 1957 ). בבת״ס 
תיכונים וגילים למדו 8.5 מיליון (גידול של 2.3 מיליון) ואילו 
בחינוך תיכון בלתי־סדיד. בבת״ם מקצועיים וכן בחינוך גבוה 
בלתי-סדיר היה מספר התלמידים ב 1958 כפול בהשוואה לשנה 
הקודמת. ב 1958/59 פעלו 1.065 מוסדות להשכלה גבוהה (לעו¬ 
מת 207 ב 1949 ו 227 ב 1957 . ב 1958 בלבד נפתחו 612 מוסדות). 
ב 1961 למדו 955,000 תלמידים (לעומת 441,000 ב 1957 ). אע״פ 
שגדל מאוד משקל בני האיכוים והפועלים במערכת החינוך, נשאר 
יצוגם קטן במוסדות הטובים ולמרות תנאי הקבלה הגמישים המשיכו 
רבים סבני האיכרים והפועלים להיכשל בבחינות. גם הביזור בחינוך 
הגביל את יכולת השליטה היעילה, יצר גיוון רב ומסובך בסוגי 
בתה״ס, משך הלימודים ותבנם ושיטות ההוראה. ואילו ■הנהגת סימון 
מקומי דווקא הגבירה לעתים את אי-השוויון בגלל הפער בין פרו¬ 
בינציות עשירות לעניות. בכללו-של דבר אמנם הביאה הגישה המאו־ 
איססית לגידול כמותי. אבל גם לירידה איכותית ניכרת בחינוך 
הסיני. 

אופוזיציה למגמות אלה החלה עוד לפני כשלון "הדילוג הגדול" 

(ר׳ לעיל. היסטוריה, יגמ׳ 892/4 ), הן מצד מודים וחן מצד תלמידים, 
אך היא התחזקה במיוחד בין 1961 ל 1964 , כשחזרה השליטה למשרד 
החינוך, ובעקבות זאת החלה המערכת הביזורית להתפורר. מספר 
בתה״ס הבלתי-סדירים צומצם באופן דראסטי (למשל, ב 1963 נותרו 
רק כ 400 מוסדות להשכלה גבוהה לעומת 1,065 ב 1959 ) והוטל מחדש 
פיקוח מרכזי ואחיד על תבנית הלימודים ותנאי הקבלה. רשמות החי¬ 
נוך קיצצו את שעות עבודת־הכפיים והפעילות הפוליטית. נותק גם 
הקשר בין בתה״ס לביו מפעלי התעשיה והקומונות. בוטל היחס 
המועדף לבני איכרים ופועלים ומערכת הבחינות חוזקה שוב. למורים 
ניתנה עצמאות רבה יותר במסגרת תכנית פחות נוקשה, הותר לדון 
כנושאים שהיו עד כה אסורים ואושר השימוש בספרות מערבית. 
מחוללי ה״נסיגה" בתינוך, שהתנגדו לגישת סאו בדבר שילוב לימו¬ 
דים בעבודה, היו אחד מיעדיה המרכזיים של "המהפכה התרבותית" 
אשר פגעה קשה במערכת החינוך כולה. 

החל ב 1965 בוטלו לחלוטין בחינות כניסה ובחינות בכלל כדי 
להגביר אח האוניוודסליזציה בחינוך; שנות הלימוד קוצצו כדי 
להגדיל בבת־אחת את כוח העבודה בעל הידע הבסיסי; לתלמידים 
ניתן חופש רב מאוד בביקרתס על הפודים — דבר שהביא להשפלת 
צוות ההוראה, לאדישותו ולהתנכרותו לעבודתו; לבסוף, כחלק מפ¬ 
עילות "המהפכה התרבותית", שותקה לחלוטין מערכת החינוך, ביחוד 
הגבוהה, עם סגירת מוסדות הלימוד ב 1966 . בסוף 1968 נפתחו בתר,"ם 
מחדש ורק בסוף 1970 החלו האוניברסיטאות להיפתח. אך גם כך 
עדייו לא היתד, לחינוך הסיני פגמה קבועה. מצב ששיקף את אי- 
היציבות הפוליטית. 

בראשית שנות ה 70 מערכת החינוך הסינית היא בעצם פשרה בין 
תפיסות מנוגדות — מתן חינוך מוגבל למירב האוכלוסיה, תוך מאמץ 
להגשים את המטרות בהדרגה: תחילה הגשמת שוויון בחינוך היסודי 
(אחרי שהתברר שבאמצע שנות ה 60 רק 30% — 50% מן הנוער הכפוי 


בס׳ זכה לחינוך יסודי מלא = 6 שנוח לימוד)! מחו עדיפות לבני 
איכרים ופועלים, אך בו בזמן הקפדה על רמת לימודים גבוהה, על 
תנאי קבלה ועל עמידה בבחינות. התכנית נעשתה פרגמטית יותר 
ותואמת לצרכיה של ס/ אך מובלט הצורך גם בלימוד עיוני ובמחקר 
טהור. פ״פ, מגמות אלה הן עדיין יותר בבחינת הסתגלות לצרכי 
השעה מאשר פתרון יסודי של בעיות החינוך בט׳. 

המדע בס׳. נתון מאז 1949 באותו דילמות. עד אמצע שנות 
ד, 50 כמעט שלא היתד, התפתחות מדעית בס", למרות יסוד האקדמיה 
הסינית למדעים בנובמבר 1949 . למעשה לא היה זה אלא מיזוג כמה 
אקדמיות ותיקות. רבים מהמדענים היו חניכי המערב ונאלצו לעבור 
תהליכי "תיקון מחשבה" אשר מנעו פעילות מדעית תקינה; חלק 
ניכר סן האמצעים והמוסדות המדעיים לא נוצלו או שנוצלו למטרות 
לא־מדעיות; ההסתמכות על בריה״ם פטרה את ס׳ העממית בשנותיה 
הראשונות מן הצורך לפתח מדע עצמאי. אולם החל ב 1956 . עם הג¬ 
ברת תהליכי התיעוש והמאמץ להכנת הבסיס לתכנית החומש השניה 
(ר׳ לעיל, כלכלה, עם׳ 825 ) הרחיבה ם׳ בבת אחת את המערכת 
המדעית שלה : ב 1956 גדל התקציב למדע פי 6.5 לעומת 1955 והגיע 
ל 100 מיליון דולר; האקדמיה למדעים גדלה והסגל המדעי הוכפל 
וב 1957 הוכנה תכנית מדעית לתריסר שנים שכללה 582 תכניות 
מחקר, בריה״ט מילאה תפקיד מרכזי בהתרחבות זו, אולם זניחת 
המודל הסובייטי מצד אחד וגילרי הביקורת מצד המדענים במסגרת 
תנועת ״סאה הפרחים״ (ר׳ לעיל, היסטוריה, עמי■ 892 ) גרמו לכך 
שמ 1957 הטילה המפלגה את מרותה על המערכת המדעית, תהליך 
שהגיע לשיאו בתקופת "הדילוג הגדול". חלק הארי מסמכויות האק¬ 
דמיה למדעים ניחנו לגוף חדש שהוקם בנובמבר 1958 , "הוועדה 
המדעית והטכנולוגית" שהיא ועדר בעלת סמכויות נרחבות, ש¬ 
הורכבה מחברי מפלגה מהימנים בראשות המרשל ניד, דונג־ג׳ן, 
סגן רד,״ס; איש מחבריה לא נמנה עם מדעניה הבכירים של ם׳. 
תקופה זו הביאה קפאון איכותי כמעט מוחלט על המדע הסיני, 
למרות הגידול הכמותי העצום במספר המוסדות, החוקרים והתקצי¬ 
בים. בשנת 1960 הסתכם התקציב למדע ב 460 מיליון דולר, פי 4,6 
מאשר ב 1956 , ולאקדמיה למדעים היו 105 מכוני מחקר (לעומת 25 
ב 1953 ) ו 7,000 חוקרים (לעומת 1.700 ב 1953 ). למעשה, עד סוף 
שנות ה 50 עמד המדע הסיני בצילה של בריה״מ: בין 1950 ל 1959 , 
מלבד עזרה עצומה בציוד תעשייתי ומדעי, שיגרה בדיה״מ לס׳ 

כ 11,000 מומחים, בהם עשרות מדענים בכירים, וקלטה 38,000 סינים. 
בהם 1,300 מדענים, 7,500 תלמידים (מהם 2,000 לתארים מתקדמים) 
והשאר מדריכים, טכנאים ופועלים. 

אולם אחרי שהורה כרושצ׳וב בקיץ 1960 ל 1,390 מומחים סוביי¬ 
טיים לעזוב את ם׳, התחילה התפתחות מדעית עצמאית יותר, אם כי 
השפעות סובייטיות נותרו עד היום, בעיקר בחעשיה הצבאית ובפי¬ 
תוח טילים. בשנים 1961/5 התפתחו במדע הסיני שחי מערכות נפר¬ 
דות : מערכת מחקר פורמלית אשר התרכזה בפעילות מדעית במכוני 
המחקר. ומערכת "מחקר" בלתי פורמלית ואנטי-מססדית אשר היתד, 
צמודה לתהליכי הייצור בחקלאות ובתעשיה ושירתה אותם. ב 1963 
הגיע התקציב למחקר מדעי ל 4.6% מתקציב המדינה (לעומת 0.1% 

ב 1951 ). בתקופה זו השיגה ם׳ כמה מר,שגיר, המדעיים הגדולים 
ביותר; החשוב בהם הפיצוץ הגרעיני הראשון באוקטובר 1964 (מאז 
היו למעלה מתריסר ניסויים, כולל ניסויים מימניים). תקופת "מה¬ 
פכת התרבות" פגעה קשה גם במדע הסיני: הושעתה כמעט כל 
הפעילות המדעית (מלבד תחומים מיוחדים כמו פיסיקה גרעינית); 
האוניברסיטאות ומכוני המחקר נסגרו; כת״ע מדעיים חדלו להופיע; 
נותקו קשרי המדע המעטים עם ארצות חוץ; מדענים רבים היו 
נתונים לביקורת קשה, וציוד מדעי נהרס. רק לקראת סוף 1970 החל 
המדע הסיני להתאושש; אולם אין ספק שפגיעת "מהפכת התר¬ 
בות" במדע תורגש עוד כמה שנים: דור המדענים הנוכחי מזדקן 




935 


סין, הינדך, השפלה ומדע; רפואה מסרתית 


936 


במהירות ובגלל הפסקת הלימודים נשנים 1966/9 ייווצר בם׳ פער 
בדורות המדענים, 

המחסור במדענים בכלל לבסדענים בכירים נפרט היא בעיה חמו¬ 
רה. מתוך 400 המוסדות להשכלה גבוהה שפעלו באמצע שנות ה 60 . 
רק בסד התנהלו לימודי־מוסמך ורק 23 היו אוניברסיטאות כלליות 
בהן נלמדו כל המקצועות. מבין כלל מסיימי האוניברסיטאות בם , 
מאז 1949 פחות מ 1% הם בעלי מואר מוסמך ומעלה. אם יימשך 
הניתוק מבריה״מ. הרי רק התקרבות למערב תמנע מן המדע הסיני 
הידרדרות תוך כמה שנים. 70% מחברי האקדמיה למדעים וב % 
מנשיאי וסגני־נשיאי האוניברסיטאית הם עדיין חניכי המערב ויפאן. 

בעיה חמורה אחרת של המדע הסיני היא הפוליסיזציה שלו. 
הקהילה המדעית פועלת בסביבה עוינת ומשמשת נושא לחשדנות 
ולפיקוח. — הכפיפות לקאדרים המפלגתיים גוררת את המדע הסיני 
להזנחת מדעי החברה ושוללת מחקר אינדיווידואלי בהדגישה מחקר 
קבוצתי. גם הפעילות הפוליטית ועבודת הכפיים מפריעות לרציפות 
המחקר המדעי. 

מוסדות מדע. הפעילות המדעית בס׳ מתנהלת ב 5 מסגרות ו 

א. אקדמיות■. החשובה בהן היא האקדמיה הסינית למדעים 
(ר לעיל). ל 5 מחלקותיה (פילוסופיה ומדעי החברה; ביולוגיה ומדעי 
החיים; נימיה, מתמטיקה ומדעי הפיסיקה; מדעי הקרקע! מדעים 
טכניים) מסונפים נ 100 מכוני מתקר ,•אקדמיות משניות. לצדה קיימת 
האקדמיה למדעים חקלאיים (הכפופה למיניסטריון החקלאות), וה¬ 
אקדמיה למדעי הרפואה (הכפופה למיניסטריון לבריאות הציבור); 

ב. הממשלה: כאן מרוכז המחקר בראש וראשונה במסגרת 
מיניסטריון ההגנה המקיים את האקדמיה למדעים צבאיים (ולה כ 40 
מכונים), את האקדמיה לרפואה צבאית ומכונית ומוסדות אחרים. 
מלבד מכוני מחקר הכפופים למגניסטדיונים השונים קיימים גם 
מוסדות מחקר ברשתות המקומיות: ג. מוסדות ההשכלה הג¬ 
בוהה: תחת פיקות המיניסטריון לחינוך גבוה צמודים מכוני מחקר 
לאוניברסיטאות. כמו למשל המכון לגאולוגיה שליד אוניברסיטת 
פקינג, המכון להנדסת חשמל הקשור לאוניברסיטה הפוליסכנית 
טצינגהוא, או מכון קונמינג לביולוגיה של אוניברסיטת יונאן; 
ד. ה ת ע ש י ה: מוסדות מחקר מעטים פועלים בצמוד למפעלים 
או למכרות; ה. אגודות מקצועיות; ערב "מהפכת התר¬ 
בות" פעלו בס׳ קרוב ל 150 אגודות כאלה אשר נוהלו ותואמו ע״י 
האגודה הטכנית והמדעית של ס׳. 

באמצע שנוח ה 60 נאמד מספד מוסדות המדע והמחקר בס׳ 
בכ 800 : 45% במסגרת ממשלתית, 40% במתכונת אקדמיות, 14% 
צמודים למוסדות להשכלה גבוהה ו 1% למפעלי תעשיה. 40% מן 
המוסדות הם בביולוגיה ובמדעי החיים, 34% במדעי ההנדסה ו 26% 
במדעי המתמטיקה, הכימיה והפיסיקה. מוסדות המדע מפחדים ב 80 
ערים בכל רחבי גד• אך 36% מהם מרוכזים בפקינג ועוד 10% בשנג־ 
האי. שחי ערים אלה וכן נאנקינג, ווהאן, סיאן. קאנטון וצ׳אנג צ׳ון 
כוללות 60% מכלל מוסדות המדע והמחקר של ס׳. 

/! €071177111711 171 011071 ) £411 / 6 ״ 3 <)/ 014 *) 0011141 . 11 . 9 ; 1961 , 01171/1 

, 00771/7114711711 ■ 1 ) 07111 011071 ) £414 )! 0111711 ,(.!>£) 111 ־ 1 .ז . 0 : 1961 

- 1950 ) £4110111071 007717711171111 )!) 011171 ,(. 1 מ) ז־זאזנז? . 8 ; 1962 

; 1971 , 011710 תו 71 ז!ו/ 47 ו 771771 ס 0 4 ה 0 0110/1 )/ £41 ,.!>! ; 1956 ,( 1960 

1 (^ 141 , 150 - 11 ; 1970 , 1 ) 01171 !! €077177114711 171 011071 ) 114 )£ ,: 10 ־ 1 ? .ל 1 

. 1972 ,( 6 .סא , , 227 . 01 \ ,מגנ״זשות^/ 60 ט 0 ^ $ 0 ) 011710 171 1 ( 11710108 ))£' 

יצ. שי. 

רפואה מסרתית. היסוד לרפואה הסיבית ד״יא התאוריה 
הקוסמית הדואליססית של ינג ויין (ע״ע), שלפיה מצב בריאותו של 
האדם חלר בשיווי המשקל בין שני גורמים אלה. מטרת הרפואה הסי¬ 
נית היא תיקון ססיות הנוצרות בשיווי משקל זה. התורות הרפואיות 
המיניות הן חלק בלחי נפרד סן הפילוסופיה המינית (דאו) שלפיה 
היקום ד,וא שלמות אורגנית אתת שאינה ניתנת להפרדה לחלקים 


ובתוכו לכל ישות יש תפקיד קבוע מראש, בקרב מבנה הרמוני. חובת 
האדם היא שמירת איזון הכוחות הפועלים. הפרת שיווי משקל זה 
תביא בעקבותיה אנדרולמומיה במדינה, התפוררות בחברה. ומחלה 
— בפרט. 

חמישה יסודות: עץ. אש, מתכת, מים ואדמה יוצרים וגם משמי¬ 
דים זה את זה (ותשו׳ לעיל: מוסיקה; פילוסופיה): עץ יוצר אש, 
כי שפשוף שני גזירי עץ יוצר ניצוץ; אש יוצרת אדמה, שהרי אפר 
הוא הנותר לאחר שריפה; אדמה יוצרת מתכת, שהרי בקרב האדמה 
היא מצדה; מתכת יוצרת נוזל ע*י התכה: ומים יוצרים עץ, שהרי 
הוא יכול לגדול רק בהשקאה. זה המחזור הראשון, מחזור היצירה. 
תהליך דומה אנו מוצאים גם לגבי כוחות ההרס: עץ משמיד אדמה 
בשל ספיגת מינרלים מתוכה; אדמה משמידת נוזלים — ע״י שאי¬ 
בתם ; מים גוברים על אש; אש מחינה מתכת; ולבסוף גרזן העשוי 
מתכת כורת את העץ, הושלם המחזור השני, מחזור ההשמדה. 

גם האנטומיה הסינית מבוסמת על מערכת קוסמית. קיימות בגוף 
12 מסילות חיוניות (בהתאם לחדשים) ושתי מערכות בנות 5 איברים 
המקבילות לחמשת היסודות, האחת צוברת ואינה מפרישה והשניה 
מפרישה ואינה צוברת (שוב בהקבלה לשני הגורמים הדואליסטיים), 
המערכת הראשונה: לב, ריאות, כבד. טחול וכליות. השניה: קיבה. 
מעיים, סרה, שלפוחית השתן, מערכת המין. גופו של האדם בנוי 
מחמשת היסודות הנ״ל וגם רגשותיו ורקמותיו מקבילים להם: הר¬ 
גשות — כעס. שמחה. צער, פחד. רחמים: רקמות הגוף — סיבים, 
עורקים, עור, שיער, עצמות. שרירים. האדם הבריא חייב למגל את 
התנהגותו למחזור הקבוע הפועל בטבע: מחזור היצירה וההרס, הטוב 
והרע, או היאנג והיין (ע״ע ינג ויין). 

ברפואה המינית, השמים והארץ, האלים והרוחות קשורים קשר 
בל־יינתק עם ישותו של האדם ולא תועלתה כלל האפשרות של מתן 
טיפול רפואי ללא ידע ותובנה עמוקים ביחסי היקום הכוללים. יחסים 
אלה היו מבוססים על ר,דואליזם חבו-זמני, ההשלמה ההרמונית הנצ¬ 
חית בין ניגודים, והדו-קיום ההכרחי בין החיובי והשלילי, המהרס 
והמשמר, האור והחושך. 

היסטוריה ואישים. מקורות הרפואה הסינית אפופים אגרה 
ומיתוס ותחילתם, לפי המסורת, באלף ה 3 לפטר,"נ. ,.הקיסר האדום" 
(נפטר ע״פ האגדה בגיל 123 בשנת 2697 לפסה״נ) היה חוקר נלהב 
של פעולת המנגנון הפנימי של הגוף. וזאת עקב מתנת שמים 
שהוענקה לוי. דפנות קיבתו והעור המנסה עליה היו נד. דקים 
ושקופים שאפשרו לו הסתכלות פנימה. תחום פעילותו העיקרי ר,יה 
מהקר צמחים והשפעתם על הגוף. והוא עצמו היה שפן נסיונותיו. 
בשנת חייו האחרונה ניסה לעקוב אחר פעולתם של 70 סוגי צמחים 
שבלע ולגלות צמחי רעל ונוגדי רעלים. קיסר זה זנה להאלהה כשן 
נונג, אל החקלאות. 

ליורשו. .,הקיסר הצהוב״ (הואנג די. ע״פ האגדה 2697 — 2595 
לפסה״ג) מיוחסות המצאות גם בתחומי התחבורה, האפסרונומיה 
והמוסיקה. אולם עיקר עיסוקו היה בתחום הרפואה. לקיסר זה מיוחם 
הספר הראשון ברפואה פנימית, אם הי ספר ות, בנראה, פורסם רק 
בסוף שושלת גיו, בשלהי הסאה ה 3 לפסה״ג. נספר זה מוזכר לרא¬ 
שונה השימוש בדיקור סחסים והשפעת רוח, חום, קוד ולחות על 
פעולת גוף האדם. 

הספר מתחלק לשני חלקים: אחד על בעיות כלליות והשני על 
הבסיס הרוחני. הראשון כולל את כל תחום המדע הרפואי. להבנת 
ספד זה פרסם (ב 792 לםה״נ) ואנג פינג, המלומד והרופא מתקופת 
שושלת טאנג, הסברים ותוספות ב 81 פרקים. עד היום מודפסים 
פירושיו ביחד עם המקור. 

כ״אל המנתחים״ הוכתר הרופא הוא סו, שחי במאה ה 2 לםד,׳׳נ. 

הוא יצר את סם האלחוש הראשון, המורכב מיין מעורב בצמחי 
קנבוס. וביצע ניתוחים ללא כאב (ותשו׳.לעיל: הימסוריה). רופא 




937 


פץ, רפואה מסרתית — סינג, ג׳ון מילינגטון 


938 


מפורסם אחר. בן תקופהו של הוא טו. היד, ג׳אנג ג׳ונג ג׳ינג (לערך 
150 — 200 ). המנונה "היפוקרטס של המזרח", מומחה למחלות הגור¬ 
מות חום. בתקופת שושלת ג׳ין המערבי ( 265 — 316 ) פירסם הרופא 
ואנג שו־הו את סו ג׳ י נ ג — תאוריה על הדופק — שהנציחה את 
שפו בתולדות הרפואה הסינית. בתקופת שושלת ליאנג ( 502 — 549 ) 
פירסם טאו הונג־ג׳ינג מחקר על צמחי רפואת שנערך ע״י חברו 
סו ג׳י-טצאי. בזמן שושלת סואי ( 589 — 618 ) הושם הדגש על פתו¬ 
לוגיה ופורסם ברך מחקרים. בחסות החצר הקיסרית, בעריבת הרופא 
צ׳או יואן־פאנג. 

עבודה ראשונה בתהום רפואת עיניים מיוחסת לסון סה־מו (נפטר 
682 ), אם כי יש להניח ני נכתבה הרבה יותר מאוהד. בתקופת 
שושלת טאנג ( 618 — 907 ) פורסמה האנציקלופדיה הרפואית של ואנג 
דאו, ב 50 כרכים. המכילה תיאור המחלות, סימניהן, מהלכן ודרכי 
ריפוין. יש בה רשימה הכוללת 12,000 מתכונים להכנת תרופות הן 
מהצומח והן מן החי. ומתייחסת גם לדרכי סימור התרופות. 

תקופת צ׳ינג ( 1644 — 1912 ) הביאה הכרת האנטומיה של גוך 
האדם. ביתורי גופות וניתוחים לאחר המוות היו אסורים בסין, 
ומהרופאים נמנעה השגת תמונה מדויקת של האיברים הפנימיים, 
הידע הקיים הצטבר אך ורק באמצעות מחקר אנטומי על חיות. 

אם כי יותר ויותר רופאים סיניים הינם בוגרי בת״ס מערביים 
לרפואה — רשאי החולה לבחור. בבתה״ח הגדולים של ם', בין 
שיטות ריפוי מערביות ומסרתיות. לא מזמן נפתחו בפקינג פקולטות 
נפרדות לרפואה מערבית ולסינית מסרתית. מאידך, במערב, הולכת 
וגדלה ההתעניינות בשיטות רפוי סיניות מסרתיוה. כגון דיקור מת¬ 
מים (ר־ להלן). 

דרכי טיפול סיניות. א. תרכיבי חיסון: תרכיב נגד 
אבעבועות היד. ידוע בס' מוקדם מאוד. קרום המוגלית של תולה 
אבעבועות נשחק לאבקה, וזאת הופחת לאפו של הילד באמצעות 
קנה דק. פעולה זו שימשה כתרניב חיסון יעיל, מה עוד שה..תרכיב" 
נלקח רק ממקרים קלים במיוחד. 

נ. טיפול אורתופדי: סמיכת עפוד־השדרה בחגורות מור¬ 
כבות חן לחיזוקו והן ליישומו מכשירים מתוחנסים למתיחת הגוף 
עקב פגיעה או כאבים בעמוד־השדרה! וכן תחבושות מיוחדות לקבי¬ 
עת שברים וריפוים — היו ידועים עוד בם׳ העתיקה. 

ג. תרגילי נשימה והתעמלות: נשימה נבונה הנה 
נסים כל התרגילים המומלצים בס' הן להארכת חיים והן בשיטת 
ריפד למחלות רבות (ר׳ לעיל: דתות). המטרה העיקרית של תרגילי 
התעמלות סינית, כסו של היוגה ההודי. היא להשיג מחזור דם נכון, 
המבטיח איזון רגשי ויציבות. אלד, מהשלים את הגוף בפני מתלות 
ומבטיחים חיים ארוכים. נשימה נכונה מוזכרת גם כמנזר,רת את הדם 
והגוף. התרגילים הסיניים פשוטים למדי ואינם מחייבים מאמץ גופני 
מיוחד, אולם כוח רצון והתמדה הנם הכרחיים, והן פיקוח המדריך. 

ד. דיקור מחטים (-זחגולזטס־ 

סזגת): זוהי דרך טיפול ואלחוש הידו¬ 
עה ביס׳ סוד, 2.000 שנה. ע״פ תורת 
הדיקור קשור כל איבר פנימי קשר 
הדוק, באמצעות רשת של צינוריות, 

עם נקודותיו המקבילות הקבועות ב¬ 
עור. בסך הכל יש 365 נקודות כאלה 
(כמספר ימי השנה) והן מפוזרות 
בראש ובכל הגוף. דקירת מתט מה¬ 
אימה באתת מהן פועלת — ע״פ 
הטענה — כתמריץ או כמקזז, וכך 
מהזירה את הסדר והאיזון ההרמוני 
בפעולת מערכת העצבים (ר׳ להלן). 

לאחר אבחון המבוסס על תופעות 


הדופק, גון העור והסתכלויות אחרות, מאפשר הרופא המטפל לחולה 
לבחוד במצב התנוחה הנוח ביותר. מבקש ממנו להשתעל, ומנצל 
רגע זה של הסח דעת לדקירת המחט. עומק הדקירה, סוג המחט 
ותנועתה קבועים ומוגדרים מראש לגבי כל מקרה. כפי שמוגדר 
וקבוע גם הזמן עד חילוצה (בין 5 דקות ועד למעלה מ ,/׳ שעה, 
לפי סוג הטיפול). האסכולה הקלאסית של דיקור מחטים מכירה ב 9 
סוגי מחטים שונות מבחינה צורתן ועבין. 

ה. צריבה (כוויה — 0x1611511011 ״!). מטרת טיפול זה, כמו של 
קודמו, היא להחזיר איזון נכון בין היין ליאנג. הדיקור משמש בעיקר 
לריפוי מחלות הנגרמות ע״י עודף היאנג, ואילו טיפול הצריבה מנסה 
להתגבר על עודף היין. 

שיטת הצריבה; כותשים את העלים המיובשים של צמח הלענה 
הסינית (מיכסה), לשים אח העיסה ליחידות קטנות, דמויות גביע 
מוארך, ושמים אותו ישירות על הנקודה שנקבעה לטיפול. גביעים 
אלה מוצתים ונשרפים עד לפני שטח העור. מקובל להעמיד מספר 
גביעים בבת אחת, ע״פ סידור מסרם. 

ו. עיסוי: גם טיפול זה קשור בתאוריה עליה מבוססות שתי 
השיטות הקודמות, לאמור: קיום משטחי עוד בעלי רגישות יתר 
ביחס לאיברים פנימיים מסוימים. העיסוי מתייחם לרקמות מקושרות 
אלה. בס' נודע העיסוי כטיפול מרפא מאז ומתמיד. בתקופת שושלת 
טאנג נלמדה אמנות זו במכונים מיוחדים, אבל תנועות היד הפשוטות 
והיסודיות יותר היו ידועות כמעט לכל סיני ועברו במשפחה כמסורת 
דורות. מס׳ התפשטה אמנות העיסוי לארצות מזרח אחרות. ובהגיעה 
ליפאן זכתה לפיתוח ולשכלול מקצועיים. 

פרמקלליגיה. בשימוש הרפואה הסינית — מספר עצום של 
עשבי מרפא. נוסף עליהם משתמשת הרפואה הסינית בתמרים רבים 
ומוזרים ממקור אנימאלי (כולל גוף האדם) וממקור מינרלי. סמי 
הרפואה מורכנים מהרכבים שונים של חמרים אלה וגם שיטת ההבנה, 
זמנה וצורתה קובעים באותה מידה כמו המינון. 

מתוך אוצר עצום זר, של סמים ותמרי רפואה הוכחו כמועילים 
ומשמשים ברפואה המודרנית המערבית התמרים הבאים: רובם. 
אנקת ברזל (לטיפול באנמיה). שמן קיק, קאולין (כחוסר ספיגה 
ותחבושות), קמפור. קנבוס (חשיש). שמן חלמוגרה שימש ברפואה 
הסינית לטיפול בצרעת ומן רב וכיום הוא משמש לאותה מטרה 
במערב. עשב מרפא סיני תשוב הוא שרביטו (ע״ע אפדרין). הרפואה 
הסינית הדגישה במיוהר את סגולותיו הרפואיות של שורש הגינזנג 
(ע״ע). אולם פרט לסגולות דיורטיות לא נמצאו בו התכונות המופ¬ 
לאות שיוחסו לו. 

מ. 

סינג, ג׳ון מילינגטון — :־*״׳!צ 11111081011 !) ״ל״ן - ( 1871 — 
1909 ). מחזאי ומשורר אירי. ם׳ היה חניך טריניטי קולג׳ 
שבדאבלין ב 1888 — 1892 . ב 1896 ו 1897 שהה בפאריס. היד, זה ו. ב. 
ייטס (ע״ע) שעודדו לבקש השראה לנתינתו באיי ארן; ואבן. 
החומר ל 15 >תג 1 ! 1 (״איי ארן*), 1907 , נשאב בעיקרו באזורים 
מערביים אלה של אירלנד, על אורה־החיים הפריסיטיווי למדי של 
יושביהם. מחזותיו, שהם מזיגה, מלווה הומור, של ראליזם ורומנטיקה 
קלטית, הועלו לראשונה על בימת תיאטרון אבי ( 103110 ( 7 , 3111105 !) 
בדאבלין ( 1903 — 1910 ) וקבעו את מקומו בראש מתואי ארצו. — 
יצירתו של ם׳ מעידה על קירבתו ללשון המדוברת באירלנד, לדמיון 
האירי ולטבע. היא מצטיינת בחוש עדין לצורה ולגון, בפשטות 
מובהקת וביופי פיוטי. בהקדמתו למחזה ־ 16 )ס ץ 60 ענ 1 ? 766 
¥051610 ! (״נער השעשועים של המערב״). 1907 . פיתה ס¬ 
את התאוריד, שעליה הושתתו רוב המחזות החשובים סתקופת ה־ 
תחיה הספרותית האירית: "על הביפר, מבקשים לתזות באמת־חיים 
ובשמחה! בשל כך נכשל המחזה האינטלקטואלי בן־זמננו ונפש 


דיקור־סחטים רפואי (איןופתק־ 
טירה} בסין (יישרא< סאן; 
פאנה פום.י} 



939 


סינג, ג׳ון מילינגטון — סינגפור 


940 


הצופים קצה נשמחת־השקר של הקומדיה המוסיקלית המוגשת להם 
במקום השמחה העשירה הטמונה אך ודק ננעלה יבסוער שבמצי¬ 
אות". 

מבין יתר מחזותיו: 2 ־ 5 סן ("רבבים אל הים"). 

1904 ; 521:115 :־ל! 0£ נ 1 =ז\\ = 11 ־ 1 (״באר הקדושים״), 1905 : !(""ס 
5 * 10 ־ 801 6 * 01 (״דירד אשת התוגות״), 1910 (בלתי גמור). קובץ 
שירים ותרגומים ( 5 מ 10 ז 512 ח 2 ז 7 3 מג *וחס״ק) שלו יצא לאור ב- 
1909 ! אוטוביוגרפיה — ב 1966 . — וע״ע אנגליה, ספרות, כר׳ מילו¬ 
אים. עס׳ 267 . 

: 0111151011 ( .ח ; 1911 , 0. 07111 1(16 176101141 0/ 1115 711X6 ,לומ׳ן .ש 

. 1968 ,? 00771641 1. 5. 411141 \(0!1 6 x 1 \./ ,ז€ץתז 116 ) 1 ) $3 ; 1965 

אל. אה. 

סינג, ריצ׳רד לורנס מילץגטון — 00 ח 11110 ^ 1 1 ) £101121 

:ו 8 ״ץצ ת 0 ז 11:118 < 1 ו! — (נו׳ 1914 ), ביוכימאי אנגלי. את 
השכלתו רכש במכללת וינצ׳סטר (זמ 5 סו 1 ס ¥111 \). תהילה בלימודים 
קלאסיים ואח״כ במדעים. השתלם במעבדתו של פ. ג. הופקינז (ע״ע) 
בקימבדיג׳ וכן במכון המחקר של תעשיות הצמר. מ 1945 הקר בעיקר 
בעיות אנליטיות, הקשורות במחקר מולקולות של פפטידים. וקבע 
את מבנה המולקולה גרמיצידין 5 ( 5 ״;!זנסו״זג!*).'ב 1948 נתמנה 
לראש המחלקה למחקר חלבונים וקרכוהידרטים שבמכון דואט 
( 011 * 0 ^) שבסקוטלנד. עיקר פרסומו בא לד משיטת הפרדה. שעיבד 
יחד עם מרטין 1:0 :. 13 ,ו .? .! .\ 1 ) בשנים 1937 — 1943 . שיטה זו, 
הנקראת "כרומטוגרפית התחלקות" (ץ 111 ן 12 * 0 זגוח 0 ז 011 תסגזיזזבק) 
מבוססת על התחלקות החומר בין שתי פאזות נוזליות שאחת מהן 
נעה ואחת ספוחה אל חומר מוצק כלשהו. השיטה הוכיחה את יעילו¬ 
תה בהפרדת כל מיני חמרים חלבוניים וכיום שימושה רב. פשיטה 
זו אף צמחה שיטת הכרומטוגרפיה הגזית שהנה כרומטוגרפית הת¬ 
חלקות בין פאזה גזית נעה לביו פאזה נוזלית קבועה. על גילוי זה 
הוענק ב 1952 לס , . ולמרטין עפו, פרם נובל לכימיה. 

סינגפור (אנג׳ 1 ז 0 <] 23 ח 51 — סינגפור, ממלאית: עיר האריה), 
עיר־נפל השוכנת בדרומו של האי ם׳ ומהווה את 
עיקרה של מדינת־האיים ם', מדרום לחצי-האי המלאי. מספר תושבי 
המדינה — 2,110,400 ( 1972 ), רובם בעיר ס׳. כ 50,000 איש נוספים 
משרתים כאנשי צבא ושירותים בבסיסים (ד׳ להלן) שבאי, שטח 
האי 543 קמ״ר ובמדינה נכללים עוד כ 40 איים קטנים וזעירים 
ששטחם הכולל 39 קמ״ד. 

ם׳ היא מרכז מסחרי ופיננסי בעל השיבות עולמית ונמלה הוא 
הגדול בדדום-מזרח אסיה. מעמד זה נתהווה הודות למיקומה — 
החשוב גם מבחינה צבאית — בדרום מיצר סלקה (ע״ע), על הנתיב 
הימי הקצר ביותר שבין האו¬ 
קיאנוס ההודי לים־סיו הדרומי 
־ •למתת איתורה על אי יא־ 

גדול שמשאביו זעומים. האי 
מח-בד לחצי האי הפלאי בסו¬ 
ללה (ארכה 1 ק״ס) החוצה 
את מיצר גיוהיד- ועליה כביש, 

סס״ב וצינוו־־בים. במרכז האי 
מתרוממות נכעות בנויות גרא־ 

;•פ עד לגובה 176 מי וסביבן 
מישור נמיד שבו ביצות-סנג- 
רובים רנות. נרעינוז העתיק 
של העיר נמצא מסביב לנמל 
הטבעי שבשפך נהד־ם■ הקטן. 

באיזור זר. הוקמו משנות ה 50 , 

בתי־קומות רבים בצד המס־ 



סינגפור: בניה ציבורית צפופה לםגורים. סור שנות ה ( 61 
(המועצה לפיתוח כלכלי בסינגפור) 

טאות הצרות והמתפתלות. מאוחר יותר נבנה נמל קפל עסוק 
המים. במערב העיר לחוף מיצר ם׳. הנמל מוגן ע״י איים. על האיים 
הוקמו ביצורים, מפעלי תעשיה ומאגרי-נפט. לנמל מעמד של נמל 
חפשי והוא נמל-ביניים ראשי לספנות במזרח הרחוק. ב 1970 פקדוהו 
38,066 כלי־שיט שנשאו 148.7 מיליון טונות, אך כמות מטענו, היבוא 
והיצוא ששונעד. בנמל, היתד. 46.4 מיליון טונות בלבד. בם׳ פועל 
גם נמל-תעופר, בין־לאוסי גדול. מצפון־מערב לעיר יובשו בעשור 
האחרון שטחים נרחבים לצורך הקמת ספעלי-תעשיה ופרוודי־סגורים. 
בסיסי הים והאומר הבריטיים נמצאים בצפון האי לחוף מיצר ג׳ו׳וער. 

גידול ה א ו כ ל ו ס י ה בם׳ מהיר ביוחד. מאז ייסוד העיר ב 1819 
עת נפנו באי כ 200 נפש, נמשכו לכאן מהגרים רבים, בעיקר סינים 
(רובם בודהיסטים) המהווים 76% מכלל החושבים. 14% הם מלאים 
(מוסלמים), . 8% — הודים (הינדואים) ופקיסטאנים (מוסלמים) 
ו 2% — אירופים. לאחר מלה״ע 11 , עם גבור ההגירה. הוחל בפיקוח 
על ממדיה, אד שיעור הגידול השנתי (כולל הגירה) עדייו גבוה — 
3 ל 1,000 . צפיפות האוכלופין — כ 3,500 נפש לקמ״ר בממוצע — 
רבה עוד יותר בעיר, שכן שטחים רבים באי משמשים לחקלאות. 
הצפיפות גבוהה במיוחד במרכז העיר שבו משמשות למגורים גם 
סירות על נהר ם', 

בם׳ 4 אוניברסיטאות, בהן למדו ב 1971 13,086 תלמידים. 

,׳\נ 1 זו£ ./ע.$ ; 1970 ,(( 7701151110 141 ח 10110 ! 1 *£' 1 ) 0 ו^חוו 1-1 

. 1968 .מ?>¥ 0/1 וו) 1 

פ, פ. - מר. יו. 


יהודים מהודו ובגדאד התיישבו לראשונה בם׳ ב 1840 כאשר 
הקימה שם משפחת ששון (ע״ע) את עסקיה. ביכ״נ "מגן אבות" 
נחנד ב 1878 ; ברשותו מספר ספרי תורה שהובאו מבגדאד. ביכ״נ 
אחר, ״הסד אל״. נבנה ב 1904 . במרוצת הזמן נוספו גם מהגרים 
אשכנזים מארצות אירופה וסין. הקהילה שגשגה מבחינה כלכלית 
והיתה בעלת חשיבות ללא כל יחם לגדלה. ע״פ מפקד 1931 החזיקו 
832 יהודי ס׳, וכן הערבים, ברוב הבתים בעיר. ב 1939 מנתה הקהילה 
2.500 נפש. רבים מהם נכלאו ע״י היפנים בתקופת מלה״ע 11 ; 
לאתריה הגר מספר רב מהם לאוסטרליה. לאנגליה, לאה״ב ולישראל. 
מלבד תרומתם למסחר, פעילים היהודים בחיים הפוליטיים (ר׳ 
לעיל). הקהילה בת 600 איש מיוצגת ע״י "ארגון הסעד היהודי", 
ופעילותה החברתית מתרכזת במועדון "מנורה". קיים בס׳ גם תלמוד 
תורה. 

סינד, סינדה, ע״ע פקיסטן. 

סיבז־יקליזם (״ 1 ״ 1 ב:> 11 >ז 1 ן 5 ; מצרפ׳ ז 1163 )חן 5 — איגוד מקצועי), 
זרם בתנועת הפועלים השואף להקים חברה סוציאליסטית 
חפשית ע״י שימוש בכוחם הכלכלי המרוכז של הפועלים. הם׳ שולל 
פעולה במסגרת מפלגתית או פרלמנטרית, ורואה באיגוד המקצועי 
את מסגרת־הפעולח לשינוי המשטר: המפלגות מפלגות, לדעת הם', 
את הפועלים. ושואפות לכבוש אח השלטת כדי ליהנות ממנו. בעוד 
שהאיגוד המקצועי הוא לבדו מאחד את הפועלים בבסיס קיומם 
הכלכלי והמעמדי ונכון למלא את אינטרס הפועלים לביטול 
השלטון הריכוזי. שהוא מקור לניצול העובדים. 

הם׳ רואה את מלחמת הפועלים ככלכלית בעיקרה, אף למטרות 
מדיניות, לפי שהכוח המדיני הוא השתקפות הכוח הכלכלי. אם 
ישבתו הפועלים — ישבתו חיי החברה. השביתה הכללית תוציא 
את הפועלים לרחובות ותביא לידי התנגשות עם המשטר הרכושני 
והכוח המדיני השומר עליו. הס׳ ממליץ גם על אמצעי פעולה 
ישירים אתרים של הפועלים: תרם, המראה לפועלים את כוחם 
כיצרנים וצרכנים גם יחד; האטת העבודה. שיבושה, או דקדוק־יתר 
במילוי הוראות. רק מלחמתם "הישירה" של הפועלים תבטיח 
השגים, בהפעילה לחץ על השלטונות. בעניין זה הדגיש הס׳ 
את חשיבותה של עילית קטנה. לוחמת ובעלת הכרה. כמנהיגת 
המהפכה. 

גם בחברה החדשה שתקום אחרי המהפכה הועיד חס׳ מקום 
נכבד לאיגודים המקצועיים: ברית של איגודים תארגן את הייצור 
ותתאם אותו. ומועצה של איגודים בכל מקום תסדיר את חלוקת 
המצרכים בשיתוף עם אגודות צרכניות. ארגון כפול זה של יצרנים 
וצרכנים יבוא במקום המדינה הריכוזית, המתערבת בתהליך הייצור 
בשיטות ביורוקרטיות וחוקים כובלים. "מועצות תעשייניות" ("מוע¬ 
צות הפועלים") יתלכדו לפדרציה חפשית מקיפה. שתבוא. בסוסו■ 
של־דבר במקום המדינה, 

הס׳ צמח בצרפת בסוף המאה ה 19 , וקשור בהקמת "קונפדרציית 
העבודה הכללית״ (.* 0,0.1 ;- 3 ־;ז ! 41 061161316 חסחגזפןז^תסס 
11 גע]) ב 1895 . הוא הושפע מרעיונות בקמין ופדודון ופותח בידי 
ד. סורל (ע , ערכיהם) ואיבר לגרדל (ר׳ ביבל׳). בתחילת המאה ה 20 
היתד, השפעתו גדולה, אך במלה״ע 1 ירד כוחו: הס׳ התנגד למלחמה, 
שבה ילחם פועל בפועל. באמרו שאין לפועלים מולדת אלא מעמד 
הפועלים הבין־לאומי. במלחמה נאסרו כמה ממנהיגי הסינדיקליסטים, 
ואחרים נטשו את סיסמאותיהם והיו לפטריוטים טובים. אחרי המל¬ 
חמה חזר הס׳ וסרח לזמן קצר, אך ם 1920 ירד בהתמדה, עם גידול 
כוחם של הקומוניסטים, ו״קונפדרציית העבודה" החלה חותרת לשי¬ 
פורים הדרגתיים בתנאי חייהם של הפועלים, כדרך רוב האיגודים 
המקצועיים בעולם. 

גם בארצות אחרות קמו איגודים סינדיקליסטיים, כגון בבריטניה 






943 


סינדיקליים — סינה 


944 


באוססרליה. באירלנד, נאה״ב, שבה הוקם ב 1905 ארגון "פועלי 
הוזעשיה בעולם״ (.ז 5 \.¥\. 1 ) וסרח זמן־מה לאהר מלה״ע 1 , וכן 
בארצות סקנדינוויה. במיוחד התפשט הם׳ בארצות הלאסיניות באי¬ 
רופה (איטליה ופפרד) ובדרום אמריקה. בהשפעת לבייולה (ע״ע) 
היה הם׳ לזרם עיקרי בסוציאליזם האיטלקי, אך נצחון הפאשיזם 
שם לו קץ. בספרד היה הם׳ כוח חשוב, במיוחד אחרי שהוקמה 
הרפובליקה ( 1931 ). הסינדיקליסטים, שהיו חזקים במיוחד בקטלוניה, 
השתתפו בגבורה בהגנת הרפובליקה במלחמת האזרחים ( 1936 — 
1939 ). ובמהלכה התנגשו גם בקומוניסטים (ע״ע ספרד) 1 נצחץ 
פראנקו שם קץ לתנועתם, סניפיהם החשובים בדרום אמריקה נהרסו 
ברדיסות. 

הם׳ השפיע גם על תנועות פועלים אחרות. במיוחד באשר למבנה 
האיגוד המקצועי ותפקידיו. בכלל זה הושפעה ממנו גם הסתדרות 
העובדים הכללית בא״י. 

א. זילברנר. הסוציאליזם המערבי ושאלה היהודים, תשס״ו; ,"מ־״ש.£ 

־ £5 . 4 .! ; 1911 , 4 ) 001/41 ) 800011140 ,ש|| 16 )זר.ע 3 ״ 1 .!{ ;* 1910 . 11 3 

-) 7 10111/0 ) 80 0/4114 , 0010 .מ.מ.!) ; 1913 ,. 8 ^ 1101141/0004 ) 7 ,ץ 13 
, 01 ־ 801 . 0 ; 1920 ,. 7 . 0 . 0 11 11 . 5 ) 7 1 ל 11311 ו 104 - 1 ; 1920 , 4 ) 01 ) 4 
- 01042 414 0 ס 1111 ס<} 40 ס))ס 1-0 ,. 1 א ;* 1921 ,)) 0 ) 01 * 0 10 ■ 1111 01 ס 41 ) 11 ) 7 
-) $4 )?) 14 ( 10 () 5 ,)( 4 ^ 44 ) 7 > 0 ) 01/0004 ( 1/0 ) 4 7.10 ,־ 8010801 . 11 ; * 1923 , 11010 
) 7/1 , 0$5 י! 83 .( 1 ; 1922 , 1004 ^ 70 11414 10/14 ( 111117 ) 0 , 0 ) 117 ) 4441 ( 11 1 ) %1111 
0 ■ 1 , 0¥ ז 00012-01 . 11 ; 1931 ,)) 710/1 7011-7704 1/1 411 ) 01 )/ 1101 ■ 701101 
. 1948 ,) 011 ) 0/1 ־ ״!״״ 7 ז ( 1408 — 1419 ! שרי¬ 
ריה הועברו לארמון־העיריה). תלמידו אנטוניו פדריגי (מת 1490 ) 
מהל בקלאםיציזם מרובד את מורשת סיגנונו הגברי של םור 1 . הצייר- 
הפטל וקיימה (!!":,;!!*"זר! 1412 — 1480 ), כנגדו, המשיך במסורת 
סיגנונו העז של דונאסלו, בן פירנצה, ואותה הוריש לתלמידו הפסל־ 
הצייר־ר,אדריכל פואנצ׳סקו די ג׳לרג׳ו ולנרוצ׳ו, שהיה אף הוא פטל־ 
צייר. 

; 1854-56 , 1-111 ,) 1 ) 41 ) 1 ) 041 '! 1 ) 4 110410 ס! 4 )<} 011 ) 140 * 001 , 11 30051 )>< . 0 
) 17041 ) 4 110410 ס! ־סק 011 ) 114/1 ) 40 051 - 13. 8300111, ?7x01/1 ז)£זס 8 . 5 
. 7410110% ס 01 ))סז 14611 () ) 1 ) 0 ) 81 ,״ 0-11000055 נןי>? .[ ; 1898 ,) 1 ) 0 ) 1 

הו 70101/0% , 140155 . 14 ;* 1948 , 11 ) 0 ) 8 0/1111 ))) 4 " 7 , 11 ( 0000 .. 8 ; 1947 
11111140 ) 8 , 03111 .£ ; 1951 , 1 ( 01 ) 0 \) 710 ) 1 ( 1 ■ס!)]/ . 8 004 )) 0 ) 7104 
- 8 ־ 1801 ) 830 .£ ; 1955 .) 1 ) 0 ) 1 11110 ) 1 ?} 1.0 ,. 1 ) 1 ; 1951 ,) 1 ) 0 ) 1 ס) %0 / 1 
7010220 11 , 11 ־ 031 .£ - ג 1 סז 1 ג 0 ..\/ ; 1953 , 1 ) 81041 ) 1 ) 0 ) 81 ,ג 31 ׳יב^ 
. 1963 41 0 ) 1 !<(!(ן/ק 

א. רו. 

היסטוריה. סנה יוליד. (ג 11 ״ן ב 3 פ 8 ) היתה קולוניה צבאית 
מייסודו של אוגוסטום במקום שהיה לפנים יישוב אטרוסקי. במאה 
ה 7 היתה ס׳ למושב הגמון. בימי הלנגוברדים (ע״ע) שלט בה 
גאסטלדו (סוכן). בימי הקארולינגים — רחן, ובמאה הוו שלטו 




945 


פינה — סינט הלינה 


946 


למעשה ההגמונים. במאה ה 12 שלטו בס׳ קונסולים מבין הפאטריצים 
בעיר. אך גם לפשוטי-העם היה חלק בשלטון. ב 1199 מונה פודסטה 
0 ט 5 *סק, שליט יחיד) עקב חילוקי-דעות בין הקונסולים. 

הודות למקומה, על דרך הצליינים לרומא, ושליטתה על מכרות הכסף 
בסביבה. פרחה ם׳, מסחרה פרץ ולבנקים שלה היו סניפים בערים 
החשובות שבאירופה. היא ביקשה להבטיח את שליטתה על הדרכים 
לרומא. לים ולצפון. וע״כ השתלטה על שכנותיה. דבר וה. וכן 
תחרות מסחרית, גרם למאבק עם פירנצה. וכיוון שפירנצה היתד, 
גולפית, תמכה ם׳ בגיבלינים (ע״ע גולפים וגיבלינים). קיסרי גרמניה 
גמלו לס׳ על תמיכתה בהם והעניקו לה פריווילגיות רבות. המאבק 
עם פירנצה גרם למלחמות ממושכות ביניהן. ולרוב היתד, יד פירנצה 
על העליונה. עם מפלת מנפרדי (ע״ע) מידי שרל (ע״ע) מאנז׳ו כ- 
1266 בא הקץ לשלטון הגיבלינים בטוסקאנה, וגולפים סוחרים ובני 
המעמד הבינוני השתלטו על ס'. בשלטונם פרחה ס', גבולותיה 
הורחבו. נוסדה אוניברסיטה ( 1246 ) והוקמו בנייני ציבור מפוארים 
(ר׳ לעיל). אולם באמצע המאה ה 14 התחדש מאבק המעמדות בס׳, 
והעיר סבלה מאי־יציבות במשטרה. ב 1387 התחדשה המלחמה בפי¬ 
רנצה, ום׳ קראה לעזרה אח ג׳ן גלאצו ויסקוינטי (ע״ע, עמ׳ 246 ). 
דסקונמי השתלט על ם׳ ( 1399 ), והיא היתה כפופה למילאנו. כעבור 
שנים מספר יצאה ס׳ מתחום ההגמוניה של מילאנו, אך במאבקים 
הממושכים והמשתנים עם פירנצה, ונציה והאפיפיורות, ירדה ס׳, 
וכלכלתה הושתתה יותר ויותר על החקלאות. לשקיעה כלכלית זו 
נלוותה מלחמת מעמדות גוברת. ב 1455 נמסר השלטון לבליה ( 153113 
־רשות) מקרב ״העממיים״ ( 1 ם 013 ק 0 ק). ב 1487 השתלט פנדולפו 
פטרוצ׳י, אחד מעשירי העיר. על ם׳, והיא פרחה בימיו. צ׳זרה בורג׳ה 
(ע״ע) הרחיקו מם׳ ( 1502 ), אך כעבור שנה חזר לשלטון והחזיק בו 
עד מותו ב 1512 . ב 1524 פרץ מרד נגד בנו וס׳ נהיחה לעיר עצמאית־ 
למחצה בחסות ספרד. הממשל היה כושל והשניא את הספרדים, 
וב 1552 פרץ מרד בסיוע צרפת וקווימו 1 מדיצ׳י (ע״ע). וחסות 
ספרד בטלה. אך ב 1555 נוצחה ס׳ בידי הספרדים וקוזימו 1 , וב 1557 
סיפח אותה קודמו. והיא היחד, לחלק מטוסקנה (ע״ע). 

/ 0 ץ־< 5/0 7/10 ,. 5 , 1111 י 116 ס 5 .'• 1 ; 1902 ,. 5 /ס ץ־ 101 * 111 4 , 00112135 .- 1 

017 ) 1151 !) . 5 /ס 7011 71/0 , 110011 .{ ; 1964 01 י 101 ) 11 ) 10 \ 4 

. 1973 ,( 2 , 11 ^\ י ץ 70113 
ר. שס. 

קהילה יהודית קיימת בם׳ מ 1229 . חב היהודים עסקו בהל¬ 
וואת כספים ונהנו מזכויות רבות. בשנים 1543 — 1600 סיימו 10 
יהודים (ואולי יותר) את לימודי הרפואה באוניברסיטה של ס , . 
ב 1571 , עם יסוד דוכסות טוסקנה (ע״ע), נכלאו יהודי ם׳ בגטו. 
הווי החיים בו במאה ד, 17 מתואר ביומנו של רוכל יהודי בן התקופה 
(ר׳ ביבל׳). ב 1786 שוחזר ביהכ״נ העתיק בם׳. ב 1799 הוענק ליהו¬ 
דים שוויון זכויות מלא ע״י הצרפתים. אותה שנה נרצחו בם' 13 
יהודים בידי פורעים. בתקופת הרסטוראציה ( 1799 — 1807 ) שוב 
הוגבלו זכויות היהודים. חופש מלא הוענק להם לאחר סיפוחה 
של ס׳ לפ;מונטד, ( 1859 ), האוכלוסיה היהודית בם', שמנחה עד 
מחצית המאה ה 19 400 איש. נתדלדלה מאז. וב 1968 היו בה כ 100 
יהודים. 

; 1928 ,(ז\ ,\; 1100 ) ס!)[ )!) 1111 ) 51 0 / ס * 5111110110 7/10 , 11 ) 80 . 0 
. 1953 , 305-313 , 1111 )/ 7.1 1 ) 00 *) 501101111 ס? 

0 י בוד ([ 11$ ]( 01 חץ$; מיוו׳ ;>ס£ס׳\ 0 ס — אסיפת)׳ ועידת נציגי־ 
דת בכנסיות הנוצריות. בכנסיה הקתולית יוחד השם 
ס׳ בעיקר לכינוסים אזוריים של בישופים, ואילו הכינוסים העולמיים 
נקראים, מאז ועידת ניקיאה (ע״ע איקומניות, ועידות; נצרות׳ עמ׳ 
338 ) ב 325 , בשם ועידה ( 1 מ 011111 חס 0 ); אך גם השם ם׳ משמש 
להן. בנצרות הקדומה התקיימו צורות שונות של ם": עם קביעת 
עליונות ביש 1 ף רומא ( 3115 (! 3 ק 115 ז 3 ח 1 ״ק) נדחק מהם היסוד הצי* 
בורי״אזורי. 


ב ב י ז א נ ט י ו ן הוקם ״ס׳ קבוע״ (ט 1 > 0 סו!ף 5 ׳\ 4 .; 2 ) ששותפו 
בו הבישופים של האזורים הסמוכים לקושטא. התקיימו ס" גם 
באזורים אחרים, מרוחקים מהבירה. יוסטינינוס ז במאה ה 6 קבע 
לעצמו זכות בלעדית לכנס ס" כל־כנסייתייס, לבחור במשתתפיהם 
ולאשר את החלטותיהם. העיקרון הסינודאלי קיבל את צורתו 
המגובשת ביותר בקיסרות הרוסי ת,עם מינויו של "ס׳ קודש 
הקדשים״ ( 10.4 * 11 (.) מ 11 חו 1 )€$עמ €08 ק 11 ) ע״י פיוטר הגדול ב 1721 . 
גוף זה, שהיה מורכב מנציגי הכנסיה, הכתר והציבור, מונה ע״י 
הצאר ושימש כמינהל קבוע של הכנסיה האורתודוכסית. 

— 1902 , 111 ^ 0X ־ 1 , 11 );) 11140 ) 111 ) 4/1/1 )^) 1100100/1111 ) 11 ^ 1 ,(. 611 ) 2 ) 11 ) 5 .ס 
. 1966 ,* 10 ! 1 )י 1 /־ 1 )ה €0 1 ) 110 * 11 ) €011/1 , 1 ^) 010 ,(. 1 ) 6 ) 11 ג*תד>זל 0 ) 5 .( ; 38 

סינוס, לוקיוס איליוס, ע״ע טים־יוס קלון־יוס נרו, 
עמ׳ 593 . 

סינוסיטיס, ע״ע אף, ברך מילואים. עם׳ 329 . 

סינוס < 01 ״ו 5 : בימי־קדם — סינופי (ף!"*!!)), עיר בצפונד, של 
תורכיה, במרכז חופה של אנטוליה ליד הים השחור. העיר 
התורכית הקרובה ביותר לחוף רוסיה הדרומית. בסביבתה מתקנים 
צבאיים. בד. כ 15,000 תוש׳; בירת איל (מחוז) בן 5-755 קמ״ר, 
ובו נ 270,000 תוש׳ (אומדני 1970 ) ; מרכז לאיזור חקלאי. במפרץ 0 ׳ 
המעגן המוגן ביותר בחוף תורכיה הצפונית. אך העיר תפרה חשיבות 
כנמל בשל קשיי תחבורה (העדר רכבת, כביש אחד בלבד) עם פנים־ 
אנאסוליה. 

ס' היחד, ישוב עתיק מאוד בחבל פאפלאגוניה. ובמיתולוגיה היוו¬ 
נית נקשרה למסע הארגונאוטים. ראשיתה, כנראה. בהיאחזוח בני 
תסאליה, אך רק מתיישבים מסילטום (ע״ע) הפכוה במאה ד, 7 
לפסה״נ לעיר היוונית העיקרית בחופי הים השחור. ומדכז למסחר 
בקצתו של נתיב תחבורה אל ארם־נהריים. אנשיה ייסדו כמה מושבות 
תשובות, ביניהן את טרבזון (ע״ע). במאה ד, 4 לפסה״נ נכבשה ע״י 
הפרסים. וב 183 לפסה״נ הפכה לבירת ממלכת פונטים (ע״ע). דיוגנם, 
עקילס הגר ומתרדח 71 ( (ע׳ ערכיהם) ״הגדול״ נולדו בד,. מאז 70 
לפסה״ג היחד, רומית וירדה פלאים בשל תחרות בנותיה שקש־ 
ריהן עם פנים־האדץ היו נוחים יותר. אח״ב היחה ביזאנטית, וביה״ב 
השתייכה לקיסרות טרבזון ( 1204 ) ונפלה בידי הסלג׳וקים. מאז 
1491 שייכת לתורכים. ומעתיקוחיד, לא שרד מאומה. ב 1853 הטביע 
האדמירל הרוסי נאנימוב אח הצי התורכי במעגן ם׳! תקרב נכנם 
להיסטוריה בשל השימוש הראשון בפגזים נפיצים. 

. 1906 ,. 5 01 ) 1 ) 4/1 ,ח 0 יצמ 1 ו : 80 . 1 ׳ג .ל! 

סינופטיים, אונגליונים, ע״ע יעו, עם׳ 415 . 

סינט הלינה ( 13 ״[,)) 531111 ). אי בדרום האוקיאנוס האטלנטי. 

' 1.850 ק*מ ממערב לאפריקה. שטחו 122 קמ״ר ובו 4.952 
תוש׳ ( 1970 ). האי יושב על רכס תת־ימי. מקורו געשי ונופו הררי 
ומבותר. תאוכל־סיח מורכבת מבריטים, אסיאנים ואפריקניס! דתם 
נוצרית ושפתם ))נגלית. העיר היחידה ג׳ימזטאון( ¥11 \ 0 ] 1,5 פ 3 (; 1.600 
וזוקף) ודרך נמלה מתנהל קשר אניות עם אפריקה ובריטניה. פרנסת 
התושבים על חקלאות. מגדלים תפוחי־אדמה וירקות׳ פשתן (ליצוא). 
מקיימים משק־הי מגוון ועוסקים גם בדיג. 

האי הוא מושבה בריטית ומושלו מפקח גם על תאיים אסנשן 
וטריסטן דה קוניה (ע' ערכיהם). 

. 1957 , 11010110 / 0 10 * 1 , 11 ס)א 0 ) 1 ב 1 ש .ס 

היסטוריה. ב 1502 גילו הפורטוגלים אח האי. שלא היה 
מיושב, וקראוהו ס״ה, ע״ש ״הקדושה״ של יום הגילוי■ ב 1659 
השתלטו עליו אנגלים, הקימו במקום ישוב, פיתחו מטעים באי. 
וכושים הובאו מאפריקה לעבוד בהם כעבדים. העבדות בוטלה סופית 
ב 1836 . חשיבות האי ירדה מאוד אחרי פתיחתה של תעלת סואץ, 



947 


948 


סיננו הלינה 

כשנתמעט מספר האניות שעגנו בס״ה בדרכן לאסיה, למזרח אפריקה 
ולדרומה. 

ס״ה מפורסמת כמקום גלותו של נפוליון ב 1815 — 1821 . באותה 
עת היה משפר חזק מוצב באי. נודעה לו חשיבות איסטרטגית בלחמה 
בים במלמ״ע 11 . 

0 י ( 0 וי 2 ם 3 ט ( 1 תנ 0 ת 71 \ 531111 ), אחד מאיי וינחלרד 

שבאיי האנטילים (ע״ע) בים הקאריבי; ־מדינה נספחת" 

( 81310 455003101 .) לקהיליה הבריטית בהדו המערבית (ע״ע). 389 
קס״ר, כולל כמה איים זעירים (ת״גרנאדינים" הצפוניים), ובו כ־ 
100.000 תוש׳ (אומדן 1970 ). התושבים רובם כושים ומולאטים. 
דוברי אנגלית וניב צרפתי מקומי. 

האי הררי ומיוער. שיאו: הר־חגעש סופריאר ( 1,134 מי) הגורם 
לפרקים לרעידות־אדמה. האקלים טרופי. ושכיחים בו הוריקנים. 
היצוא: מרנטת־הקנה ( 1001 ׳״ 10 ז 3 ), כותנה משובחת, סוכר. בננות. 
קופדה, תבלינים ופירות. התיירות חשובה. הבירה והנמל הראשי 
היא קינגזטאון (מ;זד 14111£510 : 22,000 חוש , ), ובקרבתה שדה־תעופה. 

ס״ו נתגלה ע״י קולומבוס ב 1498 . אנגלים התיישבו בו ב 1672 , 
ובמשך זמן רב היה סלע־מחלוקת בין אנגליה לצרפת. מ 1763 היה 
מושבה אנגלית. ב 1902 נהרגו בס״ו כ 1,600 תוש׳ בהתפרצות הר־ 
הגעש. מעמדה המדיני הנוכחי נקבע ב 1969 . וע׳יע סינט לושה: 
סינט קיטס־נויס. 

סינט לואיס ( 83101 1x015 ), הגדולה בערי מיזורי (ע״ע): 

622.240 תוש׳ ( 1970 ). כס״ל־רבתי — הכוללת 200 רשויות 
מקומיות — 2.4 מליון תוש׳, 

העיר שוכנת על הגדה המערבית של נהר מיסיסיפי (ע״ע), 
דרומית לשפכו של יובלו הגדל מיזורי. פרווריה שעל הגדה המזר¬ 
חית נמצאים בתחומי מדינת אילינוי. ס״ל היא מוקד התחבורה 
העיקרי במערב-התיכון. והצומת השני בגדלו באה״ב (אחרי שיקאגו) 
של מס״ב ( 18 קווים ראשיים), לבד מרשת צפופה של כבישים 
ואוטוסטראדות ונמל־תעופה בין־לאומי. 

ס״ל היא ממרכזי ה תעשיה החשובים של אה״ב. מקום נכבד 
יש לתעשיה עחירת־המדע. התעשיה מתבססת על קרבה למקורות 
חמרי־גלם (שדות־נפט. גז טבעי ופחם באילינוי) ותחנות־בוח הידרו־ 
חשמליות. מייצרים כלי־רכב, עזרי־תחבורה, מוצרי מתכת. כימיקלים, 
מכשירים חשמליים, מזונות ומשקאות חריפים■ מפורסם מפעל־הענק 
לייצור מטוסים מקדונלד־דאגלס. לענף עיבוד העורות מסורת ממו¬ 
שכת• כן קיימת פעילות מסחרית עניפה ובמיוחד שיווק סיטוני של 
המוצרים החקלאיים של המישורים הגדולים. ס״ל היא שוק-הפרוות 
הגדול בעולם, ובקנה־סידה לאומי — שוק לתבואות ובע״ח ומרכז 
לבנקאות. 

בעיר 3 אוניברסיטאות ( 29,329 תלמידים ב 1971 ), בי״ס לרפואה 
ומכונים לתאולוגיה. בשטח המוסיקה יצאו מוניטין לתזמורת הסימ¬ 
פונית של פיל ולסיגנון הג׳ז שנתפתח בעיר. בס״ל גו־חיוח, גן־ 
בוטאני מהגדולים בעולם ומוזיאונים לאמנות. 

לשיא גידולה הגיעה ס״ל ב 1954 עת היו בה 856,000 נפש. מאז 
קטנה אוכלוסייתה עקב הגירה לפרוורים. החל בשנות ה 60 מתבצע 
שיקום עירוני נרחב באיזור הסמור לנהר. הוסלו משבנות־עוני, נבנו 
שיכונים לבני המעמד הבינוני ונעשו פעולות למניעת זיהום־האוויר. 

% מאוכלוסי העיר הם צאצאי מהגרים שמוצאם בעיקר גרמניה 
ואירלנד, וב 4 ן הם כושים. 

. 1961 .? 1111111111 ( 001 ןך 1110 ס 110£ !!^ז £!/) ^ת^^< 0 {ק 1.), ^£x מ) 3011008 . 0 .( 

ד. מ. 

היסטוריה. ס״ל נוסדה ב 1764 ביזמת הצרפתי פ. לקלד 
( 1 x 616116 ), שחברתו קיבלה זכות לבדית למסחר פרוות עם האינ¬ 
דיאנים. לקלד קרא לעיר ע״ש לואי "הקדוש" (ס״ל). היישוב 


סיננו לורנם 

שגשג בשלטון ספרד. שבעקבות מלחמת 7 השנים קיבלה מצרפת 
את לואיזינה (ע״ע, עמי 262 ). ב 1800 הוחזר השטח לצרפת, וב 1803 
מכרוהו הצרפתים לאה״ב (•קניית לואיזינה״: ע״ע אה״ב, עם׳ 168 ). 
מספר תושבי ס״ל היה אז כ 1,000 נפש, וגידולה אחרי סיפוחה 
לאה״ב היה בראשיתו איטי. תחילה היתה ס״ל בירת הטריטוריה 
של מיזורי, אולם עם קבלת מיזורי כמדינה חברה באה״ב ( 1821 ) 
חדלה להיות בירה. 

התפתחותה הגדולה של ס״ל באה לה בעת התפשטות אה״ב 
מערבה וההגירה הגדולה שמה. ס״ל היתה "השער למערב", והרחבת 
תחבורת ספינות הקיטור על המיסיסיפי החישה את גידולה. ב 1821 
היו בה 5.600 תושבים; ב 1850 — 78,000 , וב 1870 — 311,000 . 
מלחמת האזרחים באהיב נתנה דחיפה עצומה לתיעוש העיר. באותה 
מלחמה תמכה ס״ל בצפון, בעיקר בגלל המתיישבים הגרמנים הרבים 
בה, שהתנגדו לעבדות. והעיר היתה מרכז אספקה צבאי חשוב. 
תיעושה נמשך גם אחרי המלחמה, וכן קמו בה מוסדות תרבות ומדע. 

יהודי ראשון ישב בט״ל ב 1807 . ב 1840 נרכש בית קברות. 

ב 1841 נוסדה קהילה (כ 100 יהודים), וב 1842 — ארגון צדקה. 
ב 1853 היו בס״ל 700 יהודים. ב 1847 וב 1849 כבר הוקמו קהילות 
חדשות לא־אורתודוכסיות. ב 1851 הקימה הקהילה המרכזית, האור¬ 
תודוכסית, בי״ס יומי. באותה שנה ניסה יצחק ליסר (ע״ע), לשווא, 
למזג את שלוש הקהילות. וחיכוכים על רקע דתי הביאו ליצירת 
קהילות נוספות. בתכ־נ נוספים נוסדו ע״י המהגרים שהגיעו 
מ 1881 ואילך. הגירה זו הביאה לייסודם של מוסדות חיניד וסעד 
לקליטת המהגרים. במפנה המאה ה 20 היכתה הציונות שרשים 
בס״ל, וב 1911 יצא משם גרעין שהתיישב בפוריח, ליד טבריה. 
ב 1924 התארגנו מספר קהילות והקימו רשת חינוך המקיפה כיום 
מוסדות בכל הרמות. מרכז קהילתי גדול שירת ב 1968 13,000 
משפחות,־ ב- 197-1 היו בס״ל רבתי כ 60,000 יהודים <כ 2.5% מהאוב־ 
לוסיה) ולהם 15 בתכ״נ ( 7 אורתודוכסיים. 5 רפורמיים ו 3 קונסרוו־ 
סיוויים). 

ש. לי. - ד. מק. 

סינט לוו־נם ("!מז״ב! 531111 ), נהר כאמריקה הצפונית המקשר 
את' הימות הגדולות (ע״ע) עם האוקיאנוס האטלנטי. הס״ל 
יוצא פימת אונטריו (ע״ע) צפונה־מזרחה; עד קו הרוהם ״ 45 צפון, 
עובר לארכו גכול אה״ב—קנדה. מכאן עד לשפכו לאוקיאנוס, כפפרץ 
ס״ל, עובר הנהר בתחומי קנדה. 

אורך הט״ל מימת אונטריו עד לראשית השפך 1,160 ק״פ. 
אולם, כראשית הנהר נחשב הנהר הקטן סינט לואים הנשפך לימת 
סופריה (ע״ע) כדולות. מכאן אורך מערכת ס״ל 3,440 — 3,750 ק״פ 
(בהתאם להגדרות שונות) ואגן ניקודר — 1.47 מיליון קמ״ר. 
מערכת הנהר נפתחה לשיט אניות ב 1959 : בבנייתה — כולל 
תחנוה כוה הידרו־חשמליות — הושקעו למעלה מ 1,000 מיליון דולו, 
מזה 471 מיליון דולר במערכת השיט. כדי להתגבר על הפרשי 
הגובה עקב העליה הטופוגרפית הוקמו תאי־שיט. בקטע בין האוק¬ 
יאנוס למונטריאול (ע״ע), שארכו 1,600 ק״ם, רעליה היא לגובה 
6 מ' מעל פני-הים; בקטע זה 2 תאי־שיט ותעלות מלאכותיות 
שתחילתן מערבה למונטריאול. ממונטריאול עד לימת סופיריר, הנמ¬ 
צאת בגובה 182 מ׳ מעל פני-הים. יש 15 תאי־שיט. ממדי התאים 
מגבילים את גודל האניות היכולות לעבור בהם לשיקע סירבי של 
כ 7.6 מ׳ ומעמם עד 00 ( 104 טון, באניות־ים רגילות; אניות מיוחדות 
הפועלות בימות הגדולות, הן בעלות מעמס עד ל 28,000 טון. בגלל 
קסיאת חמים בחורף, עונה השיט נמשכת מאמצע מארם עד אמצע 
דצמבר. המערכת מופעלת ע״י הרשות הקנרית לנתיבי השיט של 
הס״ל ( ־<: :^<, , 1 ; ::\■ 51311-31 51. 1x16161116 ) והחברה לפיתוח נתיב 

השיט של הס״ל ( 1 ] 013110 <ן 001 111 ::,:,,;ס!!"'-׳(:! ׳! 3 ,': 603 51. 1x15:161111 ) 

מסעם אה״ב. 



949 


סי".- , לוינס 


פ•: , , גאולוגיה 


950 


ב 1970 עברו 9,115 אניות במערכת השיס יססענן — לפעלה 
פ 71 מילית פון. 

תם' סכר איזנהאואר על הס״ל ר׳ כרך־פילואים, עט' 565 . 

. 1961 ,^' 5107 ^ 711 ) 01 ) 8 766 , 70 ) 1 ]^ 4 ן . 0 
מ. 

סינט לושה (לוסיה; 1.1103 1 ח״;$), אחד מאיי וינדוררד (' 11 ח 1 ^\ 
^״ 1813 01 ז 3 ^; "האיים מול הרוח")׳ שבאיי האנטילים 
(ע״ע), בים הקאריבי. ״מדינה נספחת״ ( 51316 5500131001 ^) של 
הקהיליה הבריטית בהדי המערבית (ע״ע). 616 קמ״ר׳ ובו כ 120,000 
תוש׳ (אומדן 1970 ). התוש' רובם כושים ומולאטים, ביניהם נפוץ 
ניב צרפתי מקומי. 

האי הררי ומיוער ושיאו 959 מ׳. בדרום־המערב שגי קונוסים 
געשיים בודדים בולטים מאוד, ״פיטון הגדול״ ( 798 מ , ) ו״פיטון 
הקטן״ ( 750 מ׳). יש באי מעיינות-גפרית געשיים רותחים. האקלים 
טרופי לח, לעתים מתחוללות סופות קשות. באי מגדלים ומייצאים: 
בננות׳ סוכר׳ קופדה, קקאו׳ תבלינים ופירות; ישנה תעשיה קלה 
(סוכר, רום. שמן, סבון וסיגריות). הדיג נפח׳ התיירות מהווה• ענף 
חשוב בכלכלה. הבירה: קאסטרים (א 16 זז 015 ? כ 40,000 תוש׳), ובה 
נמל מצדן במפרץ עמוק ומוגן. בס״ל שני שדות-תעופה חשובים. 

האי נתגלה, כנראה, ב 1500 . נסיעות אנגלים להתיישב בו ( 1605 , 
1638 ) נכשלו, אך מ 1650 נאחזו בו הצרפתים ויישבוהי. מ 1814 נשאר 
האי, כמושבה. בידי אנגליה, ובמלה״ע 11 היה בו בסיס חשוב של 
אה״ב. 

מעמדו המדיני הנוכחי נקבע ב 1962 • וע״ע סינט וינסנס; סינט 
קיטסעוים. 

סינט פול ( 361 ? 1 ח 831 ), בירת מיניסוטה (ע״ע); 309,908 חוש׳ 
( 1970 ). 

ס״פ שוכנת על הגדה המזרחית של המיסיסיפי בסמוך למיניא־ 
פוליס (זד׳ע), ויחד הן מכינות "ערים תאומות" ומהוות מטרופולין 
בת 2 מיליון תוש/ ם״פ היא מרכז-שיווק, מהגדולים במערב־התיכון, 
לתוצרת חקלאית. בעיקר ירקות ובקר. מתמקדים בה כבישים ומס״ב 
ארציים ופועל בה נמל־תעופה. העיר נודעת כמרכז לייצור שימורי- 
בשר (השני באה״ב), מכשירי־חשמל ותמרוקים- וכן כמרכז לזיקוק 
נפט. לדפוס ומו״לות. — בם״פ יש אוניברסיטה, ובה 1,250 תלמידים 
( 1970 ), מכון אוניברסיטאי לחקלאות, מכללות לתאולוגיה ולתחומים 
אחרים ומוזיאונים למדע, ארדיכלות ואמנות. העיר משופעת בגנים 
ובשטחים ירוקים, ביניהם גןיחיות ובתי-קבוות אינדיאנים. באיזור 
מרכז־העסקים הראשי מתבצעת תכנית, בהיקף נרחב, לשיקום, בינוי 
ופיתוח. 

ראשוני היהודים בס״ם. סמוך ליסרדה (ב 1838 ), היו אמריי 
קנים, אולם הקהילה התחזקה הודות למהגרים מאירופה (ובעיקר 
מגרמניה), שיסדו באמצע המאה ה 19 את קהילת "הר-ציוו" (רפור¬ 
מית). קהילת ״בניייעקב״ (אורתודוכסית) הוכרה ב 1875 , וקהילה 
קונסרווטיווית — ב 1912 . משנות ה 80 גדלה ההגירה ממזרחיאירופה, 
ואז הוקם "מרכז שכונתי", שהתפתח לאחד המרכזים הבולטים של 
עבודה סוציאלית באה״ב. אחרי מלה״ע 1 הוקמו ת״ת< מושביזקנים, 
מרכז קהילתי ומוסדות אחרים. מאז 1953 יו״ל שבועון יהודי. אישים 
מבני הקהילה כיהנו במשרות ציבוריות וממלכתיות נכבדות. מספר 
יהודי ס״פ בסוף שנות ה 60 היה כ 10,000 . 

סינט קיטס״ינויס זת 531 ) או סינט בדיסטו־ 

פ ר ־נ וי ס (.א-זס^סזצ״ום . 5 ), קבוצה מאיי ליוורד 
(ע״ע) שבאיי האנטילים (ע״ע) בים הקאריבי; בקבוצה 3 איים: 
ס״ק, נ׳ ואנגדלה( 1113 ^ 1 ^); ״מדינה נספחת״( 51316 ^ 880031 ^) 
לקהיליה הבריטית בהדו המערבית (ע״ע). 375 קמ״ר (כולל האי 
הקטן סומבררו [ 0 זשזנ 1 בת 50 )), ובה כ 60.000 תוש , (אומדן 1970 ). 


ס״ק, 176 קמ״ר ושיאו 1,131 מ/ ע/ 93 קמ״ר, מופרדים ע״י 
מיצר ברוחב כ 3.5 ק״ס. האיים הרריים ממוצא געשי. אנגוילה, 91 
קמ״ר, שטוח ובנוי אבן־גיר. האקלים טרופי. הבירה. והנמל הראשי 
של שלושת האיים, היא באסטד (:״־ 83586161 ! כ 16,000 תוש׳). 

האיים נתגלו ע״י קולומבוס ב 1493 . ב 1623 הוקם בס״ק מאחז 
אנגלי, ומאז נחשב האי ל״אם המושבות" האנגליות בהודו המערבית. 
לאהר גירוש הילידים הקאריבים התיישבו גם צרפתים באי, והדבר 
גרם למחלוקת ממושכת ביהס לשלטון, עד שהפך האי סופית מושבה 
אנגלית ב 1783 . סביבו התנהלו קרבות ימיים רבים בין האנגלים 
לצרפתים בשלהי המאה ה 18 ׳ ב 1967 הפכו האיים "מדינה" בעלת 
שלטון עצמי בחסות בריטניה, אך כעבור זמן הכריז א׳ כל עצמו 
כ״רפובליקה עצמאית". הדבר הביא לנחיתת צבא בריטי בא' ברא¬ 
שית 1969 . מאז, שוב הצטרף האי לשכניו במסגרת מדינה אחת. 

וע״ע סינט ויגסנט ? סינט לישה. 

סיני, חצי־אי דמוי משולש, שבסיסו בצפון. בחוף הימה״ת, וקדקדו 
בדרום, בחוף ים סוף, שטחו כ 61,000 קמ״ר. חלקו הדרומי, 

הנתון בין מפרצי סואץ ואילת, מהווה המשך של המדבר המצרי 
המזרחי, וחלקו הצפוני — המשך של הנגב ומישור החוף. גבולו 
המערבי — קו תעלת סואץ והאגמים (אגם תמסח, האגם המר הגדול 
והאגם המר הקטן) — הוא הגבול הטבעי בין אסיה ואפריקה, ובהיות 
ם' הגשר היבשתי ביניהן נעוצה חשיבותו ההיסטורית כאזור מעבר. 

בשאלת מקור השם ם׳ הובעו דעות שונות. יש שקשרוהו 
באל הירח סין, יש שקשרוהו בסנה (ע״ע), ויש שהרחיקו לבת 
לכלול במסכת אטימולוגית את השמות ס' (לשון שךמשונן), חורב 
(לשון חרב) וסוף (לשון סיף). ייתכן שיש קשר בין ם׳ לשם עיר 
המבצר סין (אל־פרמא) שבקצה הצפוני־מזרחי של הדלתא, 2.5 ק״מ 
משפך הזרוע הפלוסית של הנילוס לימד,"ת (ור׳ יח׳ ל, טו—טז). 

גאילוגיה, עמ׳ 950 ? גאונרפיה. עס׳ 953 ? צומת, עמ ׳ 957 ! חי, עמי 958 ! 

היסטוריה, עם׳ 959 ; במקרא, עמי 961 . 

ג א ו ל ו ג י ה. לם׳ מבנה של גוש נטוי במתינות כלפי צפון, הנתון 
עדיין לתנועת הטיה: דרומו מתרומם ואילו צפונו משתפל. כתוצאה 
מכך חלקו הדרומי ההררי, נתון לסחיפה פעילה, ובצפונו שולטים 
תהליכי הצטברות והשקעה, שביטוים הבולט הוא רצועת חוליות* 
החוף הנודדים, לכן נחשפות התצורות הגאולוגיות הקדומות ביותר 
בדרום, וכלפי צפון עוברים בהדרגה ליחידות ייתר צעירות. 
מבחינת המבנה הסטרוקטורלי אפשר להבדיל בס׳ את התחו¬ 
מים הטקטוביים הבאים; המסיוו הקדם־קמברי בדרום שמאז 
היווצרותו נפגע ע״י תנועות התרוממות ושבירה בלבד. אלה התרחשו 
בשני שלבים עיקריים במיוקן ובפליסטוקן. התנועה האחרונה באה 
לידי ביטוי מיוחד בהרמת שוניות האלמוגים בשיעור 15 מ׳ ב 130,000 
השנים האחרונות. צפונה מן המסיוו היציב משתרע הסדן היציב שלא 
קומט אף פעם. מצפון לו נמצאים מבני הקימוט של צפון ס׳: האג־ 
טיקלינות הגדולות. — הר מע׳ארה, הר חלאל, הר ילק — שנוצרו מן 
הסנון עד הנאוגן, וכן מבנים רבים קטנים יותר המהווים חלק מהקי־ 
מוט האזורי' של מזרח הימה״ת (הקשת הסורית). יצירת השקעים 
הטקטוניים משני צידי ס׳ החל מהשלישון המאוחר, גרמו ליצירת 
שתי מערכות־העתקים עיקריות בס׳ עצמו. האחת בכיון צפון־דרום 
והשניה בכיוון מערב־מזרח. לאורך רבים מההעתקים הלו תזוזות 
אופקיות בשיעורים שמכמה מאות מטרים עד מספר קילומטרים: 
תנועות אלה הן לרוב ימניות לאורך העתקי מערב־מזרח ושמאליות 
בהעתקי המערכת הצפונית-דרומית. 

המם יו ו הקדם־קמברי חשוף עפ״נ 14,000 קמ״ר. חלקו העתיק 
ביותר — התשתית המטאמורפית הנחשפת בשלושת חמסיווים הגדו¬ 
לים של ביד, פיראן־סולף ונויבע־אילת. מסיורים קטנים יותר מפו־ 
זחים ברחבי השטח. חלקה התחתון של התשתית בנוי בעיקר סלעים 



951 


סיני, גאולוגיה 


952 



מטסדימנטריים: צפחות (לעיתים עם סילימגיט), סטאורוליט, קור־ 
דיאריט וגרניט; גנייסים, וסלעים מסקלאסטיים רכים: קונגלומרטים, 
לעיתים מעוותים מאוד וקווארציטים. כן מופיעים בחתך זד. שיש 
וסלעים סיליקטיים סידניים. חלקה העליון של התשתית בנוי בעיקר 
סלעים מטאוולקניים: לבות, טופים, אגלומרטים ואיגנימבריטים. 
התשתית עברה קימוטים חריפים, ומטאמורפוזה שהגיעה עד לתצורה 
האמפיבוליטית הגבוהה. שורשיה העמוקים נפגעו ע״י מגמאתיזציה 
והתכות אגטקטיות, שחדרו לקומות שונות של התשתית ינתגבשו 
לגגייסים מגמאתיים, שלרובם אופי דילרישי. ע״ג תשתית קדומה זו 
מונחת באי־התאמה סידרת פ י ר א נ י הוולקנית, אף היא מקומטת, 
אך לא מטאמורפית. היא בנויה אנדזיסים, פורפירים, קוורץ־פורפי־ 
רים ואיגנימבריטים, בעובי העולה על 1,000 מ׳ נוספים של קונגלוי 
מראטים, חלקם פולי-מיקטיים וחלקם דיוריטיים. 

בשלב הבא, הוא "הפזה האינטרוזיווית הקדומה", מיקמו תחילה 
פליטונים של גברו ודיוריט, ואח״ב מסיווים גדולים של קוורץ' 
דיוריט, גרנודיוריט וגרניט. עם תום התקופה המגמאתית הירס 
המסיוו, פעלה סחיפה, ונוצרה אי־ההתאמה הגדולה של המד עבדו. 
מעליה מונחים סלעי הקדם־קמבריין הצעיר, שהם בעיקר סלעים 
וולקניים אלקליניים חמוצים. אליהם שייכים גם הקוורץ־קרטופירים 
בעובי של יותר מ 1,000 מ׳, הבונים את המסיוו של הר קתרינה. 
לתוך סלעים וולקניים אלה הוחדרו, לקראת סוף הקדם-קמבריון, 
מאגפות חמוצות, אלקליגיות גם הן, שיצרו את הגרניטים הצעירים 
הבונים את רוב הפסגות הגבוהות של המסיוו; הר קתדינה. הר 
סרבל, ועוד. אפייני למסיוו הקדם־קמברי ריבוי הדייקים (ע״ע 
דיל!) שכיוון רובם צפון־דרום. הם נוצרו בכל הקדםיקמבריון, אך 


מרובים הם במיוחד בפזה הוולקנית הצעירה. ב״אזורי 
דייקים" בואדי עגיר צפיפותם כה גדולה, שלא נותרו 
שרידים של סלעי הסביבה. הדבר מעיד על תנועות 
מתח חריפות, שפגעו במסיוו בשלהי הקדם־קמבריון. 

באותה תקופה חורם המסיוו שנית ונוצרה אי־התאמה 
חדשה. הנמשכת עפ״נ מאות קילומטרים; מעליה 
מונח טור אבני־החול הנוביות, שעוביו המכסימלי 
כ 1,000 מ׳: גיל סלעים אלו הוא מהקמבריון הקדום 
יעד התחלת הקנומן לפחות, אם־גם אולי אין כל 
תקופרת־הביניים מיוצגות. היחידות הקדומות ביותר 
הושקעו בשולי האיזור בלבד, בסביבת אם בגמה 
במערב ובאיזור ראס א־נקב במזרח, וביניהם חשוף 
הטור הנובי ברציפות לרגלי צוק א־תיה ובחלקו 
התחתון. סלעים ימיים המצויים לעיתים בין אבני- 
חול אלה מעידים על חדירות ימיות. סלעי 
הקדומה בהן הם מהקמבריון הקדום (אם בגמה, ראס 
א־נקב); באיזיר אם בגמה חשוף מעליהם טור סלעים 
ימיים (גיר׳ דולומיט, חוואר ובצרי המנגן הקשורים 
בהם) מהקרבון הקדום. באבני־החול הנוביות הל¬ 
בנות המונחות מעליו יש צמחיה יבשתית מהקרבון 
התיכון. 

בגרעין המבנה של אערף א־נאקה חשופים גירים 
ודולומיטים מהטריאס התיכון, בפציאס הדומה לזו 
של הטייאם בהר עריף. סלעים יוראסיים. בעובי של 
יותר מ 2,000 מ׳, מופיעים במרכזי האנסיקלינות של 
ס , הצפוני, בהר מע׳ארה. הר מנשרה ועוד. חדירות 
מסלזואיות אלה לא הגיעו למרכז ס׳ ולדרומו. בחלקו 
העליון של החתך הנובי. בעיקר בסלעים מהיורה 
ומהקרטיקון הקדום, מופיעים סלעים מגמאתיים, 

שטרם נחקרו בפירוט. 

עם הקנומן, ובמקומות אחדים (הר מע׳ארה, הר 
מנשרה והר חלאל), כבר בקרטיקון הקדום. מתחילה התקופה הימית 
הגדולה, הנמשכת עד לסוף האאוקן התיכון. יש שנמצאים גם סלעים 
מגיל אאוקן מאוחר בפציאם ימי, כגון לאורך מפרץ סואץ. תנאי 
השקיעה של סלעים אלה דומים בד״ב לאלה של הנגב, ובעיקר 
הדרומי, אך שינויים נפציאס מרובים (חתכים טורוניים חוואריים 
עבים באחור אבו דרבה; מיעוט שכבות צורניות במשקעים מהסנון 
ועוד). סלעים ימיים מהםנ 1 ן נשתמרו בשקעים טקטוניים צרים עד 
קרוב לקצה הדרומי של ם/ מהצפה זו נתכסה אולי כל ס׳. 

עם האאוקן המאוחר חלה נסיגה אזוריה, וסלעים צעירים יותר 
מוגבלים מאוד בהתפשטותס. השכבות האדומות (חול וחוואר, עשי¬ 
רים בפלדשפטים אותיגניים) של אבו זנימה שייכות אולי לאוליגוקן. 

סדימנטים מיוקניים ימיים בעובי של יותר מ 2,000 מ׳ — בעיקר 
חווארים וגירים (קבוצות ע׳רנדל) ואוואפורטים, בעיקר גבס וקצת 
מלח, לחילופין עם חרסיות וגידים (קבוצת ראס מלעב) -- הצטברו 
באיזור מפרץ סואץ. סלעים אלה שהם סלעי־האם והמאגר של שדות־ 
הנפט באיזור. שקעו כשנוצר השקע הטקטוני של מפרץ סואץ. אין 
כל עדות לקיום השקע בתקופות קדומות ייתר. משקעים ימיים אלה 
עוברים לטרלית, מחוץ לאיזור שקע הסואץ, למשקעים יבשתיים עבים. 
קונגלומראטים ואבני-חול, המפותחים בעיקר לאורך שוליו המער¬ 
ביים של המסיוו הקדם־קמברי. תנועות השבירה בתקופה זו גרמו 
לחידוש הפעולות המאגמתיות, ודייקים דיוריסיים, בחלקם אלקלי־ 
ני־ים, הוחדרו במקומות רבים, ובמיוחד במערב ס׳, 

המשקעים הפלי 1 ־פליסטוקניים כוללים את הסלעים של אחור 
ראס מחמד, ששקעו בעיקר באיזור של גאות ושפל; את שוניות 
הקוראלים בעיקר לאידך חוף מפרץ אילת; את החולות הבנויים 




953 


י, גאולוגיה: גאדגרפיה 


954 


אאוליתים גיריים (תצורת חשבי), המכסים לעיתים את הסלעים 
הקדס־קמבריים באיזור א־טורי—שרם א־שיח׳; את ההצטברויות 
האלוביאליות הממלאות רבים מן הואדיות, לעיתים בעובי רב, ומגי׳ 
עות לפרקים עד לפרשות המים הנוכחיות; את הדגים של ם׳ המרכזי 
והצפוני; את הלם של אגן אל־עריש ואת החוליות לאורך חוף הימה"ת. 

אוצרות טבע. המכרות העתיקים ביותר נמצאים בדרום, 
באיזור סראביט אל־ח׳אדם, קרוב למפרץ סואץ. מכאן כבר הפיקו 
טורקיז בתחילת שלטון הפרעונים. במשך יותר מ 1,500 שנה עבדו 
במקום כורים מטעמם, ועד היום מנוצלים מרבצי־ם אלה בקנה מידה 
קטן ע״י הבדווים. 

המכרה המודרני העיקרי הוא מכרה המנגן באם 3 גמה, הנמצא 
באותו איזור, שהיה פעיל מסוף מלה״ע 1 ועד למלחמת ששת הימים. 
המרבץ מופיע בחתך הימי של הקרבון והוא ממוצא סדימנטרי. לבצר 
צורת עדשות גדולות, מורכבות מתערובת של תחמוצות מנגן וברזל. 
בשנת 1967 נכרה זמן קצר פחם יוראסי בהר מע׳ארה. הפחם עשיר 
באפר. וכדאיות ניצולו מוטלת בספק. עד 1967 הופקו באיזור מפרץ 
סואץ, בכמויות מוגבלות, חרסיות קאוליניות וחול־זכוכית. 

ב 1967 — 1973 נתגלו ונחקרו מקומות מינרליזציה אחרים, 
שערכם הכלכלי טרם נבדק. במרכז המסיוו הקדם־קמברי נמצאה 
רשת עורקים היפ^תרמאליים המכילים, בין היתר, מינרלים של 
וולפרם בריכוז ניכר; כן נמצאה מינרליזציה של נחושת במספר 
מקומות, ולא רחוק משרם־א־שיח׳ נמצאה אינטרוזיה מגמאתית 
גדולה, שסלעה מורכב פלדשפט (אלביט) נקי המתאים, כנראה, 
לתעשיה הקדמית. האוצר החשוב ביותר של ס׳ כיום הם שדות 
הנפט (ע״ע, עמ׳ 283 ) של מפרץ סואץ, בקרבת אבו רדיס, חלקם 
ביבשה וחלקם מתחת למי המפרץ. השדות נמצאים בגושי העתקים 
לאורך השוליים המזרחיים של השקע. סלעי האם שלהם הם משקעים 
ימיים מיוקניים, וסלעי החיפוי הם סדרות האוופורטים העבים. בעיקר 
גבס, גם הם מהמיוקן. לאורך מפרץ סואץ מצויים גס מעיינות גפרית 
חמים (ע״ע מצרים, עם׳ 152 ומפה שם). 

י. בן*תור--מ. אייל. על הגיאולוגיה של דרום־ה׳(טבע וארץ, כרך יא, 

חוברת יא), תשכי׳ט; . 1962 ,/ 7 ז 115 ? 01 . 0 ; 1952 ,( 1 ,!ן , 1 ז 1 זא?ל 1 ט 1 ) 1 11311 ( 04 ? 111 ) 10511 ' 1 ש) 1 110 

- 3 ממ^ 4 3£15113 ז§ 060 ) . 8 1 זז 1510 ) 10 ( 1 ו 0 ^ 1 / 0 ץ 1 <£<}>! 5 ■ 1 ) 61 ^ 1 1 ) 010110 ) 711 

0/14 ^ 1 ^ 514 , 80111 46 ( 7 ,ז( 31 < 31 § 111 . 1.111 * 1 ; 1953 ,(/' XXX ,ז 10 

. 1954 ״ 5 מיג 

מג. הר. - יר. ם. 

הצומח היבשתי של ם׳ הוא ברובו צומח מדברי דליל המתרכז 
בעיקר בשקעיפ ובוואדיות. מבחינה פיטוגאוגרפית שייכות מרבית 
יחידות הצומח לאיזון־ הסתרו־ערבי, פרט לחדירות סח־אניות במזרח 
ואיראנו־טוראניות בהרים הגבוהים של הדרום. צומח ס׳ מתחלק לכ¬ 
מה יחידות גדולות המאפיינות אזורים אקולוגיים וגאוגרפיים שונים. 

א. משטחי חול נודד או יציב שכיחים בצפון ובדרום ס׳ 
ומאופיינים ע״י וריאנטים שונים של חברת הלענה (ע״ע) החד- 
זרעית (ור׳ חט׳ שם) המלווה במלענן המטאטאים, דומן אשון 
ואחרים. בעמקים בין החוליות, עקב הצטברות מים מלוחים. נוצרו 
מלחות המאופיינות ע״י בן־מלח מכחיל. מקום המפגש של ההול 
עם המלחה מהווה בית גידול אפייני לזוג! לבן. החופים החוליים של 
דרום ם־ בנויים בעיקר ממשטחים מלוחים והצומח הוא של מלחות. 
סלוואדורה פרטית, שהיא בעיקרה צמה ואדיות. מופיעה במקום זה 
בדיונות הערפיות. 

ב. הצומח של הרי צפון טי. מהווה מובלעת עשירה 
במיוחד בעל מגוון חברות, הכולל חברית צמחים סהרו־ערביות(חברת 



כיני: מפרץ אופירה (שארם א־שיח׳) ( 5 שכה העתונוו! הממשלתית) 


זוגן השיה). הברות ערבתיות (חברת הפו־קרק הפרטי) ועד להברות 
המכילות מפפר רב של מינים ים תיכוניים (ערער אדום). 

ג. החמדות והרמות של מרכז ס׳, מאופיינות בעיקר 
ע״י חברות זוגן השיח בבתי גידול גירניים. וחמדת המדבר (-- 
פרקוק המדבר) בוואדיות. משטחי הקרטון הרך מנוסים ע״י חברת 
המלחית הקשקשנית. הצמחים מרוכזים בשקעים או לאורך ערוצים. 

ד. אזורי א ב ן- ה ה ו ל, בעיקר במרכז תצי-האי, ובוואדיות 
הגדולים שבדרום ס׳, מאופיינים ע״י חברת חמדת השיח ( י- פרקרק 
השיה). בתוך הערוצים מצתים עצי שיטה סלילנית וצמחי לענת 
יהודה, סילון קוצני ועוד. במקומות שבהם ישנן שכבות עוצרות־מים 
מתפתחים עצי תמר. 

ה. באזור הגרניט. כולל הוואדיות הגבוהים. מופיעים וריאנ¬ 
טים שונים של חברת לענת יהודה. בוואדיות הנמוכים מתחלפת 
חברה זאח בווריאנטיס שונים של חברת _יפווק־המדבד. המלווה ע״י 
צמחים נסו לובד המדבר. צלף סחוסי. באשן עגול עלים וכר, שהם 
בעלי דגם תפוצה סודאני או סחרו־עדבי. 

בגבהים של כ 1,500 מ׳ ומעלה, הצומח האפייני הוא חברת לענת 
המדבר ובן־תרצית גזור — חברת צמחים איראנו־טוראגיים בעלת 
מספר רב של מינים אנדמיים. לרבים ממרכיביה תפוצה מקוטעת. 

איזור ההר הגבוה' בדרום ם' מאופיין ע״י מספר מיני עצים (אלת 
חינג׳וק, סיקיס בת השקמה וברוש מצוי). בבתי גידול יבשים יותר 
שבנאות מדבר (וע״ע נוה־מדבר, עט׳ 921/2 ) וכן בוואדיות שבמזרח 
ם׳ מוצאים צמחים טודאניים וטרופיים רבים במו מורינגה רתסית, 
פתילת המדבר הגדולה ואחרים. מרכיב חשוב של צומח מדבריות ם׳ 
מהוות החזזיות (ע״ע ור׳ תמי שם), השכיחות בעיקר על סלעי גיר 
במרכז ובצפון ס', נמה סיני חזזיות אפיניים לאבני צור, 

חופי ם׳ מאופיינים ע״י צ ו מ ח ימי עשיר ומגוון במיוחד. הכולל 
מנגרובים (ע״ע) וצמחי זרע טבולים, השוכנים לרוב במי הימים 
החפים. בחופי דרום ומזרח ס׳ מצויים מיני עציון (• £11 (> $$0 ג 1 גו|■!' 
״,<״!>), גלית (ג 01 י> 1 ז 0 ו״ 05 ). ןמוץ ועוד ובצפון ס׳ — צמחים מהסוג 
רופיה (.ק 8 ,;;,!,!״*ז; חשו' נו׳ ו, עט' 191 — 194 ). 

י. וי. 

החי. ם׳ הוא חלק מרצועת המדבריות, הסוכרת כאיזור הסחרד 
סינדי והמהווה את גבולה הדרומי של תת־הממלכה הפלארקטית. 
דוב מיני החי הם ממוצא זה. בגלל מיקומו של חצי האי בצומת 
יבשות ובשכנות לאזורים זואוגאוגרפיים שונים, מצויים בו גם נציגים 
פלאוטרופיים — אם מהאיזוד האתיופי ואם מהאיזור ההודי. למעשה 
ם׳ הוא דל מינים ודל פרטים וישנו דמיון נין החי בו לחי ננגב. 

כ 45 מינים של ז ו ח ל י ם יש בס׳. האקלים החם והיציב מאפשר 
להם תנאי קיום נוחים. אף כי הלחות הנמוכה מהווה גורם מגביל. רוב 
הזוחלים זהים לאלה המוכרים מהנגב. המינים השונים הם: צב יבשה 
מדברי(נ 0 י 31 מ 1 תו:> 111 ס 1 > 5111 ;>' 0 המצוי בחולות צפון־ס' ובהולות הנגב 
המערבי והצפוני. מינים מספר מצרים בחולות צפון־ס׳ ואינם פולשים 
לדרומו כסו שנובית החולות ( 5 ו 1 ] 113 ־ 1 ,רז 5 9 ע 1 ע 1 ס<ו> 010  1 ־ 11 ׳\ 1 ׳\ 12 ) $ס 1 זל:ז 130 > 1 מז 16 *) והשממית המחוספסת (- 10 זץ 0 
ז 6 כ 31 *! ;□ 1 ץ 1301 )) שמוצאן פלאדטרופי. מצויים גם ש:י מינים נוספים 
מהסוג מדברית; וכן נמצאה" תחילה בעיון מוסא (דרומית לסואץ) 
ואח״ב גם בצפון ס/ זיקית בעלת אונות עורף מפותחות שצבעה כמעט 
דרד קבע חום שתוארה כתת־מין של הזיקית המצויה ( 120136100 * 0 
0530 ״! 1301301000 * 0 )״ ההרים המאגמתיים בס׳ מהווים את מרכז תפו¬ 
צתו של חרד^ן־צב ההדור, המתפשט גם להרי אילת ולערב הסעודית. 

עופות: רוב המינים המגרים הם יציבים, אך מספרם, בהשוואה 
לגודל השטח. מהקטנים בעולם. רובם זהים עם המינים המצויים בנגב 
— אולם, בעוד שהעורב קצר הזנב ושחור הזנב המשותפים למרחבי 
דרום־ס׳ ולמזרח אפריקה מתרכזים בארץ רק לאורך השבר הגדול. הרי 
בס׳ הם מתפשטים על פני 
אזורים נרחבים. לס׳ קו חוף 
ארוך ורוב המינים המייחדים 
אותו מישראל מרוכזים ל־ 

ארכו: לבנית ים־סוף (אנפת 
השוניות [ £0131-15 13 ן 0 זי 111£ ) 

דוגרת במושבות במנגרובים. 

היא מופיעה בשני צבעים: 

חלק מהאוכלוסיה לבן וחלק 
אסור: שם מקננת אנפית 
המנגרובים ( 103 > 1 סז 1 ט 8 
,! 13111 -״<*) בזוגות בודדים. ה¬ 
שלך דוגר במצוקים ועל 
כפים בדרום חצי האי ובאי 
תיראן. במליחת ברדויל מצו¬ 
יה דרך קבע להקה גדולה 
׳* 5 ' י"""""' " , "" 1 " 0 ' שנ 5 : י ־ י׳=" של פלמינגו. לאורך חופי 
מפרץ סואץ נראה דרך קבע שחף לבן־עין. כמה מצירי הנדידה 
החשובים של עופות ממרכז ומז׳ אירופה עוברים בס , . בסתיו ניכרת 
הנדידה בעיקר לאורך חופי צפון־יס׳. במסלול זה בא גם השלו (ע״ע), 
אותו לוכדים ברשתות ושאוכלוסייתו התדלדלה מאוד. עצמת הנדידה 
האביבית במסלול זה חלשה יותר הן במספר המינים והן במספר 
הפרטים. בעונה זו ניכרת בדידתן של ציפרי שיר במרבית רחבי 
המדבר ושל הדורסים מעל לרמות המרכזיות. 

יונקים: המכרסמים הם הנפוצים ( 12 מינים). קבוצות קטנות 
של צבאיים ( 5 ג 0 ־ 1 ס 1 ) 0320113 ) עדיין מצויות בס׳. הראמים הושמדו, 
כנראה, עוד במאה ה 19 . בהרים המאגמתיים מצויים יעלים ובין 
הסלעים — שפני הסלע. מבין הטורפים מצוי בחולות מערב חצי 
האי — הפנק; כן מצויים בדרום שועל הנגב (!!!סקססז 05 ^ 111 ע) וזן 
קטן של זאבים ($< 31 ז 3 צסק״ו 03015 ). על הדגה בחופי סיני, ע״ע 
ים-סוף׳ עמ׳ 899 — 900 . 

א. חיים, תפוצת מכרסמים בחצי האי ס/ 1969 : ר. ענבר, תפוצת 
העיפוה בס׳ וטבע וארץ, י״ד. 5 — 6 ), תשל״ג: . 11 

.? 10 ; 1954 , 117111 ) 141 / 0 15 ><ו 8 ..!) 1 ; 1930 , 11 * 1 ,/יןע־#£ / 0 * 1 ) 811 *' 11011 \ 
י 1 ז 150 זז 143 ״ 1 .ט ; 1956 ,. 5 / 0 ■פז/ 7 ,אז*. 1 א . 14 - 

. 8 ־- 1964 , 11 ־ 1 , / 0 : 111 ( 1 {)£ !111117x11 ־ 

ע. פז 

ה ים טוריה. העדות הקדומה ליישוב בפי היא מהתקופה הסל־ 
אוליתית, בטרם היוה לס׳ אפיו המדברי. בהקופה הכלקוליתית שימש 
ס׳ גשר בין תרבויות מצרים הפרה־דינסטית ובאר שבע בכנען. בימי 
השושלות הראשונות במצרים נשלחו פועלים לניצול מכרות הנחשת 
בס', ושם גם נמצאו שרידיו הראשונים של כתב (ע״ע, עמ - 1097 ) 
שמי אלפביתי. גם צבאות הפרעונים חצו את ם׳ במסעות המלחמה 
שלהם צפונה. בתקופת הברונזה התיכונה (חק׳ האבות [ע״ע]) היה 
ם־ מיושב בצפיפות גדולה יחסית. ואברהם ויעקב חצוהו בנדודיהם. 


ההיקסוס (ע״ע) עברו בסי בפלישתם למצרים. בעקבותיהם התיישבו 
נס׳ נוודים מצאצאי ישמעאל (בר כה, יג—יח), המכונים במקורות 
המצריים שסו. לאחר גירוש החיקסוס בנו הפרעונים את "שור" 
(= הומת) מצרים במערב ס׳. ובה שרשרת מבצרים להבטחת נקודות 
המים על דרך החוף. ם׳ תופס מקום במקרא (ר להלן) בתקופת 
הממלכה החדשה. 

תושבי ם' סייעו לאמרחדון (ע״ע) סלך אשור במלחמתו במצרים. 
וסיפקו מים לנננוזי (ע״ע) סלך פרס נפלישתו למצרים, ובתמורה 
התירו הפרסים למלכי קדר — אבות הננסים (ע״ע) — להחזיק 
נמלים בחוף ס , . בתקופה ההלניסטית והרומית היה פנים ס' בשליסה 
נבטית ורק דרך החוף נשארה בפיקוח התלמיים ואחריהם הרומיים. 
אחרי סיפוח הממלכה הנבטית נחשב ס׳ כחלק מה״פרובינקיה ערביה" 
ומימי ריוקליטינוס (ע״ע) — כחלק מ״פלשתינה השלישית״ (.? 
10112 ). ההתעוררות הדתית הנוצרית הגבירה את ההתעניינות נר 
אתרים מקראיים, ואת התנועה בם , . נזירים נוצרים, בעיקר ממצרים, 
התיישבו בדרום ס׳ למן המאה ה 2 ואילך, תוך נסיונות לזהות את 
הר ס' המקראי — ככל האפשר במקום נוח יותר לעליה-לרנל. הזי¬ 
הויים עם הר סירבל ליד נווה המדבר פיראן והר מוסא נבר 
ידועים מן המאה ה 4 למרגלות ג׳בל מומא (רקום הסנה, לדעתם) 
בנו הנזירים כנסיה ומגדל (ר׳ לעיל, עם׳ 956 ). 

הצלבנים טענו לריבונות מסוימת בם׳ מאז ימוד מדינתם. בלדוי! ז 
(ע״ע) חצה את חצי־האי ב 1115 וגם הגיע למנזר סנטה קתרינה. וכך 
תבעה הכנסיה שראש המנזר, ששימש בתקופת הצלבנים גם ככישוף 
של פארן (פיראן) יהיה כפוף למרותו של ארכיבישוף כרך, שב¬ 
עבד,"י. השליטה בם׳ היתה חיונית כדי לחסום את דרכי הגישה 
ממצרים לתחום ממלכה הצלבנים ולניתוק התחבורה ביו מצרים 
למוריה. ב 1173 התקיפו הצלבנים את נקודת היציאה המצרית לס', 
המבצר בראם סדר, הידוע היום בשם קלעת אל-ג׳נדי. התקפה צלבנית 
נוססת בס׳ נערכה ב 1177 — 1178 במטרה לכבוש את פאקוס על 
ארמה מצרים ולנתק את קהיר מלאכסנדריה. בשנת 1181 התקיפו 
את אל־עריש ובאותו זמן התנפלו על מקום אותו נינה ההיסטוריון 
מקריזי תניאה אל־ג׳מר, שיש מזהים אותו עם ג׳סר קלזם, בקרבת 
העיד סואץ של היום. אולם כל הנמיונות להשתלם על חצי האי 
נכשלו והתכנית להדוף את המוסלמים לגבול המדבר לא נתגשמה, 
הנרווים היו למעשה אדוני ם/ 

בסוף 1516 חצה סלים 1 (ע״ע) את ם׳ בדיו הים כשהוא נעזר 
בירי תושבי המדבר באספקת מים. ומוטרד ע״י שבטים שעמם לא 
בא לידי הסדר; מאז עד סוף המאה ה 19 היה ם׳ הלק מהממלכה 
העות׳מנית. נ 1799 ענד בס׳ נפוליון בדרכו לא״יז צבאו השתלט 
על אל-עריש אחר מצור ( 19.2.1799 — 8 ). 

ב 1903 הגיעה לס' משלחת מימחים. מסעם ההסתדרות הציונית, 
שנאה לבדוק אח אפשרויות התיישנות יהודית נאיזור אל-עריש 
(ע״ע הרצל, עמי 367/8 ). התנגדותו של לורד קרומר (ע״ע) לספק 
מים מהנילוס למטרה זו, הבשילה את התפנית. 

על גבולותיו המדיניים של ם׳ בשנים 1841 — 1906 ע״י א״י, ענד 
523/4 . קו הגבול שנקבע אז נחצה ע״י התורכים בסלה״ע 1 . בשעה 
שהתקיפו את תעלת מואץ, ואח״ב ע״י הבריטים שכבשו את א״י. 
קו זה הוכר כגבול בי״ל ביו מצרים לא״י המנדטורית. 

א. ס. פרקו (״; 3,1 ? . 0 .<ץ) היה המושל הבריטי הראשון של פ׳ 
( 1907 — 11910 1918 — 1923 ) ולזכרו הוקמה מצבה נפתח המזרחי של 
מעבר הסיתלה. 

ק. ם. ג׳ארויס(נ 1 ז,*ן. 0.5 ) מושל סיני( 1922 — 1937 ) פעל לפיתות 
חקלאות אינטנסיווית בנאת המדבר של עיו קודיראת ובנה סבר ליד 
אבו-עגילה בנחל ברוואפה שהתברר כטעות הנדסית ונסתם בחול. 

במלחמת הקוממיות חצה צה״ל את קו הגבול בעקבות המצרים 
הנמוגים, ואף כבש חלק מצפוו־מזרח ם', אך נאלץ לסגת בעקבות 




961 


סיני, מקרא — סיני, מעמד הר 


962 


לחצים מדיניים מצד אה״ב ואנגליה. במלחמת סואץ (ע״ע) כבש 
צה״ל את רוב שטח ם׳, למעט רצועה צרה לאורך התעלה, אך כעביר 
זמן קצר נכפתה עליו בסיגה פוליטית שביה. 

בשבות הששים החלה ממשלת מצרים בסיוע חוץ להקים מפעל 
התיישבותי־חקלאי ממזרח לתעלת סואץ. מפעל זה שתוכנן להשקותו 
במי הנילוס, נפסק עקב מלחמת ששת הימים. על המצב בם' אחרי 
מלחמת ששת הימים — ע״ע. 

י. סראיור, ם׳ וים־סוף במדיניות הצלבנים (בקיבץ : אילת, 168 — 181 ), 

תשכ״ג 1 1921 ( 0 ? 15/01 } 1 4 ,ח 1 :> $1 מ€> £01 ״ 1 . 

מ, א. י. 

חלוץ מחקר ם , היה י. ל. בורקהרס (ע״ע) ששהה בתצי־האי 
44 יום ב 1816 . הפרק האחרון בספרו £* 30.1 3 !ז׳<$ מ 1 
1 >ם!נ 1 ׳; 1101 (״מסעות בסוריה ובארץ הקודש״) 1822 , מוקדש לסיורו 
בם׳. ב 1838 סייר א. רובינפוו (ע״ע) בם׳ ושלוש שנים לאהד מבן 
פרסם את פרי מחקרו — יחד עם א. סמית ( 111 ״״$ £11 ) — ב 3 כר׳ 
1173813 3116 511131 ז.ח 1011 \ י פו 1 ! 31681 ? ח 1 818111:31 

3,3 ״,? ("מחקרים מקראיים בא״י, הר סיני ו״ערב הסלעית" 
[סיני]). ק. פון טישנדורף ((!!!(!",ל,, 1 ז "סע " 1 )״ 3 ] 5 ״ס 10 ) ביקר 
בס' שלוש פעמים ( 1844 , 1853 . 1859 ) ופרסם פרסים על תגליותיו 
בשני ספרים , £306 ״, 1,1118 ) ״ 6,1 : 1 ־\/ (.מארץ הקודש״). 1862 ; 
ו 1 * 11 < 311 ״ 81 , 1 ם (״הביבליה של סיני״). 1871 . צ׳. ו. וילסון (.ע\ 11 
״ 1130 ׳ל\) וה. ם. פאלמר (־!,״ 311 ? . 5 . 14 ) ערבו את הסקר המפורט 
הראשון של ס' וספרם £״ צ!״;.״!״,? סל! 04 /׳,';; 811 !! 311 ח[ 1 ; 0 
31 ״ 51 (״סקר למיפוי חצי האי ס״׳) י״ל ב 1869 . פיטרי (ע״ע) 
הניח את היסוד למחקר הארכאולוגי של ס׳: ספרו "; 1,8 (,ז 5,3 ,א 
31 ״; 5 (״מחקרים בם״) יצא לאור ב 1906 . בראשית המאה הסב 
ערכו ת. ברון (״ £3110 .־ד), ו. פ. יום (,״!״ 16 ׳ז.׳ 18 ( וג ׳ . בול 
( 8311 . 1 ) סקרים גאולוגיים של חצי האי ס׳. 

אחר מבצע קדש ומלחמת ששת הימים חקרו חוקרים ישראלים 
רבים, בייחוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, נושאים רבים 
בחצי האי, מ. 

במקרא מכוון ם׳ בתם להר ם', או לרכס הרים בהקבלה לשעיר 
(רב' לג, ב). מדבר ם׳ מקיף רק חלק מחצי האי, שנמנים בו גם 
מדבריות שוד, סין, פארן וצין (ואולי גם קדש! ו׳ תהי כט, ח), 
והוא עצמו משתרע בין מדבר סין למדבר פארן (שמי יז, א; במד׳ 
י, יב< לג, יא—טז): במדבר ס׳ פקד משה את העם, בו מתו בני־אחרן. 
ושם עשו ישראל אח הפסח בשנה השניה לצאתם ממצרים. 

הר ם׳ נקרא גם בשם חורב (שט׳ ג. א; יז. ו! לג, ו), בעיקר 
בספר דבי. ובספרי נביאים וכתובים. בספר שם' דומינאנטי השם ס׳. 
מסתבר ששני השמות היו רווחים כאחד, והשם חודב, המכוון אמנם 
להר בודד. מציין, אולי• גס את סביבת ההר (שמי יז, ו—ה), בהר ס׳ 
ביחס למדבר 0 ', ההר מכונה גם "הר האלוהים" ו״ההר" סתם (שפי ג, 
א; יה. ה! יט, ב, ג! מל״א יט, ח). 

שאלת הזיהוי והאיתור של הר ם׳ קשורה בבעיה הקשה, שלא 
הוכרעה, של מסלול יציאת מצדים (ע״ע. עמי 189 — 190 ), החוקרים 
הנוטים לתפיסה צפונית מאתרים אותו בהר חלאל, לא הרחק מקדש 
ברנע. מ״מ לא היה ם', דרו כלל. מאותר בגבולות ישראל בתקופת 
המלוכה וכנראה נשכחה זהותו כבר אז. גם מרבית שטח ם׳ היה 
בתקופת המקרא מחוץ לא״י, הפי שעולה מתיחום גבולה הדרומי 
בנחל מצרים (במד׳ לד, ד,; יהוש׳ טו, ד; יחד מז. יט). שאול הכה את 
עמלק בגבול ם׳(שמ״אטו, 1 ). ממלכת דוד ושלמה לא השתרעה בס׳ 
(השר מל״א ה, א. ד, ה)! לפי דה״ב (בו, ח) ייתכן שעוזיהו שלט 
על מבואות ם/ 

הליכתו של אליהו להר תורב היא מעשה חריג ומכוון. מאידן. אין 
ספק שהיו קשרים בין מלכות יהודה לשבטי ם׳. ועדות לכך הם 
חרסים מתקופת מלכות ישראל שנמצאו בנווה פארן. 


ש, אברמסקי- הקינים (אי׳י, ג׳), חשי״ד! הנ״ל, פרקי ס׳(אורלוגץ, 13 ), 
תשי״ז! י. אהרוני. א״י בתקופון המקרא. 173-170 , תשכ״גי., 11 ־״ . 8 
/ 0 ? €6010% 1 ) 411 ץ 1 ! 060%54# 7116 ,!! 82 .{ , 1908 ,. 3 46 116 ' 15$11 ■ו? 3 .£ 

,. 5 111 ? 7044 4114 ? ¥ 65/6144 ־ 20¥15 ן . 5 . 2 > ; 1916 ; 3 € 6111541 - 51 416 [ 

. 5 10 641/10115 ^[£ 14111111% 111411 [?$£ 151 561X1/61 ,ע מ? 0 .] ; 1931 
€110563 4514 . 5 ,ז 1€ } 1101$€ 0 ; 1935 ,( 11 ^ ,<ח 31 ז 1£11 ־ו 0 ׳ 1:1111 ־ 1 ^) 
. €11011 . 4 1 ^ 11 ) 31651 , 110 ־ £1 ץש 8 ; 1949 ,( 811110121111 .מ .־ 80111 }$€?) 

. 1961 ,( 141/101161 ) 3100115 01105/011 ■ 40 
מ. 

סיני, מעמד הר, המסגרת ההיסטורית והטקסית של מאורע הה¬ 
יגלות (ע״ע, עם׳ 615 — 618 ) ה׳ לעיני בל ישראל, בשעת פתן 
תורה, המטבע הלשוני הוא סיה״ב: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל 
מפני האותות שעשה..., ובמה האמינו בו י במעמד הר סיני" (רמב״ם, 
יסודי התורה ח/ אי; והשר יהודה ף תיכון תרגום לס' הכוזרי, א׳, 
צ״ז). מה״ם נרמז למשה בהתגלות בסנה (שמי ג, יב) וסדרו פורם 
במקרא פעמיים׳, במקומו הכרונולוגי, כגולת הכותרת של יציאת 
מצרים (ע״ע; שמי יט—כ! כד), ובנאום משה לפני פותו (דב׳ ד, 
א—מ), תור ערוב של דברי תובהר, ומוסר־השכל. בס' שמות מופסק 
התיאור ע״י פרק ארוך של חוקים ומשפטים, בעיקר דיני ממונות, 
אן לפי פשט המקרא לא נכללו במסגרת הטקסית והפורמאלית 
של מה״ט אלא עשדת הדברות (ע״ע) בלבד. יש להבחין בין גוף 
מה״ם לבין מה שקדם לו ומה שבא אחריו. אף שהם חלק משלימותו. 
בהגיע העם להר סיני. "בחודש השלישי [סיון] לצאת בני ישראל 
מארץ מצרים", הוצעה לו ברית, ובעקבות ההסכמה ("כל אשר 
דבר ה׳ נעשה") ניתנו הוראות הגבלה, התקדשות והיטהרות לקראת 
המעמד. בבוקר היום השלישי היו "קולות וברקים וענן כבד על 
ההר וקול שופר חזק מאד", והעם נתכנס בתחתית ההר ש״עשן 
כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש". משה ואהרן עלו, במצוות ה/ 
אל ההר, והעם הוזהר באיסור חסוד שלא להתקרב אליו. ה׳ דיבר את 
״עשרת הדברים״. והעם, שנהרד מאימת ההתגלות, ביקש ממשה: 
"דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידנו עמנו אלהים פן נמות". משה 
"ניגש אל הערפל". ובחזרו סיפר לעם "את כל דברי ה׳ ואת כל 
המשפטים". בעקבות הסכמתס החוזרת ("בל הדברים אשר דבר ה׳ 
נעשה") כתב משה את הדברים, הקים מזבח ונערכה "חגיגת הזבח". 
במהלכה קרא פשה את "ספר הברית" באזני העם, ומשהגיב בהסכמה 
נוספת ("נעשה ונשמע"), זרק משד, עליהם את "רם הברית". להלן 
עלו "משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעיסימזקני ישראל" להד וזכו שם 
להתגלות נוספת. אח״ב נצטווה משה לעלות בהר, שהה שם 40 יום 
ז 40 לילה וקיבל את לחות הברית (ע״ע), עם עלייתו להר כיסהו ענו 
"כבוד ה", "ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש דהר לעיני בני 
ישראל", 

זכר ההוד והאימה שבמה״ס הועלה בשתי השידות הגדולות שב¬ 
מקרא, שירת משה (דב׳ לג, ב) ושירת דבורה(שוס׳ ה, ה). וכן בשירה 
הגדולה בתהלים ס״ח, שבמרכזה מה״ס, ובמזמור המלכת ה׳ (שם 
מז, ו). 

ח ז "ל הרחיבו את תיאור מה״ם, ושיוו לו משמעות קוסמית: 
"צפור לא צווח, עוף לא פרה... שרפים לא אסרו קדוש, הים לא 
נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שתק ומחריש ויצא הקול 
,אנכי ה׳ אלהיף" (שמו״ר נ״ט, ט׳). "שכשנתנה תורה לישראל היה 
קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי אוה״ע אחזתו רעדה 
בדיבליהן ואמרו שירה" (זב׳ קט״ו. ע״א). לגבי עם ישראל היתר 
למה״ם השפעה מהפכנית, שבאותה שעה נוקו מכל חטא וסרה מהם 
אף זרמתו של נחש וחזרו להיות באדם הראשון לפני החטא (ע״ע 
חטא קדמון). התנאים מיעטו מאוד בהקצאת מקום לנוכחות המלאכים 
ולתפקידם במה״ס, כדי להדגיש את אפיה הישיר דהבלתי־אמצעי 
של ההתגלות, והאמוראים הם שהכניסו ופיתחו מוטיוו זה! ע״ע 
מלאך, עמי 520 . חז״ל חשו היטב בסתירה המהותית העולה מסדר 
מח״ם: הסכמתו החפשית והחוזרת של העם לכל הנעשה, לצד גורם 



963 


סיני, מעמד הד — סיניודלי, לוקה 


964 


הנפיה, האיום והאימה שבסהלד טה״ם, אלא שראו בהם דברים מש¬ 
לימים: "כפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם. אם אתם 
מקבלים את התורה מוטב. ואם לאו שם תהא קבורתכם", עד שאמדו: 
״מכאן מודעא רבה לאורייתא״ ( = שאם יזמינם לדין למה לא 
קיימתם מה שקבלתם עליכם. יש להם תשובה שקיבלוה מאונס״ — 
רש״י], ולאידך: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע באו ם , 
ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו ב׳ 
כתרים* (שבת פ״ה. ע״א). חידוש מיוחד היא הדעה בחז״ל כי "אנכי 
ולא יהיה לד מפי הגבורה שמענום" (מכות כ״ד. ע״א) ויתר הדברות 
הושמעו מפי משה. ועל כך ע״ע עשרות הדברות. נחלקו הדעות 
אם במה״ס נמסרו רק "כללית" התורה, או גס "פרטיהן", ועל כך ע״ע 
חורה שבכתב ותורה שבע״פ. ביו בך ובין כך הכל מודים שמה״ם 
הוא לבדו המחייב והנותן תוקף לכל חוקי התורה, וגם לאלה 
שנמסרו בהזדמנויות מיוחדות קודם. או אחרי. מה״ם, כולל "כל 
מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש״, ועל כך ע״ע הלכה, עס׳ 499 — 
502 : מצוות. ענד 111 . על פרטי התאריכים של מה״ס בתוך 
"החודש השלישי" ע״ע שבועות. הדעה המקובלת היא כי המעמד 
במשמעותו השלמה והכוללת ארך 40 יום (תע׳ ה', ע״א: סוטה 
ס״ב, ע״ב; ועוד). 

ע. ק. - יע. או. - י. ת. 

כחלק ממה״ס יש לדאות גם את פרשת עגל הזהב, שבירת 
הלוחות. עלייתו השניה סל משה אל הר ם׳ עם הלוחות השניים, 
התייצבותו בנקרת הצור והתגלות ה׳ בשנית אליו שבמסגרתה שמע 
פשה את י״ג המרות המתארות את דרכי הנהגת הבורא עם ברואיו. 
פרט למה״ם והקשור בו אין הר ס׳ נזכר עוד במקרא. מלבד במעשה 
אליהו (ע״ע, ענד 539 — 540 ) שהלך, במצוות ה׳. אל הר חורב ועמד 
אף הוא בנקרת הצור, שם הזה בהתגלות ה׳ — אף כי מטיפוס אחר. 
שתיקה זו דומה, מבחינת משמעותה. להמעטה המקראית ככל הקשור 
להזכרת משה (ע״ע, עם' 528 ). 

הזיל ראו בדבר מוסר־השכל: "ר׳ יוסי אומר לא מקומו של 
אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בהר ם , שכל זמן 
שהיתר. שכינה שרויה עליו אמרה תורה ,גם הצאן והבקר אל ירעו 
אל מול ההר ההוא" (שמי לד, ג). נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורד, 
"כמשוך היובל הסה יעלו בהר" (שם יט, יג: תע׳ כ״א. ע״ב). אעפ״כ, 
אפר ר׳ יהושע בן לוי "בכל יום ויום בת־קול יוצאת מהר חורב 
ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ר, 
ב׳). רבה בר בר חנה (ע״ע) מספר כי נווד ערבי הראה לו את 
הר פ׳, ו״בת קול אומרת: אוי לי שנשבעתי... סי מפר לי" (ב״ב 
ע־ד, ע״א). 

שמות ההר במקרא הם ס׳ וחורב, אך חז״ל זיהו את מדבר ס' עם 
הר ם׳ ועם מדבריות ציו, קדש, קדמות ופארן, ודרשו את שמותיהם 
בצורות שונות. מאלפות הן הדרשות: ,.סי — שירדה שנאה לאומות 
העולם עליו״: ״חורב — שירדה חורבה לאומות העולם עליו"(שבת 
פ״ט), שמקורן בתליית האנטישמיות (ע״ע. עס׳ 497/8 ) המסרתיח 
בנבדלותם של ישראל משאר העמים מכוח מתן תורה. הר ס׳ נבחר 
משאר ההרים משום ..שהשפיל עצמו [־סי מלשון סנה (ע״ע)] 
לומר שאני נמוך..." (במד״ר י״ג. ה׳ו והשר מג׳ כ״ט. ע״א: מכילתא 
יתרו, בחודש, ד׳). ולדברי רבי יוסי הגלילי נבחר הר ם׳ משום 
ש..לא נעשה ע״ז עליו" (ב״ר צ״ם. א , ) —בנראה משש שידע ר״י 
את המנהג האלילי הנפוץ להקים פולחן בהרים גבוהים, או בולטים 
דווקא. יוסף בן מתתיהו (קדה״י ג', ד, ב׳) סבור להיפך, כי ד,ר 0 ־ 
נבחר משום היותו הגבוה ביותר, בלתי ניתן לטיפוס רגלי ואף לא 
לראיה ברורה בעין• לדעה אהדת הר ם׳ "מהר המוריד, נתלש. כחלה 
מעיסה. ממקום שנעקד שם יצחק אבינו" (שוה״ט ס״ח). בימי האמו¬ 
ראים של הדור הרביעי בבבל מקובל הכינוי ,סיני׳ לחכם המצטיין 
בבקיאותו (ברי ס״ד. ע״א: עיר' ל״ד, ע״א ועוד). 


סידור, נסו דלים - ■ 101 ״:־$ מ 611131 *ג ״־!!־זין — ( 1790 — 
1864 ), כלכלן אנגלי. את חינוכו קיבל ס׳ אצל אביו הכומר, 

אח״כ למד באיטן ובאוכספורד. ב 1825 — 1830 וב 1847 — 1862 היה 
פרופסור לכלכלה־מדינית באוכספורד. 

כתביו העיקריים: ץ־״סזי! 06121111118 0£ 0051 ־ 16 ו! 0 ("על 
מחיר השגת הכסף״) 1830 : - 011 ? )ס ־־״־ 1 ־ 8 ־ 16 01 ־״ 011111 ״!/ 
ץ 1 ה 0 ״ 0 ־£ 31 ־ 11 (״סקירה על מדע הכלכלה המדינית״). 1836 : 
ץ־״ 610 0£ ־ 2111 ^ (״ערך הכסף״). 1846 . בעקבותיהם נחשב לאהד 
מהכלכלנים הבולטים של דורו. בעבודותיו הושפע מריקרדו ומסי 
(ע׳ ערכיהם): הוא השפיע על ג׳וונז (ע״ע) בפיתוח התאוריות 
הכלכליות וניסח את תורת הערך ע״פ עקרונות כלכליים "טהורים" 
ללא תלות והתחשבות ביסודות סוציאליים ורגשיים והעמידם על 
העקרונות הבאים: 1 . כל אדם שואף להשיג יותר עושר בהקרבה 
קטנה ככל האפשר. 2 . הדברים המגבילים את גידול האוכלוסיה הם 
אסונות טבע, מלחמות, מחלות וכוי ופחד ממחסור של אותם פריטים 
שהאנשים הורגלו לצרכם. 3 . עקרון התפוקה השולית הפוחתת שנוסח 
לפני־כן ע״י סירגו (ע״ע). 

ס' היה הראשון שטען שלחסכון מגיע תגמול (- ריבית) ואף 
שאין מהון גורם־ייצור במובנו הרגיל, הימנעות משימוש בכולו 
(= הסכון) מצדיקה מתן תגמול על כך. 

ש, דיד - ש. ד״סט. תולדות המשנות הכלכליות, א—ב (מפתח בערכו), 

תשי ״ א/ב< א. רול, תולדות המחשבה הכלכלית. (ספתח בערכו), 

תשכ״ו 1 .- 1 . 5 ; 1937 , 07711€1 תס £0 03111001 3714 . 5 ,ץש 1 *י 80 - 1 ׳לז 

.{ ; 1943 ,* 17 ו 1/01 <ןס€ ח 7 ) 1 > 10 \ / 0 1 ) 1 /ק 770 7/17 ,.'צ ,'מ ./י 7 ■ץ ־ 1-0 
. 1954 ,(.י\. 5 ץש[> 1 ז 1 ) 5 < 1 ץ 201 ו 4 > £0071071110 / 0 ץ 07 ) 1 ו 11 ,־ 61 זש<ן 1 מ 501112 

סיניורלי, לו?!ה - 111 ־, 0 ״ 51 6 ב־״,! - ( 1445 1 ! 1450 ין. 

קורסונה — 1523 . שם), צייר איטלקי. ס׳ היה, לפי ואזארי, 

תלמידו של פירו דלה פרנצ׳סקה (ע״ע). מן הפוסקים, שבהם עיטר 
ב 1474 את מגדל-העיר בצ׳יטה די קאסטלו, שרדה רק דמותו המטוש¬ 
טשת של פאולום (פינאקותקיה, שם). שני הלוחות של .,תמונת 
התהלוכה" (בררה, מילאנו). שצוירו בתקופת יצירתו המוקדמת 
( 1478 — 1480 ), קרובים בבר לסיגבונו הבשל. ב 1482 השתתף ם/ 
ברומא, באחד מציורי קירות הקאפלה הסיבסטינית, "זקנתו ומותו 
של משה״. ב 1497/8 צייר סדרת-פרסקים על חיי בנדיקסוס הקדוש — 
בחצר מנזר סונטה אוליוסו מאג׳ורה ליד סיגה (הושלמה בידי סודומה 

[ע״ע])• 

יצירת־המופת של ם׳ היא סדרת ציורי-הקיר בקאתדראלר, של 
אלרודייטו (הוזמנו ב 1499 ), המתארים אה "אחרית הימים", "עלייתו 
ונפילתו של האנטינריפטום", "יוס־הדין", "תהיית־המתים", "המקו¬ 
ללים", "המבורכים". ביצירה עזח־רושם זו מתגלה סי בראש וראשונה 
כאמן הגדול של תיאור 
דסות-האדס העירום ב¬ 
מעמדים שונים, תוך הפ¬ 
גנת שליטה וירטואוזית 
ברישום האנאטומי וב- 
הקצרים נועזים. אפילו 
השדים המפלצתיים ה־ 

מסרתיים פינו את מקו¬ 
סם בגיהינום של ס׳ 

לדמויות גברים אתל־ 

סיים. שדק הבעתם האכ¬ 
זרית וצבע-הפגד של 
עור־גופם מסייעים לזי־ 

הוים. אוצר הפרצופים 
של ס׳ נשאר מוגבל. 

וכמו-כן סולם־הצבעים 
סיניזול•: יזסלזלליס (קסס ס־רינאתי* שלו. אין כמעט תיאורי־ 



965 


סיניורלי, לוקה — סינקיויץ׳, הנריק 


966 


נוף ביצירתו וקו־הרישום נופה להיות נוקשה. ס׳ הוא נציג >>פייני 
של "הסיגנון הקשה" בגלגולו המאותר נ״קוואטרוצ׳נטו" האיטלקי, 
שראשיתו היתר, ביצירת דונטלו (ע״ע). — ס' הזר וביקר ברומא 
ב 1508 וב 1513 , אולם מימונו לא עצר כוח. כפי הנראה, להתתרית 
בענקים כרפאלו ומיכל־אנג׳לו (שהעריצוהו והושפעו ממנו), והוא 
שב לעיר מולדתו. מרבית יצירותיו המאוחרות הן מדעות ובנן או 
"משפחות קדושות", בחלקן הגדול על רקע עגול (אופיצי). 

$11 . 5 .״/ י 11 זג 0 .£ ; 1927 ,. 5 י ז 6 ]$$ט 0 ״ 1 ; 1922 ,. 5 .׳ 1 ,ד!ט 1 ו 1 :> ז \ 

; 1953 ,. 5 . 7 , 521011 .}ל? ; 1946 , 10 ) 01 * 0 11 > 0140010 1 ) 1 > 

. 1966 ,. 5 ,ס 1 >מ 10 זוס 4 ) - . 14 ; 1964 ״. 5 , €111111 ק־ו 503 .י! 

א. רו. 

סיניק, פול — 030 * 81 301 ? — ( 1863 — 1935 ), צייר צרפתי, 
מחשובי האמנים הנאו־אימפרסיוניסטיים. ב 1882 נפגש עם 
דוח׳ סרה (ע״ע) והלך שני אחר התאוריות שלו על "הניגוד הסימו• 
לטאני של הצבעים" ו״מגע המכחול המחולק", שעליהן הסתמכו 
האידאולוגיה וטבניקת־המכחול שהיוו אח הבסיס לנאו־איספרסיו־ 
ניום. ם׳ הציג את הנאו-אימפרסיוניסטים נ 1884 בסאלון הראשון 
של אגודת האמנים הבלתי־תלויים, שהוא היה ממייסדיה ונשיאה 
ב 1908 — 1934 . הוא צייר מספר ניכר של ציורים, מרביתם נופים, 
נצבעי־שמן ובצבעי־מים: האחרונים תכופות אינם אלא רישומי־ 
עיפרון מגוונים. ציורו נשאר נאמן לשיטה שפיתח סרה, אך בלא 
חומרתה, והוא נושא אופי תיאורי ועליז. בספרו • 19013 ־ת 80 ט£יס 
:ית] 5 נ £551000 זק 0 ז £0-1 ת □ 3 *!סט ("מאז׳ן דלקרואה לנאו־אימפרסיו־ 
ניום״), 1899 , מצוי ניתוח התפתחות הציוד הצרפתי בתקופה וו, 
מנקודת־מבטן של התאוריות האופטיות והטכניות של תנועתו. 

. 1957 ,) 11 ) 13 ) 0 }} £0 0 1 ) . 5 . 102 ) 5311 

ס־נסינטי ( 0100100311 ), עיר בדרום־מערב מדינת אוהיו (ע״ע), 
אה״ב! 452.524 תופר ( 1970 ). באיזור המטרופוליטני (שמק¬ 
צתו בתחומי מדינת־קנטקי) — 1,400.500 חוש , . 

ס׳, השוכנת על הגדה הצפונית של נהר אוהיו. יובל המיסיסיפי. 

היא מוקד־התחבורח הראשי באגן־האוהיו. העיר התפתחה הודות 
לנפלה החשוב, ששוכלל עם הכשרת הנהר לשיט־ספינות ע״י 
הקפת תאי־שים וסכרים ( 1929 ). את הנפל משמשת רשת צפופה 
של נתיבי־תחבורה — 8 קווי-מס״ב ראשיים. כבישים וכבישים מהי־ 
חם, שנבנו בשנות ה 60 . סחר סיטוני ופעילות פיננסית עניפה 
תופסים מקום תשוב בכלכלת העיר. התעשיה המגוונת כוללת ייצ-ר 
נלי-עבודה, חמרי-נניין, כימיקלים, סבון. קלפים, נגדים. תמרוקים 
ומנועי־סילון. כן חשובים ענפי הדפוס והמחלות. 

כמרכז לתרבות וחינוך גבוה היתה ם׳ חלוצה בשיטת־ההוראה 
המשלבת לימודים ועבודה. זו הונהגה ב 1906 באוניברסיטת ס׳ 
(ראשיתה ב 1819 ). וב 1971 למדו בה כ 34,700 תלמידים. אוניבר¬ 
סיטת כסווייר (•טו׳זסג) הקתולית היתה האוניברסיטה העירונית 
הראשונה באה״ב (נוס׳ 1831 ) 1 ב 1971 — 6.140 תלמיד. בס׳ בת״ם 
גבוהים לתאולוגיה, כולל חיברו יוניון קללג׳ (ר , להלן). מכונים 
לטכנולוגיה, אקדמיה לאמנות, קינסרווסלריוו ותיק למוסיקה (נוסד 
ב 1867 ). 

גלעין העיר, המכונה האגו, נמצא לאורו גדות־הנהר, בסמוך 
לנפל, בגובה של 135 מ׳ בממוצע. איזור זה, שבו פרנז־העסקים 
הראשי, נהפך בחלקו לשכונת-עוני: בשנות ה 60 הוחל בשיקום האי־ 
זיר ובינויו מחדש. מסביב לאגן מתרוממות גבעות תלולות ער לגובה 
של 292 מ־. במאה ה 19 התפתחו עליהן שנונות בעלות ייחוד אתני- 
תרבותי וביו תושביהן בלטו יוצאי צרפת וגרמניה. בעמקים שבין 
הגבעות מוקמו מפעלי-תעשיה. 

, 1073 ? • 0:10 ■^ 1 ? 0 } 011 !ן 130 ) 4 { .€ ) 7 11 ,מ 10 * 1$ ימת 1 ס 0 121101115 ? 011 . 0 

. 1968 ,. 0 }? 003 ! 805 ,־ 1111118 . 2 ; 1948 

יהודים מאנגליה יסדו ב 1824 את קהילת "בני־ישראל" בס׳. 


הראשונה ממערב להרי אלמי(■< 811511 ;> 11 ו!). יהודים מהולנד. גרמניה 
ופולניה נוספו עליהם ויסרו קהילות משלהם. מרביתן היו כמרוצת־ 
הזמן לרפורפיות והצטרפו ל,.איגוד הקהילות העבריות" (הרפור¬ 
מיות), שנוסד בם' ב 1873 . סכם לילינתל (ע״ע) ויצחק מאיר ויז 
(ע״ע) חיזקו את התנועה הרפורמית בם/ אולם ההגירה ממזרח- 
אירופה איזנה את הכוחות. יהודי ם' פיתחו רשת ת״ת ליד בתהנ״נ 
הגדולים ובת״ם עבריים יומיים — נבר בשנות ה 40 של המאה ה 19 . 
ב 1875 נוסד ביהמ״ד לרבנים רפורמיים "היברו יוניון קולג" (ע״ע 
בתי מדרש לרבנים, עם׳ 995/6 ). וב 1925 הוקם ארגון־גג לכל 
מוסדות־החינוך היהודיים בעיר. בם׳ הופיעו מספר שבועונים יהודיים 
(מאז 1854 ), וחברת גפ״ח ראשונה נוסדה ב 1838 : ב 1850 נוסד 
בי״ח יהודי: ב 1896 הוקמה הפדרציה של כל חברות־הצדקה בס׳ 
5 י 1111 ז 13 לנ> !!!;.*"ן נ״ח״ט. ב 1929 קמה מועצת-הקהילה הכללית, 
אבל רק לשנת-הסעד והוועדה ליחסים בין־קהילתיים בעיר היו בנות- 
קיימא. המרכז הקהילתי נוסד נ 1932 . נם׳ פעילים ..בני־ברית". 
״הדסה״ וסניפי המפלגות הציוניות. במאה ה 20 מתרכזת פעילותם 
הכלכלית של היהודים בעיקר במסחר ובמקצועות החפשיים. 4 יהודים 
שימשו עד כה ראשי-העיר. מספר היהודים בם׳ רבתי ב 1971 היה 
כ 28,000 ( 2% ). 

13/1 י 11 ) 1 ,־ 14001 :>!ז 3 . 8 ; 1901 ,*£)ח)) 117313 * 7 ) 8 ,:> 13 '׳\ 1 י . 1 

. 1933 , 1817-1933 ,. 0 / 0 
ג. ד. - ם. ם. ח. 

סינלןיויץ', 1711 ״;?? — ( 1846 , חלה 

איקדיסקה [ 5113 ( 0 ־^ 0 □ 1 <>׳ו\| — 1916 , ווי (שורץ]), 

סופר פולני. ם׳ למד בבי״ס תיכון ובאוניברסיטה (עד 1871 ) בוורשה. 
ב 1869 התחיל מפרסם פאמרים: סיפורו הראשון. :""בס! בא 
(״לשווא״). נכתב ב 1872 . בזמן שהותו באה״ב, 1876 — 1878 , העלה 
את רשמיו ב ץ 64 ! 1 > 0 ק 2 ׳ 01511 (״איגרות ממסע״): הדי מסעו במצ¬ 
רים ובאפריקה המזרחית ( 1890/1 ) הם ./■ ׳< 51 ע ("איגרות 

מאפריקה״), 1892 , ורופן־החרפתקות לבני-הנעורים, 1 נ 1 ע) 115 < 1 ימי 
05 1x1.1 ק * 1 (עבר׳: ״בישימון ובערבה״: 1928 ), 1911 . — ביפי 
סלה״ע ז התמסר ם׳ לפעולת למען מולדתו ועזרה לבני־עמו נפגעי־ 
המלחמה. — ב 1905 הוענק לו פרמ-נובל לספרות. 

צעד חשוב בהתפתחותו הספרותית של ם׳ לקראת הרומנטיזם 
מהווה סיפורו הקצר 13103 ? (עסר׳: ״הניה״, 1946 ), 1876 . עם סיפח 
ריו הקצרים המעולים האחרים מתקופה זו נפנים : 4301 ( 002 ! 0 ! 1 ״ 13 
(״ינקו המוסיקאי״), 1879 , ו 4 ״ז 13 ב. 1 (״שופר המגדלור״), 1881 . 
הטרילוגיה הגדולה של ם׳, שמגמתה היתת לרומם את ר-ח העם, 
כוללת שלושת רומנים היסטוריים רתני־יריעת על רקע תולדותיה 
הסוערות של פולניה במאת ה 17 : 1 ח£.׳/ט 1 וח 1 1 מ 10 ת§ס (עבר: 
״נאש ובחרב״, תרע״ט—תרפ״א), 1884 : קסזס? (עבר׳: "המבול", 
תר״ץ. 1955 ), 1886 ; 1 > 51 :<\ 0 (ז 01011 ׳ע\ סב? (עבר׳: "פאן וולודיובסקי", 
1965 ). 1887 — 1888 . 10310 * 20 (״בלא עיקרון״). 1891 ו- 140 
11114 :!:״״ 013 ? 121113 ! (״משפחת פולאניצקים״), 1895 , הם רומנים 
חברתיים־פסינולוגיים והצלחתם היתד. פחותה במידת ניכרת מזו של 
קודמיהם. היה זה רומן היסטורי, ולא על רקע עברה של פולניה, 
שהעניק לס׳ את פרסומו העולמי: " 1 ! 3 י\ 300 > ("לאן אתה הולךי", 
עבר: ״קוו ודיס״, תרפ״ט). 1896 , על ימיו של נירון וראשיתה של 
הנצרות. זוהי היצירה הספרותית הפולנית הידועה ביותר מחוץ לגבו¬ 
לותיה של פולניה והיא תורגמה לעשרות לשונות. אל תולדות עפו, 
במלחמתו במסדר הטוטוני (ע״ע) הגרמני בפאות ה 14 וו־. 15 , שב 
ס׳ ברומן רחב־הממדים ץ:> 23 ז 2 ! 4 ז (״אבירי־הצלב״). 1900 . 

ס׳ חיה מחית הרומן ההיסטורי בספרות הפולנית. עמו ראח נו, 

מאז הופעת הכרך הראשון של הטרילוגיה, את סופרו הלאומי האהוב, 
שידע לפאר בכוחו הסיפורי הרב את העבר עטור־החהילה והגבורה, 
ושהאפין אמונה אידאליסטית בגדולת האופה הפולנית. אמן־כתיבה 



967 


סינקיויץ׳, הנריק — סיננןרטיזם 


968 


<ה השכיל לנצל את כל אפשרויותיה ושלל־גוניה של הלשון. הצגת- 
דברים מרשימה, מעוררת מתח ומשלהבת, מציינת את סיפוריו 
ההיסטוריים־הרומנטיים. דמויותיו, לעומת זאת, אינך תמיד מציאו¬ 
תיות. 

יחסו של ם־ אל היהודים היה שלילי, בדרך־כלל; הדמויות היהו¬ 
דיות המעסות שביצירתו אינן אהודות. הרומנים ההיסטוריים שלו 
השפיעו על כמה סופרים יהודים בפולניה, כגון שלום אש. 

נוסו■ לנ״ל, הופיעו מיצירותיו בעברית: "שומר המגדלור" ו״ינקו 
המוסיקאי" (ב״פוליף, בעריבת י. ורשביאק), תרצ״ו( "שומר המג¬ 
דלור" (ב״מבתר הסיפור העולמי", בעריכת ד. קמחי), תש״ח; "החייל 
המשחרר', 1947 : ״בעבור פת לחם״ ( 4 סיפורים), תשי״ט. 
כתביו של סי. ב 60 כרכים, י״ל ב 1948 — 1955 . 

י. ורשביאק. מעל גדות הויסלה. ב׳. 3 — 16 . חרצ״ג: א. פוירשטין. 
התני פרס נובל לספרות, 45 — 52 , תשכ״א ; 1924 ״'ל .) 1,1 ח־,ן . 5 
; 1926 ,. 5 . 1-1 : 1 > 011111 *[ / 0 ! 00/113 א 61001 * 1 116 ' 7 ,ז 6 ח 11 ז 03 . 14 . 4 ? 
; 1960 ,. 5 . . 77 , £4010111 .! ;* 1956 ,. 5 . 7 [ ,נזג 5 ׳י 01 מ 23 ץ 2 ז^ .[ 

— •ט 0£ א ; 1960 ,? 1/01713 0 מ(£ ; 1900 '!/ 31 - 3 / 11 ) 11 ' מ/ 1 , 0 ^ £05 . 4 < 

.* 1965 . 3 ) 1 '< 1.311 

י. א. ק. 

סינקינג, ע״ע שינג׳ינג. 

סמלןלר, אפטון ?יל - ז 1 ג 1 סת 31 80311 חסזקיס - ( 1878 , 
בולסימור — 1968 , באונד ברוק [; 81-001 1 )״״ס 0 , ניו־ג׳רזי]). 

סופר אמריקני. ם , , שהיה בן למשפחה אריסמוקראסית שנהרו- 
ששה. למד בסיסי קולג' של ניו־יורק ובאוניברסיטת קולמביה. 
האהדה, הנוצרית בראשיתה, שרחש לעניים ולמדוכאים. נתחזקה 
והוכוונה עם הצטרפותו למפלגה הסוציאליסטית ( 1902 ). ב 1933 
ייסד את מפלגת 10 ?£ ( 14 חח 031110 111 ץזח״יס? 1 ות£ — הקץ 
לדלות בקליפורניה), וב 1934 ניסה, בלא הצלחה. להיבהר למושל־ 
המדינה. 

סיפורו הראשון. שזכה בהצלחה, ושבו הצהיר לראשונה על 
פנייתו לסוציאליזם, היה ־ 0001 ( ;"!׳ך (״הג׳ונגל״), 1906 , המתאר 
את תנאי-עבודתם של הפועלים במכלאות ובבתי־האריזה בשיקאגו. 
הכנסותיו מרומאן זה שימשו לו להקמתה של קומונה סוציאליסטית 
קצרת־ימים, ה ץ״ 0010 ־״: £10 מסס:[־)!. באנגלווד, ניו-גירזי, ב 1906 , 
מביו סיפוריו האחרים: 0031 8 !::;א ("המלך פחם״). 1917 : ! 0:1 
(״נפט״), 1927 : ״ 80510 ( 1928 ). נושאו של רומאן אחרון זה מבוסם 
על פרשת סאקוי—ואנצטי. ב 1940 התחיל ס' בכתיבה של סדרת 
רומאנים. שהראשון בהם הוא £1111 5 '(: 1 ז 0 'ל\ ("סוף העולם"). הם 
מתארים את השתלשלות המאורעות בין שתי מלה״ע ואחרי מלה״ע 
11 . — ם־ הינד גם קונטרסים רבים. מהם על תופעות־שחיתות ומח¬ 
דלים — בדת, ״ 301:810 01 10615 ? ־דד ("סובות־ההנאה שבדת"), 
1918 : בעיתונאות. 011 ־ 06 81355 ־הז (״שלמונים״). 1919 : בחינוך. 
85 ״ 511 ס 0 ־הז (״האוחונים"). 1924 . — האוטוביוגראפית של ס', 
051 ( 1 ) 011 סג־״־מ)^ (״עמדה קדמית אמריקנית״), 1932 , הורחבה 
ב. 8 .;) £ס ץ!(נז(.: 0 ס 1 < 1 ס)ס.\,. :"דד ("האוטוביוגראפית של א. ם"׳), 
1962 . המכתבים שנכתבו אליו קובצו ב 015 ) £01 ") 10 ח:) 0 ) 14 
(.,דרן־-חיי במכתבים״), 1960 . 

הרומאנים של ס׳ ברובם הם מעין כתבות עיתונאיות בלבוש 
ספרותי, אולם כנותם העזה אינה מוטלת בספק. הוא פרסם את ספריו 
הראשונים בתקופה שבה נהגו העיתונאים "המשמיצים" באה״ב 
()"־מזס׳יס״ז 8 ״ 111 ״ז 011 ס 1 ") לחשוף, אם כי לאו-דווקא במגמות 
סוציאליסטיות, תופעות של שחיתות ציבורית ודרני-ניהול בלתי- 
אנושיות נתעשיה ובמשק־הבספים. ס , נמנה למעשה עם ורם זה: 
כמוהם חקר והוקיע. סיפוריו ניתרגסו יותר משל בל מחבר אמריקני 
בן המאה ה 20 , אפשר בשל השנאה העמוקה שהם מבטאים כלפי 
פגעי הקאפיסאליום. 

מספריו המתורגמים לעברית: ״הג־ונגל״, תרפ״ט: ,.נפט״. תר״ץ: 


״המלך פהם״, תר״ץ: ״מאה אחוז״, תרצ״ב: ״מלן המכוניות״, 1952 ; 
"לני בד", תש ט" ו. 

, 1900-1920 , 11315 )/ 7401 11/1 ) 1 ?) #1 4 , ץ! 2 >!ס?*ח) 1 וז €0 , 611 ־ 001 1/311 , 0 
. 1927 , 101/51 ? 101 ) 30 מ! 1 ( 51011 11 .. 173 , 0611 .? ; 1922 
מ. ר. א. 

סינקרטיזם (זזז 15 )־);וז< 5 : מיור ; 0 :ן 0 וזוזנ 1 *י 00 — איחוד, 
איגוד קהילות נאי כרתים), תהליך, שיטה, נוהג של עירוב 
או מיזוג יסודות דתיים ממוצא שונה. ס׳ עשוי להתבטא בשאילת 
שמות אלים, תכונותיהם. סמליהם, פולחניהם וביריב וייחוסם לאלים 
מתחום דתי אחר: בזיהוי אלים מתחומים שונים אלה עם אלה, וכן 
בקבלת אלים על פולחניהם מתחומים אחרים. נטיות סינקרטיסטיות 
בדתות מונותאיסטיות מתבטאות בד״כ בשאילת אמונות ומנהגים. 
הכינוי ם׳ עשוי לחול על תופעות מיזוג־דת בכל התקופות ובכל 
המקומות, אך מייחדים אותו בעיקר לתופעות המיזוג שרווחו בעולם 
ההלניסטי היווני־רומי. 

דתות יוון ורומא נבעו במידה רבה ממקור הודו־אירופי 
משותף, מקצת משמות האלים היו דומים מבחינת צלילם ומקורם 
(כגון: זום פאמר — יופיטר) ומקצתם היו השאלות מיוון לרומא. 
במישרין או בעקיפין. כתוצאה מכך נתאפשר נבר בתקופה קדומה 
זיהוים של אלי רומא עם אלי יוון והוקלה חדירת הפולחן היווני 
לרומא. עם התפשטות היוונים בארצות-המזרח בעקבות כיבושי 
אלכסנדר מוקדון. נוצר מפגש עם דתות רבות ואלוהיהן זוהו עם 
אלי יוון: מגמה זאת נמשכה גם באימפריה הרומית שכללה את כל 
״העולם הנושב״. לפיכך זוהה זוס (ע״ע. עמ ׳ 721/2 ) עם אלים 
מהמזרח (גם עם אלהי־ישראל [ע״ע אגרת אריסטיאס, עמי 1453 ). 
והזיהוי התבטא כמתן שם זום לאלים אלה כגון זוס-אמון (? 246 
׳״ס״״וג־; לאט׳ "סוחמזנדד מזוקק";) לאמון אלהי מצרים או לבעל- 
חפן אלהי הפונים. גם הראקלס זוהה עם אלים זרים, ביניהם מלקרוע 
תהליכים של זיהוי ויחוס תכונות הביאו אף לגיבוש אלהויוה כעין־ 
מונותאיסטיות, הן ע״י טענה לבלעדיות או לחשיבות יתרה של 
אלים ישנים (כגון זוס. סול [ע״ע)), והן ע״י יצירת אלוהות סינ¬ 
תטית במישור הפילוסופי (ע״ע יונית, דת ומיתולוגיה, ענד 543 ). 
אלוהי המזרח התקבלו ברומא אף בלי שזוהו עם אלים רומיים. 
הם נעבדו ברחבי האימפריה ובקרב מאמיניהם עלו לעתים לדרגת 
אל עליון (ע״ע אטיס. איסים, מיתרה, סרפים, קיבלי: והשר מיס- 
טריות (עמ׳ 347 ]. סיבילה). 

ד ת-ישראל טענה, כנראה כבר מראשיתה לבלעדיות ולא 
נטתה לתופעות של ס'. בזיהוי בביבול של אלהי־אברהם עם אל עליץ 
של מלכי־צדק (ע״ע: ברא׳ יד, יח—נב) יש הדואים מעין ס׳. אך 
ייתכן שאל עליון זה הוא אלוהי-האבות שנתקבל ע״י מלכי־צדק. על 
תופעות של ם' בתקופות מאוחרות יותר — ע״ע בעל. עמי 256/7 : 
מלקרת (והשר קויסמן [ביבל׳ן), לאחרונה הובעה סברה (מזר) 
שבעל-שמם (- שמים) הצורי זוהה עם אלוהי־ישראל עוד בתקופת 
שלמה. בתקופת גזיחת־אנטיובוס (ע״ע אנטיוכום. עט׳ 452/3 ) הונהג, 
כמדומה. פולחן סינקרטיסטי בהר־הבית. דתם של יהודי-יב (ע״ע יב. 
עט׳ 118 ) עממית־סינקרטיסטית היתד. וניכרו בה יסודות אליליים. 
היהדות שימשה מרכז משיכה לתנועות סינקרטיסטיות מאוחרות. 
כגון המתיהדים (ע״ע) השונים. 

ה ג ב ו פ י ם(ע״ע) היה שיטה מובהקת שלם' וניכרו בה יסודות 
שונים ומשונים. הנצרות לא נטתה להתמזג בדתות אחרות, אך 
חותם הס׳ טבוע בהתהוותה מיסודות יהודיים ואליליים (למשל: ע״ע 
מיסה). הנצרות אף נטתה לשלב אלים מקומיים באמונותיה ולשוות 
לתם דרגת ״קדושים״ (למשל: "אפרודיטסה הקדושה" ככינוי למריה 
בקפריסין: ג׳ורג׳(!גאורגיום] הקדוש, הורג־הדרקון: וע״ע בריגיטה). 
בפריפריה של הנצרות התהוו כיתות סינקדסיססיות שונות, כנץ 
האביונים, המנדעים (ע׳ ערכיהם). 



969 


סינקדמיזם — סיסמממיקה 


970 


תופעות של ס׳ נתגלו ;ם בתקופות מאוחרות יותר. זכורה 
״המחלוקת הסינקרטיסטית" במאה ה 17 בקשר לנסיוני של התאולוג 
הלותרני גא 1 רג קאליכסטוס ( 1656—1586 ?0. 0311x1118 ) למזג 
יסודות לותרניים, קלוויניסטיים וקתוליים. בתקופה זו קיבל הם׳ 
טעם לגנאי ונתכנה ״סמריטניזם״ (= דרכי־שומרון, על־שום "גרי* 
האריות" בשומרון [מל״ב יז, כל—מאן). תופעה מעניינת של ס׳ 
בימינו היא "פולחן־המטענים" (ע״ע מטען, פלחני־) במזרח הרחוק. 
וע״ע ם יקה. 

י. קויסמן, תולדות האמונה הישראלית, א/ עם׳ 590 — 593 , תשט״ו; 

ב. מזר, הסלשתים וייהוד מסלכות ישראל וצור. עם' 14 ואילך, תשכ״ד; 

; 1921/3 , 111 —£ , 1141 1111101114 ) 0 40 :> 1/011% /} 4 . 4 > £#ו 1 וקוו{ 1 ,. ; 1 

,? 1 0 ) 10)1010 (10111 10 >■ 01 X 0111 ה 0 )}!> 1 )£ 1 * 1 , 10111 ־ 11 [ 0 .' 1 

,! 801 . 1 . 11 ; 1937 , 1 ) 0 ( 01 ^ $40 • 40 0011 00 , 30 ^ 111 ^: 8101 . 1 * 3 ;' 1929 

, 130011 . 11 . 8 ; 1953 ,}£<££ 1011 ח £0 ■ 710000 ) מג 011141 004 011111 
, 1963 ,!( 11010% 1 ^ $1 £01100 $414410 
אי. רם. - מ. 

סיסאים (ממ״סן&סתל/.). סדרת ציפורים קטנות, הכוללת שתי 
תת־סדרות השונות ביותר בצורתו החיצונית ובאורח חייהן, 

אן המבנה היסודי מיוחד ומשותף להן, ואיו ספק שמוצאן הקדום 
משותף. נהל אחת משחי חת־הסדרות משפחה אחת: סיסיים (ע״ע) 
שתפוצתם כל עולמית וקוליברים (ע״ע) — שתפוצתם באמריקה 
בלבד. הס־ הם שוכני־ה,אוויר המובהקים ביותר מכל העופות. עצם 
הזרוע רחבה וקצרה, רחבה פי שניים מארבה, והיא מאפשרת חיבור 
חזק של הכנף לגוף' עצמות היד והאברות ארוכות מאוד. ועי״ב 
הכנף קלה והמעוף נוח. גמיש ומהיר. עצם התזה שלמה, ושרירי־ 
התעופה מפותחים מאוד. לס׳ אין מעיים אטומים. גם בדניה יש סימן 
משותף לשתי תת־הטדרוח: מטילים בד״ב שתי ביצים לבנות מואר¬ 
כות ששני קציהס בודים. 

( 1311€5 ת 516 ץ 5 ; מירר 0 ^, 00011 —מערכת), בביולו¬ 
גיה — ענף העוסק בחקר טיפוסי אורגניזמים ותמורותיהם 
וביחסים ההדדיים שביניהם. שני מכשירים עומדים לרשותה: תורת 
המיון (קלסיפיקציה). וחורת המינוח (נוסנקלטורה). 

!. ת ו ר ת ח מ י ו ן קובעת את סידורם של האורגניזמים ועריכתם 
לקבוצות על יסוד שותפות פונקציונלית וסטרוקטודלית או על יסוד 
אחת מהן. הטכסונומיה, לעתים שם נרדף לס', עוסקת בצד העיוני של 
הירח המיון. בעיותיה העיקריות: מה הן התכונות הקובעות את 
יחידות המיון, מה סיבה של יחידת המיון הבסיסית. מוצאה ודרד 
התפתחותה. הטיפול בבעיות אלו הוא בראש וראשונה עניינה של 
האנטומיה המשוה (ע״ע. עמי 412/3 ), חורת ההתפתחות (ע״ע, 
עם' 732 ) והגנטיקה של האובלוטיה. 

בס׳ נוהגות שתי שיטות מיון: 1 . דירוג ע״י היידארכיה, והיא 
המקובלת ביותר. 2 . דירוג ע״י מפתח, שבו ההדגשה על תכונות 
מנוגדות (וע״ע צמח). שיטת הדירוג הראשונה פותחה במאות ה 17 — 
18 ועוצבה כמעט במלואה בספרו של ק. לינה (ע״ע) "מערכת הטבע" 
(:>גזט 11 ;ח גם 1 ט!ע 8 ), 1758 , מהדורה 10 . ונושאת את שמו "היירארניה 
של לינה״. ההיירארניה הזאת הורחבה עד נדי 8 דרגות ומקצת 
מבינוייהן רווחים בגירטה אנגלית: 


3 (( 1713 נח\/ 

ממלכת החי 

זז של כלב-הבית 

1 ת 10 > 2 ח 1 .£} 

לדוגמה: 
ממלכה 

1301 >־ו 0110 

מערכת מיתרנים 

01 ג 11 ץ 11 י 1 

מערכת 

^1301013113 

יונקים 

01358 

מחלקה 

3 ז 0 ׳ץ 1 תז 03 

טורפים 

זש 1 >ז 0 

סדרה 

0301(130 

כלבים 

ץ 11 ( 30 ^ 

משפחה 

03018 

כלב 

5 טמ 06 

סוג 

15 ז 113 נ £201 03018 

כלב־בית 


מיו 

כלב פריה 1311 ־ 31 <£ 15 ת £3011113 03018 

^31161:38 

זו 


לינה עצמו השתמש ב 5 דרגות: ממלכה, מחלקה, סדרה, סוג 
ומין. דרגת המשפחה (המאגדת בתוכה סוגים שונים) הוכנסה ע״י בו־ 
צ׳לי ( 1 [ 11 פ! 8111 [ 1790 )), ודרגת המערכת — ע״י קיוויה (זטז׳יטס 
[ 1798 !). בהיירארכיה זו דרגות אלה מכונות "הכרחיות". בתיאור מין 
חדש צריך, מבחינה תאורטית, לציין את 5 הדרגות העליונות שמעליו. 
נוספו גם דרגות חדשות: הקוהורטת ( 001101-1 ) והשבט (*)״ד) — 
הראשונה, ביו דרגת המחלקה לסדרה (וע״ע יונקים, עס׳ 639/40 ) 
והשניה, ביז דרגת המשפחה לסוג. עם ריבוי הירע על צורות שונות 
של אורגניזמים, נוספו דרגות-ביניים שציונו "תת-" ו״על־". השיבותן 
של תכונות שונות ושל ואריאציות שונות בכל קבוצת אורגניזמים 
הוא ענייו לשיפוטו של הביולוג ולהערכתו: ע״ב קיימים לעתים 
קרובות נוהגי־מיון שונים לגבי קבוצה טנסונומיח מסוימת. 

חותמו של לינה טבוע בתורת המיון הנהוגה ביום בצורתה החי¬ 
צונית : נמונחיה ובנינוייה. אולם בסים חלוקתו היה מלאכותי: הוא 
השתמש בסימנים בולטים החסרים קשר אורגני ביניהם. כתוצאה 
מרך — נמצאו בטכסון אחד בע״ח שביניהם אין כל קשר. לדוגמה: 
במחלקת הדו־חיים נמצאו כל הזוחלים וגם דגי-הסחום, בע״ח השיי¬ 
כים לשלוש מחלקות שונות. קיוויה, אני תורת האנטומיה המשווה, 
ביסס את המיון על טיסנים טבעיים הכרובים זה בזה. וקבע קריטר¬ 
יונים לקביעת הטבטונים: התכנית הכללית של הגוף היא המאפיינת 
את המערכת וכל הטבטונים למטה ממנה. לדוגמה: למערכת 
המיתרניס יש שלד פנימי, מערכת עצבים גבית וחלולה ומערכת דם 
מסובכת: הגוף מחולק לגופה, זנב, וכר. סימנים אלה אינם מצויים 
במערכות אחרות. תכנית מערכות האיברים הכרוכות זו בזו, בגון 
תנועה, חושים, עיכול ונשימה, היא המאפיינת את כל מי מ ח ל ק ה. 
לדוגמה: מחלקת העופות שתחום חייהם האוויר — ותנועתם 
התעופה — צריבה משטח גדול של כנפיים. עצם־תזד. דתבה מאוד 
ושרירי־חזה מפותחים: תיאום מדויק של התנועות הנעשה בעורה 
המוח הקטן המפותח מאוד; ראיה מדויקת וגם למרחקים: נשימה 
כפולה הנעשית דרך שטח כל הגוף ובאמצעות ריאות המסתעפות 
בכל הגוף וגם לתוך העצמות: עיכול מהיר. — המחלקה מתחלקת 
לסדרות שהמשותף בהן הוא מבנה האיברים. לדוגמה: בטור- 
טיס — הגפיים המותאמים לתנועת הגוף הגמיש ולתפיסה הטרף, 
השיניים המסוריות לגזירת הבשר. — הסדרה מתחלקת למשפחות 
שהמשותף בהן חלקי האיברים בלבד, כגון: טפרים משתרבבים 
וחדים (בחתוליים), להחזקת הטרף: זנב ארוך — המשמש הגה 
בזינוק על הטרף. מקום החיות גם הוא אפייני הן לסדרות והן 
למשפחות. הודות למבנה המשותף של חלקי האיברים — צורת 
הגוף משותפת לכל בני המשפחה. לכן שם המשפחה הוא לפי המין 
שתיארו אותו ראשון. שהוא כרגיל גם השכיח, בצירוף הסיומת 
: 11131 ־ (סיור 1805 ! = צורה). לדוגמה 12£ ז 11 :>? (מ! £11 ?): דמויי- 
חתול, בעברית חתוליים. — המשפחה מתחלקת לסוגים, כל סוג 
כולל מספר מינים שיש להם סימן משותף: בגון הסוג החול שבו 
חלקי קשת־הלשון המחברים את הגרוו לגולגולת הס מגורמים, בניגוד 
לסוג פנתר. שבו חלקים אלה סחוסיים. לפי כללים אלה מיין קיווית 
אחבעה״ה לקבוצותיהם—הלוקה מדעית השרירה עד היום.— הגדרת 
המין נעשית בעיקר לפי הכלל: בע״ח דומים היכולים להתרבות 
ביניהם בכל הדורות מהווים מין אחד. למרות שהמין הוא הטכסון 
הטבעי ביותר. הוא הפחות יציב. כי חלים בו שינויים: לדוגמה, האר־ 
נבוז האירופי שהובא לאוסטרליה הפו שם למין מיוחד. והזדווגותו 
עם המיז האירופי, שממנו מוצאו. איננה פוריה. המיו מתחלק לתת־ 
מינים ולזנים (גזעים). הייחוד (ת 1113110 ז־- 1 פ£) 111 ) נעשה בעיקר לפי 
השינויים הנוצרים בשל התפוצה הגאוגרפית השונה. 

עם צמיחת הגנטיקה והתפתחותה הוכנס גורם חדש בתפיסת המין 
והוא האוכלוסיה כהגדרה למין (ע״ע גנטיקה, עם׳ 78 : הכלאה, 
עמי 400 ). 




971 


סיסטמטיקה — סיססונדי, ז׳ן שרל לאונה פימונד דה 


972 


בעשרות השנים האחרונות השתכללו אמצעי תורת המיון: עם 
הכנסת המחשב כמכשיר עזר חשוב בתחומים רבים. נעשים נסיונות 
לנצל את יתרונותיו גם במקצוע הס'. ע״י השימוש בשיטות 
כמותיות כדרך למיון אורגניזמים הולד ומתפתח ענף חדש בם' 
המכונה טכסונומטריה. כן יש מקרים בהם אפשר למיין יחידות 
סכסוניות בעזרת חסרים כימיים המצויים בתאי האורגניזמים (סכסו־ 
נומיה כימית). 

11 . ת ו ר ת ה מ י נ ו ח. כדי לאפשר עבודה משותפת בין הסיס־ 
טמטיקאים. היה הכרח להמציא מערכת שמות מקובלת על כולם, 
מערכת זו בנויה בעיקרה סלאסינית, שהיתה עד לפני המאה ה 18 
שפת המדע. ומיוונית. לינה קבע את השיסה הדרשמית (הבינו־ 
מיאלית) המקובלת בכל העולם. לפי שיטה זו לכל מין ש נ ־ ש מ ו ת: 
השם של הסוג. שהוא כעין שם העצם, והשם של המין כשם־חואר. 
למשל. השם דרור־הבית ( 511£115 סות 10 > ז 3556 ' 1 ) מורכב משם הסוג 
״דרור״ (-!!!גג?) ומהתואר (!פסתג־מוס(!) — תואר הסין. כשהמין 
מחולק לתת־מין יש לו 3 שמות. למשל: צבי א״י( 113 * £32 113 * 032 

בסוף המאה ה 19 הקים הקונגרס הבין־לאומי לזואולוגיה (ובוש־ 
ניקה) ועדה מתמדת להכנת תקנון בין־לאומי לכללי הנומנקלסורה 
וזה נתקבל ברובו ב 1901 . מכללי התקנון: השמות חייבים להיות 
ביוונית או בלאטינית. השמות לצמחים יהיו שונים מאלה של בע״ח. 
אין שני סוגים של בע״ח או צמחים יכולים להיקרא באותו השם. 
שם הסוג מורכב ממלה אחת ומתחיל באות גדולה. סיומת המשפחה 
הוא ש 13 > 1 -, תוספת לשורש של שם הסוג. וסיומת חת־המשפחה — 
שנח 1 . האיש שלראשונה תיאר אח בע״ח או הצמח מופיע בסוף השם, 

למשל, 5 טש 3 תתב 1 3 טקט 1 037115 . 

לתולדות הס׳ זר׳ע אריססוסלס: ביולוגיה,עמ ׳ 318 — 320 , 326/9 , 
332/3 ! זואולוגיה, עם׳ 660 . תולדותיה משקפות למעשה אח 
התפיסות השונות של המין — היחידה הבסיסית של הס/ 
מנדלי מוכר כפרים, ספר תולדות הטבע, חרכ״ב-חרל״ג! 1111x05 .( 
; 1942 , 766161 ) 5 ( 0 1713 ! . 5 ,זץ 13 ו 1 .£ ; 1941 ,. 5 / 614 ( 11 7116 ,(. 611 ) 

! 16 ) 161 * 11 ') ,ח 50 י 1 מ 11 § . 0 . 0 ; 1963 ,* 0111110 ׳ £1 0113 ! 606 ) 5 101 * 14111 ,. 161 
,* 60110 ^ 00441 הס ) £440 ,, 835517 \; .£ .־ 1961 ,/( 1 * 0} 301 70x0001 
- 414 1*1 (1701 70X0 ? (ס 161 ) 61 7 ! 7 (י) . 5003117 ..א . 4 ! .? - 501:31 . 5 .מ ; 1962 
; 1963 ,, 3 1681 * 161 ) 8106 ,־זשווזסיד .£ . 11 - 51:011 (ו/ .£ .א ; 1963 .ץ* 01 * 
ז 1965 8 . 1771811 * 3 2 * 181/1 01 £0111501111(!. 3 010X111108/10/1 ./י . 4 ? . 19 
,ץז 0 , \ 53 .יד ; 1966 ; 1 * 10 ) 10114 }£ 17 ) 11 ! 017 4 101 ) 10 ) 5 01 ** 3711 , 0310 .[ . 4 . 

3*17*101 70x0*01*1)1, [970. 

מ. 

סיסיים (פב 1 ) 11 > 0 ס\ 7 ). משפחת עופות המהווה לעצמה תח־סדרה 
בסדרת סיסאים (ע״ע). הס׳ הם המהירים ביותר מכל העופות 
(יותר מ 300 ק״ס בשעה). כל פעילותם של הס׳ באודה (מהם המב¬ 
לים גם אח הלילה בתעופה) ומבנה גופם מותאם לכך. הגוף מכונם 
והצבעים בד״ב אחידים: חום, שחום או שחור. הנוצה קשה וחלקה. 
הראש קצר ועבה, מפחח־הפה רחב, אך המקור זעיר וחסר זיפים. 
הכנפיים ארוכות מאוד וחדות. והזנב עפ״ר ממוזלג. הרגליים מות¬ 
אמות לאחיזה ולא להליכה, בהן 4 אצבעות בעלות מספר פרקים 
מצומצם, שכולן פונות בד״כ קדימה. בקצות האצבעות ספרים חזקים 
מעוקלים וחדים. ניזונים אך ורק מחרקים ותופסים אותם באוויר. בפה 
פעור. פיהם מפריש הרבה רוק, המשמש בעונת־הדגירה לבניין הקן. 
את החומר (נוצות, שרידי צמחים) לבניית הקן הם מלקטים באוויר 
ומדביקים אותו בעזרת הרוק לסלעים זקופים. במינים רבים כמו 
סים־החוסות נעשית גם ההזדווגות באוויר. בד״כ אין דרצורתיות 
מינית ושני בני-הזוג בונים את הקן, דוגרים ומאכילים את 
הגוזלים. הדגירה ממושכת, הגוזלים בוקעים עירומים ועוורים וגידו¬ 
לם ממושך. בטיפוסים נודדים הצעירים עוזבים את הקן כשהם כבר 
מוכנים לתעופה ולנדידה כסו ההורים. לכן אין בהם תמותת צעירים 
כמו בציפורים אחרות. המשפחה כוללת כ 80 מינים. שתפוצתם כל- 
עולמית. בארץ 4 מינים. השכיח הוא סיס־החומות ( 5 טקג! 


5 ט . 0 
06141776 ' 1 36 6 ** 70410 €810102116 :. 3.5 , 0211116 .? ; 1947 , £0141/76 

. 1959 , 16 * 61 ) 

סיסמולודה, ע״ע גאולונ;ה, עם׳ 97 . ?אופיס/קה, עם׳ 156 — 
157 ; כרך מלואים, עט׳ 733 — 736 ; רעש. 

סיסמונך , , דן שרל לאונר סימונד דה — 5 ט 1 ז 011:1 "נ־( 

81501011111 ט(; ס 1 .);ז 0 חז, 5 1 ) £0631 1 — ( 1773 — 1842 ), היס¬ 
טוריון וכלכלו שוויצי, ב 1793 היגרה משפחתו מז׳נווה מולדתו 
לאנגליה ואח״ס לסוסקאנה. וב 1800 חזר לז׳נוות. הוא היה מבאי־ 
ביתה של מדם דה סטל־הולססין (ע״ע) ובן־לוויתה במסעותיה. 

בספרו : 101311 * 000101 * 55 ש 31011 ״.] ("על העושר המסחרי"), 
1803 , הסביר את תורת א. סמית (ע״ע), שבה ראה את יסוד תורת־ 
הכלכלה. אח״ם פנה ס׳ למחקרים היסטוריים וסרסם עבודות מקיפות 
על תולדות הרפובליקות באיטליה ביד,״ב ( 16 כר׳; 1807 — 1818 ) 
ותולדות הצרפתים ( 31 נר׳; 1821 — 1844 ). 



973 


סיסמונדי. דן שדל לאוני סימוני דה — סיפרויל, ז׳יר 


974 


נ 1818 פנה ם׳ לבדוק מחדש את תורת סמית, ומחקרו פורסם 
ב 1819 ז 11€ !> 1 ז 011 ק €8 ק 1 :)ת 1 תכ} א 311 פ/י 011 גי 1 ("עקרונות 

חדשים של הכלכלה המדינית"). ס׳ חיבר ספר וה בעת שבאנגליה 
שררו משבר כלכלי. אבטלה ותנאי עבודתם וחייהם של הפועלים היו 
אכזריים, ובו נסוג מתמיכתו בעיקרון הליבראלי של סמית. שלפיו 
רדיפה אחר טובת־חפרס. כדרר של התחרות חפשית. מביאה ברכה 
לכל. ם׳ טען. שהנושא האמיתי של תורת הבלכלה המדינית הוא 
האדם. ולכן דרש התערבות המדינה בכלכלה כדי להקל על הפרו¬ 
לטריון. — ם' היה הראשון שטען, שמשבר כלכלי הוא דבר הטבוע 
בעצם השיטה הרכושנית. לפי שד,הצע גדל וכוח־הקניה שבידי 
העובדים מצומצם. דעותיו עוררו התנגדות נמרצת מצד כלכלני דורו, 
ביניהם ריקרדו וסלתום. ומצאו הד אצל סוציאליסטים (ק. מרכס. 
ר. לוכסמבורג וק. קאוטסקי), ומאוחר יותר אצל קינז (ע׳ ערכיהם). 

ש. דיד — ש. ריסס, תולדות המשנות הכלכליות. א', תשי״א! 

א. רול, תולדות המהשבה הכלכלית, תשכ״ו! , 1-11 ,. 5 ,*!! 53 ״״ . 8 .( 

- 0 ^ 010 ה 0 > 01 ^ * 01 . 5 11 > . 5 י תחםוח 4 / .. 4 ! ; 1933 ; 1932 

. 1945-1949 , 1-11 ,נ״ס" 

ג. ס. 

סיפונופורים (<״ 0 ו 1 י 1 סהסו 1 ק 81 ). סדרת בע״ה תסרי-הוליות ממח¬ 
לקת הידרוזואנים(ע״ע), כוללת יותר מ 200 מינים, הנפוצים 
ברובם בימים חמים. הס" חיים במושבות, שוחים וצפים בים או 
נישאים עם הזרם גם לאזורים ממוזגים וקרים. דוב הס" שקופים 
ועדינים. לאחדים מהם" צבעים מבהיקים 
ויש ביניהם בעלי כושר נהירה. גדלו 
של המושבות אינו עולה. לרוב, על מ״ם 
אחדים, אך יש כמה מינים שמסדיהם 
מגיעים לעשרות ם״מ. ובסוג פיסליה 
( 811113 ץל ! 1 ) מגיע ארכן של ירועות-הציד 
ל 6 מ׳ ויותר. לס" תאי־צריבד, (ע״ע צור¬ 
כים) רבי־עצמה, ופגיעתם קשה (בפיסליד. 

— היא מהווה סכנת־מוות לאדם). מושבות 
הס״ מורכבות ממספר רב של פרטים — 

זואידים — השונים בצורה ובתפקיד. הזר 
אידים נמנים בחלקם עם טיפוס הפוליפ 
ובחלקם עם הטיפוס המדוזואידי. כולם 
צמודים יחד ולהם חלל־קיבה משותף. נפו¬ 
צים 3 טיפוסים של זואידים דמויי פ 1 ליפ: 

גסטרוזואידים, ז־קטילוזואידים וגלנוזו־ 

אידים. 

בגססרוזואיד הפה מוארן, ולרוב הוא נושא זרוע־ציד יחידה; תפ¬ 
קידו לבלוע טרף. הדקסילוזואיד חסר-פה. ולעתים נושא זרוע־ציד 
יחידה! תפקידו הגנתי. או שהוא משתתף בלכידת הטרף (בעלי־ 


ציור - ניסצי- (*!!**!יזיז); משמאי—מדאה כק!?יל םיטי 1 —ח 5 גן מוזמוסבה 


חיים ימיים זעירים) והבאתו לפיו של גסטרוזואיד. הגונוזואיד 
הוא לעתים חסר־פה, ובו נוצרים תאי־רביה, ואלד, מופרשים אל 
המים. פרטים דמויי-מדוזה משמשים כ״פעמוני־שחיה". המקנים למו¬ 
שבה כושר־תנועה, או מתרחבים לכעיו עלי־הפיה. המגוננים על 
זואידים אחרים. במינים מסוימים יוצרים פרטים סדוזואידיים גם את 
תאי־הרביה. למושבות־ס" רבות יש מצוף, שהוא זואיד בעל מבנה 
משוכלל, העשוי בעין שלפוחית סייאה גז, המציפה את המושבה 
בספיר לפני הים, או הנושאת אותה בעומק מתאים במים. לרבים 
מהם יש כושר לווסת את כמות הגז במצוף ולקבוע עי״ב את עומק 
הציפה של המושבה. לס״ שתים יש פעמוני־שחיד. ומצוף ולאחרים — 
אחד מהם בלבד. מהביצה המופרית של הם׳ מתפתח זואיד דמוי־ 
פוליפ (ההופך במינים מסוימים למצוף), שסנץ ניצנים ההופכים 
לטיפוסי המושבה השונים. 

, 51115011 ^ .\. . נ 1 ; 1940 ! 010 -ן 17 ) 61-1 < 11 ז 1 7 111 ,ח 3 מ 1 ץ 11 . 11 ., 1 

.* 20010 1968 ^ 111 זו 11 )ז 0 ס ה 1 , 03606$ .ס . 6 ; 1.967 ,ץ 20010 £ ? 11 ><<) 

מ. צר. 

סיפן ( 0131110111$ , מלאם׳—סיף)׳ סוג צמחים חד־פסיגיים ממשפחת 
האיתסיים(ע״ע). נחשב לסוג החשוב של תת־משפחת 
הסיפניים. שעמה נמנה כצמח נוי הם׳ התרבותי. הסוג ם׳ מונה 
כ 160 מינים, רובם מאפריקה הדרומית (כ 100 מינים) ומיעוטם 
מאפריקה הטרופית, מאסיה המערבית ומאיזור הים התיכון, הס" הם 
עשבים רב־שנתיים בעלי פקעות־חילוף (ע״ע גאופיטים. עמ׳ 155 ) 
ושושנת עלים סרגליים, דמויי חרב. בחיקי הנדנים, העוטפים את 
נצר־העלים, מתפתחות פקעיות־רביה רבות, החשובות מאוד לריבוי 
המכלואים (בני-הכלאיים) השונים של זני התרבות. הפרחים גדולים 
עפ״ר וצבעם אדום, ארגמן, צהוב, לבן ועוד. העטיף דדשסתני, בעל 
צינור קצר, 6 אונות ו 3 אבקנים, השחלה תחתית! עמוד העלי דק 
בעל 3 צלקות ארוכות. הפרי הלקט, הנפתח ב 3 קשוות ומפיץ זרעים 
רבים. 

בארץ מיוצג סוג זה ע״י 2 מינים. הנפוץ שבהם הוא ס׳ התבואה 
(וח״ז^ל . 0 ) הגדל בר בהרים וכפשב רע בשדות־תבואה באדמות 
כבדות. פורח באביב; תפרחתו — שיבולת חד־צדדית וצבע פרחיו 
ורוד. לס׳ התבואה דרך האבקה מיוחדת. עם פריחת הפרח 
מבשילים האבקנים תחילה. פתחי לשכותיהם פונים כלפי מטה, לצד 
השפה התחתונה של הפרח. באותו זמן הצלקות הבלתי בשלות 
לחוצות כלפי מעלה. מאוחר יותר, לאחר התרוקנות האבקנים, מת¬ 
פשקות הצלקות לקבלת אבקה. ההאבקה מבוצעת ע״י דבורים האד 
ספות את הצוף, שמצטבר בבסיס צינור הפרח. 

כבר לפני מאות שנים תורבתו מינים שונים ובתוכם ס׳ התבואה. 

הם׳ התרבותי הידוע ביותר אינו מין בוטני כי אם תוצאה של 
הכלאה של כ 20 מינים ובני־כלאיים של מינים שונים, רובם מאפ¬ 
ריקה הדרומית והטרופית. גם המינים הים־תיכוניים השתתפו 
ביצירתם של זגי־ס , שונים. כתוצאה מפעולות השבחה וברירה 
ממושכות, התקבל מכלול זני תרבות בשלל צבעים עשיר, ולהם 
צורות וגדלים שונים של תפרחות וזמני פריחה שונים, והם כיום 
אחד הנכסים החשובים של גננות הנוי. 

י. גליל, פקעת ס׳ התבואה (טבע וארץ, ב, נ), 1959 ; .¥ . 7 נ 

, 066 ^מ:> 0 ־ז 7/0 / 0 0114 ? 10 ^€ 1 >-( 0 ?> 171 > 51 7/76 , 0111167 . 11 ״ 1 ; 1958 ,. 0 
. 1961 , 1339-1346 , 11 
י. גל. 

סיפרויל, דיל — :> 1 ו ־ ״יז* 8111 — ( 1884 , מונטווידאו — 

1960 . פאריס). משורר. מספר ומחזאי צרפתי■ ם׳ חי את 
שנות-חייו הראשונות באורוגוואי! הוא למד בפאריס וביקר לעתים 
קרובות בארץ מולדתו, בימי מלה״ע 11 השתתף שם בנטאוני "צרפת 
וזחפשית״. — אע״פ שיצירתו המוקדמת היתד, נתונה להשפעת 
הסימבוליזם, במיוחד לזו של לפירג (ע״ע), היא רכשה לה מקום עצ־ 



ציור 1 . סיפננופורים 
(םנ:ה סכמתי); 1 . ט־ 
צו*ז 2 . "פעטלןי׳עזזיה"; 
3 . ניצן: 4 . ומע־ציר; 
5 . גונוזואיר; 6 . דקמילו• 
זואיר. 7 . גסטרווואיד 






975 


סיסרויל, זייל — סיציליה 


976 


פאי בשולי הסיו־ראליזם. פשטות קלאסית מבחינת הצוות מציינת 
את שירתו — שירה לירית, עדינה. שופעת עצבות ורגשי־בדידות, 
געגועים, הרהורים קוסמיים ומטאפיפיים, אהבה לאדם ולטבע. זיקתו 
לנוף של אפריקה הלאטינית סבועה בכל כתיבתו. מביו קבצי שיריו: 
צת 113110 עב׳ 0 ("כוהות־כלבד"), 925 ) ; ססוזו;] , ) 1.1 10 , ;! 0 \ 1 !£ס? 
פ 6115 ז 16011 ו,וזו (,שירי צרפת האומללה'), 1942 . הניסה הפיוטית, 
הרומנטית־מיסטית, מציינת גם את יצירתו של ס׳ בפרוזה: 60 
ט 611 םפ י 1 > ־"!־!ס/י (״גונב הילדים״), 1926 ז ־״א ־ 1 , ־ו 01 ז^;ז 
("תיבח-נח"). 1938 ! ועוד. ם׳ חיבר גם מחזות, בהם האופרה 
( 1936 ; המוסיקה; דאויוס מיו). 

,(. 611 ) ץ £0 ; 1939 , 17116716147 7116675 ) 11 26 0616 <} ,. 8011601131,7.5 . 0 
26 * 067 ) 1/08 ,ס 10  וכד׳), ובהרי נברודי ופרד 


ני, הבנויים אבני-חול וחרסיות מהאיאוקן. במזרח־האי מתנשאים 
גושים געשיים: האטנה (ע״ע), הגבוה בהדי האי ( 3.340 מ , ), פסגתו 
עטורה לועי־פשנה געשיים, ימדרום לו — הרי איבלה. באזורים אלו 
יש תופעות-לוואי של נעשות — סולפטרה, משקעי־גפרית. בס' שכי¬ 
חים רעשי־אדמה, מהם קטלניים (הרם מפינה ב 1908 ), 

פנימה של ם׳ ארץ צחיחה חשופה, כתוצאה מצירוף של גורמים 
אקלימיים וליתולוגיים. רוב השטח מכוסה משקעי חרסית או מלחים, 
גפרית, אשלג וגבס. שאינם מאפשרים חלחול מי־הגשם ונתונים 
לסחיפת חזקה ולביתור נמרץ. כמות המשקעים במרכז פחותה מ 400 
מ״מ בשנה, בצפון — מגיעה עד 600 מ״מ. ובהרי פלוריטני ואפנה — 
עד 1500 מ״מ; אולם ריכוז המשקעים בסוף הסתיו ובחורף וטספר־ 
טורות-הקיץ הגבוהות (■ 24 בממוצע, ושיאים גבוהים יותר) גורמים 
לבצורת שכיחה ולמחסור במים, במרכז האי ובדרומו נושבת בקיץ 
הסירוקו — דוח דרומית לוהטת ומיבשת, שמוצאה בטהרה. הנהרות 
רובם קצרים, אפיקיהם יבשים בקיץ ושטפוניים לאחר רדת הגשמים. 

אוכלוסיית ם׳ דומה בתכונותיה הדמוגרפיות לזו של איטליה 
הדרומית. קיימת בעיה חריפה של א ו כ ל ו ם י י ת - י ת ר. שיעור- 
הילודה גבוה — מעל ל 22 לאלף, אולם מספד תושבי-האי גדל 
בשנים 1961 — 1970 ב 150.000 נפש בלבד, עקב ההגירה מן האי 
לצפון־איטליה ולארצות שמעבר-לים. צפיפות־האוכליסין הממוצעת 
באי 189 נפש לקמ״ר, אולם במזרח היא מעל ל 250 נפש לקמ״ר, 
בצפון — 250 . ובפנים־האי — 50 — 100 נפש לקמ״ר. באיזור זה 
האוכלוסיה נחשלת. מאז 1951 קיימת נם הגירה פנימית מכפרי 
ההרים והגבעות לערי־חחוף, הערים הגדולות הן פלרמו (ע״ע) — 
663,776 חושי ( 1970 ), קטניה (ע״ע) — 414,620 חוש׳. ומסינה 
(ע״ע) — 274,740 חוש , . בם , נמצאת קהילה של כ 7.000 אלבנים, 
המקיימים מנהגים ומסורות של ארץ־מוצאם; רובם מרוכזים בסביבות 
פלרמו. 

, 41110116 £ ; 1960 , €075100 0712 . 50121 610 , 5101121 ,ת 1:0 ק! 6 ג 1 ^ ם; .£ 

. 1960 , 0810 ) 1 '! 6 8017170 10 

כלכלה. מרבית תושבי האי מתפרנסים מחקלאות ומדיג. הים, 
המקיף את ס׳, מספק לתושבים כמויות ניכרות של דגים. מוצרי־ 
החקלאות העיקריים הם זיתים, פרי־הדר, חיטים וירקות-הורף. 

בהריה של ס׳ מינרלים שונים. מנרות-הגפרית בס׳ הם הגדולים 
בעולם (ע״ע נפדית; איטליה, כרך־פילואים. עמ׳ 139 ). שדה־הנפס 
רגוזה ( 8361153 ), בדרום־מזרח האי, מספק כמיליון טון נפט בשנה 
(ב 60% מתפוקת הנפט של איטליה). המועבר בצינורות לנמל 
אוגוסטה. 

בס' מערכת-כבישים דלילה, המקשרת את הערים הגדולות לאורך 
החופים, ומעט דרבים פנימיות. סס״ב מקיפה את האי. 

נמליה העיקריים של ס/ פלרמו, מסינה וקטניה. מקשרים את 
ס׳ עם איטליה בקשרי-שיט סדירים. 

וע״ע איטליה (גם כרד־מילואים). 

פ. נס.-ו, בג. - י. סא. 

פרחיסטוריה. קורות ס׳ הן בבואה של השפעות וקשרים 
עם המרכזים התרבותיים החשובים באיוור הים התיכון. מרכז מרכז 
ותקופתו. מכלולים אחדים של כלי־אבן, ייתכן שזמנם — התקופה 
הסליאוליחית העליונה, אולם הדבר טרם נתבדר. ראשית ישובה 
הוודאי של ס׳ ב 12,000 לפסה׳־נ בערך, בסוף התקופה הפליאוליתית 
העליונה, שבה היה, הנראה, האי מחובר ליבשת-אירופה, עקב ירידה 
ניכרת בפני-הים. לתרבות התקופה הזאת, הרומנלית (ע״ש מערה 
בקצה הדרומי של איטליה, שבה נמצאו כתובות), מקבילות רבות 
באיטליה. והיא מאופיינת ע״י כלי-אבן זעירים או מיקרוליתים, 
מתקופה זו שרדו באי יצירות־אמנות בציור ובחריטה, שנושאיה! 
בני אדם והיות־בר. 

התרבות הרומנלית התפתחה ונתוספו לה מיקרוליחיס בעלי 



977 


סיציליה 


978 


צורה גאומטרית, כגון משולשים וסרפזים (שלב קודוג׳י). ציד ולקט 
שימשו כל העת כמקור המייו. והמגורים היו במערות ובמחסות־סלע. 
גל־הגירה הביא עמו שינוי יסודי בתקופה הנאוליתית. בנראה בסוף 
האלף השישי: נושאי תרבות סטנטינלו (על שם האתר במזרח־ס׳, 
שבו נתגלו שרידים) התיישבו בפזרח־האי בכפרי־סוכות, עסקו 
בחקלאות ובדיג וייצרו כלי־חרס פשוטים. מוצאם אולי מדרום- 
אנטוליה או ממזרח הים התיכון. ב 4000 לפסה״ג בערך חדר לאי גל 
תרבותי חדש שהביא עמו בלי-חרם צבועים; עיקר קשריו היו עם 
דרש הבלקנים. בתקופה הכלקוליתית, במשך האלף השלישי, שימשה 
ם׳ מרכז ימי חשוב בעל קשרים נרחבים עם העולם ההלדי. מלטה, 
סרדיניה, קורסיקה והאיים הבלאריים. בתקופה זאת היו קיימים בס׳ 
קברים מגליתיים. כבכל מרחב הים התיכון. 

קיימים אתרים רבים באי מתקופת־הברונזה, ומכאן שחל גיד־ל 
באוכלוסייתה חלקה הראשון של התקופה ( 2200 — 1500 לפסה״נ) 
עמד בסימן קשרים עם מלטה, יוון וטרויח (שכבות 111-11 ; ע״ע). 
בחלקה התיכון (מאות 15 עד 13 לפסה׳־נ) ניכרת השפעה מיקנית 
חזקה. בחלקה האחרון של תקופת-הברונזה (מאוח 13 עד 8 לפסה״נ) 
נפסקה ההשפעה המיקנית והתחזקו הקשרים עם יבשת־איטליה. עם 
המעבר לתקופת-הברזל, במאה 8 לפסה״נ, היה עיקר קשריה של 
ס' — תחילה עם ררום־איטליה, ואח״ב עם יוון הקלסית. 

ס()בו 1 ־ 061 .. 1 ; 1935-1938 , 1-11 , 0 * 41111 5 € 110 ?> €1111110 ז* 6 /־ז 4 " , 306 ? . 8 

*■ 11110 ? , 1109120 ). 1 , 31321051 ) .? ; 1957 ,$}!*€ €71 1/11 6 ־ 86/01 . 5 , 8163 

. 1961 , 1 * 10 *(€*( € 

ע, ע. 

אתרים היסטוריים ואתרי א מ ג ו ת. במומיה (ג־<ז 10 \) 
שבאי סן פנסליאו ( 0 :> 1 ב 11 ו 3 ? "ג 8 ) נחשף בית קברות קדש מהתקופה 
הפיניקית וכן בית קברות פולחני שבו נטמנו שרידי קרבנות אדם 
(בעיקר ילדים) ובעלי חיים. מקדשים מהמאות 6 — 4 לפסה״נ נתגלו 
בסלינונטה (ט 1 זםת 11 י> 8 ). אחר נצתון היוונים בס' על קרת חדשת בהי- 
מרה ( 480 לפסה״נ) נבנו מקדשים רבים באגריג׳נטו( 0 זח־ 18 ז 8 ^): בה 
גדול מקדשי ס׳ — מקדש זאוס האולימפי ( 113x56 מ׳). באריצ׳ה 
(*> 1 ז£) מצוי מקדש ונום (נח 10 ז£ 16 ז־ז 5 ז\) שהאגדה ייחסה את 
בנייתו לדידלוס (ע״ע, עמ ׳ 371 ). המקדש הקיים נבנה ע״י הרומאים 
במלחמה הפונית 11 , ושופץ ע״י הקיסרים סיבריוס וקלאודיוס. הקת¬ 
דרלה במקום נבנתה בסס ע״י פןריקו פארגו! ושוקמה ב 1865 . 
סתחם־קדוש מהמאה ה 6 לפסה״נ. מקדש ותאטרון מהמאות ה 4 וה 3 
לפסה״נ מצויים בין שרידי סגסטה ( 3 זט 8 ־ 5 ). בפיאצה ארסרינה 
(נמ״סת״וץ 137,21 ?) מצויה וילה הרקוליה ( 11101115 1113 י\) — 
בית הקיץ של הקיסר מכסימיאנוס הרקוליוס ( 285 — 305 לססה״נ) 
ובו חדרים רבים ורצפות-פסיפס מפוארות, וע״ע מונראלה, מסינה, 
סירקוזה. פלרמו, קטניה. 

ב.ס.ג. איסדלין, מוטית—מושבה פיניקית בס׳(קדמוניות. 21 ). תשל״ג 1 
. 1967 ,? 111 * 01 מ! 7 .<, 031,1 

מ. 

היסטוריה. היוונים קראו לתושבים הקדומים במזרה־ס , סיקר 
לים, במערבה — סיקנים ובצפון מערבה אלימים. לדברי תוקידידס 
היו הסיקולים איטלים במוצאם, הסיקנים — איברים, והאלימים — 
טרדיים. במאת ה 8 לפסת״נ התיישבו כנענים מקרת חדשת במערב- 
האי, ועריהם היו מוטית, סולום ופנהורסום (פלרמו), והיוונים 
במזרחו: ב 734 — 729 נוסדו סירקוסי, נכסום. זנקלה, לאונטיני וקטנה, 
הראשונה בידי קורינתים והאחרות — בידי יוצאי־כלקיס. במאה ה 7 
התיישבו גם בחוף הדרומי (גלה [ע״ע ג׳לה), אקרגס [ע״ע אגרי- 
ג־נטו!, סלינוס וקמרינה) והצפוני (הימרה [ע״ע]). היוונים לא 
הדרו לפנים־הארץ, אך היו במגע עם הסיקולים והסיקנים. נסיונות 
היוונים במאה ת 6 להאהז במערב — סובלו בידי הכנענים. 

תור־תזהב ליוונים בס׳ היה במאה ת 6 , כמוכח משרידי מקדשים 
וממצאים ארכאולוגיים אתרים, טירנים (ע״ע) שלטו אז: פלריס 


באקרגם ( 570 — 0554 היפוקרטט נגלה ( 498 — 491 ), תרוו באקרגס 
( 488 — 472 ), גלון (ע״ע; 540 — 478 ) והיארון 1 (ע״ע; 478 — 466 ) 
בסירקוסי. שליטים אלה הדיחו את האריסטוקרטיות הישנות, מקרב 
צאצאי המתנחלים הראשונים, והעלו שכבות חדשות. בסדיניות־החוץ 
נטו להתפשטות ולהבטחת הגמוניה על שכניהם, תוך פריצה מערבה 
ומלחמה בכנענים. הגרילו לעשות חיפוקרטם, שניסר, להשתלט על 
כל מזרח ם', והיאריו 1 , בנצחונו בהיפרד" שבו הביס את הכנענים 
( 480 ). 

במות תיארון וחרון בא תור הסירניה לקיצו. בערי ס׳ קמו 
משטרים דמוקרטיים מתונים, נקלטו מתיישבים חדשים והוענקה 
אזרחות לשכירי-תחרב של הטירבים. גידול האובלוסיה העממית 
החליש את יציבות המשטרים המתונים; מאבק המפלגות פילג כל 
עיר בם', ולקראת פרוץ מלחפת־הפלופנסוס נערכו הסיעות והערים 
במחנות עוינים, שהאחד תמר באתונה ויריבו בספרטה. נסיונו של 
תרמוקרטס לשמור על אחדות ם׳ וניטרליותה נכשל, התוצאה 
היתר. הרת-אסון לבל יווני סי: אתונה צרה על סירקוסי ( 415/3 ), 
ודבר זה חיזק את לחץ הכנענים ממערב, ואחרי צאת האתונאים, 
השתלטו הכנענים על פלינוס, הימרה, אקרגס וגלה ( 409 — 405 ). 
המשבר העלה לשלטון בסירקוסי אה גדול הטירנים היוונים, דיו־ 
ניסיוס 1 (ע״ע; 405 — 367 ), שהשלים עם הכנענים, ואיחד בשלטונו 
את כל ס' היוונית. אחרי מותו התחדשו מלחמות-אחים בערי-ם' 
ותושביהן התפעמו עד שטיפולאון (ע״ע) אירגן התיישבות יוונים 
רבים ( 345 — 338 ). חדירת יסודות איטלקיים לס' גברה במאות 4 — 3 ; 
הניגודים ביניהם לבין היוונים והכנענים הקלו על השתלטות רומא, 
ובתום המלחמה הפונית 1 היתד. ס׳ לפדובינקיה ( 241 ), המעלה פס- 
מעשר בחיטים. במלחמה הפונית 11 הובטח סופית שלטונה של רומא, 
עם הכנעת סירקוסי שהתמרדה ( 211 ), אד מספר ערים תוסיפו להיות 
חפשיות, כגון פאנורמום וסגסטה. ומסנד. וטאוולמניום (טאורמינה) 
היו אף "בעלות־ברית" לרופא. רוב הערים היו אוטונומיות במידת מח. 
ם׳ היתר, לאסם־התבואה של רומא. התפתה בה משטר לאטיפונדיות 
(ע״ע אבר, עמ׳ 302 ), מושתת על עבדות, וב 05/2 ו 104 — 100 פרצו 
בה מדידות־עברים חפורות. נאומי קיקרו נגד ורם, מושל־ס׳ ב 73/1 , 
מעידים על עושרה וזכויות עריה ועל דוני־הניצול של השלטון 
הרומי. ב 39/6 היתד, ם׳ בסיסו העיקרי של סכסטום פוספיוס, עד 
שנכבשה בידי אוקטוויאנום. בימי הקיסרות שגשג תאי. תושביו 
קיבלו, כנראה, "זכויות לאפיניות" בימי קיסר, ואוקטווינוס-אוגוסטוס 
העניק למפנה ולערים אחרות אזרחות רומית, ויסר בה קולוניות של 
חייליו המשוחררים. 

ו. מופה, השאלה הפיניקית-פוניח בם׳(בקובץ: מערבו של בליל וחוף 

הגליל, 30 — 41 ), תשכ״ה; :ח,׳> . 5 מ 672.3 , 8038111223 . 4 ? .ע 

; 1937 נ ( 111 ,סוחסא )ו 0101 מ\נ )ס ץ 0 ־<ז 50 £0011011110 ,{.[)€] }!ח*■)? ." 1 

- €010111 1.0 , 11 ־ 31 ־ 861 .] : 1948 ,!}** 07 712 * 1 !* 1 ¥ 7/11 ,מ 1 נ 1 גנ 1 ו 0131 . 1 ." 1 

,* 1111 { 071111 ' 1 ! 4071 .' 6 10 * 4 1 * * 714107101 ) 171 ) 11011 ' 1 ) 4 ) 0 }€€) %1 1011071 

. 1963 , 710 ^ 7717101 י £ז 6 {|ח 0 :|) $1311 0 ס׳\ . 8 ;* 1957 

ד. אש. 

ב 439 כבשו הונדלים (ע״ע) את ס׳, וב 477 מסרוה לאודואקר 
(ע״ע), שליט איטליה, תמורת תשלום שנתי. ב 493 עברה ס׳ לתאו־ 
דוריך, מלך האוסטרוגותים (ע״ע גותים). ב 535 כבשוה הביזאנטים 
ושלטו באי 300 שנה, 

כנסיית האי היתת לפופה לאפיפיור, ונהלות-קרקע עצומות היו 
ברשותו. בפולמוס האיקלנלקלום (ע״ע) מרדו תושבי ס', בהשראת 
האפיפיור ( 726 ), ועם דיכוי המרידה הופקעו קרקעות האפיפיור, 
וכנסיית־האי הוכפפה לאפסריארד של קושסא, פולחן בנוסח בי־ 
זאנטיון פשט בם' כבר לפני־כן, בעקבות הגירת יוונים רבים לאי. 

ב 826 מרד מפקד צי-הביזאנסים בם׳. התקסר וקרא לעזרתו את 
אמיר אפריקיה (תוניסיה) מבית האגלביים (ע״ע). הסרקנים נחתו 
בם׳ ( 827 ) והחלו בכיבושה. ב 831 כבשו את פלרמו ועשאוד, לבסיסם; 



979 


סיציליה 


980 


המאחז האחרון של הביזאנטים נפל ב 965 . ביזאנטיון ניסחה לחזור 
ולכבוש את האי כל ימי שלטון הערבים. וב 1038 — 1042 השתלטו 
לזמן קצר על חלק מהאי. 

ב 909 ירשו הפאסמים (ע״ע) אח האגלביים, ואחרי שאלה העבירו 
את בירתם לקאהיר ( 972 ). התרופפה שליטתם בם׳! משרת המושל 
(אמיר) של האי היתד, במאה ה 10 לתורשתית! בעקבות פלישת 
הביזאנטים ב 1038 — 1042 התפוררה 0 ' לנסיכויות מספר. ערבים רבים 
היגרו מתוניסיה לס/ 1 רבים מבני-האי התאסלמו, ובמרוצת־הזמן 
היתד, ם' לתלק מעולם התרבות המוסלמי. אעפ״ב לא נעלמה הנצרות 
והיוונות כליל, ובכסה מקומות היה רוב נוצרי. תרבות הסרקנים בס׳ 
משתקפת בשרידים ארדיכליים מרשימים. 

ב 1060 החל הנורמני רוג׳ר( ד׳אוטויל (!> 111 ״:>ז 1 !ב 11 ) בכיבוש ם׳ 

זב 1091 השלימה (ע״ע נורמנים, ענד 1012 ). הוא הקים בס׳ ממלכה 
פאוראלית תקיפה ומאורגנת היטב, גילה סובלנות כלפי הסרקנים, 
היוונים והיהודים והשאיר על כנם מוסדות וחוקים שהנהיגו הסר־ 
קנים. שפת־החצר היחה צרפתית. בנו, רונ׳רו ח ( 1105 — 1154 ). כנש 
גם את דרום־איטליה, וב 1130 העניק לו אפיפיור־הנגד אנקלטום 11 
(ע״ע) תואר מלך, והוא החזיק בממלכתו כהפקד של הכס הקדוש. 
רוג׳רו הקים צי חזק, וכבש שטחים בצפון־אפדיקה, מטריפולי עד 
תוניס וקירואן. אחרי פותו התמוטטה אימפריה זו שבאפריקה, בלחץ 
המוחדון (ע״ע) ובעקבות מדד־התושבים. רוג׳רו הסתכסך גם עם 
קיסר ביזנטיון, מנואל 1 (עי׳ע), ופלש ליוון. והביזאנטים כבשו את 
אפוליה. הם נהדפו בידי יורשו. גולילמו 1 (ע״ע! 1154 — 1166 ). בנו, 
גולילמו 11 ( 1166 — 1189 ), השלים עם אויבי, הקיסר פרידריך 1 
(ע״ע) ברברוסה, מביתיהוהנשטאופן, פלש לביזאנטיון ועלה על 
קושטא, אך נוצח ונהדף. 

במוח גולילמו ללא בנים פרץ מאבק על המלוכה בין היגריך 
(אח״ב הינר-ך זזך [ע״ע]) מבית הוהנשטאופן, בעל קונסטאנצה, 
דודת גולילפו, לבין טאנקרדי דד, לצ׳ד. (*״ס.!), בן רוג׳רו 11 שלא 
מנישואין. בתמיכת האצילים הנורמנים יהאפיפיור, אויב ההוהנ־ 
שטאופנים, ניצח טאנקרדי. הוא מת ב 1194 . והינריו ]'׳ל כבש 
אותה שנה אס הממלכה, בנך נפתחה תקופה חדשה בתולדות 
הממלכה, שהיתה מאז ואילך קשורה במעצמה אירופית כלשהי. 

הינריך השניא עצמו בהישענו על גרמנים. ומדידה פרצה באי 
ודוכאה באכזריות ( 1197 ). קונסטנצה אלמנתו, העוצרת של בנה 
פרריקו (ע״ע פרידדיך 11 ), החזירה את משרות השלטון לנורמנים. 
בעוצרותו של אינוצנטיוס (ע״ע! 1198 — 1208 ) נחלש השלטון המר¬ 
כז' והגרמנים, הערבים, בני ג׳נובה ופיזר, ניסו להגביר את השפעתם. 
בשלסונו של פדריקו ( 1208 — 1250 ) הוחזר הסדר על כנו וחוזק 
השלטון המרכזי! לאסיפות-ד,מעמדות הזמין פדריקו. החל נ 1232 , 
גם את נציגי הבורגנים — דבר שהיה מפנה בתולדות הפרלמנט באי. 
אישיותי המורכבת ותרבית חצרו הזיהרת שיקפו את הרכיבים 
התרבותיים. הדתיים והלשוניים המגוונים באי, ובצד התשפעות 
הערביות־מוסלמיות. הביזאנפיות־אורתודונסיות, יהנורמניות־צרפ־ 
תיות־קתוליות — וכן השפעת היהודים — ניכר משקלה הגובר 
והולך של תרבות איסליה, שס׳ נכנסה אז לתחומה וסיגלה את 
לשונה, בהשפעת הלומבארדים הרבים שהתיישבו בס׳ נעת שלטון־ 
הנורמנים. 

המאבק בין פדריקו לבין האפיפיורות גרם. שאתרי מותו התעדנו 
האפיפיורים בענייני ם', ואורבנוס '׳\ 1 בחר בשרל סאנו׳ו (ע״ע), 
אחי לואי מ מלך צרפת, לגרש את מנפרדי (ע״ע), בן פדריקו מחוץ 
לנישואין. ב 1266 נוצח סנפרדי ונהרג בבנונטו ושרל כבש את הארץ. 
שרל נתן קרקעות רבים לאצילים צרפתים כהפקד, ובני-האי נאנקו 
תחת שלטון הצרפתים. פדרו 111 מאראגון. בעל בתי של מנפרדי. 
סייע בידי בני-האי במרידתם המפורסמת ב 1282 , הקרויה "ערנית 
סיציליאנית" (סח,;!(;.,,!, 1-0 נ 1 צ£׳\! לפי שפרצה בכנסיה גדולה בפ¬ 


לרמו נעת תפילת־ערבית בחג-הפסחא). בעקבות המרידה נפרדה 
ס׳ מנפולי. שנשארה בשלטון שדל, ופדרו חיה למלך ם', במות פדרו 
( 1285 ) ירשו בנודו אלפונסו נאראגון וחימר, (ע״ע חיפה 11 ) בם׳! 
לאחר שירש את אראגון מאחיו ( 1295 ) הסכים תימה למסור את ס׳ 
לאפיפיורות. הסיציליאנים שוב מרדו, המליכו את פדריקו, אחי 
היפה, וב 1302 הניר בו האפיפיור, בתנאי ששם האי יוסב לטרינקריה 
("האי המשולש", כי אסור שם' תהיה בשלטון אראגוני). המאבק 
בין ם , למלכות האנדוינים בנפולי בא לקיצו רק ב 1373 . 

בתרי אראגון ום׳ אוחדו ב 1412 בידי פרנאנדו 1 מאראגון. ובנו 
אלפונסו כבש ב 1442 אח נפולי, ומאו היה גורל ם׳ קשור. בהפסקות 
קצרות, בנפולי; וע״ע נפולי, ממלכת־. 

במאי 1860 כנש גריבלדי (ע״ע, 320 ). בראש אלף מתנדבים, 

את ס׳ מידי הבורבונים, ומשאל-עם ב 1861 אישר את הצטרפות האי 
לאיטליה המאוחדת. ם׳ היתה חלק נחשל ומוזנח במסלבת־איטליה, 
ועקבות השלטון הכושל של הספרדים ניכרו במשטר הקרקעי של 
אחוזות גדולות ואריסים. העדר מעמד בינוני חזק ותיעוש, העדר 
בטחון. שהוליד תופעות בגון ה״מפיה" (ע״ע), ומעמד הזק לכנסיה. 
גידול האובלוסיה בכלכלה קופאת דחף סיציליאנים רבים להגידה, 
בייחוד במאה ה 20 . האכזבה משלטון בני צפוו־איסליה הולידה 
בדלנות, והמסית, שהיתה מסוכסכת עם ממלכת איטליה (ע״ע. עמי 
745 ). עודדה מגפה וו. ס׳ היחה זירה-מערכה במלה״ע 11 (ע״ע). ונכ¬ 
בשה במאי—אוגוסט 1943 בידי הבריטים והאמריקנים. ב 1946 ניתנה 
אוטונומיה לאי, ומעמד זה הוכר בחוקת 1948 . האוטונומיה של ס׳ 
- עם פרלמנט. ועד־פועל(בזמנו!*) ונשיא, הרשאי להשתתף בישיבות 
ממשלת איטליה — רחבה יותר משל שאר המהיזוה האוטונומיים. 

אחרי מלה״ע 11 נעשה הרבה לפיתוח כלכלת ם׳, הרחבת רשת־ 
הכבישים, תיעוש, וב 1950 הונהגה רפורמה אגררית. אולם למרות 
היעושד, ועיווה הגדל, נמשכה ההגירה מס׳ לאיטליה הצפונית 
ולהר׳ל. 

, 51 * 0 .י 1 ; 1933-39 , 1-111 ,. 5 41 11 ז 1 ו 1 זז 1 > 11 וו 1 ** 401 5101-111 .־ 11 :נ 11 
01 / 0, 5/0170 4x1111 5. 401 1x0010 X מ 3 !£] 5 16 ) ; 1942 , 10 !{! 14x1111 •י' 

,!!סג״תסיי !.[ .! : 1958 ,!יוסק 01 ^ 510111011 7/10 , 11110111311 ^ 8.1 ; 94$ [ 
- 1130 , 51111 :>!{! מי; 1 ח %40 ? 11 > 1 ״!>{ ; 17 ) 19 , 11 ) 5011 1/10 111 •; 77 
, 1-111 ,. 5 / 0 ע- 01 ! 11 ח 4 ז<ש | 1 ) 1 ? . 11 א - 81111111 1014 ;^ . 19 : 1970 , 1194 

. 1968 
ר. שם. 

יהודים ישנו נם׳ מהמאה ה 1 לפסה״נ. עדויות אפיגרפיות 
ראשונות הן מהמאה ח 3 לסד,"נ. מתחת למסגד אל־אקצה בירושלים 
נמצאה כתובה עברית פוסן הכיבוש הערני ובה מוזכר זוג יהודים 
שעלו מס׳. ב 1094 נזכרים יהודים תושבי נאסו — עיירת-הוף בצפון־ 
מ<רה ס׳ — בכתב־זכויות של הכוביס הנורמני רוג׳דו 1 . בנימין 
מטודלה (ע״ע) מציין ישובים יהודיים בפלרמו (ע״ע) ובמסינד, 
(ע״ע). פרידדיך 11 הגן עליהם בתקופה מסעי-הצלב. נתן נידם 
מונופולין לאריגת משי ולדיג ושחרר אותם סמשפט־הכנסיה. ב 1221 
נצסוו יהודי ס׳ לשאת את אות־הקלון. אי־ד,סובלנות, שהחלה 
משתלטת בספרד, נתנה את אותותיה אף בם׳. ב 1310 נאסר 
עליהם לעסוק ברפואה ובמשרות ציבוריות ולהעסיק משרתים 
נוצרים, וחם נסגרו בגטאות. עיילת־דם אירעה נ 1373 ומקרי אונס 
לשמד אירעו בס׳ החל נ 1392 ! מאז הורע מצנם בהדרגה, למעס 
השנים 1416 — 1458 , שנהן בוסלו, בפקודת אלפונסו הגבלות 
1310 . ב 1474 נערך טבח ב 360 מיהודי מוריקה וב 500 יהודי בלטו — 
הטבח המחריד בתולדות יהודי איטליה כולה. נינזאר 1493 גורשו 
35,000 יהודי ם׳, בעקבות גזירה־הגירוש בספרד! רובם התיישבו 
באימליד, וחלקם נערי יוון, תורכיה, א״י והמזרח. 

הקהילות הגדולות ניד,"ב היו בפלרמו, סיראקוזה, מסינה, קטניה. 
מרסלה, טדאפאני ושאקה, הן היו 'מגובשות לחטיבה אהה ונהנו 
מאוטונומיה פנימית, אף בי פינוי רבנים ודיינים נעשה. לעתים, ע״י 
השלטונות. עיקר פרנסתם היתה על האומנות והמלאכה. נין 1363 — 



981 


סיציליה — סיקח 


982 


1492 ידועים למעלה מ 150 רופאים יהודים בס/ אחדים מהם רופאי־ 
חצר. ב 1455 התארגנה חבורה גדולה מכל חלקי האי לעליה לא״יי, 
אך השלטונות מנעו זאת מטעמים כלכליים. ידועה תנועה משיחית 
בם׳ מהמאה ה 12/3 . על חיי־התרבות נשתמרו ידיעות מועטות. במאה 
ה 11 פעל שם הדיין מצליח אלבצק (ע״ע). אגטולי (ע״ע) בן־יוסף 
שהה בס׳ בין 1170 — 1180 . בתחילת המאה ה 13 חי בס׳ ר׳ מאיר 
בן משה, מורו של ר׳ צדקיה (ע״ע) מן הענוים. יהודים מס׳ עסקו 
בתרגום מערבית ללטינית בתחומי מדעי־הטבע והפילוסופיה וגם 
תרגמו את ספר "מורה נבוכים" לרמב״ם. ביניהם: אחיטוב (ע״ע) 
בן יצחק ומשה רימוס. ידועים גם משוררים אחדים׳ ביניהם: שמואל 
בן מנחם נפוסי מפלרמו, שמואל ממסעה ויהודה ציציליאני. במאה 
ה 15 פעל בס׳ יצחק בן שלמה אלחדב(ע״ע). ואפשר שגם שמואל 
מסנות חי שם. נתפרסמו הדרשן יעקב (ע״ע) סיקילי והפרשן אהרן 
אבדלרבי (ע״ע) שפעלו שם במאה ה 14 . המקובל אברהם אבולעפיה 
(ע״ע) ישב תקופה מסוימת בס/ מסתבר שגם ר׳ יוסף סרגוסי, 
מחכמי צפת במאה ה 15/6 , מוצאו מסיראקוזה ולא מסרגוסה. עדות 
לחיי תרבות הוא מתן אישור לתכנית להקמת אוניברסיטה יהודית 
בס׳ (ב 1466 ), ומציאותם של כ״י עבריים רבים, בכל התחומים, 
שנעתקו בס׳. תיאור מנהגי יהודי ס/ שהושפעו מתרבויות המזרח, 
כפרד, איטליה וצפוךאפריקה, נשתמר באחת מאגרותיו של ר׳ 
עובדיה מברטינורו (ע״ע). ששהה שם ב 1487 . כיום יש בם׳ כ 50 
יהודים. 

י. דודזון, וזזונים כמנהג המערביים שנתגוררו בס׳ (הפר זכרת פוזנג* 
סקי), תרפ״ז; א. ז. אשכלי, על התנועה המשיחית בס׳(תרביץ, י״א), 
ת״ש? הנ״ל, התנועות המשיחיות בישראל, 240 — 247 , תשט״ז! 

י. נ. אפשטיין, לתנועה המשיחית בס׳ (תרביץ, י״א), ת״ש; י. זנה. 
מנהג האנדלוזים שהתגוררו כס׳ ( 111 . 8 ( 1 ). 1942 ; ב. ס. רות, 
לתולדות גולי סי (א״י, ג׳), תשי״ד! הנ״ל. חולדות היהודים באיטליה. 
138 — 156 , תשכ״ב: ב. דינור, כת־בות־עליה בהר הבית מימי ראשית 
הכיבוש הערבי וציין. כ״א), תשמ״ז; 10 ^) 101 ^: 1 11 ! .'״) 

. 0 -. 8 ; 1845 , 84-534 * .. 111 .מ . 05011 ,.) , 5.. 1748; 14. 2x102 ■//׳ 4/1 
, 1-111 41 3111401 > 1101 0 ) 011 ( 100 <] 01 00 ( 053 .') .(. 5 !א>) £11111103 (״ 1 

1 * 1 11,501 > 40#1 11014100 !# 10 ו 0 ו 413 ח €0 1.0 , 1 ;ו £1 ג 1£ ח 50 . 011 ; 1884-1895 
,;! 311 חז$ . 11 ; 1906 .( £1.1 ? ) שו 1101 > 1 ז( 11 ^ ס.׳נ 0 ש 1 ס$ 111 10113 ( 113 3 ז 15 ׳\ 1 א) . 5 
,# (ס) 51011 4 (( 11 11 )(({ 0161 ( 140 ' 1101 * 1 ) . 8 1 ( #5010 !!*,>^ 1 ח 1 1 ( 140 () 10 ( 1 
ח 10 ! 11 ? 4 1 ון 00510 ? 01501101 '(, 101 ( 400 .({ 0050 10 ). 7 ג חת^ךחז 1 ד 501 .( ; 1910 
; 1933 ,( 1 , 1X8 ט) 01011 ,־ 1 < 01 \ 1 6 10118 }:! 10 י!׳ןס 11 !(:!ימס? . 0 . 8 11/101 

- 0 ( 11 1110 ) 0 11,010 110 ! 011 מ / !'*)ס! ) 0 • 1 ),! 11 * 3411 1150 , 1 ) 111 ;! 41 ? 
/■ 111 ) 051 '€ 1 ( 1 ) 15001 )/ , 0 ־ 5101 . 1 \ . 5 ; 1953 ,(ע 14510,1 10 ) !492 ()56, X (] 
01015/1 ( . 1954; 0. 110x11 ,(ע . 11$ ) . 5 11 ! 15 ) 0 ? ס/סיו!/ 10 ( ) 0 0 ( €110 
-$תב ז *\ ,( ; 1956/7 ,( 1 ד\תצ , 198 ) . 8 01 ( 34001101 101 0 ( 10 1110110011101 [ 

(].!!*)( 1110 10 1£ ז 1 ] 3 | 1 א] . 8 00501 ) 11 ( 10 ( 000111 110 ) 05 ,(/' 11400 ) 4 , 1 (^ 1111111 
. 1967 ,( 850145 . XXX ) [.זח 00 10 $1x30053, 12x11 ץ 11111011 ו 1 וו 0 

אב. ר. 

סיקה (,!; 511 ). נח או עדה דתית־לאומית בהודו. מספר מיה 
10.38 מיליונים (מפקד 1971 ), והב 1.89% מכלל תושבי 
הודו! רובם בכולם יושבים בפנג׳ב (ע״ע) ודוברים לשון פנג׳בי! 
בגבולותיה של פנג״ב, כפי שנקבעו בסוף 1966 , מהווים הס" רוב, 
(ב 60% מהתושבים). 

מייסד הכת היה נאנאק 10 בחגזי 1 : 1469 — 1538 (׳]), שהושפע 
כיסודות הינדואיים־עממיים ומוסלמיים־פיכסיים (צופיים) כאחת 
ודגל במונותאיזם סינקרסיססי. ספרה הקדוש שי , הכת הוא "אדי 
גראנטד," ( 1 ( 1 ח 03 3.11 ״), ונו אמריו של נאנאק ומזמוריו, וכן דברי 
הוגים הינדואים שקדמו לו ודברי המנהיגים שירשוהו בהנהגת 
העדה! הספר נערך סופית במאה ח 17 . בין המצוות המעשיות של 
הם׳ — להבדיל מתורתם, שהיא ליודעי ח׳ץ בלבד — ., 5 הקו״ף" 
() 1 ! ע״פ המלים חפנג׳ביות המציינות אותן), וביניהן איסור על הגברים 
להסתפר ולהתגלח (ומכאן הטורנאן המכסה תמיד את שער סי) 
ונשיאת פגיון. אמריצר (ע״ע) שבפנג׳ב היא מרמם ועירם הקדושה. 

במות נאנאק עברה הנהגת העדה למדריכים או ראשים רוחניים 
(״גירו״ 31 .״,־);). נימי התשיעי והאחרון שבהם, גובינו סינגה 
( 0811 !$ !״״״״ס [ 1666 — 1708 ]), גברו הניגודים בין הם" לשליטים 


המוסלמים (ר״מ׳גילים"). גובינו סיננה ניסה לבטל הבדלי קאסטות 
בקרב הס", ארגנם ככת לוחמת (שכל בניה נושאים אח השם סיננה 
["אריה"]). ובקרב הס' החלד. מתפתחת תודעת ייחוד כמעט־לאדמית. 
תלו גם פילוגים בקרבם, ואחרי גובינד לא קם עוד "גורו" המקובל על 
כל העדה כראשה ומנהיגה. 

במחצית השניה של המאה ה 18 השתלטו ראשי חבורות ס" 
ונסיכים ם" על כמה אזורים בפנג׳ב והיו כמעט עצמאיים. בסוף 
המאה ד. 18 איחד הנסיך ראנג׳יט סיננה ( 1780 — 1839 ) את כל פנג׳ב 
וכבש גם את קאשמיר ושטחים אתרים,׳ מלכותו הגיעה לשיא הת¬ 
פשטותה נ 1820 . ב 1809 כרת ראנג׳יט סינגד, ברית ידידות עם 
הבריטים, אך במותו החלה התערערות הבריח עם הבריטים ושקיעת 
ממלכת הם״. בשתי ״מלחמות ד,ט׳" ( 1845 ! 1848/49 ) כבשו הברי¬ 
טים את פנג׳ב וסיפחוה להודו הבריטית (פרט לכמה נסיכויות 
זעירות. ששליטיהן נעשו בני הסות). הס" נשארו בדרך כלל נאמנים 
לשלטון הבריטי והצטיינו כלוחמים מעולים בשירותו. 

במאה ה 20 נטלו ר,ס" חלק מועט בתנועה הלאומית ההודית, לפי 
שריכזו אח מאמציהם בענייני עדתם ובשמירה על האינטרסים שלה. 
בגופי הייצוג ובהת״עצויות לקראת חוקת העתיד היו ד,ם" מוכרים 
כעדר. בפני עצמה. בשנות ה 40 , כשהועלתה התביעה לחלק את הודו 
ולהקים מדינה מוסלמית ("פקיסטאן"), התנגדו הם" לרעיון זה, 
ובייחוד לצירוף פנג׳ב לפקיסטאן. רק סיעה קיצונית דגלה בכינון 
מדינה סיקהית עצמאית. משגבר רעיון פקיסטאן תבעו הס", בברית 
עם ההינדואים והקונגרס הלאומי. לחלק את פנג׳ב כדי שיצורף 
לפקיסטאן רק חלקה המערבי. ביוני 1947 , ערב חלוקתה של הודו. 
חולקה פנג׳ב: קצת יותר ממחצית הם״ ( 2 מיליונים ומעלה) נשארו 
בחלק המזרחי, שסופה להודו, וקצת פחות ממחציתם בחלק המערבי 
שסופה לפקיסטאן. בעקבות החלוקה קמו כמעט כל הם" שבצד 
הפקיסטאני וברחו להודו, תוך מהומות, התנגשויות וטבח אכזרי של 
מוסלמים ום" כאחד. 

אחרי החלוקה, ההגירות והסבה. היו בפנג־ב ההודית כ 3.75 
מיליוני ס״, כל׳, ר 30% מ 12.6 מיליון התושבים: ובברית נסיכויות 
קטנות של .,פאטיאלה ומזרח פנג׳ב״ היו כ 2 מיליוני ס׳ והם היו רוב 
התושבים בנסיכויות האלו. ב 1956 מוזגת ברית הנסיכויות עם מדינת 
פנג׳ב, ו 7 מיליוני הס״ היוו כ 39% מתושבי פנג׳ב המוגדלת. משהחלו 
משנים את גבולות המדינות שכהודו, נשמעה גם תביעה תקיפה יותר 
למדינת 0 ׳ במסגרת הפדרציה ההודית! אולם כיוון ש״לאומיות" 
בדלנית של עדות היתה פסולה בעיני הציבור בהודו. הוצגה תביעה 
זו כדרישה לכונן מדינה לדוברי לשון פנג׳בי (כשם שהוקמו מדינות 
לדוברי כמר, לשונות אחדות)! ד,ס" היו כמחצית מדוברי פנג׳בי. 
רוב מרצה הציבורי של העדה הוצא במאבק למען תביעה זו, וכן 
בריב-תמיד על הנהלת המקומות הקדושים והקרנות העדתיות, והיא 
נתפלגה למפלגות. אך ס" מילאו תפקידים חשובים גם במפלגות כל■ 
הודיות, ובהן מפלגת הקונגרס השלטת, רד,"מ בפנג׳ב הוא לרוב ם׳, 
ובממשלת הודו משתתף תמיד לפחות שר אחד סד,ס". שיעור הס" 
בצבא ובמשטרה עולה בהרבה על חלקם באוכלוסיה. ואחוזם בקצונד, 
גבוה עוד יותר. הס" תורמים את חלקם גם לחיי החרבות, הספרות, 
העתונות והאמנות של הורו. 

ב 1966 נתמלאה, אחרי מאבק חריף, התביעה להקים מדינה דוברת 
פנג׳בי (למעשר, — מדינת ס'); מחוזות דוברי הינדי הופרדו מפנג׳ב 
ורובם נחכוננו כמדינת הריאנה ( 6.3% מתושביה הם ס"), ופנג׳ב 
נעשתה למדינה דוברת פננ׳בי והס" בה ד,ם היסוד השליט. 

י ש 111 (ו 10241 \ ;* 1918 ,. 8 1/10 ( 0 / 15105 ( 1 4 , 1 זובו £1 ו 11 וות 011 .נ 1 .( 

.ס .[ ז( וני תרגום של ״אדי גראבסה") : 1909 , 1 י׳\- 1 ,%, 0 !#! 01 ? . 8 10 ( 1 

1050 ? 10 ( 1 { 0 /<זז 445 10 ( 1 ,:> 1£1 ) 0 (>סס¥\ . 0 ; 1946 ; 8 7/10 

, 1-11 ,. 8 10 ( 1 (ס /{ 01 ) 415 ( 4 , 1 )׳) 510 : 1962 ,( 9 , £1 ^ ,ץ 3 (ז 0 ' 1 ׳לקים 1415 } 

- ־ 1964 ,/' 1040 . 5 10 ( 1 ,, 111 ; 1963-66 

י. שס. 



983 


סיקורסקי, איגור איון -- סיקם, מרק 


984 


סיקורסקי, איגור א־יון — 7 ט 1 טטסט! ן יל 311 ^ 1 ■וט^ז — ( 1889 — 
1972 ). מחשובי מעצבי המטוס (ע״ע) מראשית פיתוחו. 

ס' רכש את חינוכו בקייב, פטרוגרד (כיום. לנינגרד) ופאריס. מצעי¬ 
רותו נמשך לאווירונאוטיקה ולמד בקפדנות את עבודותיהם של 
בלריו וצפליו (ע׳ ערכיהם). ב 1909 עיצב ובנה את המסוק (ע״ע 
הליקופטר) הראשון. אולם בלא הצלחה. ומשום כך סנה להרכבת 
אווירונים בעלי כנף קבועה. ב 1911 עיצב ויצר בהצלחה 5 ,.מכונות־ 
אוויר". ואף הטיסן בעצמו. 

בשנים 1913 — 1917 נתפרסם ם׳ במטוסים גדולי המידות ובעלי 
טווח טיסה גדול שתיכנן. מטוסים אלה הונעו ע״י 4 מנועים והיו 
אבות־טיפוס של מטוסי הנוסעים והמפציצים הכבדים. 

ב 1919 התיישב ם׳ באה״ב וב 1928 התאזרח שם. הוא ייסד חברה 
למטוסים בלונג־אילנד שהפכה לאחר מכן למחלקה בחברת הענק 
1 ו 10 ז 2 ז 0 קז €0 3£1 זטז 1 \נ 101.1 ) 011 . חברתו בנתה והרכיבה מטוסים 
רבים מכל הסוגים (בכללם מטוסים לנחיתה בים ומטוסים אמפי¬ 
ביים), לשימוש אזרחי וצבאי. מ 1939 החל ם׳ לייצר מסוקים והרכיב 
את המסוק הראשון של אה״ב. בעבודת הפיתוח של מסוסים ומסוקים 
המשיך עד ל 1957 , ואו פרש לגמלאות. 

סיקיאון (* 6 ( £110 ), עיר קדומה באכיאה שביוון, על חוף מפרץ 
קורינתוס. תושביה הקדומים היו דורים מארגוס. הטיראנים 
מבית אורתאגוראס שלטו בה כמאה שנה ( 665 — 565 לפסה״ג). גירשו 
את האצולה הדורית והעלו שכבות עממיות קדם־דוריות. בימי 
הטיראן קליסתנס ( 600 — 565 ) היתד. ס׳ למדינה חזקה ועמדה בראש 
..מלחמת הקודש״ נגד קריסה (ע״ע דלפוי, עמי 665 ). הטיראניה 
הופלה בידי ספארטה וסי צורפה לברית הפלופונסוס. בסאה ה 4 שוב 
שלטו בס' טיראנים (אופרון. 367/6 ). ב 303 נכבשה בידי דמטריום 
(ע״ע) פוליורקטס, נבנתה מחדש ונקראה על שמו דסטריאס. במאה 
ה 3 שלטו בה סיראנים בתמיכת מוקדה■ עד ששוחררה ב 251 בידי 
המפורסם באזרחיה, ארטוס (ע״ע). והוא צרף את ס׳ לברית האכיאים 
(ע״ע). ם• נודעה בצייריה ופסליה, ביניהם ליסיפום (ע״ע). 

. 1933 .. 8 )ס ,<״;״!■, ,*! מ )!־ , *! י ,׳. , . 6 ! 1928 ,. 8 1 זו *)״(/ , 811410 . 0.11 

סילןים ( 1 ז 11 ! 1 ! 1 ו 5 ). נסיכות במדרונות המזרחיים של הרי ההימליה 
(ע״ע) בין סין (טיבט) מצפון, נפאל ממערב, הודו מדרום 
ובהוטאו ממזרח. שטחה 7.107 קמ״ר ובה 204.760 תוש׳ ( 1971 ). 
פרנסת החושבים על חקלאות הררית וגידול בע״ח. הבירה גאנגטוק 
( 12,000 חוש׳ [ 1970 ]). 

לפרות שנחיב־תחבורה היסטורי בין הודו לטיבט עובר ב 0 ' 
(מעבר נאטו לה) נשארה המדינה מרוחקת ומנותקת למדי. התושבים 
המקוריים — הלפצ׳ה( 1x00112 ) — מהווים רק 15%-12% מכלל האוב־ 
לוסיה. אחוז דומה הם בני בהוסיה ( 2 ו] 1 ״ 81 ) שהגיעו לס' סבוטך(ע״ע) 
השכנה ומטיבט; עמם נמנה השליט — המהרג׳ה (או צוגיאל €110-1 
18721 ). הלפצ׳ה והבהוטיה הם בודהיסטים. הבודהיזם (לפי אסכולת 
מהינה [ע״ע) הטיבטניח) הוא דת המדינה. % מהחושבים הם נפא־ 
לים, הינדואים בדתם. שהיגרו לסי מנפאל. בס' גם כמה אלפי פליטים 
טיבטים. 

היסטוריה. במאה ה 17 השתלטו טיבטים על הארץ. מראשית 
הסאה ה 19 הפכה סי בהדרגה למדינת חסות של הבריטים בהודו. 
מעמד הבריטים בס' התבצר בסייעם להדוף פלישות של הנפאלים 
(ב 1814 — 1816 וב 1834/5 ), ואה״כ במענק כספי קבוע שנתנו 
למתרג׳ה של ס , . ב 1839 ויתרה ס׳ על שטח קטן לטובת בגגאל 
הבריטית. ב 1890 נחתם חוזה חסות רשפי; לפיו קיבלה ממשלת 
הודו הבריטית את האחריות לענייני החוץ וההגנה של ם׳, אך לא 
התערבה במינהלה הפנימי. 

משנסתיים שלטון בריטניה בהודו נהיתה הודו למעצמת החסות 
של ס', וב 1950 נחתם הוזה חסות ביניהן. ס' לא צורפה לפדרציה 


ההודית ונשארה יחידה נפרדת, אד הודו אחראית לענייני החוץ 
שלה. עד 1972 שלחה הודו לס' פקיד בכיר שהיה ״דיואן״ — מעין 
רה״מ. ב 1972 ביטלה ס' הסדר זה. כנראה במטרה להגביר את 
עצמאותה. באביב 1973 פרצה מעין מרידה של תנועה מדינית המב¬ 
קשת לצמצם את סמכויות המהרג׳ה, להגביר את כוחה של המועצה 
המייצגת (גם להעניק יתר ייצוג והשפעה לרוב הנפאלי). הודו 
דיכאה את המרידה ונסלה לידה את השלטון. 

•>!/; /ס ! 0114 ^ 1 11 ־ 1.01 ;(' 190 . 3/11111111 4 ה 0 . 0 ז 1 נ{׳\\ . 0 .( 

11 סץ 771010 < 4 ) ) 1 ) 1 ' , 5 חו 11 ח:*ן .^[. 9 \ - ה 1 )־ו 0 ! .* 1 .* 1 ; 1923 , 1/0110/1 ( 1/1111 ' 
■ 1 )/ 0 €71 { 1 ) 21015 11 > 1 ) 1$1 )ן 010 ( 177 ] 1 -.$ ,ז 131 ? 015€ . 8.0 ן 1%3 , 407715 ^( 11 '>! 
; 1972 , 1711011 ) 8 1 >חס . 5 , 0001110 . 14 .¥ ; 1965 ,(( 1 )^ 10 ( 2 !) 5 ( 1 1 ) 1/0 011 ( 1 ■>} 
. 1972 ,!■ 1 ) 01111 }$ 4 )) 1 ז 0 *£} .£ ; 1953 , 173-249 , 710 ) 71 ׳) 777 5 / 141110 $ 7100 ,גש^י< 5 . 0 
,(!ז\ 1 זזש £351 6 !ו>י>| 1 א) 1915-16 01011100 * 1 01/4 . 5 . 51 817 

. 1970 
ב. י. 

סיקו־ט, וולטר ריצץ־ד -״־^■ 15 >זאלס; 8 -( 1860 , 
מינכן'— 1942 , באת [, 8211 ]), צייר וחרט בריטי. ס/ שהיה 
בן לאב דני, חי באנגליה מגיל 8 . ב 1881 התחיל לומד בביה״ס לאמנות 
ע״ש סליד בלונדון ושנה מאוחר יותר היה לתלמידו של ויטלי (ע״ע). 
ב 1911 הקים. יחד עם אחרים, קבוצת אמני□ בלתי־תלויים, ה־ 
ק״ 0 ז 0 ת׳״ס? !ז 16 >תז 02 (ע״ע ממלכה מאחדת, אמנות, עט׳ 861 ), 
שהתמזגה. ב 1913 . עם ״קבוצת לונדון״. — ם׳ נמנה עם חשובי 
האיספדסיוניטטים האנגלים. השפעתם של ויטלר ודגה (ע״ע) ניכרת 
בכל יצירתו: זו של הראשון — בשימושו העדין בגונים כהים וב־ 
טיגנון תחריטיו; וזו של דגה — בדרן הקומפוזיציה שדמתה לעתים 
קרובות לצילום. בשובו לאנגליה ב 1905 אחר שהיות ממושכות 
בדייפ. צרפת, חלה התבהרות בסולם צבעיו, והוא התחיל משתמש 
בכתמי־צבע קטנים כדרך האימפרסיוניסטים הצרפתים. הנושאים 
האהובים עליו היו סצנות של מקומות־שעשועים ומראות פנים 
המשקפים את הדלות ואח הזוהמה ברובעי הפרוורים. ציוריו אינם 
חסרים יסוד סאטירי. שנינותו של ס׳ מצאה ביטויה בתחריטיו ובחי¬ 
בוריו על אמנות זמנו. 

,ש$ז*\סז 0 ., 1 ; 1941 ,, 5 . 8 / 0 7$ < 0 וחו 7 ן 0 0714 0 } 14 7170 ,*תנ>חזוח.£ 

. 1960 ,. 5 

סיקןריים ( 11 זנס! 5 = נושאי פגיון! מרצחים), כינוי רומי לאחד 
הפלגים העיקריים שלחמו לחירות יהודה בסוף ימי בית 
שני. בשיטת טרור אישי. תחילת שימושו של השם בימי הפרוקורטוד 
פליכס (ע׳ כרו ר, עם׳ 379 — 381 ). והס׳ .מילאו תפקיד חשוב 
בתקופת ראשית המרד ובסצדה (ע״ע). אולם ברור ששדשי התנועה 
בימי ראשית הממשל הרומי הישיר ביהודה. ימי הקנסוס הראשון 
( 6 לםה׳׳נ), ושמחוללה היה יהודה הגלילי (ע״ע). יוסף בן מתתיהו 
מגדיר אח הס׳ כתנועה פילוסופית יהודית רביעית. לצד הפרושים, 
הצדוקים והאיסיים. עמדתם דמתה לזו של הפרושים, אלא שהם 
העלו אח החירות המדינית לדרגת עקרון דתי עליון, ובכניעה לשלטון 
הקיסר ראו חילול השם• כעין עבודה זרה. הם׳ שאפו לקרב במעשיהם 
את מלכות האלהים, קיוו שהוא יסייע לעושי־דברו, ומתוך נכונות 
להקרבה עצמית למען עקרונותיהם באו לידי כפייתם בכוח גם על 
אלה שהיססו להילחם ברומי. 40 שנה לאחר הוצאת יהודה הגלילי 
להורג פעלו שני בניו. יעקב ושמעון. ואף הם נידונו למוות בידי 
טיבריוס יוליום אלכסנדר ( 46 — 48 לסה״נ). בראשית המרד הגדול 
היה מנהיגם מנחם (ע״ע). אף הוא מצאצאי יהודה. הוא הניף גם 
את דגל המהפכה החברתית, והשתתף בשריפת ארכיון ירושלים, 
שבו נשמרו שטרי החוב. הוא ניסה ליטול כתד מלוכה ובאישיותו 
נקשרו תקוות משיחיות. מתוך כך נתקל בהתנגדות מצד המורדים 
שבירושלים, והוא ואחרים מראשי סיעתו נהרגו בהתנגשות. חלק 
מאנשיו נמלט למצדה, בהנהגת קרובו אלעזר בן יאיר (ע״ע), אן 
ניתן לשער שרבים מהס׳ נשארו בירושלים והצטרפו לשמעון בר- 
גיורא; בכד יסתבר מספרם הרב של אנשי שמעון לעומת הקבוצות 
האחרות שפעלו בעיר. הרעיונות שהדריכו מלכתחילה את התנועה 
חוזרים ונשנים במצדה, בנאומו האחרון של אלעזר בן יאיר. נראה 
שאין לזהות את הס׳ עם ד״קנאים" סתם. עם החורבן נמלט חלק 
מהם׳ למצרים ולקירנאיקה וגם שם התסיסו את המוני היהודים 


סירה ליאון 

נגד השלטון הרומי. ראשי קהילת אלכסנדריה יצאו נגדם בתקיפות 
ורבים נתפסו בידי הרומיים. בכל העינויים הקשים שהתנסו בהם לא 
הכירו במרותו של הקיסר, ועוררו השתוממות אף אצל אויביהם. 
בקירנאיקה היה מנהיגם יונתן האורג, שדיבר אל לב השכבות הנמו¬ 
כות, ונתפס בידי הנציב הרומי. קשה לאמוד את משקלם בתהליך 
אווך־הטווח שהביא להתלקחות המרד בימי טרינום (ע״ע)■ 

י. קלוזנר. כשאומה נלחמת על חרותה, 125 — 152 . תש״ו'; 

, 01 / 4 $ ( / 0 717710 1/70 מין 07110 $ * 1 0714 1 ) 500 115 / 7 * 01 } ,ץ 10 ) 11 § £1 . 91 .( 
־ 1,110 ו 1 ט 11€010815 ז) . 5 71714 4 , 0101071 ' . 11 ט 3 נ 1 חזט 1 ; 8 . 0 ; 1925 . 324-395 
11 ־ן 1 ;׳\ 1 *ו; £1 ) . 5 11114 20010/5 , 11 * 1 * 50 . 4 ג ; 1965 ,( 0 \ , 1£ ז 110 * 7 ־ 111 * 1 ;* 
. 1971 י( 1¥ ^ 1 ,"ש״יש£ 031 ;:* . 1 ״ 0 ג 71 
מב. ש. 

סיראליזם, ע״ע סיר״ראליזם. 

סיל דליה ק 1 < 01 ; לאט׳ 1€$ ת 3 א 12 ), נהר בבריה״ס׳ 

הארוך בנהרות אסיה המרכזית. ארכו: 2,860 ק״ס; שטח אגן 
הניקוז כ 462,000 קס״ר. נוצר על־ידי התחברות הנהרות נרין וקר- 
דדיה. בחלקו המזרחי של עמק פרגנה (ע״ע בריה״ט, עמי 634 ) ונשפך 
במערב לימת ארל (ע״ע). בעברו בעמק פרגנה מזין הנהר במימיו 
רשת תעלות השקיה ענפה. בתחום העמק יובלים רבים זורמים 
לעברו מהרי טין שן (ע״ע) שבצפון ומהרי אלי שבדרום, אך מרביתם 
אינם מגיעים אליו עקב התאדותם, חלחולם וניצול מימיהם להש¬ 
קיה. ביציאתו מעמק פרגנה חוצה הס״ד אמור הררי. מפעיל תחנת־ 
כוח ומזין שתי מערכות השקיה חשובות. בהמשיכו בדרכו לעבר 
ימת ארל, הוא זורם בנפתולים בתוך עמק רחב, בשוליו המזרחיים 
של מדבר קיויל קום ובשפכו הוא יוצר דלתא (ע״ע) ביצתית. 
המתקדמת מדי שנה בב 50 מ׳. לאורך הנהר יש כמה ימות גדולות. 

מקורות מימיו של הס״ד רובם שלגים ומיעוטם קרחונים וגשמים. 

הוא גואה באביב ובקיץ (ממארס אי אפריד עד ספטמבר). קופא 
בקביעות במורדו מדצמבר עד סוף פרס. ולפעמים גם בחלקו התיכון 
והעילי. הס״ד ראוי לשיט בעיקר באיזור הדלתא, במעלה הנהר דק 
בקטעים. אגנו הוא אמד מאזורי גידול הכותנה העיקריים של בדיד,"מ 
(אוזבקיסטן). הערים התשובות לארכו הן לנינבד (ע״ע). קזיל־אורדד. 
וגןזלינסק. 

סירה ליאון ( 6 ״מ^ 1 מרינה באפריקה המערבית לחוף 

האוקיאנוס האסלנסי (מפה ר׳ כרך־סילואים, עם' 333 ). 

שטחה 71,740 קמ״ר ובה 2.600,000 חוש׳ (אומדן 1971 ). 

מ״ל נמצאת בשוליים הסערב״ם של המסיוו הקדם־קמברי הבונה 
את רמות אפריקה המערבית. במערב, ח צ י־ א י (איזוד פדיסאון) 
ובו הרים מכותרים (גבהם עד 900 פ , ) בנויים סלעי־תהום. מדרום 
לחצי־האי משתרע מישור חוף רחב (עד 65 ק״ם) ונמוך, בו 
שטחים מוצפים וביצות מנגרוביס. מול החוף המפורץ כמה איים 
שהחשוב בהם שדבר( (סזלמלא). פנים הארץ רמה בנויה גרניט 
וסלעים מטאמורפיים המכילים זהב, בחל. כרומיטים ומחצבי מתכות 
אתרים. מעל פני הרמה מתנשאים הרי לומה (עד 1.948 ס׳) וסינגי 
(ער 1,853 מ׳). נהרות רבים חוצים את הרמה לעבר האוקיאנוס. 
בהלקיהם העיליים שפע מפלים ואשרות. אך חלקיהם התחתונים 
כשירים לשיט, במיוחד בדרום המדינה. 

האקלים טרופי־מונסוני: חם במשך כל השנה. הטמפרטורות 
הממוצעות הן • 24 —• 29 באיזור התוף ו • 20 —• 35 בפנים הארץ. 
בעונת הגשמים• בחדשי פאי—אוקטובר• הלחות היחסית גבוהה 
( 90% ). כמות המשקעים השנתית גבוהה מ 3,300 מ״ס ברוב האזורים, 
ובהרים עולה על 5,000 מ״מ. בעונה היבשה, בחדשי נובמבר—אפריל, 
שכיחות רוחות יבשות הנושאות אבק מהסחדה. 

אוכלוסיית ס״ל שבטית באפיה ומגוונת ביותר. שבטים 
דוברים לשונות מאנדה. שהחשוב בהם מנדה. מהווים את רוב אוב־ 
לוסי־הדרום. שבטים דוברי לשונות־באנטוי שהגדול בהם סמנה. 



987 


סירה ליאון — סיריוס 


988 


מהווים את עיקר תושבי־הצפון. שבפי שתי קבוצות אלו מהווים 
כ 60% מכלל האוכלוסין ורובם מחזיקים בדתות מסרתיות. החשובים 
בין השבטים האחרים הם בני פולני (פולבה, ע״ע), רועי־בקר 
מוסלמים במערב המדינה. במזרח יושבים קראולים דוברי קראו 
(דרגון אנגלי מקומי) — צאצאי עבדים משוחררים, נוצרים בדתם 
(ר׳ להלן, היסטוריה). 

רוב אובלוסי ס״ל יושבים בכפרים. הערים מעטות וקטנות. בפרי־ 
סאון (ע״ע), הבירה והנמל הראשי, 170,000 תוש' ( 1971 ) ובעיר בו 
( 80 ) בדרום ב 26,000 תוש׳. 

.מ . 1 ־ 1 ; 1950 .. 5 .1 / 0 5 ? 1 ק 0 ^ שו/ 7 ,ו 01 ס 1 [! 11 ^נ 11 \ .}\ 

. 1954 , 11/14 * 1 ) 0 0/14 .. 5.1 / 0 <( 11 <) 0£14 ? 0 4 ,ז) 1€ זג 1 

כלכלתה של ס״ל מבוססת על החקלאות שמספקת מגוון 
רחב של גידולים ז העיקריים הם אורז לצריכה וגרעיני דקל ליצוא. 
ס״ל היא היצואן הגדול בעולם של סיבי רפיה. יהלומים מהווים 
כ% מהיצוא. 

בס״ל כ 4,800 ק״מ דרכים, כ 580 ק״מ מס״ב וב 800 ק״מ של 
נהרות כשירים לתחבורה. בפריטאון נמל תעופה בי״ל. 

היסטוריה. במאה ח 15 חדרו שבטי טמנה לצפון שטחה של 
ס״ל של היום. בסאה ה 18 לחמו שבטי הפולאני המוסלמים מלחמת־ 
קודש להפצת האסלאם, ובמהלכה הגיעו כמה מהם לס״ל. התושבים 
היו מאורגנים במסגרות שבטיות ובאגודות-סתר שמילאו תפקידים 
שלטוניים. החשובה שבה, חבורת־פורו, קיימת עד היום. 

לאירופים נגלתה ס״ל ב 1462 , כשהגיע הפורטוגלי פדרו דה 
סינטרה ( 3 ז 1 ״! 0 ) לחצי-האי שעליו בנויה' כיום פריטאוז, וקרא 
למקום ס״ל (הר-האדיה). בסאות 16 — 18 פעלו בס״ל סוחרי עבדים, 
בעיקר אנגלים. בשלהי המאה ה 18 נוסדה באנגליה אגודה פילנתרו¬ 
פית, שמנהיגיה, ובראשם גרנויל שארם, ביקשו ליישב עבדים כושים 
משוחררים על אדמת אפריקה. ב 1787 קנתה האגודה את חצי האי 
ס״ל וב 1788 הגיעו לשם המתיישבים הראשונים, עבדים ששוחררו 
בתמורה על שירותם בצבא בריטניה במלחמת השחרור של אה״ב. 
ועבדים משוחררים מבריטניה, שבה נאסרה העבדות ב 1772 . אך 
היישוב הראשון ניטש. ב 1791 נוסדה "חברת ס״ל" וזו נטלה לידיה 
את הנהלת המושבה ויסדה את פריטאון ("עיר חפשית"), בשנותיה 
הראשונות סבלה המושבה מהתקפות שבטים מקומיים ומהפגזת צי־ 
צרפת. ב 808 ! ויתרה החברה על זכיונה וס״ל היתה לסושבת־כתר. 
שנה קודם לכן אסרה בריטניה את סחר-העבדים, וספינות עבדים 
שנתפסו ע״י צי בריטניה הובאו לס״ל ו״מטענן החי" יושב באזורי 
החוף. המתיישבים החדשים היו בני שבטים שונים ודוברי לשונות 
שונות, מיסיונרים בריטים ניצרום, לימדום אנגלית וגיבשום לקבוצה 
אחת ("קראולים"). הקראולים נהנו טזכויות-יתר במושבה, וה¬ 
בריטים נעזרו בהם בהתפשטותם לפנים הארץ. התפשטות זי נעשתה 
ע״י חוזים עם ראשי שבטים מקומיים, וב 1896 הכריזה בריטניה 
רשמית על משטר חסות בפנים־הארץ. החלוקה לשטח חסות, בו 
כ 2 מיליונים בני־שבטים, ולמושבה, בה כ 150,000 תושבים, היתד, 
קיימת עד 1961 . ב 1898 מרדו תושבי שטח החסות בגלל המסים; 
המרד דוכא בעזרת הקראולים, אולם המתיחות ביניהם לבין תושבי 
שטח החסות הוסיסה להתקיים. 

בין 1951 ל 1961 הורחב הממשל העצמי בס״ל. בבחירות הכלליות 
הראשונות שנערכו ב 1957 ניצחה,מפלגת־העם", שמרבית תומכיה באו 
משטח החסות. מנהיגה, מילטון מרגאי, נהיה לראש ממשלתו. הראשון 
של ס״ל. ב 27.4.1961 זכתה ס״ל בעצמאות במסגרת חבר העמים. 

ב 1964 מת מרגאי ואחיו. אלברט פרגאי, ירשו. במארס 1967 
התחוללו שתי הפיכות צבאיות בזו אחר זו והקולונל ג׳אקסון־סמית 
(*;ה&־תס!״!() עלה לשלטון, באפריל 1968 אירעה עוד הפיכה, 
השלטון האזרחי הוחזר וסיאקה סטיונו, מנהיג "קונגרס העם כולו" 
( 55 פ־נ 8 ו 1 ס 0 5 ' 10 קס 0 ? 7111 ), נהיה לרה״ם. 


} 0 ? 4415101 4 ,:>£׳ , 1 * 0 4 ??(•! / 0 €6 *וי 01 ו 7 ,ת $0 זשזשק .ן ; 1962 ... 5.1 

. 1970 

מי. בר. 

0 י רה קוצנית (מ 1 ג 051 ת 1 ק 3 מ 1 נו 1 ־ 0££1 <ז 00 ז 33 בן שיח 

ממשפחת הורדיים (ע״ע). גמזו כ 20 — 30 ס״מ וצורתו 
ככיפה שטוחה. העלים סנוצים ומורכבים משתי שורות של עלעלים 
משוננים. רכים ושעירים במקצת. עלי החורף מופיעים עם בוא 
הגשמים וארכם מגיע ל 6 ס״ס. הם נושרים עם בוא הקיץ ובמקומם 
צומחים עלי קיץ שארכם אינו עולה על 2 ס״מ. הגבעולים מסתעפים 
פעם או פעמיים בקצותיהם וכל סעיף מסתיים בקוץ מעוצה. הפרחים 
מרובים וחד־מיניים. הפרח הזכרי נושא אבקנים רבים וקטנים 
שאבקתם מבשילה באביב המוקדם ומופצת ע״י הרוח. הפרח הנקבי 
כולל שחלה תחתית המכילה 2 — 3 עלי שחלה מפורדים. עם בוא 
הסתיו נושרים חפירות, 

הסד,"ק מצויה בעיקר בארצות המזרח הקרוב, בדרום־מערב תור¬ 
כיה ובן ביוון ובקירנאיקה, בא״י נפוצה הסה״ק בעיקר בשטחי 
טרשים של ההר והשפלה ואינה מצויה כמעט באזורים היבשים של 
מדבר יהודה, בקעת־הירדן והנגב. כ״ב תיא נעדרת בד״ב בשטחי 
הבזלת שבצפון הארץ ובקרקעות האדומות של הגליל המזרחי. מאחר 
שאינה נאכלת בפי הצאן והבקר היא מתפשטת בעקבות רעיה 
מופרזת הפוגעת בעיקר בצמחים המתחרים בה. קליפת השורש 
מכילה חומר אנטי־דיאבטי (מוריד ריכוז הסוכר בדם) ומשמשת 
לפטרה זו ברפואה העממית. לאחרונה חוקרים את טיב השימוש 
הזה• במשק החקלאי המסרתי משמשים צמחי הסה״ק לסיכון־ גדרות 
אבן ובמידת מה גם בח-מר הסקה. על חשיבותה כמרכיבה תברות 
צמחים ע״ע בתה ור׳ תמ ׳ יסם, עמ ׳ 982 ; וע , ברד ו׳. עמי 182 — 181 , 
ותמ׳ שם, עמי 195 . 

מ. ליטב, בתות בהרי יהודה (טבע וארץ, יא), תשכ״ט; י. עני - ב. יוסף 
- פ. ג. זולמן, סי׳ כ והשימוש בה בטיפול בככרת (שם. יג), תשל״א. 

מי. י. 

סירוטה, גרשון ( 1874 לעדו, ליד אודסה — 1943 , וארשה), חזן 
נודע. בצעירותו כיהן באודסה, ולפרסומו הרב הגיע בהיותז 
חזן ביהב״ג הגדול בווילנה בתחילת המאה ה 20 במשך 6 שנים. 
ב 1912 עבר לשמש כחזן בווארשה, ושם פעל 19 שנה, הרבה להופיע 
בקונצרטים למוסיקה ליטורגית בווילנה, ריגה. וארשה ובערים שונות 
באה״ב. ובהופעותיו אלה הלהיב קהל גדול של אוהדי החזנות. בקולו, 
שהיד, נדיר ביפיו, ובכשרונו המוסיקלי העלה את תפילתו בביחכ״ג 
למדרגת חוויה עמוקה לרבים. לא נשארו תווי-נגינה מיצירותיו, אך 
קטעי זמרה רבים מפיו נשתמדו בתקליטים. נספה עם משפחתו במרד 
גטו וארשה. 

י. שליטא. המוסיקה היהודית ויוצריה, 111 . 1460 . 

סיריוס (סיור 7 ״ 1 ין;:;ד׳ — צורב), אבדק, הכוכב הגדול בקבוצת 
הכלב הגדול ( 210115 ״! !""ס; וע״ע אוריון). ם׳ הוא כוכב־ 

השבת הזוהר ביותר (זהרו הנראה: 1.6 -) : סוגו הספקטראלי 0 \ 1 . 
והוא אחד מכוכבי הסדרד,-הראשית (ע״ע כוכבים, עמי 664 ). המרחק 
של ס , מהשמש נקבע בשיטת חפרלאכסה השנתית (ע״ע אסטרונומיה. 
עבר 792 ). ושיעורו סק 2.67 או כ 8.6 שנות־אול — אחד הכוכבים 
הקרובים ביותר. ב 1718 היד. ס׳ אחד הכוכבים, שלגביהם ■הוכיח הלי 
(ע״ע) את התנועה העצמית. ב 1868 גילה וילים האגינז (- 1111£ . ז \<י 
81115 ), לפי הסחת קוי-ו!ספקטרום (אפקט דופלר [ע״ע; וע״ע אסטרו¬ 
נומיה, עם' 796 ; כוכבים, עמי 1653 ). שס' מתרחק ממערכת השמש 
במהירות של 8 ק״ס/שניה. לפי מיקומו ותנועתו שיין ס׳ לצביר 
(ע״ע כוכבים. עט׳ 674 ) הדובה הגדולה. 

קטרו ד,זוויתי של 5 ׳ נמדד, באמצעות האינטרפרומטר (ע״ע) 
הגדול והחדיש ביותר (זטזסןתס״&צסאע ןאגספזת!), ושיעורו — 



989 


סיריוס — סירקוזה 


990 


״ 0.00585 . מבאן מתקבל הרדיוס שלו: 1.8 רדיוטי-שמש, או ב 1 1 /4 
מיליון ק״ם. 

בשנת 1844 גילה בסל (ע״ע) כי לס׳ מסלול סינוסואיד׳ במחזור 
של כ 50 שנה וע״ב הסיק שם׳ הוא כוכב כפול (ע״ע כוכבים. ענו' 
671/3 ). ב 1862 נתגלה המרכיב החלש (ננס לבן) ע״י אלווך קלאוק. 
בתצפיות שבוצעו בשנים 1870 — 1940 נקבעו. לראשונה ע״י אוורס 
(ע״ע), מסלולי שני המרכיבים סביב מרכז־הכובד המשותף שלהם. 
מסות המרכיבים חושבו(ע״ע כוכבים, עם׳ 672 ) כ 2.42 ו 0.95 מסות- 
שמש. 

המסה והרדיום של ם׳ משמשים כנקודת־כיול חשובה לבדיקת 
התאוריות בדבר המבנה של כוכבי הסדרה הראשית (ע״ע אסטרו־ 
פיסיקה). לגבי תכונות ס׳ — ע״ע כוכבים, לוחות בעמ' 654 , 660 , 
667 , 672 : מפות בעט׳ 657 . 1663 תם׳ בעמי 662 . 

באסטרונומיה העתיקה היה לס' תפקיד חשוב: המצרים קבעו את 
יום זריחתו יחד עם השמש כראש-השנה שלהם (ע״ע לוח, עט׳ 338 ), 
וכיוונו את צהריהן של פירמידות שונות (לפשל של הפרע) אל ס׳ 
בזמן םצהרו.''ראש-השנה המצרי קבע אצל הרומאים את תחילת 
הקיץ, והמושג !׳ 45 ( 1 8 ״ 1 > (צרם־ 03610014 ) שרד עד היום כמציין 
ימי-חום. 

.{ ; 1954 , 1$ * 1107101 * 4 10 11071 ) 10/101111 , 111510 כי 5 סק 3 ' 0 -*זץ 3 ? . 0 

, 11 * 41 , . 0.0 : 1962 , 166/1071161 ^ 011611101 / 0 01015 )*תס 1 > 71 > 1 ' 1 ,ץו 1 נז 3 ( 1 

11X^1070/1011  111 בזץ 0 ח?וח 1 ץב 8 

— ( 1619 — 1655 ), ׳סופר צרפתי. אחרי קריירה 
צבאית קצרה, הקדיש ם׳ את זמנו לחקר מדעי-הטבע והפילוסופיה ז 
עם זאת לא זנח את הרפתקות הדו־קרב וההתנצחויות. כתב שירים, 
טרגדיה: ״ 10 ו)! 14 (״מות אגריפינה״), 1653 וקומדיה 

תוססת בפרוזהז 0110 ( ז":, (,:ר! * 1 (״הנוקדן המרומה״), 1654 
(ששימשה מקור השראה למולייר). מקוריותו באה לביטוי בעיקר 
בשני הרומנים ז 13 116 1110 ( 6111 61 111315 143 > .■, 11 ן, 0:111 4 ז 15101 ]£ 
1.11114 (״היסטוריה קומית של מדינות וקיסרויות הירח״), 1656 , 

5010111 111 ) 114£ י 11 מ 4 41 £1315 805 100110116 111510114 ("היסטוריה 
קומית של מדינות וקיסרויות השמש״). 1662 , במסעות דמיוניים, 
זרועים המצאות גרוטסקיות, פארודיות ותיאורים פיוטיים, הביע ס׳ 
השקפות נועזות, אפיקורסיות וחריגות ביותר. במלחמתו בנוקדנים 
ובקנאים למיניהם הציג הנחות דמיוניות וחדשניות, בתחום המדע 
והטכניקה. אולם שפע רעיונותיו לקו בחוסר־איזון ובנטיה לסרדוב־ 
סיס, הרומנים של ס' הטביעו את חותמם על כתיבתם של פונטנל, 
וולטר ( 35 א 14 ת 0 ז 410 י.) וסויפם (ע׳ ערכיהם). דמותו של ס׳ הוצגה 
בלבוש דלמנטי במחזהו של ארמון רוסטו (ע״ע). ״ס״׳ ( 1897 ). 

- 7766 ( 1 ) 11 ) 71 , 14 ח 1 ון 5 .$ .ן ;( 195 ,. 0 16 > 1/11086 ) 011111 ( 1 146 , 05 {ע נ 1 . 011 

; 1964 ,ת* 1 )€ז 4002 ג . 0 ; 960 ( ,) 017011 ' 1 ס) / 1 >ח)!{ 00 110711 7110118111 

. 1967 , 1111118111011011 ) 111 ( 0 ) 71 )< 111111 )/ 11 01111 . 0 , 11115 ) 1.3 .׳\ 4 ״; 1 

סירנות (יוו' נד\ויו] 151 ; לאט' 511-4045 ), במיתולוגיה של יוון ורומא 
— זמרות־קסם ימיות שראשן ראש־אשה וגופן גוף ציפור 
או ציסור-למחצה. הספנים הוקסמו משירתן עד כדי אנדן־חושים, 
ואנייתם, מבלי־משים, התנפצה אל הסלעים. רק אודיטום (ע״ע, 
ותמי שם) ידע לגבור עליהן: הוא סתם את אזני חבריו בשעווה ואילו 
את עצמו ציווה לקשור לתורן ספינתו. גם הארנונאוטים (ע״ע, עמ' 
651 ) ניצלו מהם". והן התאבדו לאחר אהד סהכשלונות האלה, הס" 
הפכו חלק מהפולקלור האירופי ונחשבו תכופות לנימפות (ע״ע 
נימפה) ימיות חצי-אשה וחצי־דג, וע״ע יוניה, דת ומיתולוגיה, 
עט' 539 ! מוזות, עם' 413 : מפלצת: סקילה ונדיבדיס. 

בשירו של תינה (ע״ע, עמי 228 ) £014141 :"ט ניטל אפיה 
המפלצתי של ופרת־הקסם, ואבדן השייטים הולבש ערגה טמירה 
ורוך. ב 5114005 של דביסי (ע״ע, עמ' 854 ) מקהלת הנשים. השרה 


ללא־מלים, משקפת אח קול־המסתורין הנישא על המיית-הגלים, 
לאור-הסהר. 

. 5 360 ,[>ז 113 ו 1 י 1 ■ 7 ; 1965 ,{ 5 ) 1101117 ) 1 )£ 0 ) 3 < 1 ( 4£ ז 3 ׳% . 4 ■ - ו!־£'.*' 1 ז-; 5 ! . 0 
. 1967 , 5 ( 7 ) 511 01211 1 ) $11710 

סירקוזה ( 811-301153 ), עיר עתיקה בדרום־מורח האי סיציליה 
י שבאיפליה, בה כ 90.000 חוש׳ (אומדן 1971 ). בירת מחוז, 

ששטחו ב 2,100 קמ״ר ובו ב 350.000 תוש׳. שוכנת על אי קסן 
(אורטיג׳ה— 01118:3 ) ועל היבשת מולו. וגשר מחבר ניניהם. בצפון 
האי, ״הנמל הקטן״ הרדוד, ובמערבו — "הנמל הגדול" הנרחב 
המשמש מעגן. צומת כבישים: על ססה״ב מקטניה לדרום האי 
ולמערנו. מוקד תיירות. מרכז לדיג ולסהר מחוז ם'; מייצאת יינות, 
הדרים, ירקות ושמן. מייצרת שימורים, סבון, מלט ושמן מזוקק. 

ס׳ מפורסמת באתריה ההיסטוריים. בעיר־של־יה״ב שעל האי 
קתדרלה (מהמאה ה 7 ), ובת כלולים שרידי מקדש אתנה מהמאה 
ה 5 לפסה״נ; המוזיאון הלאומי, בו ממצאי עתיקות; ארמון בלוסו 
ובו מוזיאון ליה״ב ואוסף תמונות מודרני: שרידי מקדש דיאנה: 
וארמונות רבים. בדרום העיר מצודת ,.מאניאצ׳ה״ ם 1239 , על החוף 
״באר ארטוזה״ הקדומה, שהפכת מלותה אחרי רעש נ 1693 . 

העיר הנוכחית בנדה רק על חלק מזערי של שטח ס׳ הקדומה 
שהשתרעה ביבשת במערב, על גבעה מישורית נרחבת. בין השרידים 
המפורסמים בגבעה: חומת העיר ואמת-מים מתקופת והדה של ס׳: 
קאטאקומבות: מצודת אוריאלוס ( 400 לפסה״ג), שחלשה על כל 
העיר והיא הגדולה ששרדה מתקופת היוונים! התיאטרון היווני 
(מהמאה ה 5 לפסה״נ) מהגדולים ששרדו; האמפיתיאטרון של אוגוס־ 
טוס ( 140x119 ם׳): המזבח העצום של היארון 11 (ע״ע) שממדיו 
200x23 ם׳: ומחצבות־ענק. בהן חצבו את האבנים לבניית העיר 
הקדומה וכלאו שבויים. 

היסטוריה. יוונים דודים מקורינתוס יסדו ב 734 לפסה״ג 
את סי ר ק וסי ( 11 ו^!״ 64 ר! ו !.ו !לאט׳ 31:11534 ז-< 8 ]). מספר תושבי 
ם' גדל ע״י קליטת מתיישבים נוספים, בעיקר מהפלופונסוס, חק־ 
לאותה התפתחה והמלאכה והמסחר פרחו. בעקבות עליית מעמדות 
הביניים הופלה שכבת נעלי הקרקעות במרידה עממית ( 485 
בקירוב). הטירן גלון (ע״ע: 485 — 478 ) ניצח את בני קרת חדשת 
בקרב הימרת ( 480 ), אילץ חושבי ערים אחרות להגר לס׳, והוקפו 
בה שכונות חדשות, ם׳ היתה לחשובה בערי המערב היווני. ביפי 
יורשו, היארון 1 (ע״ע: 478 — 467 ), בא תור־הזהב של ס׳ מבחינת 
התרבות. כפי שמשתקף בשירת פינדרוס (ע״ע). ב 461 — 405 היה בס׳ 
משטר דמוקרטי מתוו■ ס׳ ניצחת את האתונאים במסעם נגדה ב 415 — 
413 (ע״ע פלוסנסית, המלחמה ה־), אך המשבר המדיני והחברתי 
בעקבות מלחמה זו ולחץ קרת-חרשת העלה שוב טירנים לשלטון. בימי 
דיוניסיוס 1 (ע״ע: 405 — 367 ) היתה ם' מעצמה אדירה ושלטה על בל 
סיציליה היוונית ו״יוון הגדולה" (דרום איטליה), ובך על חופי הים 
האדריאטי. אחרי מות דיוניסיום פרצו בס' מלחמות האזרחים ודיל־ 
דלו את אוכלוסייתה: טימולאון (ע״ע) מקורינתוס החזיר את ה¬ 
משטר הדמוקרטי המתון בם׳ ואיבלטה מחדש ( 345 — 338 ). הטירן 
אגתוקלס (ע״ע) ניטה לשווא לתתזיר את ם' לגדולתה. הוא המליך 
את עצמו. ומימיו נקראו הל תטירנים בס׳ מלכים, ושלטו בה במאה 
השנים האחרונות לקיומה העצמאי. במלחמה הסונית הראשונה תמכה 
ס׳, בהנהגת המלך היאולן 11 , ברומאים ושמרה על עצמאותה. במלחמה 
הסונית השניה המכה בקרת חדשת, וב 211 כבשוה הרומאים אחרי מצור 
ממושד, שבו נעזרה ם׳ נהמצאותיו של ארכיפדס (ע״ע). העיר היתה 
למושב המושל הרומי ומעלה מס מעשר לרומא. קונסטאנס 11 , קיסר 
ניזאנטיון, עשה אח ם׳, לזמן קצר, לבירת הקיסרות ( 663 — 668 ), ב 8 ד 8 
כבשוה המוסלמים וב 1060 הנירמאנים (ע״ע סיציליה. היסטוריה). 

; 1967 ,)! $7 ) %7 ) 11 ) ) 10 >' 11 ) 11 ) 61111/17 ) 11151017 . 5 ,ז:>£ז;ז 6 —ף >ו<>, 1 .<ז 1 \ 

7 ) 171 ) ) 111 ) 50111 ) 0 111111 ) 111 ק 0870 ק 70 ז>! 2 ,. 5 .ז 6 ![ 0 ס 6861 ז 0 .ק .(ל 
. 1969 , 5/0111 71 ) 1 {) 1115 )) 1 י< 8 



991 


סירקוזה — םיר־ראליזס 


992 


היישוב היהודי בס' ראשיתו בתקופה הרומית (ע״פ כתובת 
בקאטאקומבות וממצאים ארכאולוגיים). ב 440 נהרס ביהכ׳יב ע״י 
הוואנדאלים. הכובשים הערבים העבירו מם׳ יהודים שבויים לפלרמו 
(ע״ע) ב 878 . בסוף המאה ה 12 שאלו יהודי ס׳ בהלכה את ר׳ אנסולי 
(ע״ע) בז־יוסף ועליה השיב הרמב״ם (תשובותיו, מהד׳ י. בלאו, ר', 
שמ״ו). מאמצע הסאה ד, 14 מתרבות הידיעות. ואז היתד, קהילת ם׳. 
שמנתה כ 5,000 נפש, העניה בגדלה בסיציליה. כ 1493 גורשו יהודי 
ם' עם שאר יהודי האי. 

בין התקנות הראשונות של קהילת ס׳ שהגיעונו (מ 1303 > — 
איסור הלוואה ברבית. על היי התרבות בס׳ ידוע אך מעם. בסוף 
המאה ה 14 חי בה האסטרונום והמשורר יצחק ב! שלמה אלחדב 
(ע״ע), ונראה כי ר׳ יוסף סרגוסי, ראשון לחכמי צפת במאה ה 15 , 
בא מס׳. מגילת סרגוסה, שנדפסה לראשונה ביבם "מגלת שאראגו־ 
שאנוס" (תרל״ד) מתארת נם שאירע ליהודי ס׳ במפנה המאות 
ה 14/5 ונחוג עוד בימינו בי״ז שבט כ״פורים של סרגוסה". 

י. מיוחס. מגלית משפחה בא״י;ירושלים (א. ם. לונץ). ט׳), תרע״א, 

כ. ס. רות. לתולדות גולי סיציליה (א׳־י, ג־), תשי״ד ז ש. סימונסון. 

יהודי ס׳ ובית הקברות שלהם {ספוגות, ח׳), תשכ״ד (כולל ביבל׳)ו 

. 5 46 71771 * 01 ? 118 £51 £! %£05 >-ו 58 40 1771 ( 011 * 1 ״>£ ,מ 150 ]<> 1 מז$ .ס 

(£.£.}., £1X1, 1910; 5. 5101005011:0, 011 £(1714 51 5. 61 4 1070 €1751%- 

(1 , 3005300 ־ 511 100 ז 0 ז 5 0 ׳ 11 נ[:ח^) סס X1, 1963; 0. 80011, 01£<1711!1£5, 

62-80, 1967, }. \9'31 51011 1 * 701 } 711 ?ה 1 < 00€1 1£ < 7#1 !£- 14£0 ! 1 . 4 , 011511 ז 8 גךו 11 מ 1 >נ 1 [ 016 
ז 8133 נ״ 11 נ 1 [ ט 5611 ם! 11 טצ 150 * (זחב! ("שאלת היהירים ומדינת היהו¬ 
דים הסוציאליסטית"). שעיקרו הוכחת הצורן במימוש הציונות בדרך 
של התיישבות קואופראטיווית. סי התקיף את עלייתם של יסודות 
בורגניים בתנועה הציונית וביקר את מאמציו של הרצל לזהות 
בתמיכה דיפלומטית של ..מדינות ראקציוניות". בעת היויכוח על 
תכנית אוגנדה (ע״ע) תמך בהרצל ובפשד שנים מספר היה ממנהי¬ 
גיהם של ה״סריטוריאליססים" (ע״ע סריטוריאליזם). שלא כהוגי- 
דעות יהודים סוציאליסטיים אחרים שלל ם׳ את סיכויי ד,יידית 
;ע״ע) וראה בעברית שפה לאומית יחידה. ב 1901 — 1906 פעל 
בגרמניה, באוסטריה ובשוויץ להקמת אגודות-ציוניות־סוציאליסטיות. 
בכה״ע שלו (״דער המון״, 1901 ; ״השחר״. 1903 ) ובהוברותיו חטיף 
ם' לעליה לא״י ולהקמת מדינה יהודית על יסודות חברתיים חדשים, 
ולהשתתפות בתנועות מהפכניות ברוסיה. ב 1903 פרסם את עבודת 
הד״ר שלו בפילוסופיה על ״תחושה ודימוי״. ב 1904 גורש מגרמניה 
וב 1905 עשה זמן קצר ברוסית במאורעות המהפכה. ב 1907 היגר 
לאה״ב וב 1909 הצטרף לפועלי-ציון וחזר להסתדרות הציונית. בהי¬ 
ווכחו שאיו ממשות בטריטוריאליזם. היה מנהיג פוע׳׳צ באה״ב עד 
מותו. במלה״ע ז היה ממקימי "הקונגרס היהודי האמריקני" ותמו 
בהקמת לגיון יהודי לצר בעלות הברית. ב 1919 היה ציר במועצת 
המשלהית היהודיות לוועידת השלום בפאריס. ב 1920 ביקר בא״י 
בראש ועדת-מחקר של הברית העולמית של פוע״צ שתבעה. ע״פ 
תכניתו של ם/ התיישבות ממונית על יסוד קואופרטיווי חפשי, הוא 
התאים את מושגי "מלחמת המעמדות", שרווחו בתקופתו. לתנאים 
הממשיים של התנועה הציונית וההתיישבות הא״ית. זמן־מר, התלהב 
ם׳ מהקומוניזם הרוסי בקוותו ממנו לתמיכה בציונות. ם׳ כתב עברית, 
יידית, רוסית, גרמנית ואנגלית. כתביו הנבחרים יצאו בשם: "גע־ 
קליבענע ציוניסטיש־סאציאליסטישע שריפטעף, בהוצאת פועלי ציון. 
ניו־יודק, תרפ״ה. ב 1939 נתפרסמו בעברית, כתבי נ. ם׳ ע״י הוצאת 
"דבר" במ״א. על שמו נוסד כפר ם׳. 

ב. כצגלסון, האחד במערבה׳ תחי״ט! ר. לי־סוב. נ, מ׳ חיייו ומשנתו׳ 
1951 ; י, מאור׳ נ. ם׳ ומשנתו(ניב הקבוצה. י״ז), תשכ״ה: מ. סי־רקין, 

אבי נ. ס׳. תפ״ל* ד. פינס״א. בילצקי, נ. ם׳ ותילתו. תשל״א; 

ח. טורטל׳אבדז׳גסקה. משנתו של ם׳ והגות הנארודניקיט (מאסף. 

ג׳—ד׳), תשל״ב < י. סלוצקי, מבוא לתולדות תנועת העבודה הישרא¬ 
לית, 85 — 94 , תשל״ג; . 1961 ,! 7.101115 5011111151 ,. 5 . ז 4 . . 1 א 

א. לי. 

סידקיס, יואל ע״ע סךל!יס (סךקיס), יואל. 
סיר־ו־אליזם (צרפי *""!גמז"*, על־ראליזם), תנועה, הנחשבת 
כאסכולה באמנות ובספרות, אע״פ שקמה, התפתחה ונוהלה 
כתנועה מהפכנית שמטרתה היתד, שחרורו המוחלט של האדם מכל 
כפיה וסעצור — פנימי־פסיכולוגי או חיצוני־הברתי. הפעולה הא 8 ־ 
נותית והספרותית לא היתה, לגביה, אלא אמצעי. אחד מני רבים. 
שנוצל להשגת המטרה. הס׳ ביקש, לאמיתו של דבר. לשנות את 



993 


סיר־ראליזם 


994 


החיים, להסיר את המציאות 
( 0031110 ), המכוערת והעלובה. 
בעל־מציאות ( 5 1001031110 ) 
נהדרת. המכילה בתוכה את כל 
הנפלאות העשויות להיות מנת- 
חלקו של האדם, אם יפרב לקבל כל 
מוסכמה, יתמרד בכל צורה של 
סמכות, דתן עי״ב חופש בלי מצ¬ 
רים למחשבותיו, למאווייו ולכושר 
פעולתו. 

אודרת משבד־אמון בכל הער¬ 
כים הקבועים, שנוצרה בעיקר בעק¬ 
בות זעזוע מלה״ע 1 , היתד, נוחה 
כבר ב 1916 לצמיחתה של תנועה 
שוללנית, תנועת הדדאיזם (ע״ע), ב 1919 יסדו אנדרה ברסון (ע״ע, 
כר׳ מיל׳). לואי ארגון (ע״ע) ופיליפ סופו. בפאריס, את סתה״ע 
האנטי־ספרותי והאנסי־תדבותי שנשא. באורח אירוני, אח השם 
111110 :״>ו!!"! ("ספרותי). כת״ע זה היה בתחילה בטאונו של הדא¬ 
דאיזם בפאריס, ומאוחר יותר, לאחר שתרם לחיסולה של תנועה זו, 
נעשה בטאוו ומעין כור־מצרף לתנועה הס׳. ב 1920 פורסמה היצירה 
הסיר־ראליסטית האותנטית הראשונה, יצירתם המשותפת של ברטון 
ושל סופו 1380011111165 ״ ":,!:,::־ס 8 * 1 (..השדות המאגנטיים"). 
פרסומו של ה״מנשר״ ( 143111£0516 ) הראשון של הם׳ ב 1924 , בידי 
נרטון, סימל אח הקמתה הרשמית של התנועה. הצטרפו אליה סופרים 
כפול אליאר (ע״ע), אנטונן ארטו (ע״ע. כר׳ מיל׳), רנה קרול 
( 01 ׳י 0 ז 0 ), דובר דסנוס (ע״ע, כר מיל׳), בנז׳סן פרה ( 1 *מ?)ו 
וציירים כמכס ארנסט (ע״ע), הנס ארס (ע״ע), מן די 8350 ח 3 !\), 
א. טאנגי (ץ 1 \ 8 ס 3 ד), ג'■ די קיריקו { 3110100 >), אנדרה מאסון 
( 4:15500 < . 4 .). התנועה החדשה התפשטה במהירות, בצרפת וגם 
מחוצה לה; הוקמו מרכזים ונוסדו כ״ע סיר־ראליסטיים (• 8000111 1.1 

50100311516 סס(]. 1924 -־ 1929 1 13 ש!: ' 100 '.' 1,00 0 3 5110003115030 : 11 

01:011111011 ■!, 1930 — 1933 ). חברי התנועה סיגלו לעצמם עד מהרה 
דרכי נוהג וטקס מיוחדות: מפגשים אין־סופיים בבתי־קפה. ויכוחים. 
..משפטים", הטלת-חרם על "בוגדים" למיניהם. ועוד. 

שלא בדומה לתנועת דאדה, אשר הסתפקה בשלילת החברה, הדת, 
הסולדת, התרבות, בלעג לכל ערך מקובל, הם' דרש פעולה: השלמת 
הריסתם של הערכים הישנים, אד גם תחילת בנייתם של 
ערכים חדשים. לעומת אידאליס כמוסר ויופי. שיש למגרם, הציב הם׳ 
לשירה סטרה שונה לחלוטין: חינוך האדם "לשמור במצב של אנאר¬ 
כיה את גל יצריו ההולך וגואה" ושחרור מכמני התת־תודעה. בהש¬ 
ראת תורתו של פרויד ובהשפעת שיטת האסוציאציות החפשיות שלו, 
הציג הס׳ את טכניקת "הכתיבה האוטומטית" (ברטון). עובדה שיטת 
הערכה של יצידות־אמנות, ע״פ קנה־מידה סיר-ראליסטי, שיטה 
שידעה למצוא ערך ביצירות ובסופרים שנהוג חיה לזלזל בהם: 
ה״פטרזיות״ ( 131135105 ) של יה״ב (שירים הבנויים גיבובי־מלים 
ללא קשר הגיוני). על הבלתי־עקיב והאבסורדי שבהן; חייך ויצירתו 
של המרקיז דה סד (ע״ע); הרומנטיקנים הגרמנים; רומנטיקנים 
צרפתים ״זוטרים״ 1 נרול (ע״ע)! ובראש וראשונה אפולינר (שיצר 
את המונח ם׳), רנבו, לוטראמון, דרי (פ׳ ערכיהם). לפי אותם 
עקרונות־ביקורת עצמם נפסלו יצירות שנחשבו יצירות־מופת. כגון 
כל הקלאסיקנים הצרפתים דל המאה ד, 17 . 

לפי הגדרתו של ברטון, הס׳ הוא "אוטומטיזם נפשי טהור", אשד 
באמצעותו מבקשים להביע. בדיבור, בכתב או בכל דרך אחרת, את 
פעולתה האמיתית של המחשבה. יצירת ספר או ציוד אינה שונה 
בעיקרה מפעילויות אחרות, כגון הומור מסוג מסוים: גילוי עולמות 
החלום והטירוף: התבוננות בעצמים תמוהים. עתיקים או אכסוטיים; 


משחקי-חברד, אשר במהלכם נוצרים צירופי מלים וצורות חדשים. 
בלתי צפויים ומפתיעים: התנסות ב" א ה ב ת ־ ט י ד ו ף" ללא 
מעצורים: הפעלה של כוח־התנגדות מתמיד ואוניוורסלי, של 
התקוממות ופריקת-עול. 

למרות כוזדמשיכתו של הקומוניזם, נמנעו בתחילה הסיר־ 
ראליסטים ספני התקרבות יתרה אליו, מחשש שמא ייפגע חופש 
הפרט. אולם בעקבות המלחמה בחבל הריף שבמרוקו ( 1925 — 1926 ) 
הובעה הדרישה בקרב חברי התנועה "לחצות את התהום שהפרידה 
בין האידאליזם המוחלט ובין המטריאליזם הדיאלקטי". עם זאת ועל- 
אף ההערצה שרחש לטרוצקי, שקד ברטון על שמידת עצמאותה 
של תנועתו, ולא היסס לנתק את קשריו עם חבריו אראגון ואליאר, 
כאשר אלה הצטרפו למפלגה הקומוניסטית. 

ד,״מנשר״ הסיר־ראליסטי השני פורסם ב 1930 . בתקופה זו כבר 
חל פירוד בקבוצה בשל מחלוקות פוליטיות: אולם חיוניותה של 
התנועה לא נפגעה, והיא הוסיפה להתפשט, בצרפת ובארצות אחרות. 
הצטרפו אליה חסידים חדשים מכל תחומי האמנות: במאי-הסרטים 
לואים בוגיואל ( 800001 ), הצייר סלזדור דלי (ע״ע), המשורר רנה 
שאר (־! 0113 ). היתד, זו תקופה עשירה בתערוכות, הפגנות. ועידות. 
גם בשנות מלה״ע 11 הוסיף ברטון, בגלותו באה״ב, להיות הרוח־החיה 
של תנועתו; ב 1946 פרסם את חיבורו - 500 ! 011 4301105105 < 5 * 1 

411 0510 ) 43111 < 10015101110 1111 3 001080100005 ? 40 801015 , 0031151110 
מס״ ! 01 8111-003115100 ("מנשרים של הס׳. בתוספת מבוא למנשר 
שלישי של הם׳ או לא״). מ 1946 , שנת שובו לצרפת, ועד פותו 
ב 1966 , היה ברסו! מנהיגו הפעיל של הס׳: הוא ערך כ״ע, אירגן 
תערוכות וגילויי הפגנה אחרים, נקם עמדות פוליטיות (נגד דה גול, 
למשל, ב 1958 ) וביקש להתאים אח הס׳ למציאות החדשה. מגיה, 
תורת-הנסתר. ארוטיות, היו האפיקים האחרונים בהם הנהיג את 
תנועתו. מאז 1967 חל חילוף־משפרות בתנועה, עם כד,״ע - 400111 '.! 
5035 , בעריכתו של דאו שיסטר (־ 8011115101 ). 

ניתן לדאות בם׳ את אחת ההתגבשויות של תנוער, הרבה יותר 
רחבה. תנועת השתחררות פסיכולוגית ופוליטית, אינדיויידואלית 
וחברתית, אשר שרשיה נעוצים בקרקע המהפכה הצרפתית והם זהים 
עם שרשי הרומנטיזם. אכן, עצם הרעיון לבנות את השידה על 
החלום, על האירציונלי. לייחס לה תפקידים וערבים שהם מעבד 
לתחום התודעה, לראות בה, או לבקש בה, שחרור, אמיתות החיים, 
ישע — זוהי רומנטיקה. אעפ״ב, לם׳ אופי וייעוד משלו ואין לזלזל 
במקוריות ובחשיבות תרומתו. הם׳ לא הצליח אמנם לנשר את 
התהום המפרידה בין מעשה ובין חלום, כפי שקיווה ברטון. אך הוא 
העשיר במימד חדש, בסיגנון חדש, מושגים כאהבה, ידידות, משחק, 
יצירה אמנותית קיבוצית, אלימות. התקוממות, מהפרה, ותרם להע¬ 
מקת משמעותם. השפעתה של התנועה הסיר־ראליסטית היתה ניכרת 
בסיפורת, בציור, בתיאטרון ובקולנוע: באשר לחלקה בשירה, היתה 
זו בלא ספק התנועה החשובה ביותר בצרפת במחצית הראשונה של 



רגה מאגדיט: חתנועה המתסרח, * 193 (אוסו* ססנז, 5 ונרוח 



995 


םיר־ראליזט — סנולסמיקוז 


996 


הסאה. למרות המספר הקטן יחסית. של יצירות שאפשר לכנותן 
בוודאות נסיר־ראליסטיות. 

, 65 ;נןנ 1 סזז 03 . 4 ל 1 ; 1945 .)■ $00 ? 1 !? ? 10 ) 1012 >< ***?ס , } 1.0 ,)סזשחתס^ .[ 
- 86 ״ 1 ■ 1 ; 1950 ,. 8 * 21 ) !) 11 ) 711 ) 1 * 207 ) 00 [ !)) 20 / 171 ) 7 ) 2 1 ? 1 * 87710 ) 40117 
- 1 ) 80 ) 11 , 1 ) 8371000 ; 1961 , 1919-1959 ) 2 > ! 1 * 0 1/181 ' 1 , 101110 > 

, 16311 > 3 ^ז . 4 א ; 1963 ,. 8 * 11 ) !?:!?) 11 * 40 ! , 00 ) 6 ־ 81 ;* 1963 ,. 8 011 ) 1017 ) 2 ) 

;* 1964 . 11 1 !) 01111 ) 77 !)) 10111 * 00017 ) 2 ) ) 5111172 ,. 8 11 !) ) 22111017 
-)/) 1 ) 7710 ) 1 1 ) ( 1896-1966 ) 1071 ) 87 ) 471127 ; 1965 ,. 8 ,^ז€< 11 ) 31 /י*י .י 1 
; 1967 ,( 131 :©ל} 5 . 0 ( 1 3093156 >? ש 11 ״ 86 6116 ׳י 00 א) ) 0 / 111 ) 177 ) 1 ) 71 ) 1 * 7 
, 1 05515 נן 11 < ל 1 .¥ ; 1968 ,) 02 ) 71 ) 22 17 ) 121 14 * 0 ,. 8 , 0040 . 80810 . 5 . 99 
. 1969 ,(סיספחיין , 1 > 03 ז 6 \! 5 ) 8001 ) ,. 8 [ס 711 ) 7 ) 41 : 1969 ,. 8 ) 1 

י. יש. 

0 מ 2 ל ( 110$ ־ 501:011 ), מושבת־איים בריטית במערב האוקיאנוס 
חהדי (ע״ע. ושם, עט' 607/8 , מפה), הנקראת ע״ש קבוצת 
האיים החשובים ביותר. שטהם הבולל של 85 האיים — 376 קמ״ר, 
ובהם 52,440 תוש׳ ( 1971 ). 

האיים, שם 30 מהם אינם מיושבים, מפוזרים על שטח נרחב בצ- 
פונו של רכס מסקריו התת-ימי. הגדול בהם מאה ( 543110 : 145 
קמ״ר) מרוחק ב 1,600 ק״מ ממומבסה שבמזרח־אסריקה. האיים 
הגדולים בנויים נראניט ונופם הררי. הפמגד, הגבוהה מתנשאת 
לגונה 906 מ־ — באי מאה. שוניות של אלמוגים וקוראלים מקיפות 
אח האיים ויוצרות את האיים הקטנים הנמוכים. 

רוב א ו כ ל ו ס י ם , הם קראולים. צאצאי מתיישבים צרפתיים 
ועבדיהם האפריקנים, שבאו ממוריציוס (ע״ע). כן חיים באיים צרפ¬ 
תים, בריטים. הודים, מלאים וסינים העומקים במסחר. רוב התושבים 
נוצרים־קתולים, ומיעוטם אנגליקאנים ואחרים; השפה הרשמית — 
אנגלית. בבירת־האיים, ויקטוריה (במאה), 13,620 חוש/ זוהי העיר 
היחידה באיים ובה גם הגמל היחיד, המקשר את פ' עם אפריקה 
המזרחית והודו ( 308 כלי־שיט נ 1968 ! כ 60,000 טון מטענים). 

כלכלת האיים על חקלאות, כולל משק הי (בקר, חזירים ולול) 
ודיג, שעיקרם לצריכה עצמית. הגידולים העיקריים הם אורז, בננות 
ותסוחי־אדמה — לצריבה עצמית; ליצוא מגדלים דקל־קוקום 
(לייצור שמנים וקיפרה) קינמון, שמו־פצ׳ולי (לייצור בושם) ושנף. 
לאחרונה מפתחים את ענפי התיירות — נעזרת קווי-תעוסה בין־ 
לאומיים — הדיג והתה. 

,<*?/)£ < 7 ? 707£011 , 1101035 '!׳ •\> ; 1966 ,. 5 ? 16 [ס ? 71 ) 0 ) 8 ,ז 1110 ש 1 זש 13 . 8 

. 1968 

היסטוריה. נראה שכבר במאה ה 12 ביקרו בם׳ ספינות מה¬ 
מפרץ הפרסי, ב 1502 הגיע שמה וסקו דה גמה (ע״ע). ב 1742 — 1744 
חקר הצרפתי לזר סיקו ( 11111 ;:״?) את האיים וסיפתם לצרפת. 
שמם הנוכחי ניתן להם ב 1756 . ע״ש הרו? מורו דה סשל ( 540,0311 
8001101105 0 !>). שר־הכססים. ב 1768 הוחל נהתיישבות-קבע נאיים 
וננטיעת מטעים. ב 1794 השתלטה בריטניה על האיים וב 1814 
סיפחה אותם. עד 1903 היו האיים נפופים למינהל של מאוריציוס. 
אח״ב היו למושבת־כתר, וב 1948 הוקמה שם מועצה מחוקקת נבחרת. 
לכושים, שהובאו מאפריקה בידי הצרפתים בדי לעבוד כעבדים במ¬ 
טעים. והבריטים שחררום מעבדות. נתוספו במאה ה 19 אחרים 
שהערבים שבו אותם והבריטים שחררום. 

איי ס' שימשו לבריטים כארז־גזירד. לגולים פוליטיים. ניניהם 
מנהיגים ערבים בא״י (ב 1937 ) והארכיבישוף מקריוס (ע״ע) מקפ¬ 
ריסין (ב 1956/7 ). 

.* 1940 ,. 8 ? 121 / 0 ץ 2211107 ? 721 ,׳<£| 1 זג> 8 .ז .[ 

מי. בר. - ם. 

סכולסטיקה (מיוו׳ — !!,?ס/ס, לאט' 5011013 — אסכולה), במובנה 
תצר: המסורת החינוכית ושימות המחשבה שנתגבשו בבתי- 
המדרש של יד,״ב, בעיקר משלהי המאה ה 8 ואילך: במובן רחב: 
מסגרת רוחנית־תרבותית־דתית המושתתת על עיון סילוסוסי־תאולוגי 
שמגמתו הבנה שבלית ושיטתית של אמיתות ההתגלות הנוצרית. 
מבשרי הס , הם אבות הכנפיה (ע״ע) באלכסנדריה ובאנטיוכיה, 


הן באשר לשימוש במושגים הפילוסופיים המושאלים מאפלטון 
וסאריסמו והן בעיבוד סינתזות המבשרות את הסיכומים ( $0010130 ) 
הגדולים של יה״ב. אולם מניתי יסודותיה היו אוגופטינום. בואתיום 
וריוניסיום איש האראופגום (ע' ערכיהם) — המחנכים הגדולים של 
המערב ניר,"ב. אוגוסטינוס בחיבורו - 530010 0 ח 3110 ח 0511 ( 301 ז? סט 
ת!"■! (,על הגזירה הקדומה של הקדושים") הניח את תכנית הם׳ 
בעיקר בצו: 35 ^ 1010111 1 □ 010110 , 0101135 01 01011180 ; —־ הבן כדי 
שתאמין והאמן כדי שתבין. אולם עיקר חשיבותו של אוגוסטינוס 
היה באימוץ הנאו-אסלסוניות (ע״ע) ובהכנסתה להגות הנוצרית. 
דיוניפיום איש האראוסגום היה, כסי הנראה, ממשיך נאמן למסורת זו 
וחתר לסינתזה בין הדוגמה הנוצרית ובין ההגות הנאו־אפלטונית. 
הרעיון המרכזי בחיבוריו, שנעשה לתכלית המיסטיקה הנוצרית, היה 
התעלותו הרוחנית של האדם, והאיחור בין האל והנפש. אולם, 
בואתיוס הוא שהנחיל למערב הנוצרי את הכרת אריפטו, במיוחד 
את תורת ההגיון שלו, באמצעות תרגומיו ופירושיו לכתבי אריסטו 
וסודסיריוס. ביצירתו 83013 ו. 1 ס 50 סנ!ס ("חיבורים קדושים") תראה 
לראשונה את הדרך שבת צריכה הפילוסופיה לסייע לתאולוגיה. גם 
תרומתו החינוכית של קסיזדורום (ע״ע) ותכנית הלימודים שקבע 
בשביל נזירי ויואריום ( 4715311001 ) סייעה להתגבשות הם/ בהשפעת 
אונוסטינוט צידד בלימודים חילוניים ובחיבורו ־ 01,1 1051110110005 
י!;; 1.1110:3:1 440013031001 01 ו 0 ס! 3 ס ("יסודות החינוך* הדתי 
וההומאני״) הפך את שבעת המקצועות ההפשייט ( 1111013105 31105 ). 
המתחלקים לטריויום ( וחס״וג!}: דקדוק, רטוריקה, דיאלקטיקה: 
ולקוואדריויום ( 1 סנ 0 זוח 1 > 1 *, 1 ז 0 ): מתמטיקה, מוסיקה, גאומטדיה ואס¬ 
טרונומיה — לבסיס החינוך הנוצרי. 

התסתתות הס/ תוך עימות ממושך נין ההלניזם ובין הנצרות 
ויישום העיון הפילוסופי לצרבי האמונה, נעשתה תוך מתיחויות. 
סתירות ומשברים. תולדות הס' רצופות התלבסות מתמדת ביו אמונה 
לשבל, מיסטיקה לדיאלקטיקה. דתיות לתומאניזם ובין העמדות 
הפילוסופיות המנוגדות של האפלטוניות ותאריטטוטליות. 

הפרה-סנולסטיקה ( 800 — 1050 ) היא שלב הבשלה תשוב 
שנו יש ל״רנסנס הקארולינגי" חלק מכריע באשר החינוך וההשכלה 
נעשו לחלק בלחי נפרד מחיי הדח. לצד הלימוד המסרתי של אבוה 
ד,כנסיה ושמירת המסורת האוגוטטינית המדריכה את האמונה לקראת 
ההבנה ואת התבונה לקראת האמונה, נוסף גורם חשוב — הקמת 
בת״ס ליד מנזרים וכנסיות — שהביא להחייאת הלימוד ושימש אח״ב 
נקודת מוצא לתנועה הסכולסטית. אלקואין(ע״ע) עמד מאחורי תחיה 
זו, בהשפעתו תיקן קארל הגדול את תקנותיו בתחומי הלימוד וההו¬ 
ראה, וביוזמתו הוכנסו לבת״ם מקצועות חילוניים — הטריוויוט וה־ 
קוואדריויום. הדיאלקטיקה עדייו תפסה מקום מצומצם בלימודים אלה 
ונזקקה עוד לכתבי קסיורורום, מרטינוס, בואתיום ואיזידור מסביליה 
(ע״ע)■ אך סיחתיה נתגלו בחיבוריהם של רבנוס מאורוס (ע״ע), 
סאסכאפיוס ראדברטום, הינקמר מרנס (ע״ע), פלורום מליון ואח¬ 
רים — מלומדים שהשתמשו בשיטה הדיאלקטית להבנה הגיונית 
יותר של כתבי הקודש ועקרונות האמונה. הנציג המובהק של 
התקופה והחונה המקורי ביותר היה יותנס (ע״ע) פקוטוס אריגנה. 
שנקרא להצר הקיסר רמ״מ של אלקואין. ביסוד תורתו, המבוססת 
במידה רבה על עקרונות תנאו־אפלטוניות, עומד תהליך האצלה 
שמקורה בחכמה האלוהית העוברת לעולם הנברא ושבה למקורה. 
ליצירתו 0310130 0115181000 00 ("על חלוקת הטבע") נודעה השפעה 
רנה, אך עוררה גם חששות משום סננתה לתסיסה הרשמית, עד 
שאפילו במאה. ד, 13 גונתה ע״י ד,כנסיה. מ״מ חיבור זר, הוא דוגמה 
אסיינית לצורר, הסכולאסטית בגלל ההתדיינות שביו תחומי ההש¬ 
כלה והאמינה. 

הם׳ המוקדמת ( 1050 — 1200 ), ד,תחיה הקארולינגית היתד, 
קצרת-ימים. חלוקת הקיסרות. פלישות הנורמאנים, הפאודליזאציה 



997 


סגולסטיקה 


998 


ואי השקט המדיני לא היו תנאים נוחים לפריחה תרבותית ורוחנית. 
אע״פ שבמאה ה 10 לא קמו מחברים והוגי דעות גדולים, לא היתה 
דו תקופה משוללת פעילות אינטלקטואלית. הלימוד וההוראה התרכזו 
בעיקר בבת״ס הקאתדראלייס. שקמו ברחבי אירופה והכשירו את 
ההתעוררות הרוחנית של המאה ה 11 (וע״ע חנוך, פמ׳ 633-632 ). 
מפעלם של ז׳רבר מאו׳ריאק. אח״ב האפיפיור סילוסטר 11 (ע״ע), 
ותלמידו פילבר ( 01-1 ( 11 ״?; 960 — 1028 ) משארסר הס עדות נאמנה 
להשגי התקופה ולעיסוק במדעים החילוניים. במאה ה 11 , שהיתה 
תקופת מעבר. התפתח הפולמוס הכפול בין הדיאלקטיקנים ומתנג¬ 
דיהם ובין הנומינליסטים והראליסטים (ע״ע נומינליום. קונצפטו־ 
אליזם וראליזם). השימוש המופרז בדיאלקטיקה ובשיטות חשיבה 
המושפעות מהלוגיקה של אריסטו הביא.להעדפת התבונה וההסבר 
ההגיוני על המקור הסמכותי הכנסייתי. תאולוגים כדוגמת ברנגריוס 
מטור (ע״ע) דבקו, כתוצאה מכך. בהשקפות מנוגדות לדוגמה הנוצ¬ 
רית. על רקע זה צמחה התנגדותו החזקה של פטרום דאמיאנוס 
("•"""■"!ס *!■!״ק! 1007 — 1072 ) לדיאלקטיקה ולפלפול האריס־ 
טוטלי, שהתפתחותם ועצמאותם המופרזת נראו לו במסכנות את 
האמונה. אעפ״כ מסתמנת בסוף המאה ה 11 גם התקדמות ניכרת 
בתחום העיון הדוגמתי ועמה ההכרה, ההססנית עדיין, בתועלת 
הדיאלקטיקה לאמונה. לנפרנק (ע״ע) ואחרים הוקיעו את השימוש 
לרעה בדיאלקטיקה והוכיחו כי בשימוש נכון ומרוסן ניתן להיעזר 
בה גם בבעיות תאולוגיות בלי לערער את אשיות הדת. גישה מפו¬ 
כחת זו סללה את הדרך בפני אנסלם מקנטדברי (ע״ע), ממייסדי 
הם׳ במערב. מפעלו הוא עדות להגות הפילוסופית־תאולוגית בסיף 
המאה ה 11 שהשתמשה בשיטה הסילוסופית־דיאלקטית לתבליות 
תאולוגיות. בדיוניו בתורת השילוש ובהוכחת מציאות אלוהים תס¬ 
תמו אנסלם יותר על נימוקים מטאפיסיים, מאשר על סמכות כתבי 
הקודש. הוא ביקש לעמוד על מהות האמונה באמצעות התבונה; 
ומכאן הביטוי: 1101161:10111 ״ צ״סזסב״ף 1865 ? — האמונה המבקשת 
את ההבנה. בסיס תורתו נשאר אפוא אוגוסטיני, אך לצורך הסברת 
הדוגמה הושאלה הדיאלקטיקה מה״א 1 דגאנ 1 ך האריסטוטלי (ע״ע 
הגיון. תורת ה־, עמי 354 ). 

העימות בין האמונה לשכל מתמקד במאה ה 12 בפולמוס שבין 
אסכולת אבלר (ע״ע) וזו שהתרכזה במנזר סן ויקטיר תרומת 
אבלר לתאולוגיה החדשה התבטאה במיון סוגיות התאולוגיה לש¬ 
לושה נושאים: אמונה, צדקה, סאקראמנטים. לכך השתמש במתודה 
הדיאלקטית החדשה. המציגה שאלות תאולוגיות ובצדן טיעונים 
בעד ונגד. בחיבורו ״ 0 ״ 01 810 ("כן ולא"), הציג אבלר אוסף 
עצום של דעות מתוך כתבי הקודש. כתבי אבות הכנסיה והתקנות 
הכנסייתיות התואמות או סותרות את הדוקטרינה הנוצרית המקובלת. 
השימוש הבלעדי בשיטה הדיאלקטית עשוי היה להיות מסוכן לגבי 
חלק מאמיתות הדת, בייחוד בוויכוח הסוער סביב שאלת הכוללים 
והמושגים הכלליים. שיטה זו השפיעה על מלומדים רבים כניום 
משאנפו (צ״ 03 יןת 1 ר.ו 0 10 ! 10 ״״ 1113 ״ 0 ; 1068 — 1122 ) בראליזם 
הקיצוני שלו, רוסלן (רוסצלינוס — 14030011111115 ) מקונפין שהנומי- 
נליזם שלו גרס אלוהות משולשת ביחס לשילוש הקדוש: ז׳ילבר 
(ע״ע) דה לה־פורה, שהשגותיו המטאפיסיות ביחס לשאלית תאולו־ 
גירת ומהות האלוהים והשילוש גונו והורשעו ע״י ועידת כנסיה ברנם 
( 1148 ), אמנם נמצאו דיאלקטיקנים אמיצים כג׳ון מסולסברי (ע״ע) 
או אלן מליל (ע״ע) שהגנו על הדיאלקטיקה מפני הגזסותיה, אלא 
שמלומדים, תאולוגים ומיסטיקנים כז׳ילבר מנוז׳אן ( 10 ! 01111011 
!""*סא; 1053 — 1124 ). גיום מסן תיירי !״ 831 110 10 ״״ג 11 ;״ 0 
? 1148—1085 1X111011 ) ובעיקר ברנר מקלרו( (ע״ע) חששו מרוח 
חדשה 1 ו. ברנד נמנה עם המתנגדים החריפים ביותר לדיאלקטיקנים. 
כמיסטיקן שאב יותר מדבקותו באמונה מאשר מהפילוסופיה התאו־ 
ל־גיח, ובמו פטרום דאמיאנום בשעתו, חרד מפני הסכנה שהדיאלק- 


סיקנים יהפכו את המדע נושא ליהירות מלומדת, כמגן העמדה 
השמרנית התייצב נגד אבלר והמתודה הדיאלקטית והביא לגינוי 
רשמי של תורותיו ופסילתן כמינות. ברם. האסכולה של סן 
ו י ק ט ו ר (ע״ע הוגו מסן ויקטור) היא שזכתה להציל את השיטה 
החדשה שסוכנה ע״י פזיזותו של אבלר. בזכות המפעל החינוכי וחיוב 
המדעים הפך מנזר סן ויקטור בפאריס למרכז סכולאסטי במאה ה 12 . 
הוגו מסן ויקטור מצא את האיזון העדין בין האמונה בסימד המיסטי 
ובין השימוש במושכלות התבונה. אולם את השג׳ השיטה הדיאלקטית 
החדשה סיכם לגבי החוק הכנסייתי גראציאנוס( 611:11131105 3110150115 !? 
[המאהה 12 ], ובמישור התאולוגי — פטרום הלוסברדי(ע״ע) בחיבורו 
ו״( 0311 ת־ 1 ״ $0 01 ( 1.11 ("ספר הפסקים"). הוא היה הוגה דעות מתון 
שהעדיף את הטיעון המוצא סימוכין במקורות, ונזקק למושגים פילו¬ 
סופיים רק במידה שאלה חיזקו את הדוגמה. חיבורו, שהווה את המאזן 
של הס׳ המוקדמת, הפך לספר ליסוד בסיסי בבת״ס לחאולוגיה. 

הס׳ הקלאסית ( 1200 — 1300 ) ראתה את חדירת הפילוסופיה 
של אריסטו למערב. את העימות שבין הנאו־אפלטוניות לאריסטו- 
טליות והתאמת האחרונה לדוקטרינה הנוצרית. הסכולסטיקנים של 
תחילת המאה ה 13 , בהשפעת האסכולה של סן ויקטור, נשארו נאמ¬ 
נים לחפיסה האוגוסטינית, אך כבר בכתביהם של סטיון לנגטין(ע״ע). 
ורובד מקורסון ("";""סס 80 011 ( 01 ) 1 ; 1158/60 — 1219 ) מסתמנים 
יסודות חדשים שמקודם בספרות פילוסופית ומדעית ענפה שתורגמה 
מיוונית וערבית. באמצעות תרגומים אלה למד המערב הנוצרי 
להכיר את כתבי אריסטו האחדים, מלבד אלה העוסקים בלוגיקה. 
הפילוסופיה האריסטוטלית ובתבי פרשנים ערבים ויהודים (אלקינדי, 
אלפדאבי, אבן סינא. אבן רשד. אבן גבירול; ע׳ ערכיהם) חשפו 
תפיסת עולם מדעית ופילוסופית חדשה, זרה להגות הנוצרית דתית. 
תגובתם הראשונה של התאולוגים השמרנים היתד. עדנת וחשדנית 
והתבטאה בסדרת איסורים אפיפיוריים ( 1210 ; 1215 ; 1231 ) שאסרו 
לימוד ועיסוק בתורה חדשה זו ובמיוחד בכתבי אריסמו. הדנים 
בעולם הטבע ובמטאפיסיקה. ההגות הנוצרית הועמדה לפתע בפני 
הברירה לבחור בין אפלטון לאריסטו. האפלטוניות, בגלגוליה השו¬ 
נים, זכתה עד כה לתמיכת התאולוגים הנוצרים משום שהשתלבה 
בצורה נוחה בהשקפת העולם הנוצרית־דתית: עולם האידאות העליון 
והתהוות העולם ההיירארכי נתפסו כתהליך של האצלה שבו מוצאת 
ביטוי גם הסיבתיות האלוהית! באשר לנפש והישארותה, תורה זו 
גרסה את אי־תלות הנפש בגוף האדם. אולם, הפילוסופיה של אריסטו, 
ובייחוד המטאסיסיקה שלו, פוררה קשיים חמורים ביחס לדוק¬ 
טרינה הנוצרית: מושגים כגון הסיבה הראשונה, התנועה הנצחית, 
שלילת הבריאה וההשגחה נראו כסותדים את דוגמת הבריאה ואמי¬ 
תות מקובלות אחרות בנצרות. 

ההסתייגות מיצירות אריסטו, שנתגלו מחדש, היתד, אפוא אפיי- 
נית לתחילת הסאה ה 13 ונסמכה על אוגוסטינוס, מורה ההוראה 
שאין עליו עוררין. חוג המסתייגים מחורת אדיסטו והשוללים אותה 
כלל, מלבד מלומדים חילוניים, את האסכולה הסראנציסקנית ובראשה 
אלכסנדר מהילז ובגנונטורה (ע׳ ערכיהם). בונוונטורה ראה את 
הפילוסופיה מכשיר להבנת האמונה ולא הכמה העומדת ברשות 
עצמה ומשום כך היה ביקרתי כלפי הסבר עצמאי של הטבע. בהבנת 
אלוהים, האמונה והעולם ייחס חשיבות ראשונית להארה האלוהית 
ולהסבר העל-טבעי. בקיצוניות מחשבתית מנוגדת החזיקה קבוצת 
מורים מאוניברסיטת פאריס בהנהגת סיז׳ה מברבן (ע״ע). קבוצה 
זו שחבריה נתכנו אורואיסטים לאטיניים (ע״ע אבנרשדיים [אורד 
איססים] לטיניים) דבקה למעשה באריסטוטליות נאטודאליסטית 
מובהקת, שקיבלה את פרשנותו של אבן רשד באורח בלחי תלד 
בתאולוגיה. כאשר סתרה פרשנות זו את הדוקטרינה הנוצרית ניסו 
האוורואיסטים לתרצה, להפרידה מהתאולוגיה ולהציגה כמסקנות 
הנובעות מההגיון הפילוסופי בלבד. תורות האוורואיסטים נפסלו ע״י