האנציקלופדיה 

העברית 

בללית, יהודית וארציטזראלית 


ביד עשרים ואחד 
ל-לתת 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ 
ירוסזלים - תסוב״ס - תל־אביב 



\/ 1 ס£^ק 010 ץ 0 ^ £1 


£1£68£1<:4 


הנתלה ראשית של תחברת לתוצאת אנציקלופדיות בע״ם 

מאיר (דל) רבדכה פלאי 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאייפי.אי. 0 י בע״מ, גבעתיים ורמת־גן 
ההגהות— עוזר רביז ושרה יפה, איסוף התמונות— ש ושגו! בודי! 

ציור ומיפוי— יהודית בלומנצווייג 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
. 1.70 ,¥א*?^!ס 0 0 א 61.15111 ס? * 1 ס£*? €¥01.0 א£ 6¥ זזו 810 ¥? 00 
, 61 ^ 158 א 1 7£0 א 81 ? 



המערכת הכללית לביד כיא 


העורך הראשי: 

פרום׳ יהושע פראוור 


מנהל המערכת: 

אלכסנדרפלאי, 


המערכת המרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות : פרופ׳ אפרים אלימלך אורבך׳ 
מחלקת מדעי־הרוח : פרום׳ שמואל הוגו ברגמן 

ד״ר משה אלמבאואר (עורךמשנה) 

מחלקת מדעי־הטבע : פרוס׳ בגימין שפירא 


המזכירות המדעית 

מזכיר כללי: פנחס פיק, 

ד״ר שמואל אברמסקי / מקרא, תולדות ישראל, ד״ר משה אלמבאואר / בלשנות- מדעי־רוח כלליים, אהרן אריאל- / 
היסטוריה כללית, יחסים בינלאומיים, מדע־חמדינח! רות בנדל, ..^״ 8 /גאוגראפיה, צבי ברם, .,/. 8 / רתוח, היסטוריה, פילוסופיה, 
יצחק הס, .^. 8 / כלכלה, מלכה צ רגן, . 1.50 ין /בוטאביקה,זואולוגיה,חקלאות! אריאל כהן, .ס 1.5 א / אסטרונומיה,מטאורולוגיה- 
מאתמאטיקה, פיסיקה, יהודית פלדמן, .,/. 4 ? / אמנות, ספרות, מוסיקה, אביבה רכינוכיץ, 50 -^ / כוטאניקה, זואולוגיה, 
מנחם רבינוכיץ, .ס 8.5 / ביוכימיה, כימיה, רפואה! משה רון, .^. 8 / גאוגראפיה, 

ישראל תא״שמע, .\!. 8 / תלמוד, ספרות רבנית, חולדות ישראל 


ישראל איגרא / המביא לבית־הדפום 


עורכי מדודות 


ספרות אנגלית 

ד״ר א. זקם 

גאולוגיה, פלאונטולוגיה 

פרוס׳ מ. אבנימלך ., .. 

מוסיקה 

י. מל 

היסטוריה ישראלית עתיקה 

ר״ד ש. אברמסקי מקרא, 

פרוס׳ מ. לזר ספרות כללית, שפות רומניות, תיאטרון 

.. ספרות רבנית, תלמוד 

פרדס׳ א. א. אורבך .. 

. תולדות הרפואה 

פרוס׳ יהושע ליבוביץ .. 

חינוך, פסיכולוגיה 

ד״ר ח. אדרמיאן 

ביולוגיה (בחלקה) 

פרום׳ ישעיהו ליבוכיץ 

מדעי־רוח כלליים 

ד״ר מ. אלטבאואר 

המזרח הרחוק 

ד״ר מ. מדזיני. ... 

א. אריאל היסטוריה, יחסים בינלאומיים 

היסטוריה של יה״ב 

פרופ׳ א. סולטמן 

מטאורולוגיה 

פח־פ׳ ד. אשכל 

מאתמאטיקה 

פרופ׳ ש. א. עמיצור 

איסלאם 

פרוס׳ א. אשתדר 

צבא, היסטוריה צבאית 

רס״ן(מיל.) פ. פיק 

. גאולוגיה, מיגראלוגיה 

פרוס׳ י. בן־תור 

ביבליוגראפיה 

ד״ר מ. קטן .. 

הגות ופילוסופיה 

פרוס׳ ש. ה. ברגמן . . 

ספרות כללית 

ד" ר י. א. קלוזנר 

.גאוגראפיה 

ד״ר מ. ברור 

בלשנות 

פרופ׳ ח. רוזן 

אמנות 

פרוס׳ מ. ברש. 

רפואה, פיסיולוגיה 

ד״ר ר. רחמימוב 

זואולוגיה 

ד״ר מ. דור .. 

תולדות ישראל 

ד״ר ע. שוחט 

חקלאות 

פרוס׳ ש. הורביץ .. 

כימיה, ביוכימיה 

פרום׳ כ. שפירא 

כלכלה 

י. הס 

משפס 

ד״ר כ. שרשבסקי . 

טכנולוגיה 

מהנדס י. מ. ווירגין 

אנטומולוגיה 

פרופ׳ ש. תאודור . 

דתות 

סרופ׳ ר. י. צ. ורבלובסקי 

המזרח הקדום 

פרופ׳ ח. תדמור 

בוטאניקה 

פרום׳ מ. זהרי. . . 




רשימת המחברים המשתתפים בברך ב*א 


אכי־יתה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הפזרח הקדום 

אכינור ניטה,. 14 * 

חיפה / ספרות גרמנית 

אבנימלן■ משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאולוגיה ופלאוגטו־ 
לוגיה 

אברמוב, שניאור זלמן, . 8 .ע 

תל־אביב / היסטוריה של אה״ב 

אברמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרעה בכיר באוניברסיטת הנגב / מקרא, היסטוריה 
ישראלית עתיקה 

אדלר שאול, פרופ׳ (ז״ל) 

אפידמיולוגיה 

אוליצקי אדיה לאו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בקטריולוגיה 

אונא יששכר, ד" ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

אוסטרדכסלוי אורם, ד״ר 

היפה, פרופסוד־חבל באוניברסיטת חל־אביב / פסיכולוגיה 

אודמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / הינוד, פסיכולוגיה 

אורן שמעדן, .*.א 

ירושלים. מורה באוניברסיטה העברית / ספרות עברית 
אחימאיד אכא, ר״ר (ז״ל) 

היסטוריה רוסית, ספרות רוסית 

איזנר יצחק, ר״ד 

ירושלים, משרד החינוך והתרבות / הערד: ליבוביץ, נחפה 

איסט דילים גורדון, 

לונדון, פרופסור באוניברסיטת לונדון / הערך: לונדון (בחלקו) 

אלטבאואר משה, ד״ר 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית / בלשנות 

א לממן אמנון,.*. 1 * 

פתודתקוה, מדריך באוניברסיטה בר־אילן / המזרח הקדום 

אפלבאום שמעון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / הערך: ליפס 

אפרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / גאוגראפיה 

אפשטין פגי, 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

אקצין בנימין, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / מדע המדינה 

אריאל אהרן, 

ירושלים / היסטוריה, יחסים בינלאומיים 

אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / העולם הקלאסי 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים, פרופםור־חבר באוניברסיטה העברית / איסלאם 

בונאסאצ׳ה אומברטד, ד״ר 

גובארה, פרופסור ומנהל המכון הגאוגראפי ע״ש דזדאוגוסטיני / 
הערך: לומברדיה 

כורנשטין שמעון, ד״ר 

רחובות, סרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: לול (בחלקו) 


כיינארט חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תו״י בספרד 
ובסורסוגל 

בילסקוב־ינסן סרדריק יוליום, ד״ר 

קופנהאגן, פרופסור באוניברסיטת קופנהאגן / ספדויות סקאגדי־ 
נאוויות 

כלום יהודה צגי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / משפם בינלאומי 

כלונדהיים שלמה הלל, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־וזבר באוניברסיטה העברית / רפואה 

כנדל רות, 

ירושלים / גאונראפיה 

כנזון מיכאל, 

חיפה, מרצה במכון האוניברסיטאי של חיפה ! ספרות אנגלית 

כן־טוכיה אדם, ד״ר 

חיפה, משרד החקלאות / העיד: לויתנים (בחלקו) 

בן־יעקכ אכרהם, . 1 /- 8 

ירושלים / הערך: לוב (בחלקו) 

בן־ישראל-קדרץ הדור, ד״ר 

ירושלים, מרצה בבירה באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

בן־מנחם נפתלי 

ירושלים, בית־הססרים הלאוסי והאוניברסיטאי / הערך: לגדסופר, 
יוגה 

כן־שמאי הגי, .*. 8 

ירושלים. פורה באוניברסיטת הנגב / הערך: ליאל, סר צ׳רלז ג׳ימז 

בן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאולוגיה, מינראלוגיה 

בדאון קרל, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערד: לב (בחלקו) 

בראוור אברהם יעקב, ד״ר 

ירושלים / גאוגראפיה 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

כרונר פרד, 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערך: לימה, יהודים 

ברור משה, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / גאוגראסיה 

ברזלי להושע, ..ל/. 8 
רמת־גן / ספרות עברית 

ברנד עמנואל 

ירושלים, -יד־ושם' / הערר: לבוב, השואה 

כרם צבי,.^. 8 

ירושלים / היסטוריה, נצרות 

כרש משה 

ירושלים, םרוםםור~הבד באוניברסיטה העברית / העיר: לאונדדו 
דה ויגצ׳י(בחלקו) 

גולדברג יעקב, ד״ר 

ירושלים / הערד: לובלין (בחלקו) 

גיחון מרדכי, סא״ל (מיל.), 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה צבאית 

נינז אומה 

קרית־ים / ספרות צ׳כית 

גלבוע עקיבא, ד״ר 

חיפה, מרצה בכי׳ר במכון האוניברסיטאי של חיפה / הערך: ליויום, 
טימוס 



13 


רשימת המחברים 


14 


גליל יעקב, ד" ר 

תל־אביב, פרוס׳־חבר באוניברסיטת תל־אביב / בוטאניקה 

ננצל ברברד דב, ד" ר 

ניו־יורק / היסטוריה כללית 

גראבויס אריה, ד״ר 

חיפה, מרצה במכון האוניברסיטאי של היסה / היסטוריה צרפתית 

גרוסמן אברהם, 

ירושלים, מדרה באוניברסיטת הנגב / תעיד: לוי בן גרשון(בחלקו) 

גרינהוט אהרן, .*.*ן 

ירושלים, בית־הססרים הלאומי והאוניברסיטאי / סילוסוסיד, 

גרשוני גרשון ק. 

ירושלים / תיאטרון 

דוד אברהם,..\/. 8 

ירושלים / הערך: ליפשיץ, ישראל 

דירינגר דוד, ד״ר 

קימבריב', פרופסור באוניברסיטת קיסנריג׳ / הערך: לידזברסקי, 
מרק 

דלפקי הלל, ד״ר 

מוצזרעילית, מרצד. בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: לורנס, 
דיויד הרברט 

דן יוסף, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / קבלה 

דסקל מרסלו, . 4 .^ 1 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת הנגב / הערך: ליבביץ, גוטסריד 
וילהלם (בחלקו) 

הבלין שלמה זלמן 

ירושלים / הערך: לובצקי, יהודה 

דופין יעקב חיים 

תל־אביב / זואולוגיה 

הורביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

הורוביץ יהושע, ד״ר 

רסת־גן ! ספרות רבנית 

הורוביץ מאיר, .זני!. 4 * ,. 1 /^ 1 

ירושלים / ספרות יידית, תו״י במזרח־אירופה 

הירשכרג חיים זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן / תו" י בארצות האיסלאם 

הלפרין אברהם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: לומינסצנציה 
(בחלקו) 

הלר־וילנסקי שרה אורה, ד״ר 

בוסטון, מרצה באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: לוי בן גרשון 
(בחלקו) 

הם יצחק,.^. 8 

ירושלים / כלכלה 

הר מרים, . 8 * 10.1 * 1 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

הר משה דוד, .* 11 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / תלמוד 

הרמוס מנחם עמנואל, הרב ד״ר 

ירושלים / הערך: לוצטו, שמואל דוד 

הרסט זאב, ד״ר 

חיפה. מרצה במכון האוניברסיטאי של חיפה / ספרות אנגלית 

ואלך יהודה, אל״מ (מיל.), ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / צבא 

ואדמיאינן מרטו, ד״ד 

הלסינקי'/ הערך: לפלנד, לפים (בחלקו) 


וזירגין יוסף מנחם, מהנדס 

ירושלים / הערך: לאונרדו דה וינצ׳י (בחלקו) 

וורמברנד מרדכי 

תל־אביב / אנתרופולוגיה, פולקלור, קראות 

ויגודר ג׳פרי, ד״ר 

ירושלים / הערך: לונדון (בחלקו) 

וייל גוטהולד, פרוס׳(ז״ל) 

בלשנות מזרחית 

ויסמן שולמית, ד״ד 

חיפה, מרצה בכירה במכון האוניברסיטאי של חיפה / ספרות צרפתית 

וירשובסקי חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית 1 הערך: לטינית, 
ספרות (בחלקו) 

ולנטין הוגו, פרופ׳ (ז״ל) 

הערך: לורטין, אוסקר 

ורבלובסקי, רפאל יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / דתות 

ורהסטיג שלם, ד״ר 

ירושלים / הערך: לשון הרע 

דביצקי יעקב 

ירושלים, המכון לסיבים ולסוצרי יעד / הערך: ליגנין 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטאניקה 

זילברנר אדמונד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / סוציאליזם 

זינדר אורן,. 1150 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה, רפואה 

זיצ׳ק דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / אסטרונומיה 

זלייגר מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרוםסוד־חבד באוניברסיטה העברית / הערך: ליברליזם 

חיימי אבינועם, 

תל־אביב / ארכאולוגיה. העולם הקלאסי 

חכם עמוס,.^. 8 

ירושלים / מקרא 

הלמיש משה, 

הרצליה, מדריך באוניברסיטה בר־אילן / קבלה 

חנזין מרדכי, הרב 

פתח־תקוה / יהדות רוסיה 

טגליכט יוסף, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית ביה״ב 

טל יוסף 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

טלפיר גבריאל 

תל־אביב / הערך: לילין. אפרים משה 

טפנל אולגה 

לונדון / הערך: לכיש (בחלקו) 

טרגן מלכה, . 50 .^ 1 

ירושלים / בוטאני׳קה, זואולוגיה 

ימר משה, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה בר־אילז / הערך: לורנץ, הנדריק 
אנטון 

יעקכי דוד, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / היסטוריה ביזאנטית 

ירדני מרים, ד״ר 

חיפה, מרצה במכון האוניברסיטאי של חיפה / היסטוריה חדשה 



15 


רשימת המחברים 


16 


כגן אליעזר, ד״ר 

קדית חיים, מורה במכון האוניברסיטאי של חיפה / ספרות עברית 
חדשה 

כהן אריאל,.:) 1.5 * 1 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

כחן חיים י., ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערר: לנירו 

כשר אפא, 1.50 *[ 

בני־ברק, מדריד באוניברסיטה בר־אילן / הערך: ליבוביץ, ישעיהו 

לב זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: ליזר ומיזר 

לכו רנה, ד״ר 

ליון, פרופסור באוניברסיטת ליון/ הערך: ליון(בחלקו) 

למיון נחמיה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: לאו אסריקנום 

לוי יהודה לאו, ד״ר 

ירושלים / הערך: ליטורגיה 

לוין דב, 

ירושלים, ,יד ושם״ / תו״י במזרח־אירופה 

לוינגר דוד שמואל, ד״ר 

ירושלים / הערך: לוגזנו, מנחם די 

לודיאן אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

לורף יעקב, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / ביולוגיה 

לזר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרות כללית, 
שפות וססדויות רומניות 

ליבוכיץ יהושע, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבוביץ יופןז, ד״ר (ז״ל) 

אגיפטולוגיה 

ליבוביץ ישעיהו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ביולוגיה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים/ היסטוריה, סוציאליזם, ציונות 

ליבני אליעזר, מהנדס 

ירושלים / טכנולוגיה 

לינדנשמראוס יורם, ד״ר 

ירושלים, סרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: לוגריתמים, 
לוגריתמוס 

ליפצין פול (שלמה), ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת נידיורק / ספרות יידית 

לנדאו יעקב מ., ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / איסלאם 

לצרוס־יפה חוה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / איסלאם 

מדזיני מירון, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / המזרח הרחוק 

מונפליזה שאול, ד״ר 

רחובות, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: לימון 
(בחלקו) 

מייזליש יצחק, ד״ד 

ירושלים, טרצה במכון האוניברסיטאי של חיפה / אישים במחקר 
היהדות 

מייזלר דוד, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / מאתמאטיקזז 


מילם־וליקרוזה חוזה (יוסף), ד״ר 

ברצלונה, פרופסור באוניברסיטת ברצלונה / הערך: לולוס, 
רימונדום 

מלקמן יוסןז, ד״ד 

ירושלים, משרד החנוך והתרבות / תו״י בהולנד 

מרחב (שמרפר) לאופולד, רס״ן 

תל־אביב / הערך: לוגיסטיקה 

מדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה הונגרית, תו״י בהונגריה 

מרכוס שמעון, ד״ר 

ירושלים / חו״י באיצות־הבלקן 

נוה יוםןן, ד״ר 

ירושלים, אגף העתיקות / הערך: לכיש (בחלקו) 

נלסון הוארד ג׳וזף, ד״ד 

לוס־אנג׳לס, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / גאוגראסיה של 
אה״ב 

נהניהו אלישע, ד״ד 

חיפה, פרופסור בטכניון / הערך: לנדאו, אדמונד 

סגל משה צבי, פרוס׳ (ז״ל) 

פרשנות המקרא 

סדובסקי אריה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: לדה (בחלקו) 

סולטמן אברהם, ד״ד 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטה בד־אילן / היסטוריה של יה״ב 

סמיבה (עמד) גבריאל,.^. 8 

ירושלים / ספרות הולנדית 

סלוצקי יהודה, ד״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / תו״י במזרח־אירופה 

פרפר אריה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: לטינית, 
ספרות (בחלקו) 

עמיצור שמשון אברהם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מאתמאטיקה 

ענבר ראובן 

חיפה / הערך: ליליות 

עק נתן, ד״ד 

ירושלים, ״יד ושם״ / הערך: לודר (בחלקו) 

פומרנץ יהורה 

חל־אביב / הערך: לחם (בחלקו) 

פוקוש־פוכם רפאל דוד, ד״ד 

בודפשט / בלשנות 

פורמר פילים ויילאנד, ד״ד 

מיניאפוליס, פרופסור באוניברסיטת מינסוטה / הערך: ליבריה 
(בחלקו) 

פורה יהושע,.,^. 1 * 2 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: לבנון, היס¬ 
טוריה 

פינצ׳י אריגו, ד״ד 

רומא / מאתמאטיקה 

פינקל חיים יעקב, ד״ד 

חיפה, פרופסור בטכניון / הערך: לאודרמילק, וולטד קלי 

פיק פנחס, רס׳ץ (מיל.),.*. 4 * 

ירושלים / צבא, היסטוריה צבאית 

פישר יוגה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמנות יהודית 

פגשמל םילי 0 , ד״ר 

ליל, פרופסור באוניברסיטת ליל / הערך: ליל(בחלקו) 



17 


רשימת המחברים 


18 


פראוזר סיגבדט, ד״ד 

לוגית, פרופסור באוניברסיטת לונדון / הערך: לסינג, גוטהולד 
אפרים 

פרימן תדמם וולטד, . 4 .*< 

מנצ׳סטר, מרצה באוניברסיטת מנצ׳סטר / הערר: ליוורפול(בחלקו) 

פרנקל אברהם הלוי, פרוס , (ז״ל) 

העדן; לוח (בחלקו) 

פרנקל־רייר מידה,. 8.4 

ירושלים. ביודהספרים הלאומי והאוניברסיטאי / אמנות 

צ׳רניאק משה 

תל־אביב / הערך: לסקר, עמנואל 

קאהן ארקדיוס, ד" ר 

צ׳יקגו, פרופסור באוניברסיטת צ׳יקגו / הערר: ליברמן, יבמי 
גריגורוביץ׳ 

קאליש אריה ליב 

ירושלים ״יד ושם״ / תו״י במזרח~אירוםה 

קארפי דניאל, ד" ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב / יהדות איטליה 

קופף לותר, ד״ר(ז״ל) 

איסלאם 

קטן משה, ד״ד 

ירושלים, בית־הספדים הלאומי והאוניברסיטאי / תו״י בצרפת, 
היסטוריה צרפתית 

קלזגאי יצחק, ד״ד 

ירושלים, פרופסור בטכניון העברי / כימיה 

קלוזנר יהודה אריה, ד״ד 

ירושלים / היסטוריה וספרדיות של סזרדדאירופד, 

קלויזנר ישראל, ד״ד 

ירושלים, הארכיון הציוני המרכזי / תו״י במזרח־אירופה 

קליין צביה, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / העולם הקלאסי, פילוסופיה 

קניאל שמואל, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: לבג, אברי 
לאון 

קניגר ברנרד, ד״ד 

חיפה, מרצה בכיר במכון האוניברסיטאי של חיפה / ספרות אנגלית 

קפליוק אולגה,.. 1.4 * 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטה העברית / הערך: לודולף, היוב 

קדמון יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבד באוניברסיטה העברית / גאוגראפיזז 

קרטל נצל 

חולון / הערר: לויזון, לודויג יהודה ליב 

רבינוביץ אביבה, . 1.50 * 

ירושלים / זואולוגיה 

רבינוביץ חיים ראובן, הרב 

ירושלים / יהדות אה״ב 

רבינוביץ מנחם,. 8.80 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / כימיה 

רובינשטין אברהם, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / חסידות, תו״י 
במזרח־אירופה 


דהן חיים, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוטשילד יעקב, ד״ד 

ירושלים, / בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תו״י 

רון משה,. 8.4 

ירושלים / גאוגדאפיה 

תנן אברהם, ד״ד 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / אמנות 

רוקח אבשלום, .ז 1.50. 4 8 * 

ירושלים, הסוכנות היהודית / הערך: לכיש, חבל־ (בחלקו) 

רות בצלאל(סהיל), ד״ר 

ירושלים, פרופסור אורח בקווינם קולג׳, ניו־יודק / תו״י באנגליה 

ריכב מאיר, ד״ד 

חיפה, פרופסור־משנה בטכניון / מאתמאטיקה 

רנד כרוך,. 4 .** 

ירושלים / ספרות ספרדית! היסטוריה של דדום־אמריקה 

רפפורט אוריאל, ד" ר 

היסה, מדריך במכון האוניברסיטאי של חיפה / תו״י בימי בית שבי 

שביד אליעזר, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: למדן( יצחק 

ז 

שוהם שלמה, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטה בר־אילן ובאוניברסיטת 
תל־אביב / הערך: לומברוזו. צ׳זרה 

שוזרצפוקם שמעון, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה בר־אילן / תו׳י בצרפת 

שמייניץ גדעון 

תל־אביב, השירות המטאורולוגי בבית־דגן / הערך: לחית 

שטרן מנחם, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תו״י בימי בית שני 

שילוח אמנון, ד״ד 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית 1 מוסיקה 

שיפטר עליזה,. 8.80 

ירושלים / זואולוגיה 

שיפרין צבי, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / סינולוגיה 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / -קבלה 

שניצר פרנסין,. 8.4 

תל־אביב / הערך: לום אנג׳לס, יהודים 

שפיצר אברהם, מהנדס 

ירושלים / הערך: לול (בחלקו) 

שפיר אוטו עמנואל 

רמח־גן / פילוסופיה 

שפירא בנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ביוכימיה 

תאודוד אוסקר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערר: לישמניזיס, 
לישסניד! 

תא־שמע ישראל, . 8.4 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית ן תלמוד, ספרות רבנית 

תדמור חיים, ד״ד 

ירושלים, פדוססור־חבר באוניברסיטה העברית / המזרח הקרום 



ראשי־תיבות סול סזמות המחברים 


משה דח־ הר 

= 

ם. ד. ה. 

= דוד מייזלד 

ד. מ. 

= אריה (לאו) אוליצקי 

א. או. 

מרים הר 

= 

ם. הר 

= דניאל קאדפי 

ד. ק. 

= אבא אחימאיר 

א. אח. 

מרדכי וורמברנד 

= 

ס. ו. 

= דוד שמואל לוינגר 

ד. ש. ל. 

= אלישע אפרת 

א. אם. 

מיכאל זהרי 

= 

ם. ז. 

= הוארד ג׳וזף נלסון 

ה. ג׳. נ. 

= אליהו אשתוד 

א. אש. 

מנחם זליגר 

= 

מ. זל. 

= הלל דלסקי 

ה. דל. 

= אומברטו בוגאפאצ׳ה 

א. ב. 

מרדכי חנזק 

= 

מ. חג. 

= הוגו ולנטק 

ה. ו. 

= אדם בךסוביה 

א. ב. ט. 

מלכה טרגן 

= 

מ. ס. 

־= וילים גודדון איסט 

ו. ג. א. 

= אברהם בדיעקב 

א. ב. י, 

משה יסר 

= 

מ. י. 

- זאב הרסט 

ז. ה. 

= אוטה גיגז 

א. ג. 

מרים ירדני 

= 

מ. יד. 

= זאב לב 

ז. לב 

= אהרן גרינהוט 

א. גר. 

משה לזר 

= 

ם. ל. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אברהם הלוי פרנקל 

א. ה. פ. 

מירון מדזיני 

= 

ם. מד. 

= חיים ביינארס 

ח. ב. 

= אברהם הלפרין 

א, הל. 

סנהם עמנואל הרסום 

= 

מ. ע. ה. 

־= וזווח בךישראל־קדרון 

ח. ב. י. 

= אדמונד זילברנר 

א. ז. 

משה צ׳רניאק 

= 

ם. צ׳. 

= חייזם וירשובסקי 

ח. וי. 

= אורן זינדר 

א. זי. 

משה צבי סגל 

= 

מ. צ. ס. 

־= חיים זאב הירשברג 

ח. ז. ה. 

= אבינועם היימי 

א. חי. 

משה קסן 

= 

מ. ק. 

= חיים י. כהן 

ח. י. כ. 

= אברהם יערי 

א. י. 

מאיד הורוביץ 

= 

מא. ת. 

= חיים יעקב פינקל 

ח. י. פי. 

= אברהם יעקב בראוור 

א, י. בר. 

מאיר ריכב 

= 

מא. ר. 

= חוה לצרום־יפה 

ח. ל. י. 

= אליעזר כגן 

א. כג. 

מירה פרנקל־רייך 

= 

מי. סר. 

= חיים רחן 

ח. ר. 

= אם א כשר 

א, כש. 

מנחם דביבוביץ 

= 

מג. ר. 

= חייזם ראובן רבינוביץ 

ח. ר. ר. 

= אלכסנדר לוריאן 

א. לו, 

מנחם שטרן 

= 

סד. ש. 

= חיים תדמור 

ח. ת. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

משח ברש 

= 

מש. כ. 

= חגי בן־שמאי 

חג. ב. 

= אריה ליב קאליש 

א. ל. ק. 

משה חלמיש 

= 

מש. ח. 

= סרטו וארטיאינן 

ט. ו. 

= אריה סדובסקי 

א. ס. 

משה רון 

= 

מש. ר. 

= יששכר אונא 

י. או. 

= אברהם סולטמן 

א. סו. 

נפתלי בן־מנחס 

= 

נ. כ. מ. 

= יהודה אריה קלחנר 

י. א. ק. 

= אריה סרפד 

א. סר. 

נתן עק 

= 

נ. ע. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= אוטו עמנואל שפיר 

א. ע. ש. 

נחמיה לבציון 

= 

נח. ל. 

= יעקב גליל 

י. גל. 

= אולגה קפליוק 

א. קם. 

סול (שלמה) ליפצין 

= 

ם. ל. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו. 

= אברהם רובינשטיין 

א. ר. 

סיגברט פראוור 

= 

ם. סד. 

= יצחק הס 

י. הס 

= אביבה דבינוביץ 

א. רב. 

עמנואל ברנד 

= 

ע, בר. 

= יעקב חיים הופיק 

י. ח. ה. 

= אברהם רוגן 

א. דו. 

עקיבא גלבוע 

= 

ע. גל. 

= יוסף סגליכס 

י. טג. 

= אברהם שפיצר 

א. שם. 

עמום הכם 


ע. ח. 

= יוסף סל 

י. סל 

= אוסקר תאודור 

א. ח. 

עליזה שיפטר 

= 

ע. שי. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= אברהם גרוסמן 

אב. גר. 

פני אפשטיין 

= 

פ. אם. 

= יוסף ליבוביץ 

י. לי. 

= אברהם דת¬ 

אב. ד. 

פרד ברונר 

= 

ם. בר, 

= יהודה לאו לוי 

י. ל. ל. 

¬ אבשלום רוקח 

אב. רו. 

פילים ויילאנד פורסר 

= 

פ. ו. ם. 

= מסף מנחם ווירגין 

י. ם. וו, 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

פרדריק יוליום בילסקוב־ינסן 

— 

ם. י. ב. 

= יעקב מ. לנדאו 

י. מ. ל. 

= אורט אוסטרובסקי 

או. או. 

פנחס פיק 

= 

פ. פ. 

= יוסף (חוזה) מילם־וליקרוזה 

י. ם. מ. ו. 

= אולנה ספנל 

או. סם, 

פילים פגשסל 

= 

פי. ם. 

= יוסף מלקמן 

י. מל. 

= אוריאל רפפורט 

או. רס. 

פרנמין שניצר 

= 

פר. ש. 

= יהודה סלוצקי 

י. ס, 

= אליעזר ליבני 

אל. ל. 

צבי ברס 

= 

צ. בר. 

= יהודה סומרנץ 

י. פום. 

= אלישע נתניהו 

אל. נ. 

צבי ורבלובטקי 

= 

צ. ו. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= אמנון אלסמן 

אמ. א. 

צביה קליין 

= 

צ. קל. 

= יצחק קלוגאי 

י. קל. 

= אמנון שילוח 

אמ, ש. 

צבי שיפרין 

= 

צ. ש. 

= יהודה קדמון 

י. קר. 

= אריה גראבויס 

אר. גר. 

קרל בדאון 

= 

ק. בר. 

= ישראל תא־שסע 

י. ח. 

= אריאל כהן 

אר. כד" 

רות בנדל 


ר. בנ. 

= יהושע ברזילי 

יה. בר. 

= אריגו פיגצ׳י 

אר. סי. 

רפאל דוד פוקוש־פוכם 


ר. ד. ם. 

=־ יהודה ואלד 

יה. ו. 

= ארקדיוס קאהן 

אר. ק. 

רנה לבו 

= 

ר. לב. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= בנימק אקצין 

ב. א. 

ראובן ענבר 

= 

ר. ע. 

= יהודה מרטון 

יה. ם. 

= ברנהרד דב גנצל 

ב. ד, ג. 

שרה אורה הלר־וילנסקי 

= 

ש. א. ה.־ו. 

= יהושע סורת 

יה. פו. 

= ברנדד קניגר 

ב. קנ. 

שמשון אברהם עמיצור 

= 

ש. א. ע. 

= יורם לינדנשטראום 

יו. ל. 

= בצלאל (ססיל) רוח 

ב. ר. 

שאול אדלר 

1= 

ש. אד. 

= יוסף נוח 

יו. נ. 

= ברוך רנד 

ב. ת. 

שמעון אורן 

= 

ש. או. 

= יונה פישר 

יו. פי. 

= בנימק שפירא 

ב. שם. 

שמעון אפלבוים 
שמואל הורביץ 
שמואל הוגו ברגמן 


ש. אם. 

ש. ה. 

ש. ה. ב. 

= יעקב לודן- 
־ יעקב רוטשילד 
= יצחק אייזנר 
= יצחק מייזליש 

יע. לו. 

יע. ר. 

יצ. א. 

ש. ם. 

= גיטה אבינור 
- גוטרולד וייל 
= גבריאל מלפיר 

ג. אב. 
ג. ו. 
ג, סל. 

שלמה הלל בלובדהיים 

= 

ש. ה, בל. 

= ישראל קלוחנר 

יש. ק. 

= גבריאל סטיבה (עטר) 

ג. סט. 

שלם ורהפמיג 

= 

ש. ו. 

- לותר קופף 

ל. ק¬ 

= גצל קרסל 

ג. ק. 

שולמית וייסמן 

= 

ש. וי. 

= לאופולד שסרסר (מרחב) 

ל. שם. 

= גרשק ק. גרשוני 

ג. ק. גר, 

שלמה זלמן ר,בלק 

— 

ש. ז. ה. 

־־ מערכת 

ם. 

= גרשם שלום 

נ. ש. 

שמעון מרכוס 


ש. מ. 

= משה אבנימלך 

מ. א. 

= גדעון שטייניץ 

ג. שם. 

שמואל קניאל 

= 

ש. קג. 

= מיכאל אבי־יונה 

ם. א. י. 

= ג׳פדי ויגודר 

ג׳ם. ו. 

שמעק שוורצפוקם 

= 

ש. שו. 

= משה אלסנאואר 

מ. אל. 

- דוד אשרי 

ד. אש. 

שאול מונסליזה 

— 

שא. ם. 

- מיכאל בנזון 

מ. בג. 

= דוד דיריגגר 

ד. ד. 

שלמה שוהם 

= 

של. ש. 

- משה ברור 

מ. בר. 

= דוד זיצ׳ק 

ד. ז. 

שמואל אברססקי 

— 

שר. א. 

= מרדכי גיחון 

מ. נ. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

שמעון בורנשטיין 

= 

שם. ב. 

= מרסלו דסקל 

ם. דם. 

= דב לוין 

ד. לו. 

תומם ולסר פרימן 

= 

ת. ו. פ. 







ראשי־תיבות וקיצורים 


= מורנו הרב רבי שלמה לוריא 

מהרש "ל 

= וכדומה 

וכד׳ 

= אי־אפשר 

א׳א 

= מוציא לאור 

סו״ל 

= וכוליה 

וכר 

= אבבית־דין 

אב״ד 

- סשא וסחן 

סו״ם 

- ועד פועל 

וע״ם 

= אדוננו מורנו ורבנו 

אדמרר 

= מסה כללי 

מטכ״ל 

= ושותפיו 

ושות׳ 

= ארצות־הברית 

אה״ב 

= מלכים א׳ 

מל״א 

= זאת אומרת 

ז־׳א 

= אבן־העזר 

אה״ע 

= פלכים ב׳ 

מליב 

= זכרונו לברכה 

ז״ל 

= אומות מאוחדות 

או״ם 

- סלחמתחזעולם 

מלה״ע 

= חלק א׳ 

ח״א 

= אוניברסיטה 

אונ׳ 

= מלחמות 

מלח׳ 

= חלק ב׳ 

ח״ב 

= אלכסנדר זיסקינד רביגזביץ 

אז״ר 

= סיליססר! מכל־מקום 

מ׳׳מ 

= חכמה, בינה, דעת 

חב״ד 

= אחר־כד 

אח־׳ב 

= מנחות 

מג׳ 

= חגיגה 

תג׳ 

= ארץ־ישראל 

איי 

= מסכת! מסמר 

מם׳ 

= חס ושלום 

ח״ו 

= אלוף משגה 

אל״מ 

- ססילת־ברזל 

מס״ב 

= חוברת! חוברות 

חוב׳ 

= אנגלית 

אנג׳ 

= מפלגת פועלי ארדישראל 

ספא״י 

= חולין 

חול׳ 

- אף־על־פי 

אע״ס 

= מפלגת פועלים מאוחדת 

ספ״׳ם 

= חוץ לארץ 

הזיל 

= אף־על־פי־נן 

אעפ״ב 

= מתיה 

מת׳ 

= חושן משפט 

חו־מ 

= ארגון צבאי לאופי 

אצ״ל 

- נולד 

גר 

= חכמינו זברוגם לברכה 

הזיל 

= בבאבתרא 

ב׳״ב 

= נוסח ב׳ 

נויב 

= חיל רנלים 

חי״ר 

= בדרך־כלל 

בד״כ 

= נגזז ישראל לא ישקר 

ניל״י 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

= ביבליוגרפיה 

ביבל׳ 

= נמסר 

נס׳ 

= חשמונאים ב׳ 

חשס״ב 

= בית־דין 

בי׳ד 

= ספר 

ס׳ 

= יש אוסרים 

י־א 

= בית־חרושת 

ביח־׳ר 

= סך־הכל 

ס״׳ה 

= יבמות 

יבם׳ 

- ביח־כגסת 

ביכ״ג 

= סנס 

ס״ם 

= ימי־הביניים 

יה״ב 

= בית־מדרש 

בימ״ד 

= סימן 

סי׳ 

= יהושע 

יהר 

= ביודמשפט 

ביס־ש 

= סנטיפמר 

ס״ם 

= יורה דעה 

יויד 

= בית־ספר 

בי״ס 

= סנטימטר מעוקב 

סס״ק 

= יוונית 

יוי׳ 

= בבא מציעא 

ב׳*פ 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= יום טוב 

יו ים 

= במדבר 

בפד׳ 

= סנהדרין 

סנה׳ 

= יושב־ראש 

יו״ר 

= בסך הכל 

בס״ה 

= ספר חורה 

ס״ת 

= יחזקאל 

יחז׳ 

= בעל־בית 

בע-ב 

= עיין ! עצם ! ערד 

ע׳ 

= יצא־לאור 

י*ל 

= בעלי־חיים 

בע״ח 

= עמוד א׳ 

ע״א 

= נ 1 ס 1 זבו:> 410 ^ 001001541100 נ 1 גו מוש[ 

יק׳א 

= בעל־פה 

בעים 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

(= חברת התיישבזת יהודית) 


= בבא קמא 


= עברית 

עבר׳ 

= ירושלמי 

ירו׳ 

= בן רבי 

בר׳ 

= עורד דין 

עו״ד 

= ירמיהו 

ירם׳ 

= בראשית רבה 

ב״ר 

= עבודה זרה 

ע״ ז 

= יין שרף 

י״ש 

= בראשית 

ברא׳ 

= על חשבון 

ע״ח 

= ישעיהו 

ישע׳ 

= ברית־הסועצות 

בריה-ם 

= על־ידי; על־יד 

ע״י 

= כל אחד 

כ״א 

= ברכות 

ברב׳ 

= על ידי זה 

עי״ז 

= בתב־יד! כתבי־יד 

ר*י 

= בחי־כנסת 

בתכ-נ 

= על־ח־י־כך 

עי״כ 

= כיוצא בזה 

כיויב 

= בתי־ספר 

בת״ס 

= על כן 

ע״כ 

= כל ישראל חברים 

כי״ח 

= גראם 

ג׳ 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עכו״ם 

= כלומר 

כל׳, כלר 

= גברת 

גב־ 

= עמוד; עמודה; עמודים; עמוס 

עם׳ 

= כמו כן 

כסו״ב 

= גרמנית 

גרט׳ 

= על נהר 

ע״נ 

= כל נדרי 

כ״ג 

= דרך ארץ זוטא 

דא״ז 

= עיין ערן! עיין ערכו! עיין 

ע״ע 

= כנזכר לעיל 

כג־ל 

= דברים 

דב׳ 

ערכים 


= כתב־עת 

כ״ע 

= דברי־הימיםא׳ 

דהי׳א 

= על־סי; על־פני 

ע״ם 

= כרך ! ברבים 

בר׳ 

= דברי־הימיםב׳ 

דהי״ב 

= על־פי־רוב 

עס׳־ד 

= כתובות 

כת׳ 

= דין־וחשבון 

דו-ח 

= ערכין 

ערב' 

= לאטינית 

לאט׳ 

= דברי ימי ישראל 

די*י 

= על שם 

ע־׳ש 

= לשון הקודש 

לה״ק 

= דניאל 

דג׳ 

= פרק ! פרשה 

ם׳ 

= ליטאית 

ליט׳ 

= דוקטור 

ד״ר 

= פרק א׳ 

פ״א 

= לירות שטרלינג 

לי״ש 

= הגאון רבי אליהו 

הגר׳א 

= פרק ב׳ 

ם-ב 

= לספירת הנוצרים 

לסהיג 

= הוצאה! הוצאת 

הוצ׳ 

= פרקי דרבי אליעזר 

פדר״א 

= לפגי ספירת הנוצרים 

לםסה*ג 

= הודיות 

הור׳ 

= פועלי ציון 

םוע*צ 

= סטר 

ם׳ 

= הנזכר לעיל 

הג״ל 

= פסחים 

פס׳ 

= מגילה 

מג׳ 

= הקדוש ברוך הוא 

הקב-ה 

= פסיקתא רבתי 

פסי״ר 

= מיליגראם 

מ״ג 

= השווה 

השר 

= פרופסור 

פרום׳ 

= מדרש תנאים 

מד״ת 

= וגופר 

וגו׳ 

= ציון לנפש חיה 

צל*ח 

= מהדודה 

מהד׳ 

= ויקרא 

ויק׳ 





23 

קילוגראם 

= 

ק״ג 

קדמוניות היהודים 

= 

קדה״י 

קדמוניות 

¬ב¬ 

קדם׳ 

קהלת 

־ 

קהל' 

קילוואט 

= 

ק״י 

קילוואט־שעה 

- 

קו״ש 

קידושין 

= 

קיד׳ 

קילומטר 

= 

ק״ם 

קילומטר מרובע 

= 

קמ״ר 

קהילה קדושה 

= 

ק״ק 

דאהי רבי 

= 

ר , 

רבי אברהם אבן עזרא 

= 

ראב״ע 

ראש־השגה 


ר״ה 

רוסית 

= 

רום׳ 

רבי יהודה הלוי 

= 

ריה״ל 


ראשי־ותיבות וקיצורים 


רבי לוי בן גרשון 

= 

רלב״ג 

רבי משה איסרליש 

= 

רמ״א 

רבי משה בן מימון 

= 

רמב״ם 

רבי משה חיים לוצטו 

= 

רמח״ל 

רבי שמעון בר יוחאי 

= 

רשב״י 

רבנו שלמה יצחקי 

= 

רש״י 

רבי שלמה לוריא 

= 

רש״ל 

ראשי תיבות; רבנו תם 

= 

ר״ת 

שמואל דת לוצאטו 

= 

שד״ל 

שיר־השירים 

= 

שה״ש 

שיד־השיר־ם רבה 

— 

שהש״ר 

שולחן ערוד 

= 

שו״ע 

שופטים 

= 

שופ׳ 

שאלות ותשובות 

= 

שו״ת 

שמות 

= 

שמ ׳ 


24 


שמואל א׳ 

= 

שמו״א 

שמואל ב׳ 

= 

שמו״ב 

שפות רבה 

= 

שמו״ר 

שאול פיגחס רבינוביץ 


שס״ר 

שקלים 

= 

שקל' 

תהלים 

= 

תהל׳ 

תולדות ישראל 

= 

תו״י 

תושבים 

= 

תוש׳ 

תלמיד חכם 

= 

ת״ח 

תרגום יונתן 

= 

ת״י 

תנחומא 

= 

תנח׳ 

תורה, נביאים, כתובים 

= 

תג״ד 

תענית 

= 

תעג׳ 

תרגום 

= 

תדג׳ 

תלמת תורה 

= 

חית 




האות, האות השתים־עשרה באלפבית העברי, 

מציינת בבל הלשונות השמיות הגה צידי־מכתשי- 
קולי [ 1 ]. היא יורשתה של [ 1 ] טרם־שמית בכל הלשונות 
השמיות, אולם רבים גלגוליו של הגה זה כתוצאה מתהליכים 
פונטיים, כמו הידמות (אסימילאציה) ודיסימילא־ 
ציה (ע״ע בלשנות, 978 ) וכר. 

( 1 ) תהליכי הידמות: ברוב הלשונות והניבים 
מתבצעת הל בווילון, בסמוד למקום חיתוכם של העיצורים 
האמפאטיים. בסורית ובערבית קיים ביצוע זה גם בשם 
האלוהות, בזו האחרונה לא בסמוך לתנועת 1 . 

בעברית נדמתה הל בפעלים מגזרה פ״ל לעיצור שבע׳ 
השורש, כגון לקח כדךלקןח. בערבית העתיקה הפכה 
ה 1 שבתורת המידעת אל (=ה־) לחוכך שיני, מכתשי או 
רוטט, כשהשם המיודע מתחיל בהגאים אלה. כך עבר, למשל, 
5201511 ־ 21 ל 33-521050 (= השמש), 11£10 ־ 1 ב ל 1£10 ־ 1 ־ 31 
(= הרגל), 21-02101111 ל 30-030010 (= הנמר). בניב הערבי 
המצרי קיימת הידמות הל גם אל הגאים ולאריים ומבטאים 
611-11011 במקום 61-11011 (= הבל). גם באמהרית קיימים 
תהליכי הידמות מרחיקי־לכת של 1 לפני עיצור סמוך בשטחי 
דקדוק רבים. 

( 2 ) תהליכי דיסימילציה: בעברית "לון" 
מהשורש ״ליל״* בגעז 1 § 9 6810 ! חאת מ 681 ז (= רגל), 
בסורית 5682112 מ 51:152112 (= שלשלת). 

( 3 ) ש י נ ו י ה ג א י ם; במקום 1 בא ב ע רב י ת דרומית 
הגה אחורי: ! 1101 במקום נ 211 ! 1 (=כלב). )ס במקום ) 31 
(=אלף)< ב א מ ה ר י ת 5081 מ! 8318 חאת 3313510 (=שלוש). 
כמו במצרית, כן מתחלפים בשפות השמיות ההגאים 1 ו!: 
במקרא שרשרות, בלשון חכמים ש ל ש ל ת • וכן גם בער¬ 
בית ובסורית. 

הגייתה של ל בפי דוברי עברית בישראל, ואף בחוץ 
לארץ, מושפעת מהרגלים פתטיים בלשון ארץ מוצאם של 
הדוברים, כגת הגיית 1 לא-רכה בפי יוצאי רוסיה ובולגא־ 
ריה לפני תנועות אחוריות, ובכל המצבים (לפני תנועות 
קדסיות ואחוריות) בפי יוצאי ארצות אנגלו־סכסיות. 

ערכה המספרי של האות ל׳ בא״ב העברי — 30 

0 . 



בלשונות ההודו־אירופיוח. בעוד שהל׳ הכנע¬ 
נית עברה, במעברה לאלפבית היווני־המערבי והאיטאלי, 
סיבוב ב ״ 180 (עם שינוי כיוון הכתיבה), נשתנה כיוונה 
באלפבית היווני-המזרחי (היווני-הקלאסי והקירילי) ב ס 90 
(ר׳ לוח). שם האות באלפבית היווני הוא לג^בדא (ס 5 ש 60 .ג). 
תיפקודן של יורשות הל׳ בשפות האירופיות מותנה בשתי 
תכונות שיש לפונמה 1 בלשעות רבות: 

א. עם עיצור נוסף בלבד עשויה 1 להוות הברה (- 50 1 
0308 [הברתית], כגץ ! 11 ׳י [-זאב] בצ׳כית). 

ב. בתנאים פונטיים שונים (בפרט סמוך לתנועות מסו־ 
יימות) עשוי חיתוכה של 1 להתגוון לגוון 1 (קדם־לשוני־שיני, 
״בהיר״, ״רך״) ולגוון 1 (חיכי, "כהה" "עבד,", "קשה"). 
מבחינה צלילית מתקרב הגוון הראשון ל 7 (י) והשני לזס 
(עיצור דדשפתי). כתיבים לאומיים רבים מבדילים הבדלה 
גראפית בין הגוונים הפונטיים הנוצרים באופן זה. 

כבר בלאטינית מאוחרת ואחר כך באיטלקית שווה ייצוגה 
הכתיבי של ה[ 1 ] הרכה לזה של [ץ] (איטלקית 1300 ?, לא- 
טינית 05 ם 13 ק! 11 * הוא סימן גראפי ל [! 7 ] בכתיב האיטלקי 
המודרני)! והוא הדין בצרפתית, שבה 111 הוא ייצוג גראפי 
של [ץ 1 ] וכן בספרדית: 11 . בכתבי-יד סלאודים עתיקים באה 
לפעמים ההבחנה באמצע המלה ע״י סימן י סמוך ל * לציון 
הרפות! בדרך־כלל תלוי טיבה של ה^ באמצע המלה 
ובסופה בטיבה של התנועה הבאה אחריה (גוון "רר" לפני 
תנועות "קדמיות" וגוון קשה לפני תנועות "אחוריות"). 
מאידך הכתיב הסרבי הקירילי מבדיל בין \. ל <י 7 וכן חקרו- 
אטי הלאטיני בין 1 לן 1 . הפולנית מפרידה ד 1 וקא את ה[ 1 ] 
השינית והדו־שפתית הפרדה גראפית משאר גוני 1 על־ 
ידי הנהגת סימן מיוחד בשבילה: 1 כתיבים אחדים (עתי¬ 
קים ומודרניים) מאחדים את ה 1 הקשה איחוד כתיבי עם 



1 * מ 

9 ר ו 

_* ^ י • ״_ 1 

י ת 

2' 

• 

•־ומי- 

דז־זע-יה 

ן יפסח׳ג 

ר־מד׳ 

ייפית 

וצ^ונ״״ן ׳״״״״ 

"י ן 

מאוחד ■ 7 

עתסי 

צינית 


1 

1 


2 

2 ךר 

2 



1 

9 


מ־דרניח 

םייאחית 

צחיקח 

•וזניח 

עויטיזייז 

ורטאוית 

יזתיה מה # 

צודוח מזחזזת |צחרות סזומזח 




[י 11 

/ו 1 ,\ 7 'ח\/ 





27 


ל האות — לאו 


28 


התנועה האחורית ונוהגים בסימן התנועה לשתיהן: בצרפתית 
*נזגיב (מן המאה ה 12 ואילך) — £זם 31 (עד המאה ה 12 ); 
בסרבוקרואטית 1 > 3 ז £€08 (שם העיר בלגראד), במקום הצר 
רה הקודמת 1 > 3 ז 18 :> 6 (היינו "עיר לבנה"}. בכתיב המודתי 
של לשונות מערב־אירוסיוח אחדות מסומנת הברתיותה של 
! על ידי זיווגה עם האוח € (לפגיה או אחריה): אנגלית 
16 ק 60 ת [ 1 ק:!ק], צרפתית 530816 [ 3:81 *]. גרמנית 1 ^ £5 

האות .ג ביוונית ו* בכתב הקירילי העתיק ציינו את 
המספר 30 , ד,£ הרומית מציינת את המספר 50 . 

ח. ר. 

לאה, אשת יעקב (ע״ע) ובתו הבכירה של ל$ן (ע״ע), 
אחי אמו. במרמה השיאה לבן ליעקב לפני אחותה 
רחל, אשר אותה אהב יעקב ובה עבד שבע שנים (ברא' כט). 
ל' ילדה לו 6 בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר 
חבולון (ע׳ ערכיהם), אבות השבטים, שנקראו בשמם, ובת 
אחת, דעה (ע״ע). אחרי לידת יהודה, נתנה את זלפה 
שפחתה ליעקב לאשה, וממנה נולדו לו גד ואשר (ע״ע). 
ל׳ מתה בחיי יעקב עקברה במערת המכפלה (ברא' מט, 
לא). כבר בספר רות (ד, יא) נזכרת ל' כאחת "האמהות", 
שבנו את בית ישראל. אך אף־על-פי שהמברכים הם משבט 
יהודה, מבני ל', בא שמה אחרי זה של רחל. גם במסורת 
הדודות נחשבת ל' כאחרונה ב 4 האמהות: שרה, רבקה, רחל 
ול/ והקדימו לה את רחל, המבכה על בניה (ירט׳ לא, יד). 
המקובלים חיבת "תיקון־ל׳" בחלק מתיקון־חצות, ונהגו 
לאמת גם בימים של שמחה, כשלא אמרו "תיקון רחל". 

האגדה מציגה את ל' כצדקנית (ברב׳ ט״ז, ע״ב). ידעה 
ל' בי נועדה לעש ו הרשע, "והיתה בוכה עד שנשרו ריסי 
עיניה" (ב״ב קכ״ג, ע״א), וע״י כך בטלה הגזרה (ב״ר ע׳, 
ס״ז) תיתנה גם היא, באחותה, ליעקב הצדיק. שאיפתה 
היתה להעמיד שבטים רבים, ובזה מסתבר מעשה הדודאים 
(ברא׳ ל, יד־—יח? ירו׳ סוטה ג׳, ד׳! ועוד). למרות 
המאבק בין האחיות על אהבתו של יעקב, לא חדלה ל׳ מעולם 
מדאגתה לרחל. כעדות לכך מספרת האגדה׳ כי דינה, בתה, 
זכר היתה במעיה, ואמרה ל' בלבה: "י״ב שבטים עתידין 
לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי 
עשרה; אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! 
מיד נהפכה לבת" (ברכ׳ ס׳, ע״א). צדקנותה מוכחת גם בזה 
ש״מיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב״ה, 
עד שבאתה ל׳ והודתו, שנאמר: הפעם אודה את ה׳" (שם 
ז׳, ע״ב). האגדה קובעת כי ל׳ יפה היתה גם היא כרחל 
(מד״ת ב׳, ע״א, ועוד). 

, 286 מ^;/^/ ? 1 (£ .£ 

1$ * #01 *.־*״£ , 5 ת 3 ת 1 ^:>־<£ . 0 , 1906 , 426/7 
. 1964 ,• 1$61 *ק 5 .£ ; 1934 , 117 ג 1 

מ. 

לאו ( £60 ), שמם של 13 אפיפיורים. החשובים שבהם: 

( 1 ) ל׳ 1 ה״ ג ד ו ל ״(אפיפיור ב 440 — 461 ), מקדושי 
הבנסיה. ל' רדף את תומכי ולגיוס (ע״ע) ואת המאניכאים 
(ע״ע מני) בחלק המערבי של הקיסרות הרומית. פעמיים 
עלה בידו להציל את העיר רומא מהרס ע״י פניה ישירה אל 
הבארבארים הפולשים. הוא הצליח להשפיע על אטילה (ע״ע) 
לפנות את כוחותיו מאיטליה ( 452 ), ועל גיסתך (ע״ע) — 
להימנע מלהרוג את תושבי רומא ומלהעלות את העיר באש 


( 455 ). הקיסר ולנטינינוס 111 (ע״ע) תמך בתביעתו לשלטון 
בכנסיה במערב, לרבות גאליה, שבה ניסה ההגמון של ארל 
הילדיוס (ע״ע) להשתלט על הכנסיה המקומית. במזרח לא 
זכה ל׳ להכרה בשלטון־היחיד שלו, אך ההגמון של קושטא 
הצליח לשחרר את הכנסיות המזרחיות מרודנותו של האפא־ 
טריארך מאלכסנדריה רק הודות לסיועו של ל׳, שנציגיו 
השתתפו בוועידת הכנסיה בכאלקדון ב 451 (ע״ע כנסיה, 
ועירות). ועידה זו קיבלה בהתלהבות את מכתבו של ל׳ אל 
ההגמון מקושטא ( 449 ) — מכתב שכונה אח״כ שמזסיד—שבו 
נוסחה הדוגמה הנוצרית בניגוד להשקפות המונופיסיטיות 
(ע״ע) של אוטיכס (ע״ע ביזנטיון, עמ׳ 363 ), שהכנסיה של 
אלכסנדריה תמכה בהן. בכך נתאשר מעמדה של רומא 
כפוסקת־הלכה בעניינים תאולוגיים, אולם אותה שעה באה 
הכנסיה במזרח תחת שלטונם של הקיסר ושל ההגמון(אח״כ 
האפאטריארך) של קושטא. הוועידה החליטה, למתת מחאו¬ 
תיהם של נציגי ל׳, שמעמדה של הכנסיה של קושטא שווה 
לזה של רומא * הוקעת החלטה זו מצד ל׳ לא הועילה. 

ל׳ היה האפיפיור הראשון שהשאיר אחריו כתבים רבים, 

וכן דרשות ומכתבים. כתבים אלה הניחו, בין היתר, יסוד 
לתביעותיהם של גרגוריום 1 ד\ (ע״ע) ויורשיו לשלטון 
בכנסיה. כ״ממלא־מקומו של פטתס״ — תואר שטבע ל׳ — 
היה האפיפיור לבת זכאי להיות שליטה של הכנסיה העול¬ 
מית. — כתביו של ל' כלולים ב 311010813 ? , 1£ ! 41£ \ 3 .? .( 
1846 , 56 — 54 , 1311113 . 

,) 33 ז 0 1/13 — 1 . 51 ) 0 384 3 ( 13 3 !/ 1 ,!)!!!!!ג( 0 .ז 

. 1941 

( 2 ) ל׳ 111 (אפיפיור ב 795 — 816 ), מקדושי הכנסיה, בן 
רומא, נבחר לכהונתו אחר מות אדריאנום 1 . מתנגדיו, ביני¬ 
הם קרובי קודמו, קשרו קשר נגדו, תקפוהו בשעת תהלוכה 
ופצעוהו ( 799 ). ל׳ ברח אל קארל הגדול, מלך הפראנקים 
והלאנג 1 בארדים, חה החזירו, בעבור חצי שנה, על בנו ואיפשר 
לו לטהר עצמו מן ההאשמות שהטילו עליו מתנגדיו. בבוא 
קארל הגדול לרומא, בשנה שלאחר־מכן, הכתיר אותו ל/ 
בחג המולד בשנת 800 , לקיסר תמי. על משמעות המעשה, 
מניעיו ונסיבותיו, חלוקות דעות ההיסטודיוגים. מאורע זה 
שימש, מאוחר יותר, משען לתאותה שלפיה שואב הקיסר 
את סמכותו מהאפיפיור, והלה רשאי להדיח קיסר שאינו 
ראוי לתפקידו. ביזמתו של קארל הגדול הוקיע ל' את הכפירה 
ה״אדופטיוניסטית" שנפוצה בספרד, שלפיה ישו איבו בך 
אלוהים מטבעו אלא מכוח אימת. לעומת זאת סירב להיכנע 
לדרישתו ולהוסיף את המלה " 0 נ 51 >ס £ 111 *־ ("ומן הבן") לנו¬ 
סח הניקיאני של עיקת־האמונה (ע״ע ניקיאה, ועיתת 1 
דוגמה, עס׳ 50 , למטה). אף־על־פי שהאמונה בי תה הקודש 
נובע מן "האב" ו״הבך גם יחד, היתה מקובלת בכנסיה 
המערבית ומאושרת מטעם ל׳ עצמו, לא רצה האפיפיור 
לשנות את הנוסח הרשמי של עיקת־האמונה, אולי כת 
למנוע קרע בין הכנסיות המערבית והמזרחית. הכללת המלה 
":>! £ 111091 " בעיקרי־האמונה של הכנסיות במערב נעשתה 
בהדרגה במאה ה 10 , וע״י כך הוחרפו הניגודים בין הכנסיה 
הלאטינית לביו הפנסיה היוונית. במות קארל הגדול התחדשו 
הקשרים והמתדות נגד ל/ אך הוא הצליח להישאר בתפקידו 
עד מותו. 

( 3 ) ל׳ / 11 (אפיפיור ב 847 — 855 ), מקדושי הפנסיה, 

בן רומא. נבחר לאפיפיור במות סרגיוס 11 . הוא פעל לשיקזם 



29 


לאו 


30 


ההרס שגרמו המוסלמים בפשיטתם על רומא ב 846 , ובנה 
חומה סביב העיר שמצפת לנהר טיבה שנקראה מאז 
על שמו "העיר הלאונינית", קומם הרי 10 תיהן של כנסיות 
רבות, ביניהן הבאסיליקה הלאטראנית. פשיטה מוסלמית 
שניה, ב 849 , נהדפה בידי בעלי־בריתו של ל׳ מאיטליה 
הדרומית. — ב 850 הכתיר ל׳ לקיסר אח לודויג 11 (ע״ע 
לודויג, קיסרים פראנקים וגרמנים) וב 853 העניק את 
התואר ״קונסול״ לאלפרד, בנו בן ה 4 של אתלוולף, מלך 
נסכם (אה״כ אלפרד "הגדול", ע״ע). תביעתו לסמכות 
עליונה בכנסיה המערבית נתקלה בהתנגדותו התקיפה של 
ה ינקם ר מ,רנ 0 (ע״ע). 

( 4 ) ל' ¥111 (אפיפיור ב 963 — 965 ). בן רומא שלא שימש 
בכהונה, אלא היה הדיוט שעמד בראש לשכת האפיפיור 
ומתומכיו של הקיסר אומו 1 (ע״ע). הוא נבחר בידי אותה 
מועצת־כבסיד, שהדיחה את קודמו, יוהנם ^^ x (ע״ע). כשיצא 
אוטו 1 מאיטליה, הושב יוהאנס על כנו ול׳ נמלט אל אוטו. 
אחרי מותו של יוהאנם ב 964 , נבחר תחתיו בגדיקטוס ¥, 
אולם אוטו שב מיד לרומא, וכינס מועצת־כנסיה חו החזירה 
את ל׳ לכס האפיפיור. בנדיקטוס הוגלה לגרמניה, ואילו ל׳ 
נשאר בתפקידו עד למותו, חדשים מספר לאחר מכן. לל׳ יוחסו 
בולות אפיפיוריות אחדות, שלפיהן קיבל אוטו סמכויות רבות 
לבבי הכנסיה. ברם, הוכח שבולות אלו אינן אלא זיופים, 
מעשי־ידי תומכי הקיסרים בעת המאבק על האינוסטיטורה 
(ע״ע גרמניה, היסטוריה, עמ׳ 423 ). 

( 5 ) ל' )ע ״הקדוש״ (ברונו — ססנ״פ, אפיפיור ב 1049 — 
1054 ). נר ב 1002 באלזאם למשפחת אצילים שהיתה קרובה 
קרבת־משפחה לקיסרים הסאליים (ע״ע גרמניה, היסטוריה, 
עמ׳ 422 ). הוא התחנך בלירן והושפע שם מהתנועה לתיקו¬ 
נים בכנסיה, וכן מתנועת קליני(ע״ע). ב 1026 נבחר להגמון 
של טול, וב 1048 מינהו קרובו, הקיסר הינריך 111 (ע״ע), 
לאפיפיור. לאחר שנתאשרה בחירתו ברומא, הוכתר ל׳ בפב¬ 
רואר 1049 , והוא החל, בתמיכתו של הקיסר, בתיקונים 
סרחיקי-לכת׳ שבזכותם יש לראות בו את מחדשה של האפי¬ 
פיורות אחרי דורות של ניוון רב־שערוריות. מאמציו היו 
מכותים בעיקר נגד נישואי כמרים ונגד קניית משרות 
כנסייתיות וסאקראמנסים (ע״ע סימוניה). ל׳ הקיף את עצמו 
בחבר יועצים מוכשרים, בתיהם האפיפיורים־לעתיד־לבוא 
סטפנוס וגרגוריוס ¥11 (ע׳ ערכיהם). הוא ערך מסעות 
באיטליה, בצרפת ובמערב־גדמניה, וכינס ועידות שתרמו 
לביסוס הסמכות העליונה של האפיפיורות. יורשיו המשיכו 
את מדיניותו באשר לתיקונים בכנסיה, אך לא באשר 
לשיתוף-הפעולה עם הקיסרים. 

ב 1053 יצא ל׳ בראש צבא למלחמה בנורמאנים, שהחלו 
בכיבוש דרום-איטליה, אולם נוצח בקרב, והיה 9 חדשים 
בשבי. בהיותו בשבי, שיגר ל׳ משלחת לקושטא, שבראשה 
עמד החשמן הומ?רט, איש שלא נטה לפשרות. תפקיד המש¬ 
לחת היה להאשים את האפאטריארך מיכאל קרולאריז׳ם 
בשתלטנות ובסטיות ממנהגי הכנסיה. ביולי 1054 , אחרי מותו 
של ל/ הכריזה המשלחת חרם על האפאטריארך וגרמה בזה 
לקרע בין הכנסיה הלאסינית לבין הכנסיה היוונית (ע״ע 
סכיזמה). 

( 6 ) ל׳ X (ג׳ובאני די מדיצ׳י [ 1 :> 11 > 16 * 161 > 1 ם 1 !ג׳\ 010 ], 
אפיפיור 15133 — 1521 ). גר 1475 < בנו השני של לורנצו 
"המפואר" די מ די צ'י (ע״ע), שליטה של פירנצה. בגיל 


14 קיבל תואר חשסן, אך המשיך בלימודיו. מעשיו וקורותיו 
כחשמן וכאפיסיור היו קשורים בקורות משפחת מדיצ׳י, שעמד 
בראשה אחרי מות אחיו הבכור, פיירו, ב 1503 . במות יוליוס 
11 , ב 1513 , נבחר ל׳ לאפיפיור. הוא היה בזבזן, רודף תענו¬ 
גות ודואג מעל לכל לענייניהם של בני־סשפחתו! עם זאת 
דייק במילר חובותיו הדתיות והיה בעל מידות טובות. ל׳ פעל 
לחיזוק מעמדה של תמא כמרכז למדע, לספרות ולאמנות. 
יחסו ליהודים היה טוב והוא אף התיר להקים בית-דפוס 
עבדי ב 1518 . מטבעו היה ל׳ אוהב־שלום, וכדיפלומאם ממולח 
הצליח לנצל את היריבות בלן המעצמות הגדולות באיטליה, 
כדי לשמור על שלמותה של מדינת האפיפיור וגם לקדם את 
האינטרסים של משפחת מדיצ׳י. 

ל׳ עלה על כס האפיפיורות בעת שהרעידה הלא מראני ת 
החמישית (ע״ע כנסיה, ועירות) היתה במושבה. בזריזותו 
הדיפלומאטית סחר ל׳ את הבעיות השונות שעמדו על הפרק 
ונעל את הוועידה ב 1517 , אך פגמים רבים בכנסיה, ביניהם 
מכירת כתבי-הכפרה (ע״ע אינדולגנציה), לא תזקנו ואף לא 
הוקעו בוועידה זו. אותה שנה פתח לותר (ע״ע) במרידתו 
בסמכות האפיפיור, שהקיפה, כבר בימי ל/ חלק גדול מצפון- 
אירופה. הקונקורדאט עם צרפת, שנחתם ב 1516 והעניק 
למלך צרפת סמכויות נרחבות לגבי הכנסיה הגאליקאנית 
(ע״ע גליקניזם), היה בגדר פגיעה רצינית בססכות האפי־ 
פיורית, וגם הסכמיו עם ארצות קאתוליות אחרות לא היו 
תמיד לטובת הכנסיה. 

- 1 ,סב״! . 0 ; 1908 , 1 ^ 70 7/16 ,תגו 8 1 נ 1 ג׳\ . 14 . 9 

. 1941 , חס! ס 


( 7 ) ל׳ ^^ x (אניבאלה דלה ג׳נגה [- 060 16113 > 316 < 1 נתמ\> 
$3 ], אפיפיור ב 1823 — 1829 ). בו׳ ב 1760 בססולטו למשפחה 
אריסטוקראטית ונתמנה ב 1792 למזכירו של פיוס ¥1 . יב 1816 
נהיה לחשמן׳ אך פעילותו ב״קוריה" היתה מצומצמת מחמת 
בריאותו הרופפת. בחירתו לאפיפיור היתה נצחון לישועים 
(ע״ע) ולראקציונרים. האנציקליקה הראשונה שלו, 1 כ!ס 
ו״שות״ס, הוקיעה את הסובלנות ואת האדישות בענייני דת. 
מדיניות־דיכוי חמורה, שהנהיג ל' במדינת האפיפיור, גרמה 
לכך שרבים מהתושבים החלו מקווים לישועה מהקמתה של 
איטליה מאוחדת. ל' נהג בחומרה כלפי היהודים. ב 1826 
החמיר את חוקי הגטו, ועשירים יהודים רבים היגרו לצפון- 
איטליה. אורח-חייו הנזירי, ישרו וגקיון-כםיו זיכוהו בכבוד 
אף מצד אותם קאתולים שהתנגדו למדיניותו. 

( 8 ) ל׳ ^^^ X (וינצ׳נצו ג׳ואקינו פצ׳י [ 61120 :>ם!ז\ 


6661 ? סם! 01030611 ], 

אפיפיור ב 1878 — 
1903 ). נר בקארפץטו 
ב 1810 , התחנך אצל 
הישועים, הוסמך 
ב 1837 לכומר ומילא 
תפקידים מינהליים 
במדינת האפיפיור 
( 1838 — 1843 ). ב 1843 
נתמנה לנונציוס ב¬ 
בריסל, ביקר גם 
בערים אחרות באירר 
פה ורכש בסיון דיפ־ 
לומאטי.ב 1846 נתמנה 



האפיפיור 1111 


31 


לאו — לאדאה, מגס תאודור פליכס פח 


32 


להגמון של פרוג׳ה, ב 1853 הועלה לדרגת השמן, ואחר מות 
פיוס ב 1878 , בבחר לאפיפיור. בימיו חזרה האפיפיורות, 
שביסל ממנה זה מקרוב אפיה המדיבי־הסריטוריאלי, והיתה 
למוסד בין־לאומי בעל סמכות מוסרית ראשונה במעלה (ע״ע 
איטליה, היסטוריה, עם׳ 744 ), אעפ״כ לא השלים ל׳ עם 
אבדנה של "מדינת האפיפיור" ויחסיו עם ממשלת איטליה 
היו רעים. לעומת־זה זכו מאמציו להשלים בין עקרי הקא- 
חוליות לסדרי החברה המודרנית בהד חיובי רב בארצות 
אחרות, ובמיוחד בגרמניה, שנטשה ב 1887 את "מלחמת התר¬ 
בות" (ע״ע גרמניה, היסטוריה, עמ׳ 458 ). 

באנציקליקה 1300131-3 ? ( 1894 ) עשה ל׳ נסיון זהיר 
לקראת איחודן של הכנסיות הנוצריות השונות, אולם, דפי 
שהבהיר באנציקליקה אחרת, 08011:11111 :> $3118 , שפירסם 
ב 1896 , עמד על דעתו, כי האפיפיור לבדו הוא ראש ההייר־ 
ארכיה הנוצרית. באנציקליקה 311-18 ? 6161-01 ^ ( 1879 ) החזיר 
ל׳ את תומם (ע״ע) מאקוינס, אחרי מאות שנים של שכחה, 
למקום־כבוד כתאולוג וכהוגה-דעות חברתי ומדיני, ע״י כך 
הפך התומיזם להיות הפילוסופיה הרשמית של הכנסיה הקא- 
תולית (ע״ע תומיזם ונאו׳־תומיזם). בסיועם של עקרונות 
תומיסטיים הצליח ל׳ להשלים בין הקאתוליות לבין תוצאותי¬ 
הן של המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית, ובדרך זו 
ביקש לשמור על נאמנותם של הפועלים, האינטלקטואלים 
והמדינאים לכנסיה. האנציקליקה 1101 * 31 ^ 00 1161-1101 ( 1891 ), 
שבה הגדיר ל׳ את חובותיהם ואת זכויותיהם של הפועלים 
והמעבידים, והדגיש את האידיאל של "שכר צודק", נחשבה 
להנחה דבת־משמעות בעניינים חברתיים, ופיוס ^ X (ע״ע) 
חזר עליה ב 1931 באנציקליקה 3000 38651010 ^ 003 . — 
ל' עודר את השימוש בספריית הוואסיקאן והיה הראשון 
שהתיר להיסטוריונים להשתמש בגנזכי האפיפיורים ( 1883 ). 
ב 1893 נקט עמדה חיובית כלפי חקר כתבי-הקודש וב 1902 
הקים את הוועדה לכתבי-הקודש כגוף מרכזי של הכנסיה 
לחקר המקרא ונתן בכך דחיפה לעיסוק בפרשנות המקרא 
בחוגי הקאתולים. 

וע״ע מקרא: פרשנות. 

1894-1906 . 1-111 ,///* . 1 * 1 , 5 ש 013 ז 56 " 1 36 ס 

א. סו. 

לאו א 9 ךיל!נום — 05 ת 3 סת£\, 1,60 — כינויו (בשפות 
אירופה) של אל־חסן אבן מחמד אל־וזאן 

א-ךאתי-ו^^ ^ \^\ 0 ועל 1 >—( 1485 ,גראנאדה- 
1554 , תוניס), גאוגראף ערבי. לאחר כיבוש גראנאדה 
בידי הנוצרים, עברה משפחתו לסם, ושם שירתו אביו ודודו 
בחצרו של שולטאן מארוקו. בגיל צעיר נכנס ל׳ לשירות 
השולטאן והוטלו עליו שליחויות מדיניות ומסחריות חשו¬ 
בות. תוך כדי מילוי תפקידיו אלה, ביקר בכל רחבי אפריקה 
הצפונית ואף ערך שני מסעות למומבוקטו (ע״ע). מ 1515 
שהה בשליחות שולטאן מארו׳קו במזרח, ביקר בקושטא 
ונפגש עם השולטן התורכי סלים 1 במצרים. בדרכו חזרה 
בסל בידי שודדי-ים סיציליאניים( 1517 ), שמסרוהו לאפיפיור 
לאו x (ע״ע). הלה הטבילו לנצרות והסב את שמו ליוהאנם 
ל , — 1.60 01130065 (. ל׳ למד איטלקית ולאטינית ועסק 
בהוראת ערבית ובכתיבת חיבורים. החשוב והמפורסם בחי¬ 
בוריו הוא £1-103 .^י 1611 > 06501-101006 ("תיאורה של אפרי¬ 
קה"), שחיבר ב 1526 . נראה שכתב ספר זה באיטלקית על-פי 
רשימות שערך קודם בערבית. ב 1550 נדפס הספר באיטלקית 


וב 1556 תורגם ללאטינית ולצרפתית, והיה במאה ה 16 אחד 
המקורות העיקריים באירופה להפרת אפריקה. הספר מתאר 
את הנוף, את התושבים ואת המשטר באפריקה הצפונית 
ובאיזור שמדרום לסחרה׳ מהאוקיינוס האטלאנטי ועד ים־סוף. 
על־שם חיבור חשוב זה בתכנה ל׳ "אפריקנוס". בין חיבוריו 
האחרים יש להזכיר מיל ץ ספרדי־ערבי(שאבד), שבו השתמש 
בשעתו הרופא היהודי יעקב סנטינו (ע״ע). 

ב 1530 שב ל׳ לתוניס ושם חזר לדת אבותיו. 

, 010 ^ 111 011 * 1 !?■")סי!/ . . . ז> 0 ־מ>/ 3 * 1 , 11355181100 ״ 1 

? 11 מס 0 <#ו־זס 0 ><£ , 11.610310 '! ח £0 . 6311-1 ( ; 1906 , 32-69 , 4-11 

. 1956 ,( 3111310 (]£ £3 1 1111£ !> 03 . £11 £[[ 0011¥6 ) 

בה. ל. 

לאו, ל#וגךדו — 060 1,60031110 — ( 1694 , סן ויסו ךלי 
?קיאוי (היום: סן ויטו די בורמאני], אפוליה — 

1744 , נאפולי), מלחין איטלקי. ל׳ למד בשנים 1703 — 1715 
בקונסרוואטוריון דלה פיסה די טורקיבי בנאפולי. יצירתו 
הראשונה, דראמה מוסיקאלית על חיי קדושים, 1016016113 ע 
3 :ו 0 ״ 3 לל 3 ("הבגידה שדוכאה"), הוצגה ב 1712 חכתה להצ¬ 
לחה גדולה. כתוצאה מכך נתמנה ל׳ לאורגאניסט משנה של 
הקאפלח המלכותית ( 1713 ) ולאחר מכן לאורגאניסט ראשי 
ולמאסטרו של אותה הקאפלה % כן עסק בהוראה. עם תלמידיו 
נמנו המוסיקאים ביקולו פיצ׳יני( 100101 ? .א) וביקולו יומלי 
( 00101611 ( . 1 ^ 1 ). ל׳ נתפרסם בזכות המוסיקה הדתית ( 7 
אוראטורירת ו 17 קאגטאטות) שחיבר, והאופרות הקומיות 
והרציניות, שמספרן מגיע ל 81 . הוא חיבר גם סימפוניות 
וקונצ׳רטות לצ׳לו ולכינור. הוא היה מן הראשונים באסכולה 
הנאפוליטנית שהתמחה בשימוש בקונטראפונקס ההארמוני 
החדש. 

(עם רשימה מלאה של יצירותיו) 1905 

לאואה, מכס תאודור פליכס פון ~ז 10 > 60 ל? * 43 * 

1.306 00 ׳! ^ 61 ? —'( 1879 , פפאפבדורף [ליד 
קובלנץ] — 1960 , ברלין), פיסיקאי גרמני. למד באוניבר¬ 
סיטות שטראסבורג, גטינגן (שם הושפע במידה רבה מהר¬ 
צאותיו של ואלדסאר פוגט [:! ¥018 .זמי] בפיסיקה עיונית) 
וברלין(שם היה תלמידם של סכם 
פלבק [ע״ע] וא. לומד [- 1.001 .ס 
0161 ]). ב 1905 נתמנה לאסיסטנט 
של פלאנק בברלין וב 1909 עבר 
למינכן, שם ביצע את עבודותיו 
בקרבי־:*: לאחר מכן שימש בתם־ 
קידי-הוראה בציריך ובפראנקפורט 
ע״נ הין. מ 1919 חיה פרופסור 
לפיסיקה עיונית בברלין וב 1951 
קיבל על עצמו את הנהלת המכון 
ע״ש פלאנק למחקרים בכיסיה 
פיסיקאלית. 

עבודתו המדעית הקיפה שטחים רבים ושונים של הפיסי¬ 
קה החדישה: תורת־היחסות, תודת הקוואנטים וספקטרו־ 
סקופיה. אולם גולת־הכותרת של מחקריו היתה תרומתו לחקר 
קרני־^ בראשית המאה ה 20 היתה מהותן של קרני- x 
עדיין מוטלת בספק, משום שלא ניתן היה ליצור סריג שיפזר 
אותן ויוכיח את טבען האלקטרומאגנטי. היה זה רעיונו של 
ל׳ להשתמש בגביש, שהמרחק בין מישוריו הוא מקדר גודל 



מתם. לא 1 אה 


33 


לאואה, סכס תאודוד פליכס פו! — לאזיבגדזרק, אנטוכי ון 


34 


של #גגסטרם ( 8 ־ 10 ס״מ) ליצירת תופעות התאבנות של 
קדני*^ וזאת בזמן שידיעת מבנה הגביש חיתה נחלתם של 
פיסיקאים מועסים בלבד (ע״ע גביש עמ ׳ 232 ׳ 237 — 230 ). 
בך סלל ל׳ את הדרך להבנת קרני־ x מצד אחד׳ ולחקר 
מבנה הגבישים מצד שני. בשנת 1912 אישרו ם. קניפיגג 
ת. פרידריך בדרך הניסוי את הנחותיו וחישוביו של ל׳ 
במסגרת מחקר שנעשה בפיקוחו. בשנת 1914 הוענק לל׳ 
פרס*נ 1 בל לפיסיקה. וע״ע ברג! ברקלה! קרני־^ 

מבץ כתביו של ל' יש להזכיר: ק 1021 ז(}$:) 3 ] 1 חג 13£1 ש 03511 
(״עקרון היחסות״)׳ 1911 ! 160616 {£$) 113 ^ 1 ) 01611613 ("תאר 
ריית היחסות״)׳ 1921 ! 1 > 11 ו ¥6111 \' 56116 ו 31 ) 1 ו 5 ץ 11 ק 035 
("תמונת־העולם הפיסיקאלית״), 1921 ; 166 ! 065611161116 
) $11 ׳ג 11 ? (״תולדות הפיסיקה״), 1946 . 

, 1/8-210 , 1 ) 111111 !!)'^ ח) 4 )) 1 < !) 4 1/66 ) 5640 ,ח 130 ז 11 ז 1 ! 11 , 13 

. 1952 

9 . 

לא 1 ב, א 1 *ט 1 | 7 * 1 *— ׳״ 06611 1161 311 ׳\ ) 36 ^ — ( 1876 , 
דלפס — 1931 , הידבורך), סופר הולאנדי. ל׳ למד 
משפטים, בניגוד לרצונו, ועבד שנים מועטות בלבד במקצועו. 
לאחר מכן הסתגר בחיי־בדידות והתמסר לעבודה ספרותית. 
בשיריו וביצירותיו בפרוזה, במיוחד בספרו - 1111 0616161:16 
) 101 ! (״רודולף הקטן״), 1930 , בולסים יסודות אוטוביוגרא־ 
פיים. ל/ סופר רגיש לפער שבץ האידיאל המופשט ועולם 
המציאות, השתייך לאסכולה הנאו־רומאנסיוג שרשי יצירתו 
הם בחדוות־החיים ובאהבה אליהם, ומקורות־השראה מצא 
בטבע. בהיסטוריה ובעולם הילדים. הפרוזה שלו סיוטית 
ועתירת־דמיון. מבץ כתביו בפרוזה יש לציין עוד: ־ 10£ > 1 ! £1 

161 ) 13 (״ארץ הילדות"), 1912 1 1 ) 613 ) 661 { 5£ 11 ( 1111 611 111 
(״אני ונגני״), 1927 . קובץ שיריו(ח 6 )ו 1101 >:> 8 51311161616 ־ ¥61 ) 
יצא-לאור ב 1950 . 

¥311 !^€011^^1112611, 04 *1*1$ 1X171 1/ (1 . 1 1951. 

ל^מ 12 י,—סלסג.! 1 ( 110101:10 — ( 1806 , שפרו׳טאו 
[שלזיה) — 1884 , דנה). סופר ועתונאי גרמני ומנהל 
תיאטראות. ל׳ למד תאולוגיה. אך ב 1833 נתמנה לעורכו של 
העת ץ ¥611 \ 6 )״ 3 ^ 616 6116 £116 #! 116 ) 261 ("העתון לחברה 
האלגנטית") בליפציג, שנעשה בעריכתו לבטאונה של התנו¬ 
עה ״גרמניה הצעירה״ (ע״ע גרמנית, ספרות: עמ ׳ 566 ). 
בשל עמדתו בתקופת מהפכת-יולי הצרפתית ולאחריה, גורש 
ל׳ מסאכסוניה ב 1834 , והושם במאסר בברלין למשך תשעה 
חדשים. ב 1848 נבחר לפארלאמנט בפראנקפורט, אך הת¬ 
פטר בהתחלת 1849 ונתמנה למנהלו האמנותי של "הבורג- 
תיאטר״ בווינה. ב 18 שנות פעולתו (עד 1867 ), העלה את 
רמת הרפרטואר, ואירגן צוות מלוכד, מורכב מטובי השחקנים. 
בשנים 1868 — 1871 ניהל את התיאטרון העירוני בליפציג, 
וב 1872 — 1880 את התיאטרון העירוני בודנה. — חשובים 
לתולדות התיאטרון הגרמני חיבוריו: 116316£ ) 8116£ 035 , 
1868 ! 66 ) 63 ! 1 ' 1 ׳ 50116 ) 1066161611 ! 035 ("התיאטרון הצפון־ 
גרמני״), 1872 1 66 ) 1163 )) 1 > 3 ) 8 ) 16610 035 ("התיאטרון 

העירוני של דנה״), 1875 . מבץ מחזותיו: 1566 ) 606 ) 1847,5 * 
■ £3615801111161 016 (״תלמידי ביה״ם קארל״), 1848 — על 
ימי־נעוריו של שילר> ^> £55 063£ (״הרוזן אסכס״), 1856 . 
ל׳ היה גם מחבר פורה ביותר בתחום הרומאן (במיוחד 
יש להזכיר את הרומאן ההיסטורי £616£ 50116 ) 1611 > 066 
[״המלחמה הגרמנית״] ב 9 כרכים, 1863 — 1866 , על מלחמת 


שלושים השנה), הסיפור ותולדות הספרות. — בל כתביו 
יצאו לאור ב 50 כרכים׳ 1908 — 1909 . 

! 01 . 2 . 47 ,תת*מ 1 זו 2 .£ ; 1923 ,%)( 11 \* 61 /״ 1 .// . 86 מג״ 1 .זוץ 

1 ) 14/1 /)£״״/, 016120 ; 1934 , 466 ,/,/ 463/664 ־ 7 

. 1957 )( 1 ) 11 ) 1 ) 11 

לאובנהוק, אנטוגי ון—> 1061 { 611 ׳״ £6611 מ 3 ׳ 1 ץמ 0 )ת\!— 

( 1632 ,'ךלםט — 1723 , שם). חוקר-טבע הולנדי. 

ל׳ למד רק שנים אחדות בבית־ססר ועבד אח״כ בבית מסחר 
לאריגים. פרט לכמה שנים באמסטרדאם וביקור באנגליה, 
חי ל׳ כל ימיו בעיר־מולדתו. בכוח 
שקידתו ולימודו העצמי הפך 
לחוקר דגול בביולוגיה ולממציא 
בטכניקת המיקרוסקופיה. מגיל 
צעיר החל להתעניין באופטיקה 
ועשה ניסויים בבניית מיקרוסקופ 
(ע״ע). בתצפיותיוהשתמש בעדשה 
יחידה, שאותה לטש בעצמו, ואף 
ניסה להכינה מחמדים שונים. 
על האבראציד, הכרומאטית, בה 
לקו רוב המיקרוסקופים בימיו 
(ע״ע עדשות), התגבר ל׳ בשימוש בעדשות קטנות ביותר, 
בעלות מרחק־מוקד קצר. ההגדלה המירבית במיקרוסקופ 
של ל׳ היתד■ פי 270 . במתצת חייו בנה כמה מאות מיקרד 
סקופים, אך מעולם לא מכר ולא השאיל אחד מהם, אבל 
נתן אחד במתנה לפיוטר חגדול, קיסר רוסיה, שביקר אצלו 
( 1698 ), והוריש 26 ל״חברה המלכותית" בלונדון, שהיה 
חבר בה. תצפיותיו הקיפו מכל הבא ביד: כלי־דם, חאי-זרע, 
"חיות זעירות". קליפות של עצים וכר. הוא מדד בדייקנות 
גדולה ונהג אף לצייר אח אשר ראה. בזמנו עריץ לא היתד, 
בשימוש יחידת־מידה מוסכמת, וע״ב ביטא את מדידותיו 
בהשוואה לגודל גרגירי-חול עדינים או גסים וגופים קטנים 
אחרים, שאת מידותיהם הביר. 

בהסתכלויותיו בניסי־דם של זחלי צלופח ויצורים אחרים 
תרחיב את הידיעות על הזרימה הקאפילארית ( 1668 ), אותה 
גילה בן־דורו מרצ׳לו מלפיגי (ע״ע)! כן הבחין בכדוריות 
האדומות, אותן חשב מאלפיגי לגרגירי־שמן, תחילה בדגים 
ובצפרדעים ואח״ב (ב 1673 ) באדם, בייגקים אחרים ובכמה 
חםרי־חוליוח. ל , היה, בנראה, הראשון שצייר את גרעין 
הכדורית האדומה של הדגים. בעזרת המיקרוסקופ שלו הבחין 
בשרטוט השרירים הרצוניים של חרקים, בעדשות־העץ של 
חולייתנים, בצינורות של רקמת הן־נטץ, במבנה רקמת העור 
ורקמות אחרות. בצמחים הבחין בין גבעול חד־פסיגי לדר 
פסיגי מבחינת המבנה ההיסטולוגי. אך למרות ריבוי גילוייו, 
לא היתה לל׳ ידיעה ברורה במבנה התאי של הרקמות. ב 9 ד 16 
גילה ל׳ — ביחד עם תלמידו ם. האם (וחרח 03 ) — תאים 
בשכבת הזרע של כלבים ובע״ח אחרים. הוא נטה להשקפת 
אריסטוטלם (ע״ע), שראה בתא-הזרע גורם יחיד להיווצרות 
העובר, ובביצה — מקור להזנתו(ע״ע גנטיקה, עט׳ 68 ו 74 ). 
כן החזיק בתורת הפ.רםורמאציה (ע״ע התפתחות, עט׳ 707 ). 
בעולם החרקים תיאר ל׳ תופעות רבות: הבחץ בעיני־התשבץ 
של הדבורה(שכבר היו ידועות לגלילאו) וסבר שאלו מחדדות 
את ראיית החרק, ע״י היווצרות תמונות רבות והפוכות. ל׳ 
היה הראשון שהבחץ בכנימות כמזיקים הגורמים מחלות־ 
צמחים, וגילה במחזור חייהן את רביית-ד,בתולים (פארוזנו־ 




35 


לאומהוק, אנטוני ץ — לאדדרמילק, וולפזר קלי 


36 


גנזה). כן גילה, כי צבע ה׳^ני (הכוכניל) מופק מכנימה 
( 0000115 5 ג 11 ת 10 ץ: 301 ס), המתפתחת על צבר־התולע. הוא 
הפריך את התאוריות בדבר התה תת ספונטאנית של יצורים 
חיים ע״י גילוי מחזור החיים של הכינה, הצדפה והצל ופח. 
הוא הוכיח, כי מה שחשבו קודם לביצת הנמלה אינו אלא 
גולם, וכי הביצה האמיתית הרבה יותר קטנה ממנו. ל׳ הבחין 
בגבשושיות ובמכשירי הטורה של עכבישים ובבלוטות הארס 
שלהם. הוא גילה את עולם המיקרואורגאניזמים החיים במים 
מתוקים: גלגיליות, הידרה ועוד, וכן פרטים רבים על החד־ 
תאיים (ע״ע, עמ ׳ 156 ); ל׳ ור. הוק (ע״ע) היו מהראשונים 
שתיארו אותם. מהשגיו החשובים־ביותר היא הבחנתו בחיד־ 
קים ( 1683 ), אותן "חיות זעירות" ( 101113 גת! 1 מ 3 ) שלו. 
תגלית זו לא הורחבה אלא במאה ה 19 , עם שכלול המיקרוי 
סקופ וגילויים נוספים. ל׳ לא הרחיק לכת עד כדי השערה 
כי החידקים שמצא בהפרשות הפה והמעיים גורמים למחלות, 
ולא ניסה לברר את דרכי חדירתם לגוף (ע״ע בקטריולוגיה, 
עט׳ 317 ). לעתים רחוקות הפליג ל , בהשערות, וכשניסה 
כוחו בזה, נכשל. 

חשיבות עבודותיו של ל׳ הוכרח לראשונה ע״י בן עירו 
ר. דה גרף (ע״ע) שהמליץ עליו בפני "החברה המלכותית" 
בלונדון( 1668 ), וזו בחרה בל׳ לחבר ב 1673 . ב 1680 נבחר ל׳ 
לחבר האקדמיה הצרפתית למדעים. 

ל , , שידע רק הולאנדית, לא פירסם שום מאמר או ספר, 
ובחייו נודע על עבודתו לראשונה מ 375 מכתבים שפורסמו 
בלונדון ב 115 ס 31153011 ־!ז 1031 ר 1 קס 5 ס 11 ו 1 ? במשך 50 שנה 
( 1673 — 1723 ) לאחר תרגום וקיצור. כן הופיעו מכתביו של 
ל׳ בהולאנדית ב 10 חלקים " 167611 זנ £1 >ב> 26 " ב 1684 — 1702 , 
ובלאטינית 1616013 ) שגזגהג" 3 מ 1-03 \ 1 ("גילוי סודות הטבע"), 
1695 , ו&״״מס 3 ז 6 ק 0 (״כל הכתבים״) ב 7 חלקים, 1715 — 
1722 . 

לאחרונה הופיעו כתביו של ל׳ באנגלית ובהולאנדית: 

1££0€ מ 1 מ 1 ס 0 3 י<נ 1 , 1 ) 6 ,.£./י 0£ £611605 1 ) 001160:6 1116 ־ 

1964 — 11,1939 ^- 80161111315,1 ! 00101 01 (הפירסום נמשך). 


1932 ," 4711711011 07111 1115 "1x1110 ״£ ׳ 1 . 4 , 015611 ( 1 . 0 

יע, לו. 

לאובךדן, לאיבךךן, ע״ע ליבןךן. 

לארדון, גךעון $ןץסט פון — £16111610 ז$מז£ 16011 ) 01 

( 1011 ) £011 ) £31101011 ״סע — ( 1717 , ם(צן, ליווניה — 

1790 , נויטיט׳$ין, מ 1 ראוויה), מצביא אוסטרי. ל׳ היה ממוצא 
סקוטי־גרמני ושירת בצעירותו בצבא הרוסי. אחר־כך הציע 
שירותו לפרידריך 11 (ע״ע), מלך פרוסיה, אך נדחה. החל 
ב 1742 שירת בצבא האוסטרי וב״מלחמת שבע השנים" 
(ע״ע) עלה במהרה לדרגת גנרל ונתגלה כאחד מיריביו 
המסוכנים ביותר של פרידריך בשדה־הקרב. הוא הצטיין 
במיוחד בקרבות פראג, קולין ( 1757 ) ודיו?קירך ( 1758 ). יחד 
עם הרוסים, הנחיל ל׳ ב 1759 לפרידריך את תבוסתו הכבדה 
ביותר בקרב קונרסדורף. אמנם נוצח ב 1760 ע״י מלך פרוסיה 
בליגניץ, אך בשנה שלאחר־מכן תימה בהצלחה בשלזיה 
וכבש את שוידניץ. ב 1778 נתמנה ל״פלדמארשאל", שימש 
כמפקד עליון במלחמת האוסטרים נגד התורכים וזכה לתהילה 
בשל כיבוש בלגראד ( 1789 ). ל׳ נמנה עם גדולי המצביאים 
בדות והצטיין בתקיפות ובתושיה. 


4 , 131165011 ^ 8 0 ; 1869 , 071 ( 1701 5 '.,) , 0 ) 301 ! .ז\ ./(י 

. 1884 ,״ 1 . 6 £70111077 .£ . 0 / 0 13/6 ץ 1111107 \ 10 ( 1 / 0 01011 ) 51 


לאודייקןי״אד! ( 11063 ) £30 , 1 > 61 א 051 ס\,), שמן של כ 10 ערים 
שנוסדו ע״י מלכי בית סלוקוס (ע״ע) בסוריה, 

באסיה הקטנה, בארנדנהריים, במדי ובאחור המפרץ הפרסי, 
תקראו כך ע״ש לאודיקי, אמו של סלוקום 1 , או ע״ש לאו־ 
דיקי, אשת אנטיוכוס 11 (ע״ע). 

בסוריה היו ידועות 3 ערים בשם ל׳: 1 ) £11531111111 ג> 3 .£, 
בחילת־סותה ע״נ אורונטס, מערבית מחמץ (ע״ע). זו היתה 
עיר מחוז פורחת בתקופה הרומית, אך נשארו ממנה רק 
שרידים מועטים בתל נבי מינדו. 2 ) ל׳ ה״פניקית", היא 
בירות (ע״ע), שנוסדה, כנראה. מחדש בידי סלוקום 
(ע״ע), ונקראה במשך תקופה מסויימת בשם אמו, עד שחזר 
אליה שמה המקובל יותר; 3 ) 6 ז 3 !\ 1 ) 3 .£, ל׳ שליד־הים, 
כיום העיר לטקיה (ע״ע). 

באסיה הקטנה נודעו שחי ערים בשם ל׳: 1 ) ל׳ שבלי- 
קאוניה, עיר־מסחר חשובה שמקומה היה צפתית מאיקוניום 
(עכשיו—קוביה), כיום — יורגאן לאדיק; 2 ) ל׳ שבפריגיה, 
011111 ׳<£ 36 .£, שישבה על נהר ליקוס, יובל של המיאנךר. 
שרידיה מצויים בקרבת העיר התורכית תחלי הנוכחית. 
ל׳ זו נוסדה, כנראה, ע״י אנטיוכוס 11 בערך בשבת 240 
לפסה״נ, והיתה ישוב עשיר וחשוב על אם הדרך מחוף־הים 
לפנימה של אסיה־הקטנה. בראשית הנצרות התקיימה בה 
קהילה נוצרית חשובה. בראשית המאה ה 15 נחרבה ל׳ ע״י 
המונגולים. 

בל׳ של פריגיה ("לודקיה" בדברי חז״ל) או בסביבתה, 
ישבו י ד. ו ד י ם כבר במאה ה 2 לפסה״ב, כאשר הושיב אנטיו־ 
כוס 111 , ״הגדול״ (ע״ע), 2,000 משפחות של חיילים יהודים 
מבבל בפריגיה ובלידיה (קדה״י, י״ב, ג׳, ד׳). באותו מקור 
(י״ד, י', כ׳) נמסר גם נוסח של מכתב משלטונות ל' לפקיד 
רומי (מימי חורקנוס 11 , בנראה), בו חם מודיעים שנצטוו 
בשמו, לתת רשות ליהודים לקיים את דתם, וכי אכן כך עשו. 
יש המקדימים זאת לימי הורקנוס 1 . קיקרו (ע״ע) מספר 
(״בעד פלאקוס״, 28 ) שבפקודת המושל פלאקוס הוחרמו בל , 
20 כיכר־זהב שתרמו היהודים שם לבית־המקדש בירושלים. 

קהילה יהודית התקיימה בל׳ עוד במאה ה 6 לםח״נ. על 
כך מעידה ידיעה על חורבן ביח־הכנסת שם ברעידת אדמה 
בימי הקיסר יוסטיניאנוס. 

, 071 ^ 711/14071 ^ 510410 01107115115011071 ( 1 010 ,■ 61 ׳\ס)| 1 ז 50116 ' 1 .זג 

1/071 7(10X07111(7 710771 0705*017 1)75 071) 410 (?07007X011 (108., 

8 \.), 1927. 

ד. אש.־או. רם. 

לאוז־ךמילק, וולטי קלי- - 161 )׳ £013 ׳ 0135 ז 6 ז 1 ג¥\ 
101110 — (נד 1888 ), מומחה אמריקני לשימור הקרקע 
ולהידרולוגיה. יליד קארולינה הצפונית. למד באוניברסיטות 
אריזונה וקאליפורניה; השתלם באנגליה, התמחה בבעיות 
יעוד והצטרף לשירות מחלקת היערות של משרד החקלאות 
באה״ב. ל׳ שירת בצרפת במלה״ע 1 . אחרי שחרורו עסק 
במחקר בעיות של סחף הקרקע ושל שימורו, והיה בין הראשו¬ 
נים שהעמידו על בסיס מדעי ע״י ניסויי־שדה. מחקריו 
הצביעו על גודל הסכנה הצפויה לקרקעות מתהליך הסחף, 
ועל ההכרח בנקיטת אמצעים למניעתו או להאטתו. 

ל׳ נשלח לסין בשירות אה״ב, במטרה לחפש דרכים 
למלחמה ברעב בארץ זו, ובשנים 1922 — 1927 שימש כפרום׳ 
ליעור באוניברסיטת נאנקינג. הוא הגיע לכלל מסקנה, שעיבוד 
קרקעות בלתי־מתאים גרם לסחף שהרס את כלכלתה של סין. 
כשחזר לארצו( 1927 ) ייסד תחנת-ניסוי הידרולוגית בדרום- 



37 


לאודדמילק, וולטר קלי — לאוטרסכט, חרש 


38 


קאליפורניה. מחקריו 
שימשו, ■בין היתר, 

בסיס לתכניות שי¬ 
מור ח קרקע באה״ב 
בשנות ה 30 בשנים 
1937 — 1947 עמד 
בראש מחלקת המח¬ 
קר של שירות שימור 
הקרקע באה״ב. 

ב 1939 הגיע ל׳ 

לא״י ולמד את תנאיה 
ואת אפשרויות פי¬ 
תוחה. את מסקנותיו 
פירסם בספרו גש!*? 

0£ 1 ) £311 — 11116 

001156 )? ב 1944 (עברית: "א״י — האת היעודה", תש״ה). 
בעקבות מחקריו הגיע ל׳ לתכניתו הידועה לפיתוח עמק 
הירדן במתכונת של "רשות עמק טנסי" שבאה״ב (ע״ע 
טנסי, נהר) ולהטיית מים מתוקים משם לצרכי השקיה. לאחר 
הקמת מדינת ישראל שימשה תכנית זו בסיס למפעל המים 
הארצי (ע , כרך ו׳, עמ ׳ 873 — 879 , וכרך מילואים, עס , 
462 — 465 ). ל׳ התווה גם תכנית להזרמת מים מן הים־ 
התיכון במנהרה אל ים־המלח לצורך הפקת חשמל. 

בא״י הפך ל׳ לתומך בציונות. הוא ביקר במדינת ישראל 
בשנות ה 50 , לאחר ששימש כיועץ של כמה מדינות (יאפאן, 
צרפת) וגם של האו״ם, בענייני שימור קרקעות. במשך כ 3 
שנים פעל׳ מטעם ארגון המזון והחקלאות של האו״ם, כיועץ 
במשרד החקלאות בהכנת תכנית לשימור הקרקע והמים 
בישראל, והניח את היסוד להקמת האגף לשימור הקרקע. 
ב 1955 חזר ל' לישראל והשתתף בפיתוח המחלקה להנדסה 
חקלאית (הנושאת את שמו) בטכניון בחיפה, ואף עמד ברא¬ 
שה במשך כ 3 שנים. מחקריו, שנתפרסמו בכתבי־עת מקצו¬ 
עיים רבים, ושירותיו הגדולים למדינות רבות, ובמיוחד למדי¬ 
נת ישראל, הקנו לו שם כמדען ופהומאניסט. 

מכתביו: 21651:106 ? ס! 2010012211011 > 1511 ׳* 61 [("ההתייש¬ 
בות היהח־ית בא״י״), 1939 1 055 ) 26 056 1.21111 36108 ) 1 ׳ 
165 ) 13 ) 00110 061601 ^ ("עיקוב אחת השימוש בקרקעות 
מעבר לגבולות עתיקים״), 1940 ! 3 211011 ' 1 ״! 56 ח 00 8011 
001601 )? 111 ז 0 ^י (״שימור קרקע — בעיה עולמית״ [בתוך: 

11959 ,([36—28 ,10(6x031. £3(106($ 00x1116111100 10 151361 

0301 1116 (״האדמה״ [בתוך 2 151361 10 11 ו 16 ז 111 § 551 \" 

168 — 183 ]), 1960 . ח. י, פי, 

לאחיץ, תךבות, ע״ע פךהיסט 1 וץה. 

לאוסרבך, יעקב בצלאל( 1873 , מונאסקדיסקו נגאלי־ 
ציה] — 1942 , סינסינטי), רב רפורמי וחוקר תלמוד. 

למד בבית המדרש לרבנים בברלין ובאוניברסיטה שם 
ובגטינגז׳ הוסמך להוראה ע״י ר׳ דוד צבי הופמן (ע״ע) 
והוכתר ב 1903 כד״ר לפילוסופיה על חיבורו -נ 3 ?- 31 3 ( 1 ) 833 

20011116001 > 1 ) 110 21108 ) 6156 ( 5310160-01 ? 156116 ( 3131 111015 [ 

("תרגומו ופירושו של ת סעדיה גאון לתהלים" [פרקים 
ק״ז-קכ״ד]). ב 1904 היגר לאה״ב, עבד שם במערכת 
ה" 113 ) 6 ^ 610 ^ £06 1511 ^ 6 ך. השתתף בעריכת האנציקלופדיה 
״אוצר־ישראל״. מ 1909 שימש כרב בקהילות רפורמיות 


ומ 1911 עד 1934 היה פרופסור 
לתלמוד ולספרות רבנית ב״היברו 
יוגיון קולג׳" בסעסינטי (ע״ע 
בתי-מדדש לרבנים, עם׳ 995 ), 
ומעורכי שנתת בית־המדרש, בו 
הופיעו רבים ממחקריו. מאמריו 
על הצדוקים והפרושים השפיעו 
הרבה על דרך־המחקר בנושא זה, 
וכן מאמרו "ישו בתלמוד". בייחוד 
עסק בחקירת מנהגי ישראל. ל׳ 
הוציא לאור את "המכילתא דת ישמעאל" על יסוד כ״י, עם 
תרגום לאנגלית ( 1933/5 ). ב 1951 יצא־לאור קובץ ממחקריו 

בשם 5 ץ £5$3 :) 8101 ( 31 ?. 

ל׳ שימש כפוסק בשאלות של הלכה־למעשה לתנועה 
הרפורמית, אך לאחר שהחמיר בשאלת סמיכת נשים לרבנות, 
האשימוהו תלמידיו בכניעה לאורתודוכסיה. תשובותיו מוכי¬ 
חות בקיאות רבה בספרות הרבנית, מן התלמוד ועד תשובות 
האחרונים. 

08 5 נ 10£666 ?) ״ 1 . 2 ./ , 81 ] ^101^05161X1 £ז 760 ת 01 ״ 1 

; 1942 ,(^^ 865621611, X )ס} 01611630 ^ 1116 

. 1951 ,( 13-16 , 5 ץ £553 83661016 ) , 2 . 1 .[ ,/ 0 ^ 766 / . 8 . 5 

ח. ר. ר. 

לאוטרשסט, סר 1 >ו*ש — 36111 <ן) 6 ) £311 811136x5611 — 
( 1897 , ז׳ולקח־ה [גאליציח] — 1960 , לונדון), משפטן, 

מחשובי המוסתים במשפט הבינלאומי, יהודי, למד באוני¬ 
ברסיטות לבוב, וינה ולונדון. 
ב 1927 — 1938 היה מרצה למשפט 
בינלאומי באוניברסיטת לונדון, 
וב 1938 — 1955 פרופסור למשפט 
בינלאומי באוניברסיטת קימבדיג׳. 
הוא היה חבר בוועדה של האו״ם 
למשפט בינלאומי ( 1951 — 1955 ), 
וב 1955 — 1960 — שופט בבית־ 
הדין הבינלאומי (ע״ע) בהאג. 
ב 1956 הוענק לל׳ תואר אבירות 
בריטי. 

ל׳ הצטיין בגישה אידאליסטית, החותרת להשלטת החוק 
ביחסים שבין המדינות, ועם־זאת — בראליזם של מדינאי 
מעשי. בשל שילוב זה שבדעותיו ובכתביו נמנה ל׳ עם ראשי 
המחיים את תורתו של גרוטיום (ע״ע). ל׳ שלל את ההבחנה 
בין סכסוכים "מדיניים" ו״משפטיים", בין "אינטרסים" 
ו״זכויות״. כחבר הוועדה הבריטית לפשעי־מלחמה ( 1945/6 ) 
הרים ל/ שמשפחתו נספתה בשואת יהודי אירופה, תרומה 
חשובה לגיבוש פללי המשפט הבינלאומי בתחום פשעי- 
המלחמה ולניסוח חוקת בית־הדין הצבאי הבינלאומי בנית- 
בדג, שח את פושעי־המלחמה הנאציים העיקריים. בפירסו- 
מים רבים לחם ל׳ להפיכת זכיות האדם (ע״ע) לכללים מחיי¬ 
בים של המשפט הבינלאומי הנוהג, והיה לו חלק בכך 
שמגילת האמות־המאחדות(ע״ע) קבעה שמירת זכויות האדם 
כאחת ממטרות האירגון. 

במשך 40 שנה — עד מותו — ערך ל׳ את הקובץ 001131 .^ 
03565 ^ £31 031:10031 ) 1016 015116 ? 0£ 018651 (ששמו הוסב 
לאחר־מכן ל$)) 0 ק 6 ? ׳ £315 03110031 ) 6 ) 10 ). בשנים 1944 — 
1955 היה עורך ה ׳ £311 10031 ) 03 ) 6 ) 10 0 £ ) 1 סס 0 -) ¥63 0(1x1511 
("ד,שנתת הבריטי למשפט בינלאומי"). הוא ערך גם מספר 



ו. ס. לאודרםילס 




סר הרעו לאוטרפאכט 



39 


לאוטרסכט, הרש — לאון 


40 


מהדורות של הספר 1 בת 3110 תז 1£ מ 1 ("המשפט הבינ¬ 
לאומי") מאת ל. ם, ל. אופנהים (ע״ע), הנחשב עתה לספר- 
היסוד המוסמך ביותר בנושא זה באנגלית. 

ל׳ היה חבר באירגון ההגנה העצמית היהודית בגאליציה 
לאחר מלה״ע 1 , ושימש כנשיאה הראשון של ההתאחדות 
העולמית של הסטודנטים היהודיים. הוא היה ציוני נאמן, 
ובחדשי־חייו האחרונים שהה בישראל. 

מחיבוריו: 0£ €5 ג 08 ! 3 ח^ 1 > 22 ג $?:> •! 5012 ? 13%% 21£ /י 1 ז? 
/■ 1.3% 03110031 ־!שזוז 1 ("מקורות המשפט הפרטי ואנאלוגיות 
למשפט הבינלאומי״), 1927 ! 11110 ז 1 ׳ 1.3%% 0£ 1 ז 0 ם 10 ז 1 ן? שג! , ! 
ץ 11 חטותומנ 0 !במסמבמזשזן!! ("תפקיד המשפט בחברה הבינ¬ 
לאומית"), 1933 ( 181115 ^ 1 1 ז 3 דח 10 ־ 1 !)!!ב ׳ 1% ^ 1 131 ז 3:10 חזש 11 ז 1 
(״המשפט הבינלאומי חכויות־האדם״), 1950 > -נן 010 ׳ 00% 1110 
111 ) 00 131 ז 0 ז] 3 תז 6 :) 1 ז 1 1110 ץנ 1 ־! 1-3%% 31 חס 311 מזשז 10 0£ 1110111 
("פיתוח המשפט הבינלאומי ע״י בית־הדין הבינלאומי"), 
1958 . ראוי לציון מאמרו "מסורת תורתו של גרוטיוס במשפט 
הבינלאומי" (בקובץ־המחקרים לזכרו, ר׳ ביבל"). 

1 . בנסויסש, סר ה. ל׳ ז״ל(קובץ מחקרים במשפט הבינלאומי 

הפומבי לזכר סר ה. ל׳), תשכ״ב! י. רובינסון, תרומתו של ל׳ 

לתורת "פשעי המלחמה"(שם), תשכ״ב. י . 5 . ב . 

לאון (יור — לאט׳ — 0 ^ 1 ), שמם של 6 קיסרים 
ביזאנטיים. החשובים שבהם: 1 ) ל׳ 1 , "התראקי" 

או ״הגדול״ (קיסר ב 457 — 474 ), מצביא שהועלה לכס המל¬ 
כות אחרי מות הקיסר מארקיאנוס. ל׳ היה הקיסר הרא¬ 
שון שהוכתר בטקס דתי בידי האפאטריארך של קושמא, 
ובכך קבע תקדים חשוב לדורות הבאים. הוא דבק בהחלטות 
ועידת הכנסיה בכאלקדון מ 451 (ע״ע כנסיה, ועידות). ל׳ 
שקד על שמירת האחדות הפורמאלית של הקיסרות הרו־ 
מית, ובמות סורוס, קיסר המערב ( 465 ), נטל לעצמו גם את 
התואר של זה, אולם ב 467 הושיב את קרובו אנתמיוס על 
כס המלכות במערב. מלחמתו בונדלים (ע״ע) בצפון־אפריקה 
נסתיימה בתבוסה ( 468 ). 

£< 1 ו 0111 ז 711 ) 015 .> 1 71 ) 711 ) ?) 4 7.717 ־ ת 5511 ת£ 

171 1 1 )!\ 11 5 ) 1 ) 111 1111171£ ) 14 ) 8 2117 . 11 , 71 ) 1 /)- 317131 ? ה) 11 1/1 ־ 1117 ) 

1943 ,( 42 6 נזנ) 251150 . 2 ץ 8 ) 11 ) 1 ו 07 {< 7 ) 7 )^ 173111 

2 ) ל׳ 111 "האיסאורי"(קיסר ב 717 — 741 ), מייסד השושלת 
ה״איסאורית". לפי מסורת אחת נולד ל׳ באיסאוריה, ולפי 
מקורות אחרים בגרמאניקיאה. ל' הצטיין בשירותו בצבא, 
וב 713 עמד בראש "התימה" (המחוז) של "האנאטו׳לים" 
באסיה הקטנה. בזכות הצלחתו במלחמותיו בערבים, הוכח 
לקיסר ע״י הצבא והדיח את תאודלסיוס 111 ( 717 ). בכך בא 
הקץ לאי־היציבות הפנימית בביזאנטיון שארכה 20 שנה. 
משימתו הראשונה של ל׳ היתד. להגן על קושטא, שהערבים 
צח עליה. אחרי 12 חדשי מצוד( 717/8 ) נסוגו הערבים, נוכח 
הגנתו הנמרצת של ל׳, שהשמיד את צ;ם "באש יוונית", 
והתקפת בעלי־בדיתו הבולגארים. בהדרגה דחק ל׳ את רגלי 
הערבים מאנאטוליה, והנצחון שנחל ב 740 בקרב אקולאינון 
(לא הרחק מאמוריום) סימל את קץ הלחץ הערבי על ביזאנ־ 
טי 1 ן. באסרו ב 726 את פולחן האיקונין פתח ל׳ בסכסוך 
האיקונוקלזם (ע״ע), שארך יותר ממאה שנה. 

את המערכת המינהלית המחוזית שיכלל ל/ בחלקו את 
המחוזות הגחלים ליחידות קטנוח־יותר. ב 726 פירסם את 
״מבחר החוקים״ (׳%©ןן 6 ׳% ׳%< , 1962 ,( 227 6 טל 86 ) ( 165 ** 51 

€^ 1 זב 11 תג 0 ) 842 — 717 ,*/א?/ 7101 * 7 ) 1771 0714 105771 * 0710 * 1 

. 1966 3 *( 1 ,^ 1 , 9151017 

3 ) ל׳ ¥, ״הארמני״ (קיסר ב 81,3 — 820 ). ל׳ היה מצביא 
שהצטיין ב 812 במלחמה בערבים. שנה לאחר־מכן,עם מפלתו 
של הקיסר מיכאל 1 בקרב נגד הבולגארים, התמרד ל׳ ותפס 
את השלטון. הוא הגן על קושטא מפני הח׳אן הבולגארי קחם 
(ע״ע בולגחה, עמ׳ 791 ). אחרי מותו של קרום הביט ל׳ 
את יורשו ושם קץ לסכנה הבולגארית. על השטחים בשלטון 
ביזאנטי באסיה הקטנה ובסיציליה הגן ל׳ בהצלחה מפני 
התקפותיהם של המוסלמים. כאיקונוקלאסט חידש ל׳ את 
הרדיפות על ה״איקונודולים" (עובדי האיקונין), הדיח את 
האפאטחארך ניקפוולס, שהתנגד למדיניותו, וכינס ב 815 
ועידה כנסייתית, שחידשה את התקנות האיקונוקלאסטיות 
שנתקבלו ב 754 , הוא נרצח ב 820 בשעת תפילה בכנסיה 
האגיה סופיה, 

- 0.7111 ) €0715 / 0 7501115 ^** 741 71 * 107 * 01 ? 7716 ,־ 2416x3110161 ? 

1716 171 7 ) 5711 * 0 ^ 1 * 17718% 0714 ץ*! 01 ? 01 *^ 5105 * 1 **£ ,'* 71 ) 710 

8^X071(171* £772(7(76, 1958. 



הקייסר לאח ^ 


4 ) ל׳ ¥1 . ״החכם״ או ה״פילוסוף״ (קיסר ב 886 — 912 ). 

בנה של אודלקיה אינגדינה, שהיתר. תחילה פילגשו של 
הקיסר מיכאל 111 ואח״ב אשתו של כסיליוס 1 (ע״ע), ולפיכך 
אין לדעת מי משניהם היה אביו. מחנכו היה האפאטריארך 
פוטיוס (ע״ע), ול׳, שעלה לשלטון בהיותו בן 20 , עסק בתאוי 
לוגיה ובפילוסופיה, חיבר תפילות ושירים ושמר על האווירה 
האינטלקטואלית שיצר פוטיום בחצר הקיסרות. חשיבותו 
העיקרית של ל׳ היא כמחוקק (ע״ע ביזנטיון, עם׳ 379 ). ל׳ 
נחל תבוסות רבות במלחמותיו: הערבים השלימו את כיבוש 
סיציליה ונחתו ברגל שבקאלאבריה, בזזו את סאלוניקי( 904 ) 
והביסו את הצי הביזאנטי, שניסה ב 911 לכבוש מידיהם את 
כרתים! בולגאריה ניצלה את חולשת הביזאנטים וקיבלה 
מידיהם חלק ממאקזלניה ומאלבאניה וכן סס שנתי ( 904 ), 
ונסיך קיוב, אולג (ע״ע), תקך את קושטא חכה בזכויות 
מסחריות מידי הביזאנטים ( 911 ). 

,* 50% * 1 1/1 £6071 46 5 * 401/611 ! 5 * 1 , 310 ( 1 24 ־ 031116$ ^? 

011 * 551 * #1 151 * 006 20866 ?£ 16 } 70116 $ ' 7 5 * 1 , 1111 ־ 801 1 ; 1944 

. 1961 ,( 11 , 6 ^ 1 * 16 50 ¥ * 6 556 ט־ 1 6 ^ 0100 1111 03111675 ) 16 * 512 * X 

ד. י. 



41 


לאון — לאוך־טמפלו, יעקב יהודה אריה 


42 



הקאחרראלה נלאו! 


לאון (תססם), עיר בצפון־מערב ספרה כ 300 ק״מ מצפון־ 
מערב למאדריד ? 84,000 תוש׳( 1965 ), בירת מחוז 
ל׳ ( 15,518 קמ״ר! כ 600,000 תוש׳). יושבת מדרום,להרי 
קאנטאבריה׳ בגובה 820 מ , מעל פני־חים, על שטח גבנוני 
שבק הנהרות ברנסגה וט 1 ריו, המתאחדים בדרום העיר לנחל 
ל/ ל׳ היא מרכז מסחרי לאיזור נרחב בצפון־ספרד. היא גם 
מרכז מנהלי וצומת חשוב של מס״ב וכבישים ממאדריד 
לערי הנמל של החוף הצפוני־מערבי, מסחרה בעיקר במו¬ 
צרים חקלאיים, בהמות, עורות, עצים ומוצרי תעשיה ביתית. 
במחוז נמצאים מכרות פחם וברזל וסביבם מתפתחת תעשיה. 

ל׳ היא גם עיר תיירות בזכות יפיה ואתריה, ביניהם: 
קאתדראלה גותית (המאות ד. 13 — 14 ), כנסיית 5 ו איסידורו 
(המאות ה 11 — 12 ) ומנזר סן מרקוס (המאה ה 16 ). 

בתקופת השלסק הרומי בספרד שהה במקום הלגיק ה 7 , 
ושם העיר מקורו בשיבוש המלה הלאטינית לגיו. לשיא 
גדולתה הגיעה במאות ה 12 וזז 13 , כשהיתה בירת ממלכת ל׳ 
(ע״ע קסטיליה ול׳) ומרבז דתי וכלכלי חשוב. במאה ה 16 
נתמעטה חשיבותה הכלכלית ולא נתחדשה אלא במאה ה 19 
עם הפעלת המכרות שבסביבתה. העיר התפתחה בעיקר 
מראשית המאה ה 20 , משנעשתה לצומת־תחבורה והוקמו בה 
תעשיות מודרניות. 

יהודים — ע״ע קסטיליה ול/ 

לאון, לואיס פו^סה דה — ״ 6 ^ 1 £*> סס״ס? * 1,01 — 

( 1528 , בלמונטח [מחוז קואנקה] — 1591 , מאדרי־ 

גאל [מחת אוילה]), משורר מיסטי ספרדי, נזיר במסדר 
האוגוסטיניאנים בסאלאמאנקה. סיים את האוניברסיטה 
שבאותה עיר ושם הורה, החל ב 1561 , תאולוגיה, ולאחר מכן 
גם את כתבי־הקודש. ב 1572 הואשם ע״י הדומיניקנים בפני 
האינקוויזיציה בהפצת רעיונות־כפירה (ע״ע אריאס מונטנו), 


בגישה יהודית־רבנית לפרשנות המקרא, בעמדה ביקרתית 
כלפי הוולגאטה, בתרגום "שיר־השירים" לספרדית, ואף 
הוחשד במוצא יהודי. ל׳ נכלא למשך ארבע שנים ( 1572 — 
1576 ), אך לבסוף זוכה מכל אשמה והושבה לו משרתו. 

ל׳ היה בקי ביוונית, בלאטינית וגם בעברית. ידיעתו 
בעברית היא שעירערה את אמונו בתרגום הוולגאטה, ובתר¬ 
גומיו לספרדית (שיר-השירים, פרקי תהלים, פרקים נבחרים 
מספר איוב) העדיף להסתמך על המקור העברי, תרגומיו 
אינם מתיימרים להיות מדעיים, אלא פיוטיים באפים, ורבים 
בהם אי־הדיוקים, בשל התאמתם לדוקטרינה הקאתולית, אך 
מכל־מקום היה ל׳ הנוצרי הראשון שהעז לתרגם את המקרא, 
ובמיוחד את שידד,שירים, כפשוטו, מן המקור העברי, 
תיכויו מאשמת כפירה הקנה גושפנקה רשמית לתרגומיו. — 
יצירתו החשובה־ביותר בפרוזה היא הספר 65116 זנ!נ 1 ז 10 ! 5 <ם 
011510 (״שמותיו של כריסטוס״), 1583 — 1585 , הכתוב בצורת 
דיאלוג אפלטוני והכולל ביאורים תאולוגיים לכינוייו השו¬ 
נים של ישו בברית החדשה. בין יצירותיו האחרות: -■!?ק * 1 
13 ) 0353 £601:3 (״הנשואה המושלמת״), 1583 ,ע״פ "אשת־חיל" 
(משלי, לא), 

שירתו דתית בעיקרה, אולם תחת מעטה קדושה הרבה ל׳ 
בתיאורים חילוניים ואף ארוטיים, ברוח זמנו. בשל עומק 
רעיונותיו ובשל סיגנובו, שהיה בו מבהירותו של הוראטיוס 
ומן הליריוח העדינה של ורגיליוס — אשר גם מיצירותיהם 
תרגם לספרדית — נמנה ל׳ עם גדולי המשוררים הליריים 
והמיסטיים של ספרד. 

, 111071 * $01 171 16 ? 07115€ ?€ 416 0714 ״ 1 46 . 11 

671061771167110 ־ 7 461 10410 * 6 1171 ,,. 1 46 .״! 1 , 6611 . 0 ; 1873 

10 671 .£ 46 ¥60$ , 3 נ:>תש 31 ? : 231€2 מ 50 > , 1924 , 07101 ?* 6 

46 .״ 1 ץ 0 ז¥ 46 66 * 671 ? 1,0 ,'( 11 ס , 1929 , 110710 ) 7 * 60 06110 ? 

. 1946 ,. 1 46 * 1 ,־ 1 * 0551 ^ £ , 1943 ,״ 1 
ב. רב. 

לאון, ממלכת, ע״ע קןסטיליה ולאון; ספרד, 

היסטוריה. 

לאון־טמפלו, ח 1 קב יהודה אך.יה ( 1603 , האמבורג- 
1675 , אמסטרדאם), רב ואמן הולנדי. ל׳ היה צאצא 
למשפחת אנוסים־לשעבר, למד אצל יצחק עוזיאל (ע״ע) 
באמסטרדאם׳ ושם הורה בביה״ס של הקהילה עד שנתמנה 
לרב (חכם) בקהילת מידלבורד שבהולנד. ב 1643 חזר לאנד 
סטרדאם כמורה בישיבת "עץ חיים", ועבד גם בבית-הדפום 
של מנשה בן־ישראל (ע״ע), שם ניקד את הוצאת המשנה 
של שנת 1646 . 

עיקר פירסומו של ל׳ בספריו, שרובם עסקו בבית־המקדש 
והעבודה בו, והוא עיטר אותם בתחריטים אמנותיים מעשה- 
ידיו. עוד בהיותו במיךלבורך פירסם חיבור (בספרדית) על 
מקדש שלמה — 561001011 16 > 10 ג}במ 16116 ) 31:0 ־ £60 , 1642 . 
חיבור זה, שי״ל גם בעברית ("תבנית היכל׳/ת״י), בצרפתית 
( 1643 ), בחולאנדית ( 1644 ), בלאטינית ( 1665 ) ובלאדיגו 
1650 , הוציא לו מוניטין, ובעקבותיו נוסף על שם־ 
משפחתו הכינוי "טמפלו"("היכל" בספרדית). חיבוריו האח¬ 
רים הם: על ארון הברית (- 16513 ׳ 161 ) 03 ז 1 / 1613 ) 10 ) 1313 יד 
0161110 , 1653 ), על הכרובים ( 1111 נ 11 ת 016 105 16 ) 10 ) 11:313 , 
1654 , ועוד קודם־לכן בלאטינית ־ 1130 15 נ 11 כ 111 ז 016 סם 
13105 , 1647 ), ועל המשכן ( 16 ) 6111301110 ( 131 161 > £61X310 
405011 <, 1654 , ובאנגלית, 1675 ). כל הספרים האלה עטורים 
בתחריטיו. הוא גם הכין תבניות של בית־המקדש והמשכן 



43 


לאון־טטפלו, יעקב יחזדח אריח — לאונטיב, ל,ונסטנטץ ניקוליביץ , 


44 


והגישן למלכת אנגליה ב 1643 , מייחסים לו גם את ציור 
השלם ההראלדי של הלשכה הגדולה של הבתים החפשים 
באנגליה. ב 1671 (תל״א) נתפרסם ספרו "ק׳דש הלולים" 
( $3011333 ? 3 3$ ז 1 ו 3 י 131 \/ 1.3$ ), ס , תהילש עם תרגש, 
פאראפראזה והערות בספרדית. בץ חיבוריו שלא נתפרסמו 
היו כמה כתבי-פולמום ז למרות מה שהיה מקובל עד עתה, 
נראה כי חלקו של ל״ט בוויכוח לימבורך (- 413 ( 00111x51010 
$1$ םש 8 ז 11 ( 3611 ) מוטל בספק. ל״ט השאיר סדרת מיתולח 
לאיור המשגה, שהשתמש בהן לאתר מכן רלם סורנהוסיום 
בתרגום המשנה שלו (ע״ע משנה: תרגומים). דיוקנו של 
ל״ט צוייר ונחרט בידי שלש איטליה (ע״ע). 

) 115 ־ 1 ^ 1 ־ 1 '!'> 417711 > ) 0 001111 11 / 1 ,/ 11 ){- 10 ^ 471 / ,} ¥01 \ , 1 

, 06511$ .£ .* ; 1894/5 ,( 11 , 5 מ 10 )ם 21153 י 1 ' 1 , 1 > #1311 ת£ )ס . 500 
. 11 , 1935/9 ,( 1 \ 1 ) 7 ,. 4111111 (16x1 * ו /! 1 <* 1 ) 471 % 10 - 1 / ? £071 
- 1 ) 11 ) 4 ? 10 11 ) 04 / 1 ) 4 > ! 711 ) 4 ) 11 /)!) 0 , 13010 ? ,* - 103115 ^ 8111 

. 1940 , 523 ־ 521 , 1 , 10714 

ב. ר. 

לאונוב, לאוניד מכסימוביץ׳ - 

08 !* 60 \ 4081187 ! — (נר 1899 , משקווה). סופר 
ומחזאי רוסי סובייטי, מחשובי הדש שלאחד המהפכה. בימי 
מלחם שהאזרחים שירת בצבא האדש. ברומאן 
. 3 >ו 06 ס* 1€ י סזסא*?!׳•( (״קיצושל אדם זעיר״), 1924 , מורג¬ 
שת השפעתו של דוסטרבסקי. ברזמאן הגדול 411 !ץ 0 קס£ 
(״תחשים״), 1924 , תיאר בהרחבה את ההתנגשות בין העיר 
שכפר בראשית ימי הקומוניזם. ממאן אחר, קס? ("הגנב"), 
1927 (עברית: ש. הרברג, תש״ט) מתאר את נפתוליו של 
אדם שלחם למען המהפכה, נתאכזב, הפד לגנב, אך חתר 
לבסוף בתשובה. ספרו, 031-1 , 1929 , דן בהקמתו של מפעל 
תעשייתי במקש נידח, על הנהר סוט, תוך הדגשת המאבק 
בין מבצעי תכנית ״החומש״ ובין האוכלשיה המקומית — 
האיכרים השמרנים והנזירים הקנאים. גיבורו של הרומאן 
1 ו 11 > €801 קגזץא 0 , 1932 , מגלם את המשבר שחוללה המה¬ 
פכה בחוגי האינטליגנציה. למלחמח־הגבורה של ברית' 
המועצות בפולש הנאצי מוקדשים המחזות 311160x8116 ]? 
(״פלישה״), 1942 , ו 711183 א 6 \/, 1943 , הסיפור 833x116 
610103 ץ 0111 :> 1 !!* 86 (״כיבוש וליקושומסק״), 1944 , ועש. ל׳ 
נאלץ להתאש את יצירתו לדרישות "הראליזם הסוציאליס¬ 
טי" והאידאולוגיה הקומוניסטית, אך בעיית לבטיו הנפשיים 
של היחיד בולטת גם ביצירותיו המגמתיות. דבר זה ניכר 
בספמם שכתב אחמ מלה״ע 11 , כגון הממאן הגדול -ססץ? 
60 * 10 ס! (״היער המסי״), 1953 . 

; 1962 , 11608003 . ^^ 16030 ^ 16€730 יק 780 , 083/1£8 >! .^ 0 
, 1964 , 193-207 ,) 7111147 ) 1011 11171 * £141 1 ) $ 01/1 , 11 ־ 510011 . 4 ^ 

לאובטופ 1 ליס (; 460*16*0X11 )׳ עיר במתח און (ע״ע) 
במצרים התחתתה, בדלתה הנילוס. כיש תל-אל- 
שומה, מדרש־מזרח לשיבין־אל-קאנאטיר, כ 26 ק״מ צפונית־ 
מזרחית מקאהיד. בל' נוסדה במאה ה 2 לפסה״ג מושבה של 
חיילים יהודים בראשות חוניו 7 יז (ע״ע). מושבה זו נשדד, 
בעיקרה בידי מהגרים מששה שוקמה ברשות תלמי זיע, 
פילו§טור, ואשתו קלאופאטרה, זמן מה אחרי גזירות אנטיר 
כוס ומרשת החשמונאים (קדט׳ י״ב, 388 ; י״ג, 62 > 287 ! מלש 
ד, 420 — 425 ). החיילים השוח־ים שישבו באחור ל׳ ומפ¬ 
קדיהם מילאו גם לאחר־מכן תפקשים בחיים המדיניים של 
מצרים. 


בל' הקש חוניו ע 1 , בין 170 ל 154 לפסה״ג, על חורבותיו 
של מקדש מצמ, מקדש במתכונת ביתשמקדש בירושלים — 
הוא "בית חוניו", ששימש את יהשי מצרים יותר ממאתיש 
שנה, עד שנסגר בידי הממאים בשנת 73 , בפקשת הקיסר 
אספאסיאנוס (מלח׳ ז', 433 — 436 ). 

על שם חוניו נשע איזור ל' גם בשם "אדמת חוניו". 

זכר ליישוב היהודי הקדש שרד עד היש בשם "תל-אל- 
יהשיה". יש המאחרים באותו איזש אח "מחנה הששים" 
הנזכר אצל יוסף בן מתתשו (קדמ׳> י״ד, 133 ), ואת המקש 
דתט־ו 3360 טן 035113 , הנזכר בראשית התקופה הבחאנטית. 

בתפירות בתל-אל-יהשיה ב 1887 נמצאו כתובות ש שיש 
מרובות מסוף ימי שושלת התלמיים ומראשית התקופה 
הרומית. 

א. צ׳ריקובר, הששים במצרים(כולל ביבליוגראפיה), חש״ה! 

,! 07110 / 0 ? 011 ) 1 ( 1 0114 1 / 5 !)( ) 1/1 /<£ 40147111 ? ) 7/1 ■) 193 .£ 
!/?? 70/11441 1 ) 11 ) 7 /ס !) 1 ) 4711111141 > ) 7/1 , 11 ) 0116 £1 .£ 
, 1890 ,(שנייחס ב ■ 64081011 11 ) 1 , £111141 1011 ) £8 15x010x3 ) 

111 > 0 ) 0 ; 1906 ,!) 0111 ) 111 ) 10 !! 0714 101 > 1 ? 14 ,;> 11 *>? £ . 64 .¥\ 
! 6 !^? 14 7 ) 0771 > 10 1 ) 071101 ' 4 ) 11 ) 111 ) 7 ) 7 , 8315500 111 ) 61551111 

. 1935 ,( 35 , 0 *? 81 ) )?■ 1-70/101441 ' 11 ) 7 ס 

או. רם. 

לאונטיב, קונסטנסץ ניקוליביץ׳ - 

860 ז 9 ס 6 \^ 368113 * 811110 — ( 1831 — 1891 ), 

הוגה־דעות משר רוסי. ל׳ למד רפואה ושירת כרופא 
במלחמת-קרים ( 1854 — 1856 ). ב 1863 — 1873 פעל בשירות 
הדיפלומאטי ביית ובתורכש. ב 1871 , בעקבות מחלה קשה, 
עבר עליו משבר דתי, ולאחר החלמתו התבשר כשנה במנזר 
בהר אתוס שביוון, ובשנת 1887 נעשה נזיר. בתחילה כתב 
ל׳ סיפורים ורומאנש, בהם נתן ביטוי להשקפת־עולם "אי- 
מוראלית-אסתטית' שיאר את עושר־החיים בעולם־הזה. 
לתקשה זו שייד הרומאן 3 *ץ 1 ^ • 110008646 ("ושדו של 
בעל"). סיפורים ונובלות על חיי המזרח שקסמו לו נקבצו 
בספרו, בן 3 כרכים, 111 שקץ 1 8 113£1 ז 0 ! 1 ק* 1131111 * 113 
(״מחיי הנוצרים בתורכש״), 1876 . לאחר משברו הדתי עבר 
ל׳ לשלילת החיים בכלל ולשלילת תדבות-ד״מערב בת־זמנו 
בפרט. לדעתו, נמצא המערב בשלב האחרון של התפתחות 
בת שלושה שלבים, שכורח הם לכל תרבות — כמו לכל 
יצש חי — ודווא שלב הירידה, הד״תפוררות שריקבון. כדי 
להינצל מסכנה זו, חייבת רוסיה להתרחק מן המערב ולטפח 
את הערכים המקשיים של העמים הסלאודים ואת המורשת 
הביזאנטית. על רשש. להיכנע הכנעה מוחלטת לכנסש האש־ 
תשוכסית ו״להקפיא" את המשטר המטרתי, כדי שלא תרקב 
כמו ארצות המערב. הוא הביע שנאה ל״עדר" האנושי ולאי־ 
דאל השודון, וכפר בהתקדמותה של האנושות. את השקפר 
תיו אלה הרצה בספרו - 38311 * 0 ! 1 000113 ? , 800 x 010 
0 x 80 (״המזרח, רוסש שמלא ודות״), 11-1 , 1885/6 . ל׳ הש 
אחד המבקרים הספרותיים המעמיקש ביותר בדשו וכתב, ב? 
היתר, ספר על טולסטד, -*סיד .מ .נך 331 ! 06131 ק 0 

0x0x0 (״על הרומאנים של גראף ל. נ. טזלסטוי"), 1890 . 
מתש מהדורה של כל כתביו, שריחה צריכה להקיף 12 כרכים, 
יצאו לאור רק 9 ( 1912 — 1914 ). אוטוביוגראפש של ל׳ 
הששה הרבה שנים אחרי מותו, כ 1965 : - 3 ק 6 ^נ* 403 ג 
. 4063 ץ 0 1138 נןץז■ ("גורלי בספרות"). 

, 88 ) 8 337638X081 ס; 1 ססץ 0 11. 610*10!;08, 113 80X0003 
£60*868, 10. 71., 4)3*0004• 06881x308803 .מ ; 1903 2 
( ; 1911 , 10.11.71.3 0014307383, 1907; 113143x8 

1948 , 1114771 /> 10/1 ? 771 * 21 ! 110 ) 14 ¥071 ,} 0 ז 14 ־ 1 ז} 010 א 

י. א. ק. 



45 


לאוגידפ — לאונרדו דה דימ׳י 


46 


לאונידס — — (מת 480 לפסה״נ), מלך ספארטה. 

עלה למלוכה לאחר מות אחיו(בעיר 489 לפסה״ג), 

שאת בתו נשא לאשה. בקיץ 480 הגן על מעבד הרמופילי 
(ע״ע) שבץ חוף הים להרים, כדי לחסום את הדרך בפני 
הפרסים שהתקדמו בכוח גדול דרומה. בצבאו היו כ 6,000 איש, 
ובהם 300 לוחמים ספארטגים מובחרים. יומיים הדף ל' את 
התקפות הפרסים, אך ביום השלישי עקפו הפרסים את המעבר 
והופיעו בעורף היוונים. החיילים שמערי־הברית נמלטו על 
נפשם, ורק ל׳ ו 300 הספארטנים עסו, נשארו למלא את חובתם 
ונלחמו עד האיש האחרון. לפי המסופר נצלבה גופתו של ל׳ 
בפקודתו של נסרפסם מלך פרס ורק כעבור 40 שנה הוחזרה 
לספארטה, לזכרם של ל׳ ולוחמיו הוצב בחרמופילי פסל 
אריה עם כתובת לזכר מעשה הגבורה. וע״ע יון, היסטוריה, 
עמ׳ 442 . 

91 , 2 , 11 ;ז 1 173 , 2 , 1 ) 0111/1111111 , 11 *> 1 ־ 8 .א 

. 1935 ,( 1 !ד\ 0£ ( , £110 ) , 010111111 ¥0 / ,■ 1 ־ 11111 * 1 ? .' 1926 ,(. 0 



לא 1 בל] 1 לו, רו! , 1 * 1 — 110 גי\ב:י 1 זנ©״ 1 0 זז 1 § 118 א — ( 1858 . 

נאפולי— 1919 , מונקקאטעי ליד פירנצה), מלחין 
איטלקי. ל׳ סיים את הקונסדוזאטוריון בנאפולי בגיל 18 . 
האופרה הראשונה שחיבר היתד. "צ׳טרטון", לפי מחזהו של 
אלפרד דה ויניי (ע״ע), אך היא 
הוצגה רק ב 1896 וללא הצלחה. 

לאחר מסע ארוך, שבו ניגן בבתי־ 

קפה בארצות אירופה ובמצרים, 

השלים ל' אופרה אחרת, 1 
("בית מדיצ׳י"), שהיתר, צריכה 
להיות חלקה הראשון של טרי¬ 
לוגיה על הרנסאנס באיטליה. בזה 
רצה ל׳ להתחרות בסמראלוגיה 
י י״י״ייי של וגנר (ע״ע), אבל הוא נטש 

את רעיונו עקב הכשלת שנחל בהצגת החלק הראשץ ב 1893 . 
לעומת זאת קצרה הצלחה רבה האופרה ("הלי¬ 

צנים"), שהוצגה ב 1892 . אופרה זו נחשבת, בדרך־כלל, יתד 
עם ה״קאוואלריה רוסטיקאנה" של פיטרו מסקנלי (ע״ע), 
כדוגמה טיפוסית לאופרה הוריסטית (ע״ע אופרה, עט׳ 96 ) 
האיטלקית. אף אחד משאר 9 האופרות שלו לא זכתה להצ¬ 
לחה דומה! ביניהן: ״לה בוהם״ ( 1897 ) — ע״ם ספרו של 
אנרי מיח׳ה (ע״ע), ״זאזה״ ( 1900 ), "רולאנד מברלין" 
( 1904 ) — המבוססת על הרומאן של ויליבלד ?לבסיס (ע״ע) 
וחוברה לפי הזמנתו של וילהלם 11 , קיסר גרמניה. את 
הליבריות לאופרות כתב ל' בעצמו בכשרון ניכר, אך 
השראתו המוסיקאלית היתה מוגבלת. 

.( , 1914 , 1111 111 1 0%£1 111 111111111111 , £111 חג 1 זגג 8 0 
, ¥111 ,) 11 !ז 1115 ־£־ 0 . 11 . 5011 ־ 0 ח 1 4115114 ^ 015 ) ,? 1 . 1 ,□ 1 ־ £1 

. 1960 ,; 634-642 
אמ. ש. 


לאו 1 רל*ו ללי — 1 ס 10 /ו 13 > ס 1 >ז 13 ז 0 ^ 1 — ( 1452 , 

וינצ׳י [טוסקאנה] — 1519 , ארמון קלו שליד אג־ 

בואז [צרפת]), אמן ואיש־מדע איטלקי! אחד הגאונים הרב- 
צדדיים ביותר בתולדות האנושות. 

חייו. ל׳ היה בנו הבלתי־חוקי של נוטריון מפירנצה, 
שאימץ אותו בגיל רך. כשרונותיו האמנותיים נתגלו עוד 
בילדותו ובחיותו בן 15 נתקבל כתלמיד לביח־מלאכתו של 
הפסל והצייר ורוקיו (ע״ע). כאן השתלם במלאכות הציור 



לאונרדו רה וינ*׳י: ריוקז עצטו 
(פאלאזיו ריאלה, ם 1 רימ> 


והפיסול. בתקופת זו הושפע ל׳ מן האחים האמנים אנטוגל 
ופירו פוליולו (ע״ע). לאחר שש שנות הבשרה נתקבל ל׳ 
לגילדה של הציירים בפירנצה ( 1472 ), אך נשאר, כנראה עד 
1476 , בבית־המלאכה של מות. בין יצירותיו הראשונות 
שנשתיירו נמנית דמות המלאך בתמונת "הסבילה" של ורו־ 
קיו (בגאלריה אופיצי, פירנצה) ובן נשמר רישום נקף של 
גדות הנהר אתו(שניהם מ 1473 ). ב 1477/8 הקים ל׳, כנראה, 
בית־מלאכד. משלו ופעל בפיתצח כאמן עצמאי במשך חמש 
שנים. שתי היצירות העיקריות של תקופח זו(שתיזזן בלחי־ 
גמורות) חן תמונתו של ״היארונימוס הקדוש״ (בערך 1480 , 
בפינאקותיקה של הוואמיקאן! ד כרך י״ד, עמ ׳ 31 ) ו״הש־ 
תחוותם של המאגים" (אופיצי, פירנצה). תמונה זו החסנה 
ע״י אחד המגזרים שליד פירנצה בשנת 1481 ואף־על־פי 
שלא הושלמה, היא נחשבת, בעיקר בשל הקומפוזיציה 
המאוזנת שלה, כביטוי מגובש של המגמות האמנותיות 
בסוף המאה ה 15 . ב 1482/3 עבר ל׳ למילאנו, לשירותו 
של הדוכס לודוביקו ססורצה (ע״ע). טיוטת פנייתו של ל' 
לדוכס נשמרה, והיא מעידה על עיסוקיו המגוונים. השיתתים 
שהוא מציע לדוכס מסוכמים בעשרה סעיפים: תשעת הרא¬ 
שונים מתייחסים לענפי ההנדסה האזרחית והצבאית, ורק 
בסעיף העשירי והאחרון אומר ל/ כי בזמני שלום יוכל לעסוק 
באדריכלות, בציור ובפיסול. ל׳ שהה במילאנו עד 1499 , כאשר 
העיר נכבשה ע״י הצרפתים. בתקופה זו קיבל ל׳ הזמנות רבות, 
אך רק מעסות מהן צוית והושלמו, ולא כולן גשתמרו עד 
היום. העיקריות שבהן חן "המאדונה בין הסלעים", שהתחיל 
לציירה ב 1483 ואשר ממנה קיימות שתי גייסות: הקדומה 





47 


לאונרדו דיה וינצ׳י 


48 



לא)נדרו דה וינצ׳י: ר,׳ 6 תחוותט ׳ 56 הסאנים 
(נאלריה איפיצי, פירנצה) 


יותר בלובר, בפאריס (ר׳ כרך ב/ עם׳ 760 , לוח ז"), והמאו¬ 
חרת בגאלריה הלאומית, בלונדון; "הסעודה האחרונה", 
שצייר בשביל המנזר סאנטה מאריה ללה גראציה, במילאנו 
( 1495 — 1497 ); ועיטורי־פגים בחדרים אחדים של טירת 
ספורצה ( 1498 ). תמונות אחרות מתקופה זו, שאבדו, ניתנות 
לשיחזור מתוך העתקים ומקורות אחרים. בעת שהותו במי- 
לאנו עסק ל׳ גם בפיסול, בעיקר באנדרטודהפרש של הדוכס 
פראנצ׳סקו ספורצה. נשתמרו רישומים רבים לפטל זה. דגם- 
חימר בגודל טבעי הוצג ב 1493 בחצר הטירה של מילאנו. 
גם בעיות אדריכליות העסיקו אח ל׳ בתקופה ההיא והוא 
הכין תכניות לכיפת הקאתדראלה של מילאנו ולארמון מיועד 
לאחד האצילים במקום, אולם הן לא זכו לביצוע. במילאנו 
נחשב ל׳ כסמכות בענייני בניה אזרחית וצבאית. באותו זמן 
עסק גם בתיכנון של תהלוכות חגיגיות, עיסוק שהשפיע על 
יצירתו האמנוחית. כן התחיל במחקריו הרבים בתחומי מדע 
שונים. בחצרו של לודוביקו ספורצה זכה ל , להערכה רבה 
ונמנה עם חוג המלומדים שפעלו בו. יחסיו עם המאתמאטי־ 
קאי לוקה פאצ׳ולי ( 301011 ?) היו, כנראה, הדוקים במיוחד; 
הוא צייר את הגופים הגאומטריים והסטראומטריים לספרו 
של פאצ׳ולי על הפרופורציה, ובמבוא לספר ציין המחבר 
לשבח אח תרומתו של הצייר. 

ב 1499 עזב ל׳ את מילאנו זפנה תחילה למאנטובה, שם 
צייר את דיוקנה של איזבלה ד׳אסקה (ע״ע), ולאחר־מכן 
לוונציה, ושם תיכנן אמצעי־הגנה על העיר מפני התורכים, 
באביב 1500 חזר לפירנצה ובאותה שנה התחיל את התמונה 
"אנה הקדושה, מאריה והילד". ה״קרטוך לתמונה זו, שעליו 
עבד ל/ כנראה, עוד בהיותו במילאנו, מבוצע במונוכרום 
ומצוי כעת בגאלריה הלאומית, לונדון. התמונה עצמה, השונה 
מבחינות מסויימות מן ה״קרטוך, צוירה ב 1506 ונמצאת 
בלובר. ב 1502 נתמנה ל׳ ע״י צ׳זרה בורג׳ה (ע״ע) למפקח 
ראשי על הבניה הצבאית והירבה לסייר במחתות אומבריה, 
רומאניה וטוסקאנה. במסגרת פעילות זו ערך מפות ותכניות- 
ערים, המבשרות את שיטות המיפוי המודרניות. כאשר שב 
ב 1503 לפירנצה, הועסק מיד כמהנדס צבאי במלחמה נגד 


פיזה. בתפקיד זה תימן את "תעלת האתו", שעתידה היתה 
לחבר את פירנצה לים. באותה שנה הוזמו לצייר תמונת־קיר 
גדולה באולם המועצה של האדמת פאלאצו וקיו. הוא בחר 
כנושא את "קרב אנגיאדי", גצחון הצבא הפלורנטיני על צבא 
מילאנו בשנת 1440 . לפי הכרוניקות של העיר פירנצה, הוכרע 
הקרב ע״י המאבק על הדגל, ועלילה זו עומדת במרכז יצירתו 
של ל/ עבודתו נמשכה עד 1506 . לאחר המות רבות עיצב 
את הקרטון והתחיל לצייר את התמונה עצמה, אולם בשל 
תקלה טכנית (ייבוש מהיר מדי של הצבעים) לא השלים 
אותה. התמתה והקרטון ידועים לנו רק מתוך העתקים 
שונים, ובעיקר מתוך העתקו של רובגם (ע״ע). השפעתה 
של יצירה זו על האמנות האיטלקית, ואף על זו שמחוץ 
לגבולות איטליה, היתה עמוקה ביותר. יכלתו של ל׳ להביע 
חוויות עזות ולתאר עלילות דראמתיוח הגיעו ב״קדב 
אנגיארי" לביטוי מובהק. באותן שנים צייר גם את ה״מונה 
ליזה", שהיא מן התמונות המפורסמות ביותר בעולם (ר׳ 
להלן)• 

בשנים אלה פנה ל׳ במידה גוברת והולכת למחקריו המד¬ 
עיים. האנאטומיה עמדה עתה במרכז התעניינותו, אולם 
בצידה עסק בכל התחום הרחב של מדע הטבע, כפי שמדע 
זה נצטייר בעיני תקופתו. בולטים במיוחד מחקריו על מעוף 
הציפורים ועל תנועת המים. מחקריו הביאו אותו לידי תפיסה 
קוסמולוגית מקפת, המבליטה בעיקר אח הכוחות המכאניים 
הפועלים בטבע. 

ב 1506 חזר ל' למילאנו, שהיתה אז נתונה לשלטון צרפתי, 
ושהה בה עד 1513 . תקופתו השניה במילאנו עמדה בעיקר 
בסימן מחקריו המדעיים השונים. הוא עסק אמנם גם באמנות, 
אולם פרט לרישומים לא נשתמרה יצירה גמורה משנים 
אלה. תיכנונה של אנדרטח־פרש על קברו של הקונדוטירה 
גץ ג׳קומו טריוולציו (ע״ע), בדומה לזו של הדוכס ספורצה, 
אך בקנה מידה קטן יותר, תופס מקום נכבד ביצירתו בתקופת 
מילאנו השניה. בסוף 1513 , עם עלייתו של ג׳ובאני דה מדיצ׳י 
על כס האפיפיור כלאו x (ע״ע), עזב ל , אח מילאנו ועבר 
לרומא, על פעולותיו בזמן שהותו ברומא ( 1513 — 1517 ) 
יודעים דק מעט, נראה כי ערך מדידות של הכנסיה התמית 
העתיקה סאן פאולו וניסה לשחזר את הנמל הרומי הקדום 
מתוך השרידים שבצ׳יוויטאוקיה. רק תמונה אחת, תמונתו 
האחרונה של ל', נשתמרה מאותן שנים, אם־כי במצב גרוע, 
היא "יוחנן המטביל" (בלובר). כנראה לא נטל ל׳ חלק פעיל 
בחיים האמנותיים העשירים ברומא באותה תקופה. 

ב 1517 קיבל ל׳ את הזמנתו של פראנסוא 1 ועבר לצרפת, 

שם נתמנה ל״צייד ראשי, ארדיכל ומכונאי המלך". הוא היה 
גר בארמון קלו 0 י. 11 ס 1 ב>) בקרבת אנבואז שעל הנהר לואר, 
ועסק בשנתיים האחרונות של חייו בעיקר במחקריו. כן יצר 
שורה של רישומים המתארים את המבול וחזונות בדבר סוף 
העולם, שהם בלתי־פיגוראליים ואשר הבעתם מבוססת רק 
על תיאורים של זרמי מים. ל׳ נקבר בכנסיית סן פלוראנטן 
שבאנבואז. בזמן המהפכה הצרפתית נהרסה הכנסיה ואין 
עוד לקבוע בדיוק את מקום קבורתו. 

ל׳ כ צ י י ר. יצירתו של ל׳ טבועה בולה בחותם אישיותו 
המיוחדת ומשקפת את שלבי התפתחותו האינדיווידואלית. 
ב״השתחוותם של המאגים" ערוכה הקומפוזיציה בסדר 
גאומטרי והדמויות שרויות בחלל הנבנה על פי חוקי פר- 
ספקטיווה מדוייקים, תכונות אפייניות לאמנות של המחצית 





49 


לאזנרדו דה וינצ׳י 


50 


הראשונה של המאה ה 15 . אולם באופן העיצוב מראה 
התמונה את המעברים הרפים ואת ההתמזגות (ההלקית) 
של דמויות והלל, המאפיינים את סיגנונו של ל׳. לסיגנון 
זה שייכת גם הדגשת ההבעה בפניהן ובתנועותיהן של הדמו¬ 
יות. "ה מאדונה בין הסלעים" מראה את הבשלתן של מגמות 
אינדיווידואליות אלה. הדמויות עולות מתוך האפלולית של 
המערה, כשהן מוקפות אטמוספירה המסתירה את צורותיהן 
במקצת ומרכבת את חדותם של קווי המיתאר. מסך דק זה, 
המקיף כאילו את הדמויות, נקרא ע״י ל׳ "ספומאטו" (מן 
הפועל האיטלקי לכלות בעשן), והוא אחד המאם־ 

ינים היסודיים של סיגנונו בציור, המעניק ליצירה אופי אחיד 
ופיוטי, ומבדיל אותה מתיאור פשטני של המציאות. "הסעודה 
האחרונה" נתפרשה בצדק כביטוי מובהק של הסימון הקלא¬ 
סי של הרנסאנס בעיצומו. בהשוואה לתיאורים אחרים 
של נושא זה במאה ה 15 , בולטים ביצירתו של ל׳ הליכוד 
הסימטרי של הקומפוזיציה ובהירות ההורות המובעות 
בארשת־פניהן ובתנועותיהן של הדמויות. "אנה הקדושה, 
מאריה והילד״ מציינת — בקומפחיציה, בהבעה ובאופן- 
העיצוב — נקודת מפנה באמנות הרנסאנס באיטליה. הדגשת 
ההבעה מגיעה לשיא ב״קרב אנגיארי", בתיאורם של החיילים 
והסוסים הנאבקים. ל׳ עצמו אמר, כי תפקידו של הצייר הוא 
לתאר את "האדם ותנועות נפשו". רישומים רבים של חיילים 
בקרב, כשפניהם רוויי־זעם ופיותיהם פעורים, מופיעים זמן 
רב לפני "קרב אנגיארי", אך ביצירה זו הם מצאו את ניסוחם 
המסכם. על אף הדראמתיות של העלילה וההבעה, אין 
הקומפוזיציה נטולת תבנית, אלא ערוכה בצורה גאומטרית. 
"מונה ליזה" מראה את תפיסת ה״ספומאטו" במלוא שלמותה. 
תמונה זו "נבנתה" ע״י שכבות רבות של צבע דק אוורירי, 
ובדרך־עיצוב זו הפך כמעט כל קו למעבר מודרג. הבעת 
הפנים של מונה ליזה העסיקה ציירים ומבקרים במשך מאות 
שנים. תנוחת הידיים, שהיא מוטיוו קדום, הגיעה כאן לני¬ 
סוחה הסופי. "יוחנן המטביל" נשתמר, כאמור, במצב גרוע, 
וקשה לנתח את אופן העיצוב, אך נראה כי גם בתמונתו 
האחרונה בלטו ה״ספומאטו" והדגשת ההבעה. ניתן לומר כי 
שני הערכים הללו: המעברים הרכים והבעת החוויות — 
בין אם הן הודות דראסתיות כמו ב״סעודה האחרונה" או 
ב״קרב אנגיארי", ובין אם הן הודות ליריות כמו ב״מדונה 
בין הסלעים״ או ב״מונה ליזה״ — עלו בהתפתחות מפעלו 
האמנותי של ל׳ לדרגת ערכים אמנותיים מרכזיים, 

תורתו האמנותית של ל/ תפיסתו את האמנות 
משתקפת ב״מסכת על הציור" (ו" להלן), שחלקה הראשון 
עוסק בערכן הסגולי של האמנויות השונות — שאלה שהיתה 
שכיחה בספרות הרנסאנס. ל׳ מבקש להוכיח את עדיפותו של 
הציור על כל האמנויות האחרות ומבסס טענה זו על כוח־ 
ההבעה הרב שבציור ועל העובדה כי אין דרך טובה ממנו 
לניסוחה של הכרה מדעית ולמסירתה. חשובים ביותר הם 
החלק השלישי והחמישי של "המסכת". החלק השלישי כולל 
בעיקת תצפיות בדבר שינויים החלים בגופו של האדם 
בשעת תנועה, בין אם זוהי תנועה פיסית (עבודה או מאמץ 
גופני אחר) ובין אם זוהי "תנועת נפש". כאן הוא נותן 
הוראות מפורטות בקשר לעיצוב ההבעה, כשהוא משתית 
את הדברים על האפשרויות האורגאניות של הגוף ועל 
תצפיות רבות וחדות במציאות. חלק זה השפיע השפעה 
עמוקה על האמנות האירופית. החלק החמישי מוקדש לאור- 



?אונררו דה ויגציי : ראשי ?וחטים. 

רישום ?"קרב אנניאדי" 

(המוזיאון ?אמנויות, בודאפסטו 

וצל. כאן מצרף ל׳ את ההבחנות האופטיות של המדע, תצפיר 
תיו האישיות והודאות בדבר עיצוב התאורה בתמונה ומצביע 
על משמעותם ההבעתית של אפני התאורה השונים. "המסכת" 
מהווה מיזוג נדיר של גישה עיונית ומעשית. הסינתזה של 
תצפית מדעית ושל תיאור אמנותי היא מוקד תורתו. האמן 
ניחן, לדבריו, הן בכושר הסתכלות חדה והן ביכולת לתאר 
את הנראה. הוא יכול, איפוא, להשיג ידיעה מדוייקת ולמסור 
אותה לדורות הבאים, תפיסה זו של האמן מונחת ביסודה 
של "המסכת". 

רישומיו של ל׳. יצירתו האמנותית של ל' מור¬ 
כבת, כאמור, בחלקה הגדול מרישומים, המשמשים מקור 
חשוב להכרת מפעלו ואישיותו. בצד הרישומים שתכליתם 
אמנותית גרידא (והמאפשרים למסתכל לפעמים לעקוב אחרי 
הבשלתו של מ(טיוו מסויים ביצירתו) רבים הרישומים שעניי¬ 
נם מדעי וטכני. ראוי להזכיר במיוחד את הרי,שומים מתחום 
האנאטומיה והפיסיולוגיה, וכן את התיאור החזותי של ניסוייו 
בתחום המכאניקה. המיזוג של הצד המדעי והאמנותי, המציין 
את אישיותו של ל/ ניכר ביותר ברישומיו. גם ברישומים 
שכוונתם אמנותית בלבד, חתר ל' לדיוק מדעי (רישומים 
אנאטומיים של דמויות או של צמחים [תמ ׳ — ע״ע בוטניקה, 
עמ ׳ 742 ], המופיעים אחרי כן בתמונותיו)! ואילו לרישומים 
בעלי אופי מדעי הוא העניק הבעה, ההופכת אותם ליצירות 
אמנות, בגון סידרת הרישומים של העובר ברחם אמו משנת 
1512 , המצויה בארמון וינזור שבאנגליה (שבו נמצא היום 
האוסף העיקרי של רישומיו). לגבי שורה של רישומים, 
בעיקר תיאורי סלעים על השכבות הגאולוגיות שלהם, חלר 
קות דעותיהם של החוקרים, אם לשייך אותם לסוג האילוס- 
טראציה המדעית או הסקיצה האמנותית. 

כתבי היד, במותו הוריש ל׳ לחלמידרידידו הצייר 
פראנצ׳סקו מלצי ( 1493 — 1570 ס ) שורה ארוכה של כתבי־יד, 
כ 10,000 רשימות ורישומים, שכללו את מחקריו בתחומים 
שונים. חלק ניכר של כתבי-היד אבד, ונשתמרו רק כ 7,500 
דפים, חלקם בפנקסים וחלקם דפים בודדים. כתבי־היד העי¬ 
קריים הם ^ס 0 בספריית האמברוזיאנה, 


51 


לאונרדו דה וינצ׳י 


52 


מילאנו! 155 \ בש 0 מ 3 ־ 1 ? ש!! ; 1115111111 ׳ פאריס ן ^ 00 

1-111 ־!שזמס? במוזיאון ע״ש ויקטוריה ואלברם, לונדון! 
ןז\- 13,1 בם 310 מ 3 1 ג> 1 וזז 36 >ג 211 > בספריה המלכותית, דנזור! 

*ש 3 > 0 כ) במוזיאון הבריטי׳ לונדון! - 5 שש 61 ׳ 1 
■! 16 בטירת הולקהם הול, נורפוק, אנגליה. נוסף על כך 
נשתמר כתב־יד הכולל מבחר מרשימותיו על האמנות בלבד, 
בהעתק הכתוב ביד אחרת (ואטיקאן, - 111351,311 נ 1 ־ 171 *> 1 > 00 
11115,1270 . ב 1651 פורסם כתב־יד זה בפאריס בשם 310 ״ 3 •!? 
.ז\ 13 > .. 711 > 16113 > ["מסכת על הציור של ל׳ דה ו"׳] 

והודפס מאז פעמים רבות! ההוצאה האחרונה, בעריכתו 
ובתרגומו לאנגלית של . 11 ? הופיעה בשני 

כרכים, ב 1956 ). כתבי־היד אינם ערוכים לפי נושאים! על¬ 
פי דוב כולל כל כתב־יד רשימות על תחומים שונים, אולם 
באחדים בולט יותר נושא מסויים. כתבי־יד אחרים מצויים 
בפירנצה, בוונציה ובטורינו. בראשית 1967 נתגלו בספריה 
הלאומית במאדריד שני פנקסים ובהם כ 700 דפים בכתבו 
של ל/ שעל קיומם לא נודע לסני־כן. 

מחקריוהמופשטים של ל/ מתוך רשימותיו של 
ל׳ ניכרת התעניינותו המגוונת בשטחי המדע השונים. בהתאם 
להלך־הרוח של זמנו העריץ ל׳ את המאתמאטיקה ("בל יקרא 
[את דברי] אדם שאינו מאתמאטיקך), אולם עניינו העיקרי 
מוקדש למדעים התיאוריים. האופטיקה בכלל, ותורת הראיה 
בפרט, תופסות מקום נכבד במחקריו. הראיה היא, לדעתו, 
החוש הבטוח ביותר והמקור העיקרי להכרה אמיתית של 
המציאות. בתחום זה שאב בעיקר מן המסורת של האופטיקה 
בעת העתיקה וביה״ב, וכן נעזר בהסתכלותו החדה. ב״מסכת 
על הציור" (ראה לעיל) הוא דן בהרחבה בסוגים של האור, 
כשהוא מקבל את חלוקתם מן המדע המסרתי ומעשיר אותם 
בתצפיותיו. 

במחקריו נועד מקום חשוב לאנאמומיה, שהעסיקה אותו 
כל חייו. נקודת המוצא היתה האנאטומיה המעשית לצרכי 
האמנות, אך ל׳ חרג בהרבה מעבר לדרוש לאמן. בשלב 
הראשון (תקופת מילאנו הראשונה) מוסבים מחקריו בעיקר 
על השרירים ומבנה השלד; את פעולותיהם (בעיקר במצב 
של תנועה) ביקש להסביר באמצעות חוקים מכאניים, בשלב 
מאוחר יותר נטתה התעניינותו יותר לפיסיולוגיה ולבשה 
לפעמים אופי ספקולאטיווי, את זרימת הדם ניסה להבין ע״י 
הקבלות לזרימת המים. מתוך רצון לגלות את סוד החיים 


חקר את מצבו של העובר ברחם אמו. את ידיעותיו בתחום 
זה שאב במידה רבה מתוך תצפיות בפתת. תיאור עובר- 
האדם בידי ל׳ נחשב כתיאור הנכון הראשון. את מחקריו 
אלה ביסס על ניתוח גוויות, ורישומיו השפיעו על הליום 
(ע״ע), מייסדה של האנאטומיה המדעית. ברישומיו מצדה 
גם התחלה של האנטומיה המשווה (ע״ע). בשנים 1500 — 
1505 עסק ל׳ במעוף הציפורים. כתב-יד המוקדש לנושא זה, 
נשתמר, ולפיו התכוון ל׳ להשתמש בתצפיותיו, כדי לבחון 
אח האפשרות להטים אדם. כמדכן העסיקוהו טבע המים 
וחוקי זרימתם, כפי שמסתבר עפ״י כתב־יד שנשתמר. הוא 
אף פיתח שיטה למדידת זרימת המים. כאן מתמזגים תצפיו־ 
תיו החדות בטבע, ניסוייו בהידרוליקה (ע״ע, עמ׳ 114 ) 
וענייניו האמנותיים. רישומיו המתארים את המבול וסוף 
העולם קשורים במחקריו על המים. 

ל׳ איש המדע השימושי והטכנולוגיה. יצי¬ 
רתו של ל׳ בשטחים אלה נובעת מצירוף גאוניותו כאמן 
וכממציא שהשתחרר מכבלי הסכולאסטיקה שהתאבנה והכבי¬ 
דה על התקדמות המדע בדורו. 

ל׳ היה בקי בהישגיהם של המדענים היווניים והרומיים, 
אריסטוטלס (ע״ע), ארכימדס (ע״ע), סרון מאלכסנדריה 
(ע״ע), ויטרוביום פולי( (ע״ע), ואחרים, מהם קיבל, בין 
היתר, את רעיון כדוריות הארץ. מרמיזותיו של ל׳ ניתן 
להסיק שהאמין גם בתנועתה הסיבובית. 

אין כמעט שטח במדע ובטכניקה אשר ל׳ לא עסק בו: 
קינטיקה, דינאמיקה, אקוסטיקה, או&טיקה (ר׳ לעיל), הידרו־ 
ליקה, אווירודינאמיקה, תרמודינאמיקה, מטאלורגיה, בניית 
מבצרים, חפירת תעלות, הרכבת מכונות שונות, ביניהן מכו¬ 
נות לעיבוד מתכת ועץ, מכונות טכסטיל, מנועים, משאבות 
ואפילו מסבים כדוריים. כן עסק בתיכנון כלי נשק, לרבות 
תותחים, כלי־טים ועוד. מפליאה העובדה כי ל , הגיע לשלילת 
האפשרות של בניית ״פרפטואום מובילה״ (ע״ע). — ציוריו 
הטכניים מלווים הסברים בכתב־מרזןה, שבו השתמש ל׳ מפני 
שהיה איטר. 

קשה לקבוע בוודאות, אם כל הקונסטרוקציות והרעיונות 
הטכנולוגיים של ל' הם מקוריים. יתכן שבחלקם הם רישו¬ 
מים של מכונות ומתקנים שנתקל בהם וציירם כחומר לימודי 
בשביל תלמידיו. רישומיו החלו להתפרסם, אחרי גלגולים 
רבים, רק במאה ה 19 ׳ דבר המסביר את השפעתו הזעומה 
של ל׳ על ההתפתחות הטכנולוגית. 



לא 1 נרר 7 דה וינצ׳י: די׳פימים לסכינות סעופפות ( 401:6 ־■? 76 > 105111111 , פאריס) 







53 


לאוגרדו דה וינצ׳י — לאום 


54 


בכתביו מזכיר ל׳ כמה מחיבוריו בשטח הטכניקה: ספר 
התנועה ! תודח ההתנגשות ! פרקי מכתות! ספר הגראוויסא- 
ציה וספר התאוצה ( 10 * 1011 161 ! 11610 ), שאף עותק אחז* 
מהם לא נשתמר. מרעיתותיו הטכניים של ל׳ נתגשמו רק 
מעט: תעלת מארסזאנה ( 6131-1:03303 ) לספנות ולהשקיה 
בצפון איטליה, המקשרת בין הנהר אדה למילאנו ( 1497 
ו 1507 )! ויסותו של הנהר סיצ׳ינו ( 110100 ), ודודר־מדרגות 
בצ׳מפורד, אנגליה, הבנוי כך שהעולים אינם יכולים להבחין 
ביורדים. 

סיכום מפעלו של ל , . מפעלו של ל׳ היה מגורן 
ורביצדדי מאין כמוהו. אולם רק חלק קטן הגיע לידי השלמה 
תשתמר לדורות הבאים. שרדו רק עשר תמונות שהן בוודאי 
מעשי־ידיו. גם אם כוללים במניין את התמונות שייחוסן 
לל , מוטל בספק, לא ניתן להגיע ליותר משלושים יצירות. 
מתכניותיו באדריכלות ובפיסול אף לא אחת הגיעה לידי 
השלמה. במצב דומה שרויה מורשתו המדעית והטכנו¬ 
לוגית. אף כי ערך מחקרים בתחומים רבים ותיכנן ספרים 
שונים, אף אחד מהם לא הושלם בצורתו הסופית. עם זאת 
נודעת לפעולתו חשיבות מכרעת בתחומים רבים, ובעיקר 
באמנות. מעל לכל נישאת אישיותו, הממזגת ומאחדת בתוכה 
את הפעולות בתחומים שונים לסינתזה, כתופעה חד־פעמית 
בתולדות האמנות, ואולי בתולדות האנושות בכללה. דמותו 
הכל־כוללת של ל׳ נחשבת להתגלמות הגאוניות, אך יש בה 
גם צד טראגי שמקורו בפער בין הכושר האינטלקטואלי 
התוסס, לבין הביצוע־למעשה, הנשאר חלקי בלבד ואינו 
מביא את הפירות שניתן היה לצפות להם. 

ע״ע אמנות, עמ׳ 51 ! אנטומיה, עמ׳ 396/7 . 

א, קולב, ל׳ דא ו׳, היוצר ויצירתו - האדם ועולמו, תשי״ג! 

א. ל. וולינסקי, ל׳ דה ר, חייו ויצירתן (תרד מרום׳ י. 
סערוגי)/ תשכ״ה \ 34 **! 31 .' 1 43 .. 1 .€! 1 ז 0 ז 0 
ז? 4 . 1138 ־ 11111 ( 1 . 6 , 1874 , 1 ( 0$ ! 10 **{ 7 

."ל ;* 1877 1 * 4 11%€1$1£12 ז 7 

.£ , 1899 { ! 1112£350%1£ { 0 ! 43 { £6$ • £111 1££ )? %£11 

, 1920 1 ? £12 *ח*ח 3 ז 7 :.¥ 43 ״ 1 נ 1 ות 801 

,* 1922 , £1123401 7 11114 1 * 4 .£ , 05 * ££11111 £ 

£3111 * £11111 . 0 ; 1931 , 11 ־ 1 , 12€13113 *¥ 13 [ 3 ? 02 * 1 <] 81 .£ 

^ . 1 . 61 .? .( ; 1939 1.), £, 07210 !312x3 מ) 

11 £ ;* 1939 43 ״ 1 0$ !\ ¥07 ( ^ 7 £210131 

.־ 111 סג* 1 ס 2 ) 1952 — 1939 120213/2/220 ^ 82 '.£ , 16 , 1943 ,.£ , £1011 ? 
!^/ 200 /€! 0 ^ ? 7/1 ,ץ^זנוסזב^ .£ ; 1952 ,. 11 :) 51££5 מ £11 .£ 

? ; 1958 43 ,£ 01 .£ ;* 1956 , 1-11 43 .£ { 0 

£1 !£"[>* 1 *? £71 *€! ! 401123 43 .£ .ם י 

• 310 ( 01 23$ !! 40 43 . 7 , 1 6 * 111 ־ 1 .? ; 1962 ,! 0 * 1 ^ 100/232 

. 1964 { ! 0 * 1311/1 

מש. ב. י־־ י. מ. וו. 

לאונרדו 183110 ? 0 ^זגח 1-60 — (במחצית הרא- 

שונה של המאה ה 13 ), מאתמאסיקאי איטלקי. ידוע 
גם בשם ! 11600300 1,60031:010 (ל , בנו של בונאצ׳י). 

ספח־ הנודע הראשון היה " 36301 !סל!!־ , ("ספר האב- 
קוס"), שפורסם ב 1202 (ושוב ב 1228 ), בו מספר ל׳ כי 
בנסיעתו לאלג׳יריה לצרכי מסחר, למד את תורת־החשבון 
לפי שיטת ההודים. חומר נוסף לספרו אסף במסעיו המס¬ 
חריים במצרים, סוריה, סיציליה ופרובאנס. ספרו, שתרם 
להפצת השימוש בספרות הערביות בעולם המערבי, הכיל 
חידושים מקוריים רבים, בהם ההוכחה כי למשוואות שמעלתן 
גבוהה מ 2 לא ניתן להציג פתרון כללי, כלומר לחשב את 
כל שרשיהן, תוך שימוש באיברים מן השדה האוקלית 
בלבד (ל׳ הוכיח זאת בהתייחסו למשוואה המסויימת 
20 = צ 10 + 2 צ 2 + *צ). כן נמצאו בספר פתרונות של בעיות 


אחדות באנאליזה של דיו?נטוס (ע״ע). הספר פירסם את 
שמו של ל׳ ברבים, והקיסר פרידריך 11 ביקש ממנו לערוך 
ויכוחים עם חכמי הצת. ויכוחים אלה הביאו למחקרים 
נוספים, אותם סיכם ל׳ במהדורה המחודשת של ספרו. 

בספרו ״ 2000100-130 1-301103 ?״ ("גאומסריה שימושית", 
1220 בערך) נתן ל׳ תמונה מתייקת של הגאומטריה והטרי¬ 
גונומטריה כפי שפותחו עד תקופתו. 

עבודותיו של ל' תרמו להחייאת המחשבה המאתמאטית 
בעולם המערבי בדורו והשפיעו על -מאתמאסיקאים בדורות 
שלאחריו. 

62 — 1857 ,. 7 .£ 41 5011111 <וח 8 *קת 01 סמ £0 . 8 

לאוס ( 1305 ), ממלכה בפנים חצי־האי הדו־סין (ע״ע), 
ללא מוצא אל הים. גובלת בתאי(טהי, כדרך שמב¬ 
טאים בני-המקום — סיאם) — במערב, בקאמבודיה וכוייט¬ 
נאם הדרומית — בדתם ובדרום־מזרח, בוייטנאם הצפונית — 
במזרח, ובסין — בצפון. שטחה 236300 קמ״ר! מספר החוש׳ 
נאמד ב 3 מיליון ( 1966 ). 

ג א ו ג ר א פ י ה. מבחינת המבנה נחלקת ל׳ לשני חלקים 
עיקריים: האיזורים ההרריים — בצפון ובמזרח, עמק הנהר 
הקונג (ע״ע) ויובליו — במערב ובדרום. ל׳ סצסדפת מחלקי 
איזורים טבעיים, שרוב שטחם נמצא בתחומי שכנותיה. האי- 
זורים ההרריים, התופסים כ% משטח המדינה, מבותרים מאד. 
הם מכוסים רובם צמחיה סבוכה והתנועה בהם קשה ביותר, 
מלבד בכמה עמקי נהמת. האוכלוסיה דלילה מאד ומורכבת 
בחלקה הגתל משבטים פרימיטיוויים. החלק הצפוני והצפוני- 
מערבי של האיזורים ההרריים הוא דמה, הכוללת אח שוליה 
הדממיים של רמת יונאן (שבסין) ואת שוליה המזרחיים 
של רמת שאן (שבבורמה) והיא מבותרת מאד ע״י רשת 
צפופה של גאיות צרים ועמוקים. גובה פני הרמה 1,300 — 
1,500 מ׳ מעל פני־הים, אך כמה גושי התם מתנשאים לגובה 
2,200 — 2,300 מ׳. אחור זה הוא המבודד והפראי ביותר של 
ל/ ומעטים בו ישובי קבע. מרבית האוכלוסיה באחור זה 
מתכזת בעמק המקונג ושני יובליו נאם הו ( 100 ? 61301 ) 
ונאם סנג (#מ 50 61301 ). את חלקה המרכזי והדתמי־מזרחי 
של ל׳ תופסים המדתנות המערביים של הרי אנאם. הגבול עם 
וייסנאם (הצפונית והדתמית) עובר כאן סמוך לפרשת־המים 
בץ אגן המקונג לבין הגהתת הנשפכים לים סין הדתמי. גם 
התם אלה מבותתם מאד, ומרובים בהם הגאיות הצתם, אך 
בדרום מצויים גם עמקים רחבים, שבהם כפתם רבים. הרי 
אנאם מגיעים בתחומי ל׳ לגובה 2,920 מ׳. בקצה הדרומי של 
המתנה, בשטח שבין המקונג ליובלו הגדול סה קהונג ( 50 
6 : 6002 ), מכסות שכבות עבות של סלעים געשיים את מדת- 
נות הה תם ויוצרות מישורים נרחבים. באחור זה מצויים 
מטזגי קפה וכותבה. רק חלק קטן מהמישור הגדול של אגן 
המקונג התיכון נכלל בתחומי ל/ משום שהנהר, המהווה 
את הגבול בין ל׳ ותאי, זורם בשוליו הצפוניים והמזרחיים 
של האגן. עם זאת נכללים בתחומי ל׳ שטחי מישור נרחבים, 
בעיקר סמוך למקום התחבתתם של יובלים בתלים, היורדים 
מהת אנאם, עם המקונג. בעמק המקונג התיכון מרוכזת 
למעלה ממחצית האוכלוסיה, ובו מרבית היישובים ועיקר 
החקלאות (ב 80% מהשטח המעובד הכולל). האחור ביצתי 
בחלקו! בקיץ ובסתיו מוצפים שטחים נרחבים, ולעתים נגר¬ 
מים בעונות הללו נזקים כבתם. 



55 


לאוס 


56 



ארטח־הטלוכת נלואנניפראבאנג, "העיר בעלת מאה הפאנח־וח" 


אקלים. מלבד באיזור ההררי שבצפון, האקלים בל׳ 

חם בכל עונות השנה. בעמק המקונג מידת החום הממוצעת 
בחודש הקר ביותר, יאנואר, היא 25 0 , ובחודש החם ביותר, 
אפריל, ״ 30 . בעמקי הצפון מידת החש ביאנואר היא ׳׳ 15 , 
אולם רוחות צפוניות־מערביות קרות גורמות לפרקים לכפוח 
ובחודש התם ביותר מידת החש הממוצעת היא ־׳ 24 — 27 . ל׳ 
כולה עשירה בגשמים! באיזורים ה״יבשים" ביותר, בחלקו 
הצפוני של המקונג התיכון, מגיעה כמות המשקעים ל 1,200 — 
1,400 מ״מ ואילו בהרים בל׳ המרכזית היא עולה עד 3,000 
מ״מ. העונה הגשומה היא מאי—אוקטובר, והשחונה נובמבר— 
מארס. 

א וכלום י ה. חושבי ל׳ משתייכים לשלוש קבוצות עי¬ 
קריות : א) בני תאי(ע״ע), הנקראים לאו׳ מהם שם המדינה, 
והם מרבית האוכלוסיה? ב) תושבי ההרים (לאו־תאונג)! 
ג) שבטים ממוצא סיני. מלבד אלה ישנם גם כ 35,000 סינים 
וכ 25,000 וייטנאמיים. אין פרטים על הריבוי הטבעי, אך 
מניחים כי הוא קרוב ל 2.3% בשנה. האוכלוסיה ברובה 
כפרית, ורק כ 15% ממנה יושבים בעיירות ובעדים. הצפי¬ 
פות: כ 11 נפש לקמ״ר. הערים הראשיות הן וינמין (ע״ע) 
הבירה המינהלית, ולואנג-פראבאנג, הבירה המלכותית 
( 45,000 תוש׳), שהיא נמל נהרי על גדתו השמאלית של 
המקונג. שאר הערים קטנות. 

דתות. רוב התוש׳ בל׳ שייכים לפלג הדרומי של הבוד¬ 
היזם. באיזורים המרותקים קיימים שרידים של דתות אני- 
מיסטיות. מספר הקאתולים נאמד ב 25,000 , והפרוטסטאנטים 
ב 46,000 . 

שפה. השפה הרשמית, המדוברת בפי רוב התושבים, 

היא "לאו", שפה קרובה לסיאמית, השייכת לענף לשונות 
תאי. הכתב דומה אף הוא לכתב הסיאמי. שפת לאו מדוברת 
גם בתתשי תאי השכנה, ומספר הדוברים בה כ 4 מיליון נפש. 
מלבד זאת משתמשים בניבים מקומיים. השימוש בשפה 
הצרפתית נפוץ בחוגי האוכלוטיה המתקדמת, והיא השפה 
הרשמית השניה. 

חינוך ותרבות. רשת החינוך בל' אינה מפותחת. 
ב 1966 פעלו כ 2,650 בתי־ספר יסודיים, עם 145,000 תלמידים. 
קיימים כתריסר בתי-ספר תיכוניים ומקצועיים (כ 4200 תל¬ 
מידים). כן ישנם 4 סמינארים למורים, בי״ס לרפואה, ובי״ם 
למשפט ולמינהל, אך אין אוניברסיטה. 

משטר. להלכה ל׳ היא מדינה עצמאית בעלת ממשל 
מלכותי חוקתי, אך למעשה היא "מחנת־חיץ" הנתונה ללח¬ 
צים חיצוניים של גורמים מדיניים וצבאיים, מערביש ומזר¬ 


חיים, שמשפיעים על משטרה ושעליהם אין לה שליטה (ור׳ 
להלן: היסטוריה). בראש המדינה עומד מאז 1959 המלך 
סאוואנג ואטתאנה, הממנה את ראש־הממשלה. קיימת אסיפה 
לאומית, הנבחרת אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. הארץ 
מחולקת ל 17 מחוזות. 

כוחות מזוינים. בממלכת ל׳ קיים להלכה גיוס 
חובה. הכוחות המזוינים נאמדים ב 75x100 איש, מהם שייכים 
כ 8x100 ל״ניטראליסטים" (ר׳ להלן: היסטוריה), שיתר 
ל״מלוכנים", מערכם של ה״ניטראליסטים" לא שולב עדיין 
בכלל הגייסות של ל׳. 

בצבא היבשה המלכותי כ 65,000 איש, כולל 6 גדודי 
צנחנש ו 24 גדודי חי״ד, המאורגנים במסגרת חטיבות ניידות. 
ישנם 40 גדודי-משמר סטאטיים. הציוד הוא כמעט כולו 
אמריקני. 

בכוחות האוויר כ 1,500 איש, המפעילים כ 50 מטוסי- 
התקפה קלים, תוצרת אה״ב, בעלי מנועי-בוכנה. ישנם גם 
כמה מטוסי-תובלה וקשר. 

על נהר מק 1 נג מופעלות כמה שייטות קלות, הכוללות 
סירוודתותח ונחיתה. לכוחות השטים כ 500 איש. 

כשות הפאתט-לאו, השולטים באיזורי הצפת, ובמזרח 
החבלים הדרומיים של ל/ נאמדים 30x1002 איש לרבות 
"ניטראליסטים" שלא עברו לצד המלוכנים. מסייעים להם 
כ 15 — 20 אלף חיילים צפון־וייטנאמיים. צ ישם של כוחות 
אלה הוא כולו רוסי וסיני. 

כלכלה. כלכלתה של ל׳ נחשלת ואינפלאצלנית (מדד 
המחירים לצרכן: 1959 = 100 , 1966 = 1310 ), שתפתחותה 
החקלאית מפגרת, הארץ מצויה במצב מלחמה מראשית שנוח 
ה 50 ולמעלה מ 70% מהוצאות הממשלה מוצאים להחזקת 
הצבא. תמיכת אה״ב בסכום 56 מיליון דולר ( 1965 ), מלבד 
סיוע צבאי, מקיימת אותה. המסחר ברובו בידי סינים. 

עיקר עשרה של האת במשאביה החקלאיש. כ 60% משטח 
חאת מכוסים יערות, מהם מפיקים סוגי עץ שונים, כולל 
טיק. להעברת הגזעים משתמשים עדיין בפילים. באיזורי 
האת הניתנים לעיבש קיימת חקלאות ענפה. כ 4.2% משטח 
האת מעובדים, וב 80% מהאוכלוסיה מתפרנסים מחקלאות. 

גידולים עיקריים בל׳ הם: אוח — 510x100 טח לשנה 
( 1966 )! תירס — 19x100 טון$ טאבאק — 2,200 טח. כן 
מגדלים באטאטות, תפוחי־אדמה, מאנלק, בוטנים, כותנה, 
קפה, תה, תבלינים, אופיום׳ וגם ירקות שידות. המשק החי 
כולל חזירים ותואים (בהמת העבשה העיקרית), ובהרים 
קצת בקר וצאן. 

אוצרות טבע. בל' קיימים משאבים טבעיים ניכרים, 

אך אין הם מנוצלים בשל קשיי גישה ותחבורה. בקאם־קאוט, 
במזרח ל׳ המרכזית, קיימים מכתת בדיל קטנים, המפיקש 
את פריט היצוא החשוב ביותר של המדינה. מלבד בדיל 
ישנם גם מרבצים של עפרות-ברזל, בוכסיט ועשרת. 

תעשיה כמעט שאינה קיימת. מצויים מטוויות משי 
ומפעלי קדרות וצורפות, וכן מפעלים קטנים לעיבוד מזונות, 
טאבאק, עץ ועור. לאחרונה הוקמו מנסרות וטחנות אוח 
משרניות. תעשיית המכרות הפיקה 700 טונות בחל ב 1966 . 
תפוקת ה ח ש מ ל — כ 10 מיליון קו״ש לשנה." 

ור׳ מפה בעט׳ 57 . 

ב 1957 יזם האו״ם אח תכנית "אגן נהר המקונג", כדי 
לפתח את כלכלתן של המדינות היושבות לארפו. במימון 


57 


לאוס 


58 



לאוס ז החחכורה, אחירות־הטנע והחקלאות 


התכנית ובמימושה משתתפות המדינות הנהנות, 21 מדינות 
נוספות (ביניהן ישראל) וכן גופים פרטיים. עד כה ( 1967 ) 
הועמדו לרשות התכנית כ 113 מיליון דולר. מגמות התכנית: 
פיתוח כוח הידרו־חשמלי, השקיה, מניעת שטפונות, ניקוז, 
הקלח השיט ואספקת־מים. השלב הראשון של התכנית, שיהיה 
מוכן בשנות הסד, יסתיים בהקמת סכר פה־מונג (ליד דיג־ 
טיאן, על גבול ל׳־תאי) שיאפשר השקיית שטחים נרחבים 
בתאי ובל׳ רפעיל תחנת־כוח בת מיליון ק״ו• ב 1966 הוחל 
בבניית סכר נאם־נגום (צפונית לויינטיאן) שימומן ע״י הבגק 
העולמי. תחנודהכוח שלו תפיק 120,000 ק״ו. 

תחבורה. בל׳ אין מסילות־בחל. אורך רשת הדרכים: 
2,800 ק״מ, מהם רק 940 ק״מ ראויים לשימוש בכל מזג- 
אוויר. מספרהמכוניות: כ 7,000 , מכלהסוגים. כדרכי תעבורה 
פנימיים עיקריים משמשים הנהר מקונג ויובליו, באורך 
כ 1,400 ק״מ. בל׳ קיימת חברת־חעופה לאומית, המספקת 
שרותים נרחבים יחסית. קיימים 5 שדות־תעופה, ולמעלה 
מ 100 שדות־גחיתה. 

ס ח ר ־ ח ו ץ. ל׳ מייבאת מזון, מחצבים, מכונות ומוצרי 
תעשיה, בעיקר מתאי ומאה״ב, בסכום של 26 מיליון 
דולר ( 1965 ), ומייצאת (בעיקר לאה״ב ולבריטניה) בדיל 
( 65% ), עצים, קפה, תה ותבלינים, בסכום של כ 1 מיליון 
דולר. כמעט כל קשריה של ל׳ עם ארצות־חוץ מתנהלים 
דרך תאי. 

יחידת־המטבע = קי 240.0 קיפ = 1 דולר של אה״ב. 
בעת הפיחות האחתן ( 1964 ), היה השער 80 קיפ לדולר. 

היסטוריה. בירי־קדם היה שטחה של ל׳ כלול בקי¬ 
סרות של קה 5 ר (ע״ע). במאה ה 13 החלו שבטים תאיים, 
שנהדפו מיונאן שבדרום־סין ע״י שושלת רינג, לחדור לשטחי 
הקיסרות הקהמרית. והביאו לייסודן של המדינות בודמה, 
תאי (סיאם), קאמבודיה, וייטנאם ול׳. אולם בל׳, כברוב 
מדינות דרום-סזרח־אסיה, נשארה חזקה עד היום מורשת 


התרבות ההודית בתחומי הדת, החוק, מבנה החברה, הממשל, 
המדע והאמנות, והשפעתה של מורשת זו רבה מזו של סין 
(ע״ע אסיה, עמ׳ 313 [כדך מילואים]). 

לאחר מאבקים ממושכים בין שבסים שונים, הצליח המלך 
פה־נגון ב 1353 להקים בל' ממלכה מאוחדת. בידתה היתה 
לואנג־פראבאנג. פה־נגון הכניס לל׳ את הבודהיזם, שהוא 
עתה הדת השלטת. ל׳ סחרה עם שכנותיה סיאם ווייסנאם 
וקלטה מהן השפעות דתיות ותרבותיות, אך רוב ימיה גם 
לחסה ל׳ בשכנותיה, בעיקר בסיאם. במרוצת הזמן הצליחו 
מלכי ל׳ להרחיב את השפעתם דרומה. לחץ סיאמי על קאם- 
בודיה גרם לממלכה זו לנטוש ב 1432 אח הבירה אנגקור 
(ע״ע), ולחץ בורמי אילץ את ל׳ להעתיק את בירתה מלואנג־ 
פראבאנג לוינטיאן ב 1560 . 

ב 1707 נתפלגה ל׳ לשתי ממלכות עוינות, עם בירות 
נפרדות בלואנג־פראבאנג ובוינטיאן. זו האחרונה סופחה 
ב 1828 לסיאם, ואילו הראשונה שמרה על קיומה כמדינה 
מעלה מס לקיסרות סין, אולם השפעת סיאם גברה גם עליה. 
בשנות ה 60 של המאה ה 19 גברה החדירה הצרפתית לאנאם, 
מונקין וקוצ׳ין־סין. בלואנגיפראבאנג התרחבה פעילותם של 
כנופיות שודדים סינים. ודבר זה גרם להתנגשויות עם חיילים 
סיאמים. התערבותה של סיאם הניעה את צרפת לספח לאי- 
זורי שלטונה בוייטנאם את כל השטחים ממזרח למקונג. 
תקריות גבול ח 1 ורות ונשנות הגבית את סכנת המלחמה בין 
צרפת לבין סיאם וב 1893 דרשה צרפת מסיאם שטחים נוס¬ 
פים. בלחצה של בריטניה נכנעה סיאם. וכל ל׳, ממזרח 
לסקונג, הפכה לשטח חסות צרפתי. ב 1904 סופחו לל׳ שטחים 
ממערב למקונג, אולם במלה״ע 11 שבו היאפאנים וסיפחום 
לסיאם ב 1941 . אחרי המלחמה הוחזרו שטחים אלה לל׳ 
ב 1946 . 

אחרי מפלת צרפת ב 1940 נכנס צבא יאפאני להו׳דו־סין, 

אך השלטת הקיים נשאר עד מארם 1945 , כשביטלו הכובשים 
את שארית השלטון הצרפתי. עם כניעתה של יאפאן, 
חדשים מספר לאחר־מכן, נטלה תנועת לאו איסאראק, שדגלה 
בעצמאות לאומית, את השלטת לידיה, אך ב 1946 חזרו 
הצרפתים ומנהיגי העצמאות ברחו מהארץ. 

בשובם לל׳ הכירו הצרפתים בסיסאוואנג וונג, מלולואנג 
פראבאנג, כמלך על כל ל׳, וכך קמה מדינה מאוחדת. ב 1949 
נהיתה ל׳ למדינה אוטונומית במסגרת "האיחוד הצרפתי", 
ורבים ממנהיגי לאו איסאראק חזרו לארץ, אולם כמה מהם, 
ובראשם הנסיך סופאנאוובג, מנהיג הקומוניסטים, התקשרו 
עם הויט־מינך, (ע״ע הדדסין, עס׳ 604/5 ), והקימו את 
התנועה פאיזט־לאו. באפריל 1953 פלשו כוחות הויט־מינה, 
בסיוע הפאתט־לאו, לל׳< הצרפתים מנעו את כיבוש לואנג- 
פראבאנג בידיהם, אך הקומוניסטים השתלטו על שני מחוזות 
בצפון המוחזקים בידיהם עד היום ( 1968 ), בהסכם ז׳בווה 
משנת 1954 הוכרה עצמאותה המלאה של ל׳, ונקבע ששטחי 
הפאתט־לאו יתמזגו עם שאר חלקי הארץ. ראש־המסשלה, 
הנסיך סוח־אנה פומה, אחיינו של סופאנאוונג, דגל במדי¬ 
ניות ניטראלית, וב 1957 חתם על הסכם עם אחיינו, שלפיו 
הוקמה ממשלה קואליציונית. בבחירות ב 1958 זכו הקומוניס¬ 
טים ברבע מהקולות, ודבר זה עורר אח הימין להתארגן 
נגדם, ולהקים ממשלה ששלמה ללא אישור האסיפה הלאו־ 
מית. ההסכם למיזוג כוחות הפאתט־לאו עם הצבא המלכותי 
לא קוים, והתחדשה מלחמת הגריליה בצפון. בסיועה של 




59 


לאום — לאופזלד 


60 


אה״ב עלה לשלטת ב 1960 הגנראל פומי נוסאוואן, שעצר 
את מנהיגי הקומוניסטים והעביר את סווואנה פומה לתפקיד 
דיפלומאטי (שגריר בצרפת ובישראל). חדשים מספר אח״כ 
הפיל סח צעיר, קונג-לה, את ממשלת פומי נוסאוואן, וסר 
תאנה פומה הוחזר לשלסץ. אולם מנהיג הימין, הנסיך בון 
אום, הדיח את סווואנה פומה, ומלחמת־האזרחים נמשכה. 
ביתי 1962 הוקמה ממשלה קואליציונית בראשותו של סוווא־ 
נה פומה, וסופאנאוונג השמאלי ומומי נוסאתאן הימני נתמנו 
לסגניו. "הסכם שלושת הנסיכים", שלפיו הוקמה ממשלה 
זאת, קבע כי ל , תשמור על מדיניות ניטראלית וכי כל אנשי 
הצבא הזרים יצאו מן הארץ. החלטות אלו אושרו בתעידה 
הבינלאומית לענייני ל׳ שנערכה בז׳נווה, שבה השתתפו 
נציגי 14 מדינות, ביניהן אה״ב, בריה״מ, סין ווייטנאם הצפר 
נית והדרומית. ממשלת הקואליציה התפרקה באביב 1963 , 
משעבר סופאנאוונג לשטחי הפאתט־לאו בצפת וקיבל סיוע 
נרחב מצפת־וייטנאם ומסין. ב 1965 זנח סווואנה פומה את 
מדיניותו הניטראלית והרשה למטוסי אה״ב לתקוף את כוחות 
הפאתס־לאו. בל׳ עובר נתיב האספקה מצפוךוייטנאם לכוחות 
הוייטקונג בדרום־וייטנאם, ומכאן חשיבותה של ארץ זו 
לגבי המלחמה בויסנם (ע״ע [כרד מילואים]). 

האדמיניסטראציה הצרפתית נהגה במדיניות של טימוע 
תרבותי, פתחה בתי־ספר צרפתיים והכשירה פקידות מקומית 
שחונכה בתרבות צרפת. מלך ל' הושאר על כנו בלואנג* 
פראבאנג, ולידו פעלו חצרו, מועצת המלך ומועצה מייעצת. 
אולם השליט האמיתי היה הנציג הצרפתי, שהיה אחראי בפני 
המושל הכללי של צרפת שישב בהאנוי (ע״ע הדרסין, עט' 
603 ). המדיניות הצרפתית, שהעלתה בסולם הפקידותי חניכי 
מוסדות־חינוד צרפתיים, חיסלה כמעט את המוסדות המסר־ 
תיים של החוק, המשפט, האתיקה, המשפחה והשלטון המקו¬ 
מי בכפרים, בלי ליצור מבנה חברתי חדש במקומם. שיעור 
החוכרים גדל, וכנגדו פחת שיעורם של בעלי-הקרקעות. 
הצרפתים אף לא עודדו מסחר ותעשיה. תנאים אלה שררו 
עד מלה״ע 11 , ותוצאותיהם ניכרות גם כיום. 

וע״ע הדו־סין; ויטנם; קהמר! קמבודיה; תאי ז וביבליו¬ 
גראפיה בערכים אלה. 

4 .-־ 831 16 1 ל 1 ; 1959 ,* 1 / 0 1 *ז 10 > %111£ , 31 ^* 1361 116 

,*? 14 * €141 115 115 5 * 1 € ,( 611 ) 

1960 

מ. ב. - י. הם - מ. סד. 

לאופולד ( 1 > 01 ק £0 . 1 ), שמם של 3 ממלכי הבלגים. 

( 1 ) ל׳ 1 ( 1790 — 1865 ; מלך ב 1831 — 1865 ), בנו 
הרביעי של פראנץ־פרידריך, דוכס זאכסן־קובורג. בן 18 
הצטרף לצבא הרוסי, וב 1813 היה לגנראל. אחרי הנצחה 
על נאפוליה, עבר לאנגליה, נשא 
לאשה את שארלוט, יורשת־ 

העצר של בריטניה, ונשאר שם 
גם אחרי מותה ב 1817 . ב 1830 
דחה ל׳ את ההצעה להכתירו 
למלו יוה, אולם שנה אח״כ 
הסכים להיבחר למלך הבלגים 
(ע״ע בלגיה, עט׳ 169 ), נשבע 
אמונים לחוקה ושמר בקפדנות 
על מעמדו כמלך חוקתי, "המולך 
אך אינו מושל״. ב 1832 נשא 



לאשה את בתו של לואי־פיליפ, מלך צרפת, שביקש, שנה 
לפני-כן, להמליך את בגו על בלגיה. בדודם של המלכה 
ויקטוריה (ע״ע) ושל בעלה הנסיך אלברט, היתה לל׳ השפעה 
רבה על ביחדהמלוכה הבריטי, והודות לתבונתו הרבה היתה 




דעתו נשמעת בקרב מדינאי אירופה. 

110 * 11 [> 01111  

( 2 ) ל׳ 11 ( 1835 — 1909 ; מלך ב 1865 — 1909 ; בנו של [ 1 ]). 
כבר בהיותו יורש־העצר גילה עניין בהתפשטות קולוניאלית 
והרבה במסעות באסיה ובאפריקה. כמלך נהג כבוד בפאר- 
לאמנט, אך השכיל להשליט עליו את רצונו ופעל להקהות 
את חודו של המאבק המפלגתי. 
במלחמת פרוסיה־צרפת ב 1870/1 
כובדה אמנם ניטראליות ארצו, 
בעיקר בזכותה של בריטניה, אך 
ל׳ הסיק ממשבר חולף זה את 
המסקנה, כי על בלגיה להגדיל את 
כוננותה הצבאית, ולפיכך ביצר 
את לייז׳, נאמיר ואנטוורפן. בעי¬ 
קר נתן ל׳ את דעתו לפיתוחה 
הכלכלי והמסחרי של ארצו. הוא 
התקשר עם ה. סק נ , 1 י ( ע ״ ע ) והקים לאופויד 11 

ב 1876 את "האגודה האפריקנית הבינלאומית". בעקבות 
ועידת ברלין לענייני אפריקה ב 1884/5 (ע״ע אפריקה, עמ׳ 
355 ) קמה "מדינת קונגו הספשית", שהיתה למעשה אחוזתו 
הפרטית של ל׳, ושאותה ניצל באכזריות, עד שהדבר הפך 
לשעדוריה בינלאומית. ב 1908 נעשתה קונגו מושבה בלגית 
(ע״ע קונגו). על שמושל ל׳ נקראה בירת קונגו,לאופולדוויל 
(היום קינשאסה). 

ל׳, שהצטיין כדיפלומאס וכאיש־עסקים ממולח, לא היה 
מקובל על בני-עמו, לפי שנחשב לכילי רודף־בצע ולפרוץ 


במידותיו. מחוסר בנים־זכרים חוקיים ירש אותו במותו בן־ 
אחיו, אלבר 1 (ע״ע). 

; 1934 ־ 1931 , 11 ־ 1 ,* $£ 12 ? £ 11212/1 £1411 1415 ( 1 * 1 > 5 * 1 , 5011 ־ 031 . 1 
, 1932 ? 14 **ו> 1 > 1 ? 0 { , 11 .€ , 15 ב 601 ז 166 ^ 1 0 

- 11211 ^ 1 16 ) ; 1948 , 5 * 18 * 8 5 * 1 > 01 ז 11 , 1 ,( : 1 ח 1110 ב 01 . 0 

.* 1949 , 11 . 1 , 6 ^ 1 ^־ 161 

( 3 ) ל׳ 111 (נר 1901 ; מלך ב 1934 — 1951 ), בנו של אלבר 1 
ויורשו, שנתיים אחרי עלותו למלוכה, באוקטובר 1936 , הודיע 
ל׳, בעקבות כניסת צבא גרמני לחבל הרינוס, שארצו חוזרת 
למדיניות של ניטראליות, ומסתלקת מהתחייבויותיה ע״פ 
הסכם לוקרנו(ע״ע). עם־זאת התחייב להתנגד לכל תוקפנות, 
בתנאי שיזכה בסיוען של בריטניה וצרפת. שתי מעצמות 


אלו הסכימו להסדר החדש. 

כשפלשו צבאות גרמניה לבל¬ 
גיה במאי 1940 עמד ל׳ בראש 
צבאותיו, אך 18 יום אחרי הפלי¬ 
שה, ב 28.5.1940 ׳ הודיע על הני¬ 
עתו לגרמנים. הוא עשה זאת 
נגד דעת ממשלתו, ואף סירב 
להיענות לדרישתה להצטרף 
אליה בלכתה בגולה. הפארלא- 
מנט הבלגי שהתכנס בפאריס, 
הכריז על ביטול מלוכתו. כל 



שנות הכיבוש הגרמני נשאר ל׳ 


5 או 19 לד 1 


5 או 3 ו 5 ו 111 



61 


לאופולד — לאופרדי, ג׳קומו 


62 


בטירת לאקן. עם נסיגת הגרמנים מבלגיה, בסתיו 1944 , נלקח 
עם משפחתו לאוסטריה ושוחרר רק עם כניעת גרמניה. הבי¬ 
קורת על התנהגותו בתקופת המלחמה עוררה התנגדות לשובו 
לבלגיה, ו״בעיית ל׳" הפכה למוקד המדיניות הפנימית בארצו 
ב 1945 — 1950 . הוא חזר לבלגיה רק ב 1950 , בעקבות משאל־ 
עם, אך השביתה שפרצה עם בואו אילצה אותו, ימים־מספר 
לאחד שובו, להודיע על מסירת סמכויותיו לבנו בודואן. שנה 
אח״כ ויתר ל׳ סופית על כיסא המלוכה ובודואן מלך תחתיו. 

- 1£ נ 21 ? \ ;* 19-46 . 5 ) 1% ) 8 5 ) 4 105 , 111 , 1111-1001 ( 1 .מ 0 

.? .ן , 1948 , 111 . 1 ) 1111 § 11 ' 1 :) 4  01 ! 1 > 131171% ) * 11 ) 7 11116 ) 1 ) 01 , 013110 ) 8301 .ם 
. 111 ) 3 ) 14 ) 14 , 161861 ־ 1 .!ר! .א ; 1899 , 3 ) 1 ) 11 ) 1651 ) 4 ) 311 . 4 > 

111 ) 1 ) 11 ) 51 ) 0 , 860111111 0 , 1890 , 1 ^ 1411 ז) 1 \ 0311114 11141 

0111 £ | 065011 ) 1 4 * 1 1 ) 141414 15 ). 7 , 4 111 1141411% ( 1151 ! 01055112141 

, 1921 ,( 6 5 <) 616 -[־ 6810 

( 2 ) ל׳ 11 ( 1747 — 1792 < קיסר ב 1790 — 1792 ), נינו של( 1 ), 

בנם השלישי של מריה-וגרזיה (ע״ע) ופראנץ 1 . לאחר מות 
אביו ( 1765 ) היה ל׳ לדוכס-הגדול של טוסקנה (ע״ע) וב 25 
שנות־שלטונו הפך את מדינתו למופת מבחינת סדריה הפני¬ 
מיים, המינהל המתוקן והמשפט המתקדם. ב 1790 , אחרי מות 
אחיו יוזף 11 (ע״ע), ירש ל׳ את כסא־הקיסחת. בניגוד לאחיו 
היה ל׳ תכסיסן שקול וזריז, שהמשיך בתיקוני קודמו בדרך 
הפשרה. כך ביטל את שיטת הריכוזיות המופרזת והחזיר 
לערים רבות מזכויותיהן. לעומת־זאת קיים את רוב התיקונים 
הנוגעים במעמד האיכרים ובענייני החינוך. ביחסו לכנסיה 
נקט ל׳ קו מתון. הוא דחה את הצעת ההגמונים לבטל כמה 
מסעיפי כתב-הסובלגוח שהוענק ליהודים. ל׳ הצליח לשכך 
את מורת־חחם של ההונגארים ואת זעמם של הבלגים המת¬ 
מרדים. במדיניות־החוץ השכיל — למחת התנגדותו של 


השר קאוניץ (ע״ע) — לבוא לידי פשרה עם פרוסיה (הסכם 
ריכנבאך, 1790 ). כשנאסרו בצרפת לואי X¥1 ומרי־אנמו- 
אנט — אחותו של ל׳ — בידי המהפכנים, החליט ל׳, באי- 
רצוץ רב, להתערב לטובתם, אולם הוא מת פתאום, במארס 
1792 . במותו אבד לאוסטריה אחד משליטיה המוכשרים ביותר. 

; * 1897 , 1601 ) 561111 . 11151 816106 ) , 11 ..£ 1 ) 1114 ) 1 , 61 < 1 ץ 5 11 

; 1899 , 1011411011 ) 3 .; 114117 ) . 4 . 14 11 . 6 1 ) 1115 ) 1 , 5011111126 . 71 
4 115 ) 411 ) 317 ) 704 0171 ■> . 11 ) 5 ) 0 ) 11 ) 1411 ) 0 , 1161861 . 6 .ז .,א 
; 1899-1911 , 1-11 , 5 ) 113 ) 3 17 ) 141 4 051417£ !) 414 74141 315 . 01 
- 13011 .א ; 1932 ,.) 11 ) 0 1813 ) 3 ! 111 171114 ) 803 ,• 861-061 .ן . 8 

־ 161 /י . 13151 ) 1 > 11 < 1 \ 701 071 '! 0.5 3 ! 0111  101 ״ 23 ז ¥0 ) — ב 1935 . 
אוסף כתביו ( 11 ז ¥0 \ ¥01231110101 ), ב 2 כרכים, נתפרסם 
ב 1951/2 . 

״תס(! . £3 .א , 1926 , 13 71 ) 3 ~ € 7 / 01 , 51 ] 0 ^ 1 014114 >[ 

1965 ,£ ^ ./ נ ז 5100 ז 14€ 

לאופולח־יל, ע״ע קץשסה. 
לאופרה ע״ע חתוליים; נמר. 

־ ג :־־ ־ י ד ־■* 

לאופרדי, ג׳קומו — 11 > ־ 31 נןס 101-0 ־ 0130011 — ( 1798 , רקא- 
נאטי — 1837 , נאפולי), משורר איטלקי. בן אצילים, 

חלוש מילדותו, חתחנך ל׳ בעיקר בכוחות עצמו, כשהוא 
נעזר בספריית אביו העשירה. במהרה נעשה בקי בשפות 
ובספרויות של רומא, יוון, צרפת, גרמניה ועוד. בולמוס 
הקריאה הוסיף למיטוס בריאותו, לחידוד רגישותו ולהעמקת 
בדידותו. בגיל 14 — 15 חיבר מספר מסות מעניינות על בעיות 
דת, וכן על תולדות האסטרונומיה, ובגיל 16 כתב שירים, 
שתי מראגדיות ומסות על השירה הרומית והיוונית. כשרונו 
הפיוטי נתגלה לראשונה בפואמה 010113 10 מ 0 ן.ת 0583 זקק.\ 1 
1:0 ־ 101 ״ (״קרבת המוות״), 1816 , ששאבה את השראתה מיצי¬ 
רות דנטה ו^טררקה, אך העידה גם על מקוריות רבה. 
במשך שנים ניסה לעזוב את בית־אביו, אך כשנתאפשר לו 
לנסוע לתמא ( 1822 ), נתאכזב מעיר חלומותיו וחזר ב 1823 
לרקאנאטי. בשנים שלאחר מכן עבר ממקום למקום (מילאנו, 
בולוניה, פירנצה, נאפולי), כשהוא חוזר מפעם לפעם לעיר- 
מולדתו. שתי אהבות נכזבות רוקנו אותו מכל תקווה וחדוות 
חיים. ידידים סייעו לו להוציא את קובץ שיריו ( 031111 ), 
1831 . שנות־חייו האחרונות עברו על ל׳ בייסורים קשים 
ובעיוורץ כמעט מוחלט. 

אם־כי ל' נתפרסם בעיקר כמשורר, אין לשכוח את כשרונו 



63 


לאוסדדיי, ג׳קומו — לאוקואון 


64 


הפורה כפרוזה ואת 
למדנותו העשירה ש¬ 
הצמיחה מחקרים 
בעלי מעוף. במחקריו 
על השירה הקלאסית 
והרומנטית. ובמיוחד 
בפרשנותו על שירח 
פטרארקה, סלל את 
הדרד לחוקרים איטל¬ 
קיים שבאו אחריו. בין 
יצירותיו בפרוזה: א) 

311 ־ 11101 6 ז 61 ז 6 ק 0 

(..חיבורים על ענייני 
מוסר״), 1827 , קובץ 
מורכב בעיקר מקטעי 
דו־שיח, המשקפים 
את הגותו הפסימית, שאינה מוצאת נחמה בדה, במדע או 



ניזוקוסו לאו 09 ררי 


באנושות. ב) 1661 *ת 6 ק 11 > 1006 > 31 < 1 ! 2 ("אוסף מחשבות"), 
מספר כרכים של רשימות שנכתבו כשנים 1817 — 1832 . רשי¬ 
מות אלה הן מקור חשוב לחקר צמיחת השגותיו על החיים. 
להכרת תחומי קריאתו ותגובותיו על תורות פילוסופיות 
שונות 1 ג) קבצי מכתביו( 1814 — 1837 ), המשקפים את קורות 
חייו ואת אישיותו העשירה והמעניינת. 

כמשורר לירי תופס ל׳ מקום חשוב בשירה האיטלקית 
של המאה ה 19 , אם*כי יצירתו הפיוטית כוללת רק כארבעים 
שידים שנתחברו בשנים 1816 — 1835 ונאספו במהדורה 
המורחבת של ה ״!״ס, 1835 , ושני שירים שנתפרסמו אחרי 
מ^ 3 ־ 1 ) £1065 ב״ 1 ("הר 1 תם") ו 111113 16113 ) 1101110 ) 113 11 
("שקיעת הירח"). מבחינת תכנם ועיצובם הסיגנוני מתחלקים 
שיריו לחמש קבוצות. א) שירים בעלי אופי לאומי׳ כגון: 

113113 ' 411 (״לאיטליה״). 031116 3 0 ) 01001101611 11 3 ־ 1 נן 50 

(״על מצבת־הזכרון לדאגטה")! ב) שירי יאוש ואכזבה: 

£0 ) $3 011 031110 10 ס 1 ] 111 '״ן ("שירה האחרון של ספם 1 "), 

3 ז 6 ׳\ 3 ו 0 ״ס 4113 ("אל האביב")! ג) אידיליות, שבהן הגיע 
ל׳ לעצמה פיוטית רבה ולמקוריות חפשיח מכל השפעה: 
111/10110 ׳ 0 (״האינסוף״), 011113 4113 (״אל הירח״), 3 ־ 561 03 
6513 ) 11 > 11 > 161 ) (״במוצאי יום-החג״), 1150800 ("החלום")! 
ד) שירים בעלי אופי הגותי: 1011113 > 503 4113 ("אל גברתו"), 
810161110 ־ 111501 (״תחיה*), 13 ׳> 511 4 (״לסילויה״) , ׳ 1101 03010 
4513 ' 1611 > 63016 ־ 61 066 ) 35 ? סבו 11 > 111600 ("שיר לילה של 
רועה-נלד אמיתי״)! ה) שירים סאטיריים: 16011 ) 666 1 
(״המאמינים״), 8316360011001361113 16113 ) 1 ת 16 זז 0 ק 311 ז 3 גן 1 
("תולדות מלחמת הצפרדעים והעכברים"). 

על אף הפסימיות שביצירתו, קיימת בה הערכה מחו¬ 
דשת של האדם כדמות מרכזית בטראגדיית הקיום. לעומת 
המלאנכוליה והמרירות מוצג המעש כמפלט אפשרי. נם 
שאיפותיו לתהילה וכיסופיו לאיטליה מתחדשת בתרבותה 
מעידים במידה מסויימת על חיוב־החיים אף כי פנים אלה 
שביצירתו נראים ארעיים וחיוודים בתוך החזון המיואש 
של עולם ללא אשליות. 

השפעתה של שירת ל' מורגשת היטב ביצירותיהם של 
משוררים איטלקיים בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 . 

1 , 410110 * 01:0 ) 1 0110 * 81111101 , 11111 ( 4602 ? .>* - 0 ח 1 > 43623 * . 0 
ם , קס)! . 8181 , 5431311 . 3 >- 4611241101 * 4 * ; 1931 ,(<ח־ 96 * 1 ) 


.. 1 ) 110 , 81/11 ,גזז 3 חז 0 ג 411 ? 131311-0 ׳'! . 3 > ; 1932 ,(עד 1930 ) 
. 110 * 001 ' 1 * 0 41 10 * 510 , , 2 , 1011 ) 20 . 4 ; 1953 ,( 1931-1951 ) 111 
.. 2 ) 14 * 0 * 2 )/ , 13138011 * ., 1 ; 1937 ,״ 2 , 1006111 ״ 1 ; 1927 
- 81 ? ; 1937 , 0 ) 41 ) 1 * 1 1 * 0 40 1 / 1:10 ,״ 2 . 0 , 1 ־ 10 ? . 0 ; 1937 

£00£1361, 1^(10/10*0x10*1( 4(110 11*101 1(0(10*410110, 1937, 

. 7 ) 41 4010110 ( 6 110 ) 80 , 0601116 . 0 ;* 1937 ,״ 2 . 106011 ? . 7 ו 
, 06120 1 ; 1940 ... 1 41 10 ( 11010 / !״ 2 ,) 118116 ־ 1 . 4 ; 1939 
״./ . 0 , 1 >ז 6 ו)זנ 11 /י 3 . 8 .( ,' 1953 , 5011104 6 ה 1 ץ 4 **) 5 0 ,״ 2 

. 1954 

מ. ל. 

לאו״צזף (ט&רר־ס^!), או לאו״צד! ( 0-756 ו^ 1 ), פילוסוף 
סיני שחי, לפי המסורת, במאה ה 6 לפסה״נ ונחשב 
למייסד הטאואיזם (ע״ע קא 0 . 

כמקור עיקרי לתולדות חייו של ל״צ משמשים כתביו 
ההיסטוריים של סו־ן 1 ה־צ ׳ יאז, מחבר בן המאה ה 1 לפסה״ג. 
המספר כי ל״צ נולד בחבל הונאן שבצפון סין המרכזית, 
והיה ארכיונאי או ספת בחצר השושלת צ׳ו (ע״ע). השם 
ל״צ, אשד משמעותו היא "הפילוסוף הזקן", יתכן שאינו אלא 
כינוי, ושמו האמיתי היה לי-אר או לי-טאן. לפי המסורת 
ביקר קונג-םו-צזה (ע״ע) בצעירותו אצל ל״צ ושוחח אתו. 
אד נראה שלא חגיעו לידי אחדות דעות. את ספרו המפורסם 
"סאו-סה-צ׳ינג" ("הדרך והמידה הטובה"), חיבר ל״צ על פי 
בקשתו של שומר הגבול, יין־הסי, האחרון שראה אותו, 
כשיצא מתתו ם הממלכה, כדי להתבודד. אחרי שמילא את 
הבקשה וכתב את הספר המורה את הדרן אל השלמות יצא 
ל״צ מערבה ועקבותיו לא נודעו. 

לדעת סיבולוגים נכתב ה״טאו־טדדצ׳ינג" רק במאה ה 4 
או ה 3 לפסה״נ ואין כל ודאות כי ל״צ אמנם היד! דמות 
היסטורית. 

הבודהיסטים הסיניים טענו. כי בצאתו מסין הלך ל"! 
להודו וכי רעיונותיו הביאו שם להתפתחות הבודהיזם. הסאו־ 
איסטים ייחסו לל״צ תכונות אלוהיות. וראו בו בן־אלמודת. 

,ץ 6 ת> 8131 . 8 . 8 , 1948 " 7 -.- 1 (ס 1 * 811401 } , 4 ־ 7 , ¥111308 1.10 
. 1955 ,){ס/ (ס ׳ 0 .׳*! * 7/1 .. 7 ״ 2 

ור׳ ביכליוגראסיה לערך .טאו". 

לאוקואוץ(׳\ 0 ) 6 *ס!>\>), באגדה היוונית, כהן לאל אפולו 
בעיר טרויה (ע״ע), שהזהיר את בני עירו, לבל 
יכניסו לתוך חומותיהם את סוס העץ שהשאירו אחריהם 
היוונים בנסיגתם המדומה. ורגיליוס שם בפיו את האימרה: 
"ירא אני את הדאנאים (יוונים) גם כשמגישים ד.ם מתנות" 
(אנאים 11 , 49 ). בשל אזהרותיו נענש ע״י אפולו, או לפי 
גירסות אחרות, ע״י האלה אתני, או ע״י אל הים, פוסידון. 
שני נחשי-ים לפתו את ל' ושני בניו וחנקו אותם למוות. 

ל׳ לא נזכר ע״י הומרוס, ודמותו מוכרת בעיקר מתוך 
"האגאיס" של ורגיליוס. כן הוא מהכר ע״י ארקטינוס, וע״י 
בקכיליךם (ע״ע). סויפוקלם חיבר עליו טראגדיה. 

מותם של ל׳ ובניו תואר הרבה על אגרטלים יווניים, 
ומצוי גם בציורי-קיר בפוימפיי (ע״ע). ברם עיקר הפירסום 
של אגדת ל׳ בא לה משנמצאו ב 1506 על גבעת אופיום 
ברומא שברי קבוצת פסלים ענקית, מעשה־ידיהם של הפסלים 
אגסאגדר 1 ם מרודוס ובניו פוליחירוס ואועו׳ח׳רוס, מהמאה ה 1 
לפסה״נ, המתארח את ל׳ ובניו הנאבקים בנחשים (ר׳ תמונה 
ותיאור בערך הלניזם, 672 — 675 ). אין לדעת אם הקבוצה 
זהה עם זו שעמדה, לפי פליניום, בביתו של סיטוס. סיכל- 
אנג׳לו(ע״ע) כבר ניסה לשחזר את הפסלים. שיחזור מאוחד 
יותר מוצג במוזיאון הוואטיקאן. 



65 


לאדקואון — לאם, לאסיות 


66 


קבוצת-פסלים זו עוררה את התפעלותם של סופרים 
חזוקרי־אמנות בסאה ה 18 , מוינקלמן(ע״ע) ועד ?הה (ע״ע) 
03011000 לסינג(ע״ע) קרא על שמה את חיבות הביקורתי 
06516 ? 11011 4316161 < . 1 ) 602,60 ־ 01 . 1 > .לס . 1 ) 0 , 1766 ׳ הדן 

בגבולות האמבות והשירה. 

בחפירות שנערכו ב 1957 — 1960 ב" מערת טיבריום" שב- 
ספרלונגה, במחוז לאמינה, נתגלו שברי פסלים ענקיים 
וכתובת, אשר יתכן שהם הורידי גירסה קודמת של קבעת ל׳, 
ואולי שרית הפסלים המקוריים, אשד העתקם מצוי בוואסי־ 

קאן. 

£. 8 * 1 ) 16 , 21924 ,( 736-737 , 23 <( 11 [ £43 , 8 £ ״ ; 

9. 1^3*1953 ,) 1 ו)ס^/ 0 )^ 11 ס 4 > .מ 1 ^) 1 ו 144 } 01 )^ 1 ו 1 ח 4 > ,)ז 0 ! 1 מ ; 

£1. 51<:11<£ 1/14 , 1 ( 105 * 1 . 0 ; 1957 ,.£ ,\ 1 \ 1 ג\זזז x110 41 711x110 
* 11 $4141(0 <41(/)(01 $40 0 ) 1 ^ס x10x01( 41 5#(!1 נןנן) %0 סס . 

19 3.), 1965. 

ד. אש. 

לאוריון — ע £10 ( 5 נ 1 !)!/ — עיר חוף ביוון, בדדום־מזרח 
אטיקה (ע״ע), לא הדחק מכף סוניון, בת כ 6,800 
תוש׳ ( 1963 ). בימי קדם היווה ל׳ מרכז לאיזור מכרות כסף 
עופרת. מרבצי הכסף, מהגדולים בעולם היווני, היו ידועים 
כבר במאה ה 6 לפסה״נ, אך ניצולם השיטתי החל רק במאה 
ה 5 לפסה״נ והגע לתפוקה מכסימלית בסאות ה 4 —ה 2 
לפסה״נ. המכרות היו קניין המתנה האתונאית, שהחבירה 
אותם לאנשים פרטיים לתקופות של 3 עד 10 שנים. ב 483 
לפסה״ב נתגלו מרבצים עשירים של כסף גם במארוגאה שב- 
איזוד ל/ ולפי הצעתו של תמיסטוקלם (ע״ע), השתמשו 
בהכנסות מהמכרות החדשים להקמת צי גמל. במכרות ל׳ 
עבדו עבדים- אשר רבים מהם ערקו אל הספארטנים במלחמה 
הפלופוגסית, אחת 412 לפסרדג. ב 103 לפסה״נ פרץ במכרות 
מרד עבדים גדול. בסוף המאה הראשונה לפסה״ג נידלדלו 
המכרות וניצולם פסק. הוא חודש רק בסוף המאה ה 19 , וכיום 
כותם שם בעיקר עופרת, מנגאן וקלמיום. באיזור ל׳ נשארו 
שחתם המעידים על ניצול המכרות בחפירה ישירה: עמודי- 

תמיכה, כבשנים, בארות וכלי שטיפה. 

ן .. 8 ; 1897 ,) 1411 ^ 40x1 70x11 ״ 1 ) 4 1 ) $410 1x1 ,ח 10 [ 1 ג 1 >ז\/ .£ 

.£. 8 . 11 ?)€ 41/1 ) 1/1 אן 7/1( <4111( 5111/(1 141x11 ,ז*ק<ן 140 
- 200 .(!י] , 48 , 111005 ^ 1 * 8011001 81111511 1110 01 ( 1 >נ 1 מח^) 

, 1953 ,( 254 

ד. אש. 

לאוו!, רוברט — 1-011111 או 11 :׳ 1 \ נ^ 1 }!:*!סא — ( 1710 — 
1787 ), תאולוג וחוקר־מקרא אנגלי. ל׳ היה בן 
כומר אנגליקני, למד באוניברסיטת אוכספורד והיה בה 
לאחר מפן פרופסור לאמנות הפיוט ( 1741 — 1750 ). ב 1750 
נתמנה ארכיתאקון של רנצ׳סטר, ב 1766 הגמון של אוכם־ 
פ 1 רד ע 1777 הגמון של לונדון וחבר מועצת-המלך. 

ב 1753 פירסם ל' את מחקרו ־ 360 ־ 16111 ־ 1 ג 6$1 ג>ס 3 ־ 5361 06 
מסת (.על שירת הקודש של העבתם") שנתבסס על הרצאר 
תיו בתורת הפיוט. ב 1787 הופיע הספר גם באנגלית וזכה 
לפירסום רב. ל׳, שהיה בקי בשפה העברית והעריץ את השי¬ 
רה המקראית, כתב את דבריו בהשפעת הספר "מאור עיניים" 
של ר׳ עזריה מן הארמים (ע״ע). בספרו ח ל' בהתהוותה 
ובחוקיה של השידה המקראית, והשווה אותה לשירה היוונית 
והלאטינית הקדימה. בכך היה הלח הגישה המבקשת לבחון 
ולנתח את השירה המקראית לסי קני־מידה ספרותיים, 
בחיבור אחר 19161x6 ןיז 6 זל £€6 0£ מז $16 ע 5 6 י 1 ז ("שיטת 
המקצב העברי״), 1753 , קבע ל׳ את חוקי התקבולת של 
השידה המקראית. 


ל׳ היה אישיות פעילה ורבצדדית. פולמוסיו הדתיים 
והספרותיים עוררו עניין רב בקרב בני-דורו, ומתקריו הש¬ 
פיעו גם על משה מנדלסזון. 

מ. צ. סגל, לחקר צורתה של השירה העברית (ב״ססר 

קלוזנר״), תרצ״ז 1 -)% !) 01/1 14311 (63.), 5(11110x1 0x4 .? 

. 1834 ,״£ . 8 / 0 1x01x1 
מ. צ. ם.-צ. בד. 

לאם (ל ׳ ), לאמיות (ל״ו 1 ). המתח "ל׳" נזכר בתנ״ד 
כשם נרדף ל״עם" ו״גוי". ביותית מקבילה לו 
המלה ;ס׳ £0% , ובלאטינית הקלאסית — 860$ . רק בלאטינית 
המאוחרת ההל השימוש במונח 03110 , שנכנס לרוב השפות 
האירופיות בצורת 0311011 ׳ 03110031117 , וכדר. לכל הביטויים 
האלה חסרה הגדרה מדוייקת. השימוש הגפרץ ביותר הוא 
לציון קבוצה אתנית גדולה־למדי, שבקרב המתייחסים עליה 
קיימת תודעת השתייכותם אל הקבוצה ורצון להתמיד בהש¬ 
תייכות זו("תודעה לאומית"), ואשר השפעתה ניכרת כגורם 
ביחסים מדיניים ובין־מדינתיים. בהתאם לכך משתמשים גם 
בשם־התואר "לאומי" לסימון תכתות או מוסדות הקשורים 
בקבוצה בזאת, כגת "לשון לאומית", "תרבות לאומית", 
"מאפיינים לאומיים", וכר. במובן זה ישמשו מתחים אלה גם 
בהמשך הערך. 

פעמים משתמשים במלה "ל׳" ובצירופי־מלים הנגזרים 
ממנה גם במובן של "מדינה" או של כלל תושבי המדינה, 
למשל במונח "הכנסה לאומית", כשהכוונה היא להכנסה 
הכוללת של אוכלוסיית המדינה, במתח "יחסים בינלאומיים", 
שפירושו יחסים בין מדינות, ובמונה .משפט בינלאומי", 
המציין את כללי המשפט החלים על יחסים אלה. שימוש 
זה מקובל במיוחד באנגלית ובצרפתית, עד שבהן נדחתה 
כמעט המשמעות האתנית לקח־זווית. ראוי לציין, כי בשפות 
אלו מקובל להשתמש במלים 1131101131117 , 031101131116 , 
כשהמדובר באזרחותו של אדם, כלר בהשתייכותו 
המשפטית־מדיניח (ע״ע אזרחות). שימוש זה נובע מהקשר 
ההדוק שנוצר בין שני הפנים של המתח ל': מצד אחד קבוצה 
אתנית, ומצד שני מדינה כצורת אירגון חברתי. על הקשר 
הזה מעידה גם ההבחנה שהשתרשה בשימוש המודרני בין 
המתח ״ל , ״ — 0311011 , לבין דימונה ״עם״ — 04 ק 3 ״ , 170116 
16 ק 60 ק , 16 ג! 611 ק: הראשון מרמז על קבוצה אתנית גדולה, 
המהווה גורם חשוב בזירה המדינית, והאחרון (במקביל 
ל^ג״תסת הלאסיני) על קבוצה אתנית סתם, ללא שימת-לב 
להשלכותיה המדיניות, לעתים גם על המץ העם בניגוד 
לשכבות־האליטה. בלשון היומיום אין מדקדקים בכל ההבח¬ 
נות הללו והמונח "ל'" משמש, בדרך כלל, במשמעותו 
האתנית. 

מחשבה מרובה הוקדשה לשאלה, מה הם סימני־ההיכר 
של ל׳, וכיצד תיקבע השתייכותם של בני־אדם לל' זה או 
אחד. שתיים הן השקפות-היסוד בעניין זה. האחת מחפשת 
תשובה לשאלה זו בקריטריונים או׳בייקטיווייס. לפי חפיסה 
זו, מותנה קיומו של ל׳ בייחודה של קבוצת בני־אדם בשפחה, 
בדפוסי תרבות ובאורח־חיים מיוחדים, בריכוז טריטוריאלי, 
תכופות גם בדת משותפת, ולפי דעה קיצונית — אף במוצאה 
הגזעי. השתייכותו של יחיד לקבוצה לאומית נקבעת, לפי 
תפיסה זו, ע״י בדיקת קיומם של קריטריונים אלה. הקושי 
שבגישה זו הוא משולש: ראשית, קשה לקבוע באופן אונייק- 
טיווי, מה היא דרגת־השוני בניבי הלשון, במנהגים, בפולחן 
או בעקרונות האמונה, בריכוז הטריטוריאלי, במבנה הפיסי 



67 


לאם, לאמיות 


68 


או בגון העור, המחייבת קביעת קיומם של ל" בפרדים, או 
באיזו מידה אפשר לראות את השינויים הללו כמשניים, 
וכמתיישבים עם קיומו של ל׳ אחד. הקושי השבי נעוץ בכך, 
שאנשים רבים מושפעים בעת ובעתה אחת מכמה תרבויות, 
או שגדלו לא על ברכי שפה אחת בלבד, או שעברו מתרבות 
אחת לשניה, או שהם נמצאים במצב־ביניים בין שתי תרבויות, 
וכן שיש אנשים שהוריהם מתייחסים על קבוצות אתניות 
וגזעיות שונות, ואץ לדעת לאיזה ל׳ יש לשייך בני־אדם 
אלה. הקושי השלישי הוא, שפעמים אין בקבוצת בני־אדם 
כל הקריטריונים שנמנו לעיל, אלא חלק מהם בלבד: יש 
ייחוד של שפה ואין ריכח טריטוריאלי ! יש ייחוד של דת 
ואין ייחוד של שפה וכר. הקושי שבזיהוי ל" ובקביעת 
השתייכות לאומית לפי קריטריונים חברתיים אובייקטיוויים 
חיזק את הנטיה לשים את הדגש בקריטריץ אירגוני- 
פורמאלי ולזהות ל" עם מדינות. לפי זה ניתן כאילו לראות 
את כלל־האזרחים של מדינה או של תושביה כל/ אולם 
במקרים רבים טופחת המציאות על פניה של גישה זו ואין 
היא יכולה לעמוד בפני ביקורת רצינית. 

קשיים אלה הניעו את החוקרים לכלול בניתוח תופעת 
הל״ת מימד נוסף, המימד הסובייקטיווי של ת ו ד ע ה לאומית. 
ארנסט ךגן (ע״ע) נתן לתפיסה זו ביטוי קלאסי בהרצאתו 
משנת 1882 ״ל׳ — מהו ז", והיא נתקבלה מאז כיסודית 
להבנת הנושא. אין תפיסה זו שוללת את חשיבותם של 
הקריטריונים האובייקטיוויים׳ שהם הבסיס העובדתי להבחנה 
בין ל", אלא שלפיה לא די בהם. לקיומה של קבוצה לאומית 
דרוש גם שלחלק ניכר מבני הקבוצה תהיה הכרה מודעת 
של השתייכות אליה, המשולבת ברצון להמשיך בהזדהות 
עמה ובטיפוחה. משעה שקיימת הכרה זאת, יורד ערכה המגד 
לי של דרגת השוני שבקריטריונים האובייקטיתיים. אם די 
בהם כדי לשמש בסים להכרה הקבוצתית, אין אנו נדרשים 
לדקדק בפרטיהם. צירוף זה של ה כ ר ת ההשתייכות לקבוצה 
אתנית עם יחס של ה ו ק ר ה כלפיה, הוא המהווה אח תופעת 
התודעה האתנית אצל היחיד. אם מתלווית לתודעה אתנית 
ציפיה שקבוצה זו, על ערכיה ודפוסיה, תשמש בסיס לאירגץ 
מדיני, ניתן לדבר על תודעה לאומית. קבוצה, שתופעה זו 
קיימת בה במידה ניכרת, יש לראותה כקבוצה לאומית, כל/ 
והשקפה המכוונת לקדם את האינטרסים של הל/ כפי שחסי¬ 
דיה מבינים אותם׳ מכונה לאומנות. 

ריכוז טריטוריאלי׳ כלו/ ישיבת בני־אדם בשכנות 
גאוגראפית שבה הם המרכיב הדמוגראפי המכריע, הוא 
הרקע הטבעי׳ האקולוגי, לצמיחת קבוצה לאומית, כי ריכוז 
כזה עשוי להצמיח לשץ משותפת, דפוסי-תרבות ואמונות 
ומנהגים משותפים, ועל הכל ־ 1 - מסודות משותפות המדגישות 
את אחידות הקבוצה. אפילו מתגבשים בקרב החברה הטרי¬ 
טוריאלית הבדלים חריפים בין שכבות חברתיות שובות ובין 
איזורים ותת-איזורים שובים, ייתכן שדי יהיה במשותף לכולם 
כדי שתיווצר, הן אצל בני הקבוצה והן אצל משקיפים מבחוץ, 
דמות של אחים־לעם׳ אחים־לל/ לעומת הזר. ברם׳ אפילו 
הרקע היסודי הזה אינו תנאי מחייב או מספיק. בני־אדם 
שעקרו מן "הטריטוריה הלאומית" ואף ישבו מחוצה לה כמה 
דורות, שמרו לפעמים על אי־אלה מאפיינים של המסורת 
הלאומית המקורים אם מתלווה לכך תודעה לאומית, מש¬ 
תמרת קבוצה כזאת כקבוצה לאומית אפילו בנכר, ללא הגורם 
המסייע של סביבה לאומית. זהו ההסבר לתופעה הידועה 


של מ י ע ו ט י ם ל א ו מ י י ם, כלו׳ קבוצות לאומיות המחזי¬ 
קות בלאומיותו למרות השפעת הסביבה הזרה הלוחצת עליהן 
להתבולל בה. 

שפה משותפת מתפתחת באורח טבעי בסביבה גאד 
גראפית רצופה ובין בני־אדם העומדים בקשר חברתי הדוק. 
משהתפתתה שפה משותפת, היא מהווה קשר נוסף ביניהם, 
מקילה עליהם לראות עצמם קרובים זה לזה. בהיותה אמצעי- 
התקשורת היעיל ביותר בחברה האנושית, משמשת השפה 
המשותפת מכשיר עיקרי לטיפוח כל שאר הדפוסים, הערכים 
והמסורות המשותפים להם וליצירת תודעת קרבתם. מטעם 
זה משמשת לרוב שפה משותפת סימו־היכר מובהק לקבוצה 
לאומית, עד שרבים נטו לזהות קבוצה לאומית עם קבוצה 
לשונית. ואמנם קיימים סקרים שבהם שמרה שפה משותפת 
על שברי־ל׳ בנכר ושימשה גורם ראשון-במעלה שמנע או 
צימצם את ניכורם הלאומי ואת התבוללותם בסביבות לאד 
מיות זרות. וכן רבים המקרים ששפה משותפת סייעה לטפח 
תודעה לאומית למרות הפירוד המדיני או הדתי בין בגי 
הקבוצה. אולם פעמים שאין די בשפה משותפת כדי שתצמח 
תודעה של אחדות לאומית (כגון בין צרפתים, ואלונים 
ודוברי־צרפתית בשוויץ! בין אנגלים, אירים, אוסטראלים 
ותושבי אזד׳ב! בץ יהודים בעלי תודעה לאומית בתפוצות 
ששפתם היא שפת הסביבה, לבין שכניהם)! וכן יש שתודעה 
לאומית מתגברת על שוני לשוני (יהודים רבים בתפוצות 
ובישראל! הודו! פאקיסמאן). 

דת משותפת היתד. בנסיבות מסויימות בעבר אחד 
הסימנים הבולטים־ביותר של קבוצה לאומית. ליתר דיוק, 
כשהיו הדתות שבטיות או לאומיות והיתר. להן השפעה 
מכרעת בחיי יום יום לכל פרטיהם, היתה אחידות דתית 
חלק חיוני מדפוסי-החיים הקבוצתיים וכן המלט שהידק את 
הקבוצה הידוק-יתר. נוסף על כך׳ שימשה אחידות דתית, 
דווקא בשל השפעתה המכרעת על שאר תתומי־החיים, גורם 
למיזוג לאומי, וקבלת דתו של ל׳ אחר הובילה לא אחת להת¬ 
מזגות עם אותו ל/ שילוב הדוק זה בין דת לבין ל׳ בשאר 
במידה מרובה אפייני ליהדות. בנסיבות מסויימות ממלאות 
עדיין דתות — אף כי במידה פחות בולטת — תפקיד כגורם 
לאומי גם בקרב עמים אחרים. כך תרם ייחודם הדתי של 
פולנים קאתולים באיזודים שהיו כמה דורות בשלטונו של 
פרוסיה הפרוטסטאנטית ושל רוסיה האורתודוכסית, לחיזוק 
תודעה לאומית נפרדת ולהלך־רוחות מרדני, שעה שהפולנים 
שחיו תחת שלטונה של אוסטריה הקאתולית הץ נוטים יותר 
להשלמה עם המצב ואף להתבוללות. דוגמה שניה היא זו 
של האירים הקאתולים, שייחודם הדתי גרם בימי השלטץ 
הבריטי לתודעה לאומית הרבה יותר אינטנסיווית מזו של 
האירים הצפוניים, הסקוטים והולשים, שמבחינה דתית היו 
קרובים יותר לדת השלטת באנגליה. כן משמש כיום האיס¬ 
לאם גורם המחזק תודעה לאומית אחידה בקרב העמים 
דוברי־ערבית ומעודד התפתחות תודעה של אחדות לאומית 
באוכלוסיית פאקיסטאן. אולם, בדרך־כלל׳ אפשר לומר, כי 
לידתן של דתות אוניברסאליסמיות, שניתקו את עצמן מן 
הרקע האתני שבו צמחו, כגץ הנצרות, הבודהיזם והאיסלאם 
צימצמה, או לפחות שינתה אח מידת השפעת הדת כגורם 
או קריטריון של ל״ת. גם הסקולאריזאציד, הגוברת של החיים, 
מקטינה את השפעת הדת בחיי היחיד והחברה. שחי התפת¬ 
חויות אלו גרסו לירידת חשיבותה של דת משותפת כסימן 



69 


לאם, לאמיווז 


70 


לל״ת משותפת, והסר 1 גגיות דתית חדלה לשמש סימן להטרו־ 
גניות לאומית. 

אסכולה קיצונית בקרב לאומנים באירופה יצאה בסיסמה 
של גזע אחיד ומשותף כיסוד הל"ת. הדוגלים בסיסמה 
זה ביניהם ג 1 בינ 1 (ע״ע), ה. ס. צ׳מכרלין (ע״ע) ואלפרד 
רוזנברג (ע״ע), ניסו לבסס את הל״ת על הבדלים פיסיים 
תורשתיים בין קבוצות בני־אדם, לייחד ל״גזעים" שונים 
תכונות פסיכולוגיות ושכליות שונות׳ ולקבוע סולם־עדיפויות 
איכותי בץ גזעים "עליונים" ל״נחותים". ערכה המדעי של 
הסיסמה הזאת רעוע ביותר (ע״ע גזע, עם׳ 575 — 577 ), מה 
גם שאין כיום "גזעים טהורים". עם־זאת יש להכיר בזה, 
כי ישיבה ממושכת של קבוצות בני־אדם בשכנות גאוגרא־ 
פית תוך יחסים הדוקים, לרבות יחסי-מין בין בני־הקבוצות, 
מסוגלת לעצב אי-אלה טיפוסים פיסיים, כשם שהיא תורמת 
ליצירת דפוסי־תרבות׳ מסורת ולשון אחידים. כשם ששוני 
תרבותי עלול לעורר תגובה של אכסקלוסיוויות ודחיית הזר 
(כ^נופוביה), כך עלולים גם הבדלים פיסיים בולטים לחזק 
נטיות כאלו. השקפות "גזעניות" בקרב עמים ""לבני־עור" 
שימשו להצדקת דיכוים של "גזעים צבעוניים", ובעשרות 
השנים האחרונות הפכו ההבדלים הפיסיים הבולטים בין עמי 
אפריקה ואסיה לבין עמי אירופה וצפודאמריקה לגורם 
המדרבן תודעה לאומית אצל הראשונים. גם שנאת היהודים 
ודיכוים בין עמי אירופה ואמריקה מסתייעת מאז המאה ה 19 
באמתלה "גזענית". 

בין שאר הגורמים העשויים לפעול בכיוון של ליכוד 
בני-אדם לל׳ יש למנות את הימצאם זמן ממושך במסגרת 
מדינית משותפת. שלטון מדיני אחיד יוצר דחפים 
למיזוג לשוני, חברתי ותרבותי במובנו הרחב ביותר, ואף 
להתמזגות פיסית־משפחתית. כן מעודדת השתייכות לאותה 
מסגרת מדינית בתנאים מסויימים צמיחה של תודעת זיקה 
משותפת. הזיקה למדינה (״פטריוטיזם״ מלאט׳ ב״ז&ק — 
"מולדת") דומה בגילוייה לזיקה לל/ ללאומנות. מכאן הנסיה 
שלא להבחין בין שתי הזיקות, כשאוכלוסיית המדינה רואה 
את עצמה פחות או יותר כמשתייכת לקבוצה לאומית אחת, 
ומכאן גם הנטיה׳ שצוינה לעיל, שלא להבחין בין הקבוצה 
הלאומית לבין אזרחי המדינה. אך כאשר שתי קבוצות אלו 
אינן זהות(במדינות רב־לאומיות, או בעלות הרכב אוכלוסיה 
פולי־אתני, או כשקבוצה לאומית מפוזרת בכמה מדינות), 
מתגלה ההבדל ביניהן ובין שתי הזיקות הנ״ל ומתברר, כי 
ייתכנו ביניהן אפילו ניגודים חריפים. 

ניתן, איפוא, להגדיר ל , כקבוצת בני-אדם, שעל־פי משקע 
משותף של נתונים אובייקטיוויים — לשון׳ מסורת, קרבה 
גאוגראפית, דת, או השתייכות למסגרת מדינית אחידה — 
רואים הם את עצמם קרובים זה לזה׳ רוצים בטיפוח 
המאפיינים המשותפים, ודורשים שגם המיסוד המדיני ישקף 
את המאפיינים הללו. מהותם של הנתונים המשותפים ודרגת 
האעטנסיוויות שלהם יכולות להיות שונות מקבוצה אחת 
לרעותה, ובקרב אותה קבוצה לאומית יכולות להיות שונות 
מיחיד ליחיד ומשכבה לשכבה. וכשם שמידת האינטנסיוויות 
ואף עצם מהותם של המאפיינים האובייקטיוויים יכולות 
להיות שונות, כן ייתכן שאינטנסיוויות התודעה הלאומית 
אצל בני־הקבוצה תהא שונה, ושאצל רבים בקבוצה תיעלם 
תודעה זו כליל או שלא תהיה עדיין מגובשת. 

פירושו של דבר שאין לראות בל״ת תופעה חברתית 


הקיימת בהכרח בכל מקום ובכל זמן, אלא רק תופעה חברתית 
נפוצה, ושאין להניח שכל אדם יהיה בהכרח שייך לל׳ כלשהו, 
אלא שרבים מאד הם בני־אדם שניתן לזהותם כמתייחסים 
על ל׳ מסויים. בתנאי הברה קדם-מודרנית מוצאים אנו תכו¬ 
פות קבוצה אתנית שמספר המתייחסים עליה הוא קטן, תחומה 
הגאוגראפי מצומצם לממדים מקומיים בלבד (כפר או מספר 
כפרים שכנים או מרחב־מרעה של שבט נודד) ותחושתה 
כלפי קבוצות אחרות, אפילו הן דומות לה מבחינה א 1 בייקטי- 
ווית, היא תחושה של זרות מוחלטות בתנאים אלה אפשר 
לדבר על חברה "קדם־לאומית", כלר חברה הנמצאת בשלב 
שבו עדיין לא נתגבשה תודעה לאומית מאחדת. מצד שני, 
מוצאים בחברות רבות, קדם־מודרניות ומודרניות כאחת, 
קבוצות אתניות גדולות יותר, שאינן מהוות גורם ניכר בזירה 
המדינית. בני קבוצות אלו אינם מייחסים ערך מיוחד 
למאפייני קבוצתם. או מגבילים את הערכתם לתחום התרבותי- 
פולקלוריסטי בלבד, ואינם מציגים תביעות רציניות בתחום 
המדיני. כזה הוא המצב לגבי הבךם 1 נים והפרובאנסאלים 
בצרפת, חולשים בבריטניה, רוב השבטים הילידים ורוב 
קבוצות המהגרים מעבר־לים בארצות היבשת האמריקנית. 
אך כשישנה קבוצה אתנית המקיפה מספר ניכר של בני-אדם, 
והמשתרעת מעבר לאמור גאוגראפי זעיר, שבניה — עם כל 
תודעת השוני בקרבם — מכירים במאפיינים המייחדים אותם 
לעומת קבוצות אתניות אחרות, ושערכיה והדאגה לעתידה 
משמשים גורם רציני לעיצוב מסגרות מדיניות או, לפחות, 
נדרשים לשמש גורם כזה — הרי לפנינו ל/ 

כבר בעולם הקדמון התגבשו מספר קבוצות אתניות, 
שאפשר לראות בהן ל", אך התודעה הלאומית היתד. יוצאת- 
דופן עד למאות האחרונות, וביטויה המרחיק־לכת של התו¬ 
דעה הלאומית — הלאומנות — התחילה למלא תפקיד נכבד 
בזירה העולמית רק בדורות האחרונים. עצם המונח הוא 
מאוחר־למדי, בן המאה ה 18 . 

את ההסבר לתופעה זו ניחן למצוא בנסיבות החברתיות. 
בעולם הקדם־מודרני היתה המוביליות מועטת (פרט לשבטים 
ניידים), ודוב בני־אדם לא היו באים במגע עם "זרים". 
ההשכלה היתד. מנת חלקם של מועטים, והאופקים הרוחניים 
של ההמונים היו מצומצמים לסביבתם הישירה. בתנאים אלה 
התרכזה תודעת זהותם הקבוצתית מסביב לכפר, לשבט, 
למשפחה, ובמידה שזיקתם המודעת התפשטה מעבר לסביבתם 
הישירה — לדת או לשושלת־השליטים. רק לעתים רחוקות 
חשו ההמונים במאפיינים המשותפים לל׳ כולו והמבדילים 
בינו לבין ל" אחרים. לא במקרה נמצאו סימני תודעה לאומית 
מובהקת במובנה המודרני אצל העברים והיוונים הקדמונים. 
בגלל ממדיה הזעירים של ארצם ואפיה האתני המעורב, 
חשו העברים תמיד במאחד אותם ובמבדיל ביניהם לבין ל" 
"זרים", ותחושה זו קיבלה חיזוק בשל הניגוד החריף בין 
תפיסתם הדתית לביו זו של שכניהם. ואילו היוונים, קשרי- 
המסחר והמוביליות הרבה שפיתחו, העניקו להם הזדמנויות 
תכופות להכיר ל" זרים ולחוש ע״י-כך את אחידותו היחסית 
של הל׳ היווני, על שבטיו ואיזורי־מחייתו. שתי דוגמות אלו 
משקפות תופעה, שגם בימינו אנו עדים לה: התודעה הלאו¬ 
מית עשויה לצמוח ביתר שאת לא בסביבה "לאומית טהורה" 
או חד־לאומית, אלא דווקא בנסיבות שבהן בני ל" שונים 
באים במגע זה עם זה. לעתים מעודד מגע כזה התבוללות 
ומיזוג, אך יש גם שהוא מגביר את תודעת המשותף לכל הל׳ 



71 


לאם, לאמיורז 


72 


והמבדיל בער לבין "זרים", מחזק את הזיקה הלאומית, 
ומחריף את הדחפים לדחות את הל״ת הזרה. 

התפשטות התרבות ההלניסטית כיסוד ממזג באגן המזרחי 
של הים התיכון, ושל התרבות הרומית במערבו, המסגרות 
המדיניות האימפריאליות של רומא וביזאנטיון וצמיחת 
הדתות האוגיברסאליסטיות הגדולות — הנצרות, האיסלאם 
והבודהיזם — עיכבו לתקופה ממושכת את התקדמות התודעה 
הלאומית. אידאולוגיות אחרות — מדיניות, תרבותיות 
ודתיות — תפסו מקום בראש כמוקדי ההזדהות החברתית 
של בני־אדם. אד כבד במאה ה 9 חזרה התודעה הלאומית 
למלא תפקיד פעיל בתולדות האנושות. במזרח המוסלמי 
החלה להתפתח תודעה לאומית מובהקת אצל פרסים, ערבים 
ותורפים. במערב הנוצרי הושפעה חלוקת הקיסרות הקארו־ 
לינגית, בין השאר, גם מניצני התודעה הלאומית, וגורם זה 
שוב לא נעלם מן הזירה האירופית, למתת שמסגרות פאר 
דאליות ושושלתיות התחרו בו. התודעה הלאומית הלכה 
והתחזקה והיא שגרמה במידה מתבה לאידגון איזורים 
נרחבים באירופה בצורת מדינות לאומיות. היא החלה לתת 
אותותיה גם בעולם העל־לאומי של אוניברסיטאות יה״ב 
ושל גופי הכנסיה הקאתוליח. התנועה הפרוטסטאנטית מצאה 
משענת איתנה בתודעה הלאומית של קבוצות אתניות בצפון. 
בין הכנסיות הנוצריות במזרח שמת אחדות — הארמנית, 
הקופטית והסורית — על אפין הלאומי והפכו ע״י כך לגורם 
מסייע הן לטיפות הייחוד הלאומי האובייקטיווי והן לחיזוק 
התודעה הלאומית, בעוד שכנסיות אחרות — הרוסית, הבול- 
גארית, הרומנית והסרבית — התארגנו בצורה עצמאית, 
דווקא משום שהכנסיה היוונית, אשר תחת מרותה עמדו קודם 
לכן, לא נראתה בעיני הכמורה, השליטים והאוכלוסיה קרובה 
אליהם קרבה אתנית מספקת. הדת היהודית לא איבדה מעולם 
את אסיה כדת לאומית, למתת היסודות האוניברסאליים 
שבה, ולסייד חיזקה בעם היהודי את הקשרים האתניים 
שבמציאות ואח הרצון להתמיד בהיתקם. 

מלחמות ממושכות׳ יגון המלחמות בין נוצרים למוסלמים 
בספרד, בין הרוסים לשכניהם במערב, בדרום ובמזרח, בין 
צרפתים לשכניהם בדרום, במזרח ומעבר־לים׳ בין גרמנים 
לעמים סלאודים ובין הונגארים לתורכים, תרמו אף הן תרומה 
נכבדה להתפתחות התודעה הלאומית. גם כשהיו מלחמות 
אלו מלחמות־דת, היד, בהן יסוד לאומי, כגת בספרד ורוסיה, 
ובהן התגבשו בדיד זו, בד בבד, התודעה הלאומית והזיקה 
לכנסיה הקאתולית בספרד והאורחודוכסית ברוסיה. היסוד 
הלאומי בולט עוד יותר באותן מלחמות שבהן לא היה בין 
היריבים ניגוד דתי, אלא ניגוד אתני בלבד. הטינה שבלב 
המשכילים האיטלקיים לשלטונם של דוברי גרמנית, ספרדית 
או צרפתית על חלקים נרחבים של ארצם סייעה לגיבוש ל׳ 
איטלקי בעל תודעה לאומית אחידה. 

האידאולוגיות של ההומאניזם והרנסאנם, ואחריהן — 

של הליבראליזם, הראציונאליזם והאוטיליטאריזם, ולבסוף — 
של הסוציאליזם, העניקו לעולם התרבות האירופית סדרות- 
ערכים בעלות כוח־משיכה רב. הצד השווה שבהן הוא שכולן 
שמו את הדגש, מצד אחד, ביחיד, ומצד שני, בקבוצות 
רחבות־יותר מאשר הקבוצה הלאומית הבודדת. אידאולוגיות 
אלו גרמו, איפוא, לצימצום השפעת הלאומנות, ותפקיד זה הן 
ממלאות עד היום. באותו כיוון ממשיכים לפעול גם גורמים 
אחרים: דתות על־לאומיות, מסגרות מדיניות, וחזון האנושות 


המאוחדת איחוד סדיני ותרבותי כאחד. אע״ם־כן החלה ברא¬ 
שית המאה ה 19 תקופת התעצמותה המהירה של הלאומנות. 
הדעות חלוקות על אפיה הרצוי או הבלתי־־רצוי, אך אין 
להטיל ספק בעצמתה. רוב השינויים העיקריים שחלו במפה 
המדינית של העולם ב 150 השנים האחרת ות, ורוב המדינות 
החדשות שהוקמו בתקופה זו, הם במידה ניכרת פרי השפעת 
הלאומנות. 

אחת הסיבות שמנעו מן התודעה הלאומית מילוי תפקיד 
מדיני מרכזי בתקופות הקודמות, היתה התהום החברתית 
בץ שכבת השליטים לבין תב נתיניהם. יש שהשוני בין 
השליטים לבין נתיניהם הוסיף להילה המיסטית שהיתה עוטה 
תכופות את דמות השליטים והיה עשוי להעניק לשלטונם 
לגיטימאציה רבה יותר. המצב נשתנה עם ירידת השפעתן 
המדינית של זיקות דתיות, פאו׳דאליות ושושלתיות. עם 
התפשטות הלכי־מחשבה דמוקראטיים, שוב לא נתקבלו הזי¬ 
קות הקודמות כהצדקה מספקת לקיומם של מדינות ומשמרים, 
ואת מקומן תפס יותר ויותר רעיון "הזכות הטבעית" של 
עמים להתארגן התארגנות מדינית בהתאם לרצון עצמם. 

מכאן קצרה הדרך לגיבוש עקרון הל" ( 0£ 16 ק״מ 1 זק 
5 ש!ז 311 נ 101 ז 3 ת), שהופיע, החל במאה ה 19 , כביטוי עיקרי של 
הלאומנות בשלב הדמוקראטי־ליבראלי שלה. לפי עקרון זה 
רשאי בל ל׳ לתבוע לעצמו מתכונת מדינית משלו, עד כדי 
מדינה ריבונית ממש. מתקבל על הדעת, כי בני-אדם הנשאלים, 
מהו המשטר אשר הם רוצים לחיות בו, לא יבחרו בשלטון 
זרים, על הערבים הזרים הקשורים בו, אלא במנהיגים ובדפו¬ 
סים קרובים אליהם. חשיבה דמוקראטית מסייעת, איפוא, 
להגברת הלכי־רוחות לאומניים בכל מקרה של הבדל אתני 
בין הצמרת השלטונית להמון הנשלטים. חלק גדול מן האגד 
שות היה נתון במצב זה במאות האחרונות, ולכן הפכה התו¬ 
דעה הלאומית׳ ובעקבותיה הדרישה להעמיד את טיפוח הל׳ 
במרכז הדרישות המדיניות, לתנועה המונית ומתמדת. לאומ¬ 
נות מסוג זה בולטת פחות וגם מובנת־פתות במדינות כגון 
בריטניה, צרפת, הולאנד, שוודיה ועוד, שהושגה בהן התאמה 
יחסית בין המדינה לבין הל׳ לפני דורות רבים, ושוב אין 
צורך להיאבק עליה. 

המהפכה הצרפתית הפיצה רעיונות דמוקראטיים, וכיבושי 
נאפוליון עוררו תגובת־נגד חריפה בקרב עמי אירופה לנסיון 
לשעבדם לשלטון זר. התנגדות זו מצד עמי אירופה, ובייחוד 
התנגדותם של המשכילים שבקרבם, שוב לא מצאה את 
ביסוסה הרגשי והראציונאלי בעקרון הלגיטימיות (ע״ע) 
אלא בעקרון הל״ת. התודעה הלאומית המודרנית הופיעה, 
איפוא, בתחילתה כשלוחתם של רעיונות ליבראליים ח־מד 
קראטיים וכך,חלתם לא רק על היחיד אלא אף על הקבוצה 
האתנית שהוא רואה עצמו קשור אליה. הדמוקראטיה הלי¬ 
בראלית דורשת מבנה מדיני שבו היחיד, יחד עם רעיו, קובע 
את אופי המשטר ומצפה ממנו שיאפשר לו הבעה עצמית 
מידבית, במידה המתיישבת עם שאר מגמות החברה. על 
כך מוסיפה הלאומנות את הדרישה שכלל היחידים המהווים 
ל׳ ייהנה מזכות תמה, תוך ציפיה שהמשטר שיקום בהתאם 
לכך יאפשר ביטח עצמי מירבי לדפוסים ולערכים המשותפים 
לאותו ל/ סיסמת השלטון העצמי הדמוקראטי הופכת בהקשר 
זה לסיסמת "הגדרה עצמית לאומית", והדרישה ל״חרות" 
הופכת לדרישת "חרות לאומית". במתכונת דמוקראטית־ 
ליבראלית זו, כפי שנוסחה באמצע המאה ה 19 בידי ?ציני, 



73 


לאם, לאמיוח 


74 


קושוס (ע , ערכיהם) ואחרים, הלאומנות היא עדיין רעיון 
אוניברסאלי הדוגל בזכויותיהם ובחרדתם של כל הל", זו 
הצורה שבה הופיעה הלאומנות באירופה ואף התפשטה בשאר 
היבשות. במדינות שבהן שלט למעשה ל׳ אחד, התקומם 
הרגש הלאומי נגד שליטת זרים, והצליח תכופות, בסיוע 
מבחוץ או בנסיבות נדחות, לשנות את אופי המשטרים ופעמים 
גם את מפת המדינות. הלאומנות היא שהמריצה ספרדים 
להתמרד בשלטון הצרפתי בתחילת הסאה ה 19 , היא שפעלה 
בקרב גרמנים ורוסים לאחר התנגשותם בקיסרות הנאפוליד 
גית, והיא שהיתה אהד הגורמים במרד היוונים נגד שלטון 
תורכיה ובמרד תושבי בלגיה נגד הולאנד. בקרב איטלקים, 
גרמנים ופולנים, שהיו מפוצלים בשלטונן של כמה מדינות, 
פעלה הלאומנות כגורם מאחד. בקרב ההונגארים, עמי הבאל־ 
קאן, הצ׳כים, האירים, העמים הבאלטיים, הנורווגים והאיס- 
לאנדים היא גרמה להתבדלות מן המסגרת המדינית הקר 
דמת. לגבי מספר מדינות רב״לאומיות — רוסיה, אוסטריה- 
הונגאדיה, תורכיה — היא מילאה תפקיד הרסני. בקרב 
היהודים היא המריצה את הדרישה לריכח טריטוריאלי והד 
לידה את הציונות ואתמדינת־ישראל. עם ההשכלה האירופית 
חדרה התנועה הלאומית גם להכרת השכבה המשכילה של 
עמי אסיה ואפריקה, וממנה גם להמונים רחבים יותר באותן 
יבשות. בקרב הערבים היא עודדה התמרדות נגד תורכיה, 
ואחר־כד נגד שלטונן של אומות אירופה, והולידה מדינות 
עצמאיות (אלא שגם בהן מתחרה הדקה למדינה הבודדת 
בשאיפה לאיחוד מדיני כלל־לאומי). היא המריצה את תנועת 
ההתנגדות בהודו נגד השלטץ הבריסי. גל האנטי־קולוניא־ 
ליזם, ששינה את המפה המדינית של אפריקה ואסיה ועודנו 
ממשיך לשנותה, הוא שלוחה של עקרון הל״ת, אלא־ שבו 
בולט היסוד של ניגוד גזעי חריף, בעוד שתהליך ליכוד 
האוכלוסיה בשטחים הקולוניאליים לשעבר לקבוצות לאומיות 
עדיין לא הושלם. התודעה הגזעית־לאומית. הרצת להיות 
ל׳, קודמים במקרה זה לעצם גיבושם של הל" 

הלאומנות לא יכלה לשמור תמיד על מתכונתה הליברא- 
לית־דמוקראטית, זו שדגלה בחרות הל" כהשלמה לחרות 
הפרט וכמצע בעל תחולה אוניברסאלית. ד״נסיון להכריח 
מדינות לשנות את אפין או לוותר על שטחים כתך במאמ¬ 
צים ובקרבנות כה גדולים, שלהצלחתו דרוש ריכוז דחפים 
רגשיים עצומים עד כדי הזנחת בל ערך חברתי אחר. בשעת 
המאבק מצטיירת נטיח להקריב לצרבי השיחרור הלאומי 
עקרונות כגת חופש הפרט, ויכוח חפשי, בחירה חפשי׳ת 
של המנהיגות, אינטרסים כלכליים ומעמדיים, וכן זכויותיהם 
של ל" אחרים. התרכזות אתנו^נטרית זו, פעמים שהיא משאי¬ 
רה משקע חמור בקרב לוחמי החרות הלאומית גם לאחר 
השיחרור, וכך עלולה הלאומנות לאבד את אפיד, הליבראלי- 
הדמוקראסי״האוניברסאלי ולהפוך לתנועה המשתלבת יפה 
עם נטיות ט 1 טאליסאריות ואוט 1 ריטאריות ועם דיכוי של ל" 
אחרים או התפשטות על חשבתם. כלפי פנים עלולה לאומנות 
זו להתבטא בהפליה אכזרית של קבוצות אתניות אחרות* 
כלפי־חוץ — במגמת התפשטות, שפירושה אימפריאליזם 
על רקע לאומי. הלאומנות האיטלקית בתקופת הפאשיזם, 
הפולנית בין שתי מלחמות־העולם, והגרמנית ב 1871 — 1918 , 
ולאחר מכן בשנות השלטון הנאצי, הן דוגמות בולטות להת¬ 
פתחות זו, אולם נטיות בכיוון תמה מופיעות גם בתנועות 
לאומיות אחרות. אין לראות התפתחות זו כבלתי־נמנעת, 


אבל את האפשרות של שינוי זה באופי הלאומנות יש להביא 
תמיד בחשבון. יש הנוהגים להבדיל בין שתי הצורות של 
לאומנות ע״י שימוש בכינויים שונים. לצורה הראשתה, 
הליבראלית־דמוקראטית-אוניברסאלית, קוראים בשמות כגון 
"תנועה לאומית", "תודעה לאומית", "רגש לאומי", "תנועה 
לשיחרור לאומי", ואילו את הכינוי "לאומנות" מייחדים 
לצורה השניה, האתנוצנטרית, האוטוריטארית והתוקפנית. 
יש גם ד,ממים את הצורה השניה "שוביניזם". 

הבעיה הלאומית מתעוררת לא רק מבחינת הל" השואפים 
להשתחרר מתלות במדינות זרות, אלא גם מנקודת־ראותם 
של מדינות ושליטיהן, ושל הל" הדומינאנטיים במדינה 
כלשהי. שאיפתם של אלה היא׳ בעיקרו של דבר, לשמור 
על שסח המדינה הקיים או להרחיבו. מגמות להרחיב את 
גבולות המדינה לובשות צורות שונות, מהן מגסות התפשטות 
ככל האפשר — המדיניות המכונה אימפריאליסטית — ומהן 
מגמות התפשטות מוגבלת מנימוקים כלכליים, איסטראטגיים 
ועוד. בין המגמות להתפשטדת מוגבלת יש להזכיר את האיך 
ךנטיות (ע״ע), שהיא מגילויי הלאומנות. 

שמירה על השטח הקיים של המדינה היא מגמה רגילה 
של שליטי-מדינות, ומאפיינת את מדיניותם גם כשאוכלוסיית 
מדינתם היא רב־לאומית. הדרכים להבטחת מגמה זו הן 
שתות, והבחירה ביניהן משתקפת בדרך טיפולם בשאלת הל". 
מדינות רבות מנטות, כפתרץ ראשץ. לעודד את מיזוגן של 
הקבוצות האתניות, או לפחות של חלק מהן, להסיבה לאומית 
אחידה, במדינה שבה נהנה אחד חל" מעמדה זלסינאנסית 
מבחינת מקומו בשלטון, בכלכלה, בתרבות, ביוקרה חברתית, 
במספר, או באחדות סן הבחינות האלה, מתבטא הדבר במאמ¬ 
צים לסייע ע״י פיתויים או ע״י לחץ והפליה, לטמיעת חלקים 
הטרוגניים של האוכלוסיה ולהתבוללותם בל , הדומינאנטי. 
במדינה שבה אין ל׳ דומינאנטי בולט, או שבה עדיין לא 
התגבשו הטיבות לאומיות, אלא אוכלוסייתה נמצאת בשלב 
"קדם־לאוסי", מתרכז מאמץ מנהיגי המדינה למצוא מאפיינים 
משותפים לשם ליכוד חלקי-אוכלוסיה שובים לל׳ אחיד. בדרך 
הראשונה הולכות מדינות אירופה המערבית פרס לבלגיה 
ולשוויץ, וכן בלסה מגמה זו ברוסיה ובגרמניה שלפני 1914 . 
בדרך השניה הולכות המדינות החדשות באפריקה שמדרום 
לסחרה, הודו, אלג׳יריה, מארוקו, אינדונזיה, בורמה, ועוד, 
ובמידה מסויימת גם מדינות אמריקה (פרט לקאנאדה), שכל 
אחת מהן מעודדת את ליכוד אוכלוסייתה המגוונת לחטיבה 
אתנית־ממלכתית בעלת תודעה לאומית. אם מאמץ זה מצליח, 
יש בו משום חיזוק המדינה, שהרי אוכלוסייתה תהא קשורה 
בד, בעבותות כפולים של פאטריוטיזם ושל לאומנות כאחד, 
חיקתה לא תתערער גם אם יעברו על המדינה ימי חולשה 
או זעם. אולם למדיניות זו יש גם צד שני: מיזוג חטיבות 
אתניות משניות עם החטיבה הדומינאנטית, פירושו שזו 
האחדונד, מפסידד, במידה מרובד, את היתרונות החברתיים, 
הכלכליים או המדיניים, ואת עמדות-הבכורה שנהנתה מהם 
קודם לכן, ובסופו של דבר עשד המחוג להביא לידי שוויון 
מלא בין כל היסודות האתניים — לא תמיד מוכנות כל השכ¬ 
בות בל׳ הדומינאנטי לשלם מחיר זה, ולפיכך מרובים המקרים 
שבהם נתקלים יסודות אתניים משניים בדחיד, מצדו של הל׳ 
הדומינאנטי * במקום לעודד מיזוג, יש שהוא עורם מכשולים 
על דרכו, לאומנות אבסקלחיווית ודוחה זו מלווה תכופות 
בהפליות, ואפילו בדיכוי פיסי של אלמנטים אתניים אחרים. 



75 


לאם, לאמיות 


76 


הקבוצה המשנית הנתקלת ביחס דוחה עשויה להיכנע 
ולחפש מפלס בהגירה, או להגביר אח המאמצים לחדור 
לשורות הל׳ הדומינאנטי. אך התגובה עשויה גם להתבטא 
בהגברת תודעתה הלאומית ובתביעות מדיניות מרחיקות- 
לכת מצדה, במטרה לשנות את המצב מיסודו. תביעות אלו 
יכולות להיות: א) הפרדה מוחלטת והקמת מדינה לאומית 
עצמאית (שברוב המקרים יימצאו גם בה מיעוטים לאומיים)) 
ב) הפרדה מן המסגרת המדינית הקיימת לשם סיפוח למדינה 
אחרת שצביונה והה אתה! ג) שינוי כללי במבנה המדינה 
במתכונת פדראטיווית ואוטונומיה אחורית; ד) אוטונומיה 
מסויימת בתחום האישי-תרבותי או לפחות הענקת מעמד 
רשמי לשפת הקבוצה ולתרבותה ואפשרות לטפחן. בכל 
הנסיבות תדרוש הקבוצה המשנית לבטל. הן מבחינה חוקית 
והן למעשה, את כל גילויי ההפליה נגד המשתייכים אליה 
ולהעלות את רמתם הכלכלית. באחרונה מתגבשות תגובות 
מסוג זה, מלווות גילויי אלימות, גם בשורות המיעוט הכושי 
באה״ב, שבעבר תלה תקווה במיזוג הדרגתי באוכלוסיה 
"הלבנה" הזלמינאנסית. 

ישנן מדינות רב־לאומיות שהצליחו לשמור על יציבותן 
ועל שלמותן הטריטוריאלית באחת הדרכים שמנינו. השיטה 
הפדראלית בשוויץ, המאפשרת לכל אחת מבין הקבוצות 
הלאומיות להיות דומינאנטית בקאנטון אחד או יותר, שמרה 
על רצון כולן להישאר משולבות במסגרת המדינית המשו־ 
תפת. גם ביוגוסלאוויה ובבריה״מ משמשת השיטה הפדראלית 
גורם מסייע לרצון הל" השונים להישאר במסגרת המדינה. 
השיטה הפדראלית בקאנאדה, השיטה הדו-לשונית בבלגיה 
(המתקרבת לפדראליזם), בפינלאנד ובקרב האוכלוסיה האי¬ 
רופית בדרום־אפריקה, והאוטונומיה התרבותית של המיעוט 
ההונגארי ברומניה, הם נסיונות, מבטיחים פחות או יותר, 
לתת סיפוק לקבוצות לאומיות בתוך המדינות הללו, בלי 
לסכן את שלמות המדינה. גם הפדראליזם בהודו והשיטה 
הדו־לשונית בציילון הם נסיונות מסוג זה, הו היתד. גם 
המגמה שהצדיקה את מתן האוטונומיה התרבותית למיעוטים 
לאומיים בכמה מדינות במזרזז־אירופה בתקופה שבק שחי 
מלחמות־העולם. אך לא תמיד מצליחים נסיונות ממין זה. 
בקפריסין לא הראה הנסיו׳ן סימני הצלחה. בפולניה ובצ׳כו- 
סלובאקיה, בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם, לא הסתפקו 
המיעוטים, שישבו במרוכז באיזורים מסויימים, בחופש להת¬ 
פתחותם התרבותית, ושאפו להוציא את עצמם ואת איזורי- 
מגוריהם מהמסגרת המדינתית הקיימת ואף הצליחו בכך 
בסיוע קוניונקטורה בין־לאומית נוחה. רבות מבין המדינות 
החדשות באפריקה ואסיה (כגון אינדונזיה, בורמה. גאנה, 
ניגריה, עיראק׳ קונגו, הודו ופאקיסטאן) מתלבטות בבעיה 
זו: אין הן בטוחות אם יתן מבנה פדראטיווי או פלוראליסטי־ 
תרבותי סיפוק לקבוצות האתניות שבתוכן, יחזק את זיקתן 
למדינה ויתרום ליציבותה, או אס מבנה כזה ישמש, להיפך, 
מוקד להגברת תודעה לאומית בקרב הקבוצות, יעודד אותן 
להציג דרישות נוספות, ובסופו של דבר יגרור תופעות 
בדלניות, שיסכנו את אחידות המדינה. מכאן המדיניות ההס¬ 
סנית של מדינות רבות בשאלה זו. 

כשאק השכבות השולטות במדינה מוכנות לוותר על 
שלמותה, ומצד שני אין הן סומכות על נאמנותם של יסודות 
אתניים זרים, או כשבעיית מיעוטים אתניים מאיימת לסבך 
את יחסיהם הבין־מדינתיים, או כשעמדתן האתג 1 צנטרית 


מתחדדת עד כדי קנאות ושנאה ל״זר", הן נוקטות לפעמים 
באמצעים קיצוניים. האמצעי המרחיק־לכת ביותר הוא השמדה 
המונית של המיעוט השנוא, כפי שעשתה גרמניה ההיסלרית 
ביהודים, עיראק באשורים (ע״ע) והקיסרות העותמאנית 
בארמנים. דרך אחרת היא גירושם של בגי-המיעוס (גירוש 
גרמנים מצ׳כוסלובאקיה ומן האיזורים המערביים שסופחו 
לבריה״מ ולפולניה אחרי סלה״ע 11 ). דרך שלישית היא חילופי- 
אוכלוסין, באונם או ברצון (ע״ע הגירה, עם׳ 373 — 375 ). גם 
מתן אופציה (ע״ע) כרוך במגמה לשנות את ההרכב 
האתני במדינה כולה או באיזור רגיש. ביטוי אחר של גישה 
לאומנית (או דתית או גזעית) הוא האיסור או ההגבלה 
החריפה של התיישבות קבוצות בלתי־רצויות במדינה או 
באיזור מאיזוריה, כפי שהיה נהוג בכמה מדינות כמעס עד 
לימינו(ברוסיה הצארית, בערב הסעודית). שיקולים אתניים 
תופסים מקום חשוב במדיניות ההגירה של ארצות קולטות 
הגירה (אוססראליה, אה״ב׳ ישראל ועוד). 

הדוגמות שהובאו כאן מראות, שגם בקרב הזרמים הסו¬ 
ציאליסטיים בצורותיהם השונות (הסוציאל־דמוקראטי, הקו¬ 
מוניסטי, "סוציאליזם ערבי", וכר) וגם בקרב המדינות בעלות 
משטרים סוציאליסטיים לא איבדה הבעיה הלאומית את 
חשיבותה. בתאוריה המארכסיססית נתפסים אמנם הל׳, 
התודעה הלאומית והלאומנות כמוצרי התפתחות כלכלית־ 
מעמדית שאין להם ערך עצמי ושסופם להעלם. נכץ גם 
שהתרכזות הסוציאליזם בבעיות חברתיות אחרות מסוגלת 
להחליש בנסיבות מסויימות את האינטנסיוויות של הניגודים 
הלאומיים בשורות חסידיו. אולם למעשה לא הצליח הסוציא¬ 
ליזם לעקור את התודעה הלאומית ואת גילוייה כגורמים 
חברתיים אפילו בין אוהדיו, והוכרח להתפשר עמה בצורות 
שונות: כמה מהוגי־הדעות הסוציאליסטיים (באואר, בורו־ 
כוב, רנד ואחדים) חייבו את הל׳ כצורת ליכוד חברתי בעל 
ערך אימננטי. סטאלין, בספת "המארכסיזם והשאלה הלאו¬ 
מית" ( 1911/2 ), ביסס את התכנית הבולשוויקית למתן זכות 
הגדרה עצמית לעמים מדוכאים. מספר תנועות סוציאליסטיות 
דגלו בהשגת מטרות לאומיות בצידן של מטרות מעמדיות 
(בדרך־כלל מפלגות סוציאליסטיות בקרב המיעוטים הלאו¬ 
מיים באירופה המזרחית והמרכזית, וביניהן ה״בונד" והמפל¬ 
גות הציוניות־הסוציאליסטיות)) מפלגות סוציאליסטיות אח¬ 
דות התפלגו לסי ההשתייכות הלאומית של אוהדיהן. בסכסו¬ 
כים בינלאומיים רבים במאה ה 20 גברה הסולידאריות הלאו¬ 
מית על הסולידאריות המעמדית גם בשורות חברי התנועות 
הסוציאליסטיות. כדי לתת סיפוק לתודעה הלאומית באוב- 
לוסיותיהן, התארגנו מדינות סוציאליסטיות רב־לאומיות 
בצורה פדראסיווית (בריה״מ, יוגוסלאודה) או תוך הבטחת 
מעמדם של מיעוטים לאומיים (רומניה), ובאיזודים שאינם 
מפותחים נאלצו מרכזי התנועות הסוציאליסטיות להזדהות 
עם מגמות של "שיחדור לאומי" או אף עם גישות לאומניות 
מובלטות כדי לרכוש את אהדתם של ההמונים. 

כשם שאפשר לראות את התפשטות התודעה הלאומית 
והלאומנות כשלב מתקדם לעומת השלב הקדם־לאומי, כן ניתן 
לחשוב שהתפתחות השכלתית וטכנולוגית נוספת עשויה 
לגרום להשתוות ולסטאנדארטיזאציה גדלות של ארחות-חיים 
ושל השקפות כאחד, ובעקבותיהן — לצימצום ההבדלים 
האובייקטיוויים בין הקבוצות האתניות, להצטמקות התודעה 
הלאומית׳ ולבן גם להסכמה למסגרות מדינתיות על בסיס 



77 


לאם, לאמיוית — לב 


78 


רחב יותר (בעצם — חזרה ל״אימפריות" רבות־ל") או אף 
להקמת מדינה עולמית. אח ההתפתחות הזאת רואים רבים 
כמוצדקת מנקודת־ראות הכלכלה המודרנית, המעודדת חטי¬ 
בות רחבות־ממדים בייצור, בשיווק ובתכנוז, וכן כתרומה 
להבטחת השלום בעולם. המחשבה הסוציאליסטית, כאמור, 
מצד אחד והזרמים הקוסמופוליטיים מצד שני מצפים להת¬ 
פתחות בכיוון זה, ולפיכך רואים בל״ת ובתנועות לאומיות 
תופעות זמניות שתחלופנה בקתב. אולם המציאות עודנה 
רחוקה מהגשמת רעיונות אלה. באמריקה מתקדם תהליך 
יצירת לאומים אחידים בכל אחת מן המדינות הגדולות (פרט 
לקאנאדה, שבה מתגבשים בהדרגה ש נ י ל" על בסים הקבו¬ 
צות הלשוניות העיקריות). באסיה ובאפריקה הל״ת היא 
בשלב של התגבשות נוספת ולא של התנוונות. רק באירופה, 
מולדת הל״ת המודרנית, שבה נתגשם, פחות או יותר, עקרון 
הל", אפשר להרגיש במידה מסויימת בהשתוות הדרגתית של 
ל", בירידת מתח התודעה הלאומית, ובהחלשת הלאומנות. 

ל/ ל״ת ביהדות, ע״ע ישראל, עם-! ציונות. 

' #10 ? $021414 * 41 4 £€ * 711 ? 14011071411141 ,תז> 1 \ג 8 . 0 

,^ 01111 ? 4 ת# ^■ 101 * 111 מן ץ 0111 חס 14411 , 12 ־ו 1£ ־ 1 ; 1907 ,? 011 *^ 1 

, 14210 ^! 8 ; 1945 , 111 * 1011 * 44110 ? /יס 1460 7 116 , £01111 £4 ; 1944 

. 1964 , 14011071 0114 * $101 

ב. א. 

לאןק, תזז תאופיל היא?ןת - ^ 

1.300000 110 ז 3010 ץ 9 — ( 1781 — 1826 ), רופא 
צרפתי. ממציא קנה־השמע (ע״ע סטתוסקופ). ל׳ למד רפואה 
בפאריס ונתקבל ב 1806 כרופא בבית־החולים בוז׳ו וב 1816 
בבית-ההולים ע״ש נקר. ב 1822 נתמנה לפרופסור ב״קולז׳ 
דה פראנס". מש משחפת. 

תרומתו המובהקת למחקר הרפואי היתה המצאת קנה- 
השמע, שהיה בהתחלה גליל-עץ חלול באורך כ 30 ס״מ, 
דרכו האזין לפעימות הלב ולקולות המושמעים ע״י הריאות. 
את הקולות הללו פיענח ע״י השוואת הקולות שנשמעו מחו¬ 
לים ומבריאים, וחקר את התאמת קולות־החזה של חולים 
למימצאי הנתיחות שלאחר המוות שנעשו בגופותיהם. מחקריו 
אלה היוו את הבסיס לספרו 11310 ) 010 3050111311011 ־ 1 ?ס 
("האזנה לקולות [בית־החזה] באמצעות מכשיר"), שפורסם 
ב 1819 . עד היום משמשת שיטתו כשיטת־יסוד באיבהון 
מחלות שונות. 

ל׳ פירסם עבודות־מחקר רבות על מחלות־לב ומחלות 
דרכי-הנשימה׳ דלקת הסימפונות, דלקת־ריאות, שחפת ועוד, 
בהן תיאר את המימצאים הקליניים באופן חי ביותר. הוא 
היה מהראשונים שתיאח את שחמודהכבד וקבע למחלה זו 
את השם 011:1110515 . ל׳ נחשב למניח־היסוד של המדע המו¬ 
דרני בשטח רפואת מחלות החזה. 

, 1806 *? 1 ק 0 .״ 7 , 141 ; 1912 , 1806 11 * 4 * 01 7 

1920, 0 8 £.7. 77 7, * ^<*1x01*, 1928; £ 

. 1955 , 1 * € 10 * באותו קצב מזרים 
לתוכו הפרוזדור השמאלי דם עורקי הבא מן הריאות. 
מנגנון של בליטות-קיר בחדר ושל מסתמים בפתח אב־ 
העורקים גורם שהדם העורקי והדם הוורידי אינם מתערבבים 
זה בזה עירוב שלם, ושזרימת הדם באב-העורקים מופרדת 
לשני חלקים, באופן שהדם המגיע לחדר מימין מופנה 
בייחוד לעורק־הריאה. 

גם בזוחלים (ע״ע, עט׳ 689/90 , ציור 3 ) הלב מחולק 
ל 2 פרוזדורים וחדר, אלא שהחדר חצוי בצורה לא־שלמה 
ע״י חיץ פנימי! בהתכווצותו של החדר נעשית ההפרדה 
שלמה. יוצאים מכלל זה התנינים (ע״ע), שבהם חדר- 
הלב מחולק ע״י חיץ אטום ל 2 חדרים נפרדים. ברוב הזו¬ 
חלים נמצא, שהלב קולט מימין דם ורידי ומשמאל — דם 
עורקי > מערכת צינורות־המוצא מן החדר ומסתמיהם קובעים 
שעורק־הריאה מוליך דם ורידי, ושני עורקים ראשיים אח¬ 
רים מוליכים דם מעורב לכל חלקי הגוף. 

בעופות (ע״ע) ו־ביונקים (ע״ע, עמ׳ 636 ) הלב 
מחולק לחלוטין לשני חצאים, הימניוהשמאלי, שביני¬ 
הם אין קשר ישיר. 

לב ה א ד ם — כזה של כל היונקים — מורכב מ 2 חלקים, 
הלב הימני והלב השמאלי, שעובדים בד בבד, אולם כל אחד 
קשור למערכת צינורות־דם משלו. ללב 4 חללים או תאים 
נפרדים: 2 פרוזדורים ( 13 ־ 30 ) ו 2 חדרים ( 0010101111 ^), ולכל 
חצי־צד פרוזדור וחדר משלו. 

סדרמעברהדם בחל ל י-ה לב. הדם סן המערכת 
הוורידית ההקפית זורם דדך הווריד החלול העליץ והתחתון 
לתוך הפרוזדור הימני, ונדחף ממנו אל החדר הימני. הלה 
מזרים את הדם דרך עורק-הריאה לנימים הריאתיים, במחזור- 
הדם הריאתי או מ ח ז ו ר ־ ה ד ם ה ק ט ן. דם זה חוזר ומת¬ 
כנס ב 4 ורידי־הריאה ומגיע לפרחדור השמאלי, ומשם הוא 
מוזרם לתוך החדר השמאלי, הדוחף את הדם דרך אב- 
העורקים לאיברים השונים של הגוף, למחזור־הדם ההקפי 
או ה ג ד ו ל. — בפתחים שבין חללי־הלב, וכן בפתחי העו¬ 
רקים הגדולים היוצאים מן החדרים, מערכות של מסתמים, 



79 


לג 


80 




שאינם נפתחים אלא בכיוון אחד ועושים את הסעברים לחד־ 
סטריים (ר׳ להלן׳ עם׳ 80/1 ׳ 83/4 ). 

אנאטומיה. הלב סונת בחזה, בחוד הבינה, בין שתי 
הריאות ומעל לסרעפת. גדלו בערך כגודל אגרופו של בעליו, 

ומשקלו הממוצע של 
לב האדם המבוגר הוא 
300 ג׳ (טווח־התנו־ 

דות — בין 200 ל 400 
ג׳), ז״א כ 2 % /י ממש¬ 
קל הגוף. התכולה של 
חללי־הלב (בממוצע): 

פרוזדור ימני — 160 
סמ״ק. פרוזדור שמא¬ 
לי — 140 סמ״ק. חדר 
ימני — 135 סמ״ק, 

צייר % כס ן ןזן נר| 1 ה; חדר שמאלי ^ 

א גביל הריאה כנשיפר: סמ״ק? התכולה הכו¬ 

3 נכי 5 הר '* ה נשא ' פה ללת כ 555 סנדק. 

צורת הלב כעין חרוט, והוא מונח בחזה באלפטון, כש־ 
בסיסו — תקרת הפרוזדורים ומוצאי הצינורות הגדולים — 
מופנה למעלה, ימינה ואחורה, בעוד שחודו — קצה החד¬ 
רים — מפיח למטה׳ קדימה ושמאלה. החוד מגיע, בדרך־כלל, 
לתוח שבין הצלע החמישית והששית, באמצע החזה השמא¬ 
לי. מצד ימין עובר הגבול, בדח־-כלל, בסנטימטר אחד את 
הגבול הימני של עצם־החזה. 

באופן סכמתי אפשר לחלק את גוף הלב ל 3 מבנים. 

א) מסב (או כיס)-הלב — שהוא, ככל הקרו¬ 

מים הנסיוביים, מקופל לשני קרומים: שכבה חיצונית — 
המכונה במיוחד פריקארד, ושכבה פנימית — עלית-הלב, 
אפיקאדד ( 1 פ 1111 ״ 1 צ> 1 <ן 6 ), שהיא ציפוי חיצון הדוק של שריד- 
הלב? בין שתי השכבות חלל, שאינו אלא סדק שבו שכבת 
גחל נסיובי. ב) שרירית־הלב—המיאוקארד(מז 111 !>זג 0 סץמ 1 ), 
שהוא עיקרו של הלב. ג) פנים־הלב או הקרום הפנימי — 
האנדוקארד ( 1111111 >: 031 ס 1 >״ 6 ), שהוא הציפוי הפנימי של 
המיאוקארד, וממנו נמשכים המסתמים 11130 ^ 31 ׳!). החלוקה 


המרובעת של הלב ניכרת גם בהסתכלות מבחוץ ע״ס 2 
חריצים בדופן*. החריץ הפרוזדורי־חדרי הרחבי והחריץ 
הבידחדרי הארכי. 

חל ל י-הל ב. ( 1 ) הפרוזדור הימני. הווריד החלול 
העליון, המעביר את הדם הוורידי ממחציתו העליונה של 
הגוף נכנם דרך הקצה העליון לתוך פרוזדור זה. הווריד 
החלול התחתון, המנקז את החלק התחתון של הגוף, חודר 
דרך הסרעפת תכנס לגבול התחתון של הפרוזדור הימני, 
ובפתחו ניכר לעתים שריד של מסתם ( £1151301111 13 נ 1 ׳י 31 "), 
המונע חלקית זרימת דם חזרה לתוך הווריד. בקרבת מסתם 
זה נמצא הפתח של הגת הכלילית ( 311115 ת 0 ז 00 5111115 ), 
שהוא הווריד המנקז של שריר-הלב עצמו. לפרחדור "אזנית" 
( 101113 ־ 3111 ) בצורת תעלה מכותת למעלה וקדימה. בין הפרו¬ 
זדור הימני לשמאלי מפריד חיץ המורכב בעיקר מרקמה 
שרירית. בעובר קיים בתוך החיץ הנקב הסגלגל (ת 0 ת! 3 ז £0 
316 ׳\ 0 ), המאפשר זרימת דם סהפרוזדור הימני לשמאלי? 
פתח זה נסגר לאחר הלירה. 7 

בין הפרוזדור וה¬ 
חדר הימניים מקשר 
מתזז בחיץ הפרחדורי- 
חדרי, ובו חמסתם 2 — 
השלש־חדודי (-ססתז 
1113115 ק 5 ). לפתח צורה 6 
סגלגלה, והקפו הממו¬ 
צע 110 מ״מ. הצד 
החיצון של המסתם * 

השלש־חתדי מתחבר ציור 3 התד־רוחב ררר מישור הסם חסים 
1 פתח חררי־פרוורורי 'טסי; 2 פתח 
לטבעת הקרומית ה״ חדרי־פרוזדורי שטאלי; 3 אכ״העורקים; 

מקיפה את הםתח , 4 עורק־הריאה: 5 . ׳!ירק כגילי יטני; 

6 . עורק כלילי י&םאלי; 7 . טבעתו! ליפי 

והצד הפנימי(החפשי) 

של כל אחד משלושת החדודים מחובר במיתרים גידיים 
לשרירים הפטמתיים שבדופן הפנימי של החדר הימני. כש¬ 
החדר הימני מתחיל להתכווץ, ועמו השרירים הפטמתיים, 
מתהדקים החדורים זה לזה, חוסמים את הפתח ומונעים את 
זרימתו של הדם חזרה לתוך הפרוזדור. 





ציור 2 . א— חלב סלפנים, נכים־הלב הפתוח ע" י חתר; ב— חללי־הלב, פתוחים ע״י חתר 
1 . וריר חלול עלית: 2 . אב־חע 1 רקים; 3 . פריודור יטני: 4 . צינורות כליליים; 5 חרר ימס: 
6 . חדר י&טאלי: 7 . עורק־הריאה: א. ימני, ב. שמאלי, נ. התחלקות העורק: 8 שפת כים־הלג 


חתתוד; 9 . טסתם םד 1 וד 1 רי־רדרי; 10 . שרירים פיטטתיים: 11 . טסתם עורק־הריאה 


( 2 ) החדר הימני דוחף את הדם דרך 
פתח עורק־הריאה לתוף מחזור־הדם הרי- 
אתי, לחלל של החדר הימני צורה של 
משולש, כשהבסיס מכוון לפרוזדור הימני. 
חלל הפרוזדור מתקשר עם עודק־הריאה 
דרך הקונום העורקי. עובי שריר החדר 
הימני כ 4.1 מ״מ. פתח עורק־הריאה, המכות 
שמאלה ולמעלה, קטרו כ 70 מ״מ. מסתמו 
מחובר לשטח הפנימי של עודק־הריאה, 
והוא בעל 3 וילונים סהרוניים. כשהחדר 
הימני ריק, הווילובים מתמלאים דם, נד¬ 
חקים למטה־אחורה וחוסמים את הדרך בפני 
זרימתו של הדם בחזרה ? כשהחדר מזרים 
דם דרך הפתח, התיל ונים הריקים נדחפים 
למעלה. 

( 3 ) הפרוזדור השמאלי קטן במקצת 
מהפרוזדוד הימני. הוא קולט את הדם 
המחומצן מהמחזור הריאתי דרך 4 ורידי־ 
הריאה. הפרוזדור השמאלי הוא האחורי 


81 


לב 


82 


שבחללי־הלב, והוא נמצא במגע עם הוושט, עם אב-העורקים 
היורד, עם עפוד־השדרה ועם הסימפון השמאלי. גם לפרוזדור 
השמאלי "אזניח" קטנה, המונחת בין החדר השמאלי ועורק- 
הריאה. 

הפתח הפרוזדורי־חדרי השמאלי הוא בעל צורה עגולה < 
הקפ 1 כ 100 מ״מ, ובו נמצא חמסתם המצנפתי ( 3115 ־ 111111 ) 
או הדדחדודי ( 13115 > 1 ק 115 :> 1 ל), שצידו החיצון מתחבר לטבעת 
הקרומית של הפתח. הצד הפנימי של שני העלים מחובר 
במיתרים גידיים לשרירים הפטמתיים שבדופן החדר השמאלי. 

( 4 ) החדר השמאלי קולט את הדם המוזרם אליו מן הפרד 
זדור השמאלי דרך חמסתם הדדחדודי, ודוחף אותו אל תוך 
אב־העורקים(ע״ע 
אאורסד.) דדך מס¬ 
תם שבפתחו. ה¬ 
עובי הממוצע של 
שרירית החדר הוא 
11 מ״מ. החיץ ה־ 
בין־חדרי מפריד 
בין שני החדרים! 
עיקרו — סיבים 
שריריים שעבים 

■ד 

כ 10 מ״מ (חלק 
שרירי), אולם חל¬ 
קו העליון דק 
יותר ומורהב מרקמה חיבוריה. פתח אביהעורקים מכוון 
למעלה, ימינה ואחורה, והקף פתח 1 כ 65 מ״מ. למסתם אב־ 
העורקים 3 וילונים סהרוניים, כמו למסתם עורק־הריאה, והוא 
דומה לו גם במכאניזם פעולתו. 

מבנה שרירית-הלב. שני הפרוזדורים והחדר 
הימני דפנותיהם השריריות דקות־יחסית. לעומתן, עבה וחזקה 
השרירית של החדר השמאלי ושל החיץ הבין־חדרי. מבחינה 
תפקודית פועל הלב כחדר אחד (השמאלי), שאליו מסונפים 
3 חללים צדדיים נוספים. אע״ם שאין קשר שרירי בין הפרו¬ 
זדורים לחדרים, קודמת התכווצות הפרוזדורים להתכווצות 
החדרים בצורה מסודרת וקבועה (ר׳ להלן). 

דפנות הפרוזדורים והחדרים מורכבות משכבות שריריות 
שטחיות ועמוקות. קבוצת סיבים שריריים שטחיים יוצאת 
מסביב לפתח אב-העורקים, קבוצה אחרת — מסביב לפתח 
הוורידים הגדולים! ביחד הם מכסים בצורה לוליינית את 
השטח ההדרי מהבסיס עד חוד־הלב. והוא־הדין בשכבה 
התחתונה של הסיבים השריריים. בכל פעימה ופעימה של 
הלב התכווצות השכבה העליונה מקדימה את זו של השכבה 
התחתונה. שרירית הפרוזדורים מורכבת אף היא משכבה 
עליונה ותחתונה. — מבחינה היסטולוגיה מייצגת שרירית- 
הלב טיפוס מיוחד של רקמת-השרירים, שבו מופיעות תכו¬ 
נות של שריר עקוד ושל שריר חלק באחד (ע״ע שרירים), 
וכן תכונות שאינן מצויות אף באחד משני הטיפוסים הללו. 
תאי שריר־הלב עקודים, אך אינם מאוגדים יחד בסיבים 
ארוכים כמו תאי שרירי־השלד, אולם גם אינם נפרדים זה 
מזה כמו השרירים החלקים. המחיצות שבין התאים 
בשרירית־הלב אינן רציפות, והתאים מתלכדים זה עם זה 
ויוצרים מבנה רשתי — סינציטיום ( 1 םט 1 זץ 10 !ץ$). 

כלי-הדם של שדיר-הלב. שני עורקים כליליים 
( 3€ ״ 033 ־ 001 . 3 ^) מספקים ללב את הדם הרווי בחמצן! 


שניהם מסתעפים מן האאורטה. העורק הכלילי השמאלי 
יורד בחריץ הבין־חדרי ומתפצל לענף קדמי, היורד לקראת 
חוד-הלב ומספק את הדם לשטח הקדמי של החדרים, ולענף 
המקיף את הלב בצורת קשת, כשהוא עובד לאורך החריץ 
הפרוזדורי-חדרי. העורק הכלילי הימני עובר דרך החלק 
הקדמי של החריץ הפרוזדורי-חדרי ומגיע לחלק האחורי של 
החריץ הבידחדרי, ומכאן הענף האחורי ממשיך בכיוון לחוד- 
הלב! עורק זה מספק את דמו לשטח האחורי של החדרים. 
חיץ־החדרים מקבל את אספקתו משני העורקים הכליליים. 
כל אחד מן הפרוזדורים מקבל את אספקתו, עפ״ר, מן העורק 
חכלילי שבצידה רשת של חיבורים בין הסעיפים הקטנים של 
העורקים הכליליים עשויה להוביל דם מעורק אחד לשני. 
הדם הוורידי מנוקז דרך ודיד־הלב הגדול, שנכנס לתוך הגת 
הכלילית, ודרך ורידים קטנים, הנפתחים במישרץ לתוך 
הפדחדור הימני ושאר חללי-הלב. 

התפתחות עוברית. הלב הוא מן האיברים הקמאים 
באונטוגנזה של האדם. מוצאו — כזה של כל מערכת כלי- 
הדם— מן המסודרמה (ע״ע אמבדיולוגיה, 878,872/3,870 ), 
כבר בתחילת השבוע הרביעי להריון (עובר בן 10 — 16 סו־ 
מימים, שארכו כ 2.5 מ״מ) מופיע הלב כאיבר זוגי — שני 
צינורות אנדותליים, המתמזגים תוך ימים אחדים לנאד אחד: 
האנדוקארד הקמאי, בעל קצה עורקי וקצה ורידי. הוא 
מתעטף ברקמה שמן הטפלאנקנופלורה, שממנה באים כיס- 
הלב ושרירית־הלב. גאד־הלב מתארך במהירות העולה על 



א ב 

ציור 5 התפתחות הלב באדם: 


א— הלב בעובר בז אורד ׳ 6 ? 4.2 ט״ט: ב— הלב בעובר נז אורד 
ערשי־עבחי של 5 ט״ט. 

1 . בולבום־העורסים; 2 חרר (וודריפז; 3 פרוזדור; 4 . תעלת■ 
האזניות; 5 . נת־זזוורירים; 6 אזניח ?)טאלית; 7 אזניח ימנית 

מהירות גידול סביבתו! לפיכך הוא מתקפל כעין לולאה, 
שהופכת לגוש חלול, שמחיצות פנימיות, שלמות או חלקיות, 
מפרידות בין חלקיו. באמורים שתים חלים תהליכים של 
התרחבות ושל הוצאת שלוחות ובליטות, וכנגדם — תהליכים 
של התהוות שקעים מסויימים בשטח־הפנים. ההסדר הסופי 
של מערכת המחיצות הפנימיות, של פתחיהן ומסתמיהן, 
מושג בשלב מאוחר הרבה יותר מזה של עיצוב הצורה החי¬ 
צונית. על דרכי זרימת הדם בלב העוברי — ע״ע *מכריו־ 
לוגיה, עט׳ 878 — 881 , וציור 14 , שם. 
וע״ע מחזור־הדם: התפתחות. 
המערכת האוטומאטית או מערכת הובלת 
הגירוי. למערכת זו תפקיד מכריע בהפעלת שריר-הלב 
ובהסדרת פעולתו(ר , להלן, עט׳ 85/6 ). רקמתה שונה במקצת 
מרקמת השרירית! סיביה דקים יותר ומעורבים עם תאי- 
עצבים וסיבי-עצבים. מערכת זו מורכבת מ 2 חלקים: 
( 1 ) המערכת הגתית־פדוזדורית שבדופן הפרוזדור הימני 
מורכבת מהקשר הגתי־סרוזדורי (קשר ע״ש קית־^לק 
ומהסיבים המתחברים של קשר זה. הקשר 




ציור 4 תנועת הססתפיס (סנפה): 

א סיםמולת־הפרתדזרים וריאםטולת־וזוזדרים: 
ב סיסטולת־החררים ודיאם 0 ולת־וז 8 רוודורים. 
1 . טסתם פרוזדורי־חדרי; 2 מסתם־העורק, 
-* ביוון הזרימוז 


83 


לב 


84 


מתפשט בין פתחי הווריד 
החלול העליון והווריד 
החלול התחתון בצורת 
רצועה, שארכה 25 — 30 
ס״מ ועביה 2 — 5 מ״מ. 

הסיבים המתחברים מת¬ 
פשטים מן הקשר לכל 
הכיוונים ומתערבים בסי¬ 
בי שריר הפרוזדור. — 

( 2 ) המערכת הפרוזדורית- 
הררית מורכבת מהקשר 
הפרחדורי-חדרי (קשר 
ע״ש טאווארה-אשיף 
ן) 0£ ו 1 :>;>\;- 2 ־ 31 ׳*' 3 ' 1 '])׳ ש¬ 
הוא תצורה עגולה בחלק 

1 הקשר הנחי־סרחרורי; 2 הקשר , 

הפרוז דו ר'"הדר י; 3 א 5 וטת־ה'ט; התחתון והאחורי של ה¬ 

4 םעיף־הא?וםה השמאלי; 6 טעיןז " חיץ הבין־פרחדורי, ארכו 

הא?וםה היטני 

5 מ״מ ורחבו 3 מ״מ — 

ומטיבים מחברים, המקשרים אותו לשני הפרחדורים מזה, 
ולתיץ הבץ-םרוזדורי מזה. הקשר עובר בהדרגה לאלומה 
ע״ש היס ( 9:15 ), החודרת דרך הרקמה החיבורית שבבסיס 
החדרים: ארכה 10 — 18 מ״מ ורחבה 1 — 2 מ״מ. האלומה 
יורדת בתוך החיץ הבין־חדרי בין פתחי אב־העודקים והמס- 
תם השלש־חדודי ומתחלקת לשני סעיפים, ימני ושמאלי, שכל 
אחד מהם מתפצל בדפנות החדרים לסעיפים ההולכים וקטנים. 
קצות הסעיפים הללו, הקרויים ע״ש פורקיניה (שןתנ^זט?), 
מחברים את מערכת העצבים הספציפיים של הלב עם הסיבים 
הרגילים של שריריח־הלב. 

מחזור התכווצות־ ה לב (מכאניזם הפעימה). 
בתנועות שריר־הלב מתחלפים מצבי־מתח של התכווצות 
(סיסטולה [ת.ג 10 ז>טס =צימצום,כיווץ]), שהם ביטוי לפעי¬ 
לות הסיבים השריריים, ומצבי־הרפיה (ד י א ם ט ו ל ה [-*) 81 
( 0x0X1 = הרחבה]), שבהם הסיבים חוזרים לארכם הקודם 
בעקבות הפסקת הפעולה, וחוזר חלילה. בפעולה תקינה שני 
הפרוזדורים מתכווצים יחד, וכן שני החדרים, כשהחכווצות 
הפרחדורים חלה בשעת הדיאססולה של החדרים והרפיית 
הפרוזדורים — בשעת הסיסטולה של החדרים. 

מחזור-הלב מתחיל בהתכווצות הפרוזדורים, שנתמלאו 
דם מן הוורידים. הלחץ בפרוזדור עולה, המסתם הפרוזדור , - 
חדרי נפתח, והחדר — שבו שורד מצב של רפיון־השרירית — 
מתמלא דם מן הפרוזדור, כתוצאה מהפרש הלחצים בין 
הפרוזדור המלא והחדר הריק. עם התחלת הסיסטולה של 
החדרים נסגרים המסתמים הפרוזדוריים־חדריים, וחלה עליה 



א ב 

ציור 7 חתד־רוחב דרר החדרים: 

א— נדיאטטוור, 1 . חרר ימני, 2 . חרר ^טא?י; ב— בםיםטל 5 ה 




(כיווז העקוטים — ט׳&טא? ויסיז) 

ציור 8 . ה 5 חצים כחו?י־ה?כ זנפחי-החמים בתקופת שעיסה אחח 
(סדירות נ?נ החתו 5 ) 

א— תנודות ה 5 חז בפרוזדור הפטאלי, בחדר השטא 5 י ובאב־העורקים. 
נקודה א: טיםסולת־הפרוודור, עליה עלה ש? ה 5 חץ בחדר: 

נקודה ב: טנירת הטטתם הסרחדורי־חדרי; 

נקודה נ: פתיחת טסתס-האאודטה (עקום־האאורטה הונבה לשם 
בהירות הציור: העקום־כפועל הוא הקו הטרוסק, וטבאז 
ש־נ היא נקודת־החחד של עקוטי־הלחץ של החדר ושל 
העורק), 

נקודה ד ססחם־האאורטה חוור ונסנר בנקודת־החיתור של שני 
העקוסים, 

ב — עקוסי הלחץ והנפח של החרד השמאלי. 
0 פ — סיססולת־הפרוודור. 

ם —סיטטולת־החרר. 

ר —ריאסטולת־החרר 

1 — וטו ההתכווצות האייוסטרית: טסחטי שני הפתחים סנורים: 
2 — זטן פליטת הרם טו החרד 

פתאומית של הלחץ בחדרים, אף לפני שחל שינוי באורך 
סיבי השרירית (התכווצות איזומטרית). הלחץ בחדרים הולך 
ועולה, עד שהוא גובר על הלחץ הנגדי שבתוך העורקים 
הגדולים: מסתמי העורקים נפתחים, והדם מוזרם לתוך 
העורקים. כתוצאה מכך הולך ועולה הלחץ בעורק, ואילו 
בחדר הפולט את דמו הוא הולד ופוחת, עד כדי הפיכת יחס 
הלחצים וסגירת מסתם־העורק. הלחץ בחדר יורד עד למטה 
מזה השורר בפרחדור, שהתמלא בינתיים דם חדש סן הוו¬ 
ריד■ לפיכך חמסתם הפרוזדורי-חדרי חחר תפתח, וזרימת 
הדם מתוך הפרוזדור לחדר מתחדשת. 

עובדו שיטות (מאנומטריות) למדידת תנודות הלחץ 
בחללי־חלב ובפתחי הצינורות הגדולים במשך מחזור- 
הפעימה. עליית־הלחץ הסיסטולית ומפל־זזלחץ הדיאסטולי 
בחדר השמאלי חלולים מאד; הראשונה חלה בעיקר ברווח- 
הזמן הקצר, שבו שני פתחי החדר סגורים, השניה חלה לאחר 
פתיחת מסתם־חאאורטח. בניסויים בחתול נמדדו בחדר 
השמאלי ערכי־מאכסימום של 150 — 170 מ״מ כספית, כ 1 / 5 
של לחץ־חאטמוספירה. 

מאחר שמחזור־הדם הוא סגור, אין זרימה תקינה בגוף 
כולו אפשרית אלא בתנאי של שוויץ כמויות-זזדם הנפלטוח 
בפעימה אחת מן החדר השמאלי אל אב־העודקים, ז״א אל 
תוך המחזור הגדול, ומן החדר הימני אל עורק־הריאה, ז״א 
אל תוך המחזור הקטן. על הפרעות שוויון זה — ר׳ להלן. 

תפוקת הלב. כמות־הדם הנדחפת לתוך אב־העורקים 
בעת בל סיסטולה — ובתנאים תקינים שווה לה הכמות 
הנדחפת לעורק־הריאה — מוגדרת כנפח־הפעימה< 
ערכה באדם מבוגר במצב מנוחה כסס— 70 סמ״ק. הכפלת 
נפח זד. בקצב, המשתקף במהירות הדיפק (ע״ע) — 
בממוצע, במצב מנוחה, 70 פעימות בדקה — מבטאה את 
חפוקת-הלב בדקה ("נפח-הדקה"): 






85 


לב 


86 


נפח־הפעימה * קצב = נפודהדקה = 4 — 5 ליטר/דקה. 
נפח־הדקה הוא כמות-הדם המסופקת לגוף בדקה לכיסוי הו¬ 
צאותיו האנרגטיות, וערכו קובע במידה רבה את גבול יכולת 
פעולת הגוף באותה דקה. הלב מסוגל להגביר את תפוקתו: 

( 1 ) ע״י הגדלת נפח־הפעימה, ( 2 ) ע״י החשת פעימות־הלב, 
( 3 ) ע״י צירוף שגי הגורמים הללו בעת ובעוגה אחת. עליית 
תפוקת־הלב נגרמת עפ״ר ע״י הגברת החזרת הדם הוורידי 
ללב ועליה בנפח הדיאסטולי של חדרי־הלב (ר׳ לעיל, עמ׳ 
84 ). מאמץ גופני או מתח נפשי מגבירים את נפח-הפעימה 
ומתישים את הדופק (ר׳ להלן, עם׳ 87 ), ותפוקת־הלב עשויה 
להגיע עד ל 25 ליטר/דקה. 

הפיסיולוגיה של שרירית־הלב. הלב הוא 
איבר אוטומאטי־קצבי ואוטונומי: ( 1 )מקורפעי¬ 
לותו נמצא בו בעצמו, ודבר זה מכשיר אותו לפעול גם כש¬ 
הוא מנותק מן האורגאניזם השלם!( 2 ) אופן פעילותו מושפע 
מגירויים רבים, המגיעים אליו דרך מערכח־העצבים האוטו¬ 
נומית, אולם רצונו המכוון של בעל האורגאניזם אינו בכלל 
גירויים אלה. 

בפעילות שרירית־הלב ניתן להבחין ב 4 תכונות מיוחדות: 

( 1 ) אוטוסאטיות! ( 2 ) גריות ( 113811117 :>*£) ! ( 3 ) כוויצות 
( 116111£7 :> 3 ־ 11 מס 0 )! ( 4 ) הובלת הגירויים. 

( 1 ) האוטומטיות של הלב היא כשרו להפיק 
בקרבו — בדרך־כלל בקצבים מסויימים — גירויים המפעי¬ 
לים את תאי־השרירית. תכונה זו קיימת בכל חלק של 
שרירית־הלב כשלעצמו* גם קטעים שנחתכו מן השריר, 
ואפילו תאים מבודדים, מוסיפים (בתנאים נאותים) להת¬ 
כווץ כיווץ קצבי. אולם תכונה זו בולטת ביותר ברקמת 
מערכת הובלת הגירוי (הרקמה הספציפית)! היכולת האוטו¬ 
מאטית שבה גבוהה ביותר בקשר הגתי־פרחדורי, ופוחתת 
בהדרגה משם לאורך המערכת עד לקצותיה המגיעים לשרי¬ 
ריה החדרים. בלב השלם אין התאים או החלקים השונים 
פועלים כל אחד לעצמו, אלא תוך תיאום הדדי! הדחף לכיווץ 
יוצא מקשר קית־פלק ומתפשט באמצעות המערכת הספצי¬ 
פית על פני שרירית־הלב, באופן שחלקי־הלב השונים מתכוו¬ 
צים בזה אחר זה לפי תור קבוע ומסויים. קשר קית־פלק 
מטיל את קצב פעילותו על כל המערכת השרירית, ולפיכך 
הוא אף מכונה בשם קוצב־הלב ( 5:61 ( 3 מ! 3€6 ק). כשנהרס 
הקוצב או כשניתק הקשר בינו ובין חלקי-לב אחרים, יימצא 
מקור הגירוי ללב בקטע נמוך יותר של מערכת הובלת 
הגירוי, שמידת האוטומאטיות שלו קטנה יותר מזו של הקשר 
הגתי-פרחדורי, וכתוצאה מזה נעשה קצב הלב איטי יותר. 

קשר גתי־פרוזדורי: הקוצב 
(קית־סלק) 

1 

שרירית־הםרוזדורים 

קשר סרוזדורי־חדרי 
(טאווארה־אש 1 ף) 

אלומת־היס 

סיבי־פורקיניה 

שרירית־ד,חדרים 

התפשטות הגירוי 

קצב-הלב (פעיסות/דקה) הוא קבוע לגבי תנאים 
קבועים ומסויימים, אך הוא נתון לתנודות ניכרות בהשתנות 


התנאים! בין השאר הוא תלוי בגיל, במין ובמצב הגוף. 
ערכו באדם מבוגר (בגיל 20 — 60 ), במצב של עמידה נוהה, 
כסל— 75 בממוצע! אך ערכים בטווח של 50 — 90 תקינים 
לגבי אנשים מסויימים. הוא גבוה בהרבה מזה בילדים, ופוחת 
במקצת מערך זה בזקנים. ביילודים הקצב הוא כ 130 , בבני 
10 — כ 90 . בשכיבה קצב־הלב קטן ב 10 פעימות (בערך) 
מבמצב של עמידה! זוהי דוגמה להשפעת המאמץ הפיסי 
על מצב הלב. העבודה ותהליכים פסיכיים אמוציונאליים הם 
מקורות לגירויים במערכת־ד,עצבים האוטונומית, המועברים 
אל הלב (ר׳ להלן).— בנשים הלב, בדרך כלל, מהיר במקצת 
מאשר בגברים. 

( 2 ) ה ג ר י ו ת. אופן הגבתה של שרירית־הלב על גירויים 
שונה בכמה פרטים מזה של שרירי־השלד. הלב מגיב על כל 
גירוי יעיל (ז״א גירוי שעצמתו למעלה מן הערך הספי) 
בהתכווצות מאכסימאלית, ותוספת עצמת הגירוי אינה מגבי¬ 
רה את עצמת התגובה (חוק "הכל או לא־כלום"׳). סיבת־ 
הדבר — שבניגוד לשרירי־השלד אין סיבי שריר־הלב נפר¬ 
דים זה מזה, אלא מחוברים יחד בסינציטיום, ולפיכך מתפשט 
גירוי יעיל באחד הסיבים ברשת־הסיבים כולה. 

הפעולה לפי העקרון "הכל או לא־כלום" גוררת את התו¬ 
פעה של ״תקופה רפךקטורית״: בעת ההתכווצות, וזמן קצר 
מסויים (הנמדד במיליסקונדות) אחריה, אין הלב מסוגל 
להגיב על שום גירוי, ואף החזק ביותר, והרגישות לגירויים 
חוזרת וגוברת בהדרגה. תכונה זו מכתיבה ללב אח הקצביות 
של פעילותו, והיא אף המונעת משריר-הלב מלהגיב בהת¬ 
כווצות עוויתית טטנית (ע״ע טטנוס) על גירוי ממושך, 
דוגמת שרירי-השלד. 

( 3 ) משותפת ללב ולשאר השרירים הכוויצות — 
היכולת לקצר את סיביו. כוח־ההתכווצות, המשתקף במידת 
ההתקצרות, אינו תלד בעצמת הגירוי (חוק "הכל או לא- 
כלום", ר׳ לעיל), אולם הוא מושפע ממצבה של שריריח־הלב. 
הפרעה בתנאי התזונה של שריר־הלב, פגיעה באספקת החמצן 
או הצטברות של מוצרי חילוף־החמרים, כגון 2 ס 0 או חומצת- 
החלב, מחלישות את תגובת ההתכווצות ועשויות אפילו 
להפסיקה. האורך ההתחלתי של סיבי שרירית-הלב הוא 
גורם בעל חשיבות עקרונית מבחינת ההשפעה על עצמת 
ההתכווצות. כניסה מוגברת של דם בעת הדיאסטולה, שב¬ 
עקבותיה מוארכים סיבי השרירית, גורמת להתכווצות סיס־ 
טולית מוגברת־יחסית. משום כך עשוי הלב לפלוט בסים־ 
טולה, ללא שינוי קצבו, כמות־דם השווה לזו שנכנסת בתקו¬ 
פת הדיאסטולה, בין אם היא קטנה או גדולה. אולם מנגנון 
זה אינו פועל בצורה מושלמת אלא כששרירית־הלב תקינה. 
כששריר־הלב חולני, גורמת תוספת הדם להתמתחות יתרה 
של סיבי השרירית ולהתרחבות יתרה של חללי-הלב, וההוד 
כווצות הסיסטולית נמצאת חלשה מכדי פליטת כל הדם! 
שארית דם נשארת בתוך חללי־הלב, וכתוצאה מכך הולך 
ועולה הלחץ בעת הדיאסטולה. עליית הלחץ הדיאסטולי היא 
אחד הסימנים הראשונים של קיפוח תיפקוד הלב, ז״א של 
אי-ספיקת הלב (ר׳ להלן). 

( 4 ) הפעולה המתואמת של חלקי-הלב השוגים, התכווצו- 
יותיהם בזה אחר זה, לפי תור קבוע ומסויים, מותנים בהת¬ 
פשטות הגירוי המפעיל, מן הקשר הגתי-פרוזדורי, בדרכים 
מסויימות על־פני השרירית, ובמהירות שבה הוא מגיע 
לאחוריה השונים. לגבי תפקיד זה פועלת מערכת האוטומא- 




87 


לב 


88 


טיות כמערכת הובלת הגירוי. חהו אף שסה המקו¬ 
בל. כל פגם או עיכוב בפעולה זו באחד מחלקי המערכת 
מערער את התור התקין של ההתכווצויות ומקשה את הזרמת 
הדם דרך החללים לפי סדרם, והוא אף עשוי למנוע כל 
אפשרות של זרימה. 

ההסדר העצבי של פעולת הלב. אע״ס שהלב 
הוא אוטומאטי ועצם כושר־פעולתו תלוי בו בעצמו, הרי 
מושפע לבם של החולייתבים, מבחעת אופן־פעולתו, משתי 
המערכות של העצבים האוטונומיים: מענף הפאראסימפא־ 
תיקום, שסיביו מגיעים אל הלב בתוך העצב הנודד (עצב־ 
המוח ומענף הסימפאתיקוס, שמוצאו בעיקר מן ה 9 ג 5 !נ- 
טים 111 3 של חוט־השדרה. בשני המקרים נפסק המסלול 
ממרכז־העצבים אל רקמת הלב ע״י סינפסה בחרצוב־ביניים, 
המאותר, במקרה של העצב הנודד—בתוך הלב עצמו, וב¬ 
מקרה של הסימפא תיקום — מחוצה לו. הסיבים היוצאים 
מחרצובים אלה מובילים במישרין לתאי שרירית־הלב והקשר 
הגתי־פרוזדורי. 

כבכל עיצבוב אוטונומי, פעולת שני המנגנונים על הלב 
היא אנטאגוניסטית: העצב הנודד המגורה פועל כמרסן את 
פעולת הלב, הסימפאתיקוס המגורה — כממריצו. שגי המנ¬ 
גנונים משפיעים על אופן פעולת הלב מבחינות רבות, 
שהחשובות שבהן הן: האינוטרופית (מיוד ;ו, שריר) — 
ההשפעה על עצמת־ההתכווצות של שריר-הלב * הכרונוטרו־ 
פית (מיוד זמן) — ההשפעה על הקצב ; הדרומו- 

טרופית (מיוו׳ ? 0 ^ 56 ) 8 , מהלך, מסלול) — ההשפעה על 
הובלת הגירוי. העצב הנודד הוא אינוטרז׳פי־שלילי — מקטין 
את נפדדהפעימה, כרונוטרופי־שלילי — מאט את הדופק, 
דרוסוטרופי־שלילי — מאט את הובלת הגירוי ועשוי לגרום 
להפסקות בין הסיסטולות של הפרוזדורים והחדרים. העצב 
הנודד מפעיל את השפעתו על רקמת הלב באמצעות "תומר- 
פעולה" שהוא מפריש בקצות סיביו ז חומר זה זוהה כאצ- 
טיל-כולין(ע״ע). — היפוכה של פעולה זו היא פעולת הסיט־ 
פאתיקוס, שהוא לגבי הלב חיובי מבחינה אינוטרופית, 
כרונוטרופית ודרומוטרופית כאחת. גם הוא פועל באמצעות 
"חומר־פעולה", שהוא אדרנלין (ע״ע) או נור־אדרנאלין. 

גורמים המגרים במיוחד את הסימפאתיקוס הם המאמץ 
הפיסי והזעזוע הנפשי; על הפאראסימפאתיקוספועלים במיו¬ 
חד הלחץ המכאני והצטברות מוצרים מסויימים של חילוף- 
החמרים בעקבות אכילה. הודות להשפעות אלו מותאמת 
עבודת־הלב, המתבטאת בגודל גפח־הדקה, לתנאים המתח¬ 
לפים שבהם נתון האדם. 

סימניפעולתהלב. פעילות הלב בתוך הגוף משת¬ 
קפת בתופעות פיסיקאליות שונות, שניתנות לתצפית מן 
החח ומאפשרות לעקוב אחריה ולהגדירה מבחינה איכותית 
וכמותית. הבולטות שבתופעות אלו הן: 

( 1 ) ה ד'פ ק (ע״ע) — שקצבו ואפיו משקפים במידה 
רבה את פעולת הלב. 

( 2 ) דפיקת חוד־הלב — זעזוע קיר-החזה, עפ״ר 
ברווח הבידצלעי החמישי בצד שמאל, שנגרם ע״י התקשות 
והזדקפות חוד־הלב בסיסטולודהחדרים. אפשר לחוש בזעזוע 
זה במישוש בידיים, ולפעמים הוא אף נראה-לעין. 

( 3 ) קולות-הלב, נשמעים בהאזנה (ע״ע) בסטתו־ 
0 ק 1 ם, ואף בהסמכת האתן לחזה. כל מחזור-פעימה מלווה 
הפקת שני קולות: ( 1 ) הראשון, "הסיסטולי", נגרם ע״י 


סגירת המסתמים הפרוזדודייס-חדריים והתכווצות שרירית 
החדרים; הוא מסמן את התחלת הסיסטולה ובולט יותר 
בהאזנה מעל לחוד־הלב מאשר מעל לבסיסו.( 2 ) הקול השני, 
"הדיאסטולי", נגרם ע״י סגירת המסתמים שבין החדרים 
והעורקים הגדולים; הוא מסמן את סוף הסיסטולה ונשמע 
ברור יותר מעל לבסיס-הלב. הקול הראשון הוא כרגיל עמום 
וממושך קצת מן השני. שינויים בעצמתם היחסית של שני 
הקולות, ברווחי־הזמן 
שביניהם וכד׳ מעי¬ 
דים על שינויים מק¬ 
בילים באופן עבודת 
הלב. 

( 4 ) המתודה ה¬ 
חשובה ומהימנה ביד 
תר לעקיבה אחרי 
פעולת הלב היא רי¬ 
שום ס ע י ל ו ת ו ה¬ 
חשמלית, המלווה 
בצורה קבועה ומחזד 
דית את מחזור־הפעי־ 
מה. רישום זז! נעשה 
בשיטת האלקטרו־ 
קרדיוגרפיה (ע״ע), המשקפת את זדמי־הפעולה הנוצרים 
בזה אחר זה בפרוזדורים ובחדרים עם העברת הגירוי ברקמה 
הספציפית וברקמה השרירית. 

: 1927 ,;,גז/־/ /ס ^ 51010 ^? ) 0110 ז $0 * €01 ,) 0311 [ 

־ 18 ^ 5 • 1 , 0 ; 1952 , 5 ?< /> 18/8 מ 1 ? 1 ;ז , 11 • 1131 ־.)! 0831 .? 

,;מז*זז// . 4 $1£ ס $101 ^< 9 ? , 2 ) 501111 .£ ; 1957 ,;,גז// ז 771 , 15 ^ 8 

, 1959 ,זגזמ 411 731 ,ע 1 ןו 31 <ן£ .( ; 1958 

- 1131111 ) 8318 ; 1962 ,/,גז// , 90511131111 . 1-8 ) 01115 ס 

, 1963 , 1-11 . 4 2 זז// 7781 <( 9158 ) זז 000 ./$' 

, 216 , 1 זוז 1 ^ 501 ) 1 '/ 1 גז// , 1 }ק 601 .^ .? .£ 

. 1967 ,( 3 .סא 

מ ח ל ו ת - ל ב. התפתחות השיטות האבחנתיות מייפשרת 
היש לקבוע אח האבחנה המדוייקת ברוב מקרי מחלות-הלב. 
בדיקת הדפק (ע״ע) היתה כבר מן התקופה העתיקה ואילך 
אחת הדרכים לאיבחון ולראיית־הנולד. תולדות המחלה 
מספקות חומר לשיפוט על מצב הלב ועל הפגמים בפעילותו. 
ההקשה הונהגה במאה ה 18 , ההאזנה בראשית המאה 
ה 19 (ע״ע האזנה והקשה); הראשונה מספקת אעפורמאציה 
על גבולות הקף־הלב, ז״א על התרחבות החלל או על התע¬ 
בות הדופן של הלב כולו או של חלק מחלקיו; השניה — על 
קולות־הלב (ר׳ לעיל) ועל אוושות־הלב (ר׳ להלן). במשך 
המאה ה 19 החלה התפתחות הקארדיולוגיד. הקלינית המד 
דתית, בראשית המאה ה 20 ניתוספו לקארדיולוגיה השימוש 
בצילוס-רנטגן לקביעה מדוייקתייותרשל גדלו וצורתו 
של הלב, ובאלקטרוקארדיוגראפיה לעקיבה אחרי 
תיפקודו. בשנת ה 50 התפתחו שיטוח חדשות, כגץ: צינ¬ 
ת ו ר הלב — לקביעת הלחצש וכמות־החמצן בחללי-הלב 
ובעורקיםהגדולים; האנגיוקארדיוגראפיה — להד¬ 
גמת חללי הלב והעורקים הגדולים בצילומי-תטגן לאחר 
מילוים בחומר־ניגוד. 

בדותו, לאחר שחלה עליה תלולה באורך־החיים וה ודברו 
במידה רבה המחלות הזיהומיות, היו מחלות הלב וכלי-הדם 
לגורמיהם של כמעט 50% של כל מקרי־המוות. 

מחלות־הלב העיקריות. מחלות-מלידה הן 



ציור 9 דתפשטות הטתחים וזח׳עטליים 
בנוף בעקבות פעיטות הלב 


89 


לב 


90 


תוצאה מהפרעות בהתפתחות העוברית. לפעמים מונעות 
הפרעות אלו את אפשרות החיים, והעובר בולד מת, או 
שהיילוד מת זמן מועט לאחר הלידה. אחת הצורות השכיחות 
של מחלה־מלידה היא ה 5 ח ל ו ן — חוסר חמצן בדם העורקי 
מחמת היצרות פתח עורק־הריאה וקיום נקב בחיץ הארפי, 
וכתוצאה מזה — דלף־דם מן הלב הימני ללב השמאלי* 
מסימני המחלה: התקפי עלפון מחמת חוטר חמצן במוח. 
גם במקרה של הישארות קשר עורקי בין אב-העורקים ובין 
עורק־הריאה קיים דלף־דם מצד אחד לשני, אלא שבמקרה 
זה מועבר דם עורקי לצד הוורידי < לפיכך אין כאן פהלון, 
והסיכויים לאורך־חיים תקין טובים. — רוב המומים האלה 
ניתנים היום לתיקון ע״י ניתוחי-לב. 

בין מחלות־הלב הנרכשות השכיחה ביותר, 
בייחוד בגיל הצעיר, היא ק ד ח ת־ה ש י ג ר ו ן. ברוב המקרים 
היא באה בעקבות זיהום דרבי־הגשימה העליונות בסטךפטו־ 
קוקים מקבוצת 115 ;) 0 ז< 01 ת 1 ש 3 ו 1 . המחלה גורמת לתהליך דלקתי 
במיפרקים מזה, ובלב מזה! זה האחרון עשוי להיפגע בכל 
שכבותיו: בכיס־הלב, בשרירית ובפנימית. במקרה של דלקת- 
הפנימית עשויות להיווצר במסתמים — שהם 

שלוחות של הפנימית — הצטלקויות, המפריעות את המעבר 
התקין של הדם בפתחי העורקים הגחלים: או מחמת היצרות 
המסתם, או מחמת אי־ספיקתו, ז״א מחמת פגם בסגירתוז 
שתי אלה הן הסיבות העיקריות לאי־ספיקת הלב (ר׳ להלן). 
את האבחנה של ליקויי המסתמים אפשר לקבוע בהאזנה, 
על־סמך א י ו ו ש ו ת ־ ה ל ב האפייניות, הנגרמות ע״י יצירת 
מערבולות־דם בפתחים הלקויים והנלוות לקולות־הלב התקי¬ 
נים או באות במקומם. במקרים נחרים יותר מופיעים ליקויים 
של מנגנוני-המסתמים גם בעקבות מחלות זיהומיות אחרות, 
וכן כתוצאה של עגבת־הלב. בעקבות קדחת־השיגרון נפגע 
עפ״ר חמסתם המיטראלי. בעקבות העגבת — מסתם־ 
האאורטה. — היום ניתן לתקן את מחלות מסתמי־הלב 
בשיטה ניתוחית. 

א י ־ ם פ י ק ת ה ל ב היא התוצאה של מחלות־לב שונות. 
משמעותה שאין שרירית־הלב מסוגלת לרוקן את כל תוכן 
החלל המתכווץ, ונפח־הפעימה מצטמצם, כתוצאה מהחלשת 
שרירית־הלב עצמה או בגלל אחד ממומי־המסתמים. מחמת 
הצטברות של שאריות־הדם בחלל הנפגע, עולה הלחץ הדיא־ 
סטולי בתוך חדר־הלב ובפרוזדור, ובעקבותיהם גם בוורידי- 
הריאה — במקרה של אי־ספיקת הלב השמאלי ז או בווחחם 
החלולים, ובעקבותיהם גם בוורידים ההקפיים — במקרה של 




ציור 10 אי־סםיקת הלב מחטת מום טסתמי 
א—אי־סםיקוז טסתם־האאורטוז: החדר ה׳*סא 5 י מורחב וטעונה; 

איוו׳&ה ריאסטוליח מעל לאאורטה 
נ— אייםםיקת הטסתם הסצגפתי: החדר הי 6 םאלי טורחב וטעונה, 
הפרוזדור הפטאלי מורחב, החדר היטגי מעובה: עורק־הריאח טורחב, 
נודש־רם בריאות, איוושח טיסטוליח טעל לססתם הסצנפתי 


אי־ספיקת הלב הימני. החלל שבו מצטבר הדם עשוי להת¬ 
רחב, ובשרירית רסנו, העובדת נגד לחץ מוגבר, עשר לחול 
גיחל־יתר (התעבות). באי-ספיקת הלב השמאלי מתהווה 
ג ודש-דם (עליית הלחץ הוורידי) בריאות, שסימניו קוצר 
נשימה לאחר מאמץ, ובמקרים קשים אף במנוחה, קצרת 
חלב, בצקת-הריאות• באי־ספיקת הלב הימני מתפתח גודש־ 
דם בהקף, הכבד מוגדל, ומופיעה בצקת ברגליים. 

ט רש ת־ העור קי ם היא מחלת־הלב השכיחה ביותר! 

היא פוגמת בשריר-הלב בעקבות היצרות או סתימה של 
העורקים הכליליים, המזינים אח השריר. סתימת העורק היא 
תוצאה של התהוות קריש־דם מעל לדופן הפנימית של העורק 
הטרשתי. המחלה מתבטאת בשתי תסמונות קליניות: 
תעוקת-הלב (ע״ע אנגינה [ 3 ]) ואוטם שריר-הלב 
(ע״ע אינפרקט או אטם, עמ ׳ 968 ). 

יתר לחץ־דם — מחלה שכיחה, עפ״ר בגיל מבוגר 
(מעל 40 שנה), המופיעה לעתים בד בבד עם טרשת העורקים 
הכליליים! המחלה פוגעת בעיקר בכלי הדם של הלב, המוח 
והכליות (וע״ע מחזור־הדם: מחלות). השפעת לחץ־דם גבוה 
על מצב הלב נובעת מן העבודה היתרה שהוא מטיל על 
שרירית־הלב, החייבת להתגבר על התנגדות מוגברת. 

מחלות שונות במערכות אחרות של הגוף משפיעות על 
הלב ומחזור־הדם, כגון: מחלות בלוטת־התרים, חוסר־דם 
ומחלות־ריאות. 

הפרעות בקצב-הלב מופיעות לעתים בסיבוכים 
של מחלות־הלב, אולם הן מצויות גם בליקויים בפני עצמם. 
ההפרעה השכיחה ביותר היא הפעימה המוקדמת 
( 016 ) 5 ז 355 ז 1 מ), שמופיעה עפ״ר בגיל צעיר ללא מחלת־לב, 



_ח_רג 

ב . א 


*יזו 11 פעיטה טוקרטת והפסקה־קיווז (גיסוי ב?ב סנודד.). 

א— נירזי טז החוץ בזת הריאסטולח: ם— פעיטה טוקרסת, ט<ווה 
הפסקה טוארכת, בהתאם 5 חוק השיב הרפראקטורי; 

ב—גירוי טז החוץ בעת הםיםטו 5 ה (בש?ב הרםראקטורייו: איז 
פעיטה מוקרטת 

ועפ״ר על רקע של עצבנות יתרה, לפעמים גם בהשפעת 
הניקוטין(עישון סיגריות), שתיית קפה או כוהל. — הפרעה 
חמורה של הסדר והקצב של פעולת הלב היא פ י רם ו ר¬ 
ה פרוז דורי ם: התכווצויות מרובות של הפרוזדורים, 
הבאות בזו אחד זו במהירות רבה׳ ולעומתן — ברוז־חי־זמן 
ארוכים־יחסית — סיסטולות בודדות של החדרים. — 
מחסום־הלב (^:׳©!ל) הוא מצב של מניעת מעבר הגירוי 




ציור 12 . הפועת־הקצב ופיר&ור־ר&רוודורים: 
עקוםע 5 יזן — אלקטרוקארדיונראטה: 

* — סיסטולת־הפרוזרורים 
עקום חהתוו — הדופק 




91 


לב 


92 



ציור 13 סחסונדהלנ 

עקום עליון — אליזטרוקארדיוגראםה מ — סיססולת-הפרוידוריסן; 
עקום תחתון — הדופק 

קזונ־החדרים — ז 3 /דקה, קצב־ה&רחרורים — 34 רקה 

סן הקשר הגתי-פרמדורי לקשר הפרוזרורי־חדרי: הפרו¬ 
זדורים והחדרים פועלים בקצבים שונים, ללא תיאום ביניהם. 
התקפי דופק מהיר (מעל 140 בדקה) מופיעים בקצב 
סדיר או בלחייסדיר! מקורם מחוץ לקשר הגתי־פרהדורי. 
הפרעת־קצב בצורת דופק איטי מהרגיל (פחות מ 50 
בדקה) סיבתה בתב המקרים בעיכוב הובלת הגירוי בין 
הפרוזדור לחדר בעקבות מחלת שרירית־הלב. 

פרמקולוגיה. תרופות רבות שהיו מקובלות בטיפול 
בפחלות־לב יצאו מכלל שימוש בעשרות השנים האחרונות, 
ותרופות חדשות הוכנסו לשימוש. אולם תרופה אחת שמרה 
על חשיבותה בטיפול במחלות-לב זה למעלה מ 150 שנים, 
והיא ה ד י ג י ט ל י ס (ע״ע). תועלתה בולטת ביותר במצבים 
של אי־ספיקת הלב ותפוקודלב נמוכה. 

תרופות המדכאות את פעולת שרירית־הלב ע״י השפעה 
ישירה עליה יעילות במקרים של הפרעות בקצב־הלב. כיני- 
דין (ע״ע כיגין וכיגידין) הוא תרופה מסוג זה ז הוא מאריך 
את התקופה הךפךקט 1 רית של שרירית־הלב ומעכב את 
הובלת הגירויים בה. הבינידין יעיל בעיקר בטיפול בפירפור־ 
הפרוזדורים, אך יעיל גם בהתכווצויות מוקדמות. בדומה לו 
פועל פרוקאין־אמיד ( 1 ץ 51 ם״ 0 -״ן), שהוא יעיל־ביותר במקרים 
של התקפים של מהירזת־הלב שממקור חדרי. — יש תרופות 
המדכאות את הסעיפים הסופיים של המערכת הסימפאתית 
בלב. כגת פרופראנולול (אינדראל), הח 1 םם את מעבר הגיתי 
הסימפאתי ברצפטורים שבלב; לחומר זה השפעה מדכאה 
על הפרעות־הקצב וגם על דופק מהיר שממקור הקשר 
הגתי־פרוזדורי. 

תחפות המגרות את הלב שייכות ברובן לקבוצת האדר¬ 
נלין (ע״ע). תב השפעותיהן דומות לתוצאות גירוי המערכת 
הטימפאתית: הן מעלות את מהירות קצב־הלב. מגביתת את 
כוח־ההתכווצות ומקצרות את הסיסטולה; גם תפוקת הלב 
עולה. קצת מן התתפות הללו יעילות בטיפול בדופק איטי, 
בעיקר כשקיים מחסום פרוזדורי־חדרי. 

התרופות השייכות לקבוצת הניטריטים, כגון אמיל ביטח־ 

טי, ניטרו־גליצרין וכר, גורמות להרפיית השרירים החלקים 
בגוף. ובכלל זה— דופןצינורות-הדם. השפעתן על העורקים 
הכליליים של הלב מביאה להתרחבות כלי־דם אלה. לפיכך 
משתמשים בתרופות אלו במקרים של תעוקת־הלב. 

, 1311$$1£ 8 . 1 ־ 1 ,* 1958 ,€* 1741010 £ *# . 111 

, 1 £ 1 {£ ץג 8 1 ? ,* 1960 , 1-11 , 1 * 4 *?¥ * 111 / 0 01 ] 

.£ . 5 ; 1960 , 715 *%ז*? 1 11 * 11 * 1111 * 115 * 1 * 9 4 ח * 11 > 11 ( 1 §! 1 !\ 
^ז 3 ^^£ ^* ¥0 , 1960 2 ,! 01 *?¥ * 11 ! )ס 1011101027 , 001116 

015*05*5 0/ 111* ¥!€0x1 0*1 81001 17**1*15, 1964 5 ; 

, 0$6 ־ €11 }\ . 0 ; 1966 8 ,]?ס*!! * 111 / 0 5 * 05 ** 111 י £־ £1 נ 1£61 ־ 1 ? * . 0 
*זג 51 ? 1 * 8x12 ]•ט)*}! /ס ? 612010% **' 1 * 111 

. 1967 <(ץ?\ 

ק. בר. 


אחד ההישגים הגחלים של הקרדיולוגיה בדור האחרון 
הוא התפתחות הכירורגיה של הלב, עד כדי ביצוע 
ניתוחים בלב הפתוח — לתיקון מומי־לב שמלידה(ר׳ לעיל), 
להתקנת מסחסים מלאכותיים (מחומר פלאסטי) במקום מסת- 
מים שנפגמו, וכד׳. שיא הפעילות הריפויית בתחום זה הוא 
הבסיון להשתלת לב זר, כעל כושר־פעולה תקין, 
במקום לב העומד לאבד את כושר־פעולתו מחמת מחלה. 
ניסויים מוצלחים בשתילת לב נעשו בשנים האחחבות 
בבע״ח, בעיקר בכלבים; לאחתנה בוצעו ניתוחים כאלה 
במספר בני-אדם, שהיו קתבים למיתה מחמת אי־ספיקת 
הלב (מסיבת מחלה טרשתית של העורקים הכליליים או 
מחלה שגרונית של השרירים, וכד׳). ערכה וסיכוייה של 
העזה ריפויית זו עדייו לא הובהרו כל-צרכם. 

לכאורה אין בעיית שתילת־לב נבדלת הבדל עקרוני 
מבעיית שתילת כל איבר אחר (ע״ע טרנס פלג ס צ יה); 
אולם למעשה קיימות באן בעיות נוטפות על אלו שבבל 
שתילה אחרת, כליה פעילה, למשל, עשויה להיות נתרמת 
מאדם חי ובריא, המוסיף להתקיים בזכות כלייתו השניה; 
אף כליה לקוחה מן המת, שכבר פסקה לפעול, עשויה לחדש 
את פעולתה בהדרגה לאחר תקופת־הסתגלות מסויימת בגוף 
שבו הושתלה, כשהחולה מתקיים בינתיים בעזרת כליה 
מלאכותית. אולם הלב השתול חייב לבצע את מלוא תפקידו 
מיד לאחר העבדתו; לפיכך מן־ההכרח להעבירו מיד עם 
מותו של התורם, רגעים מועטים בלבד לאחר שהלב פסק 
לקבל את הדם המחומצן, ובן יש לבצע את הפעולות הכירור¬ 
גיות תוך רגעים ספורים. תורם הלב המושתל צריך, בדרך־ 
כלל, להיות אדם צעיר(בגיל 30 — 40 שנה) במצב של גסיסה; 
ההכנה לניתוח לגבי החולה העתיד לקבל את הלב חרשת 
שעות אחדות. כאן מתעוררת הבעיה החמורה: מאימתי 
נחשב אדם כמת, כדי שמותר יחיה ליטול את לבו לשתילה 
באדם אחר לשם הצלת חייו של זה ז לפנים מוסכם היה 
לראות את האדם כמת מרגע שפסקו פעימות לבו; אולם 
משעה שפותחו השיטות להאריך את פעילות הלב זמן־מה 
באופן מלאכותי (ע״י מחזור־דם מלאכותי, ע״י עיסוי הלב 
וכד׳), ניצבת בכל חריפותה השאלה אם רשאים אנו להחליט, 
בעוד הלב פועם באדם, לכרתו לשם שתילה באדם אחר, 
מתוך ההנחה שחייו של הראשון כבר אינם חיים במובן 
האנושי-ערכי, ושמא יש בכך משום "דחיית נפש מפגי נפש" 
(משג׳ אהלות ז/ ר), 
שהיא קשה מאד מ¬ 
בחינה מוסחת בכלל 
ומבחינת האתיקה ה¬ 
רפואית כפרט. היום 
קיימת הנסיה לקבוע 
את המוות כשפעולת 
הלב אינה ניכרת עח־ 
באלקטחקארדה׳גרא־ 
מה (אף אם ניתן 
לחדשה בדרך מלאבד 
תית) וכן פסקה פער 
לת המוח(לפיהאלק- 
סחאנצפאלוגראמה), 
ועמה — כמסתבר — 
הפעילות הנפשית. — 



ציור 14 שתילת הלב 
(לפי סכמה ׳של ב. ברנארד> 

1 . אכ-העורקים; 2 . עורק־הריאח: 3 חדר 
ישסאלי; 4 חדר ימני; 5 וריר חלול תח¬ 
תון; 6 פרוזדור ימני: 7 . ורירי־הריאה; 
3 . וריר חלול עליון 







93 


לג 


94 


ההלכה (שדע ידד, של״ט) אינה מחייבת להאריך באופן 
מלאכותי את חייו של הגוסס, אך גם אינה מתירה להחיש 
בפועל את מיתתו׳ וכן יש איסור של הבאה מן המת (שם, 
שמ״ט) ) השאלה היא — אם נדחה איסור זה מפני הצלת חייו 
של אדם אחר. 

המנתח הדדום־אפריקני כריסטיאן ברנארד — שביצע 
את שתילת־הלב הראשונה באדם בדצמבר 1967 — העביר 
את החתכים בלב התורם ובלב המקבל דרך הפרוזדור הימני 
מתחת לפתחי הוורידים החלולים ודרך אב-העורקים ועורק־ 
הריאה מעל לפתחיהם, בהשאירו במקבל את קוצב־הלב; 
השתל חובר לבסיס-הלב של המקבל, ושני החלקים התאחו 
יפה! במשך הניתוח קויים בחולה מחזור־דם מלאכותי. 
בניסויי שתילת־הלב בכלבים נמצא, שלא זו בלבד שהאוסר 
מאטיות של הלב מתקיימת בשתל, אלא שלאחר זמן־מה 
מתחדש בו גם ההסדר העצבי של הפעילות ע״י מערכת־ 
העצבים האוטונומית. הבעיה הטכנית של שתילת־הלב באה 
על פתרונה, אולם — כבכל טראנספלאנטאציה — קיימת 
ועומדת הבעיה האימונולוגית של דחיית הרקמה הזרה ע״י 
הגוף. לשם מניעת דחיה זו סשתמשים בסמים או בנסיובים 
מדכאי תגובת־החיסון! אולם שכר טיפול זה עשוי לצאת 
בהפסדו בגלל חשיפת הגוף לכל זיהום מקרי, שנעשה סיבון 
לחייו. עד אמצע יוני 1968 בוצעו במקומות שונים 20 
שתילות־לב? 17 מן החולים מתו תוך ימים או שבועות 
אחדים לאחד הניתוח. לפי מצב העניינים בשעה זו עדיין 
אין שתילת-לב נראית כניתוח הראוי לשמש שיטת-חפוי 
שיגרתית, והמאמצים להתקנת לב מלאכותי נראים רבי סי¬ 
כויים יותר. 

י, סאחנר, לב סלאכותי(הרפואה, ע״א, חוב' ה׳), תשכ״ו! 

פ. לוי, שתילת לב (שם, ע״ד, חוב׳ ד׳), תשכ״ח! השתלת 

לבבות (סכתב לחבר [ההם׳ הרפואית בישראל], כ״ט, חוב׳ 

ד , }, ת ש כ" ח! * 4 י ז 1 ״ג״^־ח 1 ־ח\׳ ז*ן 

. 1968 ,( 253 סא ,.׳י* )£ ״ 5 ) 

0 

תולדות מחקר הלב. כבר מימי־קדם ייחסו ללב 
תפקיד נכבד בביולוגיה של האדם. ברפואה היוונית מדובר על 
שלושה "מלכים" השולטים על מערכת גוף־האדם: המ 1 ח, הלב 
והכבד. מהם החשיב אריסטו את ה ל ב כגורם העיקרי, והדך 
(ע״ע) עדיין מצטט את דעתו זו. אולם בעולם העתיק שימש 
המונח ״לב״ גם בהוראה של קיבה — שימוש שהדו נשמע גם 
בצירוף העברי "על לב ריק" (=על קיבה ריקה), ומובן זה 
נשתמר גם בלשונות אחרות. חיבור קטן המוקדש כולו 
לנושא "לב" נשתמר באוסף ההיפוקראטי. גלנוס (ע״ע) 
הכניס את רוב ידיעותיו על הלב בספריו על הדופק. 

כבר בספרות מצרים העתיקה נזכרות תנועות הלב, המת¬ 
גלות לבודק במישוש הדופק במקומות שונים בגוף. בפאפי־ 
חס ע״ש אבדם מדובר על תנועה מופרעת בלב ובכלי־הדם, 
המיוחסת ל״סתימה״ — ללא ציון נתונים אנאטומיים ממש. 

את ההשקפה שהלב פועל בדומה למשאבה הביע לרא¬ 
שונה ארסיסטרמום (ע״ע), במאה ה 3 לפסה״נ. אלא שדעה 
זו נשתכחה ונתגלתה מחדש רק במאה ה 17 . אראסיסטראטום 
תיאר את מסתמי אב־העורקים ועורק־הריאה, וכן את הסת- 
עפותם של העורקים והוורידים לצינורות דקיקים. — לגבי 
מחלות־הלב אץ השקפה אחידה בספרות היוונית: מצד אחד 
שלטה הדעה, שהלב — בגלל כוחו השרירי הרב — אינו 
עשוי לחלות כלל! מצד שני הובעה הדעה, שכל מחלה בלב 
סופה מיתה. תואח כמה מחלות־לב, וניתן לזהות מחלה, 


שאת תיאורה כלל גאלנוס בפרק הדן במחלות הנשימה, עם 
היצרות המסתם המצנפתי. 

ציורים מדוייקים של הלב על כל חלקיו הופיעו רק 
בתקופת הרנסאנס, והמפורסמים שביניהם הם מעשי־ידיו של 
לאונארדו דה וינצ׳י, אלא שהללו לא התחילו להתפרסם אלא 
במאה ה 18 . ספרים מיוחדים המוקדשים לפיסיולוגיה ולפא־ 
תולוגיה של הלב התחילו להופיע במאה ה 17 , כגון זה של 
ר. לואר (״^ 8,1 ) ב 1669 . ספרי־לימוד מפורטים בקאח 
דיולוגיה פורסמו החל מן המאה ה 18 , למשל בידי ז׳.-ב. סנאק 
( 30 ב 561 . 8 ־.!) ב 1749 , ומכאן ואילך גברה ההתעניינות 
בנושא זה. בעיקר השתדלו לבאר מקרים של מוות פתאומי 
ע״י בדיקות הלב בנתיחות שלאחר המוות. על נושא זה 
הופיע בתחילת המאה ה 18 ספח של ג׳. מ. לנצ׳יזי (. 1 \ .ס 
1$1 :>מ 3 ״ 1 ), שעסק במחקר זה לפי פקודת האפיפיור. הבדיקות 
הכמותיות לשם קביעת פעולות הלב במצבי בריאות ומחלה 
התחילו במאוחר) אפילו ספירת הדופק במספרים מדוייקים 
לא הונהגה אלא ב 1707 , כשהופיע ספח של ג/ פלויאר 
(■ 61 ץ 10 ?. 0 "שעון־הדופק של הרופא". אולם גם בלי בדיקות 
כמותיות מדוייקות היו ההפרעות בקצב ידועות לרופאים 
מימי־קדם, כשם שהוכרו גם הסטיות האנאסומיות סאות- 
בשנים לפגי הנתיחות המדוייקות. כסה סן הבדיקות המקו¬ 
בלות בימינו והנראות לנו כסשוטות, לא הונהגו אלא בדיחת 
האחרונים, כגון: מדידת לחץ־הדם בסידד המקובל — ב 1880 , 
האלקטריקארדיוגראפיה — ב 1903 , וכד/ 

הפיסיולוגיה השיטתית של הלב ראשיתה בתיאור מחזוח 
הדם ביח החי (ע״ע) ב 1628 , אם־כי ידיעות פיסיולוגיות 
מחבות על הלב והמחזור נמצאות גם במקוחת הקודמים לו. 
דחיפה גדולה לקידום מחקר הלב ניתבה ע״י המצאת שיטות 
לחשום גראפי של פעילותו (בקימיגראף) בידי ק. לודדג 
באמצע הסאה ה 19 . א. סקרפה ( 3 ק־! 503 .\) תיאר באופן 
מדוייק את עצבי־הלב בעבודות המלוות תמונות מאליפות, 
ומאז רבו החקירות בשאלה, באיזו מידה תלויה פעולת הלב 
בעצבים האלה או ביצירות הדחף בשריר־הלב עצמו. לסוף 
הוכרעה השאלה לטובת התאוריה המיוגנית (האוטומאטיות 
של הלב), בעיקר ע״י הניסויים של גסקל ואנגלמאן ב 1883 . 
גם הפארמאקולוגיה של הלב נעזרה במידה הולכת וגוברת 
בניסויים פיסיולוגיים. לאחר שפעולת החגיטאליס על הלב 
הוכחה כבר ב 1785 תתנה תוצאות מצויינות משעת התגלית, 
לא הועמקה ההבנה בפעולתה אלא בחקירות הניסוייות־ 
ביקרתיות של שמידברג החל מ 1883 . 

האנאסומיה הפאתולוגית בשילוב עם תצפיות קלעיות 
יצרה את הבסיס להכרת מחלות־הלב. מסתמי־הלב, שהיו 
ידועים כבר בזמן העתיק, הוכח על כל סוגיה ת מחלות 
שריחהלב הוגדרו לפי סיבותיהן, כשהגורם השגרתי הוכח 
בהתחלת המאה ה 19 . טרשת־העורקים כסיבה נוספת וחשובה 
למחלוודהלב הוכרה מזמן שתוארה לראשונה בידי סקארפה 
( 1804 ). תעוקת־הלב תוארה באופן בחר ע״י הבחן.(ע״ע) 
ב 1772 ! אולם אוטם שחחהלב כתוצאה מן התהליך הניווני 
לא הוכר בביחר אלא בהתחלת המאה ה 20 , אע״ם שתיאוחם 
מחבים של מקח מחלה זו מצויים בספרות הישנה, אלא 
שהללו לא הובנו במידה מספקת. 

שינויים חולניים מלידה תוארו לראשונה ב 1640 , כשמצא 
גסנדי בנתיחה של מבוגר נקב בידפרחדורי. זו היתד. תצפית 
בודדת בשעתה. חקירתם של ליקויים־מלידה לא הושלמה 



95 


לב 


96 


אלא בסוף המאה ה 18 ובתחילת המאה ה 19 , והביאה בדור 
האחרון גם לתיקון ניתוחי של הפגמים האלה. דרך פורה 
ביותר לקידום הפיסיולוגיה הנורמאלית והפאתולוגית נסללה 
ע״י התפתחות הקארדיולוגיה הניסויית בבע״ח. לפעמים לא 
באו הנסויים אלא זמן־מה לאחר התגליות הקליניות; 
מחסום־הלב, למשל, תואר בצורה בתרה ב 1827 , והחוקר לא 
ידע, כי ליקוי זה כבר תואר ב 1555 ע״י הליום (ע״ע), ואילו 
בניסוי הודגם המחסום ב 1895 בידי הים (ע״ע). הפיסיולוגיה 
החדישה של הלב מאופיינת בשיתוף־פעולה בין מקצועות 
שונים — כימיה, פיסיקה, פארמאקולוגיה וכר, שציתפם יחד 
מוסיף דיוק להכרת התהליכים בלב במצבים של בריאות 
ומחלה, וכן לאיבחון, למתן תרופות, לטיפול הכיתרגי, ול¬ 
אחרונה — לגסיונות ההחיאה של הלב שנדם. על שתילת־ 
לב — ר׳ עמ׳ 92/3 . 

הלב במקורות העבריים. בתנ״ך משמש הלב 
בעיקר כסמל לרגש, לתבונה או למצפה, אבל יש גם ביטו¬ 
יים שמובנם הוא פיסיולוגי, כגון "ויפג לבו" (ברא׳ מה, כו) 
כציון השפעה פסיכית על פעולת הלב. הציתף "כליות ולב" 
(ירם׳ יא, כ) מעלה גם הוא מחשבות רפואיות, לאחר שבמאה 
ה 19 נתגלה הקשר הקליני בין שני האיברים. 

בתלמוד מועטים הנתונים על הלב בהשוואה לאלה 
על מחלות הריאות, משום שעיקר הידיעות מתבססות על 
הבדיקות שלאחר השחיטה, ובבהמות ליקויים בלב נדירים- 
יחסית. פיסקה אנאטומית אחת (חול׳ מ״ה, ע״ב) מדברת 
על שלושה קני-הלב, שאחד מהם "פורש" ללב (האאורטה), 
אחד — לריאה (עורק-הריאה) ואחד — לפבד (הווריד 
החלול). ייתכן שלמחלת תעוקת־התזה, המלווה כאב עז, 
מכוון המאמר: "כל כאב ולא כאב־לב" (שבת י״א, ע״ב). 
מסימני מחלות־הלב נזכרים: יוקרא דלבא (כובד), פידחא 
דלבא (פירפור), צירבא דלבא (דלקת). 

בספרות ימי־הביניים נמצא דיון ביחסי־הגומלין 
בין הלב ובין כלל־הגוף במשלו של ר׳ יהודה הלוי בדבר 
"ישראל באומות כלב באיברים" (כוזרי, ב׳, ל״ו—מ״ב); 
הוא מטעים את רגישותו היתרה של הלב להשפעות פסיכיות 
ופיסיות שונות: "דאגות ויגונות ופחד ונטירה ושנאה 
ואהבה... והתנועות והטרתים״, ויחד עם זה — את כוח־ 
חיוניותו היתר "זכות דמו ורוב כוחו"), המחסן אותו בפני 
מחלות הרגילות בשאר האיברים, כגון ״מודסא או סרטן... 
או ביטול ההרגשה או רפיון". הרמב״ם נותן תיאור אנאטומי 
של הלב בעקבות גלנוס, ומזכיר גם את ה״סתימה" כגורם 
מחלות בזרימת הדם (פרקי משה, ג׳ הד). ר׳ מאיר אלדבי 
(ע״ע) בספרו ״שבילי אמונה״ ( 1360 ) עומד בפרוטרוט על 
העורקים הכליליים ומתאר בדיוק את מיקומם והסתעפויותי- 
הם. רוב הרופאים היהודים הולכים בתיאוריהם אחרי גלנום; 
טוביה הכהן (ע״ע) הוא מן הראשונים המעלים בהתלהבות 
את תגליתו של הארווי(מעשה טוביה [ 1707 ], קי״ד). 

בספרות הקבלה מדובר הרבה בלב ובמרוץ־הדם — 
אמנם עפ״ר נידון הלב במשמעות סמלית, אך יש גם נתונים 
אנאטומיים ופיסיולוגיים. יש שהזהר(ג׳, רכ״א, דכ״ה, רל״ב) 
מתבטא במלים המזכירות את משלו של ריה״ל "ישראל באד 
מות כלב באיברים": הוא "זך" מכולם, וממנו יוצאים לכולם 
הטוב, הבריאות, התוקף, ההדחה והשלימות, והוא—עם כל 
היותו רך וחלש — מקור קיומם; הוא מלך הגוף, ורוחו הולך 
בכל האיברים, והוא גם מת באחרונה (שם, ג׳, קכ״ו). "רוח" 


זו מגיעה ללב מ״כנפי-הריאה״ — לפי גירסד. אחת ללב 
הימני, לפי גירסה אחרת לשמאלי —, ומתפשטת דרך הער 
דקים לכל חלקי הגוף(בהתאם לתפיסה הגאלנית); רוח זו 
מצננת את חמימותו של הלב, שהוא אש דולקת (שם, שם, 
רל״ד—דל״ה; תקה״ז, ע״ט). כן מדובר על שתי חצרות חיצר 
ניות, שהן "אזני־הלב", ועל שני "בתים" פנימיים (שם, שם, 
ק״ט). 

באגדת בראשית (ב׳) מוטעם ההבדל שבין הלב ובין 
שאר כל האיברים — ש״כולם עומדים במידתם... והלב 
מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את 
עצמו". בצד המשמעות המוסרית־סמלית שבדברים אלה 
אפשר למצוא בהם גם תיאור של פעימות הלב ושל כושר 
הסתגלותו למצבים המתחלפים. 

ס. פרלמן, מדרש הרפואה, א׳, 15/6 , תרס״ו; יה. ליבוביץ, 

סמובים הארווייאניים ברפואה העברית (הרופא העברי, ל׳), 

1957 * - 115 , 107 , 0155 ז? .ן 

* 4 111 **<£ , 15 שז? . 81 ; 1911 , 248/9 , 204/5 , 121 

- 007 ,(. 15 >£) £ 11 ז׳ - 8 בן 1111 ^י .\נ .£ ; 1927 , 17010 ? 21 >£{ 

/ס $■? 111510 511071 . 8 .[ ; 1941 , €10$$1€$ 

3 ז 0 \^) $) 110717 ^ , 2 * 1 ^ 0 ( ££11 0 .[ ; 1942 ,$^ 1010 ^ €07 

/ 11 ) 177 ) £1 111 7715 ) 11 1071 ) 1 , 16), 1957; 16 , 110 x 17 ת 011£ . 401 ^ 

- 2 ז 71 \ 0 < 11 ש£ 0 [ , 957 ! ,( 30 , 1121711 14310££ ) 

.|) 810 €% 1 * 0 ) £1 10 $)) 11 ) 7 )$)£ 271 $ >£ , תת 3 וח 11 ( 1 . 111 .( 1 

. 1965 ,( 20 * 1415 

לה. ל. 

הלב בהגות ובפולקלור. במליצה המקראית 
הלב מגלם את מחשבותיו ורגשותיו של האדם ומופיע כמושב 
מידותיו הטובות והרעות (ברא׳ ו, ה; שט׳ ד, יד! שם ז, יד; 
ירט' יז, א, ט; עמ׳ ב, טז! ועוד הרבה). משום כך נודע לו 
תפקיד מרכזי ביחסים בין אדם למקום: הלא הוא תמצית 
האישיות כולה, ואלהים חוקר את הלב (דב , ו, ה—ו; ירט׳ 
יז, י; שם כ, יב; שם לא, לב; יחז׳ יא, יט> תהל׳ לד, יט; 
שם נא׳ יב; ועוד). דרך־משל מדבר המקרא על לב ערל 
(ויק , כו, מא), כדי לציין את מריו של האדם במצוות אלהיו, 
ועל מילת הלב (דב׳ י, טז) לציון היכנעותו למצוות. בלשון" 
מליצה מייחס המקרא גם לאלהים לב כמושב מחשבותיו 
ורגשותיו (ברא׳ ו, ו; מל״א ט, ג; ועוד); אך המתרגמים 
הקדומים השתדלו לתרגם פסוקים כאלה בלשון־עקיפין, כדי 
להחליש את משם ההגשמה. 

גם בתלמוד ובמדרשים מיוחס ללב אותו תפקיד 
בחיי-הנפש של האדם. מחשבות האדם ואמונותיו מקומן 
בלב, ומכאן ביטויים כגון ״להוציא מלבן של בריות״; הלב 
הוא גם מקור רגשותיו, ומכאן ביטויים כגון "לבו נ 1 קםו", 
"גס לבו", וכד׳. במיוחד מדגישים חז״ל את הסכנות הטמונות 
בלב כמושב היצר: "תחילת עבירה הרהורי הלב" (דא״ז ר); 
העין והלב הם "סדסורין דחטאה" (ירד ברכ׳ א׳, ה׳). לעומת 
זה מבליטים חז״ל את החשיבות של כוונת הלב במילוי 
מצוות (ברב׳ יג, ע״ב; שם י״ז, ע״א) ומסכמים את השקפתם 
על עבודת־ה׳ האמיתית במאמר "הקב״ה לבא בעי" (סנה׳ 
ק״ו, ע״ב). 

בברית החדשה — בעקבות המקרא ומסורת הי¬ 
הדות — מושם הדגש בטוהר הלב (מתי׳ ¥, 8 ). אמנם הלב 
מוחזק מושבו של היצר הרע ומוצא כל ההרהורים והמעשים 
הרעים (שם 19 ), אבל אלהים יכול לטהר אותו בהשכינו 
בו את רוח־הקודש ואת האמונה (מעשי־השליחים 9-8 ); 
פאולוס דואה את המילה האמיתית במילת הלב (רומאים, 
11 , 28 — 29 ; השר דב׳ י, טז). 



97 


לב — לג 


98 


ב א ס ל א ם. הקוראן עומד על חשיבות האמונה שבלב. 
מוחמד דורש ממאמיניו בור-לבב, יראה־שבלב ולב שלם 
(מורה כ״ב, ל״ג! כ״ו, פ״ט! מ/ י״ד). את האמונה־שבלב 
משבחות אגדות מוסלמיות רבות, שחלקן מקיח ביהדות, 
והיא נושא שכיח בספרות המיסטית של הצופים. 

ב ם ו ל ק ל ו ר ד. ע מ י ם, כל העמים הפרימיטיוויים דאו, 
ועדיין מוסיפים לראות, את הלב כמושבם של חיי הנפש 
והרוח בגוף האדם. בהשקפה זו החזיקו גם עמי־התרבות 
העתיקים, ואף הוגי־דעות ואנשי־מדע שבהם (כגון אפלטון 
ואריסטו), והיא רווחת עד היום בקרב המוני-העם בכל מקום. 
היא השאירה בכל השפות עקבות רבים בצורת ביטויים, 
שבהם מופיעה המלה "לב" כשם נרדף לשכל, לחכמה, לחשק, 
לאהבה, לנדיבות, לגבורה ועוד, או כמקור לשמחה, לעצבות, 
לאהבה ולשנאה ולרגשות אחרים. בין העמים העתיקים 
הקדישו בייחוד המצרים תשומת-לב רבה ללב("אב"). בחני¬ 
טת גופות־המתים היה הלב האיבר הפנימי היחיד שנשאר 
במקומו, ואף שמת עליו שמירה מעולה, ע״י כך שהניחו 
על התזה קמיע מיוחד (שנקרא גם הוא אב), עשוי אבן או 
זכוכית אתמה. השמירה על הלב היתה חשובה מאד למת, 
כי ל*־ תוצאות שקילתו לפגי כס־משפטו של אוסיר בשאול 
נחרץ תנו. ספר־המתים המצת מכיל לחשים ותפילות לשמי¬ 
רת הלב, וכן קתאה, בה פונה הנפטר אל לבו בבקשה שלא 
יכשיל אותו בעדותו. 

אמונה עממית נפוצה היא, שאפשר לגנוב את לבו של 
אדם חי, ועי״ב להשתלם עליו, לפגוע בו או להמיתו! גניבת 
הלב היא כרגיל מעשה מכשפים או מכשפות. מן האמונה 
הזאת צמחו סיפורי־עם על בני־אדם המחביאים את לבם 
בחפצים, באבנים או באילנות מחוץ לגופם, כת לשמור 
עליו מארבים! וכן יש גם סיפורים על כוחו המחיה של הלב, 
כשמחזיתם אותו לגופת המת. 

בכלל רווחת האמונה בכוחו המאגי הרב של הלב, ולא 
של לב האדם בלבד. יש סיפותם על נשים שהרו מאכילת 
לבו של אדם או של בע״ח, ואפילו מתחו. אכילה לבם של 
בע״ח מעבירה לאוכלים את תכונות החיה. שבטים אפריק- 
ניים אוכלים את לבם של אתות תמרים, וכן שבטים אינדיא¬ 
ניים את לבם של דובים חאבים, כת להוסיף כוח וגבורה! 
לעומת זה נמנעים מאכילת לבם של תגים, עופות ובריות 
אחדות, הידועות כחלשות או פחדניות. האיבו מאמינים, 
שאכילת לב הקיכלי מקנה להם חכמה וצחות־התבור. הבא־ 
סוטו נהגו לאכול את לב הארב שנפל בקרב, כת לרשת 
את סגולותיו המלחמתיות. בקרב היורובה היו מגישים לכל 
מלך חדש את לב קודמו, כת שיספוג את מעלותיו. אכילת 
לב הארב הוא מנהג בעל אופי מאגי, שהיה קיים גם בקרב 
שבטים אוסטראליים ואפתקניים שלא היו אוכלי-אדם. 

מפאת הכוח הטמון בו, נחשב הלב גם כקרבן מן המובחר 
לאלים. אצל האצןןקים, שהיו מקתבים קרבנות־אדם, היה 
הכהן פותח את חזה הקרבן, מוציא את הלב המפרפר ומגיש 
אוחו לאל־השמש. בקרב האינתאנים באקוואזלר נשתמר 
זמן רב המנהג להקתב לב אדם בעתת הזתעה, כת להבטיח 
יבול מבורך. 

רב ומגוון היה השימוש בלבם של בע״ח ובני־אדם 
במאגיה וברפואה העממית לבם של יונים נחשב בסותה, 
באנאטוליה ועוד כרפואה נגד מחלות־לב, אבל גם כסם- 
אהבה בדוק, ובאירופה ביה״ב היו אופים לחם שלתוכו הוכנס 


לב יונה או תור כסגולה לאהבה. בכשפי־אהבה השתמשו 
במיוחד בלב בתולה או ילד, שממנו אפשר להפיק גם תרופה 
נגד מחלות שינות. מן התקופה העתיקה ועד היום נוהגים 
לשאת קמיעות בצורת לב כמגן מפני עין־הרע והשפעות 
מזיקות אחרות, מנהג בעל שרשים מאגיים הוא גם אפיית 
לחם בצורת לב לאכילה בהזדמנויות מיוחדות. בעוגות בצורת 
לב השתמשו כבר בזמן העתיק בפולחנו של תתיסוס־ 
באקכום. עוגות כאלה, המקושטות לעתים בכתובות הקשורות 
ביחסי־אהבה, נהוגות עדיין! ייתכן שגם הלביבה בסיפור 
המקראי על אמנון ותמר (שמ״א יג) היתה עוגה בצורת לב, 
מה שהולם את האווירה הספוגה ארוטיות של הסיפור. 

הקשר בין הלב ורגש־האהבה הוליד את המנהג לקבור, 
במקרים מסויימים, את הלב בנפרד מן הגוף במקום שהיה 
יקר לנפטר. כך נקבר לבו של ריצ׳רד לב־האדיה בקאתדרא־ 
לה של רואן, לבו של רוברט ?רום — בכנסיית־הקבר 
בירושלים, לבו של בירון — במיסולונגי שביוון, ועוד 
בימינו — לבו של פילסודסקי בווילנה. 

בכנסיה הקאתולית התחיל עוד ביה״ב פולחן מיוחד של 
לבז של ישו, כסמל הצירוף של אלוהות ואנושזת שבו וכסמל 
אהבתו לבני־אדם! פולחן זה אושר רשמית מטעם האפיפיור 
ב 1856 , ואף נקבע לו יום־חג. פולחן דומה קיים גם ללבה 
של מרים, אמו של ישו, שהחל גם הוא ביה״ב ואושר רשמית־ 
בסוף המאה ה 18 . 

71 £ * 1111 > 1 { 411 * 77 !/* 11111 ^ 111 * 171 111771 ) 0 . 14 711 ) 11 ,{] 161 םז 0 .א 

001/101 ■״ 77 ,• 2261 •!? . 0 .! , 1909 ,.ז> 8 .?ק ,( 1 מ ,״ 0.0.1 

7110111 * 0011101 " ,■ 1161161 8 ;* 1925 ,!זו&זז.׳,י. 5 : ^״ 1 , 11 ^ 8014 

,ז 1 > £61 ״ 6 ץ 16 * ״סע . 8 .? , 1927 ־ (/י 1 ,* 1100 ) ׳'*״// 11 * 11 

( 0 ,מ 80  11 ) 1771141 * 

מ. ו. 

ל 3 (! 1x161 ), משפחה יהודית נודעת באה״ב. 

( 1 ) סולומון [שלמה] ( 1828 , גרמניה — 1903 , ניד 
יורק), בנקאי, היגר לאה״ב ב 1849 . עם שותפו, אברהם 
קוהן, — עסק בבנקאות בסינסינטי. ב 1865 עבר לניריורק 
והקים עם שותפו את חברת "קוריו, ל׳ ושות׳", שהיא עוד 
ביום ( 1968 ) אחת מחברות הבנקאות החשובות בכל אה״ב. 
אחת מבנותיו נישאה ליעקב שיף (ע״ע) ושניה — לפאול 
ורבורג (ע״ע). 

( 2 ) מורים ( 1863 , סינסינטי — 1912 , ניריורק), כימאי, 

בנו של ( 1 ). התחנך באוניברסיטאות הארווארד וברלין. 
מ 1891 היה פרופסור לכימיה באוניברסיטת נידיורק, ופירסם 
מחקרים רבים. יחד עם י. שיף (ע״ע) הירבה לדאוג למהגרים 
היהודיים שהגיעו לאה״ב. ב 1906 היה ממייסדי "הוועד היהד 
די האמריקני", וגם עסק הרבה בחינוך היהודי באה״ב. 
ב 1913 נתפרסם קובץ מאמריו — 0£ .! 1 ז ¥0 \ 501611111:10 סג!!* 
״ 1 

( 3 ) ג׳ימז ( 1867 , סינסינטי — 1933 , גרמניה), בנקאי 
ושוחר מדע. בגו של ( 1 ). למד בהארווארד, ובשנים 1888 — 
1901 היה שותף בבאנק "קוהן ל׳ ושמד", אך התפטר כדי 
לעסוק בארכאולוגיה ובחקר העולם הקלאסי. ל׳ יזם ומימן, 
בחלקה, את דוגזלע 013551081 5 ׳״ 1 ("הספריה הקלאסית 
של ל , "), סידרה של כ 200 חיבורים יווניים ורומיים בהוצאה 
מדעית ובצירוף תרגום אנגלי. ב 1912 התיישב בגרמניה. 
ל׳ נודע בתרומותיו המופלגות לאמנות ולמדע. בנידיורק 
ייסד מכון למוסיקה ( 1905 ), שאוחד אח״כ עם ביה״ס ג׳ו־ 
ליארד למוסיקה, ובמינכן הקים מכון לחקר מחלות-נפש. 



99 


לס — לב, ייוסף אכן 


100 


לאוניברסיטת הארווארד תרם אוסף ארכאולוגי נדיר. כן 
הוריש בצוואתו סכומים גדולים להארחארד, ולמכון לחקר 
העולם הקלאסי באתונה. ל' גם עשה רבות למען בפגעי 
מלה״ע 1 . 

1-11 ,!??)!?* 1 111111 ?[ 11 ! 11 ( , 110 ( 50 . } 1 0/1 ? 8 ( ,, 116 >!־. . 0 

ח? 1 ! 1£ ?ו(?? 1 גמא* ,. 1 ./ ? 11 ] !(ו?!(?!!!?^ , 1928 ,(ר , במפתח) 
. 1930 , 1 ?וח 11 וי 11 ?£ 2 ס 31 וז 1 ו 01£ 

ח. ר. ר. 

לני ( 1 ( 6 ^ 1 ), אתידור ( 1839 , זולצמאט, אלזאס — 1892 , 
פאריס), רב וחוקר. ל׳ למד תחילה ברופאך ובקול- 
מאר, ואח״ב בביהמ״ד לרבנים במץ< הוססר ב 1862 , וב 1865 
היה לרבה של סנט־אטין. ב 1869 עבר לשארים, נתמנה 

למזכיר האגודה "כל ישראל 
חברים" (ע״ע), ובתפקיד זה 
שימש עד יום מותו. במס¬ 
גרת תפקידו המריץ ל׳ הק¬ 
מת בתי־ספר בארצות הבא- 
לקאן, אסיה ואפריקה הצפו¬ 
נית, והרבה להתערב בוועי¬ 
דות בינלאומיות לטובת מי¬ 
עוטים יהודיים מדוכאים. כן 
יזם והקים את ספריית החב¬ 
רה. בשנים 1878 — 1890 שי¬ 
מש גם כמורה להיסטוריה 
יהודית בביהבדד לרבנים 
(שהועבר ממץ לפאריס 5 
ע״ע בתי־סדרש לרבנים, עמ׳ 

987 ). ל' היה ממייסדי ה״אגדה למחקרי היהדות" (ע״ע) 
ועורכו הראשון ( 1880 — 1892 ) של כה״ע הנודע שלה 

1111 ,68 ( 65 (>ט 61 165 > 116 ׳\ £6 . 

ל׳ עסק בחקר המקרא, התלמוד ותולדות היהודים ביה״ב. 
מאמריו נתפרסמו תחילה ב:>:) 11 :> 2 ז;> 1 6 ט׳ £61 , שאותו ניהל 
( 1870/2 ), ואדז״כ ב!££ הנ״ל ובכ״ע אחרים רבים. מבין 

ספליו יש לציי( 1 , 16 ט 1 >־ 1 ט' 1 ' 611 3611168 ־ 181 108 } 8111131:1011 

16 מ 13 מט £0 ח 6 ! 6 1116 ־ 561 611 (.מצב היהודים בתורכיה, 
סרביה וממניה״), 1877 ! £118816 16 > 8 ) 1 !!! 1,68 ("היהודים 
ברוסיה״), 1891 , הביוגרפיה של אלבר כהן (ע״ע), 1878 * 
- 115 [ 71011116 >־! 11 > 6 ־ 61 '! 1115 ^ 16 > 1117 ) ז 16 ז 1 >ח 316 > 111 > 165 < 31 ד 
516016 ^ XXX נ 31 'ט 1 > ("טבלאות לוח השגה היהודי מהתחלת 
הספירה הנוצרית עד למאה ה 30 ), 1886 . 

; 1892 ,( 24 ,| 8£ ) ״ 1 1 ' 1 0111 <ן 0 ?) 1 ?( 1 ? 11 ( 1 ) 111 ^ 81/1110 , 1 ע^ 1 [ 

.£ . 1 ,•מ 11 ג* 61 א , 1892 .(. 14 *) 1 1 , 111 )גא 2 

,{£!!) !?( 1111 [ !? 11111 ? ! 11 1 ? .£ . 1 , 1.1866 81 , 1892 ,( 5 , 8 ^) 

. 1940 ,( 105 
ג. ו. 

לב, אלעזר בן אך־יה ליב, ע״ע לו, אלעזר 5 ן 

אךיך, ליב. 

לב, ז׳ק — 68 ^ 1 65 נ 1 ן> 30 ז — ( 1859 , מין [גרמניה] — 
1924 , קמילט 1 ן [ברמודה]), ביולוג גרמני־אמריקני, 

יהודי. ל׳ סיים אח לימודיו ברפואה בשטראסבורג ב 1885 , 
היגר ב 1891 לאה״ב, לימד פיסיולוגיה באוניברסיטת שיקאגו 
ב 1892 — 1902 , ובאוניברסיטת קאליפורניה ב 1902 — 1910 . 
מ 1910 עד יום מותו היה פרופסור וראש המחלקה לפיסיו־ 
לוגיה כללית במכון רוקפלר למחקר רפואי בניו-יורק. ל׳ 
עסק בשטחים רבים בפיסיולוגיה ובביולוגיה ניסויית והת¬ 
עניין במיוחד בתאוריה הדינאמית של תהליכי החיים. 


ל׳ הידבה לחקור את השמתה של אנרגיה מסוגים שתים 
(חש, קרינה, חשמל, אנרגיה כימית וכד׳), על חומר חי. 
כבר בגיל 30 פיתח את תאודיית ה״סרופיזם" (ע״ע סרו־ 
פיזם וטכסים, עם' 950 ) כבסים לפסיכולוגיה של צורות חיים 
נמוכות. לאחר־מכן המשיך ל׳ בדרך זו לגבי בע״ח עילאיים 
שען, כי כל פעולה בעלת חשיבות בסיסית לאודגאניזם כל¬ 
שהו היא אינסטינקטיווית, ללא קשר עם ההפרה, ומבוססת 
על הכימיה של האורגאניזם. 

ב 1899 הראה ל׳ שאפשר לגרום לרביית-בתולים (@רת:ו- 
גנזה, ע״ע) באמצעות גיתיים מלאכותיש של ביצי קיפוד¬ 
ים (ע״ע הפריה, עמ ׳ 105 , וע״ע רביה). הצאצאים שהתפתחו 
כתוצאה מרביית־בתולש הכילו בחאי-גופם רק את מחצית 
מספר הכרומוזומים של המין. 

ל׳ עסק גם בפסיכולוגיה משוש, בענף העשק בתורת 
האובייקטיוויות (ע״ע אוביקס). הוא שלל את הטענה כי 
ההתנהגות הנראית לעין רומזת על חוויה סובייקטיווית. 
לדעתו, התפתחות התהליכים הרוחניים יכולה להיות מוסברת 
ע״י העובדות האוביקטיוויות של ההתנהגות, כלומר ההכרה 
נובעת מזכרון אסוציאטיווי של גירוי דומה שקדם. 

את מחקריו סיכם (מלבד במאמרים רבים) בכסה ספרים 
עקרוניים : 1811431:161 ז 1 ׳! 1,1 )ס 0301105 ץ 0 16 ( 1 ' ("הדינאמיות 
של חומר חי״), 1906 ! 11016 ^ 3 230181113$ ־ 01 1116 ("האור¬ 
גאניזם כמכלול"), 11916 , 15 זז 15 ק 0 ז X ,*!סשתזס^ס^ 3 ) 0106 ? 
ז> 111 >תס 0 71010131 ("תנועות מאולצות, טרופיזסים 
והתנהגות בעלי־חיים״), 1918 . 

; 1927 , 792-793 , 111017111 ?!?! 110 ? 1 > 510110 , 055112110111 , 4 

' 11 ? 1 \ ( 0 !(? 10 ) 111 ? 1 ( 1 10 1100 ? 050 ' 17117 ה 1 / ,ת 150 תז 03 . 11 . 0 

/ 0 !? 0 ?ץ 11 ?ז 1 ! 111111 )/ , 65 * 05 . 0 ,* 1929 , 680-681 2 ? 1 ״ 6 
. 1952 ,<ר' מפתח) ;״ 0 )^ 816 
א. זי. 

לב, יוסף אבן — (מהריב״ל), ( 1505 , מתסטיר [מקדר 
ניה] — 1580 , קושטא), רב ששק, מגדולי ההוראה 
הספרדים במאה ה 16 . על ימי נעוריו לא ידוע הרבה, 
ולא נודעו גם רבותיו. כבר בגיל צעיר כיהן כדיין בעירו, 
אך בגלל סכסוך שפת ביבו ובין חבר אחר של ביה״ד, עבר 
לסאלוניקי ( 1534 ). ל׳ לחם באומץ בתקיפים ובעשירים 
שלחצו את פשוטי העם, שמעשה נקם הותקף בנו, דוד, ע״י 
רוצחש שכירים ( 1545 ). בנו השני, משה, טבע. מאורעות 
אלה, שן סכסוכים עם רבנים אחדים בסאלתיקי, הניעוהו 
לעבור לקושטא ( 1550 ), שם נתמנה לרב בישיבה שיסדה 
דונה גרציה נשיא (ע״ע). כתגובה על יחסו הקשה של האפי¬ 
פיור פאולום ׳\ 1 לאנשי אנקתה (ע״ע, עמ׳ 655 ) חיבר ל/ 
ביזמת דונה גרציה היון ישף נשיא (ע״ע), תשובה, בה 
צידד בהחרמת המסחר עם אנקתה ובנקיטת אמצעי תגמול 
נגד מדינת האפיפיור, בניגוד לעמדתו של ר׳ יהושע שתצין 
(ע״ע), שהיה בין שוללי החרם. — ל׳ עמד בקשרים הדוקים 
עם גדולי התורה בזמנו, יוסף קרו(ע״ע), יוסף טיקצק(ע״ע) 
ואחרים, שהעריכוהו ביותר. 

חשדת שלו פורסמו ב 4 חלקים: ח״א, בדיני אהע״ז 
וחו״מ, ובסשו חידושים לגיטיו (שט״ז)! ח״ב, בדיני אהע״ז, 
ובסשו חידושים לע״ז (שכ״א)! ח״ג, בדיני יו״ד, ובסופו 
חידושש לגיטין (של״ג)! ח״ד, שו״ת וחידושים לקידושין 
וע״ז (של״ט[?]). — מהדורה המכילה את כל החלקים הופי¬ 
עה באמשטרדאם, תפ״ו! מהדורה חדשה השיעה בירושלש 
בשנים תשי״ט/תש״ד (חלק א׳—ב'). ל׳ תיכנן ספר במתכונת 




101 


לב, יוסף — לכד 


102 


ה״בית־יוסף" לד׳ יוסף קארו. כשנתפרסם ספרו של ר״י 
קארו התנגד לו ל/ מחשש שהלימוד בו יפגע בלימוד התל¬ 
מוד. אך מאוחד יותר חזר בו מהתנגדותו חנה את תכניתו. 

ש. אסף, מנתבים מאת גדולי שזולוניקי(סיני, א׳}, חרצ״ז 1 
ש. א. תזאניס, קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, ב , , 
77/8 , 80 , 82 , 91-89 , תרצ״׳ז/ח 1 י, ?נה (מהדיר), מפאוולו 
הרביעי עד פיוס החמישי, 146 ׳ 148 , 155 , 158 , תשי׳ד! 

מ. מולכו, ר״י ך ל׳ (סיני, מ״ח), תשב״א ,^ 1 ,ת״תבס 

001711711471011 /( ] 11111 ( 11 ( 50107114114 ( (114 %\' 1 ( 5 )^( 1 ( (!!£}, 

41, 111 , 1161 ת 13 מות£ . 5 . 1 ; 1900 ,( 102/3 ק X017( 4(! 157116- 
111(1 4( 554001^(, 151-158, 219, 1936 

לב (לו, לעף), לאופולד, ע״ע לף, לאופרלד. 

לב, עמנואל, ע״ע לף, עמנואל. 

לבג, אנךי לאון — 1658116 ) 1,6 1,6011 !■!סש!! — ( 1875 , 
בובה — 1941 , פאריס), מאתמאטיקן צרפתי. כבר 
בהיותו נער הוכר ל׳ כבעל כשרון נדיר. ב 1894 נכנס ל £6016 
1-16111-6 ^ 511 316 ממ 0 א וב 1897 עבר ללמוד בנאנסי, שם 
המשיך במחקריו המאתמאטיים. ב 1902 זכה בתואר ד״ר 
למדעים מטעם אוניברסיטת פאריס על עבודתו המהפכנית 
"אינטגראל, אורך, שטח", שנתקלה לראשונה בביקורת 
חריפה. בשנת 1921 נתמנה לפרופסור ב 131166 ? 16 ! 1686 ) 00 , 
ובשנת 1922 נבחר כחבר לאקאדמיה למדעים. 

ל׳ תרם לתחומים שונים של המאתמאטיקה, הטופולוגיה, 
הטורים הטריגונומטריים וחורת הפוטנציאל, אולם נתפרסם 
בעיקר בהגדרה החדשה של מושג האינטגראל הנקראת על 
שמו. 

עד סוף המאה ה 19 שלם במאתמאטיקה מושג האמט׳י 

גראל של גאורג רימן (ע״ע! וע״ע חשבון אינפיניטסימלי 

8 

עמ׳ 130 )> אינטגראל זה ^(צ))/ מחושב כגבול של קירר 

* מ 

בים ע״י סכומים סופיים מהסיפום (!_, 3 —, 8 )(^)£ £ 

1 * 1 

כאשד נ\ = ״ £1 >...:־-!.סס* = ג;,ג^!-, 4 . דרך וו 
מחייבת את האינטגראנד, (צ)), להיות פונקציה רציפה כמעט 
בכל נקודה. 

במחקריו בטורים טריגונומטריים הגיע ל' להגדרה כללית 
יותר. "האינטגראל של ל׳" הוא גבול של סכומים מן הטי- 

פוט:(,£)*!( !-!ץ—!׳ג) 2 כאשר!£ הוא קבוצות הנקודות צ 

1 = 1 

המקיימות-!׳ג, ואילו(!£)!!הוא האורך הכולל 
או ״מידת״ הקבוצה לצורך זה הוא הגדיר את המושג 
"מידת ל"׳ שהיא הרחבה של מושג המידה של בודל (ע״ע), 
ושלו חשיבות יסודית בתורת ההסתברות המודרנית. קבוצת 
הפונקציות חאינטגראביליות לפי ל׳ רחבה בהרבה מזו של 
האינטגראביליות לפי רימאן וכוללת גם פונקציות שאינן 
רציפות בשום נקודה. 

חשיבות מיוחדת במאתמאטיקה למשפט הנקרא על שמו 
של ל/ האומר: ."פונקציה שערכיה בכל נקודה הם גבול 
של סידרה מונוטונית של ערכי פונקציות ("התכנסות 
מונוטונית״) חיוביות או שליליות אינטגראביליות — גם 
היא אינטגראבילית". עובדה זו נכונה לגבי האינטגראל של 
רימאן רק בתנאי "התכנסות במידה שווה" (ע״ע טורים). 

; 1942 ,( 38 601 וח€ם £1£ צ £0 ) ,^ 1 1 -] ג * £111 י 1 ״ £1 

111031 ק 3 ז £10£ ג ב(ז 1 /*י . 1 >€) 81 ז£* 11 ז 1 1€ ( 1 14 * 71 0 ,. 1 . 11 
. 1966 ,(ץג 1 ^ ס £ ץב £55 

ש. קג. 


לבד — (באנגל׳ £611 ) — טכסטיל בלתי־ארוג העשוי סי¬ 
בים מן החי, בעיקר צמר, ע״י כבישה או עירגול 
לשם שילובם ההדוק, הל" הם מן המוצרים הקדומים ביותר 
בתרבויות עתיקות שתות, במיוחד אצל שבטים נודדים 
באסיה הצפתית־מרכזית, המשתמשים בהם עדיין כחומר 
ללבוש ולעשיית יריעות אוהלים. היוונים והרומאים הש¬ 
תמשו בו לרוב והוא נזכר גם במשנה (כל׳ ט', ט , ) ובתו¬ 
ספתא (נגעים ה׳, א' ועוד). 

תכונת הליבוד היא תוצאה מתגובתם השוגה של סיבי 
הצמר לחיכוך, אם הוא מופעל בכיוון מהשורש אל ראש 
הסיב, או להפך, 

סיבי הצמר או שער הפרווה, מנוקים מחמדים זרים וסדר 
ללים, נשטפים תוך חימום בתמיסות של סבונים ואלקלים 
ומועברים דרך מכונת־ניפוץ (ע״ע טויה ואריגה, כרך י״ח, 
עמ ׳ 385 ). את סרטי הסיבים המנופצים מניחים אחד על 
משנהו, שתי וערב, עד לקבלת יריעה בעובי הדרוש. הקשים 
את היריעה ע״י גיד׳וץ! היא עוברת על סרס רטוב בין גלילי- 
פלדה מחוממים בקיטור וגלילי-עץ הלוחצים נגדם והמבצעים 
תנועה סיבובית ובדבזמן גם תנועה ויבראציתית בכיוון 
ניצב לתנועת הסרט. היריעה נרטבת ע״י אדי־מים העולים 
מהסרט. הפעולה הסימולטנית של חום, רטיבות, לחץ וויברא- 
ציה מביאה לליבה* הסיבים. — לשם ליבוד בתהליך בלתי- 
רצוף משתמשים במכבש: במקום גלילי־הפלדה בא ארגז- 
חימום, ובמקום גלילי-העץ — משטח ויבראציוני. לאחר כל 
פעולת־כבישה מועברת היריעה פסיעה אחת קדימה. השלב 
הבא הוא הביטוש, הנעשה בתוך אמבט של סבון, חומצה 
חלשה או אלקאלי חלש. פעולה זו, המקנה לל׳ את חזקו, 
מביאה להתהווצותו, דהיינו׳ להצטופסותם ולשילובם המהודק 
של סיביו, והיא עשויה לצמצמו עד ל 50% משטחו. 

בדבר שאר פעולות-הגמר — ע״ע צביעה ואשפרה. 

שערות-שפנים רכות ושערוח-ארנבות ניתנות גם הן ללי¬ 
כוד. סוגי הל׳ המעולים עשויים צמר נקי, אד גם תערובת 
של 10% צמר בסיבים אחרים מאפשרת ליבוד. הל׳ מיוצר 
בצורת לוחות, גלילים וצינורות, במידות שונות, ורב השי¬ 
מוש בו בתעשיה בפתילות, המרי־ספיגה, מוצרים לבלימת 
זעזועים, חמרי-בידוד ומסתמים. כן הוא משמש לייצור 
חמרי־ריפוד, בגדים, כובעים, שמיכות, אוהלים וקישוטים 
שונים. לאחרונה ( 1966 ) פותח בצרפת תהליך־ליבוד רצוף, 
שבו מוסיפים דבקים פלאסטיים לסיבים. בשיטה זו ניתן 
לייצר ל״ קלים ( 25 — 30 ק״ג/מ ג ), בעלי תכונות־בידוד 



טחקו 55 יב"־ בתו! 5 יו רזיירז 


103 


לבד — לבה, לדאייז 


104 


מצויינות ( 0 ־ 111 מ/ £031 0.027 = ג). — שווי התפוקה השנ¬ 
תית של ל' באה״ב עלה בשבות השישים על 40 מיליון דולר. 

אריגים, בעיקר אריגי־צמר, שעברו תהלין־-ליבודנקראים 
גם הם ל". 

, הסוסה*(!**? 5 ) 7 4 ה 0 * 0% ) 5/17101 17001 ( 163 ־ 4000 * .א 
■ 8770 , 11165 ? .ס - 41652151$ * ./י\ . 4 )- 11 ש׳* 130 . 0 . 13 ; 1953 
: 75x111 /ס ) 001 < 741 ז 0 /} , 30015 > . 0 ; 1959 , 1 ) 75x111 הו הסו) 

. ־ 1960 . 1 ** 711 

אל. ל. 

לבך, דן דה — 35116 * 1,41 10 > מגש! — ( 1610 — 1674 ) 
מיסטיקן ומתקן־דת צרפתי, יליד חבל גיאן שבדרום- 
מערב צרסוב הוא בתהנך ע״י הישועים ואף נכנס למסדרי 
התמסרותו לפילוסופיה ולמיסטיקה, ובעיקר מגעיו עם חברי 
החוג של "פור רואי.ל" ( 31 ץ 80 "ס?, ע״ע ינסניזם), הניעוהו 
לפרוש ממסדר הישועים, והתעסקותו בכתבים פר 1 טםטאנ־ 
טיים החשידה אותו קשות בעמי הקאתוליות הרשמית. 

ב 1650 עבר ל׳ לפרוטסטאנטיות, ובאותה שנה הסביר 
את מניעיו בחיבורו האפולוגטי 0$ זמ 0 גת 1 >ת 50 105 > 11 ס 311 ז 13 :> 0 ( 1 
0113110100 01 ז 0 בה 1103 > 0 זנן ,ס־נזגסזנן >ח 2 ׳\ 10 >־ץ 0 ,. 1 10 > .ן 10 > 
011605 ^׳!> (,הצהרת דעות ז/ דה ל/ מי שהיה כומר, מטיף 
וחבר מועצת הכנסיה של אמיץ"). יחד עם כמה עשרות 
מהנוהים אחריו יצא ב 1666 להולאנד, אך לא מצא סיפוק אף 
בפרוטסטאבטיות וביקש לתקן אותה ברוח הנצרות הקדומה. 

ב 1670 ייסד ל' באמסטרדאם אגודה מעין־בזיריח, שדגלה 
בחיי אחווה, בשותפות קומוניסטית ברכוש, בפרישות מחיי־ 
מין ובסעודות-אחים. ברצותו להחיות את הכבסיה ה״מנווגת", 
רצה ל׳ בביטול הטקסים המקובלים (טבילה, שמירת יום א׳ 
וסאקראמנטים) והדגיש את חשיבות הייחוד של האדם עם 
אלוהיו בתפילה חרישית. 

דעותיו הבדלניות של ל׳ הביאוהו להתנגשות גם עם 
הכנסיה בהולאנד, והוא ואנשיו נאלצו לנדוד ממקום למקום. 
משמח ל' באלטונה(גרמניה) המשיכוה״לאבאדיסטים" להת¬ 
קיים זמן־מה, וכמה עשרות מהם, בראשותו של פטר סלויטר 
(זסזץ! 815 ! 010 ?) הקימו מושבה במרילנד (אח״ב אה״ב). 
ברם, עם מותו של סלויטר, ב 1722 , הקיץ הקץ על התנועה. 
במשך זמן רב היה השם "לאבאדיזם" שם נרדף ל״פיאטיזם" 
(ע״ע). 

ל' כתב חיבורים רבים להסברת השקפותיו, ביניהם 
סזסנג! 10 > 3111101 ^ 1 (,מדריד לפיאטיזם״), 1668 ! - 018 1.0 
1150 ^ 51121116 :>׳! 11110 '!> > 011 מ 101 !ז 00 ("איבחונה של כנסיה 
אמיתית״), 1668 . 

, 03180051 ? ; 1851 ,ה* 04711  3 ת־ 01 מ£ ,(.מסנן) 1 ז 1488 נן 380 .. 7 ? , 1944 ( 4 3 *. 

-א 70 11 0030078031138113 203301106 < 1 ק 83 סה 0 100X86 י 

. 1958 , 449-500 , 1 , 118 x 11 

י. קל. 

לבדיב, פיוקזר קז*ד 1 

060408 .^— ( 1866 , מוסקתה— 1912 ,שם), פיסיקאי 
רוסי, ל׳ היד, תלמידו של קונס (ע״ע) באתיבדסישת 
שטראטבורג חכה בתואר דוקטור ( 1891 ) על יסוד מחקרו 
על המדים דיאלקטריים ותכונותיהם. מ 1892 שימש כפרד 
פסור לפיסיקה באוניברסיטת מוסקווה. ל׳ חקר בעיות 
בתחומים שונים של הפיסיקה, וביניהם המאגנטיות של 
כדוד-הארץ! אולם עיקר פרסומו בא לו בעקבות ניסדיו 
למדידת לחץ קריגת־חאור על שטח שעליו היא נופלת, לחץ 
שהוגדר בדרך תאורטית ע״י מפסול (ע״ע). ניסוייו הוכתרו 
בהצלחה ב 1910 . ל' יסד את האגודה לפיסיקה במו׳סקווה, 
הנקראת בשמו. שנה אחרי מותו פורסמו עבודותיו המקו- 
בצות ע״י אגודה זו. 

לבה, לוה, ע״ע וולקניץם. 

לבה, לואיז — (^ 1.31113 ) ^ 1501 ב 1 ס_ 1 — ( 1524 , ליון— 
1566 , שם), משוררת צרפתית. ל׳ היתה בתו של 
חבל (עושה חבלים) ואף נישאה לחבל עשיר וקשיש. על כן 
זכתה האשה היפה לכינוי 11010 >ז 00 80110 1-3 (החבלית 
היפה). ביתה היה מרכז חברתי ורוחני בעיר מולדתה, בה 
נתפרסמה בשל יפיח ולמדנותה. ספרה ״ 1 ., 1 10 > 05 * 1 ,* 00x1 
1.101100120 ("יצירותיה של ל, ל׳ מליון"), שיצא לאור 
ב 1555 . כולל יצירה בפחיזה: 13010111 > 01 0110 ? 10 > : 01131 ( 1 
(״הוויכוח בין הטירוף והאהבה״), 3 אלגיות ו 24 סונטות, 
נושא שירתה של ל׳ הוא סבל האהבה — אהבתה אל גבר 
שטרם נקבעה זהותו (אולי המשורר אוליויה דה מאניי 
[ץ״^^]). בשירתה ניכרת השפעתם של מ 1 רים סב( 500110 ), 
משורר בדעירה, ושל המשוררים האיטלקיים פטררקה (ע״ע) 
ויאקופו סאנאזרו. כנות שירתה, רעננות רגשותיה ופשטותה 
הסיגנונית זיכו אח ל' במקום נכבד ביותר בין משודרות 
צרפת• 

,. 7 ../ , 000005 * 0 .ם ; 1883 ,/■ה 140% * 4 ■ 7 * 1 * 011 , 3050 ? ( 

* 4 * €074717 * 11 * 8 7 * 1 ״ 1 ,. 13 ; 1926 ,* 7 ( 717 * 0 1071 )* * 1/1 511 

- 01017 * 07 , £655 (£ . 4 ; 1934 ,. 7 . 7 ,* 1.3103 .ן ; 1934 ,ה 0 ץ 7 
10 **ה 7 ה 07 ה 5717 ,. 7 . 7 , £610650 ״ 1 ; 1935 ,. 7 7 7 * 4 %ה 77 ) 

,* 0 074117 * 11 * 8 ס! 014 ,. 7 . 7 , 305 [ . 15 ; 58 19 ,* €074707 * 11 * 8 

. 1959 


1 


נ 





105 


לס־ב 


106 


לבוב(אוקראינית - 818 ז;> 1 ג 1 ! 0 . 2 ף 1865 ,״/ . 11 0110 מ .. ^■ 01 ) 1111 , 11101.1 ■( 1.1x1 ס . 1 

-ט 8 . 8 ; 1938 , 0 .^ 1 ) 4 >/ 3 ז 0£ |־׳ס//ס 7 , 2 ׳*י 20 :> 

-אקווס י 1 מזר 81 ק> 1 . 71 ; 1915 ,. 31 ,ווג 1 ־ו 61113 ק 

1956 , 3 ־< 711 ן( 0 קס־רש 14 ; 1946 ,!נגיסס 

י. א. ק. 

יהודים. לאהד כיבוש העיר ע״י קזימ!ז׳ 111 מלך 
פולניה בשנת 1340 , החלו מגיעים לל׳ מהגרים ופליטים 
יהודים מגרמניה ומבוהמיה. בשלהי המאה ה 14 נתקיימו 
בל׳ שתי קהילות. האחת התחיקה והגתלה ביניהן, אך הירד 
דה מבחינה סוציאלית, היחד. מחת לעיר, בפרוור קדאקוב, 
שהוקם לאחר שנשרפה העיר העתיקה ( 1352 ). הקהילה 
השניה היתד, בתוד העיר, ברחוב היהודים, שנזכר לראשונה 
ב 1387 . שתי הקהילות נפגעו לפרקים בדליקות גדולות 
( 1494 , 1527 , 1571 , 1616 ועוד), ושיקומן היה כרוך בסכסד 
כים עם העירונים. היהודים הוטרדו גם מהתנפלויות של 
צבאות זרים, שפלשו למתנה, ומהתפרעויות המודעם 
וסטודנטים ("שילער געלזיף"), ונאלצו לסתת עצמם 
בשוחד רב, ופעמים אף להתגונן בנשק. ב 1550 ישבו בל׳ 
352 איש ב 29 בתים, לעומת 559 ב 52 בתים בפרוור קראקוב. 
סמוד לרובע זה נתקיים עד ל 1457 ישוב קראי, תוך יחסי* 
שכנות טובים. 

ל׳ היתד, מתחנות המעבר החשובות במטהר בין המזרח 
למערב, ויהודיה מילאו תפקיד נכבד במסחר זה. כן עסקו 
במסתר סיטוני בפנים המתנה, הכת אחחות, קיימו משרפות 
יי״ש, שימשו כסוכני מסים, והלוו כספים לאצולה ולמלך. 
אולם חב המפרנסים עסקו בחגוובות, במלאכה, בצרכי-דת 
ועוד. זכויותיהם נתבססו על ״כתבי-קיום״ של קזימיז׳ 111 
והבאים אחריו, והם עמדו במאבק מתמיד עם העירונים על 
מימושן. בלחץ העיתנים הגביל המלד ץ (ע״ע) אולברכט 
ב 1493 את המסחר היהודי לשני ענפים: סיטונות-אריגים 
ומסחר בבקר עד אלף שיותם לשנה, אך ב 1503 וב 1506 
חעניק חמלו אלכסנדר היגילוני ליהותס את חופש המסחר 


107 


לגוי־ג 


108 



בית־הכנסת ע״ש ה״טורי־זהב" ב?בונ 


בי ד יו י׳ ם ובשווקים. 15071 וב 1515 אישר המלך זיגמונט 1 
(ע״ע) — ואף הרחיב — את זכויות המסחר ליהודי ל׳, אך 
ב 1521 הגבילו בצורה חמורה. 15271 שב המלך והעניק 
להם זכויות מסחר ללא הגבלה׳ אד חזר וביטל את ההיתר 
באותה שנה. תהפוכות אלו שבו וחזרו במשך כל התקופה. 
גם בעלי־המלאבה היהודים עמדו בלחץ מתמיד מצד האומנים 
הנוצרים. 

שתי הקהילות בל׳ קיימו את מוסדותיהן בנפרד, פרט 
לבית־העלמין שהיה משותף (נזכר לראשונה 14111 ), ואשר 
בו השתמשו גם הקראים. בשנים 1600 — 1606 נתעורר סכסוך 
בין יהודי ל׳ ובין הישועים על חוקיות בנייתו של בית- 
הכנסת המפואר, שנבנה שם ב 1582 לפי תכנית הארדיכל 
האיטלקי פאולו רומאבו, בסיגנוז גותי מאוחר. היהודים זכו 
בסכסוך וביכ״נ זה, ע״ש ה״טורי־זחב" (ר׳ להלן) עמד על 
תילו עד לימי השואה. ל׳ היתה מרכזו של גליל רייסן- 
פודוליה—בראצלב׳ וראשיה היו גם מנהיגי הגליל ומייצגיו 
בוועד ד׳ ארצות < ראש בי״ד העיר היה גם אב״ד הגליל. רבה 
הראשון הידוע של ל' היה ר׳ קלמו מוודמיזה (נפטר 1559 ), 
שאחדות מתשובותיו נדפסו בשו״ת הרמ״א. אחריו פעל ר׳ 
אשר בן יצחק הכהן ור׳ יצחק אייזיק ב״ר ירחמיאל. לאתר 
פטירתו של האחרת ( 1599 ) קיימה כל אחת משתי הקהילות 
רבנות לעצמה. מרבני ל׳ הנודעים בתקופה זו יש לציין את 
ר׳ דוד בן שמואל הלוי (ע״ע), בעל "טודי־זהב". מראשי 
הישיבה בל׳ יש לציין במיוחד את ר׳ יהושע פלק (ע״ע) 
בעל "ספר מאירת־עינים", ואת ר׳ מאיר בן גדליה (ע״ע), 
המהר״ם מלובלץ. ששימש 18 שנה בתפקיד זה. בעתות 
מלחמה השתתפו היהודים, בדרדכלל, בהגנת העיר. במצור 
הקוזאקים ( 1648 ) והרוסים ( 1655 ) סירבו העירונים להסגיר 
את היהודים בידי הצרים ואלה הסתפקו בכופר נפש 
גבוה. גזרות ת״ח—ת״ט והמלחמות במחצית ה 2 של המאה 
ה 17 ובראשית המאה ה 18 . הסבו ליהודי ל' אבדות כבדות 
בנפש וברכוש. כדי לעמוד בהוצאות שהיו קשורות במלחמות 


הרבות שיגרה ל׳ שליחים לחו״ל לאיסוף כספים. ב 1651 
נמצאו שליחיה באיטליה׳ וכנראה גם באשכנז. ב 1664 נערכו 
פרעות בל׳ שבהן נהרגו למעלה ס 100 יהודים והושמד רכוש 
רב. ב 1710 נהרגה אשה אחת בעקבות עלילת־דם, וב 1728 הועלו 
על המוקד 2 אחים יהודים על החזירם מומר אל היהדות. 
אותה עת נמשך מאבק העירונים נגד זכויות המסחר והמלא¬ 
כה שבידי היהודים, ונגד מאמציהם להרחיב את איזור מגד 
ריהם, אך ■מאמצי העירונים עלו בתוהו מחמת תמיכת 
האצולה ביהודים. במאה ה 18 החמיר מצבם הכלכלי של 
יהודי ל׳, והקהילה נאלצה ללוות סכומי כסף גדולים. ב 1765 
הגיעו חובות הקהילה לאצילים, לכמרים ולעיריה לסכומים 
עצומים. לפי מפקד מאותה שנו! היו בל׳ 6,142 יהודים׳ בהם 
3x360 גברים. למעלה מ% מהם גרו מחת לעיר. 

משנתפשסה השבתאות ברייסן, שלח ר׳ דוד בן שמואל 
הלוי, אב״ד הקהילה שמחת לעיר, את בנו ואת בנו החורג 
לגאליפולי, כדי לעמוד על טיבו של שבתי־צבי, ואלה חזרו 
נלהבים משליחותם׳ ובידם אגרת לאביהם. איש ל׳ היה גם 
ר׳ נחמיה הכהן, שהתווכח עם ש״צ, והכריז עליו כעל משיח 
שקר. בביהכ״ג שמחת לעיר הוכרז ב 1722 חרם על השבת¬ 
אות. ב 1754 בא לל׳ ליב קריסא, נאמנו של יעקב פרנק 
(ע״ע), למטרות תעמולה, ובסוף 1755 בא שמה פראנק עצמו, 
אד נאלץ לעזוב את המקום מחמת התנגדות הקהילה. בוויכוח 
עם הפראנקיסטים שנתקיים ב 1759 בל׳ היה דובר היהודים 
ר׳ חיים כהן רפפורט (ע״ע), אב״ד העיד והגליל. 

מאז הסאה ה 17 ואילך ירדה קרן הקהילה. תחום שליטתו 
של ועד הגליל צומצם לאחר סיפוח פודוליה לתורכיה( 1672 ). 
הקהילות שבסביבה, ז׳ולקוה (ע״ע) וברודי (ע״ע), גדלו, 
וגם זה תרם לצמצום השפעתה של ל׳. כשפרצה מחלוקת 
נגד ר׳ יעקב יהושע פלק בעל "פני יהושע", שנאלץ לעזוב 
את רבנות ל׳, קבע ועד הגליל, ב 1720 , כי "אין לנו, אנשי 
הגליל, עוד חלק ונחלה בק״ק ל׳ ומכ״ש להרב שיקבלו עלי¬ 
הם". ב 1740 נחלקה רבנות הגליל לשני איזורים, ואב״ד ל׳ 
שימש רק באחד מהם. מחלוקות על מנוי רבנים וסכסוכים 
על חלוקת מסים, גרמו להתערבות השלטונות בענייני הקהי¬ 
לה והרבנות. מבין הרבנים שכיהנו בל' באותה תקופה יש 
לציין את הרב צבי הירש אשכנזי (ע״ע). אישיות רבוד 
השפעה במחצית השניה למאה ה 17 היה ד״ר מנתם שמתה 
עמנואל די יונה, רופא החצר ש ל המלו ון (ע״ע) סוביסקי, 
שהיה הגבאי הראשי לכספי א״י בפולניה — תפקיד שהוטל 
כרגיל על איש ל׳, פרנס "ועד ד׳ ארצות", וממלא תפקידי 
ציבור רבים. 

השבים 1772 — 1914 . בעקבות חלוקת פולניה מ 72 ד 1 עברו 
יהודי ל׳ מידי פולניה לשלטון אוסטרי. ב 1800 ישבו בל׳ 
, 18,302 יהודים, ב 1869 — 26,694 , וב 1910 — 57,000 , 27.8% 
מכלל התושבים. ב 1820 היה אחח היהודים במסחר 55.2 
(רובם הגדול חנוונים וקמעונאים), ובמלאכה — 24.5% . 
יהודי ל׳ ריכזו את המסחר הסיטוני בין תסיח לווינה, שימשו 
כספקי-צבא, והיו חלוצי החרושת והבנקאות בעיר. בעקבות 
המשבר הכלכלי שפקד את גאליציה במאה ה 19 הוחמר מאד 
מצבם של המוני היהודים, שהתקשו לעמוד בעול הגזרות 
הכלכליות והמסים. בראשית תקופה זו זכה מאבק העירונים 
על צמצום זכויות המגורים, המסחר והמלאכה של יהודי ל׳, 
לתמיכת השלטונות, ורק סוחרים גדולים ומשכילים שאורח 
חייהם היה ״גרמני״ הורשו, מראשית המאה ה 19 , לגור מחוץ 






109 


לגו-ג 


110 


לפרוורים היהודיים. חרף שוויון הזכויות שהובטח לבני כל 
הדתות בחוקה האוסטרית מ 1849 , המשיכו העיריה והאומנים 
הנוצריים לדחוק את רגלי היהודים. מ 1848 הותרה בחירה 
של יהודים למועצת העיר, שאמנם הוגבלה מראש, תחילה 
ל 15% ואת״ב ל 30% מכלל הנבחרים 18601 בוטל האיסור 
לרכוש נכסים, ולאחר שבוטלו ב 1868 כל הגזרות על יהודי 
גאליציה, נאלצה גם עיריית ל׳ לוותר על הגבלותיה. בד בבד 
עם התפתחות זו, גברו מחדש הנטיות האנטישמיות בקרב 
הציבור הפולני והאוקראיני בל/ 

בשלהי המאה ה 18 חדרה החסידות לל׳, אף שצדיקים לא 
התיישבו בה, אלא רק פקחה לעתים. ב 1794 שיגר ר׳ מ^לם 
איגרא (ע״ע [כרך המילואים]) איגרת התנגדות נגד החסי¬ 
דים לקהילת ל/ וראשיה השיבו לעומתו באיגרודהסכמה 
בחתימת מנהיגי שתי הקהילות, וו" צבי הירש רוזבס (ע״ע) 
האב״ד. בשנות ה 30 לסאה ה 19 נוסד ביהכ״ג החסידי "חד¬ 
שים", וב 1838 נרשמו בעיר 7 בתכ״ג חסידיים. תנועת ההש¬ 
כלה בל׳ פיגרה אחרי בדודי וטרנופול (ע״ע), ונערך בה 
מאבק חריף בין המשכילים והחרדים. ב 1816 פורסם בעלום־ 
שם חרם נגד קבוצת משכילים, ובמיוחד נגד שלמה יהודה 
רפפורס (שי״ר) וחבריו. אך בוסל ע״יהאב״ד ר׳ יעקב משולם 
אורנשטין (ע״ע), בלחץ השלטונות. מאידך גיסא נמצאו 
משפילים שהלשינו בפגי השלטונות על החסידים ועל האו¬ 
ספים תרומות למען א״י. בשנות ה 40 למאה ה 19 פרצה בל׳ 
מחלוקת עזה בעניין שינוי הלבוש המסרתי היהודי. ב 1844 
נפתח "היכל" ה״נאודים" והרב אברהם כהן מה(ה נמס 
(אוסטריה) הוזמן כרסיף בביזזכ״ב הגרבעי־יהודי שנוסד 
אותה שנה. החרדים התנגדו לו בתקיפות, במיוחד לאחר 
שהשלטונות אישרוהו ב 1847 כרב הגליל. ב 1848 הורעל 
הרב אברהם כהן יחד עם בני משפחתו, וקנאים דתיים 
הואשמו במעשה. 

האינטליגנציה המתבוללת בל׳ ראתה עצמה תחילה 
קשורה לאוסטריה, וב 1867 קם אירגון "שומר־ישראל", 
שכיוונו היה — נגד הנטיות הלאומיות של הפולנים 
בגאליציה ובעד שלטון ריכוזי בווינה. את רעיונותיו ביטא 
אירגון זה בעתון "איזראעליס". כנגדו נוסדו ב 1878 אגודת 
"דורש שלום", שנתפזרה כעבור זמן קצר, ולאחריה "אגודת 
אחים״ ( 1883 ), שהטיפו להתבוללות פולנית. לקראת סוף 
המאה גברה האוריינטאציה הפולנית, שבאה לידי ביטוי 
במדיניות היהודית של נציגי ל׳ במוסדות הפארלאמנטאריים 
המרכזיים בווינה. החוגים החרדיים נתארגע בשנות ה 80 
למאה ה 19 במסגרת האגודה "מחזיקי הדת", בה היה לחסי¬ 
דים רוב מוחלט. 

ל׳ היתד, מקום מושבו ופעולתו של הירץ הומברג (ע״ע). 
בזמנו קמו בל׳ 4 בת״ס לנערים, 3 לנערות וסמינריון למורים, 
שנסגרו ב 1806 , וילדי ישראל החלו ללמוד בבת״ס כלליים. 
ב 1846 הוסרו כל ההגבלות החוקיות, ומאז גדל מספר 
מקבלי השכלה כללית־תיכונית ואוניברסיטאית בל׳ ועלה 
מספר בעלי המקצועות החםשיים. ב 1881 — 1885 למדו באוני¬ 
ברסיטת ל' 103 יהודים ( 10.4% מכלל הסטודנטים), וב 1902 — 
1905 — 561 ( 22.3% ). התל מתקופת האמנציפאציה רבו מקרי 
המרת הדת, שהגיעו בל׳ בשנים 1868 — 1907 ל 713 בס״ה! 
כנגדם התגיירו באותו זמן 86 נוצרים. ב 1874 נתקיימו בל׳ 
69 חדרים רשומים, ״חדר־מתוקן״ נוסד לראשונה ב 1885 ובו 
381 תלמידים. ב 1910 נפתח מכון ללימודי־דת. אחוז הרופאים 


היהודים בל׳ הגיע ב 1910 ל 30 , ואחת המשפטנים ל 57 . 

בתקוט־, האוסטרית אוחדו 2 הקהילות׳ זו שמחוץ לעיר 
חו שבתוכה, ובראשן עמדו, משנות ה 40 למאה ה 19 , מת¬ 
בוללים מתונים, ביניהם: עמנואל בלומנסלד ואמיל ביק 
(ע״ע). אותו זמן שימשו ברבנות ר׳ משה באב״ד, ר׳ יוסף 
שאול נתגזון (ע״ע), ר׳ יעקב משולם וו" צבי הירש אורב- 
שטיין, ר׳ יצחק אחת אסינגר, ר׳ יצחק יהודה שסלקיס ור׳ 
אריה-ליב ברודה. כמטיפים ב״היכל" שימשו: ד״ר ש.שובבר 
(ע״ע), ד״ר י״ב לןנשסין׳ וד״ר יחזקאל קרו(ע״ע), שאושר 
ב 1909 כרב הקהילה עם ר׳ יצחק שמלקיס. 

בשלהי המאה ה 19 ובראשית ה 20 החלד, יורדת קרנם 
של המתבוללים בל׳ ורעיונות לאומיים־ציוניים קנו בה מקום. 
קמו האגודות הציוניות הראשתות ״מקרא קודש״ ( 1883 ) 
ו״ציון״( 1888 ), והופיעו כתבי-עת ועתונים בפולנית- בעברית 
וביידית. מהפעילים באגודות הציוניות יש לציין בעיקר אח 
יוסף קובק ואדולף שטנד. אז החלו נראים גם הניצנים הרא¬ 
שונים של תנועת פועלים יהודית ואירגוני בעלי-מלאכה. 

1914 — 1939 . עם פרח מלה״ע 1 הגיעו לל׳ אלפי פליטים 
מאחורי הגבול הרוסי, ועם פינת העיר ע״י האוסטרים (ספ¬ 
טמבר 1914 ) פנו רבים מהם לווינה ולבוהסיה. כניסת הצבא 
הרוסי לל׳ לוותה במעשי שוד וביזה, בהפסקת פעילותם של 
המוסדות היהודיים ובלקיחת בני־ערובה, עם שוב האוסטרים 
לל׳ ( 1915 ) חזרו החיים היהודיים למסלולם. בעת הקרבות 
בין הסולנים והאוקראינים על השלסון בגאליציה המזרחית 
(נובמבר 1918 ), נערכו פרעות ביהודי ל', בהן נהרגו כסד 
איש ונפצעו רבים. בתקופת פולניה העצמאית ( 1918 — 1939 ) 
היתד, ל׳ הקהילה השלישית בגדלה בפולין. ב! 193 נמנו בה 
99,595 איש. עד 1939 גדל מספרם ב 10000 , והם היוו כ 4 / נ 
מהאוכלוסיה במקום. הפולנים והאוקראינים כאחד האשימו 
את היהודים באהדה לצד שכנגד. הלחץ האנטישמי וחומרת 
המצב הכלכלי נחנו את אותותיהם בחיי היהודים בל׳. בתקר 
פה זו נתקיימו בה 3 בת״ס תיכוניים בשפה הפולנית, ופדא- 
גוגיון עברי להשתלמות במקצועות היהדות (נוסד 1920 ), 
שמנהלו הראשון היה פרוס׳ משה שור(ע״ע). כן נתקיים בי״ס 
דתי-לאומי בשם מת״ת ("מצית תצא תורה"), בי״ס מקצועי, 
חדרים רבים ות״ת. היו בל׳ עשרות בתכ״ג בנוסח אשכנז 
ובתי־תפילה חסידיים. השלטון בקהילה היה בידי מתבוללים, 
ובמרבית התקופה היו הציונים באופוזיציה. במדיניות הפאר־ 
לאמנטארית ביטאו הנבחרים מל׳ קו מתון, התנגדו לגוש 
המיעוטים והיו בין היוזמים את ה״אוגח־ה" — הסכם עם 
הממשלה הפולנית ( 1925 ). מאנשי ל׳ בפארלאמנט הפולני 
היו לאון דיך (ע״ע), הבריק רוזמרין(ע״ע), מיכאל רינגל — 
שחיה גם ראש-הקהילה חציתי הראשון בל׳ —, אמיל זומר- 
שטיין, ועוד. רבנים בתקופה זו היו אריה ליב בר 1 דה, ד״ר 
ש. גוטמן ויצחק ציף. מטיפים ב״היכל״ היו: ד״ר לוי פרויגד 
וד״ר יחזקאל לדן. 

ג. סוחססוב, מצבת קודש, תדכ״ג-תרכ״ס < זז. נ. דמביצר, 

כלילת יוסי, תרמ״ח> ש. בוגר, אנשי־שם, תרנ״ה! א. י. 

בראוור, מסקר התדרים בשנת תקמ״ד, תרפ״ה! ם. ז. ברו¬ 

רה, ל׳, תש״ר, י. דיילפרין, פנקס ועד ד׳ הארצות, מפתח: 

בערכו, תש־־ד! צ. קרל, ל׳ (ערים ואמהות בישראל, א'), 

תש״ו! נ. ם. גלבר [עורך], אנציקלופדיה של גלויות, ד׳: 

ל׳, תשס״ז! הנ״ל, תולדות התנועה הציונית בגליציה, 

תשי״דז! ם. לייטר, תשובת רבה האחרון של ל׳ (הדרום, 

0 * 1 ), חשכ״ג | 1111 ... ״ 1 141 1141101 ■ £0 ) 111 ) 114 ) 1 ) 0 , 1■ 03X0 

421 ץ, 2 , 6313630 . 5 . 84 ; 1899 , 1772 , 411 ) 701 7/10114411 ■ 204 
. 1906 , 0 \)!י 0 . 17 1 . 16 ) 104411 ) 2 ) 1 ) 1 ) 11 / 1 ) 01111 ) 11 

א. ר. 



111 


לבו-ב 


112 


תקופת השואה. בעת חלוקת פולניה בין גרמניה 
ובריה״ם בראשית מלה״ע 11 , נכנסה יהדות ל׳ תחת שלטון סוב¬ 
ייטי. בעת כיבושה ע״י הגרמנים ביולי 1941 היו בל׳ כ 150,000 
יהודים, ביניהם אלפי פליטים מפולניה המערבית. היחידות 
הגרמניות נתקבלו בהתלהבות ע״י האובלוסיה האוקראינית 
המקומית, ואליהן נצטרפויחידות מאנשי 0 טפאןבאנךרהע שמי¬ 
לאו תפקיד מרכזי בהסתה וברצח היהודים, אספסוף מוסת הת¬ 
נפל על היהודים במשך 3 ימים, ואלפים נסחבו לבתי־הסוהר, 
עונו קשות ונרצחו. במשך חודש יולי 1941 נרצחו כמה מאות 
מעסקני הציבור ומבני־הנוער ובימים 25 — 27 ביולי הוצאו 
להורג ביריות למעלה מ 2,000 יהודים ("מבצע פטליורה"). 
מ 15 ביולי נגזרה על היהודים ענידת סימן־היכר מיוחד, 
ובראשית אוגוסט 1941 הוטל עליהם תשלום 20.000,000 רובל? 
החרמת רכוש יהודי וביזתו נעשו להווי רגיל. באוגוסט החלו 
הגרמנים גם בהריסת בתי-הכנסת ובתי־הקברות היהודיים 
שבל׳. 

השלטונות מינו "מועצה יהודית", וראשה הראשון, ד״ר 
יוסף פרנס, הוצא עד מהרה להורג, בגלל סירובו לספק מכסות 
של עובדי-רפיה יהודיים. שניים מתח־ שלושת ראשי המועצה 
ששימשו אחריו, נרצחו אף הם; האחרת שבהם, ד״ר אברזון, 
הוצא להורג עם שאר חברי המועצה (פברואר 1943 ). המו¬ 
עצה פעלה בפיקוח גרמני מלא ועסקה בגביית מסים, בעזרה 
סוציאלית, בפיקוח על המזח והדיור, בניהול הדואר ועוד, 
אך מקום מיוחד במסגרתה נודע למשטרה היהודית, שהפכה 
במרוצת הזמן לכלי-שרת בידי הגרמנים, 

ב 1.8.41 סופחה גאליציה המזרחית אל "הממשל הכללי" 
הגרמני בפולין, ומאז הלו על יהודי ל׳ כל ההגבלות החד 
קיות שהיו נהוגות מזה שנתיים במערב פולניה. הוקמו 
מחנות־עבודה בעיר ובסביבתה, בהם מתו רבים כתוצאה 
מתנאי המחיה והמגורים, ורבים נרצחו, רובם צעירים. בנר 
במבר 1941 רוכזו יהודי ל׳, תוך זמן קצר ביותר, ברובע 
מיוחד, בתנאי רעב. 

במארס 1942 גורשו כ 15,000 מיהודי ל' למחנה־ההשמדר, 
בבלז׳ץ. בימים 10 — 23 באוגוסט 1942 התנהלה ה״אקציה" 
הגדולה, בה קיפחו את חייהם כ 00 ( 404 נפש ולאחריה ציווה 
מפקד הס״ס קאצמאן על הקמת גטו מבודד לחלוטין ומוקף 
בגדרוח־תיל. בצפיפות האיומה התפשטו מגיפות בהן מתו 
אלפים. ב״אקציות״ נוספות (נובמבר 1942 וינואר 1943 ) 
נרצחו כ 00 ( 154 איש, חלקם בבלדץ, וחלקם במחנה יאנובסקי 
(ר׳ להלן). שרידי הגטו, כ 20,000 נפש, נכלאו בחלק משטח 
הגטו הישן, שהפד ל״מחנה היהודים") "המועצה היהודית" 
חוסלה. ב״אקציה״ האחרונה, ביוני 1943 , חוסלו היהודים 
כמעט כליל, אך הפעם תוך התנגדות אקטיווית מצדם, במקר 
מות שונים, בהם נתקבלו המרצחים ביריות וברימונים, שפכו 
הנאצים בנזין על בתי היהודים והציתום. שאריתם, כ 7,000 
נפש, נשלחו למחנה יאנובסקי, ובל׳ ובסביבתה שרדו רק 
יהודים מועטים במחנות-העבודה. אחדים הצליחו להסתתר 
בחלק ה״ארי" של העיר. 

מחנה העינויים והמוות "יאנובסקי" הוקם 
ברחוב יאנובסקה, באוקטובר 1941 ■ בחלקו האחד היו 
דירות המגורים של אנשי הס״ם, משטרת המחנה וצריפי 
המגורים של כלואי־המחנה, וחלק זה שימש גם כמחנה־מעבר 
למתבה־ההשמדה בלז׳ץ. בחלקו השני של המחנה נמצאו 
בתי-מלאכה וסדנאות, והוא התפתח כחטיבה מיוחדת, שכונתה 



מחנה יאנובסקי בלבוב 

1 מגרש הביקורת היומית, העינויים והטוחז; 2 צריפי־מנורים: 
3 צריפי״עץ; 4 בתי־שימזש; ם צריו• המטבח; 6 בית ישו (מקודם: 
אורווה וטהסנים); 7 . צריף־ד,מקלחת; 8 בית־המלאכה של חטיבת 
הסנדלרים; 0 מנדלי ה״אוסקארים" (רוסים—משרתי הס״ס); 10 מקום 
התליה; 11 . מגרש הביקורת והרציחות (בראשיתו של המחנה); 
12 , מקום הפשטתם של הנועדים להשמדה; 13 "החולות"— מקום 
הקבורה של קרבנות לכוב; 14 הדרר הטוליכה אל ״החולות״; 15 נבול 
בית־העלטיו היהורי ברח׳ שילחונסקי: 16 הכניסה הראשית למחנה; 
17 צריף־הביקורת של אנשי הס״ס; 18 טפילה שנסללה טאבני־טצבות 
של בית־העלטיז היהודי; 10 מקום המיון הראשון של באי־הטחנהז 
20 , נז־ירק ליד חווילודהטנורים של מפקד הטחנה. 

"בתי־מלאכה גרמניים לחימוש" (.¥\., 4 .ס). המחנה, שנועד 
למקום עבודת־כפיה ליהודי ל׳ והסביבה הפד, לאמיתו של 
דבר, למחנה השמדה, שדרכו עברו רבבות יהודים מכל גא־ 
ליציה המזרחית 1 מהם נרצחו במקום ויתרם נשלחו למחנה 
בלז׳ץ, היו הורגים באסירים ללא כל אמתלא, לעתים לשם 
שעשוע ו״ספורט", עם כל זאת אורגנו במחנה פעולות־ 
תרבות ונעשו הכנות להתנגדות מזויינת, אשר מחשש לה 
חוסל המהנה ב״אקציה״ פתאומית ( 20 לנובמבר 1943 ). רק 
בודדים הצליחו להימלט. 

בגלל התנאים המיוחדים בל׳—קיום האוכלוסיה האוקר¬ 
אינית העויינת, העדר יערות בסביבה, בהם ניתן היה להסתתר, 
והעדר תנועה פארטיזגית מקומית, לא קמה תנועת מרי יהו¬ 
דית מאורגנת, למעט נסיונות בורדים, שלא הגיעו לכדי 
פעילות ממושכת, היו גם נסיונות בריחה ליערות מרוח¬ 
קים, אך ברוב המקרים הוסגרו הבורחים ע״י האיכרים לידי 
הגרמנים. עם זאת ידועים מקרי התנגדות בעת חיסול הגטו 
ובמחנה "יאנובסקי", כגת המעשה של קבוצת אסירי המחנה 
שעסקה באיסוף גוויות החללים ושריפתן, שהתגפלה במפתיע 
על השומרים הגרמניים והרגה אחדים מהם. עשרות מן האסי¬ 
רים נמלטו, אולם רובם נתפסו ונרצחו. 

לאחר שיחדור העיר ע״י בריה״ס ביולי 1944 התארגן 
ועד יהודי לעזרת הניצולים. לפי האומדן היו רק כ 820 משרי¬ 
די גטו ל' בין כ 3,400 יהודים, שנרשמו בו עד סוף 1944 . 
רוב הניצולים הגיע, לאחר מסעי נדודים מרובים׳ לישראל, 
אחרים היגרו אל מעבר-לים. 




113 


לכוב — לבונמין 


114 


מספר חידודים בל׳ באמצע שנות ה 60 נאמד ב 28,000 , 
רובם ככולם לדודים מאיוורים רוסיים־אוקראיגיים, סרט לכמה 
עשרות משפחות משרידי הקהילה המקורית. חיים יהודיים 
ציבוריים, במובן הלאומי או הדתי, אינם קיימים, וביהב״ג 
היחיד נסגר ב 1962 בפקודת שלטונות בריה״מ. קצת מאסרם 
של קדושי ל׳ הובא לישראל ונטמן בבית־הקברות בגחלת־ 
יצחק שליד ת״א. 

אוסף יוסביס, רשימות וזכרוגוח על ל/ ארכיון ״יד־ושם׳ 1 
י. לוין, עליתי מססציד" תש״ז < ם. שנק, איך הושמדו יהודי 
ל' (.דבר״, 5,11 ), 1946 ; ע. ברנד, מפעולות מחתרת הנוער 
החלוצי כגיסו ל׳(ידיעות יד ושם, 25/26 ), חשכ״א! היועץ 
המשפטי לממשלה נגד אדולף אייכמן, עדויות (א), 216-195 , 
תשכ״ג 1 * 1 ; 1945 , 71 ^ 01 ? !* 01 ) 144 [ 1 ** 10 ■ 00 , 11111 * 52 .) 5 
,: 102 * 801 4 <( 14 ( ; 1945 ,( 1111606115 ( £3115 ז 0 ?) . 0 ) 4 70 (* 07 }\ 

, 1946 , 16 * 060 117 1010011170 ,. 111 ; 1946 , 211176711 *)*^! 0771100 
, 1946 ,^ 71 ^ 0 4117117101 * 010711 () 4 x 1 ( 11 / 0 X מ,'<־ג': 0 , 16105 ( 1650 ־ 1 .( 

- 00 . 51 , 1963 , 004 ? 0 ^ 071011 / 11 [ ) 111 < 6115 ^\-ז 61102106 ז 6 ' , 1 
. 1964 ,! 1 < 6110 ) 71101 ^ 0 0/0 ^* 5 , 055,5113 ( 80 

ע. בר. 

לבוב, גאותי יתניויץ/ נסיך - 0 ס 68 \ 7 .£ .ת - 

( 1861 — 1925 ), מדינאי רוסי, בן למשפחה מהאצולה 
הישנה. ב 1888 נהיה לחבר חוועד הפועל של חזסםטו 1 (ע״ע) 
של טולה, וב 1903 — 1906 היה הידר שלו. בעת מלחמת 
רוסיה־יאפאן ב 1904/5 מילא ל׳ תפקיד פעיל בהקמת בתי־ 
חולים ובאירגון שירותי רפואה וסעד לנפגעי המלחמה, תפקיד 
שמילא אח״ב גם במלה״ע 1 . 

ב 1905 נבחר ל' ל״דומה" (ע״ע) והיה חבר האגף הימני 
של המפלגה "הק 1 נ 0 טיטוציונאלית-דמ 1 קראםית"(קאד״טים). 
כשנוסדה ״ברית הזמסטוו הכל-תסית" ב 1915 נבחר ל׳ 
לנשיאה, וכשפרצה המהפכה הראשונה, הדמוקראטית, ב 1917 
(ע״ע רוסיה, היסטוריה) נתמנה ל' ב 14 במארס לראש המפר 
שלה הזמנית, אך השפעתו הממשית על מדיניות הממשלה 
היתד, קטנה. ביולי התפטר מתפקידו וקךנסקי (ע״ע) נתמנה 
לראש־סמשלה תחתיו. אחרי המהפכה הבולשויקית ב 1917 
נאסר ל'׳ אד הצליח להימלט וישב בפאריס עד יום מותו. 

לבון (לוביניקד), פנחס (נר 1904 , קופיצ׳יגצה [גאליציה 
המזרחית]),' מנהיג־סועלים ומדינאי ישראלי. ל' 

למד משפטים באוניברסיטת לבוג היה בין מייסדיה של 
תנועת־הנוער החלוצית "ג 1 רד 1 ניה", וב 1929 עלה לא״י והיד 
חבר בקבוצת חולדה. הוא מילא תפקידים שונים בהנהגת 
"חבר־הקבוצות", ״גורדוניה״ ומפא״י, שמטעמה נבחר ב 1942 
לוועד־זוסועל של הסתדרות־ד,עובדים. ב 1949 — 1951 היה 
המזכיר הכללי של ההסתדרות, ום 1949 עד 1961 חבר־כנסת. 
ב 1951 — 1952 היה שר־החקלאות, ב 1952 — 1954 — שר בלי 
תיק, וב 1954 — 1955 — שר־הבטחון בממשלתו של משד, שרת 
(ע״ע). בפברואר 1955 התפטר מתפקיד זה, בעקבות כשלוגה 
של פעולה בטחונית. ב 1956 חזר ל׳ לתפקיד מזכיר ההס¬ 
תדרות, והכנים שינויים מעמיקים מזבנה "חברת־העובדים" 
ומשק הפועלים (ע״ע [ה] הסתדרות הכללית של העובדים 
העברים בארץ*ישראל, עט׳ 30 י אחרישראל, היסטוריה, עט׳ 
527/8 [כרד־מילואים]). 

בעקבות פרטים שנמסרו באחד המשפטים על המולה 
הבטחונית שהביאה להתפטרותו מתפקידו כשר־הבטחון, דרש 
ל׳ בקיץ 1960 מד. בן־גוריון לטהר את שמו, בהנמקה שלא 
הוא נתן את ההוראה לביצוע הפעולה. דרישתו הוללה סערה 
ציבורית עצומה, שעמדה במרכז ההתעניינות המדינית 


בישראל בחורף 1960 — 1961 (ע״ע ארץ־ישדאל, היסטוריה, 
עם׳ 530/528 , [ברד־סילואים]). 

אע״ם שוועדה של 7 שרים קבעה בסוף 1960 , של׳ לא נתן 
את ההוראה לביצוע הפעולה, גרם הסכסוך במפא״י לכד, 
שבתחילת 1961 הודח ל/ בלתץ מפלגתו, מתפקידו המזכיר 
ההסתדרות. הוא ותומכיו החלו להוציא בטאה׳ "מן היסוד". 
נסיונו של לד אשבול (ע״ע [כרד־מילואים]) ב 1964 לפייסו 
לא הצליח, וב 1965 פרשו ל׳ ואנשי "מן היסוד" ממפא״י. 
הודכוחים על פרשת לבון גרמז למריבות חדיפדת בתוד 
מסא״י, ותדמו לקרע בין אשבול לבץ בן־גוריון, שהביא 
לפרישתו של בן־גוריון ממסא״י ולהקמת "רשימת פועלי 
ישראל״(דס״י). — חיבר ־. ״בנתיבי עידן ומאבק״, 1968 . 

(ע״ע ארץ ישראל, היסטוריה, ענד 534/5 , [כרד־ 
מילואים]). 

ם, 

לב 1 נטץ, ( 1 ) ז ל מ ן ד ו ד ( 1856 , אורשה [רוסיה הלבנה]— 
1940 , תל־אביב), מחלוצי היישוב החדש בא״י. כבן 
למשפחה אמידה ומיוחסת קיבל ל׳ חינוך תורני־מסרתי, 
ובאופן פרטי למד לימודי־חול ושפות. הוא היה מראשוני 
"חבת־ציון" (ע״ע) בעירו וייסד בה, ובחארקוב, אגודזת 

-־*""יי" -•"•*"יי" , 1 ""י י 4 , - ■ 
מוניסטיים לא יוכל לעשות עם ז. ר. יבונסיז 

עני ודל בעמנו". במכתביו לן- סאוסס שכירי! בכיהס-ם 

הלאוסי והאונ<ברםיםא<) 

תונים היהודיים ברוסיה קרא 

לעליית אמידים, ואף הזהיר במפורש מפני עליית מחוסרי־ 
אמצעים. ב 1882 קנה ל/ בעזרת דודו העשיר, 3340 דונם 
אדמה, דיסד עליה את המושבה ראשון־לציון (ע״ע). מסי¬ 
בות כלכליות נאלץ לחזור לרוסיה, ואת אדמתו מכר לבארון 
רוסשילד. 

ל׳ הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה, וב 1901 נקרא ע״י 
הרצל לנהל את "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון. ב 1903 
יצא לא״י דסד סניף ביפו בשם "תברת אנגלו־פלשתינה" 
(ץמבקת 1 ס 0 11110 צ:> 1 ג?-ס £1 מ^ סברו [=־ אפ״ק]} שהסך אח״כ 
ל״בבק אנגלרפלשתינה". בהנהלתו נעשתה החברה למכשיר 
הכספי המרכזי של היישוב החדש, ולגורם הכלכלי־מדיני 
החשוב בארץ. בפרוץ מלה״ע 1 יצא ל׳ ללונדון ולפאדיס לשם 
השגת כספים, אולם משנצטרסה תורכיה למלחמה. התערב 
באלכסנדריה ופתח שם סניף של אפ״ק, שהגיש עזרה לפליטים 
ולמגודשי א״י. ל׳ השתתף במרט עם הבדיסים שהביא 
להקמת "גדוד נהגי הפרדות". ב 1918 חזר לא״י ולפעולתו 
הבנקאית, וסייע במידה רבה לפיתות היישוב ולרכישת קר¬ 
קעות. ב 1924 פרש והשלים את ספר־זכרונותיו מא״י "לאת 
אבותינו" (א׳-ג/ תרפ״ד—תרפ״ח), שאת חלקו הראשון 
פירסם עוד ב 1884 . 

( 2 ) יחיאל י 01 ף ( 1861 , א 1 רשה — 1936 , תל־אביב), 




115 


לבונטין — לבוש 


116 


סופר עברי, אחי ( 1 ). סיים לימודיו כמהנדס באתיבר- 
סישת מוסקווה ושירת במקצועו במסדד׳ב ברוסיה ובפרס. 
כאחיו, היה גם הוא מראשוני "חובבי-ציוך וממייסדי אגורת 
"בבי־ציון" במוסקווה ( 1884 ). ב 1891 החל לסרסם ב״המליץ" 
את מכתביו על חיי היהודים בפרס, בחתימת "החיי הארכי", 
שהפך מאז לכינויו הספרותי הקבוע. כן סירסם סיפורים מתיי 
היהודים ברוסיה מחוץ ל״תחום־המושב", וכתב סיפור גדול על 
ימיה הראשונים של "חיבת־ציוךבפטרבורג,בשם"מימיהמ¬ 
עשה". גם הרומאנים האחרים שלו "שמעון עציוני"(תרב״ט),• 
"מפין הערפל" (תרע״ד) ו״השבועה" (תרצ״א), סובבים על 
הוויכוח בין המתבוללים והציונים ברוסיה שלפני המהפכה. 
י״ל כתב גם ספר על תורת החקלאות, "האכרות" (תרע״א). 
במלה״ע 1 ובעת המהפכה הרוסית שהה בסוסקווה, ושם 
השתתף בהנהלת התנועה הציונית. ב 1920 נאסר עם שאר 
חברי הוועידה הציונית הבלתי-לגאלית במוסקווה, וב 1922 
עלה לא״י. שגי כרכי סיפוריו ורשימותיו יצאו לאור לאחר 
מדתו("מן המיצר׳, ו״בין תקוה ויאוש", תרצ״ח), ובהם גם 
התחלה של אוטוביוגרפיה ("ימי חיי"). 

י. יערי־נוולסקץ, ז. ד. ל׳, תרג״ב! פ. לחובר, תולדות הססרות 
העברית החרשת, נ׳(חלק ב׳), 37/8 , תרז״ב 1 ד. יודילוביץ 
[עורך}, ראשורלציון, פסתח.־ בערכי, תש״א! ד. סמילנסקי, 

עם בני דורי. 119-112 , תש״ב. 

י. ס. 

לב 1 ף, אמ*ךה, ע״ע קיווף, א?ךךה. 

לבו^ז — שם שנגזר משורש משותף לבל השפות השמיות, 
ופירושו כסות לגוף. מאותו שורש נגזרו גם השמות 
מלבוש ותלבושת. 

א. המניעים להתלבשות, ע 8 ׳ 115 ! ב. חסרי הלבשה, ענו׳ 

117 ! ג. סיפוסי הל' היסודיים, עמ ׳ 118 ! ד. הל׳ בחיי התבדה 
והפרט, עס׳ 120 ! ה, הל׳ אצל עסי החרבות בתקופה העתיקה, 

עם׳ 124 ! ו. המזרח הרחוק. עט׳ 128 ! ז. אמריקה לפני 
קולומבוס, עם׳ 129 < ח. הערביים ועסי האיסלאם, עם' 130 ז 
ט. ביזאגסיון, עט , 131 ! י. הל׳ האירופי בימי־הבעיים, עט , 

132 ! יא. הל׳ האירופי בתקופת הרנסאנס, עט׳ 1133 יב. הל' 
במאה ד, 16 , עט׳ 134 ! יג. הל׳ במאה ה 17 , עם׳ 135 ! יד. 

הל׳ במאה ה 18 , עם׳ 137 ! סו. הל׳ במאה ה 19 , עם׳ 139 ! 

טז. הל׳ במאה ה 20 , עם׳ 1141 יז. הל׳ היהודי, עט , 143 . 

א. המניעים להתלבשות. — הל , חוא אחד מן 
הדברים שהם בגדר "מותר האדם מן הבהמה" וכיסוי הגוף 
במלבושים חוא צעד חשוב בדרך התרבות האנושית, אף כי 
לא אחד מן הראשונים. אולם הממצא האתנולוגי מוכיח, כי 
הצורך להגן על הגוף מפני פגעי מזג־האוויר לא היה המגיע 
העיקרי לכיסדו. האדם הקדמון היה עדיין מהלך עירום גם 
בארצות בעלות אקלים קר, בשעה שהיו כבר בידו הישגי 
תרבות אחרים, כגון כלי־אבן. נשק ואש. חלק גדול למדי 
מאוכלוסיית העולם לא נזקק לל׳ עד קרוב לימינו, ולא רק 
באיזורים החמים של אפריקה הטרופית, אלא גם בארצות 
בעלות אקלים קר. באוסמראליה המרכזית, בגינאה החדשה, 
ובארץ־האש בדרום ארגנטינה ישנם עריץ ילידים המהלכים 
עירומים (על כל פגים היד. זה המצב עד לפני זמן לא רב). 
כשהזדמן לילידי ארץ־האש לראשונה בגד, לא התכסו בו, 
לדברי צ/ דארדוין, אלא קרעו אותו לרצועות, לקשט בהן 
את גופם. פאפואים חולצים את חחגודים העשויים קליפות-עץ 
או עלי־דקל, דווקא בימי גשם, פן יירטבו, והאסקימואים מהל¬ 
כים עירומים בתוך בקתותיהם בטמפראטורה שהיא לעתים 
מתחת לאפם. ומעניין לציין, כי התנועות הנודיסטיות בקרב 
עמים אירופיים, הדוגלות, מטעמים שוגים, בשיבה לעירום, 


הופיעו בעיקר דווקא באירופה הצפונית. כל זה מוכיח, כי 
בם תנאי מזג־אודר קיצוניים אינם סיבה הכרחית לכיסוי 
הגוף. רק אחרי שהתחיל האדם להתלבש, הרגיש בצד הנוחות 
שבל׳ ובתועלתו להגבת הגוף, והל׳ הפך בשביל חלק גדול 
מן המיז האנושי למצרך חיובי. 

לסי הסיפור המקראי(ברא׳ ג, ז) היה רגש הבושה המניע 
הראשון לכיסוי אותם תלקי־הגוף שהם בגדר ערווה, וזו דעה 
נפוצה עד היום. אולם גם כאן טופח הממצא האתנולוגי על 
פני הסברה. האדם הפרימיטיווי אינו מתבייש בערייתו. גם 
העמים המכסים חלק מן הגוף, אינם מכסים בולם אותו חלק, 
אמנם, על פי דוב, הל׳ הוא אצלם כיסוי אברי המין, אן־ 
יש עמים המקפידים יותר על כיסוי הטבור, הפנים׳ הגב. 
החזה או השת. יש גם שכיסוי אברי המין אינו משמש 
להסתרתם, אלא להבלטתם. נרחיקי־הגיד הקטנטנים של 
שבסים אינדיאנים במאסו־גרוסו׳ (בראזיל) מכסים רק את 
העטרה• לעומת זאת נהוגים בגיבאה החדשה המזרחית 
נרתיקי־גיד בגודל מוגזם ובצורת קרן. טעות היא גם לחשוב, 
כי כיסוי הגוף מעיד על צניעות והעירום על פריצות. הממצא 
האתנולוגי והנסיון בקרב עמי התרבות מוכיחים, כי אין כל 
יהם ישר בין צניעות וכיסוי הגוף. את המניע העיקרי לנוהג 
הנפוץ, לכסות את אברי המין, יש לחפש באמונות הקדומות, 
המייחסות להם כוח מאגי מיוחד, ובפחד מפני פגיעה בהם 
על-ידי בוהות מאגיים עוייבים. מסתבר כי רגש הצניעות, 
במובן המלה באתיקה המינית, לא היה המניע לכיסוי הגוף • 
אדרבה, הנוהג לכסות את הגוף או הלק סמנו היה אחד 
הגורמים שתרמו להתפתחותו. כשהפך נוהג זה לכלל מוסכם 
של התנהגות חברתית, נחשבה כל סטיה ממנו כבלתי־צנועה, 
כלומר כבלחי־מוסרית, מושג הצניעות בלבוש שובה, לא רק 
מעם לעם ומחברה לחברה, אלא שהוא משתנה גם בקרב כל 
חברה במרוצת הזמן, בעיקבות הלכי־רוח חדשים, השפעות 
מן החח או קפריזות האפנה. 

הדחף הראשון ללבישת בגדים בא, כסי הנראה, מכוח יצר 
ההתגנדרות, שהניע את האדם, כבר קודם לכן, להתקשט 
בתכשיטים, לסדר את השיער בתסרוקות שתות ולכסות 
חלקי־גזף, או אף את בולו, בציורי־קעקע. המלבושים הראשו¬ 
נים שלבש האדם, הגור אזור לחלציו, עור-חיה תלד על גבו 
או רצועות פרווה קשורות לצוואר או לגוף, היו ספק דברי־ל' 
ספק דברי-קישוט. שרשו של יצר ההתגנדרות געח בעיקר 
ברצח למצוא חן בעיני חמין שכנגד. אולם יש גם גורמים 
אחרים המחזקים אותו: הרצון להצטיין ולהתבלט בהברה, 
להפגין על-ידי סימנים חיצוניים עושר, ייחום, תפקיד או 
מעמד מיוחד, לעורר אצל הזולת יראת-כבוד או להטיל עליו 
אימה, מכאן התפתחו במרוצת הזמן טיפוסים מיוחדים של 
ל׳: בגדי מלכות ובגדי בהתה, ל׳ מיוחד למעמדות או למקצו¬ 
עות, מדים צבאיים ועוד. 

גורם אחר חשוב בהתפתחות הל׳ יש לראות באמתה 
בכוח המאגי הנודע לפריטי ל׳ מסויימים, להגן על הגוף 
במלחמה או בציד, לשמש מגן בפני השפעה דמתית, לקרב 
או להרחיק את הזולת, להבטיח הצלתה, ועוד. 

גם יצר החיקד השפיע במידה רבה על התפתחות הל׳, 

באן נודע תפקיד תשוב למגעים בין עמים. כובשים ונכבשים 
משפיעים אלה על אלה, יחד עם אמתות חדשות מתפשטות 
צורות לבישה אפייניוח. המיסיונרים הנוצריים, למשל, עשו 
בקרב עמים פרימיטיוויים למען הפצת ל׳ דומה לזה האירופי. 



117 


לבוש 


118 


ב חמרי-הלבשה- 
לגבי הזוג הראשון מז¬ 
כירה התורה שבי מיני 
בגדים: חגורות מעלי 
תאנה (ברא׳ ג, ז) וכת¬ 
נות עור(שם ג, כא). 

נראה כי האדם הקדמון, 

שמחייתו היתד. על ה¬ 
ציד, לבש לראשונה את 
שלהי החיות שצד. אח¬ 
רי שהפשיט את החיה, 

תלד. את השלה על גד 
פו בצורת מעיל-גב, ל¬ 
שם נד, לשם התפארות 
בהצלחתו, ובוודאי גם 
למטרה מאגית, כדי 
לספוג לתוכו את תכר 
ציור 1 אשה מסופוטאטית לבושו! נותיה הרצויות לו או 
"קאוגאס־י פם 5 יי מטאיי ׳ טז כדי להידמות אל ההיד. 

ה 3 5 פסר״נ (היובר, פאדים) . 

ולמשוך את חברותיה 
אליו. ההגנה מפני הקור היתה בהתחלה תועלת-לוואי, אך 
הפכה במרוצת הזמן למטרה מעשית בפני עצמה. כבר בחקר 
פת האבן לסד האדם לעבד את השלחים, כדי לעשותם נוחים 
יותר ללבישה. בין מכשירי האבן של האדם הקדמון נמצאו 
מגרדים להסרת שיירי הבשר מן השלחים. בתקופה מוקדמת 
הומצאו גם שיטות בורסות, שאיפשרו להפוך שלחים לעור 
ולפרוות. גם מלאכת התפירה היא המצאה עתיקת-יומין. 
באתרים פרהיסטוריים נמצאו מרצעי אבן ומחטי עצם. כחוט 
שימשו גידים ורצועות עור. עמי הצפון נשארו נאמנים לעוד 
ולפרווה, גם אחרי שעברו מן הציד לחקלאות כמקור מחיה. 
עמי התרבות עדיין משתמשים בפרוות כל׳ הרפי וגם כסימן 
חיצוני למעמד חברתי או לתפקיד חברתי. 

אחרי שהחליף את הציד בגידול צאן ובהמות אחרות 
(הגמל בארצות המזרח, הודיקוניה והליאמה באמריקה הדרר 
מית), למד האדם לנצל את צמח לצרכי הלבשה. טכניקת 
הסדר. והאריגה (ע״ע), הגיעה כבר בתקופה מוקדמת לרמה 
גבוהה. שיירים חרוכים של אריגי צמר מן האלף ה 7 לפסה״נ 
נמצאו בקברים באנאטוליה. בהתחלת האלף ה 2 לפסה״נ, 
ואולי עוד לפני כן, יצאו כבר מוניטין לאריגי הצמר הסד 
ריים. באירופה מעידים שיירי אריגים מתקופת האלשטאט 
(המאה ה 9 לפסה״ג) על רמה טכנית ראויה לציון. בטורה 
ובאריגה עסקו בעיקר נשים והן גם לבשו לראשונה בגדים 
מאריגי צמר, כשהגברים העדיפו עדיין בגדי עור. צמר 
כבשים שלא היה ראר לטוויה ושער בהמות אחרות נכבש 
ללבד (ע״ע), חומר ששימש גם הוא לצרכי הלבשה. 

חומר הלבשה אחר מממלכת החי הוא המשי. בסין יצרו 
אריגי משי כבר בראשית התקופה ההיסטורית, ובהודו — 
לפחות מהתחלת האלף ה 3 לפסה״נ. 

בין חמרי ההלבשה מממלכת החי יש להזכיר גם את 
הנוצות, במיוחד רדה השימוש בהן לעשיית בגדי פאר ולקי¬ 
שוטם אצל עסי אמריקה המרכזית והדרומית (האצטקים, 
האינקה). 

המקור השני של חסרי הלבשה הוא עולם הצומח. האדם 
הקדמון התכסה בקליפות עץ, בעשבים ובעלים, וכך עושים 



עדיין שבטים פרימיטיוויים רבים. מקלעות לכש, קני־סוף, 
קש ועוד, שימשו ומשמשים לצרכי ל׳. עם התפתחות החקל¬ 
אות, התפשט השימוש בסיבי צמחים שגודלו במיוחד למטרה 
זו (פשתה, כותנה, קנבוס, יוטה ועוד), שהאדם למד לטוות 
ולארוג. 

גם על המרים מינראליים לא פסח האדם. מלבד השימוש 
במתכות לאביזרים וקישוטים, ואף לחלקי ל' ולכיסוי כל הגוף 
(השריונים למיניהם), אפשר להזכיר את צמר-הזכוכית, 
ממנו היו עושים בגדי נשים, ואת האזבסט, המשמש לייצור 
בגדים חסיני-אש. בתקופה החדשה תופש השימוש באריגים 
מסיבים סינתטיים מקום מתרחב והולד בהלבשה. 

ג. ט יס וס י ה ל׳ ה י ם וד י י ם הם החגוד האזור לחל¬ 
ציים (באנגלית 10111010111 ) ומעיל-הגב. 

החגור התפתח מן האיזור (באנגל׳ 110 )ז 81 ) הקישוטי, 
שקדם לו, על-ידי כך שתלו בו מין סינר (פנים ואחור או 
דק פנים < לעתים אף רק אחור). נראה כי היה זה בהתחלה 
לבוש נשי בעיקר. גם בזמן החדש נמסר על שבטים פרימי־ 
טיוויים שבהם רק הנשים לובשות חגורים, בעוד שהגברים 
הולכים עירומים. אצל שבטים שבהם לובשים שני המינים 
חגורים, הוא, בדרך כלל, רחב יותר אצל הנשים. יש שד,חגור 
הנשי התפתח לחצאית ארוכה, בעוד שהחלק העליון של 
הגוף נשאר חשוף. אצל עמים רבים נשאר החגור לבושם 
העיקרי גם בתקופה ההיסטורית (למשל אצל המצרים הקדו¬ 
מים ועד היום בארצות טרופיות רבות). בתולדה של החגור 
יש לדאות גם את ה״קילט" הסקוטי. 

כאשר החלו מעבירים בין הירכיים את סרח ידיעת הבד 
ששימשה כחגור, היה בזה צעד ראשון לקראת בגד מסובך 
יותר, המכנסיים. לחגור זה קראו הרומאים 1 מ 1183011111 נ $111 , 
היוונים 0 }.ג 6 סת> 1 <ן 6 ז 7 , וקרוב לוודאי שזהו הבגד הנקרא "מכנ¬ 
סיים" במקרא (שט׳ כח, מב ועוד). 


מעיל-הגב היה בראשיתו עורה של חיה שנצודה. 
בשלב מאוחר יותר עשו אותו גם מחמרים צמחיים: קליפות 
עצים, מחצלאות ועוד, 
ולבסוף מיריעות ארי¬ 
גים. אין כמעט עם 
שלא לבש'מעיל עשר 
מידיעת בד כרוכה ב¬ 
צורות שעות סביב 
הגוף, מן השומרים 
ועד לימינו. ההימא־ 
טיון היווני, הטוגה 
האטרוסקית- רומית, 
הסארי ההודי, הבור־ 
נום הערבי, השכמיה 
והרדיד הנשי הנקרא 
באנגלית 1 ז\! 5113 , הם 
כולם ואריאציות על 
נושא מעיל־הגב ה־ 
פרימיטיווי. צורה מ¬ 
יוחדת של המעיל 
הפשוט נוצרה, כשעשו 

חור ראמצע !*ידי״!־ ציור 2 לבוש טצרי פרעה טי&ריגום 

חיי באמצע ה ~ עה ׳ ואשתו, וושושלוז ה 4 , אמצע הא 5 ר ה 3 

להעביר בו את הראש. לפסה״ג (הטוזיאו! לאטנוח בפוסטו() 




119 


לגוש 


120 


טיפוס זה של מעיל ידוע בעיקר בשמו האראוקאני פונצ׳ו, 
ביוון שרואים בו לבוש דרום־אמריקני אפייני, אך הוא נפוץ 
גם באיז 1 רים אחריב! 

אף על פי שהאדם לא פסק עד היום מלהזדקק לטיפוס 
הפשוט של לבוש עשר יריעח־בד אחת בלתי־גזורה־וחפורה 
(בלתי מחויטת), נעשה כבר בתקופה הפרהיסטורית צעד 
חשוב קדימה: המצאת מלאכת רחייטות. כשאיחו בתפרים 
את שתי השפות המקבילות של יריעת בד, נוצר מין נרתיק 
צילינדרי פתוח למעלה ולמטה < וכשלבשו נרתיק זה וריתקו 
שפתו העליונה לכתפיים בעזרת כתפיות, תפרים או סיכות, 
התקבל המלבוש הנקרא כיטון אצל היוונים, טוני¬ 

קה אצל הרומאים, ביתינו אצל האשורים־בבלים וכותונת 
במקרא. בשלב מאוחר יותר תפח את הכותנות משתי יריעות 
נפרדות, אחת קדמית ואחת אחורית. אורו הכותונת היה 
שונה, לפי המנהג והאופנה, ואפשר היה גם לשוות לה את 
האורך הרצוי בהזדמנויות שובות, על ידי הידוקה בחגורה 
וביפוח החלק העלית. 

גם בדרך אחרת הגיע האדם למלבוש תמה, דהיינו על-ידי 
איחוי שפות הפונצ׳ו בשני צידי הגוף, תוך השארת פתיחות להו¬ 
צאת הזרועות. על־ידי כך התקבלה כותונת שלא היתד. זקוקה 
לאמצעי אחיזה בכתפיים ושהיו בה אתחלתות של שרוולים. 

החגור והכותוגת שימשו מלבושים לשני המינים, אלא 
-שנראה כי במקומות שונים הקדימו הנשים ללבוש כותנות, 
בעוד שהגבחם המשיכו זמן רב להסתפק בחגור. בזמן קדום 
למת, אולי כבר במאה ה 9 לפסה״ג, החלו נשים לובשות, 
כתחליף לכותונת, שני מלבושים נפרדים לחלק העלית וה־ 
תחתת של הגוף: חולצה וחצאית. 

המכנסיים הגזורים והתפורים הופיעו מאוחר למדי. באי¬ 
רופה לבשו הגאלים במאה ה 3 לפסה״ג מכנסיים קצתם, עד 
הברכיים. הרומאים קיבלו אותם מהם יחד עם השם .בראקה" 
( 3036 -!ס). ייתכן כי גם הגרמנים קיבלו אותם מן הגאלים, 
שמם בגרמנית עתיקה !!סזאל, מכאן השם האנגלי 11€$ נ>££־נ< 1 . 
באסיה היו המכנסיים האחכים מלבוש נפוץ אצל עמים 
רבים, כגת הפארתים, הסקיתים, הסארמאטים, עמי אסיה 
הקטנה ועוד. המכנסיים האחכים נערו אולי כתחליף נוח 
יותר לחותלות, בהן נהגו עמים שונים לעטוף את השוקיים, 
ייתכן כי המטרה הראשונה היחה להגן על הרגליים 
מפני פגיעה בקרב, תוך שמירה על חופש התנועה. המכנסיים 
היו בזמן הקדום מלבושם של עמים או מעמדות מלחמתיים. 
אצל עמים שתים (ההודים, האצטקים) לבשו אותם רק אנשי 
צבא. גם אצל החסאים לבשו לראשונה (במחצית השניה 
של המאה ה 1 לספירה) החיילים בלבד אתהבראקההגאליים, 
ורק לאחר מכן נפוץ שימושם גם בקרב האזרחים. השמחים 
התנגדו לחידוש, אבל אפילו צורם קיסריים לא העילג 
באירופה הצפתית נהגו ללבוש, כסו בארצות המזרח, מכנ¬ 
סיים ארוכים שהגיעו עד לקרסוליים. בגרמניה הצפתית 
נמצאו בביצות גוויות לבושות מכנסיים עם גרביים מחוברים 
אליהם. בדומה למכנסי הטריקו( 51161011 ) הידועים של היום. 
המכנסיים היו בעיקר מלבוש גברי. בשלהי ימי הביניים החלו 
הנשים לובשות מכנסיים תחתתים מתחת לשמלות. כלבוש 
חיצתי לבשו הגשים מכנסיים רק בזמן החדש, ובלבישתם 
היה לעתים משום הפגנת תביעה לשיור זכויות. בארצות 
האיסלאם לובשות הנשים מכנסיים רחבים הדוסים לחצאיות 
סגירות למטה. 


אחרי שלמד להע¬ 
ריך אח התעלת המ¬ 
עשית שבל׳ להגנת 
הגוף, התחיל האדם 
מרבה בבגדים מתוך 
התפנקות, רצון ל¬ 
התפאר או היכנעות 
לאפנה. הרומאים 
לבשו לפחות שתיטר 
ניקות, ורבים הוסיפו 
טתיקה שלישית ורבי¬ 
עית. גם על היוונים, 
חלודים, הפריגים 
עוד, מסופר שהרבו 
בבגדים. הנוהג ללבוש 
מתחת לל׳ החעתי 
לבנים מאריגים קלים 
יותר, שאפשר לה¬ 



ציור 3 . בנדי חצר נסיז, טתקופת מועגת 
טאנג, הסאות ה 7 — 9 : ציור על מי 8 י 
(הסוזיאוז גין)וז, פאריס) 


חליפם ולכבסם לעתים קרובות, התפשט באירופה בימי־ 
הביניים המאוחרים. מצד אחד נעדו הלבנים להגן על הגוף 
מפני מגע עם האריגים הקשים של הבגדים העליונים, ומאידך 
להגן על הלבוש החיצוני היקר ספני הלכלוך שבמגע ישיר 
עם הגוף, שלא בכל התקופות דאגו במידה מספקת לנקיונו, 
מטעמים דתיים (סימן לחזרה בתשובה, סיגוף למירוק חט¬ 
אים) לבשו לעתים דווקא לבנים מאריג מחכך ומגרד (שק — 
ראה מל״ב ו, ל — או כותונת שיער). 

בדרך־כלל אפשר לומר, כי צורת הגוף או חלקיו היא 
שהכתיבה אח צורח המלבושים ואת ממדיהם. אולם ידעים 
גם מקרים של מלבושים שנעדו לשוות לגוף צורה שנראתה 
כרצויה. מלבושים כאלה גרמו לעתים שינויים אנאט 1 מיים 
בני-קיימא. נזכיר במיוחד את השינה המופת של המתניים, 
שהיה באפנה בתקופות שונות ואצל עמים שונים (עמים 
פרימיטיודים עמי תרבות). השימוש במחוכים (מן המחוך 
הפרימיטיווי של הפאפואים עד ל״קורסט" המסובך של נשי 
איולפה) במשך זמן רב היה גורם לשינוי בצורת הגוף, שגרר 
אחריו גם שינדים בתהליכי הגשימה והעיכול. כדוגמה אחרת 
יכול לשמש המנהג שהיה קיים בסין, ללחה את רגלי הבנות 
בנעליים קטנות, שמנעו את גידול הרגל. גם הרגלי־לבישה 
של מלבושים נורמאליים עשויים להשפיע על תהליכים בגוף 
(נשימת־חזה אצל הגברים המהדקים את המכנסיים בחגורה, 
לעומת נשימת-בטן אצל המשתמשים בכתפות). 

ד. הל׳ בחיי החברה והפרט. — אף על פי 
שהדחף לכסות את הגוף צמח משרשים איראציונליים, ברור 
כי הל׳ איפשר שמירה עילה על בריאות הגוף והרחבת 
איזור היישוב בשטחים בעלי אקלים קשה, דש לראות בו 
צעד קדימה בהתפתחות החרבות. במידה מסדימת יכול 
הל׳ לשמש סימן לרמת התרבות החמרית (הציוויליזא- 
ציה). החל בתקופת התגליות הגאוגרפיוח בסוף הסאה ה 15 
עד קרוב לימינו, דייתה ההתפשטות הקולוניאלית של עמי 
אירופה במידה רבה מעין הטלת מרותו של האיש המלובש 
על האיש הבלתי־מלובש. מטעמים דתיים, מוסריים, ציודלי- 
זאטוריים ומסחריים, השתדלו המעצמות הקולוניאליות להפיץ 
בין ילידי מושבותיהן ל׳ אירופי או דומה לו, או לפחות 
את השימוש בתוצרת תעשיית הטכסטיל האירופית בל׳ 





121 


לבוש 


122 


המקובל אצלם. מאידך 
התפתח בקרב הילי¬ 
דים חד,ליד של איר ד 
פיאיזאציה מבחינת 
הל/ במגמה להקט? 

את הפער החברתי 
בינם לב? הכובשים. 

ממן החדש הוחש תה¬ 
ליך זה, עקב צרכיהן 
של המעצמות הקולר 
ניאליות (בייחוד ב¬ 
שתי מלחמות העולם) 

שהכריחו אותן לגייס 
ילידים ולהלבישם מדי 
צבא אירופיים. הקט¬ 
נת הפער בהופעה ה¬ 
חיצונית תרמה חלקה 
להולדת תנועות שח¬ 
רור במושבות. אולם 
ידועות גם תופעות 
הפוכות׳ כשילידי ה¬ 
מושבות מתקוממים נגד התפשטות הל׳ האירופי, כדי להם־־ 
ג? את רצונם■ בעצמאות (תנועת השחתר של גאגדהי בהר 
דו). גם בקרב עמי אירופה נהגו סיעוסים אתניים לד,פג? 
את ייחודם ואת רצונם באוטונומיה על-ידי שיבה אל תלבר 
שת לאומית "מסרתית", שהיתה לפעמים המצאת לאומנים 
ללא שרשים היסטוריים אמיתיים. 

בשלבי התפתחותו הראשונים לא היה הבדל ב? הל׳ 
הנשי והגברי. אבל במרוצת הזמן הפך דווקא הל׳ לסימן 
היכר חיצוני של המינים. החברה ראתה בהבדלה זו סייג 
בפני תופעות בלתי־רצויות (סט?ת מיניות, פריקת עול 
המוסר), והתחפשות הגברים כנשים ולהיפד נאסרה בתקופות 
שונות בחוקים מפורשים (דב׳ כב, ה, וכן איסורים רבים 
מסעם הכנסיה הנוצרית). רק במסיבות מסויימות ניתן, בהיתר 
החברה, פורקן ליצר ההתחפשות(בתיאטרון, בנשפי המסכות 
של הקארנאוואלים). מרד האשד, נגד מעמדו העדיף של 
הגבר בחברה התבטא לפעמים בגזרה הגברית של הל׳ הנשי 
(למשל החליפה "טאיר" 6 ב! 1116 !ס). בימינו לובשות נשים 
בהמוניהן בגדי גבר, לרגל השינוי בחעסוקתן ובמעמדן 
בחברה. — בהקשר זה יש להזכיר תופעה חדשה, אולי רק 
חולפת, את ל׳ ה״ביטניקים" למיניהם, שבו טושטש כל הבדל 
חיצוני בין גבר לאשה. בזלזול בבל המוסכמות בעני? ל׳, 
■באדישות לתגובת הזולת, או ברצון לעורר את רוגזו על־ידי 
הופעה מוזרה, או אף תהה, מפג? נוער מתמרד את מחאתו 
בגד סדרי החברה. 

יצר ההתגנדרות, שדחף את האדם לראשונה לכסות את 
גופו, פעל גם לפיתוחו של הל׳. חיזור הגבר אחרי האשה, 
ומאידך מאמצי האשה למשה־ אליה את תשומת־לבו של 
הגבר, הם מניעים חזקים לשיפור הל׳, להידורו ולגיחינו. 
עם התפתחות התרבות והיווצרות שכבה חברתית הנהנית 
מרווחה מסויימת, זד,יכולה, איפוא, לתת אח דעתה על 
דברים שאינם קשורים ברכישת המז? היומיומי, זוכה הל' 
לתשומת־לב החורגת מעבר לתפקידו המעשי. הרגש האמנר 
תי המתעדן, הטעם האינדיווידואלי, המשתחרר, בשלבים 



ציור 4 . כגדי יוצר בסין, פוזסוסת ׳ 8 וש 5 ת 
צ׳ינג, הסאה ה 17 ; חיתוד־עין (המוזיאוז 
וםטרוםו 5 יטאני, ניו־יור?) 


מסויימים של ההתפתחות החברתית, מכבלי המסורת הקונ¬ 
פורמיסטית, שינויים הדרגתיים או מהפכניים באווירה הרוח¬ 
נית, כל הגורמים הללו, וגם רבים אחרים, נותנים את אותר 
תיהם במידה שונה ומשתנה בצורת המלבושים, בחמריהם 
ובצבעיהם, וכן בהרגלי ל׳. הם יתרים אותה תופעה מורכבת 
ומסובכת הנקראת אפנה (ע״ע), המתמיהה לא פעם באופי 
הקאפריזי הנודע לה לכאורה. 

אצל גברים ונשים גם יחד משמש הל׳ לציון המעמד 
החברתי. הנטיה להתבלטות בל׳ הביאה לעתים לידי הפרזות, 
שהכריחו מחוקקים לחקוק חוקי צנע, שהסדירו את צורת 
הל׳ של המעמדות ודאגו לשמירה על ההבדלים החברתיים. 
אמנם החוקים לא הרעילו הרבה, אבל בזמן החדש מסתמן 
תהליך של דסוקראטיזאציה בל׳, השואף לטשטוש ההבדלים 
בהופעתם של בני מעמדות שתים. עם התפתחות התעשיה, 
ניסו פועלים בעלי תודעה פרולטארית, במאה הקודמת וב¬ 
התחלת הסאה שלנו, להיבדל באופן הפגנתי מצורודהל׳ 
"הבורגנית", אך ל׳ ספציפי פח׳לטארי לא בא לעולם, ועם 
שיפור מצבם הכלכלי, עברו הפועלים ברצ? לל׳ הבורגני. 
מן הל׳ המיוחד של בעלי המקצועות החפשיים נשארו בזמננו 
שרידים (גלימת השופט והפרקליט בבית המשפט, הגלימה 
והכובע האקדמיים בטקסים). עם זאת שמרו שני מעמדות, 
הצבא והכמורה, על ל׳ ספציפי. 

על הל׳ הצבאי ע״ע מדים. 

גם לל' הכמורה יסוד מאגי. בפרט? ניכרת היסב המסורת 
המאגית־סמלית, בייחוד בבגדי־השרד, שבהם משמשים בקר 
דש. ל', בעל אופי מקודש, שמרני הוא מטבעו. כמעט בכל 
הדתות חלו שתויים קלים בלבד בל׳ הכמורה. פילוגים או 
ייסוד קבוצות דתיות חדשות היו, על־פי רוב, גורמים לשי¬ 
נויים בל׳. השינויים בל׳ הכמרים והנזירים הקאתוליים, שאר 
שדו ע״י ועידת הוואטיקאן ב 1962 — 1965 , מטרתם היא 
דווקא להקט? את ה¬ 
מרחק המפריד ב? ה¬ 
כמורה והעולם חחי- 
לתי ולאפשר לה הש¬ 
פעה גדולה־יותדעליו, 
ע״י הידוק שילובה ב¬ 
מסכת החיים המודר¬ 
ניים. 

התפתחות החיים ה¬ 
עירוניים גרמה בכל 
מקום ליצירת פער 
ב? הל׳ העירוני, שגי¬ 
לה נטיה לשינויים 
תדירים בעקבות תמר 
רות אפנה והשפעות 
מן החת, ובין הל׳ ה¬ 
כפרי, שנטה לשמר¬ 
נות ולנאמנות למסר 
רת. לכן נחשב הל׳ 
הכפרי בצדק כל׳ ה¬ 
לאומי. בניגוד לל׳ ה¬ 
עירוני, שהתפתח בכי¬ 

■*. ל 1 *!.**** ציוו 5 . לבוש הטאה ת 13 . נבו 5 >ב׳ 6 

1 ל "<ן״ר ו״סירקו' בלי שרוולים. וזבליט סו 

מית, לא השיג הל׳ ח<ןאתדרא 5 ח ׳ 56 *טיז 







123 


לכוש 


124 


הכפרי אפילו אחידות לאומית. אלא התפלג לל" דגיו־ 
באליים (דוגמות של ל׳ רגיונאלי ע״ע אוקראינה, עט׳ 169 , 
ברטניה, עם׳ 686 . דלמטיה, עכד 655 . הונגריה, עמ׳ 835 , 
יוגוסלויה, עמ׳ 298 . יון, עמ׳ 414 ). בימינו מיטשטשים והו¬ 
לכים הבדלי הל׳ בין הכפר לעיר, אך מדינות רבות עושות 
מאמצים לשמור על הלבוש הרגיונאלי או להחיות אותו, הן 
לחיזוק הרגש הלאומי, והן לשם משיכת תיירים. 

קבוצות פוליטיות משתמשות לפעמים בל׳ להפגנת רעיו¬ 
נותיהם. מהפכני 1789 בצרפת לבשו מכנסיים ארוכים. כסימן 
להתנגדותם למשטר הישן, אשר את סמלו ראו במכנסיים 
הקצרים. כל׳ מהפכני נחשב אז גם המקטורן הקצר שנקרא 
"קארמאניול" (ש 1 סח 88 רחז 03 ). בימינו לבשו קבוצות פולי¬ 
טיות, כגון הפאשיסטים באיטליה, הנאצים בגרמניה ועוד, 
מדים מיוחדים, שהיתה להם השפעה פסיכולוגית על הלו¬ 
בשים וכוח תעמולתי כלפי חוץ. 

במשך חייו משגה האדם אח לבושו לרגל התקדמותו בגיל 
והשינויים במעמדו בחברה. דייו תקופות שבהן הלבישו ילדים 
כחיקויים מגוחכים של בגדי מבוגרים, אבל הכלל הוא כי 
ל׳ הילדים נבדל מזה של המבוגרים. אצל עסים פרימי־ 
טיוויים ניכרות קבוצות־הגיל לפי פרסים בל', בקישוט או 
בתספורת. הנישואים מחייבים שינוי בל׳, בייחוד אצל הנשים. 
הבדלים אלה נעלמו רק בזמן החדש׳ כשאופנת "הנעורים 
הנצחיים" חייבה את האשה להסתיר את סימני ההתקדמות 
בגיל. נקודות מפנה בחיי האדם, וכן מעמדים חגיגיים מצויי- 
נים בלבישת בגדים מיוחדים (שמלת החתונה, תלבושת ערב, 
בגדי שרד למיניהם). מותו של איש גורם לשינויי ל׳ אצל 
קרוביו(קריעת בגדים, בגדי אבל, בגדי אלמנות). לל׳ נודעת 
השפעה פסיכולוגית על הלובש אותו. בגדי חג יוצרים מצב 
רוח חגיגי, בגדי שרד מגבירים את הבטחון העצמי, לבישה 
מתמדת של מדי צבא, בגדי כמורה או נזירות וכד׳ משפיעה 
על אופיו של אדם, על הליכותיו ותגובותיו. 

בתקופה הקלאסית לבשו היוונים והרומאים בגדים לבנים 
וראו בצבעוניות הל׳ סימן לטעם בארבארי. אולם רוב 
העמים העדיפו בגדים צבעוניים. בחירת הצבע אינה מקרית 
ואינה נובעת רק מנימוקים אסתטיים. אמונות מאגיות השאי¬ 
רו את רישומן בתחום זה. האדום נחשב כמגן מפני מזיקים, 
עין־הרע וכד׳. אצל הסינים האדום הוא סמל האושר. כצבע 
הדם, מעורר האדום אסוציאציות מלחמתיות וגם ארוטיות. 
התנועות הסוציאליסטיות רואות בצבע זה את סמל המהפכה. 
גם אצל עמי האיסלאם קיימת נטיה לצבע זה (התרבוש 
האדום! צבע הדגלים של רוב ארצות האיסלאם). אין פלא 
כי לצבע האדום היה תמיד מקום נרחב בל׳ העמים. — שחור 
הוא צבע האבל אצל עמים רבים, אך בתפקיד זה משמשים 
גם צבעים אחרים: הסגול בכנסיה הקאתולית, הלבן אצל 
עמים סלאוויים. השחור הוא גם צבע החגיגיות (תלבושת 
ערב, גלימת אנשי דת רבים). הצבע הלבן מסמל את 
הטוהר (שמלת הכלה אצל רוב העמים, הקיטל והטלית אצל 
היהודים). הצהוב הוא צבע גלימותיהם של הנזירים הבוד¬ 
היסטיים. וכן יש גם לצבעים האחרים ערכים סמליים. לעתים 
שימשו הצבעים להפרדה בין קטגוריות אתניות או דתיות 
באוכלוסיה. בארצות האיסלאם נאסר על יהודים ונוצרים 
לחבוש מצנפת לבנה! גם צבע המעילים נקבע על־ידי השל¬ 
טונות, כדי להבדיל בין מאמינים לכופרים. 

המשמעות המאגית, שהיתה לל׳ בשחר ימיו, דבקה בו 


תקופה ארוכה, ובתחומים מסויימים עד לימינו. מלבושיהם 
של קדושים ומנהיגים דתיים. לעתים גם של מלכים וראשי 
שבטים, נחשבו כמקודשים מכוח מגעם עם גוף לובשיהם. 
ויוחסה להם הסגולה לעשות נסים, במיוחד לרפא חולים. 
גם כשלא היו על גופם. ואף לאחר מותם. עד היום שומרים 
ומעריצים מלבושים כאלה כשרידי קודש. עמים פרימיטי- 
וויים מאמינים כי הנוגע בבגדי ראש שבט מתחייב בנפשו. 

האמונה בזהותיות בין הל׳ ולובשו משמשת יסוד לפעו¬ 
לות מאגיות. המחזיק בבגדו של אדם או בחלק ממנו. שולט 
על בעל הל׳ שליטה מאגית, המנוצלת בייחוד לכישופים, 
אף אצל עמי תרבות בימינו. גם המאגיה השחורה משתמשת 
בבגדים. שריפת ל׳ האויב גוררת אחריה את מותו. מלבוש 
אשה כמוהו כגוף אשה, ואצל עמים רבים אסור לנגוע בו 
לפני היציאה לציד. לדיג או למלחמה. מסירת בגד או החלפת 
בגדים היא אחת הצורות של כריתת ברית ידידות או אהבה. 
אצל עמים רבים נוהגים בני הזוג הבאים בברית הנישואים. 
להגיש זה לזה מלבושים במתנה. על השימוש המאגי־סמלי 
במלבושים בטקס הנישואים — ע״ע חתנה, עמ׳ 267 . 

ביחסים מדיניים (בין שליטים לבין שריהם או בין שלי¬ 
טים של מדינות שונות), היתה למתן מלבושים משמעות של 
גילוי כבוד מיוחד, של יצירת קשרי נאמנות הדדית או של 
חידוש וחיזוק הקשרים. קיסרי ביזנטיון ומלכי פרם נהגו 
לשלוח בגדי-פאר למושלי הפרובינציות או לשליטים בעלי־ 
ברית. במצרים המאמלופית היו בגדי־הכבוד, כלעה (-^ 1 ״ג), 
מסווגים לפי חשיבות סקבליהם(אנשי צבא, פקידים בכירים, 
אנשי־רוח). בתורכיה נתן השולטאן לעתים במקום בגדי־פאר 
בעין את שוויים בכסף. 



ציור 0 לבוש הסאה ה 14 אבירים ?כו׳פים "פורפואן" 
מיניאטורה סכ״י של .רוטאז הטלר טליאדיס" 


ה. ה ל׳ א צ ל ע מ י ה ת ר ב ו ת ב ת ק ו פ ה ה ע ת י ק ה. 
שומר, בבל ואשור. עד לסוף האלף ה 4 לפסה״נ 
לבשו השומרים פחות כבשים בצורת חגור מוארך (מעין 
חצאית) ושכמיה או מעיל קצר או ארוך, פתוח מלפנים וללא 
שרוולים, מקושט בגדילים על שפתו התחתונה. במחצית 
הראשונה של האלף ה 3 לפסה״נ החלו משתמשים באריגי 
צמר עבים, שפניהם השעירים חיקו את מראה הפרווה. למעיל 
הצמר קראו האשוריס, שירשו בגד זה מן השומרים, גנופה, 
והיוונים, שהכירו אותו אצל הפרסים, "קאונאקם"( ? ןמ 6 ׳\סמא). 
גם הנשים השתמשו בזמן הקדום בבד הקאונאקם וכרכו את 
היריעה בצורה לוליינית מסביב לגוף (ציור 1 ). מאוחר יותר 
לבשו כותונת ארוכה ומעליה רדיד מבד צמר. האשורים 
והבבלים השתמשו באריגי צמר, פשתה וכותנה צבועים ורקו¬ 
מים. השמלה הארוכה, מלבושם העיקרי של שני המינים, 


125 


לבוש 


126 


היתה בלי שרוולים, הנשים הידקו אותה במחניים בחגורה 
והוסיפו לה שרוולים קצרים. השמלה הגברית נתקצרה במרד 
צת הזמן ושרווליה הוארכו צד לפרק היד. מלכים ונושאי 
משרית עטו מעל לשמלה מעיל־רדיד כרוך בצורה לוליינית, 
או בצורות אחרות שונות, סביב הגוף (ע״ע אשור, בבל). 
הפרסים. שכבשו את בבל במאה ה 6 לפסה״נ, סיגלו לעצמם 
את הל' הבבלי והוסיפו לו מכנסיים צבעוניים ארוכים ומעיל 
קצר עם שרוולים, ה״קאנדים"(;וס 8 ע! 0 *). 

מצרים. עד לימי השושלת ה 18 (המאה ה 16 לפסה״נ) 

היה עיקר לבושו של הגבר המצרי חגור (שנדית במצרית) 
לבן מאריג פשתה או כותנה. מלכים ופקידים רמי־מעלה 
לבשו חגורים צבעוניים, שחלקם הקדמי היה מסודר בצורת 
סינר משולש מבד מוקשה. מאוחר יותר הוסיפו, מעל לחגור, 
מין חצאית ארוכה ומעיל עם שרוולים קצרים וגדילים על 
שפתו התחתונה. הבגדים העליונים היו מאריג פשתה עדין, 
לעתים שקוף לגמרי (ציור 2 ). כל החידושים הללו נגעו 
לחברה הגבוהה, בעוד שהאיכרים ודלת העם הוסיפו להסתפק 
בחגור הפשוט. עבדים, שפחות וילדים הילכו עירומים. כהבים 
הוסיפו לל׳ המקובל פרוות נמר שנתלתה על הכתף הימנית. 
חיילים לבשו סינר עור, ובמלחמה גם זיג עור. ל׳ האשד, היה 
שמלה ארוכה והדוקה מאד. לעתים היתד, השמלה מחולקת 
לחולצה צרה וחצאית רחבה. שהיו מחוברות בתפירה. מימי 
השושלת ד, 18 ואילך נעשה הלבוש הנשי רפוי יותר ורב־ 
קפלים, מעל לשמלה לבשו גם הנשים מעיל שקוף מקופלל. 
כחומר הלבשה השתמשו באריגי פשתה, על פי רוב לבנים, 
אך בחוגי החברה הגבוהה גם צבעוניים או שקופים. את 
הראש כיסו המצרים במטפחות. רוב העם הלך יחף, אבל בני 
השכבה העליונה נעלו סנדלים מעור או מפאפידום. בתקופה 
ההלניסטית הושפע הל׳ המצרי מה אפנה היוונית והרומית. 

כרתים. הממצא הארכאולוגי(פסלונים, חותמות, ציורי 
קיר וציורים על כדים) סיפק ידיעות מפורטות למדי על הל׳ 
הכרתי בתקופת הזוהר של האי (האלף ה 2 לפסה״נ). אפיי־ 
נית לו במיוחד השאיפה להצר את קו המתניים עד לגבול 
האפשרות, אצל נשים וגברים כאחד. משערים כי שני המינים 
לבשו בנעוריהם מחוכים ששיוו לגופיהם את הצורה המכובה 
"סתני־צרעה" (" $1 ו 3 ^-ק 5 ב׳*" באנגלית), שנחשבה אצלם 
כשיא האלגאנטיות. הגברים חגרו חגורים, לעתים עם נרתיק 
לאבר המין, ולעתים עם רצועת בד נוספת שעברה בין היר¬ 
כיים והפכה את החגור למעין מכנסיים קצרים, את החלק 
העליון של הגוף כיסו הגברים בעונה הקרה במעיל קצר או 
בשכמיה. בחברה הגבוהה לבשו הגברים מעיל ארוך צבעוני 
ורקום. מחוץ לבית נעלו מגפיים. הלבוש הנשי היה מורכב 
מחצאית ארוכה ורחבה דמויית־קרינולינה ומקושטת במפר־ 
חיות, וחולצה הדוקה (אולי מין מחוך) עם שרוולים קצרים, 
שהשאירה את השדיים חשופים (לפעמים כוסו בצעיף שקוף). 
החולצה והחצאית הודקו במתניים בחגורה. על החצאית 
נהגו לחגור סינר, מחוץ לבית עטו מעיל ארוך או שכמיה, 
בדומה לגברים. הל׳ הנשי הצטיין בשפע של צבעים עזים 
וברקמה עשירה. חמרי הל׳ העיקריים היו אריגי פשתה 
וצמר. בכרתים מופיע לראשונה הכובע הנשי במבחר עשיר 
של דגמים (ע״ע אגאית, הציויליזציה ה־, עט' 347/8 ). 

יוון. הל׳ היווני הצטיין בפשטותו, באחידותו היחסית, 
למרות תפוצת היוונים על פני שטחים נרחבים ומרוחקים 
זה מזה, וביציבותו במשך תקופה ארוכה מאד. בין הל׳ 


הגברי והנשי לא היה הבדל עקרוני. שניהם היו מורכבים 
מכיטון (*ש"*), מין כותונת, והימאטיון (׳\ 10 !^ 1 ), מין 
גלימה. בהתחלה היו שני המלבושים יריעות בד מלבניות, 
שנכרכו בצורות שונות מסביב לגוף. הדורים העדיפו אריגי 
צמר, היונים — אריגי פשתה. בתקופה הקלאסית שימשו שני 
החסרים זה בצד זה ביוון כולה. בדרך כלל אהבו היוונים 
מלבושים לבנים, אולם לא התנזרו אף פעם כליל מבגדים 
צבעוניים או מקישוט הבגדים הלבנים ברצועות רקמה. החל 
במאה ה 4 לפסה״ב גברה הצבעוניות בל׳ הנשי. בל׳ הגברי 
קדם לכיטון האכם 1 מים יריעת בד צמר כרוכה 

מסביב לגוף ופרופה על הכתף השמאלית, שנשאר לבושם 
של עבדים ובעלי־מלאכה, גם לאחר שנפח הכיטון, הנבדל 
ממנו בזה שהיה פרוף או תלוי בכתפות בשתי הכתפיים. 
צורה אחרת של כיטון נוצרה ע״י התקנת פתחים לזרוע אחת 
או לשתי הזרועות ביריעת בד. ע״י חיבור שפות היריעה 
בתפרים. הפך הכיטון לכותונת ממש. בספארטה הגיע 
הכיטון עד לברכיים, באתונה היה ארוך יותר׳ עד שהתפשטה 
גם שם, במאה ה 5 לפסה״ג, האפנה הדורית. אח הכיסון היו 
מהדקים במחניים בחגורה, כשחלקו העליון תפוח במקצת. 
מחוץ לבית לבשו מעליו את ההימאטיון, יריעת בד כרוכה 
מסביב לגוף ללא כל פריפה, תוך יצירת קפלים אלגאנטיים. 
גברים עטו לפעמים את ההימאטיון ישר על הגוף, בלי כיטון 
מתחתיו. במאה ה 5 לפסה״ג נפח באתונה השימוש בגלימה 
דורית קצרה, הטריבץ ("ש 18 י>ז), שנחשבה מימי סוקראטס 
ואילך. כגלימת פילוסופים והפכה למעין סימן היכר לבני 
האסכולות הקינית והסטואית. אנשי־צבא, פרשים ואפבים 
עטו גלימה ממוצא תסאלי־מאקדו׳ני, את הכלאמים (;>גי^ג%), 
יריעת בד צמר שנתלתה בכתף השמאלית ונפרפה על הכתף 
הימנית. לרגליהם נעלו היוונים סנדלים. האפבים חבשו כובע 
לבד רחב־שוליים, ה״פטאסוס" (?סססז^זי). 



עיוו 7 . לבוט פלורנטיני באסווע הסאה ה 15 . סרט מציור על י 8 ידה 
(נאלריית האפארטיח, פירנצה) 





127 


לכוש 


128 


נשי יוון לבשו בזמן הקדום את הפפלו׳ס יריעת 

בד שעטפה את הגוף, נפרסה בשתי הכתפיים בסיכות ונש¬ 
ארה פתוחה באחד הצדדים. רוחב היריעה עלה על גובה 
הגוף, והשפה העליונה גתקפלד. כלפי חח, במרוצת הזמן פינה 
הפפלוס את מקומו לכיטון, שהיה דומה בכל לזה שתואר 
בל׳ הגברי, אלא שהיה ארח* יותר והיו לו שרוולים. גם 
הנשים עסו הימאסיון, נעלו סנדלים וחבשו כובע חתם 
רתב־שוליים, "החוליה" (ס},גס 0 ), (דוגמות של ל׳ יווני, ע״ע 
אודסטם, עס׳ 310 , אורסום, עמ׳ 314 , יונית, לשח ותרבות, 
עט׳ 582 , טנגרה עמ׳ 821 ). 

ה א ט ר ו ס ק י ם. בזמן הקדום הסתפקו הגברים בחגוד, 
שהפך, לאחר מכן, למכנסיים קצרים. עם חדירת השמה 
יוונית, בסאה ה 6 לססה״ג, סיגלו האטרוסקים לעצמם את 
הכיטח. הגברים עסו מעליו גלימה צבעונית ורקומה, ה״טב־ 
נום", אשר ממנה התפתחה הטוגה הרומית. הנשים לבשו 
כיטון ארוך עד לקרסוליים, עם שוליים רקומים, ומעליו 
רדיד צבעוני, מצוייר או רקום, קצר יותר מן הטבנוס 
הגברי(ע״ע אטרוסקים, עמ׳ 584 והתמונה הצבעונית). גברים 
ונשים נעלו נעלי עור עם חרטום מורם, דגם שמקורו, כנראה, 
במזרח התיכח. אנשי צבא לבשו, מעל לכיתון קצר מאד, 
שריח במנזה (ע״ע אטרוסקים, עמ׳ ד 57 ). 

הרומאים. בזמן הקדום היה הלבוש התחתח (־ 111 > 1 ! 1 
יההזתסיה) היחיד החגור (יה 1123011111 ( $111 או יה 110111 ), מעליו 
עטו, ישר על הגוף, את הטוגה, גלימה שלבישתה היתה זכותו 
של האזרח הממי. כך נהגו שמתים עד לימי אוגוסטום, 
אך בינתיים נפח המנהג ללבוש כלבוש תחתח שני את 
הטוניקה, כותונת צמר או פשתה עם שמולים קצרים, 
שהודקה במתניים בחגורה והגיעה עד לברכיים. הטוגה 
היתה ימעת אמג צמר לבן, גזורה בצורת אליפסה או הצי- 
עיגול, שארכה היה פי שלושה בערך ורחבה פי שניים 
בערך כגובה לובשה. לבישתה היתה מסובכת למדי. הדרך 
הרגילה היתה לתלות אותה מאחור על הכתף השמאלית, 
להעבירה תחת הזמע הימנית, באופן שתכסה את פני הגוף, 
ולהפשיל קצה שוב על הכתף השמאלית, כמ שירד על 
הגב. דאגה מיוחדת הוקדשה לסידור אסתטי של הקפלים. 
בשעת פעולה פולחנית היו מכסים גם את הראש בטוגה(ע״ע 
אוגוסטוס, עכו 645 ). קטינים ופקידים גבוהים נשאו את 
ה״טו׳גה פרטקסטה״ ( 13 ג 0 מ 13 ק 1023 ), שהיתה מקושטת בפס 
ארגמן על שפתה. במשך הזמן איבדה הטוגה את הפופולא־ 
מות, בהיותה יקרה ולא־נוחה, ובתקופה הקיסרית היה צורך 
בצווים מיוחדים, שחייבו את השימוש בה לפחות בהזדמנויות 
חגיגיות. החל במאה ה 2 לסה״נ נדחתה בחיי יום־יום על ידי 
ה״פאליום" (גםג 31111 ק), גלימה קלה שדמתה להימאטיון 
היווני, בסעודות ונשפים נהגו ללבוש את ה-סינתםיס״ (-!! 87 
*;*ש*), בגד צבעוני קל, שדמה בחלקו המליח לטוניקה, 
בעוד שחלקו התחתח היה רחב והזכיר את קפלי הטוגה. 
במזג אוויר רע ובנסיעות השתמשו בפנולה ( 3601113 ־ 31 < 1 או 031303113 ). 
מעיל זה הפך לל׳ שבאפנה בממא בסוף המאה ה 2 לסה״ג. 
נשים עטו גלימה דומה ל״פאלה". לבושם של אנשי־הצבא 
השתנה במשך הזמן. היו שלבשו שריח ועליו מעיל אמד 
ורחב, שירד מן הכתפיים על הגב. בדרך כלל אהבו הגאלים 
בגדים צבעוניים, אבל הכהבים (הדחאידים) לבשו טוניקות 
לבנות בשעת העבודה. אחמ הכיבוש הרוסי הושפע הל׳ 
הגאלי מהל׳ הרומי ולהיפך. החל במאה ה 4 נסח בגאליה 
המנהג ללבוש מתחת לטוניקה כותונת קצרה ( 03011813 ). 
גבמם חשים נעלו סנדלים, ולעתים לבשו גם גרבי צמר. 

הגרמנים. — בין השבטים הגרמניים השחים היו 
הבדלי ל׳, אולם, בדרך כלל, לבשו שני המינים כותתת בלי 
שמולים וגלימה שנפרסה בסיכה. הגברים לבשו, נוסף לזה, 
מכנסיים ארוכים, אך שבטים אחמם הסתפקו בכריכת חד 
תלות סביב השוקיים. הגרמנים הרבו ללבוש מעילי פרווה. 
במידה שהתהדקו הקשמם עם הרומאים, קיבלו הגרמנים אח 
האפנה הממית ובחברה הגבוהה גברה הנטיה להתהדרות 
בל׳. בתקופה הממבינגית והקאמלינגית הרבו הפראנקים 
בשימוש באמגים צבעוניים יקרי-ערו ובעיטור הבגדים 
ברקמות בחוטי זהב, ואף בשיבת אבני-חן ופנינים. הנשים 
לבשו, מעל לשמלה ארוכה, מעיל שהגיע עד לקרסוליים. 
השמלה היתה לעתים ארוכה מאד ואת השובל הממו וכרכו 
סביב אחת הזמעות, כדי שלא ייגרר על האדמה. המוני העם 
הוסיפו להתלבש בפשטות, אך גם כאן חלו שינויים בממצת 
הזמן. חותלות השוקיים הוחלפו בגרביים אחבים, את קצות 
המכנסיים, שנעשו צמם יותר, היו קושמם בשמבים אל 
השוקיים. גבמם ונשים בעלו נעלי עוד, הגבמם לעתים גם 
מגפיים. הנשים היסו את ראשיהן בצעיף מסודר בצורת מצנפת. 

ו. המזרח הרחוק. הל׳ המסדתי של הגבר חסיני 
מורכב בעיקר ממכנסיים, שמלה ארוכה ורחבה, פשוטה או 
מקושטת ברקמה, בהתאם למעמד החברתי או לתסקיר הרש¬ 
מי, ומעיל-כפתאן עם שרוולים אמכים. עשימם הרבו בשימוש 
במשי ובסמות. כללים נוקשים קבעו את צורת ל׳ הסק׳ז־ים 
למיניהם, ודרגתם ניכרה גם לפי צבע מלבושיהם. מעילי 
המאנדאמנים היו מקושטים ברקמות בחוטי זהב, הנשים 
לבשו בזמן הקדום כסתאן תחתון לבן וכפתאן מליח צבעוני, 
ארוך עד לקרסוליים, עם שתולים ארוכים מאד. מאז המאה 
ה 17 החלו הנשים לובשות מכנסיים ארוכים ורפויים, 



129 


לגוש 


130 


ומעליהם שמלה עם שרוולים ארוכים (ציורים 3 ו 4 ). בזמן 
החדש לובשים שני הסינים, אם לא עברו לתלבושת אירופית, 
מכנסיים ארוכים או קצרים וז׳אקט קצר רפוי ומשובל. הל , 
הסיני התפשט גם בשאר הארצות של המזרח הרחוק, אף כי 
בכל מקום בשינויים מסויימים. בקוריאה היה קיים משרד 
ממשלתי מיוחד, שקבע אח סרטי הל׳ לכל מעמד חברתי 
ולכל דרגת פקידות. 

י א פ א ן קיבלה במאה ה 3 לסה״ב את טכניקת אריגת המשי 
מקוריאה ואת האפנה של הל , מסין. האפנה הסינית נפוצה 
במיוחד בחוגי האצולה ובחצר הקיסר. מלבוש יפאני מסרתי, 
משותף לשני המינים, שהאריך ימים עד לזמננו, על אף כל 
ההשפעות הזרות, הוא הקימונו(ע״ע אוטמת, עם׳ 800 , ז׳נר, 
עט׳ 30 — 929 ). 

בהודו לבשו הגבתם בזמן הקדום רק חגור והנשים 
מין חצאית, אך במרוצת הזמן נוספו גלימות סיריעות בד 
שנתלו בגוף או נכרכו סביבו. במאה ה 16 הושפע הל׳ ההודי 
מן הל׳ המוסלמי של אסיה המרכזית. הגברים לבשו אברקיים 
וחולצה עם שתולים ארוכים וחבשו מצנפת. הנשים לובשות 
חולצה וחצאית ארוכה ומעליהן ידיעת אריג כרוכה בצותת 
שונות סביב הגוף, ה״סארי", המכסה לעתים גם את הראש 
(ע״ע הדו, עמ ׳ 559 ). 

בזמן החדש מתפשט בכל ארצות המזרח הרחוק הל׳ האי־ 
תפי , אחת מלה״ע 11 גובר תהליך זה, בייחוד ביאפאן. 

ז. אמריקה לפגי קולומבוס. 
אצל האצטקים היה לבושו העיקרי של 
הגבר חגור, שרצועה סמנו עברה בין 
הירכיים ונקשרה מלפנים אל החגורה. 
כבגד עלית השתמשו במעיל, יריעת בד 
מסיבי אגאבה, כותנה או שער־אתבות, 
מכוסה בנוצות בחורף, שהיו תולים על 
הכתפיים• האתגים היו צבעוניים ודקר 
מים. כהנים ואנשי־צבא לבשו מתחת 
למעיל כותתת עם שתולים קצתם. ה¬ 
נשים לבשו חצאיות שהגיעו עד מתחת 
לסובך. למעשה היו אלה יתעות בד 
שנכרכו סביב הגוף ונהדקו במחניים 
בחגורה. גשי המעמד הבינוני והאצולה 
הוסיפו לה חולצה, בעוד שנשי דלת העם 
הסתפקו בחצאית. תמה לזה היה ל׳ 
המאיה. 

בממלכת האינקה היה ל׳ דלת העם 
פשוט ביותר. ביום חתונתו קיבל בל אחד 
מן המחסן הממשלתי שתי "חליפות", 
אחת לימי חול ואחת לחגים, שלא הוחלפו 
עד שבלו כליל ולא היתה עוד אפשתת 
לתקנן. ל׳ הגבר היה מורכב ממכנסיים, 
כותונת לבנה בלי שתולים ושכמיה חר 
מה, הכל מצמר הליאמה. הנשים לבשו 
שסלה אתכה מהודקת במתגיים בחגורה 
ושכמיה אפורה. גם אצילי האינקה לבשו 
אותם המלבושים, אלא שהיו עשויים מ¬ 
צמר הויקוניה המשובח וצבועים בשלל 
צבעים. סימני ההיכר של מעמדם הנעלה 
היו כסות-הראש עשויה מנוצות צבעו¬ 


ניות תוג עגילים כבדים, שהיו מאתכים במשקלם את תנוך- 
האחן. 

ח. הערביים ועמי האיסלאם. הקוראן מצווה 
על הקפדה על לבוש הגץ ומזהיר, בו בזמן׳ מפני היתר 
מוסת (סודה ז, כה—כט). הלגדית מביא מאסתם מסי מוחמר, 
האוסתם על הגבתם בבדי משי ומכנסיים אתבים יתר על 
המידה. מוחמד עצמו התלבש בפשטות והעתף בגדים לבנים. 
הל' המסרתי של הפלאח והעירוני הערבי (אותם שלא 
עבת עדיין לל׳ האיתפי) מורכב ממכנסי פשתה או כותנה 
לבנים, קצתם לסת, ה״לבאס", מכותונת ארוכה בעלת שרוו¬ 
לים אתבים, ה״קמיץ", וה״כסתאך, מיז מעיל ארוך עם 
שתולים אתכים, המהודק במתניים בחגורה, ה״חזאם", ית־ 
עת בד ארוכה, כתכה מספר פעמים סביב הגוף. על הכפתאן 
לובשים עוד גלימה, הידועה בשמות שוגים, לפי הארץ: 
"ג׳ובה", "שרג׳ידד או "עבאיה". אח הראש מכסים בכיפה 
קטנה או בתדבוש ורבים כורכים סביב כסות־הראש זו יתעת 
בד בצורת מצנפת, ה״עמאמה". בקרב הפלאחים והבתים 
מקובלת כסות ראש אחרת, ה״ן$יה", מטפחת מתבעת 
המוחזקת על ידי "עקל", עיגולים עשויים משער הגמל. באת 
צות שהשתייכו לאימפריה העותמאנית התפשט הנוהג לחבוש 
את כסות-הראש התורכית הידועה בשמות "תרבוש" ו״$ז", 
מגבעת אתמה, עגולה וגבוהה, ללא שוליים, המקושטת בגתל 
מחוטים שחותם או כחולים. בתורכיה שלאחר סלה״ע 1 
העביר מוצטפא במאל ב 1925 חוק שאסר 
את חבישת התרבוש, אבל כסות־ראש זו 
מאתכה עתין ימים בארצות ערביות 
שונות. 

לנשים התיר מוחמר בגת משי. לבושן 
מורכב ממכנסיים רחבים, הקשותם על 
הברכיים, ה״שנתיאן", "קפיץ" דומה אה 
של הגברים, אך קצר יותר, ו״£ק" הדו¬ 
מה לכפתאן הגבת, אך צר יותר׳ שאינו 
מהודק בחגורה, אלא נרכס בכפתותם. 

הבגד העלית הנשי, התמה ל״ג׳ובה", 

הוא על סי תב ממשי צבעוני או רקום. 

בצאתן סן הבית עוטות הנשים בגד רחב 
ואתך, ה״תוב" או "ש 3 לה", המכסה גם 
את הראש. את הפנים מכסות הנשים 
ברעלה, ה״^תןע". 

ל׳ הבתים פשוט מזה של הפלאחים 
והעיתגים. חלק מהם אינו נוהג ללבוש 
מכנסיים. בעונה הקרה מתכסים הבתים 
בפרוות כבשים, אך יש שהם לובשים 
אותן גם בקיץ להגנה מפני החום. בחלק 
מן השבטים אץ הנשים מחרבות לכסות 
את פניהן ברעלה, ובשבטים אחרים מכ¬ 
סות הן רק את החלק התחתון של הפנים. 

לרגל התפשטות האיסלאם על שמחים 
נרחבים וקבלתו ע״י עמים לא־ערביים, 

היה, כמובן, שוני רב בל׳ עסי האיסלאם. 

גם היום קיים השוני, אך בדרך כלל 
שוסתם עמי האיסלאם לפחות על כסותי 
ראש מסרתית, התרבוש, בצורות שתות, 

עם או בלי מצנפת איסור התרבוש 



ציור 8 טכנסיים עם .,סח־־פיס" ("ברא־ 
גם") נולט. דיוענו של הארכירובס 
סרדינאגר מטירול מאת זיזגנר, 1642 , 
(הטוזיאוז לתולדות האנונוח, וינה) 



131 


לכוש 


132 



נויור 8 . לבוש ר,מאה ה 15 . נברים ונ׳נוים ב..הי 59 אנד". מיניאטורה 
ס״ספר ה׳פעות" ?ול הרוכם מגר* 


בתורכיה בימי מוצטפא כמאל, היה בו משום הפגנה אנטי- 
דתית. 

ט. ביזאנטי ו ן. — עם חלוקת האימפריה הרומית 
ב 395 , הוגברה בחלקה המזרחי, שהיה במידה רבה מדינה 
אסייתית, התפתחות מיוחדת באפנה, שהסתמנה כבד קודם־ 
לכן, וגיבשה במרוצת הזמן את הלבוש המכונה ביזאנטי. 
פעלו כאן, מצד אחד הטעט המזרחי, שנטה להידור־יחר, 
ומצד שבי שפע התוצרת המשובחת של תעשיית הטכסטיל 
בגבולות האימפריה. נוסף לזד. היה גם מסחר מפותח עם 
ארצות מזרח־אסיה, שסיפק לשוק אריגי" מש י מפוארים. הו¬ 
דות לריבוי ההשפעות, היה הלבוש הביזאבסי מגוון מאד. 
פשוטי העם לבשו מכנסיים צרים, שנעשו לעתים מאריג 
מודפס או רקום. קצות המכנסיים הוכנסו לתוך מגפיים גבר 
הים. מעל למכנסיים לבשו חולצה קצרה או טוניקה ארוכה- 
יותר. לעומת־זאת התחרו העשירים, הפקידים הגבוהים ובבי 
חצר הקיסר בהידור מופרז בלבושם. גברים תשים לבשו 
טוניקה בעלת שרוולים ארוכים, מבדים יקרים, מקושטים 
בדגמים ארוגים או רקומים, ה״פאראגאודיון"(׳\ס 51 נ״ 0 ׳ןסנ)מ! 7 ). 
היא היתה קצרה־יותר אצל הגברים מאשר אצל הגשים. 
אנשים רמי־מעלה הוסיפו לה פס ארגמן על שפתה. עליה 
עטו את הכלאמיס(^^), גלימה אתנה, עשויה אריגים 
כבדים ומעוטרת ברקמה מתוטי־זהב או ברצועות פתוה. 
הפסיפסים מתקופת הקיסר יוסטיניאנוס (המאה ד, 6 ) בראןנה 
(ע״ע יוסטיבינוס, עמ׳ 648 ותסתת השער של כרך ח׳) ומי¬ 
ניאטורות רבות מתארים את הפאר המרשים שהיה נוהג 
בחצר הקיסר ובחברה הגבוהה. מושג־מה ממנו אפשר עדיין 
לקבל ע״ם בגדי-השרד של הכמרים בכנסיה האורתודוכסית. 
הלבוש הביזאנטי השפיע על לבושם של הרוסים ושל עמי 
הבאלקאן שקיבלו מהם את הנצרות בנוסח האורתודוכסי. 
אולם ההשפעה הביזאנטית הורגשה גם במערב, ויתכן שהיא 


היתד. אחד הגורמים לצמיחת אפנת המלבושים הארוכים 
נאידופה ביה״ב. 

י. הל׳ האירופי בימי־הביניים. — הקמת 
״האימפריה הרומית הקדושה״ ( 800 ) ליכדה אח ארצות 
אירופה המרכזית והמערבית למרחב תרבותי אחיד, דבר 
שהורגש גם בתחום הל/ על אף השוני הרגיונאלי הרב, 
אפשר לדבר מעתה על לבוש אירופי. בקווים כלליים היה 
ל׳ שני המינים מורכב משלושה חלקים עיקריים: הותונת 
פשתה ארוכה, עם שרוולים ארוכים, ה״שנז"( 0631056 בצרפ¬ 
תית), שסלח צמר או משי ארוכה, צדד. אצל הנשים, רחבה 
אצל גברים ומהודקת במתניים בחגורה, ח״בליו" ( 6113011 ) 
וגלימה שהיו לה שתי צורות עיקריות: ה״שאפ" ( 0 <ן 063 ), 
מעיל ארוך ורחב עם שרוולים וברדס, וה״שאזיבל״ (- 0113 
50616 ), חתיכת אריג עגולה עם פתח לראש באמצע, 
בדומה לפנולד, הרומית. מתחת לבליו לבשו הגברים מכנסיים, 
״ברה״ ( 3165 ־ 1  11183 >! 6 ׳ו) (ציור 10 ). כמובן היה 
זה ל׳ החברה הגבוהה, שלא מצא מעולם מהלכים בקרב נשי 
פשוטי-העם, בל׳ הגבר חזת במאה ה 16 להפרדה בין מכנסיים 
וגרביים. המכנסיים היו קצרים, עד קרוב לברכיים, ועל־פי 
רוב תפוחים. הגרביים, שהיו מעתה גרבי משי סרוגים, היו 
ארוכים וכיסו את הרגל עד לשפת המכנסיים. הפורפואן 
המכופתר עד לצוואר, היה עשוי מבד מוקשה, ונוסף לזה גם 
מרופד, כדי לשוות לנושאו מראה חסון ורחב-חזה, לעתים היו 
לפורפואן שוליים רחבים, ה״באסק" ( 65 נ 1 ן*! 3 ל), שירדו על 
המכנסיים התפוחים. גם הגברים השלימו את לבושם בצווארון 
ה״פח". מעל לפורפואן היו עוטים שכפיה. החרב או הפגיון, 
שגם ביה״ב לא נפרד מהם הגבר ברצון, נעשו במאה ה 16 
אביזר, לפעמים דקורטיווי גרידא, של הל׳ הגברי. גם לצרפת 
חדרה אפנת החולצה הנוקשה. במקום המשולש מחוט בחל 
השתמשו הצרפתיות באידדות לחיזוק נוקשות החולצה. אשר 
לחצאית־החישוקים, נוספה לה בצרפת מגילת בד סביב 
הירכיים, כדי שהתרחבות החצאית תתחיל כבר במחניים. 



ציור 10 לכוש המאה ה 16 דיוקנה של 
אלחאבח סוואלוא, מלכת ספרד, מאת 
סאנציס קואלו, 1560 בקירוב (המוזיאון 
לתולדות האמנות, וינה! 



135 


לכוש 


136 


£ * 

£ 

<: 

*י • '■ 



יי; . 


- 



♦4• 

1 י 1 ! 

1 ז 



\ 




ציור 11 . לבוש החצר בסאה ה 17 ליאי ה 14 מקבל עגריריס, 
ציור טאת ואז דר סלז (חטוזיאון ב^רסי) 


לא בנקל ויתרה הצרפתיה של המחשוף, 
ובזה נבדלה החולצה הצרפתית מן הספר¬ 
דית. אך כשנכנעו נשי צרפת לאפנה הספר¬ 
דית וסגרו את החולצה שד לצוואר, הוסיפו 
לה גם הן את צווארון ה״פרז". הלבוש 
הגברי בצרפת לא היה שונה מזה שבספרד, 
אלא שהצבשים הבהירים לא'נשלמו כליל. 
של אף האיבה בין אנגליה לספרד, הורגשה 
דווקא באנגליה יותר מאשר בכל מקום 
אחר השפשת האפנה הספרדית, במיוחד 
בימי המלכה אליזאבת. כאן הפליגו אף 
בנוקשות החולצה הנשית ובריפודה, וכן 
בהרחבתה של חצאית־החישוקים שד לגבול 
היכולת. האפנה הספרדית כבשה את ארצות 
השפלה והשפיעה מכאן גם של אפנת הל׳ 
בגרמניה. אולם בינתיים התחילה כאן הת¬ 
פשטות הרפורמה הפרוטסטאנטית, שנל¬ 
חמה בלהיטות אחרי מותרות ופיתחה נטיה 
לפשטות וצניעות בל׳, במקום חצאית־החישוקים לבשה האשה 
הגרמנית במאה ה 16 חצאית רחבה מקופללת. החולצה היתה, 
בדרך כלל, בעלת מחשוף, אולם לתוכו היתה מוכנסת פיסת 
אריג, על פי רוב מקושט ברקמה, ה״ברוסטלא׳ך (־ 51 גת 8 
1312 ). הצבעים היו על-פי רוב כהים ורגועים. 

יג. ה ל׳ ב מ א ה ה 17 — בתקופה זו עברה המנהיגות 
בתחום הל' לידי צרפת. מחצר המלכות בפאריס או בורסאי 
יצאה תורת האפנה לכל ארצות אירופה. המאה ה 17 מת¬ 
חלקת לשתי תקופות עיקריות, זו של לואי ה 13 (עד 1643 ) 
חו של לואי ה 14 (שנמשכה שד 1715 ). בימי לואי ה 13 פשטה 
בצרפת גם בקרב בני "המעמד השלישי" הנטיה לסרזנות 
מופחת וכל חוקי הצנע לא הועילו. האצילים טרחו, כמובן, 
לעלות עליהם בגינדוד. הגבר המשיך ללבוש את הפורפואן 
עם באסק, שהיה מקושט בגופו ובשרוולים בחתכים לרוב, 
אשר דרכם נראתה הכותונת מבד פשתה משובת. המכנסיים 
געשו פחות תפוחים וארוכים יותר, הדוקים לרגליים או 
רחבים ורפויים. את השוקיים כיסו גרבי משי צבעוניים. את 
הל׳ הגברי השלימה שכמיה, שנתלתה על כתף אחת או על 
שתיהן. צווארוני הפרז יצאו מן האפנה ובמקומם באו 
צווארוני פשתה או משי מקושטים במלאכת סלסלה, שהיו 
יורדים על הכתפיים, ח״ראבא״ ( 138315 ). מגפיים גבוהים עם 
בתי שוקיים רחבים ומקופלים, וכובעים עם שוליים רחבים, 
שקושטו בנוצות, שיוו לכל גבר מראה של איש צבא. היתה 
זו תקופת המוסקטרים המפורסמים. הל׳ הנשי השתחרר סן 
הנוקשות הספרדית ונעשה פחות פורמאלי וחינני יותר. 
החולצה היתה רכה ובעלת מחשוף עגול עם שפת תחרים 
מסביב וצווארון ראבא. השרוולים היו ארוכים ורחבים. 
במקום חצאית־החישוקים לבשו שתים או שלוש חצאיות זו 
על גבי זו, ועל הכל שמלה, ה״רוב״ ( 086 !), בדרך כלל 
שחורה, מקטיפה, טאפטה או סאטן. לעתים הפשילו את הר 1 ב 
מלפנים או בצדדים, כדי שתיראה החצאית הרקומה שמתח־ 
תה. לחצאיות התחתוניות ניתנו שמות פיקאנטיים, לפי טעם 
התקופה. 

הפאר שנהג בחצרו של לואי ח 14 בורסאי(ציור 11 ) קבע 
את האפנה האירופית, כשהמלך עצמו משמש כדוגמה. ברדיפה 
אחת חידושים לא נשמת תמיד גבולות הטעם הטוב. מוזרים 


וזזסת־חן היו, למשל, המכנסיים ״רנגראב״ (^ 8810813 ), 
שהגיעו עד מתחת לברכיים והיו כה רחבים, שדמו לחצאיות. 
למרבה הפאר קישטו אותם בשנצים ומעשי סלסלה. הפורפואן 
הפך למין ב 1 לת ללא שרוולים, קצר ופתוח מלפנים, ומתחתיו 
נראתה הכותונת המקושטת ברקמה, שנצים ותחרימים. מעל 
לפורפואן לבש הגבר את ה״ז׳יסטוקור" ( 5 < 11 ס 011513110 , מעיל 
ארוך עם שרוולים אתכים, צר במתניים ומתרחב כלפי מטה. 
החידוש הגתל של התקופה הזאת היא אפנת הפאה הנכתת, 
שנפוצה בכל ארצות אירופה. ראשיתה למעשה עוד בימי 
לואי ה 13 , בשנות השלושים, אבל בימי לואי ה 14 הגיעו 
הפאות הנכתות לממדים מופרזים. בשנות השמונים, אחרי 
נישואיו של לואי ה 14 עם הגברת דה מנטנון האדוקה, השתנה 
בהשפעתה סיגנון החיים בחצר המלכות והשינוי הורגש גם 
בל/ כולם לבשו בגדים שחורים, או לפחות כהים, המכנסיים 
נעשו שוב צרים ואת הז׳יסטוקור היו מכפתרים לכל ארכו. 
בל׳ הנשי היו בימי לואי ה 14 פחות שינויים מאשר בל׳ 
הגברי. מתחת לחולצה לבשו הנשים מחוך, שהבליט את 
קו החזה. לחולצה היה צווארון תחרים ומחשוף רחב ועמוק. 
החולצה והחצאית קושטו במלמלה, תחרימים ושנצים. ה״רוב" 
נשארה באפנה, אלא שקראו לה עתה "מאנטו" ( 31110311 !״). 
היא היתה מופשלת מלפנים, ומאחוריה נגרר שובל ארוך. 
בחורף עטו הנשים מעיל מרופד וחיממו את ידיהן בידוניות- 
פרווה, אביזר שגם הגברים לא בזו לו. במשטר החומרה 
שהנהיגה הגברת דה מנטנו׳ן, חיקו נשי החברה הגבוהה את 
פשטות לבושה. אך באותה תקופה נפוצה גם אפנת השמלות 
הרכות, הקלות והרפויות, עם חצאי־שרוולים שנסתיימו בשולי 
תחרימים, ועם מחשוף מרובע או סגלגל. שמלות אלה, 
שנקראו ״דזאביה״ ( 1058381110 !) או ״נגליז׳ה״ ( 1081180 !), 
היו בראשונה שמלות בית, אבל הפכו מהר לשמלות חברה 
וחצר. גברים ונשים נהגו, עוד מימי לואי ה 13 לכסות את 
ידיהם בכפפות• באמצע המאה, הפיצו החיילים הקרואטיים 
בצבאו של לואי ה 14 את אפנת העניבה, ה״קראבאט״ (- 01-3 
310 ׳\), שחיתה בהתחלה צעיף כרוך סביב הצוואר וקיבלה 
אחר כך צורות שונות: ה״ז׳אבו״ ( 03801 קישוט ממלמלה או 
תחריטים, שירד מצווארון הכותונת על החזה, או ה״שאקוך׳ 
( 08300110 ), סרט ארוך קשור סביב הצוואר, שקצותיו ירדו 



137 


לבוש 


138 


על חזה הפורפואן. במקום המגפיים של תקופת לויאיי ה 13 , 
נעלו גברים עתה חצאי־נעליים ושום גבר לא יצא לרחוב 
בלי מקל-טיול בידו. מלבד זאת לא היה לבושו של האציל 
שלם בלי חרב חגורה למתניה 

באנגליה התלבשו נשים וגברים לפי האפנה הצרפתית. 
בשנות ה 50 וה 60 נעשה הל׳, בהשפעת האווירה הפורי- 
סאנית, פשוט יותר, אולם רק לתקופה קצרה. עם עלייתו של 
צ׳ארלז 11 לכס המלוכה ( 1666 ) חזרה האפנה הצרפתית 
העליזה לאנגליה. גם באיטליה, גרמניה וארצות הצפון הוד 
לבשו האצילים והעשירים לפי האפנה הצרפתית. לעומת 
זאת שסרה ספרד, אף כי הורגשה גם בה השפעה צרפתית 
חזקה, על סיגנונה המיוחד. חצאית החישוקים המסרתית אף 
הגיעה בתקופה זו לממדים שעברו כל פרופורציה. 

המוני העם בארצות אירופה לא השתתפו בסירוץ אחרי 
מותרות, שהיה מעל לאסצעיהם. הנשים הסתפקו על פי דוב 
בחולצה הדוקה וחצאית ארוכה, שהופשלה בשעת עבודה, 
ומעיל עליון. הגברים לבשו מכנסיים קצרים וז׳אקט הדוק 
מכופתר• בדרך כלל היו הצבעים כהים, בגדי הגברים באפוד 
או חום, בגדי הנשים בשחור או אפור. עירונים, בעלי־סלאכה 
וסוחרים שהתעשרו, הפגינו את מעמדם בגזרה טובה יותר 
ובשימוש בקטיפה ומשי במקום בדי הצמר הפשוטים. באמרי¬ 
קה ובמושבות באסיה ובאפריקה התלבשו האירופים לסי 
אפנת המטרופולין. השפעת המושבות על האפנה במטרד 
פולין הצטמצמה על פי דוב בהספקת חמרים חדשים ודגמים 
דקוראטיוויים אכזוטיים. 

יד. הל׳ במאה ה 18 — במחצית הראשונה של מאה 
זו מובילה עדיין צרפת בתחום האפנה, אך במחציתה השניה 
גוברת והולכת ההשפעה האנגלית. בשנות השבעים אף 
הורגש בארצות יבשת אירופה מין שגעון לאנגליזית ("אנגלו- 
מאניה"). 

בימי מלכותו הארוכה של לואי ה 15 ( 1715 — 1774 ), וגם 
בימי יורשו לראי ה 16 ( 1754 — 1793 ), הוסיפה החצר המל¬ 
כותית, שחזרה מוורסאי לפאריס, להיות נקודת המוקד של 
חיי הפאר ומרכז האפנה. המעמד הבינוני התעשר והתעצם, 
ובזה התרחב חוג האנשים הלהוטים אחרי הידור בל' והמסר 
גלים להרשות אותו לעצמם. עם פרוץ המהפכה הצרפתית 
( 1789 ) החלה תקופה חדשה בהיסטוריה, וממילא גם בתו¬ 
לדות הל׳. 

אפיינית למחצה הראשונה של המאה ה 18 היתה השמלה 
שכונתה "שמלת שק" או .שמלת וולאנט" ( 16 מ 013 ׳\ שאלסז, 
שמלה מרחפת, ציור 12 ) שהיתר. ארוכה ורחבה, פתוחה מלפ¬ 
נים בחלקה התחתי. לכאורה היא היתד. חפשית ונוחה, אך 
למעשה לבשה האשה תחתיה מחוך משונץ היטב ומספר 
חצאיות רחבות ונוקשות. הנטיה להרחיב את החלק התחתון 
של השמלה הולידה את אפנת "שמלת הסלים" שהיתה 
בעצם שמלת חישוקים, בה חולק, לשם נוחות, שלד החישו- 
קים לשני "סלים" מבד נוקשה, מחוזקים באידרות או ברצועות 
מתכת, שהיו תלויים משני צידי הגוף, מתחת לשמלה. חלקו 
העליון של הגוף שונץ במחוך הדוק מאד. לשמלת הסלים 
היה מחשוף רחב ועמוק. באמצע המאה גברה בצרפת ההש¬ 
פעה האנגלית׳ שהביאה אתה שאיפה לפשטות ונוחות, במיר 
חד בשמלות הבית והרחוב. בימי לואי ה 16 היתה באפנה 
שמלת ה״רדנגוט״ (שיבוש צרפתי של השם האנגלי - 141108 ־ 1 
:) 003 , שמלת-רכיבה), שחלקה העליון היה הדוק וסכופתר 


מלפנים, עם צווארון 
פתוח ודשים רחבים, 
בעוד שחלקה התחתון 
הארוך היה מתרחב 
כלפי סטה. מאנגליה 
באו גם תסרוקות פשר 
טות וטבעיות יותר, 
במקום התסרוקות ה¬ 
דמיוניות של תקופת 
לואי ה 15 , ובן אפנת 
הכובעים הגדולים 
המקושטים בנוצות 
וסרטים. עושר רסיונן 
של החופרות הפארי־ 
מאיות הולידו בזמן 
ההוא אפנות רבות: 
השמלות בסיגנון פר 
לני, לוואנטיני, תור¬ 
כי, צ׳רקסי ועוד. ב¬ 
שנות ה 80 נפוצה, ב¬ 


ציור 12 . ?כוי* תטאד ה 18 . ׳ 1506 ת שק 
מברוקארת, 1730 כקירוב (תאינוד 
הצרפתי לאמנות הלבוש— צילום 
פלאטאריון) 


השפעת רעיונותיו של דאו דאק רוסו על החזרה לטבע, 
"אפנת הרועים". המלכה מארי-אנטואנם, ונשי החברה 
הגבוהה, אהבו ללבוש, בנשפים בחיק הטבע, שמלות בסיגנון 


כפרי מדומה. 


שינד יסודי הביאה המהפכה הצרפתית. עם ביטול המלר 
כה, נגנזו גם שמלות החצר המפוארות. האשה הפגינה את 
הצטרפותה אל רעיונות המהפכה בלבושה הגברי, הפשוט 
והעממי. מוצאה האנגלי של השמלה רדנגוט נשכח והיא 
נקראה עתה "רדנגוט לאומי". במקום הכובעים האנגליים, 
חבשו הנשים כובעיות, "ב 1 נה" (:!שתססג!), שכונו "מבעיות 
באסטיליה". מדי הצבא הרפובליקני שימשו לעתים מקור 
השראה לחידושים בלבוש הנשי. אולם אחרי שנת הטרור 
( 1793 ) נחלש בהדרגה המתח המהפכני והבריות נמשכו שוב 
אל תענוגי החיים. המפנה הורגש, כמובן, גם בתחום הל׳. 


אך במקום האפנה ה¬ 
אנגלית, בה דבקה 
עדיין שארית האצר 
לה המלוכנית, הת¬ 
פשטה עתה. במיוחד 
בתקופת ה״דירקטר 
דיו!״ ( 1795 — 1799 ), 
אפנה שהיה בה מעין 
חיקוי של הסיגנון ה¬ 
קלאסי. הנשים לבשו 
שמלות ישרות וארו־ 
כות עם קו מותן גבוה 
מאד ומחשוף גדול, 
או טוניקות "לפי סיג־ 
נון רומי״ (-סז 13 * 
013100 ), ועליהן חגרו 
סינרים, שהיו בעצם 
מין חצאיות פתוחות 
מאחור. לבוש חדש 
שנפח בתקופה זו היה 



צייר 13 . לבוש המאה ה 18 . אציל 
אננלי. תחריט מאת נראבלו 
(הספריה הלאוטית, פאריס) 



139 


לכד* 


140 


ה״ספנסר" (ז^םשקג), מעיל קצר עד למחניים עם שרוולים 
ארוכים, בדיל בצבע שונה מזה של השמלה. 

ל' הגבר בסאה ה 18 היה מורכב בעיקר משלושה חלקים: 
מכנסיים שהגיעו עד לברכייך ה״קילוס" ( 611101165 ), חזיה 
הדוקה בלי שרוולים, ה״ז׳ילה" ( 81161 ) וה״ז׳יססו׳קו׳ר", 
שנקרא מעתה ״אבי״ ( 1 !ל 113 , בצרפתית בגד, ציור 13 ). ההב¬ 
דל במעמד החברתי התבטא בעיקר באיכות האריגים ובהידור 
הגזרה. עם התפשטות האפנה האנגלית, קיבל הז׳יסטו׳קור 
צורה חדשה והפך לרדנגוט, בגד ארוך עם צווארון פתוח 
ודשים רחבים, שהיה גזור משני הצדדים מן המתניים ולמטה, 
באופן ששזליו נפתחו וירדו אחורנית. עוד יותר פתוח מלפנים, 
קל יותר, עם צווארון פתוח רחב וללא כיסים בכלל, היה 
בגד אחר, גם הוא ממוצא אנגלי, ה״פראק״ ( £130 , מן השם 
האנגלי 031 >! 061 ז£). הפיאה הנכרית הגדולה מימי לואי ה 13 
וה 14 יצאה מן האפנה ואת מקומה תפשה פיאה קטנה יותר, 
שנסתיימה בצמה. כסות ראש אפיינית לתקופה זו היתה 
הכובע המשולש, גם בל׳ הגברי גרמה המהפכה לשינוי ניכר. 
פשטות שגבלה ברשלנות נחשבה כסימן חיצוני , לרוח מהפ¬ 
כנית. במקום המכנסיים הקצרים וההדוקים (קילוט), לבשו 
חסידי המהפכה מכנסיים רחבים וארוכים, "פאנטאלוף׳(-מגק 
5 ״ 1310 ). אפנה זו גררה אחריה חידוש נוסף. בעוד שה״קי- 
לוט" הוחזקו בחגורה, דרשו ח״פאנטאלון" הכבדים החזקה 
בטוחה יותר, לכן הופיעו בראשית שנות התשעים, הכתפות. 
במקום ח״אבי" עטו בימי המהפכה מעיל קצר ורפוי, "הקאר־ 
מאניול״ ( 0311113811016 ) (ציור 14 ). רבים חבשו כומתה 
אדומה ואף נעלו נעלי־עץ, אך אפנה פרולטארית זו חלפה 
מהר, הנסיון שנעשה ב 1793 על ידי הקונונט, ליצור ל׳ 
מהפכני אחיד, נכשל, ואט אט חזת הגברים לאפנה שמלפני 
המהפכה, אלא שבתגובה לפשטות ההפגנתית של השנים 
הקודמות, באה עתה הפרזה בטרזנות. 

סו. הל׳ במאה ה 19 . — על 15 השנים הראשונות 
של המאה חולשת דמותו של נאפוליון, שה&ביעה את חותמה 

בכל הליכות החיים ב¬ 
אירופה. בתקופה זו 
הוחזרה לצרפת המנ¬ 
היגות בתחום האפנה, 

שאבדה לה עם פרוץ ה¬ 
מהפכה. כבר בראשית 
דרכו של נאפוליון שי¬ 
משו מעלליו הצבאיים 
מקור־השראה לתו־ 

פרות בעלות דמיון. 

אחרי מסעו למצרים 
וא״י, לבשו נשי פא¬ 
ריס שמלות "בנוסח 
מאמלוכי", ואף בנד 
סח יהודי״ ( 13 1 
^"!ן). הסיגנון ה־ 

מכתה ״אנפיר׳(־ £111 
6 ! 1 ק, ע״ע אנפיר, סג¬ 
נה ה-) נולד כתוצאה 
מנטייתו של נאפוליון 
אלהקלאסיציזס׳והוא 
נתן את אותותיו גם 


בל׳ הנשי, שהעדיף בתקופה 
ההיא קווים ישרים, בדים 
קלים ואת הצבע הלבן. אשר 
לל׳ הגברי, הוא הושפע במי¬ 
דה רבה ממדי הצבא ומלבד 
שו האישי של הקיסר, הן ב¬ 
גזרה והן בצבעים. המכנסיים 
נעשו ארוכים יותר והדוקים 
מאד. הבגד העלית המקובל 
ביותר היה הפראק הצבעתי. 
מגפיים היו שוב באפנה. ב¬ 
אנגליה היו הנשים ערות 
מאד לכל שינויי האפנה בפא¬ 
ריס. לעומת זאת נתר בלוב* 
דת מרכז חדש לאפנה הגב¬ 
רית, הודות לקבוצת טתנים, 
שבראשה עמד ג׳ורג׳ בראמל 
( 61 מ 1 מ 81111 060186 ), המכר 
נה "בראמל היפה". ההרכב 
המקובל של הלבוש הגברי 
לא השתנה, אך הוקדשה כאן 
תשומת-לב קפדנית לגזרה 
אלגנטית, לדייקנות בפרטים, לבחירת צבעים רגועים ול¬ 
התאמת הל׳ למסיבות השתות. בזמן ההוא תאו מתי- 
טין לחייטי לתדון וגברים החלו מתלבשים בכל מקום 
לפי האפנה הלתדונית, כסי שהנשים נהו אחרי האפנה 
הפאריסאית, 

אחרי נפילתו של נאפוליון, בתקופה המכתה "רסטאורא- 
ציה" (החזרת המלוכה), חזרה האנגלומאניה לצרפת. 
הנשים שבו ולבשו מחוכים, שנעשו יותר ויותר הדוקים, 
משנות ד, 30 והלאה. לחולצות היו מחשופים גדולים, שחשפו 
גם את הכתפיים, ושרוולים תפוחים מאד. החצאיות געשו 
קצרות יותר, אך רתבות מאד והוחזקו בצורת פעמון על-ידי 
מספר שמלות תחתתיות מוקשות או, החל בשנות ה 50 , בעזרת 
קרינולינה (שלד של חישוקי מתכת). בשנות הסד דתרו 
הנשים על הקרינולינה, אך לא חזרו עדיין לקו הישר. במשך 
20 שנה דרשה האפנה את הבלטת האחור, בעזרת כר או 
שלד־אידרות, ה״טורניר״ (סזנותז״ס!, ציור 15 ). אפנה זו 
ידועה בשם "קי דה פארי" ( 5 ״ 3 ?- 16 >- 011 , "העכוז הסארי־ 
סאי"). משום־מה נקראה גזרה זו גם "פרנסס" ( 6556 ;>ת 1-1 ק, 
"נסיכה"). השמלות היו מקושטות בשפע של קיפולים, 
חפתים, מפרחות, סרטים, תחרימים ורקמות. ב 20 השנים 
האחרונות של המאה חזר הל׳ הנשי לקודם פשוטים 
ורגועים יותר, החצאית התרחבה כלפי מטה בקווים כמעט 
ישרים, עם קפלים אנכיים חינניים. מחוך היה מצד את קו 
המתניים ומבליט את החזה. זכר לתקופה הקודמת נשאר 
בשרווליה התפוחים של החולצה. עתה נפוצה חליפת ה״טאיר" 
(!״ 131116 ) הפשוטה והספורטיודת, המורכבת ממעיל וחצאית 
מאותו בד וחולצה מאריג קל יותר. גזרת המעיל היתה גברית 
(ציור 16 ). 

תיאור התפתחות הלבוש הנשי במאה ה 19 הוא, כמובן, רק 
סכמתי ביותר. החופרות והחייסים יוצרי האפנה בפאריס 
היו פעילים מאד והוציאו בכל עתה דגמים חדשים. בשנות 
ה 50 התפתחה גם תעשיית הקונפקציה, שחיקתה׳ במידה 



ציור 14 לבוש מתקופת הסוזפכה הצרפ¬ 
תית. השחקן שבאר בלבוש "סאנקילוט". 
ציור מאת ל. ב 1 איי (הסוויאון קארנא־ 
ו ואלה, פאריס) 



ציוד 15 . לבוש המאה ה 19 שמלת 
עם ״טורניר״ מאחור, משנת 7 * 18 
(ציור אפנה בספריה הלאומית, 
פאריס) 



141 


לגוש 


142 


שהתיר זאת החומר הזול יותר, דגמים שנוצרו על-ידי בתי 
האפנה הגדולים. מעתה עלה גם בידי נשים מעוטות אמצעים, 
להתלבש לפי האפנה. 

ל׳ הגבר היה יציב יותר ושינדי האפנה נגעו על פי רוב 
רק לפרטים. המכנסיים היו בהתחלה הדוקים מאד ונאחזו 
ברצועה מתחת לנעל, אך במרוצת הזמן נעשו רפויים יותר. 
את מקום הרדנגוט והפראק הארוכים תפשו בהדרגה בחיי 
יומיום היסטון והז׳אקט, הקצרים מהם. הרדנגוט יוחד למעמ¬ 
דות חגיגיים והפראק לתלבושת ערב. הצבעים העזים פינו 
מקום לצבעים רגועים ורציניים יותר (שחור, אפור, כחול). 
חדוות הצבעוניות מצאה לה פורקן בחזיות ובעניבות, ברחוב 
עטה הגבר שכמיה או מעיל עלית• לרכיבה, הספורט הנפוץ 
ביותר, לבשו מכנסיים קצרים והדוקים ונעלו מגפיים במקום 
הנעליים. במחצית המאה נפוצה אפנת החליפה "קז׳מפלה" 
(זש 1 קתז<>:>), המורכבת מז׳אקט, חזיה ומכנסיים, כולם מאותו 
אריג וצבע. אפיינית לגבר האלגאנטי בתקופה זו היתה כסות 
הראש הגבוהה הידועה כ״צילינדר". בצידו הופיע, מאוחר 
יותר, כובע־לבד עגול מוקשה, ה" מלוך (ע״ע כובע). יותר 
מאשר לגבי הל׳ הנשי, הורגש בל׳ הגברי תהליך האוני־ 
פורמיזאציה. 

טז. ה ל׳ ב מ א ה ה 0 2 . — באפנה הנשית ציינה השנה 
1900 נקודת מפנה. חליפת ה״טאיר" כבשה את המקום בראש 
כל׳ האשה מחוץ לבית. בהתחלת המאה עדיין מבליט המחוך 
את החזה ואת האחוריים. אולם האשה מתחילה לעסוק 
בספורט באופן פעיל יותר, בפרט ברכיבה על אופניים 
ובטנים, ופעילות זו מחייבת לבוש רפוי, שאינו מפריע 
לתנועות ולנשימה. עוד לפני מלה״ע 1 החלו הנשים מוותרות 
על המחוך ומחליפות אותו בחזיה הנוחה. החצאית, שטיאטאה 
עדיין את המדרכה בהתחלת המאה, געשית קצרה יותר. 
אף־על־פי שארכה השתנה במרוצת הזמן, בהתאם לתמורות 
האפנה, היא לא חזרה עוד לקדמותה, פרם לשמלות ערב, 
שבהן נשמר לעתים אף השובל. במלה״ע 1 התחילה האשה 
משתלבת בתחומי עבודה שהיו שמורים לפני־כן לגבר. עי¬ 
סוקה החדש חייב ל׳ פשוט ונוח, אך התופרות ובתי־המלאכה 
לקונפקציה דאגו לכך, שתהיה בו גם מידה מסויימת של אל- 

גאנטיות. החצאית 
התקצרה עוד יותר. 

לעבודה לבשו הנשים 
שמלות קצרות, קלות 
ונוחות, עם שרוולים 
קצרים או בלי שרוד 
לים כלל, עם או בלי 
חגורה. ברחוב לבשו 
מעל לשמלה מעיל דק 
או עבה. לפי העונה. 

גם חצאית מבד צמר 
וחולצה לבנה או צב¬ 
עונית מבד כותנה, 

פשתה או משי היוו 
לבוש נאה ונוח לעבד 
דה. קיצור השמלות 
והחצאיות חשף את 
הרגליים ושיווה חשי¬ 
בות לגרביים (על פי 


רוב גרבי משי עם או בלי דגמים ובצבעים שונים), שלא 
נראו קודם־לכן. תחרות האשה בגבר בתחום העבודה, הספורט 
והחיים הציבוריים (בה היו לה סיכויים טובים בגלל המחסור 
בגברים אחרי חורבן מלחמת העולם הראשונה), והשחחררד 
תה ממוסכמות מקובלות לפני־כן בהשקפת-העולם ובהתנה¬ 
גות המינית, הולידו בשנות ה 20 את אפנת ה״גארסוך (-ז 23 
?>תת 0 > כלו׳ הבחורה־נער): תספורת קצרה, שמלה קצרה 
וישרה, שלא הבליטה את צורח הגוף, או חולצה שטוחה 
וחצאת קצרה, ברגיל מקופללת. אולם אפנה זו חלפה מהר, 
וכעבור שנים לא רבות חזרו התן הנשי וחדוות ההתגנדרות 
לל׳ האשה, בהשמת בתי האפנה הגדולים והודות לדוגמת 
כוכבות הקולנוע. מלה״ע 11 כפתה על תב הנשים פשטות 
יתר. אחרי המלחמה התיר לשגשוג הכלכלי בארצות רבות 
לחוגים נרחבים להתענג במותרות, אולם נדמה שכיוון ההת¬ 
פתחות באפנה הנשית הוא אל פשטות ודמוקראטיזאציה 
ואולי אף אל רשלנות מכוונת, פרט לשמלות הערב של 
החברה העשירה, המפרנסת עדיין תופרות ובתי-אפנה. בתי־ 
הספר המעורבים, העבודה והפעילות הספורמיווית בצוותא 
הסירו את המחיצות בין המינים. האשה לובשת מכנסיים, 
ל׳ נוח לעבודה ולספורט, ומפגינה בזה את טענתה לשתיץ 
זכויות. כשהיא לובשת שמלה. מטשטשים קוויה הישרים 
(שמלת שק או שמלת טראפז) את צורת הגוף. אבל אין 
כאן כותר, להסתיר משהו, אלא רק דאגה לנוחות, ואדישות 
מסויימת לכל התחנחנות. האשה המתמודדת עם הגבר במש¬ 
חקי ספורט בחולצת ג׳רסי קלה ומכנסיים קצרים, והמופיעה 
בחופי הרחצה בבגד־ים ביקיני, אינה חוששת עוד לחשיפת 
גופה. השמלה או החצאית מתקצרות בימינו(מסוף שנות 
ה 60 ) עד הרחק למעלה מן הברכיים (שמלת .מיני"). בקיץ 
מתרחב המחשוף עד לקצה הגבול והאשה בוחרת לשמלותיה 
אריגים קלים ושקופים, שאינם מסתירים מאומה. התרחבות 
תעשיית הטכסטיל, שהוציאה אריגים יפים חולים יחסית 
(בעיקר מכותנה, ולאחרונה מסיבים סינתטיים) והתרבות 
בתי־המלאכה ובתי־החרושת לקונפקציה מאפשרות כמעט לכל 
אשה להתלבש לפי אפנת השעה. תהליך זה של דמוקראטי־ 
זאציה בל' גורר אחריו מידה רבה של אוניפורמיזאציה 
ומקטין את חלק הטעם האישי. 

גם בל' הגבר מורגשת השאיפה לפשטות. אחרי 1900 
לובשים כל הגברים חליפות "ק 1 מפלה" בצבעים כהים בסתיו 
ובחורף ובהירים באביב ובקיץ, תפורות מאריג צמר חלק או 
עם דגמי פסים או משבצות. רק במעמדים חגיגיים לובש הגבר 
את הרדנגוט או את הפראק, שניהם רק בשחור. אולם מתפשטת 
בתלבושת ערב גם חליפה שחורה עם ז׳אקט קצר בעל גזרה 
מיוחדת ודשי משי, ה״סמוקינג" (בימינו מקובל אף ז׳אקצד 
סמוקינג לבן בקיץ ובארצות חמות). חידוש המאה ה 20 
הוא הנוהג לגהץ את המכנסיים בדי ליצור קמט חד לאורך 
כל מכנם. גם החפת בקצה כל מכנם הוא חידוש ומוצאו 
מאנגליה הגשומה. צילינדר חובשים מעתה רק במעמדים 
חגיגיים, וגם כובע המלון מפנה אט אט את המקום לכובעי 
לבד רכים. סלה״ע 1 הגבירה את הנטיה לפשטות ונוחות 
ולהמעטה בפורמאליות, קודם לכן היו מעמלנים את חזה 
הכותונת, את חסתי שרווליה ואת הצווארון, אך עתה מעדי¬ 
פים כותונת רכה כולה וצווארון רד (פרט לתלבושת ערב). 
מתפשט גם הנוהג ללבוש בחיי יום־יום תלבושת "ספורטי* 
ודת" מורכבת מז׳אקט רפד ומכנסיים מבד שונה ובלי חזיה. 



143 


לבוש 


144 


כיון שהטיפוס של הגבר הססורטידוי הוא באטנה, הרחיבו 
החייטים בשנות ד, 20 וה 30 אח כתפי חז׳אקט וניסחו את 
החזה בכריות ובד מוקשה. מלח״ע 11 והשנים שבאו אחריה 
הולידו, במיוחד בקרב מידים, נטיד, לרשלנות מכוונת בל , , 
שיש בה מעין הפגנת ביטול מוסכמות חברתיות. אח מקום 
הז׳אקט תפס למשך זמן רב מין זיג בעל מראה ססורטיווי־ 
צבאי. רבים ויתרו בכלל על הז׳אקס בעונה החמה והחליפו 
אותו באפודה סרוגה, "סומר" בעוגה הקרה. 

במקום הכותונת הלבנה באו כותנות צבעוניות, לעתים 
בצבעים עזים ביותר או בדגמים ססגוניים, עם צווארון פתוח. 
העניבה נעלמה כמעט והכובע געשה נדיר מאד. אח שיא 
הרשלנות המכוונת השיגה אפנת מכנסי ה״ג׳ינם". למרוח 
כל הגוזמאות הבוהמיות, עדיין רואים גברים בעלי טעם את 
החליפה, עם או בלי חזיה, כל , הנורמאלי המכובד, ונדמה 
כי עתידו מובטח לזמן אחזי, כשתמורות האפנה מתבטאות 
לגביו בשינויים באורך הז׳אקט, בארכם וברחבם של המכ¬ 
נסיים וכיו״ב. גם בל׳ הגברי הביאו החלת מחירי האריגים 
(הודות לשימוש בסיבים סינתטיים) והרחבת תעשיית הקונ¬ 
פקציה לאוניפורסיזאציה, לסישטוש הבדלי מעמד, לביטול 
הטעם האישי ולמידה רבה של באנאליות. 

ם. ניק, מצעד הסגנונות (הוצאת .אורם , ׳, 1959 ) ! .א .! 

. 0 , 1876 , 1-11 ,,*!״#*/סל) / 0 410 *? 10 *ץ€ 
, 1906 , 844/011 *^* 0 7141 ) 7 ) 1 * 811 *^ 08 ^ 1 *¥ 18 7 ״* #047 11 ) 0 , 8035 
;* 1929 ,* 418 * 1 * €0 * 1011 ) 111 . 8 > 6 ץ £011 .? 

1 (* 94 < 71 *) 01 ע ¥13041 , ו 1 ל 1111 צ 51 ־נ> 83011101 ) 14 * £1 . 0 

— 1931 ,( 1458-1518 . 1 ס 0 ^\ 1 , ) 6 *< 1%10111 *< 41 8 * 11 * 1 ) 14 * 4 )* 4 
1 * 40 * 7 * £01114 414 * 011 ) ¥113 ,ץ* 2 ג\* ¥1 .[ £ ״ 1 , 1932 
* 4 * 1018 * 0 * 4 * 4 ** 01 ) 1 * 11 ,' 1011 ^ 1 . 14 ; 1935 ,* 4 * 10384 * * 411 * 4 
* 0 > 1 ו> 11 ט 6£1 . 4 ג ; 1935-1949 , 10£11 , 1914 £ 1414114 ) 017 ' 1 
• 180 * 418 * 1 ) €0 * 0 ,. 14 ; 1951 , 1101 * 41 * 1 * 1 )* * 1414 ) 017 * 418 * 1 ) €0 
4 ׳״ ,* 1111 ־ 1 ׳ . 4 ^ £ ת 1 { 1 ת 6 ; 1951 , 081£18$07048 * 1 * * 171 * 4 

* 4 * 017 ) 11 11 ,סזר 1 ב? ; 1955 ,* 11418 ) €0 / 0 ? 07 ) ¥113 107101 * 1 ? 
. 1967 , 1806 ) ¥0 / 0 ) 61 *¥ 20000 1 ז*ו 1 :>ט 60 , 8 ; 1966 ,* ¥104 10 

הל׳ ה י ה ו ד י, — בדומה לעמים אחרים במזרח הקדום, 
לבשו גם אבותיו של העם היהודי לראשונה רק חגוד מתניים, 
הנקרא בתנ״ך "אחור" או "חגורה", הוא היה בהתחלה מעור, 
ונביאים שמתים, כגון אליהו, המשיכו ללבוש אחור עור 
גם במאה ה 9 לפסה״ג, כאשר תג האנשים לבשו כבר אחור 
צמר או פשתים בתוספת מלבושים אחדים. חגורת שק, כלומר 
אחור מאריג גם (מצמר עזים או גמלים), שימשה עד לזמן 
מאחזר במלבוש אבלים (ברא׳ לז, לד ועוד). בעוד שבזמן 
העתיק הסתפקו הגברים, כנראה, באיזור כבגד יחיד, במיוחד 
בשעת עבודה, הסך מלבוש זה בתקופה ההיסטורית, מן הסתם 
כבר בתקופת האבות, למלבוש תחתון. מעליו נהגו ללבוש 
כותתת, שהיתה ממה לכיטון היווני או לטוניקה התסית, 
הנקראת לפעמים גם "בגד". נראה כי גם הכותונת היתר. 
בזמן הקמם מעור (ברא׳ ג, כא), אך בתקופה המקראית 
לבשו בני ישראל כתנות צמר או פשתים (בד או שש) 
עשרות סאריגים חלקים או בעלי דגמים צבעוניים (נחתת 
פסים. בחובת תשבץ) או רקומים. את הכותונת היו מהדקים 
בסתביים בחגור (או חגורה),ששימש לאנשי צבא גם לתליית 
החרב. להשלמת הלבוש היו עוטים את השמלה, יריעת בד 
צמר שנכרכה סביב הגוף בצורות שונות, בממד. להימאטיון 
היותי. בגד עליון זה ימע בשמות: מעיל, כסות, סות, סמן 
ואדרת. ייתכן כי השמות השתים מציינים הבדלים בגודל, 
בחומר או בצורת העטיפה, ששימשו אולי סימן היכר למעמר 
נושאיהם. האדרת, למשל, במיוחד אדרת השיער, היתה, 
,כנראה, בגד מיוחד לנביאים, על בגד עליון זה, שהיה בעל 


ארבע כנפות, חלה מצרת עשיית גמלים (דב׳ כב, יב), או 
ציצית (בם׳ טו, לח) על ארבע כנפותיו. אפשר שהיה לצי- 
ציות מעיקרא תפקיד מאגי (הגבה ממזיקים) ולאחר מכן 
דקוראטיווי׳ אך התורה מייחסת להן תפקיד מנמ 1 סכני 
(״וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳״ — במ ׳ טו, לט). 
את הל׳ הישראלי מן המאות ה 9 זד. 8 לפסה״ב אפשר לראות 
בתבליטי האובליסק השחור של שלמנאסר 111 , סלד אשור 
(ע״ע אובליסק, עם׳ 628 ! יהוא, עמ ׳ 163 ), ובתבליט המתאר 
את כיבוש לכיש בידי סנחריב (כרך ר, עמ ׳ 293/94 ). 

בצד בגדי הצמד והפשתים לבשו בני־־ישראל, בזמנים של 
מוחה כלכלית, בגמ משי ורקמה (יה׳ טז, י). האורגים 
הישראליים הכירו את הטכניקה של עירבוב המרים שונים 
באריגה, אך התורה אסרה ללבוש בגד כלאים (ע״ע) או 
שעטנז (ע״ע), כלומר בגד עשוי מצמר ופשתים יחמו (דב , 
כב, יא). לעוסת־זאת יצויין כי בחלק מבגדי הכהונה מצווה 
התודה מוקא על שימוש באריג כלאים (ערב׳ ג/ ע״ב). 

בדרך כלל היו הבגמם לבנים (קוד. , ט, ח), אבל נמצאו 
בשימוש גם בגמם צבעוניים, והעשירים הוציאו כסף רב 
על בגדים צבועים בתכלת, ארגמן וכרמיל. בצד לבושי המד 
תרות של העשירים, שהעית את זעם הנביאים, שררה גם 
עניות מרודה, ולרבים הי תה השמלה כסותם היחידה, ששי¬ 
משה גם כשמיכה בלילות (שם׳ בב, כה-כו). לקראת מעממת 
חגיגיים (במיוחד פולחניים) היו לובשים בגדי חג סיוחמם 
(מחלצות). טקסי הסהרה מטומאד^היו כמרים בכיבוס בגמם. 
כסימן לאבל חיו קורעים את הבגמם. 

לכסות הראש בחיי יומיום אץ זכר במקרא, אולם כוהנים 
חבשו צניף, מצנפת או מגבעת ואנשי צבא — קובע עשוי 
נחושת. 

לרגליהם נעלו בגי־ישראל נעליים (סנדלים) שנקשרו 
בשרוכים. עשירים הרשו לעצמם נעליים מעור יקר (כנץ 
עור תחש — יה , טז, י). ההליכה יחף נחשבה כסימן לתכלית 
העגץת או לאבל. אולם במקום קמש היו חולצים את 
הנעליים, והכוהנים היו משרתים בקודש יחפים. לפי חלק מן 
המפרשים מציינת המלה "סאץ" בישע׳ ט, ד מץ נעל צבאית 
או מגף מסומר. 

ל׳ האשה לא היד. שתה שוני יסודי מזה של הגבר, עם 
זאת נראה שהיתה לו צורה אפי׳ינית, כסי שמסתבר מן 
האיסור: "לא יהיה כלי גבר על אשד, ולא ילבש גבר שמלת 
אשד," (דב , כב, ה). אולי היו בגמ הנשים אתבים יותר, 
בעלי שובל (ישע׳ מז, ב) או שוליים (יר׳ יג, כב). את הל׳ 
הנשי במאה ה 8 לפסה״ג אפשר לראות בתבליט המתאר את 
כיבוש לכיש (כרך ר, עמ , 293/94 ), בקבוצות הנשים שנלקחו 
בשבי. נשי העשירים היו להוטות אחרי מותרות וחרבו במיני 
אביזרי לבוש. ישעחז הנביא מתה בפרק ג, יח—כד למעלה 
מעשרים פריטים, מהם חלקי לבוש ומהם תכשיטים, אד יש 
ברשימה שמות שפירושם המדוייק טרם הוברר. 

בהרחבה רבה מתארת התורה את בגדי הכהונה, פרטים 
על כך ראה בערך "כהן". 

אין בידנו מקורות לבדיקת שינויי אפנה או התפתחות 
רצופה בלבוש במשך פרק הזמן ר,אתך המכונה תקופת 
המקרא, אולם לא נטעה, אם נניח כי אפנות זרות, נגח 
התריעו הנביאים, גפוצו במיוחד במעמד העליון, שמגעו עם 
בני עמים אחרים היה תכוף והדוק יותר. מותר לשער שה¬ 
השפעה הזרה גבדד, אחרי שממלכת ישראל וממלכת יהודה 



145 


לבוש 


146 


נכבשו, בזו אחר זו, הראשונה בידי אשור והאחרובה בידי 
בבל, וחלק ניכר מן העם הוגלה לאת הכובשים. אחרי שיבת 
ציון היתה יהודה, עד למסע הכיבוש של אלכסנדר מוקדון, 
פרובינציה של האימפריה הפרסית, והאובלוסיה התלבשה, מן 
הסתם, לפי אפנת העם השליט, במיוחד בערים. בספר דניאל, 
שפרקיו הראשונים חובת אולי בתקופה הפרסית, מוצאים 
אנו תאור לבושם של שלושת חבת תיאל: חנניה, מישאל 
ועזריה. מסופר עליהם שהושלכו לכבשן האש "בסרבליהון, 
פטישיהון וכרבליהון ולבושיהון (ג, כא). הסרבלין היו, לפי 
חלק מן המפרשים, המכנסיים הארוכים הרפויים של הסקי- 
תים והפרסים (ביוונית מן הפרסית שלואר). 

אחרים מפרשים את המלה כשמה של הכותונת או השמלה. 
גם לגבי הפטישץ חלוקים המפרשים בדעותיהם, אם הכוונה 
היא לשמלה או למכנסיים. כרבלא — פירושה הכומתה 
הגבוהה המחודדת של הפרסים. 

יהודי בבל ופרס המשיכו ללבוש את הלבוש הפרסי במשך 
מאות שנים, בלבוש זה צרת דמויות היסטוריות יהודיות 
בציורי הקיר של בית הכנסת בחרה־אירופוס (ע״ע), מן 
המאה ה 3 לסה״נ. ואילו באת־ישראל הושפע הלבוש, החל 
בכיבושו של אלכסנדר מוקדון, במידה גוברת והולכת, מן 
האפנה ההלניסטית. דוגמה מאלפת יש לראות בסיפור בספר 
המקבים ב׳ ד, י״ב על הכהן הגדול יאסון, שחייב את הבחו¬ 
רים באי הגימנסיון שבנה, לחבוש את הפטאסום, הכובע 
המסרתי של האפבים היווניים, אף־על-פי שהיתה בחבישתו 
משמעות אלילית, בהיותו כתו בפולחנו של האל הרמם. נראה 
כי גם אחרי מרד החשמונאים לא השתנה הרבה. הלבוש 
נשאר הלניסטי והושפע, לאחר כיבוש ארץ־ישראל בידי 
פומפיוס ( 63 לפסה״ג), מן הלבוש הרומי. אפילו בהרגלי־ 
לבוש, ששרשם לעתים באמונות תפלות, ניכרת השפעת הסבי¬ 
בה האלילית. בתקופת המשנה הקפידו, למשל, על נעילת 
הנעל הימנית ראשונה, כמנהג התמאים (שבת ס״א, ע״א), 
בעוד שמנהג הראשונים היה הפיר (ירר שבת ד, ב , ). במשך 
מאות שנים לבשו היהודים בארץ־ישראל בגדים ששמם היה 
נגזר משמות יווניים ולאטיניים. במסכת שבת קב, ע״א מביא 
התלמוד בשם התנא ר׳ יוסי בן חלפתא (בן המאה ה 2 ) רשי- 
מה של 18 כלים (כלו׳ מלבושים} עיקריים: מקטורן (סנבחג 
משוזס!, כלר שמלה), אונקלי (ף.ג 6 *ץ־ 6 , כלו׳ זרוע, כנראה 
בגד בעל שתולים), פונדה ( 13 >״ 1 ן£, צרור כסף), קלבוס 
(״ 0X6010 *, כותונת בלי שרוולים), אפיליות(״ 3111111 ?, מעיל), 
מעפורת (אולי מ 3 ?? 13 מ, מטפחת) ספרקיו (אולי מ-ק 1 נ) 1£ י 
מכנסיים) אנפילאות ( 1113 ?מ 11 , נעלי לבד), פרגוד 
( 13 ) 830 גז 3 ?. בגד מקושט), סודר ( 111111 ־ 131 ) 50 , מטפחת לני• 
גוב הזיעה). רק לארבעה כלים שמות עבתים טהורים: חלוק, 
מנעלים, חגור, כובע. גם מלבושים אחרים הידועים לנו מן 
הלבוש הרומי והביזאגטי נזכרים בתלמוד בשמם כמקובלים 
אצל היהודים, כגון המעיל הקלטי $38003 (סגוס. כלים כט, 
א) ^ 1310131:10 ) (דלמטיקון, כלאים ט, ז), המעיל הרומי 
3001113 ? (פלגים, ירד תג׳ א, ח! ר׳ ירמיה מתיר את השימוש 
בו רק במקום שאק טלית), הכובע הרומי * 11011 ? (פיליץ, 
כלים בט, א) ועוד. 

בגד יהודי ספציפי היתה הטלית (סקור המלה איבו ידוע) 
המצוייצת. על פי תב היתה הטלית לבנה, אבל בתקופת 
התלמוד השתמשו עדיין גם בטליתות צבעוניות (שחורה או 
אדומה— שבת קמז, ע״א). כיון שהטלית לא היתד, בגד נש, 


במישד לאיש העובד, יצאה במשך הזמן מכלל שימוש כמעיל 
של יומיום, ונעשה מלבוש כבש, בו התעטפו, כסימן למעמד* 
נכבדי העם ותלמידי חכמים. שאר היהשים התעטפו בו רק 
בשעת תפילה. לשם קיום מצוות ציצית גם שלא בזמני התפי¬ 
לה, התפתח ה״בגד׳ הסמלי־ריטואלי השוע בשם "טלית 
קטן" או "ארבע כנפות". הוא נזכר אמנם בספרות הרבנית 
לראשונה במאה ה 14 (בס׳ ארבעה טורים לר׳ יעקב בן 
אשר), אבל יש להניח שהיה בשימוש זמן רב לפני כן. 

בדומה לתקופת המקרא, לא הש גם בתקופת התלמש, 
לפחות לגבי תלק מן המלבושים, הבדל יסשי בין ל׳ הגבר 
לבין ל׳ האשה. על ר׳ ששה בן אלעי, למשל, מסופר (נדר׳ 
מט, ע״ב) כי היתד, לו ולאשתו גלימה אחת, שהיו מתכסים 
בה לסירוגין. 

נשים נשואות ניכרו בש, שהיו מכסות שעה בצאתן מן 
הבית (כת׳ ז, ו). זה אף היה סימן היכר לששיה בחברה 
הרומית-נוצרית. אשר לגברים אין כל עדות לכך במקורות 
הקדומים, שדש קיים חיוב לכסות את הראש, אפילו בשעת 
תפילה. מנהג ש, התפתח רק בתקופת התלמש, כנראה בעיקר 
בבבל, מתוך התפיסה המזרחית כי כיסוי הראש הוא סימן 
ליראת־כבש. בארצות אירופה הפך המנהג רק בהדרגה 
לחובה, וזאת מאשר למדי בימי־הבעיים. 

חכמי התלסש הדגישו את חשיבשו של לבוש נאה, נקי 
ומכובד ואת עדיפותו על פני ברכש אחרים (ב״ם נב, ע״א: 
חול׳ פד, ע״ב). אחד מארבעת הסימנים בהם ניכרים תלמידי 
חכמים הוא עטיפתם, כלומר לבושם (דרך ארץ זוטא פ״ה 1 
ששחה גם שבת קש, ע״א). ו" ישנן בר נפחא אף הפליג 
ואמר: "כל תלמש חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" 
(שבת קש, ע״א). וכן אמר אותו תנא(שם): "גנאי הוא לת״ח 
שיצא במנעלים המטולאים לשוק". תלמשי הכמש לבשו, 
בדרך כלל, בגדים ארוכש מאלה של פשוטי העם (ב״ב נז, 
ע״ב). על מי שלא היה לו אלא חלוק אחד אמת כי אין חייו 
חיים (ביצה ל״ב, ע״ב ששווה: שבת קיד, ע״א). כלים לבנים 
נחשבו כמכובדים שגיגיים. לבשו גם צבעש אחרים, אבל 
נש,ת מכלש שחותם, שהיו סימן לאבל, ובמישד מנעליים 
שחותת (תעג , כב, ע״א). החכמש חייבו את הבעל לדאוג 
להופעתה החיצונית המכובדת של אשתו. הם אף קבעו את 
מכסת הבגדים המינימלית שעני שבישראל חייב לתת לאשתו 
משנה לשנה, והוסיפו: "אבל במכובד הכל לפי כבשו"(כת׳ 
סד, ע״ב). 

הל׳ היהודי בארצות־אירופה הנוצריות, 
בדרך כלל נהגו ששי התפוצה להתלבש לפי המנהג המקובל 
בארץ מושבם, לא רק מתש הסתגלות טבעית לסביבה, אלא 
גם מתש כחנה תחילה שלא להסתכן על־שי הבלטת שדותם 
בהופעתם החיצונית. ששים שיצאו לדרך לרגל עסקיהם אף 
לבשו לעתי* ליתר בטחת, בגדי כמרש (ספר-חסשים, סי׳ 
קצ״ט ור״כ). העובדה כי הכנסש הנוצתת מצאה לנחוץ, 
החל ב 1215 (בודעשה הלאטראנית הרביעית) לחייב את 
הששים לשאת סימן היכר מישד על בגדיהם, מעשה שקשה 
הש להבחין ביניהם לבין האוכלוסש הנוצרית (ע״ע אש¬ 
קלון). התפתחותה של צורת לבוש ששית סיוזזדת, מן המאה 
ה 13 ואילך, היתה, איפוא, במשה רבה תוצאה מלחץ הכנסיה 
או השלטונות החילוניש המושפעש ממנה, שרצו לבשד את 
הששים ולמעט או לבטל כליל את המגע החברתי אתם. 

ביחד עם זה פעלו גם גורמים פנימיים ששיש שסייעו 



147 


לבוש 


148 


להתפתחות זו. מחוך רצון לשמור על ייחודה, נולדה ביהדות 
התפוצות התנגדות למה שכינו "חוקות הגויים", לרבות הר¬ 
גלי הלבשה זרים, והרבנים עודדו נסיה בדלנית זו. את 
העמדה הרבגית־הלכתית בנידון זה מנסח ה״שלוחן ערוך" 
(יר׳ד קעח, א) בזה חלשת: "אין הולכין בחוקות העובדי 
כוכבים ולא ילבש מלבוש המיוחד להם". היתר לסטות מכלל 
זה ניתן רק ל״מי שהוא קרוב למלכות". כס 30 שנה לפני 
ה״שולחן ערוך" נכללו איסורים באותה רוה בתקנות שתוקנו 
על-ידי הקהילות שפירא, ולרמס ומאגנצא. זרות מסויימת 
בהופעתם החיצונית של היהודים נגרמה לעתים עקב נדודי¬ 
הם. יהודים בודדים או קבוצות שהעתיקו את מקום מגוריהם 
מארץ לארץ, הביאו אתם מלבושים שלא היו תמיד בהתאם 
להרגלי סביבתם החדשה, ודבקו בהם מתוך רוח שמתות. 
בכלל יש לציין, כי בתחום הלבוש גילו היהודים לעתים 
שמתוח יתר. אחרי שסיגלו לעצמם לבוש מסויים, מרצונם 
הטוב או תחת לחץ חיצוני, היו דבקים בו זמן רב אחרי 
שהשתנתה האפנה בסביבה או אחרי שחדל הכורח. הודות 
לשמרנות זו, קנו להם מלבושים זרים לפעמים מעין מעמד 
של קדושה בקרב היהודים. הכפתאן הפולני, שיצא מזמן 
מכלל שימוש בקרב הפולנים, נחשב גם בימינו, בחוגים 
חרדים ממוצא מזרח־אירופי, כמלבוש חובה. 

פריט ראוי לציון מיוחד בל׳ היהודי בימי־הביניים הוא 
הכובע המחודד ( 11111115 ־ 001 1116115 }), 

עוד בתחילת ימי־הביניים חבשו היהודים, כנראה, מק 
כיפה או כומתה מחודדת, שמוצאה אולי מסרס (ציור מם׳ 
17 ). אפשר לראות אותה כמיניאטורה מן המאה ה 11 וב¬ 
תבליט מן המאה ה 12 . חבישתה לא היתד, חובה. רבים הלכו 
בגילוי ראש, ויהודים שרצו לכסות את ראשם, עשו זאת גם 
בברדס או בכומתות השטוחות והרכות שהיו מקובלות אצל 
עמי אירופה מן חמאה ה 10 ואילך (ה״בארט"). אולם אחרי 
שהוועידה הלאטראנית הרביעית קבעה את עקדק ההפרדה 
בלבוש, חויבו היהודים לחבוש את הכובע המחודד, בגרמניה, 
אוסטריה ופולין, אשר שם הונהג הטלאי הצהוב באיחור, 
שימש בינתיים הכובע היהודי סימן היכר מובהק (ראה תמר 
נת השער של כרך י״א וע״ע גרמניה, תולדות היהודים עט׳ 
494 ו 497/8 ) . צבעו היה, בדרך כלל, צהוב, אבל גם אדום 
(ונציה, צרפת) או ירוק (פרוסיה). כובע זה היה חלק בלתי־ 
נפרד מדמותו של היהודי, ומיניאטורות רבות, אפילו בכתבי־ 
יד יהודיים, מתארות גם את גיבורי התנ״ך עם כסות־הראש 
המחרה הזאת (ע״ע אברהם, עמ ׳ 286 ). כמיניאטורה נוצרית 



ציור 17 חנניה, טישא? ועזריה בכבשו האש. ציור ישיר טווארי 
סארנוז, טזורים, טו הטאה ה 6 . של׳פתם חובשים את הכומתה 
הפרסית המחודדת, שטמנה התפתח הכובע המחודד ש? ימי־הביניים 


מן המאה ה 13 חובש 
אף יוסך הקדוש׳ אבי 
ישו, כובע מחודד. 

בסוף ימי הביניים 
יצא הכובע המחודד 
(ששינה בינתיים את 
צורתו! ראה ציוד 
18 ) מכלל שימוש. 
אבל עדיין חרבו ה: 
יהודים לחבוש לפחות 
בארטים צהובים (ב¬ 
מדינת האפיפיור — 
ירוקים). גם נשים חד 
ייבו בכסות ראש צהד 
בה. כהקלה מיוחדת 
הותר ליהודים להש¬ 
תמש בכסות ראש שחורה, כשהיו בדרך לרגל עסקיהם. 
מסאים היו, על-פי-רוב, פטורים מחובת סימן ההיכר והכובע 
המחודד, 

נוסף לסימן ההיכר הוטלה על היהודים לפעמים גם החובה 
ללבוש מלבושים שיבדילו אותם מכלל חאוכלוסיה, כגק 
שכמיה מיוחדת, לפי תקנות פרפיניאן משנת 1295 , מעיל 
עליק ארוך עד לפיסת הרגליים, לפי חוק שהוציאה ממלכת 
אראגק ב 1386 , ועוד. תקנות אחרות קבעו בפרוטרוט את 
צורת הגזרה של בגדי היהודים והגבילו אח הקישוט המותר 
להם. בדרך כלל העדיפו יהודי אימפה בגדים שחורים, שנח¬ 
שבו אצלם כצנועים יותר, כהולמים את האבל על ציק ואת 
מעמדם כבני עם נרדף. הדבקות בצבע השחור גדלה אחרי 
גירוש היהודים מספרד. המגורשים הביאו אתם את הנטיה 
לצבע זה, שנחשב בספרד כמכובד וחגיגי משאר הצבעים, 
אולם בגרמניה היה גם הצבע האפוד מקובל על היהודים. על 
אף כל ההגבלות הללו, לא נמנעו יהודים בעלי-יכולת מל- 
הפגין אח עשרם בציבור בלבישת בגדי פאר. כותבי־רשומות 
נוצרים מסבירים לעתים את התפרצויות הזעם נגד היהודים 
כתגובה על גנדרנותם המופרזת. חדוות ההתגנדמת ציינה 
במיוחד את יהודי איטליה, ובראש וראשונה את נשיהם, 
שחיקו את מנהגי החברה הנוצרית, ואף ניסו לעלות עליה 
מבחינת הידור הלבוש. תופעה זו גברה בייחוד בתקופת 
הרנסאנס והגיעה לממדים שעוררו תגובה שלילית לא רק 
מצד הכנסיה והשלטונות החילוניים, שדרשו צניעות ופשטות 
בלבוש גם מן הנוצרים, אלא גם מצד מנהיגי הקהילות היהר 
דיות, שראו צורך לתקן תקנות־צנע. תקנה כזאת, שהוצאה 
בפורלי ב 1416 , אסרה ללבוש מעילים מפרוות יקרות־ערך 
או בגדים בצבע סגול, בגדי משי או קטיפה, והגבילה את 
השימוש בתכשיטים. רבני ספרד, שהתכנסו בוואליאדוליד 
בשנת 1432 , אמת על הנשים את השימוש בקטיפה, משי 
וברוקאדה, בבגדים אדומים או רקומים בחוטי זהב, פרט 
להזדמנויות מיוחדות. חוקי הצנע הועילו אולי למנוע הת- 
גנדרות־יתר בפומבי בשעת מגע עם הנוצרים, שהיתה עלולה 
להעיר קנאה וזעם, אבל על התאפקות זו פיצו היהודים את 
עצמם בשימוש במחלצות כשהיו בינם לבין עצמם, בשבתות, 
בחגים ובנשפים חברתיים. הנטיה להתגנדרות, שעברה תכו¬ 
פות את גבולות הטעם הטוב, תוך התקשטות מופחת בתכ¬ 
שיטים, נשארה תכונה אפיינית לנשי העשירים גם בתקופת 



ציור 18 צורה טאוחרת של הכובע הסחו־ 
דר, טשלהי ימי־הביניים ציור בכתב־יד 
נרטני טז הטאה ה 15 (בספריה המלכותית 
בקופנהאנז) 


149 


לכוש 


150 



ציור 19 . לנושם של יהזדי פראנפשורט ע״ג טיין בטור חטאה ה 10 . וזחריסים 
טחוך ספרו מ? רוץ (!נזט? • 0 ), 5 טז 3 סז 0 1588 ,53611?0.031111011x111 


הגטו, מן המאה ה 16 ואילך, ואחריה, ושימשה נושא לביקורת 
מבית וללעג ולעז מצד שונאי-ישראל. 

מטבע הדברים הוא כי צמצום המגע החברתי בץ יהודים 
ונוצרים בתקופת הגטו יצר פער ניכר בין צורת הלבוש בתוך 
הרובע היהודי לבין האפנות המשתנות מחוצה לו(ציור 19 ). 
במאה ה 18 עדיין לבשו יהודים ונשיהם בגדים שיצאו מכלל 
האפנה בחברה הנוצרית מאה שנה ויותר לפני־כן(ציור 20 ). 
נום!* לחוסר המגע עם העולם החיצון, גרמו לזה גם העניות, 
שהיתר. נחלת רוב האוכלוסיה היהודית ומנעה ממילא את 
היגררותה אחרי שינויי האפנה, והנטיה לשמרנות, שכבר 
נזכרה לעיל. השמרנות נתנה את אותותיה גם אחרי ביטול 
הגטאות ושיוותה לל׳ היהודי, במשך זמן רב, סיגנון מיושן 
במקצת, ששימש אחיזה נוחה לקאריקאטוריסטים. בין התר 
סעות המוזרות שצמחו משמרנות זו, אפשר להזכיר, למשל, 
את דבקות היהודים בכובע המשולש ככסות ראש, שהאריכה 
ימים בגרמניה, ועוד יותר באנגליה, תקופה ארוכה לאחר 
שכובע זה נעלם מן הסביבה הנוצרית. עם זאת השתדלו 
היהודים בארצות אירופה המרכזית והמערבית, החל במאה 
ה 19 , לתקן את הפיגור ולהתאים עצמם לסביבה הזרה בכל 
הנוגע להופעתם החיצונית. מאמץ זה עלה בקנה אחד עם 
המאבק לשיווי־זכויות ועם תהליך ההתבוללות התרבותית, 
שהקיף בהדרגה חוגים מתרחבים והולכים. במחצית השניה 
של המאה ה 19 התלבשו כבר רוב היהודים ברחבי אירופה 
ובארצות ההגירה מעבר לים בהתאם למקובל בסביבה. במידה 
שהיה עדיין קיים לבוש שנחשב כספציפי יהודי, היה זה 
בקהילות קטנות בערי שדה או ברבעים היהודיים של הערים 
הגדולות, בהם הצטופפו היהודים החרדים. שקיבלו מדי פעם 
תגבורת — פליטים ממזרח־אירופה, שהחזיקו בל׳ המסרתי. 



ציור 20 לבושם של יהודי בירת (נרסגיה! בטאה ה 18 . תחריט סאת 
בנד (■! 00606 ) 


הל׳ היהודי באירופה המזר¬ 
ח י ת.—היהודים שבאו מגרמניה לפולין במאות 
ה 11 — 12 והניחו את היסוד ליישוב היהודי 
הגדול בארצות מזרח־אירופה, הביאו אתם את 
לבושם הגרמני ונבדלו על־ידי כך בהתחלה 
ממילא מבני־הארץ. נוסף לזה דרשה הכנסיה 
הקאתולית גם כאן, שהיהודים ישאו את סימן 
ההיכר בצורת טלאי אדום. השלטון החילוני, 

שהיה מעוניין בתועלת שהיהודים היו מביאים 
לכלכלת המדינה, לא הקפיד ביותר על ביצוע 
דרישות הפנסיה, אבל יחד עם זאת נדמה שלא 
דאה בעין יפה את נטיית היהודים לסגל ל¬ 
עצמם את הלבוש המקומי, שנחשבה כנסיון 
הסוואה. בכל זאת לא הועילו תקנות מגבוה 
למנוע את התהליך הטבעי של הסתגלות היהו¬ 
דים אל הלבוש הפולני, אלא שזו הביאה כאן 
לידי תוצאה בלתי צפויה. בעוד שהיהודים החלו לובשים 
את הכפתאן(ביידית.,קאפוסה") וחובשים את המצנפת המקו¬ 
שטת בפרווה (ביידית "שטרימל"), התגברה בחברה הפולנית 
הנטיה להתלבש לפי האפנה המערב־אירופית. מה שהיה 
בעבר לבוש החברה הגבוהה הפולנית ניטש על ידיה והפך 
במרוצת הזמן לנחלת היהודים, ללבושם הספציפי ולסימן 
היכר מובהק (ציור 
21 ). ולא עוד אלא 
שנפש היהודים נקש¬ 
רה מאד בלבוש הזה, 
עד שהיה בעיניהם 
כמעט לדבר שבקדר 
שה. לבישתו נחשבה 
כסימן חיצוני לדבקות 
במסורת היהודית וה¬ 
מרתו בלבוש אירופי 
("גרמני" בפי היהו¬ 
דים) כסימן ליציאה 
לחרבות רעה. השל¬ 
טון הרוסי, שבתחומו 
חיו רוב יהודי פולין 
אחרי חיסול המדינה 
הפולנית, הבחין בכוח 
המאחד של הל׳ היהודי, וניסה פעמים מספר לחייב או לשכנע 
את היהודים לנטוש אותו. תקנתו של הצאר אלכסנדר 1 
משנת 1804 חייבה בלבוש אירופי לפחות את היהודים שכיהנו 
בתפקידים מוניציפאליים או שהיו יוצאים זמנית מתחום 
המושב. לתקנה זו התנגדו היהודים, כביכול מטעמים אסת¬ 
טיים, בטענה שהלבוש ה״גרמני" הקצר אינו מתיישב עם 
אריכות הזקן. גם תקנותיו של הצאר ניקולאי 1 מ 1835 , 
1840 ו 1850 ניסו לשנות את הלבוש היהודי, רק לזקנים 
הותר להמשיך ללבוש אותו תמורת תשלום מס מיוחד. 
אסור היה ללבוש את הלבוש היהודי מחה לתחום המושב. 
ילדי היהודים שלמדו בבתי־ספר ממשלתיים חדבו להופיע 
בלבוש "גרמני". המשכילים קיבלו ברצח את התקנות 
בדבר הלבוש, אבל היהודים החרדים ראו בהן גזרות 
קשות והתנגדו להן במסירות־נפש. כשגברה ההגירה מרד 
סיה, הביאו הפליטים את הלבוש המסרתי לארצות המערב, 



ציור 21 יהודי ליטאי עם אשתו ובתו. 
תחריט טשנוז 1848 טתוך ספרו יצל ל 
הולנדרסעי ( 1 ! $1 ז 116 ה 6 ג 14011 • 1 ), 
010806 ? 36 £11465 בז 15 1x5 



151 


לכוש 


152 


לארצות־הברית וגם לארץ־ישראל, בה הוא הינד• שרשים 
בבר קודם לכן, הודות לעליית החסידים בשלהי המאה ה 18 . 
אף־על־פי שחוג הנזקקים ללבוש זה הצטמצם מאז, הוא מגלה 
עדיין עמידות מפליאה בפני גלי המודרגיזאציה. 

בלבוש הנשי לא היה, לפי הנראה, במזרח־אירופה הבדל 
בולט בין היהודיה ובנות האת, פרט למין כובע מקושט 
(קופקה) וסרט רקום שכיסה את מצחה של היהודיה (ביידית 
"שטרנבינדל"). לכן לא עסקה התקנה, שהוצאה בשנת 1851 , 
בל׳ האשה היהודיה אלא במנהג לגלח את ראשה לקראת הני¬ 
שואים. מנהג זה נאסר והאיסור שימש תואנה להטרדות 
ומעשי־שרירות מצד השלטונות המקומיים. 

אחי- השואה ואחרי שנים רבות של חיי היהודים תחת המש¬ 
טרים הקומוניסטיים במזדח־אירופה יש להגיח כי הלבוש המם־ 
רתי של יהדות מזרדדאירופה נעלם כליל מארצות מכורתו. 

הלבוש היהודי בארצות האיסלאם. באר¬ 
צות האיסלאם נהגו היהודים, שיישובם בהן קדם בהרבה 
לכיבוש הערבי, ללבוש, בדרך כלל, את הבגדים המקובלים 
על האוכלוסיה המקומית. אחרי הכיבוש הערבי היה ליהודים, 
כלגוצרים, מעמד של "אהל־אל־ד׳מה"( 1 <תג.ג), בלומר בגי- 
חסות, שהיו חייבים בתשלום מס מיוחד וכפופים להגבלות 
מסויימות. בין היתר נדרשו, על יסוד התקנה הידועה בשם 
״ברית עמר״, לשאת סימן היכר, "ע׳יאר"(** 01 בצורת טלאי 
צהוב ולחגור חגורה מיוחדת ״זנאר״ (^ 0 . לא תמידהקסידו 
השלטונות המוסלמיים על ביצוע התקנה הזאת, אבל בתקו־ 
פות של קנאות דתית מוגברת, כללית או מקומית, בזכרו בה, 
חידשו אותה ואף הוסיפו עליה. הח׳ליף העבאסי אל־מתוכל 
( 847 — 861 ) חייב את היהודים ואת הנוצרים לחגור חגורה 
פשוטה, כזו של הפלחים, ולתפור את טלאי ההיכר לא רק 
על בגדיהם, אלא גם על בגדי עבדיהם. נשיהם היו חייבות 
להתכסות ברעלות צהובות, כשיצאו לרחוב. בימי הח׳ליף 
הפאסמי אל־חאפם ( 996 — 1020 ) הוחלט כי היהודים ישאו, 
נוסף לכך, פעמון על צווארם, והנוצרים צלב־עץ גדול וכבד. 
בהתחלת המאה ה 14 נקבע חוק על צבע המצנפת, שהתא 
לפועל בקפדנות רבה, במקום המצנפת הלבנה של המוסלמים, 
היה על היהודים לחבוש מצנפת צהובה (השומרונים אדומה 
והנתרים כחולה). היו גם ארצות שבהן נאסר על היהודים 
בכלל לחבוש מצנפת. השאח הפרסי עבאס 1 ( 1557 — 1628 ), 
למשל, כסה על יהודי פרס כובעי לבד, כאלה שהעבדים היו 
חובשים שם. באלג׳יריה חבשו היהודים כיפות שחורות או 
אדומות, שדמו לתרבושים בלי ציצית. גם על צבע הבגד 
העליון חלו איסורים, שהיו שונים לפי הזמנים והארצות. 
הצבע הירוק היה אסור על היהודים בכל מקום, בהיותו שמור 
ל״שריפים", צאצאי משפחת מוחמד. במארוקו חוייבו היהו¬ 
דים ללבוש גלימה שחורה, בעוד שאוכלוסיית הארץ לבשה 
על־פי־רוב גלימות לבנות. 

תוך כדי שמירה פחות או יותר קפדנית על האיסורים 
וההגבלות, התלבשו היהודים בכל ארצות האיסלאם לפי 
המנהג המקומי (ציור 22 ). גם מגורשי ספרד, שהתיישבו 
במאה ה 16 בארצות הללו, ושמרו בהתחלה על מרחק מן 
היישוב הישן, סיגלו לעצמם במרוצת הזמן את הלבוש המזר¬ 
חי, שהוא ציורי ומכובד כאחד. נשי היהודים עשו גם כאן 
כמיטב יכלתן לספק את יצר ההתגנדרות על־ידי שימוש 
במשי וקטיפה צבעוניים, רקמות ותכשיטים, לפחות בתור 
הבית. יותר מאשר אצל הגברים, נוצרו אצל נשי היהודים 


בארצות האיסלאם, 
מתוך צרוף של הסת¬ 
גלות אל האפנה ה¬ 
מקומית ונאמנות ל¬ 
מסורת עתיקה, שורה 
שלמה של תלבושות 
אפייניות לארצות 
השונות, או אף ל¬ 
מחוזות שונים בתוך 
אותה מדינה, כגון ה¬ 
תלבושות הססגוניות 
והציוריות של נשי 
תוניסיה, מארוקו, עי¬ 
ראק, בוכארה ותי¬ 
מן. תלבושות אלה 
מצטיינות בחלקן ביו¬ 
סי רב ובסוב־טעם. גם 
בזמן החדש כאשרחל- 
קים גדולים מאוכלד 
סיית ארצות האיסלאם 
עברו בהדרגה ללבוש 
האירופי, גילו היהו- 

לים לבהרת לבה ¥יוד 22 סזחד יהודי בתורכיה כמאה ה 16 . 

* תחריט סתוד €5 ־ 1 ? 51,1 ז 1€ ת!€־ 1 ? 5 ^ 1 

לבושם, שהפך למסת 5 ש 131 ת? 1 ז 0 5 מ 0 בן 1£3 ז יי 3 א 1568 , 

ת י ב עי נ י הם . רבים מאת " 1 ׳*"א •א 

מהם הביאו אותו לאדץ־ישראל, עם חיסול הקהילות בארצות- 
ערב בימינו. אולם ההיתלשוח מן הסביבה בהן צמחו התלבו¬ 
שות, ותהליך מחוג הגלויות בארץ, גרמו גם בתחום זה לנטי¬ 
שת מסודות עדתיות ולאוניפורמחאציה לפי אפנת הארץ, 
שהיא בעצם סניף של האפנה האירופית. דק בהזדמנויות 
חגיגיות, בימים טובים ובחתונות׳ נזקקים לעתים עדיין לתל¬ 
בושת המסרתית, אך, בדרך כלל, היא הופכת מהר לנחלת 
העבר ולתצוגה פולקלורית. התלבושת היחידה שהצליחה 
להשפיע במידה מסויימת על האפנה הישראלית, וגם היא 
רק בחלק מיסודותיה, היא תלבושת נשי תימן. 

הל , ביישוב הישראלי. עד לראשית ההתיישבות 
החדשה היה דין הלבוש היהודי בארץ־ישראל כדינו בשאר 
ארצות האיסלאם, אף כי הרכב היישוב מארצות מוצא שונות 
יצר כאן גיוון גדול יותר מאשר בארצות אחרות. משהתחיל 
להתרחב היישוב האשכנזי (בסוף המאה ה 18 ), שמוצאו היה 
בעיקר ממזרח אירופה, נפוץ כאן גם הלבוש המסרתי של 
יהודי פולין, במיוחד בקרב האשכנזים בערים הקדושות. 
היהודים המעטים מאירופה המרכזית והמערבית שמרו על 
לבוש ארצותיהם. בסוף המאה ה 19 ובהתחלת המאה ה 20 
הביאו העליה הראשונה והעליה השניה הרגלי ל׳ תסיים 
לארץ. ה״רובאשקזז", חולצת האיכר הרוסי, הפכה לסימן ההיכר 
של החלת שבא לעבוד אח האדמה. בין העולים החדשים היו 
כאלה שחשבו כי ההסתגלות לחיים בארץ צריכה להתבטא 
גם בקבלת הרגלי־לבוש מקומיים (של הפלחים או הבתים). 
חבת אגודת "השומר" אהבו להתלבש כערביים, שקדמו להם 
במלאכת השמירה. יהודים עיתניים רבים, עסקנים וסוחרים, 
שבאו במגע עם משתי הממשלה, חשבו לנכון לחבוש את 
התרבוש כמחוות-אהדה וסימן נאמנות לשלטון התורכי. עם 
המנדאט הבתטי השתלט ה״חאקי" על היישוב כולו. מכנסי 






153 


לכוש — לכיאנוס, קוינטום 


154 


חאקי קצרים וחולצת חאקי בעלת צווארון סחווז, עם או בלי 
גרבי חאקי עד לברכיים, אלה היו "סדי" חיישוב בערים׳ 
במושבות ובקיבוצים, ברוב ימות השנה. לבישת חליפד. גח־ 
שבה לגילוי של סנוביות. העניבה ("דג מלוח" בסי החלד 
צים) הפכה לסמל המנטאליות הבורגנית. גם העליה מגרמ¬ 
ניה, שהחלה לזרום ב 1933 , הסתגלה ברובה ללבוש הארצ¬ 
ישראלי ונטשה את הפורמאליות הגרמנית. והוא הדין לגבי 
עולים מארצות האיסלאם, במיוחד התימנים, לפחות לגבי 
אלה מהם שנשתלבו בחיי היישוב כחקלאים ופועלים. רק 
בשבת ובחגים לבשו חולצה לבנה במקום חולצת החאקי. 
הלבוש הנשי של היישוב החדש לא היה פחות פשוט וצבוע 
מזה של הגבר. בהתיישבות העובדת הסתפקה האשה בימי 
חול במכנסים קצרים וחולצה, בדרד כלל שניהם חאקי. בעיר 
לבשו הנשים על פי תב שמלות פשוטות ביותר. הפשטות 
בלבוש הישראלי נמשכה גם אחרי הקמת סדינת-ישראל, 
בשנות ה״צנע", בהן הונהג קיצוב בהלבשה והנעלה. רק עם 
שיפור המצב הכלכלי בארץ, החלו נשים וגברים מקדישים 
יתר שימת־לב להופעתם החיצונית ומתלבשים לפי הנוהג של 
ארצות אירופה. העניבה והחליפה תפסו מקש חשוב בלבוש 
הגברי! ואילו הלבוש הנשי עוקב אחרי כל שינוי אפנה 
בחרן־לארץ. בעוד שההתיישבות העובדת השפיעה קודם על 
צורת הלבוש בעיר, משפיעה עתה העיר על הכפד. ובימי 
שבתות וחגים מתלבשים לעתים אף במשקים לפי האפנה 
העירונית. התפתחות זו בכיוון להידור בל' עוררה בישראל, 
כמו במקומות אחרים, תגובה נגדית, אך לא מצד חוגש 
שמתים המטיפים להליכות־צגע, אלא מצד נוער בוהמי, 
הדוגל בהופעה מרושלת או באבסצנטריות רועשת וראוות־ 
נית, כדי להפגין את השתחררותו מכבלי המוסכמות. 

מ. ו. 

א. ש. הרשבדג, ההלבשה העברית הקרוסה, תרע״א! ש. 
קתים, קדמוניות התלמוד, כרד ג/ חלק ב׳, תש״ה! מ. 

גיק. מצעד הסגנונות, סדקים ה , . כ״ד, [ 1959 ]! -״ 113 .!ת־ 

, 1 , 1111 ) 87 445 714 ) 1 11 * 55 ) 2 ) 51 ? 45771 7/71 * 70 * 1 * 11 * 05 ,חתגוח 
71 * 5 {* 5 \} 11656 * 7145 1771 71 * 1114 7 * 4 71 * 111 * 70 " 1 , 1311 ־ 81 ; 1809 

411*7(11771, 1873 , 1 )*51x56 05)* 171 1)1* 141441* 

1451122 * £1 ! ; ב 1932 , 1896 . 011 , 5 * 42 

, 1151771 ( 671 *$ ח* 6 * 1177114415 ) 1 11714 11 * 11 * 6111115 1171 ,)!** 61715 * 3 11114 
, 127-207 , 1 ,* 114101021 * 47 * 11 * 477151415 * 7 ' , 1$$ ו 3 ז 1£ . 5 ; 1905 
7 * 45 ) 11 * 2 571 71 * 514 / 7 * 4 1451112 * £1 ! * 01 ז 1£1 ת 0 ו 501 5 ; 1910 
11151712 * 4 * 8 * 11 * 215 * 7714 * 05 ; 1914 , 111 * 1171 * 455 ! 7 * 4 

- 51 * 4 * 8 71 * 15 * 17145215 1 ,2517 > 1 ; 1914 , 1 * 70 * 1 1 ) 5 1451712 * £ 1 ! 5 * 4 
1 , 1917 ,( 37 2 ) 1 * 15745 מ* 1451712 * 1 £ 1 7 * 4 51712 * 

; 1927 , 72-88 ,* 114501021 * 17 * . 67 * 14 , 1 * 12 * 2.1 
1967 ,* £05151771 505511 * 1 01 1 ( 07 ) 455 ! 11 

לביא (לבק 1 ביץ׳), #למה ( 1882 , סל 1 נסק [פולניה] — 
1963 , עין־חרוד), מראשוני ההתיישבות העובדת 
בא״י. נתחנך בחדר, עלה ב 1905 לא״י, עבד כפועל חקלאי 
במקומות שונים. היה חבר מפלגת "הפועל־הצעיר" ומהמעטש 
שבתשה שהצטרפו ל״השומר". ל׳ הגה את רעיון "הקבוצה 
הגדולה", שתאחד בקרבה חקלאות, מלאכה וחרושת, בלי 
להעסיק פועלים שכירים, ושתהא מוכשרת לקלוט גם עולים 
חסרי ירע חקלאי, כדי להוזיל בכך את הוצאות ההתיישבות. 
את מאמרו הראשון על נושא זה פירסם ב 1920 , ואז גם 
ליכד חבורת חקלאים ותיקש שנכנסו ל״גדוד־העבח־ה". כדי 
להגשים את הרעיון. ב 1921 נשדו עין־חרוד(ע״ע) ותל־ישף, 
שהיו למעשה משק אחד, ושימשו דוגמה ראשונה למימוש 
הרעיון. כשנתפלג ה״גדוד" לאחר שנתיים, התרכזו ל׳ ותבריו 
בעין־חרוד, שנועדה לשמש גרעין לאירגון קיבוצי ארצי, 
שיכונן משקים דומים בכל רחבי א״י. ב 1953 נתפלג משק 


עין־חרוד בין מפאי למפ״ם, 
ול׳ נמנה על החלק המסא״יי. 
במלה״ע 11 נמנה עם קשישי ה¬ 
מתנדבים ליחידת הא״ית בצבא 
הבריטי.—אחדים מרעיונותיו לא 
עמדו במבחן המציאות, בסרט 
ענית החלת ההשקעות של ה¬ 
התיישבות, אד המגמה לצרף 
תעשיה וחקלאות והנטיה לממ¬ 
דים גדולש נתקבלו בתנועה 
הקיבוצית. ל' היה ציר לקונגר¬ 
סים ציוניים רבים, שבר הכנסת , 

ש 5 טה <ביא 

הראשונה ש שנש. הוא היד. 
פובליצשט בעל סיגנון מקורי ועוקצני שתב גם סיפורים 
ודברי־הגות. חלק ממאמריו פורסמו ב״כתבים נבחרים" 
(תש״ד)! את תולדותיה של עיךחרוד תיאר ב״מגילתי בעין- 
הדוד" (תש״ז), שן פירסם רומאן אוטוביוגרפי: "עליחו 
של שלש ליש"׳ א^ב׳ (תשט״ז—תשכ״ד). 

ב. כצנלסון, הקדמה ׳!״כתנים נבחרים״ שי ש. ל/ חש-ד 1 
א. קריב, גבורה של תקופה (הפועל הצעיר, 51 , מם׳ 28 ), 
תשי״ת! משק עין־חרוד — איחוד, ש. ל׳, ליום השלושים 
[רשימות ומאמרים עליו], חשכ״ג. 

?יביא, עמצון ( 1480 [?], ספרד — 1580 [ז], טריפולי), 
רבי ומקובל. הגיע עם גולי ספרד ל$ס. לאחר זמן 
ביקש להמשיך לא״י, אך בעברו דרך לוב (ע״ע) באמצע 
המאה ה 16 , ובראותו את בורות ששי הארץ׳ החלים להישאר 
שם ולהרביץ תורה. הוא שהניח את היסש ללימוד התודה 
בלוב. מייחסים לו כמה ממנהגי־המקום המיוחדים שן תקגזת 
שונות. ל׳ שימש גם כרופאו של מושל לוב, שיה מכובד על 
השלטונות. כבן מאה הש במותו, ואגדות שונות מהלכות 
בצפוךאפריקה על אשות קברו. מחיבוריו: ״כתם פז״ — 
ביאור רחב ועמוק לזשר, ספר בראשית (לשירנו, תקנ״ה), 
שנכתב לפני השפם ם׳ הזוהר, ששיבותו רבה להשוואת 
הנוסח (בזכר גם פירושו לם׳ שמות, אך לא הגיע לשנו)! 
״ביאור מלות זרות שבספר הזחד״ (בסוף 0 ' "ש־גאמן", 
שלוניקי, תקס״ד)! וכן הפיוט הנשע "בר־יותאי" (נדפס 
לראשונה בס׳ "אמרי ביגה", פראג, שע״א), המספר את 
שבתו של התנא רבי שמעת בר־ישאי. הפיוט תורגם לערבית 
ולסרסית ושרים אותו בקהילות רבות במערב ובמזרח בליל- 
שבת, ובמיוחד בל״ג בעמר (ע״ע). 

נ. בן־מנחם, זמירות ש^ , 61112111 ; 1940 ,/מ^צז 0 

. 1944 , 0 ד 7 ץ$ ^ 00 ^ 0714 ^ .מ 0 ו 5 נ 1¥ ( 1 *זח 111££ * 1111 31 ^ 

הצומח והחי שבל׳ אינם שתים בעיקרם מאלה של 
אסיה המערבית בכללה, להוציא את ריבוי היערות בל׳ בימי־ 
קדם. וע״ע אסיה, עט׳ 880,870 ! לבנון, הד ובקעת-! סוריה: 
הצומח והחי. 

האוב לום י ה של ל׳ מורכבת מצאצאיהם של העמים 
הרבים והסגותים אשר הטביעו את חותמם על הארץ. האר 
כלוסיה היא במידה מכריעה ערבית — מבחינת רקעה, 
תרבותה ותודעתה. שפת־המדינה היא ערבית. לל׳ אין דת 
רשמית. 

על־אף ההומוגניות החיצונית המציינת את האוכלוסיה, 
קיימת בל׳ בעיה דתית־עדתית מיוחדת שאין למצאה 
במדינות הערביות האחרות, ומקורה בחלוקת האוכלוסיה, 
כמעט שווה בשווה, בין נוצרים למוסלמים על כתותיהם 
השונות. בעיה זו, שמקורה בעובדה שנבכי הר ל' שימשו 
מאז מקלט לעדות וכיתות מתבדלות או נרדפות, גורסת 
למתיחות תמידית, אם כי לחב נסתרת, בץ מרכיבי דיאוכלר 
סיה. השלכותיה ניכחח היטב בשטח הדת, המשטר והחוקה 
וההיסטוריה (ר׳ להלן) של ל׳. 

בין המיעוטים בל' מצרים ארמנים, צ׳רקסים וקצת כוח 
דים! (על היהודים, ר׳עמ׳ 167 ). מספר הפליטים הפלשתינאים 
נאמד ב 125,000 — 150,000 נפש! נמנעה מהם השתלבות 
באוכלוסיה הכללית, כדי לא להפר את האיזון הדתי העדין 
במדינה. מאותה סיבה אץ מפרסמים מספרים רשמיים על 
ההרכב העדתי של האוכלוסיה, והאומדנות הם: מאחבים — 
28% , יוונים־אורתודזעסים — 10% , קאתולים ויווגים־קאתר 
לים — 6% , ארמנים — 5% , ארמנים־קאתולים — 1% , 
פחטסטאנטים— 1% . ס״ה נוצרים 51% . מוסלמים: סוניים — 
19% , שיעיים — 17% , דרוזים — 6% . מוסדות המחנה 
מושתתים על ההנחה — שיש עליה עוררץ — שקצת למעלה 
מ 50% מהאוכלוסיה הם נוצרים. 

צפיפות האוכלוסיה בל׳ מגיעה לכ 230 נפש לקמ״ר, 
והיא הגבוזזה־ביותר במזרח התיכץ. האוכלוסיה מרוכזת 
בעיקר ברצועודהחוף (יותר מ 500 נפש לקמ״ר), בעמקים 
שבהר הל׳ ובמורדותיו המערביים. היא דלילה ביותר בחח 
הדרום ובבקע. 

כ 50% מכלל האוכלוסיה הם עירוניים. הערים הראשיות 



161 


לכגון 


162 



בירות: הכיכר המרכזית 


ומספר תושביהן (אומדן 1967 ): ביח־ת (ע״ע), הבירה — 
כ 530.000 תוש׳ (בירות רבה — כ 620.000 תוש׳)! סראבלום 
(טריפולי, ע״ע) — 155x100 תוש׳; זחלה — 35x100 תוש׳! 
צידה (צידון, ע״ע) — כ^ 25 תוש , ! בעלבד (ע״ע) — 
כ 20,000 תוש׳! צור (ע״ע) — כ 12,000 תוש/ 

מערבת החיבור בלבנון היא מתקדמת, נרחבת ומגוונת, 
בשל השפעת גורמים תרבותיים זרים, שקנו להם מעמד 
במדינה. ב 1964 למדו, ב 1,275 בת״ס ממשלתיים יסודיים 
ותיכוניים, כ 156x100 תלמידים וב 1,450 בת״ס פרטיים יסר 
דיים ותיכוניים, דתיים וחילוניים, למדו אותה שנה כ 00 ( 205x 
תלמידים. 

בל׳ 4 אוניברסיטאות. כולן בבירות, ו 4 מוסדות נוספים 
להשכלה גבוהה. ב 1966 למדו בהם למעלה מ 20x100 סטודנ¬ 
טים. על ההתחרות הנטושה בין גורסים מוסלמים וזדים על 
עיצוב דמותו של המשכיל הערבי מעידים אפוטרופסיהן של 
4 האוניברסיטאות: ״האמריקנית״ (נוסדה 1866 ) 1 הצרפתית 
״סן־ז׳וזף״ ( 1881 )! וד׳ להלן, היסטוריה)! הערבית, שבחסות 
מצרים ( 1960 ) 1 והממשלתית( 1953 ). מכוני השכלה אלה מש¬ 
משים אבן־שואבת גם לתלמידים מארצות ערביות אחרות. 
האוניברסיטה האמריקנית העמידה מחזורים רבים של מח¬ 
נכים ומדענים בעלי רמה, ובה למדו בשעתם גם בגי היישוב 
היהודי בא״י. 

ב 1963 הופיעו בל׳ כ 35 עתונים, רובם בערבית, ומקצתם 
בארמנית, צרפתית ואנגלית. לשידורי הרדיו והטלרזיה של 
בירות נודעת השפעה הרבה מעבר לתחומי ל׳ גופא. 

כלכלה. ל' היא ארץ חקלאית, אשר מאז מלה״ע 11 
נעשתה מרכז חשוב לסחר, לתחבורה ולתיירות למדינות 
המזרח ה תיכון. על אף לבטיה הפוליטיים הפנימיים היא מש¬ 
משת. במידה גוברת והולכת, גם כבנקאי עיקרי של השליטים 
עתירי־ההון של נסיפדדת־הנפט באיזור זה. הכנסתה הלאו¬ 
מית עלתה בשיעור של 6% לשנה בעשור האחרון והיתה 
ב 1965 כ 400 דולר לנפש (במחירים שוטפים). 

עם התפתחות השחתים ירד חלקה של החקלאות 
בכלל ההכנסה הלאומית ( 14% ב 1965 , לעומת 20% בשנות־ 
החמישים) אף שתפוקתה גדלה בהתמדה. רק כ 25% מכלל 
שטח המדינה (כ 2.7 מיליון דונם) מעובדים ועליהם גדלים 
בעיקר ( 1965 ): פרי הדר — 227x100 טון: ענבים — 100x100 
טון! חיטה ודגנים — 90x100 טון! תפוחי־אדמה — 80x100 


טון! זיתים — 30,000 טון! בננות — 22,000 טון! טבק — 
6,000 טון! כן מייצרים בל׳: חלב — 67,000 טח! שמן־זית— 
12,000 טון. בל׳ כ 3,600 טרקטורים. — ב ע ל י - ח י י ם ( 1965 , 
באלפי־ראש): עיזים— 450 ! צאן— 220 , בקר— 110 . 

הגדולה בתכניות הפיתוח היא התכנית המשולבת 
להשקאה ולייצור חשמל על נהר הליטאני, בה הושקעו עד 
אמצע שנות ה 60 כ 150 מיליון דולר ובמסגרתה הושלם סכר 
קאראואן והוחל בבניית תחנת הכוח על נהר האואלי. 

תעשיית ל׳, שמועסקים בה כ 60 אלף איש ( 1965 ), 
ושהתפתחה מאז מלה״ע 11 הודות להגנת מכם מקיפה — 
היא עדיין זעומה בהיקפה — בעיקר מחמת העדר חמרי־גלם. 
התעשיות העיקריות הן: טכסטיל — כ 100 x 100 פלכים וכ 2 x 100 
מכונות אריגה, שיצרו ב 1965 כ 3,500 טון חוט כותנה! 
מלט— כמיליון טח ( 1965 — ב 1948 כ 210,000 אלף טח), 
ותעשיית מזח מפותחת יחסית. — ייצור החשמל ב 1965 
הגיע ל 780 מיליח קדש ( 87 מיליח קו״ש ב 1948 ), התוספת 
לכושר ייצור החשמל בעקבות הפעלת תחנות־הכוח ע״ם 
תכנית הליטאני תהיה כ 130x100 ק״ו. 

נפט. בל׳ עוברים 2 צינורות המוליכים יחד 36 מיליון 
טון נפט ( 1965 ). האחד — מקירקוק (עיראק) לטראבלוס 
(טריפולי), והשני (ש 1111 ק 13 —שת 11 ז<} 1 ? 1311 ( 31 ז^-$מ 3 ־ 1 ז), 
מסעזדיה לצידח. (חלק ממנו עובר ברסת־הגולן המוחזקת 
בידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים). ליד נמלי הנפט 
קיימים בתי-זיקוק שעיבדו ב 1965 כ 1.5 מיליח טון נפט 
גלמי, בעיקר לצריכה פנימית. 

סחר החוץ של ל׳ מאופיו בעודף קבוע של היבוא 
על היצוא המתאזן על־ידי העברות מטבע חד־צדדיות של 
מהגרים לבני משפחותיהם׳ השקעות-הון מארצות ערביות 
והכנסות מתיירות. התפתחות הסחר והשרותים בל׳ היא מד 
שימה במיוחד בתחום השרותים הבנקאיים (בבירות פעלו, 
ב 1965 למעלה מ 80 בנקים שונים) וסחר הזהב (בו תוססת 
ל׳ את המקום השלישי בעולם). ב 1965 זכתה ל׳ במעמד של 
מדינה מועדפת ביותר אצל הקהילה הכלכלית האירופית 
(השוק המשותף). 

גורם חשוב בהתפתחות הסחר הלבנוני הוא גמלה החפשי 
של בירות, בו עבת, בסחר טראנזיט (מעבר) לארצות 
השכנות, סחורות בשוד של כ 258 מיליון דולר ( 1965 ). — 










167 


לגנון — לגנון, הר ומ!עת ה־ 


168 


אל-ח׳ורי, לא להטות את כף המאזנים לצד הנוצרים ובני 
עדתו המארונית. 

ב 1952 נאלץ אל-זז׳ורי להתפטר, בלחץ כוחות ציבוריים 
רבים שנקעה נפשם משלטונו הבלתי יעיל, ותחתיו נבחר 
כמיל שמעון לנשיא. אולם דווקא בתקופת נשיאותו של 
שמעון, שנהנה בראשית שלטונו מתמיכה בין עדתית רחבה, 
נקלעה ל׳ ב 1958 למאבק פנימי ולמלחמת־אזרחים. בהנהגת 
שמעון נקטה ל׳ בהדרגה במדיניות פרדמערבית, שהגיעה 
לשיאה בפברואר 1957 , עם הסכמתה לדוקטרינת איזנהאור 
(ע״ע ארצות־הברית, כרד מילואים, עט׳ 577 ). מעמדם של 
המארונים, והנוצרים בכלל, באדמיניסטראציה הממשלתית 
התחזק יותר ויותר. מגמות אלה התפתחו דווקא בתקופת 
גאות הלאומיות הערבית בארצות השכנות, גאות שהגיעה 
לשיאה באיחוד סוריה ומצרים בפברואר 1958 . גאות זו 
הביאה להתגברות הנטיות הפאן־ערביות והאנטי־מערביות 
בקרב חוגים שונים באוכלוסיה, בעיקר בקרב המוסלמים. 
ההתנגשות בין מגמות מנוגדות אלה הוחשה, כאשר נתברר 
שכמיל שמעון מתכונן להכניס תיקון בחוקה, כדי שיוכל 
להבחר לתקופת־נשיאות שניה. 

במאי 1958 החלה מלחמת־אזרחים, כשפרצה ההפיכה בעי¬ 
ראק, ב 14.7.1958 , ונראה היה שיש סכנה לעצמאות ל/ ביקש 
שמעון שאה״ב תשלח צבא לל , , חו שיגרה שמה יחידות 
נחתים. מלחמת-האזרחים הסתיימה בהסחלקותם של שמעון 
ותומכיו מן השלטץ, ובבחירתו של הגנרל פואד שהאב, מפקד 
צבא ל׳, לנשיא הרפובליקה (ספטמבר 1958 ). שהאב ניהל 
את מדיניותה של ל׳ בהתאם לעקרונותיה המסרתיים. שמי¬ 
רת ניטראליות בין הגושים היריבים בעולם הערבי, אי- 
הזדהות במדיניות הבינלאומית וקיום שיווי משקל בין 
העדות בתוך ל׳. יתרה מזו, שהאב הבין ששיווי משקל זה 
יושג רק כאשר יגדל חלקם של הלא-נוצרים באדמיניסטרא- 
ציה ויתוש פיתוחם של איזורי הארץ הנחשלים, שרוב תושבי¬ 
הם אינם נוצרים. שארל חילו, שנבחר לנשיא באוגוסט 1964 , 
המשיך את עיקרי מדיניותו של קודמו, ובתנאי רגיעה מדינית 
גדולה בהרבה מאלה שבעשור השנים הקודם. ככל שהלכו 
והתבלטו מגמותיו הסוציאליסטיות של השלטון במצרים 
אחרי הפיכת 1952 , כן הלכה ל׳ וירשה את מקומה של זו 
כמרכז מסחרי וכספי של מדינות־ערב במזרח התיכון. מכאן, 
ובן בשל המתיחות העדתית והדתית הסמויה שבקרבה, עניינה 
הרב של ל' בשמירת השלום וה״סטאטוס קוו" הן כלפי פגים 
והן בלפי חח. לכן הפכה ל׳ לאי של שקט בין חברותיה 
הנסערות ב״ליגה הערבית", ומשקלם הכלכלי הניכר של 
הלבנונים, דוגמת משקלם המסחרי של אבותיהם הפניקים, 
שוב אינו עומד בכל יחם למשאביהם הטבעיים והמדיניים. 
ב״מלחמת ששת הימים״, ביוני 1967 , לא השתתפה ל׳ ולא 
התערבה גם כשהתנהלו פעולות צבאיות נגד סוריה — ממש 
בקרבת גבולה. 

- 111511 5 * 1 , 8011401 ? ; 1946 ,., 7 1 * 012 1 * 51 ?$ , 301 זו 1 ס 11 . 11 

115101151155 * 1511 155 ) 11 > 11 * 501111111 1155 ־. . 7 5111 55 * 41 * 0115 ? 111110715 
; 1957 ,? 1115105 111 ״£ , 11101 . 14 ,? , 1947 , 155115 * 1510 £ 501 '! £ 
510 ?$ , 1££ י 0£1 ס 7 .מ . 8 ; 1957 ,״ 7 1 * 111 > 110 ? 5 ,ו 4£1 ב 21 . 19 

€51515 ,ב 311 < 111 () . 1 .? ; 1958 , 11155 * 111111 } 511 * 7551 155 * 1111 ״ 7 1 * 011 
, 831161 . 5 . 14 , 1963 ,״ 7 * 11 > 711510155 ,ז 0 ״ 1931 .[ ; 1961 ,״£ 171 
0111155 ? ,(. 04 ) זז 4 ם 81 . 7 ; 1965 ,.. 7 / 0 ? 7115105 15511 * 110 } 7115 

. 1966 111 

יה. םו. 

יהודים ישבו בערי החוף של סוריה, היינו בתחומי 
ל׳ דהיום, מימים קדומים, אד מספרם לא היה רב (וע״ע 


סוריה, יהודים). בשעת הקמת הל׳ ביחידה מדינית עצמאית 
למחצה, בשנות ה 60 של המאה ה 19 , ישבו קהילות יהודיות 
בטריפולי, בבירות ובצידון. גם באיזורים כפריים ישבו יהד 
דים. בעיירה דיר־אל־קאמאר, בהרים, במחצית הדרך בין 
בירות לצידון, התקיים רכח יהודי ( 80 משפחות בראשית 
המאה ה 19 ), שעסק, מלבד_בעבודת־אדמה ובגידול תולעי 
משי, גם במסחר ובייצור סבון, ובהפקת קצת ברזל מה־ 
מרבצים שבסביבה. כן ישבו יהודים בכפרים בסביבתה 
הקרובה והרחוקה של דיר־אל־קאמאר (מח׳תאדה, עץ קניה, 
עין זחלתה, ענדרה, נברך, ועוד). הצד המשותף, והאפייני 
לכמעט כל הרכחים היהודיים האלה, היתה תלותם בתוש׳ 
הדרוזיים (ע״ע), עמם היו ביחסי ידידות. בעקבות המלחמה 
הבינעדתית בל/ ב 1860 , בין הדרוזים למארונים, החלו 
הדחתים נוטשים את איזור דיר־אל־קאמאר, ויחד אתם 
עזבו גם היהודים והשתקעו בבירות, בעיירה עלי (דרומית- 
מזרחית מבירות), ובצידון. בפנים הל׳ נשאר רק ישוב יהודי 
בעיירה חצביה, במורדות החרמון, שם נודעו כבר מהמאה 
ה 18 . יהודים מעיירה זו הועברו לראש־פינה ע״י הבארץ 
רוטשילד בשנת 1888 , ו 3 המשפחות האחרונות עזבו רק 
ב 1913 . יחסי היהודים עם העדה המארונית הנוצרית השלטת 
היו לעתים מתוחים, וארעו כמה מקרים של עלילות־דם. 

ככל שהתפתחה ל׳ המודרניות כן רב מספר היהודים בה, 
שרובם היו ספרדים. יהודים הגיעו לל/ ובעיקר לבירות הבי¬ 
רה, מיוון ומתורכיה, והפכו בהדרגה לגורם מסחרי בעל חשי¬ 
בות. ב 1929 נמנו בבירות בלבד כ 5,000 יהודים. יהודי ל׳ 
הושפעו לא מעט מקרבת היישוב היהודי בא״י, ולא נפגעו 
למעשה ע״י הקמת מדינת ישראל ב 1948 , שכן דיכא השלטון 
נסיונות לפגוע בהם. אחדי 1948 גדלה האוכלוסיה היהודית 
זמנית ע״י התווספות פליטים מסוריה ומעיראק. ברם, בשנות 
ה 60 למאה, החל היישוב היהודי בל׳ מתדלדל בהדרגה, בשל 
המאורעות המדיניים בל/ ולחץ הלאומנות הערבית. ב 1967 
נאמד מספר היהודים בל' ב 3,000 לכל היותר, רובם המכריע 
בבירות, מלבד משפחות-מספר בטריפולי. 

י. בךצבי, יהודי דיר אלקמד (מאסף ציון, ב׳), תרפ״ז! 

הג״ל, ליקוטים (שם, ד׳), תר״ץ! הנ״ל, היהודים בקרב 

הדרוזים בלבנץ (תרביץ, ג׳), תרצ״ב ן -<*! 15 ,״ 73045111 . 8 

115 * 1 * 711 1/15 /ס 11111155 * 00 511111 * 111 } 1/15 112 1111151 * 7 05111111 ) 1511 

. 1950 , 54-56 , £051 

א. אש. 

לבנון, הר ובקעת ה״.( 1 ) הר הל/ שכולו בתחומי מדינת 
ל׳ (ע״ע) וממנו שמה, הוא למעשה רכם הרים, 

המהווה את החלק הנישא ביותר במערכת ההרים הנמשכת 
לכל אורך חוסו המזרחי של הים התיכץ. הרכס נמשך בביוץ 
דרום־מערב — צפון־מזרח, מהערוץ העמוק והתלול של נהר 
.קסמיה (ע״ע ליטני, נהר־), המפרידו מהרי הגליל, ועד עמק 
נהר אל-^ביר שבינו לבץ ג׳בל אנסחה. אורך הרכס כ 150 
ק״מ, ורחבו מ 25 ק״מ (בדרום) עד 45 ק״מ (בצפון). הרכס 
נוצר ע״י הקמטה. בשיא הקמט חשופות שכבות עבות של 
סלעי גיר מתקופת השרה, המכוסות על מדרונותיו בשכבת 
אבן־חול מהקרטיקו׳ן התחתון. מעליה שכבת חרסית ואח״ב 
שכבות עבות של סלעי גיד מהקרטיקון העליון. נוסף לקימוט 
עיצבו את התבליט, במידה רבה, קווי־שבר לארכו ולרחבו 
של הרכס. במזרח הרכס קוטע אותו קו שבר (שבר יאמונה), 
לכל ארבו, לעבר בקעת הל/ קווי שבר לרוחב הרכס 
מחלקים אותו ל 3 גושים עיקריים: א) הגוש הצפוני 



169 


לבנון, הר ובקעת ה¬ 


סל! 


הוא הגדול, הרחב והגבוה ביותר, ובו הפיסגה העליונה 
בל/ קורנת איסורה ( 3,086 מ׳). בגוש זה, בקרבת העיירה 
בשאלה, מצדים שרידי אחי הלבנת העתיקים. ב) הגוש 
המרכזי, הגובל משלושה עברים בקווי-שבר! לו אופי של 
הורסט. גבהו המידבי — 2,628 מ׳ (ג׳בל סאנין). במעבר 
שביו הגוש הצפוני לגוש המרכזי עוברת הדרך מטראבלוס 
(טריפולי) לבעלבך, ובמעבר שבק הגוש המרכזי לדרומי 
עוברת הדרך מבירות לדמשק. צפונית לדרך זו, וקרוב אליה, 
משתרע ג׳בל כניסה ( 2,091 מ׳), המשקיף על בירות, 
ג) הגוש הדרומי, שהוא הצר והמפורד ביותר, מגיע 
רק לגובה 1,950 מ׳ (ג׳בל בארוך). 

לכל אורך הר הל׳ קרובה פרשת־המים לבקעת הל׳ (ר׳ 
להלן) הרבה יותר מאשר לחוף הים. לכן העמקים היורדים 
לצד הבקעה קצרים, עמוקים ותלולים. לאורך במת ההר, 
ובמערבו, מצויים עמקים רבים העשירים במים; תושבי הכפ¬ 
רים שבהם מעבדים את תחתית העמק ואת המדרונות, שדורגו 
בצורה יעילה והוכשרו לגידול מטעים שונים. עמקים אלו, 
שרבים מהם מבודדים מפאת קשיי גישה, היו בתקופות שר 
נות מקלט לשרידי עמים ולכתות דתיות, שנרדפו באיזורים 
שמסביב לל׳. כאן גם שרדה עדה נוצרית גדולה (המרוניטים, 
ע״ע) באחור מוסלמי. 

( 2 ) בקעת הל/ בוקיע(ערבית —, היא הקטע של 
הבקע הסורי־אפריקני המקביל להר הל׳ ומתמשך בינו לבין 
מול־הל׳ (ע״ע) והחרמה (ע״ע). קטע זה הוא החלק הגבוה 
ביותר של הבקע במזרח התיכון. גובה פניו מגיע ל 1,120 מ׳ 
ליד בעל פך! כאן גם עוברת פרשודהמים שבין הנהרות 
אורונטס וליטגי(ע׳ ערכיהם) המנקזים את בקעת הל׳, האחד 
לצפון והשני לרחם, וכאן מקורותיהם. מקרבת בעלבך משת¬ 
פלת הבקעה צפונה ודרומה. גובה פניה כ 500 מ׳ בשני מד 
צאותיה, הצפוני והדרומי. בחלקה הרחב ביותר, מדרום 
לראיק, וליד פתחה הצפוני, רוחב הבקעה כ 20 ק״מ. במרכזה 
ובמרבית ארכה — 8 — 12 ' ק״מ, ואילו בדממה היא צרה 
( 4 — 6 ק״מ). ממזרח וממערב סוגדים על הבקעה מדרונות 
תלולים. חלק מפני הבקעה הוא מישוח, אך רוב שטחה 
גבנוני. מצויים כאן שטחי טרשים נרחבים, שאינם ראויים 
לעיבוד. במחציתה הדרומית של בקעת הל׳ אדמות טובות 
ומים רבים (משקעים ומעיינות), ואילו חלקה הצפוני יבש 
ופחות פורה. בקצה הדרומי של הבקעה מצויים רכסי־אורך 
המשווים לה אופי הררי. כאן פורץ לו הליטאני דרך בערוץ 
צר ותלול לפני פנותו מערבה. בבקעת ל׳ עבדה בימי-קרם 
דרך ראשית מארץ־ישראל לסוריה המרכזית והצפונית ול¬ 
עמק הסרת. 

.£ .א ; 1926 , 1-14011 ? 0401081 , 0 ) 108 ^ 211 .? .א 

, 011 ( 111 ? 0 , 211045 ^ 86 £ ; 1930 ,ו? 0 ח 1 >< 1 ?* 1 }ס ץ 010% ? 0 

. 1955 . 111 ־ 1 

מ. בר. 

הל׳ במקרא ובעולם העתיק, שמושלההרנגזר, 
כנראה, מהשורש .לבך, ציון לשלגים המכסים אותו בחורף 1 
הוא נקרא "ל׳" בעברית, לבנן בפניקית, למנ באשורית, 
ר(= ל) בנן במצמת, ו בערבית. שם ההר בשפות אירד 
פה נגזר גם הוא משמו השמי, 13311011 ־ 013311011,13 , 1,1133x1 . 

בל׳ נמצאו עקבות של תרבות פרהיסטודית, ובתקופה 
ההיסטורית ישב באיזור הל׳ עם שמי־מערבי, מעמי כנען, 
הידוע כיום בשם סניקים (ע״ע פניקיה). כהר הגבוה ביותר 
בחוף המזרחי של הים התיכון, נחשב הל׳ כמקום משכנו של 


אל, .בעל ל׳", הזהה כנראה עם הדד (ע״ע). פיסגותיו ומר 
רדותיו של הל׳, העשירים בארזים ובעצי מחט אחרים, עוררו 
מהזמן הקדום ביותר את עניינם של שליטי עמק הנילוס חסר־ 
העצים. כבר בתקופת השושלת הרביעית שלח פרעה ?ינפרו 
(ע״ע) אנשים לעיר הנמל גבל (ע״ע) להביא אחים, אדנים 
וכיוצא בזה. יערות הל׳ שימשו את צרכי מצרים במשך 1,500 
שנה וסיפקו לה עצים לתרנים בשביל ספינות, לעמודי מקד־ 
שים, להקמת לשכות בהיכלים, לסירות פולחניות מקודשות, 
לשערי ארמונות וכד׳. בעקבות היצוא הרב של עצי הל׳, 
נחשפו והלכו ההרים, מן המאה ה 12 לפסה״נ ואילך החלו 
האשוחם מתחחם במצחם בכריתת עצי הל׳. תגלת־פלאסר 
1 (ע״ע) הגיע אל הל׳ "ביזמת האלים אנו ואדד", כדי לספק 
עץ למקדשיהם! ב 877 לפסה״נ הביא משם המלך אשוח 
נצירפל 11 עצי ברוש ואות. בדבח ישעיהו לחזקיהו נזכר 
החרם שעשה סנחריב באחי הל׳ ובברושיו (מל״ב יט, כג)ז 
לפי ישעיהו (יד, ח) שמחו עצי הל׳ על מות מלך בבל — 
"גם ברושים שמחו לך אחי לבנון מאז שכבת לא יעלה 
הכרת עלינו". 

בישראל העריכו ביותר את יפים של עצי הל׳. אחי הל׳ 
עומדים כניגוד לאטד במשל יותם (שופ׳ ט, טו). גם כאן היו 
עצי הל׳ חומחבגיין מן המובחר. כאשר בנה שלמה את בית־ 
המקדש סיפק לו בעל־בחתו, חירם מלך צ 1 ר (סל״א, ה, 
כ—כד), אחים מן הל׳, אשר הושטו לנמל (תל כודדי או תל 
קסילה) קתב ליפו(דה״ב, ב, טו). כן השתמש שלמה בארזי 
ל׳, כשהקים את האדמה שנקרא "בית יער הל׳" (מל״א, ז, 
ב—ז). גם בעת בניין בית שני (עז׳ ג, ז), הובאו האחים 
מיערות הל׳ שבבעלות מלך פרס, במקרא מציין הל׳, בדרך 
כלל, את הגבול הצפוני של הארץ המובטחת (דב׳ א, ז ז ג, 
כה! יא, כד! יהר א, ד* ט, א). ארזיו נחשבים משובחים 
בעצים (שום׳ ט, טו! מל״א, ח, יג)! "כבוד הלבנה... ברוש 
תדהר ותאשור" נזכחם בישעיהו ם, יג. במקומות רבים 
במקרא מופיע הל , כסמל להר הטבע וימיו (שה״ש ה, טו, 
ועוד). בספחם אחחם שבמקרא נזכחם חיות-הבר של הל׳, 
מימיו, פרחיו, יינו ושלגיו בלשה פיוטית מלבבת. 

בתקופות שלאחר ימי המקרא הוסיפו הערים הפניקיות 
לנצל את עצי הל׳, עתה לטובת השליטים ההלניסטים והרו¬ 
מאים. למרות התנגדותם של שבטים ערביים שחיו בהרים, 
השתמש אלכסנדר מוקדה בעצי הל׳ לעבודות המצור על 
העיר צור, ופעם נוספת ב 324 לפסה״נ — לבניית שייטת על 
נהר פרת. ב 315 לפסה״נ הקים אנטיגונוס מהופתלמום(ע״ע) 
מספנות בטחפולים, גבל וצידה, בהן עמלו 8,000 פועלים 
בבניין אניות. פומפיוס השתמש בעצי הל׳ לבניין ספינות 
במלחמתו הימית נגד שודדי־הים. בתקופת הקיסמת הממית 
נתלו יעמת הל׳ בשיטה ראציונלית. כתובות ממבות מתקו¬ 
פת אדחאנוס מעידות, כי ארבעה מיני עצים (כנראה אח, 
בתש, אורז ואשוח) היו מוגנים! האחרים ניתנו לשימושם 
של אנשים פרטיים. 

וע״ע ל׳(מדינה), היסטוריה (מהכיבוש הערבי)! פניקיה! 
סוריה, היסטוחה (עד לכיבוש הערבי), וביבליוגראפיה 
לערכים אלה. 

; 1924 ,?■? 1111101 '! ? 1011 > 114£1, 1*? 04111■? 4!* 1*11x111 קג 8 .? 

:! 01111101 ?} ?? 1 1111. 1*0 \10010£11? £?: ?44??: <10X1 מנ 1101 ׳\ . 0 

,( 1 ם ,!□ 8611810 צ) 8 : 13151 * 1 34 .׳%;>£) 11 ו? 1 ? 0 1 ז? 1 ? 1 ז 0 '\ ? 1 > 

11£ !*?1)0x011 ו 1 > 111 ? 11 ו 0 ד 1 ץ$ /ס ^? 0 ) 1111 , £1116 . 11 . 8 ; 1930 
. 1951 ,(ו׳ ספתח) ? 1 ? 11 :? 01 ץ 01x1 
מ. א. י. 





175 


לכנר, ישראל בנימין — לברדור 


176 


לבנר, ;ישראל בנימץ ( 1862 , טרח־יליובובקה [פלד 
יקאטרינוסלאו] — 1916 , לוגאנסק), סופר ומחנך 
ברוסיה < מחלוצי ספרות הילדים העברית. בנעוריו במשך אל 
בעיות החינוך היהודי, ואף עסק בהוראה, היה מנהל בי״ם 
ביקאטריבוסלאו׳ ומפקח על בתה״ם של "חברת מפיצי 
השכלה״. מ 1906 ועד מותו שימש גם כ״רב מטעם" בלוגאנסק. 

עיקר פירסומו של ל׳ בא בזכות מפעליו בתחום הספרות 
לילדים בעברית, כמחבר, כמתרגם וכעורך. ספרו הראשון 
"רע הילדים" (תרנ״ב), ספר־לימוד כרסטומאטי, זכה מיד 
לתפוצה רבה, ומאז החל ל' מפרסם סיפורים ועיבודים רבים, 
בעיקר בסדרה "ביבליותיקה לילדים", שהיו ספרי־הקריאח 
העבריים הראשונים, שכוונו במיוחד, בשפתם ובגישתם, לגיל 
הילדות. ספרו העיקרי הוא "כל אגדות ישראל" (א׳-ב/ 
תרנ״ח-תר״ס), אגדות חז״ל מעובדות ומותאמות לרוח הילדים 
ולידיעותיהם. הספר זכה להצלחה מרובה, יצא בהרבה מהדו¬ 
רות ותורגם ללשונות אחדות. ל׳ ערך גם עתוני ילדים, 
ביניהם: "החיים והטבע" (תרס״ה/ו), "הפרחים" תרס״ח־־ 
תרע״ג),ואף שבועון ברוסית <נ^מ^ק 113 ("ישראל 
הצעיר״! 1906 ). מבין תרגומיו יש לציין את "מלחמת אחים" 
לו. הוגו, ו״המוהיקאני האחרון" לס. קופר. 

ש. גינצבודג, לזכר י. ב. ל' (התורן, ג׳, גל׳ מ׳), תרע״ז! 

מ. ליססון, מוסר צנוע (העברי, 6 , גל׳ מ״ט), תרע״ז: צ. 

שרפשטיין, יוצרי ספרות הילדים שלנו, ג', י, ב. ל׳ (ספר 

השנה ליהודי אמריקה, ה׳, 242-240 ), תש״א. 

ל 3 ?ן, ( 7 !ן, לורד א י ו 3 ר י — 41 ־ 01 ? 14 ;> 0 נ 1 נ 111 ? 0110 ( 
— ( 1834 — 1913 ), מדינאי, סופר וחוקר- 
טבע אנגלי. בגו של הבנקאי, המתמאטיקאי והתוכן סר ג׳ון 
וילים ל׳( 1803 — 1865 ), ממנו ירש את התואר בארון ב 1865 . 

נוסף לעבודתו כשותף בבאנק 
של אביו׳ התמסר ל׳ כבר מגיל 
צעיר לפעילות ציבורית רחבה. 

הוא היה חבר פעיל בוועדות 
רבות, ככלכלן וכאיש שדגל ב¬ 
רפורמה סוציאלית, ונבחר פע¬ 
מים אחדות לפארלאמנט, לרא¬ 
שונה ( 1870 ) מטעם הליבראלים, 

ולאחר־מכן כנציג המפלגה היו- 
ניוניסטית. כן היה סגן נשיא 
האוניברסיטה של לונדון, ויו״ר 
המועצה של לונדון-רבתי, ב 1900 
הועלה לבית הלורדים. ל׳ היה חברם של ת. ה. הכסלי(ע״ע), 
וצ', דרדין (ע״ע), והיה מתומכי תורת האוללוציה של זה 
האחרון. בשעותיו הפנויות עסק בתחומי מדע מגוונים: 
גאולוגיה, אנטומולוגיה וזואולוגיה, ובמקצועות שהתפתחו 
דווקא בימיו — אנתרופולוגיה ופרהיססודיה. ל׳ התפרסם 
מאד בעבודותיו המקוריות בשטחים אלה, שזכו לתפוצה 
רבה. הוא היה מן הראשונים שהכיר בחשיבותו של חקר 
האדם הפרימיטיווי להבנת האדם הקדום והתפתחות החר¬ 
בות האנושית, והציג את דעותיו בחיבורים 6-11131:0110 •!? 
10163 ־ 1 (״זמנים פרהיסטוריים״), 1865 ! 0£ 0118111 ס!!?׳ 
1231100 [ 1 ׳\ 1 נ> (, 5 מוצא החרבות״), 11870 - 0 ־ 1 ־ 3111386 ^ 
61181011 ? 3011 160115111 (״נישואין, טוטמיזם ודת״), 1911 . 
כבר ב 1862 הציע ל׳ את החלוקה היסודית של תקופת האבן 
לפאלאוליתית ולנא 1 ליתית. בזואולוגיה עסק בעיקר בחרקים 


חברתיים (נמלים, דבורים וצרעות), וקנה לו שם גם במח¬ 
קרים על מערכת העצבים ואיברי החושים. 

ל׳ פירסם גם ספרי הגות, כגון £6 !£ 0£ 1635111-65 ? 1116 
(״תענוגות החיים״), 1887 — 1889 ! 01£6 0 £ 036 1116 ("השי¬ 
מוש בחיים״), 1894 . 

מ. ס. 

לברדור ( 101 ) 3 ־ 03111 ). ( 1 ) חצי-אי גדול בצפון־מזרח 
אמריקה הצפונית, בתחום קאנאדה, בין מפרץ 
האדסץ — במערב, האוקיינוס האטלנטי — במזרח, שפך 
הנהר סנט־לורנס ומפרץ סגט-לותס — בדרום, ומיצר האד־ 
סון בצפון. בגבולו היבשתי נחשב הקו המחבר את קצהו 
הדרומי של מפרץ ג׳ימז עם שפך הנהר סאגני (׳! 53811603 ) 
לסנט־לורגם. שטחו 13 מילית קמ״ר (מזה כ 150,000 קמ״ר 
ימות) ובו כ 80 אלף תוש׳ ( 1961 ). כ 85% מהתוש׳ לבנים, 
והשאר בני שבטים מקומיים: אסקימואים (בצפון ובמזרח) 
ובני שבט אלגוגקין (בדרום). מבחינה אדמיניסטראטיווית 
נמצא רובו הגדול (כ 80% משטחו) של חצי־האי בפרובינ¬ 
ציה קוויבק ואילו הלקו המזרחי נכלל בפרובינציה ניו¬ 
פאונדלנד. רובו של חצי־האי ל' רמה, בגובה 800-600 מ/ 
בנויה סלעים קריסטאליניים ומטאמורפיים, המהווה חלק 
מהטבלה הקאגאדית-לורנטית(ע״ע קנדה). שוליה הצפוניים־ 
מזרחיים של הרמה הם בעלי אופי הדרי ומבותרים בשברים 
ובעמקים צרים ועמוקים, שנוצרו ע״י קרחונים ונהרות. 
הפסגות באיזור זה מגיעות לגובה ה 1,500 מ׳. הצפת חלקיהם 
התחתונים של העמקים יצרה חוף של פיורדים עם איים 
קטנים ושוניות לרוב. בדרום נופלת הדמה לעבר מפרץ סנט- 
לורנם במתלול שגובהו 200 — 300 מ/ ואינה מותירה אלא 
רצועת חוף צרה! גם לאורך מרבית החוף הצפוני מסתיימת 
הרמה במתלול ורק במערב היא משתפלת לעבר מפרץ 
האדסון. על הרמה ימות רבות, רובן צרות וארוכות, שנוצרו 
ע״י פעולת החריצה והסחיפה של הקרחונים הגדולים שכיסו 
את ל׳ לפגים. למרבית ארפה של ל/ ממפרץ אונגאווה (-סס 
3 ׳.יב 8 ), בצפת — ועד מדרום לימת אשואניפי ( 11 ) $1111301 ^), 
מצוי בתוך התשתית של סלעים קריסטאליניים, מעין איבוס 
ענקי, כנראה סינקלינה עתיקה, שנתמלא סחף, ואשר בו 
נתהוו שכבות של סלעי־משקע בעובי מאות מטרים. שכבות 
אלו עשירות מאד בעפרות־בחל, רובן באיכות גבוהה ( 55% 
בחל). אומדים את כמות עפרות־הברזל שבאיבום זה ביותר 
מ 3,000 מיליון טון. מראשית שנות ה 50 מתפתח ניצולן בקצב 
מהיר, בעיקר בחלקו הדרומי של האיבוס, באיזור שבין 
סקפרוויל ( 1116 י\: 6££61 ! 561 ) וגאניון ( 038000 ), שחובר 



לאבראדור: מבט טטעוו הציפור על רכסי "ארבע הפסגות" 



נ׳ח לבס 



177 


לברדור — לגום 


178 


במס״ב עם חוף מפרץ סנם־לו׳רנם. ב 1965 הוסקו בל׳ כ 25 
מיליון טון עסרות־ברזל (כ 70% מתפוקת קנדה). כן מסיקים 
באחור זה טיטאגיום, נחושת תיקל׳ דש בו גם זהב ועפרות 
המכילות אוראניום. — אקלים וצמחיה׳ ע״ע קנדה. 

רכה החשיבות של ל׳ גם לפיתוח הכוח ההידרדחשמלי׳ 
ופוטנציאל־הכוח הכללי שלה סוערד ב 22 מיליון כ״ס. רק 
כ, 15% מפוטנציאל זד■ כבר מנוצלים כיום ( 1966 ). 

אוכלוסיית ל׳ מפוזרת בעייתת וביישובים קטנים, ועיקר 
עיסוקה בדיג לאורך החופים, במיוחד בדרום, ובציד חיות, 
לשם יצוא סרוותיהן. באחורי המכרות קמו לאחרונה יישובי 
כורים. צפון־ל׳ כמעט ריק מאדם. 

מניחים כי ל׳ היתה ידועה ליודדי-ים סקאגדינאודם עוד 
במאה ה 10 . ב 1498 ביקר בחוסי ל׳ המגלה האיטלקי ג׳ובני 
קבוטו (ע״ע), שגמל בשירות אנגליה. 

( 2 ) מחוז בפרובינציה נידפאונדלנד שבקנדה (ע״ע), 
המקיף את חלקה שבצפזץ־מזדה חצי־האי ל' > 285,000 קמ״ד 
ו 13,500 תוש׳ ( 1961 ). 

( 3 ) זרם אוקייני קר ("זרם־ל׳"), הזורם דרומה לאורך 

חופיה המזרחיים של ל' תתקל, מזרחית מנירפאונדלנד, 
ב״זרם הגולף" החם, העולה סן הדרום. מקום מפגשם של שני 
הזרמים, הקר והחם, נודע בערפיליו הסמיכים והמטוכנים 
(וע״ע ניו־סאונדלנד). מ _ בר 

לבו־דוךיט, ע״ע 9 לךספס, 
לברוב, פיו?זר, ע״ע לורוב, פיו?זר, 

לבלי, מו*ק( 1903 , ריגה — 1967 , חיפה), מלחין ומנצח 
ישראלי. ל׳ למד בקונסרה־אטוריון בליפציג. בשנים 
1927 — 1932 ישב בגרמניה. חיבר מוסיקה לבאלט, לתיאטרון 
ולסרטים * כן פעל כמנצח. ב 1932 — 1934 שימש כמנצח 
באופרה הלאומית בריגה, וב 1935 עלה לא״י. כאן פעל 
כמנצח ב״אופרה העממית הארצישראלית״ ( 1941 — 1947 ), 
היה בשנים 1950 — 1958 מנהל המדור המוסיקלי בשידורי 
"קול ציון לגולה" וקנה לו שם כמלחין. במרבית יצירותיו 
ניסה ל׳ לתאר ולשקף את האפייני בחיי האת ולפעמים 
השתמש באלמנטים פולקלוריסטיים. 

ביצירתו ניתן למצוא כמעט את כל הצורות המקובלות 
במוסיקה המערבית. במיוחד יש לציין את האוסרות "דן 
השומר״ ( 1942 ) ו״ ת מר״ ( 1960/61 ), הפואמה הסימפתית 
״עמק״ ( 1937 ), ארבע סימפתיות, שני קונצ׳רטים לפסנתר 
(הראשון זיכהו בפרס אנגל ב 1948 ), "עבודת־קודש לשבת", 
וקונצ׳רטו לכינור ודולה. 

ל 3 ר י 1 לד!, אנטוביו — 1013 זל^ 11:01110 1 !.^ — ( 1843 , קא־ 
סיג ו — 1904 , רומא), פילוסוף והוגה־דעות סוציא¬ 
ליסטי איטלקי. מ 1874 עד למותו היה פרופסור לפילוסופיה 
באוניברסיטה של רומא. בתחילה היה הגליני, ואח״כ נעשה 
מארכסיסס הוא קיבל ממושגיו הפדאגוגיים־אקמיודסטיים 
של י. פ. הרברט (ע״ע) ומיזג אותם בעיוניו. המארנסיזם 
של ל׳ אינו אורתודוכסי: ל' לא דגל בדטרמיניזם היסטורי 
ולא גרם שקדמה חברתית היא דבר ודאי; המאטריאלחם 
ההיסטורי היה לגביו מתודת-ביקורת של התמורות הסוציא¬ 
ליות, ואילו הסוציאלחם־קומוניזם רק "אפשרות,., של הת¬ 
פתחות". בהלאמת אמצעי־הייצור ראה מעשה של צדק ושל 
חיסול "שלטונו של אדם בחברו"! העלאת תפוקת-העבודה 


בישרה, לדעתו, הומאניזאציה גדלה והולכת של הייצור 
ושל יחסי-החברה. בתפיסתו האקטיודסטית של המארכסחם 
הכשיר ל׳ את הקרקע להתפשטותו בתנועות סוציאליסטיות, 
סינדיקאליססיות ואגארכיסטיות בארצות הלאטיגיות. ל׳ 
השפיע על הפולמוס הסוציאליסטי הפנימי ברוסיה בראשית 
המאה ה 20 . בנדטו קרוצ׳ה (ע״ע) היה בין תלמידיו. כן 
השפיעה מחשבתו על הוגי־דעות ציונים־סוציאליסטים מאותה 
תקופה, כגת מ. ביילינסון וב. כצנלסון, וגם על ז. ז׳פוסינסקי. 

כתביו העיקריים: שתסגרו!?•! 0 310 זס 4 ג ("מוסר ודת"), 
1873 ! 10113 ) 1113101131151103 001100210110 3113 סםזמזמ! 53821 
510113 (״התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה״), 1 -^ 1 , 
1895 — 11925 0111103 <£ 0 111050113 11 > 3111 ׳! 8011111 ("כתבים 
שונים על פילוסופיה ומדיניות״), 1906 ! 11 > 3 1)00x103 ״ 1 

115101010 ^ 7 0 131000 ? , 0010 ) 8000 10 ) 50000 , 8001310 ("משנתו 
של סוקראטם, לסי כסנופון, אפלטון דאריסטו״), = 1909 — 
שני האחרדנים בעריכת בגדטו קרוצ׳די. 

,.״ 1 . 4 , 16 ) ס&ס*()!*{ 0 ז 1£16 ז $6 11 , 313221 ? - 11111  ,^ 311 ? 131 ) .^ 1 ; 1923 

א. לי. 

ל?ךן, ערל, ע״ע לה ברן, עזךל. 

ל״ג בעמר, היום ה 33 לעמר (ע״ע), החל בי״ח באייר 
והמוחזק לקצת יום־טוב ("יום־טוב מדבריהם"). 

בו פוסקים מנהגי־אבלות הנוהגים בימי-הטפירה. טעם הדבר 
אינו ברור, ע״פ המסורת נעצרה באותו יום ה״מגפה" בתל¬ 
מידי רבי עקיבא (ע״פ יבמ׳ ס״ב, ע״ב; והשווה מאירי שם). 
מנהגים שונים נהוגים ביום זה: אין אומרים בו תחנון, 
ומסתפרים ועושים בו שמחת־נישואין. לפי מנהגים אחדים 
מסתיימת בל״ג בעומר אבלות הספירה כולה (ש דע או״ח, 
תצ״ג). מבטלים בית־המדרש, ובמקצת מקומות נהגו התלמי¬ 
דים לצאת עם רבותיהם לשדה וליער בקשת וחץ, ובפראג 
ערכו "התחרות של ריצת רגלים". בגלל המסורת כי ל״ג 
בעומר הוא יום־פטירתו של רבי שמעץ בר יוחאי (ע״ע), 
הנזכרת לראשונה אצל האר״י, נהגו לקבוע בליל זה לימוד 
בקבלה ובנסתר. מתוז״כך גם נוסד המנהג לעלות ביום זה 
על קברו ועל קבר רבי אלעזר בנו, שהם ע״פ המסורת 
במירון (ע״ע), ולערוך שם טקסים והילולות, על אף התנ¬ 
גדותם של חלק מבעלי-ההלכה. ראשית המנהג באמצע המאה 
ה 16 , דש סבורים שתחילה רווח בצפת בלבד, שכן רק מאמצע 
המאה ה 18 יש לנו עדויות על השתתפותם של בני א״י בכלל. 
אז גם פשט המנהג בקהילות־המזרח ובין החסידים. במאה 
ה 19 נקבע המנהג בסידורי־התפילה ונחשב כמנהג קדום. 

במדיגת־ישראל ל״ג בעומד הוא יום־חג לילדים ולתנועות- 
נוער לסוגיהן! כן נמשכת מסורת העלית ההמונית למירון 
ביום זה, בחסותו של משרד־הדתות. 

ח. סתהון, תקפו של בם, א׳, נ״ט-ס״ב, תרב״ד! ידם לוינסקי 
[עורך], ספר המועדים, ר, גגג- 480 , תשס״ו! ש. י. זויז, 
הסועדים בהלכה, רצ״ט-ש״ד, חשט״ז'; י. אלפסי, ל״נ בעומר 
בחצרות צדיקים(מחניים, ג״ו [חוברת מוקדשת לל״ב בעוטי]), 
תשכ״א! א. יערי, תולדות ההילולא במירון (תרביץ, ל״א), 
תשכ״ב! מ. בניהו, הנהנות מקובלי צפת בסירון (ספונות, 

ר), תשכ״ב! ז. וילנאי, מצבות קודש בא״י, שכ״ד-שמ״ג, 
תשכ״ג 2 ! ב. לנדר [עורך], ספד מימן, תשכ״ו. 

מ. 

לג 1 ס ( 80$ ^ 1 ), הכירה הפדראלית של ניגריה(ע״ע) ונמלה 
הראשי. העיר וסביבתה ( 70 קמ״ר) מהדת מחוז פדרא¬ 
לי. בעיר גופא כ 500,000 תוש׳ ( 1966 ); במחוז הפדראלי של 





183 


לגדלן*, הלמה אומידייגח לוויסח — לנרנז/ ז׳וזןק־לואי 


184 



סלסה א 5 . לאנר 5 ו* 


לגו־לף, סלמהאוטילעה לווי־סה — 011111303 561013 
10£ ! £386 7153 <ס — ( 1858 , אחוזת מורבקה — 

1940 , שם), סופרת שוודית. חבל־מולדתד, ורמלאנד (בדרום־ 
מערב שוודיה), המבודד באדמה פוריה ובנוף מרהיב, שימש 

רקע לספריה! מאגדותיו ומי 
קורות המשפחות שבמקום 
שאבה את רדב החומר. במשך 
עשר שנים ( 1885 — 1895 ) 

שימשה כמורה בבית־הספד 
לבנות בלאנדסקרונה ובתקו¬ 
פה זו כתבה את ספרה הרא¬ 

שון, 5383 86111085 00513 , 

1891 (עברית: "גאסטא בר- 
לינג", תשי״ד), סיפור חייו 
של כומר בן המאה ה 19 , ש¬ 
הודח מכהונתו, שיכור, הר¬ 
פתקן, משורר, בעל אינט¬ 
ליגנציה ודמיון רב. בספרה זה התרחקה ל׳ מן הסיגנון הנא- 
טוראליסטי המקובל וינקה את השראתה מהנס כריסטין 
אנלד&ו (ע״ע) ומההיסטוריון האנגלי תומס קרליל (ע״ע). 
בשוודיה נתקבל הספר בקרירות ודק ב 1893 , כאשר הופיע 
התרגום הדאני וגאורג ברנדם (ע״ע) כתב ביקורת עליו, 
הכירה בו כל סקאנדינאוויה כביצידח־מופת. ל׳ המשיכה 
בינתיים לכתוב והוציאה ב 1894 את קובץ הסיפורים: -נ!ץ 05 
! 3 ) 11831301 (״כבלים סמויים״) וב 1899 קובץ שני - 1010 ז 0 !ס 
ג 1108411311 .£ 1 ■! 83 ("מלכות בקונגהלה"). לאחר נסיעתה 
לאיטליה ב 1895/6 פירסמה את הרומאן • 161 :אל 01113 צ 181 !! 0111 ^ 
(״פלאי האנטיכריסט״), 1897 , על החיים בסיציליה, בו מת¬ 
מזגים רעיונות הנצרות והסוציאליזם. הממאן -• 81611 
1553860 ) 831 , 1899 (עבמת: "קורות אחוזה אחת", תרצ״ב), 
הוא צימף של אינטואיציה פסיכולוגית ואמונה בכוחותיה 
המאגיים של האהבה. פרי מסעה למזרח התיכון בשנים 
1899 — 1900 היה הממאן 1610531601 , שני כרכים, 1901/2 
(עברית: "ירושלים", תרגום של י.רבינוביץ, תרפ״א—תרפ״ח! 
תרגום של ש. מלצר, תשי״ז), המספר את קורותיה של 
קבוצת איכרים שוודיים שהיגרה מטעמים דתיים לארץ־ 
ישראל, כדי לייסד בה חברה חדשה. קובץ האגדות - 151115 ־ 1 .£ 
! 1686046 (״אגדות ישו הנוצרי״), 1904 , זכה להערכה בייחוד 
בעולס הקאתולי. הרומאן • 1010231 ) 6 ק 165 זז 1 / ־ 11613 ("האוצר 
של מר ארן״), 1904 , מבוסס על סיפור פשע איום שבוצע 
במאה ה 16 . כומר ומשפחתו נשדדו תרצחו, ומאחר שה¬ 
חיים לא נקמו את דמם, דאגו המתים עצמם לעשיית 
צדק. עולמותיהם של החיים והמתים משמשים כאן בער¬ 
בוביה מחרה. 

הספמם שפירסמה מכאן ואילך חשובים פחות. ביניהם 
יש להזכיר ספר שהוא תיאור שוודיה בצורת סיפור לילדים, 

186 ־ 5761 860010 1653 3 ! 3 ל! 0046 110186155005 * 1 |א שני 

כרכים, 1906/7 (עבמת: "מסע-הפלאים של גילם הולגרסן 
הקטן עם אווזי־הבר", תש״ב—תש״ג) ואת הטמלוגיה תסס 
10860 ! 15103 ) £0576051161 (״הטבעת של דילונשלד״), 1925 — 
1928 . כן כתפה זכרמות; ± 3 > 3 לז 543 (״מורבקה״), 1922 ! 
! 0160103616 3105 ל ח£ (״זכרונות ילדותי״), 11930 0£ ני 38 ם 
(״יומן״), 1932 . 

ספמה תורגמו לשפות רבות. ב 1909 הוענק לה פרם נובל 


לספמת. ב 1914 נתקבלה, באשה ראשתה, לאקאדמיה השוו¬ 
דית, 

כושר הסתכלות במציאות וכוח דמיון, השקפת-עולם 
אידיאליסטית, אהבת האדם והאמונה בטוב, מאפיינים את 
יצירותיה של ל/ דתיותה העמוקה, ושאיפתה המלבבת להי¬ 
טיב וללמד, עוברות כחוט השני בכל כתביה. 

-■ 1 ) 140:11 >( , 14 )( 1 ). 1 . 44 ¥1044001 ,״ 1 . 5 , 806111150811 . 17 

,ח 6 מ 141 ..ן״, . 14 ; 1927 , 4 - 1 )¥\ . 14 ןמע^־מ׳ 8 ,?))־״) 7 זז , 1 ) 40 ( 0 : 
; 1939 ,)■ 1101 ) 0 סס: .) 1 ( 1 ס: ,״ 1 . 5 , 1434$ ״ 1 ; 1936 ,״ 1 . 5 
, ¥11626 86 . 5 '•! ; 1947 , (> 41 ( 0 : 1 )< 1 )^ 1 1 ) 61 5 , 16055611 . 0111 

,״£ . 5 / ס ־'.^ 07 ' 11 041 ( 1 ( 1041$ ( 1410 !/ ) 4 ( 1 40 ¥401100 7, 0 ־ 5 )!ג! 7 / 

. 1958 

ם. י. ב. 


לגרנז/ ז׳וזף״לואי — £3813086 £0015 ־לק 1056 — 

( 1736 , טורינו — 1813 , פאריס), מאתמאטיקן 
ותוכן צרפתי. ל׳ היה בן 19 בלבד, כשנתמנה לפרופסור 
למאתמאטיקה באקאדמיה הצבאית של עיר־מולדתו וב 1764 
קיבל את פרס האקאדמיה הצרפתית למדעים על עבודה 
שהגיש על תנועת הירח. גם בשנים שלאחר מכן העניק לו 
מוסד זה ארבע פעמים פרסים 
על עבודותיו. בשנת 1766 החמן 
ל׳ ע״י פרידריד "הגדול", מלך 
פרוסיה (ע״ע), לנהל את האגף 
הפיסיקלי-מאתמאטי של האקא- 
דמיה בברלין. בהזמנתו אסר ה¬ 
מלך כי "גדול מלכי אירופה" 
מזמין את "הגדול שבמאתמאטי־ 
קנים". בברלין שהה, כיורשו של 
אוילר (ע״ע), כ 20 שנה, ורק 
לאחר מותו של פרידריך עבר 
לפאריס לפי הזמנת לואי 
בתקופת המהפכה הצרפתית צורף לוועדה לקביעת יחידות 
מידה ומשקל המבוססות על הטבע, ובה תרם רבות לקבלת 
השיטה העשרונית. ב 1795 נתמנה לפרופסור ב-! 1510 £6016 
01316 , אך המוסד נסגר בעבור זמן קצר, וב 1797 נתמנה ל׳ 
לפרופסור בביה״ם הפוליטכגי שנוסד אז. ל , נחשב לגדול 
המאתמאטיקנים במאה ה 18 חכה להערכה כללית. בצרפת 
גילו כלפיו יחם של כבוד הן בתקופת המלוכה, הן בימי 
המהפכה׳ וגם בימי נאפוליון, שמינה אותו לסנאטור והעניק 
לו תואר רחן. 

לל׳ זכות ראשונים בענפים רבים של המאתמאסיקה. 
במכאניקה האגאליטית ניסח ל׳ את חוק העבודה המינימא¬ 
לית, והכנים אח הקואורדינאטות המוכללות במשוואות 
התנועה, שבעזרתן קיבל את משוואות ל , הנודעות (ע״ע 
מכניקה). הוא אבי האימרה, שהמכאניקה היא הגאומטריה 
הארבעה-סמדית. כמו־כן הנהיג ל׳ את מושג הפוטנציאל 
בדינאמיקה ועסק בתורת ההפרעות באסטרונומיה ובבעיית 
שלושת הגופים. באלגברה סלל ל' את הדרך לתורת גלואה 
(ע״ע), ובעבודותיו ביתן גם לגלות את השלבים הראשונים 
של חבורת התמורות (ע״ע הבודה). ל׳ היה הראשון שהוכיח 
כי למשוואה אלגבראית יש פתרון, ופיתח גישה נומרית 
להתקרבות לפתרון. בתורת המספרים הוכיח ל׳ לראשונה 
את משפט וילסון, ש( 1 )ץ 31 ת 3 1110 ] 11 ז 61€063 ("מכאניקה אנאלי¬ 
טית"), 1788 (בסוף ימיו התחיל לכתוב מהדורה מחודשת! 
על ספר זה אמר המילטון (ע״ע), שהוא בבחינת .שירה 
מדעית״)! 1105 !] 1 ]ץ 31 ת 3 000110118 ) 105 > 11€011€ ' 1 ' (.תורת 
הפונקציות האנאליטיות״), 1796 — 1797 ! 10 זג 51 £05005 
£00011005 605 031001 ("הרצאות בחשבון הפונקציות"), 
1803 — 1804 . כל כתביו נתפרסמו ב 14 כרכים 1867 — 1892 . 

; 77 , 711113 0 ; 1937 , / 0 , 8511 .ז .£ 

,( 39 * 1££1 ז 11£1 זן £115£1 ) ׳ 1 / £%> €זס* 121 ' 1 

. 1951 
ש. א. ע. 

^][ן* ^ 1 " י — = £381308 1€ ז 3 !< 05006 ( - 

( 1855 — 1938 ), חוקר כתבי־הקודש. ל׳, נזיר דומי¬ 
ניקני צרפתי, יסד ב 1890 את ד, 10 ז 3 > 61611 £0016 (בי״ס ללי¬ 
מוד בתבי-הקודש) ליד המנזר ע״ש סטפאנום הקדוש (- 83101 
£110000 ) בירושלים, שהפד עד־מהרה למרכז מזזקר ולימוד 
חשוב, בעל רמה מדעית גבוהה. 

ב 1892 יסד ל׳ את כתב־העת 110 ! £07110616111 , שפירסם 
מאמרים בתחום חקר כתבי־הקודש והמקצועות הקרובים, 
תזחל ב 1900 ניהל את הוצאת סדרת הספרים 105 > 11 !£ 
0$ סן] 61611 , בה הופיעו מהדורות מדעיות של ספרי התנ״ך 
והברית החדשה — תרגומים, פירושים ומחקרים חשובים, 
ביניהם גם רוב ספריו של ל/ הוא עמד בראש ה״אקול ביב- 
ליק" כ 45 שנה והיה מוכר כסמכות בין החוקרים הקאתוליים 
של כתבי-הקודש. מלבד הוצאת ספר שופטים, ארבעת האוואנ־ 
גליונים ואחדות מאגרותיו של פאולום עם תרגום לצרפתית 
ופירוש מדעי מפורט, יש לציין מספריו: - 1118 10 > 660 ! 6 £3 

] 311100 ] 05 ' 1 ' 001011 .^ י 1 16 > 010005 3 ] 51111011 , £0115110 ("השי¬ 

טה ההיסטורית, בעיקר ביחס לברית הישנה״), 1903 ! 110105 ]£ 
51105 > 1 ] 1 ם $01 011810115 ־ 1 108 ־ 8111 (*מחקרים בדתות הש¬ 
מיות״), 1903 ! 11115 ( 103 01102 6105513018010 £0 ("המשיחיות 
אצל היהודים״), 1909 1 0118101150 ־ 1 0 ] 01 ] 615 ' 6 5 = 1308 ^ 61 
(״מסות על תולדות הדת״), 1915 . 

.מ-., 1 ; 1928 1 1 <() 01 ! 0 ז?[ ) 4 *אן> £1£/1 ) £001 '? , 0311 מח 0 ז ..מ 
. 1938 ,( 47 , 0 נ 1 ] 611£ ו 6 . 807 ) 0 ־ז 2 י 1 ) 0 , 11100111 ^ 

צ. בר, 

לגך?ןו י סט, 9 ר— ] £718 ז 1,380 ז 3 ? — (נר 1891 , וקשה 

[ 6 ^ 4 \]), מספר, משורר ומחזאי שוודי. ל׳ הוא 
צאצא למשפחת איכרים! אביו עבד בשרות הרכבות בעיר 
הקטנה וקשה שבדרום שוודיה. בספר, האוטוביוגראפי בחלקו, 
£0 ] 611860 ] 70 1108 ז 03$ (״אורח בעולם המציאות״), 1925 , 
תיאר את האווירה ההארמונית של בית ילדותו, שהיתה 
חדורה אדיקות נוצרית עמוקה. בבית שלו זה חי המשורר- 


לעתיד חיי חולם חסר-מנוחה, 
רדוף מחשבות על המוות. מש־ 
נשתחרר ממורשתו הנוצרית, 
התקרב, בעת שהותו בפאריס 
ב 1913 , אל הזרמים האנטי־ 
באטוראליססיים — האכספרסיו¬ 
ניזם והקוביזם. ב 1913 פירסם 
את היצירה - 1 > 0011611 ] 0115 ^־ 01 
] 100118 ("אמנות המלה ואמנות 
התיאור"), שבה קרא למשוררים 
להתעלות מעל למציאות הגשמית 
אל מרומיו של סימבוליזם שבכוחו להביע "רעיונות ורגשות 
פשוטים באשר לכוחות הנצחיים של החיים". תכנית זו יצא 
ל׳ עצמו להגשים ביצירתו, בה שולטות חליפות פסימיות 
ואמונה מסוייגת בחיים. זוועות מלה״ע 1 הטביעו את חותמן 
על לקט השירים! 0808 ^ (״מועקה״), 1916 . במחזה האכססרם־ 
יו׳ניסטי ] 10 ) 1000 £7183 !סם (״החיוך הנצחי״), 1920 ׳ השלים 
ל' לכאורה עם מסיבות החיים, אולם בקובץ ! 8380 13 ) 00 
(״סיפורים מרים״), 1924 , חזרה והופיעה הפסימיות. אף השי¬ 
רים 1 > 1 :>־! ¥1111380 (״ליד המדורה״), 1932 , משמשים הוכחה 
לכך, שהמשורר לא קיווח עוד למצוא משמעות לחיים. בשנות 
ה 30 הגיב ל' בצורה חריפה על עליית המשטר הנאצי. ברומאן 
6001010 (״התליין״), 1933 (הומחז: 1934 ) הוקיע אח כוחה 
השטני של הרודנות! ואילו את אמונתו ותקוותו הביע במחזהו 
01611001 1 ־! 5080 (״נצחו? על הסתשכים״), 1939 . הרומאן 
0 = 8 ־ 731 <£ (״הגמד״! עברית: תשי״ח), 1944 , הוא ניתוח מעמיק 
של הרשעות ההרסנית. ל׳ הוסיף להתלבט בבעיית הטוב 
והרע במחזהו ת 0 ] 5 1505 /י סם (״אבן החכמים״), 1947 , שגי¬ 
בוריו הם אלכימאי ורב יהודי, המייצגים את המערב ואת 
המזרח. ב 1950 יצא לאור הרומאן 63136635 (״בר־אבא״! 
עברית: 1953 ), על הפושע, ששוחרר מן הצלב במקומו של 
ישו. נושאם של שני הרומאנים, 51671130 (״הסיבילה״), 1956 
ו 1 > 16 ) י 18 ת 463570 (״מותו של אחשורוש״), 1960 , הוא אחש־ 
ורוש, "[ה] יהודי [ה]נצוד" (ע״ע). בעיית הדת, שהיתה 
הגרעין של שלושת הספרים האחרונים, היא שהעסיקה את 
ל׳ גם ברומאן! £3060 ££0683 זסס (״ארץ הקודש״), 1964 . 

ל׳ עמד על האמת היחסית שבטוב וברע, באמתה ובחוסר 
האמתה ונתן ביטוי עז להרגשותיו על עולם בלא דת האחת 
חרדה לכבודו של האדם. 

ב 1940 נבחר ל׳ לחבר האקאדמיה השוודית! ב 1951 
הוענק לו פרס נובל לספחת. 

א. פוירשטין, חתני פרס גובל לספרות, 307-303 , תשכ״א! 

0 ) 010 ! 04 ) 1 10 : 0 ? ■״״״ 1 211 0 ) 41 * 511 ,״ 7 .? ,■ 110120 ־ 060 .ס 
. 1964 , 7000510000 ס! ״ 1 ." 1 , 876018 .. 6 ; 1958 , 0 ) 00001 

ם. י. ב 

לג$, עיר־מדינה בארץ שו?ור (ע״ע) בדרום־מסופוסמיה, 
בין הנהחת פרת והדקל. ל' שיגשגה באלף ה 3 
לפסה״נ. ליחידה מדינית זו השתייכו הערים גירסו (כיום 
תל-לוח ( 701106 ]), אורו-כוג (= "העיר הקדושה"), תיגה. 
המרכז היה, כנראה, באורו־כוג, אך גירסו ידועה יותר, כתו¬ 
צאה מ 20 עוגות־חפירה שניהלו בה משלחות צרפתיות 
בראשותם של דה־סארזק ( 531200 60 .£, 1877 — 1901 ), קרו 
( 0105 .ס, 1903 — 1909 ), דה־דנויאק ( 001101111130 10 ) .]£, 
1929 — 1931 ), ופארו (] 3110 ? ״!/, 1932 — 1933 ). חשיבות 
מיוחדת נודעת לחפיחת אלו בתולדות האשורולוגיה, כיוון 




187 


לגש — לד 


188 


שנחשפה בהן לראשונה התרבות השומרית• בין המסצ- 
אים נתגלו עשרות אלפי לוחות־כתב, בעיקרם תעודות כל¬ 
כליות, המפיצים אור על תולדותיה של ל/ אירגונה, כלכלתה 
וחייה הרוחניים, (וע״ע אשורולוגיה [כרך־מילואים], עט׳ 606 ). 

עלייתה של ל/ כגורם מדיני בעל השפעה בארץ שומר, 
התחילה במאה ה 26 לססה״נ והגיעה לשיאה בימי אאנאתום 
( 2500 לפסה״נ בקירוב), אך עם התעצמותה של ארד (ע״ע) 
איבדה ל' את השפעתה, ובימיו של המלך אורוקגינה (ע״ע) 
נבוזה בידי לוגאלזאגיזי מלך ארך ואמה (ע״ע), בתקופת 
ממלכת אכד (במאות ה 24 — 22 לפסה״נ) איבדה ל׳ את 
עצמאותה? לאחר נפילת אכד (במאה ח 22 לפסה״נ) זכתה 
שוב לתקופת התאוששות קצרה, הקשורה בשמי של המלו 
גוךאה (ע״ע בבל, עט׳ 539-538 , 559 ). בכתובותיו הרבות 
של מלד זה (שפסלו מצוי במוזיאון ישראל, בירושלים), 
נשתמרה עדות לבניה נרחבת ולפעילות כלכלית, שהגיעה 
הרחק עד הרי בסלה (הרי בישרי, ולדעת אחרים — הבשן) 
במערב. הכתובות הללו חשיבותן רבה לחקר הלשון והספרות 
השומרית. 

בימי השושלת השלישית של אוד (במאות ה 22 — 21 
לפסה״ג) איבדה ל׳ שנית את עצמאותה, ולא שבה עוד 
לעמדה מדינית חשובה. התעודות האחרונות מל׳ הן מתקופת 
שמשו־אילונה ( 1706 — 1669 ) בן חמורבי, מלד בבל. בין 
הגורמים לירידתה של ל/ ושאר מרכזי שומר הקדומים, היה 
תהליך המלחת הקרקע, שהחל בזמן הקמתם של מפעלי 
ההשקיה הגדולים של אנתמגה (שנת 2450 לערך) ונמשך 
כ 700 שנה. בתעודות הכלכליות ניכר תהליך ההמלחה בירידה 
ההדרגתית ביבולים, תוך מעבר מגידול חיטה לשעורה, 

וע״ע אמה! בבל ? שומר. 

ש. נ. קרמר, ההיסטוריוגראפיה השומרית (ארץ־ישראל, נ׳), 

תשי״ד 1 . 84 . 8 - 0 ?מ 01 שג 1 . 1 ( 7 , 1948 , 71110 ,?סזע? . 4 , 

- 1 * 1 ) 1 *^^ 1 * 110 ** 010 ק 10 ) 51 11 ** 111 * 4 - 1 * 1 5111 111 * 0 5011 , 121115 >\> 

- 50 ) 1 ( 7 ,ז}תוגז£) א . 5 ; 1958 ,( 128 . 01 ״■ ,*)גס!*!) )* 111 
. 1963 ,(ד מפתח) ! 1 * 10 *)!** 

אט. א. 

לד, עיר במרכז ישראל, בחלקה המזרחי של בקעת א 1 נו, 
כ 15 ק״מ מדרום־סזרח לתל־אביב. היא גובלת 
מצפון באפיקו של נחל איילון. מספר תושביה כ 00 ( 254 
( 1967 ), מהם כ 00 ( 24 ערבים. 

מרכז ל', על מסגדיו, כנסיותיו ומגזריו הוא בעל אופי 
מזרחי. סביב המרכז נבנו שיכונים חדשים ואיזורי מלאכה 
ותעשיה. בל׳ קיימים מפעלי תעשיה אווירית ובתי-חרושת 
לסיגריות, טלפונים, קרטון, מנועי חשמל וזיקוק שמנים. ל׳ 
משמשת גם מרכז ליישובים החקלאיים שבסביבתה, והיא צומת 
תחבורה חשוב. ממנה יוצאים כבישים לעברפתח־תקוה וחיפה, 
לתל-אביב, באר־שבע וירושלים. תחנת־הרכבת של ל׳, שהיא 
המרכזית בארץ, מהתה צומת של המסילות שמוצאן מירוש¬ 
לים, מדימונה, מחצי־האי סיני ומעזה, מתל-אביב ומחיפה 
והצפון. כ 3 ק״מ מצפון לל׳ נמצא נמל־התעופה הראשי של 
ישראל, שראשיתו בתקופת המאנדאט. הוא משמש לתעופה 
בינלאומית ופנימית כאחד, ויוצאים סמנו קווי־תעופה לכל 
חלקי העולם. 

היסטוריה. במקורות מצריים קרויה ל׳ 1 ז)׳%.מ והיא 
העיר ה 64 ברשימת כיבושיו של תחותמס 111 (ע״ע). 
דד,"א (ח, יב) נוסדה ל׳ ע״י שמר משבט בנימץ (ע״ע, 
עמ׳ 139 ), אולם היא אינה נזכרת במקרא ברשימות הערים 
שמימי בית ראשון. ל' נמנית בין המקומות שיושבו מחדש 


לאתר שיבת ציון(עז׳ ב, לג; נח׳, ז, לז), ליד אונו וגי־החרשים 
(נח׳ יא, לה). בתקופה ההלניסטית היתה ל׳ מחוץ לגבולות 
יהודה, בשנת 145 לפסה״נ נותקה משומרת ונמסרה ליונתן 
החשמונאי, ומאז היתה ליישוב יהודי טהור ולטופארכיה 
ביהודה. בתקופה הרומית נחשבה לכפה אע״ם שמפאת אוכ¬ 
לוסייתה היתה כעיר(קדה״י, כ/ ר, ב׳), מושל סוריה, אומידיוס 
קוואדראטוס, הוציא שם להורג יהודים אחדים, וקסטיוס 
גאלוס שרף את העיר במסעו לירושלים ב 66 לסה״נ. בתקופת 
המרד הגדול היתה ל׳ תחת פיקודו של יוחנן האיסיי, ובשנת 
68 כבש אותה אספאסיאנום. 

עתיקותה של ל׳ היתה ידועה לקדמונים, וחז״ל קבעו כי 
ל׳ "מוקפת חומה מימי יהושע בן נוף, אלא שחרבה בימי 
פילגש בגבעה, וחזר המלך אסא ובנאה (מג׳ ד׳, ע״א). 
בתקופה שבין שתי המלחמות ברומאים ( 70 — 132 לפסה״ג) 
היתה ל׳ מרכז רב־חשיבות. אף שישנם מקורות המטילים 
דופי ביושבי העיר "שהם גסי־רוח ומעוטי-תורה" (ירוש , 
סנה׳ א׳, ב׳), היתה העיר במשך זמן רב מרכז של לימוד 
תורה, ונתקיים בה מושב איזורי של הסנהדרין. ראשת 
לחכמי ל׳ היה ר׳ אליעזר בן הורקנום (ע״ע), ואחריו באו 
ר׳ טרפת (ע״ע), ר׳ אפם הדרומי, ר׳ יהושע בן לד (ע״ע), 
ורבים אחרים. נזכרים גם "זקני-ל׳" ו״חכמי־דרום", וידוע 
על כינוסי־חכמים שנערכו ב״עליית ביח־נתזא" בל/ מתוך 
כך נקראה ל׳ בשם "משנה לירושלים" (פס״ר [מהד׳ איש־ 
שלום], כ״ט, ע״ב), ו״מדינה הגדולה" (שם, קמ״ח, ע״ב). 
הלני (ע״ע), המלכה הגיורת, חגגה בל׳ את חג הסוכות עם 
שבעת בניה (סר ב׳, ע״ב). גם מבחינה כלכלית שיגשגה ל/ 
ונתקיימו בה חקלאות עניפה, תעשיה של צביעת בגדים 
ומסחר מפותח ("תגרי־ל׳"— ב״מ ס״ט, ע״ב). סמוך לל׳ 
עמד כפר־לודים, שנחשב כבר כחו״ל (גיט' ב׳, ע״ב). ברא¬ 
שית הנצרות נתקיימה בל׳ קהילה נוצרית. 

לאחר מלחמת בר־כוכבא עבר השלטון העירוני בל' לידי 
נכרים! יהודים הוסיפו לגור בעיר, אולם העורף החקלאי 
שלה חרב. ב 200 לסה״ג הקים בה סורוס קיסר עיר רומית" 
שתחום שלטונה היה פרוש על הסופאיכיות המאוחדות של 
ל׳ ותמנע. באותה תקופה נקראה העיר דיוספוליס. ל׳ נטלה 
חלק במרידה נגד גאלוס ( 351 ), ונענשה על כך. 

בתקופה הביזאנטית גבר בל׳ האלמנט השומרוני, אולם 
העיר היתה נוצרית בעיקרה וישב בה הגמון. לפי האגדה 
הנוצרית נולד גאורגיוס (ע״ע) הקדוש בל׳, וזמן־מה נקראה 
בשם גאורגיופוליס. ל׳ נכבשה ע״י המצביא המוסלמי עמר 
אבן־אל-עאץ ושימשה עד ליסודה של רמלה (ע״ע) כעיר 
ראשית במחוז פלסטין. ב 1099 נכבשה בידי הצלבנים והיתד. 
לאחוזה פאודלית של בישוף המקום. הצלבנים, שקראו לה 
^ ^! 0 ! . 51 , בנו על חורבות הכנסיה הביזאנטית 
מימי יוסטיביאנוס, ששרידיה ניכרים יפה, את פנסיית 
גאורגיום קדוש, שנשתמרה בחלקה עד ימינו. הנוסע בנימין 
מטודלה מצא שם משפחה יהודית אחת בלבד. בראשית המאה 
ח 14 מצא בח אשתורי ה פרחי (ע״ע) קהילה יהודית, ובספרו 
הוא מרבה לחזכיר את ל׳ פנקודת־ציון לאיתור יישובים 
סמוכים לה. במאה ה 17 נתקיימה שם קהילה יהודית. ל׳ חת־ 
פתחה בתקופת המאבדאט הבריטי מעיירה בת כמה מאות 
משפחות לעיר בת 00 ( 194 נפש ( 1947 ), כמעט כולם ערבים. 
היא נכבשה בידי צה״ל ביולי 1948 , ב״מבצע דני". מרבית 
תושביה הערביים נטשוה ונותרו בה רק כאלף נפש. חיא 



189 


לד — לדה 


190 


* 

1 

1 

- * 111 ׳] 



! 



• ■ ' 

^׳*־* ־־*;" 

* 3 @ 1 ב 01 , \וי] 111 זזנ 111 :ומ() .,£ 1:71 37 : 717114:57 17 ( 1 ,נ 1 ו:ז 1 ) 1 . 8 

. 1918 ,([ 111 ״״• 

א. אפ.-מ. א. י.-מ. 

לדה (ט 8 ף^>, במיתולוגיה היוונית — בתו של טסטיו׳ס, 
מלל אטוליה, ואשתו של טינדאלוס, מלך ספארטה. 

לפי האגדה הרתה לזרם (ע״ע), שבא אליה בצורת ברבור, 
והטילה ביצה, ממנה נולדו הלני(ע״ע) ופו׳לידוקס (פולוכס). 
באותו לילה היא הרתה גם לבעלה, ובבוא הזמן ילדה לו 
את קאסטור (וע״ע די 01 קורים), אחיהן של טימאבדרה, 
סילתואי וקליטמןסטרה. קיימות גם גירסות אדומת על 
מספר ילדיה וייחוסם לזום או לטינדארוס. לפי אחת מהן 
לא היתה ל׳ אמם של הלני ופולידוקס, כי אם רק שומרת 
הביצה, שהוטלה למעשה ע״י נמסים (ע״ע). יתכן, שמוצא 



לדה והברבור 

(המוזיאון הארכאולוגי, פאלאצ׳ו דוקאלה, ונציה) 


הסיפור הוא מן התרבות המינואית, בה היה פולחן ציפרים 
נסח. 

ביקות של זוס אצל ל׳ תואר ע״י ציירים ופסלים רבים 
בזמן העתיק וגם בתקופת הרנסאנס. 

. 74 . £717717 477 071 ^ 74 :^ 77 / 17 !: 0 / 77 : 147 x 7 ^ ,זט 11 ט 0$ א .מ 

,.זגו־.? ; 1897 — 1894 .,״־>-! .\ . 5 , 2 , 11 . 70171 

/ס : 004 77 ( 7 . 0 ; 1924 , 1116-11125 , 1 , 1 מ 

. 1951 ,(ר ערכה במפתח) ;\ 0:77 

לד*ה, תהליך סיום ההריון (ע״ע) בו נדחף העובר, יחד עם 
השליה (ע״ע), קרומיה תחלי השפיר, מן הרחם דרך 
הלח החוצה. 

באופן נורמאלי חלה הל׳ בתום 38 — 40 שבועות של 
הריון, ומשקל העובר עולה, בדרך כלל, על 2,500 גראם. בל" 
החלות לפני מועד זה מבחינים בשלוש דרגות: (א) הפלה — 
לפני השבוע ה 22 להריון. עובר כזה מכונה "נפל". משקלו 
מתחת ל 500 גראם וארכו פחות ס 28 ם״מ. (ב) ל׳ בלתי- 
בשלה — בין השבוע ה 22 וד> 28 להריח! משקל העובר 
500 — 1x100 גראם וארכו 35-28 0 ״מ! (ג) ל׳ מוקדמת — 
בין השבוע ה 28 וה 37 להריון, משקל העובר 1,000 — 2,500 
גראם וארכו 36 — 47 ס״מ. עובר כזה הוא בר־קיימא ומכתה 
״פג״. לא תמיד קיימת התאמה כנ״ל בין שלושת הנתונים: 
משך זמן ההריון, משקל העובר וארכו. אולם קיום שניים 
מהם לפחות מספיק להגדרת מצב הילוד. כל יום נוסף של 
העובר ברחם אמו מגדיל את סיכוייו לחיות, והאמונה העמ¬ 
מית הטוענת שפג בן 7 חדשים עדיף על זה הנולד אחד 8 
חדשים (שבת, קל״ה, ע״א! ב״ר, י״ד ב׳) בטעות יסודה. 

ל׳ החלה שבועיים או יותר אחרי המועד הנורמאלי מכונה 
ל׳ מאוחרת. ההריון הארוך ביותר שנרשם אי־פעם נמשך 
336 יום מהתחלת הווסת האחרון ו 325 יום מן הביאה שגרמה 
להריון. 

מספר הל" מגיע לשיא באמצע החורף, ושיא שני, הנופל 
בגדלו מהראשון, חל באמצע הקיץ. מכאן שרוב ההפריות 
הן באביב ובסתיו. 

הגורמים להתחלת תהליך הל׳ אינם ידועים כל צרכם, 

אך מונים ביניהם את התרחבותו היתרה של הרחם ומתיחתו, 
את לחץ העובר על הקטע התחתון של הרחם ואת הפרשת 
(ע״ע הפרשה פנימית, עמ ׳ 119 ) הורמון האונה האחורית 
של יתרת המוח (האוכסיטוצין), המביא להתכווצות שרירי 
הרחם. תפקיד האסטרוגנים והפרוגסטרון ביחס לתחילת הל׳ 
אינו ברור עדיין. 

הסימנים המבשרים את הל׳: ( 1 ) ירידת ראש 
העובר, ברוב הנשים המבכירות יורד ראש העובר לתוך 
האגן של האשה כשבועיים לפני הלידה. הדבר אינו כן לרוב 
אצל הנשים הוולדניות, בהן הוא נשאר במקומו עד שעת הל׳. 
ירידת הראש אצל מבכירה נחשבת בד״כ כסימן טוב, בהר¬ 
אותה התאמה בין מידות ראש העובר ואגן האם > ( 2 ) צירי- 
ל׳ מדומים. אלה הם כאבים בבטן(התכווצויות שרירי־הרחם) 
הדומים לצירי-ל׳, אולם הם בני-חלוף ושכיחים בעיקר בוולד- 
ניות! ( 3 ) פקק ריח המופיע לפעמים בלח שעות אחדות, 
ואפילו ימים אחחם, קודם הל׳! ( 4 ) מבחינה נפשית סובייק- 
טיווית נמצאת האשה בחכאון ובאי־שקט לפני הל׳. 

הגורמים המשתתפים בל': (א) העובר, השיליה 
וקרומיה! (ב) תעלת-הל׳ (הרחם׳ הלח והאגן)! (ג) צירי- 
הל׳ (התכווצויות שחח הרחם והבטן). 




191 


לדה 


192 


(א) העובר, ע״ע הריח• 

(ב) הרחם (או האם, 115 ז?!ז״ז) דומה לאגם הפוך מעוך 
(ציוד 1 ). החלק הרחב של הרחם (גוף הרחם) מקומו בחלל 
האגן הקטן והוא פונה כלפי מעלה. החלק הצר פונה כלפי 
מסה ומכונה בשם צוואר הרחם. קיר הרחם בנוי שכבה של 
שרירים חלקים, עבה בגוף הרחם מאשר בחלקו התחתון. 



!ניוד 1 הרחם והלח 
1 קרקעית־חרחם 
2 . גיח-חרחם ( 1 ־!ז>! 51 ״קזמ>>; 

3 סיצר-הרחם (וזזזס 5 טת 11 )ז 15 ); 

4 צוואחהרחס ( 1 קזנ 1 * 1 ייז 5 ז>; 

5 ד,? ד ; (גח £1 נ׳י), 0 כיפת ר,גרז 

* 0701 }); 7 חלל־הרהם 
( 1 זזז״ 1 מ ¥0 ג;>); 8 פי־הרהם הפניםי 
( 1 ז) 11 תז? 1 תנ 1 זז]ט חז 1 ) 1 :> 1 )וז 0 ); 

9 פי־הרחם החיצון 
(וחסוזיסזזזס 1 ז 15 ט 11301101 ־ 01 ) 


סבנה זה מתאים לתפקי¬ 
דיהם השונים של הגוף 
והצוואר. הראשון פעיל ז 
הוא מיועד להתרחב 
בהרבה בשעת ההריון, 
ולהתכווץ ולדחוף את 
הוולד החוצה בשעת 
הלידה. ואילו האחרון(ה¬ 
צוואר) סביל! עליו רק 
להתרחב, להיפתח ולחת 
מעבר לוולד. 

האגן מחולק לשני חל¬ 
לים : העליון — האגן ה¬ 
גדול או המדומה, והתח¬ 
תון — האגן הקטן או 
האמיתי. לאגן הקטן צו¬ 
רת גליל נטוי ומכתמים 
בו שלושה תחומים — 
מבוא, מרם ומוצא. קר 


טר התחומים משתנה בכיוונים שונים, דבר המשפיע 
על מעבר העובר (ראה להלן ציור 6 ). מוצאו של 
חלל האגן סגור ע״י שרירים חזקים, המשמשים משען לאברי 


האגן והבטן והמהווים את קרקעית האגן. 

(ג) צירי־ל' מאופיינים לפי עצמתם, אורך זמנם 
והרווח שבין ציר לציר. כל התכווצות כוללת שלוש דרגות: 
התכווצות חלשה בתחילה, התגברותה ההדרגתית, עד שהיא 
מגיעה לשיא, ולבסוף הרפיה. בהערכת עצמת הצירים אין 
לסמח־ תמיד על היולדת. יש שהאשה מתאוננת על כאבים 
חזקים, ואף־על-פי־כן אין אלה מחישים את הל׳. לשם קביעה 
אובייקטיווית של עצמת הצירים נעזרים במכשירים מיוח¬ 
דים. הצירים נמשכים בין 30 ל 90 שגיות. בהתקדם הל׳ 
קטנים והולכים בהדרגה הרווחים שבין ההתכווצויות, מ 10 
דקות לערך בתחילה עד 
ל 1 — 2 דקות. 


ההרפיות שבין ההת¬ 
כווצויות חשובות לברי¬ 
אות העובר. התכווצויות 
בלתי־פוסקות עלולות ל¬ 
הפריע לתיפקוד השיליה 
ולגדלם לחסר חמצן בער 
בר. אפשר להבחין. כי 
התכווצויות שרירי הרחם 
עזות ביותר בקטע העליון 
של הרחם, ונמשכות יח¬ 
סית זמן רב. בקטע הבי־ 



ציור 3 . צזואר־חרחם סגור 


כמעט בלתי־פעיל. מכאן 
שהתרחבות צוואר הרחם 
היא תוצאה מירידה הדר¬ 
גתית בלחץ מן הקטע ה¬ 
עליון לקטע התחתון של 
הרחם. 

תהליד הל׳ מתחלק ל¬ 
שלושה שלבים: (א) שלב 
הפתיחה (התרחבות 
צוואר הרוזם)> (ב) שלב 
פליטת העובר! (ג) שלב 
השיליה (היפרדות השי־ 
ליה ופליטתה). 

(א) שלב הפתיחה מת¬ 
חיל בצירי־הל׳ ומסתיים 
בפתיחה גמורה של צוואר 



ציור 2 השפעת צידי־הלידה על 
ההרחבות התעלה ש? צוואר־הדחם, 
בתחילת השלב הראשון של 
הלידה (לפי !*!!פ'*') 


הרחם, דבר המאפשר את מעבד העובר. שלב זה מסתיים 
לרוב בפקיעת שלפוחית מי-השפיר ("ירידת המים"). לפעמים 
פוקעת השלפוחית לפני גמד התרחבות הצוואר, כלומר לפני 
גמר השלב הראשון של הל׳. שלב זה נמשך בממוצע 12 
שעות בלידות ראשונות והוא קצר בד״כ בנשים ולדניות 
(בערך 8 שעות). 

צירי שלב הפתיחה באים מעצמם, בלי שתהיה לאשה כל 
שליטה עליהם. הם נובעים מהתכווצויות השרירים החלקים 
של הרחם. ע״י התכווצויות אלה עולה הלחץ הפנימי בתוך 
הרחם (ציור 3,2 ). הואיל ולקטע התחתון של הרחם ולצוואר 
הרחם כוח התנגדות קטן, יכולה שלפוחית המים לרדת לאיטה 
לתוך צוואר הרחם ולהרחיב אותו כעין יחד (ציוד 4 , 5 ). 


תוך התרחבות הצוואר יורד ראש העובר מטה-מטה, ובאחת 
מהתכווצויות הרחם פוקעת שלפוחית המים. 

(ב) שלב פליטת־העובר (ציוד 6 ) — הזמן שבין פתיחה 
גמורה של צוואר הרחם לבין יציאת העובר דרך תעלת־הל׳ 
החוצה: במבכירות נמשך שלב זד. 80 דקות ובוולדניות כ 30 
דקות, ולעתים די ב 2 — 3 צירים בלבד. עם פקיעת השלפו¬ 
חית נחלשים הצירים לזמן מה, ואחר מתחדשים ביתר שאת, 
וההפסקות שבין ציר לציר נעשות קצרות יותר( 2 — 3 דקות). 
לצירים הנגרמים ע״י התכווצויות שרירי הרחם, נוספים 


בשלב זה גם צירים הנגרמים ע״י התכווצויות שרירי הבטן. 



ציור 4 הצוואר התרחב טשהו: ציור 5 . תעלת הצוואר פתוחה 

שלפוחית טי־השפיר יררה ?תור כטעם־לגטרי; שלפוחית טי־ 


ניבי של הרחם הן קצרות 
יותר ופחות עזות. הקטע 
הנמוך של הרחם הוא 


הצוואר השפיר העמיקה לרדת ?תוך 

הצוואר 

ציורים 3 — 5 , השלב הראשון של הלידה (עולב ההתרחבות). 
1 סים ראשונים; 2 שלפוחית מי־השפיר; 3 . צוואר הרחם 


193 


לדה 


194 



צירים אלה הם רצוניים 
והם מכונים צירי-לחץ, 

צירי-עזר או צירים מר- 
צץ. פעולתם צל הרחם 
דומה ללחץ על המעיקם 
בזמן יציאה. בעברו דרך 
תעלת הלידה נתקל העד 
בר, ובעיקר ראשו, במכ¬ 
שולים שתים, התלמים 
במבנה האגן הקטן וב¬ 
מידות הגולגולת. משום 
כד אנוס הראש לעשות 
תנועות מספר, כדי להסתגל למכשולים האלה, להתגבר 
עליהם ולהגיע למסרה הסופית, היא יציאת ראש העובר 
מתוך תעלת הלידה לעולם החיצון. עם יציאת העובר מסתיים 


ציור 6 , השלב השני של הלידה 
(שלב הפליטה) דיאנרטה 
הטסכסת את תנועות הראש 


השלב השני של הל/ 

(ג) השלב בו נפרדת ונפלטת השיליה נמשך כ 5 — 15 
דקות. תחילתו דקות מספר אחרי יציאת הוולד. עתה מתח¬ 
דשים צירים חלשים מהקודמים, המביאים להיפרדות השי- 
ליה מקיר הרחם. כתוצאה מכר בקרעים כלי־הדם של הרחם, 
אד זרימת הדם נפסקת במהרה ע״י התכווצות שרירי הרחם. 
הפסד הדם אינו גדול. בד* כ 150 — 200 מ״ל. הפסד דם עד 
400 כדל נחשב עדיין תקין. תגובות הנשים להפסדי־דם 
לאחר הל׳ שונות מאד. יש שהפסד מרובה אינו גורם להפר־ 
עות ויש שהפסד דם זעום גודם לתסמונת של הפסד דם חריף. 

משך זמן הל׳ שונה מאשה לאשה, והוא אף משתנה 
באותה אשה מל׳ לל׳. במבכירות נמשכת הל׳ יותר מאשר 
בוולדניות. הל* קצרות יותר בנשים העובדות עבודה קשה 
ומאומצת, במבכירות צעירות לעומת מבכירות קשישות, 
ובנשים רזות לעומת שמנות. 


קשיי- ל׳ ( 0013 ז 5 ץ 0 ), מקורם באחת הסיבות הבאות: 

(א) התכווצויות בלתי־תקינות של גוף הרחם בזמן הל׳, 
המתבטאות במיעוס-מחח כתוצאה מהתכווצויות חלשות, או 
אף ביתר־מתה, המלווה בחלוקה בלתי־שווה של הלחץ לאורך 
תעלת־הל׳. במקרה האחרון, ההתכווצויות בלתי־יעילות, 
העובר אינו יורד לתעלת האגן והתרחבות צוואר הרחם 
מועטת. יש גם שהיולדת מתנגדת ונמנעת מלהפעיל את 
שרידי־הבטן הרצוניים ומאריכה בכד את השלב השני של 
הל׳. (ב) אי־תקיבות בגודל האגן. אם קוטר המבוא של האגן 
קסן רק במידת־מה מהרגיל, ויתר גורמי הל' נורמאליים, 
יסתגל ראש העובר למצב האגן והל׳ אפשרית מאליה. אולם 
כאשר האגן צר מאד, יש לערוך חיתוך קיסרי. (א) ו(ב) 
מהווים ביחד את הסיבה השכיחה ביותר של קשיי-ל׳. 
(ג) מצב בלתי תקין של העובר ברחם או התפתחות בלתי- 
תקינה שלו. כאן מבחינים בכמה אפשרויות: ( 1 ) עובר גדול 
מן הרגיל. במקרה זה הל׳ יכולה להסתיים מאליה, אם ראש 
העובר אינו עולה על המידות הנורמאליות. ( 2 ) ה יד רק ון 
הראש 0 ! 113111 < 1 :>:>ס: 11 >ץ 3 *). כתוצאה מצבירת נוזלים מרובה 
מהרגיל בחדרי-המוח, גדל הראש ומתעגל ואינו יכול לעבור 
את תעלודהל׳. ( 3 ) מצג עכוז — ראש העובר מופנה 
כלפי מעלה ועכוזו או רגליו מופנים כלפי פחח האגן. במצ¬ 
בים אלה סיכויי ל׳ תקינה פוחתים לעומת המצב התקין. 
( 4 ) מצג כתף — העובר מונח לרוחב ציר הרחם ואז 
נכנסת תחילה כתף העובר לאגן היולדת (במקרה זה יש 


לרוב לערוך חיתוך קיסרי).( 5 ) מ צ ג מ צ ח — ראש העובר 
זקוף ומצחו פונה כלפי פתח האגן, בניגוד לל' נורמאלית, בה 
כפוף ראש העובר באופו שסנטרו סמוך לחזה. ( 6 ) מצג 
פנים — בהזדקפות קיצונית של ראש העובר מופנים 
הפנים כלפי פתח האגן. 

ק ר ע ה ד ח ם יכול להיגרם מאליו, בתוצאה מקיום צלקות 
מניתוחים קודמים או, בל׳ ממושכת, כתוצאה מאחד מקשיי- 
הל׳ שנזכת לעיל, או כתוצאה מחבלה. הטיפול הרפואי הוא 
חיתוך-הבטן והוצאת העובר והשיליה. 

הפרעות בחבל הטבור נגרמות ע״י ירידתו לפני 
פליטת העובר, צניפתו מסביב לצוואר, הידיים, הרגליים 
או ע״י שינויים בארכו. בכל המקרים הללו עלולה להיפסק 
אספקת החמצן והמזה לעובר. מצבים אלה אינם משפיעים 
על עצם הל׳ ואינם מסכנים אח חיי היולדת, אבל עלולים 
לגרום למות הוולד. 

הפרעות ב היפרדות השיליה מתבטאות באי¬ 
בוד דם, שסיבותיו יכולות להיות: אי־התכווצות (אטו׳ניה) 
של שדירי-הרחם! היפרדות חלקית של השיליה; שיליית- 
פתח (ע״ע הריה, עט' 264 — 265 ). 

משכב הל/ כעבור 6 י- 8 שבועות אחרי הל׳ תחרים 
רוב איברי היולדת לקדמותם. הרחם המוגדל, שמשקלו עלה 
עם ההריון ל 1,000 גראם, מצטמק עד ל 60 גראם. הקרומים 
המצפים את הרחם נדחים וציפד חדש תופש את מקומם. 
צוואר הרחם וחלה קטנים אף הם, אם גם לא תמיד לגדלם 
המקורי. דפנות הבטן מתכווצים. השדיים, לעומת זה, הולכים 
וגדלים והפרשת החלב מתחילה ביום השלישי אחר הל/ 

על ל׳ ללא כאבים — ע״ע מילדות " " 

א. ס. 

חל׳ בתולדות הרפואה. מקום נכבד תופשת הל׳ 
בספרות הרפואית מראשית צמיחתה. מהעולם העתיק ראוי 
לציין את סורנוס (ע״ע) סאפסוס (במאה ה 2 לסה״נ), שכתב 
ספר מיוחד על המיילדות בו תיאר את תהליך הל/ התנוחות 
הפאתולוגיות של העובר ואת הדרכים להיפוך מצג בלתי 
תקין, כדי לאפשר ל/ לשם בדיקת פי־הרחם השתמש בשפו¬ 
פרת, וכן גם הראה כי אגן צר וגידולים בשריר הרחם יכולים 
לגרום לקשיי-ל/ רבות מדעותיו נשכחו ונתגלו מחדש רק 
מן המאה ה 16 ואילך. אכן סינא (ע״ע) תיאר בסאה ה 11 
מעץ מלקחיים להוצאת העובר, שהיו, כנראה, בשימוש רק 
במקרה של ולד מת. הפיכת הוולד ברחם אמו הונהגה ע״י 
הכירורג הצרפתי א. פרה (ע״ע! במאה ה 16 ). במאה ה 17 
פירסם ההולנדי דוגטר (■!*זמ^ס) מחקרים על שינויים 
בעצמות האגן כסיבה לל׳ קשה. מוריסו ז במאה 

ה 17 ) מציין כי הגורם הפעיל בל׳ קשור ברחם, ולא בוולד, 
שהוא פאסיווי בתהליך הל׳ ז מיילד זה גם תיאר את רעלת- 
ההריון (ע״ע הריון, עמ׳ 264 ), שנזכרה אמנם כבר על ידי 
היפוקדטם (ע״ע), ואח מצב סתימת דרכי הל׳ ע״י השיליה 
שנפרדה לפני הל׳ (״שיליית פתח״, ע״ע הריון, עט׳ 264 ). 
ב 1847 הונהגה ע״י ג׳ י. סימפסון (ע״ע) ההרדמה ע״י כלד 
רופורם נגד כאבי הל/ כבר ב 1843 תיאר א. ו. ה 1 מז (ע״ע) 
את קדחת הל/ וב 1847 הצליח זמלויס (ע״ע) להציל נשים 
רבות ע״י מניעתה. ההתקדמות במיילדות במאה האחרוגה 
מבוססת על שיפור בהכרת הפיסיולוגיה, תרופות יעילות 
נגד קשיי־הל/ שיפור מלאכת הניתוח, שיכלול ההרדמה, 
ואמצעים יעילים יותר נגד זיהום ואיבוד דם. 

יה. ל. 



195 


לדה 


196 


הל׳ בפולקלור. עניין מיוחד נודע מאז בפולקלש 
לאשר. המקשה בשעת הל/ ולאמצעים שימנעו מראש ל" 
קשות. בתקופות הקדומות הניחו בני-אדם, כי לקשיי־ל׳ 
גורמים ד״מזיקים" (ע״ע שדים ורוחות). אצל היהודים מונה 
התלמוד את היולדת בץ הארבעה ש״צריכין שימור"(ברב׳ 
נ״ד, ע״ב). נפוצה היתה גם הדעה, כי אשה בשעת ל׳ חשופה 
לפגעי הכשוף (ע״ע), והתלמוד מזכיר בהקשר זה את יוחני 
בת רסיבי, מכשפה מפורסמת (סוטה כ״ב. ע״א). יוחני היתה 
עוצרת בכישדפיה את רחם היולדת, ורק אחרי שנצסערה 
היולדת הרבה היתד■ סותרת כשפיה — בוודאי תמורת שכר 1 
ומעשה "ושמע שכיר ויום, שהיה בביתה] קול הכשפים מת־ 
קשקשץ בכלי, כמו שהוולד מקשקש במעי האם, ובא ופתח 
את מגופת הכלי, והכשפים יצאו והוולד נולד" (רש״י, שם). 

גם עמים אחרים, מלבד היהודים, היו מאמינים כי פעו¬ 
לות כמו סגירת כלים, קשירת קשרים, ושילוב ידיים או 
אצבעות בסביבת היולדת. מונעות את הל׳. האגדה היוונית 
מספרת כי האלה הרה (ע״ע) עצרה את לידת הרקלם (ע״ע), 
בשבתה על סף בית היולדת שלובת־רגליים ופכורת אצבעות, 
וקשרים במלבושיה. במקומות רבים נוהגים היו לפתוח מנעד 
לים ומגרות, דלתות וחלונות, כלים מכוסים ובקבוקים סגורים 
ולהתיר את כל הקשרים בשעת ל׳. אסף הרופא (ע״ע) היה 
מייעץ לשרוף לבד כנגד היולדת, כדי שתתעטש ועי״כ 
תשחרר את הוולד. רופא אחר, הנשיא עזריהו מבבל, יעץ 
לעשות אותה פעולה בלבונה זכה. היו שחרתו שמות קדושים 
על חרם והצמידו אותו על טבור היולדת. תכונות מאגיות 
יוחסו לחלב של אשה אחרת שילדה. למים.שבפרשת דרכים" 
או למים שעירבו בהם עפר מקברו של אדם שמת תוך 
40 הימים האחרונים (אצל יהודי קאווקאז), ועוד. היו גם 
לחשים שונים שנחשבו ליעילים, וכן עצמים כאבן־אודם, 
או מפתח בית־הכנסת. יש ששמו ססר־תורה ליד מיטת היד 
לדת, ונפוץ יותר המנהג לתלוש דפים מספרי-קודש שונים 
ולשימם תחת כרה. 

מנהג עתיק ונפוץ מאד, הידוע בשמו הצרפתי "קובאד" 
(^ססס = "דגירה"), הוא, שהאב הולד לשכב מיד אחרי 
לידת הילד, בעוד שהאשה קמה לעבודתה. יש מקומות בהם 
מגישים ידידים וקרובים את ברכותיהם לאב השוכב וכולם 
דואגים לו, כאילו היה הוא היולדת. משד ה״קובאד" שתה 
אצל עמים שתים ממספר ימים למספר שבועות. דיודורום 
מסיקיליה (ע״ע) מזכיר את קיום המנהג אצל תושבי קור¬ 
סיקה, סטרבון (ע״ע) אצל האיברים ומרקו פולו (ע״ע) 
אצל הסינים. הוא קיש עד היש באירופה (אצל הכאסקים, 
בצרפת הדרומית, בקורסיקה, באלבאניה), אצל עמים ושבטים 
באסיה ובאפריקה, ובמיוחד אצל האתדיאנים באמריקה התי¬ 
כונה והדרומית. היו אנתרופולוגים שהסבירו את המנהג 
כצורה של טענת האב לזכויותיו על הילד, וכשריד מתהליך 
המעבר ממשטר הסאטריארכאט לפאטריארכאס. אחרים ת¬ 
אים את מקור המנהג באיסורי הטאבו החלים על האב, שמט¬ 
רתם היא למנוע השפעה מזיקה על הילד. אצל רש השבטים 
האינדיאניש באמריקה הדרומית חלש על האב, כבר זמן־מה 
לפני הלידה, איסורים שתש (מאכלים העלולש להזיק בדרן■ 
מאגית לעובר 1 פעולות שתות העשויות לגתם קשיי לידה). 
כדי להיות בטוח שישמור את האיסורים, מבלה האב את 
רוב זמנו בשכיבה. בארצות הבאלטיות ידוע גם המנהג 
שהבעל שוכב בשעה שאשתו יולדת, ומעמיד פנים כאילו 


תקפו גם אוחו חבלי־לידה > יש משערים, שמנהג זה בא כדי 
להטעות אח ה״מזיקש". 

ם. ו. 

הל׳ ביהדות. ל" מוזכתת במקרא במקומות דבש, 
החל בחוה (ע״ע), אשר כעתש על אכלה מפת עץ הדעת 
הוטל עליה ללדת בעצב (ברא׳ ג, טז). הל" אצל אמות 
האומה. שרה, רבקה, רחל ולאה נזכרות בהרחבה. נזכתת 
גם ל״ קשות — אצל רחל ואצל אשת פינחס בן עלי, שמתו 
בשעת הל , . 

היולדת מתוארת כשרויה בחולשה ובבהלה (תה׳ מח, ז), 

ול׳ ראש תה — כקשה בסיוחד (ירמ׳ ד, לא). נזכרת האפ¬ 
שרות של ל׳ מוקדמת, כתוצאה מחבלה, העלולה גם להסתיים 
באסון (שמ׳ ם 4 כב—כג). היולדת נסמכה, בד״ס לברכי 
המיילדת או המיילד, וקשר מיוחד נוצר בין הוולד לבין מיילדו 
(ברא׳ ל, ג! שם, נ, כג). — במצרים שימשו לפעסש האבנים 
(של היוצר) כמושב היולדת (שס׳ א- סז), וקרוב לזה הביטוי 
המצרי ״לשבת על הלבנים״, בהוראת ל/ — תהליך הל׳ 
משמש לנביאים כמשל למצוקה שסוסה אושר, בייסורי הגלות 
(ישע׳ סו, ז־ט), ומצוקה שלא נשאה פרי משולה לל׳ שלא 
הביאה יצור בר־קיימא (שם, כו. שי שת סה, כג). 

הולדת ילד, ובייחוד בן־זכר, נחשבת במקרא לבשורה 
משמחת (ירם׳ כ, טח ועוד)! המיואשים — מקללש את 
יש-הולדתם. — הל׳ משמשת ביסד מטאפורי לכמה תחומים: 
בריאת הארץ שהרש נתפסת כל׳(תה׳ צ, ב), וכן היווצרותם 
של הכפור, הקרת הסל שמטר (איוב, לח, כח-כט! והשד 
ישע׳ נה, י). על החכמה מדובר בלשה ל׳ (משלי, ח. כד), 
ש׳ "ילד" את עם ישראל(דב׳ לב, ש> תה׳ ב, ז). 

פירוט הפעולות הנעשות מיד אחרי הל׳ מצוי ביחזקאל 
(טז, ד). זריית מלח על הוולד, המתוארת בשזקאל, נזכרת גם 
אצל גלנום, ואצל סוראנוס סאפסוס. יש להניח, כי גישת 
המקרא לל׳ לא חיתה שונה מעיקרה מגישתם של עמי העולם 
הקדום האחרים. לל׳ של בכור היתד, מיוחסת חשיבות ראשד 
ניח במעלה (ע״ע בכור). עם היטהרותה אחרי הל׳ היתה 
היולדת נשגת להקריב קרבן (ויק׳ יב). 

ע. ח. 

בהלכה נחשבת הל׳ למצב מובהק של פיקש נפש האם, 
הדוחה מפניו את כל התורה כולה. מצב זה מתחיל אמנם 
עם ההריון (ע״ע, עמ ׳ 268 ), שוא נמשך עד לשבוע, או 
חשש, לאחר הל׳ (שבת קכ״ח. ע״ב), אלא שבשעת הל׳ 
עצמה הדבר מודגש יותר. פיקש נפשו של העובר אינו 
מובא בחשבון, אלא ״משיצא ראשו״; עד לאותו שלב, קר 
דמים חיי היולדת לחיי ולדה: "האשה שהיא מקשה לילד 
מחתב? את הוולד במעש ומוציאין אותו אברים אברים, 
מפני שחייה קודמש לחייו. יצא חבו [ג״א: ראשו] אין 
נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש״ (אהלות ז׳, ר; ששר 
ערכ׳ א/ ד׳). ע״ם דין התשה טמאה היולדת כטומאת הנדה, 
שבוע לזכר ושבועיים לנקבה, ואין דיני דמים טמאים בשגים 
בה עד תש ״ימי טהרתה״, 33 לזכר ו 66 לנקבה, בשל העדר 
הוסת (ע״ע). בש״ב תלו חילופי״מנהגש בנקודה אחרונה זו, 
בין אנשי בבל, ספוד ומצחם לבין אנשי צרפת ואשכנז 
(רמב״ם, הל' איסורי-ביאה י״א, ה—ז׳). 

חבלי הל׳ נתפסו גם באגדה כתוצאה מן הקללה הקד- 
מונית (עיר׳ ק׳, ע״ב), וחכמים הפליגו מאד בדבר. קול 
היולדת בלשתד, הוא מ״ג׳ קולות שהולכים מסוף העולם 



197 


לדה — לדינו 


198 


ועד סופו" (יומא כ׳, ע״ב), וכה רב צערה באותה שעה, 
שהיא נשבעת שלעולם לא תלד עוד ז להפרת שבועה זו 
נועד קרבן היולדת (נדה ל״א, ע״ב). הכאבים נובעים סכו 
ש״כיון שהגיע זמנו של הוולד לצאת, מתהפך ויוצא, וזהו 
חבלי אשה" (שם), ואז גם אין אפשתת ביד אדם לעזור: 
״מפתח של חיה״ הוא מ 4 מפתחות שמחזיק בהם הקב״ה 
בעצמו (תענ׳ ב׳, ע״א). מאידך גיסא, ידעו חכסים כי יש 
גם נשים היולדות ללא כאב, והם מסבירים זאת בכך ש "נ שים 
צדקניות לא היו בפיתקא [גזר־דין] של חוה" (סוטה י״ב, 
ע״א). מיתת נשים בשעת ל׳ אינה קשורה בקללה הקדמונית, 
אבל הסכנה היא ממשית מאד: "ר׳ לד אמר, ממאה פעיות 
שהאשה פועה בשעת לידתה, 99 למיתה ואחת לחיים"(דק״ר 
כ״ז, ז׳). לעניין זה נקבע כי: "על ג , עבירות נשים מתות 
בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר 
(שבת ב/ ר). 

לעניין עיתויה של הל׳ קבעו חז״ל, בי "כל שתשמישו 
ביום יולד ביום, בלילה — יולד בלילה, בין ביום בין בלילה — 
יולד בין ביום ובין בלילה" (בכר ח/ ע״א). כמר־כן נתנו 
סימנים שונים לתהליכי הל׳ של זכר ונקבה, שהם שתים 
זה מזה לדעת חז״ל. 

המקורות התלמודיים מזכירים כנראה, גם ל׳ בדדו של 
חיתוך קיסרי, וולד כזה קרוי "יוצא דופף, אבל לא מתוארת 
הטכניקה של התערבות כירורגית זו. הזכרה מפורשת של 
ניתוח "קיסרי" מובאת בשם ספר יוסיפון (ע״ע) בתוס׳ ע״ז 
י׳, ע״ב, ד״ה כל נשיאיה. ל״יוצא דופן" הלכות מיוחדות 
משלו: אין יושבין עליו ימי טומאה וטהרה, אץ מילתו 
דוחה שבת, ועוד. 

י ת. 

וע״ע אפבריולוגיה ז הריץ * ילדה! מילדות — וביבליו¬ 
גראפיה לערכים אלה. 

א. םדונסקי, תורת הפילדות, ־ 1955 ! ,■ 1 * 4.015 < 

- 0 * 111 ./ ; 1925-28 , 229-30 , 111 ,*? 10 ^ ¥01 ג/ן //*< 7 

811111 . 5 ,** 3 ) 10 ו/'!*'**/ 

. 11013100 * £1 .״ 1 -תג 1 ת 51 ג£ .[ .א ; 1939 , 11 ^ 1 < 11 > 111 ( 0 3 > 0 ג 

1966 15 ,^ 0 /^ 0 $' 111 : 2111 ^ 1 

לדוגה, ימת (ב 8 נ> 1 >^ 1 ! רום׳ — 0 ץ 036 

פינית — לטוקה), ימת מים מתוקים בצפץ־מערב 
רוסיה, מצפוךמזרח ללנינגראד. הגדולה שבימות אירופה* 
שטחה כ 18-400 קמ״ר׳ ארבה כ 210 ק״מ ורחבה כ 120 ק״מ. 
פני הימה גבוהים ב 4 מ׳ מפני־הים. עמקה המירבי 225 מ׳ 
(בפינתה הצפונית) ואילו עמקה הממוצע 70 — 60 מ׳. סמוך 
לחופה המזרחי מצויים שטחים רדודים. בקרבת החוף הצפוני 
איים קטנים מרובים! הגדול שבהם האי ואלאם (מעב 1 גז\), 
ששטחו 22 קמ״ר. התנודות העונתיות במפלס היסה קטנות. 
בחדשים אפריל—מאי, כשמרוב ים בה המים, עשויים הם 
לעלות בכ 2 /! מ׳ לעומת גבהם בשאר חדשי השנה. אל ימת 
ל' נשפכים למעלה מסד נחתת ונחלים (ביניהם סודר וולל־ 
חלב), מהם המזרימים אליה את עדפי המים של ימות רבות 
סביבה, בתוכן ימת אונגד. (ע״ע). כמות המים השנתית 
שמקבלת ימת ל׳ נאמדת ב 98 מיליארד ממ״ע. היא קשורה 
בתעלות עם רוב חלקי רוסיה האירופית ומשום־כך שימשה 
דרך־מים היסטורית במסחר הבינלאומי שהתנהל כאן עוד 
במאות ה 9 וה 10 . חפירות ארכאולוגיות, שנערכו בקרבת- 
מקום, חשפו שרידים דקינגיים ומטבעות ביזאנטעת וערביות 
עדות חיה לפדיחה מסחרית באיזור. את ערפי המים של הימה 



יסת 5 אדוגה: סמר אורתודזכסי עתיק באי ואלאם 


מוציא אל הים הבאלטי הנהר ניוד, ( 3 ׳מא) העובר בלניב־ 
גראד. הימה קפואה ברובה כ 4 חודשים בשנה (דצמבר — 
תחילת אפריל), אך האיזורים הסמוכים לחופים קפואים 5 — 6 
חדשים. בשיא החורף מגיע עובי הקרח עד מטר דותר. בעת 
המצור על לנינגראד במלה״ע 11 הונחה בחורף מס״ב על 
הקרח ועליה נסעו רכבות. מי הימה קרירים גם בקיץ ורק 
לעתים רחוקות עולה חומם על ״ 12 . השטחים שמסביב לימה 
מכוסים סחף קרחונים ומלאים ביצות. הימה עשירה מאד 
בדגה. בשנים 1917 — 1940 היתד, למעלה ממחצית שטח הימה 
בתחומי פינלאגד׳ אך חלק זה סופח לבריה״מ, יחד עם שטחי 

קארליה הסמוכים, בעקבות המלחמה ביו שתי המדעית 

ס. בר. 

לדוכובסקי, מיצ׳יסלו הללן 1 ז, רוזן 

נ£נ*׳יזס 011 ס 1 !^ 1 3 * 9311 — ( 1822 — 1902 ), חשפן 
פולני ומדינאי כנסייתי. ל׳ נולד למשפחת אצילים והוסמך 
ב 1845 לכמורה ברומא. ב 1851 — 1865 מילא בהצלחה תפקי¬ 
דים שתים בשרות הדיפלוסאטי של האפיפיור. ב 1865 
נתמנה לארכיהגסץ של 5 וזן. בתפקידו זה שירת את האינ¬ 
טרס הלאומי הפולני, ועם זאת חיה נאמן למדיניות האפי- 
פיורית. ל׳ היה מראשי המתנגדים לביסמארק ב״מלחמת 
התרבות״ (ע״ע גרמניה, היסטוריה, עם׳ 458 ), ומשום כך 
נאסר ב 1874 . בתקופת מאסרו הועלה לדרגת חשמן. לאחר 
שיחתרו, ב 1876 , יצא מגרמניה וניהל את ענייני הארכי־ 
הגמוניה שלו מרומא, עד להתפטרותו מתפקיד זה ב 1885 . 
ב 1892 נתמנה ע״י לאו 111 צ לראש הלשכה להפצת ׳הדת. 

לדינו (ס"!^! [מ 0 ח״^ 1 ]) או "ספרדית־יהודית" (ע״ם 
01 מ 3 <)$£-ס 1£ > 1 ! 1 < \ 151 מ 3 <ן 5 ' 0 ש 1 > 1 ו( וכר בלעז), השפה 
הספרדית מסוף יד,"ב, על ניביה השובים, שהתגבשו בפי צאצ¬ 
איהם של היהודים מגורשי ספרד בארצות התיישבותם השר 
נות׳ אפתקה הצפתית, ארצות הבאלקאן, המזרח התיכון, 
ובזמן החדש אף מעבר לים, באה״ב ובאמריקה הלאסינית. 

ל' הוא גם שמם של הלהבים התמניים המדוברים באחור 
ה״רטי", כלומר ד,ב 3111501 ה 01 ז 0 ז £113 בגראובינזץ שבשוויץ 
וד, 0 ״ 11 >^ 1 של טירול. באמריקה המרכזית: ל׳ היא ספרדית- 
אינדיאנית ובן כיבד לאינדיאני דובר ספרדית. שמוח 


199 


לדינו 


200 


שונים ניתנו במשך הדורות לניבי הל׳: רומאנטי, שפא־ 
ניולית, ג׳ודאיזמו, ספרדית־יהודית, ל/ הסברה המקוב¬ 
לת, שהמונח ל׳ משמש רק לציון לשון תרגומי המקרא, 
התפילות והפיוטים, ואילו יתר השמות מציינים את השפה 
המדוברת, אין לה על מה לסמון־. דעה אחרת, לפיה דיברו 
וכתבו בל׳ (כשפה יהודית מיוחדת) עוד לפני גירוש ספרד, 
טעונה עדיין בירור וביסוס. ידוע שהיהודים בספרד, שהשת¬ 
משו בניבים המקומיים השונים, נהגו להכניס לתוכם מלים 
וביטויים עבריים (במיוחד מתחומי הדת והמוסר), ואולי אף 
ביטויים ספרדיים ארכאיים, אך נראה כי לא הגיעו לידי 
יצירת שפה עצמאית, שתהיה מיוחדת להם. רק לאחר גירוש 
ספרד נוצרה לשון שחיתה מנותקת מתהליכי ההתפתחות 
של הקאסטיליאנית החדשה ושיקפה ביסודה את ההיגוי, 
הצורות, התחביר ואוצר־דיסלים של הספרדית שדיברוה 
וכחבוה במאות ה 14 — 15 . בהשפעת הסביבה בארצות מקלטם 
של המגורשים. הלך והעמיק ההבדל בין הלשון המדוברת 
והשפה הכתובה. הדבר ניכר בספרות העממית והרבנית. שפת 
תרגומי המקרא והתפילות, אשר קלטה פחות יסודות זרים, 
הפכה במחצה הדורות למעין שפת־מופת מאובנת, שהמוני 
העם מתקשים להבינה. 

הל׳ התעשרה במלים ובביטויים שאולים מן הלשונות 
בארצות מושבם של חבריה, בקהילות אמסטרדאם ולונזלן 
שסרו, בדרך כלל, על טהרת הלשון הקאסטיליאנית ועקבו 
אחר התפתחותה בספרד. אף באיטליה השתדלו למנוע את 
בידודו של הל', הסתגחתו במסגרת של ארכאיזמים וקליטת 
יסודות זרים (ר׳, למשל, עמדתו הפולמוסית של אמברוזו 
[ע״ע] נגד הא שבפי יהודי תוגרמה). 

למרבית התופעות הלשוניות בל׳ ניתן למצוא הקבלות 
הן בניבים העממיים של ספרד ואמריקה הלאטינית בזמננו, 
והן בטכסטים ספרדיים קחמים. ברם, אחדות מהן באות 
להעיד על התפתחות המיוחדת לא בלבד. 

בתחום התנועות — רבות המלים בל' שבהן חסרה 
הדיפטונגיזציה של ס (> 116 ) 61 (> 16 ) שבקאסטיליאנית, 
בדומה לדיאלקטים ספרדיים מסויימים! למשל, שןחסק (לער 

מת 6 )ת 06 ק ,גשר)! נ 11 ז 0 ק (= 0 ) 11161 ) ,נמל׳)! 50116 

(= 16 ) 5116 ,גורל, מין׳)! 05611513 ק ( = 13 :> 30160 ק ,סבלנות׳)! 

ז 0311£6 !> (= 00316111161 ,מישהר), וכר. 

בתחום העיצורים: א) במידה מםויימת נשמרת ההב¬ 
חנה בין שלושת העיצורים שהיו ביה״ב ( 1 ) \ (| 1$ — נכתב 
ש),( (| 2 |— נכתב ז')! ( 2 ) ן (| 15 — נכתב ם), 2 (| 2 |— נכתב 
(ז)! ( 3 ) 58 (| 5 | — נכתב ש), 8 (| 12 —נכתב ז). 

ב) שלוש אפשרויות לגבי ה£ ההתחלתית: ( 1 ) שמירתה 
( £3261 ,לעשות׳! £0100 ,תנור׳)! ( 2 ) הנשמה והעלם החוכך 
השפתי־שיני (־ 113261 ! 110 ־ 1101 )! ( 3 ) הבלעה ( 3201 ! 37131 
,לדבר). 

ג) שמירה, בתנאים מסויימים׳ על ההבחנה בין נ 1 ח¬ 
שפתי לבין 7 שפתי־שעי. < 1 ר! התחלתיים השתמרו כגון: 
■ 1131131 ,דקור! 111611 ,טוב׳! 11003 ,פה׳, וכן — 613 ׳! ,משמר! 
! 76083 ,נקום׳ וכר. אך מוצאים גם 1711 ־! ל ־ 11 > תכוף ונפח: 61 ־ 11 ) 6 ק(לער 
מת 161 ) 61 ס ,אבד׳)! 501110 (= 10 >ז $0 ,חרש׳)! 6 ־ 11 > 0 ת 1 3 ז 3 ק 
(= 16 > ־! 3010 3 ! 3 ק ,בגלל אהבה שא), שר. 

מורפולוגיה: העובחת העיקריות במערכת הצורות 
של הל׳ הן: 

א) שימוש בצורת־כינוי ! 1 במקש 11:16 ת ,אני׳ במקש 
0 ?! 011 ,אותי', במקש 106 ! 11 ,אתה/ במקש !!ז! 011 ססס 
,אתי/ 11 600 ,אתך/ במקש 60001180 ׳ 0001180 , ועוד. 

ב) שימוש ב 60310 , 60313 במקש 06 נ>. 

ג) שמירה על צוחת עתיקות בנטיית הפועל בהווה: 

70 , 10 ), 50 (לעומת הצורות הספרדיות המודרניות: ? 70 , 
? 10 >, ? 50 )! 50$ בצד 6165 (הצורה הקיימת בספרדית בלבד)! 
505 = ,אתה הנך׳ באנגלית " 316 סס?*/ 116165 !> ,אתה חצה/ 

(= 5015 , 506161$ >). 

ד) השמטת הסשית 1 >- בציוד־רבש:( 61 ) 0105113 ,הראר! 

( 1 >) 11616 !> ,בקשר! ( 1 >) 1 !ל 3 ,פתחו/ וכר. 

ה) שימוש בפעלים רבים בציתף כינד חוזר, שעה שב- 
קאסטיליאנית אין עחיות לכך, כגון $6 ז 13 ת 6 < 353£ (= להח¬ 
כים)! 101011156 > (= להירדם). 

ו) הסשית של הגוף הראשון בזמן עבר מושלם בפעלים 
מהבטיה 31 ־ היא 1 -! 63011 ,שרתי׳! 3011 ,אהבתי׳ בצד 
3016 , ^״ 03 (הצורה המקובלת בספרדית). 

שמות שהם ממין זכר בקאטטיליאניח מצויים במין נקבה 
בל': 7160116 13 (,בטן׳)! ! 11000 13 (,כבוד׳ , )! 6 זץ 326 13 
(,שמר), וכר. 

צורות־ההקטנה של שמות ושמוח־תואר בל׳ מספרן גדול 
יותר ומגוון יותר מזה שבלשון המוצא. 

א ו צ ר ה מ ל י ם: נשף על הבדלים לכטיקאליים בשימוש 
בשמות שעלים שונים, בין הקבוצה המערבית של ל' מזה 
לבין הקבוצה המזרחית מזה (ראה להלן), שאינם כה מהר 
תיים, מאפיינות שתי תשעות אחחת מהותיות אח אוצר 
המלש של ל': א) שמירה על מאות מלש ספרדיות ארכאיות, 
אשר מקצתן שוב אינן בשימוש בספרדית המודרנית, שקצתן 
שעו את משמעותן! ב) מילר מקומן של סאות מלש ספר- 
חדת שנשתכחו במלים מקבילות שאולות משפות שונות: 
עברית, תורכית, צרפתית, יוונית חדשה, ערבית, איטלקית, 
וכד, כמודגם להלן: 

א) מלים ארכאיות בל׳ (בסוגריים המלה המקשלת 
בספרזץת מודרנית): 13 ) 13 ) 36 ( 3 ( 716 ,זקנה , )! 31 ) 110 ( 3 ( 0011 

,לאחד , )! 31 ) 3013 ( 3831 ק 3 ,לכבות')) 301010113156 (- 0131 
61110150 ,נבול')! £1031 ( 010111 .למות')! 118031 > 6 נ 31 (- 1650 
! 3 ) 61 ,להחיות')! וכמרכז 131 ) 6563 ( 3631131 ,ל 0 יש׳)ו - 68601 
! 63 ( 31 !ק 6$ ,לרגל'), 63231 ( 316163 ,כפר, עיירה׳). שן תארי־ 
פועל, כגת 38013 ,עכשיר! 310613 ,עתר! 16 >ת 0 ,איפה'! 
01000110 ,הרבה/ 

נמנעים בל׳ מן השימוש במלים ספרדיות מסויימות בגלל 



201 


לדיגו 


202 


משמעותן הנוצרית: במקום 10011080 ) [ 101011110118 ) ( 01108 )— 
,יום האדון׳—יום א׳] משמשת המלה הערבית: אלחאד, 
כלומר "יום ראשון". 

ב) מלים שאולות מלשונות אחרות במקום מלים ספרדיות 
שנשתכחו: ( 1 ) מעברית: היקף המלים והביטויים העב¬ 
ריים בל׳ הוא גדול יותר בשפה הכתובה. במיוחד בספרות 
הדתית, מאשר בלשון הדיבור. מאידך נראה׳ שאץ תרומת 
העברית לל׳ חשובה באותה מידה כמו ביידית. ההשאלות 
מצרפתית, תורכית, יוונית חדשה, ערבית והלשונות המלא- 
וויות בחלקן (ע״ע בולגריה, עמ׳ 787 — 788 ), לפי מקום ישי¬ 
בתם של דוברי הל׳, הן הרבה יותר מהותיות ומכריעות. 

מאות המלים העבריות המצויות בספרות אינן דורשות 
הדגמה וביתר! אולם אפשר לציין אחדות שקיבלו משמעות 
חדשה בל׳ בחלקן בתוקף ״תרגום־שאילה״: חתיכה (,טבע׳)! 
ותה (,נתב׳)! חד-גדיא (,אספסוף׳)! מציאות (,תוכן׳)! עושה 
שלום (,לסגת׳)! דמיץ (,פחד׳)! מים עזים (,יי״ש׳)! מעלה- 
מטה (,בערך׳ בקיתב׳). שרשים עבריים אחתם שימשו בסים 
למלים בל׳ בתוספת סיומות ספרדיות. דארשאר (,דרש׳)! 
באדקאר (,בדק׳)! מזאלאדו (,בר־מזל׳)! תשמאזאלאדו 
(,ביש־מזל׳)! חאנוסדו(,חנפן׳), ובר. 

( 2 ) מצרפתית: בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה 
ה 20 , בהשפעת בתי־הספר של כי״ח, חדת מאות רבות של 
מלים צרפתיות אל שפת תבודם של המשכילים ואל דפי 
העתונות, אשר מהם קלטו אותן הקוראים. למלים אלו ניתן 
צליל ספרדי והן השכיחו את המלים הספרדיות המקבילות 
שהיו בשימוש לפנים. למשל, 013101020 ,אומלל' (- 03111011 ! 
ג 0 ס!): 80 ־ £0801 ׳פרוור' ( £30110018 )! 1021131 > ,להשתוקק' 
(! 0 ז 1£$1 >)! 8010 ,מטרה, אמצעי׳ ( 801 )! 11$3 ס 1 ! $0£ ,אבל' 
( 06 ת 3 ! 500££ ), וכר. 

בצורה תמה ולפי אותה מתכונת חדרו מלים וביטויים 
משאר הלשונות אל הל׳, אך שלא כבשאולות מן העבתת, 
כבשו בעיקר מקום גדל והולך בשפה המדוברת. בדומה 
ליידית הישראלית חדת גם ללשונם של תבת ל׳ בא״י 
מלים עבתות בתחום חיי יום־יום, שמות מוסדות, ביטויים 
"סלנגיים" וכיר׳ב. 

הדיאלקטים של ל׳: למרות היסוד ההומוגני של 
הל׳, שנשתמר במשך דורות רבים, בכל ארצות הפזורה של 
מגורשי ספת, בלטו משכבר שינויים פונטיים, מורפולוגיים 
ולכסיקאליים בניביהן של שתי קבוצות עיקתותשלדובתם: 
הקבוצה המזרחית (קושטא, אדריאנופול, איזמיר, תתס), 
והקבוצה המערבית (סאלוניקי, מאקתניה, בוסניה, 
סרביה, רומאניה), כשהראשונה משקפת במיוחד את הניבים 
של קאסטיליה, ואילו האחרונה שומרת על הקווים האפיי- 
ניים לתאלקטים של צפץ־ספרד או אף של פורטוגל: לעומת 
הסופיות 0 - ס- בדיאלקט המזרחי, מופיעות בדיאלקט המ¬ 
ערבי 1 -, 0 - ( 10 > 61 זו ,ירוק/ לעומת 11 >ז 0 ׳\ 1 סזזסק ,בלב׳, 
לעומת 0 !! 3 ס)! שמירה על -£ התחלתית בדיאלקט המזרחי 
( 0 ( £1 ,בן , )! -!ס-מבוטא-! 3 -( 10103 ! / 1 ) 3 ! 11£ /) 8/1 ,ז־זתאג^וי 
80711( ק!/ . 114 ) 101 > 7/1 !!)ס/ס 0 ,. 111 ; 1914 , 1 !}ס 1/1 ) 71 ס . 

4/ 0/1/111;, 1930. <\.5 ¥31111(13, €071(71/711/160 01 !1(11410 4(1 
)114!0-/5 86001161 . 1 , 1915 ,( 11 .י; 1 ־> £1101 !) 1 , ./ £61 ) 01 ./ 0 ק , 
010!!/(0 ]114/0- !11!(10/1 13 16 ) 80161111 ) 111 ) 11111/1 ס ' 01111/0011 1 ־ ס 
8631 ^63(160113 £3(1311013, י 111 צ X¥, XXX^1). 1926- 

1952; 0 1/661 ) £1 > / 01111511 !> ס!// (ס 1 ( 1 ) 1111 14 , £11113 ■ 4 ג ) 

)144.-5{. (£6¥116 5 ^ 6 ) 0 . 61 . 0 ; 1930 ,( 79 , 116 ^ 301 ק 13 ל , 

111(1 ■5(1. £0£*-7 1932 ,( 43 , £06£ -) £ 0 11 ) 1 ) 01/40/11 !> 1/1 66 /ז>־ ; 

16 ., 8/(6!/(6!! !11/ /6 )114 1 ! 11 { 11  . 61 ; 1946 ,! 0 )! 7711 ס!> £6 > .? 61 - 04 ך 661 מ ס/ת !- 
63*1 ; 10/11/0 ) €0/1 , 3130111 ? 63 זז £3 66 •\> , 1953 ,.? 61 -.£>״ 

0 ; 1954 — 1952 , 111 ־ 1 , 01 )! 077/1 !> £6 > 0616 ז\ 1 4/1 11410 ן . 

£311108-011, €0 £1(0 !!{>(1/101(1 611 11/0/1 (1*65060 (16 

105 )11(1105 56136(1165, 1), 1959; \ 23111063 ^1061116, 010- 
1/0(010^10 !!{0/1010, 279—305, 1960; 61. 6101110, !11/0 !סס;ס 
16/ 0/41(0 4! 0/1/71(/ ', 1960. 

. ס. ל 

—1377) — 1^(1151 לדיסלאי (ל 9 ל 1 ) — ( £5210 .!) 10 ־ 
,111 1414 , סלד ס 1386 >, מלד נאפולי, בנו של קרלו 
מהענף ההוגגארי של בית אנז׳ו. בעלותו למלוכה היה ל׳ בן 
11 9 ואמו פעלה כעוצרת, אך יריבו לכם המלוכה, לואיג׳י 
מאנז׳ו גירש אותם מנאפולי. המאבק בין לואיג׳י לב? ל׳ 
השתלב במאבק ב? האפיפיור קלמנס 1 ד׳\ שבאויבי? (ע״ע), 
שתמך בלואיג׳י, לבין האפיפיור בוניפאציום £ס, ברומא, 
שתמך בל׳. ב 1399 חזר ל׳ כמלך לנאפולי, אולם במותו של 
בויניסאציום ( 1404 ) חודשה המלחמה בין ל׳ לבין לואיג׳י, 
ורומא נכבשה לסירוגין בידי שבי היריבים. כדי לסכל את 
מאמציו של הקיסר זיגיסמונד (ע״ע) לשים קץ לקרע בכנסיה 
("הסכיזמה"), שבהם ראה סכנה למעמדו באיטליה המרכזית, 
כבש ל׳ ב 1413 פעם נוספת את רומא ונתן אותה לבז. הוא 
כרת בריתות־הגגה עם פירנצה וסיעה ודימה כבד להיות 
שליט יחיד באיטליה המרכזית, אך חלה פתאום ומת. ל׳ היה 
הגדול שבין שליטי איטליה בזמנו. 

1. 61151(0162 )€41 1 } 01 } 1 6 ! ,׳ x16 (32123(16/1(, 56), 1922; 

(3111010, 8! 4', 1/1 £10-101170x20 1-11, 1936. 

ל 1 * 1 * 13 * 1 , ?" 572711 — £־ 61 ג 1 ־ 161 ) 1-6 ג 051111 ( — (נר 1925 
מ 1 נטקליר [ביררתי]), גנטיקאי אמריקאי יהודי. 

ל׳ גדל בניו־יורק, שם סיים את לימודיו בהצטיינות וקיבל 


תואר 8.50 בזואולוגיה ( 1944 ). 
אח״ב החל ללמוד רפואה, א 1 
כעבור זמן־מה עבר לאעיברסי־ 
טת ייל, ושם קיבל תואר . 8.0 ? 
( 1947 ) בהדרכתו של סתם׳ א. 
ל. טיטם (ע״ע), ל׳ הצטרף 
למחלקה לגנטיקה של אוניבר¬ 
סיטת ויסקונסין. ב 1958 זכה 
במחציתו של "פרם נובל" 
לרפואה על מחקריו בחורשת 
החידקים. המחצית השניה הוענקה למורו טיטם. ב 1959 מונה 
ל׳ לראש המחלקה לגנטיקה בביה״ס לרפואה של אוניבר¬ 
סיטת סטנפורד, קאליפורביה. מאז 1962 הוא עומד בראש 
המעבדות "קנדי" לרפואה מולקולארית בפאלו־אלטו, קאלי־ 
פורניה. 

עבודתם המשותפת של ל׳ וטיטם הוכיחה, כי בניגוד למה 
שחשבו קודם לכן, קיימת התרבות מעית בחידקים. תגלית 
זו זיתה את התקדמות המחקר בביולוגיה המולקולארית. 
ב 1952 פיתח ל׳, יחד עם אשתו, את שיטת ה״שיכפול", 
המשמשת מכשיר רב־ערך בחקר גנטיקת החידקים. יחד עם 
נ. ד. זינדר גילה ל׳ את תופעת ה״טראנסדוקציה", בה מועבר 
חלק מברומוסום מחידק אחד לשני באמצעות בקטריופג 
(ע״ע) המעביר ע״י כך תכעות גנטיות חדשות. 

לךרי-רולן, אלבסןךר־אוג י 9 ס- 

1111-11011111 ^ 1 811816 — ( 1807 — 1874 ), מדינאי 
צרפתי. ב 1829 הוסמך ל״ר לעו״ד, וקנח לו שם כפרקליט של 
רפובליקנים במשפטים פוליטיים. ב 1841 נבחר לבית־הנב- 
חתם והתפרסם כנואם מזהיר, וב 1843 יסד אח העת? 
011116 ) 86 ^ 1 , שהופיע עד 1850 וביטא השקפות רפובליק- 
גיות קיצוניות. 

ל״ר מילא תפקיד חשוב במהפכת פברואר 1848 , שהדיחה 
את לואי-פילים (ע״ע) ממלבותו וכובנה את "הרפובליקה 
השניה". בממשלה הרפובליקנית נתמנה ל' לשר־הפנים 
והוא היה בה אחד מאישי־המפתח• כשר־הפנים תרם תרומה 
בת־קיימא למשטר בצרפת בהנהיגו זכות־בחירה כללית 
לגברים. עם זאת גילה במפתיע נטיות שמרניות מובהקות, 
וסייע בדיכוים של נסיעוח־התקוממות מצד השמאל. לאחר 
שעלתה לשלט? ממשלה ימנית יותר, ביולי 1848 , נהיה ל״ר 
למנהיגם המוכר של הראדיקאלים. מעייניו היו נתונים לתי¬ 
קונים מתניים יותר מאשר לתיקונים חברתיים, ואעפ״ב 
תמכו בו הסוציאליסטים בעת הבחירות לנשיאות, שבהן 
הצביעו בעדו 370,000 איש. הוא התנגד למדיניותו של הנשיא 
לואי נאפולי? (ע״ע נפ 1 לי? 111 ) ואירגן נגדו הפגנה 
שתוארה בפי הממשלה כנסיץ־התקוסמות (יוני 1849 ). ל״ר 
ניד? לגירוש מצרפת, עבר ללמד? והצטרף שם לועה״פ 
של "הוועדה למען אירופה מהפכנית", שבד. השתתפו מציגי 
וקו׳שוט (ע׳ ערכיהם), ששאפה לכונן משטרים רפובלי¬ 
קניים בכל אירופה. בהדרגה דעכה השפעתו, ובשובו לצרפת 
ב 1870 נמנע כמעט כליל מפעילות ציבוריות הדשש־מספר 
לפני מותו נבחר לאסיפה הלאומית. ב 1879 נתפרסמו נאומיו 
( 5 ז 6 '\ 1 !> 115 ־ 601 61 165 ןן>ט 011 ק 015601118 ), בשני כדבש. 

011 ) 1/0/1 !) 71 ) 701 } !! 1 )! 1848 !//}ס 8 -.€ , 03160311 .£ . 01 

£66063 0714 )/ 5 636 0/14 . 8 -.€ , 1 ) 1 ; 1921 ,!//!)! 1 ]} 71 > ה! 

, 1948 ,( 861111661 .£ ; 1922 .) 11611 ק/ 8 

אה. א. 



י. לדרנרנ 




207 


לד! אור — לד! בל, ז׳זף־אשיל 


208 



נטל לזז אוד 


לה אור (השם המלא: 01306 16 > £31-1-6 -£ £6 ! משמעותו: 

נמל החסד), עיר־נמל בצפון-מערב צרפת, על חוף 
מיצר לאמאנש, כ 220 ק״מ מצפץ־מערב לפאריס, בגליל הסן 
הימי. מספר התושבים 186,000 ( 1964 ), ובל״א רבה כ 230,000 . 
ל״א יושבת על חופר הדרומי של חצי־אי בקצה שפך הנהר 
סן והיא הנמל השני בחשיבותו בצרפת, ונמלה הראשי באו¬ 
קיינוס האטלאנטי. נמל ל״א משרת את אגן פאריס ואיזור 
נרחב בצפת צרפת ובמרכזה. דרכו עוברת רוב תנועת המט¬ 
ענים והנוסעים שבין צרפת לאמריקה הצפונית. הנמל מורכב 
מ 14 מעגנים׳ שאורך רציפיהם מגיע ל 15 ק״מ בקירוב. יש 
בו גם נמל-נפט כשיר לקבלת מיכליות גדולות עד לנפה של 
150x100 טון. לידו בתי־זיקוק, המחוברים בצינורות לפאריס 
וסביבתה, הנמל משמש גם את תנועת הספנות של מערכת 
נתיבי המים של אגן הסן. לעיר גם שדה־תעופה. 

ל״א היא עיר־תעשיה! יש בה מספנות ומבדוקים, וכן 
מפעלים לייצור מכונות, ציוד לאניות, מוצרי מתכת ועץ, 
טכסטיל, חבלים, חמרי״בניין, פימיקאלים, מזונות ועוד. 

העיר בנויה ברובה על שטח מישורי לאורך שפך הסן, 
אולם איזורי־מגורים חדשים לאמידים עולים במדרון הרמה 
(בגובה 80 — 100 מ׳) שמצפון לעיר. בצפון־מערב העיר 
פרבר־נופש, ובו חוף־רחצה נאה ובתי־הארחה רבים. מלבד 
כנסיית נוטר־דאם (מהמאה ה 16 ) אין בעיר בניינים עתיקים. 
רוב בנייני הציבור הנאים שבמרכז העיר, בתוכם בית־ 
העיריה, נבנו בסוף המאה ה 18 ובמאה ה 19 . 

ל״א באה במקום עיריהנמל ההיסטורית ארפלר (-• 1-131 
111 :>!£) שנמלה נסתם בחול. במקום היה רק כפר־דייגים, עד 
שבנה שם המלך פרנסוא ב 1517 נמל ומבצר, שמהם צמחה 
העיר. הביצורים בעיר הורחבו מאד ע״י ורבן (ע״ע) בסוף 
המאה ה 17 . במאות ה 17 וה 18 היתד. ל״א מרכז ראשי לסחר 
עם אסיד, ואמריקה ומילאה תפקיד חשוב ביישובה של 
קאנאדה ובפעילות המסחרית־קולוניאלית במערב-אפריקה, 
וכן שימשה נקודת-מוצא לספיגות־דיג שיצאו למרחקים. 
נאפוליץ הרחיב ושיפר את הנמל, חיזק את ביצורי העיר 
ועשאה גם לבסיס מלחמתי ראשי. את מקומה כנמל צבאי 
תפסה במאה ה 19 שרבור, אך סחרה עם צפון־אמריקה הלך 
ורב. במלח״ע 11 היתד. מעח גרמני ונהרסה כמעט כליל 
בהתקסות־אויר. אחרי המלחמה שוקמה בשיטתיות ואף הור¬ 
חבה. 

בל״א קהילה יהודית קטנה. 

ס. בד. 


לה אך 0 , פרד ר ,, ק סזר זרה — 16 > ־ 06531 10 ז 16 ;> 6 ז? 

*!זג!! £3 — ( 1754 , רול בקאנטון ול [ 1 >ט 3 ^] — 

1838 , לוזאן), מדינאי שוויצי. ב 1782 התיישב ל״א בפטרבורג 
ונתמנה למחנכו של הדוכס הגדול אלכסנדר (אח״ב הצאר 
אלכסנדר 1 פולוביך! ע״ע). הוא נסע בלב תלמידו 
אידאלים ליבראליים. בפרח המהפכה הצרפתית חזר ל״א 
לארצו וניסה להמריד את הקאנטון וו בשלטונה של בת. 
אחרי שנכשל בזה, עבר לפאריס והשפיע על הדירקטוריון 
לשלוח צבא לעזרת הקאנטון שלו ולהקמת "רפובליקה למא¬ 
ניה" ( 1798 ). כשקמה אותה שנה "הרפובליקה ההלוטית" 
(ע״ע שויץ, היסטוריה) בחסות צרפת, היה ל״א חבר הדירק¬ 
טוריון שלה, אולם ב 1800 הודח בגלל השקפותיו הראדיקא- 
ליות וחזר לפאריס. כשנכנס הצאר אלכסנדר 1 לפאריס 
ב 1814 , העניק למוררלשעבר דרגת גנרל בצבא הרוסי, 
איפשר לו לייצג בקונגרס הווינאי את הקאנטונים וו וטיצ׳ינו, 
וסייע לו להשיג להם מעמד של חברים תבוניים בקונפד־ 
ראציה השודצית. ל״א היה אח״כ חבר מועצת-השלטון בוו. 

. 1925 , 11 ־ 1 ,^מו 1 )^ 80£ 

לד! בון, ג י 0 טו — ! 801 1.6 6 ׳י 011513 — ( 1841 — 1931 ), 

רופא וסוציולוג צרפתי, ממניחי היסוד של הפסיכר 
לוגיה החברתית המודרנית. בהשפעת גובינו(ע״ע) דגל ברע¬ 
יונות אנטי־דמוקראטיים וגזעניים. 

בעקבות טרד (ע״ע) טען ל״ב, כי הסוציולוגיה חייבת 
להתבסם על הפסיכולוגיה, וכי החיקוי הוא אחת מתופעות 
היסוד בחיי החברה. בהסתמך על דוגמאות ממהלכה של 
המהפכה הצרפתית, ניסה להוכיח׳ כי ההמון הוא כוח עיוור, 
שבו נחלשים, בהדרגה, שיקול־הדעת הביקרתי והמוסר, 
וגובתם החיקד, הרגשיות והשפעת המנהיגים. ספרו הידוע 
ביותר היה £011168 168 > 10816 ס 11 :>ץ 8 ? £3 ("פסיכולוגית ההמר 
נים״■), 1895 . בין כתביו האחרים הרבים: תס 1 ז 01¥11153 £3 
865 גז\ 168 1 > (״תרבות הערבים״), 1884 < - 6110 ץ 5 ק £018 £68 
16$ ק! 61 <ן 168 > 16 161,011111011 > 108101168 ("החוקים הפסיכולו¬ 
גיים של התפתחות העמים״), 11894 111 > 10810 סו 1 :>׳ל 8 ? £3 
$0613118016 (״פסיכולוגית הסוציאליזם״), 1898 ! - 861-0 £3 
0111110115 ^ 6 ־ 1 168 > 611010816 -ל 8 ק 13 61 £631153156 1011011 ("המה¬ 
פכה הצרפתית ופסיכולוגית המהפכות״), 1912 . 

. 1909 ,*זש״זס סס: 61 8 .. 1 . 7 > , 1611.1 ? .£ 

לה בל, ז׳וזף־אעיל — 861 £6 111116 ^- 11 ^ 1056 — 

( 1847 — 1930 ), כימאי צרפתי, מאבות הסטראו- 
כימיה (ע״ע). ל״ב סיים את לימודיו בביתיהספר הפוליטכני 
בפאריס, שימש לאחר מכן כמדריך באוניברסיטאות שטראם- 
בורג ופאריס ועבד כאסיסטנט עם בלר ועם וירץ (ע״ע). 
כשנפטר אביו׳ נפלה בחלקו ירושה גדולה, שאיפשרה לו 
להקים לעצמו מעבדה כימית פרטית. 

ב 1874 גילה ל׳ — בעת אחת עם ונ׳ט־הוף (ע״ע הוף), 

אך ללא קשד עמו — את המבנה הטסראהדרי־התקין של 
מערכת אטום הפחמן (ע״ע) וארבע ערכויותיו בתרבובות 
אליפאטיות. תגלית זו היתד, יסוד בניינה של הססראוכימיה. 
ל׳ חקר את הקשר בין הקונפיגוראציה (ע״ע) הכימית ובין 
הפעילות האופטית (ע״ע אופטית, פעילות) והמשיך את 
מחקריו הקלאסיים של פסטר (ע״ע). מסקנות מחקריו בנושא 
זה היו:( 1 ) הפעילות האופטית מקורה באסימטריה המולקז־ 
לארית. ( 2 ) טינתזת תרכובת בעלת פעילות אופטית נותנת 


209 


לה גל, ז׳זף־אשיל — לה ברן, שרל 


210 


תערובת רצמית (ע״ע אופטית, פעילות, עט׳ 65 ) הניתנת 
להפרדה לשני האיזומרים בשיטות פאסטר. 

ב 1891 גילה ל׳ את הפעילות האופטית של תרכובות 
אמוניום רביעוני והפרדתם ע״י -וחס? 

!■ £13110117 רח 0111111 לאתומרים אופטיים. 

במעבדתו הפרטית עסק ל' במחקר השימוש התעשייתי 
של הנפט, בחקר הדימורפיזם של כלודו־פלאסינאסים והת¬ 
הוות גליקולים (ע״ע גליקול) ונהלים גבוהים בתהליכי תסי¬ 
סה. כן חקר את פעולתם של מיקרואודגאניזמים שונים. 

ל' נתמנה ב 1892 לנשיא האגודה הכימית בפאריס וב 1929 
לחבר האקאדמיה הצרפתית למדעים. 

* 11 ! £0 (ס (ס 115 * 10 <} 10 *' 1 * 0 004 * 815 )!/' 1 ,■ 1111110 ש 1 ז 110 :> 8 0 
* 11 * 515 * 05 * 11 י! ,! 6 ) 1 :>״!£ ./י\ ,־ 1894 ,(בערכו) ץ 1111517 * 1 ') 
;^ 1934/5 ,(בערכו) 101£ * 01 0 * 1 ! > 15 סס 05% 1 * 4 0 *^ 61110410 
. 1946 ,(בערכו) 111 * 01 75 ** $404 ־ ץ־!ז 86 .ן . 4 . 

י. קל. 

לה בךיר, דן דה — 81117010 101,3 > ח 63 ( — ( 1645 , 
'פאריס— 1696 , ורסאי), סופר ומוראליסטן צרפתי. 

ל״ב היה בן למשפחה בורגנית ולמד משפטים בלא רצון לעסוק 

במקצוע זה. ב 1684 נתמנה 
למחנכו של לואי, דוכס בור¬ 
בון, נכדו של הנסיך קונדה 
(ע״ע), ולאחר שנתיים הופ¬ 
קד על ספרייתו של קונדה 
בטירת שאנטיי. בשנים הללו 
ניתנה לו אפשרות להתבונן 
מקרוב בעולם האצולה, 

בהתנהגותם של "הגדולים" 

ובמידותיהם של הנתונים 
לחסדם — ובתוכם אף הוא 
עצמו — ולרשום את הר¬ 
הוריו. רווק, סגור בתוך 

עצמו, בודד חר בעולם 

לא־שלו, התחיל בחיבור אותו ספר, אחד ויחיד, 
אשר בזכותו נודע לתהילה ורכש לעצמו מעמד חשוב 

בין סופרי התקופה הקלאסית הצרפתית. בצורתו הראשונה 

הופיע הספר ב 1688 , כ״נספח" לתרגום של תא 1 פרסטום 

, £100 111 > 111115 ) 3 ־ 11 , 1103810 ^ 1^5 0373070705 (10X1100 
510010 00 10 ) 1001175 \ 105 011 0303010105 105 00 ׳\ 3 ("הדמויות 

שלתאופרסטום, תרגום מיוונית, בתוספת הדמויות או המידות 
של המאה הזאת"). לאמיתו של דבר היה זה תרגום של 
הנוסח הלאטיני מאת איזאק קאזובון ( 0353118011 ), אך התר¬ 
גום היה רק אמתלה כדי להציג את יצירתו הוא. הספר זכה 
להצלחה מיידית. ב 1693 נבחר ל״ב לאקאדמיה על-אף הת¬ 
נגדות קשה. 

אנשים רבים, בדורו וגם אחריו, ביקשו למצוא בתיאוריו 
של ל״ב רמזים לדמויות ידועות, דבר שסייע להפצת הספר, 
אך גרם מבוכה רבה לסופר. ל״ב סלד מכל ה״מפתחות" 
שנפוצו, שכן תיאוריו, עם כל היותם מבוססים על התבוננות 
ישירה, הורכבו מקווי האופי של אנשים רבים ואף מיסודות 
שאולים אצל סופרים אחרים. כוונתו היתה לא רק לתאר 
טיפוסים, כי אם תבונות טיפוסיות! למרות שם הספר ("מידות 
המאה הזאת"), ביקש הסופר לחקור את דמות האדם מעבר 
לזמנו הוא, 

הספר זכה לתשע מהדורות בשנים 1688 — 1696 בשל״ב 



ז׳ 1 רה לה בריר 


מעשיר אותו בכל פעם בקטעים חדשים, מתקן ללא הרף את 
נוסח הדברים, משנה את מיקומם של קטעים שונים ושואף 
להארמוניה מסויימת בכל אחד מ 16 ה״שערים" המרכיבים את 
היצירה. על-פי התוספות בכל שער ניתן לראות בבהירות, 
אלו נושאים עניינו במיוחד את הסופר ואת קהל קוראיו. 
המהדורה הראשונה כללה 419 קטעים, והאחרונה 1,119 . 
בתוספות ניתנת סדרת פורטרטים המוקדשים לאנשי־רוח, 
לנשים, לנציגי המעמדות החברתיים השונים, וכד׳! כן הור¬ 
חבו השערים הדנים בעניינים מדיניים, הגותיים ודתיים. 
באחד הפרקים החשובים תוארו זכויותיו של האיש הקטן, 
הנעשק ע״י העשירים, ול״ב הוא הראשון בץ הסופרים הצ¬ 
רפתיים ששימש כסניגור חריף לאיכרים המדוכאים. 

אין בספרו של ל״ב פילוסופיה שיטתית, כי אם הצגת 
"קומדיה אנושית", תיאור טיפוסים מגוונים בסיגגון מבריק 
ומלוטש. ל״ב אינו מתאר אותם בשוויון נפש, כפסיכולוג, 
אלא כדורש־מוסר, אפשר לגלות בו דמית לרעיונותיהם של 
פסקל(ע״ע) ולה רושפוקו(ע״ע), אך יש בו גם דמית למוליר 
(ע״ע), שכמותו הוא מעניק מקום בכבד למעמד העממי 
ביצירתו. האספקטים הבולטים בספרו הם: יחסו של הצרפתי 
הנוצרי אל דתו ומלכו, כיסופי המחבר לעתיד חברתי זוהר 
יותר, ומעל לכל הדרישה לתיקון המידות. הספר תורגם 
לשפות רבות, השפיע על סופרים כגון מונטסקיה (ע״ע), 
לסז׳ (ע״ע), ה׳ונרג (ע״ע), ויצא בלמעלה מ 150 מהדורות 
במאות ה 18 וה 19 . כן בכתבו יותר מתשעים חיקויים. אחרי 
מותו של ל״ב הופיעו 40101151710 > 10 ! 511 £110$ ס 131 ס ("דר 
שיחים על הקוויטיזם", תשעה במספר, אך רק שבעה, כנראה, 
הם פרי־עטו), 1699 . 

. 11 , 1866 , 1-11 , 8 14 * 4 ./ * 1 > 01116416 * 14 ,) 1116 ־ £0111 .£ 
; 1886 ,* 1 * 1 ^ 0 * 0 <ס 6 ( 6 / 1 ) 0114 . 8 14 1 * ,, 8 14 , £21186 . 1 < , 1904 ,. 8 14 ,) 1110 ) 40 < .? 

£0)111111011( *1 <1*5 111511111510115 (06/8/6(, 1909, £. \{3£116 
(66.), 14 8., 56X1*5 6 1101515 6( £0111111*1)5*5, 1914; £. 00556, 

, 8 14 * 4 ./ , 12115 ) 1 11 ; 1918 , $401011555 !/*!ז*!'! *** 11 ' 7 
; 1935 ," 0 * 1 ) 010101:1 ״ 11 * 10 * 5 515 11015 * 115 * 5 * 6 1104 15 * 155 *}$ 

.£ , 1936 , 8 £0 ,) 211 ו 1 :> 41 < 0 ; 1935 ; 8 14 ,! 81 ״£ .זג 
- 60 145 " 4005 * 545 *! 11£ * 5 * 1146 5 * 5110101 1/14601 , 3 ) 2¥6 י 1 
-* 6010 " 5 * 5 5 * ,. 8 14 , 1 >) 2 ו(:>נ£.? ; 1940 ,, 8 14 * 4 " 5 * 1 * 1 * 10 
ראה תרגום) 1946 , 555 * $41151 , 6163011 ט 4 /.£ ; 1946 ,״ 5 ** 56 

.(עברי, 9 רק ט״ו 

מ. ל. 

לה ברן, $רל — ( 1,0871111 ) 0137108 14 :871111 — ( 1619 , 
פאריס — 1690 , שם), צייר צרפתי. ל׳ הושפע 
בציוריו הדתיים המוקדמים ממורו סימת ודאה (ע״ע). ב 1642 
נשלח לרומא ע״י פטרונו, ה״שאנסליה" (שר המשפטים) 
פיר מגיה ( 107 ו 80£1 ! 
דיוקנו, 1661 , בלובר)! 
שם שהה עד 1646 . היה 
תלמידו של פוסן (ע״ע) 
וקלט את השפעותיהם 
של ציירים איטלקיים 
לגת פיטרו דה קורטונה, 
דומניקינו ואנדריאה סא־ 
קי. ב 1648 השתתף 
בייסוד האקאדמיה המל¬ 
כותית לציור ולפיסול, 
שהפכה בידיו מכשיר 

להשלטתו של הסיגנת ׳*ארל לה 1 ח 





211 


לד׳ גרן, שדל — לחדר 


212 


המלכותי הרשמי, המפואר והנמלץ. ב 1662 נתמנה ל״צייר 
החצר״, וב 1663 למנהל בית־המלאכה המלכותי לריהוט 
"גובלך (ע״ע), שמוצריו, המעוצבים לפי רישומיו של ל/ 
קבעו את "טעם ורסאי". ל׳ סייע בידי קולבר (ע״ע) בריכת 
כל מקורות הייצור האמנותיים ודתימתם להאדרת המלכות. 
מ 1668 היה ל׳ נגיד האקאדמיה המלכותית לציוד ולפיסול. 

ל׳ עיטר, בעזרת צבא גדול וממושמע של ציירים, פסלים 
וארדיכלים, כמד. מחשובי הארמונות בפאריס ובסביבתה, 
ובתוכם את בית לאמבר (יחד עם לה סיאר [ע״ע], 1650 
בערך), את ארמץ ודלה־ויקונט ( 1658 — 1661 ), ארמון פונ־ 
טנבלו ( 1660 ), הלובר (״גאלריה אפולו״! 1661 ), ועוד. 
שיא מפעליו האמנותיים הם עיטורי ארמון ורסאי ( 1674 — 
1686 ! ע״ע), בייחוד של "מדרגות השגרירים" (שנהרסו), 
*אולם המראות" ו״אולמי השלום והמלחמה". הקלאסיציזם 
של ל׳ מתבטא בכך ששם את הדגש ברישום ולא בערכי 
הצבע. ל׳ היה מארגן למוסת, תחשב ל״דיקטאטור" האמנותי 
של צרפת בדות ולמעצבו של "סיגנון לואי 

; 1889 ! 130133 3 * 01 ! 0333 ^ 1 1 * 8 * 1 .< 0 , 011111 [ ,מ 

-ח 7 !'. 8 ״ 1 03 , 041101 ? .ם ; 1909 ,. 8 ״ 7 . 03 , 131001 ^ ,? 
. 1959 ,( 234-48 , 8111101111 11 ^) • 0 ^ 410.000 , /ס 3  ״ 06068 - ( 1593 , 
וי^סיר־סי [ 501116 -ז 710-511 ] — 1652 , לינויל), 

צייר צרפתי. ל״ט חי משנת 1618 בלית, בד היה צייחהחצר 
של חכם אח בלינוויל. ביצירתו ניכרת השפעת אמנות 
לורן, בעיקר בתמונוודהלילה על נושאים דתיים, ובן זו של 
המנירים מים האיטלקיים. בשימושו באוחוצל מושפע ל׳ם 
מקרוג , ( (ע״ע) ובסנו (ע״ע) והדבר בולט גם בתמונותיו 
הדתיות הראליסטיות־לבאורה! אולם ל״ט נענה בסיגנונו גם 
לזרמים קלאסיים צרפתיים ע״י איזון הקודם ואצילות ההבעה. 
ביצירותיו האחרונות נטה לעריכת הדמויות בצורות גאו־ 
סטריות פשוטות. היסודות השוגים שספג מתמזגים אצלו 
ליצירת אמנות אישית־ביותר. הוא השתמש במספר מצומצם 
של צבעים והתרכז בעיקר בגוונים של אדום. לאפקטים 
של תאורה נודעת בתמונותיו חשיבות עמוקה בעיצוב הדמו¬ 
יות, בהדגשתן ובבידודן, וכן ביצירת יושם של התכוננות 
ושלוה והתעלות הנשמה. דוגמות של יצירתו הן: "מחם 
המגדלית ליד העששית" (בלובר)! "אירנה הקדושה מבכה 
את סכאסטיאן הקדוש" (המחיאדן הלאומי, ברלין)! "הרך 
הנולד*(המוזיאון של רן, צרפת)! "האשזז והפרעוש" (המו¬ 
זיאון של נאנסי, צרפת). 

,. 7 , 1 * 0 , 311501 ? ס ,? , 1942 ,. 1 . 17 ) 41 .ס ,: 311101 ; .ק 
.א , 1953 ,ז . 1 * . 6 ,״ 43153 ? ,א — 1 )״ 13 ־ 1 \, * 1 ; 1948 
, 1700 10 1500 .) ¥70717 מן ) 1147 )) 1111 ) 47 . 07111 471 . ,)״״ 81 
,) 1 ) 112 )! 11 \\ 011 )) ¥70/1 71 ) ) 1711117 )¥ 73 , 153110 . 0 ; 953 ( 

. 1960 

לוז טור, מורים לןנטן דה — 16 > !!!]□""ס 106 ־ 13111 ^ 

1006 03 — ( 1704 , סן קנטן — 1788 , שם), חוקנאי 
צרפתי. ל׳ היה חבר האקדמיה המלכותית מ 1746 , וצייח 
החצר מ 1750 . חוקנותיו, המצויירים בצבעי פאסטל, טכניקה 
שהיתר. אז באפנה, מתאחם את בני משסחת-המלוכה (לואי 
מאריה לשצ׳ינסקה), אנשי-חצר ואנשי אמנות וספרות 
(וולטר, חסו). חלק גחל מעזבונו הוא סקיצות. ל׳ הצליח 
לשוות לחוקנותיו ארשת־פנים ערה, המביעה את אסים של 
דגמיו. מרבית ציוריו שמוחם בסוזיאוו של סן־קנטן וחלק 
מהם בלובד. מפורסמים במיוחד: החוקן של מאדאם זד 
פומפאחר ( 1755 ) ומספר חוקני עצמו. 

) 7 11 , 0503 ? .? ; 1928 ,״ 1 ,״ 1130115101 ^ . 1-0 > 31 מ 805 .א 
,'< 10 ^ 1 ■א ; 1952 , 010 ^) 7 1 10 014 ) 4111 ^ 1 ? 71107 ) 0 711/1 )) ¥1£/11 
,) 1 ) 112 ) 111 1111 ) 011 ) 17071 12 ) 1 ) 10 10 1 ) . 7 . 17 ) 4 . 34 

. 953 ( 

לה מוט לה ויה, סרגסוא דה - 1613 > ״ 0 ^ 1 

ז 6 * 3 /י ■ס 6 * 0 ^ 1 — ( 1588 — 1672 ), סופר והוגה- 
דעות צרפתי. נועד לקאחירה פקידותית ורק בגיל 40 החליט 
להתמסר ללימוחם ולכתיבה. ב 1639 נתקבל ל״אקאדמיה 
הצרפתית״ בעקבות פירסום מפח . 4 * 16 > ם 10 :ס 1 ת 151 ! 1 ׳ 061 
030011111 16 ("בדבר החיבוך של האדון יורש־העצר"). 
הקארחנאל חשליה (ע״ע) הועידו כמחנך של המלך חקטץ 
לואי אך נוכח התנגדותה של המלכה־העוצרת אן, 
נתמנה למחנך החכם מאורלאן, אחי המלך ( 1649 ). מש¬ 
הצליח, נמסר ליח חינוכו של המלך, והוא המשיך בתפקיד 
זה שמונה שנים, עד 1660 . לל״מ חיתח השפעה רבה בחצר 
חכה לתאחם "יועץ־המחנה" ו״היסטוחוגראף של צרפת*. 

בכתביו ייצג ל״מ את התפיסה הסקפטית של הפילוסופיה 
הצרפתית בימיו ונחשב כחוליה מקשרת בין מת סן (ע״ע), 
לבין ביל (ע״ע). הוא היה חסיד מובהק של התרבות הקלא- 



ויורד רה גזז טיר: טרים המנרגיח גיד העששית 


סית, ומרבית חיבוחו עסקו בלקחי העולם העתיק, אשר 
נראו לו כבעלי חשיבות לדורו. מספחו: 165 > ט״ 6 ׳ו 13 06 
6115 * 03 ("על המידות הטובות של עובדי האלילים"), 
1642 ! 30016115 165 ־״ 81 £611161115 ״! ("הערכת הקדמונים"), 
1646 ! - 0111 13 16 > 1011165 > 165 116 !> 661 )ת 10 ז 1 זבזסק 015601165 
165 1305 > 11$3£6 1 ) £630 1111 '!> ) 500 1116 ) 566011 105001116 

801611665 ("מסה הבאה להוכיח כי הספקות שבפילוסופיה 
הסקפטית הם בעלי תועלת סחבה במדעים״), 1668 . 

; 1934 , 1 ) 7 ) 070 1071 1 ) ) 4 ! ס! ,./ 1 . 84. 17 . 17 ,ם 6 ז 618 > 7101 ?ו . 17 .¥ 
. 1943 ,. 7 . 1 . 84 . 17 ,(> 31 ו״ 1 ? ,£ 

לה מקזךי, ז׳יאן א 1 פרוא דה - 03 16 > * 110 ) 0 1111160 

י 6 ״ £0:1 \ — ( 1709 , סן־מאלו — 1751 , כדלין), רופא 
ופילוסוף מאמריאליסטי, צרפתי. ל/ בנו של סותר אמיד, 
נועד להיות כומר, אך שינה את דעתו ולמד רפואה באוני¬ 
ברסיטת לידו, שם היה תלמידו של בורהוה (ע״ע). בראשונה 
היה רופא צבאי. משחלה בעת מסע־מלחמד, בגרמניה, החל 
עורך תצפיות שיטתיות בעצמו, ופח הסתכלותו היה הספר 
3016 * 161 > 030166116 1510116 !) (״חקר טבע הנפש״), 1745 , 
בו טען כי חיי הנפש דועכים והולכים בעקבות רפיון כושר־ 
פעולתו של הגו!/ והסיק מכך, כי המחשבה וחיי־הנפש אינם 
אלא תופעח־לוואי לפעולות הגוף החי ותוצאה של שינויים 
אורגאניים פנימיים. ספת עורר מחאות חריפות, והתקפותי- 
הם של אנשי־מדע וכנסיה אילצו את ל׳ לברוח להולאנד. 
שם פירסם אח ספרו הנודע בידתר 0136111116 00010016 
(״האדם מבונה״}, 1748 , בו פיתח את תורתו המאטחאליס־ 
טית. גם בהולאנד הותקף בגלל דעותיו, ולבסוף מצא מקלט 
בברלין, אצל מלך פרוסיה פחדריך 11 , "הגדול" (ע״ע), 




215 


לה ממרי, ז׳ילין אופרוא דה — לה נן 


216 


שמינה אותו ל״קריין החצר" וצירף אותו לאקאדמיה. בעת 
שהותו בפרוסיה י״ל הספרים: 1150 ש־צג 1101 10 ׳\ 13 10 ) 11311:6 * 

111010110 ) 11500110$ (111 1X3 ) ת 11 3700 , 1110 ) 5000 10 ) ("המסה על 

החיים המאושרים מאת סנקה, יחד עם הרצאה של המתרגם"), 
1748 , 113010 ! 1/110011110 (״האדם צמח״), 1750 , 10 ) 1 ת\ 1/1 
0010 ( (״חכמת ההנאה״), 1751 . 

לדעת ל/ טעות היא לחשוב כי החומר סביל הוא ומקבל 
צורה ותנועה ממקור חיצוני בלתי־חסרי. הנסיון מוכיח, 
כי החומר הוא פעיל ובעל תכונות חושניות־רגשניות. ככל 
שהוא מסועף ומאורגן יותר, כן מגיע העקדון הפעיל שבתוכו 
לידי ביטוי מובהק ומרשים יותר. בין הדומם לחי קיים מעבר 
מודרג ורצוף, ללא קפיצה. בדומה לשאר בעלי החיים(עליהם 
טען כבר דקארט, שהם מעין מכונות), גם האדם הוא מכונה, 
מעין מנגנון מסובך. חיי־הנפש מוסברים כתוצאה מפונקציות 
אורגניות. 

יסודות מסויימים של המוסר נמצאים כבר אצל החיות. 
הגורם העיקרי של מעשי האדם הוא השאיפה לאושר, שהוא 
ביסודו תענוג החושים. האדם הוא יצור אנוכיי מכל וכל, אולם 
ניתן לשפר את טבעו ע״י חינוך מתאים לערכי החיים- 
בצוותא, שהם הכרח לשמירת קיום האדם כיצור תרבותי, 
ל׳ הביע דעותיו גם ביחס לדרכי שפיטה נאותים לגבי עבריי¬ 
נים. לדעתו יש לנהוג בכל מקרה במידת הרחמים ולהקל 
בענשים, שהרי אין הענישה מהווה מטרה בפני עצמה, והיא 
נוגדת את טבע האדם. 

דעותיו המוצהרות, כי הנשמה בטלה עם חדלון הגוף, 

וכי רצוי שהאדם יתענג כל עוד הוא חי, הפכו את ל׳ לנציג 
המובהק של האתאיזם ושל המאטריאליזם במאה ה 18 . לכת¬ 
ביו נודעה חשיבות גם בתחום הביולוגיה המשווה. 

ם. א. לאנגה, תולדות המסריאליסמום (ונרג׳ בר־טוביה, 

עט׳ 333 ־ 364 ), תרם״ 3 ! 0 ^, 0011 0110 . 14 1x1 .? 

10111 14 01100100110, 1889 , ]. £. ? 001121 ( 1 , /. 0. 40 1x1 
. 1900 , 0 * 8/001 10100 004 1 x 600 

א. גר. 

להמן, ברנד (יששכר ברמן בן יהודה הלוי) — 1 >מ 801100 
1111131111 * 1 — ( 1661 , האלברשטאט — 1730 , שם), 
0 וכן-חצר, איש-כספים ונדבן יהודי. בהאנובר בא ל׳ במגע 
עם סוכן־החצר היהודי ליפמן ובזכות כשרונותיו נעשה איש־ 
אמוניו. בעזרתו של ליפמן זכה ל׳ להתקשר עם חצרות הא- 
נובר, דסאו, בראונשויג ודרזדן וביצע בשבילן עיסקות כס¬ 
פים, בין היתר מימן ל׳ את הוצאות בחירתו של הנסיך־ 
הבוחר מסאכסוניה פרידריך־אוגוסט, למלך פולניה (ע״ע 
אוגוסט 11 ), ושירת אותו אח״כ כאיש פיננסים וכסוכן דיפלו־ 
מאטי בפולניה. כגמול על שירותיו המסורים זכה ל׳ לתואר 
כבוד. את עמדתו ניצל ל' לטובת עניינים יהודיים, כגון 
השגת פריווילגיות וזכות-ישיבה במקומות שונים. הוא נודע 
גם כנדבן וכתומך במוסדות-תרבות יהודיים, ל׳ הקים ישיבה 
בהאלברשטאט וכלכל את תלמידיה. ב 16% הדפיס על חש¬ 
בונו מהדורה של התלמוד הבבלי! כן מימן הדפסתם של 
ספרים תורניים אחרים. בשנותיו האחרונות הסתבך ל׳ בקשיים 
עסקיים עקב הפסדים חמורים. 

על הקהילה היהודית בהאלברשטאט היה ל׳ נערץ מאד, 
והיא בהגה לכבד את זכרו. 

600101040 11000111110/100 400 6010/1101110 . 1111 .'{־ נ ' 1111 ־. . 11 . 8 

80114001 010110/10 <ן 00 ( 1 , 1111131111 * 1 .£ ; 1866 , 141 > 0011  14 

. 1 • 1 ) }ס// 100/11110/10 ■ 401 1104 . 1 8 , 151 = 4 ) 1 . 1 ; 1885 ,. 1 . 8 

. 1924 ,(הג 0., x ״ 1 


לה מרמורה, אלפ 1 נס 1 פרר 1 —* 1 000000 * 1 0080 ) 1 ,^ 

־־׳ - : ד ־ : ; ׳,׳:• 

3001003 ^( — ( 1804 , ט 1 רינו — 1878 , פירנצה), 

איש-צבא ומדינאי איטלקי. בן למשפחת רוזנים! מגיל 
19 שרת בצבא סארדיניה־פימוגמה. הצטיין במלחמה באום- 
טרים ב 1848 (ע״ע איטליה, עמ' 740 ), הועלה בה בשנה 
לדרגת גנראל ונתמנה לשר־המלחמה בממשלת סארדיניח. 
בתפקידו זה, שבו כיהן בהפסקות עד 1860 , פעל ל״מ הרבה 
להקמת הצבא, ששימש אח״כ מכשיר לאיחוד איטליה. ב 1855 
עמד בראש צבא־המשלוח הסארדיני במלחמת קרים! במל¬ 
חמה נגד אוסטריה ב 1859 (ע׳ שם, עמ׳ 741 ) השתתף בתור 
ראש המטה הכללי. בתום מלחמה זו היה ל״מ חדשים־מספר 
ראש-ממשלה, ואח״כ מושל כללי במילאנו ( 1860 ) ובנאפולי 
( 1861 — 1864 ). ב 1865 — 1866 היה ל״מ שוב ראש-ממשלה, 
העביר את מושב הממשלה לפירנצה וחתם על ברית צבאית 
עם פרוסיה נגד אוסטריה. ב 1866 התפטר, כדי לנהל כראש 
המטה הכללי את המלחמה נגד אוסטריה (ע׳ שם, עס , 743 ) 
אך נוצח בקרב קוסטוצד, והועבר מתפקידו. אחרי כיבוש 
רומא בידי האיטלקים ( 1870 ) עמד בראש המבצע להע¬ 
ברת הבירה. ב 1873 פירסם את ספרו 11 > 10  —ססזסא * 01 ־ 11 ) 11 ^—( 1613 , פאריס— 

״ 1700 , שם), ארדיכל נוף וגנים צרפתי. ל׳ היה בן 
למשפחת גננים־אמנים של בית־המלוכה הצרפתי. סיגנונו— 
הסיגנון הקלאסי — היה תוצאה ממסורת משפחתית וביטוי 
לשכלתנות הצרפתית. ל׳, שירש ב 1637 את משרת אביו 
כ״גנן ראשי של הטואילרי", נתמנה ב 1656 מפקח כללי על 
מבני המלך. באותה שנה התחיל בחיכנון גני וו־לד׳-ויקונט 
( 1:0 ומ 100 ז \־ 10 ->ע! 3 ז \) של ניקולה פוקה (ע״ע), בהם קבע 
את הכיוון באדריכלות הנוף של המאה ה 17 . עקתנותיו היו 
אחידות גאומטרית של המערך היסודי עם איזון פרופורציו¬ 
נאלי של פיסול, מזרקות, שטחים פתוחים ומבנים ארכיטקטו¬ 
ניים. הוא השתמש הרבה בבריכות, כדי להחדיר לתמונה 
אור והשתקפות. בתכנית גני ורמי, בה החל ב 1662 , ניכרות 
התכונות הללו בקנה-מידה רחב ובשילוב מסובך (ע״ע ורסי). 
בין השאר תיכנן ל׳ את הגנים לארמונות שאנטיי, סו 
( 1 ע 50031 ), טריאנון הגדול, וכן גנים ציבוריים (זץז׳ון). 
שמו נתפרסם גם מחת לצרפת ועצתו היתה מבוקשת 
בכל ארצות אירופה (וע״ע גן, גננות! ור׳ ציור שם, 
עמ , 963/4 ). 

811111 (, <401 004 <400/1110011*00 10 8011000, 1500-1700, 
1953; ?. 174 , 5 ז = 1 ! 1 \=ם x0 40 80011 01 4. £ ; 1959 ,. 14 ״ 

86 .£ ; 1962 , 71 ^/ 001 600400 / 0 ׳( 1411100 4 > , 1 ) 011900 .? .ם 
03112)1, <1 £.. 14 ., 1613 - 1700 , 1962. 

¬ לה נן ( 310 א * 1 ), שם המשפחה של שלושה אחים, ציי 
— !\010100 — רים צרפתיים, במאה ה 17 : אנטואן 
0 1588 — 1648 }! לואי — 1115 * 1 — ( 1593 — 1648 ) 1 מתיה — ) 
,1,300) 31111011 ^ 1 — ( 1607 — 1677 ). שלשתם נולדו בלן 
פיקארדיה) ובאו לפאריס בשנת 1629 . הם עבדו ביחד כל 



217 


לח בן—לחמת 


218 



?הסה: נבעת פוטאלה 


חייהם בהארמוגיה מושלמת, ובמקרים 
רבים קשה לקבוע מי מהאחים צייד 
תמונה מסויימת או חלק ממנה. אנטואן 
נעשה צייר־אמן ב 1629 ומתיה נתמנה 
לצייר העיר פאריס. שלשתם נתקבלו כחב¬ 
רי האקאדמיה המלכותית לציור ופיסול 
בהיווסדה ב 1648 ׳ אך אנטואן ולואי מתו 
בה בשנה. סיגנונם נתגבש בפאריס, שבה 
התחברו עם המושבה ההולנדית־פלאמית 
של אמנים שחיו אז בסדז׳רמו־דה־פרה. 
ביצירתם ניכרת ההשפעה הפלאמית בת- 
שומת־הלב הקפדנית לפרטים ובשיקול- 
הדעת. קיימות רק חמש־עשרה יצירות 
חתומות בשם ל/ בלי ציון השם הפרטי. 
בכל־זאת נוהגים להבחין בסיגנונות האחים 
על־פי גילם וההשפעות שפעלו על כל אחד 
מהם. אנטואן׳ הבכור, היה ה״הולנדי" ביו¬ 
תר, בדקדקנותו היתרה ובטעמו הזעיר־בורגני. לואי הושפע 
מאופן הציורשלברחל(ע״ע) וייתכןשגם סןהאיסלקים 2 מג׳ו 
(ע״ע) ובטנו (ע״ע), או מתלמידיהם. הוא העניק לציוריו 
תנועה, חום, ויתר עוז בצבעים ובתאורה. מתיה היה מחונן 
יותר בכוח ההדגשה וניכרת בו השפעת הבארוק. הם הרבו 
לצייר תמונות מחיי האיכרים ושיוו להם, תוך התעלמות 
מדלותם, צורה פיוטית׳ אד פשוטה ומתונה (ר׳ "משפחת איב¬ 
רים" בערך אבר, ענד 307 ). תמונותיהם על נושאים דתיים 
דומות באווירתן לציורים הכפריים, ללא יומרות או רגשות 
סוערים ("הסעודה האחרונה׳/ בלובר). מבץ תמונותיהם 
המתארות קבוצות אגשים או משפחה: "העגלה" (בלובר), 
"ביקור אצל סבתא" (בארמיטאז/ לנינגראד). ל״נ הצליחו 



האחים לה נ!: בי׳ןור אצל סבתא 


לתת לדיוקנות האלמונים שציירו הדרת־פנים והבעה של 
כבוד. ובכך השפיעו על זרם באמנות הצרפתית שיוצג ע״י 
שרדן, קודו וקורבה (זד ערכיהם). 

,״£ 20005 > *{•וקס :* 1 ,גתסזס!? .? ; 1929 :.־>/ ,)סוזזגן .? 

= 032013 ) ״ 1 >ו 1 1/4/410 ) 4 0 <> 1 *מ 0 />״>/ 1 י ח 1 :>ז 10115 > #11 י 0 ; 1933 
מס * 1 , 153110 0 ; 1955 ,(ע,^ 105 X > 

1960 , 0/0 < 510 ^^ X¥1 אג> ססממס? 

מי. סר. 

להסה ( 353 ל, 1 ) או לסד.( 553 ^ 1 ), בירת טיבט, עיר קדושה 
לבודהיזם והמר&ז הדתי והמדיני של הלמאיזם 
(ע״ע)! כ 85x100 תוש' (אומדן לתחילת שנות ה 60 ). ל' יושבת 


בעמק רוע בדרום טיבט, בין הרי הימאלאיה והרי גאננרי 
(הרי קאילאם), בגובה כ 3,600 מ' מעל פני־הים ובמרחק כ 800 
ק״מ מהים. העיר בנויה על שטח שבין הנהר קיי( 1 ץ^ * יובל 
הצאנגפו, חלקו העליון של הבראהמאפוטרה) מדרום לבין 
אסיק עזוב שלו מצפון. ממערב ומצפון לל׳ — שטחי ביצות, 
מדרום וממזרח — איזור חקלאי נרחב, המגדל שעודה, ירקות 
ופירות. בעיר נפגשות שלוש מהדרכים החשובות בטיבט, 
האחת מצפון (מסינקיאנג ומונגוליה), השניה — מדרום־ 
מערב (מהודו) ושלישית — ממזרח (מסין הדתמיח והמרכ¬ 
זית). מיקומה של ל׳ בצומח זה הוא יתרונה העיקרי. שדה־ 
תעופה פועל ליד ל׳ מ 1956 . 

בצפון־מערב העיר מתנשאת גבעה סלעית תלולה, גבעת 
פומאלה, אשר בראשה גוש-בניינים גדול מוקף חומה, 
הכולל את ארמון הדאלי־לאמה, מקדשים ומנזרים. מהמק¬ 
דשים והמנזרים הרבים של ל/ המקודש והנאה ביותר 
הוא מקדש ג׳וקהאנג ( 113118 ׳ 1£ נ> 1 * מהמאה ה 7 ) בלב העיר. 
רבים מתושבי העיר הם נזירים ופרחי־נזירים וכן שוהים בה 
תמיד עולי־דגל רבים. רוב בתי העיר בגויים טיט ועץ או 
לבנים בלתי־שרופוח ומהווים גיבוב צפוף של שכונות־עוני. 
רק מאמצע שנות ה 50 החלו שלטונות סין העממית מקימים 
מבנים חדישים למשרדי השלטה ולשיבה הפקידות והקצונה 
הסיניות. 

מלבד היותה מרכז שלטה ודת משמשת העיר מרכז 
מסחרי לאיזור נרחב. עד סיפוחה לסין העממית הגיעו 
לשוקי ל׳ לא דק מוצרי חקלאות ומלאכת-בית מכל חלקי 
טיבט, אלא גם סחורות מהודו ומוצרי־תעשיה מאירופה. בעיר 
עשרות בחי־מלאכה המייצרים אריגים ובגדים, מוצרי עור 
ועץ, כלי חרם ומתבת. לפנים היו בה בתי־מלאכה לתכשיטים, 
רקמה ומלאכת־מחשבת בזהב, שנהב ועץ. לאחרונה הוקמו 
בקרבת העיר כמה מפעלי־תעשיה מודרניים לייצור המרי- 
בניין, מזונות ועוד, וכן תחנת־כוח הידרו-אלקטרית קטנה. 

העיר ל׳ נוסדה במאה ה 7 , משקבע בה את בירתו 
המלך הטיבטי 0 רו?ג־צן־גאם־פו, שהשליט את הבודהיזם 
בטיבט, אך משערים שהיה יישוב במקום כבר קודם- 
לכן. חב המקדשים והארמונות שבל׳ גבנו, כנראה, במאות 
ה 8 וה 9 . לשיא-גדזלתה הגיעה ל׳ הקדומה בראשית המאה 
ה 9 . לאחר תקופת שפל אחכה חזרה, בסוף המאה ה 16 , להיות 


219 


לחפה — לה סל, רנה חיגר קוליד! דח 


220 


מרכז הומה לעליה לרגל. באמצע הסאה ה 17 קבע בה 
הדאלאי-לאמה את מושבו ומאז היתד. בירת טיבט. בגלל 
קדושתה לבודהיסטים נאסרה הכניסה אליה לאירופים, ומכאן 
כינויה "העיר האסורה". האירופים הראשונים שנכנסו בשע¬ 
ריה היו, כנראה, נזירים שסיידו במרכדאסיה. במאה ה 19 
הדרו לעיר ולמקדשיה כמה אירופים מוסווים כטיבטים. 
משלחת צבאית בריטית בראשותו של קולונל מגהזבנד 
(ע״ע), ששהתה בל׳ ב 1904 , היתד. הקבוצה הראשונה של 
אירופים שהורשתה להיכנס לעיר. ל׳ היתד. מרכז המרד נגד 
סין העממית ב 1959 , שהביא לבריחת הדאלאי-לאמד. ולסגי¬ 
רת מנזרים רבים. על־ידי בך נצטמצמו בד. מאד חיי הדת, 
שהיו קודם־לכן עיקר קיומה של ל׳. (וע״ע טיבט וביבל׳ שם). 

.? , 1938 ,ץ 01 ץ 1101 6 ^ 1 ,ת 3 חזגן 3 ^ 0 ח€:>ת*ק$ 

1961 ,. 1 ס 1 

ם. בר. 

לה 0 י אר, א 0 טש — • 5116111 £6 £118130116 — ( 1616 או 
1617 , פאריס — 1655 , שם), צייר צרפתי. ל׳ היד. 

תלמידו של סימון וואה (ע״ע) ושותפו לציור עיטורי ולתיב־ 
נון גובלנים על־פי ספרו של הדומיניקני האיטלקי פראג־ 
צ׳סקו קולונה 11111 ק 011 ? 1301113 תס 1 סז 6 תגןץ 14 ("חלומו של 
פוליפיל"). הוא הושפע מקרוג׳ו (ע״ע) ודני (ע״ע) ומאוחר־ 
יותר — מפוסן(ע״ע). ל׳ ביצע עבודת-עיטור חשובה בשביל 
בית לאמבר (*ז 6 ל 1 מ £3 6161 מ! חלק מעבודה זו נמצא היום 
בלובר). כן נשכר לצייר מעמדות מחיי ברונו הקדוש למגזר 
הקרטוזיאנים בפאריס? זוהי סדרה של עשרים־ושתים תפר 
נות ( 1645 — 1648 ? היום בלובר), המבטאת שלווה ורגש 
דתי עמוק. בסוף ימיו הושפע מרפאל. סיגנונו, המבטא את 
מזגו הרך ואת רגשותיו הדתיים, יכול לשמש דוגמה לסיגנון 
הקלאסי הצרפתי בראשית דרכו. ל׳ נמנה עם מייסדי האקא־ 
דמיה הצרפתית לציור ופיסול ( 1648 ). 

-)?!וו 1 ?ז 4 * 4 * 3 411 ,זתו> 81 .? ; 1923 ,״ 1 .£ , 5 ) 11 :>נ 801 . 0 

? 131 * 1 ?? 3 * 1 , 10 ־ 1531 . 0 , 1953 , 1500-1700 ,?)* 13 ? הו ?זה 1 
1960 ,? 1 ? 4 ו! ? 1711 \ 33 ??* 3 ז¥ ה? 

לה סל, אנטזיאן ךה— 5316 £3 16 > 6 מ 01 !מ\ 1 —( 0 1385 
[פרובאנס] — אחרי 1460 ), סופר צרפתי■ ל׳ חי 
בחצרם של כמה מדוכסי־אנדו ושל החזן מלוכסמבודג כמחנך 
לבניהם ונתלווה אל אדוניו במסעות ארוכים. זמן מה היה 
שופט שלום (* 7181116 ) בארל שבפרובאנס. לל׳ יוחסו, ללא 
הוכחה מספקת, מספר יצימת ספרותיות חשובות של המאה 
ה 15 . כתביוהוודאיים: 16 ) 5313 £3 (״הסאלאט״), 1445 , על 
עקרונות השלטון ועל המידות הנחוצות לשליט (את שמו 
המחר של הספר מסביר המחבר באומרו, כי גם "בסאלאט 
שפים ירקות טובים שונים״)? 53116 £3 (״האולם״), 1451 , 
חיבור פדאגוגי על בעיות מוסר? 16 ) 16 מ 1 \ 1 * £0 מ £600 £6 
6506 *£ (״תנחומים לגברת דה פוץ״), 1457 , שני סיפוחם 
על אמ־.ות שקיבלו עליהן בעח־רהז את מות בניהן ? 116 * £6 
11018 * 011 * 168 • 8111 (״מכתב על תחרויות האבירים״), 1459 . 
חיבות החשוב ביותר הוא ^ 1 * 5310 16 > 611311 [ * 1 * 6 ? £6 ("ז׳אן 
דה סנטרה הקטן״)׳ 1456 , אחד הרומאנים "המודרניים" הרא¬ 
שונים בצרפת, בו מצאה ביטוי הרוח החדשה בחברה ובספרות 
ובו ניכר נצחון הראליזם הבורגני על האידאליזם של תקופת 
האב ימוד 

? 11 ?** 1101 3 * 1 , 1 זז 1 >[ 11 ע 564 .' 33 , 1903 ,. 5 13 ? 4 . 4 , 4676 ) .[ 
ה 10 !?{ 111 ?? ?* 1 ,) 207111 > ; 1910 ,? 11401 ?¥ X הס ? 311 )* 3 ?( 

. 1940 ,. 5 13 ? 4 .. 4 ,ץגח 40 ) 0 ; 1937 ,?? 1 * 4 ) 5 ? 4 


לה סל, ז׳ן בסיסט דד?— 53116 13 16 > 1$16 *ק 83 מ 63 !— 
( 1651 — 1719 ),' כומר צרפתי ופדאגוג. מייסד מסדר 
"האחים של בתי-הספר הנוצריים" ומקדושי הכנסיה הקאתד 
לית. משהכיר את מצוקת העניים, הקחש ל״ם את חייו ואת 
כל חונו למתן חינוך חינם לבניהם. בהתחלה ניהל בי״ם 
לנערות בעיר מולדתו רנס( £61018 ), וב 1679 פחח שם גם בי״ס 
עממי ראשה לנערים. באותה שנד. יסד, יחד עם קבוצת ידי¬ 
חם, את המסדר ״האחים של בתי־הםפר הנוצריים״ ( 68 * 6 ■!£ 
61160068 * 11 * 60016$ 165 >), שחבריו התחייבו לנהל חיי פחשות 
ולעסוק בהוראת־חינם לבני-עניים. על אף התנגדותם של 
מורים מקצועיים ורדיפות מצד השלטונות הכנסייתיים, הקים 
המסדר רשת של בתי-ספר עממיים ברחבי צרפת, וגם בית- 
ספר להכשרת מוחם. אחרי מותו של ל״ס הרחיב המסדר את 
פעילותו ההומאניסרית־פדאגוגיח גם אל ארצות אירופיות 
אחרות ואף אל אה״ב. את שיטת החינוך שלו הסביר ל״ם 
בספרו 6116006$ * 011 60016$ 0165 6 * 1111 >תס 0 ("ניהולם של 
בתי־ספר נוצריים״), שנרמז אחח מותו, ב 1724 . ב 1900 
הכרח האפיפיור לאו ^^^ X על ל״ס כ״קדוש", ומורים קאתו־ 
ליים מעריצים אותו כפטרונם. 

ב 1876 הקימו "האחים הלאסאליאניים" בי״ם בירושלים, 
שהתפתח במהירות, ובימי המנדט למדו בו יותר מ 1,000 תלמי¬ 
דים. כן יסח בתי-ספר ביפו, בחיפה ובנצרת וסמינר בבית- 
לחם, שפות-ההוראה במוסחתיהם הן צרפתית, ערבית ואנג¬ 
לית. פעולתם המיסיונרית־החינוכית הקיפה גם את סוריה 
ולבנת, 

. 118 ז 0 .? ; 1900 ,. 5 .<£ 6 ./ ! 53111 ? 4 . 11111 ,)■]) 01118 .! 

,£הה 1 ןח 5 ? 1 () 343$0£11 ? ?*!?? 4 * 4 ! ,. 5 .* 1 .ם . 8 [ . 111 ■[?ם 
1 ?ז?ז? 1 ? 4 7111:131 :' 1 ? 4 ? 01 ז?ה?% . 11111 , 81831111 . 0 , 1919 
,ץ 582 ז) 1 ) £3 .[ ; 1937-1953 ,צ 1-1 ,!?**?*?■ 017 !? 01 )£ !? 4 

. 1950 ,■ו? 1 ו?#\ 31 *)ו? 1 ? 5 4 * 3 1 * 531 ,, 5 ״ 7 . 0 

לה סל, רבה רובד.קלליה דה - ־ 03 ״ £0116 £604 

53116 £3 16 ) * 76116 — ( 1643 — 1687 ), חוקר, גוסע, 

סוחר ומחנאי צרפתי באמחקה הצפונית. ל״ס נולד ברואן 
והתחנך במוסד ישועי. ב 1666 היגר לקאנאדה והתיישב 
במונטריאול. משם פחח ל״ס ב 1669 בסדרת מסעות מחקר. 
תחילה חקר את חופי הימות אונסחו ואירי ואחר־כך את 
חופיה הדרומיים של ימת מישיגן. אגב מחקחו עסק ל״ס 
גם במסחר בפרוות והממשלה הצרפתית העניקה לו מונופו¬ 
לין לסחר זה בעמק המיסיסיפי. הוא הקים תחנות־סחר על 
חופי הימות הגחלות והושיב בהן צרפתים. מתחנת סחר 
ומשמר על חופה הדרומי של ימת מישיגן (באחור העיר 
שיקאגו של היום) יצא ל״ם ב 1682 לעבר הנהר מיסיסיפי, 
ומשהגיע אליו הפליג במורדו עד לחוף מפרץ מכסיקו. הוא 
היה האירופי הראשת שעבר בדרך זו. על אחור שפך המי¬ 
סיסיפי הכחז ל״ס כעל ארץ בבעלות צרפת, וקרא לו "לואי¬ 
זיאנה" (ע״ע). כוונתו היתד. ליישב שם צרפתים ולהקים 
מחנה בחסות צרפת, שלא תהיה תלויה בקאנאדד, ואשר בה 
הוא יכהן כמושל. אך איבתם של סוחחם מתחחם, שזרו 
בתמיכת המושל הצרפתי בקאבאדה, גרמה לל״ם קשיים רבים 
בפעילותו, והוא נאלץ לצאת לצרפת, כדי לבקש את עזרת 
הממשלה. ב 1684 נתמנה ל״ם למושל לואיזיאנה ויצא לשם 
בארבע אניות עם כ 400 מתיישבים. אך המבצע נכשל, כיוון 
שהאניות לא מצאו את שסך המיסיסיפי וכל החיפושים 
אחחו עלו בתוהו. אחח תלאות רבות נרצח ל״ם בידי 



221 


לה סל, רנה דובר קזליה דה — לה מונמך דן דה 


222 


אחד מאנשיו, ושארית המתיישבים נטבחו ברובם ע״י 
אינדיאנים. 

)/ 11 ) 111 י ))) 114 <})/ 431 /  6£ 606306 16 ) 11066 $: 61 * 60 (,סיפורים 
מחודזים בהשראת בוקצ׳ו ואריוסטו״), 1665 ! 61 0011165 
615 ״ ת 6 61165 ״ס 0 ס (,סיפורים ונובלות בחרחים״), 1665 — 
1666 ! ובשם זה, חלק שלישי, ב 1671 ! בפרוזה: 0101115 ^ 1.65 
100 >נ< 1 ! 01 16 > 61 510116 ? 16 > (,אהבות פסיכי וקופידון״), 1669 ! 
00016$ >״ 631 ״ 011 א (״םיסורים חדשים״), 1674 . ל' חיבר גבי 
את הליבריות לשלוש אופרות אשד אחת מהן. 6 ־תז 5 ^, 1691 
(המוסיקה מאת ק.סאסקאל), זכתה להצלחה. ברם, את מעמדו 
המיוחד בספרות הקלאסית דכש ל׳ הודות לקבצי המשלים 
5 ־ 61 ״ 60 01565 ! 011015165 311165 ? (,משלים נבחרים מחור- 
זים״), ספרים א-ו, 1668 ! ספרים ז-יא, 1678/9 ! ספר יב, 
1694 , בהם מתגלה כל ייחודו כמשורר-מססר וכאמן,החרוז 
החפשי". 

המקודוח הראשונים למשליו הם איסופוס (ע״ע), סידרום 
(ע״ע), הורטיום (ע״ע), ובשלב מאוחר יותר הסיפורת 
הצרפתית של יה״ב וכן קובץ הסיפורים ההודיים של פילפי 
(או ביד־פי) שיצא לאור בצרפתית ב 1668 . ל׳ אינו מרגיש 
את עצמו כפוף לקודמיו, לא מבחינת החומר ולא מבחינת 
הצורה. הוא מוותר על פרטים רבים ונוטל רק אותם יסודות 
היכולים לסייע לו בתיאורו המרוכז והדראמתי! גם בעניין 
מוסר־ההשכל, הבא בראשו או בסופו של המשל, נוהג הוא 
לסי שיפוטו האישי, הן מבחינת צורתו ואפיו, והן מבחינת 
מקומו בגוף הסיפור (.גוף המשל הוא המעשה! הנשמה — 
מוסר-ההשכל")! משל, שבו החיות אינן נראות לו כמייצגות 
טיפוסיו־ת של מעלה או מגרעת מסוייסות, הריהו מחליסן 
באחרות; לעתים הוא מצרף פרטים מסיפורים שונים, כדי 
להעשיר את יצירתו ולהבליט את הוראתה. משליו בנויים 
לרוב בקומדיות או דראמות זעירות: עם פתיחת המשל, 
כבמערכה הראשונה של מחזה קלאסי, לומדים להכיר את 
הגיבורים הראשיים הן בהופעתם החיצונית והן באס^ם 1 
העלילה מגיעה במהירות, ללא פיתולים מיותרים, אל שיאה! 
תם סיום המשל, מספיקים משפט קצר, דימר ציורי או שינוי 
בקצב השורה כדי להבליט את מוסר*ההשכל. ל' משכיל 
תמיר לשמור על פרופורציה מתאימה בין חלקי המשל. 
הצמצום, הריכוז, בחירת המלה המדדיקת והקולעת — כל 
אלה מצויים ביצירתו, לסי מיטב הדרישות של הספרות 
הקלאסית. בעיצוב הדמויות משכיל ל׳ במיוחד לעבור 
מתאור אובייקטיווי למסירת רשות-הדיבור לחך, במונולוג או 
ברו-שיח! הוא משמיט ככל האפשר את הצומת הדקדוקיות 
המסורבלות, המכבידות על שטף הסיפור, בלא לוותר כמלוא 
הנימה על דיוקם ומשמעותם של הדברים. הרבה יותר מאשר 
אצל קודמיו, מדברות החיות אצל ל , כל אחת בסיגנון מתאים 
לאפיה. הליריקה העדינה שבמשליו מהווה גם היא תרומה 
מקורית לעיצוב סוג ספרותי זה. ראליזם ופיוט, סאטירה 
וביקורת, הגות וליריות מתמזגים במשלי ל , , ומעבר להם 





223 


לח סממן, ז׳ן דה — לח מלמה 


224 


חשים בנוכחותו של המשורר המתבונן בחיוך לגלגני בנפ¬ 
שות המשחקות בקומדיה האכזרית של החיים. 

כתבים אחרים של ל/ וכן מכתביו, רוכזו ופורסמו ב 1726 
בשם 465 011:6x565 ׳\! 061 ("יצירות שונות"). 

לעברית תורגמו ממשלי ל׳: בידי ש. ל. גורדון, "משלים 
נבחרים", תרס״ז! י. לירטנבום, "מבחר משלי ל׳", תשט״ז! 
י. רטוש, ״כל משלי ל׳״ (ספרים א—ד), תשי״ט! י. רביקוב, 
"מבחר משלים", תשכ״ו. 

מ. לזר, ל׳, אבי־ המשל הצרפתי (״הארץ״, . 27.3 ), 1959 ז 
הנ״ל, ״כל משלי ל׳״ (מאזנים, ס׳), תשי׳־ס 1 
הופיע במהדורות נוספות)' 1875 , 1853 ,: 14 £. 61:6: £3x616 
46 /,^ 3 ( 1131 א , 1 ־ 1913-1 , 1-11 ,= 1 10 ,״״נ!:״*[. 0 ;(רבות 
.? , 71929 ב ״ 1 46 ' 3/7164 >£" : £6 , 37 ) 6 ,א , 1922 ,.£ 143 
,. 13 ; 1929 ,": £34/716 " : 6 : ! 4011 .£ £33 ) 4 461 '£ , 301110 > 
?!״! 0 61 .! ,^ 01 3116 ) 01 .{ ; 1937 ,: 6611666116 : 61 £111464 , £ £33 
א .? , 1947 , 7 ד 131 ,; 31 ) 013 .? ; 1938 , £ * 13 46 : 7313X1071 ^ 

. 1952 ,' 7 731 01371% צ , 111 ) 0 'א 365 ^\ 

ם. ל. 

לה פור, *ךטרוד פון — : 1 ־ 01 ? 16 011 ע 30x1:41141 ) — (נו , 
1876 , מעדן [גרמניה]), סופרת ומשוררת גרמניות 
בתו של קצין פרוסי, ממשפחה הוגנוטית. ל״פ בילתה חלק 
משנות נעוריה ברומא, ולמדה היסטוריה ופילוסופיה באוני¬ 
ברסיטת הידלברג, שם היתה 
תלמידתו של א. טרלטש (ע״ע). 

ב 1925 עברה לכנסיה הקאתד 
לית. שירים וסיפורים ראשונים 
פירסמה ב 1912 בקובץ 164 > £16 
1.62604160 11041 ("שירים ואג¬ 
דות"). המפנה שחל במחשבתה 
הדתית השתקף בשירים הדתיים 
הנלהבים 116 > 11€11 3x1 ת! 17 ־ 1 
344:116 צ ("הימנונים לכנסיה"), 

שהופיעו ב 1924 , שנה לפני 
שהמשוררת עברה רשמית לקאתוליות. מאז היו האמונה הקא- 
תולית,בעיית החסד האלוהי וגאולת האדם הנושאים המרכזיים, 
המעסיקים אותה שוב ושוב ביצירתה הלירית, ברומאנים 
ובסיפורים שלה, בהם מצטיירת הכנסיה כמציאות נצחית 
ועל־אנושית. 

הרומאן הראשון, והמפורסם ביותר, שלה - 6155 ^ 1 ( 80 035 
111011 <161 5/6X01111x3 (״מטפחתה של ורוניקה״), 1928 , נכתב על 
רקע הצטרפותה לכנסיה הקאתולית. הרומאן ההיסטורי 067 
0116110 41601 305 81  0131021165 !16$ 03x10 ("דושיחים 
של כרמליתיות״), 1949 . משאר יצירותיה הסיפוריות יש לציין 
106112611 ? 1148151:116 נ 384161 וזז 016 ("החתונה במאגדבורג"), 
1938 ז £11261 161 > 2 ת 43 צ 061 (״זר המלאכים״), 11946 
065x31141181x610 ז 16 > ס!!!! , !! 06 (״מגדל הנאמנות״), 1957 . 
חיבור אוטוביוגראפי של ל', ־ £41006 11(261611 !111026x11x041 ^ 
41111260 (״רשימות וזכרונות״), הופיע ב 1951 . 

416 11614 .־ 7 16 ,/> . 0 - 461 14 : , 116 <} 3 ( .מ ; 1949 16 ( 161:1116 ( 3 

- 61716 £1711x11 , ־ 7 ״ 7 . 17 . 7 > , 13611160 . 19 ; 1950 ,\ 1£67 166146 
. 17 . 47 , 061X6 ? •א ; 1955 , 1611 ( 1 ( 66:471116 ? 4734 > ^ £66 [ 71 : 61471% 

. 1960 ,.£ 16 

ג. אב. 


לה פיט, מף• מךלן, ע״ע לפיט, מךי מךלץ. 

לה פלטה : 1 ) שסו של שפך הנהרות #רנד. ואורוגוי (ע , 
ערכיהם) אל האוקיינוס האטלאנטי, בדתם־מזרחה 
של אמריקה הדרומית. השפך יוצר מפרץ גדול, דמוי משפך, 
ההולך ומתרחב כלפי האוקיינוס! ארכו כ 320 ק״ס, רהבו 
המירבי — מול כף סאן אנטוניו — כ 200 ק״מ, מול סונטי- 
ווידאו — כ 100 ק״מ, ומול בואנוס-איירס — כ 40 ק״מ. שטחו 
כ 36,000 קמ״ר. ל״ם נתר כתוצאה משקיעה יבשתית ומהווה 
בסים סחיפה למערכת ענפה של נהרות המנקזת כ 3 מילית 
קמ״ר. מתאם של החשובים בנה תת אלה, פאראנה ואורוגוואי, 
ברמות ברזיל. שבי הנהרות מביאים לל״פ כ 60 מיליח טח 
סחף בשגה, ואלה יוצרים בו שרטונות ושטחים רדודים. מי 
ל״פ מתוקים, או כמעט מתוקים׳ עד למרחק 300 ק״מ מראש 



5 ר, פלאטה: פונטה ר? אפסה שבאורונזאי — פקום הרוחב חטירני 


השפך. בגובה פני המפרץ קיימות תנודות יומיות גדולות 
של גאות ושפל. גאות ניכרת במימי ל״ם חלה עם התגברות 
הגשמים בקת. מי המפרץ נתונים לעתים להשפעת רוחות 
דרומיות עזות, הגורמות לגאות ולשספונות. 

ל״ם הוא נתיב שיט בינלאומי בעל השיבות רבה למדינות 
השוכנות בקרבתו. קו הגבול בין ארגנטינה ואורוגוואי עובר 
במרכזו. לחופיו שוכנות ערים השובות: בואנוט-אירס (ע״ע), 
לה פלאטה (ד׳ להלן [ 2 ]) ומ 1 נטוידא 1 (ע״ע). 

ל״ם נתגלה ע״י הספרדי דיאס דה סוליס ב 1515 . השפך 
נחקר לראשונה בשנים 1526 — 1530 ע״י סבסנרן קבוט (ע״ע), 
שמצא את שרידי משלחת קודמו, שאבדה, ועלה במעלה 
השפך לחפש אוצרות כסף. מכאן השם ל״ס, שפירושו בספר¬ 
דית — "כסף". 

שפך ל״ם לים התפרסם בסוף 1939 כמקום שבקרבתו ניהל 
הצי הבריטי קרב נגד אניית־המלחמה הגרמנית "גראף שפה" 




ג. ם 1 ז לה טור 


שפר לה פלאטה 












225 


לה 6 ל 8 זח י- לח 86 


226 


שנמלטה למונטווידאו וסיבעה עצמה לאחר מכן מחת לנמל 
זה. 

2 ) שמה של עיר במזרח ארגנטינה, ב 60 ק״מ מדרום- 
מזרח לבואנוס־איירס ו 8 ק״מ מחוף מפרץ ל״ם> בת כססס, 150 
תוש' (אומדן, 1963 ). נוסדה ב 1882 כדי לשמש בירה למחת 
בואנוס־־איירס, לאחר שהעיר בואנוס־איידס הופרדה מן 
המחוז והיתה לבירה הפדראלית של ארגנטינה. תיכנונה 
הושפע מזה של וושינגטון, בירת אה״ב, ובה רחובות ושדרות 
בצורת שתי־וערב וכיכחת רבות. בשנים 1952 — 1955 נקראה 
העיר אוה פרו! ע״ש אשת הרודן פרוץ (ע״ע). נמלח, אנס־ 
נאדה, הוא מהחשובים בארגנטינה, בעיקר ליצוא בשר וחיטה. 
התעשיה מעבדת בעיקר את מוצרי החקלאות מהפאמסאס 
(בשר, קמח). בעיר בתי-זיקוק לנפט, שהם החשובים שבמ¬ 
דינה, וכן מפעלים לייצור טכסטילים ועוד. בל״פ בנייני- 
צבור נאים רבים, קאתדראלה, אוניברסיטה גדולה (נוסדה 
ב 1897 < 00 (^ 57 סטודנטים [ 1966 ]), מחיאת חשוב ומוסדות 
תרבות רבים. בעיר קהילה יהודית ניכרת. 

א. אס. 

לה פלי, $יר גיום פךדריק - 6 מ 111 !־ 11 ״ 01 6 ״־!? 

ץ 13 ? ; 13 0 ״ 16 > 6 ז? — ( 1806 — 1882 ), מהנדס מכרות, 

סוציולוג וכלכלן צרפתי, שנתפרסם ברעיונותיו לתיקונים 
חברתיים. הוא נתחנך ב״אקול פוליטכניהף בפאריס, עבד 

בשירות מחלקת-המכרות ה¬ 
ממשלתית, וב 1840 נתמנה 
למהנדס ראשי ולפרופסור 
למטאלורגיה בביה״ס להנד¬ 
סת מכתת. בשנים 1835 — 

1855 סירבה לסייר ברחבי 
איתפה, כיועץ לענייני־מב־ 

רות ואסף תוך כדי כך חומר 
סטאטיסטי רב על המצב 
הכלכלי וההתפתחות הטכ¬ 
נית והחברתית של המדינות 
השונות. בקיאותו הרבה בנושאים אלה באה לידי ביטח בעת 
שתכנן וניהל את התערוכות העולמיות בפאריס כ 1855 
ו 1867 . 

החל ב 1848 התמסר ל״פ בעיקר לסוציולוגיה ופיתח תאו- 
תות לתיקון חברתי, שנתבססו על מחקריו 
בתחום תקציב המשפחה של קבוצות חבר¬ 
תיות בעלות רמות־מחיה שתות, כן בירר 
סוגיות בתחום היחסים בין עובדים למע¬ 
בידים, מוסר־העבודה בתעשיה, יחסי־ 
הגומלין בין העם למנהיגיו ותפקידי השל¬ 
טון. בכך היה לחלח המתודולוגיה של 
המחקר החברתי-סטאטיסטי המודרני. ב- 
1867 החל בפעילות פוליטית, נבחר לסנא־ 
טור וניסה לחדש, בדרך החוק, את מבנה 
המשפחה הצרפתית בדי להתאימה לדרי¬ 
שות החברה והכלכלה המודרניות. ב 1856 
ייסד את ה״חברה לכלכלה חברתית" 

(; $001214 £0011011116 '!> 6£6 ו $00 ), שהחלה 

ב 1881 להו״ל כתב־עת בשם 0 תזז 6£0 .מ 
$001216 ("תיקון החברה"). 


לדבתו : "המבנה המהותי של כל חברה מורכב משני 
יסודות: עשרת הדברות ומתתו של האב! ש גי ד ב ק י ם: 
הדת והמלוכה! ושלושה חמרים: שותפויות, הקניין 
הפרטי והסדר ד,אפוטרופסי". ל״פ התנגד להתאגדויות מכל 
סוג, להתערבות הממשלה בחיי הכלכלה בכלל, וביחסים בין 
העובדים ובין המעבידים בסרט. כמשטרים הטבעייים ביותר 
נראו בעיניו: ״הדמוקראטיה — לקהילה, שלטון האריסטו־ 
קראטיה — לפרובינציה, והמונאדפיה — למדינה". דעותיו, 
שחיו מנוגדות למגמות של התאוריות האבולוציוניות של 
זמנו, לא נתקבלו בימיו, ורק לאחר מפלת צרפת ב 1940 
גברה שם חהתעגינות בכתביו, שחזו מראש את חולשתה של 
צרפת ושל התרבות המערבית. 

ספריו העיקריים: 66115 ק 0 !ג 61 $- 161 ■!/י 1 ! 0 $^ 1 ("הפועלים 
האירופיים״), 1855 , הכולל את השגותיו על הדת, הרכוש, 
המשפחה והממשלה! שסתבז? מס $001316 6 ת 1 ־ ££01 א ! 12 
(״הרפורמה הסוציאלית בצרפת״), 1864 . עבודתו האחרונה, 
ובה תמצית דעותיו ותורותיו החברתיות, היתד, ־ 0011511 ! 13 
11101311116 ?׳! 16 ) 655611110116 מ 0 ! 1111 ("המבנה המהותי של 
האנושות״), 1881 . 

- 0146 . 0 ; 1906 , ) 771 )< 101-77 ! 7 !<} 3 ' 11 .? £ , 110 ־ 16111 *^ .? 

י 1 947 , !) 11 ^ 007107711 ) !) 171 ) 1001 > 5 ) 1 ) 171510170 , 8151 . 0 

(תרגום עברי; "תולדות המשנות הכלכליות', תשי׳א- 

1867 01111071 <)!£ ,ז £6 :>מ 146 . 8 ; (תשי׳ב, עמי 440-435 

. 1967 ,( 7 . 40 ? ,ץ־^סיד ׳ 11.51011 ) 

י. הם 

לה פס ( 32 ? 1,2 ), בירתה המינהלית של בוליויד, (ע״ע) 
ומרכזה הכלכלי, בת 461x100 תוש׳(אומדן, 1965 )! 

בירת מחוז ל״ם ( 133,985 קמ״ר, 1,362x100 תוש׳)׳ שהוא 
המאוכלס ביותר במדינה. העיר יושבת כ 60 ק״מ מדרוס־סזרח 
לימת טיטיקקה (ע״ע), על נהר ל״ס, בעמק צר ותלול לרגלי 
הר אילימאני ( 6,460 מ׳), כסה מאות מטרים מתחת לפני הרמה 
שמסביבות גבהה מעל לסני-הים כ 3.600 — 3,750 מ/ והיא 
הגבוהה ביותר בין הערים הגדולות בעולם. העמק, בו משת¬ 
רעת העיר, צר בצפון והוא מתרחב בלפי דרום, וכך התפשטה 
גם העיר. היא קמה במקומה בעמק זה, בשל היותו מוגן מפני 
הרוחות הקרות החזקות המנשבות על־פני הרמה. עם זאת 
אקלימה קשה, בגלל לחץ האוויר הנמוך, הקרינה החזקה, 
היובש וחקור בחורף! מירווח הטמפראטורות היומי גדול. 

האוכלוסיד, האינדיאנית ( 80% מכלל התוש׳) מתגוררת 




5 ה פם: סראה כאי 



227 


לה סם — לה קורכיזידן 


228 


בפדברי־עוני במורדות העמק׳ ואילו בלבו מצויות השכונות 
האמידות. מרכז העיר הוא כיכר סוריליו (< 1111 ח 111 א 1323 ?), 
מקומם של הקאתדראלה, ארמון הנשיא ובניינים ציבוריים 
אחרים. בל״פ מרוכזים כל משרדי הממשלה, בית־הנבחרים 
והמוסדות הממלכתיים (פרט לבית־המשפט העליון). ל״פ 
מחוברת במס״ב עם עיר הנמל אריקה בצ׳ילה, עם ארגנטינה 
ועם שאר ערי בוליוויה העיקריות. דרכה עוברת האוטוססרא־ 
דה הפאן־אמריקנית ובה נמל־תעופה בינלאומי. שם מרכז 
הפיקוח על עיבוד המחצבים המופקים בסביבה ויצואם. מפעלי 
התעשיה שבה, שהם על־סי רוב קטנים, מייצרים מזונות, 
בגדים, כלי־בית. רהיטים, כלי־עבודה ועוד. בל״ם מושב 
הארכיהגמון. היא המרכז התרבותי של בוליויה ובה אוניבר¬ 
סיטה, מוסדות מחקר וספריה לאומית. המוזיאון "סיאהואנא־ 
קו" עשיר במוצגים של תרבות האינקה ותרבויות קדומות 
יותר. 

היסטוריה. בבואם למקום ב 1535 , מצאו הספרדים 
עיירה שנקראה צ׳וקיאפו ( 11 נ 31 ץ 1 ב 1 ן> 01111 , "מכרה הזהב 
הגדול"). משום שנמצא זהב בעמק סמוך. העיר ל״פ עצמה 
נוסדה ע״י הספרדים ב 1548 ונקראה 3 זזג 11£ א 16 ) 1 >ג 1 ) 0111 
32 ? 13 16 > 3 ) $600 (בספרדית — "קריית גברתנו של 
השלום"). במשך המאות שלאחד מכן ניזוקה העיר כמה 
פעמים קשות ברעידוח־אדמה. ב 1872 הוסב שמה ל 32 ? 03 
0110 ^ 3 ץ 4 ־ 1 > ("שלום־איאקוצ׳ו"), על־שם המקום בו הובסו 
הספרדים בידי סוקרה (ע״ע) ב 1824 . ל״פ משמשת כבירתה 
המינהלית של בולירד, מאז 1898 , בעוד שהבירה הרשמית 
נשארה בעיר סוקרה. 

יהודים. עד לראשית שנות ה 30 של המאה הנוכחית 
ישבו בעיר יהודים מעטים, רובם ממזרח־אירופה. אחרי עליית 
הנאצים בגרמניה ( 1933 ) הגיעו לל״ם פליטים מאירופה המר¬ 
כזית, ומספר היהודים גדל לאחרונה עד 3,000 בערך. בל״פ 
קיימת קהילה עם בי״ס, והיא מרכז לכל יהדות בוליויח. 

א. אס. 

לה פרח, זץ ? 5 ך;סוא דה גלום, רוזן - -ח 3 ז? ״ 163 

01156 ) 6 ? 3 ״ 1 16 ) 000116 ,? 031311 10 ) 015 ? — 

( 1741 — 1788 ), יורד־ים ומגלה צרפתי, שחקר את חופיה 
הצפון־מערביים של אמריקה הצפונית ואת האוקיינוס השקט. 
בנעוריו השתתף ל״פ בקרבות ימיים נגד האנגלים ב״מלחמת 
שבע השנים" והוסיף להלחם בהם בעת שירותו בקאנאדה 
( 1778 — 1783 ). את מסע התגלית שלו עת 17851 — 1788 , 
בשליחות ממשלת צרפת, כשיצא מנמל ברסט עם שתי 
ספינות ("לה בוסול" ו״ל׳אסטח׳לב") לחקור את חופיה 
המערביים של אלאסקה, ל״פ הקיף את אמריקה הדרומית 
והגיע ביוני 1786 לחופי אלאסקה. לאחר שסייר לאורך 
חלקם הדרומי לא יכול להמשיך צפונה וגאלץ, מחמת מזג 
אוויר קשה, לפנות דרומה. הוא ביקר באיי האוואי ובפי- 
ליפינים, הפליג משם צפונה לאורך החוף הצפוני-מזרחי 
של אסיה והגיע לקאמצ׳אטקה, הקיף את סאחאלץ (וקבע 
כי הוא אי), ועבד במיצר שבינו לבין הוקאיזל (הצפוני באיי 
יאפאן), הנקרא על שמו. מקאמצ׳אטקה שלח בידי אחד מעו¬ 
זריו, בדרך היבשה, יומנים, דו״חות ומפות על מסעותיו. 
לאחר סיור בכמה קבוצוח־איים במרכז האוקיינוס השקם 
(סמ 1 אה, טונגה), בחופי אוסטראליה, בגינאה החדשה ועוד, 
נעלמו עקבותיו בפברואר 1788 . רק ב 1826 נמצאו שבדי 


ספינותיו על שוניות מצפון לאיי הר^רידים החדשים, והת¬ 
ברר כי אבד בים עם אנשיו. התיאורים והמפות ששלח ממס¬ 
עו, נאספו בספר: 1788 — 1785 ... 16 ) 0100 ! 11 > 3111010 386 ץ 6 ז \ 
(״מסע ססביב לעולם.״ 1785 — 1788 ״),שי״לבפאריס,ב 1797 . 
ב 4 כרכים, ס. נר. 

לה־קונדמץ, שר־ל מו*י דה - 1613 > 6 ״ 3 *\,־ 0131-16 

1301106 ) 000 — ( 1701 , פאריס — 1774 , שם). גאו- 
גראף ומאתמאטיקאי צרפתי. לאחר שירות בצבא התחיל 
ללמוד מדעי־הטבע והוסמך ב 1730 להוראת הכימיה, אך 
עסק גם בביולוגיה, רפואה, מאתמאטיקה ופיסיקה. ב 1731 
יצא למסע רביסכנות לאורך חופי אסיה ואפריקה ואחרי 
שובו ( 1735 ) צורף למשלחת לפרו לשם מדידת ארכה של 
מעלה אחת של קו הצהריים בקרבת קו המשווה. בתום 
עבודתו סייר באיזור הנהר אמאזונס. ירד בו עד לאוקיינוס, 
והכין מפה מפורטת של הנהר על יובליו הרבים (ע״ע 
אמזונס, עמ׳ 941 ). 

תוך כדי סיוריו ערך מחקרים שונים. בין היתר חקר את 
צמח הקינכינה (עץ הכינין), ובדק את תלות מהירות הקול 
בטמפראטורה. ל׳ תיאר לראשונה את השרף , ' 1 ^ 11 ^ 1 ^ 311 ^•* 
שממנו מכינים אח הקאוצ׳וק. והביא לאירופה את הרעל 
קורארה, שבו היו האינדיאנים מושחים את חיציהם. עם שובו 
לצרפת נטל חלק פעיל בפעולות ההסברה למען הנהגת 
ההרכבה נגד אבעבועות ז 0 ח 1 רח 311013 ״ (ע״ע אבעבועות, 
עמ׳ 256 ). 

יומן מסעיו יצא לאור ב 1751 בשם 3£6 ע 0 ״ 111 > 0111031 ( 
) 1131611 [> 6 ' 1 3 01 ז 111 > 6 ז!>ז 0 ז 3 ? 311 ) ("יומן מסע לקו המש¬ 
ווה שנערך על-פי פקודת המלך"). קיצור היומן יצא קודם 

לכ|, בשם - 1016 ? 130$ ) 311 ) 6 א 3 '< 0 ׳\ 1 ) 1 )'() 6866 ) 311 6131100 ? 

1100316 ) 1 ) 016 116 ן) 1 ז 016 \־' 1 16 > • 1610 > ("תיאור מקוצר של 
מסע בתוך אמריקה התיכונה״), 1745 . מפרסומיו האחרים: 

1305 ) 1160 ) 1 ) 010 111 ) 65 ) 168 > 5 ) 016 ) 6 )? 015 ) 1 16$ ) 6 >ג 651 }\ 

31 )) 15 ! 3 6 ) 6 ו 1 ? 1160115 ' 1 ("מדידה של שלש המעלות הראשו¬ 
נות של המרידיאן בחצי־הכדור הדרומי״), 1751 ! 6 ) 115101 ? 
016 ) 6 ״ 6 ז 1 ז 6 ק 13 16 > 1 וס 1 ז 1113 :> 0 ת!יו 16 > ("תולדות ההרכבה 
נגד מחלת האבעבועות״), 1773 . 

49 ^ 1 , 971 ) 1 ^ 1 > 1 ) 5011111 *49X0/1 תסע 

מ, ס. 

לה קורביזיה — ) 1111516 ) 00 £6 ! כינויו של שרל אדואר 
דנרה [ 61 ) 63006 ( 1 )) 10113 >£ 165 ) 0113 ] — ( 1887 , 

לה שו׳-דה-פון, שורץ — 1965 , רוקברין־קה-מארטן, דרום- 
מזרח צרפת), ארדיכל שוויצי, מגדולי הארדיכליס של 
המאה ד, 20 . אע״פ שנולד בשוויץ נחשב ל/ על־פי הכשרתו 
ואזרחותו, צרפתי. את בניינו 
הראשון בנח ב 1905 , בהיותו 
בן 18 . בשנים 1906 — 1911 
הרבה לנסוע וב 1917 הש¬ 
תקע בפאריס וקנה לו שם 
כצייר. ב 1917 יסד, יחד עם 
הצייר אמדה א(זאנפאן 
300 ) 0260 ) את תנועת 
הפוריזם, שהיתה מעין תו¬ 
לדה של הקוביזם! השניים 
חיברו יחד את הספר 


% ^ 


?וז קורביזיח 



229 


לה קורביזיה — לה רואה, אדואר 


230 


11.1116  16 (״אחרי הקוביזם״). 1918 , וייסדו את כתב* 
העת €311 '\ 011 ת 11 זק £5 ־£ ("הרוח החדשה") ב 1920 . פעילותו 
הארדיכליח החשובה התחילה עם ייסוד המשרד הארדיכלי 
המשותף לו ולבן־דודו סיר ז׳אנרה, שפעל ברציפות מ 1921 
עד 1940 . 

כבר בתקופתו הראשונה מוקדשת יצירתו הארדיכלית, 
המעשית והתאורטית, לשלושה שטחי פעולה המשולבים 
זה בזה: א) המצאת צורות ומבנים שיהלמו את שיטות 
הייצור והבניה ההמוניות והצרכים הסטאנדאדטיים שלהן. 
מודל הבניין הסטאנדארטי. 0 ח 1 -ת]<>ס, 1914 , היה הצעה 
ראציונאלית אפיינית. — ב) פיתוח צורה חדשה של בית- 
המגורים הפרטי (ר׳ ציור 20 בע׳ "דיור"), בניין המורכב 
ממנסרות חלקות ולבנות והנשען, בחלקו לפחות, על כלונס¬ 
אות בטון (,־!!"!!ק), ואשר חלליו הפנימיים חודרים זה לתוך 
זה. צורה זו מצאה את ביטויה התאורסי בתכניות "בית 
סיטרואך (ת 3 ו( 0 ז) 1 כ>). 1922 — 1927 . — ג) תיכנון עדים 
חדיש. בין הצעותיו: "עיר בת־זמננו ל 3 מיליון תושבים", 
1922 < תיכנון למרכז פאריס — ״תכנית וואזן״ ( ¥015111 ). 
1925 ! תיכנון לאלג׳יר החדשה. 1930 ! 56 ״ 831116 ¥1116 
(״עיר קורנת״), 1935 ! תיכנון המרכז המחודש של סדדיה 
( 16 ( 53101-1 ), 1945/6 . שהיה פתרון מופתי למרכז עירוני, 
אך לא בוצע. ה״עיד בודזמננו" היא המודל האידיאלי של 
מטרופולין מודרנית, בו מוצעים פתרונות ראציונאליים ואסת¬ 
טיים לכל בעיותיה: המרכז העירוני, איזורי השיכון, התחבר 
רה וכר• הוא כולל: מרכז עסקים, המורכב מגורדי-שחקים 
בנויים בתוך איזור־מים ומרותקים זה מזה< עורקי תחבורה 
מהירים, שאינם נחתכים באלה של הולכי הרגל ז בנייני ענק 
לשיכון, המהווים מערכת של חווילות בנויות זו על גבי זו 
( 65 ^ 05 תז 6 ס״ 5 11135 ״) שלכל אחת גן משלה, התופס "חלל 
דרקומתי״! ולבסוף — טבעת חיצונית של פרוורי בנייני־ 
דירות בודדים. בתיכנון הערים שלו חזה ל׳ את הקצב המהיר 
של ההתפתחות התעשייתית והטכנולוגית, של גידול עומס 
התחבורה ובעיות החניה, של הסטאגדארטיזאציה של הבניה 
ההמונית ושל גידול האוכלוסיה. 

ל׳ עסק כבר בתקופתו המוקדמת גם בתיכגון בנייני ציבור 
רבי ממדים, כגון: בנייני חבר־הלאומים בז׳נווה, 1927 < 
ה״צנטרויסוייוז" (בניין האיגוד המרכזי של אגודות הצרכנים 
בברית המועצות), במוסקווה, 1928 < אכסניית צבא־הישע 
בפאריס, 1929 < הביתן השוויצי בקריית האוניברסיטה בפא¬ 
ריס, 1930 < משרד החינוך בריו־דה־ראנירו, 1936 (ביצוע 
ע״י קוסטה, נימאיר ואחרים), שה״תריס" ( 156-501€11 ז< 1 ) של 
חזיתו הוא פתרון אידיאלי לבעיית האור והקרינה הגזירה 
בארצות חמות. המסוזו״ןל^י^״ח" (״יחידת דיור״, 1946 — 
1952 < ר׳ ציור בע' ״דיור״, עמ׳ 452 ). שהקים ל׳ ליד מארסי, 
הוא בניידעגק, גוש שיכתים ל 1,600 נפש עם שרותים משד 
תפיס, העושים אותו ליחידה אורבאניסטית עצמאית. בניינים 
דומים בנה ל׳ בנאנס, 1955 , ובתערוכת "אינטרבאו" בברלין, 
1957 . 

בתיכנון בנייניו השתמש ל׳ בסולם של יחסי־מידות שהוא 
עצמו פיתח וקרא לו בשם ״מודולור*, קיצור של 36 4031116 * 
־ 01 ' 3 56011011 13 ("המ 1 דולוס של חיתוך־הזהב"). ה״מודולור" 
מבוסם על חתוך־הזהב (ע״ע) ועל פרופורציות גוף האדם 
ומטרתו ליצור בניינים שיהיה בהם מיזוג של פרופורציות 
אידיאליות וקנה־מידה אנושי. אולם בבר ב״יחידת הדיור", 



יה קורביזיה׳ בנייז בית־ר.ט׳ 6 ם 0 הע?'וז בצ׳אנדינאר, הירי 
וי./צ<־.ו!נ 1 הננ, דסוי המטריה, טרוחק סהכוזיים וסזרקר כ 85 ט׳ 

מד,ם, כרי יהנו עי הפנים סישס־ש הקיזו הדום; החיצוני כנוי 
ככברה — יאוחד, מטרה 

ועוד קודם לכן, הולך ומתבלט, בצד האלמנט הגאומטרי ותהא- 
ציונאלי, המוטיוו האכססרםיוניסטי-הפלאסטי, שפותח לאחר־ 
מכן בעיר צ׳אנדיגאר בהודו, אף היא פרי תיכנונו של ל׳ 
( 1952/3 ). ובעיקר בהיכל המשפטים שבה ( 1951 — 1956 ). 
מוטיוו זה מגיע לשיא פיתוחו האינטנסיווי בבניין הבנסיה 
ברונשאם (קתו 0113 ת £0 , בדרום הרי ולד׳ < ר׳ ציור בכרך־מילד 
אים, עמ ׳ 388 ) של׳ התחיל בתיכנתו ב 1950 . בניינים מאוח¬ 
רים אחדים, שבהם מתבלט היסוד האסכפרסיוניסטי: באח- 
מדעבאד אשר בהודו ( 1954/6 ) ומנזר לה טורט ( 1957 — 
1960 ) באוד, (צ״ 6 ״£) ליד ליון, — וע״ע אדריכלות, וכן 
אדריכלות בכרך המילואים. 

ל׳ הרבה לכתוב. בל כתביו, הכוללים תיאור יצירותיו 
האדריכליות. התפרסמו בשבעה כרכים, 1929 — 1965 , בערי¬ 
כתם של ! 8065186 .¥י ואחדים. 

, 010 : זזס :/' 1 46 ^.> 1 ^^: 0:1 0:1 ,■-) ..£ ,! 02110116 . 1 * 

. 1941 , € . 6 ,!!■ז 3 ג 13 * .( ; 1948 ..£ ,"!*!**זג? . 8 ; 1944 

4 י׳ע ■}:ווו. 111101 , 7 > .. 7 ,! 1314 מ .? , 1960 ,. 1 ס . 7 ,( 0102 ? 

. 1960 ,(<ס? 10 וטמ ז 16 .! 13 \ ז!('! , ) !הזס 7 / 

א. רו. 

לוז לןךזו ( 501 ״ 6 !ב> £6 ), עיר במזרחה של צרפת המרב־ 
זית, בגליל סון א־לואר ( 6 !! £0 61 536116 )< כ 00 נ 354 
תוש׳ ( 1965 ). בשל קרבתה למרבצים גדולים של פחם 
ועפרות־ברזל קמה בה תעשיית בחל ופלדה המרוכזת סביב 
מפעלי "שניידר" והמייצרת מכונות, מכשירי־עבודה, ציוד 
צבאי כבד, תחמושת, קסרים ומבשירי-חשמל < כן קיימות בה 
תעשיות זכוכית, טכסטיל ומוצרים כימיים. 

על מציאות פחם ועפרות-ברזל במקום ידעו כבר בסוף 
יה״ב, אולם המפעלים הראשונים לייצור בחל נוסדו רק 
בסוף המאה ה 18 . והתפתחות התעשיה המודרנית בממדים 
גדולים החלה עם ייסוד מפעלי האחים שניידר ב 1836 , ל״ק 
הופצצה במלה״ע 11 . 

ל!) רואלו, אד 1 או* — ץ 80 £6 3 ! £3003 — ( 1870 , פא- 
ריס — 1954 , שם), פילוסוף צרפתי, מן החשובים 
שבמחצית הראשונה של המאה ד, 20 . הוא היה תלמידו של 
ברגם 1 ן (ע״ע) ומ 1914 מילא את מקומו כפרופסור לפילוסו¬ 
פיה ב״קולז׳ דה סראנס". 

מגמת הגותו של ל״ר היא להגיע לידי סינתזה בין המדע 
והדת, וניכרת בה השפעתו העמוקה של האינטואיציו׳גיזם 
של ברגסון, לצידם של יסודות פראגמאטיסטיים. לדעתו אץ 



231 


לה רואה, אדראר — לד רושפוקו 


232 


המדע, שמיסודו הוא קו׳נוובציובאלי וטאוטו׳לוגי, מסוגל להגיע 
להכרת־אמת מפגי שכללי המדע הם בעלי ערך מעשי ויחסי 
בלבד. לעומתו יש אמיתות הניתנות להשגה רק בדרך אינטו־ 
איטיווית: אמיתות הדת. קיום אמיתות אלה לגיטימי בזכות 
עצמן, אף אם אין התבונה יכולה להוכיחן. אולם, גם עדכן 
של מצוות חדת אינו אלא מעשי ויחסי. דעותיו של ל״ר 
עוררו בזמנו התנגדות נמרצת בקרב הכנסיה הקאתולית. 
מספריו: 1116106 ־ 0 61 008016 (״ולגמה וביקורת״). 1906 ! 

66 ת 6 ן 10161114 י 1 6 ! 6 011111011 ^ 1 61 1111031065 ( ■• 0x18106 ייז,! 

(״ראשית האנושות והתפתחות התבונה״). 1928 ! -סז? ?ע 
01611 116 16:06 ( 1 (״בעיית ראלהים״), 11929 101103061100 
\ט 1611816 06 ־ 1106161 } 610 16 ) 1610 ג ("מבוא ללימוד הבעיה 
הדתית״), 1944 . 

- 111 ./■) 1-11 , 1 2 ) 4 ( 0 ז 0 ? 01 ) 1 ה 0 ) 141 ) 11010 ( £3 ,,)) 1€ ן 81 ! 81 16 ) 0 
- 1 ()£)^ . 1 > £04 0140 ( 0 ( $1 . 111105 ? , 861111161 . 1 ,* 1920 ,(* 116 
5 ו 1 /ק 11050 ו/? £0 ,ז £11 ע*£ ״ 1 : 1928 . 1161 |)|£נ|מגו)|ו 811 

; 1956 , 1111 ) 0141 ( הס! 1 ) ? £6 .£ , 1 ) 1116 ^ 516 
£6 .£ %) 11 ) ) 111 ) 0 141 ) 41 ) 1 ( 0 ) 11 ־ 7 , 13 ) 311 ) 41 ^ 16 > ג 6 ז 3 ז\ 3 ״ד . 4 ( 

1957 ,.א 

צ. קל■ 

להרושל ( 1106116116 ! 13 ), עיר־נמל במערב צרפת על 
י מפרץ ביסקאיה, כ 125 ק״מ מצפון לב 1 רד 11 69,000 
תוש׳ ( 1964 ). בירת גליל שאראנט הימי ( 1 זב 1 \ 61116 ־ 01131 
11016 ). עיקר פרנסת העיר על הנמל והתעשיה. הגמל, אשר 
בו שני מעגנים, מחובר לים ע״י נתיב־מים באורך כ 2.5 ק״מ, 
ומשמש רק ספינות קטנות ובינוניות ז לאניות גדולות נבנה 
נמל בלודפאליס ( 311166 ? !ס), כ 5 ק״מ ממערב לעיר. ל״ר 
היא מרכז חשוב לדיג. כן יש בה מספנות, מנסרות ובתי 
חרושת לכימיקאלים, מוצרי חרסינה, זכוכית, חמרי־בגיין, 
סוכר, שימורי־דגים ועוד. 

חלקה העתיק של ל״ר נמצא בקרבת הגמל, ובו בניינים 
מסוף יה״ב ומתקופת הרנסאנס. נשתמת מגדלים ושערים 
(מהמאה ה 14 ) של מערכת־ביצודים גדולה, שעשתה את ל״ר 
לאחד המבצרים החזקים במערב־צרפת. 

יש עדות משנת 1023 לקיום יישוב במקום בשם וופלה 
( 6113 קט?). ב 1199 הוענק לל״ר מעמד של עיר, והיא היתה, 
במאות 14 — 17 , מעדי־הנמל הראשיות של צרפת. במחצית 
השניה של המאה ה 16 היתה ל״ר אחד ממעוזי ההוגנ(טים 
(ע״ע). הצבא הקאתולי שצר עליה ב 1572 , לא יכול לה, 
ורק ב 1628 נכבשה העיר ע״י רישליה לאחר מצור של 
שנה. הסחר עם נחלות צרפת באמריקה הצפונית וההגירה 



ב יצירי הבסל של ?ה ח 7 ) 5 


לשם הביאו שיגשוג לל״ר, אולם הגירת ההוגנו׳טים, עקב 
הרדיפות נגדם וביטול האדיקט של נאנט ( 1685 ), הביאה 
לירידת חשיבותה בסוף המאה ה 17 , במלה״ע 11 שימשה ל״ר, 
אחרי כניעת צרפת, בסיס־צוללות חשוב לגרמנים. 

מ. בר. 

לה רושפוקו ( 0116311111 ^ 06116 ? 1,3 ). שמר של משפחת 
אצילים צרפתית. אכי המשפחה, פוקו דה לה ולש, 

בנה בתחילת המאה ה 11 את מצודת ל״ר, מצפודמזרח לאנ־ 
גולש. ב 1517 קיבל אחד מבני המשפחה, פרנסוא. תואר רוזן. 
הוא השתתף במלחמות הדת לצד ההוגבוטים (ע״ע) ונרצח 
בטבח ליל ברתלמי (ע״ע ברתלמי, ליל־), נכדו חזר לקא- 
תוליות. ב 622 נ הוענק לו תואר דוכס, והוא הצטיין במלחמתו 
בהוגנוטים. בנו של הלה, פתסוא ל״ר ( 1 ) הוא המפורסם 
בין בני המשפחה. 

הענף הראשי של המשפחה נכרת ב 1762 , אך נותרו ענפי- 
משנה — ל״ר־ליאנקור, אסטיסאק ודז־דויל. 

מבני המשפחה: 

1 )םרנסואדהמרסנק, דוכס ל״ר — 36 י![ 150 ! 3 ז? 

,? ״ 161 ! 1613) — (1/13x611136.61116 , פאריס — 1680 , שם), 
מוראליססן וסופר צרפתי• ל״ר נשא אשה בגיל חמש־עשרה, 
אך הצטרף שנה לאחר מכן 
לצבא, בילה בו שנים מספר 
והשתתף בקרבות רבים. הס¬ 
תבך בתככי חצר, נכלא לזמן 
קצר בבאסטיליד, ( 1637 ) ונ¬ 
דון לשנתיים גלות מחוץ 
לפאריס. עם שובו, השתתף 
בתנועת הפרונד ( 00116 ־ 1 ?( 
ע״ע), בהשפעת ידידתו־ 
אהובתו, אן־ז׳נויב דה בור¬ 
בון, הדוכסית מלונגויל 
( 1116 ׳ 61 ט 08 ^ 1 ), אחות קונ־ 
דה (ע״ע), ואף נפצע באחד 
הקרבות. זכרונות פעילותו זו 
נרשמו בספרו 30 65 ז 101 ז! 16 \ 
1^1165 3 13 01061 36 1x1015 ־ 1 ( 1 165 000160301 "? ., 1 , 0 . 1 \ 

1500 ־נק 13 61 6 סס 6 עט 0 36 61 65 1)6 ?3X15 ־ 1 ־ £061 168 ,^^^ X 

665 מ!זק 365 ("זכרונות ל״ר המכילים את התככים בעת מותו 
של לואי 111 צ, מלחמות פאריס ונין ובית־כלאם של הנסי¬ 
כים"), 1662 . לאחר שנפצע שנית, והפעם קשה מאד, ב 1652 , 
נטש ל״ר סופית כל פעילות מדינית. אחרי שחזר לאיתנו, 
געשה ל״ר בדבית בכל הטרקלינים הספרותיים החשובים, 
כשהוא מוקף ידידות רבות, ביניהן מדם דה סאבלה, מדם 
דה לפיט (ע״ע) ועוד. מתון־ שיחותיו בטרקלינים אלה צמתו 
הרעיונות והמימיות דמרכיבים את הספר היחיד שבזכותו 
שמור לו מקום מיוחד בספרות הקלאסית הצרפתית: - 116 
860160665 61 103x10165 010X3165 טס £16x1005 (עבר , : "אמרות 
או הרהורים וכללי-מוסר", תרג' י. זמורה, תשי״ז), שהופיע 
בחמש מהדורות בק השנים 1665 — 1678 . 

חיבור אמרות היה דבר ש בא פגה בחוגו של ל״ר, אך הוא 
היד, היחיד שהצליח בסוג מינורי זה והשפיע על עיצובו 
חסיגנוני ועל התפשטותו. חיבור האמרות נעשה על־פי 
מתכון פשוט: השוואה ב? מופשט וגשמי, בין רוח וגוף, 
בין תכונות חיוביות או מגרעות ותופעות בטבע! שימוש 



233 


לה דושפרקו — לה שטליה, אנרי לואי 


234 


באנטיווזות, לשון בוסל על לשת׳ משחק במונחים ומושגים 
קרובים < ליטוש דימויים בסיגנון המצועצע של ה״ס^יציי־ 
זיות". עולם הרעיונות וההרהורים של ל״ר מצומצם למדי 
ומתאים בעיקרו לרוח העסניזם (ע״ע). אם כי לא היה שייך 
לכת היאנסניסטים, היה מאוהדיה, ויש בו הרבה מפסקל 
(ע״ע), בהבדל החשוב שאין אצלו מקום לניחומי הדת. 
לדעתו, אהבה-עצמית והרצון בטובת־החנאה הם מקור כל 
מעשי האדם. הוא משוכנע כי האדם הוא יצור חלש ומושחת, 
וכי המוסדות הדתיים והמדיניים אין בכוחם לשנות את טבעו. 
ל״ר בוחן את בני־דורו, לאור נסיונו האישי, ואין בלבו אלא 
מרירות ואכזבה. כל המידות הטובות אינן בעיניו אלא 
מגרעות מחופשות. מכאן מימרות בגת: "המידות הטובות 
נבלעות בחיר טובת-ההנאה כהיבלע הנחלים בים״ * "אהבת 
הצדק, אצל דוב הבריות, אינה אלא הפחד להיפגע מן העוול" ז 
״דחיית שבח, כמוה כמשאלה לשבח כפול״! "המידה הטובה 
לא היתה מרחיקה־לכת כל־כך אילולא נתלוותה אליה היהי¬ 
רות", וכד׳. כדי להתקיים בחברה נאלץ האדם להתחפש 
ולשחק. 

עיקר גדולתו של ל״ר בניסוחם האמנותי המושלם של 
רעיונותיו. הוא אמן סוד־הצמצום, ובדומה לכל סופרי הדור 
הקלאסי, הוא משוכנע שאין רעיון יכול להתקיים בלא צורה 
מסוגננת ומלוטשת. מכאן העמל הרב שהשקיע במשך שנים 
בטיהור מימרותיו מכל מלה מיותרת. 

במרוצת הדורות ניסו רבים לחקות את ל״ר, וביצירותי¬ 
הם של סופרים צרפתיים שונים ניתז למצוא משפטים ואמ¬ 
רות המנוסחים על-סי המתכונת הסיגנונית־צורנית של אבי 
המימרה המלוטשת. 

) 4 ) 171111£ 701 14 £ ; 1895 ,.א 1)0111x10211, 1x7 .ן 

14 / 0 1 ^ 1710111 ^ 76( 07x ,.זן ,;״ 1923, 11. 6.. 01x1611 ,.א 14 
■ה)י 441 ! 0714 )( 71 7/11 ,<ן 81$110 0 14 , 29 ^ 1 ,) 1 * 1?'1• {40x17 
0 /ץ/ 5 / 0 )!))!/ 41 ! 0 ו)א ,־ 201101 .£ . 1 ( 1 ; 1951 ,.? 1 14 / 0 )) 1117 
■ 71 ) 10X1771 } ,לי. 1011171011 ־ 1 .? ; 1954 ,. 44 14 / 0 171 1/1 0 {40X17715 
,( £130161178 . 145 [>) . 11 14 11714 !) 11 ^ 7107 ) 0110 1 ) 6 71 ) 107771 

. 1 ־ 196 

2 ) פרנסוא אלכסנדר פרדריק, דוכם ל״ר־ 
ליאנקור — ..מ ״ 1 16 ) 10 ) 7636710,3 ? 6 ז 3 ת 2 ^\> $ו 0 ;>ח 2 ז? 
; 1,1311001171 — ( 1747 — 1827 ), מתקן חברתי צרפתי. ייסד 
בי״ס לאמנויות ולאומניות לבני חיילים, וב 1788 בא בי״ם 
זה בחסות הכתר ונקרא 716 ) 3 ? 3613 11:5 ) 3 ?״£ 165 ) 60016 
(..בי״ס לילדי המולדת"). לר״ל נבחר ל״אסיפת המעמדות" 
ב 1789 , והיה נשיא ״האסיפה הלאומית״ אחרי יולי 1789 . 
הוא תמך בתיקונים שונים, אך רצה להגן על המלך והציע 
לו מקלט בנז׳רסאנדיה, שבה היה מושל צבאי, תכנית שלא 
יצאה לפועל. עם השתלטותם של הז׳קובינים (ע״ע) עבר 
לר״ל לאנגליה וזמן־מה שהה באה״ב. הוא חזר לצרפת ב 1799 , 
ואחרי מפלת נאפוליון נתמנה לחבר הבית העליון. ביה״ס 
שהקים נהנה מתמיכתן של הממשלות השונות בצרפת ולר״ל 
היה המפקח הממשלתי שלו מ 1800 עד 1823 . לר״ל פעל 
להחדרת הרכבה נגד אבעבועות בצרפת והיה חבר בוועדות 
המרכזיות לניהול בתי־חולים ובתי־סוהר, וכן כתב הרבה על 
נושאים כלכליים, חברתיים וחינוכיים. בין ספריו: - 1 ז? 065 
1116 ק 13361 מ 1 ? 36 5 ״ 50 (״בתי־הסוהר בפילאדלפיה״), 17% , 

161 ) 1 > 671 ״).^' 3 07115 ־ 5 ) 2 ) 6 165 5 ח 32 386 ץ ¥0 ("מסע 

באח״ב״), 1 — ¥111 , 1795 — 1799 . 

1 ״ 5 ^ז 10€ ך ££1 £ 15 נ 1 ^ז 13 \ 

. 1691 ,״. . 14 £ 611 % $? 1 

מ. ל. - אה. א. 


לה ךמה ׳ ?יר ע״ע רמה, פיר דה לה* 


א? 10187 ?,!ייל !ה ־ - 1 א 136 ) 16776-013 ? 

01305566 £3 36 6116 ) 5 — ( 1692 , פאריס — 1754 , 

שם), מחזאי צרפתי. ל׳ התחיל בכתיבת מחזות בשנות האר¬ 
בעים לחייו. חוא כבש לעצמו מקום מיוחד בתחום הדראמה 
הבורגנית, בטפחו את ״הקומדיה הבכיינית״ (־ £316137 מ! 00 
6 )״ 3 ץ 0 ת!), והצטיין בה יותר סכל מחזאי אחר. מחזותיו, 
שהעלו דמויות של נשים בעלות מידות טהורות הנתונות 
למצבים משפילים- היו מעוררים רגשנות ובבי בקרב הקהל. 
מבין השורה הארוכה של מחזותיו 1 1116 ) 3 ק 1 )״ 3 311556 ? £3 
(״האנסיפאתיה המזוייפת״), 1733 ז 1036 ״ 13 3 1186 (£זק £6 
(״דעה קדומה שבאפבה״), 1735 ; 15 מ! 3 365 60016 '£ ("ביוד 
הספר לידידים״), 11737 136 ״ 4613 ן (״מלאניד״), 1741 ! £3 
6 )״ 3 ״ 67 ׳״ £01 (״סוכנת-הבית״), 1747 . מחזותיו השפיעו לא 
במעט על עיצוב הדראמה החברתית של מחזאים כגון אוז׳יי 
(ע״ע) וא. דימה הבן (ע״ע). — ל׳ היה חבר האקאדמיה 
הצרפתית מ 1736 . — כתביו ( 765 ׳״ז 06 ) יצאו לאור ב 5 כר¬ 
כים, 1761/2 . וע״ע טרגיקו׳מדיה! מלודרמה. 

,) 0711 ^ 077710 ! ) 41 ) 00771 10 1 ) . 06 14 ) 4 .א , ת , ז 5 ת £3 . 0 

* 1903 


לה שטליה׳ א?ד לראי - ־ 6 ) 01.4 £6 £01.15 77 ״ 06 

1167 — ( 1850 — 1936 ), פיסיקאי ובימאי צרפתי. 

ל״ש התחנך תחילה בבית־המפר הפוליטכני בפאריס ולאחר- 
מכן בבית-הספר להנדסת מכתת ( 65 ״ 11 \ 365 60016 ). 
לאחר שעבד שנתיים כמהנדס מכרות נתמנה ב 1877 לפרופ¬ 
סור לכימיה, בבית הספר 
להנדסת מכתת. החל ב 1887 
הורה שם בימיה מינראלית 
תעשייתית. ב 1908 עבר ל״ש 
לאוניברסיטת פאריס. כן 
שימש בתפקידי הוראה בבית 
הספר הפוליסכני בפאריס 
(מ 1882 ) ובקולז׳ דח פראנס 
(מ 1898 ). עבודתו המדעית 
של ל״ש הקיפה פרקים נר¬ 
חבים של הכימיה התעשיי¬ 
תית: מטאלורגיה? עיבוד 
זכוכית! סוגי־דלק! חמרי־נפץ 
וייצור מלט. למחקריו בתחומים התאורטיים והנסיוניים 
נודעה חשיבות רבה מעבר לשימושם בכימיה: פיתוח הצמד 
התרמי פלאטינדם־תדיוס והשימוש בנקודות ההתכה של 
גפרית וזהב לכיולו, הביאו להתקדמות גדולה בשטחי־המחקר 
הקשורים בטמפראטומת גבוהות. מחקריו הובילו להתפתחות 
הפיתמטריה הא 1 םטית, הכנסת הדילאט 1 מטר הדיפרנציאלי 
לעבודות בטמפראטורות גבוהות, להבנת השלבים בהיווצתת 
הלהבה ולפיתוח מנורות־בטיחות. לל״ש חבים הפרת תכונו¬ 
תיהם הפיסיקאליות של מטגים רבים. תופעת הדימורפיה 
(ע״ע אלוטולפיה) בחמרים שונים, ודרך השימוש במסגים, 
פלדות־סיליקאטים ועוד, לצרכים תעשייתיים. עיקר פירסומו 
של ל״ש בא לו מקביעת עיקרון הנקרא על שמו. "עקרון 
ל״ש" אומר, כי מערבת השמיד. במצב של שיווי־משקל 
מגיבה על בל פעולה המתכוונת לשנות את מצבה׳ במגמה 




235 


לה שטליה, אנרי לואיי — לו, אגדרו בונר 


236 


הנוגדת לפעולה. היקי פיסיקה רבים כסוסים לעיקרון זה, 
ביניהם "חדק לנץ" באלקטרומאגנטיות ו״חוק הפעולה המיני¬ 
מאלית" במכאניקה. ערכו הרב של העיקרון הוא בזה שהוא 
מאפשר לצפות מראש את התגובה של מערכת כימית במצב 
של שיווי־משקל לשינויים בטמפראטורה, בלחץ או בריכת. 
שמו של ל״ש ניתן גם לקווארץ המותך, הידוע בשם "לה־ 
שאטליריט". 

ל״ש נודע גם כמורה דגול וכמנסח מזהיר של חוקי הפי¬ 
סיקה והכימיה. ב 1907 נבחר לחבר האקאדמיה למדעים של 
צרפת. הוא ייסד את כתב־העת 816 ־ 111 116 £69116 

ב 1904 והיה עורכו עד 1914 . 

מחיבוריו: 616 ־ 501 16 ! 65 ת״ז £3 ("מבורות בטיחות"), 
1889 1 6166665 65 ־ 31111 ז 6 ק 1 זת 16 1165 65 ־ 465111 ^ ("מדידת טמפ־ 

ראסורות גבוהות״) — עם א. בודואר ( 8 ־ 8011801331 .ס), 

1900 1 1165 00051111111011 13 5116 111161113165 ־ 01 ק* 6 1160116661165 

68 ״ 1 ) 111 ו 3 ־ 81 ץ 511 ־ 1161 ־ 101 ״ ("מחקרים ניסוייים על מבנה המרי 
המליטה ההידראוליים״), - 1904 . 

אר. כה. 

להר, ?חץ (פתץ) 1,61136 ( 61600 ?) 302 ־ 1 '■! — 

( 1870 , קו׳מארום [הונגאריה] — 1948 , באד אישל 
!אוסטריה!), מלחין אוסטרי ממוצא הוגגארי. בנו של מוסי¬ 
קאי * למד בקונסרוואטוריון בפראג ופעל בשנים 1890 — 1902 
כמנצח על תזמורות צבאיות 
בבודאפסט, סיומה וערים אח¬ 
רות. לפי עצתו של אנטונין 
דבורד׳ק (ע״ע), פנה לקומפוזי¬ 
ציה, וב 1896 הוצגה בליפציג 
האופרה שלו "קוקושקה". ב- 
1902 עבר לתחום האופרטה 
("נשי וינה"). במהרה נתפרסם 
כמלחין של "אופרטות וינאיות" 

וכיורשו האמנותי של יוהן 
שמראוס הבן (ע״ע),ל׳ חיבר גם 
מחולות ומארשים סימפוניים לרוב, אולם פירסומו הרב בא 
לו בשל 30 האופרטות שלו, שהוצגו ברחבי העולם. המפור¬ 
סמות שבהן: ״האלמנה העלתה״( 1905 ), "הרוזן מלוכסמבורג" 
( 1909 )! ״אהבת צוענים״ ( 1910 ). ״אוה״( 1911 ). החל ב 1925 
התקרב ל׳ ביצירותיו ״פאגאניני״ ( 1925 ), "פרדריקה" 
( 1928 ), ״ארץ החיוכים״ ( 1929 ) ו״ג׳ודיסה״ ( 1934 ) שוב 
אל הסיגגון האופראי. — וע״ע אופרטה. 

, 616301 ? .׳ 1 .) 9 ! ; 1935 ,) 1151 ז 8 ' 4 )<י 1 88 0 ,£ .£ ,ק,ו 0 חא . 0 

£ £.. *<■ 18 ( 508 £(1x8, 1950. 

להרן(לא!ץ), א תם ט ( 0 ״ס 3 ז 1,3 ^ 06511 ־ £1 ), פובלי¬ 
ציסט צרפתי' מן המחצית השניה של המאה ה 19 , 

מוצאו, כנראה, מדרום־צרפת. ל׳ השתייך לשמאל הקאתולי, 
הועסק במזכירות הפרטית של באפוליון ! 11 וניהל בפאריס 
ב 1872/3 את העתון הרפובליקני: 3 :£׳£ ("המדינה"). מבין 
החוברות על עניינים מדיניים שפירסם יש לצי? במיוחד את 

החוברת 6 ז?ץ £8 ' 1 ) 6$ י 11 גןמז 1:6 :ת 16 ת 8 , 0 מ 65110 טן> 6116 ׳\ע 0 ת £3 
61196 [ 31116 ת 3£10 ת 8613 11011 ו 11 ג 51 מ 600 ז; 16 נ 31 ־ 1 .£' 8 61 ("הבעיה 

החדשה של המזרח: קיסרויות מצרים וערב! שיקום הלאום 
היהודי״), 1867 , בה הציע להקים מדיגת-יהודים בא״י, מסואץ 
ועד איזמיר. את הרעי? הזה, שהתאים למגמתו של נאפו¬ 


לי? 111 לבסס את מפת העולם על הזהות הלאומית, הביע 
המחבר בלהט רומאנטי. החוברת תורגמה לאיטלקית בידי 
דן לטס (ע״ע). שהוסיף לה גם מבוא ( 1951 ). 

נ. ס. גלבר, חסידי אומות העולם במבשרי התחיה, 80-75 , 
תרצ״א. 

לו, אלעזל, בן אריה ליב ( 1758 , וודזיסלו [פולניה] — 
1837 , סנסוי [הונגאריה]), רב ומחבר נודע. כבן 17 
כיהן כדיין בעירו. מ 1778 עד 1830 שימש ברבנות בקהילות 
שונות בגאליציה, בוהמיה והונגאריה, ומ 1830 ועד מותו — 
בסנטו. ל׳ נטל חלק רב בפולמוס נגד הרפורמה, אך עיקר 
פירסומו בספריו הרבים בכל תחומי ההלכה. הכתובים בדרך 
הקרובה אל הפשט, ובהערותיו הבקרתיות לספרי הקדמו¬ 
נים. מספריו: "שמן רוקח", שו״ת, א׳-ג׳ (תקמ״ח—תרס״ב), 
וחידושי-הלכות על משניות ברכות, פסחים, ביצה, חגיגה, 
סוכה ומגילה (תקע״ב)< "תורת חסד", על כללי הש״ס 
(תק״ט)! "שב שסעתתא", ענייני הלכה שונים (תקס״ז): "זר 
זהב", הגהות לס׳ "המקח והממכר" של רב האי גאון(תק״ם) 
ולתוספות רי״ד ופירוש הריטב״א לקדושין (בם׳ "עיני 
העדה", תק״ע) ז "שערי דעה", חידושי-הלכות על שו״ע יו״ד, 
א^־ב׳ (תקפ״א—ח׳)! "זכר? אהרן"׳ קונטרס בענייני חזקות 
(תקצ״ד), וספרי הדרוש: "טמא דחיי" (תקנ״ו)< "יבין שמר 
עה" (תקע״ד)! ו״מנחת ערב" (תרע״א). 

י. י. גריבוואלד. היהודים באוגגריא, 45 חרע״ג< מ. מ. גליק 
[מהדיר], זכרת אלעזר, ז׳-י״ח, תרזדז! ח. סיכל, אור 
החיים, 226/7 , תשב״די ־; £€888111 .■! 11 / 8 ) £ 1 , 6411112 .£ 
1  1 ) $181878181 , 111112 < 1 ; 1895 ,!( 81 )^ £0 8 ) 18 ) 1 ( $1 
, 1 ] 61 | 5 ! ; 1926 ,<( > 8 )}( £0 8 ) 18 ) $ 1.11 88881 )£ , £018 8581 ) £1 

1936/7 ,<ח׳\ ,!״־ 2 111 * 36831 ^ 1 ) שמן רוקח זצ״ל ■ 1 ) 0 

ל 1 , א!!*!'( , 11131 * — ׳ £355 ז 13 ז 80 ׳, 3 יסז 110 \/ — ( 1858 ־— 

1923 ), מדמאי בריטי. ל׳ נולד בנירבראנסוויק 
שבקאנאדה למשפחה סקו׳טית פרסביטרעית, שמויצאה היה 
מאלססר שבצפוו־אירלאנד. בגיל צעיר עבר לסקוטלאנד 
ונתחנך שם. ל׳ חיח איש־עסקים מצליח. ב 1900 נבחר 
לפארלאמנט הבריטי כציר שמרני, ותמך במדיניותו של 
ג׳?ף צ׳מברלן (ע״ע) בנוגע לעקר? "ההעדפה האימפריא¬ 
לית". ב 1902 נתמנה לסגן פארלאמנטארי של שר־המסחר 
בממשלה השמרנית. 

אחרי נצח? הליבראלים ב 1906 התחיל ל׳ להתבלט בהנ¬ 
הגת המפלגה השמרנית, ולאחר התפטרותו של בלפור (ע״ע) 
מההנהגה, כשהצמרת היתר. מפולגת ב? תומכי א(סטן צ׳פד 
בדלן לבין תומכי וולטר ל 1 נג, נבחר ל׳ כמועמד־פשרה 
למנהיג השמרגים. במאבק הפוליטי על מעמדה של אירלאנד 
בשנים שקדמו לפרוץ מלה״ע 1 (ע״ע אירלנד, עמ׳ 228 ) 
נקט עמדה עקשנית וקיצונית למען אלסטר, ארץ־אבותיו. 
בפרח המלחמה הבטיח לראש־הממשלה אסקוית (ע״ע) את 
תמיכת מפלגתו, וב 1915 הסכים לכינון ממשלה קואליציונית 
ובה כיהן כשר־המושבות. אך דעתו לא היתד. נוחה מהנהגתו 
של אסקוית, והוא מילא תפקיד חשוב בהפלתו ובמינויו של 
לויד ג׳ורג׳ (ע״ע) תחתיו. בממשלת לויד ג׳ורג׳ היה ל׳ 
שר־האוצר ומנהיג בית־הנבחרים. בהמלצתו נתקבל ב 1917 
עקר? "ההעדפה האימפריאלית", גם אחרי הבחירות ב 1918 
נשאר ל׳ בממשלה, בתפקיד "שומר-החותם", והשתתף 
בוועידת־השלום בפאריס ובחתימת חוזה השלום בורסאי. 
ב 1921 התפטר מהממשלה מחרת מחלה, אך חזר לאיתנו 
ולפעילותו בסוף אותה השגה. נוכח סבבת־פילוג שאיימה על 



פרנץ יר,ר 



237 


לו, אנדרו סינר — לו, וילים 


238 


מפלגתו בגלל חילוקי־דעות בשאלת המשך התמיכה בלויד 
ג׳ורג/ דרש ל׳ את פרישת השמרנים מן הקואליציה. צעד 
זה הציל את שלמות המפלגה והביא לידי התפטרותה של 
ממשלח לויד ג׳ורג/ ל׳ נתמנה לראש־ממשלה תחתיו (אוק¬ 
טובר 1922 ), וניצח בבחירות נובמבר 1922 > אך התפטר במאי 
1923 בגלל מחלתו וסת באוקטובר אותה שנה. 

. 1955 .<))!וחו 1 \ 1 ו/״ 1 , 16 ( £13 •א 

צ. בר. 


ל 1 , ב׳ון — ׳* £3 1 ) 7011 — ( 1671 , אדינבורו — 1729 , 
ונציה), כלכלן ובנקאי סקוטי. למד כלכלה מדי¬ 
נית, מאתמאטיקה ובנקאות בלונדון ובאמסטרדם. בשובו 
לארצו, הציע לפארלאמנט הסקוטי להקים בנק לאומי מרכזי. 

הצעתו נדחתה, וכן נדחו הצעות 
דומות שהוגשו לממשלות זרות. 

ב 16 ד 1 התיישב בפאריס והקים 
שם באותה שנה בנק פרטי שהנ¬ 
פיק. ברשות הממשלה, שטרות- 
כסף עם זכות־החלפה בזהב ע״פ 
דרישת המחזיק. ב 1717 ייסד ל׳ 

חברה שרכשה זכויות לפיתוח 
איזור המיסיסיפי (שהיה אז ב¬ 
שליטת צרפת), ולאחר־מכן גם 
חברה לסחר עם הודו וסין. שתי 



נ׳ר, ? 1 


החברות התאחדו תחת השם "החברה ההודית"( 10 ח 38 ק 1 ו 01 כ> 
165 >). הבנק הפרטי של ל׳ נהפך ל״בנק המלכותי" 
והמכלול הפינאנסי הענקי, של׳ עמד בראשו, קיבל מממשלת 
צדפת, שהיתר, אז במצב כספי קשה ביותר, את הזכות לני¬ 
הול הכבסות־המדיגה ולהטבעת המטבע הלאומי, תמורת 
ערבות לחובותיה. ב 1720 התאחדו "החברה ההודית" והבנק 
הממלכתי, אך כל תכניותיו של ל׳ לניהולה ולשיקומה הכל¬ 
כלי של צרפת נכשלו, כאשר התמוטטה באותה שנה — 
בגלל חפזה יתרה ותככי ?ריביו וברעש ציבורי אדיר (שנודע 
מאז כ״בועח־הסבון של המיסיסיפי״) — חברת הפיתוח 
והסחר של ל׳ והבנק פשט את הדגל. לאחר כשלתו עזב ל׳ 
את פאריס ומת בוונציה בחוסר-כל. 

ברבות הימים הוסר סל׳ הכינוי נוכל, בו זיכוהו בני דורו. 
מסתבר פי תכניותיו של ל׳ היו מבוססות למדי מבחינה 
תאורטית, אלא שהקדימו את זמנן. 

פרט להיותו בנקאי ופינאנסיסט מעשי רב־תושיה, הקדים 
ל׳ את התאוריה המו׳נטארית המקובלת כיום, ברעיונותיו על 
"מטבע מנוהל" ועל "ייצור" כסף לאשראי לשם יצירת תעסו¬ 
קה — דבר שבו היה שותף לדעתם של המרקאנטיליסטים 
(ע״ע מרקנטיליזם). רעיונות אלה הניחו את היסוד לניהול 
הפיסקאלי והמונטארי, ולמערכת־האשראי המודרנית. בתחום 
חורת-הערך הבהיר, בניגוד לדעתם של המרקאנטיליסטים, 
הי, בדומה לכל מצרך, הכסף הוא בעל ערך רק בהתאם 
לתועלת שהוא מביא, ועל־כן אינו צריך להיות בעל ערך 
עצמי (כמטבע הזהב למשל). 


ספרו העיקרי: 11113 ^ 1 1 >ת 3 ץ 16 ז 10 \ 


ץ 011€ )^ 1111 ״! 1 ) 10 ז 3 א 1116 8 ת 1 ?|קק $11 ! £0 431 סקסז? ("בעיות 
כסף ומסחר, והצעה לאספקת כסף לאומה״), 1705 . 


-־ £131 ; 1907 , 071 ) 014715 ^ 1 /ס ./ ,תתץ 01 ' 1 ז 1$10 ^ 

11€ 5 ) €£1407 5 ) 41 . 10 5147 145 { 1£ ) £71 5 { 144 )£ , 5111 

. 1948 ,״ 1 ./ , 116 * £1 . £1 ; 1928 ,״ 1 

א. לי. 


לו, סר 7 " י 1 י ד — ׳*ים 1£ ) 1 /י 3 ם ־! 31 — ( 1891 , דנדין [ניר 
זילנד] — 1963 , לתדון), צייר-קאריקאטותת ברי¬ 
טי. תחילה פעל באוססראליה. ב 1919 בא ללמדה, וס 1927 
עבד במשך שנים רבות בשביל 1 ) • 131 ) 51311 6111118 ׳!£, עתה 
שמתי שנתן חופש- 
הבעה מוחלט לל׳ ה¬ 
שמאלני. ב 1953 הצ¬ 
טרף לעתון הליבראלי 

העצמאי ! 6 ז 01165 ת 13 \ 
ח 113 >ז 3 נ 01 וב 1962 

הוענק לו תואר אבי¬ 
רות. הקאריקאטורות 
שלו הצטיינו במסירת 
אפים של אישים מדי¬ 
ניים מרכזיים, ע״י 
הבלטת המיוחד שב- 

הופעתם החיצונית, ־ 

סר דיויד לו 

כגה סנטרו של מוסר 

ליני, מטרייתו של צ׳מברלין, שםמ 1 של היטלר. הוא יצר את 
דמותו של "קולונל בלימפ" השובעיסט, הטיפוס המובהק 
של השמרן הבריטי. יצירתו מעידה על תבונה פוליטית 
נדירה, ראיית הנולד, וכשרה להציג בעיות מסובכות בביטוי 
גראפי חודר ומובן לכל. לכמה מהקאריקאסורות שלו נודע 
ערך של תעודות קלאסיות על קורות זמנו. ל' פירסם מספר 
רב של קבצים, ביניהם ! 3 ׳\\ 1116 תס ^ 1.0 ("ל׳ על המל¬ 
חמה"), 1941 < 1953 — 1945 , 017 ) £315 1 ז 00 דנ 03 $'׳ £013 
(״היסטוריה בקאריקאטורות של ל/ 1945 — 1953 ״), 1953 . 
כן חיבר אוטובלגראפיה, 1956 . 



ל 1 , דלים — ״ £31 1111301 ^ — ( 1686 — 1761 ), מחנך, 
י סופר תאול 1 גי ומיסטיקן אנגלי. לסד באמיברסיטת 
קימבריג׳, הוסמך שם לכמורה ואף נתקבל להוראה ( 1711 ). 
אולם אחרי עלות ג׳ורג' 1 (ע״ע) למלוכה ( 1714 ), סירב ל׳ 
להישבע אמונים לשושלת החדשה, מתוך נאמנות לבית 
סטיוארס המודח. בשל כך הושעה מכל תפקידיו, הכנסייתיים 
והאקאדמיים, והתפרנס מכתיבה והוראה פרטית. בתקופה 
זו הצטרף אל ביתו של אדלרד גיבון ( 1666 — 1736 ), כמחנכו 
של בנו אדוורד, אבי ההיסטוריון גיבון (ע״ע). מ 1740 פרש 
לכפר מולדתו קינגס קליף והירבה לעסוק בצדקה. 

ל' פירסם כתבים רבים. הידועים ביניהם: 0£ £1631:186 \ 
£6611011 !€? ה 3 מ 5 ״ 01 ("מסכת על השלמות הנוצרית"), 
1726 , ו £6 ו£ ץ 101 ־ 1 1 ) 30 0111 ׳!€<£ 3 031110 56110115 ("קריאה 
רצינית לחיים אדוקים וקדושים״), 1728 . בחיבורים אלה 
העלה ל׳ את המוסר לדרגת צו עליון, והטעים כי החיים 
הדתיים מחייבים בדיקה מתמידה של המצפון, משמעת 
עצמית, התמדה בתרגילים רוחניים ועשיית הטוב בחיי יום־ 
יום• כתביו בתחום הדתיות המעשית השפיעו לא רק על 
משפחת גיבון ועל החוג האינטלקטואלי המצומצם מסביב 
לל׳ אלא הטביעו חותמם גם על האחים וסלי (ע״ע) ועל 
תחיית האוואנגליזם באנגליה כולה. בתקופת חייו האחרונה 
החל מתעניין במיסטיקה, תעשה מעריצו של יעקב במה 
(ע״ע). כתביו בשטח זה, ובמיוחד 111€ ׳! 1 ס ס! ץ 3 /י\ 1116 ׳ 
(״הדרך לידיעה אלוהית״), 1752 , זיכו את 




239 


לו, וילים — לואזי, אלפרד פירסן 


240 


אנגליה בהגות מיסטית מקורית. כל כתביו הופיעו ב 9 
כרכים ב 62 ד 1 , 

, 1893 ,״/ .£ז /ס ;)* 1011 ) €80141 004 ;■ 0101 - 111.10 , 6 זי<ז 1 ז*\ . 4 . 

; 1927 , 4 ! 1 ; 01 \ס $44 ץ- 01 ! 1 ז 0 181/1 004 . 0 , 1101155 ( 1401 5 

,■ 831551 ./ 8 ' .£ ; 1945 .' 13 004 ץ)!;:;}! 0/10 ( , 055511 . 8 .ן 

׳ג־״״^מ/ 011/001 ס , 011001 ? 11 ! 1 ו 1 ? 011% < £1 ־> 6 / /ס 110014 4 . 

1948 ,ץ) 11 )? 1 ד 4 ז>/ ס/ ״£ .£) /ס ; 1011011 ) 11 180 11110 

צ. בר. 

ל 1 87 ץ — 98110 □ע — כינויו של צ׳ו שרוו [ 01100 
ת 6 (־ 51111 ] — ( 1881 , שא 1 שינג, מחוז צ׳קיאנג— 1936 , 
שאנגהאי), סופר סיני. ל״ש היה בן למשפחת סקידים־מלומדים 
שירדה מנכסיה, קיבל השכלה יסודית בלימודים הקלאסיים 
ויצא ב 1902 ליאפאן ללמוד רפואה. באותה תקופה התחילה 
התעניינותו בספרות המערב. אדישות הסיגים לגבי מלחמת 
תסיה־יאפאן ( 1904/5 ) הדהימה אותו. הוא עזב את לימודיו 
והתחיל בכתיבת מסות ובתרגומים. ב 1909 חזר למולדתו 
ועסק בהוראה. כיון שתוצאות המהפכה הרפובליקנית ב 1911 
הכזיבו אותו. החליט להילחם בכתיבתו למען מהפכה בתחום 
החברה והתרבות. לצורך מלחמתו למען שחרור הפרט מכבלי 
האחידות החברתית המתרפסת שנכפו עליו ע״י ערכים קוג־ 
פוציאניים מסרתיים, השתמש ל״ש בכתביו בניב העממי — 
פאי הואה. ב 1918 פירסם את סיפורו הקצר הראשון, "יומנו 
של מטורף", שהופיע ב״נעורים חדשים", בטאונה הראשי של 
המהפכה התרבותית. סיפור זה, ששמו וצורתו כיומן שאולים 
מגוגול, הוא הראשון בספרות הסינית שנכתב בלשון המדד 
ברת המודרנית. הוא מתאר את החברה הסינית המסר־ 
תית ויש בו צירוף של יסודות מספרות המערב (ניכרת 
במיוחד השפעתם של סולסטוי, לומברחו, נורדאו וניצשה) 
עם דרכי מחשבה סיניים מובהקים. ב 1923 יצא לאור הכרך 
הראשון של סיפוריו הקצרים, הכולל את "סיפורו האמיתי 
של אה־קיו", על תום־לכו וגבורתו של הסיני, העומד מול 
דיכוי ועתי. עד שנת 1926 הספיק ל״ש לפרסם כרך נוסף 
של סיפורים קצרים, ארבעה קבצים של פרוזה, כרך שירים 
בפרוזה, ספר הדן בתולדות הספרות היפה הסינית ועוד? 
במשך עשר השנים האחרונות של חייו, בהן נתחזקה זיקתו 
למהפכה החברתית, כתב ל״ש תשעה כרכים של מסות, כרך 
נוסף של סיפורים קצרים, ובן פירסם תרגומים רבים משפות 
שתות — רוסית, יאפאנית ולשתות המערב. 

ב 1930 השתתף ל״ש בייסוד הליגה הסינית של סופרים 
שמאלניים ועודד סופרים צעירים רבים. מבחינה רגשית 
נמשך ל״ש למארכסיזם, אך לא הצטרף מעולם למפלגה 
הקומוניסטית, כיוון שרוחו המרדנית לא יכלה להשלים עם 
משמעת מפלגתית בענייני ספרות. עם זאת, לא האמין באמ¬ 
נות לשמה. 

למרות התקפותיו הנמרצות של ל״ש על סין המסרתית 
ועל תרבותה, בולטים בכל כתביו קשריו ההדוקים אל העבר 
של ארצו, אל הפולקלור שלה, אל אגדותיה הקדומות, אמר 
נותיה ודרכי ביטויה! יצירתו משקפת את ההתנגשות בין 
הישן והחדש, אך אין בה אמונה מוחלטת בחדש וביטול 
הישן מכל וכל. הסתירות והחרדות הללו משרות על כתביו 
לעתים תחושה כבדה של געגועים ופסימיות. 

הקומוניסטים טוענים, כי ל״ש היה שייך למחנם. אולם 
הוא היה אעדיווידואליסם, שהעמיד את כשרונו לרשות העם 
והביע אח מחאתו, בלי שיאמין אמונה שלמה בתרופה 
כל-יכולה למחלות מולדתו הסינית. — כתביו המובחרים, 


4 בתרגום אנגלי (. 11 ״ 1 0£ "נזס^ג הופיעו ב 

.1960—1956 , ברכים 

8. £1953 ,);■. 1141 > 1011 1 ) 0 << 1 ס; ,. 5 ״£ ,^יס 5 ג 51 ז ; 

5 0 111 ) 1 ( 1 ) 1.1 011 ); €01114 01 )/ 11 ) 1/1 4 ( 01 . 11 ״ 1 , 8 לוג , 11 ־ 8 ו 1 ט ) 
!4011011 €81110, 1957; 04410 ? ) 18 { 0 11 ))<ן; 4 . 71 ד 

5103158 01 !גתזטסן) . 11 . 0 מו ;;) 11 ) 0011 )ס , XX^11) , 

1964. 

צ. ש. 

?]!*ל — ז:> 08 ג 1,1 1 ז £3 — ( 1844 — 1910 ), מדינאי 
ומנהיג אנטישמי אוסטרי. ל/ שהיה ער׳ד במקצועו, 

נבחר ב 1875 מטעם אירגון ליבראלי למועצת עיריית דנה 
ושיתף פעולה, הן בעיריה והן בהופעותיו כעו״ד, עם איגנאץ 
סאנדל, שהיה ראדיקאל יהודי. 18851 נבחר ל׳ לבית- 
הנבחרים האוסטרי מטעם המפלגה הדמוקראטית, אך כעבור 
זמן מה התקרב לאנטישמיים ותמך בהצעתו של גאורג פון 
קונרר (ע״ע) לאסור כניסת יהודים לאוסטריה• 

ב 1889 השתתף ל׳ בהקמת "המפלגה הנוצרית־הסוציא־ 
לית"׳ שהיתה מפלגה עממית־אנסישמית של בני המעמד 
הבינוני הנמוך. ל׳ לא היה מתאורסיקני המפלגה ומעולם 
לא פירסם דברים בדפוס, אך היה המנהיג למעשה׳ בהיותו 
נואם מזהיר ותועמלן בעל כוח השפעה רב. סיגנונו היה קצתו 
הומוריסטי וקצתו המוני וגס, והוא משך את לב ההמונים 
בשפכו קיתוני תחפות על היהודים. 

ב 1895 נבחר ל׳ לראש עיריית וינה, אלא שהקיסר פרנץ 
יחף (ע״ע) לא אישר את בחירתו, וכן לא אישר את בחירתו 
השניה ב 1896 . רק ב 1897 נאלץ הקיסר לתת את הסכמתו, 
כשנבחר ל׳ בפעם השלישית. והוא מילא תפקיד זה עד מותו. 
בתור ראש־עיר פעל הרבה בשטחים החברתיים של השלטון 
העירוני (ע״ע וינה, עם׳ 202 ), אך נתגלה כמתון הרבה יותר 
מהכרזותיו הקיצוניות הקודמות. עם זאת לא הורשו יהודים 
לשרת במשרה עירונית כלשהי ולא התקבלו לשום תפקיד 
במפעלים שהיו ברשות העיר. נראה של׳ בחר בקו אנטישמי 
מנימוקים אויפדרטוניסטיים בלבד, כי הוא גופו לא נמנע 
ממגע עם יהודים ואיגנאץ מאגדל הוסיף להיות ידידו. לל׳ 
מייחסים את המימרה: "אני הקובע מי הוא יהודי". 

, 5021011011141 ) 8 ) 8111111 ) 40 14114 . 1 8 , 5 ( 311 ז£ מס* .א 
, 1 ז 5 )ז 1 ' 11 14114 01 ) 81 )( 11 זס 01 ? ... 7 .) 1 .־׳<£ , 5 <ן<[ £11 . 8 , 1923 
0 ) 4 801 ) 20111 8101111 1 ) 4 ,. 0 ./ 1 . 01 , 011 ( 513 •א , 1947 
0,1 , £11113511 0 ; 1960 ״ 1 .' 8 . 5011055 . 9 , 1954 , 1101 ) 2 
- 41111 11 ) 8 ) 811 ) 1 ) 0 ) 8-011 ) 1411 ) 4 1 ) 4 11 )^ 01011410 801 ) 011111 ■) 

.( 1 ,ת 86 ט{ 355 055511151115 815 1111 ]) 2511551111 ) 11111111141 ( 0 ; 

. 1964 

ב. ד. ג. 

לואזי, אל 9 ךדפיך 5 ן- ץ 15 < 14 1 ו 1 ומז 
61181611565 :< 1111:61211116 16 > 61 10116 . בין מחקריו הרבים: 
6$ נ 1 ן> 11 ג} 10 זץ 5 2118110$ ׳!£ 1,6$ ("האוואנגליונים הסינופ¬ 
טיים"), 1907/8 < 111111131111:6 ז 8611810116 ("הדת והאנושות"), 
1926 | 0111511311151116 111 > 315531106 ^ 1 £3 ("לידת הנצרות"), 
1932 < 16111 ז 65031 ז 6311 >ג 011 א 111 > 01181116$ £6$ ("שרשיה 
של הברית החדשה״), 1936 , ועוד. 

, £6 ת 3 ־ 3£1 ״ 1 .[ . 1 ^ , 1 1908 . 14 46 1€5 ז 111€0 ,מוק^! 

46 $ * 1/016 * 6 (־ 1 , ז 1 € 11 € ל .? , 1932 , 71 % 11716 * 1046 * 1 * 1 €1 .״£ . 4 [ 
. 1947 ,״ 1 , 4 . ¥ 1145 * / 1 % ** 4046 { %€ 7 % { 1011 $ 6 { 01 \ 

צ. בר. 

לואי", לודויג — 18 ׳ 1% >ט£, £0111$ — שם פרטי שהתפתח 
מהשם הגרמני־העילי העתיק 18 ׳!! 1113 ט 91 (=״הלר 
חם המהולל״). צורתו הפראנקית היתה 6011 ז!!ס 1 >ס 1 ס, - 011111 
1€ ׳ 11% >, וצורתו הלאטיגית 10115 ׳!ס 1 > 011 . בצרפתית התפתחה, 
דרך £0015 , £0656 , הצורה לואי ($! 1 י £0 ), ובגרמנית — 
לודויג. בשם הזה, בצורותיו השונות, נקראו מספד שליטים 
של פראנקיה המזרחית (גרעינה של• גרמניה) ושל סראנקיה 
המערבית (צדפת). 

על מלכי צרפת, וכן על הקיסר ל׳ 1 "החסיד", שליט 
הפראנקים המזרחיים והמערביים כאחד — ע״ע לואי. על 
מלכי פראנקיה המזרחית וכן על הקיסרים האחרים ששמם 
היה ל׳ — ע״ע לודויג. 

לואי ( £0111$ ), שמם של 18 מלכי הפראנקים וצרפת (מהם 
אחד שלא מלך למעטה). 

( 1 ) ל , 1 ״החסיד״ — גרס' סבסמזסש? 161 > 18 ^ 11 > £11 , 
צרפ ׳ 0611011113116 £0111516 — ( 778 — 840 ), מלך הפראנקים 
וקיסר רומי, בנו השלישי של קרולום הגדול (ע״ע). ל׳ היה 
בעל השכלה ברחבת, אך חלש־אופי ונתון להשפעת הכמורה. 
בימי אביו מילא תפקידים צבאיים, ואחרי מות שני אחיו 
הגדולים ממנו, הוכתר, במצוותו של קארולום, ב 813 לקיסר־ 
שותף, חדשים-מםםר לאחר־מכן, כשמת קארולום, היה ל׳ 
לשליט יחיד. תחילת פעולתו היתה חקיקת חוקי־רפורמה, 
שהיו מכוונים לתקן את אורח החיים בחצרו ובמדינה על¬ 
פי מצוות הנצחית ולהסדיר באותה רוח את חיי הכמרים 
והנזירים. עם הכנסיה נהג בנדיבות, ומכאן כינויו "החסיד". 

ימי מלכותו של ל׳ היו רצופים מלחמות עם בניו, שהביאו 
בסופן להתפוררות הקיסרות הסראנקית מקור כל הסכסוכים 
היה בסתירה שבין השאיפה לשמור על אחדות הממלכה לבין 
חוקי-הירושה הפראנקיים, אשר לפיהם מתחלקת נחלת האב 
בין כל הבנים. על־פי הסדר-חלוקה ראשון(- 6 קרוו 111121101 >ז 0 
1 ״), משנת 817 , נתמנה בנדבכורו לותר (ע״ע) לקיסר־ 
שותף וליורש־העצר, ובניו הצעירים, ל׳ "הגרמני" (ע״ע 


לודרג, פלכי גרמניה) 
ופיפין, למלכי־משנה. 
אולם לאחר שאשתו 
השניה, יהודית, בתו 
של הרוזן ולף (ע״ע 
ולפיס), ילדה לו את 
בנו קארולוס(שארל), 
שנתכנה אח״כ ה־ 
"קרח"׳ תבעה וגם 
השיגה שינוי בחלוקת 
הקיסרות. לפי החלו¬ 
קה החדשה( 829 ) זכה 
שארל במלכות אל־ 
מאניה. דבר זה גרם 
למדידת הבנים מני¬ 
שואיו הראשונים של 
ל׳, שבראשם עמד לו־ 
תאר, והלה תפס את השלטון. אך ל׳ הצליח למשוך לצידו 
את פיפין ואת לודויג "הגרמני", ולותאר נכנע מפני אביו. 
אולם כששוב הורחב תחום־מלכותו של שארל על השבח 
נחלתו של פיפין, חזרו שלושת אחיו ומרדו באביהם ( 833 ). 
מאחר שצבאו של ל׳ עבר אל המורדים (המקום ליד העיר 
קולמאר בו אירע הדבר כונה, ע״פ המאורע,"שדה-הבגידה"-- 
1 > £61 מ 86 ט£), נכנע ל׳ מפני בניו. הוטל עליו להודות ברבים 
על חטאיו, בטקס כנסייתי, והוכרז שהוא פסול למלוכה. 
אולם לא יצא זמן רב ופיפין ולודויג "הגרמני", שחששו 
מהתעצמותו של לותאר, פנו נגדו, צימצמו את שטח שלטונו 
לאיטליה והחזירו את אביהם למלוכה ( 834 ). במבוכה שנש¬ 
תררה בקיסרות החלו הנו׳רמאנים לערוך בה פשיטות, והסלא- 
ווים למרוד בשלטונה. ל׳ הוסיף לראות את משימתו החשובה־ 
ביותר בחיזוק מעמדו של שארל צעיר־בניו, וב 837 שוב 
חילק את קיסרותו. את שארל מינה למלך גוסטריה (ע״ע), 
ובמות פיפין ( 838 ) נתן לשארל את פראנקוניה המערבית 
כולה, בעוד שאיטליה ואוסטרזיה (ע״ע) ניתנו ללותאר. 
חלוקה זו גרמה להתקוממותם של לודויג ה״גרמני" ושל בני 
פיפין, שלצדם עמדו תושבי אקוויטאניה. בעיצומם של סכ¬ 
סוכים אלה מת ל׳, לאחר שהעביר ללותאר אח סמלי הקיס¬ 
רות. במותו נעלמה החוליה הדקה שהחזיקה את הקיסרות 
הפראנקית כיחידה אחת. 

״ 1 ׳'.׳;׳*: ־,״>;/^;־׳'- 7 < 0 ו 1 ס! 1 \ 1 זס-ו( . 4 ־׳■׳ ,חנ>ךתוצ .£ . 8 

* €1 * £1 *ו 01 -ו 0 \ ־, 2 ><£ , 1101311 [:>!? . 11 ; 1874-1876 , 1-11 ,.־ 

































243 


לראי 


244 


עם יריביו, תוך ויתור על לויתארינגיה, הילק את הממלכה 
עם אחיו, והוא עצמו שלט על צרפת הצפונית. ב 881 זכה 
בנצחון גדול על הנו׳רמאנים בקרב סוקור ( 531100111:1 ), בצחון 
שהונצח בשירה בשפה הגרמנית הידועה בשם "שירת לואי" 
(ג> 1$5110 ז*ו 1 >! 1,1 ) ושימש גם רקע לאפוס הצרפתי "גורמון 
ואיזאמבאר* (]ז 3 ג 1 תז 1$3 01 :>מ 010 ז 00 ). במותו ירש אותו 
אחיו. 

אר. גר. 

( 4 ) ל׳ 1¥ , ״שמעבר לים״ — ־ £1 ות 01111:0 י 11 י 1¥ ~ 1 — 
( 921 — 954 ! מלך מ 936 ), בן שארל 111 . כשהודה אביו, 
העבירה אותו אמו, בת אדיורד הזקן (ע״ע), לאנגליה — 
ומכאן כינויו. ב 936 , אחרי מות המלך ראול, החזיר הדוכס 
איג "הגדול" את ל׳ והכתירו למלך צרפת, אף שלמעשה 
הצטמצמו נחלות־הכתר לצפון־מזרח ד׳ארץ. ביון שאיג שאף 
להיות שליטה האמיתי של צרפת, הסתכסך ל׳ אתו, סכסוך 
שגרם להתערבותו המזדבת של אוטו 1 , קיסר גרמניה, תחילה 
לטובת ל׳ ואח״ב — לטובת גיסו איג. ב 945 נפל ל׳ בשבי 
בידי איג ושוחרר בעבור שנה תמורת ויתורים. אך בעזרתו 
של אוטו 1 , שאחת מאחיותיו נישאה בינתיים לל/ ובסיוע 
הבנסיה, כבש ל׳ בשנים 48 — 946 את ממלכתו מחדש, ולבסוף 
התפייס עם איג. ל׳ הירבה להעניק להגמונים נחלות וסמ¬ 
כויות של רחנים. בימיו התגבשו הנסיכויות הפאודאליות 
בצרפת. ב 949 לא עלה בידי ל' למבוע את פשיטת המאדיא־ 
רים (ע״ע הונגריה, עט , 850 ) על צרפת. 

( ; 1900 , 7177117 ) 014 ' 4 — 1 41 ¥1%711 , 061 ^ 1 . 11 ? 

- 1177110 717111 £ 014121 ^ 411 11 ( 71011107 10 ■! 111 1 ) 4 * £11 , 11 ) 011011 

. 1948 , 1 ) ¥7071 171 710111 

אר. גר. 

( 5 ) ל׳ ¥, ״הנר**.״ — ] 31110311 ? 16 ״ 1 — ( 967 — 987 ! 
מלך מ 986 ), בנו של המלך לותר. בתקופת מלכותו הקצרה 
הסתכסך ל׳ עם אדאלברון, הארכיהגמון של דינס, שצידד 
בברית עם קיסר גרמניה. הוא מת בשעת ציד, ובמותו נכרתה 
שושלת הקאדולינגים בצרפת. 

$) 08071 ,.?\־ " 1 ,) 03/8047 • 71 $ ) 1 ^ €0701171 7 $ ) 7711 ) 4 $) 1 - 01 ,0 

. 1893 ,) 0770471 ^ 1 ) 4 

( 6 ) ל׳ ¥1 ״השמן״ — 0105 10 ״ 1 — ( 1081 — 1137 ! 
מלך מ 1108 ), בנו של פילים 1 . במלחמותיו הבלתי-פוסקות 
בוואסאלים המרדנים חתר ל׳ להבטחת השלום בנחלות-הכתר 
(איל־ןה־פרנס [ע״ע]) ולהרחבת סמכות המלוכה על־פני 
צרפת, הוא נעזר בזה ע״י הכנסיה, שתמכה בו, מאחר שסיים, 
בעלותו למלוכה, את מאבק ה״אינוסטיטורה" (ע״ע גרמניה, 
עמ ׳ 423 ! מלחמת האינוסטי׳טורה) בוויתור על הזכות למנות 
הגמונים ואבות-מנזרים, תמורת הזכות לאשר את הנבחר 
ולחייבו בשבועת־אמונים למלך. להצדקת מלחמותיו בוואסא- 
לים ניצל ל׳ את תקנות הכנסיד. לשמירת "שלום־אלהים" 
(ע״ע). תחילה היה משיג מידי הכנסיה את הרשעת אויביו 
כמפירי שלום זה, ואח״ב היה יוצא למלחמה בהם בתורת 
מוציא־לפועל של פסק-הדין. נוסף על מלחמותיו לשמירת 
נחלית־הכתר, ניהל ל' מלחמות ממושכות עם הנרי 1 (ע״ע), 
מלך אנגליה ודוכם נורמאנדיה, אך בהן היתה ידו של הנרי 
על העליונה. בישואי מאתילדה, בתו של הנרי ויורשתו, עם 
ז׳ופרוא פלנטז׳בט (ע״ע) רוזן אנז׳ו היו איום רציני על ל׳, 
בשל האפשרות' שתקום נגדו מדינה אדירה על-פני אנגליה 
ורובה של צרפת. אולם למזלו תפס, אחרי מותו של הנרי 1 , 
אחיינו סטיון את כס המלכות באנגליה במקש מאתילדה, 


היורשת החוקית. את אלא 1 נ 1 ר מאקויטניה (ע״ע), שנמסרה 
לאפוטרופסותו, הזדרז ל׳ להשיא לבנו (לאחר־מבן ל׳ ¥11 , 
ר׳ להלן). ביחסיו עם הוואסאלש ועם אנשי הכנסיה היטיב 
ל׳ לנצל את המשפט הפאודאלי רצר תקדים של עליונות 
משפנדהמלוכה בצרפת. התמורה במעמד הכתר בימי ל׳ 
השתקפה במסעותיו בחבל אוורן ובהתערבותו אף בנעשה 
בפלאנדריה. וכן במתן חסות למנזר קליני (ע״ע), שפנה אל 
המלוכה לראשונה בתולדותיו. ליכודה של הממלכה 
השתקף בכך, שבעת נסיון־סלישה לצרפת, שעשה ב 1124 
המריד ¥ (ע״ע) קיסר גרמניה, התלכדו הוואסאלים 
סביב ל/ 

ל׳ כונה "אבי הקומונות", אך מדיניותו כלפי הערים לא 
היתה עקבית. מטרתו העיקרית היתד, להשיג כספים, שהיו 
דרושש לו עקב עליית חשיבותו של הכסף בכלכלה. למטרה 
זו הפחית מספר פעמים את שיעור הזהב במטבעותיו. את 
תולדותיו חיבר ידידו, סיז׳ה (ע״ע), ראש המנזר של סן־דני: 
([ 1929 , 1101 !) ¥ 3 \ , 1 ־ 1 . 1 ) 0 ] 05 ־ 01 10 ¥1 ״ 1 10 > ¥ 10 ). 

$ 071 ) 4 1 ) )*' 1 $0 ) 4 $) 0717101 ;! €70 ) 1 7 ׳ז ,^ 4 ז 1,1101131 

) ¥107147 71 ) )) 071 ז ¥ ) 4 #01 ) 0 , 03115110 £ , 1 .? ; 1890 ,) ח £? 7 

,.־ 5€1 4 *€ . ז £ * 01 ־ 31 ) , 11151 .¥€)!) 1 1128 ) 1127 71 ) 

701 414 ^סק 10 ס 74 ) 01 ) 4 ) 0 ) 17 10 ) 0 , 36015 ־ 01 ; 1949 , 27 

. 1966 ,(: 0024 ^ . 61 * 1 > 

אר. גר. 

( 7 ) ל' ¥11 ( 1120 — 1180 ! מלך מ 1137 ), בנו של ( 6 ), 
כבעלה של אלאונור מאקויטאניה (ר׳ לעיל) פלש ל׳ ב 1141 
לטולח, כדי לממש את תביעות אשתו על מזנות זו, אך 
נכשל במלחמתו. ב 1141 — 1143 לחם בתיבו, רחן שאמפאן, 
בשל סכסוך משפחתי. האפיפיור אינוצנטיום 11 , שרגז על 
ל׳ בגלל התמרדותו במינוי הארכיהגמון של בורז , , שלק 
מגדולי הכנסיה, צידדו עם תיבו. במהלך המלחמה עלתה 
באש כנסיית ויטרי על כל באיה. נקיסת־הלב שגרם מאורע 
זה לל׳ היא שהניעה אותו לשנות את מדיניותו ולהתפייס 
עם יורשו של אינוצנטיום 11 , האפיפיור קלסטינוס 11 . ההת¬ 
פייסות באה לידי ביטוי בעת חנובתה של כנסיית סדרני 
( 1144 ). שנה לאחר־מכן החליט ל׳ לכפר על חטאיו ע״י 
השתתפות ברסע-הצלב השני (ע״ע מסעי־הצלב). בתקופת 
היעדרו של ל׳ מצרפת ( 1147 — 1149 ), היה ידידז של אביו, 
סירה (ע״ע), עוצר הממלכה. ל׳ חזר לצרפת כשיוקרתו עלתה, 
מפני שהאצילש שהתלוו אליו למדו להוקיר את מעלותיו 
האישיות ואדיקותו, אולם מסע-הצלב נכשל לחלוטין, ובעת 
שהותו של ל׳ במזרח חל פימד בינו לבין אשתו, שהביא 
לבסוף לביטול נישואיה* מאורע זה המיט אסץ על צרפת, 
לסי שאלאונור נישאה להברי פלאנטאז׳נט, שעלה ב 1154 
בהנרי 11 על כם המלכות באנגליה, ובך נוצרה מדינה אדירה 
של בית פלאנטאז׳נט, שהקיפה את אנגליה ושני שלישים 
מאדמת צרפת. במלחמותיו בהגרי 11 נכשל ל/ אך הוא חירחר 
מדנים במשפחת יריבו, ניצל את המשפט הפאודאלי לבלימתו, 
נתן מקלט לןקט (ע״ע) ותיווך בינו לבין הנרי, וב 1159 
הכריח את הנרי להסיר את המצור מעל טולוז. בתמיכת 
ד,כנסיה ותוך ניצול העליונות המשפטית של המלוכה הרחיב 
ל׳ את השפעתו בדרש*צרםת ובבורגונדיה. 

ל׳ המשיך את מדיניות אביו ביחס לערים, תמך במרכזי- 
הלימוד בפאריס, שהפכו בימיו לאוניברסיטה, ונתן מענקי־ 
לימוד לזרים שנהרו ללמוד שם. הוא נהג בחומרה בלפי 
המינים בסלאנדריה שלפי האלפיגנזים (ע״ע). לעומת-זאת 



245 


לואי 


246 


נהג בסובלנות כלפי היהודים, תמך בהתיישבותם בנחלותיו 
וסירב להטיל עליהם מסים מיוחדים. 

; 1885 , ¥11 .£ * 3 5 * 101 > 5 * 1 ■ 1147 5 * £5443 , 0 ז 31 נ{:>ע, 1 . £5 

* 3 * 0 < 1 *%* 7 10 1 * * 07015503 * 3 *£ , 15 מ 31 ־ 01 

,) 0 * 30 ? •א , 1964 ,( 1 ) 0 01 .ז£ ] 11-01 > 16 > .) 1115 .,יסא) 7 * 44 %  00 ? 01 

. 1894 

( 9 ) ל׳ £ע, ,,הקדוש" — .ע:!״ 531 — ( 1214 — 11270 מלך 
פ 1226 ), בנו של ( 8 ). בתקופת קטיבותו שלטה אמו בלאבש 
(ע״ע בל נקה מקסטיליה). ב 1236 החל ל , לשלוט בעצמו. 

שיקולים דתיים תפסו מקום נכבד במדיניותו של ל׳. 
ב 1248 יצא למסע-צלב שכוון נגד מצרים. אע״ם שהיה מאורגן 
למופת, נסתיים המסע בתבוסה מוחצת ובשבייתו של ל׳ 
בקרב מאנסורה ( 1250 ). אחדי שיחרורו עבר ל' לא״י ועסק 
בהקמת ביצורים בה, וכן ניסה, לשוא, לנצר את המונגולים 
שהתקדמו אז לעבר טוריה וא״י (ע״ע מסעי-הצלב). ב 1254 
חזר ל׳ לצרפת. ב 1258 חתם על חתה עם סימה 1 (ע״ע) 
מאראגון, שלפיו ויתר על תביעות צרפת בקאטאלוניה תמורת 
הסתלקותו של חימה מתביעותיו לחלקים של פרובאנס ולאנג־ 
דוק, בשלום פאריס ( 1259 ) קיבל ל׳ מהנרי 111 , מלך אנגליה, 
את נורמאנדיה, אנז׳ו, פואטו, מין וטיח׳ אד הנרי המשיך 
להחזיק בגיין וגאסקון כוואסאל של מלד צרפת• הסדר זה טמן 
בחובו כמה מהגורמים שהביאו ל״מלחמת מאה השנים"(ע״ע). 
בסבסוד בין אינוצנטיום / 11 לבין הקיסר פרידריד 11 היה 
ל׳ ניטראלי! הוא התנגד להתערבותו של אינוצנטיום בענייני 
הכנסיה בצרפת׳ אר לאחר מותו של אפיפיור זה חלה התק¬ 
רבות בין ל'ובין האפיפיורות. בהשפעת אחיו שרל מאנז׳ו 
(ע״ע) ובלחצו של האפיפיור אורבן /\ 1 (ע״ע, עם׳ 213 ), 
התערב ל׳ בענייני איטליה וסייע בידי שארל לכבוש את 
סיציליה. בגלל יוקרתו הגדולה, נתבקש ל׳ להיות בורר 
בסכסוכים שתים באירופה. לשמע בצחונותיו של ביברם 
(ע״ע) החליט ל׳ ב 1267 על מסע־צלב חדש׳ אר שארל 
מאנז׳ו הטה את המסע, בשל שיקולים ואינטרסים משלו, 
לתוניס. ב 1270 יצא ל׳ לתוניס, ושם נספה במגיפת הטיפוס 
שפרצה בצבא. 

ל׳ נעזר בעובדי המנגנון של חצרו, ובמיוחד בגוף המשפט¬ 
נים שביניהם, ה״פארלאסנט של פאריס״ ( 16 ! )ח 6 בתש 311 ? 
1$ -> 3 ?). הללו ראו את תפקידם בחיזוק סמכות המלוכה ע״י 
השגחה על הוואסאלים שיקיימו את חובותיהם וע״י העברת 
משפטים לבתי-משפט מלכותיים. ל׳ טען שהוא פועל בהשראת 
האל ומעשיו מבטאים את הצדק ואת המוסר הנוצרי, ודבר 
זה תרם לירידת ערכן של ההחיעצויות עם אסיפות האצולה. 


את עוזריו בחר המלר בעיקר מקרב הנזירים הדומיניקנים 
והפראנציסקנים. על האצולה הגביר ל׳ את פיקוחו וחלק ממנה 
עבר לשירותו תמורת קצבות-כסף. ל' ערד ביקורות שבתיות, 
וכשגילה כי פקידיו חרגו מסמכויותיהם, סירסה צווים לתיקון 
סדרי הממשל. פקידי-המלך נצטוו לקיים את מנהגי המחו¬ 
זות, להימנע מהטלת מסים חדשים ולהעניש את הכופרים. 
ל׳ הטיל איסור על הדרקרב כהוכחה משפטית, וציווה לדון 
ע״פ הוכחות־בכתב ולהשביע עדים, וכן קבע שעירעורים 
משפטיים יובאו בפני ה״פארלאמנט של פאריס". דרש לחקור 
את מנהגיו של בל מחת ולהעלותם על הכתם משפטים בעלי 
עניין מיוחד נשתמרו ב״״גס 16$ > ״ 011160110 . הוא גם החל 
בהגבלת האוטונומיה של הערים והורה להשגיח על הנעשה 
בהן. בתקופת מלכותו החלה שקיעתה של התנועה הקומונא- 
ליח בצרפת. 

חשיבותו של ל׳ בתולדות צרפת, מקורה באישיותו לא- 
פחות מאשר במעשיו. מכוח תכונותיו האישיות, אורח-חייו 
הדתי-מיסטי, ישרו וצדקתו, הפך ל׳ לאישיות המרכזית 
באירופה, ותרם ליצירת פולחן המלוכה בצרפם ל , פדה 
בסכום גבוה חפצי-קדושה (כלי־העינויים שנתענה בהם ישו), 
שמישכן הקיסר הלאטיני של קושטא אצל הוונציאנים, ובנה 
בפאריס את ה״קאפלה הקדושה" ( 6116 ס 3 ו 1 כ> 6 :ו״ 531 ) לשפן 
בה חפצים אלה. הכומר־המוודה שלו, רובד דה סורבון(ע״ע), 
אירגן את הקולג׳ לסטודנטים נזקקים באוניברסיטה של 
פאריס. בתודעת הדודות נחרתה תקופת מלכותו כ״תור־הזהב" 
של צרפת. ב 1297 הכריזה עליו הכנסיה כעל "קדוש", אך 
כבר בימי־חייו נחשב כך בעיני פשוטי-העם. דמותו נצטיירה 
כשהוא שופט את עמו ועתה לכל דורש תחת ותאלרן שבחור■ 
שת האדמת הנפלא שבנה בונ?ן. תולדותיו של ל׳ נכתבו 
בידי ידידו ז׳ואנרל (ע״ע). 

ליהודים היתה מלכות ל׳ תקופת רדיפות ונגישות. גם 
בתחום זה השפיעו שיקולים דתיים על מדיניותו של ל', ואדי־ 
קותו הדתית גרמה לו שהיה מות לפעמים להתעלם משיקולים 
שבתועלת כספית. כך הגביל ל׳ ב 1230 את עסקי־הממת של 
היהודים ושיעבד אותם לאדוניהם הסאודאליים. ב 1234 הכריז 
ל' על שמיטת־חובות חלקית של נוצרים ליהודים, שלפיה 
היו חייבים להחזיר ליהודים רק % מכספים שלוו מהם. נקבע 
גם שאין לאסור נוצרי או למכור נכסי־דלא־ניידי שלו בדי 
להחזיר את חובו ליהודי. לפני צאתו למסע־הצלב שלו ב 1248 
הטיל ל׳ על היהודים מסים כבדים למימון המסע. כשלונו 
הצבאי במצרים עודר אותו למחשבה, שהמפלה נגרמה מחמת 
חטאו, שהתיר ליהודים המתפרנסים על ריבית להוסיף ולשבת 
בצרפת, ולפית־ גזר עליהם גירוש. צו הגירוש התא לפועל, 
חלקית, רק בשובו לצרפת, והוא לא פגע ביהודים שהתפרנסו 
על עמל-כסיהם. ב 1268 פקד ל׳ לעצור את כל היהודים 
ולהפקיע את רכושם, אולם במהרה חזר בו. — ב 1240 
התקיים בפאריס הוויכוח הפומבי על התלמוד. בין ר' יחיאל 
מפארים לבין המומר דו׳נין (ע״ע אפולוגטיקה, עמ׳ 130 ), 
שנסתיים בשריפתו ב 1242 וב 1244 . בהשפעתו של המומר 
פאבלו כריסטיאני הפעיל ל׳ את גזירת "אות הקלון" (ע״ע) 
שעליה החליטה ועידת הלאטראן ב 1215 . הגזירות על היהו¬ 
דים בימי ל׳ גרמו לכך שרבים מהם החלו עוזבים את נחלת 
הכתר בצרפת. וע״ע צרפת, יהודים. 

י. בער, לבקורת הוויכוחים של ר׳ יחיאל טסאריש ושל ר׳ 

משה בך נחמן (תרביץ, ב׳), תרג״א! י. סראוור, תול¬ 

דות ממלכת הצלבנים בא-י, ב׳ (מסתח: בערכו), תשכ״ג 1 



247 


לואי 


248 


£1. \^504 ,ח 110 ג x1 £. 61 *011 16111$*, 1-11, 1876; 1, £061?, 

£0 €0X110661*6 £6 1240 *141 16 7 <111X14(1 (!!£1, 1111 ־ ) , 

18 80/1 ; £. 1,3231x1, £6* £606X11* 1116* *16* /716 416 ///א X66 

<1611116 <1017104x6 1 ) 01 ץ 0 ז (£|, X^), 1887; £. 861 51 , £ 61 ־ . £. 

61 171x066111 !¥, 1893; 1(1., £6* 061X1616* 00X66* <16 *1 £. 

(£2\0113 165 ) * 620 * 7 613 61165 ׳ x165, 7 . 1\ ־ 011 , 1902 (ז ^ 

£2118101$, 501x1 £. (£ 2 ¥ 1 $$ 6 , 1115101x6 (10 ?1 911 ! ,( 2006 ־ ; 

0 ?6001021 ? — 211115 ו 011 ־זנן x1, £*£**06 <16* £*< 2 ** *1'0661- 

<16x1, (11151. £6*161., 1937 ,( 2 , 01012 . 0 21 ק . 1 ? 111 ק ; 

£. 81115500, £.0X4$ £. <1. 116114£6 14X11 610* £66/14, 1954*, 

$01 6 01 י) 06 £6 ,־ 61 ק־ x116 5^X0^0^146 61 £$1116 014 X^116 

*16616 (*££ ^XX^^^), 1964 

אד. גר. 

( 10 ) ל׳ ) 3 "איש-המדנים" — 0111111 16 .ע — ( 1289 — 
1316 < מלך מ 1314 ), בנם של פילים 11 (ע״ע) ח׳אן מנא־ 
וואר. ימי מלכותו הקצרים היו תקופת התקוממות האצולה 
נגד המשטר הריבוזי־מלכותי התקיף של אביו. בלחץ האצו¬ 
לה הדיה ל׳ את יועצי אביו ופירסם כתבי־זכויוח לאצילי 
המחתות, אולם אלה לא היו מלוכדים מול המלוכה ולא 
הצליחו לגבש משטר פאדלמנטאדי. ב 1315 התיר ל׳ ליהודים, 
שגורשו מצרפת ב 1306 , לחזור אליה. 

( 11 ) ל׳ ^ 1483-1423) x < מלך מ 1461 ), בנו של שרל 
¥11 (ע״ע). כבר בהיותו בן 14 שיתפו אביו בשלטון, אולם 
ל׳ מרד באביו, בהתייצבו ב 1440 בראש מרד ה״פראגרי" 
( 381161-16 ■!? — ע״ש פראג, בירת בוהמיה, שבה אירעה, זמן 
קצר לפני־כן, מרידה דומה), ברם, המלך חנן את בנו והטיל 
עליו משימות צבאיות שונות במלחמה באנגלים(ע״ע מלחמת 
מאה השניים) ובדיכוי מרידות האצילים. ב 1444 אירגן ל׳ 
מסע לעזרת הקיסר הגרמני פרידריך 111 במלחמתו בשוויצים. 
הצבא שאסף היה מורכב משכירי־חרב ושודדים ומטרתו 
העיקרית של המסע היתד. להרחיק יסודות בלתי־רצויים אלה 
מהממלכה. בשובו לצרפת זמם ל׳ להדיח את אביו, והלה 
הגלהו להבל דופינה ( 1447 ). ל׳ השתלט על האצולה המר¬ 
דנית בדופיגה, משל שם כשליט עצמאי, ולא פעם היחה 
מדיניותו מכוונת כנגד זו של אביו. ב 1456 פקעה סבלנותו 
של המלך, ל , נאלץ לברוח מפניו ומצא מחסה אצל פילים 
"הטוב"(ע״ע) דוכס בורגונדיה, ואתו שהה עד מוח אביו. 

ב 1461 הוכתר ל׳ למלך והחל בפעולתו לליכודה של צרפת 
ע״י סיפוח שטחים בדרומה. 

בתגובה על מדיניותו התקיפה כלפי האצולה הגבוהה, 
הקימו רובם של הנסיכים ב 1464 את "הליגה לטובת־הציבור", 
במטרה להורידו מכסא המלכות. היו לל׳ אויבים רבים גם 
מחוץ, ובראשם שארל "האמיץ" רובם בורגונדיה (ע״ע), 
ואדזלרד 1¥ (ע״ע), מלך אנגליה. אולם ל׳ השביל לנצל את 
חוסר התיאום שבץ אדביו. את האצילים מבית פילג בהבטי¬ 
חו להם ויתורים, אלא שמיד אח״כ כינס את "אסיפת המעמ¬ 
דות", חו החליטה, כי אין המלך רשאי לפצל את סמכויות 
הכתר וכי כל הוויתורים בטלים. אח שארל "האמיץ" ניסה 
להחליש בהסיתו נגדו את אנשי העיר לייז , — חאת בשעה 
ששארל ניהל עמו מז״מ < משנתגלה הדבר, לקח אותו שארל 
בשבי ( 1468 ) ואילצו לוותר על חלק מפיקארדיה. באנגליה 
התערב ל , לטובת בית לנקסטר (ע״ע) נגד אדולרד 1¥ , אך 
אדוורד גבר על יריביו ב 1471 , חיזק אח בריחו עם שארל 
"האמיץ", ורבים משליטי אירופה המערבית הצטרפו לברית 
זו. בהתאם למתוכנן, פלש אדוורד 1¥ לצרפת ( 1475 ), אלא 
ששארל "האמיץ" לא יכול הקז לעזור לו, לפי שאותה שעה 
היו ידיו קשורות בשל הסתבכותו בגרמניה, ול׳, שנמנע 


מקרבות עם האנגלים, שיכנע אח אדוודד לחתום על שלום 
נפרד ( 1476 ). עתה נמצא שארל "האמיץ" מבודד, ול׳ תמך 
באויביו השוויציים וברנה, רובם לורן. שארל נוצח ע״י 
השורצים ונפל בקרב נאנסי ( 1477 ), אח ההזדמנות הזאת 
הזדרז ל׳ לנצל כדי להחזיר לעצמו את החלקים של פיקאר־ 
דיה שאיבד, וכן את בורגונדיה׳ אך הקיסר מכסימילין 1 
(ע״ע), בעלה של מריה, בתו של שארל "האמיץ", יצא להגנה 
על נחלת אשתו וביצה את ל׳ בקרב ב 1479 . ב 1482 נחתם 
ביניהם חוזה שלום באראס, שאישר את המציאות המדינית 
החדשה. ל׳ רתר על תביעתו לסוזרניות על פלאנדריה 
וארטוא• 

את מפלתו של שארל ניצל ל' גם לדיכוי האצולה הגבוהה. 
אחדים מבניה הוציא להורג, אחרים (דוכסי בורבון ואודלאן) 
קשר אליו בהשיאו להם את בנותיו, וכשנכרת בית־הנסיכים 
של אבדו, סיפח את נחלותיו לכתר, וכן סיפח את חבל 
פרובאנס. ב 1478 סיפח גם את חבל רוסיון. 

ל׳ ביטל את שיטת הגיוס הפאודאלית לחיל-הרגלים 
והחליפו בגיוס שכיריה וכןאירגן יחידות תותחנים. הוא סילק 
את האצולה הגבוהה ממנגנון השלטץ ונעזר באצולה הנמוכה 
ובבורגנות, שממנה קמה ״אצולת הפקידות״ ( 36 ־ 0816856 ז> 1 
6 נ! 0 א), וכן השלים את אירגץ הפארלאמנטים המחחיים 
והחל בשיטה של מכירת משתת שיפוטיות. הוא הגדיל את 
הפיקוח של הכתר על הערים וביטל את זכותן לבחור בראשי- 
עיריה. לגבי הכנסיה הסכים ל׳ ב 1472 לבטל את ה״סאנקציה 
הסראגמאטית״ של בורז׳ (ע״ע גליקביזם, עט׳ 902 ) תמורת 
הברת האפיפיור בזכותו של המלך להציע אח מועמדיו לכחד 
נות הבנסיה. בתחום הכלכלה עודד ל׳ את המסחר ובעיקר 
את היצוא לאנגליה, שחזרה לקנות את יינות בורדו. הוא 
מימן תצוגה של מוצרי צרפת בלונדון ( 1470 ), הסדיר את 
הפעלת המכרות, עודד את תעשיית־המשי ותיקן את המטבע 
בטבעו מטבעוח־זהב שנתקבלו גם בהו״ל בבעלי משקל נכון. 
מדיגיות-החוץ שלו גרמה להגברת המיסוי, אד האדץשיגשגד. 
ועומם־המסים לא הורגש. התפוררות המסגרות הסניוראליות־ 
פאודאליות הביאה להטבה בתנאי החיים של האיברים 
ולשיפור במצב החקלאות. ל׳ הכניס לצרפת את הדפוס 
והנהיג שירות דואר בידי דוורים רכובים. מפעל־חייו כמלך 
היה ליכודה של צרפת כולה, פרט לברטאן, חיסול כוחם 
המדיני של הנסיכים והטלת מרות הבתר עליהם. בימיו 
עוצבו דפוסי המשטר שהתקיימו בצרפת עד למהפכה. 

ל׳ היה בין המוכשרים ביותר שבמלכי צרפת, אך אפיו 
לא הקנה לו פופולאריות והוא אף לא ביקש להתחבב על 
הבריות. באישיותו התמזגו צניעות ואכזריות, חשדנות בלפי 
הסובבים אותו ומחשבה ראציוגאלית, רגישות דחית ונסיה 
לאמתות תפלות. ערמתו וכשרו למשוך בחוטים ולטוותם, 
הקנו לו את הכינוי "עכביש". הוא נחשב למי שכל האמצעים 
כשרים בעיניו להשגת מטרותיו, אך העדיף מו״מ ומזימות 
על התמודדויות צבאיות. 

, 1-11 ,^ X .€ . ח 10 י[ 1 מ 0113 .? ; 1891 , 1 ) 111 (! 1 ) 1 1 ) X1 ״ 376,1 .מ 

8 ; 1938 ,^ X ״ 1 ) 4 ) 0 ^) 1 3114 ) 0 * 1 , 0116 ( 0310 .ן ; 1927 

י 111 ס .? 1 ; 1941 ,^ 031181111011, ¥011111)0( (10001011)11( 4( X 

״ 7 ) 4 11 ) 0 <}? 3 ) 1 ) 1 ) 111 ) 1114 ) ; 1472 ) 4 431 ) 0 ) €00 731 , 1136 

X^ (( 51X1( []/ (1161■. 11151. 36 <1601! (1. 61 64!.), 1943. 

אר. גר. 

( 12 ) ל׳ ^^ 1515—1462) X < מלו מ 1498 ), בנו של הדוכס 
שארל מא 1 רלאן, נינו של המלך שארל ¥ וחתנו של ( 11 ). 
במות גיסו, שארל ¥111 , שהיה חשוך-בנים, עלה ל׳ למלוכה. 




לואי הקדוש. מלן* צרפת 
רליקוויאר (ליבר, פאריס) 




249 


לזיאי 


250 


האפיפיור ביטל את נישואיו הראשונים והוא נשא לו לאשה 
את אלמנתו של שארל ¥111 , אן מברטאן(ע״ע אן מברטניה), 
ובכך הבטיח את סיפוחה של דוכסות ברטאן לצרפת. 

ל׳ המשיך את המלחמות באיטליה, שבהן פתח קודמו. 
כצאצא של משפחת ויסקוינםי(ע״ע), תבע לעצמו את דוכסות 
מילאנו, והאפיפיור אלכסנדר ¥1 תמך בו. ל׳ יצא לאיטליה 
ב 1499 , זכה בנצחונות רבים, כבש את מילאנו, ובעזרת הספר¬ 
דים — גם את נאפולי. ברם, ב 1503 נהפך הגלגל. הספרדים 
הביסו את הצרפתים וגירשו אותם מנאפולי. ל׳ כרת שלום 
ב 1504 , התחייב בחוזה־השלום להשיא את בתו קלוד לקארל 
(מי שהיה אח״כ הקיסר קארל ¥) והוסכם, שאם ימות ל׳ ללא 
בנים, יירשו קלוד וקארל את מילאנו, בלוא וברטאן. אולם 
"אסיפת המעמדות" בטור החליטה להשיא את קלוד ליורש־ 
העצר פראנסוא (ע״ע פרנסוא 1 ) ושיחררה את ל׳ מהתחיי¬ 
בותו כלפי קארל. ל׳ חידש את מלחמתו באיטליה, אך בעלות 
לאו x (ע״ע) לכס האפיפיור עשה שלום וויתר על מילאנו. 

עחדו הראשי של ל׳ אחרי הכתרתו היה החשמן ז׳ורז׳ 
ד׳אנבואז. ל׳ הקים את המועצה הגדולה ( 00113011 () 01-311 ) 
שפעלה כבית־משפס מיוחד ליד המלך. "אסיפודהמעמדות" 
איבדה מערכה בימי ל׳ ולא הוסיפה להתערב בניהול ענייני 
השלטון, והצרפתים החלו להתרגל לאבסולוטיזם המתגבש. 
ל , עצמו היה אחד המלכים הפופולאריים ביותר בצרפת, 
וזכה בתואר "אבי העם". 

. 1948 ,! 1. X1 ,**סא .[ , 1935 . 1 ^ 1.. X ־ ע:־זב 0 . 1 * 1 

ס. יר. 

( 13 ) ל׳ ^ 1 ^ 1643—1601) X ! מלך מ 1610 ), בנו של אברי 
1¥ (ע״ע). ל׳ היה תלש־אופי וחלקו במאורעות, שהפכו 
בימי מלכותו את צרפת לגדולה שבמעצניות אירופה, היה 
זעום ביותר (ע״ע צרפת, היסטוריה). כשעלה למלוכה היד. 
קטין, ואמו. מריה די מדיצ׳י (ע״ע), פעלה כעוצרת. היא 
השיאה לל׳ ב 1615 את אן מאוסטריה (ע״ע), אך היחסים 
בין בני הזוג היו רעים, וכן השתבשו יחסיו עם אמו ועם 
אחיו גאססון ד׳אורלאן. איבה שררה בינו לבין אמו בייחוד 
אחרי שאיש־אמתיה, האיטלקי קוגצ׳יני, נרצח ב 1617 , בהס¬ 
כמתו של ל/ הדמות המרכזית בשלמה במשך 18 שנה 
( 1624 — 1642 ) היה רישליה (ע״ע), שהאפיל בתקופת שלטונו 
על ל/ 

, ¥2113015 ״ 1 , 1934 ,]!! 62(11(01, !{1(11(11(1* (1 1( 701 1. X ״ 1 

, 1944 . 11 ) 11 ) 11 ) 81 1 ) 1 ^ X1 ״ 1 , €2311 ן ; 1936 ,!! X1 ״ 1 ) 4 •"ע 

) 71 ^) 8 )^ 1 , 1110 סמ 1£ קמו 13 )ס 8 ; 1946 , 1 ^ X1 ״ 1 , 61 ^ £1130 11 ? 

) 4 ס !^^ X ״ 1 ) 4 )) 87011 £3 ,^קגיד .£ .¥ ; 1949 ,^ 4( 1* X11 

. 1952 , 11 ) 11 ) 1 {) 81 

מ. יד. 

( 14 ) ל׳ ¥^ 1715—1638) X ז מלך מ 1643 ), בנו של ( 13 ). 
עלה למלוכה בגיל 5 , ובתקופת קטינותו, עד 1651 , שלטו אמו 
העוצרת, אן מאוסטריה, וידידה החשמן ן!זךן(ע״ע). מאזארן 
הוסיף לשלוט גם ב 10 השנים שלאחר מכן, עד מותו ב 1661 . 
ב 18 שנים ראשונות אלו למלכות ל׳ ירד כוח המלוכה מבית, 
אך מחת זכתה צרפת בנצחונות על ההאבסבורגים — האוס¬ 
טריים והספרדיים. בעקבות חתימת "שלום הפירנאים" עם 
ספרד נשא ל , לאשה את דודניתו מאדיה־תרזיה, בתו של 
פליפה 1¥ , מלך ספרד. 

במות מאזארן ב 1661 , החל ל' לשלוט למעשה והודיע 
שהוא עצמו ישמש כראש-השרים. כיה שרצה למנוע חזדה 
למצב שהיה בימי אביו ובתקופת קטינותו, כשמשלו רישליה 
ואחריו מאזארן, לא נתן ל׳ דריסת־רגל בשלמה לאנשי- 





* ־ * י* ־׳־ 

** •" ■ ■ . י 

״,'* י. • י • " 

י £ ' 5 1 

וד ; 

ז 


■!> 


׳ • < 

. ד 

'י־■'( 

־ ־־ 

6 , , ...■ 4 

־:ד. .. 

' 41 *־• י י״״ ״ 11 . 

• ־ 1 , .י' י ־ • 

נ- ־ ■יי 

** ± : , ■•י, ■ ״<■ 1 ' ־ - 


י' ־) * 


5 ואי 1¥ ג 


כנסיה ולאצילים, ומנע כל השפעה אף סבני-סשפחתו הקרו¬ 
בים. גם לפילגשיו לא חיתה השפעה על ענייני השלטה, אף 
כי לא הצניע את יחסיו אתן, אלא נתן להן מעמד מוכר, 
העתיר עליהן כיבודים, הכיר בכמה מילדיהן כבילדיו החד 
קיים ואף נתן להם מעמד של נסיכים מזרע המלוכה. רק 
אשתו השניה, פרגסואז דה מנסנון (ע״ע), שאותה נשא 
בסתר אחרי מותה של מאריה-תרזיה ב 1683 , השפיעה, כנראה, 
על מדיניותו, אף שגם זה אינו ודאי. ל׳ נעזר בכמה שרים 
חשובים, מומחים שנמסרו להם סמכויות נרחבות, אולם 
מעמדם היה זה של עתרי המלך, בעוד שהוא עצמו נשאר 
השליט ללא עוררין. את יועציו בחר לו בעיקר מקרב הבורג¬ 
נות. ולפיכך ראו האצילים את מלכותו כ״שלטון הבורגנות 
הנקלה״ ( 1101118601816 11116 13 46 806 החשובים שב- 
שריו היו קול בר (ע״ע), שר הכספים והכלכלה, לה טליה ( 06 
! 161116 ׳), שר המלחמה, ובנו של לה טליד. — לובוא (ע״ע), 
מארגנו של הצבא הצרפתי. כן נעזר ל׳ במהנדס הצבאי ולבן 
(ע״ע) ובמצביאים דגולים כגת קונךה (ע״ע), טיח (ע״ע) 
וליכסאנבור. 

ל׳ ביסס צורת שלטת ריכוזית־אישית, באמצעות מועצות- 
השלטון וה״אינטנדאנטים״ ( 15 מ 13 > 611 !מ 1 — נציגי המלך 
במחוזות). החשובה במועצות־השלטון היתד. "המועצה העליד 
נה* 113110 סם , !־ 0008611 ), שמספר חברחז הקבועים היה 
מצומצם מאד. לישיבותיה החמנו מפעם לפעם אנשים שתים, 
לפי צרכי השעה. המלך עצמו היה היו״ר בישיבות.המועצה 
העליונה" וכן בישיבות המועצות האחרות. ע״י כך, וכן סבות 





251 


לואי 


252 


חריצותו ושקידתו, היה הוא האיש שקבע את המדיניות. 
בימיו ירד נוהם של אסיפות-המעמדות הפרובינציאלית ושל 
ה״פארלאמנטים", וב 1673 ניטלה מהם למעשה הזכות לערער 
על חוקי המלך ולמנוע את רישומם, וכך הפך ל׳ לשליט 
אבסולוטי, "מלך בחסדי אלוה", האחראי למעשיו בפני אלהים 
בלבד. המאמר המיוחס לל׳ 01 מ! £51 ׳ש (״המדינה — 

זו אני") מביע היסב מצב זה, שבו היחד! זהות כמעט שלמה 
בין מדיניותו של ל׳ ומעשיו לביו תולדות צרפת בימיו. 
מכאן נבע הצורך המדיני לחתור לגדולה ולתהילה (;״ 8101 ), 
דבר שעלה בקנה אחד עם אפיו של ל׳ ושאיפותיו, והתבטא 
הן במדיניות־הפנים והן במדיניות־החוץ שלו. 

במדיניות־הפנים נהיה ל׳ לפטרונה של התרבות הצרפתית 
בתקופתה הקלאסית. הצגות-בכורה של יצירות גדולי המחז¬ 
אים, מו׳ליר ורסין (ע׳ ערכיהם) נערכו בחצרו, והמלחין לילי 
(ע״ע) היה בן־חסותו. מפעלו הגדול בשטח הבניה היה הקמת 
ארמץ ודסי(ע״ע). בחצר המפוארת בוורסאי התרכזה מעתה 
האצולה, שנותקה מאחוזותיו*. וממקורות־כוחה המדיניים 
והפכה לאצולת*חצר. מחמת ההוצאות הכבדות שהיו כרוכות 
בחיי־הפאר של החצר, נתרוששו האצילים ותלותם במלך 
איפשרה לו לפקוח עינו עליהם מקרוב. ע״י כך ירדה האצולה 
למעמד טפיל ונטול־השפעה, שהתמסר לתענוגות, לרכילות 
נרגנת ולמדנים, ואשר לו זכות קיום אחת ויחידה: האדרת 
שמו של המלך. 

במדיניות־החוץ ניתן להבחין במלכותו של ל׳ בשתי 
תקופות רצופות מלחמות. התקופה הראשונה נמשכה מ 1667 
עד להקמת "ליגת אוגסבורג" נגד צרפת ב 1686 , ובה לחם 
ל' בספרד ( 1667/8 ) ואח״כ בהולאנד, בספרד ובאוסטריה 
( 1672 — 1678 ). צרפת כבשה שטחים בפלאנדריה, בפראנש- 
קונטה (€]מ) €0 -£ול:>ת 3 ז?) ובלוכסמבורג, וכן סופחו אז 
לצרפת כמה ערים, שהחשובה שבהן היתה שטראסבורג. 
כיבושים אלה, ותמיכתם של שליטים גרמניים ואיטל¬ 
קיים, ואף של צ׳ארלז 11 , מלך אנגליה, שקיבלו מענקי כסף 
מל׳, זיכו את צרפת בהגמוניה רחבה באירופה המערבית. 
אולם מדיניות ההתפשטות של ל׳ ליכדה בהדרגה את אויביו, 
ובתקופה השניה, אחרי 1686 , נאלץ ל׳ ללחום בקואליציות 
רחבות, שכללו את אוסטריה, אנגליה והולאנד, וזמן־מה אף 
את ספרד. מפנה זה חל, כאמור, עם הקמתה של "ליגת 
אוגסבורג", ומשגה חמור מצידו של ל' היתד. הימנעותו 
מהתערבות ברגע המכריע, כשאויבו הגדול ביותר, וילם 
מאוראניה, עלה על כס המלכות באנגליה (ע״ע וילים 111 ). 
פלישתו של ל׳ לפאלאטינאט, שבו עשה הצבא הרם רב, גרמה 
למלחמה בין צרפת לבין "ליגת אוגסבורג", שהקיפה את 
אוסטריה, ספרד, אנגליה, הולאנד, שוודיה וכמה משליטי 
גרמניה. מלחמה זו ( 1689 — 1697 ) הסתיימה בבלימת התפ¬ 
שטותה של צרפת. 

המלחמה האחרונה של ל׳ נערכה כדי להבטיח לנכדו, 
פיליפ מאנז׳ו (ע״ע פליסה ¥), את כתר ספרד, בהתאם 
לצוואתו של קרלוס 11 (ע״ע), אחרון ההאבסבורגים הספר¬ 
דיים. "מלחמת הירושה הספרדית" (ע״ע), שבה נחלה צרפת 
מפלות צבאיות כבדות, גרמה למשבר כלכלי ולהתשת כוחה 
של המדינה, במלחמה זו איבדה צרפת שטחים נרחבים 
באמריקה, אך בסופו של דבר הובטחה מלכותו של פלי**, 7 \ 
בספרד. 

המלחמות הבלתי־פוסקות העיבו על רבים מהשגיו של 


ל׳ ופגעו בשגשוגה הכלכלי של צרפת, שבמידה רבה בא 
בזכות מדיניותם של ל׳ ושל קו׳לבר. גם מדיניותו של ל' כלפי 
ההוגנו׳שים (ע״ע, עמ׳ 658/9 ), וביטול ״פקודת נאנט״( 1685 ), 
שהבטיחה להם חופש דתי, הנחיתו מכה חמורה על כלכלתה 
של צרפת. בעקבות ביטול "פקודת נאנט" היגרו הוגנוטים 
רבים, שמילאו תפקידים חשובים בכלכלה, לאנגליה, הולאנד 
ובראנדנבורג, וחיזקו את כלכלת יריבותיה של צרפת, ואילו 
ההוגנוטים שנשארו בצרפת פתחו במרידה בעיצומה של 
מלחמת הירושה הספרדית, 

מדיניותו הדתית של ל׳ היתד, המשך הקו האבסולוטי־ 
ריכחי, שגרס דיכוי כל כיתתיות והבטחת מעמדה של 
הכנסיה הצרפתית כלפי האפיפיור. החתירה לדיכוי הכית¬ 
תיות גרמה, מלבד הגזירות על ההוגנוטים, גם לרדיפת המס- 
ניסטים(ע״ע). הרצון להבטיח את זכויותיו של המלך( 1£ ג 8 ־ת) 
בכנסיה הצרפתית, הוא שהביא ב 682 ג לידי סכסוך עם האפי¬ 
פיור׳ בנוגע לתביעתו של ל׳ להרחיב את זכותו למנות 
הגמונים. בקשר לסכסוך זה פורסם "גילוי־הדעת של הכמורה 
הצרפתית״ (ע״ע גליקניזם, עמ׳ 903 ). אולם ב 1693 התפייס 
ל׳ עם האפיפיור ע״י ויתור למעשה על עצמאות ד,כנסיה 
הצרפתית. 

על־אף הירידה הכללית בסוף שלטונו של ל׳ נחרתה 
מלכותו בתודעה ההיסטורית כתקופת זוהר וגדולה של 
צרפת — יע^ x .ע £(> — כפי שקרא לה וולטר. ל׳ 

זכה בתואר ״הגדול״ ( 1 ) 311 ־ 01 16 ״ 1 ) ולכינוי "המלך־השמש" 
( 301611 1101 ^ 1 ). מלכותו ציינה את שיאו של האבסולוטיזם 
הצרפתי, שהתבטא לא רק במבנה המוסדות ובפעולתם, כי 
אם גם באידאולוגיה הרשמית של "המלוכה בחסד עליה". 
בצדו של המלך עצמו, היד, ההגמון בוסיאה (ע״ע) נציגה 
הבולט של אידאולוגיה זו. 

הביטוי האמנותי המושלם ביותר של המשטר היה ארמון 
ורסאי וגנו המפואר. על שמו של ל׳ נקרא סימון האמנות 
של אותה תקופה ״סימון ל׳ ¥^ X ״ (ע״ע צדפת, אמנות). 
חיי החצר בוורסאי שימשו מופת לשליטים אחרים באירופה. 

אף כי לא נחן בכשרונות יוצאים מן הכלל, וגם קומתו לא 
עלתה על הממוצע ( 1.68 מטר), היתד, הופעתו מרשימה 
ומלאת הדר־מלכות, ומוראו היה אפילו על מצביאיו אמיצי- 
הלב. הוא אהב תענוגות, אך לא נתן להם להסיחו מתפקידי 
המלכות, שאותם מילא בשקידה. הוא היה דתי בנפשו, אם 
כי לא התעמק בדקדוקים תאולוגיים וגם לא נשמר בחייו 
הפרטיים מתענוגות־בשרים שהיו בגדר חטא לפי מושגי 
הכנסיה. כשהתקשר עם פראנסואז דה מנטנ 1 ן, הקאתולית 
האדוקה, השתלטה רוח־חומרה על החצר. יש אומרים שגם 
פקודת הסובלנות לגבי ההומטים בוטלה בהשפעתה. על 
שנותיו האחרונות של ל , העיבו טראגדיות משפחתיות, עקב 
מותם של בנו ( 1711 ) ושל נכדו ( 1712 ). בן־נכדו הינוקא 
נהיה ע״י כך ליורש־העצר. ל׳ חיבר "זכרוגות" ( £5 - 011 מ 1£1 \ 
110 ־ 1 <] 0211 10 ) 1111£11011  ו ) 011 ) 100 ) 60 * £ 41 / 1 ,ז 6 ץג 0 -־ו £011 ג. 1 . 0 

״ 1 611 !() 1601 * 01 16 * 0 ) 600 [ 16 ) 10 ( 106 >■11166 *16 £. X ^^/, .'ז/ X 

- 8011 .[ , 1948 ,¥^ 1938; 18 ., 10 1/16  ןא£ו 5 £1 , 1 ש 1¥1 נ 1 ז £. X1\', 1960*; 

1 ,ח; 000 ■ 7 ו ,. X^^', 1965; עמו£ $1171 1/11 ,|)ז £0 ) 51 ג .א ■, 

1966. 

מ. יד. 

( 15 ) ל׳ ( 1710 — 1774 ! מלך מ 1715 ), ניבו של ( 14 ) 
ויורשו אחרי מות אביו וסבו. בעלותו למלוכה היה ל׳ בן 5 ׳ 
ובן־דודו של סבו, פיליפ 11 מאורלאן (ע״ע אורלאן׳ ז־כסים 
לבית־א׳), שימש כעוצר עד 1723 כאשר הוכרז של׳ הגיע 

לפרקו. אחרי מותו של 
פיליפ באותה שנה, 

אחז בשלטון לואי־ 

אב די דוכס בורבון ב¬ 
תור שר־המדינה, עד 
שהודח ב 1726 ול׳ 

מינה תחתיו את מחנ¬ 
כו, החשמן פלרי 
(ע״ע), לראש שריו. 

מעמדו של פלרי דמה 
לזה של דישליה ומא־ 

זארן בזמנם, מפאת 
הסמכויות הנרחבות 
שנטל לעצמו. 

במות סלרי ב 1743 , החליט ל׳ לחזור לשיטתו של ל׳ ז \^ X 
ולמשול בעצמו. ולשרים שמינה אחריו מסר סמכות מוגבלת 
בלבד. אך ל׳ היה עצלן, שענייני השלטון שיעממוהו, ולבו 
במשד רק אחרי נשים וציד. התעסקותו בענייני השלטץ לא 
היתה שיטתית, אולם כדי למנוע משריו סמכות מכרעת 
בשלטון, היה מחרחר מדנים ביניהם, חתר תחת מעמדם, 
וניהל מדיניות־חוץ משלו, שהעלים מפני שדי־החוץ, והש¬ 
תמש בנציגים אישיים לניהולה. מחלקה מיוחדת, שעסקה 
בריגול אחר שריו, היתה פותחת את מכתביהם בחשאי 
ומוסרת את תכנם לל׳. מעשים אלה חיבלו, כמובן, בכושר־ 
הפעולה של ממשלת צרפת, שנתקפח גם מחמת הססנותו של 
ל׳, שהשהה תכופות קבלת החלטות. מצב זה הצמיח בחצר 
סיעות, שנאבקו על ההשפעה על ענייני השלטון ונסתייעו 
בפילגשי המלך, שהחשובות שבהן היו הרחנת דה פומפדור 
(ע״ע) והרוזנת די ברי(ע״ע). אף כי התיאור המקובל של ל׳ 
כסלך שנשים שלטו בו כליל אינו מדוייק, אין ספק כי 
השפעתן של הפילגשים היתה גדולה, בייחוד במינוי שרים. 
שואזל (ע״ע), השר החשוב ביותר אחרי פלרי, עלה לגדולה 
בהשפעתה של דה פומפאדור והודח בהשפעתה של די 
בארי. 

במדיניות־החוץ גילה ל׳ עניין מיוחד בכל הנוגע לפולניה, 
הואיל ואשתו מאריה ^שצ׳ינסקה, היתה בתו של ם ט נ י ס ל ו 
1 לשצ׳ינסקי (ע״ע), מלך פולניה המודח. מאריה היתד. אשה 
משכילה׳ אך לא יפה, ולא משכה את לב בעלה. שהיה צעיר 
ממנה ב 7 שנים. ל׳ נשא אותה בהיותו בן 15 . נישואיו אלה 
גרמו להתערבותה של צרפת ב״מלחמת הירושה הסולנית" 
ב 1733 — 1735 (ע״ע פולניה, היסטוריה). אחרי שסטאניסלאו 
לשצ׳ינסקי גורש שנית מפולניה, נמסרה לו דוכסות לורן 
(ע״ע) ובמותו סופח חבל ארץ זד׳ לצרפת. 

היעדר התיאום בניהול מדיניות-החוץ הצרפתית השתקף 
ב״מלחמת הירושה האוסטרית" וב״מלחמת שבע השנים" 
(ע׳ ערכיהן). בזו האחרונה נחלה צרפת מפלות, כוחה ירד 


וב 1772 , בעת חלוקתה הראשונה של פולניה, לא הורגשה עוד 
השפעתה במרכדאירופה. 

במדיניות־הפנים התנהל מאבק גובר והולך בין המלוכה 
לבין ה״פארלאמנטים" בשאלות פיסקאליות ודתיות, דש 
הדואים את גירוש הישועים מצרפת ( 1762 ) כחלק ממנו. 
מאבק זה הסתיים בביטול הפאדלאסגטים ב 1771 , ובכינון 
מערכת משפטית חדשה, שהיתר. מושתתת על תכניות התי¬ 
קונים של ה״שאנסליה" (ז 0110 :> 11311 ש< שר המשפטים) מופו 
(ע״ע). אולם תיקונים אלה נתקלו בהתנגדות מצד דעת 
הקהל, שראתה בפארלאמגטים סגן ספני האבסולוטיזם. 

ל׳, שכונה בראשית שלטונו ״האהוב מאד״ (-תש 81 ^ 1 
שו״ 1 ^), ושנסיון ההתנקשות בחייו בידי דאסין( 5 בוש 1 ומ 03 ), 
ב 1757 , עורר התרגשות כללית, איבד בהדרגה את אהדת 
העם, ולימים תלו בו אח כל רעותיה של צרפת שלפני המה¬ 
פכה. ותיארוהו כנבער מדעת. לאמיתו של דבר זכה ל׳ בחי¬ 
נה¬ טוב, נחן באינטליגנציה גבוהה ובזכרץ מצדין, ונוסף 
לזה היה גם יפה־תואר. ד,״משטר הישן״ (ש״םע:״ 31101611 ), 
שהביא לכשלונותיה של צרפת בתקופת מלכותו, היה במידה 
מכרעת פעלו של קודמו, והותאם במידה נוקשה־מדי לאישיותו 
של ל׳ ולמבנה החברתי של צרפת בימיו. בינתיים 
חלו שינדים במבנה החברתי והחריפו הניגודים הפנימיים. 
המבנה הפיראסידאלי של השלטה היה טוב כל זמן שעמד 
בראשו מלךחרוץ,אךלאעלהבקנהאחדעםמלו נרפה כל׳ 

.* 1 46 5 * 601 144 ? 114 . 65 ־ 7 ) 7467720 , 1105 110 £ 0 1 >£) 1-11 , 0011165 ^ 1 

י ( 2 , 111 ^ ״ז .£) X ע ״ 1 46 

, 1 >־ £101131 ? ;* 1933 , . 0 46 516616 06 ,^ 190^ ( ? 03x01 

16 * 1 , . 1 , 600011 .? - 0 : 1954 ,׳׳ 1 * 0 46 £6 < 11 ז? 16 ע 10 

ג 11£ ?ז. 44 ' 81671 6 * 1 ,תס־ןז\ 0 ״ 1 , 1956 , 06611716 171 ץ 1 /.) 407107 \ 

. 1966 . ״ 1 46 $12616 6 * 1 ,ז 10 ׳\ 40£111 י 1 . 1 ל , 1965 

מ. יר. 

( 16 ) ל׳ ^ ז \ 11793—1754) x מלך 1774 — 1792 ), נכדו של 
( 15 ) ויורשו, מכיוה שאביו מת על־פגי סבו. בעלותו למלוכה 
היה ל׳ בן 20 , ולראשונה מאז אנרי ז\ 1 לא נפתחה מלכות 
חדשה בתקופה של עוצרות. אולם ל׳ היה חסר גסיון ובטחה 
עצמי. נישואיו עם מרי־אנסואנס (ע״ע), בתה של הקיסרית 
ההאבסבורגית מאריזדחרזיה, היו במשך שנים מספר פורמ¬ 
ליים בלבד, בגלל מום גופני, עד שנותח. בניגוד לדוב קודמיו 
על כסא צרפת, לא היו לל' פילגשים, אך הוא היה נתון 
להשפעת אשתו. עניינו העיקרי היה במסגרות, בציד ובגר- 
גרנות. ל׳ היה בעל מידות טובות. מוסריותו ורצונו הטוב 
בלטו בהשוואה לאורח־החיים שניהל קודמו, במיוחד בשנותיו 
האחרונות, ולפיכך עוררה עלייתו לשלטה תקוות גדולות 
בלב העם. 

השרים שמינה היו ברובם מוכשרים, כגון ורזץ וסן־ז׳רמן 
(ע׳ ערכיהם), וכמה מהם שאפו לתיקונים, כגון טירגו ון!לןרב 
ש מיג רם נתקבל בברכה בקרב אנשי תגועת-ההשכלה, וכן 
נקר וקלון (ע׳ ערכיהם). ואמנם הושגו השגים באירגץ 
הצבא, וגם באירגון הצי, של׳ היה ממלכי צרפת המעטים 
שגילו עניין בו. צרפת זכתה שוב בהשפעה רבה באירופה, 
והתערבותה הצבאית לטובת המורדים האמריקנים הבטיחה 
את עצמאותה של אה״ב (ע״ע ארצות־הברית של אמריקה, 
עמ ׳ 164 ). 

במדיניות־הפנים היה חידוש פעולתם של הפארלאמנטים 
צעד שזכה בפופולאריות רבה. בין התיקונים האחרים שנעשו 



5 ואי 


255 


לראי — לואי־שילי© 1 


256 


לפני 1789 היו ביטול העינויים בחקירת חשודים והחזרת 
הזכויות האזרחיות להוגנוטים. אולם הבעיה הדוחקת ביותר 
של צרפת היתה הבראת מצבה הכספי. פתרתה דרש, כפי 
שהבינו כמה משריו של ל/ תיקונים חברתיים מעמיקים, 
ובכללם ביטול זכויות-יתר רבות של האצולה והכמורה, 
ושיתופם של מעמתת אלה בנשיאת הנטל הכספי של כלל 
האזרחים. 

נסיונות התיקונים של סירגו ושל קאלון נתקלו בהתבגתת 
הפארלאמנטים. ל׳ היה חלש ולא נתן לשריו את התימוכין 
הדרושים להגשמת מדיניותם! בחצרו חזקה השפעת הראק־ 
ציוניים מתנגדי התיקונים, חו הביאה לפיטורי סירגו, קאלון 
ולומני דה בריין(ע״ע), יורשו של קאלון. התנגדותה הגוברת 
של האצולה לקאלון אילצה את ל׳ לכנס ב 1788 אסיפת־ 
נכבדים, בתקווה להתגבר על התנגדות זו, אולם האסיפה 
לא קיבלה את תכנית קאלון, ונסיונו של לומני דה בריין 
להעבירה נכשל אף הוא. בדלית־ברירה הוחלט לכנס את 
-אסיפת־ד,מעמדות", שלא נתכנסה מאז 1614 . 

אסיפת־המעמדות נתכנסה בחודש מאי 1789 , וכמעט מיד 
נתברר שאין המלך מסוגל כלל לכוץ אותה לאפיק־התפתחות 
המוביל להקמת מלוכה חוקתית, מושתתת על ברית בין המלך 
לבין "המעמד השלישי', בגד האצולה והכמורה. השפעתם 
של הראקציונרים בחצרו של ל׳, ובראשם אחיו הדוכס 
מארטוא (ע״ע שרל ^ גברה. ל׳ ניסה להגן על זכויות־ 
היתד של האצולה, ומצד שני, נכנע מדי פעם ללחץ המאד 
רעות ואישר באי־רצון את "הכרזת זכויות האדם והאזרח" 
( 27.8.1789 ). כעבור זמן גם אישר את חוקת 1791 . ל׳ התעלם 
מעצותיו של מירבו(ע״ע), שביקש לפשר בין המלוכה לבין 
המהפכה, ואח״ב דחה את עצותיהם של המתונים, בהנהגת 
בארגאוו (:"י 13 !ז 83 ), לנהוג לפי החוקה שנשבע לקיימה. 

הפופולאריות של המלך ירדה גם בגלל העזרה שהעניק 
ל״מהגרים", אנשי האצולה, ובראשם הדוכס מארטוא עצמו, 
שברחו מצרפת וקיוו לחזור אליה עם דיכוי המהפכה בידי 
מעצמות זרות, וכן בגלל השמועות על קשריו עם המעצמות 
הללו במטרה להפיל את המשטר המהפכני. המשבר בא 
בעקבות נסית הבריחה של ל׳ לחו״ל יחד עם משפחתו, 
נסית שנסתיים בתפיסתו בווארן והחזרתו המבישה לפאריס 
( 20/21.6.1791 ). הוא הושעה ממלכותו והוחזר לכסאו רק 
אחרי שנשבע אמונים לחוקת 1791 . בספטמבר 1792 בוטלה 
המלוכה, ול׳ ומשפחתו נעצרו. כשנתגלו הוכחות על קשריו 
עם מדינות זרות נגד המהפכה, הוחלט להעמיד את "האזרח 
קאפה", כסי שקראוהו, לדין. משפטו בפני ה״קונונסיוף 
(ס 110 ״ 6 ׳\״ס 0 ) בדצמבר 1792 — ינואר 1793 היה במידה 
רבה צעד מכריע במאבק על השלטת בין הז׳ירונדינים לבין 
הז׳קוביגים (ע׳ ערכיהם). ברוב של 683 קולות מתוך 721 
נמצא ל , אשם בבגידה, ולמחרת( 19.1.1793 ) ,הוחלט ברוב של קול 
אחד( 361 נגד 360 ) להוציאו להורג. יומיים לאחר־מכן נערף. 

וע״ע מהפכה צרפתית ז צרפת, היסטוריה. 

, 00111530 £11 011-31111 .? , 1943 , 1 ע 1*. x י £ץ 11 '״ 1 13 42 

/ 6 .* 1 , 14326 .( ; 1950 ,)! 1 ) 1710 ^ 1 )$ ו 0 ?ז 1 * 1 

. 1961 , 1111 1 01£7£ מ 701 16 ,^¥ X ״ 7 ,ץ 0 ז* 1 ; 1951 ,£> 01 מ 

מ. יר. 

( 17 ) ל׳ ^ד\ 1795—1785) X ), בנו של ( 16 ). נחשב למלך 
בעיני המלוכנים, לאחר שאביו הוצא להורג. ל , הוחזק בכלא 
ומת שם ב 1795 . הסודיות שאפפה את גורלו בחדשי־חייו 
האחרונים הצמיחה אגדות רבות, שלפיהן לא מת ל/ אלא 


ברח מכלאו. המסתורין נוצל ע״י נוכלים רבים, שהתחזו כל׳ 
ותבעו לעצמם את כתר צרפת. המפורסם בין "הדופנים 
המדומים" ($״״(קט 3 נ> מ! 3 )) הללו היה קארל וילהלם נאוג* 
זלרף (מת 1845 ), שלצאצאיוהיו תומכים בתביעתם לכתר עד 
למאה ה 20 . ספרות ענפה נכתבה על נושא זה, וב 1905 נוסד 
ירחון מיוחד שעסק בה: 116511011 !> 1613 > €! 1 !ז[״ 1115101 1€ ו׳מ 8 
0 / 11 < ..* 1 . 

מ. יר. 

( 18 ) ל׳ ^^^¥ 11824—1755) X מלך מ 1814 ), אחיו של 
( 16 ). ביוני 1791 , בעת נסית הבריחה של ל' ^'׳\ X שנסתיים 
בתפיסתו, ברח גם ל׳, בדרך אחרת, וקבע את מושבו 
בקובלגץ, שהפכה למרכז ה״מהגרים", מתנגדי המהפכה. 
בטענה שאחיו הסלד שבד בידי המהפכנים, מינה ל׳ שגרי¬ 
רים, פירסם מעשרים וקרא להתערבות שליטי אירופה נגד 
המהפכה. פעולותיו אלה הכבידו מאד על מצבו של המלך. 
לאחר הוצאתו של ל׳ דע x להורג הכריז ל׳ על עצמו כעוצר, 
ובמותו של ( 17 ) נטל לעצמו את התואר מלך. למעשה בילה 
את 19 שנות "מלכותו" הראשונות בגדודים במקומות־מקלט 
שתים — בוולנה, במיטאו (היום ילגאווה שבלאטוויה), 
בווארשה, ולבסוף — באנגליה. 

אחרי כניסת בעלות־הברית לפאריס, והדחתו של נאפו־ 
לית, חזר ל׳, ביזמת קלח (ע״ע) לצרפת ( 3.5.1814 ), אחרי 
שהבטיח להעניק לאומד, חוקה. הוא חתם על חחה־שלום עם 
בעלות־הברית, שלפיו הזרה צרפת לגבולותיה מ 1792 , 
וביתי 1814 גם העניק לארצו חוקה (- 000511111110 011311:6 
6116 ״). שובו של נאפיליון מאלבה, במארס 1815 , אילץ את 
ל׳ לברוח מצרפת, אך הוא שב לאחר קרב וטרלו (ע״ע), 
הפעם, כפי שאמרו מתנגדיו, ב״קרידהמטען של המנצחים". 
בחוזה־שלום שני, שחתם עם בעלות־הברית, ויתרה צרפת 
על חבל־הסאר ועל שטחים בסאח׳יה, וכן התחייבה לשלם 
כסף־ענושים. עתה החלה תקופה של ראקציה, אולם אחרי 
פיזור הפארלאמנט הראשון , , שהיה מלוכני־קיצתי ( 1816 ), 
ומינוים של ארמאדעמנואל רישלןה (ע״ע) לראש־הממשלה 
ושל דקז (ע״ע) לשר-המשטרה, החלה תקופה של ליבראלי־ 
זאציה. רציחת בךאחיו של ל/ הדוכס מברי (ע״ע), בידי 
מתנקש ב 1820 , ומינדו של וילל (ע״ע) לראש־הממשלה 
ב 1822 , סימלו אח שובה של הראקציה. הדוכס מארטוא 
(אח״כ שרל ^ ע״ע) נטל יותר־דותר הלק בשלטון, ואילו 
השפעתו של ל׳ על ענייני המדינה הלכה ופחתה. 

בימי ל׳ חל שיסור ניכר בניהול ענייני הכספים של צרפת 
והחלו להתגבש מוסדות פארלאמנטאריים. כן חלה התעוררות 
אינטלקטואלית והופיעו כתבי־עת חשובים. בזמנו נמשכה 
פעילותו הספרותית של שטובריאן (ע״ע), שחיה שר־החוץ 
ב 1822 — 1824 , והחלה פעילותו הספרותית של למרטן (ע״ע). 

ל׳ היה משכיל, שנון, בעל זכתן מצדין, אך רודף נשים 
וכבוד, ולא היה מעורר חיבה אליו, בשל אישיותו הקרה 
והמסובבת. במותו עלה אחיו, שארל x למלוכה. 

.* 1 , 00106 13 46 .? ; 1925 , 111 ^ .* 1 , 1X1616100 ־ 1.11035 .ן 

.// 6 1* X 17 >>ז 6 ״ 0 > 1 מ 6 ׳ 31 ¥1 6 0 * 1 , 86113111 .[ ; 1926 , ¥111 \ 

. 1949 

מ. יר. 

לואי־פילי־פ 1 —" 1 6 קק 11111 ?- 1115 ^ 1 — ( 1773 — 1850 ), 
מלך הצרפתים ( 1830 — 1848 ). ל״ם היה בנו של 
פילים־אגאליטה (ע״ע אורלאן, דכסים) ונתחנך ע״י הסופרת־ 
המחנכת פליסיטה דה ז׳נליס (ע״ע). בשנים הראשונות 



257 


לואי־סילי■ 1 — לואי, סיר 


258 


למהפכה הצרפתית הצט¬ 
רף גם ל״ם, באביו, לזרם 
המהפכני־ז׳אקוביגי והש¬ 
תתף כגנראל בקרבות 
ואלמי וז׳מאפ ( 1792 ). כ¬ 
עת רו של גנרל דימוריה 
(ע״ע) הוזזשד גם ל״פ 
במזימה להפיל את המש¬ 
טר הרפובליקני, ונאלץ 
לברוח ולחפש מקלט ב¬ 
בכר, אבל לא שיתף פעו¬ 
לה עם המהגרים המלוכ¬ 
ניים שפעלו בחו״ל נגד צרפת המהפכנית• אחרי שאביו הוצא 
להורג ( 1793 ), נהיה ל״ם לחכם אורלאן, ובכך הפך לנושא 
תקוותה של מפלגת האודלאניסטים. ברם, הוא סירב לראות 
עצמו במועמד לכסא המלוכה והעדיף לגלות לאה״ב, לפי 
שהממשלה המהפכנית עצרה את אמו ואחיו והתנתה את 
שיחרורם בהתרחקותו של ל״ם מצרפת, 

כשנודע לו על ״הפיכת ברימר״ ( 1799 ) החליט ל״פ לשוב 
לאירופה, אולם בהגיעו לאנגליה נוכח לדעת כי שלטונו של 
נאפוליון היה מבוסם היטב ואין סיכוי לכל התערבות. באנ¬ 
גליה התפייס עם חוגי המלוכנים ועם "הענף הבכור" של 
משפחת הבורבונים וב 1809 נשא לאשה את מריה־אמליה 
בתו של פרדיגאנדו מנאפולי לבית בורבון. רק ב 1814 , 
לאחד מפלתו של נאפוליון, חזר ל״פ לצרפת יחד עם לואי 
בתקופת "מאת הימים" ברח ל״ם לאנגליה וחזר משם 
לאחד מפלתו הסופית של נאפוליון. עמדתו הפשרנית ואהדתו 
המוצהרת לכמה תמורות חברתיות, גרמו להחשדתו בעיני 
חצר המלוכה, והוא נאלץ לצאת מחדש לאנגליה למעין גלות 
מסדה של שנתיים ( 1815 — 1817 ). כששב לפאריס ב 1817 , 
הופיע כאיש־אופוזיציה מתון, המקורב לחוגי הליבראלים. 
רבים — כפי הנראה גם הוא עצמו — ראו בו מועמד מתאים 
לכס המלוכה, בגלל המיזוג האידאלי שבו של לגיטימיות 
והשקפות דמוקראטיות. 

עם פרוץ המרד ביולי 1830 , ביקשו המורדים להקים 
רפובליקה, אבל המנהיגים הבורגניים מיהרו להציע את 
המלוכה לל״ם, שהיה מקובל על החוגים העממיים. בתחילה 
נתמנה לעוצר-הממלכה (שמ!נ 31 ץ 0 ז 111 > £11 ־ 11-8£1101 וב 1 ו 6 :זג 11£1 ) 
וב 7 באוגוסט הוכח ל״מלך הצרפתים" (ולא "מלך צרפת" 
כקודמיו), ובכך כאילו המשיך את ססרתו של גאפו׳ליון "קיסר 
הצרפתים", עם האסוציאציות הדמוקראטיות שנכרכו בכינוי 
זה. בעלותו לכם המלוס־" השתדל ל״פ להתאים את מנהגי 
החצר לטעמו של העם, אבל מדיניות הפנים והחוץ נשארה 
על טהרת הקו של המעמד הבינוני. שלטון הנכבדים, המבוסס 
על "המשמר הלאומי", המדיניות של שפירה על השלום בכל 
מחיר, ובעיקר סיסמתו של השר גיזו (ע״ע): "התעשרו ז", 
היו למורת רוחם של לוחמי הבאריקאדות, הרפובליקנים 
והבונאפארטיסטים. ל״ס התאמץ לפייס את דעת הקיצוניים, 
ועם זאת לנהל מדיניות מתונה של סדר ושקט. השנים 
הראשונות של מלכותו הצטיינו בחוסר-יציבות פוליטית וב- 
התנקשויות תכופות מצד אנשי השמאל. הקטלנית ביניהן 
היתה זו של הק 1 ר 0 יקני פיאסקי, שהרגה 40 נפש מפמליית 
המלך ובניו ביולי 1835 . ל״פ חפץ אמנם לשלוט, ולא רק 
למלוך, אך נכנע לנסיבות ומינה שרים מקרב ההנהגה הבור¬ 


גנית, לראשונה ליבראלים, כגץ לאפיט, ולאחר־מכן שמרנים 
יותר, כגון פריה, מולה, תיר (ע״ע) וגיזו. שסרנותו של 
ל״פ ושאיפתו לשמור בכל מחיר על כסאו, להיטותו הרבה 
לצבור נכסים והתנגדותו לשינוי משטר הבחירות, עוררו 
את התנגדות השמאל והמעמדות הבינוניים, שהוא התיימר 
להיות "נציגם". הביקורת הפנימית החריפה והלכה והמשטר 
נראה צר־אופק וקופא על שמריו. האופוזיציה הגוברת למש- 
סרו דחפה אותו להתקרב במדיניות החוץ שלו דווקא לבתי- 
המלוכה השמרניים של אירופה, והודות להקפדתו על עקרר 
נות המתינות והרגעת הרוחות, הצליח ל״ס לקיים יחסים 
תקינים עם אנגליה, אוסטריה וספרד. אולם דבקותו בעק¬ 
רונות שמרניים היא שהביאה לבסוף להפלתו. התעלמותו 
מדעת הקהל, שדרשה את עקירת השחיתות שפשטה בקרב 
נציגי השלטון, סירובו לשנות את שיטת הייצוג בפארלאמנט, 
והקשיים הכלכליים משנת 1846 ואילך, החריפו את הביקורת 
הכללית. ההתנגדות למשטר, שטופחה ב״מבצע המשתאות״— 
מסיבית פוליטיות מוסוות — הצמיחה לבסוף את מהפכת 
פברואר 1848 . נוכח גל ההתקוממויות נאלץ ל״פ לוותר על 
כתרו לטובת בכור נכדיו, אבל ההמץ הפאריסאי לא שקט 
עד שהוקמה ממשלה זמנית רפובליקנית. ל״ם ומשפחתו יצאו 
מפארים ובסכנת נפשות הצליחו להימלט לאנגליה, שם מת 
כעבור שנתיים. 

ל״פ היה אדם נבץ, טוב-לב ומשכיל, שנהג להעלות על 
הכתב את זכרונותיו מתקופות שונות, ומאוחר-יותר הם גם 
נדפסו כ״יומנים". 

אל היהודים התייחס ל״ס בהבנה ואף קיבלם לסביבתו 
ושיבח את האמאנציפאציה. אחד החוקים הראשונים אחרי 
עלייתו לכם המלוכה העניק גם לרבנים את הזכות לקבל 
משכורת מאוצר המדינה, כמו כהני־הדת הנוצריים. כשסירבו 
שלטונות הקאנטון באזל להתיר ליהודי צרפתי להתיישב 
בתחומו, נותקו בצו מלכותי היחסים הקונסולריים עם הקאנ־ 
טץ. בעובדה שהמלך קיבל יהודים לסביבתו היה משום חידוש 
גדול בתולדות צרפת. וע״ע צדפת, היסטוריה. 

? 4 ! 1 • 4 /?-.^[ 41 1114711441 0 * 1 ,נ>ו 31 ת 1 \ 531111-1 10 > 1 ז£נ 11 זז 1 ״! 
, 1441 ) 17140 40 01 .< 1 ,,(/?-.* 1 ,ץ 1 ט 0 > 86 א ; 1894 , 0711 -11 7711111 14 
3 * 1 .? ; 1930 , >££ .( ; 1931 , 1830-1848 , 7 / 1 ■ * 1 ,> 0 ז 00 
, ו/ 7 -,* 1 , 1011 >ז 6 נו< 5-1 סנ 1 _ 1 ( ; 1936 , 73117741 < .ו/?-.*! : 011 ?£ 

. 8 .£ . 7 ; 1953 , 771711/1 181 (ס 1£ זו> 1 , 00:111 ]$ .* 7 ; 1938 

,ווסזמ? 011 0351111011 . 4 < ; 1961 ,^ 111, ^112171X171 ז 2 ז>ג 140 
8010 11 .? , 963 [ , 1-11 , 11 ( 41 ) 7071 [ ו / 10 ! 0114 י 711 10 11 . * 011 * 01211 *^ 1 ("שירי ביליטיס" [שהוצג כתרגום 
משיריה של משוררת יוונית, בת־זמנה של סאפפו])! הנושא 
הוא אהבה לסבית. דביסי (ע״ע) חיבר מוסיקה לכמה משי¬ 
רים אלה. הידועים מבין הרומאנים של ל׳ הם 1116 > 0 זג 1 ק^ 
(״אפרודיטי״), 1896 , הדן בחיים באלכסנדריה בתחילת 
הנצרות, ותסתבת 16 !ש שת 1 ממ?נ 1,2 ("האשה והבובה"), 
1898 . מבין קבצי סיפוריו הקצרים יש להזכיר את £1 ס 1 ג 1 נ>ז^ 
(״ארכיפלאגום״), 1906 . ספריו הם שיר תהילה ליפי הגוף, 



יואי־פילי■ 1 


259 


לואי, פיר — לואיזמה 


260 


ברווז האסתטיקה היוונית הקדומה, ולתענוגות החושים. 
אולם למרות ההעזה היחסית שבנושאים, אין בספריו וולגא- 
דיות. לשון שירתו עשירה, האדמונית, דקאתטית במקצת. 
יומנו של ל׳ יצא לאור ב 1926 . כל כתביו פורסמו ב 13 
כרכים, 1929/31 > כל שידיו — ב 2 כרכים, 1945 . 

; 1904 ,( 17101 >־! 4 > 0 { 11 *ז> מ)וז 6 ?!?:> מ 14 ) .ץ ,:־!? 146 * 0 .£ 
ח 10 \ .ש־ו?זזנ? . 01 ; 1948 , 0 <זחס 1 ח! . 6 ? ,) €11 ?->^ת 1 נזז* 0 . 8 

1953 , 1 .? 11 * 0 

ש, וי. 

לואיזה — 1,11156 — ( 1776 — 1810 ), מלכת פרוסיה, בתו 
של הדוכס קארל ממקלנבורג־שטרליץ, מ 1793 
אשתו של מי שהיה אח״כ סרידריך וילהלם 111 (ע״ע), מלד 
פרוסיה. חינניותה הרבה חיבבה אותה על הבריות והיא 
היחה מעורה בחיי התרבות והספרות בזמנה. השפעתה על 
בעלה היתד, גדולה והיא עודדה אותו להלחם בנא&וליון. 
אחרי מפלת פרוסיה בקרבות ינה (ע״ע) ואוארשסס, נפגשה 
עם נאפוליון בטילזיט ( 1807 ) וניסתה לשוא לרכך את יחסו 
אל ארצה. זכר המלכה ל׳, שמתה בגיל צעיר, נשמר בהערצה 
בלב העם הגרמני. 

.* 1926 , 10 £0711 ,ט 82111€ 

לואתדל ( 1116 ׳ 1,0:115% ), עיר בצפון מדינת קנטאקי שב־ 

אה״ב, כ 150 ק״מ מדרום־מערב לסינסינטי * 402.000 
תוש׳ ( 1965 ). בל׳ רבה כ 630,000 תוש׳. ל׳ יושבת על הגדה 
השמאלית (הדרומית) של הנהר אוהאיו, בגובה 130 — 150 
מ׳ מעל פגי־הים. העיר משתרעת לאורך כ 10 ק״מ בעסק 
הנהר, שהוא כאן צר ומפותל, ומתפשטת גם במעלה הגבעות. 
הנהר אוהאיו מהווה גבול בין מדינות קנטאקי ואינדיאנה 
ופרבריה הצפוניים של ל׳ נמצאים בתחום מדינה זו האחרו¬ 
נה. ל/ הגדולה בערי קנטאקי, היא מרכז של תעשיה, מסחר, 
תחבורה ותרבות. התעשיה בל׳ ובסביבתה רבה ומגוונת, 
ובה מועסקים כ 4 * מהעובדים בעיר. ענפי ייצור רבים 
עוסקים בעיבוד התוצרת החקלאית של הסביבה (טחנות- 
קמח, בתי־ממבחיים, בתי־חתשת לשימורי־בשר, ירקות ופי¬ 
תח, משקאות אלכוהוליים ועוד). כן מייצרת ל׳ מכונות, 
ציוד תעשייתי, חלקי מכוניות, מכשירי חשמל, נשק וציוד 
צבאי, כימיקאלים ומוצרי אלומיניום, מוצרי ע?- עור וטא- 
באק. העיר יתעה גם בהוצאות הספרים שבה. ל׳ משמשת 
מרכז מסחרי ראשי למדינת קנטאקי ולאיזור רחב בדתם 
מדינות אינדיאנה ואילינוי. נפגשות בה כמה מס״ב ראשיות, 
ומצויים בה בתי-מלאכה גתלים לרכבות, ל׳ היא גם צומת 
כבישים חשובים, ובנמלה על האוהאיו תנועת מטענים גדולה. 
בל׳ אוניברסיטה גדולה, מהוותיקות באה״ב (נוסדה 



ב 1798 ), וכן כסה בתי־ספר מקצועיים גבוהים ובתי־מדרש 
לכמרים. בה מושב הגמון קאחולי. 

ראשיתה של העיר ביישוב שהוקם על אי קטן בתוך 
הנהר אוהאיו ב 1778 . שנה אח״כ החלה ההתיישבות על הגדה 
השמאלית, והיישוב נקרא על־שם לואי מלך צרפת, 
על סיועו לאה״ב במלחמת השחרור שלה. ל׳ נעשתה במהרה 
למרכז מסחר ותחבורה ליישובים חקלאיים שקמו בסביבתה. 
ב 1828 הוכרה כעיר. התפתחותה העיקרית חלה במחצית 
השניה של המאה ה 19 לאחר שחוברה לרשת ססה״ב ( 1851 ). 
אוכלוסייתה הוכפלה מאז תחילת המאה ה 20 . כ 20% מהתר 
שבים כושים. בסביבתה מחנות צבא גדולים, וקרוב לה ם 1 רט 
נוכס, שבו נשמתת רזרוות הזהב של אה״ב. 

יהודים התיישבו בל׳ בשנות השלושים של הסאה ה 19 , 

וב 1843 הוקם בה בית־הכנסת הראשץ במדינת קנטאקי. 
השופט בתדיס (ע״ע) נולד בל/ ב 1966 נאמד מספר היהר 
דים בל׳ בקרוב ל 9,000 נפש. 

ס. בר. 

לואקינה ( 11151303 ^ 1 ז בר״ת . 1,3 ), מדינה בדרום אה״ב, 
לחוף מפרץ מכסיקו, ממערב לנהר מיסיסיפי ומ¬ 
סביב לשפכו! שטחה 125,675 קמ״ר ובה 3,587x100 תוש׳ 
(אומדן 1966 ). היא גובלת במדינות טפסאס — במערב, 
ארקאנסו — בצפת, ומיסיסיפי — במזרח. 

ל׳ היא מהנמוכות והשטוחות שבמדינות אה״ב. מחציתה 
הדרומית מישורית ומתנשאת רק מטרים מעטים מעל לים. 
מצויים בה שטחים נרחבים המכוסים ביצות או המוצפים 
ע״י הים בעת גיאותו ובשעת סערות. ניו־אורלינז (ע״ע), 
הגדולה בערי ל', יושבת בגופה 13 מ׳ מעל פני-הים ומוגנת 
ע״י רשת סוללות נרחבת. צפון־מערב ל׳ הוא ארץ גבעות 
המגיעות לגובה 130 מ׳. אקלימה של ל' סוב-טרו׳סי, ושכי¬ 
חות בה סערות הוריקאן קטלניות. עולם החי כולל מינים 
מגוונים של בעלי-כנף. 

מבחינת התבליט נחלקת ל׳ לשני איזורים: האיזור הרם 
( 1 :ת 13 ק 0 ) ואחור הדלתה. 

האיזור הרם נמצא בחלק הצפוני־סערבי של המדי¬ 
נה, אך רמה טורי גבעות מצויים גם מדרום לו, בעיקר 
במערב, ובדרום־המזרח. במקום שאינן מיוערות. מכוסות 
הגבעות שיחי ץ 1061011 ( 605 זת 513 ^ 1 3 ות 10 >ז 00 ) 1 ביערות 
מצויים בעיקר אורנים קצרי-עלים׳ המנוצלים לבניין ולת¬ 
עשייה הנייר. האדמה, בעמקים הרחבים שבין הגבעות ובמי¬ 
שור הגלי המקיף אותן, דלה מבחינה חקלאית, והיא עפ״ר 
אדמת טין כבדה או אדמה חולית. 

איזור הדלתה והחוף תופס את יתרת שטח המדי¬ 
נה. הוא כולל את העמק הרחב שממערב למיסיסיפי, את 
הדלתה ואת מישור החוף. האדמה אדסת־סחף שהובאה ע״י 
הנהר, ומרחיבה בהדרגה את שטח המדינה לתוך מפרץ 
מכסיקו. האחור שטוח, אך חוצים אותו גבנונים שנוצרו 
ע״י מדרגות ואפיקים של נחלים קדומים. הוא שופע ביצות 
ונחלים קטנים (הקרויים בדרום אה״ב 1 ז 0 ׳ל 63 ). הנהרות 
העיקריים הם המיסיסיפי(ע״ע) במזרח, נהר סיבין( 536106 ) 
במערב, והנהר האדום (■ 61 ׳%! 8 1 > £6 ), החוצה את המדינה 
באלכסון מצפון־מערב לדרוס^מזרח, ומשתפך למיסיסיפי. 
כ% מתושבי ל׳ הם בני הגזע הלבן, כ 6,000 —אסייתים, 
והשאר — כושים. קיימת זרימת אוכלוסין מהכפרים לערים, 
שבהן ישבו ב 1960 633% מהתושבים ( 543% — ב 1950 ). 


לואיוחיל: טראח נללי 


261 


לדאיזינה 


262 



ע 0 ץג 6 (נחל סס ס בדרום לואיזיאנה 


ישנה גם הגירה למדינות הצפון. הערים ההשובות: ניד 
או׳רליבז (ע״ע), שריופורט בצפון־מערב המדינה, ובט 1 ן רוז׳ 
(ע״ע, גם בכרך המילואים)׳ בירת ל׳. 

ר, ג׳. נ. - ם. בר. 

כלכלה. ל׳ שהיתה חקלאית בעיקרה עד מלה״ע 11 , 
הפכה מאז למדינה שהתעשיה תוססת בה מקום ראשון, 
מספר העובדים בחקלאות ירד מ 200,000 בשבות ה 40 
עד לפחות מ 150,000 בשנות ה 60 . מכלל 75,000 החוות שבל׳ 
57% הן חוות ששטחן הוא קטן מ 200 דונם. הגידולים העי¬ 
קריים ( 1965 ): קנה־סוכר— 7.2 מיליון טון! אוח— 850,000 
טון! תירס — 350,000 טון ז חיטה — 180,000 טון; באטא־ 
טות — 163,000 מון ז כותנה — 150,000 טון. מספר בעלי־ 
החיים גם הוא בירידה׳ ובאמצע שנות ה 60 נמנו בל׳ כ 2 
מיליון ראש בקר (כ 225,000 פרות חולבות), וכ 250,000 חזי¬ 
רים. באיזור הדלתה מגדלים חיות־פרווה, נוטריות ודומיהן. 
הדיג מפותח מאד ול׳ מספקת חלק גדול ממזון־הים (סרט¬ 
נים, צדפות וכר) שנצרך באה״ב. כ 56% מכלל שטח ל׳ מיו¬ 
ערים ואקלימה הוא אחד הטובים בעולם לגידול עץ האית. 
מאז סלה״ע 11 שולש ניצול העץ למטתת תעשייתיות. 

תעשיה. כ 150,000 איש בל׳ מועסקים בתעשיה, 
שענפיה העיקריים הם אלה הקשורים בהפקת נפט ומוצריו, 
ייצור בימיקאלים ואלומיניום, עיבוד עצים ועיבוד אורז 
וכותנה. איזורי התעשיה העיקריים הם בסביבות בסון רוז׳, 
שם מצויים בתי-זיקוק ותעשיית האלומיניום, נידאורליבז 
וליק-צ׳ארלז, 

תעשיית המכרות. למעלה מ 10% מכלל המחצבים 
באה״ב מופקים בל׳. עיקר עשרה הוא בנפט, ובהפקתו היא 



כריית נפרית בלואיזיאנה סרט נע (םיםיז> מסיע את מחצבי 
הנפרית ער להטענתם בספינות על גהר מיסיסיפי 


שניה רק לטכסאס. בשנות ה 30 הופקו 23 מיליון חביות 
וב 1965 כ 600 מיליון חביות, שהן כ 81 מיליון טח. מכרות 
הגפרית שבל׳ הם מהגדולים שבאה״ב, וב 1965 הגיעה 
התפוקה ל 2.71 מיליון טח׳ לעומת כמיליון טון בשנות ה 40 . 
ל' היא הראשונה באה״ב בהסקת מלח — 45 מיליון טון ( 2 
מיליון טון בשנות ה 40 ), המשמש בעיקר לתעשיה הכימית. 

תחבורה, בל׳ כ 78,000 ק״מ דרכים ראשיות, ו 9,600 
ק״מ מס״ב. רבה חשיבותם של דרכי-המים להובלה ולתחבר 
רה, ונמל ניראודלינז משמש מוצא לעמק המיסיסיפי כולו. 
הנמל מטפל בכ 10 מילית טון סחורות לשנה. נמלים אחרים 
שחשיבותם עולה: בטון רוז׳, ליק־צ׳ארלז ומורגן־סיטי. בל׳ 
כ 150 שדות תעופה ונחיתה. 

י. הם 

ממשל. בראש מדינת ל׳ עומד מושל, הנבחר אחת ל 4 
שנים ואשר אסור לו להיבחר לתקופת כהונה שניה מיד 
אחרי הראשונה. הגוף המחוקק כולל סנאט בן 39 חברים, 
ובית־נבחרים בן 105 חברים, הנבחרים אחת ל 4 שנים. לבית 
המשפט העלית 7 חברים. הממשל נתון מזה שנים רבות 
בידי המפלגה הדמוקראטית, הדוגלת בהפרדה גזעית. אך 
ההפרדה אינה כה נוקשה כמו במדינות "דרומיות" אחרות 
ונראים סימנים ל״אינטגדאציה". בשל חיעושה המתקדם של 
המדינה דרושות ידים עובדות והמחסור בעובדים משתקף 
בהרחבה איטית של זכויותיהם המדיניות של הכושים. 

חינוך. בל׳ קיים חינוך חובה לגילאים 7 עד 15 . 
בשנת 1964/65 למדו 487,000 ילדים ב 937 בתי-ספר ללבנים. 
ב 527 בתי־ספר לכושים למדו 319,000 תלמידים. בל׳ 5 אוני¬ 
ברסיטאות, מהן 2 לכושים. הידועות בהן הן האוניברסיטה 
של ל' בבטון רוז׳ (כ 17,600 תלמידים), ואוניברסיטת טיולץ 
( 6 ת 113 ו 7 ), בנידאורלינז (כ 6,000 תלמידים). באוניברסיט¬ 
אות לכושים — כ 6,500 תלמידים. הפרדת החינוך לגזעים 
מתבטלת בהדרגה. " 

מ. 

היסטוריה. בשם ל׳ נודע במאות ה 17 — 18 שסח 
ענקי, שכלל אח כל אגן הנהרות מיסיסיפי-מיזורי, מקאנאדה 
בצפון ועד למפרץ מכסיקו בדרום. מגלים ספרדים עברו 
אמנם בדחמו כבר במאה ה 16 , אך הספרדים לא תבעו זכר 
יות. ב 1682 הגיע לשפך המיסיסיפי הצרפתי לה סל (ע״ע), 
שחלם על הקמת "צרפת חדשה" בכל אגן הנהר, הכריז על 
השטח כעל מושבה צרפתית וקרא לו ל', על שם המלך לואי 

ב 1718 נוסדה נידאורלינז (היא 163115 ־ 01 110 סענוסא — 
"אורלאן החדשה") במרחק כ 150 ק״מ משפך המיסיסיפי, 
במקום בו הבטיחה קרבתו של נחל סן ז׳אן ( 011 ץ £3 
53101-1630 , היום ״ 06 [ . 51 ) תחבורה עם אגם פונשאר־ 
טרן ( 001x1131-1:1-3111 ?). הוקמו מספר ישובים צרפתיים לאורך 
המיסיסיפי ויובליו הרבים. המתיישבים העבידו עבדים כושים 
במטעי אינדיגו וקנה־סוכר ועסקו בציד. 

חסותה של צרפת על ל׳ הגיעה לקיצה ב 1763 , עם תבד 
סתה ב״מלחמת שבע השנים". הבריטים השתלטו על כל 
השטח שממזרח למיסיסיפי, והספרדים — על השטחים 
ממערבו של הנהר ועל "אי ניו־אורלינז". 

לאיזור ל׳ הגיעו ספרדים מועטים, מלבד מעט מבני 
האיים הקאנאריים דוברי־ספרדית. לעומת זה התיישבו בל׳ 
בין 1760 ו 1790 כ 4,000 "אקאדים" צרפתים, שגורשו מנובה- 
סקוטיה (ששמה הקודם היה אקאדיה) בידי האנגלים. 




263 


לואיזינה — לואים, ג׳ון לולץ 


264 


ב 1800 החזירה ספרד לצרפת את השטחים שממערב למי- 
סיסיפי, אולם ב 1803 רכשה אה״ב מצרפת את כל ל׳־רבתי 
(ע״ע אמריקה, עם׳ 199 ; ארצות־הברית של אמריקה, עם , 
168 ) במחיר 15 מיליון דולר במסגרת ״קניית ל , ״ (-■!גו? - 1 
11350 :>). השטח העצום שנרכש כלול כיום ב 13 מדינות 
באה״ב. ב 1812 נתקבלה מ די נ ת ל' כמדינה ה 18 של אה״ב, 
ומאז משמש השם ל׳ לה בלבד. ניו־אורלינז היתה בירת ל׳ 
1812 — 1849 , ולידה הובסו הבריטים ע״י א. ג׳קסון (ע״ע) 
ב 1812 . העיר גדלה במהירות עם הרחבת המסחר, וב 1840 
היתה העיר הרביעית בגדלה באה״ב. 

יישובו של "האיזור הרם" התקדם אף הוא במהירות, 
לאחד שב 1835 גורשו משם האינדיאנים משבט קאדו*(- 0311 
0 ^) לשטח שמצפץ־מערב לל ׳ , ולאחר שפונה הנהר האדום 
מסבך העצים השטים, שהיו עד אז למכשול לשיט. 

מלחמת אה״ב־מכסיקו ב 1846 — 1848 נתנה דחיסה נוספת 
לגידולה של ל׳. היסוד הצרפתי בל׳ היה כה חזק, שחוקת 
המדינה התירה את השימוש בשפה הצרפתית בבית־הנבחרים 
של המדינה, ובעשרות השנים הראשונות לקיומה עמד הני¬ 
גוד בין דוברי האנגלית לבין דוברי הצרפתית במרכז החיים 
הפוליטיים המקומיים, רק בעיית העבדות הפכה את בעיית 
הלשון למשנית בשנות ה 50 של המאה ה 19 . ב 1861 פרשה 
ל׳ מאה״ב והצטרפה לקונפדראציה של מדינות "הדרום" 
וב 1862 נכבשה ניו־אורלינז בידי כוחות "הצפון". ב 1864 
באה חמדינה כולה בשלטון הפדראלי. רק ב 1868 חזרה ל׳ 
ונתקבלה כמדינה חברה באה״ב. 

בסוף המאה ה 19 הפכה ל׳ לאחד ממרכזי ה״קידקלכס־ 
קלך (ע״ע), ואחרי שהוחזר לה מעמד של מדינה, נשללה 
בהדרגה מהכושים שבה זכות הבחירה (ע״ע ארצות־הברית 
של אמריקה, כושים [כרך המילואים]). ב 1928 נהיה היואי 
לו׳נג למושל ל/ והשליט בה מעין רז׳תות משפחתית שהח¬ 
זיקה מעמד עד תחילת שנות ה 50 . 

גם כיום עדיין ניכר בל׳ רישומו של עברה הצרפתי. בשל 
מציאותם של ה״קראולים", שהם צאצאי העירונים הצרפ¬ 
תיים, וה״קיג׳ונים״ ( 11115 ( 03 — סירוס השם — 113115 ) 403 ) 
נשמעת עדיין הלשון הצרפתית ברבים מחלקי המדינה. רבים 
מהמחוזות המינהליים הם בעלי שמות צרפתיים, ועצם המושג 
״מחוז״ קרוי 311511 ? (שמקורו צרפתי, ואילו באנגלית הד 
ראתו תחום־שיפוט דתי בלבד) במקום ץ:ו 1 ! 11 ס 0 , כנהוג ביתר 
מדינות אה״ב. בנידאו׳רליגז נשתמר הרובע הצרפתי העתיק, 
הנקרא עדיין 031-16 )עו 16 ^\. 

, 1941 ,) 5101 ) 111 10 4 , ״/ ,)) 6 ( 0 )? ' 645 ) 41 [ 1613 ) 6 ? 

,׳;) 1 ) 01 ) 4 ? .ז*\ . 5 ) ; 1944 ,/[) 0011111 110 ) 0 ק 1 ) 0 , 306 א . 7 . 11 

- 04 ׳ 011 ^ 1 ,)) 4 ( 0 ־ 1 ? 131 ) 66 ? ;* 1951 / 0 ץ׳/ס!*!(( 

) 111 , 11144 , 1 . 11 — 51111411 ״ 1 ז ; 1952 ,) 111 * 01 ? 011 0115 ) 1 

,) 5101 110071 ) 1 ) 111 ,. 7 , 13 ׳ו 03 .£ ; 1952 (ס ) 1 ק 0 )? 

. 1959 

ה. ג׳. נ. - אה. א. 

יהודים נודעו בל׳ מ 1719 , אך מספרם היה מועט 
במשך כל המאה ה 18 בשל מגבלות דתיות. ב 1802 התיישב 
בנידאורלינז יהודה סורו (ע״ע). אחרי סיפוח ל׳ לארה״ב 
גדל מספר היהודים בהדרגה וב 1628 הוקמה הקהילה הרא¬ 
שונה ״שערי חסד״, בניראורלינז(ע״ע) עם 12 חברים. כ 200 
יהודים מבני ל׳ נלחמו בצד מדינות ה״דרום" במלחמת־ 
האזרחים, ושלושה יהודים הגיעו למשרות רמות בשרות 
המדינה: יהודה בנג׳מין (ע״ע), מראשי המדינאים של 
ה״דרום״, מיכאל האהן ( 931111 ), שהיה סנאטור ומושל ל' 


באמצע המאה ה 19 ובנימין ג׳ונאס ( 101135 ), שהיה סנאסור 
מטעם ל׳, 1879 — 1885 . ב 1881 נעשה בל׳ נסיון להקמת 
מושבה חקלאית של מהגרים מרוסיה, אך היא נהרסה ע״י 
שטפון נהר מיסיסיפי. ב 1919 ניסה אפרים ליסיצקי (ע״ע) 
להקים רשת חינוך עברית בל/ באמצע שנות ה 60 נאמד 
מספר היהודים בל׳ ב 16,000 ׳ רובם בנידאורלינז, ומיעוטם 
בשריופודט (כ 2,400 ), בבטו׳ן־רח׳ ובערים קטנות אחדות. 

. 1963 , 5 .( 1 ) 14 /ס 105 )[ ) 1 ( 1 , 63100 5 - 61311 , 1 .! 

ח. ר. ר. 

ל| : א י { י , 5 ^ 1 * ! - ינל - 1,111111 11110 ) 4131 ) 80 - ( 1480 ס , 

לואינחז] — 1532 , מילאנו), צייר איטלקי. על תד 
לדותיו של ל׳ לא ידוע במעט דבר. יצירותיו הרבות מעטרות 
כנסיות, מגזרים וארמונות בלומבארדיה, וחלקן הועבר למו¬ 
זיאונים, בפירנצה, לונדון, פאריס וברלין. הוא פעל, כנראה, 
משנת 1507 ׳ שבה צייר את "המאז־ונה ובנה בלוויית 
קדושים" (במוזיאון ז׳אקמאר־אגדרה, פאריס), ואילו המפק¬ 
פקים באותנטיות של תמונה זו קובעים כיצירתו הרא¬ 
שונה את הפרסקו הקטן והנאה של "המאדונה ובנה" 
בכנסיית המנזר קיאראוואלה ( 3116 ^ 0111343 ), משנת 1512 . 
בסיגנונו המוקדם ניכרות השפעות אמני לומבארדיה, שפעלו 
בסוף המאה ה 15 ובהתחלת המאה ה 16 , איל ברגוניונה, 
אנדדיאה סולאריו, כרמנטיבו(ע״ע), ועוד. מאוחד יותר מור¬ 
גשת, בייחוד בציורי המזבח שלו, השפעת לאונאדדו דה 
וינצ׳י (ע״ע), אותה מהל ל׳ בפיאסיזם שטחי וסנטימנטאלי 
ובנאיוויות כמעט וולגארית, ל׳ נשאר אקלקטי בסיגבונו גם 
ביצירתו המאוחרת. בציורי־הפרסקו ובתמונות־המזבח נשאר 
קשור לנוסח הסיפורי הבהיר, החמים, השלו, המגושם במק¬ 
צת, השואב את השראתו מאמני איטליה הצפונית, וביניהם 
גאולנצין פרדי (ע״ע). מבין ציורי-הפרסקו הרבים שצייר 
ראויים לציון: המחזורים האילוסמראטיוויים הגדולים על 
נושאי התנ״ך, בעיקר על חיי משה, על חיי קדושים ועל 
נושאים מיתו׳לוגיים, הספסים את קירות הווילה פלוקה שבסבי¬ 
בות מונצח (ע״ע), הפרסקות שבכנסיות סארונו ולוגאנו 
(הפרסקו "הצליבה"), וכן בכנסיית "מאוריציוס הקדוש" 
וכנסיות רבות אחרות במילאנו. ל׳ זכה בדודו בפופולאריות 
דבה, שנתחדשה בראשית המאה ה 20 , אך שקעה שוב לאחר 
מכן. 

, 0111653 3 ( 1161 0 נ״ז 04 ; 1911 , 1512-1532 . 1 , 111 ) 1143 ) 6 ״ 1 

. 1960 ,״ 1 . 6 

א. רו. 

אאיס, ג׳ון לולץ - 15 ״ 1.61 1 זץ 611 ז 5 \ 6 ג 1 01111 ( - (נף 

1880 , לוקאם [איובה]), מנהיג פועלים אמריקני, 

בן למשפחת כורים ולשים. ל׳ לא השלים את לימודיו בבי״ס 
יסודי, התחיל לעבוד כבורה ובגיל צעיר פנה לעסקנות 
באיגוד המקצועי( 1906 ). הוא נתגלה כבעל מוחחריף, מהיר־ 
תפיסה ומחונן בכושר מנהיגות. תכונות אלה זיכוהו בהערצת 
פועלי המכלות, שבחרוהו ב 1920 ליושב־ראש איגוד הכורים. 
בתפקיד זה החזיק ל׳ עד לפרישתו ב 1960 . ב 1935 החל לסייע 
בהקמת איגודים מקצועיים תעשייתיים, לעובדים מקצועיים 
ושאינם מקצועיים, לפי ענפי התעשיה. ב 1936 פרש מ״הפד- 
ראציה האמריקנית של הפועלים״ (״ 1 .?^) והיה ממקימי 
״קונגרס האירגונים התעשייתיים״ (. 0.1.0 ; ע״ע ארצות- 
הברית של אמריקה, ענד 189 ) ונשיאו הראשון. הוא התפטר 
ב 1940 מנשיאות ה. 0.1.0 ושנתיים אח״ב הוציא את איגוד 



265 


לואים, ג׳ון לדליז— לואיס, פסיל די 


266 


הכורים מאירגון זה. ל׳ היה מתומכי הנשיא רחולט (ע״ע) 
ב 1932 וב 1936 , אך ב 1940 תמך ברפובליקנים. יחסיו עם 
מנהיגי שתי הסתדרויות העובדים נעשו מתוחים בשנות 
מלה״ע 11 , מכיוון שגם בתקופת המלחמה לא ויתר ל , על 
תביעות קיצוניות למען הכורים. 

1949 ,/( 8 ^ 70 ^ 610 80717.01 !, 7,1,1 [ 1 <זו> ,״ 1 ״ 1 ./ ,ץ $14 נע 1 ^ .ם . 5 

לואים, גילבו־ט ניוטון — 11$ * £61 011 ]׳)\ 6 א 1 ־ €1 ל 011 — 

( 1875 , ' וימות [מסצ׳וסטס] — 1946 , בארקלי 
[קאליסורניה)), כימאי אמריקני. למד באוניברסיטאות 
נבראסקה והארווארד והיה תלמידו של ת. ריצ׳רדז (ע״ע). 
אחרי כן השתלם בליפציג ובגטינגן שבגרמניה. לאחר שפעל 
כמרצה זכפרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ׳זסטס, שימש 
מ 1912 ואילד פרופסור ודיקן הפקולטה לכימיה באוניברסיטת 
בארקלי שבקאליפורניה. ל׳ הצטיין כחוקר בענפי הכימיה 
העיונית והשימושית כאחד, ובעיקר גדולה תרומתו לתרמ 1 ־ 
דינמיקה (ע״ע) ולאלקטרוכימיה (ע״ע). בתרמודינאמיקה 
פיתח ל' שתי פונקציות חשובות, ץ) 61£301 ואקטידויות, 
המאפשרות חישוב וטיפול תרמודינאמי במערכות ממשיות. 

בשנת 1916 הציע ל' דגם סטאטי לאטום והסבר לערכיות 
היסודות הכימיים ולסדורם במערכה המחזורית (ע״ע יסודות 
כימיים). דגם זה היה מבוסס על הגחת־יסוד מוטעית, והיא, 
שהאלקטרונים באטום מסודרים סביב הגרעין החיובי בקלי¬ 
פות בעלות צורת קוביה. אולם למרות שלא היה לדגם זה 
ביסוס פיסיקאלי, ואף שלא היה בו הסבר לכל ה תרכובות 
הכימיות, גדולה חשיבותו של ל׳ בכך שהוא הטעים את תפקיד 
שיתוף זוגות האלקטרונים ביצירת הקשר הכימי. מסקנה 
חשובה נוספת נבעה מדגם זה והיא — תפקיד זוגיות מספר 
האלקטרתים בקביעת התכונות המאגנטיות של האטום. הת־ 
אוריה האטומית של ל , , אותה פיתח בשותפות עם א. לנגמיוד 
(ע״ע, ש 1 ״בת 8 ״ £3 ), נקראת "תאורית ל׳-לנגמיור". ל , הציע 
גם הגדרה כללית לתמצות (ע״ע) ובסיסים (ע״ע) ועי״ב תרם 
להרחבת מושג זה ולהעמקתו, נוסף לכך עסק ל׳ בבעיית 
ריכוזם והפרדתם של האיזוטופים (ע״ע). בשנות חייו האחרר 
נות חקר את בעיית גוניהן של תרכובות אורגניות ואת 
תופעת הפלואורסצנציה והפוספורסצנציה בהן, וזאת לאור 
מבנן האלקטרוני של תרכובות אלה. 

מספריו: 1 ) 311 0015 ] 1 / 0£ 6 ־ 111 ) 110 ־ 1 ) 3 116 ] 1 ) 30 €6 ״ ¥316 

1016011165 \ (."ערכיות והמבנה של אטומים ומולקולות"), 

1923 . 

, 386 ( . 8 ; 1952 ,^ 7>07!!07,^■ 08(70x17 ! ,־ 10611£1 א .יד 
4 . , 1081011 ) 31 ? •א .( ;* 1960 ,/( 70,517 ) 08 (ס ? 3101 ) 18 . 5 ) 081 
-, 0¥, 81,5107 ) 1 ץ 8 . 0 ; 959,1964 ,ז\ 1 ,ץ 517 וס 7 ) 08 (ס !( 8115107 
׳ 5 ־ 70 1111 ) 08 ) 0711 ^ 07 /ס !)(■! 0 ) 78 0700 ) £1 ) 18 / 0 8 ) $80 11 >> 

/ס 1 ( 8111107 1 > , 1 * 3101 ? . 0 .^י ; 1965 ,( 199 , 10 , 011X0113 ) 
1965 , 1930 10 (>!?)! 0 ^ / 0 1 ^)>סס 0 ) 18 

י. קל. 

לואיס, סינקלר — 1885) — 5111013111^9x18 , סוק סנטר 
[מינסוטה] — 1951 , רומא), סופר אמריקני. ל׳, 

שהיה בנו של רופא, נולד וגדל בעיירה במערב התיכון של 
אה״ב. ב 1903 — 1908 למד באוניברסיטת ייל ולאחר-מכן עבד 
כעתונאי וכעורך. הסיפורים הקצרים שפירסם בראשונה זכו 
בהצלחה, והדבר עודד אותו לנסות את כוחו בכתיבת רומא¬ 
נים. בשנים 1914 — 1919 כתב חמישה ספרים, שלא היה להם 
הד מיוחד. להכרה כללית זכה רק ב 1920 , כאשר הופיע 
הרומאן הגדול הראשון שלו ) 166 ) 5 ״ 19131 ("הרחוב הראשי"), 
שעיקרו סאטירה על הפרובינציאליות הצרה של חיי העיר 





סיגקלר 5 !איס 


הקטנה באה״ב. שנתיים לאחו- 
מכן פירסם רומאן נועז יותר, 
]] 6311111 ("בביט", תורגם לעב¬ 
רית ע״י י. פישמן, תר״ץ), 1922 , 
התקפה על שביעת הרצון העצ¬ 
מית, הקונפורמיזם וצרות-המוחין 
של חיי המעמד הבינוני בעדים 
האמריקניות. שתי יצירות אלה, 
אשר עצם שמותיהן הפכו למטבע 
לשוני מקובל בשפת ידם-יום 
באה״ב, הן הידועות שברומאנים של ל/ אשר מספרם הגיע 
ל 22 . ספריו של ל׳ נחשבים, בדוץ־-כלל, כביקורת שלילית 
על החיים האמריקניים, אך למעשה מתגלה בהם גישה 
אמביוואלנטית, אשר בה גם צד חיבה והזדהות עם החיובי 
שבחיי העיר הקטנה במערב התיכון. יחסו זה מתבלט ביתר 
שאת בספרים שכתב מאוחר יותר. הרומאן 11 ] 1 .ת 81 ״ז 0 ז- 1 \ 1 
(תורגם לעברית ע״י ש. זנדבנק, 1956 ), 1925 , בו הוא 
מותח ביקורת סאטירית על מקצוע הרפואה, נחשב ע״י 
חלק ממבקריו לטובה שביצירותיו. הרומאן דנ]״ 03 : £10161 , 
1927 , הוא סאטירה על תופעות שחיתות בחוגים פרוטסטאנ¬ 
טיים באה״ב < 111 ) 101 * 151 ) 00 , 1929 , מופיע איש המעמד 
הבינוני בגלוי כגיבורי של ל׳. היצירות שכתב לאחר־מכן — 
כמה רומאנים, התקפה על הפאשיזם: 6 ־ £361 " 6 קק ££3 1 י״ €3 ] 1 
(״זה לא יוכל לקרות כאן״, 1935 ), וכן מספר נסיונות 
בכתיבת מחזות — לא הגיעו לרמת ספריו הקודמים. הפופו¬ 
לאריות שזכה לה ל׳ מחוץ לגבולות ארצו באה לידי ביטוי 
ב 1930 , כשקיבל (הסופד האמריקני הראשון) אח פרס־נובל 
לספרות. 

ל׳ היה אחד הראשונים שהצביעו על התפוררות האידאל 
האמריקני והפיכתו לקונפורמיזם, אך באופן פאדאדוכסאלי 
הוא נשאר אופטימי עד הסוף לגבי האפשרדות הצפונות 
באידאל זה. בגלל ליקרי סיגבון והעדר חדירה לעומק 
באפים של גיבוריו, אין ל׳ נחשב כיום באה״ב לאחד מגדולי 
סופריה, אך אין זה פוגם בחשיבותו כסאטיריקן ומבקר 
החיים האמריקניים. 

וע״ע ארצות־הברית, ספרות: עם' 121 . 


; 1933 , 108 ) $8 01 ), 8 <{ 70 ^ 51 0 ס ,״ 1 . 5 , 01611 ( 1 30 '׳\ 0 . 0 
■ 070 7070 } )׳ 1-01 18 ,^ ,(אשתו הראשונה) 11.1.61115 16 ) 3 ־ 01 
■) 470 , 47 ״£ 5 ,• 61 זסג 501 . 111 ; 1956 , 1912-1925 ,. 1 . 5 .) 0 

. 1961 ,)( 10 , 7,0,7 

מ. בג. 

לואיס, ססיל די — 15 ^ 1,6 ץ 03 06011 — (נר 1904 , 
"באלינטוקר [אירלאנד]), משורר, מבקר ומספד 
אנגלי. ל , , בנו של כהן־דת, למד באוניברסיטת אוכספורד! 
בשנים 1927 — 1935 עסק בהוראה בבתי־ספר! ב 1951 נתמנה 
פרופסור לשידה באוכססורד ובתפקיד זה שימש עד 1956 . 
ב 1935 פירסם את הכרך הראשון של ״לקט שיריך׳ (. €01 
$״! 06 ? 1 ) 6 ) 160 ) ואת הראשון בסידרה של ספרי בלשים מוצ¬ 
לחים תחת הפסודונים ניקולאס בליק. שירתו בשנות ה 30 
הושפעה, ברובה, מיצירתו של ו. ה. אודן(ע״ע, כרך מילואים) 
והיתד. רעיונית־פוליטית באפיה! מאז שנות ה 40 נעשתה 
אישית יותר. ״לקט שיריו״ האחרון יצא ב 1954 . ספרו 1116 ׳ 
8 מ! 06 ? 1161 ) 0 1 )״ 3 , 0316 ("השער ושירים אחרים") הופיע 
ב 1962 . ל׳ חיבר כמה ספרים על שירה, ביניהם 10 ) 06 ? 7116 
13£6 ״ 1 (״הדימוי השירי״), 1947 , מבוא מצויין לקריאת שירח. 


267 


לואיס, ססיל די — לזאיסון(למזון), לודויג 


268 


מבין השגיו החשובים כמתרגם יש לציין את ה״גאו׳רגיקה" 
ואת ה״אנאיס״ לורגיליום. — האוטוביוגראפיה של ל/ 16 ) 1 ׳ 
ץ 03 1 ) 16 ־ 801 (״היום הקבור״), יצאה לאור ב 1960 . 

1955 ... 0.1 .ל) ,*סשךחי^ם ס 

ב. קנ. 



פרם׳ וינדם 5 ואים: כניעת ברצ?ונר 50 ־(!! 

לואיס, פךס י ויבדם — $!׳ £60 תז 1113 ־תץ/י\ ץ 0 -נ 6 ? — 

( 1884 , מין׳' אה״ב — 1957 , לונדון), סופר וצייר 
אנגלי. ל׳ גדל באנגליה * את חינוכו באמנות קיבל בבית- 
הספר לאמנות ע״ש סליו, בלונדון. לפני מלה״ע 1 היה ל׳ 
ממייסדי האסכולה הוורטיסיסטית ¥01-116150 ) בציור, שהיתה 
קרובה לקוביזס ולפוטוריזם ושאפה להשלטת המופשט 
והבלתי־מתאר באמנות, ופירסם ב 1914-15 , יחד עם המשודר 
עזרא פאונד, את כתב־העת 81351 ("ההתפוצצות"), שהיה 
בטאון האסכולה. במלה״ע 1 שירת ל׳ בחיל־התותחנים, 
דרכו באמנות עוצבה על־ידי שואת המלחמה, ובספרים כגון 
¥130 ת: 6 :ז ¥65 \ 31161 1:06 ־ 1 (״הזמן והאדם המערבי״), 1927 , 
ו^ 90:11311 116 ־ 1 ׳ (״עידן אנוש״), 3 כרכים, 1928 — 1955 , 
הוקיע ל' את תרבות זמנו. בספרו: 1931,91116 , גילה אהדה 
רבה לנאציזם, שהיה אז בראשיתו, אך ב 1939 , בספריו 116 ־ 1 
: 0011 : 91116 (״פולחן היטלר״) וץ 116 ־ 61 ז\ 1 — 5 עע 6 ! 1116 
ת 13 ח! 91 (״היהודים — האם צלם אנוש להם ?״) הסתייג מן 
הגזענות הגרמנית. בץ יתר ספריו: לקטי סיפורים קצרים, 
הרומאן • 3:1 ־ 1 (״מאר״), 1918 — סאטיתז בפרוזה; ץ ¥3 \ 006 
? 3011 (״שיר חד־סטרי״), 1933 (הוצאה חדשה עם הקדמה 
מאת ת. ס. אליוט, 1960 ) — ביקורת ספרותית ואמנותית; 
016:11 נס 5518 \; 16 ) 80 (״משימה קשה״), 1950 — אוטוביו־ 
גראפיה. 

. 1957 ,״ 1 .׳״ . 0 , 1954 ,. 1 ,ז־תו"^ . 11 

ב. קב. 


אאיס, 2 )^ 0 - 15 * £61 8 ״ 1 *: 1 013:6066 - 

( 1883 — 1964 ), פילוסוף אמריקני, פרופסור באוני¬ 
ברסיטת הארווארד משנת 1930 . ל׳ הוא דמות הבולטת והרב¬ 
גונית ביותר בפילוסופיה האמריקנית אחרי מותו של וילים 
ג׳ימז (ע״ע). מסכת הגותו מורכבת מיסודות שונים שמוצאם 
בפילוסופיה הנאופוזיטיוויסטית האירופית ובפרגמאטיזם 
האמריקני כאחד. כלוגיקן הרחיב את תורת ההגיון של בר־ 
טראנד רסל (ע״ע) ושל אלפרד נורת ויטהר (ע״ע) והוסיף 
לה מימד חדש של לוגיקה מוראלית אינטנציונאלית (ע״ע 
הגיון, תורת ה"). ספרו 1110116 סץ 5 0£ ץ 6 '\: 11 § \ 

(״סקירת תורת ההגיון הסמלית״) 1918 , נחשב לציון דרך 
חשוב בהתפתחות תורת ההגיון הצורנית בתקופה החדשה. 

תרומתו החשובה של ל׳ לפילוסופיה היא תורת ההכרה 
שלו על השלכותיה בתורת הערכים. על מבחן־האמיתות 
הקלאסי של ההכרה הוסיף ל׳ נדבך משלו: הנתונים המוב¬ 
אים לתפיסת האדם באמצעות החושים אינם נושאים בחובם 
את תכונת "אמיתיותם", שכן הם יכולים להיות נושא של 
הערכות מוטעות ובלתי־נכונות, כדי שדבר ייחשב ל״מוכד" 
יש לתפוס את מלוא היקפו ולהצביע על הטעמים המעניקים 
לדבר את משמעותו. הכרה זו, המבקשת את משמעות הנתונים 
בתפיסה החושנית, מתייחסת ממילא בגישה חדשה למושג 
האפריורי. מאחר שהכרת האדם אינה סטאטית, ומשתנה 
במרוצת הזמן לפי המשמעות העיונית והמעשית של מוש¬ 
איה, מערכת המושגים האפריוריים אינה נשארת קבועה 
ובלתי־משתנית, אלא מתרחבת בהתאם לריבוי היסודות 
העיוניים של מכלול ידיעות האדם. 

בין חיבוריו הפילוסופיים של ל , יש לציין - 38013 :? 116 ־ 1 
186 ) 16 * 1101 .>! £160160:10 110 ("היסוד הפראגמאטי בהכרה"), 
1926 ;: 10:616 ) ¥0:1 ! 13061:116 ) ¥410 ("הרוח וסדר העולם"), 
1929 . 

, 0110353 € . 1 . 0 , 38 ^ 1 , 1 ז 1€0110 [ £71 '\ 1 ) 017 

111105 ?) 0174011077 ^ 1 07711 / 0 ״ 1 . 1 .־£ 

., 1 ./ £ 071 ' 1 ./א ״ 1 ; 1948 ,( 11 ^ 1 , 

1953/4 ,( 45 , £11 11 > 5111 - ז 11 פ 1£ ) 

א. גר. 

לואיסון(איזון), לוךויג - 150110 * £61 18 * 11 ) £11 - 

( 1882 , ברלין — 1955 , רולתם [מסצ׳וסטס]), סופר 
ומבקר אמריקני־יהודי. ל׳ בא לאה״ב בגיל 7 ! למד בקולג , 
של צ׳ארלסטון בקארולינה־הדרומית ולאחר־מכן סיים את 
לימודיו בספרות האנגלית באוניברסיטת קולמביה ( 1903 ). 
הוא קיווה לקבל משרת הוראה בקולג/ ונדהם כאשר נתקל 
באנטישמיות שחסמה את דרכו. ב 1910/11 לימד גרמנית 
באוניברסיטה של ויסקונסין וב 1911 — 1919 היה פרופסור 
ללשץ ולספרות גרמנית באוניברסיטת אוהיו. בתקופה זו 
תירגם לאנגלית מכתבי גרהרט האופטמן(ע״ע) והרמן זודר־ 
מן (ע״ע) וכתב את ספרי הביקורת 0:3103 16:0 ) 1110 116 ־ 1 
(״הדראמה המודרנית״), 1915 ו 16:0 ) 40 ^ 0£ * 501:1 116 ־ 1 
£116:310:6 06:1030 ("דוחה של הספרות הגרמנית החדי¬ 
שה"), 1916 . אולם בגלל דעותיו הפאציפיסטיות ונטיותיו 
הפרו־גרמניות בימי מלה״ע 1 נאלץ לפרוש מפעילותו האקא- 
דמית ולא חזר אליה אלא ב 1948 , משנתקבל כפרופסור 
לספרות משווה באוניברסיטה ע״ש בראנדייס בוולתם, 
כהונה שהחזיק בה עד מותו. החל מ 1919 שימש מבקר לענייני 
תיאטרון של השבועון הליבראלי ¥13:100 116 ־ 1 . וב 1920 — 
1924 היה חבר המערכת שלו. ב 1924 — 1934 חי באירופה 



269 


לואיפון(לוחץ), לודויג—לואל, רוכרט טרייל ספנם 


270 


ושם תתחיל מתעניין בציונות! ב 1925 נסע לארץ־ישראל 
ופירסס את רשמיו בספת 15:301 (״ישראל״). 1925 . את 
גילויו־מחדש של כור מחצבתו היהודי חיאר באוטוביוגרא־ 
פיות 0/11016 ־ 011 20 ) £1716:1 מ£ : 1-0130061 ) 141 ("באמצע 
הנהר: כרוניקה אמריקנית״), 1929 , וב 1110 ־ :: 0 ׳* 5 ס£ 7110 
0:14 ?¥ 11110 ) 311 ׳*ס{ (״התשובה : היהודי והעולם״), 1939 . 
בשנים 1943 — 1948 היה העורר של השבועה 31051100 ? ׳* 10 < 
והירבה להרצות ולהפיץ את רעיונות התחיה הציונית. 

ל׳ התנגד לדעה שאה״ב היא בבחינת בית ליהודים ולא 
גולה. הוא קרא ליהודי אה״ב לדחות את ההתבוללות ולמצוא 
את דרכם חורה למקורות הוריתם, הנעוצים בארץ־ישראל 
ובתורה. 

ב 1949 פידסם ל׳ ביוגראפיה של גתה בשני כרכים, 
4311 ? 3 0£ ׳<: 5:0 001110, 1110 ס (״גתה, תולדותיו של אדם״) . 
משאר יצירותיו: קרתסס ,: 4 ? 0£ 050 7110 ("פרשתו של 
מר קראמס״), 1926 ! 10 ג ¥1:1 \ 1101513:101 ־ 1 ("האי שבפנים"), 
1927 ! 10010 ץו 51 )ס 5 ץ 03 7351 1110 ׳ ("ימי שיילוק האחרו¬ 
נים"), 1931 ! ¥350 701400 110 ־ 1 (״אגרטל הזהב״), 11931 
האוטוביוגראסיה (מלבד אלה שהוזכרו) 5110301 ק 11 ("במ¬ 
עלה הנהר״), 1922 ! מסות, כגון - 7113 :׳* 0 ! ת 103 ז 0 רת\/ 110 ־ 1 
׳!״״ 1-30:0: 3001 005 (״היהודי האמריקני: אופי רעוד״), 1950 , 
בתרגום עברי הופיעו מיצירותיו: ״מורשת הדם״, 1933 ! 
״ימי שיילוק האחרונים״, שני כרכים, תרצ״ג! "כאש אוכלת", 
תש״י! "בכבלי המין (פרשתו של מר קראמם)", חש״י. 

, 1 ) 1 , 1958 , 233 — 224 , 1 ז 10 * 1 )? 0 / 0 1180/1 ־/) 1 /) 0 ,ח 21 זק 13 . 5 
,? 5 ; 1966 , 172-176 ,)) 8/11 )) 711 מז> 0 ןז 0 גמ 4 , מ; /*/){ ) 7/1 
, 011 :^ .,) 01 ( זסית^) £ה 11 { 101 ) 8 / 0 7 7., 7/1 0 7(1x1 ,:£׳ 1 ו 01 

. 1959 ,( 1 צ 

ס. ל. 

לואל, ג׳ימז רסל — 011 ׳* 70 1155011 ? 130105 — ( 1819 , 
קימבריג׳ [מסצ׳וסטס] — 1891 , שם), משורר, 

סופר ודיפלומאט אמריקני. ל׳ הוסמך למשפטים באוניברסי¬ 
טה של הארווארד ב 1840 , אך עסק רק זמן קצר בפרקליטות 
והתמסר לעבודה ספרותית. השפעה חיובית חשובה על רא¬ 
שית יצירתו נודעה למאריה ויט ( 1821 — 1853 ), אף היא 
משוררת, שאותה נשא לאשה ב 1844 . מסירותה לעניץ ביטול 
העבדות באה״ב ולמטרות הומאניטאריות אחתת חיזקה את 
נטיותיו לאותם האידאלים. שנת־השיא ביצירתו היתד. השנה 
1848 , בה הופיעו הקובץ: 05 ״ 50 00015,5000001 ? (״שירים: 
סדרה שניה״), הכולל בין היתר את הרומאנסה מ 0 ו ¥1$ 110 ־ 1 ׳ 
73110131 : 51 0£ ("חזונו של סר לונפאל"), השואבת את 
השראתה במחזור האגדות על המלך ארתור (ע״ע), ו£ 
01:105 :ס) 3510 ? (״משל למבקרים״) — ביקורת שנתה 
על הסופרים החשובים בזמנו. 0:5 ק 3 ? ׳* 31810 ("כתבי 
ביגלו"), שהופיעו באותה שנה, שירים סאטיריים בדיאלקט 
המקומי של ניו־אינגלנד, הביעו את התנגדותו למלחמה נגד 
מכסיקו. ב 1855 ירש ל׳ את מקומו של אנגפלו(ע״ע) כפרד 
פטור לצרפתית ולספדדית באתיברסיטת הארווארד, ושימש 
בתפקיד זה עד 1872 . הוא היה עורכו הראשון של כתב־העת 
ץ 400:111 ? 130:10 :.£ ( 1857 — 1861 ) ובו פירסם. החל מ 1862 , 
את הסדרה השניה של ״כתבי ביגלו״ — תמיכה בעמדת 
הצפון בסכסוך עם מדינות הקונפדראציה. בהשראת מלחמת־ 
האזרחים חיבר את אחד מטובי שיריו 110 : : 3 3001:001 10 ) 0 
010010:3:100 רת 00 ) 0 ז 3 /יז 713 ("אודה לעצרת האזכרה לאנשי 
הארווארדי), 1865 . בהמשך פעילותו הספרותית התעדן סיג- 


נונו, אך יחד עם זאת אבד לו משהו מרעננותו. בשנים 
1877 — 1880 שירת את ארצו כשגריר בספרד ובשנים 1880 — 
1885 כשגריר באנגליה. מטותיו הפוליטיות ונאומיו לוקטו 
במספר קבצים. מבין קבצי הביקורת הספרותית שלו יש 
להזכיר: 0001:5 £10008 (בין ספרי״), 1870 , סדרה 

שניה — 1876 ! 5 ׳* 10 >ת ¥1 ו ׳ 15 ) 5:11 ץ 4 ז ("חלונות חדר- 
עבודתי״), 1871 . — כל כתביו, הכוללים 3 כרכים של מכת¬ 
בים, יצאו לאור ב 16 כרכים, 1904 , לל׳ היתד, השפעה ניכרת 
על בבי דורו והוא נחשב גם ביום בסופר רב־צדדי, כמשורר 
מעולה וכאחד מטובי המבקרים בספרות האמריקנית. 

. 0 , 8 , 1901 , 1-11 ,^ 0 ^ 810 ס ,. 7 . 8 [ ,ז 16 > 1 >ג $01 .£ . 11 

- 7/111/11 10/1 ) 10 ) ¥1 , 8 ז 3 ׳ 0 וס 11 4 ; 1942 ,. 7 7 / ,׳<:) 803 

8x0111, 1952. 

ב. קנ. 

ל 1 אל, פךסי־ול — 011 ׳*ס 317 ׳: 0:01 ? — ( 1855 , בוסטון — 
1916 , פלגטטאף {אריזונה]), תוכן אמריקאי. הוא 
היה בן למשפחה מיוחסת במדינת מסצ׳זסטם, סיים את 
אוניברסיטת הארווארד ב 1876 , ועסק עד 1895 במסחר, בנסי¬ 
עות ובכתיבת ספרים על מסעיו במזרח הרחוק: 5001 7110 
: £35 : 3 ? 0 * 0£ (״נפשו של המזרח חרחוק״), 1888 , ו: 000:01 
13030 (״יאפאן הנסתרת״), 1895 ועוד. מאסרים בדבר קיום 
צורות־חיים על כוכב-הלכת מאדים שהופיעו בשנות ה 90 של 
המאה ה 19 , ובמיוחד פירסומיו של סקיאפארלי (- 3 ס 501113 
0111 :, ע״ע) על גילריו בדבר ה״תעלות" שעל פני המאדים, 
הסבו את התעניינותו של ל׳ לאסטרונומיה. דיוא הקים מצפה- 
כוכבים משוכלל בעיר פלגסטאף שבא רחובה והתמסר לחקר 
"תעלות" המאדים, בחן ראה סימנים של צמחיה שצורותיד, 
המסודרות, העידו, לדעתו, על קיומם ופעולתם של יצורים 
בעלי־איבטליגנציה. את מחקריו על הכוכב מאדים סיכם ל' 
במספר חיבורים, ביניהם 030315 1:8 304 143:5 ("המאדים 
ותעלותיו״), 1906 , ו ש £! 7 0£ 10 ) £50 110 : 35 43:5 ? ("המאדים 
במשכן חיים״), 1908 . מדענים רבים חלקו על השערותיו, 
וצילום־מקרוב של פני המאדים באמצעות חלליות (לרא¬ 
שונה ב 1965 ) הפריך את תפיסת ה״תעלות" כעדות לקיומם 
של יצורים חיים על פני המאדים. 

בראשית המאה ה 20 חקר ל' את הסטיות במסלולו של 
כוכב־הלכת אוראנוס ומצא, שהן מסתברות על ידי קיומו 
של כוכב-לכת נוסף, בלתי־ידוע באותה עת. גילויו של כוכב־ 
הלהת פלום 1 ( 1930 ) אישר את מסקנותיו, 14 שבים אחרי 
מותו. מצפד־הכוכבים ע״ש ל׳ בפלגסטאף עדיין נמנה עם 
מוסדות־המדע הידועים בעולם. 

.? [ס ץ 1 <<} 810£/0 , 611 ׳* 0 ״ 1 . 1 7 , 1921 ,, 7 , 7 , 11 ) 1.6003 . 4 

. 1935 , 7 

אר. בה. 

לואל, רובךט טריל ספנס — 0000 ק 7:31115 ״ 050 ? 

011 ׳*ס 7 — (נו׳ 1917 , בוסטון), משורר אמריקני. 

ל׳ הוא צאצא למשפחה בוסטונית מפורסמת, שעליה נמנים 
הסופר ג׳ימז רסל לואל (ע״ע) והמשוררת יהמבקרת אמי 
לואל 18741 — 1925 ). הוא למר באוניברסיטת הארווארד. 
ב 1940 עבר לכנסיה הקאתולית. אף־על־פי שהתאכזב מן 
הקאתוליות מאוחר יותר, המשיכה המחשבה הדתית להעסיקו, 
ובדומה לת. ס. אליוט (ע״ע), חיפש גם הוא פתרונות לבעיות 
החיים במישור הדתי. במלה״ע ח סירב להתייצב לצבא בגלל 
השקפותיו הפאציפיסטיות, תגזר עליו עונש מאסר קל. — 
כיום בחשב ל' לאחד המשוררים החשובים והגדולים באה״ב 



271 


לואל, דוכרט טריל 8 פנ 9 — לואר 


272 


ספר שידיו $ י ץתב 6 ^\ 1 >-וס 0 
110 * 03 ("טירתו של לורד 
ודי״), 1946 , זכה לפרס פו־ 

ליצר ( 1947 ). כרבים מאנשי 
הרוח בני־דדרו, מטרידות אד 
תו בעיותיו המיוחדות של 
האדם המודרני. חלק גדול 
משיריו הם שירי־וידוי. הצי¬ 
רוף של האמונה הקאתולית 
והרקע הפוריטאני של מוצאו 
יוצר מתח מיוחד. שפתו עשי¬ 
רה, רבודדימויים, בעלת כוח 
עיצוב פלאסטי. שיריו עמוסים סמלים, תיאוריו בלתי- 
קונוונציונאליים. תשומת־לב מיוחדת מוקדשת בשירתו לצד 
הטכני. ל׳ כתב גם כמה מחזות, עיבד יצירות של משוררים 
קלאסיים ותירגם את ״פדרה״ של ראסין ( 1961 ). — מבין 
קבצי שיריו: 60655 * 130111 0£ 1 ״! 03 ("ארץ הבלתי־דומה"), 
1944 < 511141105 01£4 (״ציורים מן החיים״), 1959 < 6 * ■ 631 ^ 1 
04630 (״ליד האוקיינוס״), 1967 . 

. 1962 , ¥631-1 1 1 :■>!'׳! 46 * 7 ״ 1 .? 1 , 16 נן $13 . 8 .מ 

ג. אב. 

לויאח־ה ( 003083 או 00311413 < השם המלא: סאון פאולו 
דה ל׳), בירת המושבה הפורטוגאלית אנגולה (ע״ע) 
שבדרום־מערב אפריקה. כ 00 מ 250 תוש׳( 1965 , מהם ב 46,000 
אירופים). בה מרוכזים מוסדות השלטון במושבה! מושב 
ארכיהגמון. בל׳ הנמל השני בגדלו באנגולה אחרי לוביטו, 
והיא מחוברת לפנים־הארץ ע״י מס״ב באורך 700 ק״מ. בל׳ 
שדה־תעופה בינלאומי. עיקר מסחרה הוא יצוא תוצרת חקל¬ 
אית, אך יש בה גם פפעלי־חעשיח קטנים רבים לתצרוכת 
מקומית וכמה מפעלים גדולים לטכסטיל, מלט, טאבאק, מזונות 
ועוד. ב 1955 גתגלה בקרבתה נפט והוקם בית־זיקוק שתפר 
קתו מגיעה ל 500,000 טון לשנה. את החשמל לעיר מספק 
חמפעל ההידרו־תשמלי מאבובאם ( 3$ ג! 11 נ 7431 ), שבמרחק 50 
ק״מ מסנה. רבעי המגורים בג דים בעיקר על מדרונות הגב¬ 
עות שבמזרח העיר. בחלק המישורי הנמוך שבמערב נמצאים 
איזורי המסחר והתעשיה, הגמל ומחסניו, ושכונות לידים. 
ל׳ נוסדה ב 1576 על ידי פאולו דיאס די נובאס, והמבצר 
העתיק סאון מיגל ( 1141 ^ 1 550 ) משקיף על העיר ועל האי 
ל׳ שממל לגמל. מראשיתה שימשה מרכז חשוב לסחר 
העבדים. לבירת אנגלה הוכרזה ב 1627 , אך מעמד זה יעבור 
בעתיד לעיר הואמבו (נובהלח׳בואה) שבפנים־הארץ. 

לואם, ג׳ורג , הנרי — 05 ^ 001 ץזמ 04150 — 

( 1817 — 1878 ), סופר ופלוסוף אנגלי, אחד ממפיצי 
הפחיטיוויזם של א. קונט (ע״ע) בארצו. הסופרת הנודעת 
ג׳ורג׳ אליום (ע״ע) היתה ידידתו בחיים. 

כבר בעבודתו הגדולה הראשונה, בארבעת הכרכים של 
ע 11 נןס 11110$ ? 0£ ץז 11510 ־ 1 £11031 ג} 3 ־ 810£1 ("היסטוריה ביר 
גראפית של הפילוסופיה״) 1845/46 , הצהיר על דבקותו בדעיר 
גותיו של קתט. לפי דעתו הסרה התבונה האנושית את 
הכושר להגיע להכלת ודאיות בתחום המטאפיסיקה, ואין, 
איפוא, מקום אלא לשיטת מחשבה שוויתרה על העמדת 


שאלות מטאפיסיות וסיגלה לעצמה את דרך החשיבה המקר 
בלת במדעים המדוייקים: הפוזיטיוויזם מיסודו של קוינט. 
מאותר יותר נטש ל׳ את עמדתו הפחיטיודסטית הבלחי- 
פשרנית והתקרב בדעותיו להרברט ספנסר (ע״ע). בחיבורו 
העיקרי 74108 308 01£6 0£ 011161115 ־ 1 ? ("בעיות החיים 
והתת״), ב 5 כרבים, 1873 — 1879 , טען ל׳ כי ניתן להתמודד 
עם הבעיות המטאפיסיות ע״י שימוש בשיטות מדעיות- 
נסיוביות. לצורך זה יש להבדיל בין התהום הנסיוני של 
המציאות הנחקרת לבין התחום המקןה־נסיוני, המקיף את כל 
החורג אל מעבד לגבולות הנסיון האפשרי. עיקרה של 
השיטה הוא: בידדד־בפחשבה של כל היסודות הבלחי־ 
ניתנים להכרה נסיונית, לשם הפרדה ברורה בין ההברות 
הענייניות והספקולאטיוויות וקביעת שיטת עיבוד נבונה 
לתחומים אלה. 

בתחום הפסיכופיסיולוגיה טען ל׳, כי התחושה והפעלת 
העצבים אינן שתי תופעות שונות, כי אם תופעה אחת, הנר¬ 
אית משתי נקודות־ראות שתות. על־כן אין לתפוס את התר 
פעה הפיסיולוגית (הפעלת העצבים), ואת התופעה הפסיכר 
לוגית (ההגבה באמצעות התחושה) כעומדות בקשר סיבתי, 
העולם האובייקטיווי, על עצמיו הרבים ועל יחסי־הגומליך 
השתים שביניהם, אינו אלא דיפרנציאציה של הקיים, אשר 
הסובייקט המכיר הולך ומרחיב אותה. ל׳ סבור היה כי 
לסביבה החברתית נודעת השפעה רבה על התפתחותו 
של הפרס, לא רק בסה שנוגע להתפתחות התחושות, 
היצרים והרגשות, כפי שטען ספנסר, אלא אף לגבי הת¬ 
פתחותו השכלית והרוזזנית־תרבותית של היחיד בתוך 
הקיבוץ החברתי. 

כעורך ספרותי של כתבי עת שונים היה ל׳ פעיל גם 
בענפי הספרות והתיאטרון. הוא כתב, בעילום שם, מספר 
מחזות ורוסאנים ופירסם מחקרים על גתה, לופה דה וגה 
וקאלדרון. ב 1865 ייסד את הדרשבועון הנודע ץ 1:1 ^ 1 ת 11 ״ 0 ? 
¥\ 16 /י 6 ?. 

,( 111105,11  ? 1 ו/<ן 0 ! 10 ו< 1 ? 131 , 1.. 03113x1 

.( ; 1933 ,! £1,0 ' 01 £ ' 0 !״ 3 ״£ . 0 , 01 < 101 וא . 7 , 1876 

011111 [) ../ 0.11 [ 0 £171 766 ,ץ^תווח<\ 1 

. 1952 ,( 11 הנ , 10635 0£ . 1111 ־ 1 1110 £ם 
א. גר. 

לואסיים ( 003530634 ), משפחת צמחים דרפסיגיים המונה 
13 סוגים וב 250 מיגים, עשבים, מטפסים או עצים, 

בעלי עלים מסורגים או נגדיים, מכוסים בשערות צורבות. 
הפרחים דרמיניים, בעלי 5 עלי-גביע, 5 עלי-כותרת מפורדים 
ואבקנים מרובים. בפרח סטמינודים דמויי־קשקש המפרישים 
צוף. מספר עלי-שחלה 3 — 7 . הפרי — הלקט מוארך, הנפתח 
על ידי קשוח! סוגים שונים משמשים רצמח־נוי( 746024113 , 
00353 ועוד). הל" נפוצים בעיקר באמריקה הדרומית הטרד 
פית. מרכז תפוצתם — צ׳ילה. בארגנטינה ידוע ה 13 ס 11 ק 0 ( 3 ס 
13161-1113 , צמח נר מטפס, חד־שנתי, שגבעולו מגיע עד לאורך 
של 10 מ׳. רק סוג אחד, ה 1584013 ^, מוגבל לאיזורים היבשים 
של אפריקה וערב. 

לואר ( 00114 ), נהר במרמה ובמערבה של צרפת, הארוך 
בנהתת שכל מהלכם בתחומיה. ארכו 14120 ק״מ 
ושטח אגן הניקוז שלו 121,000 קמ״ר. מקורותיו נמצאים 
בגובה 1,340 נד, בהרי ויווארה ( ¥11131-315 ), במרחק כ 40 ק״מ 



ר. ט, ם לואל 


273 


לזיאד — לוב 


274 


מעמק הנהר ר 1 ן. באותה סביבה גם מקותת הנהר אליה 
(ז:> 111 \,), אחד מגדולי יובליו של הל/ הזורם במקביל לו 
לאורך כ 400 ק״מ עד למקום איחודם בקרבת העיר נור 
(מסזמא). בראשיתו הל׳ הוא נהר הררי בעל נגר חזק, 
הזורם צפונה בעמק צר, עמוק ומפותל, עד סביבת סן 
ראמבר 0 זא 1 ת 1 ג 51.8 ), שבקרבת סנט אטין ( 6 םווש £11 . 51 ). 
בקטע זה יורד הנהר קרוב ל 1,000 מ׳ על־פני דרך של כ 180 
ק״מ ומקבל כמה יובלי הרים עשירים במים. ליד סן ראמבר 
נכנס הל׳ לאגן פורז (!:"ס?), אגן צר וארוך המיושב אוכלר 
סיה חקלאית צפופה. את ההרים הסוגרים על אגן זה מצפת 
פית הנהר בערת צר ועמוק עד הגיעו לעיררואן(ש״״&ס^), 
היושבת בגובה 280 מ׳. מהאן ועד בריאר ( 6 ע 1 ז 8 ; 165 מ׳) 
זורם הל׳ בעמק ההולך ומתרחב, באיזור של הרים נמוכים, 
בעלי מדרונות נוחים. בקטע זה של הל׳(בת רואן לבדיאר), 
שבו הנהר רדוד, נבנתה תעלה במקביל לנהר, המשמשת 
לתנועת ספינות קטנות. 

מבריאר ועד בלוא ( 81015 ) יוצר הנהר קשת גדולה החו¬ 
דרת לתוך אגן פאריס. מדרום לבלוא פוגה הל' מערבה 
ובכיוון זה הוא זורם עד הישפכו לאוקיינוס האטלאנטי. הל׳ 
עובר כאן באחור של גבעות נמוכות ומעוגלות; רובו של 
האחור נתון לסכנת שטפונות מפני גאות הנהר בעת ריבוי 
גשמים. חלק זה של עמק הנהר ידוע ביפי־נופו השקט. 
במיוחד מפורסם הקטע בין אורלאן לטור ( 5 ־ 10111 ), שלגדו¬ 
תיו טירות וארמונות של האצולה הצרפתית (בעיקר מה¬ 
מאות 16 — 18 ) וכן חווילות של עשירי צרפת. ליד טור 
מקבל הל׳ את יובלו הגדול שר (״יס), ממערב לה — את 
יובלו ויין ( 16 ו 71611 \) וליד אנז׳ה ( 5 זש 8 ^, ע״ע) את הנהר 
סארת ( 180 ־ 531 ), היובל הגדול היחיד הבא לו מעברו הימני. 
אניות גדולות מגיעות על-פני הל׳ רק עד סן נאזר (-*א. 51 
שז 231 ), בקצהו המערבי של השפך. בימי האימפריה הרומית 
נודע הנהר ל׳ בשם ליגר (זז 8 ש 1.1 ). 

( 2 ) גליל (דפארטמאן) במזרחה של צרפת המרכזית, 
בחלקו העליץ של עמק הנהר ל׳, ממערב לעמק הרץ (בסבי¬ 
בות ליץ). שטחו 4774 קמ״ר, ומספר תושביו סס(/ 708 
( 1965 ). בירת הגליל — סנט א טין (כ 200,000 תוש׳). בגליל 
מצויים מכרות־פחם עשירים ותעשיה של מוצרי ברזל ופלדה. 
יינות-בורז׳ולה המפורסמים — מקורם בגפנים של גליל ל/ 

בדבר ל׳-אטלאנטיק (לפנים — ל׳־תחחי), ע״ע ננס. 

מ. בר. 

לוב (בץ 8 !ע, ערב׳: אל-ממלכה אל-ליביה אל־מותאחידה), 
ממלכה באפריקה הצפונית, 1,759,540 קמ״ר, 

1,677,000 תוש׳ (אומדן 1966 ), המאחדת את אחורי טריפ 1 * 
ליטאניה, קירנאיקה (ע״ע) ופזאן (ע״ע), אשר היוו עד 1942 
את המושבה האיטלקית ל׳. 

ל׳ תופסת את החלק המרכזי של צפון־אפריקה ומשתרעת 
מהים־התיכץ עד לב מדבר סחרה; בץ 19 לבין 33 מעלות 
רוחב צפתי ובין 9 לבץ 25 מעלות אורך מזרחי. מרבית 
שטחה מדברי. במזרח היא גובלת בסודאן ובמצרים; הגבול 
נקבע לאורך קו האורך ־ 25 , סרט לתיקתים קלים שהוכנסו 
ב 1925 בקטעו הצפוני. הגבול המערבי — עם תוניסיה ואל־ 
ג׳ידיה — נקבע בהסכם איטלקי־צרפתי ב 1919 , ותוקן בהסכ¬ 
מים ב 1955/6 . הגבול הדרומי — עם ניז׳ר וצ׳אד — נקבע 
בהסכם עם צרפת ב 1935 . 

המבנה, מבדילים בין האחור המערבי, הכולל את 


טריפוליטאניה ופזאן לבין האחור המזרחי — קירנאיקח. 
חלקו הדרומי של האחור המערבי בנוי שורה של מאסיווים 
קריסטאליניים, שעיקרם מדרום לגבול, המוקפים מעטה של 
אבן חול ויורדים בתלילות לסדרה של שקעים, מצפון 
לשקעים — רמות, המגיעות לשיא גבהן בשוליהן הצפוניים, 
ויורדות במדרון תלול אל מישור החוף. באחור המזרחי קיים 
מאסיוו קריסטאליני רק ליד גבול מצרים, ואילו עיקרו שפלה 
ענקית המכוסה חולות; בצסץ — אחור רמתי אחד, ג׳בל 
אחדד (ההר הירוק), שמתלוליו מגיעים ממש עד חוף הים. 

איזורים גאוגראפיים. במערב: ( 1 ) ?'פרה. 
מישור החוף העיקרי של טריפוליטאניה, המשתרע מגבול 
תתיסיה עד חומס (אל־חומם) — מרחק כ 350 ק״מ — ובו 
רוב האוכלוסיה. במקום הגשום ביותר נמצאת טריפולי(טר־ 
בולוס), העיר הגדולה שבמדינה. 

( 2 ) מדרום למישור ג׳פארה נמצאת רמה גירנית חשופה, 
הקרויה בפי התושבים — אל - ג׳ 3 ל, היא מתרוממת מעל 
למישור החוף במתלולים שגבהם, בג׳בל נפוסה, מגיע ל 1,000 
מ׳ מעל־פני-הים. המתלול קתב לחוף ממזרח לחומס, ומת¬ 
רחק ממנו לכיוון גבול תוניסיה, ומשווה לג׳פארה צורת משר 
לש. הרמה יורדת לצד דרום במדרגות. המדרגה הדרומית 
ביותר מכונה: חמדה אל־חמרה (האדומה), בגלל אברהחול 
הנובית האדומה השולטת בסלעיה. בפינתה הדתמית־מזרחית 
נמצא איזור געשי נרחב הקרוי ג׳בל־א-סוודה (ההרים השחו¬ 
רים); שיאו כ 1,200 מ׳. 

( 3 ) ס י ר ט י ק ה. השלוחות המזרחיות של הרמה מגיעות 
בצפון כמעט עד לים, ואילו בדרום הן מתרוממות בשטחים 
וולקאניים לגובה של יותר מ 1,000 ס' — חרוג׳-אל-אסוד. 
מהשלוחות הצפוניות יורדים למפרץ סירסה נחלי-אכזב המס¬ 
תיימים במלחוית, שהגדולה בהן היא: סבחת־אל-טאורגה, 
הנמשכת במקביל למרבית ארכו של החוף המערבי של 
המפרץ. 

( 4 ) ם ז א ן. מדרום לרמות נמשכת ממערב למזרח סדרה 
של שקעים גדולים, צחיחים לגמרי, המכוסים בתבם שטחי 
חולות ענקיים ("אידהאך) או חצץ (סדיר). באחדים מן 
השקעים קרוב מפלס מי התהום לפני השטח, דבר שגרם 
להיווצרות נאוודמדבר פזורות, שבהן מתבזים כ 80% מחד 
שבי פזאן; הגדולות ביניהן הן סבחה ומתוק. 

( 5 ) לאורך הגבול הדתמי של ל׳ ישנם מספר מ א ם י - 
ווים, הבנויים גראנים וסלעים קריסטאליניים אחרים. במא- 
סיד של טיבסטי (שרובו בצ׳אד) מצוי ההר הגבוה במדינה 
( 2.286 מ׳). 

במזרח: הרמה הקירנאית מתחילה ממש ליד חוף הים, 
ומתרוממת במדרגות קצרות עד לשיאה. הרמה זוכה לכמויות 
גשם ניכתת ומכוסה בצמחיית יער וחורש; נקראת:( 6 ) ג׳ ב ל 
אחדר (ההר הירוק), אולם האפשרויות לעיבוד חקלאי 
מוגבלות בגלל ביתורו הרב של השטח וטיב הקרקעות, 

( 7 ) מרט ריק ה. ג׳בל אהדר יורד מזרחה בשלוחות 
מקבילות, המגיעות עד לחוף ויוצתת כפים ומפרצים קטנים, 
נוחים לעגינה. היישוב נמצא בעמקים שבץ השלוחות ובנמ¬ 
לים קטבים, שזכו לחשיבות רבה בזמן מלה״ע 11 , כטובתק 
וברדיה, 

( 8 ) ים החול. כמעט כל קיתאיקה מדתם לג׳בל 
אחדר, היא מישור גדול המכוסה בשטחי חול מהגדולים 



275 


לוה 


276 


בעולם. בגלל החוליות הנודדות כרוך המעבר באיזור זד. 
בקשיים גדולים. במקומות מבודדים נמצאות נאות־מדבר, 
שהגדולות בהן הן כופרה בדרום, ג׳אלו בצפון וג׳אהבוב 
בצםון־מזרח. הקימוטים של סירטיקה, הנמשכים בדרום־ 
קירנאיקה, נתגלו כמאגר נפט מן העשירים בעולם. 

אקלים. ל׳ היא ארץ מדברית, פרט לחוף הצפוני־ 
מערבי של קירנאיקה, שאליו מגיעים השקעים הבארוממריים 
העוברים בחורף מעל לים־התיבץ והוא זוכה בגשמי חורף 
עד 600 ס״מ בשנה באיזורים הגבוהים וכ 300 מ״ס במישור 
החוף. החוף בין טריפולי למיסוראטה מקבל 300 — 350 מ״ם, 
ואילו בכל יתר חלקי המדינה אץ במות המשקעים הממוצעת 
מגיעה אף ל 100 מ״מ בשנה. תחום־ההשתנות השנתי של 
הטמפראטורה הוא גדול, בעיקר בצפון, שם חודרים בחורף 
טשי אוויר קטבי מעבר לים־התיכון ועמם טמפראטורות נמו¬ 
כות, ולעתים אפילו יורד שלג בהדים י אך בתב חדשי השנה 
שולטים גושי אוויר טרופיים יבשתיים, וסספראטורת־המכסי- 
מום היומית הממוצעת בחדשי הקיץ מגיעה ל ״ 46 — 40 . האי־ 
זורים החמים ביותר נמצאים באגנים הפנימיים של מדבר 
סחרה. ובהם נמדדו טמפראטורות שהן מהגבוהות בעולם (עד 
״ 57 ). האיזור היחיד שבו מודגשת השפעה ממתנת של הים 
התיכץ הוא קירינאיקה הצפונית. שבה דומות הסמפראסורות 
לאלו של ישראל. תופעה קשה במיוחד היא החח הדרומית, 
המדברית, החמה, ה״ג׳יבלי" המעלה את החום באיזוד 
החוף בבת אחת ב ״ 20 — 15 והמלווה לעתים קתבות סופות־ 
חול. היא מתחוללת בעיקר בחדשים אפריל 1 —יוני. 

החי והצומח. רק באיזורים בודדים, כג׳בל אחדד, 
ישנה צמחיה ים־תיכונית. בשאר חלקי ל׳ הצמחיה היא 
מדברית, המגוונת במידה זעומה ע״י אקליפטוסים בטריפו־ 
ליטאניה, וקטעי יער אורן ולא־נשירים אחרים, בקיתאיקה. 
גם החי הוא מדברי: ירבועים, צבועים, שועלים וחתולי־בר. 
בין הזוחלים לטאות שונות וסוגים אחדים של נחשים, שהאר־ 
סיים שבהם הם הפתנים. 

אוכלוסיה וחברה. התושבים המקוריים של ל׳ 

היו, כנראה, בני אותם עמים שנקראו בפי הכובשים הערבים 
"?רקרים" (ע״ע), ושהתערבו בימי־קדם עם יוונים ותמאים 
שהתיישבו באיזור החוף. עם הכיבוש הערבי נדחקו הברברים 
אל אחורי ההרים ושרידיהם עוד מצויים בנאות־סדבר, 
כג׳אלו, אוג׳ילה וזוורה, היום כמעט כל האובלוסיד. היא 
ערבית מבחינת הלשץ והתרבות, ומוסלמית מבחינת הדת. 
בץ ערביי קירנאיקה קמה, במאה שעברה, הכת המוסלמית 
הסנוסית (ע״ע סנוסי) שמייסדה, סייד מוחמד בן עלי, הוא 
אבי השושלת השלטת בל/ 

בתקופת המשטר הפאשיסטי באיטליה יושבו בל׳- כמה 
רבבות איטלקים חלק ניכר מהם עסק בחקלאות. לאחר 1951 
נשארו בל׳ כ 30,000 מהם, רובם בטריפולי. 

עיקר היישוב בל׳ מרוכז ברצועה שאיבה מרוחקת מהחוף 
יותר מ 30 ק״פנ ברצועת החוף המערבית אף מפלס מי־התהום 
אעו עמוק ואלפי בארות פרימיסיוויות מספקות מים רבים 
להשקיה. כ 10% מהאוכלוסיה יושבים בגאות־המדבר המפו¬ 
זרות בפנים המדינה. היישוב העירוני גדל בתקופת השלטון 
האיטלקי, ומגמה זו אף נתחזקה מאז גילר הנפט, והיום 
( 1967 ) מגיע אחת יושבי הערים ל 50 . כ 25% מהתושבים 
הס נוודים ונוודים למחצה. 

מנהל. בתקופת השלטץ האיטלקי והמשטר הפדראלי 



טריפולי: 1 סדרות לחוף־הים 

(עד 1963 , ור׳ להלן) היתה ל׳ מחולקת לשלוש יחידות מדי¬ 
ניות: טריפוליטניה ( 290,000 קכדר), קירנאיקה ( 900,000 
קמ״ר), קזאן ( 570,000 קמ״ר). החלוקה המנהלית. היום, 
היא ל 10 מחוזות (סוחפזת), שבראש כ״א מהם עומד נציב 
(מוחפח) והם: ןויה, קרבולום, חומם, מיסוראטה. בנגאזי, 
דרנה, ג׳בל ע׳ארבי, ג׳פל אחדר, סבחה, אובדי. 

כערי בירה משמשות לסירוגץ בנגאזי וטריפולי (ע׳ 
ערכיהן). בירה חדשה מוקמת בביידד. (בצפון־מזרח קירנאי־ 
קה). הערים הגדולות (בסוגריים, אומדן מספר התושבים 
ב 1966 ) הן: טריפולי (טרבולוס, 230,000 תוש׳), בנגאזי 
(בנע׳אזי, כ 140,000 ), דתה ( 22,000 ), ברקה [ע״ע, אלמרג׳], 
עג׳דביד. וטוברוק ( 16,000 כ״א), חומס ([=לפטים מגנה] 
ע״ע) ומיסוראטה. יתר היישוב העירוני מצוי במספר רב של 
ערים קטנות. 

י. קר. 

כלכלה. עד לגילוי הנפט ב 1959 (ר׳ להלן) היתה 
כלכלת ל׳ מבוססת על חקלאות פרימיטיווית ומרעה. בל' 
מנצלים כ 38 מיליונים דונם קרקע ורק 13 מיליון דונם מיוע¬ 
דים לחקלאות קבועה והם מתמים בעיקר לאורך החוף. 
הגידולים העיקריים ( 1965 ): דגנים כ 100,000 טון 1 זיתים 
(כ 5 סיליץ עצים) עד 100,000 טון ז שמן־זית כ 00 נ/ 14 טץ. 
חשובים גם מטעי התמרים (כ 3 מילית עצים) והשקדים. 
בשנים האחרונות התפתח גידול אגתי-אדמה ליצוא — 
כ 5,000 טון. 

מ ש ק ־ ה ח י. מצדים במילית כבשים, כמספר הזה עיזים, 

וב 200,000 גמלים. 

עד שנת 1960 לא היתד. במעט תעשיה בעתם, וההת¬ 
פתחות בתחום זה עתין איטית. חומר הגלם היחיד המצד 
הוא המלח — ממנו כורים כ 12,500 טת לשנה. כמו כן 
מעבדים ספוגי ים וקיימת תעשיית־בית לשטיחים ותכשיטים. 
ייצור החשמל ב 1964 היה 157 מילית קדש ( 74 מיליון 
קדש ב 1957 ). בסך הכל עסקו בתעשיה, ב 1965 , כ 12 אלף 
איש. 



277 


לוב 


278 



מצב החברה הפרימיטיווית והכלכלה הנחשלת של ל׳ 
משתנה, מן הקצה אל הקצה, כתוצאה מגילוי הנפט, בעשור 
האחרון. קידוחי הנפט החלו בשנת 1956 ובאר הנפט הגדולה 
הראשונה נתגלתה ב 1959 בזלטן, שבאיזור המזרחי. 42 חב¬ 
רות ( 1968 ) פועלות בתפוש נפט וכבר נתגלו 20 שדות נפט 
המשתרעים על פני שטח נרחב של הסירטיקה והמשכה 
הגאולוגי — דרומית לג׳בל אחדר. כיום מופקים למעלה מ 1.7 
מיליון חביות ליום, מכ 1,000 באתת בשדות אלה, וקצב 
ההפקה תלד רק באמצעים להובלת הנפט לנמלים. במשך 5 
השנים האחרונות (עד 1967 ) הונחו 5 צנורות נפט׳ שארכם 
יחד למעלה מ 1,500 ק״מ, משדות הנפט אל נמלי הנפט החד¬ 
שים: משדה זלטן לנמל מרטה בלגה, מדהרה לאס-סידר 
שבמפרץ סירסה, ומשדות־הנפט של בידה וסמח לרס־למף, 
באותו מפרץ. 'לאחר גילד שדה הנפט בסתר (כ 500 ק״מ 
מדתם לטוברוק/ הונח צנור לנמל הנפט החדש (נחנך ברא¬ 
שית 1967 ) במרסה הריגה, שבטוברוק. הצנורות הם בקוטר 
של 24 — 34 אינץ'. 

כמדות הנפט שיוצאו מל׳ גדלו מ 0.7 מיליון טון ב 1961 
(בשוד של 11.5 מילית תלר) ל 22 מיליון טון ב 1963 , 58 
מיליון טת ב 1965 (בשוד של 780 מילית תלר) ו 84 מיליון 
סת ב 1967 . ב 1964 הופעל בית זקוק במרסה ברגה וכן מפעל, 
שיהיה מן הגדולים בעולם, להפיכת גז־האדמה — שנתגלה 
בכמדות גדולות — לנחל. 6 שנים לאחר הפעלתם המסחתת 
של שדות-הנפט הפכה ל׳ ליצואנית הנפט ה 5 בגדלה בעולם. 

תחבורה. האיטלקים הקימו את כביש החוף — מגבול 
תוניסיה ועד גבול מצתם באורך של כ 1,800 ק״מ. עד אז לא 
היו בל׳ דרכים המתאימות לתנועת כלי־רכב ממונעים. ב 1962 
הושלם הכביש — 1,250 ק״מ ארכו — שבת מיסורטה, דרך 
סבחה, בירת פזאן, לגאת, שליד גבול אלג׳יריה. כביש נוסף 
באורך של כ 260 ק״מ מחבר את ואדן עם סירטה. את הכבי¬ 
שים שהגיעו לפזאן מושכים עד לגבול צ׳אד והם יחצו את 


מדבר סחרה. מסילות בחל, שהיו בל׳, 

סורקו ב 1964 . שדותהתעופהשלבג- 
גאזי וטתסולי הם בינלאומיים (אלה הם 
גם ג מ ל י - ה י ם החשובים ),ב 1965 הוקמה 
חברת תעופה לאומית. 

סחר־החוץ. מאזן סחר־החוץ של 
ל׳ הוא חיובי החל מ 1963 . 99% משוד 
היצוא — 780 מילית תל ר ( 1965 ) — 

הוא נפט, המיוצא בעיקר לגרמניה המער¬ 
בית ( 38% ), לבריטניה ( 20% ), לאיטליה 
( 10% ) ולצרפת. היבוא הסתכם (ב 1965 ) 

ב 320 מילית דולר ( 98 מילית ב 1957 ) 

ומקורו בעיקר מאיטליה ( 25% ), אה׳ב 
( 17% ) ובריטניה 15% . 

אתרי הערים הידניות והרומיות שב¬ 
תחומה (ר׳ להלן), מושכים תיירים 
רבים. ב 1965 ביקרו בה כ 65 אלף. 

ה מ ט ב ע — לירה ל׳ — השדה ללירה 
שטרלינג — מחולקת לאלף מיל. ל׳ חברה 
באיזור־השטרלינג. תמות הזהב ומט״ת 
של ל׳ גדלו מ 70 מילית תלד בסוף 1959 
ל 246 מילית תל ר בסוף 1965 ול 416 מי¬ 
לית תלד באמצע 1966 . 

המהירות, שבה נתפתחו שדות הנפט, היתה כה מסחררת 
(ההכנסה הלאומית שולשה בתקופה 1964 — 1967 ) עד שתכ¬ 
ניות הפיתוח וניצול ההכנסות מן הנפט מפגרות הרבה אחר 
המציאות, ובעיקר בגלל העדר כוח-אדם (מקצועי ובלתי- 
מקצועי). לתכנית החומש 1963 — 1968 , הוקצבו כ 500 מילית 
דולר, שנוצלו רק בחלקם ושהופנו בעיקר לפיתוח החקלאות, 



ספע? ?חפררת ני בשרה־הנסט של ז 5 טן 

•י " 





279 


לוב 


280 


התחבורה, החיבוד והבריאות׳ אך עדיין אין ההמונים נהנים 
מהעושר הרב שהביא הנפט. 

31 ח 10 ז 3 םזש 101 ?ירד ..£ !ס ווו *סק 10 )/ 00 ) 017001 )£ ) 711 

83011 לן 12 םזב 8 , 1 ( 51001/0 £0000010 411 £ ; 1960 , 83011 

. 1967 ,. 0.0.0 

י. 1 ,ס 

חוקתה של ל׳ מבוססת בעיקר על החוקות המצרית 
והאיטלקית. המלוכה עוברת בירושה. המלך הוא שממנה את 
ראש הממשלה והשרים. קיימים שני בתי־מחוקקים: סנאט, 
בן 24 חברים ובית־נבחרים, אליו נבחרו(ב 1965 ) 91 נציגים. 
עם הכרזת עצמאותה ( 1951 ) היתה ל׳ ממלכה פדראלית 
ולשלושת מחוזותיה היו סמכדות־שיפוט עצמיות מצומצמות. 
ב 1963 שתתה החוקה ול׳ הפכה לממלכה מאוחדת. 

בכוחות ה מ ז ו י י נ י ם של ל׳ כ 6,000 איש, המסתיי־ 
עים בכזה משטרתי המוגה כ 11.000 איש, תקציב הבסהון, 
ב 1967 , היה כ 30 מיליון דולר. ל׳ נהנית מסיוע צבאי בריטי 
ואמריקאי וציודה הצבאי מקורו בארצות אלה. ב 1968 נודע 
כי צרפת תמכור לל׳ פריטי חמוש שונים. 

כוחות היבשה, 5,0003 איש, מאורגנים בחמישה גדודי 
חי״ר, גדוד משוחין המצמיד בשריוניות בריטיות בלא ציוד 
כבד יותר, ושני גדודי תותחנים. — בחיל האויר כ 20 כלי- 
סיס. — לחיל־הים אניית־משמר, 3 סירות־מנוע מהירות, 
2 אניות־עזר לתפקידים שונים (בנות 2,200 סט׳ כ״א), 2 
שולות־מוקשים וכמה סירות משסר־חופים. — ב 1947 שלחה 
ל׳ מתנדבים שהשתתפו בפלישת צבאות־ערב לישראל. 

ח י נ ו ך. חוק חיגוך־חובה, לגילים 6 — 12 , נחקק עם מתן 
העצמאות, אך רק עתה מאפשרות ההכנסות מהנפט את 
ביצועו. ב 1965 למדו בבתי־ספר 260,000 תלמידים, מהם 
30,000 בנות. באותה שנה היו 10 בתי־ספר תיכוניים, 4 בתי־ 
מדרש למורים ומספר בתי־ספר מקצועיים. מצויים גם מספר 
בתי־ספר זדים. האוניברסיטה של ל׳ נפתחה ב 1959 בבנגאזי, 
וב 1965/6 למדו בה ובשלוחותיה כ 2,000 סטודנטים- — בל׳ 
תחנת־שידור לאומית וכן תחנות שידור וטלמזיה אמריקאיות. 
המשדרות גם בערבית. ב 1968 הוחל בהתקנת טלדזיה לאד 
מית. בל׳ כ 74,000 מקלטי־רדיו( 1966 ), 

פרהיסטוריה. ד׳ אפריקה עמ׳ 42 — 340 , 345 . 

היסטוריה. התקופה הקדומה. בתעודות מצריות 
מן האלף ה 3 לפסה״ג נקראים שכניה של מצרים ממערב 
בשם 611011 ךו או!״!״!שד! ולפי ציורים מהזמנים ההם היו 
בהירי עור בגוון אדמדם ותכולי עין. בתעודות המצריות מן 
האלף ה 2 לפסה״ב נקראו השכנים שממערב בשם לבו(*י< 81 ), 
והמקור הקדום ביותר שבו הם נזכרים הוא מימי רעמסם ה 11 , 
מהמאה ה 13 לפסה"!! לפי צרופם לשבטי המשוש, ניתן 
להניח ששם זה היה רווח כבר במאה ה 14 לפסה״נ. לפי 
צורתם בתבליטים מימי רעמסס ה 111 (המאה ה 12 לפסה״ג), 
שייכים הם לטיפוס ה 1 ןו 1 ומש 1 ׳. מעטים השמות של לבו שנר¬ 
שמו בתעודות המצריות׳ ויש שמסיקים משרידי שמות אלה, 
שהברברים שבאפריקה הצפונית הם יורשיהם, או אפילו 
צאצאיהם, של הלבו והמשוש. 

מסתבר, שכבר בימי רע מסס ה 11 פרצו סכסוכים בץ הל' 
לבץ המצרים. בימי מתפתח (בסוף המאה ה 13 ) נחלו הל" 
מפלה, לאחר שיחד עם עמים אחתם חדת למצרים עד לאי־ 
זור הדלתה. בימי רעמסס ה 111 הוסיפו הל" לעלות על מצרים, 
ובדודות הבאים הצליחו, על אף מפלותיהם, להיאחז בכמה 


חלקים של הממלכה, ואפילו בנא־אמון. מאז שימשו הל" 
ביחד עם המשוש, כחילות־עזר בצבא המצרי. 

שישק (ע״ע), סלד מצרים, היה קצין־צבא ממוצא לובי, 
שהצליח לתפוס את השלטון במצרים ולייסד בה את השד 
שלת ה 22 , הלובית (במאה ה 10 לפסה״נ [ע״ע אוץ ישראל, 
עם׳ 281 ]). ככל הנראה, מילאו הל' תפקיד נכבד בצבאו 
של שישק, ובין חילותיו בשעה שעלו על יהודה נזכרים הל' 
בצד סכיים וכושים (דהי״ב יב, ג). ראשי משוש ולבו הנזכ¬ 
רים בתעודות המצתות היו גורם לא מבוטל בתהפוכות 
השלטון במצרים עד אמצע המאה ה 8 לפסה״נ, ובשושלות 
מקומיות היו בעלי שררה עד המאה ה 6 לפסה״ג. 

במקרא מצד השם ל׳ רק ברבוי. בפרשת בני נח (ברא׳, 

י׳) לא נזכת הל' במפורש, דש אומרים שהלהבים, הנמנים 
שם׳ ליד נפתחים וסתרסים, כצאצאי מצרים. אינם אלא ל' 
יוסף בן מתתיהו מספר (קדט׳ א׳: ר, ב׳), שלהבים הלך לל׳ 
וקיא לארץ זו בשמו, לפי נחום (ג, ט), נטלו הל' חלק 
בהגנתה של נא־אמון מפני אשור והם מתואתם כחיילים 
בצבא מצרים (דה״ב יב, ג; טז, ח), דבר שתואם לידיעות 
העולות מהמקורות המצריים. בספר תיאל (יא, מג) נזכרים 
ל' בזיקה למלך הנגב. שס . א , 

רק בתקופה החדשה נתקבל השם ל׳ לציון המתנה הכד 
ללת את קירנאיקה, טריפוליטניה ופזאן. היוונים כמו 
בשם ליביה (ווליש"/) את קירנאיקה ואורב את כל אפריקה 
הצפונית פרט למצרים. בקירנאיקה יסדו היוונים מושבות 
במאה ה 7 לפסה״נ, שהחשובה שבהן היתה קירני (ע״ע). 
מזרח ל׳ היה אח״כ בשלטון התלמיים ובתחילת המאה ה 1 
לפסה״ג עבר לרומאים. ב 67 לפסה״נ סופח האי כרתים לפרו¬ 
בינציה של קירנאיקה, שבירתה היתה קירני. אוגוסטום מסר 
את הפרובמציה לשלטון הסנאט. הקיסר דיוקלטמוס (ע״ע) 
קרע את כרתים מקירנאיקה, שאותה חילק לשתים, מזרחית 
(תחתית) ומערבית (עילית). בירתה של קירנאיקה המער¬ 
בית היתה פתולמאים (תו׳למתא). מהרומאים עברה קירנאי- 
קה לשלטון ביזאנטיון. מערב ל׳ היה בתחום השפעתם של 
הצורים ואח״כ של בני קרת חדשת (ע״ע, ור׳ טריפולי) 
ובאמצע המאה ה 2 לפטה״נ השתלטו הרומאים על הארץ. 
בתקופה הממית שיגשגה טריפוליטניה, כמוכח מהשרידים 
שנחשפו בלפטים מגנה (ע״ע). בימי הקיסר דיוקלטינוס הת¬ 
רחב שסח השלטון החמי דממה. מהם כבשוה הונדלים 
(ע״ע) ב 435 . ב 534 כבש בליסריוס (ע״ע) את הארץ, וגם 
חלק זה של ל׳ סופח לקיסרות הביזאנטית. 

התקופה הערבית. מיד אחמ שכבשו את מצמם 
פלשו הערבים לל׳, וב 643 הרסו את חומות טמפולי וכל 
הארץ נכבשה בידיהם. פעולות לדיכד התנגדותם של הבר¬ 
ברים נמשכו עוד זמן־מה, אך במהרה התאסלמו מב התוש¬ 
בים. — בקרבם פשטו מאד כיתות דחיות לא־סוניות. גורלה 
של ל׳, בחלקה או במבה, היה קשור במגרב או במצמם, 
ושלטו בה האגלביים (ע״ע) ואחריהם הפאטימיים (ע״ע). 
בתחילת המאה ה 11 התמרד מושל ל׳ מטעם הח׳ליף הפא- 
סימי, חזר לאיסלאם הסוני והכיר בשלטונו העלית של 
הח׳ליף העבאסי שבבגדאד. הח׳ליף הפאטימי שילח בו שני 
שבטים במים, בנו-הילאל ובנדסולים, שהחמבו אח ל׳ 
בפשיסותיהם והמיטו שואה על הארץ: שטחי חקלאות נרח¬ 
בים נעזבו והיו למדבר, ולמעשה לא נותרו מקומות ישוב 
קבועים אלא בעמם המבוצמח, ובראשן טמפולי. פשיטת 



281 


לוג 


282 


דיבדוים גרמה גם לירידת משקלם של הברברים ולעליית 
משקלם של הערבים. במאות השנים שלאחר מכן שקעה 
הארץ במלחמות שבטיות ובאנארכיה, אך בהדרגה התמזגו 
הערבים והברברים. להלכה שלטו בל׳ השושלות המגדביות 
השונות — המוחדין, החלציים וכר, אך שלטונם בפנים הארץ 
כמעט שלא הורגש, וחולשת השלטון גרמה לכך שמדינות 
נוצריות ניטו פעם בפעם לכבוש את ערי החוף. נסיונות 
אלה נבעו גם מרצונן של מדינות ימיות לדכא את שורדי־ 
הים שחופי ל׳ היו מעמיהם. ב 1510 כבשו הספרדים את 
טריפולי, ומסרוה ב 1530 ליוהניטים (ע״ע). באמצע המאה 
ה 16 כבשו התורכים את ל/ והחזיקו בה עד 1911 , לפחות 
להלכה. בפנים הארץ לא הודגש שלטונם, ובאיזור החוף — 
שחולק לשלושה חבלים: טריפולי, קירנאיקה ופזאן — 
גבו התורכים את המסים באמצעות שבטים נודדים, שבתמד 
רה קיבלו פטור ממסים. שיטה זו גרמה להשתעבדות התוש¬ 
בים לשבטים אלה. מפקדי הצבא — הדיים — דחקו בהדרגה 
את המושלים האזרחיים (הפחות) והשתלטו על הארץ. לא- 
פחות מסובנת היתד. עליית כוחם של שודדי־הים, שגרמה 
לפעולות-תגמול נגד טריפולי מצד המעצמות הימיות — 
כגון בריטניה, הולנד, אה״ב (ב 1805 ). 

במאה ה 17 החלה משפחת קרמנלי להשתלט על חבלים 
שונים בל/ ובמאה ה 18 חיתה כל הארץ בידיה. ב 1835 חזת 
התורכים והשתלטו במישרין על ל/ מפחד הצרפתים, שכבשו 
אז את אלג׳יריה. חידושו של השלטון התורכי הישיר הביא 
לשיפור תנאי הבטחון בל/ המאורע המכריע בהתפתחותה 
של ל׳ בתקופת השלטון התורכי המחודש קשור בעליית כוחם 
של המנוסים (ע״ע סנוסי). 

במלחמה בין איטליה לבין תורכיה ( 1911/2 ) כבשו האי¬ 
טלקים את טריפוליטניה ואת קירנאיקה, אולם התנגדות 
התושבים לכובשים נמשכה שנים רבות, בייחוד מצד חסנו־ 
סים, עד שדוכאה כליל ב 1932 . כבר בשנות ה 20 החלו האי¬ 
טלקים בהתיישבות חקלאית ועירונית בל/ בעידודה של 
ממשלת סוסוליני. ערב מלה״ע 11 הגיע מספר האיטלקים 
בל׳ ל 10% — 904x10 מכלל התושבים. האיטלקים סללו כבי¬ 
שים מצויינים, ייצבו חולות־גודדים ופיתחו את מקורות המים 
להשקיה, והנהיגו שיטות חקלאיות חדישות. הורחבה גם 
רשת החיבוץ לתושבים המקומיים, אולם שפת ההוראה 
בבתי־הספר היתה איטלקית. 

במלה״ע 11 נכבשה קירנאיקה בידי הבריטים ( 1940/1 ) 
ובחורף 1942/3 נכבשה כל ל/ קירנאיקה וטריפוליטניה 
הועמדו תחת מנהל צבאי בריטי, ו$זאן תחת מנהל צבאי של 
כוחות צרפת החפשית. לאחר המלחמה הועברה שאלת מעמ¬ 
דה של ל׳ לאו״ם. ב 1949 החליט האו״ם להעניק עצמאות 
לארץ לא יאוחר מ 1952 . האו״ם שלח נציב עליון לל/ ואסיפה 
מכתנת של נציגי שלושת החבלים אישרה ב 1951 חוקה 
פדראלית לממלכת ל/ ב 24.12.1951 הוכרזה עצמאותה של ל׳ 
בראשותו של המלך אידרים 1 , מנהיג הסנוסים. 

ל׳ העצמאית נתקבלה ב 1953 לחבר הערבי. מאז הקמתה 
שמרה על קשרים טובים עם בריטניה ואה״ב, שלהן נתנה 
בסיסים צבאיים בשטחה, ע״פ חחים, שתקפם יפקע בראשית 
שנות ה 70 . מרבית החיילים הבריטיים כבר עזבו(ב 1966 ) את 
ל/ — גילוי מעיינות־נסט עשירים בסוף שנות־החמישים שינה 
במהירות אח כלכלתה של ל׳ ואת מבנה החברתי, וממדינה 
מפגרת נהיתה ל׳ למדינה עשירה בעלת קצב־פיתוח מזורז. 


וע״ע בנגאזי! ברקה! טריפולי! קירנאיקה* פזאן. 

, 1,1813 ) 0 וו 011107 קו 71 110 ) 4 10 ) $10 41 ) 1111 ) 111 ¥01111 , 80110 . 5 

0110 ) 0 *'.׳./׳.;ז 0 - 414111 101710 110 ) 4 510170 , 110551 .£ ; 1953 ,( 1 

4 ( 1911 (£ 1813 , 11 ), 1954: 11 ^. ^112x1(1131-1, > 404 ( 1-711 ., ]963, 

< 07 ץ< 1$1 ,£) 31 ׳״ 11 ד .!/ ; 1964 ,£ 0170111 *!) 70 ,ז 0 ג 31 ז 111 \ . 14 
. 1967 ,( 2011 40 ? , 78 7110 ) 1$ ><ז 1 ) 11 < 1 

אח. א. 

יהודים. מפת־דרכים רומית סדימאה ה 4 לסה״ג מציינת 
בקרבת 063 , היא טריפולי, יישוב בשם' 130 ) 11 ! 501031.00115 
1$11 ^! 1 .\/ 1101 ־ 01 ("סקינה, מקום יהודים של הקיסר")—כנראה 
שבדים. בסוף המאה ה 4 נזכרים גרים מל׳ (ירו׳ כלאים זד, 
ג׳). ב 063 התקיימה גם במאה ה 5 עדה יהודית. לפי מקד 
תת ערביים, נפוצה היתה היהדות בקרב הברברים שישבו 
בהר נפוסה, לפני הכיבוש הערבי, אך במקותתינו נזכתם 
יהודי חבל זה רק מהמאה ה 10 . בין היהודים נפוצה הדעה 
כי משם מוצא יהודי האיזור כולו. במחצית השניה של הסאה 
ה 11 היה בטריפולי בי״ד שלא היה כפוף לזה של א״י, ולפי 
תדירות הכנד אל־לפו־י במקורות מהמאה ה 11 וה 12 , יש 
להסיק כי גם בלבןה, ליד עיר־הנמל חו׳מס, היה יישוב יהודי 
נכבד, וכן גם בבוה-המדבר גרמם (ע״ע). יישוב יהודי היה גם 
בברקה (ע״ע) ובמקומות אחרים. בשנת 1159 — 1160 , סבלו 
הקהילות היהודיות, עם נצחונם של המ!חדץ, אף שהשליטים 
לא פגעו בנפש ולא דרשו המרת דת. 

על 400 השנים הבאות אין ידיעות בדבר יהודי ל/ לפי 
מקור מאוחר, נמלטו, עם הפלישה הספרדית ב 1510 , 800 
משפחות יהודיות מסתסולי לתאג׳ורה שממזרח לה ול$׳ 3 ל 
גריאן שבפנים הארץ. לאחר הכיבוש התורכי התחזק היישוב 
היהודי שם. באותו פרק זמן השתקע בטריפולי הרב שמעת 
לביא (ע״ע), מגולי ספרד, והוא שקומם את מצב היהדות 
שם ויסד את לימוד התורה. בשנים 1588/9 היו יהודי ל' נתר 
נים בצרה גדולה עקב ההתקוממות נגד התורכים שעורר 
"המהדי" יחיא בן יחיא. רבים נאלצו להתאסלם, ועם דיכוי 
חמרד חזת ליהדותם. 

הקהילה בטריפולי התחזקה משהתחילו יהודי ליוורנו 
(ע״ע) להתיישב שם. ב 1663 הגיע אליה השבתאי אברהם 
מיכאל קרדויזו (ע״ע), שניהל משם תעמולה שבתאית. למן 
המחצית השניה של המאה ה 17 ועד לכבוש האיטלקי עמדו 
בראש יהודי ל' -קאידים" (מנהיגים). בימי הרעב והמגפה 
של 1784/5 סבלו היהודים הרבה׳ וסכנה רבה נשקפה להם 
ב 1793 , כאשר נתמנה עלי גורז׳י, המכונה ,בורגול", לפחה 
של ל/ כעבור שנה ומחצה גורש מהעיר, (לזכר הנס חוגגים 
יהודי טריפולי "פוריס-של-בורגול", בכל כ״ט בטבת. 

יהודי ל׳ התגורת בש¬ 
כונות (הארה) בתוך הע¬ 
רים השתות. בשני כפ¬ 
רים בג׳בל (גריאן ותג- 
רינה) שכנו היהודים 
במערות, עד לעלייתם 
ארצה ב 1950/1 . 

הנוסע בנימין השני 
מצא בעיר טריפולי באמ¬ 
צע המאה ה 19 כ 00 ( 14 
משפחות יהודיות (כ 3 /י 
מהאוכלוסיה), ולהם 4 
דיינים מומחים, ו 8 בהי מירח יהודיה סשוכני סערות ננריא! 



283 


לוב—לוכיה 


284 


כגסת. ב 1906 ביקר בל , ג. סלושץ (ע״ע), ותיאו¬ 
רי¬ו משמשים מקור היסטורי. ב 1931 הגיע מספר 
יהודי ל׳ ל 21,000 בקירוב ( 4% מהאוכלוסיה), שישבו ב 15 
מקומות, מהם למעלה מ 15,000 בעיר טריפולי. ב 1944 היה 
מספרם 27,000 . במלה״ע 11 קיימו אנשי הבריגאדה היהודית 
פעולה מדינית ותרבותית ענפה בקרב האוכלוסיד. היהודית. 
בשנים 1950/1 עלו למעלה מ 30,000 מיהודי ל׳ למדינת- 
ישראל, ואז נוחת בה כ 3,000 איש. לפני מלחמת ששת 
הימים נמצאו בה כ 7,000 יהודים, מהם כ 1,500 נתעי חת. 
בעקבות המלחמה רצחו המוני מתפרעים כ 20 יהודים בל/ 
המשטרה פינתה את היהודים מן הגטו של טריפולי, כדי 
לשמור על חייהם, ואז נשדד הגטו ע״י המתפרעים. לאחר 
שחרורם היגרו יהודים רבים. 

מחשובי רבני ל׳ יש לציין את הרב מסעוד חי בקח (ע״ע) 
מחבר ס' "מעשה רקח" על הרמב״ם, ר׳ אברהם חיים אדאדי 
בעל ״ויקרא אברהם״, ולאחתנה — ר׳ יצחק חי בוכבזה 
(גם׳ 1930 ). 

ע״ע אפריקה, יהודים, עם׳ 360 — 364 . 

י. מ. טולידאנו, נד המערב, 88 , תרע״א! ב. טלושץ, ספר 
המסעות, א', תרצ״ח! ש. ברנשטיין, מחזור טריפולי(סיבי, 
י*ט/כ), תש״ו/ז* ג. שלום, אגרת אברהם מיכאל קארדוזו 
לדייני איזמיר (ציוו, י״ס), חשי״ד! ס. זוארץ ועוד [עודך!, 
יהדות ל/ תש״ך ן ח. ז. הירשברג, תולדות היהודים באפ¬ 
ריקה הצפונית, זד, 17-5 , ב/ 206-173 , תשכ״ה < א. הטל, 
סידסומים על יהדות ל׳! רשימה ביבליוגרפית (ספונות, ט׳), 

תשכ״ה! ,^!■![ 4 . 11 411111 114 1 ■ 11111 [ 411/14 , 301111 ( 800 .[ 1 

- 0 * 101 1 011 , £ 414 ££114 011 , 0011511 4 \ ; נ 1858 , 230-237 
, £10141 114 > 144/111 { 44 ' 1 41 1 ( 01 [ 141 , 111 :>< 1 מ 50 ו£ . 1928,14 ,)*מ 
4/11141 ££1-11 211 144 401-10 !  11 יח£ — 

( 1838 -^- 1929 ), מדינאי צרפתי. ל׳ היה בנו של 
איכר, למד משפטים וב 1876 נבחר לציר רפובליקני בבית- 
הנבחרים. הוא לחם בחריפות נגד שיטת החינוך שהיתה 
מקובלת בצרפת, שנתנה השפעה רבה לכנסיה הקאתולית, 
ופעל להנהגת חיגון״חובה חילוני חינם. ב 1885 נבחר ל׳ 
לסנאט, ב 1887/8 היה שר לעבודות ציבוריות וב 1892 ראש 
הממשלה ושר-הפגים, באחת התקופות הקשות ביותר, כש־ 
פקדו את צרפת התנקשויות אגארכיססיות ושביתות רבות. 
ממשלתו נפלה בשל "שערוריית פאנאמה" (ע״ע לספם). 
ב 1896 נבחר לנשיא הסנאט וב 1899 — 1906 כיהן כנשיא 
צרפת. הוא ביטל את פסק־הדין נגד דריפום (ע״ע), ותרם 
להפרדת הכנסיה סן המדינה. ב 1904 הביא לכריתת ברית 
״ההסכמה״ ( £0:6016 ) עם בריטניה. 

,.£ .£ 11141 ) 1114 ? 11 444114 111 ^ ££1 4 > 14141 14 ) 51 , 31140 ( 1 וד 1 ( 0 £ 

. 1932 

אבוא, ?רנסוא מי#ל לה טליה, מךקי דה - 

£00¥015 16 > 015 ^ 43 ^ ,ז 61116 ' 1 16 61 ו 1161 \ צוס^מגז? 

( 1641 , פאריס — 1691 , ורסאי), מדינאי צרפתי. ל׳ היה בנו 
של מישל לה טליה ( 1603 — 1685 ), מבכירי־שריו של לואי 
הוא היה יריבו של קולנד (ע״ע), שונא הוגנוטים 
ומסוכסך עם רוב מצביאי המלך. ל׳ היה מארגן מעולה, ומש- 
נתמנה לשר־המלחמה ב 1666 הקים מחדש את הצבא הצרפתי, 
שמסוגל היה לעמוד בפני כוחות אירופה כולה. במיוחד אירגן 
את שידות האפסנאות ע״י הקמת מחסנים מרכזיים לנשק, 


תחמושת ומזון, שיחרר את הצבא מתלותו בשיקולי אספקה, 
ובעזרת שירות תובלה יעיל הקנה לו אפשתיות תמתן שלא 
תיו ידועות עד אז. בעזרת ז׳אן מארטינה ( 31-11061 ^), מפקח 
חיל־הרגלים, תשליט משמעת ברזל בגייסות, הקפיד על 
תירגול שיטתי של החיילים, ואף ניהל תמרונים קבועים. ל' 
תנהיג את השימוש בתבים מכודנים והפך את חיל-התותחגים 
לחלק בלתי־נפרד מהצבא. חידוש אחר שהנהיג — השימוש 
במדים אחידים. את מח־ד,לחימה תעלה ע״י חלוקת עיטורים. 
לחיילים פצועים ומזדקנים הקים בית־מחסה ("בית האינווא- 
לידים"), בפאריס. בשנותיו האחרונות הגיע הצבא הצרפתי 
ל כ 3754x10 איש, והית מוכשר לנהל בבת אחת מלחמות 
בחזיתות שונות. 

במרוצת הזמן הפך ל׳ ליועצו הקרוב ביותר של לואי 
ז \^ x והשפעתו עליו גדלה גם בתחום מדיניות החת. הוא 
חחק את ידי המלך בשאיפותיו להתפשטות וכיבושים. יחד 
עם המלך היה מנהל את המבצעים הצבאיים ומכתיב למפ¬ 
קדים בשדה (וובאן, טירן׳ ליכסאמבור, ק 1 נדה, ואחרים) 
את המהלכים האסטראטגיים. חורבן חבל הפאלאטינאט בגר¬ 
מניה ( 1689 ) בוצע לפי פקודתו, והוא שמרר את חיי ד,ד,וגנו־ 
טים ע״י ה״דראגונאז־ות": איכסון בפד של חיילים בבתיהם. 

- $011 011011 ? 151 ח 11 ז 041 5011 * 4 1 * * 1 *£ €ז 1$101 }¥ 

* 1 1 * 10/1 ^[ ,ש־ 11 >ת\ 3 ״ 1 ; 1864 ־ 1862 \׳\ 1-1 ,*? 171111101 1 * ** 11 * 11 

. 1 1943 1 * 

ס. 0 . 

לחיומל (< 1 * 0601 # ו\׳), עיר נפתית במחוז ורלין (ע״ע) 
שבבריה״ס, 15 ק״ם מהנהר בוג. עד 1939 בתחום 
פו׳לניה. — ה י י ש ו ב ה י ה ו ד י בל/ תחילתו עם יסוד העיר 
במאה ה 14 , דד,ודים נזכרים שם לראשונה בשנים 1372 — 
1380 . בסאה ה 16 שיגשגה הקהילה* ב 1557 העניק לד, המלך 
זיגמונט־אוגוסט (ע״ע) את הזכות להישפט אצל הודוודה, 
עם זכות-עירעור בפני המלך, בלא להיזקק למוסדות השי¬ 
פוט העירוני. ביהכ״נ בל׳ הוא מן המאה ד, 16 או ד, 17 , והוא 
מסוג בתהכ״ג הבצורים (ע״ע בית־כנסת, עמ׳ 649 — 650 ), 
מרבני ל׳ החשובים באותה תקופה: ר׳ שמעון דלף אורבך, 
ר׳ אברהם ב״ר יעקב פולק (ע״ע), ר׳ משה מת (ע״ע) ור׳ 
גדליה ב״ר מאיר (מהר״ם) מלובלין. בגזירות ת״ח נהרגו בל׳ 
יהודים רבים. בתחילת המאה ה 18 היתה ל׳ הקהילה המבוססת 
ביותר בגליל הלם־בלז. 

ב 1847 היו בל׳ 2,130 יהודים, ב 1897 — 3,297 (כ 75% 
מכלל החוש׳) וב 1931 — 3,807 (ב 93% ). אחרי הכיבוש 
הגרמני(יוני 1941 ) התרכזו בל׳ פליטים יהודים רבים, ובספ¬ 
טמבר 1942 הגיע מספרם ל 10,000 . מהטבח, שהתחיל ב 2 
באוקטובר 1942 ונמשך שבעד, ימים, נמלטו רק כ 150 איש, 

א. פעלדמאן, די עלמסטע ידיעות וועגן יידן אין פוילישע 

שמעט אץ /\ו^ו׳ 0 < יארד,׳(בלעטער פאר געשיכטע, ו), 11934 

י. הילסרץ, פנקס ועד ארבע ארצות, מפתח, בערכו, תש״ה * 

ב. אייזנשסיץ־קשב, די יידן אץ וואלץ, 1944-1939 (פץ 

נאענטן עבר, /יו). 1959 . 

א. ל. ק. 

לוב*ה ( 13 !§ 1 /י), סוג צמחים ממשפחת הפרפרניים (ע״ע); 

קרוב לשעועית (ע״ע), אבל נבדל ממנה במבנה 
הסירה, שהיא ישרה ולא מסולסלת. ד,ל" הן עפ״ר עשבים 
מטפסים או שרועים. העלים מורכבים מ 3 עלעלים ולכל אחד 
עלעלי לוואי. הפרחים צפופים וביניהם צופנים הדומים 
לבריות. מפרש הפרח רחב וגדול מהמשוסים. מספר האבק¬ 
נים : 10 , מהם 9 שזיריהם מאוחים ואחד חפשי. ישנם כ 60 



285 


לוגית — לדביץ׳ 


286 



לובית חרביחית ליניזז ארונח התו־סיל: 

1 . ענף פורח וגו*א פרי: 2 . ורע: ענף הנ 1 *# אח תרמילי הפרי זזארוכים 

3 . תרמיל הפרי 


מינים והם פן הגידולים הנפוצים ביותר בארצות הטולפיית 
והסזבסולפיות. הזרעים משמשים מאכל לאדם ולבהמה. 

מיני התרבות הם חד־שנתיים והם מצטיינים ברבגוניות 
בדרך גידולם, בגדלם, ובייחוד בצבע הזרעים (חום, אדום* 
כהה, לבן, לבן עם כתמים כהים). 

שלושה מינים חשובים ידועים בתרבות: 

1 . ל׳ תרבותית ( 1$ ג 1 ז 16 > $1 ./\)ו 

2 . ל׳ ארוכת התרמיל(או אספרגוס 15 נג 1 )שקנט[> 5 *! ./י) ז 

3 . ל' גלילית ( 102 ע 1 > 1 ז 11 ץ 0 ./ 1 ). 

הל׳ התרבותית — זניה מרובים מאד. אלה שמגדלים 
לתרמילים או לגרגירים למאכל אדם, מכונים ל/ ואילו זבי 
המספוא — א פ וב ת ה ב ק ר. אלה האחרונים שונים מבחי¬ 
נה בוטאנית מזני הל׳. צבע הפרחים לבן או ארגמן. הפרי: 
תרמיל מרובה־זרעים, כ 7 — 12 ס״מ אצל זני הל׳, כ 20 — 30 
ם״מ אצל זני אפונת הבקר. 

הל׳ א ר ו כ ת ה ת ר מ י ל — היא צמח משתרע. התרמיל 
עבה ובשרני. ארכו מגיע עד 50 — 100 ס״מ! גרגיריו ארוכים. 

הל׳ ה ג ל י ל י ת — היא שיח זקוף, בעל תרמילים קטנים 
( 3 — 13 ס״מ) הרעים קטנים וקשים. לזנים מסויימים תקופת 
גידול ארוכה. 

הל׳ היא גידול קיץ. תנאי האקלים והקרקע מתאימים 
לאלה של התירם. אך נדרשת מידת חום קצת יותר גבוהה. 
הל׳ מצליחה בכל סוגי הקרקע ובלבד שתהיה רטיבות 
מספקת. בתנאי בעל, זמן זריעתה הוא בחדשי האביב המוק¬ 
דמים, ואילו בשלחין, בכל חדשי הקיץ. מבחינת הערך 
התזונתי שווה הל׳ לשעועית ולאפונה. ור׳ הטבלה להלן. 

גידול אפונת־הבקר אינו נפח כיום באת, אולם נסח 
הוא מאד בחקלאות באה״ב. בא״י נוהג גידול הל׳ במיוחד 
במשק הערבי. 


הערך התזונתי של הקש בזני־מספוא בהשוואה אזיסד, 


שוסו 

פחמימות 

חלב? 


0.7% 

39.1% 

3.4% 

לוביה 

0.4% 

35.1% 

0.7% 

חיטה 


מוצא הל׳ מאפריקה המרכזית. היא הובאה ליוון במאה ה 4 
לססה״נ והמספר הרב של זניה באפריקה, באסיה הדרומית 
ובארצות אגן הים־התיכון מעיד על תרבותה הקדומה. 


הפול המצרי שבמקורות חדל זהה עם הל׳ 

התרבותית, שהיא בעלת גבעולים מטפסים או 
מתפשטים למרחוק. "ההן סולא מצריי כד 
רסיב אינון צווחין ליה לובי, כד הוא נגיב 
אינון צווחין ליזז סול מצריי" ("פול מצרי זה* 

כשהוא לח קור? אותו לובי■ וכשהוא יבש 
קוריו אותו סצרי״ו ירו׳ כלאים ח׳. ג׳). בחק¬ 
לאות א״י בתקופת בית שני גידלו אוחו לשחי 
מטרות: לזרע (ה״סול המצרי היבש' שזרעוהו 
לפני ר״ה וסמוך לאחריו), או ל״ירק", לצורך 
קטיף ה״קציצ?" (כלר התרמילים), כגידול 
שלח?. יש גם שזרעוהו לירק בתחילה, קטפו 
פעמים אחדות אח התרמילים, ובסוף הקיץ 
הותית חלק מהתרמילים לזרעים יבשים (ע״ע 
שביעית ומשנה שביעית ב׳ ח׳^־ט׳ן שבת 
ס״ט. ז׳ ז וראה גם ליברמן תוספתא כפשוטה 
על שביעית סרק ב׳, עמ' 499 ו 502 ). 

פול ה ח ר ו ב נראה שהוא הל׳ ארוכח־התר- 
מיל, שקציציו. נפוחים ובשתיים הם, בעודם ירוקים, ומש¬ 
תלשלים כלפי מטה כחרוב. את השעועית (פסילתא) הנזכרת 
במשנה ובמקורות אחרים, נוטים לאחרונה לזהות עם הל׳ 
המצרית או לובנת-הנילוס ( 3 שט 110 ת .¥), שהיא צמח בד 
מטפס בעל פרחים צהובים, הגדל בגדות נחלים ובאדמות 

ביצה (ועי? עתך, ערך פול). 

ש. הורביץ, גידולי שדה חדשים באחריסראל. א/ ת״ש! 

י. בארי - ב. בסולר, גידול ירקות, ב׳, חש״ו! י. ארג?, 
גידולי שדה, ב׳. תשכ״ג! י. סליקם, החקלאות בא"י בתקו¬ 
פת המשנה והתלמוד, 79-78 , תשכ״ג! ./״<י - .זז .! 

. 1949 114 !¥ / 0 , 9 ) 0021 ^ 1 ,מ 

ש. ה. 

לוביץ׳ (: 2 :״׳* 1.0 ) עיר בפולניה, נ 75 ק״מ מערבית- 
דרומית מווארשה, ע״נ בזורה. בת 18,300 תוש׳ 

( 1963 ). 

יהודים ישבו בל' כבר במאה ה 15 , אך גורשו משם 
ב 1516 , ועד למאה ה 19 היתד, ל׳ סגורה בפניהם. אעפ״ב 
הצליחו מזמן לזמן יהודים בודדים להתבסם בל/ ולעתים אף 
במספר ניכר, עד כי ב 1724 הוכח מחדש האיסור על ישיבתם. 
ב 1759 1785 נזכרים יהודים שהתנצרו בל/ כנראה בקשר 
לתנועה הפראנקיסטיח. לל׳ שורש עמוק בפולקלור היהודי, 
משום שבששת הירידים, שנתקיימו בה במשך השנה, באו 
אליה יהודים רבים מכל רחבי פולניה, ואף מגרמניה. אפיי- 
בית לקשר זה היא המימרה היידית, .איך האב אים אין 
ל"/ שמובנה: "אין לי עניין בד, אף־כי תולדותיה אינן 
ברורות. מאז חלוקתה של פולניה בשנת 1795 הותר בהדרגה 
יישוב יהודי בל/ אך עד אמצע המאה ה 19 — רק במבע 
מיוחד. ב 1829 הוקם בל׳ בית-כנסת מעץ, וב 1876 הוחלף 
בבגיין־לבנים מפואר. רבני ל׳ בזכרים משנות ה 40 , מהם ד 
שמואל משיניוה בעל "רמתים צופים"׳ ד מיכאל רב ויינגוט 
וד אברהם כלבו. בין חכמיה, שנודעו לתהילה, היו ר׳ שלום 
בר׳ יחזקאל אלבק, חוקר הספרות התלמודית (אביו של חנ 1 ך 
אלבק [ע״ע]), ור׳ יצחק יוסף חזן, מדקדק ופיטן. עד מלה״ע 
1 נהנו יהודי ל׳ מרווחה כלכלית, טחנות הקמח של זליחובסקי 
נחשבו לבין הגדולות בפולין. היו בל׳ מוסדות דתיים וסר 
ציאליים, וכן ספריה עממית מהגדולות שבפול? ( 1908 ). 

ב 1808 היה מספר היהודים בל׳ 60 ( 21/2% ), ב 1827 — 

405 ( 12% ), ב 1857 — 1,161 ( 20% ), ב 1897 — 3,552 



287 


לוכיץ׳ ~ לועלץ 


288 


(כ 30% ), וב 1931 — 4339 (כ 25% ). במלה״ע 11 היו יהודי 
ל׳ מרוכזים, עד יעי 1940 , ברובע מיוחד ונתונים לרדיפות 
הנאצים. ביוני 1940 הוקם הגטו, בו רוכזו בצפיפות איומה 
8,200 יהודים, מהם כ 3,500 שהובאו מחת לל/ במארס־אפריל 
1941 הועברו כולם לגטו וארשה. 

ל׳, א שמאט אץ מאזאוויע, 1966 ; ג. שאיאק (עורך), ספר ל׳, 
1966 . 

א. ל. ק. 


לובליים (;> 3 ;>:> 2 ג 1 שאל 1,0 ), משפחת צמחים דו־פסיגיים, עש¬ 
בים, שיחים ועצים, בעלי עלים מסורגים או מרוכזים 
בבסיס הגבעול, פשוטים ועד מחולקים, מנוצים. הפרחים 
בודדים או ערוכים בתפרחות: שיבולע אשכול או מכבד. 
בהרים הגבוהים של אפריקה המרכזית (קילימאנג׳ארו, הרי־ 
קניה) בולטים מאד מיני ל׳ בגובה של כמה מטרים. אין הם 
אלא עשבים גבוהים, בעלי גבעול חלול שמסתיים בשיבולת 
גדולה מאד. 

הכותרת מאותת עלים, ובלתי נכונה ועד דרשפתגית, 
בעלת 5 אעות ומכילה 5 אבקנים מאוחים, פחות או יותר, 
לצינור מסביב לעלי. לל׳ מנגנון האבקה מיוחד במינו. עמוד 
העלי נושא זר של שערות נוקשות בגובה בסיס צינור המאב¬ 
קים. ע״י התארכות העמוד דוחקות השערות את האבקה אל 
קצה הצינור. רק לאחרשהאבקה נלקחת ע״י החרקים המאבי¬ 
קים בוקעות ועולות שתי הצלקות מתוך צינור האבקנים. 
השחלה תחתית. הפרי, הלקט או עגבה, רב־זרעים. 

הל , קרובים לפעמעיתיים (ע״ע) דש המצרפים אותם 
אליהם כתודקבוצה. הם מתים כ 20 סוגים וכ 600 מינים, 




הנפתים תבם באמורים החמים. 

הסוג החשוב לובליה ( 1.0136113 ) כולל 
כ 250 מיגים מאמורים שונים, עשבים חד 
ורב־שנתיים. הלובליה השתער. (״ 1 
115 ״״€) מאפריקה הדרומית, היא צמח 
נד וכוללת זנים רבים. מרבים לגדל 
אותה בשל פרחיה היפים. הלובליד. 

״הטבק ההודי״ ( 1313 ) 10 . 4 ) מאמריקה 
הצפונית, היא צמח קטן וחד־שנתי, שפת 
חיו כחולים. ריה ההלקטים מגרה את 
הנחיריים וטעמם חריף. מהעלים וקצות 
הגבעולים היבשים מופק הלובלין 
( 401161100 ), תעתבת של אלקלואידים 
(ע״ע אלקלואידים, עמ׳ 825 ): החשוב 
ביניהם הוא ה*> -לובלין, תרכבתו 
ג 0 זא 27 1 ] 2 4 ־ 0 . פעילותו הפיסיולוגית בת 
כוז 3% תמה לזו של ניקוטין. הוא ארסי 
מאד, ברפואה הוא משמש כאמצעי נגד 
אסתמה (קצרת), בתנכיטיס כרו׳ני, ועוד. 

אכילת עלים, הלקטים וזרעים גם בב־ 

מדות קטנות, עלולה לגרום למתת, או 
לפחות, במקרים פחות קשים, לתופעות 
של הקאה, בחילה, עוית ותרדמה. בתכ¬ 
שירי *)־לובלין משתמשים גם כדי להיגמל 


611$ * 6113111 ( 1,01 
מראה כמי; 


ב. 


6115 ^ £111 1.0116113 
דיאברסה 
של הפרח 


מן העישון. — 5 ת€ז 1 ן ~ 1 מצוי במקומות- 
מרעה לחים באירופה המערבית. . 4 
005 * 1 ״£, בעל פרחים אדומים, מצוי במכ¬ 
סיקו ובטכסאם. 


משפחת הל׳ כוללת צמחי תועלת שתים, המשמשים את 
הילידים בארצות הטתפיות: חפירות של ־ 013 01011113 ־ 0101 
ג<|־ 0€£1 ־ €1 והעלים של ג 11 ז״ 13 מ 110 ־ח 363 ״׳ 05 נאכלים! השרף 
החלבי של צמחי-ל׳ שוגים משמש להכנת דבק ( 0101:0100113 ) 
ולהפקת קאוצ׳וק ( 111$ ץקס 031 ס 11 <ע 51 ). 

מ. זהרי-א. פאהן, צמחי התרבות של ישראל, 394 . חשי״ז < 

, 101215 ? ^ 105051212 ? / 0 25012022 ) 010551 21 < 7 , 116 ) 0 * 8 8 

. 1952 , 582-4 , 11 
י. גל. 

לובלץ ( 4011110 ), עיר במזרח פולניה, כ 160 ק״מ מדרום- 
מזרח לתארשה, וכ 65 ק״מ מגבול בריה״מ < 

203,000 תוש׳ ( 1965 ). יושבת על גדות הנהר ביסטשיצה, 
תבל הויפש, בגובה 180 מ׳ מעל פני־הים, בשוליה הצפוניים 
של רמה גירית הקרויה "הטבלה הלובלינית" באחור של 
גבעות נמוכות. ל׳ היא מרכז תעשיה, תחבורה, מנהל ותר¬ 
בות. בעיר ובסביבתה מסעלי־תעשיה לייצור מטוסים, מש¬ 
איות, מנועים, מכתות חקלאיות, ציוד תעשייתי וחקלאי, 
מכשירי עבודה, מוצרי טכסטיל, עור, עץ וטבק, משקאות 
אלכוהוליים, מזונות^ ועוד. ל׳ משמשת מרכז לעיבוד התוצרת 
החקלאית של סביבתה, לפנים היתה מרכז מסחרי לאחור 
נרחב. ל׳ מהווה צומת חשוב של מס״ב וכבישים! דרכה 
עוברת ססה״ב הראשית מווארשה ללבוב, לקיוב ולאודסה. 
בל׳ שתי אתיברסיטות, בי״ס לרפואה ובתי־ספר גבוהים 
לחקלאות, למקצועות טכניים שונים ולאמנות. כן נמצאים 
שם תיאטרון, אופרה ומוזיאתים. היא בירת מחח ל׳( 24,830 
קמ״ר! 1.9 מיל׳ תוש׳), אך משמשת מרכז מנהלי וכלכלי 
לאחור רחב יותר. בל' קתדראלה מהמאה ה 16 ובניינים 
רבים וכן שערים עתיקים מיה״ב. על העיר מתנשאת טירה 
מבתרת, ובתוך העיר כמה ארמונות של בני האצולה 
לשעבר. 

היסטוריה. ל׳ היא אחת הערים העתיקות ביותר 
בפולניה, וכנראה היתה קיימת כבר במאה ה 10 . מעמד של 
עיר ניתן לה ב 1317 . במאות ה 13 וה 14 סבלה ל׳ מהתנפ¬ 
לויות של טאטארים, ליטאים ואוקראינים, אך הפכה למרות 
אלה לעיר המסחר החשובה ביותר בין הוויסלה והדניפר. 
במאות ה 15 וה 16 זכתה ל׳ לפריחה כלכלית ותרבותית, 
בה נתקימו ישיבות הפארלאמגט ("סים") הפולני, דרי- 
דיה משכו סוחרים ממרחקים. ב 1569 נחתם בל׳ ההסכם 
על איחודן של פולניה וליטא — "ה אוניה הלובלינית". במאה 
ה 17 סבלה העיר מהתקפות הקחאקים (ב 1650 ), השוודים 
(ב 1656 וב 1702 ) והטאטארים (ב 1672 ). ב 1702 נשרף רובה 
של העיר, ומאז ירדה פלאים והתחילה להתאושש רק בסוף 
המאה ה 18 . לאחר החלוקה השלישית של פולניה ( 1795 ) 
באה ל׳ תחת שלטה אוסטריה. ב 1809 נכבשה בידי הצבא 
הפולני של ״דוכסות וארשה״, אך קונגרס דנה ( 1814/5 ) 
כלל אותה בשטח שנמסר לרוסיה. במלה״ע 1 היתד. מרכז 
השלטת האוסטרי הכובש < אחר־כך נכללה בפולניה המחו¬ 
דשת שקמה ב 1918 . ב 1939 — 1944 היתה בשלטץ כיבוש 
גרמני, ביולי 1944 שוחררה בידי הצבא האדום ועד גירושם 
של הגרמנים מווארשה (ביאנואר 1945 ) היתד. בירתה 
הזמנית של הרפובליקה הפולנית העממית. בראשית המאה 
ה 20 מנתה אוכלוסיית העיר כ 90,000 נפש וב 1939 — 
כ 122,000 . בתקופת מלה״ע 11 נתדלדלה אוכלוסיית העיר 
בעיקר עקב השמדת היהודים, שהיוו כ 40% מתושביה. עם 
תום המלחמה מנתה רק כ 60,000 תוש , . אוכלוסייתה חזרה 


289 


לובלין 


290 


וגדלה משהתיישבו בה רבבות פולנים שחזרו מבריה״מ. 
הקמת מפעלי תעשיה רבים לאחר 1948 משכה לעיר 
אוכלוסיה מכפרי הסביבה. 

. 1959 ,״£ , 5 ( 1121 ^ 03 . 02 - 1 ; 6€1 ז 3 *ג 0 .א 
מ. בר. — י. א. ק. 

יהודים ישבו ארעית בל׳ כבר במאה ד. 14 , אך רק 
לאחר איחוד פולניה־ליטא ( 1569 ) נתהוו התנאים הכלכליים 
ליישוב של קבע! יהודי ל׳ נטלו חלק בסחר התבואות, 
שהתפתח במיוחד בחלק זה של פולניה, ועמדו בקשרים 
הדוקים עם ה״שלאכטה" — האצולה הגבוהה — שנמשכה 
לל׳ בגלל הירידים ומושבי חסים שנתקיימו בה, החל מן 
המחצית השניה של המאה ה 16 . מספר היהודים גדל בהתמדה 
ול׳ הפכה למרכז פעיל, שהשפיע על כל יהדות פולניה 
(וע״ע ועדי־הארצות). במאה ה 16 נתעוררו הסכסוכים הרא¬ 
שונים בין הסוחרים היהודים לבין הנוצרים. המלד זיגמונט 1 
.הזקן״ (ע״ע) איפשר ליהודים לעסוק במסחר, וב 1521 
שיחררם ממכם בגבולות מחוז ל/ ב 1550 זיבה זיגמונט 11 
אוגוסט (ע״ע) את היהודים בכתב זכויות, אולם בשנת 1558 
אסר נציב המחוז על ישיבת היהודים בתוך חומות העיר 
והמלך זיגמונט־אוגוסט סמך ידו על איסור זה, בשנת 1568 . 
אם כי לא תמיד קדים האיסור במלואו, היה בו כדי לגרום, 
במשך 300 שנה, קשיים רבים ליהודי ל/ וכתוצאה מכך 
היתד! "עיר היהודים" בל׳ מקום מגוריהם העיקרי עד למלה״ע 
11 . מצבם הכלכלי של היהודים הלך וירד עם ירידתה הכל¬ 
כלית של העיר במאה ה 17 , ובעקבות הראקציה הקאתוליח 
המתגברת• בתקופה זו גם החלו 9 משפטי עלילת־דם ובשנת 
1598 אף הוצאו להורג שלושה יהודים שהואשמו בהמתת 
ילד נוצרי. ב 1646 הרסו תלמידי בית־המדרש הישועי 20 
בתי-יהודים, הרגו 8 נפשות ופצעו 50 . ב 1686 הוצא להורג 
יהודי לאחר שהואשם ברציחת אחד מפרחי־ד,נזירים במסדר 
הכרמליטים, שנמצא בריא ושלם לאחר מכן. 

במצור 1650 ערכו החיילים המוסקוואים עם הקוזאקים 
של חמללניצקי(ע״ע) טבח ביהודי ל׳ והרגו בם כ 2,000 . כיון 
של' היתד, מרכז לתנועת הרפורמאציה, הגבירו בה הישועים 
את פעילותם דיסדו בה בית-דפום, בו הדפיסו גם כתבי- 
פלסתר נגד היהודים. 

פלישת השוודים לפולניה בשנת 1656 ו״מלחמת הצפת" 
הביאו לירידתה המוחלטת של העיר ונמנע מן היהודים 
לשקם את כלכלתם. לאחר שנחלשה הפעילות בתחום 
המלאכה והמסחר הפכו ייצור המשקאות החריפים והסחר 
בהם לעסוקם העיקרי של יהודי ל/ הזכות הבלעדית בענף 
זה היחה בידי העירוניים הנוצרים, אולם לפי הסכם משנת 
1628 , שנתחדש לאחר מכן פעמים אחדות, הותר גם ליהודים 
לעסוק במקצוע זה. במאות ה 17 וה 18 ערערה על כך אגודת 
הסוחרים הנוצרים, אך ללא הצלחה. הסוחרים הנוצרים עשו 
יד אחת עם האגודות המקצועיות של בעלי־המלאכה במטרה 
להצר את צעדיהם של בעלי-המלאכה היהודים ובעלי- 
המלאכה הנוצרים הבלתי־מאורגנים. כדי לעמוד במאבק זה 
נוצרו בל' התאגדויות משותפות של בעלי-מלאכה יהודים 
ונוצרים, שאיגדו אופים זעירים. ב 1734 — 1765 גם חייטים. 
בשנים הבאות ייסדו החייטים היהודים התאגדות נפרדת, 
אשר סופחה ב 1805 לאגודה הכללית של החייטים הנוצרים. 
אולם גם שם קופחו היהודים בזכות הבחירה. 

למן המאה ה 17 שאף חלק מן העירוניים, ובייחוד מעמד 


הסוחרים, לנשל את היהודים שהתגוררו מחוץ ל״עיר היהו¬ 
דים". דבר זה עלה בידם, ב 1772 — 1782 , כשמזימות מסוג 
זה היו נחלת־הבלל בפולניה כולה. למרות זאת נשארה ל׳ 
אחד המרכזים היהודיים הגדולים על אדמת פולניה. ב 1787 
היה מספר יהודי ל' 4,230 (כ 50% מכלל האוכלוסיה) וב 1908 
היה מספרם כ 31,700 ( 50% ). בתחילת המאה ה 17 היו 
בבעלות היהודים כ 100 בתים, בזמן השפל בעיר ירד 
מספרם, אולם בסוף המאה ה 18 חזר המצב לקדמותו. גם 
במחצית השניה של המאה ה 19 היו בבעלות היהודים כ 3 /י 
מבתי המגורים שבעיר. 

מן המחצית השניה של המאה ה 19 החלו יהודי ל׳ 
להתיישב ב״עיר הישנה״, שבין החומות. במרוצת הזמן — 
ועם צאת הפולנים שהעדיפו להתגורר מחוץ לחומות — 
הפכו בד, לרוב, ו״העיד הישנה" הפכה, איפוא, לגטו חדש. 
בסוף המאה ה 19 נוסדו בל׳ ביד,"ח היהודי, מושב־זקנים, 
בית־יתומים ותלמוד־תורה. 

תנועת ההשכלה לא פסחה על ל׳, ועם משכיליד, נמנו 
אלכסנדר צןרבוים (ע״ע), יעקב ריפמן (ע״ע) ואחרים, 
בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 פעלו בל׳ הסופר 
י. ל. פרץ (ע״ע) והוגה הדעות יעקב קלצקין (ע״ע). מאז 
הקונגרס הציוני הראשון ב 1897 ועד לשואה נתקיימה בל׳ 
פעילות ציונית — מדינית ותרבותית — ענפה, וכמעט כל 
המפלגות היהודיות היו פעילות בעיר. כן פעל בל׳ סניף 
של ה״בונד" (ע״ע), אשר בהשראתו התקיימה ב 1905 
הפגנה מדינית של פועלים יהודים, אשר התרכזו בחצר 
ביהכ״נ של המהרש״ל. מאות מהם נאסרו והושלכו לכלא, 

במלד,:ע 1 שימשה ל׳ עיר מושב ומנהל לשלטונות 
הכיבוש האוסטרים. בעיר נוסדו אז שתי גימנסיות ומספר 
בח״ס עממיים יהודיים. הוקם תיאטרון יידי, שעל בימתו 
הופיעה השחקנית אסתר רחל קאמינסקה, וכן נוסד אז, ע״י 
שלמה ניסנבוים, היומץ היידי "לובלינער טאגבלאט", אשר 
הופיע עד תחילת מלה״ע 11 . בשנים 1922 — 1938 יצא לאור 
בל׳ השבועון היידי "לובלינער שטימע". 

עם הקמתה מחדש של פולניה העצמאית באה תקופה של 
גיאות כלכלית ליהודי ל׳, אשר היו פעילים במסחר, במלא¬ 
כה ובתעשיה. ב 1939 מנתה האוכלוסיה היהודית קרוב 
ל 00 ( 504 נפש (כ 40% מכלל האוכלוסין־,). 

ל׳ כמרכז התורה. חכמי-ל׳. עם התבססותו 
הכלכלית של היישוב היהודי, נעשתה ל׳ מרכז לתורה. 
רבני ל׳ של המאה ה 16 והמחצית הראשונה של המאה ה 17 
נחשבו לגאוני הדור, והודות להם זכתה ל' לכינוי "ירושלים 
דפולין" וחכמיה כונו "חכמי-ל׳". רבה הראשון של קהילת 
ל׳ היה ר׳ שלום שכנא. בנו של המוכסן יוסקו, אשר קיבל 
התר מן המלך זיגמונט 1 לגור בין חומות העיר ולנהל בה 
את עסקיו. הוא היה לרבה של ל׳ ב 1520 בערך. וב 1541 
נתמנה ע״י המלך לרבה הראשי של פולין־קטן. בישיבתו 
למדו כמעט כל גדולי ההלכה שפעלו בפולניה במאה ה 16 , 
ביניהם גדול הפוסקים של פולניה: ר׳ משה איסרלש (ע״ע)— 
הרמ״א. אחרי פטירתו ( 1559 ) בא במקומו בנו, ר׳ ישראל 
שכנא. אז נוסדה בל׳ ישיבה נוספת, שלראשה נתמנה שלמה 
בן יחיאל לוריא (ע״ע) — המהרש״ל. אחרי פטירתו ירש אח 
מקומו חתנו, ר , שמעון וולף אורבאך. גם שנים מתלמידיו, 
ר׳ מרדכי יפה (ע״ע) וד׳ יהושע פלק (ע״ע) שימשו תקופות 
מסויימות כרבני ל׳. חכם אחר שנתפרסם אז הוא ר׳ מאיר 



291 


לוגלין—לובלינר, יחדטע לודויק 


292 


בן ו״ גדליה מל׳(ע״ע) — המהר״ם מל׳! הוא נתמנה לראש 
ישיבת ל׳ בגיל 25 , ושימש בתסקירו 5 שנים. כעבור 26 שבים 
שב לל׳ לשמש שם בשניה כרב העיר וכראש ישיבתה, עד יום 
פטירתו. מבין רבני ל' במחצית הראשונה של המאה ה 17 
יצויינו עוד: ר׳ שמואל אליעזר בן ר׳ יהודה אידל׳ס 
(ע״ע) — ב 1614 — 1625 , ר׳ יואל יפה סירקש (ע״ע), 
ר׳ נפתלי בן יצחק הכהן (ע״ע) — ב 9 — 1648 , ור׳ אברהם 
הישל ב״ר יעקב, אשר שימש באותו זמן כראש ישיבת ל׳. 

הדפוס העברי הראשון בל׳ נוסד ב 1547 ע״י המדפיסים 
בני משפחת שחור, אף שרשיון רשמי ניתן להם רק ב 1551 . 
בדפוס זה נדפסו ב 1559 — 1568 , בין השאר, אחת-עשרה 
מסכתות של התלמוד, וזו היתד. ההוצאה הראשונה של 
התלמוד בפולניה. ב 1578 נפתח בל' בית־דפוס חדש ע״י 
קלונימום יפה, שהסתייע בעבודתם של סדרים מאיטליה, 
דפוסיו של יפה מצטיינים בשעריהם הנהדרים ובעיטוריהם. 
אחרי מותו של קלונימוס יפה ב 1603 המשיכו במפעל זה 
צאצאיו עד סוף המאה ה 17 . 

ל' נודעת בבתהכ״ג העתיקים שלה, ביניהם: ביהכ״נ 
המפואר של המהרש״ל, אשר נוסד עוד בתחילת המאה ה 16 , 
נשרף מחרב בחלקו פעמים מספר ואולם נשאר על תילו 
עד תקופת השואה; ביהכ״ג של "שאול ואל" וביהכ״נ של 
הרב צבי הירש דוקטור. 

כשנשתקע ר׳ יעקב יצחק הורויץ (ע״ע) בל' — טמור 
ל 1800 — הפכה ל׳ למרכז חסידות, אשר התקיים בה עד 
תחילת השואה. מלבדו פעלו בל׳, בתקופה מאוחרת יותר, 
האדמו״רים לבית איגר, וראשון להם ר׳ אריה ליב איגר 
( 1816 — 1888 ), בנו של ר׳ שלמה איגד (ע״ע). הוא כיהן 
כאדמו״ר 34 שנים ואחרי פטירתו שימשו כאדמו״רים, 
זה־ע״י־זה ובאותו זמן, תלמידו ורעו, ר׳ צדוק הכהן רבינר 
ביץ, ובגו ר׳ אברהם איגד (ב 1888 — 1914 ). מלבדם ישב 
בל׳ עד לשואה האדמו״ר ר׳ משה מרדכי טברסקי (ע״ע, 
ענד 330 — 331 ). 

בין הרבנים החשובים שפעלו בל׳ בתקופה האחרונה 
שלפני השואה התבלט הרב מאיר שפירא (ע״ע), מייסדה 
וראשה של "ישיבת חכמי־ל׳", אשר נחשבה לגדולה בישי¬ 
בות פולניה. היא נפתחה ב 1930 ונתקיימה עד תחילת 
השואה. ר׳ מאיר שפירא, שירש את משרתו של הרב 
אליהו קלאצקין, היד. גם רבה האחרון של קהילת ל׳. 

תקופת השואה■ — ב 1941 הוקם בעיר גטו, שנכלאו 
בו כ 37x100 יהודים. כמעט כל תושבי הגטו חוסלו 
ב 1942 — 1943 . מחנד,־המוות מידנק (ע״ע) הוקם ע״י הנא¬ 
צים בפרבר של ל', וב 1943 בלבד הושמדו בו כ 18,000 
מיהודי ל׳, מלבד רבבות שהובאו ממקומות אחדים. 

בתום מל ה ״ע 11 נתאספו בל׳ כ 900 יהודים ששרדו, 
מבני ל׳ ומקהילות אחרות. כיום ( 1968 ) קיימת בל׳ קהילה 
קטנה, אשר חבריה מאורגנים במסגרת האגודה החברתית- 
תרבותית של יהודי פולניה. בעיר הוקמה אנדרטה לקדושי 
השואה. 

ש. ב. ניסבבוים, לקורות הירודים בל׳, תר״ס! הנ״ל, יגר 
שחדותא, 1913 ! ב. מאנדעלסבערג. מאסעריאלן צו דער 
געשיכטע פובעס עקאנאמישן און רעכטליכען מצב פון די 
לובלינען יידן אין 7 נטן יארהונדרם (יוננער היסטאריקער, 

1 ), 1926 ! הנ״ל, לובלינער יידישע האנטווערקער און די 
שטאטצעכן אין דער ערשטער העלפט פון 17 םן יאר־ 
רונדרס (שם, 11 ), 1929 ! א. טשעריקאווער, דער ארכיוו 
פון שמעון דובנאוו! פון לובלינער פנקסים (וזיסטארישע 
שריפטן, 11 >, 1937 ; מ. באלאבאן (תר׳ א. ל. שוסהיים), 


די יידן־שטאם ל', 1947 ; נ. שמן, ל/ שטאט פון תורה, 
רבנות און חסידות, 1951 < דאס בור פון ל׳, תשי״ג; א. מ. 
הברמן, המדפים חיים שחור, בגו יצחק וחתנו יוסף ב״ר 
יקר (ק״ם, ל׳א), חשט״ז! ב. שילדקרויט, מחקרים לתול¬ 
דות ל , , תשב״ה; נ. בלומגטל, תעודות טגיטו ל', תשכ״ז. 

.יא //' X ,א 1111116 ) 08 ׳* 8 ) 614 ( 0 ^י . 8 

; 1952 < ( ס 68 פ 2 :>ץזס $0 ו 14 ו 001 זץז 5 ת 1 $106£0 ״י 110 ע 2 0 ץ 161 ג 811 ) 
08411016 ./י\ ; 1965 8 ( 161 ? . 11 -. 0 6 ן 6 ! 0x1 

.,א 0108/16 <} 11 יא 1 { 217 ({ £62 ! 61  8 \ 408/1 

1966 ,(. 618 .) 

9 . 

לו 3 ל י נס 7 ןי, ?צמ^אל — £031105161 5310061 — ( 1868 , 
להאניטבורג [פרוסיה המזרחית] — 1910 , וימאר), 

סופר גרמני, יהודי. 

בן להורים עניים, החל ל׳ דרכו כשוליה בחגות־ססרים. 
בהדרגה פנה לכתיבה, פירסם מאמרים על נושאים ספרותיים 
בעתונות הגרמנית, כתב מחזות ועסק בחקר תולדות הספרות 
הגרמנית. הוא בא לראשונה תחת השפעת התנועה הנאטד 
ראליסטית ואח״ב פנה לנאו־קלאסיות של פאול ארבסט. 
ממחזותיו ההיסטוריים והמיתולוגיים: 613101 ( 1011 ■! 06 
(״האימפראטור״), 1901 ; 1 > £055130 מסע 6060 ? ("פטר סרו־ 
טיה״), 1906 : 1 > 1 ! 30003 ו> 0 ס 161 ( 0001 ("גונתר וברוב- 
הילד״), 1908 ; £302160 1 > 0 ס ! £3186 ("קיסר וקאנצלר"), 
1910 . ברם, עיקר פירסומו בא לו בשל טפריו על תולדות 
הספרות הגרמנית:־ 0600 101 } 13£ (ס 0656115 1 ) 00 £10603000 
: 1611 >ת 3030 * 3x1101:603 (״ספרות וחברה במאה ה 19 ״), 1 1899 
16006 >ס 31 ־! 16 > 811302 016 (״מאזן המודרניזם״), 1904 ; 
310616106 161 > £0$£308 ! 06 (״קץ המודתיזם״), 1909 . 

ל׳ ביקש להתבולל בחרבות הגרמנית, אך לא הצליח להת¬ 
עלם ממורשתו, כפי שמסתבר מספרו 011303161606 1111186116 ( 
18 עע 1 > £0 00 ) 0 1 > 0 ט 61 ( 1-1631 , 260 ז 3 ק 0111 ס 361 ("דמויות 
יהודיות ביצירות גרילפארצר, הבל ואוטו לודויג״), 1899 . 
במחקרו - 30 160 ) 308 030180600010$ 168 > £015063008 016 
£01000 011660 ("התהוות הנצרות מתוך התרבות הקדומה"), 
1910 , שלל את היסטוריותו של ישו. ל׳ תמך בתחילה בציד 
נות, אך פנה לה אח״ב עורף. מאמרו על האנטישמיות ב 606 !< 
£001156330 060051:36 (דצמבר 1896 ), עורר את אחד־העם 
לתגובה ברשימתו ״הלאומיות החדשה״ (״השלח״, א׳, 385 — 
386 ), תרנ״ז. 

מ. י. ברדיצ׳בסקי, דור ודורשיז(לוח אחיאסוי, ר, 118-117 ), 
תרנ״ח | , 8 ( 01811 11686 . 4 8114 1111 ־ £1 881 ? ,. 0 . 5 , 0411316 .]/ 
; 1914 , 343-352 , £81 ! 81 6 וו / ק 0 ! 110 ו 1 ? , 55108 ^ 1 171 ; 1913 

887186 1111 ״. 2611 461 011/1161 11114 016/11811% , 5060861 .\ 
1925 , 140-143 , ! 1611108111118 ?!? ! 46 

ם. ל. 

לובלי?ר, ןהו? 2 ע לח־ויק - - £0311 ־ 02635 116 * 3 > 01 
060 — ( 1809 , וארשה— 1868 , בריסל),סופר ועו״ד 
יהודי. ל׳ השתתף במרידה הפולנית של 1830/1 , ולאחר 
דיכויה ברח לבריסל, שם שימש כעורך־דין. הוא עמד בקש¬ 
רים הדוקים עם ההיסטוריון הפולני יואבים ללול והשפיע, 
בנראה, על יחסו החיובי ליהודים. ל׳ נלחם באנטישמיות שב¬ 
קרב הגולים הפולניים במערב־אירופה, שאף להתבוללות יהד 
די פולניה בפולנים, והאמץ כי מדינה פולנית עצמאית, לכש¬ 
תקום, תעניק ליהודיה שוויון־זכויות גמור. משוס־כך הטיף ל׳ 
לתמיכה במרד הפולני של 1863/4 והיה בין מייסדי החברה 
06118160565 63 ס 30 ץס 0 ס 165 000068 16 > 01003156 ? 1113006 ^ 
("הברית הפולנית של כל האמונות הדתיות"). ל׳ הרבה 



293 


לובליגר, יהושע לודויק — לו**׳׳בםקי, ניקולי איונוביץ׳ 


294 


לכתוב, בצרפתית ובפולנית" על בעיית יהודי פולניה ועל 
נושאים משפטיים ומדיניים. מכתביו: 0108116 ?ם £$6 ״ 11 * 06 
(״על יהודי פולניה״), 1839 ז ׳* 16 >ץ 2 גמסזלס ("הגנת היהד 
דים״}, 1858 < ש 150 ס? ׳ 4 * ׳ 4 * 461116 ־ 1x1 ׳ 4 * 013146 ? 00 ("אל 
פולנים־יהודים בפולניה״), 1862 , ועוד. 

נ. מ, גלמי, טפוסים היססוריים: י. ל׳(הצפירה, 69 ), 1931 ! 

1863 14 * 1510 * 711 * 1 ** 114 [ 1 * 0 ,־מיז^ס 4 < •א 

10 <* 7 :> 17 ע 51 ס /*! 6 ^ 1923; 5. 1.35014, 7. 4x1 ,(ר' מפתח) 

. 1961 , 249-250 , 20 * %1 וי*ו 40 

לובן (בצדם , — 3111 ׳* 1,011 , בפלאמיח — 611 ׳\ 11 :^ 1 ), עיר 
במחח ?ר 3 נם (ע״ע) בבלגיה המרכזית, כ 20 ק״מ 
מצפון־מזרה לבריסל. מספר התוש׳ כ 32,000 (אומדן 1965 ). 
אך יחד עם החוש׳ הארעיים, בעיקר סטודנטים, מגיעה אוכלר 
סייתה במרבית ימות השנה לב 45,000 , וידוד עם הפרברים 
לכ 55,000 , חב התושבים פלאמים. 

ל' יושבת על גדות הדילה ( 01116 ), יובל הסקללה, בגובה 
25 — 30 מ׳ מעל פגי-הים. העיר היא מרכז תעשייתי וצומת 
תחבורה. דרכה עוברים כבישים חשובים ומסה״ב הראשית 
מבריסל ואנטורפן ללייד, ולחבל הרוהר בגרמניה. כן מחו¬ 
ברת היא בתעלה עם הסחלדה ומצוי בה נמל נהח חשוב, 
המשרת תנועת מטענים גמלה בינה לבין אנטוורפן. התעשיה 
מייצרת מוצרי־מתכת, מכשירי־חשמל, מוצרים כימיים, מוצרי 
הלבשה ומזונות. ברם, עיקר חשיבותה של ל׳ היא באוניבר¬ 
סיטה העתיקה שבה, שנוסדה ב 1425 , החשובה והגדולה באר 
ניברסיטאות בלגיה. ב 1964 למדו בה 15,760 סטודנטים. 
אוניברסיטה זו, ששפות־ההוראה בה הן גם צרפתית וגם 
פלאמית, מלאה ב 1967 תפקיד חשוב ב״ריב הלשונות" המ¬ 
חריף בבלגיה(ע״ע, כרד־מילואים, עם׳ 669 ). — בעיר בניינים 



בית העיריה ב 5 *ב! (בסיגנח נתתי — נבנה בשנים 48 * 1 — 11463 


מהמאות ה 14 וה 15 . מהם כמה הידועים ביפים ובסיגנוגם 
המיוחד, כגון בית העידיה, האוניברסיטה וכמה כנסיות. רבים 
מבניעיה העתיקים והנאים ביותר ניזוקו בשתי מלה״ע. 
ספריית האוניברסיטה שנשרפה ע״י הגרמנים ב 1914 , שוקמה 
בעזרת תרומות מארצות רבות, אך שוב ניזוקה במלה״ע 11 . 

לפי המסורת המקומית נוסד יישוב במקום זה כבר בימי 
יוליום קיסר. בסוף המאה ה 9 ביצרו הנורמאנים את המקום, 
שהתפתח במהירות במאה ה 11 . רוזני ל׳ פרסו את שלטונם 
גם על אנטוורפן, ובמאה ה 12 נהיו לרוזני בראבאנט ואח״ר 
לדוכסנם. באותה תקופה, עד לסוף המאה ה 14 , היתה ל׳ אחת 
הערים החשובות ביותר באיחפה המערבית, והתפרסמה 
כמרכז לייצור אריגים למסחר בצמר. באמצע המאה ה 14 
ישבו בה כ 50,000 איש, ויש אומרים שאוכלוסייתה הגיעה 
עד ל 100,000 . ירידתה נגרמה מהמת מלחמה שניטשה בה 
בסוף המאה ה 14 בין האזרחים, שהקימו משטר דמוקדאטי 
(ע״ע ארצות-השפלה, עט׳ 281 ), לבין הדוכס. בסופה של 
מלחמה זו נמלטו המוני אורגים וסוהרים מל׳, ובריסלשיגשגה 
על חשבונה. עם ייסוד האוניברסיטה ב 1425 , הפכה ל׳ לאחד 
ממרכזי המדע החשובים ביותר באירופה. 

116 46 0, 461 071^*7x65 ד 1 18 46 08 ¥0777x811071 < ־ 11£1 ש׳< 011 [ 

18 ) 4 18 $71 414 $16^17, 1935; 1(1., 06$ 11X51111111071$ % 

¥811 067 .? ; 1935 , 6 ^ 68-8 ^ 814 77x0 ״״ 1 46 01116 

. 1958 , 6 % * 61 57171 485 147x4 ה 6 < 0014 

מ. בר, 


לובצ׳בסקי, ניקולי איונוביץ׳ - 063 ^ .מ .מ - 

'*גסנספנ״י — ( 1793 , גיז׳ני־נובגוחד— 1856 , קא- 
זאן), מאתמאטיקאי רוסי. ל׳ החל בלימודיו באוניברסיטת 
קאזאן בגיל 14 , ובהיותו בן 20 
כבר הורד. בה. בשנים 1827 — 
1846 שימש כרקטור ועשה רבות 
להעלאת קתה של אוניבר¬ 
סיטת קאזאן. לפי המלצת גאום 
(ע״ע) נבחר ל׳ לחבר־נספח של 
האקאדמיה למדעים בגטינגן. 

ל׳ רכש לו מקום נכבד בתו¬ 
לדות המאחמאטיקה המודתית 
ע״י עבודתו החלוצית בתחומה 
של הגאומטריה הלא-אוקלידית 
(ע״ע). עבודתו הראשונה בשטה זה נתפרסמה ב 1826 . בשנים 
1835 — 1838 פירסם ל׳ את מחקח הבסיסי "יסודות חדשים 
של הגאומטריה ותורה שלמה של המקבילים". בתחילה לא 
עוררו עבודותיו, שנתפרסמו בשפה הרוסית, כל הד. רק 
ב 1840 , לאחר שיצא לאור בגרמנית תקציר של מחקריו בשם 



1 א. יונאצ׳בסקי 


־ 31 ־ 31 ? ־ 161 > 11160116 ז 211 1116151101111118011 ( 1 £נ 1 :>*[ 611 בנ 01 ש 0 
1611111160 ("מחקרים גאומטריים בתאוריית המקבילים"), 
הגיעו רעיונותיו לידיעת ציבור המלומדים. בסוף ימיו, בהיותו 
עיוור, הכתיב את מאמרו 611:16 מממ 18 ו 4 ? ( 1855 ) ,שהוא סיכום 
עבודת חייו. 

החידוש במחקריו של ל׳ גלום בגישתו המהפכנית למושג 
גאומטריה בכלל, ובפרט לאכסיומה החמישית של אוקלידס 
בדבר הקווים המקבילים. עד לזמנו של ל׳ לא היו עוררין על 
אכסיומה זו. ל׳ עירער על אמיתותה ופיתח גאומטריה שלמה, 
המבוססת על ההנחה של קיום קודם מקבילים רבים לישר 
דרך נקודה אחת, הכלואים בין שני ישרים היוצרים זווית 
נחוגה. ל' פיתח גם את הטריגונומטריה של מערבת זו. עבר 




295 


לובצ׳כסקי, ניקולי איונוכיץ׳ — לוגו 


296 


דתו של ל׳ היתה הגאוסטריה הלא־אוקלידיח הראשונה 
שהופיעה בדפוס. סמוך לה פיתח גם י. בוליי (ע״ע) גאד 
מטריה דומה, תראה כי גם גאוס הגה רעיונות דומים, אך 
חשש לפרסמם. 

אנגלית: 1912 ,) 1908 , 111410 !< 071-1% < 7 ג>מ*ז><ח 0 ז> 7 ) ״£ , 800012 .א 
1955 2 , המחר׳ השניה כוללת תרגום ספרו של ל־ בדבר תאר 
; 1937 , 140111177101711 /ס ״*ג , 8611 .יד .£ ! (ריית המקבילים 

■ 81071 11 * 81 )(! 1 81/77774 81077 )(/¥ : .£ ,/ , 101111011 ןז\ . 

. 1962 ,( 53 , 1515 ) 7 ( 010777111 7601 ) 6/1 ״■£ 

ש. א. ע. 

לובצלןי, להוךה( 1850 , טורן [רוסיה] — 1910 , פאריס), 
רב ומחבר. מ 1880 התגורר בפאריס, ומ 1881 שימש 
רב לקהל המהגרים מיהודי רוסיה, פולניה ורומניה שם. 
מ 1904 היה גם חבר בית־הדין הקבוע בפאריס. ל׳ ההדיר 
מכ״י חלקים מספר "ההשלמה" של ר׳ משולם ב״ר משה 
(ע״ע), עם מבוא גדול לתולדות רבני פרובנס ועם ביאורים 
והערות בשם ״תורת ההשלמה״ — למסכתות ב״ק וב״מ 
(פריז, תרמ״ה-מ״ז), ב״ב, סנהדרין ושבועות (וורשא, 
תרס״ח), ע״ז ו״כללי דקנקנים" (פיעטרקוב, תר״ע). בתת״ו 
יצא ספת "בדקי בתי״ם", המכיל הגהות ותיקונים לס , ההשל¬ 
מה לברכות, תענית, יבמות ומגילה, עם מבוא כנ״ל, — 
השגות ר משולם על הל׳ עירובין ושבועות לרמב״ם, מתוך 
כתב־יד. עם העתת, וקונטרס "כבודן של ראשתים", נגד ר׳ 
מרדכי הלוי הורויץ (ע״ע), שביקש להגן על עמדת רבני 
פראנקפורט בפרשת ה״גס מקליווא" (ע״ע אברהם אביש בן 
צבי הירש). 

ל׳ פעל במרץ רב נגד הצעתו של מיכאל ויל להכשיר גס 
שנעשה בערכאות של גויים, ולהתקין תבאי בנישואים בהת¬ 
אם לחוקי הגיתשים שיצאו ב 1884 ע״י ממשלת צרפת. ל' 
פירסם את ההצעה והשגותיו עליה בעתוגות היהודית 
(״המגיד״, ל/ תרמ״ו, עם׳ 186/8 ! "הצפירה", י״ג, תרמ״ו 
מס׳ 44/5 ), ופנה לגדולי הרבנים באירופה שיחוו דעתם 
נגדה, ולפנייתו נענו ר׳ נפתלי צבי יהודה ברלין (ע״ע), 
ור׳ עזתאל הילדסהימר (ע״ע). ב 1893 שוב ירדה ההצעה, 
בסיועו של ר׳ צדוק הכהן (ע״ע), אך אחד מותו של זה 
החליטה אסיפת רבנים בפאתס לקבל את ההצעה ( 1907 ). 
החלטה זו חוללה סערה בעולם הרבני, ואז צבר ל׳ חוות- 
דעתם ופסקיהם של יותר ס 400 רבנים נגדה. פעולה זו, ותמי¬ 
כתו התקיפה של הבאתן רוטשילד, הרתיעו את רבני פאריס, 
וההחלטה נתבטלה. את החומר שנצטבר ערך ל׳ בספר, ומסר( 
לד חיים עוזר גרודזנסקי (ע״ע). ב 1930 , כשנתעוררה שוב 
בעיית התיקונים בנישואים׳ יזם חכם זה את פרסומו של 
הספר ("אין תנאי בנשואיך, וילגא, חד״ץ). 

שפ״ר, ס׳ ההשלמה לסדר נזיקין(כגסת ישראל, א׳, 174 ־ 176 ), 
תן־מ״ז ! עמק הבכא (היהודי, י״ד, סם , 34 ), 1910 < ד. שפירא, 
[מכתב מ]פאריז (שם, מס׳ 35/6 ), 1910 ! א. ח, פריימן, 
קידושין ונישואין, שפ״פ-ש״ץ, הזד 2-1 , תשנ״ה 2 . 

ש. ז. ה. 

לובר, ארמונם של מלכי צרפת■ מקור השם ל' ומובנו 
אינם בתרים די הצורן־. סבורים שמקורו במלה 
הסכסונית העתיקה, 01 * 101 , שפירושה מבצר. בבניינו החל 
פילים אוגוסט ( 1204 ), כאשר הקים את המבצר על הגדה 
המזרחית של הסינה לצרכי הגנה. שרל ■ע הרחיב את 
המבצר, הפכ 1 למשכן מלכותי, קבע בו את ספרייתו והכנים 
לשם יציתת־אמנות. על יסודות אלה הקים פרגסוא 1 במאה 
ה 16 ארמון מפואר בסיגנץ הרנסאנס והמלאכה הוטלה על 
הארדיכל פייר לסקו. מאז נוספו אגפים רבים והארמון הושלם 



ארסו: ה 5 ובר בפאריס 


סופית רק בימיו של נאפוליון 111 . בימי קחרינה דה מדיצ׳י 
ואנת ^\ 1 נבנו הגלתות הגדולות שחיבת את ארמון הל׳ עם 
הסיולרי, שהפכו בהדרגה בית־אכסניה לאוצר בלום של 
יצידות־אמנות יקרות־ערך. ב 1791 הוכח הל׳ ע״י האסיפה 
הלאומית כמוזיאון מרכזי של הרפובליקה (וע״ע מוזיאונים). 

לרגאיי, ?דח־יך פון — 211 ^ 1 מ 0 ׳\ ו 101 , וג> 6 ו־ 1 ז 1 — 

( 1604 , בתקוט [שלזיה] — 1655 , ליגניץ), סופר 
גרמני. ל׳ שימש בשתת הדוכס של בתג, בשלזיה. מחיי 
החצר שאב חלק ניכר מנושאיו. האפיגראמות הסאטיתלת 
שלו בחלקן העיקת היו מכוונות כנגד התופעות השליליות 
שליוו את ההידור החיצוני של חיי החצר. בעצם ימי מלחמת 
30 השנה, בתקופת אי־הסובלנות הדתית, העיר בהעזה, כי 
אמנם קיימות דת לותר, דת האפיפיור ודת קאלוין — אך 
היכן בכל־זאת הנצתתז הוא נלחם בהשפעות זתת, בייחוד 
צרפתיות, בהתנהגות, באפנה ובדיבור. כמרכן נלחם למען 
טהרת השפה הגרמנית, במסגרת "החברה נושאת הפיתת" 
(: 0050115011311 0 [> 18011 ו 1 ז< 111:1111 ־ 1 ? 10 ט) שנוסדה ב 1617 וש¬ 
מטרתה היתד, הרמת קרנה של הלשון הגרמנית ושיוזרורד, 
מהשפעות זרות. 

בשנת 1638 פירסם ל׳ בשם־העט סלומון פון גולאו ( 00 
* 131 : אנאגראמה של שמו) ־ 5.01 101110111501101 ) 111111 
0 ו 1101 זק 5 ת 10 זז (״מאתיים חרוזים גרמניים״). ב 1654 פירסם 
את ספרו העיקח, 1 > 0 ס 311$ ) ץ 0 ז 1 ! 101110 ז 11-00 נ! 51 ז 0 ב 0111501 ' 1 ' 
("שלושת אלפים מכתמים גרמניים"). אמנותו שייכת לתקו¬ 
פת הבארוק. כיום, אחר תקופה אתכה של שיכחה, נחשב ל׳ 
לאחד הסופרים הגרמנים הגדולים בתחום המיוחד שלו. לסינג 
הוא שהחיה את מפעלו הספרותי בהוציאו, יחד עם קארל 
וילהלם ראמלר, מבחר מכתביו ב 1759 . 

,־ £15101 ךם 11 ב 8 .( ; 1917 ,״ 1 .ס 5 .? 2 ג [€ק 1 ת£!ל 

. 1 * . 8 , 1922 . 1 

© 1,1£ ם 113 ד 1 ש 0 ) ./ 1 .¥ 1 * 0 ? 4 ! ,>זס 10 \ 

. 1949 ,( 3 

לוגו ( 1.1180 ), 1 ) עיר באיטליה הצפונית, בחבל אמיליד.— 
רומאניה, כ 26 ק״מ ממערב לראונה ז כ 35,000 תוש׳ 

( 1965 ). יושבת בשפלה בין הנחתת סניו, במזרחה, וסאנטרנו 
במערבה. יש בה תעשיות נייר דין, אך עיקר חשיבותה 
כצומת דרכים וסס״ב. ל' קמה ביה״ב סביב מצודה שהורחבה 
במאה ה 16 . 

בסאה ה 18 נמצאה בל׳ מ צ ב ה עברית, שדימו לקתא 
בה אח התאריך 1285 , אך הפיענוח אינו ודאי. במאה ה 15 
התיישבו בל/ בחסות השליטים מבית אסטה ( £51:0 ), כמה 



297 


למר—לוגוס 


296 


בנקאים יהודים, ומסביבם נוצר יישוב יהודי קטן. במאה ה 16 
שעשג יישוב זד. מבהיגה כלכלית ותרבותית. אז הי בל׳ הרב 
שמואל בן מהללאל, אבי משפחת דל-לקיו*, שממנה יצאו רוב 
רבניה ופרנסיה של קהילת ל׳ עד סוף המאה ה 18 . ב 1596 
סופחה ל׳ למדינת האפיפיור ומאז הורע מצב היהודים. ב 1639 
הוקם בל׳ גטו, ובו נמנו 606 יהודים. ב 1732 ירד מספרם 
ל 400 . ב 1796 , עם הכיבוש הצרפתי, בוטל הגטו והיהודים 
זכו לשוויון זכויות, אולם משחזר שלטון האפיפיורים ( 1814 ) 
חודשו ההגבלות הישנות. ב 1826 נסגר הגטו שנית. מאז 
החלה שקיעתה של הקהילה, שנמשכה גם אחרי האמאנצי־ 
פאציה משנת 1860 . במאה ה 20 חיו בל׳ דק יהודים מעטים. 
במלה״ע 11 שוחררה ל׳ ב 1944 ע״י הבריגאדה העברית. 

€ 071711 , 65310 ? , 1732 , 1 ..;ממס 4 ) ״£ 6 > 10 ־ 5.01 , 8011011 . 0 
, 15.36111100 110 ו 55 ש ז \) , 2 11 ) 00 ) 11700111 €070071110 110710 

XX^X-XXX), 1881/2; 11 036511.0, 2; €070071110 01770101(0 

. 1913 ,( 132 , 15.3611.103 3 ת 3 מ 11 .. $6 ) .. 2 • 110110 '!) 

2 ) עיר בצפון־מערב ספרד, דרומיתימזרחית מלזז-קודוניה, 

בת כ 54,000 תוש׳ ( 1964 ). בירת מחח ל׳ ( 9,937 קמ״ר! 
468,000 תוש׳) ומושב הגמון. ל׳ יושבת ע׳׳נ מיניו בחבל 
ההיסטורי גליסיה (ע״ע). בקרבתה מעיינות גפרית והיא גם 
צומת תחבורה ומרכז למסחר. מפעלי תעשיה בה מייצרים 
שימורי בשר, מוצרי עור, הלבשה וכובעים. בעיר שרידי 
חומות מתקופת רומא, וקאתדראלה מהמאה ה 12 . 

ל׳ היתה ידועה בימי־קדם כ 5.1 ט* 0 \, 1.0605 , ביה״ב 
היתה בירת ממלכת גאליסיה, עד שזו בבלעה בקאסטיליה־ 
לאון. ד. ק. - מ. בר. 

לוגוןךפים, ע״ע מן, היסטוריה, ע מ ׳ 425 , יונית, לשון 
{־תךבות, ספרות, עמ ׳ 352 

לתונס, לאופולדו — 0.165 * £0 10 ) 01 <ן 0 :>£ — ( 1874 , ריו 
סקו [קוירדז׳בה] — 1938 , בואנוס־אירם), משורר 
וסופר ארגנטיני. ל׳ היה, יחד עם המשורר הבוליויאני רי־ 
קארדו חימס פרירה׳ אחד מעמודי התווך באסכולתו המודר¬ 
ניסטית של דריאו (ע״ע), ב 1911 — 1914 שהה בפאריס דסד 
שם את כתה״ע 1-3.116.163,116 ) 50 06 ׳\:>£ £3 . השפעתה של 
האסכולה ה״פארנאסית" והסימבוליסטית הצרפתית ניגרת 
ביותר בשירתו של ל׳, אך אינה פוגעת במקוריותה. הוא 
סירסם יותר מ 30 קבצי שירה. הידועים שבהם: 1-35 

0.0 0161 01135 (״הרי הזהב״), 1897 , 161 . 50 11105 בוק£ז 0 1-05 
110 ). 3 ( (״דמדומי הגן״), 1905 , 31 ) 5611.10.60 1-1103.10 ("לוח 
סנטימנטאלי״), 1909 . במרוצת השנים הפכה שירתו לאומית 
יותר ויותר והוא שאב את נושאיו ממקורות מולדתו הארגב* 
סינית. שירתו הגיעה לשיא בתיאור נופי מולדתו ביצירתו 
65 ( 3153 ? 16105 > 0 .ל £1 £1 (״ספר הנופים״), 1917 . הגדולה 
ביצירותיו, שיצאה לאור אחרי מותו, היא 0 )£ 161 > 001311665 ? 
5600 (״רומאנסים מו־יו ?קו״), 1938 . — כתביו בפרוזה 
כוללים רומאן, סיפורים, מסות — ביניהן מסות היסטוריות: 
306113 * 006.13 £3 (״מלחמת הגאוצ׳ואים״), 1905 .- 915.0 
53.011611.0 16 > 13 . (״תולדות חייו של סארמיינטו״), 1911 , 
03.10 60 ל £0 , 1916 . — ל׳ התאבד, 

,(הבן)..! . 1 ; 00, 1945 ) 11710711 10 ) 1 ) !)■* 7110 !!£ , £6113806 .? .[ 

10 ,״ 2 .- 2 , 613 . 0 , 1949 ,״ 2 ״ 2 10 > 10 ) 70 ^ 0 ו< 1 , 170 ) 0 <} 1111 
.* 1965 ,״ 2 .. 2 , 5 * 80.8 ״! .( , 1955 , 10701110 ) 700 0 <)ס) 0 

לוגוס, מתח פילוסופי דרתי, שלבש משמעויות שונות במרו¬ 
צת הזמן ובשיטות הגות שתות. שם־העצם היותי 
? 1670 ? נגזר מן הפועל ך 2 ג, שמשמעותו היא "למנות" 


ו״לססור״, ובן ״לומר״ ו״להגיד". (השווה בעברית: $פיר — 
ס§ר). מ״אמירה" ו״רגד" התפתחה המשמעות "הסבר", "תבר 
נח", ול׳ משמש, איפוא, במובן של אמירה, דבר, תבתה, חוק 
או עיקרון תבונתי, מכאן גם השימוש במלה 0710 >?, מאותו 
שורש, במשמעות של "מדע", כרכיב במלים מורכבות כגון 
ביו־לוגיה, פסיכדלוגיה וכיו״ב, 

המונח ל׳ מצד כבר אצל הפילוסופים הקדם-ם 1 ׳קראטיינ 4 
בעיקר אצל הרקליט 01 (ע״ע, עמוד 423 ), אולם במשמ¬ 
עות שתה מזו שייחסה לו אח״כ האסכולה הסטואית (ע״ע 
יתית, לשת ותרבות: פילוסופיה, עם׳ 606/7 ). לדעת חכמי 
הסטואה, הל׳ הוא התבתה או ה״חוק" האימנבטי בתוך 
העולם. מכיון שהפילוסופיה הסטואית היא גם מאטריאליס- 
טית, נתפס הל׳ כסובסטאנציה דקה מן הדקה, החודרת את 
בל היקום. סובסטאנציה זו היא התבונה האלוהית השלטת 
בעולם• דמויות שתות מהמיתולוגיה היוונית (ובמיוחד האל 
חרמם׳ ע״ע) פורשו כדימדים ופרסוביפיקאציות של עיקרון 
זה. 

הפילוסופיה ההלניסטית היהודית מצאה את המושג הפי¬ 
לוסופי ל׳ במסורת הסטואית ושילבה אותו לתוך המסורת 
שבאה לה מהמקרא בתרגומיו היותיים, בהם משמש ? 50670 
בצד כתרגום המלה "דבר", אשר לה במקרא משמעות 
כפולה: מצד אחד מצית "דבר" את הצו, החוק והתורה אשר 
ה׳ מצווה לעשותם, אולם מצד שבי הוא מציץ גם עיקרון 
קוסמי. "בדבר ה׳ שמים נעשו" (תהל׳, לג, ו, השווה גם "כי 
הוא אמר דהי, הוא-צוה דעמד", שם, ט). סרק א׳ בספר ברא׳ 
מתאר את בריאת העולם "במאמר", ובלשו! המדרש והתפילה 
מכתה הבורא "מי שאמר והיה העולם". אולם במקרא אין 
ה״דבר" נתפס כישות בפני עצמה. לכל היותר נמצאות בו 
פרסתיפיקאציות מליציות כגון "העולה אמרתו את, עד- 
מהרה ירוץ דברו" (תהל׳, קמז, טו) או "כן יהיה דברי אשר 
יצא מסי לא־ישוב אלי ריקם"(ישע' נה, יא). אף הפרסתיפי־ 
קאציה של החכמה האלוהית (מש/ סרק ח) אינה יוצאת מגדר 
מליצה, ובן גם התיאור של "דבר ה , " בספר החיצץ "חכמת 
שלמה" (ע״ע). 

תורתהל׳של פילון האלכסנדרוני(ע״ע),נציגה 
העיקרי של הפילוסופיה ההלניסטית-יהודית, נובעת מהנחר 
תץ הנאו־אפלאטוניות, הגורסות אל בלתי־משתנה, סטאטי, 
ועל*כן גם לא-פעיל. תפיסה זו אינה מתיישבת עם התפיסה 
המקראית של ״אלוהים חיים״, פועל ועושה, כדי לגשר בין 
העיקרץ האלוהי לבין העולם, קבעו הנאו־אפלאטונים במה 
תחומי־ביגיים (כגץ השכל — הנפש — החומר הראשוני). 
פילח שילב מחשבה סטואית ונאו־אפלאטתית ופירש את 
הל׳ כעיקרץ אלוהי — מין אלוהות משנית — בורא עולם 
ושולט בו, פועל ומתגלה, אומר ועושה. המושג הסטואי של 
עיקרון תבונתי-אנרגטי בתוך העולם הופך בידי פילץ לישות 
הנאצלת מן האל הטראבסצנדנטי, שאף היא נמצאת ממעל 
לעולם. בכל מקום בו מהכרים במקרא "דבר ה׳" או החכמה 
האלוהית, רואה פילת רמז לאותו ל/ המקפל בחול עצמו את 
תכונות ה״דבר" מזה וה״חכמה" מזה. יש להרגיש כאן בי הל׳ 
של פילת שתה מכל וכל מהמושג "מימרא" הנמצא בתרגד 
מים הארמיים של המקרא, שכן זה האחרון הוא עניין של 
סיגבת (תחבולה מליצית לריכוך ההגשמה [ע״ע, עט' 
425 ]), ולא עניץ של מטאפיסיקה. 

מושג הל׳ כישות או בהאצלה אלוהית־תבונתית היה נפח 



299 


לוגוס — לוגיסטיקזז 


300 


לא רק ביהדות ההלניסטית, אלא אף באסכולות ג ב 1 ם ס י ו ת 
שונות (ע״ע מוסים). אולם חשיבות מיוחדת נודעת לו בהת¬ 
פתחות הנצרות, וזאת על יסוד הפסוקים הראשונים 
באוואגגליוו ע״פ יואנס (א, א—יח). שם מדובר על הל׳ 
שהיה אצל האלוהים לפני בריאת העולם, היה שותף למעשה 
בראשית, ובבוא הזמן ירד עלי אדמות ולבש בשר. ישו, איש 
נצרת, המשיח של האמונה הנוצרית, מזוהה, איפוא, עם הל׳ 
האלוהי הנצחי ועם דבר ה׳ הבורא והגואל. מחבר האוואנ־ 
גליון נזקק למונח זה של הפילוסופיה ההלניססית, משפרצה 
הנצרות את הגבולות של כת יהודית ארץ־ישראלית וביקשה 
להסביר את בשורתה גם ליוונים, אשר המתחים המקובלים 
של האפוקליפטיקד, היהודית (כגון "משיח", "בן־אדם") לא 
היו נהירים להם, או אף היו חסרי־סשמעות בעיניהם. כתר 
צאה מהנאמר באותו פרק של האוואנגליון, הפך ישו מדמות 
אסכאטו׳לוגית לבעל מעמד אונטולוגי, ותפיסה זו של הל׳ 
השפיעה השפעה רבה על התפתחות תורת השלוש (ע״ע). 
לדעת כמה מאבות־הכנסיה ניתן לומר, כי הל׳ נוכח לא רק 
במעשה בראשית ובאישיותו של המשיח, אלא בכל גילד 
אמיתי של ה״חכמה" או ה״תבונה" האלוהית. בעוד שרבות 
מהדעות שהובעו בנצרות ביחס לל׳ עשויות להתקבל גם על 
דעת הוגים נאראפלאטוניים, הרי הקביעה שהל׳ היה לבשר 
(היינו התגלם בבן־אדס בשר־ודם) הוא חידוש נוצרי מובהק. 

וע״ע או׳ריגנס, עט׳ 261 ! אלהים, עט' 443/44 463/64 ! 
אריוס, עמ׳ 822 ! אועסיום! התהוות, עמ ׳ 639 * יואנם, 
האונגללן והאגרות. 

,׳*ג־ק) , 1 , 15683118 * 1 .מ ; 1896-9 ,( 1-11 ) . 1 077 , 15.311 

, 00301 .מ . 0 , 1926 ,( 1035-81 . 001 , 25 . 11311315 ,£א 

; 1953 , 263-285 , 171 ) 005 £01471/1 1/17 / ס 1771115100 ) 10177 17 /־ 1 

19611611 0168 0113181010816 016 ) 0 7/77 71115 [ , 0311113333111 . 0 

.* 1958 ,( 255-575 , 5 זת 316 ז 3 ^ X65 
צ. ו. 

לוגיסטיקה,ע״ע פילוסופיה. 

•:*־ 11 י : ד 

ל 1 גיסטילןה ( 1x38151105 [מצרם׳ ש^ס! = לאכסן]! בעברית 
גם אפסנאות), מתח צבאי המציין את כלל 
הפעולות הכרוכות במתן שרותים חמריים לקיומם של כוחות 
מזויינים במילוי משימותיהם. פעולות אלו כוללות: א) ייצור 
ורכישה! ב) תחזוקה! ג) תנועות! ד) איכסון. 

משימותיה הכלליות של הל׳ בצבא הן: הספקת 
כל הצרכים החסריים והטכניים של הגייסות! מיקום נכון 
של יחידות ומתקנים תחזוקתיים ותכנון מדוייק של עבודתם. 
עם המשימות הספציפיות של מערכת הל׳ נמנים: הקמת 
אפסניה מספקת לצרכי המלחמה עוד בעת השלום, ומיקומה 
לאורך צירים מבצעיים ובעומק המדינה, בהתאם לתכניות 
המבצעיות! הכנת עורקי תחבורה ואחזקתם בגזרדת־הפעולה 
של הגייסות! תכנת וניפוק אפסניה וכל הצרכים האחרים 
הדרושים לניהול פעילות קרבית! פינוי נפגעים וחולים ואיש- 
פחם! פינוי אמצעי לחימה מיותרים ושלל! תיקת אמצעי- 
לחימה! תכנת אבטחתם של מתקנים תחזוקתיים והגנה 
עליהם! התגברות על תוצאותיה של התקפת האויב על 
יחידות ומתקנים תחזוקתיים. 

א) פעולות הייצור והרכש מתוכננות, בדרך־ 
כלל, ע״י מטות-כלליים ומשרדי ביטחון. שאר הפעולות הלו¬ 
גיסטיות מתוכננות ומבוצעות ע״י הגייסות עצמם. 

ב) תחזוקה כוללת פעולות של אחסנה (צבירת 
אפסניד! במתקנים), אספקה (ניפוק אפסניה), אחזקה 


(טיפול מונע, תיקונים וחילוץ) ופינוי (פינוים אל העורף 
של נפגעים, שבויים, אפסניה עודפת, אפסניה הטעונה ודקת 
או שלל)• לצורך מילוי המשימות התחזוקתיות הללו מקיים 
כל צבא מערך תחזוקה, המורכב ממתקנים של אספקה, אחז¬ 
קה ופינוי, ורשת־תחבורה, המשרתת את המתקנים הללו. 
רשת־תחבורה זו מורכבת מצירי הספקה ופינוי! אמצעי- 
הובלה המיועדים להוביל אפסניה מן המתקנים התחזוק- 
תיים אל הגייסות הלוחמים, לפנות לעורף את כל הטעת 
פינוי מן הגייסות וכן לנייד את הגייסות. פעולות מערך 
התחזוקה מתואמות על־ידי אגף האפסנאות של המטה הכללי, 
בהתאם לתכניות המבצעיות של הגייסות. 

מבחינים ב? שני סוגי מתקנים של מערך התחזוקה: 
מתקנים נייחים שיעודם לספק אפסניה או שרותים ממקום 
קבוע! מתקנים ניידים — יחידות הנבנות מלכתחילה 
להיות ניידות, ושברשותן אמצעים לתזחה מהירה ולפעולה 
ממקום ארעי. מתקנים ניידים מופעלים, כאשר הגייסות מת¬ 
רחקים מהמתקנים הנייחים כתוצאה מתנאים מבצעיים. 

ג) תנועות כוללות את הפעולות הכרוכות בתזחת 
כוח אדם ואפסניה סן העורף אל החזית או מגזרה אחת 
לאחרת. התנועות מסתגרת לתנועה מנהלית ותנועה מבצעית. 
במקרה הראשון נעות היחידות, או האפ 0 ניה,בהתאם לתכנית 
ולמבנה המאפשרים את ניצולה היעיל ביותר של התובלה, 
תוך אבטחה נאותה בזמן התנועה. התנועות המנהליות הן 
בתחום אחריותו של אגף האפסנאות. תנועה מבצעית מוצאת 
את ביטתה כאשר יחידות ועוצבות על ציוד הלחימה שלהן 
נעות ומתארגנות בצוותי-קרב לקראת מגע, או תוך כדי מגע 
עם האויב. התנועות המבצעיות נמצאות בתחום אחריות- 
המטה של אגף המבצעים. תנועות צבאיות מבוצעות בצעידה, 
בתובלה יבשתית, בהיטם ובהישט. 

ד) א י כס וו מתבטא בהקצאת שטחים. מחנות ומבנים 
ובהקמת מתקנים לכל צרכי הצבא ואחזקתם. 

למילד התפקידים והמשימות המפורטים לעיל משמשים 
מתקנים מחידות מיוחדים במסגרת הכללית של הצבא, בסי- 
קודים המרחביים ובעוצבות (יחידות). על אלה נמנים: 
בסיסי-אספקה (של תחמושת, דלק, מזון, חמרים הנדסיים 
ורפואיים וכר)! בתי־חולים, יחידות חיל רפואה, יחידות הוב¬ 
לה על סוגיהן השונים (להובלת הגייסות, להובלת אספניה, 
לפינמ הנפגעים והחולים וכד׳)! יחידות הנדסיות מיוחדות 
לבניית דרכים ואחזקתן במצב תקין! סדנאות ניידות ונייחות 
לתיקון אמצעי הלחימה והרכב המשוריין והתובלתי, ועוד. 

בהתאם למשימות הספציפיות, גדלן והיקפן, מתחלקים 
המתקנים והיחידות התחזוקתיים למתקנים ויחידות־תחזוקה 
של המטה הכללי, של הפיקוד המרחבי, של זרוע הים, של 
זרוע האוויר ושל העוצבות (היחידות). 

לצרכי מיקום המתקנים והיחידות של מערכת התחזוקה 
ולניהול פעילותם מוקצה בגזרח־הסעולה של הגייסות איזור 
מסמים, אשר תכליתו לאפשר פיזור מספיק של בסיסי- 
ההספקה והמתקנים האחרים של מערכת האפסנאות (הל׳). 
גודל איזור מערכת האפסנאות משתנה בהתאם לצורת הקרב 
של הגייסות ובהתאם לקצב התקדמותם. תנועתם של יחידות 
ומתקנים לוגיסטיים בעקבות הגייסות המתקדמים מבוצע 
באופן הדרגתי, בהתאם לעדיפמות, ובהתאם לתקעות עורקי 
התחבורה ולמצב המבצעי הכללי. 

הפיקוד הכללי על מערכת האפסנאות נמצא בידו של 



301 


לוגיסטיקה — לזיבגר 


302 


מפקד הכוח. ברמת עוצבה ומעלה מצד במטה המתאם (מטה 
מתאם = חבר־קצעים המסייעים למפקד בתכנון, תיאום 
ושליטה על גיסותיו, בכל פעולה שהיא, והם רשאים להוציא, 
בתחום תפקידם. פקודות והנחיות בשם המפקד) אגף אפסנ¬ 
אות, המרכז את העבודה בכל נושאי האפסנאות. כן יש 
במטה המקצועי (חבר־קצינים ברמת המטה הכללי, הפיקוד 
או העוצבה, בעלי מומחיות מקצועית, המסייעים למפקד 
במילר תפקידו) סגל אפסנאי, המפעיל יחידות ומתקנים 
לוגיסטיים. בצבאות מסדימים עומד בראש מערבת האפסנאות 
קצין שהוא מפקד כל מערכת הל׳, ומתפקידו — בהתאם 
לתכניתו של המפקד הראשי — לתכנן באופן בלתי־אמצעי 
את כל הפעולות האפסנאיות. לרשותו עומד מטה מקצועי. 

גדלם העצום של הצבאות בתקופה הנוכחית, חימושם 
המגוון והמסונו, קצב־גידול המערכות ועמקן הרב, התצרו¬ 
כת הגדולה של תחמושת, דלק ואמצעי לחימה שונים, כל אלה 
עושים את תכנון הפעולות הלוגיסטיות וביצוען למורכבים־ 
ביותר. יישום פעולות האפסנאות דורש, כי מערכת הל׳ תהיה 
בעלת ניידות וכושר תמית רב. פעולות אפסנאיות מבוצעות 
כיש בתנאי סכנה מתמדת של התקפת האויב, ביבשה, באוויר 
ובש. מסיבה זו חייבות פעולות מערכת האפסנאות להשתלב 
בהגנה עצמית אקטיווית ובאבטחה צמודה של מתקניה דחי- 
דותיה, וכן בהגנה יעילה מפני אפשתת של התקפה גרעינית 
שימית של האדב. לכן נודעת כיש חשיבות מיוחדת לפיזורם 
הרב של מתקני־התחזוקה, להסוואתם הקפתית, וכן לכושר 
תימרון רחב של אמצעי האפסניה, בהתאם למצב המבצעי 
לשם אבטחת המתקנים והיחידות האפסנאיים ספני השפעתו 
של נשק השמדה של האויב, משתמשים בהרחבה במקלטים 
ובמחסות טבעיים ומלאכותיים, הבגדים בתוך הרים, במרת¬ 
פים תת־קרקעיים וביערות, המקנש מגן בטוח יחסית בבל 
תנאי המלחמה. אמצעי אבטחה אלה דורשים ביצוע עבודות־ 
חפירה עצומות׳ לעתים כבר בזמני שלש, בעזרת ציוד מכאני 
כבד. מתקנים ויחידות לוגיסטיים מצדידים בציוד נגד דלי¬ 
קות, וחייליהם מאומנים, בדרך כלל, בכיבוי דליקות, ובטיהור 
שטחים אתרי התקפות גאזים והתקפות גרעיניות. 

לאבטחת השימוש החפשי בכלי־תובלה לוגיסטיים מתוכ¬ 
ננת ונבנית רשת תחבורה מספקת בעוד מועד. עורקי תחבורה 
חדישים עוקפים, בדרך כלל, ערש גדולות. גשרים מעל 
נהרות חשובים מובטחים מראש ע״י בניית עמדות־הגנה 
קבועות והכנת חמרי־בניה לשיקומם בשעת הצורך. 

לשם הכנת מבצעים ומערכות בתנאי המלחמה החדישה 
נדרשים תשבה ואירגון יעילים של גמולות הל׳. במערכת 
הפיקוד והשליטה על הל׳ נודעת חשיבות רבה ליזמתם של 
מפקדי המתקנים והיחידות האפסנאיות, לכשרם לקבל הח¬ 
לטות עצמאיות בתגאי־לחימה מסובכים, לשימוש נרחב 
במכשירי־קשר חדישים ולניהול רישום וביקורת פשוטש 
ויעילים. מערכות הל׳ בצבאות מתקרמש משתמשים לאחרו־. 
נה במידה גוברת והולכת במחשבש אלקטרוניים לשם ייעול 
וזירוז פעולותיהן. 

באשר להשפעת הל/ בכל שלבי התפתחותה, על ניהולן 
של פעולות צבאיות במשך ההיסטוריה, ע״ע מלחמה. 
באשר לשילובה של הל׳ במערכת הצבא הכללית,ע״ע צבא. 

א. דאסאן, ל׳ מהי ז(מערכות, ע״ט), תשי׳יג! [ג/ ג. וסטר 

בר], גייסות־שירות בפבחני*חזית... בזירת־קוריאה, תשט״ז! 

ל. מרחב, מערכת התחזוקה הסובייטית (מערכות, קמ״ב), 

תשכ״ב < צ. אלון, ראיה חדשה של האפסנאות בשדה הקרב 


(מערכות, קס׳ג). תשכ״ב ! ?,!ס ,ח 0 ג 1 ז 11 ! 1 ע£ . 0 

- 1 ( 1 1^0X1011111 זוז ,£ , 05 !צ>£ ,£ . 11 ; 1949 ■ס/ומו*!/ 

-סהסקס מ 60808 ,#*אססזסנןש! 1 .ז ; 1959 ,זוזומס/ 

■ 1964 , 88£ ז^ן 8071 

ל. שט. 

לוגיל!ה, ע״ע הגיון, תורת ה־ 

לוגיקןוז, אלגברה #ל ה־־, ע״ע הגיון, תורת ה־ 

עס׳' 61 ג ז ואילך. 

לועו ( 1,112300 ) , 1 ) ימת ל׳ (באיט׳ .ע 11 > 80 ^ 1 ), ימה 
צרה ומפותלת בצורת סגל, בשוליהם הדרומיים 
של האלפש הלפונטיגים (:> 11 ב 001 ק^ 11 ק 1 \!), בגבול שורץ- 
איטליה. היא הקטנה בשלוש הימות הראשיות בחלק הצפתי־ 
מערבי של עמק הנהר פו (סצםון למילאנו). סמוך לח, 
ממערב, נמצאת ימת מאג׳וךה (ע״ע) שאליה מתנקזת ימת 
ל/ וממזרח לה — ימת ק(םו(ע״ע). שטחה כ 50 קמ״ר, ארכה 
35 ק״ס ורחבה המירבי 3.4 ק״מ, פני הימה גבוהים 276 מ׳ 
מעל פני-הים. עמקה המירבי 288 ס׳. בדומה לימות שבשכנו¬ 
תה׳ במוצאות הדרומיים של האלפש, נקוותה גם היא בעמק 
צר שקרחוני האלפים יצרוהו, שיא גם מוקפת מכל עבר 
סחף קרחונים. מדרונות תלולים סוגרים עליה סכל צד, פרט 
לדרום, והם מתנשאים בצפון הימה לגובה של יותר מ 1,000 
מ׳. חלקה הדרומי של הימה רדוד, ושם נבנתה, לכל רחבה 
(מדתם לעיר ל׳), סוללה, עליה עוברים מסד,"ב שכביש 
ממנהרת ג 1 ן!האדד לאיטליה. כ% משטח הימה נמצאים 
בשוויץ בתחש הקאנטון טיצ׳ינו (ע״ע), ש 3 /< — בתחשי 
איטלש. הימה שביבתה מפורסמים בגשם היסה ובאקלים 
הנש אף בימות החורף, שלה מושבים תיירים רבים. על 
השי הימה מקומות קיט רבים, שבינשם מהלכות ספינות 
בקביעות. ימת ל׳ נקראת באיטלקית גם ימת צ׳רסיל 
( 6510 ז 06 1.280 ), ע״ם שמה הרומי הקדום £$1115 •]ס 5 ט 30 _ 1 
(תס׳: ע״ע אלפש׳ עם׳ 756 , למטה). 

2 ) עיר בקאנטון טיצ׳יגו(ע״ע: תמ ׳ ), על חופה הצפוני של 
ימת ל׳, בחלקה המרכזי, במקש שהימר• פתה פניה חדה דרומה. 
כ 20,000 תוש׳( 1966 ). עיקר פרנסתה של העיר על התיירות, 
שיא ממקומות הנופש הידועים ביותר מדרום לאלפים. בל׳ 
וביישובים שבסביבתה בחי־מלון ומקומות הארחה רבים, 
המפחדים לאורך חוף הימה ועל מדרונות ההרים מסביב. 
בעיר מצרים גם כסה מפעלי תעשש קטנים(לשוקולד, מוצרי 
טבק ומשי) שיא משמשת כמרכז מסחר ושרותש לסביבה. 
ל׳ חשובה גם כמרכז תחבורה בנתיב מציריך דרך קיאסו 
למילאנו/ 



העיר לונאנו: טראה נללי. 

טיטי] — יטת לונאנו, סמיטאל— טוגשה בךה 


303 


למנ 1 — לוגנס?] 


304 


במקום היה יישוב כבר בתקופת הקיסרות הרומית, ול׳ 
נזכרת במסמכים מהמאה ה 6 . בסוף יה״ב היתה שייכת לדוב־ 
סות מילאנו, ונתפסה ב 1512 ע״י השורצים. עד 1803 היתד. 
ל׳ בירת הקאנטון ל׳, שהפך מאז לחלק מן הקאנטון טיצ׳עו, 
כיום היא העיר הגדולה והחשובה ביותר בקאנטון, ובה גם 
מושב ההגמון של שורץ האיטלקית. תושבי ל׳ דוברים איטל¬ 
קית׳ ולעיר מראה איטלקי מובהק. בעיר אוסף אמנות נודע 
(רלה פאבוריטה) וכנסיה מסוף המאה ה 15 עם פרסקים 
מאת ברנרדינו לואיני (ע״ע). בל' קיימת גם קהילה יהודית 
קטנה. 

מ. בר. 

אגדים ( 1x18311136636 ), משפחת צמחים דו־פסיגיים המונה 
33 סוגים וכ 600 מינים, הגדלים בעיקר באמורים 
טרופיים. שייכת לסדרת שזורי הפרח יחד עם הזיתים(ע״ע), 
ההרדופיים (ע״ע), האסקלפיים (ע״ע) ועוד. כוללת עשבים, 
שיחים. מטפסים ועצים, בעלי עלים פשוטים, נגדיים. כפתורי 
הפרחים שזורים בצורת בורג. הפרחים נכונים, דו־מיניים. 
בפרח ארבעה דורים, 4 — 5 עלי גביע, עלי כותרת ואבקנים. 
העלי בנר מ 2 עלי שחלה. השחלה עלית, בעלת שתי מגותת, 
מכילה ביציות רבות. הפרי — הלקט, ענבה או בית גלעץ, 
הסוג החשוב ביותר הוא הסטריכנוס ( 1110$ ־ 310x1 ), הכולל 
כ 150 סינים, מטפסים ועצים של העולם הישן והחדש. רבים 
ממיניו צמחי רעל ורב שימושם ברפואה. ם. ההקאה 0 ט!ת . 5 
08110 ?) הוא עץ בגובה של 15 מ/ הגדל בדרום־מזרוו אסיה 



ציור 1 סטריבנום ההקאה 
1 סרח; 2 ח 5 ק טד,כותרת; 8 פדי; 4 זרע 


הטרופית. פרחיו קטנים, לבנים־ירוקים. פריו ענבה המכילה 
כ 3 — 5 זרעים אפורים קשים מאד ומרים. קליפת הזרע היבש 
וגם החלקים הלגטאטיודיס מכילים אלקלואידים (ע״ע, עם׳ 
826 ) : סטריכנין (ע״ע) וברוצין ולפעמים גם איגאזודין. הם 
מהורם 2% — 1 מהזרע היבש. שימושו ברפואה היה כבר נודע 
מהמאה ה 16 . ממעים אחרים של הסטריכנו׳ס מכינים את 
הקוררה (ע״ע). באמור הנהר אמאזו׳נאס בכדאזיל ובגראנח 
מפיקים אותו מהשרשים ומהקליפה של הצמחים המטפסים: 
5. 63516103611 5. 10x11613 ובאיי סונדה מהמין 1161116 . 5 , 
והילידים מושחים בו את חיציהם. זרעיו של 180303 
הגדל בפיליפינים, משמשים בהודו כתרופה נגד חולירע. 



ציור 2 . ססריבנוס (ג 0$ געק 8.5 ) 

1 , 2 ענן* נו&א טרחים וטירות; 3 , 4 . טרח: 5 אבק!: 6 . תחר ׳ 8 ? שחיה 


פירות ה גקש 11063 ב 161 וז . 3 , הגדל בגיבאה החדשה, 

נאכלים. זרעי המסזשססססש . 5 , הגדל בהודו, החסרים אלקא- 
לואידים והם עשירים בחומר חלבתי משמשים לטיהור המים. 

הסוג 06156011001 מונה 2 מינים, המצויים באמריקה 
הצפונית ובסין. 5 ת 6 ז 1 ?ש 6 קמ 561 .ס, שיח מטפס, בעל פרחים 
גדולים וצהובים, שרשיו וגבעוליו התת-קרקעים עשירים 
באלקאלואידים: גלזמין, גלזמיצין וסמפרוירין. הגלזמיצין הוא 
הפעיל ביותר מבחינה פארמאקולוגית. פעולתו: החלשת תאי 
העצב המוטוריים שבמוח ובחוס־השדרה, דבר המביא לחול¬ 
שת שרירים כללית ומסתיים במוות בגלל קשיי נשימה. 
בעבר היח רווח השימוש בתכשיר זח במקרים של נאוראל- 
גיה, הסוג 3 !! 186 ק$ מתח ב 30 מיגים המצויים באמריקה 
הטרופית. המין 1163 )ח 13 ץש 3 מ 5.1 מכיל את חומר הרעל ספי- 
גליז■ 

הסוג בודליה ( 11613 ) 81111 ) כולל ב 100 מיגים, מחם שיחי- 
גוי ומטפסים תרבותיים, בעלי אשכולות פרחים לבנים, צהר 
בים או סגולים. את הב. חמאדאגא 0 קארית (- 13 ) 116131113 ) 1 ) 811 
8356311611515 ) מגדלים כצמח נד גם בישראל. זחו מטפס 
המגיע לאורד של כ 8 מ׳, בעל גבעולים לבידים ותפרחות 
צהובות, המשמש לכסד גדרות ומבנים. 

ס. זהרי, עולם הצמחים, 320 , תשי״ד! ) 1 ! 7 , 116 >״־£ .פ 
. 1925 , 463 — 460 , 11 , 1111111 ? ^ 1111 ^/ 1011 ? (ס 1 > 10 > 0 זל) 

י. גל. 

אעסק עיר בבריה״מ, במזרח אוקראינה, 

על נחר לוגאן, כ 15 ק״מ משפכו לדו^ץ! 330,000 
תוש׳ (אומדן 1965 ). בירת חבל (אובלאסט) ל/ ששטחו 
26,700 קמ״ר ומספר תושביו 2,570,000 ( 1961 ). בשנים 
1935 — 1958 נקראה ח׳ח׳שילובגראד. עיקר חשיבותה של ל' 
היא היותה מרכז תעשיה כבדה המייצרת ברזל ופלדה, קטרי* 
דיזל וקרונות, מכתות למכרות־פחם, צינורות פלדה וחלקי 
חילוף לטראקטורים. ענסי-ייצור נוספים הם תעשיית טכסטיל 
ועיבוד התוצרת החקלאית של הסביבה, בעיקר ייצור שימורי* 
בשר. בל' בתי-ספר מקצועיים לעבודות־ברזל ולחקלאות והן 
בתמ״ד למודים. 

ל' נוסדה ככפר קו׳זאקי באמצע המאה ה 18 . התפתחותה 
כעיר החלה ב 1796 , משהוקם בה מפעל-ברזל שסיפק ת 1 תחים 
לצי הרוסי בים השחור. היא גדלה במהירות מסוף חמאה 
ה 19 , משהחלה לייצר ציוד לרכבות. ב 1897 היו בה 25,000 
תוש׳, ב 1926 — 72x100 וב 1939 — 213,000 . כריכה של פד 
עלים ממורמרים במפעלים גדולים, היתד, ל' נוחה להתפשטות 
התנועה הסוציאליסטית, וכבר ב 1905 הצטיינה בפעילות 
מהפכנית. בשנים 1912 — 1918 היתה אחד ממעוזי הבולשווי־ 
קים. ב 1942/3 היתד, בבושה בידי הגרמנים, שהחריבו בה, 
כבכל אגן הדונץ, את מפעלי־התעשיה. 

יהודים. ב 1897 ישבובל׳כ 1,500 יהודים (י 6% מכלל 
התוש , ). מספרם גדל החל מראשית המאה ה 20 . בסוף 1905 
התחוללו בל׳ פרעות, בהן מנעו השלטתות את פעולת ההגנה 
היהודית העצמית. הסופר והמחנך ישראל בנימין לבנר(ע״ע) 
שימש בשנים 1906 — 1916 כ״רב מטעם" בל׳ והוציא בד. לאור 
ספרי־ילדים ושבועון לנוער בשם "הפרחים". ב 1926 נמנו בל׳ 
7,132 יהודים (כ 10% ) דש להניח כי ערב הפלישה הנאצית 
היה מספרם כ 20,000 . כל אלה שלא הספיקו להימלט הושמדו 
ב 1942 . על מצב היהודים בל׳ כיש אין ידיעות. 

. 1910 , 224-227 , 0 111 )!ס 

א. י. בר.-י. ס. 



305 


לוגדד, סרדריל! ג׳ון דילמרי, ברון — לוגריתמים, לוגריתסוס 


306 


לוגן־ד, <£־ךךיק ג׳ון דיקיסרי, ברון 

1 >־ £11831 831011 , £31117 (£ 111 ( 10 - ( 1858 - 1945 ), 

איש צבא ומושל קולוניאלי בריסי, נולד בהודו, שם היה 
אביו כומר צבאי. כקצין השתתף במלחמות באפגאניסטאן 
ב 1879 — 1880 , בסודאן* ב 1884/5 ובבורמה ב 1886/7 . ב 1888 
פקד ל׳ על הגייסות שאירגנו המתיישבים הבריטים בגאיא־ 
סאלנד נגד סוחרי־עבדים ערבים ונפצע קשה באחת ההת¬ 
נגשויות. 

ב 1889 נכנם ל׳ לשרותה של "החברה הבריטית למזרח־ 
אפריקה״ וב 1890 — 1892 פעל מטעמה באוגאנדה, ביסס בה 
את השלטון הבריטי (ע״ע אוגנדה, עט' 665 ), והיה למעשה 
ארדיכלה של אוגאנדה המודרנית. לאחר מכן עבר ל , למערב- 
אפריקה, וב 1897 הקים את חיל הספר המערב־אפריקני, 
המורכב מילידים, להגנה על האינטרסים הבריטיים 
בסכסוץ שבין אנגליה וצרפת על תחומי־השפעה. סכסוכים 
אלה יושבו ב 1898 (ע״ע דהומי, עמ׳ 982 ). משנטלה 
ממשלת בריטניה את השלטון בניגריה מידי "חברת הניגר 
המלכותית", נתמנה ל׳ למושל שטח־חחסות של צפוךניגריה 
( 1900 — 1906 ). ב 1907 — 1912 היה מושל הונג־קז׳נג, וב 1912 
חזר לניגריה, תחילה כמושל הצפון והדרום בחבלים נפרדים. 
אחרי שאיחדם ( 1914 ), היה מושלה הראשץ של ניגריה 
המאוחדת ונחשב למקים מדינה זו. ב 1919 פרש מתפקידו, 
וב 1922 — 1936 היה חבר בוועדת המאנדאטים של חבר־ 
הלאומים. בתפקידו זה טיפל רבות בבעיית א״י ונודע בגישתו 
ההוגנת והאוביקטיתית למפעל חציתי. ב 1928 הוענק לו 
תואר באתן. ל׳ כתב ספרים ותזכירים רבים על תפקידיהן 
של המעצמות הקולוניאליות באפריקה, ביניהם 1£ !־ד 
: £010111 10311 !}^ ) £35 1 < 01 0£ ("צמיחתה של הקיסתת 
המזרח־אפריקנית שלנו״), 1893 , ו"! 01131 1116 ׳ 

103 ■)£* 1031 קס!ז 511 ם״ 8 (.השליחות הכפולה באפתקה 
הטרופית הבריטית״), 1922 . 

יומניו של ל', .£ ג>! £0 0£ 0131165 ^! 1 ד, נתפרסמו ב 4 
כרכים, 1963 — 1959 . 

. 1960 , 11 ־ 1 .? . 14 

צ. בר. 

למךיתמים, למךיתמום(מיוונית•* 0 > 0164 *>ץ^ג=לחשב) 
— במאחמאטיקה, שם של הפונקציה ההפוכה 
לפונקציית החזקה, לצד השבתם העשרוניים והספתת הער¬ 
ביות היו הל" האמצעי החשוב ביותר להקלת חישובי המדע 
המודרני. עד להכנסתו לשימוש של המחשב האלקטתני 
בוצעו מרבית החישובים המסובכים באסטרונומיה, פיסי¬ 
קה והנדסה בעזרת לוחות ל", אולם גם כיום משתמשים בל" 
לחישובים שלא במחשבים והפונקציה צת 1 (ר׳ להלן) מופי¬ 
עה ברבות מהנוסחות המאתמאטיות במדעי־הטבע השונים. 

הגדרת הל״. אם 3 מספר ממשי חיובי שונה מ 1 ו* 
מספר ממשי חיובי, אזי קיים מספר ממשי 1 אחד־ויחיד 
המקיים צ = ' 3 . המספר ז נקרא הל״ של צ לפי הבסיס 3 , 
והוא מסומן צ. 10£ . למשל 2 = 108,9 וס = 103.1 לכל 3 * 

הפונקציה הלוגאריתמית מקיימת את הכללים הבאים: 

( 1 ) ץ. 10£ + צ״ 10£ = ץצ. 108 

( 2 ) ץ, 10£ ' 5 = *ץ * 103 

כללים אלה מתקבלים מהגדרת הל" ומהנוסחות 

**' 3 = ־ 8 * 3 , " 3 = *(* 3 ) 

(ע״ע חזקה). הבללים ( 1 ) ו( 2 ) מייחדים לפונקציית הל" 


חשיבות מעשית רבה. לדוגמה, לוח המתאים לכל מספר צ 
את הל״ שלו לפי בסים מסויים 3 (לוח ל"), מאפשר כפל של 
שני מספתם חיוביים צ ו ץ, [על־פי כלל ( 1 )] באופן הבא ז 
מחברים את שני הל" של צ ושל ץ והמספר, שהל" שלו 
הוא הסכום שנתקבל, הוא המכפלה ץ* לנוחות החישובים, 
קיים גם לוח פונקציית החזקה הנותן לכל מספר 1 את המספר 

(לוח כזה נקרא, בדרך־כלל, לוח אנטי-ל"). באופן דומה, 
ניתן לבצע בעזרת לוחות אלה חילוק של מספרים ע״י פעולת 
חיסור, וכן העלאת מספר בחזקת 5 ( 5 = מספר ממשי כלשהו) 
ע״י כפל הל״ ב? [על־פי כלל ( 2 )]. 

לוח ערכי פונקציית הל" נותן לכל מספר את הל" שלו 
(לפי בסיס מסויים) עד כדי דרגת־דיוק נתונה. לכן תהיה 
תוצאת הפעולה המבוצעת בעזרת לוח ל", בדרך־כלל, מקו¬ 
רבת בלבד. גודל הטעות ניתן להערכה על-םי מידת דיוקו 
של הלוח וכן מספר וגודל הגורמים המופיעים בפעולה 
הנידונה. 

מידח־חדיוק של לוח ל" נמדדת ע״י מספר הספרות של 
הפיתוח העשרוני של צ. 10£ הניתנות בו. קיימים, למשל לר 
חות שבהם אפשר למצוא לכל צ ( 0 ! 5 צ 15 ) את 20 הספ¬ 
רות הראשונות של צ ״ 1 § 10 < אך לרוב הצרכים המעשיים 
מספיקים לוחות ל״ של 4 עד 7 ספרות. לצורך ביצוע פעולות 
שבהן מידת־הדיוק הנדרשת אינה גבוהה, נפוץ השימוש 
בסרגל-החישוב (ע״ע חשוב, מכונת), המבוסם על 
אותם העקרונות (ר׳ ציור 1 ). 


* 3 2 נ 0 (| 

*": 6 '"!!""£ . 1 . (""י.|* 


אי) 

.? , ג, . ? , < , ; ג . 1 , ...... : '־. י, 

'' 0 ). הל" של יתר המספ¬ 
רים הממשיים החיוביים מתקבלים מהנוסחה: 
( 4 ) ..., 2 + , 1 ± , 0 = £ , צ 0 ג 8 ס 1 + 11 = צ* 108x010 

לכל מספר ממשי חיובי ץ יש הצגה מהצורה צ' 10 = ץ 
כאשר ) 1 מספר שלם ו 10 ^צ^ 1 . המספר צ 0 ! 8 ס 1 נקרא 





307 


לוגריתמים, לוגריותמוס 


308 


המאגטיסה של 108107 , ואילו המספר השלם * 1 נקרא 
הכדקטריסטיקה של 7 ״ 108 . 

ל" ט ב ע י י ם. במרבית השימושים התאורטיים של פונק- 
ציית הל״ נוח להשתמש בבסיס ... 2.71828 = 6 . המספר € 

מוגדר כגבול (ע״ע) של הסדרה ץ 1 - + 1 ) כאשי סס *-־!!, 

והוא גם סכום הטור האינסופי(ע״ע סורים) 


...+ — + 
! מ 


1 1 . . 

+ 31 + ר 2 + | + 1 • 


המספר 6 מופיע באופן טבעי כשחוקרים את תכונות הפונק¬ 
ציה הלוגאריתמית. למשל, הנגזרת לסי ג של הפונקציה 
היא */ ( 0 * 108 )- הל״ לפי בסיס 6 נקראים ל" מ ב¬ 
עיים תחוג לממנם 10x0 במקום ^ 0 ס 1 . נוסחות רבות 
שבחן מופיעים ל" מקבלות צורה פשוטה־יותר כשבסיס הל" 
, 1 ג מ 11 > 

הוא 6 < לדוגמה -־=— 3 — 
x גס 

המעבר מלוח־ל" לפי בסיס 3 ללוח-ל" לפי בסים < 1 נעשה 
ע״פ הנוסחה: 

( 5 ) ( 102.1 / = ^ 102 



לדוגמה: כדי לקבל את מ! 1 יש לכפול את ^,^ס! במספר 
... 2302585 = 10 ״ 1 . 

פונקציית הל" של מספר מרובב: בענפים 
רבים של המאתמאטיקה, ובעיקר בתורת הפונקציות המרו־ 
בבות, יש חשיבות רבה לפונקציה 102 המוגדרת עבור כל 
המספרים המרוכבים (ע״ע אריתמטיקה) 2 השתים מס. כל 
מספר מרוכב 17 + 2 = x ניחן להצגה בצורה 

( 0 5111 1 ־ 4 © 008 ) ש = 2 

כאשד ז מספר חיובי ו 0 מספר ממשי (ע״ע טריגונומטריה). 
המספר ז נקרא הערך המוחלט של 2 תקבע באופן יחיד 
ע״י 2 : *( 2 ץ + 2 \.)=ז, כאשר 0 ^ל 2 נקרא המספר @ 
א ר ג ו מ נ ט של 2 , והוא נקבע רק עד כדי כפולה שלמה של 
של 2 ע״י המשוואות ז/זי = 0 008 ו!/ץ = 0 ״ 1 *. עבור 
0 2 , 1112 מוגדר כ 10 + ז ת 1 . מאחר ש 0 אינו נקבע 

באופן יחיד ע״י 2 , מוגדר, איפוא, 102 רק עד כדי כפולה 
שלמה של 1 זל 2 . הכללים היסודיים ( 1 ) ו( 2 ) (ר׳ לעיל עם׳ 
305 ) נכתים גם לגבי 102 כשערכי 2 מדובבים, אך בגלל 
רב־ערכיותו של 102 יש להבין את ( 1 ), למשל, באופן הבא: 
אם מחברים את אחד הערכים של ! 102 לאחד הערכים של 
ג 102 , תהיה התוצאה אחד הערכים של ( ב 2 ! 2 ) 10 (משמעות 
השימוש בכלל ( 2 ) מסובכת יותר, מפני שהפונקציה * 2 אינה 
מוגדרת כפונקציה חד־עדכית של 2 , אלא אם־כן 8 מספר 
שלם). לא ניתן לבחור ערך אחד של 102 לכל 0 ^ 7 = 2 כך 
שהפונקציה התד־ערכית שתתקבל תהיה פונקציה רציפה 
(ע״ע גבול)! אך אם מוציאים מהמישור המרוכב מסילה 


העוברת בס ושאינה חסומה (למשל קרן דרך הס) אפשר 
לקבוע לכל מספר בחלק הנותר של המישור ערך אחד של 
הארגומנט, כך שערך זה ישתנה ברציפות עם הנקודה, ולכן 
ניתן להגדיר את 102 בחלק זה של המישור כפונקציה חד־ 
ערכית ורציפה. 

חישוב פונקציית הל" של מספר חיובי: 
לאור נוסחת המעבר ( 5 ) מבסיס לבסיס די לחשב את הל" 
לפי בסיס אחד, והבסיס הנוח ביותר למטרה זאת הוא המספר 
6 . דרך אחת לחישוב גמ 1 הוא השימוש בנוסחה; 

( 6 ) 61 - / = צ מ 1 

1 1 


ולבצע אינטגראציה נומרית. הדרך הנפוצה ביותר היא 
בעזרת פיתוחים לטור אינסופי. למשל׳ עבור 1 > | x | קיים: 


11 + 1 11 


( 7 ).״ + 


(-1) 



—צ= (צ + 1 ) ם 1 


אך טור זה מתכנס לאט (ע״ע טורים), ונוח יותר להשתמש, 
למשל, בפיתוח: 


י ־־ + 5 ( 1 + צ 2 ) 5 +ג ( 1 +* 2 ) 3 + 2x4-1 



המתכנס עבור 0 <*. לוח אנטי־ל" ניתן לחשב בעזרת 
הטור 


( 8 ) 


x 3 

+ _ + _ +ג+ 1 ־. 6 


טור זד. מתכנס לכל *, ומתכנס במהירות רבה עבור ערכי x 
קטנים בערכם המוחלט. מכיוון שלוחות הל" והאנטי־ל" הם 
למעשה אותו הלוח (ההבדל היחיד ביניהם הוא שהמשתנה 
החפשי בלוח אחד הוא המשתנה התלוי בלוח השני) אפשר 
להשתמש בנוסחה ( 8 ) גם לחישוב לוח הל" 

סקירה היסטורית: הל" הומצאו בתחילת המאה 
ה 17 באופן בלתי־תלוי ע״י שגי מאתמאטיקנים — הסקוטי 
ג׳ון נפיר (ז 16 ק 2 א 0110 (, ע״ע) והשוויצי יוסט בורגי ( 10081 
60181 ). העבודה הראשונה שפורסמה על הל" היא ספרו של 
בפיר "ס 1 זק 1 ש 6$0 ו) 030001$ 1083x1111111011110 נשנ} 111 !\" ("תי¬ 
אור לוח־הל׳ המופלא"), 1614 , שבו נידונות תכונות הפונקציה 
(*/ 10 7 )ס 10 7 1 = ( 2 )£ (—לפי הסימון המקובל כיום) ובן 
מופיע בו לוח של ערכי פונקציה זו (ספרו של בורגי פורסם 
ב 1620 ). הל״ לפי בסים 10 הופיעו זמן קצר לאחר־מכן והם 
פותחו במשותף ע״י נפיר והנוי בריגס ( 1885 ז 6 ץזסש!(). 
האחרון אף פירסם את הלוח הראשון של הל" לפי בסים זד. 
( 1624 : הושלם ע״י אנדרין ולאק [ 1 ז 130 /י £0 ״ג> 0 \/] ב 1628 ), 
והוא מכיל ערכי ^ 10 8 לכל מספר שלם % בין 1 ל 100,000 , 
כבר באמצע המאה ד. 17 היה השימוש בלוח-ל" נפוץ באירופה 
והיה לעזר רב בחישובים בעיקר בתחום האסטרונומיה 
ומאוחר יותר גם בהנדסה* אולם רק בסוף המאה ה 17 החל 
להתברר הקשר בין פונקציית החזקה והל״ — למשל, בעבר 
דותיו של ולים (ע״ע). הנוסחות לחישוב הלוחות ( 6 ) ו( 7 ) 
הומצאו ע״י ניקולה מרקאטור ( 1<:012 1^16x02101 א) ב 1668 , 
ואילו את הרחבת ההגדרה של פונקציית הל" למספרים מרו¬ 
בבים נתן אוילר (ע״ע) באמצע המאה ה 18 . בתחילת המאה 
ה 19 בנה גאוס (ע״ע) לוח ראשה של הפונקציה 0 !) 816 
המאפשר מציאת ( 7 + *)״ 108 אם ידועים * 10810 יץ<> 1081 , 
כיום מצרים מספר ניכר של לוחות-ל", ביניהם לוחות-ל" 




309 


לוגריתמים, לוגריממוס — לוד, וילים 


310 


של פונקציות טריגונוטטריות, כמו £ע! 2 10 51 ס 1 , ^ 10810€0 
ושל פונקציות מסובכות יותר. 

בתכונות הפונקציה הלוגאריתסית עוסק במעט בל ספר 

בחשבון אינפיניטסימאלי ובתורת הפונקציות המרובבות. 

סקירה על לוחות־הל״ הקיימים ביתבת בספר: .* 1 .זו \ 

, 115 <{ 0 ?י 411001 ח 1 ) 614116 0 ) ? 01416 4 . , 3 ׳ו 0 ז 0 נמק . 4 < . 8 -׳ 541 * 64 

1960 ! פרסים על התפתחות מושג הל" ניתנים בספר: 

11 )) 81 ט^), מדינה קדומה, ששכנה 
לחוף הים, במערבה של אסיה הקטנה, בתחומי אנא¬ 
טוליה של היום, וגבלה בפריגיה ממזרח, במימיה מצפון 
ובכריה בדרום. עמקי הנהרות הרמוס וקאיסטר חוצים את 
ל׳ ז חוף הים עשיר במפרצים, ומולו מספר איים, שהגדול 
שבהם הוא כיוס. הארץ הררית ועשירה באוצרוחדטבע! 
העמקים מקשרים את פנים רמת אסיד, הקטנה עם נמלי החוף 
(ע״ע אסיה הקטנה ושם מפות). 

מוצאם של תושבי ל׳ הקדומים אמו ברור. הדעה שהר 
בעה על השתייכותה של השפה הלודית למשפחת השפות 
ההודראירופיות מוטלת עדיין בספק, במאה ה 12 לפסה״ג, 
עם נפילת הממלכה החתית, ישב בל׳ שבס שהיה קרוב 
לפריגים! אצל הומרוס נקראת הארץ מיאוניה. לפי הרודדטוס 
שלטו בזמן ההוא בסרדס (ע״ע) בירת ל/ שליטים "הראקלי־ 
דים" (כנראה על שום שהתייחסו על האל סנדון, שהיוונים 
זיהוהו עם הראקלם). בימיהם היגר חלק סבני ל׳ מערבה, 
וייתכן שהאטרוסקים (ע״ע) יצאו מהם. סמוך לשנת 687 
לפסה״ג נרצח אחרון ה״הראקלידים", קנךאולם, בידי גי?ס 
(ע״ע), מייסד שושלת המרמגאדים ( 687 — 546 לפסה״נ). 
המלכים משושלת זו, אחרי גיגס, היו ארדים (בערך 652 — 
615 ), ?דיאסם ( 615 — 610 ), אליאטם ( 610 — 561 ), וקח־יסום 
( 561 — 546 , ע״ע), שהיה לשם דבר בעשרו. בימיהם הגיעה 
ל׳ לשיא כוחה ופריחתה התרבותית. השלטת רוכז בידי 
המלך והאצולה שבסארדס. הכוח הצבאי של ל׳ היה 
מבוסם על חיל פרשים. המסחר היה מפותח, ובתקופה 
ההיא הוטבעו המטבעות הראשונים כאמצעי תשלום. בסאר- 
דס רבו בנייני הפאר של אצילי ל׳. למרות ההרס שנגרם 
בשנות ד, 60 למאה ה 7 לפסה״ג מחמת פשיטות הקימרים 
(ע״ע), ועל אף התלות בממלכת אשור בימי גיגס וארדים, 
הצליחה ל׳ לקיים תרבות עצמאית משגשגת ולהיות גשר 
חשוב בין יחץ לבין המזרח. מל׳ קיבלו היוונים את שיטת 
המטבע, את החקיקה הכתובה, את מושג הטירניה (ע״ע) 
וכן השפעות דתיות (פולחן קיבלי [ע״ע], שאותה זיהו 
באפסוס עם ארקמיס) ואמנותיות (הסולם הלודי במוסיקה, 
שאפלטון פסלו מחמת רכותו). אחרי התמוטטותה של הממ¬ 
לכה האשורית, זכתה ל׳ בעצמאות מלאה. נסיונה של מדי 
לשעבד את ל׳ נבשל, והנהר האלים (כיום קיזיל אירמאק) 
נקבע לגבול בין שתי המדינות, ע״ם חוזה שנחתם בץ 
אליאמס לבין קיאבסארס המדי ( 585 לפסי,"נ). אחרי שהש¬ 
תלט על מדי, ניצח ב 1 רש, מלד פרם, את קרויסוס, שהתקיף 
אותו, וכבש את סארדס ב 546 לפסה״נ. ל׳ הפכה לפחווה 
פרסית ולא היתה עוד למדינה עצמאית. הלודיס, שהיו ידועים 
ליוונים כלוחמים עזי־נפש, "היו לנשים" כדברי הרודוטום. 

מ 334 לפסה״נ היתה ל׳ מחת בממלכת אלכסנדר מוקדון 
ויורשיו, ומ 189 לפסה״ג השתייכה לממלכת פרגמון (ע״ע). 
אח״כ הפכה לחלק של הפרובינציה הרומית אסיה. 


0 . 113441 , 1-3 1 .. 4 / 1( 1x034( ( 1(0 4114 41(} 64(1171- 

1134(}, 1893; 114 ^ ״ x31144^, 7"/!( ! 1913 ,״ 1 /ס {)חס ; £. 

1.5 . 1924 ,( 1 , 11 115 ) 531 ) {ח 0 ו 1 <) 11 ){ח 1 41311 ^ 1 , חח ,: וחז 1 ו 

)4322311110, ¥13 0x1(31( ( 04(141(714?, 1947. 

ד. אש. 

י ה ו ד י ם ב ל', במקרא מהכרים ל׳ וחלודים" במה פעמים 
(ברא׳ י, יג וכב! ישע׳ סו, יט; ירם׳ מו, ט! יחז׳ ל, ה) 
ונראה שהלודים היו ידועים כ״תופשי דורכי קשת". רוב 
החוקרים מזהים את ל׳ שבמקרא עם ארץ לודיה שבמקורות 
היוונים ואת חלודים עם בני את זו. ראשיתו של היישוב 
היהודי בל׳, ובעיקר בסארדס, חלה, כנראה, בפומית הרא¬ 
שונה של המאה ה 6 לפסה״ג. תחת שלטון פרס גדל היישוב, 
ושב ונתחזק בסוף המאה ה 3 לפסה״ב, תחת שלטת הסלוקים. 
אנטיוכוס 111 הושיב בפריגיה ובל׳ 24x10 משפחות יהודיות 
ממסופוטאמיה ומסר להן מבצרים ועמדות-מפתח, כדי לשמור 
על נאמנותם של התושבים המקומיים (קדה״י י״ב, ג׳, ד׳). 
גם במתת הראשונים לשלטת חתמי שמר היישוב היהודי 
בל׳ על חשיבותו. תעודה תמית רשמית המצוטטת ע״י ידספוס 
(שם, י״ד, י׳, י״ז), הבטיחה ליהודי ל׳ את זכות ההתאגדות 
ורשות שיפוט עצמי, ובתעודה אהדת המתייחסת לסארדס 
מצדה החלטה של הבולי (ע״ע) והדמו׳ס (ע״ע דמוקרטיה 
עמ׳ 763 — 764 ), המבטיחה להם אוטונומיה פנימית והתת 
דתית (שם י״ד, י׳, כ״ד). כן ציוו הרומאים על שלטונות 
העיר, שלא להסתע ליהודים באיסוף כספים ובשיגודם לירו¬ 
שלים (שם, ט״ז, ד, ר). 

ב 1962 נחשפו בסארדם שרידי ביכ״נ יבו כתובות, יווניות 
בעיקר, המשתייכות למחצית הראשונה של המאה ה 3 לסה״ג 
והמציעות את שמות הנדבנים שנדבר לבניין ביהב״נ ולקי¬ 
שוטו. כמה מהם שימשו כחברי הבולי העירונית. נראה 
שביהכ״ג נחרב בראשית המאה ה 7 , בשעת הפלישה הפרסית 
לאסיה הקטנה בימיו של כוסרו 11 . 

יהודים התגוררו בל׳ גס מחוץ לסארדם. כתובת בעיר 
תיאטידה (ב־״^ו!!׳) מראה על קיומו של ביכ״ג במאה ה 3 
לסה״נ. כתובות נוספות משקפות את מציאותם של יהודים 
גם בערים אחרות בל/ ביניהן מאגנסיה. 

$ 1 : 11311 *, 111( 1(11(1 0 / 14*110(61/} 111 10 2(14x15 (] 6 ) 11 , 

מו 1013 ן{ 0141 ) 6 ){\ 144 ן )!ס , 1 >[ £4 סז 80 ; 1960 ,(!! ,[. 14.5 ] 

11011114111 '! 411 45 ן| 11 מ 1 45 נ 1 [> 11 < 1 ו< 1 1£4$ | 1413 \) 20 [{ 413 -] 146 

5 ח 110  

4( 5 0x4(}, 37-58, 1964. 

פג. ש. 

אל, 1 ילים — מוב 5111 /י\ — ( 1573 — 1645 ), איש 

כנסיה אנגלי. ל׳ נולד ברדינג ולמד באוניברסיטת 
אוכספורד. ב 1601 הוסמך לכמורה ומילא תפקידים שונים 
בכנסיה. יחד עם זאת היה בשנים 1611 — 1621 נשיא הקולג׳ 
״סט. ג׳ונז״ באובספורד. ב 1621 
נתמנה ל׳ להגמון של סט. דידד, 
ב 1628 — להגמון של לונדון, 
וב 1633 — לארכיהגמון של 

קנטרברי. מאז 1629 היה ל' גם 
נשיא (צ׳נסלר) של אוניבר¬ 
סיטת אוכספורד, שבה כובן 
קאתדרות לעברית ולערבית 
והרחיב את הספריה הבודלינית 
(ע״ע בודליגה). 

כארביהגמון של קנ?זרברי, 



וילים לור 


311 


לוד, מלים — לודג/ תומם 


312 


הכהונה הרמה ביותר בכנסיה האנגליקנית, גילה 
ל׳ עניין בעיקר בהבטחת אחידות פולחנית, בהגברת 
המשמעת ובחיזוק מעמד ההגמונים, בניגוד לעמדתם 
של הפוריטאנים למיניהם. המלך צ׳רלז 1 תמד בל/ 
והפוריסאגים נרדפו באמצעות בית המשפט המלכותי(""סס 
0010101881011 11811 ־ 1 0£ ). ל׳ לא העריך אל נכון את עצמת 
ההתנגדות למדיניותו ואת השנאה שעורר בשל התחברותו 
למדיניות האבסולוטיסטית של המלך. כשביקש להנהיג את 
"סידור התפילה" האנגליקני גם בסקוטלאנד, פרצה שם מרי¬ 
דה ( 1638 ). הידועה בשם ״מלחמת ההגמונים״ (- 81 6 נ 1 י ד 
ז ¥3 \ י 5 ק 580 ), שהיתה אתחלתא למלחמת־האזרחים באנגליה. 
ב 1641 נאסר ל׳ בפקודת "הפארלאמנט הארוך", נערך לו 
משפט ראווה ( 1644/5 ) והוא נערף. 

-!סיסזז א 13 ; 1927 ,״ 1 , 01165 (- 011£16311 5 

-! 1 !ןוז 4 > 1111 . 116 ־ 11 ) 80 .£ . 0 .£ ; 1940 $ 10 * ז}/ ,־טקסא 

. 1947 ,.£ .׳מ )ס 1 * 0x11 

לודג/םר א 1 לץר ג׳רזף - 186 ) £0 0861511 ( • 61 ^ 011 ־ $11 

— ( 1851 , פנקהאל 1 סטאםורדשיד] — 1940 , אימס־ 

ברי [וילטשיר]), פיסיקאי אנגלי בעל נטיות מיסטיות. ל׳ 
נועד ע״י הוריו למסחר, אולם נמשך אל המדעים המדוייקים 
ולמד ב״יוניבדסיטי קולג׳״ בלונדון. ב 1879 נתמנה לפרום- 
סור למאתמאטיקה שימושית באותה אוניברסיטה, וב 1881 
עבר לאוניברסיטת ליורפול כפרופסור לפיסיקה. בשנים 
1900 — 1919 היה ראש האוניברסיטה החדשה בברמיגגהם. 

שתי תקופות בעבודתו המדעית של ל׳: עד לשנת 1908 
בערך התרכז ל׳ במחקר שטחים שונים של הפיסיקה, ואילו 
בתקופה השניה גברה התעניינותו באפשרות ליצור קשר של 
הידברות בין החיים למתים. עבודותיו בפיסיקה כללו מחקרים 
על הפיסיקה של האטמוספירה: הברק וההגנה מפניו, הקשר 
בין המטען החשמלי שבאוויר ותופעות הערפל והעשן (ע״ע 
ברק ורעם! חשמל אטמוספירי)! מחקר על התאים הוולטאיים, 
שכלל הסברים לתופעת האלקטרוליזה׳ מהירות היונים וחי¬ 
שוב הכוח האלקטרדמוטורי! מחקר על התפשטות אלחוטית 
של גלים אלקטררמאגנטיים ותנועת האוזר (ע״ע), אולם 
תרומותיו החשובות למדע ניטשטשו בעיני בני-דורו בגלל ההד 
הרב שניתן לעבודותיו בתחום המסתורין. ספת הנודע ביותר 
בתחום זה, 062111 1 >מ 3 £6 !£ זס , 1 ) 2701011 ? ("רימ 1 נד, 
או החיים והמוות״), 1916 , נכתב אחרי שנפל בנו רימונד 
במלה״ע 1 , ובו תיאר ל׳ בפרוטרוט ?אנסים ספיריטואלים- 
סיים, בהם ניסה ליצור קשר עם הבן המת. כן חיבר ל׳ ספרים 
אחדים שבהם ניסה לגשר בין הדת למדע. בספרים שפירסם 
בשנים האחרונות לחייו ניכרת פסיעתו בין תחום המדע לבין 
תחום הפילוסופיה המיסטית. 

ל׳ קיבל תואר אביחת בשנת 1902 , ובשנת 1919 זכה 
במדליית כבוד של החברה המלכותית על עבודתו בתקשורת 
אלחוטית. ב 1920 התפטר ל׳ מתפקידיו ויצא לסיור מקיף 
באה״ב, שם הטיף את תורותיו, האומוביוגראפיה שלו, 
¥6218 ! 35 ? (״שנים שחלפו״), הופיעה ב 1931 . 

מחיבוריו: 160113010$ י 1 £160160131-7 ("יסודות המכא¬ 
ניקה"), 1879 ! £1661110117 0£ 5 ^ ¥161 סז 16 > 0 (^ ("השקפות 
מודרניות בתורת החשמל״), 1889 ! 0£ *!סס""!? 

86161166 (״חלתי המדע״), 1893 ! ז 6 ״ 3 !\ 1 ) 30 £6 !£ ("החיים 
והחומר״), 1906 , מהד׳ אחרונה 1917 ! 0£ ץ 0112111 תזות 1161 '! 
!״ 50 1116 (״הישארות הנפש״), 1908 ! 6 ׳! 86116 1 7 ?^ו 


7 ! 211 ״ס 10101 61301121 ? ת 1 ("מדוע אני מאמק בהישארות 
נפשו של הפרם״)- 1928 , ועוד, אר בה> 

לוך־ג/ לזנףי.?ןב 1 ט- £01186 16017 031x11 ־ 1 — ( 1850 , 
בוסטון' — 1924 , קמבריג׳ [מסצ׳וסטם]), מדינאי 
אמריקני. ל , היה בן לאחת המשפחות המיוחסות ביותר בעיר 
מולדתו, למד משפטים באוניברסיטת הארווארד והורה בה 
לאחר מכן( 1876 — 1879 ), היסטוריה אמריקנית. ב 1880 נבחר 
לבית-המחוקקים של מדינתו, מסצ׳וסטם, ב 1887 — לבית- 
הנבחרים בוושינגטון וב 1893 לסנאט, שבו היה חבר עד מותו. 
ל׳ נהיה במרוצת הזמן לאחד מראשי המפלגה הרפובליקנית 
ולקובע מדיניותה בענייני־חזץ. ס 1918 היה יו״ר ועדת-החוץ 
של הסנאט. 

בשנות ה 90 דגל במדיניות אימפריאליסטית כלפי ארצות 
אמריקה המרכזית וכן הטיף לכיבוש הפיליפינים מספרד. 
בימי סלה״ע 1 דרש ל׳ כבר ב 1915 להכריז מלחמה על גרמניה. 
תחילה תמך ברעיון הקמת חבר־הלאומים, אולם שינה את 
עמדתו בעניין זה ועמד בראש המערכה נגד אישור חוזה ורסאי 
שכלל את חוקת החבר. באחת המערכות המדיניות החריפות 
ביותר בתולדות אה״ב הצליח למנוע את אישור חוזה ורסאי 
בסנאט, ובכך הכשיל את כניסת אה״ב לחבד־הלאומים. 
כיו״ר ועדת־החוץ של הסנאט נקט בקו מדיני בדלני מובהק. 
ב 1921 ייצג ל׳ את אה״ב בוועידת פירוק־הנשק בוושינגטון. 

ל' פירסם ספרים רבים במשפט ובהיסטוריה, ביניהם: 
ס 110 ״ 1 ס׳\ 6 ? ס 3 ס 1 ־ 0161 \) 116 ! 0£ ץ! 510 1116 * ("תולדות המה¬ 
פכה האמריקנית״), בשני כרכים, 1898 ! 1116 £ם 7 ־ 15101 (-£ . 4 
1512168 ) 00116 (״תולדות אה״ב״), ב 4 ברכים, 1906 (יחד עם 
ג׳ ח. גארנר). 

בנו, ג׳ורג׳ קבוס ל׳ ( 1873 — 1909 ), היה סופר ומשורר. 
נכדו, הנרי קבוט ל׳ ״הצעיר״ (נר 1902 ), היה גם הוא סנא- 
טור רפובליקני ( 1936 — 1944 , ו 1946 — 1952 ), אך ב 1952 
נמה ע״י יריבוהדמוקראטי ג/ ם. ק^די(ע״ע). ב 1953 — 1960 
היה נציג ארצו באו״ם וב 1960 היה מועמד לסגן־נשיא מטעם 
הרפובליקנים, שהפסידו בבחירות. כן היה פעמיים שגריר 
בווייטנאם הדרומית. ^ ז . א . 

לוךג/ תומס — 6186 ס 28£ מ 1 , 1101 —( 1558 ״, לונדון[?]— 
1625 , שם), סופר אנגלי. ל' למד באתיברסיטת 
אוכםפ(רד. התחיל בלימודי משפסים, אך עבר לספחת. 
סאוחר-יותר, בהיותו למעלה, מגיל 40 , אחרי מסעות והר־ 
פתקאות, למד רפואה, הוסמך באוכספורד ב 1903 ועסק 
במקצוע זה. הוא עבר לכנסיה הקאתולית. כסופר התפרסם 
ברומאנסה בפרוזה 16 ) 0521711 ?, 1590 , ששימשה לשיקספיר 
כמקור לעלילת המחזה 11 £1116 ״ ¥0 8 \! ("כסוב בעי¬ 
ניכם"). יש הסבורים של׳ השתתף עם שיקספיר בכתיבת 
החלק השני של "הגרי דע". ל׳ חיבר גם מחזה משלו, 
ז 2 /ע 116 ׳״נ> 0£ 15 ) 022 ^ 7116 ("פצעי סלחסת-אזחזים"), 
1594 , מחזה היסטורי על המלחמות ב? סאחוס וסולד. בחמא 
הקדומה. החמאנסה 3 ס 1 ז 016 \; 0£ 16 ״ 83 ז 42 ג \ ("פנינה מאמ¬ 
ריקה"), 1596 , היה פרי מסע לבראזיל ולמיצר מאגלאן. הוא 
פירסם גם תרגומים לאנגלית של יציחת שונות, ביניהן 
כתבי יוסף בן מתתיהו 16 < 1013£ מ £6 \ 1 ) 20 $״ 2100 ? 1116 ־ 
8 ״ 11  1 ז 811 351 . 1 — ( 880 ״— 928 ״ 
קיסר 901 — 905 ), בנם של בוזו, מלך בורגוגדיה התחתית, 
ובתו של ( 2 ). במות הקיסר 8 רגולף (ע״ע) יצא ל׳ לאיטליה 
וב 901 הכתירו האפיפיור לקיסר, אולם ל׳ החזיק מעמד באי¬¬ 
טליה זמן קצר בלבד. ב.לנגריוס 1 (ע״ע) תקפו בורונה, לקחו 
בשבי ועיוור את עיניו. ל׳ חזר לבורגונדיה ושם מת. 

( 4 ) ל׳ /י 1 , ה״באמארי״ — • 1161 ״ 1 — ( 1287 — 

1347 ; קיסר מ 1314 ), בנם של ל׳ 11 , דוכס באוואריה העי¬ 
לית, ושל בתו של רודולף 1 (ע״ע) מהאבסבורג. ב 1302 נהיה 
ל׳ לדוכס באוואריה העילית. ב 1314 בחר חלק מהנסיכים־ 
הבוחרים את ל' לקיסר׳ בעוד שאחרים בחרו את בן־דודו, 
הדוכס פרידריך ה״יפה" מבית האבסבורג. אע״פ ששניהם 
היו ידידים מימי נעוריהם, כשחתך ל׳ בווינה, הפכו עתה 
ליריבים. אחרי מלחמה ממושכת זכה ל׳ בנצחון מכריע בקרב 
ליד מילדורף (£ז 10 ) 111 ! 11 \, 1322 ). פרידתך נשבה ושוחרר 
רק ב 1325 , לאחר שוויתר על תביעתו. בינתיים המשיך אחיו 
של פתדריך, לאופולד, את המלחמה בל׳ ורק עם מותו ב 1326 
נסתיים הסכסוך. במאבקו העיקש נגד האפיפיורות נקט ל׳ 
במדיניות "קיסרית" נמרצת, אך בסופו של דבר נכשל. 
האפיפיור יוהנס 7001 (ע״ע), שישב באויניון והיה תלד 
בחסדי צרפת, לא הכיר בזכותו של ל׳ למלכות באיטליה, 
החרימו והצהיר על הדחתו מכסאו. אולם ל׳ יצא לאיטליה, 
הוכתר ב 1327 במילאנו בכתר מלכי לומבארדיה, וב 1328 — 
ברומא, "בשם העם" (בטקס חילוני), בכתר הקיסרות. עתה 
הכריז על הדחתו של יוהאנס 0£11 נ מכסאו, ובמקומו נבחר 
ניקולאום ע לאפיפיור. במאבקו עם האפיפיור נתמך ל׳ בידי 
חשובי הסופרים הכנסייתיים והחילוניים של דורו, בין השאר 
ע״י הפילוסוף ויליאם אוקם (ע״ע) ותאורטיקן המתנה 
הגדול פרסיליוס (ע״ע) מפאדובה. ב 1338 הצהירה 
אסיפת הנסיכים־הבוחתם ברגזה ( 5£ מ 0 .מ), כי מלך גרמני 
שנבחר באורח חוקי אינו זקוק לאישור מצד האפיפיור. עיקר 
מעייניו של ל׳ היו נתונים להרחבת תחום שלטונו הממשי. הוא 
תפש את בראנדנבורג, את באוואריה התחתית, את טירול 
וקארינתיה, ולבסוף — את הולנד, את .?לנד ואת אנו 
0 ט 3 ת 31 **). התחזקות מעמדו גרמה לתרעומת גוברת 
והולכת בקרב הנסיכים הגרמניים, וכשחידש האפיפיור 
קלמנס ז/י את החרם נגת, בחרו מקצת הנסיכים־הבוחרים 


את הנסיד־הבוחר קארל ׳\ 1 , בנו של ין(ע״ע) מלוכסמבורג, 
למלך תחת ל׳( 1346 ). לפני שנפלה ההכרעה בין שני השלי¬ 
טים היריבים, מת ל׳ בשעת ציד. 

״ 0 <£ , 0110 ) 5011 . 13 , 1901 ,. 8 . 4 . 7 ■ 8144514 ,׳ 801 ז 0 נ 1 ת 01 ז$ . 4 , 

, 8141/4 404 11414 74514141/1 . 44 . 7 70711%1 ( 01%114 4 {ק 80414 

1 14 x 1 ק 4444 ו 8 1 זז 1 844141 411 1404 . 8 . 4 . 7 ,■ 14001101 . 8 ; 1902 

11111%144 ) 4111/10 ^ 11 ) 111 )( 0011 !$ , 80,011211 ס , 1914 , 8111/1 401 
, 1933 ,. 8 . 4 7.5 144 ^ 04144411414 . 44 

ב. ד. ג. 

לוךויג —שמם של כמה מלכים בפראנקיה המזרחית, 
ביניהם: 

( 1 ) ל' ״הגרמני״ ״ 41 .ע — ( 804 בקירוב — 

876 ! מלך מ 843 ), בנו השלישי של הקיסר לואי "החסיד" 
(ע״ע לואי, מלכי צרפת( 1 )). לפי חלוקת הקיסרות ב 817 
זכה ל׳ במלכות באוואריה ובארצות הסמוכות. כשתבע אחיו, 
לותר 1 , במות אביהם ( 840 ) את כל הקיסרות לעצמו, 
התקוממו נגדו ל׳ ואחיו שדל "הקרח" והביסו אותו 
בקרב ליד פונטנואה ( 841 ). ע״פ חוזה ורדו, 843 (ע״ע 
גרמניה, היסטוריה, עט׳ 420 < אירופה, עמ׳ 143 ; מפה), נפלו 
בחלקו של ל׳ הארצות שממזרח לרינוס וכן אמורי 
הערים מינץ, וורמס ושפיאר שממערב לנהר. מרכז מלכותו 
נקבע במנסבורג. ע״י כך נוצרה מלכות פראנקית־מזרחית, 
ששימשה גרע ק ל״ריך" הגרמני שקם לאחר מכן. אמור זה לא 
זו בלבד שנפל משאר חלקי הקיסרות בשטחו ובמספר תוש¬ 
ביו, אלא שגם מבחינת הכלכלה ודרכי התחבורה היה מפותח 
פחות מן החבלים המערביים. אולם בל׳ קם לו שליט מוכשר 
ונמרץ, שהצליח למשוך את האצולה לצידו. לאחר מותו של 
הקיסר ל 1 תר 11 ( 869 ), ניסה שארל "הקרס" לתפוס את 
לותרינגיה כולה, אך ל׳ אילץ אותו להסכים בחוזה ?ר!ן( 870 ) 
לחלוקה לאורך קו הנהרות מאם—מוזל. כדי להגן על גבול- 
מלכותו המזרחי, קיים ל׳ בידו את הריבונות על שבטים 
סלאודים אחדים, האובודריטים והסורבים, ונלחם בהצלחה 
נגד שבטים סלאוויים אחרים, בבוהמיה ובמוראוויה. בשנות 
מלכותו האחרונות עמדה במרכז דאגותיו שאלת ירושת כסא 
הקיסרות. הקיסר לודוויג 11 [ע״ע לודויג, קיסרים ( 2 )] 
הבטיח לבנו של ל', קארלמאן׳ את ירושת השלטון באיטליה 
ואת כסא הקיסרות. אולם לאחר מותו ( 875 ) נזדח שארל 
"הקרח", ששאף להרחיב את גבולו, יצא מיד לאיטליה, 
והאפיפיור הכתירו לקיסר. ל׳ ביקש לקיים את זכדות הירד 
שה בידי שושלתו ע״י פלישה לחלקה המערבי של הקיסרות, 
אולם מת בשעת ההכנות למסע המלחמה. 

, 1-11 , 8141/111 05114014/4111/4141 . 4 41 ( 011111111 ,׳ט 1 מ 111 || 01 .£ 

- 814 4114141/1111 . 4 411% ) 7111511/1 041 , 01100112011 * 1 ס ;* 1887 

." 1947 , 1/115 

( 2 ) ל׳, ״הילד״ — 1 ) £111 135 , ״ 1 — ( 893 — 911 < מלך 
מ 900 ), אחרון המלכים הקארולינגיים בפראנקיה המזרחית 
(גרמניה). ל׳ היה בגו של הקיסר ארגולף (ע״ע) והוכתר 
למלך בהיותו ילד. כעוצר הממלכה שימש האטו, הארכיהג¬ 
מון של מינץ, אבל הוא לא הצליח לבלום את פלישות החוב- 
גארים לגרמניה, ולשים קץ לסכסוכים הפנימיים. במות ל׳ 
נבחר קונראד, דוכס פדאנקוניה, למלך, ובמותו של קו׳גראד 
עלתה השושלת הסאכסונית למלוכה. 

ח 41 /) 80414 1014 ) 5 { 1141401 4 ) 0151/411/4 2144 814140£1 , 01011 ) 10 (£ . 0 

. 1890 , 8444445 415 5 '. 7 . 14 

ב. ד. ג. 



315 


לודויג — לודויג, אומו 


316 


לוךויג — שמם של 3 ממלכי בוריה (ע״ע): 

( 1 ) ל׳ 1 ( 1786 — 1868 < מלך 1825 — 1848 ) בנו של 
מארסימיליאן 1 לזף. ל׳ היה בעל כשרונות ניכרים, השכלה 
רבצדדית ונטיות רומאנסיות. בימי אביו הצטיין ל׳ במלח¬ 
מות שבהן תמכה באוואריה בנאפוליון, אף שהוא עצמו היה 
מראשי הסיעה האנטי־צרפתית. בעלותו למלוכה מילא תחילה 
את התקוות שתלו בו׳ תיקן פגמים במנהל, הסדיר את ענייני 
הכספים במדינה וביטל את הצנזורה בחלקה. אך זכותו הגדו¬ 
לה היתה שטיפח את האמנות והמדע ותמך בעוסקים בהם 
ביד נדיבה. הוא קישט את עיר־הבירה מינכן בבנייני- 
פאר מרובים לאיכסץ אספי־האמנות הגדולים, בניינים הקו¬ 
בעים עד היום את אפיה של העיר. את רוב ההוצאות תרם 
מכיסו. ל׳ הזמין אמנים דגולים לבירתו, וע״י כך הפכה מינכן 
למרכז האמנות הגרמנית החדישה. ל׳ העביר את האוניבר¬ 
סיטה של לאנדסהוט למינכן ומלומדים ידועי־שם הוזמנו 
להורות בה. כמעריץ נלהב של תרבות יוון, תמך בכספו 
במאבק היוונים לעצמאות, ובנו השני, אוטו (ע״ע), היה 
מלכה הראשון של יוון העצמאית ( 1832 ). ברם, בהשפעת 
מנזרניך (ע״ע) נעשה ל׳ בהדרגה לראקציוגר, ובימי הממשלה 
הקלריקאלית בראשותו של קארל אבל׳ שכיהנה 10 שנים, 
בוטל חופש העחונוח, נחרבה מספר המנזרים במידה ניכרת, 
דדם של פרז׳פסותם קאתוליימ-קיצוניים באוניברסיטה היתה 
על העליונה. ממשלת אבל הופלה לא בשל התנגדות בתי 
הפארלאמנט, אלא במידה רבה בשל קשרי האהבה של ל׳ עם 
הרקדנית הספרדית לולה מונקז (ע״ע). — משטר העדפת 
מקורבי המלך, שהשתרר במדינה, גרם למהומות ברחובות 
מינכן, ותחת רושם המהפכה שפרצה ב 1848 בברלץ ובווינה, 
ויתר ל/ במארס אותה השגה, על מלכותו לטובת בנו, 
מאכסימיליאן ח. 

,קק 50 .א 1 ;" 1888 , 10771 ( 84 1/011 17112 )>! , 1 ״ 1 , €1861 !! . 11 ־ 0.1 

- 107 ) ¥ 10 ! ? 10 > 101101107 . 1 > . 14 , 1070 ( 84 1/00 0711 £ >! , ״ 1 

0012 .)} ״/ ., 1 , 11 ־ 001 . 0 .£ ז 1903 5 , 1111710 % 1107 201/1171 

.' 1932 , (כולל ביבל' משירה) 1070 ( 80 0071 

( 2 ) ל׳ 11 ( 1845 — 1886 * מלך מ 1864 ), נכדו של ( 1 ) 
וכסבו היה נוטה להלכי-רוח רומאנטיים. בשנות מלכותו 
הראשונות נחלה באוואריה כמה כשלונות בזירה המדינית, 
בעיקר בשאלת שלזויג־הולשטין(ע״ע) ובמלחמה בין פרוסיה 
ואוסטריה, שבה עמדה לצידה של אוסטריה המובסת, (ע״ע 
בוריה, עט׳ 33 ). עם פרת המלחמה בין פרוסיה לבין 
צרפת ( 1870 ), עבר ל׳ מיד לצידה של פתסיה, ואחרי 
הנצחון הציע, בשם כל השליטים והערים החסשיות 
בגרמניה, את כתר הקיסרות למלך פרוסיה. אולם יש לציין 
כי היזמה שמאחורי הקלעים לצעד זה יצאה מביסמארק, ל׳ 
עצמו היה גאה בריבתותו וקנאי לה, תמנע, לאחר הצטרפות 
באוואריה לקיסרות הגרמנית החדשה, מכל מגע נוסף עם 
הקיסר, במדיגיות־הפנים הבאווארית עמד בהתנגדותו לרוב 
הקאתולי־הקיצתי בפארלאמנט. אולם עיסוקו בענייני דיומא 
היה חולף בלבד! הוא נתן את דעתו לענייני המדינה 
במידה מועטת והסתגר באחד מארמתותיו. נטייתו לפרוש 
מן הציבור הפכה בהדרגה לאימת־בריות חולנית, ולבסוף 
היה בא במגע אף עם שרי־ממשלתו באמצעות מזכירים 
ומשרתים בלבד, עניין מיוחד, ואף מידת־מה של תרעומת, 
עוררו בציבור קשריו עם ריכרד וגבר (ע״ע). הוא משך 
את המלחץ לחצרו, העניק לו כיבודים ומענקים בשפע, ואף 
הגה רעיון לבנות בעיר ביתית (ע״ע) בית־אופרה מיוחד 


להצגת האופרות שלו. אולם גם ידידות זו היתה חולפת 
בלבד. מחלת־הרוח שהתחילה מתפתחת בו נתנה את אותותיה 
בפזרנותו המופרזת ובהקמת ארמונות־פאד מתבים. ב 1886 
הוכח ל׳ לחולה־נפש והודח מכם המלכות. מאחר שגם יורשו, 
אחיו אוטו, היה נגוע במהלודנפש, נעשה דודו לויטפו׳לד, 
לעוצר. חמישה ימים אחת הדחתו טיבע ל' את עצמו בימת 
שטארנברג וטיבע גם את רופאו עמו. חליפת המכתבים בינו 
לוואגנר פורסמה ב 4 כרכים ב 39 ־ 1936 . 

, 6611111 . 0 , 1922 , ¥ 011 ! 701710 , 14 ! 1 0 1107112 , ¥01£ ו .ן . 0 

;* 4 192 , 2.011 501710 11071 * 1 50171 , 70771 ( 80 ״ 0 ' 1 07112 .>! ,!! ״ 1 

,■ 6111111:01 .#י , 1933 , 11 1 07112 ^ 10771 ( 80 007 ,־ 1 ^ 1111111118 ^ 1 

.״ 1950 , 10771 ( 80 071 ץ£" ,£ ; 1919 ,>?>( [ 71 ? 70771071 ;?? 11111 > ! 1 [ 

0 . 0 ,ז 1116 זז 0 ; 1931 , 7 .. 1 . 0 71 ?£?? < 7 ?(> ( 17 ) 17711 ?! 

. 1938 , 71 ?<{? 71 ?)%(? 01 )? 1 /?)) 14 ?( 1 £171 

ג. אב. 

לוךויג, אלפדד- 38 * 3 ״£ 11663 ^ — ( 1832 , וינה — 
1912 ! פראג), אינדולוג אוסטרי. פרופסור באוניבר¬ 
סיטת פראג 1860 — 1901 . בספרו 901156303186 516 ־ 61 016 
־ £001 003 £1016111108 1011 633 * £18 365 ¥613611656111108 
■ 60131 !״ ("התרגום הגרמני הראשון של הרעדה, עם מבוא 
ופירוש״), 6 כרכים, 1875 — 1888 , ניסה ל׳ להתגבר על 
הקשיים הדקדוקיים הגדולים, שבהם נתקלת הבנת הטכסט 
הודי. הוא הניח׳ כי בשלבי־לשון קדומים צורנים (יסודות 
מורפולוגיים) אינם בעלי תפקיד־סימיז מוגדר ומתוחם, אלא 
עשויים להתחלף ביניהם בתפקידם. משנתקף על תורתו 
(בעיקר על ידי "המדקדק-הצעיר" כרתולד דלבריק {ע״ע]), 
יצא במאמרי פולמוס והגן על עבודתו על ידי יצירת -תורת 
ההתאמה" הלשונית ( 6 ״ 0 > 531 ס 1330 ק 33 *), שלפיה רק 
במרוצת הדורות יוחד לכל אלמנט מורפולוגי תפקיד ברור 
משלו. אולם תורה גלוסוגובית זו (ע״ע בלשנות, עמ ׳ 959 ) 
לא זכתה להברה ניכרת. 

לוך־ויג, אמיל (שמו המקורי — אמיל לודוויג כהן) — 
38 * £03 111 ״£ — ( 1881 , ברסלאו— 1948 , אסקונה 
[שורץ]), סופר גרמני ממוצא יהודי. ל/ שהיה בנו של 
רופא־העיניים הרמן בהן, נטבל 
א צ רות בגיל ת. הוא למד מש¬ 
פטים, ספחת ותולדות־האמנות 
באוניברסיטאות של ברסלאו, 
לוזאן, הידלברג וברלין ועסק 
זמן־מה בפרקליטות. ב 1922 , 
לאחר רצח ידידו 1 לתר ו־תנאו 
(ע״ע), חזר באופן הפגנתי 
ליהדות ועזב את גרמניה. אחרי 
נדודים רבים השתקע באסקונה 
שבשוויץ וקיבל ב 1932 את 
האזרחות השוויצית. ל׳ התקרב לציונות והעלה ב 1937 
בקונגרס היהודי העולמי את הדרישה כי העם היהודי יתקבל 
לחבר־הלאומים. 

מפעלו הספרותי של ל׳ רבגוני ביותר. הוא כתב שידים, 
רומאנים, ספרי־מסע, מחזות וביוגראפיות. מחזותיו, כגון 
הטרילוגיה ״ביסמארק״ ( 1922/24 ), הוצגו על בימות רבות 
בגרמניה. בדם, עיקר פירסומו של ל׳ בא לו מן הביוגראפיות 
של אישים מפורסמים, שזכו לתפוצה עצומה ותורגמו לשפות 
רבות, חלקן גם לעברית. יצירותיו מצטיינות בסיגנון עממי 
ובשילוב מוצלח של היסודות האפייניים לביוגראפיה, לרו־ 
מאן ולרפורטאז׳ה. לעתים היו ספריו מבוססים על שיחות 
עם אישים בגי־ח־רו. בדיוקניו השביל להעלות את תוצאות 
מחקריו לדרגת יצירה אמנותית. ל׳ השתדל להדגיש תמיד 
את הצד האנושי שבחיי המעש והרוח של גיבוריו, כדי לקר¬ 
בם קירבה נפשית אל הקוראים, אף כי הפריז, לפי מבקרים 
אחדים, בגישה רומאנטית לנושא. 


מכתביו: 006316 , 1920 ! 01600 ק 3 זי 1 , 1924 (בעבר: 
תר״ץ) 1 11 ¥11116101 !', 11925 8150130:16 , 1926 ; ־ 061 
916056116050110 ? (״בן־האדם״ — כלומד ישו)׳ 1928 ז 
£106010 , 1930 (בעבר׳ : תר״ץ) 13$317151 \ : 011 630116 ^ 065 
(״שיחות עם מאסאריק״), 1935 < 616 * £0056 , 1938 (בעבר: 
תש״א) ן 5:31111 , 1942 ; 8663101160 , 1945 . 

יש של' שינה את דעותיו על האנשים אשר עליהם כתב, 

אם נוכח שלא עמדו במבחן הזמן. בספת משנת 1932 :- 19105 
£ .£ 013 116 :> 3 זק 065 5011018 ("שיחות סוסוליני עם א. ל.") 
ראה את מוסולעי באור חיובי, ואילו בספרו באנגלית: 711666 
563110 , 1911155011x11 ,־ 131361 ז 113115 ־ £01 (״שלושה דיוקנים: 
היטלר, מוסוליני, סטאליך), 1940 , שינה את הערכתו הרא¬ 
שונה לשלילה. 

הנאצים בגרמניה ראו ביצירותיו דוגמה למופת להשפעה 
ההרסנית של היהדות על הספרות הגרמנית. ספריו נשרפו 
בפומבי בשריפת־הספרים הגדולה שאורגנה על־ידי גבלם 
בשנת 1933 , 

יצירות נוספות של ל׳ שתורגמו לעברית: ״יולי 1914 ״, 
1930 ! ״קליאופסרה״, תשי״ד< .שלושה גאונים: מיקל 
אנג׳לו׳ רמברנדס, בסהובן״, 1956 . 

- £077107111(: !4x110711171, 1 ! 1 € (?/ 1!*£ £77x1 ,ז€<[ 03£ . 1 

, 92 ׳ €חטנ 11 ז* 1 €¥¥1511 [} .״ 1 £? 310% /ס ז* ¥711 \ 1% ך 1€ ד 
; 1929 , 1££0 ד?^-ך 4171 ז 0£1£7 ,( 1 ס 1 זס 0 -מו£ ,£ ; 1928 ,( 3 . 10 < 

067 , 11 ש 5 ם ££3 .א ; 1930 . 0 

11714 ,ו 7$€1 תת 401 ן .^ ; 1930 ,£ ,£ £011 

• 071 ) 9 ^ £70 ,חז 0 < 1011 ? . 13 ; 111 1930 !ס**?) " 1£ ז 1%7 
,( 144 .ע 1 :א 2€11 .) 1415 ) 19£ ! 11€ !€$€^ 14££71 €!!:>$! £0111 14714 11917111$ 
. 1945 ׳(ביבליוגראפיה של כתבי א. ל.) $\ס 30 ?£ ; 931 [ 

ג. אב. 

לוךריג, לןי־ל 9 ךיךךיןד וילהלם — 1 ־ £31 

£0391618 ¥11116101 ! — ( 1816 . ר?נהאתו (?הן] ־־ 

1895 , ליפציג), מחלוצי הפיסיולוגיה החדשה. למד באוניבר¬ 
סיטות של ארלאנגן ומארבורג תתמנה בזו האחרונה פרופ¬ 
סור ב 1846 . בשנת 1849 עבר לאוניברסיטת ציריך, ב 1855 
לאתיברסיסת דנה, ומ 1865 עד למותו שימש כפרופסור 
באוניברסיטת ליפציג. השפעתו המדעית של ל' היתד, רבה, 
בהיותו חוקר פורה ומקורי ומורח מצטיין. ל' היה חלוץ 
בהנהגת שיטות מעבדתיות חדישות ובפיתוח סכשירי־מחקר. 
בייחוד יש לציין את הקימוגרף שהמציא ל׳ — לשם עיקוב 
אחר לחץ־הדם וקצב הנשימה ועצמתה. כן המציא משאבת־ 
ריק המאפשרת הפרדת גאזים מהדם. 

מחקריו של ל' על מחזור הדם ופעולת העצבים שימשו 
יסוד להתפתחות הפיסיולוגיה המודרנית. הוא הוכיח, שזרימת 
הדם מבוססת על עקרונות מכאניים פשוטים ולא על "כוח- 
חיות״ — כפי שסברו קודמיו. ל׳ חקר את דרך פעולת 
הפליות, וכן הצליח לראשונה לבודד איבר מן הגוף ולשמור 
על חיוניותו ע״י הזרמת דם דרכו. 

0 םרו 46053160 ^ 365 51010816 ץ 11 ? 366 0611 ( £61161 
("ספר־לימוד לפיסיולוגיה של האדם"), שיצא לראשונה 
ב 1852 — 1856 , שימש ספו-לימוד יסודי בבתי-ספר לרפואה 
במשך שנים רבות. 

לוךויגסהפן (ס 185113£6 ׳* £03 ), עיר בדרום־מערב גרמניה 
י'המערבית, במדינת בינלנד־פפאלץ, על הגדה המער¬ 
בית של הריגוס, בגובה כ 100 מ׳ מעל פבי־היםן 178,000 
תוש׳ ( 1966 ). 

ל' היא צומת חשוב של כבישים ומס״ב. דרך נמלה, 




319 


לודויגסחפן — לודז׳ 


320 





ל 1 דוזינסהאמ 1 : מראה כ 55 י. — נסוכז — הספעל הניסי ר<דו 5 
? 8x5 (חלס םהןנ<ז התעשייתי 611 נ 1 זג? . 0 . 1 , 

הפורה לאחר סלה״ע 11 ), גומע— נהר הדינוס 


שנפתח ב 1897 , עוברים בממוצע למעלה מ 7 מיליון טון סחד 
רות בשנה. התעשיה הכימית (צבעי אנילין, דשנים, פחסת 
הגתה ועוד). מן הגדולות בגרמניה, מרוכזת בחלקה הצפוני! 
כן יש בה תעשיות זכוכית, מוצרי מתכת, מכונות ורוקחות, 
ראשיתה של ל׳ ב 1606 , כראש־גשר לעיר מאנהים שמעבר 
לנהר. החל מ 1843 נקראה על שם לודוויג 1 , מלך באוואדיה, 
וב 1859 קיבלה מעמד של עיר, משהחלה להתפתח בה תעשיה 
כימית ענפה. 

חלק ניכר מן העיר נהרס בהפצצות במלה״ע 11 . ובמקומו 
נבנו מרכז ופרוורים מודרניים, כולל גשר חדש על הרינום 
ואצטדיון גדול. 

לודולף, היוב — £] 10 ״ 1,1 < 9101 — ( 1624 , ארפורט — 
1704 , פראנקפורט ע״נ מין), מזרחן גרמני. מרא¬ 
שוני החוקרים את לשונות חבש ותולדותיה. ל׳ למד שפות 
שמיות ואחרות באוניברסיטאות ארסורט ולידן ובילה לאחר 
מכן שבים מספר בנסיעות בארצות שונות באירופה. מראשית 
לימודיו גילה ענית מיוחד בלשת געז (ע״ע), השפה החבשית 
העתיקה, שלא נכתב עליה עד אז כל מחקר רציני. ל׳ החל 
בחיבור דקדוק ומילת לצרכירהוא׳ אך מיעוט המקורות 
הכביד ביותר על מלאכתו. ב 1649 פגש ברומא נזיר חבשי 
מלומד, אבא גרגורלס, שלימד אותו געז ואמהרית (ע״ע) 
וסיפק לו אינפורמציה עשירה על השפות האלה ועל תולדות 
חבש. 

על יסוד מחקריו חיבר ל' את הספרים המדעיים הראשר 
נים על לשונות חבש: דקדוק לשת געז 1211£3 תוחגז 0 
1€3 < 101 :נ 11 :>.\ 7 ומילת געז־לאטיני - 0 :> 1 נ 111101 ס\) 1000 ) 0 ״! 
בם 11 תם^ 1 (לונדת, 1661 . מהדורה שביד. מתוקנת ומורחבת 
של הסילת, 1699 , ושל הדקדוק, 1702 )! את הדקדוק האמהרי 
1036 ) 3 !{ר 0 \ 1 13£ ) 100£ 311€3 ו 0 בת 3 ) 0 (פראנקפורט, 1698 )! 

והמילת האמהרי-לאטיני 1 ח 11 ח!) 10010 ־ 1121 !ס!/ 1^x1000 
(פראנקפורט, 1698 ). כן הוציא את ספר תהילים בגעז ובלא- 

סינית 1110 ) 10 )£ 100 נ} 1110 ) 0 ^ 115 > 1 ׳\ 03 11101 ־ 01 ) 01 !? (פראנק- 

פורט 1701 ) וחיבור חבשי מקורי מן המאה ה 10,16 ;ע £0 ח 00 
130 גן 01£110 ^ 7 0£15 ז 111 ) 01311 101 >!£ ("הצהרת האמונה של 
קלאודיוס, מלך אתיופיה״, לונדת׳ 1661 ). ל׳ תרם גם תרומה 
חשובה להיסטוריוגראפיה של חבש בספריו -ס 1 נ 011 \ 01131 ) £1$ ־£ 
03 !ק (.תולדות אתיופיה״! פראנקפורט, 1681 ). ו 511310 4 ^ 


105 ) 3 ) 00010100 301 ) 11 ) 0 30101130 ת) 103 ק 1110 ) 0 \ 1 1310 ) 0 ) 115 ־ 1 

("פירוש לספר תולדות אתיופיה שכבר פורסם"! פראנק- 
פורט, 1691 ). כן כתב שני נספחים להיסטוריה זו, שהופיעו 
בשנים 1693 ו 1694 . 

1 * 771011 . 1 . ) 11 ( 11111 ) 101 ס! 01 ) 11 71101111 ) €0771771 , 71100110 .) 011 
,ג 1 ג , ) 7/11 ) 810%70 )( 1 ) 1111 ) 0 ) 171 ) 711 ) 411% . ; 1710 , 1 ) 104/101 77 ) 10 

- 07 047 7170% ) 8 £171 .. 0 . 77 , 10£ מ 1 מ 10 ? .( , 1884 , 395 — 394 
-ץ 55 \, 7.111 0 ^גתזמ 8 ) ) 1010%1 ו! 1 ? 71 ) 11 ) 1110111 ) 071 10 > ) 111 ) 111 ) 1 
. 1890-1894 ,( 1-11 , 11010810 

א. קם. 

לורד (. £641 ), עיר במרכז פולניה, השניה בגדלה במדי¬ 
נה זו, כ 130 ק״מ מדרום־מערב לווארשה! 743,000 
חוש , ( 1965 ). היא שוכנת בגובה 187 מ' מעל פני-הים, ליד 
פרשת המים שבין הדסלה והאודר. העיר מהתה מחח מנהלי, 
ששטחו 212 קמ״ר, ומשמשת גם כבירת סחח ל׳ שמסביבה 
( 17x166 קמ״ר! 1,665,000 חוש׳ [ 11965 ), 

כית שנתפתחה בעיקר במאה ה 19 ובדעה ללא תכנת 
ישובים כפריים סמוכים, אין בל , מבנים בעלי ערך היסטורי, 
וכמה מאחוריה אינם אלא גיבוב של בתי־חרושת ושיכוני 
פועלים. השירותים הציבוריים, כגת בחי-חולים, תחבורה 
עירונית, ביוב וגנים ציבוריים, שופרו במידה רבה סאז 
מלה״ע 11 . 

ל׳ היא מרכז תעשייתי חשוב, במיוחד בענף הטכסטילים, 
ולאחר מלה״ע 11 נעשתה גם מרכז-תרבית. יש בה כמה 
מוסדות-חינוך גבוהים, בהם אוניברסיסד. (נוסדה 1946 ), 
טכניון, בתי־ספר למוסיקה, דראמה, אמנות וקולנוע. בעיר 
מספר תיאטרונים, בית־א 1 פרה ואולמי-קוגצרטים. ל׳ היא גם 
מושב הגמון קאתולי. 



היסטוריה. ל׳ היתה מקום ישוב כבר במאה ה 14 , 
אולם גידולה כעיר החל רק בשנות ד. 20 של המאה ה 19 , בעת 
שהשתייכה לאותו חלק של פולניה שהיה בשלטת רוסיה. 
בתקופה זו פותחה בל׳, בסיוע הממשלה, תעשיית טכסטילים, 
ובר. גדול היה חלקם של גרמנים ויהודים. תהליך זד. הוחש 
עוד יותר עם ביטול המכסים בין פולניה לבק רוסיה ( 1851 ) 
ופתיחת כל שוקי רוסיה לתוצרתה של פולניה ( 1871 ). 
בסלה״ע 1 נכבשה ל׳ בידי הגרמנים ( 1914 — 1918 ). ב 1918 — 
1939 היתד. שייכת לפולניה. במלה״ע 11 שוב נפלה בידי הגר¬ 
מנים ( 1939 — 1945 ), שמה הוסב ל״^יצמאנשטאט" (ע״ש 
גנראל גרמני) והיא צורפה לריך הגרמני! בסוף המלחמה 
חזרה לפולניה. 

,; 02 נ¥\ס> 111113 . 1 ; 1962 י ז- 0 צ 1 לת 01 

. 1965 , 1860-1900 1 .<* 


321 


לודז׳ 


322 


הקהילה היהודית בל׳ היחה, ערב השואה, השניה 
בגדלה בפולניה, אם־כי דברי ימיה היו קצרים. עוד בראשית 
המאה ה 19 היה מספר היהודים בעיר קטן מאד! ב 1808 
הוקם בית־הקברות היהודי, וב 1825 ביהכ״נ הראשון. ב 1827 
היו בל׳ 900 יהודים, אך ב 1860 , עם התסתחות תעשיית- 
הטכסטילים, עלה מספרם ל 5,000 , וב 1870 הגיע ל 10,000 . על 
אף הפרעותיהם של האומנים הגרמניים, והקשיים מבחינת 
שסירת־שבת ואיסור השעטנז (ע״ע), היו ענפיו השונים של 
ייצור הטכסטילים עיקר עיסוקם של יהודי ל/ אם־כי רק בדרג 
של עבודת־בפיים ומסחר. בשנות ה 80 — 90 , בשעת ההת¬ 
פתחות הקדחתנית בענף תעשיה זה, אירעו גם הגירושים 
הגדולים של יהודי רוסיה שמחוץ ל" תחום המושב". רבבות 
עבת לפולניה ורבים מהם התיישבו בל'. באותה תקופה החלו 
מפעלי תעשיה עוברים לידי יהודים. בשל דרך גידולה, היתר. 
דמותה של קהילת ל׳ שונה מזו של שאר קהילות פולניה, 
ובהרכבה השתקפו כמעט כל חלקי היהדות החסית. ב 1897 
נמנו בל׳ 98,000 יהודים, וב 1914 — כ 200,000 . אותה שנה 
היו בידיהם לפחות 4 * מבתי־החתשת בעיר. מפעלי־התעשיה 
שבידי היהודים היו קטנים במקצת מהממוצע הכללי. לאחר 
מלה״ע 1 ביקשה ממשלת פולניה העצמאית לנשל את היהו¬ 
דים מעמדותיהם הכלכליות, אך הצלחתה היתה מועטת. 
ב 1921 נמנו בל׳ 55x500 מפרנסים יהודים, ביניהם 23,700 
פועלים ו 4,700 פקידים ובעלי־מלאכה. ב 1931 היובל׳ 202,497 
יהודים ( 33.5% מכלל האוכלוסיה), וב 1939 — 250x500 
( 37% ). 43% מיהודי ל׳ עבת בתעשיה. זו היתה, איפוא, 
הקהילה היצרנית ביותר בפולניה בשנים 1918 — 1939 . 

תחילה היתה ל׳ כפופה לתנגותה של לוט 1 מירסק (ע״ע). 

רבה הראשון היה מנחם זאב ירושלימסקי, ואחריו כיהנו 
הרבנים יחזקאל נ 1 ס 3 רג ( 1832 — 1856 ) ומשה ליפשיץ 
( 1857 — 1873 ), כולם מן החסידים. בשנים 1912-1874 שימש 
בה הרב אליהו חיים מיזל (ע״ע), שהיה מן הרבנים המפור¬ 
סמים בזמנו. עד 1920 כיהן בה הרב אליעזר ליב טרייסטמן, 
ואחריו שוב לא נבחר רב ראשי בל/ משום מחלוקת המפל¬ 
גות, שלבשה שם צורה חריפה במיוחד. עד לימי השואה 
היתה ל' מרכז של תורה וחסידות, וישבו בה מאות רבנים, 
מורי־הוראה ותלמית־חבמים, שחלקם אף קיבל משכורת 
רשמית מהקהילה. בהעדר רב ראשי, נוהלו החיים הדתיים 
ע״י "ועד הרבנים", שהיה מורכב מרבני המקום. 

קהילת ל׳ הצטיינה בשרשיותה היהודית. בתחושתה הצי¬ 
בורית ובפיתוח אידגונים כלכליים ותרבותיים יעילים. מבחי¬ 
נה דמוגרפית כללה קהילת ל׳ שני מרכיבים: רוב של יהודים 
סולנים, ברובם המכריע חסידים, ומיעוט של יוצאי רוסיה, 
ה״ליטאים" ההנהגה היתד. בית החסידים, ו״אגדת ישראל" 
(ע״ע) היתה המפלגה השלטת בקהילה. ב 1924 נערכו בל׳ 
בחירות לוועד־הקהילה ע״פ תקנות אירגץ הקהילות של 
ממשלת פולניה מ 1919 . החרדים — ברובם המית גור, שהיו 
מאורגנים ב״אגודת ישראל״ — השיגו רוב. כאלה היו גם 
תוצאות הבחירות שנערכו ב 1931 . כמעט כל פעולותיה של 
הנהלת הקהילה התרכזו בשטח הדת בלבד. 

יהודי ל׳ היו תמיד ערים לתנועות חברתיות ופוליטיות. 

עם ייסוד הבונד (ע״ע) ב 1897 , קם לו מיד סניף מקומי בל/ 
ואותה שגה נתארגנה שם גם האגודה הציונית הראשונה. 
ב 1905 נוסדה בל׳ האגודה הראשונה של "פועלי-ציוף. 
בימי השלטון הרוסי התנהלה פעילות פוליטית ניכרת תחת 


מסווה של אידגונים לתרבות ולאמנות, "הזמיר" הציוני 
ו״הארקה" הבונדאי. בשנים האחרונות שלפני מלה״ע 11 
גברה בל׳ השפעת הבונד מזה ואגודת ישראל מזה. 

ב 1897 ציינו 93.6% מיהודי ל׳ את השפה היידית כשפת 
הדיבור שלהם. ב 1909 הוקמה ישיבת "תודת חסד" הגדולה 
בל/ ב 1912 נוסדה בל/ ע״י ד״ר מ. ז. ברוידא, הגימנסיה 
הראשונה בפולניה ששפת־ההוראה בה היתה עברית, ואחריה 
הוקמו עוד שחיים במתכונתה. ב 1926/7 נמנו בל׳ 15,500 
תלמידים בבת״ס ממשלתיים מיוחדים ליהודים, כ 7,000 בחד¬ 
רים ו״חדרים מתוקנים", ו 2-700 בגימנסיות יהודיות, שארבע 
מהן כינו עצמן "לאומיות". 

בל׳ הופיעו שני יומונים ביידית. כן סרחה יצירה ספרד 
תית־חרדית ענפה בשפה זו, בעיקר סביב הירחון "בית יעקב", 
שמילא תפקיד חשוב בחיי היהדות החרדית בפולניה כולה. 
בחוגים ספרותיים, יידיים ועבריים, היו פעילים סופרים 
ומשוררים כגון ד. סרישמן (ע״ע), י. כהן(ע״ע), י. קצנלסון 
(ע״ע), המשורר היידי משה בולךחון ועוד. בק אמני ל׳ 
נמנו הפסל ח. גליצנשסין (ע״ע), שהתחנך בעיר, והצייר א. 
שיק (ע״ע), יליד ל׳. גם יולןן טובים (ע״ע), מגדולי משוררי 
פולניה, היה יהודי יוצא ל/ 

ם. 

הש 1 אה. את תהליד השמדת יהודי ל׳ ניתן לחלק ל 4 
תקופות: 1 . ספטמבר, 1939 — פברואר, 1940 ! 2 . תקופת 
הגטו — עד אוגוסט, 1942 ! 3 . תקופת ״מחנה־העבודד.״ — עד 
אוגוסט, 1944 < 4 . החיסול הסופי. 

1 , עם כניסת הגרמנים לעיר, הוכרזו היהודים הפקד! 
רבים נרצחו ורכושם נשדד. יחם האוכלוסיה הסולנית ליהר 
דים היה בתחילה פאסיווי־אוהד, מול האויב הגרמני המשותף, 
אולם אחרי חיסול פולניה כמדינה (אוקטובר, 1939 ) השתנה 
היחס והפך לעוין. מתחילה פורק כל אירגון יהודי עצמאי. 
בתי־הכנסת הגדולים הוצתו. ועד הקהילה הנבחר פורק וה¬ 
בנקים הוחרמו. ל״זקן היהודים" מונה מרדכי חיים רומקו׳ב־ 
סקי שמילא תפקיד חשוב בגורל יהודי ל׳(ע״ע גטו, עם' 606 
ואילך), ולידו פעלה "ועדה־מיעצת". הוא בחר לעזרתו כ 20 
איש משכילים ובעלי־מעמד, אך אלה מהם שהופיעו לישיבה 
עם הגסטפו, עתו ונשלחו למחנה-ריכוז בגרמניה, ואיש מהם 
לא שרד. בסוף 1939 הוצאה פקורת־הגירוש הראשונה ו 5,000 
יהודים נשלחו למחנות־ריכת. בראשית 1940 נפוצו שמועות 
בל/ כי ינהגו ביהודיה באכזריות מיוחדת, וכמה אלפים ברחו, 
אך הרוב האמץ להבטחת הגרמנים, כי השמועות בדבר 
הקמת גטו הן בדיות. 

2 . העברת יהודי ל׳ לגטו, שנקבע בפרבר העתי באלוטי, 
בוצעה בחדשים סברואר־מארם 1940 באכזריות נוראה, בליווי 
הלקאות ויריות. הרכוש היהודי הנותר הוחרם. הגטו הוקף 
גדר־תיל, אך לראשתה הותרה הכניסה אליו, והפולנים היו 
מוכרים שם מזונות. ב 1 במאי 1940 בודד הגטו לחלוטין. גטו 
ל׳ היה הראשון לגטאות הנאציים. הוא התקיים כ 4 * 4 שנים 
והושמד אחרון. עשרות אלפים הועברו אליו מהוץ לעיר 
ומחת למדינה, ומספר הרוגיו מגיע לכ 00 < 300x (תס': ע״ע 
גטו, עם׳ 606 ). 

בתקופה זו נעשה שלטונו של רומקובסקי מוחלט. הוא היה 
משוכנע כי ע״י ציות לגרמנים והספקת כוה־עבודה יוכל 
להציל מספר מירכי של נפשות. הוא היה חטר־השכלה ואכז¬ 
רי, אך לא חשש לסכן גם את עצמו, ולא פעם הוכה ע״י 



323 


לודז׳ — לידי 


324 



נדרות־תיל בנסו לוד!' 


אנשי הגסטפו עד זוב־דם. רומקובסקי דאג לחינוך , ילדי הגטו" 
והשקיע בכך אמצעים ניכרים, אולם גם לא היסס להאיץ 
באמהות למסור את ילדיהן לגירוש" אשר ברור היה כי 
פירושו השמדה. את הוועדה המיעצת השניה שמינה לעצמו" 
הרכיב מיסודות שליליים, שהיה בטוח בנאמנותם. הוא הקים 
משטרה ו״פלוגות סדר", דואר, בנק, שתפקידו האמיתי היה 
להוציא מהיהודים כל דבר־ערך שנשאר בידיהם, מחלקה 
להנהלת הדרות ומשרד לפיקוח על בתי־המלאכה. כן הדפים 
שטרי כסף, שהיהודים נאלצו לקבלם תמורת כספם. בראש 
מחלקת המזונות עמדו אנשים מושחתים, ובעקבות פעולותי¬ 
הם פרצו באוגוסט 1940 מהומות־רעב, שדופאו בשפיכות־ 
דמים. במאי 1940 חיו בגטו כ 160x500 נפש. בהמשך הזמן 
גדל מספרם ע״י קליטת רבבות מגורשים מבחיז• אך גם 
התמותה היתה מחרידה: כ 41,000 נפש ב 1940 — 1943 . ב 1 
ביגואר 1942 נמצאו עדיין בגטו כ 150x500 נפש. 

גם בתנאים האיומים האלה התקיימו בגטו חיי־תרבות. 
בתי־הספר התנהלו תוך מסירות עילאית, ובית־היתומים 
הגדל היה לדוגמה. ב 1940/1 מלו 43 בת״ס עם 414 מודם 
ו 14.357 ילדים. נתקיימו גם תיאטרון ותזמורת סימפונית. 
בתי־החולים מנו 170 רופאים. זמן־מה יצא לאור גם עתון 
ייד. החיים הציבוריים היו ערים למדי. כל המפלגות היו 
פעילות! הוקמו 23 קיבוצים חקלאיים־למחצה, נתקיימו 
ערבי-ויכוח, וכשנודע על פטירת ז׳בוטינסקי באה״ב, התכנסו 
אלפים לאסיפת־אבל. ברם, המפלגות לא היוו גורם־של־כוח, 
ורומקובסקי אף לא חשש מקיומן! דק את הקיבוצים חיסל. 

בחדשי מאי-נובמבר 1941 הובאו לל׳ שדדיהן של קהילות 
שכנות ומגורשים מגרמניה, אוסטדה, צ׳כיה ולוהסמבורג, 
יחד כ 40,000 נפש, והדבר הגביר את הצפיפות והרעב. עם 
זאת נתפשטה ההרגשה, כאילו יש בתנה מצד הכובשים הנא¬ 
צים להמשיך ולקיים את הגטו, ובאומרה "אופטימית" זו 
הועברו כ 74,000 איש ״לעבודה בחוץ״ (ראשית 1942 ). רק 
אח״כ נודע, כי כולם הושמדו במחנה חלמנו. יותר 18x5000 
איש הועברו ב 1942 למחנות־ריכוז ועבודה בגרמניה, ו 18,000 
מתו באותה שנה מוות "טבעי". ב 942 ! איבד הגטו יותר 
ממחצית תושביו. 

3 באביב 1942 גברו השמועות כי הגטו ייהפך למחנה־ 
עבודה, ומי שאינו מסוגל לעבוד יושמד. הדבר נתאשר באד 
מסט 1942 , עת הובאו לל׳ יהודים מן החח, שילדהם ונשו¬ 
תיהם נרצחו לעיניהם. במשך 1942 הוקמו בגטו מפעלי 
טכסטיל ובתי־מלאכה גדלים, ובעבודות קשות, בנפחות, 


הועסקו גם ילדים בני 1 — 3 בסוף אוגוסט 1942 הומתו 15,000 
מהם. בתה״ס ובתה״ח נסגרו, והחולים שלא הספיקו לבדח 
הומתו. אמהות שלא רצו להיפרד מילדהן נרצחו עמם, 
ב 1 בספטמבר הכדזו הגרמנים, כי הגטו הפך ל״מחנה 
עבודה", ומאז חלה הפסקה בהשמדה למשך שנתיים כמעט. 

4 . בקיץ 1944 , כאשר פרצו הרוסים לפולניה, היו כבר 
כל הגטאות מחוסלים פרט לגטו ל/ ובאוגוסט 1944 החליטו 
הגרמנים לחסל גם אותו. הפעולה הוסוותה כ״העברה לגד 
מניה", כדי למנוע מד אפשרי, כבגטו וארשה. אין ספק כי 
מתור שידוד רדו לונדון שנקלטו בגטו. ידעו יהודי ל׳ את 
הצפוי להם! ואעפ״כ בוצע הגידש לאושוויץ בקצב של 
3x500 איש ליום. ב 29 באוגוסט 1944 הוסע לאושוויץ, במכו¬ 
נית הגסטפו, גם מרדכי חיים דמקובסקי. מ 300,000 יהודי 
גטו ל', נותרו בחיים כ 3 / 000 — 2x500 נפשות. 

במשך 2 /! 4 שנות קיומו לא קיבל גטו ל׳ כל עזרה מבחוץ, 

לא נעשה כל נסיון מצד בעלי-הבדת, ואף לא מצד המחתדת 
הפולניות, הלאומניות והקומוניסטיות, להכביד על ההשמדה. 
שאדת קהילת ל׳, כ 100,000 נפש, הושמדה בשלהי המל¬ 
חמה, כאשר צבאות בעלי־הבדת חזרו למרביתה של אירופה 
וכוחות אנטי-נאציים שונים פעלו בעורף חגרמגי. א . ,*י. 

עם כיבוש ל׳ ע״י הסובייטים בינואר 1945 , נמצאו בל׳ 

כמה מאות יהודם במחבואים, אך עד קח 1945 גדל מספרם 
מעל לרבבה ע״י זרם פליטים וחוזרים מבריה״מ. בל׳ התקיימו 
תנועות חלוציות, והיא שימשה נקודת יציאה ל״בדחה" 
לא״י. ב 1949 נמנו בל׳ כ 13,640 יהודים, אך כתוצאה מן 
העליה לישראל פחת מספרם, וכיום ( 1968 ) נותת בה 
כ 5x500-4,000 בלבד, לפי האומד. בעיר פועל סניף של 
"האיחוד החברתי והתרבותי של היהודים בפולניה", שמנה 
בסיד 1961 כ 850 חבדם. קיים גם בי״ס יהודי עממי ותיכון, 
בפולנית ויידת. מצבת-זכרון לחללי השואה הוקמה בל׳ 
בנובמבר 1959 . 

י. סרענקעל, היהודים כל׳, חונ״ד! א. וו. יאסני, געשיכסע 
סון דער יידישער ארבעטער־באוועגונג אין ל׳, 1937 ! הנ״ל, 

די געשיכטע סרן יידן אין ל- אץ די יארן פון דער דייטשער 
יידן־אויסראטונג, 1960 < לאדזשער יזכור בוך (ארויטגעגעבן 
פון סאראייביקטן רעטונגט-קאמיטעט פאר דער שטאס ל , ), 

1943 < א. ז. אשכלי, קהילת ל׳, תולדות עיר ואם בישראל, 
תש״ח! מ. זר־כבוד, יומני מנחם אספענהיים מגיטו ל׳(סיני, 
כ״ח), תש״י < א, טענענבוים־ארזי, ל' אץ אידע יידן, תשי״ז! 

ם, מינץ, ל׳ אץ מיץ זכרון, 1958 < י. טרונק, לאדזשער געטא, 
1962 ן #ו 11%6 >: 0£  ׳* 4 * 06 \. 2 1 ו< 1 ו 01 וח^ 1 !! 0 
ד. וינריב [ק״ם, י״ג, 202-198 ], תרצ״ו/ז). 

ל^ךי ( נ ן> 10 ), עיר בצפון־איטליה, בעמק הפו, כ 30 ק״מ 
מדרום־מזרח למילאנו! 40x500 תוש׳ ( 1966 ). ל' 

יושבת סמוך לחופו המערבי של הנהר אדה, על גבעה ( 80 מ׳ 
מעל פגי-הים), שהעניקה לה יתרון הגנתי ובטחון משטפר 
נות. ל׳ היא מרכז לתעשיית מוצד־חלב (גביגותיה מפורס¬ 
מות), טכסטיל, חבלים, כימיקאלים, מוצרי־קראמיקה (מאיר 
ליקה) ועוד. מרכז העיר עתיק ובו בניינים מסוף יד,"ב והרב- 
סאנס, בהם קאתדראלה מהמאה ה 12 וכנסיות מהמאות 
ה 13 — 15 . 

ראשיתה של ל׳ בתקופת הקיסרות הרומית, כששמה היה 
לאום פומפיאה (גו^תומס? 1$ ^ 1 ). היא עמדה אז במקום 
הקחי כיום ל׳.וקל (ל׳ העתיקה), כ 6 ק״מ ממערב לעיר 
שבימינו. במאות 8 — 11 היתה מהחשובות בערי צפוו־איטליה. 
ב 1110 וב 1158 נהרסה כליל ע״י צבא מילאנו, שאתה נמצאה 


325 


לודי — לודנדווץז, אריך 


326 


במאבק מתמיד, וחלק מתושביה הקים אותה מחדש במקומה 
הנוכחי, בחסותו של הקיסר פרידריך בארבארוסה, ב 1796 
הביס נאפוליוו בקרבתה את צבאות אוסטריה והשתלט ע״י 
כד על עמק־הפו, 

במאה ה 15 התיישבו בל׳ כמה בנקאים יהודים, בחסות 
דוכסי מילאנו*, ומסביבם נוצר ישוב יהודי קטן, 23 בתי־אב 
משלמי מסים ב 1522 . אחרי שעברה ל' ב 1540 לשלטון ספרד, 
הורע מצבם, ב 1558 נתכנס בל׳ ועד נציגי הקהילות לדון 
בחלוקת עול המסים. ב 1559 נשרפו בה ספרי התלמוד, וב 1597 
גורשו היהודים ממחח מילאנו כולו ובכלל זה מל', שבה היה 
אז מספרם 130 . למרות־זאת נשארו בל׳ יהודים אחדים בעלי 
פריווילגיות, ביניהם בני משפחת ויקלה, שהיו בעלי בנק 
במקום עד סוף המאה ה 18 . מאז המאה ה 19 לא היה עוד 
ישוב יהודי בל/ 

ל. דימיטרובסקי- לתולדות היהודים באיטליה במאה הס״ז 

(ציוך 5 ', 179 ־ 181 ), תשט״ו! * 10 )) 1 /% 11 , 11 ס 15£ תז 6 ז 0 ״ 1 

- 71$ ) 1711 , £110 :> 00 ׳ 5 ב? •א , 1957 ,( 42 , 1 * 1 ־ 151 ) ״ 1 ! 6 1 ) 7/77 )/׳ן 
.(£א) . 7 6 1 €111100 0 )!)) 1 \ 1111 , 1 ) 7  1 > 1 ו, 1 >, כינוין של קבוצות פועלים, שהת¬ 
ארגנו באנגליה בשנים 1811 — 1816 , במגמה להרוס 
מכונות תעשייתיות כתגובה לאבטלה ולהרעת תנאי החיים, 
שבאו כתוצאה ממיכה תעשיית הטכסטיל. במעשיהם היה גם 
משום הפגנה נגד איכותה הירודה של התוצרת התעשייתית. 

הפרעות התחילו ב 1811 בעיר נוטינגהם ובסביבתה, אך 
פשטו במהרה גם באיזורי תעשיה אחרים, ביורקשיר, לנק־ 
שיר ועוד. הל׳ היו פועלים בשעות־הלילה כשהם מחופשים. 
הפורעים נמנעו ממעשי אלימות נגד בני״אדם תכו, בדרך 
כלל, לדעת קהל אוהדת. 

הכינוי ל׳ ניתן להם על שם גד לוד (דמות אגדית שקיומה 
מוטל בספק), שנחשב כמנהיגם הראשון ובו נקשרו סיפורים 
רבים. הכרתים נגד מיכון התעשיה היו חתומים "גנרל לוד", 
הממשלה האנגלית בראשותו של הלורד לילרפול (ע״ע) 
הפעילה צבא נגד הל" וביקשה לדכא את ההתפרעויות ע״י 
תחיקה חמורה שהעבירה בפארלאמנט, ואטנם נשברה הת¬ 
ארגנות הל׳ לזמן־מה ע״י המשפט ההמוני• שנערך ביורק 
ב 1813 ונסתיים בתליות רבות. נראה שבין המתאים להורג 
היה גם מנהיג ההתקוממות, שכן זו פסקה לפתע. ב 1816 
התחדשו ההתפרעויות עקב המשבר הכלכלי והבצורת הקשה. 
גם הפעם התחילו הפרעות בנומינגהם והתפשטו משם על פני 
המדינה כולה. השלטונות פעלו במרץ לדיכוין, ועם שוב 
השגשוג הכלכלי, ומשנבלע המרי החברתי בפוליטיקה 
החדשה, נדמה התנועה. 

ג. ד. ח. קול. תולדות תבועת־ד,פועלים באנגליד״ תש״י 1 

. 11 7 ) : 1919 , 70/701,717 6 ) 111 ^ 5 11 ( 7 , 11 ת 0 גח 01 ג 34 8 ״ 1 ■ 1 

, 1943 ,(ר' מפתח) ?■ 117 ) 71 )€ 11 ) 19 )ו() 171 1.0107 1 ) 071 '!! 1 
.£ .£ ', 1955 , 71011 $ח,} 07 '?\ 8711,1/1 7/16 ,( 1 נ 4 ו/י\ .א . 11 
0 ו 1 ז 1 ־ 1 זז\, 8 6 ס*ס 16 ח 1 מ<ן: 8 סז* 06 , ,*ו( 1 !ק© 4 

1/16 1/1 6 ^הס 5 . 1 19 , 1957 , 1820 — 1816 
1071 )! 11011 ) 11 70 , ¥411 ז 3 (£ ס י? ; 1959 , 1071 ) 110111 ) 11 7/01 )! 114 > 171 

17111,1(7. 01, x^111 , !1(61(, 1959*. 

צ. בר. 

לגמילה — 113 רח 1 > £1 ,ב 11 רח 1 > £11 — ( 853 ״ — 921 ), מקדו־ 
שות הכנסיה הקאתולית ופטרוניתה של בוהמיה. 

ל׳ היתרי אשתו של בוז׳יווי(נ 0 ^!ז 80 ) דוכס בוהמיה, ונטבלה 
יחד עמו לנצרות ע״י מתודיוס (ע״ע קירילוס). אחרי מות 


בעלה התמסרה לחינוך נכדה וצלב (ע״ע׳ עמ׳ 465 ). כלתה, 
אמו של ואצלאב, שדבקה בעבודת־האלילים, הסתכסכה עם 
ל׳ ויזמה את רציחתה, עוד בחייה נרקמו אגדות סביב אישיר 
תה של ל׳. גופתה נטמנה בכנסיית גאורגיום הקדוש בפראג 
ויום חגה נקבע ב 16 לספטמבר. 

,* 61 * 4.193 . , 1906 , 71 ) 716 )^) 7 7 7,716 -! 1 ) 7111 )¥\ **ע ,זג![*? .[ 
. 1915 ,(ר' ספתח) 1 , 711 ) 80/1771 ) 1 (/) 11 /)!) 1% ז) 1076/1 

לוךמיר, ע״ע !לז־ימיר־ווליגסק. 

אז־ךוןיף, אך י ןל* — 1£ ז 10 )מש 1 ) £11 1011 ־ £1 — ( 1865 , קרר 
קבניה [פוזנאן] — 1937 , מינכן), איש־צבא ומדי¬ 
נאי גרמני. בן למשפחה בורגנית, גדל ל׳ באווירה הלאומנית 
הגרמנית, שציינה את מחודהספר 
בו נולד. הוא היה קצין בצבא 
הפרוסי מגיל 18 ורכש את 
התמחותו המקצועית במחי¬ 
צתם של שליפן (ע״ע) ומולטקה 
(ע״ע) ה״צעיר". במשך שנים 
היה מסופח ל״מטה הכללי הג¬ 
דול", וב 1908 — 1912 היה ראש 
"מחלקת הך,ערכות" (־£ג 1 .ו 7 
61111113 }< $01121 ־ 21 מ 1 ), בה גילה 
כושר אירגוני להפליא. בראשית 
מלה״עז פעל בחזית המערב והיה 
אחראי לתכנון הבקעת מערכת הבצורים של ליז׳. בסוף 
אוגוסט 1914 הוזעק לחזית המזרחית ומונה לראש־המטה 
של הגנרל הינתבורג (ע״ע). הינדנבורג, הקשיש ממנו 
בהרבה, היה המפקד חעליון האחראי, בעוד של׳ היה 

למעשה המתכנן והמבצע של פעולות הגייסות. שיתוף־ 

הפעולה בין הינדנבורג לל׳ הניב פרי ביכורים בנצחה הגר¬ 
מני המזהיר בשננן־רג (ע״ע). גם לאחר שנתמנה הינדנבורג 
למפקד כללי במזרח, המשיך ל׳ להיות יד־ימינו. השגי שניהם 
בחזית המזרח היו כה גדולים, שהוחלט להעבירם למערב 
לאחר כשלונו של פלקנהין (ע״ע), ובראשית הסתיו 1916 
נתמנה הינדנבורג (עתה בדרגת "פלד־מארשאל") לתפקיד 
ראש־המטה (מפקד עליון) של כל הגייסות הגרמניים, ול׳ 
ל״אפסנאי ראשי כללי" (• 01 ז 1015 ז 1 ־ 11€1 ־נ 1112 > 31 ־ו 00110 ), קיינו 
למשנהו. תקוות הממשל הגרמני היתה כי יוקרתו של האחד, 
בשילוב עם תקיפותו וכשרונו האירגוני של השני, יביאו 
לגרמניה את הנצחון. אם כי, בשל מוצאו הבורגני, לא הגיע 
ל׳ מעולם לדרגת פלד־מארשאל, ואף לא הוענק לו תואר־ 
אצולה, ניהל למעשה, מעתה ועד סוף מלה״ע 1 , את המאמץ 
המלחמתי הגרמני כולו. השפעתו חרגה בהרבה מתחומי 
האסטרטגיה ונתנה אותותיה גם בתהום הכלכלה המלחמתית 
ובשדה מדיניות הפנים והחוץ כאחד. ל׳ גייס גיוס טוטאלי 
את משאביה של גרמניה לניהול המלחמת׳ תרם להדחתו של 
הקאנצלר בתהן־הוללג (ע״ע), הטיל את כל השפעתו לצד 
ההחלטה לפתוח בלוחמת־צוללות בלתי־מוגבלת (שדחפה את 
אה״ב להיכנס למלחמה נגד גרמניה), ותיכנן את המתקפה 
הגדולה בראשית 1918 , ששברה כמעט את חזית מעצמות־ 
ההסכמה במערב. ברם, משנבלמה מלחמת הצוללות, ומשקל 
הגייסות האמריקניים בחזית צרפת הלך וגדל, ובייחוד מש־ 
נפרצו קווי הגרמנים ע״י התקפות הטאנקים הראשונים, איבד 
ל׳ לפתע את עשתונותיו ודרש במפגיע מו״מ לשלום עם 
האויב ( 29.9.18 ). כעבור חודש פוטר ע״י וילהלם 11 (ע״ע). 




327 


לודנדורף, אריך — לוחנגרין 


328 


בעקבות ההפיכה בגרמניד! ברח ל' לשוודיה, אך חזר 
כעבור זמן קצר לגרמניה. הוא תמך בפעילות פוליטית 
של קבוצות לאומניוודקיצוניות למיניהן. ל׳ היה מראשי 
מפיצי הבדותה, כי גרמניה נוצחה במלה״ע 1 בשל "תקיעת 
סכין בגב הגייסות הלוחמים", טענה שידע היטב כי היא 
כתבת. ב 1919 פירסם 00860 ־ו 6 תת 1168561:1 ? 16106 < ("זכרו־ 
נות המלחמה שלי" ז תורגם לאנגלית), ואחר כתב ־ 1685 •!? 
0111111 ? 0001 £11111-1108 (״ניהול מלחמה ומדיניות״), 1922 ! 
168208 >־! ¥6 \ ז 1111131:1$0116 מ 1610 < ("התפתחותי הצבאית"), 
1933 ! ו 168 ■!? 01316 ! ! 116 (״המלחמה הטוטאלית״), 1935 . 

ל׳ תמך במרידת קאפ ( 1920 ! ע״ע גרמניה, היסטוריה), 
והשתתף בהפיכת־הנפל של היטלר (ע״ע) ב 1923 . ב 1924 — 
1928 היה חבר ה״רייכסטאג" מטעם המפלגה הנאציונאל־ 
סוציאליסטית, וב 1925 הוצג כמועמד הנאצים לנשיאות גר¬ 
מניה, מול הינדנבורג, ונכשל. בערוב ימיו גברה קיצוניותו 
עד כדי חולניות, והוא התרחק גם מהנאצים. עם אשתו מתיל¬ 
דה ( 1877 — 1966 ), שהיתה אף קיצונית ממנו, הקים ב 1926 
את ה 0001 פ־ 61:8 < 300601 ־ 1 (״ברית טאננברג״! פתרה ב 1933 ), 
ובקונטרסיו, שנתפרסמו במהדורות רבות, נלחם בכוחות 
ש״מעל למדינה״ — היהודים, הישועים, המארכסיסטים והבד 
נים החפשים, ואפילו ניסה להילחם בנצרות ע״י הקמת דת 
"טוטונית" משוחררת מהשפעת היהדות. 

וע״ע גרמניה׳ היסטוריה, ותמ׳ — שם, עמ׳ 463 * מלחמת 
העולם 1 . 

־ ז £6 גו 501 7011 . 111 ; 1922 10 , 81 י< 1 ז 0 ק 1 ! 101 () 11 * 1 ) 0 ■ 10 ) ■!) 1 ) ,״/ 

0 ( 7 , 0011112 ./י\ ; 1953 , 17.5 ^ 758 ) 05 ,• 161 | 81£110 . 9 \ 

,( 3 ' 30 ^ 1 .) 111 ) 51 ) 0 114 ) 1 115 ( 115 ( 15 ) 0 ,{ 11 ) 5115 ) 110 ) 0 ) 1 ( 15155 ) 4 
. 110 ) 011 ׳!)? ,■ 01518101 , 501410 ,״£ , 3 > 6£ ק 0008$ .ן .ם , 1950 

. 1966 , 1 ( 1185 

ם. פ. 

אלקיה, ע״ע לאוליקיאה. 
לוךר־ים, ע״ע גלך:ט 1 ךים, 

אה, העליל אאקים — 1011 1x1176 ־ ££61111 — ( 1869 , 
"ואנצלבן * [ליד מאגדבורג] — 1951 , תל־אביב), 

ספרן, פובליציסטן ועסקן ציוני. הוא היה בן למשפחה מתבר 
ללת ולמד בגימנסיה פתסטטאנטית במאגדבורג. את לימודיו 
המשיך באוניברסיטת ברלין, שם למד בעיקר תולדות יה״ב 
וקיבל תואר דוקטור ב 1894 . את ידיעותיו הראשונות ביהדות 
רכש במאגדבורג אצל מורו מ. שפניר (ע״ע), וע״פ עצתו 
התחיל ללמוד בבית־המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין. 
שם הכיר את שמריהו לדן(ע״ע) תחמן סירק? (ע״ע), ויחד 
אתם ניהל את ״האגודה המדעית היהודית־רוסית״(- 05515011 ? 
610 ־ ¥61 715$611$0:113111101161 \ ז 11$0116 ) 11 (), כשהוא יליד־גרמניה 

היחיד בין חבריה. בחוג זה התקרב לציתות. ב 1891 יסד את 
״חובבי שפת-עבר״, וב 1892 — את האגודה הציונית חרא- 
שתה בגרמניה, 151361 8 מ! £1 ("ישראל הצעיר"), וכן היה 
ממייסדי התאחדות הסטודנטים היהודיים, אשר ממנה הת¬ 
פתח ב 1914 ארגץ־הגג של איגודי הסטודנטים הציתיים 
בגרמניה ( 0860 גן 1 ) 10 ל י ¥61 ־ 0011$01161 ( 311:611 ?). בקרב הסטו¬ 
דנטים דאג ל׳ לפיתוח גופני ולימד סיוף. ב 1893/4 הוציא 
את ה ¥0110526110118 £1101180116 ("עתץ העם היהודי"), 
וב 1895/6 את הירחון 2100 , "לענייניו הלאומיים של עם 
ישראל״. ב 1895 ביקר בא״י וב 1896 נתוודע להרצל. ב 1897 


נסע שוב לא״י בכותה להשתקע, אך חזר לאירופה באותה 
שנה כציר לקתגרם הציתי הראש?, דסד באותה שנה את 
"התאחדות צ?ני גרמניה". בשלישית, ביקר בא״י ב 1898 , 
אך חזר גם הפעם לגרמניה. ב 1899 נתמנה ל' לספח בספריית 
האתיברסיטה של ברלין, וב 1915 הוענק לו תואר פרופסור. 
בשנים הגורליות לציונות, 1902 — 1908 , היה ל׳ עורכו הרא¬ 
שון של ה 0001501130 ? £001150116 , בטאונם המרכזי של ציוני 
גרמניה. ב 1905 נרתם להגשמת רעיתו של יוסף חזנוביץ 
(ע״ע) בדבר יסוד ספריה לאומית בירושלים, בהגישו תזכיר 
בעניין זה לקונגרס הציוני ה 7 . הצעתו נתקבלה פה אחד, 
ואחרי מלה״ע 1 , עם הקמת האוניברסיטה העברית, נועד ל' 
להיות מנהלה הראש? של הספריה האוניברסיטאית. אף־על- 
פי שמינדו לא יצא לפועל, המשיך ל׳ לפעול למען הספריח, 
כאשר עלה והשתקע בא״י ב 1933 , נתמנה למנהלה של הסם- 
ריה העירונית ״שער צי?״, בתל-אביב (עד 1948 ), 

מלבד קונטרסיו הציוניים הרבים, שפורסמו בחלקם בח¬ 

תימת 5301156 1011 ־ ££6101 , וספרו £00160 ־ 161 > 301160 ־ 1 נן 5 016 
(״לשונות היהודים״), 1911 , פירסם ל׳ הרבה מחקרים בתחום 
הפולקלור היהודי, כג? 103111011801160 : 0161 10 £00160 016 
6860016 ,£ (״ היהודים באגדה הקאתולית״) , 1912 ! ס £6 > 016£0 
16016860016 ־ 11131 ! 016 ס! (״היהודים באגדת מרים״), 1912 ! 
611 <} 1 ) 3 ? 0011501160 ( 111 מ 160 ־ 131 < 0001 501161016 ("נוכלים 
וליצנים עם כובעים יהודיים״), 11920 -סן 311601 700 6510 ? 
■ ¥011051100101 011801160 ("שרידי הומור יהודי עממי עתיק"), 
1 1922 0001 01 סתז 721 30$ ¥011051101001 11011501161 ( • 1161 \ 2 
1101035011 < (״הומור יהודי עתיק מן התלמוד והמדרש״), 1931 . 

א. סימון [= שמע? ארנסט], ה. ל', 1939 ! י. ל. וינברג, 
ניצבי הציונות- א. ה, ל׳, תש״ו! ר. ליכסהיים, תולדות הציו¬ 
נות בגרמניה (ר , פפתה), 1951 . 

יע. ר. 

לוהבגרץ ( 1,0116118110 ), שמו של "אביר הברבור" האג¬ 
די המופיע במסורות ספרותיות שונות של יה״ב, אך 
נתפרסם במיוחד הודות לאופרה בשם זה של ריברד ואגנר. 
ל׳, בנו של פארצ?ואל, מאבירי "הגראל הקדוש" (ע״ע 
גרל), חש בסירה רחומה לברבור לעזרתה של אלזה, הדו- 
כסית מבראבאנט, כדי להגן עליה מפגי אויביה. הוא נושא 
את אלזה לאשה, בתנאי שלא תשאל לשמו ולמוצאו. כשהיא 
מפרה אח התנאי, הוא משיב על שאלתה, אך נעלם כלעומת 
שבא, בסירה הרתומה לברבור. 

הנוסח הצרפתי של האגדה על אודות ה 30 ־ 06731161 
0 ״ 8 ־< 0 (״אביר הברבור״), מתחילת המאה ה 13 , קשור 
בתולדות משפחת בוי? ( 60011100 ) והוא אחד משירי העלי¬ 
לה על מסע-הצלב הראש?. "אביר הברבור", הנקרא כאן 
בשם הליאס ( 35 ץ ££61 ), מופיע בסירת־הברבור להגן על 
זכויותיה של הדוכסית מבד? מפני הדוכס מסאכסוניה. הליאס 
מתחתן עם באסריס, בת הדוכסית, אך נוטש אותה כעבור ד 
שנים, כאשר היא שואלת אותו למוצאו. נכדם של ל' ובא־ 
טריס הוא גוטפדיד מבוי? (ע״ע), מראשי מסע־הצלב הרא¬ 
ש? ושליטה הראש? של ממלכת ירושלים הצלבנית. 

הנוסח הגרמני של האגדה מופיע לראשונה בסופו של 
האפוס "פארציוואל" של ו 1 לםרם פ? אשנבך (ע״ע). בסוף 
המאה ה 13 הרחיב משורר באודארי, מתלמידיו של וללפרם, 
את הסיפור לאפוס בן 8 x 100 שותת בקירוב. סיפורו של ל׳ 
מושם בפיו של וולפרם, המספר אותו בשעת תחתת המשר 
רתם בטירת וארטבורג. מסופר שם גם על מלחמותיו של ל/ 




329 


לוהנגרין— לוון 8 , אנדרה 


330 


לצידו של המלך הגרמני הינרין, נגד הכופרים. מקור השם ל׳ 
הוא, כנראה, 310 * 161 ־ 03111116101 ("גאה איש אח"). 

?3. €34314 1-3 ,(. 1 ) 6 ) 5311 קק 1 ^ . 0 ; 1858 , . 1 ,(. 1 * 6 ) 1 ־ £1 )!:> 1 )א - 
1014 433 040/311(1■ 314 1874, 11. ?18601106311, 1.( 

€1(1( 41( 13 €10414443( 1877 , 3044411014 ) 41 3114111 6 / 13 ס ; ?. 
?30261*, 1. -111441(14, 1894; ?. ?1610116115, 04( 1,-04(1111411% 

14144 1341( 0(141311%, 1905, ?. 138 ס 144%/114 ^/ 73/0 ) 7/4 ,ץ 3 ז { 

1/4( 531314, 1910; 34 . 1 1143 )%) 1 ) €144%/1 /- 314 ' 53 ) 4 ( 7 ,זל 16 ? ״ , 
1931; \ 1131610, 7(1 ?02114(1 ($44414(! 43(1 €1041343(1, 1932; 

\• 3 ) 4133% /) 1414 ) 1111 < 31 ' 13 /) 5 1 ) 43 3 )!!) 3 ^ 7716 • 1 ־ 118 ז 11 ס , 

1936, ?. 3^. \¥60 3/140 ,זז 6 י £8861 -? 2131 ז X114 /1!44!1% (3(1 

34411(14431(11, 1960. 

ג. 8 ג 

לווזג^טיין, דראל קןס 5 ר פוץ — 00 י\ * 31 <ן 030161035 
001161151610 — ( 1635 , נימפטש [שאיה התחתית]— 

1683 , ברסלאו), סופר ומחזאי גרמני, במקצועו היה משפטן: 
את תואר האצולה קיבל ב 1670 . 

כבר בגיל 15 כתב ל׳ את המחזה 83553 01 ״ 131 ל 1 (הוצג 
ב 1650 והופיע בדפוס ב 1653 ), שבו דן השולטאן למתת את 
שר־צבאו הנוצרי, תה מוסר נפשו על קידוש אמונתו. מחזות 
היסטו׳ריים אחדים: 3 ! 31 קס 016 ( 1661 ): 1113  8117110$78$1716 , 1100 14 

5€11121111 ז 141£ ."#י .£! 55 בר €8£81 ? מ!ש ,ס^־ע^י 4 >מבו £1011 £1 ^\) 

- 0 ( 1 6171 81$ 4771x71111$ */״/ י ש 011 ק 3 ^ 1 13 ; 1924 < ( 11 > $311 ש£ט 2 
- 1 ש 1£ ו 112 ם§ .? ; 1925 ,. 8706% ? 871 ? $670 ^ 1 4687561168 465 86711 ז 8 \ 
. 1945 , 78867$$16168 ' 7 $'* 1 78 $ 78$156176 08$ ,ז^ £1 נ 1 

7 * ,11^X11 - 6111: 1^3^018161 ־ 3111 ^ 1 11101116 

— ( 1743 , פאריס — 1794 , שם). כימאי צרפתי, 

אבי הכימיה המודרנית. כבן למשפחת משפטנים, החל ללמוד 
משפטים באוניברסיטת פאריס, 
אולם עבר עד מהרה למדעי- 
הטבע. ב 1765 מהר ל׳ ל״אקא־ 
דמיה למדעים" חיבור ראשון 
על־אודות האלאבסטר (ע״ע 
גבס) אשר בו ניכרה כבר גישתו 
המקורית. על תכניתו להארת 
רחובות פאריס העניק לו מוסד 
זה פרס בשנת 1766 . החל ס־ 
1768 היה ל׳ חבר האקאדמיה 
למדעים וב 1785 נתמנה לראשה. 
במסגרת זו בא ל' במגע עם פיסיקאים ומאתמאטיקאים, ומהם 
למד את הגישה הכמותית במחקריו. ל׳ השקיע את כספו 
באגודה כלכלית, שהכרה מן הממשלה את גביית המסים, 
ואף קיבל ב 1779 מינוי רשמי כמוכסן כללי. ב 1776 מונה ל׳ 
למנהל בתי־ההרושת הממלכתיים לייצור אבק-שריפה, וב 1790 
לחבר הוועדה שעסקה בהנהגת תקנים למשקלות ומידות. 
עם פרוץ המהפכה הצרפתית נבחר ל׳ כציר לאסיפה הלאומית. 
עם עליית היעקובינים לשלטת נאשם ל׳, יחד עם מוכסנים 
אחרים, בבגידה ובמעילה, נדת למוות והוצא להורג בעריפה. 

בעבודתו המדעית של ל׳ ניתן להבחין שתי תקופות 
עיקריות. בראשונה הוא חקר ומצא הסבר נכת לתהליכי 


המגרה והנשימה. בדרך ניסויית הוכיח ל , , כי בכל בעירה 
מתרכב החומר הנשרף, ביחסים קבועים, עם החמצן שבאוויר: 
כן הוכיח כי האודר הוא תערובת של שני מרכיבים; 
החמצן, שהוא החופר הפעיל בשריפה ובנשימה ומהווה 1/5 
מן הנפח הכולל, שחנקו, שאינו פעיל. יחד עם ידידו, הסאת־ 
מאטיקאי לפלס (ע״ע). מדד ל׳ בקאלורימטר־קרח, את החום 
הנפלט בתהליכים כימיים שתים, ומתוך נסדים בבע״ח הגיע 
למסקנה, כי הנשימה היא סוג של בעירה ׳וכי בעזרת החש 
המשתחרר בה מקיימש בע״ח חש״גוף קבוע. את תוצאות 
מחקריו סיכם ל׳ בחיבור שהגיש לאקאדמיה ב 1783 , אשר 
בו הפריד את תורת ה״פלוגיסטת״ (ע״ע בערה, עמ ׳ 265 ), 
שהיתר. מקובלת עד לימיו. ב 1784 חזר ל׳ על נסיתו של 
קונדיש (ע״ע), אשר קיבל מים משריפת מימן, והשיח 
בדרכים שתש כי המש מורכבש ממימן ומחמצן. 

בתקופת עבודתו השניה עסק ל׳ בתיקון המינש הכימי. 
הוא ניסח את המושג המודרני של היסוד הכימי (ע״ע יסו¬ 
דות כימיים) וסיווג את היסודות הידועים בזמנו. ל׳ סירסם 
מאמרים וספרש רבים. החשובים שבספריו: 115011165 ק 0 
11165 ) 610111011 1165 ן> 51 ץ 8 ק ("עבשות פיסיקאליות וכימיות"), 
1774 ! 1116 ) 0111011 00106116131016 16 > 16 ) 461110 ? ("ששת 
מינש מושגים כימיים״), 1787 < 16 > 616016013116 1 > 11311 
01110116 (״יסודות הכימיה״), 1789 . אשף מחקריו השיע ב 6 
כרכים, ב 1864 — 1893 . 

• 01 ])? 431 ) 50 31443 £0 0140114111 , 141111 ) 4 ) 5 . 43 , 1£16 :> 4 ג .ם 

■ 140%13  0 ־ £31 .£ ; 1956 ,(עם ביבליוגרפיה ; 25 . 8 י א 

$^$08^7876 877(8011677776 ( €1115.501111£1 £111 ?301 1£1€1 5011- 
111€1 146 ; 1957 ,( 11 י X51, 016(7077778776 46 18 188$86 1080716, 
1959, ?11. 14, 1. 140 - $0$818 1.8107877 7176 , 0310 חש 1 £ווו^ט 
0 ^ 1 / 0 0708$$ הסה X8 8714 €717618 71$$678 48718$ 1176 1161- 
167)1 $(16 $67704, 1961; 13. 2^ $6750868 6 ( $61 () 8$70 ח 167 .£ י 513 ט - 
8078671, 1964. 

- לררף, אנדרה — 0 ££ ״׳ 1 ־ת 1 > 0 ^ — (נר 1902 ), בישי 
מאי צרפתי, המשתייך לצתת המחקר של מכון 
פאסטר בפאתם. ב 1921 קיבל תשר בוגר במדעי הטבע 




331 


לתיף, אגדרה— לוז, קדיש 


332 


וב 1927 תואר ד״ר לרפואה 
ותואר ד״ר למדעי־הטבע. מחק¬ 
ריו הראשונים עסקו במורסוג־ 

נזה של חד־תאיים (ע״ע) והד 
בילו לתגלית החשובה בדבר 
קיום תורשה ציטופלאסמטית 
(שלא ע״י הגרעין) באורגאניד 
מים אלה. לאחר־מכו, בשנות 
השלושים, עבר לחקר תזונתם 
של החד־תאיים וע״י שימוש 
בתערובות מזון מוגדרות מצא 
בי הם דורשים לשם גידולם 
דטאמינים שונים המשמשים בקואנזימים, מחקרים אלה 
קידמו את התפתחות מדע התזונה. ב 1941 פורסם מאמרו 
הידוע בדבר התאוריה ה״פסימית" של ההתפתחות (ע״ע) 
בשם: * 1 זן) $1010£1 ץ 11 ק £¥011111011 ׳£, לפיה מהות ההתפתחות 
היא תהליך מתמיד של איבוד כושר הביוסינתזה של תרכד 
בות שונות. 

במלה״ע 11 היד. ל׳ פעיל במחתרת הצרפתית ואף זכה 
לאות הצטיינות והועלה לדרגת קצין בלגיון הכבוד. 

לאחר המלחמה החל במחקר תופעה, הקרויה ליזוגגיות, 
הכרוכה ביחסי הגומלין בין חיידקים לבקטריוסגים (ע״ע). 
תופעה זו מהותה: ועבים של בקטריופאגים רבים יכולים 
להתקיים, ואף להתרבות בשתי דרכים ( 1 ) באופן חפשי 
בציטופלאסמה < ( 2 ) בצורה קשורה לכרומוזום התא, ואז 
החיידק הוא ליזוגני. מצב ( 1 ) הרסני לתא — והפאג, לאחר 
התרבותו, גורם לפיצוץ החיידק המאכסן, ואילו במצב ( 2 ) 
הפאג אינו בהכרח הרסני. ל׳ מצא שאפשר להעביר את 
החיידק ממצב ( 2 ) למצב ( 1 ) ע״י הקרנה בקרניים אולטרא־ 
סגולות. ב 1965 הוענק לל/ ביחד עם ז׳קוב (ע״ע [כרך־ 
מילואים]) ומונו (ע״ע), פרס-נויבל לרפואה ולפיסיולוגיה. 

■ 1 : 10 ( 6 ? 07 ) 100 ^) 64 * 1 :) 81 ) 0147 * 1 1 ) 1906 1965 , 111 * 51 . 8 . 0 

1 ) 1906 1965 , 15 * 0110 ? . 8 4 ! , 1965 ,( 150 , €6 ת* 1 * 5 ) ? 108 
. 1965 ,( 208 ,* 111 )*".<) ־ 01 ( ): 17 ■>? 

א. זי. 

לח, שמה העתיק של העיר המקראית בית־אל, הנזכר 
לראשונה בסיפור חלום יעקב (ברא׳ כח, ים). לפי 
התורה,קרא יעקב את שם המקום בית־אל, אולם בדבריו אל 
יוסף מזכיר הוא את העיר בשמה המקורי ל׳ בלבד (שם 
מח, ג). גם ספר יהושע (יח, יג) וספר שופטים (א, כג) 
מזהים את בית-אל עם ל/ אולם מן הפסוק שבספר יהושע 
טז, ב, אפשר להסיק שהמדובר בשני יישובים קרובים, אך 
נבדלים. אין ספק שהזיהוי בית־אל — ל׳ מעורה במסורת 
עתיקה, אבל יתכן כי שני השמות לא היו חופפים מלכתחילה. 
יש גם הגורסים, כי שם העיר היה לראשונה ל׳, ורק המקדש 
שממזרח לעיר נקרא בשם בית-אל. 

בספר שופטים (א, כג—כו) מסופר על איש מבני־ל׳ 
שהראה לבגי-יוסף את מבוא העיר, ומשום כך עשו הכובשים 
אתו חסד ושילחוהו, ואז הלך ל״ארץ החתים", בנה שם עיר 
"ויקרא שמה ל׳, הוא שמה עד היום הזה". יתכן כי סיפור 
זה מושתת על מסורת היסטורית בדבר קיומן של שתי ערים 
שונות בשם ל/ שאולי היתה זיקה כלשהי ביניהן, אך לא 
ידוע היכן היה מקומה של ל' באת החתים, ואף המושג 
"את החתים" אינו ברור כל עיקר. 

הזיהוי ביודאל — ל׳ מצד גם ב״אונומאסטיקוך של אח־ 


ביום (מהד׳ ע. צ. מלמד, 624 — 625 ) ובמפת מידבה (מס׳ 43 ) 
וע״ע בית־אל. 

לל(, 0 ר !' 1 [ 013 — ;> £3%¥6 : 111161 * 2 01111 ( ז 51 — 
( 1814 — 1900 ), מומחה לחקלאות אנגלי, מקים 
תעשיית הדשנים הפוספאטיים. ל׳ היה בן יחיד למשפחת 
חקלאים, ירש בגיל 8 את אחחת רותמסטד ( 1 ) 20111301510 ), 
וניהל אותה החל מ 1834 . הוא התחנך באיטן ובאוכספורד 
וגילה עניין רב בכימיה. באחוזתו גידל ל׳ צמחי רפואה 
וחקר את השפעת חמריהם הפעילים על גידולים חקלאיים. 
בעקבות עבודותיו של ניקולה תאודי׳ד דה סו׳סיר. עסק בחקר 
הדשנים (ע״ע, עט׳ 237 ) והשפעתם על היבולים ( 1837 ). 
ל׳ הבחק, כי זיבול השדות בעצמות בע״ח אינו מסייע תמיד 
להגברת היבולים, מפני שהפוספאט תלת־סידני שבהם אינו 
מסים במים, ומצא כי לשם הגברת מסיסותו יש לעבד את׳ 
העצמות בחומצה גפרתית. בדרך זו הפיק לראשונה פוספאט 
חז-סידני,;(^?^)*ס, שכונה על ידוסופרפוספאט( 1839 ). 
לאחר מכן פיתח את הפקת הסופרפוספאט על־ידי הפעלת 
חומצה גפרתית על מחצבי־פוספאסים שונים. כ 1842 קיבל 
פאטנט על המצאתו והקים בדפטפורד, שבדרום־מזרח אנגליה, 
ביח״ר ראשון לסופרפוספאט, חומר שהפך תוך זמן קצר 
לאחד הדשנים הנפוצים ביותר בחקלאות. 

בשיתוף פעולה עם הכימאי (סר) ג׳וזף הנרי גילברט 
המשיך ל׳ בנסיונותיו בחוות ולתמסטד, ובכך הניח את היסוד 
להקמת תחנת הנסיון החקלאית הראשונה בסוגה בעולם, 
ואחת החשובות גם כיש (ע״ע חקלאות עמ׳ 960 , וע״ע דשנים 
עט׳ 236 — 237 ). עבודתם המשותפת נמשכה עד מותו של 
ל׳, כ 60 שנה. מחקריהם בפוריות הקרקע הביאו אותם לפי¬ 
תוח שיטות נסיוניות במחזור זרעים (ע״ע זרעים, מחזור), 
שתרמו רבות לפתחן הבעיה. ל׳ וגילברט הושפעו מתודת 
ליביג (ע״ע), אם כי חלקו עליה בהיותם משוכנעים בחשי¬ 
בות הרבה של הדשן החנקגי. 

כמדכן עסקו ל׳ וחברו בחקר הזנת בעלי-חיש, והצליחו 
להוכיח, כי שומן הגוף עשר להיווצר לא דק משמן צמחי, 
כי אם גם מפחמימות. כאות הוקרה למפעליו נבחר ל' כ 1854 
לחבר "החברה המלכותית", שהעניקה לו ולגילברס ב 1862 
מדאליה. ב 1882 זכה ל׳ בתואר אבירות. 

; 1942 76 ( 1 / 0 ^ 1111107 7071 ^ 8 ^ . 5 . 1 ? 

, 1771116 4 ) 1 ( 8.0 1 1 ( 17 6 ) 8.6 1 € 11 ) 7161111747 ^.^ 1 ( 11 ) 871 , 1 ^ 8.1155 .( .£ 

" 1950 8 , 1 ( 1 * 1 * 070 1711 ) 1 * 1 1774 < €07141110711 8011 ,. 3 ) 1 ; 1946 8 

ש. ה. 

לח (שמו המקורי — לוזינסקי), _קדיע (נר 1895 , 
בוברדסק [דמיה הלבנה)), איש ציבור ישראלי. 

הוא עלה לא״י ב 1920 , עסק בחקלאות והיה ממייסדי קבוצת 
דגניה ב׳. ל׳, שהיה פעיל בתנועה הקיבוצית ובמפלגת פועלי 
א״י, נבחר לחבר הכנסת מטעם 
מפא״י מאז הכנסת השניה. 
בשנים 1955 — 1959 היה שר 
החקלאות בממשלת ישראל. 
ב 1959 נבחר ליו״ר הכנסת 
ומשמש בתפקידו זה מאז ללא־ 
הפסק. הוא נודע במתינותו, 
למרות היותו איש מפלגה, ועל 
כן הוא מקובל מאד ברחבי הצי¬ 
בור ועל כל הסיעות שבכנסת. 





333 


לוזוכסקי, שלמה — לוזן 


334 


לוזו? 9 קי,(ךךיזדו)עזלמה(סולומון אברמוביץ׳) 

— 0 מאס 8 ס 3 ס!/. 0 ( 1878 — נהרג או מת בסוף 
שנות ה 40 ), מדינאי סובייטי, יהודי. ל׳ היד. בנו של מלמד 
עני, ובגיל 11 ההל לעבוד כנפח. ב 1901 הצטרף למפלגה 
חסוציאל־דמוקראטית, נאסר פעמיים. ובדרכו לגלות בסיביר 
נמלט וברח לפאריס. בתקופת מלה״ע 1 ערד כתבי־עת מהפכ¬ 
ניים ברוסית, ביניהם 00 * 10 ("הקול") וספס* 0 £13111€ 
("דץרנו"); וכן היה פעיל באיגודים מקצועיים בצרפת 
ומזכיר איגוד הכובענים והאגודה השיתופית של האופים. 
ב 1917 חזר לרוסיה ובשנים 1918 — 1939 היה פעיל באיגודים 
המקצועיים שם. זמן־מה אף עמד בראשם. ב 1929 נתמנה 
למזכיר האינטרגאציונאל המקצועי הקומוניסטי ("פר 1 סינ־ 
טרך). ב 1939 — 1941 היה ל׳ סגן שר־חחוץ, וב 1941 נתמנה 
לדובר הממשלה. הוא מת בתקופת "הטיהורים" בקרב העסק¬ 
נים הקומוניסטיים היהודים במחצית השניה של שנות ה 40 , 
אך התאריך המדוייק של מותו לא פורסם. 

לוזיטנוס, אמטוס, ע״ע אמטוס לחיטנוס. 
אזין, ניקולי ניקוליביץ׳ - .מ .מ 

( 1883 — 1950 ), מאתמאטיקאי רוסי, חבר האקאדמיה 
למדעים של בדית־המועצות (מ 1929 )■ פרופסור באוניבר¬ 
סיטת מוסקווה (מ 1917 ). 

ל׳ התפרסם במיוחד במחקריו בתורת הפונקציות הממ¬ 
שיות. חיבורו 0 מ} 1 ס 9€ מק־ 1 ־ס 1 < 1 סמס־ 1 מקז מ *גקזסזמ!! 

(״האינטגראל והטור הטריגונומטרי״! הוגש כעבודת־ 
מגיסטר ואושר כעבודת־דוקסוד), 1915 , מכיל תוצאות רבות- 
משקל על פונקציות מדידות והצגת פונקציות בעזרת טורים 
טריגונומטריים. ל׳ קידם במידה ניכרת את התפתחותה של 
תורת הפונקציות המטריות מחקריו של ל׳ ותלמידיו על 
המבנה האריתמטי של הרצף תרמו הרבה לתורת הקבוצות 
התאורית. 

ל׳ השיג תוצאות חשובות גם בתחום הפונקציות האנלי¬ 
טיות והגאומטדיה הדיפרנציאלית ופירסם עבודות באנאליזה 
מאתמאמית ומשתאות דיפרנציאליות 

ל׳ נחשב לאבי האסכולה המאתמאטית המוסקוואית ועם 
תלמידיו נמנים גדולי המאתמאמיקאים של ברית־המועצות. 

מכתביו: 5 ־ 10111 ] 0 05 טן> 11 ץ 21 ת 3 105 ( 011501111 105 ־ $111 005 ^ 1x 

5 מס״ 1103 קנ} 3 ("שיעורים על הפונקציות האנליטיות ושי¬ 
מושיהן"), 1930 * מממסמזגדסס 16 ס 51 <ן 006 ("כתבים מכר 
נסים״), 1 — 111 , 1953 — 1959 . 

לתן ( 03115311110 ), עיר בשוויץ, על חופה הצפתי של ימת 
דנוה, בירת הקאנטץ וו( 17311.1 ע״ע), בת 136,000 
תוש׳ ( 1966 ), רובם פרוטססאנטים, דוברי צרפתית, ל׳ היא 
מרכז תחבורה, מסחר, תעשיה ותרבות. העיר מתרוממת 
מגובה 380 מ׳ (על שפת הימה), במעלה הגבעות עד לכ 600 
מ ׳! היא בנתה במפלסים שונים, המחוברים בגשרים ובכבי- 
שים. בית־העיריה נמצא ברובע לה־פאלי ( 3111.1 ? 03 ), 
והמרכז המנהלי של הקאנטון — בלה סימה ( 011:0 03 ), 
בארמון הגמון־העיר שנבנה ב 1397 . מאז חפירת מנהרת 
סימפלון ( 1906 ! ע״ע) עובר דרכה אחד מנתיבי מסה״ב 
הראשיים באירופה, הוא הקו פאריס-מילאנו. ל׳ היא מרכז 
תיירות, מסחר ותעשיה. יש בה מפעלים לייצור מכשירים 
מדוייקים, תמרים פלאסטיים, מוצרי מזון ומשקאות, וכן 



5 חאז: מראה העיר מע 5 הנ׳&ר הנדו? 

מפעלי דפוס חשובים. היא ידועה גם כמרכז תרבות וחינוך. 
מתקיימים בה תכופות ירידים וכינוסים בינלאומיים, והיא 
מקום מושבו של הוועד האולימפי הבינלאומי, שהקים בה 
״מוזיאון אולימפי״. מ 1890 קיימת בל׳ אוניברסיטה (ראשיתה 
באקאדמיה שהוקמה ב 1537 ), ובה נמצא גם בית־הדין 
הפדראלי העלית של שותץ. 

היסטוריה. כבר בתקופה הרומית היה קיים יישוב 
על חוף הימה, שבעשה ב 590 למושב הגמץ, והתפתה לעיר. 
הקאתדראלה נבנתה בשנים 1173 — 1275 . העיר היתה כפופה 
לשלטת ההגמונים, עד שנכבשה ב 1536 ע״י צבא הקאנטת 
בה והושלטה בה הפרוטסטנטיות. היא נשארה תחת שלטונה 
של ברן עד 1798 , כשנכבשה ע״י הצרפתים. משהוקם הקאג* 
טת וו ב 1803 , היתה ל׳ לבירתו. 

בל׳ נערכו ועידות בינלאומיות, מהן יש להזכיר את 
את הוועידה שסיימה את מלחמת איטליה־תורכיה ב 11912 
את ועידת השלום עם תורכיה אחרי מלה״ע 1 ב 1922/3 (ע״ע 
ית׳ היסטוריה, עמ ׳ 484 )! את הוועידה משנת 1932 , שבה 
הוסדרה סופית שאלת הפיצויים שגרמניה היתד. חייבת לשלם 
בעקבות מלה״ע 1 (ע״ע גרמניה, היסטוריה, עם' 470 ) 1 ואת 
הוועידה של נציגי ישראל ומדיבות־ערב ביזמת "ועדת-הפיום" 
שמינה האו״ם (ע״ע ארץ־ישראל, עס׳ 597 ), באפריל-ספטמבר 
1949 , שבה השתתפו ישראל, מצרים, ירח, סוריה ולבנת. 
התפקיד שהטיל האו״ם על ועדת־הפיוס היה לפעול להשגת 
שלום ביו ישראל לשכנותיה. עם שלוש מהמריבות הערביות 
שהשתתפו בוועידת ל , בבר חתמה ישראל על הסכמים 
לשביתת־נשק, ואילו עם הרביעית—סוריה—לא נחתם הסכם 
שביתת-גשק אלא בעיצומה של הוועידה. הערבים סרבו 
לשבת לשולחן עם נציגי ישראל ולנהל עמהם מו״מ ישיר, 



335 


אץ— לוח 


336 


וועדת־הפיוס נכנעה לעמדת הערבים, לא הפגישה את שני 
הצדדים אלא ניהלה אתם מדם נפרד. הוועידה נסתיימה 
בכשלון מוחלט, . 1960 .. 1182, 1 ג׳י:>< 01 . 4 . 0 

י. קר. - אה. א. 

על יהודים בל׳ נודע לראשונה בשנת 1408 , משהתירו 
שלטונות הכנסיה ל 9 משפחות, ואח״ב לעוד 26 משפחות 
יהודיות, להתיישב בעיר, והעניקו להם, תמורת מס, חופש 
מסחר, תנועה ושחיטה, ברם, נראה שיישוב זה, שמעולם 
לא היתה לו חשיבות, בטל לקראת סיד המאה ה 5 ו, ומאז 
נמנעה מיהודים זכות הישיבה בעיר. התיישבות היהודים בל׳ 
הותרה, כנראה, בתקופת המהפכה, אד ראשיתו של יישוב 
מאורגן היתד, רק ב 1848 , ורק ב 1868 הוקמה רשמית קהילה 
יהודית בל׳. ב 1912 נבנה ביכ״נ. ב 1966 היה מספר היהודים 
1,286 . קהילת ל׳ היא הגדולה ביותר בקאנטון ול ומן המפות¬ 
חות שבשוויץ. 

לוח — קיצור של "לוח־השנה" —,טבלה ערוכה לפי שיטה 
חשבונית, לשם חלוקת הזמן לימים, שבועות, חדשים 
ושנים. במובן זה מופיע השם לראשונה בספרות ימי־הביניים. 
בתלמוד איו מונח לל׳ במובן הקונקרטי, משום של׳ כזה 
טרם נתקיים אז. בכל הלשונות האירופיות, פרט ליוונית, 
משתמשים בשמות שנגזרו סן המלה הלאטינית -מ 16 ב.£ 
שם פנקם־החשבונות של המלווה־בריבית (בחמי 
העתיקה היו ה״קאלנדות" מועדי פרעת החובות ותאריכי־ 
המוצא לחישוב הריבית). ביוונית קראו(וקוראים עדיין) לל׳ 
("חישוב הימים"), ובכנסיה היוונית משתמשים 
גם בשם ׳ 0X6710% ״^ ("חישוב החדשים"). 

1 . ראשית הל׳ ול׳ העמים הפרימיטיוויים. — 
רעיון חלוקת הזמן ליחידות־מידה לשם חישובו צמח בלב 
האדם הקדמון מתח־ הסתכלות בתופעוודטבע מחזוריות. 
אולם במשך תקופה ארוכה לא היה האדם מסוגל, וגם לא 
מעוניין, למדוד את הזמן בדייקנות ולפתח שיסה לחישובו 
הרצוף. 

יחידת-הזמן הראשונה שכפתה את עצמה על תודעת האדם 
בתדירותה היא היממה, הרווח בין שתי זריחות החמה או בין 
שתי שקיעות (ע״ע יום ולילה). אולם במרוצת הזמן התחיל 
האדם להבחין גם ביחידות גדולות יותר, החודש והשנה. 
ליחידה הנקראת חודש. כלומר לרווח בץ שני מולדות 
הלבנה, יש צד דראמאתי שמשך מוקדם את תשומת־לבו 
של האדם: שינוי צוחת הירח. נוסף לזה נראה החודש 
כתקופה טבעית בחיי האשד. (ע״ע וסת). בחיי הטבע ייחסו 
ללבנה השפעה על גידול הצמחיה, ופולחן אל (או אלת) 
הלבנה היה נפוץ מאד. כל זה שיווה לחודש אופי מקודש 
בעיני האדם הפרימיטיווי. יש שבטים פרימיטיוויים (בפולי- 
נזיה ובמיקרונזיה) שעדיין אין להם חלוקת החודש ליחידות 
משנה. שבטים אחרים(באפריקה) מחלקים את החודש לתקו¬ 
פות של 4 — 6 ימים, שהם הרווח בין שני ימי-יריד. השבוע 
של שבעה ימים הוא יחידת־משנה מאוחרת, שהונהגה אולי 
לראשונה בישראל. 

השנה היתד, יחידה ארובה מכדי שתתחוור לאדם הקדמון 
בבהירות. בתחילה הבחין האדם במחזוריות שבתופעות הלב¬ 
לוב והבשלת הפיתוח החום והקוד, היובש והגשמים וכיו״ב, 
וכך נוצר מושג זמן המקיף מספר מסויים של חדשים אם כי 
לא תמיד שווה בארכו. היו גם שבטים פרימיטיוויים, שידיעו¬ 
תיהם האסטרונומיות הספיקו כדי קביעת התחלות העונות 


ע״פ הופעת כוכבים או מזלות מסויימים. כך הדבר עדיין אצל 
הבושמנים וכך גם בסומאטרה, באיי בנקס, בו:,בדידים החד¬ 
שים ועוד. עם התפתחותם של חיי־קבע מסודרים התגבשה 
יחידת־זמן המשתרעת מקציר לקציר או מאסיף לאסיף, שהיא 
למעשה שנה, אף שמצויים ברמת־חיים זו יחידות המקבילות 
ל 16 חדשים (האסקימואים, ציידי הקאריבו), ואף 20 (ד,אצ־ 
טקים ורימאיה). ראש־השנה נקבע, בדרך-כלל, ע״פ צרכי 
העבודה. אך יש שהוא נקבע בעזרת תצפיות אסטרונומיות. 
בהברידים החדשים, למשל, מתחילה שנה חדשה כשד,זריחה 
ההליאקאלית של הפליאדות חלה בזמן חידוש הירח. עמים 
פרימיטיוויים לא גילו מעולם עניין בספירה רצופה של שנים. 

עמים פרימיסיוויים הבחינו כבר באי־ההתאמה בין שנת 
החמה, הקובעת בחקלאות, לבין 12 חדשי הירח, ואף טיפלו 
בדבר בדרך של עיבור. היאמי, תושבי האי בוטל-טובאגו 
שליד פורמוזה, למשל, מוסיפים חורש 13 אחד ל 4 שנים, כדי 
שחגם הראשי יחול בימי בואם של הדגים המעופפים, ויציץ 
את ראשית עונת הדיג. 

אצל עמים שונים מתקיימים שני ל" זה בצד זה, אחד 
המסדיר את מחזור החגים והפעולות הפולחניות, זד ,שני — 
את השנה האזרחית ומחזור עבודותיה. הל׳ הראשון קדם 
לשני, שהרי היו אלה הכהגים שעסקו בתצפיות אסטרונומיות 
והניחו את היסוד לל׳ בכלל. קדימת הלוח הפולחני מסתברת 
גם מכך שיש עדיין שבטים פרימיטיוויים, בגינאה החדשה, 
שאין להם כלל ל׳ אזרחי, אלא רק מחזור חגים המבוסס על 
תקופת הלבנה, 

-ו 5£1 ז 111 .׳'ו , 1 1920 ) 141155011, ?111x111x1 .? 

, 05 ק 0 ז 11 >ת 4 ,) 0 ^ 14/71 ( 11 ) 01 ( (1(110^x1 ,#זסל 

260 ) 1/1 / 0 011071 ■ 011161 ( 11 (1x1 ? ,!זתזק^ . 0 ; 1929 , 241 
1936 ,( 1 , £111005 ) 711607 ) €01 0 ^ 660 ) 1/1 / 0 1 X 11016 

ם. ו, 

ח. הל׳ לסוגיו. התופעות המחזוריות בחלל העולם 
שלפיהן נקבע הל׳, דהיינו חלוקת הזמן לחדשים ולשנים, הן 
תנועות הירח סביב כדור הארץ ותנועת כדור הארץ סביב 
השמש. בהתאם לכך קיימים שלשה סוגי ל': 

1 . הל׳ הירחי, המסתסך על תנועת הירח בלבד ויחידתו 
היא החודש. ל׳ זה אינו תלוי בתנועת הארץ סביב השמש 
הגורמת לחילופי העונות. 

2 . הל׳ השמשי, המסתמך על תנועת השמש בלבד ולכן 
היחידה שלו היא השנה (שנת חמד,) והגדרת החודש בו היא 
שרירותית. 

3 הל׳ הירחי-שמשי, הבנוי על התאמה מסויימת בין הל" 
הקודמים. קביעת ל" אלו היתה אפשרית גם בזמן הקדום כי 
אינה תלויה בתמונת העולם כפי שהצטיירה ע״י תלמי(הארץ 
עומדת והשמש סובב אותה), או ע״י קוקרניקום (השמש מרכז 
יציב והארץ סובבת אותו), אלא רק בקביעת המחזוריות של 
התופעות הקשורות בסבובים אלו. 

הל׳ הירחי. תשומת־הלב לירח תלויה במידה רבה 
בתנאים המטאורולוגיים, ומשום כך לא יכול היה להתפתח 
ל׳ ירחי בארצות הצפץ, אשר בהן מונעת העננות המרובה 
תרופות את ראיית הירח. לעומת זאת מבוססים ל" העמים 
הים־חיכוניים (פרט למצרים, ר' להלן) על הירח. 

הערך הירחי שהוא בעל חשיבות לקביעת הל׳ הוא החודש 
הסינודי הממוצע, בלומר רווודהזמן הממוצע בץ שבי 
מולדי־לבנה (קוניונקציות). או בין שתי מליאות־לבגה, 
רצופים: החודש הסינודי שתה מן החודש הסיךרי 



337 


לוח 


338 


[= ד,כוכבי], המוגדר ע״י מצב הירח ביחס לכוכב י-השבת. 
הכרחי הוא לבסס את הל׳ על ארכו "ה מ מ ו צ ע" של החודש 
הסינ 1 די, כי ארכו הממשי משתנה מחודש לחודש והססיה, 
למעלה או למטה מן הממוצע, מגיעה עד כדי רבע ימסה 
ויותר. על החודש הסינודי אמר רבן גמליאל דיננה (בסאה 
ה 2 ): "כך מקובלני מבית אבי־אבא פעמים שבא בארוכה 
ופעמים שבא בקצרה" (ר״ה כ״ה, ע״א). לעומת זאת משתנה 
ארכו הממוצע של חודש־הלבנה במספר שניות באלפי 
שנים. אורך החודש הממוצע שיסומן ב 1 \ שווה בערד ל 29 
יום, 12 שעות, 44 דקות ו 3 שניות. תוך שימוש בראשי- 
התיבות הלועזיים: 3 = יום! 11 = שעה! 1 מ = דקה ז 8 = 
שניה, מתקבל הקשר: 

* 3 '" 44 * 12 * 29 =* 29. 5306 = 

מספר זה מגדיר את הבסיס לחישוב החודש, אך לא לחישוב 
השנה, כיוון שהשנה תלדה בשמש. שגת-החמה אינה מת¬ 
חלקת למספר שלם של חדשים, ומתעוררת, איפוא, הבעיה, 
איך להשמת את חדשי הלבנה למידתה. פתרון קל, אד בלתי 
מניח את הדעת, הוא להגדיר "שגה" כמספר חדשי לבנה, 
המצטרפים למספר ימים המתקרב לימי שנת־חמה, אגב סטיה 
שלא תעלה על חצי חודש, דהיינו על * ימים. מסבה זו נקבע 
מספר החדשים בשנה ל 12 , ולכן ארכה של שנת לבנה הוא 
12111 שהם: 

* 36 ״ 48 ־־ 8 " 354 = ״ 354.3672 

כלו׳ בב 11 יום פחות משנודהחסה. 

לצרכים מעשיים מחשבים את העודף " 03672 כ 
(שבד־קירוב המתקבל בעזרת תורת השברים המשולבים 
(ע״ע]). כדי לקבל שנים מורכבות ממספר שלם של ימים, 
ניתן להשמת את העודף במחזורים של 30 שנה, שבהם 
תהיינה 11 שנים ״שלמות״, בנוח 355 יום, ו 19 שנים "חסרות", 
בנות 354 יום בלבד. 

חולשתו של ל׳ המבוסם על שנת־ירח בלבד היא בזה 
שאינו ממלא את הדרישה הטבעית להתאמה בינו לבין העד 
נות החקלאיות והמטאורולוגיות 1 חו חולשתו של הל׳ המוס¬ 
למי (ע״ע אסלאם, עמ׳ 975/6 ) , שהוא ל׳ ירחי טהור(ר׳ להלן). 

מלבד הל׳ הירחי הקבוע קיים גם טיפוס אחר, שבו אין 
אורך קבוע לחודש ולשנה, אלא "מקדשים את החודש" ע״ם 
ראיה. מטיפוס זה היה הל׳ העברי בתקופת המשנה והתלמוד. 
עד היום עושים כך בארצות האסלאם בראשית חודש־הצום, 
חודש "ראמאדאן". 

הל׳ השמשי, המבוסס על שנת־החמה,נראה מתאים 
יותר לצרכי האדם, כיוון שקור וחום, זרע וקציר וכד׳ תלמים 
בשמש. אעם״כ היו המצרים היחידים מכל העמים העתיקים 
במרחב האסיאתי־אירופי, שהשתמשו במשל אלפי שנים 
לפסה״נ בל' שמשי טהור. גרם לכך במדאי הצודך להתאים 
את הל׳ לגאות השנתית של הנילוס, שמועדה קשור בירידת 
גשמי המונסונים באפריקה המרכזית, בלומר בתופעה התלמד, 
בשמש. אולם מפתיע, כי עד המאה ה 3 לפסה״נ הסתפקו 
המצרים בשנה בת 365 יום, שלא התאימה בדיוק למעמד 
השמש. 

הגודל המכריע בל׳ השמשי הוא השנה הטרופית, 
כלומר, רוודדהזסן בין הרגע בו עוברת השמש את נקודת־ 
האביב (מזל טלה) של האקליפטיקה (שוויון היום והלילה 
באביב בחצי־הכדור הצפוני) עד שובה אל אותה נקודה 
בשנה שלאחריה (להבדיל מן השנה הסיןרית, המוגדרת 


לפי מצב השמש ביחס לכוכבי השבח). אורך השגה הטרופית 
( 5 ) הוא עתה • 46 ״ 48 ״ 5 " 365 = " 365.2422 . מכיוון שמצב 
נקודת־האביב איננו יציב לחלוטין, מתקצרת השנה הטרופית 
בכ 5 שניות באלף שנה, סטיה שאפשר להתעלם ממנה. 

כיוץ שהל׳ דורש מספר שלם של ימים, משתווה העודף 
של 46 9 ״ 4$ ״ 5 שהוא" 03422 מעל ל 365 יום במחזור של שנים 
שבהן חלק מהשנים הן ״מלאות״, בלומר בנות 366 יום, 
וחלקן ״חסרות״, כלומר בנוח 365 יום בלבד. לפי תורת 
השברים המשולבים (ע״ע) שברי הקירוב לעודף 0.2422 הם 

1 7 , 8 , 1 3 , ... 

*' 29 ׳ דדי !דו׳ ד־ 41 

אם במקום העודף בוחרים בשבר %, כלומר אורך השנה 
נקבע ל 365% יום, אפשר להשלים את העודף במחזור של 
4 שנים׳ שבהן שנה אחת "שלמה" ושלוש חסרות(כשיטת הל׳ 
היוליאני — ר׳ להלן). לפי השבר ^ אפשר לקבוע מחזור של 
29 שנה שבהן 7 שנים תהיינה שלמות. כל התקדמות בשורת 
השברים תשפר את התאמת חל׳ לשנת החמה האמיתית. 

הצורה ההיסטורית החשובה ביותר של ל׳ שמשי היא 
הל׳ הרומי, שממנו התפתח הל׳ הנוצרי. 

ה ל׳ ה י ר ח י ־ ש מ ש י. אלטרנטיווה לל׳ ירחי טהור ולל׳ 
שמשי טהור היא ל׳ ירח י־ שמש י (ז 5013 ו 1 ״ 11 ), המונה 
לחדשי-לבנה ולשגות-זזמה. נוסף על הבעיות הקודמות של 
אורך החודש והשנה, מתעוררת כאן הבעיה המרכזית של 
מספר החדשים בשנה, בעיה שאינה קיימת בל׳ הירחי, בגלל 
הגדרתה השרירותית של השנה, ולא בל׳ השמשי, בגלל 
הגדרתו השרירותית של החודש (ו״ להלן, עם׳ 4343 

המנה | של ימי שנת־החמה לימי חודש־הלבנה (ר׳ עט׳ 
337 ) שוה בערד ל מנה זו נמצאת בין 12 ו 13 

ותסומן בת!+ 12 . ביון שהל׳ הירחי-שמשי בנר על מספר 
שלם של ירחים בשנה, משלימים בו את העודף יס ע״י מחזורים 
של שנים שבהם חלק מהשנים הן ״מעוברות״, בנות 13 חודש, 
וחלקן שנים .פשוטות״, בנות 12 חודש. הפיתוח של וס לשבר 
משולב נותן את שברי הקיייב ד' 4 1 ׳ ־דד 5 ־די ? 1 ־ 3 ־ ■״ 
מכני השברים קובעים את המחזורים המתאימים. למשל, 
בחירת התוספת מי ב | תקבע מחזור של 8 שנים, שבהן 3 
שנים מעוברות ו 5 שנים פשוטות, וככל שיעלו בסדרה זו 
של שברים כן תיטב התאמת הל׳ לשנת־החמה. הערך השישי 
הוא למעשה מדוייק לחלוטץ, אך בגלל גודל הסכנה (מחזור 
בן 334 שנה ז) אינו מתאים לשימוש. מאידך, הערבים 4 ו$ 
הם בלחי־מדוייקים עד כדי כך, שאין להשתמש בהם 
אלא לתקופות קצרות (על השימוש ההיסטורי בערכים 
ובפרט על גודל השגיאה המתקבלת מתוך השימוש 
ב ר׳ להלן)• 

111 . צורות היסטוריות של הל׳. 

1 ) ה ל' ה מ צ ר י. הל' השמשי העתיק של המצרים נבדל 
מאחרים בחוסר כל התחשבות בירח. לפחות מהאלף ה 4 
לפסה״ג היתה השנה המצרית מחולקת ל 12 חודש בני 30 
יום + 5 ימים נוספים בסוף השנה (היוונים קראו להם 

ל׳ זה נשאר בשימוש עד הסאה ה 3 לפסה״ג. 

מחמת החסרץ של כ ג יום לעומת שנת־החמה האמיתית, היו 
משתנים תאריכי החגים. ועל כך רומזות רשימות חגים שנש¬ 
תמרו. לשם התאמה למהלך השמש, ובסרט לשם חישוב מראש 
של גיאות היאור, שימשו תצפיות בזריחת הכוכב סיריוס 
(ע״ע), אולם רק בשנת 238 לססה״נ נקבעה שנה בת 365% 



339 


לוח 


340 



5 ות טצרי עתיה 

1 דנים (פנרואר); 2 טלזז (טארם); שוד (אפריל); 4 . תאוטים (טאי); 
5 סרטו (יוני); 6 אריה (יולי); 7 בתולה (אונוסם): 8 . סאונים 
(סטטסברו; 9 עקרב (אוקטובר); 10 קשת (נובטנס; 11 גרי (דצטבס; 
12 טלה (ינואר)—שלוש הסירות בסוד הפנימי 

יום, והשימוש המעשי בה נתפשט רק מימי ראשית הקיסרות 
בתמא. 

2 ) ל" הבבלים, בכל התקופות הידועות כיום, היו 
ירחיים־שמשיים. עיבוד השנים נעשה בראשונה לסי הצורד 
ולא ע״פ כללים קבועים. באמצע המאה ה 6 לפסה״ג מופיע 
מחזור בן 8 שנים שבו 3 שנים מעוברות, בהתאם לערך־ 
הקירוב * 12 שנזכר לעיל ז בראשית המאה ה 4 הוחלף מחזור 
זה במחזור הממוני (ר , להלן). 

3 ) הל' ההודי. הספרות הודית העתיקה בהדו (ע״ע, 

עמ ׳ 486/7 ) מספרת על שנה בת 360 יום, דש לשער שהיו 
מתאימים את השנה למהלך השמש ע״י "עיבור", אולם 
בטכסטים שלאחר זעדה נזכרת שנה זו רק בקשר לקרבנות. 
על־ידד, היו בשימוש שנת־חמה בת 366 יש, שנת־לבנה בת 
354 יש, וגם שנה שהיתר. מבוססת על החודש הסידרי. רק 
במאות הראשונות למניין הנוצרים מופיעות, בהשפעת האס¬ 
טרונומיה הידנית, שיטות מבוססות על ערכים מדדיקים 
למדי של השנה הטרופית שחודש הסינודי, דש לשער שמקורן 
בהיערכוס (ע״ע). אח״כ חלה ערבוביה גדולה, שיסודה בדת 
ובאסטרולוגיה. ביש מעוניינת ממשלת הודו בקביעת ל' 
אחיד — למעשה הל' הנוצרי — למדינה רבת־הדתות. 

4 ) ה ל׳ ה ס י נ י. לפי מסורת נפוצה׳ אך מפוקפקת, נהגה 
בסין כבר בזמנים קדומים שנת־חמה בת 3654 יום. למעשה 
נמצא מצב הל' בסין בעירבוביה עוד בזמן יה״ב באירופה. 
מאז המאה ה 6 לםה״נ השתמשו, בנראה, בסין בל' ירחי- 
שמשי, אד ללא חשבון מולדות וללא כלל קבוע לעיבור 
השנים. רק במאה ה 17 הכניסו הישועש סדר וקביעות בל׳ 
הסיני. 


5 ) בתרבות המיה (ע״ע), והאצטקים, היתר. נהוגה 
שנת־חמה מחולקת ל 18 חדשים בני 20 יש ב״א, אולם 
בזמן הפלישה היו להם גם 5 ימים משלימים בסוף השנה 
שם אף ידעו כי השגה האמיתית ארוסה מ 365 יש, אך לא 
רצו לסטות משיטתם הנוקשה שעדיפו לשנות מזמן לזמן את 
תאריכי החגש הקשורים בעבדות החקלאיות. 

6 ) הל׳ היווני. לפי מסורת מהמאה ה 1 לפסה״נ, 
השתמשו היוונים, חלוצי האסטרונומיה, עוד במאה ה 7 
לפסה״נ בלוח ירחי־שמשי וקבעו כבר אז אח שבר־הקירוב 
* (ר׳ לעיל) בשביל הגודל מז. בהתאם לכד הנהיגו מחזש בן 
8 שנים (? 1 גןוד 81 םז* 6 ) ־ מהן 5 שנים פשוטות ו 3 מעוברות. 
לפני־כן השתמשו, כנראה, בל׳ ירחי בלבד שגם לו מחזש 
של 8 שנות לבנה, אך ללא זיקה לשמש. בקבעם 5 שנים 
של 354 יש כ״א (חודש מלא שודש חסר לסירוגין) 
ו 3 שנים של 355 יום ב״א, הגיעו להתאמה טובה, שהרי 
במחזור זה ישנם 355 2835 = 5 x 354 +3 x יש, מספר ימים 
המתאים ל 8 שנים בנות 12 חדשי־לבנה אמיתיות ( 2834,94 
יום). בעברם לל׳ ירחי־שמשי, המבוסם על מחזור בן 8 שנים, 
הסתמכועל־כך ש 8 שנות־חמה מתקרבות ל 99 = 5x12+3x13 
חדשי־לבנה. בתחילה, בקבעם שנתשמה של 365 יש ששש- 
לבנה של 29% יש, הושגה במשור של 8 שנים התאמה 
מנשה את הדעת ( 365 2920 = 8 x יש לעומת 29% 99 x = 
*/* 2920 יש). אך שנת־חמה ארוכה יותר ואורך החודש עולה 
על 29% יש, לכן מחזור זד. מאחר הן אחרי השמש שן אחרי 
הירח וכבר אחרי מחזורים מעטים נתגלו סטיות גדולות 
מהמולד. 

תיקון חשוב נעשה ע״י ןוטון (ע״ע) האתונאי, בסאה ה 5 
לפסה״נ, שהשתמש בערד-הקירוב ^ בשביל !ת, וקבע מחזור 
של 19 שנה — המחזור המטוני — שבהן 7 שנים (השנים 
3 , 12,9,6 , 19,17,15 למחזור) בנות 13 חשש. שנת המוצא 
לל׳ זה היתה שנח 433 לפסה״ג. מהמאה ה 3 לפסה״ג חלו שי¬ 
נויים וקלקולים בל׳, ואעפ״כ נשאר ביוון ל׳ ירחי־שמשי 
בתוקף עד המאה ה 4 לסה״ג. 

7 ) הל׳ הרומי. החל בתקופת המלוכה ועד למאה ה 1 
לפסה״נ השתמשו הרומאים בשיטות־ל' שונות (בעיקר ירחי- 
שמשי). קביעת הל׳ בסוף תקשת המלוכה ובתקשת הרפוב¬ 
ליקה היתה בידי הכהנים. ראשששנה חל באביב (ראש-חשש 
מארסיוס). בגלל השימוש בשיטות ל' שונות השתררה במ¬ 
רוצת הזמן ערבוביה, ובשנת 46 לפסה״ג ראה יוליש קיסר 
צורך בתיקה הל׳ ע״י ביטול ההצמדה לירח. אז נקבעה, 
כנראה, התחלת השנה באחד בינואר. לשם התאמת הל׳ עם 
המצב האסטרונומי, הוסיף קיסר לשנתשמפנה עש 90 יש, 
ואת אודך שנת־החמה קבע ב 3654 יש ("הל׳ היוליאני"). 
אחרי כל שלוש שנים ״חסרות״, בנות 365 יש, באה שנה 
רביעית ״שלמה״, בת 366 יש. השנים "השלמות" הן אותן 
השנים שמספרן הסשורי מתחלק ב 4 . השנה חולקה ל 12 
חדשים, ש 7 מהם,היום,בני 31 יום, 4 בני 30 יום ואחד(פברר 
אריוס) בן 28 יום. בשנים "השלמות" הוסיפו יש לחודש 
פברואריוס. 

8 ) הל׳ המוסלמי. כפי שנאמד לעיל (עמ׳ 337 ), הל 7 
המשלמי הוא ל׳ ירחי טהור, ללא כל זיקה לשנת־החמה. ל׳ 
זד. נקבע על־פי תקנתו של ^!חמד (ע״ע), שאסר בפירוש את 
עיבור השנה (קוראן 37 , 9 ), שהש נהוג בל׳ הערבי לפניו. 
נקשת־המוצא של הל׳ המוסלמי הוא תאריד ההיג׳רה, יום 


341 


לוח 


342 


בריחת הנביא ממכה למדינה, שחל ב 15 ליולי 622 לפי הל׳ 
היוליאני. בגלל קוצר שנת הלבנה — 34 שנים מוסלמיות 
שוות בערך ל 33 שנות־חמה — אין התאמה אל עונות השנה. 
תאריכי החגים נסוגים כל שנה לעומת שנת החמה וחלים 
במרוצת הזמן בעונות שונות. בל' המוסלמי קיים מחזור של 
30 שנה, ובו שנים חסרות ושלמות (ר׳ לעיל, עמ ׳ 338 >, אבל 
אורך החודש שביסודו של הל׳ המוסלמי " 44 ״ 12 ״ 29 , 
קטן מהערך האמיתי בכ־ 3 , ולכן יאחרו בתקופה של כ 2,000 
שנה ראשי החדשים לפי ל׳ זה כדי יממה שלמה לעומת 
המולד האמיתי. 

9 ) ה ל׳ ה עברי. על הל׳ בישראל עד לגלות־בבל ידוע 
מעט מאד. יש במקרא סימנים לל׳ ירחי בזמן הקדום. אולם 
אחרי ההתנחלות חייבו החגים הקשורים בתופעות הטבע 
והעבודות החקלאיות התחשבות בשנת־החמה (ע״ע גזר, 
לוח). אין ידיעות על שיטת התיאום, השנה העברית התחילה 
בסתיו, אולם לצרכי פולחן נחשב חודש ניסן כראשון לחדשי 
השגה (וע״ע חידש). מסתבר ששבי־ציון הביאו אתם מבבל 
ידיעות אסטרונומיות ושימות כרונולוגיות שהקלו על חשבון 
הל'. 

מראשית תקופת המשנה, ואולי עוד בתקופת הכנסת 
הגדולה (ע״ע), השלימו תצפיות במועדי הופעת המולד את 
קביעת ראשית החודש, על סמך ראיית חרמש הירח החדש 
בשמי המערב קרוב לשקיעת החמה. לגבי עיבור שנים 
השלימו תצפיות במצב החקלאות וה״תקופה" (ר׳ להלן, עט׳ 
342 ). ק י ד ו ש ה ח ו ד ש ע״פ ראיה, שנעזר ע״י תצפיות חו¬ 
זרות ונשנות, מתואר לפרטיו במשנה (ר״ה א׳—ב׳; בבלי שם, 
וגם סנה׳ י׳, ע״ב), את העדים שהיו באים לפני הסנהדרין 
להעיד כי דאו את חרמש הלבנה, היו בוחנים הן מפאת 
מהימנותם האישית וכשרותם המשפטית, והן מפאת התאמת 
עדותם לכללים אסטרונומיים מסויימים, שהצטברו בעיקר 
כמשפחת הנשיאים, שבידיהם היתה הסמכות לקדש את 
החודש. במשך מאות שנים שימשו ידיעות אסטרונומיות אלה 
בעיקר לבדיקת עדויות הראיה, אך במרוצת הזמן נעשו הן 
עיקר ובדיקת העדים טפל, פורמאליות שהמשיכו בה בחינת 
מוסד מקודש ע״י המסורת. 

מבחינת ידיעת הל׳ בתקופת התלמוד, רבת־משמעות היא 
המימרה "מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר" (של 
30 יום! ד״ה י״ט, ע״ב), אולם קשה לקבלה כלשונה. הוא 
הדבר לגבי מסורת מקבילה בדבר אדר (ע״ע) ראשון ואדר 
שני המובאת גם היא בר״ה ואף מסתמכת על חגי, זכריה 
ומלאכי (שם). לעומת זאת מובא: "אחרים אומרים אין בין 
עצרת (שבועות) לעצרת ואין בין ר״ה לר״ה אלא ארבעה 
ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת, חמשה״, וכן: "אין ר״ה 
חל להיות אלא או ביום הנף [העומר] או לאור עיבורו [ביום 
השלושים]" (ערכין ם/ ע״ב), ודומה לאלה גם המימרה "לית 
באן חל (פורים דפרזין) להיות בשני (בשבוע) ולית כאן חל 
לחיות בשבת, חל להיות בשבי צומא רבה בחד בשובה, חל 
להיות בשבת צומא רבה בערובתא [בערב שבת]" (ירר 
מגלה א/ ב׳). מכל אלה יוצא שמספר הימים שבין אדר לתשרי 
שלאחריו היה קבוע. גם מוסכם היה שלא יהיו (בשנה פשו¬ 
טה) יותר מ 8 חדשים מלאים, ולא פחות מ 4 . מסתבר, א״כ, 
שחוקיות ניכרת לגבי אורך החדשים ( 29 או 30 יום) היתח 
קיימת בתקופה קדומה למדי. במיוחד השתדלו לא לעבר 
אלול ואדר, כדי שיספיקו יהודי בבל לדעת מראש ע״י השלי¬ 


חים שיצאו אליהם מא״י, מתי יחולו ר״ה ופסח. מובן כי 
דברי "אחרים" שבמסכת ערכין מכוונים רק לכלל. אילו רצו 
לומר שתמיד יש לשנה פשוטה 354 יום( 50 שבועות + 4 ימים) 
ולמעוברת 383 ( 54 שבועות + 5 ימים), היו ראשי החדשים 
נסוגים לעומת המולדות במהירות רבה. מימרתו של רבן 
גמליאל "אין חידושה של לבנה פחות מכ״ט יום ומחצה ושני 
שלישי שעה וע״ג חלקים" (ר״ה כ״ה, ע״א), מכוונת בדיוק 
למידת החודש הסינודי בל׳ העברי הקבוע, אך ודאי אין זה 
הנוסח המקורי, והמלים "ע״ג חלקים" (ר׳ להלן), וקרוב 
לודאי כל המלים אחרי "כ״ט יום", הן תוספת מאוחרת. 
לפחות עד סאה שנה לאחר חתימת התלמוד, לא בטל לגמרי 
הסקס החגיגי של קידוש החודש ע״פ ראיה׳ ומשהו ממסורת 
מקודשת זו נשמר אפילו בל' הקבוע: "המולד" שביסוד 
הל' מכוון לא לקיבת ("קו׳ניונקציה") האסטרונומי, אלא 
לזמן שבו אפשר כבר לראות את הלבנה החדשה, היינו 
יממה או יותר אחר הקיבת. 

הכללים לעיבור שנה ע״י הוספת חודש אדר שני 
מתוארים בפרוטרוט במסכת סנהדרין י׳—י״ג, שלושה חם 
הגורמים העיקריים וצירוף 2 מהם מספיק. ואלה הגורמים: 
האביב (הבשלת השעורה כדי הבאת העומר), פירות האילן 
(מצב התפתחותם באביב, בשים לב להבאת ביכורים מן 
העצרת ואילך), והתקופה, ר״ל: המועד של שוויון היום 
והלילה באביב, שלא יחול אחרי ט״ו בניסן. הוספה של 
30 יום (או ״חודש״, בן 29 או 30 ) לפני ניסן, באה לתקן 
את המצב בשעת צורך. נמצא בי הגורם האסטרונומי לבדו— 
שוויון היום והלילה— איננו מכריע ומשקלו קטן מזה של 
המצב בחקלאות. נוסף על אלו נעזרה הסנהדרין גם במחזו¬ 
רים שונים, בני 30,8 ואפילו 84 שנה, אם כי המחזור המט 1 ני, 
(ר׳ לעיל) שהוא מדוייק מהם, היה ודאי ידוע היטב באותו 
זמן. 

במשך תקופה של לא פחות מ 800 שנה, מימות רבי 
עקיבא, שהיה, כנראה, ראשון למתקני כללים קבועים, עד 
המחלוקת שבין רב סעדיה גאון לבין בן מאיר (ע״ע) 
חלה התפתחות איטית לקראת ל׳ קבוע, אולם מהמאה ה 10 
לסה״נ, לא חל עוד כל שינוי בל׳. הנהגת ל׳ קבוע היתד׳ צעד 
מהפכני מבחינה דתית, בפרט לאור זכותם המסרתית המיוחדת 
של חכמי א״י בקידוש החודש ובעיבור שבים. גזירות השמד 
והצרות הרבות שתכפו על הגלויות ועל יהודי א״י היו הגורם 
העיקרי לשינוי זה. המסורת בפיו של ר׳ האי גאון (ע״ע), 
לפיה תיקן הלל השני(ע״ע) את הל׳ הקבוע, אינה מדוייקת 1 
הוא קבע רק מספר כללים, שביניהם היה, כנראה, מחזור 
הלבנה (הםטוני). אך הל׳ בכללו תוקן שלבים־שלבים. בין 
העיקרים הקדומים היה מחזור הלבנה, ללא קביעה יציבה 
של השנים המעוברות שבו ודחיית ראש השנה מימים ד׳ ר, 
ואילו תיקונים אחרים (כגון ארכו המדוייק של כל חודש, 
שאר הדחיות, החשבון ממולד תוהו וכר, — ר׳ להלן) נתקבלו 
מאוחר יותר. "תקופת .שמואל", הנקראת על שם האמורא 
שמואל (ראשית המאה ה 3 לסה״נ) שהיו לו ידיעות מרובות 
באסטרונומיה (מכאן כינויו "ירחינאה"), היתה מקובלת מאז 
המאה ה 3 , והיא אינה אלא השבה היוליאנית .(ר' לעיל), 
המחולקת באופן שווה ל 4 עונות השנה (בניגוד לעוב¬ 
דות האסטרונומיות), שארכה הממוצע של כל אחת הוא: 



343 


לוח 


344 


מבנה הל׳ הקבוע. היממה מתחילה בשעה 6 בערב, 
בלומר, רבע יממה אחרי הצהירה הממוצעת (לפי קו האורך 
של ירושלים), ללא הבדל בין עונות השנה. היממה, שארכה, 
איפוא, יציב, מתחלקת ל 24 שעות שוות (ע״ע יום ולילה), 
והשעה מתחלקת ל 2%3 8 .5 = 1080 ,חלקים״ שווים ן החלק = 
3 /! 3 שניות. המספר 1080 (= 3x360 ) הוא נוח כי יש לו 
מחלקים רבים מאד ביחס לגדלו. יש המחלקים את -החלק" 
ל 76 -רגע ״! אולם אק השיבות לחלוקה נוספת זו, הקשורה 
למספר השנים ( 19 ) שבמחזור. 

אורך החודש נקבע ל 29 יום 12 שעה ו 793 חלקים, 
כלומר * 3$ " 44 * 12 נ> 29 (מעתה יסומן גודל זה ב 1 * 1 ). 

1 * 1 מתאים בדיוק נפלא לקביעה האסטרונומית של החודש 
הסינודי הממוצע (ר׳ לעיל), בניגוד לאורך החודש בלוח 
המוסלמי (הקבוע/ וגם לאחר עשרת אלפי שנים לא תחול 
ססיה גדולה מהמציאות. כמובן שהמדובר הוא בחודש 
ה מ מ ו צ ע, אך יש עניינים שבפולחן התלויים במולד האמי¬ 
תי, כגון זמן קידוש הלבנה (בדרך כלל שמים לב למולד 
האמתי רק כשחל ליקר חמה), וברכת החודש בשבת לפני 
ר״ח (שמן הראר להכריז על הסולד האמיתי ולא הממוצע). 

אורך השנה. הל , העברי, המבוסס על הערך המטוני 
המקורב . 3 בשביל !מ (ר׳ לעיל), משלים את עודף שנת 
החמה על שנת הלבנה במחזור של 19 שנה שבהן 12 שנים 
פשוטות בנות 12 חודש שארכן 4 ^ 12 = " 876 8 11 ** 354 , ו 7 
שנים מעוברות בנות 13 חודש שארכו 1314 = " 589 , * 21 ־> 383 . 
לפי זה שנה פשוטה קצרה משנת חמה כמעט ב 11 יום ושנה 
מעובדת ארוכה ממנה בלמעלה מ 18 1 / 2 יום. 

ארכו של מחזור בן 19 שנה, הנקרא -מחזור הלבנה"(מחזור 
קטן של י״ט ללבנה) ולהלן, בקיצור, -מ ח ז ו ר", הוא איפוא 
23514 ]= 1 * 1 ( 12x12+7x13 )]. נמצא שארכה הממוצע של 
שנת החמה (שיסומן להלן ב 8 ) בל׳ העברי הוא ^ך ?׳ 

כלומר, ח !| 997 " 5 ״ 365 שהוא בערך ^ 25 " 1 55 *צ ** 365 
(מתוך אי־הבנה קיבל הגודל 8 בספרות העברית את השם 
-תקופת רב-אדא״). § נמצא בין שנת החמה האסטרונומית 
8 ובין השנה היוליאנית " 3654 (תקופת שמואל). אם כי 
שנת־החמה של הל׳ העברי מדוייקת בהרבה מהשנה היוליא־ 
נית, קיימת עדיין סטיה ניכרת מ 3 : *׳ 6939.6018 = 195 , 
ואילו ״ 6939.6884 = 5 19 . הפרש זה, העולה על ״ 0.08 במשך 
19 שנה, מצטבר ליום שלם במשך 216 שנה. 

לביאור המונחים -מחזור־לבנה" ו-תקופת שמואל" יש 
להוסיף, כי שמואל קיבל את הערך ״ 365$ לשנה, ולפי זה 
מחלקים את השנה ל 4 -תקופות" שוות בקירוב: תקופות 
ניסן (משוויון היום והלילה באביב עד היום הארוך ביותר) 
* 92.9 , תמוז(עד שוויון היום והלילה בסתיו) ״ 93.6 , תשרי— 
״ 89.7 וטבת — ״ 89.1 . לתקופת שמואל שני שימושים בל׳ 
הקבוע, ושניהם מפוקפקים: א) התחלת "השאלה" ("ותן טל 
ומטר לברכה" [בברכת־השנים שבתפילת שמונה-עשרה]) 
בחו״ל, שנקבעה בבבל לפי צרכיה היא, ונשארה — ללא כל 
הצדקה — בכל ארצות הגולה, שצרכיהן שונים < ב) -ברכת 
החמה״, שאין לה היום כל יסוד של ממש < היא חלה פעם 
ב-מחזוד החמה״ של 28 (= 4x7 ) שנה. מחזור זה (מחזור 
גדול של כ״ח לחמה), מקומו בל׳ היוליאני ולא בל׳ העברי 
(ר׳ לעיל עמ׳ 342 ). 

בעיה משנית היא קביעת השנים המעובדות בתוך מחזור 


הלבנה. מבחינה מאחסאטית ישנן 19 אפשרויות שקולות 
המתקבלות ע״י ״תמורה מעגלית״ של החלוקה 3 , 6 , 9 , 
11 , 14 , 17 , 19 . הל׳ העברי קיבל, מטעמים שאינם ברורים, 
אח החלוקה 3 , 6 , 8 , 11 , 14 , 17 , 19 , היוצאת מהחלוקה 
הקודמת כשמתחילים בשנה ה 12 . חמססרים מציינים אח 
מקום השנים המעובדות במחזור, וסימנן: גו״זז אדז״ט. 
מתברר שהמחזור מורכב ממחזור בן 8 ובו 3 מעוברות — 
ומחזור בן 11 ובו 4 מעוברות, בהתאם לשברים המקורבים 
הקודמים ל - 3 ,שהם ^ ו | (ר׳ לעיל אצל שברי הקירוב 
לערך מז). 

מכיון שהחודש, כשנה, יכול להכיל רק מספר שלם של 
ימים, מתחייבים חדשים חסרים, בני 29 יום, וחדשים מלאי* 
בני 30 הואיל וארכה של שנה פשוטה גע בץ 354 ל 355 יו* 
ושל מעוברת — בץ 383 ל 384 ׳ יש מקום׳ לכאורה, ל 4 סוגי 
שנים לפי ארכן: 2 של פשוטות ( 354 ו 355 ) ו 2 של מעוברות 
( 383 ו 384 ), וחודש העיבור יהיה, איפוא, בן 29 יום. אולם 
גורמים חיצתיים (ד׳ דדזיות,להלן) מתעים מצב זה. למעשה 
קיימים 6 ארכים של השנה, כשחודש העיבור הוא בן 30 
יום, ושני חדשים בשנה הם בעלי אורך משתנה. חכמי העיבור 
בחרו בסרחשון וכסלו כחדשים משתנים. לחודש העיבור 
נבחר אדר ("אדר ראשון") ומקומו לפני חודש אדר הרגיל, 
הסמוך לפסח (קרוי כשנה מעוברת "אדר שני"). חוץ מאלה, 
החדשים הם מלאים וחסרים לסירוגין: תשרי, שבם, ניסן, 
ם ל מ ואב מלאים, סבת, אדר (שגי), אייר, תמה ואלול חסרים. 

חשובי חל'. בחשובי הל׳ העברי נוהגים להשתמש 
במספרים הנכתבים באותיות עבריות הקצור המקובל לאורך 
החודש( 1 * 1 =״ 793 * 12 * 29 [ר׳ לעיל]) הוא כ״ט י״ב תשצ״ג. 
בחשובי הל׳ ובעיקר בקביעת היום בשבוע של הסולד אין 
נזקקים לאודך החודש או השגה אלא לעודף האורך על 
מספר שלם של שבועות (לשארית מודדלו 7 ). עודף של 
אורך החודש על 4 שבועות ( 14-28 ) הוא אי״ב תשצ״ג 
(" 793 * 12 ״ 1 ). עודף זה נקרא שארית החודש (או 
יתרה), והוא גם ההבדל בימי השבוע בין מולד אחד לזה 
הבא אחריו. עודף שנה פשוסה על 50 שבועות — שארית 
שנה פשוטה הוא ד״ח תתע״ו(״ 876 * 8 ״ 4 ). ושארית שגה 
מעוברת על 54 שבועות היא הכ״א תקפ״ט (״ 589 ״ 21 * 5 ). 
את ״שארית המחזור״, כלומר, ערפו של המחזור של 19 שנה, 
מחשבים ע״י צרוף של 12 שאריות של שנים פשוטות ו 7 
שאריות של שנים מעובדות ומציאת היתרה על מספר שבר 
עות שלמים. שארית המחזור המתקבלת היא בי״ו תקצ״ה 
״ 595 * 16 * 2 ). 

חשוב המולד של כל חודש מתקבל על ידי צרוף שארית 
החודש למולד של החודש שלפניו או ע״י הכפלת שארית 
החודש במספר החדשים שעברו וצרוף תוצאת המכפלה למולד 
תשרי של אותה שנה. מולד תשרי של שנה נתונה.*/ מתקבל 
על ידי צרוף יתרת השנה שלפניה למולד תשרי שלה ומציאת 
העודף על שבוע שלם, או על ידי חשוב החוזר לנקודת המוצא 
של הל׳(ר׳ לחלן). 

נקודח המוצא ("העיקר" 011 סק£) למניין השנים 
היא "ליצירה", כלומר, לבריאת העולם. מניין זה מתבסס על 
החשבונות של בעל -סדר־עולם" (ע״ע) ונזכר בתלמוד רק 
דרך אגב. למעשה לא השתמשו בו עד המאה ה 8 . אך במאה 
ה 9 הוא כבר נמצא במצבות, ומהמאה ה 12 נתקבל על האומה 
כולה. לפי מניין זה חל ר״ח תשרי של השנה 1 לבריאת 



345 


לוח 


346 


העולם בסתיו (אוקטובר לסי "הלוח ד״יוליאני") של שנת 
3761 לפסח״ב. למולד תשרי זה. שהוא המוצא לבל חשבונות 
הל/ נקבע התאייד יום שני, 5 שעות, 204 חלקים, וסימנו 
ב ה ר ״ ד * הוא נקרא גם "מולד תוהו", ספני שההנחה היא 
שהאדם נברא ביום ף, שהוא ר״ה של שנח 2 , ו 5 הימים 
הקודמים לכד נמנים על שנת 1 , שהיא שנה פשוטה. 

התאייד ב ה ר" ד תלד בשני גורמים עיקריים אלו: 

א) הוספת שארית שנה פשוטה (שנת 1 ), שהיא ד" ח 
תתע״ו, על בהר״ד נותנת וי״ד (יום ששי 14 שעות) 
שהוא ״מולד אדם״ (היינו מולד שנת 2 ), — תאריך שהוא 
מתאים לאגדות על יום בריאת אדם (ר׳ למשל, סנה׳ ל״ח, 
ע״ב). ב) ע״ס תצפיות של ליקויי-חמד. בתקופת התלמוד, 
בעיקר זה שבסולד ניסן ד׳ אלפים קי״ט ( 15 במארס 359 ) 
ושלפניו במולד תמוז ד׳ אלפים ק״ו( 6 ביוני 346 ) — שהיה 
כמעט מלא — חישבו אחורנית עד "מולד־תוהו" ו״מולד־ 
אדם״, ובנראה מצאו התאמה — אף כי לא שלמה — ל״מולד- 
תוהו". 

חשובי המולד של חודש תשרי של שנה ססויימת 4 , 
הקובע את היום שחל בו ראש השנה ואת שאר המועדים. 
נעשים איפוא ע״יהפעולות הבאות: (א) מכפלת שארית מחזור 
(בי״ו תקצ״ה) במספר המחזורים שעברו עד לשנה שהוא 
המספר השלם בסנה (ב) מכפלת שארית שנה פשוטה 
(ד״ח תתע״ו) במספר השנים הפשוטות שעברו עד לו/ 
במחזור של שנת ו/. (ג) מכפלת שארית שנה מעוברת (הכ״א 
תקפ״ט) במספר השנים המעוברות שעברו עד ל^ באותו 
מחזור. (ד) צרוף מספרים אלו למולד תהו(בהר״ד) ומציאת 
היתרה העודפת על מספר שלם של שבועות (מודולו 7 ). 

דחיות: קביעת היום בשבוע שבו חל ר״ה מסובכת יותר 
בגלל הדחיות, שהן 4 כללים הקובעים כי בתנאים מסויימש 
ידחה ראש השנה מהיום שבו חל מולד תשרי לפי הל׳ ליום 
הבא אחריו או אפילו מאוחר יותר. הדחיה העיקרית היא 
א ד" ו, הקובעת כי לעולם לא יחול ר״ה בימים ראשון, רביעי 
או ששי בשבת (של השבוע). לדחיה זו שני נימוקים שונים, 
האחד של הרמב״ם: ״לפי שהחשבון... הוא לקיבוץ הירח 
והשמש בהילוכם האמצעי ולא במקום האמיתי... לפיכך 
עשו יום קביעה ויום חזיה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי...״ 
(הל׳ קדה״ח, ז/ ז׳), והאחר הוא המובא בגמרא (ר״ה ב/ 
ע״א ! סוכה נ״ד, ע״ב? ירו׳ מג׳ א/ ב׳), כדי שלא יחול יום 
הכיפודים בערב־שבת או במוצאה "משום מתיא" (משום 
המתים! זאת לדעת ר׳ אחא בר חגינא, שהלכה במותו), 
כלומר: כדי שלא תתעכב יומיים קבורתו של מי שמת 
ביוה״ב או בשבת. 

הדחיה מיום א׳ מנומקת ע״י ר׳ סימון (ירושלמי, סוכה 
ד׳, א׳): כדי שלא יחול "יום־הערבהי׳ (=הושענא רבה 
[ע״ע]) בשבת! זהו נימוק קלוש, כאילו דוחים את המועדות 
בגלל איסור קל מעץ זה, והרי בביהמ״ק הערבה דוחה שבת. 

נימוקו של הרמב״ם קשה, משום שעל־סיו צריך היה 
לדחות ראש־השנה תמיד למחרת יום המולד, ולקבוע נקשת- 
המוצא בהר״ד. 

נימוק זה של הרמב״ם ודאי צודק לגבי הדחיה השניה, 
"מולד ז ק ף. היא קובעת כי כאשר חל לסי החשבץ מולד* 
תשרי בצהריים (שעה י״ח) או מאוחר מזה, יחול ד״ח 
למחרתו (ואם אי־אפשר למחרתו, משום אד״ו — למחר¬ 
תיים). מוטעית הדעה כאילו הנימוק הוא משום שאם הקי¬ 


בוץ חל לסנה״צ, אפשר לראות את הסולד בערב! ראיית 
המולד חרשת 18 — 24 שעות לפחות לאחר הקיבוץ, ולכן 
ודאי שהנימוק ל״מולד זקך הוא כדי להוסיף 6 שעות על מולד 
בהר״ד, אולי בהתאם לפירושו הג״ל של הרסב״ם. 

שתי הדחיות הללו גורמות לכך שלא ח ב 4 סוגי שנה, 
בעלי אויד של 354 , 355 , 383 , 384 ימים כנ״ל (עמ ׳ 344 ), 
ומגדילות את מספר סוגי השנה לשש: 3 של פשוטות בעלי 
355,354,353 יום, ו 3 של מעוברות בעלי 383 , 385,384 יום. 
כי אם, למשל, חל סולד תשרי של שנה פשוטה בצהרי השבח 
דהיינו בז׳ י״ת (דתית מולד זקן) או לאחר מכו (עד א׳ ט׳ 
ד״ג) הרי שלפי מולד זקן ידחה ר״ה לץם א׳ ובגלל דחיית א׳ 
ליום שגי. הוספת שארית שנה פשוטה (ד״ח תתע״ו) תתן 
את הסכום ה׳ ב׳ תתע״ז או לאחר מכן (עד ה׳ י״ז תתרע״ט) 
שהוא הסולד של השנה שלאחריה, ולכן ר״ה של השנה הבאה 
חל ביום חמישי. אם כן, אודך אותה שנה הוא רק 3 ימים 
למעלה מ 50 שבועות, כלומר 353 יום. כיוצא בזה, אם חל 
מולד תשרי של שנה מעוברת בראשית היום השני (או אף 
במה שעות לפני כן, או בסופו, וכל שכן אחד כך), הדי הוספת 
שארית שגה מעוברת (הכ״א תקס״ט) תתן תחולת סולד 
תשרי לשנה הבאה בז׳ ב״א תקס״ס, ור״ד. שאחרי השגה 
המעוברת יחול גם הוא ביום שני. נמצא. שארכה של שנה 
זו הוא 55 שבועות, כלומר 385 יום. 

השנים לסוגיהן נקראות "חסרות", "כסדוץ", "שלמות", הן 
בפשוטה הן במעוברת. בשנה חסדה — מדחשץ וכסלו שניהם 
חסדים, בשנה כסדרה — מרחשון חסר וכסלו מלא, ובשנה 
שלמה שביהם מלאים. 

שתי דחיות נוספות נובעות מן הדרישה שלא יתקיימו 
יותר מששת הסוגים הנ״ל של שנים, כדי למנוע סיבוך 
מיותר. ואלו הן: 

1 ) ג״ט ר״ד בשנה פשוטה. אם חל מולד תשרי בשנה 
פשוטה בדם ג׳ בין שעה ט׳ ור״ד חלקים, עד שעה י״ח, יחול 
ר״ה ביום חמישי ולא ביום ג׳! כי אם היה חל ר״ה ביום 
שלישי, יחול ר״ה של השנה העוקבת — ביום שני, שהדי 
הוספת שארית שנה פשוטה (ד״ח תתע״ו) על ג״ט ר״ד, 
וכל שכן על שעה מאשרת מזו, תתן סכש של ז׳ י״ת ויותר, 
ור״ה יחזה בגלל מולד זקן שחיית א׳ ליש ב׳, שיתה מתקבלת 
שנה בת 356 יש. כדי למנעה נדחה במקרה זה ר״ה מיש 
שלישי ליום חמישי. 

2 ) בט״ו תקפ״ט אחרי שנה מעובדת. אם 
בסיומה של שנה מעוברת חל מולד תשרי ביש שני, משעה 
ט״ו תקס״ט חלקים ועד שעה י״ח, ידחה ר״ה ליש ג/ כי 
לאחר ח י ם ו ר של שארית שנה מעוברת (הכ״אתקפ״ט) 
מהמולד הנ״ל מתקבל ג־ י״ת, שהוא המולד של שנת העיבור 
וע״פ שתי הדחיות הראשונות יחול ר״ה של אותה שנה 
מעוברת ביש חמישי, בעש שר״ה אחרי העיבש חל ביש 
שני, כך שהשגה המעוברת תהש בת 382 יום בלבד. משש 
כך, נדחה ר״ה שאחרי העיבש למחרתו, יום שלישי, ששנה 
המעוברת תהש בת 383 יש. דחיה זו היא נדירה מאד, שיא 
חלה פחות מפעם אחת ב 100 שנה. סימנן של הדחיות כולן, 
הוא החרוז: 

"לא אד" ו ראש, 

מולד זקן בל תדרוש, 

ג״ט ר״ד בשנה פשוטה גרוש, 

בט״ו תקפ״ט אחרי עיבור עקור סלשרוש." 



347 


לוח 


348 


נוהגים לציין קביעתה של שנה בשלוש אותיות: הראשר 
נה מורה על היום בשבוע שבו חל ר״ה, השניה על סוג השנה: 
ח(חסדה), כ(כסדרה), ש(שלפה), והשלישית יום השבוע שבו 
חל ראשון של פסח. לפשל: שבה שקביעתח הוא בת״ג, היא 
שנה חסרה שבה ר״ה חל ביום ב , וראשון של פסח ביום ג/ 
קיימות 24 אפשרויות שונות של צירופים, אך למעשה בגלל 
הדחיות יש רק 14 קביעות ואלו הן: 


למעוברת 

לפשוטה 

בתה 

בחג 

בשז 

בשה 

גכז 

גכח 

הזזא 

הכז 

השג 

ד,שא 

זחג 

זחא 

זשח 

זשג 


עיון בסבלה מדאה, כי השנים החסרות והשלמות שכיחות 
ואילו השבים בסדרן נדירות. 

השתי בקביעתה של שבה הוא לא רק ביום השבוע של 
ר״ה, אלא גם באורך החדשים מרחשת וכסלו ובחודש העיבוד. 
לבן מראשית אדר הסמוך לניסן ועד לכ״ט במרחשת אין 
שתי בין שנה לשנה (חח מפרסים התלויים ביום בו חל 
ר״ה, כגת פרשיות השבוע, צום נדחה וכר). על יציבות זו 
בקיץ מסתמך הכלל: א״ת ב״ש ג״ר ד״ק ה״צ ו״פ ז״ע* שפי¬ 
רושו : האות הראשונה (א׳ עד ד) מודה על ימי הפסח, מהרא¬ 
שון עד השביעי, והאות השניה היא קיצור של: ת<שעה 
באב), ש(בועות), ר(אש השנה), ק(ריאת התורה* הכוונה 
לשמחת תודה בחו״ל), צ(ום כיפור), פ(ורים דפרזת), 


ע(צמאות, ה׳ באייר). הכלל הוא שמועד האות השביה חל 
באותו יום בשבוע בו חל היום הנדון של פסו 4 למשל, בשנה 
(היא נחשבת מאדר עד תשרי) בה חל ראשת של פסח ביום 
א׳, חל ר״ה ביום ג׳, יום הכם ודים ביום ה/ יום העצמאות 
(— ה׳ באייר) בשבת 

ערב פסח שחל להיות בשבת בהתאם לדתיות 
אין ראש־השנה חל אלא בימים בגה״ז בשבוע, ולפיכך (על 
פי ג״ד) את ראשת של פסח תל אלא ב־אגה״ז. הסיכויים 
לתחולת ר״ה ביום ג׳ (ולכן ערב פסח בשבת) הם בדיוק 
החצי (!) לסיכוי כל יום אחר (!) כי בגלל אד״ו זוכה 
יום ב׳ גם מסיכויי ידם א׳, יום ה׳ מיום ד/ שבת מיום ר. 
אולם חשבון מדוקדק (המבוסם, בין השאר, על דחיית ג״ט 
ר״ד) מראה שסיכויי תם ג׳ כ !י לעומת ? לשבת, יותר מ! 
ליום ה/ והמעט ! ליזם ב/ לדוגמה: במשך המאה הנוכחית 
ה׳ ת״ש — ת־ת ליצירה חל ר״ה ביום ג׳, ב 11 השנים: 
ה׳ תשי״א, טו, לה, לח, סב, בה, סב, סו, סם, פס פו. 

מ ח ז ו ר י ו ת ה ל׳ העברי. אחרי עבור מספר מסווים 
(,>״) של מחזורי לבבה בני 19 שנד" חל המולד של אותו 
תאריך עצמו בשבוע (בימים, שעות, חלקים) כמו בתחילת 
והנה שאריתו של מחזור יחיד היא " 595 ״ 16 ״ 2 = ! שהם 
69715 חלק < לכן, כדי שהצסברות של מ שאריות פחזודי 
הלבנה תשוה לשבוע שלם(שהוא 7,24,1080 = 181440 חלק), 
או לכפולה שלו, חייב להתקיים (בחלקים) = 181440 .אל, 

כאשר אל,מ מספרים שלמים. זוהי משתאה בשביל מ שפתרונה 
הן כפולות של 36,288 = "מ. מספר זה יש לכפול עוד ב 19 . 
כדי לקבל את מספר השנים שבסופן חחד הכל לקדמותו 
כשמולד בהר״ד יחול בתשרי, והוא 689472 שנח! כלומר, 
את למעשה מחזוריות בל׳ העברי. אעפ״כ יש כפעס סח־ 


- 1 

ס 

40 

4 •^ 

( 80 ןעג> נ ים י תש׳ך 

המולד: 7 זז׳ £5 מ׳ על ש׳* 6 זומזיג אווענד 

29 

30 

ראשו חדשו.__ זיז** 

דינסטיג 

סיטויאד 

1 

2 

31 


דאנעה 

3 

1 

2 

ע 6 6 ! 17 <אז* 

ומןרא פנוי.•. 

פרייטיג 

שבת 

4 

5 

3 


זונטיג 

6 

4 


נזאנטיג 

7 

5 


דינסטיג 

8 

6 



מיטוואד 

9 

? 



דאנער. 

1 0 

8 

9 

10 

11 

12 

13 

ס 

ו* 

כ 4 

א 

ל* על ... 

צו.שבת הגדול 

_כערבגודקין החסן . 

_ערב פסח, — 

_ א ". טל. ספירה 
כ׳ ״. _ 

פרייטז; 

שבת 

זונטיג 

מאנטי! 

דינסטת 

סימיואד 

1 1 
12 

13 

14 

15 

16 

14 

צ 1 

16 

ב 

ב 

ד 

_.א׳..חרזז 0 *פ. . . 

.כ׳ ... 

ג׳ _.״_... 

ד א נער. 
פרייסיג 

שבת 

1 7 

18 

19 

17 

ה 

ד׳ " . 

זונטיג 

20 

18 

19 

20 

ו 

ז 

ח 

שביעי שלפסח. . 
....אחרון •...?.יזכור 
אסרויחג __ 

מאנטיג 

דינסטיג 

מיסוואד 

2 1 
22 
23 

21 

ט 


דאגער. 

24 

22 

23 

24 

ל 

יא 

יב 

_י 1 ב־ עז..... 

שסעי.__מכה*ח...פ# 

פיייטש 

שבת 

וונטיג 

25 

26 
27 

25 

יג 


מאנטש 

28 

26 

יד 

ערב ואז אייר .. ; 

דינסמש 

29 

27 

3 ג 

*ו , יד.*ו^י _ 

כזיטוואד 

30 


( 29 נזע<> אייר תעיף 

המול ד: 8 ח' 9 מ על ;ניגנה 7 דיגסשיב פדי 
ב׳ ר׳וז . 06 קח* 

.׳ 1 * 47 ־ 7 

מי<ימ:::: 9 ״ב . 


1 

2 

3 

4 

5 

6 

7 

8 
9 

10 

11 

12 

13 

14 

15 

16 
1? 
1 8 

19 

20 
21 
22 

23 

24 

25 
2( 
27 

26 
29 


ישנ^ר. 

פרייטיע 

שבת 

וונטיג 

הזאנמיג 

דינסטע 

מיטוואד 

דאנער. 

פרייטש 

שבת 

זונטיג 
מאנטת 
דינסטזג 
מיטזזאך 
דאניור. 
1 דייסת 

שבת 

זו נשיג 
מאנטי* 
דינסטיג 
מיטויאד 
דאנעה 
פרייטז 

שבת 

זוגטיג 

מאנטיג 

דינסטש 

סיסוואך 

דאנער. 


£01 ^ א* 4 י 

_ימ*'! 4 'י 4 'ייז.!*׳**.. 


5 ־ב:"• 

,.*ז׳. 


.פסח שבי 


. י 

אמרי.־ד 1 ד... 

_<ג כעמר... 


—.—״^•'״ע־פ — 

בהו^;םכה^פ׳ה. 


28 

29 

30 
1 
2 

3 

4 

5 

6 

7 

8 
9 

10 
11 
12 

13 

14 

15 

16 
1? 

18 

19 

20 
21 
22 
23 

וםם 4 ג 


::ער^ז״םיון 7 . 


25 

26 


החדשים ניסז ואייר —מתור לווז 3 ברי ל׳ 6 כת ת׳*״ד, ׳ 6 נדםם בטזסקווה 















































349 


לוח 


350 


זודיות של 247 שנה. בי כשכוסלש ב 13 את שארית המחזור 
0 = " 595 ״ 16 ״ 2 ) ומנכים 4 שבועות שלמים, מקבלים 
״׳ 175 ״ 23 * 6 , כלומר 905 חלק בלבד פחות משבוע שלם (טור, 
או״ח, תכ״ח). לפיכך, כעבור 247 = 13-19 שבח, נסוגים 
תאריכי המולדות(בשבוע) בפחות משעה אחת, וברוב הסקרים 
אין הפרש קטן זה משנה את קביעת השנה. תקופה זו של 
247 שנה נקראת עיגול (דרבי גחשץ). 

ברוב המקרים, גם כעבור מספר לא־גדול של עיגולים — 
למשל, בתוך אלף שנח — נשארות קביעות אלה בתקפן, 
ומתקבל, איפוא, מעין .לוח תמידי". 

תיקון הל/ השנה הממוצעת של הל׳ העברי ארוכה 
בלמעלה מ 6 דקות משנת החסה האמיתית(ד לעיל עמ׳ 343 ). 
בגלל סטיה זו יש במאה ה 57 וה 58 למניין הל׳ העברי שלוש 
שנים בכל מחזור, השנה ה 8 , ה 11 וה 19 , שבהן חל הפסח 
לא בזמן מליאת הלבנה הראשונה אחרי שוויון היום 
והלילה (החל ב 21 במארס לפי הל׳ הגרגוריאני) כי אם בזמן 
מליאת הלבנה השניה, כלומר, אחרי ה 20 באפריל, אחרי 
תום חודש האביב. בעבור זמן תתוסף שנה רביעית — ה 3 
במחזור—ובמשך המאות הבאות גם חמישית (ה 14 למחזור) 
וכן הלאה. ומשום־כך נשמעה דעה כאילו יש צורך בתיקה 
הל׳ העברי, שהרי פסח חייב לחול "בחודש האביב", ולכן 
אסור לעבר שנח אם ע״י עיבורה יידחה ניסן הרבה לאחר 
שוויה היום וחלילה והפסח יחול לאחר תום חודש האביב. 
נימוק זח בטעות יסודו, שהרי משמעות המונח "חודש האביב" 
אינה אסטרונומית כי אם חקלאית (ר׳ לעיל, עמ׳ 342 ) ויש 
גם שנים שבהן לפסח תאריך מוקדם מדי לפי המצב החקלאי 
(כמו בשנה ה 5 ועוד יותר ב 16 למחזור, שבהן חל עכשו א׳ 
פסח בסביבת 27 במארס). התיקה יהיה בשינד מקומן של 
השנים המעוברות בתוך המחזור של 19 שנים, אך ניתן 
לדחות עוד כ 1,000 שנה. 

10 ) הל׳ הנוצרי. הכנסיה הנוצרית קיבלה בירושה 
את הל' השמשי המתוקן ע״י יוליוס קיסר, כלומר את הל׳ 
חיוליאני, וקבעה לפיו את חשבה מועד הפסחא (ר׳ להלן). 

אולם במאה ה 15 הכירה הכנסיה, שאין להשלים עם 
סטיית הל' היוליאני משנת־החמה האמיתית, העולה על 11 
דקה לשנה. במשך המאות ה 14 — 16 דנו הרבה בעניין זה 
וב 1582 ביצעה ועדת אסטרונומים ותאולוגים, שנתמנתה 
ע״י האפיפיור גרגוריוס ^^^ x (ע״ע), את הרפורמה .הגרגר 
ריאנית״. באוקטובר 1582 ״הושמטו״ 10 ימים, ואחרי ה. 4.10 
בא ה. 15.10 . בזה תוקנה הסטיה שהצטברה עד אז. כדי למנוע 
שגיאה דומה בעתיד, נקבע כי השנים שמספרן מסתיים בשני 
אפסים ואינו מתחלק ל 400 , תחיינה חסרות, אף־על-פי שהיו 
צריכות להיות שלמות לפי הכלל היוליאני. לפי זה השנים 
1700 , 1800 , 1900 , 2100 וכד׳ הן חסרות. כן החליטה הוועדה 
על שינד חשבה הפסחא. ל׳ מתוקן זה נקרא "ה ל׳ ה גרגו¬ 
ר י א נ י". 

לפי הל׳ הגרגוריאני, העודף מעל ל 365 יום הוא 
^ - ! = ״ 0.2425 , לעומת העודף המדוייק, שהוא' 0.2422 , 
או על אף הסטיה הקטנה, מספק אודך השנה של 
' 365.2425 את צרכי החיים. הסטיה מצטברת במשך בל 400 
שגה ל ״ 50 ״ 2 בלבד, ורק אחרי כ 3400 שנח היא מגיעה לכדי 
יום שלם. 

התיקה הגרגוריאני נתקבל על־ידי הארצות הקאתוליות. 
לעומת זאת סירבו רוב המדינות הפרוטסטאנטיות באירופה 


במשך למעלה מ 100 שנה לקבל אח הל׳ החדש. בארצות 
אחדות הוא נתקבל רק במאה ה 18 . אשר לארצות מזרח־ 
אירופה, שהשתייכו לכנסיה האורתודוכסית, הל׳ היוליאני 
נשאר בהן בתוקף עד ראשית המאה ח 20 . רוסיה עברה לל׳ 
הגרגוריאני רק אחרי המהפכה הקומוניסטית והכנסיה האור¬ 
תודוכסית בארצות מזרח־אירופה רק ב 1923 (אולם עם תי¬ 
קונים קלים) (ר׳ טבלה). 

המעבר מן הלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני 


התאריך של היום 

התאריך (או השגה) בו 


הקודם (לפי הלוח 

הוחל השימוש בלוח 

המדינות 


החיליאגי) 



הגרגוריאני 



1582 

אוקסובר 

4 

1582 

אוקטובר 

15 

איטליה ] 
ספרד > 
פורטוגל .) 

1582 

דצמבר 

9 

1582 

דצמבר 

20 

צרפת 

1584 

ינואר 

6 

1584 

ינואר 

17 

אוסטריה 

1584 

אוקסובר 

5 

1584 

אוקטובר 

16 

באוואריה 
גרמניה ) 





1584 


הקאתולית 1 
שוויץ ן 

1586 

דצמבר 

21 

1587 

ינואר 

1 

הקאתולית 1 
פולניה 

1587 

אוקטובר 

21 

1587 

גובמבר 

1 

הונגאריה 

1610 

אוגוסט 

21 

1610 

ספטמבר 

1 

פרוסיה 

1700 

פברואר 

17 

1700 

מארס 

1 

גרמניה , 

הפרוטסטאנטית 1 
דנמרק ן 

נורווגיה 1 

הממלכה , 

1752 

ספססבר 

2 

1752 

ספטמבר 

14 

המאוחדת ! 

(כולל אמריקה ן 
הצפונית) ■י 




1873 

יגואר 

1 

יאפאן 




1911 

נובמבר 

20 

טין 

1918 

ינואר 

31 

1918 

פברואר 

14 

בריה״ט 

1923 

פברואר 

15 

1923 

מארס 

1 

יוון 




1926 

ינואר 

1 

תורכיה 


חג הפסחא בל׳ הנוצרי. הכנסיה הנוצרית תיקנה 
ל׳ ירחי-שמשי מיוחד, שמטרתו היחידה היא לקבוע את 
התאריך של חג הפסחא. הן חל׳ שהתפתח מהחלטות ועידת 
הפנסיה של ניקיאה ( 325 ) תתקבל בכל חוגי הכנסיה רק 
במאה ה 8 , והן זה שלאחד התיקון הגרגוריאני ב 1582 מסר 
בכים ומלאי סרטים מיותרים. בניגוד לל׳ העברי, חדשי הל׳ 
הגרגוריאני אינם נקבעים ע״י חשבון שנה אחר שנה, כי 
אם בעזרת מחזור של 19 שנה ואין לחדשים אלה תפקיד 
,אחר אלא לקבוע את התאריך של סליאת־הלבנה הראשתה 
אחרי (או ביום) שוויון היום והלילה של האביב (חודש 
האביב). בעקבות השימוש בעיקרון זה, רווחת קביעת התא¬ 
ריך של פסחא ביש א׳ הראשון אחרי מליאת־הלבגה הנ״ל 
(אם היא חלה ביש א׳, חל פסחא שבוע אחר כך). כלל זה, 
שאמנם יש לו יוצאש מן הכלל (ר׳ להלן), נובע מדרישת 
הפנסיה, שלעולם לא יתלבד הפסחא עם היש הראשון של 
פסח (עד 325 חגגו עדש נוצריות רבות את הפסחא ביש 
ראשה של פסח, ולאו דווקא ביש א׳ בשבוע). מתוך בך 
יוצא, לכאורה, שפסחא חל תמיד ימים אחדים (מיש עד 7 
ימים) א ח ר י א׳ של פסח, ואמנם כך הוא ברוב השנים — 
אולם, בשנש ה 8 , ח 11 וה 19 למחזור, שבהן חל פסח במועד 
מאוחר ביחס לתקופה האמיתית (ר׳ לעיל עט׳ 349 ), מקדים 
הפסחא לפסח בב 4 שבועות, כי .חודש האביב" של הל׳ 
הנוצרי מתאים לתקופה האסטרונשית. 

עורכי הל׳ הנוצרי (בחלקו הירחי-שמשי) לא הצליחו 
אמנם לגמרי למנוע את התלכדותו של פסחא עם א׳ של 




351 


לוח 


352 


פסה, אך מקרה זה גדיד הוא למדי, ושתי סבות לו: 1 ) לפי 
הל' הנוצרי הנ״ל והדחיות, יש שמליאת הלבנה הראשונה 
לאחר שדת היום והלילה חלה בשבת, והפסחא ביום א׳ וט״ו 
בניסן חל גם הוא ביום א׳ 1 2 ) לכלל הנ״ל יש 2 יוצאים־מן- 
הכלל, שמטרתם למנוע תאריד מאוחר מדי לפסחא ( 26 
באפריל, ובמקרה מסמים גם 27 בו), ומתבטל, למעשה, אם 
כי לא להלכה, הסייג הדן בתחילת מליאת הלבנה ביום 
א/ ובדחיית הפסחא בשבוע ימים, ואמנם, למשל, בשנים 
1927 ׳ 1954 ו 1981 מתלכד הפסחא עם א׳ של פסח. 

^\ 1 . הפיכת תאריכים בין הל׳ היהודי, הנו¬ 
צרי והמוסלמי. את השנה הנוצרית מוצאים ע״י חיסור 
3760 מהשנה העברית(ר׳ לעיל עט׳ 344/5 ), והשנה העברית— 
אם מוסיפים לנוצרית 3760 . כלל זה מתייחס לרוב חלקי השנה: 
ס 1 ביאנואר עד כ״ט באלול! בראשיתה של כל שנה עברית 
מתחלף 3760 ב 3761 . חישוב השנה המוסלמית מתבצע בד״כ 
באמצעות טבלאות, ולצרכים מעשיים — 33 שנים נוצריות 
או עבריות שוות כמעט ל 34 שנים מוסלמיות. 

ב 1802 פירסם הסאתמאטיקן גאוס (ע״ע, עם׳ 147-8 ) 
נוסחה להפיכת יום א׳ של פסה לתאריך הנוצרי המתאים. 
הנוסחה מכוונת לל׳ היוליאני, מכיוון שהל׳ הגרגוריאני 
מבוסם על גורמים שרירותיים (ד׳ לעיל עט׳ ^ 3 ). כשמוסי¬ 
פים לתאריך היוליאגי את ההבדל הקבוע בימים שבינו לבין 
הל׳ הגרגוריאני, למשל 13 יום מ 1900 עד 2099 , מקבלים את 
התאריך הגרגוריאני. 

נוסחת ג א ו ס. ט״ו בניסן לשנת 4 ליצירה, חל בשנת 
8 = 3760 — 4 לססה״ג. לקביעת החודש והיום שבהם חל 
ט״ו בניסן בשנת 8 משמש הכלל הבא: 

יהיו 3 — שארית החילוק של 17 + 124 ב 19 ול — 
שארית החילוק של 4 ב 4 ! אזי ט״ו בניסן יחול, בד״כ, ביום 
1 * 1 במארס, לפי הל׳ היוליאני, כאשר 1 * 1 הוא המספר השלם 
המתקבל מן הסכום הבא: 

01 + 1 * 1 = 0.003177794 — 0.256 + 1.554243 + 32.0441 
— 01 הוא שבר עשרוני שבץ 0 ל 1 . 

היום בשבוע € בו חל 1 * 1 במארס, הוא השארית של החילוק 
של 5 + 56 + 34 + 1 \ ב 7 . 

יוצאים מכלל זה, בגלל הדחיות (ר׳ לעיל), 3 המקרים 
הבאים: 

1 . אם 0 שווה לאחד הערכים 2 , 4 6 חל ט״ו בניסן ביום 
1 + 1 * 1 במארס אם 30 ^ 1 * 1 , או במם 30 — 1 * 1 באפריל אם 
30 < 1 * 1 . 

2 . אם 1 = ם, 6 < 3 וגם 0.6329 < 1 מ, חל ט״ו בניסן 
ביום 2 + 1 * 1 במארס. 

3 אם 0 = > 11 < 3 וגם 0.8977 ^ 01 , חל ט״ו בניסן 
ביום 1 + 1 * 1 במארס. לדוגמה, בשנת התשכ״ח מתקיים : 
5728 = 4 , 1968 = 8 , 11 = 3 , 0 =־ <אל, 6 = * 30 = 1 * 1 ,משום 
כך יחול יום 30 במארס 1968 לפי הל׳ היוליאני, או 12 באפ¬ 
ריל 1968 לפי הל׳ הגרגוריאני, ביום ששי בשבוע ואילו ט״ו 
בניסן התשכ״ח יחול בשבת (בהתאם ל[ 1 ]) ה 13 באפריל 
1968 , לסי הל׳ הגרגוריאני. 

חשיבות הערך 3 להבנת הל׳ העברי בולטת, אם תסודרנה 
שנותיו של מחזור כלשהו מ 1 — ! עד 19 = ז לפי הערכים 
המתאימים של 3 : 

18 | 17 | 16 | 15 | 14 | 13 | 12 | 11 | 10 | 9 7181 5161 41 2131 0111 = 3 
8 | 19 | 11 | 3 | 14 | 6 | 17 | 9 | 1 | 12 | 4 | 15 | 7 | 18 | 10 | 2 | 13 | 5 | 16 = 1 


השנים 3 שבמחזור, מסודרות לסי איחור תאריכים בשנת 
החמה (היוליאנית או הגרגוריאנית): המועדים, למשל פסח 
של שנת 4 או ר״ה של שנת 1 + 4 , חלים בתאריך מוקדם 
מאד בשנה ה 16 שבמחזור, ובתאריך מאוחר מאד בשנה ה 8 . 

השנה היא פשוטה אם 12 > 3 ומעוברת אם 11 < ^ 

47 הצעות לתיקון הל׳ הנוצרי. חלוקת השנה 
הנוצרית לחדשים היא חסרת־משמעות מבחינה אסטרונומית 
והיסטורית. למושג "חודש" אץ משמעות בל' שמשי, והחלו־ 
קה ל 12 "חדשים" היא שארית אטאוויסטית מהתקופה בה 
שלט הירח בל׳. גם מספר הימים בחודש, 30 או 31 , פרט 
לפברואר שבו 28 יום בשנה חסרה, ו 29 בשלמה, אין לו כל 
יסוד טבעי. גם השבוע הוא יחידת־זמן ללא יסוד ממשי 
והיחס בינה לבין השגה גורם סיבוכים. חלוקת המספר 365 
(כימי שנה חסרה) ב 7 משאירה עודף של יום. כתוצאה מזה 
חל בכל שנה חסרה כל תאריך גמרי(מחודש מארס) ביום* 
השבוע שלאחר היום של אוחו תאריך בשנה הקודמת ובכל 
שנה שלמה יומיים אחרי יום השבוע בשנה הקודמת. 

לרגל אי־ההתאמות בין שבוע, חודש ושנה הגורמות 
קשיים מסויימים לגבי חישוב משכורות, חשבונות-בנקים וכד , , 
וכן בגלל התנודות בתאריך חג־הפסחא (ר׳ להלן), התחילה 
מכבר נטיח לתיקץ הל׳ הנוצרי. מבין ההצעות המרובות 
עמדה במרכז הדיונים, משנת 1923 ואילך, הצעה שנתמכה 
ע״י חוגים בעלי־השפעה ויכולת כספית באה״ב והיא: 1 ) בכל 
רבע שנה יהיו שני חדשים בני 30 יום וחודש בן 31 , יחד 
91 יום, שהם 13 שבועות, וכל רבע יתחיל תמיד ביום א׳. 
בצורה זו יעברו רק 91 364 = 4 x יום, וכדי להשלים את 
השנה נקבע,כי ( 2 ) היום הניתר מחוך כך בשנה חסרה והיד 
מיים בשנה שלמה, יהיו "ימים ריקים", ללא מספר סידורי 
בשבוע ובחודש, והם ישתלבו בין שבת ליום א׳ באמצע השנה 
או בסופה! ( 3 ) חג הפסחא יחול בתאריך קבוע, למשל ב 8 
באפריל. 

לתיקונים 1 ו 3 אין חשיבות מבחינה יהודית והם אף 
מתקבלים על הדעת, אולם התיקון השני חיה מפריע את רצי¬ 
פות השבוע בן שבעת הימים והשבת היתה מתגלגלת מיום 
לץם בשבוע של הל׳ המתוקן. דבר זה היה מכביד על שמירת 
השבת ופוגע בקדושתה. גם מדענים חשובים לא-יהודיים 
מתנגדים להפסקת הרציפות במחזור השבוע, הקיימת זה 
אלפי שנים. מדינת-ישראל היתה פעילה בשנים 1954 — 1956 
בהתנגדות לתיקון הל׳. בסוף שנות ה 50 נתרופפה התנועה, 
אולם ב 1962 נתחזקה מחדש, כאשר הבנסיח הקאתולית, 
שהתיחסה תחילה באי-רצץ ל״ימים הריקים", שינתה אח 
יחסה. 

הצעה אחרת שמשכה אליה תשוסת־לב, היא לחלק את 
השנה ל 13 חודש, בני 4 שבועות שלמים, אך גם לפי הצעה 
זו ישארו יום או יומיים נוספים. 

471 הל׳ הרפובליקני הצרפתי. כדאי להזכיר 
כאן נסית שנעשה ע״י אנשי המהפכהחצרפתית להנ¬ 
היג ל׳ חדש במקום הל׳ הנוצרי. הל׳ המהפכני היה בתוקף 
מ 1793 עד 1805 . היה זה ל׳ שמשי ללא מחזור. אודך 
השנה נקבע ל 365 או 366 יום, הכל לפי תצפיות אסטרונו¬ 
מיות! ראשית השנה חלה בשוייץ היום והלילה בסתיו. 
אולם בגלל קוצר התקופה שבה היה ל׳ זה בשימוש, היחה 
המחזודץת למעשה יוליאנית (שגה שלמה בכל ארבע שנים). 



353 


לוח — לוחות־הברית 


354 


השנה נחלקה ל 12 חדשים בני 30 יום ו 5 או 6 ימי 
השלמה, והחודש נחלק לשלוש "דקאדוח" בנות 10 ימים. 

ח. ז. סלאנימסקי, יסודי העמד, תרמ״ס 3 ! ח. י. בורנשטיין, 
פרשת העבור (הכרם), חרפ״ח! הגיל, תאריכי ישראל 
(התקופה, ח^ס׳), תר׳ף־תרס״א! זע״ל, דברי ימי העכור 
האחרונים (שם, י׳ד-ס״ז), תרם־־ב! הגיל, עבירים ומהזורים 
(שם, כ׳), תרס״ג 1 הנ״ל, מחלוקת רב סעדיה גאון ובדמאיר 
בקביעת שנות ד״א תרפ״ב-חרפ״ד (ספד היובל לג. םאק 5 ר 
לאוו), תרס״ד! הב״ל. התקופות והתפתחותן(ספר זכרון לש. 

א, פוזגאנסקי), תרפיו! צ. ה. יפה, קורות חשבון העבור, 
תרצ״א! א. ה. פרנקל. על המבנה המתימאטי של הל׳ העברי 
(דפים למתמאטיקה ולפיסיקה, ה׳-ר), תשיב! הנ־ל, על נמו־ 
קיהם של דחיית אדיו ושל הסדר טיח אדז״ט לשנים המעו¬ 
ברות (ספר הזכדון לנשמת... הרא״י קוק), תש״ה! הניל, 
משום ירקיא - משום פתיא (ספר היובל לכבוד ש, ק. סיר* 
סקי), תשי״ח< א. א. עקביא, הל׳ ושימושו בכרונולוגיא, 
תשי״ג! הנ״ל -ברייתא דשמואל" התעודה לתולדות תעבור 
(מלילה, ה׳), תשט״ו! ב. בן־יהודה, חשבון הל׳ העברי, תשי״ח. 

,) 302 ( 0 * 11 0 ) 2302 0 * 1670 10 ) €670001021 013 , 2 ) 21 * 442 ."י 
304 6455071506 7 ) 04 ) ¥131 ) 14415011 ( 7 ) 0 , 312 * 115 :) 5 ; 1844 
) 04 , 16511610161 ) 1411 4 , , 1872 , 7544065 ) 305 04506 * 3517000 

ז)! 141 4663041302 00014/5 * 6134 תו 0501 ) 3 .£ 355700070110600 
) 01 ■ 6101200 ) 2061 8 ; 1880/81 , 1112302 ) 00046 * 3 )/ 6 ) 41 
214 ) 5236 ) 8 0 ) 11371506 ) 536 ?) 4 0 ) 07304132 0 ) 04506 * 3557000 
00055 * £10 ,׳*; 8111021 . 8 . 5 ; 1890 , 70 ) 04 ) £31 ת) 1 ( 144150 ( ת) 4 
. 6 ; 1901 ,! €31004557 03430 * 0 * 61363 304 1 ( 14/15 )[ ) 1/1 / 0 
- 1898 ,׳\ 1 ־ 1 , 1% * 114 * 0/1 ) 14007 * 710 * 14 ) 14 [' 0301 * 84455 , 8206111 

, 407 ת 14510 ( ) 71506 ) 2 * 63 7 ) 4 4 ת 44 ) 14415011 [ 007 ,. 111 ; 1903 
; 1908 , 14401 [ 7 ) 4 1% * 114 * 00/1 * ¥015 14 * 14 ) 5 ) 2 10 ס , 111 ) 83 ./ ; 1928 
- 170 ( 0 10 ) 4 ) 3 ) 041 * 000 * 315 )<* £1 071 ' 1 5447 ) £1144 ,*: 5166151 .ס 
-*: 12 861165 ) 6 115 ססקך 501 ח 1 065 :,י,;:; 4 . ,.״ 41401 ) )/ 4411 ( ) 001024 
7 ) 4 %ת 4 ות 00/1 זס . 8 ; 1911 ,( 2 ,^ז 1165, X 
- 111 )[ 161 ) 11011611 ) 13 ) 1 ) 004110/1 ( 5 0 ) 14 ) 0 7 ) 4 11 ) 510/11/101711 

. 1927 ,( 18 ,. 11 ) 5 ) 0 . 141 

נוסחאות אריתמטיות • -)* 0411 0 ת!£ ,* 8100101515 .. 7 . 011 

- 1 ( 0 ) 7 ) 78 ) 04 ) 44 ( 1 ) 1 ( 444150 ( 530 116 ) 2 ) 41 147 ( 1 ) ¥0770 ) 10 ) 75 * 
, 61 ^ 42018111 ! . 14 ; 1844 ,( 28 ,. 13111601 ) 1 .) . 01110 () 0140% 

5 ) 4 01402 * 0 * 511 ) 8 3147 1 ) 0 * ¥07 0 ) 031455106 7 ) 4 511402 ) 461 
016 , 61 ) 1201 ? . 4 ; 1896 ,( 116 ,. 1 > 161 ) 1 ) 51 )[ 7 ) 051 ) 7 445506 
,ץ׳ 1 ) 1-06 . 4 . ; 1910 ( 138 ,. 1 ) 161 ) 01105 ( 7 )/ 01 165 ) 060140% ) 7 ) 8 
55541 ) 0670001025 0 ) 441506 !( 2147 034455 1/00 2 ) 4053 £10 
- 476161 -. 13111 * 1 561160 ) 611 ( 1 . 1 ) .■ 61 < 651 ׳|ל 3 ן) 3061355 ( 6 ( 17 ) 10 ) 5 

06 ) ¥7 ) 16 [ 0 ץ 03 ¥60 ,* 116 ) 813 . 0 . 4 . ; 1918 ,( 26 ,: 008 ^ 01 

. 1955 ,( 21 , 163 * 116012 * 442 3 *(] 5611 ) 5 ) 435 207530 ) 07 07 [ 

א. ה. פ. 

לוח׳־פקוד (או לוח־בקןךה), כינוי לאותו חלק בלתי- 
נפרד של מיתקן תעשייתי, כלי־רכב, כלי-שיט, 

מטוס וכד, המיועד לספק למפעיל אינפורמאציה על תנאי 
התיפעול, כלומר על כל הגורמים הפיסיקאליים והכימיים 
הקובעים את תהליך הייצור, עבודת המכונה, תנועת הרבב 
וכד. גורמים אלה מוצאים את ביטוים במדידת זמן, מהירות, 
חום, לחץ, רטיבות, הרכב כימי וכר, ובן במדידת נתונים 
חשמליים, כגון מחה. עצמה, עומס, תדירות וכר. נקודות 
המדידה המספקות את פריטי האינפורמאציה לל״ם מפוזרות 
עס״ר במרחקים ניכרים ממנו והאינפודמאציד. מועברת אליו, 
כמעט ללא יוצא־מן־הכלל. ע״י מעגלים חשמליים. לאחרונה 
הוכנסה לשימוש גם הטלויזיה (ע״ע) כאמצעי להעברת אינ¬ 
פורמאציה חזותית. ריכוז זה של נתונים תיפעוליים בל״ם 
מאפשר תיקון טעויות, קבלת החלטות ומתן פקודות במהי¬ 
רות מירבית, תוך התבססות על ידיעה מעודכנת ושלמה של 
כל העוברות. נוסף לתפקידים הב״ל משמש ל״ס, במקרים 
רבים, לחלוקת חשמל, ואז מצדיד הוא במתגים. 

ל״ם חדיש מותקן על שילדת פלדה, המצופה כלפי חח 
לוחות פלדה ואשר לה צורת אתן, שולחן, או שילוב של 
שניהם. הקיר החיצוני הקדמי של ל״פ, מחולק לשדות, 
והפנים — לתאים: שדה ותא, שדה ותא, לכל יחידת ייצור, 
לכל מכונה, או לכל מערכת מיתקנים. משתמשים הרבה 



דינמו* ׳ 58 5 יח־ 3 קרה 


במכשירי מדידה תשמים. כמרכן מצריד ל״ם, בררך־כלל, 
בנורות־סימון צבעוניות ובאמצעי התראה, אזעקה ובטיחות, 
וגם במנופים, בכפתורים ובמתגים להפעלה. 

דיבר המכשירים המרוכזים בל״ם עלול להקשות על 
המפעיל להתמצא בתנאי החיפעול במהירות הדרושה. בשל 
כך משתדלים להקל עליו, למשל ע״י הרכבת המכשירים 
במסגרת ל׳ס באופן שבתנאי תיסעול תקינים כל מחוגי המכ¬ 
שירים הם ניצבים. כל סטיה ממצב זה תבלוט אז מיד לעין. 
כן משתמשים באינדיקאטורים ספרתיים (דיגיטאליים) כת 
לחסוך למפעיל את המאמץ המחשבתי של תירגש מצב המחוג 
לסיפרה. במצב תיפעול תקין מואר האינתקאטור באור ירוק, 
ובמקרה של סטיה — באתם. לעתים מצויירות על־פני ל״ס 
תאגרמות מוארות וצבעוניות של מיתקני הייצור, לרבות 
החיבותם ביניהם, כדי להקל על איתורן של סטיות ותקלות. 

משהגיעו לה״ם למרתם כאלה, שלא היה עוד בכוחו 
של ארם לקלוט ולעבד את הזרם הבלתי־פוסק של נתונים 
ולהפיק מהם את המסקנות הנכונות במהירות הדתשה, שולבו 
לאחרונה לה״ם במערכות פיקוד ובקרה אוטומטיות (ע״ע 
אוטומציה [בכרך־המילואים, עם' 56/7 ]* יצור תעשיתי). 
מערכות אלה פועלות לעתים לסי עקרונות של היזון חוזר והן 
מחוברות למחשבים (ע״ע) אלקטרוניים. 

- 4310 ¥7304031 , 6 ) 1 * 1 . 5 . 14 - 160 ) 4161 . 0 . 44 - 61 * 811 . 8 ״ 1 

. 1957 , 7035500 

אל. ל. - י. ס. וו. 

לחזווז־הברית, לוחות האבן שניתנו למשה בסיבי (שמ ׳ 
לד,' כח 1 רב׳ ה יג , שם, ט, ט—י), ועליהם עשרת־ 

הדברות (ע״ע). נאמר עליהם שהיו מעשה־אלהים ושגכתבו 
באצבעו (שמ ׳ לא, יה* שם לב, טז* רב , ט, י). לאחר חטא 
עגל הזהב (ע״ע) שבר משה את ל״ה ופסל חחתם הוא עצמו, 
על פי הדיבור, שני לוחות חדשים, כראשונים, עליהם נכתבו 
אותם הדברים שהיו על הלוחות שבשבת (שמ , לד, א). 

הלוחות באו להעיד על הברית הכרותה בין ישראל 
ואלוהיו, ולכן נקראו גם בשם בלוחות העדות" (שט׳ לא, 
יה). הם נשמרו ב״ארון הברית" שבאוהל מועד (שמ׳ כה, 
טז, ועוד), שהוצב ע״י שלמה בקודש הקדשים של בית־ 
המקדש בירושלים (מל״א ח, ד—ט, ועוד). לאחר חורבן בית 
ראשה נגנזו ל״ה עם אמן הברית. 

כהר־סיני וכעשרת־הדברות כך גם ל״ה אינם תופסים 
מקש של קדושה אצל חז״ל: ,הלוחות והבימות אין בהן 
משום קדושה" (מג׳ ל״ב, ע״א* אך השר דברי המסרשש 
שם). חז״ל מפרטש סרטש אחדים במעשה הלשות ובטיבם: 
הכתב שבהם היה .נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ" (שבח 
ק״ד, ע״א), דהיינו חריתתו נעשתה אל כל תוך עובי הלר 
חות. ל״ה לא היו עשויים אבן רגילה, אלא הם מעשרת 
הדברים שנבראו, בבריות לעצמן, בין השמשות (פס , ג״ד, 



355 


לוחוודוזברית — לוזזמי דודות ישראל 


356 


ע״א). תאריך שבירתם של ל״ה הראשונים חל בי״ז בתמוז, 
שהוא מן הימים הרעים בהיסטוריה של עם־ישראל (תעד 
ד׳, ר). אף־על-פי שמשה שבר אח ל״ה על דעת עצמו, הסבים 
עמו הקב״ה (שבת פ״ז, ע׳א). עם שבירתם פרחו מהם האד 
תיות וחזרו השמימה (פס׳ פ״ז, ע״ב). לפי האגדה היו שברי 
הלוחות הראשונים מונחים באדון, יחד עס הלוחות השניים 
(ב״ב י״ד, ע״ב). באגדה נמסרים גם פרטים על גודל הלוחות 
וצורתם (שם, ע״א). ביחס לסדר כתיבת הדברות על הלוחות 
קיימים חילוקי־דעדת. יש אומרים: 5 דברות היו כתובים 
על כל לוח, דש אומדים: 10 , ויש גם דעות אחרות (ירד, 
שקל׳ ד, א׳). הלוחות חאחרובים נמסרו לישראל ביום הכפר 
רים (תעד ל , , ע״ב). 

ללוחות־ברית בין אל לעמו לא נמצאו מקבילות במזרח 
הקדום. 

נ. ה, סור־סיני, הלשון והספר (ג׳, 57-54 ), תשס״ז > ג. ב״ע 

צרפתי, ל״ה כסמל היהדות (תרביץ, נ״ס). חש״ד. 

ש. א. - י. ח. 

לוחמי חרות ישראל (בדאשי־תיבות: לח״י), אידגון 
יהודי מחתרתי בא״י, שהתקיים בשנים 1940 — 

1948 . בפרוץ מלה״ע 11 פרצו חילוקי־דעות חמורים באצ״ל 
(ע״ע ארגון צבאי לאמי): ז׳בוטינסקי. ועמו רוב חברי האיר* 
גון, רצו ללחום בנאצים בשיתוף־פעולה עם הבריטים, למרות 
מדיניותם האנטי־ציונית. שיחוף־פעולה זה התבטא בהפסקת 
פעולות הטרוד ובהתגייסות ליחידות האדץ־ישראליות בצבא 
הבריסי. נוכח שינוי זה בקו של אצ״ל התגבשה קבוצה של 
חברי האירגון, בראשותו של אברהם שטרן (ע״ע), אשד 
ראה את המערכה העיקרית במלחמה בשלטון הזר בארץ, 
וסבר שאין להפסיק מלחמה זו, כל עוד לא יסכימו הבריטים 
לעליה חפשית ולהצלת יהודי אירופה. שטרן("יאיר") התנגד 
להתגייסות לצבא הבריטי, ואנשי לח״י ששרתו אח״כ ביחי¬ 
דות הארץ־ישראליות מילאו שם תפקידי מחתרת בשליחות 
תנועתם. לצורך המלחמה בבריטים היה מוכן, כצעד טאקטי, 
להתקשר אף עם איטליה הפאשיסטית, שנכנסה למלחמה לצד 
גרמניה בידני 1940 . 

הפילוג בשורות אצ״ל אירע בינואר 1940 . תחילה נקראו 
אנשי קבוצתו של שטרן "חאירגץ הצבאי הלאומי בא״י", ורק 
ב 1942 נתקבל השם לח״י. היחסים בין קבוצת שטרן לבין 
אצ״ל היו בתחילה קשים מאד, בגלל התחרות על נאמנות 
החברים והשליטה על מחסני־הנשק, ובגלל העובדה שאנשי 
אצ״ל שיתפו אז פעולה עם הבריטים. 

פעולותיו הראשונות של האירגץ החדש כוונו לפריצת 
בנקים לשם השגת אמצעים, ולנסיונות התנקשות בנציב 
העליון הבריטי ובקציני הבולשת. פעולות אלו לא תמיד 
הוכתרו בהצלחה. באחד מבסיונות ההתנקשות בקצינים ברי¬ 
טיים נהרגו שבי קציבי־משטרה יהודיים. האירגוז מצא עצמו 
מבודד ביישוב היהודי, שכל מוסדותיו הוקיעו את פעולותיו. 
המשטרה ערכה ציד על חברי האירגון, אסרה ואף הדגה כמה 
מראשיהם, וב 12 בפברואר 1942 (כ״ה בשבט תש״ב) נעצר 
שטרן, נכבל ונרצח בידי קציני הבולשת, בטענה שניסה 
להימלט. 

התארגנותו המחודשת של לח״י באה בעקבות בריחתם 
של שניים ממפקדיו, יצחק יזתיצקי־שמיר ויעקב בנאי, 
ממעצרם בסוף 1942 , ובריחתה של קבוצה בת 20 חברים 
ממעצר מלאטרון בסוף 1943 . בין הבורחים, שנמלטו באמ¬ 


צעות מינהרה שחפת לאורך 70 מטר, היה נתן פרידמדילין 
(מור), שנהיה לראש מפקדת לח״י. האירגון חידש את פער 
לותיו, ועתה לא היה מבודד ביישוב כבעבר. הסכנה הגרמנית 
הורחקה ומפלת היטלר נראתה באופק והאמונה בסיכויים 
לשיתוף־פעולה עם הבריטים נתערערה. ככל שנודעו ממדי 
השואה באירופה, כן העמיקה המרירות, וזו יצרה רקע נפשי 
להבנת מעשי לח״י גם בקרב חוגים שחלקו עליו. לח״י האשים 
את השלטון הבריטי באחתות לשואה, עקב סגירת שעת 
ד׳ארץ, ופעילותו תרמה להחלטתו של אצ״ל, בתחילת 1944 , 
"להפסיק את שביתת הנשק" בלפי הבריטים, ונוצרו אז מגעים 
בין אצ״ל לבין לח״י. 

פעילותו של לח״י נמשכה בהתנקשויות באנשי הבולשת 
והשלטון הבריטי. באוגוסט 1944 נפצע הנציב העליון, מק- 
מיכל, בהתנקשות של לח״י והרגשת אי־בטחון השתררה בין 
פקידי השלטון המאנדאטודי. רושם עצום עוררה הריגתו של 
לורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח־התיכון שישב 
בקאהיר. שנחשב לאחד האחראים לסגירת שערי א״י בפגי 
שרידי יהדות איתפה. הוא נודה ב 6.11.1944 בידי שני חברי 
לח״י, אליהו חכים ואליהו בן־צורי. התנהגותם בעת המשפט 
עוררה הערצה כללית. השניים נידונו למיתה בבית־משפט 
מצרי. ההנהלה הציונית וגם המפלגה הרוויזיוניסטית גינו 
בחריפות את הרצח, ואצ״ל ניתק את מגעו עם לח״י. היה אף 
חשש שה״הגנה״ תפחה בפעולות נגד לח״י * למשך בשלושת 
רבעי שנה הפסיק לח״י למעשה את פעולותיו והתמסד להכ¬ 
שרת "החטיבה הלוחמת" שלו. 

בסתיו 1945 השתתף לח״י ב״תבועת המרי העברי" (ע״ע 
ארץ-ישראל, עני 561 ) הגנה, עס' 401 ; ארגון צבאי לאמי, 
עם' 647 ), ונתן פרידמן־ילין השתתף ב,ועדת הארבעה" של 
התנועה, שתפקידה היה לתאם את פעולות שלושת אירגוני 
המחתרת, במסגרת תנועת המרי ערך לח״י פעולות חבלה 
רבות, שבגדולה שבהן — פיצוץ בתי המלאכה של הרכבת 
בחיפה ביוני 1946 — נפלו 11 מלוחמי האידגון, אחרי פירוק 
תנועת המרי ביולי, המשיך לח״י, לעתים בשיתוף פעולה 
עם אצ״ל, בפעולות נרחבות, ובהן התקפות על מחנות צבא 
בריטיים והצתת הנפט של בתי־הזיקוק בחיפה. בקיץ 1947 
נעשו פעולות מספר בלונדון, שחשיבותן היתד׳ בעיקר ברי- 
שומן התעמולתי. 

משהוחלט באו״ם על הקמת מדינה יהודית ( 29.11.1947 ) ' 
ומשהתברר כי השלטון הבריטי עומד להסתיים, ניטשטש 
יעודו המיוחד של לח״י. מבחינת מבנהו לא התאים לח״י 
למאבק צבאי םאורגן נגד הערבים. שבועיים אחרי הקמת 
מדינת ישראל הצטרף לח״י לצה״ל בגדוד שלם, הסניף 
בירושלים הצטרף לצה״ל רק ביוני. כשנרצח בירושלים ב 17 
בספטמבר 1948 , הרהו ברנח׳ט (ע״ע) בידי "אירגון חזית 
המולדת" הועלה החשד, שאירגון זה קשור בלח״י ובמה 
ממנהיגי לח״י נאסרו. 

לה״י היה הקטן בשלושת אירגוני המחתרת היהודיים 
בא״י המאנדאטודית, אידגון נועז ורב־הקרבה: 45 מחבריו 
נפלו לפני מלחמת העצמאות, 70 מחבריו נמלטו מבתי-סוהר, 
מםחנות*מעצר וממחנות־הגליה. 

העורף הציבורי של לח״י היה תמיד מצומצם, גם בשיא 
הפ 1 פולאריות שלו. מבחינת הרכבו הצטיין לח״י ברבגוניות 
חברתית ואידאולוגית, והיסוד המאחד את בל הזרמים האי- 
דאולוגיים שבקרבו היה בכך, שאירגון זה היה הראשון באיר- 



357 


לוחמי חרות ישראל — אט בן הרן 


358 


גוני המחתרת שראה אח האויב העיקרי ב ברי ס ים ולא 
בערבים. לפיכך התחזקו בקרבו זרמים שדגלו בשיתוף- 
©עולה הדוק עם הערבים, ונמצאו לו תומכים בקרב הערבים 
(תושבי הכפר אבו־ג 1 ש). לכנסת הראשונה נבחר נתן פרידמן־ 
ילין מטעם רשימת "הלוחמים", מיסודו של לח״י, אולם ריבוי־ 
הגונים האידאולוגיים בקרב חברי האירגון גרם, שהחבילה 
התפרדה במהרה, אחרי שהמטרה שלשמה הוקם האירגון 
הושגה, וותיקי לח״י פנו, מבחינה מדינית, לעברים שובים, 
מימין ומשמאל. 

בטאוביו המחתרתיים של לח״י היו הירחון "החזית", שהחל 
להופיע בקיץ 1943 , ואח״כ—השבועון "מעש", שהחל להופיע 
ב 1946 . שביהם הופיעו בעריכתו של ישראל שייב־אלדד, חבר 
המפקדה של לח״י ואידאו׳לוג בולט של האירגון. אחרי פרוץ 
מלחמת־העצמאות הופיע זמן־מה, ביזמת לח״י, עתון־הערב 
החוקי "מברק". לח״י הפעל החל ב 1946 שידור מחתרתי, 
"קל המחתרת העברית", שהקרייבית שלו היתה גאלה כהן 
(ר׳ ביבל׳). 

אבני יסוד לתורת החרות העברית, תש״ד! הנהגה לוחמת 
לעם לוחם (איש לח״י לאיש ה״הגנה״}, תש״ח ! ב. לובוצקי, 
לח״י 1948 , תש״ט ; י. בבאי, חיילים אלמונים, מסר מבצעי 
לח״י, תשי״ח! לוחמי חרות ישראל, כתבים א-ב, תשי״ט- 
תש״ך; ג. כהן, סיפורה של לוחמת, תשכ״ב; י. אלדד, מעשר 
ראשון, תשכ״ג. א <ן י> 

לוט 3 [ הוץ, בדאחיו של אברהם אביבו. אחרי מות הרן 
באור־כשדים, יצא ל׳ עם תרח סבו לחרן, ומשם, 

אחר מותו של תרח, עם אברהם לארץ כנען. כאן בלודה אליו 
במסעותיו משכם לבית־אל, משם למצרים, ובחזרה לנגב 
לבית־אל (ברא׳ יב, ד—ה ז יג, א—ה), וכמוהו עשה רכוש 
רב בצאן, בבקר ובאוהלים. בגלל ריב שפת בין רועיהם, 
נפרד ל׳ מאברהם, בחר לו את כיכר הירדן לתחום מרעה 
והתיישב בסדום (שם, יג, יא* יד׳ יב). בסיפור זה משתקפת 
תפיסת התורה את דרך התחלקותם של בתי־האב באת 
מיושבת (״ולא בשא אתם הארץ לשבת יחדו״ — שם יג, ו! 
והשוד שם לו, ז). במלחמת כדדלעומר נשבה ל׳, אך הושב 
מן השבי ע״י אברהם, שהרגיש, בתורת זקן המשפחה, חובה 
לחוש לעזרת קרובו ("אחיו", שם יג, ח! יד, יד—טז). גם 
טענתו של אברהם לפני האלהים בעניין הצלת סדום (שם 
יח, כג—לג) מכוונת, בנראה, לתשועת בן־אחיו. 

בסדום נחשב ל׳ על הצדיקים( הוא נוהג מנהג הכנסת־ 
אורחים בשני המלאכים שבאו להצילו, ומגן עליהם עד כדי 
סיכון עצמי. ממהפכת סדום ועמורה ניצלו רק ל׳ ובני־ביתו, 
אולם אשתו הביטה אחורה, בניגוד לדברי המלאכים, ונהפכה 
לנציב־מלח, ואילו ל׳ ושתי בנותיו נמלטו לצוער (שם, יט, 
כג-כט), ומשם עברו לגור במערה בהר שבקרבת העיר (שם 
יט, ל). בנותיו, שרצו לחיות ממנו זרע, השקוהו יין, שכבו 
עמו וילדו לו את מואב ואת בן־עמי "הוא אבי בני־עמץ" 
(שם יט, לא-לח). כוונת התורה בסיפור זה היא להדגיש 
את מוצאם הנחות של מואב ובני־עמון, הקרויים גם בשם 
"בני ל׳" (דב , ב, ט, יט! תהל׳ פג, ח-ט>. 

המעשה באשת ל׳, המתפרש במדרש כעונש על קלות 
דעת, חוסר אמונה וסקרנות שלא לצורך, מסתבר שהוא 
מסורת אטיולוגית מקומית, הבאה לבאר צורות מחרות של 
סלעים בהר סדום (ע״ע). 

במגילה החיצונית לספר בראשית, ממגילות ים המלח 
(מהדורת אביגדי—ידיו), מודגשים ביותר נאמנותו של ל׳ 


לאברהם וקשרי הרעות ביניהם (^: 34,31,11,10 < 
6 , זי 01 םנ: 5,3 ). 

י. ברסלבי (ברסלבסקי), הידעת את 1 ,ארץ? ג׳ (ים המלח 

סביב־סביב), עט' 98-95 , 269 , 312-309 , תשט״ז , ! נ. 

אביגד-י. ידיו, מגילה חיצונית לבראשית, עם׳ כ״ג, ל״ו, 

ל״ח, ס׳! תשי״ז ;" 1910 , 206-220 , 31101561 > .מ 

1964 , 146 ־ 136 ,!! 1 ) 71 ) 0 ,־ 3061561 .£ 

שנג א. 

האגדה רואה בל׳, בדרך־בלל, דמות של רשע ביסודו, 
אלא שמתוך שנתחנך בביתו של צדיק — הלא הוא דודו 
אברהם — דבקו בו מידות טובות רבות. עמדתו האישית באה 
על ביטויה בדבריו: "אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו" 
(ב״ר, מ״א, ד), והודגשה הרבה אהבתו לממון ("בהמותיו 
של ל׳ לא היו יוצאות זמומות״ [= כשפיהן חסום], שם שם, 
ה׳, ועוד). ואמרו: "כל זמן שהיה ל׳ דבוק בו [באברהם] 
לא השיח הקב״ה עם אברהם! כיון שפירש ל׳ הימנו קפץ 
הדיבור על אברהם" (פסי״ר, פ״ג). נקבע גם, כי ביום הרא¬ 
שון לבואו של ל׳ לסדום, מינוהו אנשי המקום "ארבי יודיקי" 
(ראש דיינים) עליהם (ב״ר, נ , , ג , ), דבר שיש בו משום 
גנאי לל׳, בהתחשב באפים ובמידותיהם של אנשי סדום. 
אשתו היתה מאנשי סדום (ת״י לברא׳ יט, כו). מאידך, כל 
המידות הטובות שנמנו בו, הן מעין אלו של אברהם: הכנסת- 
האורחים, בה נהג ל׳ כלפי המלאכים, ותחנוניו בפניהם 
להצלת העיר ואנשיה (ב״ר, נ׳, ד , ). 

עם זאת נשתמרה באגדה גם מסורת הפוכה, לפיה היה ל' 
צדיק מעיקרו, אלא שבגלל אהבתו לממץ נתעקלו ארחותיו: 
״נכסים.,, גרמו לצדיקים לדור עם הרשעים... ל' לא ישב 
בסדום אלא מפני ממונו" (ירד, סנה׳ י/ ח׳); "קלסתר פניו 
דומה לו" [לאברהם] (ב״ר, מ״א, ר). הרואה נציב-מלח של 
אשת ל/ אומר עליה "בחץ־ דיין האמת", ועל ל' הוא אומר 
"ברוך זוכר את הצדיקים" (ברב/ ג״ד, ע״ב, אך השווה רש״י 
שם). 

י. ת. 

ל׳(ע׳ג) הוא דמות ידועה באיסלאם ונזכר בקוראן 
פעמים־מספר. הוא נמנה עם הגביאים־השליחים שקדמו למר 
חמד (סודה כ״ב, מ״ג), שומע בקול אברהם (סודה כ״ט, 
כ״ו), מהגר עמו מארצו (סודה כ״א, ע״א)< ונשלח כנביא 
לעם הנזכר בקוראן כ״עמו של ל׳" (ע*) ע׳ב) המסרב לקבל 
את נבואתו(סורח כ״ו, ק״ם—קע״ה). בני עם זה חטאים מאה 
נמנעים מהבנסת־אורחים ועושים מעשי־סדום (סודה כ״ט, 
כ״ח—כ״ט). הם לועגים לל׳ ולדברי שליחותו, דורשים ממנו 
להוציא אליהם את אורחיו ואינם רוצים גם בבנותיו תחתם 
(סודה י״א, ע״ז—ע״ט).לשוא מבקש אברהם עליהם רחמים, 
עריהם "נהפכו" (על כן נקראות סדום ועמורה בקוראן 
11 ן_ — סודה ס״ט, ט׳) ומטר "אבני טיט שתף" 

משמיד את תושביהן (סורה פ״ב—פ״ג< ז׳, ם׳—פ״דו י״א, 
ט״ו, ע״ד). רק ל' ובני־ביתו וכל המאמינים בשליחותו, חוץ 
מאשתו, ניצולים (סורה כ״ט, ל״א). — יש סבורים, שתיאות 
החיובי של ל' בקוראן בא מהשפעתם של מקותת נוצריים. 

הספרות האיסלאמית המאוחרת מפרטת אח סיפורי הקר 
ראן, בהסתמכה בעיקר על מקורות יהודיים, אך אין בה זכר 
למריבות תעי אברהם ורועי ל', למלחמת כדרלעומר ולהר 
לדתם של מואב ועמון. שלא כבמסורת היהודית, ל׳ הוא גם 
כאן דמות חיובית, אך אשתו רעה. על־ידי שאילת מלה 
משכנותיה, היא מפיצה את הידיעה על האורחים שבאו לביתה 



359 


לוט גן הרן — לוטדמירסין 


360 


(השווה ב״ר נ״א, ז׳). בצאתם מסדום היא עונה לאחור ונהמת 
ע״י אבן, כנראה על שום שפיקסקה בגוחו של אלוהים להפוך 
ערים פורחות אלה. י״א שזמדמה נשארה בצורת אבן שחורה, 
ואח״ב בלעה אותה האדמה. בנות ל , מתוארות באור חיובי, 
באביהן, והערכה זו חדרה מן האיסלאם למדרשים המאוחרים 
(כגון סדר״א, כ״ה). ארבע ערים נהפכו ע״י ארבעה מלאכים 
במשותף, לאחר של׳ העיד ארבע פעמים על רשעות תושבי* 
הן. לפני שנהפכו, הועלו הערים באוויר, עד ששמעו מלאכי 
השמים את קריאת התרנגולות ואת נביחת הכלבים. עיר 
חמישית בשם צפרה (׳-<־• — אולי שיבוש השם צער) 
ניצלה, כי תושביה האמינו בדברי ל׳. 

המסורת המוסלמית יודעת את שמות המלאכים שהופיעו 
אצל ל׳, הערים שנהפכו (בד״ב שיבוש השמות הנזכרים 
בברא' יד, ח), ומספר תושביהן, ואת שמותיהן של אשת ל׳ 
ובנותיו, ועוד. בלעם הוא, לפי המסורת המוסלמית, מצאצאי 
ל׳, ים־המלח נקרא "ים ל׳" ומעשה־סדום "לואטה" 

(ע 1 ״ 41 ) על שם "עמו של ל׳". את קבר ל , מראים בסביבות 
חברון. 

ח. ל. י, 

לו?זהולי, אלבן־ט ג׳ון- 111111 ) 1.11 111 ( 10 )־ 1 ^ 1 ^ — 

( 1898 — 1967 ), מנהיג כושי בדרום־אפריקה. אביו 
היה מיסיונר מבני זולו וביתו היד. בגרוטוויל שבגאטאל. ל׳ 
למד בקולג׳ בדרבן שבנא־ 
טאל ואח״ב לימד בו. ב 1935 
נבחר ל״נגיד" ( 01110£ ) שב¬ 
טו, ופעל הרבה לקידום מע¬ 
מדו הכלכלי. 

בסוף מלה״ע 11 הצטרף ל׳ 
ל״קונגרס האפריקני הלאו¬ 
מי", וכמטיף למאבק ללא־ 
אלימות חיה בין ראשי 
המארגנים של תנועת ההת־ א נ׳ לימהזלי 

נגדות "הפאסיווית". שניהלה 

ב 1952 מאבק חרקף נגד מדיניות "ההפרדה" ("אפארטהיד") 
של ממשלת דרום־אפריקד. (ע״ע אפריקה הדתמית, ברית־, 
עמ ׳ 404 ). הממשלה אילצה אותו להתפטר מתפקידו כראש 
שבטו וב 1956 נאסר ל׳ לזמן־מה. ב 1959 נאסרה עליו היציאה 
מתחומי מחוזו. על הטפתו למאבק לא־אלים לשוויון הוענק 
לו ב 1960 פרס נובל לשלום. ל׳ הוא האפריקני הראשון שזכה 
בכבוד זה, וממשלת דרום־אפריקה התירה לו לצאת לאוסלו 
לטקס הענקת הפרס. ב 1962 פירסם אוטוביוגראפיה, 
00 16 <ן 60 ? )^ 1 ("שלח את עמי"). הוא נספה בתאונה. 

לוטו, לוךנצ 1 — 0 ח^ 1 020 ^^ 1 — ( 1480 ״, ונציה!?] 

— 1556 , ל 1 רט 1 ), צייר איטלקי. מקורות לתולדות 
חייו משמשים מכתביו' ו״ססר החשבונות" שלו, אשר בכתי¬ 
בתו התחיל ב 1538 . ל׳ החליף תכופות את מרכזי פעילותו. 
בטךויז 1 צייר את דיוקנו של ההגמון ברנארד 1 דה ר 1 םי 
( 1505 ), ובךקאנאטי — את הפוליפטיכון הגדול "המאדונה, 
דלסיניקוס וקדושים אחרים״ ( 1506 או 1508 ). בשנות שהויחו 
ברומא, 1509 — 1512 , השתתף בציורי ה״סטאנצות" של רפאל 
בוואטיקאן. תמונח־המזבח "לוצ׳יה הקדושה" צררה ביזי 
ב 1531 , ובברגאמו צייר ל' שלוש תמונות-מזבח גדולות( 1516 , 
1521 ). כן הכין רישומים לאינטארסיות (פסיפסי־עץ) בספסלי 



ל. ילוטו: דיוקן הוזגמון ב דה רוסי 
וסוזיאו! די סא 1 ודיט)נטה בנאפולי) 


המקהלה של כנסיית סאנטה מריה מאג׳ורה בברגאמו(ביצועם 
המעשי הושלם ב 1532 ), ופרסקים ב״אורטוריו של הדלה 
סוארדי״ ( 1 ^ 511 ) במרסקוךה ( 1524 ). בוונציה יצר, בין 
היתר, את תמונת המזבח "אנט 1 ניו הקדוש", בכנסיית הקדו¬ 
שים ג׳לבאני ופאולו ( 1542 ). 

ל׳ היה דיוקנאי מעולה, ששם את הדגש בהבעה מאופקת, 
עיצוב פלאסטי רגיש ומערכת עדינה ומפותחת של שכבות 
צבע, שזוהר עמום משתקף מהן. ציוריו הכנסייתיים הם 
בעיקרם תמובות־מזבח, בהן ניגרת בתחילה השפעתם של 
בליני, ג׳ורג׳ונה וטיציאנו. סולם־הצבעים המיוחד והאור הצב¬ 
עתי השפוך לעתים על דמדותיו מזכירים את יצירות בני- 
תרו הגרמניים (אלמד 1 רםר, גרינוואלד, דירר), אך אין זה 
גורע סתכתתן האישית המובהקת. בציוריו הדחייה ובייחוד 
בפרסקים ובתסתות־המזבח, פיתח ל׳ עולם רב־גוני של 
נושאי-רקע: נופים עירתיים וכפתים, קטעי הוד, תיאורים 
אלגוריים, אשר בזכותם הוא נחשב לאחד המעניינים שבאמני 
תרו. את הביוגראפיה של ל׳ כתב בזמנו חת (ע״ע) בתה 
אוהדת, אך רק בעת האחרתה הוכר ל׳ שוב כאחד מגתלי 
האמנים, כאשר זכו להערכה תוקא התבונות המבדילות אותו 
ממנהיגי האסכולה הוונציאנית. מלבד בכנסיות איטלקיות, 
מצדות יצירותיו גם ברבים מהמוזיאתים הגתלים באיטליה, 
שאר ארצות אירופה ואה״ב. 

״) , 8311118080110110 4 ; 1953 ... 1 — 1 , 1 * 181131 ? .* 1 
ן ״ 1 41 111101 - 0 } 10 711110 , 11 ז €0 ת 813 .? , (עם ביבל') 1953 
* 1956 ,. 7 . 1 ,□ 86161180 . 8 ; 1955 

א. רו. 

לוטו^ירסק (^" 11 ס 0 ) 11 ״ 1 ), עיירה במרכז פולניה! כיום 
פרבר של לודז׳. ל׳ קיבלה זכויות עיר ב 1274 
ואיבדה אותן לאחר מרד הסולנים במסים בינואר 1863 . 
מ 1570 היתד, ל׳ מרפז של פת האחים הצ׳כיים(ע״ע). יתדתה 
החלה בסוף המאה ה 17 . 

יהודים בל׳ נזכתם בתחילת המאה ה 18 . ב 1764 נמנו 



361 


לוטזמירסל, — לוטוסטנסקי, איפוליט יוסיסוביץ׳ 


362 


בל , 404 יהודים, ב 1772 נחנד בה ביכ״נ מפואר, בנוי עץ, 
שנשרף ב 1915 . בראש הקהילה עמדה במשך כמה מתת 
שושלת רבנים ממשפחת לוין־הבהן. בסוף אותה מאה נושלו 
יהודי ל׳ מעסקי חפירת פונדקים, בתי־מזיגה ובתי מבשל- 
שכר, והחלו מייסמם ממעלי תעשיה לסכסטיל ועורות. 
ב 1860 חיו בל׳ 1,321 יהודים (מתוך 2,363 ), אך בגלל התפ¬ 
תחותה של למד הסמוכה, ירד מספרם ב 1921 ל 775 . ביולי 
1942 הועברו יהודי ל׳ למחגה־ההשמדה חלמנו. 

, 1 * 1 ו 0$0$ <זץ 5 וו 1 >* 

^ 1 ^ 2 ם ;(תצלום של ביהכ׳נ) 1947 , 123 

. 11 <£ ח׳(| 116 \ 81 ) 10 

. 1955 ,( 13-14 ,.* 4415 .) 5 ״! 

לוטוס ($ג £00 ), סוג צמחים ממשפחת הפרפרניים (ע״ע), 
מונה כ 90 מינים, רובם מן האמורים הממוזגים של 
אסיה ואירופה, בעיקר מן האמור הים תיכוני, מיעוטם מדרום 
אפריקה ואוסטרליה. הל" הם עשבים או בני־שיח בעלי עלים 
מנוצים. שני העלעלים התחתונים מקורבים אל בסיס הפטר 
טרת ונראים כעלי-לוואי. הפרחים סרפרניים, צבעם צהוב, 
ארגמני, ותד או לבן. מעשרת האבקנים 9 מאוחים ואחד 
חפשי בבסיסו. הפרח מכיל צוף, המצטבר בבסיס צינור 
האבקנים. מנגנון ההאבקה פועל כבוכנה: שני עלי הכותרת 
המהווים את הסירה מאוחים בשוליהם בצורת צינור, והאבקה 
נלחצת מתוך הצינור ע״י האבקנים. הפת הוא תרמיל מוארך 
בעל זרעים רבים. 

בלשון העם והספתת ל׳ הוא שם כללי, שניתן 
לצמחים שונים, ממשפחות שונות, ששימשו כסמלים 
במיתולוגיה- באגדות ובאמנות של עמים קדמונים, 
כגון: ( 1 ) הל' ההודי ( 11110110 ^ 11 1 זז 111 נ 1 וח 111 !>א)ו ( 2 ) הל' 
המצרי ( 11$ * 1126310 <ן!תץזיז)ו ( 3 ) הל׳ האמריקני ( 0 ג 1 בת 1 ו 1 שא 
1 זז 3111 * 6 ס 13 מ*}) — שלשתם שייכים למשפחת הנומריים 
(ע״ע). הם מצטיינים בשושנת־מים, בעלת עלים צפים ופרחים 
העולים מעל פני המים. 

בתרבות יוון ורומא ידועים: ( 4 ) הל׳ של היוונים — 
שיזף־השיח ( 1010$ 1$ ״ 1 ס ץ 212 ) — הגדל בארצות הים- 
התיכון, באפריקה הצפונית ובאירופה הדרומית (ע״ע אשח־ 
דיים, שיזף)< 


( 5 ) הל׳ הרומי — עץ הסיש ( 5 ו 31 ח] 0$ ב $)* 061 ! ע״ע 
מישיים). 

י, גל. 



הלוטים חפצרי 


הל׳ בפולקלור העמים. — הל׳ הוא סמל חשוב 
במיתולוגיה הבראהמנית ובבודהיזם. הוא מסמל 
את כוח-חיצירה האלוהי. בראהמה נולד מתוך פרח־ל׳ ומכאן 
כינויו "יליד הל׳". בקוסמוגוניה ההודית ממלא הל׳ תפקיד 
חשוב. המשוררים ההודיים מאים בו את סמל היופי. ד,"בחג־ 
ןךגיסא" מדמה את הנפש הנאורה, "הפועלת בלי שהפעולה 
תגע בה", לעלה הל׳, "המונח על המים בלי להירטב". הבוד¬ 
היזם מאה בל' את סמל הטוהר, כיון שהוא צומח מן המים 
ולא מן הרפש או כיון שהוא נשאר טהור גם כשהמים מסביבו 
דלוחים. הבודהיסאטווה(ע״ע בודהא והבודהיזם, עט׳ 702 ), 
אולוקיטשווארה ("האדון המסתכל"), נולד מתור ל׳ ומציגים 
אותו עם ל׳ בידו כסימן לחיי נצח. נוסחת התפילה הנפוצה 
והשגודה ביותר בקרב הבודהיסטים היא: "אום סאגי פאר־ 
?זה חום"("כן, אתה העדי שבל'. אנ$ן"). 

באמנות ההודית הל׳ הוא מוטיוו דקוראטיווי שכיח ביותר. 

עם הפצת הבודהיזם, פשט השימוש במוטיוו זה גם בארצות 
אחרות במזרח הרחוק. כסמל של חיי הנצח משמשים פרחי 
הל׳ (כרגיל מלאכותיים) לקישוט קברות ובטקסי מתן כבוד 
לנשמות הנפטרים. 

באמנות המצרית מופיע למב, בציורי קיר ובתבלי־ 
טים, הל׳ מן הסוג ב^ 11 תה!ץא, בצורה נאטוראליסטית או 
מסוגננת. באדריכלות המציאו המצרים את העמוד בעל 
כותרת דמויית פרח-ל׳. גם אצל המצרים היה לל׳ ערד סמלי. 
כסמל חיי הנצח היה הל׳ כמד בפולחן האל אוסימס, הנראה 
יושב על פרח־ל׳ בציומם ב״ספר המתים". 

באגדה יוונית שנשתמרה אצל הוסרוס, גורמת אכי¬ 
לת פמ הל׳ לשכחה. חבריו של אודיסום, שהתארחו אצל 
ה״לוטופאגים" ("אוכלי הלוטוס"), שוכחים את מולדתם 
ואינם רוצים עוד לחזור אליה (אודיסיאה 9 , 114-82 ). יש 
המזהים את ארץ הלוסופאגים עם האי ג׳רבה במפרץ גאבם 
ואת הל׳ עם שיזף־השיח. הסיפור החומרי שימש בזמן החדש 
נושא לשירו של טניסון "אוכלי הל׳" ($ז 6 ז £3 0$ !ס״ 1 711£ ), 
משנת 1833 . 

מ , 1891 , 01145 * 1 16 ^ 1 / 1 0 >ז 0 

57 10 ^ 20 ,ז 14 * 3 ז 1€ ג 11-1 ז 15% ז $0 607 2 ז 2 1.01145 ז 0 <£ , 11 * 1 ותו{:>$ 

1071 ^ 11 ).£ / 0 1 )* 6 )<]ס 01 ץסה£ ,$£ת 443$11 ; 462-70 .קק ,( 1913 ) 

* 142-44 .קק , 8 ״ 01 ז\ , 1951 , 1205 ( £1 2116 > 

ם. ר. 

אטוסטןסקי, איפוליט יוסיפוביץ׳ ־ 

ממ* 2.1101 ז 00 ז 40 \^ 1 זמפס<ן) 011 ס 1 ׳ 1 — ( 1835 , ליטא— 

1915 , פסרבורג),מסית אנטישמי ברוסיה. ל׳ היה כומר קאתולי, 
הודח מכהונתו בשל מעשי־שחיתות ועבר ב 1867 לכנסיה 
הפראווסלאת־יה ל׳ חיבר ספרי-סלסתר נגד היהודים, מהם: 
"בעיית השימוש בדם־נוצרים למסמת דחיות ע״י בני כתות 
יהודיות״ ( 1876 ), ו״התלמוד והיהודים״ ( 1879/80 ). אנשי- 
מדע ואישי ציבור כד. חוולסון(ע״ע) ח. מינור (ע״ע) הוכיחו 
את בומתו וסילופיו של ל׳, שלא ידע עברית ולא התבסס על 
המקורות ואת דבריו שאב מן הססמת האנטי-יהח־ית. ב 1880 
תבע ל׳ את א. צדרבוים (ע״ע). עורך "המליץ", לדין על 
שהוקיע אותו כנוכל וזייפן, אולם ביודהדין זיכה את צדד- 
בוים. ב 1882 פירסם ל׳ ספמן בזכות היהודים. לדבריו — 
מפחד היהודים, ולמעשה — בדי לסחוט כסף מעשיריהם. 
אח״ב חזר בו ופירסם שוב את כתבי־השטנד. שלו■ בעידודם 
של חוגי־שלטון גבוהים, במהדורות חדשות מורחבות, שעי- 
דכן בהוספת התקפות על הבונד (ע״ע) ועל הציונות, אותם 



363 


לוטוסטנסקי, איפוליט יופי&וביץ' — לומר, יוהן גןם 8 ר 


364 


ראה כאחראים לתנועה המהפעית ברוסיה. ב 1911 הציע 
לחוגים יהודיים, שיקגו ממנו את פלאי ספריו, אך אלה דחו 
את הצעתו בשאט־נפש, והוא המשיך במלאכת־ההסתד" 
. 1879 . 71 .מ 3668 ? ,קס 103 * . 3 

לוטי, פיר (כינויו של לואי מרי ז׳ילץ דאו( 3101 !¥]) — 
6 1x111 זז 16 ? — ( 1850 , רושפור— 1923 , אנדי [- 11611 
1376 >])״ סופר צרפתי. ל , היה בן למשפחה פרוטסטאנטית, 
הצטרף לחיל־הים הצרפתי וה¬ 
כיר, במסעותיו כקצין, כמעט 
את כל חלקי חבל. רישומי מם- 
עיו שימשו רקע אכסוטי לספריו׳ 
שבכולם מורגשת נימה אוסר 
ביוגראפית. 

הרומאן הראשון שלו 16 > 3 ץ 21 ^ 
( 1879 ) הוא תיאור הרפתק- 
אותיו של קצין בצי הבריטי 
בקושטא. "?ס 16 > 6 * 13 ־ 131 * * 1 ("נישואי לוטי"), 

1879 , עלילתו מתרחשת בפולינזיה, 110111311 6 ״ 1 

5113111 1111 ־ 1 > (״תמאן של ספאהי״), 1881 — בסבגאל. 
ההצלחה האירה פנים לל׳ בייחוד עם פירסום הרד 
מאנים 65 ׳<¥ :״ 6-6 (״אחי איו״), 1883 , סיפורו של מלח 
המשוטט בעולם, ו 16 > 15130 ־ 1 > ■ 0:116111 ? ("הדייג מאיסלנד״ו 
תרגום עברי בידי א. א. קבק, תרס״ו), 1886 — רומאן על 
חיי הדייגים הברטוניים. 301116016 * 7 ־ 011 16 מ 13 > 13 *("הגברת 
כריזאנחמד״״), 1888 , מתרחש ביאפאן, 0116111 '!> 3016016 ? 
(״חזץ־תעתועים במזרח״), 1892 — בתורכיה. ב 065611 16 
(״המדבר״), 1895 , 631531601 ( (״יתשלים״), 1895 ו 3 ! 
: 031116 (״הגליל״), 1896 . תיאר ל׳ את רשמי מסעותיו בארץ- 
ישראל. ב 10 ( 30111016 ? ( 1897 ) מתוארים מנהגי הבאסקים. 
130 { 3 < 1 * ¥6151 (״אל איספאהאך), 1904 , הוא ספר על פרם( 
6$ ^ 06560611311 1.65 ("הנכזבות"! תרגום עברי בידי א. א. 
קבק, תרפ״ח), 1906 , מתאר אח מצבן של הנשים בתורכיה. 

ספריו של ל׳ ספוגים נוסטאלגיה רומאנטית ואפופים 
אווירה של משבר נפשי. הם זכו להצלחה רבה בצרפת ומחר 
צה לה, הודות לתיאורים האכסוטיים המגוונים שבהם, לסיגנר 
נם הציורי וללשונם המלודית. הטובים שבסיפוריו הם מיזוג 
מקורי של דדויים מוסווים והתרשמדות מצורות, צבעים, 
צלילים ובשמים. ל׳ נמנה עם אמני-התיאור הגדולים בספרות 
הצרפתית. מאז 1891 היה חבר האקאדמיה הצרפתית. יומנו 
( 1011016 0111031 [) יצא לאור ב 1925 . 

,״) .י) ? 7 *,׳ז 2 ^ 1 ,:מזי £6 ^ 1 .. 8 ;* 1930 ,־ז־־ו/ג?. 01 

, 5 ־ 1 ) 10 ? .? ; 1945 ! 1 .. 1 .? ,) 1116 * 8/1 .£-.? ; 1934 

.? ,!בז , ! 16 > .* ,׳ 1946 ,.. 1 .? 6 /> /**/•ז/ןמו 1016 * 0 06 
6 (* מ// 61 .. 1 .? , 3/8 * £111 ^ . 0 .א ; 1948 

. 1955 , 41 ** 

ש. וי. 

לוטציום ( 001610110 ), יסוד כימי מתכתי. האחרון בשורת 
היסודות הסבונים עפרות נדירות (ע״ע). נתגלה 
ב 1907 ע״י ג. איר&ן( 0111310 ), תקרא על שם לוטציה, כלר 
פאריס בתקופה הרומית סימנו גיס, מספרו הסידורי 71 , 
משקלו האטומי 174.99 (תערובת האיזוטופים 175 ו 176 ] 
האחרון הוא רדיואקמיוד, בעל מחצית־חיים של 10 10 * 2.4 
שנים). משקלו הסגולי 9.74 , ערכיותו 3 הל׳ הוא יסוד 
נדיר בטבע, נפיצותו הקוסמית היא 03336 חלקי מיליון. 
בסלעי קרום בדור-הארץ הוא מרוכז ומהווה 05 חלקי מילית. 


ל' הוא מתכת לבנה. דומה לכסף, יציבה יחסית באוויר. הסקת 
המתכת הנקיה קשה. שיטות הפרדה חדישות הכוללות גם 
עמודות (קולונות) מחליפות יונים, מאפשרות קבלת כמויות 
קטנות של ל׳ נקי, אולם מחית עדיין גבוה, ואין לו, לעת־ 
עתה, שימוש מעשי. בהבדל משאר המחכות מסוג העפרות 
הנדירות, ובדומה ללנתן, הל' הוא דיאמאגנטי ומלחיו הסח־ 
צבע. 

לוסר(לפטר), יוהן ?]ספר— ■ 61 ] 3 ׳! 3 ״ 1311 ) 35 .? 011300 ( 

— ( 1741 — 1801 ), כופר שודצי, תאילוג ומשורר, 

מפתה תורת הפיסיוגנומיד" ל׳ היה כל ימי חייו מטיף פרוטס¬ 
טאנטי בציריך, ובזכות כשרונו כנואם,והוגה־דעות בעל להט 
מיסטי, נעשה לסמכות רוחנית בולטת ובעלת־השפעה גם 
מעבר לגבולות מולדתו. 

קובץ שיריו / 6 ?> 116 ת 6 ׳ 615 ׳*\ 1 ?> 5 ("שירים שוויציים"), 
1767 , שניכרת בו השפעתו של המשורר הגרמני קלוסשטוק 
(ע״ע), עורר גל של התלהבות פאטריוטית ותרם לפירסומו 
ברבים. בתקופת הרפובליקה ההללטית נרדף ל׳ בגלל מחאו¬ 
תיו הפאטריוטיות נגד המשטר, 
ואף הוגלה ב 1799 לזמן קצר 
לבאזל. בשובו לציריך נפצע ל׳ 
בידי חייל צרפתי, ומת מפצעיו 
לאחר שסבל כשנה. 

במרבית כתביו בולטת מזיגה 
מחרה של מיסטיות דתית ואפו¬ 
לוגטיקה נוצרית, עם יצירותיו ה־ 
דתיות־מיסטיות נמנים בין השאר 
קובץ השירים ז 16 > 6 !״ 1511161161 ־ 011 
(״שירים נוצריים״), 1776 , האפוס 1655135 * 6505 [ ("ישו המ¬ 
שיח") , 1780 , : 1660 * 1 ^ £1 116 > 055101116010 ^ (״צפיות אל הנצח״), 
4 הרכים 1768 — 1778 . אולם שמושל ל׳ נודע בעיקר בשל ספרו 

- 160 * 61 !> 16/008 >/ס 86£ ־ 201 01601:6 * 13 ? 11001156116 * 117510 ? 
6 ( 16/150116111161 * 1 > 00 1015$ ס 60 > 5611601 (,פרקים פיסיוגנר 
מיים לקידום הכרת האדם ואהבת הבריות״), 1775 — 1778 . 
במחקר זה פיתח ל/ בשיתוף פעולה עם גתה (ע״ע) והרדר 
(ע״ע), את חכמת הפרצוף (ע״ע פיסיוגגומיה). ל׳ ביקש 
ליצור שיסה מדעית שתוכל ללמד על אפיו של האדם מתוך 
קווי פניו, ולא הסתפק במיון טיפולוגי של קלסתרי-הפנים 
המגלים קווי-אופי ממוצעים, אלא שאף לחשוף גם את האי- 
פיונים האינדיווידואליים החד־פעמיים, בתקווה כי ע״י כך 
אפשר יהיה לגלות כשרונות בלתי־רגילים. הספר זכה להצ¬ 
לחה רבה בגלל סיגנונו העממי והרוח הדתית שבו, אבל אין 
בו שיטתיות, וערכו המדעי מועט. 

קנאותו הרבה של ל׳ בכל הנוגע לנצרות גרמה להתחז¬ 
קותו של גתה ממנו והביאה לפולמוס דתי עם מנדלסזון 
(ע״ע). ל/ שהכיר את מנדלסזץ, הקדיש לו את חיבורו "מחקר 
על הראיות לאמיתות הנצחת" שהיה למעשה תרגום חלקי 
של הספר 106 > 11 {<)ס 5 ס 1111 ? 606516 * 3110 ? ("התחיוז מבחינה 
פילוסופית") מאת שרל בונה (ע״ע), ודרש ממנו לסחור 
את ראיותיו של בונה או, במקרה שלא יוכל לעשות זאת, 
להסיק את המסקנה ולהמיר את דתו. מנדלסזון ענה בפבתב 

גלד 20/1011 מ 1 ~ 1 0131100115 16110 ? 160 > 30 ס 6 < 8011/611 

(״אגרת אל הדיאקון מל ל׳ בציריך״), 1760 , במתינות ובחוש- 
מידה, כי דת אבותיו מושתתת על עקרונות התבונה ואין לו 
כל סיבה להמירה. התכתבות זו עוררה הדים רבים ונרגשים 



פיר ל 1 טי 




365 


לומר, יומן קפיר—לוי 


366 


בין המשכילים באירופה. בובה עצמו הסתייג מדברי מפרשו 
ומצאם רוויים קנאות דתית יתר על המידה. 

כל כתביו של ל' ( 146 ז 6 /״\ 53011110116 ), ב 6 כרכים, הד 
פיעו ב 1834-38 . 

1 € ./ . 0 ; 1901 ,, 11 ) 71 * 1 ^ 

. 011 ; 1924 , 1786 74 *' 14 {)* %4 ן * £114(?** *14* 1(4 1/1* *1 $0 $*1X56 
- 1 ? 00 { 0£ *< $1£ < 1£ * 5 * 01 י € 11 ^€ג ־ 81 .׳£ ; 1928 ,י״ 1 • 0 */ ♦ ז 3 ^ 51 חשח 13 
- 11%%0 * 7 * 1 ? 4 ? 14714 ,.״ 1 ./ ג 11 תגמז 01:5$ ? י 1 ; 1932 ,,* 11 *ז 01%$ * .״£ , 1 ח^ 00 ) 5 

א. גד. 

ל 1 טראמ^, 177 ( 6301001 ־ 00 ^ 1 36 001016 * 1 ), 

שמו הבדוי של איזידדר דיקם — 01103556 6 ־ 101 ) 151 — 

( 1846 , מ 1 נקףדאו — 1870 , פאריס), משודר צרפתי. ל׳ היה 
בנו של פקיד בצירות הצרפתית באורוגוואי. קיבל את 
חינוכו התיכץ והגבוה בצרפת, ומשנת 1867 חי בפאריס, 
ב 1870 נעלמו עקבותיו ולא נודע מה היד. גודלו. קובץ שידיד 
ז 1010 > 131 \ 16 > 0113015 063 (״שירי מאלדורור״), 1868/9 
עודד הד רב, אך ל׳ נתפרסם בעיקר בשנות ה 20 של המאה ח- 
20 , כשהסופר פ. סוסו 10 ס 3 קסס 5 ) הכריז עליו בעל חלוץ הזרם 
הסיר־ראליסשי (ע״ע סיר־ראליזם). "שירי מאלדורור", המחר 
לקים לששה מזמורים, כתובים בצורת שירה בפרוזה, והם 
מונולוג אחד ארוך, בו מעורים חלומות והזיות קודרים וסיר 
סים תת־הכרתיים. בזמנו הרתיע הספר רבים באמודאליות 
שבו ובתאוריו הסאדיסטיים * כיום הוא נחשב, הודות ליפיו 
הסיוטי, ליצירת מופת. — כל כתביו של ל , (- 0001 65 ־ 06071 
65 ^ 1 ק) הוצאו לאור ע״י פ. סופו, 1927 . 

, 1946 ,,£ ,)| 311 נןט 50 . 11 ? ; 1924 ,! 111 >■**? 31 */ 1 * 1 , 0161011 .\ 1 
61 ,) 11:110 ) 13 ? . 4 < , 1947 , 0106 ^/ 43 ^ , 6:261 ^ .!/ — ח 63 | . 4 ^ 

.* 1956 ,. 1 , 1 >זג 8201161 .ס , 1949 .) $04 

לוטרות ( 1036 ־ם 131 ), תת־משפחה של סורפים ממשפחת 
הסמוריים (ע״ע), החיים בנהרות ואגמים ועל גדר 
תיהם, בעיקר באיזורים מיוערים. תפוצתן: אירופה, אסיה, 
אפריקה הצפונית ואמריקה. הל" מצטיינות בצורת גוף המות¬ 
¬אמת לחיים במים: ראשן השטוח וגופן המוארך והשטוח 
מקילים על השהיה ז האצבעות מחוברות ע״י קרומי־שחיה! 
זנבן משוטח ושרירי, והוא משמש כמשוט והגה, שחיית הל" 
גלונית ומהירה והן מסוגלות לעבור כ!/׳ ק״מ, בלי להוציא 
את ראשן מעל פני המים. אזניהן הקטנות ואפן, הנמצא מל¬ 
מעלה, מצויירים במסתמים. לצורך נשימה מוציאות הל" את 
הנחיריים סן המיט חוש ריחן מחודד ביותר, ראייתן טובה 
ושמיעתן בינונית. פרוותן אינה חדירה למים והיא מן היקרות 
והמבוקשות ביותר בעולם, בייחוד הפרוות הכהות של הל" 
הצפוניות. הפרווה צפופה ודדשכבתית. השכבה התחתונה, 
שהיא סמיכה ורבה, מגינה מפני רטיבות, בעוד שהעליונה 
עשרה כסות עבה של שערות מלעניות בצבע חום מבריק. 

מזמן בד״ב בע״ח ימיים קטנים, בעיקר דגים, אך גם 
יונקים קטנים ועופות, את טרפן הן צדות במחמחיות רבה, 
במהירות ובערמומיות. את מאורותיהן בונות הל" על שפת 
המים ולהן שני פתחים, האתר ליבשה והשני מתחת לפני 
המים. במאורה נולדים באביב 1 — 5 גורים׳ לאחר הריון■ של 
51 י- 63 ימים. האם מטפלת בגורים עד להמלטה הבאה, במשך 
שנה תמימה. הגורים עיוורים בחמשת השבועות הראשונים 
לחייהם, אך הם שוחים ליד אמם במים. 

הל" אוהבות מאד לנדוד. בד״כ הן מעדיפות לנוע במים, 
אם-כי הן מסוגלות להתקדם בהליכה על היבשה במהירות 


גדולה׳ על אף דגליהן הקצ¬ 
רות. הל' אינטליגנטיות, 
חברתיות וסקרניות מאד. ל" 
צעירות המצויות בשבי נית¬ 
נות בקלות לאילוף. 

החשובים שבסוגי הל , הנב 
( 1 ) הל׳ המצויה, או 
כלב־הנהר ( 00163 101x3 ), 
שאורך גופה עד 90 ס״מ 
ואורך זנבה כ 60 ס״מ. תפר 
צ תה באירופה. אסיה ואפרי¬ 
קה הצפונית < בא״י היא 
מצויה לאורך הירדן ועל 
חוף הים• עם ריבדן של 
בריכות־דגים, התפשטה ב¬ 
סביבתן וגורמת נזקים• ( 2 ) ה 3 ־ 00111 ־ 161 ?, הקרויה 
ם א ר ו — ל' בראזילית ענקית, שאורך בופה 
מגיע עד 1.5 מ׳י ( 3 ) ה 10050£ ל 0 !\ 1 — ל׳ אסייתית 
גמדית, בעלת צפרניים מנוונות• ( 4 ) ה*ץ 00 \ 1 — 
ל' אפריקנית בעלת טפרים קטבים• ( 5 ) 3 ז 1 >ץל £0 
1011-15 — ל ו ט ר ת - ה י ם הגדולה, היקרה והנדירה מכל הל/ 
צבע פרוותה שונה, מאדמדם חום עד שהדם. היא חיה בים, 
ליד חופים סלעיים, ורק לעתים רחוקות עולה ליבשה. מש¬ 
קלה כ 40 ק״ג. מזונה ברבה ימית. רכיכות, קיסוז־י״ים וסרט¬ 
נים. הנקבה ממליטה רק גור אחד, שהנקתו והטיפול בו 
נמשכים זמן רב. היא שוחה על גבה ומחזיקה את ילדה על 
גחונה. לוסרודהים מצדה בצפון האוקיינוס השקט, ובמיצר 
גרינג. לאחר שנשמרה כמעט כליל, בגלל פרוותה היקרה, 
הוכרז עליה כעל בע״ח מוגן, והודות לכך ניצלה מכליה. 

א. רב. 

לוי ( 1 ) האיש, השלישי בבני יעקב, שילדה לו לאה 
בבית לבן בפדן־ארם (ברא׳ כט, לד)• אבי השבט 
הנקרא על שמו. השם מתפרש בתורה ע״ם דבריה של לאה 
בשעת לידתו "הפעם ילוה אישי אלי". 

בפרשת דינה (ע״ע) נטלו ל׳ ושמית (ע״ע) חלק בראש 
בהרג אנשי־שכם ובביזת עירם- ועל כד יצא עליהם קצפו 
של יעקב (ברא׳ לד, כה—לא• והשר שם מט, ה—ז), ואפשר 
לשער, שבסיפור זה משתקפות קירבת־אופי וקורות שני 
האחים־השבסים בשחר תולדותיהם, הן מצד סמיכותם הגאר 
גראפית והן בנטייתם למלחמות, במערכותיהם בכנענים. בני 
ל׳ הם גדשת, קהת ומררי(שט׳ ו, טז), ומהם נסתעפו משפחות 
שבט לוי. 

( 2 ) השבט. לפי מפקד בגי ל' במדבר, שהקיף — 
באופן יוצא מן הכלל — "כל זכר מבן חדש ומעלה" היה ל׳ 
הקטן שבשבסי ישראל. 22—234x10 נפש (כמד׳ ג, לט ! כו, 
סב). שבם ל׳ התייחד הבד בעת הברודים במדבר לעבודת 
המשכן, לנשיאת הארון ולשמירת משמרתו, ועליו היו מסד 
נים יוצאי שבטם, מבני איית (ע״ע) הכהן (בסד׳ א, מח¬ 
נך • ג, ה—מ). מפקדם של חל" נערך בנפרד מן המפקד 
הכללי של בני ישראל במדבר (בט׳ א, מה—מם), ונאמר כי 
הם נבחרו לעבודתם "תחת כל בכור בבני ישראל" (ע״ע 
בכור, עט׳ 696 ), שמספרם היה גם זהה (שם, ג, מ—מג). 
בסיפור עגל הזהב (ע״ע) מודגשת נאמנות השבט למשה, 
וגם במעשה זה — כבפרשת דינה — מודגשות תכונות של 



לז&רה נסוייה 


'*י 


367 ליי 368 


הל", שבקנאותם אינם חסים אף על אח, רע וקרוב (שם׳ לב, 
כה—ל). לעומת זאת יש לציין את התמרדותם של קרח(ע״ע) 
ועדתו — אף הם בחלקם מבני ל' — כנגד משה (בס׳ סז). 
מברכת משה עולה רמז לסמיכותו של ל׳ גם לשבט יהודה 
(דב׳ לג, ז—ח), וגם ייחוסו של הנער הל , ממשפחת יהודה 
שבבית לחם (שום׳ יז, ז), והסיפור אודות הל׳ מירכתי הר־ 
אפרים שלקח פילגש מבית־לחם־יהודה (שום׳ יט, א), מעי¬ 
דים על זיקה זו, וכן על אי-היאחזותם בנחלת־קבע, כנאמר 
בתורה (בם׳ יה, כג). הנער הל׳ מביודלחם היה לכהן בבית 
מיכה (ע״ע) בהר אפרים, ואף בדן שימשו כוהנים מבני ל׳ 
בסוף תקופת השופטים (שוס׳ יז, י—יא! יה, יט—ל). 

( 3 ) השרות. לסי ספד במדבר (ע״ע, עמ׳ 26/7 ) 
נמסרו הל" לכוהנים לעבוד את עבודת אהל מועד, משאו 
ומשא כליו. עבודה זו נתחלקה בין 3 המשפחות של השבט: 
גרשון, קהת, מרדי (במדבר ג—ד). הל" מופקדים היו גם 
לשרות הכוהנים ומשמרתם, ו״משמרת כל העדה לפני אהל 
מועד" (שם ג, ז), שעניינה, כנראה, שמירת האוהל וכליו 
מפני זרים. כן היה מתפקידם לשמש חת בין המשכן והעם 
(שם א, מח—גד ז יח, כב). הל" כפופים היו במלאכתם 
לכוהנים, הממונים עליהם, ואין להם רשות לגעת בקודש 
(שם, יח—כ, ועוד). עליונותם של הכוהנים ממשפחת בית־ 
אדיח — שמתוך שבט ל׳ — לגבי הל", מודגשת בפירוש 
בספרים שמות, ויקרא ובמדבר, וחלוקת התפקידים ביניהם 
מוגדרת בבירור(על התפתחותה של הדיפרנציאציה ביניהם— 
ע״ע כהן). מלבד כל זאת נועדו לל" גם תפקידי הוראה, והם 
הנושאים את ארון־הברית והמברכים את העם בשם ה׳ (דב׳ 
י, ח! כז, ט—יד! לא, ט), אולם תפקידים אלה מכוונים, 
בראש וראשונה לכוהנים, המובחרים שבל" (והשווה מלא׳ 
ב, ד—ת! ג, ג). כל הל" כשרים לשמש בתפקידי הלויה, 
אף אלו שאינם משרתים במשרה קבועה במקדש (דב׳ יח, 
ו—ט)! תמורת עבודתם זכאים הם למעשרות (ע״ע) ו״אשי ה׳ 
ונחלתו יאכלון״ (שם).— על עבודתם בבית־המקדש ע״ע, עמ ׳ 
562/3 , 565 , 577 . 

ייחודם זה של הל" כמשרתי אלוהים גרם להם שיהיו 
נודדים גם בתקופת השופטים, ללא היאחזות באת, והם 
נמנים בכתובים בין הזקוקים לתמיכה, כגר, כיתום וכאלמנה. 
נראה שאף בימי המלוכה עדיין היו הל" שבשערי הערים 
חסרי משענת כלכלית, אלא שהעניין כולו מתפרש כסימן 
למעלה יתירה: "ה׳ הוא נחלתו" (שם, י, ט! יח, ב). 

( 4 ) בימי המלוכה. מסתבר שהל" היו לעובדי 
ממלכה בימי דוד ושלמה, כשהפולחן עצמו נהפך משענת 
להשפעה ממלכתית, שיצאה מעיר המלוכה ירושלים! ספר 
דברי הימים (ע״ע) מספר הרבה על מעמדם הרם של הל" 
בימי דוד, גם בסדרי המשטר (דה״א כג—כז), ואעפ״י שאין 
לכך זכר בספרי שמואל ומלכים, יש להניח כי נשתקעה 
בדבריו מסורת כלשהי. לפי מסורת זו, היו בין הבאים להסב 
את המלכות לדוד בחברון גם מבני ל׳(דה״א יב, כז), ונאמ¬ 
נותם למלכי בית דוד נמשכה עד לחורבן הבית (דה״ב כג, 
ב—ט, יח—יט! כד, ה—סו! ועוד). על אף הלשון המופלגת 
ולמרות טשטוש התחומים שבין הכוהנים לל", יש אסמכתות 
למסורת זו, וגם הסיפור על עקידתם של הל" מישראל 
ליהודה לאחר פילוג הממלכה, משקף מצב היסטורי ראלי, 
הנרמז גם בספר מלכים (מל״א יב, לא! יג, לג! דה״ב יא, 
יג—יז! יג, ט—יג). 


לפי דה״א (כג—כז) נטלו הל" חלק בראש כמנצחים על 
מלאכת בית־ה׳ (שם כג, ד), ובמיוחד כמשוררים ומנגנים, 
כשוערים וכשומרי הסף (שם ד, טז—כס! ט, יד—לג). בין 
המשוררים נזכרים הימן, אסף וידותון הנודעים לנו כמשפחות 
משוררים גם מתוך ס׳ תהלים. בגי קרת, הנחשבים אף חם 
כמשוררים בספר תהלים (מב, מד, ועוד) נזכרים דרך אגב 
בתפקידם זה בדה״ב (כ, יט), ולרוב נמנים הם שם על השר 
עדים, הל" פעלו גם כשוטרים, כשופטים, כעושי מלאכה 
לעבודת־בית-ה׳, כממונים על הלשכות ועל החצרות, כמס- 
קהים על אוצרות־בית־ה׳, ורמופקדים על מלאכת המלד(דה״א 
ט, כב, כו׳—בז! כג, ד, כח! ועוד). 

על רקע זה מסתבר גם מעמדם המיוחד של הל" בימי 
יהושפט כמפיצי דעת תורה וכשופטים בערי יהודה ובירוש¬ 
לים (דה״ב יט, ח, יא! וע״ע יהושפט)! אף מסתבר מכמה 
כתובים שמעיקרם היו הל" משרתים על-יד הכוהנים, והכוהנים 
היו ממתים עליהם, והם שהקריבו והקטירו על גבי מזבח 
(דה״א ו, לג—לד! כג, כז—לב! ועוד), וע״כ נראה שבימי 
בית־ראשץ לא נשמת בביתר התחומים שבץ הל" לכוהנים, 
ושאף בין הל׳ עצמם קיימת היתה הדרגה חברתית — בץ 
המשרתים בקודש לבץ המתגוררים בשעת הערים. 

שילובם של הל" במערכת המלוכה בישראל בא על ביטויו 
בהבדלתן של עתם מיוחדות מנחלות השבטים כעת־מושב 
לל". לפי ספר במדבר (לה, א—ח) נצטוו בני ישראל בהיותם 
בערבות מואב, להפריש מנחלתם לל״ 48 עתם. בס׳ יהושע 
(סרק כא) ובדה״א (ו, לט—סו) מובאות רשימות שמקורן, 
כנראה, מסורת אחת, והמחקר בימינו נוטה לראות בהן 
בבואה למצב ראלי, מימי בית ראשץ! אין סתירה בין עקרץ 
חוסר־הנחלה לבץ הקצאת עת המושב, שהרי היו אלה ערים 
ומגרשים לגידול מקנה בלבד, ללא היאחזות חקלאית! בתי- 
ערי הל" נחשבו כתחליף לנחלה, ודיני היובל(ע״ע) תפסו בהם 
כבקרקע, בניגוד לבתי מושב בערי־חומה. ההסתגלות למשטר 
הממלכתי גרמה לכך שהכוהנים לא התת עצמם מבעלות 
גם על קרקע חקלאית (מל״א ב, כו! ירמ׳ לב, ז—טז 1 ועוד). 
אולם העקתן נשאר בר־תוקף לדורות הרבה! ואף יחזקאל 
האומר שלעתיד לא יהיו עוד חל" נפוצים בארץ אלא מכונסים 
בירושלים, מתווה להם אחוזה ליד המקדש (יתז׳ מה, ד—ה! 
מח, יא-טו). וע״ע יחזקאל, עמ׳ 744 . 

מימי שיבת־ציון נקבעו במוחלט הסייגים בין הכוהנים 
לל". הם זכו למעמד מכובד ואף מספרם המועט בהשוואה 
למספר הכוהנים (עז׳ ב, מ—מב! ועוד), שסיבותיו אינן 
בתתת, הוסיף על חשיבותם בעיני העם. בימי עזרא ונחמיה 
היה צורך להביא ל" מהגולה ומעת השדה ליתשלים, ומאז 
היתה החלוקה בץ ל" וכוהנים קבועה ועומדת. 

י. קותוסן, תולדות האמונה הישראלית, א׳, 184-113 (כולל 
ביבל׳), תרד״ז! ד׳, 473-468 , חשנר׳ז! הנ״ל, ספר יהושע, 
237-231 , 282-270 , חשי״ט! ס. רזיו-ש. בנדור, סוצא 
המלוכה בישראל, 51 ־ 61 , 134 ־ 136 , 157-147 , 1959 ! ם. 
סיססר, לתולדות החברה והספרות בתקופת המקרא, 104-94 , 

תשכ״ב ! - 11 021211121112 • 2141 £01710111 011 ' 1 ? , 11 ש, 1 ( 31 נ 111 צז/י\ .ן 
, 07 71 ( 1 171 5027,1122 ,ץ״ 0 . 8 0 ;' 1905 , 115-145 , 10111 
; 1930 , 47 1771 ו 2127 * 1 ? 41 001 ,״ 1 ־ 1.0 . 14 ; 1925 , 211-255 
, 117021 21 ) 11011 ! 42 021211121112 207 52117111271 1011711 , 11 * .* 
41170771 0714 00111071 , 14.07011 ,■ 1 * 137 .[ ; 1953 ,. 6 294 , 11 
, 1961 ,( 111 ע ,גת* 111 ת׳( 0801 ז* 111 ג 1 נן 11 > 5 ) 

שט. א, 

( 5 ) בהלכה. אץ הל׳ קובע שום תן מיוחד לעצמו, לא 
בתחום המעמד האישי והמשפחתי ולא בקדושתו, ו״הוא ל׳ 



369 


לד 


370 


הוא ישראל", גם ביחס לדיני היטמאות למתים (ירו׳ נזיר ז׳, 
א׳). ייחודו — כשאין בית המקדש קיים — מצטמצם בתחום 
הייחום ההיסטורי בלבד, שממנו נודעות תוצאות לבמה 
הלכות בעלות חשיבות משנית• אף בתחום זה עצמו 
פחותה חשיבותם של הל" מזו של הכוהנים, עם ירידת ערך 
ייחוסם של האחרונים, בטל כמעט לחלוטין גם זה של 
הראשונים! אולם בזמן שבית־המקדש היה קיים, נודעה חשי¬ 
בות ממשית למעמד הל" ולתפקידם, והדבר משתקף היסב 
בהלכה ובאגדה. ההבדל המהותי שנתקיים בץ מעמד הל" 
לזה של הכוהנים מחד, ולזה של כלל ישראל מאידך, בא על 
ביטויו בנוסח העתיק של ברכת ההבדלה (ע״ע קדוש 
והבדלה) שנשתמר בתלמוד• ואשר כלל בתוכו, בין יתר 
ה״הבדלות", גם את הבדלת הכוהנים מן הל", והבדלת הל" 
מכלל ישראל (פס׳ ק״ד, ע״א). 

בעבודות המקדש עסקו הל" ב 4 תפקידים: משד 
דרים, שוערים, שומרים ומסייעים לכוהנים בעבודות קשות, 
הכשרות בזרים (ור׳ לעיל, וע״ע בית־הסקדש, עמ ׳ 577 ). 

בהתאם לרוח הפסוקים (במ' יח, א—ז), הקובעים כי 
עבודת הל" תיערו בריחוק מקום סכלי הקודש והמזבח, 
הגדירו חז״ל את עבודתם של הל" כ״ססילה" לזו של הכוה¬ 
נים, אם־כי עצמאית במהותה, ומכחנת לשרות המקדש ולא 
לשרות הכוהנים (ספדי קרח, קט״ז). משום כד נקבעו לפעמים 
משרות מקבילות לכוהנים ולל" בתפקידי השמירה (ע״ע 
הנ״ל, שם), אלא "שהנהנים מבפנים והל" מבחוץ, הכהנים 
מלמעלה והל" מלמטה" (ספרי, שם! תמיד כ״ו, ע״ב), ומשום 
כך נקבעו לל״ 21 מקומות שמירה לעומת 3 של הכוהנים 
(מדות א , , א׳)! פתיחת שערי המקדש הכבדים'היתה גם היא 
חלק מתפקידם של הל". 

עבודה אחרת של הל", למעלה בקודש מן השיעור 
והשמירה, היתה השירה — המלווה נגינה — שהיתה נאמרת 
על הדוכן יום יום בשעת הקרבת עולות הצבור ובשעת ניסוך 
הי? (ע״ע הנ״ל, עט׳ 577 , 582 ). בגלל הבדלי הקדושה בין 
העבודות הללו, היתה הקסדה רבה על חלוקת התפקידים, 
ויש אומרים כי "משורר ששיער חייב מיתה [בידי שמים]" 
(ערבץ י״א, ע״ב), אלא א״כ נפסל לשירה, שנתקלקל קולו. 
כמרכן היו הל" מסייעים ליד הכוהנים בכל העבודות הקשות 
הכשרות בזרים, בהפשטת הקרבגות וניתוחם ודומיהם. לעומת 
זאת מוזהרים הל" במיתה על עבודת המזבח עצמו, השמורה 
לכוהנים, ואף הכוהנים מוזהרים שלא לעבוד עבודת הל". 

תפקיד שלישי, מרוחק מצד קדושתו, אך מרכזי בחשיבו¬ 
תו. שהל״ היו רשאים ליטול — ואף נטלו בו חלק — היתה 
מלאכת האמרכלות והגזברות (ע״ע הנ״ל, עם׳ 578/9 ), 
אולם לרוב חשיבותה היו ממנים למלאכה זו. בדרך־כלל, 
ממשפחות כהונה גדולה, בעיקר בסוף ימי הבית. 

הל׳ נכנם לעזרה ל״חניכות״ בגיל 25 , והוא עובר שם 
תקופת הכשרה של 5 שנים (במדבר ד, ג ושם ח, כד? חול׳ 
כ״ד, ע״א), הל׳ נפסל מעבודתו שם, לא בשנים ולא במומים, 
אלא משיתקלקל קולו. ואז היה הופד לשוער. ילדים ל", 
שקולם נעים, היו עומדים על הארץ — בתחום עזרת- 
ישראל— םמוך למעלות הדוכן, ומשלבים קולם בקול מקהלת 
הל" (מש , ער׳ ב/ ר). לעבודות שמחוץ לעזרה כשר חלד 
כבר "משיגדיל". 

לצורך הסדר עבודתם במקדש היו הל״ — ככוחנים — 
מחולקים לכ״ד משמרות ולד בתי־אבות. משמרות אלו יסודן 


עתיק ביותר, וקביעתן מיוחסת במקורות לשלמה ודוד (תענ , 
כ״א, ע״א, ע״ס דה״א כד—כה). אס־כי נראה יותר שזמנן 
מאוחר לנחמיה. ידיעת סדר משמרות הל" ושמותיהן, נשמרה 
עוד בא״י הביזאנטית, ואף ביה״ב. 

מעשר ראשון ושאר זכויות הל". ע״ם דיך 
תורה (ר׳ לעיל. עס׳ 367 ) חייב כל אדם להפריש 10% מתבר 
אחו, לאחר שהפריש ממנה כבר את תרומתה לכהן, ולתת 
אותם לל׳, חלף עבודתו במקדש. מעשר זד. חולין גמור הוא 
לדעת הכל׳ סרט לדעת ר׳ מאיר, והוא נאכל גם לזרים וגם 
בטומאה (יבם׳ ס״ה, ע״ב) — לאחר שהפריש ממנה הל׳ את 
"תרומת המעשר" שבה לכוהן, שדינה כדין תתמה גדולה 
(וע״ע תתמות ומעשתת). אחת לג׳ שנים חייב כל אדם 
לבער מביתו את כל המעשרות שהושהו אצלו, ולתיתם לל׳. 

מן המקורות עולה כי כבר בתקופות עתיקות חדל העם 
מלייחד את הסעשתת לל" דווקא. והיו משתפים עמם את 
הכוהנים, בגלל ריבוי מספרם לעומת מספרם המועט של 
הל", בעוד שה״תתמה" שנועדה לכוהנים קטנה היא בכמותה 
בהרבה מן ה״מעשר". אט־אט השתלטו הכוהנים כליל על 
המעשרות (הש׳ ספר היובלות י״ג, כ״ה—כ״ו? פילון, 06 
95 [אך השווה שם׳ . 162 . 66 ק 5 06 , 1 , 156 ]? סוטה 
מ״ז, ע״ב), ואף היו נוטלים אותם בכוח (קדה״י כ׳, ט׳, ב/ 
ועוד הרבה). לבסוף נזדלזל העניין כולו בעיני העם וחדלו 
כמעט מלהפרישו. כבר יוחנן הורקנום כוהן גדול "ביטל 
הודיית המעשר" (מש׳ סוטה מ״ז, ע״ב), משום שלא הקפידו 
על ל" במצוד. זו, ואף "גזר על הרמאי", משום שראה ש״מק- 
צחן מסרישין [מעשר-ראשון ומע״ש] ומקצתן אין מפרישין" 
(תום׳ שם, י״ג). גרמו לכך בוודאי הגובה הניכר של ההפר¬ 
שה, יחד עם העדר הקדושה המוחלט שלה והעובדה שאין 
מאחוריה אלא חיוב ממוני בלבד. כן תרמה לכך השתלטותם 
של הכוהנים על המקדש ועל עבודותיו. והתמעטות חלקם 
של הל" בכל תפקידי הבית. כתוצאה מתיקוניו של יוחנן זה, 
היה המעשר מתחלק כך: "שליש לזכרי כהונה ולויה (ע״ע 
כהנים! מעשרות), שליש לאוצר. ושליש לעניים ולחברים 
בירושלים" (ירד סוטה א׳, י״א). המסורת התלמודית מדברת 
על "קנם" שקנס עזרא את חל", שלא יתנו להם מעשרות 
(הש' נחמיה י, לט), משום שלא היו בין העולים אתו מבבל 
(ע״ם עזרא ח, סו). 

בדור שלאחר החורבן נחלקו התנאים הרבה, למי יש לתת 
את המעשרות, ורבים מהם השתדלו להחזיר עטרה לישנה 
ולייחד את המעשר לל" דווקא? "תרומה לכהן, ומעשר 
ראשה לל׳ — דברי ר׳ עקיבא, רבי אלעזר בן עזריה אומר— 
לכהן [או: "אף לכהן"] (שם פ״ו, ע״א—ע״ב), אך הירושלמי 
מעיר כי לבסוף "החזיר ר׳ אלעזר בן עזריה כל המעשרות 
שנטל". לעומת זאת מסופר שם, כי היו מגדולי הדור שחילקו 
מעשר ראשח לתלמידי חכמים עניים ישראליים (מע״ש 
ה׳, ג׳). 

בכל המקורות מזמן הבית אין כל הבחנה כמעט בין 
"תרומות" ל״סעשרות", שבן עד סמור לחורבן היה הכל 
נאסף אל בית־המקדש ומשם היה מתחלק בין הכוהנים והל" 
(הש׳ חשמו״א ג׳, מ״ט—נ׳? טוביה א/ 1 —ז׳? פילה, 06 
1,152 • 6.162 *!$ ? ועוד), ומה עוד שחלק רב מן המעשרות 
היה ניתן לכוהנים. שינוי בדבר חל בא״י במאה הג׳ לאחר 
ש״בימיו של רבי יהושע בן לד ביקשו להימנות שלא ליתן 
מעשר לכהונה", אף שנסיץ זה עצמו לא הצליח (ירר, שם). 



371 


לוי—לוי, אוריד! פיליפם 


372 


בתלמוד אנו שומעים יותר ויותר על סקרים קונקרטיים של 
נטילת מעשרות ע״י הלויים בגוח (פתר כ״ה, ע״ב; גיט' ל/ 
ע״ב ) חול׳ קל״א, ע״ב), אם־כי כבר במשנה נזכרים מתנות 
הל". ליד מתנות הכוהנים. בגורן, 'לאחר החורבן החלו גם 
הל״ — ככוהנים — לסלסל יותר בייחוסיהם (ע״ע יוחסין. 
עמ ׳ 62 — 360 ), בעידודו של העם שהיה מעוניין לשמור את 
זפר גדולתו שחרבה, ובהלכה האמוראית אנו מתאים השתק¬ 
מות בהירה של ההקפדה הגמורה שנהגו הל" בכל סימני 
מעמדם, "משום פגם" (כתר שם! גיס׳ נ״ט, ע״ב). אין סמק 
כי סיב יוחסיהם של הל" בפני הבית לא נמל מזה של הכו¬ 
הנים, ובכל סוגיות היחס העתיקות מדובר, בדרדכלל, יחד 
על "כוהנים, ל" וישראלים מיוחסין המשיאים לכהונה". 

ההלכה דגה גם בשאר זכויות הל" המפורשות בחורה, 

על אף שחלק מהן בוודאי לא נתקיים מעולם במציאות ההיס¬ 
טורית. דיני ערי הל״ ומגרשיהם (ר׳ לעיל, עמ , 372 ) פורטו 
בהרחבה בתלמוד (ער׳ ל״ג, ע״ב), וכן דיני בתי־ערי־חומה 
שלהם, שהם גואלים בבל עת שרצו, ודין שדותם שהקדישום 
ולא גאלום, שהן החרות אליהם ביובל (שם). 

מיתר ההלכות המיוחדות לל" יש להזכיר את עלייתם 
במקום השני בשעת הקריאה בספר התורה, לאחר עלייתו 
של הכוהן (מש׳ גיט׳ נ״ט, ע״ב). דבר המתאים לדירוגם 
העקרוני בסולם היוחסץ ההלכתי ("כהני, לויי, ישראלי", 
מש׳ קיר׳ ד׳, א , ), וכן אח ההלכה שהל״ — ככוהנים — 
פטורים מה׳ סלעים של םדיון-הבן (מש׳ בכ ׳ ב׳, א׳), גם 
כאשר האם לבדה היא לחה (שם בבלי ד׳, ע״א). מנהג הוא, 
מיסודו של ספר ה״זוהד׳ (פרשת נשא, קמ״ו, ע״א—ע״ב), 
שהל" יוצקים מים על ידי הכוהנים, לפגי שהם עולים לדוכן 
לבוץ את העם ברכודבוהנים. 

( 6 ) סגולות השבט. חז״ל הפליגו מאד במעלת שבט 
ל׳ וסגולותיו, בעבר ובהווה. "שבטו של ל׳ לא עבד עבודה 
זרה" בחטא העגל (יומא ס״ו, ע״ב), ומשום כך, כנראה, לא 
נגזרה עליהם גזירת הבליח במדבר, תכו ונכנסו לא״י (ב״ב 
קכ״א׳ ע״ב). בדומה לכוהנים שמורה גם לל" הסגולה 
להעמיד לעם חלמידי־חכמים ומורי־הוראהילאמיתה, ו״לא 
משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לח או משבט 
יששכר" (יומא כ״ו, ע״א). מחמת חשיבותו המיוחדת לא 
נמנה שבט ל׳ במפקד הכללי במדבר (במדב״ר, א׳), וגם 
לעתיד לבוא "כשהקב״ה מטהר שבטים, שבטו של ל׳ מטהר 
תחילה" (קיד׳ ע׳, ע״א). המידה המיוחדת בה משתבח שבט 
ל׳ היא מידת הקנאה לה׳, שבאה על ביטחה המושלם בחטא 
העגל, ובדבר זה מפליגים ביותר הספרים החיצונים, שהוש¬ 
פעו הרבה מחוגי הקנאים של זמן החשמונאים, ובהם מודגש כי 
בגלל תכונה זו זכה השבט לכהונה לדורות (צוואת ל׳, ועוד). 

צ. קארל, המעשר והתרומה (תרביץ, ט״ז), תש״ה< י. מ. 
גרינץ [מהדיר], ספר יהודית, 192-190 , תשי״ז; ח. אלגק, 
מבוא למס׳ מעשרות (ששה סדרי משנה, זר, 220-217 ), 
תשי״ש 2 ! ש. שפר, חוקי הקרבגות, 141-138 , תשכיבג, 

מ. כהךישר, תורת הכהן והלח, תשכ״ז! **ס. 011 
. 7155 י\ . 1 > .£ . 6 :> 900115 ) 64 * 11010 . 41 1404 11 * 1146114 . 4 6 . 

. 1930 ,(.״ 8 ״ 47 ,.!>״! . 1 > 

י. ת. 

ר׳ לוי, אמורא ארצישראלי בתר השלישי (תחילת המאה 
ה 4 לסה״נ). נתפרסם בעיקר בבעל־אגדה וכדרשן, 

ואף שימש כדרשו־בשכר בבית־מדדשו של ר׳ יוחנן (ירר 
סוכה ה׳, א׳). דרשותיו נשתבחו ע״י חכמים רבים, ביניהם 
1 ״ יוחנן (ב״ר צ״ח, י״א), ר׳ זירא (ירר ר״ה ד׳, א׳), ד׳ אבא 


בר כהנא (ירר, סוף הודיות), ואף ר״ל עצמו התפאר בכשרו 
לחרוז פסוקי מקרא ולהעמיק בהם גם יחד (שהש״ר א/ י׳), 
ומקום רב באגדתו תוססים המשל והסתגם העממי. דרשותיו 
נועדו לזרז את ההמונים לקיום המצוות, והוא הרבה להזכיר 
מצוות ואיסורים שחיו מזלזלים בהם (ידר תעג׳ א׳, א׳! ב״ב 
פ״ח, ע״ב). כדרשן פעל ר״ל במשך תקופה של 22 שנה 
(ב״ר. שם). ר״ל מסר מאמרים הרבה בשם חכמים קדמונים 
וגם משל בני־דורו, ובייחוד משמם של ר׳ חמא בר חנינא, 
ד׳ שמואל בר נחמן, ר׳ יוחנן וריש לקיש. רבות מאמרותיו 
נמסרו ע״י בעלי-האגדה בני הדור שלאחריו, ומהם יש לציין 
במיוחד את ר׳ יהושע דסיכנין, שמסר יותר מסאה דרשות 
בשמו. לא ידוע אצל מי למד ר״ל, אולם חבריו היו ר׳ זעירא 
ור׳ ירמיה (ירו׳ מעשרות ב׳, י׳), ממקום אחד בתלמוד (ע״ז 
ל״ט, ע״א) עולה כאילו ר״ל נפטר עוד בחיי ר׳ יוחנן, אולם 
מסתבר, כי המדובר שם בר׳ לח אחר, שכן חכמים הרבה 
באותה תקופה נקראו בשם זה. יש הסבורים כי ר״ל זה הוא 
ר׳ לח בר לחמא [= חמא בדפוסים], הנזכר בתלמוד במה 
פעמים. 

לך, אוטו— 1 ״ושס 0 0 * 0 — ( 1873 , פראבקפורט ע״נ 
מץ — 1961 , ניו־יו׳רק), מפא ופארמאקולוג יהודי- 
גרמני. ל׳ למד רפואה במינכן ובשטראסבורג וקיבל תואר 
ד״ר לרפואה ב 1896 . את מחקריו 
המשיץ תחילה בלונדון, ולאחר- 
מכן שימש כפרופסור באוניבר¬ 
סיטאות מארבורג, חנה, גראץ 
ובריסל. שטח התעניינותו העיק¬ 
רי היה מנגנון פעולת העצבים 
וצורת מעבר הגרד בהם. ל׳ טען, 
כי הגרוי העצבי מועבר באמצ¬ 
עות חומר מסחים, המשתחרר 
בקצות העצבים. להוכחת טענתו 
ביצע ל׳ את הניסח הבא: על לב 
שהוצא מצפרדע הופעל גרח 
חשמלי שגרם להתכווצותח התמיסה הפיסיולוגית בה בשחל 
לב הצפרדע, הועברה ללבה של צפרדע אחרת, ובו אובחנה 
התכווצות ללא הפעלת גרח חשמלי. מאוחר יותר הראה 
החוקר האנגלי סר הנח ה. דיל (ע״ע), בי החומר המשתחרר 
בגרוי עצבי הוא אצטיל-כולק (ע״ע). על מחקרם בשטח זד" 
זכו חל ול׳, שהיו ידידים במשך שנים רבות, בפרם־נובל 
משותף לרפואה ולפיסיולוגיה ב 1936 . עבודות אחרות של ל׳ 
נסבו על חקר הסכרת ופעילות יתר של בלוטת־חמגן. מבחן 
לשם קביעת אי-ססיקת הלבלב נקרא על שמו. 

ב 1938 נאסר ל׳ ע״י השלטונות הנאציים בגלל יהדותו, 

אך כעבור זמן קצר שוחרר תמורת הכסף אותו קיבל כחלקו 
בפרם־נובל. ב 1940 היגר ל׳ לאה״ב ושימש בפרופסור לפאר־ 
מאקולוגיה בביה״ם לרפואה של אוניברסיטת ניריורק. 

* 10 * 41 * 64 (ס ץ* 110 ו// 1 * 560 . 4 , 111 ־ 01 ׳״ 71511 .£- ״ 5108 . 0 

- 1 * 10 * 141 * 76 .? - 00115 ־ 1 !! . 0 ;׳ 1962 ,(ר׳ נזפתח) 

. 1965 ,( 1 ' מפתח) 76014861 31 * 11010£1 ץ 6 ? /ס /וז* 1 <*ק 10 *ו 1 *ס 01 * 

לך, אווךה פיליפס—ע׳\ 06 $ק 111111 ?! 01131 —( 1792 — 
1862 ), קציך־ים אמחקבי, יהודי. ל' היה יליד מילא־ 

דלפיה, בן למשפחה ממוצא ספרדי. הוא התחיל כשוליית־ 
מלחים בגיל 11 , היה מלח כשיר בגיל 14 , וטרם היותו בן 
20 היה קברניט אניית*סוחר משלו. הוא השתתף במלחמה 



373 


לוי, אוריה פיליפס—לוי, ארמן(אברהם) 


374 


הימית ביו אה״ב לאנגליה ( 1812 ) בה הצטיין ונשבה, ב 1817 
הצטרף כקצין לצי אה״ב ועלה לדרגת קפסן, למרות ההת¬ 
נגדות בה נתקל בגלל היותו יהודי. מתור הערכה לסגולותיו 
האישיות והמקצועיות נבחר ל' ב 1834 לאזרח־כבוד של 
העיר ניריורק. 

ל׳ היה יהודי גאה ויצא לא פחות משש פעמים לדרקרב 
עם מעליבי דתו. מאחר שהרג באחד הדו־קרבות את מתנגדו, 
הוצא משירות־הצי, אך הוחזר לדרגתו ב 1855 . בסוף ימיו 
הגיע לדרגת ,קומודור", הדרגה הגבוהה ביותר בצי האמרי¬ 
קני דאז, והיה מפקד הכוחות הימיים האמריקניים בים התי¬ 
כון. ל׳ היה היהודי הראשון שהגיע לצמרת בצי אה״ב. 

בתולדות צי אה״ב זכור ל׳ בזכות ביטול עונש המלקות, 
הישג ללא תקדים בציי המאה ה 19 . ל׳ תרם מכספו לקניית 
אחחתו של הנשיא ג׳פרסון (ע״ע) "מו׳נטיצ׳לו־/ כדי להורי¬ 
שה לעם של אה״ב. הוא גם הרבה לתמוך במוסדות יהודיים, 
והיה ממקימי הקהילה בוושינגטון. 

י. קלירספלד, שרי צבא מישראל, 11941,78-72 מלקות בציי־ 

העולם (מערכותיים, ל״ב), חשי״ז 1 !** 1 * 41 > *!/ ¥01£, 7 \. 5 

; 1895 ,(ר , <ו 9 תדו) 077 1 * 0 / 0! ?<11*101, 5011111* 004 0(1x071 ) 

׳;זשרת\/) .,£ , 8 . 17 301£ > 11110 ס 00 0£ 011 ) 16 ( 5 111£81 <] 3 ז$ס 01 ,. 18 

. 1902 ,( 5663 , 11 סס 8 -ז 03 'ר 511 ו׳מ 0 ( 0311 

0 . 0 . 

אי, אליפז — !^£ £110113$ (או ~ 7 ״£) - כינדו 
הספתחי של אלפונס-לואי קונסטן (- 110036 ק 1 ^ 

00051301 £001$ ) ( 1810 , פאריס— 1875 , שם), סופר צרפתי, 
מיסטיקן וחובב קבלה. ל', שהיה בן סנדלר, למד בסמינריץ 
לכמרים ■סן סילפים ( 51.5010106 ), אך עזב אותו לפני הסמ¬ 
כתו לכמורה, בהשפעת רעיונותיו של הפסל גנו( 0311116211 ) 
על דת חדשה מיוסדת על פולחן האשה. מאוחר יותר נשא 
אשה, אבל נתאכזב ונפרד ממנה. 

בגלל ספריו 16 ) 161,11116 טס, £61111116 1613 ) סס 1011 סס $5 . 5 >.'£ 

1 301001 (״עליית האשה למרום, או ספר האהבה״), 1841 , 
ו 116116 ו 1 1613 ) 811116 (,הביבליה של החופש״), 1841 , נתבע 
לדין ואף נדה לתקופת מאסר קצרה. הוא פירסם גם שירים 
וסיפורים׳ בעיה ם ״הכומר העליז מסזלן" על דבלה (- 83116 
* 131 , ע״ע). בשנים 1847 — 1848 היה נתה כולו ללהט המהפ¬ 
כני, ובין השאר פירסם, יחד עם למנה (ע״ע, £301601131$ ), 
מחאה ־של הדמוקראטיה הצרפתית והסוציאליזם העולמי״: 
0108116 ? 12 16 ) 6011 ( 1 £6 (־אבל פולניה״), 1847 . 

תוצאות מהפכת 1848 גרמו לו מפח־נפש ובשנות ה 50 
התקרב ל׳ אל אגודות־סתר (הבונים החפשים, מסדר ה״רווג־ 
קדויצרים" ודומיהם) והחל עוסק במאגיה, אוקולטיזם וקבלה. 
זמן־מה עסק עוד בעבודה מדעית במחיצתו של מיני (ע״ע 1 
11806 *) וחיבר אנציקלופדיה גדולה של הספרות הנוצרית: 
161:1611116 נ 01 1111£131016 13 16 ) 10110003116 (£, 1851 . לאחר 
מכן התמסר לחיבור ספריו על אוקולטיזם, שפורסמו בשמו 
הבדוי א״ל. החשובים ביניהם: 1613113016 ) 61 ט 1 מ 61 16 מ 08 ס 
("הדוגמה ונהגי הפעולה של המאגיה הגבוהה"), 

1 — 11 , 11856 1113816 13 16 > 111810116 ("תולדות המא¬ 
גיה"), 1860 ן - 16 ? 301 ׳ו $01 נ 6165 !$ץ 01 1$ ) 8130 16$ ) 016£ 03 
531001011 61 681$16 בת 1 , 11$ ' 5 ^ 01 ־ 1161 ,וד 131 ( 3 ז<\׳ , 00011 

("מפתח הסודות הגדולים לפי חנוך, אברהם, הרסס 
טריססגיסטוס ושלמה״), 1861 . בספרו 0660116 1116 ק 110$0 ! 1 ? 
(,הפילוסופיה הנסתרת״), 1862/5,11-1 , דן, בין היתר, ־בגילוי 
הדוגמה הסודית של בעלי־הקבלח". אחרי מותו פירסם תלמי¬ 


דו פאפיס ( 300$ ? £0630586 !)• 06131 ,!ם) חיבורים של ל' 
שנשארו בכ״י. חלק מכתביו תורגם לשסות שתות. 

א״ל היה בעל ידיעות רבגוניות וסיגנץ מבריק, אולם 
בקבלה היו ידיעותיו מבולבלות והיה בהן חלק רב לדמיון. 
ב שלום הגדיר את כתביו של ל׳ בקבלה כ־אי הבבות ותאורי 
סילוף מבריקים", אף כי שמו נתפרסם. היה א״ל נאלץ לעסוק 
במסחר פירות למחייתו. בסוף ימיו התפייס עם הכנסיה 
הקאתוליוב 

, 55 ) 033 . 1 ־ 1 . 0 ,' 1897 , ) 1 ) 4121 ! (ס 2 * 1 ** 1 !ץ 4 ! ■) 7/1 ,€) 31 /י\ . 0 . 71 
.£ , 0130011120 ,? ; 1922 , } 411 )< 1 < 01 ) 1 * 1 ! 0 *£ ״ 2 .£ 

, 1016111 ( $6 . 0 ; 1926 , 1 ) 271 >*£ 71 * ) 1 ** 121111 )) 0 ' 1 41 * 0 * 17101181 * 

,.£ .£ ,ש 1 זז/י\ .? ; 1933 , 94-95 , 0 ) 111 < 4 )< £0£1 סו 23 $561 ( 1 [ג 861 061 ■״ 1 £) * 1/0 ) 0 *^ 810 * 1710 * 11 ) 12 !** 7 
. 1966 ,( 231-288 , 61160 ) 1415 £1055611 

. ס. ק. 

לוי ׳ אלפךד — £67 1 > 6 ז 1£ \ 7 — ( 1840 , לעוויל — 
1919 , 10 ). רב ראשי לצרפת ( 1906 — 1919 ). אחרי 
שלמד בבית־המררש לרבנים במץ (שהועבר אח״ב לפאריס), 
הוסמך לרבנות ( 1866 ), כיהן בד׳יז׳וז ( 1867 ), בעיר מולדתו 
לינוויל ( 1869 ) ומונה רב ראשי למחוז ליון ( 1880 ). הוא 
מייצג טיפוס של רב מודרני צרפתי, שלא ביטל את המצוות 
בפירוש, אך דגל בעיקר באמיתות מוסריות כלל-עולמיות, 
ברשתו את כהונת הרב הראשי של יהדות צרפת אחרי מותו 
של צדוק כהן (ע״ע), היה עליו לנהל את ענייני הקהילה 
אחרי ה״הסרדה" בין המדינה ובין הדת. ל' ידע לטפח יחסים 
מצוייניט עם נציגי הכנסיות הנוצריות. בימי מלה״ע 1 אירגן 
את הרבנות הצבאית.הצרפתית ופירסם סידור תפילה מיוחד 
לחיילים. 

מצתביו: 16$ 01162 16$ < £00£ 6616010016$ 168 61 06011 £6 
151361116$ (״האבל וטקסי הקבורה אצל היהודים״), 11879 
£0113106 16 > 100116 ) 10 ) 151361116$ 16$ $01 101106 < (,סקירה 
על היהודים בדוכסות לורד), 1885 ) - £126 $0116$ 401106 < 
00 ־<£ 16 > 1116$ (,סקירה על היהודים בליון״), 1894 ! כן 
פורסמו דרשותיו,׳ 151361 ?> 0011106$ <£ £6$ (,ההשקפות של 
היהדות״), 1896 . 

■לו , , ארמן(אבדזזם) - £657 1 > 101311 ^ 7 -( 1794 , פאריס— 
* 1841 , שם), חוקר-טבע ומאתמאטיקאי צרפתי, בן 
לאב יהודי ולאם נוצריה. לאחד סיימו אח לימודיו ב £0016 
10101316 < שימש ל׳ כשנתיים מורה למאתמאטיקה במוסד 
זה, אולם נאלץ לגלות ללונדון מסיבות מדיניות, עם שובו 
של בית הבודבונים לפאריס ( 1815 ). בלונדון הורה מאתמא- 
סיקה ועסק במחקר מינראלי במחיצתם של וולססוך (ע״ע) 
וברוססר (ע״ע), שהכית בידיעותיו הרבות. ב 1827 יועד לו 
תפקיד פרופסור למאתמאטיקה באוניברסיטת לונדון, אולם 
מועמדותו הוסרה בשל מוצאו הצרפתי. נסיון דומה עבר על 
ל׳ שנית בבלגיה, שם לא נתקבל כפתפסור משום מוצאו 
היהודי, אולם לבסוף נתמנה ב 1828 לסתפסור למאתמאטיקה 
בלית׳ ואח״ב נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים בבלגיה. 
מהפכת יולי של שנת 1830 איפשרה את חזרתו של ל׳ למולדתו, 
והוא נתמנה לפרופסור למיבראלוגיה באוניברסיטה של פאריס. 
כשרונותיו של ל׳ היו מגוונים והוא גילה עניין רב בבעיות 
פיסיקאליות ופילוסופיות. ל' פירסם מחקתם רבים במאתמא- 
טיקה, פיסיקה ומינראלוגיה (בהם גם קטלוג של המינראלים 
העיקתים של אנגליה), ועל שמו נקרא סיבראל חדש, שסווג 
ע״י במסטר, בשם £ 6 $ 70 . בפיסיקה נודע ל׳ בעבודותיו על 



375 


לוי, ארמן(אברהם) — לוי, יוליוס 


376 


מערכות־כוח וכן בהגדרתם של המשקלות הסגוליים של 
המרים שוגים. בשנותיו האחרונות השתתף ל׳ בכתבי־עת 
פילוסופיים. 

לוי, זיוד ( 1742 ■ לונדון — 1801 , שם), סופר ופולמוסו 
יהודי אנגלי. ל׳ היה כובען במקצועו ועסק גם 
במלאכות־יד אחרות, אך התמיד, יחד עם זאת, בלימודי 
היהדות ופיתח, החל ב 1783 , פעילות ספרותית מדעית סוריה. 

באיגרותיו לג׳וזף פריסטלי(ע״ע), -:גס!■!?.:! 0 10 11615 ^ 1 
? 1 ( 1787 — 1789 ), דחה את נסיוגותיו לקרב את היהודים 
לנצרות, ובספרו 3 1111 נ 61 ת 65131 ד 1 ) 01 011116 6006 ) 06 

3106 ? 11100135 ס} [) 65.56 ) 1 > 0611:615 0£ 5606$ ("הגנה 

על ,הברית הישנה׳ בסידדת איגרות לתומם פיך), 1797 , 
השיב על התקפותיו של תומם פין (ע״ע) על התנ״ך ועל 
אמיתות הנבואה. את התנגדותו לנסיונותיו של המיסטיקן 
צ׳. ברדת (ע״ע 1 810111615 ) להעביר את היהודים על דתם 
הביע בחיבורו }ס 661 ( 31111 116 ! סס 1 ) 1331116 .ז 4 ג ס! 0611615 
810111615 ) 0 001160165 )? 1116 ("איגרות אל מר הולהד על 
אודות נבואותיו של ברדת״), 1795 . מלבד אלה כתב ל׳: 

) 0 06160100165 1 ) 30 81165 1116 0 £ ) 000110 (( ) 311661116 

$׳$! 6 ( 1116 ("תאור קצר של מנהגי היהודים וטקסיהם"), 
1783 ! 53613 1.10803 ("לשון הקודש"), מילץ ודקדוק השפה 

הצברית. 1785 - 1787 ! 001160165 )? 1116 00 311005 ) 015561 

(״מחקרים על הנבואות״), שני כרכים, 1796 — 1800 . מתירגד 
מי! לאנגלית £0811511 1 ) 30 ,) 161 ( 161 ? 10 611611 ) 3 ) 60 ? 1116 
(״החומש בעברית ובאנגלית״), 1789 ! הסידור נוסח ספרד, 
2 כרכים, 1789 — 1790 ! המחזור, נוסח אשכנז, 6 כרכים, 
1794 — 1796 ! הסידור נוסח אשכנז, 1801 . ל׳ כתב גם שירים. 
הוא היה היהודי הראשון יליד־אנגליה שהתפרסם בחיבוריו 
המדעיים והסולמוסיים הכתובים בשפה האנגלית. 

יע. ר. 

אי, 11 ^[ — 1 ) 161 116601300 — ( 1839 , גיסן — 1900 , 
מינכן), מנצח ומלחין גרמני ממוצא יהודי. ל׳, 

שהיה בנו של רב, המיר דתו בגיל צעיר. הוא למד מוסיקה 
אצל דנצנץ לאכנר במאנהים ( 1852 — 1855 ), ולאחר מכן 
בקונסרוואשוריון של ליפציג ( 1855 — 1858 ). בשנים 1864 — 
1872 פעל כמנצח בקארלסרוהה וב 1872 — 1896 בתיאטרון־ 
החצר הבאווארי במינכן. הוא היה ידידו של בראמם והתיידד 
לאחר מכן עם ואגנר, שמסר לו. תחת לחצה של הנהלת 
התיאטרון, אח הניצוח על הצגת הבכורה של "פארסיפאל* 
(בירוית, 1882 ). ל׳ חיבר קונצ׳רטו לפסנתר, לחנים לשירים 
ויצירות שונות שנשאת בכתובים. כמו כן תירגם ועיבד את 
הליבדיות לאופתת של מוצארס ושל מלחינים אחרים. 
כמנצח הצטיין ל׳ במיוחד בביצוע יציתתיהם של מוצארט 
וואגגר. ספרו 60 .אל) 7/6 865 ) 006 30$ 0661301660 ("מחש¬ 
בות מיצירתו של גתה״) י״ל ב 1901 . חליפת־המכתבים בינו 
לבין בראמם פורסמה ב 1910 . 

■ 1 * 0 , 801656 .( ; 1901 ,>־,־>״״/<£ ,״ 1 , 054361 ? .,י .£ 

. 1931 , 62 *£ **(/ 111 ** 1 ( 82 1111 * 1 * 111 11 * 11 *' 11 ■ 1 * 1 * 210 /? 1 מ 83 

לד, יוחנן ( 1901 , ברלין — 1945 - יתשלים), בלשן, חוקר 
התרבות הקלאסית והיהדות ההלניסטית. הוא למד 
באוניברסיטת ברלין, בה הוסמך לר״ר ( 1926 ), ובביה״ס 
למדעי היהדות שם. ב 1929 נשלח למזרח מטעם האקדמיה 
הפתסית למדעים, לחקור כ״י של סילון בארמגית. עם עליית 


הנאצים לשלטת בגרמניה בא ל' לא״י. מ 1934 הורה שפה 
וספרות לאטינית באוניברסיטת יתשלים. 

תחילת עבודתו המדעית של ל׳ היתה בחקר כתביו של 
פילת, שבו ראה את הסינתזה בין העולם היווני, האפלטוני- 
סטואי, והעולם היהורי־גנוסטי! ממנו בא לחקור אח הספרות 
היהודית־הלניסטית, את ספרות אבות הכנסיה הנוצרית ואת 
מקומן של הדת והמיסטיקה בהלניזם — ל׳ הושפע בתחילה 
ממורו ו. יגר (ע״ע), ואח״ב מטוריו נורדן ווילמובין־ 
מלנדורף (ע״ע). מחקריו מצטיינים בגישה היסטורי ת־פילד 
לוגית מובהקת. 

מכתביו: 1.085 ) 1 ־ 1 111105011163.1 ? — 11110 ? ("כתביו 

הפילוסופיים של פילון״), 1946 !— מבחר עחד בידי י. ל׳ [עם 
מבוא] (עברית: יהושע עמיר), תשכ״ה! , 35 ) 16 ) 68 508113 

) 11 ) 5 ץ 114 60 ) 11 ) 30 ) 16 ) 6 ) 0656111011 ) 20 511611011860 ) 6 ) 0 ( 1 

(״השכרת המפוכח! מחקרים לתולדות המיסטיקה של העולם 
העתיק״), 1929 ! ? 8 ) 111611 1 ) 30 0136165 13630 ) 0131 ("או־ 
דקלים בבליים ותאורגיה״), 1956 . מלבדם כתב כמה וכמה 
מאמרים בכ״ע שונים! אחדים מהם כונסו, לאחר מותו, בקובץ 
"עולמות נפגשים" (חש״ך). בתש״ט יצא ספר מחקרים 
לזכרו. 

ד*ר י. לוי ז־ל, דברים שנאמרו באזכרה באוני העברית, 
תש״ו (בולל ביבל׳). 

יג. ם. 

אי, יולייס — ?׳ 161$ 1111115 ( — ( 1895 , ברלין — 1963 , 
טינסינטי), אשורולוג יהודי. ל׳ נתקבל כדו׳צגט 
באוניברסיטת גיסן ב 1922 ונתמנה לפרופסור בה ב 11930 
שנים אחדות היה גם מנהל אוסף הטבלאות בכתבתזיתדות 
על שם הילפרכט שבאוניברסיטת ינה. הוא עזב את גרמניה 
ב 1933 , התיישב ב 1934 באה״ב ושימש כפרופסור ב״היברו 
יוניון קולג״׳ שבסינסינטי משנת 1936 עד למותו. 

עבודותיו העיקריות הן:- 11 ) 3 ) 3161 ־ 210 110860 ( 5061 ) 016 ( 1 
) 11 ) 301013 ) 0 501160 (״מחקרים בדקדוק האהדי״), 1921 !- 11 ) 5 

(1160 211 (160 31(355?(1501160 16X160 305 £.3003(101(16(1 

("מחקרים בתעודות האשוריות הקדומות מקאפאדוקיה"). 
1922 ! 13110 ? 13 ) 1 )? 5301011008 ) 16 ) 305 6 )א 6 ) 11606 ס.£ 16 ( 1 
(״התעודות מכילטפה מאוסף פרידה האד), 1930 ! ובשיתוף 

צם ג. איסלל () £15516 . 0 ) 1 160 ) 00 ) 1 ) 50 ) 1 ) 60 ? 180116 )? 355 ) 1 .\^ 

£011606 סס׳! ("תעודות משפטיות אשוריות קדומות מכיל- 
טפה״), 1 ־ 17 , 1930 — 1935 . 

כמדכן פירסם ל׳ מאמרים רבים בכתבי־עת מקצועיים 
(חלק מהם בשיתוף פעולה עם אשתו: הגב׳ הילדגארד לוי) 
שעניינם שאלות פילולוגיות ודקדוק אגדי, חקר הדת 
האשוריודבבלית ובעיות מתחום חקר התעודות האשוריות 
הקדומות מקאפאדוקיה שנתגלו בכילטפה (כניש העתיקה). 

לעבודותיו של ל' נודעת חשיבות יתרה בכל הנוגע לחקר 
התעודות האשוריות הקדומות, ובעיקר להבנת הניב האשורי 
המיוחד לתעודות אלה, הידוע בשם "אשורית קדומה". בענף 
זה של האשורולוגיה היה לד החוקר החשוב שבדורנו. 

בכמה מעבודותיו ח ל׳ בבעיות מתחום המקרא וההיס¬ 
טוריה הקדומה של עם ישראל, כגון, - £6 ) 16 ) 00010816 ) 011 
361 ) 115 ) 00 13 ) 0 ( סס , ! 0186 ("הכרונולוגיה של מלכי יהודה 
דשראל״), 1927 , וכן בבעיית הח׳בידו והעברים, בה שב וטיפל 
פעמים אחדות בכתב העת: 00031 .(( 0011686 0100 ( 1 ׳ 61$ ) 66 (? 
בשנים 1939 , 1940 ו 1957 . 


ח. ח. 



377 


לוי, י?ןקכ — לוי, סוריים 


378 


לך, :עקב ( 1819 , דובז׳יצה נ&סץ^סס — מחוז פוזן] — 
1892 , ברסלאו), רב, חוקר ולכסיקוגרף. בצעירותו 
למד אצל אביו ואצל ר׳ עקיבא איגר (ע״ע}, אשר גם הסמי¬ 
כו לרבנות, פילוסופיה ושפות המזרח למד באוניברסיטת 
ברסלאו, והוכתר בתואר ד״ר לפילוסופיה באוניברסיטת הלה 
( 1845 ). ל׳ כיהן כרב ברוזבברג (שלזיה עילית), ומ 1850 גר 
בברסלאו, מ 1857 שירת כדיין הקהילה שם׳ ומ 1871 הגיד 
שיעור בבית־המדדש ע״ש מורה ושלמה ליפציגר. ב 1867 — 
1868 יצא ספרו -ז 3 ז 116 ) ■ 1 א 11 ו ן 01 סנ 1611 ז 6 /קי 131501165 ) 01131 
11611 (105 131)1)1X115011611 ־ 1 ־ 1 ) 113(1 01X1011 8X0556 ת 11 וחנ 81 

$דתסו 1£111 ״ 501 ("מילון ארמי לתרגומים ולחלק גדול מן 
הספרות הרבנית"), ועבורו העניק לו מיניסטרית החינוך 
הפרוסי תואר פרופסור. ב 1876 — 1889 סירסם את ׳ 7611116 < 
׳ 31 ־ 1 ־ 116 > 00 (! 1 > 0011 < 601 ז־ 01 ^\ 1131501165 ) 01131 1 ) 110 8x31501165 

0111(1101110(1 ^41(1x35011101 ("אוצר לשון התלמודים והמדר¬ 
שים") ב 4 כרכים (מהדורה שניה הוצאה לאור ע״י אליעזר 
גולדשמידט [ע״ע! ב 1924 ). ל' נחשב עד היום בין גדולי 
הלכסיקוגרפים של שפת התלמוד והמדרשים. מחיבוריו שאבו 
הבאים אחריו, כגת קיהוט (ע״ע) ב״ערוך השלם" ודלמן 
(ע״ע) במילונו הארמי. ל׳ פירסם גם מאמרים רבים בכ״ע 
מדעיים שונים. 

לוי, :עקובים ון — ץס £0 13001)115 1(3X1 - 1855) , האר־ 

לם — 1930 , שם), סופר וצייר הולאנדי. ל׳ בילה 
את שנות־ילדותו בבית־יתוסים בהארלם. ב 1877 התחיל 
ללמוד ציור באקאדמיה לאסנויות פלאסטיות באמסטרדאם 
חכה ב 1884 במחצית ״פרם רומא״ ( 16 110x06 > £ע 0 ?), שאים־ 
שרה לו נסיעת לימודים. את רשמי נסיעותיו בספרד, איטליה 
ומארוקו העלה ל׳ בספריו 611 ) 06101 (״משוגעים״), 1892 , 
£612601 (״נסיעות״), 1913 . בציוריו, ציורי נוף עירוני 
וחגיגות־עם, וכן דיוקנות, התגלה ל׳ כראליסט. כסופר היה ל׳ 
נציג טיפוסי של התנועה הספרותית של שנות ה 80 (ע״ע 
הולנדית, ספרות, עט' 764 ). כמו בציוריו, הביע ל׳ גם ביצי¬ 
רותיו הספרותיות באופן ראליסטי את התפעלותו מיפי החיים. 
דברים הנראים כשגרתיים מופיעים אצלו כגילויים של רגשי־ 
אנוש עדינים ועמוקים. בספריו המאוחרים־יותר ( 6 (ת 133 , 
11917 (! 133 ׳ 1923 5 ( 001 ( 13 , 1930 ) כלל ל׳ פרטים רבים 
מחולדות־חייו. ל׳ כתב גם שירה ותירגם מיצירותיהם של 
שיקספיר ואלפרד דה מיסה. — ביתו משמש היום כמוזיאון 
ומוצג בו חלק גדול מיצירותיו. 

. 1 ^ ; 1930 **[ 21 ״ 0 < 1 ס , . 1 ./ י 5££ עז 6 ,| 

. 1940 ,£־/?/* ז 01 ז) 11 \ מ* .״ 1 .ע ./ 

לוי, :שראל — ץ״ £61 1841) — 15X301 , אינ 1 ורצלב — 
' 1917 , ברסלאו), רב וחוקר תלמודי. ב 1864 — 1869 
למד בביהמ״ד לרבנים בברסלאו (ע״ע בתי מדרש לרבנים, 
עט׳ 987 ), ועם פתיחת ביהמ״ד בברלין כיהן שם כמרצה 
לתלמוד. ב 1883 ירש את מקומו של ז. פרנקל(ע״ע) בביהמ״ד 
של ברסלאו, ושם נשאר עד מותו. ל׳ פיתח והעמיק את שיטתו 
הביקדתית של פרנקל, אך, שלא כמוהו, נשאר תמיד בתחום 
המחקר ולא עסק בשאלות אקטואליות. ל׳ דקדק בקיום 
מצוות מתוך התלהבות דתית. יבולו הספרותי מועט בכמותו, 
אך מלא חידושים, המבוססים על המקורות. במחקת 61 נ 01 

1876 ,61X1186 ?13811)6016 3115 361 \115011113 <165 ,5.131)3 53111 

(עבר , ע״י אז״ר: "משנתו של אבא שאול", בתוך "מסלות 


לתורת התנאים", תרפ״ח) סלל דרך לביקורת מקורות המש¬ 
נה. כ 511000 .£ 165 > 11113 ( £60 א 116 > 61 נ 1 נ 1 *!ס^ו £10 ("על 
המכילתא דרשב״י״), 1889 , הראה כי רוב המכילתא שרדה 
במדרש הגדול לם , שמות, ובכך איפשר את שיחזורו של 
מדרש זה ע״י הופמן. פירושיו לפרקים א , —ד של מסכת 
ב״ק בתלמוד הירושלמי ( 1895 — 1913 ) פתחו אפקים חדשים 
לפרשנות פילולוגית, ובמבוא שהקדים להם הניח יסוד לחקר 
התהוותם של התלמודים. כן פירסם את הרצאותיו בגרמנית, 
שהיו מיועדות לציבור רחב, על סדר ליל-הפסח ( 1904 ), על 
התפילה היהודית ועל עקבות הקדמוניות היווניות והרומיות 
בספרות התלמודית ( 1878 ). 

א. א. אורבך, שלושת מורי התלמוד של הסמינר בברסלוי 
(ז 3 תנרח^ 5 5 ג 0 ), 1963 ; . 4 * 1 ( . 6 ־>!*?) <וווו 3 ז£ . 14 

. 1904 ,** 40 ^ 8 .״ 10 . 01 ^ 1 

ל 1 י , ישראל — 1 זו £6 1856) — 15X361 , פאריס — 1939 , 
שם), רב ראשי לצרפת וחוקר במדעי היהדות. ל׳ 

היה ממוצא אלזסי, בוגר ביהמ״ד לרבנים בפאריס וחתנו 
של הרב הראשי לצרפת צדוק כהן(ע״ע). מ 1892 שימש עחד 
לרב הראשי, ומ 1919 ואילך עמד הוא עצמו בראש יהדות 
צרפת. הצטיין בנאומיו השופעים ידע וחן, בעבודות חינוך 
ובפעולות סעד וגמילות חסד שניהל בשנות ה 20 לטובת 
מהגרי מזרח אירופה, ובשנות ה 30 , לטובת מגורשי גרמניה. 

ב 1892 — 1907 הורה ל׳ דברי ימי ישראל בביהמ״ד לרב¬ 
נים בפאריס, ומשגת 1896 שימש בקאתדרה ל״יהדות תלמד 
דית ורבנית״ של 165 ) £10 £0016 <165 £1311x65 . מראשי "מקיצי 
נרדמים״ והחברה הצרפתית למדעי היהדות ועורך £6x06 
165 £1<2<165 )01x65 >. ל׳ הוציא לאור את הסיפור העברי על 
"תולדות אלכסנדר"(תרמ״ו)! את הנוסח המקורי של בן סירא 
מתוך גניזת קאהיר ( 16 > 53£6556 13 סס 6 ט 1 > £0016513511 '׳ 1 
1901—1898 ,(11-1 ,!6505 £115 <16 $1x3 ז כן פירסם תולדות 
היהודים בצרפת, חלק א׳: עד המאה ה 10 ( 0115 ( 165 > £415101x6 
516016 ־ 06, 1: 065 0X18106$ 30 X ת £13 16 >), 1903 > ומחקר על 
החטא הקדמון במקורות היהודיים העתיקים (׳ £6 ?60116 0 x 1 
1907 ,(81061 <130$ 165 300160X165 500X065 £01x65 . ל' עסק 
בתחומים רבים, היה בעל חוש מדעי חריף, ואף לא נמנע 
מלהשמיע ביקורת אם כי בדרן־ ספקנית ואצילית. 

ל , ביקר פעמיים בא״י: כמפקח בת״ס של כי״ח ( 1907 ), 
ובחנוכת האוניברסיטה העברית כחבר הקוראטוריון ( 1924 ). 
במאבק על הכותל המערבי ( 1929 ואילך) התערב למען 
זכויות היהודים. 

י. ק. מיקלישנסקי, סדום׳ י. ל׳, פאריס (חכמת ישראל במערב 
אירופה, א׳, 309-297 ), תשי״ס < . 1.1 ./ג ־> ״־׳ 80x630 
165 ) 800 (״לשכת הארכים״, שבין פעולותיה — הוצאת שנתון 
אסטרונומי), ושגה לאחו-מכן נבחר כחבר האקדמיה למדעים 
של צרפת. עם מותו של לוריה, נמסר לו תפקיד סגן־המנהל 
של מצפה־הכוכבים בפארים ( 1878 ), ומאוחר יותר ( 1892 ) 
נתמנה למנהלו. ל׳פירסם מחקרים יסודיים על השפעת כוכבי- 



379 


לוי, מורים — לוי־בינקיני, אנג׳לו 


380 


הלכת על שכבת הפוטוספירה של השמש, על מהותם של 
"הכוכבים הנופלים" (מטאורים)׳ על מסלולי כוכבי שביט, 
על תופעת האברציה (ע״ע), על מיקומם המדוייק של כוכבי- 
השבת העיקריים, ועוד. ב 1896 פידסם את האסלאס הראשון 
של הירה שהיה מבוסם על צילומים (ס״;*! 135 930x08x293 ^ 
111110 13 30 ). זכרונותיו קובצו ופורסמו ב 15 ! 3 ״ £0 1£5 קתז 00 
של האקדמיה למדעים ובס״יס 731 ז 350 ס׳ 1 10 > 4^11x13105 

ללי, סילון — £071 "! 173 ץ 5 — ( 1863 , פאריס — 1935 , 
ישם), אינדולוג צרפתי ועסקדציבור יהודי. הוא 
נתפרסם בעבודתו על " 310 ״ 1 1.0 73631x0 ("התיאסרץ ההו¬ 
די"), 1890 , ונתמנה ב 1894 לפרופסור לסאנסקרט ב״קולד 
דה פרנס״. החל ב 1904 ניהל את המכת לאינדולוגיה של 
הסורבון, הוא יסד את בית־הספר הצרפתי לידיעת המזרח 
הדחוק בהאנוי ועמד זמן־מה בראש המוסד הצרפתי־יאפאני 
בטוקיו. כן ניהל את המחלקה חמזרחנית באוניברסיטה של 
שטראסבורג. הוא גם הרבה במסעי־מחקר בהודו ובארצות 
המזרח הרחוק. ל׳ סירסס עבודות רבות בתחומי ההינדואיזם 
והבודהיזם, מהן ז ־ 1.2 (1001x1110 311 330x1(100 32115 105 8x211 
131135 ״ (״תורת הקרבן בבראהמאנות"), 1898 ! 21 נן 0 ןי 1 1,0 
(״נפאל״), 1905 — 1908 ! 101130 ״ 10 01 1130 ]',! ("הודו 
והעולם״), 1926 . כן פירסם מחקר על היהודים בדרום־הודו: 

30 5113 ״ 3 5 ) 111 ( 105 5111 \ 01170311 " 3001111101115 31101411105 > 
30 ״ 1 ־ 1 (^ 00£ ^ 1 ,(££), 1930 . 

ב 1919 הצטרף ל׳ "לוועד הצירים" הציוני בנשיאותו של 
חיים ויצמן(ע״ע), כנציג יהדות צרפת. כן השתתף במשלחת 
היהודית־ציונית שהופיעה בפני ראשי בעלות־הברית בוועי¬ 
דת השלום של ורסי ב 1919 , אולם הסתייג מהתביעות הציו¬ 
ניות על א״י, מתוך הנחה שהן סותרות את המגמות הצרפ¬ 
תיות במזרח הקרוב. בשנים 1920 — 1935 היה ל' נשיא חברת 
"כל־ישראל־חברים" (ע״ע). 

לוי, פול — ץ £07 2111 ? — (נר 1886 , פאריס), מאתמא־ 
טיקן צרפתי, יהודי. כבן למאתמאטיקן לוסיאן לוי 
( 1853 — 1912 ), שנודע בתפקידי ההוראה השוגים בהם שימש, 
הושפע ל , מהמאתמאטיקה בשחר נעוריו. אחר־כך התמסר 
ללימודי מקצוע זה בבתי הספר 0 ג 51 > 1 ״ 0011 !ץ 01 ? £0010 , 
111111051 305 £0010 51190X100X0 (בשנים 1904 — 1910 ). 
בשבות מלה״ע 1 שירת ל , בצבא צרפת כקצין תותחנים. 
ב 1920 נתמנה לפרופסור לאנאליזה מאתמאטית ב £0010 
0 ט!> 1 ״ 1003 ץ 01 ?, וס 1930 עבר לשמש בתפקיד זה בבית־הספר 
הגבוה הלאומי לאירמאוטיקה נוסף על תפקידו כפרופסור 
למאתמאטיקה ולמכאניקה אנאליטיתב 305 0 זג 101 ז 0 ק״ 3 £0010 
341x105 (מ 1925 ). 

תרומותיו הגדולות בעבודותיו המדעיות עמדו לל׳ ב 1940 
כשיהודים רבים סולקו ממשרותיהם בגל האנטישמיות שנלווה 
לכיבוש הנאצי. ל׳ המשיך במילוי תפקידיו ועבר עם ה £0010 
*!!״״!!סס!? 91 ? לליון אחר חלוקת צרפת לאיזור כבוש ולא־ 
כבוש (ע״ע מלחמת העולם 11 ). ל׳ זכה באותות כבוד ופרסים 
רבים, ביניהם—"קציו לגיון הכבוד" ושני פרסים שלהאקא־ 
דמיה למדעים, ושימש כנשיא החברה למאתמאטיקה של צרפת. 

עבודתו המדעית כללה מחקרים בתורת הפונקציות, אנא¬ 
ליזה פונקציונאלית ותורת ההסתברות. בתחומים אלה פירסם 
ל' בין השנים 1910 ו 1937 54 מאמרים, שנדפסו בעתובות 
המדעית של צרפת. כן היו שני הכרכים, בהם סיכם את 


הרצאותיו באנאליזה מאתמאטית, לספרי לימוד סוכרים 
במקצוע זה. מ 

לך, פרימו — £071 ס"!!!? — (נר 1919 , טורינו), סופר 
איטלקי, יהודי, כימאי במקצועו. יצירתו מושפעת 
ביותר ממאורעות מלה״ע 11 , להם נתן ביטוי חודר בשני ספריו 
העיקריים: זסו״ס״ ״״ 0 3110810 > 50 ("האם זה אדם"ז), 
1947 , בו הוא מתאר את מתנה ההשמדה הגרמני באושוויץ, 
£3 7x08x131 (״ההפוגה״), 1963 , בו הוא מספר את פרשת 
נדודיו בדרכו ממחנה ההשמדה למולדתו האיטלקית. 
וע״ע איטליה, ספרות [כרך־מילואים, ענג׳ 142/3 ]. 

לד, _קךל 1 - 1.071 03x10 — (נר 1902 , טורינו), סופר 
י וצייר איטלקי יהודי. ל׳ לסד רפואה, אך הקדיש 
עצמו לאמנות הציור והציג את יצירותיו בתערוכות שונות 
באיטליה ומחוצה לה. ב 1935 נשפט בעיון התנגדות למשטר 
הפאשיסטי ונידון לשלוש שנות גלות בחבל לוקאניה, שב¬ 
דרום הארץ, אך שוחרר כעבור שנה בעקבות הנינה כללית. 
ב 1939 עבר לצרפת, בח חיה פעיל ב״מפלגת הפעולה" האנטי- 
פאשיסטית והיה בין מייסדי בטאונה, 12 ־ 01.1301 010511212 . 
הוא שב בחשאי לארצו ב 1942 , במטרה להשתתף שם בתנועת 
המרי. אחרי מלה״ע 11 היה ל' פעיל בעתונות השמאלית 
וב 1963 נבחר לפרלאמנט. 

כצייר וכסופר שואב ל' את השראתו מניתוח בעיות 
ומצבים חברתיים. הספר £3011 3 0x1510 $1 0 £0x1x131:0 
(״ישו הגיע רק עד אבולי״, 1945 ! עברית: "ארץ שכוחת- 
אל", תש״י), אשר פירסם את שמו של ל׳ בעולם, מתאר 
בכשרון רב את פגישתו הדראמאתית של בן־הצפון עם 
הדרום הנחשל והפרימיטיווי, כפי שהכירו בגלותו בלוקא־ 
ניה. אפייני לספרו המחוג של יסודות או׳טוביז׳גראפיים, 
היסטוריים, סוציולוגיים, פוליטיים והגותיים. דרך כתיבה 
מסאית־סיפורית מציינת גם את מרבית ספריו האחרים: 
211x2 30113 1130x12 ? (״פחד מן החרות״), 1946 ! £0 93x010 
0 ז ! 10 ק 0 ״ 5 0 (״המלים הן אבנים״), 1955 , על סיציליה! 11 
£100 ״ 3 0110X0 ״״ 33 £111:11X0 (״לב קדום לעתיד״), 1956 , על 
רוסיה הסובייטית! 11811 301 £3 3099*3 00x10 ("לילם 
הכפול של עצי התרזה״), 1959 , על הנאצים 10110161 ! 71111:0 
ם 11 ״ £1 0 (״כל חדבש נגמר״), 1964 . מבחינה סיפורית טהורה 
0x010810 '£ (״השעון״, 1950 ! עברית: תשי״ז) היא המיוחדת 
שביצירותיו ובה באות לביטוי גם תכונותיו של ל' כצייר. 
וע״ע איטליה, ספרות [כרר־מילואים, עמ ׳ 142 ], אמנות 
[שם, עם׳ 143 , צ י ו ר: עם׳ 144 ], מ ל 

לוי־בעקיני, אנג׳לו — 1 ת 031 ״ 813 ־ £071 18010 ! — 

*( 1877 , ונציה — 1920 , דרעה [סוריה]), איש־צבא 
איטלקי ומנהיג ציוני. ל״ב היה קצין בחיל־הים האיטלקי 
ומרצה באקאדמיה של הצי האיטלקי בליוותו ובביה״ס 
הצבאי הגבוה בטורינו. הוא היה גם העורך של כתב־העת 
8071513 1x43x1111103 , שיצא מטעם האדמירליות האיטלקית. 
ל״ב הצטיין במלחמה בתורכיה ב 1911 , ובמלה״ע 1 היה מפקד 
פריגאטה. ממשלת איטליה השתמשה בו גם לשליחויות דיפ¬ 
לומאטיות שונות בארצות המזרח. בהשפעתו של חיים וייצמן 
נהיה ל״ב לציוני, וב 1918 ייצג את הקהילות היהודיות באי¬ 
טליה ב״וועדה הציונית" (אח״כ "ועד הצירים", ע״ע ארץ- 
ישראל, עט׳ 531 ). באפריל 1920 נסע לסאן־רמו, שבה 



381 


לוי־פינקיני, אנג׳לו — לוי כן גרשון 


382 


נתכנסה אז ועידת המעצמות המנצחות (ע׳ שם, עט' 529 ), 
והשפיע על ראש ממשלת איטליה, פראנצ׳טקו ניטי, לתמוך 
בעמדה הציונית. בא״י ביקר פעמים־מספר, והוא נבחר מסעם 
ההנהלה הציונית בירושלים למנהל מחלקת העליה, אך לפני 
שהספיק להיכנס לתפקידו, נרצח בידי בדוים בעת התנפלות 
על הרכבת שבה נסע לדמשק. 

לוי בן אברהם בן חיים ( 1245 [?], וילפראנש [פרובאנס! 

— 1315 [?], ארל), חוקר ופילוסוף. אביו היה רב 
בנארבונה, והעתיק את מושבו לווילפראנש ב 1240 בערד. ל , 
התפרנס מהוראת מדעים ולשונות, חי חיי עוני ונדודים, 
ובשנותיו האחרונות נרדף והוחרם ע״י המתנגדים לפילוסו¬ 
פיה שבדורו, ובראשם הרב אבא מ(א)רי בן משה (ע״ע). בימי 
הפולמוס ( 1304/5 ) התגורר ל׳ בנארבונה, אבל בהשפעת 
הרב שלמה בן אדרת (ע״ע) גורש משב, ומאז נדד בין עדי 
פרובאנס. ב 1314 התגודד בארל, ושם מת. נראה כי הוא סבו 
של הרלב״ג (ר׳ לד בן גרשון [ע״ע]). 

ספרו "בתי הנפש והלחשים" (כ״י), נכתב במונפליה 
ב 1276 . לשון הספר שירית וחרתה, והוא נחלק ל 10 מאמרים 
בנושאים הבאים: מוסר, הגיון, בריאה, נפש, נבואה, מרכבה, 
מאתמאסיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, פיסיקה ומטאפיסי־ 
קה. המאמר הראשון והשביעי הוצאו לאור ע״י י. דוידזון 
(ר׳ ביבל׳), ספר אחר, "לוית־חן", נכתב לפני 1303 , ונערך 
בארל ב 1314 ; הוא מעין אנציקלופדיה מחולקת לשני "עמד 
דים", שהראשון מהם מוקדש למאתמאטיקה, אסטרונומיה, 
אסטרולוגיה וחכמת הטבע, והשני — לסודות התודה, האמונה 
והבריאה. כן מכיל הספר דברי־סולמוס נגד הנצרות (נדפסו 
בישרון, ¥111 }. 

בשיטתו הפילוסופית הולד ל' בעיקר בעקבות הרמב״ם, 
אלא שנפרד ממנו באמונתו באסטרולוגיה. מן הפילוסופיה 
האיסלאמית הושפע בעיקר ע״י במליוסי (ע״ע). ספריו מכי¬ 
לים הרבה פירושים אלגוריים לתורה ולתלמוד, ואלה הם 
שעוררו עליו את חמת מתנגדיו(סיפור שרה ואברהם, למשל, 
מתפרש כסמל ליחס שבין החומר לצורה, ד״ב בני יעקב 
מסמלים את י״ב המזלות). את האגדות על גן־עדן וגיהנום 
הוא רואה לאור רצונם של החכמים להשפיע על ההמון 
לקיים את המצוות. מאשימיו טענו, כי בכך היתה כוונתו 
לכפור בדברי תורה ובקיום המצוות, ולעקור את האמונה 
בפעולת אלהים שהוא למעלה מן הטבע. נגד האשמות אלו 
מוחה ל׳ בכתביו וטוען, כי כוונתו היא רק למשמעות 
נוספת של דברי הכתוב, אך לא יחידה או בלעדית* ואכן 
מעידים חיבוריו שרחוק היה מן הקיצוניות שייחסו לו. 
הסיבה העיקרית לסערה היתה נעוצה בכך, של׳ הורה פילד 
סופיה לבני הנעורים, בניגוד לדעתם של מתנגדי הפילוסופיה 
שבדורו. (הדי הפולמוס הזה נשתמרו בם׳ "מנחת קנאות", 
סי׳ י׳, י״ב, ט״ו—י״ז, פרסבורג, תקצ״ח). ל׳ היה מן הראשר 
נים שגיסו לפענח את סודות "מודה נבוכים". והשפעתו 
ניכרת אצל מפרשי הרמב״ם שלאחריו, כיוסף כספי (ע״ע), 
משה נרבו׳ני (ע״ע) ופרופיט דוראן (ע״ע). 

י. דוידזץ, המאמר הראשון סן ספר "בחי הנפש והלחשים" 
(ידיעות הסבת לחקר השירה העברית, ה׳}, תרצ״ט! 
' 1 * 001 411 701 ,־ 631161 ^< - ££030 .£ 

, 752 , 671-675 , 661 ־ 658 , 647 ־ 628 ,. 5 * 7 ^^ 1x012001*1011: 411 X 
2112 ( €310 -* . 4 ׳״ .<$ 4 ^ 1887 ; 7 £ 44 : 1 (, 2111 0\01(1*101X5113 

? 001 * 7 ,( 44), 1900, £. 5. 4 131* €0121x1 

- 02 . 1 ; 1934 ד ( 0£11 נ , 151$ ) ה 110 ס)\ / 0 01112 [ 0 61 71001 / 0 
,(^\ 1 נ ג: 14 ז 3 ת 11£1 ג*ק 1 ז 50 ) ח 21 ?? 330 . 7 .!/ . 7 , ¥143500 


13071 01 ? 71 4 * 4 31, 701 02}}£101*101 1 ! 01110X1 ־ 511 ס ; 1936 
. 1 * חס* . 7 05 * , 10 ) 14311 ״ 5 \ ; 1963 ,(ם xx ^ ,(££) 

. 1966 ,( ז \^ 330x12404? XXX 

ש, א. ה. ־ ג 

לוי בן גך#ון (או: •גרשם [= דלב״ג] 1288 , באג יו ל — 
' 1344 , פרפינין[?]), פילוסוף, פרשן המקרא, רופא. 
מאתמאטיקאי ואססרוגום. רלב״ג היה בן למשפחת מלומדים 
בפרובאנס, התגורר באוראנז׳ ובאודניון, ונראה כי היה נכדו 
של לוי בן אברהם בן חיים (ע״ע)• משפחתו קשורה היתד, 
במשפחת דוראן (ע״ע). 

רלב״ג נתפרסם בעולם היהדות ומחוצה לו בפעולתו 
המדעית־ספרותית, שהקיפה תחומים רבים, ובמיוחד בזכות 
חיבוריו והמצאותיו בסאתמאסיקה ובאסטרונומיה (ע״ע, עכר 
819 — 820 וע״ע טריגונומטריה, עמ׳ 978/9 * על השקפותיו 
האסטרולוגיות ע״ע אצטגנינות, עם׳ 471/2 ). כפילוסוף לא 
הצטמצם בתחום פילוסופיית־הדת בלבד, שהיא נושא חיבורו 
הראשי, ספר "מלחמות ה׳" (ריווא דסרנמו, ש״ך—שכ״א), 
(נכתב בשנים 1317 — 1329 ), אלא כתב גם פירושים לביאוריו 
של אבן רשד (ע״ע) לכתבי אריסטו, וכן ספר על תורת 
ההגיון, בשם "ספר ההיקש הישר" (כ״י). עם זאת לא ניתן 
מפעלו הפילוסופי להערכה מלאה, כיוס שרק חלקים מפי¬ 
רושיו לאבן רשד נדפסו, ואף הם בתרגום לאטיני (בהוצאת 
ונציאה של כתבי אריסטו). על רלב״ג כפרשן המקרא, ר׳ 
להלן. 

רלב״ג הוא האריסטוטלי ביותר מבין הפילוסופים היהו¬ 
דים ביה״ב (ע״ע אריסטוטלס. עמ׳ 853 — 860 ). יניקתו העיק¬ 
רית מהפילוסופיה הערבית והיהודית, אך ריתה לו גישה גם 
אל מקורות האסכולסטיקה הנוצרית. הוא דן במיוחד בבעיות 
שהיו שנויות במחלוקת בזמנו- או שלא נפתרו, לדעתו, כהלכה 
ע״י הרסב״ם. ספרו ״מלחמות ה׳״ נחלק ל 6 מאמרים: היש¬ 
ארות הנפש, נבואה, ידיעה ובחירה, השגחה, הגרמים השמי¬ 
מיים, בריאת העולם (המאמר האסטרונומי הושמט מן הדפו¬ 
סים). אופי הספר אסכולאסטי מובהק. לאחר הצעת דעות 
קודמיו, מרצה רלב״ג בחריפות דיאלקטית את הנימוקים בעד 
ונגד, ולבסוף מציע אח פתרונו. בדרך כלל דבק הרלב״ג 
בפירושיו של אבן רשד לתורת אריסטו, במיוחד בתפיסתו 
את מושג האלהים (ע״ע, עט׳ 452 ). בניגוד לרמב״ם טבור 
הוא, כי אפשר לייחס לאל תארים חיוביים בלי לפגוע באח¬ 
דותו, שכן מכניסים התארים ריבוי רק במחשבתנו. ההבדל 
שבין תארי האל ותארי הנבראים: "שהם נאמרים בשם 
יתברך באופן יותר שלם מהאופן אשר נאמרו בזולתו". היחס 
שבין תארי האל ותארי הנמצאים הוא של "קדימה ואיחור" 
כשהתואר נאמר על האל קודם ועל העצמים באיחור. מציאות 
האל, למשל, היא מקורית וראשונית, בעוד שמציאות הנמ¬ 
צאים באה להם מאלהים, ומקורה בו, 

בוויכוח על בעיית הבריאה (ע״ע אלהים, עט׳ 454 ) 
דוחה רלב״ג, בדומה לרמב״ם, את תורת הקדסות האריסטו־ 
טלית! אבל בניגוד לדעת הרמב״ם, כי הבעיה חסומה בפגי 
התבונה, סבור רלב״ג שאפשר להכריע לטובת חידוש־העולם* 
הוכחתו העיקרית היא המענה הטלאולוגית הידועה, כי הסדר 
התכליתי של הנמצאים מוכיח, שהם באים מכוחה של סיבה 
הפועלת באופן תכליתי. הוא מזכיר גם את טענת הכלאם 
(ע״ע), כי הנחת אריסמו בדבר אין־סופיות הזמן תוביל 
למסקנה האבסורדית, שגודל אין־סופי אחד יהיה גדול מחברו, 
ודוחה את ההבדל שהבדיל אריסטו בין אין־סוםיות שבפועל 



383 


לד גן גרשון 


384 


ובין אין־סוסיוח ממן, שהיא אין־סוסיות בכוח. לדעתו, לא 
הזמן הוא אין־סופי בכוח אלא הפונקציה שלו, היינו: אפשר 
להוסיף על הזמן יחידות־אורך עד אידסוף, אבל כל אורך־זמן 
שאנו מגיעים אליו הוא סופי) העולם יכול להתמשך עד איך 
סוף, אך הזמן החולף הוא סמי רש לו התחלה. על סמך 
הטענה האריסטוטלית, שא״א שתהיה התהוות לחוסר, מפני 
שהוא תנאי לכל הורה, מקבל רלב״ג את הדעה על קדמות 
החומר. מאלהים נובע דק עולם הצורות. הבריאה היא, איפוא, 
מתן צורה להומר ההיולי והוא מפרש לפיה את סיפור הבריאה 
בתורה. עם זאת הוא טוען שההודאה בקדמות החומר אינה 
מחייבת הודאה בקדמות הזמן, מכיון שהזמן מצר רק בתוך 
העולם. בניגוד לאריסטו, סבור רלב״ג כי מעשה הבריאה 
היה רצוני, אלא שהוא משתדל לצמצם את פעולת האל 
למעשה הבריאה בלבד < מאז ואילך מתנהל העולם לפי חוקים 
קבועים, בהנהגת "השכלים הנבדלים", שגם הם נבראו, ואין 
האל מתערב באופן ישיר במהלכו. — בשאלת הנבואה 
מקבל רלב״ג אח דעתו של הדסב״ם, שמקורה מהקשר שבין 
שכל האדם וה״שכל הפועל", אך הוא מדחיק לכת ממנו ומתיר 
את הנבואה מכל זיקה ישרד, לה׳ ומעמידה, במידה ידועה, 
במישור אחד עם הניחוש והקסם. בתחום זה עניינו בשלוש 
בעיות: כיצד יודע הנביא את העתיד, מה המקור לידיעתו, 
וכיצד לאחד את ידיעת העתיד עם עקרון הבחירה החפשית. 
לדעתו, מקבל הנביא מן "השכל הפועל" ידיעה כללית, אותה 
הוא מתרגם לסיטואציה הפרטית שלפניו. בעולם שורר דטר¬ 
מיניזם, הנקבע ע״י סדר המזלות והשפעת הגלגלים על כל 
המתרחש, ואעפ״כ ניתנת לאדם הבחירה, ואתה האפשרות 
להימלט מכורח הגורל. הרלב״ג פותר בהעזה את בעיית 
הידיעה והבחירה ע״י שלילת ההנחה שלאל ידיעה ודאית 
של האירועים הקונטינגנטיים העתידים להתרחש — בניגוד 
לרמב״ם, שניסה לקיים את שתי האמונות ועל כן. לדעת 
הרלב״ג, אין האל יודע מראש את ההכרעות החפשיות של 
האדם. (ע״ע בחידה, עט' 156 ). 

בשאלת ההשגחה מקבל רלב״ג, למעשה, את דעת 
הרמב״ם, התולה את ההשגחה במידת השלמות השכלית של 
האדם. הנסים באים מכוח "השכל הפועל", ואין בהם פריצה 
בחוקי הטבע, כיון שהם קבועים מראש בסדר הבריאה. בהבדל 
מן הרמב״ם, מדגיש רלב״ג, שהנסים לא נקבעו מראש אלא 
שנוצרו התנאים להתרחשותם. עם זאת הוא קיצוץ בנטיתו, 
למעט את הנסים שבמקרא ולפרשם באופן טבעי (ע״ע 
השגחה, עמ׳ 482/3 ). מרכזית במשנתו בעיית הישארות- 
הנפש, משום שהרמב״ם לא עסק בה במפורש, ומשום 
שנעשתה אקטואלית לאור תורתו החדשה של אבן רשד על 
אחדות ״השכל הכולל״ (ע״ע השארות־הנפש, עמ , 467 ). 
רלב״ג מקבל את עמדתו של אריסטו, לפי אלכסנדר מאפרורי- 
סיאם (ע״ע), בדבר נצחיות "השכל הנקנה" של אנשי- 
הסגולה, הפילוסופים, אלא שאינו מקבל את הישארותו 
בצורת איחוד.עם "השכל הפועל" כי אם כהמשך של מציאות 
אינדיווידואלית. השכל הנקנה הנצחי כולל, לדעתו, לא רק 
את המושפלות המטפיסיים, אלא גם את כל המושפלות 
שרכש לו האדם באמצעות חושיו. דיוניו המעמיקים בהקשר 
זה בתורת־המושג הם תרומה חשובה לתורת-ההגיון. 

שיטתו הפילוסופית של רלב״ג, שהיא שכלתנית מובהקת, 

ללא מוטיווים דתיים חזקים, ושבה מכריע לרוב היסוד 
האריסטוטלי- ללא נסיון לכסותו, עודדה ביקורת חזקה בין 


הפילוסופים שבאו אחריו, חסדאי קרשקש (ע״ע) ביקר אותו 
מבחינה פילוסופית וסתר את דעותיו בכמה עניינים, אך 
למעשה הושפע ממחשבתו במישרין, בין מהסכמה ובין מתוך 
שלילה. יוסף בן שם טוב (ע״ע) וו" יצחק עראמה ביקרו אותו 
על דבריו בבריאה ובבחירה ועל פירושיו לנסים, אבל גם 
האחרון הושפע ממנו. ר׳ יצחק אברבנאל (ע״ע) האשימו 
בקיצוניות, ור׳ יהודה מוסקטו אסר את הקריאה בספריו. 
ר׳ יהודה מסר ליאון ביקר את תורתו בהגיון, ומנשה בן 
ישראל (ע״ע) גינהו על תורת ההישארות. כמה מדעותיו 
השפיעו באופן ישיר על שפינתה (ע״ע), בין מתוך הסכמה 
(בפירושי הנסים), ובין מתוך התנגדות ושלילה. 

מחקריו האסטרונומיים של הרלב״ג זכו להערכה רבה. 
קיצור של מאמרו הג״ל בתכונה ניתרגם ללאטינית ( 1342 ) 
בפקודת האפיפיור קלמנם ¥1 , ובמאה ה 15 ניתרגם כולו. 
התוכנים הנוצריים השתמשו במכשירים האסטרונומיים 

שהמציא ופיקו דלה מירנדולה גומר עליו את ההלל. 
י. י. גוספן, הפילוסופיה של היהדות, 204-191 , ת״ש * ד,נ״ל, 
תורת המושג של הרלב״ג (דת ומדש), תשט״וז ש. סינס. 
הסכולאססיקה שאחרי תומם אקוויגאם ומשנתם של זזסדאי 
קרשקש ושל קודמיו (דברי האקדמיה הלאומית הישראלית 
לסדעים, א׳, חוב׳ י״א), תשכ״ו 1 - 8111 ! 01 .... 0 . . 17 ״ 1 0071 1 ) 7 ) 00 )[!{ 80771 017 ,תנ 1 *ות 
,( 111 ׳\- 11 /י . 5 . 0 ,א{א) 1 ) 1 ) 710711 ) 0 171 1 ) 11 ) 5111 ,) 1111511 . 1 

; 1926 , 1 ) 007107114 [ס ? 5104 4 ,ת)ג 1111 ״ 81 ^ .א ; 1917/8 
. 1935 .. 6 . 6 . 8 111 71 )^ 7100 / 1071 ) 11711 ) 110 / 1 ) 877 , 30 * 56 .( 

ש. א. ה. - ו. 

הרלב״ג כפרשן המקרא. רלב״ג פירש את כל 
ספרי התורה ונביאים ראשונים ואת דוב ספדי הכתובים. 
תכניתו לפרש גם את ספרי הנביאים האחרונים לא בוצעה. 

השקפותיו הפילוסופיות השפיעו הרבה על פרשנותו, 
ובמקומות רבים הוא מקצר ורומז לדבריו ב״מלחמות ה׳". 
עם זאת נוטים פירושיו, בכמה מקרים, מהשקפותיו שם ומת¬ 
קרבים יותר לתפיסה המסרתית. תחילה פירש את ספרי 
איוב, שה״ש וקהלת, משום תכנם הפילוסופי. פירושו לשה״ש 
הוא אלגורי-פילוסופי ומתאר ויכוח בין השכל ה״היולאני"־ 
(הצרוף) ובין "השכל הפועל" (האינטלקט האקטיווי). אע״ם 
שמצויה אצלו אלגוריה, הוא עצמו מזהיר מפני הפרזה, "שאין 
ראוי שיעשה ציור בדברי תורד" אם לא במקומות אשד 
יחוייב שיהיו משל, שאם היה זה השעור מסור ביד האנשים, 
הנה הפול התורה בכללה" (ברא׳ סוף פרק ג). 

אירועים שונים פירש כמחזה נבואי בלבד (יהושע ה, יג 1 
ועוד), והרבה השתדל למעט את היסוד העל־טבעי שבנסים 
ולבארו בדרך דאציונאלית, אך עם זאת ראה בנסים אחד 
מיסודות האמונה, והדגיש "כי בהאמנה בהם פנה חזקה מפנות 
התורה"* לעתים הוסיף מופתים גם כשאין הפשט מחייב 
זאת (שוס , טו, יד* דג׳ ג, כו). 

מקום חשוב הקדיש למוסר ההשכל (.תועלת") העולה מן 
המקראות ומפרטיהם, ובמקרים רבים הוא עושה זאת באופן 
מלאכותי (דנ , ד, תועלת 13 , ועוד). בפירושו ה רלב״ג גם 
בהלכות הגזברות בתורה שבע״ם, אותן הוא מקבל כולן, אך 
משתדל ללמדן מלשון הכחובים, ואיננו משתמש במדות 
שהתורה נדרשת בהן(ע״ע), שהן אצלו אסמכתא בלבד. על 
נושא זה כתב הדלב״ג ספר מיוחד, .שערי צדק" (דיווא 
דטרנטו, שכ״א* ליווינו, תק״ס, בתוך ם , .ברית יעקב"). 




385 


לוי כן גרשון — לוי דלה וידה, ג׳ורג׳יו 


386 


ביחס אל מדרשי האגדה קבע, שאץ חובר, להאמין בכולם, 
אלא "אל מה שיאות על שרשי התורה והעיון" (ברא׳ א, ל). 

בהסברת טעמי המצוות הוא מתבסס אמנם על שיטתו 
הפילוסופית, אך לא בקיצוניותו הרגילה, ושכיחים כאן נימר 
קים רוחניים, בצד השלמות הרוחנית, שהיא המטרה העי¬ 
קרית של כל המצוות, ישנן גם מצוות שתכליתן היגיינית 
או מוסרית, דש הקשורות גם באסטרונומיה ובאסטרולוגיה. 
בהסברת הקרבנות מבקר הדלב״ג את שיטתו הקיצונית של 
הרמב׳־ם. לצד הלשוני לא הקדיש רלב׳״ג תשומת לב מרובה, 
ורק לעתים רחוקות עסק בצד הדקדוקי, אך השתדל לפרש 
את הכתובים גם לפי הקרי וגם לפי הכתיב. 

פירושי הרלב״ג נפוצו בעם וזכו לכמה מהדורות והם מן 
הספרים העבריים הראשונים שנדפסו(המהדורות הראשונות: 
פירושי התורה — מנטובה, רל״ו! פירוש איוב — סידרה, 
רל״ז? דניאל — רומי, לפני ר״ם! נביאים ראשונים — 
לירייא, רנ״ד; משלי — שם, רנ״ד! חמש מגילות [למעט 
איכה] — ריווא דסרגסו, ש״ך! עזרא ונחמיה ודזד׳י — 
קדאקא, תרמ״ח). פירושיו לנביאים ראשונים, משלי ואיוב 
נדפסו בכל המהדורות של נ״ו "מקראות גדולות". מספר 
קיצורים נעשו מהם, בפרוזה ובשיר, ע״י חכמים שונים. 
לפופולאריות רבה זכו ה״תועלות", אשר לוקטו ונדפסו 
בנפרד בכמה מקומות (לראשונה ריווא דטרנטו, ש״ך), 

0 , מורטארה [מהדיר], באורי רלב״ג על עזרא, בחמיה ודה״י 
(אוצר הספרות [של ש. א. גרבר], ב׳}, תרס-ח < י. ריבקינד, 
דקדוקי ספרים מס׳ 1 , 21 (ספר היובל לכבוד א, מארכס — 
למלאת לו 70 שנה, חלק עברי), תש ״י , מ. צ. סגל, פרשנות 
המקרא, ק״ד/ה, חשי״ב! י. היינמן, מעמי המצוות בספרות 
ישראל, א׳, 102-97 , תשי״ד 1 , 08 ,ז!>נ> 0 ״ 11 *!״״ 51 

1852-1860 , 1611-1614 . זזב>גר> 

לוי בן:פת הלוי, ע״ע יפת בן עלי הלוי. 

לוי בר סיסי, מחכמי אוץ־ישראל בדור־חמעבר מהתנאים 
לאמוראים (תחילת המאה ה 3 לםה״נ), מבני 
פמלייתו של רבי יהודה הנשיא (סנה׳ י״ז, ע״ב). רבי כיבדו 
ביותר, והוא שברך את ברכת הנישואץ בחתונתו של שמעץ, 
בנו של רבי(כת׳ ח/ ע״א). מסופר כי פעם הראה לרבי כיצד 
מבצעים "קידה", וכתוצאה מכך נעשה פיסח כל ימיו (סוכה 
נ״ג, ע״א; ובנוסחה אחרת: תענ׳ כ״ה, ע״א). ע״ם המלצתו 
של רבי, נתקבל ר״ל לדיין של העיר סימונייא (בגליל 
התחתון דרומית מצפורי), שם זכה לכבוד גדול (ירר יבכר 
י״ב, ר). לאחר מותו של רבי, כשנתמנה רב אפם לראש־ 
הישיבה, פרשו ר״ל וד׳ חנינא בר חמא ולמדו טהרו לכתליה. 
לאחר פטירתו של רב אפם נתמנה ר׳ חנינא בר חמא לראש־ 
הישיבה, ואז ירד ר״ל לבבל (כת׳ ק״ג, ע״ב), שם למד יחד 
עם אביו של שמואל (ע״ע), בביהכ״ג העתיק של נהרדעא 
"שף יתיב" (מג׳ כ״ט, ע״א). 

אגדות רבות מסופרות על חסידותו של ר״ל, ועל ישועות 
ונסים שנעשו על־ידיו (ירו׳ תענ׳ ג׳, ח׳! בבלי שם, כ״ה, 
ע״א). לאחר מותו לא הורשה ר״ל להיכנס לגן־עדן, משום 
עגמוד־הנפש שהסב לרב אפם (ר׳ לעיל), עד שביקש עליו 
שמואל רחמים (ברב׳ י״ח, ע״ב). 

ד. ב. ראטנער, משנתו של ל׳ בר סיסי(זכדון היובל לא. א. 
הרכבי), תרס״ס. 

ל! , * י — ' 21 ר י * יי ל, — 810111 ־ 1857) — 1.06160 1x77 , 

פאריס — 1939 , שם), פילוסוף, סוציולוג וארע ולוג 
צרפתי, יהודי. הוא למד ב ■ 611601 ? 30 316 ת!! 0 א £6016 , וקיבל 


תואר דוקטור ב 1884 . ב 1895 נת¬ 
מנה ל״ב למרצה, וב 1902 — 
לפרופסור בסורבון ולימד פילד 
סופיה גם בביהס״ד לרבנים ב¬ 
פאריס. כמורה וגם כעורך בחב־ 
העת 06 ן> 111 ? 1111050 ? 8.67116 

היתה לו השפעה ניכרת על 
ההגות הפילוסופית בצרפת. דער 
תיו היו מבוססות על הפילוסופיה 
הפוזיטיודסטית של קוינם(ע״ע), 
לה הקדיש אחד מספריו החשובים. יחד עם אמיל דירקם 
(ע״ע) נחשב ל״ב כאחד הנציגים המובהקים של האסכולה 
הנאו־פוזיסיודסטית. הוא הצטרף אל גישתו הסוציולוגיסטית 
של דירקם, שראה בחברה את הגורם הראשץ במעלה בעיצוב 
דמות האדם, ומנקודת ראות זו ניגש לחקר המחשבה של 
האדם הפרימיטיווי. תוך ניתוח מנהגיהם של העמים הפרימי־ 
טיוויים, הגיע ל״ב למסקנה, כי מחשבתם אינה כפופה לכללי 
ההגיון הנראים טבעיים והכרחיים לאדם האירופי (מחשבה 
קדם־הגיונית). בעולמו של האדם הפרימיטיווי אין לפרט קיום 
מחת ליחידה החברתית שאליה הוא שייך, ומחשבתו נתונה 
בדפוסים קולקסירויים ובמצבי־רוח קולקטיוויים בעלי מטען 
רגשי, הבאים לידי ביטד במנהגים וטקסים. הוא מייחם לפעו¬ 
לתם הישירה של כוחות מסתוריים מה שמייחס האדם האירופי 
לסיבתיות טבעית. הגבולות בץ העל־טבעי והטבעי, בין האדם, 
עולם החי ועולם הרוחות הם מטושטשים, וכן גם הגבולות בין 
הפרט לבין יצורים או עצמים מחוצה לו! בין כולם קיימים 
יחסים מסתוריים. דרך־מחשבה זו מסבירה את המנהגים 
המאגיים ואת מלאכת הכשוף (ע״ע), שהם חלק בלתי־נפרד 
מהודי החברה הפרימיטיווית, אע״פ שיצאו מערערים על 
ל״ב מקרב האנתרופולוגים הסונקציונאליססים, נודעת חשי¬ 
בות רבה לניתוחיו, המפיצים אור גם על תופעות שונות בחיי 
עמי התרבות(חוויות דתיות, אמונות תפלות, מנהגים מאגיים), 
שמהן אפשר להסיק, כי שיירים של חשיבה קדם־הגיונית 
מוסיפים להתקיים גם בחברות מודרניות. מספריו: ^ 66 ^ 1 י״ 1 
1116 ונ 531 ת 0 ? 65 ז (״מושג האחריות״), 1885 ] 0£ ץ־ 1115101 
2066 !? ס! 117 ? 1050 ו 11 ? ס 161 > 1710 ("תולדות הפילוסופיה 
המודרנית בצרפת״), 1899 < 08:0$16 \ 1 ׳ג> 1116 ק 0$0 !מ 1 ? 
001016 (״תורתו הפילוסופית של א. ק 1 נט״), 710-11900 ? * 1 
0106015 165 > 5616066 13 61 316 ! ("המוסר וחקר המנהגים"), 

1903 1 ־ 10 50616165 165 1308 ) 106013165 00611005 ? 065 
£61160165 ("הפעולות השכליות בחברות הפרימיטיוויות"), 
1910 ! 176 ) 11011 ? ^ 2716013111 14 ("החשיבה הפרימיטיווית"), 
1922 ז 110111176 ? 6 ״ £1 / 1 (״הנפש חפרימיסיווית״), 11927 
110111176 ? 0160131116 13 1305 > 031016 13 61 51110310161 14 

(״העל־טבעי והטבע במחשבה הפרימיטיווית״), 1931 . 

16 > 867116 ) . 8 -. 8 . 1 \ 5 * 1 ק 0 ' 6 ** 1111111 ■^} 411 16 /'. 1 , 161 ) 81011 . 08 

1 ** 10511 ד 5111 * 8 ,. 161 ; 1928 ,( 35 , 0101316 16 > 61 6 נ 1 ן> 51 ׳ 85 קג 12£ נו 

. 8 ־ - 1 ./ 3 5 * 11 } 0 ' 6 * 1111111111 <} 11141116 * 1 ( 1 ס! 60111 * 1101151 10 ) 6 

5011 ,* 111 50 ,. 8 -. 8 ״ 2 , 0326061176 .( ; 1932 ,( 39 . 1 ) 181 ) 

. 1963 ,* 111 / 1 * 0 

מ. ו. 

לו י דלה 1 י ד*ד 5 , ג / ורג ,י 1 — 13 > 1 /י 7106113 ^ 01012101 

— ( 1886 , ונציה — 1967 , רומא), חוקר העמים 
השמיים, לשונותיהם וספרדותיהם. בן למשפחה יהודית מכו¬ 
בדת, בעלת מסורת ליבראלית, שמוצאה מפימונטה. את 



ל. לוי־בריל 



387 


לוי דלה וידז■!, ג׳ורג׳יו — לוי יצחק מברדיצ׳ב 


388 


לימודיו האוניברסיטאיים סיים ברומא ב 1909 . ל׳ הצטרף 
ב 1911 לסגל עובדיו המדעיים של ל. קאסני (ע״ע) בהוצאת 
אוסף המקורות 1 ת 1513 ׳ 1611 > 311 ו 01 \>, שבשביל הכרכים 
ט—י שבו הפין את רוב החומר. בהודאה אוניברסיטאית 
התחיל בשנת 1914 בנאפולי! מכאן עבר לטורינו ובשנת 
1920 נקרא לרשת ברומא את הקאתדרה של גוידי (ע״ע). 
הוא הורה עברית מקראית, ערבית, סורית, כתובות פניקיות 
ונאו־פוניות ואת תולדות העמים השמיים וספרויותיהם. בכל 
אותם השטחים פירסם גם שורה ארוכה של מאמרים, המפוז¬ 
רים בכתבי־עת ובפירסומי אקאדמידת שונות. ל׳ פירסם גם 
שורה של טכסטים ערביים וסודיים במקור ובתרגום. שנות 
עבודתו בספריית הוואטיקן משתקפות ברשיסת כתבי־היד 
הערביים־מוסלמיים שבוואסיקאן (כרך א׳, 1935 , כרד ב׳, 
1965 ) ובקובץ תעודות ( 1948 ) על הקשרים בין הכנסיה 
ברומא והכנסיות המזרחיות בימי כהונתו של האפיפיור 
גדגודיוס ^^^ x (ע״ע), וכן בשורה של מאמרים מפורטים על 
כתבי־היד שבאוסף זה. מאמריו על הכתובות שנתגלו בטרי־ 
סוליטאניה נתפרסמו ב 3 ו! 113113 103 ־ 11 ^ ובבץנ 1 !. 1 1513 ׳\ו£. 
רק חלק קטן ממאמריו הרבים, בעיקר בשטח היהדות והאיס¬ 
לאם, נאסף בקובץ - 56 01-161116 ׳ 1611 ! 1611810116 6 510613 
111:100 ! (,ההיסטוריה והדתות של המזרח השמי״), 1924 . 

ל׳ קנה לו שם בחוגים רחבים כסופר מזהיר בשל שני 
ספריו: חסמ 16 כ 1 גז\! 38111 ׳!$ 10116 ) 1 ) 16 !^ (,"מעשיות 

משעשעות ערביות ולא-עדביות״), 1959 , ובספר זכחנות 
!זבעסזאז 11 מ 31113$ ? (״פגישות עם רוחות״), 1966 . ל׳ הוא 
אחד הנציגים האחרונים בשורה של דורות ליבראלים איטל- 
קייס-יהודיים, ונשאר נאמן לדעותיו גם לאחר עליית 
הפאשיזם. הוא היה בין שנים־עשר הפרופסורים (מתוך 
1,225 מורים אוניברסיטאיים), שסירבו בסוף 1931 להישבע 
שבועת אמונים למשטר הפאשיסטי, ולכן פוטר ממשרתו. 
מ 1939 עד 1948 כיהן כפרופסור־אורח באוניברסיטה של 
פנסילווניה, ורק ב 1948 הושב על כנווהמשידלהורותברומא 
עד שיצא לגימלאות ב 1956 . על יחסו ליהדות כותב הוא 
עצמו בזכרונותיו, כי מימי נעוריו חדור היה רגש הוד רוממר 
תה הקדומה, שמנע ממנו לעבור לכנסיה הקאתולית. 

ל׳ נתכבד בחברות באקאדמיה די לינצ׳יאי האי¬ 
טלקית ובאקאדמיה הצרפתית 5 תס 1 ;!() 1 ז 150 ! 1 165 > 0311611116 ^ 
61 861165 1*11x05 . היה גם חבר־כבוד של המכון ללימודי 
אסיה ואפריקה של האוניברסיטה העברית. 

ח. ז. הירשברג, פגישה עם רוחות (הארץ, 15 במארס), 1968 ! 

. 1956 , 1-11 ,.׳! . 0 ., 1 . 0 41 סזסמס מו 5114/11 

ח. 1 . ה. 

לוי ל?חק מ 3 ךדיךב ( 11740 !), הוטקוב [גאליציה]- 
1810 , ברדיצ׳ב), רב׳ מצדיקיה החשובים של 
החסידות. רל״י היה נצר למשפחת רבנים עתיקה, ואביו, ר׳ 
מאיר, שימש רב בהוסקוב. לאחר נישואיו עבר לבית חותנו 
העשיר בלובדטוב שבפולין, שם למד בצוותא עם ח יוסף 
תאומים (ע״ע), ושם הריר את ר׳ שמואל הורוביץ (ע״ע, עם׳ 
950/1 ), ששימש אב״ד בריסשואל הסמוכה, ואפשר שעל¬ 
ית נתקרב לחסידות, ומאז דבק בו ונמנה עם מקורבי תלמי¬ 
דיו, דל״י שימש רב בריטשוואל זמן מועט, משם עבר לזלי- 
חוב — שאותה נאלץ לעזוב בלחץ המתנגדיס, ובתקל״ה־ו 
נבחר לאב״ד פינסק. בלחץ המתנגדים הוחזק רל״י גם משם, 
ובתקמ״ה עבר לברדיצ׳ב, שם שימש אב״ד עד מותו (וע״ע 


חסידות, עט׳ 758/9 ) — ואחריו לא נתקבל אחר במקומו. 
בהיותו שם, חלח, ב 1793 , במחלה שתוארה כי "חלשה עליו 
דעתו תפל ממדריגותיו", ואז סייע בידו ר׳ ישראל המגיד 
מקוז׳ניץ (ע״ע) להחלץ ממצוקתו. בברדיצ׳ב זכה רל״י גם 
לפירסומו הגדול כרב, מתקן־תקנות, עוסק בצדכי־צבור 
וכמנהיג חסידי. 

ב 1801 כינס אסיפת מנהיגים, ביניהם: ר׳ ברוך בן יחיאל 
ממדז׳יבוד (ע״ע), מנחם־סנדל לפק (ע״ע), ור׳ אדיה ליב 
הסבא משפו׳לה (ע״ע), לחון בפורענויות שפקדו את העם, 
והוא עצמו עמד ( 1807 ) בראש התורמים למאמץ המלחמה 
הרוסי נגד נאסוליון (ע״ע חסידות, עס׳ 762 ). רל״י היה 
ממניחי היסוד לחסידות בפולין המרכזית, וממבססיה בליטא 
ובאוקראינה. עוד בהיותו בפולין כתה "רבם של כל הכת 
הזאת", ובתקמ״א התווכח על החסידות עם ר׳ אברהם קצנל־ 
בוגן (ע״ע שם, עט׳ 781 ), 

רל״י נודע כגדול בתורה ואף מתנגדיו תארוהו כ״מלא 
תורה״ — תופעה יוצאת־דופן בפולמוס המתנגדים ("זמיר־ 
עריצים"), אלא שטענו נגד מיעום ידיעותיו בתורת הסוד. 
בעיקר בתודעה החסידית מזדקרת דמותו כאחת הנסשות 
העממיות האהובות ביותר. רל״י העלה את יסוד השמחה, 
את עקרון הדבקות בה׳ (ע״ע חסידות, עם׳ 802/3 ), ואת 
התפלה בהחלהבדת — "בכל לבו ובכל נפשו, אזי הנשמה שלו 
מתענגת מחמת התפשטות הגשמיות שלו ואז נשאר רק 
נשמתו" (קדושת לוי, ויצא), רל״י היה צחק עממי, נסע 
לפרקים על־פני הסחנה, בלווית ה״מנין", ברעש ובהמולה, 
ועשה נפשות לדרך החסידות. בקודה מרכזית בתורתו היא 
אהבת-ישראל! רל״י היה מצר בצערם של ישראל, מעלה 
תמיד את ה״טוב" שבהם, וכך שימש סניגורם של ישראל כלפי 
פעלה: "אין שום אחד רשאי לומר על ישראל שום דבר רע, 
רק ללמד עליו זכות" (ק״ל, פנחס), ורק מי ש״מספר תמיד 
בצדקת ובגדלות ישראל... ראוי להיות מנהיג על ישראל" 
(שם, חוקת). רל״י שילב בתפלתו שיחות — ודברי , תרעו¬ 
מת — עם הבורא, בשפה המחברת, ובלחן. המסורת העממית 
שמרה אחדות מחן ("הקדיש", ועוד). ספר דרושיו "קדושת 
לד" נתפרסם בחייו (סלאוויטא, תקנ״ח), והושלם ע״י בניו 
מעזבונו שבכ״י (ברדיטשוב, תקע״אן ז׳ולקווא, תקס״ו). 
ספר זה נתקדש בין החסידים. רל״י לא הקים "שושלת" 
חסידית, ומתלמידיו יש לציין בעיקר את יעקב יצחק הורוביץ 
(ע״ע), החוזה מלובלין, 

דמותו של רל״י שימשה מוטיוו נכבד בשירה ובסיפורת 
העברית והייחת. יצרינו במיוחד המחזות: "הצעקה השלי¬ 
שית" של יעקב כהן (כל כתביו, ד׳, תש״ה)! המחזה הראשון 
מתוך "שלשה כתרים", של צבי כהן (תרגום מייחת ע״י 
המחבר בהשתתפות מ. י. בר־און, תשי״ד), ובן מחזהו של 
יצחק סלע: "הסניגור הגחל" (תשי״ח). יצרינו עוד שירי¬ 
הם של ז. שגיאור "חן תורה חדש לרל״י מברדיצ׳ב", (שי¬ 
רים, ח״א, תשי״א) ושל אוח צ. גרינברג "בקץ הדרכים 
עומד רל״י מברחטשוב וחרש תשובת רם״(בתוך: "רחובות 
הנהר", חשי״א), וכן הבאלאדה של ש. מלצר "חן תורה" 
(בתוך: "אור זרוע", תשי״ט). כן מתוארת דמותו בסיפורו 
הגדול של אופאטו׳שו "אין פוילישע וועלדער" ("ביערות 
פוליך, 1921 ). 

ש. גוססאן, תפארת בית לר, תריע! מ. י. גוסמאן, מגדולי 

החסידות: רל־י מברחטשוב, תר״ץ! ש. דובנוב, תולדות 



389 


לוי יצחק סברדיצ׳כ — לויד־ג׳ורג/ דיויד 


390 


החסידות, 157-151 , 199-193 , 481-479 תרצ״א ז ח. ליבר־ 
מאן, לתולדות רל״י מברדיסשוב ז׳ל (ספר היובל לכבוד 
אלכסנדר מארכס), תשיג; א. א. הורודצקי- החסידות והחסי¬ 
דים, ב׳, ע״א-צ״ו, תשי״אי! י. סברסקי, חיי רל״י סבדדיצ׳ב, 
1960 ! י. היילפדץ, רל׳י סברדימשוב וגזרות המלכות בימיו 
(תרביץ, כ״ח), תשי״ט. 

א. ר. 

לף־צ׳יויטה, טוליו— 1110 ג!ז — ( 1873 , 

פאדויבה — 1941 , רומא),מאתמאטיקן איטלקי יהודי. 

ל' היה תלמידו של דיצ׳י־קורבאסטרו ( 0 ־ 3511 ( 1 זגו 01-0 ש 111 ) 
בפאדובה. אחרי תום לימודיו הודה באוניברסיטאות בפאביה 
ובסאדויבה. באוניברסיטת רומא הורה מ 1918 עד 1938 ׳ עת 
נאלץ לעזוב את ההוראה בגלל החוקים האנטישמיים של 
ממשלת מוסוליני. 

עבודותיו החשובות ביותר היו בשדה החשבון הדיפת־ 
ציאלי האבסולוטי, העוסק בעיון ובשימוש בא 1 פרטורים (ע״ע 
אופרטור [כרך מילואים]) דיפרנציאליים מוגדרים במרחב 
של רימן (ע״ע), שהם אינוואריאנטים לגבי הקבוצה הכללית 
של הטראנספורמאציות הנקודתיות. יסודות החשביז הדיפת־ 
ציאלי האבסולוטי הונחו ע״י ריצ׳י־קורבאסטת במאמר 
שפורסם ב 1900 ב!ו 316 תת\׳ 1311160131150116 ^, אבל ל׳ היה 
הראשון שהראה את חשיבותו 
גם מחוץ לגאומטריה של רימן, 
בתתו את הפתרון לבעיית האק- 
וויוואלנטיות של שתי מערכות 
של משוואות דינאמיות באותו 
מספר משתנים, שהוצגה ע״י 
פנלוה (^ 1 מ 31 ?), ולבעיית 
קביעת טיפוסי הפוטנציאלים 
של המרחב התלויים בשני מש¬ 
תנים בלבד, שהוצגה ע״י וולטרה 
(ע״ע). 

החשיבות של החשבון הדיפתציאלי האבסולוטי הוכרה 
בעולם המדעי רק ב 1917 , כשהשתמש בו אינשטין (ע״ע) 
כמכשיר המאפשר ביטד מאתמאטי של תורת היחסות הכל¬ 
לית. לניסוחה הסופי של תורת היחסות הכללית קדמה חליפת 
מכתבים בין ל' ואינשטיין, 

התוצאות האנאליטיות של החשבון הדיפרנציאלי האבסו¬ 
לוטי קיבלו מובן גאומטרי אינטואיטיווי, לאחר של׳ הכניס 
ב 1917 את המושג היסודי של ההעתקה המקבילה של רקטו¬ 
רים. תתמה זו של ל' מהווה את היסוד לעבודות חשובות 
של חוקרים אחדים בחקר מושג המרחב של תמן והכללתו. 

ל' עסק גם בשטחים אחרים של המאתמאטיקה והפיסיקה. 

הוא המשיך את עבודותיו של ליפונוב (ע״ע) על היציבות 
של התנועה ומצא סידור טוב ופשוט יותר מזה של סונדמן 
(ע״ע) לבעיה המפורסמת של שלושה גופים. כבר ב 1893 
פירסם מחקר מעמיק על הגדלים הקטנים לאין סוף (מערכות 
גדלים לא־ארכימדיים). יש לציין במיוחד את עבודותיו 
בשטח ההידתדינאמיקה, התודה הכללית של האינוואריאג- 
טים האדיאבאטיים, את תרומתו לסטאטיקה של אינשטיין 
ולבעיה של התנועה הגלית. 

רבגוניות עבודותיו, בהירות כתביו, ופעלו כמדריך מחקר, 
הביאו לל׳ פרסום רב. היה חבר אקאדמיות רבות באיטליה 
ובארצות אחתת, וחבר "המועצה האקאדמית* של האוניבר¬ 
סיטה העברית החל משנות העשרים. 

מכתביו העיקריים של ל': - 0 ! 32 ז 03 וג 031 ש 10 \ 111 ! 1,02100 


0316 ( 3 כרכים), 27 — 1923 < - 00 ־ ££ 61 !£> 0310010 31 > 1x21001 
355011110 21316 , 1925 . אוסף כל כתביו י״ל ע״י חאקאדמיה 
האיטלקית למדעים בסוף שנות החמישים. 

אר. פי. 

?(אל- 1-51131155 ^ 1 16 ) 01311 - (נף 
' 1908 , בריסל), אתנולוג וסוציולוג צרפתי, יהודי. 

ל״ש, שהיה תלמידו של מארסל מיס ( 5$ ! 431 ג 15131061 ), ערך 
מסעי מחקר באמריקה הדרומית 
ובארצות אסייתיות שונות. ב¬ 
שנים 1935 — 1939 היה ל״ש פרו¬ 
פסור לסוציולוגיה באוניברסיטת 
סאו־פאולו(בראזיל). לפני פרוץ 
מלה״ע 11 חזר לצרפת וגויים 
לצבא. אחרי כניעתה של צרפת 
הצליח להימלט לאה״ב. מאז 1959 
משמש ל״ש כפרופסור לאנתרד 
פולוגיה חברתית ב 10 ) 0011680 
£13006 . הוא נחשב כיום לראש 
האסכולה המכונה "סטרוקטוראלית"("מבנית") באנתרופו¬ 
לוגיה. ל״ש שולל את הדעה, כי העמים המכונים "פרימיטי- 
וויים" מייצגים שלבים קדומים בהתפתחות התרבות האנושית. 
לדעתו אין הבדל מהותי בדרך-החשיבה בין האדם "התרבותי" 
והאדם "הפרימיטיווי". מבחינה אינטלקטואלית קיים שורון 
בין הגזעים. בכל מקום מקים האדם, לפי צרכיו והתנאים בהם 
הוא נתון, צורות חברתיות שונות ומשתמש בכוח־שכלו כדי 
להכניס סדר למציאות סביבו ולמצוא בה משמעות. כך 
נוצרות תרברות רבות ושתות, שהן כולן ביטר לרוח האנו¬ 
שית, ואשר אי־אסשר לדבר עליהן במושגים של עליונות או 
נחיתות. הצד השווה שבכל התרבויות הוא בהיותן מותנות 
במבנה הבסיסי האחיד של רוח האדם, שאת יסודותיו משתדל 
המדע האנתרוסולוגי לחשוף. ההשגים הגדולים, אשר עליהם 
מושתתת הציוויליזאציה, כגון עבודת האדמה, הקדרות, 
הטוויה והאריגה, ביותם של בעלי־חיים שתים ועוד, הושגו 
דווקא על ידי האדם הקדמון בתרברות שאנו נוהגים לקתא 
להן "סרימיטיוויות", וכל ההתקדמות מאז היא למעשה 
שכלול הטכניקות העתיקות. הקידמה מתבצעת על ידי מפגש 
בין תרבויות. על דעותיו של ל״ש בעניין הטוטמיזם — ע״ע 
טוטם. 

החשובים שבספריו : 1613 ) 0161113116$ )>[״! 65 ״! 110111 ־ 1 ! 5 1x5 
0316016 ("המבנים היסודיים של הקרבה המשפחתית"), 
1949 ! 11165 ) 111516511001 ׳ ("הארצות הטרופיות העצובות")׳ 
1955 ! 511110101316 0111100010816 ^ ("אנתרופולוגיה מב¬ 
נית"), 11958 386 ׳\ 530 $66 ת 6 ? 1,2 ("חשיבת העמים הפרי- 
מיטיוויים״), 1962 ן 1101 י 00101 ( 20 0160115016 יד £6 ("הטוט- 
מיזם בימינו״), 1962 . 

. 1961 . 0 7 *מז> ז.מ!׳ 161 /מ£ ־ ז 116 ז 1 זס 6 זג 011 . 0 

מ. ו. 

לויד־ג׳ורג/ לי״ויל, רוזן דווור—, 1060186 )ץ 10 ,ן 1 ) 1 ׳\ 03 
£01 ץ׳ 5 \( 1 0£ £311 — ( 1863 — 1945 ). מדינאי 
בריטי. ל״ג נולד במנצ׳סטר למשפחה ולשית מפשוטי העם, 
נתייתם מאביו בהיותו תינוק והתחנך אצל דודו, מטיף 
באפטיסטי בכפר ברלז. הוא גדל באווירה של לאומיות 
ולשית, דתיות עמוקה נון־קונפורמיסמית וראדיקאליזם חבר¬ 
תי. אותות חינוכו הדתי והאווירה של לחט תנכ״י שבה גדל, 



ט לוי־דימיטוז 






391 


לויד־ג׳ורג/ דייוי־ד 


392 


ניכת בו כל ימיו׳ וכן התמיד 
ללהוט לזכויות הכנסיות ה- 
חפשיות נגד הדת האנגליק¬ 
נית הממוסדת. ל״ג למד 
משפטים והיה לעו״ד( 1884 ). 

עם זה היה פעיל בתנועה ה¬ 
לאומית הולשית "קמרי פת" 

(ע״ע וילז, עט׳ 143 ). ב 1890 
נבחר לפארלאמנט כנציג לי¬ 
בראלי של עיירה ולשית, 

ושמר על מקומו בו במשך 55 
שנה. 

ל״ג התבלט במהרה באגף 
הראדיקאלי של מפלגתו חזיה בין אלה שהצביעו נגד המלחמה 
באפריקה הדרומית (ע״ע, עם׳ 396 — 398 ). ב 1905 , בשקמה 
הממשלה הליבראלית של קמבל-בנרמן (ע״ע) נתמנה ל״ג 
לשר־המסחר. בזכות הצלחתו ביישוב סכסוכי עבודה, בהגנה 
על התעשיח הבריטית ועל הפועלים, נתמנה ל״ג לשר־האוצר 
( 1908 ), באשר ירש אסקוית (ע״ע) את מקומו של קמבל" 
בנרמן כראש ממשלה. 

כשר-חאוצר היה ל״ג אחראי לאחת המהפכות החברתיות 
השקטות בתולדות בריטניה, ביזמו את השלב הראשון של 
הפיכת בריטניה למדינת־סעד. הוא הנהיג ביטוח זקנה וביטוח 
מפני מחלה, אבטלה, נכות ועוד. כדי לממן תכניות אלו 
בתקופה שבה עמדה בריטניה במילה חימוש עם גרמניה 
(ע״ע, עט' 460 ), כלל ל״ג בהצעת־התקציב שלו לשנת 
1909/10 מס־הכנסה מודרג, מס שבודמקרקעץ וכן מיסוי 
מוגבר של הכנסות שלא נבעו מעבודה. הצעה זו עוררה 
התנגדות מצד בעלי רכוש, ונדחתה ע״י בית־הלורדים. הדבר 
גרם למשבר חוקתי חמור, לפיזור הפארלאמנט ולעריכת 
בחירות כלליות פעמיים ב 1910 . תוצאת המשבר היתד. ציבל־ 
צום סמכויותיו של בית-הלורדים, ששוב לא היה יכול למנוע 
אישור תקציב, ולגבי קבלת חוקים — לא יכול היה אלא 
להשהותם. את עיקר המעמסה של מאבק אדיר זה נשא ראש־ 
הממשלה, אולם ל״ג, וכן וינסטון צ׳רצ׳יל (ע״ע), מילאו אף 
הם תפקיד חשוב בו, ול״ג, שהיה מגדולי הנואמים הפוליטיים, 
השניא עצמו על בעלי האחוזות, בהוקיעו אותם בנאומיו 
התוקפניים. 

תחילה התנגד ל״ג לכניסתה של בריטניה למלה״ע 1 , ורק 
עם פלישת הגרמנים לבלגיה שינה את דעתו. כשר־האוצר 
טיפל בהצלחה בבעיות מימונה של המלחמה והשמירה על 
יציבות המטבע. בתקופת המלחמה התחזק מעמדו, לפי 
שהוכר כאיש-ביצוע מובהק, כדוברם של בעלי-עסקים רא- 
דיקאליים וכבעל השפעה על הפועלים ומסלגתם. השפעה זו 
בלטה, כשהוקמה ב 1915 ממשלה קואליציונית ול״ג נתמנה 
בה לשר־החימוש, תפקיד שהצריך שיתוף פעולה עם הפר 
עלים לשם רתימתם למאמץ המלחמתי. הוא הנהיג את השיטה 
של מינוי מומחים מעולם העסקים בעוזריו. בוויכוח האסטרטגי 
על ניהול המלחמה צידד ל״ג ב-מז רחיים", כלומר באלה 
שהאמינו שההכרעה במלחמה לא תפול בחזית המערבית, 
בצרפת ובפלאנדריה, אלא במזרח. במות קיצ׳נר (ע״ע) 
ב 1916 , נתמנה ל״ג לשר־המלחמה והסתכסך במהרה עם 
ראשי הצבא, שהיו -מערביים" בתפיסתם. כשר־המלחמה 
הגיע ל״ג לכלל מסקנה, שלניהול המלחמה דרוש קאבינט 


מצומצם שלא בראשותו של אסקווית. בתמיכתם של השמר¬ 
נים תימת ל״ג את הדחתו של אסקווית והוא עצמו קיבל את 
התפקיד לכונן ממשלה חדשה ( 7.12.1916 ). רבים מבני 
מפלגתו לא סלחו לו את הפגיעה באסקווית, וכמה שרים 
ליבראלים, בהם הרברט סמואל (ע״ע), סירבו לכהן בממשלתו, 
בכך החל הפילוג בקרב המפלגה הליבראלית שהחיש את 
ירידתה המהירה. 

כראש־ממשלח התמסר ל״ג לניהול המלחמה בראש 
-קאבינט־מלחמה״ מצומצם של 5 חברים, בהתעלמו כמעט 
כליל משאר חברי הממשלה ומהפארלאמנם. בכושר מנהי¬ 
גותו, במרצו וביכלתו להלהיב המונים בנאומיו, הצליח 
במהרה לתת תנופה מחודשת למאמץ המלחמתי, תוך טיפוח 
קשרים עם כוחות עממיים ושיתוף פעולה עם הדומיניונים 
(באמצעות "קאבינט מלחמה של האימפריה"), הוא התערב 
גם בעניינים צבאיים: ב 1917 הנהיג את שיטת השיירות 
המלוות באניות־סלחמה, כדי לצמצם את סכנת הצוללות 
שאיימה על בלבלת בריטניה ועל אספקת המזץ, ושיטה זו, 
שהונהגה מול התנגדות תקיפה מצד האדמיראליות, הוכיחה 
את יעילותה. הוא הכרית אח הפיקוד העלית של בריטניה ושל 
צרפת לשלוח צבא לאיטליה, כדי להצילה מפלישה גרמנית 
אחרי מפלתה בקרב קאפורטו באוקטובר 1917 , הוא דרש 
להקים פיקוד עליון משותף של צבאות בעלות-הברית, הדיח 
את הרמטכ״ל הבריטי סר דלים ח׳ברטסון, שהיה ממתנגדיו, 
והכפיף את המפקד הבריטי העלית בחזית המערבית, דגלס 
היג (ע״ע) למפקד הצרפתי, מארשאל פוש (ע״ע). הוא גם 
שיכנע את נשיא אה״ב, דלסון (ע״ע), להקדים את משלוח 
החיילים האמריקניים לצרפת, ובכך הבטיח את הנצחת 
במערב (ע״ע מלחמת־העולם הראשונה). 

משבר פנימי פרץ כשהגנראל מ 1 רי 0 , שפוטר ע״י ל״ג, 
האשים את ראש־הממשלה שהחליש ביודעין את כוחותיו של 
היג במערב, ואסקווית דרש להקים ועדת חקירה פארלאמג־ 
טארית. ל״ג זכה בפארלמאנט בהצבעת אמת, אך המפלגה 
הליבראלית התפלגה סופית. 

בבחירות הכלליות שנערכו כחודש לאחר תום המלחמה 
(דצמבר 1918 ), הופיעו השמרנים יחד עם אותם הליבראלים 
שנשאת נאמנים לל״ג כגוף מאוחד, וכתוצאה מכך היה ל״ג 
מעתה תלד בתמיכת השמרנים. מערכת הבחירות הצטיינה 
בתביעה להענשתה של גרמניה ובהשמצת מפלגת -הליבור" 
בבולשודקים. ל״ג השתתף בוועידת השלום בפאריס (ע״ע 
פתס, ועידת־השלום של) והיה מעת מתווך בין דלמת לבין 
קלמנסו (ע״ע). ל״ג עצמו נטה יותר לעמדתו הסלחנית 
של דלסון, אך לחץ דעת הקהל אילצו לעתים להסכים לדרי¬ 
שות קלמאנסו. בבתטניה היה עליו לטפל במשבתם חמורים 
בתעשיה, בעיקר ברכבות ובמכרות הפחם. הוא פתר בעיות 
אלו בתכסיסים מחוכמים, כגת בהזמינו את השובתים להש¬ 
תתף בוועדת חקירה של ענף הפחם, וכן בוויתורים בענייני 
שכר ושעות עבודה. ממשלתו העבירה בפארלאמנט חוקים 
ותיקונים בענייני שיכת׳ זכדות בחירה ועוד, אך בעיות 
כספיות הצריכו קימוצים, והשתררה הרגשת אכזבה כללית, 
שלד, תרמה גם מלחמת־האזרחים באירלאנד, של״ג סיימה 
בפשרה (ע״ע אירלנד, עמ׳ 228/9 ). הביקורת על ל״ג גברה 
גם בגלל הרינונים אחריו על הענקת תארים וכיבודים תמורת 
תמיכה פוליטית־מפלגתית. העילה להפלתו היה משברצ׳אנאק 
(צ׳אנאק-קאלה על חוף הדארדאנלים). בצ׳אנאק הוצב כוח 



393 


לוייד־ג׳ורג׳, דיוש — לויד׳ס מלונדון 


394 


בריטי, ולאחר נצחונו של מוצמאפה כמאל על היוונים (ע״ע 
יון, היסטוריה, עט׳ 484 ) איים ל״ג במלחמה על החורכים אט 
יתקרבו למקום. דרך טיפולו של ל״ג במשבר זה היתה כוש¬ 
לת ; בריטניה עמדה לבדה, ללא תמיכה, אף מצד הדומינ¬ 
יונים, שכמה מהם הכריזו בגלוי על התנגדותם לצעד זה. אף 
כי המשבר חלף, כיון שהתורכים נמנעו מתקוף את צ׳אנאק, 
ביקש ל״ג לערוך בחירות חדשות, כדי לזכות באישור למדי¬ 
ניותו. אולם סיעת השמרנים בפארלאמנט החליטה במפתיע 
נגד המשך השתתפותה בקואליציה, ובו ביום ( 19.10.1922 ) 
התפטר ל״ג, בלי לחכות להצבעת אי־אמון מצד הפארלאמנט 
או לתוצאות הבחירות הכלליות. אז הוקמה ממשלה שמרנית 
בראשותו של אנדרו בונד ל 1 (ע״ע). 

מאז לא הוסיף ל״ג למלא תפקיד ממשלתי כלשהו. 
ב 1923/4 ניסה לאחד את הליבראלים, אך הם חזרו והתפלגו 
ב 1926 , כשל״ג הביע, ביחס לשביתה הכללית שפרצה אז, 
דעות שהיו בניגוד להשקפות מפלגתו. באותה שנה נבחר ל״ג 
לסנהיג-המפלגה במקש אסקווית, אך ב 1931 איבד למעשה 
את שליטתו עליה. ב 1936 נתפס זמנית לתמיכה בהיטלר, 
אולם ב 1938 נהיה לאחד מראשי המתנגדים לפיוסו. חדשים 
מספר לפני מותו הוענק לו התואר "רוזן". 

ל״ג פירסם 5 ז 01 מו 16 \ ז 3 ׳ו\ (״זכרונות המלחמה״) 4 כר¬ 

כים, 1933 - 1936 , וצ 63116 ' 1 ?' €306 ? 1116 11111 31x1111 ־ 1 "ר 6 זוד 

(״האמת על אודות חחי השלש״) 4 כרכים, 1938 . 

כוחו של ל״ג היה בפעולתו כיחיד ולא כראש מפלגה. היה 
בו גם יסוד של דמאגוג ואופו׳רטוניסט. הוא הואשם בחוסר 
עקיבות, זילזל במסורת ובמוסכמות, לא היה בררן באמצעים 
להשגת מטרותיו, לא היסס להקריב ידידים, היה אמן התימרץ 
והתככים. כמנהיג ליבראלי של קואליציה ימנית שעל נטיות 
שמאליות בעצמו, נאלץ לעתש להערים על כל תומכיו. כך 
פעל לחתימת שלש מתון עם גרמניה במסווה של קריאות 
נקם, שתם על חוזה נדיב עם האירים לאחר דיכר אכזרי. 

התכונות שאיפיינו את אישישו היו פיקחות ועח, מרץ 
סשף וכושר החלטה מהיר. הוא היד! בעל אישיות סוערת, 
מבריקה ומקסימה, והש מחונן בחריפות ובראיה חשרת. 
עם זאת לא עשר אמון. הוא הואשם בניצול מעמדו לצבירת 
ממון, כשקנה ב 1912 , יחד עם רופוס איזיקס (אח״כ לשד 
רדינג [ע״ע]) בתנאים נוחים ביותר מניות בחברת ,,מאד- 
ק 1 ני" האמריקנית, שברת "מארקוני" האנגלית קיבלה, זמד 
מה אח״ב, זכיון להקים תחנות ראדיו ברחבי הקיסרות. הוא 
רכש עתונים, ניהל בצשה מפוקפקת קרן שהועמדה לרשותו 
למטרות פוליטיות, ובחייו הפרטיים פגע במשר המקובל 
בהיותו ראש־הממשלה הבריטי היחש בסאה ה 20 , שפילגשו 
חיתה עמו בגלוי בביתו הרשמי. משפחתו היתד, מפשרת 
וידידים לא היו לו. 

ל״ג הש, ראש־הסמשלה בעת שאושרה הצהרת בלפור, 
והוא מילא תפקש מכריע באישורה. קשריו עם הציונות 
החלו ב 1903 , בעת שחברת עורכי־הדין, שהוא היה אחד 
משותפש" הכינה את נוסח התכנית בעניין הצעת אוגאנדה, 
שהוגשה לג׳ו׳זף צ׳מברלין(ע״ע אוגנדה, הצעת א׳), ובהיותו 
שר־החימוש התקשר אתו ויצמן (ע״ע, עם׳ 264 ), תחילה 
בקשר למאמץ המלחמתי ואח״ב גם בענייני א״י. התעניינותו 
של ל״ג בא״י שישית נבעה משיקולים קיסריים כלכליים, 
אך תרמו לכך גם חינוכו הנונקונפורמיסטי על התנ״ך, 
ומוצאו הולשי, שנטע בו אהדה לעמים קטנים (מכאן גם 


אהדתו ליוונים בעת מלחמתם בתשכיה). בוועשת השלש 
בפאריס תמר ל״ג בתביעות הציוניות, וכן דאג אח״ג להכ¬ 
ללתה של הצהרת באלפש בתנאי המאנדאט הבריטי על א״י 
ולאיששה במועצת בעלי־הבריתבםאן־רמ 1 (ע״ע ארץ־ישראל, 
עט' 529 ). ל״ג עמד לימין התנועה הציונית בכל סכסוכש, עם 
ממשלח בריטניה והתנגד ל״ספר הלבן״ משנת 1939 (שם, 
עמ׳ 552 ). על שמו של ל״ג נקרא הישוב רמתשש שבעמק 
יזרעאל. 

. 11 .( ; 1912-1913 ,ז\נ-נ , 0 . 0 / 0 £1/6 .!״״? נום .מ 

. 0 . 8 ; 1913-1924 ,ע.! ,. 0 £ . 0 /ס £1/6 ^ 7 , 15 מ 3 ׳יו £4 
•״׳ 0 ״ 1 .<£ . 115 * 1 . 5 .[ , 1916 ,.ש .£ ) 0 ־/ £1 66 ־ 7 , 15 ״*£ 

, 10065 .צ , 1948 , 0 ,£ . 0 ,״ 71100150 * 1 ; 1924 ,•"/"מיזג 
£314 ; 1954 ,ץ 6 מ,״>>/ 6 א 0 >>/ז. 6 * 05 .£ ; 1951 ,. 0 .£ 
. 1960 ,. 0 ״ 1 ,(בנו של ל״ג) . 5 > ״ 1 .[א] 

ח. ב.-י.— א. לי. 

לרד ריס, פך?ק ע״ע ריס, פתק לויד. 

לויך׳ס (צ , ^,!), רשימת הספנות הבריטית שזרה של 
חברה בלונדון, המסווגת את כלי-השיט בהתאם לתכו- 
נותשם הפיסיות, צורת-הבנש, הציוד ששח־בטיחותם. החב¬ 
רה קובעת תקנש לכלי־שיט ומפקחת על בנייתם ואחזקתם 
בעולם כולו. תחילתה בחברת "ל׳ מלונדון" (ע״ע) לביטוח 
ימי, אולם מ 1834 היא התפתחה באשח בלתי-תלוי. כיש 
מיוצגים בחברה כל הגשמים הקששים בספנות (בוני אניות, 
חברות ביטוח׳ ספקים וכד׳). כמחצית נפח האניות הנבנה 
בעולם ( 1966 ) מצד בפיקוחה של החברה. לאחרונה החלה 
החברה לעמוק גם בפיקוח על מבנים תעשייתיים — כבתי 
זיקוק, תחנות כוח רגילות וגרעיניות וכד׳. 

רשימת המפנות של ל׳ מתפרסמת אחת לשנה בשלושה 
כרכים. בראשון פרטים בדבר כלי-השיט הפעלים בעולם 
וסיווגם, בשני ובשלישי משע נוסף (רשימת בעלי האניות, 
בוני אניות, מספנות וכד׳). הסימן לציון איכות עליונה, 
מקורו בסימני הסיווג של רשימת ל , . 

לויד׳ס מלונדון (מ 10 }מנ^ 1 ) 0 5 י 1 >ץ 10 ״ 1 ), תאגש, המשמש 
כ״שוק" לביטוח בינלאומי מכל הסוגים, פרט לביטש 
חיים, שמרכז לאיסוף משע על הספנות בעולם. מקור השם 
בבית־הקפה של אדוז׳רד לויד בלונדץ, בו נהגו להיפגש, כבר 
ב 1688 , סשרים, מבטחים (משזת^ז^מס) ואנשי הובלה 
ימית, כדי להסדיר את ענייניהם. מאוחר-יותר הסתייעו 
בגליון חדשות שהכיל משע על תנועת הספינות ברחבי 
העלם. פעלותיו של סועדון־הביטוח הסגור הזה הפכו את 
שמו של בית־הקפה לשבדדבר, שזכה ליוקרה כלל־עלמית 
בכל הקשש בביטש ימי, והחל מראשית המאה ה 20 — בכל 
סוגי הביטוח פרט לביטוח חיים. במרוצת השנים נתארגן 
המוסד במסגרת חוקית, שעיקרש הם: 

1 ) חברת ל׳ מבטחת רק באמצעות חברים המאוגדים 
במסגרתה, והמנהלש עסקי ביטש באורח אישי ובסיכון 
עצמי. על חברים אלה — ( 0£ 5 ז 6 < 1 בם 1£ ׳ל #סם!•! 14 
$י.נ 1 ) — למלא אחר התנאים דלקמן: א) עליהם לנהל את 
עסקשם באחריות אישית ובלתי־מוגבלת. ב) עליהם להמ¬ 
ציא ערבויות אישיות בסכש של 154x10 לי״ש לפחות. 
ג) עלשם להשליש את כל התקבולים מפרמיות בקרן־נאמנות 
הנמצאת בפיקוחה של הנהלת ל׳, ואשר ממנה הם יכולים 
למשוך הוצאות ורווחים בהיקף קבוע בלבד, ד) עליהם 
להפריש חלק סרווחשם לקח הדדית שמורה, להבטחת 



395 


לויד׳ס מלונדון — למולה, איגגטיוס דדל 


396 



״חדד־הטבטחים״ בבית 5 ׳ ( 1966 ), נו נעשים עסקי־ביטוח בשולי 
של כםי 5 יו! לי״ש 5 יום 


התחייבויותיהם של כל החברים. ה) עליהם להיות כסופיים 
לביקורת שנתית של התחייבויותיהם ונכסיהם. 

2 ) המבטחים המאוגדים בל׳ — ב 1966 היה מספרם 
כ 6,000 — משתייכים ל״סינדיקאטים" ( 2165 ^ 1 )ד!ץ 5 ), המיר 
צגים ע״י סוכנים ( 80111$ ^ סינדיקאטים 

אלה, כ 300 במספר, מתמחים בתחומי ביטוח שונים ומוגדרים, 
ומקבלים עסקי ביטוח בשם חבריהם, אך ורק באמצעות 
חברות־סוכנים ( 8101101-5 *׳.ס), שרשתו פרושה על פני 
פל העולם. המבטחים רשאים לעסוק בביטוח רק בשבתם 
בחדרם שבתוך בית הל׳. בשנת 1966 נעשו שם עסקי־ביטוח 
בהיקף של כ 370 מיליון לי״ש פרמיות. 

עד 1961 היו פוליסות הביטוח נחתמות אישית בידי המב¬ 
טחים השונים שחילקו'ביניהם את הסיכון. לאחרונה נחתמות 



תעודת ביטוח ימי טמנת 1783 . בתלהת התחתון חתוטים הטבטחים 
ונשונים הסכומים שנטלו על סיכונם 


הפוליסות במשרד חתימה מרכזי, המנוהל, כיתר העניינים 
המשותפים של חברת ל׳, ע״י ועדר, נבחרת ( 0£ ט 6 ח 1 מ 1 נ 000 
$'. 0 ). השפעתו של הגוף המנהל גדלה בהתמדה. 

למרכז ל' מגיעות ידיעות כמעט מכל נמל ימי ואודרי 
בעולם. מידע עצום זה, המועבר ע״י כ 1,500 סופני ל׳, הקר 
בעים גם את השמאים המוסמכים לבדיקת נזקים, הוא הוא 
המאפשר את ההוצאה־לאור של פירסומים, המהימנים על 
כל העוסקים בענייני תחבורה בעולם כולו. "אינדקס הספנות 
של ל׳״ (* 8 >מ 1 118 !קק 11 !$ 5 '. 1,1 ), לדוגמה, המופיע מדי יש 
ביומו, מונה כ 16,000 ( 1966 ) כלי־שיט בסדר אלפביתי ובציון 
סוג האניה, בעליה, דגלה, דרגתה, שנת בנייתה, נפחה, מסעה 
ומקומה האחרון. 

. 8 . 1928 , 11:1 (ס /{ 1111/01 4 , , £23,10 .£ . 0 

7/10 , 1.21X1 .א ; 1937 1121 ■ 1111101 11 1 ' . 1 * 1 , 81111155 

. 1957 ,( 101 ,ץ 3 (> 0 יר ץ 01 * 315 ז) 12:1 / 0 !ה 1£1 ? 0 

י. הס 

לויולה, איגגטיוס זרה — <^ 1101 ( 1803010 ) 1802110$ 

013 ץ י— ( 1491 , סירת לויולה, מחוז גיפוסקואה, 

ספרד — 1556 , רומא), מייסד מסדר ה״ישועים", ספרדי. 
לפני הסמכתו לכמורה היה שמו איניגו לופז דה רקאלדה 
( 80031110 10 > 02 ־ 1,01 16180 ). בגיל צעיר החל בקאריירה 
צבאית ונתפרסם כקצין אמיץ־לב. ב 1521 חל מפנה בחייו, 
כאשר נפצע בעת התקפה צרפתית בעמדו בראש מגיני העיר 
פאמפלונח. בימי החלמתו הממושכת נזדמן לד לקרוא ספרים 
על חיי הקדושים — במיוחד את היצירה העממית "חיי הקדו¬ 
שים" מאת יעקובום דה ה׳רגיגה (ע״ע) — ובהשפעתם שינה 
את אורח מחשבתו וחייו. עבר עליו משבר דתי עמוק, וגדר 
לנתק את קשריו עם העולם החילוני, ולהחליף את נאמנותו 
הצבאית למלך ספרד בנאמנות דחית לישו. 

מששב לאיתגו, חילק את הונו בין עניים, דצא למנזר 
מ 1 נ 0 ראט ( 1140111:501131 ) שליד בארצלונה. שם הגיח את כלי- 
נשקו על מזבח הבתולה והקדיש עצמו להיות "אביר לישו". 
כשנתיים התבודד במערה ליד מאנרסה, שקוע בתפילה, הת- 
בוננות, צום וסיגשים. חוויות דתיות אלה שימשו אח״כ 
יסוד לחיבורו "תרגילים רוחניים". 

ב 1523 עלה לרגל לאוץ־ישראל, אך הסראנציסקנים, "שומ¬ 
רי המקומות הקדושים", סירבו לקבל את שרותיו והמריצוהו 
לעזוב את הארץ. בשובו לבארצלונה ב 1524 , התמסר ללי¬ 
מודים. באוניברסיטות אלקאלה דה אנארם, סאלאמאנקה 
שאריס למד לאטיגית, פילוסופיה ותאולוגיה, עסק בהוראת 
עיקרי הנצרות לבגי-העניים, ולחבריו הקרובים העביר מנסיו־ 
נו ומחוויותיו הספיריטואליים. פעילות זו.עוררה את חשדות 
האינקוויזיציה, חו כלאה אותו פעמים-מספר. בזמן שהותו 
בפאריס גמל בו הרעיון לייסד מסדר מיוחד. שם נתקבצו 
סביב אישיותו המאגנטית מספר חברים, שעתידים היו להיות 
דאבות הראשונים של "חברת הישועים", סרנציסקוס כסוד* 
יוס (ע״ע), דיג( לינס (ע״ע), ואחרים. ב 15 באוגוסט 1534 
התכנסה החבורה הקטנה בכנסיית מרים הקדושה במונמארי 
טר, ושבעת המייסדים נשבעו לקיים חיי צדקה, פרישות 
ועניות, לעלות לארץ־ישראל ולהתמסר להפצת הנצרות. 
במקרה שדבר זה ייבצר מהם, אמרו להציע את שתתם 
לאפיפיור ולקבל כל משירה שתוטל עליהם. ב 1537 הגיעה 
החבורה לוונציה, אך בגלל סצב־המלחמה ששרר בץ הוונ¬ 
ציאנים לתורכים, עברה שנה בלי שתהיה להם הזדמנות 










397 


לויולה, איגנטיוס דה — לויזון, שלמה 


398 


לעלות לארץ ישראל. בהתאם ל¬ 
נדר שגדרו, יצאו החברים לרומא, 

התארגנו כמסדר שקראו לו 
"הברח ישו" (ג 51 :>; 135 ?״ 50 ) 

וקבעו את תקנתו. האפיפיור 
פאולום 111 (ע״ע), שהצלחות 
הפרוטסטאנטים פגעו ביוקרתו, 

נתן למסדר את אישות הרשמי 
ב 1540 ול׳ נבחר ל״גנראל" (זדי 
תואר ראש-המסדר) הראשון(על 
אירגון המסדר, מטרותיו ותולדו¬ 
תיו — ע״ע ישועים). 

משנבחר ל׳ למפקד המסדר, 

התמסר לאירגתו ולהגדלתו, ול¬ 
פיתוח פעילות מיסיונרית וחינד 

*' ננאט 'י ם רה 5 י' ו 5 ה כית ענפה, שהיה לה חלק מכריע 
בתנופה האנטי-פתטסטאנטית באותה תקופה. בתמתו נוסת 
בתי״ס(קולגיה) ישועיים ברחבי איתפה, ומיסיתרים ישועיים 
פשטו לא רק על־פגי איתפה, אלא חדרו גם לאסיה, אפתקה 
ואמריקה הדתמית. שנותיו האחרתות של ל׳ הוקדשו להשגת 
המטרה שהציב למסדר — השבת סמכותה של הבנסיה הקא- 
תולית ע״י תיקון־המידות והשרשת הציות הדתי הקפדני. 

חיבורו העיקת 03113 } 1 ש 1 ק 5 13 ) 11x6161 ("תרגילים רוח־ 
ניים״), 1548 , שנתקבל כלימוד־חובה על כל חבת המסדר, 
הוא אחד הספתם החשובים־ביותר בספרות הדתית הנוצתת. 
זהו מדריד להתבוננות רוחנית, פת הגות מעץ "חסידית", 
המודה את השלבים שעל הנפש לעבוד מהיטחרות, דיד ההא¬ 
רה האלוהית ועד לאיחוד הנכסף עם האל. בחיבור ניכרת 
השפעתו של הספר 1 ) 1x01(3(10 01x18 ("ההליכה בעקבות 
ישו"), המיוחם לתומם (ע״ע) מקמפיס והידוע בדבקותו 
הדתית המופלגת. ל , הושפע מאד גם מיצירתו של אב־המגזר 
גארסיה דה טייזנרוס: 131 ו:ז 1 ז 1 ק$ש 13 ) 1 '\ 1613 > 10 ז 310 :ז 01 ־ 1 שצ£ 
("תרגולת לחיים התחניים"), שממנו קיבל ל׳ את שם ספת 
ואת רעיץ התרגולת הרוחנית־שיטתית. שנים רבות עבד ל׳ 
על ספת — המכיל את פת התנסותו המיסטית מימי מאנת 
סה — כת לתת לו צורה דידאקטית נאותה, שתקנה למתרגל 
הדרכה תחניח נכונה. 

ב 1556 התפטר ל/ שהיד, תולה וחלש, מראשות המסדר 
ומת זמן קצר לאחר־מכן. בשנת 1622 הוכח ל׳ כ״קתש" 
של ד,כנסיה הקאחולית. 

כל כתבי ל׳ הוצארלאור מחדש ע״י £3113x1323 ./י .?, 

. 1 ש 5 ? 1 > 10135 נ!נס^ 011x35 ׳ 1947 . ביוגראפיה מפורטת, 
.£ . 1 6 ברבים, 98 — 1894 , פורסמה במסגרת הסדרה 

6511 [ 15 ) 3 ) 30016 400110101(3 111510x103 !?. ל' גם הכתיב אוטר 

ביוגראפיה לגונסאלבם דה קאמארה, שהופיעה בב) 1 וס 01 טםס!^ 
1303 ) 1203 , סדרה ^ 1 ׳ כת 1 , 1904 . 

- 810 071101 ) 170 ( 07 01 11 ) 1110771 ! סס ״. 1 , 7 ,) 1 :> 1 ״\ $ 68 £ . 0 . 11 

870 ( 6 (, 1923; 1• 14. 01106x0■ 1-0 4(005 7711110710711 ; 107 

,ז) 111 ז״ס 1-1 ; 1931 10 . 1 . 1 10 ! 010 ( 111107 ( 7 ! 10 ) 771010 

, 100 ) 011 ? ; 1932 , 10717114 }! 01070 10100771 111 ! 80117680 . 1.11 

; 1 1955 . 17 . 1 ,■ 2311001 . 1311-9 ^ ׳ 1 ״ 1 , 1934 ,.. 1 10 . 1 . 51 

ור׳ גם ביבליוגראפיה; 1965 1-7 ! 1 > 1 ' $0711 ,׳ 081 ^ 3 ? .ס 

לערך ישועים. 

צ. בר. 


לויוגהוק, אוסרני רן, ע״ע לאובנהוק, אץטתי רץ. 


לותון, לודרג להודה ליב ( 1819 , שוחגץ [גליל פוזן] 
— 1901 , שטוקהולם), רב וחוקר. בצעיתתו למד 
אצל גדולי התורה בסביבתו, ביניהם הרב אליהו גוטמכר 
(ע״ע), ולאחר־מכן השתלם בלימודים כלליים בברסלאו וב¬ 
ברלין. באוניברסיטת הלה קיבל תואר דוקטור ( 1847 ), על 
עבודתו ״דיקרבנות במקרא״ (יצאה לאור 20 שנה לאחר־מכן, 

5 ) 168 31(00 165(3x11611 > ז £6 ק 0 016 , 1867 ). ב 1851 — 1859 
כיהן כרב ומטיף בוז׳רמס, ואח״ב בשמ 1 קהולם ( 1859 — 1883 ). 
ל׳ פירסם מאמרים ומחקתם מתבים ביהדות, בעיקר בעב- 
תת, במשך עשרות שנים! אולם עבודתו העיקרית היא 
ספת 15 ) 1651310111 > 20010216 016 ("הזואולוגיה של התל¬ 
מוד"׳ 1858 ), נסיח מדעי ראשון בסוגו שנעשה ע״י תכם 
יהודי. מלבד זאת הוציא את העתקי מצבות ביודהקברות 
הידיות בוורמס, עם העתת ביוגראפיות (בגרמנית, ובכותרת 
עבתת, ״נפשות הצתקים״, 1855 ), וכן קבצי־דרשות מרובים, 
בגרמנית ובשוותת. ל׳ כתב ספרי-לימוד, וכן כתב ערכים על 
נושאים יהודיים לאנציקליפתות שונות. 

מ. ריינעס, דור וחכסיו, א׳, 132-123 , תרץ! . ¥511101111 ) . 2 

1 ז 8017 ^ 810€ $71 ¥0:1 ? 18 5x0111 מ/מזן>/ימע 

. 1953 ,( ז \ 177 1858 (111510113 )11<13103 > X 

לחון, שלמה (כינויו הספרותי של שלמה מוהר) — 
150110 ^ £01 53101000 — ( 1789 או 1790 , מ 1 ר 
[ 91061 ?], הונגאריה — 1821 , שם), סופר ומשורר עבת. 
בילדותו למד בחדר! ב 1809 או 1810 בא לפראג, שם למד 
תחילה בישיבה ואח״ב ( 1813 — 1815 ) באוניברסיטה, בעיקר 
לשונות שמיות, יוונית ואנגלית. ב 1815 החל לעבוד כמגיה 
בבית־חדפוס של אנטון שמיד בודנה. ב 1820 חלה במחלת* 
תח בשל אחכה נכזבת, הוחזר לעיר מולדתו ושם נפטר. 

ל׳ היד. בעל השכלה כללית רחבה ונפש פיוטית. חיבה 
יתרה הגה ללשה העבתת ולתנ״ך. ספדו חרא שה "שיחה 
בעולם הנשמות" (תקע״א) מוקדש לבעיות הלשון העברית. 
הוא כתוב בצורת דו־שיח בין ר׳ דחד קמחי (ע״ע) והמדקדק 
יואל ברי״ל, מראשית תקופת-חחשכלה. שנח לאחר מכן 
פירסם ל׳ מבוא דקדוקי ובלשני למשנה — "בית האוסף" 
( 1812 ). ספרו העיקרי הוא ״מליצת ישרוד ( 1816 ), פואטיקה 
של המקרא, הראשונה מסוגה בעברית. בראש הספר שיר, 
"המליצה מדברת", שהוא אפותיאוזה נשגבה של הפיוט. 
הספר כולו חדור תה שירה ומצטיין בהבנה עמוקה של 
הפיוט התנ״כי. ל׳ פירסם גם ״מחקרי ארץ״( 1819 ), גאוגרא־ 
פיה מקראית, שיצא שנית בעיבודו של יעקב קאפלאן בשם 
״ארץ קדומים״ ( 1839 ). נראה כי עיבוד זה שימש מקור 
השראה לתאוריו הפיוטיים של מאפו (ע״ע) ברומאנים 
התנ״כיים שלו. ב 1820 יצא חלק א' של ספרד הגרמני של ל׳ 

1/0x16800260 111161 (116 06116X6 <3650111611(6 (16( ]11(160 

("הרצאות על ההיסטוריה החדשה של היהודים"), שזכה 
לדברי שבח מפיו של גרץ (ע״ע). 

ר. פאהן, ש. ל׳, תרפ״ב! ם. לחובר, תולדות הספרות 
העברית החדשה (א׳, 130-119 , 149 ), תרצ״ו 5 ! ח. נ. שפירא, 
תולדות הספרות העברית החדשה, 478-454 , ת״ש! ג. קרסל, 
מבוא ל״מחקרי ארץ", תש״ה< י. קלוזנר, היססוריה של 
הספרות העברית החדשה (א/ 274-261 ), תשי״ב ־ ! ם. 
שווארץ, שסה, מיתוס, אמנות (ר׳ מפתח), תשכ״ז, 
$6077 ,נ 1111:1.11 ;, 1 , 1 .{ ,/ 1 868 , 72-77 1 , £1 - 801 , 1 ^ 8611 .( 
. נ 1938 , 109-120 , 10107011470 < 110177011 ( 61011077 סס 100111701 

י. א. ק. 


399 


לויז׳דיי, שרל מרסיל אלמן — לוין, גרשון 


400 


לרז׳ד/ טךל מךס?ל אלמן- ־ 116 * 31 !״ 3 *נ * 11 * 0 

16 ז 1 £ 6 ׳\^ 1 1825) — 111311x1 , ליד באיח׳ צרפת — 

1892 , אלג׳יר), קארדינאל צרפתי, מיסיונר ופחמאט של 
אפריקה. ל׳ לימד תולדות הפנסיה בסורבון עד 1856 . הוא 
נתברך בכשרונות מנהליים, ואותם הוכיח כמנהל של 
זחס״ס׳^ 0105 ^ 5 ^ 6 ז׳ 1/06111 — מוסד להפצת חתוך 
במזרח הקרוב, שתמך למעשה בפעולות מיסיונריות באחור. 
בתפקיד זה נפגש ל׳ לראשונה עם העולם המוסלמי בסוריה 
ובלבנון ושם גילה, לפי עדותו הוא, את יעודו האמיתי — 
פעילות מיסיונרית. לאחר פרעות הדרוזים ב־ 1859-60 , נחלץ 
לעזרת הנוצרים הנפגעים: הקים בתי־ספר ליתומים ויזם 
פעולות-צדקה אחרות, שזכו להערכה רבה בחוגי הפנסיה. 

מששב לאירופה, נתמנה לבישוף נאנסי ב 1863 , ושלוש 
שנים לאחר־מכן הופקדה בידיו משרת הבישוף של אלג׳יר 
( 1866 ), בתמיכתו הפעילה של מארשאל מקמאוץ, המושל 
הכללי של אלג׳יריה. ב 1867 הועלה לדרגת ארכיבישוף והחל 
בפעולת־מיסיון, שמטרתה היתה ניצור המוסלמים והעלאת 
רמת החיים של הילידים. הקמת כפרים לילידים ובתי־ספר 
ליתומים שהוריהם נספו ברעב. תביעתו הנמרצת לשפד את 
מצבם של המוסלמים, הביאתהו לידי עימות עם השלטונות 
הצרפתיים. 

כדי לקדם את פעולות המיסיון יסד ב 1868 מסדר שחבריו 
נקראו, על־שום בגדיהם הלבנים, צס״צש 61-65 ? ("אחים 
לבנים"). מסדר זה היה מכשיר מיסיונרי מרכזי במפעלו של 
ל׳ בצפת אפריקה: באמצעותו ניהל מאז 1879 מערכה נמרצת 
נגד סחר־העבדים באפריקה המשוונית! מקרבו העמיד 
מיליציה־דתית מזמינת, שסיירה ברחבי אפריקה, כדי למנוע 
מכירת עבדים וכדי לפדות את השבויים שנכבשו לעבדות. 
חברי מסדר ה״אחים הלבנים" מצמים גם בירושלים העתיקה, 
בכנסיית סנטה אנה. 

בעקבות התפשטות השלטון הצרפתי לתוניסיה, התרחב 
גם תחום פעילותו המיסיונרית של ל , , וב 1881 נתמנה שם 
לאדמעיסטראטור אפוסטולי. הוא הקים מחדש את כנסיית 
קרתאגו הישנה, שהוכחה ע״י האפיפיור לאו ^^^ x כבכירת 
הכנסיות באפריקה. כשנתמנה ( 1884 ) ל׳ לארכיבישוף של 
קדתאגו, הוכר, איפוא, כפרימאט של אפריקה. 

מ 1882 , שבה נבחר לקארדינאל — כהוקרה על מפעליו— 
הקדיש ל' מאמצים רבים להביא לידי התקרבות ביו הוואסיקן 
לבץ הרפובליקה הצרפתית׳ והאמין שע״י מדיניות מתונה 
ניחן לרכוש את אמונם והסכמתם של החוגים הרפובליקגיים 
האנטי־קלריקאליים. 

מבין פירסומיו ראד לציין :, 03161 16 .£ . 8 16 : מס״סבועגמ 1 

0. 3 565 ^415510X111311X5 ("הוראות הוד מעלתו הקארדינאל 
ל׳ למיסיונרים״), 1907 . 

016714 1311 ,עגץ 00 0 ,* 1922 , 0 , 1-11 . 01174 ■>£ , 1 )ז 13 ו 6311 .- 1 

4111 ^ 0 , 0115 ? ; 1 1925 . 4 זס 0 , 7€ * 1710 ז 0 ח* 1711 

$111$ ? 4 41%£716 11 ) 71€ ז 1 ** 11011 ? 06 ז>/ אס * £8114 

011 \ 4715 ^£ 16 ( 1 /ס 4 , 6110 ז טס ז ב ״ 1 . 5 , 1930 , 1830 

. 1944 י .£ן 13 ,ד\ ,^ 1 * 1611 ^ 01171 /ס 
צ. בר. 

לדן, לדגים, ע״ע חלל, טיסה אל לן־. 

אץ, בנימץ נע#ה ( 1879 , הוילדץ [רוסיה] — 1944 , 
יחשלים),' סופר, מחנך וחוקר בחבמת־ישראלז 
מהחשובים בחוקרי תקופת הגאונים. בן למשפחה אמידה 
של חסידי חב״ד. ל׳ נתייתם בילדותו מאביו, ושנים מעטות 


אח״כ מת גם אחירמדריכו. ל' 
נדד מישיבה לישיבה ולמד, בץ 
היתר, ארבע שנים בישיבת סלז 
(ע״ע). לאחר שיחת קצר בצבא 
התסי, המשיך ל׳ את לימודיו 
התורניים בערים שתות, והחל 
מתעניין גם במדעי היהדות. ל¬ 
אחר שנתוודע לרב א. י. קוק 
(ע״ע), נמשך אחריו לביאוסק 
(ליטא), עיר רבנותו, ושימש 
שנתיים כמורה בביתו. שם הוש¬ 
פע ל׳ השפעה מכרעת מדרכו 
הרוחנית של הרב קוק. לאחר 
עלייתו של הרב קוק לא״י, יצא ל׳ ב 1905 , עפ״י עצתו של ז. 
יעבץ (ע״ע), לברלץ ולמד בביהמ״ד לרבנים של הרב הילדם- 
הימר (ע״ע). את לימודיו המשיך באוניברסיטת ברן, והוכתר 
בה בתואר ד״ר על מחקרו "תולדות רב שרירא גאון". לא״י 
עלה ב 1912 והיה באן מורה ומנהל רשת בתי־הספר הדתיים 
"נצח-ישראל". כן עסק בפעולה ספרותית ותרבותית, ערך את 
ספרי ההיסטוריה של ז. יעבץ והוציא־לאור כמה כרכים 
מעזבונו וכן את הכרך על תקופת המקרא מתוך הספד "דורות 
הראשונים" לי. א. הלוי (ע״ע). הוא יסד גם אגודה למדעי- 
היהדות ״אלמה״ ( 1936 ), שפירסמה קובץ באותו שם, בערי- 
כתו, אך האגודה לא הא חכה ימים. 

עיקר פירסומו בא לו מכות מפעלו ״אוצר הגאונים״— 
כינוס תורתם של גאוני בבל — שהיתה פזורה בקבצים 
ובכתבי־עת שונים, חדשים וישנים, ובאוצרות הגניזה (ע״ע)— 
וסידורה לפי סדר מסכתות התלמוד, בצירוף העדות, מראי- 
מקומות ומפתחות, במפעל זה עסק מ 1917 עד יום מותו(י״ב 
חלקים, תרס״ח—תש״ג, ממם׳ ברכות — עד מם׳ ב״ק! מס׳ 
ב״מ, שהיא כרך י״ג, לא נגמרה בדפוס). זהו מפעל־יחיד 
נחר בסוגו, שכן ל׳ עצמו הוא שאסף את החומר׳ ערך אותו 
וסידרו בדפוס, ואף דאג למימון המפעל, במשך שנים רבות. 
ל׳ ערך את הקובץ "תחכמוני" (בח׳ תדע/ע״א), פירסם 
מהדורות מדעיות של "אגרת רב שחרא גאון" (תרפ״א) 
ושל "אוצר חילוף מנהגים שבין בגי א״י וביו בגי בבל" 
(תש״ב), וקיבץ מן הגניזה ומספח הראשונים את "ספר 
מתיבות" הקדמת (תרצ״ד). ב״מסכת פועלים" (תש״ג) אסף 
ענייני פועלים שבתלמוד. מלבד זאת חיבר מאמחם רבים 
בחקר תקופת הגאונים וערך את הקובץ "גנזי־קדם", שהוקדש 
לאותו נושא (ר חלקים, תרפ״ב—תש״ד). 

י. ורסל [= רפאל], כתבי הד״ר ב. ט. לוץ (ספר היובל לד׳ר 

נ. מ. ל׳), ת״ש 1 הג״ל, מילואים [ת״ש-תש״ד] (סיני, י״ד), 

תש״ד! הנ״ל, ד״ר ב. מ. ל , ז״ל (סיני, ל״ה), תשט״ו. 

י. ת. 

לרן, גך#ון ( 1868 , לובלץ — 1939 , וארשה), רופא וסופר 
י יידי. בנו של חזן מלובלין, למד רפואה באוניברסי¬ 
טת וארשה ולאחר סיום לימודיו שימש שם כרופא. שרת 
כרופא צבאי במלחמת רוסיה—יאפאן ובמלחמת העולם 1 . 

החל מ 1891 כתב רשימות וסיפוחם קצחם בעתובים וב¬ 
כתבי עת יידיים, בעיקר באלה שיצאו לאור על יח י. ל. פרץ 
(ע״ע), השתתף באופן קבוע ביומת הייח "הינט" (ע״ע), 
אשר בו פירסם כ 0 ס 1 סיפוחם׳ נובלות ופליטונים. כתב 
גם כעתונים העבריים "הצפירה" ו״הצופה", ל' פירסם מאכר 
חם וספחם בסיגנון עממי בשטח הבחאות והגיהות, עיקר 



401 


לוין, גרשון — לוץ, פיבוש אהרן מאודור 


402 


פירמוסו בא לל׳ ככותב זכרונות על תקופתו תל סופרים 
בני-דורו. ב 1919 פירסם את זכרונותיו על י. ל. פרץ וב 1926 
יצאו זכדונותיו על שלום עליכם. נסיונותיו כרופא צבאי 
בתקופות מלחמה מתוארים בספרים: אץ וועלט־קריג("במל¬ 
חמת העולם"), תרפ״ג! איבערלעבענישן, עפיזאח את אייג- 
דרוקן פון דעם רוסיש־יאפאנישען קריג ("חוויות, אפיזודות 
ורשמים ממלחמת דוסיה-יאפאך), 1931 . את תקופת לעירותו 
ואת אורח החיים היהודיים הישן בלובלק מתאר ל׳ בשני 
ספרי זכרונותיו: פת די אלסע גוטע צייטען ("מימי העבר 
הטובים"), תרס״ה, דאס בת־ פת מיץ לעבען ("ספר חיי"), 
תרצ״ז. סיגבת כתיבתו של ל׳ מצסיין בהומור היהודי 
העממי. — ל׳ היה עסקן פעיל בחיי החברה של יהודי וארשה, 
וניהל אגורות ציבוריות להגנת הבריאות והפצת המוסיקה, 
האמנות והספורט. 

ז. רייזען, לעקסיקאן פת דעד יידישער וימעראסור, גויייטער 
באגד 223-221 , תרם־׳ז! י. נלאסשטיין. את תוך געגומען, 

א׳, 220-213 , 1947 ! לעקסיקאן פת דער נייער יידישער לי־ 
טעראטור, א 268-267 , 1963 . 

לוץ, להיךה ליב ( 1844 , מינסק — 1925 , קיוב), משורר 
וסופר עברי, מראשוני "חובבי־צית", נודע גם בשמו 
הספרותי: יה ל "ל. כבן למשפחה חסידית אמידה קיבל 
ל׳ חינוך תותי בבית אביו׳ אך 
כבר כנער החל ללמוד בכוחות 
עצמו תנ״ך ודקדוק, הגה בספרי 
המשכילים ואף כתב דברי-שיר. 

שית הראשת "פצעי־אוהב" 

( 1865 ), קירבו למשכילי מינסק, 

ובהשפעתם התרחק מסביבתו ה¬ 
קודמת. ב 1870 החל לעבוד כפו¬ 
רה ובמזכיר בבית משפחת 
ברודסקי (ע״ע), וב 1871 עבר 
לקיוב לשמש גזבר בביוז־מסחרה 
של משפחה זו. בה בשנה הופיע 
קובץ שיריו הראשת "שפתי רננות". 

קריאתו המרובה בספרות הרומית הראדיקלית והסוציא¬ 
ליסטית והסתכלותו ביחסי העבודה במקום עבודתו קירבו 
אותו לחוגים סוציאליסטיים. הוא קשר קשרים עם חוגו של 
אהרן ש. ליברמן(ע״ע) ואף עזר לו בהוצאת עתונו "האמת". 
מרבית שיתו מהשנים 1874 — 1880 מכילים ביקורת חריפה 
על סדרי החברה והמשטר הקיים. בתקופה זו ראה ל׳ את 
"שאלת היהודים" כשאלה סוציאלית גרידא. 

התגברות הלאומנות התסית והשנאה ליהודים הגבירה 
את עניעו של ל׳ בבעיות החיים היהודיים, והוא תמך בהקמת 
קרן שמטרתה היתד, העברת המוני העם היהודי ברוסיה לחיי 
עבודה. הפרעות ב 1881 הרחיקו את ל׳ מהחוגים הסוציאליס¬ 
טיים, ומאז התמסר לעניינים יהודיים בלבד. בהגירה ההמונית 
של היהודים, שבאה לאחר הפרעות, ראה ל׳ את הפתרון 
לבעיית יהודי רוסיה. ל׳ הצטרף לחבת-ציון (ע״ע), היה 
ממייסדי ״אגודת־ציוך בקיוב ( 1883 ), וניהל תעמולה ליישוב 
א״י. באותה תקופה תירגם ל׳ את ספרו של דיש ראלי (ע״ע, 
עמ , 602/3 ) "נם לגרים או סנקרעד" (תרמ״ג/ד), הכולל 
חזון שיבת ישראל לארצו. פעילותו הציונית משכה את 
עיני השלטונות וב 1887 נאלץ ל׳ לעזוב את קיוב ולהשתקע 
בעיר הקטנה טומאשפול. משיריו בתקופה זו יש לציץ 


את "הנודדים בליל", על גירוש משפחה יהודית מן הכפר? 
"מוצאי גולה", על סבלם של יהודים חסרי זכות־ישיבה 
בקיוב! ו״שמחה וששון ליהודים", סאטירה המתארת את 
שמחתם של היהודים על כי ההרוג שנמצא בעיר יהודי הוא, 
וכך ניצלו מעלילת־דם. הישיבה בסומאשפול השפיעה לרעה 
על התפתחותו, ונותק הקשר בינו לבין בני־זסנו. 

כוחו הפיוטי של ל׳ לא היה רב. שיריו הם כעץ מאמרים 
פובליציסטיים בחרוזים, ועיקר החידוש שבהם היה במוטי- 
ווים הסוציאליסטיים. לפובליציסטיקה שלו נודע ערך מסויים 
בימיה הראשונים של "חיבת־ציון". ב 1910 (תר״ע) סירסם ל׳ 
את זכרונותיו ״זכרון בספר״, ובשנת 1911 החלה הוצאת 
"תושיה" בווארשה להוציא לאור "כתבים נבחרים" שלו, 
אך הפסיקה את הוצאתם אחר זמן קצר. ב 1917 חזד ל׳ לקיוב, 
בה עברו עליו שנותיו האחרונות בבדידות ובדלות. 

פ. מ. סיטלזון, סבוא ל״כתבים גבחרים" של י. ל. ל/ הרע״א ז 
ש. בערנשטיין, גורי עפאכען (גוקונטס, 30 ), 1925 ! י. 
פיכסן, יהל״ל (השלח, מ״ה), תרפ״ו! י. קלוזגר, היסטוריה 
של הספרות העבריה החדשה, ר׳ 187-118 , תשי״ס! א. שאנן, 
הספרות העברית החדשה לזרמיה (ב/ ר׳ ספתח}, 1960 ! 

י. סלובקי, משוררם של החלכאים (י. ל. ל׳. זכרונות והגיו¬ 
נות, 9 ־ 28 ), 1968 . 

י. ם. 

לוין, ןהיד*ה ליב (נר 1894 , יקאסרינוסלאוו [כעת דניפרד 
פטרובסק]), רב בית־הכנסת הגדול במוסקווה וראש 
הישיבה היחידה בבריח״מ 1 צאצא למשפחת רבנים, למד תורה 
בנערותו מפי אביו, רב באחת השכונות של יקאטרינוסלאוו, 
ואח״ב בישיבת סלובודקה (ע״ע). בסלה״ע 1 הוכרח לשיב 
לביתו, ונתמנה לרב בעיירה גרישינה (כעת קראסנוארמיסק), 
ומשם עבר לרבנות יקאטרינחסלאוו—מסנה פרש בשל היכר 
כיו עם הגבאים, וחזר לגרישיגה. עסק במלאכת הסופרות ונדד 
בץ הקהילות שעדיין היו קיימות, כעיקר בגרוזיה. שם 
התוודע אל הרב שליקר, רב ביהכ״נ הגדול בפוסקווה, וכשהלה 
פתח את הישיבה במוסקווה ( 1957 ), חדשים אחדים לפני 
מותו, עשה את ל׳ למנהלה בפועל. לאחר מות הרב שלייפר 
השתדלו אחדים מחשובי הקהילה להושיב את ל׳ על כסאו, 
לבל תתפרק הישיבה — שהיוותה שריד בודד לחיים יהודיים 
ברוסיה — כי לפי התקנץ הממשלתי רק רב העדה יכול 
לעמוד בראש הישיבה. מאז מכהן ל׳ במשרות אלו. 

בגלל ההגבלות במשטר של בריה״ם אין ל׳ רשאי להביע 
דעה עצמית, ובפגישותיו עם יהודים מחויל, המבקרים תכו¬ 
פות בביהכ״נ שבראשותו, נאלץ הוא לשמש פה לתעמולה 
הרשמית ולהכחיש תופעות של אנטישמיות והפליה לרעה 
של הדת היהודית בארצו. בתפקיד כזה הופיע ל' גם במסעו 
באה״ב, ביוני 1968 , כאורחה של "המועצה למען היהדות", 
האנטי־ציוניוג אר היו גם צדדים חיוביים, מבחינה יהודית, 
בפגישותיו עם חוגי-יהדות שונים באה״ב, ואף עם אישים 
ישראליים. 

לוץ, פיבן# אהרן תאודור - - 1116 תסז^/ 118 < 1 ש 0 נ 1 ? 

( 1869 , זגור [■! 2380 ] , ליטא — 

1940 , ניריורק), ביוכימאי יהודי, מחלוצי המחקר בחומצות 
חנוקלאיות (ע״ע נוקלאיוח, חמצות). גמר את לימודי 
הרפואה באקאדמיה לרפואה צבאית בפטרבורג ( 1891 ). הש¬ 
תלם באתיברסיסאות בשוויץ, גרמניה ואה״ב. את עבודתו 
התחיל במחיצתו של א. קוסל (ע״ע) בהידלברג, גרמניה, 
ולאחר־מכן עבר לאה״ב ( 1891 ) והתמנה חבר ב״מכון 




403 


לוין, פיכוש אהרן האודור — לוין, שמריהו 


404 


רוקפלר", בניו־יורק, פירסם מאות מחקרים בשדה החומצות 
הנוקלאיות. פיתח שיטות לפירוק הידרוליטי של המרים אלח 
תוך זיהוי המרי הפירוק. מבאן ניסה להסיק על מבנה הומר־ 
האב עצמו. במיוחד יש לציין את זיהוי הסוכרים שבחומצות 
הנוקלאיזת כ: 111054 ־ 41-1 וכ: 0$4 < 1 וזץ^ 414 . היה הראשון שבידד 
וזיהה את האדנוזין ואת הציטוזין.כמרכיבי החומצות הנוק־ 
לאיות. את מחקרו בשטח זה סיכם (יחד עם ל. ו. באם) בספר 
גדול : 4:1415 .^ 7 10 ש 11101 ו 1 , 1931 . 

לדן, צבי ה י דש ( 1721 , ז׳שוב [בסי היהודים רישא, גא- 
ליציה] — 1800 , ברלין), רב וסופד. בנעוריו למד, 

מלבד תלמוד ופוסקים, גם מקצועות חילוניים ועסק בדקדוק 
ובספרות עברית. ב 1751 התערב, לצד דודו ר׳ יעקב עסדן 
(ע״ע), בפולמוס שבינו לבין ו" יהונתן איבשיץ (ע״ע). 
ב 1756 עבר ללונדון וכיהן כ 8 שנים כרבה של הקהילה 
האשכנזית. בין השנים 1763 — 1772 התגורר בהאלברשטאס 
ובמאנהים, ומ 1772 עד יום מותו היה רבה הראשי של ברלין. 
באותה תקופה התיידד עם משה מנדלסזון (ע״ע), והתיחם 
בסובלנות לתנועת־ההשכלה, כל עוד לא ראה בה סכנה 
לחינוך הדתי. הוא אף נתן, בניגוד לרוב הרבנים, "הסכמה" 
לתרגום האשכנזי של מנדלסזון לתורה, לעומת־זאת נלחם, 
מאוחר יותר, בשיטת־החינוך של נ. ה. ויזל (ע״ע). ממשלת 
פרוסיה ביקשה ממנו תקציר של המשפט העברי (במיוחד 
דיני ירושה, אפיטרופסוח וצוואות), ומאחר שידיעותיו בשפה 
הגרמנית לא היו מספיקות, שיתף ל׳ בעבודה זו אח מנדלסזון׳ 
שחיבר בהשגחתו את הם פר 12 ^ 11 ( ז 10 > 26 ן 1131££5£ :זו 11 
(״חוקי הפולחן של היהודים״), 1778 . בשנותיו האחרונות 
סבל ל׳ הרבה בגלל מעשיו ופירסומיו של בנו שאול (ע״ע 
ברלין, שאול). כשניסה להגן עליו בספרו "יקר סהדוחא", 
עורר עי״כ התנגדותם של רבנים רבים. ל׳ הדגיש את חשי¬ 
בותן של "החכמות הלימודיות", וחושד ההיסשורי־ביקרתי, 
שהתבטא בחיבוריו, הוכר גם ע״י מלומדים נוצרים בני־דורו. 
מספריו ראויים לציץ: ״צבי לצדיק״ — ביאורים לתנ״ו 
ולסוגיות הש״ם, שו״ת ודרושים (תרס״ד); "צבא רב" הגהות 
על המשנה (תרס״ח)* הגהות לספרים: "לחם שמים" (לר״י 
עמד?), "יוחסין" (לד׳ אברהם זכות), "כפתור־ופרח" (לד׳ 
אשתורי הפרחי), "החינוך" (לר׳ אהרן הלוי), "יד־מלאכי" 
(לרב מלאכי הכהן), "יד אבשלום" (לרב יצחק עראמה), 
ו״שפתי־ישנים" (לר׳ שבתי בם* בכ״י). כן פירסם "נחלת- 
צבי״ — שירים עבריים (ב״המגיד", י״ד, תר״ל) וחרוזים 
שונים. תשובותיו מפח תת בספרים שדנים של חכמי זמנו. 
כן נתפרסמו ממנו שתי חובתת־שירים קטנות, על עניץ 
חנוכת ביהכ״נ האשכנזי בלונדון והכנסת ר״ת חדש שמה 
(תקס״ד, תקנ״ט). 

א. ל. לאנדסהוט, חולדות אנשי השם ופעולתם בעדת בער־ 

לין, 115-69 , תרמ״ד> א. שישא הלוי, תשובה להלכה ולמעשה 
בדיני גיסיו מאת הרב צ״ה ל׳... עם סקירה ביוגרפית 
(הדרום, י״ב), תש״ך! י. מייזל [מהדיר], פנקס קהילת 
ברלין, 5254 . תשכ״ב * מ. בית־אדיה, שפתים דובבות (ק״ס, 

מ , ), חשכ״ה 01 1 ) 07 )!(! /ס ? 7/1 ,ץ 1 ! 51 תו 8011 ו!ם . 0 

. 1 * 1 ; 1921 , 2-73 , 1756-1842 70771 / , 071 ( 70711 ,) 0214 ^ 710 ^ 5 
- 171701 7 ) 71171 ) 0 !' 0 , 01 ( 1471 ) 071 ^( 1/071 1 ) 1 ( 4 ( 11(1 1001 x 1 ־ 0 ) 5 
. 1930 ,(^^ע 4:11111(111, x ״() 7101 

י. הו. 

לוין, קוו־ט — — ( 1890 — 1947 ), פסיכולוג 

יהודי־גרמני, מגדולי הפסיכולוגים בדורנו. מ 1922 
הורה באוניברסיטת ברלין, ום 1933 — בכמה אוניברסיטאות 


באה״ב, לאחרונה ב״מכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטם", שבו 
הקים את "המרכז לחקירת הדינאמיקה הקבוצתית". היה 
נוטה לשימוש במונחים מאתמאטיים ולניסוח תא(רעת 
ותרם תרומות חשובות לכמה תחומים בפסיכולוגיה, בעיקר 
לתורות ההגעה והאישיות. במרחב החיים ("השדה הפסיכו¬ 
לוגי") של האדם פועלים, לדעת ל׳, היחיד וסביבתו הפסי¬ 
כולוגית. ויחסי משיכה ודחיה ביניהם הם שמפעילים את 
האדם. בקבוצת אנשים מתרקמים יחסים דינאפיים הד¬ 
דיים (דינאמיקה קבוצתית) — מתיחות, שיתוף פעולה, 
מנהיגות ומונהגות וכיו״ב. ל' הבחין 3 סוגי מנהיגים: סמכו- 
תני, אינו מתערב, דמוקראטי* הרצוי בהם הוא המנהיג 
הדמוקראטי, לפי שבכוחו לשנות ביעילות את אורח המחשבה 
והחיים של חברי הקבוצה. הדינאמיקה הקבוצתית היא מכשיר 
לשיפור יחסי הציבור. ל' ניסה ליישם את דעותיו גם לפתירת 
בעיותיהם של היהודים כיחידים ובאומה. 

מכתביו: 15 ת£ז 41804111 * ¥1110111 \ , 5312 ־ ¥01 ("כוונה, רצץ 
וצורך״), 1926 * - 0 ו 41 ץ 5 ? ז: 414 מ 1 1 ת 0 מו 1 ׳ 01 ק*£ 111141 
10216 (״חוק וניסוי בפסיכולוגיה״), 1927 * : 4 ! 0 ז 2 מץ 13 ^ 
50031117 ״? 01 ץז 7£60 ("תאודיה דינאמית של האישיות"), 
1935 ) '< 0102 ב[ 0 עצ? €31 * 0102 ק 0 ז 0£ 1£$ <] 01 גו 1 ־ו? ("יסודות 
הפסיכולוגיה הטופזלוגית"). 1936 ; -ו 1 ס 0 500131 8 מ 1 /י 1€501 נ 
£11015 (״התרת סכסוכים חברתיים״), 1948 , 

ד. ולדשסיין, דימיקרטיד, ואזסוקרטיד, בחינוך וביחסי בני־ 
אדם (החינוך, כ״א), תש״ח * נ. נרדי, "התרת סכסוכים חבר¬ 
תיים" לק, ל׳ (שם, כ״ד), תשי״א. א 

לוץ, שאול, ע״ע בו־־לץ, שאול בן צבי הירש. 

לוץ, שמריהו ( 1867 , סביסלוביך [רוסיה הלבנה] — 
1935 , חיפה), סופר עברי ועסקן ציוני. כבן למשפחה 
אמידה, קיבל ל׳ בילדותו חינוך תורני וסיים עם זאת גם 
בי״ס ראלי במינסק. בנעוריו 
הצטרף לתנועת חבת־ציץ 
(ע״ע), היה מתלמידיו המוב¬ 
הקים של אחד־העם (ע״ע) 
וחבר "בני־משה" (ע״ע). 
אחר־כך למד באוניברסיטה 
של ברלין וב״בית המדרש 
הגבוה לחכמת-ישראל" בעיר 
זו. באותה תקופה הצטרף 
ל״אגודה המדעית היהודית- 
רוסית", שהטיפה ללאומיות 
יהודית. משסיים את חוק לי¬ 
מודיו, קיבל תואר ד״ר לפי¬ 
לוסופיה באוניברסיטת קניגסברג. ב 1896 שימש "רב מטעם" 
בגח׳דנוי, ולאחר־מכן — בהשפעת מ. אוסישקין (ע״ע) — 
ביקאטרינוסלאח־ ( 1898 — 1904 ), בה פעל להפצת הרעיץ 
הלאומי. כן השתתף הרבה בעתוגות העברית והיידית של 
אותה תקופה. בקונגרס ה 6 היה מראשי המתנגדים לתבנית 
אוגאנדה. ב 1904 שימש כמטיף בווילנה וגם הידצה בתולדות 
ישראל לפני הנוער היהודי שם. הוא היה ממייסדי "האגדה 
להשגת זכויות מלאות לעם היהודי ברו־סיה"(ע״ע) והבר הוועד 
המרכזי שלה. ב 1906 נבחר ל״דומה" (ע״ע) הרוסית מטעם 
"הרשימה היהודית הלאומית" בווילנה. לאחר פיזור הדומה 
התיישב ל׳ בברלין, וממנה יצא מדי פעם למסעי הרצאות 
ותעמולה באה״ב. בקונגרס ה 10 ( 1911 ) נבחר לחבר ההנהלה 



שטריהו לוין 


405 


לוץ, שמריהו — לוינזון, יצחק דג גר 


406 


הציונית. ל׳ היה מיחסיו של הטכניון העברי בחיפה ופעל 
הרבה בגיוס המפיס למטרה זו׳ אך פרש, יחד עם אחד־העם 
וצ׳לנוב (ע״ע), מן הקוראטוריון, לאחר שנדחתה ההצעה 
לקבוע את העברית כשפת ההוראה בו. בשנות מלה״ע 1 
התגורר באה״ב, וניהל שם תעמולה לציונות ולתרבות העב¬ 
רית. יחד עם י. ד. ברקוביץ (ע״ע), ערך ל׳ את "התוה" 
השבועי. וכתב בו בקביעות את המאמר הראשי. אחרי מלה״ע 
1 חזר לברלין, והיה שם, יחד עם ח. נ. ביאליק (ע״ע), 
ממייסדי הוצאת הספרים "דביר". 

ל׳ הצטיין הפובליציסט שנון, אולם עיקר כוחו היה בנאו¬ 
מיו ובשיחותיו בעל-פה, שהיה בהם מיזוג של מורשת תרבות- 
ישראל ותרבות-אירוסה מחובל בחריפות עממית יהודית. 
ב 1920 הועמד בראש התעמולה למען יקה היסוד״. ב 1924 
עלי׳ לא״י, אד יצא מםעם-לפע 0 בשליחות ציונית לארצות 
שונות. בשנותיו האחרונות החל מפרסם את זכרונותיו בעתון 
היידי "פארווערטס" (נידיורק), ולאחר־מכן הופיעו זכרונו- 
תיו בעברית — "מזכדונות חיי" (בתרגומו של צ. וויסלבסקי, 
ג׳ כרכים [תרצ״ה, תרצ״ז, תרצ״ט], וכרד ד/ שבכתב עברית 
ע״י ל׳ [תש״־ב]). מבחר מאגרותיו נתפרסם ב 1966 (ר׳ ביבל , ), 
וחלק ממאמריו — בקבצים "בימי המעבר" (תרע״ט), 
ו״במאבק" (תש״ט). ל' פירסם גם שירים מקוריים ומתורג¬ 
מים, וב 1896 הוציא אנתולוגיה לשירת ישראל, המסתיימת 
עם יל״ג. 

י. ל. סיכמן, ש. ל' — קוים לדמותו(בחוד: ש. לוין, במאבק), 

תש״ט; צ. ויסלבסקי, שליחה של סביסלוביך (בתוך: ש. 

ל/ מזכרונות חיי, ד׳), תש״ב ז ד. פרסקי, כה אמר ש. ל׳ 
ג״הדאר״), 12.5.61 ! מ. חובב [מהדיר], אגרות ש. ל׳ — 
מבחר (בצרוף מבואות מאת המהדיר), תשב״ו. י , ם , 

לוין־אפשטץ, משפחה של סוהרים אמידים ועסקנים ציר 
ניים בליטא. ( 1 ) אליהו זאב ( 1863 , וילקו־ 

בישקי — 1932 , נויהים נגרסניה], נקבר ברחובות), בנו של 
שמואל ל״א, מייסד הוצאת-הספרים המפורסמת, הנקראת 
על שמו, בווארשה. ל׳ הצטרף לתנועת חבת־ציון (ע״ע), 
לאחר הפרעות בווארשה ב 1881 , והיה ממייסדי לשכת בני- 
משה (ע״ע) שם, וחברת "מנוחה ונחלה", ששמה לדי למטרה 
לכונן בא״י מושבה חקלאית באמצעים עצמיים, ללא תמיכת 
נדיבים. הוא נשלח ע״י חברה זו לא״י, לטפל בביצוע התכ¬ 
נית, ויסד ב 1890 אח המושבה רחובות (ע״ע), בה שימש 
כראש־ועד בשנותיה הראשונות. הוא היה ממייסדי חברת 
"כרמל" לשיווק תוצרת־היין של המושבות בא״י, ויצא בשלי¬ 
חותה לאה״ב; במלה״ע 1 טיפל משם באירגון עזרה ליישוב 
בא״י. 

( 2 ). לוי ( 1865 , דלקובישקי — 1938 , ירושלים), אחיו 
של ( 1 ). ל׳ קיבל חינוך מסרתי בבית אביו והשתתף עמו 
מנעוריו בעסקי ההוצאה. כאחיו, היה גם הוא מפעילי התנר 
עה הציונית בווארשה, וממייסדי תנועת המזרחי בפולניה, 
אותה ייצג בקונגרסים הציוניים ובועה״ם הציוני. במלה״ע 1 
עשה רבות למען פליטי המלחמה, ולאחר המלחמה התמסר 
להקמת רשת בתי־ספר דתיים לאומיים בפולניה, ובית המדרש 
לרבנים "תחכמוני" בווארשה. ב 1934 העלה לא״י חלק גדול 
ממכונות־הדפוס, הקים בירושלים את הוצאת-הספרים ל״א 
והתמסר במיוחד להוצאת ספרות תורנית. 

א. ז. ל״א, זכרונותי, חרצ״ב* ד. יודילוביץ [עורך], ראשון 
לציון, 308-304 , תש״א 1 ד. סמילנסקי, עם בני דורי, 120 ־ 
125 , תש״ב ו מ. סמילג&קי, משפחת האדמח, ב/ 165-161 , 
תש״ד. י ם 


לרנג ( 8 מ 3 ץנ< 1 ), עיר בצפונה של סץ המרכזית, במחוז ה 11 ן 
(ע״ע, כדך י״ג חכרד־מילואים), כ 120 ק״מ ממערב 
לצ׳נג צ׳או? 500,000 תוש׳ ( 1958 ). ידועה גם בשם הונן 
ועל שמה נקרא המחוז. יושבת בגובה 150 מ׳ מעל פני הים, 
על הנהר לרשוי, כ 30 ק״מ משפכו להואנג־הו(הנהר הצהוב), 
סמוך למקום בו יוצא ההואנג־הו מהרי ש אנסי לשפלה הגדו¬ 
לה. ל׳ חולשת מימי קדם על דרך חשובה מסין המערבית 
והמרכזית לפקינג וצפון השפלה הגדולה. כיום היא עיר 
תעשיה וצומת תחבורה. מדרום לה מרבצי־פחם גדולים. בל׳ 
ביח״ר גדול לטראקטורים שהוקם ע״י הסובייטים ב 1959 , 
וכן מפעלים לברזל ופלדה, מכונות, כלי עבודה, ציוד חקלאי, 
כימיקאלים, מוצרי עץ, מוצרי עור, טכסטיל, המרי בניץ, 
מזונות ועוד. 

ל' היא מהעתיקות בערי סין הגדולות ומרכז גדול של 
מסחר ותרבות. היא היתד, בירתם המזרחית של מלבי שושלת 
צ׳ו הקדומה עד 770 לפסה״נ, ואח״ב בירתם הראשית עד 249 
לפסה״נ, והזרה למעמד זה פעמים־מספר בתולדותיה. בעיר 
שרידי חומות ומבנים עתיקים. 

? 1 וינזון, ל?חק דב בר (ריב״ל) - ( 1788 , קרמניץ, 
[וולין] — 1860 , שם), סופר עברי, מאבות ההשכלה 
ברוסיה. ל׳ קיבל חינון* תורני בבית אביו. כבן 19 עבר 
לראדזיווילוב, ושם למד שפות 
ומדעים כלליים. בשנים 1813 — 
1820 עבר בערי גאליציה המזרחית, 
התיידד עם משכילית, ובראשם 
נ. קחיכמל (ע״ע), י. ארטר(ע״ע), 
י. פרל(ע״ע) וש. י. רפפורט(ע״ע), 
ולימד בבתה״ס החדשים שהקימו 
המשכילים בטארנופול ובבר 1 די ז 
פגישותיו עם משכילי גאליציה 
הביאו אותו במגע עם ניצניה ה¬ 
ראשונים של חכמת־ישראל והש¬ 
פיעו רבות על השקפותיו. בשנים 
1820 — 1823 שימש מורה פרטי בקרמניץ, בברדיצ׳ב, באום־ 
טרהא, בנמירוב ובטולצ׳ין, והקים שם חוגי משכילים. זמך 
מה שהה בארמונו של הנסיד המשכיל ויטגנשטין, קרא בספ¬ 
רייתו וניהל עמו ויכוחים, ששימשו לאהר־מכן יסוד לספריו 
האפולוגטיים. מחלה ממושכת, שתחילתה ב 1823 , אילצה 
אותו לחזור לעיו״מולדתו, ושם התפרנס בדוחק ממכירת 
ספריו, מנדבות עשירים ומתמיכת הממשלה, שהכירה בערד 
פעולתו להפצת ההשכלה בין היהודים. ממיטת חליו קיים ל׳ 
קשר מכתבים עם משכילי רוסיה, גאליציה וגרמניה. 

קשריו של ל׳ עם השלטונות הרוסיים, שהתבטאו בעיקר 
בהגשת תזכירים בענייני היהודים, הקנו לו סמכות בקרב 
המשכילים, והגנו עליו מפני מתנגדיו. ל׳ השתדל להשפיע 
על השלטונות. שיחדלו לנגוש ביהודים ויפעלו להכניס תיקונים 
בחייהם ברוח ההשכלה. בין היתר תמד ל׳ בתכנית התיישבות 
חקלאית של היהודים בעזרת הממשלה והקהילות. עצתו 
לצמצם את מספר בתי־הדפום העבריים ולהטיל צנזורה על 
ספרים מובאים מהחוץ, גרמה לבך שהשלטונות אישרו בתי- 
דפוס בווילנה, בווארשה ובז׳יטומיר בלבד, והוטלה על 
הרבנים חובת ביקורת על הספרים הבאים מן החוץ. 

עבודתו הספרותית של ל׳ היתד, בעיקרה פובליציסטית 



י ד. ב לוויניח (ריב"?) 


407 


לו־ינזון, יזוח? דב כר — לוינסקי, אלחנן ליב 


408 


ותעמולתית. את מאבקו למען ההשכלה החל בכתיבת סאטי¬ 
רות, כדוגמת אלו של י. פרל וי. ארטר. ״דברי צדיקים'( 1830 ) 
הוא מעין המשך ל״מגלה טמיריך לי. פדל, אך ב״עמק רפאים' 
(תרכ׳ז) ב״פלוני אלמוני הכזבי' (בתוך "ילקוט ריב״ל' 
תרל״ח) ובמחדה היידי "די הפקר־וועלט' ("עולם ההפקר", 
תת״א), מתרחבת הסאטירה ומקיפה, מלבד חסידים וצדיקים 
המתוארים בצבעים שחורים — גם את תקיפי הקהל, הגבאים, 
חוכרי המסים והחוטפים. שלוש ד,סאטירות האחרונות, ואחרות 
נוספות, לא נדפסו בחייו, אלא התהלכו בכ״י בקרב יהודי 
וולין וגאליציה. ב 1823 סיים ל׳ את החשוב בספריו, "תעודה 
בישראל', שנדפס רק כעבור 5 שנים (תקפ״ח), משום התנג¬ 
דותם של בעלי־הדפום השמרניים. הספר דן בשאלה, אם 
מותר ללמוד את לשונות העמים ולימודי־חול בכלל, ועוסק 
גם ב״חובת איש ישראלי ללמוד איזו מלאכה או אומנות 
לפרנסתו". דבריו כתובים מתוך בקיאות במקורות וברוח 
לאומית מובהקת. את השפה העברית רואה ל׳ כ״קיום 
האומה", וכגורם המאחד את כל תפוצות ישראל לאומה 
אחת. את ה״חדדים" הוא מבקר קשות, ומוקיע את שיטת 
המלקות הנהוגה בהם. הוא שולל את היידית, ותובע את 
החלפתה בגרמנית או ברוסית. מקום נכבד מוקדש להטפה 
למלאכה ולעבודת־האדמה, ולביקורת על העיסוק במסחר 
הזעיר, שרובו "קשור בעוול ובחמס". סיגנון הספר עממי, 
והוא משתמש בראיות מתוך המקורות המקובלים על קהל 
הקוראים. בקרב המשכילים נתקבל הספר בהתלהבות, ואף 
נוצרו חוגים לביצוע התכניות שהוצעו בו, והממשלה הרוסית 
העניקה לו פרס גדול. אולם החסידים אסרו את הקריאה בספר. 

גם הספר "בית־יהודה", (תקצ״ט), שנועד להיות המשך 
ל״תעודה בישראל', יצא לאחר לבטים רבים עם המד¬ 
פיסים. ספר זה עוסק בעניינים שונים, כגון מהות 
המצוות, התלמוד, הקראים. הפרושים, ספר הזוהר, השבת¬ 
אות, החסידות ועוד, וכן בשאלה "האם יש עוד תקוה לתקן 
את בית ישראל בכמה דברים, ואיך ?״. לדעת ל׳ יש להוסיף 
על הדת היהודית, "האלוהית", את "הדת הנימוסית", המטפלת 
בסדרי החברה וביחס למדעים השונים הדרושים לקיומה 
ולהתפתחותה. חלק זה צריך להיות פתוח לתיקונים בהתאם 
לרוח הזמן, אך בתנאי שאלה יתקבלו על דעת הכל, כדי שלא 
יתפלג העם לכתות. מחציתו של הספר מוקדשת לסקירה 
היסטורית של חכמי ישראל בכל הדורות, עד לדורו שלו. 
הסקירה כתובה תוך דבקות במסורת׳ אד יש בה שגיאות 
רבות. לתיקון חיי היהודים ברוסיה הציע ל׳ תכנית בת 5 
סעיפים: ( 1 ) הקמת בת״ס עממיים, לבנים ולבנות, שבהם 
יינתן להמוני העם חינוך יסודי, לרבות דקדוק, חשבון, לשון 
המדינה ולימוד מלאכה. למוכשרים יוקמו בתי־מדרש מרכזיים 
בווארשה, וילנה, אודסה וברדיצ׳ב, בהם ילמדו, מלבד לימודי 
היהדות, מדע ולשונות שונות!( 2 ) בחירת "רב כללי" וסמוך 
לו בי״ד גדול, שימנו רבנים בכל ערי רוסיה, שלא יהיו 
תלמים בקהילות. כן ייבחר ״ועד פרנסים״ שיגן על העניים 1 
( 3 ) מיגר "מגידים" שינהלו תעמולה למעשים טובים, לעבודה 
ולמלאכה, ולמילוי החובות כלפי החברה והממשלה? ( 4 ) 
הצעה שהממשלה תשתדל להעביר שליש מיהודי רוסיה 
לעבודת האדמה? ( 5 ) הצעה לאסור את המותרות (בייחוד 
אצל הנשים). 

שנה לפני-כן יצא לאור ספרו "אפם דמים" (תקצ״ז), 

נגד עלילת-הדם. הספר תורגם לאנגלית, לגרמנית ולרוסית. 


בחייו של המחבר יצא עוד לאור הספר "שרשי הלבנון" 
(או: ״בית האוצר״), תר״א — מחקרי-לשון שערכם מועט? 
ואילו את שאר כתביו הוריש לבן־אחותו, יעקב ישראל ל/ 
והלה הזם? את דב בר נתנזון (ע״ע) לעזור לו בהוצאתם- 
לאור. 

החשוב בספרים הללו הוא "זרבבל"(תרכ״ד ואח״כ בכמה 
מהדורות שלמות של כתבי ל׳), שנכתב כתשובה לספר 
השיטנה של המיסיונר האנגלי אלכסנדר מק-קאול (ס^ן 
03111 ) 1 ) 01 1116 ׳ (״השבילים הישנים״), 1836/37 , 

שתורגם לכמה שפות, בין היתר גם לעברית ע״י המומר 
סטאניסלאב הוגה, בשם ״נתיבות עולם״ ( 1839 ). ל׳ מוכיח 
את בורותו של המחבר ומסביר את התהוות התורה שבע״ם 
מן התורה שבכתב, ומציץ כי תוך התפתחותה באו תיקונים 
בהתאם לתנאי הזמן המשתנים. בניגוד לנצרות, מקיפה דת 
ישראל את כל תחומי החיים, של הפרס ושל הכלל, ומטרתה 
היא חיזוק וקיש האומה. לעומת המימרות התלמודיות 
המביעות יחס שלילי לעס-הארז, לאשה ולגוי, מביא ל׳, 
בבקיאות רבה, מימרות הפוכות. לספר היתה השפעה ניכרת 
בין המשכילים, והוא הביא לידי מיתון ביחסם השלילי אל 
התלמוד והספרות הרבנית. 

טענותיו של ל׳ נגד הנצרות, שהושמטו מ״זרבבל" מאימת 
הצנזור, הובאו בספר אחר, "אחיה השילוני החוזה', שנדפס 
בעילש שם (תדכ״ג). לעומת ההוללות וחשכרות בחברה 
הנוצרית, מעלה ל׳ על נם את חיי-המשפחה התקינש בקרב 
היהודים, בהדגישו ש״כל המידות הטובות הללו כולן באו 
לנו מן התלמוד", בספר "ימין צדקי" (תרמ״א) סותר ל׳ 
את הטענות הכלולות בספרו של המומר אשר סמקין, "דרך 
סלולה״׳ שיצא לאור על חשבץ הממשלה הרשית ב 1835 . 
שאד כתביו של ל/ לרבות שירים, מכתבים, חידות שד 
כלולים ברובם בקבצים "ילקש ריב״ל" (תרל״ה)! "בקורי 
ריב״ל" (תרמ״ב) ו״אשכול הסופר" (תר״ן). 

במחצית השניה של המאה ה 19 נפוצו ספריו של ל׳ 
במהדורות רבות בין בני דור המעבר מן האדיקות אל ההש¬ 
כלה, שנהנו מדברי ההגנה על היהדות ומן הסיגנון הקל 
המשובץ פסוקים ומאמרי חז״ל. אף־על־פי שאין בהם מקד 
ריות, היד. בהם חידוש בדרך ההסברה, שהתאימה לקורא 
היהודי הלמה במזרח-אירשה. ערך היסטורי נודע לספרו 
הראשון "תעודה בישראל", שחיזק את הכיוון המתץ, הלאומי, 
בתנועת ההשכלה ברוסיה. אחדים מרעיונותיו, כגון תיקון 
החינוך והמעבר לחיי עבודה וחקלאות, השתלבו לאחר־זמן 
בתכניותיהם של "חובבי־ציון". 

י. ב. נאטאבזאהן, ספר הזכרונות, תרל״ו, תריס* 1 מ. קליינ־ 
מאן, דמויות וקומות, 54-46 , 1928 ! א. קופפער, שטריכן צו 
דער השכלה־באוועגובג אין רוסלאנד (בלעטער פאר גע־ 
שיפסע, ג׳), 1950 ! י. קלחנר, היסטוריה של הספרות העב¬ 
רית החדשה, ג/ 115,33 (כולל ביבל׳), תשי־ג 1 ר. גולדברג, 
לראשית ההשכלה בדרוס-רוסיד. (אורלוגין, י״ב), 1956 ! 

/ 0 0 4 ., 0€ ־ 1 י) . 5 .. 1 
. 1930 . 8 . 1 '<£< 01 ) 1 /ס 

י. 0 . 


לויבסון, יואל דוד, ע״ע לונעטץ, יואל דוד, 
לדנסקי, אלחנן ליב ( 1857 , פודברזיה(פלד וילנה]— 


1910 , אודסה), סשר ועסקן ציוני. בבית אביו 
קיבל ל׳ חינוך מסרתי, אך כבר בנעוריו נתפס להשכלה, למד 
דוסית ונדד בערי תחש המושב, כשהוא מתפרנס משעורים 



409 


לוינסקי, אלחנן ליע — לוידוי 5 ןדל 


410 


פרטיים. ב 1880 נכנם לאוני¬ 
ברסיטת חרקוב, אך לאחר 
סרעות 1881 נסע לא״י, סמנה 
חזר "חובב־ציוץ" נלהב. הוא 
השתקע באודסה, היה פעיל 
באירגון אגודות של "חובבי־ 

ציוך, והתקרב לחבורת ה¬ 
סופרים העברים בעיר. ב 1889 
הצסרף לאגודת "בבי־משה" 

(ע״ע), וכתב את האוטופיה 
הציונית "מסע לא״י בשנת 
ת״ת לאלף חששי״. ב 1896 נתמנה לסוכן חברת היינות 
הא״י "כרמל", והרבה בנסיעות בין קהילות רוסיה, כשהוא 
מצרף לעבודתו תעמולה לאומית וציונית. באודסה היה ל׳ 
הרוח החיה בעבודה הציבורית. הוא היה ממייסדי הוצאת 
הספרים "מוריה", שימש כגבאי ודרשן בבית־הכנסת הציוני 
"יבנה", וסייע רבות למפעלים ספרותיים ולסופרים עבריים. 
כן היה ממארגני התנועה לתחיית השפה העברית והפצתה, 
וייסד את העתה היידי היומי הראשון באודסה, "גוט־מארגעך 
( 1901 ). 

את מקומו בספרות העברית קנה ל׳ ביצירת הפיליטה 
הפובליציסטי, ובהעלאתו לרמה גבוהה. במיוחד יש לציין את 
הסדרה של 50 פיליטונים בשם "מחשבות ומעשים", שנתפר¬ 
סמו בכרכים א^-כ״ג של כה״ע ״השלח״ ( 1897 — 1910 ), 
בחתימת "רבי קרוב", המצויינים בהומור טוב-לב, בתגובה 
קולעת למאורעות השוטפים, בשימוש דב בחומר מדרשי 
ובפולקלור עממי, ובהיותם מושרשים עמוק במסורת הלאומית־ 
עממית. לאחר מותו יצאו כתביו ב 3 כרכים (אודיסה, 
תרע״א—תרע״ג; תרצ״ו 2 ). 

חוברת מוקדשת לזכר ל׳ (השיח, כ״ 1 ), תר״ע! י. קיוזנר, 

א. ל. ל׳, האדם והסופר (בתיך: נתבי ל/ א׳), חדע״א ■ 
הנ״ל, א. ל. ל׳ וחלום המלכות שלו (מאזנים, ב׳), תדצ״א 1 
ם, קליינפאן, דמויות וקומות, 278-249 , 1928 ! ם. לחובר, 
תולדות הספרות העברית החדשה, ג׳ [חלק ב'], 40-39 , 215 
(כולל ביבל׳), 1932 . 

י. ם. 

לריס, אלנסט — 1$$£ ׳ £31 0$1 ג 1 ש£ — ( 1842 — 1922 ), היס¬ 
טוריה ופדאגוג צרפתי. ל' היה מורה של בן הקיסר 
נאפוליון 111 . מפלת צדפת במלחמתה בפרוסיה ב 1870/1 
זיעזעה אותו, והוא יצא בגמר המלחמה לברלין ועסק 4 שנים 
בחקר תולדותיה של גרמניה ומשטרה. בשובו לפאריס החל 
ללמד ב 6 ינ 1 מ 1 ש£קנ 51 131£ מז 0 ! 6 ס 1 ס £0 , וב 1883 — בסורבון. 
ב 1904 — 1919 היה ל׳ מנהל ד. 10 גמת 0 א 1€ ס £0 , שהפד בינ¬ 
תיים לחלק מאוניברסיטת פאריס. ב 1892 נבחר לאקאדמיה 
הצרפתית. 

כהיסטוריון עסק ל׳ תחילה בתולדות גרמניה, וכתב כמה 
ספרים בשטח זה, ביניהם: 13811£ ז 1 ס 11 .^יג> $זו 61 ז 6 קת 61 1101$ 
(״שלושה קיסרים של גרמניה״), 1888 , וט 1 ) 56 צ 10£ ן£ן £3 
ס"^־"? 1 > 1 ! 13 * (״נעורי פרידריר הגדול״), 1891 . כן ערך, 
יחד עם א. ראסבו, את: 16 ^ 81 !!ן* 310 ז 1£ ! 86 6 ש 115101 ־ 1 
$ז! 01 ; 0 $ ת *'״ 9 ^ ("היסטוריה כללית מהמאה ה 4 עד 
ימינו״), 1-1 מ 3 , 1893 — 1901 < את עיקר פרסומו קבה ל׳ 
כעורך של סדרות ספרים בהיסטוריה צרפתית: 16 נ 91$10 
-ט 01 ׳\^£ 13 3 י 11 [) 115 ן 110$ נ^ 1 ז 0 10$ 111$ <ן 10 > 0£ ט 3 ז£ 10 ) 
״ 110 ("תולדות צרפת מראשיתה ועד למהפכה הצרפתית"), 
1 ־־ 0£ , 1908 — 1911 , ובמיוחד -דססזמסס 00 ת 3 ז? 10 ) 14181:0110 


1919 10 ) 1 מ 3 ק 13 3 ' 11 ן> 15 )[ 1011 ) 0111 ׳)■>£ 13 1$ נזק 10 > 0 מ 31 שסע 
("היסטוריה של צרפתבודימינו, מהמהפכה ועד חתה ורסי"), 
1920 — 1922 . למפעלים אלה תרם ל׳ גם מחקרים משלו, 
ומפורסמת בייחוד ביקרתו על לואי המבטאת את 

שיטתו האנאליטית והסינתטית, שהעמה את הזוהר שבו העטו 
היסטוריונים קודמים את לואי 

לויסדן, יוהנס —מ 10 >$ט 1,0 1011311110$ — ( 1624 , אוט¬ 
רכט — 1699 , שם), תאולוג פרוטסטנטי, בלשן 
וחוקר המקרא. ב 1647 סיים את אוניברסיטת אוטרכט, 
וב 1649 עבר לאמסטרדם, כדי ללמור עברית האת מנהגי 
היהודים מתוך מגע אתם. שם למד גם תלמוד ורכש ידיעות 
בספרות הרבנית. ב 1650 מונה לפרופסור באוטרכט וב 1659 — 
1661 הוציא באמסטרדם, עם המדפיס היהודי יוסף אסיאס, 
את התנ״ך העברי, הראשון שהכיל את מיספור הפסוקים. 
מהדורה זו התפרסמה בדייקנות וביפי עיצוב הדפוס, והפכה 
יסוד למרבית דפוסי המקרא עד המאה ה 19 , בין היתר למה¬ 
דורת מאיר חלד לסריס (ע״ע) שנדפסה ע״י חברת מפיקי 
כתבי־הקודש בבריטניה. ל׳ הרבה לפרסם בתחום מדע המקרא 
והבלשנות העברית, וספריו מכילים תרגומים רבים מעברית. 
ספר הלימוד לעברית (וארסית) שלו 01 140613103 $1$ ק 10 !ץ 5 
13103 ) 0631 ( 1667 ), תורגם לאנגלית, צרפתית וגרמנית. ל' 
כתב פרושים לספרי יואל, יונה, עובדיה ותהלים, תירגם 
ללאטינית את פרקי אבות ( 1665 ), וכתב סיכום לאטיני של 

ספר המצוות לרמב״ם ( 1686 ). 

,( 18,111,113 ) 21 ) ,מ 6141 מ לסל ב!^ז 5 . 1 \ 

. 1898 

לויצלןי, מצקב ( 1904 , אוקראינה — 1956 , ירושלים), 
מאתמאטיקאי• עלה לארץ ישראל בילדותו. השכלה 
מאתמאטית רכש באוניברסיטת גטינגן שבגרמניה ובאוניבר¬ 
סיטת ייל שבאה״ב. שימש בהוראה באוניברסיטה העברית 
בירושלים החל מ 1931 עד לפטירתו. בהשפעת הגב׳ 
אמי נתר (ע״ע) החל לעסוק באלגברה מופשטת ובעיקר 
בתורת החוגים הלא קומוטמיוויים. עבודתו בתורת החוגים 
עם תנאי המינימום (שנעשתה באותו זמן יחד עם המאתמא- 
טיקאי האמריקני הופקינס) נחשבת ביום לעבודה הקלאסית 
בנושא זה. מחקריו בתורת הזהרות של חוגים (ע״ע) הקנו 
לו(יחד עם תלמידו; בשנת 1953 ) את פרם־ישראל למדעים 
מדריקים. הראדיקאל הידוע בתורת חחוגים — "הראדיקאל 
של ל׳" בקרא על שמו. 

לדת, קרל — 116 ^ £6 £31-1 — (נר 1897 , מינכן), פילוסוף 
גרמני ממוצא יהודי־למחצה. מוריו היו א. הוסרל, 

מ. גיגר ום. היתר. מ 1928 הרצח במארבורג; ב 1934/36 שהה 
ברומא; אח״כ היה פרופסור ביאפאן; מ 1941 — באוניברסי¬ 
טאות באה״ב; מ 1952 — בהידלברג, 

הקווים הראשיים של הגותו קשורים למחקריו בהתפתחות 
המחשבה הפילוסופית שלאחר הגל. בכתביו מורגשת השפעתו 
של הידגר, למרות הביקורת החריפה שמתח ל' על האונטר 
לוגיה הקיומית-ההיסטוריסטית שלו, כגון בספרו: - 108 ) 1401 
2011 ז 4112£ ו 111 > מ! ־ 01 ) 00:11 :■! 80 ("הידגר: הוגה בעת-צרה"), 
1953 . אך מכרעת־יותר היתה השפעתו של גיצשה, של׳ היה 
פרשנו המובהק, ובאמצעותו נתקרב אל המטאפיסיקה היוונית 
ואל אורח-הסחשבה האריססוטלי הצרוף. הוא ביקש לפרוש 
מן החשיבה המודרנית, שמרכזה באדם, ולחזור אל אופן- 
החשיבה האריסטוטלי, אל המבע והקוסמוס (וע״ע אנתרופו- 



א. ל. לווינםקי 



411 


לדית, קדל — לדתן, יצחק אייליץ׳ 


412 


לוגיה פילוסופית, כרך־סילואים, עם׳ 294 ). מגמה זי באז? 
לידי ביטוי מובהק בספרו החדש: 6 ת 501111 ״^ ,זזס 0 

שנ 12501 ש 1 ^ 1 211 1315 $£ז־ 0£$031 מ 0 ׳\ 1 נ 51 ז 115 נ!מ? 1 ג ־מ 6 ת! 

("אלוהים, אדם ועולם בסטאפיסיקה, מדקארט עד ניגשה*), 
1967 , שבו הקדיש, בין השאר, דיון מיוחד להשקפתו של 
שפינתה בדבר ״אלוהים, או הטבע״. — מכתביו הקודמים 
עוסק חלק ניכר בפרשנות של ניצשה וכן בביקורת של פילר 
סופיית ההיסטוריה. בין האחרונים: 6 ז 1 ;>מ 11 ם 0£53 

12 ! 6 ! 15 ג£ ת ±1€ > 11 ] 111£11 !)צ££ ־ £1 (> ! 01111 } * 2111 ה £6 11111 ("קובץ 
מסות לביקורת הקיום ההיסטורי״), 1960 . 

א. ע. ש. 

לדת[/ בעל־חיים אגדי במקרא ובמיתולוגיה של המזרח 
הקדום. קשה לפסוק, מהו היצור ששימש יסוד 
לתיאורי הל׳ במקרא. המדובר לכאורה בחית ים ענקית, 
המהלכת אימה על בתאים אחרים (ישע׳ מ, א! תה׳ עד, יד? 
קד, כו). יש שהציעו לזהות את הל׳ עם -ץ 1 !ק גזפזקס״פגןגמ 
3111$ * או עם המצויים לפעמים גם בים 

התיכון! ויש שראו בתיאור הל׳ שבאיוב (ס: כה—לב! מא: 
א—כו) זיקה לתנין ( 115 ;> 1 ז 113 " 111$ ץ 1 >נס 0 ! 0 ), בהתאם לתי* 
אור בהמות, הוא סוס היאור, הקודם לו (שם מ: טו—כה). 
אולם, נראה יותר שאין לתפוס את הל' כחיה ראלית מסויימת 
אלא כמפלצת מיתית־קדמוגית. 

הל׳ נזכר בספתת אוגרית, בשירת־העלילה הכנענית 
בדבר נצחונו של בעל על שר של ים ועל בעלי־בדיתו. נאמד 
שם, שבין המנוצחים בידי בעל היו "לתן בתן ברח" ו״בתן 
עקלתך, היינו, "לדתן נחש בריח" ו״נחש עקלתון", כפי 
שהם מכונים בישע׳ כז, א — מפלצות העתידות להיפקד 
שוב בחרבו החזקה של האל (שם, שם! והשדה, איוב כו: 
י—יד). ונראה, שגם מהביטד "לדתן זה יצרת לשחק בו" 
(תדי' קד, כו), עולה רמז לנצחונו של האל על המפלצת 
הקדומה. במיתוס הבבלי מצדה הקבלה למעשה הל׳ בסיפור 
על מדדוך (ע״ע) המנצח את ת^מת המפלצת הקדומה. 
המייצגת את המים. 

במקרא נזכר הל׳ בזיקה לנפלאותיו של האלוהים בימי 
בראשית, לשפסים שעשה באיתני הים: "אתה פוררת בעזך 
ים שברת ראשי תנינים על המים אתה רצצת ראשי לדתן" 
(תה׳ עד: יג—יח). מכאן ומכתובים אחרים במקרא (ישע׳ 
בז, א! תה׳ קד, כג) מסתבר, שחוחים היו בישראל סיפורים 
על המרד שחוללו בדמדומי הבריאה מפלצות הים, וביניהן 
הל׳, כנגד האלוהים, שהכניען בכוחו העצום. אולם במסורת 
ישראל, מעצם יסודה המונותאיסטי, אין הבצחון הקדום על 
מפלצות, כגון הל׳, כחך במלחמות אלים או בהתמודדות של 
ממש שבץ האל לבין יצורים, אלא עדות היא להופעת האל 
ולשליטתו המוחלטת ביקום ובענקי הבריאה. במקרא השח־ 
סח רק החם עמומים למסורת הכנענית על עלילת הל" 
ולסיפורים מיתיים חמים אחחם (השר ישע׳ גא, מ! חב׳ 
ג: ח—ט! תה׳ צג: ג—ה! צו: יא—יג! איוב לח: ד—יב). 
שינד נוסף שחל במסורת המקראית על הל׳ לעומת הסיפור 
הכנעני הוא שהמפלצות הקחמות שמרדו נגד האלהים הפכו 
לסמל כוחות הרשע העתידים באחרית הימים להכגע לפני 
האל ולעבור מן העולם (ישע׳ כז: א, יב, יג! והשוו׳ ישע׳ 
נא, ט—יב). 
וע״ע נחש, תנץ. 

מ. ד. קאסוסו, מותו של בעל (תרביץ, יב), תשיא ז הב״ל, 


האלה עגת, 23 , 51 , 52 , 57-55 , 67 , 71 , תשי״ב! ש. 
בודנהיימר, החי בארצות המקרא, 241-239 , 312-310 , 
תש״י < נ. ה. סור־סיני, ספר איוב עם פירוש חדש, 33-32 , 
342-338 , תשי״ד; -* 1 * 5/1 801 ) 1/1 18 8001 , 1 >גדו 1 *! 3 א . 5 
1 ) 1 ! 8 * 010 ) 4 ) 8 ) 1 /) 11  01111 . 8 . 8 ; (ליוגרפיר! 
, 8/0114 1 <ז! 1 )* 4 )!ץ 1101£ 
("עולם האמנות"). להתרשמר 
תו מיצירותיהם של אמני צדפת, 
בעת ביקורו בפאריס ב 1809 , 
קביעת אופי אמגותו. מ 1896 עד מותו במחלת השחפת הורה 
בבית-הספר לאמנות במויסקווה את מקצוע ציור־הנוף. — 
ל׳ היה ידידו של צ׳כ(ב. 

מרבית יצירתו של ל׳ ציורי נוף ומיעוטה—ציורי פרחים. 
לאחר שהשתחרר בהדרגה מהחינוך האקאדמי שקיבל, נעשה 
ל׳ אחד מראשי המגמה "האידילית" בארצו, שהיתה מקבילה 
בסידת־מד. לאסכולת ?רביזו׳ן (ע״ע) הצרפתית, תמונותיו 
מעידות על ידיעה ותחושה עמוקה של הטבע על כל גילוייו. 
הן מביעות את השלווה של השדות המוריקים ("אחו בקצה 
היער׳, 1898 ), של פלגי מים ושלגים ("על־יד המערבולת", 
1892 ! ״אגם״, 1899 — 1900 ), ושל בתי־עץ וחורשות ("חורש 
ליבנים״, 1885 — 1889 ), שלווה שאינה נפגמת ע״י נוכחות 



י א, ?וזידזז 


נודעח חשיבות רבה לגבי 


413 


לויתן, י*חק איליץ׳—לויתנים 


414 



י א ?וויחז: טנותח נצח 


האדם, גופיו מבטאים את מרחבי הנהר ווילגה ("ערב על 
הוולגה״, 1886/8 ), את שממון המרחקים, כגון "ולאדימידקה" 
( 1892 ), ציוד המתאר אח הנתיב בו היו עוברים הנדונים 
לעבודת־פרך בדרכם לסיביר, ואת הדממה האינסופית שב¬ 
טבע, כגון בתמונה המונומנטאלית ״מנוחת נצח״ ( 1894 ). 

יותר משנחן בכשרון קולוריסטי מובהק, היה ל , רגיש 
לסרטים, ולגוונים של הירו׳ק והצהוב־הזהוב. עם זאת נחשב 
ל/ לצדו של דיפין (ע״ע), לאחד מגדולי צייריה של רוסיה 
בתחום ציור־הנוף של המאה ה 19 . יצירתו, הכוללת כ 1,000 
ציורים, מיוצגת במוזיאונים במסיח, וכן מצויים מספר ציורי- 
נוף ופרחים משלו באוסף ״מוזיאון ישראל״ בירושלים. — 
מכתביו, זכמנותיד ומסמכים על חייו ופעולתו של ל׳ יצאו 
לאור ב 1956 . 

; 1912 ,. 11 . 11 .מ ,,מן 362 ק' 1 . 11 — <גמ 0 ז 81 מ י ! . 0 
. 1938 ,. 11 , 13814008 (- 08 (ן 630 < 1 > 

יו. סי. 

לרתנים ( 0613063 ), סדרת בע״ח ימיים השייכים למחלקת 
היונקים (ע״ע), מהגדולים שבהם, והמהווים קבוצה 
בעי עצמה. הסתגלותם למים שלמה. בצורתם החיצונית 
דומים לדגים, בעיקר לשחיינים הטובים שבהם. גדלם ומש¬ 
קלם שונים ממין למין יותר מאשר בכל סדרה אחרת של 
היונקים: בין 1 — 35 מ , . ובין 25 ק״ג— 136 טון. אורך-חייהם 
30 — 40 שנה. תפוצתם בל־עולמית ; שוכנים בכל האוקיינוסים 
והימים, מעטים בנהרות ובאגמים אחדים. כוללים כ 38 סוגים 
ו 90 מינים המשתייכים ל 9 (לפי שיטה אחרת ל 8 ) משפחות. 
בעולם היונקים ובעולם החי הל" הם אחת מקבוצות בע״ח 
המופלאות באורח-חייהן, שבחלקו עדיין איבו מובן כל צרכו 
ולא נחקר במידה מספקת. 

מבנה כללי. גוף הל" דמד טורפדו ועשר חטיבה 
אחת, בלי סימן של צוואר. הגפיים הקדמיים הפכו לסנפירים 



ציור 1 . מראה ברלי ׳ 6 ? דו? 0 ין וטבנה 
1 . חרטום; 2 . עצם־הלסת העליונח; 3 . ארזבח־העיו: 4 חוליות-צוואר 
מאותות; 5 . חולי 1 ח; 6 . הצלע ה 1 ; 7 . עצם־החזה: 8 הצלע ה 12 ; 
9 . •*הטח; 10 עצם־הזרוע; 11 עצס־הגוסד; 12 עצנדהח״&ורז 13 . אנז־ 
הידניים. 

א. פחח־המיז: ב. זוניהםטטות; נ. *'•הטבעת 


והאחוריים התנוונו ונעלמו. הזנב מפותח מאד, מצוייד 
במערכת שרירים חזקים, ומסתיים בסנסיר דו-אונתי כדג, 
אלא שאינו מאונך כי-אם מאמן, והוא איבר-התנועה הראשי. 
לרוב הל״ גם סנפיר גב. סנפיר הזנב וגם סנפיר הגב — 
חסרי שלד פנימי, ובנויים מרקמת חיבור קשה בלבד. הל" 
נעים קדימה ע״י הטיית הגוף לצדדים והם עולים ויורדים 
בעזרת התנועות החזקות של אונות הזנב. הסנפירים הקד¬ 
מיים וסנפיר הגב פועלים בעיקר כאיבר היגוי ולשיוויימשקל. 
עורם חלק מאד, מה שמקטין את החיכוך ומקל על השחיה. הוא 
מחוסר כל שערות, פרט לקבוצות בודדות מסביב לפה. 
הוא גם חסר בלוטות, פרט לבלוטות־החלב. תחת העוד שכבה 
עבה מאד ( 10 — 20 0 ״מ), העשויה רקמת שומן־עטרן — 
השומרת על חום גופם מפני שכבות המים התחתונות הקרי¬ 
רות והמקטינה את המשקל הסגולי של גופם וגם משמשת 
מאגר סזון. גם עצמותיהם עשויות רקמה ספוגית וחלליהן 
מלאים שומן. החרטום מפותח מאד. הנחיריים נפתחים החוצה 
ע״י פתח יחיד או זוגי בשטח העלית של הראש ומשמשים 
לנשימה בלבד. בצלילה הם נסגרים ע״י שסתומים מיוחדים 
ואין המים יכולים לחדור לריאות. העיניים קטנות ומוגנות 
ע״י הפרשה שעוונית מיוחדת, שמקורה בבלוטות הדמעה. 
יחם הפוך קיים בץ גודל החיה לעי!. בדולפק, למשל, היחס 
בין העין לאורך הגוף הוא 1:80 ובל׳ הענק 1:600 . האזניים 
הסרות אפדכסות ובצלילה גם הן נסגרות ע״י שסתומים. 
נקב השמיעה קיים בעובי של סיכה. 

שלד. בגלל לחץ שכבות-המים חלו שינויים בשלד 
הקדמי של הגוף. החלק הקדמי של הגולגולת ותוליות־הצוואר 
מראים נטיח ״טלסקופית״ — הם במקצת. באמצעה נשארה 
הגולגולת רחבה, להכיל את המוח ואת עצמות הלסתות הענ¬ 
קיות, מבנה עמוד־השדרה ומבנה הצלעות מותאמים לחיים 
במים. גוף החוליה מפותח, ואילו זיזי חמפרוק אבדו, חוליות- 
הצוואר קטנות (בבלנה: עבים 5 ס״מ) ולעתים קרובות 
מחוברות• משלד הגפיים האחוריים — הסנפירים — שרדו 
זוג עצמות קטנות, חפשיות, השקועות בפנים הגוף, הן מש¬ 
משות נקודת אחתה לשרירי איברי-המין החיצוניים. בגפיים 
הקדמיים מספר פרקי־האצבעות גדול (׳ 80 ״ 1313 <( 1 ז£קץ 11 ). 

נשימה. צגורות הנשימה והריאות בנויים ביסודם בדו¬ 
מה ליונקים יבשתיים, פרט למבנה בית־הבליעה. אצל הל" 
,התארכות שני סחוסים ביחד עם האפיגלוטים יתרים מעבר 
רצוף ונפרד מהוושט. הודות לכך האוויר אינו יכול לחדור 
לפה בזמן הנשיפה, והמים — לצנורות הנשימה בזמן 
השאיפה. ריאות הל״ עשירות בנאדיות, ומספרן — בדולפין 
בגודל של אדם — סי 3 בהשוואה לריאותיו של האדם. כל 
מערכת הנשימה (המעברים והסימפונות) מצויירת בטבעת 
שסתומים, לבל יחדרו מים לתוכה. יכולת קליטת האוויר של 
הריאות גדולה מאד ומהירה, דפנותיהן הגמישות מתרחבות 
ומגדילות את נפתן. הל" נושמים את האוויר שעובר דרך 
צנור הנשימה מהנתיריים עד לריאות. בשחייתם הם שוקעים 
במים ועולים מזמן לזמן אל פני המים כדי לנשוף ולשאוף 
אוויר. הנשיפה נראית בד״כ כעמוד ענקי של אדים. נראה 
שעמוד "הן׳ןן" נתר בעקבות השחרור הפתאומי של 
האוויר מהריאות והתפשטותו החתה בגלל הבדלי הטמפרא־ 
טורה והלחץ. כאשר האוויר הנתון תחת לחץ גבוה נפלט 
החתה — הוא מתקרר, והלחות העודפת שבו מתגבשת לטי¬ 
פות זעירות. כשהנשיפח אטית, כמו בלוויתן הקאליפורני 


415 


לויתנים 


416 



1 . 0 ו 11 דזזאןז; 2 . עסאום, 3 לוז); י. ריאוז! 5 ועט: 


6 . קיבה, 7 . יעזו, 3 . חדל-האח 



3 


ציוד 2 . ררבי־הנשיסה 7 !ל הלווית! 

(חתד־אורר בחלקו הקדסי מל הנון)) 

($ג 051 < 1 < 811 111:101111115 :>$£), כמעט שאין נראים אדים. נוסף 
לכך סבורים שעמוד האדים עשוי תרחיף של טיפות שומן 
בעלות כושר טפיחה של חנקן. נראה שע״י הנשיפה "העשן" 
השומני משמש אמצעי עזר להרחקת הפסולת מן הריאות. 

הל״ הגדולים שוחים בד״כ באטיוח, כ 4 — 9 ק״מ לשעה, 

ורק לסרק זמן קצר מסוגלים לשחיה מהירה. ל' הענק נע 
במהירות של כ 40 קמ״ש למשך 10 דקות בלבד. הל' 
־ £$011710111111 עובר את המרחק של 130 ק״מ במשך 20 
שעות. דולפינים מצטיינים בשחיה מהירה וממושכת. בד״ב 
הם שוחים במהירות של 15 — 22 קמ״ש- אולם נמצא שהם 
מסוגלים לשחות במהירות של 38 — 40 קמ״ש במשך שעות 
אחדות. הל" מסוגלים להשאר תקופה ממושכת מתחת לפני 
המים. בשחיה רגילה המעולים אל פני המים כל 5 — 15 דקות, 
אולם מסוגלים גם לצלילה ממושכת של 30 דקות או יותר. 
במינים אחדים — למשך 120 דקות לעומק צלילה של 720 — 
900 מ׳. כשהייתם נודדים הל" עם זרמי מים קרים או חמים, 
לסי הטמפראטורה הרצויה להם. נדידתם היא לשם השגת 
מזונם. 

כמה מהשאלות הסיסיולוגיות הקשורות בצלילה ובהםח־ 
גלות הל" לטמפראטורות השונות במעמקים, עדיין לא נסתרו, 
אבל מספר מכאניזמים כלליים ידועים. הצלילה לעומק 
והשהיה מתחת לפני המים והעליה אל פני המים לפרקים, 
מצריכות הגדלת האפשרויות לאגירת חמצן והתאמת הגוף 
לעמוד בפני לחצים שונים של המים. נסח הריאות הגדול 
מאד והרשת העצומה של 1113 < 31 ז 1 מ 1 גטסז ("רשתוודסלא") 
מגדילים את הספקת החמצן. נוסף על ההמוגלובין של הדם, 
גם המיוגלובין של השרידים קושר חמצן. צמצום צריכת 
החמצן מתבטא בירידת מספר פעימות הלב. הודות לשכבת 
השומן התת־עורית, השומרת על חום הגוף, אין צורן־ בהספ¬ 
קת דם יתרה להקף הגוף. רשת הוורידים ההקפית מתכווצת 
ולמוח ניתנת הספקת דם סדירה. לפני השקיעה הל" פולטים 
אוויר החוצה. מרכז הנשימה במוח אינו רגיש באופן יחסי 
להצטברות נ 0 כ> בדם וברקמות. כמו כן מקילים הל" מעליהם 
את הלחץ ההידרוסמאטי משום שהם נושמים אודר בלחץ 
אטמוספירי. כשחל" צוללים, ריאה אחת בלבד מלאה אוויר. 


לל" אין צורך בהגנה מיוחדת נגד -שיתוק צוללנים" משום 
שכמות האוויר בריאות מגבילה את שעור החנקן הנספג 
במחזור הדם. הוכח שבמינים הצוללים למעמקים גדולים, 
תכולת הריאות קטנה יחסית מאשר אצל שאר הל". כן נת¬ 
ברר, שבשעת הצלילה המים לוחצים על הסרעפת חו 
מכווצת את הריאות ומכריחה את האוויר לצאת לטדכאות 
ולסעברים אחרים, הנאדיות המתרוקנות מתכווצות בר שחי¬ 
לוף הגאזים בין הריאות לדם נעשה נמוך עד למינימום, 
ונשאר כך׳ עד שהל׳ עולה לשכבת מים אחרת. 

איברי-ה עיכול. הקיבה מחולקת לאיזורי עיכול 
שונים. הכבד — דו־אונתי. 

א י ב ר י ־ ה ח ו ש י ם. חושי השמיעה והמישוש מפותחים 
בעוד שחרש הריח לא קיים. באזניחם קולטים הל", כנראה, 
את תנודות גלי הקול במים ולא את גלי הקול הנוצרים 
באוויר. ראייתם מוגבלת למים: הקרנית שטוחה והעדשה 
קמורה. הל" הם חסרי ראיה בינוקולרית כי עיניהם מונחות 
בצדי הגוף, בזוויות הלוע, ואץ הם יכולים לראות באופן 
סימולטני בשתי עיניהם את החפץ שלפניהם. חל" משמיעים 
קולות רבים שמתפקידם לקיים קשר בין הפרטים של הלהקה 
ולסייע בהתמצאות בסביבה באמצעות קליטת ההדים המו¬ 
חזרים מחפצים שונים. דבר זה מאפשר לל" לעקוף מכשולים 
ולמצוא מזץ, ללא השתתפות חושי הראיה, בעומק המים — 
בחשכה, בדומה לעטלפים (ע״ע הד, עמ ׳ 429 ). פליטת ל" 
אל החוסים מתרחשת בחופים טובעניים — במקומות שהתהו- 
דה אינה כשורה. דולפינים משמיעים שתי קבוצות של קולות: 
אחת בעלת תדירויות של 7.000 ו 15000 חרץ, הנשמעת 
לאחן כשריקה חדה (בלויתני-שיניים אחרים התדירות יורדת 
לעתים עד ל 500 הרץ), והשניה — כחריקת הדלת, שהדירו- 
תה 20,000 עד 200000 הרץ. הל" חסרים מיתרי־קול, וכנראה, 
הם מוציאים את הקולות ע״י רעידת קפלי קרום־הגרץ. הל" 
מוציאים בועות אוויר גם מתחת לפני המים. לל" מוח קטן, 
יחסית לגדלם. אולם הקליפה (החומר האפור) מפותחת 
ומלווה קיפולים וקמטים מרובים ומסובכים. 

איברי-מ ין קרובים לפי הטבעת ב 3 ץ האחורי של 
הגוף. האשכים נמצאים בפנים חלל הגוף. אצל הנקבה מצוי 
זוג פטמות, כל אחת בחריץ כעין כים בקרבת הפתח המיני. 
ההריון במשך כ 8 — 16 חדשים. בד׳ב נולד ולד אחד ולעתים 
רחוקות — שניים! גדלו של הוולד בערך ב% מארכה של 
האם. הוולד של ל׳ הענק׳ ארכו כ 8 מ/ ומשקלו נ 2 טץ. 
הוולד נולד מתחת לפני המים, ומיד לאחר הלידה עולה הוא 
אל פני המים ומסוגל לנשום ולינוק. היניקה בעצמה הנמשכת 
כ 6 י 7 חדשים מתקיימת מתחת לפני המיס בהפסקות קצרות 
למדי עולה הגור אל פני המים ואחרי שאיפה ממשיך לינוק. 
הוא מכנים ראשו לתוך החריץ־הכים והאם מזרימה את 
החלב אל פיו. לשונו של היונק עשויה חריץ ומסייעת ביני¬ 
קה, כך שהחלב עובר ישר לתוך בית הבליעה בלי שיבוא 
במגע עם המים שבסביבה. גדילת הל׳ מהירה מאד: הראשתן 
מכפיל את ארכו בשנה הראשונה לחייו ומגיע לגדלו המלא 
אחרי שבתיים. ל׳-הענק מגיע תוך שנתיים לאורך של כ 30 מ' 
ולמשקל של 130 טון. הל* מגיעים לבגרות מינית בגיל 2 — 3 
שנים. הגידול המהיר של הל״ מצריך תזונה עשירה: חלב 
האם עשיר באחח גבוה של זרחן וסיח. ומאחר שהם חיים 
במים, ממדי־גופם גדולים ואינם זקוקים להוציא אנרגיה 
רבה לשאת את עצמם. 



417 


לויתנים 


418 


בנדידת הל" נטפלים לעורם טפילים שתים. באמורים 
החמים: סרטנים מקבוצות שתות: זיפרגליים, שטרגליים 
וקפזדגליים < באמורים הקרים: אצות. צורניות ואורגנממים 
אחרים. אלו ואלו עוזבים אותם בהגיע הל" למקומות בהם 
הטמפראטורה בלתי רצויה לטפילים. לראשתים — זרמי־מיס 
קרים. ולאחמנים — זרמי־מים חמים. 

התפתהות הל" העיקרית חלה בתקופת חאאוקן, ובה 
היו מצויות צורות רבות ומגוונות יותר מאשר בימינו. 

מיו ו ה ל״ מחלקים אותם ל 3 תת־סדרות•( 1 ) ל" קדמו¬ 
נים ( 1x113600611 ^), מתקופת האאוקן התחתון ועד לאולמוקן 
העליון! כל המינים נכחדו! ( 11 ) לוויתני־שתיים {-סזם 10 >ס 
! 001 ), הכוללת את רוב המינים!( 111 ) לוויתגי־מזיפות (-$ץ 4 ו 1 
110611 ). מהל״ הקדמונים ( 1 ) ידועים ה 136 ) 1 ) 100 ) 260810 . 
אורך גופם 21 מ/ מבנה גולגלתם פרימיטיווי יותר מהל" 
הנוכחים. נחיריהם באמצע החרטום, צורת גופם מוארכת 
ודקה יותר. מספר שיניהם לא עלה על יותר מ 44 , עם שיני־ 
הלחי( 183165 !;). כולם טורפים. אבותיהם היו קרובים ל־־ 60 ל! 0 
10013 >. ( 11 ) לוויתני־שיניים. אורך גופם 2 — 6 מ/ 
ראשם קצר ומסתיים בחרטום ארוך, מצוייד בשיניים רבות 
ושוות: 100 —סע במינים מסויימים, באחרים — פחות בהרבה, 
ובנרוואל— רק שן אחת. במשפחת דולפינים השיניים הרוס¬ 
יות ומחודדות. אצל ם וקנה ( 136 > 1 ת 036 ס! 1 ?) הן רחבות. נחיר 
אחד בלבד. עצמות הגולגולת לא־סימטריות, קצה הקדקוד 
נוטה לצד שמאל בגלל התנוונות אחד המעברים של האף, 
הם ניזונים בד״כ מטרף חי — דגים שונים, כגון: מליח וסר־ 
דינים, דיונונים וסרטנים שונים. תת־סדרה זו מתחלקת ל 6 
משפחות, ששתי הראשונות מהן נפוצות־ביותר. ( 1 ) דולפי־ 
ניים ( 136 > 11101 ס 061 )! ( 2 ) דולםיני-נחרות ( 136 ) 1313111511 ?) 1 

( 3 ) ראשתניים ( 136 >״ 6 ) 56 ץג 1 ?), הכוללת את הראשתן(-ץג 1 ? 
631011011 ! 5616 ), אחד הל״ הגדולים בעל חשיבות כלכלית; 

( 4 ) נרוואליים ( 136 ) 000010111:1 ^?)! ( 5 ) פוקניש (״ 110036111 ? 
0136 )! ( 6 ) זיפיוסיים ( 36 ]>״ 11 נן! 2 ), רובם מינים נדירים. על 
המשפחות ( 1 ), ( 2 ), ( 4 ), ( 5 ) —ע״ע דולפין.( 111 ) לוויתני־ 
מזיפות מצטיינים בגדלם: אורך גופם 10 — 33 מ׳ (אורד 
הראש — 1 /3 —:/ 1 מאורך הגוף). הם נעלי שני נחיריים, הפה 
חסר שיניים ובמקומן קיימות מזיפות — שני טורים של 
לוחות עשויים חומר קתי היורדים מן החך וממלאים את 
הלוע. חמזיפות מצוייצות בעין מסרק ומשמשות לסינון המים. 
ארכן מגיע ל 4 מ/ ומספרן עד 600 . בשעת מנוחה מוסתרות 
המזיפות ע״י השפה התחתונה. לוויתגי-המזיפות ניזונים בעי- 


ציוו 3 . התפתחות פתח־האף ב?וויחנים 
לפעלה: גולגולת של לווית! קרסו!; למטה: גולגולת של ?וויח! 

נז׳זםננו, שנחיריו זזו אחורה לראש הגולגולת 
(פצר יםי 1 — פראה הגולגולת פלפעלה: פצר שמאל— פו הצד: 
החצים פספנים את הנחיריים התיצוגים) 


קר בזואופלנקטון וב¬ 
פרט במיני סרטנים 
זעירים הצפים על פני 
המים או המרחפים ב¬ 
תוכם בהמוניהם וכן 
רכיכות קטנות מקבר 
צת 0013 ק 0 ז 16 ?, דיר 
בונים ושטצדים. ל" 
אלד, נעים באטיות, פ- 
שלפיהם הפעור והענ¬ 
ק , (תכולתו עשרות 
מטרים מעוקבים) וה¬ 
קרוב לפני המים, נ¬ 
אספים ריכוזי החומר הפלבקטיני. בהיסגר הפד, נדחפים 
המים החוצה, ובעזרת הלשון נבלע הטרף לתוך בית־הבליעה. 
תת־סדרה זו מתחלקת ל 3 משפחות: ( 1 ) לודתני־ענק (״ 83 
136 ) 1 ז 0 זקסת 136 ); ( 2 ) בלגיים ( 136 ) 8313601 ) 1 ( 3 ) לוויתן 
אפ 1 ר ( 81311011$ 811301113060165 ), מין יחיד במשפחת - 8113 
136 ) 0111306011 , בחופי קאליפורניח! כיש נדיר. 

בלוויתבי-ענק ( 1 ) החרטש משוטח ורחב. בחזה 
חריצי־אורך רבש. סנפירי-החזה צרים. חוליות הצוואר 
חפשיות. הרוב הגדול של הל" הניצודים שייכים למשפחה זו. 
חמין הגדול מכולם הוא ל׳-דיעבק (או הל׳ הכחול, ״ 831600 
010500105 3 ז 6 !ת), ארכו מגיע עד ל 33 מ׳ ומשקלו ל 130 טון. 
תכולת קיבתו עד ל 1,200 ליטר. הגב — אפור־םלדה, והגחון 
בהיר. המזיפות אינן עולות על 1 מ׳ ומספרו מגיע ל 400 מכל 
צד. חלל הלוע מתרחב ע״י ישוד קיפולי עור הנמשכש לאורך 
החלק הקדמי של הגוף. ובהיסגר הפה, נוצרש שוב הקיפולים, 
רצפת הפה מורמת והמש נדחפים החוצה. מהירות שהייתו 
ימגיעה ל 22 קמ״ש. הוא מסוגל להישאר למשך שעתיים מתחת 
לפני המים ולצלול לעומק של 450 פ/ חי בשירות או בזוגות. 
ניזון בעיקר בסרטן קריל. נפוץ באוקיינשים ובמים הקרים, 
בעיקר באנטארקטיקה. מבצע נדידות עונתיות בין הימים 
הקרים לאיזודים החמש ביותר, בחיפושיו אחרי מזח ומקר 
מות רביה. מספת כיש פחת בהרבה משום שמרבש לצוד 
אותו. מין אחר קטן מקודמו הוא חל׳ המצוי, "הרוךקל" 
( $31115 ץ 11 גן 3 ז 16 ון 8313600 )? ארכו מגיע ל 18 — 20 מ/ ולעתים 
רחוקות עד ל 26 מ׳. קרוב לל׳ הענק וגם דומה לו במבנהו 
ובאורח־חייו. שחיין מצויץ, יכול לנוע במהירות של כ 45 
ק״מ לשעה. הגור בהוולדו, ארכו כ 6 מ׳! כשהוא נגמל, לאחר 
6 חדשים, ארכו 12 מ׳! לאחר 8 שנים, הוא מגיע לבגרות מי¬ 
נית. היה הל׳ המצר והניצוד בישר בץ חל• הגדולש, אך גם 
עליו מאיימת סכנת השמדה. המץ 1301-63115 3 ! 16 ק 0 ח 83136 
(ס א י) ארכו מגיע ל 20 מ/ סנפיר הגב גדול, ואילו זח של 
הזבב—קטן. פיו מצוייר בשורות רבות של מזיפות לבנות. 
נפוץ בכל הימים פרט לקרים מאד. המין ל' גדול-סנפיר 
( 363081136 ^ 00 3 ז 16 ק 16£3 \), המכונה הל' הגבנוגי, ארכו 16 
מ׳. גופו קצר ומכונס. סנפירי־החזה ארוכש מאד, עד 54 
מאורך הגוף! סנפיר־הגב קטן. פר מצריד ר 400 מזיפות. 
מזונו סרטנים קטנים וגם דגש קטנים, ששן סמוך לחשש. 
בחורף נודד לאמורים הטרופיש. לנע ים היה ניצוד בגלל 
שומנו העדין ומשש שקל חש לצודד. 

במשפחת הבלגיים ( 2 ) החרמש קמור וצר. סנפירי- 
התזה רחבים וסנפיר הגב זעיר או חסר עפ״ר. כל חוליות 




1 1 



4 


ציוד 4 חתד־דותב בראשו סל ?חיתו חסר• 
׳ציניים (ר־ר.ענק —- 01115611 3 ז 16 ק 600 ג 1 ג 8 
*"ס. כשפיו סגור. 
1 . ?סח צ?יונה; 2 מזיסות; 3 . ?סח 
תחתונה; 4 . ?שוו 



419 


לויתני־ם 


420 


הצוואר מאותות. ב¬ 
חזה אק חריצי-אורך. 

מזימות הלוע ארוכות 
ביותר והלשון גדולה 
מאד. תפוצתם כל עד 
לפית. המשפחה מכי¬ 
לה 3 סוגים: בלבה 
(ב 1 !€ג 831 ), ובה מין 
אחד י־ בלבה גחנלב־ 

דית . 8 ). גופה עבה מאד* ארכה מגיע עד ל 20 

מ׳! אורך ראשה % מאורך גופה! אורך המזימות 
3 — 4 מ׳, ומספרן כ 300 . יותר מטח של מזימות מתקבל 
מסרט אחד גדול. משקל לשונה בלבד עד 2 מתות * צבעה 
שתור; שוהה באיטיות של 5 קמ״ש. נמוצה באיוורים הארק- 
טיים בחצי-חכדור הצמתי (ע״ע ארקטיס, עט׳ 299 ). נדירה 
מאד בימינו׳ אם לי היתד. נפוצה מעם והיתה נדוגה בכמויות 
גדולות בשל המזימות והשמן. אובלנה (גם 136 גלט£) — 
כוללת 2 — 3 מינים. בסוג השלישי הלול הסין נאובלנה גמדית 
(ג:ז 13 ע 8 ז 3 בט 3 < 319£1 < £01 א), הקטנה כמשפחה. ארכה כ 6 מ׳; 
תפוצתה בחצי-הכדור הדרומי. 



ציור 0 , סיני לוויתנים נגדלים שגנים: 1 אה־יזה(סזס 5 גז 3 ץ 0 !ס), 
סטשפחת הדולפיגיים; 2 . לווית! נדול-הסנפיר 
3 בלנה צפח־אטלנטית ( £13613115 8313633 ), מסשפחת הבלגיים; 

4 . ראשת! ( 03106103 :״*״־?יל?) טעששוזח הראשתניים: 5 רורהל 
( 831115 ץולגן 3 ז 6 זק 8313630 ); 0 . לו ו יתו־יננש ( 3138011138 3 -ב* 1 <ן 8313630 ) 

( 2 . ם, 0 — שייכים למשפחת לוויתני־העניז) 

החשיבות הכלכלית. במעט כל חלק מגופם של הל" 
מנוצל להסקת חמרי מזח ולתעשיה. שמנים: ממיני הבלנה מפי¬ 
קים שמן, שע״י תהליך כימי חוסכים אותו לשמני מאכל. כך 
למשל בשנת 1962 הגיע הייצור העולמי של שמני ל׳ 
ל 500,000 טון שסיפקו כ 17% של חמדי גלם למרגרינה. שמן 
הראשתן מנוצל לתעשיה כימית ולא למאכל, השומן שבשכבה 
התת־עורית ושבעצמות מספק את המקור לשמני-מאכל בעלי 
איכות טובה. הבשר משמש במזח לאדם ולבע״ח. כבשר טרי, 
הוא נמכר בעיקר בשוקי ימן ובמידה קטנה בנורווגיה וברי¬ 
טניה. משתמשים בו גם להבנת תמציות בשר. חלק גדול 
מבשר הל' עובר תהליך ההוסבו לקמח המכיל כ 90% תלבד 
נים. הכבד, שהוא גדול מאד במינים גדולים, משקלו 500 


ק״ג עד לסונה אחת—משמש למאכל, וכן השמן המועט שבו, 
העשיר בוויטמינים. כמו כן מנצלים את הבלוטות של הפרשה 
פנימית (בלוטת-המגן, יותרת־הכליות ועוד) להפקת הורמד 
נים למטרות רפואיות (אינסולין, אדרנלין ועוד) ע׳יי שמשמ¬ 
רים אותן בשיטות הקפאה שונות. מהעצמות סבינים קמח־ 
עצמות, המשמש כחומר־דישון, העשיר במיוחד בזרחן. הענבר 
האסור, המצוי במעיו של הראשתן, שימש במאות הקודמות 
כסמסן בתעשיית בשמים׳ כתבשיל, כחומר רפואי וכמעודד 
את התאווה. מחירו היד. רב. עד היום חשוב הענבר כחומר 
בתעשיית תמרוקים (ע״ע ענבר). שיני הל" שימשו בעבר 
בעיקר לחריתת דמויות. סזיפות הל' היו משמשות בתעשיד. 
כחומר פלאסטי חזק, בתעשיית מחוכים וכד׳. אולם עם השי¬ 
מוש בחמרים הפלאסטיים המלאכותיים, ירד ערכן לגמרי. 
עורם של ל" ממשפחת הנארוואליים מנוצל ומעובד, 
ת ו ל ד ו ת צ י ד ה ל". כבר בתקופת האבן החלו באירו¬ 
פה לעסוק בדיג של ל" קטנים ודולפינים, בכלים פשוטים. 
בקנה־מידה גדול הוחל בציד הל" בראשית המאה ה 9 . כבר 
הבסקים צדו ל״ במפרץ ביסקיה במאה ה 9 . ובמשך עשרות 
בשנים הפכו הערים (ביאריץ, בילבאו ובו') שמסביב למפרץ 
ביסקיה למרכזי הציד. בהרבה מהן שימש ל׳־ה 3 לנה סמל 
בדגלי נסיכויות. בתחילה נערך הציד על הבלנה והאופנה. 
במאה ד. 17 — 18 התרחב הציד בייחוד ע״י ההולאנדים והאנ¬ 
גלים. בעיקר באיזור הארקטי בקרבת גרנלנד, איסלנד 
ושפיצברגן. במאה ה 19 הורחב הציד לאוקיינוס השקט, כמו 
כן שופרו שימות הציד ע״י המצאת צלצל מכאני שמופעל 
ע״י חומר נפץ, שיטה שפותחה ע״י הצייד הנורוגי 
מץ £0 ב 1868 . במאה ה 18 הוחל גם בציד ראשתנים בימים 
החמים והוא נערך בעיקר ע״י ספינות מאנגליה החדשה, 
מהאוקיינוס האטלאנטי התפשט הציד לאוקיינוס השקט 
וההודי. היאפאנים השתמשו לשם כך בסירות קטנות ועסקו 
בציד בקרבת איי ארצם. באיי האזורים פועלות עד היום הזה 
תחנות ציד חופיות הצרות בשיטות ישנות כמעט כבימים 
הראשונים. שללן מגיע לכמה מאות ל" לשנה. באמורים 
הארקמיים הגיע לשיאו ציד הל" לקראת סוף המאה ה 19 . 
תחנות תוסיות רבות נוסדו במקומות שובים. כגון ניו¬ 
פאונדלנד ( 1898 ) באוקיינוס השקט הצפוני, בקוריאה, 
ביאפאן, ועוד. ב 1903 הוכנסה לראשונה אניית־חרושת בקרבת 
שסיצבדגן. השלב החדש החל עם תחילת פעולות־הציד 
בחצי־הכדור הדרומי. ב 1904 נוסדה תחנת־חוף בדרום ג׳ורג׳יה, 
ומיד אחרי זה במקומות נוספים הסמוכים לאנטארקטיקה, 
ע״י הקצין השוודי ח 0 *ז^ 1 ^ .ס, שיצא ב 1903 בראש 
משלחת בספינת "אנטארקטיס" לאמור הקוטב הדרומי. עם 
התחלה השימוש באניות-חרושח בשנת 1928 חלה התפתחות 
חדשה. האמצעים המודרניים איפשרו ציד המוני של ל׳יהענק 
והל׳ המצד. לשם ניצול מלא של הציד יש למנוע אח שקיעת 
גופות הל" אחרי המוות. לשם כך מעלים אותם מהר על סיפון 
האניה או, כפי שנוהגים בד״כ בימינו, מנפחים את גופם 
באדר. בשנים 1960 — 1965 פעלו בממוצע באיזור האג־ 
טארקסי כ 20 אניות־חתשתוכ 230 סםינות-ציד. אניות-חרושת 
הן בד״ב בגודל של 16,000 — 30,000 טון ומצדים בהן כל 
הסידורים המכאניים לעיבוד ל", במרכז דלק ואספקה אחרת 
ל 10 — 12 ספינות-ציד. לעתים הן גם נושאות אדיח או מסוק 
לשם בילוש אחרי הל". כל ספינת־ציוד שפועלת בקוטר של 
כ 200 ק״מ מאניית-חרושת, מצדידת בתותח היורה צלצל ענק 



ציור 5 נולנולת על בלנח גרנלנדית 
( 05 ז 6 > 1 ז 5 ץ 1 ־יז 8313633 ), ובה סויפות 






421 לויתנים — לוכנוי, סטפן 422 


מססרהלוויתנים שניצודו בשטחי-ה ציד 


ט״ד, 

שמחי ציד אחרים 

אנטארקטיקה 

השנה 

ס״ה 

ל' בלבה 

ל׳ ראשתן 

ס״זז 

ל׳ בלגה 

ל׳ ראשתן 

49,794 

14,566 

8,493 

6/173 

35,228 

29,743 

5,485 

1951-2 

65,641 

24.514 

2,184 

16,330 

41,127 

36,327 

4,800 

1 ־ 1960 

64,680 

32,117 

10,921 

21,196 

32,563 

28,211 

4,352 

1964-5 


שארכו כ 1.70 מ׳ ומשקלו כ 80 ק״ג. בקצהו מרעום—נפץ 
מבוקר המתפוצץ בתוך הל׳ לאחר זמן. אליו מחובר חבל 
שארבו כ 1 ק״מ. הירי מבוצע ממרחק שאינו עולה על 30 מ׳ 
כשהל׳ עולה אל פני המים. בעזרת אוויר דחוס מבטיחים 
שגופו יצוף ואחר כך קובעים עליו דגל או משדר קטן — 
לשם סימוז — כדי שאפשר יהיה למצוא אותו בכל תנאי מזג- 
אוויר. מנופים מכאניים מאפשרים העברה מהירה של הגופות 
אל סיפון האניה. תוך פרק-זמן של 2 /!— 1 שעה הולד ונשלם 
עיבוד של פרט, שמשקלו לעתים מגיע ל 100 טון. 

עם ריבוי ספינות־הציד ושיפורים באירגון ובשיטות 
העבודה הוגדל השלל ונפגע מלאי אוכלוסיית הל". המצב היה 
במיוחד חמור לגבי ל׳־הענק אשר מספת ירד מאד! כך, 
למשל,ב 1930/31 הוא היה 76% מהשללהכללי, בעודשב 1950 
חלקו ירד ל 6% . בהעדרו של הל׳ הענקי רות הציד לל׳־המצוי 
ולכמה מינים קרובים לו. בשנת 1946 נוסדה הוועדה הבינ¬ 

לאומית לצ י ד ל״ ( 1011 * 001110115 ^ 1131111 1 ג 11311011 ־ £61 מ 1 ), 

הנוהגת לדת במצב המלאי וניצולו. נקבעו הסדרים האוסרים 
ציד ל" צעירים למטה מגודל מסויים. נעשו גם הסכמים על 
המכסה המכסימלית של השלל ונקבעה -יחידת הל׳ הענק" 
לפי החישוב הבא: ל׳־ענק אחד = 2 ל׳ מצוי = 2 /ע ל׳ גדול- 
סנפיר = 6 ל׳ סאי. תחילה נקבעה מכסת גג ל 16,000 "יחידות 
הל׳-הענק״, חו צומצמה בשנת 1963 ל 10,000 . החוקרים ממלי¬ 
צים להקטינה עד ל 4.000 יחידות. הירידה החמורה בשלל 
ליחידת הציד מראה שהציד הנמרץ של עשרות השנים הא¬ 
חרונות פגע במלאי הל" וקצב התרבותם האטי אלנו יכול 
להשלים את ההרג הרב הנגרם ע״י האדם. 

ב 1964/5 הארצות: יאפאן, נורווגיה ובריה״מ בלבד מפעי¬ 
לות אניות־חרושת הצדות את מרבית שלל הל". 

(וע״ע: דיג׳ עם׳: 342 , 349,346 , ומפית, עם׳ 347 — 348 ). 


ייצור שמן־לוויחנים (מסוגי בלנה וראשתן) 
(באלפי טון) 

בעולם ובארצות־הייצור העיקריות 


1964/5 

1960/1 

1948/9 


339 

497 

441 

ס״ה בעולם 

40 

128 

190 

נורווגיה 

— 

52 

114 

בריטניה 

136 

147 

30 

יאסאן 

117 

85 

30 

בריה״ם 

18 

15 

39 

דרום־אפריקה 


24 

19 

הולאגד 


11 * 1-0 ? 371710 ) 5 ,ח 0 מ £1 , 1 .( - .א .ם x11 0/ 00171- 

1x0700, 1951; ). 0. 1.11151961 , 1/1111 ) 001 1 * 30 וי*#נ ,׳ ; £. ]. 
811)19 ;* 1963 , 1/11117 ) 001 , 5 ־ 0 ק 1 ^ .!/ ; 1962 , 10101 !¥) ,ת£ק . 

?1011088, ?01(101107 0714 501107, 1963; £. ?. \^8115 *140111 ,ז - 
711011 0/ 141118 .£ .ן - 141111600 .ן .£ ; 1964 , 11 , ¥07/4 [ סו/ו , 
!4071710 //0171171011, 1965; 1 ) 001 ) 5 7/10 , 511 ס 1 חו 011 ג 1 \ . 5 / •א 
סא 1 * . 50 ) 1111111 ) 0011 701 , 1111113 . 0 ; 1965 , ¥110/01 ) )ס . 

223), 1965; 0 07710 ) 10 ,צ>ו£*ו£גז 5 תס) 1 מז 111 ?ז 1 ?זנ - 


,זל - שס״־ס .£ ; 1966 , 1.501 , 101 ) 0111 ) 5 1 ) ¥1114177 ) / 70710 ) 
. 1967 , 5171110 7/1711 )/ 00 1/10 , 013/11 

א. 3 . ט. 

הל׳ ב פ ו ק ל( ר. ציד הל", שעליו מחייתם של עמים 
ושבטים רבים, הוליד מנהגים פולחניים וסאגיים, שמטרתם 
היתד. להבטיח ציד מוצלח ולהגן על חיי הציידים ובני 
משפחותיהם מפני נקמת בעה״ח שניצודו. במקומות רבים 
(אצל האסקימואים באלאסקה, באיים האלאוטיים ועוד) נהגו 
לחוג את פתיחת עוגת הציד < במקומות אחרים (למשל אצל 
הקוריאקים בסיביר) חגגו בעיקר את סיומה המוצלח. חגיגות 
הפחיחה כללו את טיהור כלי השיט באש, טקסי גיחושים, 
הגשת מנחות לרוחות או עריבת טקסים לגירושם, שירים 
ומחולות. לקראת היציאה למסע חיו הציידים מקדשים את 
עצמם בצום, ובמיוחד בפרישה מן האשה וממשקאוח חריפים 
(האינדיאנים משבט נוטקה, המלגאשים ועוד). לציידי הל" 
היו מיחסים כוחות מאגיים מיוחדים, בפרט בעונת הציד. 
בשעת המאבק עם הל׳ היה צידד באמצעי זהירות מוגברים. 
הקוריאקים היו מורחים פיח על פניהם. כדי שהל׳ לא יוכל 
להכיר את רוצחו. בשעת הטלת הצלצל היו שרים שירי 
השבעה מטרתיים. כשחזר צייד עם שללו, נתקבל במחולות 
ובטקסים בעלי אופי דראמתי. כאמצעי זהירות מפני נקמתו 
של הל׳ שנהרג, השתמשו במחולות אלה במסכות עץ. 
מאמצים גדולים עשו לפייס את רוח הל/ כדי שלא לסכן 
את הצלחת הציד בעונות הבאות. 

פליטת ל׳ מת על החוף היתד. עילה לחגיגות במקומות 
רבים (סארץ־האש בדרום עד איי-השועלים בצפץ). מקומות 
אחרים, למשל חוף הזהב באפריקה, ראו בו סימן לפורענות 
הממשמשת ובאה. 

אצל שבטים מסויימים, למשל הטונגה באוקיאניה, רווחה 
האמונה שבגוף ל׳ שוכנים אלים או נפשות מתים, וכתוצאה 
מזה היו הל" טאבו בשבילם. לא זו בלבד שלא היו צדים 
אותם, אלא שהיו מעלים להם מנחות. 

- 3 ( 9 ( 6210 ^ 5 .׳י* 30£ !ת 80148/1 ,1 0014071 סו/? ,-ט!*/? , 0 .( 
. 1947 , 18070 ? /ס 071 ) 1/1171 10/0 /¥) . 14 ; 1915 

מ. ו. 

ל^מר, 000 [ — ששס 311 1x1011 לק 510 — ( 1410 *, מרס־ 
בורג [ 8 זנמ 51 ז 1400 ], על אגם קונססאנץ — 1451 , 

קלן), צייר גרמני, עמוד התווך של אסכולת קלן במאה ה 15 . 
על חייו של ל׳ ידוע מעט מאד. הוא פעל בקלן לפחות מ 1442 , 
ואולי כבר מ 1430 . ב 1447 וב 1450 היה נציג הגילדה של 
הציירים במועצת העיר, אשר בשביל הקאפלח שלד. צייר 
באותה תקופה את "מזבח הערצת המלכים". יצירת מוסת זו 
של תקופתו הבשלה היא, כנראה, המוזכרת ביומן המטע של 
אלברכט די.ךר המספר על תשלום דמי שתיה "כדי לראות 
את התמונה שצייר האמן סטפאן מקלן". תמתי. זו שימשה 
גם נקודת מוצא בטוחה יחידה לזיהוי שאר יצירותיו של ל/ 
אשר אף אחת מהן אינה חתומה ורק בשתיים מהן יש תאריך. 





423 


לומד, סטפן — לוכסמבורג 


424 



סספז לוכנר: יום־הדיז האחרון (סטע> 


יש המייחסים לל׳ תקופת לימודים בפלאנדריה. ואמנם 
בסימונו המוקדם ניכרת עדייו השפעת אמני פלאנדריה 
(£מפן [ע״ע], ון־איק [ע״ע]). השפעה זו בולטת במיוחד 
במזבח של -יום הדיו האחרון" שלוחו המרכזי נמצא במחי־ 
און ואלראף־ריכארץ בקלן ושאר חלקיו מצויים במוזיאוני 
פראנקפורט ומינכן. בקלן, בעשור האחרון של חייו הקצרים, 
גיבש ל• סיגנון שהשתלב כליל במסורת "הסימון הרד" 
הגרמני המהווה מזיגה של האלגאנטיות המעודנת שבסימון 
הגותי המאוחר ("הבינלאומי") עם נוסח תיאור אידילי 
ומאופק הבא לידי ביטוי אפייני בפניהן העגלגלות והחינניות 
של הדמויות וכן בסולם הצבעים הצלול. ל׳ העלה סימון זה 
לשיאו האמנותי על־ידי ששיחרר אותו מעודף קלילות 
וחינניות והעניק לו נופך של אצילות המתבטאת גם בקומ¬ 
פוזיציות יציבות, מוצקות ומעניינות יותר. בל ציוריו הם 
כנסייתיים — ציורי מזבח ובמה מיניאטורות בספרי תפילה — 
ובמרביתם משתמר עדיין רקע איבאלי שטוח ומעוטר, מחהב 
לרוב, אם בי הקרקע עליו דורכות הדמויות משקף את הנאסו־ 
ראליזם העולה של הציור בארצות צפון־מרבז אירופה. — 
וד׳ ציור: ברך י/ עע׳ 536 . 

1771 ) 1111 ^ 1 ■ 1110 ) 1/1 1/011 1 ) 7 ) 51111 ) 09 ,ז£) 5 ז 6 ? .!ז . 0 

; 1952 3 . 510171 * 27 ■ 7 ) 51111 171 ) ,״ 1 . 51 ,. 111 ; 1923 ,״ 1 . 51 111 

. 1960 ,. 1 . 51 .א 

א. רו. 

לוכסור, ע״ע נא־אמון. 

לוכסמבורג (*זסלסמגנ!.!), שמה הרשמי הוא "הדוכסות 
הגדולה של ל׳" (_ 1 1 מג ה 208 ז:> 05511 ז 0 ), מדינה 
קטנה במערב־אירוסה, בין גרמניה, בלגיה וצרפת ז 2,586 
קמ״ר, 334x100 תוש׳ ( 1966 ). גבולה עם גרמניה נמשך 
לאיה־ הנהר מוזל (ע״ע) ויזבלו זאואר (סיר). 


מבנה. חלקה הצפוני של ל׳ הוא חלק מרמת האד- 
תיבנ הבנויה צפחה ואבן חול מהפלאוזואיקון העליון. פני 
הרמה גבוהים 400 — 500 מ׳ (השיא 563 מ') והיא מבותרת 
ע״י הרבה עמקים צרים שמדרונותיהם מיוערים בצפיפות. 
פני הרמה, המכונה אסלינג ( 051108 ), מכוסים אדמות דלות 
המאפשרות גידול תבואות ותפוחי־אדמה בלבד. דרומה 
של ל׳ הוא רמה נמוכה ( 250 מ׳) בשוליה הצפוניים של רמת 
לדיין. העמקים הרחבים ואדמות החרסית מאפשרים חקלאות 
מגוונת ועשירה יותר מאשר בצפת, ולבן נקרא האיזור גזם־ 
לנד (= "ארץ טובה"). בעמקי המוזל ויובליו מצויים מטעי 
פירות ובדמים. בדרום־מערב ל' נחשפות שכבות מתקופת 
היורה, העשירות בעפרות־ברול! עליהן מבוססת תעשיית 
בחל ופלדה (ר׳ להלן). 

הבירה, ל , , יושבת על מדרונות במה גבעות שביניהן 
מפריד עמק עמוק וצר ומעליו מספר גשרים גבוהים, המוסי¬ 
פים לנופה חן מיוחד. בה מרכז השלטון, צומת תחבורה 
חשוב ומוסדות בינלאומיים שתים י בסביבתה תעשיה ענפה 
בחלק העתיק של העיר נמצאים הארמון ( 1572 ), בית העי- 
ריה וקאתדראלת נוטר־דאם ( 1613 ). בבירה 78,750 תוש' 
( 1966 ). העיר השניה בגדלה היא אש־סיר־אלזט, מרפז 
תעשיית הפלדה ( 28 x 100 תוש׳). 

אוב לום י ה. יותר מ 10% של האוכלוסיה הם זרים, 
בעיקר איטלקים ^ 1965] 15x100 ], רובם פועלים זמניים) 
ובני הארצות השכנות לל/ רוב תושבי ל׳ דוברים "לצבור־ 
גש" ( 1 ג> 805 ־״ 1 ל 120 ^ 1 ), ניב גרמני המכיל הרבה מלים צרפ¬ 
תיות, שהוא אחת מהלשתות הרשמיות של המדינה, לצד 
הגרמנית והצרפתית (אותה דוברים רבים מתושבי העיר ל , ). 
למעלה מ 95% מתושבי ל׳ קאתולים. 

■ 0 ) 0 ,ח 11 נ 11 י 1 ג 0 . 5 , ; 1957 ,. 5 91 [> 711111101 % ) 1 ) 57 , 13368 ■!? .? 

. 1960 , 8606183 * 19 > ) 11 /<ן 1 > 7 § 


י. קר. 

כלכלה. בעשור האחרון היתד, העליה השנתית הממו¬ 
צעת של התוצר הלאומי הגלמי כ 4% ) 4 . חלק־האדי מעליה זו 

־ז— 

־*/ 

7 * 

ג 

ג \ 


גבול בידלאומי 

— 

דרכים ראשיות 


מס״ב 

1-1111 ־ 

שדד,־תעופה 

־ 4 

תחנת־כזז 

ל 

מרבצי־ברזל 


מנזלורגיד. 

!3 

ייז 

• • 

* 

0 ק״מ 

_19 



לובסטבורג; התחבורה, אוצרות הטבע וההע?אוח 



425 


לוכסמבורג 


426 



ליכסמנורנ העיר: סראה כללי 

ומהשגשוג הכלכלי הרב שפקד את ל׳ מקורו בתעשיה המטא- 
לורגית שלה. 

החקלאות מעסיקה כ 15% מכלל המועסקים. הגידולים 
העיקריים הם ( 1965 ): חיטה ( 170,000 דונם), 46x100 טון* 
שעודה( 120,000 דונם), 30x100 טוו! שיבולת־שועל( 130,000 
דונם), 34x100 טון! תפ״א ( 34,000 חגם), 74,000 טוו ן ענבי־ 
יין ( 11x100 דונם), 13x100 טון. וכן מייצרים בל׳ 30,000 מ 5 
עץ, 25x100 טון בשר, 162x100 הקטוליטר יין. — בעלי־חיים 
( 1966 ): 171x100 ראש־בקר, 106x100 חזירים, כ 2 /י מיליון 
עופות. 

כאמור, עיקרה של כלכלת ל' היא ה ת ע ש י ה ה מ ט א¬ 
ל ודגי ת שהיא מהגדולות באירופה. בל׳ כורים ( 1966 ) 6.5 
מיליון טץ עפרות־בחל ( 30% תכולת בחל) ( 1948 — 3.5 
מיליון טון). כמות זו אינה מספיקה לצרכי ד,תעשיה המטא- 
לורגית המייבאת עפרות-בתל נוספות לשם ייצור כ 4.2 מי¬ 
ליון טון בחל גלמי ( 1948 — 2 £ מיליון טון) ו 4.6 מיליון 
טון פלדה גלמית ( 1948 — 2.4 מיליון טון). כן מייצרים בל׳ 
200,000 טון מלט ( 1948 — 120,000 טון) וייצור החשמל 
הגיע ל 2.2 מיליץ קדש ( 1948 — 180,000 קר׳ש). 

נתוני סחר-החוץ של ל׳ כלולים בנתונים הבלגיים. 

התיירות מתפתחת במהירות בל׳, ששילוב נופה, 
תעשייתה ומבניה העתיקים מושכים כ 900,000 תיירים לשנה 
( 1966 ), רובם מבלגיה, הולנד וצרפת. 

תחבורה. בל׳ כ 70,000 מכוניות ו 4,400 ק״מ כבישים 
וכן כ 340 ק״מ מס״ב. בעיר ל׳ נמל תעופה בינלאומי. 

מטבע: 1 פתק ל׳ ובו 100 סנטים = 1 פתק בלגי. 
המטבע הבלגי הוא הלך חוקי בל׳. 

; 1950 ,* 015 * 7 £ * 01 < 81 *^ 1 * 1 ? € 011078 . 1 *¥ ? 4 * 011 * 1115 

884 11011 ״ 1 16 ( 1 / 0 0 * 0 81 * 11151017 . 0 .£{ 

. 1961 ,? 1 * 184115 1 ?• 514 
י. הם 

חוקה ומשטר. בראש דוכסות ל׳ עומד הדוכס הגדול, 
כהונה העוברת בירושה בבית נסאו. ע״ס חוקת ל׳ מ 1868 
ותיקוניה, בוחרים אזרחי ל׳ מבני 21 ומעלה את בית־הנבח־ 
חם, לתקופה של 6 שנים, כשמחצית הצירים נבחרת אחת ל 3 
שנים. קבלת חוק טעונה אישור הדוכס הגדול, שהוא בעל 
הסמכות המבצעת, והוא גם ממנה לכל ימי חייהם את 21 


חברי מועצת המחנה שתפקידה לייעץ לו 
בעניעי חקיקה ומנהל. 

חינוך. קיים חוק חינוך חובה לבני 
15-6 . ב 431 בת״ס עממיים לומדים 34x100 
תלמידים, בבת״ם תיכוניים — 10x100 תל¬ 
מידים. בל׳ אוניברסיטה ובה כמה מאות 
תלמידים. 

צבא. ל' חברה בנאט״ו. צבאה מתה 
כ 3x100 איש. קיים שרות חובה צבאי ל 6 
חדשים. 

היסטוריה. בשטחה של ל׳ ישבו 
המלוח, בני שבט בלגי. יוליוס קיסר כבשם, 

ואח״ב היה השטח כלול בממלכת אלסטחיה 
(ע״ע) הפראנקית ובקיסרות הקארולינגית, 

ואחרי חלוקתה של זו ב 843 , היתד, כלולה 
בממלכת ליתר (ע״ע). ל׳ נחיתה ליחידה 
מחנית נפרדת ב 963 , בשלטתו של זיגפחד 
נסיך ארחי. במאה ה 11 נטלו צאצאיו לעצמם 
את התואר ״רוזני ל׳״. במאה ה 14 וד, 15 יצאו מרוזני ל׳ 
קיסחם גרמנים (ע״ע לובסמבורג׳ שושלת) ואחד מהם, 
הקיסר קארל זח, העלה את ל׳ לדרגת דוכסות. ב 1441 קנה 
פילים "הטוב" חכם בורגונחה, את ל׳, וסיפחה לנחלותיו, 
וכשנפרדו ארצוח-השפלה במאות ח 16 וה 17 לצפון ולדרום, 
נשארה ל׳ קשורה בדרום (בלגיה). 

ב 1815 החליט הקתגרס הווינאי, שאיחד את בלגיה עם 
הולאנד, להכיר בל׳ כבחכסות גחלה, שבראשה מלך הד 
לאגד. הדוכסות הגחלח של ל׳ נחשבה למדינה עצמאית, 
חברה ב״בחת הגרמנית" (ע״ע גרמניה, היסטוריה, עט' 



מפעל פלדח בלונססבירג 



427 


לוכסמכררג — לוכסמס־רג, רוזה 


428 


447 ). שטחים במזרח ל׳ נמסרו לפרוסיה, וצבא פרוסי התז 
מוצב בעיר הבירה. כשמדדה בלגיה בהולאגד ב 1830 תמכו 
רוב תושבי ל' במורדים. בוועידת לונדון ב 1831 (ע״ע בלגיה, 
עם׳ 769 ), הוחלט לחלק את ל׳: מערבה נמסר לבלגיה והיה 
למחח לוכסמבורג, ומזרחה, שהיה החלק הקסן יותר, נשאר 
בידי ויל ם מלך הולאנד. ב 1848 זכתה ל' בחוקה ליבראלית. 
עם סרוקה של ה״ברית הגרמנית" ב 1866 נותק הקשר בק ל' 
לבין גרמניה, וב 1867 נערכה בלתדון, בחמתו של וילם 111 
(ע״ע), ועירה בהשתתפות המעצמות הגדולות והולאנד 
ובלגיה, ובה הוחלט על הוצאת הצבא הפרוסי מל׳ ועל מתן 
עתבות לניטראליותד" במות וילם 111 , ב 1890 , ירשה וילהל־ 
מינה בתו את המלוכה ונותק הקשר האישי בץ הולאנד לבין 
ל/ לפי שבל , היתר. אשה פסולה להיות שליסה! במקומה 
היה אדולף, מצאצאי ענף אחר של בית נאסאו המולך בהו- 
לאנד, לדוכם־גדול של ל/ לבנו יורשו, וילם, היו רק בנות 
ולפיכך שוגה החוק ונתאפשר (ב 1912 ) לבתו, מארי-אדליד, 
לרשתו. 

בפרח מלה״ע 1 כבשו הגרמנים את ל/ אחרי השחרור 
נאלצה מארי־אדליד לוותר על הכתר, בגלל אהדתה לגרמ¬ 
נים, ושארלוט אחותה היתד. לדובסית־גדולה. — במשאל־עם 
הוחלט להקים איחוד כלכלי עם צרפת, אלא שזו האחרונה 
לא היתה מעוניינת בכך, ולפיכך התאחדה ל׳ באיחוד כלכלי 
עם בלגיה. 

במלה״ע 11 שוב נכבשה ל׳ בידי הגרמנים ( 10.5.1940 ), 
ובאוגוסט 1942 אף סופחה לגרמניה. בתגובה על כך פרצה 
שביתה כללית בל/ והגרמנים דיפאוה באכזריות. ל׳ שוחררה 
בספטמבר 1944 . מיד אחרי השחרור הנהיגה שרות חובה 
צבאי, וב 1948 נטשה — ע״י שינוי בחוקה — את ניטרא- 
ליותה. ל׳ השתתפה בהקמת ןגלופם (ע״ע), בהקמת אירגון 
הברית הצפץ־אטלאנטית — [נאט״ו] ( 1949 ) וכן בהקמתם 
של אירגוני־שותפות כלכליים ומדיניים אחרים ובראשם 
השוק האירופי המשותף (כרך מילואים: אירופה, עם׳ 175 , 
185 ). — הדוכסית הגדולה שארלוט ויתרה ב 1964 על כתרה 
לטובת בנה ז׳אן. 

) 4 )!/) 070714-011 114 > ) 1171 > 171 $ 07 ) 1 ( 01 ) ) 11111017 , 5 * 03101 . 1 ^ 

-ס 71 ) 1111017 ! ' 8 1 ) 1407111 , ת!> 1:11 ־ 1 ־>} 1 ; 1932-1957 ,׳ 3 ־ 1 ,״ 1 

• ־ 1947 ,) 1107101 

אה. א. 

ב 1276 נזכר ה י ה ו ד י אגרי דד. ל׳. בעת המגפה השחורה 
ב 1349 נהרגו, או גורשו, יהודי ל׳ ואכטרנך (ב 301 ת־וש £0111 ), 
על אף חסותו של רחן ל/ שרל 1¥ . ב 1367 נזכר שער היהו¬ 
דים בל׳. ב 1370 וב 1391 גורשו היהודים מל׳. מ 1405 במצאו 
שם שוב יהודים, אך בפרעות שארעו ב 1478 בהרסו בתיהם 
ורכושם נבח, ולא נשאת מהם אלא 2 משפחות. ב 1515 היו 
11 משפחות בל׳, אכסרנך וארלון. ב 1530 גורשו שוב יהודי 
ל/ ולא שבו אליה עד לתקופת באפוליון. ב 1808 נפקדו בל׳ 
75 יהודים, שהיו תלויים בקובסיססוריה של קריר (ע״ע) 
עד ל 1838 , עת הפכה ל׳ לקונסיסטוריה אוטונומית. ביכ״ג 
ראשה בל' נבנה ב 1823 , ואחר הוקם ב 1894 . רבד, הראשי 
של ל׳ ( 1843 — 1863 ) היה שמואל חירש (ע״ע). ב 1880 
נמנו בל׳ העיר 87 משפחות יהודיות, ובל׳ כולה — 150 . 
ב 1927 מנתה הקהילה 1,171 נפשות. ב 1935 באו לל׳ פליטים 
מגרמניה ומספרם עלה ל 3,144 . מאוקטובר 1940 עד ינואר 
1941 גרשו הגרמנים מדוכסות ל' כ 700 יהודים, בעיקר 
לצרפת, ואח״כ שלחו 727 אחרים למחנות-ריכח, מהם נותרו 


35 בלבד. לאחר השחתר חודשה הקהילה ובתהכ״ג נבנו מחדש 
( 1953/4 ). ב 1960 היו בל׳ 643 יהודים, כ 40 משפחות מהם 
באש-סיר-אלזט. כיום ( 1968 ) מתה הקהילה כ 1,000 איש. — 
בל׳ נחתם, ב 1952 , הסכם השילומים לקרבנות הנאצים. 

) 1 40111 , 0 414 )׳ 1111 ן ) 0077177114710141 ס 0 ,תתנתזז 11 ^ 1 . 011 
. 1953 , 711 ) $741 ) 1 40711 1 ) 0114 <} 

לוכסמבוךג ( 8 ז 11 למזמע £1 ), שושלת של קיסרי גרמניה 
ומלכי בוהמיה והונגאריה במאות ה 14 — 15 . מוצאה 
מרחבי לופסמבורג(ע״ע: היסט׳). ב 1309 הוכתר הינריך מל׳ 
למלך גרמניה כהיבריך ¥11 (ע״ע׳ עמ׳ 251 ). הוא העלה את 
בנו יוהאן(ע״ע ץ) על כסא בוהמיה, ובנו של יאן, קרל 1¥ 
(ע״ע), היה מלך בוהמיה וקיסר גרמניה. שני בניו של קארל, 
.ונצל חיגיסמונד (ע׳ ערכיהם) היו קיסרי גרמניה ומלכי 
בוהמיה. חיגיסמתד היה גם מלך התגאתה. זיגיסמתד היה 
אחרון השליטים לבית ל׳, ובמותו ב 1437 ירשו חתנו, אלברכט 





11 מהבסבורג (ע״ע). 

לוכסמבורג, רוזוז — 8 ־ 111 ^ 1870) — 8.053 £0x001 , זא־ 
מושץ׳ [פולניהן — 1919 , ברלק), הוגת־דעות 
ומנהיגה סוציאליסטית בפולניה ובגרמניה, יהודיה. ב 1889 

ברחה מפולניה לשוויץ, כדי 
להמלט ממאסר בגלל חברו¬ 
תה במפלגת "הפרולטאריון" 

שהוצאה אל מחוץ לחוק, 

למדה פילוסופיה ומשפטים ב- 
אתיברסיטת ציריך, ועבודת- 
הדוקטור שלה הוקדשה למח¬ 
קר התעשיה בפולנית כאן 
העלתה את תלותה הכלכלית 
של פולניה ברוסיה, תלות 
שגרמה לאדישות לרעיון ה¬ 
עצמאות הלאומית מצד הבור- 
ר"" #"*."■נ גנות, וליחס חיובי כלפיו 

מצד הראקציונתם, החנוונים הזעיתם והאצולה המרוששת 
מפאן הסיקה ל' שהפועלים צריכים ללחום במשטר הצאת 
ולתבוע אוטתומיה לפולניה, אך לא להינתק כליל מרוסיה. 
ב 1893 השתתפה ל׳ בייסוד "המפלגה הסוציאל־דמוקראטית 
של פולניה וליטא", שהיתר, מפלגה מארפסיססית, חזיתה 
יריבתה של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (פ.ם.ם.), 
הלאומנית. 

ב 1896 התיישבה ל׳ בגרמניה, התאזרחה בה ופעלה מאז 
במסגרת המפלגה הסוציאל־דמוקראטית הגרמנית, פרט לפעי¬ 
לותה הקצרה בווארשה ב 1905/6 בעת המהפכה הרומית, 
פעולה שנסתיימה במאסרה ובבריזזתה. היא ערכה בטאונים 
סוציאליסטיים, היתה מראשי האגף השמאלי של המפלגה 
והתנגדה לרוויזיוגיזם של אדוארד ברנשטין(ע״ע). מאמריה 
נגד הרוויזיונחם כונסו בספרה -ס׳\ 8.0 ז £0 > 0 םזז 5021311-0£0 


י 101100 ("רפורמה חברתית או מהפכה ז"), 1908 2 , שבו 
טענה כי המשטר הרכושני אינו ניתן לתיקון בדרך של רפור¬ 
מות אלא במהפכה שתעקור אוחו מן השורש. בספרה 016 
11315 ^ 3 .£ 111311011616$ נ ££110 \! (״צבירת ההון״), 1913 , טענה, 
כי האיזון הכלכלי והחברתי של המשטר ד,רכושני באירופה 
הוא חולן/ לפי שגדל־והולך הניגוד בין כושר-הייצור לבין 
השוק המוגבל מחמת כוח־הקניה הזעום של הפועלים, וה¬ 
שגשוג למראית־עין מושג בדדך של התפשטות אימפריאלי- 


429 


לוכספם־רג, רוזה — לול 


430 


סטית פחח לאירופה. עם היקלטותם של שוקי־החוץ במערכת 
הרכושנית, ידולדלו גם הם, והחברה תועמד בפני התחרות 
אימפריאליסטית בק המעצמות הרכושניות, שתביא למלחמה 
עולמית ואתה — להתמוטטות המשטר הרכושני ולנצחון 
הפרולטאריון. 

בפיח מלה׳ע 1 פרשה ל׳ מהמפלגה הסוציאל־דמוקרזד 
טית, שלא הסתייגה מהמלחמה, ייסדה עם קרל ליבקנכט(ע״ע) 
את.בדית ספארטאקוס" (ע״ש מנהיג מרד־העבדים ברומא). 
בשל תעמולתה האנטי־מלהמתית היתה ל , כלואה רוב זמן 
המלחמה, אולם הבריחה מהכלא מכתבים ומאמרים. בתום 
המלחמה שוחררה, השתתפה במרד הספארטאקיסטי בברלין, 
ביאנואר 1919 (ע״ע גרמניה: היסטוריה, עמ ׳ 464/5 ). 
אעפ״י שחשבה אותו למשגה, נאסרה ונרצחה בידי חיילים. 

חשיבות רבה נודעת לרעיונותיה של ל׳ בדבר אירגון מס* 
לגות מהפכניות ולתפיסתה את המהפכה. ל׳ לא דגלה, כלנין 
(ע״ע), ב״אוואנגאדד" מהפכני, ומתחה ביקורת על צורת 
ההתארגנות המפלגתית שהנהיג לנין, ואחרי המהפכה הבול־ 
שבית ברוסיה — על צורת השלמת בד. ל׳ האמינה בכשרם 
של הפועלים ללחום למען עניינם, וחששה מהרורנות העלולה 
לצמוח משיטה של הדרכה מבחח, מצד אנשים המשימים 
עצמם אפוטרופסים לעניינם של אחרים והטוענים להבנה 
רבה־יותר ל״אינטרסים האמיתיים" של בגי־חסותם הפועלים 
משיש לפועלים עצמם. היא גם לא האמינה במהפכה מתוכננת 
ע״י אירגוךמראש׳ בסברה שהאירגת הנכון מתגבש תוך 
הפעולה עצמה, ממש כשם ש״אין ללמוד שחיה אלא בתוך 
המים", וכן נרתעה מהמחיר הגבוה בחיי־אדם, שלנץ היה 
נכת לשלם למען נצחת המהפכה. משום־כך הטיפה לשביתה 
כללית כאמצעי להגשמת .המהפכה הסוציאלית". את סיסמת 
.הדיקטטורה של הפרולמאריוף פירשה כהגשמה מלאה של 
הדמוקראמיה בידי הפועלים, על־כרחם של הרכושנים. — 
לאחר מותה הפכה אמנם לקדושה־מעונה בעיני המפלגה 
הקומוניסטית בגרמניה, אך למעשה הסתייגה המפלגה מרעיד 
נותיה. ל׳ לא הרבתה לתת את דעתה למשקלן של שאיפות 
לאומיות, דבר המוסבר ברקע ה.על־לאומי" של החוג היהודי, 
שממנו באה. בין מכריה היו יהודים רבים, בתיהם אהובה 
ל. יוגיכס, אך היא לא גילתה ענייו מיוחד ביהדות. — 
מכתביה י״ל ב 1922/3 , וכל כתביה, בעריכת קלרה צטקין, 
ב 1923 — 1929 . 

.? ; 1921 ,״*■״*ס/ . 1 . 8 ,. 1 . 8 .א 

. 8 ,!זז־א .? .| ;' 1949 , 11 > 7 1404 . 8 , 611011 )? 

. 1966 

א. לי. 

לול, ענף במשק החקלאי, המייצר ביצים ובשר מלהקות 
של תרנגולות, הודיים (ר׳ להלן), אווזים (ע״ע אח 
ור׳ להלן), ועופות אחרים. בשם ל* נקראים גם המבנים 
המשמשים את הענף. 

הביצה — עס׳ 430 ! התרנגולת — עט׳ 430 * מבנים — 

עם׳ 432 * הזנה — עם׳ 434 * רביה והדגרה — עם׳ 435 ! 

סהלות — עם׳ 436 * כלכלה — עט׳ 437 * תולדות הענף 

בא״י — עט׳ 439 * הודיים — עט׳ 441 * אוחים — עס׳ 442 . 

הל׳ הוא אחד הענפים החקלאיים הנפוצים ביותר חאת 
בגלל שתי סיבות עיקריות: ( 1 ) הל׳ הוא ספק זול ויעיל 
של חלבון מן החי (וו״ להלן)* ( 2 ) אין הוא מצריך תנאי- 
גידול, שטחי-קרקע, מקורוודמים וכודדאדם מיוחדים. במאה 


האחרונה הפד ענף הל׳ לתעשיה גדולה שהונהגו בה ההת¬ 
מחות והמיכון. 

הל' כ$ןק של חלבון מהחי. מקובלת ההנחה 
שכמות החלבונים היומית המינימלית לאדם היא 75 — 80 ג׳ 
חלבון נקי ורצוי כי שליש מכמות זו — 25 — 30 ג׳ — תהיה 
מהחי (בשר, דגים, חלב, ביצים וכר). העופות הם מבעלי־ 
החיים היעילים ביותר להפיכת חלבץ כללי *־.צומח לחלבה 
אכיל לבני־אדם. הודות לרביה קלה ומהירה ומזזזודחיים 
קצר, ניתן הייצור של ביצים ובשר מהל׳ להרחבה מהירה 
בכל מקום שבו אפשר להבטיח אספקת מספוא סדירה..לכן, 
הפד הל׳ לאחד האמצעים החשובים ביותר לשיפור רמת 
התזונה של תושבי ארצות בעלות כלכלות נחשלות — בפרט, 
ושל אוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה בקצב מזורז, בכלל. 

על הרכב בשר העופות, ע״ע בשר. 

ה ביצה. המשקל הממוצע של ביצה המוטלת ע״י תר¬ 
נגולת מהזנים החדישים הוא 55 — 60 ג/ חלקיה: החלמון, 
שהוא כ 31% ממשקל הביצה, החלבון כ 58% והקליפה כ 11% . 
הביצי- על קליפתה הקשה, מכילה 66% מים, 13% חלבתים 
(הרוב בחלבון הביצה), 11% אפר (כמעט כולו בקליפה) 
ו 10% שומנים (הרוב בחלמון). חלבון הביצה מכיל 88% 
מים ו 11% חלבונים ובמקטע המימי מצויים ויטמינים שונים 
מקבוצה 8 , במיוחד הריפופלאודן, הנותן לחלבון את הגוון 
הירקרק־צהבהב. החלמון מכיל 48% מים, 17% חלבונים 
וב 33% שומנים, כמעט את כל הוויטמעים פרט ל 0 , ושורה 
של חמרי קורט. צבעו הצהוב בא בשל הכסאנתופיל, שמקות 
בתירס הצהוב ובירק שבמלת העופות ושבניגוד לדעה 
המקובלת אין לו כל ערד תזונתי. הקליפה מורכבת מ 6% 
חומר אורגני, והיתד הוא כמעט כולו.פחסת־לוסידן. 

העיז התזונתי של הביצה הוא ( 1 ) בכמות הגדולה של 
החלבונים המצטיינים בהרכב מלא של חומצות האמינו. 
( 2 ) בוויטמינים: בייחוד ויטמין .\ 9 וויטמינים מקבוצה 8 , 
הנאגרים בביצה כמלאי לעובר המתפתח. ( 3 ) במינרלים: 
גםריו 4 זרחן, סידן וגם מעט ברזל. 

החשובה בעופות הל׳ היא התרנגלת (ע״ע). לפי 
הדעה המקובלת — שיש עליה עוררין — כל גזעי תרנגולות־ 
הבית בימינו הם צאצאי אב-קדסון אחר — תרנגולת ד.בנ־ 
קיוה ( 3 ע״נ! 81 ל 0811115 ), המצויה עד היום בג׳ונגל שבדרום־ 
מזרח אסיה. דמיונה הרב — בצבעה ובאודח־חייה — ללגהורן 
ההזם, ואפשרויות ההכלאה בינה לבין תרנגולת־הבית׳ שכ¬ 
תוצאה ממנה מתקבלים צאצאים סורים, מחזקות יותר דעה 
זו׳ אך אין זו הוכחה שגזע זה הוא ,האב־הקדמון" היחיד. 
התפתחותה של תרנגולת־הבר לתתגולת־הבית הביאה שי¬ 
נויים רבים במבנה גופה ובהתנהגותה, כמו: גידול במשקל, 
הגברת ההטלה, פחיתת חוש־האמהות. ירידה בחיוניות. את 
העליה בכושר־ההטלח אפשר להסביר ע״י ההבחרח (הברי¬ 
רה), ההזנה העשירה, השיכון הנוח-יותר ואיסוף־הביצים 
התדיר. 

שלל גזעי החו־נגולודז מחולק לשתי קבוצות גדולות: 

( 1 ) גזעים המשמשים לנד ולשעשועים. כגון: גזעי הבנטאם 
הננסיים למיניהם, או תרנגולי־חקרב. ( 2 ) הגזעים היצרניים. 
האחרונים ממויינים כיום לגזעי-מטילות, לגזעים לייצור 
בשר־עוף ולגזעים בעלי תכונות המשרתות את שתי המטרות. 
בעבר מילאו הגזעים הדרתכליתיים תפקיד חשוב, אולם 
לאוד ההתמחות הרבה בענף, הם כמעט נעלמו. 



431 


לו־ל 


432 




ציור 1 . נזעי־וורננו 5 ות: 

1 ס)חי! (נקבה); 2 . לנר,ורז לבו; 8 אנקונהז 4 , רוד־א"?נר;רד: 
5 . פליסות־רוס: 8 0 אןןגס; 7 לגבר 
( 2 — 7 , לפעלה — נקבות; לסטר. — ונדים) 


לפי אחה משיטות המיון, והיא המקובלת ע״י ארגוני הל/ 
השם "מחלקה" מתייחס לקבוצת גזעים יצרניים בעלי תכונות 
מסויימות משותפות, ואשר פיתוחן וטיסוחן מקובל באיזור 
גאוגראפי מסרים. רוב הגזעים מתחלקים חלוקה משנית 
המסתמכת על צבע הנוצות או על צורת הכרבולת. המחל¬ 
קות העיקריות הן: ( 1 ) המחלקה האסייתים הגזעים החשד 
ביס : ב ר א ה ם ה ( 3 מ 3111 ז 8 ) ק 1 ח י ן (ת 1 נ 1 :> 00 ) ו ל א נ ג ־ 
שאן (״ 1.31185113 ). עופות אלה אסיים ואדישי־מזג, רגליהם 
מצמיחות נוצות, הם כבדי־בשר (משקל התתגולים עד 5 1 / 2 
ק״ג), אבל מטילים ביצים מעטות שצבען חום כהה. בגלל 
צריכת מזון רב והטלה זעומה, קטנה חשיבותם המשקית. 
( 2 ) המחלקה הים־תיכונית. הגזעים: לגהורן ( 0 זס! 81 ^ 1 ), 
מינורקה ( 1001-03 ^), אבדאלוסי ( 51311 ( 1311 ) 1 !^), 
ספרדי ( 3111511 ס$), אנקונד, ( 3 ת 0 :>מ^) ובא ס דק א 6 
(קגס-סמ״פ). המסודסם ביניהם לגודל התגובה הוא הלג־ 


הורן, מוצאו מן העיר ליררנו שבאיטליה (לגהורן, באנג¬ 
לית) והוא סופח, בהצלחה רבה, להטלה. מונים בו 11 זנים, 
השונים זה מזה בצורת הכרבולת וצבע הנוצות. החשוב 
והב פוץ ביניהם הוא הזן הלבן בעל הברבולת הפשוטה. מ י- 
נ ו ר ק ה — מוצאו מהאי הססוך לחופי ספרד. הגזע ה א נ * 
דאלוסי, הכחול, מפורסם בתורשת־צבעים בעופות. 
( 3 ) המחלקה האמריקאית. היא מונה 11 גזעים. הידועים 
שבהם: פ ל ימות־ ר 1 ק (£[:) 111-110 נ 01 ותץ 1 ?) שרבה היתד, 
חשיבותו בענף הל' באה״ב. ידוע מ 1869 ! רו׳ד־איילנד־ 
ך ד ( 1 ) 116 1 ). 15130 16 ) 11110 ) צבעו אדום. רק הזנב וקצות 
האברות שחורים! נ י ו־ המם ש יי ר ( 511116 קמ 1131 ־״\ש 1 <>, 
צבעו ערמוני־אדום, קיים מ 1935 , נוצר ע״י ברירה ז וא־ 
יא ב דו ט ( 10:16 ) 30 ^ 0 . מגזעי רדד איילנד־רד וניו־האמס־ 
שייר טופחו שושלות שאען נופלות בשעור־הטלתן מגזע 
הלגהורן, אך העופות כבדי־משקל יותר ומתאימים לבשר. 
המשובחים בגזעי הרוק והרד בצרוף סגולות של הטלה 
גבוהה (ביצים חומות) ומשקל גוף גדול (תרנגולים עד 
*/ 4 1 ק״ג), שמשו כגזעים דרתכליתיים. ( 4 ) גם 6 הגזעים 
השייכים למחלקה האנגלית (החשוב שבהם הוא — סאסכס) 
נחשבים לדר תכליתיים. לגזעים האנגליים עור לבן, ואילו 
לאמריקאים — צהוב. הם מצטיינים בטיב בשרם. 

לגזע ק ו ר נ י ש ( 001-111511 ) חשיבות רבה בייצור בני־ 
עופות לפטימים והוא נחשב לפעמים לאחד מד,גזעים האנ¬ 
גליים. עורו צהוב, והוא כבד מהגזעים האחרים, וניחן בחזה 
רחב מאד. — ביבשת אירופה משתמשים על־פי־רוב בגזעים 
היצרניים שהוזכרו ובראש וראשונה בלגהורן. 

שט. 3 . 

מבני הל , . בעבר, כשהמשק החקלאי לא היה מפותח, 
הסתובבו העופות באופן חפשי בחצר, ורק בלילות ובמזג 
אוויר קשה התכנסו בל/ בו גט נעשו ההטלה וההדגרה בצר 
רה פרימיטיודת. כך היד, המצב אפילו בחוות גדולות. במשק 
איגטנסיווי מוקמים מבני הל , במטרה להעלות את תפוקת 
הענף, בהשקעה קטנה ביותר. 

בגלל מחסור בבלוטות זיעה מתקשים העופות לווסת את 
חזם גופם לשינד הטמפראטורה של הסביבה. לכן יש צורך 
להגן עליהם מפני קור, חום, לחות דובש, המורידים את 
פוריות העופות והעלולים אף להביא למותם. — את מבנה 
הל׳ יש להתאים לתנאי האקלים וכשאין סכנת קור אין צורך 
לבנותו מקירות יציבים ואטומים. מכל מבני חל , רק בתי- 
האימון הם, בד״כ, בעלי קירות יציבים ואטומים וחלונות 
מזוגגים. חשובה התאמת המבנים לכיווני השמש והרוח. 

נוסף למבנה עצמו, חשובים גם הסידורים הזואוטכניים: 

א) איורור טבעי או מלאכותי, להספקה סדירה של אתיר 
צח, החשוב לנשימת העופות והמרחיק את הלחות הנוצרת 
כתוצאה מהנשימה והפרשת הלשלשת. באיזורים חמים ויב¬ 
שים, מעמידים בל׳ מתקן לעירפול או טפטפה. קיימים גם 
ל" אטומים בהם מצויים סידורים מלאכותיים לחילויף־אוויר 
ולתאורה, ב) חלוקת־מזון. בל" גדולים מעבירים את המזון 
המרוכז מהמזוה, העומד בקצה הבניין, לכל האבוסים בעזרת 
קרונית תלתה או נוסעת על גלגלים, המשמשת גם לאיסוף 
הביצים בל׳ המטילות. במשקים הגדולים קיימים מתקנים לה- 
אבסה אוטומטית בצורת סרט־נע. ג) שתיה. מתוקנות שקתות 
עם סידור להספקת מים סדירה ע״י מצוף או ברז אוטומטי 
המונע בזבוז מים והמבטל את הצורך בביוב. ד) הוצאת־זבל. 






433 


לול 


434 



ציור 2 . בית־איסון ?הודיים בסשק שיתופי 


בל" שרצפתם מכוסה ברפוד גבוה קיימים שערים רחבים 
למעבד טרקטורים להוצאת הזבל. ה) הארה מלאכותית, 
הגורמת להארכת הפעילות הפיסיולוגית, לייצור ביצים ובשר. 

סבני הל׳ העיקריים: ( 1 ) ב י ת - א י מ ו ן. הבניץ מחולק, 
בד״כ, לחדרים ששטחם כ 50 מ״ר, בו משכנים 20 אפרוחי 
לגהורן להטלה או 16 אפרוחי־פטימים למ״ר, מגיל יום אחד 
עד כ 6 שבועות. חימום האומנות (כיפות חימום) נעשה ע״י 
תנורי־גאז, חשמל, נפט או מנורות אינפרא־אדום. בתחום זה 
לא חל שינוי יסודי ב 60 השנים האחרונות. לאחר סיום 
המחזור מועברות הפרגיות ללול־מעבר והפרגיים למפטמה. 
כ 6 — 7 מחזורים עוברים את בית־האימון במשך שנה. לאחר 
כל מחזור עורכים חיטוי יסודי בכל החדרים. ( 2 ) לול- 
מעב ר—עד להטלה. ( 3 ) לול־מטילות — מחולק לחד¬ 
רים בעלי ריפוד עמוק, ובהם 300 — 400 מטילות לחדר. בלולים 
נמצאים שלבי לינה, ארגזי הטלה ואבוסים. ( 4 ) לול־ 
סוללות — למסילות. זוהי סככה בעלת קירות רשת, ובה 
סוללות של כלובים תלויים מחולקים לתאים, שבבל אחד מהם 
נמצאות בדרך כלל 2 מטילות. לאורך הסוללות נמתחים 
אבוסים ושקתות. הביצים יורדות לתוך סל אדכי והלשלשת 
נופלת ארצה מבעד לרצפת הסורג. בין הסוללות נמשכים 
שבילים לשם חלוקת מזון ואיסוף ביצים.( 5 ) ל ול-רביה— 
לייצור ביצים לשם הדגרה, כמו ( 3 ). המטילות נמצאות בו 
יחד עם תרנגולים.( 6 ) מ ם ט מ ה — לול לפיטום, שבו נוהגים 



ציור 3 . איסהי ציצים בלו?־סו??ות 


בשתי שיטות: (א) כולאים אפרוחים בגיל של כ 5 שבועות 
בכלובים או בסוללות עד גיל של כ 10 — 12 שבועות ומשם 
הם נשלחים לשוק. (ב) העופות נעים באופן חפשי בבית 
אימון ופיטום מגיל של יום עד להוצאתם לשוק. — וע״ע 
חקלאות, כרך י״ז, עכר 931/2 ותס/ כרך ר (א״י), עט׳ 841/2 . 

א. שפ. 

הזנת עופות. לאפרוחים ותרנגולות מערכודעיכול 
בעלת ביודקיבול מצומצם מאד, ואילו תפוקתם בהקרמת■ 
בשר ובהטלת ביצים מעולה* כמות המזון הנצרכת גבוהה, 
איפוא, ביחס למשקל־הגוף. תצרוכת המזון הזאת מושגת רק 
כאשר קיימת בשבילם אפשרות לשתות לפחות פי שניים 
(ובעונת החום — פי שלושה) מאשר הם אוכלים. יוצא, 
איפוא, שאין בלול נוהג של אכילה בסעודות קצובות,׳ אלא 
הכרחי הדבר, שמים ומזון מרוכז יימצאו לפני העופות לצרי¬ 
כה חסשית בכל עת. 

גופותיהם של העופות, וכן הביצים, ואף סוגי־המספוא. 
מורכבים מצירופים שונים של תרכובות כימיות המהוות 
מרכיבי־מזון. מרכיבי־מזון אלה מחולקים, לפי תכונותיהם 



ציוד 4 סככת גידי? ?הוריים בסשי! סשפחתי 


הפיסיקליות והכימיות, ל 6 קבוצות: מים, חלבונים, פחמי¬ 
מות, שמנים, מינראלים וויטמינים. יש דמיון מסויים בין מצי¬ 
אותם של מרכיבי־המזון במספוא לסוגיו, והיחס ביניהם, לבין 
מציאותם דחסם בגוף העוף ובביצים. 

העופות ממשיכים לאכול עד שהם נעשים,שבעים" באנר¬ 
גיה, בלומר, חם חדלים לאכול כשצרביהם האנרגטיים באו 
על סיפוקם, אף אם בשעה זו עדיין לא התמלאו צרכיהם 
למרכיבי-המזון האחרים הנ״ל, או אם עברו כבר על צרכיהם 
בחמרים הללו. קיים יחס אופטימאלי בין המתכונת האנרגטית 
לבין שיעורי המרכיבים האחרים במנודהמזון. יחסים אלה 
ידועים יפה לגבי החלבון, אבל טרם עובדו לגבי חמרי־המזון 
האחרים. יחם זה הוא צ ריביות ר לגבי אפרוחים צעירים, 
מתרחב בתקופת הפיטום, רחב עוד יותר במסילות, ורחב- 
ביותר בפרגיות, באופן שבתקופת־גיל זאת צריכת החלבון 
היא הנמוכה-ביותד. בשנים האחרונות איבד, לגבי הזנת- 
העופות, .החלבון הכללי" חלק ממשמעותו, וקיימת מגמה 
להתחשב יותר בחומצות־האמינו הבודדות, אבני-הבניה של 
סוגי־החלבון, שבמה מהן חיוניות לעופות ואין ביכלתפלסנתז 
אותו בעצמם. שתי חומצות־האמינו מתיונין ולייץ, למשל, 
קיימות כבר בצורה סינתטית, בכמויות ובמחירים מסחריים, 


435 


לול 


436 


בשם שרוב הויטמינים מוספים למזח העופות בצורה הסינת¬ 
טית׳ הנוחה והזולה יותר׳ ללא הפסד יעילות או זמינות. 

חשיבותה של מתכונת־האנרגיה במנות־המזח של עופות 
משמשת הסבר׳ מפגי־מה הוצאו מהן בל חמרי־המזח דלי- 
האנרגיה, כגח סובי־חיסה או שעודה. במגפה זו, להעלות 
את מתכונת-האנרגיה, אף מוסיפים למנות אלה המרים שומ¬ 
ניים, כגח חלב בקר בחדל, ותוצרי־לואי של זיקוק שמן- 
מטבח ("סופסטוק") בארץ. 

פרגית מגזע לגהזירז אוכלת ב 10 ק״ג מזון מגיל יום ועד 
להתחלת ההטלה. תרנגולת לגחירן בקצב הטלה מלא צורכת 
ב 110 גרם מזח ליום בחורף וב 100 גרם בקיץ, ולגבי תרנגולת 
בת הכלאה ביז לגהורן וגזע כבד־יותר — המספרים המקבי¬ 
לים הם גבוהים ב 10 גרם׳ בערך. תרנגולת כבדה מגזע 
פלימות־רוק אוכלת מעל 150 גרם ליום. לשם גידול פטימים 
מגיל יום ועד לשיחיק דרושים כ 4 — 5 ק״ג מזח׳ לסי גיל 
העוף ומשקלו בשעת השיווק, עונת־השנה ומתכונת־האנרגיה 
של מנת־המזח. 

רביה והדגרה. תרנגולות מתחילות אח הטלת הבי¬ 
צים בגיל 5 — 6 חדשים, ולאחר כשנה יורד שיעור ההטלה 
עד, שבדרך כלל, רצוי להחליסן במסילות צעירות. תקופת 
החיים של התרנגולות נמשכת, איפוא, רק כשנה וחצי, ושל 
פסימים רק כ 10 שבועות. 

ב רב יה טבעית מזדווגים התרנגולים באופן חפשי עם 
התרנגולות, בדרך כלל בשעות אחה״צ. לשם הפריח סובה 
מייחדים תרנגול לגהות אחד ל 15 תרנגולות! בגזעים הכב¬ 
דים יותר היחס הוא 10:1 . כשמוחזקות התרנגולות בסוללות- 
הטלה, אפשרית הפיכתן לעופות־רביה רק באמצעות הזרעה 
מלאכותית. שיטה זו מעשית, לע״ע, רק בארצות מועטות 
(ישראל ביניהן). בזרעו של תרנגול אחד אפשר להזריע 
בממוצע שנתי כ 70 תרנגולות. 

בשיטת ההדגרה המלאכותית ניתן לקבל אפרוחים 
בכמויות ובמועדים הרצויים ללולן. את ביצי־הדגירה שוטרים 
בתנאים קרירים לא יותר מ 7 ימים לפני הכנסתן למדגרות, 
שם הן נשארות 21 יום בתנאים פיסיקאליים אלה:( 1 ) דרגת־ 
חום של כ * 37.5 , והפחתה של • 1 בשעת הבקיעה, הוא התנאי 
החשוב מכולם!( 2 ) לחות יחסית די גבוהה ( 60% — 50 ) לוד- 
סות ההתאדות מהביצים. דרגת לחות נמוכה או גבוהה מפחי¬ 
תה את שיעור הבקיעה. כשהלחות נמוכה מדי בוקעים אפרו¬ 
חים קטנים, כשהלחות גבוהה סדי קטן תא האודר בביצה, 
והעובד ״טובע״ בזמן הבקיעה! ( 3 ) איוותר מספיק כדי 



לאפשר נשימה תקינה 
לעוברים המתפתחים! 
( 4 ) גלגול הביצים כל 
4 — 6 שעות כדי להב¬ 
טיח תנוחה נכתה ב- 
שלבי־הגדילה השתים 
של העוברים. בחוסר 
תנועה, עלול "תא 
הנבט' להדבק אל 
קחם־הביצה ולגתם 
למותו של העובר. כדי 
למנוע התרבות חיד־ 
קים בתנאי החום והלחות נשמתם סדרי תבתאה קפדניים 
במכוני־ההדגדה. 

לאחר הבקיעה מקבלים האפתחים הרכים חימום נוסף 
עוד 3 עד 6 שבועות, בבתי־האימון (ר׳ לעיל). 

מחלות. בגלל התכוז הגדול של אוכלוסיית העופות 
בל" חמורה היא סכנת התחלואה בהם. בשנים האחתנות 
חלה יתדה ניכרת בהופעתן של מחלות תזתתיות (תרעובות 
תזתתיות והרעלות), אך מסתמנת עליה בשיעור המחלות 
המידבקות, ובמספד ארצות התהגו הסדרים תברואתיים אי- 
זורייס, כת למנוע את המחלות. 

המחלות המידבקות הקשות ביותר לל׳ הן אלה 
הנגרמות ע״י נגיף: דבר עופות, ניוקאסל, אבעבועות, 
דלקת מידבקת של הגתן וקנה הנשימה, הברונכיטיס המידבק 
ודלקת המוח וחוט-השדרה. תכונות משותפות להן: ( 1 ) הן 
מתפשטות, בד״כ, במהירות ומסתיימות במות העוף או 
בהחלמתו הגמורה ( 2 ) קשה, בד״כ, לאבחן אותן במעבדה 
( 3 ) לתרופות אין השפעה ישירה על מהלכן( 4 ) ניתן למנען 
ע״י שימוש בתרכיבי-חיסון. — מחלת נירקאסל, שהיא המ¬ 
פורסמת שבכולן, מאופיינת ע״י שעור תמותה גבוה. מסימ¬ 
ניה : נשימה מאומצת והפרעות במערכת העצבים. בתרנגולות 
שלא מתו—נגרמת ירידה בהטלה, עד להפסקתה הגמורה. 

המחלות המידבקות הנגרמות ע״י חיידקים כוללות: 
שחפת (ע״ע), פולורום (ת 1 עז 110 ט?), טיפואיד, פאראטיסו־ 
איד, חולירע וגזלת מידבקת. המשותף למחלות אלה: ( 1 ) אין 
קושי, בד״כ, בקביעת אבחנה מדדיקת, ( 2 ) החיידקים רגי¬ 
שים לתרופות, כגון סולפה והמרים אנטיביוטיים, אולם עפ״ר 
הריפוי אינו מונע את העופות המבריאים מלשמש "נושאי- 
מחלה". 

גורמים אחרים לתחלואה: טפילים פנימיים. הקשה שב- 
מחלות הנגרמות על ידם היא הקוקסידיחים ( 110$1$ > 00001 ), 
הנגרמת ע״י חד־תאיים התוקפים את רירית המעיים. טפילים 
אחרים: תולעים עגולות ותולעי סרט למיניהן. טפילים חיצו¬ 
ניים : כינים ( 40 — 50 פינים), אקריות וקרציות. חד״תאיים, 
הנמצאים בדמו של עוף נגוע והמועברים באמצעותם של טפי¬ 
לים חיצוניים, גורסים למחלת הספירוקטוזיס (- 1x00116 *ז 25 שש 8 ^ 8103 ) ובלטסודל הקטן הלבן 
( 1 176 ר*\ 801311 8611591116 ! טופח באה״ב). 

הזנה. ההודי דורש כ 30% יותר חלבון מעופות אחרים 
ועד שנלמדה עובדה זו קיים היה קושי בגידולם ונראה היה 
שהוא מצייד מומחיות גדולה יותר מזו הנדרשת לגידול 
עופות אחרים. — רביד. והדגדה. שני חידושים יסודיים 
תרמו המחקרים בעשור האחרון: 1 ) הטלה בקיץ. ההודית 
היא מטילה עונתית בעיקרה (בחדשים אוקטובר—מאי), 
בדומה לאותה, אולם ב״שיטת החשכה" הצליחו לקבל גם 
הטלה קיצית. נוהגים להחזיק בחושך נקבות בלבד בתקופת 
הבגרות המינית (בגיל 20 — 30 שבועות) במשך 18 שעות 
ביממה, ובדרך זו לייצר חומר־רביה (ביצי־דגירה ואפרוחים) 
ולשווק בשר טרי כל השנה. כיום נוהגת שיטה זו באה״ב, 
אנגליה, קנדה וישראל. 2 ) פיתוח גזעים רחבי־חזה. השבחה 
זו גרעה אמנם מתכונות הרביה, אך מתגברים על כך ע״י 



1 2 

!ומר 7 . גזעי־חוריים רחבי־חיו,: 

1 . 810024 1 ) 8143514 1 ) 8103 , 2 4 ) 79111 814351:03 81034 


— הזרעה מלאכותית בכל 10 — 14 יום. תקופת ההדגרה 
28 יום — היא מלאכותית ברובה. 
הגידולבישראל. משום יתרונות בשר ההודי משמש 
הוא בארץ תחליף חשוב לבשר בקר ומתחרה לו במחיר 
(ברוב הארצות זול יותר בשר בקר מבשר הודיים). כבר 
היום משתווה כמעט צריכת בשר־ההודי בישראל ( 3 ק״ג לנפש 
בשנה) לזו שבאה״ב ( 3.7 ק״ג) — הארץ הקלאסית לגידול 
הודיים (ב 1966 גודלו בה 115 מיליון עופות). עד 1956 גידלו 
בישראל בעיקר את השושרות האמריקאיות הזהובות. אח״כ 
נתבסס הגידול ברובו על שושרות רחבות-חזה לבנות. כיום 
נאמד הייצור בכ 10,000 טון בשר חי לשנה. ב 1967 יוצאו 

300 אפרוחים. x100 כ 

אווזים. הזנה. השתי העיקרי הוא בצריכה מוגברת 
של ירק (עד 100 ק״ג ב 8 שבועות) בתקופת האימון והגידול. 
רביד. ו ה דג רה. האווזה מטילה רק בחורף ובאביב. 

עד כה לא הצליחו להאריך או לשנות את חדשי ההטלה אלא 
במידה מעמה. מאידך הצליחה ההבחתז המודרנית להעלות 
(811611113011) את רמת ההטלה בייחוד בגזע ריינלאנד 
,(130(165) הגרמני, שמשמש באירופה להצלבה עם ל א נ ד ס 
שמוצאו מגזע טולוז ( 111011$€ ס 1 ׳) הצרפתי. בשיטת ההדג¬ 
רה — הנמשכת אצל האווזים 29 — 32 יום — הושגה התקדמות 
גדולה ב 20 השנים האחרונות ומרבית הארצות המגדלות 
אווזים מדגירות באופן מלאכותי (בארצות הבלקן ובצרפת 
עדיין נהוגה, באורח חלקי, הדגרה טבעית). — הזרעה מלא¬ 
כותית נהוגה, בקנה־מידה נסיתי בלבד, בצרפת ובהתגאריה, 
ואף בישראל נעשו נסיתות מעטים. השלוחה החשובה-ביותר 
של גידול האוחים היא פיטום לייצור כבד-אווז. כבד אווז־ 
מפוטם היה ידוע כבר לרומאים, אך הפיטום התפתח מאוחר־ 
יותר, בעיקר בצרפת. כבר במאה ד. 16 מתארים מ 1 נטיין 
ורבלה ייצור כבד־אווזים. השיטות השתכללו ובמשך הזמן 
הוקמה תעשיית שימורים ענפה של ממרח כבד־אווזים, בעיקר 
בדרום־מערב צרפת. צרפת מייצרת כ 600 טון ממרח-כבד 
לשנה. מחצית מכמות הכבדים הבלתי מעובדים מייבאת 
צרפת — בעיקר מהונגאריה. לאחרונה החלה גם ישראל 
לייצא כבדי־אווז והיא מתחרה בהצלחה בארצות בעלות 

מסורת ארוכה. 

כשהאווז הוא בן 8 — 24 שבועות, ניתן לפטמו למטרת 
ייצור כבד גדול. הפיטום נעשה ביד או באופן מכאני: מלעי¬ 
טים את האוח בתירס שלם, מבושל למחצה, בתוספת מעט 
שמן ומלח. כתוצאה מהזנה אינטנסיווית זו גדל הכבד לאחר 
20 — 30 יום, ומשקלו מגיע ל 400 — 800 ג׳ ויותר והוא מכיל 
כ 50% — 40 שומנים. — וע״ע כבד. 
סשק העופות", ירחון מוצא ע״י ארגון מגדלי העופות ביש ¬ . 

5 ]. 1^1315(14 ראל! ש. בורנשטיין, הלול, תשי״ח! .מ.!-״ 

>431(111, ¥4401/02 367711 ¥00 , 101 ^ 13 . 79 ., 1 ;* 1949 , 4711 ( £477 ן ■ 
11114)1 0/141 170 40/4411711442 0/ 01401949 י< 4 )," 1 0/141 471 ^־ ; 

,4.. 18 ? ; 1949 ,£££ {/ 410141 ¥110 , 4 ( 8010300 .( . 4 , 1 ) 30 ״ . 
1401(, 047141.(1 4 < [ - 401300 ) 1-10 .£ ; 1949 , ¥044/1 4/10 /ס . 

0\11111 . 14 . 4 < ,' 1951 ,! 0/044/1/41 / 8/0110 511441 ) 54400 ,ח 1 ״ , 
¥014(02 8/0041 111,10 8 . 4 < — ) 81101 64 .£ ;* 1952 ,!ן 71 ו , 
¥14140/1002 0(70/(4440/1 417141 34*77*£479/10 . 8 . 14 ; 1955 ,! 471 מ - 
(41 - £. 1960 , ¥04401400 44/141 5010/400 ,׳(־ ¥04411 7 ,) £301 .א '; 

1£1910£ .? 1 ,/ 9 ; 1960 , 20 ^ ¥7011 714/44471 ¥140 , 80103008 ״ , 
¥014140)1 19 !4404410/1, 1963*; 14. £. 8145141-1 841111,3114 14 ״ , 
01504150! 0 / ¥044140)/, 1965*; ?. 1 ! 1 (!/¥ 711/141 71 , 14 ) 011 ) 8 .ם  01 ' 71 711/0 , 5011 חזסו! 1 .( 1 

, 1953 ,״£ .? 10 > 00 / 101 } 11 ) 10 - 01 > 1 * 1 ,!זז£} 3 [ .? .זו ; 1951 
. 1955 , 1-0 ,. 1 .? , 1 ־ 41111 * .א 

א, לי. 

לולב, ע״ע סכות, חג ה־. 

לולוס, רימוךום—ספרד׳ 1-011 " 16 ״ 83 ו לאט׳ -" 1 !ומ 31 מ 
11115 ״,£ 1115 ) — ( 1234 בערך — 1315 ), מטיף קאסא־ 

לאני, פילוסוף נוצרי ומיסטיקן. בן למשפחת אצילים מבר¬ 
צלונה, שנתלתה אל המלך וזיעה 1 בכיבוש מאיורקה ונשת¬ 
קעה שת ל׳ הצעיר גדל באי שמיעוט מוסלמי נשתייר בו 
גם לאחר הכיבוש, ומשום־כך, אף שחינובו דמה לזה שקיבלו 
בני האצולה, מקורב היה לתרבות המוסלמית ולשפה הער¬ 
בית. ל׳ נמשך מאד לאמנות החריזה, לסי כללי המסורת 
הפמבגסאלית, והוסיף עליה השפעה מסתימת מן השירים 
והמוסיקה הערביים. בהיותו בן שלושים חל שתוי פתאומי 


בדרך חייו. כפי שהעיד בעצמו, הופיע לפניו ישו הצלוב 
בהיותו עסוק בחדר עבודתו בחיבור אחד משירי עגבים. 
משחזר תגלה לו חזיון זה חמש פעמים, נטש את דרך חייו, 
מלאי ההבל והחטא, וסנה לחיי פרישות. בצד התבוננותו 
המיסטית־דתית, ראה את יעודו בהפצת הנצרות בדרך 
השכנוע וההטפה בין הבלתי-מאמינים, במיוחד המוסלמים, 
שישבו גם במאיורקה. לצורך זה הקדיש ל׳ שנים רבות 
ללימוד הלשון הערבית, הפילוסופיה והתאולוגיה הערביות, 

אחדות מיצירותיו הראשתות אף נתחברו על־ידו בערבית, 
כגת "ספר ההתבתנות באלהים". זוהי יצירתו המיסטית האת 
טוביוגדאפית הגדולה, שנכתבה לפי דוגמת ה״וידויים" של 
אוגוססינוס הקדוש, בסיגנת מלא רגש, והיא רצופה התפרצו¬ 
יות לוהטות של אהבת אלהים וחזרה בתשובה. הטכסט הער¬ 
בי אבד, ובידנו נמצא הטכסט הקאטאלאני, ־״ס ;;' 4 £1106 1 :> 
0611 60 0 !ס 13 <ןומש 1 , שנכתב בידי המחבר עצמו. כן כתב 
בערבית ״ספר עובד האלילים ושלושת החכמים״ ( £1106 61 
15 * 53 65 •!! * 10 6 860111 161 >}. יצירה זו היא בעלת אופי 
אפולוגטי, מעוצבת במסגרת שהיתח נפוצה בתקופתו של 
הסופר: אדם כופר או עובד אלילים סונה אל שלושה חכמים: 
יהודי, נוצרי ומוסלמי, ומבקשם לתאר לו את עיקרי דחם. 
הדעה, שיצירה זו הושפעה מספר "הכוזרי' לר׳ יהודה הלוי, 
אין לה על מה לסמוך. הדמיון מצוי רק במסגרת החיצונית 
שבשתי היצירות. 

בתרגום תהאסת אלפלאספה ("הפלת הפילוסופים'} של 
אלגזאלי(ע״ע גזאלי), הוסיף ל׳ לתורת ההגיון של התאולוב 
הערבי הנודע נקודות־מבט האפייניות ללוגיקה הראליסטית 
שלו, ואלו שימשו בסים לספרו הנודע 013803 5x5 , ("האמנות 
הגדולה״), או 0111013 61 6153115 * 51101 !\, (.האמנות העול¬ 
מית והאחרונה"). הלוגיקה שב״אמנוח הגדולה" אינה הלוגי¬ 
קה הפורמאלית שעליה נתחנך ל׳. חיבות מניח בסיס מטא¬ 
פיסי, המצמצם את כל הידיעות למספר קטן של עקרונות 
כלליים, ואחת שנקבע כראוי סדרם ההיירארכי והיחס ביניהם. 
הם נותנים ביטוי לאמת הצתפה במדעים השתים. ל׳ לא נלאה 
מלחבר גירסות שתות, בקאטאלאנית ובלאטינית, לאותה 
61-113115 * 3 * 6011 * 510 !^ ("אמנות המגלה את האמת"), שב¬ 
אמצעותה ביקש להסביר את הדוגמות והמסתותן שבאמונה 
הנוצתת. ביצירה זו תוססת את המקום המרכזי תורת תארי 
האל, וראויה לציק ההקבלה שבק ה 1180113165 > של ל' לבין 
תורת הספימת של המקובלים היהודיים. ייתכן אמנם של' 
הושפע, כסי שביקשו להוכיח ח. ריכרה ומ. אסין־סלסיוס, 
מתודת החצ׳רה הערבית, אך עובדה היא, של' קיים יומי 
ידידות עם חוג הוגי הדעות הדתיים היהודיים בקאטאלתיה, 
כגק הרשב״א ור׳ אהרן הלוי נה קלארה, אשר מפיהם למד, 
ככל הנראה, את יסודות הקבלה. והתאימם לשיטתו שלו. 

ל׳ היה חדור הכרה עזה במקוריות שיטתו ובחידוש שבה. 
בסדרת יצירות שחיבר על נושאים מדעיים שונים כגון: 
13 ־ 0600160 3 * 10 < (״גאומטריה חדשה״), 11003 > 16 א 3 * 10 < 
(״רפואה חדשה״), 4500000113 , 3 * 10 < ("תכתה חדשה"), 
יישם ל׳ את שיטתו החדשה. אולם אק בהם כל חידוש חץ 
מהשימוש בתורתו המיוחדת. חח מיצירותיו הליריות והספ¬ 
רותיות׳ ביניהן ״ 06 16 > 00015 ! 060 £15 ("מאה שמות האל"), 
כתב ל׳ יציתת רבות בעלות אופי אפולוגטי, במקחד נגד 
האה־ואמם (ע״ע אבנרשדיים) דהתאודיה שלו על האמת 
הכפולה, נגד המוסלמים ונגד מינים נוצריים. ב 1305 כתב גם 



445 


לולדם, רימונדוס — לומכרדו 


446 


יצירה אפולוגטית נגד היהודים: בזממסס 15 ם 1103110 זשזק 
(״ספר הדרשות נגד היהודים״) — י״ל 19571 . 

כל היצירות הללו בנרות על פי דרכו הלוגית המיוחדת 
של ל/ והן כתובות בסיגנון אפייני לו, בנימוס ולבניות 
אצילה. ממיתתו הרבה לרעיון הפצת הנצרות ולשכנוע הכר 
סתם בצידקת הבשורה הנערית הביאתהו לידי פולמוס עם 
חכמי הדת המוסלמיים שבבוגי (תוניס) ושם נסקל למוות 
עי׳י המון מוסלמי מוסת. 

העאות של כתביו: 1938 — 1906 ,. 01 * 5 20 ,- 1 .) 401 0111-03 
(נמשך) 1 42 — 1721 ,. 01 ׳! 8 , 5312111801 . 1 . 1 ) 0 ,גזסקס 

י. בער, חוידות היהודים בספת הנוצרית, 109 ואייך. 
חשי׳ם ג * י. ם. מיליאם ואיייקרווה, תודח תארי האי שי 
דאסח לול ותורת הספירות (ספר־יובל ליצחק בער), 
חשכ״׳א * ר. י, צ. ודבלובסקי, ,ספר הדרשות על היהודים" 

לר. ל׳(תרביץ, י״ב), חשכ״ג!. 8 1013 ) . 801 ) *״״*)**״ */״? 

.£ ; 1915 ,( 15 , 831-001003 110 35 ־ 1 ) 10 8110035 110 . 40341 
.] 84 ,ז ; 1926 , 8. (0101. 410 111001. 03111., 1X1 ״״ 1 ,£- 1 ק £008 

- 5515110 . 105 !/ ■ 0 \ 5$000 ) . 1105 [ 10 ) 4 , 401311 ץ 0301-01-35 

. 1939 , 233-661 , 1 ,׳ 41 01 111 \ 51£105 105 15 ) 150 

י. מ, מ. ו. 

אלץ, ע״ע עקןמים, קןוים, 

לולים, ריצ׳רד— 1300 ־ 7 ^ 1 1 * 810113 — ( 1618 , וולות׳ 
— 1658 ׳ לתדדן[ז]), משודר אנגלי אחר סיום 
לימודיו באובספורד, נתפרסם ל' כאחד מטעי המשורתם 
שפיארו את חצרו של צ׳רלז 1 (ע״ע). כשהסתכסו חמלו עם 
הפארלאמנט, שמר לו ל׳ אמונים, וב 1642 נאסר על ערן 
הגשת עצומה לטובת המלך מטעם המלוכגים של קנט, גם 
לאחר שנשתחרר, המשיך לחמוך במלוכנים, נפצע במצור 
ךנ!קרק ( 1646 ) ונאסר שנית ( 1648/9 ). ב 1649 , בזמן מאסת 
השני, הופע ספר שיתו 13x3513 . אחר שכילה את רכושו 
למען המלך, בילה ל׳ את עשר שנותיו האחתנות בבתדות. 
שירתו משקפת היטב את הערכים שבהם האמין ולמענם חי: 
הנאמנות למלך, הכבוד האישי והשקפת העולם האתסטו־ 
קרטית. פירסומו בא לו בעיקר משיתם ליתים אחתם, 
המצויינים ביפים, כגון גו 1$0 ז? 01 סז £ , 3 > 4.1111 0 ־ 1 ׳ ("אל 
אלתיאה, סן הכלא״). שיתו (_ 8.1 0£ 00015 ? שוך!) יצאו 
לאור ב 1930 . 

00 5 ) 0 * 154 ( 10 115 004 1515 ?$ ■ €511101151 7/50 , 1331-111131111 . ¥1 . 0 
. 1925 . 1618-1658 . 1 . 8 (ס );•׳ס׳*! 004 )(ב 1 15 ( 5 

לולךדים, אלךך־זם, ע״ע ויץליף, ג׳וץ. 

ל.ולד ס — 5 ! 0110 ׳ 5 ש^ 1 — ("המשווים"), תנועה דמוקראטית 
באנגליה באמצע המאה ה 17 , בתקופת מלחמת 
האזרחים והרפובליקה. תנועה זו קמה ב 1645/6 בחוגי הקי¬ 
צונים שבתומכי הפאדלאמגס בלונדון ובסביבתה. היא התפ¬ 
שטה במהירות כתעאה משלושה גורמים: נצחונה של כת 
האינדפנךנטים (ע״ע ק 1 נגךגציונליזם), מעמדו של הצבא 
ואישיותו של מנהיג הל/ ג׳וך לילןדן(ע״ע). האינדפנדנטים 
טיפחו כלפי השלטון גישה ביקרתית בצבא — שהיה לו כוח 
מתני רב — שלטה האינדפנדנטיות, ורעיונותיהם של הל׳ 
מצאו בו מהלכים. "מעצת הצבא" שנבחרה ב 1647 והשתתפו 
בה גם חיילים פשוטים ותעמלנים, היחה מורכבת ברובה 
מאנשים שהושפעו מהל/ גוף זה פירסם את "הסכמת העם" 
( 10 קס 0 ? ס* 0£ :> 1011 ! 001 ז 48 ), שנעדה לשמש כעין "אמנה 
חברתית" כבסים למבנה הדש של המתנה. מסמך זח משקף 
את השקפותיהם של הל/ שבעיקרן לא נשתנו אח״כ. 


הל׳ דגלו במשטר שבו יבוטלו המלוכה ובית הלורדים; 
בית־הנבחתם יהיה הגוף התבוני במתנה, תינתן זכות־בחירה 
כללית לגב תם לסארלאמבט שייבחר כל שנה או שנתיים! 
דצנסראליזציה של סמכויות השלטון ומתן סמכויות נרחבות 
לרשויות מקומיות! שוויון הכל בפני החוק, חופש דת והת¬ 
ארגנות דתית, הפרדת הדת מהמדינה, ביסול הסעשתת לכנ¬ 
סיה והמונופולין המסחתים, ואיסור גיוס חובה או אכסח 
חיילים בבתי אזרחים. היה זה כפעם הראשונה בהיסטוריה 
של העולם הנעת שהיסודות של הדמוקראטיה הפוליטית 
נוסחו בבהירות כזאת, ללא זיקה לדת, ויש לראות בל׳ את 
המפלגה הפוליטית הראשונה באירופה המודרנית. הל׳ ניהלו 
תעמולה סעדת והפיצו עלונים כת לעשות נפשות לדעותי¬ 
הם, אולם הצליחו בכך רק בקרב הצבא וב? תושבי לונדון. 
גם על הצבא לא הצליחו להשתלט כליל, ודבר זה סופו 
שהכתע אח הכף נגדם. קולמול (ע״ע) הבין, שדרישת הל׳ 
לשוויון פוליטי סוסה שתביא לדרישה לשוויון חברתי. אחרי 
העאתו של המלך צ׳אדלז 1 להורג התקוממו הל׳ נגד שלטון 
היחיד של קרומוול, והוא תכאם. כמה ממנהיגיהם, ולילברן 
בראשם׳ נאסרו לזמן־מה. אחת 1650 הצטרפו הל/ רובם 
ככולם, לכיתות דתיות שונות, ונעלמו מהחיים הציבוריים 
יש להבח? ב? הל׳ לבין ״החופתם״ (*•״ 0188 ), שקראו 
לעצמם "ל׳ אמיתיים", דגלו בשוויון חברתי מוחלט, ממשטר 
בעל אופי אוטופי-קומוגיסטי, ה״חוסתם", שנקראו כך על 
שום שיצאו לעבד אדמות בור לא-לחם, הקימו מעין קומונות 
בכמה מקומות באנגליה. תנעה זו, שאיימה על הסדר חחבת 
תי, נרדפה ע״י קרומוול באכזתות רבה. 

הל׳ ו״החופתם" זכו בהערכות שתות ע״י ההיסטותונים. 
בעבר נטו לראות בתנעות אלו תופעות חולפות בתקופה 
סערת, אך לדעת היסטוריונים מודרניים השפיעו הל׳ ו״החר 
סתם" על התנעות הראתקאליות במאה ה 19 , ובייחוד 
מודגשת השפעתם של "החוםתם* על תפרט אויאן(ע״ע). 

, 1647-1653 55 ) 750 ״ 2 ) 78 ■(. 041 ) 31,105 ( 1 .ס-- £331101 .ז&ו 
... (ס 4 ) 45510 '*! ) 58 [ 0 ? 1155505 4 :■■ 1 ) 78 , 131111 ? .[ ; 1944 
. 1955 ,ס?/ 10 ס'*\ 411001 '*! , 5400 ) 05 6054 ) 115 ,) 64450 ( 10 080 ( 


ג ד. ג. 

אמבגו, ע״ע מתנת, 

אמבךדו ( 10 )- 31 לת 1 <* 1 ), שמה של משפחת פסלים וארדי־ 
כלים תציאנית, שהטבעה אח חותמה על הארדיב- 
לות על העיטור הפיסולי בוונציה, פרא רה וכל חבל־ונסו 
במאות ה 15 וח 16 , החשובים שבבני-המשפחה הם: פיטרו 
(סימס!?) ל׳ ( 1435 ״, קאת־ 
בה, לומבארדיה — 1515 , 
תציה)! ושני בניו: טוליו 
( 111110 ־ 1 ׳) ל׳ ( 1455 ״, ונציה 
— 1532 , שם)! ואנטוניו 
( 40101110 ) ל' ( 1458 ״, 
פרא רה — 1516 ״, שם). 

פעילותו המוקדמת של 
פיטרו ל׳ כפסל היא בכנ¬ 
סיית אנטדניו הקדוש בפא־ 
תבה ( 1464 — 1467 ). ב 1467 

בערך התיישב בוונציה _ 

ושם תיכנן ופיסל מצבות 

, איטו 1 ל 1 םפארד 1 : פנסיית סאגטת 
קבורה עיטורים אדדיהליים: סאריה ךאי סיראשלי בוונייוז 





447 


לומברדו — לומבדוזו, צ׳זרדז 


448 


בכנסיית ©אן ג׳ובה ( 1470 ), אשר בה ניכרות עדיין יפה 
השפעות הפיסול העיטורי של פירנצה! בכנסיית הפרא־ 
רי( 1475 ), בכנסיית מאנטי ג׳ובאני א פאולו( 1476 — 1481 ). 
יצירת המופת האדריכלית של פיטרו ל׳ היא כנסיית סאנטה 
מאריה דאי מיראקולי — פנינת חמד של העיטור הארדיכלי 
בסיגנון הוונציאני הוא בנה גם את החזית המעוטרת בשיש 
פוליכרומי ובאפקטים פרספקטיוויים של ה״סקואולה די סאן 
מארקו". במרבית יצירותיו נעזר בשני בניו. 

בסיגנונו הבשל של טול יו ל׳ ניכרות כבר השפעות 
הקלאסיציזם של הרנסאנס המאוחר, המתבטא, בין היתר, 
בטכניקה אלגאנטית ומשוכללת של תיאור הדיוקן, אך 
בהבעה קרה ואקאדמית — למשל, המצבה המפורסמת 
לגוידארלו גוידארלי ( 1525 ! ראונה, אקאדמיה). 

אנטוניו נשאר נאמן לסיגנונו של אביו. הוא פעל 
בשנותיו האחרונות בפרארה, בשרותו של הדוכס אלפונסו 
ד׳אסטה. 

0 £ .£ . 0 ; 1860 ,״! .? 31 ¥1111 , 022 ג 1 זז 6 ״ 1 .ד 

. 1955 , 1X5 ,גזזח^/י £)ז£) 1X1:111 )¥ 

א. רו. 

לומבךז*יה ( 113 >ז 3 < 1 מו<^ 1 ), מחת מנהלי ותבל היסטורי 
בצפון איטליה, בין גבול שוויץ בצפון לבין מחח 
פןמונטה במערב, מחוז אמיליה־רומאגיה בדרום, ומחוזות 
טרנטו־אלטו־אדיג׳ה ווןט 1 במזרח. שטחו 23,808 קמ״ר ובו 
7,941,000 תוש׳ ( 1965 ) — המאוכלס והצפוף במחוזות באי¬ 
טליה. מחולק ל 9 פרובינציות הקידוח על שם בירותיהן: 
ברגמו, בלשה, מילנו, מנטובה, פדה, קומו, קךמ 1 נה (ע׳ 
ערכיהן), ורזה וסונדדיו. נקרא ע״ש הלגגוברדים 
(ע״ע). 

המחוז המנהלי של היום אינו חופף בדיוק את האחור 
הגאוגראפי הנקרא בשם זה. גבולותיו של זה האחרון הם: 
בצפון— רכסי האלפים, בדרום—הנהר פו, במערב— ימת 
מג׳ורה ועמק הטיצ׳ינו, ובמזרח — פרשת המים בין הנהרות 
צ׳ודאלה־אדאמלו, אגן ימת גרדה ועמק המינצ׳ו. המחוז 
המנהלי ההיסטורי כולל נוסף על כד אמור נרחב בין הבהרות 
סזיה וטיצ׳ינו(לומלינה), ושטחים מעבר לפו באמורי פאוויה 
ומאגטובה׳ אך לעומת זאת נמצאים כמה מחלקיו — עמק 
הסיצ׳ינו ועמקים אחרים, קטבים יותר, המסתעפים מפרשת־ 
המים הגדולה של האלפים לצד דחם — בתחומה המדיני 
של שוויץ. מבחינת המבנה מתחלקת ל' לאמור הרח בצפון 
ולאמור מישוח בדרום. 

הנהרות, לאחר שהם עובדים אח אמור ההרים, בו נקבע 
כיוון זרימתם ע״י העמקים, פונים כולם לדרום־מזרח וחוצים 
את המישור בכיוון המקביל כמעט לכיוון הם 1 . מהם ראדים 
לציון: הטיצ׳ינו. האדה, האוליו והמינצ׳ו, היוצאים מן הימות 
מג׳ורה, קומו, אי;או וגרדה. לאחר שהם מבקיעים לעצמם 
דרך בסחף הקרחונים הרב שהושקע במוצאי עמקי האלפים 
בתקופת הרביעון, הם נכנסים למישור, כשהם זורמים באפי¬ 
קים עמוקים מסביבתם בין מדרגות אלוביאליות, המשתפלות 
בהדרגה עד שהן מתמזגות במישור. ל׳ עשירה בימות מכל 
שאר חלקי איטליה. 

בשל מקומה בלב מישור הפו, בפתחיהם של כמה מעבחם 
אלפיניים רבי-תנועה ובצומת דרבי-התחבודה החשובות ביד 
תר באיטליה הצפונית, מילאה ל׳ מאז ומתמיד — ומוסיפה 
למלא — תפקיד מדיני־צבאי, ובעיקר כלכלי, שחשיבותו 



?ומפרדיח: נוף קרחוני טיפוסי בעטה וא 5 ט 5 עח, יוב 5 ו ש 5 הארה 


חורגת בהרבה מעבר לגבולותיה. בירח ל׳ והחשובה בעריה 
היא מילנו (ע״ע), השניה בגדלה בערי איטליה. 

החקלאות בל׳ מצטיינת במיכון נרחב ושיטות מתקדמות 
של השקיה ודישון. הגידולים העיקריים: חיטה, תירס, אוח, 
סלק־סוכר וגפן, הפשגשגים בשטחי שלהק באיזור המישורי! 
באיזוח הגבעות מצויים שטחי־מרעה מטופחים לגידול בע״ח 
(בקר וחזירים). חשובים ענפי המסחר, הבנקאות והביטוח, 
אך הענף הכלכלי העיקרי הוא התעשיה, המפותחת בכל 
ענפיה. החשובים בין תחומי התעשיד,: טכסטיל (משי, כות¬ 
נה, צמר, אריגים מלאכותיים), מכאגיקה (קטרים, קרונות, 
מטוסים, מכוניות, מנועים, ציוד תעשייתי, מכונות ומכשי¬ 
רים חשמליים), כימיקאלים, מזון (גבעות) ודפוס. מפותחת 
גם תעשיית ההנעלה, הרהיטים, מוצרי צמג ופלאסטיקה, 
הקראמיקה, הנייר והצעצועים. כלכלתה הפורחת של ל׳ 
מושכת אליה כוח עבודה מקצועי ובלתי-מקצועי מאיזורים 
אחרים באיטליה, בעיקר מוונטו ומאמיליה-רומאניה, שהם 
אמורים חקלאיים מדורי־דורות, וכן מאיזורי השפל הכלכלי 
שבדמם. 

היסטוריה: ע״ע איטליה, עט׳ 3 ־ 732 , והערכים המתיית* 

סים לערים השתות בל׳. 

יהודים: ר׳ הערכים המתייחסים לערים השואות בל/ 

, 1180111 ־ £1 £ - 80451 . 8 . 3 > ; 1925 ,.£ 0113 1111011 ! ,ם 0 )זנ £11 £ 

£ - 80110551 .ד ; 1925 , 1111 ) 11103 ) 111 ) 111111 ״ 1 ) 13111110 

, £150 '\ 1 ח 3 )'£) .£ מ! ) 01021011 ק 0 ק 1111 ) 3 011111 ) 0 121 ,ג 0111£5 

; 1952 ,£ 110 ) 3 10 ) 0 ) 0/1 £ 0011011110 ' 0 , 0 ) 80112 . 0 ; 1951 ,( 32 
. 1954 , 1-11 , 10113 1 ) 11 ) 311 ) 0 ( 00011 , 1 ) 80111111 .£ 

א. כ. 

לו^רהו, ךזך 1 ז — 1835) —052(0 1x1111131:050 , ןמנה 
— 1909 , טורינו), פסיכיאטר, וקרימינ 1 לוג, יהודי. 

חונך באתיברסיטות פאוויה, סאדובה ודנה. את עיקר עבודתו 
המדעית גיבש ופיתח בעת 
ששימש במשרות הוראה 
ומחקר שונות באתיברסיטה 
של טורינו, תחילה כמרצה 
לרפואה משפטית והיגעה 
צבורית ( 1876 ), כפמפסור 
לפסיכיאטריה ופסיכיאטרית 
קלינית ( 1896 ) וכפרופסור 
לאנתרופולוגיה פלילית 
( 1906 ). 

ל׳ נחשב למייסדה של 



צ׳וארח 15 םברזי 1 




449 


לומברחו, *׳זרה — לומוגוסוב, מיכאיל וסיליפיץ' 


450 


הקרימינולוגיה המדעית ולראש האסכולה האיטלקית: 

113113113 3 '! 1 ! 051 ? 5011013 . 

עיקר חידושיו של ל׳ היו בהעברת הדגש מן העיון במשפט 
הפלילי וממדיניות הענישה אל אישיות העברית ואל השאלה 
המרכזית של הקרימינולוגיה: מדוע עובר אדם על החוק ז 

בעת ששימש ל׳ כרופא צבאי ובדק חיילים רבים, יכול 
היה. לדבריו, להבחין בין חיילים הגתים לבין מושחתים לסי 
מידת הוולגריות של כתובות־הקעקע שעל גופם. בניתוח 
שלאחר המוות שעשה בגולגלתו של שודד־דרכים ידוע. 
מצא בחלקה האחורי התחתון שקע המצוי ביונקים הנחותים- 
יותר. לאחר בדיקת אלפי גולגלות של עבריינים בדרגות 
מועדות שונות, הגיע ל׳ למסקנה שצורות הגולגולת ונתונים 
גופניים אחרים מצביעים על אטאוויזם, כלומר על נסיגה 
מבחינת ההתפתחות הביולוגית אל השלבים הנחותים־יותר 
שבהתפתחות המין האנושי. 

בספרו 6 :מ 1116 >״ 1611 > סתזססע (״האדם העבריין״), 1889 , 
שעורר סנסציה מדעית ברחבי אירופה, גיבש ל׳ אח התא ת־ יה 
שלו בדבר "העבריין מלידה" שאינו ככל האדם ומבחינה 
פיסיולוגית־גזעית אינו נמנה אפילו עם הצס 10 ק 53 90010 . 

תוך חיפוש ראיות לתורת "העבריידמלידה" האטאוויסטי, 
מצא ל׳ דמיון גופני רב בין עבריעים, פראים (בני השבטים 
הסרימיטיוויים) וחולי־רוח. בשלב מאוחרייותר ריכך ל׳ את 
התאוריה האוניטרית שלו, שלפיה כל העבריינים הם עבר¬ 
יינים מלידה < על־סמך הדמיון הרב שמצא מבחינה גופנית 
בין עבריינים לחולי־ רוח ובעיקר אפילססים, הגיע למסקנה 
שהמכנה המשותף לכל העבריינים הוא היותם אסילפסואידים. 
אלה אינם כולם עבריינים־מלידה, אלא יש להבחין ביניהם 
כלהלן: א) עבריעים־מלידה. שמלבד התכתות הגופניות 
המבדילות אותם מיתר בני־האדם, הם רגישים פחות לכאב 
ולמגע, ראייתם חדה יותר, והם זריזים יותר! חושי השמיעה, 
הריח והטעם קהים יותר אצלם. ב) העבריינים חולי־הרוח. 
במובן המקובל של המושג, העבריינים האפילססואידים — 
כסוג העומד בפני עצמו; ג) עבריינים הלוקים באימבטיליות 
מוסרית — כלומד, מתקשים להבחין, או אף אינם מבחינים 
כלל, בין טוב לדע ובין הגה לשאינרהגון! ד) העבריינים 
בכורח המקרה או העבריינים המקריים. סוג זה, שלפי ל׳ 
הוא מעין כלי-קיבול משקעי, מכיל את רוב אוכלוסיית 
העבריינים, כפי שהיא סוכרת לנו, ומתחלק לסוגי־משנה: 
הכביכול עבריינים! הקרימינאלו׳איד — שהוא אסנם עבריין־ 
מלידה, אך בצורה קלה יותר! העבריין המועד. 

מלבד עבריינים בבורח המקרה מזכיר ל׳ קבוצת עבריינים 
(שאיננה שייכת למסגרת הכללית של האפילסטואידים) 
המונעים ע״י אידאלים ונאמנות לחברה או לקבוצה מסויימת 
בתוך החברה. עם אלה נמנים בעיקר מורדים, לוחמי תופש 
למיניהם ורוצחים פוליטיים. 

תורתו של ל׳ לא עמדה במבחן הזמנים והיא הופרכה 
כמעט כליל ע״י הקרימינולוג האנגלי צ׳רלם גוריבג( 1870 — 
1919 ) שבדק נתונים גופניים ונתונים הקשורים למבנה 
האישיות של אסירים והשווה אותם לאלה של אנשים שומרי 
חוק. ההשוואה הוכיחה שאין בנמצא יצור אקוויסטי הנקרא 
"עבריין־מלידה", כשם שטעות היא לאתר ולאבחן עבריינים 
על־סי נתונים פיסיולוגיים. 

בספריו של ל': 10110110011:1 > 400 111 11161113 ס? 0 ־ 11 מ.\( 
000:1 ׳! (״אנתרופומטריה של 400 פושעים״), 1872 ן 0010:0 


0111210111 ׳!!! 10 0 011:100 ? (״העבירה הפוליטית והמהפכות״ 1 
יחד עם 350111 ^ 1 .א), 1890 ! 0 מ 10£000:3210 > 0 06010 ("הגאון 
והטירוף״), * 1906 : 05:111113 !? 013 100:0 ! 1 > 0 נ 161 ! 0003 ( 131 
(״האשה הפושעת והיצאנית״). * 1911 ) 031150$ 1:5 : 071010 
110$ > 0 ח! 0 מ 1 :ת 3 (״הפשע: סיבותיו והאמצעים נגדו״), 1911 . 

,״ 1 .€ ,ג 11 *? 1 וא . 14 ; 1900 41 7881171071 *} , 1 ז 1110 >ת\׳. . 1 . 0 

, 0 ז*זז:>?- $0 < 1 ז<| 11 זנ 13 . 3 > ; 1911 , 8 ) $81811 / 0 <ז 18 \ ן 404871 } 0 
,-, 2 . 0 (ס 1881/071 ( 08111 ) 1/1 10 7480074771% 14871 1081 וק 01 
,* 1921 , 7878 ) 0 48118 8 8118 41118 810718 ,— 1 . 0 ,. 14 ; 1911 
'{ 17,010$ ( €7177 4048771 } מו 1088 ? 1111 884 .. 2 .רוז 01 ר{ 11 חג 1 ^ . 11 
81 1/18 18 1 . 1 * 1031 ? .( ; 1936 ,( 28 ,,וסוץסא 101081£31 :א> 8 110 ז) 
- 1 חז 1 ז 0 * 4 * 1 נ 011 נ! 3 תז* 1 ת 1 :>>! 500 00 * 81111 ) ״ 2 .€ 48 0811878 ' 1 

. 1959 ,(* 001081 

שי. ש. 

לומונוסוב, מיכאיל וסיליבי־ך - - 83 

0008 מ 30 ! 0 \ 7 1 י 1 ו €8 ו 1 \ 11 ;> — ( 1711 — 1765 ), איש 
מדע, משורר ופילולוג רוסי, נחשב לאבי המדע הרוסי. 
ל׳ נולד בצפון רוסיה למשפחת דייג ובילדותו עזר לאביו 

בעבודתו. לימודיו היו 
בלתי סדידים וכללו בעי¬ 
קר לימודי קודש. בגיל 
19 החליט ל' לנסוע 
לסוטקודה כדי להשלים 
את לימודיו. לאחר סיימו 
את לימודי-היסוד נשלח 
ל׳ ב 1736 לגרמניה ע״י 
האקאדסיה הרוסית למד¬ 
עים כדי ללמוד מדעי 
הטבע אצל כריםט?ן זללף 
(ע״ע) וכך להכשירו 
לתפקיד מטאלורג בחקר 
0 . י 5 ! 0 :נום 1 ב אוצרות הטבע של סיביר, 

במרפורג התקרב ל׳ אל הגישה המדעית האירופית, קנה לו 
שליטה בגרמנית, צרפתית ולאטינית ואף למד, ביזמתו הוא, 
לימודים הומאניסטיים. את חוק לימודיו השלים ל׳ בפו־יבורג, 
שם עבד עבודה מעשית בבתי-זזרושת ובמכתת. ב 1741 חזר 
ל׳ אל האקאדמיה למדעים בסטרבורג, ב 1745 מונה ל׳ 
לפרופסור לכימיה ופיסיקה במכון ליד האקאדמיה ובו הקים 
את המעבדה הכימית הרצינית הראשונה ברוסית. ב 1755 
תכנן והקים ל׳ את האוניברסיטה במוסקווה, הנקראת היום 
על שמו. 

פעולתו המדעית של ל׳ היתה ענפה ביותר ורעיונותיו 
המדעיים מחדשים ונועזים, אולם מאחר שתב עבודותיו היו 
מונחות בארכיוני האקאדמיה ולא פורסמו שנים רבות, היתה 
תרומתו הממשית למדע המודרני — קטנה. 

ל׳ היה בין הראשונים שהסבירו את המסיסווו ושינוי מצב- 
הצבירה של חמרים שונים כנובעים מחלוקתם לחלקיקים 
קטנים מאד (ק(ר 0 וסקולים, כפי שנקראו אז). הוא שלל את 
קיומו של חומר החום (קאלוריקום), והסביר נבונה את טבעו 
של החום כתוצאה מתנועת חלקיקי החומר. בכימיה הקדים 
ל׳ את לוזאזיך, (ע״ע) ב 17 שנה בכך שהסתמך כתאוריו על 
חוק שיסור החומר. 

ל׳ פירטם מחקרים ומאמרים רבים באופטיקה, מטאורו¬ 
לוגיה, מטאלורגיה ואסטרונומיה. חשיבות טכנית רבה היתה 
לזכוכית הצבעונית, אותה יצר, לשם הכנת תמונות פסיפס 
מרהיבות. 



451 


לומונוסוב, מיכאיל רסיליכיץ׳ — ליסז׳ח 


452 


עבודותיו המדעיות של ל/ שנכתבו ברובן לא ברוסית, 
יצאו־לאוד בתרגום רוסי של ב ג, מנשוטקין ושל אחרים, 
בשנים 1934 — 1948 ו 1950 — 1952 . 

י, קלוגאי, ל/ אבי המדע הרוסי (מדע, ר), תשניא! 

.מ 1 * 1 ) .'מ . 14 ! . 11€01 010X111 ץ! 1 ? ץ £011 ח 4 , , 11 ) 51111 .* 

- 11, 5X0386 זז]ר 1 ץו 11 מ 46 \ ■ 11 .£ , 1912 ,( 34 ,;״ 8 ות^ס 

19473 , 31-8 8-8 ג- 1 ו 1 0080806 (כולל ביבליוגראפיה 

מלאה עול כתבי ד) ; 1952 ,. 8.31 • £1 , 0 ס 3 סקס 4 ז •ו/ 

י. קל• 

ל׳ הסופר. אם כי עיקר פעולתו היה בשטח מדעי- 
הטבע, נודעת חשיבות רבה גם ליצירותיו הספרותיות. בעבר 
דותיו בתחום תורת־הסטרות ובבלשנות סלל ל׳ דרכים חד¬ 
שות לשירה הרוסית. מהן נזכיר: ( 1 )-מ 8 גק 11 ס 111101.140 
. 0-01x0x60^x03 סזסאסמתססס? ^ 3 * ("איגרת על כללי 
מלאכת־ך,שיר הדוסית״)׳ 1739 . באיגרת זו ביסס ל׳ סופית 
את המשקל הטובי בשירה הרוסית, במקום המשקל הסילאבי 
(הברתי), ששלט $ד זמנו! ( 2 ) 3 )נז 1 ק 0 !ת? ("רטוריקה"), 
1748 — ספר ראשץ מסוגו ברוסית* ( 3 ) 630 ^ 0 1X0 
^ 8141 ס> 1 ק 0 ,ס זמ! 10 ("על תועלתם של ספרים מסיי־ 
תיים״), 1757 — זוהי הקדמה לקובץ כתביו, בה דרש לקרב 
את לשון הספרות ללשון הרוסית המדוברת וניסה להגביל 
את השימוש בלשון הסלאווית־כנסייתית בספרות בעיקר 
לתחומן של יצירות נשגבות (גגון אודות, נאומים נמלצים 
וכד׳) *( 4 ) 10£3 ד 43 נ 4 נ 3 ק י 11 נ 3 א 80 מ 000 ? ("דקדוק רוסי"), 
1757 , שאפשר לדאות בו ראשית המחקר המדעי על הלשון 
הרוסים עיקר שירתו של ל', המושמת מהשירה הפקוז־ר 
קלאסית הגרמנית והצרפתית, אודות נשגבות לעת־מצוא, 
לתב — לכבוד השליטים. חיבור שירים כאלה היה אחד 
מתפקידיו באקאדמיה למדעים, אולם ל׳ ידע תמיד לשלב 
בהם רעיונות כלליים: בשבח המדע, על גדולת המולדת, 
וכדומה. מקום מיוחד בין האודות של ל׳ תופסות שידות 
בעלות גץ דתי, כמו - 33 ק ססממסק!׳{ מ 16€ נק 8696 , 
ס 10 סס 1 י**ס 0 6 • £05X1011 ס 011110 * 1161111 ("הרהורי-ערב 
והרהורי־בוקר על גדולת ה , "). בשירות אלו מורגשת השפעת 
התנ״ך, שהיה אהוב על ל/ בייחוד ספר תהילים, שממנו 
תירגם־עיבד בצודה פיוטית כמה מזמורים. מייחסים לו גם 
חיבור דקדוק הלשץ העברית. הטראגדיות של ל׳: 3 קמ 4 ז 3 ז 
. 104 * €0 מ (״ממירה וקלים״), 1750 ו £010 > 0 *ז 46 
(.דמופונט״), 1751 , הוכיחו של׳ לא הצטיין בכשרץ דראכד 
תי. ל' כתב גם חיבורים על היסטוריה רוסית, שירים ליריים, 
סאטיריים, דידאקטיים, כגץ החיבור הפיוטי 0 * 30 * 1100 
3 ** 00 630 * 10 ! ס (״איגרות על תועלת הזכוכית״), 1752 . 
הוא התחיל לכתוב שירת-גיבורים על השליט הנערץ עליו 
ביותר — פיוטר הגדול. יהודה לייב גורדץ (ב״שני יוסף בן 
שמעץ") ראה בבחורי-ישראל שואסי־השכלה, לומונוסובים 
יהודיים. 

- 7(- £08X00, 140X0 ־ 77 : 1871 ," 71• *81( 0068x6116 ״ 

; 19512 , 225 - 173 , 8 * 186 ^^/י X !וקץזי^סמם! 0 ס*סץע 00 גן 

. 8 . 44 ; 1952 , 8. 19. !46(1^11011110, 81411111'1 1^01110X01011 

, 1 , 8141510 ץ 1141 ה 1111/1€0 ! £12/11 / 0 110011410 ^ 1 1110 . 8*8x1 

. 1967 , 178-210 

י. א. ק. 

לומדה ( 8 ־ £001 ) , עיר נפה בצםץ־מזרח פולניה, כ 130 
ק״ם צפונית־מזרחית מווארשה, במחח ביאליסטו׳ק, 

על נהר נאךוד. בת 22,000 תוש'( 1963 ). בה תעשיית מתרי 
מתכת׳ המרי בניץ, הלבשה ומזון. בעיר קאתדראלה בסיגגץ 
גותי מאוחר ובית עיריה בסימץ קלאסי. בשנים 1794 — 1806 



לוסי׳ר: סרזיוז כללי. כקומת הוזטונוו — הנהר נארזו 

היתה בשלטץ פרוסיה ולאחר מבן בשלטץ רוסיה. קרבות 
קשים התחוללו בה ב 1920 בין כוחות פולניים וכוחות תסיים, 
וכן במלה״ע 11 . 

במאה ח 15 היה יישוב יהודי בל/ ב 1556 קיבלה העיר 
פריווילגיה "לא לסבול יהודים", וב 1598 אושרה זו מחדש. 
אז עקדו יהודי ל׳ ליישוב השכן פיונסניצה, אד הותר להם, 
תמורת תשלום, לסחור בל׳ 3 ימים בשבוע. — ב 1807 חזת 
היהודים לל׳, על־סמך ההוקה הנאפוליתית של הדוכסות 
הווארשאית, שהבטיחה להם שיווי־זכוייוח. ב 1808 נמנו בה 
157 יהודים (כ 10% ). בעקבות "הפקודה המחפירה" מ 17 
באו׳קסובר 1808 , שביטלה את שיודי־זכויותיהם, נאלצו היחד 
דים לעבור לריבאקי, בפר דייגים סמוך, שסופה במשך הזמן 
לל׳ ובקבע ברובע יהודי( 1822 ). להלכה נתקיימה הגזרה עד 
1862 , אך למעשה ביתן אז ליהודים להשתקע גם בשאר 
חלקי העיר, ולהקים בה את מוסדותיהם: ת״ת ( 1831 ), בית־ 
מדרש ( 1841 ), בית-טסת ( 1859 ), ובית-חולים, וב 1860 הגיע 
מספרם ל 80 ^ 2 (כ 45% ). התפתחות דינאמית חלה מ 1867 
ואילך, לאחר של׳ היחה לעיר-הפלד! ב 1883 הוקמה בה 
ישיבה גדולה שקלטה מאות תלמידים מכל רחבי פולין, הדחה 
מהחשובים שבמרכזי התורה. בתחום החינוך יש לציין במיד 
חד נסיון לקיים בי״ס עבת בשנים 1889 — 1890 , שבעקבותיו 
באו ביה״ם "תורה ודעת" וגימגסיה יהודית־סולנית, שהתקיי¬ 
מו עד טוף ימי הקהילה. מרבני ל׳ יש לציין את ר׳ משה י. ל. 
דיסקין(ע״ע), בשנים 1845 — 1860 , א.ח. מיזל (ע״ע), 1867 — 
1874 ז ומלכיאל־צבי סבנבוים, 1887 — 1910 . 

בץ שתי מלה״ע — אף שפחתה חשיבותה של העיר — 
הוסיפה ל׳ להימנות עם החשובות שבקהילות פולין. היו 
בה מוסתת כלכליים, סוציאליים, חינוכיים ותרבותיים 
רבים, פת פעולתם של ארגונים מכל הזרמים הפוליטיים, 
ואיגודים מקצועיים שונים, ומ 919 נ הופיע בה בקביעות 
הירחון "לאמזשער שטימע" ביידית. יהודיה התפרנסו ממסחר 
ומלאכה. ב 1921 נמנו בל׳ פ 500 מפעלים יהודיים, בהם בידדר 
לסוכר, טחנות, מנסתת ובורסקאות. ב 1897 נמנו בל׳ 8,752 
יהודים ( 45% ), ב 1910 — 12,334 (כנ״ל), וב 1931 — 8,912 
( 37% ). 

ביוגי 1941 נכנסו הגרמנים לל׳ והוציאו להודג מספר 
רב של יהודים כ״חשודים בקומוניזם". ביולי פורסמה גזרה 
ה״טלאי הצהוב", ובאוגוסט הוקם גטו מגורד תיל, בו 
נכלאו גם יהודי העיירות הסמוכות, קתב ל 00 ( 184 נפש. 
בספטמבר הומתו כ 00 ( 24 "בלתי בשיתם לעבודה", ובגר 
במבר 1942 חוסל הגטו, כ 0 מ 84 הועבת למחנה בזמברוב, 
ובינואר 1943 — לאושוויץ. רק כמאה נשאת בחיים. 

י״ם לויגסקי [עורך], 0 םר זיברץ לקהילת ל׳, וזשי״ג. 

א. ל. ק. 



453 


לוסינסצנציה 


454 


לומעסצבציה (מלאט׳ — " 1£ זוס 0 {אור], באנגלית — 
£€\ 1 :>:> 1111£5 מ 011 ) , השם הניתן לפליטת אור (במובן 
הרחב: גם אולטרא־סגול ואינםרא־אדום) שאין לייחסה במי¬ 
שרין לקרינת טמפראסשה (ע״ע קרעה) שאפיינית לחומר 
הפולט, תופעות שיזור אוד כגון פיזור ך$ן (ע״ע), סתור 
קומפסון (ע״ע), פיזור רילי (ע״ע) ואפקט צ׳רגקוב אינן 
נכללות עפ״ר בל'. שליטת האור מלווה את החזרה לסבב 
היסוד של אלקטרונים שעוררו לפני־בן למצב אנרגטי גבוה 
יותר. 

הל׳ מושיעה במצבי צבירה שונים של החומר. עד שנות 
הארבעים של המאה הנוכחית נחקרה הל׳ בעיקר בגאזים 
ונחלים (ע״ע ספקטרוסקוסיה < פלואורסצנציה). מאז הושם 
הדגש במוצקים בשל שמושיהם המתרבים באלקסרוניקה 
ובתאורה. 

מציינים את אופן ערוד הל׳ ע״י הוספת קדומת מתאימה. 

כד מכנים בשם סוטו-,רנטגנו-,רדיו-,קאתודו־ל' 
את הל׳ המעוררת ע״י אור (פוטונים), קרני צ, קרינה רדיו 
אקטיווית וקרני קאתודה (אלקטרונים מואצים) בהתאמה. אם 
אנרגיית הערוד היא בימית מתקבלת ב מ י־ ל׳, שהיא שליטת 
האור המלווה ראקציות כימיות (בעיקר חמצת) זב י ו-ל׳ 
(= ננמי-ל׳ בגושים ביולוגיים [ע״ע ל׳ ביולוגית]), כגת, 
חמצת לוציפרין כגחליליות (ע״ע), ט ריב ו-ל' היא פליטת 
אוד הנגרמת ע״י פעולה מכאנית (למשל שששון* או שחיקה 
של אורנילניטרט או סוכר) ו א לק ט ר ו־ ל׳ הוא הכינוי 
לאור המתקבל בפעולה ישירה של שדה חשמלי. 

כינריםשכיחים שחותהם: אנודו-, גלונו־ וקברו* 

ל׳ המתקבלים בהפצצה ביונים חיוביים, בהעברת זרם חשמלי 
באלקטרוליט ובחימום בלהבה, בהתאמה. האחרון מתייחם 
לפליטת האור הנוספת על קרינת הטמסראטורה של הגוף 
המחומם. 

הל׳ הנפלטת תוך כדי הערוד, ובמיוחד כאשר זמן החיים 
במצב המעורר הוא קצר (כ 6 ־ 10 שניות), נקראת ש ל ואו־ 
דם 1$ צ יה (ע״ע), חו הנמשכת לאחר הפסקת ה?ןרור 
נקראת סוספורסצנציה (ע״ע), שמקורה באנרגיה 
הנאצרת בחומר בזמן הערוד. לעתים ניתן לזרז פליטת 
אנרגיה זו ע״י אור אינפרא־אדום או ע״י חמום* למקרה 
האחרת מיוהד השם ת ר מ ו - ל/ 

חומר לומעסצנטי סינתטי מוצק נקרא בשם סוס סור 
או לומינוסור. 

כאשר האטומים או המולקולות מבודדים מסביבתם, כגת 
בגאזים ובמידת־מה גם באותם נחלים ומוצקים בהם הקשר 
בין המולקולות הלש יחסית, גדולה יעילות הל׳. במקרה של 
גבישים בהם הקשר עם הסריג חזק, נמסרת האנרגיה הבב־ 
לעת לתנודות הסריג והיא גורמת, איסוא, דק לחמש, משש 
בד מעטים המוצק ש הלומינסצנטיים כשהם נקיים מסיגים 
ומשגמש אחדים במבנה הגבישי. משסעלש אותם ע״י הכנסת 
א ק ט י ו ו ט ו ר י ם, שהם סיגים המהווים יחד עם סביבתם 
הקרובה בגביש את מרכז הל׳. האקטיווטור, השוגה בד״ב 
בערכיותו מן האטש אותו הוא מחליף, מפריע את ניטרליות 
המטען של הגביש. לאיית הפרעה זו מכניסים סיגים- 
משלימש — ק 1 אקטיווטורים. לדוגמה: ניתן לשפעל 
את הפוספור סולפיד האבץ ( 5 ״ 2 ) ע״י נחושת חד־ערכית 
כאקטיושור המחליף את האבץ הדדערכי ואילו כלור חלשי 
לגפרית המוכנס כקואקמירוטור! כתוצאה מכך, מתקבל פוס•־ 


סור יעיל הפולט אור אפייני כחול וירוק. במקש הכלור 
אפשר גם להכניס, למשל, אלומיניש תלת-ערכי כזה , שי לאבץ 
הנותן גם הוא איזון מטענים. 

סקירה היסטורית — חשעות הל׳ ידועות מימים 
קדשים. על נח בתיבה אומר המדרש (מ״ר לא): "מרגלית 
היתר. לו שיה תולה אותה... ובשעה שהיתה מבדיקת היד, 


יודע שהוא לילה". כלשר המרגלית סלטה סשסודסצנציה, 
תכונה הידועה ביהלומש. כבר אלברטש מגנום (ע״ע) בסוף 
המאה ה 12 ואחריו רבים אחרים, וביניהם רוברט בויל (ע״ע) 
בסאה ה 17 , מזכירים את הפוססורסצנציה של היהלש. 

הבירל׳ כגחליליות נזכרת ב״ססר האודות״(£מ! 51111101 ) 
הסעי מלפני כ 3000 שנש. ארשטוטלס (ע״ע) הכנים את 
המושג "אור קר" לגבי בידל׳ המתקבלת מדגש רקובמצ 
חכוגה זו של "אור קד׳ היא המייחדת את תופעות הל׳ מלה¬ 
בות ומקורות אור לוהטש. 

ידיעתנו הראשונה על הכנת סוססור (ע״ע) היא מ 1603 , 
כשהאיטלקי ח 1 צנציו קםיאלריש ( 115 ו! $€131£ ג 0 
מבולוניזז שרף אבני ?ירי ס שמיקה סולפאט-הבאריום וקשל 
חומר שהבהיק בלילה באור כחול-אדמדם לאחר שהואר ביש 
באור השמש. סוספור זה נקרא בתחילה בשם 14 8013x15 ק! 1.1 , 
כלומר, "אבן השמש". מאשר יותר נמצא כי היסוד זרחן 
מבהיק בחשכה בהישולח(קמי-ל׳) ולכן כנוד,ו בשם - 110 ק 08 !|ק 
15 !ז ואת האבן מבולונש כנו 15 ו 1101 <ן 8 ס 11 ? 8010003 . ב 1768 
הכין האנגלי ג , . קרטון ( 0311011 .ן) פוספור מסולפיר הסיח, 
וב 1866 הבין הצרפתי ת. סידו ( 101 >ו 5 .ז׳) את הפוספש 
היציב שיעיל הראשת מסולפיד האבץ. 

להבנת תהלשי הל׳ תרם זקי ( 111 ^ 20 ) כשגילה ( 1652 ) 

כי צבע האש הנפלם מסוספש מסויים אינו תלוי בצבע האש 
המעשר. גדולה יותר היתד. תרומתו של סטוקם (ע״ע), שגילה 
( 1852 ) בין שאר עבשותיו את "תוק סטוקם" לפיו אה־ד הגל 
של האור הנפלט איש משל האש המעשר. לחוק זה יש אמבם 
יוצאים מן הכלל, אך עפ״ר הוא מתקיש בפוסששים. התקד¬ 
מות נוספת בחקר הל׳ חלה בשליש האחרון של המאה ה 19 
עם מחקריו של 3 קךל (ע״ע). 

ההתקדמות העיקרית החלה בשנות השלושש של המאה 
ה 20 , כששיטש הניסוי המשוכללות שהתפתחות בתורת 
הקונטים (ע״ע) סייעו להבנת מרבית התהליכש. 

משל הפסים הסשש (ע״ע מוצק׳ מצב) מבאר מצלחה 
את מיקח של תשעות הל׳. הסשפורים הם מבשרים או 
מוליכים למחצה בהם פס ההולכה ריק מאלקמרונים (במצב 
שיור משקל ובטמפראטורות נסוכות) שזא נבדל מפס הער¬ 
כיות המלא אלקטרונים (ר׳ ציש 1 ). הכנסת האקטיווטש 
והקואקמיודטש גוררת אחריה רמות אנרגש ברוש שבין 
הפסש: מעל לפס הערכיות ומתחת לפס ההולכה בהתאמה. 
הראשונות קשותת, 


בדת־ כלל, במרכז 
הל׳ שאחרתש מה¬ 
וות רמות לכד 
לאלקטרונים. בתהליד 
העתר מעלש אלק¬ 
טרון ממרכז הל׳ ב¬ 
מישרין (מעבר 1 
בציש 1 ) או בעקיפין 
(מעברים 3 4 שם) 


פס 


ההולכה 


לכר- 


1 


, 

4 






ציור 1 . תחליבי ערוד 




455 


לומינסמציד! 


456 


לרמות גבוהות יותר. הל׳ מתקבלת עם חזרת האלקטרונים 
המעוררים אל המרכז (מעבר 2 ). בערור מגיע חלק 
מהאלקטרתים לרמות לכד (מעבר 5 ); אלה, בהשתחררם 
אחרי גמר הערוד (מעבר 6 ) נותבים פוספורסצנציה, ובשח- 
חרם ע״י חימום — תרסדל/ בחזרם אל המרכזים. 

מבדילים בין ובהליכי הל' הבאים: 

1 ) תהליך מקומי (ציור 2 , א), אלקטרון מועלה 
מרמת היסוד לרמה מעוררת של הית שבמרכז הל׳. הפליטה 
מתקבלת, בחזרו לרמת היסוד, כפוטון שהאנרגיה שלו שווד" 
להפרש האנרגיות שבין הרמות. אם האלקטרון המעורר 
אינו מס 1 כך מפני השפעת השדה הגבישי ותנודות הסייג, 
יתקבל האור הנפלט כפם ספקטראלי רחב. מודל קואורדי־ 
נאטת הקונפיגורציה (ע״ע) המבוסם על התהליך הזה מבאר 
את חוק סטוקס — (ר׳ לעיל), ואת רוחב הפסים ותלותו בטנד 
פראסורה. 

אם האלקסרץ המעורר הוא מקליפה פנימית בלתי מלאה 
(ע״ע ספקטרוסקופיה), כגת אלקטרון 6 במתכות המעבר 
(ע״ע) או אלקטרון־ £ באדמות נדירות (ע״ע), מסוככת הקלי¬ 
פה החיצונית מפני השפעת הסריג ומתקבלים קווים ספקסרא- 
ליים צרים הקרובים לאלו של היון המבודד (ע״ע טפקסרו*־ 
סקופיה). השינויים הקלים הכוללים גם פיצול של הקווים 
ע״י השדה הגבישי מספקים מידע על שדה זה. 

2 ) מעברדרךאחדהפםים*פוםפוריםםוטו־ 
מוליכים. העדור, במקרה זה, הוא ממרכז לפס ההולכה 
או מפס הערכיות לרמה בפס האסור (ציור 2 , ב). בפס ההו¬ 
לכה יכול האלקטרון לנוע ברחבי הגביש עד ללכידתו ברמת 
לכד או התמזגותו עם מרכז ריק כלשהו בגביש תוך פליטת 
ל׳. הקינטיקה במעברים אלה מורכבת יותר מאשר בתהליך 
1 , דבר המתבטא באופי הפליטה והדעיכה של חפוספורסצנציה. 
טיפוסית לתהליך זה היא הפוטו־מוליכות (ע״ע) המלווה את 
הערוד. תהליך חמה חל כאשר סס הערכיות מעורב במעבר, 
אלא שבמקרה זה ממלא "חור" (ע״ע מוצק, מצב) את תפקיד 
האלקטרון בסקרה הקודם. 

3 ) הקומבינציה של זיגות מעניקים- 
מקבלים (ציור 2 , ג). בעדור מועבחם אלקטרונים (בדרך 
כלל, דרך הפסים) מרמות האקטיווטוד שהן באפין רמות 
מקבלים לרמות הקואקטיווטור שהן בעלות אופי של רמות 
מעניקים (ע״ע מוצק, מצב). מתקבלים זוגות מעוררים. 
כשהמרחק בין בני זוג מעורר הוא קטן, ייתכן מיזוג — 
חזרת האלקטרץ אל החור — ע״י חלחול תוך פליטת ל׳. 
ההסתברות למיזוג כזה יורדת במהירות ככל שהמרחק בין 
בני הזוג גדל, ודק בשנות הששים של המאה ד, 20 ניתן היה 
להוכיח שתהליך זה אחראי לל׳ בגבישי ? 03 , ־ 1 , זי 61 ׳ וכ¬ 
נראה, גם בגבישים אחרים. 

אופי הערוד קובע את התנאים הנדרשים לקבלת פוספור 
יעיל. כך, למשל, בפוטו־ל׳ על האור להיבלע בצורה שתעורר 



ציור 2 . תה 5 יכי ?וסינסצנציה 


את מרכזי הל/ ניתן להעלות את יעילות הפוססור ע״י סיגים 
נוספים (סנסיטיזאטורים) הבולעים בתחום הספקטראלי של 
האור המצוי לערוד. בתהליך של העברת האנרגיה מועברת 
האנרגיה הנבלעת בסנסיטיזאטור אל האקטיוואטור ומעוררת 

אותו. 

תהליך הערוד ע״י קרני ^ קרני ץ וחלקיקים אנרגטיים 
אחרים חמה בעיקרו למתואר לעיל. הקרינה גורמת ליינון, 
כלומר ליצירת אלקטרונים חפשיים (בפס ההולכה) וחורים 
חפשיים (בפס הערכיות), לאחר מבן, נגדם יינון המרכזים 
(למשל ע״י מעבר 4 בציור 1 ) ולבסוף מתהווה הפליטה 
(למשל מעבר 2 בציור 1 ). 

ההסברים המקובלים ביותר לערוד אלקסרו־ל׳ הם ערוד 
ע״י התנגשויות וערוד ע״י הזרקה. 

בראשון מואצים נושאי המטען (למשל אלקטרונים) ע״י 
השדה החשמלי לאנרגיות המספיקות לעורר אלקטרונים 
במרכזי הל׳ ע״י התנגשות. תהליך זה נקרא על שם דסריו 
(" 13 -ם 5 :>כ 1 ) הצרפתי, שגילה אותו ב 1936 . למעשה, מתקבלת 
אלקטרדל' בשדות חשמליים נמוכים הרבה מאלו הדרושים 
לפי התאוריה להאצת האלקטרונים לאנרגיות מספיקות 
לעדור. מניחים כי בתוך הגביש קיימים איזורים, בהם גבוהים 
השדות החשמליים מהממוצע, והם המקור לאלקטרונים המד 
אצים. 

בתהליך ערוד ע״י הזרקה מניחים כי נושאי המטען שבמי¬ 
עוט מוזרקים ע״י השדה לתוך הפוספור. ההזרקה יכולה 
להיות מאלקטרודת מתכת שעל פני הפוספור או מקשר "־ס 
(ע״ע מוצק, מצב) שבתוכו. הל׳ מתקבלת בקרבת מקום 
ההזרקה ע״י מיזוג קרינתי של האלקטרון המחרק עם חור 
שבמרכז. 

ה ש י ם ו ש י ם ב ל׳. השימוש הידוע ביותר בפוטו-ל׳ בחיי 
יום־יום הוא המנורה הידועה כמנורה הפלואורסצנטית, בה 
מתקבלת בשפופרת התפרקות באדי כספית קרינה אולטרא־ 
סגולית (קו הכספית באורך גל £ 2537 ). קרינה זו מעוררת 
את הפוספור המרוח על פני השפופרת ומתקבל אור נראה 
אפייני לסוספור. 

היתרון בל׳, לעומת מנורות־להט רגילות, הוא, בעיקר 
משום שהפליטה רובה ככולה בתחום הנראה בטמפראמורות 
נמוכות ("אור קר"), בעוד שבמנורות־להט, אפילו כשהן 
פועלות בטמסראטודות קרובות לנ>״ 3000 , האנרגיה מוקרנת 
באינפראחם (ע״ע קחנה), להוציא אחתים בודדים. 

שימושים אחרים בפוטו־ל׳—צבעים ובדים לומינסצנטיים, 
סנסיטיזאציה של לוחות־צילום, הפיכת קחנה אולטרא- 
סגולית (ובסידור מיוחד גם אינפרא־אחמה) לקחנה באור 
הבראה. 

שימושיה העיקחים של הקאתודו־ל׳ הם מסכי טלוויזיה, 
ראדאר, אוסצילוסקופים, מסך מיקרוסקופ-אלקטרוני ועוד. 
הל׳ משמשת לגילוי קריבות שונות וחלקיקים שובים. ידועים 
מוני הנצנוצים, שבצורה בלתי־משוכללת שלהם בעזר כבר 
רתרפורד (ע״ע), כאשר בניסתו הקלאסי על פיזור חלקיקי 3 
מנה את הנצנוצים שנתקבלו על חיץ של סולפיד האבץ. 
הרנטגנרל׳ משמשת בשיקופים של חלקי גוף ושיקופים 
שונים בתעשיות. התרמו־־ל׳ משמשת בדוזימטחה של קחנות 
ובקביעת גילם של מינראלים וחרסים וכן לקביעת טמפרא- 
טורות גבוליות בהיסטוריה של מטאורים ועוד. 

האלקטרו־ל' משמשת במקורות אור חלשים כגת פנלים 
מאיחם בלילה. נוחותה בכך שאפשר לבבות בעזרתה מקורות 




457 


לומינפמציח — לין, נרסיס 


458 


אוד שטוחים בגודל כלשהו ובכלל זד! מקורות מיניאטוריים 
בהססקים קטנים ביותר. 

; 1949 , 177 ו 11077177 () 705 ( 8 071/1 £1/70777777107 , £51101111 תח? .? 

ן .? . 3 > , 1957 , 1900 71111 * 1 ... ״ 1 /ס ׳(־׳ 7411/0 71 ,׳ס׳ועא •א .£ 
, 051010 0 ; 1958 ,( 26/2 ,? 1511 ( 11 ? ז 4430116601100 ) ״ 1 ,?( 10 ( 031 

071/1 7 > 7/757777 // 77 // £177/701 , '< 0 ־\ 1 £ . 14 ; 1963 , 71/17 ץ €7 ה 1 
/ 0711 ^ 17107 / 0 . 0 ,(. 011 ) 01£ נ) 00101 .? ; 1963 ,£/ £07€ 11710/71 

. 1966 , 501/11 

א. הי. 

לומץסצנצ;ה בי־ואדת ( £ 80£1106 ״ 1 ״ 8101111 ) - הלו- 
'מינסצנציה (ע״ע) המופקת ע״י יצורים חיים. 

ביסודה היא ל׳ כימית, שמקור האנרגיה שלה במטבוליזם 
של תאים. 

תופעות של קרינה מיצורים חיים תוארו כבר בתקופות 
עתיקות, בסין, ביתן, וכן ביה״ב. היא נתגלתה ביצורים חיים 
מרובים — בעלי־חיים וצמחים —בעיקר בחומר נרקב. היום 
ברור כי ברוב המקרים אין כאן ל״ב עצמית של החומר מהחי. 
מקור הל"ב הוא בחידקים ופטריות הגדלים על החומר 
הנרקב. חידקים ופטריות הם היחידים בעולם הצומח המסי¬ 
קים ל׳ עצמית והם גם מקור הקרינה שנראית לעתים במי 
הים, בין בעלי־החיים, לעומת זה, ידועות כ 50 קבוצות 
שונות המקדינות קרינה עצמית. 

מנגנון ה ל " ב בבעלי־חיים נחקר באופן יסודי 
כגחליליות (ע״ע). נמצא כי אפשר להסיק מהגחליליות שני 
חסרים, שבשעת צירופם במבחנה אפשר להפיק אור. חמרים 
אלה כתו בשם לוצי$רין ולוציפראזה. האחרון הוא אנזים 
הפועל על הלוציפרין לפי הראקציה הבאה: 
?? + ? 1 ^ 7 ..£ ¥£11 ? יד ^/ +,£*£ + £ . 1 

ליזיסדין *גזים 
החוור (לו 1 י 0 ר*זח) 

0 ג 9 + *? 1 \.\ 7 -£-£ ■י- 0 2 * + ?!\.\ 2 .7 מ£י£ . 2 

אור + ? 1 ^ + £ + £ ►— " 11 \\,י£-£ . 3 
נראה כי בראקציד. זו דרושים ?ז^׳ וחמצן. 

החומר המעורר, במקרה זה, הוא *? 1 \\/££ המסיק את 
האור בשעת התפרקותו. מקור האנרגיה של הקרינה הוא 
בפירוק הקז־^, כפי שהדבר ידוע בראקציות ביולוגיות 
בכלל. 

הל״ב בחידקים שתה. כנראה, מהנ״ל בכך שכאן 
משתתפים ביצירת האור אנזימי החמצון הרגילים של תאי 
החידקים. החמרים המשתתפים בתהליך הם פלבו־פרוסאין 
מחחר, אלדהיד וחמצן, לפי הראקציה: 

אור+ 11 2 0 +מ 0 כ £0 +א^ק^־ ־ 0+0 מ€-£+ 9 2 -א 1 ״ן? 

חומצה גולבין אלדהיד מלבין 

מוני מונו 

מקליאומיד גוקליאוטיד 

מהחד 

מהות המולקולה המתעוררת אתה ידועה עדיין. 
ההרכב הכימי של הלוציפרין שונה ממין למין ולא הוגדר 
עדיין במלואו. כמו כן שתה הראקציה המעוררת במינים 
השתים. 

חשיבות הל״ב לבעלי-החיים המפיקים אותה אינה 
ברורה לחלוטין. מניחים כי יש לה תפקיד במשיכת המינים, 
בהתגתנות ע״י הפחדה, במשיכת טרף וכדומה (וע״ע דגים, 
עמ׳ 919 — 920 ). 

; 1955 , 5/77771 /ן• 5 8/010£1/31 ) 0 ״£ 117 ' 7 ,(. 0,1 ) 011115011 ( . 44 .? 
,( 31 ,. 8101 . 8.07 . 011311 ) . 8101 0/11 £7/010/1071 ,׳< 0 י\זג 44 19 .£ 
- 711 * 5 0/77/7 ־ז 7$0 ז 007 ,.ז( ¥ 11 \ 810 . £7 .? — 105501 ? ״ 1 . 0 ; 1956 

.* 1961 , 489-501 ,/ן 110101 ץו 81 17701 

ב. שם. 


י. 1 ־ג.\ 




א ׳ 6 . לוסני רה בריא] 


לו?!ני ךה ?ריין, אבדן ערל 16 ) 01131165 ־ £061106 
811611116 16 ) 6 ^ £0111 — ( 1727 — 1794 ), מדינאי 
וקארדינאל צרפתי. לד״ב נולד בפאריס למשפחת אצי־ 
לים, שבניה מילאו תפקידים 
חשובים במאה ה 17 . הוא 
הוסמך לפמורה וב 1763 נת¬ 
מנה לארכיבישוף של טולוז. 
היה מקורב לאנציקלופדיס- 
סים׳ וב 1770 נבחר לאקא- 
דמיה בהמלצתו של וולטר. 
לד״ב התעניין בענייני כל¬ 
כלה וכספים וחיבר תזכירים 
חשובים בנושאים אלה. 

ב 1787 היה לד״ב נשיא 
"אסיפת הנכבדים", ובה 
מתת ביקורת חריפה על מדיניותו הפעאנסית של קלון 
(ע״ע) ועל תכניתו להבראת משק הכספים. הוא הביא להד¬ 
חת קאלון, ובהשפעתה של המלבה מאדי אנטואנט נתמנה 
תחתיו לשר האוצר (מאי 1787 ). תקופת בהתתו הקצרה 
(עד אוגוסט 1788 ) היתה רצופה מאבק עם "הפארלאמנט של 
פאריס", שסרב לאשר מלתת ומסים חדשים לכיסוי הגרעון 
ללא כעוס "אסיפת המעמדות". לד״ב ניסה לשבור את כוחו 
של פארלאמנט זה בהגלותו אותו לטרואה ובהקימו גוף 
חדש, ״האסיפה הכללית״ ( 6 ז 16 ת 1£ <ז ■ 00111 ) — צעדים שער 
דת התנגדות רבה. הוא נאלץ להחזיר את הפארלאמנט 
מגלותו, להכריז על כינוס "אסיפת המעמדות", ולאחר של¬ 
מעשה פשט האוצר את הרגל — התפסה ב 1788 נתמנה 
לקארדעאל, והיה אחד מאנשי-הכנסיה המעטים שנשבעו 
אמונים לחוקה האזרחית של הכמורה (ע״ע מהפכה צרפתית), 
ואעפ״ב אסרוהו הז׳קובעים (ע״ע) והוא מת בכלא. 

, 31101 ^ 0110 .? , 1896 ,. 8 1 . 17 0 07117701 £7 , 011111 ? .( 

. 1959/60 , 1766 - 1789 , 1-11 , 1 / 7 ^ 77107105/7 07177 '! / 7 . 8 . 1 .£ 

צ. גר. 


לדן, נךכדס — 60 ׳ £61 01556 ־ 31 א — ( 1833 , אירדיגגן 
[גרמניה] — 1915 , פאריס), עסקן יהודי ואיש- 
ציבור צרפתי, ממייסדי חברת "כל ישראל חברים" (ע״ע). 
ב 1858 געשה מזכירו של אד 1 לף 
פךממז (ע״ע), והשתתף עמו 
במערכה הציבורית נגד הקיסר 
נאפ 1 ליון 111 . כאשר נתמנה 
כרמיה, אתרי הדחת הקיסר, 
למיניסטר־המשפטים, שימש ל׳ 
במזכיר המעיםטריון. לאחר מל¬ 
חמת 1870/1 מילא תפקידים 
ציבוריים חשובים, בייחוד בש¬ 
טח המשפטי והסוציאלי. ב- 
1879 — 1887 היה חבר מועצת- 
העיר של פאריס, וזמרמה גם 
סגן ראש־העיר. בתחום החיים היהודיים פעל בעיקר 
במסגרת חברת כי״ח. מ 1863 עד 1883 היה מזכירה הכללי, 
מ 1883 עד 1898 שימש כסגן-הנשיא, ומ 1898 עד מותו — 
כנשיא. ל׳ היה גם חבר הק 1 גסי 0 ט 1 דיה היהודית של פאריס 
ושל צרפת, ונשיאה הראשון של מועצת יק״א (ע״ע). הוא 
כתב את תולדות החברה כי״ח (:%ג 01 ) 1 , 111$ > 308 ש 14111 ן 1 > 0111 " 
*^!!*מזממס 361116 ־ 181 66 מ 3 [ 11 .( 7 ' 1 ), בשני כרכים, 1911 — 





459 


לון, נדפיס — לועה, גאורג 


460 



לוננ-#י?נר: תחבורה 1 בי״ס ימי 4 . שדה־חעופה ע״ש נ׳וז קנדי 6 פס? החרות 

2 . ׳ 8 דה־תעוםח ע״׳!ו ?ה־נדריה (אייר?וויר) 7 מפרץ גיו־ארי! 

3 . פארק ם?אעיננ־טדאו 5 . גער ורואנו־נרוז 8 מןגדות נרוידהיוו! 


1920 , ספר מקיף, המצטיין באוביקטיתיות רבה (תרג׳ עברי 
מאת א. אלמליח: המשים שנדה היסטוריה, א׳—ב׳, תרע״ט— 
תרפ״ב, בולל מבוא ביוגראסי). 

, 1965 ,) 11 ) 111, £'/111101>€0 11X00111( 111111 0X1 ן) 3 ז 11 סו] ס 

א. לי. 

לעג״אילנד ( 1 ) 1311 * 1 £0112 ), אי צר ואייד, סמוך לחוסה 
הצפוני־מזרחי של אה״ב, בתחום מדינת ניוייורק, 

מול שסך הנחתת האדס(ן וק^טיקאט. שמחו 3,620 קמ״ר < 
ארכו 190 ק״מ ורחבו המירבי 42 ק״מ. האי בנוי סחף נהמת 
שעליו נערם סחף קרחתים שיצר בסמוך לחופו הצפתי שורה 
של גבעות נמוכות (הגובה המירבי 54 מ׳}. חופי האי מפור¬ 
צים מאד ובקרבתם איים קטנים ושרטונות, בעיקר ליד החוף 
הדרומי המזרחי. בקצהו המזרחי מתפלג האי לשתי לשתות 
יבשה צרות ואתכות הסוגרות על המפרץ דחקוני ( 10 ת 600 ? 
ץ 83 ). בין האי לבין היבשת הסמוכה מפריד מיצר ל״א. 
בקצהו המערבי, בתחומי העיר ניו־יורק, קרוי מיצר זה 
״איסט ריוור״ (ז 6 ׳\ £1 1 * £3 ). ורחבו אתו עולה לפרקים 
על כמה מאות מטתם. בין חופי האי לבין לשתות חוף 
ושרטונות שבקרבת חופו הדרומי מצדים מפרצים רדודים 
ומסוגרים. 

אוכלוסיית ל״א גדלה במהירות רבה מהממוצע באה״ב 
והגיעה ל 7 מיליץ בשנות ה 60 , לעומת 5.2 מיליון בשנות 
ה 50 ו 4.5 מיליון בשנות ה 40 . בחלקו המערבי של האי 
נמצאים שני רבעים גדולים של העיר נידיורק (ע״ע): 
בתקלין וקווינס, ושורה של פרבתם. האי מחובר אל שאר 
רבעי נידיורק בגשתם וסנהתת, בהם גשר ורזאנו־נתז 
המחבר את ל״א עם סטיטן־אילנד, שהוא הגשר התלד הגדול 
בעולם (ר׳ חט׳ בכרך המילואים עמ׳ 563 ). ישובים רבים על 
חוסי ל״א הם מרפזי־גופש. פרבת־חווילות ומעתות־קיץ, 
ומקומות רחצה ובידור המשרתים את אגד העתם ניריורק. 
בל״א מצויים 2 במלי-התעופה הבינלאומיים הגדולים: ע״ש 
ג׳ון קנדי (שנקרא מקודם — איז־לויד) וע״ש לה־גרתה. 
בל״א מוקמו כמה בסיסים ומססנוח של צי־אה״ב וכן פועלת 
בו תעשיה אוירית חשובת 


משהגיעו לאי האירוסים הראשונים מצאו כאן שבטים 
קסנים של אינדיאנים. הבתטים השתלטו על האי ב 1620 
וכעבור שנים מעטות פרצו סכסורים בינם לבץ ההולאנתם 
שהתיישבו בשפך הנהר האדסון תאחזר במערב ל״א. ב 1650 
הוסכם בין הבריטים להולאנדים על חלוקת האי. ב 1674 בא 
האי כולו תחת שלטון בריטניה והיה לחלק מהמושבה ניר 
יורק. המתיישבים האירופים הראשתים בל״א היו הולאנדים 
שהקימו בשןים 1623-50 חמישה ישובים בחלקו המערבי. 
הבתטים הראשונים התיישבו כאן ב 1640 , וב 1660 קם ישוב 
של שתרים ונורווגים. בעת מלחמת העצמאות של אה״ב 
(אוגוסט 1776 ) נערך במערב האי קרב שבו הביסו כוחות 
וושינגטון את חילות בתטניה בפיקוד לורד חאו. 

בקצהו הצסתי־מערבי של האי היתה עיר בשם ל״א סיסי, 
שנוסדה ע״י הולאנדים ב 1640 , ומנתה בסוף המאה ה 19 
קרוב לרבע מיליון תושבים. עם התפשטותה של העיר ניד 
יורק נבלעה על־ידה וב 1898 חדלה מהיות עיר בפני עצמה 
ונכללה ברובע קווינס. 

1960 ,{ 1110x1 %ה £0 / 0 £1/011111011 10 /' 7 , 1 ג 1 ת 6 ג 0 .מ .£ 

מ. בר. 

לתה, גאות — 1£0 ז £11 £־ 1 סש 0 — ( 1839 , ברסלאו — 
1923 , ציריך), כימאי תעשייתי, יהודי. הוא למד 
באוניברסיטת הידלברג אצל בונזן (ע״ע) וקיבל ב 1859 
תואר ד״ר באוניברסיטת ברסלאו על עבודה בנושא התסיסה 
הכהלית. ב 1860 עבד בבית־חרושת לדשנים ועשה נסתים 
להסקת נייר לבן מקש. לאחר מכן עבר לאנגליה ועבד שם 
במפעלים שוגים בחעשיה הכימית. ב 1865 פירסם את ספרו 
הראשון 3 נ 00 מ 1 מ 1 \ 11 )״ 3 ■ 0031-131 ("עטרן־הפחם ואמוניה׳"). 
נסיונו הטכני חרב הקנה לו מוניטין בחוגי המדע והתעשיה 
הכימית, וב 1876 נתמנה לפרופסור להנדסה כיסית בפולי־ 
טכניקום של ציריך, משרה שהחזיק בה עד 1907 . ל׳ הצטיין 
כחוקר וכמורה והעמיר תלמידים רבים, שכמה מהם נתפרסמו 
לאחר מכן בשדה הכימיה. 

מספריוהרבים: ל- €61 ]ת 10 נ 1 ס) 51€1111 16$ ) 311011 ( 111 ^( 1 ("זי־ 










461 


למגה, גאורג—לונגגה, בלדסרה 


462 


קוק עטרו פהמי־האבן"), 11878 ־ 1 ז( 19£31 ) 50 165 > ^ 11111 ) 11911 
״ 153110 (״מדריך לייצור הסודה״), 1879 . ניסרו ־נ 1501 מ 61 נ 01 

1011 ז 10 { 101 וז 2$ ת 51101111 ־ 170101 150110 !!!(ססיך ("שיטות טכניות של 

אנליזה כימית״), 1899 — 1900 , יצא במהדורות רבות ומשת¬ 
משים בו עד היום. מלבד טפרים שתורגמו גם לשסות אחרות, 
פירסם ל , מאמרים רבים בכתבי־עת מדעיים. 

, 11 ,־מ: 100111 ) 0 8x033011 ־ 161 ) 80011 035 ) ״£ . 5 > , 3113111 ) 80 .£ 
, 1939 ,( 16 ,. £4 .״״ 011 .!) .£ . 0 . 1 ־ 80 .£ ; 1930 ,( 351-359 

. 1964 ,ע 1 ,^ 4 * 0/1444441 / 0 1 ( 1/14101 / 4 ,חס>ן) 110 ז 3 ? .א • 1 

לובגום — ;ס׳וץ׳ציו; — (סוף המאה ה 2 או התחלת המאה 
ה 3 לםה״נ), סופר יווני, מחבר הרומאן הססודסם 
7 ף 469717 *:01 xx6 ג!׳":* ס!׳ ("סיפור 

רועים על דאסניס ובלואי"). על ל׳ עצמו לא ידוע במעט 
כלש. יש סימוכין לסברה, שמוצאו מהאי לסבום. 

עלילת הסיפור של ל׳ מתרחשת על רקע פאסטוראלי 
וסיבוכי־הגודל שבה משתזרים בצורה האדמונית בחילופי 
עונות השנה. דאסנים ובלואי הם שני ילדים עזובים, שאומצו 
ע״י משפחות רועים. הם גדלים יחד באווירה אידילית ובעי- 
הם צומחת אהבה, בלי שיבינו בראשונה את פשר רגשותיהם. 
אחרי הרפתקאות שונות הם מגלים בעיר מיטילנה את הורי¬ 
הם, אולם הם חוזרים לכפר ומתחתנים. ל׳ הצליח לתאר 
פריחת אהבה בחן ומגידול רב, והוא עולה בניתוח רגשות 
הגיבורים על שאר הסופרים ה״ארוטיים" היוונים בני־זמנו. 
יצירתו נתפרסמה והשפיעה על הספרות האירופית, בעיקר 
הודות לתרגומו הצרפתי המעולה של ז׳ק אםי 1 ( 11108 ) 30 ! 
1 םץתז\" ע״ע), תרגום עברי ע״י א. מ. חריזמן, תר״ס, תשי״ג 2 . 

א.סיסון, פרקים בספרות היוונית העתיקה, 153-147 , תשי״א! 

י. א. קלוזנר, ״דפנים ווולואה״, 73-68 , תשי-א! , 861011 .מ 
ז)( 1 , 110118€ £ ; 1894 , 101€ * 0 1£1$146 ז 0 ^ 1 * 0 

* 1 , 1 ח 1 מ§ג׳\ £3 8 ; 1914 8 ,.££ 531 , 110171011 
?!גותזסת 013 ע:) 5 113 ^ 43 . 00 ^ 3 ) €€ 0 ?% 01 * 211*1 3*1 70113011x0 
. 1921 ,(ו^ד\ XX י ב 15 ק 61 .ק $11 

לועי, כדטרו — "!#"ס? 0 ! 101 ? — ( 1702 , ונציה — 
1785 , שם), צייר איטלקי. שם משפחתו האמיתי 
היה סלקה ( 3103 ?). ל׳ למד ציור אצל הצייר אנטוניו באלט־ 
טרה בוונציה, אך בעיקר הדש מג ממורו הצייר ב׳וזסה מאריה 
קרספי, שחי בבולוניה. יצירותיו המוקדמות ( 1730 — 1737 ) 
הן בסיגנון הבארוק המאוחר שנם ליחו (סרסקות בארמץ 
סאגרדו, ונציה, 1734 ). בשנות ה 40 התחילו להופיע ציורי 
ההווי, שהם עיקר יצירתו הבוגרת, המתארים אפיזודות מחיי 


■יא £^י ■ 

״ * ׳* #4 


•'ד : * 1 . 


פיטרו 15 נני: ר<ו 1 נ*רט 


בני המעמדות האמידים בוונציה וגם קטעי הווי עממי. ההו¬ 
מור הקליל שהנני של תאורים אלה קרוב ברוחו לזה של 
הקומדיה של גולדוני (ע״ע) אשר ראה, בצדק, באמנותו של 
ל׳ "אחות למוזה שלו"• סיגנונו של ל׳ אמו מצטיין בעמקות 
ההבעה ואף לא בבדק טכני. איכות יצירותיו נובעת בעיקר 
מהלך הרוח הרגוע שלהן, מההומור העדין. מסולם הצבעים 
הרענן ומהשילוב ההארמוני של רקע, חלל ודמויות. — ל׳ 
נמנה עם חברי האקאדמיה לאמנות של ונציה ( 1756 — 
1780 ). הוא היה צייר סודה. מרבית יצירותיו נמצאות במד 
זיאונים של ונציה ("הקרנף", מיייאון דצוניקו! "שיעור 
הריקוד", "הקונצרט", הגאלריה של האקאדמיה). 

בנו, אלסנדרו (ס 11 )״ 553 ס 1 .ו 0 ל׳ ( 1733 , ונציה — 1813 , 
שם), היה אף הוא צייר, שהצטיין בעיקר בציור דיוקנות, 
הוא פירסם, ב 1762 , ספר ביוגראפיות של ציירי ונציה בני 

( 70110213111 1 ־ 11101 ^ 60 7110 10110 ) 110 ) 1011 ) €001 ), הכולל 

24 דיוקנות חרותים לסי רישומיו, 

- €11€%10 ( 1 170 * $111 14 , 1 ב 11 *זג!\ .£ , 11956 .י/ , 1050111111 ^ .¥ 

. 1964 , 1110 ? $€117€ {€$ . 110 

ל ועינוס, ק סירס — ^׳ח־סו/ — ( 213 ״י— 273 ״ לסה׳ג), 
פילוסוף, פילולוג ררטור יווני. מוצאו המשוער 
מאתונה או מאמסה (חימץ שבסוריה). הוא למד אצל דודו 
סרונטו מחמץ, ערך מסעות דבש בארצות הים התיכון 
ובמזרח הקרוב, והשתלם באלכסנדריה אצל אמוניום (ע״ע) 
השקאי ואצל תלמידו אוריגנם(לא מאבודדהכנסיה), שהיה 
גם ידידו. לאחר שיצאו לו מוניטין, חתמן ע״י מלכת תדמור 
זנוביה (ע״ע) לשמש לה יועץ. הוא עודד אותה לצאת למל¬ 
חמה נגד רומא, ועם תבוסתו של צבא תדמור, ציווה הקיסר 
אורלינוס (ע״ע) להוציאו להורג. 

ל׳ השתייך לאסכולה הנאוסלאטונית, אך טען, בביגוד 
לסלוטינום (ע״ע), כי לאידאות האפלטוניות יש קיש מחת 
לתבונה (;*> 70 ). כפילוסוף לא זכה ל׳ להערכה רבה. לעומת 
זאת נודעה לו השפעה עצומה בשדה הפילולוגיה והביקורת 
הספרותית, שבו אף הועמד בשורה אחת עם דיו׳ניסיו׳ם מהלי- 
קרנסו׳ם (ע״ע). הוא חיבר כתבים הרבה, שהחשוב ביניהם 
1 ^x 0701 <$ ("שיחות פילולוגיות"). רוב חיבוריו 
ידועים בשמם בלבד ונשתמרו מהם רק קטעים בודדים. בזמנו 
נחשב ל׳ כאחד האנשים המלומדים בישר ונאמר עליו שהיה 
"ספריה מתהלכת". 

יש שייחסו לל׳ את הספר המסורסם ;* 1 ס,ןי 0 11601 ("על 
הנשגב"), אך רוב החוקרים המודרניים אינם מקבלים זאת 
ומייחסים את הספר למחבר אלפוני שחי במאה ה 1 לםה״נ. 
בחיבור חשוב ש מופיע בפעם הראשונה בספרות הקלאסית 
ציטוט מן התנ״ך (מתוך סרק א׳ של ספר'בראשית) כדוגמה 
לטיגנון נשגב. 

- 5 נ 1 נן 0 ) 1 ז £011%11 115 קו 04 : / 0 01111 414 ס 4 ) 11£4410 <£ , 011 ) 11 ) 111111 .ס 

0113), 488 17, 1807*; <5. £311x1, €. 14. 41. 54/141)1 

4 , 5 ^ 53114 .£ ; 1899 ,(עםמ 30 , 11105 ז 90 ) ;>ט 0 /ןו 116016 

,מ 50 זגת £1 . 8 ;' 1906 , 1-111 ,? 50/101411/11 / 014411400 ( 0 ץ 11404 /£ 

- £1 . 2 .■ 84111 ,• 8011101 . 7 ^ ; 1945 , 41011/1 ( £4 . 04 [ ■ 511 414141 .£ 

011 ) 8115 . 4 .<£ ; 1964 , 441441 ( £4/1441 . 11 1 ( 54/141 ־י*^ 1 ן 14411411 > 1 
. 1964 , 111414 ( 5141 114 ד 041 .£ ,(. 08 ) 

1 . קל. 

לונגנה,בלךםךה - €011211033 1355360 ) 831 - ( 1598 , 

ונצש — 1682 , שם), ארדיכל איטלקי, ל׳ היה 
תלמידו של הארדיכל וינצ׳נצץ סקאמוצי( 5031110221 ! 1552 — 
1616 ). יצירותיו הרבות בוללש מצבות קבורה שזבחוח סי- 




463 


לונמה, גלדסרדז — למד 


464 


סוליים, ובעיקר בניינים כנסייתיים וחילוניים בוונציה ובסבי¬ 
בתה. יצירת המוסת שלו היא כנסיית סאנטה מאריה דלה 
סאלוקה ( 1631 — 1647 ) בוונציה, הנחשבת, בצדק, לאחד 
ממיטב השגי הארדיכלות האירופית. יפיח המקורי נובע 
בעיקר: מן המבנה המרפזי־ראדיאלי המפותח שלה — תתמנה 
יוצאת דופן בוונציה< מן היסודות הנסחיים והחלליים המ¬ 
עניינים שלה! מן השילוב המוצלח של יסודות ונציאניים 
מסרתיים (האפסים, הכיפות, ועוד), על־פי מורשת פאלאדיו 
וסקאמ 1 צי< ומן הקשר האורגאני בין המבנה הפנימי והחי־ 
צוני. מבין בנייניו האחרים יש להזכיר: בותציה— המדרגות 
של מנזר סאן ג׳ורג׳י סאג׳ולה ( 1643 )* הפנים של כנסיית 
סאגטה מאריה דלי סקאלצי ( 503121 < מ 1649 )ו בית הכנסת 
ה״ספרדי" בגטו ( 1655 )< ארמון פזארו ( 1663 — הושלם 
1710 , אחר מותו)! שתי הקומות הראשתות של ארמון רצוניקל 
( £62200100 < 1667 בקירוב). יצירות פיסול ארכיטקטתי: 
המזבחות הראשיים בכנסיית סאגטה מאריה דלה סאלוטה 
( 1639 )< מצבת ןזארו בכנסיית ה&רארי ( 1669 ). — מחוץ 
לוונציה: הקתדראלה בקלג׳ה ( 01108813 ! 1633 )! בתי 
הכלא בודצ׳נצה ( 1656 — 1663 )< דלה רצוניקו בבאסאגו 
( 1677 )< ועוד. — ל׳ היה גדול אדדיכלי תציה במאה ה 17 . 
הוא פיתח את רעיונותיהם של קודמיו שפעלו בוונציה ובונטו 
(פלדיו [ע״ע]׳ סנסוביגו [ע״ע], סנמיכלי [ע״ע]) והפכם 
לנוסח באולקי פלאסטי ומקורי, שאינו עומד, עם זאת, בניגוד 
למסורת הבניה הותציאנית. 

1 1954 . 8 111 , 10 ^ 112 ^ $€11 . 0 

א. רו. 

ל 131 פל 1 , ה 1 ךי 111 * 1 ( 1 * 71 — 011111,008 ״\ ¥733$ 16017 ־ 1 
״ £61105 — ( 1807 , פורטלנד, מיין — 1882 , קים־ 

בדיג׳, מסצ׳וססס), משורר אמריקני. קיבל את חינוכו בקולג׳ 
ע״ש בואודן ( 3010 ״* 80 ) בבדנזוויק, מיין. חברו ללימודים 
היה נתניאל הותודן (ע״ע). 
לאחר ששהה בשנים 1826 — 
1829 בארצות אירופה, שי¬ 
מש פרופסור ללשונות מר 
דתיות וספח בקולג׳ אשר 
בו למד ( 1829 — 1835 ). את 
שנת 1835 שוב בילה באי¬ 
רופה. מ 1836 היה במשך 
18 שנה פרופסור ללשד 
נות מודתיות באוניברסיטת 
האתוארד. 

קובץ שיחו הראשון של ל׳, 118111 < 6 * 0£ ¥01065 ("קו¬ 
לות הלילה״), 1839 , מכיל שיחם שמיד עם פירסומם נעשו 
פופולאחים ביותר ברחבי אה״ב< מביניהם נתחבב בייחוד 
1,1£0 0£ ! 5310 ? \* (״מזמור החיים״). אחחו נתפרסם הקובץ: 
06015 ? 011160 303 8311335 ("באלאדות ושיחם אחחם"), 
1842 , שבו נדפסו, בין השאר, השיחם: ־ 813010 ¥111386 116 ־ 1 ׳ 
501131 ("נפח הכפר") המפורסם, ונסיונו המוצלח ביותר של 
ל׳ בצורת הבאלאדה המסרתית:- 1365 316 0£ 6010 ז׳*\ 7116 
1$ ת 6 ק ("טביעתה של הססרוס"). גם שירתו האפית הראשד 
נה, 30861106 ״£, 1847 (עבחת ש. טשרניחובסקי: "אבנג׳~ 
לינה", תרפ״ג), שהיא סיפור על גודלו של זוג נאהבים 
שהוגלו מכפרם ונפרדו, עוררה התלהבות רבה בשל נושאה 
הטראגי וציוריות התיאוחם שבה. לפופולאחות חמה זכו 


גם 31113 ״ ££131 0£ 5008 1855,7116 (עברית ש. סשרניחובסקי: 
"שירת היאלתה", תרע״ג), שהיא אפוס מבוסם על מסותת 
ואגדות של האינחאנים! וכן £31165 0£ ין 1$111 זטס 0 7116 
813031511 (,,חיזורו של מיילז סטנחש״), 1858 . 

לאחר מותה הטראגי של אשתו השניה ( 1861 ) שיקע ל׳ 

את עצמו בתרגום "הקומדיה האלוהית" של דנסה, שנתפרסם 
ב 1867 . לתרגום בתלת ששה סונטים המוקדשים לדנטה. 
סונסים אלה נמנים עם יצירות המופת של סוג ספרותי זה. 
ב? 1863 ו 1874 ראה־אוד סס! $136 ץ ¥3 ו 3 0£ 73165 ("סי¬ 
פוח פונדק שבצד הדרך"), בעקבות צ׳וסר. הראשון בסדרת 
הסיפורים הוא הפואמה הפאסחוטית £136 5 ־ £611616 301 ? 
("רכיבתו של פול ריוויו"), שהפכה את הגיבור לדמות 
אגחת. אחד המספחם, בספר זה, הוא היהודי הספרדי, ישראל 
אדרהי( £316111 ). היהודי מספר, בין השאר, את "אגדת רבי 
בן לוי״ ואת הסיפור על מלאך המוות, עזראל. — ב 1872 
פירסם ל , את הפואמה הדראמתית 00151115 , בצורת טח* 
ל 1 גיה. כעין נספח לה כתב את שתי הפואמות הדראסתיות 
1300311360$ < 0335 ( (״יהודה המכבי״ < עבחת י. מזל, 1900 ) 
ו 08610 .^ £41011361 ("מיכאל אנג׳לו"), אולם כשרונו הדרא- 
מתי לא היה גדול. 

נושאים יהודיים מופיעים ביצירתו של ל׳, שידע קצת 
עבחת, עוד מספר פעמים: בפואמה ץז 6 ז 6 רת 351106 * 7116161 
!!סק"**! 31 (״בית־העלמין היהודי בניופורס״), 1852 , מגלה 
ל , אהדה רבה למצבו של היהודי בגולה < את שית ־ 530331 
3100 ! (״סנדלפוך), 1858 , ביסס על אגדה תלמודית על 
מלאך, ההופך את תפילותיהם של בבי־אדם לפרחים ומהם 
הוא קולע זחם. 

ל׳, שהושפע מן הרומאנטיקה האירופית ובפרט — הגרמ¬ 
נית, היה המתווך הגדול בין ספרותה של אירופה לזו של 
ארצו הצעירה. ב 1845 פירסם אנתולוגיה בתרגומו 303 0615 ? 
6 ת 0 זגו£ 0£ ץ! 061 ? ("משוררי אירופה ושירתה"), שהיא ציון- 
דרך חשוב בתהליך הפצת ספרות אירופה ותרבותה באה״ב. 

במאה ה 19 היה ל׳ המשורר הפופולאח ביותר בארצו, 
דצירתו, שהיתה רודה מוטיודם מקומיים (מתולחת חאיג־ 
חאנים, ימי השלטון האנגלי ותקופת המהפכה) הטביעה את 
חותמה על ספרותה ותרבותה של אה״ב. גדול היה פרסומו 
גם מעבר לגבולות מולדתו, ובפינת המשוררים שבכגסיית 
וסטמינסטר, בלונדץ, הוקם לו פסל — כבוד, שחת מל׳ לא 
זכה לו שום משורר אמחקני. יצירותיו תורגמו לשפות רבות. 

לאחר מותו החלה הביקורת הספחתית להסתייג מיצירתו 
ומנתה בה רומאנטיות-יתר וסנטימגסאליזת ונטית לחדאק־ 
טיקה ולפשטנות. 

כתביו ($אלז ¥0 \), ב 14 כרכים, פורסמו כ 1886 — 1891 . 

.א ,* 1891 , 1-111 ,. 1 .׳׳״ . 11 / 0 •>/־£ ,(אחין) * 6110 } 8 נ 101 5 

״ 1 ; 1927 ,.£ . 11 • ! 07 ) 71 ) 4777 0106100 ! 1 ? 4 * , 11 * 111 ־ 001 . 5 

-םשן/ג/ע .£ , 1938 ,( 1807 - 43 ) .£ 71% * 101 , 5011 קוו 01 י!' 1 . 8 

, 0 ו 12 ק £1 . 8 ; 1955 , 1777411 * 1 18 71 % ■ס! 11111 4 :.£ ,]!!ס)□]! 

. 1966 , 40-46 , 7011174 ) 131 171 * 710 ) 3771 * 111 * 11 ) 1 ) 18 

ב. קב- י. א. ק. 

למד ( 3 מ £0 ), עיר ברחם מערב שוודיה, כ 15 ק״מ מצפוך 
מזרח לעיר הנמל מלמה < 463x10 תוש׳ קבועים( 1966 ). 

יושבת בגובה 26 ס/ במרחק 8 ק״מ מחוף ארסונד, המיצר 
המפחד בין שדחה לדנמרק. עיר תעשיה, מרם השכלה 
ופעילות דתית! צומת מס״ב וכבישים. בעיר ובסביבתה 
מפעלי תעשיה לסוצח בחל ופלדה, כלי עבודה, תמרי 




465 


לרנד—לונדון 


466 



?ונד: הקונדדאלוז 


בניין, מוצרי עור, מוצרי עץ, רהיטים, סובר, מזונות. ל׳ 
יושבת על מסה״ב מלמה (קופנהגן) — סטוקהולם. עיקר חשי¬ 
בותה בעיר אוניברסיטה ותיקה וידועה, שנוסדה 16681 על 
סי החלטת קרל ובה 12,700 סטודנטים ( 1965 ). בעיר 
בסד. הוצאות ספרים. ל' היא מושב הגמון ומרכז דתי ראשי 
לדרום־מערב שוודיה. 

ל׳ ידועה מראשית המאה ה 10 כמרכז עירובי ודתי, אך 
נראה שיישוב היד. קיים במקום זמן רב לעי כן. ב 1163 — 
1536 ישב בה הארכיהגמון של סקאנדינוויה, והיא היתה 
המרכז הדתי החשוב באיזור. מהמאה ה 9 היתה בידי דנמרק, 
וב 1658 עברה לידי שוודיה. 16791 נחתם בה חוזה השלש 
בין שוודיה לדנמרק. בל׳ קתדראלה שהשל בבניינה במאה 
ה 10 . 

. 1924 , 1 , 10 [ 1 (ג״ו .מ 
ם. בד. 

לונדה, ןהולה ליב ( 1835 , מינסק — 1888 , סטרבורג), 
' סופר יהודי רשי. נתחנך בחדר, ואודב בח״ת 
מתוקן. שנים מספר למד בבי״ס ממשלתי לילדים יהודיים. 
וסיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בווילנה. ב 1854 — 
1860 הורה בבי״ס ממשלתי־שודי במינסק, ומאז ועד 1886 
שירת כמומחה לענייני השודים ליד המושל בווילנה. — ל' 
ערך מסעות אחדים לחדל, שלט בכמה שפות שכיר היטב 
את הספרות הרוסית שמערבית. 

את פעולתו כסופר ואיש ציבור יש לחלק לשנים: עד 
1881 , כאשר צידד בהתמזגות הששים בחברה הרשית תוך 
שמירת אסןם הדתי־״קונפסידנלי״, ומ 1881 — עת הסך לחובב- 
ציון. ב 1860 נעשה כתב עיקרי בעתון הרוסי־יהשי "ראז־ 
סדט" ("השחר׳), שם הגן על הששים כלפי חוץ, ותקף את 
החרדים המונעים "קשמד," מיחשי רשש ואחראים, לדעתו, 
לפיגורם הכלכלי ש,סוציאלי. במאמריו קרא להתאזרחש 
בחברה הרוסית, שבריו דומים לתעמולת ראשוני הרפשמים 
באה״ב, אף שלא שע עליהם הרבה. מ 1871 עד 1881 הוציא 
ל׳ לאור, ברוסית, את "הספרש הששית" (מ £ 1 א 680 ק £8 
7610£1 סמ* 6 מ<£) ובמסגרתה גם את הרומאן שלו ססמגקס! 
מאסקע ("עידנא דתתחא") הנחשב כיצירתו הטובה ביותר 
(פרקים אחדים תשגסו לעברית בידי ב. קרוא [העבר, י׳], 
תשכ״ז). משנות ד, 70 החל משתתף בעתונים הרוסיים הליב¬ 
ראליים הגדולים שהשיעו בפסרבורג, מוסקווה ווילנה, ואף 
כאן צירף תיאורים בלטריסטיים מההוד הששי עם הטפה 
למיזוג הששים בחברה הרשית• ערך היסטורי נשע לזכרד 
נש ילדותו ונערותו, ולרשמי מסעותיו ב״תחום המושב". 
פעולתו הספרותית זכתה להערכה רבה בחוגי האינטליגנצש 
הששית-רוסית. 


1879/801 הגיעה תעמולתו למען מחוג הששים לשיא, 

וגם באשר החלו ב 1880 החששות מפני פרעות נגד הששים, 
טען ל׳ בי אפשר שהיהשים מסייעים לכך ע״י הבלטת עשרם! 
כן סבר, כי הסער בץ הרוסים שששים הוא פרי התחיקה 
הצאריסטית. 

פרעות 1881 הביאשו לשי משבר. הוא נדהם מכך שהמשכי¬ 
לים הרשיים עמדו מן הצד מחנו מחזית החרם, בעש ההמון 
פשע, אך תהליך התפכחותו הש איטי. תחילה טען כי אם 
יוטבו הלכי-הרוח ברשש, יכריזו שוב ששים רוסים רבים, 
". ., רוסי אנכי ואשב את ארצי", אך בסשו של דבר הפך 
חובב־צית פעיל, ובמאמרו האחרת ניסה לעגן את תנועת 
חובבי־ציון ברוח הזמן, "בהתאם." לעקרון הלאומיות המש¬ 
תלט בעולם". באותן שנים סנה ליצירה ססרותיתשיססורית, 
בעיקר על רקע ההיסטוריה הקדומה של ששי מזרח־אירופה. 
ל׳ נפטר בבי״ח לחולי־נפש. 

מיצירותיו: <ןפ 0 ק. 083 ז ו 01 נו<ו 1 ו 68 * 3 אג 6 46110 , (תורגם 
לעברית בשם: ״המרכלת״, ע״י י. ריציסזון, 1874 ; 
1 רמ 11036$08 (עבדת: "אברהם בן יוסף". ע״י ש. ל. 
ציטרת, בתוך ״כנסת ישראל״, ב׳)! . 1*00x1 ״* מ <ו 68 מ 1 
גז&גוזג** (עברית: "עיר ובלהות", א. ש. פריעדבערג, 
תרס״ג). 

ל. קאנטאר, זכתבות (״השלת״, א׳), תרנ״ז: י. אסל, בתוך 
ראשית התוויה, תרצ״ו < . 1 ^* 80:114110*18,611x0110031 

.£ ; 1888 ( ¥111 , 83. (800x0:61 ד 80 *ק 8 * 0 ־ 31 * 00 ץנן 
. 1900 ,, 6/1*1000X1 ׳ 1 ), וססמינססר, היא המרכז הלאומי למנהל, עסקים, 
פינאנסית'תחבורה, תרבות ובידור (בה נמצאים המוזיאון 
הבריטי, אוניברסיטת ל׳ והגאלריה הלאומית ומקומות- 
הבידור של ה״וסט אנד" [ 1 >״£ $1 ^] ור׳ להלן). כמדכן 
מרוכזים בה בתי־המסחר ובתי־המלון הגדולים. בתוכה ובשר 
ליה נמצאות תחנות הרכבת הראשיות, ביניהן "תחנת דקמר 
ריה" הנודעת. ל׳ המרכזית היא איזור־מגורים ישן, שיחידות 
תיפקודיות־עיסקיות תוססות בה בהדרגה את מקום המגורים, 
ולכן אוכלוסייתה פוחתת בהתמדה. עם זאת עובדים בל' 
המרכזית יותר ממיליון אנשים. 90% מהם דרים בחלקים 
אחרים של ל׳ רבה. זרם העובדים הנוסעים מדי יום למקומות־ 
עבודתם בל׳ המרכזית חמרה לבתיהם, תלד במערכת תחבר 
רה ציבורית מתאימה (ר , להלן). הנהגת כרסיסים זולים 
להסעת עובדים ברכבות, החל מ 1864 , הקלד. אח ההפרדה 
בין סקומות־המגורים ומקומות העבודה. 

למתח של׳ היא מטרופולין סואנת שהבינד בד. רב דקר, 
מהדם הפארקים הגמלים והגנים הציבוריים חרבים חלק בלחי 
נפרד מנוסה של העיר, בעיקר במרכזה ובדרום־מערבה. 
המפורסמים שבהם: הייד־סארק, רג׳גטס־פארק, סנט־ג׳ימז 
פארק ואחרים. מיוחדים במינם הם הגנים הבוטאניים המלכד 
תיים שבקיו, שהם מהגמלים והחשובים בסוגם בעולם (ור׳ 
לוחות בכרך ד, עמ ׳ 744 וכרך י/ עם׳ 968 ). 

מסביב לל׳ המרכזית נמצא אתור מגורים מאוכלם בצפי־ 
פות, תעשיה, מלאכה ומיתקני־נמל. באתוד זה, המשתרע על 
שתי גדות התמז, רבים הניגודים הפנימיים, — כגת זה שבין 
משכנות העוני של ה״איסט אנד״ ( 1 > £0 £351 ) שחלקם כבר 
הוחלף בבניינים מתוקנים, לבין איזורי־המגורים של המעמד 
הבינוני והעשיר בךלסי ( 0151553 ) וקנזתגטן. מסביב לאמור 
זה משתרע שמח נרחב של פרברי מגורים בנדים בתים 
קטנים, שצסיפות האוכלוסים בו פחותה. "טבעת" זו, שנבנתה 
ברובה לפני 1914 , מגיעה במערב עד טוויקנם 
11301 ) וויבריג' (ש^תלץ^'), במזרח — עד איסטהאם 
ודארטפורד, בצפון — עד ווטפודד ואנפילד, ובדתם — עד 
בד 1 מלי (׳ £1001155 ) וקרדדן. מעבר ל״טבעת" זו מצד אמור 
תעשיה חיצוני רחב, שאוכלוסייתו מועטה יחסית, והמשתרע 
עד גבולות שסח השיפוט העירוני. בשוליו מצדים איזורי- 
מגותם בעלי אופי כפת למחצה וכסתם. הבתים כאן 
בנדים בתותים ניכתם ומוקפים גנים גדולים! צפיפות־ 
האוכלוסים הממוצעת אינה עולה על 2 נפשות לתנם. 
באמור זה, במרחק של 20 — 35 ק״מ מה״סיטי*, נוטים תושבי 
ל' לפלוש לשטחי החקלאות, המרעה, היעתת, הפארקים 
והחוות■ הממשלה משתדלת לשמר שטחים אלה כמקומות 
נופש וטיולים ע״י חוקים ד,מכותים לבלום בליעת "שטחים 
יתקים* ע״י הבניה העיתבית. היום מכיתם בעובדה של׳ 
עתידה להתמיד בהתפשטותה, אם־כי בקצב מואט, ושתכניות 
התרחבותה חייבות להשתלב בתכנת דתם־מזרח אנגליה 
בולו. הקמת ערים חדשות מסביב לל׳, לאחר מלה״ע 11 , האטה 
אך במעט את קצב התרחבות המטרופולין. 



?ונדון: םם?ו? רכיבה כדוייד־יארגו 


אתרים היסטוריים בעיריות ל׳. רבים מהאתרים 
ההיסטוריים ב " ם י ט י " של ל׳ חרבו בדלקות הרבות שפקדו 
את העיר ובעיקר בשרפה הגדולה ב 1666 (ר׳ להלן). שרדו 
כמה בניינים, בתיהם כאלה שתוכננו ע״י איניגו ג׳ונז(ע״ע)— 
כגת כנסיית 0 נט־פ 1 ל שבק 1 ןנט גארדן. לסי תכנונו של כרים* 
טופר רן ( 50 !¥\, ע״ע) נבנו מחדש רבות ס 51 הכנסיות 
שנהרסו בשרפה הגדולה! חלק מאלה, שנפגעו גם בזמן 
מלה״ע 11 , שוקמו מאז. יצירתו החשובה והמפוארת ביותר 
של ח היא קאתדראלת סנט-סול שנבנתה על מקום כנסיות 
קודמות, שחרבו בשנים 1675 — 1710 ! זהו מבנה מרשים 
בסיגנת רנסאנס מובהק, המטביע את חותמו על הסביבה כולה 
(גובה הכיפה— 110 מ , ). מבנייני הציבור החילוניים שב״סי* 
טי״ יש לציין אח ה״גילדהול״( 311 ^ 0011 ) עם אולם מהמאה 
ה 15 , את מעונו של ראש־העיר (־ 14005 143051011 ) מחמאה 
ד. 18 , את הבורסה המלכותית (שנוסדה במאה ה, 16 וביתה 
הנוכחי נשלם ב 1844 ) ואת בית־ד,חולים סנט ברתולומיו 



לונדון: כאתדראית םנט־ 1# ל 






471 


לונדון 


472 




לונרוז: המצודה 


(שנוסד ב 1123 ונבנה מחדש פעמים רבות, באחרונה במאה 
ה 18 [ור׳ תמ׳ כרך ח/ עט' 595 ]). בתחומי ה״סיטי" נערכו 
חפירות ארכאולוגיות, במיוחד בעת פינוי ההריסות ופעולות 
השיקום אחרי מלה״ע 11 , ונחשפו מקדשים ואתרים רומיים 
אחרים. 

ממזרח ל״סיטי", בתחום שיפוט עיריית ט א ו א ר ה א כד 
יל ס ס ( 5 :ז:־ 11 וז 92 זטייו 70 ) נמצאת מצודת ל׳ המפורסמת 
(. 1 610£ ^ 10 ) המשמשת כיום מוזיאון ובה אוסף כלי־נשק 
עתיקים. דלים 1 החל לבצר את המקום ב 1066 , ובמאות 
הבאות נוספו ביצורים רבים שבמרכזם "המצודה הלבנה". 
קדההגנה הפנימי של מצודת ל׳ כולל 13 מגדלים שהידוע 
שבהם הוא ״מגדל הדמים״ (ז 6 ז״ 70 ץ 1 ־ 8100 ). מסביב לקד 
ההגנה החיצתי — חפיר־מגן (יבש כיזם) המוקף חומה. 
במבצר ל׳ נכלאו הרבה אסירים מפורסמים, מדיניים ואחרים, 
ובו הוצאו להורג הרבה אישים נודעים בהיסטוריה של 
אנגליה. המבצר הוא מחוץ לתחום שיפוטם של ראש העיריה 
וההגמון של ל׳ז קצין בדרגת פילדמארשל מנהל אותו בשם 
המלכה, ומושל מטעמו גר במקום ואחראי 
למשמר המצודה הלבוש מדים ציוריים 
מתקופת הטיודורים. 

סד , ר ק ( 11 ז 3 ^ 11 ו! 501 ), שמדרום ל־ 
"םיטי״, ־ היא מאיזורי היישוב הקדומים 
שמחוץ לחומות. איזור זה החולש על "גשר 
ל׳" 0 > 4 8 ת 1x11140118 ) היה מימי־קדם צד 
מת תחבורה חשוב ביותר. בשנים 1295 — 
1547 היתה סד׳רק העיר היחידה בתחום 
ל׳-רבה של ימינו(חת מה״סיסי") שיוצגה 
בפארלאמנם. כאן נמצא הפונדק בו ישבו 
עולי־הרגל מ״סיפודי־קנ?רברי" של צ׳וסר 
(ע״ע) וכאן היו בתקופה האליזבתנית 
תיאטרון ה״גלוב" של שיקספיר ותיאטר¬ 
אות אחרים. קאתדראלת סד׳רק (האנגלי¬ 
קנית) היא כנסיה עתיקה ששופצה במאות 
ה 13 ׳ 15 ובעיקר ד. 19 . ברובע גם קאתד- 
ראלה קאתולית ומספר מחיאונים, בהם 
מחיאת המלחמה הקיסרי ( 31 ^ 131 ז* 1 ומ 1 
11111 ם$ט 4 ו 1 ). ל מ ב ת ( 111 :ז< 11 מ 1,3 ) אף הוא 
מגרעיני היישוב הקדומים שמחת לחומות 
(נמצאו שם שרידי מצודה תמית). כאן 
מצד ארמון למבת והתיאטתן הלאומי — 


לשעבר "אולד דק" (:>נ׳\ 014 ). מערבה 
לאלה נמצאות עיריות ו( נ ד ז וו ר ת 
( 41 ז 0 ׳^ 4$ ת ¥3 \) והמרססית (־ £1301 
$01141 ז 16 ם)ן בתחומה 'של האחתנה כמה 
מרכזי ספורט נודעים וארמון פולם (־ 801 
8301 ), מקום מושב הגמוני ל/ בתחום 
עיריית ?}נזינגטן (הכוללת גם את 
צ׳לסי) נמצא הארמון בו ישבו מלכי אנג¬ 
ליה מדלים 111 עד דורג׳ 11 (כיום נמצא 
בו המוזיאון ההיסטורי של ל׳). בדתמה 
מרוכזים מוסדות תרבות רבים, בחם המד 
זיאת לתולדות הטבע, מחיאת דקטוריה 
ואלברט, הקולג׳ המלכותי למדע וטכנד 
לוגיה ועוד. בצ׳לסי היו במאה ה 18 מרכזי 
שעשועים נודעים, ושם נמצא בית־החולים המלכותי שתוכנן 
ע״י ח! במשך מאות שנים זהו אחור־מגורים החביב על 
אמנים, סופרים ומדינאים. 

שטח שיפוטה של עיריית וסט מיג סטר (- 1111 מז 0$ ^\ 
־ $0:1 ) מקיף נוסף לרובע זה גם את פדיגגטן וסנט מרילבץ, 
והוא נמשך מהגדה השמאלית של התמז לכוון צפת-סערב 
ובו נמצאים רבים מהאתרים ההיסטוריים המפורסמים של ל׳. 
על חוף הנהר ממש נמצאים בנייני הפארלאמנט (נבנו 1840 — 
1867 ונפגעו במלה״ע 11 ) עם מגדל השעת המפורסם, ה״ביג 
בן״. באדמת שחיה במקום מאז המאה ה 11 (ואולי לפגי כן) 
ישבו מלכי אנגליה עד שניזוק קשה בשרפה ב 1512 . בווסט- 
מינסטר הול ( 11311 .#י) שרד גג העץ הגותי מימי ריצ׳ארד 
11 , ששופץ פעמים רבות (באחרונה לאחר שניזוק במלה״ע 
11 ). מאחורי הפארלאמנם נמצאת כנסיית וסטמינסטר (. 7 ו\ 
ץ 886 ^) שתחילתה כמנזר בנדיקטיני הנזכר לראשונה בתעד 
דה מהמאה ה 8 . על הכגסיה מהמאה ה 11 הוקם, בסיגנת 
המושפע מכנסיות צרפתיות של תקופה זו, המבנה הנוכחי 



?ונדון: בסדטת־התטמה — בנייגי חפארלאטנט, ה״ביג־בן" וכנטיית וטטטינסטר. 
טשטאלם — ויטהול. מעבר ?תטז, בטרכז — ביח טועצח העיריות ׳ט? ?׳ טאחוריו — 
ננות תחנת ווטרלו, כגוש הבניינים הלבנים (עם רב־הקומות)—טשורי חברת הנפט "ש?". 
לשסאלו — הרויאל פסטיוואל הו? 




473 


לונדון 


474 



שבנייתו החלה ב 1245 ונמשכה עד המאה 
ה 16 (וע״ע גותיקה). בכנסיה קבריהם של 
רבים ממלכי אנגליה, מדינאיה, משורריה 
ושרי צבאה החשובים. סקסי הכתרתם של 
מלכי המדינה נערכים שם. מצפון לכיכר 
הסארלאמנט נמצאים בנייני הממשלה — 
ויטהול ( 1111011311 ^) — הפונים בצידם 
השני אל כיכר טראפאלגאר, שבמרכזה 
עמוד נלסון ובצפונה הגאלריה הלאומית. 
ליד ויטהול מצד ה״סקוטלנדץרד" (- 5001 
01 ) ¥4 1 ) 120 ) — ארמץ שנבנה במאה ה 10 
ובו נהגו להתאכסן מלכי סקוטלנד בעת 
שהותם בל/ בארמון זה ובבניינים סמוכים 
נמצא מרכז משטרת ל׳־רבה. סנט ג׳ימז 
פארק מפריד בין משרדי הממשלה לבין 
ארמון בקינגהם ( 31300 ? 6001110811301 ), 
מעונם הלונדוני של מלכי אנגליה, שנבנה 
בראשית המאה ה 18 . הוא מוקף גנים נאים ובחצרו החיצונית 
גערכים. כשהמלך נמצא במקום, חילופי המשמרות בתלבשתם 
המסדתית. בתחום עיריית וסטמיגסטר גם קאתדראלה קאתד 
לית, הרבה מחיאונים (גאלריה טייט, המוזיאון של מאדאם 
טיס 1 ועוד). בת״ס גבוהים ומוסדות תרבות, וכן ההיד פארק 
ורובע םוה 1 המפורסמים. 

ק מדן ( 00 !> 1 מ 03 ) שמצפת מערב ל״סיטי" התפתחה 
מסביב להמפסטד והמיט וכפרים אחרים ששמרו במידה 
מסדימת על צביון המאה ה 18 . בקמח נמצאים המוזיאון 
הבריטי (מ 1 נו 130 ן!\ 111511 ז 8 ), כמה ממוסדות אוניברסיטת ל׳ 
ומכוני מחקר. 

מוסדות חינוך, מדע ותרבות. על דשת החינוך 
בל׳ מפקחת רשות החינוך של ל׳ ה״פנימית״ 1££/0 ), גוף 
אוטונומי של מל״ר, האחראי לחינוך ב 12 העיריות ה״פני־ 
מיות" וב״סיטי". העיריות ה״חיצוניות" אחראיות לחינוך 
בשטחיהן. לרשות־חינוך זו שייכים יותר מ 1,200 בת״ס יסוד¬ 
יים, תיכוניים ומיוחדים ובהם כ 410,000 תלמידים ( 1965 ) ז 
כן היא מחזיקה או מסייעת ליותר מ 100 קולג׳ים ומכונים 
(במיוחד לחינוך מבוגרים) ובהם כ 400,000 סטודנטים. 1,900 
בת״ס יסודיים ותיכוניים, ובהם 00 ( 6254 תלמידים ( 1965 ), 
מוחזקים ע״י רשדות החינוך הנפרדות של העיריות ה״חיצו־ 
ניות" של ל/ 

חלק גחל מהמוסדות לחינוך גבוה ומכוני־המדע 
של המחנה מרוכזים בל/ ביניהם: 4 "אכסניות למשפט" 
( 001111 £ם 1005 ) שנוסח ביה״ב והמעמידות את עורכי־זזדיז 
הדרושים לבתי־המשפט באנגליה ווילז! החברה המלכותית 
(?: 3150010 ץ 60 , [ע״ע]) לעידוד המחקר במדעי־הטבע; 
האקאדמיה הבריטית( 1901 ) 1 האקאדמיה המלכותית לאמנויות 
והמוסדות והמוזיאונים הכפופים אז ! המוזיאון הבריטי — 
שראשיתו ב 1753 , אך את בנייניו החדשים החלו לבנות רק 
ב 1823 — ובו האספים העיקחים במדינה בתחומי האמנות, 
הארכאולוגיה, כ״י, מפות וספחם: ספרייתו היא מהגדולות 
והחשובות בעולם. מבין החברות המדעיות הרבות והשונות 
שבל׳ ראויות לציון: החברה הזואולוגית, המקיימת שני גבי- 
חיות (ר׳ תמ׳ כרך י״א, עמ׳ 58 ), החברה הגאוגראפית המלכד 
תית (שנוסדה ב 1830 )ז החברה המלכותית לרפואה! החברה 
המלכותית לסטאטיסטיקה והמכון המלכותי לעניינים בינ¬ 


לאומיים. כמדכן מצדים בל׳ מוזיאונים רבים (ור׳ אתחם 
היסטוחים, לעיל). 

האוניברסיטה של ל׳ (כ 0 מ 354 סטודנטים, 1967 ), 
מסמיכה מכלל האקאדמאים במחנה וכלולים בה כ 50 
בת״ס לחינוך גבוה. ביניהם: המכללה המלכותית למדע 
ולטכנולוגיה׳ ביה״ס לכלכלה ולמדעי־המחנה ( 0 £ 8011001 ״ 1 
5010000 01111031 ? גו 1 ! 3 £000001108 ) וביה״ס הגבוה ללימודי 
אפחקה והמזרח. קיימות 3 מכללות מיוחדות לנשים. מוסדות 
האוניברסיטה מפתחם במרבית חלקי העיר. פרט לאוניבת 
סיטה של ל׳ קיימים בה עשרות מכללות טכניות ובת״ס 
גבוהים, מכונים למחקר תעשייתי, הוצאות ספחם גחלות 
וכידב. שתתי השחר הבחטיים 8.6.0 ) והסלדזיה הצי- 
בוחת והפרטית נמצאים בה. בל , (בפליט סטחט ובסביבה) 
יוצאים־לאור העתונים היומיים הכל־ארציים, מרבית השבד 
עונים וכה״ע המדעיים והמקצועיים. 

ל׳ היא בעלת מסורת עתיקת־יומץ של תיאטרון. 
בתקופת המלכה אליזבת היו בה תיאטראות אחחם שהמפות 
סם שבהם היה ה״גלוב" (וע״ע שיקספיר). בין התיאטראות 
המפורסמים של ל׳: ה״דרוח ליך ( 1-3110 ^שזם) מ 1663 ז 
ה״קוונט גארדך ( 1732 ), שהוא בית־אופרה! ה-אולד דק", 
ה״קדלר׳ם .ולס" ואחרים. ל׳ היא גם מרכז חשוב למוסיקה. 
מצרים בה בת״ם גבוהים ופועלות בה מספר תזמורות סימ¬ 
פוניות נודעות: התזמורת הסימפונית של ל׳( 1904 ) 1 תזמורת 



5 ונרח; ארסוז בקיננחס 





475 


לונדון 


476 



5 ונרוז: םגד 5 התקעורת וטשרד־וזדדאר הראישי 
בראיעו מסעדה ססתובבח 


הבי.בי.םי. ( 1932 )* התזמורת הפילהרמתית של ל׳ ( 1932 ) 
והתזמורת הלאומית של הנוער ( 1947 ). 

(ביבליוגראפיה: ר׳ היסטוריה — להלן). 

כלכלה. על תפקידה המכריע של ל׳-רבה בחיים הכל¬ 
כליים של הממלכה המאוחדת, תעיד העובדה כי למעלה 
מ 20% מכלל המועסקים בה עובדים בל/ שהיא עדיין מרכז 
הפינאנסים החשוב שבעולם ואחד משלושת הנמלים הגדולים 
שבעולם (אחרי רוטרדם וניו־יורק). בל׳־רבה למעלה מ 6 
מיליון מועסקים, מהם עובדים למעלה משליש בתעשיות 
השונות. ל׳ היא מרכז לתעשיית ההלבשה, המזון והמשקאות, 
הרהיטים, הדפוס והקולנוע. במרבית המפעלים האלה, בעיקר 
בעיריות ה״פבימיות" של ל/ מספר המועסקים למפעל קטן 
יותר מהממוצע הלאומי. מרבית המפעלים שבתחומי העיריות 
ה״חיצוניות" של ל׳ הם מפעלי הנדסת־סכונות, כימיקאלים 
ומערי צריכה וכן מספר מוסדות מחקר חשובים. שם גם 
מצויים מפעלי יעור המטוסים (שבויברידג׳ והטפילד) ו 2 
מ 5 מפעלי יעור המכוניות שבמדינה. חוץ מעיבוד ראשוני 
של מתכות ומתעשיית הטכסטיל, מיעגים בל/ בהקף רחב, 
כל ענפי התעשיה החשובים. 

רבים ממפעלי התעשיה נוסדו בל׳ במאה ה 19 ואף קודם 
לכן, כיון של׳ היא נמל־ראשי ומקור כוח-העבודד. הגדול 
שבמדינה בעת ובעונה אחת. בכמה מענפי החרושת היה 
למהגרים חלק חשוב: בסאה ה 18 — להוגנוטים באריגת־ 
חמשי, ובמאה ה 19 — ליהודים מרוסיה ומפולין בתעשיית 
הלבוש והרהיטים. העבודה בכמה מענפי החרושת הוותיקים 
עדיין נעשית במפעלים קטנים ב״איזורי התעשיה" שברבעים 
המרכזיים והפנימיים: בבתי־דפום מסביב ל״סיטי׳/ בבתי- 
מלאכה למעת הלבשה בויטצ׳פל, ובבתי־מלאכה לרהיטים 
בשורדיץ , (\ 01 ז 31 >;>זס! 51 ) ובבתנל גדין. ברבעים אלה קבעה 


הזיקה ההדדית שבין בתי־המלאכה הקטנים את מיקומם. 
ענפי־החרושח הוותיקים, התלויים ביבוא חמרי־גלם, כגץ: 
מפעלים לעיבוד מזונות תיסומעצים, נמצאים בקרבת הנמל. 
בניגוד לאלה עומדים מרכזי התעשיה, שהתפתחו כתעאה 
סהקידמה הטכנית שלאחר מלה״ע 1 , בתחום העיריות 
ה״חיצוניווד של ל׳־רבה. הריכוזים הגדולים נמצאים בצפץ 
ובמערב. שם מצויים מפעלי הנדסה כללית וחשמלית, יעוד 
כלי־דכב ממונעים, כימיקאלים וסצרכי־מזון למיניהם. אף 
כאן הגורסים העיקריים למיקום המפעלים הם הגישה לשוד 
קים ולנמל, וכן מציאותו של כוח־עבודה. 

השרות ים מרוכזים במידה רבה בל׳ המרכזית. ברא¬ 
שית שנות ה 50 עבדו למעלה מ 30% מעובדי השמחים של 
ל' רבה ב 5 הרבעים המרכזיים של העיר (ר׳ לעיל — חלקי 
העיר). ומאז עלה שיעור זה בעקבות הבניה המהירה של 
בתי־משרדים, לאחר 1955 . בין השמתים הבינלאומיים החשד 
בים, פרט לבטוח (ע״ע לוידס) ובנקאות, ראוי להזכיר בעיקר 
את בורסת הזהב של ל' * בורסת היהלומים החולשת על חלק 
הארי של סחר היהלומים בעולם! הבורסה הבאלטית (לתח¬ 
בורה, לחיטה ולשסנים־צמחיים); בורסת המוצרים (קאקאו, 
קפה׳ קופרה, עומת, גומי וסוכר)* בורסת הצמר ובורסת 
המתכות, בהן נקבעים המחימם הבינלאומיים של המוצרים 
האלה. 

תחבורה. כבר ב 1844 היתה ל׳ צומת לרשת מסילות- 
ברזל ראשיות, שיצאו ממנה לארכה ולרחבה של המדינה, 
בתי־הנתיבות הראשיים שנבנו באותה התקופה, נמצאים 
בתחום העימות ה״פגימיות" של ל׳ (מבם מצפון לתסז). 
מסילות-עזר מחבמת את התחנות עם הנמל. בתחומי ל׳ 
רבה פועלים שמתים מאורגנים היטב של רכבות חשמליות 
להסעת עובדים מן הפרבמם וחזרה, ובימי־חג — אף להסע¬ 
תם למגרשי הספורט הגמלים, ל״איזומם הימקים" ( 1 ז 6 שז 0 
8611 ) שבשולי העיר או לסקומוח־נופש על חוף הים, שהקמב 
שבהם הוא סאותנד (^*ס״סצ), באקכס. רשות התחבורה 
של ל' (ות* 51 ץ 5 1 ־! 0 ק 5 ת 3 זז - 1 ) מקיימת רשת של רכבות 
חשמליות ואחרות, על עי הקרקע ומתחתיה ושמתי אוטד 
בוסים וטרוליבוסים לאורך כ 400 ק״מ. היא הסיעה (ב 1966 ) 
2.645 מיליון נוסעים — 1.978 מיליץ בכ 8,000 אוטובוסים 
והשאר בכ 0 מ/ 4 רכבות. הרשת הצפופה של הרכבות התת- 
קרקעיות (נ>מ 1 ז 0 ז£-ושג>מס), בעימות הפנימיות, מגיעה אף 
למקומות המרוחקים כ 20 ק״מ מן המרכז, והיא מקשרת את 
העיר שמצפון ומדמם לתמז באמצעות 6 מנהרות מתחת 
לאפיק הנהר. הרכבות התחתיות משמשות כאמצעי התחבורה 
המהיר ביותר (כפליים מהמהימתהמירבית ברחובות),בגלל 
צפיפות התנועה של כלי-רכב ברחובות, שם נעות בין השאר 
גם כ 6 x 100 מוניות. עומס התנועה הגמל בחלקים המרכזיים 
של העיר גודם בעיות חמומת של הסתמית עורקי התחבורה. 
כדי למנוע תקלות אלה צומצמו אפשרויות החניית כלי־ 
הרכב ונקבעו רחובות לתנועה חד־סיטרית. הכבישים ההק־ 
פייט הרחבים ( 15 ) 803 ז 13 ט 0 זג 0 ) הצפתי והדרומי, המקי¬ 
פים את ל׳ במרחק כ 10 ק״מ מלב ה״סיטי", מקילים על עומס 
תחבורה כלי הרכב בשולי העימות ה״פנימיות' של ל׳. — 
בתעבורת המשאות לל' וממנה ממלא התמז תפקיד חיתי 
ותנועת הספינות והסירות בנהר ממבה (ר׳ להלן). 7 גשמם 
לכלי־רכב ו 4 לרכבות, מחבמם בין שתי גדות התמז שבתחר 
מי העיריות ה״פנימיות״. — נמל-התעופה הבינלאומי 



477 


לונדון 


478 



נמל־ 5 וגדח: סעננים בחוד אחד ס 8 יחו 5 י־התםו 


הגדול של ל׳ הוא בהיתרו (׳ז״מ&גם!!), 
כ 23 ק״מ ממערב למרכז ל/ והוא העמום 
ביותר בץ גמלי־התעופה באירופה המע¬ 
רבית (ב 1966 עברו בו 12 מילית נוסעים). 
נמל תעופה נוסף (שנפתח ב 1958 ) מצד 
בגטדק 1010 ^ 031 ) ׳ כ 30 ק״מ מדתם 
למרכז ל׳ (ב 1966 עברו בו כ 1.6 מילית 
נוסעים). ב 1967 הוחלט להקים שדה־תעופד. 
שלישי, בסטנסטד. 

במורד הנהר, ממזרח למצודת ל׳ וגשר־ 
המצודה, נמצא נמלה של ל/ הנמל בנד 
בשפך התמז, ובשטח זה מכובה הנהר בסי 
הספנים "נהר-ל׳ ״ ״!). לפנים היו 

מצדים מעגנים ורציפים קטנים ליד גשר־ 
ל׳, אולם בשתי המאות האחרונות, התפשט 
הנמל — עם הרחבת הקף הנהר, בעיקר 
וגידול נסח האניות — במורד הנהר, בעיקר 
על הגדה הצפונית, שם נמצאים תב מית־ 
קניו, בשטח רחב של ביצות לאורך השפך, 
נחפת המעגנים ונבנו הרציפים. מקצתם 
הותקנו עוד במאה ה 16 או בראשית המאה 
ה 19 אך הורחבו ושופרו לאחר מכן. מ 1909 
ואילך נתת הנמל לסיקוחה של "רשות 
הנמל של ל׳״ (׳תוזס*^ ״ס? .£), 
שבוועד המנהלים שלה מיוצגים הצד¬ 
דים המעוניינים השונים. רשות הנמל מנהלת את 
המיתקנים, דואגת לכשיתתו של הנהר לשיט ומכות ת 
את תנועת הספינות והמטענים בחלקיו השתים של 
הנמל. התקנת המצופים והתאורה, וכן הניווט בגמל, הוא 
מתפקידי "אחוות בית טתניטי" (ץ!"!"! 0£ €11 ז 1 ) 61 ת 3 
הממלא משימות אלה מזה 400 שנה, עם גידולם 
של נמלים אחרים במדינה, בעיקר לילרפול (ע״ע), סחת 
חלקו של נמל־ל׳ בהקף היחסי של תנועת המטענים לעומת 
המאות ה 17 וה 18 וראשית המאה ה 19 , אך עדיין עוברים 
דרכו כ 30% מכל סחר־החוץ של המדינה. כיום יש בגמל 
ל׳ כ 150 ק״מ נתיבי־מים, כ 1,600 דתם רציפים ובהם כ 60 
ק״מ מזח עמוק מים. כ 1,000 אניות יוצאות תכנסות אליו 
מדי שבוע. ב 1966 טיפל הנמל בכ 59 מיליון טיז סחורות 
(כ 36 מיליון טון ב 1948 )< 20% מכמות זו הוטענו—ליצוא — 
בעיקר מלם, בחל, מכתות ומכוניות והיתר נסרקו — בעיקר 
פחם, עז׳ סוכר, חיטה. מפעלי תעשיה ושמתים ציבוריים 
לרוב נשתקעו בקירבת הנמל כדי ליהנות מתעבורתם הזולה 
של חמרי־גלם בדרך הים. מפעלים אלה, הנמצאים רובם 
במורד הנהר ממזרח לגשר־ל׳ ומיעוטם במעלה הנהר, כר 
ללים: מנמלים לייצור גאז, כוח חשמל, מלס, נייר, כימיקא־ 
לים, שמני מאכל ומארגארינה, וכן בתי־זיקוק לנפט ולסופר, 
מפעל המכתיות של פורד בז־גןם (בח 3 ב 11 !^ 3 ג 1 ) וטחנות־ 
קמח לרוב. מן הנמל יוצאים כבישים ומסילות־בחל לפנים 

הארץ. 

-״; ^ 7 , 11311 ס .ק , 1957 ,״ 1 { 0 071 ? ־־* 7 ,ז 0 מ*׳ד 0$ ז 0 .! 

—״ 2 • 07170171 , 111 זזב 1 \ .£ .[ , 1962 , 1861 07 ה 11 / 0 ! 11711 * 11 > 

. 1966 1 ו> 171 ! 140 ז 1 מס 

א. ו. ג.-י. הם 

היסטוריה. העיר לתדיניום נוסדה בידי הרומאים 
זמן קצר אחרי פלישתם לבריטניה ב 43 לסה״ג ואין לדעת 


בתר אם במקום זה כבר היה ישוב קלטי, אעפ״י ששם העיר 
הוא קלטי (סיתשו אתו בתר). העיר הקדומה ישבה בשטח 
הכלול המם ב״סיטי", על גבעה מכוסה הצץ ומוגנת משספר 
נות בגדתו הצפתית של התמז, במקום שהנהר צר עד כת 
כך שאפשר לעבת במעבורת או בגשר. נראה שבמקום זה 
הקימו הרומאים גשר, ובמתצת הזמן נהיתה העיר לצומת 
דרכים מתוקנות! אניות מנמלים רומיים שבצפוןימערב 
גאליה יכלו להגיע לעיר בנהר. במדד בודיקה (ע״ע) ב 61 
נשרפה ל׳, אד חזרה תבגתה אח״כ והיתה אחת העתם 
הגדולות ביותר בחלקה המערבי של הקיסרות התמית. שטחה 
היה 1.3 קמ״ר, והבאסיליקה שנבנתה בה בימי אגתקולה 
(ע״ע) היתה הגדולה ביותר חת מזו שבתמא. ב 100 לסה״ג 
נבנתה חומה, שהקיפה רשת של רחובות מתוכננים, עם 
סותם, בתי־מרחצאות ובתי־סקדשים. מקדש מיתךס נבנה 
בל׳ בערך ב 200 , ומטבעה פעלה בה בסוף המאה ה 3 ובתקד 
פות שתות במאה ה 4 . היו בה תעשיות שונות תמל, ובמאה 
ה 4 הוענק לה התואר "אוגוסטה" ("הקיסתת"). באותה מאה 
נעשתה למושב של הגמון נוצת. 

התמוטטותה של הקיסרות הרומית גרמה לירידת חשי¬ 
בותה של ל׳. אין יודעים בתר אימתי וכיצד השתלטו 
הסאכסתים על העיר, אך בתחילת המאה ה 7 היתה ל׳ עיר 
סאכסתית, לפתות מקצתה, ושוב היתד, למושב הגמון נוצת. 
במאה ה 8 תיאר אותה בדה (ע״ע) כעיר מסחר משגשגת. 
הוויקינגים בזזו אותה במאה ה 9 , עד שכבשה אלפרד (ע״ע) 
ב 886 , ול׳ נחיתה למרכז ההתנגדות האנגלית לדנים. במאה 
ה 11 כבר היתד, ל׳ העיר הגדולה ביותר באנגליה; וסטמיגסמר 
הסמוכה לה נהיתה באותה תקופה מושב מלכי אנגליה ד,מאד 
חדת. דבר זה תרם לעליית חשיבותה של ל' ועם זאת לא נבלמה 
התפתחותם של מוסתת עצמאיים בעיר מחמת נוכחות המלד 



479 


למדון 


480 


וחצרו בעיר גז־פח — עובדה שחיסטוריונים רבים מייחסים 
לה משמעות מרחיקה לכת לגבי התפתחותה החוקתית של 
אנגליה. 

דלים "הכובש" בנה בל׳ את המצודה ( 51 ^ 10 ) והעניק 
לעיר כתב־זכויות. העיר, שעשירי סוחריה שלטו בה, קינאה 
מאד לזכדותיה, ועד היום נהוג שכאשר המלכה מבקרת 
ב״סיטי" היא מקבלת, באופן סמלי, רשותמראש־העיר( 1 )ז^ 1 
זס^ז). ראשיתה של משרה זו בסוף המאה ה 12 , אולם 
בבניינו של בית־העיריה ( 0011411311 ) לא הוחל אלא במאה 
ה 15 . — הרשימות הקדומות ביותר של ה״גילדות" הן 
מהמאה ה 12 . הן מילאו תפקיד חשוב ביותר בחייה של ל׳ 
ביה״ב והבטיחו לעצמן שליטה על חיי הכלכלה ועל מינד 
הפקידים בעיר. הגילדות החשובות הראשונות היו של סוחרים 
ושל צורפים, אך ההתפתחות הכלכלית הגדילה את חשיבותן 
של גילדות האומנים, במיוחד מזמנו של אדוורד 111 . ל׳ 
מילאה תפקיד חשוב במאבק שקדם למתן "המגנה כרסה" 
(ע״ע), ואחד מסעיפיה של מגילה זו קבע שיישמרו לעיר 
זכדותיה הקדומות. במאבק בין סימון דה מונפור לביו הנרי 
111 עמדה ל׳ לצד סימון, וב״מרד האיכרים״ ב 1381 תמך 
ההמון הל' בויט טילר (ע״ע) שכוחותיו השתלטו על העיר. 
אולם, בדרך כלל, דאגו מלכי אנגליה לקיים יחסים טובים 
עם העיר, לפי שנזקקו לסיועה הכספי. יחסים לבביים במיוחד 
נקשרו בין תושבי ל׳ לבין אדוודד ז\ 1 (ע״ע). ניתן לומר 
שלקראת סוף יה״ב נהייתה ל/ על עשרה וסחרה ואוכלוסייתה 
(שנאמדה ב 1377 ב 35,000 ), יחד עם וסטמינסטר הסמוכה, 
שהיתה מרכז השלטון ומושב המלך, לבירת אנגליה. 

בתקופת הטיודורים גדל כוח הכתר על חשבת הכנסיה 
והגילדות, ועלה כוחם של הסוחרים והאומנים. ל׳ היתד. מבצר 
של הרפורמאציה׳ אך היו בה גם קאתולים רבים. פרוק המנז* 
רים בפקודת הנרי 111 ־׳\ ( 1536 — 1539 ) והפקעת אדמותיהם 
איפשרו לכתר למכור אדמות להתרחבותה של העיר, אך בחלק 
מהאדמות הוקמו לשכות ממשלתיות ומחסנים. בימי אליזבת 
1 החלה האצולה נוטשת את בתיה ב״סיטי" ועוברת לשטח 
ה״סטרנד" ווסטמינסטר, ודבר זה ביצר עוד יותר את השפעת 
האוליגארכיה של הסוחרים בל׳. אליזבת ניסתה, ללא הצלחה, 
לבלום את התפשטותה של ל׳ — נסיון שאותו עשו, באותה 

מידה של חוסר הצ¬ 
לחה, במאות השנים 
שלאחר מכן, עד ש¬ 
נתברר שכל שניתן 
לעשות הוא לגסות 
ולכוון התפשטות זו. 

בסוף מלכותה של 
אליזבת הגיעה אוכ¬ 
לוסיית ל׳ ל 200,000 
(כ 5% מכלל אוכלר 
סיית אנגליה), ומזה 
ישבו כ 4 י בתחומי 
ה״סיטי" ו% בשט¬ 
חים החדשים שאלי¬ 
הם פרצה העיר. מקד 
רות-המים המצויים 
בל׳ — מעיינות ובא¬ 
ר,עיר ?ונדה בתקופת }ו' 1 סר (בטאה ה 14 > רות — לא הספיקו 


לה, ובתחילת המאה ה 17 צריך היה להביא אליה מים מנהר לי, 
באמצעות תעלת "הנהר החדש". גם אספקת המזון לל׳ החלה 
אתם מאיזותם מתחקים של אנגליה, ואפילו מווילז ופד 
סקוטלאנד, אעפ״י שבסביבות העיר היו עי־ירק וחוות־חלב. 

במלחמת האזרחים תמכה ל׳ — שחיתה מרכז של נת- 
קונפורמיזם דתי — בפארלאמנט, ולתמיכה זו נודעה משמ¬ 
עות מכרעת במלחמה זו, הן מבחינת כוח-האדם שהעמידה 
העיר והן מבחינת העצמה הכלכלית והסיוע הכספי שלה. 
לפני שובו לאנגליה הבטיח צ׳אדלז 11 לחדש את כתב- 
הזכויות של ל׳ ולהרחיב את זכויותיה. — שני מאורעות 
מכריעים ארעו בל׳ בזמן מלכות צ׳ארלז 11 : מ ג־ פ ת הדבר 
שפקדה את העיר ב 1665 , ושבה מתו מ 450x100 תושביה, 
ו״השרפה הגדולה" ב 1666 . שרפה זו החלה במאפיה 
והתפשטה במהיתת על פני העיר, ותוך 4 ימים ( 6-2 בספ¬ 
טמבר) היו כ 80% משטח העיר למאכולת אש. "השרפה 
הגדולה״ היתה מהלומה קשה לל׳ ולאנגליה כולה % אך העיר 
נבנתה מחדש, והפעם מלבנים ולא מעץ. שיקום המבנים 
המפואתם וחלק גתל מהכנסיות נעשה לפי תכניתו של 
סר כריסטופר רן (ע״ע), שחותמו הארדיכלי היה טבוע זמן 
רב על העיר (ור׳ אתתם היסטותים — לעיל). בסוף המאה 
ה 17 הגיעה אוכלוסיית ל׳ בשטח הבנוי לכחצי מיליון נפש — 
ב 9% — 8 מכלל אובלוסי בריטניה. העיר הוסיפה להתפתח 
במאה ה 18 , כשנחיתה למרכז הסחר הבינלאומי, וה״סיטי" 
היתד. למרכז הכספים בעולם. היא בלעה את האיזורים הכפ¬ 
ריים הסמוכים, ואוכלוסייתה גדלה כתוצאה מהגירה ממחוזות 
אחרים וממדינות זרות — כגון הגירת ההוגנוטים (ע״ע), 
החל בסוף המאה ה 17 . — עד לשיפור תנאי אספקת המים 
והביוב בל׳, בסוף המאה ה 18 , עלתה התמותה על הילודה. 
במרידות של הטוענים־לכתר מבית סטיוארט ב 1715 וב 1745 
שמרה ל׳ אמונים לבית-האנובר, לעומת זאת תמך ההמון 
הלונדוני בוילקס (ע״ע) וב 1780 ארעו בה מהומות חמורות, 
בהנהגתו של ג׳ורג׳ גוררת (ע״ע), נגד תכנית הממשלה 
להקל אח ההגבלות על הקאתולים. — בצד מעונות הפאר 
בסיגגת ״האוגוסטאני״ שנבנו בל' במאה ח 18 , החלו להתפשט 
משכנות־עוני, והללו גדלו במיוחד במאה ה 19 , בתקופת 
התעוש, כשהמתים נהרו לבירת בריטניה ואוכלוסייתה גדלה 
מססס, 859 ( 1801 ) ל 4 ) 7 מילית ב 1911 .—תנאי החיים הקשים 
במשפנות־העוני של העיר הגדולה שבעולם הולידו פשיעה 
נרחבת, ולמניעתה אירגן ולברט פיל (ע״ע) את משטרת ל׳ 
( 1829 ). גידולה העצום של ל׳ היה כחד בהרחבת הנמל, 
בסלילת דרכים ומסילות בחל ובמתידזת גשרים חדשים על 
פני הנהר. 

ל׳ לא נפגעה במיוחד בעת מלה״ע 1 , ובהתקפות האויר 
עליה נהרגו כ 700 איש. לעומת זאת גרמה מלח״ע 11 
לסבל רב לעיר, שהיתר. אחת המטרות העיקריות של "הבליץ" 
הגרמני בתקופת "הקרב על בריטניה" ב 1940 , ובהתקפות 
הטילים 1 ^ ו 2 /ו בסוף המלחמה. כ 30,000 איש נהרגו בהפצ¬ 
צות אלו, ואיזורים נרחבים וכן מבנים היסטוריים — ביניהם 
כנסיית וסטמינסטר ובתי הפארלאמנט — ניזקו או הפכו 
לעיי חרבות, 

לאחר המלחמה הוחל בפעולת שיקום נרחבת, ובמידה 
רבה — מתוכננת. ממשלח הליבור הראשונה ( 1945 — 1951 ) 
פתחה גם בפעולה לחיסול משכנות העתי, ולשם כך הוקמו 
ערי־פרברים בסביבות ל/ 





481 


לונדון 


482 


בסאות האחרונות מילאה ל , — כמרכז האימסריה הברי־ 
טית ולאחד מכן כמרכז לחבר העמים הבריטי — תפקיד 
בינלאומי חשוב בחיים המדיניים והתרבותיים של העולם 
כולו. היא היתה מקום־כינום לוועידות בינלאומיות חשובות; 
שימשה מקום מקלט למהגרים פוליטיים רבים < מרכז לתנועת 
הפועלים הבינלאומית, ובימי כיבוש אירופה בידי היטלר. 
בתקופת מלה״ע 11 — היתה מקום מושב לממשל ות־גולה 

רבות. 

0, £. £1 070 ) 5 01777 [ ? 7 ) (ס ? 706 * 57 4 ,(, 1 * 0 ) 1 >־ז 8$£0 ת , 

1111 <ן 3 ז 000£ ) 7$ ) 48 [ .£ [ 0 ?■ 07 ) 5 7140 , 0 רו 1 ת 001 ; 1908 , 11 ־ - 
€31 )0111 }?> ) 868177777112 7176 00£ *ך .£ .ז ; 1908 י ( 003 נ , 1121 ־ 

0677 1 ( 141 116 ) 777 67 ) 7717775 ) €5 8774 .. 7 . 01 ) 7 ? 1 > 0 7 ) 140467 ס * 

(1*7? {?¥01 ,ץןזז 10 > €3 \/ 111511 ־ 61 0£ 25 ח 11 > 0€££ ז . X) > 1924; 

6. 01 סס $$1 ו 1 ת 1 תס 0 31 ץ 80 , 1924 , 5 ) 1771 ) 1 ( 1 ?>£/ 077 , 1 ,׳< 56 תד 
ה 10 * 7 ס? . )ז 0 ? 6 ? 17 ) £160677 " 15 ח 111€ ו 1 ח 10 \ )מסוסוו^ חס £., 

1928; 14. 0. 8 4 * 7 ) 8 / 0 1 ( 070101 7/40 ,צ 31110 /-* 01 ־ז X71 £., 1935, 

? /\80! .ק 1 >ח 3 . 1-1 ; 1945 , 1944 771 * 1 ? .£ 77 ) 7 * 076 , 6 ו( 111 זסז:>־ 
־ 8 ח 0 ז 51 חזז\נ 7 ; 1950 ,? 170108 ) 4477 .£ 40 ! 7 ,חז 113 0£ 13551 ־^ 

£01105, £, 1958; 5. £, £35 07 746 )* 1 ה 11 116 ) ,.£ ,ח 4550 ותז (?, 
1960; ^ 0311111-£, <10 ^131 ת׳*> 0 ז 8 . 0 ,{ £ , 1961 ,.£ , 0 ־ 
(0<£), 44 800 % ־ו £0 ס 6 .£ - 011€11 ז 1 ז? . 5 ז\ , 1961 ,£ /ס , 

£ ?67*67064, 1962; 1961 005115 £[310$ ^ 3 >ח 3 1 >ת 13 ןןן : 
€01*71(? ?€?07( . £., 1963; 146416001 , 11113015 ^ ס £, 
1963; £0830 ־ 111 זס! ז 10 ב 001 7110 י 110£0 ס 0 ץז 51 ־ €1 ^ 1 ח £1 ת 0 ^ת 
5(11 <1105 (€<1 ), £ , 1964; 077746 77077 ) 777 ) €0777 7 176 ,־מקו? .ס 
770717 ז* 67 ^ .£ 0 ) 746 * 07 ,( 1 > 0 ) מ 10 < 013 £זי 1 ; 1964 ,.£ ס) , 

1964; 0. 710111, 0760(67 £ , 1(5 07076(17 <7714 060610(>77X671( 

176 ) 7714 * .£ ,ץ 50 ז 603 14 .£ ,[ ; 1965 , 775 * 116 2000 817 * 17707 ) 
? 1460 ) 7 * 076 116 ) 0714 .£ , 01 ) 1 ) 83 711 ; 1965 , 776 ? ) 7 * 076 
1967 ,( 1996 . 140 £ר\^ 1 ־ 01101 ) £15 780 ) 0074 * 107 

אה, א, 

לאחר הכיבוש הנורסני( 1066 ), באו לל׳מספר יהודים 
מיבשת אירופה ובתחילה, כנראה, מגורסנדיה. הקהילה נזכרת 
לראשונה בימי דלים 11 בטוף המאה ח 11 , ואילו רובע יהודי 
נזכר ב 1115 . ב 1130 העלילו על יהודי ל , הריגת אדם חלה, 
והוטל עליהם קנס כספי גדל. באותה תקופה ביקר בל׳ 
אברהם אבן־עזרא (ע״ע), ושם כתב את "אגרת שבת" ו״יסוד 
מורא״ ( 1158 ). עד 1177 שימש בית־העלמין של ל׳ את יהודי 
הארץ כלה. בימי הנרי 11 ( 1154 — 1189 ) שגשגה הקהילה 
וגדלה, אך בעת הכתרת ריצ׳ארד 1 ( 1189 ) שרפו הצלבנים 
את הרובע היהודי ו 30 איש נספו — ביניהם ר׳ יעקב מאוד־ 
לאן (ע״ע), מבעלי התוספות. הקהילה התאוששה במהרה, 
וב 1194 תרמה כרבע מן המם, שאספו יהודי הארץ לכופר 
נפשו של המלך. בארגון החדש שנקבע בתקופה זו ליהודי 
אנגליה נקבעה ל׳ כמרכז האדמיגיססרטיוד לקהלות הארץ, 
וה״זקדהראש"(''■ו*ץ< 1 מז?- 41 מ\/ " ) הראשון ליהודי אנגליה, 
ע״פ השיטה החדשה, היה יעקב מל׳. רגשות אנטי יהודיים 
נתחדשו בימי מלכותו של ג׳ון — אשר אף נזף על 
כך בראש העיר —, בעיקר מצד הבארוגים שראו ביהודים 
מכשיר כספי עיקרי של בית המלוכה, ומתוך התנגדותם 
למלך הציקו גם להם. בימיו של הנרי 111 דוכאו יהודי ל׳ 
ונקנסו בסכומים גבוהים! לפגי 1243 (התאריך המדוייק 
אינו ידוע) החרם ביהכ״ג המרכזי באמתלה שהוא מפריע 
לכנסיה סמוכה! ב 1232 יסד המלך בל׳ את ה-״ס 0 5 ב 1 תז״מ 
ומטזס^ו("בית המומרים"), לעידוד המרת הדת, וכן הגביל 
את מגורי היהודים. ב 1244 העלילו עליהם רצח ילד למטרות 
פולחן, ועל כל יהודי אנגליה הוטל מס אכזרי. ב 1263 נבחה 
הקהילה ע״י הבארונים המתקוממים, בראשות סימון דה 
מונפור, וכסה סבני הקהילה נהרגו! ב 1266 הותקפו שרידי 
היהודים בל׳ ע״י "האבירים המנושלים". ב 1275 אסר אדוורד 
1 על היהודים להלוות כסף, והם נזקקו לפרנסות אחרות! 


ב 1278 נתלו כ 300 יהודים בל' (ע״ס מסורת מפוקפקת), 
באשמת חיתוך מטבעות. ב 1283 ציוה הבישוף על סגירת כל 
בתהכ״ג במחח שיפוטו. ב 1290 גורשו כל יהודי אנגליה, ובא 
הקץ לקהילת ל׳. 

יהודי ל׳ מנו, עד אז, בממוצע שנתי כ 500 נפש, אף כי 
סופרים יהודים בני התקופה מדברים על 000 ^ 2 בחי־אב, 
הרובע היהודי נמצא במקום הידוע עדיין־ כץז׳\\ 6 ! 1 > 01 . 
מחכמי יה״ב של ל׳ ידועים: ר׳ יוסף בן יעקב (ונ 331 " 
" ^ 001 ), מארחו של אברהם אבן־עזרא, והחשוב ביהודי 
אנגליה בדורו! ר׳ משה. ובנו אליהו מנחם, מדקדקים ובעלי 
הלכה, בעלי הפירוש לסדר זרעים (ירושלים, חשט״ז)! ר׳ 
מאיר מלונדריש! ר׳ יעקב בן יהודה, חזן ל/ מחבר ספר 
ההלכות "עץ חיים"(ירושלים, תשי״ח—תשכ״ז)! חבסים אלו 
וקודמיהם מבעלי התוספות, הם שהביאו עמם ל״ארץ האי" 
את תורת רבם, ר׳ יעקב תם (ע״ע), ותלמידיו. 

בתקופת הגירוש איכסן "בית המומרים" כ 100 נפש, אך 
גם אח״ב לא עמד שומם, שכן יהודים מועטים הוסיפו להגיע 
לל׳, ושם המירו את דתם. יהודים בודדים ביקרו בל׳ בגלוי, 
כרופאים: אליהו בן שבתי מבולוניה, אשר בא עם 10 בגי¬ 
לויה לשרת את הגרי 1¥ ( 1410 ), וסמסון דה סילפו שטיפל 
באשת ראש־העיר של ל׳ ( 1409 ). לאחר גירוש ספרד התיי- 
יישבו כמה אנוסים בל׳, ובשלהי מלכותו של הנרי 11 ר\ 
בללה הקהילה החשאית 37 בתי־אב. ב 1542 נסרדה הקבוצה 
כתוצאה מהליכים משפטיים שננקטו נגד פליטים סן האנד 
סיס ביבשת, והיא נתפזרה בתקופת הראקציה הקתולית 
בשנות מלכותה של מרי. תחת שלטון אליזבת 1 נתרחבה 
הקהילה, בהשתתפותו של רודריגו ל 1 פ 0 (ע״ע), אך לקראת 
סוף המאה פחתה חשיבותה וסוחרים פורטוגאלים ששהו בל׳ 
והיו חשודים ביהדות, גורשו ב 1609 . כאשר נתפרקה קהילת 
האנוסים ברואן ( 1632 ), מצאו כמה פליטים בית בל', ואבר 
סים אחרים באו ישירות מספרד ופורסוגאל. כשבא מנשה 
בן ישראל (ע״ע) לאנגליה ב 1655 , מנתה הקהילה החשאית 
מספר משפחות, ואלה נתעודדו להתחיל בארגון רשמי של 
חייהם הדתיים, וב 1656 הגישו עצומה לקרומול, בבקשם 
הגנה. אותה שנה נוסד ביכ״ג ובית־עלסין. לאחר מות קרוסול 
היתה הקהילה בסכנה, אולם צ׳ארלז 11 התערב לטובתה, 
ומכאן ואילך זכתה להברה דה־פקטו. ב 1701 הוקם מקום 
תפילה חדש בבוים מרקם ( 5 ־ 1 ז 13 \ 5 !ע 86 ), שהוא עדיין אחד 
מהמבנים המעניינים שבעיר. רבני הקהילה באו כולם מבחוץ: 
יעקב ששפורטס (ע״ע) ( 1664/5 )! יהושע דה סילוה ( 1670 — 
1679 )! יעקב אבן תה (ע״ע) ( 1681 — 1685 )! שלמה אאיליון 
(ע״ע) ( 1689 — 1701 ) ודוד ניטו(ע״ע)( 1701 — 1728 ). הקהי¬ 
לה נתחזקה בתמידות ע״י פליטים חדשים מן האנוסים, 
ולאחר הכתרת ויליאם מאורנז׳ ( 1689 ) — גם מהולנד. 
חשובי הקחל היו סרסורים, יבואנים וסיטונאים, ומעט רר 
פאים. ב 1697 נקבעו 12 יהודים לבורסה המלכותית (ז״ 6 ך* 
״ 5 ־!;)) 81-01 ) והם תפסו מקום חשוב עד ראשית המאה ה 19 . 
כדי להבטיח את חסת של ראש-העיר הוגשה לו, מדי שנה, 
סתנה יקרת־ערך. ב 1705 הוקם בל׳ דפוס עברי עם הדפסת 
אגרתו של ה״חכם צבי״ על עניין דתיותו של הרב ניטו. — 
ב 1770 הוקם הדפוס העברי הראשון בל׳ שהיה בבעלות 
יהודית. 

בעקבות יוצאי ספרד וצאצאיהם באו גם מהגרים אשכנ¬ 
זים, דרך אמסטרדם והאמבורג. ב 1690 נתארגגה קהילתם, 



483 


לונדץ 


484 


וב 1696 נרכש מקום־קבורה. רבם הראשון היה יהודה ליב 
בן אפרים אנשל הכהן, שכיהן קודם לבן ברוטרדם, ואחריו 
היו ר׳ אהרן בן משה הסופר מדבלין, ואהרן הרס (ע״ע) — 
שכיהן למעלה מ 50 שנד. ( 1704 — 1756 ). את מקומו ירשו 
הרבנים צבי הירש לוין (ע״ע) ( 1758 — 1764 ) 1 דוד סבילי 
שיף (ע״ע) ( 1765 — 1791 ), משה מאיירם ( 1792 — 1802 ) ור־ 
שלמה הירשל, בנו של צבי הירש הנ״ל ( 1802 — 1842 ). 
ב 1706 נתפלגה הקהילה, בראשות מרדכי בן משה מהאמבורג 
(מדקוס מחם), ונתארגן גוף יריב, שבנה ביכ״נ משלו 

( 11380£110 ץ$ י 10 ג 1 ב 1311 ־ 1 ). 

ההתארגנות ההיסטורית של בתהכ״נ בל' נשלמה ב 1761 
עם לידתו של גוף מתחרה נוסף — שכונה "ביהכ״נ החדש" 
( 8110 ס 138 !ץ 5 ׳*וסא) — אך בכורתו של גוף־האב, שנודע 

עתה כ״ביהכ״ג הג¬ 
דולה" (ר׳ לוח צבעו¬ 
ני, ברד ח׳, עמ ׳ 632 ), 

זכתה להכרה כללית 
מצד יתר הקהילות 
האשכנזיות בל׳ ובמ¬ 
דינה כולה. האשכנ¬ 
זים היו עתה היסוד 
המרובה ורב ההשפ¬ 
עה ביותר באוכלוסיה 
היהודית בל/ ביהכ״ג 
הראשון מחוץ לתחו¬ 
מי ה״סיטי", נתארגן 
בווסטמינסטר בערך 
ב 1761 . מועצת השחיטה, שבה שתפו פעולה אשכנזים וספר¬ 
דים, נתארגנה ב 1792 — 1804 . באמצע המאה ה 18 נמסר על 
6,000 יהודים בל/ 

במאה ה 19 גדלה קהילת ל׳ הרבה. עד 1838 יוצגו ב" ועד 
הנציגים של היהודים הבריטיים* ( 0£ 165 ז 11 ק 06 0£ 1 )ז 803 
5 ^ 6 ! 1511 ז״ 8 ) קהילות ל' בלבד. הת״ת האשכנזי, שנוסד 
ב 1732 ושמסגרתו הורחבה ב 1788 , אורגן מחדש כ 1817 
כבי״ם, כדי לקדם את סכנת הטמיעה שמקורה בבתה״ם 
המיסיונריים! בי״ס זה היה במשך הזמן לאחד הגדולים 
בעולם. גם המאבק לשוויון־זכויות ליהודים התרכז בל/ 
ב 1831 זכו יהודים לקבל את אזרחות העיר( 1110 £ג> 
* 01 ) והורשו לעסוק בסחר קמעוני. ב 1835 נבחר דוד סלר 
מונס לשריף העיר, ב 1847 לחבר מועצת העיר, וב 1855 — 
לראש העיד היהודי הראשון. מ 1830 גילתה ל׳ אהדה לאמנ¬ 
ציפציה פארלמנטאדית של היהודים, ולזכות עמידתה על 
בחירתו לפארלאמנט של הברון ליונל דה רוטשילד (ע״ע) 
יש לזקוף במידה רבה את הצלחת המאבק ( 1858 , וע״ע 
אמנציפציה, עם׳ 89 ). 

ההתבוללות הגוברת החישה את ארגון הקהילה מחדש. 
עדה רפורמית נוסדה ב 1840 , סמוך לרבעים המהודרים, 
וכתגובה הוקמו בתכ״ג בווסט־אנד. בחסותו של הרב נתן 
אדלר (ע״ע) נוסד ב 1855 "קולג׳ היהודים״ ( 0011080 ־*"וס!) 
וב 1859 ארגון הצדקה — "מועצת המשגיחים לסעד ליהודי 
העני״ ( 01131-41311$ 0£ 6031-11 ). ב 1870 התאחדו הקהילות 
האשכנזיות העיקריות בל׳ ב״קהילה המאוחדת״ (- 11101701 ׳ 
8110 ס: 138 !ץ 3 104 ), וארגון זה הוא עתה הגדול והמאורגן 
מסוגו בעולם היהודי. 



?ונדון: ,.בית־הבנסת המערב'", קראושורר £0 יס 


בעקבות ההגירה ההמונית מרוסיה, לאתר 1881 , גדלה 
האוכלוסיה היהודית בל׳ במשך 25 השנים הבאות מכ 47,000 
עד קרוב ל 150,000 ; כ 100x100 מהם חיו באיסט-אנד* כך 
נתהוותה לצד הקהילה המקומית — קהילה חדשה. רובם 
נקלטו בחייטות, בסנדלרות ובתעשיית הרהיטים, וארגוני 
צדקה חדשים נוצת לטיפול בהם. ב 1887 הקים סר סמי ואל 
מונקגיו (ע״ע) את ״התאחדות הקהילות״ ( 0£ 311011 ־ 60401 
10 $ ו 8 ס 38 ו 1 ץ 5 ) לתיאום פעילותן הדתית. שביתתם של 10 x 100 
חייטים יהודים בל׳ ב 1889 , אשר נמשכה 6 שבועות, הביאה 
קץ לניצולם של המהגרים היהודים. חוק הזרים, ב 1905 , בלם 
את גל ההגירה, אשר בכל זאת נמשך לאיטו עד מלה״ע 1 . 
מהגרים אלו, ככל שנעשו אמידים, נטו לעבור מאיסט־אגד 
לפרברים חדשים יותר, בעיקר בצפון־מזרח (ססמפורד היל) 
וצפון־מערב (גולדרס־גרין), ובמקומות אלה התפתחו קהילות 
חשובות. 

בתקופה שבין שתי מלה״ע שגשגה מאד יהדות ל׳ מבחינה 
כלכלית, והוחשה התנועה מן המרכז אל הפרברים הצפוניים. 
ניכר גיבוש ארגוני מסויים, והוקם מרכז קהילתי למוסתת 
היהודיים בל׳ ומוזיאון יהודי. הרדיפות בגרמניה ב 1933 
הביאו לל' פליטים רבים ואלה עשו הרבה לגיבוש האגף 
האורתודוכסי הקיצוני. 

מאז ראשית המאה ה 20 , ובייחוד בימי מלה״ע 1 ועד 
הקמת מדינת ישראל — היתד. ל׳ מרכז חשוב לפעילות 
המדינית של התנועה הציתית ושל היישוב היהודי בא״י 
המנדטורית (וע״ע ציתות! הרצל 1 ויצסן). 

ב. רות, תולדות ר׳ אליהו מנחם מלוגדריש (בראש •פירושי 

ר׳ זר מל׳ וססקיו"), תשט״ז * הנ״ל, הדפוס העברי בל׳ 

(ק״ס, י״ד), תר 1 ״ז-ח> מילואים לנ״ל ממחברים שוגים: 

(שם, י״ד, כ״א, כ״ג)> א. יערי, שלוחי א״י, מפתח: ערך ל/ 

תשי״א! ג. שלום, שבתי צבי, מפתח: ערד ל׳, תשי״ז! 




//■■( 

1 

/ 

1 ׳. י. ז 

ן 

* 

) 

/ 

* \ 

׳. ׳ ׳.׳ 

** 

׳' ✓ 



* 


* ♦ 



חותם יוחי?ת ?ונדון 
(ר 6 י הנראה מהמאה ת 18 > 






485 


לונדץ — לונדון, ג׳ק 


486 


א. א, אורבך, בעלי התוססות, 404-401 תשי*ז ־ ! הנ״ל. 
מתורתם של חכמי אנגליה סלסגי הגירוש ("תפארת יש¬ 
ראל", לכבוד הרב י. בדודי), חשכ״ז! . 1 ,״ 11 >*. .א .£ 
$710 ס 73 , 80111 . 0 , 1930 ,(״!״ 5 ג€ו 11 ת 11 חז 1 ד 1 ס 0 ו 151 ׳י 0 () 

,. 1 * 1 , 1937 .(. 6161 ,, 111 ' 111 ■>ח< ) 030100 [- 371$10 81611016000 
,. 111 ; 1947 , 1937 — 1912 : 01 * $1 ס$סח( 5 /ס ¥03070110/1 760 
1 ( 1111107 ״ 1 > 1 ; 1950 , 1930 — 1690 ״ 1 , 0 * 710$0%1 ( 5 07001 760 
-■ 811 .ם ״ 1 ;* 1962 . 5 :^ 1 > 10 , ¥77$10713 מו 0107 [ 160 (ס 

,( 1/0 8 .* ; 1940-1949 , 1-11 , 8000737 ),) 51071 801111 ,)"ת 
€6077110 1 0713 700/1 760 , 1,151x1 .א ; 1951 ,( 5107 £713 7011 
,״/ / 7 > $70$011071 ח €0 ' 00/1 [ 111010 ) 0710 ? 0713 700116 ) 5 160 [ס 

4 < .* ; 1953 ,( $10-10107 ! 37 771 ¥0717011 3 , 110013 . 8 . 1952 
; 1954 , 1954 — 1803 56006110 07 [ 80073 760 , 1 ) 50 וח 3 ץ 14 

. 1859-1959 , 5070100 500101 [ס ( €077107 4 . ,ח 13 חקו 6 .ם .זו 
760 ,ז״ 1 ]זב 8 .* , 1959 , €007310711 [ס 80073 001116 [ 760 
- 1761 ) €0/11147101 70/0 167011$6 710$0$00 ( 5 10771 ) 0 ?\ 

. 1961 ,( 1961 
ב. ר, 

יהודי ל׳ מאז מלה״ע 11 . פינוי ל׳ במלה״ע 11 , 
הפצצת האיסט־אנד ושיבר מעמדה הכלכלי של הקהילה, 
גרמו לחלוקה אחורית מחודשת של הקהילה. הגוש הישן 
באיסט־אבד בתסזד, אם־כי בשאר בו גרעין יהודי מוצק, ובמ¬ 
קומו באו מרכזים יהודיים צפופים בצפץ ל/ צפון-מזרח 
וצפון־מערב. מרכזים אדמיניסטרטיוויים אחדים עבדו גם 
לווסט־אנד. הזרם האחרון ביותר הוא בכיוון חזרה מן הפר¬ 
ברים לדירות במרכז ל׳ או בסביבתו האמידה. אף כי המניע 
לכך הוא הרצץ לעלות בסולם החברה, בוסים היהודים להת¬ 
יישב זה בקרבת זה פדי לקיים את ארגוניהם, וכדי לבלות 
את זמנם הפבד בחברה יהודית. קיים גם תהליך איטי, אך 
קבוע, של התבוללות ודליפה אל מחיץ למסלול החיים הקהי¬ 
לתיים. — לפי אומדן מתגוררים כיום בל׳ כ 280,000 יהודים 
( 62% מיהדות אנגליה), בהשוואה ל 000 ׳ 19021150 , ו 250,000 
ב 1950 ! העליה האחרונה באה כתוצאה מנדידה מערי־השדה 
ומהגירה מועטה מהונגאדיה וממצרים לאחר 1956 . הריבוי 
הטבעי נמוד מעט מזה של כלל האובלוסיה. מסתמן גם גידול 
במספר נישואי-תערובת. 

סבחיבה סוציולוגית נעלמה כליל התסיסה של ,,אריסטו¬ 
קרטיה" של משפחות עתיקות, וחלק רב בהנהגת הקהילה יש 
ליהודים עשירים שמשפחותיהם הגיעו לאנגליה במאה זו. 
ניכרת השתתפות יהודים ערה בפעילות אינטלקטואלית: 
באוניברסיטאות, בספרות, באמנות ובתיאטרון. מספר מחזאים 
יהודיים נחלו הצלתה גדולה ונודעו גם מחזץ למדינה (ארנולד 
וסקר, הארולד פינטר, פיסר שפר). צמחה גם קבוצה של 
מספרים יהודיים הכותבים בעיקר על יהדות צפווימערב ל׳ 
(דני אבס ועוד). 

יהודים ממלאים תפקיד חשוב בחיי הכלכלה (מסחר — 
בעיקר זעויות־שרשרת למוצרי צריכה, נכסי דלא ניידי 
ותעשיה) של ל׳! המפורסמים שבהם: הלורד י. מ. זיו(ע״ע), 
א. וולפסון ואחרים. יהודים נשאו משרות דמות ברשויות 
השלטון העירוני: כראשי עיריית ל׳ רבה (ויקטור מישקין), 
כראשי עיריות מקומיות וכתברי המועצות למיניהן. 

בחיי הדת מוסיפה "הקהילה המאוחדת", האורתודוכסית- 
מתונה, להיות גורם מכריע. גיבושם של החוגים האודתר 
דדכסיים הקיצוניים, בשנות ה 30 , הוביל ליסוד קהילה חדשה 
ולהקמת "אחוד הקהילות העבריות האורתודוכסיות"(מסגתס 
5 ח £83110 ־ £1 ח 00 ׳ 4 מ- 1 נ 1:1 ן£ ^ו 0 ו( 1 ז 0 £ם) עם 46 קהילות ו 3,000 
חברים ( 1966 ). השסעת חוגים אלה הורגשה מאד בבית־הדין 
של יהודי ל׳, לחצה על הרבנות הראשית, וגרמה לחיכוכים 
בתוך הקהילה. אותה עת חלה התעצמות ניכרת של התנועות 
הפדוגרסיוויות על חשבון האירתודוכסים־למחצה, בעיקר 


לרגל הקלות היתרה שבה מקבלים חוגים אלה התגיירות בני 
זוג לא-יהודיים לפני הנישואים. בסה״ב ש בל׳ כ 200 בתכ״ג, 
מהם ש ל״קהילה המאוחדת״ — 77 , עם 40x100 חבר, ול״הת־ 
אחדות הקהילות״ — 54 , עם 10x100 חבר. חברי ה״התאחדות" 
נוסים למסורת יותר מאנשי "הקהילה המאוחדת", אולם 
בסקרים רבים חברותם רשמית בלבד. שכן הבז מתפללים 
בביהכ״ג המאוחד באיזור מגוריהם החדש, שומרים על הברד 
תם בזח של ה״התאחדות" בצפון או במזרח ל׳ לשם שמירת 
זכויות הקבורה במקום משבם הקודם, ל״התאחדות" גם רב 
ראשי משלה. קיימות 3 קהילות ספרדיות, 9 ליבראליות(המק¬ 
בילות לרפורמים באה״ב), ו 7 רפורמיות (המקבילות לקוג־ 
סרדואטיווים). קיימות מספר קהילות עצמאיות, בכללן אחת 
בראשותו של הרב לואי ג׳יקובם שפושה מ״הקהילה המא¬¬ 
חדת" במחאה על גישתה הדוקסרינרית הנוקשה. 

ההתפתחות הבולסת בחינוך היהודי בשנים האחרונות 
היתד. גידול תנועת ה 1001 ( 50 ץ 03 ב 1967 היד 22 

בת״ס כאלה, 5 מהם תיכוניים ( 1,500 תלמידים) והשאר 
יסודיים ( 3.500 תלמידים). גוף מפקח מרמי היא "המועצה 
הלונדונית לחינוך יהודי דתי" (הממומנת ע״י שתי התאח¬ 
דויות בתהב״נ הנ״ל), שאליה מסונפים 78 בחש חלקיים 
שליד ביהכ״ג, 12 ת״תים ו 24 כיתות בבתי-ספר חילוניים, 
בהם ש ליהודים הזכות לנהל שיעורי דת. לפי אומה מ 1958 , 
קיבלו רק 57% מתוך 32,500 התלמידים היהודיים חינוך 
יהודי סדיר, יב 75-80% מהם קיבלוהו באופן חלקי, בשלבים 
שונים של לימודיהם. ברמה גבוהה יותר מתקיים החינוך 
ב^ 011 כ> ׳ 5 ^>! (לרבנים אורתודוכסיים, מודים וחזנים) 
ובש 108 (ס 0 מ>״ 1 (לרבנים ליבראליים). כן מתקיימות 

4 שיבות ובהן כ 300 תלמידים. 

ל׳ הוא מקום משב הארגונים היהודיים הכלליים, שהתשר 
בים ביניהם הם: "ועד הנציגים של היהודים הבריטיים", 
הרבנות הראשית וההסתדרות הציונית של בריטניה הגדולה, 
וכן של העתונים היהודיים העיקריים. 

וע״ע ממלכה מאחדת: יהודים. 

ש. אש-ש. י. נולד (עורבים], יהדות בריטניה, תשכ״ו. 

ג/ ם. ו. 

לונדון, ג׳ק (שמו האמיתי: ג׳ון גריפית אנדון) — 3011 ( 
(ת 10 >נ 1 ©״ 1 1££1111 ז 0 תו 01 () גו 10 >ת 0 ״ 1 — ( 1876 , סאן 
סרנסיסקו — 1916 [התאבד] בחוותו גלו א?!ן, קאליפורגיה), 
סופר אמריקני. ל׳ נולד מחוץ לנישואים וגדל בתנאי עוני. 
כבר בילדותו נאלץ לעבוד עבודות שונות כדי לקיים את 
עצמו! מאוחר יותר היה 
מלח ונע־ונד בכבישי אה״ב 
וקאנאדה. בנדודיו נעצר ר 
נאסר על שוטטות. בשובו 
לאחור מולדתו, או׳קלאנד, 
סיים את לימודיו בביח-הס- 
פר התיכון וב 1896 גם למד 
במשך סמסטר אחד באוני¬ 
ברסיטה של קאליפורניה. 
בתקופה זו התחיל להתעניין 
בסוציאלחם. ב 1897 הצטרף ל' 
ל״בהלת הזהב" בקלונדייק, 
אותה תיאר בסיפורו הרא¬ 

שון 311 ־ 1 * 1 תס ת 13 \ 1116 70 



ג׳ל ?!נדי! 


487 


לונדון, ג׳ר! — לונזנו, מנחם די 


488 


(״לאדם על הנתיב״), 1898 . בשנים שלאחר מכן פירסם 
סיפורים, מאמרים, רומאנים ושירה, בעיקר מתוך חיי הרפת־ 
קאותיו שלא חדל מהם. פירסומיו האחרים, שנכתבו על רקע 
העיר או נוף הטבע, שימשו שופר לדעותיו, הקיצוניות לפע¬ 
מים, על סוציאליזם, אבולוציה ומלחמת הקיום. ב 1902 ביקר 
בלונדון וחקר שם את תנאי החיים במשכנות העוני, בשביל 
ספרו 55 ^ ^ 0£ ^ 60 ? 1116 ׳ ("שוכני התהום״), 1903 . 

יצירותיו העיקריות: 114 ^ £י! 1 £*> 0311 ?!דד ("קול 
מיער״), 1903 * 01£ ׳^\ 5€3 ^־ 1 ־ (״זאב הים״), 904 ! . 
8 ת 3 ? (״פנג הלבן״), 1906 , התחבבו מאד על הקורא 
הצעיר* הן מדגישות עד כמד, רופף קו הגבול המבדיל בין 
החברה התרבותית לבין האדם הפרימיטיווי ובכך הן משמשות 
ביטוי להשקפותיו של המחבר. 1 :מ* 1 "סז! 116 (.עקב 
הברזל״), 1907 , הוא כעין אזהרה מוקדמת מפני הפאשיזם. 
הרומאן 0 ^£ £431-110 ( 1908 ) הוא בעל אופי אוטוביוגראפי. 
ספריו הרבים נקראים עתה בעיקר ע״י בני נוער. 

המבקרים מוצאים דופי בכתיבתו בעיקר משום הזנחת 
הצד האמנותי, הטפול השטחי ברעיונותיהם של ספנסר, 
דארווין, ניצשה ומארכם והאדרה מוגזמת של הכוח והפראות 
בסיפוריו. הוא הרבה לכתוב מתוך רצון כן לחשוף את הרע 
שבקאפיטאליזם, אולם גם תוך שאיפה עזה להצלחה חפרית. 
ל׳ זכה לפופולאריות עצומה, אותה ניתן לזקוף לזכות סיגנונו 
הנמרץ ומלא החיים. 

רבים מספריו וסיפוריו של ל' תורגמו לעברית. ביניהם: 
"לפני היות האדם", תרפ״א* "זאב הים", תרפ״ד: "בין איים", 
תרפ״ז! ״ביערות הצפון״, 1928 * "מרטין עדך, תרפ״ם* 
"בקעת הירח", תר״ץ* "ברנדה", תרצ״ב! "קול מיער", 
תרצ״ב* ״פנג הלבך, 1933 * ״הבהלה לזהב״, תש״י; "המרד", 
1951 < "ספורי הרפתקאות"׳ תשט״ז. 

, 1921 , 11 ־ 1 / / 0 ^ 800 ,(אשתו) .״ 1 מ 1£1 ת)־ו 0113 

,, 1 ./ (ס ^ 1 (^ 7-4 ^ 870 70 ( 1 ^* 4 < 7£01 ס! 1 071 ? 54110 , 6 מ $10 . 1 

- €01 4 701 ( 80 477 * 44777071 ,.* 1 ״/ ,(״ 1 )€) זשחס? 5 . 11 ? , 1938 
ץ 1 ) 5714 *? $11 15x1011 ־ 471 1 ( 11 ? 4 71£$ ח 71 ?{ 500141 / 0 11071 * 10 

. 1947 , 17710 $ '! 111 $ 4714 4471 ( 10 ) 7 / 0 

ם. 

לונדון, מאיר ( 1871 , סובלקי [פולין] — 1926 , ניריורק), 
עסקן סוציאליסטי יהודי באה״ב. ב 1891 היגר 
לאה״ב, שם קיבל השכלה משפטית. הוא התפרסם כעורך־דין 
של העניים ולאחר זמן ייצג אח האיגודים המקצועיים בניו- 
יורק, בפרס אלה שמרובים היו בהם יהודים, כגון עובדי המחט 
וההלבשה, וסייע הרבה להצלחתן היחסית של השביתות הגדו¬ 
לות ב 1910 . בשנים 1912 — 1916 וב 1921 נבחר לקונגרס של 
אה״ב, כנציג סוציאליסטי יחיד וראשון. ל׳ לחם להפצת הסר 
ציאליזם ופעל נגד ה״טאמאני הול״. בקונגרס פעל — ללא 
הצלחה, אך תוך תוקף מוסרי רב — נגד הצטרפות אה״ב 
למלה״ע 1 , בצד בעלי־הברית, ואח״ב נגד ההגבלות על ההגי¬ 
רה. ממייסדי איגוד הפועלים היהודיים "ארבייטר רינג". ל' 
היה אנמי־ציוני וקרוב בהשקפותיו ל״בונד", אך עם זאת בעל 
הכרה יהודית. פופולאריותו בקרב הפועלים היהודיים בניר 
יורק בתקופתו היתה עצומה. מת בתאונת־דדכים, ובהלוויתו 
השתתפו כחצי מילית איש. 

/ס 1 ) 371 )( £1 1111 ,)!.£' 43 > , 1 > 0£0 א . 11 

. 1930 

לתלונדרי (ץזז 6 ^זס£>״ס 0 ), עיר בצפת־מערב אירלאנד 
הצפונית(הממלכה המאוחדת), 56,000 תוש'( 1965 ), 

השניה בגדלה בערי אירלאנד הצפונית. יושבת על הנהר פויל, 


כ 6 ק״מ משפכו למפרץ פויל ( 16 ץ £0 11811 <— ( 1388 — 1453 ), 
איש צבא ומדינאי ספרדי, בנו הבלתי־חוקי של 
אחד מאצילי קאססיליה. ל׳ הובא לחצר המלך ע״י דודו. 
הארכיבישוף של טולדו, ומשך אליו, בזכות חינוכו המעולה 
וכשרונותיו, את תשומת־לבו של המלך הצעיר חואן 11 
( 1405 — 1454 ). ב 1423 נתמנה למפקד עליון(ש 1 ל 65£3 !)סס 0 ). 
למעשה שימש כמשנה־למלך ולידו נמסר ניהול ענייני המדי¬ 
נה. הוא שאף לחזק את שלטת המלך מול נטיותיהם הבדל¬ 
ניות של אצילי קאסטיליה. לכן הפך ל׳ במהרה מטרה להתק¬ 
פותיהם של אצילים, שביקשו לסלקו מחצר המלכות ונעזרו 
בתככיהם בבני משפחת המלך. ב 1427 הצליחו יריביו להגלו¬ 
תו, אך כעבור זמן קצר נקרא לשוב, כדי להשליט סדר 
במדינה. בשנת 1431 ניהל מלחמה בממלכת גראנאדה המר 
סלמית חכה למספר נצחונות. הוא הוגלה שנית ב 1439 , 
בלחץ תככים, אך הוחזר והפעם כדי לדכא התקוממות של 
אצילי קאסטיליה. הוא נבחר לראש המסדר הצבאי "סאנטיא־ 
גו", ניהל בהצלחה את מלחמת קאסטיליה נגד אראגון (קרב 
אולמדו, 1445 ), ועמד בראש הפעולות נגד טולדו, שמרדה 
במלך ( 1449 ). אויביו הצליחו לבסוף למשוך לצידם את 
אשתו השניה של המלך, המלכה איזאבלה מפורטוגאל, ועל 
פי דרישתה נאסר. ב 1453 ניס ל׳ למוות במשפט מבויים 
והוצא להורג. בחייו קירב ל׳ אליו אנוסים ויהודים שפעלו 
בשירותו. 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית <עמ' 382 ואילך), 

חשי״ט־) 1 ( 16 ) 3 ) 11 / 1111/1 ץ 0 ) 1111 > 10 ) 111 ( , 02 ־ 1 נ 11 ) 3 א ץ 0 טנ 1 א .[ 

) 1 > 0071 , 00031 60 . 1 , 1865 ,£ ) 6 4 . 0 ) 4 > 3 ) 101111 ! 

) 4 . 4 > 0 , 51116 . 0 ; 1915 , ! 4110 ) 71 ! ! 11171101110 ) 1 101 ^) 1 ,.£ 
3 ) £16711 ,(. 08 ) 1300 ־ 030 . 14 ? 8 .( ; 1935 , 10 ( 7/1 ) 11 ! 1 ! ץ .£ 
. 1940 ,.. 7 ) 4 , 14 0071 ) 4 

צ. בר. 

לובהוק, אנטוני רן, ע״ע לאובנהוק, אנטוני בן. 

לונזנו, מנחם ך י — ( 1550 [ז],קושטא 1 ז]—לפני 1624 , 
ירושלים), בלשן עברי, פייטן, סופר ומקובל. מעט 
ידוע על דרך חייו. כבן 25 עלה ל׳ לירושלים, וממנה עבר 




489 


לונזנו, מנחם די— לונץ, אברהם משה 


490 


לצפת. לאחר 40 שנה יצא לתורכיה ולאיטליה, וב 1618 חזר 
ליתשלים. 

ל׳ נתפרסם ביותר ע״י ספת "שתי ירדת"(וניציה, שע״ח) 
המתחלק לשנים: ״יד עני״, ו״יד המלך״, לכל ״יד״ 5 אצב¬ 
עות. ביד הראשונה כלולות יצירותיו שלו, ובשניה — מה 
שהתכונן לההדיר מספתת המדרש. ב״יד עני" כלולים: 

א) "אור תורה", הערות־מסודה לתורה, לפי סדר הפרשיות, 
תוך השוואת דפוסי ונציה אל כ״י חשובים שהיו ידועים לו. 
חיבות זה נדחה למקום משני ע״י הספר "מנחת שי" לרב 
ידידיה שלמה נורצי(ע״ע) העוסק במקרא כולו. — עם זאת 
זכה גם ספת של ל׳ להוצאות רבות, להוספות ולביאותם, 

ב) "מעריך", הוספות לספר "הערוך" של נתן בן יחיאל 
מרומי(ע״ע); הספר בנוי על ידיעותיו בלשון היוונית והער־ 
בית, ועל לשונות אחתת שהיו שגורות בפי יהודי סביבתו. 

ג) "עבודת המקדש", תפילות לסדר עבודות המקדש, עם 
הוספות ע״פ "חכמת הזוהר". ד) "דרך חיים", שית תוכחת־ 
מוסר. ה) "טובה תוכחת", שיר מוסד, היצירות (ג) ו(ד) כבר 
נדפסו ע״י ל׳ קודם לבן, בנפרד (קושטא, של״ב—של״ה[ז]). 
מ״יד המלך״ הצליח ל׳ להדפיס רק את האצבע הראשונה: 
"אגדתא דבראשית", שנדפסה אחתו פעמים רבות. בתכניתו 
היה לסרסם את מדרש אגור (שאמנם אף החל בהדפסתו 
בצפת [שמ״ז}), וכן מדרשים חשובים אחרים, ע״פ כ״י 
שנתגלו על ידו, אך חומר זה כולו אבד. 

חיבוריו האחרים של ל׳ נוגעים לקבלת האר״י, והם 
עוררו עליו התנגדות עזה: "עמר מן", ביאור על האידרא זוטא 
וספרא דצניעותא (וילנא, תרמ״ג); "אמרי אמת", בקורת 
על פירוש האר״י לספרא דצניעותא והשגות על ר׳ חיים ויטל 
(ע״ע). לדבריו עשה האר״י את פירושו בטרם נחה עליו 
רוח־ה׳, ו״אילו היה יכול היד. מתקנו או גונזו" (כ״י). חיבר 
רים אחרים, אותם תיכנן, נגנזו על ידו, ורק חלקם נשתמר 
בכ״י או נדפס אחרי מותו: "פירוש לזוהר" (קטע בכ״י), 
הערות ל״תיקוני הזוהר" (כ״י)! "הגהות לזוהר חדש" (שנד¬ 
פסו במהדורת ויניציאה, תק״ג); הגהות לתלמוד ירושלמי 
(ורשה, תקצ״ז)! "עדי זהב", הגהות על ספרי "הלבושים" 
של הרב מרדכי יפה (ע״ע). והערות על הסידור (אבדו). 

ל׳ היה איש מקורי, ההולך בדרך המיוחדת לו, וע״כ סבל 
הרבה ממתנגדיו. בעניין זה יש לציין את מחלוקתו עם 
גדליה קורדובירו, שרקעה עדיין אינו ברור. את עבודתו עשה 
ביסודיות מרובה, ולצורך חיפושי כ״י נסע כמה פעמים 
לחו״ל, ונפגש שם עם חכמים רבים. כפייטן היה ל׳ מעורב 
בסכסוך מר עם ר׳ ישראל נג׳דה (ע״ע), שעליו מתח בקורת 
על שימושו של זה בביטויים "שהנואפין אומרין זה לזה" 
בתארו את יחסה של כנסת ישראל אל הקב״ה. 

א. ל. פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, א׳ 145-134 , תרפ״ח! 

י. דאווידזאן, אתר השירה והפיוט, מפתח: בערכו, תרפ״ה - 
תרצ״ג; ג. שלום, כתבי־יד בקבלה, 115 ־ 116 , 152 , 156 , 
תר״ץ; ש. א. רוזאניס, קורות היהודים בחורקיה וארצות 
הקדם, ב, 186-182 , תרצ״ז/ת; מ. וואנדר, מבוא למהדורתו 
של ספר ״דרך החיים־׳, תרצ״א!׳ י. זנה, תעודות על שד״רים 
אחדים באיטליה בתחילת המאה הי״ז(קבץ על יד 1 ם־ח), ה/ 
קצ״ז־ר״ד), תשי״א; ש. ח. קוק, עיונים ומחקרים, א׳, 241 - 
245 , תשי״ט! ר. אליצור, על הספר "שתי ידות" לד מ. ד. ל. 
(ק״ס, מ״ב), תשכ״ז. 

ד. ש. ל 

אנטשיץ, שלמה א 9 ךלם ( 1545/50 , לנצ׳יץ - 1619 , 
פראג), רב, דרשן־נודד ומחבר. בנעוריו למד ביארו־ 

סלאב ואח״ב בלובלץ, שם למד תורה מפי ר׳ שלמה לוריא 


(ע״ע). הוא שימש ראש ישיבה בלבוב,ומ 1604 עד מותו כיהן 
כרב וראש ישיבה בפראג. ל׳ התפרסם כדרשן נלהב, (וע״ע 
דרשה, עם' 217 ), ודרש גם בכנסים של ועד־הארצות בלוב¬ 
לין/ שעזר לו בפירסום כמה מספריו. 

לחיבוריו בדרוש ובמוסר, שזכו למהדורות רבות, היתה 
השפעה ניכרת על בני־דורו וגם על הדורות הבאים. מהם 
יש לציץ: "עיר בבורים", ג׳ חלקים (באסיליאה, ש״מ)< 
"עוללות אפרים" (לובלץ, ש״נ); "אורח לחיים"(שם,שנ״ה)ו 
״כלי יקר״ (שם, שס״ב), פירוש לתורה — שהוא מזיגה של 
פשט, דרש ורברי־תובתה — שוכר. לפרסום מיוחדי "שפתי 
דעת"(פראג, ש״ע—שע״א), הנחשב כהמשכו של "כלי יקר", 
ו״עמודי שש״ (שם, שע״ח)י חיבות ״רבבות אפרים״ — לא 
נדפס. ל׳ חיבר גם 3 פחסיס. 

המגמה המשותפת לכל חיבוריו היא מלחמה עקבית 
בירידה המוסתת של רבני התר ובאדישותם של תלמידי 
החכמים. הוא לא נשא פנים לגדולי הדור, בין מהרבנים ובין 
מן העשירים, אך באותה מידה הפנה את תוכחתו גם לאנשים 
פשוטים. הוא התמרמר על הזרויות שהסוחתם העשירים 
תבעו לעצמם, ועל ההיענות לתביעותיהם. תוכחתו נותנת 
ביטוי להתנגדותו לחמדנות שפשתה בחברה וליחסו השלילי 
לרכוש ויש בה משום קתאה לתיקה הנפש ולחיתש היי־ 
חסידות. הוא התריע גם נגד שיטת הלימוד הפגומה הנהוגה 
בחדתם ובישיבות וכשציין כי ישנם יחיתם השואפים לביטול 
סדר לימוד זה, התכוח למהד״ל (ע״ע יהודה ליוא, וע״ע חנוך, 
עם' 684 ), קודמו ברבבות פראג. על דעותיו בעניין גלות 
וגאולה — ע״ע גלות, עט׳ 838/9 . 

י. דאווידזאן, אוצר השירה והפיוט, ד׳, 470 חרצ״ג; י. 
היילפרץ, פנקס ועד ארבע הארצות, מפתח: בערכו, תש״ה; 

ח. ה. בן־ששון, עושר ועוני במשנתו של המוכיח ר׳ אפרים 
איש לנצ׳י׳ן (ציון, י״ט), תשי״ד. הנ״ל, הגות והנהגה, 
מפתח: בערכו, תשי״ט! ב״צ כץ, רבנות, חסידות, השכלה, 

א/ 716 ־ 83 , תשט״ז 1 -ג?) , . 1 .£ . 5 £3665 , 214 זיו! 111 ־ 01 . 14 

,״ 80113 1 ; 1892 ,( 5653 ־ 1111 • 101 ) £11 | 05103 | 01 ז \ . 301 ־ 151 ' 50116115 
■<*)$ , 14 ; 1932 ,( צ ן ן ן רי\ . 1 .£ / 0 5 ה 0 <זד 1 * 5 760 

, 0101 ^ 110111 < . 0 ; 1939 , 273-316 .£מ, 60006 ? 1051,1511 מ; 4105 
. 1950 ,(^^ 0 (1113(0113 ]1143103, X א 60£ ? / 0 0661 1 ?״ 60 ־ 7 

י. הו. 

אבל, ע״ע לינל. 

אבץ, אברהם מ#ה ( 1854 ׳ קובנה — 1918 , ירושלים), 
סופר וחוקר א״י. קבל המוך מסרתי ולמד עברית 
ולשונות זרות. ב 1869 עלה לירושלים עם הוריו ולמד בישי¬ 
בת "עץ חיים", המשיך בלמודי־חול ונמשך גם לספרי השכלה. 
התקרב אל ישראל רב פרומקץ (ע״ע), ועמו ייסד חוג למש¬ 
כילים וספריה בירושלים ( 1873/4 ). בשל כך רדפוהו קנאים 
מאנשי היישוב הישן ואף ביקשו לקפחו מתמיכת הישיבה. 
כ 1873 החל מותח ביקורת על סדרי החלקה (ע״ע) והממונים 
עליה, אם־כי לא הפך ליריב קבוע להם, וכאשר תקף גרץ 
(ע״ע, עט׳ 680 ) את היישוב הישן בירושלים, יצא ל׳ כנגדו 
במאמד חריף. 

את חייו הקדיש לידיעת א״י. כבר ב 1876 פירסם מורה־ 
דרך לירושלים בשם "נתיבות ציץ וירושלים", נסיון עברי 
ראשון מסוגו. ב 1879 נתעוור, אך אסונו לא מבעו מלהמשיך 
בתכניותיו. בהיותו בווינה׳ לצרכי-ריפוי, התקשר עם פ. 
סמולנסקין (ע״ע) — שעמד אז בראש מחלקה עברית של 
בית דפוס גדול — בדבר הדפסת שנתץ לידיעת א״י, והקובץ 
הראשון, שנקרא ״ירושלים״, הופיע ב 1882 . 13 כרכים כאלה 



491 


לונץ, אברהם משח — לום, אדדלן* 


492 


ראדאור. הכרך הראשון כמעט כולו ממרי עסד של ל׳ הוא, 
ובו — נין השאר — תיאור מקיף של מצבה של א״י וירושלים, 
והצעות להסבת מצב זה. הכרך השני ( 1887 ) הופיע בדפוסו 
של ל׳ עצמו, אותו הקים לפרנסתו. בקבצי.ירושלים" השתתפו 
חוקרים מפורסמים רבים! ואף כי ערכם, בהשוואה לקבצים 
בידיעת א״י בשפה האנגלית, הצרפתית והגרמנית הוא דל, 
רב מאד ערכם מבחינת החומר העברי לקדמוניות היישוב 
היהודי בא״י. בתת־י׳ה החל לפרסם את .לוח ארץ־ישראל", 
שיצא מדי שנה, עד 1915 , ואשר הכיל חלק מעשי לצד חומר 
מחקרי וספרותי, בעיקר מפרי עטו של ל׳. מלבד כל זאת 
ההדיר ל׳ כמה ספרים, עם הערות משלו, ביניהם: .כפתור 
ופרח"׳ לרב אשתורי הפרתי (ע״ע), .פאת השולחן", לרב 
ישראל משקלוב (ע״ע) ו.תבואות הארץ" לרב יהוסף שורץ 
(ע״ע). נסיון נועז לאיש עיוור היתה הוצאת תלמוד ירושלמי 
ע״פ כ״י (עד מסכת כלאים, תרס״ח—תרע״ה). 

ל׳ היה חבר פעיל בועד הלשון העברית (ע״ע), וב 1902 
יסד את בית החינוך לעוודים, ועד מותו דאג להחזקתו. כן 
היה ממייסדי החברה העברית לחקירת א״י ( 1913 ), וחבר 
לשכת בני־ברית. 

קובץ .ירושלים', י״ג, מקדש לל/ תרם־׳ח > ידיעות החסרה 
לחקירת א*י ועתיקותיה, י״ה. מקדש לל׳, תשס״ו! א. ר. 
מלאכי. תלמוד ידושלמי מירושלים (תלסיות, ד), תשם־וו 
הנ״ל, חליפת מכתבים בין משה שטיינשניידר וא. מ. ל׳ 
(נגזים, זד), תשכ״א ! ג. ירדני, תיאורי מסעותיו של א״מ ל׳ 
(האומר, ר), תשכיח! ח. ל׳-בולוטין נבחו], מאיר נתיבות 
ירושלים, תשכיח. 

א, י. נר. 

לתצ׳ך 9 קי, אנסולי וסיל:ךץ׳ -. 8 .^ 

מיואס — ( 1875 — 1933 ), סופר ומבקר מסי ומדינאי 
סובייסי. ל׳ נולד בפולטאוה שבאוקראינה, ולמד באוניבר¬ 
סיטה בציריך. ב 1896 חזר לרוסיה, הצטרף למפלגה הסוציאל־ 
דמוקראטית עם יסודה ב 1898 , וכשחל בה הפילוג ב 1903 
הצטרף לבולשוויקים. הוא נאסר פעמים מספר. ל׳ השתתף 
בעריכתם של כמה מבמאוני המפלגה, ועסק בבעיות פילוסד 
פיות ואסתטיות, שבהן סטה לא־פעם מ״הקו" המארכסיסטי־ 
מאטריאליסטי: הוא גילה אהדה לסילוסופיה הנאו־קאנטיא־ 
נית והבנה לחודה הדתית, ולנין תקפו בחריפות והאשימו 
בנטיה לאידאליזם. יחד עם גורקי (ע״ע) ובוגדנוב (ע״ע) 
הקים ל׳ ב 1907 את סיעת 4 מקמח 8 ("קדימה") שנפרדה 
מלנין. התגורר זמן־מה עם גורקי בקאפרי שבאיטליה. 
ב 1917 חזר לרוסיה. ועם השתלטותם של הבולשוויקים נתמנה 
לשר ההשכלה והחינוך. תפקיד זה, שאותו מילא עד 1929 , 
איפשר לל׳ להציל מהרם בניינים היסטוריים ויצירות אמנות 
בתקופת המהפכה ומלחמת האזרחים. התעניינותו של ל׳ 
בתיאטרון איפשרה ניסדים וחידושים בשטח זה. הוא עצמו 
חיבר כמה מחזות, ביניהם(.אוליוור 
קחמוול")׳ 1920 , ("תומאם קאס־ 

פאנלה״), 1922 , וכן סייע לתיאטרון .הבימה" במוסקווה. 
חבריו הקומוניסטים חשדוהו באהדה לציתות סטאלין הרחיקו 
מכל תפקיד מדעי חשוב, ובקיץ 1933 מינהו לשגריר בספרד. 
שבועות מספר אח*כ מת ל׳ בדתם צרפת. 

לונשטץ ( או: לדנסון), יואל דוד ( 1816 , ליבאו - 1850 , 
וארשה), מגדולי החזנים בזמנו. הוא היה ידוע גם 
בשם "ססראשונסקי" ע״ש חמיו, ובעיקר בכיגד "דער וילנער 


בעל־הבית׳ל"("האברך מודלנה"). גם אביו שימש כחזן בוויל¬ 
נה. מגיל צעיר הצטיין ל׳ בשירה ובנגעה בכינור, ועם מוח 
אביו ב 1830 נתמנה לחזן במקומו. ל׳ קיבל שיעורי נגינה 
מהקומפוזיטור הפולני מעיושקו (ע״ע). ב 1842 הופיע עם 
מקהלתו בווארשה, לפי הזמנת הקהילה, והשאיר שם תשם 
רב. אך המעבר מן הגטו לעולם האיתפי גרם לו זעזוע נפשי, 
והוא יצא לשנים מספר לאיתפה המרכזית, שם נדד מקהילה 
לקהילה והופיע רק לעתים רחוקות בבתי־כנסת. ל׳ ניחן 
בכשרון לקומפוזיציה, וכסה מניגוניו נשתמרו. חייו שימשו 
חומר לאגדה וליצירה ספתחיח (ש. פרוג, .ווילנער בעל 
הבית׳ל״; י. י. וואהל, "למנצח בנגינות", ועוד), אשר תלתה 
את התמוססות עצביו באהבה טראגית ליפהפיה פולנית. 

ה. ג שמיינשגיידער, תולדות הש״ץ הנפלא סווילנא (תל- 

פיות [ברדיטשוב]), תרניה! נג ש. גשורי, הבעל־הנית׳ל 

הוילנאי, (בסישור, זד), תיש! י. אסל, בתוך ראשית 

התחיה. 565 — 577 , תרדיו! "ע,(ג״ #11 י). 8 .£ 

905 ! ,(ז 5 ,זמ/יוי 1 ) 11 נו ] 05 ) * 5141/111 4414 ! 1 >/ 4 << 1 * 5 

לונשטץ, נתן ( 1859 , במ׳ויץ [סלראדיה] — 1929 , 
לבוב), עו״ד ועסקן פוליטי, מראשי היהודים המת¬ 
בוללים בגאליציה בתקופת השלסון האוסטרי. ל׳ דגל בהת¬ 
קרבות היהודים לתרבות הפולנית ובהשתלבותם בעם הפולני, 
תוך שמירה על דתם. עיקר פעילותו של ל׳ היתה בלבוב, בה 
היה חבר ועד הקהילה עד יום מותו. ב 1893 נבחר ל״סיכד של 
גאליציה כנציג לשכת המסחר בברודי, וב 1908 — כנציגה 
של לבוב. ב 1907 נבחר במחוז הבחירות של דרוהוביץ׳- 
בולחוב לבית-הנבחרים האוסטרי והצסרף בו ל״מועדון הפו¬ 
לני". שמו קשור בהתנגשות דמים בין תומכיו לבין מתנגדיו 
מהחוגים היהודים הלאומיים, שאירעה בדדוהו׳ביץ׳ בשעת 
הבחירות לבית הנבחרים האוסטרי ביוני 1911 . הצבא ירה 
במפגינים, שמחו על זיוף הבחירות לסובת ל/ והיו 32 הרוגים 
(רובם יהודים) וכמאה פצועים, בעקבות המאורע התפטר ל/ 
אולם כעבור חדשים מספר נבחר שוב בחב גדול. מקיסר 
אוסטרית קיבל ל׳ את תואר האצילות 3 ;! 01 נ! 0 תס׳י. אחרי 
מלה״ע 1 , כשהוקמה מדינת פולניה העצמאית, התאכזב ל׳ 
ממדיניותה האנטי־יהודית ופרש מפעילות ציבורית. ב 1925 
היה ל׳ אחד מסניגוחו של ם. שטייגר, סטודנט יהודי שהואשם 
בהתנקשות בנשיא פולניה! על עניין זה פירסם ל׳ את 
החיבור 10 ^\ 3 זק$ ס (״פרשת שטייגר״), 1926 . 

לו 0 , אד־ולף — 08 ^ 1 — ( 1870 , בחן — 1933 , 

קאלקסבורג, על-יד וינה), ארדיכל אוססח. ל׳ למד 
בביה״ס הטכני הגבוה בדחדן. בשהותו באה״ב ב 1893 — 1896 
הושפע מיצירות האסכולה החדישה של ?ליון (ע״ע), רי- 
צ׳רדסון (ע״ע) ואחחם. לאחר מכן ישב ופעל בווינה, פרט 
לשנים 1923 — 1928 , אותן בילה בפאחם. בווינה הושפע 
מהשקפותיו הפונקצילנאליסטיות של אוטו וגן ר (ע״ע). כבר 
בראשית דרכו ויתר ל׳ על עיטוחם ושאף לפשטות וצלילות 
המבנה, לקווים ישחם, למבנים קוביים ולשימוש בחמרים 
המעובדים במדוייק. על השקפותיו אלה לא פסק ללחום 
בעקשנות ובתוקפנות — ב״ביה״ס ההפשי לאדריכלות" שיסד 
ב 1906 , וכן בכתביו: ת 6 נ 601 ־ 1 < 1 ז ¥6 3 >מז 11 תפת 1 גנ!ז 0 ("עיטור 
ועבירה״), 1908 ז נושו[:! 0 ז<ן 8£8 סז:^! 108 (.נאמר לתוך חלל 
חק״), 1921 ! !ת^טס-ת" (.אף־על־פי-כז״), 1931 . ב 1920 — 
1922 היה ממונה על תיכנת השיכון העירוני בווינה. על 
עבודותיו החשובות נמנים בעיקר בנייניו המוקדמים, כגת: 




493 


לום, אדולף — לום אנג׳לס 


494 


חווילת קארמה במובסרה, 1904 , בית שסיינר בווינה, 1910 < 
ומן המאותרים: בית טריסטאן צארזז בפאריס, 1926 , בית 
מילד בפראג, 1930 , ובתי מגורים ובתי מסחר בווינה. — ל' 
השפיע רבות, גם בישראל, על הדור המיר של האדריכלים, 

פ. אנגלמן־י. שכטר, סגבון אמת, לזכרו של א׳ל, 1946 ! 

.¥ , 1931 , 110 ) 411/11111 411 *•״׳זז 401 .~ 1 . 4 ,^ 1 ווא . 11 
. 1956 ,״£ . 4 , 411102 ״ 1 ; 1931 ,. 1 . 4 , 0111011 

א. רו. 

אם #ע׳לס ( 08616$ ^ 1 5 <^ 1 ), כדך בדרום מדיבת קאלי־ 
סורניה, הגדול במדינה זו, והשלישי בגדלו באה״ב 
(אחרי ניו־יורק ושיקאגו). 1,180 קמ״ד, 3.2 מיליון תוש׳ 
( 1965 ) 1 אגד־הערים ל׳א—לובג ביץ׳, הכולל את הערים 
הטמונות (ללבג ביץ/ פסדינה, גלנךיל, טורנם, סאנטה מ 1 ניקה, 
ועוד), משתרע על־פבי ב 3,900 קמ״ר ומספר תושביו כ 5 .ד 
מיליון ( 1965 ). ל״א היא מרכז תיירות, תחבורה ותעשיית 
סרטים, מרכז תשוב לטלוויזיה ומרכז מסחרי לאיזור חקלאי 
נרחב! מאז מלה״ע 11 גדלה חשיבותה כעיר תעשיה. 

ל״א יושבת בשפלת תוף בין ההרים והאוקיינוס השקט, 
התפוסה היום כולה ע״י שטחה העירוני, המשתרע לאורך 
חוף האוקיינוס מהרי סאבטה מויגיקה (הסוגרים עליה מצפון) 
עד הדי סאנטה אנה (המגיעים אל החוף מדרום) ומתפשט 
לתוך שני עמקים גדולים — סאן פרבאנדו (בצפון) וסאן 
גבריאל (במזרח). 

ראשיתה של העיר — כסר ספרדי בשם 

103 16 > 116103 213 ז 0 חש$ (ספרד 7 : "גבירתנו מלכת 


המלאכים״), שנוסד ב 1781 במקום בו ניתן היה לנצל את מי 
נהר ל״א לצרכי השקיה. אח״ב קמו מסביב לכפר יישובים 
אחדים במקומות שבהם נמצאו מים, בקרבת מיפדציס מוגנים 
שניתן להשתמש בהם למעגן ספינות׳ או בפתחיהם של 
מעברי־הרים ששימשו כדרכי תחבורה חשובות. עם גידול 
האוכלוסיה בעשרות השנים האחרונות נבלעו יישובים אלה 
בל״א רבתי, אך עדיין קיימות כ 45 עיריות עצמאיות מבחינה 
מעהליתי 

עם גידול האובלוסיה והתעשיה בראשית המאה, ובהעדר 
כמדות מים מספיקות באיזור החצי־מדברי, הובאו אלה 
ממרחקים. ב 1913 הושלם מוביל־המים מאגם אוון לל״א — 
כ 370 ק״ס ארכו, שהיה המפעל הגדול בעולם מסוגו. אולם, 
הספקו של מוביל־מים זה (כ 430 מיליון מי לשנה), לא ענה 
על צרכי העיר ובשנת 1936 הוחל בבניית מוביל־מים עצום־ 
ממדים מנהר קולורדו(ע״ע) 1 כ 170 ק״מ ארכו, וכ% מיליארד 
דולר הושקעו בבנייתו. הוא סיפק לאגד־הערים ל״א עוד כ 1.1 
מיליארד סי לשנה. בראשית שנות ה 60 הוחל בתכנון מוביל־ 
מים נוסף מנהר סדר (•״* £63 ) שמצפון. 

אקלימה של ל״א — ים־תיכונין מקיז חם, התורף ממוזג 
והגשמים מועטים. אקלים זה, שהוא יחיד במינו באה״ב, משך 
לעיר הרבה תיירים ותושבי־קבע, הזשפיע במידה ניכרת על 
חייה הכלכליים. נדירות הכפור בחורף איסשרה נסיעת פרדסי 
פרי־הדר, וזו, יחד עם התפתחות מסה״ב זירזה את גידול 
העיר בסוף המאה ה 19 . חשיבותה של החקלאות בכלכלת 
ל״א והאמור ידדה עם התרחבות תעשייתה ברבע השני של 



לום אמ׳לס: סנה כללי. ברשע — הרי סזונטה טוניסה 



495 


לום אנג׳לס 


496 


המאה ה 20 . — אף תעשיית הסרטים נמשכה לל״א בגלל 
האקלים הנוח ואור־־השמש החזק ובן בגלל הנוף המרשים 
והמגוון שבסביבתה. ב 1913 החלד יצרני הסרטים דה מיל 
(ע״ע, גם בברד המילואים), לאסקי וגולדדוין לפעול בפרבר 
הוליווד (שהיתר, אז מרכז חשוב למטעי לימונים), וב 1920 
באו בעקבותיהם אנשי קולנוע נוספים. זהרה של הוליווד 
הקנה למקום פירסום עולמי, ושחקנים מכל קצור תבל נהרו 
אליה, כשעבר ייצור הסרטים מתחת כיפת השמים לתור 
אולפנים, הוקמו אלה, עקב גדלם, באיזורים מאוכלסים 
פחות — קלור סיטי(ץ €11 ■ 1 ^ 0111 ), ל״א המערבית וברבנק 
10 וו 3 < 1 -!ט 8 ), בעוד שהשחקנים גרים באמורים אחרים, שהמ¬ 
פורסם שבהם הוא בירלי הילז ( 91115 ץ 1 ז 6 ׳\ 86 ). ברבע השני 
של המאה היתד, הוליווד מרכז לתעשיית הסרטים באמריקה 
(כ 90% מכלל הסרטים יוצרו בה) ובעולם (כ 60% מכלל 
הסרטים). בתקופת השיא הועסקו בה כ 100,000 איש בתעשיה 
זו. תחרות הטלוויזיה לאחר מלה״ע 11 וקשיים כלכליים ומש¬ 
פטיים הקטינו בהרבה את הקף התעשיה בהוליווד ושינו את 
המבנה שלה. (האולפנים הגדולים פינו מקומם לאיחוד של 
יצרנים קטנים). עתה הוליווד היא בעיקר מרכז קניות מקומי 
ומקום משיכה לתיירים המבקרים בתיאטרון הסיני של גראומן 
( 311111311 ־ 01 ), באמפיתיאטרון 1 ׳*י 80 1 ) 00 ״וץ 9011 ובאולפני 
ההסרטה. שדרות הוליווד ( 1 >־נס\ 9.801116 ) ורחוב נין( 11€ נז\ 
*מז 51 ) — שהיו מפורסמים ב״מרכז העצבים" של תעשיית־ 
הסרטים — הם היום רחובות מסחריים רגילים. — בגלל 
מציאותם של בעלי־כשרונות, הקשורים בתעשיית הסרטים, 
נעשתה ל״א תחילה מרכז לשידורי ראדיו, וכיום — מרכז 
גדול לשידורי טלוויזיה ז בה מופקים כ 80% מכלל תכניות 
הערב של 3 חברות הטלוויזיה הגדולות. כן יש לזקוף לזכות 
דמותה הזוהרת של הוליווד את שגשוגה של תעשיית הלבוש. 

תנאי מזג האוויר הנוחים לטיסה משכו לל״א כרה מחלוצי־ 
הטיס, שהיו גם ראשוני בוני המטוסים. התעשיההאווי- 
ר י ת היא כיום ענף ה תעשיה הגדול ביותר באיזור והמרכז 
החשוב ביותר בעולם בתחום זה. חב תת "דגלאס" ו״לוקהיד", 
מגדולי יצרני המטוסים בעולם, וחברות אחרות העוסקות 
בענף ייצור זה ובייצור טילים, פועלות בל״א ובסביבתה, — 
בימי מלה״ע 11 הוקם בפו׳נטאנה (שממזרח לל״א) מפעל 
גדול לייצור בתל ופלדה ואח״כ קמו מפעלים אחרים למוצרי 
פלדה בעיר ובסביבתה. מספר בתי־החרושת בל״א נאמד כיום 
( 1967 ) ב 18,000 , ופרט לתעשיות שהוזכרו, פועלות בה תעשיות 
לכלי־תחבורה, לאלקטרוניקה, למוצרי מתכת, לדפוס ולמזון.— 
תעשיית הנפט (הפקה וזיקוק) שנתפתחה בסוף המאה הקר 
דמת הגיעה לשיא תפוקתה בשנות ה 30 . תעשיה זו פיתחה 
אף את רשת התחבורה של ל״א ביבשה ובים. נמל ל " א, 
שעיקרו נבנה עם פתיחת תעלת פנמה, בעשור השני של 
המאה, התפתח במהירות רבה אחת מלה״ע 11 והוא היום 
מנמלי היצוא הגדולים של אה״ב. בנמל כ 60 ק״מ רציפים, 
ביניהם רבים המשרתים אניות־ענק. בנמל ל״א קיים גם בסים 
לצי־אה״ב. בל״א נמל-תעופה בינלאומי גדול (ליד מפרץ 
סאנטה מוניקה). 

ל״א היא החדשה בעת אה״ב והמיוחדת במינה מכולן. 
ב 1890 מנתה אוכלוסייתה 00 (^ 50 נפש בלבד, ב 1920 — 
576,673 וב 1940 — 1,504,277 < מאז גדלה בשיעור של 
כ 275,000 נפש לשנה, או ביותר מ 750 נפש ליום. גידול 
אוכלוסים זה הצתך מפעלי־שיכון עצומים, סלילת כבישים 



וים אנניום— צוסת ארכע־םם 5 סי בסוכז העיר 
בעוסת זה עוברים בססס, 400 כ 5 י־רככ ביססה 


והקמת בנייני ציבור חדשים לרוב. נוסף לגוון העדתי הרגיל 
בכרכים אמריקאיים מצויים בל״א קיבוצים גדולים של מכסי¬ 
קנים, יפאנים, סינים ופיליפינים. ל״א יחידה במעה בפיזור 
אוכלוסייתה על פני שטח גדול— מגמה שנתפתחה גם הודות 
לחוק שהגביל את גובה הבתים — ותלות תושביה בתעבורה 
במכוניות. % של האוכלוסים גרים בבתים חד־משפחתיים, 
לרוב בתים בני קומה אחת, בסיגנון כפת, מוקפים גינה. בגלל 
פיזור הבתים באחורי המגותם קשה לקיים בהם תחבורה 
ציבורית! תושבי ל״א משתמשים בלמעלה מ 3 מיליון מכד 
ניות פרטיות! מכעית אחת לשתי נפשות בקירוב. מערכת 
הכבישים המסועפת והמודרנית שהוקמה בל״א שינתה הרבה 
את אופי העיר והסביבה. — עקב מתינות זרמי האודר ובלי- 
מתם ע״י ההרים המקיפים את העיר משלושה עברים, וכן 
בגלל ריבד הפיח הנפלט מהמכוניות, השורפות מילידי ליטר 
בנזין ליום, סובלת העיר מאז 1940 מזיהום אטמוספירי המור: 
!5! תדירות נוצר ערפל סמיך ומחניק הקרוי ״סמוג״ ( 08 ת 
צירוף תחילת המלה עשן וסוף המלה ערפל, באנגלית). 
אף כי רבות נעשה להפחתת הזיהום עאסרה פליטת עשן 
ממפעלי תעשיה ובתי מגורים, אין עדיין פיקוח על עשן 
המכוניות, והבעיה בעינה עומדת. 
בל״א 6 אוניברסיטאות גדולות ובהן כ 80,000 סטודנטים 
( 1967 ), מוזיאונים חשובים, ספריות גדולות (בספריה הצי¬ 
בורית של ל״א, ב 60 סניפיה׳ כ 2% מיליון כרכים), בית 
אופרה, תזמורת ומוסדות תרבות ואמנות רבים נוספים. 

?646131 7/1 , 6 ) 01 ) 011 . 5 . 0 ; 1941 ,. 74 . 17 , 5 ) 60 ( 10 ? 615 ) 11 ^ו ( 
800771 4 ג . 0 ; 1944 , 0711111 ( 11 ■ 00 771 ) 5001/7 171 1 ) 111 /^ £7 )(/ 1 !ס . 

216 307 1110 07111 077110 ( €011 ,(. 1 ) 6 ) ז 6 ז X1/1711(51, 1956; \0 \ ./י . 
801110500 - 1 1/7 ( 0 5 ץ 00 ) 7/1 70771 [ . 74 .£ י 5 () 110 /י\ יתג 111 נ ז 1 י ( 

877 ( 1710 , 1959, 8. 01111611, 0 ״ 1 .( ; 1964 ,; 1 )^ 4 71 , ) 1/1 /ס ץ 1 ו 
; 1967 ,. 74 .£ , 11306 . 011 ; 1966 ,. 74 . 0 ) 7/1171 ) 7 ) 171 ,םגתוקגגןס 
. 1967 ,. 74 . 17 : 10111 ) 170 ) 14 4 ) 711 ) 771 ^ 870 ) 7/1 , 0861500 ? .מ 

ה. ג/ נ. - י. הס 





497 


לוס אנג׳לם—לוסנדן 


498 


הקהילה היהודית בל״א מונה כיום ( 1968 ) כחצי 
מיליון נפש (כ 80% מכלל יהודי קאליפורניה) והיא השניה 
בגדלה באה״ב, ואפשר אף בעולם כולו. הקהילה משגשגת 
וארגונים יהודיים ארציים, ובהם מוסדות להשכלה יהודית 
גבוהה, מקיימים בה את שלוחותיהם. 

ב 1850 נפקדו בל״א 8 יהודים. בשנות הסד וה 80 היתה 
כבר הקהילה היהודית, רובה סיוצאי גרמניה וקצתה מיוצאי 
פולין, מהמבוססות בעיר. רבים היו סיטונאים וקמעונאים 
ומהם שעסקו גם במכרות ובמקרקעין, אולם עד ראשית 
המאה ה 30 בלט העדרם בין בעלי המקצועות החפשיים. 
ב 1851 נתארגן.מניר ום 1854 נערכו תפילות סדירות במס¬ 
גרת עדת ״בית־אל״ — שנבלעה ב 1862 בתוך עדת "בניי 
ברית״ — ומ 1887 החלה עדה מאוחדת זו נוטה לרפורמה, עד 
שהפכה בסוף המאה לרפורמית באופן רשמי. ב 1854 הוקם 
מוסד הצדקה הראשון בעיר שדאג גם לרכישת קרקע לבית־ 
עלמין. בשנים 1850 — 1880 נבחר יהודי אחד לפחות, מדי 
שנה, למועצת העיר או המחוז, אולם במאה ה 20 נדחקו 
היהודים כליל סן הפוליטיקה העירונית, אף שהשתתפו הרבה 
בחיים הפוליטיים של מדינת קאליפורניה. ב 1900 היה מספר 
יהודי ל״א 2,500 נפש, אולם בשנות ה 20 ועד המשבר הכל¬ 
כלי, גדל מספרם בשיעור שעלה אף על שיעור הגין־ול של 
כלל אוכלוסיית ל״א: ב 1920 —כ 20,000 , וב 1927 —כ 65,060 . 
בניגוד לשאר המרכזים היהודיים באודב, אשר ניזונו בעיקר 
מהגירה מזרח־אירוסית, באו מתיישבי ל״א מערי אה״ב 
גופא, ובייחוד מההתיישבויות במזרח ובמערב־התיכון, מהם 
אף מבני הדור השני למהגרים. ב 1945 נאמד מספרם במחח 
ל״א בססס, 150 . ואולם הגירת־הפנים היהודית לאחר מלה״ע 
11 , ובעיקר בשנים האחרונות, היתה ללא תקדים. מהגרי־פנים 
אלה אף התארגנו בל״א ע״פ ערי מוצאם. ב 1951 היה מספרם 
330,000 , וב 1959 — 391,000 

לאחר משבר 1929 , התנוון הרכבה המקצועי של האוכלו־ 

סיה היהודית. קם מעמד פועלים ובעלי־סלאכה, ומספר בעלי 
המקצועות החסשיים עלה בהתמדה והגיע, ב 1959 , ל 25% 
מכלל היישוב היהודי. היהודים היו בין חלוצי תעשיית הסך 
סים בל״א, ואנשים כמו מאיר, גולדווין ואחרים (ר׳ לעיל), 
נטשו את עסקיהם הקודמים והשקיעו את הונם בתעשיה זו. 
בשנות ה 30 מצאו בה יהודים רבים את פרנסתם. אחרי מלה״ע 
11 הועתק מרכז הכובד אל ענף הבניה. היהודים, כקבוצה, 
נמנים בין בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר בעיר. — ק ה י ל ת 
ל״א מצטיינת בגיבושה הפנימי והוקמו בה מרכזים קהיל¬ 
תיים רבים. מסדר בני־ברית שבה נעשה לארגון הייצוג 
שלה. בשנות ה 20 וה 30 התנהלה במקום פעילות חברתית 
ענפה ביידית. ישבה בה קבוצה של סופרי יידית, ונתקיימו 
בה תיאטרון ובת״ס יידיים. הארגון המרכזי של יהדות ל״א 
נתגבש סוסית ב 1959 ונקרא "מועצת ההסתדרות היהודית 
של ל״א רבתי" (־ 0103101 0 £ 001111011 10131 : 1011 ) 6 ? 1511 ׳*!:>( 

.£), לאחר התמזגות "ההסתדרות לארגוני סעד יהודיים" 
( 0183012:3110115 01£310 ^ 1511 ע\ 0 [ 0£ 11 סו: 31 ז 10 > 6 ?) שהוקמה 

ב 1912 , עם "מועצת הקהילה היהודית"(ץ 111111 מ 1 מ 1 ס 1$110 ״מ! 
€01111011 ) שהוקמה בשנות ה 30 . ארגון זה, הער גם לצרכי 
הקהילות שמעבר לים, ואחראי למימץ מאות הארגונים המיו¬ 
צגים בו, בלי להתערב בסמכויותיהם האוטונומית, הוא 
ארגון מיוחד במינו בקרב יהדות אה״ב. 

בשנת 1900 התמזגו 3 עדות בל״א והקימו ביכ״ג 


אורתודוכסי — "בית־ישראל", אשר שמר זמן רב על צביונו 
המזרת־אירופי. ב 1906 נוסדה העדה השמרנית "סיני". ב 1940 
נמנו בל״א 50 בתכ״ג, וחלק ניכר מהם נמצא מחת למסגרת 
בתהכ״ג המאורגנים. כיום קיימים שם למעלה ס 80 בחכ״ג, 
רובם מסונפים לארגונים הארציים של הזרמים הדתיים. 
עיקרו של החינוך היהודי בל״א נעשה בבת״ס של יום א׳, 
בחסות בתכ״ג — בעיקר הרפורמים. ב 1947 הוקמה "האוני¬ 
ברסיטה של היהדות״ (״ 1315111 ״!ן £© ?!!מס׳״סס") שעיקרה 
בימ״ד למורים. גם ה״היברו יוניה קולג׳" (ע״ע בתי־מדרש 
לרבנים, עם׳ 995/6 ) הקים שלוחה בל״א, שעיסוקה בתחום 
החינוך למבוגרים. מלפני מלה״ע 1 מקיימים יהודי ל״א 
פעילות ציונית, וארגונים ציוניים אף עמדו בראש מרכיבי 
מועצת הקהילה והשפיעו לא מעט על ערנותה לענייני הקהי¬ 
לות שמעבר־לים. אולם גם כאן כבאה״ב כולה, נושאת ההזד¬ 
הות עם עתידה של מדינת ישראל בעיקר צביון פילנתרופי. 

— 1853 ,ס<סזס^ו 1 ס 0 471 ) 701417 {ז 12 מ?ז 146 . 9 
- 410 ו<} 0 ? 0x1 יו 425$2 ו 1 .? ; 1916 , 1913 
, €011)0x7110 /ס 01/1 } ■) 711 , 013112 11 ; 1950 ,.!/ ., 1 /ס 11071 
,? 077 ) 1 . 3 ■ 7 (ס ) 013 ) 0 51 ) 71 ) 11 ' 7 ,ז 6 ב 1 ז 1 !ד 0 .( ; 1960 
,( 54 , ץ 1 ס! 131 י 0 44151011021 1111 ,!!:>( 41110110211 .) 1850-1860 
01 ו){ ) 16 (ס ? 7114101 ,ח 2 ק 5 ־ 01 ז \ . 4 ^ - 01 ח 16 ז 02 .? ., 1 ; 1964 

,(בדפוס) . 3 ~ 1 /ס 
סר. ש. 

לרסנה (ט!*"!.!), עיר בדרום־ספרד, באנדאלוסיה, כ 80 
ק״מ מדרום לקורדובה. מספר תושביה כ 39,200 
( 1962 ). היא יושבת ברמה מישורית על גדות הנחל קסקחר 
( 31 ( 03503 ), ומשמשת כמרכז לאיזור חקלאי של דגנים, 
זיתים וגפנים. העיד ידועה ביריד הסוסים המתקיים בה. 
התעשיה העיקרית היא הקדרות, ובמיוחד ייצור כדי-חרם 
גדולים להחסנת יין ושמן, ודן בתיייציקה לארד, ובתי־חרושת 
לשמנים, משקאות חריפים וגפרורים. בל׳ עוברים הכביש 
קורדובה־מאלאגה ומסה״ב מדריד־אלחסיראס, יש בה טירה 
(אלקסר) וכנסיות סן הסאה ה 16 . 

בתקופה הרומית היה בל׳ יישוב בשם £1100013 או - £11 
53113 . צבאות קאסטיליה כבשוה ב 1240 מידי המוסלמים. 
ב 1483 ניסה מוחמד אברעבדאללה, מלך גראנאדה (בואב־ 
דיל), לכבוש את העיר, אך המצור ששם עליה נפרץ והוא 
עצמו נשבה. 

ביה״ב נודעה ל׳ כ״עיר שכולה יהודים", והיתד. אף 
מסורת שהיישוב נוסד ע״י יהודים. היו ממשפחותיה שטענו 
לייחוס אל בית דוד ולהתיישבות במקום בימי נבוכדראצר. 
ח׳ן יצחק אברבנאל (ע״ע) קשר את שמה בשם העיר לח 
(ע״ע), וע״כ קרא לה לחינה. עד למאה ה 12 היתד. ל׳ מרכז 
רוחני ליהודי אנדאלוסיה. רב נטרונאי (ע״ע) גאון כותב 
עליה ב 353 "שאליוסנה (שם העיד בפי הערביים) מקום 
ישראל.,. ואין ביניכם גר כל עיקר", ובתשובה אחרת תמה 
הגאה: "ואין בה [בל׳] גד שאוסר עליכם, מפני מה אין אתם 
מערבין עירובי חצרות" (תשובות גאוני מזרח ומערב, סי׳ 
כ״ו). על אפיה היהודי עומד גם הגאוגראף הערבי אדריסי 
(ע״ע) במאה ה 12 , האומר כי בעוד המוסלמים יושבים בפר- 
זות, התגוררו יהודי ל׳, בדרך־כלל, בחלק המבוצר של העיר. 
דברים דומים מוסר גם ר׳ מנחם בן אהרן בן זרח (ע״ע) 
בסוף הסאה ה 14 (צדה לדרך, ט״ו, א , ). יהודי ל׳ התפרנסו 
מכרמי זיתים וגפנים, מחקלאות, ממסחר וממלאכה. 

ל׳ נודעה בתלמידי־החכמים שבה. במחצית המאה ה 9 
שלח רב עמרם גאה (ע״ע) אח סידורו כתשובה לשאלת אחד 



499 


לדפנה — לופה דה וגה 


500 


מחכמיה, וידוע גם ד אלעזר בן שמואל חורגא (ע״ע) מל/ 
שזפה באותה עת לתואר "אלוף דמן אספמיא" ד״ראש כלה", 
ונתפרסם בישיבות בבל. במאה ה 11 הורה בישיבת ל׳ הרב 
יצחק בן יהודה אבן גיאת (ע״ע). בשבת 1066 הגיעו לל׳ 
אלמנת יהוסף בן שמואל הנגיד (ע״ע) ובנה עזריה. ונראה 
של׳ קלטה אז פליטי־תרב מגראנאדה. יורשו של אבן גיאח 
בראשות הישיבה היה הרב יצחק אלפסי (ע״ע), ואחריו 
נעשה יוסף אבן מגש (ע״ע) לראש הישיבה. בימיו בא יוסף 
אבן תאשפין (ע״ע) ודרש מיהודי ל׳ שיקבלו עליהם את 
האיסלאם׳ אך תמורת כופר כבד ניצלה הקהילה מן הגזירה. 
בל׳ פעלו תקופה מסויימת גם המדקדק יונה אבן גע אח 
(ע״ע) והמשוררים משה ואברהם אבן עזרא (ע״ע), יוסף 
אבן סהל (ע״ע) ויהודה הלוי (ע״ע). 

ב 1146 , ימי מלחמות הסוחדון, נרדפה קהילת ל׳ והדת 
המוסלמית נכפתה על רבים; נראה שלאחריהן לא היה עוד 
בכוחה להתאושש. מניחים שגודל יהדות ל׳ היה כגורלן של 
מרבית קהילות אנדאלוסיה בימי גזירות קנ״א ( 1391 ). 
א. ש. חלקיו [מהדיר), אגרת תימן לרמב״ם, צוצא, 101-100 
ואילך, תשי־׳ב < י. בער, תולדות היהודים במשרד הנוצרית, 
משתח: בערכו, תשי״ט 2 ! א. אשתור, קורות היהודים 
בסשרד המוסלמית, א/ 202/3 , תש״ך, ^< 77 ,ת 12 מעשא 4 
121 , 805 * 811 320103 > ? ; 1942 , זי. 5 , 10 * 10 , 11111 <) 1 ז 4 ק £1 10 ) 110111 ) 1 ( 1101 10101101 ) 1111011 ,[ 1101052 

1 >( 1116810 ) 0 11011 ) £10/11 1 ) 111 ) £0 , 8111805 נז 10 ת 02 ? , 1956 
. 1959 ,( 19 , 5013136 ) . 1 * 

ח. ב. 

ל 1 סקי, ניקולי אונופו־יבייך _ 110 >!ססס^.ס.מ - 

( 1870 , קרסלאבקה' ליד ויסבסק — 1965 , ניריורק), 

פילוסוף רוסי. ל׳ למד מדעי הטבע, היסטוריה ופילולוגיה 
באוניברסיטת פטרבורג והשתלם בגרמניה. ב 1916 נתמנה 
לפרופסור באוניברסיטת פטרבורג, אך בגלל נטיותיו הדתיות 
נאלץ ב 1922 לעזוב את רוסיה והשתקע בפראג. בשנים 
1942 — 1945 שימש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת 
בראטיסלאודה. אחרי גמר מלה״ע 11 היגר לאה״ב ושימש 
פרופסור באקאדמיה התאולוגית הרוסית בניו־יורק. 

ל׳ היה פילוסוף שיטתי, והגותו הקיפה את רוב תחומי 
הפילוסופיה, פרט לאסתסיקה. במסכת הגותו תופסות מקום 
ראשי הפילוסופיה של הדת ובעיות תורת ההכרה. את שיטתו, 
המבוססת על מושג האינטואיציה, כינה: "אינטואיטיודיזם". 
לדעתו, המושאים המוכרים נכנסים באופן בלתי־אמצעי אל 
תודעת הסוביקט המכיר, ואינם נוצרים או משתנים ע״י 
תהליד ההכרה. התכונות החושניות (צבעים, צלילים וכר) 
הן מושאים ממשיים בעולם החיצוני. תפקיד התחושות הוא 
להפנות את תשומת־לבו של המכיר אל האוביקט• אף־על־פי 
שהתפיסה היא תמיד מקוטעת ביחס לעשת של המושא, אץ 
השוני שבתפיסת הסוביקטים הוכחה לסובייקסיוויות של 
התכונות החושניות. בניגוד לאינטואיטיודיזם של ברגסץ 
(ע״ע), טוען ל/ שהמבנה השכלתני והשיטתי של ההוויה הוא 
צד מהותי של העולם עצמו, ולא פת פעולתו של האדם. 

ל׳ קיבל מליבניץ (ע״ע) את תורת המונאדות, אולם הוא 
מניח פעילוודגומלץ ביניהן בדרן* האינטואיציה, המאפשרת 
את התפיסה הישירה של העולם. המונאדוח נקראות אצלו 
״עצמים פועלים״( 286114$ 31 ׳ 111 מ $13 < 1 נ!$). העצם הפועל יוצר 
לא רק תהליכים נפשיים, אלא גם תהליכים של משיכה ודחי¬ 
פה, שבהם נוצר מה שאנו קוראים "גוף". הממשות החסתת 
אינה, איפוא. עצם, אלא תהליך. העצם הפועל הוא לא־ 


חללי ולא־זמני, מעבר לניגודים שבין הגוף והנפש, "מטא־ 
פסיכופיסי". התהליכים הנפשיים בו אינם בנויים על התהליך 
החמרי, אלא להיפך, הם תנאי הכרתי של התהליך החמת, 
שאותו הם מנחים. כל עצם פועל הוא אישיות בכוח, הנעשית 
אישיות בפועל במידה שהיא מתפתחת עד כת הכרת ערכים 
והחובה להגשימם. העצמים הפועלים יכולים להתאחד, להש¬ 
תתף בחייהם של עצמים פועלים אחרים ולאמץ להם את 
מטרותיהם ע״י אינטואיציה ואהבה. באופן זה נוצתת צורות 
של שיתוף (ץ $1311113111 < 1 ע 011$ :!). צותת של שותפות כאלה 
הם האטומים, המולקולות, הגבישים, האורגאניזמים, כוורות 
הדבדתם וכר; ועל רמה יותר גבוהה העמים, האנושות, 
מערכת השמש והיקום כזלו. כל שלב של התאחדות עולה 
בכוחו היוצר על השלב הנמוך ממנו. בראש כל מערכת כזאת 
עומדת אישיות בעלת דרגה גבוהה של ההתפתחות. ניתוק 
הקשר בין עצם פועל לבין שאר העצמים הפועלים הוא 
ה״מוות". ל׳ רואה בו תופעה יחסית בלבד, כיץ שהוא מקבל, 
כמו ליבניץ, את תורת הגלגול. ההרמוניה של העולם מתאפ¬ 
שרת ע״י כך, שקיים יסוד אומי מעבר לעולם, והוא אלוהים. 
הפילוסופיה מגלה את היסוד הזה על ידי האינטואיציה 
השכלית, המובילה אל אינטואיציה מיסטית. אולם הפילוסו¬ 
פיה יכולה לדבר על אלוהים רק בתארים שליליים, וקיים, 
איפוא, ההכרח להשלים את העיון הפילוסופי בנסיון הדתי, 
בהתגלות. במובן זה רואה ל׳ את הפילוסופיה שלו כביסוס 
לדת הנוצרית. 

מספריו: א&א("העולם ככר 

ליות אורגאנית״), 1917 ) 13 \ 13 ( 18 י 1 ־ 11 ץ 7 ןןמ 1108£11111€ ט 060 
(״הנחת-יסוד לאינמואימיח־יזם״), * 1924 ; 

113 ןןמץ 11117 11 

("האינטואיציה הרגשית, האינטלקטואלית והמיסטית"), 
1938 . הוא כתב גם את תולדות הפילוסופיה הרוסית באנ¬ 
גלית : ץו 1 ק<> 111108 ? £11851311 0£ ץז 11$10 ־ 1 , 1952 . 

ש, ה. ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, מפתח: בערכו, ת״ש! 

-ז 11 ם) 2 ) £0111 0 א 01 ץו/ק 7/111010 7/10 , 0£££ * 1 וח 70 . 5 
. 2 * 0130015,51 ? .? , 1923 ,(ל\ ,. 500 . 61105 ? .ןונמ( 1 6301 
.א ׳ 1931 , 1111 ( 111011111 ) 11111 :) 6111 זסז(!! 111111 ז 1 זז? 1 ז? 1 ') 1 ) £0111 
.ע , 1936 , 120 ) 1101010 ^! ( 0 1 ( 001  6 נן 0 ._ 1 >ננ ££1 

10 ק 31 כ> 483 \ — ( 1562 , מאדריד — 1635 , שם), 

משורר, מספר ומחזאי ספרדי, אחד הסופרים הפוריים ביותר 
בתולדות ספרות העולם; נקרא לרוב בקיצור "לופה דה וגה" 
או "לופה". 

חייו. מוצאה של משפחת ל׳ היה בהרים שבקירבת 
החוף הקאנטאברי, על גבול אמטוריה. אביו, פליכם דר. וגה, 
משורר חובב, היה טרסי לסי מקצועו; אמו, פראנסיסקה 
פרנאנדז פלורס, היתה אחותו של האינקוויזיטור מיגל דל 
קארפיו. כבר בגיל רך בלט ל׳ בכשרונותיו המגוונים: 
בגיל חמש כבר קרא ספרדית ולאסינית ואף חיבר שירים, 
ובגיל שתים־עשרה — לפי דבריו — חיבר את מחזהו הראשץ 
30131116 0 ז 6 [) 3 [) £1 ז\ £1 ("המאהב האמיתי"). הוא למד 
בביה״ס הישועי במאדריד ובאוניברסיטאות אלקאלד. וסאלא- 
מאנקה, אך לא סיים את לימודיו, בגלל נטייתו להסתבך 
בהרפתקות-אהבה (כדוגמת אביו). על־אף נעוריו הסוערים 



501 


לופה דה וגזר 


502 



5 ו 8 ה דה ונה (תחריט הספריוז ה 5 אוטית, פאריס) 


הקדיש ל׳ זמן רב להכרת תחומי תרבות שתים: היסטוריה 
קלאסית, כתבי־הקודש׳ ספרויותספרד ואיטליה, מאתמאטיקה, 
אסטתבומיה, וכד. בגיל שבע־עשרה התקשר באהבה עזה אל 
אלבה דה אוסוריו (המכונה "פילים" בשיריו), בתו של מנהל 
במה ואשתו של שחקן. אחר שנטשה אותו, בתום חמש שנים, 
הפיץ סאטירות וכתבי־פלסתר עליה ועל בני משפחתה, נאסר 
על כך ונידון, בשנת 1588 , ל 8 שנות גלות מחוץ למאדריד. 
באותה שנה עצמה חטף מבית אביה צעירה בשם איסאבל 
דה אורבינה (..בליסה" בשיריו), נשאה לאשה ללא הסכמת 
הוריה, והתגייס לצבא* הוא הצטרף ל״ארמאדה הבלתי- 
מנוצחת". שהפליגה להילחם באנגליה, ובים חיבר את האפוס 

3 :>ו 08£1 ^ ? 1 ) 3 ־ 0105111 ־ £61 £3 (״יפיה של אנחליקה״) — 

חיקוי ל״אורלאנדו המטורף" של אריוסטו (ע״ע): כן חיבר 
רומאנסות מוקדשות ל״בליסה". בשובו לספרד, עם שרידי 
הארמאדה, השתקע ( 1589 ) בוואלנסיה עם אשתו והיה שם 
לראשה של אסכולת משוררים ומחזאים. בשנים 1591 — 1595 
היה ל׳ מזכית של הדוכס מאלבה וחי בשלווה בטולדו 
ובאלבה דה טורמס. במות אשתו ושתי בנותיו, חזר והשתקע 
במאדריד ( 1595 ). שנה לאחר מכן נאשם בפיתוי קטינה. 
ב 1598 נשא לאשה עלמה עשירה, חואנה גואח־ו. אולם 
החל מ 1600 היתה לו גם אהובה בסוויליה, שחקנית יפת־ 
תואר בשם מיכאלח לוחאן ("לוסינדה" בשיריו), שילדה לו 
מספר בנים ובנות. לאחר מות אשתו חואנה ( 1613 ), הוסמך 
ל׳ לכמורה, אך נמשך גם לאחר מכן להרפתקות-אהבה רבות. 
בין היתר התקשר, ב 1616 , באהבה סוערת אל אשה נשואה, 
מארתה דה נווארס ("אמאדילים", "לאונארדה" בשיריו), 
שעברה לגור עמו בביתו לאחר מות בעלה ב 1618 , וילדה לו 
בת. אסונות שונים פקדו את ל׳ בזה אחר זה: מארחה נתעוו¬ 


רה ב 1628 , דעתה נטרפה עליה והיא מתה ב 1632 ? בתו 
מאשה זו נחטפה ע״י מחזר ב 1634 < אחד מבניו, לופה פליכם, 
טבע בים באותה שנה. שנות־חייו האחרונות עברו עליו 
ביסודי נפש ובמוסד־כליות, בעשיית חשבון הנפש מהדהד 
רים מיסטיים. — על מותו של ל , נתאבלה ספרד כולה וכל 
תושבי מאדריד ליוו את אתנו. תלמידו וידידו, המחזאי פרס 
דה מוגטאלוואן, ערך לזכת, מיד לאחר מותו, קובץ של שית- 
תהילה, בו השתתפו כ 150 סופתם, וקובץ דומה עת באותו 
זמן בוונציה המשורר פאביו פראנקי, ובו יצירותיהם של 
כ 100 סופרים איטלקיים. 

עוד בחייו הפך שסו של ל׳ בפי העם לכינוי המציק־ דבר 
סוב ( 6 ק £0 ש!! £5 — ״זה של ל׳״). פוריותו המדהימה — 
1,800 מחזות, לדברי מונטאלוואן( 1,500 , לדברי עצמו), אלפי 
שירים ויצירות רבות אחרות מכל הסוגים — נחשבה כמעשה 
נם. בספרד אף נוצרה במאה ה 17 , מעין פארודיה על התחלת 
ה״אני מאמץ״ הנוצת: "אני מאמין באפה הכל־יכול, פייטן 
השמים והארץ". פארודיה זו עוררה, אגב, את זעמה של 
האינקוויזיציה. סתואנטס טבע כינד שנשאר עד היום צמוד 
לשמו של ל ׳ : 23 ש 31 זע 31 גת 13 £4005000 £1 ("המפלצת 

(או הפלא] של הטבע"). 

יצירתו. א) סיפורת: ל/ שאין שני לו בתחומי 
המחזאות והשירה הליתת בתור הזהב של ספרות ספת, לא 
הגיע להישגים מקוריים בתחום הסיפורת. הוא ניסה את 
כוחו בשלושה סוגים: הפאסטוראלי, ההלניסטי־ביזאנטי 
והחצרני. לראשון שייכות שתי הנובלות, ("את 

קאדיה״). 1598 ו״ 1£ ש 8 £6 35101-68 ? ("תעי בית־לחם"), 
1612 , הכתובות לפי המתכונת של סנצרו (ע״ע) ומונקמיור 
(ע״ע). ה״ארקאדיה" היא בחלקה העיקרי סיפותמפחח על 
אהבותיו וגלותו של הדוכס מאלבה, וככל רומאן פאסטז׳ראלי, 
מנצלת גם יצירה זו את המסגרת הסיפותת לקישוטה בשי- 
תם רבים: תאורי החיות והנוף המפורטים, עם כל ציוריותם, 
מכבידים לרוב בלמדנות שבהם. ב״תעי בית־לחם", לעומת 
זאת, המיר ל׳ את המסגרת החילונית במסגרת דתית : שירי- 
האהבה הפכו לשירי־אמונה בפי הרועים. נושא הנובלה: חיי 
מאתה וישו עד לרדתם למצרים. הודות לנימה העממית של 
הסיפור והשיתם הכתובים במקצבים עממיים מגוונים, זכתה 
היצירה להצלחה נדירה בשעתה. לסוג ההלניסטי שייכת 
הנובלה 13 זז 3 ק 50 60 100 ע 68 ־ 0 ס £1 ("עולה־הרגל במולד¬ 
תו"), 1604 , רומאן־הרפתקות שיש בו דמיון רב אל "יער 
ההרפתקות" של הסופר בן זמנו של ל׳, חרונימו דה קוגטת 
ראם. מלבד שירים דתיים והומותסטים מעניינים, הוא כולל 
גם סיפותם אסיזודיים (כגון "סיפור הבלהות", בחלק החמי¬ 
שי): כמו כן כוללת יצירה זו ארבעה מחזות תאולוגיים- 
אלגותים ( 3165 > 60 ו 30 ־ 1 :> 83 30108 ), ביניהם 31013 161 > 6 ( ¥13 
(״מסעה של הנפש״), ס^ס■!? 0 ( £1 £1 ("הבן האובד"): כאן 
מצויה גם רשימה של כל המחזות אותם חיבר ל׳ עד אותה 
שנה. לסוג החצרני שייכות ארבע נובלות קצרות (מוקד- 
שות למארסיה לאונארדה, היא מארתה אהובתו): <נ £0 £38 
3 מ 13 ס 16 > 0038 ! (״גורלה של תאנה״), 1621 : £3 :>£> 168 > £3 
£0013 13 זסק (״אומללות למען הכבוד*), 1624 : -סזק £3 
76083023 16106 > (״הנקמה המתוכננת״), 1624 : 0020130 
370 !£ 1 ש (״גוסמאן האמיץ״), 1624 . ל׳ העלה כאן, באמצ¬ 
עים השייכים לטכניקה הדראמתית יותר מאשר לסיפותת, 
את בעיית הכבוד ונקמת-הדם, שהיא נושא מרכזי בתיאטרון 


503 


לופה דה וגה 


504 


הספרדי. סיפורים קצרים אלה אינם מתעלים להישגיו עול 
?רונטס (ע״ע) בתחום זה. בצורה של דו־שיח, אך לא לשם 
הצגה, חיבר את יצירתו 0:63 ־ 01 <£ 1,3 (,,דורותיאה״), 1632 , 
שיש בה מחוג של סוגים ספרותיים שתים: שירים רבים — 
מן היפים בשיריו — דברי פולמוס, פארודיה על אקאדמיה, 
ובמיוחד יסודות אוטוביוגראפיים על חמש שנות אהבתו אל 
אלנה דה אוסוריו. באמצעות עלילה פשוטה ועיצוב תיאטרוני 
של הדמויות. סינן ל' את זכרתותיו ותיאר את שנות נעוריו 
הסוערות בצורה שנונה ומאוזנת. 

ב) ספרות היסטורית וביקרתית: ב 1618 הו¬ 
פיע חיבורו ההיסטורי של ל׳, המבוסם על מקורות תיעודיים, 
אך כתוב בסיגנון אישי־פיוטי, 105 מש £6 13 16 > 11£0 טנז 1 
1615 ׳ 5 1614 16 > 3005 105 זסק 00 ק 3 ( 1 ש 1 > 05 םץשז ("נצחון 
האמונה בממלכת יאפאן בשנים 1614 — 1615 ״). מלבד שפע 
של מאמרי ביקורת, שטרם נחקרו כל צרכם, יש לציין אי- 
אלו מסות בתחום הביקרתי־דידאקטי, בהן מצטיירת השקפת 
עולמו הספרותית של ל/ כגון שג 1 !> 1 ש<ן 3 ק מט 3 3 :ו 5 ש 11 נן$ש 11 

011673 13 10 > 13260 מש 005 ץ 16 65:05 16 > 56001 מנו 16 < 11 ז 50 ש 

06513 ק ("דברי תשובה למאמר שכתב אדון אחד בממלכה זו 
בענייני השירה החדשה״), 1621 ; השגותיו על גונגורה (ע״ע) 
והמשוררים המחקים את סיגנונו — -משול 31 3 ס 1 ;ז 0 סק 111513 
151111-0 530 ס 1 > 3 ז 11 :ס 370 ("שירתו הדתית של איזידור הק¬ 
דוש") , 11620 - 03000123 13 מש ... £105135 135 16 > £6130100 
0 ש 1 >! 15 מ 53 ... 16 > מ 16 ש ("תיאור חגיגות הקדשתו של אחי- 
דור הקדוש״), 11622 3 ) 05 סק 13 ש 1 > 313113023 ץ 610810 £0 
("שבח והלל לשירה"). ל' ניצל גם את ההזדמנות להשיב, 
אגב הערות ספרותיות, לדברי פלסתר שנתחברו נגדו בגלל 
חייו הפרטיים ומתוך קנאה. הרעיון המרכזי במסות אלו הוא, 
כי שירה ראד לה שתהיה בעלת צורה מלוטשת, אבל אסור 
לה שתהיה הרמטית; הוא עצמו מעדיף שירה פשוטה, בסיגנון 
עממי־מסרתי. 

ג) שירה: בתחום זה, כבתחום הסיפורת, ניסה ל׳ את 
כוחו בכל הסוגים הפיוטיים שעוצבו ביה״ב, בתקופות 
הרנסאנס והבארוק. שאיפתו להשתוות בשירה האפית 
לאריוסטו. טסו, קמואנש (ע , ערכיהם), יכולה היתה להצמיח 
יצירה נשגבת ומקורית, אלמלא חיבר את יצירותיו האפיות 
באותו חיפזץ המציין את כתיבתו בדרך כלל; רוח האפוס 
הלמה את אישיותו, אך לחבר מחזה לשבוע, מספר רב של 
שירים, להתפלמס, לחיות חיים סוערים, ואגב אורחא לכתוב 
יצירה אפית גדולה, לא ניתן אפילו לגאון וירטואוזי כל׳. 

1 ) שירה דידאקטית. בקבוצה זו יש לציין שתי 
יצירות: האחת, 010 ק\> 10 > £30061 ("זר־דפנה של אפולו"), 
1630 , מעין סקירה והערכה ביקרתית על הספתח בת־זמנו; 
השניה, 1135 > 16 מס 0 • 113001 10 > 00670 ש 1 ש\> ("אמנות חדשה 
לחיבור מחזות״), 1609 , המאניפסט של המחזאי. בחיבור 
אחתן זה מודה ל׳ בסתירה בין התורה שהוא דורש לבין 
הטכניקה בה הוא משתמש. לדבריו ניתנו פיתשים מנוגדים, 
אך למעשה הוא מתכוון לתאר בהם את גסיונו האישי כמחזאי 
ואת המאבק שניהל בשם טעמו האישי וטעם העם, נגד האס¬ 
כולות המסרתיות בתיאטתן ונגד התיאטרון הלמתי. מתוך 
הסבך של דברי הפואמה ניתן להבליט שלושה רעיונות: 
א) התורות הקלאסיות, החל מאריסטו עד לודז׳ביקו קאס¬ 
טל וטת ( 1505 — 1571 ), ידועות לו היטב: ב) ידיעה זו אינה 
מחייבת אותו! ג) הוא נוטש את העקרונות הלמדניים תוך 


כוונה לחבר מחזות על עמו ולמען עמו. מכאן, שאין לבקש 
בחיאטתגו שמירה על חוק "שלוש האחדויות", או על חוקים 
מקובלים אחרים. 

2 ) שירה תיאורית. 0013 □ ש 1 > £165135 ("חגיגות 
דניה״), 1599 ו(> 1 ז 1 > 13 \ 60 1130 ( 530 ש 1 > 0130303 £3 
(״בוקר של חג סאן חואן במאדריד״), 1624 — יצירות שיש 
בהן יותר עניין פולקלורי מאשר ספרותי. 

3 ) שירה פאססוראלית. בהתאם לאפנה של תקר 
פת הרנסאנס, חיבר גם ל׳ אקלוגה (ע״ע) פאסטוראלית 
בצורת דרשיח, ז 0 נ 30 510 56173 £3 ("היער ללא אהבה"), 
1630 , לשם הצגתה בפני המלך בגנימאדריד. גיבור האקלוגה 
הוא אל האהבה, ההופך, בהשראתה של ונום, את הגן ל״יער 
מלא אהבה". 

4 ) שירה ב ו ר ל ס ק י ת. באוסף ץ 1111013035 1110135 
1171035 > (״חרוזים חילוניים ודתיים״), של׳ פירסם ב 1634 
תחת הפסבדונים טו? 7 ה דה בורגליוס (־ 81111 ־ 6111 16 > 

105 ), כלולה הפואמה הבורלסקית 11113 > 13 מ 0 ז 03 £3 ("מל¬ 
חמת החתולים״, כ 00 ^ 2 שורות), שהיא פנינה ספרותית 
בסוגה. האווירה וההתרחשויות הרגילות שבסיפורי האבירים 
מועברות אל תחום עולמם של החתולים, וכך נוצר מעין 
אנטי־אפוס משעשע ביותר. 

5 ) שיירה היסטורית ואגדית. שתי פואמות 
דתיות ( 1003 > 10111 .^ 7 13 ש 1 > 711860 £3 ["הבתולה מאלמוד־ 
נה״], 1625 ו 110 > 151 [״איזיזלר הקדוש״], 1599 ), קובץ של 
עשרה מזמורים לקדוש שהוא פטרונה של מאדריד; פואמה 
אחת, "יפיה של אגחליקה" (ר׳ לעיל), עם יסודות אוטוביו¬ 
גרפיים : ושלוש פואמות היסטוריות: 013800:63 ("דראגוג- 
טיאה״), 1598 — על חייו ומותו של יורד־הים האנגלי דךיק; 
13 > 1513 ס!>סס 0 161053160 (״ירושלים הכבושה״), 1609 — חיקוי 
ל״ידושלים המשוחררת" של טסו, אך ל׳ בחר במסע־הצלב 
השלישי כחומר ליצירתו, ותוך סילוף האמת ההיסטורית, 
הכנים אח אלפונסו ¥111 מקאסטיליה ואת אביריו לעלילה, כדי 
לפאר את הספרדים! 03 ! 8 ^־ט 001003 £3 ("הכתר הטראגי"), 
1627 , על חייה ומוחה של מרי סטיוארט. 

6 ) שירה מיתולוגית. שלוש פואמות מאפיינות 
קבוצה זו: £11001603 £3 (״פילומנה״), 1621 ; - 6 ־ 11 >ת^ £3 
13 > 16 מ (״אנדרומדה״), 1621 ושש-״ס £3 (״קירקי״), 1624 ; 
יצירה אחרונה זו היא אפיזודה מתוך ה״אודיסיאה". 

7 ) שירה לידית. בתחום זה מצא ל׳ את הכלי 
המתאים ביותר לביטוי רגשותיו ובו הגיע למיטב השגיו 
כמשורר. מרבית שידיו הליריים — שלא תמיד הם נקיים 
מיסודות סיפוריים — נמצאים פזורים בסיפוריו ובמחזותיו. 
כשאר משוררי דורו שאב ל׳ את השראתו משני מקורות: 
המסורת הספרדית והשירה האיטלקית. הוא אימץ לו את 
כל הצורות, המקצבים והסיגנונות ונתן בהם את אישיותו, 
חודותיו החילוניות והדתיות, הרהוריו על כל העניינים, 
יומיומיים כנשגבים, וכר. שירים רבים בנוסח עממי (מן 
הסוג •! 03013 3:3 ק 100-35 , "מלים למנגינות") וכן עשרות 
רומאנסות — אשר להן חוברו מנגינות — זכו להיקלט בכל 
שכבות העם ובכל אחורי ספרד. ל׳ חיבר גם כ 3,000 סונטות 
בסיגנונות שוגים, ורק בחלקן שולטת השפעתו של פטררקה 
(ע״ע); בהשראתו חיבר את 1171005 > 5 ס 0£ ס 1 ז 1 ׳ ("הגצחונות 
האלוהיים״), 1625 , אלא שליצירתו זו אופי דתי. בין שיריו 
הליריים, שיצאו בקבצים, יש להזכיר: 0105 !> 501110 ("שיחות־ 



505 


לופה דה וגה 


506 


יחיד״), 1612 ! 30135 ! 11111135 (״שירים דתיים״), 1614 ? 
31 ס: 111 ק 05 0 ־ 11001311061 (״תמאנסת תחני״). 1619 ? אקל(־ 
ג(ת: 41112:1115 , ("אמאריליס"), 1633 , ו 11$ !£ ("פילים"), 
1635 ? וכן אוסף של שיתם מסוגים שונים: 111135 >! ("חרו¬ 
זים"), 1602 ו 1604 . 

ד) מחזות: ל׳ הוא יוצרה ומעצבה של ה״קומדיה" 
הספרדית (זה שם הדראמה של תור הזהב בספרות ספרד), 
הכתובה בחרוזים, במקצב הרומאנסה, כלומר בשורות בנות 
8 הברות, והמורכבת משלוש מערכות ( 011130135 [, "יממות"), 
כשהאהבה והכבוד. המלכות והאלוהים מהווים את ציריה 
הדראמתייס העיקריים. ה״קומדיה" מעדיפה את הדינאמיות 
של העלילה ואת הדרשיח המהיר על־פני החתירה למעמקי 
הנפש והמעמד הסטאטי של האינטרוספקציה. ל׳ אהב לבנות 
אח מחזותיו על בריס של ניגודים (אצילים—איכרים, צבא— 
אזרחים, דיבור לירי — דיבור בורלסקי, אדונים—משרתים, 
וכר) ועלילות־משנה. בהיותו בעל דמיץ פורה, המציא ללא 
הרף מצבים דראמתיים חדשים והחליף את הרקע להתר¬ 
חשות העלילות. התנ״ך והברית החדשה, המיתולוגיה, ההיס¬ 
טוריה העתיקה והחדשה, תולדות ספרד וההווי במחוזותיה 
השונים — כל אלה שימשו חומר ליצירתו הדראמתית. 
במיוחד היתד. ספרד נושא למעין גאוגראפיה פיוטית בכל 
מחזותיו. ל , הצטיק בתאור החברה בת-זמנו ובעיצוב דמויות 
של נשים. הוא פיתח וגיוון את דמותו של המשרת־הליצן, 
שנקרא לפניו £0 ס£ (״תמים״) והמכונה בתיאטרונו 81301050 
("המחונן"), והעניק לו לעתים תפקיד חשוב ביותר. מחמת 
השתרשותו במוחשי ובעממי ואי-יכולתו להמחיז את המו¬ 
פשט, לא הצליח ל׳ להגיע בתחום התיאטרון הדתי אל אותן 
הפסגות שנכבשו ע״י סירסו דה מולינה (ע״ע) וקלדדוו 
(ע״ע). אין ספק, כי מבין למעלה מאלף מחזות שחיבר, רבים 
אעם מתעלים לדרגה אמנותית גבוהה, אבל בין המאות 
שנשתמרו, ישנן כמה עשתת "קומדיות" אשר הן לבדן היו 
מספיקות לתהילתו של ל׳ כגדול מחזאי ספרד. מחזותיו אינם 
ניתנים לסידור כרעולוגי ודאי ויש, אם כן, להעדיף אח 
סיווגם לפי נושאים: 

1 ) מחזות אלגוריים -תאולוגיים ( 311105 ). 
13 ) 101010113 ! 3011111:013 נ^ 1 (״הנואפת שנסלח לה״)* 51683 £3 
(״הקציר״)? 10101010 > 0 ־ £1110100101 (״היורש של השמים״)— 
מיזוג של משל הכרם בישעיהו ופרק כ׳ של האוואנגליון 
ע״פ מתי: 00105:131 0211303 ץ <־>£ר> 1 ,■ 351:01  £0 ס: £1 (״חטיפתה של דעה״) — 
תוכנן כמחזה ראשץ בטרילוגיה: ס , 730011 60 05 ( 2113 ־ £0511 
500 0:636 ׳: סטן) ץ £3 5110005 (״ יסורי יעקב, או ישנם חלד 
מות שהם אמת״) — פרשנות חפשית לסיפור יוסף! £3 
£51:01 £0110052 (״אסתר היפה״) — אחד המחזות המעניינים 
ביותר של ל׳, חדור הבנה ואהדה לנפש היהודים ולסבלד 
חיהם. ב. נושאים מן הברית החדשה: 110 ) 03 ! £2 
01 ( 100 13 60 (״אמה של הבחירה״) — על אנה, אמה של 
מאריה? 10011510 ! 02010210010 £1 ("הולדת ישו"). במחיי 
הקדושים: מחזות רבים שייכים לקבוצה זו, ובחלקם 


מעלים את דמויותיהם של חוטאים או שודדים שהיטיבו דרכם 
והיו לקדושים. בץ המעניינים ביותר מבחינה תיאטרונית: 
80100 10 > 101131 ) 021 £1 (״ההגמון מבית־לחם״) — על היא־ 
רוגימוס הקדוש! £110300 ^ 0 ס 6 חס £1 ("האפריקני האלד 
הי״) — על אוגוסטעום הקדוש < 705373 ץ 821120 ("ברלעם 
ויהושפט״) — גלגול נוצרי של אגדת בודהא 1 10 ) £1081 £0 
1010 ) 13 ) 001 (״המתחפש האמיתי״) — על השחקן הרומי 
גנסיוס, שקידש את חייו בקבלו את הנצרות (על סיפור זה, 
שהומחז ע״י מחזאים שונים: רוטת [ע״ע], ועוד, ע״ע גאץ, 
אנדי [כרד־המילואים]). ל׳ הקדיש אח המחזה לטירטו. ד.נ ד 
שאים שונים (אגדות, סיפורי-עם דתיים): -סס! סתבס £1 
113 ) 0031 £3 10 ) 000:0 (״הילד החף־מפשע מלה גוארדיה״)— 
על משפט העלילה של היהודי פרנקו, שהועלה על מוקד 
באוילה ב 1491 וסיפור ה״רצח הפולחני״ — מחזה המשקף 
שנאה עממית עזה כלפי היהודים ז 3 ו $£001 ?: 53 £13023 £3 
("אמון ושכרו"), המבשר אי־אלו קודם של המחזות "הרמאי 
מסודליה״ו״הנידון בשל ספקנותו"׳ של סירסו דה מולעה, ועוד. 

3 ) מחזות מיתולוגיים. 0:0:3 10 ) 13110110:0 £1 
(״המבוך שבכרתים״) — על דדאלוס והאהבה בין אריאדנה 
ותטוס * 0005 /ו ץ 460015 . (״אדוניס וונוס״)) 10 ) 01211 £1 
£11010 035 ! ("הבעל הנאמן ביותר") — על אורפום ואורידיקי, 
לפי ורגיליוס! ועוד רבים. 

4 ) מחזות פאסטוראליים. £011050 01 10 ) 80131 
(״בלארדו הזועף״) — על אהבתו לאלנה אוסוריו! "היער 
ללא אהבה״ (שנזכר לעיל)? 73010:0 10 > 31 ! 25:0 ק £3 

("הפאסטוראלה של יאסינמו")) ועוד. 

5 ) מחזות היסטוריים (כולל מחזות המבוססים 
על סיפורי־עם, כרוניקות, אפיזודות שנמסרו בשירים אפיים 
וברז׳מאנטוח, וכר). קבוצה זו כוללת את המספר הרב ביותר 
של מחזות ביצירתו של ל׳, וביניהם מן המוצלחים ביותר 
שחיבר. נושאיו מן ההיסטוריה העתיקה שאובים סהרודוטום, 
טאקיטום ואחרים, ואילו לגבי ההיסטוריה של ספרד נזקק 
כעיקר ל״כרוניקה הכללית״ של אלפונסו X (ע״ע)? אולם 
ל׳ לא הסתפק בעובדות ההיסטוריות, כי אם פנה למקורות 
שונים כדי לשחזר את האווירה ואת המידות של התקופה 
המומחזת. בץ המחזות החשובים ביותר על נושאים מן ההיס¬ 
טוריה העתיקה והכללית: 110 ) 30 ( 410 , 10 > 10235 ) 8:30 £35 
(״גדולתו של אלכסנדר״)? 3£:35363 £0013 ("רומא בוערת")? 
£70500:63 10 ) 0 טן> 613 £120 £1 ("הדוכס הגדול של מוס- 
קווה״) — על בנו של איוואן האיום ? ־ 51011001 0105 ( 00 ! £25 
£105 (״הנשים ללא גברים״) — על האמאזובות? 050121:0 £1 
80012 10 > ("העבד מרומא"). בין המחזות הנוגעים לתולדות 
ספיד בולטים במיוחד: £060 £161:1010 (״הגותי האחרון״)— 
על המלך רודריקום?! 51013003 60 60000113$ £35 ("העל¬ 
מות ססימאבקאם״)? - 031 601 80103160 60 0100063605 £3$ 
10  (״הרוזן פתאן גונסאלז״)? - £10631 £35:3160 £1 
3 ! (״הממזר מודארה״)? 50:6113 60 05:10112 £3 ("הכוכב 
מסודליה״)? £0013 50 60 00 ) 0106 £1 ("הרופא של כבודו")? 
£136116 סס 0610 ? 600 ץ 0 ! £1 ("המלך סדרו במאדריד"}. 
ארבעת המחזות, ? 0 ! 2103160,01 ! 0 ( £1010 (״טוב השופטים — 

המלך״), 00203 60 00010063601 01 ץ 011£3002 ? ("פרי- 

באנייז והמושל מאוקאניה״)? 0101060 60 ס! 03£3110 £1 
(״האביר מאולמז־ו")? 002 ( 000:00:10 ? (תרגום עברי: "מעיץ 



507 


לופה דה וגה — לופה דד! דואדד! 


508 


הכבשים", תשט״ז), שהם ממיטב יצירתו הדראמתית של 
ל/ מעלים במסגרות שונות את ההתנגשות בין כבוד האצי¬ 
לים לביו כבודם של פשוטי־העם, נצחונו של העם ואישורו 
של המלך לנצזזוו זה, תוך עיצוב מושלם של המעמדות 
החברתיים, הגיבורים הראשיים תציגי העם. 3063 ת 143 
ס^סיד 16 > 113 ) 11 ( ץ 65 ׳<€! 105 46 ("התפייסויות המלכים 
והיהודיה מטולדו״) — על אהבתו של אלפונסו 111 /י ליהר 
דיה, רחל, על־פי המסופר ב״כרוניקה הכללית" של א 1 קמפו 
(ע״ע): השם רחל ניתן ליהודיה ע״י ל׳ ואומץ ע״י מחזאים 
שתים שחיברו מחזות על נושא זה, ביניהם: מידה דה אמס- 
קואה [ 1574 =י— 1644 ], אוליואה אי פרירה [ 1584 — 1674 ], 
דיאמאנטה [ 1625 — 1687 ], גרסיאה דה לה אוארטה [ע״ע], 
גרילפרצר [ע״ע]). 

6 מחזות "איטלקיים". אלה הם עיבודים של 
גובלות איטלקיות, כגון 10:100 >£? 60 £11131060 ("הבז של 
פדריקו״) — על־פי ״דקאמרוך של בוקאצ׳ו (\, 9 ) ! £3 
16116343 ? 111113 ) 11 > (״משפט האשה המתה״! ר׳ שם, ^ 4 ) 1 
40016865 ? ץ 65 ם 1 ״ 61 :! 035 (״בני קאסטלוינה ובני מונטזה״) — 
על נושא תמיאו ויוליה, לפי בנדלו (ע״ע)! 510 6351180 £1 
61183023 ״■ ("העתש ללא נקמה"! לפי בנדלו), ועוד. מסוג 
זה, אבל ממקורות אחרים: 1130130165 > 1165 £05 ("שלושת 
היהלומים״)! ־ 101 ) 160 10006113 > £3 ("העלמה תאוח׳ר")! 
110113 ) 165 > 13 60 110 ) £106016 ("התרופה למכה"), וכר. 

7 ) מחזות מסוגים שונים (מידות,סיבוכין,מוסר, 
פילוסופיה, וכר). בקבעה זו מוצאים גאלריה עשירה ביותר 
של טיפוסים אנושיים, עירוניים וכפריים, תמימים ומושח¬ 
תים, אוהבים תוקמים, הוגים וליצנים, וכן עעוב מגיה של 
דמויות נשים. בין המחזות הבולטים: 0601310 16 > 01023 £3 
(״נערת הכד״)! 3 ( 1101 13013 ) £3 (״העלימה הפתיה״)! £1 
£00161300 161 > 0 ־ 1 ־! 6 ק (״כלבו של הגנן״)! 016 1165 ) 016110 £05 
261453 (״מעלליה של בליסה״)! 10660 ! $11 60 111300 ״ £1 
("הכפרי בפינתו"). 

במשך חצי-יובל שנים השליט ל׳ את עולמו השירי והתי־ 
אטרוני על החברה הספרדית, ובמשך כל המאה ה 17 זכו 
מחזותיו להצלחה לא רק במולדתו, כי אם גם בצרפת, אי¬ 
טליה׳ גרמניה, ארצות השפלה ואנגליה. המאה ה 18 לא 
השכילה להבין את עירתו, אולם, בתקופת הרומאנטיקה, 
ובעקבותיה גם בזמן החדש, חלה התעוררות, הן בהעלאת 
מחזותיו בכל העולם והן בחקר מעמיק יותר של עירתו 
הענפה והרבגונית, אשר חיי אדם אחד לא יספיקו כדי להקי¬ 
פה. בין מאות יצירותיו קיימות כמה עשרות מושלמות מכל 
הבחינות. רבים מכתביו טרם ראו אור! האחרים, בחלקם, 
לא זכו להעאה מדעיודביקרתית! מדי פעם אף מתגלים 
כתבים שלא היו ידועים עד כה. 

אחד מהשגיו החשובים ביותר של ל׳ הוא העעוב המופתי 
של השפה הספרדית, על כל רבדיה ההיסטוריים והחברתיים, 
התרבותיים והעממיים. כדי להבינו כפי שהוא — על רקע 
תקופתו, עמו ותרבותו — יש לעמוד מעל לכל על מהות 
השקפתו הדראמאטורגית על כוונתו: יצירת תיאטרון 
עממי, במובנו הנשגב ביותר. אין הפרט מעניץ אותו אלא 
כחלק של הכלל! כל המעמדות — האצילים, האיכרים והמל¬ 
כים — מהווים חברה אחת, מבחינה היסטורית-לאומית 
ודתית־תרבותית. החברה הספרדית בת זמנו, העם הספרדי 
על דורותיו, הם הם גיבוריו המופתיים. תיאטרונו של ל׳ 


מענה אל העם הספרדי, על כל מעמדותיו החברתיים, ומבקש 

להיות חלק ממנו. 

0 01 6716 6 13$ ד> 11££ ס x3$ $1*61*0$ (64. (16 830 מהדורות : ־ 
0113), 21 01 ; 1776-1779 ,. 015 ״ x3$ 1(13$ (64. ]. 46 £00000 ] 35381135 ( 3011 ־ - 
56)0 50 ;- 1965 ,- 1 ,([ 1635 ) 61600 0005 !:> 650£3 ״ 10 46 101 ־ 61 ק 

כן קיימות מהדורות רבות של יצירות בודדות. 

). $1014511 0132-). <16 1056 ?134165, £0*4 ($0 40 3110 />11>!10■ 
£10/10 40 13$ 01x05 101 03101 ( 1 ( 0 ץ x0 10 (140 40 01011105 ץ 
1 7 40 £ /ס 10/0 7/10 ,)"ססזא .\ .מ ; 1955 ,. 7 > .? 40 ״ ., 
1904; 161 , 7/10 51 40 . 1 / 0 1110 ( 7 1/10 111 $13£0 115/1 ז 0 ק / . 
1909; ?4. ?4 7 40 00110 ) 01 50/110 34105 ) £5 ,סץ 613 ? ;" 1 >| 1€1 ״ . 

40 7., 1 50111 3114 . 7 60 •£ ,״ ¥0551 .א ; 1919-1927 , 1 ע־ 
7.01(01(01, 1932, £. £64142 . 1 ; 1935 , 10 ) 7/10 0 . 7 40 . 7 , 1 ״ 

£(1 (7 40 01001 <ן 11 ) 71 ,. 1 ) 1 ; 1936 ,. 7 40 . 7 , 3$ ! 353£1 ( 3011 ז . 

40 7, 1946; 141., £ 5(34105 50610 £.40 7, 11946 , 111 ־ - 
1958; >4. ,4. ?404111180, 401011015 00 01 100(10 40 1 7 40 ״ ., 
1946; !. ?. ?4001651308, £ 1(34105 10610 £., 1951; 5. <3. 

?10 40 .£ )ס 015231505 1 ( 0101 ) £1 004 1101 ( 7503400 760 ,ץ 16 ת 
7., 1951; 14. 0 401 ׳< 7 40 .£ 0 < 7 , 14131 ? 411 1 ז״ס 
1001300x0, 1953, 6. \¥. 3¥3 01 104300160 ) 10 ,"קק 0 ז 41 ז 
(00(10 101/2(050 401 51210 40 010, 1953; 0 £1 ,״ £42 ם 
01005010 ב 11 ז 43 ? . 15 ; 1954 , 05310 ( 700 ס! 40 00510 ) 01 סס , 

£0 10(1120 5003040110 1 , 1958 ,. 7 40 £ 40 10 ) 00 ) 01 סס 
$11060 15132-1. <16 )056 ?[■31)68, £. 40 7., 030(05 01(34105, 

1961. 

. ם. ל 

ל 7 < 17£ 7 * 1 ! 1 * 1 ^ 7 * 17 — £11643 46 6 ? £0 — ( 1510 ס , סווי־ 
ליה — 1565 ״, קורדובה), מחזאי ספרדי. ל' התחיל 
את דרכו כשחקן גודד עד שהגיע לניהול להקה בעצמו. 
כשחקן הצטיין בעיקר בתפקידים קומיים! סרונטס (ע״ע) 
מזכיר בהערצה בי בילדותו ראה את ל׳ עם להקתו. ביצירו¬ 
תיו, המושפעות מן התיאטרון האיטלקי, השתמש בדיאלוג 
חי ותמס, והיה הראשון בספרד שהעדיף את העלילד, על 
המליצות. מיצירותיו נשתמרו ארבע קומדיות בפרוזד.: 
611113 ) £0 ("אופסיה"), המבוססת על עלילתו של סיפור מן 
^016- ! הדקאסרון ( 11 , 9 ), והוא גם מחזהו המוצלח ביותר 
1103 (״ארמלינה״) — יצירה הומוריסטית וסאטירית בה הוא 
יוצא נגד האמונות התפלות של האנדאלוסים בני עמו, בגד 
סיגנונם המלאכותי של בני זמנו, ובתחום המחזאות — נגד 
השימוש המוסח ב 013611103 א 6 460$ (התרה מלאכותית 
של העלילה)! 30340$ * 60 £0$ ("המרומים"), אשר עלילתו 
שאולה, דרך חיקויים איטלקיים, מן המחזה "מנכסום" מאת 
פלוטום (ע״ע)! ו 464013 ? ("מדורה"), על נושא ביזאנטי. 
! 3010 46 6065460 ץ 015606413 ("מדון ופרשת אהבה"), 
הוא מחזד, מהות בסיגנון הפאסט 1 ראלה. הסוג התיאטרלי 
אשר בו הגיע לשלמות ולשיא הריבה הוא ה״פאסו״ ( 3$0 ס)— 
מערכון בעל עלילה דלה, דרשיח מהיר, אופי ראליסטי-קומי. 
בסוג מיוחד זה מצטיינים בייחוד: 36611:0035 £35 ("עצי 
הזית״), 60016010 ץ 0010040 ("בעל-קרניים ועוד מרוצה"), 
£05 ,( ס 1434 ״ס £160 (״האורח״), 6113405 £0$ (״המשרתים״ 
1341006$ 13635:0$ ("המשרתים הגנבים"). ל׳ חיבר גם "אוטו־ 
סאקראמנטאל״ — מחזה דתי־אלגורי בעל משמעות נערית 
!\0!0 46 !5)3 מובזזקת — על נושא תנ״כי, 311 * 1 ( 4 / ץ 31 ״ 
(״בבל ואביגיל״). — התיאטרון העממי של ל׳ מחוור. שלב- 
ביניים בין טורם נארו (ע״ע) לבין לו?ה דד. וגה (ע״ע), — 



509 


לופה דה דואדה — לומיים 


510 


יצירותיו ( 3$ * 011 ) בהוצאת ה £50311013 . 1 * 3 :>^ 31 *£׳ יצאו 
לאור ב 1908 . 

-) 211 ) ! 11 ) 1 ) 1444 41011141141/11 401 1114 ! . 2 4 11 £ ,| 10£0 * 5 ״ 1 
, 10 ** 11110 * 12 זסזזס? .£*£ ; 1891 ,( ז \ 2 ,. £11101 ? 11 ) 20 ■ £111 )£!) 50£1 
110110 11 ין .?/ 41 ״ 1 , 1 ) £110 ץ ס[ 0 ז 3 )סנ* .£ ; 1899 ,.?£ 41 . 1 
10 * 13 * 3 * 0 ) £1 13 * 0 ) £115 10 * 1105 ) 11 * £5 ) 10 ) 14104 114 41 10001 ) 11 
5141114 1/41 , 5 * 0 ( 013101 . £1 .׳\\ , 1901 ,; 183-290 , 13 ) 3 ( £51 
, 110110 144 ץ ?/ 41 £ ,* 831323 . 8 ; 1903 ,. 2 41 , 1 ( 0 101111 
41 11 ) 10 1711011 0101440 101441/1 ) 5 , 1 ז*ס£' 3 י 3 * 0 ,? ן , 1912 

1 ן 1174£440 , 145 < 13 * 111300 ז ;* 1937 ,(£\ 1 . 011 . 0£ ) 1£0 ?\ 

. 1955 ,(עבודת דוקטור, במזובים) . 11 ! 4 .£ 14 ! 44101 ! 101 ס 1 

פ, ל. 

לופומן, א*י (מ 0 *ס£ס£), קבוצת איים בקרבת החוף 
הצפוני-מערבי של נורווגיה, המשתרעת בכיוון 
דרום־מערב — צםון־מזרח בין מעלות רוחב צפוני ׳ 30 ״ 67 
ו ׳ 27 ״ 68 . שטחם כ 1,230 קמ״ר ובהם 00 ( 301 תוש׳ ( 1962 ). 
מיצר וסספיורה שרחבו בדרום כ 85 ק״מ וכלפי צפון הוא 
הולך וצר עד ל 23 ק״מ, מפריד אותם מחופי נומוגיה, וביניהם 
לבין איי וסטמלן(□־ 31 ז 5 1 ־ ז\) שמצפוךמזרח מפריד הראפט־ 
סונד, מיצר שרחבו 1 — 3 ק״ס. קבוצת איי ל׳ מורכבת מ 3 
איים גדולים: אוסטווגי(׳< 380 ׳ח 115 \!) וסטווגי (ץ 380 )י* 5 ס/י) 



איי 5 וםוט! : נטל־ריג סטאטסינד באי וסטווני 


ימוסקנסי (ץ 50 טםס* 51 ס 4 א), 7 איים בינוניים׳ וכמה מאות איים 
קטנים. האיים הרריים ובנויים סלעים קריסטאליגיים קשים. 
שיאי ההרים עולים על 1,000 מ׳. חופיהם מפורצים מאד 
בדומה לחוף הנורווגי. חאוכלוסיד. יושבת מסביב לגדולים 
שבמפרצים ומתפרנסת בעיקר מדיג ומעיבוד הדגה. סביבת 
האיים עשירה בשני מיני דגים: מליחים ( 8 ח 1 -ת^) ובאקאלה 
( 1 * 00 ). במקום זרמים סוחפניים מסוכנים שהמפורסם בהם הוא 
זרם המלסטרום. באיים — מפעלים להקפאת דגים ושימורם, 
לייצור שסן־דגים וזבל־דגים, החקלאות מצטמצמת לשטחים 
קטנים בעמקים, בהם מגדלים שבולת־שועל, מספוא ותפשי־ 
אדמה. היישובים קטנים, וברובם אין מספר התושבים עולה 
על כמה מאוח. בעיירה סוולור (* 36 ׳\ 01 ׳\ 5 ), בירת האיים, 
כ 3,500 תיש/ התחבורה בין היישובים מתנחלת בעיקר 
באמצעות ספינות לאורך החופים. 

לופךם משפחה של צמחים חד־פסיגיים, מונה 

כ 1,800 מינים ( 180 סוגים), מבם מן האיזורים 
הטתפיים ומיעוטם מן האיזורים הממחגים. המשפחה מצטיי¬ 
נת בעושר צותת ודרכי חיים: עשבים רב־שנתיים בעלי 
פקעות או קני-שורש (לוף [מ*!"^]), מטפסי שורש ואפי־ 
פיטים ביער הטרופי הלח (מינסקרה [ 3 * 0 * 15 זס}א]), צמחי 
מים צפים (חסת־המים [ 13 * 15 ?]) ומושרשים בקרקע (קמנד 
טוקוריגה [ 0€ ׳ר 01 :><**ת 7 * 0 ] וסימפלוקארפוס [-* 0101003 ׳<$ 
0113 ]). למטפסים ולאפיפימים שרשים אודריים: שרשי 
אחיזה, שרשים קולטי מים וכד׳ המכשירים אותם לאורח 
חייהם המיוחד. העלים רחבים לרוב, פשוטים או מחולקים, 



יוריפטוקורינז! ( 01113 0 תי<זס 0 ס 1 קעז 0 ) 

בעלי עורקים מרושתים. גודל העלה של £123$ 1 ת 111 * 1 * 0 ם 3 זס 
סדרום־אסדיקה מגיע ל 5 ס/ יש צמחים בעלי עלים לוליניים, 
לאחרים — עלים מנוקבים בעלי חלונות. 

במבנה התפרחת והפרח הגיוון הוא רב: מפרחים בודדים 
ועד לשיבלים ואשבולים בעלי מבנה מסובך. בצומת הפשוטות 
הפרחים דו־מיניים ומזכירים את פרחי משפחת חשושניים: 
עטיף בשני דומם, 4 — 6 אבקנים ועלי מרכזי (, 115 ז 0 :>\ 1 
1105 * 0 ?). בסשוכללות—פרחים חד־מיניים ח 0 מ עטיף. בפרח 
הזכרי אבקן יחיד ובנקבי — שחלה עם צלקת יושבת. את 
מקש העטיף החסר ממלא עלה מעטפת גדול, מתחל, העוטף 
את עמוד התפרחת. 

ללוף הארצישראלי ( 11111111 * 031305 ""ד!*/) הגדל באיזור 
הד,רמ של ארץ־ישראל תפרחת בעלת סבנה משוכלל, הבנויה 
משני חלקים עיקמים: שחרה מרכזית הנושאת את הפרחים 
וסתחל רחב העוטף את השחרה סביב. לאורך השחרה 
בולטים 5 איזומם: בבסיס — פרחים נקביים, שכל אחד מהם 
בעל עלי יחיד, חסר עטיף! מעליהם פרחים עקמם בצורת 
זיפים! גבוה יותר יושבים הפרחים הזכמים ומעליהם שוב 
פרחים עקמם דמויי זיפים. מעליהם מסתיימת השחרה בתו¬ 
ספת עקרה, חסרת פרחים — האלה. המתחל גמל ורחב. חלקו 
התחתון בצורת כד המקיף את המחצית התחתונה של השח¬ 
רה. הכד מוצר למעלה שגור על ימ הזיפים העליונים. חלקו 
העליץ של המתחל, הדגל, פמש למוחה. 

מקצב הפמחה של הלוף הוא דריומל. התפרחת נפתחת 
בבוקר. הפרחים הנקביים בשלים ומוכנים להאבקה (פמטר 
גיניה). בשעות לפני הצהמם גוברת מאד הנשימה, ד.טמפ־ 
ראטורה בכד עולה כדי ״ 15 מעל לזו של הסביבה ומצטבר 
בתשו חש רב. יחד עם זאת מפיצה האלה מה תסיסה חמף. 
החש גורם לנדוף חמרי המה. באותו זמן נמשכים אל התפ¬ 
רחת זבובי-תסיסה קטנים במספר רב ( 050011113 -!<£) ובעמדם 
על המתחל והשיזרה הם מועדים ונופלים אל תוך הכה בין 
זיפי הכניסה העמנש. בשלב זה תאי האפידרמיס בשטח 
המתחל תפוחים מאד ומרשים במעטה שמנוני דק, שאינו 
מאפשר אחיזה לרגלי החרקים. במשך היום הראשץ מנסים 
הזבובים להימלט על ידי 
עליה על דפנות הכד ש¬ 
שחרר. שם החמס ומוע¬ 
דים כלפי מטה. מח האלה 
פג בשעות הערב שלילה 
שטמפראטורה בכד יש¬ 
רת. אחר חצות נפתחים 
המאבקים שאבקה היבשה 



511 


לופיים — איפס, אהרן 


512 


והסידורית נושרת ומאבקת את קהל החרקים שבתוך הכד. 
למחרת מאבדים דסנות הכד את חלקלקותם חבובי התסיסה 
הקטנים, עמוסי האבקה, זוחלים ומשתחררים מתוך המלכודת. 
בהילכד החרקים האלה במלכודת צעירה יותר, ביומה הרא¬ 
שון, הם מאביקים את הצלקות של הפרחים הנקביים שבתוכה. 
מלכודת ההחלקה של הלוף היא שיאה של התפתחות התפרחת 
במשפחת הל׳, בצורות הפשוטות, בעלות הפרחים הדרמיגיים, 
אין מלכודת כלל וההאבקה נעשית ע״י חרקים שונים. יש ל" 
( 1131105 ק 110 קז 10 מ 4 >) בעלי מלכודת מזון: המתחל פתוח 
לרווחה, והחרקים — חפושיות במקרה זה — נשארים שם עד 
לפתיחת המאבקים ונושאים עליהם את האבקה לתפרחת 
חדשה. 

בצורות המשוכללות, בעיקר במיני הסוג לוף וקרוביהם, 

יש ברירת מאביקים על יסוד תכונות שונות, המבטיחות את 
הביקור של חרקים מסויימים בלבד. הברירה נעשית קודם 
כל ע״י ריח האלה שהוא שונה ממין למין: ללוף המנומר 
( 115 >״ 110360 >. 4 ) ריח זבל והוא מושך חפושיות זבל שונות 1 
ללוף הירק (מ 11 ן 1 ו 11 ע 10 ^ץ 11 .. 4 ) ריח ליחה מיוחד והוא מושך 
זבוגי־חול; ללוף הליקזדיצרוס (* 10 * 110x116 **) מקורסיקה 
ריח נבלה והוא מושך זבובי־פגרים! ללוף - 1131101 ק 0 מ €0 . 4 . 
168 > מדלמטיה ריח זיעת־יונקים והוא צד יתושים מוצצי־דם. 
בכד של הל׳ המשוכללים אין לחרקים הלכודים שום טובת 
הנאה. לגביהם משמש הריח כ״פתיון הונאה" המסיח אותם 
ממחוז חפצם הטבעי, שלצורך הזנה או הטלה, ומביאם לתפ¬ 
רחת הלוף שלא בטובתם. (וע״ע האבקה, עט׳ 282-3 ). 

על הל׳ נמנים צמחי תועלת שונים, בעיקר צמחי נד 
מקובלים שמרבים לגדלם בבתים ובגנות, בת-קלה חבשית 
( 03 וקסו 11 > 0 ב 2 ! 1 ( 1686 > 6 >ו 231 ) הוא עשב רב־שנתי זקוף בעל 
קנה שורש, עלים דמדי חץ ומתחל בהיר בצבע לבן או קרם. 
גדל בגנים ומשמש פרח קטיף מקובל. מונסטרה יפה (י-״סזין 
16110083 > 5160 ) שמוצאה מאמריקה המרכזית היא מטפס 
טרופי, הגדל בצל. מרבים לגדלו כצמח בית משום עליו 
היפים, הוא הדין גם לגבי מיני הפ 1 ת 1 ס ( 011108 ?) המשמשים 
כצמחי־בית. מיני הקולקס ( 001063513 ) והאלוכסיה (-גסס!.^ 
513 ) מאסיה הטרופית הם צמחי נד מקובלים. הפקעות הגדר 
לות של הקולקס (בתסזסס^מג . 0 ), העשיתת בעמילן, 
ידועות בשם 31-0 ?׳ והן משמשות כמזון מקובל בארצות 
הטרופיות. גם הפקעות וקני השורש של מיני הלוף (מ 111 ז 04 
והלופית (תז!!-! 183 •!^)י היו נאכלים בארץ־ישראל בתקופת 



מ^נסטרה יפה ( 101101053 } 

םים 53 וקר 3 וס באמצע— הצמח; מימי ז—המתח<; 

($ט 1 >ם £36 05 ק־ £11 :) 10 (}\קץ 5 ) משמאל — הפרי 


המשנה והתלמוד. על משפחת הל׳ נמנה גם הסימפלוקארפוס, 
שהוא צמח רג-שנתי אוהב ביצות הגדל באסיה המזרחית 
ובאמריקה הצפונית. תפרחותיו יושבות על הקרקע, מתחלו— 
גדול ממנו פי כמה וצורתו — כסירה. 

ס. זהרי-א. פאהן, צמחי התרבות של ישראל, תשי״ז; 

י. גליל, תפרחת הלוף— מלכודת לחרקים (,מדע" ג , ), 

תשי״ט 1 ^ 11 ))/ 71011 / 0 6 ^ 7 , 116 >ח 86 8 

, 5100 ]]:>//י א ,* 1925-1930 , 1-11 , 10111 ? 

) 1 < 7 ס • 1 . 8 ,* 1935 , 11 801011 1 ) 1 < 

1966 ,< 2 1 5 ,ן] 163 ת 6 וח 4 0 ו)םת 561£ ) { 711 100 ) 700 

י. גל, 

לופ״נור, או לוב־נוו־ (זסא-קסס), ימה אטומה, רדודה 
ומלוחה, מוקפת אחור נרחב של ביצות, בקצה 
המזרחי של אגן טארים, במדינת סינקיאנג, באסיה המרכ¬ 
זית הסינית. הימה שוכנת בגובה 780 מ׳ בתוך שקע רחב, 
הקרד שקע ל״נ, בין הרי אלטץ־טאג (בדרום) והרי קודמך 
טאג (בצפון). לשקע ל״נ המוקף שטח מדברי, עם שסחי 
חולות נרחבים במערב וטרשים חשופים במזרח, נשפכים 
שני נהרות, הסנקזים את מימי ההרים הגבוהים שמסביבו: 
טארים וקום דאריה. מכיוון שמהלכם של שני נהרות אלו 
בתוך חולות, נתון שקע־ל״ג לשינדים תדירים. וכן משתנה 
גם מיקומה של ימת ל״נ בתוך השקע. קיימים גם הבדלים 
עונתיים גדולים בהקף הימה, והיא נוטה להתפצל לכמה ימות 
קטנות. שינויים אלו במיקומה, בהקפה ובצורתה גרמו לחי¬ 
לוקי דעות באשר למקומה ולזהותה (אם אמנם היא ימת 
ל״נ המסומנת במפות סיניות מיה״ב, כמה עשרות ק״מ מדרום 
למקומה הנוכחי של הימח), בין חוקרים אירופים שונים 
שתרו את סינקיאנג. סון־הדין שחקר את הימה וסביבותיה 
עמד על תכונותיה ( 35 ־ 1927 ) ומצא הוכחות לנדודיה על פני 
שקע ל״נ. מסקנותיו אושרו, ברובן, ע״י חוקרים סובייטים. 

1940 ,)^ 711 ^ 111 ) 014 17 ) 7/1 , 13661115 

לופס, אהרן ( 1731 , ליסבוין — 1782 , ניי־פורט), מגדולי 
הסוחרים היהודיים באמריקה שלפני מלחמת השח¬ 
רור. ל׳ היה בן למשפחת אנוסים, נמלם ב 1752 מפורטוגל 
מאימת האינקוויזיציה, השתקע בנירפורט (רד־ אילנד) 
ועבר שם בגלד ליהדות. ל׳ עסק במסחר ענף עם ארצות 
אפריקה ואירופה ובנה למטרה זו צי שהגיע לעתים עד ל 30 
אניות, שחלק מהן נקראו בשמות עבריים. הוא פיתח גם את 
תעשיית השמן ואת ציד־הלודתבים והעלה את חשיבות עירו 
מבחינה מסחרית. בעקבות פעולותיו הגיעו לניו־פורט יותר 
מ 40 משפחות יהודיות, שהיד את גרעין הקהילה. בהתפתחות 
הקהילה היהודית בניו־פד־ט היה לל׳ חלק רב. הוא הניח 
את אבן היסוד לביהכ״נ ע״ש יהודה סוול (ע״ע) ותרם הרבה 
לבניינו. במלחמת השיהרור של המושבות נקט ל׳ עמדה 
לצד לוחמי החרות, ועם כיבוש נירסורט ע״י הבריטים 
ב 77 ד 1 , נאלץ לעבור עם משפחתו ותב הקהילה ללסטר 
(־ 61 :ו 63 :> 1.61 ) שבמסצ׳וסטס. אותה עת הפסיד ל׳ חלק גדול 
מעשרו. הוא נספה בתאונת דרכים בדרכו חזרה לניו-פורט, 
לאחר סינמה ע״י הבריטים. 

זז $0 ע $61 ־ [ 0 11116$ * 441 [ 41 * 824/6 #041 .. 1 6 ^ 7 £01110% ! .[ , 1 ג 

\ , 894 ! .( 500,11 1151 -! 116 ! 0£ 5 תס 11 ג 110 ג 111 ?) 

, 1 ש׳<ו! 0 . 5 , 1939 , 0 * 7014 #11 1 > 4 *( 447141 ״£ 44 ,ח 011151£1 

,ץ[־נ 1£ תג 211 ) .ז £415 ^ 01 [ . 1 מ^) 42 42117 [ 2 > 7 ז 8446 מ* <( 51146 מ ,״ 1 . 44 

. 1963 ,( 1.11 




513 


לופט — לופס דה איילה, פדרו 


514 


אפס — 2 * 101 —,שמם של שני רודנים של פאראגוי, 
אב ובן. 

( 1 ) קרל(ם אגט 1 ני 1 ל׳— . 1 0010 ) 0 031-105 — ( 1790 — 

1862 ) היה מורה לתאואגיה ואזד׳ב עו״ד. ב 1837 הגלהו 
דודו, הרודן רה־ריגם פרנסיה (ע״ע) לאחחתו. אחרי מות 
דודו נבחר ל' לקונסול ראשון ל 3 שנים, וב 1844 לנשיא ל 10 
שנים. הוא הזר ונבחר לתקופת כהתה שניה ב 1854 , וב 1856 
לנשיא לכל ימיו עם זכות לבחור ביורש. למעשה היד. ל׳ 
רודן כבר בהיותו קונסול. הוא הוציא את פאראגוואי מהבי־ 
דוד המדיני והכלכלי. שבו היתה שרויה בימי פראנסיה, 
ופתח את נהרותיה לשיט בינלאומי. ל׳ פיתח את התחבורה. 
שקד על הקמת רשת בתי־ספר יסודיים ועל קידום החקלאות 
והתעשיה, והקים צבא ענקי וצי שהיה הגדול ביותר באמרי¬ 
קה הדרומית. במלחמה קצרה נגד ארגנטינה ( 1845/6 ), 
הצליח ל' למנוע את סיפוחה של סאראגוואי, וב 1853 אילץ 
את ארגנטינה להכיר בעצמאות ארצו. ל׳ ן!רק את המיסיתים 
הישועיים והעניק לאינדיאנים אזרחות מלאה ( 1848 ), 

( 2 ) פרנסיסקו סולנו ל' — ״ 1 8013110 3001500 ■!£ — 
( 1827 — 1870 ), בנו של ( 1 ) ויורשו. בגיל 18 נתמנה לאלוף 
בצבא, וב 1853 נסע לאירופה כשליח דיפלומאטי וכממתה 
על רכש בטחתי. בשובו כעבור שנתיים נתמנה לשר המל¬ 
חמה, ובמות אביו ירש את השלטון. 

בראשית שלטונו המשיך במדיניות הפיתוח של אביו. 
עודד יבוא מכתות חקלאיות ושלח צעירים להשתלם באוני- 
ברסיטאות אירופה. ב 1864 הסתבך במלחמה נגד בראזיל, 
שנתגלגלה למלחמה של "ברית משולשת" (בראזיל, ארגנ¬ 
טינה ואורוגוואי) נגד פאראגוואי. רווחת הדעה של/ שחי- 
נוכו היה צבאי, חם מלחמה זו כדי להקים קיסרות ענקית, 
אך יש סוברים שיצא למלחמה כדי למנוע את סיפוח ארצו 
לארגנטינה, וכדי לעמוד בפני שאיפותיה של בראזיל להש¬ 
תלט על מקורות הנהר פאראנה. 

ל׳ גילה מנהיגות למופת במלחמה זו, שהתנהלה באכז¬ 
ריות איומה, בעיקר לאחר שנתברר לו שאחת ממטרות 
אויביו היא להוציאו להורג. הוא עמד 5 שנים מול כוח עדיף 
בהרבה על צבאו, אך לצורך זה גייס את כל הגברים במדינה, 
בכללם זקנים וילדים, והעביד אח הנשים בעבודות ביצורים. 
לפי הערכות שתות נהרגו במלחמה זו בין ג /י לבין % של 
אוכלוסיית פאראגוואי, ומאזן המינים הופר בה לחלוטין. 
ל׳ עצמו נהרג במלחמה. 

; 1919 ,ץ־ 10 ן 0£ ? 0 ? 10 ׳< ״ 1 . 3 .? , 1-3 ׳ 3 *ז*? . 0 

. 1933 ,־ 01(10X01 ס / 0 1 ) 0111-0 ? , 01-3113111 . 0 . 8 .א 

ב. רב. 

אפם, רח־ךיגו ( 1525 , פורטוגל — 1594 , לונדון), רופא. 

מתייהד-בסתר, שמוצאו היה מן האנוסים. ל׳ 

השתקע בלונדון בראשית מלכותה של המלכה אליזבת 
( 1559 ), נעשה חבר בק 1 לג׳ הרופאים, והיה רופא-הבית הרא¬ 
שון בבית החולים ע״ש סט, ברתואמיו. ב 1586 נתמנה ל׳ 
לרופא המלכה. הוא היה בקשרי חיתון עם שלמה אבן־יעיש 
(ע״ע), יועץ השולטאן, שניהל את המשא ומתן עם אנגליה 
על כריתת בריח נגד ספרד. יחסים הדוקים היו לו עם הרוזן 
מאסכם, מאהבה של המלכה, והוא היה מעורב בתככים 
שנועדו להבטיח התערבות אנגלית לטובת ח׳ן אנטוניו, 
היהודיילמחצה, שטען לכתר פורטוגל. אח״כ החל לפעול 
להבנה עם ספרד, והדבר הביא לסכסוך בינו לבין אסכם 


ומפלגת המלחמה. שינוי עמדתו היה תוצאה ממו״מ סודי 
עם ממשלת ספרד, שהציעה לו שוחד כבד תמורת חיסולו 
של דון אנטתיו. ב 1594 הואשם ל׳ בקשר להרעיל את המלכה 
והוצא להורג, אך אין ספק כי היתד. זו עלילת-שוא, אף כי 
דרכי פעולתו לא תמיד היו מעבר לכל חשד. יש סברה 
כי ל׳ היה האבטיפוס לדמותו של שיילוק במחזהו של שיק־ 
ספיר "הסוחר מוונציה". 

0£ . 500 * 1115 . 5 ת 3 ' 1 ' 1 ) ■ 01 [ס ־** 77 ,• 1 שע׳*י 0 ( 

מ! ׳*£? /ס . 0 , 1952 

. 1964 5 , 140-144 

לופס זרז! אילך!, איגבסיו— ס!) 02 קס״ 18030101 — 

(המאה ה 18 ).'תוכן, סופר והיסטורית ספרדי. כתב 
שירים וטראגדיד. בשם ״ 13 ) 30511111 £1011130013 " ("נומאב־ 
ציה החרבה״), שנושאה — מצוד הרומיים על העיר נומאב־ 
ציה שבספרד הקדומה. מספריו ההיסטוריים, שפורסמו 
בשנות ה 80 של המאה ה 18 : תולדות פרידריך הגדול מלך 
פרוסיה, תולדות גיבראלטאר ותולדות ועידת טרנטו. כתב 
גם "דיסרטאציות" אסטרונומיות. בשטה הפילוסופיה כתב: 
6165 ) 0 ) 115 ^ 36 31 ז 0 מז 3 ) £11050£ ("הפילוסופיה המוסרית 
של אריסטו"). 

לופס דה א:לה, פז־רו(פיס 66 2 *) 0 ״ 1 (סזס?) 0 ז £3 ? 

313 ץ\! — ( 1332 , ויטוריה — 1407 , קאלאהורה), 

מדינאי, היסטוריון ומשורר ספרדי. מן הדמויות הבולטות 
בימי שלטונם של פדרו 1 ״האכזר״(ע״ע), אנרי^ה 11 מטרס־ 
טמרד. ( 1379-1369 ), חואן 1 ( 1379 — 1390 ) ואנריקה 111 
( 1390 — 1406 ). קאפיטאן של הצי בקאסטיליה, ראש העיר 
ויטוריה, ראש העיר ט 1 לדו, שגריר בצרפת. לאחר שובו 
משביו בפורטוגל (שם נכלא לתקופה של 15 חודש אחרי 
מפלת אלז׳וארוטה, 1385 ), היה חבר "מועצת המלוכה" בימי 
האינפאנטה אנריקה 111 ( 1385 — 1390 ), ובסוף "הקאנצלר 
הגדול" של קאסטיליה. 

ל' חיבר 0601035 ("ברתיקות"), דברי ימי שלטונם 
של המלכים שאותם שירת. אף־על־פי שלא היה תפשי מסר 
בייקטיודות מסויימת, שנבעה מהכרות אישית של המלכים 
שאת מעשיהם רשם, פתח דף חדש בהיסטוריוגראפיה הספר- 
דית בזכות התיאור ההי, הדגשת אישיותם של המתוארהם 
בצד המאורעות עצמם והערכתם ברוח הרנסאנס. 

ל׳ היה מחלוצי הרנסאנס בספרד ובעל השכלה הומא¬ 
ניסטית רחבה. תירגם לספרדית יצירות מופת של ליויוס 
(ע״ע), בואתיוס (ע״ע, עט׳ 677 — 679 ), איזידור מסביליה 
(ע״ע, עם׳ 690 — 691 ) וגרגוריוס הגדול (ע״ע, עמ׳ 201 — 
204 ), את "היסטוריה טרחנה" לגידו דלה קרלרנה (המאה 
ה 13 ), ואת רתסזסזי^ 1001 ־ 111050 03211505 06 לבוקצ׳ו(ע״ע, 
ענד 938-9 ). 

כתב גם ספר שירים 313010 ? 66 £101360 £1 ("חרוזים 
על חיי הארמון"), שאינו אלא פואמה דידאקטיודמדינית, 
בה העביר תחת שבט בקורתו נושאי משרות רמות, כהניידת, 
חיילים, יהודים ובר, החיים׳ לדבריו, על חשבון העניים. 
בייחוד בולטת שנאתו ליהודים, שראה בהם מוצצי דמם של 
הנוצרים העניים. 

י. א. קלתנר, תולדות הססרות הכללית, ב/ 304 , תשי״ב! 

- 0710 .£ , 5 *ת 3 ז £10 46 . 8 

,- 313 13 1115(0113 4* £5(53113, X1X ק 05 ) 41 * 13 05 ) 11 * 10 

( 001 ■ז) 0111 ה 00 מ 0 ) 0 £1 , 3 ץ 103 \ 1 * 4 0132 . 1 \ ; 1852 — 1851 

. 1900 ,. 4 * £ .? 

ב. רנ. 



515 


לוסץ, סבטינו—לוצדז, רודולף חרמן 


516 


ל 51 ץ, סבסינו — 62 ק 531331100£0 — ( 4867 ליוזירנו — 
4951 סילאב 1 ), סופר ומבקר תיאטרון יהודי, אי¬ 
טלקי• ל׳ היה פרופסור לספרות איטלקית באקאדמיד. די 
?רחז במילאנו. חיבר מספר רומאנים, אולם כוחו העיקרי 
היה בכתיבת מחזות. הוא פירסם שורה ארוכה של קומדיות 
אשד בהן תיאר את חיי הבורגנות האיטלקית בת־זמנו. הן 
זכו להצלחה ואף תורגמו ללשונות אחדות. מן הידועות 
ביותר שבהן: £12110013 30003 ) £3 ("הנערה הטובה"), 
11909 1053 ? 3 ־ 512001 1-3 (״מדת ח׳זה"), 1928 ! - 1 תת 010¥3 
סח (״ג׳ובאנינו״), 4948 ל׳ כתב גם מאמרי־ביקורת ומסות 
על התיאטרון האיטלקי. חיבוריו האחרים:■ 210 0111011 011 
״ 83 (הצוענים האחרונים״), 1919 ! 10311311 €* 3 מ 0 ז 0 
(״כרוניקות תיאטדאליות״), 1929 ! 03806551 ״ 10 * 5 ("אילו 
נולדתי מחדש״), 4949 — ל׳ היה פעיל בחיי הקהילה היהר 
דית ובתנועה הציונית באיטליה. 

ל״ 1 צךיקים, מספרם המינימאלי של הצדיקים החיים 
בעולם בכל דור ודור ואשר זוכים לדאות פני השכינה 
ובזכותם העולם קיים. מקורה של אגדה זו בבבל, והיא נמסרת 
בשמו של האמורא אביי(מן המחצית הראשונה למאה ה 4 ): 
"לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינת 
בכל דרא" (סנה׳ צ״ז, ע״ב? סובה פדה, ע״ב). מספר זה 
נתפרסם הרבה בספרות היפה ובאגדות העם, ובפרט בקבלה 
ובאגדות החסידים, והשערות רבות נאמרו במחקר בשאלת 
מקורו של המספר ומשמעותו. לדעתו של ג. שלום הוא שאוב 
מן הרעיון האסטרולוגי בדבר 36 הדקאבים השמימיים (ע״ע 
אצטגנינות, עמ׳ 457 ), שכל אחד מהם חולש על 10 ימים 
בשנה, והם כמושלים על עשר מעלות המזלות; חגינו שהיה 
תוזז גם בתרבות ההלניסטית-המערבית וגם בתורות המזרח. 
התעו גם סבתת אחתת בשאלה זו, אולם עדיין אין הדבר 
ברור. יש לציין כי ל״ו אינו המספר היחיד הנזכר באגדה 
בעניין זה. התנא דבי שמעץ בר יוחאי סבור כי "אין העולם 
חסר 30 צדיקים" (ב״ר ל״ה, ב׳ ז ומקבילות), ובשם רבי 
שמעון ב״ר יהתדק (דוד ראשו! לאמוראים) נמסר על ״ 45 
צדיקים שהעולם מתקיים בהם" (חד צ״ב, ע״א), אם כי גם 
ספירה זו מבחעה בחלוקה פנימית של המספר ל 30 ו 15 , 
המציינים את אלו המצויים בארץ־ישראל לעומת חבריהם 
שבחו״ל (= בבל! והשר מדרש שוח״ט [מהדורת ש. בובר, 
עמ ׳ 52 ]). לדעת רב יהודה מציין המספר 30 את מספר 
"צדיקי אומות העולם" (שם). את תפתחו ופירסומו של 
המספר 36 דווקא, יש לייחס לספרות הקבלה המאוחרת — 
אשר אימצה אותו. 

מ. בר, למקורותיו של המספר ל״ו צדיקים (בר־אילן, א' 4 
תשב ״! ( ,! 111 )[ ) 111 ) 0 !}>( 1 )%* 1 ) 1/1 ,£־ 26 £ 1 ת 1 ו ') £ 

- 1414 .! 1 111111 ( 7 111 מ 1 ז) 0 , 3011 ^ . 8 ; 1913 , 151/2 

■ 1/1 ) 00 16 ! 1 ( 7 ,ות 1£ ס 5011 , 0 ; 1957 ,!/!!ס! 

1963 ,( 216-226 , 1€3 ג 1 ) 11 [) 1 ( 7711111110 71 ) 1111.6 ) 71 [ )) 1 ! וזו 71 ) 1 

י. ת. 

לו$ה, תדוקיף — 26 ) £0 01300 ־ 1461 111 ) 111101 ) 1 

— ( 1817 , באוטצו — 1881 , ברלין), פיסיולוג 
ופילוסוף גרמני, הדמות הבולטת ביותר בפילוסופיה הגרמ¬ 
נית לאחר מותו של הגל (ע״ע). בנעוריו למד רפואה, וברא¬ 
שית דרכו אף פירסם מחקתם בתחום זה: 11210150116 ) 46 ^ 
86616 ■ 401 51010816 ^ 11 ? ! 16 ) 0 011010816 ץ 5 ? ("הפסיכולוגיה 
הרפואית או הפיסיולוגיה של הנפש״), 1852 . מאחזר יותר 


עבר לעסוק בפילוסופיה ונתמנה לפרופסור בגטינגן, שם 
לימד עד יום מותו. 

הגותו הפילוסופית של ל' מאופיינת ע״י נסיונו השיטתי 
להשלים בין ההשקפה המבאניסטית, שביסוד החקירה 
המדעית, ובץ ה א י ד י א ל י ז ם, המבקש להכיר את השלמות 
התכליתית על־אף כשרונו ההכרחי המצומצם. אין זה מספיק 
להכיר את הדבתם הפרטיים בהתהוותם ובהוויתם! יש לחתור 
אל הבנת המתרחש באספקלריה של איתאליזם תכליתי, שכן 
מהותה האמיתית של ההויה שרויה בתוך הטוב שהוא בעל 
תוקף מחלט ובלתי מעורער, ראשיתה של הזיקה האידיא¬ 
ליסטית אל המציאות בתודעה הפרימיטיווית אשר יותר ממה 
שהיא מכירה את הדברים, היא חשה אותם כערביים או כנטולי 
ערך. תפקיד המדע לחסיד את הגדי הערך, שצמיחתם ברגש 
תמים, להכרות ברורות שלא ישארו נחלתה הפרטית של 
תחושה פרטית. 

בין הזיקה הפרימיטיווית והזיקה הססקולאטיווית משתרע 
תחום החקירה המדעית. המדעים המכאניים עולים להצביע 
על ריבוי הקשרים בין הדברים השרויים בתמורה מתמדת, 
אך נבצר מהם להסביר את משמעותה האחדותית של ההוויה. 
ואמנם בזה רואה ל׳ את תפקיד הפילוסופיה והמטאפיסיקה. 

תפקידה של המטאפיסיקה הוא לחשוף את התנאים הכל¬ 
ליים ביותר העומדים מאחורי כל הוויה או התרחשות. 
"המטאפיסיקה שואלת באורח ביקרתי על ה,יש׳ באשר הוא 
,יש׳: כלומר — אילו תנאע חייבת למלא ההוויה כדי 
שהתבונה תעל לקבוע על־פי עקרונותיה כי משהו ישגו 
או מתרחש". לפי תורת ה״יש" הזאת מצויים שלושה אפני 
היש: א) היש ההגיוני, ב) היש הממשי של ההשתל- 
שלויות הסיבתיות, ג) ההקשר התכליתי והיש הטראנס־ 
צנדנטי העומד מאחוריו. במקביל לשלושה אסני היש קיימים 
שלושה עולמות: א) עולם האמת, ב) עולם הממשות, ג) עולם 
הערך. כערך מציין ל׳ כל דבר שבתוקף זיקתו אל הטוב 
או אל המוחלט חייב להיות או להתגשם. בהדגישו את יחסי 
הגומלין ההדוקים בין מושג התוקף לבין מושג הערך סלל 
ל׳ דרכים חדשות להתפתחותה של פילוסופיית הערכים 
במאה ה 20 . 

תורת היש של ל׳ היא בעלת אופי ספיריטואלי מובהק. 
התפיסה הבלתי־אמצעית של ה״אני" הרוחני של האדם 
משמשת מופת לתפיסת מהותו הספיריטואלית של העולם. 
מה שקיים, ישנו, וחייב להתקיים להבא, אינו אלא רוחו החי 
והאישי של אלוהים. רוח זה מקיף באחדותו את ריבוי הרד 
חות האישיים בעלי דרגות ועצמות שונות, כפי שאלה נבראו 
על ידו. תפיסה זו של המציאות קרובה מאד לתורת המונא־ 
דות של ליבביץ (ע״ע). 

מושג ה״תוקף" של ל׳ מוצא את פיתוחו בתורת ההגיון 
שלו. כנגד הלוגיקה הפסיכולוגיסטית הנשענת על תהליכי 
החשיבה הממשיים, מעלה ל׳ את זכותה של תורת ההגיון 
הטהורה, הנשענת אך ורק על כך שתוקף אמרותיה ותכניה 
הוא בגדר ההכרח. אבל, הערובה להכרח תקפם של ההגדים 
מתחומה של הלוגיקה הטהורה מקומה במוסר. לסי ל׳ מהווים 
הדפוסים הלוגיים הנצחיים הסתגשמים באקטים השונים 
של החשיבה, עדות חיה לנוכחותו של הטוב כערך עליון 
וכמרכיב הכרחי של המציאות בכוללותה. הטוב הוא, איפוא, 
נקודת מוצא להסתעפות ידיעות האדם הרבות על סיבו של 
העולם, והוא אף נקודת־מוקד המאגדת את כל השקפות 



518 


517 


למה, רודולף חרמן — לוצטו 


האדם והמעלה אח קיומו של הבורא אל דרגה של 
הכרח. 

ממסריו: 0 :ז 8650111011 ז 13111 \ 1 2112 ת 66 ^ 1 : 05 רו 111010100$1 ״ 1 
- 120 ( 4111 , 611162 1 { 615110 /\ .) 161150111161 ^ ■ 161 ) 6 ) 0650111011 1 >ת 11 

1010816 ! (״מיקרוקוסמוס... נסיח לאנתרופולוגיה״) 111-1 , 
1856 — 1864 ) 1 ) 1130 ( 50 ) 611 □ 111 ) 11 ) 116 ) 65 ^ ז 16 > 6 ) 0650111011 
(״תולדות האסתטיקה בגרמניה״), 1868 !- 111 ? ז* 1 ח 6 ) 5 ץ 3 
6 ;! 1 קס 105 (״השיטה הפילוסופית״), 1912 2 ,11-1 . 

54 ,*?מס/ .א ; 1888 , 613 ^ 611050 ? ־,'.£ ,חחגוחז־ןב!) חס״ .£ 
, 50110611 11 ; 1895 ,״ 0/1 ( 61101026 ? 63 ! / 0 4330041 ■ 0/111331 
■ £1/1 / 03 ,!!ס)? .? . 011 ; 1902 , £ . 61 43 51283 ע 6 קז 0 א .£ 
- 1513611 4 351110 זץ 11 ) 1600 81 1577 481 840118 ? 41 1141113/5118 
311/33 0/412113 ( 514113 1), 1908/9, 14., 74011x13 ה\£-רג£ , 1100 
, 15136111100 00111610 ) / ׳ | 311513/111 8 ?840118 431 133. X 

- 00 41 311/8438 0041041 14 £8 , £1122310 .£ ; 1909 ,( 1 ד\£) 7 
- 11 )/ 1 43118 13 ( 110/13 0/0483113 ,. 14 ; 1957 , 34310 ? 43211840 
. 1964 , 31811 ? 431 0841313 $84 41 £6/31 43211 83/014 



שלט־ששפחת ל׳ — ע״נו 
פסל העיר פרייהז, 
ענלאחיץ 


ש * מה ( שמואל ) 

1 

אברהם ( 1 *׳ 1595 ) 


אבו הס ( 91 ' 564 •} 


יהף ■צחק ( 91 ■ בצפת) 


פי־זץ ( גפ ׳ 1669 ) 




איל! היזזזסיו של גזשם' ל', עד לרנוזז״ל, עדזר ע״י א טגריורגו. 
בני־הטשםוזה המצויינים באות דקה נזכרים אי נדונים בערר זה 


( 1 ) שמהה- 6 ת 10 ח 51 ,-( 1582 [ז], ונציה- 1663 , שם), 

רב ודרשן. בצעירותו למד בישיבה בוונציה וב 1606 הוכתר 
לרב. ב 1648 נתמנה לראש רבני העיר, במקומו של הרב 
יהודה אריה מודינה (ע״ע). קהילות איטלקיות רבות פנו 
אליו בענייני הלכה, ותשובותיו סזוח־ת עריק בכ״י! רק 
מקצתן נתפרסמו בקבציהם של רבנים אחרים. ל׳ היה בעל 
השכלה רחבה בספרות, בפילוסופיה ובלשונות הקלאסיות. 
שני חיבוריו העיקריים כתובים איטלקית: 11 01203 1500150 ( 1 
־ 111 ' 611 ת ו)ת 3 ז 0 ת 1 ו(> ז 13 ס 10 )ז 3 ק ת 1 ) 0 61 זל 161 ?' $1 16 ) 0 ) 3 ) 5 

011 01113 0110 ("מאמר על מצבם של היהודים, 

ובפרט אלד. הדדים בעיר המהוללת ויניציאד.״; ר׳ ביבל׳), 
1638 , ו 53£.616 11111113110 ' 611 () 620 ^ 0 , 6 ) 50023 ("סוקראטם, 
או על החכמה האנושית״), 1651 . בחיבור הראשון מתאר 
ל׳ בייחוד את עיסוקיהם של יהודי ונציה, ואת יחס השלטו¬ 
נות העירוניים אליהם. הוא מדגיש את תרומת היהודים 
לכלכלת המדינה, אך אינו נמנע מלהצביע על מחדליהם. 
החיבור השני עוסק במגבלות הפילוסופיה יהשכל. 

ר. באקי יה. א. שולוואס [סתרגסים וסהדירים], ש. ל׳, 

מאמר על יהודי ונציה, תשי״א! 81 1410/40 , 110 * £021 .£ 

3/50 ק 415 15/8313 , 830111 . 11 ; 1878 ,( 1 , 14056 ) £ . 5 3866140 
. 1952 , 97-139 , 313051/0110 3 

ד. ק. 

( 2 ) משה חיים [רמח״ל] ( 1707 , פאדובה— 1747 , כפר 
יסיף [ליד עכו]), מקובל, בעל־מוסר ומשורר, ראש לחבורה 
משיחית, שפעלה באיטליה במחצית הראשתה של המאה 
ה 18 . כבר בצעירותו הוכר ל׳ כעילוי• רכש לו ידיעה מעמי¬ 
קה במקרא, בתלמוד, במדרשים ובספרות הרבנית, והכיר 
היטב גם את התרבות האיטלקית בת זמנו. כן קנה לו ידיעה 
במדעים ובלשונות הקלאסיות ובספרותן. מוריו העיקריים 
היו יצחק קנטריני (ע״ע), שלימדו לימודי־חול ושירה, והרב 
ישעיה כסן (ע״ע), שלימדו קבלה והיה גם מדריכו, ידח־ד 
ומגינו בכל תלאותיו, גדולתו הוכרה ע״י כמה חכמים צעי¬ 
רים, ביניהם כאלה שבאו מרחוק ללמוד באוניברסיטת פאדד 
בה, ואט־אט נתלקטה סביבו חבורה ללימודים משותפים 
בתורת הקבלה. 

ב 1727 אירע המאורע המכריע בחייו? בהתבודדו בייחו¬ 
דים על דרך הקבלה, שמע קול של "מגיד" (ע״ע) שהבטיח 
לגלות לו סודות עליונים > ומסי ה״מגיד" כתב בשנים הבאות 
חיבורים בקבלה, שרובם אבד, ורק מיעוטם נדפס. תורה זו 
הורה רמח״ל לבני חבורתו, שלבשה ע״י כך צביון של 
חבודח-סתר קבלית בגון משיחי. אחד ממכתביו של יקותיאל 
גורדון מווילנה, מבני החבורה, בהם תיאר את דרך הלימוד 
שנהגו, הגיע לידי ר׳ משה חגיז (ע״ע), שראה בו עדות 
לפעילות משיחית וקבלית אפיינית לחבורות-הסתר השבת¬ 
איות¬ ופנה אל רבני ונציה בהעמידו אותם על הסכנה 
הצפויה, לדעתו, לאמונתה של כלל יהדות איטליה, עקב 
פעילות זו. ר״י באסאן, אליו פנו רבני ונציה, הגן על תלמידו, 
ונתעוררה מחלוקת חריפה ומקיפה. התסיסה המקובלת היתה, 
כי רק אדם מושלם ראוי להתגלות כוחות עליונים, ומשום כך 
טרחו מתנגדי רמח״ל להבליט פגמים באישיותו, ואף 
טענו, שנמצאו בביתו מכשירים וכתבים המוכיחים שעסק 
בכישוף. בלחץ הרדיפות הסכים רמח״ל, ב 1730 , לגנוז את 
כתביו בקבלה ולהעמידם לפיקוחו של באסאן, וכן התחייב 
לא לכתוב עוד מפי ה״מגיד" בהיותו בחדל, כלומר מחח 
לא״י, ולא להודות קבלה לאחרים. 



519 


לוזנטו 


520 


כניעתו לא שיככה את המחלוקת! ב 1731 נשא רמח״ל 
אשה, אך הוכרח לעזוב את עירו, וב 1735 יצא לאמסטרדאם. 
בהגיעו לסראנקפורס, ביקש מפלט אצל רבה, ר׳ יעקב הכהן, 
אולם זה אילצו לחתום על כתב־התכחשות לכתביו ולתורת 
ה״מגיד" לאחר שרבני ונציה גזרו עליהם שריפה, הועברו 
הכתבים אל ר׳ יעקב הכהן, ששרף חלקם וגנז, כנראה, את 
רובם. רמח״ל התיישב באססטרדאם, שם זכה למידה של 
שלווה ועסק בכתיבה בתחומים רבים, אך נמנע מעיסוק 
בקבלה בגלוי ומהוראתה. ב 1743 עלה דמודל לא״י, כנדאה 
מתור מניעים משיחיים, וכדי להשתחרר מהאיסור לעסוק 
בקבלה. הוא התיישב בעכו ונספה ב 1747 עם אשתו ובנו 
במגיפה. 

חבורתו ופעילותו המשיחית. החוג שנוצר 
סביב רמח״ל היה הוגה יומרות משיחיות מובהקות. נשתמרו 
10 ה״תקנות״ הראשונות (מ 1131 ). עליהן חתומים 7 אנשים, 
ביניהם יקותיאל גורדון. עניינן דרכי הלימוד. יחם החברים 
לרמח״ל, והגדרת מטרת הלימוד: "שלא ייחשב הלימוד הזה 
לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי, אפילו לכפרת עוונות, 
רק תהיה בו הכוונה שלימה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה 
ולתיקון כל ישראל". אח״כ הצטרפו אחרים לחבורה, ביניהם 
אחי רמח״ל ומשה דוד ולי (ע״ע), ששימש לה כסופר 
תעשה אחד מעמודי התווך שלה. יקותיאל היה תלמידו 
המובהק של רמח״ל ושמשו, ואף הפסיק בגללו את לימודי 
הרפואה. בני החבורה האמינו, כי תהליך הגאולה כבר החל 
וקיצו קרוב מאד. התקדשותם היתד, מכוונת לסייע לתהליך 
זה, אשר בו נועד להם, כסי שהיו בטוחים, תפקיד מרכזי. 
מכתביו של ואלי ניתן להסיק, כי ראה את עצמו כמשיודבן־ 
דוד. ליקותיאל מווילנה נועד תפקידו של שריה משבט דן, 
גלגולו של שמשון הגיבור, שיהיה שר־צבאו של המשיח, 
וכנראה ניתנו תפקידים משיחיים גם לשאר בני החבורה. 
זהותו של רמח״ל עצמו במערכת זו מתבררת מתוך פירוש 
שכתב על כתובתו בשעת נישואיו, בהם ראה סמל למאורע 
גדול בעולמות האלוהיים: — אחדות משה וצפורה (שם 
אשתו), כאחדות יסודות הזכר והנקבה בעולם האלוהות. 
החתונה הארצית סימלה את גאולת השכינה בעולמות העליר־ 
נים, והוא עצמו היה משה, הגואל הראשון והאחרון. 

בעיה היא, באיזו מידה הושפעה פעילות החבורה מהתנד 
עה השבתאית. רמח״ל עצמו הודה בהשפעתם של כתבי נתן 
העזתי (ע״ע), וטען שיש להפריד בין התוך שבהם, שהוא 
קבלה אמיתית, לבין הקליפה, שהיא הכפירה השבתאית. יש 
בתורתו של רמח״ל יסודות רבים שניכרת בהם השפעה 
שבתאית: ירידת המשיח לעולם הקליפות — אף שטען שאין 
המדובר בהווייתו הארצית בעולם הזה, ושאין ידידה זו 
גורמת פגם הטעון תיקון בנשמתו — הסכמה מסוייגת לרעיון 
העבירה המשמשת תכלית תיקון, ועוד. אולם בעניינים אלה 
הכנים רמח״ל שינויים ותיקונים, שנטלו מהם את עקצם 
הראדיקלי והאנטינומיסטי. הבעיה שלא נפתרה עדיין היא, 
האם היה גם לשבתאי צבי האיש מקום בתורתו, והאם היתה 
אמת בהאשמות מתנגדיו, שראו בחוגו חוג שבתאי ממש. 

יצירתו. חיבורי רמת״ל בקבלה, חלקם מכותים 
להוראתה והבלטת מעלתה, וחלקם, לרוב אלה שנכתבו מפי 
ה״מגיד", משקפים את תפיסתו הקבלית האישית. העיקרי 
בסוג הראשון הוא ספר "קל״ח פתחי חכמה" (קארעץ, 
תקמ״ה), המסכם סיכום עיוני־שיטתי מעמיק את הקבלה 


הלוריאנית (ע״ע: לוריא יצחק! קבלה), מטשטש את היסו* 
דוח המיתולוגיים שבה ומגביר את העיוניים, בתתו פירוש 
משלו לרעיתוחיה העיקריים בדבר הצמצום, השבירה, נפילת 
הניצוצות ודרכי התיקון, ע״י הוצאתם מפשטותם ופירושם 
כמשל. פירוש זה נתקבל בייחוד ע״י ראשוני החסידות (ע״ע, 
עם׳ 772 ). לחיכות זה הקדים ספר קטן, "דרך עץ החיים", 
על החשיבות המיוחדת הנודעת ללימוד התורה בדרך הקבלה. 
ספר זה נדפס פעמים רבות והוא נפוץ מאד. חיבור אחר מסוג 
זה הוא "חוקר ומקובל" (שקלאוו, תקמ״ה), דיאלוג בין 
סילוסוף־סקשה למקובל־משיב, בו סותר רמת״ל טענות נפר 
צות נגד הקבלה, ומסכם את עיקרי קבלת האר״י. 

העיקרי בחיבוריו שנכתבו עפ״י ה״מגיד", היה ספר "זהר 
תניינא" ("זהר שני"), ממנו-שרדו קטעים בודדים בכ״י! 
בדפוס הופיעו: "מגילת סתרים" ו״רזין גניזיף (וארשא, 
תרמ״ט), ו״תיקונים חדשים" (יתשלים, תשי״ח). אלה כתר 
בים בלשון הזהר (ע״ע) ובצורתו הספתתית, ועיקרם רעיון 
הגאולה, שרמח״ל ניסחו מחדש, תוך שימוש במוטיווים 
קדומים מספרות הקבלה. מקום רב הקדיש לביתר תפקידיהם 
של הכוחות השתים במערכת המשיחית: משיח*בן־יוסף, 
משיח־בן־דוד ומשה. לאחרתה נדפס גם קטע המכיל את 
גילוייו הראשונים של ה״מגיד", על תאריכיהם. תורת הגאר 
לה שלו ותיאורי תולתת נשמת המשיח, כלולים גם בחיבותו 
"אדיר במרום" (וארשה, תרמ״ו) ו.,מאמר הגאולה" (מצורף 
ל״רעת תבונות", וארשה, תרמ״ט). 

בחוגים רחבים ביהדות המסרתית נתקדש רמח״ל בזכות 
חיבוריו ב מ ו ס ר ו ב ע י ו ן. הידוע והחשוב שבהם הוא ספר 
״מסילת ישתם״ (אמשטרדם, ח״ק) — אותו כתב באמסטת 
דאם — המדריך את הקורא לעליה הדרגתית במעלות ההח־ 
נהגות המוסתת, עד לדרגת תדז הקודש, ע״פ מאמרו של 
ר׳ פנחס בן לאיר (סוטה ט׳, ט״ו! ע״ז כ׳, ע״ב). הספר כחוב 
בצורה שיטתיודמופתית. מוסבר בי ערך כל מעלה, הדרכים 
להשגתה נמנות בקפדנות, והקורא מוזהר מפני מכשולים 
שונים שבדרך. מושגי קבלה אינם נכללים בספר, אולם 
היסוד הקבלי ניכר לעתים. הספד נדפס פעמים רבות, והוא 
אולי ספר המוסר רב־ההשפעה והנפוץ ביותר בתולדות ספרות 
ישראל. בישיבות תנועת המוסר (ע״ע) בליטא היה זה ספר־ 
לימוד עיקרי. 

בספרי־מוסר אחתם דן רסח״ל גם בשאלות תאולוגיות 
עקרוניות: תכלית הבריאה, שכד ועונש, סיועו של הצדיק 
לתיקונם של רשעים, עולם הבא וימות המשיח, ועוד, בצד 
דיונו בענייני התנהגות דחית יום־יומית. גישתו קבלית, אך 
היא מוסווה בלשון העיון הפילוסופי. כאלה הם ספריו: "דרך 
ה , " (אמשטרדם, תרנ״ו), "דעת תבונות" (וארשה, תרמ״ט), 
חיבורים שתרמו להשכחת המחלוקת סביבו. 

גם בספרות חיפה חשוב חלקו של רמח״ל. במשך 
כל ימי חייו כתב שירים, אולם רק חלקם נשתמר, וגם מאלה 
לא נדפס חבל. "ספר השירים" שלו (ירושלים, תש״ה) רובו 
שירים לעת־מצוא, המעידים על יכלחו הרבה, עושר דימוייו 
וגמישותו בשימושי הלשון. שיריו כתובים ברוח מסורת 
השירה העברית באיטליה, אשר ינקה מתור־הזהב בספרד 
ומהשירה האיטלקית בתקופת הרנסאנס ואחריה. מלבדם כתב 
גם שירים קבליים ומשיחיים, כקבוצת שיריו לליל הפסח, 
שהוא בעצמו פירשם על דרך הסוד (יחד עם "מאמר הגאד 
לח" שנזכר). פן כתב תפילות רבות, המשקפות את חוויותיו 



521 


לוצטו 


522 


הדתיוח־אישיות, וכנראה חיבר גם "ספר תהילים" חדש, ק״ן 
מזמוריו אשר נגנז. 

את עיקר פירסוסו בתחום הספחת היפה קנה ב 3 מחזותיו 
השיריים. את "מעשה שמשון" (מנסובה, תפ״ז) כתב בצעי¬ 
רותו, כהדגמה לספח החשוב בביקורת הספרות וברטוריקה׳ 
"לשון לימודים" (כנ״ל). הזדהותו העמוקה של רמח״ל עם 
גיבורו, הקשורה אולי גם בנימוקים משיחיים, מקנה ליצירה 
ערך שיח חשוב. בצעירותו כתב גם אח "מגדל־עז"(ליפסיא, 
1837 ), הגדול והחשוב במחזותיו. המחזה כתוב במתכונת 
הדרמות הפאסטוראליות האיטלקיות מאותה תקופה׳ אך 
העלילה משולבת במסגרת עבחת ויהודית במידה כזאת 
שיש הסובחם, כי אין היא אלא אלגוחה קבלית. השפעת 
המחזה בדורות הבאים היתה גדולה מאד, מחזהו האחרון, 
"לישחם תהלה" (אמשטרדם, תק״ג) נכתב באמסטרדאם 
והוא משקף, כנראה, את חוויותיו כנרדף. תכנו עלילת־ 
אהבים שיגרתית בנוסח המצוי הרבה באותה תקופה. 

כתביו הספחתיים השפיעו על הסוסחם העברים באי¬ 
טליה במאה ה 18 . מהם הגיעו אל ראשוני המשכילים העברים 
בגרמניה ונעשו מקור השפעה ומופת לחיקוי בשירה ובדרא־ 
מה. המשכילים קיבלו את רסח״ל כאחד מהם ולא זכרו אח 
ההאשמות בכישוף, במשיחיות ובשבתאות, מעשים שהיו 
שנואים עליהם לא פחות מאשר על רבני ונציה. 

כתבים בעלי אופי אישי. אוצר גחל של אגתת 
רמח״ל, וכן אגרות אליו ועליו, נדפס לאחחנה ("אגחת 
רמח״ל ובני דורו", תל־אביב, תרצ״ז), וע״י כך נתאפשרה 
עחכח רשימה ביבליוגראפית של יצירותיו ונפתח מקור 
נוסף להכרת תורתו. חיבור חשוב מסוג זה הוא גם ספרו 
"קנאת ה׳ צבאות", אשר נדפס בחלקו (קניגסברג, תרכ״ב), 
ובו הוא דוחה את ההאשמות עליו בנושא השבתאות! אך עם 
שלילתו את השבתאות שלילה גמורה וחריפה, לא שלל לחלר 
טין את תורת הקבלה שלה. 

מקומו של רמח״ל בתולדות הספחת העברית שנד במח¬ 
לוקת. יש שהציגוהו כפותח הספרות העבחת החדשה. אחרים 
חולקים על כך. עובדה היא כי רמח״ל קשור קשר אמיץ אל 
התופעות המרכזיות בתולדות ישראל במאה ה 18 , קבלת 
האר״י וההתעוררות המשיחית השבתאית, ועם זאת לא הת¬ 
רחק מעולם־התרבות הכללי והחילוני של זמנו. אולם בעוד 
שחכמים אחרים באיטליה, כר׳ עזחה מן האדמים (ע״ע) ור׳ 
יהודה אריה מודעה (ע״ע), הושפעו מהתרבות הכללית עד 
כדי נקיטת יחם ביקרתי אל תחומים שונים בתרבות העברית, 
לא נמצאה ביצירתו של רמח״ל כל סתירה ביניהם. רמח״ל 
הוא איש־האשכולות, שהקף התעניינותו וידיעותיו חורגים 
הרבה מגבולותיו של רב או חוקר בזמנו, ייחודו מתבלט בכך, 
ששלושת הזרמים הגדולים ביהדות של סוף המאה ה 18 , 
שעיצבו את דמותה במאה ה 19 כולה: החסידות, המתנגדות 
וההשכלה, הושפעו השפעה עמוקה מיצירתו: ההשכלה — 
מיציחתיו הדראמאתיוח, החסידים מתורת הקבלה שלו, 
והמתנגדים מכתביו במוסר ובעיון. 

י. אלמנצי, תולדות רסח״ל משאדובה (כרם חמד, ג׳), 
תקצ״ח! ש. גיגצבורג, רמח״ל ובני דורו 1 מבוא, תרצ״ז! 

ח. שירמן, המחזות של מ. ח. ל׳ (גליובות, כ״א), תש״ח 1 
ם. לחובר, על גבול הישן והחדש, 95-29 , תשי׳״א! ג. בך 
מנחם, כתבי דמח״ל, חשי״א! י, תשבי, יחסו של רמח״ל 
אל השבתאות (תרביץ, כ״ז), תשי״ח! הנ״ל, התסיסה המ¬ 
שיחית בחוגו של דמח״ל, לאורם של כתובה ושירים משי¬ 
חיים (ספר־יובל לי. בער), תשכ״א (כונסו בספרו: גתיבי 
אסונה ומינות, 203-169 , תשכ״ד)! מ, בניהו, ה״מגיד" של 


רמח״ל (ססונות, ח׳), תשכ״א! י. דוד, מעשה שמשון(מבוא 
למהדורתו), 7 ־ 22 , תשכ״ז 1 1 >* 0 ))! 1 ) 7/1 , 111£ נ 21 תו 0 . 8 

, 1931 ,״ 7 .// . 4 ! )ס 

מ. 

( 3 ) אפרים ( 1729 , סאן דניאלה — 1792 , לוזאן 
[שוויץ]), רופא ומשורר, על קורות חייו ידוע אך מעט. 
בן 13 יצא לפאחבה, למד שם רפואה ושהה בה עד 1751 . 
אחרי כן החל בנדודים, כרופא, בעח איטליה השונות, עד 
שהיגר ב 1763 לבחטניה ונתמנה לרופא בבית־החולים של 
הקהילה הפו׳רטוגאלית בלעדון. ב 1792 יצא משם בדרכו 
לאיטליה, אך מת בדרד. 

ב 1768 הוציא ל׳ בלונדון, ב 100 עותקים, קובץ בשם 
"אלה בני הנעוחם" (נדפס שוב בשם "קול השחל" [ברלין], 
תק״ן), שכלל את השיחם שכתב בהיותו עוד באיטליה. מ. 
לטחס (ע״ע) עשה לספר פרסום רב, הוציאו שוב ב 1839 , 
ועל־ידיו הגיע פרסומו לליטא, שם השפיעה שירתו של ל׳ 
על שירת האהבה של מיכה יוסף לבנזון (ע״ע) ויהודה ליב 
גורדו! (ע״ע). לפי השמועה הוסיף ל׳ לחבר שירים גם בלונ¬ 
דון, אלא שכתביו אבדו. שיחו המודפסים, 55 במספר, 
כוללים שיחם לכבוד חתן וכלה, קינות למת, שיח תהילה 
לגדולי־תורה, שיח הולדת ושיח מוסר. אולם החשובים בשי¬ 
חו הן סונטות האהבה שלו, שבהן הגיע לשלמות צורנית 
ולהבעה אינטימית של יחסו הקליל, הספקני והשובבני אל 
האשה, הדומה לזה של עמנואל החמי לפניו. ממים כתובה 
הסונטה ברוח סלחנית׳ פעמים בעוקצנות ופעמים בלהט 
אחטי. שירת האהבה של ל׳ מביעה חוויות מציאותיות אינ¬ 
דיווידואליות, וברך היה משום חידוש בליחקה העברית. ל׳ 
מתגלה גם כמשורר לאומי, הכואב את סבל עמו וחולם על 
גאולתו. בתש״ב יצאו לאור שיחו ע״י י. פיכמן. 

ס. לחובר, תולדות הספרות העברית החדשה, א׳, 108-106 , 
תרס״חז י, פיכמן, א. ל/ חייו ושירתו (שירי א. ל׳, ¥-אצ), 
תש״ב! ח. שירסן, קאנטאטה עברית מאת א. ל׳ (מחברות 
לספרות, ב׳), תש״ד! י. קלחגר, היסטוריה של הספרות 
העברית החדשה, א', 306-295 , תשי״ב 2 ! ס. נוה, חיקוי ומקור 
ב״שיר ידידות" לא. ל׳ (תרביץ, כ״ד), תשט״ו ז ח. חסיאל, 
להערכת שירתו של א. ל׳(סורא, ג , ), חשי״ז/ח, 

( 4 ) יצחק ( 1730 , סאן דניאלה — 1803 , שם), רופא 
ומשורר, אחיו של ( 3 ). הוא היה מהפעילים בעסקני קהילתו 
הקטנה, וב 1777 נסע לווינה להשתדל בפני השלטונות 
האוטטחים, שיתנו מקלט ליהודי עיח, לאחר שגורשו ממנה. 
בווינה נפגש עם גדול משוררי איטליה בדור ההוא, 
מטסטסיו (ע״ע) וע״פ בקשתו תירגם ל׳ לעבחת את שיח 
גד 1 ס< 1 ע 1.2 ("החיחת"). לאחר גירוש היהודים מסאן דניאלה 
נשאר ל׳ יחיד בעירו, אך ביקר לעתים קרובות בקהילות 
גוריציה, וחנה, פאדובה וטחסטה, והשתתף בחייהן הצי- 
בוחים. כל ימיו עסק במלאכת השיר, ואת שיריו כינס בספר 
"תולדות יצחק", שנשאר אחחו בכתב-יד (ר׳ ביבל׳). שירתו 
כתובה בחבה בצורת הסונטה, והיא כוללת שיחם לעוד 
מצוא, פואמה על חטאו של אדם הראשון, חיחת, שיח קודש 
ומוסר, וסאטירה על מנהגי קהילתו, "משניות סנדניאל", 
שנכתבה בלשון המשנה ואשר עליה הוסיף, בשנים מאוחחת, 
גם "גמרא" ו״תוספות". 

ד. אקרט-ס, וילנסקי(מהדירים), תולדות יצחק לר״י ל׳, עם 
אחרית דבר, תעו״ד. 

( 5 ) שמואל דוד [שד״ל] ( 1800 , טחסטה — 1865 , 
פאדובה), היסטוחון והוגה־דעות, פרשן המקרא, חוקר 



523 


לוצטו 


524 


ספתת, מחנך ומשורר, מאבות 
חבמת־ישראל (ע״ע, עט׳ 

410 ). אביו, חזקיה, שנולד 
בפאן־דניאלה, חנבר לטריס־ 

טה ב 78 ד 1 . היה חרט במקצו¬ 
עו, ובן נתעסק במכאניקה 
(לסי דברי שד״ל אף היה 
קרוב להמצאת מכונת הקי¬ 
טור). כבר בגיל רך הראה 
שד״ל נטיה יוצאת מהכלל 
ללימודים: בן 3 החל לבקר 
בביה״ס, כבן 8 חשב על כחי¬ 
בת פירוש חדש לספר איוב, 

ובגיל 13 הגיע להכרה, שני- 

שסואל דוד לוצאמו 

קוד המקרא מאוחר הרבה 
מימי עזרא. ב 1814 מתה אמו, והוא נאלץ לדאוג למשק הבית 
העני, אך המשיד כאוטודידאקט בלימודיו ביהדות, במדעי 
התח והטבע. בגיל 17 סייס את הש״ס, כשמות העיקרי 
במקצוע זה היה אביו, מותם חשובים אחרים היו: ר׳ רפאל 
בתך סגן־ה (ע״ע) ור׳ מרדכי יצחק קולוגיאה. שעותם בתל¬ 
מוד שמע כשנתיים גם מסי ר׳ אברהם אליעזר הלוי, רבה 
של טריסטה, אך לרגל חלוקי דעות, הפסיק את לימודיו 
אצלו. את פרנסתו מצא בשיעותם פרטיים, וכת שיוכל להת¬ 
מסר ללימודיו, סירב לקבל סמיכות לרבנות, שהיתה עשרה 
להבטיח לו פתסה מכובדת. כבר בנעוריו שלח ידו בשירה, 
בעבתת ובאיטלקית, ובהיותו בן 21 תירגם את סידור התפי¬ 
לה לאיטלקית. ב 1828 נשא לאשה את בתו של מורו רפאל 
ברוך סגרה, ובאותה שנה נתמנה, בהמלצתו של י. ש. 
רג׳יז (ע״ע), לפתפסוד בבית־המדדש לרבנים בפאזלבה 
(ע״ע בתי-מדרש לרבנים, עמ׳ 985 ). מאז התמסר ל׳ כליל 
ללימודי היהדות ובזכותו יצא לבית-המדרש בפאדובד. שם 
למרחוק. עם זאת נמצאה פרנסתו בקושי וגם פקדוהו אסונות 
רבים. אשתו מתה עליו ב 1841 , ולאחר שנשא את אחותה, 
מתו עליו 2 בנות ו 3 בנים, ביניהם בכורו־אהובו אוהב־גר 
(ר׳ להלן, [ 16 ). 

שד״ל עסק כמעט בכל ענפי חכמת ישראל, ובכמה מהם 


היה ממניחי־היסוד. הוא עמד בקשרי מכתבים עם רוב חכמי 
ישראל בגי־זמנו באיטליה ובאירופה כולה, ואיגרותיו 
שנאספו ב 3 כרכים גדולים, רובן בעברית, הן אתר בלום 
של ידיעות בתחומים רבים של חכמת ישראל. בדברים רבים 
היו דעותיו שונות מאלו של בני־דורו. הוא עצמו חש בזה 
וקיווה, כי בני התרות הבאים יבינוהו(ד מכתבו אל שז״ח 
האלברשטאם, אגרות שתל, עמ׳ 1395 ). בל חייו חיפש את 
שביל־הזהב שבין המחקר המדעי האובייקטיווי והאמונה בה׳ 
ובתורתו, ובחיפושיו אחר האמת לא נרתע מן השימוש בבי¬ 
טויים קשים, אף אם הסבו לו אי-נעימות. 

ברוח דבריו של מנדלסזון (ע״ע), סבור היה שתל כי 
אמונת היהתת אינה בעיקרה מערכת של תגמות אמוניות, 
כי־אם חוקים ומשפטים. תורת ישראל מיוסדת על האמונה 
בהשגחת-ה׳, בשכר ועונש ובבחירת ישראל, ומצוותיה מכוו¬ 
נות לקיום העם. תורת משה לא באה ללמד עקרונות אמונה, 
כי אליהם הגיעו כבר אברהם ושאר האבות בעצמם, ואת 
אמונתם נטעו בלב צאצאיהם > משה לימד מפי הגבורה מצוות 
מעשיות המכוונות לשמר ולקיים לנצח אותם עקרונות־אסונה׳ 


עם היהסך משפחת האבות המצומצמת לאומה גדולה. לדעת 
שד״ל פעלו שני יסודות בתרבות העולם — היוונות והיהדות. 
הראשונה נתנה לעולם את "הפילוסופיה, האמנויות, המדעים, 
התפתחות ההכרה, הסדר, אהבת היפה והגראנדיוזי, והמוסר 
השכלי המחושב", היהדות העניקה לעולם את "הדת, מוסר 
הלב חסר-האנוכיות, אהבת הטוב". 

שד״ל שלל עיונים מטאפיסיים ועיסוק־יתר בפילוסופיה, 
בהנחה כי "מה שאינו תחת החושים לא יפול כמו כן תחת 
המחקר". בכלל דאה שד״ל כפילוסופיה יסוד שלילי, העשוי 
להזיק לאמונה החסימה. על רקע זה מותח שד״ל ביקורת 
על הרמב״ם והראב״ע, ובייחוד על שפינתה, ולעומתם הוא 
משבח יוצרים שינקו מרוחה המקורית של היהדות, כר׳ 
יהודה הלד ורש״י. בקבלה לא ראה שד״ל תופעה יהודית 
מקורית כלל ("מכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר 
הזהר", תדי״ב)! דעתו הביקרתית על הקבלה, וגם על החסי¬ 
דות, באה לידי ביטד בהתכתבות הפולמוסית בינו לבין 
אליהו בן־אמחג (ע״ע), שהיה צעיר ממנו בשנים. 

אף בי האמין בתורה מן השמים, ניגש שד״ל לחקירתה 
ברוח של ביקורת חפשית ומתוך עמדה מדעית. החידוש 
שבעבודתו ועיקר ערכה היה בעצם העמדת הבעיות על 
הפרק ובשימוש בתגליות המדעיות של ימיו לשם מציאת 
פתרונן. שד״ל היה הראשון מבין הפרשנים המודרניים שנתך 
משקל מלא לחומר הנמצא בספרות חז״ל. כמו־כן השתמש 
למכביר בעבודותיהם של פרשנים מאומות העולם. ביחס 
לתורה היה סבור כי נתוני המסורת התאמתו והיא חיבור 
אחיד, שיצא במות שהוא מתחת ידו של משה רבנו. כן הגן 
שד״ל על אחדותו של ספר ישעיה (ע״ע), אך הוא שלל את 
הדעה המסרתית, כי ספר קהלת נכתב ע״י שלמה המלך, 
וייחם אותו לימי בית שני. לבמה מקומות במקרא הציע 
תיקוני נוסח. במחקריו הסתמך על שפות שמיות אחרות, 
וידיעותיו היסודיות בשפה הסורית היו לו לעזר רב בעבודתו 
על תרגום אוגקלוס ("אוהב גר", תק״ץ). חקר גם את שפת 
השומרונים. מטרתו בפירושיו העבריים היחה הבנת פשטם 
של המקראות! כת לקרב את בני תת למקרא, שקד שד״ל 
על תרגומו לאיטלקית, ואף הספיק לפרסם את תרגומו לחומש 
ולהפטדות, לספת יהושע, שופטים, ישעיה ואיוב, וכן לחלק 
ניכר מספת ירמיה, יחזקאל, הושע ותהילים. אחת מותו 
השלימו תלמידיו את מפעלו. תרגומיו הם מופת לתיקנות 
ולנאמנות לתח המקור ולפרטיו, ואף כי צורתם התיישנה 
במקצת, שימשו הם יסוד לתרגום היהודי החדש שנתפרסם 
באחרונה (טותנו׳ תש״ך—תשכ״ז). 

ספתו של שד״ל על הדקתק העברי והארמי קידמו בהרבה 
את המחקר בתחום זה, הגם שלחלק ממסקנותיו אין עוד 
ערך רב, לאור ההתקדמות בחקר השפות של המזרח הקדום. 
אהבתו לשפה העבתת באד. על ביטויה בעיקר בפעולתו 
הענפה לגילד שירת יה״ב ופרסומה, ע״י איסוף ב״י עתיקים 
ודפוסים נדירים, ההדרתם והוצאתם לאור. הוא היה בץ 
מייסדי חברת "מקיצי נרדמים" (ע״ע), ובמסגרת פעולתו 
בחברה זו התחיל ב 1864 בפרסום הדיואן של ר׳ יהודה חלד 
(ע״ע, עמ ׳ 195 ), לאחר שכבר פרסם לפני כן חלקים ממנו. 
מחקריו במקצוע זה מצאו את סיכומם במבואו למחזור האי¬ 
טלקי (ד להלן), ובחלק ב׳ של ״נחלת שד״ל״ ( 1880 ). שד״ל 
שאף לחדש את נעורי השפה העברית, והפרוזה שלו היא 
מופתית מבחינת הביטוי וצלילות המחשבה, ואפשר לראות 



525 


לוצמזי 


526 


בה את ראשית הפרחה המדעית העברית. בעוד שכתביו 
האיטלקיים נראים היום כבדים ומיושנים׳ נקראת העברית 
שלו בקלות. שיריו העבריים, אף שאין השראתם הפיוטית 
נשגבה ביותר, מצטיינים גם הם בצחות הלשון ובעדינות 
הרגש. בקנאותו לעברית דחה כל הצעה לפרסם את פירושו 
לישעיה בגרמנית, מחשש שמא יפריע הדבר את תכניתו לפר¬ 
סמו בעברית. העברית היתה שפת ההוראה בביהמ״ד לרבנים 
שבראשו עמד, ושפת השיחה בינו לתלמידיו. 

שד״ל התעניין גם בבעיות האקטואליות של זמנו. בהיותו 
נתין הקיסרות האוסטררהתגארית היה נאמן לחוקיה, ואף 
כי צידד בזכות שחתרה של איטליה, לא גילה אותה הת¬ 
להבות לרעיון זה שאיפיינה את מרבית בני־דורו היהודים. 
הוא היה בדעה, כי האמנציפאציה לא תפתור את בעיות עם 
ישראל, ודגל בטיפוח התודעה הלאומית יחד עם הדגשת 
רעיונות היסוד של היהדות. הוא היה מקפיד על שמירת 
המסורת, ואף הסיף ליד במלים בוטות באיגרותיו למלומדים 
שונים והתנגד לתנועת הרפורמה. הוא ציפה שיהודים יעלו 
לא״י, יתרחקו שם משיטת החלקה (ע״ע) ומ״הבטלה הקדר 
שה", ויתססרו לחקלאות במסגרת חברה חדשה, שתישען על 
משפט התורה ותהיה למופת לשאר האומות. 

שד״ל העמיד שורה שלמה של תלמידים, ששימשו במנ¬ 
היגים רוחניים לקהילות איטליה במחצית השניה של המאה 
ה 19 . עם תלמידיו נמנו, מלבד בנו בכורו אוהב־גר (ר׳ 
להלן), מרדכי מורטרא, הלל דלה טורה (ע״ע), אהוד לולי, 
ואחרים. 

עיקר פירסומו של שד״ל לתרות במפעלו הספרותי 
העצום, בכל תחומי חכמת ישראל. להלן רשימת ספריו, לפי 
הסדר הכרונולוגי של הופעתם הראשונה. בעברית: סידור 
תפילה בנוסח אשכנז, עם תרגום איטלקי ( 1821 — 1829 )* 
״כינור נעים״ — אוסף שירים, א'—ב׳ ( 1825 — 1879 )! "סי¬ 
דור תפילה בנוסח איסליאני, עם תרגום איטלקי", א^ב׳ 
( 1829 )! ״אוהב גר״ — פירוש על תרגום אונקלום (תק״ץ)! 
״אבני זכרוך (עם יוסף אלמנצי [ע״ע] — על 76 מצבות 
שבטולדו (תר״א)! ״המשתדל״ — באורים לתורה ( 1847 ) 1 
״בית האוצר״, א׳—ג׳ — מסות על השפה העברית (תר״ז— 
תרמ״ט)! "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר" 
(תרי״ב)! "ספר ישעיה, מתורגם איטלקית ומפורש עברית" 
( 1855-67 )! "מבוא למחזור כמנהג בבי רומא" (תרט״ז! וו" 
ביבל׳>! "מאמר ביסודי דקדוק לה״ק" (תרכ״ח)! "חמישה 
חומשי תורה מתורגמים איטלקית ומפורשים עברית, עם 
הקדמה איטלקית" (תרל״א—תרל״ו)! "פירושי שד״ל על 
ירמיה, יחזקאל, משלי ואיוב״ (תרל״ו)! ״יסודי התורה״ — 
על עיקרי היהדות ( 1880 )! ״נחלת שד״ל״! א׳ — לוח הגאר 
נים והרבנים הקדמונים! ב׳—ג׳ — לוח הפייטנים (מתור: 
״אוצר טוב״, 1878 — 1883 )! ״אגרות שד״ל״, א^-ט׳, תרמ״ב— 
תרנ״ד! ״יד יוסף״ — קטלוג ספריית יוסף אלמנצי, תרכ״ד. 

!לועזית 1 138100313 031103 ) 301 ־ 81 1103 1 >£ 01680111601 ■!? 

61113163 110803 16113 ! ("מבוא לדקדוק הגיתי של השפה 
העברית״). 1836 (תורגם לאנגלית ע״י 19101315 . 5 , 1896 ) 1 
1110511310 10 מ 1315 >!! 01 11 (״היהדות ופירושה״), 1848 ! 
566011 6011 ) 1 £61 61113160 13110 ) 03160 (״לוח עברי ל 2000 
שנה״), 1849 ! 01831122310 ׳! 6 ל< 0101 11 > 11 1,11110 ("תרגום 
0 פר איוב״), 1853 1 61113163 110803 16113 > 013101031163 
(״דקדוק השפה העברית״), 1853 ! -סז* ; 381 ... 1560151 ( 1 


151361111 16011 > (״הרצאות...לסטודנטים יהודיים״), 1857 — 
1870 ! ס 0183112231 )! : £1:3101 !££ 60116 601316060 ? 11 ("תר¬ 
גום החומש וההפטרות״), 1858 — 1860 ! 6010813 ! 11 > 1x21001 
15136111163 001316 ! ("הרצאות על התאולוגיה המוסרית 
היהודית״), 1862 (עבר׳ א. ד. ליבערמאן, צדקה ומשפט, 
תרכ״ז! גרמנית: 1864 ! פולנית — 1893 )! 11 > 1x21001 
15136111163 1081031163 > 6010813 ! ("הרצאות בתאולוגיה דוג־ 
מאתית יהודית״), 1863 ! 161 > £16016011 813x0013116311 
1100656 ( 1131 1100 > 1 מ 3111 ) 11316110 > 161 > 6 1100 ( 11 ( 1 6311160 
("יסודות הדקדוק של הארמית המקראית ושל הדיאלקס של 
התלמוד הבבלי״), 1865 (החלק על לשון התלמוד הבבלי 
תורגם לעברית ע״י ח. צ. לעתעד, תר״ם. כן תורגם הספר, 
על שגי חלקיו, לגרמנית [ 1873 ] ולאנגליה [ 1876 ])! 1,3 
, 600110031011 6 .£ . 0 . 5 13 > 01831122313 ■! , 13 ( 1 ( 811 53013 
(״התנ״ך מתורגם ע״י שד״ל וממשיכיו״), 1 -^ 1868,1 — 1875 ! 
3£3 > 108 ( 01 > 11 \, (״אוטוביוגראפיה״), 1882 ! 6 ( 1 161 > 00610 
80551 (״יצירותיו של דה רוסי״ — רשימה ביבליוגראפית), 
1857 . 

מלבד כל אלה פירסם שד״ל למעלה מ 300 מאמרים ביותר 
מ 30 כ״ע בעברית ובלועזית. 

בעריכתו יצאו הספרים הבאים: "הפלאה שבערכין", 
לישעיה פיק־ברלץ(ע״ע),( 1830 — 1859 )! "סדר תנאים ואמו¬ 
ראים", ע״ם כ״י (תקצ״ט): ״בתולת בת יהודה״ — ליקוטי 
שירים מדיואן ר׳ יהודה הלוי. ת״ר! "דיואן ר׳ יהודה הלוי" 
( 1864 )! ״טל אותת״ — לקט 81 פיוטים ( 1881 ). 

י. ל׳, רשימת מאמרי שד״ל ז"ל הנםוצים במכתבי העתים 
ובספרים שונים, 1881 ! י. ח. קסמליוני, יד שד״ל. 1895 ! 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ב׳, 
127-47 , תשי״ב 2 ! ש, בארון, שד״ל והסהפכה בשנות 
התד״ח-ס (ספר אסף), תשי״ג! ש. רוססובסקי־הלסרמ, ש. 

ד. ל' (שד״ל) והתנגדותו לר׳ משה בן מימון, חשי״ר! א. א. 
אורבד, ש. ד. ל׳(בתוו: "חברת מקיצי נרדמים* תרכ׳ידי— 
תשכ״ד), תשכ״ד! א. רופא, דדכז הפדשנית של שד*ל 
(דעות, ל״א), תשכ״ו! ד. גולדשמיס [מהדיר], ש. ד. ל׳, 
מבוא למחזור בני רומא, תשכ״ו! מ, הרטום (מתרגם), שד״ל, 
מבוא לתורה (בית מקרא, ל״ג), תשכ״ח! הנ״ל, פרקים 
במשנתו של שד׳־ל, תשכ״ח! זט£ ¥6163x8 <101 ¥6161x6 
613 ,.£ .(£ . 5 , 1<1 138 10 £)611156(11(11x1 ז 1 > . 00506 38150116 [ 
, £1110860 . 1 , 1900 ,) 111111:1412 ) 0 11 ) 11:1 ) 1<6/5 2 1111x4 ^מ 7686 > 
; 1900 ,( 44 ,ןז 3¥ ) 61 ) }( 1111 \ 1 )< £11 1111 1% ז 4 ו 11 !>ו$ 1/1 . 0 . 5 

1 201161, // !>(1-1040 1141X1X0 4(11( 1/4141 41 $ 0. £. (1125- 

£ .<£ . 5 ,ז 1 ז 0 )ז\/ . 5 £ , 1933 ,( ¥111 , 11181361 > 1116115116 568113 

0141X11X4111(0, )401020 6 1(11(11110 ( 16 .), ¥.00101111x1, 11 44- 
114X114101141 £ 6 £(!101>102(2)> 1X101110 4411 1 1(41?1>4110 (16 , X- 
11161 111 5611111 ) 141 ) 0 ? ,״ 0.1 5 , 165 ) £3 .ם ; 1934 ,( 1 מ X0113 
81 5. >43£056 .££ א ; 1956 ,(ז 6 ץ x61001)1, £,'5 £1114(0 ? 1)14110- 
102X44 1711(1?1(1<141011 0/ ]11401:111, 1965; 1/(1 ?111X0 661116■ 
*41110 4(110 ^010?01141 41 5. 0. £. (£3 £35568X3 616X5116 
8. 151361, XXX^^), 1966. 

מ. ע. ה. 

( 6 ) אוהב ג ר — 11055600 ? — ( 1829 , טוץםמה — 
1854 , פאדובה), חוקר יהודי, בנו של שד״ל. הוא למד בביהמ״ד 
לרבנים בפאדובה, וכבן 15 כבר עסק בפיענוח כתובות בבית- 
הקברות היהודי העתיק שם (הכתובות נתפרסמו, בחלקן, 
אחרי מותו, בידי אביו [״כוכבי יצחק״, 1851,15 < 1865,32 ]). 
כבן 20 נודע כאחד הבלשנים־המזרחנים החשובים. זמן מה 
עשה ל' בפאריס. מן המחקרים שהספיק לפרסם בימי־חייו 
הקצרים 116006 ץ 355 130£116 13 16 > 5308611115106 1x5 ("הסאנ־ 
סקריטיזמים של השפה האשורית״), 1849 ! 165 5111 165 >! £11 

¥30 < 130 > 13013 ) , 011$ ^ 6156 ? 16 > 160065 !ץ 355 0005 ( 1050111 

נ> 3 < 531 ! 010 !! 6 ("מחקרים על הכתובות האשוריות של פרס- 
פוליס, חאמאדאן, ואן וחורסאבאד״), 1850 ! ! 50 106 ! 0 א 



527 


לוצטו—לוצק 


528 


>בו 0 )נ} 5113 0 נ 11 131 > 13$ ? ) 0115011 ( גזסלא/ ("הערה על דוסדאי 
אבן שפרוט"), 11852 16 ת 551 ץ( 1 ^' 1 > 5 ) 111 ( 165 ! 511 6 > 161001 ![ 
1135 ־ 313 ? 0 ס ("חיבור על היהודים החבשים או הפלשים"), 
1851 — 1854 . 

. 1926 ,) 7 * 11 *> 7 ז 21 * 1 ׳*>׳**£?>// 211011 >}! י 15 גז 10 \ 5 

ד. ק. 

( 7 ) ג׳ י נ 1 — 000 — ( 1878 , פאז־ובה — 1964 , ונציה), 
היסטורית איטלקי, יהודי. מגדולי ההיסטוריונים של המאה 
ה 20 . הוא היה ב 1910 — 1920 פרופסור באוניברסיטת באדי, 
ב 1921 — במריסטה, ומ 1922 בוונציה. ל׳ נחשב למייסד האס¬ 
כולה ההיסטורית הכלכלית באיטליה ומורה דגול של חכמיה 
בימינו. הוא פירסם ספרים על תולדות הכלכלה באירופה ביה״ב 
ובעת החדשה, ביניהם: ׳ 0311 : 1 , 010 ז 6 רוז 1 ח 60 161 > 13 ־ 5101 
0 ) 1035011060 ) 31 3011011113 (״תולדות הסחר, 1 : התקופה 
העתיקה והרנסאנס״), 1914 < 613 ׳ 1611 > 00000111103 13 ) 0 ) 5 
63 ת 3 )ס<ע 601 ) 0 סס 6 03 ) 16 >סח!("היסטוריה כלכלית של התקר 
סה החדשה ושל ימינו״), 11-1 , 1932 — 1948 . מספרו 13 ־ 5101 
0 ׳\ 1106 > 110 ) 11 6 3011011113 '? . 11:3113 '!> 60000111103 ("היסטר 

ריה כלכלית של איטליה. התקופה העתיקה ויה״ב") יצא 
רק הכרך הראשון ב 1949 . במיוחד עסק ל׳ בהיסטוריה הכל¬ 
כלית של רפובליקת ונציה. ספת על כלכלתה במאות 11 — 16 : 

360010 ^¥ 13 6000001103 (!1 ¥606213, 01311' X^ 31 X ־ 5101 

( 1961 ), נחשב ליצירת סופת. הוא עסק גם בתולדות היהודים 
באיטליה וסירסם בנושא זה מחקרים, שבהם דך גם על 
פעילותם הכלכלית בוונציה ובמקומות אחרים. ל׳ היה פעיל 
במוסדות יהודיים וציוניים, ופירסם מאמרים אחדים על 
כלכלת ישראל ועל התנועה השיתופית בה. בשל נטייתו 
לסוציאליזם נרדף ל׳ בתקופת השלטה הפאשיסטי. בזמן 
מלה״ע 11 ׳ כשגברו הרדיפות, הוסתר ע״י ידידו והמשיך את 
עבודתו בשם בדוי. כחוקר והיסטוריון של הכלכלה זכה 
ל׳ להערכה בינלאומית. רשימה של כתביו נתפרסמה בכה״ע 

( 11 ־ 1 . 350 ) 103 (1/01. X£^X ־ 01 ) 5 3 ) 15 /י 1 ) 3 ׳! 110 א, 1965 . 

ד. ק. 

( 8 ) פ ד ר י ק ו — 66161:100 ? — ( 1900 , רומא — 1961 , 
רמות־השבים), ציוני, חוקר יהדות איטליה, מצאצאי ענף 
סאן דניאלה של משפחת ל/ עסק באיסוף, רישום וצילום 
של חפצי אמנות יהודיים ועדויות היסטוריות על חיי היהד 
דים באיטליה׳ ובמיוחד במחח ונטו. בנושאים אלה פירסם 
מחקרים אחדים, וספר בשם - 111 ס 616113 10110116 ־ 30110 ת 0 ז 0 
11111 )? 6161 0301616 61 <11 53X1 ־ £111 616811 3 ) 51 ־ 61 ׳! ("כרוניקות 
היסטוריות של קהילת היהודים מסאן דניאלה״), 1964 . היה 
פעיל בתנועה הציונית באיטליה, וב 1935 עלה לא״י בסירה 
פרטית, בכוונה לתרום לפיתוח ענף הדיג בארן. התיישב 
ברמוודהשבים, עבד בחקלאות והמשיך לטפח את מחקריו 
ההיסטוריים. ב 1962 יצא ברומא ספר זכרון: - 6 ק 5 ¥0111016 

11 > 13 ) 016010 10 [ 361 ) 15 011 1605116 !! 3556803 ? 13 611 ] 01316 

״ 1 .?. 

ד■ ק• 

לוצכד, לואיג׳י — 1 )) 23 ׳ £113 £0181 — ( 1841 — 1927 ), 
מדינאי, כלכלן וסופר איטלקי, יהודי. ל׳ נולד בוונ¬ 
ציה למשפחה אמידה. בצעירותו אירגן אגודה לעזרה הדדית 
בקרב הגונדולירים (משיטי הסירות) בעית. השלטונות 
האוסטריים גרשוהו באשמת "מהפכנות". הוא עבר למילאנו 
ונהיה שם מרצה לכלכלה ( 1863 ) וב 1866 נתמנה לפרופסור 


לחוקה בפאזלבה, ב 1894 —ב־ 

פרוג׳ה ומ 1898 ברומא. ל׳ ראה 
בצותת השונות של קואופרא־ 

ציה. חסכון עממי ותחיקה סוציא¬ 
לית פתרון לבעיות החברתיות 
של תקופתו. הוא פירסם ספרים 
ומאמרים מרובים על כך, ופעל 
למעשה ביסוד באנקים עממיים 
ובעידוד קואופראציה צרכנית. 

ב 1869 נתמנה ל׳ למנכ״ל 
משרד החקלאות, התעשיה וה¬ 
מסחר. ב 1871 נבחר לפארלאמנט האיטלקי, שבו היה עד 
1921 ציר בבית-הגבחרים ואח״כ סנאטור. בשנות 1891 — 
1910 היה ל׳ חמש פעמים שר האוצר, ובתפקידו זה פעל 
לאיזון התקציב ולהורדתה של מעמסת הריבית(ע״ע איטליה, 
עמ׳ 750 ) שאיפשרה להגדיל את ההשקעות בשירותים שתים. 
ב 1910 — 1911 היה ראש-הממשלה. הוא פעל להידוק הקשרים 
עם צרפת ועם ארצות לא סיניות אחרות, וכן יזם חוקים 
סוציאליים שונים — להגנת האשד, העובדת, עבודת ילדים, 
פיצויים לתאתות עבודה, ביסוח זקנה ועוד. 

בצעירותו קיבל ל׳ חינוך עברי, אך מרבית חייו לא גילה 
עניין ביהדותו. עם זאת התגאה במוצאו ופעל הרבה להגנת 
היהודים הנרדפים ברומניה ובפולניה ובשגותיו האחרתות 
גילה עניין רב בהתיישבות העובדת באח־־ישראל ובאתי- 
ניברסיטה העברית. הוא הרבה לעסוק בדתות השונות וכתב 
כמה ספרים בנושא זה. ב 1952 נתפרסמה אסופת ספריו, 

1¥ ־ 1 ,.£ .£ 11 > 6 ) 6 ק 0 . . 1928 ,״£ 1 ,ע 1 )ש 8 ¥ 

א. לי. 

לוצץ ( £600106 ), חומצה ס אמינו איזרקאסרונית. אחת 
החומצות האמיניות ההכרחיות לגוף האדם (ע״ע 
אמיניות, המצות, עט׳ 973 , וסבלה עם׳ 967/8 ). ל׳ שייכת 
לקבוצת החומצות החד־אמיגיות חד־קארבוכסיליות. הנקודה 
האיזואלקטרית שלה 6.04 ומטיטותה במים קטנה — 
תכונה המאפשרת להפרידה מתוך תערובת עם חומצות אמי- 
ניות אחתת שרובן מסיסות יותר. מסיקים ל/ בדרך־כלל, 
מהמוגלובין של סוסים או מגלובולין החלב, בהם היא מצויה 
בכמויות גדולות יחסית. 

ל׳ התגלתה לראשונה בחלבון הגבינה ב 1818 ע״י סרוסט 
(ע״ע), אולם רק בשנת 1891 התברר סבנה המדוייק. סרטי 
הביוסינתזה של ל׳ ידועים כיום רק בכמה מיקרואורגניזמים. 
נוסף לתפקידה בבניין חלבונים, חשובה ל׳ בכך שהיא חומצת 
אמינו קטוגנית, כלומר פירוקה ברקמות מביא ליצירת גופים 
קטוניים (ע״ע) ולא ליצירת גלוקוזה. ליקוי תורשתי מסוכן 
ונדיר, הקשור במטאכוליזם של ל' ושל חומצות אמינו קטר 
גניות אחרות — ואלין ואיזו׳לוצין, מתבטא בחוסר יכולת 
לנצלן במטאבוליזם וגורם לניוון גופני ושכלי, ובסופו של 
דבר למוות. לתוצרי פירוקה של ל' יש חשיבות גם בביר 
סינתזה של כולסטרול (ע״ע). 

לוצי?ךץ - אציפרזה, ע״ע לומיניסצנציה 
'ביולמית. 

לויצק (רוס׳ 0 שץ\,, פולג׳ £11010 ), עיר בבריה״ט, בצפון- 
מערב אוקראינה׳ 140 ק״מ סצפוו־מזרח ללבוב! 

בירת פלך ואלין (ע״ע)! 72,000 תוש׳ ( 1964 ). יושבת על 





529 


לוצק — לוצקי, אזזרן 


530 


הבהר סטיר, בגובה 180 מ' כמל פני הים, בשוליו הדרומיים 
של מישור ביצתי. ל' היא מרכז תעשיה, תחבורה ומנהל. 
התעשיה עוסקת בעיבוד תוצרת חקלאית ובייצור שימורים, 
אלכוהול, משקאות חריפים, המרי בניין, מוצרי עץ, מוצרי 
עור, מכונות חקלאיות ועוד. בל' עובר הכביש הראשי מוואר¬ 
שה לקיוב, והיא מרכז לספנות בנהר מסיר. 

ל' היא מהערים העתיקות ברוסיה. היא נזכרת במסמכים 
מהמאה ה 11 בשם לוצ׳סק והיתה בירת בסיכות. ב 1336 
כבשוה הליטאים, ועם איחוד ליטא־פולניה ( 1569 ) עברה 
לממלכה המאוחדת. במלחמות שבין רוסיה לפולניה במחצית 
השביה של המאה ה 16 , בהרגו כ 40,000 מתושבי העיר, והיא 
ירדח מגדולתה. בחלוקה השלישית של פולניה ( 1795 ) עברה 
לידי רוסיה. ב 1920 — 1939 נכללה בתחומי פולניה. ב 1939 
סופחה עם אוקראינה המערבית לבריה״מ, ולידה חזרה 
ב 1944 לאתר 3 שנות כבוש גרמני. בעיר שרידי חומות 
מהמאה ה 14 ומצודה מהמאה ה 16 . על שם ל׳ בקראים קרבות 
גדולים שנערכו בסביבתה ב 1916 בין צבאות רוסיה לצבאות 
אוסטריה וגרמניה (ע״ע ברוסילוב, עמ ׳ 553 ). מ. בר. 

יהודי ל' (לויצק בפיהם) נזכרים לראשונה ב 1388 , 
בכתב הקיום של יהודי ליטא. נראה שתחילה ישבו בכפר 
הסמוך ז׳ידיצ׳ין — שעל קיומו ידוע עוד במאה ה 13 — וגם 
שמו מרמז על כך. במאה ה 15 עסקו יהודי ל , במסתר, בחכירת 
מכסים ובהלוואות, אך עשרם אבד בעת הגירוש הזמני של 
יהודי ליטא ( 1495 — 1503 ). ב 1507 קיבלו יהודי ל׳ כתב-קיום 
מהמלך זיגמונט 1 , שאושר שוב ב 1568 וב 1588 , והוא שעמד 
להם בפני שרירות האצילים והעירוניים בענייני מסים והגב¬ 
לות במסחר. בסוף המאה ה 16 הוקם בל' כסא רבבות, 1 ב 1600 
העניק זיגמונט 111 לקהילה זכויות אוטונומיות בתחומי הרר 
בע היהודי, קרקע לבית־כנסת, וב 1626 — גם רשיון לבנות 
אותו באבן ובלבנים, למרות מחאת העיר והכנסיה. הותנה 
שהבניין ישמש כעמדת הגנה ויצוייד ע״י הקהלה בתותח 
ובצוות הפעלה. ביכ״ב זה, שנחנך ב 1628 , היה מהגדולים 
והמפוארים מסוגו בפולין. משבר ממושך עבר על ל , בגזרות 
ת״ח/ט ( 1648/9 ) וב 1677/9 נמנו בה 193 יהודים. אעם״כ היה 
רבה של ל׳ בשנים 1680 — 1684 מראשי ועד הארצות. אט אט 
התאוששה הקהילה וב 1765 היו בל', ע״פ השערה מבוססת, 
כ 1,500 איש. ב 1802 עלה מספרם ל 1,975 (כ 61% מכלל 
האוכלוסיה), ב 1897 — 9,175 (כ 71% ), ב 1931 — 17,366 
(כ 49% ), וב 1939 — 19,000 (כ 46% ). 

בל׳ היתר. עדה קראית שמנתה ב 1552 27 בתים, לעומת 
33 בתים יהודיים. ב 1926 מבתה קהילתם 50 נפש בלבד. 
מחכמיהם יש לציין את הידועים בשם לוצקי(ע״ע), וכן את 
מרדכי סולטבסקי ואברהם פירקוביץ. 



לוצק: בית־הרנסת הסכוצר בלוצק טצד טורח. נבנה כ 1626 


בין שתי מלה״ע קיימה הקהילה רשת מסועפת של מו¬ 
סדות חינוך ותרבות, עזרה סוציאלית וקואופרציה כללית. 
בשנים 1928 — 1938 הופיע בל' שבחיה יידי בשם "וואלינער 
פרעסע״! היו בה קרוב ל 50 בתכ״ב וכן בתי מדרשות של 
אדמר׳רים מקומיים. — רבה האחדה של ל׳ היה זלמן סורוצ- 
קין (ע״ע). בפרוץ מלה״ע 11 הגיעו לל׳, שהיתה בתחום 
הסיפוח הסובייטי, אלפי פליטים יהודיים מאיזורי הכיבוש 
הגרמני. רובם הוגלו למזרח הרחוק, לאחר שדחו את קבלת 
הנתינות הסובייטית, ביולי 1940 . לאחד נפילת ל׳ בידי הגר¬ 
מנים (יוני 1941 ), נעצרו כ 5,000 יהודים והוצאו להורג! 
17,000 היהודים האחדים נכלאו בגטו והושמדו ביולי 1942 . 
כ 500 בעלי מקצוע שהושארו בחיים, נפלו בהתקוממות 
נואשת בדצמבר 1942 . 

נ. שרון (שטרכמן) (עודך), ספר לי, תשכ״א! - 35111 ׳^ . 8 

! ;׳׳ 01 ) 10101 סו ׳))!!סי{ 0 > 1 >) 11 ס 401 ץ 2 010 ( 1.1141 , 1 . 1 ! 

01100 ? ס! 3 )(! 111010 !•£ : 1011 ! . 1-113 ,ת; 5216 מ 0 ז 8 . 5 ; 1930 ,}()ן 
1963 , 1 <זץוזח 0 ןס 1 } 1 ץ: 11 >) 11 <ז סו 

א. ל. ק, 

לוצקי, אהרן ( 1894 , דימידובקה [ליד לוצק] — 1957 , 
ניריורק), כנויו הספרותי של אהרן צוקר, משורר 
יידי. כבר בילדותו גילה נטיח לנגינה המר ועזב את לימודיו 
בחדר בגיל 12 , כדי ללמוד חזנות בעיר לוצק. אולם עקב 
התנגדותו של אביו נאלץ ל׳ לזנוח את החזנות והמשיך 
בלימודי-קודש בישיבה עד גיל 21 . בגיל 14 התחיל לכתוב 
שירים ביידית בעידודו של י. ל, פרץ, שהשתדל לקרבו. 
בשבת 1914 , זמן קצר אחרי פטירת הוריו, היגר ל׳ לניריורק 
ושם פירסם בשנת 1917 בעתה "יידישער טאגעבלאט" את 
שירו הראשון בשם "איידער אזוי לעבן בעסער שוין דער 
טויט" ("במקום חיים כאלה טוב יותר המוות"). השיר הזה 
פתח לפניו את דפי העתה "פארווערסס", שבו פירסם את 
שידיו בהשתמשו בפעם הראשונה בכנוי הספרותי "א. לוצקי". 
בשלהי מלה״ע ], התגייס ל׳ לחיל־המשלוח האמריקאי ונלחם 
בשדות הקרב של ודדן. בשובו סן המלחמה לארצות־הברית, 
התחיל ל׳ לפרסם את שיריו בכתבי עת שונים, ביניהם "די 
פעדער", "דער גרויסער קונדס", "קינדער־זשורנאל", "ביי- 
יידיש" ואחדים. שיריו נכתבו בסיגנה מיוחד במינו, אשר 
בקרא אח״כ על ידי הבקודת "נוסח לוצקי". אפייניים ל״נוסח 
לוצקי" הם שיריו סן המחזור "פה א טרטער וועלט"("מעולם 
מת״). משנת 1921 התחיל ל׳ להופיע כאימפרוביזטור בקונ¬ 
צרטים פומביים, בהם קרא את יצירותיו תוך שילוב אמבות 
הדקלום והשירה באמנות המשתק הדרמתי והמימיקה. המפור¬ 
סמות שבאימפרוביזציות, כגה "ביים רבינ׳ם טיש" ("על 
שולחנו של הרבי"), "די קאפעליע" ("הלהקה"), "די חתונה" 
פורסמו בכתב־העת ״די צוקונפט״ ( 1922 — 1925 ). ל׳ פירסם 
בצורת ספר 4 קבצי שירים: ״נעסט עם 1 סאיז גוט פאר אייך" 
(״קבלו זאת, זה טוב בשבילכם״, 1927 )! "בראשית-אינמיטך 
(״בראשית־באמצע״, 1932 )! ״פאדטרעטן״ (״דמויות״, 1945 )! 
״א בוך צום לעבן״ (״ספר החיים״, 1948 ). אחדים משיריו של 
ל' הופיעו גם בתרגום עברי באנתולוגיה של ש. מלצר "על 
נהרות" (מוסד ביאליק, ירושלים, תשט״ז). 

גלאטשטיין, אין תוך געגומען 1 ( 300-297 ), 1956 ! 11 ( 265 - 

272 ), 1960 ! ש. ביקל, שרייבער פון מיין דור ( 63-58 ), 1958 ! 

ב. דיווקין, יידישע דיכטער אץ אמעריקע, ב׳ ( 190-172 ), 

1959 ! לעקסיקאן פה דער נייער יידישער ליפעראסור 1¥ 

( 24-20 ), 1963 . 

0 . ל. 





531 


לוצקי — לוין, ג׳דן 


532 


לוצקי, שמם של כמה חכמים קראיים. מאנשי לוצק(ע״ע). 

( 1 ) שמחה יצחק (סוף המאה ה 17 , לוצק — 

1766 , צ׳ופוט־קאלה [קרים]}. כבן למשפחת סלומדים היה ל׳ 
בקי גם בספרות הרבנית ובספרות הקבלה. ב 1754 בערך 
עבד מעיר מולדתו לצ׳ופוט־קאלה, שם נתמנה לראש ביוד 
המדרש, תחת החכם שמואל קלעי (ע״ע), ובמשרה זו כיהן 
עד סוף ימיו. עוד בלוצק החל להעתיק ספרים קראיים קדו¬ 
מים מכ״י, אולם מלבד פעולתו כמעתיק חרוץ, חיבר גם 
כ 20 ספרים משלו על נושאים דתיים, פילוסופיים והלכתיים, 
ביניהם ספר מצוות ושני ספרים בקבלה: "לבנת הספיר" 
ו״עולם צעיר״. נדפסו רק שניים מספריו: "אור החיים", פירוש 
על חיבות של אהרן בן אליהו מניקומדיה(ע״ע) "עץ החיים" 
(גוזלאוו, תר״ז), ו״אורח צדיקים", קיצור תולדות הקראים 
ורשימה ביבליוגרפית של ספרותם (וינה, 1830 ). לרשימה 
הביבליוגרפית נודעת חשיבות רבה, אף כי נעדר בה כל חוש 
ביקרתי. ל׳ חיבר גם פיוטים ו 5 מהם נתקבלו לסידור הקראים. 
נטייתו לקבלה באה לידי ביטוי גם בפירושו ל״עץ החיים". 
לדעתו קדם הזוהר למשנה, והוא טוען כי התנגדותו של 
אהרן בן אליהו לתורת הסוד מכוונת היתה רק נגד הקבלה 
המעשית. 

( 2 ) יוסף שלמה ( 1777 [ 1 ], קוקיזוב [ליד לבוב] — 
1844 , אופטוריה [= גוזלאוו]), מכונה בפי הקראים: היש״ר. 
חי בלוצק עד 1802 — ומכאן שמו. משם עבר לאופטוריה 
(ע״ע, עמ ׳ 50 ) ונתמנה לחזן(= רב) העדה, משרה בה כיהן 
עד מותו. בהיותו בקי בספרות הקראית והרבנית, הרביץ 
חורה והעמיד תלמידים רבים, ביניהם גיסו אברהם פירקו־ 
ביץ׳. ב 1827 נסע ל' עם שמחה בבוביץ׳ (ע״ע) לפטרבורג, 
להשיג את שחרור הקראים מחובת הגיוס שהטיל ניקולאי 1 
על היהודים, והדבר עלה בידו. את מסע המשלחת תיאר ל׳ 
ב״אגרת תשועת ישראל״ (גחלאוו, תר״א). ב 1831 (ראולי 
כבר ב 1825 ) נסע ל׳ לא״י כעולה־רגל וזכה לכינוי "ירושלמי". 
חיבורו העיקרי, "טירת כסף", הוא פירוש ל״ספר המבחר" 
מאת אהרן בן יוסף הרופא (ע״ע) (שם, תקצ״ה). הספר 
עודר פולמוס חריף בינו ילבין גיסו דוד קוקיזוב (ע״ע) 
שהתקיף כמה מדעותיו. ל' חיבר גם פיוטים, ואחדים מהם 
נכנסו לסידור התפילות הקראי. 

ם. ו. 

( 3 ) א ב רהם ( 1792 , לוצק — 1855 , אופטוריה), בנו של 
( 2 ). בילדותו לקחו אביו עמו לאופטודיה ומכאן שלחו 
לקושמא, שם עסק במסחר, למד שפות, ועם זאת שקד על 
תלמודו ועל הספרות הרבנית. לבסוף חזר לאוסטוריה וב 1835 
נבחר לחכם העדה, אולם סרב לקבל את המינוי. אותו זמן 
יסד בעירו בית ספה אשר על שכלולו שקד כל ימיו. א׳ חיבר 
כמה כתבים: "אגרת זוג ונפרד", בדיני אישות (גוזלאוו, 
תקצ״ז)! פידטים, 8 מהם נכנסו לסידור הקראי! תרגום 
"משלי־מוסר" משפות שונות לטטרית (שם, חש״ד)! תרגום 
המחזה העברי "מלוכת שאול• של יוסף טרופלוביץ לתורכית! 
"שושנים עדות ליוסף" ילקוט של שירים, מכתבים, דרושים 
וכד׳ (לא נדפס). 

א. פירקוביץ/ אבני זכרון, 241/2 , 1872 ! א. ב. גוטלובר, 
בקורת לתולדות הקראים, 205-203,151 , תרנ״ד! ,!!ע? ז 
- 02 ? . 5 ; 1869 , 131-133 , 111 .} 1 * 111 * 111 ** 01 

** ■<*ו 11 >ז* 1 ו* 1 *(/**, 4 * $£4 * 01 , 1 ^ 03681 
**, 3 * 311 3 * 0 * 71x1 ,חחג 84 .{ , 1910 , 25 , 6-9 ,( 1878-1908 ) 

. 501 . 108 ■ץ . 5 \* 1 >ת 1 , 11 ,*ז 0 * 0 ז*! 10 0,13 ץ* 10 ״} 3 ,/*,***{ ״ 1 

. 1935 ,.. 1 5 ־ 6. 1X05 



5 יעח מדאה העיד בקרנח טתואו ׳ 58 הרויט סיסת ש־ריוד״״־ססד 
ברקע— הר 5 י 5 אטיס 


לוצרן (״■״ 1,112 ! צרם׳ טח״:>! 1 ״ 1 ), עיר במרכז שוויץ, כ© 4 
ק״ם סדרום־מערב לציריך! 73,000 תוש׳ ( 1966 ), 

דוברי גרמנית וקאתולים ברובם הגדול. העיר יושבת לרגלי 
האלפים בגובה 440 ם׳, לחופה הצפוני־מערבי של ימת 
סירולדשסטר (״ 5 ״ 15131 ) 81 ׳*״!¥ ! ידועה גם כימת ל׳), 
ועל שתי גדותיו של נהר רויס. מרחם לעיר מתנשא הר 
פילאטוס ( 2,100 מ׳), מיקומה של העיר בפתח העמק המוליך 
למעבר סנט גוטהארד עשאה למרכז של מסחר ותחבורה עוד 
ביה״ב, ובה עוברים הכביש הראשי וססה״ב המובילים דרך 
מעבר זה לצפון־איטליה. בל׳ ובסביבתה תעשיה של מוצרי 
עץ, מתכת, טכסטיל, עור, מזון ועוד. העיר היא בירת קאנטון 
ל׳ ( 1,494 קמ״ר, 272x100 תוש׳). עיקר פרנסתה על תיירות. 
יפיד. של העיר, הנוף המרהיב של סביבתה, מיקומה המרכזי 
ושפע בתי-ההארחה שבה מושכים אליה תיירים רבים בכל 
עונות השנה. יש בה בתים מסוף יה״ב, בנייני ציבור מהמאות 
16 — 17 , שרידי חומות, גנים נאים, מוזיאונים ומצבה מפורס¬ 
מת (לזכר חללי המשמר השוויצי במהפכה הצרפתית) בדמות 
אריה חקוק בסלע. 

ל׳ קמה. כנראה, באמצע המאה ה 8 מסביב למנזר שהוקם 
כאן לפני־כן, ונזכרת לראשונה במסמכים מאמצע המאה ה 9 . 
היא הצטרפה לקונפדראציה השוויצית ב 1332 , אך רק ב 1386 
השתחררה סופית מעול בית האבסבורג. בתקופת הרפורמה 
היתד, מעמם העיקרי של הקאתולים בשוויץ ושמרה על מעמד 
זה עד סוף המאה ה 19 . בתקופת הרפובליקה החלומית, 1798 - 
1803 , היתד בירת המדינה. העיר התפתחה מאד מאז תחילת 
המאה הנוכחית: ב 1900 מנתה 29x100 תוש׳, ב 1940 — 
54x100 . בל׳ קהילה יהודית קטנה ובה נערך הקונגרס הציוני 
הי״ט ( 1935 ). 

לוק, ג׳ון — ״ 011 [ — ( 1632 , רינגטן [ 1 ז 1£10 ו 1-1 /י\ 1 

סומרסט] — 1704 , אחוזת אוטם [ 03105 ! אסכם]), 

פילוסוף אנגלי. 

ל׳ היה בנו של עו״ד ובעל אחוזה קטנה, פוריטאני, במערב 
אנגליה. מ 1646 התחנד בלונדון, בבי״ם "וסטמינסטר", וב 1652 
נתקבל לקולג׳ "כריסט צ׳רץ" באוכספורד, בו למד רפואה, 
ספרות ופילוסופיה. לאחר סיום לימודיה הורה ל׳ עד 1664 
באותו קולג׳ יוונית, רטוריקה ופילוסופיה, אך עבודת ההוראה 
לא סיפקה אותה אף כי היה קרוב לתאולוגיה, לא רצה להצ¬ 
טרף לכמורה האנגליקנית. לרגל עניינו במדעי-הטבע התיידד 


533 


לו?, ג׳ון 


534 


עם הפיסיקאי ר. ב 1 יל (ע״ע), 
ועם הרופא תוסס סידנהם 
(ע״ע), שמחקריהם האמפי¬ 
ריים קסמו לו. אלה, ואיזק 
ניוטון (ע״ע), שגם אתו הת¬ 
יידד ל׳ כעבור זמן, היו אנשי 
-החברה המלכותית" (ע״ע), 
אליה צורף ל׳ ב 1668 . עוד 
לפני־כן, ב 1666 , התוודע ל׳ 
ללורד אשלי, אח״כ לורד 
שפטסכרי (ע״ע), ובמשך ה¬ 
זמן הפד לידידו הטוב ביו¬ 
תר. ההסכמה הרעיונית בדבר סובלנות וחופש אזרחי קירבה 
אותם ול׳ עבר לגור בביתו של שפטסברי כמזכיר, כיועץ 
וכרופא. במשך 15 שנה היה גודלו קשור בזה של שפטסברי, 
שדאג בימי זהרו לפתוח בפני ל׳ משרות שונות. את מחקרו 
המפורסם הראשון 016131100 ! 0000010102 ץג £55 
(״מסה על הסובלנות״* 1667 ) חיבר בבית שפטסברי. שם 
נתכנסו גם ידידיו, ומוויכוחיהם התפתחו מחקרים אחרים, 
שנתפרסמו רק כעבור שנים בספרו - 111 ־ 1111121 ־ 1061 ) 00 ץ £583 
0036151303012 0130 ("מסה על שכל האדם"), 

משדעך כוכבו המדיני של שפטסברי, עבר ל׳ לצרפת 
( 1675 — 1679 ), השתלם שם ברפואה והתרועע, בפאריס 
ובמונפליה. עם חוקרים רבים. משחזר לאנגליה נחשד ע״י 
הממשלה שהיה שותף לתככיו של שפטסברי. משרתו האקא־ 
דמית באוכספורד בוטלה ע״י המלך, ובסתיו 1683 ברח ל׳ 
לאמסטרדאם, שם התגורר זמן־מה תחת שם בדוי והתקרב 
אל גולים אחרים. בראשית 1689 חזר לאנגליה עם עליית 
דלים 111 (ע״ע), אותו הכיר בהולאנד ובו תמך ע״י פירסום 
;זח 6 תזח־ 61 ,ו 00 0£ 6311565 !! נ״יו! ("שחי מסכתות על השל¬ 
טון המדיני״), 1690 . עוד בהיותו בהולאנד הופיע בעלום- 
שם חיבור בלאסיגית 361016130113 > 151013 !!£ ("איגרת על 
הסובלנות״), שפורסם באותה שנה באנגלית, בשם ! £006 
1016131:1011 ' 000061111112 , והיה בבחינת הגנה נמרצת של 
חופש הדת. מחקר זה הביא לל׳ פרסומת גדולה, והוא הוסיף 
לו אח״כ עוד שלוש "איגרות", שהאחרונה בהן יצאה לאור 
אחרי מותו. ב 1690 הופיע מחקרו הספורסם ביותר של ל , , 
פרי שיחותיו עם ידידיו והרהוריו במשך שנים: ץ £5$3 ת!/ 
303102 :) 1703615 13110130 00006101112 ("מסה על שכל 
האדם"), שזכה עוד בחייו לשלוש מהדורות. 

משחזר ל׳ מהולאנד, הוצעה לו משרת שגריר בבראנדנר 
בורג, אך הוא הסתפק במשרות ממשלתיות צנועות יותר, 
במועצה למסחר ( 336 !£׳ 0£ 80313 ), ובוועדה למטבע, בה 
שרת יחד עם ניוטון. בשל בריאותו הרופפת עבר ב 1691 לגור 
עם משפחת סר פרנסים משם ( 143811301 ), באתוזת אוטם 
במזרח אנגליה וגר שם עד יום מוחו. בעלת־הבית היתה בת 
ידידו, הפילוסוף רלף קאדה׳רת ( 0131 ^ 003 ), וטובי אנשי 
הרוח הרבו לבקר אצלה ואצל אורחה הדגול. ב 1693 פירסם 
ל' £3003300 0000610102 1101121118 '! 30106 ("כמה הרהר 
רים על החינוך"), ספר קלאסי בשדה החינוך, בו הדגיש 
את חשיבות עיצוב אופי הנוער בצד הלימוד השגרתי. בספר 
ניכרות דעותיו השליליות על החינוך הנוקשה שהוא עצמו 
זכה בו בילדותו. באותה תקופה עסק גם במחקרים ביחס 
לריבית ולערך הכסף. ב 1695 הופיע ספרו - 8635003816 ס!!! 


׳לז 1 ס 0£11533 0£ 0655 ("הגיוניותה של הנצרות"), שהוא 
ניתוח ראציונאלי של הנצרות בהתאם לתפיסותיו הליברא¬ 
ליות של ל/ בשנותיו האחרונות המשיך ל׳ לחקור בבעיות 
הנצרות, ועסק בחיבור תשובות למבקרים שחלקו על דעותיו. 

אלה מכתבי ל/ שלא ראו אור בחייו, הופיעו ב 1706 . 
מהדורה ראשונה של כתביו המקובצים פורסמה ב 1714 . ספרו 
"מסה על שכל האדם" בתרגום עברי של י. אור, ובעריכת 
ח. י. תת, הופיע בתרצ״ב. המסכת השניה של ל׳ "על השלטון 
המדיני", בתרגום י. אור, הופיעה בתש״ח ובתשי״ט 2 . 

שיטתו הפילוסופית של ל/ בעיית קיומם 
של עקרונות טבועים ברוח מלידה. — "המסה 
על שכל האדם" נחשב לספר־היסוד של האמפיריזם האנגלי. 
בהקדמתו מספר ל/ כי בשיחות עם ידידים עלה בדעתו, 
בי "עלינו לבחון את יכלתנו ולראות באילו עניינים מסוגל 
או בלתי־מסוגל שכלנו להתעסק". ל׳ פותח בבדיקת יכולת 
השכל בהכינו את הקרקע ע״י חקירה פסיכולוגית של 
ראשית הדעת ובהסירו"חלק מן האשפה המונחת בדרכה 
של הידיעה״. כאן הועמד בפני השאלה: האם קיימים ברוח 
האדם עקרונות הטבועים בו מלידה ? הפילוסופים המניחים 
קיום עקרונות כאלה מסתמכים, בדרך כלל, על ההסכמה 
הכללית לעקרונות מסויימים (למשל, לחוק הסחירה). אולם, 
טוען ל׳, הסכמה כללית כזאת אינה קיימת, כי לחלקים גדולים 
של האנושות עקרונות אלה אינם ידועים כלל. כמרכן אין 
לומר כי עקרונות אלה טבועים ברוח מלידה, היות ואץ הם 
ידועים לילדים, למפגרים וכד׳. הברירות הנודעת להם, 
פירושה כי לאדם המעיין בהם אי־אפשר לחשוב אחרת, אך 
אין זה מוכיח שהם טבועים ברוחו מלידה, גם עקרונות מוס¬ 
ריים אינם טבועים ברוחנו מלידה. ל' מסכים, שקיימות 
נטיות מסויימות המשותפות לבני־האדם, כגון התשוקה 
לאושר והמאיסה ביסורים* אבל אין הן טבועות בגו. את 
עובדת קיום המצפון אין להסביר ע״י עקתנות מוסר 
הטבועים מלידה, אלא ע״י החינוך שקיבל האדם והמנהגים 
המקובלים בארצו( 1 , ג/ 6 ). 

התורה, נגדה נלחם ל/ היתד. נפוצה בזמנו, במיוחד בין 
בני אסכולתו של ךקרט (ע״ע). לכן פעלה ביקרחו הרבה 
לעירעור האוטוריטה הבלעדית־כמעט של דקארט באירופה, 
ואישים כמו ח׳לטר (ע״ע) והאנציקלופדיסטים (ע״ע) ראו 
דווקא את ל׳ כמחולל המהפכה הרוחנית הזאת. אולם לפני 
ל׳ יצא כבר ג^נדי(ע״ע) בגד תורת האידאות הטבועות באדם 
מלידה ודגל בעקרונו של אפיקורוס (ע״ע), כי אץ דבר 
בשכל שלא היה קודם בחושים. ל' קיבל אותו מגאסגדי והוא 
נעשה לסיסמת האמפיריזם (ע״ע). נגד הנוסחה הזאת פנה 
לאחר מכן ליבניץ (ע״ע) בביקרתו על ל׳ והוסיף עליה תיקץ 
חשוב: ״אין דבר בשכל, שלא היה קודם בחושים — חוץ מן 
השכל עצמו". 

מקור ה א י ד א ו ת. בעוד שהספר הראשון של ה״מסה" 
שימש בעיקרו למטרד, שלילית, "להסרת האשפה", מתחילה 
בספר השני העבודה החיובית בהבהרת המושגים ומקורם, 
אשר לה משמעות רבה גם בתולדות תורת־הנפש. ל׳ משתמש 
במונח ״אידאה״ (התרגום העברי: "מושג") במובן שהיה לו 
אצל דקארט: "כל מה שהוא מושא השכל בשעה שהאדם 
חושב״ ( 1 , א/ 8 ). לדוגמה: לובן, קשיות, מתיקות, מחשבה, 
תנועה, אש, פיל, צבא, שכרץ — היינו כל תכני התודעה 
האפשריים. במונח "אידאה", מציץ ל׳ את הצד האוב- 



נ׳וו לוין 



535 


לוק, ג׳ון 


536 


י י ק ט י ו ו י של הפעולה הנפשית, היינו את המושא הנחשב, 
ולא את פעולת החשיבה, אם כי גם זו יכולה להיעשות למושא 
של "החזרה" ("רפלכסיה"). אסור לדמות את ה״אידאה" 
לעצם החיצוני עצמו, המיוצג רק על ידה. ל׳ השתייד 
לבעלי תורת הייצוג (עז 60 ו 1 ז של ההכרה, 

הרואה במושגים "תמונות" שאין לדמותן לדברים עצמם. 
ביחס ל״מושאים של ההחזרה" (ר , להלן) מהסס ל/ 
ולפעמים הוא מתבטא כאילו בהחזרה נתפסת המציאות הנפ¬ 
שית עצמה. 

אשר למקורן של האידאות, טוען ל/ כי רוח האדם דומה 
בשעת הלידה ללוח חלק (" 2$2 •! ב 111 ג 1 בז " ). כל חומר העיון 
והידע בא לה מן ה נ פיון. 

האדם מקבל את המושגים, כלר אח כל "חמרי המח¬ 
שבה", דרך שני צנורות: התחושהוההחזרה (סנסאציה 
ורפלכסיה), את המושגים המציינים איכויות חושניות, כגון 
צהוב, חם, רך, מר, הוא מקבל בצנור התחושה. בצנור 
ההחזרה תופס האדם את פעולות רוחו. הרוח חחרת אל 
עצמה ומתבוננת בפעולותיה. עם מושגי ההחזרה נימנים 
התפיסה, המחשבה, הספק, ההאמנה, העיון, ההכרה, הרציה, 
וכל שאר פעולות הרוח. ל״רפלכסיה" כזאת קורא ל׳ גם בשם 
"חוש פנימי". 

אין הנפש חושבת קודם שסיפקו לה שני הצנורות האלה 
את "המושגים", את החומר למחשבה. "זהי הבסיס, עליו 
בגדים כל אותם המושגים שעתיד האדם לקנות לו. כל המחש¬ 
בות הנעלות, המתרוממות מעל לעבים והחודרות עד חיק 
השמים, מקורן ושרש! כאך ( 11 , א׳, 24 ). 

המושגים הפשוטים המתקבלים באחת משתי הדרכים הנז¬ 
כרות הם אבני הבניין של כל החיים הרוחניים, והם משמשים 
חומר לצידון* מושגים מורכבים. 

מגמתו של ל׳ היא לערוך מלאי (אינונטאר) מסודר של 
המושגים הפשוטים. למטרה זו הוא מחלק אותם לארבעה 
סוגים: א) אלה הבאים דרך חוש אחד בלבד׳ כגון הצבעים 
או הצלילים * ב) אלה הנכנסים דרך שני חושים או יותר: 
החלל, הצורה, המנוחה, התנועה; ב) אלה הבאים בדרך 
החזרה: התפיסה, השמירה, ההפשטה וכר; ד) אלה המוצעים 
לרוח ע״י התחושה וההחזרה גם יחד: ההנאה והכאב למי¬ 
ניהם, האחדות, המציאות, הכוח, ההתמדה, ההתחלפות 
והמספר. מן הרשימה הזאת מסתבר, כי ל׳ רואה מושגים 
רבים, שפילוסופים אחרים חשבו אותם לקאטגוריות, היינו 
לפונקציות הפעילות של הרוח (כגון האחדות, המספר, 
המציאות), כמושגים "נתונים". נגד תפיסה זו יצאו לאחר 
מכן ליבניץ, קנט (ע״ע) והגל (ע״ע). 

איכויות ראשוניות ואיכויות משניות. 
בפרק ח׳ מבחין ל׳ בין איכויות "ראשוניות" ו״משניות", והוא 
מבדיל גם בין ה״איכויות" ל״מושגים". המושגים הם 
ברוח, האיכויות הן בגופים. האיכות (ע״ע) היא 
הכוח בגוף היוצר מושג ברוח האדם. הבחנה זו חשובה 
היא, שכן רובם של מושגי־התחושה שברוח אינם דומים 
לאיכדות אשר יצרו אותם. וכאן ההבדל בין איכויות ר א ש ד 
נ י ו ת, שהן בלתי־נפרדות מן הגוף, והאיכדות המשניות, 
שאינן מצדות בדברים עצמם, אלא ברוח בלבד. האיכויות 
הראשוניות הן: התפשטות, תבנית, התנועעות, מוצקות. האי- 
כדות המשניות הן הכוחות בגופים, היוצרים ברוח תחושות, 
כגון צבעים, צלילים, טעמים וכיוצא באלה. 


בתורה זו, לפיה אין לאיכדות חושניות קיום מחיז לרוח, 
חוזר ל' אל ההבחנה הנמצאת כבר אצל דמ 1 ׳קריט( 0 (ע״ע) 
ואשר חודשה בזמן החדש על ידי _קמ 9 נלה (ע״ע), גלילאי 
(ע״ע), הובז (ע״ע), בויל (ע״ע) ואחרים, ונתקבלה כבר 
לסני-כן ע״י דקארט. 

בניגוד לדקארט, מייחס ל׳ לגופים גם את המוצקות 
(ץ״ 50113 ) כאיכות ראשונית ( 11 , י״ג, 11 וכו׳). שלא כדעת 
דקארט, טוען ל' כי ההתפשטות והגוף אינם זהים. בזה 
ניכרת השפעתה של הפיסיקה בזמנו, שרייתה מבחינה בין 
החלל הריק והמסה ה מ מ ל א ה את החלל. 

תורתו של ל'על המושגים הפשוטים הניתנים 
ע״י החזרה ( 11 , 1 ) חשובה מאד לתולדות הפסיכולוגיה 
החדישה. לפיה: אם ב ת ח ו ש ה אין האדם חודר אל העולם 
עצמו, אלא חייב הוא להסתפק במוצגים המייצגים אותו, 
הרי בהחזרה נוכחת הדוח בעצמה באופן בלתי־אמצעי 
(ספר 1¥ ). 

מבחינת המתודה הפסיכולוגית משתמש ל/ בעיקרו 
של דבר, בהתבוננות עצמית (אינטרוספקציה), אולם אפשר 
למצוא אצלו כבר את התחלות המתודות של הפסיכולוגיה 
ההתנהגותית (ביהיויוריזם, ע״ע) בייחוד בהערותיו לפסי¬ 
כולוגיה של בעלי־חיים, כשהוא מתאר, למשל, כיצד מלמדים 
צפור לשיר מנגינות. 

את הפעולות הנפשיות מחלק ל׳ לשלוש: החשיבה או 
התפיסה, הרציה, ורגשות ההנאה והכאב ( 11 , ר, 2 ז ו 11 , ז , ). 
חלוקה זו נתקבלה בתורת־הנפש, למדות טענותיו של ברנטנו 
(ע״ע). 

המושגים הפשוטים של החוש הפנימי הם: א) התפיסה; 

ב) השמירה בזכרון; ג) ההבחנה (והיא שוב מתחלקת להש¬ 
וואה, הרכבה והרחבה); ד) ההפשטה. 

המושגים המורכבים. ע״י צירופם של מושגים 
פשוטים יוצר האדם את "המושגים המורכבים". בניגוד 
למושגים הפשוטים, שהאדם מקבל באופן פאסיור, המושגים 
המורכבים הם יצירתה ה חפש י ת של הדוח, הפועלת 
בעזרת תהליכי הזכירה, השיתוף (אסוציאציה) וההפשטה 
(הסגולית לאדם ומבדילה אוחו משאר בעלי־החיים).אלההם 
תהליכים בתוך הנפש ואין שום הכרח שלתוצאותיהם יתאימו 
גם דברים ממשיים. ל׳ מבחין בין שלושה סוגים של מושגים 
מורכבים: אפנים, עצמים ויחסים. 

א) ה א ם נ י ם (ו 11 <־ת 1 ). מונח זה מציין אצל ל׳ מה שנקרא 
אצל פילוסופים אחרים בשם "מקרים"(אקצידנטים): מושגים 
מורכבים, שאינם בעלי קיום עצמאי, אלא תלויים בעצמים 
(סובסטאנציות). ביניהם כולל ל׳ את החלל (ע״ע), הזמן(ע״ע) 
והאין־סוף. בניגוד לדקארט, אין ל' מזהה חלל והתפשטות. 
באשר למושג האין־סוף, הוא קובע, כי אף־על־פי שהוא נראה 
רחוק מן התחושה, אפשר להעמידו על שגי מקורות המושגים, 
ואין הוא חורג ממסגרת התפיסה האמפיריסטית, שכן נוצר 
מושג האין־סוף ע״י תהליך של הוספה בלתי־מוגבלת של 
יחידות. 

ב) העצמים. האדם מבחין, כי תכונות מסויימות 
מלוות זו את זו. היות ואינו יכול להסביר לעצמו, כיצד הן 
מאוחדות, הוא מניח שקיים מצע הנושא אותן. למצע זה 
קוראים בשם "עצם"(סובסטאנציה). ברוד שאין מושג העצם 
נובע מן התחושה ואף לא מן ההחזרה. אולם ל׳ אינו מוכן 
לוותר עליו, אף־על-פי שלא ניתן להכירו ולהסביר, בשל מה 



537 


לזיו, ג׳ת 


538 


מופיעה תכונד. מסויימת תמיד בליכוד עם תכונות אחרות. 
מקורו של המושג ״עצם״ הוא דק ס ם י כ ו ל ו ג י: הופעתם- 
ביחד־בקביעות של מושגים פשוטים רבים. ביצדה את המושג 
"עצם", מודרכת הרוח אמנם ע״י הנסיון, אך בלי לדעת דבר 
על העצמים עצמם. האדם אעו מכיר את הסובסטאנציות, את 
מהות הגופים והרוחות, ומשום־כך גם אינו יכול לדעת, אם 
הנשמה וןמרית היא או לא. 

למדות שהאדם אינו יודע, מה הם העצמים הקיימים 
בטבע, הוא יוצר ש מ ו ת של עצמים, שהם יצירות שרירו¬ 
תיות, המלכדות תכונות מסויימות לאחדות ("זהב", "דבש"). 
יש להבחין, איפוא, בין העצם הממשי, הבלתי־ידוע, והעצם 
השמני, שהוא יצירה מלאכותית של האדם. חלוקת 
ה״עצמים" ל״מינים", אינה מיוסדת במהויותיהם הממשיות 
ואין באן אלא הסכם לשוני. 

ג) היחסים נוצרים כאשר הרוח מתבוננת במושגים 
שונים ומשווה אותם זה לזה. ע״י היחס ניתנת לרוח האפ¬ 
שרות להרחיק אל מעבר למושג הבודד. לכאורה יש כאן הרח¬ 
בת המסגרת האמפיריסטית הצרה. אך ל׳ משתדל להראות, 
שאפשר להעמיד את היחסים על שני הצנורות של ההכרה: 
התחושה וההחזרה. כך למשל הוא סבור, שניתן להסביר את 
יחס הסיבה והתולדה בעזרת מושג הכוח, שמקורו בהחזרה 
(בהסתכלות על פעולת הרצון, הנחה שפילוסופים מאוחדים 
יותר, במיוחד יום [ע״ע], חלקו עליה). 

לניתוח היחסים נודעת משמעות היסטורית גדולה, כי 
היחסים לא זבו לתשומת־לב מרובה אצל קודמיו של ל/ אצל 
דקארט ושפינוזה (ע״ע) סובב הדיון בעיקר סביב מושג 
הסובסמאנציה; ואילו מימי ל׳ ואילך ממלאים היחסים תפקיד 
מרכזי בשיקולים הפילוסופיים. 

פילוסופיית השפה. מושגים כלליים ומופ¬ 
שטים. ראשית הלשון היא, לפי ל׳, הפיכת הצלילים ל ס י י 
מ נ י ם של דמויים פנימיים ושל מושגים (אידאות) שברוח. 
בשפה ישנם מונחים כלליים (!!!״״ז 8600-31 ), בעזרתם 
עשויה מלה אחת לסמן רבוי של תכנים פרטיים. 

המונחים הם "כלליים", כשהם מסמנים מושגים כלליים, 
שהם תוצאה של ״הפשטה״( 111 , א, 6 ). 

מעניינת תורתו של ל׳ על תהליך ההפשטה (ע״ע), שהוא 
בעיקר סילוק התכונות הפרטיות ( 111 , ג׳, 7 ). המושגים 
נעשים כלליים ע״י הפרדתם ממציאות מסויימת. את 
המושג הכללי "אדם" יוצרים ע״י כך שמסלקים ( 11316 וחז! 1 ש) 
מתוך המושגים על ראובן ושמעון, רחל ולאה, כל דבר שהיה 
מיוחד לכל אחד מהם, ושומרים רק על המשותף לכולם. 
זוהי עמדתו של ל' במחלוקת הקלאסית שבין הנומינליסטים 
(ע״ע) והראליסטים. הוא נומינאליסט׳ כאשד הוא כופר 
במציאותם הממשית של המושגים הכוללים(אין ההפשטה 
יוצרת דבר־מה חדש, ובזה נשאר ל׳ נאמן, לעקרון האמפירים- 
טי), אך הוא מייחם להם קיום בתוך הרוח. את העמדה 
ה״נואטיסטית" או "קונצפטואליסטית" הזאת ביקר לאחר מכן 
ברקלי (ע״ע) בחריפות וטען, כי אין המושגים הכלליים אלא 
בדיות- שמות חסדי כל ממשות. למושגים הכלליים והמופשטים 
נודע לפי ל׳ תפקיד חשוב בתורח־ההכרה שהרי מאפשרים הם 
לאדם להתבונן בטבע, לדון עליו, לשכלל את ידיעותיו ולמסור 
אותן בצורה בהירה ומהירה לאחרים. כל זה היה קשה יותר, 
אילו המלים והמחשבות היו כלואות בדברים פרטיים, ואי־ 
אפשר היה לרכז אותן בקבוצות כלליות ושמות כלליים. 


תורתו של ל׳ על המושגים הכוללים מצטרפת כאן באופן 
הדוק אל תורתו על העצם השמני, שנזכרה לעיל. אין האדם 
מכיר את העצמים האמיתיים של הדברים. המלים אינן מציי¬ 
נות מהות אובייקטיווית, ואין הן אלא סימנים חפשיים למר 
שגיו של האדם, המאפשרים את ההידברות. ע״י תפיסה זו 
נעשה החלק השלישי של ה״מסה" לספר יסודי בתולדות 
ביקורת־השפה בתקופה החדישה. 

מהות והקף הידיעה. בשביל ל׳ דבר מובן מאליו 
הוא, שידיעת האדם אינה יכולה לפרוץ את מסגרת המו¬ 
שגים. הוא מגדיר את הידיעה כתפיסת ההתאמה או אי־ 
ההתאמה שבין שני מושגים, ומעמיד את ההתאמה 
וניגודה על ארבעה מינים: 1 ) הזהות או השוני, למשל "הכחול 
אינו צהוב״! 2 ) היחס בין המושגים 1 כדוגמה יכולים לשמש 
משפטי הגאומטריה! 3 ) ההימצאות ביחד או אי־ההימצאות 
ביחד. כמשל מביא ל' את המשפט: "הברזל מוכשר לקבל 
רשמים מאגנסיים". על משפטים כאלה ח ל׳ כבר קודם לכן, 
בדברו על העצם, והם נמצאים במיוחד במדעי־הטבע! 4 ) 
המציאות הממשית הבאה על ביטויה במשפטים כגון "אני 
נמצא", או "אלוהים נמצא". 

את דרגות הידיעה מחלק ל׳ לשלוש: 1 ) ידיעה הס¬ 
תכלותית! 2 ) ידיעה מופתית! ו 3 ) ידיעה חושנית. אין לכל 
ידיעותיו של האדם מידה שלמה של ודאות. בעקבות דקארט, 
מבליט ל' את הידיעה ההסתכלותית, האינטואיסיווית, הברי¬ 
רות (ע״ע אוידנציה) כנושא של כל הכרתו של האדם. אין 
הידיעה המופתית. אותה כיבדו כל-כך אנשי יה״ב, דומה 
בערכה להסתכלות הבלתי־אמצעית אשר בלעדיה אין לידיעת 
האדם כל בסיס איתן. 

1 ) ידיעה הסתכלותית: לפעמים תופסת הרוח 
באופן בלתי-אמצעי את התאמתם או את אי־התאמתם של 
שני מושגים. אין הרוח טורחת הלל להוכיח את האמת, אלא 
תופסת אותה, כמו שהעין תופסת את האור, אך ורק ע״י שהיא 
מופנית אליה, 

2 ) ידיעה מופתית: כשאין הרוח יכולה לזמן את 
מושגיה יחד באופן כזה שתתפוס את התאמתם אואי־התאמתם 
ע״י השוואה בלתי־אמצעית, אנוסה היא לחפש את תיווכם 
של מושגי־ביניים. המושגים המתווכים נקראים הוכחות. על 
ידיעה מופתית מבוססת המאתמאטיקה, אך גם תורת־חמידות 
(ר׳ להלן). 

3 ) ידיעה חושנית של המציאותהמיוחדת: 
ההסתכלות והמופת הן דרגות של ידיעה ממשית. כל 
השאר הוא בבחינת אמונה או סברה, אך לא בבחינת 
ידיעה, וזה כולל את ה״ידיעות" הניתנות ע״י החושים. 

כיון שדעתו של האדם מוגבלת למושגיו וקשורה לארבעת 
המינים של ההתאמה ואי־ההתאמד. של המושגים, וכיח שרק 
ההסתכלות והמוסת הם ידיעה ממש, והמופת חייב בכל צעד 
להסתמר על הברירות ההסתכלותית (ומאידך הברירות הזאת 
מצומצמת מאד אצל האדם), יוצא מזה, כי הגבלות רבות 
מצמצמות את ידיעתו של האדם ואת אפשרויותיו. בחקרו 
את גבולות הדעת של האדם תרם ל , תרומה חשובה 
לתורת־ההכרה. 

אמנם ל' הוא א מ פ י ר י ם ט בהשקפותיו על המדע, אך 
בניגוד לאמפיריסמים של הסאה ה 19 , אינו אמפיריסט 
"להכעיס", שכן הוא יודע, כי ההכרח להסתמך על הנסיון 
מעיד על ח ו ל ש ת ו של האדם. הוא סבור שהידיעה האמי- 



539 


לוק, ג׳ון — ליקה 


540 


תית היחידה היא זו הנובעת מתוך המושגים ז אך בגלל 
מגבלותיו וחולשותיו של האדם, עליו להסתמך על הנסיץ. 

ל׳ רואה אח האדם כמסוגל, ולכן גם כמחוייב, להרחיב 
את ידיעותיו, ע״י רכישת "מושגים' חדשים, הייבו במיתות 
חדשים, וע״י מציאת מושגים מתווכים בין המושגים, ז״א 
ע״י הוכחות. 

דוגמה מובהקת להרחבת הידיעה ע״י ההוכחה היא 
המאתסאטיקה, אך לא היא בלבד, אלא גם ת ו ר ת ־ ה מ ד ו ת 
(ע״ע), היכולה, והחייבת, להיות למדע אפריורי׳ בנד על 
הוכחות המבוססות על מושגיה היסודיים תיתוחם. ישנם 
משפטים ודאיים, כגת "במקום שאין קניץ, אין גם אי-צדק". 
ודאותו של משפט זה אינה פחותה מזו של המשפט 
בגאומטדיה, לפיו סכום הזוויות של המשולש שדה ל ס 180 . 
משפטים רבים בתורת המידות ניתן להוכיחם. למשל, המשפט 
"שום שלטת אינו מרשה חופש מוחלט"* כיץ שהמושג 
"שלטת" פרושו סחר החברה על־פי כללים או חוקים הח¬ 
רשים משמעת, לכירן שהמושג "חופש מוחלט" פרושו שכל 
אדם יכול לעשות כרצתו. יוצא מזה, כי אמיתות המשפט 
הנ״ל בתרה באותה מידה באמיתותו של משפט במאתמא־ 
טיקה. דעה זו בדבר האפשרות לבנות תורת-מיחת אפריורית 
היא אחת המחשבות המקוריות ביותר של ל/ ידידו מו׳לינה 
ביקשו לעבד רעיון זה ולכתוב תורת־מידות בצורה מאתמא־ 
טית, אך ל׳ סירב׳ משום שהגשמת תכנית זו היתה חרשת 
ממנו זמן רב וכושר ריכוז שלא עמד לו בזקנתו. רעיונו של 
ל' נשאר בבחינת אפודיזם ורק ב 1908 ניסה הפילוסוף היהודי 
תאודור לסיג ג (ע״ע) לכתוב תורת־מידות אפריוריות כפי 
שהתדה אותה ל' ד^םגוהס!*^"^* , ). 

על תורת המחנה של ל׳ ועל השפעתה, ע״ע: דמוקרטיה, 

עמ׳ 779-777 * השכלה, עם׳ 528/9 * ליברליזם. 

בדבר תכנו של "המכתב על הסובלנות" ובדבר ה״הרהו־ 

רים על החינוך״ — ע״ע השכלה, עט׳ 523/4 ועט , 526/7 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, תר״ץ* מ. זליגר, 
משפם הטבע של ל׳ (עיון, כרו י״ד), תשכ״ג 1 ,! 0011511 ,ע 
מ/ס ,, 7 { , 00 ת) £006 ,£ ; 1861 ,. 7 ) 4 ) 8/1110108/11 £41 
011 ; 1898 , 07741 ( £718 71 ) 8077181 71 ) 1111£ )£ ! 7 ) 4 1 * 21 > 81111 
71 ) )) 71 ) 0 !( 1 71 7 ) 1 ) 1 1 ) !) 071 ) 1 ( 1 1 ) 1 ,״ 7 ./ , 10 ) 8350 

) 1 > ) 111 ־ 7 ) 71 ■>£ ) 17 ( 1710108 ( 8 £0 ,* 01 * 011 .מ , 1907 ,) 77 ) 1 ) 47181 

/ £, 1908; 0 8. 8400x15, 7., 8(711(1()), 11147)1(, 1931; 0, 

11 71107141 ) 0/14 141711111 (( ) 1 ( 1 071 .£ , 10 ץ x1 (] 1. זגןוסזתסשזסד :" 
.4.(1(1105505), 1933, 8. 84301,0311, /. £ <1714 £0^111/1 £11(712- 
1x7( 0 ( 1)1( 181/1 £(711x7)1, 1936; £ 1 ,43x011, / £., 1937 

(1955*); ). \1950 ,/( 1 ( 7 ) 111040 ( 8 01 ) 01111 ( 1 ' ■ 1 ./ , 0011211 ./י 
(1956*), 0. 5. ' ״ 7 ./ 071 1 ) 071 ) 1 )<£ ( 0 )) 71 ) 111 ( 171 ) 1 ( 7 ,^זג^י 
1 ."א) x14. 110 ?111105, 157), 1950; ״ 7 ./ ,ז 0 תת 00 ־ 0 ( .ס , 
1952; )1 £.101952 ,) 17 ( 7 ) 8/171010 ) 11 ) 071111 ) 7 ( 1 .. 7 / ,זת)יזז : 

177. 1-011 1^1 £0 ) 1/1 0/1 £11081 ./ ,( 1 ) 0 ) 1011 )י x7 0 / 1)01X7( 

(3 . 1717104 ,. 1-3115131 * 3 1111 ׳״ X1(1 110*05), 1954; 0. 80*1110, 1(1 
8(10170711 7/71(11((10(11(1 4( 7. <**587 .( ; 1955 ,)) 87071 ס! 00 ׳ . 
1701*011, / 7., 0/14 1/7 0 84.0 ; 1956 , 01 ) 14 (ס ׳*** 7 מ x305*011, 

/. 7 0714 ■ 8/01 071 ״ 7 ,* 00 . £1 א ; 1957 ,'( 1 ( 1708 ) 810 ( 4 ,״ 

8(0 1960 ,״ 7 ./ ) 4 ) 7710701 ) 0 ן> 11 ו 801 * 73 , 801111 ■א ; 1960 ,סס ; 

£ £. '1*11.05011, "7)1( !7710£1710 7 :)) 070 / 0 870 0711 0 01 ה 0 ח -. 
0714 1)1( 44(11)1(17(1 0) 8077107111(11771, 1960, 81 9 0 )011- 
10 . 1967 .) 711 ) 8 0077177100 ( 0 1 ) 1 ( 8708 -.. 7 ./ , 5 ץ 

ש. ה. ב. - 6 , אם. 

מר[ , ! — £00176 ׳ 4 מ 131111 \ — ( 1630 ס , אכסטר — 

י 1677 , לונדון), מוסיקאי אנגלי. ל׳ היה נער מקהלה 
בקאתדראלד. של אכסטר ( 1638 — 1641 ). חיבוריו הראשונים 
הם בתחום המוסיקה הקאמחת. אולם חשיבותו בתולדות 
המוסיקה היא בעובדה שהיה קודמו של הנח סרסל (ע״ע) 
בחיבור מוסיקה בימתית אנגלית. יחד עם כריטטופר גיבונז 


חיבר ל׳ את המוסיקה לחזורהמסכות של ג׳ימז שירלי 1 * 1 קט 0 
3111 *£ ג*ת 2 ("קופידון וחמדת"), שהוצג ב 1653 . כן נחשב 
מחברד, של המוסיקה ל״מאקבת"■ ( 1672 ) בעיבודו של דוננט 
(ע״ע), אולם לאחחנח הוטל בכך ספק. חיבר ( 1673/4 ) את 
המוסיקה למחזות "פסיכי" ו״הסערה" שעיבד תומס שדול. 
בתחום המוסיקה הדתית יש לציין את 17 האנתמות שנכתבו 
כשביל הקאפלה המלכותית, מוטטים ומאגניפיקאלה. 

לוקןה ( 002 * £1 ), עיר במערב איטליה התיכונה, במחח 
טוסקגה (ע״ע), כ 20 ק״מ מהים הליגורי* 00 ( 884 תוש׳ 

( 1961 ), בירת הנפה ל׳( 1,772 קמ״ר, 366x100 תוש , ). שוכנת 
בעמק הפורה של הנהר סרקיו, על גדתו הדרומית, בין האל¬ 
פים האפואניים בצפון והר פיזאנו ברחם. נמצאת בצומת 
כבישים ומס״ב והיא עיר שוק לאיזור חקלאי עשיר. התעשיה 
מבוססת על עיבוד סוצח חקלאות: שמן, קמח, יין, טאבאק, 
יוטה ומכסטיל. כן יש בל׳ תעשיה מכאנית, ומשי מיוצר בה 
מאז יה״ב. ענף כלכלי חשוב הוא התייחת, שכן ל׳ משופעת 
באתחם היסטוריים ובאוצרות אמנות. כמחצית האוכלוסיה 
מתגוררת בחלקה העתיק של העיר המוקף חומה (שנבנתה 
בשנים 1504 — 1645 ). שאר חלקי העיר הם בעלי אופי של 
שכונות־גנים. רחובותיה המרכזיים של ל , משמחם את 
תכנית העיר החמית המחולקת לרבעים. ככר סן מיקלה 
נמצאת במקום הפורום הרומי, וכיכר השוק — בזירת האס־ 
פיהיאטרון ששחח יציעיו נשתמרו סביבה. ל׳ היא מושב 
ארכיהגמון* בעיר כנסיות רבות מיה״ב. קאתדראלת סן 
מארטינו (נוסדה, כנראה, במאה ה 6 ונבנתה מחדש 10603 . 
מגדל הפעמונים שלה נשלם במאה ה 13 וכמה מחלקיה הפני¬ 
מיים שופצו בסימון גותי במאה ה 15 ), סן פרדיאנו(שראשי¬ 
תה במאה ה 6 ), סן מיקלה (בסימון פיזאני), סן אלסנדרו 
(בסיגנון חמאני), סן פרנצ׳סקו (בסימון גותי) ועוד. 
נשתמדו בעיר בתים רבים וכמה ארמונות סיה״ב ומהרנסאנס, 
כגון ארמון גואיניג׳י ( 11£1 * 1 ט 0 ) בסימון גותי מהמאה ה 15 . 
וארמון הדוכס מהמאה ה 16 . ל׳ נודעה מאז יה״ב כמרכז 
לאמנות המוסיקה. בעיר מוזיאונים, ספחות וארכיונים האר 
צרים חומר בעל ערך היסטוח ואמנותי רב. בר 

היסטוריה. ל' היתה מקום ישוב ליגוח, וב 180 
לפסה״נ הקימו בה הרומאים מושבה לאמינית. פירסומה 
העיקח בתקופה העתיקה בא לה מהוועידה שערכו בה ב 56 
לפסה״נ פומפיום וקרסום, חבח "הטחומוויראט הראשון"׳. 
ב 49 לפסה״ג ניתן לה מעמד של "מוגיקיפיום". אחח הכיבוש 
הלנגוברדי היתד• ל׳ בירת מחח חמן מה מושב מלך. מאז 
ועד 1847 היתד. ל׳ עצמאית. בתקופה הקאחלינגית (ע״ע 
איטליה, עט׳ 732 ), שלטו בל׳ רחנים מקומיים בחסות הקי¬ 
סרים. חשיבותה של ל׳ גדלה במאות ה 9 וה 10 , כשרוזניה 
נהיו לרתני־הספר של טוסקאבה, וירדה במאה ה 11 , עם 
עלייתה של פירנצה. בתקופת המאבק בין הגולפים לביו 
הגיבלינים (ע״ע גולפים וגיבלינים) נטתה ל׳ לרוב לצד 
הגיבלינים (תומכי הקיסר), ומאבק זד, השתלב במידה רבה 
במאבקה של ל׳ עם יחבהה פיזה. במאה ד. 13 היתד. ל׳ אחת 
מהערים המשגשגות באיטליה, בעיקר אחרי מפלת פיזר. 
מידי ג׳נובה בקרב מלוחה ב 1284 (ע״ע ג׳נובה, עם׳ 31 ). 

נראה של׳ היתרי קומונה (ע״ע) כבר בסוף המאה ה 11 . 
החוקה (* 512107 ) הראשונה של הקומונה היא מ 1308 . במאות 
ה 14 וה 15 היתה ל׳ בשלטון ״סיניוחם״, אך ב 1430 הפכה 



541 


לוקה — לזקולוס, לוקחים ליקיניום 


542 


לרפובליקה דמוקראטית, וב 1532 — לרפובליקה אוליגאת 
בית. מאבק עם פירנצה, מלווה במלחמות תכופות, התנהל 
במאות ה 14 — 16 . ואח״ב היו סכסוכים בין ל׳ לבין "הדוכסות 
הגדולה" של טו׳סקנה (ע״ע). ל׳ התבלטה בהתנגדותה להת¬ 
ערבות של הכנסיה, ומעולם לא נתנה דריסת רגל לאינקוי- 
זיציה ולמסדר הישועים. ב 1799 נכבשה ל׳ בידי צבאות 
צרפת, ונאפוליון הקים בה ב 1805 נסיכות, שאותה מסר 
לגיסו סליכם באצ¥קי (ע״ע בונפדסה, עם׳ 895 ). אתרי 
מפלת נאפוליץ היתה ל׳ דוכסות בשלטון בית בודבץ־פימה. 
ב 1847 סופהה לדוכסות הגדולה של טוסקאבה. 

יהודים חיו בל׳ כבר בזמנים קדומים. לפי מסורת 
אחת הגיע לל׳ החכם אדיה (אבו אחה) בן שמואל (ע״ע) 
הנשיא מבבל, והוא מסר את סודות התפילה לר׳ משה בר׳ 
קלונימוס (ע״ע), שעליו מסופר שעבר במאה ה 9 מל׳ לאש¬ 
כנז׳ ביזמתו של קארל הגדול. מהמאה ה 11 ידועים בל׳ 
יהודים, שעסקו בגידול גפנים. ב 1145 ישב בה אברהם אבן 
עזרא (ע״ע) ושם חיבר את פירושו לישעיה. הנוסע בנימין 
בן יונה מטה־לה (ע״ע) ביקר בל׳ סמוד ל 1165 , ומצא בה 
40 משפחות יהודיות. במאה ה 15 נתיישבו בל׳ כמה משפחות 
יהודיות של מלווים בריבית, וסביבם נוצרה קהילה יהודית, 
קטנה אך משגשגת. לקראת סוף המאה הורע מצבם, ובראשית 
המאה ה 16 עזבו תבם את ל׳, משפחות יהודיות אחדות 
נתיישבו בה בסוף המאה ה 19 , וב 1933 חיו בה כ 20 נפשות. 

- 15 ?■ 8/14 40 717011 (001x111 )ס ! 4 110 ^ 0011 ) 70 , 0 ] 725511 > . 17 

11 ר> . 7 , 53141 0 ; 1906 .( 297/8 ,!׳ 261-26 , 0 :״ 411 > 3 ש 

1x0 41*0010 401 1414 01 1859, 1912; 4. 613110101, 510710 

41 1., 1950. 

, י• ק■ 

לוקוב (׳* 6 ^ 1 .£), עיר במזרח פולניה, בצפון־מערב חבל 

לובלין. בת כ 12,000 תוש׳ ( 1963 ). בירת מחח ל׳ 

( 1,494 קמ״ר, 102,000 תוש׳). צומת חשוב על מסה״ב הרא¬ 
שית וארשה—ברסט, מרכז לאיזור חקלאי, ובה בתי־חרושת 
לעורות ונעלים, טכססילים ושימורי-בשר, וכן מנסרות. בעיר 
מבצר ישן וכנסיות מתקופת הבארוק. ראשיתה במאה ה 13 , 
כעיר-ספר במזרח פולניה. 

ישוב יהודי בל׳ נזכר לראשונה ב 1533 . בסוף המאה 
ה 16 נפל סכסוך בין הקהילה לבין העיר בשאלת מיקומו 
של בית־הכנסת שנשרף, ושהיה קרוב לכנסיה. סכסוך זה 
הגיע עד למלך, והוכרע לרעת הקהילה. לקהילת ל׳ היה כתב 
זכויות, שנתן לה ב 1659 המלך יאן קאזימיה לפיו אושרה 
להם הזכות לבנות בתים ובית־כנסת, לקיים בית־קבוזת, 
וזכויות שונות בעסקי-כלכלה. על כסא רבגותה של ל׳ ישבו, 
בין השאר, הרבנים המפורסמים יואל סירקים (ע״ע), יעקב 
( 1609 ) ושלמה־זלמן קצגלבוגן ( 1647 — 1654 ), יעקב יהושע 
פלק (ע״ע), ואברהם־אביש בן צבי הירש (ע״ע), ב 1740 
בערך. ב 1765 נמנו בקהילה 1,454 חייבי מס גולגולת, 
543 — בעיר והשאר מסתרים ב 161 יישובים סמוכים. ב 1827 
היה מספר היהודים 23 ( 24 (כ 61% מאוכלוסיית ל׳), ב 1857 — 
2,114 ( 68% ), ב 1908 — 77 ( 74 ( 69% ), וב 1939 — כ 6,000 . 

יהודי ל׳ עסקו במסחר ובמלאכה. ב 1921 היו להם 348 
מפעלי־מלאכה, מהם העסיקו 155 מפעלים עובדים שכירים. 
בל׳ נתקיימו מוסדות ציבור רבים בהם בנק, אגודות־סעד 
ואגודת בריאות. בתחום החינוך והתרבות פעלו שיבה, ת״ת, 
בי״ס לבנות,,ביחדיעקב״, ספריה עממית (נוסדה 1907 ),ועוד. 
נעשו גם נסיונות לקיים בל׳ שבועון מקומי ( 1927 , 1931 ). 

בתקופה הנאצית היתה ל׳ עיר מקלט לאלפי יהודים, 


שגורשו ממקומותיהם באמורים שסופחו ל״תך". במארס 
1941 הגיע מספר היהודים בל׳ ל 7,500 , באפריל 1942 — 
ל 93 ( 84 , וב 8 במאי 1942 נוספו עליהם 31 ( 24 יהודים ממגד 
רשי סלובאקיה. בתחילת אוקטובר 1942 רומו בגטו, כהכנה 
לחיסול, גם יהודי הסביבה. באוקטובר ובנובמבר שולחו למ¬ 
חנות ההשמדה כ 7.000 נפש וב 2 במאי 1943 חוסל הגטו כליל. 
יוקאדוער קדושים את העידן, יזכור־אויסגאבע, 1947 < 

ד. טאהיער, א. פראגסענס וועגן יידיש! חאנדי צווישן ייסע 
און פויין (היססאדישע שריסטן, 11 , 8.1937 
. 1930 , 1012110011 1 XX סו 701102 ס! 10 ) 40101 ^ 2 411016 * 71 

א. י. ק. 

לוקולוס, אקיוס ליקיניוס- - 1,11 1,101111115 1115 11€ .£ 
* €111111 — ( 117 — 56 לססה״נ), מצביא תמי. ל׳ היה 
בן למשפחת אצולה פלביית. במלחמת בעלי הברית ( 90 — 89 
לפסה״:) הצטיין ל׳ בצבאו של סולה (ע״ע). ב 87 היה קוס־ 
טור וב 86 — 80 סרלקווססור ובתפקידיו אלה מילא שליחויות 
מטעם סולח במזרח, ניהל מערכות ימיות מוצלחות בים 
האגאי והופקד על יציקת מטבעות ביוון ובאסיה. ב 79 כיהן 
כאדיל קותלי וב 78 כפרטי׳ר, שלש שנים היה משל אפרי¬ 
קה ( 77 — 75 ). ב 74 היה קונסול וסיכל נסיח לערער את 
משטרו של סולה, שמת ב 78 . הוא הצליח להשיג פיקוד חשוב 
במזרח כפרוביבציה לתקופת הפרו׳קונסולט שלו, כדי להלחם 
במתרדת ¥1 (ע״ע). שאיפתו ללחום במזרח נבעה גם מרצונו 
להתמודד עם תהילת יריבו סוספייס (ע״ע), שלחם אז בספרד. 
ב 73 — 66 היה ל' משל קיליקיה, וכן משל אסיה ופונסוס, 
וניהל את המערכה נגד מתרדח מלד סונטדם. ל׳ הביס את 
המלך, כבש את בירתו קאבירה ומתרדת נמלט אל טיגרן 1 
(ע״ע) מלך ארמניה. ל׳ עבר את הרי הטאותס וחדר לאר־ 
מניה, הביס את טיגרן וכבש את עירו טיגתוקרתה ( 69 ). 
ל׳ שה לסלש לממלכת הפרתיס, לכבש את סוריה וא״י 
ולחסל את הששלת הסלוקית, אולם הצבא, שכלל יסודות 
מרדניים ואוהדי פומפיוס, סירב להמשיך במסע. 

גם ברומא לא היתה לל׳ תמיכה מאז התמוטטות משטרו 
של סולה ( 70 ). סומפיום ביקש לרשת את מקומו במלחמת 
מתרדת, ומתנגדי ל' טענו שהוא מאריך את המערכה שלא 
לצורך מטעמי תהילה והשגת שלל. חוגי ה״פרשים*. ובעיקר 
המלווים ברבית והמוכסים, ביקשו לבסל את הסדרי ל׳ 
באסיה׳ ואמנם ביקש ל׳ לשקם את הפרובינציה השדודה, 
ע״י תקנות להגבלת הרבית, לתיכנון פרעון החובות תוך 
ארבע שנים ולהרחקת המלווים והמוכסים ה תסיים מתחומה. 
עת אסיה אמנם התאששו מהר והודו לל׳ בכיבודי אלים, 
אך יריביו ברומא הצליחו לדחקו בהדרגה מסמכויותיו, עד 
שב 66 נמסר הפיקוד במלחמה נגד מתרדת לפומפיום, שמיהר 
לקבל מידי ל׳ את צבאו ולבטל את כל תקנותיו באסיה. 

אותה שנה חזר ל׳ לרומא, אך רק ב 63 ניתן לו לערוד 
טתומף. הוא פרש מחיי הצבור, ובילה את שאתת ימיו 
במשתאות וחינגות, בחברת ידידים (ביניהם קאסו וקיקרו) 
ומלומדים. ל׳ נתפרסם בשל חדלותיו וגניו הנפלאים שב־ 
תמא, נאפוליס וטויסקולום, והיה לשם דבר על שום סעודר 
תיו והמעדנים שעלו על שולחנו. כחובב. פילוסופיה 
ותרבות יוון הקים ל׳ את אחת הספתות הפרטיות הרא¬ 
שונות שברומא, ופתח אותה לקהל המלומתם היווניים. 

;מ . 06 , 1 ) 70100 41 4220421120 2 0701142220 ,סזסזזז? . 0 
! 001 414412 ) , 701001 12 ( 7 , 9,11 .א ;* 1946 ,(. 6 536 .<ן , 11 
- 0010 ו! 3 ,י 1 ; 1952 ,(.?> 156 . 0 ) 727104 11112011 * 11 ) 72 11,2 111 

. 1959 ,. 7 , 1 ( 110 ^ 

ד. אש. 



543 


לוקטרח, קרב־ — לוקינוס מסמזסמח 


544 


לוקטרה, קרב״׳ התנהל ב 371 לפסה״ג ליד היישוב ל/ 
בחבל בויאוטיה שביוון(כ 10 ק״מ דרומית־מערבית 
מתבי) בין כוחות ספרטה ובעלי־בריתה ד.ןלוםונ 0 יים, בפי¬ 
קודו של המלך קליא 1 מברוטוס, לבין גיסות תבי ובעלי-בריתה 
הבויאוסים, שבראשם עמד >זסמינ 1 נדם (ע״ע). הצבא הספר־ 
סבי, שמנה כ 10,000 איש׳ נערך במערך הקווי המקובל 
בימים ההם׳ בעומק שווה של 12 טורים מימין לשמאל, 
כשמקומו של המפקד, קליאדמבמטוס, באגף הימני. צבא 
החבאנים מנה ב 6,000 איש בלבד. כדי למנוע סכנת איגוף 
של חזיתו הקצרה יותר, השתמש אפמינונדס בתכסיס ללא 
תקדים — ב״מערך המלוכסן" (■! 0140 £״ 1101 < 1 ס). הוא ריכז 
את עיקר כוחותיו באגף השמאלי בעומק של 48 — 50 טורים, 
ובראשם כוח נבחר, "החבורה הקדושה", בהנהגתו של פלו־ 
פידס (ע״ע), לעומת זאת היו מרכזו ואגפו הימני מדורגים 
לאחור, כשביניהם לבין הספרטנים חוצץ גוף פרשים. 

כשהחל הקרב, הת־ 

קדם אגפם השמאלי 
^ ? $ . של הת?אנים בצורת 

^ 15 85 ןןןןן יתד רחבה, שמאחר 

דיה הלחץ המרוכז 
של כ 50 טורים, וש¬ 
בר את האגף הספר־ 

טני. קליאומברוטוס 
נהרג, ועם מות מפק־ 

" 1 יי יןביחית ישינ ?•י סטיה דם נשברה רוח הספ¬ 
רטנים. אבדותיהם הגיעו לכ 2,000 הרוגים, מטובי לוחמיהם. 
שרידי הצבא נטשו את שדה־הקרב׳ ומעמדה של ספרטה 
עורער ללא תקנה. 

קרב ל׳ נודע בתולדות המלחמה כנסיון מוצלח ומקורי 
לסטות מן המסורת העתיקה של לחימה במערכים קוויים 
מקבילים, ולרכז כוח עדיף נגד גזרה חיונית נבחרת, בה 
נמצא פיקוד האויב. הקרב הוכרע לא ע״י שחיקה הדדית של 
המערכים המקבילים, אלא ע״י שבירת אגף האויב, שבעקבר 
תיה התמוטטו גם מרכזו ואגפו הנותר. 

בטכסיסי ל׳ נקט אפמיגונדם בהצלחה גם בקרב מאנטי- 
ניאה ( 362 לפסה״נ), ובהם השתמש אחריו אלכסנדר מוקדו! 
במלחמותיו. לקחי הקרב נוצלו כעבור 2,100 שנה ע״י פריד־ 
ריך "הגדול", מלך פרוסיה (ע״ע), וכוחם יפה גם כיום. 

7 ) 4 111 <) 111 ) 015 , 11 ז 6 * 5 .׳\ .£ , 4 , 1 זו 0 ) 711 ) 11 ) 1 7 ) 4 ) 111 ) 111 ) 5 ) 0 ,] 1111101 
. 1926 , 7 ) 14 )[ 11 <) 110 ( )$ )< 17111 * , 11 ) 61 ^ 5 , 0 - זזי<בת 01 ז£ 

ם. 0 . 


| כוחות מפיסה יחסליפונסיט 


1 ) כוחות תכי חזנויאוטים 


לוקיליום, גיוס — 011111$ ״! צס״־ס — ( 180 לססה״נ, 

סואסה אודונקה [קאמפאניה] — 103 לפסה״ג, נא¬ 
פולי), סאטיריקן רומי. מוצאו ממשפחת פרשים אמידה. בת- 
אחיו היחד. אמו של פומפיוס. ב 134/3 שירת במלחמח נומאג־ 
טיה תחת פיקודו של סקיפיו אימילינום, שנמנה עם ידידיו 
גם כשל׳ חזר לרומא וניהל שם חיים חברתיים ערים. בשנד 
תיו האחרונות חי בנאפולי. 

ל׳ התחיל לפרסם כשהוא כבר בן 50 בערך. ליצירתו היה 
אופי של שירי "ערברב" ( 3 !נח $3 ) המקובלים ממנו, אולם 
ל׳ הצליח להוסיף ליצירתו גיבוש-יתר ולהחדיר אליה תובן 
חדש, וכך יצר סוג ספרז־תי חדש; סטירה (ע״ע), ששמה 
ללעג את המושחת והמגוחך בחיים הצבוריים. נושאיו של 


ל׳ היו מרובים: בעיות מדיניות — היה מתומכי האופטימא־ 
טים ו חיי המשפחה — שנא את הנשים ואת מוסד הנישואים < 
ענייני ספרות — הוקיע את הניפוח של מחברי הטראגדיות 
ואף הביע דעות בענייני לשון וכתיב. הוא חיבר 30 ספרים, 
שקובצו, ע״פ המשקל הנהוג בהם, ב 3 קבצים. הקובץ השני, 
הכתוב בדיסטיכים אלגיים, קדם. כנראה, מבחינה כרונולו¬ 
גית, וסמנו נשתמרו רק קטעים ומלים בודדים. מאוחד יותר 
כתב ל׳ בעיקר מ:,כסאמטרים. ס״ה נשתמרו כ 1,380 חרחים, 
המובאים בעיקר אצל נוניוס וקיקרו. לשונו היחה תוקפנית, 
שנונה, אך מרושלת ולא נקיה מתעתבת יוונית. חרוזיו 
לקדים גם מבחינת המבנה. אולם בשל מקוריותו ורב־גוניותו 
זכה להערכה מרובד■ ברומא העתיקה, והוראטיום ראה בו 
את רבו. 

. 0 , 1904/5 , 1-11 ,) 010 {) 11 ) 8 €0777117111771 11111 ) 11 * 1 . 0 .? 

, £15106 0 . 0 ; 1908 , * 1 211 . 7 )^ 1171 <) 7111 ) 7.1 ( 1 , 01011011115 
1934 , 110110 * 1 , 161238111 .א ; 1920 ,)) 070 ! 1 0714 . 1 

צ. קל. 

אקןינוס מאנטיוכמז -״ 13 סט!-( 250 נז]- 312 ),תאד 
לוג ומארטיר נוצרי. הוטבל לנצרות בגיל צעיר 
וניהל מאז אודה חיים סגפני, באנטיזכיה העמיד ל׳ אסכולה 
תאולוגית חשובה שעם תלמידיה נמנו הגמונים חשובים 
ברחבי אסיה. בשל דעותיו על יחסי התלות (הסובאורדינ- 
ציה) של השילוש הנוצרי נהגו לראותו כחוליה מקשרת 
בין הכופר פאולוס מסמוסאטה ובין אריוס שנמנה עם תלמי¬ 
דיו, אבל המחקר המודרני הפריד סברה זו, והוכיח כי איך 
להטיל כל דופי בכשרותו הנוצרית. ל׳ עונה קשות בימי 
רדיפות הדת של הקיסר מאקסימינום ומת על קידוש דתו. 
עבודתו החשובה ביותר היא המהדורה היוונית של התנ״ך, 
שהושוותה על ידו לנוסח העברי שהיה מקובל בימיו. מהדד 
רה זו משמשת עד היום מקור-השודאתי חשוב לתנ״ך ולברית 
החדשה. 

5071 1 ) )(/) 5471110 ' 4 71 ) 1 ) 71 * 1 71771 > 5 5717 5 )({) 7 )<{)).$ ,ע 11 )ז 33 .ס 

) 1 ( 071171 ) 511771077101 ) 1 ) 411171 ) 07 , 8161-0411 ס ; 1936 ,) 01 )< 

. 1943 ,( 24 , 1104 ( 011 ) ״ 1 . 5 41 ) 1 ?) 171611 ) 07 ) ) 51111 

לוקינוס (^יט״ו״ס^) מסמוסטה — ( 125 ״— 185 ״), סופר 
יווני שמוצאו מסוריה. הוא היה בן למשפחת אומ¬ 
נים עניה, עבד בתחילה כשוליה אצל דודו שהיה פסל, אך 
זנח עד מהרה את הפיסול ולמד רטוריקה. לאחר שעסק 
זמן־מה בעריפת־דין באנטיוכיה בחר במקצוע של נואם 
סופיסטי וערך מסעות ברוב חלקי העולם העתיק. כשהיד. בן 
40 בערך, השתקע באתונה דשב שם כ 20 שנה, כשהוא 
מתמסר בעיקר לכתיבה. לעת זקנה נתמנה ע״י השלטונות 
הרומיים למשרה רשמית במצרים, אך נראה שחזר בשנותיו 
האחרונות לחיי נדודים. 

יצירתו של ל' עשירה ומגוונת. בכתביו הסאטיריים הוא 
שולח את חיציו בקיצוניות הדתית, באמונות התפלות וב־ 
שארלאטניות, ביומרנות הפילוסופים׳ ובחולשות אנוש למיני¬ 
הן. באחד מספריו התקיף גם את הנצרות, לכן קראו לו 
הנוצרים "המחרף" וגם סיפרו עליו שכלבים שוטים שיסעו 
אותו. חיבוריו מעידים על כושר הסתכלות, דמיון עשיר 
והומור רב. סיגנוגו המשוכלל והבהיר מעוצב על־פי מיטב 
היצירה הקלאסית. לדיאלוג, צורה ספרותית מקובלת בספרות 
העתיקה מאז אפלטון, שיווה ל׳ אופי קומי-סאטירי, ושחר 
בו קטעי פרחה ושירה כאחד, כדוגמת הטאטירות של מנים\ס 
מגדרה. 

מיצירותיו; (א) תרגילים ברטוריקה (נאומים מדומים) 




545 


לוקינוס מסמוספזד! — לוקניד! 


546 


כגת — ; 1£70 ! 6 :־ 1 <ונ)! 1 * 0 ״£ (,משולל הירושה״)! ש 0 !׳ 1 גן 16 ז 
7100 * 670 (,על החלום*), ;ו 1£70 ן 06 <) 0 ץ־ןדזג>א 41$ ) (,הנאשם 
פעמיים"), *©^*^^**("שיר־חהילה לזבוב"), -¥. 50 )טז 
;> 70^x670 ("הורג הרודן")! 07 >^ןו 7  0 <} 78 ט; 1 ^ג£' ("אלכסנדר")! $ס 7 ז 0 ׳ווא 
(״ניגרינום״)! (ד) טיפוחם, כגון 10x00101 ;>(י 9 ה./£־("סיפור 
שקרה באמת"), ששימש מקור השראה ל״מסעי גוליבר" 
לסויסט (ע״ע). מיחסים לו כ 80 חיבורים, אולם קרוב לוודאי 
שאחדים מהם אינם משלו. המהדורה הראשונה של כתביו 
בדפוס יצאה בפירנצה 1494/96 . 

; 1882 , £331311 113 03113131 131 ) 3 1113 18 ' 1111 £11111 ,!: 00151 . 44 
3 1133 ) 1 ) 31 1033 * 33013 133 3113 ( 1 £11313110 , 1 ]) 350 ] 021 ס 
8 ) 88 (^ 1811 33 ) #38 13 ) 3 ( £3031 , 01:11:1 . 44 , 1932 , 13313 ) # 11 ) 
. 1958 , 081 / 318 } £8038 ,:מ 1 ג<ן 1 מ 80 .( ; 1937 ,) 1 ) 318 ) 08 ) 13 > 

צ. קל. 

לוק י פ 01 — ? 6 ** £00101 — 08 י 1 קו 10 ט^ 1 , 5 טקק 1101 ^ 1 — 
( 0 450 לפסה״ג), פילוסוף יווני, מניח היסוד לתורת 
הפחדות (האטומים). על חייו ויצירתו ידוע מעט מאד, 
בעיקר משום שתורת תלמידו—דמוקריטוס (ע״ע) — האפי¬ 
לה על משנת רבו ובמידה רבה ניטשטשה ע״י כך זהותו 
האמיתית של ל/ כבר בעת העתיקה נחלקו הדעות על עצם 
קיומו ואפיקורוס כפר במציאותו. לעומתו מביאים אריסטו 
ורושמי דעותיהם של פילוסופים עתיקים, דברים המצטרפים 
לכדי מסכת דעות של ל׳. בתקופתנו חשף דילס ( 01015 ) את 
קטעי העדויות של ל׳ והסרידם מן הדברים המיוחסים לדמו- 
קריטום. כיום ידוע של , נדד בנעוריו מעיר מולדתו מילטוס 
אל אליאה שבדרום איטליה ושם היה, ככל הנראה, תלמידו 
של זנון (ע״ע). לעת זקנה עבר לעיר אבחרה ויסד שם 
( 0 430 לפסה״ג) אסכולה משלו. 

משנתו של ל' היא בבחינת מתווך בין האסכולה של 
אליאה, קרי פרמניךס חנון, שטענה כי היש—ה״אחח — 
הוא בלתי מתחלק ובלתי משתנה ובין האסכולה הפלוראלים־ 
טית של הרקליטוס (ע״ע), שטען כי היקום מאוכלס ריבוי 
הבא והולך בזרימת התרחשדות מתמדת. תורת הפחדות 
קמה בעיקר נגד הטענה שהיש חייב למלא תבל ומלואה 
שאילמלא כן אפשר לחלקו לאינסוף חלקיקים ולהפכו ע״י כך 
לאין. תורת האטומים עומדת על כך שא? לזהות את החלל 
הריק עם האין וגורסת ע״י כך תנועה. ל׳ סבור שהיקום עצמו 
מאוכלס חלקיקים זעירים ממשיים הנעים בחלל ריק שהוא 
ממשי לא פחות. הפרודות והחלל הריק הם מרכיבי הממשות 
ובהתאם להצטרפותם, צורתם ומצבם, נתחים ונראים העצ¬ 
מים הפיסיים במציאות. גם לאחר שהתלכדו לגופים ולעצ¬ 
מים ממשיכים האטומים בתנועתם הנצחית. היקום נער אף 
הוא כתעאה מהתקבצות אטומים הנישאים ע״י מערבולת 
אחרה. במרכז היקום מתחת הארץ דמויית לוח כשסביבה 
סובבים הכוכבים. 

במשנת ל׳ מצדים גם ניצנים של תורת ההכרה! האטד 
מים הנפרדים מן המושאים הם הם שמפעילים את חושינו, 
ובהיותם חמים בכל למקור מציגים הם בפני חושינו 
בבואה נאמנה של המציאות. אולם ידיעותינו על העולם 
מוטעות משום שהן נעעות בהרגל ובהסכמה. אין אנו 


תופסים את המעק והבלתי משתנה, כי אם את החולף העובד 
בעולם התמורות. 

, 0 ; 1920 , 1 ז^€* 07-1 * 01 י ע 1 ^ 2 .£ 

? £0/1 ,) £11111£ ; 1928 11%$1£ ז 410 ^ 6 

. 1936 , 011 4101111X1 ,נ־וש 1£1 ^. .( 1 ; 1930 ,? 1 ( £1111050$ 

בר. 

לוקמיה, ע״ע ד־ם, עכר 716 . 

לוקנוס, מךקוס אבאוס — 1,003005 0113611$ .^ 8 נו 10 ג 1 \ 

( 39 : - 65 ), היסטוריון ומשורר חמי. נולד בקורדו¬ 
בה שבספרד למשפחת פרשים רומיים. בן־אחיו של $נקה 
(ע״ע), גדל מילחתו ברומא, הצטיין ברטוריקה ופילוסופיה, 
מם מקורביו נמנו קורנוטוס ופרסיוס (ע״ע). השתלם באתר 
נה, עד שנקרא ע״י ניחן לחצת! בזכות הקיסר נכנס למעמד 
הסבאטורי תכה לדרגת "קוסטור" ולכהונת אוגור. שיר הלל 
לנידון שדוקלם ב 60 ב״ניחניה" זיכהו בפרס, אולם אח״כ 
הורעו יחסיו עם הקיסר, הוא הוגבל בפעילותו הספחתית 
ונגרר לבסוף לקשר של פיסו! עם גילד הקשר, נצטווה 
להתאבד. 

מבין חיבוחו הרבים של ל'(- 111303,8310003113,0313011 
1110013 מוד) הגיע לידנו רק אחד, 017111 60110 שם הידוע 
יותר בשם '' 53113 ־ 1131 ?״. שירה זו טיפוסית לאפיקה הלאטי־ 
בית שפרחה מאז ימי הקיסר אוגוסטוס, אך עניינה אינו נושא 
מן המיתולוגיה, אלא — במסורת ה 00010001 ? 6011010 של 
נביוס (ע״ע) וה £003105 של אניוס (ע״ע) הקחמים — 
נושא היסטוח סן העבר הקחב: מלחמת קיסר ופומפיוס. 
המשורר ח בסיבות המלחמה ובעלילותיה, כשבמרכזה קרב 
פארסאלום ( 48 לפסה״נ) ומות פומפיוס! האפוס, המחולק 
לעשרה ספרים, אינו נמוד, ומגיע עד כבוש פוחם שבמצחם 
ע״י קיסר. לידוס היה המקור העיקרי בו השתמש ל׳לתולחת 
מלחמת האזרחים. 

מלחמת קיסר-פומפיום היתה נושא חביב לתרגילי כתיבה 
ולדקלום בבתי הספר לרטוחקה בחמא הקיסרית, ובאמצ¬ 
עותו אפשר היה לבטא הלכי דוח סטואיים אופחיציוניים 
לקיסרות וגעגועים מעורפלים לרפובליקה. ל׳ כתב אפום 
רטורי, הן בנושאו והן בצורתו! בטדים הבאים להרשים את 
הקורא, נאומים, דקלומים טפוסיים לבתי-הספר (, 50380113 
0001X0701513 ) , משפטים שנונים, חגלסיות למדניות (בעיקר 
בגאוגרסיה ואתנוגרפיה), פאראדוכסים, תמונות אבסורדיות 
ומאקאבחות מאפיינים את שירת ל , ! לשונו אעה עשירה 
דש בה מן המלאכותיות האפייבית לספחת "תור הכסף", 
והמקצב חדגוני ובלתי־גמיש, עם זאת, יש כנות ברגשו¬ 
תיו הרפובליקביים של המשורר, שטעם מקרוב את עחצותו 
של נירה, כבות שאיפשרה לו להגיע לשיאים פיוטיים. הלך 
חח זה, וכן החינוך הרטוח של ההומאניסטים האירופיים, 
חיבבו את ל׳ על אנשי-הרוזז בתקופת הדנסאבם, והשפעתו 
ניכרה בשירה ובדראמה עד הסאה ה 17 . 

, 433318 > 11811 €11/1113 83111 ,.£ . 4 ! .#ג ,(. 4 *) 140115111311 .£ .£ 
- 11 >םץ£ .? . 13 ; 1912 ,.£ 118 5081331 £33 , 101100 ? .א ; 1926 
£33 ,) 611880 .[ ; 1958 , 113% )( 831£81 0018 1 ( 0811131 .£ , 18 ) 11 
([ 101 ) 111 718/13 , 11310 , 4 ^ . 8 ; 1964 ,.£ 13 > 833 { 1 ( #0111 ) 1/138 
06 תנ 3188 ח 1 א 1 ) 311 116731 ) 140 , 013881131 ) 0 ( 01 )ס)({ £ )' 18 ) £83 1 ) 88 
,( 114118.10 ^ 1 ־ 1 . 011 . 64 , 1 ) 1111012 ״ 1 . 8 0£ 140110111 111 , 1168 ) £111 

. 1964 

ד. אש. 

לוקניה ( 1,003013 ), חבל היסטורי בחום איטליה שהש¬ 
תרע ב? קאמפאניה, סמניום ואפוליה בצב? 

לבץ בח־טיום בדרות ובין הים הטיתי במערב לבק מפרץ 



547 


לוקגיח — לרה,ץ/ דיריי 


548 


/ : , 


לויןם 11 ליח: ׳טווקני ה׳ןוחפט (הסוויאון הלאיסי, ברליז) 


טארנטום במזרח. היום נכלל עיקרה של ל׳ 
במחוז באזיליקאטה (הנקרא גם ל׳), אך 
חלקים ממנה נכללים בקאמפאניה ובקא־ 
לאבריה. ל׳ היא את הדדית, אד שפלות 
פוריות משתחנות לאורך החומים ובעמקי 
הנהרות הנשפכים למפת טאדנסום (סי־ 
דים, אקיריס, אקלגדר׳ קאסואנטוס, בדא- 
האנוס). תושביה של ל׳ בתקופה המדהים- 
טורית היו ממו׳צא סיקולי ואילירי. במאה 
ה 5 לפסה״נ קמה בל׳ בדית שבטית של 
הלוקאנים, שבט ממשפחת הסאבלים. עם 
זה התר במאה ה 4 לפסה״ג להתפשט בכיוון 
החופים, שבהם נוסדו כבר במאה ה 7 מוש¬ 
בות יומיות פורחות (פוסידוניה, אליאה, 
מטפונטום, סיריס. היראקליה). ומהן קיב¬ 
לו הלוקאנים השפעה תרבותית. רק טאת- 
טוס, ששכנה בקאלאבריה העתיקה ולא 
בל/ עמדה נגדם, בסיוע צבאי מיוון. רומא 
כרתה ברית עם הלוקאנים בסוף דימאה 
ה 4 לפסזז״נ ובראשית המאה ה 3 סיפחה את אדצם לקוני 
פדראציה האיטלקית. בבוכסנטום ופאוסטום (=פו 0 ידעיה) 
הוקמו ,מושבות של אזרחים רומיים, ובסוף המאה ה 2 
לפסה״ג נסללה ־דרך פופיליה" ( 0011113 ? שקשרה את 
ל׳ לקפיאה שבקאמפאניה ולרגיום שבקצה קאלאבריה. בחלד 
קה המנהלית של אוגוסטוס היו ל׳ ובתטיום המחח השלישי 
של איטליה. 

ג *והס 01 *£*# * 1 * £01 ?* 11111 ז* 0 ,({ 100 ) 8 .! 

־ 0 < 1 0 , 1897 , 1 ,*/** 0141 * 1/411 * £ 11 ' י ץ 3 *ץת 00 $ 8 , 1880 
* 1951 ,(״££ 150 .לן) 1 * 1/011 111 * 471 / 1 ) 011 , 010 ש 

ד. אש. 

אקס, הבסזוךה לפי, ע״ע הבך־ית החך^ה. 

אקס נן לידן — ת 1€ >ץ £0 ת 3 ׳ו 1.11035 — ( 1494 , ליידן 
— 1533 , שם), צייר וחרט הולנדי. ל׳ למד תחילה 
אצל אביו, שהיה אף הוא צייר, ומאוחר יותר, מ 1509 בערך, 
אצל צייר אחר שחי ופעל בליידן. ק(רנליס אנגלברכטסן 
( 1115011 > 0 ז< 8011 !ז£), ממנו הושפע בציוריו המוקדמים. בעת 
ביקורו של דירר (ע״ע) בארצות השפלה, נפגש עמו ל׳ 
באנטוורפן ( 1521 ). ב 1527 יצא למסע בחברת הצייר מביז 
(ע״ע) בערי פלאנדריה ובהן ערך מסיבות מפוארות לאמנים 
המקומיים! במסע זה חלה ולא החלים עד מותו. — אם 
מקבלים את תאריך לידתו כפי שהוא מופיע בביוגראפיה 
שלו אצל קרל וו מנדר (ע״ע), הרי ל׳ היה ילד־סלא. ביציר¬ 
תו המתוארכת הראשונה, ״מוחמד והנזיר סרגיום״ (תחריט! 
1508 ), מתגלה הנער בן ה 14 כאמן בשל, ועד 1510 כבר 
הספיק ליצור כמה וכמה יצירות־מופת גראפיות, ביניהן: 
״דוד מנגן לפני שאול״, 1508 ! ומן המאוחרות יותר: "אסתר 
לפני המלך אחשורוש״, 1517/8 * .ריקודה של מרים מסגד־ 
לה״׳ 1519 . יצירתו הגראפית הענפה כוללת פיתוחי־נחושת 
וחיתוכי־עץ רבים ובה, כבציורי-השמן שלו, ניכרת תערובת 
מיוחדת במינה של המסורת הצפוףאירופית — פלאנדריה 
וגרמניה — ושל השפעת המאניריזם האיטלקי המוקדם. 
בציורי השמן שלו, ובייחוד בציוריו הדתיים ("ריפוי העיוור", 
1531 , ארמיטאד, לניגגראד), מתבלט במיוחד האלמנט האי¬ 
טלקי, בה בשעה שבתחריטיו גוברת השפעת המסורת הגרמ¬ 


נית׳ ובייחוד זו של יצירתו הגראפית של דירר. ציורי השמן 
שלו מצטיינים בסולם צבעים מקורי ומעניין ובעיבוד עשיר 
של משיכות המכחול (״שחקני השחמט״׳ 1508 בערך < "יום 
הדין״, 1526 ! ״משה מכה בסלע״, 1527 ). — ל׳ נמנה עם 
חשובי הציירים בזמנו ועט גדולי החרסים. 

,ז? 0 ת^ 01 ש 1 ־ 1 יז .( . 14 , 604 ( ,) 1 ) 7-60 ) 1161111 !? 4 ! 143 י\ ,)( 

111116 ) 1 ? 01114 11116 ( 1 ,ת 510 ! 1401 . 11 .'וו .? ; 925 ( .' 1 , 1 

. 1954 , 12(111111121 1x6 1 ¥00(111111, X ז£ , £ 1 ( 61 X 21 

א. רו. 

א?ןפיביץ/:ן — 30 ( — ( 1878 , לבוב — 

1956 , ךבלין), פילוסוף פולני׳ מראשי האסכולה 
הסולנית בתורת ההגיון. ב 1906 היה פרופסור לפילוסופיה 
בלבוב, מ 1915 — בווארשה. ב 1919 היה שר הדתות והחינוך 
בממשלת פולניה. ב 1946 היגר לדבלין, אירלנד, שם המשיך 
בעבודתו המדעית, 

השגו העיקרי של ל׳ הוא בהוכחה שאפשר לבנות תורות 
הגיח לא-אריסטוטליות כשם שאפשר לבנות שיטות גאד 
מטריות לא־אוקלידיות. בעוד שתורת חהגיח האריסטוטלית 
מכירה רק בשני ערכי אמת — אמת ושקר — הראה ל׳ 
שניתן לקיים גם ערך אמת שלישי — אפשרות וייתכן 
אף לבנות תורות הגיון דב-ערכיות, המבוססות על חישובים 
מאתמאטיים מדוייקים. במרוצת הזמן הגיע ל׳ להכרה, שב¬ 
עזרת הלוגיקה המאתמאטית תוכל הפילוסופיה לסתור אפילו 
בעיות מטאפיסיות. הוא גם הניח יסוד לתולדות תורת 
ההגיון הפורמאלית. 

החשובים שבפירסומין ־. ! 1 501-20021106:1 :)! 12 > 2353 ס 
510101053 ץת* (״על עקרון הסתירה אצל אריסטו״), 1910 < 
וח 10 נ 01 ־ונ] ££11 ג. 11 >חנ 1 ז 0 135 > 1 ) 110 ) £0811 10 ( 1 ("הלוגיקה 
ובעיית הנחות־היםוד״), 1941 ! ימסז) 10 ז 815 ס 11 ע$ 5 ' 110 ס 151 ז.\ 7 
£0810 31 ודוז 0 ? 11 ז 10 > 10 \ 1110 0£ 1 ח 1 ס 10 >ת 813 1110 ("הסילד 

גיזם של אריסטו מנקודת מבט הלוגיקה הפורמאלית המו¬ 
דרנית"), 1951 . 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורודההיגיון, תשי״ג (ר׳ מפתח). 

לרקץ/ ךירדי- £014305 ץ 8 זסץ 0 — (נר 1885 , בודאפסט), 
פילוסוף ומבקר ספרות היגגארי, מארכסיפטי, את 
השכלתו האקאדמית קיבל באוניברסיטות גרמניות שונות 



549 


לוקץ׳ דידדי — לויןימיוס קרום, טיטוס 


550 


ולמד אצל מורים דגולים כמו דילתי(ע״ע), וינדל?נד (ע״ע), 
ריקרט (ע״ע) ומ. ובר (ע״ע). ב 1918 הצטרף למפלגה 
הקומוניסטית ההונגארית ובימי משטרו השמאלי של בלה 
קרן (ע״ע) היה שר התרבות. עם מיגורו של משטר זה 
(אוגוסט 1919 ), גלה לווינה וערך שם את כתב העת "קומו¬ 
ניסט". ב 1933 , עם עליית הנאצים, מצא מקלס בבריה״ם. 
מאז 1945 הוא מכהן כפרופסור באוניברסיטה של בודאפסט, 
ב 1956 תמך ל/ שהיה אז שר החינוך והתרבות, בתנועת 
המרד (ע״ע הונגריה, עמ׳ 862 ). לאחר כשלון המרד נאסר, 
אך שוחרר מיד וחזר לפעילותו האקאדמית. 

בתחילת דרכו נתפרסם כאסתטיקן.וכמבקר ספרותי בולט 
שבספריו הראשונים - 3 ־ 01 ת^תז^סבת 165 ש 
1035 (״התפתחותה של הדרמה המודרנית״), 1908 ו:״ס 
110013115 5 ש(> 16 ־ 601 (״תאורייח הרומאן״), 1920 , צידד 
כגישה האינדיווידואליסטית המבקשת לעצמה דרבי ביטוי 
מיוחדות משלה. האסתטיקה ועקרי הביקורת הספרותית שלו 
מושתתים על רעיון הדדיות ויחם גומלין דיאלקטיים השו¬ 
ררים בין גורמים שונים. לדידו, יצירה אמנותית היא הש¬ 
למת התוכן ע״י הצורה ולהיפך. משום כך דוחה ל׳ את 
הפודמאליזם וסבור שספרות אמת חייבת להביא בחשבון 
את כוחות הקידמה של תקופתה, אבל עליה לתארם בדרך 
מיוחדת לכל יוצר ויוצר. 

משאימץ לעצמו את השקפת העולם הסארכסיסטית, נרתם ל׳ 
לפעילות פוליטית ולהבהרת בעיות אידאולוגיות שונות 
ונודע כאחד מהוגי הדעות המקוריים והמעמיקים ביותר של 
התנועה הקומוניסטית העולמית. ל׳ היה הראשון שהצביע 
על צמיחתה המבעית של מחשבת מארכם מתוך הגותו של 
הגל (ע״ע). לאחר שנתגלו כתבי השחרות של מארבס הוכח 
שאמנם צדק ל׳ בהבחנתו. 

בספרו מ 55£561 נ 1 ׳* 861 ת 135$6 .>ן 1 ) 1111 1116 :>ו 1 ( 06$6 ("היס¬ 
טוריה והכרה מעמדית״), 1923 , טען ל׳ שהחברה היא סוביקט 
ואוביקט של ההיסטוריה. חיי חברה במסגרתה ההיסטורית 
הם מכלול של השפעות ויחסי גומלין דיאלקטיים המתרקמים 
בהתמדה. הדדיות זו מצאה את ביטויה המובהק במעמד 
הפרולטארי שמבחינה חמרית הוא אוביקט, הנמדד, כמין 
סחורה בשוק, במחיר של יום עבודה, אבל מבחינה רעיונית 
יעודו להיות נושא המאבק לשיחרור האנושות מהתנכרותה 
ולהפוך אותה לנושא הריבוני של ההיסטוריה. 

ל׳ "היכה,על חטא׳" פעמים רבות משום "סטיותיו מן הקו 
הרשמי". אבל בפני העולם מצטיירת דמותו כאישיות שנונה 
בעלת תרבות רחבה, ש תרמה רבות להבנת היסודות החב¬ 
רתיים שביצירה הספרותית. מבין ספריו יש להזכיר: 
ז 16 מ 5 וא־ 31 ת 1 ! 01 3115016 ו 11£ ^^ x1$ £ ("אכסיסטנציאליזם או 
מארכסיזם?״, עברית: א. ראובני, תשי״א), 1948 ! ש 3£ ז 1 !ש 8 
ן 11 ן 65££6 ^ 16 ו 1 :> 0650£1 !!! 2 ("מחקרים לתולדות האסת¬ 

טיקה"), 1954 ( 1 ) 11110 ־ 1/61 111 > 0111118 ) 2615 ש 01 ("הרס 
התבונה״), 1954 . 

,^}ת<־> נ 11211-1 ז? 1 \ . 1 ^ ; 1955 , 04116 * 14 * 01 *£ , 3014103110 > ״ 1 

, 011313 ( 0211 . 0 , 1955 ,* 11 ( 4111 * 411111 111 * 1 * 1 ** 0114 * 1111 4 * 1 

4 '.£ . 0 , 13 ) 21 .ע , 1960 ,,.] . 0 11 > ** 010 * 11 * 11 ? 1 * 11 11411 * £41 י. 1 

04X1401, 1964, 

א. גר. 

לוקר, $ךל(נו׳ 1887 , קריבץ [גאליציה]), ממנהיגי התנועה 
י הציונית ותנועת העבודה הציונית. סיים בית־סםר 
תיכון גרמני ולמד משפטים באוניברסיטה הגרמנית בצ׳רנו- 


ביץ. ציוני מנעוריו. ם 1902 התל לפרסם בכתב־העת היידי 
"יידישער ארבעסער" בלבוב, אח״כ היה עורכו של דיעתון. 
ממארגני מפלגת פועלי־ציון בקיסרות האוסטרית לפני 
מלה״ע 1 (בה ישבו כשני מיליון יהודים). בתקופת מלה״ע 
עשה זמרסה באה״ב. וב 1916 ניהל את המשרד העולמי של 
סועלי־ציון בהאג. צידד בהתפלגות מהאגף הפרו-קומוניטסי 
של פוע״צ בוועידה העולמית בווינה ( 1920 ) ועמד בראש 
הברית העולמית של פוע״צ (הימניים). ציר בכל הקונג¬ 
רסים הציוניים אחרי מלה״ע 1 וחבר הנהלת הסוכנות 
מ 1933 . 1933 — 1949 מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות 
היהודית בלונדון. בעת המאבק המדיני בגד "הספר הלבן" 
ובעד הקסת המדינה נטה להתפשרות עם הממשלה הברי¬ 
טית, בסרט לאחר עליית הלייבור לשלטון ( 1945 ). עלה 
ארצה ב 1949 , וב 1951 נבחר ליו״ר הבהלת הסוכנות בירו¬ 
שלים. בתפקיד זה שימש עד התפטרותו ב 1956 , חבר הכנסת 
השלישית מסעם מפא״י. כתב מאמרים ■מרובים וחוברות 
להסברת העניין הציוני, ביידית, גרמנית, עברית ואנגליו 2 
בעיקר התמסר להסברה הציונית באנגליה. בין חוברותיו 
ראוי לציין !סגס^יסס׳* ("הברית הנצחית"), 

1947 , בה הבליט את היחס העמוק בק העם היהודי וארץ 
ישראל. מ״יקידי ירושלים", תשכ״ח. אשתו של ל׳ היא 
המשוררת היידית מלכה לוקר. 

לוקךטיוס קרוס, ט י כ 031 — 031115 05 )מזסנ 1 ״ 1 גנזזגיל 
— ( 95 ״ לפסה״ג, רומא[ז] — 51 לססה״נ, שם!ז)), 

משורר ופילוסוף ממי. על חייו אין אנו יודעים כלום. היא- 
מנימוס, המציין אותו ב״כרוביקד," שערך, מספר על שיגעון 
שאחז את ל׳ בעקבות משקח-אהבה, וגרם, בסוסו של דבר, 
להתאבדותו. ל׳ השאיר רק ספר אחד ועליו תהילתו: 
0311113 נסטזשז 06 ("על טבע היקום"), אפיס דידאקטי בן 
יותר מ 7,000 הכסאמטרים, שבי משתלבים החקירה והסיוט 
לאחדות אורגאנית, החקירה מקפתאתכל תופעות הטבע, היא 
נעשית נמחו של אפיקורוס (ע״ע) ומתוך כוונה ברורה: 
לשחרר, על ידי הידיעה, את האדם מפחד־האלים ומפחד־ 
המוות. 

היצירה מתחלקת חלוקה קסדבית-ארדיכלית: שני חלקיה 
משתייכים יחד, שגי הספדים הראשונים ושבי הספמם הא¬ 
חרונים דנים על הטבע, ואילו השלישי והרביעי דנים על 
האדם, העומד, באופן זה, במרכז שירה זאת. השירה מתהילה 
בסביה לוגוס. הנותנת את החיים ואת השלום. בעיני ל׳ 
אין פניה זו אל האלה בתהילת השידה סותרת את המגמה 
העיקרית׳ האנטי־דתית, של היצירה כולה — אין הוא מכחיש 
את מציאות האלים, כי אם מצה לשחרר את בני האדם מן 
הפחד מפניהם, מן האמונות התפלות שבדת. לשם כך הוא 
מתחיל(ספר ראשוך, חמז 84 וכר) בסיפור על אבממנא אשר 
העלה את בתו לקרבן על המזבח באוליס. "שבר כזה המיטה 
הדת על ראשי יראיה!". אך הודות למדע, ובייחוד הודות 
לחקירותיו של אפיקורוס, הצלחנו "לדרוך על הדת ברגלינו". 

אם נחפוץ להימלט מן האמונות התפלות, חייבים אנו 
לבנות את השקפת עולמנו על עקרונות המדע, והראשון 
ביניהם: שום דבר אינו נוצר מן האין. מתוך הסדירות של 
הטבע — "באביב השושן נותן מת, בר מחכה לקיצו, ולטתיו 
משתוקקת הגפן״ — מסיקים אנו את חוקיותו המשחררת 
אותנו מן הפחד. הטבע מסרק את יצוריו, אך אין הוא מבסלם 



551 


לזקרמיוס קרוס, טי־מום ~ לוקרים, קירילום 


552 


לאין. ביסודם של כל הדברים מונח חומר, אשר ממנו נוצר 
כל החלד: האטומים. זהו העקרון השני של המדע: ישנם 
דברים שמפני קטנם אינם ניתנים לתפיסת החושים. וה- 
עקרה השלישי: ישנו חלל ריק. העקרה הרביעי: בלעדי 
החלל והגוף הנמצא בו, אין בטבע יסוד אחר. הספר הראשה 
של השיר מסתיים בוויכוח עם פילוסופים קודמים: הרקלי־ 
טוס, אמפדוקלס׳ אנכסגודם (ע״ע). 

הספר השני ממשיך אח תאור תורת האטומים ברוחו של 
אפיקורוס. האטומים הם רב־גוניים בצורתם: עגולים, עוקצ¬ 
ניים, נאחזים זה בזה בקרסים או כפארות אילנות עבותים 
וכד. אמנם מספר הצורות האלה מן ההכרח שיהא מוגבל, 
אך מכל צורה וצורה ישגו מספר אינסופי, ובכל גוף מתאחדים 
אטומים שונים ביחסים שונים, תורת־אטומים זו משתלבת 
עם התורה על הסובייקטיודות של האיכויות החזשנלת. 
האטומים הם מחוסרי־גוון. "אל תחשוב כי לזרע-יסוד יחסר 
רק הצבע: / כי ביסודות הראשית חמימות כלשהי לא 
תופיע — / אין בהם קור כל עיקר, ולהט החום לא תמצא 
בם, / קול לא ישמיעו לעד, ויבשים מלחות הם וטעם, / ריח 
מהם לא ידוף". הספר השני מסתיים בתורה על אינסופיות 
מספר העולמות* עולמנו אינו היחיד: "כי במקומות אחרים 
קיימים עולמות כאדצנו, / זרע אנוש כזרענו, חיות כחיות 
אשר לנו". 

בספר השלישי מתאר ל׳ את תורתו על הנפש, נלחם נגד 
האמונה בהישארותה ומבקש לסלק את הפחד מפני המוות, 
שהוא, לדעתו, !מקור כל התאוות הדוחפות את האדם לקראת 
הפשע. הוא מבחץ ביו ״תה״ ( 3111111115 ) לבין "נפש" (־ 11 ! 3 
גבת), אך שניהם מורכבים מיסודות חמריים, אחרת לא היינו 
יכולים להסביר את פעולתם על הגוף. המוות אינו יכול 
להבהיל את האיש הנבון, שהלא יודע הוא שאחרי מותו לא 
יהיה עוד. ״אך השקוע בשנת־תרדמה הידאג לחייו עודו / 
הן אבריו עם נפשו בקרבם ישקטו דנוהו. / הן לשנה עמוקה 
שכזאת כל חיינו ערגנד. 

הספר הרביעי מתאר את תורתו של אפיקורוס על 
התפיסה החושנית המתווכת על ידי "בבואות" או "קליפות" 
הדומות לעצם, ובהנתקן ממנו, הן נושאות אתן את דיוקנו. 
האם החושים מטעים אותנו ז לא! משפטנו הוא אשר מטעה. 
בהקשר עם זה מפתה ל׳ אח תורת הראיה וד,אופטיקה שלו. 
ספר זה מסתיים בדיון על האהבה ועל הזיווג. ל׳ דן על 
הנושא באופן מדעי קפדני, מנסה להסביר את התאווה 
המינית הסבר מדעי ואחרי שתאר את "מזמוטי־האהבה" 
שאינם מועילים לאשה, הוא מסיים: "גם בלעדי אלהים, 
בלי קשתה וחיציה של ונוס / את הפשוטה בנשים נחבב 
ונמצא בה אשרנו". 

בספר החמישי מרצה ל׳ את תורתו על התהוות העולם. 
הארץ שלנו היא מרכז מערכת העולם. ובצדק אנו מכנים 
אותה ״הורתנו״, אך כוחותיה כלים: "אך לפריה ורביה יש 
גם קץ, כידוע, בטבע / ותעמוד, כנשים הבלות, הורתנו 
מלדת". בימי קדם שרצה הארץ מפלצות משונות, אך הטבע 
לא נתן להן לשגשג. אולם, אותן המפלצות, "שטבע־כלאים 
כפול בך, שעליהן מספרת האגדה, כגון הקגטאורים, מעולם 
לא היו. המחצית האחרונה של ספר זה היא תאור התהוותה 
של תרבות האדם: התחלות השפה, המצאת האש, גילד המת¬ 
כות, התחלות יישובי האדם בערים, ראשית החוק והמשפט. 
עוד פעם חתר כאן ל׳ אל הנושא החביב עליו: ראשית הדת. 


האדם הקדמה ייחס את בלהות הטבע, את הברקים והרעמים 
לאלילים. "זרע־אנוש אמללו את כל אלה ייחס לבני־שחק! 
/,..חוסר הידע מוליד חששות בחשכת שרעפינוז" 
הספר השישי ממשיך את תאור רעיונותיו של ל׳ על 
הטבע, על מזג־האודר, על רעידות־האדמה, על המחלות 
והמגפות. הספר מסתיים בתאור הדבר. 

ל׳ ראה עצמו כפילוסוף ולא כמשורר, אולם הדורות 
הבאים החשיבוהו בעיקר כמשורר, שכן בהגותו הפילוסופית 
הוא מקבל בשלמות את שיטתו של אפיקורוס, אך בשירתו 
ובסיגנונו קנה לעצמו מקום כבוד בין משוררי רומי. וע״ע 
לטינית, ספרות, עמ׳ 640 ! אפום, עט׳ 168 . 

"על טבע היקום" תורגם לעברית בידי ש. דיקמן 
(תשכ״ב). הקטעים הבאים בערך נלקחו מתרגום זה. 

- 5311 .?> ; 09 ־ 1907 , 1-11 , 1 ) £9 116 ) 11 ))* 14 ) 1 /)£ ,.£ , 4355011 < .[ 
; 1910 ,) 0011/1 ,) 111 ) 0 .£ • 11 ) £0 1 )) 11 /<} 111010 /£ ))■!ו/יד , 3 ח 3 י< 2 ז 
1 ) 0 ,ז:> 11111 ס 43 < . 4 < ; 1918-1922 ,/ 1 ־ 1 , 1 1 ) 11 ) 1114 ■.£ , 01112 .מ 
,ח* 08 < 01 * 8 * 8 . 0 ; 1922 , 1 ,) 111 ) 111 ) 1 ) 0 ) 111 ) 1 . 14 11111141 ) 1111 ) 
, 0,3181 * 4 < .ד , 1932 ,) 611 / 11 ) 0 1 1 * 1 11 ) 11 ) 0 ) 1 * 1 ) 1 ,.£ 
, 1935 , 1111011 )£ ) 61 ׳*) 3 * 3 £ : 1 ) 011/11 1 ) 6 1 ) 0 

,זט 0 תז£ .א ; 1943 , 1411411% ) 0 1 ) 111 ) 1 /)> 11 *)¥ ,.£ , 1311 * 801 . 4 < 
. 1963 ,) 11111 * 14 ) 1 <})' 1 1 ) ,£ ,*שם 3 ץ £0 £ , 1947 ,.£ 

ש. ה. ב. 

אקרים (?)<>* 40 ), שמם של שני איזורים במרכז יוק הע¬ 
תיקה, ל , המזרחית ול׳ המערבית. בין שניהם הפרית 
איזורי פוקים ורותם. שניהם איזורים הרריים. בל׳ המזרחית 
מצוי מעבר תרמופילי, ובמערבית ידוע עמק אמפיסה הפורה 
והחשוב מבחינה איסטרטגית. שני האיזורים משתרעים לאורך 
חופי מפרצים: המזרחי לאורך המפרץ המאלי והאובויי, 
והמערבי בצפונו של המפרץ הקורינתי. 

איזזרי ל׳ היו מיושבים שבט ממוצא דורי, בעל ניב 
ומוסדות משלו. האופי ההררי של ל', הפיגור הכלכלי והחב¬ 
רתי, וכן לחצם המתמיד של השבטים השכנים, עיכבו את 
התפתחותם. העיר אופוס היתה מרכז הלוקריים שבשני האי- 
זורים ובה התכנסה "אספת אלף אזרחים", שנבחרו ע״ם 
עקרת אריסטוקראטי. אך רוב הארץ היתד, עת פחות וכפרי 
רועים. דיני המשפחה והירושה שלהם שמרו על אופי קדום 
ופרימיטיווי, אך בסיפותם בדבר "מאטריארכאט לוקרי" אין 
ממש. 

ב 673 לפסה״נ נוסדה בהנהגת ל׳ המזרחית, ובהשתתפותם 
של מתיישבים מל׳ המערבית ומהפלופונסוס, העיר לוקרי 
שעל כף זפיריון ( 1 ס 01 < 1 < 1 > 6 ;״ £1 ־ 001 * 40 ) בקצה די״מגף" 
האיטלקי. המושבה העתיקה מארץ האם את מוסדותיה, 
והיתד, נתונה לשלטונה של אריסטוקראטיה של *סאה בתים" 
ו״אספת אלף". אולם, שלא כארץ האם, התקדמה העיר 
במהירות וזמן מה אחת יסודה זכתה בחוק דורות מידי 
המחוקק האגת־למתצה זאלוקוס. 

״-/ , 131 *£ .. 1 ; 1926 , 1 ,^ 1 ^ 99. 41. 01813111*1■, "£", ?-9/ X 
. 1953 , 1-11 . 11 ) 1014 ) 6 111 ) 11 ) £0 

אקרים, קיריאם- 11105 !>1103x15 זץ 0 —( 1572 — 1638 ). 

פטתארך ותאולוג נוצת־אורתודוהסי. יליד כרתים. 

בנעוריו, בתקופת לימודיו במערב־אירוסה, נפגש בתנועות 
הרפורמציה וגילה נטיח מובהקת לקאלוויניזם. בשובו לקונם־ 
טאגטיגופול עלה במהירות בסולם הדרגות הכנסייתיות, 
וב 1595 נתמנה יועצו של הפטתארך מאלכסנדריה. בשנים 
1596 — 1602 עשה בפולניה ובליטא כנציגו של הסטריארו 
מקונסטאנטיגוסול ולקח חלק פעיל ביצירת מערך בין 



553 


לוקריס, קירילום — לורד, לורדים 


554 


הפרז־טסטאנטים ומתנגדי ה״איחוד הקאתולי". האחרונים 
ביקשו לאפשר לאורתורוכסים־יוונים שהיו נכונים להכיר 
בעליונות האפיפיורית לשמור על סדר התפילות והפולחן 
המזרחי. משנת 1602 , עת עלח לכם הפטריארך מאלכסנדריה, 
חידש בגלוי את יחסיו הידידותיים עם אישים פרוטססאנטיים 
ושקד על לימוד התאולוגיה הקאלוויניסטית. 

בחירתו לפטריארך של קתסטאנטינופול בשנת 1620 — 
משרה שהחזיק בה בהפסקות קצרות עד 1638 — עוררה 
התנגדות נמרצת לא רק מצד חוגי הכנסיה האורתודוכסית 
כי אם גם מצד נציגים קאתוליים שידעו על נטיותיו הפרו¬ 
טסטאנטיות. בתפקידו זה ניסה ל׳ לחדש את הכנסיה 
האורתודוכסית לפי התפיסה הפרוטסטאנטית. כשהתפרסם 
ספרו החשוב 61 ^ 1 ) 000165810 ("הצהרת עקרתות האמונה"), 
1629 , שהציג את התאולוגיה האורתודוכסית ברוח השקפת 
העולם הקאלוויגיסטית, נתעוררה סערה גדולה, והספר 
הוחרם בוועידות כנסיה שונות. כ 1638 הואשם כי הסית את 
הקהאקים נגד הממשלה התורכית ובפקודת השולטאן מוחמד 
חנקוהו היניצ׳רים. 

1 .€ £11 17111€€5 > *ז 1 **ז* 4 * 14 , 02 ח 1 ח 56 

., 1 4 * 001011 * 1 ,ממ 13 ח £30£ . 0 < 1903 ,( 1 "^ , 1 נ 011£1 י 1 > £01103 ) 

, 1929 ,( .* 011 ,־* 0 ) .ז 1 ? 0 ז €\£ 

לוקןתר (סמזגססע), עיר בדרום שוויץ, על חופה הצפוני 
של ימת מג׳ורה, בקאנטון טיצ׳ינו(טם?)< כ 10.000 
תוש׳( 1960 ), דוברי איטלקית. ל׳ יושבת בגובה 200 מ׳ מעל 
פני הים, במקום שרצועת החוף המישורית הצרה המקיפה 
את הימה מתרחבת בגלל שפך הנהר מנ׳ה שהביא לכאן סחף 
רב. החלק הישן של העיד וכן מרכז המסחר והתחבורה 
נמצאים ברצועת החוף שלאורך הימה, ואילו פרברי העיר 
עולים במדרון התלול של ההר מערבה וצפונה. עיקר 
פרנסתה של ל׳ על תיירות. בעיר ובסביבתה כמה מפעלי 
תעשיה קטנים לייצור מזונות, בגדים, מכשירי חשמל ומזכרות 
לתיירים. העיר מחוברת למסה״ב ולכביש הראשי העוברים 
במעבר סנט גוטהארד. בל׳ שרידי מצודה מיה״ב. 

ל׳ נזכרת לראשונה במסמכים מאמצע המאה ה 8 . ב 1342 
עברה לידי דוכסות מילאנו וב 1512 לידי שורץ. על שסה נק¬ 
ראים כמה חוזים בינלאומיים שנערכו בה ב 1925 (ע״ע 
לוקרנו, חחי-). 

לו?ןךבו, חחי (ח״ ל) — סידרת חחים שהוסכם עליהם 
בוועידת ל׳ באוקטובר 1925 ושנחתמו בתחילת 
דצמבר באותה שנה. בוועידת ל׳ השתתפו ג. שטרזסן (ע״ע) 
מגרמניה, א. בריאן (ע״ע) מצרפת, א 1 םסין צ׳מברלו (ע״ע) 
מבריטניה, ב. מוסולעי (ע״ע) מאיטליה, וכן נציגי בלגיה, 
פולניה וצ׳כוסלובאקיה. 

החוזה העיקרי בסידרת ח״ל נתן ערובה הדדית לגבו¬ 
לות שבין 3 מהמדינות — גרמניה, בלגיה וצרפת — ועל 
ערובה זו חתמו גם איטליה ובריטניה. המדינות החתומות 
התחייבו שלא ללחום זו בזו אלא במקרה של התגוננות 
או לשם מילוי החלטה של חבר הלאומים, ובריטניה ואיטליה 
התחייבו לבוא לעזרת הצד המותקף. כדי להבטיח את מילוי 
החחה הוסכם לפרז את חבל הרינוס, ונחתמו הסכמי־בוררות 
בין גרמניה לבין בלגיה וצרפת. 

החוזים האחרים היו הסכמי בוררות בין גרמניה לבין 
פולניה וצ׳כוסלובאקיה, אולם אך ורק לגבי סכסוכים 
בעתיד, ולא לגבי סכסוכים שהיו קיימים בשעת חתימתו 


של החחה, וכן נחתמו חוזי ערובה של צרפת לפולניה 
ולצ׳כוסלובאקיה. 

ח״ל היו החחים הראשונים שעליהם חתמה גרמניה כמדי¬ 
נה שוות־זכויות לאויבותיה המנצחות במלה״ע 1 , ובעקבו־ 
תיהם נתקבלה גרמניה כמדינה חברה בחבר־הלאומים וצב¬ 
אות הכיבוש יצאו מחבל הרוד (ע״ע) ומחבל חרינוס ( 1926 ). 
ח״ל נחשבו למסיימי התקופה שלאחר מלה״ע 1 ופתיחה לת¬ 
קופה של שלום דציבות באירופה, ושלושת האישים שבלטו 
בוועידת ל׳ — בריאן, צ׳מבלין ושטרזמאן — זכו בפרס נובל 
לשלום ב 1926 . 

פגם בולט בח״ל היה העדר הסכם גבולות בין גרמניה 
לבין פולניה וצ׳כוסלובאקיה דוגמת ההסכם בין גרמניה 
לבין בלגיה וצרפת, וכן העדר ערובה בריטית ואיטלקית 
לפולניה ולצ׳כוסלובאקיה. במארס 1936 ביטל היטלר את 
ח״ל בהכניסו צבא לחבל הרינוס (ע״ע גרמניה, היסטוריה, 
עמ ׳ 474 ), וכיוון שבריטניה לא הצהירה שהיא רואה בכך 
הפרת החוזה, לא נעשתה כל פעולה נגד גרמניה — מחדל 
הנחשב לאחד הגורסים למלה״ע 11 . אה. א. 

אקןשביץ׳, £, ע״ע לוקקזיביץ/ בן. 

לורד ( 1^111x165 ), עיר בדרוס-מערב צרפת, בגליל הפירנאים 
הגבוהים. 16x100 תוש׳ ( 1962 ). מחשובי המקומות 
לעליה לרגל בעולם הקאתולי. 

ב 1858 טענה נערה בת 14 בשם ברנןט סובירו 
( 0115 ־ 5011511 שס&גתזשפ) כי בין ה 11 בפברואר וה 16 ביולי 
נתגלתה לה 18 פעמים דמות אשה יחפה כשלרגליה שושנים 
זהובות. באחת ההתגלמות הציגה הדמות אח עצמה 
כ״התעברות ללא רבב"(ת 0 ! 1 ק 0£ ת 00 16£ טש 3 ה 1 מ 11 י 1 ), דהיינו 
הבתולה הקדושה, וביקשה שיוקם במקום בית תפילה 
על שמה. ברנדט עצמה פרשה למנזר ב 1866 ונפטרה שם' 
ב 1879 ? כשנודעו דברי הנערה נתעורר פולמוס בקרבהכנסיד. 
הקאתולית, וכן בין אנשי דת לבין אנשי מדע ורוח בדבר 
אמיתות הזיותיה, שחלקן התרחש בנוכחות קהל רב. ב 1862 
פסק הבישוף של טרבש, של׳ נמצאת בתחום סמכותו, בזכות 
אמיתות המראות והתיר את הפולחן הציבורי של הבתולה 
הקדושה מל׳, הוואטיקן לא פסק בעניין זה, אולם עמדתו 
לגבי העליה לרגל היתה חיובית, וב 1891 הורה האפיפיור 
לאו 111 צ לערוך מיסה מדי שנה ביום ההתגלות הראשונה. 
מעל מערת ההתגלות הוקמה ( 1876 ) הבאסיליקה נוטר־דאם 
דה לורד בסיגנוז פסבדז־גוחי, ומתחתיה נבנתה ( 9 — 1884 ) 
כנסיית המחרוזת (;״ 80531 ) בסיגנון ביזאנטי. לכבוד יובל 
המאה להתגלות נחנכה ב 1958 כנסיה תת־קדקעית ע״ש 
סיום £11 ג המסוגלת להכיל 20,000 איש. העליה לל׳ מתקיימת 
בעיקר במחצית חודש אוגוסט. המקום נעשה פופולארי 
במיוחד לאחר שהחלו מייחסים סגולות ריפוי למעיין שב¬ 
קרבת המערה, שמסופר עליו כי בקע מהאדמה בין אצבעות 
הנערה כשחפרה בעפר בידיה. 

הפרשה תוארה ע״י פרנץ ורפל (ע״ע) ב״שירת ברנדט". 

,.. 7 111 501305 , 1*5 ?0x111 ׳< 1111 .£! ./ ; 1894 , 2013 .£ 

,■ 0115161 ¥ , 1927 , 1 ?>> 4 , 6 ־ 0611 .| ; 1906 

, 14011x11x1 (ס 0 £ 'ן ,ח 1 ) £0 ז 11 ג- 1 .א ; 1948 , 0x0110 <(קק 1 > ¥1 

. 1960 

ב. רג. 

ל 1 ךד, לוו*ךים, ע״ע אצילים, עמ׳ 495 ! וע״ע 
פךלמ?ט. 



555 


לורחולם — לורטין, אוסקר (איור) 


556 


לוךהולם, דלים הטקת אר, דקאתט ראשון, 

180011111 ^ ) 1$ ,• 1 9651<:6?11 1^6x61 מ. 11113 /י\ , 111112116 
( 1851 , בולטון — 1925 , לונדון), תעשיין בריטי. מפיתוח 
עסקי המכולת הצנועים של אביו הגיע לייצור המתי של 
סבון בעל איכות מעולה, אותו שיווק במחיר זול ובעטיסה 
מושכת. עד מהרה הקים את מפעלי פורט טאנליט (כשמו 
המסחרי של הסבון) ואלה הפכו לאחר מבן לאימפריה 
תעשייתית מן הגדולות בעולם, חב , לור. מפעלים אלה — 
בתכנונם החדשני, ציודם והשירותים שסופקו לעובדים ולבני 
משפחותיהם, היו מופת לכפר תעשייתי מתקדם ( 1888 ). ל׳ 
הנהיג במפעליו שיטות של מחקר-תעשייתי, ובתחום השיווק 
האמין בכוחה הרב של הפרסומת. זכה לפופולאריות ולהערכה 
בעיקר הודות ליחסי-העבודה שהנהיג במפעליו והיה בץ 
הראשתים מן התעשיינים בבריטניה שהנהיגו יום עבודה בן 
שמתה שעות ואף תמך בקיצורו לשש שעות, מתוך אמונה 
בתועלת שתצמח מכך לבעלי המפעלים. כן הנהיג: בתי־ספר 
לקידומם המקצועי של עובדיו(ע״ח שעות העבודה)? חלוקת 
רווחים בין העובדים (אד ללא שותפות בניהול)? תשלומי 
פנסיה ! ביסוח-חיים קיבוצי והטבות סוציאליות אחרות. בשבת 
1906 נבחר לפרלמנט חכה לתואר האצולה ב 1922 . כתב 

01168410118 111511131 ) 10 041160 31111 ץ 03 •[ 011 ^ 1€ 51X ת־ 

(״יש עבודה של 6 שעות ובעיות תעשיה אחרות״), 1918 . 

,״ 1 £110014711 ,(בנו) ; 1111011 ־ 1 ר 1 ו 1113 ו ז \\ ,£תז 01 ( 1 ז 6 ע< 1 

. 1927 

ארוב, פי־וטר לורוביץ , — 08 ק* 3 ^.ח - ( 1823 - 
1900 ), פילשוף, סוציולוג ופובליציסט רוסי, 
אידיאולוג של תנועת "נרודניה וו׳ליה" (ע״ע). ל , היה בנו 
של אל״מ בצבא, למד באתיברסיטה של פטרבורג ואח״כ 
לימד מאתמאטיקה באקאדמיה הצבאית שם ( 1844 — 1866 ). 
בתקופה זאת פירסם שירים ומסות פילוסופיות בכתבי־עת 
ליבראליים. בתקופת הרדיפות נגד הליבראלים, אחרי נסיה 
ההתנקשות של קאראקוזוב בקיסר אלכסנדר 11 (ע״ע, עכד 
663 ), נאסר ל׳ והוגלה לוולוגדה שבצפון. משם פירסם 
בבתב־עת פטרבורגי את ספרו 3 ^, 0001 
(״מכתבים היסטוריים״), 1868/9 , שעשה רושם עצום בחוגי 
האינטליגנציה והפך לספר־יסוד של המהפכנות הרוסית. 
ב 1870 נמלט ל׳ מרוסיה, וחי עד מוחו בפאריס. הצטרף 
לאינטרנאציונאל הסוציאליסטי הראשון וערך שני כתבי־עת 
בעלי השפעה בתנועה הסוציאליסטית ה״נארודניקית״: 
64 ק 6 ק 8 (״קדימה״), 1873 — 1877 , ו 8040 
(״רצון העם״), 1883 — 1886 . ספריו העיקריים הם: 
ממ 46 ז 6 קמ 0 י 0801 מ 10411 <ז 11 ז ממקסצסמ ז 1 לם 0 ("מסה 
על תולדות המחשבה המודרנית״), 1888 — 1894 ? מיי 3343 
!!מקסזסס 0 מ 01£ *םס 1 סק(״בעיות הבנת ההיסטוריה״), 1898 . 

ל׳ נחשב, יחד עם נ. מיכאילובסקי (ע״ע)׳ למישד 
האסכולה הסובייקטיווית בסוציולוגיה הדוסית. במרכז 
מחשבתו, שהושפעה מקאנט וקונט, הגל וסויארבאך, פרודון 
ומארכם, עמד הפרט האנושי. לדעתו התפתח האדם משלב 
בו שלטו האינססעקסים, למדרגה גבוהה יותר של תרבות, 
שבה נועד לאינטלקט תפקיד מכריע לעיצוב החברה. הפרט 
בו שלטו האינסטינקסש׳ למדרגה גבוהה יותר של תרבות, 
ההיסטוריה נקבע ע״י כשש אובייקטיוויים, מפעיל הפרט, 
על סי הבנתו האישית, את התהליך. בכד הוא הופך את התהלי־ 
בים החברתיש לפעולה רצונית. הערכת האינטלקט היא הבסיס 


להנחתו של ל , , שתפקידה של האינטליגנציה בהתקדמות 
חברתית־מדינית חייב להיות מכריע, במיוחד בתנועות מהפכ¬ 
ניות. ל׳ התנגד בחריפות לתפיסתו של בקונץ (ע״ע), שרצה 
להביא למהפכה תוך שימוש באינסטינקטש ההרסניים שתוק־ 
פניים של ההמון, ומצד שני התנגד למארכסיסטים שזלזלו 
בתפקידם של יחידים בעלי הכרה. 

* 3 * 14 **£ ) , 1 \ 1 * 3 * 3 > 1 ־ 01 , * 161 ( £63010 £41 , 15 ? 1 מ 011 ז . 4 ., 1 
,>[ץז 0.14353 .* 1 ־ ; 1912/3 | (^ע xx , ז \ 7146*1* 61110711)14*, xx ?! 
, 11 ־ 1 ,* 61 ק 0 ! 6410 <ן 10411 (ן 14 *£ 447111 - 611 * 61 * 1 * 0 1 1 * 714111116 2147 

. 1913 

א. לי. 

לוךטו ( 640 ־ 1x0 ), עיירה באיטלש, בחבל אנקתה, כ 5 ק״מ 
מהים האדריאטי וכ 25 ק״מ מדדום לאנקתה? 

8,700 תוש׳ ( 1967 ). מקש עליה לרגל לקאתולש המבקרש 
את ״הבית הקדוש״ ( 53018 0383 ), שהוא, כביכול, בית 
הבתולה מרים שהועבר מנצרת בדרד נס למקש זה. לפי 
אגדה מאמצע המאה ה 15 העבירו מלאכים את הבית לאחר 
גדוש הצלבנש מא״י, מחשש פן יושחת בידי המוסלמים. 
תחילה הונח על ראש גבעה בקרססו שבדאלמאציד. ( 1291 ), 
אחר הועבר לרקאנאטי שבאיטליה, ולבסוף הובא לל׳( 1295 ), 
הבית עשוי אבן מקומית? בשקע שבקיר הדרומי ניצב 
פסל הבתולה עם תינוק, עשוי עץ שחור, שחוא לפי האגדה 
מעשה ידי לוקאס הקדוש. בתוך הבית קישוטים יקרי־ערך, 
בינשם דלתות ונברשות אמנותיות. מעל "הבית הקדוש" 
ניצבת כנסש ( 0353 $3043 16113 > 011683 ) שבבנייתה השל 
ב 1468 ונמשכה בהפסקות עד 1886 . במדרגות העולות לחזית 
הכנסיה ניצב פסל־ענק של האפיפיור סיכסטוס העלש 
המסרתית לל , מתקיימת ב 8 בספטמבר, המקובל כיום הולד¬ 
תה של מרים. 

,ז 6 ן;׳וו* ¥116 \ ./י ; 1906 ,.£ * 3 * 00771 -* £1047 ,ע 311 \ 6 ז 01 . 13 

04* 0. 1*2*7141* 17! 14 * 6 ( 3*7 X7^14\, 1907; 4. 001353011, 

- 7 * 11711 * 1161161167111116 * 8 * £174 . 0 . 0 ; 1910 ,״ 1 

־ 31 ? . 4 , 21 ־ 1913 , 1 * 1141 >!£ . 41 * 6 /? 4 * £7442 7 * 4 614712 * 114 
. 1932 , 1411141 ( 0434 141 * .£ 31 1 ) 0411 54111111 1-0 ,ות 1£113£ ־נ 

ב, רב. 

ל 3 ךטץ, אוסקר(איור) - מ 1 ״ 6 ^ 1 0563! (1x30 - 

( 1862 , גריט, על-יד נורצ׳סינג— 1906 , סטוקהולם), 

סופר שיסטוריץ־תרבות שוודי, שודי. ל ׳ , שהש בנו של סשר 
בחפצי אמנות ועתיקות שובב אמנות, למד באתיברסיטת אופ- 
סאלה. מ 1899 שירש פרופסור לתולדות הספרות בביתשספר 
הגבש של סטוקהולם. בכתביו הראשונש נטה לראליזם? מאד 
חר מתר ניסח, יחד עם ותר פון היךנסטם (ע״ע), תכנית 
ספרותית המנוגדת לנאטוראליזם, שאותה הגשים בשירתו. 
הליריקה של ל׳ ספוגה צער ורומאנטיקה, ומשקפת במידה 
רבה את חייו כאמן, אח גורלו ואת התלבטויותיו הנפשיות. 
סבלו הפנימי בא לשי ביטוי בעיקר ב 10 מ 3310 * 1111 .)! 
01£ ! 10 * 0011 (״שלמה המלך ומורולף״), 1905 — מחרוזת' 
שירש המכילה מוטיודם ממקורות המזרח וימישבינים. 
חיבוריו בפרוזה כוללים, בין היתר, את הקשץ - 80 
0000-110x61161 (״סיפורי-רוקוקו״), 1899 . כמבקרו הספרותי 
(מ 1897 ) של ״סונסקה דאגבלאדט״ — החשוב בעיתוני 
שוודיה, מבחינה תרבותית, באותו זמן — תסס ל , את מקש 
הכבש בץ מבקרי הספתת בארצו. הוא הצטיין כחוקר התר¬ 
בות השוודית שחעניץ במיוחד בספרותה, אמנותה ותולדר 
תש של את זו במאה ה 18 . מבין כתבש: 111 513£ ! 01 1111 ? 
ז 13£3 > 5 (״מימיו של גוסטאו 111 ״), 1896 ! 11:31113 > 0011 ! 76316 



557 


לורמין, אוסקר (איור) — לוריא, דוד 


558 


111 513£ גז 0 61 ^ 110 (.תיאטרון ודראמה בימיו של גוסטאו 
111 ״), 1889 . 

ביצירתו של ל׳ מצרים אף נושאים יהודיים. קובץ שיריו 
הראשון, • 1801 ׳! 0011 ז 10 )מ 8 0 * 1 (.אגדות ושירים״), 1891 , 
בולל מחזור "מ 1 סיווים יהודיים". ב 108 מ׳<ם 310 ^ ("קלוני- 
מום"), אחד היפים שב״סיפורי־רוקוק 1 ", מתוארת חגיגת- 
פסח בסטוקהולם בימיו של גוסטאז 111 . והגיבור הראשי 
משמש בו שופר להומאניזם הספקני של המחבר עצמו. — 
ל׳ אהב את כל הקשור בשוודיה, אולם באהבתו זו ניכר 
חותמו של הזר. — כתביו של ל׳ (ז 1£10 ז. 5 ! 5 £1€ ב 11 מ 83 ) יצאו 
לאור ב 24 כרכים, 1907 — 1912 . 

; 1938 ,*מומ/)> 1/1 !■^ 1 . 0 ין *ס/ומס; , 8100010150110 . 0 

,״£ **מט 1 ז> 0 ,סנזזס.^] . 4 , ; 1945 ,^ 1 ״(/ ז״£ , 0111-11110 ? , 0 
. 1961 , 1 } 1 ון 1 ( 41 וז 10 !) 0 )י(סן}} , 111100 . 8 ; 1947 

ה. ו. 

ליהא ( 1,111-13 , 30 , 1 , 11172 , 1x1113 ־ 1.111 , 10 ־נ 011 ״ 1 ), שם־משפחח 
יהודי, שראשיתו במאה ה 14 , השם היה נפח 
בגרמניה, בוהמיה, אירופה המזרחית, איטליה ואף בארצות 
המזרח, ואפשר שמקורו בעיירה 1x11-13 שבמחוז ויצ׳נצד, 
( ¥1001123 ). חלק גדול מבעלי־שם זה רואים עצמם כבני 
משפחה אחת, בעלת אילדיוחסץ עתיק, ברור ומסועף, אולם 
דווקא זיקתן של משפחות ל' האיטלקיות לאילן זח אינה 
ודאית; ואפשר שאילן־היוחסיז של אלו, הנמסר בספר "מע¬ 
לות היוחסין״ (ר׳ ביבל׳), אינו אלא זיוף מן המאה ה 17 , 
במד הדבר, שמשפחת הלויים ל׳, אשר אליה השתייך גם ר׳ 
יצחק לודיא (ע״ע). אינה ענף מאילן זה. 

חקר משפחת ל׳ הפך ל״מקצוע" בפני עצמו במחקר 
הגנאלוגי היהודי, והוא נמשך כבר מאות שנים. משפחת ל׳ 
מתייחסת לרש״י, על סמך הנאמר בסקור ההיסטורי העיקרי 
לתולדותיה — .אגדת היוחסין" שכתב ר׳ יוחנן ב״ר אהרן 
ל׳ (תחילת המאה ה 16 ), אותה העתיק יוסף איש רוסהים 
(ע״ע) — שעוד הכירו — לספרו "המקנה". נכדו של ר׳ 
יוחנן שלח העתק מן האגרת לר , שלמה לוריא (ע״ע) קרובו, 
חה הוסיף בה את ציון זיקתו שלו למשפחה, דבר החשוב 
לקביעת הקשר בין הענף הגרמני והפולני של המשפחה. 
איגרת זו עברה אל צאצאי המהרש״ל, ובני כל דור הוסיפו 
בה את שמותיהם. עותק אחד פורסם ע״י מ. א. בילינסוץ 
(ע״ע), שהתייחס בעצמו למשפחת ל׳(״המגיד״, א/ 1857 ), 
והוא משלים את הענף הגרמני של המשפחה. 

בראש אילן משפחת ל' עומד ר' שלמה שפירא, חתנו של 
ר׳ מתתיהו טדדס (ע״ע), אשר התייחס לרש״י. ידיעות 
ממשיות יש לנו אח״כ על ר , אהרן ל , ( 1450 בערך). אביו 
של יוחנן ל׳, מחבר .אגרת היוחסין", שהיה בין המתנגדים 
לכינוס אסיפת הרבנים בבינגן (ע״ע) ושמו נזכר הרבה 
בשו״ת גדולי זמנו. הוא למד בישיבות גרמניה ויסד ישיבה 
בשטדסבורג (או בקולמר)! בסוף ימיו חי בוורמס. כתב 
פירוש לתורה (כ״י), ברוח הדרוש והסוד, וכן ספר ויכוח 
עם הנוצרים. מלבדם ידועים לנו מענף זה ר׳ יהושע משה, 
בנו של שלמה, שכיהן כרב בוורמס, ושם נפטר ב 1591 , 
ור׳ אהרן בנו שהיה דיין בבית־דינו של ר׳ ישעיהו הורוביץ 
(ע״ע), ונפטר ב 1613 ! עמו נפסקות ידיעותינו הרצופות על 
האגף הגרמני של המשפחה. 

מייסד הענף הפולני־רוסי של המשפחה הוא ר׳ יחיאל 
ל/ אחיו של יוחנן הנ״ל. הוא היגר ב 1470 בערך מגרמניה 
ונפטר בבדסם־ליטובסק, שם כיהן, כנראה, כרב! נינו הוא 


ר׳ שלמה לוריא (ע״ע), וצאצאיו היו מגדולי ישראל במשך 
כמה דורות, מהם ר׳ יחיאל הילפרין (ע״ע, עם׳ 194 ), ר׳ 
אברהם אבלי גומבינר (ע״ע), ור׳ דוד ל׳(ר׳ להלן). 

במאה ה 19 , כשאולצו יהודי רוסיה לאמץ לעצמם שמות 
משפחה, בחת רבים מהם בשם ל׳ 

י. כהךצדק, דור ישרים, חרנ״ח! א. ז. מרגליות, מעלות 
היוחסין, 1900 ! א. אפשטיין, מששחח ל׳, שושלת יחוסו! 
טימי קדם עד הדוד הזה, תרס״א! ח. ה. בן ששון, משנתו 
החברתית של ר׳ יוחנן ל׳ (ציון, בז), תשכ״׳ג. ,ס״ט^!. 4 ! 

1923 ,״ 1 ; 0011/1 ? 0 *ע 


, יע. י 

לוריא״דוד - רד״ל — ( 1798 , ביחוב ישן [זיזס. %01 ], 


פלך מוהילוב] — 1855 , שם), רב, מחבר וחוקר, 

מחשובי רבני זמנו, בצעירותו התגורר בווילנה ולמד שם 
אצל הרב שאול קצנלנבוגן (ע״ע). ב 1815 חזר לעית ויסד 
בה ישיבה. בעקבות מלשינות — שצמחה םםכסוך*משםחות 
בעיר ביחוב, ושנסתייעה במכתבים נגד שלסון הצאד שזויפו 
על שמו — הושב ל׳ במאסר במבצר שליסלבורג, ממנו 
השתחרר לאחר שנתגלה מעשה הזיוף ( 1837/8 ). ל׳ עסק 
גם בענייני הצבור ויהד עם הרב יצחק מוילוז׳יז (ע״ע, 
עמ ׳ 834 ) נפגש עם מונטפיורי בעת בקורו בווילנה לשם 
בירוד מצב היהודים ברוסיה ( 1846 ). — ל׳ עמד בחליפת 
מכתבים עם הסופר י. ב. לוינזרן (ע״ע) על דבר תרגים 
ספת של האחרון ״זרובבל״ לרוסית — עוד בטרם נדפס 
הספר במקות — עליו המליץ ל׳ מאד, משום שראה בו כלי 
מועיל במלחמה נגד העלילות האנטישמיות והמשכיליות על 
התלמוד. באחת מתשובותיו לרבני מאנטובה מתריע ל׳ נגד 
תנועת הרפורמה תסיונה להשמיט מנוסח התפילה את 
הבקשות על ביאת המשיח והגאולה העתידה. 

ל׳ נחשב בזמנו לאחד מראשי התורה שבדור, בעיקר לאחר 
מות הגאה ר׳ אליהו בן שלמד זלמן(ע״ע).הגאון מווילנא", 
מות הרוחני. ואילו לדורות קנח ל׳ את מקומו ביצירתו הספ¬ 
רותית הענפה, המקיפה כמעט את כל ספרי תורה שבעל־פה, 
ספריו הם בעיקר הגהות טכסטואליות, הערות, מראי־מקומות 
וביאורים לדברי חז״ל, ומשתקפת בהם ידיעה מופלגת 
בתורה, עם חוש ביקרתי־מדעי ונסיה אל הבנת הפשט. בכך 
נמשך ל׳ אחת שיטת הגאון מודלנא. מחיבוריו יש לציין 
את פירושו למשניות (ווילנא, תרמ״ו—ן), העתתיו על תב 
ספרי התלמוד והגהותיו למדרש י־ רבה (נדפסו במהדורות 
הגדולות, וילנא, דפוס ראם)׳ פירושו למדרש שמואל רבתא 
(תרי״ב), לפסיקתא רבתי דרב כהגא (תת״ג) ולפרקי ת 
אליעזר, עם מבוא ארוך ומפורט (תרי״ב), ״כוכבי-אור״ — 
העתת לס׳ יוחסין וסדר הדותת (תרל״ז), .אור יקרות", 
הערות לס׳ הזוהר — להוכיח שמחברו האמיתי הוא ר׳ שמעון 
בר יוחאי (נדפסו בספר .קדמות ס , הזוהר" לח. י. כחנא 
[תרס״ז]), הערות לשאילתות, ״נפש דוד* — באודים על 
הזוהר וזוהר חדש (נספח ל״יהל אור" של הגר״א (תרמ״ב]), 
פירוש על מגילת אסתר (תרס״ז), שו״ת אחדות (ירושלים, 
תרנ״ח), ועוד. — ל׳ סידר את הוצאתם לאור של כמד. מחי¬ 
בורי הגר" א והוסיף עליהם את הערותיו: "תעלת אליהו" 
(תרט״ז), הגהות וחידושים להגהות הגר״א על ירושלמי סדר 
זרעים. והגהות משלו לסדר מועד (תרי״ח), וכן כתב העדות 
לספת של י. ה. לעווין על הגר״א, -עליות אליהו"(חרמ״ב). 
ה. נ. מגיד —שטיינשגיידר, עיר לויי!נא, 157 — 159 , הדיפו 
י. ב. לעוומזאהן, באר יצחק, 163 — 165 , תר״ס; ש. גמזבודג, 
כתבים היסטוריים, 28 — 39 , תש״ד! ש. לוריא, תולדות 
הרד״ל (בהקדמת מהד׳ ג׳ של קדמות ם׳ הזהר), תשי״א, 


י. הו. 



559 


לדריא, דוד — לוריא, יצחק גן שלמה 


560 


לוריא, דוד ( 1811 , מעסק— 1873 , קניגסברג), עסקן 
צבורי, ומחלוצי ההשכלה במסיח, בן אחיו של 
הרד״ל (ר׳ לעיל). כבן למשפחה אמידה ומיוחסת רכש בצד 
החינוך התורני המקובל, גם ידיעת השפות גרמנית וצרפ¬ 
תית. בהשפעתו של מכס לילינתל (ע״ע) התמסר לתיקון 
סז־מ החינוך בקהילת מינסק, בהכנסת סדמ-לימוד אידו־ 
פייס, ובהוספת לימודי־חול ושפת מסיה על לימודי הקודש. 
ב 1845 הקים בי״ס עממי בשם "מדרש אזרחים", אך בסוף 
1846 סגמ השלטונות את כל מוסדות החינוך שלו. ל׳ כתב 
ב״המגיד" וב״כוכבים", והוציא לאור קובץ פירושים לתנ״ך, 
ומאמרים אחדים ברוח ה״השבלה" לבני הנעורים, בשם "עמר 
בשדה״ (ודלנא, 1853 ). 

ש. גינזבורג, כתבים ריססוריים, 226 , תש״ד ו, 48 שא 1 :> 1 ;.] 1 
. 1873 . 377 — 368 (, 111 .!; 586 .קפ£) 

לוריא, חיי□ צבי ( 1821 , פראגקפורט ע״נ א(דד — 1878 , 
ברלין), ממבשרי התנועה הציונים ב 1860 יסד ל׳ 

"חברה לישוב א״י" במטרה לטפח התיישבות חקלאית יהודית 
בא״י, ופעל רבות להפצת רעיונו בחוגים שוגים, שמרניים 
ורפורמיים, בגרמניה ומחוצה־לה. בהיותו בעל השכלה כללית 
רחבה ויחד עם זאת גם בקי במדעי-היהדות, הצליח ל׳ לקרב 
לחוגו אישים רבים, בקשת מעה ומגוונת, בהם יהודה 
אלקלעי (ע״ע), צ. ה. קלישר (ע״ע) — אשר את ספת 
״דמשת ציון״ הוציא לאור ב 1862 — אליהו גוטמכר (ע״ע), 
משה הס (ע״ע), ש. י. פין (ע״ע) וד. גורדון(ע״ע). כן קשר 
קשרים עם אישים שונים שפעלו בתוך א״י. במשך הזמן 
התרחקו ממנו מרבית תומכיו, והחברה התפוררה, אך הוא 
המשיך לתת ידו לנסיונות ולפניות שונות להתיישבות בא״י. 

ג. קרסל, החברה הראשונה לישוב א״י (ציון, ד), תש״ב. 

לוו׳יא, יוסף ( 1871 , פומפיני [ליטא] — 1937 , ירושלים), 
מחנך עברי ופובליציסט. בהיותו תלמיד באוניברסי¬ 
טת ברלין—אותה סיים בתואר ד״ר לפילוסופיה ( 1896 )—יסד 
עם ליב מוצקין (ע״ע) ושמריהו לוין (ע״ע) את אגודת 
הסטודנטים היהודית הלאומית הראשונה שם ( 1889 ). היה 
חבר באגודת בבי־משד. (ע״ע), וציר לקונגרס הראשון ולכמה 
שאחריו. מ 1896 שימש מנהל החדר הציבורי "המתוקן" 
בווארשה. ב 1899 — 1904 ערך את השבועה הציתי "דער 
יוד", וריכז סביבו את מיטב סופרי היידיוב ב 1903 עבר 
לפטרבורג וערך את המדור הספרותי של היומון היידי הרא¬ 
שון ברוסיה, ״דער פריינד״. ב 1906 נבחר לחבר המרכז של 
ציוני רוסיה, ועבר לווילנה כעורך הבטאץ הציוני "דאס 
אידישע פאלק". ב 1907 עלה לא״י, הורה בגימנסיה "הרצליה" 
בת״א, עמד בראש הסתדרות המורים, והיה מראשי הנאבקים 
על השלטת העברית בביה״ם העברי בא״יו עם זאת טען 
לזכותה של חיידית כערך לאומי. במלה״ע 1 גורש ע״י התור¬ 
כים, ולאחר המלחמה בקרא לעמוד בראש מחלקת החינוך 
של ההסתדרות הציונית. היה חבר באגודת "ברית-שלום" 
(ע״ע) מימיה הראשונים. ל׳ גם הירבד, בכתיבה, בעב¬ 
רית וביידית; חלק ממאמריו כונס בספרו "ארץ-ישראל" 
(תרע״ד). 

ד. קמחי [עורך], גפש לד״ר י. ל׳, 1538 ! י. גריגבוים, ם 1 י 

הדור, א, 99-96 , תשי״ח• ב. דינור, בני־דודי, 160-156 , 

1965 . 


לווץא, לצחק בן עלמה [האר״י = האלהי רבי יצחק] 

( 1534 , ירושלים — 1572 , צפת), מגדולי המקובלים, 

מייסד אסבולה־בקבלה בעלת השפעה כבירה בתולדות 
ישראל. הכנוי "האר״י" נהג ברבים, בסוף המאה ה 16 , כנראה 
לראשונה בחוג מקובלי איטליה, אך בדברי בגי דורו בצפת 
הוא מכונה ריא״ש (רבי יצחק אשכנזי), או רבי יצחק אשכנזי 
לודיא (הריא״ל) וגם דה לוריא. אביו, בן למשפחת לוריא 
האשכנזית (ומכאן הכעוי "אשכנזי"), עלה, מגרמניה או 
פולניה, לירושלים, וכנראה נשא שם אשה ממשפחת פתסים 
(ע״ע). האר״י נתייתם מאביו בעודו נער, וירד עם אמו 
למצרים, שם נתחנך בבית אחיה האמיד, מרדכי. ימי נעוריו 
והתחלות עיסוקיו בקבלח לוטים בערפל של אגדות. מעדותו 
עצמו אנו יודעים על דברי קבלח ששפע עוד בירושלים, 
ממקובל פולני, רבי קלוביפוס (שער הפסוקים, פרשת בהע¬ 
לותך). במצרים ד,יח תלמידם של הרבנים המפורסמים דוד 
בן שלמה אבן זמרא (ע״ע) ובצלאל אשכנזי (ע״ע), שעמו 
כתב, במשותף, שיטח למסכת "זבחים", שנשרפה באזמיר 
ב 1735 , והגהות לרי״ף (נדפסו בספר ״תמת ישרים״ < דניצי־ 
אה, 1622 ). כ״י של פירושי סוגיות למסכת "חולץ" ומסכתות 
אחרות, יוחס ע״י מ. בניהו (ר׳ ביבל׳) לתלמידי ישיבתו 
במצרים, אך הדבר בספק, ויש רגליים לדבר כי מוצאו מבתי- 
מדרש שבשלוניקי. מכל מקום במר כי היה האר״י מצוי 
אצל הספרות הרבנית (ור׳ שו״ת "אבקת מכל", לד , יוסף 
קאמ, סי׳ קל״ו) ונחשב לגדול גם בנגלה. במצמם עסק גם 
במסחר, ומסמכים אחדים על כך נשתממ בגניזה הקאהימת 
( 11,281 ^ 1 ,; 8£ ). אחד מהם נכתב כולו ביד האר״י והוא 
האוטוגראף היחיד שלו הנודע עד כה. מכאן חיזוק מסרים 
לעדותו של ידידיה גלנטי (ע״ע, עמ׳ 919 ) לפיה היה האר״י 
מתעסק במסחר גם בצפת, וכי עוד ג׳ ימים לפני מותו חישב 
עם לקוחותיו. האר״י מת במגפה, והוא בן 38 בלבד. קב מ 
בצפת נשתמר ושימש מקום עלידדלרגל. 

במצרים החל האר״י לעסוק בנסתרות, בהתבודדו באי 
מדד. שבתוך הנילוס, קרוב לקאהיר. האי היה שייך למדו — 
שנעשה בינתיים גם חותנו. לפי המסורת ארכה ההת¬ 
בודדות 7 שנים, ולא ידוע מתי בדיוק החלה — אף שהאגדה 
מקדימה אותה מאד. ידוע רק כי ב 1558 חתם עם שגי 
רבנים אחמם על פסק-דין הלכי. לימודיו בקבלה התרכזו 
מהר (ע״ע), בדבמ המקובלים הראשונים, ובספרי ר׳ פשה 
קורדדגירו (ע״ע), בן־דומ. בתקופה זו חיבר את פמשו 
ל״ספרא דצניעותא״ (ע״ע זהר, עמ ׳ 632 ), שהוא הספד 
היחיד שחיבר בעצמו; בספר זה מורגשת השפעת קורדובימ 
ואץ עדיין סימנים לתורתו המיוחדה כפי שהירצה אותה בסוף 
ימיו. במצרים התיידד עם מקובל אחר, שמואל ד פודילה, 
שאלץ כתב מכתב ארוך בענייני קבלה. אפשר שהאר״י עלה 
פעם אחת לרגל לחגיגת ל״ג כעמר (ע״ע) במימן, לפני 
שעלה והתיישב, עם משפחתו׳ בצפת ב 1569 , או בתחילת 
1570 . בצפת למד זמן מועט קבלה מפי ר׳ משה קורדובימ, 
לו קרא "מורי". אז התחיל גם מלמד קבלה לפי דרכו לכמה 
תלמידים, וביניהם מחשובי חכמי צפת. אחמ פטירתו של 
קורדובימ (בסוף קיץ 1570 ) נקשר אליו במיוחד ר׳ חיים 
ויעל (ע״ע), שנעשה לתלמידו העיקרי והמפורסם ביותר. 
חכם זה מעיד כי בשבוע שנפטר רבו חץ עסוקים הוא ותלמי¬ 
דיו — כ 30 מהם נודעים לנו בשמותיהם — בלימוד מסכת 
"יבמות", והוא מספר גם על אופן ליסודו בנגלה. היו שביקשו 



561 


לוריא, יצחק כן שלמה 


562 


ללמוד קבלה מסיו ונדחו, כגון ר׳ משח אלשיך (ע״ע). 
לפעמים היה האר״י דורש בביודכנסת האשכנזים בצפת, 
אף כי, בדרד־כלל, נמנע מה רבת תורה ברבים, האר״י הרבה 
בטיולים עם תלמידיו הקרובים בסביבות צפת, וגילה להם 
קברי קדושים ע״ס השראת רוהו, ו״גילויים" שנעשו לו. 
בתקופה זו כבר נודע כבעל רוח־הקודש, ואת תלמידיו לימד 
לא רק קבלה עיונית לסי שיטתו החדשה, אלא גם דרכי 
התקשתת עם נשמות הצדיקים ע״י ״יהודים״, ויותר מזה — 
את דרכי המצה (ע״ע) וההתבוננות (ע״ע, עם׳ 609 — 612 ) 
בשעת התסילה ועשיית המצוות. הוא עצמו כמעט שלא 
הוסיף לכתוב את דברי תודתו, מלבד נסיון לפרש באריכות 
את דסיו הראשונים של ספר הזוהר, וכמה רשימות על 
מאמרי זוהר בודדים, שנאספו ע״י ר״ח ויטל, ונשמרו בכמה 
כ״י. האר״י העיד על עצמו שאין הוא מסוגל להעלות את 
משנתו על הכתב, משום שרעיונותיו מציפים אותו ואין הם 
ניתנים לסידור. את הסוגיות השונות שבתורתו הידצה בפני 
תלמידיו שלא לפי הסדר אלא כסי המזדמן. את שיטתו בקבלה 
שמר בסוד, והוא נודע אז ברבים בעיקר ע״י התנהגותו 
וחסידותו. האר״י חשב עצמו כעולה על כל מקובלי דורו 
וכסולל דרך חדשה, ומתוך כמה מרמזיו הבינו מקצת תלמי¬ 
דיו שראה עצמו כמשיח בן יוסף. 

עוד לפני שנודעה תורתו העיונית, נתפרסם האר״י 
כמשורר. כמה מפזסוניו נדפסו בקובץ "יסה-נוף" של יהודה 
זארקו (ויניציאה, [ 1575 — 1580 ]), ורק מקצתם על דרך 
הסוד. משירי הקבלה שלו נפוצו מאד ג׳ השירים לסעודות 
שבת, שנכנסו לדוב סידורי התפילה. אלה כתובים בלשון 
הזוהר, ומתארים בסימבוליקה קבלית את סוד יום השבת 
והקשר בין האדם והעולם העלית ביום זה. כן נדפסו "תיקוני 
הנפש ורפואתם" (בתוך "מרפא לנפש" של אברהם צהלת, 
ויניציאה, שנ״ה) ו״ססר הבונות" (שם, ש״פ), שהם ליקוטים 
נבחרים מתוך כוונות התפילה וענייני הנהגה שלו. 

על אישיותו החזקה של האר״י מעידים דברי תלמידיו 
ותלמידי-תלמידיהם, שנכתבו תוך 10 השנים לפטירתו, וגם 
העובדה כי שקדו בקפדנות לאסוף את תודתו ואת פרטי 
הנהגתו. פרטים כאלה נמצאים ביחוד בכתבי ר״ת ויטל, והם 
נתקבצו בספרים "שולחן־עחך של רבי יצחק לוריא", שנאסף 
מתוך כתבי רבי יעקב צמח (ע״ע! נדפס לראשונה בפולין 
בין 1660 — 1670 ), ו״ארחות צדיקים״, חלק ב׳ — מתוך כתבי 
חיים שלמה פירננדיש (שאלוניקי, תק״ל). אוסף חשוב אחר 
של מנהגיו מתוך כתבי דיטל נמצא גם בספר "פתודא דאבא" 
(ירושלים, תרס״ה). כבר ב 20 השנים שלאחר מותו התרקמה 
מסביב לאישיותו אגדה, שזכתבות היסטוריים נתחבת בה 
לדברי חזון וסיפורי־קדושים. אגדה זו נתגבשה בשתי תעו¬ 
דות, שסדרן הכתנולוגי שנוי במחלוקת: אוסף האיגרות 
שכתב שלמה דרזניץ, בין 1603 ו 1609 , מצפת אל חבריו 
בקראקא (נדפסו לראשונה ב״תעלומות חכמה" ליוסף שלמה 
דלמדיגו [ע״ע], בסיליאה, שפ״ט, ונפוצו מסוף המאה ה 18 
בשם "שבחי האר״י"), וספר "תולדות האר״י" הנמצא בכ״י 
רבים למן המאה ה 117 נוסח אחד ממנו נדפס בשם "מעשה- 
נסים", בראש "ספר חכונות", קושטאנדינא, ת״ם. נוסח זה 
נחשב בד״כ למאוחר יותר, אך מ. בניהו פירסם מהתרה 
שלימן של נוסח זה (ד ביבל , ) והראה ששימש יסוד ומקור 
לאיגרותיו של דתניץ! לסי הנחתו נערך הספר בין 1590 
ל 1600 , ע״י אחד מחכמי צפת, וגוסחאותיו השונות נפוצו 


מאד בארצות המזרח ובאיטליה. זהו הספר ההאגיוגראפי 
הראשון בספתת הקבלה. 

אץ ספק שאגדת האר״י נתפשטה זמן רב לפני הכתבים 
שדנו על תודתובקבלה. ספרות כתבים זו נקראת בפי 
המקובלים "כתבי האר״י", אך למעשה אץ הם אלא ספרי 
תלמידיו ותלמידי תלמידיו כפי שנערכו ונתגבשו בין השנים 
1572 ו 1650 . שומעי לקחו רשמו, כנראה, מקצת דברי האר״י 
עוד בחייו לסי זכרונם, ולאחר מותו — בעיבוד משלהם. 
ועורה זו כללה מקובלים חשובים שראו עצמם כרדשמים 
נאמנים של תודת רבם, ולא חסרו בתוכה מתיחויות אישמת 
והתחרות. בתולדות הקבלה זכה מביניהם ר״ח ויטל לכתר 
התלמיד בהא הידיעה, וכתבי חבריו נדחו או יוחסו בטעות 
על שמו. 

נמצאות בידנו מהדורות שונות של תורת האר״י, שהן 
בעיקרן 1:4 ) מסורת דבי משה יונה מצפת, שנתגבשה בספר 
״כנפי יונה״. הספר נמצא בכ״י רבים ובעיקר בכ״י ששוו 993 
שהועתק ע״י המחבר עצמו בקושטא, 1582 ! מהדורה משובשת 
ממנו נערכה ע״י מנחם עזריה סאנו(ע״ע) ונדפסה לראשונה 
בקארעץ, תקמ״ו! חשיבותה לחקר שיטת האר״י גדולה׳ ועדיץ 
לא הוערכה כראוי. המחבר גנז פרשיות מסוייסות של תורת 
האר״י כתורת הצמצום׳ אד הרצאת הפרשיות האחרות מצ¬ 
טיינת בבהירות לעומת מהדורת ויסל. 2 ) מסודת רבי יוסף 
אבן סבול, שחיבר הרצאה שיטתית של תורת האר״י, וכן 
כמה קונטרסים משלימים. דרושיו("דרוש חפצי־בה") נשמרו 
בכ״י, ויוחסו לאחר דורות לר״ח ויטל, וגם נדפסו בשמו 
(בראש ספר "שמחת כחך, ירושלים, תרפ״א). מהדורה זו 
חשובה ביותר בנוסח תורת הצמצום שבה, שחלקים ממנה 
נגנזו ע״י ר״ח ויטל. 3 ) מסורת רבי דדים ויעל, שעיבד את 
תורת רבו באריכות רבה, והוסיף גם הרבה משלו. גם חוא, 
כקודמים, כתב מיד לאחר פטירת רבו, אף כי מקצת דרושים 
רשם בקיצור בעת ששמעם. את תורת רבו כינס בספר .עץ 
חיים״, שעיקרו גכתב בין 1573 ו 1576 בערך, אלא שהוסיף 
מזמן לזמן מהדודה אחרת עד שנמצאו לפעמים מעניץ אחד 
4 מהדורות שונות. ע״י כך נכנסה ערבוביה בספר, שבמידות 
המקורי — המצוי עדיין בכ״י — נתחלק ל 8 שערים: (א) בל 
מה שמצא מכ״י האר״י < (ב) שער הדרושים וההקדמות, והיא 
תודת האלוהות שלו ז (ג) שער הפסוקים, לפי סדר התנ״ך ז 
(ד) סודות הגלגולים ושרשיהם! (ה) כוונות התפילה > (ו) 
טעמי המצוות! (ז) תיקוני עוונות! (ח) ייחודים שמסר ל' 
לכל תלמיד ותלמיד.• בנו של ר״ח ויטל, שמואל, ערך מתוך 
כתבים אלה 8 שעתם אחרים, אגב פתור דברי האר״י ביניהם, 
וקראם: (א) שער ההקדמות! (ב) שער מאמרי רשב״י! (ג) 
שער מאמת רז״ל! (ד) שער הפסוקים! (ה) שער המצוות! 
(ו) שער הכוונות! (ז) שער רוח הקודש! (ח) שער הגלגולים. 
בסדר זה נדפסו "שמונה השעתם" בראשונה בירושלים 
עד תרנ״ח, והיו מקובלים רבים, בפרט בין הספרדים, שהכית 
רק במהדורה זאת, ופסלו כל שאר כתבי האר״י. מהדורה זו 
נדפסה לאחתנה ביתשלים ( 1960 —). 

מכיץ ששמונת השערים נשארו בבית ויטל ולא הועתקו 
לפני 1650 , השתמשו המקובלים במהדורות אחרות של ספרי 
וימל׳ ובקבצים מעורבבים מכל חלקי קבלתו, שחיו נפוצים 
משנות 1586 ואילך. קבצים באלה נערכו בצפת עצמה, ואחדים 
מהם הגיעו לידנו. העתקות מכתבי ויטל שנשאת ביתשלים 
התפשטו אף הן מתחילת המאה ה 17 ונעשו מהן קבצים 



563 


לוריא, יצחק בן שלמה — לוריא, שלמח 


564 


שהים, באמצע המאה ה 17 סידר רבי מאיר פופרס מקראקא, 
בירושלים, מהדודה מסכמת של כתבי ויסל על תורת רבו, 
וחילק אותם ל״דרך עץ חיים", "פרי עץ חיים" ו״נוף עץ 
חיים", ולמעשה נכללו כאן אותם העניינים שב״שמונה 
שערים". במהדורה זו נתסשטו כתבי ויטל, בעיקר באירופה, 
זמן רב לפני שנדפסו רובם בראשונה בקארעץ תקמ״ד. הספר 
שנדפס מאז בשם "עץ חיים" איבו אלא "דרך עץ חיים" 
ממהדורת פופדס. מתון* מסורת ויטל נבעו גם כמה ספרים 
שנדפסו בשמו כמו "מבוא שערים" (קארעץ, תקמ״ג), 
"אוצרות חיים" (שם), ו״ארבע מאות שקל כסף" (שם, 
תקס״ד), שחלק ממנו מזוייף. 

4 ) על כל אלו נוסף שלב חדש במסורת רבי ישראל סרוג 
(ע״ע), שהפיץ את תורת האר״י באיטליה וארצות אירופה 
אחרות מ 1590 בערך < הוא גם מחברו של הספר "לימודי 
אצילות" (לעמבערג, תר״י! מונקאטש, תרנ״ז), שנדפס על 
שם ד״ת ויטל, ומכיל הסברה שונה לגמרי של תודת הצמצום 
תזתחלות האצילות האלוהית. מכיוון שהיה ראשון להפיץ 
תורה זו באיטליה, נתקבלה נוסחתו בחוגים רחבים, אע״ם 
שהוא הוסיף עליה ספקולציות מקוריות משלו, ולא עוד אלא 
שבכלל לא היה מתלמידי האר״י בצפת, אלא בנה על כתבי 
תלמידיו. דווקא החידושים שבמהדורתו היו עשויים לעורר 
רושם, ונוסחתו שימשה יסוד לרוב הספרים הראשונים שנד¬ 
פסו על קבלה זו בכלל, כגת "תעלומות חסמה" ו״נובלות 
חכמה" ליוסף שלמה דלמדיגו, ו״עמק המלך" לנפתלי בכרך 
(אמשטרדם, ת״ח). 

תורתו של האר״י כבשה, איסוא, את הלבבות במאה ה 17 
בנוסח שהיה רחוק מן הנוסח המקורי. הניגודים בין המהדו¬ 
רות השונות, והסתירות בדברי ויטל עצמו, עוררו ספרות 
פרשנית ענפה, בפרט בין מקובלי איטליה, צפון־אפריקה 
ותורכיה. בכל הגלגולים האלה נשארה קבלתו של האר״י 
הגורם המכריע בהתפתחות הקבלה המאוחרת. 

קיים ניגוד רב בת תורתו העיונית של האר״י(ע״ע קבלה), 
המלאה חידושים נועזים, לבת נטייתו הבולטת לשמרנות 
קיצונית בתפיסתו את חיי ישראל ומנהגיו. הוא מצדיק את 
המסורת, על ריבוי מנהגיה, ורואה בכולם טעם נסתר, הקשור 
בכך שלכל שבס בישראל שער מיוחד לשמים. אישית העדיף 
האר״י את נוסח ספרד בתפילה, ועליו מיוסדות ההתבוננויות 
המיסטיות ("כוונות") אותן לימד לתלמידיו. 

כבר האר״י עצמו ביקש לברר את עמדתו לעומת קבלתו של 
קודדובירו, ושאלה זו העסיקה רבים גם אחריו. האד״י עצמו 
השיב לשואלים על ההבדל ביניהם, כי קורדובירו דיבר על 
סודות "עולם התוהו", ואילו הוא מדבר על סודות "עולם 
התיקון", דהיינו שניהם מדברים במישורים שתים ועל מצבים 
שונים של העולמות הרוחניים בסדר האצילות אין, איפוא, 
מלבות אחת נוגעת בחברתה. על־כן נמנעו רוב המקובלים 
מלערבב את שתי הקבלות ומלנסות לחבר אותן. גם ויסל, 
שהיה בראשונה תלמידו של קורדובירו, כתב כי הרמ״ק סלל 
"דרך הפשט אל המתחילים בחכמה זו" ואילו האר״י הלך 
ב״דרך פנימית ועיקרית״ (בחלום משנת 1573 בספר החז¬ 
יונות של ויטל). בתשובתו לשאלת דטל (לסי עדותו ב" שער 
רוח הקודש"), למה השיג יותר מהרמ״ק, לא הסתמר האר״י 
על גילוי אליהו או ביוצא בו׳ אלא, כך אמר, מתוך .שטרח 
יותר משאר אנשי דורו* — השיג יותר. 

קבלת האר״י, ע״ם מבנה, מלאה מתח משיחי. בהכנסת 


יסוד משיחי זה — הקשור בתורתו על "תיקון" העולמות 
הפנימיים והחיצוניים, — לתור תפיסתו היסודית, שעה 
הרבה את מהותה של הקבלה המאוחרת והכין לא במעט 
את הקרקע להתעוררות המשיחית בתנועה השבתאית. מעשי 
האדם לא זו בלבד שיש להם סור בהיותם קשורים לפנימיות 
מעשי בראשית, אלא משולבים הם בתוך מערכת דראמתית 
גדולה הבאה לתקן את הפגם שבבריאה ולהחזיר כל דבר אל 
תיקונו. בעצם לא המשיח יביא את הגאולה, אלא על עם 
ישראל הוטל התפקיד של תיקון העולם במעשי התורה והתפי¬ 
לה, וכשתיקון רוחני זה יושלם — ממילא יתגלה המשיח 
כסימן לסיום תהליד התיקץ. מושגי היסוד של תורת האר״י 
מכותים להסברת טעם מציאותם של הרע והפגם בעולם 
מציאות המשתלבת בכל צעד עם היעוד הלאומי והמשיחי 
של ישראל. אין יסוד לדעה הנפוצה בספרות ההיסטורית 
החדשה כאילו עיקרי קבלת האר״י מיוסדים על מסורת הסידי 
אשכנז ותורת המוסר שלהם. אין גם לדאות בתורה זו "קבלה 
מעשית" בניגוד ל״קבלה עיונית". הצד העיתי והצד המעשי 
מתאחדים בכל שיטות הקבלה, ובפרט אצל מקובלי צפת, 
וחידושו של האר״י איננו בהדגשת הצד המעשי של דבקות 
האדם בבורא ושל מעשי חסידות אלא בתפיסתו החדשה מב¬ 
חינה עיתית. 

על תודתו של האריי — ע״ע קבלה. 

ד. קויססאנן, אגרות ר׳ שמשון בק משנות שמ״ב-שם׳־ר 
(ירושלים [לינץ], ב׳), חרמי״ ז! ד. כד,נא, תולדות המקבלים, 
השבתאים והחסידים, א׳, 42-22 , תרע״ג י ג. שלום, כחבי־יד 
בקבלה בביה״ם הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, 106-103 , 
143-115 , חר״ץ 1 הנ״ל, שסר ההתקשרות של תלמידי האר״י 
(ציון, ה׳), ת׳״ש < הב״ל, ישראל סויונ — תלמיד ר״אר׳י ז 
(שם), ת־ש 1 הנ׳״ל, כתביו האמיתיים של האר״י בקבלה 
(קריח ססר, י״ם), תש״ג, הנ״ל, לתולדות המקובל ר יעקב 
צמח ופעולתו הספרותית (שם, כ״ו), תש״י 1 הג״ל, שבתי 
צבי והתנועה השבתאית, א׳, 60-18 , תשי״ז! ש, א. רוזאניס, 
קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, ב/ 203-198 , 
תרצ״ז/ח> ר. מרגליות, עוללות ביבליוגרפיות, ב׳ (קריח 
ספר, י״ז), ת״ש! י, תשבי, תורת הרע והקליפה בקבלת 
האר״י. תש״ב , ש. אסף, מכתב מאת האר״י ז״ל כתוב בעצם 
ידו (מקורות ומחקרים, 204/5 ), תש״ו! ש. א. הורודצקי, 
תורת הקבלה של רבי יצחק אשכגזי-אר״י ורבי חיים ויסאל- 
רח״ו, תש״ז! מ. בגיד,ו, שבחי האר״י(ארשת, ג׳), תשכ״א ! 
הנ״ל, "שבחי האר׳״י־ ביידיש (שם, ד), חשכ״וו הג״ל, 
כחב־יד פירושי סוגיות בתלמוד בבלו מבית מדרשו של 
האר״י במצרים 7 (ספר היובל לר׳ ח. אלבק), תשכ״ג 1 הנ״ל, 

ספר חולדות האר״י, תשכ׳״ו! ד. תמר. האר״י והרה״ו 
כמשיח בן יוסף (ספוגות, ז׳), תשכ״ג. - 06 ) 1  1 ז? 7 ' 1 07 ( 610 , 1 ד 101£1 ) 50 . 0 ; 1908 ,( 11 , 1511501 ) 11 ( 
. 1954 , 1 ך\ . 011 , 11101771 ( 61 

ג. ש. 

ללו^א, ׳מלמה ( 1510 [ז], פוזנאן [ז] — 1574 , לובלין), 
רב ומחבר, מגדולי הפוסקים ופרשני התלמוד 
במאות האחרונות. נודע בכינויו רש״ל או מהרש״ל. על 
מאורעות חייו ידוע מעט. משפחתו התייחסה לגזע רש״י, 
והיתד, קרובה לכמה מן המשפחות החשובות שבדור, ביניהן 
משפחות קצנלבוגן(ע״ע) — מיבץ (ע״ע) שבפאדובה. רש״ל 
נתייתם בילדותו, ובתחנך אצל אבי־אמו, ר׳ יצחק קלד־בר, 
שהיד, חכם מפורסם בזמנו, ורש״ל מתפאר בו שרוב תורתו 
וקבלותיו ממנו הן. כבן 40 נתמנה רב וראש־ישיבה באום- 
סרהא, ואפשר בי שימש בבר קודם כרבה של בריסק. 
לאחר כסב שנה עבר לבריסק ומשם ללובלין, בה כיהן 
כראש־ישיבה, תחילה בישיבה שיסד ר׳ שלום שכנא (ע״ע). 
ברם, לאחר שגסתכסד עם ר׳ ישראל, בנו של ר׳ שלום, פרש 



565 


לוריא, שלמה — לוריה, אורכן־ז׳ז־ז׳וזח 


566 


ויסד לו ישיבה משלו בה יבול היה — בהרשאת השלטו¬ 
נות — ללמד ע״ם דרכו ( 1567/8 ). על אף שרש״ל העמיד 
תלמידים רבים. שנשאו בעול הרבנות בפולניה ובליטא 
בדורו ובדוד שלאחריו, היו גם שעזבו את ישיבתו והלכו 
אצל ר׳ ישראל, דבר שפגע עמוקות ברש״ל, והוא התאונן 
על כך במלים קשות. ■מבין תלמידיו המפורסמים ביותר יש 
לציין אח הרב מרדכי יפה (ע״ע) והרב יהושע סלק (ע״ע). 

רש״ל מתייחד בעצמאות גמורה בפסיקת ההלכה ובדרך 
לימוד ביקרתית, המבוססת על השוואת כל חומר הפרשנות 
והפסיקה העצום — שקדם לו ושנתתבר בזמנו — למקורות 
התלמודיים, תוך העמקה מפליאה והקפדה על התרחקות 
משיטת הפלפול ,והחריפות ששלטה אז בישיבות פולניה 
ובמיוחד בישיבתו של ר׳ שלום שכנא. ביקרתו הופנתה אף 
נגד נוסחאות־הדפלם בתלמוד׳ שבדורות שלפניו יצאו לרא¬ 
שונה לאור מהדורותיו השלמות והטובות. פסקיו נתקבלו 
ע״י רוב חכמי זמנו, עמם עמד בקשרי מכתבים ושאלות 
ותשובות, אולם תקיפותו המיוחדת — והאשמותיו הפומביות 
כי רבים מן הרבנים המחמירים עינם לבצע כסף ול״שכר 
הנאתם להם ולסופריהם״ (שר׳ת, סי״ כ״א) — הקימו לו גם 
מתנגדים רבים. 

אין ספק בדבר — וכך עולה מדבריו עצמו — כי בלימוד 
הישיבה היתה שיטת הפלפול נוהגת אף אצל רש״ל, אלא 
שהוא הבחין בדרך הלימוד בין דברים הנלמדים בעל־פה 
בישיבה, כדי לחדד את התלמידים, לבין לימוד לאמיתה של 
תורה, ובין שניהם— לבין סגולת הפסיקה. עצמאותו בפסיקה 
היתה מזוגה במידה רבה של יראת־כבוד כלפי בית־מדדשם 
של רש״י ובעלי התוספות, חכמי צרפת ואשכנז הקדומים, 
ובמיוחד בלפי קבלותיהם ומנהגיהם, אותם הוא מקבל ומע¬ 
דיף תמיד. מלבדם, ניכרת הסתמכותו הרבה בהלכה על 
הכרעותיו של הרב ישראל איסרלין (ע״ע) בעל "תרומת 
הדשן", אף שגם ביחס אליו אין הוא נמנע מנקיטת עמדה 
עצמאית לעתים (שו״ח, סי׳ ל״ט). בספרי רש״ל נפרשת 
יריעה רחבה ביותר של מקורות ספרותיים, פרשניים ומסי־ 
קתיים, למן תקופת הגאונים ועד לימיו הוא, שהיו מצויים — 
בדפוס ובכ״י — בספרייתו העשירה. רש״ל כתב הערות 
ותיקוני-נוסח, פרט לתלמוד, גם על סדור התפילה, על ספד 
"משנה־תורה" לרמב״ם, על ספר ה״טורים" (ע״ע יעקב בן 
אשר), ספר הסמ״ג(ע״ע משה מקוצי), על פירוש רש״י לתו¬ 
רה, ועוד. התעניינותו הקיפה תחומים רבים, ביניהם תחומי 
הדקדוק והקבלה, אשר אחריה נטה הרבה אף שמיעט מאד 
להשתמש בהוראותיה בהכרעותיו ההלכתיות. לפילוסופיה — 
ולעיסוק בה — התנגד מאד, ועל כך עברו דברים קשים ביבו 
לבין ר׳ משה איסרלש (ע״ע, עמ ׳ 55 ), גיסו הצעיר ממנו, 
אשר אותו הוקיר רש״ל כנפשו, למרות הסכסוך המר שנפל 
ביניהם בסוף ימי הרמ״א. אותו זמן נתפרסם פירושו של ר׳ 
יוסף קרו(ע״ע), לספר ה״טורים״ — "בית־יוסף", ורש״ל, אף 
שהעריך את המפעל כשלעצמו, התנגד נמרצות לקביעת 
ההלכה על־פיו, מאחר שעיקרו אינו בנוי על יסוד דברי 
התוספות וחכמי אשכנז וצרפת. על ה״שלחן־ערוך" של ר״י 
קארו אין רש״ל מגיב, אף שאין להניח שלא הספיק להכירו. 

רק חלק מחיבורי דש״ל נשתמר, מהם: א. "ים של שלמה" 
(פראג, שע״ו—שע״ח; קראקא, שצ״ג — ה׳, ועוד), על 
הש״ס. לא ברור מה היה הקפו המקורי של החיבור, ונשתמרו 
פירושיו למסכתות בודדות בלבד. הספר מצטיין בתפיסה 


בהירה ובהרצאה מפורטת ומסודרת להפליא של כל סוגיה, 
תוך בקיאות עצומה, וממנו ניתן לעמוד על דרך השתל¬ 
שלותה של ההלכה שהוא עוסק בה, מתקופת הגאונים ועד 
לזמנו. ב. "חכמת שלמה" (קראקא, שמ״ב [או שמ״ז]), 
הגהות לנוסח התלמוד עם פירושים קצרים. חיבור זה נדפס 
ברוב מהדורות התלמוד כשהוא מקוצר הרבה, לאחר שרבות 
מהגהותיו הוכנסו בגוף ספרי התלמוד > ב "עמודי שלמה" 
(בסיליאה, ש״ס), באורים לסמ״ג; ד. "יריעות שלמה" 
(פראג, שס״ט), הגהות ובאורים על פירוש רש״י לתודה, 
והשגות על ר׳ אליהו ■מזרחי (ע״ע)! ה. "עטרת שלמה" 
(בסיליאה, שנ״ס), פירוש על ספר "שערי דודא" לר׳ יצחק 
מדורא (ע״ע) * ו. שאלות וחשובות (לובלין, של״ד). לשו״ת 
אלו ערך רב ביותר לידיעת התרבות של יהודי פולניה — 
ליטא בחקופת־זוהר זו, וכן לידיעת מעמד הרבנות ורמתו 
המוסדית, סי׳ כ״ט בספר זה מכיל תעודה היסטורית עתיקה 
לסדר זמניהם של חכמי אשכנז, מרבנו גרשום "מאור הגולה" 
(ע״ע) ועד אמצע המאה ה 14 . כן כתב פירוש לברכת המזון 
ואמירות שבת (דגיציאה, שס״ג), ביאורי מקראות, השגות 
על פירוש ר׳ אברהם ן׳ עזרא לתורה ועוד. 

ש. א. הורודצקי, כרם שלמה, תרנ״ז 1 הנ״ל, לקולות 
הרבנות, 123 — 144 , תדע״א! צ. גרץ (שס״ד), די״י(ז׳ 338 — 
342 ), תרנ״ט! י. זבה, תוך כדי קריאה (ק׳ס, ח׳ 128/9 ), 
תרצ״א! ש. אסף, משהו לתולדות מהרש״ל (ססר היובל 
לכבוד ל. גינצבורג), תש״ו! ח, טשרגוביץ, חולדות 
הפוסקים (ג׳, 91-74 ), תש״ח! ר. נ. נ. רבינוביץ, מאסר 
על הדפסת התלמוד ס״ב/ג, תשי״ב 2 ! מ. א. שולדואם, 
התורה ולימודה בפולין וליטא (בית ישראל בפולין, ב/ 16 ), 
תשי״ד! שם, עט׳ 239 , § 14 ! א. זיו, הרמ״א, 59-49 , תשי״ז ז 
י. רפאל, הנהגת מהרש״ל (ספר יובל לד״ר ש. פדרבוש), 
תשכ״א 1 1938 ,-/ מ 0 ממ>/ 50 / 5.0 . 

י. ח. 

לוריאן ( 1 ח 6 ״ 0 ע), עיר נמל בחופו הדרומי של חצי האי 
בח$ני בצפץ־מערב צרפת ן 61,000 תוש' ( 1962 ז 
עם פרבריה 77,000 ). יושבת במקום שפכם של שני נהרות, 
םק 1 רף ובלאוה, היוצרים מפרץ קטן. פרנסת התושבים על 
עבודה בנמל, על מספנות ותעשיה הקשורה בהן, על דיג 
ומוצרי דגים, ועל בסיס הצי המלחמתי. החוף שבקרבתו! 
עשיר מאד בצדפות-מאכל. 

ל' נוסדה ב 1664 על ידי החברה הצרפתית לסחר עם הודו 
המזרחית. היתה תחילה רכוש החברה וסוחרים הקשורים בה 
ומכאן שמה ("המזרח"; נכתב תחילה !מפ״סע). עם ירידת 
פעילות החברה עקב נישול הצרפתים מהודו ע״י הבריטים, 
נרכשה העיר ע״י לואי ^ 1782) X7 ) ועברה לרשות המדינה. 
בקרבתה מבצר (מאז 1690 ). במלה״ע 11 היתד. בסיס צוללות 
גרמני חשוב. 

לוךיה, אוךבךז׳ךז׳וץ.ף- -^ 1 11 ק 30-1056 ס 1 ־ 310 נ 1 ז 17 
■ממזסזי ( 1811 , מאנש — 1877 , פאריס), אסטרונום 
וכימאי צרפתי. ל׳ חונך בשט 1 > 1 מו £01 :זץ 1 ס? £0016 , התמחה 
בתעשיית הטבק ואח״כ עסק בנושאים שונים בכימיה במע¬ 
בדות גי־ליסק (ע״ע). ב 1839 החל להורות גאודזיה £00161 
0 ט^ות 6011 ד< 01 ? ואף עסק במחקר אסטרתומי תוך הדגשת 
המכאניקה השמימית. ל׳ פירסם את תוצאות מחקריו על 
כוכב־הלכת כוכב־החסה(ע״ע), על השביסים 0 ץ 3 ? וס 10 ׳\ 0 < 1 
ועל האכסצנטריות והנטיה של מסלולי כוכבי־הלכת כהמשך 
לתורה שפותחה ע״י לפלס (ע״ע). בעקבות מחקרים אלה 
הציג ארגו (ע״ע) לל׳ את הבעיה הסתומה של ההפרעות 
במסלולו של אורנוס (ע״ע) וחקירתן הובילה את ל׳ לדרישת 



567 


לוריד!, אדרגףז׳ףז׳וזןן — לוון 


568 


מציאותו של בוכב-לכת נוסף — הוא כוכבדהלכת ן;םטון — 
ולקביעת מקומו, ב 1846 נתגלה בפטון, בתצפית, ע״י התוכן 
גאלה בברלין, בתחום שגיאה של מעלה אחת מחישובי ל/ 
ל׳ טען לקיומו של כוכב־לכת נוטף ("וולקאן") והדרישה 
התיאורטית לקיומו לא בוטלה אלא ב 1915 באמצעות תורת 
היחסות. לאחר תגליותיו אלו נתמנה ל׳ פרופסור לאסטרו¬ 
נומיה בפאקולטה למדעים של פאריס ( 1846 ), כראש קאתדרה 
שנוסדה עבורו. ב 1854 ירש מאראגו את תפקיד מנהל המצפה 
של פאריס, אולם חיכוכים מתמידים בינו לבין עובדי המצפה, 
שנבעו משיטותיו הקשוחות ומדרישותיו לייעול דרכי העבו¬ 
דה, הביאו להתפטרותו ב 1870 . מ 1873 חזר ל׳ לניהול המצפה, 
הפעם בצד "ועד מפקח". 

ל׳ שימש גם בתפקידים ציבוריים: נבחר כסנטור ב 1852 
והיה שנים רבות המפקח הראשי של הלימודים הגבוהים 
בצרפת. 12 שנה לאחר ימותו( 1889 ) הוצב פסלו בגן המצפה 
של פאריס. 

לוךיה, ?*ר וילפריד — זש 1 ז 11 ב״ 1 101 ז ¥11£ ג ־ 511 — 
( 1841 — 1919 ), מדינאי קאנאדי. ל׳ נולד במתח 
קוויבק למשפחה קאגאדית־צרפתית, אך בנעוריו התחנך גם 
בסקוטלאנד. הוא היה ער׳ד במונטריאול, נבחר ב 1871 לבית 
המחוקקים של קוויבק, וב 1874 לפארלאמנט הקאנאדי באו־ 
טאןה כציר ליבראלי. הוא נחשב לנואם מזהיר באנגלית 
ובצרפתית כאחד. ב 1887 נבחר למנהיג המפלגה הליבראלית, 
שהיתר, אז באופוזיציה, וכשניצחו הליבראלים בבחירות 
ב 1896 נהיה לראש הממשלה — הקאגאדי־הצרפתי הראשץ 
שמילא תפקיד זה. 

ב 15 שנות שלטונו, שהיו תקופת שיגשוג גדול בקאנאדה, 
פעל ל' הרבה לביצור מעמדה העצמאי של ארצו, אף שרצה 
לשמור על קשריה עם בריטניה. הוא הקים צי מלחמה נפרד 
לקאנאדה, אירגן משרד חוץ נפרד, וסרב לשלוח צבא לעזרת 
בריטניה במלחמתה באפריקה הדרומית (ע״ע, עמ׳ 396 — 
399 ), אך לא התנגד ליציאת מתנדבים לשם. ל׳ פעל הרבה 
ליישב בדרכי פשרה את הניגודים בין דוברי צרפתית לבין 
דוברי אנגלית וכן את החיכוכים הדתיים שהתעוררו כפעם 
בפעם, בייחוד בשאלות החינוך. 

ב 1911 נכשל בבחירות, בעקבות הסכם שחתם עם אה״ב 
לסחר חפשי בין שתי הארצות במוצרי יסוד — דבר שעורר 
התנגדות רבה. כמנהיג האופוזיציה תמך ל׳ בכניסת קאנאדה 
למלה״ע 1 , אך התנגד להנהגת גיוס חובה. 

.ג ; 1922 , 107 ) 011 ? מ/ ץ 51144 4 ,״! ,*>£גס .[ 

. 1960 , £6 \ז 1 ) 0711 $ ,״ 1 .'*ו י שו 11£1 גז 

לח־יס־מליקוב, מיכאיל, רוזן -  2 קת 

— ( 1825/6 — 1888 ), איש צבא 
ומדינאי רוסי. ל״מ גולד בטיפליס ולמד בפטרבורג בבי״ם 
של קציני חיל המשמר המלכותי. ב 1843 נהיה לקצין ושרת 
רוב הזמן בקווקז. ב 1861 — 1863 היה ל״מ מושל בדרבנט 
וב 1863 — 1875 — במחוז טרק. הוא הצטיין במלחמה בתור¬ 
כיה ב 1877/8 כמפקד קורפוס, כבש את קארם וצר על 
ארזרום. בזכות הצלחתו זו הוענק לו תואר רוזן. 

ב 1879 נתמנה ל״מ למושל־כללי בחארקוב. אחרי נסיון 
ההתנקשות בצאר אלכסנדר 11 בנובמבר 1879 נתמנה ל״מ 
ליו״ר "ועדת ביצוע עליונה" שניתנו לה סמכויות נרחבות. 
ל״מ סבר, שאת הטרור המהפכני של תנועת נרודניה ווליד, 


(ע״ע) אין לעקור מן השורש באמצעים משטרתיים בלבד, 
וכי יש צורך בתיקונים מנהליים וכלכליים. הצאר מינהו 
בסוף 1880 לשר הפנים, ובמארס 1881 אישר את הצעת 
״החוקה״ של ל״מ — אולם שעות מספר אח״כ נרצח הצאר, 
ומעשהו הראשון של יורשו, אלכסנדר 111 , היה ביטול 
"חוקה" זו. ל״מ התפטר ממשרתו ובילה את אחרית ימיו 
בניצה שבצרפת. 

לוריסטן ( 1.111151311 ), מחוז היסטורי במערב פרס, כולו 

בתחום החלק הצפוני של הרי זאגרו׳ס ז גובל בדרום 
בחוזיסטן, במערב בעיראק (מישור נהריים), בצפון באיזור 
מושבם של הכורדים, ובמזרח ברמות הפנימיות, ארכו כ 650 
ק״מ ורחבו המירבי 200 ק״מ. המחח המנהלי(אוסתן) הפרסי 
ל/ שאוחד ב( 1963 ) עם המחח המנהלי חויזיסטן, בו הוא 
נכלל כיום, מקיף רק חלק ׳מהמחוז ההיסטורי. שטח מחוז ל׳ 
32,960 קס״ר ובו 637,000 תוש׳ ( 1962 ). 

הרי זאגרום בל׳ הם בעלי 8 — 12 רכסים מקבילים — 
מערכת הקימוט המפותחת ביותר בפרס. הרכסים המרכזיים 
הם הגבוהים ביותר. פסגותיהם מתנשאות לכל ארכם מעל 
ל 3,000 מ׳! השיא הוא הר זרדה ( 4,547 מ , ). דגם הניקוז 
מסובך ופונה ברובו למפרץ הפרסי באמצעות שני הנהרות 
הגדולים כארון וכרחה ויובליהם הרבים. רוב הנחלים עושים 
חלק רב מדרכם בעמקים המפרידים בין הרכסים, ולבסוף 
עוברים את ההרים בגאיות צדים או בקניונים, בדרכם אל 
מישור־נהריים. 

ל , מקבלת גשמי חורף. במרומי ההרים כמות המשקעים 
גדולה ( 1,000 מ״מ ויותר), אך הכמות פוחתת עם הירידה 
בגובה. בעמקים מצויים מעיינות ומי תהום המאפשרים 
חקלאות שלחין. השטחים המתאימים לעיבוד מעסים והאוכי 
לוסיה דלילה. חלק ניכר ממנה נוודים, או נוודים למחצה, 
העוסקים בגידול מקנה. הללו שמדו על כוחם המדיני וארגונם 
השבטי עקב בדידות האיזור. בצפון ובמרכז התושבים הם 
בגי שבטים לורים, כנראה האוכלוסיה המקורית של האיזור 
שבה התערבו פרסים וערבים, ואילו הדרום מאוכלס בעיקר 
בשבטי הבאחטיארים. שתי הערים הראשיות של ל׳ הן חורא- 
מאבאד ( 48,000 תוש' [ 1966 ]) המרכז המנהלי ובורוג׳ירד 
( 57,000 תוש׳). 

גילויים ארכאולוגיים (מ 1929 ואילך) מרובים — בעיקר 
כלי ברונזה נאים מהאלף השני לפסה״ג — פירסמו את שמה 
של ל'. י. קר. 

ארן, ע״ע גווט, מ^פוירי. 

אל*[ (צרם , — £מנ 3 זת 10 ! גרמ' — ס 86 מ 1 ז 0111 ״ 1 ; ביה״ב: 

לותרינגיה — 11131-10813 ^ 1 ), חבל בצפון־מזרח 
צרפת. גובל בחבלים הצרפתיים: שמפן — במערב, פרנש־ 
קומטה — בדרום, ואלזאם — במזרח! בצפון גובל החבל 
בגרמניה (מדינות סארלנד וריינלנד־פפאלץ), בלוכסמבורג 
ובבלגיה. 23,540 קמ״ר, 2.2 מילית תוש' ( 1964 ). מבחינה 
מנהלית הוא מחולק ל 4 גלילות (דפארסמנטים)! מז( 1$£ ו 6 ^ן), 
מרת־א־מוזל (:> 11 ש 105 ג 01 110 זז 1£11 \), מוזל ( 110 נ> 405 ^), ווד 

( ¥ 05865 ). 

מבחינה גאולוגית מהווה החבל איזור־מעבר מאגן־פארים 
במערב, למאסיווים שבצפת— הרי הארדנים, ובמזרח — הרי 
ווז׳ והרי הונסריק. במערבו של החבל נחשף המסלע הצעיר 
ביותר — קרטיקו!/ ובמזרחה למרגלות המאסיווים — המסלע 



569 


לויז 


570 



?ורז : םפעל< תעישיה בנדה נלינואי 


העתיק מתקופת הטריאם. השכבות נוטות 
בשיפוע מתץ כלפי מערב. פני השטח מת¬ 
רוממים מ 300 מ' במערב עד ליותר מ 1,000 
ס׳ במזרח, בשורה של רבדות — רמות 
גירניות־יוראסיות המשתרעות בכיוון צפון־ 
דרום ומסתיימות במתלול בעידן המזרחי. 
בין הרמות — עמקים רחבים. 

הנהר מ 1 זל (ע״ע) עם יובליו מנקז את 
דובו של התבל. בעמק המוזל המשמש 
כעורק ראשי של תחבורה נהרית ויבשתית, 
נמצאות החשובות שבערי ל׳. כ 3 /< משטח 
החבל מעובד, בעיקר בעמקים. הגידולים 
העיקריים הם: דגניים, תפוחי־אדמה. יר¬ 
קות, גפנים ופירות אחרים. יערות מכסים 
כ 30% משטח החבל, בעיקר בחלקים 
המזרחיים בעלי קרקע חולית דלה. 

עיקר חשיבותה של ל׳ במרבצי הברזל 
היוראסיים הנמצאים רובם בצפון החבל. 
מעריכים את הרזרוות של עפרות הברזל 
ב 6,000 מיליון טון. התפוקה השנתית מגיעה לכ 40 מילית 
טון עפרות־ברזל. מרבצי הברזל והפחם — הנמצאים באיזור 
הצפון־מזרחי ובחבל הסאר — הביאו להתפתחות ענפה של 
תעשיה — כבדה ואחרת. כ% מתעשיית הפלדה והברזל 
של צרפת מרוכזים בחבל, בעיקר בסביבות מץ, נאנסי 
ואסינאל. תעשיה זו כוללת ייצור מוצרי־מתכת, מכונות וציוד 
תעשייתי. בסביבות נאנסי מצויה תעשיה כימית המבוססת 
על מכרות המלח שבאיזור. ענפי תעשיה נוספים הם: טכס¬ 
טיל, מוצרי זכוכית, חמרי בניין, מוצרי עץ ועוד, ועוד. 

ה א וכל ו ס יה רובה קאתולית, דוברת צרפתית. שפה 
שניה — גרמנית. האוכלוסיה ברובה מתרכזת באיזורי המכ¬ 
רות ובערי התעשיה. העדים הראשיות הן ננסי (ע״ע), מץ 
(ע״ע), אפינאל ( 35x500 תוש׳, 1962 ). תיונויל ( 21,000 תוש/ 
1962 ) ולינויל ( 21,000 תוש/ 1962 ). 

- 14 ) 11 /ק 0 ז 0£ )£ ) 11 1101 ) ,( 1011-011 10 , 03€0 זשנן^ . 0 

; 1930 ,)* 1 ן 11 ! 1 ?* 18111 ) 1 < 1 ״ 1 0 * 1 , 501111116 ; 1893 ,) 01 ( £101 

,( 816115 0111065 5 ^ 1 > )) 11110 ,.* 1 , 1 )£! 10 \ .(, 1 ) 6 ) 0$ ז££, 1 .ן 

. 1950 

מ. בר. 

היסטוריה. שמה של ל' נגזר מ 011131-11 ^ 1 מזוזתי — 
הממלכה שנמסרה ללוחר 11 (ע״ע) ב 855 כשחילק לותר 1 
את הממלכה הפראנקית המרכזית, מיקומה המיוחד של ל׳ 
בין גרמניה וצרפת הביא לסכסוכים מתמידים ולנסיונות 
השתלטות עליה, במיוחד לאחר מותו של לותר 11 ללא 
יורשים ( 869 ). בשנים הבאות החליפה ל׳ שליטים ועברה מיד 
ליד עד שב 925 עברה לגרמניה והיתה לדוכסות־ספר. אולם 
גם אחר־כך אירעו מרידות, חלוקות שעות לל׳ עילית ותח¬ 
תית, וחילופי מצב עד לעלייתו לשלטון ( 1048 ) של גרהרד 
משאטנוא ( 0131611015 16 ! 3 >- 31 ז 36 >). צאצאיו היו דוכסי ל' 
עד המאה ה 15 . כוח סמכותם של דוכסי ל׳ הוחלש לא רק 
ע״י שלוש הבישופיות — מץ, טול וורדן — שהיו למעשה 
סניוריות עצמאיות, כי אם גם מפאת המאבקים הבלתי פוסקים 
עם שליטי הרוזנויות החזקות: לוכסמבורג בצפון ובר (ע״ע) 
בדמם. בסכסוכים אלה נזקקו דוכסי ל׳ לתמיכת קיסרי 
גרמניה ועל כן צידדו בקיסרים במאבק האינוסטיטורה (ע״ע 
גרמניה, עט׳ 423 ), בעוד שרוזני באר תמכו בתביעת האפי¬ 


פיור. עם ירידת כוחה של הקיסרות הגרמנית מאמצע המאה 
ה 13 , גבר לחצה של צרפת, שפעלה כמתווכת בסכסוכים 
הטריטוריאליים בין דוכסי ל׳ והוואסאלים החזקים שלהם, 
שליטי באר ולוכסמבורג. 

במאה ה 15 ניהלו דוכסי ל' מדיניות גמישה שאיפשרה 
להם לשמור על מעמדה העצמאי של הדוכסות ולתמרן בין 
צרפת, בורגונדיה והקיסרות הגרמנית. בחוזה גירנברג ב 1542 
הכיר הקיסר קארל /י בעצמאותה. המלאה־כמעט, של ל/ 
ב 1545 ניצל אנרי 11 מלך צרפת את חולשת הדוכסות שנמ¬ 
צאה בידי קטין ולאחר שבא בברית עם נסיכי גרמניה הפרר 
טסטאנטיים כבש את שלוש הבישופיות. קארל ¥ ניסה לבטל 
את ההיאחזות הצרפתית בל/ אך לא הצליח בכך. 

מ 1559 עברה על ל׳ תקופת פריחה ושגשוג. הדוכס 
שארל 111 הידק את קשריו עם קיסרי גרמניה, ניצל את 
מלחמות הדת בצרפת כדי להשתחרר מתלותה; תמך בקונטר- 
רפורמציה בדוכסות, הרשה לישועים לפתוח אוניברסיטה 
בטון א-מום 1 ן (ת 011580 ^ן- 1-3 ת 0 ?), ונתן יד לפיתוח הכלכלה 
והמנהל בדוכסות. 

אחרי שלום וסטפליה ( 1648 ) הוכרו כיבושי צרפת בל׳ 

והם אורגנו כנפת מץ, שבה הוקם פארלאמנט כבר ב 1633 . 
ב 1679 הקים בה לואי י׳\ז x "לשכת איחוד" במטרה להביא 
לסיפוח חלקים נוספים של ל׳ בטענות משפטיות. התעניינותם 
של דוכסי ל׳ התרכזה יותר ויותר בביצור מעמדם בגרמניה. 

ב 1738 הסכים הדוכס פרנסוא 111 , (הקיסר־לעתיד 
פרנץ 1 [ע״ע]) לעיסקה שלפיה קיבל את טוסקאנה 
ובתמורה ויתר על ל׳ לטובת המלך־בדמוס של פולניה 
סטניסלו (ע״ע) לשצינסקי, ונקבע שבמות סטניסלאו יירש 
אותו חתנו, לואי ¥ X מלך צרפת. למעשה היה השלטון 
בל׳ בימי ססאניסלאו בידי ממונה מטעם לואי ■ובמות 
סטאניסלאו היתה ל' לחלק מצרפת. האיחוד הושלם ■במהפכה 
הצרפתית עם ביטול הפסיפס של האחוזות בל׳ וחלוקת החבל 
לארבעה מחוזות. מימי נאפוליון הצטיינו הלורנים בפאטריו־ 
טיות צרפתית והעמידו מקרבם אנשי-צבא דגולים ומדי¬ 
נאים. באמצע המאה ה 19 הפכה ל' למרכז תעשיית הברזל 
בצרפת. במלחמת פרוסיה—גרמניה ( 1870/1 ) היתר. זירת 


571 


לירן — לירן, קלוד ז׳לד! 


572 


קרבות, ובתום המלחמה נקרעו מצרפת האמורים המיושבים 
דוברי גרמנית וסופחו ל.ריך" הגרמני. וע״ע אלזם־לורן. 

״ 0 ;* 1757 -* 1745 , 1-4311 ,., 3 31 ?■ £1111011 ,)>י״ 1 ג 0 [.*) "*!ס 

ס! 4 .£ ס! ? 4 0100 ) 1 ?? 10 ? 4 ?? £111101 י 114 ו׳ 11550111 * 14 ' 8 . 0 

, 11 ־ 1 , 1.0 ? 311 ? 311 ? 1 ? 0 , £4111111 . 111 .מ .£ ,* 1860 , 1-11 ,??סס?? 

.ז 01 ; 1901 , 1-0 , 1.0 ? 11 /? £1 ? 1 ? 0 ,: 4114 *י. 10111 ז 00 .מ ; 1878 

11681005 £65 ) 1 ? 1 {?£/)£- £7011 " !? 1 1 ? 011 ?? 80 ?! £0 ,־ £1510 ? 

$? 510 ? 4 !?? ?! 11 ,ץ 411 ) 24 !ז\ . £1 .£ ; 1912 ,( ¥01 ,ססחנז? * 1 10 ) 

־ 1919 , 1-111 ,..£ ? 4 ??) £31110 ,: 150 זג? 11 ; 1918 ,,]■?? 4110 ( 0 

? 4 ?? 1101 ) £3 ; 1920 , £11011-1,0 ? 300311 ?!?€ , 511111111 . 14 ; 1924 
. 1951 ,.£ 10 ? 3 ??) £31110 , 50111141110 ( ; 1939 ,. 1 

פ• ק■ 

קהילה יהודית בל׳ נזכרת לראשונה ב 888 , כאשר 
אסדה אספת ההגמונים של מץ (ע״ע) לסעוד בחברת 
יהודים. סוחרי-עבדים יהודים ישבו, במאה ה 10 בורדו(ע״ע), 
שהיתה אז מרכז גדול לסחר זה. בראשית המאה ה 11 שררו 
יחסים טובים בץ נוצרים ליהודים בל/ ואז גם שגשג בית 
מדרשם של חכמי לותר (ר׳ להלן). בסוף אותה מאה פגעו 
מסעי הצלב בקהילות־ל/ ואז החלה שקיעת יהדות ל/ ב 1322 
נשרפו יהודים רבים עם המצורעים, וב 1365 גורשו מסץ. 
בחלק של ל׳ הדובר צרפתית נעלמו היהודים במרוצת המאה 
ה 14 . ב 1565 הורשו 4 משפחות להתגודד במץ, וב 1595 נוסדה 
הקהילה מחדש, בהקף של 25 משפחות. בתחילת המאה ה 17 
עולה חשיבותן של קהילות ל׳ באיזור מץ, על אף התרבות 
מספר עלילות הדם, שהמפורסמת בהן היא האשמתו של 
רפאל לוי סבולא (ץב 1 ״ 80 ), אשר הוצא להורג ב 1670 , וזכה 
לריהביליטציה זמן קצר אח״כ. בעת המהפכה מנתה קהילת 
פץ יותר מ 3,000 נפש, והשפעת רבניה חרגה בהרבה מגבר 
לותיה. לננסי (ע״ע) שבו היהודים רק בסוף המאה ה 17 . 
ב 1721 הגביל הדוכס לאופולד את מספד משפחות היהודים 
המורשות לדור בדוכסות ל 180 , ובמרוצת הזמן הוטלו עליהם 
עוד הגבלות. מיכסה זו לא נשמרה, שב? באמצע המאה ה 18 
התגוררו במץ בלבד 580 משפחות ובעת המהפכה התגוררו 
בדוכסות כולה כ 4,000 יהודים. האמנציפציה עודדה היווצרות 
קהילות חדשות בל/ שנחלקה מעתה לשתי קונסיסטוריות, 
במץ ובננסי. 

בימי המלך לואי־פילים (ע״ע) נעשו יהודי ל׳ לגורם חשוב 
ומכובד באיזור. הם החלו להתעשר במסחר ובתעשיה, ובמהרה 
נתפרסמו גם במקצועות ד. חפש יים. מהם נתפרסמו במיוחד הפי¬ 
לוסוף אדולף פרנק (ע״ע) ואיש הכספים מישל גודשו. ל׳ 
היהודית החלה לאבד את חשיבותה עם התגברות קצב הטמיעה 
ודלדול הקהילות הכפריות, שחבריהן היגרו לערים הגדולות 
או לחדל. עם ביתור החבל לאחר תבוסת צרפת ( 1870/1 ), 
עזבו מקצת מהיהודים את החלק שטופח לגרמניה, וחיזקו 
את הקהילות שבחלק הצרפתי. לחלק שסופח לגרמניה הגיעו 
גם יהודים גרמנים, ונוצר מתח בין תומכי גרמניה .הדתית" 
לבין אוהדי צרפת "החפשית". 

קהילות ל׳ חרבו בשואה, אך שבו ונתכונבו לאחר המל¬ 
חמה וב 1966 חיו בל׳ כ 10,000 יהודים, 

.חכםי-ל(תר". חכמי התורה שבמדינת ל׳ (המונח 
כלל את.שלוש חבישופיות" סץ, סול, ורדן) נבדלו—בבעלי 
גישה פסקנית ופרשנית משלהם — הן מאשכנז והן מצרפת. 
עליהם נמנו, בין השאר, מוריו של רש״י — יעקב בר יקר 
(ע״ע) ז יצחק בן יהודה, ויצחק סגן לויה —, ושל חתנו 
ר׳ מאיר. חכמי ל׳ הצטרפו גם לתקנות שונות שיצאו מצרפת 
באמצע המאה ה 12 . מעטות הן ידיעותינו על רבני ל׳ וכת¬ 
ביהם, ויותר אנו שומעים על מנהגיהם. בל׳ נוצר הקשר 


בין ה״מחזור" הצרפתי לאשכנזי, שאז עוד נבדלו זה מזה, 
בעוד מנהגי התפילה שבל' עצמה שונים היו במידה רבה 
משניהם. לחכמי ל׳ נודעה סמכות הלכתית רחבה ביותר 
בתודעת הבאים אחריהם, באשכנז ובצרפת, — שמזמנו של 
רש״י ואילד התמזגו כבר ליחידה תורנית־תרבותית אחת 
מגובשת. קובץ של תשובות מ״חכמי לותר" יצא לאור ע״י 
י. מילר (וינא, תרמ״א). 

; 1886 ,.. 3 ? 3 000/13 ) 41 1 ? 0£111 ? 11 1 ? 1 ?) 11 ?? 33011 ,ץ/■ £6 

£011:11141, £?! /<41 )1 101?01711 011 X¥^^^? !(£?1? (61111. 

; 1898/9 , 0 \ססנ , 4 סס 5810 סע 114 ( 1 נ]בוזז 110 זל<] 5001410 13 30 
? 4 1 ? ?? 4110 ' 3 1 ?ס 1 ? 0 ? 111 ? 3 ? 011 ) 0 71 ?) ? £130111 £0 , 111 * 11 . 5 
- 0111 ) 000 ? 1 ד 4 )' 4 ?? £111101 ' 3 !? 1 ?£! %11 ¥10 , 1441101 . 14 ; 1921 ,״£ 
, 311101141 ■א , 1938 ,? 1011 ) 004 ?£ סס! 1 ? 12 ? 1 \ :?<\! 1 )ן ? 0001 
0000110 ?£ ? 31 " 7 ,|£|$׳ייס 10 ( 523 . 2 , 1946 , 07 104 ?£ ? 3 1 ( 11 ) 1 1 * 1 
1954 ,., 3 003 £3010 , 1311000 הו 1111 ?( ? 131 ( 0 5101111 

0 . 

ארן, אוגיסט — 4111 ־ 111 ^ £115141 ! 1 — ( 1807 , לה פולי 
[ליד לאנגד] — 1853 , פאריס), כימאי־אורגאני 
צרפתי. סיים ב 1831 את ביה״ס הגבוה למכרות בפאריס 
והחל לעבוד כאסיסטנט אצל הכימאי דימה (ע״ע). תיאוריית 
"הראדיקל היסודי" של תרכובות אורגאניות שהונחה מלכ¬ 
תחילה ע״י דימה הלהיבה אותו ואף־על-פי שמורו סנה 
במהרה עורף לתאוריה זו, נשאר ל׳ דבק בה. על רקע זה היו 
ביניהם חילוקי-דעות מרים שאילצו את ל׳ לנתק את קשריו 
עם דימה. ב 1837 קיבל ל׳ תואר דוקטור ובשנים 1838 — 1846 
שימש כפרופסור לכיסיה בפקולטה למדעים בבורדו. ב 1848 
חזר לפאריס ובהעדר משרת-סרוססור מתאימה, קיבל משרת 
בוחן מטבעות באוצר. 

אחרי הניתוק עם דימה המשיך ל׳ במחקריו בכימיה אור¬ 
גאנית יחד עם ז׳ראר. הם ערכו מיון שיטתי של תרכו¬ 
בות אורגאניות ופיתחו את תאוריית המבנה הגרעיני של 
תרכובות אורגאניות, לפיה אפשר לקבל בתגובות־תמורה 
"ראדיקלים נגזרים" מה״ראדיקל היסודי". לתיאוריה זו קמו 
מתנגדים רבים ובראשם ברצליום (ע״ע). ל' חקר את ד,בפ־ 
תלן ותמורותיו ואישר בכך את תאוריית־התמורה של דימה. 
ב 1836 בידר את החומצה הםתאלית(שקרא לה בתחילה: חומ¬ 
צה גפתליבית), את האלמימח שלה ואת הפתאלאימיד. ב 1837 
בירד את הקריזן ואת חפירן וחקר את הסנול ונגזרותיו. 

תרומה חשובה תרם ל׳ להבנת המושגים אקוויודאלנס. 
משקל אטומי, משקל מ 1 לקולארי, ובן סייע להפצת תורת 
אווגדרו (ע״ע). ספרו החשוב ביותר 114 ת 11 (ש 14 ! 16 ) 10 ( 16 ** 
(.שיטת הכימיה״), 1854 , ראה אור לאחר מותו. 

י. קלוגאי, מאריכים כימיים בשבת 1953 (.טבע וארץ״, י/ 491 - 

497 ), תשי״ד ) ־ 841 611011 5 * 0 ) ״ 1 11713 007310731 , 610011 . 4 < 
,: 411 < 84 0 , 1930 ,( 11 , 611££4 . 0 . £8 , 011411111540 055411 ־ £1 
,* 11 ז 1 ץ 0 ) ץ? 1 ו 1 ה 7 ? 01 0 וח £0 ? 0 7003070 ( 0 ?? £01403 ,״ 1 4 
10 711110711 ) €00171 !'., 3 . 14 ,זסאס? . 0 ; 1953 ,( 85-114 ,יו 1 
. 1953 ,( 9 , 5014004 0£ 105 * 31011 ) 1 (? 01111 ? 01 

י. קל. 

ארן,קאדן׳לה, המכונה ק לוד או לה ל(ר ן 
(.הלותרינגי") — -זנ* 1 ( 04164 ) 341144 ) 14 ) 013:1 
3111 •! — ( 1600 , שאפאן [ 4 ת 13£ ט 013 ], לותרינגיה — 1682 , 
רומא), צייר צרפתי. ל׳ הוא מגדולי ציירי הנוף שבכל הזמנים. 
ב 1613 הגיע לרומא, בה עבר בביתו של הצייר אגויסמינן 
טאסי. תחילה פאופה ומשרת ולאחר מכן — כשוליה ותלמיד. 
ב 1623 (ויש סוברים בין 1617 ד 1621 ) ביקר בנאפולי ועבד 
במחיצתו של האמן גו׳סרדו ואלם. מראות נופי התופים 
של קאספאגיה הטביעו בו רושם בל יימחה. לאחד שחות 



573 


לורן, קלחי ז׳לד! — לודנסזיב, מיצאיל אלכסיגיץ׳ 


574 



קליד ז׳לח לור 1 : הפלנתה של סלבת שבא 
(חנאלריה הלאיסיון, לינדון) 


קצרה ברומא עבר לנאנסי, בה צייר עד 1627 , שאז חזר 
לרומא והשתקע שם לצמיתות. החל משנות ה 30 יצא שמו 
של ל' כצייר נופים, וכמה מגדולי האישים של התקופה, כגון 
האפיפיור אורבאן ¥111 , פילים 1¥ מספרד, נעשו פטרוניו. 
הוא זכה עד מהרה גם למחקים, אשר כתריס בפני פעולתם 
התחיל בעריכת ה&אמפ? ״ 013 ("ספר האמת"* הודפס 
ב 1777 ז נמצא במוזיאון הבריטי), בו בינם 195 רישומים 
ששימשו כעין "זכרון דברים" לציורי השמן שלו, למניעת 
זיופם והעתקתם, והם המהווים עדות ישירה לכוחו הגדול 
של ל׳ כך<ןם. 

נושאי יצירותיו של ל׳ שאובים לרוב מן המיתולוגיה 
הקלאסית או סן התנ״ך, אך הם מתורגמים למעשה לאידיל- 
יות פאסטוראליות הקרובות באווירתן ל״שידי הרועים׳■ של 
דרגיליום. הדמויות של האדם והחי בתמונותיו הן זעירות 
ומהוות תוספת לא-חשובה (ולעתים אף צויירו בידי אחרים) 
לנופים המרהיבים שהם תכנה האמיתי של יצירתו. נופים פיר 
טייס חכי אווירה אלה שואבים את השראתם הראשונה מנופי 
הרקע בציוריהם של ד 1 מניקיגו(ע״ע) וטאסי האיטלקים, מאלס־ 
הימר (ע״ע) ומפאול בריל(ע״ע). ממורשת זאת פיתח ל׳ סיג־ 
נץ מורכב ורגיש של תיאורי נוף עשירי מבנה שהצטיינו בעי¬ 
בוד המפותח של מערכת גונים, שכל אחד מהם צמזד לאחת 
מיחידות המבנה של הנוף: ירוק־חום כהה במשטחים הקרד 
בים, ירקרק בהיר ברקעי הביניים, כחלחל ברקעים הרחוקים. 
לכד נתווספו אפקטים מעודנים של משחקי אור זהוב המש־ 
רים על גופיו אווירה של אגדה. החלק המרכזי של הנוף 
הוא לרוב מישור רחב ידיים המבותר בשוליו בסדרת גבעות 
נמוכות, נחלים ובו׳, או משטח מים — מפרץ או נמל! פרטי 
נופיו שאובים לרוב מרשמי טיוליו בקאמפאניה ובסביבות 
רומא. את הקומפוזיציה סוגרים עצים גבוהי צמרת או 
בניינים קלאסיים דמיוניים התורמים לאווירת הוד הקדומים 
השורה על הנוף. השפעתו של ל׳ ניכרת במיוחד ביצירתם 
של ציידי אנגליה במאות ה 18 —ה 19 ובייחוד ביצירתו 
המוקדמת של טרנר (ע״ע). — תמונותיו של ל׳ מצרות 
בכל המוזיאונים החשובים. 
ור׳ ציור: כרך ט׳. 559 — 560 . 

- 8114 ,- 800 ־ 441 > 4004017110 701 1110410 , 1 זגז 4 ת 82 .׳.י .( 

,■ 11241 >? . 8 . 47 . 01 ) 1675-79 , 1-11 , 7171110 ^-^ 440/71070 11714 
401 £7 11 ב ' 4 077 177101 11 111 7711 10 ., 1 , 0 , 216500 ? ■א ;( 1925 
; 1921 ,., 1 . 0 ,• 161 ) 0461111 ? .#י ; 1884 , 17144111 4001177107111 
, 00111111102 .? ; 1925 ,. 7 .€ / 0 1 ^ 07011471 7110 , 11116 ? . 81 .. 4 
. 1947 ,. 0 . 0 , 1241 ־ 11 . 7 ; 1932 , 001140 .ס 

א. רו. 


לגרן, 0 ךל לואיאקיפובס — $4 ם 0 ו 1 ק 1 \ 011151 * 1 012114$ 
נ 21 זש׳ 2$ * 1 — ( 1845 , פאריס — 1922 ), רופא 
ופרומחואולוג צרפתי. למד רפואה בשטרסבודג ושרת כרופא 
צבאי במלחמת 1870 . ב 1873 נתמנה פרופסור שלא סן המניק 
בבי״ס הצבאי לרפואה. ב 1878 נשלח מטעם הצבא לאלג׳יריה. 
באותה עת היתה מחלת הקדחת שכיחה ביותר בין החיילים 
בצפוךאפריקה. ב 1880 גילה את טפילי הקדחת (ע״ע) בדם 
החולים, תגלית שחרגה מדרך המחשבה שהיתה נהוגה 
במיקרוביולוגיה בתקופה ההיא, ובתקלה בהתנגדות החוקרים 
שסברו כי גורמי בל המחלות המידבקות הם חיידקים. 
עבודתו של ל׳ פתחה תקופזד חדשה בפרוטחואולוגיה, 
ולמעשה יסדה ענף מחקר חדש: פאראזיטולוגיה, ב 1884 חזר 

י ■ 

. 

על מחקריו במלרק- ח ק ר ׳ 2 ? א ?אוויאז 
ופירסם מונוגראסיות קלאסיות על טריפנם(מ 1 ת (ע״ע) (יחד 
עם פליקס מייניל), לישמגיה (ע״ע) ומחלות טפיליות 
אחרות. ב 1907 הוענק לל׳ טרם נובל. 

לנך;טיב, מיכאיל אלכסיביץ׳ _.. 4.4 * 

י פס<מ• — (גר 1900 ), מאתמאטיקאי רוסי. 

תיד, ל׳ פרופסור באוניברסיטת מוסקווה בשנים 1931 — 
1941 19511 — 1957 וכיהן בתפקידים מרכזיים במוסדות של 
חאקאדמיות למדעים האוקראינית (בה היה חבר מ 1939 ) 
והכלל־ארצית בבריה״מ (מ 1946 ). היה אחד טיחמי הקמת 
"המרכז המדעי הסיבירי" והשתתף בייסודו ובאירגון העבודה 
בו. מ 1957 הוא מכהן בתפקיד סגן נשיא האקאדמיה למדעים 
של ברית־המועצות וראש הסניף הסיבירי שלה. 

ל׳ התפרסם במחקריו בתורת הפונקציות. בתורה זו פיתח 
כיוון גאומטרי חדש, קיבל תוצאות חשובות בתחום ההעתקות 
הקונפורמיות ותרם הרבה להתפתחותה של תורת ההעתקות 
הקוואזי־קונסורמיות (שעליה מבוססות שיטות גאומטריות 
לפתרון בעיות שונות של הפיסיקה המאתמאטית). הוא הגיע 
להשגים ניכרים גם במכאניקה והידרודינאמיקה. 

כהוקרה לפעולותיו המדעיות והארגוניות הוענקו לל• 
אותות כבוד ופרסים רבים מטעם ממשלת בריה״ט, מהם 
פעמיים ״פרם סטאליף ( 1946 ו 1949 ). 

מכתביו::} 0 <ו 801 ק 8011$0 #מק 760 ) 1 
,( 5 , 082 .< 0 ! 6 ז 0 . 8 . 1111-13 . 137 ג-. 3 מ<$ 481 ץק , !) 

- £311-10011 !!£! 1 *מק 160 . 813 €ק 7€0 00110811£0 ; 1934 
66 ־ 1 ־ 06.820 ^ 10 סס\ 8 ז 8 ממ 06 זנ 3 ק 0706 £ם 18 ס 8 ק $0 

- 10 * 11 ־ 842X08421 אמק 06 .? 000 אץ&מ • 1££4 \ 1 . 113 ) 

. 1948 ,( 6 ,^^ 010311, X 

31-2 1-2 < 84-2 84. £. !<411014111, 1< 28X1(04001116X100 
22 ^2X4^2X101601:211 ק 04 .?ס €0 0 נץ 2 א . 1220 < . 143 ) 

. 1951 ( 1 ,¥>נ 




575 


לדרכנו ארנסט אורלנדו — לדרכם, דידיד הו־גו־מ 


576 


אתם, אתסט אוךלנדו — -׳ £311 10 ) 130 * 0 0651 ־ £1 

6066 •! — ( 1901 , קאנטון, דקוטה הדרומית — 1958 , 
פאלראלטו, קאליפורניה), פיסיקן אמריקאי. ל' סיים אח 
לימודיו לקראת התואר . 11.0 ? באוניברסיטת ייל ( 1925 ) 
כאחד מתלמידיו המזהירים של ת. סוואן ( 300 /י\ 8 ) — 
מגדולי חוקרי הקרינה הקוסמית בראשית המאה. ב 1928 
כבר הוכר ל׳ כאחד הפיסיקאים המבטיחים של ארצו 
תתמנה לאסיסטנט־סרופסור 
לפיסיקה באתיברסיטת קא־ 
ליפורניה, וב 1930 זכה בדר¬ 
גת פרופסור מן המניין. ב־ 
1936 מתה גם כמנהלן של 
מעבדות הקרינה, שהעםיקו 
שנים מועטות לאחר מכן 
ר 5,000 עובדים. כממציא ה־ 
ציקלוטרון (ר׳ להלן) היה 
אחראי לבנייתם של הציק־ 
לוטרון בן 80 טון ( 1933 ) 
באתיברסיטת קאליפורניה, 
הציקלוטרון בן 225 מון ( 1938 ) ורבים אחרים. בשנות 
מלה״ע 11 שותף ל׳ בפיתוח הפצצה האטומית. 

עבודתו המדעית, שהתרכזה בפיסיקה אטומית (מבנה 
האטום, אנרגיות יתיזאציה, האצת אלקטרונים ועוד), היתד. 
פוריה מאד ובתקופה בת 15 שנה (מ 1924 עד ל 1939 ) פירסם 
קרוב ל 60 מאמרים בעחתות המדעית. כתרומתו הראשונה 
נחשבת הקביעה המדוייקת ביותר, עד לתקופתו, של אנר¬ 
גיית היוניזאציה של אטום הכספית ( 1926 ). אולם עיקר 
פירסומו בא לו בעקבות הצלחתו בקבלת חלקיקים בעלי 
אנרגיות גבוהות (כמה מיליון-אלקטרוךוולט, -ז\ 6 ^). אנר¬ 
גיות מסדר גודל זה היו דרושות להפצצת גרעיני אטומים 
לשם ערעורם וחקר מבנם. ל׳ הגה את רעיון הציקלוטרון 
(ע״ע מאיצים) שעיקרו: שדה חשמלי המשנה את כיוונו 
במחזוריות התואמת לתנועה המחזורית (כמעט מעגלית) 
של האלקטרון! כתוצאה מתהליך זה מואץ האלקטרון 
מדי שנותו את כיוונו, עד שהוא משיג אנרגיות גבוהות 
מאד. עבודה זו, שהוצגה לראשונה בכינוס של האקאדמיה 
הלאומית למדעים של אה״ב בברקלי ב 1930 , זיכתה את ל׳ 
באותות הוקרה ופרסים רבים, ביניהם סרס נובל לפיסיקה 
לשנת 1939 . 

אר. כה. 

ל 1 רנס, דיויד ה רברט — 6 :) 1 ! 6 ־ 1 ׳*! £3 : 61-1 ( 161-1 ? 1 ) 1 ^ 03 

— ( 71885 איסטווד, בקרבת נוטינגם— 1930 , ואנס, 

בקרבת ביס [צרפת]), סופר אנגלי. ל׳ היה בנו של כורה. 
זכה במלגה לביה״ס התיכון בנוטינגם והוסמך באוניברסיטה 
שלח. שימש מורה בבי״ס תיכון בלונדון, עד שנאלץ לוותר 
על מקצוע ההוראה מפאת מחלה קשה. באותה תקופה 
( 1912 ) פגש את פרידה ויקלי, אשתו הגרמנית של פרופסור 
באוניברסיטת נוטינגם, וברח עמה לגרמניה ; הם שבו לאנ¬ 
גליה ב 1913 ונישאו ב 1914 . ל׳ לא נתקבל לשרות צבאי 
בשל מצב בריאותו (היה חולה שחפת) ובילה אח שנות 
המלחמה באנגליה. ב 1915 פירסם את ) 011 ( 3101 ? 116 * 1 ("קשת 
בענן"), אולי המעולה ביצירותיו, שהוחרמה זמן קצר אחד 
הוצאתה לאור. ממורמר על השלטונות, עזב ל׳ את אנגליה 
עם סיום המלחמה ואז התחילו, כפי שאמר, "נדודיו הפר¬ 


איים". עבר עם אשתו מאיץ לאת, כשהם חיים בפשטות 
ומבקשים אורח-חיים חדש, באירופה — בעיקר באיטליה 
באוסטרליה ובאמריקה, בה בילה את מרבית הזמן בחווה 
בודדת בניו־מפסיקו. 

תכונותיו הבולטות של ל׳ כסופר הן פוריותו ורב־גוניותו. 

11613165 ־ 1 ׳ ("הסיפורים"), שלוקטו לראשתה ב 1934 , מהווים 
את אחד ההישגים המרשימים ביותר בתחום הסיפור הקצר 
בספרות האנגלית. 06015 ? 6 * 16 ? 1 ס 00 116 * 1 ("כל שיריו"), 
שהוצאו לאוד מחדש ב 1964 , הולכים תוכים להכרה בכשרונו 
כמשורר. 016 * £0613 1030 * 016 ^ 035310 ס! 1165 ) $01 ("מחקרים 
בספרות הקלאסית האמריקנית״), 1923 , היא עבודה מעמיקה 
בביקורת הספרותית, שאינה כתובה לפי המתכונת האקאדמית 
המקובלת. מסות ביקורת נוספות ומסות על נושאים אחרים 
מלוקטות בקובץ *נ 110601 ? ( 1936 ). 116 * 1 ) 30 515 ץ 31 ס 2 ס 011 ץ 3 ? 
£00005010115 (״ 0 םיכ 1 אנאליזה והתת־מודע״), 1921 ן - 30 ? 
116110000501008 * 01 3513 * ("פאנטאסיה של התת־מודע"), 
1922 ו 86 קץ 031 סנ*^ (״ אפוקליפסה״), 1931 , הן יצירות "פי־ 
לוסופיות" יוצאות דופן ושובות לב. ץ 31 * 1 ס! *ו 11181 ״ץך 
(״דמדומים באיטליה״), 1916 ! 12 ס 11 > 830 1 ) 30 $63 ("ים 
וסארדיניה״), 1921 ! 1116x100 ס! 01085 ־ 401 ^ ("בקרים במכ¬ 
סיקו"), 1927 ו 13065 ? 05030 ■!*£ ("מקומות אטרוסקיים"), 
1932 , הם ספרי מסע שופעי-חיים. מחזותיו, החלק הסחות 
מוצלח ביצירתו הספרותית, לוקטו לאחרונה ב ־ 0 * 00 116 * 1 
5 ץ 13 ? 6 * 16 ? (״כל מחזותיו״), 1965 . 

כמחבר רומאנים ל׳ הוא אחד הגדולים בססתת האנגלית, 
יצירתו בתחום זה מתחלקת לארבע תקופות נפרדות. הרא¬ 

שונה, בה כתב את 1116 
* 630001 ? 7111£6 וו ("הטווס 
הלבן״), 1911 , - 65 ־ 1 * 1 116 * 1 
■ 35861 ? ("מסיג הגבול"), 

1912 51 * £076 1 ) 30 $005 

("בנים ואוהבים"; עברית: 

תרצ״ד), 1913 . ביצירות אלה 
ניסה ל׳ להטמיע את חוויות 
נעוריו, ובייחוד לפתור את 
הבעיות הקשורות ביחסיו עם 
אביו ואמו ועם הנשים ש¬ 
אהב. "בנים ואוהבים" הוא 
מעין סיכום בבעיות אלה! 

ספר זה הוא גם יצירה אותנטית ורבת עצמה על חיי מעמד 
הפועלים. בתקופה השניה הגיע ל׳ לשיא גדולתו. ב 1116 
) 015 ( 3101 ? (״קשתבענן״), 1915 , וב £076 10 60 בם ¥0 ו ("נשים 
מאוהבות״), 1920 , הוא עוסק ביתר עמקות וביתר חקרנות 
מכל מספר אנגלי אחר ביחסים שבץ גבר לאשה, תוך טיפול 
בבעיות העצמיות והיחיד בחברה תעשייתית. הבחנותיו החד¬ 
שות כפו עליו חידושים טכניים, וביצירות אלה פנה עורף 
לצורה המסרתית של הרומאן האנגלי והנהיג שיטות שונות 
לחלוטין של איפיון ושל אירגץ מבני. בתקופתו השלישית, 
ב 1 ) 0 ? 8 ׳ 00 *\ 1 (״מטה אהרך), 1922 ! 00 * 3083 ? ( 1923 ) 
ו* 00 ?* 50 1 * 10016 ? 1116 (״נחש הנוצות״), 1926 , עוסק ל׳ 
בראש וראשונה בנושאים של ידידות גברית ושל מנהיגות, 
פולחן המנהיג, בייחוד ב״נחש הנוצות", מזכיר את הפאשיזם, 
אף כי ל׳ עצמו לא היה פאשיסט. ברומאנים מתקופה זו ניכרת 
ירידה בולטת בהישגיו כיוצר. בתקופה האחרונה, ב 17 ) £3 






577 


לודנס, דיויד וזרגרפז — לורנס, תומס אדד 1 רד 


578 


ז 6 ׳ £0$ 8 , ץ 16 :ס 0 ג €11 ("מאהבה של ליידי צ׳טרלי" (תרגומים 
לעברית: תרצ״ח, תש״ך/ 1959 , 1964 )׳ 1928 ׳ שנדפס באופו 
פרטי באיטליה אך הוחרם באנגליה, ניתן אחד התיאורים 
הגלויים ביותר של יחסי־מין בלשון האנגלית. הוא מתייצב 
לצד ה״נועם והרוך", כנגד האינסלקטויאליזם הצחיח והוסר 
הרגש של עידן המפונה. "מאהבה של לידי צ׳טרלי" טרם 
זכה להכרה כללית בחוגי הביקורת, אולם הוא הולך וקונה 
לו מעמד כאחד הספרים החשובים ביצירתו של ל , . מכתביו 
11160)110:164£66-) שלל׳הו״לע״יהכסלי, 1932 ,ע״ימור 
212 $• 61 >), 1961 . — וע״ע אנגלית, ספרות: כרך מילואים, עט׳ 

-"\ £3 8,1 ־ 1 ־ 1 ? , 1931 , ¥0771071 ! /?> 5071 , 17 ־ 1111 ^ ח 0 ]־ 1331 ^ז { 
1,01/0 310 ' 7 . 3 ) 3111 ) 5 ; 1934 , 1 ) 11 !¥! 1310 3141 , 1 $101 ,־־ת־! 
£1/110 0(0■/! £ , 1955; ?. 1 ! 017011 /$ ״ 1 . 31 .<£ , 15 ^ 3 ־£ ■א , 
1955, 13. 0 ; 1955 , 1001/1 ! ! 071 ^ 17170111 7/10 ,־זס 10 \ .ד 
7/10 00)1( 5011, 1956, £. 190111$, 0, 31. 1 ■ 1 ( 001 4 .״ 

1 . 77 . 0 , 3$ ׳) 1 ׳\ .£ , 1957-1959 , 1-111 ,^ 1/1 ) 310110 7710 סק ., 
7/10 30111110 0001 1/10 7 םג 11 גזו׳( 40 ג .{ , 1960 , 1 ( 01 / 0 1 /<ן 1 <ז 111 ז , 
7/10 0004 0! 11(0, 1963, 11. 111. 031 3101110 04 ) 3001 7/10 ,״ 51 ־ , 
1965; ^ 11. £01965 , 0 ( 400111 ! 0011310 , 1 >ז 

ה. דל. 

,1769) —511• 7)101 ל 1 רנס, 0 ו* !?!מס — 6006 ־ 1 ׳>ע £3 3$ מ 
בריסטול — 1830 , לונדון), צייר אנגלי. כשרונו של 
ל׳ נתגלה בגיל צעיר מאד; דומה בי הכשרתו הפורמאלית 
היתה מועטה. ב 1789 חתמן לצייר את תמונתה של המלכה 
שארלוט (בגאלריה הלאומית, לונדון). הוא זכה להצלחה 
מיידית ומתמדת, נעשה צייר קבוע של המלך ב 1792 , חבר 
מלא של האקאדמיה המלכותית לאמנויות ב 1794 ויושב־ראש 
שלה ב 1820 . ל׳ היה שרטט מצויץ, אף כי אולי קליל מדי. 
יצירתו לוקה לפעמים בתאורה חזקה מדי ובהדגשה יתרה 
בקווי אישיותם של המצויירים. מאוחר יותר נתפכח סיגנונו. 
הוא זכה למוניטץ באירופה כולה כאשר, בתום מלחמות נא- 
פוליון, נשלח לאכן, לווינה ולרומא, כדי לצייר את תמונו¬ 
תיהם של ראשי המדינאים (מבץ הידועות ביותר: "הארכי- 
דוכס קארל מאוסטריה״, ״האפיפיור פיוס 711 ״ — שתיהן 
בארמץ וינזוד). ביצירתו המאוחרת ניכרת השפעתם של 
טיציאנו וולאסקס. — ל׳ היה אספן, בעיקר של רישומים 
מתקופת הרנסאנס והבארוק׳ ובר-סמכא בענייני אמנות. 

ב 1820 הוענק לו תואר אבירות, 

0. £. !¥11113(05, 71(0 0X14 €0))01 ()00407100 3 . 7/1 ( 51 (ס ., 

1831; 0 0<1951 , 017170 ? 0011 ( 0 ? ע 0 ו £0£07 ,£ת 1 ז 1 ) 1 נ ; £. £ 

993 ; 1953 , 1790 ס) 1530 , 110171 ( 3 171 ]) 1 ( 017111 ? ,־ 5 ט 110 ז־ז 
1954 ,. 3 . 7/1 ( 51 , 11 ;) 11 ־ 031 .ן .£ 

ל 1 ר 023171,02 אד*ו 1 רד* — 6006 ־ 1 ׳^ £3 4 ז 3 ׳\ £41 3$ ןזזנ> 1 ירד 
— ( 1888 — 1935 ), חוקר־המזרח, איש־צבא וסופר 
אנגלי. הוריו לא היו נשואים רשמית, אף שחיו כזוג קבוע 
והקימו משפחה רבת־ילדים, ואימצו לעצמם את השם "לר 
רנס". ל׳ למד היסטוריה חדשה באוכספורד, וב 1909/10 ביקר 
בא״י ובסוריה לצורך עבודת־הגמר שלו על האדריכלות 
הצלבנית. לאחר שסיים את לימודיו חזר למזרח־התיכון 
והשתתף ב 1911 — 1914 במשלחת הארכאולוגית שחפרה בכר- 
כמיש על נהר פרת, וב 1914 השתתף, יחד עם ודלי (ע״ע) 
וניוק 1 ם ( 0 ( 00011 ^ 15 ), במשלחת שמיפתה את הנגב ואת 
מדבר סיני (ע״ע ארץ־ישראל, עמ׳ 1170 ), מיסוי שנועד 
להלכה למטרות מדעיות ולמעשה גם למטרות צבאיות. במסעו¬ 
תיו במזרח קנה ל׳ שליטה בערבית מדוברת וספרותית ולמד 
על בורים את מנהגי הערבים, במיוחד את מנהגי הבדוים. 
בתחילת מלה״ע 1 עבד ל׳ במחלקת המיפוי של משרד 


המלחמה, ועם חצסרפותה של תורכיה למלחסח נגד מעצמות 
"ההסכמה" נשלח למצרים וסופח למודיעץ הצבאי הבריטי 
שם. ב 1915 השתתף בהקמת "המשרד הערבי" בקאהיר, 
שנועד לחקור את התנאים המדיניים, החברתיים והצבאיים 
בארצות ערב שבשלטץ תורכיה. בשלהי 1916 מאס ל׳ בעבד 
דה המשרדית בקאהיר, והממונים עליו, ששמחו להיפטר מאיש 
לא שיגרתי, הסכימו להצטרפותו למשלחת שיצאה לחג׳אז 
ש׳ןים מרד שליט מכה, חסין בן עלי (ע״ע האשם, בית, עם׳ 
313 ) בתורכים. המטה הבריטי בקאהיר מינה את ל׳ לקצץ- 
הקשר הצבאי והמדיני עם עיצל (ע״ע), בן חסץ, שהיה מפקד 
צבא המורדים. ל׳ ניהל, יחד עם פיצל ואחיו עבדאללה (ע״ע) 
את פעולות השבטים המורדים וקבע, למעשה, את האיסטר־ 
סגיה שלהם ואת תכסיסיהס. הוא ריכז את הפעולות בהפרעות 
לדרכי התחבורה של התורכים, ע״י מארבים, חבלות במסילת 
הברזל החג׳אזית מדמשק למדינה, הריסת מחסנים צבאיים 
וזריעת חוסר־בטחץ ובהלה בקרב היחידות התורכיות שהיו 
מפחיות בשטח המדברי הנרחב. ביולי 1917 כבש ל׳ את 
עקבה וניתק את חיל המצב התורכי שבמדינה מערפו. לאחר 
מכן פעל ל , בעיקר בחזית עבר-הירדן. באחת הפעולות 
הללו תפסוהו התורכים, לא זיהוהו׳ אך אנסוהו — השפלה 
שרישומה ניכר בו שנים רבות. נראה של׳ עצמו לא היה 
הומוסכסואלי. ל׳ הצליח להמלט מידי שוביו, ולקראת סוף 
המלחמה פתה — *בראש מחנה גדול וממושמע־למחצה של 
בדוים — בהתקפה על דמשק, ונכנס לשם לפני כניסת צבאד 
תיו הסדירים של אלנבי לעיר. בתחילת המלחמה היה בדרגת 
סגן ובסיומה בדרגת סגן־אלוף. 

ב 1919 השתתף ל' במשלחת הבריסית לוועידת השלום 
בפאריס, ולמעשה היה יועצו של האמיד פיצל ומבטא השאי¬ 
פות של בית האשם. הוא נכשל במאמציו להבטיח את המלו¬ 
כה בסוריה לפיצל, ביוון שהדבר נגד את הסכמי סיקם־פיקו 
בדבר חלוקת החבלים הלא-תורכיים של הקיסרות העותמא- 
נית (ע״ע ארץ-ישראל, עמ׳ 524 — 528 ), אולם אח״כ, בתפקי¬ 
דו ביועץ לעניינים ערבים במשרד המושבות ( 1921/2 ) סייע 
בהמלכת פיצל על עיראק. ל׳ ראה את התנהגותה של ממשלח 
בריטניה כלפי הערבים, ובמיוחד כלפי בית האשם, כבגידה, 
וב 1922 פרש מהשירות הממשלתי. הוא התנדב בשם בדוי 
לחיל־האויר, תוך ויתור על דרגת הקצונה, אח״ב עבר לחיל 
הטאנקים ושוב לחיל־האויר. ב 1935 נהרג בתאונת־דרנים. 

פעולותיו של ל׳ במלה״ע 1 וכן חלקו של "המרד הערבי" 
בהבסת תורכיה זכו בהערכה גדולה הרבה מן הראוי ונתלוו 
אליהם אגדות וגחמאות רבות, הן בזכות מסע פרסומת של 
עתונאי אמריקני והן בזכות כשרונו הספרותי של ל', שספרו 
תז״ 1$4 /י\ 0£ $•! 1113 ? $61,60 ׳ ("שבעת עמודי החכמה", בעב¬ 
רית: ״המרד במדבר״, תרג׳ י. קופליביץ, תרצ״א), 1926 מת¬ 
אר את עלילותיו במלחמה. ספר זה נכתב פעמים מספר בשינויי 
נוסחאות, והופיע גם בנוסח מקוצר בשם - 06 416 מ £6110111 
*־! 56 (״מרד במדבר״), 1927 . מצויות בו הערכות מלאות 
סתירות, שהמחבר לא טרח ליישבן. ספריו האחרים יצאו 
אחרי מותו: 1101 * 1116 ׳ (״המטבעה״), 1955 ,עלשח־תובחיל- 
האויר, 210 0£ 114660655 ^'׳ 116 '!' (״מדבר ציו״), 1936 ו־מ־ס 
035465 : 53461 (״מבצרי הצלבנים״) 11-1 , 1936 . הוא גם 
תירגם את "האודיסאה" לאנגלית. עגיץ רב יש באוסף מכת¬ 
ביו שהתפרסם ב 1938 . אישיותו של ל', עלילותיו במדבר 
והסתלקותו מדרגת קצונה ומקאריירה מדינית או אקאדמית 



579 


לורנם, תומס אדדורד — לורנץ, חנדריר, אנמון 


580 


וכן אפיו הלא-יציב ומזגו הסוער עוררו אף הם עניין רב 
חכו בניתוחים פסיכולוגיים שחגים. 

בראשית דרכו התייחס ל , באיבה לגיונות/ ופעל נגדה 
בסלה״ע 1 ובוועידת השלום בפאריס. בשנות ה 20 השתנתה 
גישתו זו והוא הפך לפררציוני ולמעריצו של ד״ר וייצסן. 
(וד׳ תמונתו מ׳ ארץ־ישראל, כרך ר, עמ ׳ 609 ). 

ם, אסף, לורגס בחיים ובאגדה, תדג״ו! ח. וייצמן, מסה 
וסעש ור׳ ססתח), וזש״ט. ,:< 01 ז 4 ) 1/1 004 , 1 .. 8 

,•״ז/)/ 004 131-(, 7. £. 10 4x01/10 ־ 16111 ) 1-14 [.מ. 8 ] ; 1927 
, 01€51111£ ? 1 ת 1$ ז 2107 /ס ״ 1 , 510115 ן 1934 

, ¥7167111$ * 111 ^ ,״ 1 .£ . 7 ,( 1 י 6 ) , 1940 

. 1 ,^ 141111111 \ ; 1955 , 10 ^ 4470 / 0 .. 1 , £1011 נ 1 ו 1 >[ 4 ;* 1954 

1961 , 1 ) 1 ^ 447 /ס 

א, לי. 

ל 1 ר 01 ו מרקש ס^ת^זגו^!), בירת המושבה 

הפורטוגאלית מוזאפביק (ע״ע), בדרום־מזדח אפ¬ 
ריקה; 84,000 חוש'( 1965 ), בל״מ רבה כ 200x100 תוש/ יושבת 
על חופו הצפוני של מפרץ דלגואה, ליד שפך הנהר אספיריטו 
סנטו ולה אחד מטובי הנמלים הטבעיים בחופה המזרחי של 
אפריקה. הנמל משמש לא רק את מחציתה הדרומית של 
מחאמביק אלא גם חלק גדול מסחרן של רודזיה ודרום 
אפריקה, בגלל קרבתה למרכזים הכלכליים של מדינות אלה 
(יוהאנסבורג, סולסברי, בולאוואיו), עמם היא מחוברת 
במס״ב ובכביש טוב. כן קיים קשר אוידי סדיר עם יוהאבס־ 
בורג ודרבן. בנמל ל״מ עגנו ב 1964 כ 1,700 ספינות בנפח 
של כ 73 מילית טץ, וציודו המשוכלל כולל מזח להסענת פחם 
(שמקורו בדרום אפריקה). ל״מ היא המרכז המנהלי וה¬ 
מסחרי הראשי של מחאמביק. בעיר ובקרבתה עשרות 
מפעלי תעשיה, בעיקר לעיבוד התוצרת החקלאית (סורר, 
שמן, כותנה ועוד) ולייצור מזונות, מלם, מוצרי עץ, מוצרי 
עור, כלי מטבח ועוד. האקלים הנוח וחופי הרחצה מושכים 
לל״מ נופשים רבים מרודזיה ומדרש-אפריקה. מרכז העיר 
וכמה מרבעיה בנויים בסיגנת אירופי עם שדרות רחבות, 
ככרות ובניינים נאים. בל״מ כ 18 אלף אירופים, רובם הגדול 
סורטוגאלים, ו 3,000 אסייתים (רובם הודים ומיעוטם סינים). 

ראשית ההתיישבות האירופית במקום היתד. תחנת סחר 
הולאנדית ( 1721 ); אחריה באו תחנות סחר פורטוגאליות, 
ב 1771 ניסו אוסטרים להאחז כאן וכן בורים מטראנסמאל 
( 1835 ) — כולם ללא הצלחה. העיר הנוכחית נוסדה באמצע 
המאה ה 19 , והחלה להתפתח במהירות לאחר חיבורה במס״ב 
עם אחור יוהאנסבורג ( 1895 ) וייבוש הביצות שהקיפוה. 
ב 30 השנים האחרונות הוכפלה אוכלוסייתה. 

מ. בר. 

לורבסן, מך י — תגסחשזג! 1885) — 1913x101-3 , פאריס — 
1956 , שם), ציירת צרפתית. ל׳ למדה בפאריס אצל 
הצייר פרדינאן אימבר (^מש*!) ועד מהרה הצטרפה 
לחוגם של אפולינר (ע״ע) דהקוביסטים. היא זכתה לעידוד 
מסיקאסו ומבראק. את שנות מלה״ע 1 בילתה בברצלונה 
וקיימה קשרים עם הצייר הקובני פראנסיס פיקאביה. בראשית 
יצירתה ניכרת התאמה מסוייגת לתאוריות הקוביזם והתפת¬ 
חות עצמאית לקראת צורות מלאות חן וצבעים עדינים. 
במבחר צבעיה בולטים הגונים המודרגים של כחול וורוד, 
בניגוד לשחור ולבן. נושאיה — במיוחד הסדרה של 6$ מג 61 ן 
* £16111 ״ש 111165 (נערות בפריחתן) — משקפים השראה 
שבאה ממגע ישיר עם הטבע. כן ניתן לחוש בהם השפעה 
של המיניאטורות הפרסיות ושל הרוקוקו. — ל' עסקה גם 


בעבודות עיטור, הדפסי־אבן, תיכנת תפאורות ותלבושות 
לבימות תיאטרון ובלט. 

; 1949 , 14041X0 7x100)1 701010x1 ־ 1 )נ$מ 6 נ 0 ו\ .מ א 
,.) 114 ! . 20 וזזו וס- 40 > 1 \ , 11 מגגה 6 ג 11 ./^ 1 ; 1961 ,״ 1 

. נ 1962 

לותץ, הבךריק אנטון — 710100111-0161112 ) 11 ־ 11 ) 1611 ־ 1 — 
( 1853 , ארנהם [הולנד] — 1928 , הארלם), פיטיקן 
הולנדי. בהיותו בן 13 החל ללמוד בבית-הססר התיכון, שאד זה 
נוסד בארנהם, והיה בן כתתו 
של הרמן האגא, שאף הוא 
הפך כעבור שנים לפיסיקן 
נודע במחקר קרני־^ ב 1870 
עבר לאוניברסיטת לידן, 
בד. הוכתר בתואר דוקטור 

16 ) 1311 011111 גבסבוש* בשנת 

1875 . שלוש שנים לאחר סבן 
נתמנה באוניברסיטה זו 
פרופסור לפיסיקה עיונית— 
מישרה ראשונה מסוגה ב- 

^ רגן חנדריק אוטיו חרוץ 

הודות לל׳ נחיתה לידן לאחד המרכזים החשובים במחקר 
הפיסיקה העיונית בראשית המאה ד. 20 . ב 1902 הוענק לו 
(יחד עם זימן) פרס נובל. בשנת 1923 נתמנה ל׳ למנהל 
מעבדות המחקר ע״ש טיילר בהארלם, אד שמר על קשריו 
עם אוניברסיטת לידן (בין השאר, ע״י מתן הרצאות שבר 
עיות) עד ליש מותו. 

בעבודתו המדעית, המשתרעת על שטחים רבים בפיסיקה, 
ניכרת השאיפה למציאת תאוריה אחידה המקיפה את כל 
תופעות החשמל, המאגנטיות והאור. נמיד. זו מצאה את 
ביטויה כבר בעבודת הדוקטור שלו: ז 16 ! 11160116 ס!):; 06 
1161110111 מבי' 1118 ) 6161 מ 6 331:51118 ) 16x1181 ("על החזרת האור 
ושבירתו״), 1875 , שדנה בתכונות האופטיות של המרים דיא- 
לקטריים ומתחה ביקורת על תורת סמל (ע״ע) שהיתר. אז 
מקובלת. בהשפעת תגליתו של הרץ משנת 1887 , כי מקור 
הגלש האלקטרומאגנטיים הארוכש (גלי רדיו) הוא אוסצי- 
לאטור, הניח ל׳ כי גם גלי האוד, שלפי תורת מכסוול אינם 
אלא גלים אלקטרומאגנטיים קצרים, מקורם באוסצילאטורים. 
את אלה זיהה בחלקיקים טעו! ש השמל המתנודדים בתנועה 
האדמונית בתוך האטומים או המולקולות. תורת אלקטרונים 
זו של ל' נתאשרה לראשונה באופן גיסו" כאשר הצליח 
תלמידו פ. זימן, לגלות את השתנות אורך-הגל של קו ספק¬ 
טראלי בהשפעת שדה מאג! טי (אפקט זימן, 1896 ). בהמשך 
עבודתו ראה ל׳ צורך להכליל את תורתו של מבטוול ולהת¬ 
אימה למקרים של גופים דיאלקטריים נעים. למטרה זו הקדיש 
את מחקרו 611 ׳ 1 ע 0 נ £3 \ 16 ) 116 נ> 60116 61601x01x13811611 ו 1 ' 1 ' 
01001131115 $ק 001 וו 1163110 < 1 ק 3 5011 61 ("התורה האלק־ 

טרומאגנטית של מכסוול והשימוש בד. לגופים געש״), 1892 , 
ול! את ספלו 011101 761511011 611161• 1[(160116 (161 6161(1X15011611 \ 
681611 (^0X^X0 )יי 6 י) 111 0860 גו 11 *011611 2x50116111 נ! 0 ("נסיון 
לתאוריה על התופעות החשמליות והאופטיות בגופים נעים"), 
1895 , בהם הניח כי קיים אתר (ע״ע) במצב של מנוחה 
מוחלטת והוא מושב ההעתק הדיאלקטרי. כדי ליישב את תורתו 
עם מסקנות האפס בניסויים של מיפלסון ומירלי( 1887.1881 , 
וע״ע יחסות, תורת ה־) ודי-קודרד. ( 1889 ), נאלץ ל׳ להגדיר 




581 


לודנץ, דונדריק אגמון — לורנצטי 


582 


טראנםסורמאציה מסוייסת הפועלת על גדלי השדה האלקטרר 
מאגנטי בהתאם לועועת מערכת הייחוס שלהם. כדי להתאים 
את התאוריה, בדיד זו, עם הניסוי, צריך היד. להתאים לכל 
מערכת לא דק את שעורי־המקום, אלא אף את שעור־הזסן, 
כפי שכבר הבין בשנת 1895 . קואורדינאטת־זסז זו, שנקראה 
ע״י ל׳ בשם ״זמן מקומי״ — ושהיא פונקציה פשוטה של 
הזמן ״האמיתי״ — היתה בעיני ל׳ גודל ללא משמעות פיסי¬ 
קאלית. בדרד זו הגיע ל׳ למשוואות הטראגספורמאציה 
המפורסמות (ע״ע יחסות, תורת ה־) שכונו בשנת 1903 ע״י 
פואנקרה בשם ״משוואות־ל׳״, אם כי כבר ב 1887 השתמש 
בהן ו. פויגט לגבי תנועות וויבראציד, בתוך אלסטי. אותן 
המשוואות, אם כי באינטרפרטאציה שונה של משתנה הזמן 
(כפי שהראה איינשטיין על סמר ביקרתו על מושג החד־ 
זמניות), מהוות את הבסיס של תורת היחסות הפרומה. ל׳ 
תרם הרבה גם לפיתוח התודה הקינטית, כפי שנוסחה ע״י 
מכסוול ובולצמן(ע״ע), — התרמודינאמיקה ותורת הקרינה. 
ספרו £16011-005 0£ ץ-! ££60 116 ־ 1 ־ ("תורת האלקטרונים"), 
1909 ), המבוסם על הרצאותיו באוניברסיטת קולומביה בניו- 
יורק (בשנת 1906 ), משמש עדיין כספר יסוד בתחום האופ¬ 
טיקה הפיסיקאלית והקרינה התרסיס 

ל׳ שימש כיו״ר הוועדה לשיתוף טע ולה אינטלקטואלי 
שהוקמה בזמנה ע״י חבר הלאומים, הוא אירגן את כינוסי 
סולווי הראשונים שתרומתם חיתה רבה בפיתוח מכאניקת 
הקוואנטים, ובשנות חייו האחרונות ניהל את המפעל הטכני 
של סגירת הזוידרזד. בהולנד. כתביו הרבים ומחקריו 
הענפים קובצו לאחר מותו ופורסמו בארץ הולדתו ב 9 כרכים 
( 30663 ? 1 > 6 *:! 116 ג 0 — ״ 1 ..£££), 1934 — 1939 . 

/ 0 ! 071 ו 7611 ק 1 < 7 ! — . 1.4.0 ! ,( 611 ) 2 >ח 4 ז £0 - 5 גג 11 ־ס ,£ . 0 

1957 2714 1 - 1/6 111 < 

מ. י. 

לורגצו מונקו ("לותצו הנזיר") — 400360 ^ 6020 ־ £01 — 

( 1370 ״, סיינה — 1425/6 ״, פירנצה), צייר איטלקי. 

ל׳ היה נזיר במסדר הקאמאלדולי. שמו האמיתי היה פיר( 
די ג׳ובאני. החל משנת 1391 פעל במנזר סאנטד. מאריה דלי 
אנג׳לי בפירנצה כצייר מיניאטורות בספרי מזמורים עסיי- 
תיים. בשנים הראשונות של המאה ה 15 צייר, מחוץ לכתלי 
המנזר, תמונות־מזבח ופרסקים בשביל כנסיות ומנזרים בפי¬ 
רנצה. סיגנונו, בראשית התפתחותו, אינו אלא המשך אורגאני 
של סיגנון ציירי פירנצה מן המחצית השביה של המאה ה 114 
אולם בתקופה שבין 1405 ו 1415 פיתח ל—בתחילה אולי ב- 
השראתם של הצייר גרארדוסטארנינהושלגיןרטי(ע״ע) — 
סיגנון בעל קווי מיתאר זורמים, המהווה שיגוי־נוסח מקורי 
ונמרץ לסיגבון הגותי המאוחר והמשמר גם ערכים מסרתיים 
האפייניים לציור של פירנצה וסיינה (רקע הזהב, כמה 
מפרסי הגוף וכד). — עם יצירותיו האפייניות של ל׳ נמנות: 
״הכתרת מרים״ ( 1413 * אופיצי. פירנצה)* המזבח וציורי¬ 
ה קיר בקאפלה בארמוליני שבכנסיית סאנטה טריניטה, פי¬ 
רנצה ( 1420 — 1422 בקירוב)! "הערצת המלכים" (אופיצי)! 
"ישו על הר הזיתים", "הבשורה למרים"(אקאדמיה, פירנצה). 

. 1931 ,. 4 < 0 , 001210 .ע ; 1905 ,. 14 . 1 0071 ,״ 5106 .ס 

לותצטי* ( 1 * 60261 ־ £01 ), שם־משפחה של שני ציירים איטל- 

קיים, אחים, שפעלו בסיינה, במחציתה הראשונה 
של המאה ה 14 : פיטרו — 0 ** 16 ? — ל׳ ([ז], סיעה — 
1348 , שם) ואמברוג׳ו — 0810 * 0111 ^ — ל׳ ([ז], סיינה — 



פיטרו לוו־;*וטי: לירח הכחולה 


1348 , שם). העדות היחידה על היותם אחים היתד׳ הכתובת 
על-גבי יצירתם המשותפת, שנהרסה במאה ד. 18 — הפרסקים 
בחזית בית-החולים סאנטה מאריה דלה סקאלה בסיינה 
( 1335 ). 

ליצירתו המוקדמת ביותר של פיטרו ל׳ נחשבים ציורי- 
המזבח ( 11 * 1 ( 1/01 3 * 863 ! אופיצי, פירנצה), שעליהם נמצא 
התאריך השנוי במחלוקת: 1316 ! ואילו המפקפקים במהי¬ 
מנותם, מעדיפים להצביע על ציורי־המזבת החתומים ומתר 
ארכים ( 1320 ), שבכנסיית סאנסה מאריה דלה פעה בארצו 
כעל עבודתו הראשונה. כאן ניכרות כבר תכונותיה העצמאיות 
של יצירתו הבשלה, הגם שמשתקפות בה השפעות ג׳וטו די 
בונדונד. (ע״ע), דוצ׳ו די בואוגינקניה (ע״ע) וג׳ובני פיזנו 
(ע״ע). יש המייחסים לאותה תקופה את הפרסקו הקטן 
"מאדונה ובנה" שבכנסיה התחתונה ע״ש סראנציסקוס הקדוש 
באסיזי, הקרוב עדיין לסיגנונו של דוצ׳ו. שאר הסרסקים של 
פיטרו ל׳ בכנסיה זו מוקדשים ברובם לפרשת יסודיו של ישו. 
חלקו ביצירתם, כמרכן הכרונולוגיה שלהם ( 1320 — 1329 , 
וגם מאוחר יותר), שבדים עדיין במחלוקת. המעולים 
שבהם הם "הצליבה", "ההורדה מהצלב", ו״האשכבה", המצ¬ 
טיינים במבנה אורגאני ובעצמתם הדראמתית! כן ראוי 
לציון הפרסקו "ד,מאדונה, פראגציסקוס הקודש דוחנן 
השליח״. — ב 1329 צייר פיטרו ל׳ בשביל כנסיית הכרמליטים 
את תמונת־הסזבח "מאדונה, קדושים ומלאכים" ואפיזודות 
(בפרךלה) מחיי הקרסליטים (סיינה, פינאקוטקה). סמוך 
לאותה תקופה צייר בעיר זו את "הצליבה" על קירות המנזר 
הסראנציסקני. יצירתו הגדולה המאוחרת היא ציוד־המזבח 
״לידודהבתולה״ (חתום: 1342 ! מוזיאון החואומו. סיינה). 

א ס ב ר ו ג׳ ו ל׳ פעל בצעירותו, כפי הנראה, בפירנצה. 
משערים, כי יצירתו הידועה המוקדמת ביותר ("מאדונה", 







583 


לורנצטי — לדשן, סלמנס **ן 


584 



אסברודו לורנצטי: ש?ום קטע מ״ה׳פלטח הטוב" 


בכנסיית ויק 1 ל׳אבאטה, ליד פירנצה) היא מ 1319 . ב 1332 ׳ 
בקירוב, צייר במנזר הפראנציסקני בסיינה פרסקים על 
חיי קדושים־ מיסיונרים פראנציסקנים (אחדים מהם אבדו, 
השניים שנותרו הועבדו לכנסיה). יצירתו המונומנטאלית 
המקורית והחשובה ביותר של אמבר 1 ג׳ 1 ל׳ הם ציורי־ 
הקיר ב״אולם השלום" של ה״פאלאצו פובליקו" בסיינה 
( 1338 — 1340 ), המתארים בדמויות אלגוריות ובםצנ 1 ת 
ראליסטיות את תכונותיהם ופעליהם של "השלטון הטוב" 
ו״השלסון הרע" זה סול זה. שדה העלילה היא העיר סיינה 
והנוף הכפרי שבסביבותיה. זו הפעם הראשונה בתולדות 
האמנות שמופיעים תאורים של נוף כפרי ופאנוראמה עירו¬ 
נית מורכבת, המשכנעים כל כד בחיוניותם ובממשיותם,ד,ן 
בפרטים והן בתפיסה הכוללת. אסברוג׳ו ל׳ צייר גם יצירות 
אחרות בארמון זה, אד רובן אבדו. חלק ביכר מכלל יצירתו 
מהווה סדרה של ציורי המאז־ונה ובנה (עם או בלי קדושים 
ומלאכים), שצייר בשביל כנסיות שונות בטוסקאנה. ציוריו 
מצטיינים בתפיסה חסונה ומאסיווית מזו של אחיו. 

. 0 ; 1930 .? , 313 ״ג ־ס ז .£ ; 1930 ,״! , 061x111 .£ 

,״ 1 .¥ ,. 13 ; 1954 ,£ 4 ! , 03111 .£ ; 1933 1 , 11 ) 5103531 

, 8131131 . 0 ; 1958 ,£ . 4 ! ,׳< 616 ו 0 א 0 , 1960 ,״£ / ,' 13 , 1956 
,>(סס 5 זס 0 .£ ; 1958 , 111111 . 11 > ס)! 170111 711110 1  , 1 * 01151 . 0 

ארקה ( 03 זס£), עיר בדרום־מזרח ספרד, כ 60 ק״ס ממערב 
לקרקסנה: 59,000 תוש׳ ( 1960 ). יושבת על הנהר 
סנגונרה, בגובה 330 מ , מעל פני הים, במרכזו של עמק רחב 
ופורה, שבו עוברים הכביש הראשי ומסה״ב מערי החוף 
המזרחי של ספרד (בארצלונה, ואלנסיה) לערי אנדלוסיה 
והחוף הדרומי. ל׳ משמשת מרכז מסחרי לאיזור החקלאי 
העשיר שבסביבה. יש בה תעשיה של עיבוד מוצרי חקלאות, 
מזון, מוצרי עור וטכסטיל, כלי הדס וחרסינה, ובן בתי אריזה 
להדרים ולפירות שונים. בקרבתה מכרות גפרית ועופרת. 
חלקה העתיק של העיר בנד על גבעה שבראשה מצודה 
מיה״ב. בתקופה הרומית היה כאן יישוב בשם אליוקרוקה 
( £11001-003 ). בתקופת השלטת המוסלמי נקראה לורקה והיתה 
מהערים החשובות בדרום מזרח ספרד. 
יהודים בל/ ע״ע ספרד, יהודים. 

לוך 7 !ה, פד־ריקו גרסחז, ע״ע גךסיאה לורק!ה, 
פךדיקו. 

לוו־קי, להושע בן יוסף ע״ע יהושע הלוו־קי. 

לושמידט, יוסף — £030111111011 10501511 — ( 1821 , פוצ׳ירן, 
[בוהמיה] — 1895 , דנה), כימאי ופיסיקאי אוסטרי. 

למד פילוסופיה ומדעי הטבע באוניברסיטת פראג, וב 1842 
עבר לפוליטכניקום בדנה ולמד בו כימיה. שם התיידד ל׳ עם 
מורגוליס דחד עמו עיבד שיטה להפקת 0 3 א.£ ממלחת 
( 0 3 זי 31 א). על יסוד שיטה זו הקים ל׳ בית־חרושת כימי 
שנסגר ב 1850 עקב הפסדים כספיים. לאחר־מכן ניהל ל' בית- 
חרושת לנייר ומצא דרך להפקת חומצה אוכסאלית משיירי 
סמרטוטים, ועסק בייצור מלחת ואלומיניום גסרתי, אולם 
גם כאן נכשל בגלל הפסדים. 

בשובו לדינה בחוסר כל, עבד, למחייתו, במקצוע ההוראה, 
ובזמנו ההפשי עסק בכימיה עיונית. ל׳ צירף את תוצאות 
מחקריו הרבים ופירסמם בספרו £011 > 5111 01001150110 ("מח¬ 
קרים בכימיה״), 1861 , 

ב 1865 חישב ל/ לראשונה, את מספר המולקולות 
ב 1 סמ״ק של גאז בתנאים תקינים של לחץ וטמפרטורה: 
3 ־ 1 ס 0 10 16 * 2.687 = £ (= מספר ל׳)(ע״ע אחיגדרו! יחידות 
פיסיקליות). בעקבות מחקריו אלה, זכה ל׳ להוקרה בחוגי 
המדע בתקופתו, וב 1868 הוענק לו תואר כבוד של דוקטור 
לפילוסופיה, ב 1870 נבחר לחבר האקאדמיה למדעים של 
דנה, ומ 1872 כיהן כפרופסור באוניברסיטת דנה. 

לזכותו של ל׳ נזקפים השנים מקוריים רבים, ביניהם, 
הנוסחה 0 3 לאחת וקביעת מבנה המניטול; כן הכיר בחמש־ 
ערכיות החנקן בתרכובותיו ושש־ערכיות הגפרית בחומצה 
גפרתית ( 0 4 £3 3 5 ). הוא תיאר נוסחות גראפיות ל 368 
תרכובות אורגאניות (שאמנםיגתגלו ברובן כבלתי מדדיקות) 
ואחדות מהן קרובות לנוסחות קקולה (ע״ע), כגת זו של בנזן. 

אשן, פליכס פון — 1,115011311 1 ז 0 ׳\ 01151 ? — ( 1854 , 
הילברוז ליד דנה — 1924 , ברלין), אנתרופולוג, 

אתנולוג וארכאולוג אוסטרי־גרמבי. למד רפואה בווינה 


585 


לישן, פליגם מון — לורנר 


586 


ואנתרופולוגיה בפאריס׳ אצל פול ברוקה (ע״ע). ב 1885 
נתמנה כמרצה לאנתרופולוגיה ואתנולוגיה באוניברסיטת 
ברלין והיה לסגן־מנהל המוזיאון האתנולוגי ומ 1904 , מנהלו. 
ב 1900 הועלה לדרגת פרופסור. ל׳ הרבה לנסחנ בארצות 
הבאלקאן, באסיה הקטנה, בסוריה, במצרים, באפריקה הדרו¬ 
מית ועוד. מלבד באנתרופולוגיה ובאתנולוגיה, עסק גם באר¬ 
כאולוגיה. כבר בשנות שירותו כרופא צבאי ערך בבוסניה 
מחקרים פרהיסטודיים. בין השנים 1883 ו 1902 השתתף 
במספר עובות־חפירה בתל החתי זבג׳ירלי ואף ניהל אהדות 
מהן. במחקריו האנתרופולוגיים עסק ל׳ גם ביהודים ברוח 
אובייקטיווית, תוך שלילת תורת הגזע והשלכותיה המעשיות. 
בספרו,״ £3536 ,ז^ 011 ע ("עמים, גזעים, שפות"), 
1922 , הביע את אמונתו באחידותו, כלר במוצאו המונופילטי 
של המין האנושי וקבע בפירוש, כי אין גזע בעולם שיהיה 
מטבעו נחות־ערך. על מוצא העם היהודי הביע ל׳ את 
הסברה, כי הוא מיזוג של יסוד שמי עם אמורים מגזע ארי 
וחתים. בתופעות נגרואידיות (שפות בולטות ושיער מקורזל) 
ראה ל׳ עדות לתוספת דם כושי שקיבלו היהודים בשבתם 
במצרים. סברה זו נתקלה בהתנגדות, ומאוחר יותר חזר בו 
מדעתו. תורתו על החתים כתושבים הקדומים ביותר של 
אסיה הדרומית-מעדבית, כולל ארץ־ישדאל, הופרכה במהלך 
המחקר על החתים, ל׳ פירסם מחקרים רבים על הבושמנים 
ושבטים אפריקניים אחרים, על תושבי ליקיה, כרתים, גיניאה 
החדשה ועוד, ועל בעיות האנתרופולוגיה החברתית. ספריו 
העיקריים הם: חס"[?.! ת; ״*!״מ (״נסיעות בליקיה״), 1889 < 

1£16 נ 112261 \ל 5€ 504160 * 0611 ? 16 > זג\ 2 86111326 

(״חידושים באתנולוגיה של המושבות הגרמניות״), 1 1897 
׳ 611061 ז \ ג>ת! 1 ת 2$56 .מ (״גזעים ועמים״) 1908 ז -סטר 31 ז $8 ו 1 \, 
11 ־ 1501111 > 5661 211 £611 (״חפירות בזנג׳ירלי״), 5 כרכים, 1893 — 
1943 . 

- 8355011 זט£ 01117 ־ 1 ^) )!/) 11415 ; ) 01 ,^ 30 ו 1 ז״ 1 > 1 ג , .£ 

-)€ 11/111 ) 1151 ^ ,. 18 , 1907 , 365015 } 1 >ת □ 

/״ 0 ) 4 )/ 1111115 ) 40 ) 0 ,*יס\ 01 ז 1 ע £1 ; 1932 , 1 , 10/111 5 ) 11 ) 10 
5 : 1924 ,( 15 ^ 80010 )£ ־ 1111 1111/1 ) 1111 ׳ 1 111 ) ■ 1 

. 1925 , 11 ) 114 / /) 4 ) 11111114 ) 5/0171171 , £0151 

מ. ו. 

ל 1 תר (־ 8011131 ), שמם של 3 קיסרים ומלכים פראנקים 
וגרמנים, 

( 1 ) ל׳ 1 ( 795 — 855 ), בנו בכורו של הקיסר לואי 
״החסיד״ (ע״ע). בהיותו בן 20 מינהו אביו לשליט באוואריה, 
ב 817 הכתירו לקיסר־משנה, וב 822 מסר את איטליה לשל¬ 
טונו. שאיפתו של אביו לשגות את חלוקת הממלכה בין בניו 
כדי ליצור ממלכה לבנו הצעיר שרל "הקרח" (ע״ע) 
גרמה למלחמות בלתי פוסקות בין ל׳ לבין אביו, בעוד שאחיו, 
לודויג "הגרמני" (ע״ע) ופיפין, נתנו ידם פעם לזה ופעם 
לזה. על ערש מותו שלח לואי "החסיד" לל׳ את סמלי 
השלטון הקיסרי ( 840 ), ול׳ תבע לעצמו את השלטון בכל 
הקיסרות הפראנקית בהתעלמו מהסדרי החלוקה הקודמיס! 
אולם אחיו, לודויג "הגרמני" ושארל "הקרח", היכוהו בקרב 
פונטנואה ( 841 ), ולפי חוזה ורדו ( 843 ) נחלקה הממלכה 
בין שלשתם. ל' זכה בתואר קיסר ובשלטון באיטליה וכן 
בשטח־ביניים בץ ממלכת שארל במערב לבין ממלכת לודויג 
שבמזרח (ע״ע אירופה, עמ׳ 143 , מפה). הוא מסר את 
איטליה לבנו לודויג 11 (ע״ע לודרג, קיסרים), כדי להתפנות 
להגנת ממלכתו מפני אחיו ומפני המוסלמים והנורמאנים 
שפשטו עליה. — לפני מותו חילק את ממלכתו בין 3 בניו. 



הקיסר 5 וחאר 1 

(טת!ד ספר התה?ים של 5 זתאר, המוזיאון הנריסי) 


( 2 ) ל׳ 11 ( 825 — 869 ), בנו השני של ( 1 ). ב 855 קיבל 
ל' את הממלכה המרכזית, השטח שממערב לרינום, מהים 
הצפוני ועד הרי היורה, שנקרא על שמו "ממלכת ל'" 
( 1 ״ 113 ז<^ 1 68111110 >!)׳ ובמות אחיו הצעיר שארל סיפח גם 
את ממלכתו של הלה. פרשת אהבותיו ונסיונו להתגרש 
מאשתו נוצלה ע״י האפיפיור ניקו׳לאוס 1 להבטחת עליונותו 
על ההגמונים. במות ל׳ נחלקה ממלכתו בין דודיו לודויג 
"הגרמני" ושארל "הקרח". 

( 3 ) ל׳ 111 ( 1075 בקירוב — 1137 ), קיסר גרמניה 

( 1125 — 1137 ), ל׳ היה בגו של גבהארד, רוזן סופליבבורג, 
שהיה ממתנגדיו של הקיסר הינריר ז\ 1 (ע״ע). ב 1106 ירש 
ל׳ את דוכסות סאכסוניה ששושלתה נכרתה. הוא נמנה 
עם תומכי האפיפיורות במאבקה עם הקיסר הינריך /ו(ע״ע). 
כשמת הינריך ללא יורש נבחר לקיסר ל׳, ולא פרידריך 
ומשוואכיה בן משפחת ההוהנשטאופים (ע״ע). בחירה זו 
נעשתה בהשפעת הכנסיה וברצון הנסיכים כדי למנוע את 
הפיכתה של הקיסרות לתורשתית ולשמור על מעמדם כנסי¬ 
כים בוחרים. ל׳ נתמך במלחמתו בהוהנשטאופים בחתנו 
הינריך ״הגאה״ (ע״ע, כרד י״ד, עמ ׳ 251/2 ), דוכס 
באוואריה מבית הןלפים (ע״ע), ובכך בפתחה המלחמה 
הממושכת ביניהם לבין ההוהנשטאופים (וע״ע גולפים וגי■־ 
בלינים). ל' הסתבך במלחמה שבין שבי הטוענים לכתר 
האפיפיור, איבו׳צבטיום 11 ואנקלסוס 11 (ע , ערכיהם) וכבש 
את רומא למען אינוצנטיוס, שנתן לו בתמורה את רוזנות 
ט 1 סקאנה, וכן השליט ל׳ את ,מרוחו על דרום איטליה. 
ל׳ תמך בהתפשטות הגרמנית מזרחה, בביצור הונדים ובהב- 
נסת ארצות הסלאווים למסגרת הקיסרות. שליטי דאנמארק, 
פולניה, בוהמיה והונגאדיה הכירו במרותו. שנות מלכותו 
האחרונות הצטיינו בשלום יחסי ששרר בגרמניה. וע״ע 
גרמניה, היסטוריה, עט׳ 424 . מ. 



587 


לותר, מדטין 


588 


אתר, מר?! ,, ! — ־ 1161 ) 0 1,11 ו:זז 2 ^ן — ( 1483 , איסלבן — 
1546 , שם)׳ מתקדדת גרמני ומייסד הפיר 
ססטנטיזם (ע״ע), בן למשפחת איכרים מתורינגיה. אביו, 
פועל מכרות, עבר סמוך ללידתו של ל׳ מאייסלבן למאנס- 
פלד. ל׳ הצעיר למד ב־ 
בתי-הספר במאנספלד. 
מאגדבורג ואייזנבאך. 
ב 1501 נכנם לאוניברסי¬ 
טת ארפורט והתחיל לל¬ 
מוד משפטים לפי רצון 
אביו, כאן נתגלה לרא¬ 
שונה כדיאלקטיקן חריף 
ופולמוםן נמר?. ביאגזאר 
1505 היה למוסמך ל־ 
אומנדות (-■? 3 ז 1381516 \ 
מזטבז), אבל כבר באו¬ 
תה שנה הפסיק את לי¬ 
מודיו ונכנס למנזר האו־ 
גוסטיני שבארפורט. המ¬ 
סורת מספרת כי נקלע לסערה עזה ובשעה שפגע ברק בקר¬ 
בתו, נדר להקדיש את חייו לכנסיה, בימי שהותו במנזר היה 
ל׳ נתון לספקות פנימיים, אך הוא נלחם בהם באמצעות 
וידויים וסיגופים. את שלדות הנפש ביקש להשיג בלימוד 
ספרי־הקודש ויצירות אוגוסטינוס (ע״ע). ב 1507 הוסמך 
לכומר ושנה לאחר־מכן נתמנה מטעם מסדר האוגוסטינים 
לפרופסור לתורת המוסר ולפרשנות המקרא בוויטנברג. 
בחורף 1510/11 נשלח בענייני המסדר לרומא וזועזע מרמת 
המוסר הירודה של הכמרים האיטלקיים, אולם אמונתו בסמ¬ 
כות הכנסיה לא נחלשה. ב 1512 הוכתר בתואר דוקטור לתאו־ 
לוגיה ועד מהרה תפס את הקתדרה של ידידו ומורו סטאופיץ 
כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת ויטנברג (נוסדה 1502 ). 

בשנים אלה נתת היה ל׳ להתלבטויות פנימיות חריפות 
במיוחד בנוגע למושגים תאולוגיים: "צדקת האלוהים" 
ו״חרמה", אולם אלה לא הביאוהו עדיין לפרישה מהכנסיה. 
פעילותו של המטיף הדומיניקני טןיל, שהפך את מכירת 
האינדולגנציות (כפרות) לעניין מסחרי כמעט, שימשה עילה 
להתקפתו של ל׳ ולמסע הפולמוס שלו. 

ב 31 באוקטובר 1517 סירסם ל׳ את 95 ה״חזוח" המפורס¬ 
מות, בהן תקף בעקיפין את מדיניות האפיפיורות בעניין 
התרת עוונות למי שיתרום להקמת הבאסיליקה על שם "פט¬ 
רום הקדוש" ברומא. ל' ראה בתעמולתו של מצל פגיעה 
בעיקרי האמונה והטעיית נוצרים תמימים שסבורים היו כי 
מי שקונה כתב־כפרה בכסף מלא זוכה לפדות את קרוביו 
מגיהינום. ל׳ הבהיר כי הכפרה הנמכרת ע״י האפיפיור כוחה 
לסטור מעונש שמטיל הכומר על מתוודה — ותו לא. צעדו 
זה של ל׳ ריכז סביבו את כל מתנגדי הבנסיה הרומית. 
ל׳ הואשם בכפירה, ובקיץ 1518 נפתח נגדו ברומא משפט 
כנסייתי. באוקטובר 1518 נפגש ל׳ עם שליח האפיפיור, 
הקרדינאל קאייטאנום, באוגסבורג, ואף שהיו תמימי דעים 
בקשר לבעיות רבות סירב ל , לחזור בו מדבריו. 

בוויכוח הפומבי שהתקיים בליפציג ב 1519 בין ל׳ וד״ר 
אק (ע״ע) כפר ל׳ בעליונותו של האפיפיור ובסמכותו של 
ועידות הכנסיה (ע״ע). ב 1520 פירסם ל׳ את חיבוריו העיק¬ 
ריים בדבר תיקוני הכנסיה, שזכו ע״י הדפסתם לתפוצה רבה: 


1011 ) 2 א ־ 501161 ) 611 ) £61 >\ 1 1611 ( 1110 ) 6 ) 15 ־ 111 :> 1611 ) ("אל 

האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית״)! 6 ) 1:2 \ו 1 ק 03 06 
£00165126 103 תס 1 ץ 828 ("על גלות בבל של האפיפיורות"), 

ו ת 1116050116 מ 6 ) 15 ־ 011 611165 16111611 ? ■ 161 ) תס/י ("על חרותו 

של האדם הנוצרי"). ב 1520 שרף ל׳ בפומבי את אגרת 
האפיפיור שהוקיעה 41 מן החזות שלו ואיימה עליו בחרס 
אם לא יחזור בו תוך 60 יום. בזה ניתן האוח לקרע הסופי 
בין ל׳ והאפיפיור. ב 1521 הופיע ל' בוורמם בפגי הרייכסטאג 
שבראשו ישב הקיסר הצעיר קרל ¥, וכשסירב לחזור בו 
מדבריו, הפעיל נגדו הקיסר את החרם האפיפיור , . כדי להגן 
עליו "חטפוהו" חסידיו והביאוהו לווארטבורג שעל-יד העיר 
אייזנאך, לטירתו של הנםיך-הבוחר מסאבסוניה, פרידריך 
״החכם״, מגינו של ל/ בטירה הסתתר עד 1522 בשם "יונקר 
גאורג". את תקופת שהותו בטירה ניצל ל׳ לתרגום "הברית 
החדשה״ לגרמנית ( 1522 ) ולכתיבת עלונים וספרי פרשנות. 
רק פעם אחת יצא מן הטירה לזמן קצר כדי להוקיע את 
המהומות הדתיות שפרצו בוויטנברג עם בואה של קבוצה 
קיצונית שנתקראה "נביאי צוויקאו". ל׳ הסתייג מכל התנו¬ 
עות האלימות האחרות של זמנו, יצא בחריפות נגד מרד 
האיכרים ( 1524 ) ותבע מן הנסיכים הגרמנים בחיבורו • 161 ) 1 ^■ 

83111611 161 ) 160 ) 0 ? 15011611 ( 16111 !) 011 611 ? 1150 ) י] 10 ־ 11 116 ) 

(״נגד הכנופיות השודדות והרצחניות של האיכרים״), 1525 , 
לדכא את המרד בכוח. 

ב 1525 נשא לאשר, את קאטארינה פון בורה, נזירה 
לשעבר, ובכך הגשים את תורתו השוללת את הפרישות של 
הכמורה. ל׳ נקלע לפולמוס עם ההומאניסס הגדול ארם מום 
מרוטרדם (ע״ע! 1033/34 ), שתקף בחיבורו 116610 06 
1 10 ) 1 ון 21 (״על חרות הרצון״), 1524 , את השקפתו של ל׳ 
על, הרצון המשועבד. כתשובה כתב ל׳ 110 ) 3181 0 ׳\ ־! 56 06 
(״על עבדות הרצון״), 1525 , בו טען שהרצון תלד בגזירה 
קדומה. בשנים הבאות הקדיש ל׳ אח כל זמנו לחוקת הכגסיה 
ובתי-הספר, ב 529 נ הופיעו ה״קאטכיזמוס" (מדריך להלכות 
הדת) הגדול וה״קאטכיזמוס" הקטן, שהכילו את יסודות 
החינוך הפרוטסטאגטי. 

בוויכוח הדתי שהתקיים במארבורג באוקטובר 1529 , 
ואשר נושאו העיקרי היה תורת "לחם הקודש", נוצר קרע 
בין ל׳ ובין הרפורמאטור השוויצי אולריך צויגגלי (ע״ע). 
בהיותו מוחרם לא יכול ל , להופיע בפגי הרייכסטאג שהתכנס 
באוגסבורג ב 1530 , אבל הוא השפיע על דיוניו באמצעות 
פרסומיו הספרותיים. 

את ״הצהרת אוגסבורג" — 3113 ) 50805 ! 000165810 — 
שהיתה ל,אני מאמין׳ הדתי של הכנטיה הפרוטסטאנטית 
(ע״ע לותרניזס) כתב ידידו המלומד של ל/ פילים מלנכתון, 
בהשראתו. ל׳ ניצל את השפעתו על הנסיך־הבוחר מסא- 
כסוניה כדי להתנגד לכל פשרה אפשרית, ותמך בברית 
פרוטסטאנטי ת־מדיבי ת שהתארגנה בשם "הברית השמאל־ 
קאלדית". 

את שארית חייו בילה ל׳ בודסנבדג בהוראה, בכתיבה, 
בחיבור הימנונים דתיים ובהטפות• את עמדתו ביחס לאפיפ¬ 
יור לא שינה עד יום מותו ועוד ב 1545 פירסם חיבור בשם 

) 6 ) 1££ ) 865 760££61 מוסע ,מוס? 20 מ 01 )) 5 ק 83 135 ) 61 (> 1 ^ 

(״נגד האפיפיורות ברומא — מעשה-ידיו של השטן"). 

יחסו של ל׳ ליהודים נשתנה במרוצת חייו מן הקצה אל 
הקצה. בתחילה גילה יחם אוהד ומבין ליהודים. בעלון קצר 



טאו־טיו ליתר 


589 


לותר, מרמין — לותרניזם 


590 


ץ 56 ש!! 11 ( 8611011161 תץ 6 011-1501$ 165115 ) 7 035 ("על דבר 

היות ישו יהודי מלידה״), 1523 , תאשים ל׳ את ד,אפיפיורים 
וההגמונים הקאתולים שיחסם העדין ליהודים מנע כל אפ¬ 
שרות להמיר דתם. דומה של' קיווה כי היהודים, אשר דחו 
את הנצרות הקאתולית, יקבלו את הנצרות "המתוקנת" שלו. 
אבל בשנותיו האחרונות, כשנכזבה תוחלתו, הפך להיות שתא 
יהודים מובהק, ובעלונו (שנכתב לטינית ותורגם לגרמנית) 
1116111.118611 ! 1 > 11 > 1 1611 ) 11 [ 1611 > מסיע ("על היהודים ושק¬ 
ריהם"), 1543 , סנה אל שליטי המדינה ותבע את גירושם. 

ל׳ הלה סופר מוכשר ביותר. סיגנונו פשוט, ברור ועממי, 
ובעלוניו הסולמוסיים הוא משתמש לעתים קרובות בביטדים 
עסיסיים. תרגום כתבי־הקודש של ל' נחשב ליצירה הספרו¬ 
תית הראשונה במעלה של המאה ה 16 (תרגום כל כתבי 
הקודש ראה אור במהדורות אחדות בעשור השני והשלישי 
של המאה ה 16 ). ל׳ היה גם הפובליציסט הגדול ביותר של 
זמנו, והוכיח את עצמו כאמן השפה, לא רק בכתביו הפול- 
מוסיים, כי אם גם במכתביו ובנאומיו במסיבות חגיגיות. 

ל׳ מילא תפקיד חשוב ביותר בתולדות הכנסיה, בהיס¬ 
טוריה של גרמניה (ע״ע, גרמניה, היסטוריה) ובספרותה 
(ע״ע, גרמניה, ספרות 560/61 ). תנאי הזמן בו הופיע גרמו 
לכך שדעותיו הדתיות נתקשרו במהרה באספקטים החב- 
רתייס-מדיניים של התקופה, ובזה טמון סוד הצלחתו והפד 
פולאדיות שלו. וע״ע כנסיה! לותרניזם! פתמסטנטיזם, 
רפורמציה. 

211 1114112 ) $1 !'.. 1 , 10 ז> 1 = 13 .א ,' 1903 ,מ- 1 ,״£ . 113 , 110 ) 1105 .[ 
,; 11 ) 0 [ 61 ( 1 ) 71 ) 143 ( ) 31 14113 ״ 1 , 1$$ ) 13 א . 5 ; 1911 , 11 ) 113 ( 301 
)!/) 1411 ) 3 . 3 / 304/14112 ) 8 5 ', 1 . 13 . 0 , 116 ) 110 . 0 ; 1918 ,( 11 
111 )) . 14 ! 1 ) 11 ) 10 1 ' . 1 / 11 , 011531 11 , 1918 , • 11141 >?) 11 * 1 
) 1/1 ס! מס 0 ?>מ׳־ן 6/0 ?/ ) 1/1 0113 .. 1 , 806110161 . 11 , 1920 , 1-111 
) 31 0113 . 8 י 00 )ץ 03 .[ , 1930 . 010/1 ) 5 ) 31 111 ) 3103 ( 0 812111 
מס . 8 , 30101 ) 801-01 . 11 . 1952 ,״£ , 111161 .א , 1937 
- 160 ) 8116 . 8 , 1955 ,) 1 !/) 11 /)))£))! 1 !) 0 ! 1 ) 11 ) 1415 ) 3 1 ) 3 1 )%)<ק$ 
1967 , 11 ) 2 ) 111 ) 5 14113 ! 1 ) 11 ) 10 ! 11 ) 5 ■ 8 , 1131 ) 

כ. ד. ג, 

לותרינניה׳ ע״ע לידן" 

לותרניזם׳ כינוי לנצרות הפרוסטאנטית שמקורה בפעולתו 
הרפורמאטורית של מרטין לותר (ע״ע) ובתורר 
תיו, גורמים פנימיים וחיצוניים, ביניהם הפולמוס נגד זרמים 
רפורמאטוריים אחרים כגון אלה של צוינגלי (ע״ע), של 
קלדן (ע״ע), ושל ה״אגבפטיסטים" (ע״ע), הביאו את חל׳ 
לחתור אל הגדרה עצמית מדוייקת ושיטתית של תורתו, 
לניסוח עיקרי אמונתו ולקביעת סדריו הכנסייתיים. כך 
נוצרו ה״קאטכיזמוס״ של לותר ( 1529 ), "הצהרת אוגסבורג" 
( 3 מ 513 גו 8 !ו\ 1 ס £6551 מס 0 , שמנסחה העיקרי היה פילים 
מלנכתון [ע״ע]) משנת 1530 , ו״הצהרת שמאלקאלדך 
( 1161 > 31631 מ 51 1101111 ־ 1 ^ 2 ), 1537 . אחרי מותו של לותר נמשכו 
ויכוחים בנקודות שלא נתבררו כל צרכן, ובשנת 1580 
הסכימו בעלי המחלוקת השוגים לנוסחאות של עיקרי אמונה 

שקו 1 צו 1161111116111 ) 01 ) £0111 ( 1136 ) 0011601 - 361 ) 1,1 ), לא זו 

בלבד שהל׳ הצליח ע״י כך לשמור על אחדות תאולוגית 
וכנסייתית, אלא המאמץ להגיע אל קביעה ברורה של 
התורה הלותראניח הביא גם לידי התפתחותה של "אורתו¬ 
דוכסיה לותראנית"׳ שהצמיחה סכולאסטיקה שכלתנית 
משלה, שהגיעה לשיא פריחתה במאה ה 17 . 

מבחינה עקרונית מכיר הל׳ בכתבי-הקודש בלבד כסמכות 
בענייני אמונה, וכל ההצהרות של "אני מאמין", הן חמסרתיות 


הן החדשות, כפופות לסמכות זו. אולם פירושו של לותר 
והבנתו את כחבי־הקודש הפכו מהר למעין "הלכה" דוגמתית. 
גם אחרי שחתאולוגיה חלותראנית התפתחה לכיוונים חד¬ 
שים, נשארו הפולחן הדחי וסדרי המשטר הכנסייתי כפי 
שקבעם לותר. 

תורת הל׳ מיוסדת על האמונה בפעולתו המושיעה וחגר 
אלת של האל שנתגשם בישו המשיח, אשר במותו השיב 
את חרון־אפו של האלוהים ואת גזר-דינו מעל האדם החוטא. 
את הפעולה הגואלת הזו, שבשורתה מובאת אל האדם ע״י 
כתבי־הקודש ובהטפת הרנסיה, .מסגל האדם לעצמו באקט 
האמונה, ובאמוגד. הוא "מוצדק" ( £1616 5013 10 ז 711511£163 ). 
תורת ה״הצדקה״ של האדם החוטא פירושה, איפוא: זקיפת 
הכפרה שהושגה ע״י ישו לזכות האדם, ע״י מעשה חסד 
אלוהי המשחרר את חאדם מחטאו ומשעבודו לחטא׳ ומשיבו 
אל חיק משפחת בני־האלהים. האדם דינושע תשועה אוביק־ 
טיווית הוא כבריאה חדשד. הזוכה לחיים חדשים באמונתו. 
אולם אמונה זו היא תוצאה של הזיכוי האלוהי ומתן 
ישעו. ד׳אממה בבחינת בטחון גמור בישע וההתמסרות 
הגמורה כמענה על פעולת האל מולידות מעשים טובים, אך 
אין בכוחם של מעשים טובים ליצור "זכות" כלשהי לזכות 
בחסד האלוהי, בנקודה זו נוגד הל׳ לא דק את המסורת 
היהודית אלא גם תפיסות קאתוליות מסויימוח. 

החטא כמצב מהותי ויסודי של האדם, שעניינו התכוונות 
האדם אל עצמו במקום התכוונות שכולה לאלהים, מהווה 
מרידה בבורא והיא המולידה את החטאים הפרטיים. הפער 
בין הווייתו החוטאת של האדם לבין ייעודו הוא מצב יסודי 
ולא אישי־סקרי, ועל-כן שום מאמץ מוסרי אינו יכול לגשר 
עליו או לרפא אותו. מכאן האירלוואנטיוח של תחום 
האתיקה לגבי גורלו המוחלט, הדתי, של האדם. אולם האדם 
אחראי גם לחטאיות כוללת ומהותית זאת, ועל־כן נמצא 
חייב בישותו ונשפט במידת הדין ובזעמו של האל. !מידת 
הדין, שפירושה אבדן האדם, מתבררת ומתגלית לו לאדם 
ע״י ה״חוק", היינו התורה. רק על רקע של החיוב בדין 
לפי ה״חוק", ניתן להבין ולקבל את בשורת הישע של 
האוואנגליון. ישע זה, שהוא "ההצדקה" שהושגה ע״י ישו 
והנקנית באמונה, מוענק לאדם בטבילה ובסאקראמגט של 
המזבח, היינו — נוכחותו של ישו הצלוב בבשרו ובדמו, 
בלחם וביין שעל המזבח בפולחן ה״סעודה הקדושה". מראן 
שתורת האוכאריסטיה של הל׳ קרובה למסורת הקאתולית 
יותר מזו של כנסיות פרוטסטאנטיות אחרות. 

ההדגשה על פעולתו הבלעדית של האלחים בגאולת 
האדם, ושלילת יכולתו של האדם לצדוק בפני קמו ע״י 
מצוות ומעשים טובים וע״י שימוש נכון בבחירתו החפשית 
(שאינה קיימת כלל במישור הדחי המיוחד) לא הצמיחו בל/ 
למרבה ההפתעה, דת של פאסיוויות רוחנית ואדישות מוס¬ 
רית. לותר עצמו קבע בחייו מסורת של פעילות ראליסטית 
ושל כפיפות מעשי האדם ל״סדרי הבריאה" של הבורא. 
לסדרים אלה יכלו להיחשב גם סדרים מדיניים־תברתיים 
(כגון האבסולוטיזם של הנסיכים וחלוקת החברה למעמדות), 
אולם תפיסתו העקרונית הביאה את הל׳ לשלול מסורות 
הנוגדות, לדעתו, את "סדר הבריאה", כגון הנזירות הקאתר 
לית, הסגפנות והפרישות, ולחייב תתומי-חיים אחרים כנתו¬ 
נים טבעיים, כגון הנישואים או הקיום הלאומי. מכאן יש 
להבין את העובדה שתנועות וזרמים שונים, הרחוקים 



591 


לותרניזם — לזורימ 


592 


לכאורה מתורת לותר, מתייחסים אליו ולתורתו. ההשכלה 
ראתה בו את הלח חופש המצפון וחופש המדע. הגל (ע״ע) 
קרא את עצמו "לותראני", והסטודנטים הגרמנים, נושאי 
דגל התנועה הלאומית, הדגישו את זיקתם ללותר בכנס 
הגדול בטירת וארטבורג ב 18.10.1817 (ע״ע גרמניה, היס¬ 
טוריה, עמ׳ 448 ). 

השתלטותה של האורתודוכסיה הסכולאסטית הלותראנית 
בפקולטות התאולוגיות במאה ה 17 הולידה את הפיאטיזם 
כתנועת־נגד. כן הביא הראציונאליזם החדש שהתפשט 
בתאולוגיה הלותרנית במאה ה 18 להתעוררויות הפיאטים- 
טיות הקשורות בשמו של צינצבדורף ובעדת ה״קרנהו־ 
טיים" (ע״ע). למעשה הפכה הכנסיה הלותראנית לזרוע 
של מנגנון המדינה במשטרים האבסולוטיים, והמלכים 
והנסיכים במדינות לותראניות אף נחשבו רשמית לראשי 
הכנסיה. רק כאשר גזר מלך פרוסיה בשנת 1817 על 
איחוד כל הכנסיות הפרוטסטאנטיות במדינתו, חלה תסיסה 
שהביאה בשנת 1830 לייסוד כנסיית ה:נ 1£ וגז 111£ נו 111 ^ 
("הלותראנים הוותיקים") בגרמניה ומעבר־לים. גם במאה 
ד, 19 נשאר הל׳ נקלע בכף הקלע בין נטיות פיאטיסטיות 
מזה ושכלתנות מזה, אך, בדרך־כלל, היה פתוח לזרמים 
העיקריים שבתרבות אירופה. מצב זה גרם לא מעט משברים 
לל׳, אך גם עשאו לשותף פעיל לכמה מההתפתחויות התר¬ 
בותיות המודרניות. מדע ביקורת המקרא על שיטותיו וגי¬ 
שותיו השונות (ביקורת הטכסט, ביקורת הצורות וכיו״ב) 
פותח בעיקר ע״י מלומדים לותראניים, אולם נוצר קיטוב 
בין שמרנים מזה ומתקדמים־משכילים-ליבראלים מזה. 

הל/ כאחת הצורות העיקריות של הנצרות הפרוטס- 
טאנטית-אוואנגלית, קבע אח דמותו של הפרוטסטאנטיזם לא 
רק בגרמניה אלא גם בארצות סקאנדינאוויה, שם היה לדת- 
המדינה, ובפינלנד. הוא אף התפשט מזרחה, להונגאריה 
ולכמה ארצות סלאוויות. מאידך גיסא לא חדר כלל לאנגליה, 
ואף בצרפת, הולנד ושוויץ נדחק מפני כנסיות בעלות 
מסורות רפורמאטוריות אחרות (קאלווין׳ צווינגלי). בעוד 
שבארצות גרמניה וסקנדינאוויה היווה הל׳ חלק מהתודעה 
הלאומית והחיים המדיניים, הרי שלוחותיו באה״ב, שנוסדו 
ע״י מהגרים מארצות אלו (כגון "ד,מנוד של הכנסיה 
הלותראנית-מיזורי״ < "ר,כנסיה הלותראנית החפשית", ועוד), 
התפתחו באקלים מדיני ובתנאים חברתיים שונים לגמרי, 
אולם חילוקי־דעות בין זרמים שמרנים וליבראליים התגלעו 
גם שם. 

התרופפות הקשרים בין הכנסיד, והמדינה, זעזועי ההיס¬ 
טוריה ותמורות הזמנים, ביניהן עירעורה של הפילוסופיה 
האידיאליסטית ע״י קירקגור (ע״ע), וניצשה (ע״ע), הביאו 
אחרי מלה״ע 1 להתעוררות חדשה בכיוון אורתודוכסי, במידה 
רבה בהשפעתו של התאולוג הקאלוויניסטי קארל ברת(ע״ע), 
שאף הנהיג את ״ד,כנסיה המוודה״ ( 11-0110 .>} 
בגרמניה, בהתנגדותה למדיניות הכנסייתית של השלטונות 
הנאציים. ההסתייגות מהזיהוי הפשטני של נצרות, מוסר 
וקידמה תרבותית, שרווחו בליבראליזם הבורגני של המאה 
ה 19 , ההיענות לתביעותיו הסוציאליות והמדיניות של 
העולם, וההתנסות בתהומיות הקיום האנושית — משווים 
למאבק התאולוגי בעולם הלוחראני מימד עומק שאינו חסר 
מבוכות, והוא משתרע על פני קשת רחבה, מאורתודוכסיה 
נוקשה ועד לאכסיסטנציאליזם נועז. 


אחרי מלה״ע 11 געשו נסיוגות לאחד את הכנסיות 
הלותראגיות בגרמניה בכנסיה אחת, שתהווה חלק של 
המסגרת הרחבה יותר של "הכנסיה האוואנגלית בגרמניה". 
רוב הכנסיות הלותראניות מאוגדות ב״ברית הלותראנית 
העולמית" (נוסדה בלונד ב 1947 ) המסונפת ל״מועצה העו¬ 
למית של הכנסיות", שמושבה הראשי בז׳נווה. חן בגלל 
צורת ארגונו הכנסייתי (לרוב בהנהגת הגמונים), הן בגלל 
המסורת התאולוגית שלו, רואה הל , את עצמו כ״מרבז", 
בין המחנה הרפורמאטודי(קאלוויניסטים ו״כנסיות חפשיות") 
מזה, •לבין מחנה האנגליקאגים והכנסיות האורתודוכסיות 
מזה. וע״ע כנסיה! פרוטסטנטיזם! רפורמציה. 

, 5011111110 ,£ ; 1926-7 , 1-11 ,)! 0102 ) 7/1 !' 1 ) 7141/1 ,£|£ג 11 זג 11 .־ד 
, 1940 , 11 ) 11 ) 01 ) 1141/1 )) 11 ) 01021 ) 711 

. 1950 ,! 1 ) 41/1 ) 1 ) 01021 ) 7/1 ./> ) 011411^X142 י ^־ 1 ־* 1 ־)־> 5 .£ 
.* 3 ־ 1952 , 1-11 , 1114011 ) 01(1/101021( 1/(1 1x41/1 ^ ,זז £16 .¥\ 

צ. ו. 

לן׳ה, אל^סי, ע״ע סץ־ז׳ון פך 0 . 



פרנאז 5 דה: קוספוויציה סביב שני תוכים ! 1933 — 1939 ) 
(המחיאח הלאום' לאסנוח חדישה, פאריס) 


ל?'לו, פר?[ — ־ 861 ^ 1 !*תגמע? — ( 1881 , ארז׳נטן — 
' 1955 , ז׳ירסיר־איוט [ 0110 /י¥-ז 1 ז 01£-3 ]), צייר 
צרפתי. ל׳ הי כל ימיו בפאריס, אך את תקופת מלה״ע 11 בילה 
באה״ב. ב 1910 בא במגע עם ברק (ע״ע) ופיק סו (ע״ע), 
אך פיתח את גירסתו האישית בקוביזם. סיגנונו הבשיל 
מאוחר יותר, בכיוון של ציורי־קיר עם מוטיווים של מכונות. 
הוא צייר דמויות-אנוש בדיוק ובליטוש של שרטוט תעשייתי, 
עם בהירות רבה במבנה. ביצירתו שליט הצבע האפור, עם 
צבעי יסוד עזים. עמדתו החברתית היא שמאלנית מובהקת, 
סיגנונו דקוראטיווי ונעוץ בתרבות מעמד הפועלים העירוני 
בן זמננו. ל* ביצע הזמנות בשביל לה קורביזיה (ע״ע), 
בשביל כנסיות מודרניות כגת כנסיית נ 1 טר־דם באסי(פסיפס, 
1946 ), הכנסיה באודנקור (ציור־זכוכית, 1951 ), ובשביל 
אולם עצרת מליאת דיאו״ם ( 1952 ). הוא צייר איורים לספרים, 
בין השאר ליצירות מלרו וךנב 1 , והרבה לעבוד בשביל הבימה: 
הצגות בלט שונות, סרטים (״בלט מכני״, 1924 ), ועוד. — 
ל׳ פירסם מאמרים על אמנותו. 

' 616 < 1 ^ 1 ..מ , 49 ־ 19 , $#04:6 * €1 ע 1011 ד ^ .. 1 ,־ €1 (|סס 0 .ם 

1962 <׳ 43 3 * 51 1 * 1 * 10 <ץ 0 \ 

לזוריט, ע״ע לפיס לזולי. 



593 


לז׳יםרן — לזר, גרנר 


594 


לדיסק 510 ( £623 , קודם .! £023051 ובפי היהודים: לי- 
!׳נסק), עיר נפה בדרום־מזרח פולניה, במחוז 
!׳שוב? 6,000 תוש׳ ( 1963 ). יש בה מנסרה וביה״ר ללבנים. 
במאה ה 14 היתח ״כפר המלך״, וב 1397 זרתה לחוקה עירו¬ 
נית. מהמאה ה 17 היא מקום עליה לרגל הקשור במנזר הבר־ 
ןרדיניס. 

קהילה יהודית בל׳ נזכרת לראשונה ב 1538 . בתקו¬ 
פת ועדי הארצות (ע״ע) היתה שייכת לגליל פרמיסלא, 
ובתחלת המאה ה 18 היא נמנית עם המבוססות שבקהילות 
הגליל. ב 1765 מנתה הקהילה, על הכפרים שבתחומה, 909 
משלמי־מם. ב 1775 — 1787 חי בה הצדיק המפורסם ר׳ אלי־ 
מלד (ע״ע), אבי תנועת החסידות בגאליציד. ובפולניה. לאחר 
פטירתו הוסיפו המוני יהודים לנהור לל׳, להשתטח על קברו, 
עד הדור האחרון. ב 1880 נסנו בל׳ 1,868 יהודים (כ 38% 
מהאוכלוסיה) וב 1921 — 1,575 (כ 32% ). במלה״ע 11 היתה 
ל׳ בתחום הכיבוש הגרמני, ויהודיה גורשו מהעיר בסוף 1939 
לתחום הכיבוש הרוסי. 

י. קאננער, לחשייסק (פון לעגטן חורבן, 10 ), 1948 . 

לזלי, 10 * — £65116 01111 ( 311 — ( 1766 , לארגו — 

1832 , שם), פיסיקן ומאתמאטיקו סקוטי. עם תום 
לימודיו באוניברסיטת סט. אנן־רויז עבר ל׳ ללונדון, ושם עסק 
בעבודות תרגום וכתיבת מאמרים לצורך מחייתו, בצד מחק¬ 
רים בפיסיקה נסיונית. ב 1805 נתמנה פרופסור למאתמאטיקה 
באוניברסיטת אדינבורג, וב 1819 קיבל את הקאתדרה לפי¬ 
סיקה שם, למרות שמינדו נתקל בהתנגדות הכנסיה שטענה 
של׳ נוסה בדעותיו לתורתו של הפילוסוף ד. יום (ע״ע). 
ב 1820 נבחר כחבר נספח לאקאדמיה למדעים של צרפת, 
וב 1832 זכה בתואר אבירות. 

נסיונותיו המדעיים הראשונים נסבו על תכונות קרינת 
החום של גופים שוגים. לצורך מדידת מקדמי ההחזרה, 
ההעברה, הבליעה והפליטה המציא את התרמומטר הדיפרנ¬ 
ציאלי. ל׳ ביצע עבודות מחקר בשטחים שונים של הפיסיקה, 
ולזכותו נזקפים גם המצאת היגרומטר (ע״ע), ניסדים בסי¬ 
סיים בפוטומטריה, מתח־פנים, ועוד. כן נודע ל׳ בתקופתו 
בעקבות פיתוח תהליכים להקפאה. 

ל׳ פירסם מספר רב של מאמרים וחיבר ערכים רבים 
בפיסיקה ובמאתמאטיקה למהדורות הראשונות של האנצי¬ 
קלופדיה בריטגיקה. 

מחיבוריו החשובים: 1116 1110 ! ׳ר 11111 >ת 1 0110160131 <}*£ 
£1631 0£ 1165 ■! 6 קנ> 1 ? 1 ) 311 131:1116 < ("מחקר ניסויי על תכונות 
החום״), 1804 ז 060016117 0£ £1611161115 ("יסודות הגאר 
מטריה״), 1809 ] 117 נן 1111050 ? 1310131 < 0£ £1611101115 ("יסר 
דות הפילוסופיה הטבעית״), 1823 . 

ל! , ?!*!*, !^(*!*יא[ _ מ 1 " י 116 ) £68611 16 ז £43 - 160 ־! 1 )\ 1 —■ 

( 1752 ׳ פאריס — 1833 , שם), מאתמאטיקן צרפתי. 

למד ב ח ״ 4323 < 0 * 00114 בפאריס, ובשנים 1775 — 1780 שי¬ 
מש פרופסור למאתמאטיקה ב 0 ז 1111131 ג £0010 בעיר זו. 
משנת 1780 ואילך כיהן במשרות ממשלתיות שונות, אולם אף 
לא אחת שתאמה את ידיעותיו והשגיו — וזה בגלל יחסו 
הבלתי־אוהד של לפלס (ע״ע). ל 7 נטל חלק במדידות 
קרהרוחב שבץ ןנקרק ובולו! בחופי צפון-צרפת לצורך 
קביעת קשר גאוךטי בין מצפי־הכוכבים שבגריניץ׳ ובפאריס. 


ב 1795 נתמנה ל׳ פרופסור ב 10101310 < £0016 שבפאריס, ושי¬ 
מש יועץ ובוחן ב 110 ^ 0171401111 ? £0010 . כן היה ל׳ חבר 
בוועדה להשגת הרפורמה המטרית. מ 1783 היה חבר ה״אקא- 
דמיה הצרפתית". 

ל' תרם תרומות ניכרות בגאודזיה ובאסטרונומיה, אולם 
עיקר עבודתו ותוצאותיה החשובות היו בתחומי המאתמא- 
טיקה. ספרו על תורת המספרים ( 1797/8 ) מהווה חוליה 
חשובה בתולדות תורת המספרים, ובו נמצא סיכום של תורה 
זו עד זמנו. ל׳ תרם רבות לתורת המספרים: עבור מספרים 
טבעיים מ , 01 כש!ת מספר ראשוני ואי־זוגי שאינו מחלק 

את מ, הכניס את הסימון (הנקרא על שמו) השווה ל 1 
אם קיים מספר טבעי ! כך שת! מחלק את מ- 2 ג ושווה 
ל( 1 -) אם ג כזה אינו קיים. בשנת 1785 נתן הוכחה (אמנם 

1 —נוו 1 — 11 

חסרה) של המשפט היסודי: 2 ( 1 —) =(־^)(^) 

כאשר ת! /ס מספרים ראשוניים אי־זוגיים• כן פיתח נוסחה 
הנותנת עבור כל * קירוב של מספר המספרים הראשוניים 
שאינם גדולים מ*. 

חישוביו של כוח המשיכה של אליפסואידה הביאו אותו 
לגילוי של פולינומים מיוחדים(הנושאים אח שמו). ל׳ הגדיר 
טראנספורמאציה (טראנספורמאציית־ל׳) המביאה משוואה 

דיפרנציאלית חלקית מסוג מסרים לצורה ליניארית, מצא 

£ 

תנאי הכרחי לקיום אקסטרמום של פונקציונאל * 41 (׳ 7,7 ,!)£| 

ובעקבות חישובים של מסלול של כוכב שביט, גילה (בשנים 
1805/6 ) את שיטת הריבועים המינימאליים. בספרו על גאר 
מטריה( 1794 ) עסק באכסיומת המקבילות של ארקלידס ובבי¬ 
סוס של הטריגונומטריה במישור! כן ניסח והוכיח משפט 
ידוע על חישוב משולש על־פני כדור בעל רדיום גדול 
בהשוואה לצלעות של המשולש. בספרו היסודי על פונקציות 
אליפטיות ואינטגראלים של אדלר ( 1825/6 ) טיפל בתכונות 
פונקציות אדלר (הוא טבע את השם פונקציית גמה), הכנים 
שלושה סוגים של אינטגדאלים אליפטיים (הנקראים על 
שמו) והוכיח את התכונות שלהם. למחקר של אינטגראלים 
אלה הקדיש 40 שגה, אך כאשר נודע לו, בהיותו בגיל 76 , 
על תוצאות עמוקות בתחום זה של שני מאתמאטיקנים 
צעירים ממנו, ג. ח. אבל (ע״ע) וק. ג. י. יעקובי (ע״ע), קיבל 
אותן בהתלהבות וברוח שובה הראדה לכבוד רב. 

מספריו החשובים: סמזסתוסס* 10 ! £14100015 ("יסודות 
הגאומטריה״), 1794 ? 08 ־ 0010111 108 ) 11100110 13 801 £$831 
(״חיבור על תורת המספרים״), 1797/8 ! 031001 10 ) 61065 ־ 01 \£ 
10108131 (״תרגילים בחשבץ אינטגראלי״), 3 כרכים 1811 — 
1819 ) 1014813108 108 ) ) 0 1008 ) 1 ) ק 0111 1008 ) £000 108 ) £13114 
£0141100008 (״ מחקר על הפונקציות האליפסיות והאינטגרא- 
לים של אדלר״), 3 כרכים, 1827 — 1832 ) 105 ! £1140110 £3 
001011108 (״תאוריית המספרים״), 2 כרכים, 1830 . 

םא. ר. 

ל?ו*, 13 * 12 " £32316 1 ) £61031 ( 431108 ?) ( 1865 , נים 

[צרפת הדרומית] — 1903 , פאריס), הוגה־דעות 
ועסקן יהודי בצרפת. נולד בבית מסרתי, ולמד בבי״ס תיכון 
ובבי״ם גבוה לארכיוגאות בפאריס. עד אמצע שנות ה 90 
נודע ל' בסיפוריו הסימבוליסטיים, שניכרה בהם נטיה 



595 


לזר, ברנד — לזרום, אמה 


596 


ווידואליסטית-אנארכיטטית. מאמרו היחידי סאז העוסק בנר 
שא יהודי ( 3611165 ־ 151 ז־ £5 !״;) הוא בעל אופי אפולוגטי, 
ומנסה לפאר את יהודי מערביאירופה "המשוחררים", על 
פני יהודי מזרודאירוסה, "המפגרים" פנייתו של ל׳ להיסטו¬ 
ריה יהודית הבשילה מאמרים על השקפתם הסוציאלית של 
הנביאים, כמבטאי שאיפות "הפרולטאייון", ועל המעמדות 
העמלים בק יהודי יה״ב. ב 1894 נתפרסם ספרו על האנטי¬ 

שמיות 6311565 565 ) 6 0116 ) 1115 5011 , 0(15601 1(151X16 ^־£ 

("האנטישמיות, ההיסטוריה שלה וסיבותיה"), שתורגם לש¬ 
פות שונות, והביא לו פרסום בינלאומי. לדעתו, עברה האנטי¬ 
שמיות האירופית 3 שלבים הדרגתיים: נוצרי, כלכלי ולאר 
מני. ל׳ סבר שהיהודים עתידים להתבולל בעמי אירופה, 
וממילא תיעלם האנטישמיות. הספר עצמו כתוב במגמה מת¬ 
בוללת מובהקת. 

עם התרחבות פרשת דריפוס (ע״ע) הל משבר בהשקפר 
תיו של ל׳, ובשנים 1895 — 1898 הגן על דריפוס במאמרים 
וחוברות אידספור, בתבעו בירור משפטי חדש! את הסופרים 
והעתונאים היהודיים בצרפת, שהיו ברובם "אנטי־דריפום", 
האשים ברגשי־נחיתות. ב 1897 נענה ל׳ לקריאתו של הרצל, 
השתתף בשני הקונגרסים הציוניים הראשונים, ונבחר 
לוועה״ם הציוני. ב 1898 השתתף ביסוד כה״ע - 1301 ? £6 
6311  1£5 !)[ 65 ״! ("היהודים ברומניה"). 

משנת 1957 ואילך מופיע בפאריס פעמיים שלוש בשנה 
כ״ע הנקרא ״ 1 -. 8 5 י! 031116 ע״י קבוצת אנשי־רוח יהודיים 
בעלי נטיות שמאלניות, המאוגדים בחוג הנושא את שמו. 

1:111/11 '.) 13 86 5 ־ 1161 ) 02 5 ^ 1 ) " 550 ) 0150 [ ,ץ 688 ? 5 

7 ״׳״ . 1 . 8 , £01111 .מ ; 1919 ,״/ . 8 , 4383111 * . 6 ; 1910 
- 111556111 . 14 ; 1924 ,( 8 , 11186 ־ 1561 ) 6 ־מ 1 > 1/7 .-/>>/:{ 6 < 7 716 > 

10 0671/6 ־ 7/1 מס 8 מו 46 מ/ס־)/ 15015 / 5 [ ' 5 * 1 . 8 , #115011 ! 

. 1964 , 5 ![) ,א 6 / 0 461118 

א. לי. 

ארוס - 0 ־ 1/3231 , 1/32316 , 115 ־ 1/3231 — שמן של שתי 

דמויות בבריח החדשה. השם ל׳ מקוצר מן הצורה 
העברית אלעזר. 

1 ) ל׳ הוא מביתניה, אחי מרים ומרתא. היה ידידו של 
ישו ובביתו התאכסן ישו בדרכו לירושלים. בבשורת יוחנן 
( 8 נ) מסופר על נס החזרתו לחיים ע״י ישו, ארבעה ימים 
לאחר פטירתו, עוד היום מצביעים על קברו במזרח הר 
הזיתים — כיום הכפר הערבי אל־עזריה — אשר מעליו הוק¬ 
מה כנסיה כבר במאה ה 4 . 

2 ) ל׳ "העני". זהו השם היחיד שניתן לדמות כלשהי 
במשליו של ישו. המשל, המופיע בבשורת לוקס־ ( 1 /י^ 
19 ), מתאר את חייהם של ל׳ העני ושל האיש העשיר בעולם 
הזה ובעולם הבא. ל׳ זה, שהיה "מלא אבעבועות", נחשב 
לפטרון של החולים העניים והמצורעים. על שמו נקרא גם 
"מסדר האבירים לזרום הקדוש", שנוסד בממלכת ירושלים 
במאה ה 12 במסרה לטפל במצורעים, ובשמו כונו בתה״ח 
למצורעים — "הלזרטים", שהוקמו ברחבי אירופה בעקבות 
המגפות הקשות שפגעו בה במאה ה 14 . (וע״ע לזריסים, 

אגדת ה-). 

\ 


לזרום, אסלי — £3236115 £01013 — ( 1849 ^ נירי 1 רק — 
1887 , שם), משוררת ומחברת מסוח אמריקנית־ 

יהודית. ל׳ היתה בתו של סוחר אסיד בניו-י 1 רק, ממוצא 
ספרדי. היא התחילה את דרכה בספרות בפירסומם ( 1866 ) 
של שירים עדינים, מלאנכוליים, 

שהעידו על השפעת הרומאנטי¬ 
קה הגרמנית. שירים ראשונים 
אלה עוררו את תשוסת־לבו של 
דלף ולדו אמרם?(ע״ע), שעודד 
את הנערה לפתח את כשרונה 
הלירי. לאמרסון הקדישה ל׳ את 
ספרה השני 1 >ת 3 1016105 ) 

06015 ? ז 6 ו 011 ("אדמטוס ושי¬ 
רים אחרים״), 1871 . נושאי 
יצירותיה של ל' בתקופה זו של חייה היו כלליים < הרומאן 
£1£6 $' 116 ) 006 0£ 16 > 50 !ק£ ח 3 , 16 > 11 \> ('אלידה, אפיזודה 
מחיי גתה״), 1874 , הוא על אהבתה של פרידריקה בריאון 
למשורר הגרמני. 

ספדה של ג׳ורג׳ אליוט (ע״ע), "דניאל דירונדה", שהר 
פיע ב 1876 , היה אחד המניעים להתעורתח תודעתה היהר 
דית. ל׳ הקדישה לסופרת האנגלית את יצירתה החשובה 
הבאה, הטראגדיה בחרוזים 063111 0 ) 03066 116 ־ 1 ("מחול 
המוות״), שהיא חלק מכרך השירים 5601116 3 0£ 50085 
(״שידי בת־שם״), 1882 . עלילתה של הטראגדיה היא מותם 
בשרפה של יהודי נורדהאחן, שהאשמו בימי-הביניים בהר¬ 
עלת הבארות, שכתוצאה ממנה פרצה מגפה בקרב שכניהם 
הנוצרים. ב 1879 בסלה על עצמה ל׳ לתרגם מיצירותיהם של 
יהודה הלוי, אבן גבירול ומשוררים יהודים ספרדיים אחרים. 
ידיעותיה בשפה העברית היו קלושות ועל כן ביססה את 
תרגומיד. בעיקר על עיבודיו הגרמניים של יחיאל מיכאל 
זקש (ע״ע). ב 1881 יצאו לאור חרגומיה מיצירותיו של 
הינריד הינה. 

עם בואם של הפליטים היהודים הראשונים מרוסיה 
לאה״ב אחר הפרעות של שנח 1881 , הקדישה להם ל׳ את 
זמנה וכוחותיה. בקשר לכך פירסמה ( 1882 ) מאמרים בכתב- 
העת 13832106 ►* 0/7 ) 060 , בפרוזה, וביתר שאת בחרוזים, 
קראה לבני-דחה לחדש את קיומם הלאומי בארץ הקודש. 
ב^^&־ן 1116 ס! 15116  10 ש 5 !.£ .£ 
056 :!? 1 > 30 ץ־ם 06 ?), יצא לאור עם הקדמתו של . 11 . 1 * 1 
65 נןג} 113 :> 5 , 1944 , 1947 2 . 

, 1 זו 13 ז- 10 \ .£ ; 1949 ,. 7 £ / ס 0114 ''![ )< 71 , 131:011 .זז 

- 10 ) 0111 ,חו; 2 יק £1 5 ; 1956 ,(! 7011 0 111 ( 1 * 1 00 ( 00 '■)! .£ 

1958 , 1 X 1 . ק 0113 ) ( 01 ( 01 ) 0 / 0 ( ז 0 ( 1 

ס. ל. 

לזךיטים, אגזיר! ה י - ( 1305 ־ £3231 , 1165 ־ £3231 ), כינוי עממי 
המיוחס ל״אגודת כמדי המיסיון" (חס 6 8 311 ז 8 תס 0 
4158100 ^ 13 16 >)! בגרמניה הם נקראים "פאוליגים" (- 30 ? 
• 11061 ), באיטליה — "המיסיונרים של וינצ׳נצו רה פאולי" 
( 3011 ? 16 > ¥1006020 . 5 11 > 1 ־ו 115$1003 א), בספרד — "אבות 
לזריים״ ( £3231-1513$ 6$ ־ו 1 > 3 ?) ובאמריקה — "האחים הויג־ 
סנטיים״ ( 5 ־ 131 ־ 1 ? ¥100601130 ). 

האגודה נוסדה בפאריס ב 17 באפריל 1625 ביזמתו של 
ונסן דה פול (ע״ע), אך ה 1 ךרןה בפעילות מיסיונרית בקרב 
פשוטי העם בחבל פיקארדיה. ב 1632 זכתה האגודה להכרה 
רשמית מטעם האפיפיור אורבן ¥111 ובאותה שנה השתכנה 
במנזר ע״ש לזרדס הקדוש, ומכאן בא לחבריה השם הסופד 
לארי. ונסן דה פול שביקש לעצב את אופי האגודה על־פי 
הנסיון המעשי, חיבר את התקנון רק כעבור 30 שנה. מטרות 
ותחומי הפעולה כללו ב? היתר: הדרכה מסיונריתח־חית 
בקרב פשוטי העם, ניהול סמינארים, הכשרת כמורה צעירה 
לתפקידים דתיים־חינוכייס׳ הקמת מוסדות, הפצת הנצרות 
בקרב בלתי־מאמינים והתמסרות לפדיון עבדים נוצריים 
מאפריקה. בראש האגודה עומד כיום מפקד, הנבחר לכל ימי 
חייו, ועוזרים על־ידו 4 סגנים ומזכיר כללי. הסמכות העליונה 
מצדה בידי האסיפה הכללית של האגודה, המתכנסת אחת 
ל 12 שנה. היא בוחרת במפקד ובעוזריו. 

האגודה התרחבה במהירות באירופה ומחוצה לה. עוד 
בימי ונסן דה פול יצאו הל׳ לצפון אפריקה ( 1645 ), למא־ 
דאגאסקאר ( 1648 ) ולמזרח התיכון ( 1656 ). לקראת סוף 
המאה ה 17 יצאו למזרח הרחוק והגיעו גם לאה״ב ולאמריקה 
הדרומית. כיום ( 1967 ) מונה האגודה כ 4,500 חברים ב 37 
מחוזות. 

בירושלים פועלות נזירות סנט ונסן דה־פול מ 1886 . 
מרביתן צרפתיות והן בקראות "אחיות החסד". במנזרן מוסד 
לעוורים ובית־יתומים. 

המקור העיקרי לתולדות האגודה הוא האוסף 16 > 3165 מ 0 \! 
. 1930 — 1834 , ¥015 95 , 1155100 * 1 13 16 > ת 10 :) 6£3 ־ 1£1 זנ 0 3 ) 

,. 16 ; 1927 , 00 ( 11 ( 14 10 ) 11 ( 201101 )■ 111 ( 001 70 , 00516 .? 

00 ( 114201 ) 000 70 , 311 ( 00 . 0 ;? 193 , 01 , 1-111 ) 01 (/ 1 140011011 
. 1938 , 1 ) 7020011 1 ) 4 00 ( 11 ( 14 10 41 

צ. בר. 

לזרסון, מכס מתתיהו — 50110 ־ £350 * 13 ^ — ( 1887 , 
סיטאו [לאטוויה] — 1951 , ניריורק), משפטן וכל¬ 
כלן׳ מראשי יהדות לאטוויה. בן למשפחה יהודית מסרתירב 
ב 1910 סיים את לימוד המשפטים באוניברסיטה של פטר־ 
בורג, ומאז עסק הרבה בפילוסופיה כללית ומשפטית, ובחקר 
המשפט העברי. ב 1916 נתמנה מרצה באותה אוניברסיטה, 
וב 1917 היה סגן מנהל מחלקת המיעוטים הלאומיים בממשלת 
קדנסקי. ב 1920 חזר ללאטוויה, הצטרף למפלגת "צעירי- 
ציה—התאחדות", ונבחר מטעמה לבית הנבחרים הלאטווי. 
ל' היה פעיל בעיצוב חוקתה ומערכת משפטיה של לאטוויה, 


ובדאגה להגנת זכרות המיעוטים הלאומיים באירופה במס¬ 
גרת תבר־דזלאוסים. רב היה חלקו בביסוס האוטונומיה 
התרבותית היהודית בלאטוויה, ובמאבק למען השפה ובית־ 
הספר העברים בקרב יהדות לאטוויה. עם המהפכה הפא- 
שיסטית בלאטוויה ( 1934 ) עלה לא״י והיה בין מקימי בית- 
הספד הגבוה למשפטים ולכלכלה בתל־אביב. ב 1939 יצא 
לאה״ב ושימש פרופסור באוניברסיטת קולסביה בניו־יורק. 
מספריו: ״הסהפכה והחוק״ (רוסית, 1930 ); בעברית: 
"המנדט, הקונסטיטוציה והמועצה המחוקקת" (תרצ״ו)ז 
״הפילוסופיה המשפטית של הרמב״ם״ (תרצ״ט) < "היהודים 
והפרלמנטריזם הלטבי" (בקובץ "יהדות לטביה", תשי״ג). 
כן כתב מחקרים על מדיניות החוק הסובייטית. 

א. ז־ן, פרופסור ל׳(בתוך הקובץ: "יהדות לטביה"), תשי״ג. 

לחובר, ירוחם פישל נ 1884 , חוז׳ל [פולניה] — 1947 , 
תל־אביב), מבקר הספרות העברית החדשה. בצעי¬ 
רותו קיבל חינוך מסרתי, ואת השכלתו הכללית רכש בעצמו. 
במלה״ע 1 שימש מודה לספרות עברית בווארשה, וב 1927 
עלה לא״י. פעולתו הספרותית התחילה ב 1904 , עם פרסום 
מאסרו הראשון על טשרניחובסקי, ב״הצפירדי". מאז פירסם 
מאמרים, מסות ומחקרים ספרותיים בכ״ע עבריים רבים, מהם 
גם על יוצרים בספרות העולם. בערוב ימיו הקדיש את רוב 
זמנו לתרגום עברי של לקט נבחר מספר הזהר (ע״ע, עס׳ 
646 ), ולחבורו הגדול על "ביאליק, חייו ויצירותיד, שלא זכה 
לסיימו(א׳-ג׳! תש״ד-תש״ח). מאז בואו לא״י עסק בכתיבת 
תבורו המקיף "חולדות הספרות העברית החדשה", שיצא 
לאור בשנים תרפ״ח-תש״ח. כן ערך את שלושת הקבצים 
הספרותיים "ספרות", "רשפים", ו״נתיבות". רבים מספרי 
ה״ביבליותיקה" של הוצאת "אחיספר" נערכו ע״י ל/ שהיה 
תקופה ממושכת מנהלה ועורכה של הוצאת הספרים "שמיכל" 
בווארשה. כן היה מעורכי "התקופה", "מאזנים" ו״כנסת". 

ל׳ היה מבקר ספרותי אמון על דרך הביקורת המדעית- 
האובייקטיווית׳ השואפת להערכות אמנותיות המבוססות על 
נתונים ועובדות. הוא התנגד בחריפות לביקורת הסובייקטי־ 
ווית המונחית ע״י התרשמות אינטואיטיווית, בלתי מדעית. 
ל' לא היה משועבד לתורות־ביקורת ססויימות, ורק החומר 
הספרותי עצמו היה מושאו המחקרי. עיקר כוחו — בניתוח 
היצירות לחלקיהן ובחקירת כל חלק לעצמו ולא בסינתיזות 
אסתטיות. בחקר תולדות הספרות העברית התחקה ל׳ אחר 
ההשפעות מספרות העולם, וגילה בכך בקיאות רבה. את 
הספרות העברית תפס ל׳ כמבע למאבק העם על קיומו בהת¬ 
מודדותו עם המציאות. 

ספריו (מלבד הנ״ל): "מחקרים ונסיונות" (תףם״ה)ו 
"ראשונים ואחרונים", א^ב׳(תרצ״ד—צ״ד.)! "על גבול הישן 
והחדש" (תשי״א); "בתחום ומחוץ לתחום" (תשי״ג)! "שירה 
ומחשבה" (תשי״ג). 

ש. שטרייט, סבי הספרות. ב/ 272-266 , תרצ״ט 1 י. רבינוביץ, 

על ם. ל׳(גלימות, ס״ו), תש*ר! ם. גיל, פ. ל׳ המבקר ותהיס־ 
טוריון של הספרות (גלימות, כ׳), תש״ז! ש. הלקין, ם. ל' 
ובצרון, ט״ז), תש״ז < י. פיכסה ם. לי, קוים לחייו ולדמותו 
(הקדמה ל״תולדות הספרות העברית ר,תרשה"), תש״ח! ש. ל/ 
פישל ל׳ — ביבליוגרפיה (יד־לקורא, א׳), תש״וז. 

ש. או. 

ל חוה (. 2x33 ^), עיירה בבריה״ט, בדרום הרפובליקה 
הביילורוסית, בנפת מוזיר במתח סויליסיה. 3,500 
תוש/ תעשיית עצים. 

ב 1765 נמנו בל , 157 יהודים משלמי מם. במחצית 



599 


לחוח — לחית 


600 


הראשונה של המאה ה 19 היד היהודים רוב חושבי העיירה. 
ב 1897 היה מספרם 1,057 (מתוך 2426 ), וב 1921 — 1/126 
(מתור 3,420 ). אז היו בל׳ 3 בתי־כגסת, בי״ם עברי וספריה 
יהודית. במלה״ע 11 מ 17.9.1939 עד 3.7.1941 היתה ל׳ תחת 
שלטון סובייטי, ואז עלה מספר יהודיה ל 2,500 . בתקופת 
הכיבוש הגרמני נכלאו יהודי ל׳ בגטו, שנתקיים בין 1.4.1942 ־ 
3.9.1942 גטו־ל , התז מהראשונים להתקוממות יהודית מאור¬ 
גנת: הנוער היהודי, שהתכונן לשעת הגירוש, התנפל על אנשי 
הס״ם בגרזינים. לפי הוראת ה״יודגראט" הוצת הגטו מבפנים. 
במהומה הצליחו כ 600 צעירים לפרח החוצה, אד רובם 
נרצחו בידי אכרי הסביבה. הנשארים בגטו נפלו באש מכונות־ 
יריה. 120 פילסו להם דרד אל הפרטיזאגים, וכ 90 מהם נשארו 
בחיים. 

ח. א. מיבאלי ואחדים [עורכים], ראשונים למרד ל/ תשי״ז. 


11 ש 1¥ 


¥1 ודיי ש׳ו )ס 


נ* 1 נ* שגה 


א איורו■ החוף 

י 0 ־ . 

זדשת וזר חכרמל 
תל שלום 
ותדוז 

תל אביב, חזך 
תלא?£׳ הקריה 


♦8 67 

99 97 

94 47 

גד 74 
08 70 


70 88 

76 ?3 

67 63 

78 76 


64 69 

71 76 

64 47 

73 76 

70 ־־ 


66 44 68 71 70 


67 70 7 1 70 

60 62 8 


6* 00 
63 65 

63 38 

70 09 

69 03 

69 67 


67 

69 

63 

73 


ב. א י ז ו ר תחרים 
תר כמן 

תבור, ביזז־ם ודוזסל*־־ 
רמתדרד, ש׳ תזמשה 
4 * 11/4 , בית הזעלים 
משעור העסק 
המציבה, גלבוע 
בית שאז 

ירז^דיס, סלח סלאם 
בית במל 
באד שנע 


71 75 79 


1 * 

38 גיס 

61 60 


37 83 67 73 38 

30 36 ד 6 38 


74 76 76 


39 38 33 33 41 67 


64 80 48 


36 34 

66 33 

69 38 


00 70 73 74 

69 63 62 04 

66 02 67 70 


38 67 33 32 
38 68 57 31 


63 73 61 

62 72 02 59 


39 36 01 61 39 
00 58 58 38 62 


ג שקע הירדן 
דשנה 

הבריזה קר־תשנדאל 
דעיחא׳■ 
יריחו 

סדרם ביזז׳ר 
זדלת 


67 71 70 

62 64 

30 36 

48 49 


49 52 51 01 40 60 


36 37 40 57 

34 35 38 46 

28 32 35 43 


49 42 40 35 
46 41 36 30 


לחות — במטאורולוגיה (ע״ע), מידה לכמות אדי המים 
באטמוספירה, המהווה גורם יסודי בתופעות שונות 
של מזג־האוויר. מבחינים בין הגדרות אחדות של הל׳: 

1 . ״ל' מוחלטת״ (הנקראת גם: ריכח אדי המים) שהיא 
ביטוי למסת אדי המים המצדים בתוד יחידת נפח של אודה 
הערך של הל׳ המוחלטת איבו יכול לעלות על גודל ממדים 
התלד בטמפראטורת האוויר כשהוא רוד. ערכי הל׳ המוחלטת 
של הרודה עולים עם עליית הטמפראטורה. 

2 . ״ל׳ יחסית״, שהיא — בקירוב דב — היחס, מבוטא 
באחוזים, בין הל׳ המוחלטת המצדה באוויר, לבין הל' המוח¬ 
לטת של אודר דווי באותה הטמסראטורה. הטמפראטורה 
של נקודת הטל (ע״ע) היא הממפראטורה שאליה יש לקרר 
את האוויר — בלחץ קבוע — עד הגיעו לרוויה; קירור נוסף 
גורם להתעבות אדי המים לאגלי מים. 

3 . "יחס העירוב", שהוא היחס בין מסת אדי המים לבין 
מסת שאר מרכיבי האודר בנסח נתון. יחם זה משמש לצר¬ 
כים עיוניים וערכו בתנאים קיצוניים אינו עולה על 0.04 . 

במצב חמסיני פוחתת הל׳ היחסית עד כדי 10% — 2 , 
אולם, לסתת זאת בטמפראטורות הגבוהות של השרכים 
נשאתת כמדות גדולות יחסית של אדי מים בתוך האוויר* 
לדוגמה, בטמסראטורה של 35 0 0 ובל׳ יחסית של 10% , יש 
כ 4 גרם אדי מים בתור מטד מעוקב אחד של אוויר. הל׳ 
המוחלטת פוחתת עם הגובה ביחד עם יתרת הצפיפות של 
האודר, אבל הגורם העיקרי בטתפוספידה להתמעטות את 
המים הוא פחיתת הטמסראטורה של האודר עם הגובה, 
המגבילה את כמות האתם האפשרית. למעשה, כמחצית 
במות האתם שבאטמוספירה מרוכזת בתוך 2 הקילומטתם 
הראשונים שמעל פני הים ובמעט כולה כלולה בטתפוספירה, 

השיטות למדידת ל׳ מתחלקות ל 4 קבוצות עיקריות: 

1 . שיטת ה ה י ג ר ו מ ט ר(ע״ע) המבוססת על ההתארכות 
של חומר אורגאני — לרוב שערות נשים — עם עליית הל׳ 
היחסית, 2 שיטת הפסיכרומטר לפיה מודדים את 
טמפראטורת האודר ואת הטמפראטורה של גוף המקורר על 
ידי אידוי מים מפניו("טמפראטורת התרמומטר לח הגולה"). 
3 קירור האוויר עד להפרשת טל או כפור על שטח מלוטש, — 
שיטה המשמשת למדידה ישירה של טמפראטורת נקודת הטל 
או הכפור. 4 . הזרמת במות ידועה של אוויר מעל חומר 
הסופג ל': תוספת משקלו של החומר הסופג תלויה בכמות 
אדי המים באודר. 


ה 5 חות היחסית (%) היומית הטטוצקת בא״י 

מעגל האדים באטמוספירה. המים מתאיידים 
בעיקר משטחי המים הגדולים של הארץ, במידה קטנה מה¬ 
קרקע הרטובה, ובמידה קטנה יותר משטחים מכוסים שלג 
וקרח! האדים העולים עם האודר המכיל אותם, מתקררים 
עקב עלייתם עד להתעבותם ולהיווצרותם של עננים, שחלקם 
מוריד משקעים, וחוזר חלילה. 

החום הכמוס הרב של אידד המים מהווה מקור אנרגיה 
ענקי, המוסע בתוך הל׳ על ידי רוחות הנושבות מהאיזודים 
שבהם ההתאיידות חזקה ביותר — הטרופים — אל האיזורים 
הרחוקים יותר מקו המשווה, שם משתחרר החום הכמוס 
כשיורדים המשקעים , בתהליך זה נעשה אקלים הארץ ממתג 
יותר: הטרופים מפסידים כמדות גדולות של תום ע״י התאיי- 
דרת, ובמדות אלה מחממות את האיזורים האחרים. כל 
הסערות, הקטנות והגדולות, כמו ההוריקאנים, שואבות את 
מרבית האנרגיה שלהן מתון־ החום הכמוס שרכשו קודם לכן 
בצורת ל׳. 

תופעת החממה. קתי השמש באור הנראה (בארכי 
גל סביב 0.5 ) הן בעלות העצמה המאבסימאלית בתחום זה 
של הספקטרום בו הן קורנות. אדי המים, "שקופים" להן, 
וכמעט אינם בולעים קרינה זו. אך כדור האת והאטמוספירה 
המקרינים כגופים בעלי טמפראטורות בץ ס״ 40 - לנ>״ 40 + 
בקירוב, עיקר קרינתם נמצאת בתחום האינפרא אדום 
(— סביב !! 10 ), שבו בליעת אדי המים חזקה מאד. לפיכך 
גורמת הלחות להפסד קטן, יחסית, של האנרגיה המגיעה 
מהשמש, אבל מונעת את האיבוד של חלק גדול מהקרינה 
הארצית לחלל החיצון. ואמנם, דווקא הלילות הבהירים 
והיבשים יותר, הם הלילות הקרים יותר, חאת מחמת האיבוד 
המוגבר של אנרגיית קרינה אל החלל. מציאותם של אדי 
המים באטמוספירה של בדוי* הארץ היא, איפוא, אחד הגר 
רמים לכך שההבדלים ביו טמסראטורות היום לטמפראטורות 
הלילה הם קטנים יחסית, 

ל׳ יחסית נמוכה מקלה על קידוד מוגבר של הגוף (— ע״י 
הזעה) בתנאים של אקלים חם. מסיבה זו קל יותר, למשל, 
לשאת את האקלים היבש של אילת, מאשר את האקלים של 
רוב נמלי ים סוף, שבהם הל' גבוהה יותר, אף כי הטמפראטר 
רות שלהם אינן גבוהות מבאילת. וע״ע חם־הגוף, עם' 553/4 . 

אדי המים באטמוספירה משפיעים בין השאר על המוליכות 



חרדון־צב מצוי ( 5 ג 1 יז< 1 ^ 36 ^ 51 גחז 0 זט) 



חומט מנומר ( 1 ז £141£ ח 1 ל 50 5 ש 6€ !ת £11 ) 








601 


לחות — לחם 


602 


החשמלית של האמיד ולעובדה זו יש השלכות פיסיולוגיות 
כשגוף האדם נטען במטען אלקטרוסטאטי. 

.רנ 051111 קןחי< 5 1 גח 112110 ־נש 1111 . 1958 ,שגוזזסש? .. 1 

,זש[ג^ .\נ , 1963 י 11121:011 ב! 2$ /ע ,£־ 14015£111 1 ) 2x1 ץז 11 > 1 ותט 1-1 תס 

€07111-01 £714 ) 7€771€11 * 1$1 ) 771€ ,? 7 * 1., ^1*1711(111^ <271(1 0x11 )ש 

־^/ ,ת£*־ £01 ח 1 ־ 01 . 1 . 1 , 1965 ,^ 1-1 ,^ 171 701€71€€ <171(1 171^X1517 
. 1966 , €7€ 11 116711 ) #07 -־— 12 ) 11 *) /( 111 ) 7111 * 111 

ג. שט, 

לח״י, ע״ע לווזמי חרות ישראל. 

לסכיים ( 131113811136636 ?), משפחת צמחים דרפסיגיים 
המונה 3 סוגים וכ 200 מינים. הנפוצים כמעט בכל 
האיזורים של העולם. רובם עשבים ומיעוטם שיחים. העלים 

לרוב צרים׳ ערוכים 
בשושנת או יושבים 
לאורך הגבעול. הפר¬ 
חים קטנים, ערוכים 
בצפיפות בקרקפות או 
שבלים. הפרח נכון, 

בעל 4 עלי גביע, 4 עלי 
כותרת, 4 אבקנים ועלי 
הבנוי משני עלי שחלה. 

השחלה בעלת 1 — 4 
מגורות ושליה מרכזית. 

הפרי — הלקט הנפתח 
ע״י מכסה, לעתים רחו¬ 
קות אגוזים 
הנפח בסוגים הוא 
הלחך ( 13111:320 ?), ה¬ 
מונה כ 200 מינים. בעל 
תפוצה רחבה, בעיקר 
באיזורים הממוזגים. 

הוא עשב חד או רב־ 

שנתי. התפרחות ללא 
צבע בולט. הכותרת 
מאוחה, בעלת 4 אונות 
קיומיות. ארבעת האב¬ 
קנים בעלי זירים ארוכים וגמישים, בולטים מאד מתור 
הכותרת. עמוד העלי ארוך ומסתיים בזיף שעיר. מבנה האב¬ 
קנים והעלי עומד בהתאמה להאבקה ע״י הרוח. 

בארץ מצויים מינים רבים של ל׳ הגדלים בבתי גידול 
שונים. הל׳ ד,בלוטי( 1 מ 11111 ץ*נ! 1301320 ?) הוא צמח חז־-שנתי 
בעל גבעול הנושא עלים לכל ארכו ומסתיים בשבולת פרחים, 
נפח ברוב חלקי הארץ. הזעירים עשירים במוצילגים. בבואנו 
במגע עם מים, מתכסים הם במעטה רירי 
ודביק, וזה מאפשר להם להצסד לקרקע 
רטוב. בשל תכונה זו משתמשים בו כתרופה 
נגד עצירות. לאחר תהליד של מיצוי, יכו- 
לים המוצילגים לשמש כתכשיר בקוסמטי¬ 
קה ובהקשית בדים. הל׳ הכרתי( 1380 ״ 13 ? 
0101103 ) גדל בהרים ובגבעות, בעל שושנת 
עלים שעירים. מחיקי העלים עולים גבעו¬ 
לים, המסתיימים בתפרחות. חצמח היגרו־ 
כסטי: עם הבשלת הפירות הגבעולים 
מתגוללים כלפי תוץ וסוגרים על הפירות, 


שאינם מפזרים זרעיהם ביובש. לאחר הרטבה תחרים הגבעו¬ 
לים ומתיישרים וההלקטים מתבקעים ומפזרים זרעיהם. 
הזרעים מתכסים בריר (ע״ע היגרוסקופיה). 

הסוג 1.11016113 מונה 2 מינים, אחד באירופה והשני 
באנטארקטיקה באמריקה הדרומית. זהו עשב רב שנתי, קטן, 
זוחל, הגדל בשפות אגמים; פרחיו חד מיניים. הפרי אגחית 
בעלת זרע אחד. סוג אחר הוא ה 80112116113 המצוי ברמות 
האנדים. 

מ. זהרי, עולם הצמחים, 350 , תשי״ד. 

י. גל. 

לחמה, ע״ע מלחמה. 

־ד : ־ר ׳ : דד 

לחם (לאט׳ — 5 !מ 3 ק; צרפ׳ — תו 3 קן אנג' — 1 > 163 ל 1 
גרמ׳ — 8101 ), מזון המופק מקמחים למיניהם, 

השונים מבחינת המקור, ההרכב ודקות הטחינה. הקמח נלוש 
לאחר תוססת של מים (או נוזל מימי) ועובר, לרוב, תהליך 
של תפיחה ונאפה בתנור. אם כי המושג ל׳ מתייחס למוצר 
ססויים ומוגדר, נוצרה במרוצת השנים זהות מסרימת בין 
המושגים ל׳ ומזון בכללו, וגם היום נאמר על האיש שאין 
מזון מצוי בביתו, שהוא "רעב לל׳". 

תולדות הל׳. בין הדגנים ששימשו בזמנים קדומים 
להפקת ל׳ יש למנות ד־חן (ע״ע), חטה (ע״ע), שפון (ע״ע) 
ושעורה (ע״ע). ראשית השימוש בל׳ לוטה בערפל. הסימ¬ 
נים של גידול זרעים בתקופה הנאוליטית, שהחלה באירופה 
לפני כ 12,000 שנים, מעידים על תקופות ארוכות של הת¬ 
פתחות קודמת. בין השרידים הארכאולוגיים של "תושבי- 
האגם" השוויצי נמצאו סימנים רבים של טחינה ואפיה. 
מתקופה זו נשתיירו שרידים של עוגיות או ביסקוויטים 
שנאפו מבצק העשוי מקמח דוחן, חיטה ושעורה. הל׳ היה 
מזונם החשוב, ואולי העיקרי, של המצרים הקדמונים. הל' 
שימש גם כמטבע לתשלום שכר העבודה. כבר בימים קדומים 
היו ידועים סוגי ל׳ שונים. ל׳ לבן היה מאכלם של המלכים 
והאצילים ול׳ כהה יותו— של פשוטי העם. גם בני־ישראל 
ידעו היטב את מלאכת אפיית הל׳ (על ל׳ ביהדות — ר' 
להלן). 

ביוון העתיקה היתד. אפיית הל׳ מפותחת מאזד והל׳ נחשב 
לאחד המקורות העיקריים לתזונה ולבריאות. היוונים הצטיינו 
בעיקר ברב־גוניות של דברי המאפה, ולפחות 50 סוגים שונים 
היו ידועים אז. ברומא הפכה עשיית הל׳ לתעשיה חשובה 
ומסועפת רק לאחר כיבוש מקדוניה, במחצית המאה ה 2 
לפסה״נ. נוסף לאפיה ביתית הפעילו ברומא לראשונה מאפיות 
צבוריות גדולות, והל׳ נאפה וחולק חינם מטעם השלטונות 
בל אחת מהתרבויות השונות הוסיפה לדרך הפקת הל׳ או 
שינתה אותה. שינויים ותוספות אלה באו לידי ביטוי. בעיקר: 



טחנת קמח ומאפיה ברומא העתיקה (חבלים מהמאה ה 1 לםםר״נ) 

למטה — טיטיו לשטאל: סחר בחיטים; טהנוודקטח המופעלות ע״י הסורים; 
ניפוי הקמח. לטעלה — טיטיז לשטאל: טכונת־לישה: חיתוך ; תגור קמרוני 



5 ח ך ט^י ( 35 ק 0 * 13 380 ]״ג 1 ק) 

מיטי! — העטה ; 

למעלה משסאל — שבולת פרחים 




603 


לחם 


604 


בדגמי תנורים שונים, בכלי האופה, בסוגים שונים של ל׳ 
ואפילו בסיפורים, במשלים ובפתגמים שנושאם היה הל/ (על 
הל׳ בפולקלור — ר׳ להלן.) 

ם ו ג י ה ל׳: רב מאד הוא מספר סוגי הל/ רובם מולם 
עשויים מבצק שהותקן לתסיסה ע״י תוספת שמרים, והקמח 
משמש, בצורותיו השתות, כמרכיב עיקרי. 

בישראל הטביעו עולי הארצות השונות את חותמם על 
אפיית הל/למרות שדוקא הל׳ המקובל בארצות המערב הסך 
בישראל למאפה העיקרי, רב עדיין מספר מיני הל׳ האסיניים 
לעדותיעולים שתות או לתושבים מקומיים. הפלח הערבי 
אופה לחמו בסבון(קמרון של חומר שרוף) כשהוא משתמש 
בפחמים לוחשות או אפר חם של שרידים שרופים ממקור 
צמחי. הל׳ רווח וספוגני במידה מתקבלת על הדעת. ובעל 
קרום דק ורך. הבדואים והיהודים הכורדים אופים לחמם 
על פני לוח־ברזל עקום — הסדז׳ — המונח על־פני אבנים 
חמות. "אש־תנור" הוא לחמם של עולי עיראק. ה״קמז׳" — 
היינו ה״פתה" — הוא הל׳ המזרחי הנפח ביותר בערים. הוא 
עגול, בעובי של !ץ 2 ס״מ בערך, ובעל סדק מרכזי היוצר 
שתי שכבות אותן ניתן למלא בשד וירקות. הל׳ המקובל 
על תושבי הערים ועולי מערב־אירוסה בישראל הוא ל׳ חטים, 
העשוי כאחת הצומת הבאות: ל׳ חטים כהה והוא נאפה 
בצורות של ככרות עגולים או מוארכים, או ל׳ לבן האפוי 
מקמח בהיר יותר, בדפוסי־אפיה או על קרקעית התנור. סוג 
מיוחד של ל׳ לבן הוא החלה, הנבדלת מהל' הלבן הן בצורתה 
והן בהרכבה, והיא עשויה מבצק המכיל לרוב תוספת סוכר. 
שומן ולתת. מצוי גם ל' לבן הדומה לל׳ צרפתי או וינאי, 
בצורת ככרות ארוכים וצרים. 

בארצות רבות באירופה מקובל ל׳ שפון, כשהוא אפוי 
מקמח שפון בלבד. מראהו כהה וריחו וטעמו חזקים וטיפד 
סיים. באיזודים מסוימים מעדיפים ל׳ זה על ל׳ חטים מבחינת 
בושר שימורו, טעמו וערכו התזונתי. "פומפרביקל' הוא ל׳ 


כהה מאד, שנאפה מקבר־שפון, מקורו בגרמניה הצפונית־ 
מערבית. הל׳ המכונה בשם הוא אפייני לארצות 

צפון־אירופה. הוא עשוי לוחות דקים, עגולים וקשים העשויים 
מבצק של קבר־שפון. הוא מצטיין בטעם ומשתמר היטב. 
תושבי צפון־אנגליה צורכים ל׳ המכיל תוספת שבולת- 
שועל ושעורה. באירן ובארמניה מקובל לחם חטים שטוח. 
בהודו אופים את ה״צ׳פטי" ( 6 ״:^ג^ 0 ) מבצק־חטים בלתי 
מותסם. תושבי המזרח הרחוק עדיין מעדיפים את האורז על 

פני ל׳ חטים, אם־כי 
תצרוכת הל׳ בתפרים 
תושבי ארצות אלד. 

הולך וגדל. במכסיקו 
ובדרום־אמריקה מקד 
בלות ה״טורטיאם" 

( 101111135 ) שהן סוג 
ל׳ שטוח וקטן עשוי 
בעיקר מקמח תירם. 

ל׳ זה היה מקובל גם 
אצל התושבים הלב¬ 
נים הראשונים ב־ 

צפזדאמריקה. בברא־ 

. זיל נאפים ל• קטנים 

אפיית לדם עיטור לספר על הליכות־הניח, 

1609 (הספריה העירונית בנירננרנו מבצק המכיל קסוה 



סכטה הטחארח אח תהליר תבנח הלדם 


( 3 * 03553 ) או סאניוק (ססומגחו!). הל׳ באה׳ב ובקנדה 
(ובמידה מסויימת גם באנגליה) מצטיין בפד שהוא מכיל 
נוסף למרכיבים הבסיסיים (קמח, מים, שמרים ומלח בישול) 
גם תוספת של שמנים, סוכר, לתת וחלב (לרוב אבקת־חלב 
נטולת שומן). ל׳ זה נאפה בתבניות ונמכר כשהוא פרוס 
וארוז. 

פרט לל" רגילים אלה, נמכרים הן באירופה והן בצפון- 
אמריקה ל" מיוחדים המכילים תוספות שונות (נבם. קבר־ 
חטה, קמח סויה, דבש וכר) או כאלה המופקים בשיטות שונות 
ומיוחדות. 

הרכב הל׳ וערכו התזונתי. הל׳ הלבן הרגיל, 
שנאפה בתוספת קטנה של שומן וסוכרים, מכיל כ 38% מים, 
48% פחמימות, 10% — 9 חלבה, 2% שומן ו 2% חסרים 
מינראליים. כמות המים בל׳ נעה בין 55% — 38 . בהתאם 
לסוגו. ככל שהל׳ כהה יותר, הוא מכיל אחוז גבוה יותר של 
סובין, ובהתאם לכך גדל גם אחח הלחות שבו. כמות המים 
בכיכר השלם תלויה בכמות המים שבתוך וביחס שבין התוך 
והקדום. יחם זד. תלוי בגודל הל׳ ובמשך זמן האפיה. בשעת 
האפיה חלים שינדים כימיים ניכרים בחלבוני הקמח ובעמילן 
שבל׳ והם המשפרים את כושר התעבלותם והאחראים לפיתוח 
גורמי טעם וריח רצויים ופיתוח מאפה נקבובי המאפשר 
חדירה טובה של מיצי העיכול. טמפראטורת תוך הל׳ אינה 
עולה על כ ס 100 , אך הקרום נאפה בטמפראטודה גבוהה 
בהרבה. בתוצאה מכך חלה בקרש הריסה של יסודות תזד 
נתיים ססויימים, כוויטאמין ! 8 - ירידה בערך הביולוגי של 
החלבון (בעיקר, בכמות חומצת האמיגדליזין) והתהוות 
תולדות השחמה בלתי־עכילוונ קליית לחם ( 103511118 ) גידמת 
לשינויים דומים ומשפרת את כושר התפוררות הל' שבך 
מסייעת לתהליך עיכולו. תשומת לב רבה ניתבה בשנים האח¬ 
רונות לשיפור ערבו התזונתי של הל׳. הקמח הלבן חסר יסודות 
תזונתיים המצויים בקמח בהה או בקמח־חטים. יסודות אלה 
מקורם בשכבות החיצוניות של גרעין החטה (האלאירון 
והנבט) ובשעת הסקת קמח לבן הן משנות לסובין. בדי 
"להחזיר" לקמח הלבן את היסודות התזונתיים החסרים בו 






605 


לחם 


606 


נהוג להעשירו במינראלים ובוויטאמינים מן החת, הדרישות 
הן ש 450 גרם ל׳ יכילו את הכמויות הבאות: ויטאמץ ! 8 — 
2-1.8 מ״ג ! ריבופלאוין — 1.6-0.7 מ׳י׳ג * חומצה ניקוטינית 
15-10 מ״ג! ברזל — 12.5-9.0 מ״ג ז ויסאסין ס — 750-150 
יחידות, וסיח — 800-300 מ״ג. בעוד שתוספת הוויטאמיבים 
מקבוצה 8 והברזל נדרשת, התוספת של ויטאמין ס וסידן 
מומלצת בלבד. העשרת קמח נהוגה ברוב הארצות וחשי¬ 
בותה רבה, בייחוד בארצות בהן הל׳ הוא המזון העיקרי. 
נוסף להעשרת הקמת ע״י ויטאמינים ומינראלים נהוגה גם 
תוספת של חלבתים מהצומח או מהחי. תוספת זו מעלה את 
שעור החלבון בל׳, ובעיקר — משלימה את חומצות האמינו 
החיוניות והמצויות בכמות מועטה מדי בקמח חטה. המדובר 
בעיקר בליזין. התוספת המקובלת ביותר היא של חלב 
(לדוב בצורת אבקת חלב רזה)׳ אד מוסיפים גם קמח סויה 
נטול־שומן וקמח בטנים. בשנים האחרונות נמצא שניתן 
להשיג תוצאות שוות־ערך ע״י תוספת לחץ סינתטי, אך 
קמה התנגדות לכד בטענה שייווצר אי־שיווי משקל בין 
חומצות האמינו. 

ויפה סיכם הסרמקולוג הצרפתי פרמנטיה (.• 31 ? 
ז־״זמשבת), (המאה ה 18 ), את חשיבות הל׳: "מתנה נדיבה של 
הטבע. מזץ שאין לו תחליף. הל׳ מתאים לכל זמן, לבל גיל 
ולכל אדם. כשהל' נצרד עם מזונות אחרים, כגץ בשר, אין הוא 
מאבד מטיבו המעולה. הוא מותאם באופן כה מושלם למין 
האנושי עד שאנו פונים אליו באהבה כמעט סיום הולדתנו 
ואין אנו לאים ממנו עד שעת המוות". 

וע״ע דגניים! חטה! קמת ומוצריו. 

- 8701 ,חחגחז□^ ? , 22 ^ 1 , 87-01 001 ,ממבומטזא . 0 א 

: £07 צ 1011:07111 (" 1 * 271 , 3£08 | .£ 11 ,* 13 * 9 [ , 87-01 7171 ) 1 ? £717010 

-? 161 11 , 1941 ,( 8111107 1 ( 101 ( 071 071 11 ( 401 ( : 11 , 870011 / 0 

-׳*י?א .£- 1 >) 3 נ]ק? 36 א , 1953 , 11011111771 }! 0171 <} ; 810177 . 63111 

, 877011 ( 0011 0117 ,ז?!;! . 0 £ ; 1957 , 877071 (ס ( 3107 , 1 ) 0 ) 

. 1958 
י. פומ. 

במקרא מציינת מלת ל׳ מאכל בכלל (ברא' לז, כה ן 
יחז׳ ד, טז, ועוד), ואף דברי אובל שאינם כלל ממיני 
הדגן (דק׳ ג, יד—טז! שמ״א יד, כד—ל). באוגריתית וב־ 
כנענית משמשת המלה למאבל־דגן, ובערבית היא מציינת 
בשר. בארמית המקראית מציינת המלה ל׳ "סעודה" (דג׳ 
ה, א). אחד השמות המצריים לל' היא המלה השמית- 
מערבית — קמח. 

את הל׳ היו מכינים בימי המקרא סחטה ושעורה. בפירוש 
נזכרים רק ל׳ מסולת חיטים (שם׳ כט, ב) ול׳־שעודיס (שופ׳ 
ז, יג ; מל״ב ד, מב), שהיה נפוץ, כנראה, בין המוני העס! גם 
הל׳ הסמלי אצל הנביא יחזקאל (ע״ע, עמ׳ 734 ) המסמל את 
המצוד, נקרא בפיו שם " 7 ןגת שערים" (ה יב). את הל׳ הח 
אופים מבצק על גבי גחלים ואם הוסיפו לו מחמצת נקרא הל׳ 
חמץ, להבדיל מהמצה, 

הל׳ מתואר בשמות "כיכר" (שם , כט, בג* שום׳ ח, ה, 
ועוד), .חלה״ — הדומה לכיכר (שמ״ב ו, יט), והוא המונח 
הרגיל במקרא; -עוגה" הבאה להורות, עפ״ר, על ל׳ פשוט 
(פל״א יט, ו! יח , ד, יב, ועוד), ״רקיק״ — הדומה לעוגה, 
אך דק ממנד.) ה״פת" הודאתה מעיקרה פרוסת־ל׳ (דק׳ 
ב, ו! מל״א יז, יא), דש שהיא מכוונת לל׳ סתם או למאכל 
בדרד כלל (ברא׳ יח, ה< שמ״א ב, לוי כח, בב). 

ד. ע. יעקב, תולדות הל׳, תש״י! ״:־)ק^ . 5 *>£ . 11 

,? 111012 .£ ; 1933 ,( 1 , 071771/1 7111711 : 110 0 ! 1 ( 10/110 ? 1411111171 ) 

- 031 . 3 > ; 1934 ,^ £7710/171171 1177 117 ( 07:0/110 17111 ! 117 (ק 0£70 ? 3 ) 
. 1935 ־ 1932 ,^ 1-1 ] , ¥010:11710 171 51117 117701 47/7711 , , 030 ) 


מקום נכבד בהלכה תופס הל , — האפד מ 5 מיני הדגן: 
חיטים, שעורים, שיפץ, שיבולת־שועל וכוסמת —, וביותר 
בעבודת הקודש שבבית־המקדש• חשיבותו המרכזית בסל 
המזונות של האדם הביאה לידי הוצאתו מן הכלל האמור 
בברכות, כי: -על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה", 
-ועל הפת הוא אוסר המוציא ל׳ מן הארץ" (ברבות ר, א׳). 
ברכה זו גם פוטרת את כל המינים הבאים אחריה בתוך 
הסעודה. הל' הוא הנותן -קביעות" למסיבת הסעודה, ורק 
אחריו חל החיוב לברך ברכת המזון, ולזמן־בשלושה. כלל 
עיקרי נאמר בברכת הל׳, שיהיה הל׳ אפד, ואץ העיסה 
הופכת לל׳ כמעט בשום צורת הכנה אחרת. הברכה תלדה 
גם בטיב הל׳ ובצורתו, שכן כל שעשאו כעוגות, או שהוסיף 
בו תבלינים וסיני מחיקה, או שפיררו או המחהו, אין מברכים 
עליו המוציא. לפני ברכת המוציא חייב המברך ליטול ידיו 
בברכה (וע״ע ידים). משום חשיבותו הרבה של הל/ 
"שהגשמה תלויה בו", קבעו חז״ל בימוסי־שולחן מיוחדים 
באכילתו, מעבר לנימוסי האכילה הכלליים הקבועים לכל 
המאכלים (שבת נ׳, ע״ב). כבוד מיוחד חולקים לל׳ בשבתות 
ובימים טובים; משום שמצווה לענגם באכילה ובשתיה, חייבו 
לבצוע בהם על -לחם־משנה" כלו/ על שתי בכרות ל' כאחת, 

עניין לעצמו הוא האיסור העתיק על "פת נכרים". איסור 
זה נזכר במשנה (ע״ז, ב/ ו׳), אולם הוא קדום לה הרבה והוא 
מ״י״ח דבר" (משב׳ שבת א/ ד׳) שגזרו עליהם כשרבו ביתי 
שמאי על בית-הלל, בדור שלפני החורבן (ע״ז ל״ו, ע״א), 
״משום זזתבות״ (מחשש גישואי־תעתבת)ז— ואפשר, שנרמז 
כבר האיסור בם׳ דניאל (א, ח). אלא שבדור אחד או שני 
לאחר זמנו של רבי יהודה הנשיא כבר החלו רבים להקל 
באיסור זה — אם כי מעולם "לא הותר בבי״ד" (ע״ז ל״ה, 
ע״ב) — בייחוד במקום שלא היה מצד בו נחתום של ישראל. 
המחלוקת בעניין זה, להלכה ולמעשה, נמשכה עד לזמן 
הפוסקים האחרונים, ומכאן נוצרו חילופי מנהגים בדבר בין 
המקומות השונים. 

בעבודת בית־המקדש תפס הל׳ מקום חשוב, הן במעשה 
ל׳־הפנים (ע״ע בית־המקדש, עמ ׳ 583 ), והן ב״שתי הל׳" 
שהיו באות מן התבואה החדשה ביחד עם כבשי העצרת, והיו 
מניפים אותן תנופה יחד עמם (ע״ע שבועות). 

באגדה אץ הל׳ תוסס מקום מרובה. חז״ל מדגישים 
את העובדה, כי בניגוד ליין סועד הל/ אך אינו משמח 
(ברכות ל״ה, ע״א). דדועה אימרתם: "לנערים ל/ לזקנים 
שמן, לתינוקות דבש" (יומא ע״ה, ע״ב). מצויים מאמרים 
רבים על ערכו התזונתי של הל׳, ועל סדר אכילתו הבאות 
(שבת קי״א, ע״ב), ונזכרת אף הדעה, שהיתה רווחת אז — 
ש״אין התינוק יודע לקרות אבא אמא, עד שטועם טעם דגן" 
(ברכות מ׳, ע״א). וע״ע חלה, פסח. י. ח, 

הל׳ בפולקלור העמים: מקום הל׳ בפולחן. 
בעיני העמים האליליים היה הל׳ מתת האלים, במיוחד אלי 
או אלות הצמיחה והפוריות, ולכן היה לל׳ תפקיד ריטואלי 
חשוב בפולחן האלים הללו. אכילת הל/ במיוחד הל׳ הראשץ 
מן התבואה החדשה, כמכה עדיין בטקסים בעלי אופי דתי 
אצל שבטים שונים בהודו, שבטים אינדיאנים, עמים פרימי־ 
טיודים פגץ האינו ואחרים, וכן גם בקרב האברים של עמי- 
תרבות שונים. בנצרות כלולה הבקשה לל׳ "הנחוץ ליש 
מחר״ (? 71106010 ^) בתפילה "אבינו שבשמים". מכאן חשי- 
בות הל׳ בעבודת הקודש בנצרות. בברית־החדשה משמש 
הפועל "שבר"■ לתאור בציעת הל/ מכאן חדת ללשונות 



607 


לחם — למאות 


608 


אירופה ביטרים כגון 1 > 3 :ת 6 ס! באנגלית או 8101 
1160 :> 1€ ל בגרמנית, במובן של עריכת סעודת־זזברים. בכנסיה 
הנוצרית הפכה בציעת הל׳ בידי ישו בסעודה האחרונה 
(מתיא כה כו* מארקום יה כב ז לוקאס כב, יט) לפעולה 
הריטואלית המרכזית, עליה חוזרים יום יום ב״מיסה". הכומר 
מברך על ל׳ הקודש, אוכל ממנו ומחלק אותו למאמינים 
(בלאטיגית 3 ;:ז 31-15 ו 1 :> 11 ש או סו 10 ו 1 ממ 1 סס, וע״ע סקרמנטים). 
מן חמאה ה 13 ואילך הואשמו יהודים בחילול ל׳ הקודש 
(ההוסטיה, ע״ע חלול הקרבן) ועלילה זו הביאה לידי פרעות 
רבות. החל במאה ה 9 ידוע בנצרות גם מנהג "הל׳ המבורך", 
בהזדמנויות שונות היו מביאים כיכרות ל׳ לכנסיה ומחלקים 
אותן בין הנוכחים, לאחר שהכומר בירך עליהן• לאכילת ל׳ 
זה ייחסו השפעה טובה על נפש האוכלים וגם בפירורים הש¬ 
תמשו כסגולה למטרות שונות (הגברת הטלת הביצים, הד¬ 
ברת עכברים ועוד). באנגליה היה ביה״ב הל׳ אחד מאמצעי 
ההכרעה בדיני־שמים: הכומר נתן לנאשם פרוסת ל׳ והאמינו 
כי זה לא יוכל לבלוע אותה או ייחנק בה, אם הוא אשם. — 
מנהג דומה לאכילת ההוסטיה, הנחשבת כגופו של ישו, הת¬ 
קיים אצל האצטקים, שהיו אופים פעמיים בשנה כיכרות 
ל׳-תירס בצורת האל הויצליפוכטלי ואוכלים אותן בצוותא 
בטקס דתי. 

הל׳ באמונות העממיות. יחס הקדושה אל הלחם 
הוליד אמונות תפלות רבות. מיחסים לל׳ כוחות מאגיים 
שונים. כיכר ל׳ שהונחה על מפתן החלון מרחיקה סכנת 
סערה (ספרד). בגרמניה (אוברפפאלץ) ייחסו ליהודים את 
היכולת למנוע סופוודרעמים על ידי פעולה מאגית בעזרת 
כיכר ל׳. הל' מרפא חליים שונים. הנחתו בעריסת התינוק 
היא סגולה נגד מחלה (הולנד). שקיות המכילות פירורי ל׳ 
תולים על הצוואר כקמיעות. אפשר להחיש את סיום ליקוי- 
החמה ע״י זריקת פירורי ל׳ לתוך האש. השלכת כיכר ל' 
לתוך הלהבות מכבה דליקה, במיוחד אם הכניסו לתוך הכיכר 
פיסת נייר, עליה ציירו מגן־דוד. הגרמנים ייחסו למצת היהו¬ 
דים כוח רב לכיבוי שריפות. נפוצה ביותר האמונה, כי 
זלזול בל' הוא עבירה חמורה. נפילת הל׳ ארצה נחשב כסימן 
רע. וכן נפילת הל׳ מן הפה בשעת אכילה (סנה׳ ס״ה ע״ב). 
אסור להניח כיכר ל׳ עם הפנים כלפי מטה. כמעט אצל כל 
העמים מרימים ולפעמים נושקים ל' שנפל או נזוק, לעולם 
אין דורכים על ל׳. בקרב עמים רבים מתהלכים סיפורים על 
אסונות שבאו על העולם בעוץ הזלזול בל׳. גבר ואשד. 
האוכלים מכיכר ל׳ אחת, איו להם מנוס מלהתאהב זה בזו. 
בסגולה זו של הל׳ השתמשו בכישופי אהבה. גברים היו זו¬ 
רקים פרוסת לחם למים לשם ניחוש: אם הפרוסה צפה, סימן 
כי האשד. שמרה על נאמנותה. מנהגים עממיים יהודיים, כגון: 
להשיר פירורי ל׳ על השולחן אחרי הסעודה׳ להניח בערבי 
שבתות כיכר לחם וכוס יין על שולחן במשך הלילה [סנה׳ 
צ״ב, ע״א], לשים כיכר ל׳ על־יד הגוסס הוסברו כסמליים, 
אך נראה כי שרשיהם נעוצים באמונות מאגיות עתיקות וכי 
הכוונה הראשונה היתד. לגרש שרים או לפייסם, 

כוחו המאגי של הל׳ גדל על ידי צירופו אל מלח, היהודי 
טובל את הל׳ במלח לפני ברכת "המוציא" (המקובלים 
טובלים אותו שלוש פעמים). אמונה נפוצה מאד היא, כי 
פת במלח מגרשת שדים או שומרת מפניהם ומבטלת כישר 
פים, לכן מכניסים פת במלח לדירה חדשה ומאכילים בד. 
את בני הזוג בעת החתונה. 


שריד לשימוש הריטואלי בל׳ ולאמונות הכרוכות בו יש 
לראות במנהג לאפות ל׳ בצורות סמליות מיוחדות בחגים 
שונים. אצל העמים הגרמניים וגם אצל הפינים נהגו להגיש 
לבני הזוג בסעודת החתונה ל' בצורת ילד, כנראה כסגולה 
לפוריות. החלות הקלועות לשבת וחגים המקובלים אצלנו 
נקראו "ברקס" בפי יהודי גרמניה ואת השם היו מסבירים 
כגלגול של "ברכה". אולם יתכן כי מקור צורה זו של ל׳ וגם 
מקור שמו הוא בפולחן אלת הסוריות הגרמנית קרכתה, לה 
היו נשים גרמניות מקריבות בימי קדם את צמותיהן. בגרמ¬ 
נית נקרא ל׳ זה ז 0 ־!ל£ק 20 ("ל' צמות"). לכאן שייכים גם 
מיני המאפה המיוחדים לחגים, כגון "עוגות סיני" לשבועות, 
בצורת סולם בעל שבעה חווקים, ומאפי פורים וחנוכה. 

31105 ־ £1 ) ) 870 %7160/1150/165 ) 7/1 0 

. 5 \ 1€ >ח 1 ) */%* 801 * 001461 7/16 ,־! 32£ ־ £1 0 .! , 1893 ,( 515 
4 ח 0 67$ * 40121 ! 7 116 , £302 ./ע .£ ; 915 3 !-* 1907 ,( 1 * 6 * 8 
י ( 1 > £3 * 81 ¥ . 5 10115 }<}*(££ * 404677 ! 16 ( 1 (ס 5 * 077 ) 0115 

467 461 * 11/07 171 £ $0/171471 ' 46 * 76 ) 06 016 < 1210 ז 1311 \ , 1908 

* 467 171 )/* 1 ס 21 ת 1 ־ €1 * £5 ^< £ ; 1927 ,[( 1659 
£ , 1935 , £3111 ז\ $ , 0716 ) 7710/107716 1071 ) 10 011x1150 

.€ \ט 3 > 111 ) * 107 ) 1 ) $14$675 0714 ס 140£1 614/15/1 ( 
4074 * 07 ) 8 ' 0115 * 0%7 ' 14 0714 )/* ¥141 ; 1939 .( 011€$ ז 83 
,( 163 ־ 162 ) ¥626714 , 111010 ץ , 1076 ) ¥011 ( 0 ץ 107 ?ס*)ס 1 ס 

, 1949 

ס. ו. 

לחץ דם, ע״ע מחזור־הדם, 

לטאות ( 13€ > 1 :ת 6 :>^ 1 ), משפחת בע״ח השייכת לתת־הסדרד. 

לטאיים (ע״ע) ולסדרת הקשקשיים של מחלקת 
הזוחלים (ע״ע). במובן רחב יותר ובפי העם מבנים ל" גם 
בע״ח השייכים למשפחות הרבות האחרות שבתת־הסדדה, 
ובייחוד כשצורתם החיצונית ואורח־חייהם דומים קצת לאלה 
של הל". יש גם שמרחיבים את משמעות המונח, בהעדרו של 
תחליף מתאים, ומכלילים בו צורות של זוחלים מסדרות 
אחרות לגמרי, שנכחדו בתקופות גאולוגיות קדומות. ואמנם 
משמשות הל" כעין אב־טיפום של הרבה בע״ח יבשתיים 
קרי-דם ובעלי גפיים. הסימנים המייחדים את הל״ הם: 1 ) 
לשון ארוכה ומפוצלת בקצה לשני פתילים דקים! 2 ) מגעי- 
ראש קרניים מאוחים עם עצמות הגולגולת הגרמית> 3 ) 
שיניים מהסוג 1 מ 10 >ס־ 11 ז* 1 ת (ע״ע למאיים, עמ׳ 610 ). 

המשפחה מצטיינת בחדיגוניותה. לכל המינים משותפת 
הצורה ה״לטאית": ראש מוארך ומחודד קצת? העיניים 
מפותחות היטב; שני זוגות של גפיים מפותחים אף הם תמיד 
היטב, נוטים לצדדים ולכל אחד מהם 5 אצבעות ארוכות 
ביחס) הגו מוארך וגלילי־משוטח. הזנב דמוי-שוט הולך 
ודק כלפי אחור, וארכו עולה תמיד בהרבה על אורך הגו. 
הראש מכוסה מגינים הערוכים בסדר סימטרי. הגחון מכוסה 
מגינים חלקים הערוכים בשורות שתי וערב, בדמות מרצפת, 
ואילו הגב מכוסה קשקשים קטנים. קשקשי הזנב לרוב גדולים 
מקשקשי הגוף וערוכים סביבו דורימ-דורים. בין הגרון והתזה 
מצר במינים רבים "ענק" העשר שורת־רוחב אחת של 
קשקשים הבולטים בגדלם, שקצותיהם האחוריים חפשיים 
במקצת. לזכר שורת נקבים בצידה הפנימי של הקולית. 

החד־גוניות המאפיינת את הל׳ חלה גם על אורזדהחיים 
של מיניה. כולם בע״ח יומיים מובהקים, מהירי תנועה ופעי¬ 
לים ולפיכך מתבלטים בנוף. רוב המינים קשורים לבתי-גידול 



609 


לטאות — ל&ואיים 


610 


מישוריים — אדמה חקלאית, שטחי בור וטרשים, חולות, 
מיעוטם לבתי־גידול אנכיים — צוקי סלעים, חומות וגזעי 
עצים. באפריקה הטרופית ידועים מספר מינים החיים 
בצמרות העצים שביערות העד. 

השפעת תנאי הסביבה אינה ניכרת כמעט במבנה הל", 
ע״כ נשמרת בכולן הצורה החיצונית החד־גונית המקורית 
בשינויים קלים בלבד, והיא גם מקשה על ההגדרה והאבחנה 
בין המינים השתים. בקשר לאורח־חייהם על הקרקע, מוצאים 
במיני הל" פיתוח תכונות מיוחדות להגנה על גלגל העץ. 
במין אחד של הסוג £306113 ובמינים רבים של הסוג 60113$ !£ 
מערבות אפריקה ואסיה מצד כעין אשנב שקוף, העשוי 
מכמה מגינים גדולים, בעפעף התחתון של העץ — כך 
שהלטאה מסוגלת להבחין בנעשה בסביבתה גם כשעיניה 
עצומות. האשנב גדול ומפותח במיוחד במינים של הסוג 
0361113 מהודו. בסוג ל" עין־הנהש ( 5 ק 1150 ( 1110 ״ 4.03 ). במינים רבים מאד חתר ונשנה דגם 
צבעים אפייני על גוף החיה המורכב מפסי־אורך רחבים 
וכהים, שביניהם חוצצים קווי־אורך צרים ובהירים. והוא 
בולט במיוחד בזכרים הצעירים ובנקבות ולעתים קרובות הוא 
הולך ומיטשטש ומשנה דמותו בזכרים המבוגרים. יתכן שדגם 
יסודי זה, המותאם לכאורה לאורח־חיים בסביבות ערבתיות 
עם צמחיה של עשבים דגניים, הוא מורשת משותפת מאבות 
המשפחה שבעבר הגאולוגי• 

בל" נתגלו תופעות רבות של נהגי חתור וכלולות שגר" 
תיים וקבועים ביחסים שבין הזכרים לנקבות וכמו־כן נהגים 
של שמירה קנאית על תחומי המחיה ושל דו־קרב בין 
הזכרים המתחרים ביניהם לבין עצמם. הרביד. היא בדרך של 
ביצים בעלות קליפה רכה שהנקבות מטילות במספר מצומצם 
( 4 — 10 בדרך כלל) בגומות רדודות שבקרקע, בחדשים 
מארס—מאי. מץ יוצא־דופן צפוני אחד בלבד - 1 ׳\ 1 /י £306113 
31:3  1 ץ^ 
31x180111611515 ) בגינאה החדשה המגיע לאורך של 1 מ׳ והקטן 
— חרדון חופר קוצני( 013715 ^ 8311151016x503 ק 06 ססץ 81 ?)— 
8 ס״מ. סוגים ומינים מיוחדים: חרדון עצים ( 0310165 ), אחד 
מהסוגים היפים במשפחה. רגליו ארוכות וזנבו ארוך מאוד. 
משנה את צבעיו. ניכר בשורת הקשקשים הארוכים והחדים 
על ערפו וגבו. ניזון מחרקים. מצוי בדרום מזרח אסיה. 
מותאם ביותר לחיי עצים הוא ה ד ר ק ו ן ה ד ו א ה ( 300 ־ 01 
013118 ׳!) המצוי בחצי־האי מאלאיה ואינדונזיה. קחם דק 
הנמתח בין צלעותיו משמש לו כעין מצנח בשעת קפיצה. 
מולך ( 105 ) 80771 8101008 ) (ע״ע זוחלים, עמ׳ 692 , ציור 5 ) 
מאוסטרליה, שוכן חולות, הוא אחד הל" המחרים ביותר, 
ארכו כ 20 ס״ס, צבעו זהוב חום. כל גופו מכוסה גבשושיות 
קוצניות על ראשו בולטים שני קוצים גדולים, פיו קטן, 
רגליו קצרות, ניזון מנמלים. חרדון הצווארון (- 10 >׳ 5 מ 08131 
531111151011x81 ) גם הוא מאוסטרליה. מצטיין בעטרה שמסביב 
לראשו המתרחבת בשעת כעסו. בהליכתו מתקדם על שתי 
דגליו האחוריות בלבד, כשהקדמיות חנבו מודמים. ניזון 
בעיקר מחיסושיות בישראל כמה מינים. (ור׳ כרך ר, עמ ׳ 
220 ). 

( 3 ) איגואנות ( 136 ) 0301 ^ 1 ) — המשפחה הגדולה 
בסדרה, כ 700 מינים, מוגבלים ל״עולם החדש", אמריקה, 
אך מינים אחדים מצדים במדגסקר ומין אחד באי פיג׳י 
באוקיינוס השקט. דומים מאד לחרדונים והם בקונור^נציה 
עמהם. רובם אוכלי־חרקים. אבל יש בהם אוכלי צמחים. הסוג 
הגדול והשני במספר המינים בין הזוחלים הוא האנוליס 
( 00115 ^) הכולל יותר מ 150 מיגים. ספורסם ביותר הוא 
האנולים הקרוליני( 031011060515 .!/), "הזיקית" האמריקנית 
בסוג בזיליסק ( 8351115005 ) אפיינית לזכר רעמה הנמשכת 
על ערפו, גבו וזנבו. שוכן עצים בסביבת מיע סוג אחר הוא 
הצ׳וקמאלה ( 086505 53070103105 ), חיה במדבריות סלעיים. 
נתעה מחלקי צומח. בשעת סכנה מנפחת את ריאותיה. לטאה 
מוזרה ביותר היא איגואנת־הקרפדה ( 8770050013 ?), הדומה 
לקרפדה במבנה גופה. גופה מכוסה קוצים גדולים כעין 
קרניים. היא קונוורגנטית למולך. ניזונה בעיקר מנמלים. 



בזי?יסס איגואנת־הקרפרה 

( 005 ת 1£ נ 1 ודו 111 ק 51115015 * 6 ) (תז״זזטססס גת 1 ס 08 תע 11 )ק) 


יש מינים שכאמצעי־הגנה מתיזים מעיניהם טיפות־דם למרחק 
של למעלה מ 1 מ׳! הדם אינו ארסי. באיי ;לפגום (ע״ע) 
מצדים: המין $ט 8 ק 0010 נ 0 , האוכל צבר על קוציו, ואיגואנת- 
הים ( 3105 ) 0715 41081778700805 ,), הלטאה היחידה שהיא 
ימית והיחידה שחיה בחבורות שוכנת ליד הים, על סלעי 
לבה. ניזונה מאצות 

( 4 ) פסנטוזיות (לסאות־לילה [ 136 ) 0511 ) £30 (]) — 
משפחה קטנה, מוגבלת לאמריקה הצפתית מעיה קטנים, 
ארכם פחות מ 15 ס״מ, משוטחים מאד, שוכנים בחריצים 
צרים שבסלעים. במבנה הגולגולת קרובים לחממים. במבנה 
החוליות וכן בעעיים החסרות עפעפיים, הם דומים לשממיות 
הם ליליים דולרים חיים. 

( 5 ) ז י ק י ו ת ( 136 ) 083103616001 ) — משפחה הכוללת 
כסס סיבים. מחציתם באפריקה הדרומית וכמחציתם במד¬ 
גסקר. הסוג החשוב הוא הזקית (ע״ע). במדגסקר חיים 3 
סוגים קטנים, שזנבם אינו מאחז. 

( 6 ) המסים ( 136 ) 501001 ) — משפחה קוסמופוליטית 
גדולה (כ 600 מיגים) ומגוונת, הלשון שטוחה, רכה׳ מוארכת 
ומפוצלת לשבי פתילים קצרים. העור חלק, עבה וקשה 
ומשוריין בהתגרמדות תת־עוריות רבים המינים השוכנים 
קבע מתחת לפני הקרקע. בפמה מהסוגים הגפיים מנוונים 
וצורת הגוף נחשונית. רובם משריצים ומיעוטם מטילים 
ביצים. מרובים מאד בארצות הטרופיות. יוצא מן הכלל 
במשפחה הוא חומכדהמיס׳ שזנבו מותאם לשחיה. מספר 
נציגים בא״י — ומהם שניים בעלי צורח נחשונית (ע׳ כרד ר, 
עכד 221 ). 

( 8 ) #מאיות(מגויים [ 136 ) 611 ־ 1 ־]) —במבנה החיצוני דומות 
הןללטאות (הרגליים המפותחות והזנב הארוך),אולם נבדלות 
מהן במגעי הראש שהם חפשיים ואינם מחוברים אל עצמות 
הגולגולת. מוגבלות ל״עולם החדש" (אמריקה). בסוגים 
אחדים הגפיים מנדבים וצורת הגוף תולעית. 

( 9 ) דו נ ע ים (אמפיסבניים [ 136 ) 81583601 ק 470 ]) — 
משפחה מיוחדת ונבדלת משאר הל", קוסמופוליטית, חד¬ 
גונית מאד. המנוונת ביותר מכל הזוחלים. מינים תת־ 
קרקעיים, דמויי תולעים, לרוב בקיני גמלים וטרמיטים. 
חסרי רגליים (חוץ מן הסוג המכסיקני 65 ק 81 ). הראש והזנב 
קהים ובלתי נבדלים זה מזה. נעים בתנועה אסית ובקו 
ישר. מסוגלים לנוע אחורה כמו קדימה. עיניהם מנוונות. 
רובם מטילים ביצים, ונפוצים בעיקר באמריקה הדרומית. 
המיז הגדול 8100006815 , באפריקה המזרחית, מגיע לאורך 
של 68 0 ״מ. סוג אחד — בלנוס ( 813005 ) — מצד בסביבות 
ים־התיכון. 

( 10 ) חגורים (לטאות־חגורה [ 136 ) 1711 ) 007 ] — קרובים 
לחמטים. מוגבלים לאפריקה ומדגסקר. מתחלקים לשתי קבו¬ 
צות: מינים חסרי זנב קוצני, מטילי ביצים! ומינים המצ¬ 
טיינים בזנב מוקף טבעת של קשקשים קוצניים והוא מתכדר 
כהגנה נגד נחשים. הם יולדים דדים. 

( 11 ) כוחים ( 136 ״ 3730 ׳\) — משפחה חד גונית, המז¬ 
כירה בכמה סימנים את הנחשים: גופם המוארך והגמיש 
ומכוסה קשקשים קטנים, צווארם הארוך, לשונם המפוצלת. 
גם צורת בליעת המזון דומה: את טרפם (זוחלים, מכרסמים, 
דגים וכר) הם בולעים בשלמות לאחר שממיתים אותו 
בשיניהם ובחבטות. הם ניזונים גם מביצים. הכותים מוגבלים 
ל״עולם הישן" (אפריקה, אסיה ואוסטרליה){ למשפחה סוג 



613 


למאיים — לפחייד! 


614 


אהד בלבד — פחז !־ 1 ן 311 ז 3 ז\ הבולל 30 מינים. בא״י מץ 
אחד, כוח אפור ( 115 ש 15 ז 8 .־׳\) (תמר׳ כיד ד• עם׳ 220 ), והוא 
אחד מ 8 השרצים המטמאים במותם אדם וכלים במגע (ויק׳ 
יא, ל). 

( 12 ) ק ם ט נ י ם (:> 13 >״ 81 מ^) — צורתם אינה אחידה — 
החל מבעלי רגליים מפותחות ועד לנעדרי רגליים. אירך 
הזנב שונה, הלשון ארוכה. קצה מפוצל לפתילים קרניים 
קשים ומסוגלת להתכנס אל תוך בסיס הלשון הבשרי והרך. 
העור קשה ומשורין בהתגרסויות תת־עוריות. למשפחה 
תפוצה רחבה, אולם מקוטעת. נפוצים בעיקר באמריקה, 
מינים מעטים באירופה, במערב אסיה באי בותיאו ובצפון 
אפריקה. הגדול במשפחה הוא קם סן החורש (- 11 ) ת ס 
41115 <>ק 3 53111-115 ), ארכו מגיע עד ל 1.2 מ׳. כמחצית מזה 
אודך הזנב. הוא חסד רגליים. שגי קפלים לאורך הגוף מגדי¬ 
לים לו את שטח הנשימה ובליעת הטרף. חי בחורשות ובש¬ 
דות. תפוצתו מקוטעת: רוסיה, דרך אירופה ואסיה עד ישראל, 
שהיא גבולו הדרומי. הקמטן השביר ( 381115 ־ 6 8 1115 ת\ 1 ) 



. הלוררטת אריזונה קטם! מניר 

(ת]^:א) 5115 1 * 1 | , 1 >(> 10 >ז 1 ) ( £1381115 81115 ״*) 


הנפוץ באירופה, מתגונן מפני נחשים ואויבים אחרים ע״י 
"שבירת" זנבו. 

( 13 ) פגינעוריים (הלוךרמיים [ 3€ ^ 13 ח-״ 1 ) 610 ^ 1 ])— 
מצטיינים בגופם הכבד המכוסה קשקשים המתחים זדי ליד 
זה, שלא כרוב הל", שהם רעופים׳ ראשם קהה, עיניהם קטנות 
זנבם עבה מאד, רגליהם קצרות אסיים בתנועותיהם. צבעיהם 
חזקים, צבעי אזהרה: חום ושחוד וכתמים צהובים. סוג יחיד 
בעל שגי מינים החיים במדבריות באמריקה הצפתית. היחי¬ 
דים מבין הל" שהם ארסיים, ובגשיכתם גורמים למות בע״ח 
קטנים. הארס מצד בבלוטה שבלסת התחתונה. מין אחד — 
£0111111 <} 5115 13 מ־ו 1-1610416 המפורסם בשם "ז 15:6 ז 10 זז 0113 ", 
נפוץ בעיקר באריזונה, ארבו ב 50 0 ״מ, בזנבו 4 — 5 פסים 
כתומים. השני: מ 1111 >״־ 01 ו 11.1 , ארוך מקודמו, נפוץ בעיקר 
במכסיקו. 

1111/1 ?£ ? 111 10 !!)*ס**-! 0 1 ? 410£11 ) 04 ,' 1180 ) 80111 .£ . 0 

14 , 1 ) 08 * ;* 7 /* 1885 , 1-111 ,ון? 10 * 1 } 4 01 ? 414 !£ — 11 * 14 * 11 1111 
— .? ■א ; 1943 , 41 ? 1443 *??) 40 1 ? * 40141400 ? *? 4 ? 41 

. 1957 , 14 ? 1/0 \ ? 1/1 /ס *? 01 ק? 8 ) 141/10 , 1080 . 8 

י. ח. ה. 

לטי* (^זיח*; בלאט׳ לטונה — 3 ת 10 ^ 1 ), טיטאנית במי- 
תולוגיה הידנית — בתם של קויוס ופויבה, ואמם 
של אפולו וארקמיס. השם ל׳ אתו יותי, ואולי מקורו במלה 
הליקית 1-3413 (= אשד,)) פולחן ל׳ היה אמנם גפוץ באסיה 
הקטנה, דרועים כגוייו של אפולו "ליקיום" (מליקיהז) 
ו״לטואידם" (בדל/ ע״ש אמו, כנהוג בליקיה). אפשר של׳ 
אינה אלא גלגולה היווני של אלה אנאטולית קדומה. 


לפי ד,ומחם והסיודוס, ילדה ל׳ ל!וס את ארטמיס ואסר 
לו. הומחס מוסיף, כי ל׳ ילדה את התאומים בהישענה על 
הר באי ךל 1 ס, אחרי צירי לידה שנמשכו תשעה ימים, 
המשודר קלימכוס אומד כי הרה, אשתו של ןום אסרה לתת 
לל׳ מקלט, אך אי סלעי בשם אורסיגיה — היא דלום — 
המרה את פי האלה, שאמם טלחה אח״כ לאי. דלוס היתה 
לימים למרכז פולחנו של אפולו, וגס לל׳ היה בה מקדש 
מיוחד. פולחן תשוב לל׳ היה גם בפאיסטום שבכרתים. 

ברומא נקראה האלה לטונה, ופולחנה היה חלק מפולחן 
אפולו. לפי דיוניסיוס מהאליקרנאסוס, הונהג פולחן ל׳ 
בחסא כבר ב 490 לםםה״נ. פסל ל/ מעשה ידיו של קפיטר 
מסוס, הוצב במקדש שהקים אוגוססוס ( 28 לפסה״ג) על 
גבעת הפאלאטיגום כחלק מביתו! תבליט של ל׳, בין ארטמים 
ואפולו, המתאר את שלושת הפסלים שבמקדש אוגוסטוס, 
נמצא על גבי בסיס של מזבח, השמור במחיאון של סורנטו. 

444 ) ־׳^!' 7 ,ם 11$50 א . 4 ^ 

0 /?> ^ 1600 )ה 1-141 4 , 11056 ,[ . 14 ;* 1950 ,( # 

.* 1950 ,(.£ 14 נ) 

לטופוךןק,פאול פון¬ ת 0 \ 1 ט 3 ? 

— ( 1870 — 1964 ), איש־צבא גרמני. מראשית שדר¬ 
תו הצבאי רכש ל״ם נסיח במלחמה קולתיאלית. ב 1900/1 
השתתף במסע לדיכוי מרד ה״בוכסחם״ בסין, וב 1904/5 
לחם במתקוממים שבסושבה "אפריקה הדרומית־מערבית 
הגרמנית״ (ע״ע, עם׳ 416 ). 

בפחץ סלד,״ע 1 היה ל״פ מפקד חיל־המצב הגרמני באפ¬ 
ריקה המזרחית הגרמנית (ע״ע טנגנייקה, עם׳ 817 ). למתת 
ניתוקם המוחלט של כוחותיו מגרמניה הצליח ל״ם, בראש 
כ 00 ( 34 חיילים גרמנים וב 11,000 אפריקנים, לרתק כוחות 
גדולים מאד של צבאות ״ההסכמה״ — בחטים, דרומ-אסח- 
קנים, הודים ופורסובאלים — שמספרם הגיע ל 150,000 , 
ושבראשם עמד ב 1916-17 גנרל סעטס(ע״ע).בסוף המלחמה 
פרץ למחאסביק ואח״ב לצפודרודזיה (זאמביח של חיום), 
ושם נכנע כשבועיים אחרי שנחתם הסכם שביתת-הנשק 
באירופה. 

ב 1919 פקד ל״פ על חטיבה שחכאה התקוממות קומוניס¬ 
טית בהאמבורג. הוא הגיע לדרגת סאיור־גנראל, אך פוטר 
ב 1920 בשל השתתפותו בקשר של קא 9 (ע״ע גרמניה, היס¬ 
טוריה. עם׳ 467 ). ב 1928 נבחר לחכססאג כציר לאומני, 
אך נמנע אח״כ מכל פעילות נאצית. ל״ם כתב כמה ספחם 
על המלחמה: 1 ז 53£3 44613 , 1920 ) 1 )ש 8 ת 1 ו £1 ( 1 ת 1 ז£ 11461116 
1143 ז 1£ / 5011-081 ) 31150611 ("זכרונותי על אפריקה המזרחית 
הגרמנית״), 1920 ! וכן משב 1 ^ 1 ת 461 \ (״חיי״), 1957 . 

לטויה (השם הרשמי: הרפובליקה הסובייטית הסוציא¬ 

ליסטית הלטווית — 15143 ) 80013165 11 ( 11 ) 3410 ? 35 ( 1 !י) 3 .£ 

143 ! 1 < 11 זת 6 ?), מחנה לחוף הים הבלטי (ע״ע), המרכזית 
והגדולה מבין שלוש המחנות הבלטיות (ע״ע) ואחת מ 15 
הרפובליקות של בחה״ם! 73,700 קנדר, 23 מיליה תוש׳ 
( 1966 ) > גובלת בליטא — ברחם, בבילוח־סיה וברוסיה — 
במזרח, באסטוניה — בצפון (כולן רפובליקות סובייטיות) 
ובים הבאלטי במערב. מסת חגה, החודר בצםון־מערב עמוק 
לתוך שטחה, נותן לה קרחוף ארון־ (כ 500 ק״מ). לאורך 
החופים מצויות חזנות. ל׳ היא ארץ גבעות עם עמקים 
רחבים ושטחי מישור. סחף קרחונים, המונח על גבי שכבות 



615 


לפזוידז 


616 


פאלארזו׳איות (בעיקר דוו׳ן), מכסה את כל שטחה ויוצר 
תבליט של מורנות (גבעות סחף־קרחונים). הבהר דוינח 
(המערבי), המנקז את תבה של המדינה למפרץ ריגה, מפריד 
בין האיזורים הגבוהים — הגבעיים: גבעות לסגלה בדרום- 
המזרח ; גבעות וידזמה במרכז, המהוות את החלק הגבוה 
ביותר של המדינה — עד 310 מ'; גבעות קורזמה (קוד־ 
לנד) — במערב. ל׳ היא ארץ משופעת בביצות ואגמים(קרוב 
ל 00 (^ 3 ) — רובם קטנים* הגדול בהם הוא אגם לובנה 
( 28 קמ״ר). 

אקלימה של ל׳ הוא ממוזג קר. גשמים יורדים בעיקר בקיץ 
ובסתיו. כמות המשקעים השנתית 500 — 650 מ״מ. הטמפר¬ 
טורה הממוצעת של החודש הקר ביותר (ינואר) היא ״ 4 — 
״ 6 - ושל החודש החם ביותר (אוגוסט) 17 0 — 4 — 5 

חדשים בחורף שורר כטור והטמפרטורה הממוצעת היא 
מתחת ל״ס. מפרץ ריגה קפוא 4 — 5 חדשים בשנה, אולם הים 
בחוף הדרומי מערבי קפוא, בדרד כלל, רק ימים מעשים 
בשנה וגם אז מעמה הקרח הוא דק. מכאן עיקר חשיבותה 
של ל׳ לבריה״מ — בשני נמליה, לי&יה (ע״ע), וונטספילס 
(ע״ע), הכשירים לספנות כל ימות השנה. 

כ 40% משטחה של ל׳ מעובדים ( 1965 , לעומת 24% ב- 
1959 ), מזה כ 50% — גידולי-מספוא, והיתר: שיפון, שיבולת- 
שועל, שעורה, תפוחי־אדמה, סלקיסוכר, פשתן, ירקות ופי- 
רות. המשק החקלאי מבוסם במידה רבה על גידול בקר 
(כ 900x100 ראשי־בקר — לחלב ולבשר), חזירים וכבשים. 
חלק גדול מהאדמות משמשות למרעה. כ 30% משטחה של ל׳ 
מכוסים יערות, רובם — מחטניים, חלקם — עצים נשירים, 
שהם עיקר עשרה הטבעי של המדינה. ב 1965 הפיקו 
מהיערות 5 מיליון מסר מעוקב עץ. כן כורים בל׳ כבול 
(ע״ע) ( 17 מיליון טון ב 1965 ), שערכו כדלק דל. הדיג נפוץ 
בים הבאלמי ובאגמים, העשירים בדגה. ב 1966 היו בל׳ 798 
משקים קולקטיוויים ו 187 חוות ממשלתיות שהחזיקו ביחד 
99% בקירוב מהאדמה המעובדת. מחקלאות מתפרנסים 
כ 38% מהתושבים (לעומת כ 60% ב 1940 ). 

אוכלוסיה. מאז סופחה ל׳ לבריה״ט ( 1940 ) הולך 
ויורד אחוז הלטווים בכלל אוכלוסייתה וגדל אחח הרוסים. 
ב 1966 היוו בה הלטווים 62% (לעומת 77% ב 1939 ) והרוסים 
27% (לעומת 12% ב 1939 ). המיעוט היהודי, שהיווה 45% 
ב 1939 , מסתכם היום ב 1.5% (כ 40,000 ) והמיעוט הגרמני 
( 2,9% ב 1939 ) כמעט נעלם. מאז מלה״ע 11 התיישבו בל׳ 
רבבות מבני עמיה השונים של בריה״מ. 62% מהאוכלוסיה 
יושבים בערים ( 1967 , לעומת 35% ב 1939 ). אין כיום בתו- 
נים על החלוקה הדתית. לפני כינון המשטר הקומוניסטי היו 
רובם הגדול של הלטווים פרוטסטאנטים (לותרנים) ומיעוטם 
קאתולים או אורתודוכסים. ב 1956 היו עדיין 600x100 איש 
רשומים בכנסיה הלותרנית. 

העדים: ריגה (ע״ע! הבירה ועיר־נמל) — 680,000 תוש׳ 
(דיגה רבתי כ 800,000 תוש׳)! דאוגבפילם (דמנסק, ע״ע) 
— 00 ( 874 * ליפיה (ע״ע) ונמספילס (ע״ע), ללגוה (ע״ע). 

חינוך. 00 ( 334 תלמידים לומדים ב 9 בתי-ספר גבוהים 
וביניהם האוניברסיטה הממלכתית (נוסדה 1919 ). מספר 
התלמידים בכל בתי־הספר כ 00 ( 4004 . בריגה המושב של 
האקאדמיד. הל׳ למדעים (נוסדה 1946 ). 

חוקה ומשטר; משפט, ע״ע מועצות, ברית ד.-. 

כלכלה. התעשיה התפתחה מאד מאז מלה״ע 11 . היא 


מרוכזת ברובה הגדול מסביב לריגה, חבירה, ולשני הנמלים 
ליפיה וונטספילס. חלק מהתעשיה עוסק בעיבוד חסרי גלם 
מקומיים, בעיקר עצים, ובייצור מוצרי עץ שונים, תאית, 
נייר וכן מוצרי חלב, שימורים, משקאות אלכוהוליים, סוכר 
ומזונות שונים. התעשיה הכבדה מייצרת קמרים וקרונות 
חשמליים, מנועים חשמליים, מוצרי ברזל ופלדה שונים, 
מכונות וציוד תעשייתי, ציוד לספינות, כימיקאלים (בעיקר 
דשנים כימיים), מוצרי טכסטיל, מוצרי פשתן, מוצרי עור, 
מוצרי צמג, מכשירי חשמל, מכשירים מדוייקים שונים, ציוד 
למכונות. 

לל׳ דשת ענפה של מסילות ברזל וכבישים. ב 1967 היו 
פתוחים בה לתנועה 3.100 ק״מ מנד־ ב ו 24,300 ק״מ כבישים. 
1,800 ק״מ נהרות ותעלות משמשים נתיבי מים קבועים. 
נמליה של ל׳ משרתים את סחרו של איזור רחב בצפון מערב 
בריה״מ. ריגה היא הנמל השני(אחרי לנינגרד) בהקף תנועת 
המטענים העובדת דרכו. ריגד, מחוברת בכבישים ומס״ב עם 
לנינגרד, מוסקווה, מינסק, וארשה וברלין. 

היסטוריה. היסודות העיקריים שעיצבו את האומה 
הלטית, הלטגאלים והזמגאלים, נמנו עם העמים הבאלטיים 
(ע״ע בלטיות, לשונות; ליטא, היסטוריה). הליווים (ע״ע 
ליווגיה) נמנו עם האוגרו־פינים, ונראה שעם קבוצה זו נמנו 
גם הקורים, שעל שמם נקראת קורלאנד או קורזמה. כבר 
במאות ה 7-6 כרתו נסיכים של שבטים שונים בריתות שהו¬ 
לידו ניצנים של אירגון מדיני, ולכמה מהם אף היה התואר 
"מלך". אולם פלישות ממערב מנעו התגבשות מדינה מאוחדת. 
פלישות אלו נערכו בידי הוריגים (ע״ע); במאות ה 11-10 
חיה לחץ כפול, של רוסים ממזרח ושוודים ודנים ממערב, 
ובמחצית השניה של המאה ה 12 החלה חדירה גרמנית, בנסיון 
להחדיר את הנצרות לארץ. אלברט (ע״ע) מברמן יסד ב 1201 
את ריגה כעיר גרמנית, והקים את "מסדר אחי־ד״חרב", שהת¬ 
אחד אח״כ עם המסדר ד,םוט 1 ני(ע״ע) תוך שמירה על מסגרת 
מיוחדת. מסדר זה כבש את ליווניה ואח״ב שיעבד גם את 
הלטים והקודים. הכיבוש היה מלווה השמדה המונית, בייחוד 
של הליווים, ובשיעבוד הנשארים לצמיתים, שעליהם נכפתה 
גם הנצרות. השליטים הגרמנים היו תכופות מסוכסכים 
ביניהם — חלק מהקרקעות היה בידי המסדר וחלק בידי 
הגמון ריגה, ואילו לאזרחי ריגה חיו זכויות מיוחדות ושלטון 
עצמי, וענייניהם התנגשו תכופות בענייניו של ההגמון. ריגזז 
היתד, חברה בברית הד,נזה (ע״ע) החל ב 1282 , ונהנתה 
משגשוג. 

ב 1525 , כשעבר ראש המסדר הטוט 1 ני לפרומסטאנטיות, 
חילן את פרוסיה והפך אותה לדובסות תורשתית, נחיתה ליווניה 
לעצמאית בשלטון ראשי־מסדרה, שגם הם עברו אותה שעה 
לסרוטסטאנטיות; האבירים קידמו בברכה את הפרוטסטאנ¬ 
טיות משנאתם לכנסיה זלראשה הגמון דיגה, והשליטו את 
הדת החדשה גם על נתיניהם. ראש־המסדר ואלטר פון פלסב־ 
ברג הדף את נסיונותיח של מוסקווה לכבוש את ארצו, אולם 
לחצם של המוסקוואים גבר בהדרגה, ודאש־המסדר האחרון, 
גוסהארד קטלר, נאלץ ב 1561 לפנות לעזרת הפולנים. ליודניה 
סופחה לפולניה, קורלאנד נחיתה לדוכסות תורשתית כפוסח 
לפולניה, ולדוכסה נהיה קטלד, ופולניה התחייבה לשמור על 
זכויותיהם של הגרמנים כמעמד שליט, על ממשלם הפנימי 
ועל זכויותיה של הבנסיד, הלותרנית. ריגה שמרה על עצמ¬ 
אותה עד 1581 , כשסופחה גם היא לפולניה. 



617 


לטויה 


618 


ב 77 צ 1 פלשו הרוסים לליווביה ששמו אותה, אולם ב 1582 
נאלצו להכיר בשלטונה של פולניה שם. לשלטון זה בא הקץ 
ב 1621 , כשכבש גוסטו 1 אז־ולף(ע״ע) את רוב הארץ. בשלטונה 
של שוודיה שיגשגד. ליווגיה והיתה לאסם תבואה לשוזדים, 
שהפקיעו את רוב האחוזות מידי הגרמנים ומסרו את קרקעו־ 
תיהם לאיכרים המקומיים. 16811 בוטלה הצמיתות בליווניה; 
פארלאמנט מקומי, שהיה מורכב ברובו מגרמנים, ניסה למנוע 
את תיקוני השוודים, אולם הוא פוזר ב 1694 , ובליוזניה החלה 
לצמוח לאומיות לאטווית. 

לעומת זאת נשמר הסדר החברתי והמעמדי הישן בדוכ¬ 
סות קורלאנד, והגרמנים הוסיפו לשעבד את הצמיתים הלאם- 
ווים. אעפ״כ שיגשגה גם קורלאנד, בייחוד בימיו של הדוכס 
יעקב ( 1642 — 1682 ), נכדו של גוטהארד קטלר. יעקב שקד 
על פיתוח הסחר של ארצו, הקים צי מסחרי וצי מלחמה, ורכש 
שתי מושבות (טובגו, ב 1645 , וגמביה, ב 1651 ). אולם הדוכ¬ 
סות נפגעה מאד במלחמה בין שוודיה לבין פולניה ב 1655 — 
1660 , שנסתיימה בשלום אוליווה, אשר לפיו רק % מהדוכסות 
נותרה בידי פולניה. במהלך מלחמה זו כבשו השוודים את 
ילמד. (מיטאו) הבירה, מזור, ושבו את יעקב. הוא חזר 
לשלטונו בתש המלחמה. 

לשיגשוגה של ליווניה בא הקץ ב״מלחמת הצפון״( 1700 — 
1721 ) שבסופה סופחה לרוסיה. הצאר 0 י 1 טר 1 (ע״ע) 
החזיר למעמדם את הגרמנים, שחסכו בו נגד השוודים 
מנשליהם: הם קיבלו חזרה את אחוזותיהם, וכן התחייב פיוטר 
לשמור על ההנהלה הגרמנית, החוקה הגרמנית וזכויות 
הכנסיה הלותראנית בשטחים שכבש. 

קורלאנד אף היא נכנסה לתחום ההשפעה הרוסי, 
כשאנה איונובגה (ע״ע), קרעתו של סיוטר הגדול ואלמנתו 
של פרידריך וילהלם דוכס קורלאנד, נהיתד. למעשה לשליטת 
הדוכסות. ב 1730 נהיתה אנה איוואנובנה לקיסרית רוסיה, 
וכשנכרתה שושלת הקטלרים מינתה את מאהבה ארנסס 
ביר(ן לדוכס ( 1737 ). בחלוקה האחרונה של פולניה ( 1795 ) 
סופחה גם קורלאנד לרוסיה, שטר, בנו של ארנסט בירון, 
הודח ממעמדו. 

הצאר אלכסנדר 1 פוליביץ׳ (ע״ע) ביטל ב 1817 את 
צמיתות האיכרים בקורלאנד ושנתיים אח״כ גם בליווניה, 
אולם לא ניתנה קרקע לאיכרים!והם הוסיפו לעבדה כאריסים, 
וכן נאסר עליהם לעבור לערים. רק עם ביטול הצמיתות 
ברוסיה ב 1861 (ע״ע אלכסנדר 11 גיקוליביץ׳, עמ׳ 661/2 ), 
ניתנה לאיכרים האפשרות לקנות את הקרקעות מהממשלה 
ומבעלי האחוזות הגרמנים, שן הותר להם לעבור לערים 
ולרכוש לעצמם מקצוע. מבחינה חברתית הוסיפו הגרמנים 
להיות המעמד השליט, אולם אלכסנדר 11 ובנו אלכסנדר 111 
אלכסנדרוביץ׳ (ע״ע) הנהיגו רוסיפיקאציה של ל', והשפה 
הרוסית נחיתה לשפת־ההוראה בביה״ם. חוקה עירונית חדשה 
ב 1878 צימצמה את זכויותיהם של הגרמנים. 

שיפור מעמדם הכלכלי של הלטים עורר תנועה לאומית 
בקרבם. תנועה זו, המכונה "הלטים הצעירים", צמחה בקרב 
האינטליגנציה, והחלה כתחיה ספרותית (ע׳ להלן, ספרות, 
עמ׳ 620 ), והצמיחה שאיפה לשלטון עצמי. במהפכת 1905 
ברוסיה העלו הלסים לראשונה תביעה למדינה עצמאית. 
אותה שנה פרצו מהומות חמורות בל׳ נגד הרוסים והבארונים 
הגרמנים כאחד, אך מהומות אלו דוכאו ביד חזקה בידי 
המושל מלד-זאק(מלםקי. 


במלה״ע 1 נכבשה קורלאנד בידי הגרמנים ( 1915 ). אותה 
שגה הוקמו יחידות לטיות בצבא הרוסי. אחרי המהפכה הרא¬ 
שונה, הדמוקראטית, ברשיה ב 1917 , החליטה ועידה לטית 
שהתכנסה בפטרוגראד לתבוע אוטונומיה לל׳ מאוחדת במס¬ 
גרת המדינה הרוסית. חדשיים אח״כ כבשו הגרמנש את 
דיגה ( 3.9.1917 ) והשתלטו למעשה על כל ל , . בשלש בו־סם- 
ליטו׳בסק (ע״ע, עס׳ 906 ) ויתרה רוסיה על ל׳ לטובת גרמניה, 
חו כינסה בריגה מועצה מקומית מורכבת מגרמנים ומעושי- 
דברם, במטרה לכונן "דוכסות גדולה" שתכלול את ל׳ ואת 
אסטוניה וששליסד. יהיה קיסר גרמניה. "מועצה לאומית 
זמנית" של הלאומיים הלטים לא הורשתה לפעול. שבוע 
אחרי כניעת גרמניה הכריזה "המועצה הלאומית הזמנית", 
בהנהגתו של אולמגיס (ע״ע), על עצמאות ל׳. באמצע דצמבר 
פלש הצבא האדום לל/ וכבש בראשית יאנואר 1919 אח 
ריגה• אולמאגיס וממשלתו נמלטו לליפתז, שהוגנה בידי הצי 
הבריטי. צבא גרמני, בפיקודו של פין דד גז׳לץ, כבש את 
ריגה מידי הצבא האדש והתקדם צפונה, אך הוכה ביוני 
בידי כוח אסטוני־לאטווי ואולמאנים חזר לריגה. משלחת 
מעצמות "ההסכמה" למדינות הבאלמיות תבעה מהגרמנים 
להוציא אח נשותיהם מל/ אולם רוב כוחותיהם נשארו 
בארץ, בפיקודו של ההרפתקן הרוסי־גרמני ברמונט־אואלוב 
שטען כי הוא רוסי "לבן" הלשם בקומוניסטים, וכבש את 
ריגה. ל' הכרתה מלחמה על גרמנש, ובסיוע בריטי וצרפתי 
גרשה את הגרמנים. לאטגאליה, שהיתה עדיין בידי הצבא 
האדום, ששררה בסיוע צבא פולני. ב 1920 עשתה ל׳ שלש 
עם בריה״מ ועם גרמנש. 

אסיפה מכוננת התכנסה ב 1920 , וב 1922 נתקבלה חוקה 
שקבעה משפר רפובליקני ודמוקראטי, עם פארלאמנט 
( 526101 ) בן 100 חברים. אולם המדינה החדשה נתקלה בבע¬ 
יות חמורות. במלה״ע 1 ובתהפוכות שפקדוד. אחרי המלחמה 
ירד מספר התושבים ם 4 ) 2 מיליונים ל 4 ) 1 מיליון. חלק גדול 
מתעשייתד, הועבר בתקשת המלחמה לפנים רוסיה, מפחד 
הגרמנים * ל׳ נותקה מהשוק הרוסי הגדול * קרוב למחצית 
האדמות היו בידי הבארונים הגרמנש, ו% מהאיכרים היו 
אריסים < כרבע מהתושבש היו בני מיעוטים שונים. נחקקו 
כמה חוקים אגראריים לחלוקת קרקעות לאיכרים, אולם הם 
לא פתרו כליל את הבעש. בעיותיה החברתיות שכלכליות 
של ל׳ השתקפו בריבוי מפלגות (ב 1931 היו 24 סיעות 
בפארלאסנט) ובאי־יציבות מדינית. עליית הנאצים לשלטון 
בגרמניה גרמה להתפשטות הנאציות בקרב הגרמנש בל/ 
שדגלו בסיפש המדינות הבאלטיות לגרמניה, אולמאנים אסר 
תנועה זו׳ ובתמשת אירגון פאשיסטי לאטווי, "צלב הרעם" 
11150 ^ 0 ^ 6 ?), פתר את הפארלאמנט, ואסר את המפלגות. 
הוקם משטר "קורפו׳ראטיווי" (ע״ע איטליה, עמ׳ 756 ) 
ואולמאניס היד. לרודן. 

את מדיניות החת של ל׳ כיוון בשנותיד. הראשונות 
זיגפריד מאירוביץ׳ ( 1887 — 1925 ), ממוצא ששי, שחתר 
לשיתדף־פעולה בין ל׳ לבין אסטוניה וליטא. ב 1923 נכרתה 
ברית ידידות עם אסטונש, וב 1934 — עם ליטא, ובכך קמה 
"ההסכמה הבאלטית". זו לא עמדה לשלשתן בבוא המשבר. 
בחחה הגרמני־סובייטי מתם 23.6.1939 נקבע של׳ תהש 
בתחש ההשפעה הסובייטי. באוקטובר נאלצה ל׳ לחתום על 
"בדיתשגנד." עם ברש״ס, שלפיה קיבלו הסובייטים בסיסים 
צבאיים בל/ ביתי 1940 האשימה ברש״מ את ל׳ בכריתת 



619 


לטויה 


620 


ברית חשאית עם אסטוניה וליטא בגד הסובייטים, ודרשה 
הקמת ,ממשלה ידידותית״ לה. למחרת היום ( 16.6.1940 ) 
נכבשה ל , , הוקמה ממשלה קומוניסטית ואולמאניס נאסר. 
נערכו בחירות לפארלאמנט, שבהן הותרה השתתפותה של 
רשימת הקומוניסטים בלבד, והפארלאמנט החדש החליט 
להסתפח לבריה״ס. ב 5.8.1940 אושר הסיפוח. 

השלטת הסובייטי הגלה כ 35,000 איש לסיביר ולרוסיה, 
הלאים את התעשיה והמסחר והחל בקולקטיוויזאציה של 
החקלאות. ביולי 1941 כבשו הגרמנים את הארז ונהנו מתמי¬ 
כתם של לאטווים רבים, ששיתפו אתם פעולה בייחוד בהש¬ 
מדת היהודים. ל׳ נחיתה ב 1942 לחלק מ״או׳סטלאנד", שכללה 
גם את אסטוניה, ליטא וביארוסיה. ב 1944 חזר הצבא האדום 
וכבש את הארץ. כ 70 אלף לאטווים נמלטו עם הצבא הגרמני 
הנסוג, ויותר ממאה אלף הוגלו בידי הסובייטים. כ 1949 , 
כשהונהגה קולקטיוויזאציה בל׳, הוגלו עוד 70,000 איש. 
השלטת הסובייטי עודד התיישבות רוסים בל׳, ושיעור הלאט־ 
ודם בארצם ירד מ 77% לפני מלה״ע 11 ל 62% ב 1959 . 

1111107 $ 1 ) , 1$ מ 3 ת 6111 . 5 . ; 1951 / 0 1311107 $ ,:>> 1 > 01 ק 5 
,• 1 ) 1011 ) 14111 1111 1110114 ) 11 * 1 001 , 14011103011 . 11 ; 1951 .״ 1 ( 0 
,? 00 ו 31 ) 1 ס 13180£ . ,״״קץ 11 .? . 8480-8 .£ .£ ; 1954 
, £ 01111 )£ 11 / 1011 * 1 ) 78 , 500 ) #3 ! ) 01-211 4 ׳ . 11 ; 1957 

. 1965 , 1939 — 1918 

ם. 

לשון וספרות. — הלשון הלאטווית (ל׳) שייכת 
לקבוצה המזרחית של הלשונות הבלטיות (ע״ע) ומדוברת 
בפיהם של פחות מ 2 מילית נפש, רובם בשטחי הרפובליקה 
הלאטודת הסובייטית. אם כי נותרו בה, כבליטאית (ע״ע 
ליטא), תכונות הודראירופיות ארכאיות רבות (בהיגד 
ובסורפולוגיה), היא שתה משפת־האחות הליטאית (ליט׳), 
בגלל העובדה. שבעבר הרחוק התיישבו אבותיהם של דוברי ל׳ 
בשטחים של דוברי דיאלקטים פיניים, ■ותשתית פינית זו 
חוללה בל׳ שינדים אחדים המבדילים אותה מליטאית והם: 
(א) קביעת ההטעמה על ההברה הראשונה (אקצנט איני- 
ציאלי בניגוד לחסשי בליטאית)! (ב) מעתק ההגאים [ 8 ] 
ו[ 2 ] ל( 5 ] ו[ 2 ] כגת: 700515 (,שוד״) בלט׳ לעומת 701-815 
(״עגל״) בליט׳! 20055 (״אח״) בל׳ — 515 ^ בליט׳; וכן 
[אל] ו[ 8 ] לפני תנועות קדמיות ל[ 0 ] ול[ 12 >] (דז), כגץ 
001 (ק ״חמש״ בל', לעומת !אלססק בליט', 1211111 > "ללדת" 
בל׳, לעומת 810111 בליט/ 

הל׳ ה ם ם ר ו ת י ת החלה להתהוות רק בראשית המאה 
ה 17 (הטכסט הל׳ הכתוב הראשון ב 1585 [ע׳ להלן, ספרות]) 
והיא התקיימה והתפתחה בצד הגרמנית שהיתה שפת 
התרבות בלאטודה מן המאה ה 13 עד מלה״ע 1 * מכאןהשאי- 
לות הגרמניות הרבות באוצר המילים של הל׳, שבחלקן 
סולקו עם התגברות המגמות הלאומיוודפוריסטיות. רק עם 
הקמתה של לאטוויה העצמאית בתום מלה״ע 1 נתבסס ערכה 
של הל׳ כלשה רשמית וכלשון ספרותית. בחקר הלשון הל' 
זכדות רבות לי. אנדזלין ( £01120110 ) , מחבר הדקדוק 
המדעי של השפה. חוקרים לאטודים, שגלו מרצונם עם 
סיפוח לאטוויה לבריה״מ, ממשיכים בחקר לשונם במרכזי 
בלשנות בשוודיה ובאה״ב• 

1 ) 1111011 * 1 ,. 14 ; 1922 ,,) 0701111110111 ) 11011 ) 1 * 1 , £04281111 . 1 
071001 / מס 0001 ) 11 010411 ' 1 111 ) 11/1 * 1 ,. 14 ; 1922 , 11110/1 ) 1 * 1 

-?>׳> 111 ) 101 * 1 ,. 14 , 1938 ,("הגאים וצורות של הלשון מ׳") 
,(. 04 ) 3 בתז 11 )§ — ג 8 ז 8 י> 2801 הג £1 .£ ; 1951 ,ס)( £101/1011 ! 1040 
ספר־יובל לכבוד אנדלזין, בם־) 11111 ) £041 8011071111 מ/ 
; 1960 ,(לאות לו 85 שנה, עם ביבל׳ שלמה של עבודותיו 


סילונים : 1 ) 111108 ) 8 - 4 ) 1111 * 1 , £0428110 . 1 - 1411111811113011 . 11 

.. 31 ! 4 , 3015 דת)ט 0 . 31 ; 1932 — 1923 , 1-4 , 781108 ) 1 £071 

. 1956 ,(ל׳־רוםי לבח* 0 ) 18010111 1107411100 1114 ) 71 ) 11110111-1 * 1 

מ. אל. 

ס ם ר ו ח. כבר בסאה ה 13 , עוד לפני שהלאטווים הצליחו 
לגבש יחידה מדינית עצמאית, הם הוכנעו על-ידי גרמנים, 
שהפיצו בקרבם את הנצרות באש ובחרב. השיעבוד מנע מן 
הל׳ לפתח את ספרותם, פרט לספרות עממית עשירה מאד. 
שירים ואגדות עממיים שימשו מעיין לא־אכזב לסופריה של 
ל׳, החל מן המאה ה 19 . ראשיתה של הספרות בכתב — 
במאה ה 16 . יוצריה, במשך כשלוש מאות שנים, היו כמעט 
אך ודק כמרים גרמניים, שכתבו בל׳ כדי להפיץ את הרפור¬ 
מאציה או להתנגד לה. ספרות זו היתה בולד. דתית. השגה 
החשוב ביותר הוא תרגום ה״ברית החדשה״ ( 1685 ) והתנ״ך 
כולו( 1689 ) על־ידי הכומר הלותראני ארנסט גליק ( 1652 — 
1705 ! אל 10 ) 1 ס : 051 * £1 ). רק ממחציתה השניה של הסאה ה 17 
התחילו להופיע סופרים ממוצא לאטוד! הראשון שבהם היה 
יאניס דייסרם ( £01101$ 13015 ). ואולם יוצריה של הספרות 
החילתית הלאטודח, שתחילתה במאה ה 18 , היו עדיין 
גרמנים: גוסהארד פרידריך שסנדר (* 101 ) 51611 .? . 5 >). 
ובנו אלכסנדר יוהאן. בין ההולכים בעקבותיהם היו כבר 
כמה לאסווים, שיריו של אינדריקים ״העיוור״ ( 1783 — 
15:1828 אלד 11 >ח 1 ), שלא ידע קרוא וכתוב, נרשמו על־ידי סופר 
לאטווי-גרמני ויצאו לאור ב 1806 . בסוף המאה ה 18 וברא¬ 
שית ה 19 התחילו להופיע עתונים ראשונים בל׳. רעיונות 
השוויון, שחדרו ללאטוויה בתקופת ההשכלה ובדור המהפכה 
הצרפתית, ואחר־כך גל הלאומיות, ששסף את אירופה בתקופה 
הרומאנטית, עוררו את הלאומיות הל׳ וגרמו להתהוותה של 
ספרות מקורית, שואבת ממסורות עממיות עשירות. ב 1795 
עברה הארץ לשלטון הרוסי וממילא פחתה השפעתם של 
הגרמנים ה״באלסיים". שיחדור האיכרים וזרימתם לעדים 
נתנו לערים הלאמוויות צביון לאומי יותר ועם עליית רמת 
ההשכלה תפסו המשכילים הלאטוויים באמצע המאה ה 19 
את מקומם של הגרמנים. בין ראשי הזרם הספרותי החדש, 
הדומאגטי־לאומי, יש להזכיר את יוריס אלונאנס ( 1832 — 
1864 ! 0305 ג! 1 \, *״ב!!), מחברם של ״שירים קסנים״ ( 1856 ). 
הרבה תרם לשיגשוגו של הזרם החדש ולהפנייתו כלפי 
אוצרות הספרות-העממית קרישיאביס בארובס ( 1835 — 1923 ז 
0115 * 831 31115 ( 8 ״£), שאסף והוציא־לאור שמונה כרכים של 
שירי-עם. על יסודן של מסורות עממיות יצר אבדרים פומפורס 
( 1841 — 1902 ! 5 זב 1 ק 1 ח £11 5 ( 0 * 1 (>ס\ 1 ) את האפוס הלאומי של 
העם הלאטווי — "קוסל־הדוב" (" 10515 ק 30 ״ 1 "). ל״אבי 
התיאטרח הלאטווי״ בחשב אדולפם אלונאבס ( 1848 — 1912 < 
305 ״״!^ 101£5 >£) ואת הרוסאן הראשון כתבו האחים קאוד־ 
זיטם ( 12£05 >ט £3 ): ״ימיהם שלהמשגיחים״( 1879 ).לראליזם 
של האחים קאודזיטם ודומיהם קמו בסוף המאה ה 19 וראשית 
ה 20 מתנגדינו ה״נאו־רומאנטיים", ובראשם יאנים פליקשאנם, 
הידוע בכינויו רייגיס ( 1865 ־ 1929 ! £311115 , 5 מ $3 אל 110 ? 31115 !), 
אשתו אספאזיד. ( 3 ( 321 ק 5 אל<) — היא אלזה רוזנברג ( 1868 — 
1943 ; £05008018 £153 ), רודולפס בלאומאנים( 1863 — 11908 
5 ( 813110130 01£5 (> 1 !£), ועוד. אחדים מאלה פעלו גם בימי 
עצמאותה של ל׳ ( 1918 — 1940 ), כשלצידם דור חדש של 
סופרים, של׳ העצמאית היתד. בית־גידולם. ב 1940 סופחה 
לאטוויה לבריה״ט וסיפודז זד. גרם, בייחוד לאחר מלה״ע 11 , 
להגירתם של סופרים רבים, שהמשיכו ביצירתם בחו״ל. 



621 


למויה 


622 


במולדתם הוכרחו הס וסרים הלאטוויים לכתוב ברוח "הראי 
ליזם הסוציאליסטי" ולשרת את התורה הקומתיססית. מסופ¬ 
רי לאטוויה הקומוניסטית זכה לסירסום ניכר דליס לציס 
(ע״ע). כנגד המרכז בלאטוויה הסובייטית קיים גם מרכז 

ספרותי חשוב בגולה הלאטווית. 

ק. א. סניגג, הספרות הלאסבית (י. ת. שמולי, אגציקלופדיד. 

לספרות כללית, תירגפה פ. נווד., 415 — 418 }״ 1963 ! 

, 6$ ) 201 ־ 1106 6 * 1 > ־)־] 01 ) 115 ־ 4 ) ,? 110/1 * 1 **!* 41 * 14112 4 ■ 1 , 61 ק 55 , . 5 , 

1411101:08 ־ 021 11 אקס 807 !קאיס״ ; 1957 ,( 1427-1437 ,ם 

כולל גם סקירה) ; 1957 ,'׳אגןץז&קסזזס; 00867008 

■״פ ,*! 8 * 81 .£ ! (על הספרות שלפני התקופה הסובייסית 

,( 901-911 ) 611 /י\ 161 ) 1,11612111160 16 ( 1 ) *! 1 ! 0 **! 4 ] * 11 * 1111 * 1 

. 1964 
י. א. ק. 

יהודים. כשקמה מדינת ל׳ התגודדו בד. פחות ממחצית 
היהודים שנמצאו בשטחיה לפני מלה״ע 11 האחרים 
ברחו, או גורשו, לפנים רוסיה, ב 1920 נמנו בל׳ 79,644 יהודים 
(כ 5% מכלל התושבים). עם שובם של חלק מהגולים עלה 
מספרם ב 1925 ל 95.675 ׳ אד ריבוי טבעי נסוך והגירה הביאו 
לירידתו האיטית של מספר שיא זה. ב 1935 היו בל׳ 93479 
יהודים (כ 4.8% ), וכמחציתם התגוררו בריגה. יהודי ל׳ 
המערבית (קורלאנד) רכשו להם גם השכלה איתפית ודיבת 
גדהנית׳ אד יהודי מזרח ל׳(לטגאליה) היחי חלק מ? היהדות 
הליטאית־בילותסית, ודיבת יידית עממית ורוסית. הקהילות 
החשובות, מלבד בריגה׳ היובתינסק(ע״ע), ליפיה(ע״ע),— 
רז׳יצה (ע״ע) וילגוה (ע״ע). 

בתחילה תפסו היהודים מקום ניכר בשיקום כלכלת 
המדינה, במסחר, בתעשיה (במיוחד עיבוד העץ [נייר, גס־ 
תרים ועוד], בירה, טבק ועותת, אתגים, טחנות קמח) 
ובבנקאות, אך לאחר מכן הוחל בדחיקתם מעמדותשם וה¬ 
פקידות הממשלתית והציבותת נחסמה בפניהם. היהודים 
נאבקו על עמדותיהם, ובעזרת הג׳וינט (ע״ע) פיתחו רשת 
של אגודות אשראי שיתופיות, שהקיפה ב 1931 למעלה 
ם 15,000 חבתם. 

ע״פ חוק האוטונומיה התרבותית למיעוטים, הוקמה רשת 
בת״ס בעבתת וביידית במעמד שווה לבת״ס ממשלתיים, ובהם 
למדו למעלה ם 80% מילדי ישראל. ב 1933 היו בל׳ 98 
בת״ס יהודים יסודיים (כ 12,000 תלמיתם), ו 22 תיכוניים 
ומקצועיים (כ 2,300 תלמידים), מהם יידיים — בהשפעת 
ה״בתד״״ ומהם עבתים־חילוניים — בהשפעה ציונית, או 
דתיים — שהיו בהשפעת אגודת־ישראל והמזרחי. כן הת¬ 
קיימו קורסים למודים ולגננות בעבתת וביידית, כמה 
ישיבות, קונסרודטוריון עממי ותיאטרון, והתפתחה גם עתר 
נות יהודית ענפה. נציגיהן של המפלגות היהודיות השתתפו 
במועצה העממית עם קש המתנה, ואחת־כן באספה המכר 
ננת. סמס׳ ם. מינץ, ששימש גם מבקתהמתנה, היה זמך־מה 
גם חבר הממשלה. בשנש 1922 — 1934 היו בפארלאמגט בל׳ 
(ה ב״״ג 5 ) 3 — 6 ציתם יהודיים, מן הציונים הכלליים, 
צעידי־ציון, המזרחי, אגודת ישראל והבונד. צעיתם דבש 
השתייכו למפלגה הקומוניסטית, ואחדש — לתנועות־נוער 
ציזניוחשלוציות, והסתדרות ,החלת" קיימה נקודותהכשרה. 
כמא 54 יהודים עלו מל׳ לארץ־ישראל מאז 1919 ועד המל¬ 
חמה. 

בראשית שנות ה 30 קמה בל׳ התנועה הפאשיסטית .פת 
קונקרויסט״ (״צלב הרעם״, ר׳ לעיל׳ עמ ׳ 618 ), שניהלה 
תעמולה אנטישמית ואירגנה הפגנות נגד היהודים. עם ההפי¬ 
כה הפאשיסטית ב 1934 בשלה האוטונומיה התרבותית, חשלה 


חעחונות היהודית החפשית ונאסר קיומם של הארגונש 
הפוליטיים, פרס לאגודת ישראל, שמנהיגה, מ. דובין, היה 
מקורב לאולסנש (ע״ע) ולה נמסר הפיקוח על בתה״ס 
היהודים. עם זה הוגבר קצב נישולם הכלכלי של היהודים, 
שנקים ומפעלי תעשיה שלהם הולאמו. עם הקמת השלטון 
הסשייטי השלו שתת האשונומיה השותת ורבים מהעסק¬ 
נים השורים נאסת והוגלו. י. ם. 

השואה. דק כ 15,000 מתוך קרוב ל 95,000 היהודים 
שהיו בל׳ ערב השואה הצליחו להימלט לתסש בעת פלישת 
הגרמנים לברש״ם. בתקשה זו הוגלו לסיביר שותם אזרחי גת 
מגש, ששהו בל׳ כפליטים. לתגה, בה התרכזה כמחצית האשלר 
סש השותת, נכנסו הגרמנים ב 1.741 שלטים נענו מש 
לקתאתם ויצאו להיפרע מהשורש, אותם זשו כגושאי השל־ 
טץ הקומוניסטי השנוא עלשם. כ 8,000 שותם נאסת ע״י 
כנופיות הפורעים, נלקחו להרעה אל יער ביקרניקי, ושם 
הומתו בשיטתיות. הלאסווים העלו באש לפחות 6 בתי־כנסת, 
אחתם מהם על מתפללשם. היהודים נצטוו לענש טלאי 
צהוב, ומנת מותם קשצה. במשך כמה שבמות רוכזוכ 0 מ/ 32 
יהודי תגה בפרוור קטן, שהפך לגטו ( 25.10.1941 ). מונתה 
ממצת זקנים אשר מחצית מחברש השתייכו ללשסי מל¬ 
חמת עצמאות ל/ 

ב 29.11.41 המברר הצעירים ל״גטו הקטן", שהוקם יומיים 
קודם לכן, וב 10,000 זקנים, גשש וטף בורו למוות במר 
רשבזלי שליד תגה. שבת לאחד מכן גדצחד באשו א שן 
כ 17,000 שותם נשפים, כולל חברי ממצת חשודים (ובי־ 
בשם שמעון דובנוב [ע״ע]).עיקר הרצח בוצע בית המשטרה 
הלאטווית, בפיקוד קצינש לאסוויים, עליהם ניצח איש ס. ס. 
משלש של יהודים מגרמניה ומרכז אירחוה השא לל׳ בדצמ¬ 
בר 1941 ! חלק נטבח מיד, וחלק מהנשרש הוכנס לגטו 
ה״גדול״ שנתתקן. 4,500 יהודי תגה שנותרו ב״גטו הקטן", 
בינשם כ 300 נשש וכמה עשרות ילתם, המסקו בעבודות־ 
כפיה, בתנאי־חיים קשש ביותר, ולנשול חייהם הפנימיים 
הוקמה מחדש ממצת זקנים ומשטרה. מבחינה מנהלית היה 
גטו זה כפוף לשלטון האזרחי המקומי, ואילו הגטו הגתל — 
לגסטאפו. בין הגטאות לא היה קשר רשמי ולמעשה היה גם 
המגע בין תושבשם, שרדי התיך ויהודי ריגה, תפף. 

ששי ל׳ הקימו, בגטו הקטן, תנמת התנגדות מחתרתית, 

תש ויכש בשאלה: האם להתנגד במקש, בשעת חיסול הגטו, 
או להילחם בשותת הפרטיזנש ו בינתיים נרכש נשק ששל 
באימוני ית. העניין נתגלה במקרה כאשר יצאו 11 איש מן 
הגטו, מזויינים במכונות יתה, כת להצטרף לפרטיזבש, 
תהרגו בקרב עם מארב של הגסטאפו. בתגשה על כך בות 
בגטו הקטן 150 איש. למרות זאת הוקמה מחדש תנמת 
מהתנגדות, שף התרחבה, אך לאחר מכן נתגלו ע״י הגרנד 
נש מצבות הנשק שונקתם סודיים ומאות מחבת החנמה 
נאסת. לאהד מעור המחתרת חשל גטו תגה לחלוטין: 
חלק נרצח שלק הועבר למחנה התכת בקייזרוואלד, לשם 
הובאו גם שתדי הגטאות שבדודנסק וליפש ויתר הקהילות, 
בעת השדה הקטנות חשל היישוב השות עש בחדשי יולי— 
אוגשט 1941 , בשתפה וביתש. המרצחש היו בעיקר בנר 
פיות ה״פרקינקרוסט" ש״אייזסארגי" הלטיש. עם התקרב 
הצבא האדום למרכז ל׳ פתו רוב היהשש ממחנה קייזח־ואלד 
לדנציג, ומשם למחנהשתכח שטוטהוף, ובמשך הזמן פחת 
ששי ל׳ ביתר מחנות ההשמדה. 



623 


לפזויח — לטיום 


624 


עם הששרש, נותרו בחיים במחגש-הריכח בגרמניה 
כ 1,000 מיהודי ל/ ובל׳ עצמה כ 450 שהצליחו להמלט ברגע 
האחרון לפגי הפינוי. רק כ 10% מכלל יהודי ל׳ נותת 
בחיים — השיעור הנמוך ביותר בניצולי השואה. יש לציין 
גם את המספר הגמל של החיילים והקצינים היהודים ששרתו 
ביחימת סובייטיות, וברובם נפלו בקרבות הקשים. 

מ. שאץ־אנץ, די אידן אץ לעסלאנד, 1924 < י. סאריין, 15 
יאר לעסלאנר, 1933 ! ב- אליאב — מ. בובה — א. קרמר, 
[עורכים], יהדות ל׳, תשי״ג ? י. קאסלאן, געווער אץ ריגער 
געסא(פץ לעצמן חורבן, 1 ), 1946 ! -"ץ !?!ס ,"""ז 11 ווג£ 61 
11 ( 1 , 00 *ת 1 ־ 1.0 1 ; 1947 ,! 111011/1 * 1 מ 0 />א/ 
, 1111115 ־ 1 ^ 8 - £115 ז 8113611 .[ , 1958 , 122-164 , 1 ( 5101 11/110111 
-־ע^ם .(- ¥0005 \ 1 ,£ ; 1963 ,! 0 \ 0105 011111/11 1x2 ?" 

,?!(? 7/1 ? 42 10 /^ , 00021 /[ !ססס^ססח ,גחסגיסמ? ./י - * 1311 ( 

. 1963 
ד. לו. 

לטוס, יוליוס פומפוניוס — ־ 6 ^ 11151 מס 10 מסק 1111115 [ 

( 10 ^ 1 ) 11$ : — ( 1428 — 1498 ), הומאניסט איטלקי 
ומייסד ה״אקאדסיה הרומית". יליד דרום־איטליה. כדילשקוד 
על לימוד תרבות הזמן העתיק יצא ב 1450 לרומא, שם זכה 
תחום מחקר זה לעידוד ולתמיכה רבה מצד האפיפיור המלו¬ 
מד ניקולאס /ו. ברומא התמחה במקצועות ההומאניסטיים, 
ובעיקר בחקר השפה הלאסינית ושירתה, בהדרכתו של ההר 
מאניסט הנודע לורנצו ולה (ע״ע). ב 1465 נתמנה לפרופסור 
באתיברסיסה של רומא במקומו של ולה והורה שם את 
מקצועות הרטוריקה והשפה הלאטינית. הערצתו לעולם הרר 
מי העתיק הגיעה לכדי כך שלא היסס להופיע להרצאותיו 
לבוש טוגה וסנדלי-רצועות לרגליו. 

יחד עם ידידים לדעה, ששינו את שמותיהם לשמות שמיים־ 
פאגאניים, יסד ל׳ 001303 : 4.002400112 (אקאדמיה רומית), 
שהפכה להיות אגודה שנתכנסה לא רק כדי לדון באספקטים 
התרבותיים של העולם הרומי אלא גם כדי לקיים, בהנהגת ל׳ 
כ״סו׳נטיפנס מכסימום״ (בלאט׳ — "כהן גדול"), פולחני 
מסתורין עתיקים שנגדו את רש הכנסיה הנוצרית. חבש 
האגודה שדגו בחשאי בביצוע רפורמות פוליטיות־מהפכניות 
עוררו את חשדו של האפיפיור פאול 11 והושמו לזמן מה 
במאסר. רק עם עלייתו של סיכסטום 1¥ לכם האפיפיורות 
( 1471 ) זכתה ה״אקאדמיה הרומית" לשוב לפעילותה הקר 
דמת. ל׳ פירסם מאמרים ומחקרים רבים על עתיקות תמא 
ותרבותה והוציא מהדורות בקרתיות של סופרים רומיים 
חשובים כווארו, פליגיוס ועוד. לזכותו יש לזקוף גם את 
תחיית התיאטרון העתיק. בהמתו הועלו על בימות רומא 
מחזות עתיקים שעוררו הדים חיוביים וזכו לחיקוי בחצרות 
המושלים ברחבי איטליה. 

, 0141 ־ 1 <£ . 61 ; 1909-1910 , 141 , 7 .? 610110 ,״ 18111 * 231 .זו 

. 11 ־^* 613 ) 1 ז ? 21 /? 111 £ 11 ^ 0011 . 4 ! ן 1 / 1 / 71 ??/ 11 ???? 11 ? 1#1 711 .? 

. 1957 ,( 111 ,״ £0111111 ! 

ב. ד. ג. 

לטוש ושחתה: ע״ע השחזה; ע״ע יהלום, עט׳ 255 . 

ג • ד ־ : ־ד־ד ־:־ 

ל^ת□ ( 1 £.31111X11 איטל' 3210 ״!), לס י 3 י ם ( 1.31101 | ל״ם). 

השטת שהיה מכונה בתקופה העתיקה ל׳ הלך 
והתרחב, עד שהקיף את כל הארץ שבק הטיבר והאניו 
מצפק, הרי טראקינה מדרום, מורדות האפנינים ממזרח 
שים הטירני ממערב. ראשית מושבם של הל״ם בל׳ היתה 
לאורך הטיבר. מצפון להם ישבו האסרוסקים, ממזרח — 
הסאבינים, האקווים, ההרניקים והמארסים, ומדרום — הוה 
לסקים. שפתם (ע״ע לטינית, לשק), היא ממוצא הודר־ 


איתפי, ומכאן שמוצאם הש ממיזוג בק פולשים — שאולי 
היו קרובים לעם נושא תרבות וילאנובה (ע״ע איטליה, עט׳ 
730/31 ) — לבין היישוב הקמאי שלא הש הודדאירופי 
ושנקרא במסורת הרומית אבוריגינים (ע״ע) — כנראה 
ממשפחת הליגורים או הסיקולים. 

שלא כסאבינים נהגו הל״ם לשרוף את מחשם. הם ישבו 
כבר בתקופה קדומה בכפרי שעים מבוצרים ( 0001113 , 101 ׳!) 
בראשי הגבעות או במורדותיהן, אם לצורך הגנה או כדי 
לברוח מן הקדחת שהיתר, נפוצה בביצות שבשפלה. גבו־ 
לשש של ל׳ בשפלה היו פרוצים, ולפיכך עמדו יישובי 
ההד תמיד על המשמר מפני פלישת עמים שכנים, שתארגנו 
בבריתות של כפרים לתאום פעולות ההגגה, סביב מרכזי 
פולחן משותפים. במאה ה 7 היו בל׳ 47 קהילות כפריות 
( 11 ט 0 סק) ששמששן היו שועים זמן רב אחרי שרובן חדלו 
להתקיים. לקהילש אלו הש מרכז פולחני בהר אלבאנוס ואל 
משותף, יופיטר לאטיאריס ($״ 121:13 111001:61 ). בברית 
האלבאנית השתתפו גם שבעת הכפרים שעל גדות הטיבר, 
שהיו הגרעין הראשון של העיר רומא ( 111111 ) 360:1111011 ) . 
הנהגת הברית היתה בשי אלבה לונגה (ע״ע) עד לחורבנה 
בידיהמלךהשלישישלרומא, טולוס הוססיליוס, במחצית המאה 
ה 7 לפסה״נ. אחרי חורבנה של אלבה לונגה ירשה רומא את 
הנהגת הברית. לדברי המסשת הרומית בנה המלך סרויוס 
טוליוס ( 578 — 535 לפסה״ג) מקדש סדדאטיווי לדיאנה על 
גבעת האונטינוס כמרכז פולחני חדש לכל הל״ם. כשבטלה 
ההגמונש האטרוסקית בל׳ ואחרק הסרקוינים גורש מרומא 
(ע״ע טרקויניום) בסוף המאה ה 6 , איבדה רומא את מעמדה 
ההגמוני בל׳, שהיה, בנראה, פועל־יוצא של ההשתלטות 
האטרוסקית. מאז ועד 338 לפסה״נ התקיימה בדית לאסינית 
אחרת, שלא כללה את רומא ואף התנגדה לה, ושהנהגתה 
היתה, כנראה, בידי סוסקולום (ע״ע). חברי ברית זו היו 
מתכנסים בחורשה שלש מקורות הנהר פרנטינה, שליד אלבה 
לונגה, שש להם מרכז פולחני משותף לאלה דיאנה לש 
אריקש. הם נהגו לבחש במפקד עליון ( 13:11111$ ! 410:310 ) 
לניהול מלחמותיהם המשותפות. הרומיים ניצחש בקרב לש 
האגם רגילום (לפי המסשת—ב 496 לפסה״נ), אך נצחק זה 
לא הש מכריע כפי שתואר בהיסטוריוגראפיה הרומית המסר- 
תית, לפי שאחריו נעשה החד, בין רומא לבין הל״ם ( 1004115 
035513011111 על שמו של הקונסול הרומי שיזם אשו), שוא 
חחה ״בין ששם* ( 30:101101 £0040$ ) שאינו מעש על יתרון 
עמדתה של רומא. בחחה זה הוסכם על עזרת הדדית במלח¬ 
מות נגד שכנים, על חלוקת השלל ועל מגעים בענייני חחים 
פרטיים ומסחר. נראה שכבר בראשית המאה ה 5 נתנו הרו¬ 
מיים לל״ם שתי זכויות יסש שבהן נבדלו מיתר בעלות 
בריתה של רומא: זכש מסחר ( 0001010:011 105 ) שאיפשרה 
שיפוט בדיני ממונות או ברומא או בעירו של הצד הלאטיני. 
וזכות נישואים ("לטסתסס 111$ ), כלר, זכות חיתון באזרחי 
רומא, שכרה בצאצאים של נישואי תעשבת ובזכויות הירד 
שה שלהם. 

תנאי בשת קאסיום היו הבסיס לשסים שבין רומא לבק 
הל״ם עד למרד הלאסיני, שדוכא סחפית ב 338 לפסה״ג. שמא 
פירקה את הבשת הלאסינית וכרתה בשתות נפרדות עם כל 
עיר ועיר. רוב ערי ל׳ קיבלו אז מעמד של 5100 0114:3:05 
2810 ־ ££1 11 *, כלר נחנו מזכויות של אזרחים שמיים בשני 
ממונות תישואים, אך ללא זכות הצבעה באסיפות העם השמי. 



625 


לממס—לטינית 


626 


ערים תשובות, כגון טיבור ופרגסטה, שמרו על אוטונומיה 
כבעלות בריתה של רומא. 

במאה ה 3 לפסה״ב החל להשתרש המושג של 1051.3111 
(זכויות הל״ם), שכלל, נוסף על שתי זפדות היסוד של 
מסחר ונישואים, גם את זכות ההגירה ( 11 > 30 ז 1£ מ! 103 ) לרו¬ 
מא וקבלת אזרחות מלאה בה. מושג זד. בא לציין מתן זכדות 
אלו גם לקהילות וליחידים שאינם ל״ם. מושבה שהקימה 
רומא כקהילה בפני עצמה הקשורה עמה בברית מעין זו 
נקראה 131103 0010013 (מושבה לאטינית), ובתקופת הקי¬ 
סרות היו בכל תחומה ערים בעלות 103131110131113 או 011008 
(זכרות הל״ם במלואן או מקצתן), כנראה לפי הזכאים לאזר¬ 
חות רומית מלאה—כל חברי המועצה המקומית( 10011x10005 !) 
או רק נושאי המשרות. עבדים משוחררים בעלי זכרות אזרח 
מוגבלות נקראו 1.311011001301 (לפי 10013 * 6 .נ שהסדיר את 
מעמדם של המשוחררים מבחינת זכויותיהם האזרחיות). כך 
הפכה "הלאטיניות" ממושג אתני למושג בתחום המשפט האז¬ 
רחי. אחרי שכל תושבי איטליה קיבלו אזרחות תמית ( 90/89 
לפסה״ג) היה "המעמד הלאטיני" קיים רק בפרובינציות. ל׳ 
באיטליה היה מאז למושג גאוגראפי, ומימי אוגוסטום — גם 
מנהלי: 3013 ^ 610310 11040 ^ 1 היה שמו של המחוז הראשון 
באיטליה של אוגוסטוס. 

ל׳ של היום ( 141210 ) — איזור מנהלי במערב איטליה 
המרכזית המשתרע בכיוון צפון־מערב —דרום־מזרח לאורך 
הים הטיתי. במזרחו מתמשכים הרי האפנינים. הוא גובל 
בצפון־מערב בטוסקנה (ע״ע), בצפון באומבריה ובמארקה. 
במזרח הוא גובל באבוזצי ומוליזה, ובדרום — בקמפניה 
(ע״ע). הגבול המערבי הוא הים הסיתי. מרכז האיזור הוא 
העיד רומא. השטח של ל׳ 17,203 קמ״ר, מספר התוש׳ — 
כ 4 מיליון (אומדן 1965 ). 

,* 1120111 * 2 * 11 * 80111 7 * 11 * 14 1 * 81417 * 11 ** 011 * 1 **ס , 50104:11 .( 

* 711 , 51% * . 7 ; 1924 , 1 י 2£11 ״!״ ,־ 01201 1 \ ; 1880 

,) 3111 ) 17 . 7 ; 1927 ,** 1 * 711 01 * 1 ** €14 112 720 ^ 70 } €0171 80172011 
־ 131 !אי .[ ;* 1927 , 1-11 .ו 01 ,* 2 * 801 {ס ץז 10 * 112 * 11 * 01201 *£ 411 * 

א ..%£ , 1937 ,? 21 * 11 1012 * 801 0$ * 171011 ^ 5 , 7/2* £01411*10X1012 
שס . 0 ; 1939 ,ק 111 *ח* 112 €1 80112012 * 7/2 י £) 1 ב { ז \\- ת 71 \ ץ 511 £ 
- ג ־ 1956 , ז \ 83110 ( 15 , 5(0*20 *1*1 801*20121, 1 , 05 ¥1, 11 , 05 X 
1965 ,* 112 ) £0 1126 1 * 011 16 * 801 ? 1 * £0 , 1 ^ 1 £ 01 \^ י \ 7 , 1960 2 

ד. אש. " מ. 

לטימר, תי^ — ־ 1105111.3110161 — ( 1485 [ז] — 1555 ). 

איש כנסיה ורפורמאטור אנגלי. ל׳ למד בקימבריג/ 

נמשח לכהונה והתפרסם במהרה כגדול המטיפים האנגלים 
בדורו. בדרשותיו תמך ברפורמאציה הפרוטסטאנטית ותקף 
עוולות חברתיות. אחת שפרץ הקרע בין המלך הנרי 7111 
(ע״ע) לבץ האפיפיור, נתמנה ל׳ להגמון של ווסטר ( 1535 ), 
אולם משחזר המלך ואישר את ה״דוגמה״ הקאתולית ( 1539 ), 
נאלץ להתפטר מכהונתו. בימי מלכותו של אדוות 71 (ע״ע) 
נתמנה ל׳ למטיף החצר ופופולאריותו הגיעה לשיאה. כשע¬ 
לתה מרי (ע״ע) למלוכה ב 1553 ודרשה לבטל את הפרו׳טם־ 
טאנטיזם, נאסר ל׳, ומשסרב להתכחש לאמונה הפרוטסטאג- 
טית, נשרף ככופר. 

. 1953 ,״£ . 14 .ץ< 1 ז 3 ס . 5 . 9 

לקזי^ז, סר אךוץ לנדסיר — 1.30115661 10 ׳*! 3 >£ 50 
605 ץז 1.0 — ( 1869 , לונדון — 1944 , שם), אתיכל 
אנגלי, מהמקובלים בדורו. ל׳ היה מממשיכי האקלקטיציזם 
הודקמוריאני ותנועות "התחיד." הסיגנונית למיניהן. עם 
יצירותיו המוקדמות, שתוכננו ב 1898/9 , נמנות חווילות 


בסיגנון הכפת הרומאנטי של תנועת ה 3£15 ! 0 3011 1^x15 
("אפנויות ואומנויות"). מאידך גיסא הושפע גם מזזקלא- 
סיציזם האנגלי, כשהוא מהול במוטיודם אפייניים של 
"תחיית הבארוק", שנציגו האפייני ביצירתו הוא ביתו 
״התקוס״ ( 17631116016 ), באילקלי׳ מחה יורקשיר ( 1906/7 ) 1 
ואילו ב 1903 תיכנן בסיגנון נא 1 ־ג 1 תי מנופח את שיחזור 
טירת לינדיספאוץ ( 16 ״ 115£3 > 0 !, 1 ) בהולי אילנד׳ סוזח 
נורחמברלנד, וב 1909 — 1911 בסיגבץ גותי-רומאנסקי — אח 
כנסיית ג׳וד הקתש, בהמסטד גאחץ, פרברה של לונדה. 
בסיגנון מונומנטאלי מפואר הנציח ל׳ את עצמת האימפריד. 
הבריטית בעיקר בבנייני הממשל ובית המשנה למלך בניו- 
דלהי (מ 1913 , הושלמו ב 1930 ). הוא גם תיפנן, ב 1918 , את 
מצבת חללי המלחמה ( 1 )ק 3 ז 0 ס 06 ) בנייטהול׳ לונדון! 
מצבת חיילי אלנבי, בכניסה לירושלים, היא העתק מוקטן 
ממנה, 

. 2 > . 1925 ,״! .£ ז 51 ! ו 1 ססא וח^) ס* 0 * 1 { 2 ** 6 ע £ 8 12 > 0 * 50 * 7 11 , 3 תס 0 וו\נ י < 1 . 1 * 2 
2 * 1 * ** 80 10 * 1 > 80712012 // , 0 ) £1 1 ) 1$£11£ . 13 ; 1888 ,( 285 , €£1 

11 ) 2 ) 111715 ) .£ . 8 , 3 ) 5 ז 1 ) 1 *נ*א 
הוא ״ל׳״, מציינת המלה ;, 6 *זג> 1 !ט> 6 — ביוונית הבינונית 
והחדשה את חלשת היזדנית. בהשאלה מועבר השם "לאטיני" 
לעמים הדוברים לשונות יורשות של הל , (למשל "אמריקה 
הלאסינית"), ויש ניבים ולמאניים (ע״ע רומניות, לשונות) 
הנקראים ״ל׳ 1 ״( 6100 ^ 1 ): (א) ניב תמאני המדובר באלפים 1 
(ב) לשון היהודים הספרדיים (ע״ע לדמו). 

מקורות. (א) תעודות מונומנטאליות, ציבוריות 
ופרטיות (החל במאה ה 5 לפסה״ג [כתובת הפורום בתמא]) 
נשמת בכל מקום שאליו התפשט שימוש הלשון בתקופות 
שונות. חלק מהכתובות הקדומות (כגון "חוק שנים־עשר 
הלוחות") לא נשמר, אך נוסחן ידוע מסופרים קדמונים׳ 
שהעתיקו או ציטטו אותן, או מאוספיהם של חוקתם בתקר 
פת ההוסאניזם. — (ב) תעודות לא־ססרותיות ולא־סוגומג־ 
סאליות: התאבות בצבע על קיתת (נ 3££11 ז 8 , ע״ע גרפיט(), 
לוחות שעווה, פאפירוסים — כולם החל מן המאה ה 1 
לסה״נ. — (ג) תעודות ספרותיות: פאפירוסים החל מן 
המאה ה 1 לסה״נז כ״י אחתם שנשתמת בכל רחבי איתפה, 
בעיקר במנזרים — הקדש שבהם מהמאה ה 4 לסה״ג. חלקם 
אבדו וידועים רק מדפוס ש מהתחלת מלאכת הדפום 
באירופה. הטכסטים הספרותיים — זמנם החל מן המאה ה 2 
לפסה״ג, אך הם מכילים לעתים מובאות של קסעים שזמר 
חיבורם מגיע עד למאה ד. 5 לפסה״ג.—(ד) עדויותעקיפות: 
מלש שאולות ושמות ממוצא לאטיני שנקלטו בלשונות 
לףסוגידת (ע״ע) וקלסיות(ע״ע),באלבאנית, בלשונות המזרח 
(ביניהן ארמית ועבתת), שחשיבותן בעיקר להכרת מבטא הל׳ 
בתקופות שונות. — (ה) החומר הלשוני שבלשונות הרו¬ 
מניות (ע״ע) מאפשר לשחזר את מציאותם של נתונים 
לשוניים לאטיניש שאין להם עדות ישידה. 

גבולות התפוצה. תיתומה הגאוגראפי של הל׳ 

היה שונה בתקופות שונות. מעיקרה היתה הל , לשונה של 
רומא העיר. השם ל׳ נקבע משהתפשטה על כל ערי לסיום 
(ע״ע) ורחקה את הניבים הכפריים שדוברד שם; בתחש 
איטליה התחרתה הל׳ זמדמה באטרוסקית (ע״ע), זמן יותר 
ממושך — בניבים איטליים (ע״ע איסליות, לשונות). עד 
ללאטיביזאציה הגמורה של אשליה (ובכלל זה — איזורי־ 
ההתיישבות היווניים בדרום) במאה ה 1 לפסה״נ, היו איזורים 
מסויימים של איטליה דדלשוניים. התפשטות הל׳ כלשון 
מדינה וכאמצעי קומוניקאציה ביגלאומית מקבילה להת¬ 
פשטות האימפריה הרומית, אלא שהל׳ לא השתלטה מעולם 
על איזורי הלשון היוונית(יוון־גופה והממלכות ההלניסטיות) 
ולא היתד, בהם אלא לשון רשמית, שניה במעלה. — בשם 
ל׳ נקראו גם הניבים הלאטעיים העממיים שבתחום האימ¬ 
פריה הרומית, גם אחרי התפוררותה, עד להתגבשותן של 
הלשונות הספרותיות הרומאניות. הל' הספרותית שנהגה 
במאה ה 1 לפסה״נ קח׳יה "ל׳ קלאסית". היא הלשון 
ששימשה אחר כך בעולם המערבי לצרכש תרבותיים שתים, 
תקראת סתם "ל" בשימוש התקשה הנוכחית. 

על יחם הל׳ ללשונות האיטליות — ע״ע! על מעמדה 
במסגרת הלשתות ההדראיולפיות — ע״ע, עמ׳ 568 . 

על הכתב הלאסיני — ע״ע כתב, וכן בערכש התים 
באותיות האלפבית השונות. 


סבנה הל׳ הקלאסית ותכונותיה העיק¬ 
ריות; 

(א) מערכת ההגאים מכילה שלוש פונמות 
ת נ ו ע ת י ות, שעשויות להיות קצרות וארוכות: 0 , 3 ,ס — 
נגח במלש 015 *! .טווי׳, 13015 ! ,נולד׳, 00105 ,ידוע׳; ושני 
סונאנסים (ע״ע הדו־אירופיות, לשתות, עם׳ 569 — 570 ) 
1 , ״ (ע״ע ו, האש; י, האות) — 15115 ,להללו׳, 15 ז 5 ט 
,לשרויפש׳, 10001115 ( 1 לא־תנועתית, !! תנועתית) ,קשור׳, 
001:115 !״ (״ לא-תנועתית. 1 תנועתית) ,כבול׳. כשדה של 
הל׳ הקלאסית ליצור דיפתתגש מצירוף תנועה שתאנס 
מוגבל לעומת המצב בתקשה הארכאית: אין בה אלא 311 
ו? 3 , *ז; בסוף התקשה הקלאסית נתבטלו אף הם, כש! 31 
עברה לס ו־* 00 — ל* ארבעת ההגיים ה״ששפש" 
וה״אנפיים״(ז, 1 ,ת, 1 □) ממלאים תפקיד של עיצורים בלבד. 
העיצורים נבדלש — לסי מקש־החיתוך — לשפתיש, 
שמיש וחיכיים ( 1151113 *! ,שקילה׳, 05103 10 ,מתיחה/ 
51113 ״£ ,חוות־דעת׳) ן לחשיים גורל מיוחד: לפני 1 ! לא- 
תנועתית ממלאת 9 את מקומה של 0 [!!] ( 0111115 
,של סיד לעומת 15 ״ 9 ,מיז׳), אך פיצולם של * 8 
ל [}], [£] (לעי תנועות קדטיות) ול [ 10 ], [?] (בשאר 
המצבש) לא נעשה אלא במאה ה 5 לםה״נ בקירוב 
(ע״ע ג, האות; כ, האות; ק, האות). לפי חיתוכם (מידת 
העצירה והקוליות) נחלקים העיצורים לסותמים־קוליים- 
חלשש ( 8 , 6 , 11 ), לסותמים לא-קוליש-חזקש ( 0 0 ,ק) 
ולחוככש ( 11 ,$ ,£). אין צרורות־עיצורים סשיים מלבד אלה 
המסתיימים ב$ ($•! 3 ,אמנות׳, £00$ ,מעין׳, * 10 ! ,קול׳) 
ו )מ־ 13110 ! ,הם נותגש׳). 

הטעם (לחץ). גל' הקלאסית אק לטעם ערך מבחק, 

שכן מקומו נקבע ע״י חלוקת ההגיים שבמלה: הסעם חל על 
ההגה התנועתי האחרון, שאינו בהברה הסשית ושבינו לבין 
ההברה הסופית יחצוץ יסוד הגאי אחד לפחות: 

106180115 , 301600115 , 110111311115 ( 0115 : £ 11001 [: = אורך]), 

ולעומתם: £301011$ (השוד החוצץ מודגש בקו). 

(ב) מערכת הצורות. חלוקת הצורות בל׳ לתל- 
קי־דיבר ומימצא הסוגש הדקדוקיים (הקאטגוריות; ע״ע 
דקדוק. עם׳ 994 — 996 ) נחשבו במשך מאוח שנים 
ל״סבעיים" ו״בסיסיש" במערכת לשודהאדם סתם, והמינות 
הדקדוקי המקובל בנד במידה רבה על הקאטגוריות של 
הלשח הל׳ (ע״ע בלשנות, עם׳ 961 , 968 ), דש שלשתות 
אירופיות התאימו באורח מלאכותי את אוצר צורותיהן 
להיערכות הצורות שבל׳. 

לשמות־העצם שני מספדים (יחיד וריבד) ושלושה 
מינש דקדוקיים (.זכרי", "נקבי", "סתמי"). בדרך כלל 
ניתן ללמוד על השתייכותו של שם־עצם לאחד המינים 
הדקדוקיש ע״ם סימני-הכר פורמאליים, שהם: ( 1 ) סשו 
(למשל: אם בסיסו של השם מסתיים בצזרות־נטייתו ב 3 , 
אין השם סתמי: 010053 , 01005301 , 530 ״ 0 ת! ,שולחן 7 ); 
( 2 ) מספר הצורות של היחסות (למשל: שם־עצם בעל מספר 
מינימאלי [פחות מארבע! של צורות־גטיד. הוא סתמי, בעל 
מספר סאכסימאלי — זכרי) (ר׳ טבלה בראש עמ׳ 629 ). 

שם התואר מדורג ( 100805 — ,אתל/ ! 100810 — 
,אתך ביחס/ 1008155101115 — ,אתך ביותר׳), אך מלבר 
זאת הוא חסר קאטגוריות דקדוקיות משל עצמו; מאידך 
גיסא הוא מכיל בסשו יסוד שהופעתו מחדיבת ע״י המלה 



629 


לטינית 


630 


,ים , (סתמי) 

,עיר׳(נקבי) 

,אדון׳(זכרי) 


שזגבת 

11*$ 

<10(1111111$ 

"(ה־)' 

"הוי (ה־)" 

<10(11106 

11*601 

<10(111(11101 

"(את ה־)' 

1 ז 3 מ 1 

11*6 

<501111(10 

"ב־ (בדד), מ(ה-)' 

1 ( 1 ־ 111 

— ; 5 =ד - 

1$ ־! 3 תז 

11*1$ 

<50(1110■ 

"של (דד)' 

,ימים׳ 

,ערים׳ 

,אדונים׳ 


13 ? 3 נמ 

1111165 

<50(111(11 

"(זד). הוי (ה־)" 

(1011111105 

"(את ה־)' 

צ 11511 י! 1X13 

□ *111115 

<3011111115 

"ב־(בדד), ם(זד), 
ל־(לה־)' 

ת 1 ט 311 ת 1 

11*111111 

מז 0x11 ם 1 רח 10 ) 

"של (דד)" 


שהוא מתאר: אם זו האחרונה היא שם־עצם, יש בתואר 
סימו־הפר המקביל לסימן המין׳ היחפה והמסםר של המתואר; 
אם המתואר אעו שם־עצם, מקבל התואר צורה מיוחדת 
(אדורביאלית); ל׳ היא אחת הלשתות שבהן היחס ב? 
"תואר־השם" ובק "תואר־הפועל" הוא יחס דקדוקי ולא 
מילוני: 

: 1011 ־ 101 ) 0131118 101163 ״החייל 1010111 > 01316 01116$ "החייל 

הרעישך ישן (שיבה) רע(ה)" 

צורה לתיאור שם־עצם צורה לתיאור פלה שאינה 

שם־עצם 

שם העצם ושם־התואר כאחד חסרים קאטגוריה של 
יידוע והיעדר־יידוע. 

מערכת הפועל מצטיינת בסימטריות מיוחדת, שהיא 
בחלקה תוצאה מהסדר מכוון בלשת הספרותית. על הקאט־ 
גוריות של הפועל ראה הטבלה למטה. 

תצורת המלים נעשית בעיקר ע״י סופיות (המו־ 
סיפות לפעול בלשון־ההשכלה המודרנית) כגון: ־ 1100 ־ 


(מכאן ססמ-באנג/ צרם/ גרם , , - ברוסית, - ציה 

בעבר׳ ישראלית) לגזירת שמות־עצם מופשטים מפעלים: 
601 —סס! ז — 3 ־ 0061 ,אופראציה׳(מן זנס— 3 ! 6 ק 0 ,הוא פועל , ); 

- 131 - (צר׳*-אנג׳ ץ: -, גרס , 131 רוס׳ ז׳סז -[=טס], 
עבר׳ ישר׳" [ט] טה) לגזירת שמות־עצם מופשטים משמות: 
( 601 )- 1131 -־ 300101 ,אוטורי [מ] מה׳ (מן: 300101 ,בעל סמ¬ 
כות יוזמת׳); 

-!ס- (צרם׳, אבג׳, גרפ׳ !ס^ עבר׳ ישר׳ -נ ט) 
לגזירת שמות־תואר או שמות-עצם מצייני־פועלים: 
100601-601 ) ,דוצנט׳ (מן 1006-1 > ,הוא מלמד׳); 

101 - (צרם , 1610 -, אגג', גרם' ז 10 -) !ס! - £30 "פקטור' 

(מן £30-11 ,הוא עושה׳); 

($)! 31 - (צרם׳ 31 - 61 -, אנגל׳, גרס׳ 31 ־, עבר׳ ישר׳ 
-אלי) לגזירת שמות־תואר מצייבי תכונה משסות־עצם: 
( 5 ) - 6311-311 * ,תיאטראלי׳ (סן 6311-1101 * ,תיאטרון׳); 

-( 0/0 ) 311 - (צרפ' 3116 - אנגל׳ ץ 31 -גרט׳ ! 3 -) 
בתפקיד דומה: ( 8 ) - ( 1 !) 011111311 ,צבאי, חיילי׳ (מן 
( 601 ) - 101111 ,חייל') | 

- 1551010/11 ־ (צרם' 1581016 - איט' 15511110 ־ ) לגזירת 

שמות־תואר מצייני תכונה מופלגת משמות־תואר: 
($)- 31-15810111 ! ,נדיר ביותר׳ (מן 11$ ־ 31 ! ,נדיר׳). 

תצורה ע״י תחיליות נפוצה בל׳ במידה מועמודיחסית 
ומתגלה כמעט רק בפעלים שבסוג מסויים מהם יש לתחי- 
ליות תפקידי־משמעות שנשתמרו בלשון ההשכלה ה״ל" 
החדישה: ־( 0 ) 00 ,ביחד/- 6 ! ,חזרה׳, - 36 !ת ,מראש, 
מקודם׳, - 051  *נהרס' 

( 11 ) 11 * 36 ) 16161 > הוא (היא) הור 0 (ת) 

1 . המבצע 

( 11$ * 3 ־־ק 101 ) ז 5616 > הרוס! הרסי! 

160 ־ 1 > אני הור 0 (ת) 

$־ 1 ־ 5 > אתה(ר.) הורס(ת) 

161 ־ 5 > הוא (היא) הור 0 (ת) 

2 . בין* 

( 15 ו £111£1¥ בע) 1£ ש 1£1 > להרום 

16 ־ 5 > הרוס, הרםי 1 

־ 5 ־ 1 ־ 5 > הרסו, הרוסנה 1 

3 . מספר 

(ג!!*!־**) ! 5616 > הוא(היא) הור 0 (ת) 

( 111111€11¥115 | 0 ש) ע 5616 > יהרוס־נא 

: 6 ־ 5616 > אילו הרם 

4 ״ דרך ( 511$ > 0 ס 1 ) 

( 5 ם 36$6 !ק) 56161 > הוא (היא) הור 0 (ת) 

(ת 1 ט 1 ־־£ז־תוח 1 ) 165131 ־ 5 > הי(ת)ה הורס(ת) 
( 1111111111 !£) ) 111 ־ 561 > יהרוס, תהרוס 

5 . זמן 

16161 > הוא (היא) הור 0 (ת) 

(ת 11 ח £60 ז 6 ק) : 10 ־ 1 ־ 5 > הר 0 (ה), הוא (היא) 
הור 0 (ת) 1 של דבר 

6 . מימוש־בעין של תוכדהפיעל 


צורת הפועל מכילה יסודות המורים פי כי אחת מהקאטגוריות הדקדוקיות הנ״ל; לדוגמה: 

ג ־ — ג $— ■— - 4 ־$—— ' 1 ״ * 16 ־ 5 > ״כעבר ( 5 ) לרהידדמציאות-קיימת ( 4 ) הרס (*) מפומש־בעין ( 6 ) 
שמבצעו מוגדר ( 1 ) ושאת / ה( 3,2 ) מבצעו' = "(לו) היית הורם בעבר/ 


























631 


לטינית 


632 


הבדלה בין איחד משפטים לבין שיעבוד משפם לחבת: 
51 6 1111$ > : 70£0 ׳אני שואל : ,מי אתה 1 ' ( 115 ׳\ 1 ! 103 ! 1110 , 
דרך החיווי) לעומת 15 $ 5 ״ 1 ן> , 1-080 ,אני שואל מי אתה׳ 
( 5 נד\ם:>״נ 11 תס 0 ׳ דרך השיעבוד). ( 2 ) הבדלת יחסי־זמן בין 
תכני הפעלים שבמסגרת משפט מורכב ( 001156611110 
1 ת 1 \ז 0 ק 1 ת 16 , עקיבת זמנים): ! 708301 61 5 5 6 015 !> — ,הוא 
שאל, מי זה היה׳ (בזמן השאלה) לעומת ! £01556 611115 
0821111 ■! ,הוא שאל מי זה היה׳ (בזמן שקדם לשאלה). — 

(ד) אוצר ה מ ל י ם בל׳ הוא הודראירופי בעיקרו(ע״ע 
הדו־אירופיוח, לשונות, עמ ׳ 571 — 572 ), אולם אחת ניכר 
של מלים חסר תיקבולות בלשונות אחרות, ואף לא ניתן 
לקבוע את שאילתן מלשון אחרת (כגון 3070111 ,זהב׳, 
113002 ,פדה׳, 5115 ־ 111 ,דוב׳, 1300115 ,טוב׳, ועוד), חלק מהמלים 
ההודראירופיות שבל , שאולות מניבים איטליים אחרים: 
05 < 1 ,פר(ה)׳! 05 ק 10 ,זאב׳, £115 !״ ,אדום׳ (לעומתה 
• 211361 ! — מלה ל׳ ממש), ועוד. ממוצא אטרוסקי הן מלים 
משטחי־תרבות מסויימים ( 10 ־ 111511 ,שחקך, 5002 ־ 301 } ,■מסכה, 
דמות׳, £6065173 ,חלון׳) וחלקם המכריע של שמות־המשפחה 
וכינויי־האנשים הרומאים 03611115 , 1115 ח 6 .מ , 11111111115 ־ 131 
ועוד)! ממוצא קלטי הן בראש וראשונה מלים מתחום המל¬ 
חמה והתחבורה (כגון 0311115 ,מרכבה׳, 130063 ,חנית׳). 
יסודות יווניים באים בשלוש שכבות: כשאילות למדניות 
בספרות הקלאסית, כמלים יווניות בטכסטים שחוברו ע״ם 
מקור יווני ושאילות קדומות בשטחי־תרבות ידועים, הבאות 
מהמתיישבים היווניים של דרום־איטליה (כגון 5036113 
,סצינה/ 0113 <} 1 ז! 3 [מ גז 110 ס 1 מ 3 , יוו׳ ;> 366 ן 0 ק> 1 ! 6 ,צלוחית׳, 
031113 ,ספן׳), ובכלל זה מלים שמקורן הראשון בלשונות 
ים־תיכוניות אחרות — ואף שמיות ( 020105 ,כד׳, 3111115 ! 
,שור/ ועוד). לאלה מצטרפים תדגומי־שאילה בלשץ 
הכתיבה העיתית (כגץ 11311-135 !> ,איכ-ות׳ ע״פ סות־-לסססי) 
או הטבעת־משמעות ע״פ הדוגמה היוונית ( 13-101-3 ! ,לידה׳ 
= 0-010 ?> ,טבע׳). שאילה ישירה של מלים שמיות לל׳ 
מצומצמת בל׳ הקלאסית! יש ביטויים שמקורם במגע עם 
הפונים בזמן המלחמות הפוביות (הידועה מכולן 306 
[פונית: חוה] ,חיה! שלום לך!׳). השכבה העיקרית של 
מלים עבריות־ארמיות לא חגיעח אל הל׳ אלא עם הנצרות 
(ר׳ להלן, עמ׳ 632/3 ). 

תולדות הל׳ — להגים. מעולם לא חל בל׳ 
תהליך התגבשות של לשץ כללית מתוך להגים מקומיים 
(כמו, למשל, ביוונית, ע״ע, עמ ׳ 529 ). תולדות הל׳ הן 
שרשרת תהליכים של השתלטותה כלשון (כניב מקומי, 
ומאוחר יותר — איזורי) שהובאה ועלתה על שטחי לשונות 
אחרות, שלא היו קרובות לה. הלהגים שעליהם "התיישבה" 
הל׳ שימשו בקביעות• כ״מצע" (סובסטראט) לה, ומהם 
נספגו לתוכה יסודות שונים. ע״י כך נוצרו גוני־לשון 
מקומיים, כעין ניבים, הנבדלים זה מזה ע״י שרידי תופעות 
לשוניות שבלהגים שקדמו לל׳. במאות ה 2 וה 1 לפסה״ג 
ניכרות תופעות אלה בכתובות באיזורי איטליה השונים, 
ויש לחשוב, שאף היסודות הדיאלקטיים הקיימים כיוזם 
באיטלקית ותמקבילים לתופעות אטרוסקיות, אינם אלא 
שרידים של אסרוטקיזמים שהשפיעו על הגון המקומי של 
הל/ על רגישותו של הדובר הרומי העירוני להבדלים כאלה 
מעיד סיפור משנת 302 לפסה״ג (ליויום, ספר י/ 
פרק 4 , סעיף 5 ) הדומה לסיפור על ה״שבולח* במק¬ 


רא (שופ׳ יב, ו). עם התפשטותה מחוץ לאיטליה הושפעה 
הל׳ יותר ויותר מלשונות לא-איטליות, וכבר בראשית 
ימי הקיסרות ניכר גוון של "ל׳ היספאנית". בעוד שהלשון 
הספרותית היתד! מווסתת ע״פ הנורמה הרומית־מטרו־ 
פוליטאנית, התפתחה הלשון שבתעודות הלא-ספרותיות 
(כתובות וכיו״ב) באיזורי האימפריה — בכיוונים סר 
טים, כשתכונות לשון-ד״מצע (הסובסטראם) קובעות את 
אופי הגוונים הפרובינציאליים השונים של הל׳. כאשר 
הגיעו הגוונים האלה למעמד לשונות־מדינה ולשונות־ 
שבכתב, נתייצבו הלשונות הרומאניות (ע״ע וע״ע אי¬ 
רופה, לשונות, עם׳ 123 ), שירשו את מקומה של הל׳ 
(ר׳ להלן). 

ל' עממית ( 316136105 } 1710 ־ 561 ) ול' קלאסית. עד 
לאמצע המאה ה 1 לפסה״ג לא התרחקה הכתיבה הספרותית 
מהלשון הנהוגה בחיי יום־יום. המיוחד לדיבור העממי 
(כגון בקומדיות של פלוטום [ע״ע]) היה סיגנוני גרידא. 
אך מאז ועד למאה ה 4 ל 0 ד.״נ פסק כליל השימוש בלשון 
העממית־המדוברת לצרכים ספרותיים, והחלה להתגבש לשץ 
ספרותית שהלכה והתרחקה מן הלשון העממית, באותה תקופה 
מעידות על תופעות הל׳ המדוברת רק תעודות לא־ספרותיות 
ולא־ציבוריות (כתובות, גראפיטים [ר׳ לעיל, עם׳ 627 ], 
הטורים של "אל תאמר" באספי "שיבושי-לשון ותיקונם", 
וכיו״ב). קביעתן (ר׳ לעיל, עט׳ 630 ) של נורמות לל׳ הספ־ 
רותית־הקלאסית היא, כנראה, תוצאה של השפעה יוונית 
להלכה ולמעשה ושל כניעה לתאוריות לשוניות של היוד 
נים! לעומת זאת לא היתד, הל׳ העממית המדוברת 
כפופה לכללי התחביר שצויינו לעיל (עט׳ 630/31 ) כמיוחדים 
לל׳ הקלאסית. רק החל מן המאה ה 4 שוב חוברו כתבים 
שלשונם אינה מווסתת לחלוטין ע״פ כללי הל׳ הקלאסית, 
אך מעטים מאוד -מהם הגיעו ליתו(העיקריים: 07687103110 ? 
5371073 1003 301 1167136 ! 6 \, ["עלייתה לרגל של את¬ 
ריה למקומות הקדושים״]! 011170015 1101113 ) 1010016 >! 
["רפואת הפרדות לכידון"]). הל׳ העממית המאוחרת שב¬ 
כתבים אלו היא בחינת המשך ישיר של הל׳ הקדם־קלאסית 
והתפתחה במקביל ללשון הקלאסית, אשר האפילה עליה. 
התופעות העיקריות של הל׳ העממית: היערכות חדשה של 
מערכת העיצורים (בגיווגים שונים לפי האיזורים — ומכאן 
נקודות־מוצא שתות ללשונות הרומאניות השתות)! ביטול 
הבדלי-אורך בתנועות — ומכאן שינוי מקום הטעם (ר׳ לעיל, 
עמ ׳ 628 ) ! שינויים במץ הדקדוקי(בייחוד הימנעות רבה מן 
השימוש במין הסתמי)! חידוש מערכת הכינויים ופיתוח 
כיגוי־מידע (תוית, 3711016 ) ! השימוש בפעלי-עזר (בעיקר 
11313676 —' 6 ׳ 1131 ') —ליצירת צורות מורכבות של הפועל(ע״ע 
הדראירופיות, לשתות, עמ׳ 576 ) ? שימוש רב באמצעי־ביטוי 
שתים להבעת הבדלי־משמעות שהיו טמונים קודם לכן 
בנטיה באמצעות סיומים! מלות־יחס באות בצד סיומי- 
נטיה ( 301 ,ל-׳ כסימן שווה־ערך לסיום הדאטיווס הקלאסי, 
016 ,מ־/ ,של׳ בתפקידו של הגניטיוום, וכיו״ב)! מכאן 
שסיומי־הנטיה שבתעודות הכתובות ל׳־עממית אבדה להם 
ממשותם התגאית. בצורתה העממית הפכה הל׳ יותר ויותר 
ללשון ללא נטיח סיוסית, כלשונות הרומאניות שהתפתחו 
ממנה. 

ל׳ יהודית ול׳ נוצרית מקורן בשימוש הל׳ 
בחיים הדתיים! הן מבוססות על ל' עממית מאוחרת, אולם 



633 


לטינית 


634 


הסבסטים הבהובים בהן שומרים על צורות־נטיה של הל׳ 
הקלאסית. הטכסט הלאטיני־נוצרי הקרוב ביותר לל׳ העממית 
הוא ה 686103110 * 6 ? (ד׳ לעיל׳ עם׳ 632 ). הל׳ הנוצרית- 
הכנסייתית של יה״ב מיוסדת על לשונם של הסופרים 
הנוצרים הראשונים (טרטולינום [ע״ע], היארונימוס [ע״ע], 
אוגוססינוס [ע״ע]), ובמידה רבה על תרגומי כתבי־ 
הקודש. סימני ייחודה של הל׳ היהודית־גוצרית: ( 1 ) העת¬ 
קות מלשון המקור של כתבי הקודש: סלים עבריות ואר¬ 
מיות ( 35 ( 3111 — ,ראש מנזר׳, () 10-11 ) 0 31161013 ) ז הטבעת- 
משמעות חדשה: 5 ( 1130 ( 111 ! ,שנת-יובל׳, (בצידה של שזג 11 נ) 111 
הלאטיגי־המקורי,צהל')! תרגומי־שאילות: 111511306 [ 1 קר׳] 
׳ייסר׳ (ע״ם ,פקוד׳), 301013 ,נפש׳ ,בן־אדם׳! 001015 
(,כל׳) ,שום׳! שאילות דקדוקיות 03613 (צורת ריבוי) 
,שמיים׳! צרוף צורות־פועל שמניות (גרוגדיוום) לאותו 
הפועל עצמו בצורה פעלית (פועל נסד): 50165 50101010 
(,בידעך תדע , ) כחיקוי לתיבה העברית ״ידוע תדע״ — ( 2 ) 
צימצומי משמעות ובידולי משמעות בתחום הפולחן: 60016513 
,בנס׳ יוחד ל,בנס עובדי האלוהים, כנסיה׳! 30801115 מיוד 
;> 0 \^ ׳מלאך (שליח סתם) ל׳מלאך אלוהים׳! ז 6 ןץ() 65 זנ} 
,זקן׳ ל׳זקן העדה, בהף! 11031-0 ־ 1-36 ? ,הכרז׳ ל,הטף׳ (מכאן 
אנגל׳ 1 ) 630 •!?, גרמ׳ 11860 ־ 6 *?). עם זאת משמשים הכתבים 
הדתיים הקדומים מקור חשוב לתופעות של ל׳ עממית 
כללית, שאץ עדות אחרת עליהן! חשוב בנידון זה הוא 
התרגום הבלתי־קאנוני של כתבי-הקודש ( 11313 או ¥6105 
1,31103 [ע״ע מקרא, תרגומים]) שהוא קדום מה ¥1118313 
הרשמית ונשתמר רק בקטעים. נוסח זה, או דומה לו, 
היה מקובל גם בקהילות יהודיות (ע״ע אירופה, ער׳ 
81 ), ודרכי־ביטוי המתגלים בו נשמרים תכופות בגוונים 
היהודיים של ניבים רומאניים (ע״ע לדינו). 

ל׳ בינונית (ל׳ של י ה "ב). לשון כתובה, הקרובה 
במהותה לל׳ הנוצרית, הוסיפה להתקיים ביציבות יחסית 
(אך בגיוונים מקומיים מסויימים) בכל תחומי האימ¬ 
פריה הרומית גם אחרי התפוררותה (ע״ע אירופה, עט' 143 ) 1 
התפתחותן של לשונותיהדיבור הלאטיניות היתה מגוונת 
הרבה יותר, וההבדלים האיזוריים גדלו והלכו. כניסתן של 
צורוודהלשון העממיות הללו לשימוש בכתב ציינה את 
ראשית הופעתן המתועדת של הלשונות הרומאניוה זמנו של 
מאורע זה שתה בארצות השתות וחל בכל ארץ עם השתח¬ 
ררותו של העם הדובר לשח רומאנית־לאטינית משלטתו 
המדיני של יסוד לא רומאני: במאה ה 9 בצרפת (ע״ע: 
גליה עט׳ 858 ! צרפתית), במאה ה 10 באיטליה (ע״ע 
איטליה 765 — 766 ) במאה ה 10 בקאסטיליה׳ במאה ה 12 
בקאטאלוניה ופורטוגל (ע״ע), ואילו ברומניה (ע״ע 
רומנית, לשח), שנכנסה בינתיים לתחום התרבות הסלא- 
ווית, רק במאה ה 16 . אולם עד המאה ה 13 הוסיפו 
להתייחס אל הלהגים הרומאניים כאל צורה עממית 
נחותה של הל׳. המייחד את הל' הבינונית הוא המשכת 
השימוש בצורות המ 1 דפול 1 גיזת שאבד עליהן בלח בלשץ 
התיה, אע״ס שבעת ובעתה אחת הופיעו בה אמצעי־הביטוי 
שבאו בל׳ העממית במקום הנטיות (ר׳ לעיל, עמ׳ 632 ) ! 
משום כד זהה התפתחות הל׳ של יה״ב, מרוב הבחינות, לזו 
של הלהגים הרומאניים הקדומים. עם יצירת הלשונות הרומא- 
ניות הכתובות בארצות שתות לא נחשבה עוד הל׳ כעץ 
"רומאנית צחה", והשתרשה ההכרה במהותה האמיתית. 


יותר ויותר התקרבו בכתיבה לדוגמת הל׳ הקלאסית, ע״י 
כד טושטשו ההבדלים האיזוריים של הל׳ הבינתית ונוצרה 
לשח־תקשורת בינלאומית. עם זאת הצטמצם השימוש 
בל׳ לתחומי־תרבות רמי־מעלה בלבד, שבהם לא חדרה 
עריץ לשץ־העם הרומאנית. הל׳ נעשתה ללשון הלסתות 
של אירופה (ע״ע אוניורסיטה, 926 ). 

השיסוש המאוחר בל׳, גם אחרי התגבשות הלשו¬ 
נות הרומאניות בלשונות ספרותיות הוסיפה הל׳ לשמש בספ¬ 
רות היפה (גם בשירה), ואף אחרי תקופת הרנסנס, שבה 
הוחזרה לצורתה הקלאסית, נכתבו בה כמעט כל חיבורי 
הספרות העיונית (ע״ע לסינית, ספרות ביה״ב) והתעודות 
המשפטיות והמדיניות באירופה. עד למאה ה 17 היתה הל׳ 
לשח הדיפלומטיה (ע״ע, עס׳ 543 ), ועד המאה ה 19 — 
לשון הדיון האקאדמי(ואף הסארלאמנטארי — בהונגאריה). 
עד סוף אותה המאה נכתבו בה כתבי-מדע בכל השטחים. 
עד היום היא לשמה הרשמית של הכנסיח הקאתולית, אף 
כי בשנים האחרתות התערער מעמדה במקצת, עם הרשות 
שניתנה מטעם האפיפיור לנהל את טקס התפילה גם בלשונות 
אחרות. בתקופת הרפורמציה (ע״ע) היה ביטול הל' כלשח 
הפולחן אחד ממוקדי הוויכוח, שהביא-בסופו של דבר לפי¬ 
לוג בכנסיה הרומית-קאתולית (ע״ע כנסיה! פרוססטנ־ 
מיזם). — הוואטיקאן יזם תנועה להפצת הידיעה- החיה של 
ל' ולהתאמתה לשימוש המודרני (קביעת מונחים חדשים 
וכר, ספרות ל׳ לנוער)! עתמו הרשמי הוא בל׳: 3 ) 0 ^ 2 
560115 031011036 ?^ ("רשומות כס האפיפיור"). 

יסודות לאטיניים בלשונות אחרות. מספר 
המלים השאולות מל׳ ללשונות אחרות גדול מאד. יש להבדיל 
בץ שאילות שנעשו בזמן שהל׳ עדיין היתה חיה ומדוברת 
ובין השאילות בתקופה מאוחרת, מלשמ-ההשכלה, יש שאותה 
המלה הל׳ עצמה חדרה לאותה הלשח פעמיים! למשל: המלה 
060505 חדרה מהל׳ החיה לארמית בצורת קגם, ומלשון־ 
ההשכלה הל׳ לעבר׳ החדשה בצורת צגזום! וכן מקרים 
דומים רבים בלשונות אירופיות (אנגל׳ 16111 > וס 1 ג) 3£ > מל' 
1 ח 1£0 נ 1£1 >), ובייחוד בלשונות הרומאניות (למשל 131100601 
סיפקה לצרם׳ את הצורה 31500 * כמלה מורשת ו 1-31100 
כמלת־השבלה שאולה). — היסוד המלוני הלאסיני 
במשנה ובתלמודים קטן הרבה יותר מהיווני. כאן 
יש להזכיר מלים כגח פגיח ( 08100601 ?)! ג(ו)קניק (- 1003 
0103 )! קרח ( 001 ־ 030 )! גרדום ( 31111111 ־ 82 )! קומקום (-?ס 
00013 ), ועוד. 

לשון ההשכלה הל׳ בתרבות המערבית. 
אע״פ שהל׳ חדלה לשמש אמצעי־קומתיקאציה, הטביעו יסודו¬ 
תיה המורפולוגיים חותם של קבע בדרכי לשונם של המשכי¬ 
לים בעולם המערבי כולו. צורבי-הגזירה הלאטיביים (ר׳ לעיל, 
עט׳ 629/30 ) בצרופים מסויימים עם צותים ממוצא חוגי 
(למשל 151005 -, - 3011 ) מאפשרים לא רק יצירת מערכות־מיבוח 
חדשות מובנות לכל, אלא גם משמשים אמצעי לקראת בסיס 
משותף לחלוקה קאטג 1 ריאלית ולקביעת מושגים בכל לשונות 
המערב. 

לפי דוגמת מלים בעלות דרכי־תצורה לאטיביות הולכים 
ונוצרים בלשונות שונות מונחים מקצועיים חדשים בעלי 
יסודות מורפולוגיים מקוריים, בגון, בעברית החדשה: 

בינלאומי — 03110031 -־! 16 מ 1 ! על-לאומי — ! 1003 ז 03 ־ז 0 ? 0 *! 

על-אנושי — 130 ת 0 ו 61-1 ? $0 ! תת-קרקעי — מ 3063 ־ 1 ז 16 -() 50 ז 



635 


לממית—לממית, ספתת 


636 


סחם־סלחמתי או קדם-סלחמתי — !!"-:"קן בתר־מקראי 
או אחר־מקראי — 1 מ 11 ( 1 ול^* 0 ק• 
בכך היתה הל , (בצדה של היומית) לאחד היסודות 
החשובים ביותר של הציוויליזציה המערבית והיא קרובה 
למעשה יותר מכל לשת אחרת למעמד של לשון בינלאומית. 

1 סקירה כללית: . 1954 , 78020027 7 $7 7 .•! 31106 ? .מ ״ 
םםרידקדוק:ח.ב. רחן, יסודות הלשון הרוסית, א^ב׳, 

£. 80010561, 44084681 8 (177 10:7181 (7 )1(71 1 תש׳ח־תשי״א 
7084■ 071(1 £07-77177117)177, 1914' 1 ) 500/1 17 (' 7 ,) £60 . 3 > .א ־ ! 

0) 7 -) £1000 . 1 ( ; 1946 ,, 1 (ס £077711 77 (ד ,. 13 ;* 1945 ,״ 

1 ) 711 ?$ ,$ג 1 ח 110 ז X7 1(111/17, 1953'; \ £1 10 ( 7 ) 07 ! 5 ,) 0011 ־ ■ 

10£17 )111707:(}117 1111 1., 1953*; 00 ^ 10 ^ 51 0 - : £11111111 .א - 
)1 . '1111 41718117/1771 ) 1 177 > }/ 1 ) 1 ) 070771771 17 ( 1141/11/17117 ) ,! 36 [ 16 זז 
5 (7707117. 501x17/177, 11104 . 8 .) - חח 1 חז 11 ז£ . 4 ) ,* 1962 , 11 ־ - 
10300 - ,\■ 52301 ?1,1x1171/1117/17 (,7878 7718:1/, 1-11, 1963-65. 

מ י ל ו 1 י ם : ,? 17 ) 01011071 .. 1 74 ,) 51101 . 0 - 05 ) 1 ^ 1 ." 1 . 0 
10460136 ) 6 0163136 11 ) 111 ־ 0105531 , 03086 1 ז 0 , 1880 

.ן>ן> 5 1900 ,) 4 ) 0441171 1171/1407 ! 714 ) 41 ) 71 !/" 1 ; 1883-87 , 15 ) 101:3 ) 13 

, 4404103011 . 8 .! - * 1 > 1931 ו ; (הדפסה אחרונה 1962 ) 

0(4(7181X7)17! (1? 81010 % 11<)1(( 14! 071(76140/1 , 1-11, 1938*- 

, 4.0 ! 600 10 . 0 00177 /ס ? 0/01107 4 > , 51 ) 500 ;* 1954 

147 ן) 70010$1 ? 1 ( ) 11088017 ) 01 ,)־) 64631 - ) 1 ) £100 .) 7 ; 1949 

17 ) 41 ) $47 , £1 ץ*ךת €1 | 4 ז ' 6 .| ;* 1951 , 101187 10811147 4 ) 1 ) 1 ) 

,ן>ן> 8 1954 , 7818141 08 ) 1011811014! 17X1 

תולדות הלשון: מ,ד.א. קאסוטו, התרגום היהודי של 
הסקרא לל' וחשיבותו לחקר התרגומים היוניים והארפיים 
(ספר יוחנן לוי, 172-161 ), תש־ים! 87117027 ,) 63 ) £06 £ 

- 8/111010 ,. 13 , 1907 , 04111711101 8 ) 0177 >)! 477 ! 14788181 3 147 
,. 13 ; 1911 , 1471/177107 £777271710110 1117 0787878107 ) 4 2110/177 

401 18 018/14/171482 ,׳ו 116 :ז 6 ז) 5 .£ ;* 1942 , 1-11 , 81071170 ?$ 

4 18170487/108 , 06 ( 1 ) 5 * 0 ׳ 4 \ 35 130 .£ 5 * 1939 , $411171/01718 

. 8 . 1 ,(תרגום הקודם לצו־פ־) " 1948 , 1/01 ( 41 ( 78 . 1 48 1847 ( 0 
־ 3611 *. ;* 1936 , ) 7707/1 ))) 1177:2082 0741718117/17 , 4404013110 

;' 1948 ,) 144118 108287 10 47 10177 ! 11 / 887 ' 4 7 ) 11:1 })!-£ ,) 6 [ 

, 1 48 , 107 ) 07780 ( 10 47 77711 ) 141 087121471 , 311 ) 64310112 • 1 
4812117477882 ) 017 , 118 ) 6 ד 931 \ 100 . 97 ; 1949 , 4177 ) 7 ( 1111 
,£ , 640111111300 . 0 ; 1950 , 7707/1708787 )$ 707808117/178 477 

. 1955 , 1/01 ( 41 ( 78 . 1 , 147/11 ( 17 ( 7 471 , 1 , 118120177 

5 ת ל ' י 5 ת 1 - 884 1 , 7/117 ) 0270 ^/ 1477611/ )147 101718117/1( 07X1 
1923 , 1011871 £18471 ! 47 1471/87 ; {>ן> 5 1909 , 001/0 ; 1908 

•ז> 0 * 

ח. ר. 

מקומה של הלשון הל' ב ם פ ר ו ת ח ז ״ ל (כ 300 מלים), 

קטן בהרבה מזה של היוונית (כ 2,500 מלים [וע*ע יונית, 
עמ׳ 535/6 ]), שהיתה לשון־הדיבור העיקרית בין יהודים 
ונכרים, ועפ׳י־ר אף לשת האדמיניסטרציה בחלקה המזרחי 
של האימפריה הרומית, לרבות א״י. הרבה מן המלים 
הל טעיות בספרות חז״ל נכנסו לעברית דרך קבע כגון: 
דימום ( 155115 וזז 11 )), כלונס ( 0010111113 ), לבלר ( 5 ם 1 ז 113 ס!תז 3 
1 מנ 11 ז), סיממה ( 5001113 ), קלגס ( 3 * 0311 ), פגיון ( 0 ! 8 טק), 
פמליה ( 43101113 ), פרגוד ( 13 > 311 * 3 ז 3 ש), קרון ( 1 מ 11 ־ח 03 ), 
קרקס ( 0110115 ) ועוד. הרבה מלים באו לחז״ל מהל׳ דדך 
העמית, כגת אספקלריה, ארנונה, טירון, טרקלין, ספסל, 
קולמוס, קימקום, קנם ועוד, פעם אחת נמצא בספרות חז״ל 
משפט שלם בל , : ״ביבי דומיני אמפרטור* — 10 ) 40101 ) 6 ׳\! 7 \ 
1 סז 1 ז 0 נן 1 מ 1 — (,יחי אדמי האיססרטור׳! איכ״ר, א׳ ה׳, לפי 
גירסת הערוך, ע׳ דומיני! והשר אדר״ן, נו״ב, ר). המלים 
השאולות באות, בעיקר, מתחומי־חיים אלו: מדיניות, מנהל 
ומשפט! מלחמה וצבא! ים, ספנות ודיג! שעשוע ובידור! 
מסחר! מלבושים ותכשיטים ושמות כלים. חוץ משלושת 
האחרונים, אפייניים כל התחומים הללו ביותר לעולם הרומי. 
בולט כאן — לעומת המלים השאולות מיוונית — העדרן 
של סלים מתחומי הדת, האממה והאמנות, ומיעוטן של 
מלים מתחומי הספח־ת והמדעים. חז״ל עצמם הדגישו כי: 
.ארבעה לשמות נאים שישתמש בהן העולם, ואלו הן: 


לעז ן=יוונית}, לזמר, תמי לקרב, סורסי [=ארמי] לאילייא 
[=לקינה], עברי לריבות* (ירו׳ מג׳, א׳, ט׳). 

חד׳ל, שלא ירעו יפה את הדקדוק חידוני ולא הכית, 
כנראה, כלל את ספרותה מכלי ראשוו, ידעו עוד פחות את 
הדקדוק הלטיני והספחת הממית. חכמי א״י גם לא ידעו 
ברובם לדבר ל', חח סמעטים המקורבים לשלטונות. 

181 0 / 1844/67177 1817771117$7 84 ) 1 07177 / 1117/17 , 155 ) £13 . 8 

-■ 13660 . 8 ; 1898/9 , 111 , 7072878 884 , $ 4147017/1 , 70/7884 

צברית (צ״ , - 1950 , 17 , £01711187 711 / 1 ))/ 18 44711781178 , 1030 

א. א. הלוי]: יוונית ויוונות כארץ־ישראל, 161/2 , חשכ״ג. 

מ. ד. ה. 

לסירת, ספרות. — הספחת הלאטיבית של תקופת הרפו¬ 
בליקה והקיסחת החמית מיעוטה נשתמר ורובה 
אבד. מספרם של הסופרים והמשוררים שבל יציחתיהם, או 
לפחות יציחת שלמות שלהם, מצויות ביתו קטן פי כמה 
ממספר הסופרים והמשוררים ששמותיהם וזמנם ידועים בעוד 
שיציחתיחם אבח כליל או שרדו מהן קטעים בלבד, והן 
נשתמרו בליקוטים באגתולוגיות ובמובאות בספח אחרים. 
ידועים לנו, למשל, שמותיהם של עשרות נואמים, ובכללם 
נואמים מפורסמים בשעתם, שקדמו לקיקח, ואחרים שהיו 
בני זמנו, אבל אין בידנו אפילו נאום שלם אחד מכל נאומי¬ 
הם שיצאו לאור בשעתם. וכן אץ בידנו אפילו ספר שלם 
אחד מכל ההיסטוריוגראפיה האנאליסטית שלפני ליוויום, 
ואף לא ספר אחד של משפטן רומי מתקופת הרפובליקה ותקו¬ 
פת הקיסרות הקדומה עד סוף המאה ה 2 לסה״ג. בכלל הסד 
פחם והמשורחם שכתביהם ידועים לנו מתוך שחדים או 
עחיוח חיצוניות בלבד מצויים גם יוצחם שהיו בעיני הרד 
מאים עצמם אבות ספחתם ולפי עדויות הקדמונים — 
הטביעו את חותמם על אסים של סוגים ספרותיים׳ כגץ 
אניוס (ר׳ להלן), אבי האפוס ההיסטורי, או לוקילטם 
(ר׳ להלן), אבי הסאטירה הפיוטית, או קאטו הזקן 
(ר׳ להלן), אבי ההיסטוחוגראפיה הלאטינית. על אף 
המקחות המצדה כאן לפעמים׳ רשתמחחם או כליי¬ 
תם של מפחם משקפת, בדרך כלל, את יחסם של הבריות 
לספחם הללו. ספחם שחדלו לקראם, חדלו גם להעתיקם 
וממילא ניחנו לכליה, בעוד שספחם שנקראו והעתקו סיכדי 
השתמחתם גדלו עם בל העתק נוסף. שום ספר לאסיני שלם 
לא הגיע לידנו בהעתק שזמנו לפני הקיסחת המאוחרת. 
מכאן שהספחם המצדים בידנו הם אותם הספחם שנמצאו 
להם קוראים ומעתיקים בשלהי העת העתיקה ובימי־הביניים. 
השתמרותה של הס׳ הל׳ האלילית בעולם הנוצרי ד׳יא עצמי, 
פרשה בתולדות הספחת ובתולדות התרבות בכלל. כאן לא 
נציין אלא זאת שבגלל מצב השתמחתה הלקד לא תמיד 
ניתן לנו להכיר במחייק את מהלך התפתחותה של הס׳ הל׳ 
לסוגיה, אף קשה להעחך נכונה את מידת המקוריות הן של 
יוצחה, כל אחד בפני עצמו, והן שלה כולה בכללותה. 
' הס׳ הל׳ האמנותית היא הספחת הראשונה באיחפה 
ששירתה לא צמחה צמיחה אורגאנית מחיד יסודות עממיים 
קדם־אמנותיים אלא נוצרה מתוך הסתגלות מודעת לספחת 
יוון. מצד זה, תאחד קובע תקופה בס׳ הל' הוא שנת 240 
לפסודג, שבה הוצג ברומי לראשונה מחזה יווני בעיבוד 
לאטיגי של ליוויוס אנדרוניקום (ע״ע) בזמן חגי־ 
גות־הגצהץ, לאחר מלחמת הפונים הראשונה. 

מתקופת ההתחלות הקדם־ ם פ רות י ות — ער 
למחצית השניה של המאה ה 3 לפסה״ג — נותח אך שחדים 



637 


לטינית ספרות 


638 


מעטים מאד. התעודה הלאסינית הקדומה ביותר שאפשר 
לקרוא לה ספר היא "חוק שנים־עשר הלוחות"׳ שזמנו 
המסרתי אמצע המאה ה 5 לססה״ג. ממנו מצויות היום קצת 
מובאות, לא כולן בצורתן המקורית מצד הלשון. מלבדן 
מצרים פתגמים אחדים וכן סכססים טאקראליים אחדים: שית* 
פולחן, תפילות והשבעות. הרומאים קראו להם 3 מ 1 מ 1 זוצ>; 
המלה 31111611 :), שמשמעה ,שיר , בתקופה יותר מאוחרת, 
ציינה בתחילה גם מה שבקרא בפינו פרוזה ריתמית חגיגית■ 
נוסף על השרידים יש בידנו קצת ידיעות ועדרות על מה 
שהיה מצר בזמן ההוא: משקל פיוטי מקורי קדום — "החרוז 
הסאטורני״ ( 13 ) 10111 ) 53 $11$ ז 6 זי) — והוא נשאר בשימוש עוד 
בזמן שהרומאים התחילו לסגל לעצמם את משקלי השיר 
היווניים. ידוע שהיו הצגות של מחזות-ליצנות עממיים (על 
שום מוצאו מן העיר 416113 - נקרא מחזה־הליצנות 1113 ל £3 
3 ת 6113 ! 4 ). היו מצויים שירי־היתול שהושת בחתונות (-־!£׳% 
1 ת 1 תח £6806 811$ ). יש עדרות על שירי-קילום לגיבורים, 
שהושת במשתאות (מציאותם של השירים הללו שנרד. 
במחלוקת בץ המלומדים). אץ בידנו תגמאות אותנטיות 
של דברנות לאסינית מן התקופה הזאת, אבל אץ ספק שדבר- 
נות היתה, והמסורת ידעה, למשל, להצביע על נאומו המפות 
סם (משנת 280 ) של אפיום קלאודיוס "העוור" נגד כתתת 
שלום עם פיתס מלך אסיתם. וכן חלה בתקופה זו ראשיתה 
של כתיבת דבת־הימים וראשיתה של ספתת משפטית. 

בתקופה הארכאית — מסוף מלחמת הפונים הרא¬ 
שונה ועד ימי סולה, 240 — 80 לפסה״ג בקיתב — התפתחה 
הס , הל , , ובייחוד השידה, מתוך זיקה מודעת לספרות היוד 
נית. זיקה זו היתה גורם מכתע בעיצובה: היא מסגלת 
לעצמה בהדרגה את סוגי־הספתת, משקלי־השיר ודפוסי- 
הסיגנון של היוונים. מגמת ההלניזאציה ניכרת לראשונה 
בדראמה: משגת 240 ואילך מוצגים ברומי מחזות יווניים 
(קומדיות מהתקופה ההלניסטית — ״הקומדיה החדשה״ — 
וטראגדיות מהתקופה הקלאסית) בתרגומים או עיבודים לא- 
טיניים כתובים במשקלים פיוטיים מותאמים למשקלי המקור 
היווני. מצד צורתה ותכניה משקפת הספרות הדדמאתית 
הארכאית סרק חשוב בהלניזאציה של הספרות ה תמית 1 
מצד מוצאם של יוצריה משתקפת בה ההיסטוריה הפוליטית 
והחברתית של רומי. ליוויז־ס אנדרוניקוס, המעבד הראשץ 
של מחזות ידניים, היה יווני מטרנמום! אחריו באו נ י ו י ו ס 
יליד קאמסאגיה* ס לוטוס (ע״ע) האומברי! אניוס 
(ע״ע)׳ יליד קאלאנריה ודובר שלוש שפות: יומית, 
אוסקית ולאטינית! ק י קי ל יום, קלטי שהגיע לתמי, 
לסי כל הנראה, כשבד מלחמה ז ס קו ויום, בן אחר 
תו של אניוס, יליד בתנתזיום! ט רגם יום (ע״ע) 
שהגיע לתמי כעבד מצסץ אפריקה! א ק יום (ע״ע), שנולד 
בפיסאותם (פסאר!) להותם עבדים־משוחררים. 

ליודום אנדתניקוס, ניויוס ואניום חיבת גם קומדיות 
וגם מראגתות! פלאוטוס, קיקיליום וטרנטיום חיבת קומ¬ 
דיות בלבד; סאקדיום ואקיוס — טראגדיות בלבד. העיבר 
תם של המחזות היומיים לא נועת לקריאה אלא להצגה 
על ידי שחקנים מקצועיים, שהציגו את מחזותיהם במסגרת 
החגיגות הרשמיות שנערכו מפקידה לפקידה. לפיכך היה 
צורך לסגל את המחזה היומי לא רק לשפה אחרת אלא גם 
לטעמו ורמתו של קהל אחר, שבא לתיאטתן לשם בידור. 
העובדה שמחזות אלה הם תרגומים או עיבודים לא טושטשה. 


אדרבה, שמו של המחזה המקות ושם מחבת צרינו לפעמים 
בסתלוג. את מעשהו של המעבד מציינים על ידי הפועל 
616 ) 61 ׳\ שמשמעו לסובב או לתרגם. אבל המעבד עצמו נקרא 
3 ז 06 ק (= משורר), והמחזה המעובד הוא קניינו התחני. 
סכל הספתת הזאת לא הגיעו לידנו בשלמות אלא עשרים 
קומדיות של פלאוטום ושש קומדיות של טתסיום, כולן 
עיבודים חסשיים פחות או יותר של קומתות יווניות של 
מננדדוס, תפילוס, סילמץ, אסולודותס(ע׳ ערכיהם). סלאוטוס 
מצסיץ בעליצותו, בלשונו התוססת. בעושר משקליו, במחזר 
תיו מצד אלמנט בולט של זימרה בגוף העלילה. טתסיום 
מעודן יותר, לשונו צחה ומאופקת. מננדתס שימש לו תגמה 
מובהקת, אבל למדרגתו לא הגיע. יוליוס קיסר הגתת 
כ״מננדר פלג״גוסא״ (: 10 ) 1611311 ^ 118 ) 113 ) 111111 )), 

לצידם של המחזות המעובדים מופיעים גם מחזות מקר 
תים, שנושאיהם רומיים, במתכונת המחזות היווניים. הלח 
הטראגדיה הרומית המקורית היה ניודוס. אניוס, סאקודוס 
ואקיוס חיבת אף הם טראגדיזת רומיות. מן חטראגדיות 
התמיות של התקופה הרסובליקאית לא נותר כמעט מאומה. 
הדוגמה השלמה היחידה של טראגדיה תמית היא יצירה 
מתקופת הקיסתת: "אוקמאודה" ( 13 ׳\ס 00 ) שגיבורתה היא 
אשתו של הקיסר ניתן. טראגדיה זו יוחסה לסנקה הפילוסוף 
ונשתמרה עם הטראגדיות האותנטיות שלו. במחצית השניה 
של המאה השניה מופיעות גם קומדיות תמיות מקוריות. 
דוגמאות אין. ידועים שמותיהם של שלושה מחבתם. שה¬ 
מפורסם ביניהם היה אסראניום ( 1115 ב! 3 ז 4£ 1,110111$ ) , אולם 
תגמאות לא נשתמרו. 

השמות הסוגיים השכיחים ביותר שלפיהם מסווגים את 
המחזות הלאטיניים מבוססים על שמות הבגדים של הנפשות. 
קומתה ידנית בעיבוד לאטיני נקראת 311130 (! 1113 < £31 , על 
שום הבגד העליון של העונים הנקרא 311111111 (! בלאטינית. 
קומתה תמית מקותת נקראת 111310830 ( £31 על שום הטר 
גח שהיתה לבושם הרשמי של התמאים. טראגתה רומית 
מקורית נקראת £31)1113 !>136(6x00 על שום הטוגה בעלת 
פס אדגמן לאורך שוליה ( 083 1)136(6x0 ), שהיתר. לבושם 
של פקידים בכיתם. 

גם בשירה האפית חלה תמורה רבת־חשיבות. א נ י ו ם 
(ע״ע) זנח את החרוז הסאטורני שבו תירגם לידום אנדרר 
ניקום את ה״אודיסיה" ונאיוויום כתב בו את שירו על 
מלחמת הפונים, וחיבר את האפוס ההיסטורי הגמל שלו 
בהפסאסטתם דקסיליים. אף שמצדים בידנו שתתם בלבד 
מן האפוס הזה׳ עתין ניכר תשומו ביצירותיהם של בחית 
השירה האפית הלאטינית, לוקרטיוס דרגיליוס. 

הסוג המקורי ביותר בספרות הלאטינית היא הסאטירה. 
לוקיליוס (ע״ע) אתו הראשץ שחיבר סאמיתת (ע״ע 
אגיוס), אבל הוא שנתן לסאטירה את אסיה הסגולי ובדין 
נחשב לאביה. הוראטיום, אף שביקר קשות את כתיבתו 
המרושלת, החשיבו והושפע ממנו. הוא מצא ביצירותיו של 
לוקיליוס לא רק ביקורת חברתית אלא גם התגלות־עצמית 
וציור־עצמי של יוצרן. מצד מעמדה החברתי של השירה 
בתמי ראד לציין שלוקיליוס הוא התמאי הראשץ מבני- 
טובים שהשירה היתה לו עיסוקו העיקת בחיים. 

מאמצע המאה השניה ואילך, ככל שנתרחב תתבסס של¬ 
טונה של תמי במזרח ההלניסטי כן גברה ההלניזאציה של 
ההשכלה התמית: תמאים ביקת במרכזי התרבות הגדולים 



639 


לסינית, פפרז־מ 


640 


של העולם היווני ואנשי־רוח יווניים ביקרו ואף שהו ברומי. 
מגעים אלה סייעו גם להתאזרחותה של הפילוסופיה היוונית, 
שהשפעתה ניכרת מעתה לא רק בספרות הרומית אלא גם 
בחייהם של אישים בעלי השפעה מקרב האליטה השלטת. 
במיוחד ראר לציץ, כי מתוך הפגישה של הסטואיציזם נוסח 
פאנאיטיוס (ע״ע) עם אידיאל־החיים המסרתי של האדיס־ 
טוקראטיה הרומית נתגבשה ונתנסחה אתיקה אריססוק־ 
ראטית נאורה. אתיקה זו משוקעת בספרו של קיקרו 
15 ! 0££10 06 ("על החובות") ובאמצעותו השפיעה הרחק 
מעבר לזמנה ומקומה. 

לשץ השירה הארכאית התפתחה מתוך התמודדות מת¬ 
מדת עם בעיות התרגום או העיבוד של יצירות פיוטיות 
יווניות* לשץ הפרוזה התפתחה מתוך התמודדות מתמדת 
עם בעיות החיים. סדרי החיים המדיניים ברומי — הדיונים 
בסנאט, הנאומים באסיפות העם ובבתי-הדץ — סייעו לשכ¬ 
לולה של הפרוזה סתיד שסייעו לשכלולה של הדברנות. 
המאורעות הפוליטיים הגדולים והמאבקים החריפים בין 
מגמות מדיניות וחברתיות מנוגדות הולידו דברנות גדולה, 
ולא בכדי אגו מוצאים כי השמות הגדולים בהיסטוריה הרד 
סית הם גם השמות הגדולים בתולדות הדבתות הלאטינית 
של הימים ההם: קאטו, הסקיפיונים, הגרקכים. בסוף המאה 
השניה ותחילת הראשונה בלטו במיוחד שני נואמים גוזלים, 
מארקוס אנטוניום ( 143 — 87 ! קונסול 99 ) ולו- 
קיוס ליקיניום קראסוס ( 140 — 91 ! קונסול 95 ). 
הם היו, לדעת קיקרו, גדולי הנואמים בזמנם, ועל כן עשאם 
ראשי המדברים בשיחתו 6 ש 0 ז 3 ש 0 06 ("על הנואם"). נציג 
הפרוזה הארכאית של המאה השניה הוא בשבילנו קטו 
הזקן (ע״ע קטו, מרקוס פורקיוס קנסוריוס), שהיה 
מתנגד חריף לחדירת ההשפעה היוונית על החיים ברומי. 
שריד שלם יחיד מכל יצירתו המגוונת ודבת־הכמות 
הוא ספת "על עבודת־האדמה". מקטעי נאומיו וחיבוריו 
האחרים ניתן להכיר שהיה נואם וסופר שסיגנונו 
נמחו, פשוט ומרשים. חיבורו ההיסטורי, הראשון בסוגו 
בשפה הלאטינית, השפיע על דפוסי־הסיגנון של כתיבת 
היסטוריה בתקופה הרפובליקנית (ע״ע סלוסטיוס). בשנות 
השמונים של המאה הראשונה נתחברו ארבעת הספרים של 
הרטוריקה הידועה בשם תזו 1 זבוח 6 ז 16 ־ 1 1 ) 3 ג 1€ זס: 1£110 מאת 
מחבר עלום־שם — תעודה חשובה מאד להכרת הפרוזה, 
ובפרט הפרומה הרטורית, בזמן המעבר מן התקופה הארכאית 
לתקופה שלאחריה. 

התקופה הקלאסית (תקופת המופת הנקראת גם 
״תור הזהב״), 80 לפסה״ג — 14 לסה״נ, ראשיתה בימי 
הדיקטאטורה של סולח, בתחילת פעולתו של קיקרו, 
וסופה עם מותו של הקיסר אוגוסטום. בתקופה זו 
הגיעה לשיאה המזיגה הפוריה של התרבות הרומית עם 
התרבות היוונית, ובה חיו ופעלו גדולי יוצריה של הס׳ הל׳, 
קצתם בימי הרפובליקה וקצתם בימי הפרינקיפאט של אר 
גוסטום ומלחמת האזרחים שקדמה לכינונו. אף שיש הרבה 
מן המאחד את הספרות של התקופה הקלאסית כולה, נוהגים 
להבחץ בץ ספרות הרפובליקה המאוחרת לבין הספרות של 
ימי אוגוסטוס, לפי שלא אפיה של זו כאפיה של זו. 

ספרותהרפובליקההמאוחרת. בהשפעת ההש¬ 
כלה היוונית שהתפשטה והעמיקה ברומי ובאיטליה נתרחבו 
תחומי ההתעניינות, הטעם האסתטי נתעדן, נתחדדה הרגי¬ 


שות לענייני לשץ וסיגנון. הספרות נתעשרח מצד תכניה 
וסוגיה ונשתבללה מצד צורותיה. הלשץ הלאטינית גופה 
חלה בה עתה ברירה מודעת בץ מלים או צורות אלטרנא- 
טיוויות, היא נעשית צלולה וגמישה ואפשרויות ההבעה שלה 
מתרחבות. אם על-ידי צירופי לשון חדשים הנותנים למלים 
משמעויות או גונים חדשים ואם על־ידי תוספת מלים מחו¬ 
דשות (וע״ע לסינית, לשץ, עם׳ 627 ). 

סן השירה של ימי הרפובליקה המאוחרת לא הגיעו לידנו 
אלא שני ספרים: שירו האפי הגדול של לוקרטיוס 
(ע״ע) "על טבע היקש" וקובץ השיחם של קטולום 
(ע״ע). הם מייצגים מגמות מנוגדות: לוקרטיש הוא ארב- 
איסט, קסולוס הוא מודרניסט. לוקרטיש הולד בדרכה של 
השירה האפית הארכאית מיסודו של אניש. ואף שכתיבתו 
מששללת מכתיבתו של אניש. זיקתו לקודמו ברורה לגמח. 
מצד הלש ץ ומלאכח־השיר הוא עומד בתווך בץ אניוס מזה 
לורגיליום מזה. קטולש הוא נציגה המובהק של אסכולת 
המשורחם המודרניסטים ( 1 ז! 00 6036 סק, "המשורחם החזר 
שים", קורא להם קיקרו), ושירתה של אסכולה זו- ששאבה 
את השראתה מן השירה היוונית האלכסנדרונית (ע״ע יונית, 
ספחת, תקשה הלניסטית, עמ ׳ 555 ), שתי פנים לה: פואמות 
עמשות למתות מיתולוגית מצד אחד, ושירה לירית מצד אחר. 
מוטי ווים ודפוסים קונוונציונאליש אינם חסרים אפילו בשירי 
האהבה האישיים ביותר סכל שיח קטולש. גדולתו ומקר 
חותו ניכרות בהתעלותו מעל למוסכמות של אסכולתו. מצד 
יכלתו לתת מבע ספונטאני, אינטנסיוד ומצומצם למיגוץ 
רחב של רגשות, כשגון קולו הולם את אשי החדה, אין מי 
שישווה לו בם׳ הל/ 

הדמות הבולטת ביותר בספרות הרפובליקנית, ובס׳ הל , 
בכלל, הוא ק יק ר ו (ע״ע). כתביו הרבים והמגוונים — 
נאומים, כתבש פילוסופיים, כתבים עיוניים על הדברנות, 
מכתבים — לא זו בלבד שבהם הגיעה הפרחה הלאטינית 
האמנותית לאחד השיאים שלה, אלא שנתרחבו בה גבולות 
החח הרומית. מכוח המזיגה של גסיץ החיים החמי והמור¬ 
שה התרבותית של יוץ עולה מתוך כתביו אידאל-חיים משח, 
אסתטי ואינטלקטואלי שעיקח £1110131111:35 "אנושיות" (ע״ע 
הומניזם). קיקח, אף שנחשב לגדול הנואמים, קמו עורחן 
על סיגנונו בימיו מקרב הנאראמיציסטים׳ חסידי הסיגנץ 
הפשוט, ובכללם בחטוס (ע״ע) וקאלוום (־ 031 1/101111115 .ס 
1115 ), ידידו של קטולוס, שהיה גם נואם וגם משורר מודח 
נים ס. 

מעיו ניגוד גמור לסיגנונו הפריודי המאחן והמששלל 
של קיקח השיע — שנים אחדות לאחר מותו בכתביו 
של ההיסטודיץ ם לום ט י וס (ע״ע). בכתיבתו של סלד 
סטיוס ניכרת השפעתם של קאטו הזקן ותוקידידס. סיגנתו 
ההיסטורי, המצטיין בקיצורו, זכה להערכה בתקשת הקיסרות 
וחשומו ניכר בכתבי טאקיטוס. סלשטיוס מייצג את המונו¬ 
גראפיה ההיסטוחת. את הביוגראפיה מייצג קורנליוס 
נפום (ע״ע). 

מכל כתביו ונאומיו של י וליום קיסר (ע״ע) לא 
נותח אלא הממואחם ( 00011116111301 ) על מלחמת גליה 
ומלחמת האזרחים. מצד צורתם הספרותית הם חורגים במידת 
מה מגדר ממואר גרידא, אבל עחץ אינם בכלל היסטוריה 
כמות שהובנה ונכתבה בימים ההם. 

הסופר הפורה ביותר והמלומד הגדול ביותר של הרומאים 



641 


לטינית, ספרות 


642 



הדף הראשוז ס״םלחמח נליה״ ליו 5 מ 0 קיסר (כתב־יר מהמאה ה 9/10 — 
ההפריה האוניברסיטאית נאמסטרדאם) 


היד׳ נרו־ (ע״ע). כתביו׳ שהקישו כמעט את כל שמחי המדע, 
היו יסוד להשכלה במשך דודות. ב״סאטירות המניפאיות" 
שלו( 36 ^ 16111 ^ 5310136 ) הוא יצר מין חדש של סאטירה: 
פרחה היתולית מתובלת בחרוזים. 

כאן המקום להעיד על עניינים אחדים שחשיבותם מרובה 
לחיי הספרות. בתקופה הארכאית נפוצו ספרים, במידה 
שנפוצו, בהעתקות פרטיות. למן הדוד האחרון של הרפוב¬ 
ליקה ואילך היו מצויים מוציאים לאור ברומי. אחד 
המו״לים היה טיטום פומפוניוס אסיקום (ע״ע), ידידו 
של קיקרו והמוען של מאות ממכתביו, ובכללם מכתבים 
אחדים הדנים בעניינים הקשורים בהוצאתם לאור של ספרי 
קיקרו. היו גם מוכרי ספרים ( 11 ־נ 3 ת 115 ! 10511000136 ). יוליום 
קיסר הפקיד את וארו על הקמת ספריה, אבל התכנית לא 
יצאה לפועל. הספריה הציבורית הראשונה ברומי (ספריות 
פרטיות היו לפני כן) הוקמה בידי אסיניוס פוליו ( 03105 
01110 ? בשנת 39 לפסה״נ. ספריות ציבוריות נוטפות 

הוקמו בידי הקיסרים. פוליו, שהיה מקורב בנעוריו לחוגו 
של קאטולוס ואח״ב להוראטיוס וודגיליוס ובעצמו היה נואם 
וכתב טראגדיות והיסטוריה, היה הראשון שקרא את יצירותיו 
בפומבי. בכך פתח את נוהג הרציטאציה, האפייני לחיי הספ¬ 
רות של תקופת הקיסרות, דהיינו הצגתה של יצירה לפגי 
הקהל על־ידי דיקראתה קודם לפירסומה. פוליו היה גם פטרון 
של ספרות. פטרונים של סופרים ומשוררים היו גם בתקופת 
הרפובליקה. משנשתנה המשטר המדיני, פטרוני הספרות הם 
הקיסרים או אגשים המקורבים לקיסרים. שמו של מקנאס, 
איש סודו של אוגוסטום ופטרונו של הוראטיוס, הפך לשם- 
דבר — מצנאט. 


הספרות של ימי אוגוסטוס. הקיסר הראשון 
פרש את שלטונו על קיסרות יגעה ממלחמות אזרחים. סיסמתו 
של המשטר החדש היתד, שלום וחידוש המשטר שהיה. התקוות 
והמגמות של דור המהפכה והרסטוראציה מצאו את ביטוין 
בספרות. ודגי ליום (ע״ע) הוא הראש והראשון בין 
משוררי התקופה האוגוסטאית, וזז״אנאיס" שלו היא יצירת 
המופת של השירה הלאטינית לדורותיה. האפוס הלאטיני 
היה מראשיתו אפום היסטורי (ע״ע גיויום; אניום). ה״איני־ 
אים" איננה אפום היסטורי כפשוטו, אבל היא אפוס שמש¬ 
מעותו היסטורית. מצד תכנה, השכיל ורגיליוס, על ידי 
פרויקציה של ההיסטוריה לתוך עולם המיתום, לתת ביטוי 
לתודעת האחדות של איטליה, לרציפות ההיסטוריה הרומית 
ולתחושת היעוד של רומי. בכך יצר בשביל הרומאים אפום 
לאומי ומוקד של הזדהות לאומית. מצד צורתה, נתאחדו 
ב״איניאים" הסיגנון הנעלה של האפוס ההרואי בנוסח הד 
מרום עם שכלול מושלם של טכניקה פיוטית וריכוז דרמאתי 
של עלילות. בנעוריו נסה דרגיליוס לשירה המודרניסטית■ 
ביצירותיו הבשלות הוא נוטה יותר ויותר לקלאסיציזם. מגמה 
קלאסיציסטית — שמשמעה בתקופה זו הידמות מודעת 
לשירה היוונית העתיקה (להבדיל מן הספרות ההלניסטית), 
המשמשת אמת־מידה שבה הספרות הלאטינית מודדת את 
עצמה — ניכרת בשירה האוגוסטאית על אף זיקתה לשירה 
המודרניסטית של הדור הקודם. מגמה זו בולטת במיוחד אצל 
הורטיזס (ע״ע), גם בשיריו, שדוגמאות־המופת שלהם 
היו ארכילוכום ואלקיוס, וגם בביקורת־הספרות שלו. יצירתו 



ורגיייוס, סוף ה״כויןולייוה״ והתח?ת ח״נאורגייוה" — 
5 נ 61 :>׳ג 0 ז^, נכתב באים?יה כפאר, ה 5 ) 

ם יונצח — £021303 זטוב 1 03 שזס 11 < 1 !מ 



643 


לטייניית, ספרות 


644 


של הוראסיוס היא אחת הדוגמאות המושלמות של המזיגה 
הפודה של התרבות היוונית והתרבות הרומית 

קותליום ג ל ו ס (ע״ע) בחשב לאבי האלגיה הארוטית, 
אבל יצירותיו אינן מצויות בידנו. נציגי השירה האלגית הם 
טיבולום (ע״ע), פרופרטיוס (ע״ע), אווידיוס (ע״ע), 
האלגיות של טיבולום מצטיינות כולן בצורתן המשוכללת 
וחלקן בוטות לנושאים אידיליים. סרופרטיום קרוב לרוחה 
ונושאיה של השידה המודרניסטית הרומית והשירה האלכסב־ 
דרונית היוונית. אווידיום, מצד הוירטואוזיות הרטורית, מבשר 
את הספתת שלאחר ימי אוגוסטוס. 

ל י וי ו ם(ע״ע) הוא ההיסטוריון המובהק של תולדות 
רומי מראשית הווסדה עד תחילת הקיסרות מסורת ארוכה 
של היסטוריה אנאליסטית רפובליקנית הגיעה לשיאה ביצי¬ 
רתו של ליוויוס (ע״ע אגלים). חיבורו המונומנטאלי נשתמר 
רק בחלקו. כדי רבע מהקפו המקורי אידיאליזאציה רומאנטית 
של העבר בולטת בהיסטוריה האנאליטטית של ליודוס ממש 
כשם שהיא בולטת באפוס ההרואי של ורגיליוס. הוא כתב 
את דברי ימי העם הרומאי מחדד הזדהות שבלב עם הקדמו¬ 
נים : ,כשאני כותב את דברי הימים העתיקים געשית רוחי 
עתיקה". 

בתקופת הקיסרות הקדומה (ממות אוגוסטום 
ואילך במאה הראשונה והשניה) ביכר בספרות קו בולט 
ואפייני: רטוריזאציה של רוב סוגיה. תופעה זו תלויה בחינוך 
הרטורי, שהיה אחת הצורות השכיחות של חינוך גבוה 
בתקופת הקיסרות. האימה הרטורי עיקרו היה תרגילים 
בהשמעת נאומים על נושאים שהומצאו לצורך זה. נאום כזה 
נקרא 13012110 :>^>, וסוגיו העיקריים שניים: (א) 13 ־ 8x13501 , 
נאום של השאת־עצה או שכנוע, כגון אישים היסטוריים 
ידועים נועצים בלבם, או אחרים משיאים להם עצה, מה יעשו 
ברגע קריטי או דרמאתי מסויים (למשל, קיקרו נמלך בדעתו 
אם יבקש חנינה מאת מארקוס אנטוניום)! (ב) 61513 ׳\ס 10 !ס^ 
נאום של טיעון לפני בית דין במשפט פיקטיווי. תמונה רחבת 
הקף של הדברנות הדקלמטורית הלאטיבית מסוף הרפובליקה 
ועד ימי הקיסר טיבריום נפרשת בספרו של ס נ ק ה הרמור 
(ע״ע), מן הדוגמאות שהוא מביא ניתן לראות עד כמה 
מבקשת דברנות זו להצטיין, להרשים, להפתיע! עד כמה היא 
בוטה להברקות, לשבתות ולמאניריזם. במקום שגם יוצרי 
הספרות וגם קוראיה נתחנכו על רטוריקה כזאת אין כל פלא 
שהספרות תהא בוטה להיות רטורית, ומה גם שבגלל הנוהג 
של הרציטאציות גורלה של יצירה עשוי היה להיות מוכרע 
לשבט או לחסד על סי הרושם שעשתה בהקראתה הראשונה. 
השפעת הסיגנון הרטורי, על נטייתו לפאראדוכסים, לאנטי־ 
תזות ולניסוחים אפיגראמאטיים שנונים (ש 12 ז 5601€0 ), ניכרת 
במובהק בכתביו של ם נ ק ה הבן — גם בחיבוריו הפרוזאיים 
וגם בטראגדיות, באפוס של לוקאנוס. בסאטירות של יובבא־ 
ליס, כאפיגראמים של מארטיאליס (ר׳ להלן). 

לעומת שיגשוגה של דברנות הראווה הדקלמטורית ניכרת 
ירידתה של הדברנות הפוליטית. השאלה העסיקה את הקד¬ 
מונים עצמם. ט ק י ט ו ס (ע״ע) הקדיש לבירורה של השאלה 
את "השיחה על הנואמים" והתשובה העולה מתוך השיחה 
היא שבאין חיים פוליטיים תוססים אין דברנות גדולה: 
"דברנות גדולה, כמוה כשלהבת נחוגה מן החומר, מתלקחת 
בתנועתה ומזדהרת בבערה" 

השינויים שחלו בתקופת הקיסרות בהרכבה של האליטה 


הממית משתקפים גם במוצאם של יוצרי הספרות 
הספרות של התקופה הקודמת נוצרה בידי רומאים בני אי¬ 
טליה ! הספרות של התקופה הזאת רב בה חלקם של רומאים 
יוצאי הפרובינציות: סנקה האב והבן, לוקאנוס, ק ולו מלה 
(ע״ע), פומפוניוס מלה הגאוגראף (ע״ע פומפוביום), קורב־ 
טיליאבום׳ מארטיאלים — כולם מוצאם מספרד. פולבוס 
המלומד והמהדיר היה איש בריסוס (בימת) < פרונטו 
בא מנומידחז < היוריסט הגדול סאלוויזס יוליאבוס, בן המאה 
השניה, נולד באפריקה. מה שחשוב במיוחד לענייננו הוא 
שעל אף מוצאם השונה הזדהותם של הרומאים הפרובינציא¬ 
ליים עם רומי ועברה היא הזדהות גסודה, 

את השירה ה א פ י ת של ימי הקיסרים היוליו-קלאודיים 
מייצגים האפוס האסטמלוגי של ה נ י ל י ו ס והאפוס ההיס¬ 
טורי של ל וקב ו ס (ע״ע). "מלחמת האזרחים" של לוקאנום 
היא במובן־מה ניגודה של ה״אינ׳איס". ורגיליום מתאר 
כיצד קמה תמי והיתה; לוקאבום מתאר כיצד תמי הורסת 
את עצמה, לעומת תודעת הרציפות של ההיסטוריה הרומית 
השלטת ב״איניאיס", באה באפוס של לוקאנום לידי ביטוי 
חריף תודעת הניתוק של תקופת הקיסרים מתקופת הרפר 
בליקה. סימונו של לוקאנום רשות ופאתטי. שירו נקרא 
הרבה ביה״ב והיה אחד המעבירים של הפאתוס העתיק 
לספרות האירופית. בדור שאחר לוקאנוס מיוצג האפוס 
המיתולוגי ע״י ואלריוס פלאקוס (ע״ע ולתום) וסטטיום, 
והאפוס ההיסטורי — ע״יסיליוס איטאליקוס (ע״ע 
סיליוס). האקלוגות של קאלפורניוס הן דוגמה יחידה 
בתקופה זו(נתחברו, כנראה, בימי נירון) של שירה בוקולית 
הנמשכת אחר ורגיליוס. פ י דרום סיגל לשפה הלאטינית 
את משלי איסופום. הסאטירה מיוצגת ע״י פרסיוס (ע״ע) 
ויו בבלים (ע״ע), יובנלים נקרא הרבה בכל התרות. הוא 
נחשב לסאטיתקן בהא היתעה ויצירתו קבעה במידה גתלה 
את אפיה של הסאטירה כפי שנתפסה בספתת של העת 
החדשה. האפיגראם הלאטיני הגיע לשיאו ביצירתו של 
מרטילים (ע״ע) והיא אב-הטיםוס שלפיו נקבעו אפיו 
וסגולותיו של האפיגראם כסוג ספרותי. 

ם נ ק ה (ע״ע) ה פ י ל ו ס ו ף הוא הדמות הבולטת ביותר 
והשנויה ביותר במחלוקת בין אישי הספרות של המאה הרא¬ 
שונה. הוא כתב גם שירה וגם פרוזה. הטראגדיות שלו אפשר 
שמעיקרן יותר משנועדו להצגה נועדו לרציטאציה. מכל מקום 
יש בהן מעט מאד עלילה דראמאתית והרבה מאד דקלמציה 
פאתטית. כתביו בפרוזה אינם מצטיינים לא בעמקות המחשבה 
ולא במקותות, אלא בצורה המרשימה שבה ביטא רעיונות 
סטואיים שגורים, סנקה יצר סיגנון מבריק מצד ניסוחיו, 
פשוט מצד מבנהו, בלתי פורמאלי מצד מבחר המלים. אין 
כאן סריודות מגובשות ומלוכתת, אלא חוליות חוליות קטנות 
המצטרפות זו אל ז ו ומהוות פסיפס צבעוני. סי עונו של מנקה 
זכה להערצתם של המודרניסטים בגי זמנו ולביקרתם השלי¬ 
לית של הקלאסיציסטים בדור שלאחריו, ובראשם קוינטי- 
ליבום (ע״ע) שבעיניו סיגנונו של קיקרו היה הסיגגון למופת. 

הם׳ הל׳ העתיקה אינה מרבה לתאר הווי אותנטי של 
פשוטי־העם! כבר מצד זה בלבד, שלא לדבר על צדדים אחדים, 
ה 30 ־ו $311 של פטרונירס (ע״ע) היא יצירה יחידה במינה. 
היצירה, שנשארו ממנה קטעים בלבד (הגדול שבהם הוא 
״משתה טרימאלכיו״) היא — במידה שניתן לדון לפי קטעיד, 
ולהגדירה במושגים מודרניים — רומאן פיקארסקי שופע 



645 


למיניות פפרות 


646 


תמונות המי של פשוטי״העם באיטליה הדרומית, מצוייתח 
בידי אמן שנהן בהומור וסקרנות. פטרוניוס אינו מתאר את 
הנפשות הפועלות: הן עומחת במו חיות לעינינו ©תוך שהוא 
מניח להן לפעול בדרכן ולדבר בלשונן. השילוב של שירה 
בתוך הפרחה מרמז על זיקת הרומאן של פטרוניוס לסא¬ 
טירה המניפאית (ר׳ לעיל)* הסיפורים האנקדומיים. ובכללם 
,האלמנה מאפסוס", הם מסוג "סיפורי מילטוס' (ע״ע אסר 
ליום* אריסטידים< רומן). 

בשם שליוויום הוא ההיסטוריץ המובהק של רומי הרפר 
בליקניתכן סקיטום (ע״ע) הוא ההיסטוריוןהמובהק 
של רומי הקיסרית בדורותיה הראשונים. כסופר היסטורי 
מצטיין טאקיטום ביבלתו לתאר כמו חיים אישים ומאורעות" 
לתפוס ולהבליט את המהותי והמייחד בכל אישיות" להמחיש 
את הדינאמיקה של המאורעות ואת פשרם מתוך שהוא מצרף 
אח קטעי הדברים לעלילה מגובשת" וחוד כדי כך לעמוד 
על משמעותם המדינית והמוסרית של המעשים. תודעת 
התמורה הגדולה שחלה עם כינון הפרינקיפאט ניכרת בכתביו 
ובמיוחד בגדולה שביצירותיו ההיסטוריות.ה 4.110316$ (,דברי 
הימים"), שבה הוא חושף את הפער שבין הסרינקיפאט כפי 
שהיה באמת לבין הסדינקיפאט כפי שהתיימר להיות, ומתאר 
את ההשפעה ההרסנית של שלטון אבסולוטי על השליטים 
והנשלטים כאחד. 

מן הספרות ההיסטורית מצדים עוד חיבוריהם של וליוס 
פטרקולויס (ע״ע) ולריום מכסימום (ע״ע), קורטיום רופום 
(ע״ע) ופלותס (ע״ע). הביוגראפיה ההיסטורית מיוצגת על 
ידי .חיי הקיסרים" של ם וטוני ו ם (ע״ע) ו״חיי אגרי- 
קולה" של טאקיטוס. פליגיום הצעיר (ע״ע), ידידו של 
טאקיטוס, נודע כנואם, ובייחוד ככותב מכתבים. דודו, 
פלי נ יו ס הזקן (ע״ע) חיבר קומפילאציה אנציקלופדית 
3011311$ ^ 1 91510113 . 

מימי הקיסר אדדיינוס ( 117 — 138 ) ואילך ניכרת בספרות 
של המאה השניה מגמה אדכאיסטית בדודה שנציגה המובהק 
הוא מרקוס ק 1 רנליוס פ ר ו נ מ ו. מורו דדידו של הקיסר מאר־ 
קוס אודליוס. פדונטו ממליץ על קריאתם של המשודרים העתי¬ 
קים פלאוטום, אקיוס, אניום, לוקרטיום ושל הפרחה של קאטו 
הזקן, גאיום גראקכוס וסאלוסטיוס. הוא מעדיף את מכתבי 
קיקרו על נאומיו. וכמובן שהוא דוחה לחלוטין את סנקה. 
לשונו, שנועדה להפתיע במילותיה, יש בה תערובת של 
שפה ארכאית, שסה פיוטית ושפת הדיבור. סרונטו איגד חשוב 
מצד עצמו, חשיבותו כמייצגה של מגמה. 

תערובת ססגונית של לש? סיוטית, ארכאיזם, מלים משפת 
הדיבור בתוספת כל סממני הרטוריקה מצויה גם בסיגנונו 
של א פול יא ו ס (ע״ע), ובמיוחד בסיפור־הידוע "מטמור- 
פחות״ או ,חמור-הזהב״. אפוליאוס פעל בארץ מולדתו— 
אפריקה! וגם זה מאותות הזמן. רומי חדלה להיות המרכז 
התרבותי היחיד של העולם הלאטיני. מרכזים חשובים קמים 
באפריקה (קרתגו, למשל) ובגליה. ארבאיזם ניכר גם בחי¬ 
בורו של ג ל י ו ם (ע״ע) 410036 060:5 ^ (,לילות אסיקה"), 
גם מצד סיגנונו וגם מצד הנושאים הנידונים בו. 

במאה השניה הגיעה היוריספרודגציה הרומית של 
תקופת הקיסרות לשיאה הקלאסי. היוריסטים הגדולים שהטבי¬ 
עו את חותמם על הספרות המשפטית של התקופה הם: קלסוס 
( 06150$ 0111108111760011$ ?) * סאלוויוס יוליאנום ( 5317111$ 
101130115 ) שערך מטעם הקיסר אדריינום את האדיקט של 



5 יויום "טייסוד העיר״, ם׳ ?״ד, םריוים 30 — 40 
(בסב־יד טז רטאה ה•— 5 . סטרייח הוואטיקז) 


הפרטור (ע״ע אדיקם)< גאיוס ( 031118 ), פאפיניאנוס (- 46011 
35101300$ ? 1105 )< פאולום ( 301115 ? 1111105 ), אולפיאנום 
( 0151300$ 000111105 ). היוריספרודנציה הרומית הקלאסית 
היא אחת התרומות הגדולות והמקוריות ביותר שתרמה רומי 
לתרבות העולם. 

תקופת הקיסרות המאוחרת (המאה השלישית 
עד החמישית). השירה של תקופת הקיסרות המאוחרת, 
להוציא את השירה הדתית הנוצרית, היא שירה מלומדת המיו¬ 
עדת לקהל מצומצם ובחלקה היא שירה חצרניתממש. נציגיה 
העיקריים הם נמסיאנום (ע״ע), א 1 ם 1 ניוס (ע״ע), קלאודינוס 
(ע״ע), אויאנוס (ע״ע), דוטיליוס נאמאטיאנום. המשוררים 
שהם נוצרים במובהק גם מצד נושאי שירתם הם פרודנטיום 
(ע״ע) ופאולעום איש ג 1 לה. 

ההיסטורי? החשוב במאה הרביעית הוא אמיאנום מרק- 
לינוס (ע״ע). נוסף לו מצוי בידנו אוסף הביוגראפיות של 
הקיסרים הנקרא 4080513 91510112 , המכיל ביוגראפיות של 
שלהשים קיסרים מאדריינוס ואילך (השנים 117 — 284 ). זהו 
אחד הספרים הפרדבלמאטיים ביותר בספרות הלאטינית: 
מחבת, זמנו, מגמתו ומהימנותו־ של האוסף— קביעתם שנדה 
במחלוקת ב? המלומדים. מן הספתת ד״היסטותת מצדים עוד 
קיצורים וקומפילאציות של אומרופיום( £00-05108 ) ,אורליום 
רקטור ( 10101 ^ 4016110$ ) ואותסיום ( 0105105 ). האחר? 
כתג היסטוריה אפולוגטית נגד הפאגאנים — לסתור את 
טענתם שהצתת באו על רומי בשל הנצחת. 




647 


לטינית, ספרות 


648 


0 י מ א כ ו 6 ( 118 נ 1 :> 3 ב״״ 1 ׳( 5 11115 שזט^ • 2 >) (ע״ע) , מדי־ 
נאי, נואם ומחנר מכתבים, היה מראשי הסיעה הפאגאנית 
בסנאט הרומי בסוף המאה הרביעית. קדמוניות רומי׳ תולדו¬ 
תיה וספרותה נעשים עתה מוקדי הזדהות בשביל חוגי הארי- 
סטוקראסיה הפאגאנית: הם קוראים ומעתיקים את הספרות 
מימים שעברו, המרבים להתעניין בשאלות פילולוגיות, היס¬ 
טוריות ואנטיקוואריות הכתפות בספרות הלאטינית העתיקה 
ובקדמתיות רומי. מגמותיה, דרכיה ופירותיה של התעניינות 
זו ניתן לראותם בספר 3112 ״■] ! 5311 של מקרוביום (ע״ע) 
ובפירוש הגדול של סרויוס ( 8 נ! 1 *ז 50 ) לכתבי ורגיליום. כשם 
שכתבי סימאכום הם מקור חשוב להיסטוריה הפוליטית 
והתרבותית של המאה הרביעית כך שיריו ומכתביו של סידר 
ניוס (ע״ע) אפולעאריס הם מקור חשוב לתולדות התרבות 
של גליה במאה החמישית, וכתביו של ק 0 י 1 ד(רוס (ע״ע) 
הם מקוד להכרת החרבות של המאה השישית באיטליה. קא־ 
סיודורוס חשוב בתולדות התרבות גם מצד נסיונו לכנס את 
יסודות ההשכלה וגם מצד העידוד והדוגמה שנתן בשמירת 
המורשה התרבותית של רומא הפאגאנית במנזרים הנוצריים. 

מארטיאנום קאפלה, במאה החמישית, תיאר בתיבות 
האלגורי 11110108126 ? €1 11711 :>ז 10 א 1115 <ןט^ 1 ; 111 1,11107 ("ני־ 
שואי מרקוריוס ופילולוגיה") את שבע האמנויות ( 5 שןש 3 ) 
שהוו את יסוד החינוך בימי הביניים. בואתיום (ע״ע) אף 
הוא חשוב מאד כמתווך בין ההשכלה העתיקה, ובמיוחד הפי¬ 
לוסופיה, וימי הביניים. פריסקיאנום ( [ 115 ״ 13 :> 5 ! 7 ?] בתחילת 
המאה השישית) חיבר ספר דקדוק גדול ( 18 ספרים) שנקרא 
הרבה בימי הביניים. 

כינוס המשפט התמי בפקודת הקיסר יוסטינינום (ע״ע) 
( 1118 * 01 111718 115 ק €07 ) הקיף לא רק את החקיקה הקיסרית 
אלא גם את דבריהם של חכמי המשפט הרומי. בקורפוס כלול 
חלק הנקרא 0186513 או 30 :ו:>ס 71 ״ 3 ? והוא ילקוט של דברי 
היוריסטים, ערוך לפי עניינים. כל מובאה שמו של היוריסט 
ושם ספרו בראשה, ועל כן הילקוט הוא מונומנט יחיד במינו 
לא רק של היוריספרודנציה הרומית הקלאסית בכללותה אלא 
גם של גדולי היוריסטים כל אחד בפני עצמו. 

חטיבה בפגי עצמה בספרות של תקופת הקיסרות היא 
הספרות הלאטינית הנוצרית. מסוף המאה השניה ואילך, 
בכל שהנצרות התפשטה בארצות דוברות לאטינית, כן הלכה 
ת וצרה מתוך צרכי החיים ספרות לאטינית נוצרית 
שהקיפה את כל מיגוון העניינים של הדת ומאמיניה: 
תרגום כתבי הקודש, פרשנותם, עיקרי האמונה, הנהגות 
בארחות-חיים, דרשות, אפולוגטיקה כלפי פנים וכלפי חת. 
עניינים חדשים נידונים בספרות זו? ערביה נשתנו ומצויה 
בה טרמינולוגיה חדשה (ע״ע לטינית, לשון עמי 632 ) אבל 
מצד דפוסי הלשץ והצורה ניכר גם המשך. ראוי לזכור 
בהקשר זה את מימרתו של טרטוליאנום "אינם נולדים, 
אלא נעשים נוצרים״ (!״ 01118113 3801101:111 ״ מס״ 1 ח £111 ). 
רבים מאבות הכנסיה בתקופת הקיסרות לא היו נוצרים 
מלידה, וחינוכם, קודם לתסורתם הדתית, היה חינוך רטורי 
מסרתי. מינוקיוס פליכס 01110 ? 1101101118 ^), המחבר של 
הדיאלוג האפולוגטי 1115 * 0012 , היה עורך־דין שקיבל 
חינוך רטורי מעולה. זיקתו לקיקרו ניכרת גם בצורת 
חיבורו וגם במקורותיו. מתוך כתביו של טרטולינוס 
(ע״ע) ובמיוחד מתוך חיבורו 5 ט 80110 ס 1 סק\ 1 ניתן להכיר 
שקיבל חתוך רטורי ויוריסטי קודם לתמורתו הדתית. 


קיפרינום (ע״ע), שקידש את אמונתו במותו בשנת 258 
בהיותו בישוף קרתגו, נולד וחתך כפאגאני. חינוכו הרטורי 
ובקיאותו בקיקרו, סנקה וורגיליוס ניכרים מתוך כתביו. 
ארנוביום (ע״ע), בעל החיבור האפולוגטי נגד הפאגאנים 
05 ״ס 211 י \ן $115 ז 6 * 1 >.£ ("נגד הגויים"), נולד פאגאני, והיה 
מורה לרטוריקה! תלמידו לקטנטיוס (ע״ע) הצטיין כל 
כך עד שהקיסר דיוקלטייגוס קרא( מאפריקה לשמש מורה 
לרטוריקה בבירה החדשה ניקומדיה. לימים כתב לקטנסיום 
את החיבור האפולוגטי הגדול 10511111110008 30 ״ 1 * 01 . הוא 
העריץ את קיקרו, באמצעותו נפגש עם ההגות של יוון ורומי 
והשתדל להידמות אליו מצד סיגנונו. לא בכדי היה לקטנטיוס 
מקובל מאד בתקופת הרנסאנס תקרא (בפי ג׳ובאני פיקו דה 
לה מידאנדולה) "קיקרו הנוצרי". היארוגימוס (ע״ע) 
המתרגם של כתבי הקודש ללאטינית היה תלמידו של אליום 
דתאטום ( 0002105 108 גדול המדקדקים של המאה 
הרביעית ומפרשם של טרנטיום וורגיליוס. המתיחות שבין 
אמונתו הנוצרית לדבקותו בספרות הקלאסית היתה מודעת לו 
(״לא נוצרי אתה, קיקרתיאני אתה״ — אמר לו ישו בחלום), 
ואפשר שדווקא מתוך כך הצליח לה ש כץ שלום ביניהן. 
א מ בדוס יום (ע״ע) היה נואם גדול לפני שנעשה בישוף 
של מילאנו ומטיף גדול לאחר מכן. הוא היה האיש שבהת- 
ערבותו הנמרצת סיכל את מאמצי הפאגאגים בראשותו של 
סימאכום להשיג סובלנות דתית בשנת 384 . באותה שנה 
ממש (חה היה שלוש שנים קודם להתנצרותו) נתמנה 
א ו ג ו ס ט י ב ו ם (ע״ע) על פי המלצתו של סימאכום להורות 
רטוריקה במילאנו. ביןכתביוהמרוביםשלאוגוטטינוס בולטים 
במיוחד שניים גם מצד ייחודם וחשיבותם לגופם וגם מצד 
השפעתם על ספרות הדורות הבאים. האחדהוא 05 ח 05510 }״ 0 ב> 
(״וידויים״) — אוטוביוגראפיה רוחנית, שהיא מיסמד מאיר- 
עינים להבנת התמורה הדתית ( 07510 * 000 ) כתמורה רוחנית. 
האחר הוא 00 1010 * 01 סם (״עיר האלהים״) — חיבור 
אפולוגטי מעיקרו המתעלה למדרגת פילוסופיה של ההיס¬ 
טוריה האנושית, שבו עורך אוגוסטינוס השבץ גדול עם 
השקפת העולם הפאגאנית והמדינה הפאגאנית ומניח את 
יסודותיה של השקפת עולם נוצרית. 

על תרגומים מן הס׳ הל׳ לעברית עיץ בערכיהם של 
הסופרים והמשוררים הרומיים. 

-מס/ 1 ) 1 ? 1111171 1167011476 * 1 10 46 ¥11110176 ,?>זז 13 ן £31 . 0 

' 1 \)£ .? ; 1952 4 , 1910 ,( 1 [) 630 ,' 37 ( 1 ) 5 
; 1905 ,( 8 , 1 י 1 ־ 31 ׳ 3 ו 0 ) 8 )צ) !)/) ז 11 * 1 גו£) ) 4/167114771 ^ 461 7 * 7011 

1(1., 0616/116/116 467 701711X6/1611 ¥11670107, 1913, £. ?1(11011, 

4 צ , 011/7 .^\ [ , 1912 8 , 1011716 76 * 111167011 10 46 ¥11110176 

, 1 ) 1 , 1927 . 4%6 511067 1/16 171 807716 / 0 ¥111107$ ¥116707$ 

/ 0 01016 1/16 10 071£1711 1/16 170772 80771€ /?> ¥111107$ ¥116707$ 

, 11/7 ( 1 . 4 ? \ ׳<? ;( 1963 3 

0 ) 1355150/1 ) 1 ־מ!) 11 ) 11 ( 001 13 ? 5 ־ 11111€1 ^ 00 ׳\ 1 ז 3 ׳\ן 1 ) ¥116701147 

£ , 1920-1927 4 י ( 11 ר\ €11110£ *ב 1 \- , 113/1 5€ ח 155€ ז \׳\ 111115 *ז)* 1 ^ 

׳ ¥116 ¥61171 ¥6167 / 0 ¥111107$ 4 / ,־] 131 ) £10 \ 

- 76/114 10 ( 807 46 ¥61167011470 ¥0 , 3£01 * 5 ס£ ; 1931 , 7011416 

, ¥011116 ¥11167011476 ,*)׳{ £3 { , 1939 , 1160 א£א 0 64 1 ) 116011 ( 1 
, ¥11167011476 ¥01171 / 0 ^ 100 ) 0714 /¥ , 05€ .מ .[ . 7 ? , 1941 2 
, 111 ־ 1 , 1014710 161167611476 46110 510710 י 81 £ 000 € .£ ; 1949 3 
1950 , 1011710 410 * 16116701 46110 510710 ,)זם 31 ז 3 ? £ ; 1945-50 

ח. וי. 



649 


לטינית, ספרות 


650 


הספרות הל׳ בימי־הבינים. מקובל להניח שהם׳ 

הל׳ ביה״ב ראשיתה במאה ד. 6 , לאחר מותו של בואתיים 
(ע״ע), "אחרון הרומאים", שטיפח בכתביו את המסורת 
הקלאסית (מת ב 524 ). אף כי לא חל ביתוק ברציפות שבין 
הם׳ הל׳ הקלאסית לזו שלאחריה׳ בכל זאת הם׳ הל׳ של יה״ב 
נבדלת מקודמתה באופן מהותי. זוהי ספרות חדשה, שנוצרה 
והתפתחה בתנאים משלה. 

השפה הל׳ נשארה, במשך אלף שנה מאז נפילתה של 
רומא, שפת החינוך, המדע. ההשכלה ושפתה הרשמית של 
הכנסיה המערבית < בכך טמון ההסבר להתפתחותה העשירה 
של הם׳ הל׳ ביה״ב. את הקו המפריד בין שתי הספרויות יש 
לראות, איפוא, לאו דווקא בנפילת הקיסרות הרומית, אלא 
בהתפשטות הנצרות לארצות מערב־אירופה. ניצניה של 
הספרות החדשה מצויים׳ כמובן, כבר בכתבי אבות־הכנסיה 
בסאות ה 3 , ה 4 וה 5 . 

א. תקופת המעבר חופפת את פרק הזמן מראשית 
המאה ה 6 ועד לרנסאנס הקארולינגי, תקופת גיבוש המדינות 
הגרמניות שקמו בעקבות פלישות הברברים על חורבות הקי¬ 
סרות הרומית (ע״ע אירופה, היסטוריה, עמ׳ 143 ); בתקופה 
זו הונחו היסודות לתרבות יה״ב, ונציגה המובהק הוא 
גרגורי ו ס 1 (ע״ע), שסיגנון כתביו, בעיקר 31131 ־ 101 ^ 
(״דבריימוסר״) ו 0131081 ("דיאלוגים"), מציין את המעבר 
מן הל׳ הקלאסית לזו של יה״ב, כמרכז פ 1 ר ט ו נ ט ו ס ו נ נ - 
טיוס (ע״ע), משורר, בישוף פואטיה, חיבר שירי־תחילה 
והיממ׳נים דתיים, שהמפורסם בהם הוא -ג״־! 1-6815 ¥6x1113 
) 16110 > ("ניסי המלך נישאים קדימה"). גרגוריום מטור 
(ע״ע), שספרו ךת 11 ז £1-30£0 115101:13 ־ 1 ("תולדות הפראנ¬ 
קים")׳ עומד בפתח ההיסטוריוגראפיה של יה״ב. הספר, הנותן 
תיאור חי של התקופה, כתוב בסיגנץ לאטיני התואם דור 
שנשתכחה ממנו ידיעת השפה הנמלצת והמסוגננת. איזי¬ 
דור מסביליה (ע״ע), בספרד, מהבר £־׳י 51 0118101101 

1 ־ £17010108131-11011161 (״ 20 ספרי המקורות או האטימולר 
גיות"), שהיה מקור הדעת הנפוץ והחשוב ביותר במשך מאות 
רבות ביה״ב. חיבורו הוא מעין אנציקלופדיה כללית, שאצר 
את סיכלול הידע שהורישה תקופה זו לעתיד. 

המאה ה 7 הצמיחה מרכז לימוד והוראה באנגליה, שעתיד 
היה לעצב את חיי הרוח של אירופה. בבתי־הספר שליד 
כנסיות ומנזרים טופחה בשקידה ספרות ל׳ מקורית שנציגיה 
המובהקים היו: א ל דה ל ם ( 166101115 > 1 \־; 639 — 709 ), אב- 
מנזר ממזברי ( 7 ־ 11111065601 \), משורר, מורה ומלומד, שכת¬ 
ביו — ובמיוחד שירתו הכתובה בהכסאמטרים — היו הומר 
לימוד ומקור השראה ודוגמה לחיקוי. בדה ונרביליס 
(ע״ע), היסטוריון ותאולוג אנגלי — הדמות המרכזית של 
התנועה האינטלקטואלית הקלטית במאה ה 7 , עסק בתאו־ 
לוגיה׳ בחקר דרכי השירה החילונית והדתית, בניתוח הלוח 
ובקביעת מניץ־שנים, שנתקבל בכל העולם הנוצרי. חיבורו 
ההיסטורי הגדול, 1101 ־ 08101 ^ 860115 £££1651351103 0113 ) 6115 
("היסטוריה כנסייתית של שבט האנגלים"), נחשב ליצירת 
מופת. אלקואין (ע״ע), תאולוג ומלומד, שנתחנך בביה״ס 
ביורק, וניהל אותו בי״ם לאחר־מכן שנים רבות, עד שנקרא 
ע״י הקיסר קארל הגדול ליטול חלק בתסאנס הקארולינגי. 

ב, הרנסאנס הקאר 1 לינגי ( 782 — 880 ) הורתו 
במדיניות החינוכית של קארל הגדול. ביזמת הקיסר החמנו 
טובי המלומדים בעולם הנוצרי לחצר הארמון באכן, שם 



ממור מהוצאה עתיסד ׳ 6 ? ספרו מ? םאו?ו 0 דיאהמוס חסראוז אימים 
׳פונים, כמו ברה, הילאריוס, איזידורוס והאפיפיור ?יאו x 


הוקם בי״ם, שהיה עד מהרה למרכז התנועה החינוכית, בפקד 
דת הקיסר נוסדו בתי-ספר דומים ליד כנסיות ומנזרים ברחבי 
הקיסרות. בראש ביה״ם באכן הועמד אלקואין, שנתפרסם 
יותר כרוח החיה של המפעל החינוכי, מאשר כמחבר ויוצר 
מקורי. הוא כתב חיבורים רבים בל' נמלצת על דקדוק, רטו¬ 
ריקה, פילוסופיה ותאולוגיה. לצדו פעלו: פאולוס ד י א־ 
קונוס (ע״ע), המשורר וההיסטוריה, מחבר- 860 13 ־ 01 ) 115 ) 
080631-0101-11111 ^ 1 115 ("תולדות שבט הלאנגובארדים"). 
ת א ודיל ף 1110 ^ 660 ־ 1 ׳), בישוף אורלאן רמשורר־החצר, 
שתיאר בשיריו את הפעילות האינטלקטואלית באכן. הפואמה, 
המתארת את מסעו בדרום הקיסרות בתפקיד רשמי כשליח 
הקיסר ( 101£115 נ״ 00 61155115 ), היא הנודעת ביותר משום 
היותה עדות היסטורית מקורית; א י נ ה א רד ( £10631-01115 ), 
הביוגראף של קארל הגדול, שספרו 643801 031:011 ¥63 
("חיי קארל הגדול") כתוב בהשפעת סוטוניום. 

השגי הרנסאנס הקארולינגי ניכרים יפה במאה ד. 9 . מן 
הזרעים שנזרעו בבתה״ס ובמנזרים צמחו מרמי לימוד ומחקר 
בפולדה, ריכנאו, לורש וסאנקט גאלן, שאצרו ספריות עשי¬ 
רות והניבו שפע של כרוניקות מקומיות ( 003165 \נ). עם 
הדמויות הבולטות בתקופה זו נמנים: י ו ד.נ ם 0 ק 1 טום 
אריוגנה (ע״ע), תאולוג ופילוסוף גאו-אסלאסוני, שהוזמן 
להמשיך את מפעלו של אלקואין בחצר הקיסר; ג 1 טשלק 
(ע״ע) תאולוג ומשורר מוכשר, שמייחסים לו סוג חדש של 
שירה, ג^תז 01-31101-67:6 , המבוססת על הקצב הקלאסי בתר 
ספת חריזה אליטראטיווית (ע״ע אליטרציה), כנראה בהש¬ 
פעת הספרות שבעל-םה בלשונות הלאומיות; רבנו ם 
מ א ו ר ו ם — 05 ־ 613111 113630115 ( 61 ) — אב־מנזר של 
פולדה, משורר ומלומד, מחבר האנציקלופדיה 50 ־ 61 ז\ 01 ס 06 
("על היקום"), לפי דוגמת אמידור מסביליה. משיריו הדתיים 
מקובל עד היום בליטורגיה הקאתולית ההימנון ־ £163:01 1 ת 6 ׳\ 
1:115 ז 1 ־) 5 ("בואי רוח-הקודש"). 

ג. המאה ה 10 ד ה 11 . במאה ה 10 , כשאידופה המער¬ 
בית סבלה מפלישת הנורמנים והסאראצנים, קיימה גרמניה 













651 


למיגיוו, ספרות 


652 


האוטובית את המסורת החינוכית הקארולעגית. א 1 טו 1 (ע״ע), 
שביקש 1 לחדש את זוהר הקיסרות, ריכז בחצרו מלומדים 
מדקדקים ותאולוגים מרחבי אירופה כדי לחזק את תנועת 
ההשכלה. אף שהכרוגיסטים הסאנסוניים דיברו על "רנסאנס 
אוטו*ני"׳ היו ההשגים דלים למדי. מבין כותבי הכרוניקות 
יצרינו: ו י ד ו ק י נ ד שהוא החשוב מבץ שורה שלמה של 
כרוגיסטים סאכסוניים שכתבו את תולדות ארצם. בחיבורו 
1165 868(36 53x001636 ("דברי ימי הסאכסונים") נהג כדוגמת 
פאולוס דיאקתוס והכליל חלקים בעלי אופי ספרותי טהור, 
באלאדות וסיפורי-עם גרמניים < ל י ו ט פ ר נ ד (ע״ע), בישוף 
איטלקי בשיחתו של אוטו 1 , שתיאר את שליחותו בספת 

10000111303 ) 30 ) 0005 1683110015 16 ) 10 ) 613 ? ("סיפור 

השליחות לקושסא") בסיגנון נאה ובהומור רב! ג רב רם 
מאורי א ק ( 4061036 י 8 >) 0618566 ), מי שעתיד היה לחיות 
האפיפיור סילוסטד 11 (ע״ע), מלומד מובהק של התקופה 
שחקר את הספרות הקלאסית ואסף כתבי־יד חשובים, היה 
בקיא במקצועותיהרוח ובמדעים השונים. במאתמאטיקה 
חידש את השימוש במספרים ערביים. מכתביו המרובים 
הם תעודה ספרותית והיסטורית כאחת המגוללת את חיי 
התרבות והרוח בתקופתו. 

בתחום הספחת חיפה דאר לציין את הפואמה -ן 3111 ז\\■ 
36105 , פרי־עטו של הנזיר א ק ה ר ס (ע״ע) מסאנקט גאלן, 
שעלילודהגבודה שלה מבוססת על אפום גרמני קדום. נזיר 
אחר מסאנקט גאלן, נוטקרבלבולום (־ 8311511 011666 ?< 
105 ), נחשב למחדש ה 13 ) 160 ון> 86 , סוג שירת־דתית, שעתיד 
היה להשתרש בתפילה הקאתולית ביה״ב: בעוד שלפני־כן 
נהגו להתאים מלים לתוריה ניגונית ה $630611113 החדשה 
מתאימה את הניגון הקיים לחרחים ומקבלת צורה קבועה. 
הידועה ביותר היא ה $63060113 הכוללת את המלה "הללרה" 
בכל חרח, שהונהגה בתפילות השבוע שלפני הפסחא. 

ניצני הדראמה החילונית בראו בפח עטה של גזירה, 
הר 01 רתה ( 16113 ^ 8 ) 8160 ), שחיברה "קומדיות" כחיקר לסרב- 
מיום (ע״ע). מגמת ה״קומדיות", שהיו בעצם סיפורים פשר 
טים בדיאלוגים, היתח למנוע קלקול־המידות בעקבות קריאת 
טתסיום — ע״י תחליף מוסח־דתי. 

לסאה ה 11 יש לייחס את אוסף השיחם הליחית שנשת¬ 
טח בכ״י בספחית קימפחג׳ והידועים בשם - 030 03610103 
138618160513 ("שיח קימבחג׳"). סבורים, שמקורם בשירה 
האנגלו־סאכסית העממית ובהשפעת ספר שיר־השיחם. כולם 
כתובים בקצב הליטורגי של ח 13 ) 563060 . 

ד. ברנסאנס של המאה ה 12 , כפי שכונה בפי 
ההיסטוריון הנודע הסקינז ( 813516105 ), נועדה לס׳ הל׳ 
תקופת־פחחה בתחום השירה הליחת והסאטיחת ובכתבי 
הגות בענייני דת ומחנה. פיר א ב ל ר (ע״ע) הוא אחת 
הדמרות הבולטות של התקופה בתחום הפילוסופיה והתאר 
לוגיה! כמשורר תרם בתחום השירה החילונית והדתית. כתב 
בעיקר 1 ) 13116 . 4 ) פיתח 
ושיכלל את ה 13 ) 863060 . המשורר הטאטיח של המאה היה 
הנזיר מקליני, בתר ממוחואל ( 31 ״־ 101 \ 86 > 1 ) 866036 ), 
מחבר 81 >ס 0 ומ 0 ) 6010 ) 600 06 (.על הבת לעולם"), יצירה 


ששימשה לאחחמכן דוגמה ומקור השראה למרבית הסאטי- 
חקנים ביה״ב בל' ובלשונות הלאומיות. בתקופה זו נתחבת 
גם תב השיחם הסאטיריים הנקראים בשם הכולל 03601103 
806303 , שמוצאם בצרפת ובגרמניה, וכן השיחם המכונים 
81 ) 001136 (ע״ע גולירדים), שמקצתם שידי תחילה, אהבה 
ויין, ומקצתם סאטירה חחפה על אורח חייהם של אנשי 
הכמורה. חבם נכתב בידי חבמחם הנודדים (- 3830 ׳<< 6166161 
65 )). הידוע מבין ה 11 ) 001136 הוא 06 * 1630105181 ) 030 ("הבה 
נשמח"), המושר עד היום בפי הסטודנטים תאורטיקנים של 
השירה הל׳ היו: הצרפתי מתיה דה ואנדום ( 11160 ) 83 < 
86016 ) ¥60 86 )), מחבר 0613 ) 6651£163 ׳ 5 46$ > ("אמנות התח¬ 

זה")׳ והאנגלי ג׳ פרי דה וינטוף (- ם ¥1 86 > ץ 060££66 
) 530 ), שחקר את אסגות־השירה, ניתח את סוגיה בטפח 
3 ׳\ 00 613 ) 06 ? ("שירה חדשה") וקבע כללים ודוגמאות בספר 
81 > 66$1£1630 ׳\ 6 ) 36 06 ("על אמנות החרתה"). 

בין מלומדי המאה ה 12 ניתן להזכיר אה ג׳ ו ן מסולז- 
ברי(ע״ע), ההומאניטט הגדול ומחבר ה 1605 ) 011663 ? ("הפד 
חנאי״), ספר העוסק במדע־המחנה, ואת א ל ן מל יל (ע״ע 1 
1050118 80 ) 413005 ., או 14116 16 ) 1310 ^ 4 ) בעל הפואמה 
0636 ) 13 < 0$ ) 1306 ? 06 ("קינת הטבע") וחיבורים אחחם, 
שבהם באים בערבוביה מדע, מוסר, תאולוגיה ושירה אלגו- 
חת. 

הרנסאנס של המאה ה 12 נתן אותותיו גם בפחחת היססו־ 
חוגדאפיה. עם ההיסטוריונים הבולטים בתקופה זו, שכתבי¬ 
הם משקפים חזרה אל ההיסטוריה האובייקטיווית, נמנים: 
אוטו מפריזינג, גיוס מצור, וילים מממזברי 
וג׳פרי מ מוג מ אות (ע , ערכיהם וכן ע״ע היסטוחו- 
גרפית, עם׳ 275/6 ), 

ההתעניינות המחודשת בחוק חממי ובמשפט בכלל הולי¬ 
דה ענף ספרותי חדש ומוגדר, שעניינו משפט חילוני ודתי. 
לאבי הספרות הקאבונית (המובחנת מן התאולוגיח), נחשב 
ג ר א ט י א נ ו ם ( 1300$ ) 063 66 ) 83815 <). אוסף חוקי־הכנסיה 
63000001 1001 ) 830 > 6 ס 81$6 ) 813 > 6 ס 0 סס 0 ("תיאום הקאנונים 
הסוחחם") שליקט ב 1150 בערך׳ שימש לאחר־מכן בסיס 
ל 03000161 061$ ( 00600$ ("קובץ החוקים הקאנוניים"). 
לענף זה שייכים גם החיבורים המרובים העוסקים בהלכות 
הדת הקאתולית ומצוותיה, הקרויים 60036 ) 560 ("פסקים"). 
הספרות המשפטית החילונית במאה זו מיוצגת ע״י המשפטן 
האנגלי גלגויל (ע״ע). 

הספרות המיסטית היא סוג בפגי עצמו, למדות קרבתה 
לספרות הדתית. המאה ה 12 העמידה שני מיסטיקנים דגולים: 
ברבר מקלרוו (ע״ע), שכתביו 060 10 ) 8111860 ) 06 
(״על אהבת ה , ״} ו 03011601000 163 ) 030 ס! $6601006$ 
("דרשות על שיר-השירים") פלאים סמלים ורוויים הגות 
ואהבת האל! י ו א כ י ם ם ל ו ד ה (ע״ע), נזיר איטלקי, שה־ 
מיסטיקה חאסכאטולוגית שלו עוררה לאחר מכן, במאה ה 13 , 
תנועה דתית־משיחית שהוחרמה ע״י ד,כנסיה הרשמית. טפחו 
1 ד 0$11 ץ 4.00 631 ס! 10 ) 8x005 1 (״ פירוש על האפוקאליסטה") 
הדבורים אחחם, מציגים השקפה היסטוריוסופיה המצביעה 
על מחזוריות בהיסטוחה ויוצרת רתח משיחי בציפייתה 
לאחחת־הימים. 

ה. המאה ה 13 המשיכה את התחיד, שהחלה במאה 
הקודמת, אם כי בתוספת קומם חדשים, הנובעים מהתפ¬ 
תחות האוניברסיטאות ומהשינמים שנתחוללו בחברה הדתית 



653 


לטינית, ספרות — לטינית, היסרות 


654 


והחילונית. כיוון חדש נוסף ניתן לס׳ הל׳ על-ידי הופעתם של 
כתבי אריסטו במערב־אירופה, שעורת מחלוקת בכנסיה, 
אלברט הגדול (ע״ע אלברטום מגנום)׳ שלימד באוני¬ 
ברסיטת פאריס, ניסה למצוא סינתזה בין המדע היווני־ערבי 
לבין המסורת הנוצרית. עבודותיו בישרו את יצירתו של 
גדול התאולוגי* הדומיניקני תומם מאקוינו (ע״ע), 
511 שניסח סוסית את הדוגמה הנוצתת בתיבות -מ > 18 במו 1 ם 
101 * 10 ("מכלול התאולוגיה")! הוא קבע את יחם הפילוסופיה 
לתאולוגיה ויישב את המדע ותורודאריסטו עם ההשקפה 
הנוצרית. רוברט גרוסטסט (ע״ע) ורוג׳ר ביקון 
ע״ע) הדגישו בכתביהם את חשיבותה של המתודולוגיה ) 
0?>115 1 האינדוקטיווית המיוחדת למדעים הנסיוניים. 11$ ( 3 מ 
("החיבור הגמל") שהוא אנציקלופדיה למדעים ולמקצועות 
הכלליים של זמנו, מייחד מקום חשוב לבלשנות ולדקדוק 
אוניברסאלי אחיד. גם המלומד הצרפתי ונסן מבובה 
(ע״ע! 315 ׳\!> 83 040 ז״ססמ!^) כתב אנציקלופדיה ענקית 
בשם 5 ט [ 813 ת״ 1110 :>סק 5 ("אספקלתה גדולה"), שכללה 
שלושה חלקינו המקיפים את מדעי־הטבע, התאולוגיה וההיס־ 
טוריה. בתחום המשפט מתבלט מפעלו החשוב ורב ההקף 
של המשפטן האנגלי הנרידהברקטון (ע״ע)! חיבות 
1130 * 0 -^ 1018115 ( 001181161111 61 18115 * 16 06 ("על חוקיה 
ומנהגיה של אנגליה")׳ הוא מקור חשוב לתקדימים ולבתקת 

החוק חתמי שחדר לאנגליה. 
בין השיתם הדתיים שנתחבת בתקופה זו ושנכנסו ללי¬ 
513831 813161• 00101053 טורגיה הגוצתת יש לציין את 
("עמדה האםהדואבת")׳ של יקו׳פובהךה סו ד יי (ע״ע), 
ואת 1-36 ! 0165 ("יש הדיך) מאת הסראנציסקני ת ו מ א ס 
* (*1*8010380 016 0613110) מ צ'ל נ ו 
במאות ה 14 ש 15 מייצגים כתביהם של הנזירים הז־ומיני־ 
קביים׳הפראגציסקניש והאוגוסטיניאניים את יצירותיה החשד 
בות האחרתות של הס׳ הל׳ ביה״ב. איתסה המערבית צעדה 
לקראת הרנסאנס, שעתיד היה לחזור ולשאוב השראה ממקד 
תתיה הספתתיים של רומא העתיקה. בתקופה זו היו כבר 
השפות הלאומיות מפותחות עד כת כך שנעשו לכלי ביטוי 
ספרותיים מובהקש ומיטב היצירות הפיוטיות נתחבת בלשו¬ 
נות אלה. אעפ״כ המשיכו סופת התקופה (תטה, סטררקה, 
בוקצ׳ו ואחתם) לכתוב גם בל׳ בצד כתיבתם בלשונות הלאר 
מיות. למעשה, לא חלה הפסקה בזרם הססתת בלשון הל׳ 
ואין אפשתת לקבוע את הרגע שבו היא נעצרת. מכל מקו* 
עוברת הל׳ תהליך של היעלמות הדרגתית כלשון המשותפת 
לנצרות המערבית, כשהיא נדחקת מפני הלשונות הלאומיות. 
התהליך הזה נמשך זמן רב. במשך המאות ה 16 וה 17 עדיין 
בכתבו יצירותיהם החשובות של סופרים, חוקרים ופילוסופים 
גדולים, כגון אראסמום, תומם מור, פראבסיס ביקון, בחך 
שפינתה, מילטון (חלק מכתביו), ליבניץ וניוטון (ע׳ ערכי¬ 
הם), בלשה הל/ שכן נועדו לקהל קוראים בינלאומי. 

\!18 €071 / 017010210 ? ,(. 601 ) 6 ח x1 /0175/71/1 111 )/ 1 קו 
1/111110, 1-00x3^1 1844-1864, £. 1 40 ! ,(.!מ) ז? 1 וו 1 וו 1 נ 1 ( 1 ״ ■ 
71x771/7110 6/7/710010/ 1111(011/0: ? 0 / 10 ( 101101 700/111 0 / 1 ׳ !, 

1880 5 ץ 0 (( 1 

. 1966 
א. ם. - צ, בר. 

לסינית, קיסרות, שמה של הממלכה שקמה בקושסא 
ובסביבותיה בעקבות מסע הצלב ה 4 (ע״ע), ושהת¬ 
קיימה בשנים 1204 — 1261 (ע״ע ביזנטיון, עם׳ 373 ). 

כבר לפני כיבושה של קושטא הסדירו הצלבנש עם 
ונציה את חלוקת הקיסרות הביזאנטית, את הליכי בחירתו 
של שליס הקיסרות החדשה ואת גורלה של משרת חאפטרי־ 
ארך של קושטא, לשלים הק׳ הל׳ נבחר בלחיאין 1 (ע״ע), 
ובהתאם להסכם החלוקה ניתן לו שסח שהיה להלכה % 
משטחה של הקיסרות הביזאנטית, ושאר הצלבנים התחלקו 
עם הוונציאנים ב % החלקים הנותרים. נחלת הקיסר כללה 
את תדאקיה ואת אנאטוליה, אלא שעל אנאטוליה הביזאנטית 
השתלט תאת־ורוס 1 (ע״ע) לסקרים, משד קיסרות ניקיאה 
(ע״ע), ובלדואין 1 הצליח לכבוש מידו רק רצועת חוף צרה 
לחוף ים מארמארה, תנשת הכיבוש באסיה הקטנה נעצרה 
בגלל מלחמה עם הבולגאדים ובגלל מרד האובלשיה היוונית 
בתראקיה. בלדואין נוצח בידי הבולגארים בקרב אדריאנר 
פול ( 1205 ) ומת בשבי. בידי הק׳ הל׳ נשרו קושטא ששט¬ 
חים הסמוכים לה. אנרי מאינו( 81311131111 ), אחיו של בלדד 
אץ 1 , שנבחר תחתיו לקשר ( 1206 — 1216 ), כסה את מרותו 
על השליטים הפראנקש בתב שסחה של יוץ. אנרי הדף 
את התקפתם של הבולגארים ושל הניקיאנש על הקיסרות 
( 1207 ), הבטיח סשית את שליטתה של הק׳ הל׳ בתראקש 
( 1208 ), הרחיב את גבולו באסש הקטנה, אך מיעוט כשותיו 
לא אששר לו לנצל עד תש את יתרתו ש* שבר זה הש 
ברבות הימש לרועץ לק׳ הל׳. אנרי התייחס במתעות לאד 
כלשש היוונית, ושיתף אותה במנהל שף בצבאו. בימי אנרי 
פרצו סכסוכים בץ ונציאנש לבין "פראנקים" על המשרות 
הבכירות בהיירארכיה הכנסייתש בקושטא, שן פרצו סכסד 
כים בין רבי־הכנסש לבץ ונצש שסניורים הפאודאליים, 
שהחרימו קרקעות שכגסש של הפנסש שרבו להחזירם. 
סכסוכים אלה השדרו בהסכמש ב 1210 , 1219 ו 1223 . 

במות אנרי נמשח גשו, פיר דה קורסני לקיסר בידי 
האפיפיש הונו׳ריוס 111 ברומא, אך בדרכו לקושטא נשבה 
בשי שליט אפירוס ומת בשבי( 1218 ). אחרי תקשת עוצמת 
עלה על כסא הקיסמת בנו של פש, ר 1 בר ( 1221 — 1228 ). 

שליטי הקיסרות הלאטיבית 
בלדואץ מאינו ושלאנדריה 

1 1 י 1 

סיר דה קורטגי ׳־״ יולאנדה אגדי בלדדאין 1 

1217 1206 — 1216 1204 — 1205 

י ז׳ן דה בריץ 

1228 — 1237 

1 

רובר בלדואץ 11 ׳•״ מרי 

1221 — 1228 1237 — 1267 ( 1226 ) 

בימי רובר נפלה ממלכת תסאלתיקי הפראנקית בידי 
תאשוחם אנגלום (ע״ע ש, השטוריה, עמ׳ 476 ), שבך נחשף 
אגפה המערבי של הק׳ הל/ וגם קיסר ניקיאה, יואנם 1 מ 
(ע״ע) דחק את רגליה. כתוצאה מכך איבדה הק׳ הל׳ עד 



655 


לטינית, קיסרות — לטמיים 


656 


1226 את דוב שטהה. מצבה הנואש של הק׳ הל׳ הניע את 
האפיפיור לדרוש מצרפת לתמוך בה. לבלדואין 11 , אחיו 
דורשו של רובד, שעלה לכם הקיסרות בהיותו בן 11 , צורף 
זץ דה בריין (ע״ע) שהציל את קושטא מן המצור ששמו 
עליה הניקיאנים ( 1235/6 ). 

בלדואין 11 (ע״ע) שלט על קיסרות רפה וגוססת ואת 
עיקר מאמציו הקדיש להשגת תמיכה כספית וצבאית מן 
המערב. הוא נאלץ להפקיד את בנו כערובה להלוואות שקיבל 
מוונציה. האפיפיורות, שנאבקה אותה שעה בפרידדיך 11 . לא 
עשתה פעולה של ממש לסייע לו? משנת 1249 ניהלה מו״מ 
עם קיסר ניקיאה, במטרה להגיע לאיחוד הכנסיה הידנית עם 
הקאתולית׳ ולכן הפקירה את הק׳ הל/ ב 1261 נכבשה 
קושטא בידי שליט ניקיאה, מיכאל ¥111 פלאולוגוס, שכרת 
ברית עם ג׳נ 1 בה, אשר ביקשה לרשת את ונציה ואתזכדותיה 
המסחריות במזרח, ובכך בא הקץ על הק׳ הל/ בלדואין ח 
נמלט למערב, והתואר הקיסרי וכן התביעות לבינתה 
של הק׳ הל׳ מחדש עברו מיד ליד במערב. 

כשלתה של הק׳ הל׳ נבע מהעדר קרקעות וכספים שבהם 
אפשר היה למשוך אבירים מהמערב, ולפיכך עברו אבירים 
רבים לשירותם של שליטי גיקיאה ואפירוס הביזאנטים. 
העזרה המצופה מהמערב לא הגיעה. ונציה שקדה על האינ¬ 
טרסים המיוחדים שלה, ורק לעתים רחוקות השתתפה בהגנה 
על הק׳ הל/ אעפ״י שהסיקה ממנה תועלת מסחרית מרובה, 
הוואסאלים הפראנקים של הקיסר הלאטיני, ביוון ובאיי הים 
(ע״ע יון, היסטוריה, עמ׳ 476 ), לא הושיטו לו עזרה במועד. 

הלאטינים כוננו בשטחים שכבשו משטר פאודאלי דוגמת 
זה שהיה במערב, אך משטר זה לא השאיר את רישומו אחרי 
ששטחי הקיסרות חזרו לידי הידנים. ונציה קנתה לעצמה 
מעמד כמעט-בלעדי בתחום המסחר, סילקה את מתחריה והצ¬ 
ליחה לחדור לים השחור. עם נפילת הק׳ הל׳ איבדה את 
מעמדה, אך עד מהרה חזרה וקנתה לעצמה דריסת רגל 
בתחום הקיסרות הביזאנטית המחודשת בציה של ג׳נו׳בה 
ופיזה. 

!זסס ** 1 ( * 1 * 77 ** 01 ^ 71 *^** 1711 * 107 ** 4 * 111 * 21 (*$ * 0 , 1 ) 1 ! 13 .£ 

* 4 11171 ) 1 *? 31 ) £ 771 '£ , £011211011 .ן ; 1905 , 1 * 2710 $ } 1871 * %071 
, 1949 ,** 407 ( * 4 * 1 * 1 $ 01 * $7271 1 ) 1 € 1 *! 70011710$ * €071 
$111611 ) * £07710711 $£711 1771 770714771 * 1 03 - 71710 ? , 116 ־ 031 
0724 * 04 * €714 0117111 ? * 712 , 11601 < .ס ; 1965 ,( 11 \ , 1 מ 212 
1612€ ז( 11 ז 031 ) 1261 — 1204 , * £ 70$17 £01171 0714 \** 07 * 2 ( 1 

. 1966 ,( 275-330 ,^ 1 י ץ־ 115£01 ־ 1 11€¥31 > 16 ין 

ד. יי. 

לטינר, יוסף, כינויו הספרותי של י. סינקלשטיין ( 1853 , 
יסי 1 רומניה] — 1935 , ניריורק), מחזאי יידי. למד 
בישיבות עד גיל 17 , ואח״כ השתלם בלימודי חול, כולל 
שפות — גרמנית וצרפתית. פגישתו עם אברהם ג 1 לדפה 
(ע״ע) ב 1876 עוררה בל׳ עניין בתיאטרון היהודי. אותה שנה 
כתב את מחזהו הראשץ "ה צודי שמואל־שמעלקעס" ("שני 
השמוליקים"), הדומה למחזהו של גולדפדן "שני קוני לעמל" 
וקדם לו בהופעתו בדפוס. מוצלח יותר היה מחזהו הבא, 
״יענטע ה פיפערבאטעריף ( 1877 ). מחזות נוספים הופיעו 
בזה אחר זה, בהם האופרטה — "די ליבע פון ירושלים" 
("אהבה בירושלים"), הבנויה ע״פ "אהבת ציון" של אברהם 
מאפו ודומה ליצירתו של גולדפדן — ״שולמית״. ב 1880 
הציגה להקת ל׳-מוגולסקו את מחזותיה באודסה תוך התחרות 
בלהקת גולדפדן. ב 1883 היגר ל׳ ללונדון, ומשם עבר לניר 
יורק ב 1884 , ובה היה למחזאי המקצועי הראשון בתיאטרון 


היידי. בשנתו הראשונה באמריקה בחר בנושאים תנ״כיים, 
אך ב 1886 חיבר מחזה המבוסס על החיים באמריקה בשם 
״די עמיגראציע נאד אסעריקע״ (״ההגירה לאמריקה״) — 
שלא קצר הצלחה. ל׳ פנה יותר ויותר למקורות זרים 
כחומר למחזותיו, ופעמים רק "ייהד" את השמות הלועזיים 
של גיבוריו והוסיף פזמונים, חרוזים וקטעי־הומו׳ר בנוסח 
"סלאפסטיק". רוב מחזותיו אלו לוקים בעיבורם. מחזותיו 
של ל׳ — יותר מ 80 — מהווים תערובת של מלודרמה, בור¬ 
לסקה, קומדיה, שירה ומחול, ולמרות שאינם מצטיינים ביותר 
בערכם האמנותי, נתקבלו בזמנו בהתלהבות ע״י הקהל ותרמו 
לגידולו הטכני והחמרי של התיאטרון היידי באמריקה. 

ב. גארין, געשיכטע סיז יידישען טעאטער. 3 ד- 82 , 1918 ! 

ז. זילבערצזוייב, לעקסיקאן פת יידישען טעאסער, 964 ־ 990 , 
1934 . 

לטיף, י^חק ( 1220 , טולדו — 1290 בערך, [ז]), פילוסוף 
יהודי. על חייו ידוע מעט מאד. בכתביו מייחס ל׳ 

לעצמו ידיעה מיסטית של סודות, שמות וכד׳, וע״כ ראוהו 
הדורות כמקובל, אך הדבר מוטל בספק רב לאור כתביו שב¬ 
יתו. ל׳ השתמש בטרמינולוגיה של ספר יצירה (ע״ע),העריץ 
את הרמב״ם, אך הושפע בעיקר משלמה אבן גבירול (ע״ע), 
והשתמש בכתבי הפילוסופים הערביים במקורם, ובמיוחד 
באלפרבי (ע״ע). בדרך זו יצר שיטה תאולוגית־מיסטית 
מיוחדת במינה: ה' הוא צורת העולם ותכליתו. הרצת קדמת 
כמוהו, וממנו גאצלו עשר "צורות" ("הספירות" שבקבלה), 
שהן נפרדות ומחודשות בזמן. העולם נברא יש מאין "בדבור 
רוחני נבדל מעצם המדבר״. תכלית האדם — דבקות הנפש 
בשכל הפועל עד התאחדם — תפקיד שדק הנביאים זכו להגשי¬ 
מו והוא מגנה את חכמי תת על שאינם שואפים לידיעת 
ה׳. ל' האמת בהשגחה התלויה בהשגה השכלית של כל נברא, 
וכן בהשארות הנפש, אך דהה את האמונה בגלגול־נשמות 
(ע״ע). 

מכתביו נשתמרו: "שער השפים" (קטעים נדפסו 
ב״השחר", ב/ תרל״א, וב״התחיה" [לזק״ש], א/ תחי- 
תרי״ב) ? ״אגרת התשובה״ — 38 שו״ת כפילוסופיה (ב״קבץ 
על ית, א׳, תרמ״ה)? "צתר המות (נדפס בחלקו ב״כרם־ 
חמת, ט/ תדט״ז)? ״גנזי המלך׳ — מעשה בראשית ע״ם 
חכמת הטבע (נדפס בחלקו ב״כוכבי יצחק", כ״ח—ל״ד, 
1862 — 1867 , וב״כרם חמת, ת/ תת״ד)? "צורת העולם" 
(דנה, 1860 ) ? ״רב פעלים״ (לעמבערג, 1885 ) ! "פירוש מגלת 
קהלת״ (קושטא, 1585 ). פיתשו לאיוב עתין בכ״י. 

ג. שלום, עקבותיו של גבירול בקבלה (סאסף סופרי א״י), 
ת״ש < י. י. נוסמן, הפילוסופיה של היהדות, 377 / 8 , תשי״א 1 
ש״א הלר־וילגסקי, ר׳ יצחק עראמה ומשנתו, 45 ־ 46 , 
תשט״ז! הנ״ל, לשאלת מחברו של ם' שער השמים הטיוחם 
לאברהם ך עזרא (תרביץ. ל״ב), תשכ״ג! - •״ 11611 .ס . 3 

.*ס() ^ 11 * 701)1x11 זס ■ 0 ו!!}ס 5 ס 11 ו 611 ז 0 ס, הגדלים בר באסיה 
הקטנה, בכרתים ובקפריסץ, מכינים את השרף האממטי — 
ומ 11 ת 13 ! 13 . עד למאה הקודמת נחשב כסממן רפואי חשוב, 
בימינו נצטמצם שימושו לתעשיית הבושם, במקום הענבר 
האפור ( 18 ז 8 מ! 1 מ 31 ), ובארצות־חמזרח, כחלק של אבקת־ 
קטורת. את הלט במקרא (בראשית לז, כה; מג, יא) והלו¬ 
טם — במשנה (שביעית ז, ו) נוטים לזהות עם השרף 

131131111111 . 

הסוג שמשון ( 1 ז 1111 זז 1116 ! 961131 ) הוא רב־מיני ( 120 מי¬ 
נים) ונפח, כולל עשבים ובני שיח, המין הנפוץ ביותר, 
הצומח באיזורים החשוניבג הוא השמשון הלטמי(' 11 מו 1 מ 11 ת. 9 
13111110 ) המצר באירופה ובארצות הים־התיכון. הוא בן 
שיח שגבהו מגיע ל 30 ס״מ בערך. עליו שעירים, פרחיו 
ערוכים באשכולות. בארץ ידוע שמשח סגלגל (- 11 ק 6111 . 11 
0001 ), הגדל בשפלת החוף. הוא בן שיח בעל פרחים צהובינב 
היוצר, יחד עם צמחים אחרים, טיפוס מיוחד של בתה על 
גבעות כורכר. המין שמשח מצוי( 01111111 ) 9.531101 ) הוא עשב 
חד־שנתי בעל עלים תמימים ופרחים צהובים, נפח מאד 
ברוב חלקי הארץ. במינים שונים של שמשח ידועה האבקה 
חבויה(קליסנלגמיה),הנעשית בכפתורי פרחים שאתם נפתחים 
כלל. על צמחי שמשח יושב ( 1011110 ) 8685111 .מ), הגדל בחד 
לוח הנגב, מתפתחות פטריות כמהין, שגופי־הפרי הכדוריים 
שלהן משמשים למאכל. הלוטמית הדביקה (-*!גז 0013113 ? 


0113 ) 101 ) היא בן־שיח קטן עלים, נפח מאד בבתה ברוב 
חלקי הארץ. 

ם. זהרי, עולם הצמחים, 20 — 219 , חשי״ד; . 8 

 £111 01-13 ) 5 ש 110 ) 160 ) 16 ("ידיעות ותעודות לספרות 
ולהיסטוריה יהודית״), 1879 ! וכן הופיעו בחייו שני הפר־ 
קים הראשונים של 31 6210111 ־ 011 :> ש ש 1 מ £111 11 > 0 ! 53££ 
0 :> 11 >נ 11 מ 131 1655100 (נסיון של מילואים ותיקונים למילון 
התלמודי״ [של י. לד]), 1878 — 1881 ! עליהם נוספו עוד שני 
פרקים בקובץ שנתפרסם אחרי מותו 3 ומ 1 ן) 05 ק 63 ב 61131 ש 11$ \ 
( 1884/5 ). 

( 6 ) ח — 6$ ) £31 6 ) 1 ) 03 — ( 1876 , פיטיליאנו — 1965 , 
פאדובה), רב, סופר והוגה דעות. תלמידו של הרב אליהו 
בן־אמוזג (ע״ע), ועל ידו הוסמך לרבנות. ב 1896 — 1915 
שימש כרב בטריסטה. היה יו״ר הפדראציה הציונית באיטליה 
וממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית שם. ובתפקיד זה 
מילא. אחר מלה״ע 1 , שליחדות חשובות אצל הממשלה האי¬ 
טלקית. כן יסד אגודות ידידות איטלקיות־יהודיות ועמד 
בראשן. ערך את העיתון 6 ) 65 !ז'ד 11 > 100 ) 6150611 ת 6 תז 0 ס 11 
( 1903 — 1915 ), והיה מעורכי השבועון 061 * 1 (מ 1925 ). בימי 
מלה״ע 11 התגורר בא״י, אך חזר לאיטליה ב 1946 . — ל , 
פירסם חיבורים רבים בחקר הסם תת העברית, פירושים 
למקרא, וכן דברי־הגות בשאלות אמתות ודעות, שבהם מור¬ 
גשת השפעתו של אחד־העם (ע״ע). 

כתביו העיקריים הם: 0 ת 0151 ל£ ׳ 1611 > 10£13 סש\ 1 ("אפר 
לוגיה של היהדות״), 1923 ! 10 ת 18 מ 510 11 ("הציונות"), 
1928 ! 13 ג 1 ל 81 16113 > 50160 61 א (״בתלמי המקרא״), 1938 ! 
£80151110 ' 1611 > 1111 ש 1 ג 601 ק 6 1 )) 6 <} 1$ / ("אספקטים ופרובל- 
מות של היהדות״), 1954 . כן כתב פירושים לתודה ( 1948 , 
1956 ), לנביאים אחתנים ( 1957 — 1960 ), לתהלים ( 1963 ), 
ולכמה מהמגילות. 

ב. ז. בדדיקס, סבוא לספר בעלי אסופות (סיני, כ״ז), תש״י; 

ב. רות, היהודים בתרבות הריניסאנס באיטליה, 214/5 . 

תשכ״בן ~ 771671€6 * €071 114 > 015 ) 17471 5 * 1 .£ 

*$*** 1 £6711141715 5 * 1 ,. 16 ; 1877 , 628 , 016 ^ 51 114 > %6711 ת 

, 3 ־ 401131 ^ . 114 , 1893 9 ״\ . 5 :. £1 מ 1 , 616 ^ 51 114 > 445 ) 7471 [ 

¥10612X6 <11 01614716 60116210711 <11 €071574114 1714710567111*, 1882; 

, 11 , #0971 171 . 11471 . 1 > . 0660/1 ,־ £1€£€1 .? - ח 08£151€1 /י "מ 

110144 474 £114/10461 4144/14 014 , 0 ) 035511 . 17 ; 1895 , 99 , 83 , 35 
. 1913 , 071711 50 141147714 6811 * 1 

ר. ק. 

לסקיד! (בערבית— [אל־לד׳יקיה]! (־) 13,1,3 ) £301 

116 ן!> 0 ), עיר הנמל הראשית של סוריה, על חוף הים 
התיכון! 78,000 תוש׳( 1964 ), ערבים ועלאדם בירח מחח ל׳, 
בן 510/100 תוש/ ל׳ שוכנת על כף הבולט אל הים (ראס זיי- 
דאת), מצפון לשפך הנהר אל כביר (הצפתי) ו 7 י ק״מ מדרום 
לחורבות אוגרית (ע״ע), שאותה ירשה. גרעץ העיד נמצא 
בחלקו העליון של מדמן גבעה, ובו שכתות עתיקות וסמט¬ 
אות צרות! העיר המודרנית היא בקרבת הגמל החדש שבב¬ 
נייתו הוחל ב 1950 , ושהושלם כנמל עמוק-מים ב 1959 . דרך 
הנמל עוברים 90% מן היצוא הסורי וכמחצית היבוא, אך 
הקשר עם פנים הארץ קשה ומתנהל בכבישים החוצים את 
הרי החוף במעברים שגבהם מגיע ל 900 מ׳. בתחילת שנות 
ה 60 הוחל בהנחת מס״ב לחלב ולג׳זירה. ל׳ היא מרכז של 
איזור חקלאי מגוון של זיתים, גפנים, טבק, משי וכותנה. 
לאחרונה הוקמו בה מפעלי תעשיה למלט, טכסטיל, עיבוד 
מוצרי חקלאות, ועוד. בשל רעידות־האדמח התכופות שהעיר 


סבלה מהן במשך תולדותיה, לא נותח־ בה אלא שרידים 
עתיקים מעטים בלבד. 

ל׳ נקראה בפי הפניקים רמיתא, ובפי היוונים — לדקה 
אקטה. שמה הנוכחי בגזר משמד. בתקופת הסלוקים — 
לאודיקיאה (ע״ע), במאה ה 7 נכבשה ע״י המוסלמים, ובתקד 
פת הצלבנים עברה מיד ליד, ומשלו בה חליפות הנוצרים 
והמוסלמים. במאה ה 16 התיישבו בה סוחרים צרפתיים. אחרי 
מלח״ע 1 היתה ( 1922 — 1926 ) בירת חבל העלאדם העצמאי 
למחצה, שחוקם ע״י הצרפתים. אחר־כך שוב סופחה לתחום 
סוריה והלבנון שבשלטון צרפתי. מ 1946 שייכת ל׳ לרפובלי¬ 
קה הסורית. 

בתעודות מן המאות ה 11 תז 12 נזכרים יהודים מל׳ 
שהתגוררו במצרים. בתקופת מסעי־הצלב התקיימה בל׳ 
קהילה יהודית, שחבריה עסקו בעיקר ביבוא דצוא עם מצרים. 
הנוסע בנימין בן יונה מטודילה(ע״ע) מודיע על 100 (בנו״א: 
200 ) יהודים שם. ובראשם ר׳ חיים ור׳ יוסף. מהתקופה שלאחר 
מסעי-חצלב לא נתגלו עד כה שום ידיעות. 

א. אש תור, ידיעות על היהודים בל׳ בתקופה של ססעי 

הצלב (ספר יובל לי. ברסלבי), תשכ״ח. 

י. קר."א.אש. 

לטר דה טסיניי, ז׳ן־מךי גבריאל !ה €״ 3 * 1 ־״ 163 

ץת 35512 ' 1 16 > 66 ) £31 16 > 0381161 — ( 1889 — 

1952 ), איש־צבא צרפתי, בן חבל ונדה שבמערב צרפת, 
בוגר האקאדמיח הצבאית בסן־סיד ( 1911 ). הוא הצטיין 
במלח״ע 1 , בה בפצע ארבע פעמים. אתרי כן שירת בסארוקו 
וב 1939 הגיע לדרגת גנראל. במלה״ע 11 נשאר בצרפת 
אחרי נפילתה, ובסוף 1942 נאסר בשל התנגדותו לצבא- 
הכיבוש הגרמני ונדון לעשר שנות מאסר. ב 1943 ברח ל׳ 
לאלג׳יר והועמד בראש הכוחות הצרפתיים שנועדו לשחרר 
את ארץ־האם. באוגוסט 1944 פלש בראש הארפיה הצרפתית 
הראשונה לדרוכרצרפת, כבש את טולון, מארמי וליון, הבקיע 
במסעו עד לאלזאם ולתוך גרמניה־הדדומית והגיע לאוס¬ 
טריה. בעת כניעת הגרמנים במאי 1945 היה ל׳ נציג צרפת 
בברלין. עד 1948 היה מפקח-כללי של צבא צרפת, ואחר כך 
נתמנה למפקד בוחות-היבשה של ארצות "אמנת בריסל". 
ב 1950 נתמנה לנציב עליון ומפקד ראשי בהודרסין הצרפ¬ 
תית ותיכנן את הפעולות נגד הכוחות הקומוניסט"^ אך 
נאלץ לחזור לצרפת בשל מחלתו אשר מת בה. לאחר מותו 
הועלה לדרגת מארשאל של צרפת. 

ב 1949 פירסם ל' את תולדות הגיס שבפיקודו במלה״ע 11 
31$6 ןן £01 66 וח־ג 3 6 ) 1£ חז 6 זנן 13 16 > 6 ) 01 ) 1-115 ("תולדות 
הא רם יה הצרפתית הראשונה"). 

]0 ^3111311^, 141 067711^76 !><1644116 <16 1'0771*66 <16 1945; 

11. 1'110 6 1/16 144 י )ש 355 במ x41107*66 <16 /. <16 11952 .. 7 16 > .״ , 

8, $11x110:, 06 1 4 ( 0107 4 ¥6411 50 . 5 .ס . 14 ; 1953 ,.׳ , 

1954. 

לטרון ח 111 > £3 ), אתר היסטורי וצו׳מת־דרכים בדרום 
עמק אילון (ע״ע), בגבול הרי-יהודה והשפלה, 

כ 1.5 ק״ם דתמית־מערבית מאמאום (ע״ע). על גבעת ל׳ 
שרידי הכפר הערבי בשם זח וחורבות מצודה צלבנית מהמאה 
ה 12 , שנבנתה. בנראה, על יסודות עתיקים־יותר. בשיפולי 
הגבעה מנזר גדול של נזירים צרפתיים "שתקנים", שרא¬ 
שיתו ב 1890 והוא נודע בכרמיו וביינותיו. לרגלי הגבעה 
אחד מצמתי הדרכים ההיסטוריים החשובים־ביותר בא״י, בו 




661 


לטרון—למריט 


662 



?טרח: סניר ה״שתקנים" 


חמה הדרך הקדומה ירושליס-לוד / רמלה—יפו את הנתיב 
שהוביל מעזה ואשקלון דרך מעלה בית־חודון לצפון הריי 
יהודה ולהרי־אפרים. במרחק קטן צפונהימערבה מל׳ הוקמה 
בימי המאנדאט הבריטי משטרת ל/ שחלשה על הצומת ועל 
תחנת־השאיבה הסמוכה, ששירתה אח צינור־המים ראש- 
העת — ירושלים, ליד תחנת־השאיבה הוקם ע״י הבריטים, 
בימי סלה״ע 11 , מחנה שבויים, וליד הכביש לעזה הוקם 
"מזעה־ל׳ ב״, בו נכלאו ב 1946 מנהיגי היישוב. בעקבות 
המאבק שקדם להקמת המדינה. 

מקוד השם ל׳ בסירוס שפה של מצודת "?בירי ההיכל" 
הצלבנית שבראש הגבעה: 31161$ ^ 0116 365 > 101:011 * 1 
(בצרם , עתיקה: "מגדל האבירים"! ר׳ מפה בכרך ר, עט׳ 
461/2 ). מהמאה ה 14 בערך נקרא המקום בפי הנמרים 
0015 ־ 1311 ומסב! 111$ ״ 0 ם — "בית הגנב הטוב" (הוא דיסמאס 
הקדוש, הגנב שחזר בתשובה ונצלב יחד עם ישו [לוקאס, 
כ״ג, 40 — 43 ]). מקורו של שם זה בדמיון שבין 00 ־ 101 * ^ 1 
ו 0 ז! 13 (בלט׳ — גנב). 

איזור ל׳ הנמצא באחד מן המבואות החשובים להרי־יהודה, 
שימש זירת קרבות עוד בימי־קדם וייתכן שבל׳ עמדה מצודת 
העיר ניק 1 םולים היא חמת־המתא (ע״ע אמאום) השכנה. 
בקרבת ל׳ נלחמו יהושע ואנשיו בבגענים, המכבים — ביתנים, 
ובימי מלחמות החורבן ובר־כוכבא — הרומאים ביהודים. אח״כ 
היה במקום מרכז ביזאנטי ובסיס צבאי ערבי חשוב בעת 
כיבוש א״י בסאה ה 7 . כאן לחמו הצלבנים, מלאח־א־דין הרס 
את מצודת ל׳. בימי מלה״ע 1 החלה בל׳ הבקעת הבריטים 
לתוך הרי־יהודה, שנסתיימה בכיבוש ירושלים ( 1917 ) מידי 
התורכים. 

בימי מלחמת העצמאות, ב 1948 , הפכה ל׳ — הצומת 
ובניין־המשטרה החולש עליו—עמדת־מפתח במאבק על גודל 
ירושלים, כשכוחות "ההגנה" מנסים לקיים את מעבר שיי־ 
רות־האספקה לירושלים בדרך רחובות—חולדה—ל׳—שער־ 
הגיא. הבריטים החזיקו במשטרה עד סמוך למינוים ב 14.5.1948 , 
ואחר מסרוה, כנראה, לכוחות ערבים בלתי-סדירים. אולם 
הבניין נתפס ע״י כוחות ה״הגנה", שהחזיקו בו שני לילות 
( 16-17.5 ), ואף העבירו שתי שיירות. מסיבות, השנויות 
זנדיין במחלוקת עזה, נצטוו כוחות־ה״הגנה" לנטוש את 
המשטרה, בשל לחץ בחזית אחרת, וב 48 .^ 18 נתפסה המש¬ 
טרה ע״י הגמד ה 4 של ה״לגיון הערבי", עומת ל׳ נחסם 
ונשאר חסום 19 שנה. 

בשל מצוקת ירושלים הנצורה, והבורח לפתוח דרך אליה, 
בערבו בחדשים מאי—יולי 1948 לא־פחות מ 5 התקפות, 


מכיוונים שונים, על ל׳. כל ההסתערויות נהדפו ע״י חיילי 
ה״לגיון הערבי", תוך גממת אבדות כבמת ללוחמים הישרא¬ 
ליים* הלגיון הערבי שהיה ממושמע, מאורגן ומנוסה החזיק 
בעמדות־הגגה מבעמת נגד התקפות כמעט מאולתרות. בקר¬ 
בות הקטלניים השתתפו בעיקר יחידות של "הראל", "גב¬ 
עתי"׳ "אלכסנדמני", "יפתח" ו״חמיבה שבע", ובין אנשיהן 
כמה מבכירי מפקדי צה״ל לעתיד. קרבות ל׳ היוו אחת 
מפדשות־הגבורה הטראגיות-ביותר בתולמת מלחמת העצ¬ 
מאות. הפולמוס על תיכנונם, ביצועם ולקחם עדיין לא 
נסתיים. 

בעקבות שביתת־הנשק עם ירדן נשאר בשליטת ה״לגיון 
הערבי"־, כל מתחם ל׳, לרבות המנזר ובניידהמשטדה, כמעין 
מובלעת הקשורה בכביש יחיד עם העורף הערבי, כששטח- 
הסקר חעץ בינה לבין ישראל. משאבודהמים, שנשארה 
בשטח־ההסקד, פוצצה ע״י הערבים בניגוד להסבם עם האו״ם, 



?טרה: ספת האיזור נ 1948 — 1967 

כמ למנוע מים מירושלים העברית. גם הצומת עצמו נשאר 
בשטח־הפקר, אך התכנית להעביר דרכו שיימת בחסות 
האו״ם בטלה, לאחר רציחת כמה ישראלים בשיירת־ניסוי 
ראשונה. לעומת-זאת עובדו במשך הזמן אדמות שטזדההפקר 
ע״י שני הצדדים, בהתאם להסדרים מקומיים. 

ל' וצמתה נפלו בידי צה״ל, כמעט ללא קרב, ב 6.6.1967 , 
ומאז שוב פתוחה הדרך הראשית הקצרה מהשפלה לירושלים. 

י. בר, קרבות ל' (,מערכות״, צ״ו), 1955 ! קרבות חש״ח — 

כ״ג פרשות קרב ( 185 — 203 ), 1955 ! נ. לורך, קורות מלחמת 
העצמאות (ר׳ מפתח ומפות), תשי׳־זז! מסכ״ל, ענף היס¬ 
טוריה, חולדות מלחמת הקוסמיות (ו״ מפתח ומפות), 1959 < 
עבדאללה אל־חל, וכוונות (ר׳ מפתת), 1960 ! א. תלמי, 
לקסיקון מלחמת העצמאות, 1964 ! ז. וילנאי, יהודה ושומרון, 
1968 . 

פ. פ. 

לטריט (־ 111 ־ 131 ! מלאט׳ — ■ 1 ־ 121 = לבנה), שם שניתן 
בשנת 1807 ע״י ם. ביוקנן־המילטן לסלע קשה, 

נקבובי, ברזלי, שנמצא בתפוצה גדולה בהודו. מאז הורחב 
המושג ומשמעותו על כל הקרקעות הטרופיות שמרכיביהן 
העיקריים הם: תחמוצות והידרוכסידים של ברזל (עד כדי 
80% — , 0 ג ־?) ואלומינה בצורה תפשית ( ג 0 ג 41 , — 
המהווה לעתים ב 70% ). 

ל׳ נוצר בתהליכי־בליה ממושכים על-גבי כל סוג שהוא 
של סלע. תהליכי הידולליזה ושטיפה מביאים לשבירתם של 
סריגי החרסיות, שחרור האלומינה והרחקתם — המוחלסת 
כמעט — של סיליקה, סידן, מאגנזיום ושל המתכות האל־ 
קאליות. שרידי הסיליקה הנשארים בל׳ נמצאים תמיד במיג- 
ראל קאוליניט (ע״ע חרסית). עצמתם של התהליכים הללו היא 










663 


למרים — לי, הנרי צ׳דלז 


664 


תוצאה של האקלים הטרופי שהוא בעל ממוצעי טמפראטורה 
שנתיים גבוהים:" 20 —״ 30 וריבוי גשמים שכמותם השנתית 
עולה על 1,500 מ״מ ועשויה להגיע ל 6,000 — 8,000 מ״מ. 

הרכב כימי של למריסים (ב%) 


6 

5 

4 

3 

2 

1 


47.4 

55—62 

16—20 

56.0 

60.6 

80.0 

• 0 ־ £6 

6.7 

10 

46—50 

26.3 

16.4 

4.3 

־ 0 ־£\־ 

340 

2—5 

1—2 

0.9 

3.2 

1.8 

5102 

עקבות 

2—3 

2—3 

1.6 

1.3 

6.1 

710* 

10.7 

30 

26—29 

14.4 



0 ־ 11 

1 . לטריט, 6 ו 4 זג 012 י 0 אוסטרליה 4 . בוכסים ברזלי, ג׳מאיקה 

2 , לטריט, 83043 09 אוסטרליה 5 . בוכסיט, סורינם, דרום־אמדיקה 

6 . חרסית לסריטית ברזלית, הודו. 

! 3 . לטריט ברזלי, 831912 הודו 


כתוצאה מתהליכים אלו מצטברים המרכיבים הבמליים 
והחמרניים בשכבות עבות של תחמוצות בחל וחמת, סמוך 
לפגי הקרקע. מסה ברזלית זו היא דכה כשהיא ספוגת מים, 
אך מתקשה לשריון קשה בהתייבשה. לאחר שהארוזיה 
הסירה את החלקים העליונים הרכים של חתך הקרקע, נחשף 
השריון הברזלי. שכתוצאה משטיפת המינראלים, הוא קרקע 
דלה וקשה לעיבוד. תכונת קשיותו של הל׳ נוצלה החל 
מהמאה ה 9 , ואולי עוד קודם־לכן׳ בתאילנד, הודו וצילון, 
לצרכי בניה, אף של מבנים מונומנטליים, שרבים מהם 
עומדים עד היום. 

ל" נוצרו בכל התקופות הגאולוגיות ונשתמרו כמאובנים 
במקומות רבים בעומק החתך הגאולוגי. דוגמה לל׳ פוסילי 
בא״י הן השכבות הטריאסיות בבסיס תצורת ארדון במכתש- 
רמון. עביין כ 7 מ׳ והן מורכבות בחלקן שריון בחלי ובחלקן 
ל׳ חמרני לבן (חרסית דמוית־צור). 

ל" עשירים לעתים בבחל עד כדי אפשרות ניצולם כבצר 
בחלי (גמאה). ל" חמדניים (ע״ע בוכסיט) הם מרבצי 
החמת העיקריים בעולם, ובמקומות מספר, כגון בקובה, 
ניתן להשתמש בל , במקור להפקת מנגן. 

- £3 11011 36010816 > ? 16 > 6 > 11 ־ 6111 טז £0 ) ״ 1 , 2 ] 1 ״\ 0 ? 25 ־ 1 ־ 1131 . 11 
־* 6041 ? .. 1 . 6656011-0 ? . 4 { ; 1926 ,(■/י! . 04 , 130010010816 
5011 0£ 8016211 631111 ״ומ 0 ןחמ 01 כ>) 30111 1110 * 011 * 1 083 ״ 2 ,ססז 
11 .£ ; 1952 ,( 47 . 190 ח 0 ם 0011162 ז 1 ז 001 1 ג:) 1 ב 166111 , 506066 
.* 1 0 04 1 ( 010 / 0 811 ) 1 ^ 70 ? ,(. 6411 ) ץ 1 > £6006 .ן .£- £0016 
81631 זס! 01£131 ^ 01101112 01 11316 ) 105 ת 61103 מ 1 ^) 111 ) 8 ) 0 

. 1952 ,( £02106615 

י. ג 

לטריס, מאיר הלוי ( 1800 [ 21804 !, ז׳ולקווה [גליציה! 

— 1871 , דנה), סופר ומשורר עברי, מן החשובים 
בגליציה. בנו של המדפים והמחבר גרשון ל/ מבני בניו של 
המדפיס אודי פיבוש בן אדיח הלד (ע״ע, וע״ע ז׳ולקוה 
עמ ׳ 710/11 ). בילדותו למד אצל רב המקום, יוסף שטה, 
ובחשאי רכש לו את השכלתו הכללית. כבר בנערותו חיבר 
שירים שעוררו את תשומת לבו של נחמן קרוכמל (ע״ע), 
וביניהם נתקיימו קשרים חזקים. בשנים 1826 — 1830 למד 
באוניברסיטת לבוב, ואח״כ עבד בעורך וכמגיה בבתי־דסום 
עבריים בווינה, בפרסבורג ובפראג ן בפראג גם השיג תואר 
ד״ר לפילוסופיה ( 1844 ). מ 1848 התגורר בדינה. בשנתו 
הראשונה שם עבד כספרן בספריה הקיסרית, אחרי שזכה 
באותות הצטיינות מהקיסר האוסטרי על ספרו 5 ! 1 ג 
:!״:*״ס מ 1 *נ> (״אמרות מן המזרח״! 1847 ), המכיל אגדות 
תלמודיות בעיבוד שירי גרמני. האקאדמיה למדעים פירסמה 
גם את הרצאותיו על השירה העברית ביה״ב׳ על תולדות 


יהודי מארוקו ועל תולדות המחזה העברי ( 1849 — 1851 ), 
לאחר שהתפטר — או פוטר — מהספריה, חי במחק רב, ואף 
נזקק לקצבה מקופת הצדקה של הקהילה. מתוך דחקו הסכים 
להגיה את מהדורת התנ״ך של "חברת מפיקי כתבי הקודש" 
המיסיונרית, שיצאה בדינה ב 1852 . מעשה זה הרחיק ממנו 
סופית כמה מידידיו, ביניהם ש. ד. לוצטו (ע״ע), לאחר 
שכבר במאסת "תולדות הפילוסוף בתך שפתחה ז״ל", שבו 
הגן על שפינתה כפילוסוף יהודי ( 1846 ), עורר את חמתם 
של י, ש. רג׳יו (ע״ע) ושד״ל. פולמוס חריף נתעורר גם 
מסביב לעיבורו העברי של חלק א׳ של "פאוסס" לגתה ("בן־ 
אבדה״׳ 1865 ), אשר עליו פירסם סמולנסקץ בקורת קטלנית 
( 1867 ) — ע״ע גתה, עט׳ 757 . 

תתמתו של ל׳ לספתת העברית היא בעיקר בתרגומים־ 
עיבורים מספרות המופת האיתפית בכלל, ומהשירה הרומאנ¬ 
טית בפרט, דש לראות בו מפלס דרך לשירה הממאנטית 
העברית. מאידך חסר ל׳ מקותות, וההקף המתבה של הת¬ 
עניינותו במחקריו הוא על חשבון העומק והיסודיות. רק 
בורדים משיריו זכו לפופולאריות ("יונה הומיה" ["הצפי¬ 
רה"], תקפ״ד). ואלה ספת שיריו ותרגומיו: "דברי שיר" 
( 1822 ), "אילת השחר"(תקפ״ה) י—תרגומים מודגיליוס, שילר 
ובירח, וקטעים מתוך ה״איליאס״! ״עפרות זהב״ ( 1852 ) — 
תרגומי שילד וביתן; ו״תפש כנור ועוגב״ (תר״ך) — לקט 
משירד. תרגומיס-עיבודים של יציתח שלמות: "גזע ישי" 
( 1835 ) — ״עתליה״ לרסין! ״שלום אסתר״ ( 1843 ) - 
״אסתר״ לרסין! ״בן־אברה״ ( 1865 ) — לפי "פאוסט" של 
גתה! ״נגינות ישראל אחר החרבן״ ( 1856 ) — תרגום מתוך 
£16£1611 150116 משל ל. א. פרנקל, וכן "בשיא 

העדה״ — תרגום של ז 0 ! 13 מ"? ז 06 של פתקל (תרכ״ב). 
כן ההדיר, עם מבואות, את ״מגדל-עז״ לרמח״ל ( 1837 )* 
"אוצר השרשים" לבן־זאב (ע״ע) (תקצ״ט—ת״ר)! "שפת 
יתר״ לאברהם אבן עזרא ( 1838 ), ואת "עמק הבכא" 
לר׳ דסף הכהן (ע״ע) ( 1852 ). ל׳ עסק גם בעבודת עתכה 
ספרותית: קבץ ״הצפירה״ (תקפ״ד), • 8131161 ז 6 ח 16 /י\ עם 
התוספת העבתת ״צפירת תפארה״ ( 1849 — 1852 ); ז 6 מ 16 ז*ו 
1£1 זו 55£1 זו 31 [ 161 ז 16 /'' עם התוספת העברית "אבני נזר" 
( 1853 ) — שבו השתתפו אישים חשובים רבים מחכמת־ 
ישראל: ובן את ה 041111161111118:611 ־נ 6 מ 16 ^\ ( 1854 — 1870 ). 
מ. ל', זכרון בספר (אוטוביוגראסיה), 1869 ; ג. באדר, מ. 
הלוי ל׳([לוח] אחיאסף, י׳), תרס״ג! י. קלוזבר, "בן אבויר" 
ו״סאוסט״ (תרביץ, ט׳), חרצ״ח < הב״ל, היסטוריה של הסם־ 

רוח העברית החדשה, ב/ 400-369 (כולל ביבל׳), תשי״ב 2 . 

יע. ר. 

לטרן (ת 3 זש £31 ), ארמח ברומא הקרד ע״ש הלטרנים — 
משפחה רומית ידועה. ביה״ב היה הל׳ משכן 
האפיפדרים עד 1308 , כשעברו לאודביח• הל׳ נבנה מספר 
פעמים, וב 1586 הוקם מחדש ע״י הארדיכל דומביק( פונטאנה 
בצורתו הנוכחית. בסמוך לו נמצאת הבאסיליקה "סן ג׳יר 
באני" המשמשת כקתדרלה של הבישוף מרומא, וע״ע כנסיה, 
ועידות. 

לי, הנרי צץ־־לז — £63 165 ־ 01131 — ( 1825 — 

1909 ),' היסטוריח אמריקני וחוקר תולדות הכנסיה 
ומוסדותיה. בגיל צעיר הצטרף לעסקי המו״לות של אביו, 
אך בעקבות חתרופפות בריאותו, נאלץ לזנוח את עבודתו 
והקדיש את מרבית זמנו למחקר היסטורי, ובמיוחד לחקר 
תולדות הכנסיה של יה״ב. ספרו הראשח 13011 ! 511110 * 161 }ג! 8 




665 


לי, חגרי צ׳רלז — לי, מדיום סוסוס 


666 


*״ 0 ? (,אמונה־תפלה וכוח״), 1866 , עסק בבעיות האמונות 
התפלות והכישוף והוא שהתודה- במידה רבה, את כיוון מחקרו. 
כעבור שנה פידסם את 31 ) 10 ) 53061 6110£ ) 6 ) 51 1031 ז 0 ז 1€15 \ 
ץ 36 < €6111 (״תאור היסטורי של פרישות הכמורה״), 1867 , 
וכשנתיים אח״ב את ׳(■ 15101 * 1 01111-611 ״ 11651 >ס)$ ("מחקרים 
בתולדות הכנסת*.״), 1869 . 

ספרים אלה עוררו בשעתם תרעומת בחוגים הקאתוליים 
באה״ב. ל׳ ידוע בעיקר בגלל מחקריו המונומנטאליים על 
תולדות האינקוויזיציה ביה״ב. ספרו 116 ) 0£ 51:017 !€! 
צ 86 !/ 116 ) 1 ) 1116141 ס! 100 ) 51 ו 11 [> 10 ("תולדות האינקוויזיציה 
ביה״ב״, שלושה כרכים), 1888 , ומחקריו האחרים באותו 
נושא, 503111 11 ! ת 10 ) 151 טן>ס 11161 0£ 7 ! 1€1$10 \ ("תולדות 
האינקוויזיציה בספרד״, 6 כרכים), 1906 — 5111-1,1907 ) 11610 ־ 1 ־ 
1606165 ) 06060 ! 5030151 116 ) ס! 100 ) 51 ("האינקוויזיציה 
בארצות התלות של ספרד״), 1908 , זכו להערכה מקצועית 
מצד מלומדים וחוקרים אירופיים. ספרו על האינקוויזיציה 
של יה״ב היה כד׳ מקובל באירופה עד כי בתקופת משפט 
דרייפוס שימשו קטעים ממנו חומר תעמולה נגד הפנסיה 
הקאתוליח. מחקרו על מוסד האינקוויזיציה, שיטותיה ודרו 
פעולתה התבסס בעיקר על בדיקת מקורות ארכיוניים. דרכו 
המדעית, להתרחק ספולמוסים עם בגי דודו, חיבבתהו על 
מרבית מלומדי הזמן ובעיניהם נתפרסם כבעל גישה היססד 
רית אובייקסיווית. ספריו חדורים אהדה רבה ליהודים הנר־ 
דפים ע״י הקאתולים. — בשנותיו האחרונות עסק בשיטתיות 
באיסוף חומר למחקר על תולדות הכישוף. מחקר זה נתפרסם 
שנים רבות לאחר מותו ע״י 1 >ת 13 /י €0% !ס בשם 61-1315 ) 43 * 
) 3£ ־ 1 :> 11 ;>) ¥1 ו 0 £ ■ 017 ) € 15 ! 1 3 )ז 3 ׳ 0% : ("מקורות לתולדות הכי¬ 
שוף", 3 כרכים). 1939 . 

ח. ביינארט, אנוסים בדין האינקוויזיציה (ר׳ ספתח), חשכ״ג. 

. 1931 . 0 ״ . 7 > 11 > 3 ז 0 . 5 1 >זג״ז 1 >£ 

ח. ב. 

לי, טךיגוה — 8761.16 ץ , !ז' — ( 1896 — 1968 ). מדינאי 
נורווגי. השתלם במשפטים באוניברסיטת אוסלו 
( 1919 ) ואורב נתמנה למזכיר מפלגת־העבודה הנורווגית. 
ב 1935 נתמנה ל' לשר המש¬ 
פטים, וב 1939 — לשר המס¬ 
חר. עם כיבוש ארצו ע״י 
גרמניה ב 1940 נמלט ל׳ 
לאנגליה, היה שר הספנות 
בממשלת-הגולה הנורווגית 
בלונדון, דאח״ב שר החוץ. 

ב 1945 עמד ל׳ בראש 
משלחת ארצו לכנסי הייסוד 
של האדם בסאדפראנציסקו, 
ובתחילת 1946 נבחר למזכיר 
הכללי הראשון של האירגון, 
כמועמד של פשרה בין הגוש טריגיה לי 

המזרחי לבין המערב. ב 1950 נבחר לתקופת כהתה שניה 



בת 3 שנים. 

כמזכיר האר׳ם מילא ל׳ תפקיד חשוב בפעולת האו״ם 
שהביאה להקמתה של מדעת ישראל, ותמיכתו בתכנית 
החלוקה של א״י היתד. עקיבה. כשפרצה מלחמת קוראה 
החרימוהו נציגי הגוש המזרחי בשל תמיכתו בשיגור חיל 
האו״ם, בפיקוד אמריקני, לעזרת דרוס-קודאה. ב 1953 סירב 
ל' להיות מועמד לתקופת כהונה נוספת בגלל עמדת הגוש 


המזרחי כלפיו. — ב 1963 נתמנה לשר ה תעשיה של נור¬ 
ווגיה, וב 1964 — לשר המסחר והספנות. — ל , פידסם זברד 
נות על תקופת כהונתו כמזכיר האדם 0£ 031156 116 ) 10 

(״למען השלש״), 1954 . 

לי, י 1 נ 0 — 1,16 0035 ! — ( 1833 , איקר׳ על־יד דראסן — 
1908 , סטאורן־, על-יד אוסלו), סופר נורווגי. ל׳ גדל 
בצפת הרחוק, בקרבת היס בעיר טרומסה. הנוף הפראי 
והסוער של איזור זה משתקף בכל יצירתו. הוא למד מש¬ 
פטים ומ 1859 עסק במקצוע זה ובעתונות. ב 1867 סירסם 
קובץ שירים ראשון (^;ס) והחל מ 1868 הקדיש את כל 
זמנו ליצירה ספרותיות את מרבית שגותיז בילה באשליה, 
צרפת וגרמניה. בסוף ימיו סבל מהקרע שחל בינו ובק ידיד 
נעוריו בירנסון (ע״ע). — כבר הרומאן הראשון שלו, 
6 )ח׳< 5 ת! 6 ז? 060 (״הרואה״)׳ 1870 , קבע את מקשו של 
ל׳ כצייר של מראות מולדתו הצפונית ומסתוריה. בשורה 
ארוכה של רומאנים תיאר את חיי המשפחה של המעמד 
הבעוני בנורווגיה! הוא הצטיין בתיאור הרקע והאווירה 
וכן בניתוח פסיכולוגי מעמיק. הבולטות שביצירותיו אלה: 
!!■! 15£ \ 1€ 11305 08 ח £$6 >< 13 (״רב־חחובל ואשתד), 1874 ז 
6 ( 011 033 60 ( 31011 ? (״המשפחה בגילת״■״), 11883 - 001 ^ 1 
6 -!)) 0 ס צ״ 6 ־ 01301101 (.בנותיו של ספקד-הים״), 1886 . ל׳ 
סירב לחיות סופר ״מגמתי״ * הוא נמנע מלחפון* את ספריו 
לבימת פולמוס על בעיות הברח, משר או מדיניות. 
אולם, למעשה, משתמעת הביקורת החברתית לעתים מספ¬ 
ריו, ובמיוחד עומדת היא במרכזו של הרומאן הגאסורא- 
לימטי 611 ׳ 55135 ׳י( 0 (עברית: "הנדון למאסר עולם", תר״ס), 
1883 . — ב 1891/2 פירסם ל׳ שני כרכי אגדות, 1 > 01 ז 7 
(״טיולים״ — יצורים אגדיים צפוניש) — סיפור ש מיס¬ 
טיים על כוחות על-טבעיש השולטים באדם, שנכתבו בהש¬ 
ראת זכרתות ילדותו. 

,/ ,) 0335611 .£ ; 1933 ,~ 1 ./ , 136 .£ 

. 1940 , 11111 )/ 01 ^ 511 , 5011 ) 011513 . 13 ; 1933 

לי, 0 ר י 01 010 ( 0 — 16 ? 50011115 1115 ז £43 — ( 1841 , 
ליד ברגן — 1899 , אוסלו), מאתמאסיקן נורווגי. 

ל' רכש את חינשו באתיברסיטת כריסמיאנה (היום — 
אוסלו) וס 1877 שימש בה פרופסור למאתמאטיקה. בשנים 
1886 — 1898 קיבל את הקאתדרה למאתמאטיקה באוניברסיטת 
ליפציג. חזר לנורווגיה ב 1898 , זמן קצר לפגי מותו. 

תחום מחקת חיה באנאליזה: משוואות דיפרנציאליות 
וגאומסריה דיפרנציאלית, ומתוכן הגיע להשגיו הבולטש 
בפיתוח ״חבורות הטראנספורמאציות הרציפות״ — "חבר 
רות־ל׳". בחינת שינויש אינפיניטסימאליים של הפארא־ 
מטרים הביאה את ל׳ לגילוי אלגברה הטראגספורמאציות 
האינפיניטסימאליות (.אלגבראות־ל׳"). מחקריו של ל׳ 
ושל תלמידו ם. 1$ נגל, ובמיוחד עבודותיו של המאתמאטיקן 
הצרפתי א. קרקן (ע״ע) בתחום זד" ב 18 שנה לאחר מותו 
של ל/ הביאו לשימוש רב של חבודות־ל' במאתמאטיקח 
ובפיסיקה המודרנית. ל׳ והמאתמאטיקן פלשם קליז (ע״ע) 
ביססו אח הטיפול האלגברי השיטתי של השימוש של 
החבורה (ע״ע) בגאומטריה (ע״ע, עט׳ 107/8 ). 

תרומות נמפות של ל׳ במאתמאטיקה הן בתחש טראנס־ 
פורמאציות המגע של מרחבים, הקשר בת הכדורש והיש¬ 
רים במרחב והתורה האלגבריח של המשוואות הדיפרנצי¬ 
אליות, עבודותיו של ל׳ בתורת החבורות ררצשות סממו 


667 


לי, מדיום סופוס — לי, ול*דפ אדוזרד 


668 


על ידו חנ״י תלמידיו פ. אנגל ושפרס מצאו לאור בליפציג 
ב 3 ברכים ( 1893 ). כמו־כן נתפרסמו כתבי ל׳ באוסלו— 
ליפציג ב 7 ברכים בשנים 1934 — 1960 . 

כהוקרה לפעלו, נכה ל/ כשנתיים לפני מותו, בפרס 
לגאומטריה ע״ש המאתמאטיקן לובצ׳בסקי (ע״ע), 
. 1900 ,( 53 ,ת 1€ גוזת\נ ,. 1 5 

ש. א, ע. 

לי, סר סי־תי — 1,66 ץ 10 ! 1 ) $1 • 811 — ( 1859 , לונדון — 
1926 , שם), היסטוריון אנגלי, יהודי. שמו המקורי 
היה לוי. פרופסור ללשון וספרות אנגלית באוניברסיטת 
לונדון בשנים 1913 — 1922 . היה עורכו של המילון הביוגראפי 
הלאומי (ץ 11 ק 810813 31 ת 131:10 ו 1 ־)ס ץ , 31 ת 10 ):>!ס) בשנים 
1891 — 1917 , השתתף בו בכתיבת 820 ערכים והביאו לסיום 
מוצלח. ספרו £ז 53 כ) 55 ) 81131 1 ת ¥11113 \ 0£ ?) 1,1 ("חיי ו. 
שיקספיר״), שנתפרסם לראשונה ב 1898 , היה במשך תקופה 
ארוכה ספר יסוד בנושא. הוא כתב גם את הביוגראפיה 
¥10101-13 20000 > (״חיי המלכה ויקטוריה״), 1902 ואת 
הביוגראפיה הרשמית ¥11 1 )ז 3 ״£>£ 10118 ("חיי אדוורד 
]!¥״), 2 כרכים, 1925 — 1927 . תחילה התעניין בתולדות 
היהודים באנגליה, וסירסם מחקר חשוב על יהודים ויהודים- 
בסתר באנגליה של תקופת אליזבת 1 ) 8130 ״£ 1 ו 3 ו 1 ;) 6 ג £11231 
5 ׳* 0 ! 1110 1 ) 30 , 1888 , אולם אח״ב לא עמד בקשר עם 
הקהילה. קיבל תואר־אצולה ב 1911 . אחותו אליזבת ל׳ 
( 1858 — 1920 ) נודעה גם היא כסופרת ומחברת ביוגראפיות. 

. 1943 , 367-374 ,מ> 8 ) 1 ׳ 5 / 0 , 1011 ) £01 . 9 .? 


לי, צונג״דאו £00 £51108-030 ־ —(נר 1926 ,שאנגהאי), 

פיסיקן אמריקני. ל׳ רכש את חינוכו תחילה באוני¬ 
ברסיטות קויצ׳וב וקונמינג שבסין ולאחר-מכן חיגר לאה״ב 
- ?•י וסיים את לימודיו לתואר דוק¬ 

¬ 4 טור באוניברסיטה של שיקאגו 

״ ( 1950 ). באותה שנה נתמנה 

באוניברסיטה זו לחוקר במחלקה 
לאסטרונומיה ובשנתיים הבאות 
שימש מרצה לפיסיקה באוניבר¬ 
סיטת קאליפורניה ובמכון למח¬ 
קר מתקדם בפרינסטון. ב 1953 
עבר ל׳ לאוניברסיטת קולמביה 
בניריורק כאסיסטנט־פרוםסור 

צוגנ-דאו ?' , 

עד התמנותו ב 1964 לראש הקא־ 

חדרה לפיסיקה ע״ש אנריקו פרמי (ע״ע) באוניברסיטה זו. 

ל׳ נודע בתרומתו לתורת החלקיקים האלמנטאריים, 
למכאניקה ססאטיסטית, לאסטרופיסיקה ועוד. אולם עיקר 
פרסומו בא לו בעקבות עבודתו המשותפת עם צ׳. ג. ינג 
(ע״ע), שדנה בשימור הזוגיות. 

ל׳ וינג הפריכו בדרך התאוריה את חוק שימור הזוגיות 
בניסוחו הכללי והוכיחו כי חוק זה איבו שריר לגבי אינ¬ 
טראקציות חלשות (ע״ע חלקיקים אלמנטריים, עט׳ 541 ). 
טענתם אושרה בדרך הניסוי ע״י וו (ס 0¥ והובילה להתקד¬ 
מות רבה במחקר החלקיקים האלמנמאריים. 

עבודה זו זיכתה את ל׳ בפרס נובל לפיסיקת לשנת 
1957 (במשותף עם ינג), ובפרסים רבים נוספים — ביניהם 
פרס א?נגשםיין למדע ותואר דוקטור-כבוד בפרינססון 
( 1958 ). 


לי, רובו־־ט אךו 1 ףד — £00 1 >־ 31 ׳ 115 >£ ״ £0110 — ( 1807 , 

סטרספורד [ורג׳יניה] — 1870 , לכסיבגטון [ורג׳י- 
ניה]), מצביא אמריקני, בן לאחת המשפחות המכובדות ביותר 

באוד׳ב, אביו הנרי ( 1756 — 1818 ), שנודע בכינויו "הרי, 

-. 1 - 

. 

גת סגן־משנה בחלל* רובוט *והרד 5 י 

ההנדסה. השתתף במלחמה של אה״ב נגד מכסיקו בשנים 
1846 — 1848 (ע״ע אה״ב: מכסיקו) והצטיין בה. ב 1852 נת¬ 
מנה למפקח הכללי של האקדמיה ב״וסט פוינט״, וב 1855 
היה לקולונל (אלוף־משנה) ועבר לחיל הפרשים! ב 1859 
נפל בגורלו לפקד על הכוח ששבה את הלוחם נגד העבדות, 
ג׳ון בדאון (ע״ע), בהאר?ר 0 פרי. 

ל׳ נמנה עם מתנגדי העבדות ואף שיחרר את עבדיו 
שלו, אילם התנגד לכפיית שחרור-העבדים בכוח. הוא 
החזיק בדעה שאה״ב הן פדראציה של מדינות חפשיות, 
הרשאיות לעזוב את הברית אם רצונן בכך. אמנם ראה 
בפרוק הברית אסון, אך בקיומה בדרך של כפיה ראה אסון 
גדול פי כמה. כאשר פרצה, ב 1861 , מלחמת האזרחים (ע״ע 
אה״ב, עמ ׳ 176 ואילך), הציע לו הנשיא לינקולן (ע״ע) את 
הפיקוד על הכוחות הפדראליים, היינו כוחות "הצפת", אולם 
ל׳ סירב ובלב כבד התפטר מהשירות בצבא אה״ב ועבר 
לריצ׳מונד, בירת ורג׳יניה וארצות "הדרום" שם העמיד את 
עצמו לרשות הממשלה והחל בארגון צבא ורג׳יניה. במהרה 
נעשה יועצו הצבאי של נשיא הקונפדראציה הדרומית ג׳סר־ 
סון דיוים (ע״ע). אף־על־פי שבפיקוד על גייסות חדשים 
ובלתי־מאומנים בורג׳יניה המערבית לא האירה לו ההצלחה 
פנים, נתמנה ב 1862 לפקד על "הארמיה של ורג׳יניה הצפד 
נית". כאן עלה בידיו להגן בהצלחה על הבירה, ריצ׳מוגד, 
שהיתה קרובה לחזית, וחשופה להתקפות ה״צפוניים". למרות 
שכוחותיו היו תמיד נחותים מבחינה מספרית, הצליח ל/ 
ע״י מנהיגות מעולה ובעזרת תמרונים מחושבים, לאלץ את 
הכוחות ה״פדראליים" לסגת. כצעד הבא איים ל׳ על העיר 
וושינגטון, בירת "הצפוניים", במגמה לרתק את כוחות הצפון 
להגנת בירתם ולמנוע מהם ניהול מלחמה בשטחי "הדרום". 
מבצעי ל׳ הצטיינו במיוחד בניצול שיטתי של מודיעין, 
ובכך שהוא, יותר מכל מצביא אחר בתקופתו, הבין אח ערך 
ההתחפרות וההסוואה ביערות המרובים שמירת הקרב. כן 
הצטיין במסעות הנועזים שערכו כוחותיו בעורף גיסות האויב, 
וע״י כך איזן בשיטתיות את עליונותו המספרית של האויב. 
דוגמאות לכך הם קרבות ״שבעת הימים״ ( 1.7.1862 — 26.6 ), 



669 


לי, רוגרט אמ 1 רד — ליאל, צ׳רלז 


670 


קרב ״בול ראן״ השני (סוף אוגוסט 1862 ) והקרבות 
במרחב צ׳אנסלוחוויל ( 1/2.5.1863 ). אמנם, ביולי 1863 נהדף 
בקרב גסיסברג (ע״ע), אך הצליח לסגת בסדר מופתי. עתה 
נתחוור לל׳ שמשאבי מדינותיה דרום באנשים ובהמרים לא 
יאפשרו עוד אסטרשגיה התקפתית, ועל־כן ביסס מעתה את 
המשך מבצעיו על התשת כוחות "הצפת" ושתיקתם. גנרל 
גרנט (ע״ע), שנתמנה במארס 1864 ע״י הנשיא לינקולן 
למפקד העלית של הצבא הפדראלי, הבין כי לשם חיסול 
הקונפדראןייד, חדרומית אסור שיותז לצבאו של ל , מנוח, 
ושיש לאלצו להלחם ברציפות עד שיוכרח להכנע. ברם, 
באמצעות תיממן בלתי־פוסק ותוך ניצול מירבי של אמנות 
ההתחפרות עלה בידי ל׳ להשהות בכוחותיו הנחותים 
התקדמות מהירה של הכוחות העדיפים של גדאנט לעבר 
ריצ׳מונד, בירת הקתפדראציה. חודש ימים נדרש מגראנט 
כדי להתקדם כ 70 ק״מ, והוא סבל תוך כדי כך ר 55,000 
אבידות. לבסוף, כשנאלץ ל׳ להגן על הבירה מקרוב, נשלל 
ממנו נשקו החשוב ביותר: כושר חתימתן. גראנט אילץ 
אותו להשקיע יותר ויותר כוחות בהגנה סטאטית, עד 
שהושג מצב, בו היה ל׳ למעשה מכותר, ונאלץ להיכנע, ב 9 
באפתל 1865 , באפו׳מטו׳כס קוירט־האוז (ע״ע אה״ב, עמ׳ 
180 , ותמ׳ שם). 

בתקופה שלאחר מלחמת־האזרחים סירב ל׳ לכתוב את 
זכרונותיו אם בי היה, כרוב הדרומיים, במצב כלכלי דחוק, 
כת לא לעורר מחדש את המחלוקת בעם האמתקני. הוא 
נתמנה לנשיא "וושינגטון קולג׳" בלכסינגטון, ורג׳יניה, 
ששמו הוסב לאחר מותו ל״אוניברסיטת וושינגטון ול׳" 
מצביאותו של ל׳ הצטיינה בעיקר בניצול תכליתי של 
הלחימה בקווים פנימיים, בכשתנו לחזות מראש את 
מחשבות ותכניות יריביו ובניצול חולשותיהם. תתמתו החשו¬ 
בה ביותר להתפתחות אמנות המלחמה היתד, יישומם של 
ביצורי שדה הן כסיוע והן כמכשול לתימרון. בתחום זח 
הקתם בהרבה את תקופתו, ואת רוב הצבאות עד מלה״ע 1 . 
מבקתו הצביעו על חולשה במנהיגותו, בטענם שסמך יותר 
מדי על פקודיו ונמנע מלכפות עליהם את הכרעותיו. דבקותו 
במטרותיו גם בתנאים חסרי־תקווה, תושיתו ונהגיו האביריים 
במשך שנים עשו את דמותו של ל׳ לאחת הדמויות הנכבדות 
בתולדות המלחמה כולה. 

0701 71$ ^/ 70 ) 00777 ,* 131 /( £071 3  ושחופי היבשות 
מתרוממים ומשתפלים במידה שונה באיזורים שונים, דבר 
המודגם באופן כה בולט בעמודי מקדש סדפיס הקדמון בפוצר 
אולי אשר ליד נאפולי, וכר. בעקיפץ ובמישרין סתר ל׳ גם את 
"תורת הקטסטרופות" של ג. קירה (ע״ע) ובבד היה שותף 
לידידוצ/ ךרדין(ע״ע).אחד הביטויים לקרבתם המדעית הוא 

1 ז £3 \ 0 £ 1 11117 ) 111 ) 1 / 1110 0 £ 00$ ת 1110 ע£ 0001081021 110 ־ 1 

(״ההוכחות הגאולוגיות בדבר קדמות האדם״), 1863 , המפתח 
את תורת ההתפתחות הביולוגית של דרווין בהקשר לתולדות 
המין האנושי. בכך היד, ל׳ אחד מ מניתי היסוד לאנתרופו¬ 
לוגיה ההיסטורית ולחקר הפרהיסטוריה וחקר התקופה ד,גאו- 
לוגית האחרונה, שבתחומה התפתח המין האנושי, היא תקופת 
הפליסטוקן, כפי שנקראה ע״י ל׳. גם המתחים 1100011 ?, 
1,1100000 , £00000 נקבעו ע״י ל/ ספרו 0£ 15 ס 0 מז £10 
0001087 (״יסודות הגאולוגיה״), 1838 , הפך ספר סטנדרטי 
בבר בחייו. 



671 


ליאל, צ׳רלז — ליג^כיץ, ישעיחו 


672 


.1881 מכתביו ורשימותיו של ל/ 22 כרכים, הוסיעו ב 

01007 ? 0713 06010%16 367 : 1116/11 ) 061 ,[?״ 21 סס׳ו .£[ X10- 

10%16, 1899 ; (* 1 * 0 ? 7/16 ,?!)!מ x1117: ;* 1905 ,? 0:010% (ס 
0:010 : 1/1 / 0 10£70:111 :י 0:1 0113 817111 7/1€ , 62105 ^ 1 .ס .? ' 

%!601 50: ז> 8 ק 0 ז:>] 1 ,מז/ 811 ז 1 נ 3 ־ז 58 ג 13 / • 111 •״ן ; 1918 ,:::ח 
330/1(0118011806 40 5308802 , זס 88 ז 10 ז. 0 ד 011 © 3/1 !ז 

03 ס 0101111 ,חס")?? . 4 < 81 12 . 0 ; 1948 , 41108 * 10 ״ / 
06010%?, 1952 . 

.9 . א 

- 5 ליאל, סי צ׳ךלז רימז - 311 * 7 165 ח 13 * 16 ־ 01131 ־״ 
( 1845 , לונדון— 1920 , שם), מזרחן אנגלי. למד 
ששות שמיות באוניברסיטות לונדון ואוכספורד. והצטיין 
במיוחד בידיעת העברית והערבית. בשנים 1867 — 1897 שימש 
פקיד גבוה בממשלת הודו. מ 1898 עד 1910 היה פקיד בכיר 
במיניסטריון לענייני הודו בלונדון. בשנותיו האחרונות היה 
סגן נשיא "החברה המלכותית האסיתית". פעלו המדעי ד.ת־ 
בסא בעיקר בפירסום מהדורות ביקדתיות של קבצי שירה 
ערבית עתיקה, בצירוף תרגום אנגלי מעולה. כן כתב מחקרים 

בדיאלקסים הודיים בני־זמנו. 
71305131100$ 01 ^ ספירסומיו העיקריים: ־ 7735 ןמסגסוז 
<1885 ,( ץ 067 ? ״ 3 ! (״תרגומים של שירה ערבית קדומה״ 
06013 ? 120 ( 31 ־ 71 , 1 ס 016 ת\ 7 160 סס 317 :>ת 001016 ב> 15 ("פירוש 
לעשרה שירים ערבים קדומים״), 1894 ; קובץ ה״מעלקאת" 
7116 עם פירוש של תבריזי, 1901 — 111904 ) 111 )ס $ת 3 ^זם 
701311 ־ 31 150 ■ 70111 3011 3$ ז 713 31 11311 ("הדיוואגים של 
7116 !1913 ,( עביד אבן אל־אברץ ועאמר אבן א־טפיל״ 
311 ' 11 ת 33 > 01 500 • 7011 ' 0£ 06015 ? ("הדיוואן של עמר אבן 
קמיאה״). 1919 . חשובה במיוחד היתה הוצאת הקובץ העתיק 
31 ץץ 1311 ) 1 ) £3 ! 41 א 7116 (-אל גןפצ׳ליאת") עם פירושו של 
.(1921—1919 , אל־אג?ארי ( 3 כרכים 
ס 8$ חו 6611 ) 0 ז?) 1920 — 1845 ,— 1 ./ . 0 517 .ח 9101101$0 ז .\ 7 .א ( 

11)? 8110511 71<: ,- 1-1 0 , 8 ח 11 ^ח?זרן 5 , 4 ? , 1920 ,(צ 1 ,ץו 11 :> 1 >ג 

5 ?ז 11 ז 2 ז?) 1.1 1 ) 211 ;>?^ 3 ע^ווג_ 1 ) 1 < 1 וס 60 }ס 10101131 תב:)[ז? 1 זז\,) , 

XXX^X), 1922-23. 

לייא!! צ /י— צ / א 1 — 30 ' 011 ־־ 1 ' 01 1.1308 —( 1873 — 1929 ), 
מלומד, עתונאי ומדינאי סיני. ל׳ היה בן למשפחת 
משכילים בקוואנגטונג. בילדותו נתגלו בו כשרונות בולטים 
ובגיל 16 כבר קיבל את התואר האקאדמי (הסיני) השני. 
ב 1890 פגש לראשונה את המלומד והמתקן הנודע קנג 
ידוי (ע״ע) וכעבור זמן־מה היה לתלמידו. ב 1895 הצטרף 
לקבוצת מלומדים של אסכולת קאנג שתבעה תיקונים קיצר 
ניים, כדי להציל את סין מהשואה שנשקפה לה אחרי 
תבוסתה המוחצת במלחמה נגד יאפאן. באותה שגה החל ל׳ 
את דרכו בעתונות, בקבלו על עצמו את עריכת העתון היומי 
של "האגודה לחחוק עצמי" של קאנג. אחרי כשלתה של 
תנועת הרפורמה של שנת 1898 . שנתמכה בידי הקיסר. יצא 
ל׳ בגולה ליאפאן ושם המשיך בעבודתו כעתונאי. כתבי העת 
שלו צ׳ינג־אי פא ו (-ויכוח גרידא״), 1898 — 1901 , וכן 
השין־מין טסונג־פאו ("שונות לעם המתחדש"), 
1902 — 1907 , שהופיעו שניהם ביוקוהאמה, תמכו ברעיון 
המלוכה החוקתית ובלאומיווב ל׳ היה קיצוני יותר מקאנג, 
אך היחסים של !מורה ותלמידו ששררו ביניהם מגעו בעדו 
מהצטרף לחסידיו המהפכנים של סון ןם־סן(ע״ע), שעמם ניהל 
פולמוס אידאולוגי ממושן־. עם זאת השפיע רבות על דור 
שלם של משכילים סיניים, ביניהם מא 1 טקה־טוגג הצעיר, 
אשר התרשם מצודת הצגתו את ההגות המדינית של 


ארצות המערב, כפי שלמד אותה בעצמו באמצעות תרגומים 
יאפאניים. חשיבותו של ל׳ בהתפתחותה של סין החדשה 
היא בשדה פעולתו כעתונאי וכחלוץ רעיונות מודרניים 
והפצתם במולדתו. סימונו הנמרץ, שאינו אלא צורה מודר¬ 
נית של הסיגנון הקלאסי של סין, שימש דוגמה לסופרים 
הסיניים של זמנו. ל׳ הואשם לעתים קרובות בחוסר עקי¬ 
בות בדעותיו הפוליטיות, אך בעצם לא נרתע משינוי 
עמדתו, משהוברר לו שמעה, או משנוכח שאין דעותיו 
הקודמות תואמות עוד את המציאות. כך, למשל, התנגד 
לפני 1911 להקמת משטר רפובליקני בסין, בטענה שאיננה 
בשלה לכי׳ אד לאחר המהפכה נלחם בכל נסיון להחזרת 
המלוכה. אחרי שמילא תפקידים שונים ורבי מעלה׳ ביניהם 
משרוח שר בממשלות שונות ברפובליקה, הסתלק ל׳ ב 1917 
סכל פעילות פוליטית, והקדיש עצמו לעבודת מחקר אקא- 
דמית ולתיקונים חברתיים. 

, 840311111 0111X0 (ס 8 . 1^760500, 1■ ( 2—0 01x3. 1/1: 13x113 .ן 

, 13/6:1 1/16 0113 : 1 £, 0x11x0:6 11x16116611102 זנ¥\ . 0 .¥ ; 1953 

. 1966 

1 . ש. 

ל י <^ ^ י ~א י — 1111-1 ( 5 14308 —( 1869 — 1933 ), מדינאי 
סיני. ל׳ נולד בקוואנגטמג חכה להשג ניכר בקבלו 
ב 1894 את התואר האקאדמי(הסיני) הגבוה ביותר. דרכו הסד 
ליטית רבת ההצלחות היתד. פרי התקשרותו עם יואן שי-קי 
(ע״ע) שהחלה ב 1903 , כשזה האחרון היה המושל הכללי 
בצ׳יהלי. ל׳ שירת את ענייניו של יואן בשסזזים חשובים — 
כגת במנהל הרכבות מראשית 1906 , ובבנק לאמצעי תקשורת 
החל ב 1907 . בשנת 1911 הואשם במעילה בכספים. לאחר 
הסהפכה נתמנה למזכיר הכללי של משרד הנשיאות של 
יואן. אחרי מותז של יואן, היה ל׳ — שעמד בראש הקבוצה 
שנודעה בכינוי -חבורת התקשורת״ — פעיל בתככי הגג־ 
ראלים מפקדי צבאות פרטיים. ב 1921 היה ל׳ ראש ממשלה 
בתמיכתו של הגנרל צ׳נג צו־לין (ע״ע). בשנה שלאחר מכן 
נאלץ לפרוש מכהונתו בבושת פנים, משנתגלה שהורה 
למשלחת הסינית לוועידת ואשינגטון להסכים לדרישות 
היאפאבים, בתקווה לבצע כסף בעד שרותו זה. בתקופה, 
שבה היה השוחד קרהאופי הבולט בחיים המדיניים של 
סין, היה ל׳ אחד הגרועים ביותר ב? עוברי עבירה זאת. 

. 1967 , 1 , 0x11x0 ס 0 :: 1  ; 1115 !! 1 ס 6 ;) 5 ^ת 211 :מ 5 ' 61 נ! 0 ש!ס 
. 16 1 ) 1111 • 15 165 ) $612110£611 ז 6 < 81861111 160 ( 56 ז 1611 )- 11 :) 115 > 11 ( 
53101611 ? 1611 ) 311 ] £11 ז 86$ זג 1 > . 5 :ז־ 1 ש 1 >ם £111 ש 1311 ("טכניקת- 
התרגום של תרגומי־המקרא היהודיים־גרמניים מן המאות 
ה 15 — 16 , מודגמת עים ספר תהלים"). מאז עלייתה לא״י, 
ב 1930 , עד 1955 , לימדה בבית-מדרש למורות "מזרחי", 
עברית, מקרא ומתודיקה של מקצועות אלה, הרצתה בפני 
חוגים רחבים, והיא מן הפרשנים הקבועים של התנ״ך בשי¬ 
דורי ״קול ישראל״. מ 1957 מרצה למקרא באוניברסיטת תל- 
אביב! ב 1968 נתמנתה שם לפרופסור. 

ל׳ הקימה דור של מורי מקרא, ובעיקר: תורה, ע״י הוראה 
בע״ס ובכתב — באמצעות ה״גליונות לעיון בפרשת השבוע", 
שהיא מוציאה מתש״ב, והמלווים, מתשט״ז, ב״עלון־הדרכה 
להוראת פרשת השבוע". ה״גליונות" מכילים שאלות־מכוונות, 
והם מגיעים למשתלמים בעולם היהודי כולו. ואף ליישובי־ 
ספר ולמשלטי־צבא בישראל. מבחינה מתודית מבוססים 
הגליונות על העמדת ההוראה וההסברה של התנ״ו על 
דרכיה ומקורותיה של ההבנה היהודית המקורית: הספרות 
התלמודית והמדרשית והפרשנות המסרתית — מרש״י ועד 
לספחת הרבנית של הדודות האחרתים, וכן ההגות 
הפילוסופית־דתית, ספרות המוסר וספרי-יראים. ל׳ אינה 
נמנעת מלהביא דעתם של פרשנים והוגים מודרניים — אף 
לא־יהודים - המכירים ומבינים את ספרי-המקרא במשמעות 
של כתבי-הקודש של היהדות ולא כתעודות ספרותיות־ 
היסטוריות גרידא. עם זה מרבה ל׳ לעסוק גם בצד האמגותי- 
ספרותי של לשון המקרא ושל תכניו הסיפוריים- על מגמלה 
זה הוענק לה פרם־ישראל לחינוך לשנת תשט״ז. 

מאז תשי״ד פירסמה ל׳ "עיונים בפרשת השבוע", תוך 
שימוש באותה מתודיקה שחיבבה את ה״גליונות" על לר 
מדיהם. לאחרונה כינסה ל , את הנושאים כשהם ערוכים ע״ס 
סדר החומש, והכרך על ספר "בראשית" נדפס בתשכ״ז. 
ה״עיונים" תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית והולאג- 
חת ומשמשים ספר-עזר ראשון במעלה להפצת תורה. כן 
פירסמה ל׳ מאמרים רבים בתחום הוראת המקרא. 

א. אורבך, למקרא ה״גליונות לשרשה השבוע"(מעיינות, ד׳}, 

תשי״ד! ס. ארנד, הכתוב צריך עיון (בשדה חמד, י״א). 

תשכ״ח. 

יג. אי. 

ליבוביץ/ $?ןיה שמואל ( 1863 , קולני 1 פלד לומז׳ה] 
— 1939 , ניו־יורק), תלמיד־חכם ומתבר. בצעירותו 
היגר לאה״ב, ועסק שם בהצלחה רבה בסחר אבנים טובות 
ומרגליות. עם זאת למד בשקידה רבה. וספחיתו הענקית 
במדעי־היהדדת היתה לשם־דבר. ב 1927 עלה לא״י, אך 
חזר לאה״ב תוך זימן קצר. ל׳ פירסם עבודות רבות, שבחלקן 
הגדול נדפסו במספר עותקים מצומצם ביותר. כן פירסם 


מאמרים בכ״ע שונים׳ וערך — עם יחזקאל ענאוויץ — את 
הקובץ "אוצר החכמה והמדע לספרות ישראל" (תרנ״ד), 
שגם בו כתב הרבה. חשובות הן המוגוגראפיות שלו על ד׳ 
יהודה אחה ח מודינה (תדנ״ס "ארי נוהם", תרפ״ט), 
ועל ר׳ אברהם סבע (תרצ״ו), וכן השחחם מכתבי 
הפילוסוף יוסף חמיץ (תרצ״ח). עבודות אחרות הן בתחום 
ספר הזוהר — "פניני הזהר" (תרצ״א), "תשלום פניני 
הזהר" (תרצ״ג), "מדרשי הזהר" (תרצ״ד), ועוד. בתחום 
האגדה כתב את ״חרש רשומות האגדה״ — באוחם 
לאגדות מוזרות שבחז״ל(תרנ״ג). עבודות אחחת חיבר בשטח 
הפולקלור וההומור — "ם , שעשועים" (תרפ״ח), "פניאל" 
(תרע״ד), ״השומע יצחק״ (תרס״ז! תרצ״ד), ועוד. ל׳ עמד 
בקשח־מכתבים עם חכמים רבים, ופירסם חוברות-פולסוס 
נגד כסה מהם — להגנת ש. י. רספורט מפני ביקרתו של 
א. ה. וייס, כנגד אפרים חנרד חאב שוד, עורך "הפסגה", 
וכנגד תרגום מסכת ראש־השנה של רדקינסון. בתרצ״ג 
הדסים במאה עותקים "מכתבים מאת נ. ש. ל׳ לידידו פרד 
פסור ר׳ ישראל חדזון״, הכולל 107 מכתבים משנות 1896 — 
1933 . עיקר כוחו של ל׳ בבקיאותו המקיפה בספרות 
ישראל לחרותיה, בנטייתו המובהקת אל הקוחוזי והיוצא־ 
דופן ובשקידתו העצומה על תלמודו. 

ב״צ אייזנשסאס, חכמי ישראל באמריקה, 62 — 64 , תרס״ג, 

ש. ברנשטין׳ נ, ש. ל׳, תרצ״ 3 . 

ליבחיס(ליבאו), א*ךריאם - 5 ״ 1 ״ 63 ., 1 635 ^״* 

( 0111311 ) — ( 1540 — 1616 ), רופא גרמני, !טרו־ 

כימאי (ע״ע יטרוכימיה) וכימאי נודע. קיבל את התואר 
רופא אחח גמר לימודיו בינה בשנים 1586 — 1591 , והיה 
פרופסור להיסטוריה וספרות באוניברסיטה זאת. לאחר־מכן 
עבד לעיר רוטנבורג ושימש שם רופא עירוני ומפקח על 
בתי־ססר עד 1607 . הוא הכניס את הוראת מדעי הטבע לבתי- 
הספר. ל׳ נטה לאסכולה היטרוכימית של פרןלסום (ע״ע) 
הממליצה על השימוש ברפואות כימיות, אולם בספריו ביקר 
כמה מדעותיהם של תלמיח פאראצלסוס הקיצונים וגם של 
מתנגדיהם. ל׳ הושפע הרבה מעבוחתיו של ג. אגחקולה 
(ע״ע). 

ל׳ התעניין בכימיה ובאלכימיה וסירסם בשנת 1596 ספר 
בשם 60116613 13 ת 1 ץ 11 ש 1 *< ספח לא עסק בתאו׳חות. אלא 
התרכז בתיאור הצד המעשי של הכימיה ושל מכשיחם 
כימיים של זמנו. ל׳ הגדיר את הכימיה כאמנות ליצירת 
תחפות והפקת תמציות טהורות מתערובת. מיון החמחם 
המינראליים ע״י ל׳ מראה הבנה וכושר־הטתכלות ובמה 
ממיוניו נכונים גם כיום. ספח שימש זמן רב כספר לימוד 
הכימיה. על אף תיאוחו ההגיוניים עחין האמין ל׳ בטראנס- 
מוטאציות אלכימיות, דמותו היתה טיפוסית לתקופת המעבר 
מיה״ב לזמן החדש. ל׳ תיאר את הפקתו של בחל ארבע- 
כלורי ( 01 4 מ 5 ), שנקרא אח״ב על שמו: £11103115 5 ט 11 ז 1 ק 8 
"ז 35 < 0:1 . הוא הפיק חומצה סוקצינית ע״י זיקוק ענבר וחשב 
אותה למלח. ל׳ ערך תבנית מפורטת לבניין מעבדה בימית 
ולציודה. 

ססחו מסכמים את רוח המאה ה 16 , בה הצליחו להעמיד 
את הכימיה כמדע בזכות עצמו, ומהם יש לציין את 3 ז 6 ת 0 
1163 מץ 611 — מאסף כל חיבוריו הרפואיינדכימיים, שיצא 
לאור ב 1606 ב 7 כרכים. כן כתב "מכתבים אל פילוסופים 
ורופאים גרמניים״ וגם ת 311111 ז 011116 ת!!!־! 13 !ן! 3 11610 ) 0 ( סס 




677 


ליגויוס (לייבאו), אנדריאס — ליפידו 


678 


(״חשיבות המים המינראליים")! באחד מספריו האחרים נתן 
הוראות להכנת חומצה גפריתית. 

£, 037171513071 : 67 . ( 0 . 81388 ?, 035 811011 <361 87055011 

01071111767, 107-124), 1955', ). 8 . ? 30011181011 , !4 £ 711 * 0 ׳{■׳ 
010 (ס x111^ (11, 244-267), 1961; 8. ?. 6 £ 011 > 1371 (, 1. 

0x11 167-173 , 30800 ? .£ { 6 . 06 , 010011515 00031 ) מ,״ 8 ?מ ), 
1961, 

י• קל• 

ליב 1 ר, מפאת, ע״ע עבוךה, מ 9 ?יגות־ 


ל י ב י , לילרל ?!?ק - ץנ 1 ג^ 1 ; 03011 ? ^ 111 ^ - (נר 

1908 , גרנדןלי, קולורדו, אה״ב), כימאי ופיסיקאי אמרי¬ 
קאי, חתן פרנדנונל לכימיה משנת 1960 — על מציאת שיטה 
לקביעת גיל מי&צאים ארכאולוגיים ע״י קביעת אחוז הפחמן 
הרדלאקטיווי ( 14 ס ז ע״ע איזוטופים — כרך א/ עם , 676 , 
כרך מילואים, עט' 134 , ארכאולוגיה, עמ׳ 903 . גאוכרונולוגיה, 
עמ ׳ 66 פחמן, רדיואקטיויות). ב 1933 קיבל תואר דוקטור 
באוניברסיטת קאליפורניה (ברקלי) והמשיך לשמש שם 
במדריד ומורה עד 1945 . בשנים 1941 — 1945 , בזמן היותו־ 
בקבוצת המחקר שפיתחה את הפצצה האטומית (ע״ע אטו¬ 
מית, פצצה, כרך מילואים), סייע לפיתוח שיטת הדיפוזיה 
להפרדת איזוטופים של אורניום (ע״ע). בשנים 1945 — 
1959 היה חבר במכה ללימודים גרעיניים ובמחלקה לכימיה 
של אוניברסיטת שיקאגו. ב 1955 מונה ל׳ לחבר בוועדה 
לאנרגיה אטומית של אה״ב ושירת בה עד 1959 , עת מונח 
לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קאליפורניה (לוס אנג׳לם). 
ב 1941 וב 1951 שימש ל׳ בחבר ב״קרן גוגנהיים", ואף זבה 
בפרסים רבים על מחקריו. פירסומיו כוללים את הספר 
; 0311118 ("קביעת גיל על ידי פחמן רדיואק- 

סיווי״), 1952 . 


ליביג, יוסטום פרן ־־ 18 ( 161 ? 011 ע 1115 * 11 ( - ( 1803 , 

דארמשטאט — 1873 , מינכן), כימאי גרמני, מחשו¬ 
בי הבימאים וחוקרי-הטבע כמאה ה 19 . למד מדעי-הטבע 
באוניברסיטות בו׳ן וארלאנגן, 
ובזו האחרונה קיבל את ה¬ 
תואר דוקטור ( 1822 ). מכאן 
נסע לפאריס כדי ללמוד כי¬ 
מיה. אלכסנדר פון הומבולט 
(ע״ע), שהתרשם מאד מכש¬ 
רונותיו, הציגו לפני גי־ליסק 
(ע״ע), שאיפשר לל׳ לעבוד 
במעבדתו הפרטית, ובה חקר 
את מלחי החומצה הפילמיג- 
טיח (כספית רועמת). ב־ 
1824 , בגיל 21 , מונה ל , , לפי 
המלצת הומבולט, לפרו¬ 
פסור לכימיה בגיסן. המע¬ 
בדה שהקים שם ל׳ כ 1826 
היתה ערש הכימיה המדעית בגרמניה ואליה נהרו תלמידים 
מכל רחבי אירופה ורבים מחלוצי הכימיה קיבלו בה את 
חינוכם. ב 1843 הועלה ל׳ למעלת אציל. ב 1852 מונח ל׳ 
לפרופסור במינכן ובה פעל עד מותו. 

ל׳ הניח את היסוד לאנאליזה הכימית־אורגאגית הכמו¬ 
תית, ומצא דרכים לקביעת הפחמן והמימן, הנהוגות ביסודן 
עד היום. הוא גילה את הכלודופורם, את הכלורל ואת האל- 



יוסמום פח 5 יבינ 


דהידים. חקירותיו יחד עם ולר (ע״ע) הביאו לגילוי ראדי־ 
קאל הבנזואיל 1 גילוי זה היה ראשית תורת־הראדיקאלים 
בכימיה האורגאנית. 

בשנת 1837 הגדיר ל׳, יחד עם דימה (ע״ע). את הכימיה 
האורגאנית ככימיית ראדיקאלים מורכבים. יחד עם ולר קבע 
גם את האיזומריה של חומצה ציאנתית ופולמינטית — 
מקרה ראשון של איז(סריה (ע״ע) שנחקר. ל׳ תרם גם 
להבנת הקאטאליזה הכימית. 

בשנת 1839 החל ל׳ לחקור את הצד הכימי שבתהליכים 
פיסיולוגיים. ב 1842 פירסם את הספר 116 > 6 1x160 נםז 0116 ז 116 ' 
51010816 ^ 11 ? 3111 111018 )מ 6 זמ 01 \ 1 111060 ת 1 116 * 01161 116 :>$!מ 0083 
010816 * 3 ? 111101 ("כימיה של בעלי־היים, או הכימיה האור¬ 
גאנית ביישומה לגבי הפיסיולוגיה והפתולוגיה"). בין היתר, 
הציע תודה כימית לתסיסה ולרקבון. ל׳ חקר את גוף בעלי¬ 
ה חיים בעת גידולו. ואת השלמת החמרים הנפסדים, והוכיח 
כי חימצון המזח שומר על קיום טמפראטורה קבועה באור- 
גאביזם חי. הוא עמד על חשיבות התזונה הרציונאלית, וכ¬ 
תוצאה ממחקריו הציע "סזץ לילדים". 

ל׳ היה ממניחי־היסוד לכימיה החקלאית. הוא טען שכל 
הפחמן שבצמחים בא מ 2 ס 0 שבאוויר, המימן — מהמים, 
והחנקן — בעיקר מהאמוניה, הנכנסת אל הקרקע עם 
הגשמים, או נספגת מהאוויר. כן הדגיש את ערך המלחים 
המינראליים — מלחי אשלגן וחומצה זרחנית — להזנת 
הצמח. הוא טען כי הצומח מוציא מהקרקע את החמרים הללו 
רש להחזירם ע״י דישון, ובזה הניח את היסוד לשימוש 
בדשנים מלאכותיים, וע״ע דשני* עם׳ 236/7 . 

ל׳ כתב בהרחבה על נושאים מדעיים רבים. כמה 
ממאמריו נקבצו בספר 801616 116 :> 011611115 ("מכתבים 
על כימיה״), 1844 , המשמש מקור חשוב לתולדות הכימיה 
במאה ה 19 . 

ב 1832 ייסד את הירחון 132,16 * 141300 ז* 01013160 ^ 
("דברי ימי הרוקחות") ושימש כעורכו. אתרי מותו הוסב 
שם הירחון ל 16 מ 0 ש 01 0160 ! 0013161 ^ *׳.? ("דברי-הימים 
לכימיה של ל׳") והוא קןים בשם זה עד היו* 

£ג>/מ 0 מ״ז£ 111€ <ן 0 ! 11110 ? 11X11 

03$ ) ./ , 1 ) 71377117 11 ; 1928 ,״£ אס׳ז ./ / 48 £0 > 0 ■׳ 

, 8671 .£ , 1930 ,( 30 — 1 , 11 ,ז 1176 < 01£17 " 800550 400 811011 

, 1101155 . 11 "! ; 1938 ,( 15 , 1071 ) £711163 . 10771 ) 0 0£ . 01173 ]) / 

מ 86 '!מ 11 מ 7 . 1 מסמ ./ , 000110118 7011 . 11 ; 1942 מס׳ן ./ 

. 1953 ,יי 750 <מ 20748 

ו. ק 5 . 

ליבידו (לאטינית ס("*[, תשוקה, דחיפד! מינית), מונח 
יסוד בססיכו־אנאליזה (ע״ע). מייסד הפסיכואנא- 
ליזה, זיגמונד פתיר (ע״ע) סבר שהיצר המיני, הנקרא 
"ל׳", הוא הדחף הבסיסי הממלא את כל ישוחו של האדם. 
יסוד הל' נעוץ במערכת הביופיסית-בימית של האדם. בחלקו 
ניתן להשוותו לזרם חשמלי שנאגר, קיים בכוח ומשתחרר 
באמצעות המנוע שלו היוצר אנרגיה. מנוע זה מקביל במהותו 
ל״סתמי״ ( 061 ), שהוא מקור האנרגיה האינסטינקטיורת, 
ואחד משלושת המרכיבים המשוערים של האישיות: הסתמי, 
האני, האני העלית. הסתמי, על בוהות חמין הקדמונים שבו, 
בלול בתחום הלא־מודע ופועל מלידתו של האדם ועד מותו. 
מטרת הל' היא סיפוק מיידי או התפרקות ללא התחשבות 
בהתנגדותם של האישיות או של החברה. בשנות התפתחותו 



679 


ליביד( — ליגל, וילהלם 


680 


של הילד נעשה האני בהדרגה מכוץ למציאות החברתית 
(הורים, מורים, חברים), מכאן שמקור זה של האנרגיה מכוון 
בהכרח לאפיקים, שהחברה נותנת להם את הסכמתה, והילד 
נאלץ לוותר על סיפוק מיידי של דחפיו. כתוצאה מזה, 
מועתקת מסרתו המקורית של הל׳ באופן כזה שהתנהגותו 
הגלויה מתאימה לתכתיבים של האני ושל האני העליון של 
הילד. בשלב זה נכנסים לפעולה מנגנוני ההתגוננות, המסיי¬ 
עים לאישיות לקיים את שיווי־המשקל. הל׳ (שהוא זהה עם 
"אנרגיית האהבה"), ממוקם תחילה באיזור הפה, ובהמשך 
התסתהותו של הילד הוא עובר לפי־הטבעת ולאיברי המין. 
תנועת הל' מאיזור אח׳גני אחד למשנהו גמישה־יותר בתקו¬ 
פת הילדות מאשר בגיל מאוחר־יותר. נוסף על כך, נצמד הל׳ 
לאיברי־גוף שונים, כגון העיניים, האף והעור, והם מסייעים 
לאודגאניזם בהתפרקות האנרגיה בכל שלב של ההתפתחות. 
אם לא ניתן סיפוק מלא באחד השלבים הראשונים, נעצר 
חלק מסויים מן דיל׳ באותו שלב בהתפתחות ומוקבע בו. 
מצב כזה משפיע לדעה על ההרמתיה הכללית של האישיות, 
ועלול לגרום הסתגלות לקויה. המטרה הסופית של ביטוי 
הל' מתגשמת באהבה בשלה לבן המין השני. 

בהמשך הזמן, כששיכלל פרויד את תורת־המניעים שלו, 
התחים את תחולת המושג ל׳ על כלל האנרגיה הכלולה 
באינסטינקט־החיים של האדם. אך השקפתו הראשונה עוררה 
אי־הבנות עמוקות, ואף הביאה לדחייתה של תורת הל׳ 
בחוגים נרחבים. בנקודה זו נפרד ממנו קרל ג. יונג (ע״ע) 
כבר ב 1907 . יונג תפס את הל׳ כמקור של אנרגיה המשמ¬ 
שת כבסיס לכלל פעילותו של האדם. גם לפי דעתו עשויה 
אנרגיה זו ללבוש לפעמים צורה של פעילות מינית אך 
לא בכל המקרים. לגבי יונג, מעורב הל׳ בכמה פעולות, 
כגון משחק, עבודה, יצירה ודת. בניגוד לדעתו של פתיר, 
הוא סבור שזיקת הילד לפה הכרחית לקיום, משום שהיא 
קשורה בעניינים של הזנה, אולם אין לה כל משמעות 
מינית. רק בשלב של קדם־התבגרות מצטרפת לאנרגיה זו 
משמעות ארוגנית, תהא הפעילות אשר תהא. מטרתו הסופית 
של הל׳ היא קיום היחיד וקיום המין האנושי. כיוונו של הל׳ 
משתנה בהתאם לפעילותם של התודעה ושל הלא־מודע. 
תולדות האדם ומשמעויותיהן החברתיות והתרבותיות התרות 
באישיותו של כל אדם ובשנות כנושאים סמליים, והל׳ 
מתבטא בסמלים אלה. כל תנועה של הל/ שהיא עיקרם של 
החיים, נקבעת ע״י הדחפים של כוחות מנוגדים, כגת התק¬ 
דמות, יצירה וניוון, פניית־חוץ (אכסטרוגדסיה) ופניית־פגים 
(אינסרוורסיה). ככל שיגדל המתח של ניגודים אלה, כך 
תגדל האנרגיה, וללא התנגדות אין האנרגיה מתגלה. 
בהגיעו לקיצוניות האחת, חתר הל׳ ופונה להיפוכו־., כגת: 
אתר סערת רגשות באה הדממה. כשמתמזגים איזורי הנפש 
המנוגדים, תוצרת סינתזה ואיבסגראציה של כוחות הל/ 
זוכה האדם לתחושה העמוקה-ביותר של עצמו. אע״פ שיונג 
סוטה מתורת הל' של פדליד, אין הוא מבטל אותה. כממשיכי־ 
פרויד אחרים ! אלה דוחים את תורת האינסטינקטים של 
פרויד מכל וכל ואתם רואים בה את היסוד למניעיו 
הבסיסיים של האדם. אלפרד אדלר (ע״ע), הורני(ץ^ז 90 ), 
סאליוון ( 311 ^ 511111 ) ואחרים מודים בחשיבותם של הצרכים 
הביולוגיים ובהשפעתם על תהליכי ההתפתחות. עם זאת 
אינם רואים בל׳ כוח דחף, שמטרתו העיקרית היא סיפוק 
ארוגני. כנגד זה הם מדגישים את השפעתם של יחסים ביב־ 


אישיים׳ שמקורם בבית-המשפחה, בקהילה ובתרבות, על 
התפתחות האישיות, 

ר. ס. וודוורח, אסכולות פסיכולוגיות בימינו, פרק ר. תשי״׳דו 

" 1925 , 0 ! 311/1000 * 50x1 ■וס:! 1114012001 ) 101 ) 0410/1 1 0 < 1 ,נ>גהזו? . 8 
1111018001 ) 01 * 1 . 111118 . 5 > 0 ;( 1942 , 5 , 110 ־ 1901 005301111011:0 ) 

11 ):/ 001 ) 1411 ,׳( 11 קזו 6 ל 0 ;* 1938 ,״£ 4700 010 זןא 
, 19011030 6.6 ,* 1949 ,? $0110102 !? 0 ז! 1 ) 10 ) 1 0 ) 011001 * 00/71 ) 101 
. 1960 , $0710102$ !? מ< ! 11001 ( 5 0011 11000101 ' 7 10$ ) €00110011200 

או. או. 

ליבץ, זלמן ( 1872 , גורקי [ליד מוהילב] — 1955 , ניו* 
יורק), כינויו הספרותי של ישראל זלמן הורוויץ, 

סופד ומחזאי יידי. ל׳ קיבל חינוך מסרתי בבית-אביו, 
והשכלה כללית רכש בכוחות עצמו, מגיל 14 נאלץ לדאוג 
לפתסתו. כבן 20 היגר ללונדון, ולאחר 3 שנות מצוקה 
היגר לניו-יורק, שם עבד שנים אחדות כפרוון בתנאי־ניצול. 
נסית זה שימש לו אה״כ חומר ליצירותיו המרובות — 
שעניינן תיאור חיי היהודי־המהגר באה״ב, בסוף המאה ה 19 . 
את מרבית יצירותיו, במשך תקופח של 50 שנח ומעלה, 
פירסם בעת 1 ץ "פארווערטם". סיפוריו הקצרים מעמידים 
אותו בין חלוצי הפרחה היידית האמנותית, ויחד עם יעקב 
גורדץ (ע״ע) וליאון קוברין הוא משתייך לאסכולה הסו- 
ציאלית-נאסוראליסטית. גישתו הסנטימנטאלית־לירית מהו¬ 
לה בהומור עדין, והיא באה לידי ביטוי בעיקר במחזותיו. 
ל׳ כתב 90 מחזות, שהפופולאריים בהם: די ווילדע ("הפר¬ 
אים"), 1905 , שהוסרט אח״כ ברוסיה! די געבראכענע 
הערצער (״הלבבות השבורים״) 1908 , שריוסרט אח״כ! 
דער מאן און זיין שאטן (״האיש וצלו״) 1918 ! קבצו וואו 
קריכסטו? (״קבצן — לאן אתה נדחק?״), 1922 , שנודעת 
לו השפעה עד היום. רוב מחזותיו מצטיינים בראליזם 
ובביקורת סוציאלית והם תרמו רבות להעלאת רמתו של 
התיאטרון היידי. סיפוריו ורשימותיו של ל׳ יצאו בספרים: 
געקליבענע סקיצען(״רשימות נבחרות״), 1909 ! געקליבעבע 
שריפטן (״כתבים נבחרים״), 1910 ! געזאמלטע ווערק ("יצי¬ 
רות מכונסות״), א^ד׳, 1915/6 . 

ז. זילבערצווייג, לעקסיקאן פון יידישען טעאטער, 11 , 
1026 — 1038 , 1934 ! ש. ניגער, דערציילערס און ראפאניסטן, 
204 — 216 , ב. י. ביאלאטטאצקי, חלום אין יואר, 393 — 401 , 
1956 ; 7 / 11111 ) 11 1 ( 0 100007 ? , . 7 . 2 ,'( 01211 ) 613105 . 1 . 6 
.* 1952 (! 03 ת 0 \/ 80011 1511 ,^ 6 !) 40010010/1 מ 1 סיס! 100/11 ! 1 

0 . 

ליבל, וילהלם — 1 נ 11 ^ 1 111161111 ^ — ( 1844 , קלן — 
1900 , וירצבורג), צייר גרמני. ל׳ קיבל את ראשית 
הכשרתו במינכן. ב 1869 — 1870 עשה בפאריס ושם נפגש עם 
קורבה (ע״ע), מה שהשפיע עליו מאד, הרחיק( מן הראליזם 
האקאדמי של האסכולה של מינכן וקירבו אל הנאטוראליזם. 
ל׳ שחד זמן מה בפאריס ( 1869 — 1870 ). מ 1873 חי בסביבה 
כפרית, בבאוואריה העילית, ומכאן שאובים נושאיו. אחרי 
תקופת־מעבר של עריבת ניסויים בטכניקה ובאופן ההצגה, 
כשהאידאל שלו היה השלמות המדוייקת של גדולי האמנים 
בראשית הרנסאנס, השתמש לפרקים גם בטכניקה חפשית 
יותר׳ ובאחדות מתמונותיו נטה לאימפרסיוניזם. על יצירתו 
נסוכה אווירה של שקט ושלווה. בעבודתו התייחס אל הדמר 
יות — שהן הנושא של יצירותיו — כאל טבע דומם, ויצר 
מבגה ציורי מגובש ומרוכז. אם כי סמך בעיקר על הצבע 
ביצירת המבנה, היה בציוריו בסים קווי מוצק. סביבו 
נוצר חוג ציירים ( 5 ״ 11£1 ג 11 < 1 ), שעבד על צירופי גוונים 
וערכי אור־וצל. — מבין ציוריו הידועים ביותר: "שלוש 



681 


לי*ל, רילחלם — ליגניץ, מטפריד וילדולם 


682 



וילהלם ליב?: של\ .ט א £31 ("קאנט וה־ 
אפיגתים"), 1865 , 11912 ££11 ( 71011 ן 1 ז 1 ^\ . 7 > 515 ^ 021 ^ ז 20 
(״לאנאליזה של הממשות״), 1876 , * 1911 ! 7 >ח.ע 0 ס 1301£ >ס 5 ) 
(״מחשבות ועובדות״), 2 כרכים, 1882 — 1904 . 

^\ 5(11<1160, X זתג^) ״ 1 . 0 ,. 31 
0113 * £110 * 1 , 0 ־ £1 0 , 1910 י (.) 15 ז 11 ( 0€1 70 5 13 גו 2 

. 1920 י ^>ח 1 \ , €0*1x771 £07311x3 

ל י 13 י וס — 1115 ת 3 < 137 ,;, 10 ^ 186 .ת — ( 314 — 393 ), נואם 
וסופיסט יווני, איש אנטיוכיה. הצטיין בהתנגדותו 
הקנאית לנצרות הקדומה והטיל עליה את האחריות לכל 


השחיתות שאחזה בבני דורו. ל׳ היה מורו וידידו של הקיסר 
יולינוס ה״כופר" (ע״ע), ועם תלמידיו הרבים נמנו אפילו 
שני תאולוגים נוצריים: בסיליוס (ע״ע) דואגס בריסוס־ 
טומוס (ע״ע). יצירותיו של ל׳ שנשתמרו הן מקור חשוב 
לידיעת החברה והכלכלה של המאה ה 4 והן כוללות, בץ 
היתר, דיקלומים, שהידוע ביניהם הוא .התנצלותו של סוק- 
ראטם״, תרגילי דבתות ו 34 נאומים המגנים בהריסות את 
הנצרות. ל׳ כתב גם את קורות חייו של דמוססנס (ע״ע) 
והקדיש מבוא לנאומיו המדיניים. 

.? ; 1918 ,(. 1158 >) 3313713 ^ 13 €13 ) 47131 י €( 31 *י $€11 .}ל 1 

! £114 ! 5 ? 3£7 1 י/[[ 311 1£ (' 4111101 £ ? 1€1$31 ה 4 §*ת 16 < 1 13 .״ 1 

,ץד>ו 1 ^ 0 ס . 0 ; 1957 ,* 1 £6 137155 ^ 514 .^ 5 * 1 , 1 > 1 , 1955 , 1x151 [€ 

• 1962 , 70^ '171 5)1€ 0/ 7 ^]1X0^051145 5}!€ 07X35 /מ^ 

ליבני־ץ, גוטפךיד וילהלם — 1 ו׳ו 1111€1 ^\ 1 >£ת)א 00 

(או 12 מנ 1.011 ) 11112 ( 1,017 י— ( 1646 , ליפציג — 

1716 , האנובר), פילוסוף, חוקר מדעי הטבע, משפטן, סופר, 
בלשן, היסטודיון וסופר סדיני! גרמני, בנו של פרופסור 
לתודידהמידות באוניברסיטה בליפציג, כשהיה בן 15 , נתקבל 
לאוניברסיטה בעיר מולדתו ולמד פילוסופיה אצל יעקב 
תומסיוס! קיבל אח דרגתו האקאדמית הראשונה על ידי 
דיסרטציה על עיקר האיוש (ו 1 ז 1 > 11¥1 >ת 1 סוקנסתוזק סם), 
למד לאחר־מכן משפטים בינה, ובהיותו בן עשרים הוסמד 
לדוקטור לסשססים באוניברסיטה באלסדורף בבוואריה. 
הציעו לו מיד קאתדרה באוניברסיטה, אך הוא העדיף 
להכנם לשרות דיפלומטי אצל הנסיך־הבוחר של הינץ, 
ובשליחותו נסע ב 1672 לפאריס. שם הכין תכנית פוליטית 
רבת־מעוף. שבה הציע למלך־צרפת, לואי ה 14 , לכבוש את 
מצרים ולהתקיף משם את תודכיה. כוונתו היתד, שמסע־ 
צלב מחודש זה ישחרר את גרמניה מאיומו של המלך 
הצרפתי וסכנת ההתקפה מ¬ 
צדו. ארבע שנים בילה בפא¬ 
ריס. שליחותו הפוליטית אמ¬ 
נם נכשלה והוא לא הצליח 
להתקבל על ידי המלך, אך 
שהותו בפאריס נתנה לו את 
האפשרות לקשור קשרים עם 
אבשי־מדע רבים, ביניהם א. 
ארנו (ע״ע), פ. ה דגנם 
(ע״ע), א. ו. צ׳ירנהאוזן וג. 
מלברנש (ע״ע), בפאריס 
התעסק בלימודים מאתמא- 
טיים והמציא מבונת־חישוב, שהיה ביכלתה לחבר, לחסר, 
להכפיל, לחלק ואף להוציא שרשים. על סמך המצאה זו 
נבחר ב 673 נ לחבר "החברה המלכותית" בלונהון. באותה 
השנה מת הנסיך־ד״בוחר של ©ינץ ול׳ נשאר ללא עמדה. 
הדוכס מבראונשודיג הציע לו משרה של ספרן בוערו 
שבהאנובר והוא קיבל את ההצעה, בדרכו מפארים להאנובר 
עשה ארבעה שבועות בהולאנד ונפגש עם שפינתה. בהאנובר 
כתב את תולדות בית־המלוכה של בראוגשווייג, ולשם איסוף 
החומר ההיסטורי ערד מספר נסיעות. הוא תכנן הקמת 
מרכזי-מחקר בבירות השתות של אירופה, שבהן יתכנסו 
אנשי־מדע דשתפו פעולה בעבודתם (ר׳ להלן). 

בתמיכתו של החכם (לאחר-מכן: המלך) של פרוסיה, 
סרידדיך, שאשתו, סוסיה שרלוטה, היתר תלמידתו של ל׳, 
הצליח לייסד, בשנת 1700 , את ה״אקאדמיח למדעים" בברלין, 




683 


ליגניץ, גזטסריד וילהלם 


684 


והיה נשיאה הראשון (ע״ע אקדמיה). אחר כד נתן אח 
הדחיפה לייסוד האקאדמיה של המדעים בפטרבורג על־ידי 
פטר הגדול. שנותיו האחרונות היו שנים של מרירות ובדי¬ 
דות. מרירות זו הוגברה על־ידי הריב אשר פרץ מסביב 
לשאלה, אם ל' או ניוטון הוא הממציא של החשבון הדיפרנ¬ 
ציאלי (ע״ע חשבון אינפיניטסימלי, עט׳ 130 ). טענו נגדו, 
שגנב את ההמצאה מניוטון. ב 1711 הצהירה "החברה המלכד 
תית" שההאשמה היא מוצדקת, אך ההיסטוריה לא הצדיקה 
את פסק הדין הזה, נראה של׳ גילה את החשבון ללא תלות 
ישירה בניוטוו ופירסם את תגליתו לפניו, אע״פ שניוטון 
המציא את החשבון ראשונה. כשמת ל/ ב 1716 , לא השתתפו 
בלוויה לא נציגי החצר ואף לא נציגי האקאדמיה בברלין. 
רק שנה לאחר מותו הספיד אותו ב. פונטנל באקאדמיה 
בפאריס. 

הכתבים הפילוסופיים. ל׳ לא השאיר אחריו 
ספר שיטתי מקיף, ואנו לומדים על חלק גדול מתורותיו 
מתוך חליפת המכתבים המסועפת שלו. חיבוריו הפילוסופיים 
העיקריים הם: 5101116 י<ו 1 ק 12 ?>רח 16 ) 5 ז 011 :> 1$ <ח ("המאמר על 
המטאפיסיקה״, 1686 ) * 031100 13 16 > €311 ז\ 1 ו 0 מ 6 מ! 516 ׳\$ 
116 ?) 1611 ( 1 311551 , 5111151:313005 105 ) 0001113111110311011 13 ש!) 61 
5 <}־] 00 16 01 3036 * 1 3 ץ !!'ט!.) 110100 ' 1 16 ) ("שיטה חדשה 

בדבר טבע־העצמים והקשר ההדדי שביניהם, וכן בדבר 
החיבור שבין הנפש והגוף״, 1695 ! תורגם לעברית, ירושלים 

תשי״א ~) \ 110012111 1601601 ) 00 ) 1 ז 6 ' 1 ־ 5111 655315 )ע 631 ׳ 5 ט 0 ז< 

("מסות חדשות על השכל האנושי), שהוא דכוח עם לוק! 
ספר זה הושלם ב 1709 , אבל פורסם רק ב 1765 ! £55215 
10 > 16 ז 11130 13 , 0160 16 ) 01110 ( 1 13 ז 511 11060 ) £1160 ' 16 ) 
0131 ט 1 > 01-18106 * 1 61 11001016 * 1 ("מסות על צידוק-האל, על 
טובו של אלוהים, על חירותו של האדם ועל מקור הרע", 
1710 ) ! 1010810 > 1003 \ £3 (״תורת המתאדות״, 1714 ; הספר 
תורגם לעברית וי״ל יחד עם ״השיטה החדשה״)( 10011365 •!? 

315011 ? 60 165 ) 016 13 !"(311116 61 (16 13 01-306 £0X1 ("עקרוני 
הטבע והחסד המיוסדים בשכל״, 1714 ! תורגם לעברית וי״ל 
יחד עם המאמר הקודם). 

ביקורת מושג העצם של דקרט. ל׳ פיתח את 
שיטתו מתוך בקורת מתמידה על "אבי הפילוסופיה החדשה" 
דקרט (ע״ע). דקרס הודה, שישנם שני מיני עצמים, 
הגופים — אשד מהותם היא ההתפשטות, והרוחות — אשר 
מהותן היא החשיבה. ל׳ נלחם נגד חלוקה זו של העולם 
לשתי מערכות אשר אין ביניהן קשר. לפי דעתו מהותם של 
הגופים אינה התפשטות, אלא הכוח, אשר על ידו מהנגד 
גוף אחד לחדירתם של גופים אחרים. כוח זה שהוא ביסודו 
דוח, נעשה ליסוד הפיסיקה והמטאפיסיקה של ל׳. בפעם 
הראשונה בתולדות הפילוסופיה החדשה עולה הרעיון, שאנו 
חייבים להב? גם את עולם הגופים כעולם רוחני. מבחינה 
זו מציינת שיטתו של ל׳ את התחלת האידיאליזם בזמן 
החדש. 

הריבוי בעולם ועקרון האיוש. בהיסטוריה 
של הפילוסופיה ל׳ הוא יוצא-מן־הכלל בכך, שאץ 
הוא שואף לפילוסופיה, שתהיה ערבה לאחדות העולם, 
אלא מבליט דווקא את הריבוי שבעולם. אין בעולם שגי דב¬ 
רים שווים. העולם מורכב מיחידות, וכל יחידה היא 
אחדות עצמאית, שאץ לה שווה בעולם. לפי ה-ם 11 ? 
115061111131111101 ) 10 1601113115 ) 1 !!!!)!!!!ס ("עיקר הזהות של 


הבלתי נבדלים") יכולים שגי דברים להיות שניים רק על ידי 
כך שהם שונים בתכונותיהם (ע״ע זהות), 

הסוג א ד ו ת. שאיפתו לבנות פילוסופיה הפספקת את 
דרישותיו של האינדידוידזאזם, באה על ביטויה בתורתו על 
היחידות האחרונות של העולם. היחידות האלה מוכרחות 
להיות סגורות בחוץ עצמן באופן כזה. שכל תכונותיהן 
באות להן מבפנים ושכל מה שקורה להן איננו תוצאה 
של השפעה מן החוץ ("אץ למוגדה חלונות"), אלא אך 
ורק פיתוח פנימיותו. כל יחידה נושאת את גודלה בתוכה, 
תפיסה מטאפיסית זו נובעת מתוך תורה לוגית: הפרדיקאט 
של כל משפט אמיתי צריך לנבוע מתוך הסובייקט של 
המשפט. מי שהיה תופס תפיסה שלמה את הסובייקט היה 
יכול לדעת את כל הפרדיקאטים שאפשר לייחס לסובייקט 
הזה. כך גוזר, למשל, המאתמאטיקן מתוך הגדרות העיגול 
את כל תכונותיו. 

את היחידות האחרונות האלה של העולם קורא לייבניץ 
בשם מ ו נ א ד ו ת. את המוגה הזה שאל ל׳ מג׳. בדונו (ע״ע) 
אך נתן לו הוראה אחרת בניגוד לאטומים, התופסים מקום 
בחלל, המונאדה היא יחידה פשוטה, שאין בד. חלקים, ולכן 
אין בה התפשטות. המונאדדי היא יחידה אמיתית, כיון שאין 
היא ניתנת לחלוקה! זוהי יחידה רוחנית. 

חלל וזמן. תורתו של ל׳ על המונאדות, שאינן תופ¬ 
סות מקום בחלל, מתנגשת עם נסיוננו היום־יומי על דברים 
הקיימים בחלל ובזמן. ל׳ חייב, איפוא, להראות את הקשר 
בין גסיתותינו החושניים ובין העולם המטאפיסי האמיתי. 
הדבר נעשה על ידי כך, שהוא טוען, שהחומר והתנועה, 
החלל והזמן הם 1311103 ) £110 13606 ססס 36 ת 0 ס £136 ק ("תופעה 
מבוססת היסב"). החלל והזמן הם רק תופעות ולא 
ממשויות, אך תופעות מבוססות היטב, כלומר, אין הם 
אשליות אלא תופעות הקשורות בתכונות האמיתיות של 
המונאדות, והמתאימות ליחסים איכותיים בץ המונאדות. 

תורה זו של ל׳ מנוגדת לתורתו של ניוטון על החלל 
והזמן המוחלטים (ע״ע זמן, חלל). לגבי ל׳ יש רק חלל 
וזמן יחסי, כלומר: המרחקים בין הדברים. הדברים ומצביהם 
קודמים לחלל ולזמן, ורק על סמך יחסים מסויימים בין 
הדברים בונים אנחנו את החלל והזמן. למשל: •כשאנו 
אומרים על שני רבדים א׳ וב׳, שהם תופסים "אותו המקום" 
בחלל, אין אנו נזקקים לחלל כקיים בפני עצמו רמו שעושה 
ניוטון, אלא אנו רוצים לומר בזה רק שיחסיהם ליתר הדברים 
הם זהים. אלוהים, הרואה את העולם כמו שהוא, איננו רואה 
אותו בחלל ובזמן. 

האיכויות של המונאדות. מכאניזם ותכ¬ 
ליתיות. האטומים מאופיינים על ידי תבניתם ומצבם 
בחלל. המתארח היא יחידה רוחנית בעלת סגולות איבותץת 
מסויימות תר. מד■ שמעניק לה את האינדיווידואליות, ומב¬ 
חין אותה מיתר המוגאדוח. 

העולם בולו הוא מערבת של נפשות. על ידי כך שובר 
ל׳ את הדואליזם בין גוף ונפש המצוי אצל דקרט וכמו¬ 
בן את שלטץ המכאניזם, שאף הוא ירושת דקרס. היחידות 
המהוות את העולם הן נפשות, ולכן אץ השיקול המכאגיטטי 
יכול לשמש כלי מתאים וממצה לתפיסת העולם מבחינתו 
המטאפיסית. עלינו להשתמש בקטגוריה המתאימה לחיים 
הנפשיים. זוהי הקטגוריה של התכלית. דקרט דחה את 
ההסברה התכליתית ושפיגוזה ראה בה "מקלט הבורות". 



685 


ליגגיץ, גוטפריד וילהלם 


686 


ואילו ל׳ חתר אל הקטגוריה האריסטוטלית הזאת של התכ¬ 
לית. יתר על כן: הוא מאחד את שתי התסיסות המנוגדות 
והעוינות האלה, המכאניסטית והתכליתית, לידי אחדות אחת. 

השניות שבין התפיסה המטאפיסית והתפיסה התתועתית 
של העולם מאפשרת לל׳ להשלים בין הפירוש התכליתי 
והפירוש המכאניסטי של העולם. הרצף שבחלל ובזמן שייד 
לצד התופעתי של העולם, לתפיסתו של האדם, אשר 
איננו יכול לחדור אל היחידות האחרונות שמהן נבנה העולם. 
בתחום התופעות שולט המכאניזם. אץ הוא תפיסה כחבת, 
כי אם השתקפות אגושית־מוגבלת של אמיתות מטא־ 
פיסיות. המכאניקה מביאה לידי ביטוי (אמנם לקד) את 
המציאות המטאפיסית, שהיא מציאות נפשית, תכליתית. מה 
שמופיע בגוף באופן מכאני, בבחינת ההתפשטות, הוא, לאמי¬ 
תו של דבר, המונאדה, ממשות מנמיח־ונםשית. 

המונאדות כעצמים. הפסיכולוגיה. ל׳ תופס 
את המונאדות כסובסטאנציות (עצמים) במובנו 
של אריסטו, דהיינו כאנטלכיה, או מרכז של כוח. מושג 
העצם מקבל על ידי כך גוץ חדש, המנוגד לתסיסה של ימי- 
הביניים. שלפיה היה מושג העצם (סובסטאנציה) קטגוריה 
צורנית בלבד, סיכום הנשואים בנושא. 

הפעילות הפנימית של המונאדה היא יצירה של דימר 
י י ם. יצירה בלתי־פוסקת זו של "תסיסות" (?וצפציות) 
היא מהותה של המונאדה ושל החיים הנפשיים. המונאדות 
נבדלות בינן לבין עצמן על פי דרגת הבהירות של דמדיהן, 
היינו, על סי קנה מידה איכותי. אך מצד אחר הכניס ל׳ 
לפסיכולוגיה — כנראה בהשפעת החשבץ הדיפרנציאלי — 
את המושג של "התפיסות הקטנות", מושג שהיה לאחר 
מכן גורס חשוב בגסיונה של הפסיכולוגיה המאוחרת 
להשתמש במושגים כמותיים בתחומה (הרבארט, פכנר 
ואחרים). המשל האהוב על ל׳ הוא הרעש של משברי 
הים, המורכב סמסטר עצום של תפיסות־שמיעה קטנטנות 
המסתכמות לכלל הרעש העצום. מושג זה של "התסיסות 
הקטנות" מאפשר לבצע דרוג בין המונאדות, נותן את האפ¬ 
שרות לבצע ומקל על הבנת המעבר מן הפסיכולוגיה 
(האיכותית) אל המכאניקה (הכמותית) שהוא כה חשוב 
אצל ל/ 

אך השניות היסודית שבץ הסבר נפשי מטאפיסי והסבר 
מכאני במקומה עומדת. אין שום אפשרות להסביר את 
האירועים הנפשיים (למשל, התפיסה) על ידי שיקולים 
מכאניים (הרכב חלקים, תנועה וכר). 

כל דבר בעולם הוא חי, בעל תסיסה. ל' דוחה את נסיונו 
של דקרט, להבץ את החיות כמכונות חסרות חיים נפשיים. 
אף־על־סי שנוכל, לסי העקרץ של התאמת התופעה לאמת 
המטאפיסית, לראות את החיות במידה מסויימת כאוטומ¬ 
טי^ אץ לשכוח שהם יצורים אורגאניים׳ בעלי נפש. ל , 
השתמש לשם הסברת תורתו, שלפיה הכל מלא חיים, בתג- 
לדת הביולוגית של זמנו; הרכבת הגופים האורגאניים 
מתאים חיים. הוא אינו מכיר בשום חומר מת! כל העולם 
הוא מלא חיים. שיטתו היא שיטת דטאליזם קיצוני. המר 
נאדה משתנה בצורה בלתי פוסקת. כדי להסביר את השי- 
נדים האלה במונאדה, ואת המעבר מדרגת תסיסה נמוכה 
לדרגה גבוהה יותר, מגיח ל' בתוך כל מונאדה את הי 
"מגמה", את הטנדנציה לעבור מדימד אחד לשני) מגמה 
זו היא מה שקרד לרוב יצר או תאוה. החיים שבכל מונאדה 


הם התפתחות מתמידה של הדימדים הנגרמת על ידי מגמת- 
הפעילות שבתוכה. 

סוגי ד׳מונאדווב האלהות. ממלכת־החסד. 
המונאדות הן כוחות מדמי* והן כולן מדמות את הקוסמוס. 
כל אחת מן המונאדות משקפת את העולם כולו לפי טבעה 
ולפי דרגת בהירות דימוייה. תוכן הדימדים הוא, איפוא, 
אצל כולן תוכן אחד, אבל דרגת הבהירות שתה. לפיכך 
הבדיל ל׳ בין שלושה סוגים של מונאדות: א) "המתאדות 
הערומות" או "הפשוטות", המתאימות בערך לדוממים 
ולצמחים. המתאדות האלה יש להן אמנם תחושות, אבל אץ 
להן זכרון. אנו יכולים להסביר את המצב בו נמצאות 
המתאמת ה״רדומות" האלה מתוך אנאלוגיה למצב בו אנו 
נמצאים כשאנו מתעלסים או שקועים בשינה עמוקה ללא 
חלש. ב) "הנפשות", במובן המצומצם של המלה, היינו 
החיות הן בעלות זכרון, רגש, כוח ההקשבה. ג) "הרד 
חות" של בני האדם ושל המלאכים. אלה הן מתאמת 
בעלות תודעה עצמית, "אפרצפציה" (ע״ע) וידיעת האמי¬ 
תות ההכרחיות והנצחיות (ביניהן ידיעה על אלוהש). אלד 
הש עצמו הוא המתאדה העליתה, כל הממדים שלו הם 
בהירים ומובחנש וכיון שאי הבהירות היא היסוד הסביל 
שבמתאדה, הרי אין באלוהים שש סבילות. 

כל המתארות נבדלות, איפוא, בתיהן על ידי הבהיחת 
של ממדיהן, בסתאמת שולט חוק הרציפות: קיש 
סולם רצוף של הבדלי בהירות? אין בטבע קפיצות. 

אפשר לומר שכל המתאדות הן בעלות חיים נצחיים 
ואץ למוות שלטון עליהן. אולם השאמת הנפש (ע״ע) 
במובן המדדיק של המלה נודעת רק למתאדות שיש להן 
תודעה עצמית, תודעת זהותן ואחמותן, ואלה הן המתאמת 
של הסוג השלישי׳ אשר מהדת את "קריית אלוהים". 
"הרוחות" האלה מסוגלות לבוא בכעץ התחבתת עם אלד 
הים! הרוחות יודעות במידה מסדימת את אלוהים, כי הן 
יודעות את האמיתות הנצחיות שבמחו, או יכולות על כל 
פנים לנסות להבץ את תכליות אלוהש בעולם ולשרת אותן. 
הן משתייכות ל״ממלכת־החסד". "קמית אלוהים" היא 
העולם המוסרי שבתוך העולם הטבעי, והיא הנעלה 
שבמעשים של אלוהש. קיימת הרמוניה בץ הממלכה 
הפיסית של הטבע ובין הממלכה הסשמת של החסד: הדב־ 
מם מוליכש אל ה ח ם ד בדרכי הטבע. העולם הפשי, בהת־ 
פתחו לסי החוקש שלו, ממלא שד עם זה תפקיד משמ, 
כגץ הנחלת השכר שעונש. לרעיון זה של התאמת הטבע 
שמשר היתה השפעה חזקה מאד על הוגי הדעות של המאה 
ה 18 , בינשם לסיג ג (ע״ע), ך.רדר (ע״ע) ושילר (ע״ע)? 
גם אצל קנט ופיכטה ("על הטעם של אמונתו בממשלת־ 
עולם אלשית") מורגשת ההשפעה של רעיץ זה. 

ההרמוניה הקבועה מראש. המונאמת הן 
אספקלריות חיש של העולם וכל אחת מהן משקפת אותו 
מנקשת מבט שלה. כיץ שכל מונאדה מפתחת את חייה 
מתוך עצמה, לכן לא יכולה לבוא עליה השפעה מן החוץ. 
כמ להתאש את פעולותשן של המונאדות הבודדות, מכ¬ 
נים ל׳ למשנתו את העקרון של "ההרסונש הקבועה מראש" 
(ע״ע הרמונש). אלשים התאש את המונאדות באופן כש 
שתפיסותש של מונאדה מסדימת מתאימות בכל רגע לתסי־ 
סותשן של כל יתר המונאדזש כל המונאדות קשורות זו 
לזו, אך הזיקה היא רק אימאלית־סושגית. הן פועלות בשד, 



687 


ליגניץ, גרטסריד וילהלם 


688 


אד אינן פועלות זו על זו. היחס הסיבתי, כביבול, בין שמי 
יחידות, אשר לפיו האחת היא סיבה והשניה תולדה, מתברר 
בך: הפעילות פירושה מעבר אל דרגה יותר גבוהה של 
הבהירות, והסבילות פירושה ירידה לדרגה יותר נמוכה, לפי 
העקרון של ההרמוניה מביאה תוספת הבהירות במונאדה 
אחת לידי גרעץ של בהירות במונאדה אחרת. בעזרת עקרו! 
זה מאחד ל׳ שני ניגודים, את האינדידדדואליזם הקיצוני 
ואת הזיקה ההדדית המאבסימלית הקושרת את כל חלקי 
העולם. המוזנאדה׳ בבדידותה, זקוקה לעולם כולו, ובהתמס־ 
רותה לעולם, היא מפתחת את סגוליותה ולהיפך. 

גוף ונפש, חיים ומוות. העקרון הזה מסביר גם 
את היחס בין הגוף והנפש. מבחינה מטאפיסית ישנן רק 
נפשות. אך בכל אחת מן המונאדות ישגו יסוד "גופני" 
כביבול, כלומר הדימויים המבולבלים, העמומים, הגורמים 
לסבילות במוגאדות. מה שאנו רגילים לקרוא בשם "גוף", 
הוא קבוצת מונאדות המשועבדות למונאדה "מנהיגה". ואין 
נפש מחוסרת גוף במובן זה, מלבד אלוהים (ע״ע השארות־ 
הנפש, עט׳ 468 ). 

תורת ההברה. שיקוליו השכליים של האדם מת¬ 
בססים על שגי עקרונות: העקרון של ה ם ת י רה, שכל הגד 
המכיל סתירה הוא שקרי והפכו הוא אמיתי ז והעקתן של 
הטעם המספיק, ששש הגד אינן נכון ושום מצב- 
דברים אינו קיים, אלא אם כן ישנו טעם מספיק ( 3110 ! 
115 :>;:> ££1 ט$), שיהיה בך ולא אחרת. בהתאם לשני העקרונות 
האלה ישנם שגי סוגים של אמיתות: אמיתות הכרחיות, 
אשר הפכן הוא בלתי אפשרי! אמיתות עובדתיות, 
שהן מקריות והפכן הוא אפשרי. 

האמיתיות הנצחיות תלויות בשכלו של אלוהש, ולא 
ברצונו (כפי שקבע דקרט)! לכן אץ הן שרירותיות. אשר 
לאמיתות העובדתיות, אץ לאדם האפשרות להבץ את הב־ 
רחיותן, ועלץ להסתפק בכך, להכניס את האמת העובדתית 
הבודדת לתוך שיטה מקיפה יותר, אשר היא נגזרת מתורה 1 
רק לגבי השכל האלוהי תהיה האמת העובדתית גם היא 
לאמת הכרחית, שהרי אלוהים בחר, כשברא את העולם — 
לפי אמת הכרחית!—בעולם הטוב ביותר. ההבחנה 
בץ אמיתות הכרחיות ואמיתות עובדתתת, שהיא כל כך 
יסודית בעיני האדם, מתבטלת בפני עץ אלוהש. 

בעיית החרות. בעיית החמת של האדם עמוסה 
בפילוסופיה של ל׳ בקושי מיוחד. מצד אחד הוא דטרמי- 
ניסט חמור. ההרמוניה הקבועה מראש חיתה בלתי מובנת, 
אלמלא היו כל המתארות מבראשית קבועות בהתפת¬ 
חותן באופן כזה שהן מתאימות ביניהן. 

אולם מן הצד השני סבור ל׳ שהדטרמיניזם (ע״ע) הזה 
יכול לדור בכפיפה אחת עם החרות. שהרי הגזירה. שלה 
אנחנו כפופש, אינה כוח בלתי ידוע וחידתי! התות 
להכרה בהכרחיות של הדברים מכיר האדם בהכרחתת של 
האני שלו. חמתאדה היא אמנם קבועה, מכירן שהכל יוצא 
מתוכה על פי חוקיות חמורה! אבל היא יחד עם זה חפשית, 
מכירן שהכל רצא מתוכה ושש אתס מן החח אינו 
דוחף אותה. 

בספרו ״צידוק־האל״ (ע״ע אם 1 ל 1 גמיקה, עם׳ 144 , 
וע״ע השגחה, עמ׳ 487 ) מוכיח ל׳, על יסת עקרון הטעם 
המספיק, שעולמנו הוא הטוב מכל העולמות האפשריש (ע״ע 
אופטימיזם). כמו כן, ל , מבקש לענות על השאלה מדוע 


אם עולמנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים, יש בו מקום 
לרע. לשם־כך הוא מבחץ בץ שלושה סוגי רע, וטוען שלגבי 
אלוהים די שביקש כולו עולה שיעורו של הטוב לאץ 
ערוד על הרע. מתת ההגבלות וא ׳"השלמות של הסופי, לומד 
האדם שמשל עלץ תפקיד של התקדמות משרית אץ סוסיה. 
לרעיץ זה של ההתפתחות וההתקדמות היתה השפעה 
רבה על התודעה התרבותית של המאה ח 18 . נראה שתורתו 
של ל׳ על הסכום הכולל של הטוב והרע׳ עשרה לסתור 
את האינדירידואליזם שמונח ביסת תורת המתארות! האם 
אץ הוא עושה את הסרט לאמצעי בידי בורא העולם ז אמרו 
בצדק, שהאתנטימיזם המפורסם של ל׳ הוא, לאמיתו של 
דבר, פסימיזם. על יחסו של וולטר לתורה זו, ע״ע רלטר. 
ל׳ השפיע רבות על וילף (ע״ע) ועל חוגי־הדעות של 
תנועת ההשכלה (ע״ע), בתיווכו של וולף. קנט (ע״ע) פיתח, 
בסוף המאה ה 18 , את שיטתו מתוך פולמש מתמיד עם 
ה״דוגמטיזם* של ל/ כמו כן השפיע ל׳ רבות על האידאליזם 
הגרמני של המאה ה 19 (שלינג מודה בפירוש בהשפעה זו). 
במאה העשרים עם התנשה שקיבלה תורת ההגיץ, חזת 
הלוגיקנים על רעיתו של ל׳ על "הכרקטריסטיקה" הכוללת 

ועל איחוד המדעים. 

פילשופש סוידרניים רבים ובתיהם ויסהד (ע״ע) — 
שטען שיש צורך לכתוב ספר בשם "תחו של ליבנת״ — 

הושפעו ממנו. 

ההוצאה הכוללת הראשונה של כתבי ל׳ יצאה בששה 
כרכים׳ 1768 , ע״י 15 !סז 11 ס ״ 1 : 13 ״תו 0 13 * 01 ("כל הכת- 
בש״). בשנים 1875 — 1890 הוציא 11 >ז 113 ז 06 .(. 0 את הכת¬ 
,(016 בים הפילוסופיים (״ 1 11 ש 1 ) 1 זלמ 5 1 ז 1150116 !ק 1111050 נן 
בשבעה כרכים, וב 1899 — חלק מן המכתבים האקאדמיה 
הפרוסית החלה ב 1923 בהוצאה כוללת חדשה של כתבי ל', 
שימושית מאד היא ההוצאה הגרמנית של הבתבש הפילשו־ 
פייס העיקריים שיצאה ב 1904 , עם מבואות מועילים מאד של 
אדנסט קסץ־ר, בשני כרכים, בשם ז 212 1£1611 ־ 11 ( £50 ע 311 מ 
1116 ( 11110501 ? ■ 61 (> £! 1 נ 16£1 ג>מ 1 ת 0 ("כתבים עיקריים לביסו¬ 
סה של הפילוסופיה״), בתרגומו של 811611611311 .\>, ב״ספריה 
הפילשופית" של מיינר. את הכתבים ההיסטוריש והפולי- 
טיש הוציא קק £10 .ס, 1864 — 1884 , באחד־עשר כרכים. 
0011111131 ״ 1 , אשר התעניין במיוחד בכתבים של ל׳ בתורת- 
0! ההגיון, סירסם ב 1903 1115 >^ 1 ז 1 1$ ת 16 מ £13£ 61 165 ב 11561 ג 
״ 1 16 > ("מטות וקטעים משל ל/ שטרם יצארלאור"), 

?01161161• )16 031611, £., 10 ¥>111010^)11( (74171( (1 141 
1861; 151161 * 03 .£ , 1901 ,״ 1 6 !) 6 אן> 140 %1 132 , 0011111131 ״ , 

£.'< 5)11(771 171 1(1711X71 14X15(711( >10)1114/1(71 €71471 ) 0% ! 3 ח , 

1902; 18 ., ¥1(1/1(11 14. 1=07771 (£3!) 1), 1916, \¥. 8.36113, 

07( ¥/171010(//)7( <1(1 <1111%( 71 £., 1909; £. 03*1]]6 י £. 
>1111071(71, 1909; 1 ( 7 )ס 7/11101 ) 111 /) 71 () 1 )€ 015 -£ , £11110861 .א , 
1921; ¥. 83*611, 1(1 00(17171(1 (101111914(1 <1(1 (1)1110■ 
10(711(1 (10111914(1 <1( 1'4411(7710%71(, 1927, . £ , 0311 .#י ■א 
071 105 > מו 11 () ¥174 )!ס , 16111 * £616 £ ; 1929 ,(אנגלית ) - 
(11 <111(11 !{1(1 ?1(. 1931; 8. 805*61], 44 07111(01 £2(701/17071 0/ 

1/1( ! , /1171020 )$ 1 ) .£ , 300 ( 11680 ? 0 ; 1937 2 ,.£ /ס ( 7 ( 7 ) 1010 !ו , 
1946; 14. 0 1 ( 1 ( 1 ) 111010 (£ ) 1/1 נוס £66111161 , 1 [? 6 * 0 ( . 8 .ז&ו / £ , 
1949; 8. 2061161, £1 )<(7171171151()17(, 1952; £. 140611*1611*1 

(04 ), £. 214 1(171(771 300. 0(171471110%, 1-1946-1952 , 11 רו ; 

8. 1*1. ¥0*1, £. 0713 0111050(7)11(01 447101)111, 1954, 8. £. 
53*, £. (?608010), 1954, 1• 14016311, 14'1) 7710(71 1(1)7711- 
21(71, 1956; 81 . 143¥11 . 611 , 01071 ) 14 / 0 ) 44% ) 1 ( 7 , 6 ז 11 ) 5 קוזז , 
1956; 1958 ,, 14 1 ) 17 71 )^ 77 ) 5100113 031 , 3011 ( 446110 •א ; £. 
831111)361), 07 ( \{(10(/1)1<{ 3. 11014771(1 ) 7(1 £. <4713 1(0711, 
1960; 0. 14. 8. ?311110*00, £ 3 ג 71 > 0311 . 8 

. 50117 (/י) ..£ 110 ) 1114104 ) 4 1404 0 ) 04 ( )!<£ , 8335011 .£ , 1899 
. 1922 ,( 16 , 5011101116 ז 58 ז 150113£ ז 1 ז \ו 1 ) 1111 - 802131 ׳ £111 

יע, ר. 

ליבקנכט ( 11 (:>שה:! 1 < 1 ש:ו, 1 ), שם־משפחה של שני מנהיגים 
סוציאליסטים גרמנים, אב ובנו.( 1 ) ויל הלם ל׳— 

״ ¥111161111 1 \—( 1826 , גיסן— 1900 , שארלוטנבורג [ברלין]). 
ל' היה בן למשפחת מלומדים ופקידים שהתייחסה על מרטץ 
לותר. הוא למד תאולוגיה, פילוסופיה ופילולוגיה באוניברסי¬ 
טות גיסן וברלין, השתתף במהפכת 1848/9 (ע״ע גרמניה, 
היסטוריה, עמ׳ 449 — 451 ) ולאחר כשלונה היגר לשוויץ. משם 
גורש, עבר ללונדון ובה חי עד החנינה ב 1861 , שאיפשרה לו 


693 


ליבקנבפו — ליבר, כמזח מאיר 


694 


לחזור לגרמניה, בלונדון הד 
שפע השפעה רבה ממארבם, 

אע״ס שהוסק* לחלוק עליו 
בכמה עניינים חשובי* כגון 
מלחמת המעמדות, המהפכה 
וכיו״ב. בימי גלותו באנגליה 
התפרנס ל' מהודאה ומכתי¬ 
בה. ב 1862 נעשה לעורכו 
של העתון הברלעאי -ומסא 

- 261 6 ת 61 תז 1186 \, £60£56116 > 

1008 , אבל התפטר ממשרתו 
משהבחין שהעתון היה ב¬ 
שרותו של ביסמארק, שמדיניותו היתה שנואה עליו ביותר. 
ב 1865 גודש מפרוסיה ועבר לליפציג. בסאכסוניד. פעל — 
יחד עם אוגוסט בבל (ע״ע), שאותו משך לסוציאליזם — 
לאירגון סוציאליסטים לסיעת אייזנאך, שהיתה מנוגדת אז 
לסיעתו של לאסאל (-־ 611:61 (£■! 5 ] 11 :>נ 1 : 11860161061 ^> 
[> 30 (£ז 6 ^ ["איגוד הפועלים הגרמני הכללי"]). 

החל ב 1868 היה ל' עורכו של השבועון 65 ו 501 ו:ו 3 ז^ 0 ת 61 <מ 
: 130 ר ¥0611601 ץ (שבמקומו בא ב 1869 ה 51:331 ;>: 0115 /י ["מדי־ 
נת־העם"]). הוא התנגד למלחמה בצרפת, דחד עם בבל 
הצביע נגד הסיפוחים הצבאיי* ב 1872 נידון למאסר שנתיים 
באשמת בגידה במלכות. מ 1874 ועד מותו, היה חבר בריכ־ 
סטאג. לאחר ביטולו של החוק נגד הסוציאליסטים השתקע 
ב 1890 בברלץ, ושם ערך את בטאונה המרכזי של המפלגה, 
311$ ^ 00 ^״ ("קדימה"). 

ל׳ תרם לאיחוד סיעת אייזנאך עם סיעתו של לאסאל 
בכינוס שנערך ב 1875 בגותה, ומאז נחשב למייסדה של המפ¬ 
לגה המאוחדת ולמנהיגה. מעיקרו היה מצדד ברפורמה חבר¬ 
תית בדרכי שלו* ובשל כך מתח עליו מארכם ביקורת חריפה. 

עמדתו של ל' כלפי היהודים היתה אוהדת בכללה. באנטי¬ 
שמיות ראה את השפלה והפרועה שבכל צורות השנאה. הוא 
הדגיש, שבהתחשב במספרם תרמו היהודים יותר מכל עם 
אחר לקדמה ולחרות של המין האנושי, וכן לספרות ולאמנות. 
תולדות היהודים לאחר חורבן ממלכתם היו בעיניו "לחידה 
ולנס״. ב 1899 פירסם סידרת מאמרים בכה״ע £361661 016 
("הלפיד"), שבהם טען, כי אינו בטוח שדרייפום חף מפשע. 
דבריו אלה, המעידים על תמימות, הולידו את הדעה, המוט¬ 
עית לחלוטין, של׳ היד. שונא ישראל. 

מכתביו החשובים ביותר: 51:61111118 15011€ ז 11 נאן 1116 ־! 0116 
31:16 ־ 16010161 ) 502131 :! 16 > ("על מעמדה הפוליטי של הסוציאל־ 
דמוקראטיה״), 1869 ! ; 30111 ^ ' 151 15560 ז\\ ("הדעת היא 
כוח״), 11872 386 ז£ת 16 > 30 1 ) 00 - 1 >סס־ 1 ! 0 ■ 201 ("לשאלת 
נכסי־דלא-ניידי")׳ 1876 ! * ¥61 \ 6 ! 61 א 116 > 111 311616 מ £1 
(״מבט לעולם החדש״), 1887 (דר׳ח על מסע־תעמולה שערך 
ב 1886 )! 2611 56106 £> 00 311110 : 303661 ("רלברט בלום 
ודורו״), 1888 ! £01561060656116 016 ("המברק של אמס"), 
1891 (שבו גילה את זיוף מברק אמם בידי ביסמרק [ע״ע, 
עט׳ 485 ])ז ת 6 ז 0% : 3011611 , 1892 ) - 06 2001 ><ז 43 \ 311 .>! 
136111015 > (״לזכר קארל מארכם״), 1896 , 

א. זילברנר, הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים, ם׳ י״ב, 

תשט״׳ו \.* 1906 %€11 ז 1 *\\ . 14 €71 ? 1 * 1 €111 ! ,ז £1511£ * 

( 2 ) ק ר ל ל׳ — . 0 1 ־ £31 — ( 1919-1871 ), בנו של( 1 ). 

לפי מקצועו היה עדד. ב 1908 נבחר לביודהנבחרים הפרוסי. 


. 

הסיעה הסוציאלדמוקראטית קאר? ליבמכט 

הפארלאמנטארית, ובעקבות זאת גויים לצבא. לאחר שהש¬ 
תתף במדי-צבא בהפגנה נגד המלחמה, שנערכה ב 1 במאי 
אותה שנה, נאסר ונידון ל 4 שנות עבודת-פרך. 

עם מתן החנינה באוקטובר 1918 שוחרר ועמד יחד עם 
רוזה לוכסמבורג (ע״ע) — בראש ה 1 > 111 )( 2161151 ד 21 ק 3 
(״ברית ספרטקוס״) — קודמתה הישירה של המפלגה הקד 
מוניסטית הגרמנית. ל׳ צידד בברית עם הבולשוויקים, אע״פ 
שלא הסכים בכל לב לאידאולוגיה שלהם ולמעשיהם. הוא 
לקח חלק בהתקוממות הפועלים בברלין ביאנואר 1919 ! 
לאחר דיכויה נאסר ונרצח בדם קר — יחד עם רוזה לוכסגד 
בורג — בתואנה שניסה לברוח מן המאסר. 

חשיבותו של ל׳ לגבי תולדות הסוציאליזם אעה בשל 
היותו תאורטיקן, אלא בשל פעולתו כתועמלן ומארגן. השפ¬ 
עתו נבעה במידה רבה מישרו האישי, מהאידאליזם שלו 
ומאמונתו האופטימית בנצחונו של הסוציאליזם הדמוקרטי. 

מכתביו: 1501115 ־ 01:101111131 ^< 1 >תס 4111131150105 ^ ("מי¬ 
ליטאריזם ואגטי־מיליטאריזם״), 1907 ! - 6 * £ק 301 > 313$5601 
168 ־ 1 .£ 160 > 860 (״מאבק המעמד נגד המלחמה״), 1914 ! 
2061111131151111:611 035 (״פסק־הדין לבית-כלא״), 1919 ! 
' 8656115611311 161 > 6800858656126 ״ 361 116 > • 01161 ת 116 > 510 

8 תג> 1 >[:> 1 >״ 11 !£ 1161160 ("מחקרים על חוקי התנועה של הת¬ 
פתחות החברה״), 1922 ; 161 > 305 , 16 ) £61 מז 16 > 305 16£6 ז 3 
211011111305 1601 > 305 1 ) 00 :> 85113£ ת 5116110 ־ 1:61 ת( 1 ("מכתבים 
מן החזית, ממאסר־החקירה ומבית־הכלא״), 1919 * ־ 13 ־ $031 
6£6 נזנ £051 (״מכתבי ספרטקוס״), 1920 ! - 0£ ^ 1 >ת 0 ת 16 > 36 
53126 (״נאומים ומאמרים״), 1921 ( -ת 11£261611 \! 0111156116 ? 
00860 ("רשימות פוליטיות"), נכתבו ב 1917/8 , פורסמו 
ב 1921 . 

-) 877507 17 ( 7 ) 57 1 ) 811 . 70111 ) 71 *> 0171 : ״ 1 .)[ , 111111131111 ) 5 . 11 
8.050 01 ,'. 7 ,׳(; 51 ) 110 ״ 1 — י\ש 1 '\ 0 ח 21 . 0 , 1919 , 011 ^ 0/7 ) 1 

(0x07710007^. 1919 ; 16 . 831161 :, 8050 (0X0711(007^. 8. 1 , 
1*00 10^(0/105; (1170 80407(17*1(% / 1(7 (1(0 1100170(7 $0*10! 

, 1934 ,* 1 . 16 , 33 ־ 8111 .£ ; 1921 , 1110 ) 7 ) 4077101 

א. ז. 

ליבר, מיטה מאיר — 106131161 זס £3 ל — ( 1884 , ואר¬ 
שה — 1956 , פאריס), רב, היסטוריון ומנהיג ביהדות 
צרפת. ל׳ התגורר מילדותו בצרפת, ושם סיים את בית-המדרש 
לרבנים בפאריס (ע״ע בתי־סדרש לרבנים, עמ ׳ 987 ). החל 
ב 1907 הורה היסטוריה ישראלית באותו מוסד ואח״ב היה 
גם מנהלו ( 1932 — 1951 ). בשתי מלחמות העולם שירת ל׳ 
כרב צבאי. הוא הצליח לקיים את הלימודים במוסדו גם 
בגלותו בדרום צרפת ( 1940 — 1944 ). כן יסד את האגודה 
"שמע ישראל", שפעלה רבות להחזרת הנועד למסורת, 
בתקופה שבין שתי מלה״ע. ל׳ שימש—משגת 1911 —כרב 





695 


ליבר, םעו־ז מאיר — ליבריח 


696 


עוזר בפאריס׳ ומשנת 1919 — כרבה הראשי של צרפת, 
וממונה על בית־הכבסת המרכזי של פאריס. במסגרת תפקידיו 
ניצח על פעולותיהם של מוסדות צדקה רביע בצרפת, 
וסייע לקליטת פליטים ממזרח־אירופה ומגרמניה. ל׳ תתנגד 
באופן עקרוני לציונות׳ אולם העריך אתתשגי ח תחיה הלאו¬ 
מית, ודרש מיהדות צדפת נקיטת עמדה מציאותית כלפיה. 
פעולתו הציבורית הענפה עיכבה את יצירתו המדעית והספ¬ 
רותית׳ וספרו היחיד, על רש״י, יצא לאור בתרגום אנגלי 
מתוך כדדי( 1906,1135111 ), מלבד ספד זד. פירסם ל׳ מאמרים 
רבים בכ״ע שונים, ובייחוד ב!££, בכל תחומי היהדות ומחקר 
היהדות׳ וכן הידבר. לשאת את דברו בפני הקהל הרחב ובין 
כתלי ביהמ״ד לרבנים. 

; 1956 ,( 1>6111 *4. 1. (*£), 0X9 *ז- 4 * 0 ז 0 * 1 ,[* 3 ן*ז\ , 3 >] 
1713 >■? 8 314 * 311 ס 4 ז 1 ? 36 ,■זשוחוזז 50 11 

-ס? * 1 ד 1± , 1959-1960 , 3 > 1 < 11 ) 3 ? 

ז . 1 ) 1 < 11 ) .£ 1 ז 1 <{ 46 ' 2713 - 7 /' £1 314 0 € 1101% ' 1 * 1 $ 14 * 11 

^XX^) > 1966. 

ליברדן, לאוברדן,עיר בצפון הולאנד, 
כ 110 ק״מ מצפון־מזרח לאמסטרדאם, בירת מחוז 
פריזלנד (ע״ע)! 87,000 תוש׳ ( 1966 ). יושבת על הנהר אה 
( £0 ), 17 ק״מ מהים הצפוני! מרכז של תעשיה, מסחר ומנ¬ 
הל! צ 1 מת־תחבורה ראשי בצפון הולאנד. ספינות קטנות 
מגיעות אליה דרך התעלה המחברת את גר 1 נינגן עם האר■ 
לינגן שעל הים הצפוני, העוברת בסמוך. בסביבת ל׳ נתגלו 
לאחרונה מאגרי־ענק של גאז טבעי. 

במרכזה העתיק של העיר מצויים בניינים מהמאות ה 16 
וד. 17 : כנסיית סם. יקוב, מוזיאונים, בית העיריה (מראשית 
המאה ד. 18 ) ואדמת. ביד,"ב היתה ל׳ עיר שוק וגמל קטן, 
היא נזכרת לראשונה במסמכים מראשית המאה ה 12 . במאות 
17 — 19 נודעה בחדשי הזהב והכסף שלה, מראשית המאה ה 16 
היתה מקום־מושבס של שליטי פריזלאנד. 

ליבתם וטו׳ ע״ע פולדה׳ היסטוריה. 

ליבדט, אךיו 1 ו־ר — 4 ־ 1.101101 ז 11111 ז\! — 1878 , ברלין — 
1946 , שם), פילוסוף גרמני ממוצא יהודי. פרופסור 
באוניברסיטת ברלין ועורך כתב־העת 11011 ) 3441 3114 ^ 1 
(.מחקרים קאנטיאניים״) במשך שנים רבות ב 1933 נאלץ 
לעזוב את גרמניה ועבר לבלגראד, שם המשיך בהוראה והו¬ 
ציא לאור את כתב־העת.פילוסופיה" שמגמתו היתד, לשמש 
במה מרכזית לפילוסדסים מתנגדי המשטר הנאצי. ל׳ שהה 
בלונדון בתקופת מלה״ע 11 ובסיומה שב לברלין, שם נפטר 
כעבור זמן קצר. הגותו הפילוסופית של ל׳ ממזגת בתוכה 
את תורת הערכים ברוח האסכולה הנאר־קאנטיאנית ואת 
ההיסטוריציזם מיסודו של ו. דילתי (ע״ע). הפילוסופיה של 
ל , אינה מטפלת ביש. כפי שהוא מופיע לפנינה כי אם 
בערכיות המצטרפת אל היש הזה והמתבטאת בצורות 
השונות שהרוח הוגד. ומממשת בתוך ההיסטוריה. ערכיות 
זה הצפודה לגילוייה השונים של הרוח האנושית למתת 
אפיה החולף, היא עניין לא למטאפיסיקה דוגמתית ופסקנית 
אלא לבקרתית ודיאלקטית, כלומר, לפנומנולוגיה היסטורית־ 
בקרתיוג למרות זיקתו להיסטוריה אין ל' גורס את היחסיות 
ההיסטורית כהשקפה ההולמת את המציאות. אדדבא, האידאל 
הפילוסופי שלו כסי שבא לידי ביטד בספרו . £414115 10 ם 
10311501115 ) 1 105 > (״בקורת האידאליזם״), 1946 , הוא שיטה 
מושלמת בה ערוכים כל מרכיביה בסדר הגיוני סגור. מספריו 


החשובים: $115 ץ 11 ק 1043 ג 4104 044 ^ 5 * 0014110 ("ערך התוקף 
של המטאפיסיקה״)׳ 1915 !- 00 * 00 104 ) 0101515 * 801541 010 
1¥344 (.המשבר הרוחני של זמננו״), 1923 ! - 11 ם נמ 1101 ע^\ 
ע 4110 (.דלהלם דילתי״), 1933 !- 111 ? 104 > 1110111 ? 104 > 700 " 
2014 050404 !! ם 1 1110 <ן 1050 (.על חובתה של הפילוסופיה 
בזמננו״), 1938 , א. גד. 

ליבךיה ( 13110413 ), רפובליקה בדרום־מערב הבליטה המ¬ 
ערבית של יבשת אפריקה. 111,370 קמ״ר! 1.1 מיליון 
תוש׳ (אומדן 1967 ), מרביתם עובדי־אלילים! כ 20% — 15 — 
מוסלמים וכ 6% (ז) נוצרים. גובלת במזרח — בחוף־השנהב 
(ע״ע), בצפת — בגינאה (ע״ע, גם כרך המילואים), בצפון- 
מערב — בסירה־לאונה (ע״ע) ובדחע-מערב — באוקיינוס 
האטלאנטי. 

המבנה. ל׳ נמצאת בשוליים הדתם־מערביים של 
הרמות הקריסטליניות הקדם־קאמבדיות של אפריקה המער¬ 
בית. נראה שהים לא הציף אח תבד. של ל׳ מאז העידן 
הפאלאוזו׳אי. פני הארץ הולכים ומשתסלים בהדרגה מרמת- 
גינאה שבמזרח ובצפון־מזרח לעבר מישור־החוף. בחלקה 
המערבי של ל׳ נמשכים גושים הרריים קריסטליניים, בלתי- 
רצופים מצפון־מזרח לדרום־מערב. כתריסר שלוחות הרריות 
חודרות לים ויוצרות כפים תלולים. על שלוחות אלו, שה¬ 
בולטת בהן היא כף מאונט ( 320 מ׳), הקימו העבדים 
המשוחררים (ר׳ להלן, היסטוריה) את ישוב״הם הראשונים 
והמוצלחים־ביותר, בהיותם משוחררים מקדחת, שבה היה 
נגוע איזור־החוף. גבעות נמוכות (עד 350 נר) מהוות 
איזור-מעבר ממישור־החוף לרמה הפנימית שבמרכדהמדיגה. 
מכיוון שהרמה ברובה מישורית, לקוי בה הניקוז וביצות 
מכסות יותר מ 10% משטחה, מצפון־מזרח לרמה הפנימית 
מתנשא גוש הררי מפורר — הרי ניסבה — עד לשיא של 
1,800 מ׳. 

תלקה המזרחי של ל׳ גבעי־הררי במרכזו ומשתפל לעבר 
מישור־החוף הרחב. לאורך החוף נפוצות לאגונות עם צמחי 
סאנגרובה. 

האקלים של ל' הוא טרופי-מונסוני: חם בכל ימות 
השנה, עם חלוקה לעתה גשומה ועונה שחונה. כמות הגש¬ 
מים השנתית לאורך החוף הולכת ופוחתת בכיוון לדרום־ 
מזרח: מ 00 ( 54 ם״מ ויותר בכף מאונס עד 00 ( 34 מ״מ בהרפד. 
כמות המשקעים פחותה בפנים הארץ. במערב ל׳ יורדים 
למעלה מ 75% מזזמשקעים בחדשי מאי—אוקטובר, בעוד 
שבחלקה הדח־מי־מזרחי הם יורדים במשך כל השנה. האקלים 
באיזור החוף — חם, לח מאד ומעיק על האדם בכל ימות 
השנה! התנודות בין טמפראטורות היום והלילה קטנות. 
בפגים הארץ הימים נאים ויבשים, והלילות קרירים, בעיקר 
בעונה היבשה. הטמפראטורות הממוצעות הן 21 0 —״ 30 . 

חי וצומח — ע״ע אפריקה. 

אוב לום י ה. רוב האוכלוסים יושבים ברצועה רחבה, 
הנמשכת מן החוף, בקרבת מונדוביה, צפונה־מזרחה לאיזור 
המאוכלס בצפיפות (יחסית) שבדדום־מזרח גינאה. בשאר 
חלקי ל׳ האוכלוסיד. דלילה ואיזודים נרחבים, המכוסים יערות 
סבוכים, בעיקר במזרח המרינה, כמעט ריקים מאדם. צפיפות 
האוכלוסיה הממוצעת בל׳ היא 10 נפשות לקמ״ר, אולם במ¬ 
חצית המזרחית של המדינה היא נמוכה מ 3 נפשות לקנדר. — 
הבירה והעיר הגדולה ביותר היא מוגרוביה, כ 00 ( 904 
תוש׳( 1967 ). 



697 


ליבריה 


698 


השבטים בל׳ רבים ושונים וה מוה מבחינת התרבות, 
הלשון והמוצא, בל׳ בסגשות 3 מ 5 משפחות-הלשונות של 
אפריקה המערבית: לשונות ק!ה, המדוברות בפי יושבי- 
היערות של חוף גינאה! משפחת הלשונות הסערב־אטלאנטית 
ולשונות מאנז־ה (וע״ע אפריקה: לשונות). דוברי־מאנדה 
שהם קבוצת שבטי מאנדה־פו, התיישבו בל׳, כנראה, בסוף 
המאה ה 16 , בעוד שדוברי שאר הלשונות קדמו להם זמן רב. 
קבוצת־שבמים שניה, הקרחה מאנדה־טאן, הגיעה כ 150 שנה 
לאחר־מכן! הללו מוסלמים אדוקים, בעוד שיתר שבטי ל׳ 
הם עובדי אליליה בס״ה יש בל׳ 28 קבוצות־שבטים. החשד 
בים שבשבטים: קת, באסה, די, קראהן ( 31111 !£) וגרבו — 
כולם דוברי לשונות קווה, קצרי־קומה, בעלי גוף מוצק 
ושחורי־עור! שבטי גולה וקיסי הדוברים לשונות מערב־ 
אטלאנטיות! קפלה ( 116 ^), מאנ 1 , גיו, לומה, גבאנדי 
ומנדה, מקבוצת מאנדה-פו; נאי מקבוצת מאנדה־טאן — 
בעלי גוף צנום וצבע עור חום־כהה, הקרובים לשבטי מאלינקה 
שבגינאה. (וע״ע גזע, עם׳ 573 ) — על האמריקו־ליברים, ר׳ 
להלן, היסטוריה. 

בגי השבטים מתפרנסים רובם ככולם מחקלאות נוודת. 
לחיי הכפר, כולל המשק החקלאי, אופי שיתופי. הגידול 
העיקרי הוא אות! כן מגדלים קאסאווה (מאגיוק). כמעט 
שאין אוכלים בשר. דגים מצויים בשפע רק באיזור החוף. 

. 1947 , 10114 ^ 111 ,// / 0 ,< 1 ג¥י 1 }:> 5 . 0 

חינוך. בל׳ ( 1965 ) כ 800 בתי־ססר עממיים ובהם 
כ 80,000 תלמידים, 120 בתי־ספר תיכוניים ובהם ב 7,000 
תלמידים ושלושה מוסדות לחינוך גבוה ובהם כ 600 סטד 
דנטים. — בל׳( 1965 ) כ 130,000 מקלטי רדיו וכ 2,700 מכשירי 
טלוויזיה. 

חוקה ומשטר. חוקת ל׳ נקבעה כמתכונתה של חוקת 
אה״ב. בית המחוקקים מורכב משני בתים: סנאט ובו 10 
צירים, המייצגים את 5 מחוזותיה חוף ( 601111116$ ) ובית- 
הנבחרים ובו 39 צירים, מהם מייצגים 13 את 3 הגלילות 
(מ:> 1 ! 1 \ 0 זק) הפנימיים. נשיא המדינה נבחר ל 8 שנים ויכול 
להיבחר לתקופות של 4 שנים נוספות, ללא הגבלה. ענייני 
המחתות מנוהלים בידי מפקחים ( 111$ ש 1 ) 11 :> 1 מ 1 ז€קג $1 ץזחגזסס), 
המתמנים מטעם הנשיא; ואילו ב 3 הגלילות הפנימיים משמ¬ 
שים קומיסארים גליליים ומחתימה המנהלים את ענייני 
השבטים בעזרת ראשי השבטים. — זה זמן רב מפרידים 
גורמים תרבותיים וכלכליים בק בני ל׳ ממוצא אמריקני ובין 
אנשי־השבסים (ר׳ להלן, היסטוריה). ב 1954 נוצרה תכנית 
של מיזוג לאומי במגמה להחיש את השתלבותם של בני 
השבטים באמריקרליברים, שתרבותם גבוהה יותר. אע״ם 
שזכות הבחירה ניתנת לכל האזרחיים, אין בגי השבטים נוט¬ 
לים אלא חלק מועט בחיים המדיניים. מדיניות־הפנים היתה, 
בדרך כלל, מאופיינת בממשלת מפלגה אחת. בשני העשורים 
האחרונים היתה המפלגה הליבראלית — ץ 311 ? ש״זיך, 
בעלת סמכדות נרחבות במנהל. — חשפה הרשמית היא 
אנגלית. ס. ו. 0 . 

כוחות מזויינים. בל׳ קיימת להלכה חובת שרות, 
המקיפה את כל הגברים בגילאים מ 16 ועד 45 שנה. למעשה 
ישנה מיליציה בת כ 4,000 איש, וכן פועל משמר־גבול בן 
כ 2,200 איש. להגנת החוסים משמשות ארבע סירות-משמר. 
ישנם כמה מטוסים קלים לצורך תצפית וקישור. ציוד הכוחות 
הוא אמריקני. 



ויבריר: נית-חרמות ?נוסי באיזור םטעי-וזניסי 
של חכרת פיירסטח 


כל כלה. ל׳ היא את חקלאית מעוטת־סיתוח. הנחשלות 
החברתית מעכבת התפתחות כלכלית נרחבת, אע״ם שבעש¬ 
רים וחמש שנות שלטונו של הנשיא טבמן ובעזרה אמריקאית 
גדולה, חל גידול כמותי רב׳ בעיקר בהפקת שני מוצרי היצוא 
העיקריים (גומי טבעי ובצר־ברזל). תיעושה של ל׳ מתחיל 
דק עתה. 

חקלאות. מגדלים כעיקר ( 1965 , טונות): אורז — 
135,000 , קאסאווה— 360x00 , קפה— 3,500 , קקאו — 1,200 , 
דקל־שמן — 8,000 (יצוא,{ 1948) 17x00 ]). תכניות הפיתוח 
מתרכזות בהגדלת אספקת המזון לאוכלוסיה — בעיקר בהג¬ 
דלת שטחי האורז והרחבת פשק בעלי־החיים. 

יער. ב 1921 החלה חב׳ סיירסטון (:•סס!""?), מאה״ב, 
לנטוע מטעי עצי־גומי. כיום ( 1968 ) מצויים ב 800,000 דתם 
מטעים כאלה אשר כמחציתם בידי חברות ל׳. תפוקת הגומי 
הטבעי היתה כ 30,000 טון בראשית שנות ה 50 והגיעה ל 53,000 
סון ב 1966 . — מכרות בריית בצר הברזל ( 68% תכולת 
ברזל) בהדי ב(מי, נימבה ובתג וליד גהר מאגו נתפתחה 
בקצב מזורז, מאז התלה הבדיד, בהרי בומי, ב 1951 . הוקמו 
מפעלים להפרדה חלקית של הברזל מתוך תבצר, נסללה 
מס׳ב לאחורי המכרות, הורחבו מעגני ההטענה בנמל מת־ 
רוביה והוקם נמל הטענה בבייקאנן. ב 1965 יוצאו כ 16 
מיליון טון בצר-ברזל. — בן נחצבו כ 57 ק״ג זהב וב 800 x 00 






699 


ליבריה — ליברליזם 


700 


קדט יהלומים. — חשמל. כושר הייצור: 115,700 ק״ו 
( 1965 ) ז לאחר שהושלם (ב 1967 ) המפעל ההידרואלקטרי 
בנהר ק 1 פי, נתוספו 30x100 ק״ו. התפוקה ( 1965 ) היתח 278 
מיליון קרש ( 1956 — 48 מיליון קרש). 

תחבורה. בגלל מסי רשום נמוכים והעדר פקוח קפדני, 

גדל בהתמדה צי האניות הזרות השט תחת דגל ל׳ והוא ( 1966 ) 
השלישי בגדלו בעולם (אחרי אה״ב ובריטניה). דגל ל' מונף 
על כ 1,500 אניות במשקל רשום כולל של כ 21 מיליון טון 
( 1958 — 10 סיליץ טץ)< למעלה ממחציתו — אניות להובלת 
נפט. — בל׳ כ 2,000 ק״מ כבישים. העיקריים שבהם מחב¬ 
רים את מונרוביה עם גינאה וסידדדלאונה. מסה״ב העיקרית 
היא זו הנמשכת מהרי נימבה לנמל ביוקאנן ( 320 ק״מ). 
מסילה נוספת נמשכת ממונרוביה להרי ב(מי ולנהר מאנו 
שבצפיז־מערב. — הנמלים העיקריים הם ביוקאנן (ר , 
לעיל) ומונרוביה — שהוא נמל חפשי והנמל הגדול ביותר. 
דרכו עברו( 1966 ) כ 500 אניות וכ 5 מיליון טון מטענים. — 
בל' שני שדות־ תעופה בינלאומיים, החשוב שבהם הוא 
שדה רוברטס (כ 80 ק״מ ממונדוביה). 

היבוא( 1965 , במיליון דולרים של אה״ב) 111 , (ב 1958 — 
38 ). היצוא 143 (ב 1958 — 54 ). כ 40% מהיבוא באים 
מאה״ב וב 20% מגרמניה־המערבית. כ 39% מהיצוא מיועדים 
לאה״ב וב 32% לגרמניה־המערבית. כ 69% מערך היצוא 
נובעים ממשלוחי בצר־ברזל וכ 20% מגומי־טבעי. 

מטבע: דולר ליברי, השווה בערכו לדולר של ארה״ב. 

. 11 ; 1956 ,״ 1 מ 1 1 ז 0110 ז* 0$ €%? ,ז 10 ץ 3 ז 0 

, ״ 1 ח 1 11 ז£±ז 10$7 *< 4£1 2114 > מ^־זס*/ , 1111 ו 1 ? 1 3114 * 14 

. 1966 
י. ד!ם 

היסטוריה. לפני הכיבוש האירופי — ע״ע אפריקה, 

(כ רך-מילוא י ם, עפר 354 ). — סוחרים מדיים שבצפון 
צרפת הקימו בסוף המאה ה 14 האחזויות בחופה של ל/ 
אולם למעשה נתפס החוף, נחקר ומופה, במאה ה 15 ע״י 
הפודטוגאלים; הם סחרו בעיקר בזהב, בפלפל ובעבדים. 
במאה ה 17 ירשו האנגלים, ההולאנדים והצרפתים את הפור- 
טוגאלים בסחר המקום, שנקרא ״חוף הזרעים״ ( 06351 ס 31 ז 0 ), 
בשל המסחר בזרעי פלפל. 

תולדותיה של ל׳ המודרנית קשורות במפעלה של "חברת 
ההתיישבות האמריקנית״(׳ 1001011123110115001013 ז 103 ־ו 6 רת 1 /) 
שנוסדה ב 1816 במטרה ליישב באפריקה עבדים כושים 
משוחררים מאה״ב. החברה, שקיבלה ב 1819 הקצבה כספית 
מהקונגרס האמריקני, קנתה אדמות להתיישבות בשטח ל/ 
וב 1820 החלה בהעברת מתיישבים לשם. נסיונות ההתיי¬ 
שבות הראשונים נכשלו מחמת המחלות שפקדו את המהגרים, 
עד שב 1822 הוקם ישוב קבע בכף מזוראדו, במקום שבו 
קמה אח״כ הבירה מונרוביה. המתיישבים היו נתונים לני¬ 
הולם של "סוכנים" מטעם "חברת ההתיישבות", שהרחיבו 
את שטח ההתיישבות ברכישות קרקע נוספות. אולם התפ¬ 
תחותה של המושבה הופרעה בגלל התנפלויות של בני 
השבטים המקומיים, וכן בשל סרובן של אנגליה וצרפת 
להכיר בה כטריטוריה ריבונית בעלת זכות לגבות מכסים 
ולהסדיר את ענייני המסחר. כשהודיעה "חברת ההתיישבות" 
על רצונה להסתלק מאחריותה לטריטוריה, החליט המושל 
ב 1847 להפוך את השטח, שנתכנה ב 1838 ל' ("חחית"), 
למדינה ריבונית. 

תולדותיה של ל׳ מאז עצמאותה ועד אמצע המאה ה 20 


היו קשורות בעיקר במאמציה לשמור על עצמאותה מול 
הסגות הגבול מצד מעצמות קולוניאליות וחתירות מצד אנשי 
עסקים פרטיים, וכן במאמציה להגיע ליציבות כספית באמצ¬ 
עות מלוות מתר׳ל. בעיה מרכזית אחרת היתה היחס בץ 
האמריקרליברים — צאצאיהם של פחות מ 20,000 המהגרים 
מאה״ב שהם השכבה השלטת בארץ — לבין "הילידים" 
האפריקנים, שלא היה להם חלק בשלטון ורובם הוסיף לחיות 
במסגרות שבטיות. — ב 1887 חתמה ל׳ על הסכם עם 
בריטניה לתיחום הגבול עם סירה-לא^ה, וב 1892 — עם 
צרפת, לתיחום גבולה עם חוף־השנהב. הסכם שני עם צרפת, 
ב 1910 , קרע שסח של כ 5,000 קמ״ר מל'. הסתבכותה הכס¬ 
פית גרמה לפיקוח בינלאומי מצד בריטניה, צרפת, גרמ¬ 
ניה ואה״ב על מכסיה של ל', תמורת מלווה לממשלתה 
( 1912 ). בהזדמנות זו הוקם משמר גבול בפיקוד אמריקני, 
שהגדיל מאד את הבטחון בארץ ואיפשר התפתחות שלווה. 
אולם בעקבות מלה״ע 1 שוב ירדו הכנסותיה של ל׳. מפנה 
מכריע בהתפתחותה של ל׳ חל ב 1921 , כשהחכירה לחברת 
פיירסטון האמריקנית שטחים נרחבים למטעי גומי (ר׳ 
לעיל, כלכלה). חברה זו השתלטה על משק המדינה ובמידת־ 
מה אף על הממשלה. — ב 1931 פירסמה ועדת חקירה מטעם 
חבר הלאומים דו״ח שהאשים את ממשלת ל׳ בניצול הילי¬ 
דים ע״י שליחתם לעבודות כפיה ואף כעבדים אל המטעים 
בפרנאנדו־פו שבשלטון ספרד. במלה״ע 11 חתמה ל׳ כמה 
הסכמי הגנה עם אה״ב והוקמו בה בסיסים אמריקניים. נשי¬ 
אותו של טבמן (ע״ע) ציינה מפנה ביחסים בין האמריקר 
ליברים לבין הילידים, וכן חלה התפתחות כלכלית גדולה 
של הארץ עם פיתוח מחצביה (ד לעיל). — ב 1968 החל 
טבמן את תקופת נשיאותו הששית, לאחר שלטון של 24 שנים. 

6 ?0111x111 ^־ 7 , 1 )€״ 6 נ 3111 ז 13 0 . 1906 , 1-11 , 7 , 0 ס״״ 6 ס( .זז 
-־ 111101 1.1661-120 , 1947 , 1-11 ,״ 1 /ס 1 ( 11107 !! ) £11101117 ).! 117111 
, 1661 מ 36 ז? . 114 : 1960 , 15 )- 7-0£7 ? 01 ץ $707 ,״ 1 , 166 ׳יז 56 וו 3110 רת 
) 7/1 , 106111 ־ 114.11 . 1 ? . 1 , 1964 , 07170188 171 7(1/7( 871(1 017X1 

, 1965 , 0 

פ. ו. ט. 

ליברלץם (מלאט׳ — זשנ 1 < 1 — חפשי), השקפח־עולם 
ותאוריה מדינית. יסודות ליבראליים נלוו להגות 
המדינית למן התקופה העתיקה, אך כמערכת־עיקרים נתגבש 
הל׳ בעקב פולמוס הרפורמאציה והמדינה האבסולוטיסטית. 
המכנה המשותף הרחב ביותר למשנות הליבראליות הוא 
בהצדקת תהליכים של שינויים ותיקונים במשטר ובמיסודם. 
כשנתכנו, בראשית המאה ה 19 , בספרד, בעלי דעות מדיניות 
מסויימות בשם 2168 ז:* 1.11 , היתה הכוונה לדוגלים במשטר 
של חרות ( 1-135 ^ 11 ) כפי שכונו באנגליה — במהפכה 
״המהוללת״ של 1688 . מונמסקיה ומדיסון (ע׳ ערכיהם) 
דיברו, בהתכוובם למשטר זה, על "חוקה חפשית" 
עקרונותיו הפילוסופיים והאופראטיוויים של הל׳ גובשו 
לשיטה כבר בשתי המסכות על השלטון של ג׳ון 
לוק (ע״ע). המסכת השניה במיוחד חרמה להשתרשות 
ההשקפה הליבראלית באמריקה ובצרפת ולהתפתחותה. 
באפין השובה של המהפכות בשתי ארצות אלו טמונה ההת¬ 
פלגות בין ל׳ לבין דמוקראטיה מבחינת התגלמותם הלכה- 
למעשה. 

הב 1 חן העקרוני של הל׳ הוא התאמתו של הסדר אנושי 
לתבונה. על מסורת ודת לעמוד במבחן השכל הביקרתי, בלי 
שיידחו בהכרח בכל מקרה ועניין. הטיעון למען חופש- 



701 


לייברליזם 


702 


המצפון וסובלנות דתית הותיר גם בענייני דת והשקפת־עולם 
סמכויות ניכרות בידי השלטה. רק במאה ה 19 היתד. התביעה 
להפרדת הדת מהמדינה לבלתי־מסוייגת. 

הראציונאליזם מבסס את האינדיוידואליזם (ע״ע, עמ׳ 
905/6 ) ואת תורת הזכויות הטבעיות. ציוויי התבונה, שעד 
למאה ה 18 נחשבו לכלולים ב״משפט הטבע״ — משפט 
התבונה והאל — מחייבים זכויות שאה לשלול אותן מכל 
אדם באשר הוא יצור שבלי. ומאחר שהתבונה היא נחלת 
הכלל, מתחייבות מכך זכויות שמת לכל. אולם לא כולם 
נחנו בתבונה בדרגה שווה ולכן קיימת אפשרות של ניצול 
הזכויות במידה לא שווה, בהתאם לכשרים השוגים. אולם 
על בסים זה עצמו ניתן גם לשלול זכויות מדיניות שוות לכל, 
כסי שעשה הל׳ עוד במאה ה 19 . הבטחת זכות ההנאה מן 
החיים, האושר והקניין לכל אדם היא תכלית קיומה של 
המדינה, ולצורך זה בלבד רשאית היא להטיל חובות על 
אזרחיה. חובות האזרח גזורות, איפוא, מזכויות האדם. עקרון 
ההסכמה ביסוד לחיים החברתיים נובע מכך שזכות קודמת, 
מבחינה הגיונית, לחובה, ויחיד קודם למדינה. אם אץ להפקיע 
זכות מאדם, אלא אם פגע בזכות הזולת, הרי דרושה הסכמת 
הפרס גם כדי שהשלטון יעשה מה שיקשה על היחיד לעשות 
לבדו, דהיינו: להבטיח את קץם זכויותיו. הנחות אלו אינן 
שוללות את טבעיותה של המדינה, לפי ש״טבעי" משמעותו 
היא כורודחיים; אולם הנחות מחייבות הסדרים מדיניים 
שהם טבעיים גם באשר הם עולים בקנה אחד עם תביעות 
התבונה והשכל הישר. גם כשנשתנה הבסיס הפילוסופי 
והסמאנסי, וגם כשהתפלגו המשנות הליבראליות תוך הדגשה 
שונה של יסוד זה או אחר, עמדה בעינה הזיקה לראציונא־ 
ליזם, לאינדיווידואליזם ולקונמךקטואליזם כעקרונות שבשמם 
ובזכותם ביקש הל׳ להבטיח את מירב חופש־הפעולה לבני- 
אדם. 

חופש פעולה זה משמעו העדר מעצור וכפיה, כתנאי 
מוקדם לכבוד ולשלמות אנושיים. מאחר שחיים בצוותא 
אינם אפשריים ללא שלטת, אין חרות מדינית מתבטאת באי־ 
תלות גמורה אלא באי־תלות הפרט ברצונו השרי¬ 
ר ו ת י של הזולת. ובן מתבטאת חרות מדינית בשיתוף הנשלט 
בקביעת המגבלות ובפיקוח על מי שמחליט עליהן ומבצען. 
לימים זנחה ההגות הליבראלית את הדעה, שחוק שתואם את 
התבונה אינו מגביל, אבל עדיץ מקובל עליה, שבלי חוק 
אין חופש מובטח. הלגאליזם נשאר אמצעי לטשטוש האופי 
האישי של השלטץ, טשטוש שהוא אמצעי לצמצום השרי¬ 
רותיות השלטונית. לפי שכל זכות קיומו של השלטץ מבוססת 
על תיחום בין חופש לבין שרירותיות ביחיסים בץ אדם לחברו. 

השקפה ליבראלית אינה בנמצא אם הדיבור בזכות חופש 
סובייקטיווי אינו מלווה במיסוד ההסכמה, בדרך של חלוקת 
סמכויות חוק תמת ומדיניות, המצטרפות למערכת של איזר 
נים ובלמים. בהגות הליבראלית הריבון המדיני הוא העם, 
לפי שהוא מקור הסמכות להחליף את השליטים ואף את 
צורת הממשל, ניתנת לעם זכות להמרות את פי המתיימרים 
לייצגו, גם אם — כמו במשנות הליבראלץת הראשונות — 
הסכמת העם משמעה אך ורק זכות לאי־הספמה בכוח, כלומר, 
זכות למרוד. עד לתקופה שבה החלו המשנות הליבראליות 
לדגול בזבות־בחירה כללית, ניחן לחלק מכלל האזרחים 
לבטא באורח חוקתי את ההסכמה לשלטץ על־ידי הסכמת 
נציגים בבחירות לרשות המחוקקת. בל׳ — הרשות המחוקקת, 


המורכבת, לפחות בחלקה, מגופים נבחרים, חיא הריבון החוקי, 
העליונה שברשויות. אולם חלוקת הרשויות לא נתפרשה 
ההפרדה חדה אלא כאיזץ ובלימה הדדיים, ולא רק בין הרשות 
המבצעת לבץ הרשות המחוקקת, אלא אף בתחום החקיקה 
עצמה. לוק, מונטסקיה ומדיסץ לא ראו פסול במשמר באנ¬ 
גליה׳ שבו הרשות המבצעת שותפה לחקיקה. סמכות זו של 
ראש הרשות המבצעת בתחום החקיקה אינה מפירה את איסור 
החקיקה מטעם הרשות המבצעת לבדה, ולכן לא מופר העק- 
רץ שאין לאחד שתי רשויות ביד אחת הל׳ לא זלזל בפררו־ 
גאטיוות הדרושות לרשות המבצעת, בתפקידה המנחה והיו¬ 
זם• משנות ליבראליות התחשבו בתפקידים של שליטים 
מסוגם של קארל הגדול ונאפו׳ליו׳ן לקידום החברה. החשש, 
שמאפיץ אח הל/ מחריגת השלטץ מתחומו ומהכבדח ידו 
אינו מלמד על גישה שלילית לתפקידי השלטץ. גישה כזאת, 
המצויה אצל תומס פין והרברט ספנסר (ע׳ ערכיהם), היא 
למעשה יוצאת דופן. ברור שיחס סביל לשלטונות אינו עולה 
בקנח אחד עם עקרון ההסכמה, שדורש שיתוף של בעלי 
זכות ההסכמה במישורי פעילותם השונים, משטר האמונים 
והבלמים הליבראלי אינו מוגבל למסגרת מוסדות הממשל, 
והוא קיים גם בינם לבין כלל האזרחים ואירגוניהם הוולוג־ 
סאריים. 

העקרונות, שעל-פיהם מתנחלת מערבת זו, מתבטאים גם 
לגבי יחסי הקניין, אין הל׳ מפקיע אותם מסמכות תחיקתית, 
דווקא משום שמימי ל 1 ק ממחישה זכות הקניין את מהותה 
של זכות: דבר ששיק־ לד בזכות אישיותך ולא בזכות זולתך. 
כיץ שיש לך זכות לאישיותך, יש לך זכות על פרי עמלך, 
הנובע ממך. הל׳, כמוהו כסוציאלמם׳ לא פתר את בעיית 
ההערכה של סוגי־עבודד. שובים. אולם, בהטילו על השלטץ 
את הגנת הקניין הפרטי, הסמיד הל׳ את השלטון להתערב 
ביחסי הקניין, ממש כמו בביצוע שאר הזכרות הטבעיות 
בחיים החברתיים. בין שזכות הקניין הפרסי נגזרה מזכות 
טבעית, בין שהוגדרה באחד המוסכמות, ובץ שנחשבה למת־ 
חייבת הגיונית למימוש חדותו של הפרט, תמיד הופרה 
סמכות השלמץ להסדיר אח יחסי הקניץ, ובכלל זה הסגת 
גבולו של הפרט על־ידי מיסוי. התנאי של הסכמה מצד 
נציגי הפרט הועבר משטח המיסוי לכל שאר הפעולות החוק¬ 
תיות. עיגץ זה של מישור יחסי־הקניין במישור ההסכמי־ 
מדיני, המתחייב מכד שהקניין הוא אב־טיפום של זכות 
טבעית — מקנה את האפשרות החוקתית לתחיקה סוציאלית, 
ואין משנות ליבראליות חסרות עקרונות מנחים לצורך זה. 

הקיצוניות שבה ביקש ספנסר לצמצם את פעילות השל־ 

טץ באה, לפי עדותו, כדי להביא שינוי בהלכה ובמעשה 
הליבראליים. עקרון אי־ההתערבות של השלטון בחיים הכל¬ 
כליים (־ 31161 ז 5$6 נ 6,13 ־ 311 ) ־ 1 ^ 15 ^ 1 ) פירושו היה גם התער¬ 
בות השלטץ בחופש ההתארגנות של פועלים. חורת הסחר 
החפשי של אסכולת מנצ׳סטר, שנציגיה הבולטים היו ב!יט 
וקוברן (ע׳ ערכיהם), לא הדריכה מדינאים והוגים ליברא- 
ליים בכל מקום. ראשוני הוגי־הדעות הליבראליים סברו, 
שהקניין הפרטי, כמוהו כשלסון, יסודו בהסכמה חברתית. 
כך לימדו גח׳טיוס וסוסנדורף. לעומתם הפריד לוק בין 
סוציאליזם להרות קמאיים, וקבע שזכות הקניין, בכל שאר 
הזכויות הטבעיות, אעה תולדה של הסכמה. אלא שאפני־ 
קיומה בחברה מצריכים הסכמה. לוק גינה ניצול בלתי־ 
מרוסן וראה את השלטץ אחראי לכלכלת הארץ. עם זאת 



703 


ליברליזם — ליברמן, אהרן שמואל 


704 


מבר שלפועל מגיע שכר כדי מחייתו בלבד. כבר אדם ססית 
(ע״ע) נטש דעה זאת. ג/ ם. מיל (ע״ע) לא זו בלבד, שדרש 
מהשלטון להנהיג חינור־חובה כללי — בין שיינתן מטעם 
המדינה בין שיינתן באורח פרטי אלא שבסוף ימיו שוב 
לא ראה ניגוד בין הל׳ שלו ובין רעיונות סוציאליסטיים, 
ח. ה. גדין (ע״ע) השתית את תביעותיו לתיקונים חברתיים 
על מצע ליבראלי, ובמיוחד קדושת הקניין הפרסי. הובהאח 
(ע״ע) הציב במפורש "סוציאליזם ליבראלי" מול "הסוצי¬ 
אליזם הרשמי" או.המכאני". הקשר בין חופש לשוויון טבע¬ 
יים, שממנו יצא הל , , חודש שוב, בלי שהשניים יזוהו. אין 
תמה, איפוא, שכינונה של "סדיגת-הסעד" באנגליה קשור 
בשמות המדינאים הליבראליים איד דורג׳ ובודיג׳ (ע׳ 
ערכיהם). 

הל׳, כמוהו נסוציאליזם, אינו עשוי מעור אחד. אך בל , , 
שזכויות הפרט הן צירו, אין תודות ושיטות, ששמה של 
אישיות זו או אחרת נקרא עליהן, ואילו במחנה הסוצי¬ 
אליסטי, שכל עיקרו בהאדרת הקולקטיוו, מדובר במארב- 
סיזם, בלניניזם ובמאואיזם. אחת הסיבות לכך היא, כנראה, 
בעובדה שהוגי־הדעות של הל׳ לא היו, עפ״ר מנהיגי מפלגה 
מדינית ואפילו לא אידאולוגים רשמיים שלה, אף שהיו מעד 
רבים בחיים המדיניים. משום־כך לא היה התיחום בין האסכו¬ 
לות הליבראליות חד, וד,התנצחות ביניהן היתד, נדירה, לעומת 
שכיחותה בסוציאליזם. למעשה, אין גם מקום לחלוקה ברורה 
בין ל׳ "אנגלדסאנסוגי", אינדיווידואליססי יותר, ובין ל׳ 
אירוסי, שהוא "אטאטיססי" יותר. וכן קשה להסכים לדעה, 
שהמאפיין את המחשבה הליבראלית בצרפת במאה ה 18 
מאפיק את זו שבאנגליה במאה ה 19 . יש יוצאי־דופן בשני 
המקרים — ושניהם יהד שרשם בסאה ה 17 . ג , . ס. מיל 
העריץ את הגרמני הומבולס (ע״ע) על הל׳ הצרוף שלו, 
וכן ראה את עצמו בחזית אחת עם הצרפתי טוקויל (ע״ע). 
בעיקר באבחנתו את התעצמות הדפלקראטיה והסכנות 
הצפויות ממנה לחרות. כמוהו כטז׳קדל, ראה מיל בהתאג־ 
דויות וולונטאריות ובגופי־שלסק מקומיים הגנה מפני הש־ 
תחקות היחיד מול עצמת השלטון הדמוקראטי. הל׳ נטה 
יותר ויותר להגן בדרכים קולקטיתיות על ענייני הפרם. על 
בסיס זד, הושתתה "האסכולה הפלוראליסטית", שלפיה יש¬ 
איר השלטק בידי התאגדויות תפקידים כלכליים, חברתיים 
ודתיים. אך כבר מיל התריע על כך שאיגוד מקצועי עלול 
לשים לאל את חופש פעולתו של הפרט, לא פחות מאשר 
השלטון. וכך מתגלים שוני והמשכיות גם יהד דווקא בתוך 
תחומו של הל׳ "האנגלדסאכסוני" עצמו. 

באה״ב יש שמזהים את הל׳ בקידום מדינת הסעד, וממי¬ 
לא בהרחבת הפיקוח והיזמה הכלכליים של הממשל. הנחות 
אלו, שבוודאי אינן נחשבות בבריטניה לסימן ההיכר של 
הל׳, נקשרות באד,"ב לל׳ באמצעות ה״פלוראליזם". ענייני 
הסרט מתאים את הגנתם היעילה על־ידי התאגדויות שונות 
של בעלי אינטרסים משותפים. "היד הנסתרת", המכוונת את 
התחרות החפשית, נתפסו/ כפועלת באמצעות הקבתות, במ¬ 
קום באמצעות היחידים. ומאחד• שהמדיניות הכלכלית של 
הממשל מנוהלת תוך שיתוף עם הקבתות, ואף מפקידה 
בידיהן פונקציות, שכמוהן כמתן זכויות פעולה לבדיות — 
ואף מונוסוליססירת — נראה תהליך זה כ״פדראליזם יתר". 
על כך קמו עוררים, כיוון שתהליך זה עוקף את מנגנוני 
הפיקוח המדיניים, כגון הקונגרס, ועמהם את דעת־הקהל, 


- ולא זו בלבד שהוא מגן על זכויות יתרות של קבוצות 
אינטרסים, אלא אף מגדילן. סיסמאות הל׳ הקבוצתי משמ¬ 
שות לרוב כסות לשמרנות, בין שהמדובר באיגודי־פתלים 
וב? שמדובר בארגוני־רופאים. כך, למשל, מתנגד אירגוך 
הרופאים באה״ב לביטוח־בריאות לאומי, בסיסמת הל׳ הק¬ 
בוצתי. התרופה המומלצת היא, להאחז ביתר־שאת בדבר 
שאיסיין את הל׳ מראשיתו: תפעול מחודש ומחדש של 
הלגאליזם ההסכמי במישוריו החוקתיים השתים, תוך מתן 
פומבי מירבי למתרחש בשלבי התהליך המדיני. שכן מעולם 
לא דגל הל׳ בדעיכה המדינה. מאז־ומתמיד היתד, מטרתו 
להגביל את סמכויות המדינה, למען מירב החרות האפשרית 
של היחיד. מעולם לא ראה הל׳ דרך אחרת להשגת מטרה 
זו, אלא ע״י פעילות מדינית במסגרת של מיסוד דאציתאלי 

ופומבי כבל האפשר. 

כהתארגנות ספלגתית-מדינית נשען הל׳ בעיקר על המע¬ 
מד הבינוני, והגיע לשיא השפעתו בתקופה שמעמד זה תפס 
18 מקום מכריע בחברה ובכלכלה, כגון בבריטניה בסאות ה 
וה 19 (וע״ע ממלכה מ^חדת, היסטוריה). 
תולדות הל׳ המדיני בצרפת טבועות בחותמה של מסורת 
המהפכה הצרפתית, ומכאן השוני בין הליבראלים הצרפתים 
(שנקראו, החל בתקופת הרפובליקה השלישית, "ראדיקאלים 
סוציאליסטים") לבק הליבראלים בבריטניה׳ שנצחונותיהם 
הושגו בהדרגה ובדרך חוקתית. 
בגרמניה ובאיטליה קשור הל׳ המדיני בעליית הלאומיות. 
אבות הרעית הלאומי באיטליה, כגת מאציני, קאוור וגארי- 
באלדי, דגלו בל׳, אולם הבסיס המעמדי לל׳ באיטליה היה 
רופף, ודבר זה הביא לנצחון הפאשיזם. בגרמניה, לעומת 
זה, היה בסיס מעמדי איתן לל׳, אולם האיחוד הלאומי הושג 
בסופו של דבר לא במהפכת 1848/9 הליבראלית (ע״ע גר¬ 
מניה, עט׳ 449 — 451 ), אלא בידי המלוכה הפרוסית האוטר 
ריטארית, והמעמד הבינוני תמך אח״כ במשטר האוטורי- 
סארי, כשם שתמך אח״כ בנאצים. 
באד,*ב לא קמה אף פעם התארגנות מדינית של הל׳ בצר 
רתו הקלאסית שבאירופה, משום שבאר,"ב לא היתד, גם שמ¬ 
רנות בצורתה הקלאסית שבאירופה, שבו לחם הל׳ המדיני. 
על ההבדל בין הל׳ לבין דמוקראטיה — ע״ע דמוקרטיה, 

עמ׳ 81/2 ד. 

1, 7/11101 760 י ס 11£810 א ^ 4 . 0 , 1911 ,. 7 , 440151101150 .ד ^ 

0) £11107000 7.. 1927 ; 1 '. 5 ^ 341105 , 760 70/11100/ 1')■11111210/1 
0 / 160 ^011, 1948 ; 44 . 01 - 3061011 , 700040011, ס 
47101)111[, 1951 , 1 17600 760 , 143112 ״ x4 771x1111011 111 
417101701, 1955 , £. 1437 , 400 ^, 7110 1760001 7€171^(1 

111 61001( 70111101, 1957 ; 1. 80410, 71X0 01 ( 176011 / 0 11 <)ס 110 ס , 
1958 ; 5. 5 . 11 . 0 ; 1960 , 51011 !׳ 1 01111 70111101 , 70110 גו 
€10111 7/10 ,-! ס ! x111 7., 6400x11111 01141/10 7100111101/1 €01111x0)/, 
1960 ; > 4 . !><: 1150 , 6/0701001110 41X1/10111011111111111 111 7101106 
1760011/ 7601x761 ($01|5{3 14100501011111303 , 5711 ), 1961 ; 

14., 760 176000/ 701111x1 0 / /0611 70x1(0, 1968, 0. ). ?1101 ״ 

11011 (04.), 716001)1 (1401005, 1611005110 . 8 .א , 1962 ,( 7 י , 

760 716000/ 641114, 1963; 7. £05 "76110 7116110 760 ,!׳ ■ 

10 עסא . 80 . 01 ? .־]סרח,*/ :> 6 ' 1 ) . 7 1 ) 171100011-61011 •ו( 6 ק ., 

1 ^ X 1 ), 1967 . 

מ. זל. 

ליבךמן, אחוץ קזמואל ( 1845 , לונה [ע״י גרודנה] - 
1880 , סיו־קח (אד,"ב]), מראשוני הסוציאליסטים 
בספרות העברית. נתחנך ברדח ההשכלה וסיים את בית- 
המדרש הממשלתי לרבנים בווילנה. ב 1866 נתפרסם מאמת 
הראשון/ בו יצא נגד י. ל. גודדון(ע״ע) והגן על זכותם של 
היהודים לפדות עצמם מעבודת הצבא. ב 69 י- 1867 שימש 



705 


ליברמן, אהרן שמואל — ליברמן, יבסי נרינורוביץ׳ 


706 


מודה ומזכיר בקהילת סובלקי שבפולין הרוסית, ב 1870/1 למד 
במכון הטכנולוגי של פטרבורג, אח״כ חזר לווילנה והשתתף 
בעבודת החוג הסוציאליסטי־מהפכני, שבמרכזו עמדו תלמי¬ 
דיו הבוגרים של בית־המדדש הנ״ל. ב 4 ז 18 פירסם ל׳ את 
סיפורו "חזות הכל", ובו ביקורת הדיפה על סדרי החיים 
היהודים, על העושק מצד העשירים, ועל המשכילים ה״לוע- 
גים ליקה ת אם״. ב 1875 נאסרו רבים מחברי החוג ול׳ נמלט 
לגרמניה, ומשם עבר ללונדון, התקרב אל הסוציאליסט הרוסי 
לורוב (ע״ע), ופירסם בעתונו רשימות על החיים בווילנה 
וביאליסטוק. ל' תבע לנהל תעמולה סוציאליסטית בין יהודי 
תסיח, ובמיוחד בץ בחורי הישיבה, בהם ראה חומר אנושי 
משובח, והוא שהוציא את הכרוז הסוציאליסטי הראשון בעב¬ 
רית "אל שלומי בחורי ישראל", שהופץ בעברית וביידית. 
בלונדון ייסד ל' את "אגדת הסוציאליסטים העברים" (ע״ע), 
שנתפרקה לאחר 7 חדשים. ב 1877 יצא ל׳ לברלין ויסד גם 
בה אגודה דומה. משם עבר לווינה, התקשר עם סמולנסקין 
והשתתף בכה״ע "השחר" ו״המביט", בחתימת "ברידרורא". 
אותה שנה פירסם את שלוש החוברות היחידות של עתוגו 
החדש "האמת", שהוא עצמו חיבר את רוב מאמריו. העתון 
כתוב ברוח הסוציאליזם המהפכני, אולם בטון מתת. במאמ¬ 
ריו דיבר על ה״שאלה האקונומית", שהיא "המניע היחידי 
לכל מעשי בראשית ולא רק לאדם לבדו", וכן על משטר 
הניצול והשיעבוד השורר בחברה המודרנית. הגליון הראשון 
עורר עניין רב. תוך כדי כך המשיך ל׳ בפעולתו המהפכנית, 
שעיקרה היה הברחת ספרות מחתרת מהפכנית לרוסיה. 
ב 1878 נאסר ל׳ והעמד לדין, נידון לחודש מאסר והוסגר 
לגרמניה, שם נידון על האשמה דומה לשנת מאסר. בסוף 
1879 יצא ללונדון, התקרב לחוגי "נארודניה ווליה" וביקש 
לחזור לרוסיה לעבודת מחתרת מהפכנית, אולם בקשתו 
נדחתה. ב 1880 יצא ל׳ לאה״ב, ושם התאבד בעקבות אהבה 
נכזבת. 

ל׳ היה יוצא דופן בדות. נטיותיו הלאומיות, שמוק ח — 
אהבתו לשפה העברית, התנגשו בהשקפות האיגטתציוג־ 
ליסטיות והאסימילטוריות, שתוחו בין הסוציאליסטים היהו¬ 
דים והרוסים, פעולתו הספתתית מצומצמת היתה משתוכל 
להשאיר תשם של קיימא. אולם התנועה הסוציאליסטית 
היהודית על ענפיה השונים, שקמה כ 15 שנה לאחד מותו, 
ראתה בו אחד ממבשריה. 

צ. קרול, חיי א.ש.ל/ תדצ״ב! הנ״ל, הראשון, 1945 • ד. 
דינריב, בראשית הסדציאליזס היהודי, 1940 * ש. איזנשטדס, 
פרקים בתולדות תנועת הפועלים היהודית, א/ 142 — 164 , 
תש״ד 1 ש. בריימן, א. ש. ל׳ והשאלה היהודית (גליונוח, 
י־׳ח), תש״ה! ק. מרסר, אהרן ליבערמאנ׳ס בריוו, 1951 ! 

י. קלוונר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ר, 
220 — 274 , תשי״ס 2 ז ד. בדנחום, במעלה דודות, 234 — 276 , 

11962 !גח 10 ז 3 ת־ 1 ש 11 ז 1 ) 1 ) .. 2 ,ז 1 ק 53 . 8 

. 1936 ,( 111 , 017 ) 115 ־ 1 500131 זס! 

י. ס. 

ליברמן, הךמן ( 1870 , דתהוביץ׳ — 1941 , לונדון), מנ¬ 
היג סוציאליסטי ומדינאי פולני, יהודי* עודך־דין 
ומשפטן נודע. לסד באוניברסיטת קרקוב. בגיל צעיר הצטרף 
למפלגה הסוציאליסטית הפולנית (הלאומיודרפורמיסטית) 
פפ״ם, ונעשה אחד ממנהיגיה. לפגי מלה״ע 1 היה חבר בפאר- 
לאמנט האוסטרי מטעם מפלגתו. עם הקסת פולניה העצמ¬ 
אית, נבחר לפארלאמנט (״הסיס״) הפולני, 1919 — 1930 . 
ממחברי החוקה הפולנית, 1921 . לאחר עליית פילסודסקי 
(ע״ע) לשלטת ב 1926 עמד בראש האופוזיציה הפארלאמנ- 


טאדית המאוחדת. יחד עם מנהיגי-אופתיציה אחרים׳ נכלא 
במצודת ברסט-ליטובסק. ל׳ שוחרר בלחץ דעת הציבור, אך 
עזב את פולניה באופן הפגנתי והכריז על סירובו לחזור, 
כל עוד קיים משטרו של פילסודסקי. עם פרוץ מלה״ע 11 
והקמת ממשלה פולנית גולה, מונה לחבר המועצה הסולנית 
הלאומית ב 1939 , כסגן־הנשיא שלה, וב 1941 — לשר המש¬ 
פטים בממשלה הפולנית הגולה בלובית. ל׳ לא גילה כל 
עניין בחיים היהודיים. בימיו האחרונים פירסם מאמר בזכות 
המיזוג של סוציאליזם ונצרות. 

לי 3 ךמן, יבסי גךיגורוביץ׳ - .י!.£ " 

( 1897 , אוקראינה), כלכלן סובייטי, יהודי. למד 
משפטים באוניברסיטת קיוב והנדסה באוניברסיטת סרק 1 ב, 
שם נתמנה לפרופסור לכלכלה לאחר שקיבל תואר ד״ד לכל¬ 
כלה ב 1957 . שמו נתפרסם, בארצות המערב ובבריה״ם באחד, 
בעת שנידונו, בראשית שנות ה 60 , בבריה״ס, בפומבי וב¬ 
הרחבה, דעותיו בדבר הצורך בשינוי מבנה הכלכלה הסוב¬ 
ייטית. דעות אלה מייצגות אסכולה של כלכלנים סובייטיים, 
שביקרו את תהליכי התכנה ודרשו לשנות את קני־המידה 
שלפיהם בקבעה מידת־ההצלחה של הנהלות המפעלים. 
דרישתם — להעניק מידה רבה־יותר של חוסש־החלטה או 
אוטונומיה למנהלי המפעלים — עמדה בסתירה בולטת 
לנוהג ולמקובל בכלכלה הסובייטית. אעפ״ה, תמכו השלטו¬ 
נות בחלק מהשגותיו, אך לא הורתו לישמן. ל' וחבריו טענו 
כי השיטה הישנה אינה מנצלת, בדרך הנאותה, חידושים 
תעשייתיים ואינה מחוללת קידמה תעשייתית, ולבן מתבז¬ 
בזים משאבי המדינה וקטנה רווחת העובדים והצרכנים. 
השינויים המוצעים יוסיפו גמישות לשיטה הכלכלית הנוהגת, 
ודרסץ המרי להנהלה ולעובדים יגדיל את הייצור וישפר 
את איכותו. השינויים אף לא יגרעו מזכותם ומיכלתם של 
השלטונות לכסות החלטות כלכליות בסיסיות. יתר־על־כן, 
הם ייעלו את ביצוע תכניות הפיתוח. שלטונות התכנון 
המרכזי ומנחי המדיניות הכלכלית צריכים להתוות את 
הקווים הכלליים ולעסוק בחקירה מדעית וקידום טכנולוגי ולא 
בשגרת ההחלטות היומיומית של המפעלים הבודדים* אלה 
צדיכים לעשות שימוש כלכלי מירבי במשאביהם. כדי להצליח 
בכך יש להעניק להנהלות המפעלים אוטונומיה רבה בתכנו!, 
בהקצאת כוח־אדם והשקעה, בקביעת השכר דציאות אחרות. 
מטרת כל מפעל ואבן־הבוחן להצלחתו צריכים להיות תוהים 
מירביים שחלק מהם יחזור לעובדים ולהנהלה — כתמריץ 
(בונוס). בתנאי הכלכלה הסובייטיים ישמשו התוהים, בעי¬ 
קר, כמודד ליעילות הביצוע של המפעל ויקבעו על ית בך 
את שיעור התמריץ שתעניק החברה לאחראים לביצוע. 

ל׳ גם הציע שיופחת מספר המוצרים המתוכננים בצורה 
מרכזית ושיקוים קשר ישיר בין המפעל התעשייתי לבין 
הארגון המסחרי המפיץ את תוצרתו, כת שמפעלי התעשיד, 
ידעו על דרישותיהם ומאווייהם של הצרכנים ויתכננו את 
ייצורם בהתאם לכך. בדרך זו אף יתחרו המפעלים בינם לבין 
עצמם — לתועלת הציבור. 

השפעתו של ל׳ על דרך-המחשבה של הציבור הסובייטי 
ושל הכלכלנים בבריה״מ וב״דמוקרטיות העממיות" היתה רבה 
בראשית שנות ה 60 — בכיוון של ליבראליזציה מתונה באיר־ 
גון הכלכלה.—ל' כתב מספר ספרי-לימח־ לכלכלה, אך דעותיו 
נתפרסמו בעיקר במאמרים בעתובות בריה״ס וגם מחוצה לה * 
ביניהם: 1,1406 \. 03 ק 6 ־ 13.1 * מזסוס&ק מ^<^מ 1 |^ X8 ^ממ X03 



707 


ליברמן, יכסי גריגדרוביין׳ — ליברמן, שאול 


708 


0!50>1111*6141100x11 ק ת 08 > 1 מ 17 ז 3.60 ק סממשקשססמ 
("חישוב כלכלי ומענק וזמרי לפועלי התעשיר."! 1 < 01 סק! 1 ס 8 
-€ק 0 ,, 1 * 1 < 1161 ק 11 , 3.11 * 0 19551 ,( 6 , 111:41 *ן 3140140 
38^3 9. 1X5 ק 0 ״התכנית, הרווח, התמריץ״)! 13113 
, 6110011 * 1360 משק 11 033311 ש 1 * 3 נמקת , 311 * 0 ( 1962 

. 3,21 ^ 38 ק 0 !"התכנית, הקשרים הישירים והרווחיות") 

X^), 1965. 

; 1963 ,( 41 , 5 ) 4731 * ס 413 ) 0 ׳!) . 7 .¥ , 300 ו 20 >! 00 1 . 13 
7 . 740 , 85 , 4 תז 1 " 41 : 1111 ו 11 ו<ן €0 ) 1/1 1 * 70 ( 3 ״ו <* 80770 

. 1965 ,([. 1211 ] 

אר. ין. 

ל י 3 ר*מ|, 2 ^ 05 — חח^מזשלש*! — ( 1847 , ברלין — 
1935 , שם), צייר וגראפיקן יהודי גרמני. ל׳ היה 
בנו של סוחר. למד תחילה ( 1866 — 1868 ) אצל הצייר והגרא־ 

פיקו קארל שספק בברלין. 

בביה״ס לאמנות בוויימאר 
( 1868 — 1872 ) היה תלמידו 
של הצייר הבלגי פרדיבאנד 
פאובלס ( 15 ש׳*ש 3 ?). באותה 
תקופה התוודע בדיסלדורף 
אל הצייר מונקצ׳י (ע״ע) 

שהשפיע עליו לאחר מבן 
השפעה רבה והיה פטרונו 
הנאמן בתקופת שהותו בפא¬ 
ריס. יצירתו הראשונה של 
ל/ שהוצגה בתערוכה בוויי־ 

םנם 5 ' בימ ' מאר ("מורטות האווזים", 

1872 ), מושפעת ממונקאצ׳י בסולם צבעיה ובהלך־הרוח 
הראליסטי־רומאנטי שלה. על השפעה זו נתוספו גם השפעות 
הציירים ליבל ומנצל. ב 1872 — 1878 ישב ל' בעיקר בפא¬ 
ריס. בביקוריו התכופים בהולאנד צייר דמויות של עובדים, 
תושבי פדבדים ובז גופי בפר, הוא הידבר. גם להעתיק 
מיצירותיו של פרנס הלס (ע״ע) בהארלם ושילב את רשמיו 
הקודמים בהשפעת ציירי אסכולת־האג החדשה (יוסף 
ישראל׳ס [ע״ע]) הקרובה לו ברוחה. בתקופת שהותו 
בצרפת התוודע ל׳ אל קבוצת ציירים מאסכולת-ברביזון 
(ע״ע): מילה, טרואיון, דוביניי, קורו וקוראה. מפגש 
זה עם ציירי בארביזון, ובעיקר עם מילה, היה בעל חשי¬ 
בות מכרעת לגבי התפתחות סיגנונו הראליסטי של ל/ 
שהיה מעורב מעתה בתפיסה אידילית מאופקת, ביחס חם 
לאדם העובד ובהדגשת הנוף הפתוח. גם סולם הצבעים 
העמום של ציירים אלה הפך נחלת סיגנונו של ל/ ב 1878 



טבם 5 יפרט!: אשה עם עזים ( 1.1890 



השתקע במינכן ושהה בה עד 1884 . תקופת מיגפן היא תקופת 
גיבוש סיגנונו. עתה ניסה לפעול גם בנושא הדתי ("ישו 
בהיכל״, 1879 ) ועורר תגובות חריפות בחוגים הדתיים בשל 
הראליזם שלו. אולם מרבית יצירותיו מתקופה זו הן תאורים 
של בעלי־מלאכה צנועים ותושבי פרברים, מושבי־זקנים ובתי- 
מחסה, קטעי הווי רהייי תמימות אנושית מאופקת ("שעור 
תפירה בבית־היתומות״, 1876 < "מושב־זקנים באמסמרדאם", 
1880 ! מסבאת בירה במינכן״. 1883 ). פרטי ציוריו מעד 
בדים בהקפדה, תוך הבלטת משחקי האוד על משטחיהם 
המחוספסים על העצמים (כגון בגדים ופנים קמוטים), אך 
סולם צבעיו נשאר עדיין כהה, 

ב 1884 השתקע ל׳ בברלין. ב 1898 ייסד את ה ) 11116 ) 86 
51011 * 5626 —אגודת אסנים שפרשה מהאסכולה המקובלת— 
וב 1899 נבחר כנשיאה. מאז נחשב ל' מנהיג האימפרסיוניזם 
הגרמני. תמונותיו נעשו גדולות־ממדים. עתה החליט לוותר 
על עיבוד סרטים קטנים ושאף לעור רקמה צבעונית פשוטה 
יותר, גדולת־משטחים, אחידה ובהירה יותר. משיכות מכחולו 
נעשו רחבות יותר ושכבות הצבע עבות ודשנות. בשנות ה 90 
קלט מחאימפרסיוניסטים הצרפתיים, ובעיקר ממאנה, את סולם 
הצבעים הבהיר, את ציור הנוף באוויר הפתוח ושסוף אור 
השמש, ולוח צבעיו נתבהר כליל. נושאיו היו מעתה תאורי 
תנועה בנוף הפתוח, חופי ים, שדרות וגנים ציבוריים. האימ¬ 
פרסיוניזם של ל׳ נשאר בגדר סיגנונו המתון של מאנה 
המוקדם. ל׳ לא "פיצל" את צבעיו (כמונה או רנואר) אלא 
נשאר נאמן גם לערכים האפססרטיוויים של הנושא ואין זה 
מקרה שהדיוקן תוסס מקום חשוב ביצירתו. 

ל׳ היה צייר פורה ושקדן, שזכה להערכה רבה בגרמניה. 
ב 1920 נבחר לנשיא האקאדמיה הפרוסית לאמנות! מ 1928 
עד 1932 היה נשיא הכבוד שלה. הנאצים פיטרה־,ו והחרימוהו. 

ל׳ מילא בציור הגרמני אותו תפקיד שמילאו ציירי באר- 
ביזת והאימפרסיוניסטים בצרפת, אשר ביניהם ובין מסורת 
הציור הגרמני שימש'מתווך אידאלי. הוא הצליח להחדיר 
בתודעת הציבור הגרמני את השני האימפרסיוניזם, בלי 
להזדקק למאבק הסוער והקולני שעוררו הללו בצרפת. 

ל־׳ היה גם רשם וגראפיקן מעולה. יצירתו הגדאפית הענפה 
כוללת כמה מאות תחריטים ועשרות רבות של חיתובי־עץ. 
יצירותיו מצויות ברוב המתיאונים הגדולים בגרמניה ובאר¬ 
צות אירופה האחרות. בישראל — במוזיאוני תל־אביב וירו¬ 
שלים. האוסף הגדול של יצירות האימפרסיוניסטים 
הצרפתיים שהיה ברשותו, נתפזר כולו אתר מותו, 

ל׳ כתב כמה חיבורים על אמנות: 00835 , 1898 < 
3615 ) 15 0261 [, 1901 ( 61 ) 151316 161 ) ס! 113013516 ? 01€ ("על 
הדמיון בציור״, 1904 , עברית: תש״ח). קובץ כתביו יצא 
לאור ב 1922 . 

2.1 . ,) 14 ) 1130 ) 14 )? .ן . 11 , 1911 ,״ 1 . 37 , 31111 ? . 0 

,״ 7 , £1135 .ן ; 1924 ,. 7 ./ 3 ,. 18 , 1920 , 1 111:1 ) 7 

.£ : 1922 ,ז_, 2 . 777-7 2514 ,. 14 ; 1921 
;" 3 192 ,)^ 1 )/ 8 ) 111 ) 1 7 ) 00 <ז) £130 
- 80540 . 11 ,* 1923 ,*-׳)׳* 1 ■ %1 171 ) 1 ,״ 1 . 57 , ,) 14 ( 541114 . 3 > 
; 1930 , 1/1 * 8 -.^ 1 031 , 1 ) 31 ״ז( 05 11 ;' 1927 .״ 7 . 37 , 13340 ( 

.. 2 . 1 \ , 1 ()ז 1411 . 7 * 3 ; 1947 ... 7 . 37 מז> ?)/ 804 , 14 ) 3 ״ 1.10110 .* 

4111103 ) 155 ) 048341110183 ) 84 3103 ) 103 ) 1 ) 81111 721£ ) 111114 < 1 ) 3 

, 101300 ) 0 ) 5 £ , 1953 ... 7 . 37 ,) 414 ( 54114 ; 1947 , 1,0 . 114 

. 1961 ,. 2 . 37 

א. יי. 

ליבךמן, עאול ( 1898 , סוטול [בילורוסיה]), חוקר הספ¬ 
רות התלמודית ומפרשה המובהק. למד בישיבה 
סלובודקה, באוניברסיטת קיוב (רפואה — זמן קצר) ובאוני־ 



709 


ליברמן, שאול — ליגורים, ליגוריה 


710 


ברסיטה העברית בירושלים, בה קיבל תואר ( 1931 ). 
לימד תלמוד בביהמ״ד למורים "מזרחי" בירושלים, והיה מורה 
לתלמוד באוניברסיטה העברית; בשנים 1935 — 1940 כיהן 
כראש המכון למחקר התלמוד ע״ש הרי פישל בירושלים, 
ב 1940 נתמנה פרופסור לתלמוד בביהמ״ד לרבנים (הקונסר־ 
וואטיווי) ע״ש שכטר בניריורק, וב 1949 — לראש המוסד. 

מחקריו של ל' עוסקים כמעט בכל תחומי ספרות חז״ל. 
מפעל חייו הוא המהדורה המדעית של התוספתא (ע״ע), 
בלוויית שינויי נוסחאות ופירוש קצר, יחד עם החיבוד 
"תוספתא כפשוטה", ביאור ארוך ומקיף (ממנו יצאו לאור, 
ב 10 כרכים, סדרי זרעים ומועד ומחצית נשים, תשט״ו— 
תשכ״ז). בעבודתו זו ל׳ אעו רק מהדיר דייקן ופילולוג 
קפח, אלא גם פרשן מעולה, שאינו מניח דבר בלא עידן 
מעמיק. בעבודתו השתמש ל/ חוד בקיאות מרובה, במובאות 
מהתוספתא בספרות הגאונית והרבנית; איסופו המקיף של 
חומר רב זה׳ שפורסם תחילה ע״י ל׳ בחיבור מיוחד ("תוספת 
ראשונים", א'—ד׳, תרצ״ז—תרצ״ט) אף שימש לו שלב רא¬ 
שון במפעלו הגדול. פירושו הגדול לתוספתא מהתה, למעשה. 
גם פירוש למובאות המתכות משני התלמודים ומחיבוריהם 
של גאונים וראשונים, ואפילו אחרונים, המצויות בו בשפע. 
גם במחקריו האחרים מתגלה ל' בעיקר כפרשן, שאפיינית 
לו ביותר המזיגה של בקיאות ושליטה יסודית הן במקורות 
היהדות, נוסח ביהמ״ד הישן, והן בספרות הקלאסית, וכן 
יתעה מקיפה ומרובת־פנים של המדע והמחקר המודרני, 
בצירוף חריפות ואינטואיציה גם יחד. בצד שימושו המרובה 
בשיטה ההיסטורית־פילולוגית, ניכרת בו גם הסתייגות עק¬ 
רונית ממנה, וביותר ביחס לבעיות ״הביקורת הגבוהה״ — 
כגון שאלת העריכה וניתוח המקותת —, ולדעתו קודמים לא 
רק קביעת הנוסח, אלא אף הפירוש הסינתטי, לניתוח האנ¬ 
ליטי. אעפ״כ נגע ל' גם בשאלות מתחום זה, ובין מחקריו 
הרבים העוסקים בתלמוד הירושלמי ובשאלות נוסחאותיו, 
עריכתו, גירסאותיו ופרשנותו, מוקדש חיבור אחד ("תלמודה 
של קיסריך, תרצ״א), להוכחת שיטתו שהירושלמי למסכת 
נזיקין (ע״ע), השונה באפיו משאר חלקי הירושלמי, נערך 
בקיסריה. בשורה של מחקרים הצביע ל׳ על החשיבות הנודעת 
להבנת ספרות חז״ל על יסוד הרקע הלשוני והתרבותי של היוו¬ 
נית וההלניזם. כן טיפל ל , בגילויים ובזיהויים של מקורות 
אבודים מדברי חז״ל, שנשתמרו כשהם משוקעים בכתביהם 
של קראים, או בוצרים שונאי־ישראל. 

ספריו (פרט לנ״ל): ״על הירושלמי״, תרפ״ט; "הידר 
שלמי כפשוטו", למס׳ שבת, עירובין ופסחים, תרצ״ה; "תש¬ 
לום תוספתא" (נספח למהר ב׳ של התוספתא, הוצ׳ צוקר- 
מאנדל), תרצ״ח; "שקיעיך, תרצ״ס; "מדרשי תימן", ת״ש! 
"מדרש דברים רבה", מהר מדעית בלוויית מבוא והערות, 
ת״ש, תשכ״ה 2 . הוציא לאור מן הגניזה "הלבות הירושלמי", 
תש״ח. כן פירסם - 16116 ־ 1 ; 1942 , 31651106 ? 0511 * 6 ( ת! ! 01x61 
3165006,1950 ? 1511 ׳*:>( ס! 01501 (שני אלה תורגמו לעברית 
[ע״י א״א הלוי]: ״יוונית ויוונות בארץ ישראל״, תשכ״ג). — 
מלבד זאת פירסם ל׳ עשרות מאמרים — בעברית ובאנג¬ 
לית הדנים, בץ השאר, באגדה ובמדרש, בתורת הסוד 
הקדומה, בשאלות לכסיקוגראפיוח ובתולדות ישראל בתקופת 
המשנה והתלמוד. 

א. ש. רוזנטל, המורה (^ 1963 ,(?4x18, xxx ; בליון יובל 

לכבוד ש. ל׳ של "הדאר", תשב־׳ג. 

מ. ד. ה. 


5 וגט י פ י, קןל י ס — 311$ :> £1 ט 00 ? ■ 131x1 — ("ספר 

האפיפיורים"), קובץ ביוגראפיות של אפיפיורים, 

מפטרוס "הקדוש" ועד מרטינוס ל״ם חובר בידי מחברים 
שונים ובזמנים שונים, וערכו כמקור היסטורי אינו אתיד. 
החלק הראשוז והספורט יותר מגיע עד סטפנוס 11 בסוף 
המאה ה 9 , וכולל גם מאורעות חשובים, שאינם נוגעים 
לתולדות האפיפיורים. נראה שבחיבורו של חלק ראשון זה 
הוחל במאה ה 6 . החלק השני מתחיל, למעשה, מאמצע המאה 
ה 11 , ומביא רק עובדות ביוגראפיות ואינו אלא רשימה של 
אפיפיורים, המכילה רק שמות ותאריכי כהונה. 

ההוצאה המדעית הראשונה של ל״פ היא של דישן (״ 1 
001:116306 ), שני כרכים, 1886/92 . 

למה ערבית, ע״ע ערבית, למה. 

־ ־ד :-ד ״ :-־ 1 • ״ ד 

למוויים (לאט׳ - ! 1.1801 ; ל׳), למותה ( 1.1801-13 ; ל״ה). 

הל׳ היו עם אירופי קדום שעל שמו נקרא מחת 
ל״ח שבאיטליה. חם ישבו בשטחים באיטליה, בצרפת וב¬ 
ספרד של היום־ באיטליה ישבו הל׳ בצפון והגיעו, כנראה, 
עד ארצו, פיזה ופירנצה; בצרפת (גליה) ישבו הל' בשטח 
האלפים ובעמק הרון התחתי עד מארסי; ובספרד ישבו הל׳, 
לדעת כמה חוקרים, משני עברי הפירנאים (ע״ע איברים, 
עט׳ 608 ). סופרים קלאסיים מזכירים את הל׳ גם כיושבי 
קורסיקה, סיציליה ואפילו חוף הים הצפוני, והטופונומיה 
שמייחדת שמות־מקומות עם הסיומת ־אסקו או ־אוסקו 
כשמות ליגוריים מצביעה על יישוב של הל' באלפים המזר¬ 
חיים וצפונה עד מץ. במרוצת הזמן נסוגו הל׳ מפני עמים 
אחרים ושטחם הצטמצם: הגאלים דחקום מעמק הרון, האט־ 
רוסקים לחצום באיטליה צפונה ואח״ב דחקום שם היןלטים 
והרומאים, עד שנותר לחם שטח ל״ה בלבד. 

הל׳ נכבשו בידי הרומאים בכמה מלחמות: תחילה בשנות 
238 — 230 לפסה״ג — כלו', בין המלחמה הפונית הראשונה 
לבין השניה. במלחמה הפוניח השניה סייעו הל׳ לחניבעל 
(ע״ע). במאה ה 2 לפסה״נ לחמו בהם שוב הרומאים, עד 180 
לפסה״נ, כש 40,000 ל׳ מבני שבט האפואנים הוגלו לסאנד 
ביום. — אוגרסטוס אירגן את ל״ה במחח המנהלי התשיעי 
של איטליה. מחוז זה היה שריד דל מהשטח הליגורי המקורי, 
אעפ״ר היה גדול בהרבה מל״ה המודרנית, והקיף גם את 
המורדות הצפוניים של האפנינים והאלפים הימיים שבין 
הטרביה לבין הפו. 

הל׳ היו מאורגנים בשבטים קטבים וישבו בכפרים. הם 
מתוארים כקטני קומה, שחומים, דקי גו וחסונים, אמיצים 
ויודעי מלחמה, שהצטיינו בייחוד כקלעים וכמטפסי הרים. 
עיקר פרנסתם של הל׳ היתה על החקלאות, אך היו ביניהם 
שעסקו במסחר או שהיו יורדי־ים נועזים, ספנים ושודדי-ים, 
מוצאם של הל׳ אינו ברור. מקובלת הסברה שלא היו ממוצא 
הודראירופי אלא עם ים־תיכוגי שהתפשט בתקופה הנאולי־ 
תית מצפון־אפריקה. תולדותיהם ידועות רק מסוף הסאה ה 5 
לפסה״נ, ואז היו כבר מושפעים מאד מהודראידופים, — דבר 
המכביד על הכרת תרבותם המקורית. אפילו היתה שפתם 
המקורית ים-תיכונית מעיקרה, הרי קלטה יסודות הודד 
אירופיים בה רבים (בייחוד קלטיים) עד שאיבדה כמעט את 
אפיה המקורי. דוגמה לכך מוצאים בכתובות "הקלטיות- 
ליגוריות" באיזור האגמים של צפון־איטליה, כתובות שה¬ 
השפעה הקלטית בהן היא כה עמוקה עד שיש מאים אותן 



711 


ליגו־רים, ליגוריה — לידכינו, ג׳ון 


712 


כקלטיות סתם. — הל׳ נהגו לשתף את מתיהם, כמוכח מבתי- 
קברות בג׳נובה עד סוף המאה ה 5 לפניה"!, ומבתי־קברות 
המיוחסים לל׳ במקומות שונים של איזור האגמים באיטליה 
הצפונית מהמאה ה 12 לפסה״נ ועד לסלישות הגאלים. ממצ¬ 
אים רבים שנמצאו בקבתת אלה יש תאים בהם השפעה 
אטתסקית ויש תאים בהם השפעה קלסית. 

1929 .! 5£, 011x711 >תגז 0 . 5 
א. וזי, 

ל״ה — הקטן במחתות איטליה. שסחר. — 5,415 קמ״ר 
ומספר התוש׳ כ 1.75 מילית (אומזץ 1966 ). ל״ה משתרעת 
בצורת קשת לארוז חוף הים הליגות, מגבול צרפת ועד 
לגבול טוסקנה. כולה בתחום האלפים הימיים והאפנינים 
הליגותים הסוגתם עליה מצד היבשה. מסת ג׳נובה 
סוגר עליה מצד הים. בשל האקלים הנוח רבות בל״ה 
עת הקיט, המתמשכות כולן לאורך החוף. בשלוש העתם 
הגדולות של ל״ה סאו 1 נה, ג׳נובה (ע״ע, העיר הראשית) 
ו(לדי) ספציה (ע״ע, הנמל הצבאי החשוב ביותר באיטליה) 
קיימים דיבחים תע&ייתיים ניכתם. 

ליעיט (? 118011 , מלאסינית — עץ), חומר 

מקבוצת הפחמים (ע״ע פחם), העומד בשורת ההת־ 

פחמות בין הכבול (ע״ע) לבין הפחם הביסומיני! ידוע באי- 
תפח כ״פחם חום". צבעו חום עד שחור (האבקה תמיד חד 
סח), הברק: שעוותי עד מועם! המשקל הסגולי: 0.5 — 1.5 . 
חל׳ עשיר במים ובחומר נתף ( 50% — 33 ), ואילו כמות הפח¬ 
מן הקבוע היא נמוכה יחסית ( 53% — 31 ). הל׳ מורכב בעיקר 
מעץ מאובן, שהוא מפוחם רק בחלקו ומאפשר את הבחנת 
המבנה האורגאני המקות. הל׳ מתפורר בנקל ובשריפה הוא 
מעלה להבה עשירה בעשן! נוטה יותר מסוגי־פחם אחתם 
להתלקחות ספונטאנית. 

לל׳ ערך קאלודי נמוך יחסית, 2,200 — 00 ^ 2 קילו-קאלור- 
יות לק״ג לפני הניקד והעיבוד. 

בין סוגי הל' מבחינים: 1 ) ל׳ קשה, צבעו חום כהה 
עד שחור ותכולת־המים שלו מתחת ל 20% . על קבוצה זו 
נמנים הל״ הביטומיניים וסוג מיוחד — הג׳ט, שהוא ל׳ 
שחור, קשה, צפוף, המצטיין בברק גבוה. צורה זו של הל׳ 
משמשת כאבךחן. 2 ) ל׳ ר ך, צבעו חום ותכולת המים שלו 
40% — 20 ! סוג זה מכיל אחח גבוה יותר של אפר. 3 ) ל׳ רך 
קרקעי, המכיל 60% — 40 מים ומורכב בחלקו משבת עץ 
שטרם השתנו. 

הל׳ מופיע לרוב בשכבות גאולוגיות צעירות מהשלישון 
והרביע ת בניגוד לסוגי-הפחם העשירים יותר, שגילם לרוב 
5 לאוז 1 אי. 

בראשית שנות השישים הימה התפוקה העולמית השנתית 
של ל׳ כ 800 מיליט סט, שמהם יותר מ 85% מופקים בארצות 
אירופה, ובעיקר בגרמניה המזרחית ( 35% של התפוקה העו¬ 
למית), ברית המועצות ( 20% ), גרמניה המערבית ( 15% ) 
וצ׳בוסלובקיה ( 10% ). באיזור המזרחי של אגן הים־התיכט 
קיימים מכרות ל׳ ביוזן, תורכיה ויוגוסלאוויה. 

כשליש של הל׳ המופק נטחן דנדחס לגושים הנקראים 
*בריקס״! בצודה זו משמש החומר כדלק תעשייתי וביתי. 
שליש משמש רמקור־אגרגיה בתחנות כוח! לעוד שליש — 
שימושים תעשייתיים שתים: ע״י תהליך של הידרוגניזציה 
הופכים אותו לחמרי־דלק סינתטיים, לשמני־סיכה ולדלק- 
מכתיות. י. ב. 


ל יעץ ("!ת^ע), שם כולל לקבוצת פולימרים אמורפיים 
המחומם מרכיב חשוב של רקמות צמחיות, בעיקר 
בעץ. כמות הל׳ בעץ — 30% — 20 מהחומר היבש, וכמות זו 
עולה עם גיל הצמח. הל׳ מקנה יציבות לעץ ומופיע בעיקר 
ברקמות מבוגרות וקשות כמו סרכאידים וסיבים. בתא הצמ¬ 
חי מצד הל׳ בעיקר בלמלת הביניים ובדופן הראשתי. כמותו 
מועטת יותר בדופן המשני, אך יחסית מצד יותר ל׳ בדופן 
המשני של עץ רך מאשר בעץ קשה. 

ליגניפיקציה של התא הצמחי גורמת להתנפחות הדופן 
ולשינד בסידור הסיקרוסיברילות של התאית. 

מחקר הל׳ התחיל עוד בסוף הסאה ה 19 , אך עד היום אין 
הרכבו הכימי המדוייק ידוע. סיבת הדבר נעוצה בעובדה 
ששיטות ההפרדה המקובלות אינן מאפשרות קבלת ל׳ נקי, 
ושיטית הפרדה חריפות עתר גורסות לשערים במבנהו. 
מחקרים אחרונים הראו כי המוגומרים, מהם מורכב הל/ הם 
כהלים אח׳מאטיים — הכהל הקומארילי, הקעיפרילי והסי- 
נאפילי — שהם תולדות מתופסיליות (- 09,0 ) של הכוהל 
ההידרוכסיצינמילי ( 09,09 . 09 : 09 ., 9 ־ 0 0 * 1 ). 
יחידות אלה מתקבלות מהחומצות דיאסיניות פניל־אלאנץ 
וטירוזין (ע״ע) דרך מסלול הביוסינתזה של החומצה השי- 
קימית. מספר יחידות המתוכסיל (- 0 -, 09 ) הקשורות לגר¬ 
עין הסנילי הארומטי משתנות לפי סוג העץ. 

הל׳ הוא קופוליסר של תולדות החמצה של כהלים אלה. 

הל' עמיד מאד בפני פתק, דשנו רק סטריות גבוהות אחדות 
המסוגלות לתקוף אוחו; בתהליך התהוות החומוס כתוצאה 
מרקבה עץ מתרכב הל׳ עם החלבונים ועצר עמם קומפלכס. 

( 11 !£.? ; 1952 ,.£ ( 0 ? 74 ,?מסגזש .£ .? 

, 1960 ,( ¥01 . 1 <ןגןג 51 ) 21 /ס . 11 * 0/11 ? 72 ,,חנו<ץ 3 

. 1965 ,( 148 ״ 1 ,£ע 06 ? 3 >נ 1 ?ז£ 


א. ז. 


לידא, דוד, ע״ע דוד בן אריה ליב לידא. 

יד ז ״ ז• ז י ־ •• י ז 

ליז״גיט, ג׳ץ — ? 831 ^ 1 מ! 101 — ( 1370 ״, לידגיט, מחט 


ספוק — 1450 ", ברי סנט אדמעדז [.*$ 

15 >ת £40111 ] [ז!, מחת ספוק), משורר אנגלי. ל׳ עטק כל 
חייו בכתיבת שירים לפי הזמנה, בעיקר תרגומים או 
עבודים. תפוקתו היחה עצומה: נותרו ממנו כ 145,500 
חרחים. מבין עבודותע הגדולות והידועות:! £001 ? 11 * 1 

(״ספר טרויה״), 1412 — 1420 , שהוא תרגום ה״היססוריה טרו- 
יאנה" של החרזן הסיציליאני בן המאה ה 13 , גרדו דלה 
קולונה; 1311 ^ 0£ ? 01£ ? 111 0£ ? 118110138 ? ? 111 ("נדודי 
חיי אדם״), 1426 — תרגום הפואמה האלגורית בעלת אוחו 
שם מאת גיוט דה דיגילרל (? 111 ע? 111 ! 18 ס), משודר צרפתי 
מן המאה ה 14 < *?סמד!? 0£ £311 ? 111 ("נפילתם של נסי¬ 
כים"), 1431 — 1438 — תרגום הנוטה הצרפתי של חיבורו 
של בוקצ׳ו: "על קורותיהם של בני־אדם מפורסמים". שיריו 
הקטנים יותר הם על נושאים דתיים וחיל עיים. — ל׳ העריץ 
את צ׳וסר והשתדל לחקותו. הוא עמל רבות לפיתוח ה? 31 ?ז 311 
מס״ס!^ ("הלשץ המוזהבת"), בעלת היסודות הלאטיניים 
המרובים, שמילאה תפקיד חשוב ב״סיגנט הנשגב" של הטס־ 
ועת האנגלית. ל׳ נחשב בתקופתו למשורר גדול ובמשך זמן 
רב ראו בו אחד מאבות השירה האנגלית. 


£ 11 ) 7 ** 4 ) 010 71 * *; 114 *<( ?״**'ז , 1 ) 211111100 ^ 1 .? ״ x4 

5 £9411 ! 191 ? "/ ,?:) 111 ־ 1111 ;>$ ; 1927 ,׳(?־חא x761)4 094* 
4*111 15. ]0117)1x1114*71, 1952; 2^. ^£0012 ס ץ 17 * £0 * 1 ( 7 ,־ / 
/. 11967 ,״ . 



713 


לידה — לידז 


714 


לידה,עיר בבריה״ם, במערבה של הרפובליקה 
הבילורוסית, במחוז גרודנו ן 28,500 תוש׳ ( 1959 ). 

ל׳ היא צומת מס״ב ויש בה תעשיית מזון, מסיגות חקלאיות, 
מכשירי חשמל וצבעים. בעיר חורבות הטירה של גדימק 
(ע״ע), שנוסדה ב 1392 . אחרי חלוקת פולניה היתה בשלטון 
רוסי, ובשנים 1919 — 1939 נכללה בתחום פולניה. 

ישוב יהודי בל׳ היה כבר במאה ה 15 , וב 1506 שהה שם 
ד׳ משה ״הגולה״ מקיוב (ע״ע), אשר אף נשבה שם — עם 
שאר התושבים — ע״י הטאטארים. בשנות ה 70 של המאה 
ה 17 כיהן כרבה של ל׳ ר׳ דוד ב״ר אריה ליב (ע״ע). בתקופת 
ועדי הארצות נשתייכה ל׳ לגליל גרודנו. ב 1765 נמנו בקהילה 
וסביבותיה 1,167 משלמי רם. ב 1845 ~ 1859 כיהן ברבנותה 
ר׳ אליהו שיק׳ וב 1884 — 1915 — ר׳ יצחק-יעקב רי?ס (ע״ע), 
שבזכותו הסבה ל׳ למרכז יהודי תשוב < בשנים 1902 — 1904 
פעל בל׳ — בהשראתו — המשרד הראשי של תנועת 
״המזרחי״, וב 1905 יסד ישיבה ל 300 תלמידים, עם תכנית 
לימודים יהודית וכללית. הישיבה, שבזמנה נחשבה למיוחדת 
במינה, התקיימה עד פרוץ מלה״ע 1 . ב 1897 היה מספר יהודי 
ל׳ 5,166 (כ 68% ), וב 1931 — 6,335 (כ 32% ). ב 1921 נסנו 
בל׳ 302 מפעלי־מלאכה יהודיים, ועל מוסדות החיבור נמנו 
גימנסיה עברית ובי״ס עממי יידי• 

במלה״ע 11 , תחת שלטץ הסובייטים, נהנו יהודי ל׳ 
מבטחון יחסי, אולם לאחר הכיבוש הגרמני (יוני, 1941 ) 
בכלאו בגטו, שבחלקו הגדול חוסל ב 8 במאי 1942 . כ 5,200 
נודו בבורות־הריגה מחת לעיר, ו 1,520 איש, שנמצאו "כשרים 
לעבודה״, הושארו בגטו, ואליהם צורפו עוד כ 1,500 יהודים 
מגטאות הסביבה. התקוממות בואשת של המוצאים להורג 
איפשרה לחלק מהם להמלם, אך רבים מהם נפלו בדרך; רק 
כמה מאות ניצלו. 

א. א. איזנר, תולדות הנאת ר׳ דוד ל׳, תרצ״ח! י. צוקרמן — 

ם. בסוק (עורכים) ספר מלחמת הגיטאות, תשי״ד. 

א. ל. ק. 

לח־־וב, אבטולי קונסטנטעוביך - ^ 3.70 ^ 

— ( 1855 , פטרבורג — 

1914 , פולינובקה, פלו בובגודוד), קומפוזיטור רוסי! מנציגי 
"האסכולה החדשה" במוסיקה הרוסית. ל׳ היה בך למשפחת 
מוסיקאים. למד בקונסמואטוריון בפטרבורג כנור וקומפו¬ 
זיציה אצל רימסקי־קורסאקוב < משגת 1878 היה מורה באותו 
מוסד. יחד עם בלקירב (ע״ע) וליפונוב (ע״ע) חקר את 
השיר העממי באיזורים השונים של רוסיה. ביצירותיו לפסנתר 
ניכרת השפעתו העסוקה של שופן, ובמידה מסויימת זו של 
שומאן(באגאטלות, אופוס 17 ! 4 יצירות לפסנתר, אופוס 64 ). 
יצירותיו התזמרתיות הן תמתות סימפוניות זעירות, בהן 
מתבלטים השפעת הפולקלור ורוח האגדה ("באבה יאגה" 
[ 1905 ], ״האגם הקסום״ [ 1909 ], ״קיקימורה״ [ 1910 ]). ל׳ עיבד 
שירי־עם רבים לקול ופסנתר למקהלות נשים ומקהלות מעור¬ 
בות. ב 1898 — 1906 פירסם׳ ב 6 קבצים, 150 שירים עממיים. 
היה פדאגוג מעולה, מורם של פרוקוסיב, מיאסקובסקי וסא- 
מעסקי.—כל יצירותיו לפסנתר הוצאו לאור ב 2 כרכים, 1947 . 

,(עס ביבליוגראפיה) . 11 . ,פ 13 \ 000 ק־ 1 ־ 830333 . 8 

, 80 ־ 8001601 ־ 1 0 .ומרזמג,. 071 } , 611 * 0 <} 10 ז 11.33 ; 1945 

1945 

ליד? ( 15 >*/ 1 ), עיר במחח רידינג־המערבית, בצסון־מזרזז 
אנגליה, 508/000 תוש׳ ( 1966 ). ל׳ היא הגדולה 
והחשובה באגד ערי־התעשיה "מערב־יורקשיר" (ע״ע יורק־ 


שיר), הכולל את הערים ברדפורד (ע״ע), ויקסילד, דיחברי, 
הלי?כס (ע״ע) ואחרות, המחתה שטח בנד כמעט רצוף ובו 
1,728,000 תוש׳ ( 1966 ). ל׳ יושבת על הנהר איר ממזרח 
להרי ?נין, כ 90 ק״מ מהים הצפוני. אחת הסיבות החשובות 
שהביאו להתפתחותה של ל׳ היא מיקומה בסמוך למעברים 
הנוחים ביותר בהרי פנין, בפרשת־דרכים ראשית של אנגליה 
הצפונית. מסה״ב הראשית מלונדון לאיזורי־התעשיה הגדר 
לים של צסון־אנגליד, ולסקוטלנד עוברת דרכה. מלבד היותה 
צומת ראשי לכבישים ומס״ב, מחוברת ל׳ בתעלה (נפתחה 
ב 1816 ) עם מאנצ׳סטר ונמל ליתרפול בחופה המערבי של 
אנגליה! ספינות קטנות מגיעות אליה מהים הצפוני במעלה 
הנהר איר. גילוים של מרבצי פחם ובחל בסביבת ל׳ הביא 
להתפתחות מואצת של העיר, בעיקר ממחצית המאה ה 19 . 
בעיר ובסביבתה סאות מפעלי־תעשיה, שעליהם מבוססת 
כלכלתה. תעשיית ההלבשה חשובה־ביותר: ל׳ היא אחד 
המרכזים הראשיים בבריטניה ומהגדולים בעולם כולו. 
תעשייתה מקיפה גם אריגים, מוצרי צמר, בחל ופלדה, 
מכתות חקלאיות, מכונות־דפוס, ציוד תעשייתי, קטרים, חלקי 
מכתיות ומטוסים, מזתות ועוד. בעיר אתיברטיטה (כ 7,200 
תלמידים, המתמחים במדע ובטכנולוגיה), מכוני מחקר תע¬ 
שייתי ובת״ם טכניים גבוהים. 

ראשיתה של ל׳ אתה ידועה. עד סוף חמאה ה 12 היתה 
עיירה קטנה. בסוף יה״ב היתה מרבז למסחר בצמר ואח״ב 
(מאמצע המאה ד, 14 ) לייצור אריגי-צסר. שסע המים הרכים 
בסביבתה היה גורם חשוב בהתפתחותה של תעשיה זו. נוסף 
לטוויה שימשה מרכז צביעת-אריגים לכפרי הסביבה. ב 1621 
הוענק לה מעמד של עיר, וב 1893 — של כרך. מסוף המאה 
ה 18 ירדה חשיבותה של תעשיית האריגים והתפתחה תעשיה 
כבדה, בעיקר של מוצרי בחל ופלדה, מכתות וציוד תעשי" 
יתי, המתבססת על מרבצי פחם ובחל שבסביבה, ועל יתרו¬ 
נותיה כצומת־תחבודה. תעשיית הבגדים, שפותחה ע״י יהר 
דים, הפכה לענף חשוב בל׳ מסוף המאה ה 19 , הגידול המהיר 
במספר האוכלוסים במאה ה 19 , הביא ליצירת משטות־ 
עתי גדולים — שבחלקם נהרסו ובמקומם נבנו שיכונים 
מודרניים. 

.לס) , 1111111 ? 8 111 ?? 6 1 ס 3 ה 110 ס< 1 ? 1 ו €011 ?ו/־! , 160111311 ? ." 1 

. 1962 ,. 1 10 >* 1 * 0 4 ,ו 111 ״״[:״ 8 .? ; 1959 ,( ¥1 

פ. בר. 

י ה ו ד י ם באו לל׳ לראשונה במאה ה 19 , והקהילה נוסדה 
ב 1823 . בית-עלסין נרכש ב 1837 . בית הכנסת הראשון הוקם 
ב 1860 , ואז היו בעיר מאה משפחות יהודיות. עם גידול 
האובלוסיה גדל גם מספר היהודים, וב 1877 הוקם בית־מדרש 
גדול, בן 900 מושבים, שהוא עתה מרכז חשוב של העזזז. 
לקראת סוף המאה ה 19 התיישבו בל׳ מהגרים רבים מפולין 
ורוסיה, רובם נקלטו בתעשיית החייטות והעניקו לה תנופה 
גדולה. כיום יש בל׳ 15 בתי טסת, ש 4 מהם מאוגדים ב״עדה 
העברית המאוחדת״ ( 10831:100 ^ 000 ״ 101 ( 1101 1 ) 1111110 ) 
עם קרוב ל 00 ( 24 חברים, ועדה רפורמית בת 200 נפש. 
ה״מועצה המייצגת היהודית״ הנוכחית אורגנה ב 1938 , 
וכמעט כל הארגתים היהודיים של ל׳ מאוגדים במסגרתה. 
האוכלוטיה היהודית בל' מתה כ 18,000 נפש — הראשתה 
בבריטניה מבחינת האחת באוכלוסיה הכללית, תופלת מבחי¬ 
נת המסמר רק מלונדון ומגצ׳טטר. 

.£ ; 1950 , 81-2 %*׳***/ / 0 *?#ו €%? . 0 

. 1964 ״ 1 , 82 נ 1 ג־ 1 ^ 1 



715 


לידזכרכקי, מרק — לידל הרט, בזיל הנרי 


716 


ליחבדסקי, מרק — 8£142831581 ! 843 — (שמותיו 
העבריים: אברזזם מרדכי) ( 1868 , פלוצק — 1928 
גטינגן), בלשן שפי׳ שחשיבותו בעיקר בתחום האפיגראסיה. 
בנעוריו קיבל חינוך יהודי מסרתי, אולם בזמן לימודיו 
באוניברסיטת ברלין המיר דתו. מ 1896 לימד לשונות־המזרח 
באתיברסיטת קיל, בשנים 1907 — 1917 פרופסור לפילולוגיה 
שמית בגרייפסח־אלד ומשנת 1917 בגסינגן. 

ל , היה מלומד בעל מוניטין בענפים אחדים של המחקר 
השמי, בעיקר אפשר לראותו כמייסד חאפיגראפיה השמית 
(ע״ע כתובות). בתחום זה פירסם ל , מספר מאמרים וספרים 
הנחשבים עד היום כיצירות סופת. השתתפותו במהדורתו 
ה 29 של "הדקדוק העברי" לגזניוס (ע״ע) היא תרומה ניכרת 
לחקר הלשון העברית. 

הוא תרם הרבה לקידום חקר המנדעית (ע״ע מנדע). 
ההשערה שלו שהכת הגנוסטית (ע״ע גנוסיס) של המנדעים 
מוצאה טרם־נוצרי מצאה בזמנו תומכים בקרב החוקרים, 
אולם כיום נתבטלה. אעם״כ המהדורות המדעיות של "ספר 
יוחנן״ המנדעי ( 1905 — 1915 ) ושל ספר התפילות המנדעי 
( 1920 ) שנעשו בידי ל׳ איפשרו לחוקרים גישה לכתבי המג־ 
דעים. 

מספריו העיקריים: - 1£ ! £4304568 060313103150860 10 ( 1 

- 1311 ־ 61 . 11 : 1180156121 , 8011111 211 8181101868 . £81 ז 10 ) חס) 

ת 16 ("כתבי־היד בארמית חדשה של הספריה המלכותית 
בברלין, מתורגמים ומוסברים״), 1 ־ 11 , 1894 — £4304-11896 

- 381 * 305£6 06851 818 <ן 3 ! 1£ ק£ 150860 } 0014561111 • 461 8068 

״ 16 ) 1056811 160 (״ספר הכתובות השמיות־צפוניות״), 11-1 , 
1898 ז 818 נ} 3 ! 1£ ק£ 561111115686 £111 6115 תז 86 ק£ ("אפמריס 
לאפיגראפיקה שמית), 111-1 , 1900 — 11915 -ס( 035 
! 436 8430 ! 46 8300658068 ("ספר יוחנן של המנדעים"), 

41156011115086 '!'6X16 ! 1. £46(1, £30330315686 10- ( 1915 

568111160 ("טכסטים שמיים עתיקים, חוב׳ א/ כתובות כנע¬ 
ניות), 1907 * £11018160 5086 ! 43 ס £3 \ ("תפילות מנדעיות"}, 
1920 1 ! 4550 3115 1800460 ( 1 41131301315086 ("מקורות 
ארמיים עתיקים מאשור״), 1921 . 

ל׳ חיבר אוטוביוגראפיה בעילום שם: 1308610 40£ 

655015 ) 10 ? 460150860 61065 0 1£6 ) 10610 ) 04611 ^ 10 , 6 @£^ 

("דרך לא־טלולה, זכרונות־בעורים של פרופסור גרמני"), 
1927 . 

'>ןג 1 זז 11€1 ז€וז 056 יו) 1 / 1 מ 

. 1 > .״ 1 . 4 ^ ,זש 8311 , 1928 ,( 11 , 11 

, 1928/29 ,(נ 1££1 ז 0001 211 15$ ^ . 5 * 0 

ד, ד. 

ליךי, לאז־י( 43.41,1 -, לשעבר: גליבובו), יישוב עירוני 
בבריה״ם, ברפובליקה הבילורוטית, בנפת דוברובגו 
במחוז ויטבסק. יושבת על נהר מריה, מיובלי הדניפר, ועל 
מסה״ב מינםק־טמולנטק. יש בה תעשיה זעירה. ב 1766 נמנו 
בל׳ 207 יהודים משלמי מם־גולגולת. עם חלוקת פולניה 
הראשונה ( 1772 ) עברה לרשות רוסיה, וב 1847 נמנו בה 
2,137 יהודים, וב 1897 עלה מספרם ל 3,763 נפש ( 84% 
מכלל תושבי המקום). בל׳ ישב מייסד שיטת חב״ד (ע״ע) 
ר׳ שניאור זלמן (ע״ע! "חרב מל׳"), בעשר שנות חייו 
האחרונות, וב 1869 התיישב בה נינו, ר׳ שניאור חיים זלמן. 
ל׳ היא עיר מולדתם של א. ז. רבינוביץ (ע״ע) וראובן ברינין 
(ע״ע). לאחר המהפכה הקומוניסטית התדלדלה הקהילה, 
וב 1926 נמנו בה 120 ^ 2 יהודים ( 55.7% ). החיים היהודיים 


נהרסו בגזירת השלטונות. ב 1941 נשמדה קהילת ל׳ בידי 
הנאצים. 

ר. נרייבין, פון מיין לעבנס־ביד, 31 - 99 , 1946 . 

ליז־יצה, ע״ע היךדיך, רי?הךד. 

ליךל הךם,? ר וזיל ס?ךי - £144611 ) £46015 83511 511 
!! £43 — (נד 1895 , פאריס), תאורטיקן והיסטורית 
צבאי אנגלי. למד היסטוריה באוניברסיטת קימבריג׳ 
(מ 1913 ). ובפרח מלה״ע 1 נתמנה לקצץ בחי״ר. לחם בחזית 
בצרפת׳ נפצע ונפגע ע״י גאז, ובשל נכותו התקשה אח״כ 
במציאת תפקיד מתאים! ב 1927 שוחרר מהצבא בדרגת 
״קפטן״ (מה). ב 1925 — 1935 היה הכתב הצבאי של העתץ 
הלונדוני ״דיילי טלגראף״, וב 1934 — 1935 — הכתב הצבאי 
של "סיימם"! כן שימש כעורד צבאי של ה״אנציקלופדיה 
בריטניקה״. ב 1937 נתמנה יועץ אישי של מיניססו^המלחמה 
הבריסי־יהודי הור־בלישה (ע״ע)׳ אד התפטר ב 1938 , מפני 
שרצה במעמד עצמאי לשם הפצת רעיונותיו, 

ב 1920 כתב ל״ה את חוברת־ההדרכה הבריטית הרשמית 
לאימון חי״ר, וערך מחדש את חוברת־ההדרכה לאימת בנשק 
קל, לאור לקחי מלה״ע 1 . ב 1921 פירסם את הספר 186 ׳ 
136065 ' ץ! 1 ח £3 ח 1 0£ 5016066 3 £ם 018 * 13016 ? ("מסגרת 
למדע הטאקטיקה של חי״ר"), שבו ניבא את המרת ההגנה 
הקווית, נוסח סלה״ע 1 (ע״ע), בהגנה גמישה ערוכה לעומק. 
ל״ה היה חסיד נלהב של המיכון, רב 1922 הגיש את מאמרו 
ץרתז 4 £40461 *שא 186 0£ 601 חזק 610 ע 06 סיר! ("התפתחות 
ה׳ארמיה מדגם חדש׳") להתחרות על מדליית־הזהב של 
"המכץ המלכותי של השרותים המאוחדים" בלונדון. מוסד 
נודע זה בתחום המחשבה הצבאית לא העניק לו את הפרס, 
אך משפורסם המאמר לאחר־מכן כ״רבעת הצבא" הבריטי, 
תורגם מיד לגרמנית והופץ בצבא הגרמני. כבר ב 1922 תזה 
ל״ה צבא מורכב בעיקר סטאנקים, מט 1 סים, וקצת ארמי- 
לריית־מצור, שישמידו את בסיסי האודר והשריה של האויב. 
כן חזה חי״ר ממונן, מעץ חיל־נחתים יבשתי. בהטפתו 
לחי״ר משוריין נתקל בהתנגדות מצד אנשי חי״ר בריטיים 
מטרתיים מזה, ומאסכולה שטענה "רק טנקים" מזה. לעומת- 
זאת קיבלו דווקא הגרמנים, ובראשם הגנראל הינץ גודריאן 
( 1888 — 1954 ), מקים גיטות־השריץ הגרמניים, את רעיונותיו 
של ל״ה. 

טפריו הראשונים של ל״ה בתחום ההיסטוריה הצבאית 
היו: 5380131 304 £830 608812 ( : $ס 131 ק 03 01631 0 * 1 
(״שני מפקדים גדולים: ג׳נגיז חאן וסאבוטאי״), 1924 ! 4 
1163005 ) 4 10 )} 561 : ח 0 ש 01 נ! 3 א 1830 ! 016316 ("גדול מנא־ 
פוליץ — סקיביו אפריקאנוס"). 1926 (עברית — תשכ״ד)! 
וכן 61164 ׳\תס $ת 131 ק 03 01631 ("מפקדים גדולים ללא 
מסווה*), 1927 . בספרים אלה השתמש במונחים מו׳דרניים כדי 
להסביר את גישותיהם ופעולותיהם של מצביאים דגולים. 

כתביו על מלה״ע 1 היו תרומה חשובה להבנתה! ביניהם: 
48:61 ¥6315 ״סיד : 116x101311005 (״בעלי־מוניטץ: עשר 
שנים לאחר־מפן״), 1928 — בגנותם של מפקדי 1914 — 1918 ! 
! ¥3 \ £631 186 ׳ (״המלחמה האמיתית״), 1930 , שהופיע 
כצורה מורחבת ב 1934 , בשם ¥0114 !־ 186 0£ ץ 01 :ו$! £4 4 
1918 — 1914 31 ^\ (״תולדות מלה״ע 1914 — 1918 ״). ספרים 
אלה, וכן הביוגראפיות של המארשאל פוש (ע״ע), 1931 , 
ושל ידיח־ לורנם איש־ערב, 1934 , התבססו על מתקר מעמיק, 



717 


לידל חרט, בזיל הנרי — לידן, ארנפט פון 


718 


עיון מקיף בתעודות וראימות, אך לא נהנו מאהדה כללית. 
הצעירים בקוראיו קיוו, אמנם, שכתביו יתרמו למניעת טבח 
נוסף מעין זה שבמלה״ע 1 ׳ אד אנשי הקצונה הבכירה באנג¬ 
ליה ראו בהם התקפה על קודמיהם, וחששו לערעור אמונם 
של פקודיה ע ככל שהעמיק ל״ה במחקריו, כך גדלה ביקרתו, 
ואם לראשונה דן בזהירות במשגיו של הפילדמארשאל היג 
(ע״ע), האשימו כעבור זמן בהתעלמות שיטתית מכל לקחי 
העבר, ולבסוף טען שהיג הטעה במזיד את קבינס־המלחמה 
בלונדון, כדי לזכות באישור תכניותיו הקטלניות (וע״ע 
מלה״ע 1 ). 

לגבי ל״ה העיון בהיסטוריה הוא בעל ערך מעשי ופילו־ 
סופי כאחד, ולדידו ההיסטוריה מהווה בסיס מעשי לתאוריה. 
כתוצאה מניתוחיו הקפדניים של העבר, ומתוך שאיפתו 
למנוע הישנות ההרג חסר-התועלת של 1914 — 1918 , הגיע 
לבסוף לתפיסת "האסטראסגיה של הגישה העקיפה", השזו¬ 
רה, החל מ 1927 , כמעט בכל כתביו. בקשר לכך פיתח ל״ה 
גם טרמינולוגיה חדשה, אך טען תמיד, שלא המציא את 
התפיסה הזאת ואת מתחיה, אלא רק הצמיד מונחים מודר¬ 
ניים לטכסיסים שכבר הרבו להשתמש בהם בעבר. הוא אירגן 
את המונחים בשיטה שאיפשרה ליישם לקחים היסטוריים 
לצרכי המלחמה הממוכנת המודרנית. ספרו 7116 : €87 : 3 ש:$ 
11 :־ 03 זקי]\, ("אסטראטגיה: הגישה העקיפה"), 

1929 , י״ל במהדורות מרובות, מתוקנות ומורחבות לאור 
התפתחויות נוספות. המהדורה האחרונה הופיעה גם בעברית 
בתשט״ז, ונלווה אליה סיכום של מלחמת־העצמאות הישר־ 
אלית, פרי־עטו של י. ידין. 

בשל ספרו 61-11310 0£ 66 ם 06£6 7116 ("הגנת בריטניה"), 
1939 , נחשב ל״ה, בראשית מלה״ע 11 , כדוגל בגישה בריטית 
דפנסיווית, לעומת הגישה האופנסיווית הגרמנית, ואף 
הואשם באחריות מוסרית לקיפאון בחזית צרפת ולנסיגה 
מדגקרק (ע״ע). וכד נחשב ל״ה במערב ל״תבוסתך׳ בשעה 
שהגרמנים, שפעלו בתוקפנות בהתאם לתורתו, נחלו את 
נצחונותיהם הגדולים ביותר. לאחר־מכן נסתבר, של״ה רק 
הטיף לראיה מפוכחת של מחדלי בעלות־הברית בשטח החי¬ 
מוש, וגם הכיר, לפגי אחרים, בחולשת הצבא הצרפתי. מש- 
נמשכה מלה״ע ח, שוב הכית במומחיותו, וגדולי המדינאים 
והחיילים במערב שמו לב לדעותיו במידה גוברת והולכת. 

אחת מלה״ע 11 כתב ל״ה כמה ספרים חשובים. את הצד 
הגרמני במלחמה תיאר ב 9111 [ 1116 0£ 51116 011161 7116 
(״הצד השני של הגבעה״), 1948 , מבין שאר ספתו באותה 
תקופה: 6$1 ^\ 1116 0£ 66 ת 06£6 (״הגנת המערב״), 1950 ! 
מ 6 ת 3 ק 80010161 1116 ׳ (״נייתתיו של תמל״), 1953 < 
ץ!״!!/ 61 !׳ 50% 7116 (״הצבא הסובייטי״), 1956 < ,״ 7301 7116 
868101601 1 73011 בץ 80 1116 0£ ץז 91510 1116 ("הטנקים, תול¬ 
דות רגימנט־הטאנקים המלכותי״), 1959 < - 06 ! 1 .0 ת 6 זז 0616 
£6006 (״הרתעה או הגנה״), 1960 . עניין רב עוררו ה״זכרונות" 
שלו (ז)(() 0 {)( 1 ) 0 ) 7 1110 ) 1 

1964; >4. (4x1.), 7}>( 7/1(01■^ 01)11 0 ) 

. 1965 ,.// . 71 . 8 ח סז ^) 1 (ז)!)ז 7 וץ 0 ו £1 ,) 0 ^ 1 

יה. ו. 

לידן (ס 16 > 061 ), עיר במערב הולאנד המרכזית, במתח 
הולאנד הדרומית, כ 15 ק״מ מצפון מזרח להאג< 

100,000 תוש׳ ( 1966 ), עם הפרבתם 154,000 חוש׳. יושבת 
על זרוע ישנה של שפד הנהר תן ( 8110 £6 ״ 01 ). כ 10 ק״מ 
מחוף הים הצפוני, ממזרח לגבעות החול שלאורך חוף זה. רוב 
שטחה של ל' נמוך כמסר מפני-הים (בשעת גאותו), ומערכת 
מכתם מגינה עליה מפני הצפה דרך אפיק ה״תן הישן". 
ל׳ היא צ 1 מת מס״ב, כבישים ונתיבי־מים. היא מחוברת ע״י 
ה״תן הישן", אפיקים אחרים של שפך התן ותעלות, עם הים 
הצפוני, עם אמסטרדאם ועם רוטרדאם. מרכז תעשיה, תחבו¬ 
רה׳ מסחר ותרבות. בעיר ובסביבתה עוסקים יותר מ 10 
אלפים עובדים בתעשיית מוצרי מתכת, מכמות, ציוד תעשיי¬ 
תי ומכשירי חשמל< מוצרי צמר, פשתן ועוד< מזמות (שי¬ 
מורים, מוצרי חלב). בעיר גם הוצ׳ ספרים ובתי דפוס רבים. 

בל׳ אוניברסיטה ממלכתית גדולה שהיא הוותיקה ביותר 
בהולאנד(נוסדה ב 1575 ), ומן המפורסמות באירופה. במסגרת 
האוניברסיטה סכמי מחקר, מוזיאמים ואספים מדעיים 
רבים. בין אלו ידועים ביותר הגנים הבוטאניים, מצפה 
הכוכבים והמית המלכותי לבלשנות ילארכאולוגיה שהוא 
בעל מוניטין רב במיוחד בתחום המזרוזנות. כן מצדים בל׳ 
מתיאמים ובהם יצירות־אמנוח, בעיקר מהמאות 16 — 18 . בעיר 
בניינים מן המאות ה 16 וה 17 , בתוכם בית העיריה, כנסיית 
הוגלאגד ועוד. בלב העיר מצודה עתיקה. 

היסטוריה. ל' היא אחת הערים העתיקות בהולאנד 
ונראה שיש לגזור את שמה מלוגדונום באטאוורום, אחד 
היישובים שהיו קיימים בתקופה הרומית. ל' נזכרת לרא- 
שמה בתעודה מתחילת המאה ה 10 הממה את נחלות ההגמון 
של אוטרכט. ב 1266 אושר כתב־הזכויות של העיר. בתקופה 
זו שיגשגה ל׳ עם התפתחות הסחר ותעשיית האריגים באר¬ 
צות השפלה. המאורע המפורסם ביותר בתולדות ל' היה המ¬ 
צור ששמו עליה הספרדים ב 1574 (ע״ע ארצות השפלה, עם׳ 
285 ), שממנו ניצלה ע״י הרמת הסכרים והצפת השטחים 
שבסביבתה. לשיא פריחתה הגיעה ל׳ באמצע המאה ה 17 , 
כשישבו בה כ 100/100 איש והיא היתה שניה לאמסטרדאם 
בגדלה. במאה ה 18 החלה אוכלוסייתה יורדת, ובראשית 
המאה ה 19 נותרו בה 30/100 חוש׳. בסוף הסאה ה 19 חזרה 
וגדלה בשל התעשיות הרבות שהוקמו בה. 

מ. בר. 

לידן, אך??וט פון — 360 וץ 76 00 ׳\ 51 תז£ — ( 1832 — 
1916 ), מגמלי הרופאים הקליניים בגרמניה בסוף 
המאה ה 19 . למד רפואה בברלין והיה תלמידם של שינליין, 



719 


לידן, ארנסט פץ — ליובויץ/ ליובויצ׳י 


720 


אבי הרפואה הקלינית החדשה בגרמניה, ושל ל. טראובה 
(ע״ע). בפיוס לימודיו המשין־ ל׳ להורות בביה״ס לרפואה 
בברלין ולאחר שנים מספר היה ראש המחלקה הפנימית א׳ 
בברלין. בתפקידו זה זכה ל׳ לתהילה גדולה ותלמידים רבים 
נהרו אליו מכל קצות אירופה. 

שטחי התמחותו של ל' היו מחלות עמוד השדרה, כליות 
ולב. במאמר משנת 1884 "על טרשת העורקים הכליליים" 
הניח את היסוד לחקר האקם (ע״ע אינפרקט) של שריר הלב. 
ל׳ כתב מאמרים רבים על הכליון הגבי (ע״ע חוט-השדרח, 
עט׳ 185 ), על הנשימה בשעת מחלה ועל מחלת שיתוק- 
הילדים. אחד מתרומותיו היתה הנהגת תנאים סניטאריים 
לטיפול במחלת השחפת. ב 1880 יסד אח כתב־העת 
11210 ) 1910 0 ^ 11015 ^ 1 ־ £111 1 £ 1 ־ 1 ו ( 2 € 1 £ 50 . 

. 8 , 1910 ,(אוטוביוגרפיה) ,., 1 .זי .£ 

. 1954 , 896/7 ,מ ,* 1 ו 410 * 1 \ /ס 1 ( 1111101 4 , 01 ( 13 < . 14 

ליד^רוסט, תופעת, ע״ע מתח־פנים, 

לי הונג־צ׳נג — 011308 ־ 11008 1.1 — ( 1823 — 1901 ), 
מדינאי סיני׳ מאחרוני המנהיגים הק 1 נםוצאיים 
הגדולים של סין. ל׳ נולד למשפחת משכילים במחת אנחתי, 
קיבל חינוך מסרתי ונכנס לשרות המדינה. הוא פעל בחסו¬ 
תו של טסנג קוו־סאן בעת דיכוי מרד טיפינג(ע״ע). ל׳ עלה 
במהירות בשלבי הפקידות וב 1862 היה מושל בפועל של 
קיאנגסו. בעזרת קצץ -בריטי, צ׳רלז גורדו! (ע״ע), הגן 
ל׳ בהצלחה על שאנהאי בגד המורדים, והשתתף בכיבוש 
באנקין ( 1864 ) שהביא את המרד לקצו. על שרותו האמיץ 
הוענק לו תואר אצולה סעי. ב 1866 הוטל על ל׳ לדכא את מרי¬ 
דת נין ( 1£0 א) ( 1853 — 1868 ) בסין הצפונית. ב 1870 , לאחר 
שנלחם בגד מורדים מוסלמים בסיאן, נתמנה מושל כללי של 
צ׳יהלי, ויחד עם זאת שימש גם כנציב העליץ על המסחר 
בצפת. הוא כיהן במשרות אלה תקופה חסרת-תקדים של 25 
שנה, והסד לפקיד בעל הכוח וההשפעה הגדולים ביותר 
בקיסרות. לרשותו עמדו צבא ומנגבץ ביורוקראטי והכנסות 
של מספר מחתות. מילא תפקידים דיפלומאטיים חשובים. 

ל' הניח את היסוד למודרניזציה של סין — טיפח בתי 
ספר מודרניים׳ בייחוד להקניית הידע הטכני, והיה חלוץ 
החידושים הכלכליים בסין, בהקימו מספנות ובתי חרושת 
לנשק, קו ראשון של ספינות קיטור בסין, מסילות בחל, 
מכתת פחם ורשת מלגראף. האימפריה הכלכלית של ל׳ 
איחדה את השיטה המסרתית של זכויות יתר ביותקראטיות 
עם יזמה חפשית — לרעת זו האחרתה, כדיפלומאט היה ל׳ 
ראליסט, והשתדל למנוע מלחמה ולהרויח זמן כת לאפשר 
לסין להתעצם. הוא גם שב והעלה את האסטרטגיה הסיבית 
המסרתית של "שימוש בבארבאתם לפיקוח על בארבארים". 

ב 1895 נסתיימה מלחמת יאפאן—סין, שאותה השתדל ל׳ 
למנוע, בשואה לגבי סין. האשמה הוטלה עליו וכל תאתו 
ואותותיו נשללו ממנו, במטרה לבלום את היאפאנים, סנה ל , 
לתסיה, אשר יחד עם צרפת וגרמניה כפתה על יאפאן להחזיר 
לסין את חצי האי ליאוטונג(דרום סאנצ׳וריה). ב 1896 נסע ל׳ 
לרוסיה להכתרת הצאר וניהל משא ומתן עם התזן ויטה 
בדבר חתה סודי שחייב את שתי המדינות לפעול יחדיו 
לעצירת ההתפשטות היאסאנית ביבשת אסיה, ושהתיר לרוסיה 
לבנות את מסה״ב הסינית המזרחית דרך מאנצ׳ודיה. בתמורה 
הבטיח דמה לל׳ 3 מילית רובל׳ אלא שניתן לו למעשה רק 


מילית אחד. הסכם זה נחשב לגורם עיקרי לפרוץ מלחמת 
רוסיה—יאסאן( 1904/5 ). 

בסוף 1899 נתמנה ל' למושל כללי של קוואנגטונג־ 
קוואנגסי. בעת מרד הבוכ?די 0 בשנה שלאחר מכן ניער 
ל' חצנו, יחד עם פקידים דרומיים אחרים, ©מדיניות המלחמה 
של הקיסרית האם. הוא שמר על הסדר במחוזותיו ועל יחסים 
טובים עם המעצמות הזרות כך, משנאלצה פקץ לבקש שלום 
בסוף אותו קיץ, היה ל׳ אחד מהפקידים המעטים שעמם היו 
הזרים מוכנים לשבת לשולחן הדיונים. שרותו האחרת של ל , 
לארצו היה ניהול משא־ומתן על הסדר בעיית הבוכסרים. 

הקריירה הארוכה של ל' היא דוגמה הן לכוחו של הפקתו־ 
המשכיל הסיבי המסרתי והן לחולשתו. הוא חי בתקופה שבה 
הפכה חדירת המערב לסין את תורת קונפוציוס לדרך חיים 
שאבד עליה כלת ל׳ היה מסרתי מכדי שיתמוך במתקנים 
קיצוניים, וחדשן מכדי שחכה באמת השמרנית 

1 ( 1 * 0 1 ( £0 , 0101 ךד 101 ־ 1 ./*\ . 4 . , 1917 , ל>-./ 7 ..£ , 1 ) 8130 .? . 0 | 

,־נ €00 נן 5 5 ; 1943/4 , 1-11 , 04 ( ^ 111 ' 01 * 111 / 0 16 ** 0111 

. 1964 ,'!ת׳ ¥35 !י 1 ("הייתי שם"). 

ליובויץ/ ? 1 יוברצ׳י(מ!ימ 0638 ^),עיירה בבריה״ס, 
ברפובליקה הבילודוסית. עד למהפכה היתה שייכת 
לפלך מוהילב. ב 1847 נסנו בה 1,164 יהודים, וב 1897 — 1,660 
( 67.3% מכלל התושבים), העיירה הפכה למרכז לחסידות 
חב״ד (ע״ע) בליטא, תסיר. הלבנה ואוקראינה המזרחית, 
לאחר שר׳ דב בר (ע״ע), בנו של מיסד שיטת חב״ד, ר׳ 
שניאוד־זלמן מלידי (ע״ע), העביר את מושבו סלידי (ע״ע) 
לל׳ ( 1813 )< מאז הפך השם ל׳ לתואר הקבוע של חסידות- 
חב״ד בכלל. בן אחותו וחתנו של ר׳ דב בר, ר׳ מנחם־ 
מנדל (ה״צמח־צדק"), הרחיב את השפעת השושלת. בני 
העיירה התפרנסו ממסחר הפשתן ומהמוני החסידים שנהרו 
לבקר את ה״רבי". האדמו״ר שלום בר יסד בעיירה ובקהי¬ 
לות הסמוכות לה את ישיבת ״תומכי־תמימים״ ( 1897 ). 
ב 1915 עזב ר׳ שלום 3 ר את ל', אולם שמה נשאר קשור 
בתנועת חב״ד ("חסידי ל׳"). בשנות המהפכה הקומוניסטית 
ירדה העיירה מבחינה כלכלית, ומשטר החיים היהודיים 



721 


לה־בויץ׳, ליוס־יג׳י — ליוונית 


722 


נתערער בת עקב רדיפות הייבסקציה. ב 1926 נמנו רק 967 
יהודים בל' ( 50% מכלל התושבים). ב 1941 נשמדה ל׳ עם 
שאר קהילות ישראל שנפלו בידי הנאצים. 

ג. הר־שסר, י/ עיר מושב אדמז״רי חב״ד (העבר, ב׳), 

תשי״ד < ב״צ דינור, בעולם ששקע, 145 ־ 155 , תשי״זז. 

ליובל^ה ( 3 נ 1131 ג 1 ! 1 (£ < גרט׳ — 031113011 ), בירת הרפוב¬ 
ליקה הסלונית (ע״ע סלובניה), בצפון־מערב 
יוגוטלאוויה, כ 70 ק״ס מהים האדריאטי(טריסטה). 160,000 
תוש׳( 1967 ), עם פרבריה — 206,000 תוש/ יושבת על אחד 
מיובליו של גהר סוה, לרגלי שלוחה מזרחית של האלפים 
היוליים, בגובה של 290 מ׳ מעל פני-הש. ל׳ היא צ 1 מת־ 
תחבורה חשוב ביוגוסלאויה וקשורה בכבישים שס״ב למרכז- 
אירופה. הדרבים הנוחות־ביותר מווינה ומבודאקסט לחוף 
הים האדריאסי עוברות דרכה, וכן דרדחרוחב הראשית 
מצםון־איטליד, — מעמק־הפו לבלגראד. העיר החלה להת¬ 
פתח במהירות לאחר הנחת מס״ב לווינה ב 1849 . התפתחות 
נוטפת קשורה בהקמת מפעלי-תעשיה רבים לאחר מלה״ע 11 . 
ב 1939 נמנו בעיר כ 80,000 תוש׳. מאז גדלה אוכלוסייתה 
פי 4 ) 2 . התעשיד, כוללת בתי-חתשת למכונות מוצדי־ברזל, 
כימיקאלים, נייר, מוצרי-עץ, פלאססיקה, טכסטיל, מוצרי- 
עור׳ וכן תעשיית־סזון, המתבססת על העורף החקלאי העשיר 
של ישובי האחור. 

רעידת־אדמה, שפגעה קשה בעיר ( 1895 ), הותירה בה 
כנסיות אחדות מהמאות ה 17 וה 18 וכן מצודה מסוף יה״ב. 
ל' היא מרכז תרבותי של הסלובנים, ובה מתבזים הוצאות- 
הספתם והעתונים בסלובנית. רוב תושבי העיר הם סלובנים! 
מיעוט גרסני״אוססרי עזב אותה בסוף מלה״ע 11 . בעיר 
אוניברסיטה (כ 8,500 סטודנטים 1964 ) ובתי-ספר טכניים 
גבוהים. 

במקום היה ישוב כבר בראשית ימי הקיסרות התמית 1 
כאן עמדה העיר אמונה ( 1003 ״£), שהקים הקיסר אוגום- 
טוס. אלריד (ע״ע) פלד הווחיגותים צר עליה בשנת 400 
והחתים חחריבוה ב 451 במאה ה 12 באה תחת שלטונם של 
תכסי קרנטן (קאריגתיה) וב 1277 — תחת שלטון בית 
האבסבורג. ב 1320 קיבלה זכרות של עיר. בשנים 1803 — 
1812 היתה בירת הפח־בינציה "אילידיה", שבשלטון צרפת, 
ובשנים 1816 — 1849 בירת ממלכת איליריה שבשלטון 
ההאבסבורגים. ב 1821 נערך־ בה קתגרס של חבתת "הברית־ 
הקדושה״ (ע״ע). ב 1919 סופחה ליוגוסלדה (ע״ע). ב 1941 
נכבשה על ידי גרמניה ועד 1944 היתה בירת סלובניה שסופ¬ 
חה לאיטליה. 

יהודים התיישבו בל/ כנראה, במאה ה 12 וב 1213 
נודע על בניין בית-כגסת. ב 1517 גורשו בל היהודים ומאז 



?י 31 ?יאנח: סראח כ?לי 


לא התקיימה בעיר קהילה חשובה. מ 1867 הותרה ליהודים 
ההתיישבות, וב 1900 התגורת בה 95 נפשות, אך קהילה 
לא היתה קיימת במלה״ע 11 חוסלו היהודים המעטים שישבו 
בעיר. מספר היהודים היושבים כיש בל׳ אינו ידוע. 

מ. בר. 

ליוויל, ! 7 חף — £1011¥1116 056011 ( — ( 1809 , סנט־אומר 
— 1882 , פאריס), מאתמאטיקן צרפתי. עם סיימו 
את לימודיו ב 116 ^ 1 !לש 6 :וץ 01 נן £0016 וב 61 15 מ 0 ק 5 ?!) £0016 
01131155668 , הקדיש עצמו ל' למדעים המדוייקש ולהוראתם. 
ל׳ מתה לפרופסור למאתסאסיקה, תחילה ב 10011 < 01 נן £0016 
16 ו 1 > 111 ( 1833 ) ולאחר מכן כ £131106 016 0011686 ( 1839 ), 
ובאותה שנה (בהיותו בן 30 בלבד) נבחר במקומו של ללנד 
(ע״ע) כחבר האקאדמיה למדעש של פאריס, שן שימש 
כפרופסור למכאניקה בסורבון. ב 1848 נבחר לאסיפה המכר 
ננת הדאשתה של הרפובליקה הצרפתית השניה* בדעותיו 
נטה לשמאל המרכזי המתון, וב 1849 לא נבחר שנית. 

ל׳ הניח אחריו עבודות מרשימות, שלא קובצו מעולת 
המכילות למעלה מ 400 מאמרים בתורת המספרים (כ 200 ) 
ובתשת הפונקציות הטראנסצנדנטיות — כתשס משפטים 
רבש שהוכחו רק כעבור זמן — ובגאומטריה דיפרנציאלית. 
עבודתו, שכעבור זמן נודע לה שימוש רב-ביותר, עסקה 
בהכללת הגזירה החלקית והאינטגראציה, בחקירת התנאים 
לקיש פתרון אנאליטי של אינטגראלים של פתקציות אלגב- 
ריות, ובפתרון משתאות דיפרנציאליות ובעיות של תנאי- 
שסה. שיטתו לפתרה בעיות כגון אלה וכן התאוריה שלו 
בשס למשתאות אינטגראליות קיבלו חשיבות ראשונה 
במעלה במאה ה 20 — בפתהץ בעיות דבש במאתמאטיקה 
פיסיקאלית. 

ל׳ היד, ד,ראשה שהוכיח קיום מספרים טראגסצנדנסיש 
ואף הראה שיסה לבנייתם (מספרי ל'). 

ב 1836 ייסד את העתה ז 1168 [> 1311 ם£ל 31 ^ 1165 [ 011x113 ( 
11665 !> 11 קק 3 61 ־סזטס, שנודע גם בשם "עתונו של ל׳", ובו 
פירסם מאות ממאמריו. לעתה זה חיתח השפעה עצשה על 
התפתחות המאחמאטיקה בצרפת במאה ה 19 . ל׳ שימש כעד 
רכו הראשי עד 1874 . כן ערך את כתביהם של המאתסאטי- 
קנש גלואה (ע״ע), נאותה ז־מונז׳ (ע״ע). 

ליווניה ( 13 ״ 0 ׳\ 113 גרמ' — ! 0 ת 13 ׳\ 0 ), חבל־ארץ היסטורי 
על חוף הים הבאלטי, במזרחו של מפרץ ריבה, בטל 
בסוף מלה״ע 1 ! בשעתו השתרע על שטח של 45,500 קמ״ר. 
כיש מחולק בין הרפובליקות הסובייטיות לאטודה ואסטהניה. 
ל׳ קרתה על שם הליווים שישבו בין מפרץ ריגה לימת 
פיפוס ובדומה לשכניהם האסטש נמנו עם העפמש האוגדת 
פינים. 

ל׳ הפאגאנית ובעלת הארגה השבטי נודעה בעיקר מאמ¬ 
צע המאה ה 12 ( 1160 ) כשסשרי ליןק הגיעו לראשונה לשפך 
הז־ותנה, אבל כבר לפני כן ביקרו בה ימאש שתרים ותש. 

עם ההתפשטות הגרמנית מזרחה הגיעו לל׳ גם המיסיוג־ 

רים הנוצרים. ב 1185 שד הנזיר האוגוסטיגי מיינהארד על 
שסך הדוויגה כנסיה ראשונה, ועד מהרה קמה בקרבתה טירה 
מבוצרת. על תולדות ל׳ מן המאה ה 13 ועד ל 1918 — ע״ע 
(ה) בלסתה, (ה)מדינש, עס׳ 867 — 869 ! וע״ע לסתה. 

ב 1918 נמסרה מחציתה הצפתית של ל׳ לאסטוניה ומח¬ 
ציתה הדרשית ללאטודח. 

הלתוים, שהיו בעלי מם שת תרבשית ולשון(ע״ע ליתת, 



723 


ליווניה — ליוזרנו 


724 


לשון־) משלהם, כמעס שנעלמו כיום. בתהליך השמדתם החל 
״מסדר אחי החרב״ כבר במאה ה 13 (ע״ע טוטוני, מסדר, 
עמ ׳ 363 — 365 ), ובמרוצת הזמן נטמעו בקרב הרוב הלאומי— 
הלאסווי והאסמוני. 

ב 1934 נתקיים עדיין מיעוט זעום שמנה כסס 1,0 איש ב 12 
כפרים. 

111 * 1 ■):£ ,-׳* ט / 0 ) 60108108 סס! 60110110111 ,׳* 50 ט < 4 ו \, ״ 1 

.. 0 ) 10 / 110 / 1 * 6 * £ 011150/1 , 1X51113111 א ;* 1918 , 81110100111 

. 1954 , 1180-1918 

ליוררד, איי ( 3 ז 3 ׳*י 1,66 = בצל הרוח), ( 1 ) קבוצת איים 
בין האוקיינוס האטלנטי לים הקאריבי, המהווה 
את חלקם הצפתי של איי האנטילים (ע״ע) הקטנים, באיי 
הודו המערבית (ע״ע). איי ל׳ משתרעים בקשת שארכה 
כ 800 ק״מ (הסונה לדרום מערב), ממזרח לאי פוארטו־ריקו 
ועד למיצר סנט לוסיה, המפרידם מאיי וינדוורד שמדמם. 
האיים נטלו את שמם מהעובדה שהמחות כאן אינן, בדרך 
בלל, עזות כבאיים שמדמם וממערב להם, בקבוצה כ 90 
איים (כמחציתם מיושבים) ומאות שתיות. שטחם 5,170 
קמ״ר, ובהם 873x100 תוש׳ ( 1965 ). הגדול שבאיים הוא גוך 
לוס (ע״ע), 1,510 קמ״ר! 6 הגדולים שבאיים תופסים כ 80% 
משטח הקבוצה. מב האיים הרמים! הם מהווים את חלקיה 
של שלשלת המם ששקעה, ורק פסגותיה מזדקרות מעל פגי 
הים. גובה הפסגה העליתה — 1,485 מ׳(בגוואדלום). באיים 
המ געש פעילים, שהגדול בהם הוא פלה באי מרסיניק 
(ע״ע). חלק מהקטנים שבאיים ומרבית השתיות בנויים 
קוראלים ובולטים מטרים מעטים בלבד מעל פני הים. 

האקלים— ע״ע הדוהמערבית. — מבחינה מדינית 
מחולקים האיים בץ ארבע ממנות. לצרפת שייכים גוואד־ 
לופ (המהווה יחידה מנהלית יחד עם מאמ גאלאנט 
וכמה איים קטנים) ומארטיניק! שטחם הכולל 2,880 קמ״ר 
ובהם 630x100 תוקף, לבריטניה שייך האי דומיניקה 
(ע״ע) וכן המושבה איי ל׳ (ראה [ 2 ])! שטח האיים הברי¬ 
טיים 1,860 קמ״ר ובהם 220,000 תוש , . אה״ב מחזיקה בחלק 
מאיי ורג׳ין (ע״ע), והולנד — באיים סנט מארטן, סנט 
אויססאטיוס, סבה וכמה איים זעירים ( 85 קמ״ר! 6,000 תוש׳). 

( 2 ) מושבה במטית התופסת חלק מאיי ל׳! 1,043 קמ״ר, 
145x100 תוש׳. היא מורכבת מארבע יחידות: אנטיגוה (ע״ע), 
הכוללת גם את בארבודה ררדינדה * מונטסרט (ע״ע)> סנט 
קיטם, בויס ואנגווילה! איי ורג׳ין (ע״ע). 

האוכלוסיה מתפרנסת על חקלאות, דיג ותיירות (בעיקר 
מאה״ב). כ 30% מאדמת האיים מעובדת, בעיקר קני סוכר 
( 55x100 טון בשנה), כותנה, הדרים, ירקות ופירות. פרט 
ל 4x100 לבנים, כל התושבים שחורים ומולאטים, צאצאי עב¬ 
דים שהובאו לכאן לעבודה במטעים. הריבוי הטבעי גבוה. לבל 
אי מוסדות שלטון מקומיים (מועצה מחוקקת וממשלה) 
לנהול ענייניו הפנימיים. קיימים גם מוסדות שלטה משות¬ 
פים לאיים אלו ולכמה מאיי וינדו 1 רד, המהווים מעץ פדרא¬ 
ציה רופפת. בשנים 1958 — 1962 השתייכו האיים לסדראציה 
של הודו המערבית — שפורקה. ענייני החוץ והבטחון בידי 
בריטניה, המחזיקה בסמכות השלטון העליונה. מ 1967 נקר¬ 
אים האיים "מדינות מאוחדות של הדו המערבית" ( 1 מ^ו 
813165 50013163 ^ 103165 ). הבירה: סנט ג׳ונם (באנטי־ 
גווה), 22 x 100 תוש׳. המטבע הוא דולר מזרח-קאריבי, הקשור 
ללי״ש ושערו 4.80 ללי״ש. 

הבריטים השתלטו על האי סנט קיטם ב 1625 , ועל שאר 


האיים במחצית השניה של המאה ה 17 וראשית המאה ה 18 , 
לאחר מאבק עם ספרד (ששלטה בהם מאז גילוים בסון* 
המאה ה 15 ) ועם צרפת. 

( 3 ) כך נקראת (בצרפ' זח^י 16 5005 1165 ) גם קבוצת 
איים קטנים בדתם החלק המרכזי של האוקיינוס השקט, 
בפולינזיה הצרפתית, המהווים את החלק הצפוני־מערבי של 
איי סיסיטה; 505 קמ״ר, 16,200 תוש׳ ( 1965 ). בקבוצה 5 
איים מיושבים וכמה עשרות איים זעירים ושוניות בלתי- 
מיושבים. ם. בר. 

ליווו־־נו ( 0 ת־ו 0 זי 1,1 ז אנג' 1,68110111 ), עיר־נמל על חוף 
הים הטירני, במחוז טוסקנה (ע״ע), בצפץ־מערב 
מרכז־איטליה, כ 15 ק״מ מדתם לשפך הנהר אתו! 170,000 
חוש׳ ( 1967 ). בירת נפת ל׳ ( 1,220 קמ״ר, 326x100 תוקף), 
המקיפה רצועת־חוף צרה מצפץ לעיר עד מפרץ פיאוסבינו, 
וכמה איים, בתיהם אלבה (ע״ע). העיר יושבת בקצה הדרומי 
של התרחבות דצועח־החוף, הנוצרת ע״י שפך האתו, לרגלי 
הרי־טוסקאנה, המקיפים את העיר ממזרח ומדתם. עיקר 
חשיבותה של ל׳ כעיר־גמל המשרתת אמור נרחב באיטליה 
המרכזית, ובמיוחד את טוסקאנה והתעשיות המתבות של 
עמק האתי. בנפח המטענים העובתם דרכו ( 6.5 מיליץ טון 
ב 1965 , תבם נפט גלמי), נמל ל׳ הוא הרביעי בגדלו בחופה 
המערבי של איטליה. 

ל׳ העתיקה (מהמאות ה 16 וה 17 ) מהווה את מרכזה של 
העיר המודרנית. תעלת־מגן מקיפה אותה — בצורת כוכב — 
ומפרידה ביבה לבין העיר החדשה. בעיר העתיקה מצויים 
מבנים רבים מסוף יה״ב ומראשית העת החדשה: מצודה 
מהמאה ה 16 ! קאתדראלה, שבבנייתה הוחל ב 1594 ושח־ 
זיתה תוכננה ע״י איניגו ג׳ ו נ ז(ע״ע)! ביכ״נ מפואר מהמאה 
ה 17 , ועוד. העיר, שניזוקה קשה במלה״ע 11 , שוקמה בהתאם 
לתכניתה המקותת, ומאז התפתחה מאד (ערב המלחמה ישבר 
בה 100,000 תוש׳). בל׳ נמל מודרני עמוק־מים, ובצפון-העיר 
איזור־מספנות. ליד שני אלד. קמו תכוזי־תעשיה מגוונים, 
הכוללים: בתי־זיקוק לנפט, ייצור בחל ופלדה, מכונות, 
מלט, כימיקאלים, נייר, זכוכית, עץ, עור, קש ומזה. בעיר 
בי״ם ימי גבוה. 

ל׳ ידועה מהמאה ה 11 ככפר קטן. היא החלה להתפתח 
כאשר דוכס פירנצה מבית־מדיצ׳י(ע״ע) קנה אותה, ב 1421 , 
כדי שיהיה לפירנצה מוצא לים. לכלל חשיבות הגיעה ל׳ 
ב 1593 , כשבנה בה ?רדינאנדו 1 ׳ דוכס טוסקאנה, עיר־נמל, 
פתח את שעריה בפני פליטי רדיפות דתיות (אנגלים קאתו־ 
לים, יהודים ואחרים) ופיתח את סחרה ואת תעשייתה. לאו־ 
סולד 11 , הדוכס־הגדול ד,אחרת של טוסקאנה, הרחיב את 
העיד, העניק פריווילגיות לסוחרים זרים שישבו בה, ובנה 
שובר־גלים גדול להגן על נמלה. יחד עם כל טוסקאנה סופ¬ 
חה ל' ב 1861 למלכות איטליה. 

. 1932 , $ 0 ז $0 0 * $1 1 ; 1 £ , £ 110 נ 1 :> 11 ־ 831 . 14 

ם + בר. 

יהודים התיישבו בל׳ באמצע המאה ה 16 , ובשנות 
ה 90 — לאחר שנעשתה ל׳ נמל חפשי — גדל מספרם 
ומעמדם הוכר. ב 1593 הזמין הדוכס הגדול סרדיננדו 1 יהודים 
להתיישב בפתה ובל׳, והעניק להם זכויות הטלת־ססים, 
שיפוט אוטהנומי, הכנסת יהודים חדשים, ועוד. יהודי ל׳ היו 
כפופים לקהילת פיזה הסמוכה עד 1597 , ואז אושר כינונה 
הנפרד של הקהילה. במאות ה 17 — 18 היתה ל , הקהילה 



725 


ליוורנו — לייצר, ז׳ן־אטין 


726 


הספרדית החשובה ביותר באיטליה, ומהחשובות באירופה 
בולה. היהודים בטלו חלק גדול בפיתוח העיר ומסחרה: עסקי 
יבוא ויצוא, בנקאות, תעשיה וחכירות. 

בל׳ לא הוקם גטו סגור והיהודים לא נשאו את הסימן, 
בדרך שהיה נהוג ביתר ערי איטליה. ב 1780 קבע הדוכס 
לאופולד כי הם יורשו לכהן במועצת העיר. במאות ה 17 וה 18 
נתקיימו בל , חיי תרבות יהודיים ערים: ביהכ״ב, שהוחל 
בבניינו ב 1603 , הורחב, ובאמצע המאה ה 18 היה מן היפים 
שבאירופה. בל׳ פעלו חברות צדקה, אגודות חינוך ותרבות 
ובתי־דפוס עבריים נודעים: של ידידיה גבאי, אברהם מיל- 
דולה ואחרים? כן שימשה ל , מרכז ראשי לאיסוף כספים 
למען א״י. בין רבניה הידועים: דוד ניטו (ע״ע), עמנואל 
פרנסיש (ע״ע), יוסף ארגס (ע״ע), מלאכי בן יעקב הכהן 
(ע״ע), וחיים יוסף דוד אזולאי (ע״ע). 

ב 1808 ביטל השלטץ הצרפתי את זכויות היהודים, 
אולם לאחר הרסטוראציד, ( 1814 ) שב והחזירן להם. באמצע 
המאה ה 19 היו רבים מיהודי ל׳ פעילים בתנועת התחיה 
האיטלקית, וידועה זיקתן של כמה משפחות יהודיות אל 
הציני (ע״ע). ב 1861 , עם הסיפוח למלכות איטליה, הושוו 
זכויותיהם לאלו של שאר האזרחים. באותה מאה נצטמצמה 
חשיבותה הכלכלית של העיר, ועמה ירד מספרם של יהודיה! 
אולם גם אז נודעה לקהילה חשיבות־מה, בעיקר בזכות בית 
הדפוס הנודע של משפחת בלפוד?ןה. מחכמיה במאה ה 19 : 
הרב אליהו בן־אמוזג (ע״ע), המשכיל דוד קאסטלי, ובמאה 
ה 20 — הרב שבתי טואף. בתקופת הכיבוש הגרמני סבלה 
הקהילה רבות, וביהכ״ג המפואר שבה נהרס בהפצצה. 

מספר יהודי ל׳ היה ב 1601 — 114 איש, ובמחצית הרא¬ 
שונה של המאה ה 18 עלה עד למעלה מ 5,000 . במחצית 
השניה של אותה מאה היה מספרם למעלה מ 7x100 , וב 1930 
ירד מספרם ל 2,500 . כיום נמצאים בל׳ כ 00 ( 1x יהודים. 
א. יערי, שלוחי א״י, מפתח: ערך <*; תשי״א < ש. א. 
טואף, לתולדות העדה וביח־דיכנסת בל' (ארז־ישראל 
[קובץ], ג׳), תשי״ד ז הנ״ל, עדויות על ימי שבתו של 
החיד״א בל׳ (הפר ההיד״א), תשי״ט! הנ״ל, מחלוקת ר׳ 
יעקב ששפורטש ופרנסי ל׳(נזפדנות, ט׳), תשכ״ה ז ג. שלום, 
שבתי צבי, מפתח: ערך ל', תשי״ז! ( 1 >! 7101 ( 47 , 011 ׳\ 1 ש ס 
11 > 1103 ( 137071 1113 ( 77 ><( 111 [ 1 00 , 0 תג 1 זן! 1 מ . 1 ,* 1856 ,/י 1-1 , 0 
,#בס! 8 - 5 , ; 1890 , 7 ) 11170 ( 77117 ( 377 > 7350 40 7 <ק 1777 ) 0 17 7 ,., 1 
41 12£0£0 ( 517 5141113 7 7570170 71114 ( 1 ( 0077 50110 0 ( 3107 711 ( 077 
״£ 0 0 ( 71770 511441 011 , 10211 . 5 , 1955 ,. 0 

0 ( 0£701 <)( 1 47110 510710 , 500111110 ס , 1909 ,///׳! . 577 071 

1.3 ) .. 7 41 " 7070 701/71114 ״ 11 , 1 ) 1 ! 1912 71 ( 7570170 

- 4171 ' 0 , 0 ת* 1 ו 1 ג •\ ; 1935 ,(% ,[ 11£ ) 15 11 ) 10 ( £05 ^ 12 ]^ 55 בא 

77)17)15)70)3)07)7 47110 (7)1)511X10 0 1. 7171 571-57(17777)10 

. 1967 ,( 11 ) 1 * 0 ״ 1 01 110,13 ]:) 111 111 1 ) 11 ־ 81 : 1 ) 

ד. ק. 

ליו?ה, לואי־איןר־ג 1 ?זלו •— ■■מ 00 ' 611 ( 11 ו 1 ־ 1 ' £01115 
ץ 6 ;ן 311 ץ£ 6 ׳\ 231 — "( 1854 — 1934 ), מצביא, מדינאי 
וסופר צרפתי. ל׳ נולד בנאנסי למשפחה בעלת רקע צבאי. 
למד בביה״ם הצבאי סן־סיר ובביה״ם למטה, והיה קצין 
בחיל־ד״פרשים. בשנים 1880 — 1910 שירת לסירוגין באל־ 
ג׳יריה, בהודדסין ובמאדאגאסקאר. ב 1907 , בהיותו בדרגת 
גנראל, כבש את אוג׳דה ובכך החל לחדור למארוקו. ב 1912 
נתמנה לנציב עליון במארוקו ומילא תפקיד זה עד 1925 , 
פרט להפסקה קצרה של שלושה חדשים ב 1916/7 , כשהיה 
שר המלחמה. ב 1921 הוענק לו תואר מארשאל. 

ל' הרחיב את שלטון צרפת במארוקו, ובשמו קשור ביסוס 
השלטון הצרפתי בה. הוא פיתח את האת במת ומתוך 
גישה אנושית. שליטתו הצטיינה בפאטרנאליזם, לפי שהוא 


האמין בשליחות התרבותית שיש לצרפת בארצות נחשלות, 
תשען על המבנה המסרתי־איסלאמי של החברה והמנהל. 
מצד שני יצר, ע״י פיתוחה הכלכלי של האת ובניית ערים 
מודרניות, בסים למבנה חברתי מודרני שהתנגש במבנה 
הישן. על שמו נקראה ב 1932 העיר קניטרה פור־ל , , אך 
לאחר מתן העצמאות למארוקו הוחזר לעיר שמה הקודם. 

ל׳ היה הוגה־דעות וסופר, וב 1912 נבחר לאקאדמיה 
הצרפתית. כבר בתקופת לימודיו בסן־סיר הושפע ל׳ מרע¬ 
יונות הסוציאליזם הקאתולי, ובמרוצת הזמן פיתח תפיסה 
סוציאלית קאתולית־מלוכנית ויצר אידאל של קצץ-צבא 
הממלא תפקיד חברתי ושלוחות קולוניזאטורית אנושית 
ספרו הראשון שבו הביע רעיונות אלה, 500131 616 ! 011 
561 ז 6 ׳\ 11111 0111113116 6 :> 5£1¥1 16 0££16161 ' 1 16 > ("על 

תפקידו החברתי של הקצין בשירות הצבאי לכל״), 1891 . 
עורר התנגדות רבה בקרב חוגי־הצבא השמרניים, ודווקא 
חוגים רפובליקניים קידמוהו בברכה. במרוצת הזמן השפיעו 
רעיונותיו גם על חוגים מסויימים בצבא ועל הזרמים החדשים 
בקאתוליות הצרפתית. מספריו האחדים: 001011131 616 ! "ם 
1£6 ז 311 ' 1 10 ) (״על תפקידו הקולוניזאטורי של הצבא״), 1900 < 
13£38£31 > 13 ^ 16 > 1 ) 511 16 03115 ("בדרומה של מאדאגאס־ 
קאר״), 1903 * כן פורסמו הרבה מאיגרותיו וכמה מנאומיו. 
אחיינו, פיר ל׳, הוציא את כתביו ואיגרותיו מתקופת שירותו 
באפריקה: 3111 >״£^! .״ 1 ,1 —/י 1 , 1953 — 1957 . 

* 1931 ,״ 1 , 015 ־ 1 ט 42 \ ; 1931 , 0€£0 זס)\ / 0 14 , 6 ^ 90 .£ 8 

. 1938 ,״ 1 י 3 וט 3 זט 00 . 1 ־ 1 ; 1938 .׳ 1 , 8 ו 1 ט 03 . 0 . 0 

€!> . 0 , 1952 * 1 .״ 1 ,\ט 03110 0 

1959 מ £ ! €116 

מ. ק. 

ליוטפתד ?!?ןןלמובר! ( 0 912 — 972 ), איש 

כנסיה והיסטוריון איטלקי ביה״ב. ל׳ נולד למש¬ 
פחה לומבאדדית אצילה, היה בן־לוויה בחצרו של הוגו 
מפרובאנס מלך איטליה, אך נטש את חיי החצר ונמשח 
לכומר. יורשו של הוגו, ברנגריום 11 (ע״ע), מינה את ל׳ 
לקאבצלאריוס, ובתפקידו זה עמד ל׳ בראש משלחת לקושטא 
ב 949 . דעתו של ל׳ לא היחה נוחה משלטונו של ברנגאריוס, 
ולפיכך עבר (לפני שנת 956 ) לשרותו של אוטו 1 מגרמניה, 
והלה מינהו ב 961 להגמון של קדמונה. ל' השתתף בהדחת 
האפיפיור יוהאנס ^^ 963) x ), ואח״ב שלחו אוטו 1 לקושטא 
כדי לנסות ולהסדיר ברית נישואים בין בית הקיסר המערבי 
לבין בית הקיסר המזרחי, ניקפורוס 11 פוקאס, 

חיבורו של ל׳ 10515 > 0 ק 13 נ"/ ("מידה כנגד מידה") הוא 
המקור החשוב והמוסמך ביותר לתולדות איטליה בשנים 
890 — 950 . ב 01101115 065115 5 ב 1 < £61 16 > ■ושל!,! ("ספר מסע־ 
לות הקיסר אוטו")׳ תיאר ל׳ בפרטות את הדחתו של יוהאנם 

%11 . 3 ת 1113 סת 0 מ! 1 ת $13 נ 1 ס 0 1.68311006 16 > 11613110 ("פרשת 
השליחות לקושטא״) ב 968/9 הוא מקור טוב להיסטוריה 
החברתית והמדינית של ביזאנטיון. האובייקטיוויות של ל׳ 
פעמים שהיא מסתלפת מחמת דעותיו הקדומות ואהבתו 
לסיפורים מפולפלים• — חיבוריו י״ל בעריכת ז 6 > 1 ש 6 מ .[ 
בש 0 ■ 1611101 10165 ק $611 ) 01603003 ¥011 .'״ 1 6115.6 ^ 16 ( 1 
561101311101 1151101 111 06111130163111111 ), * 1915 . 

. 1933 1 ז 0 ס ״£ 1 ז $11441€ , 1201 ת 1 ״ 1 , 1 * 1 

ל י 1 טו*, לי[ - 1 ) £10131 1611116 )£־ 6311 ( ( 1702 , 

ז׳נווה — 1789 , שם), צייר שודצי. ל׳ למד בז׳נווה 
ובפאריס, סייר באיטליה, המשיך למזרח התיכון ושהה חמש 



727 ליומר, ז׳ךאפין 

שנים בקושטא. בזמן שהותו בתורכיה חי והתלבש כתודכי 
(מכאן כיבדו,הצייר התורכי") וצייר מספר רב של ציורים 
נאים, בצלי מו׳טיווים מזרחיים. הוא הוסיף לנדוד בארצות 
אירופה ובביקוריו אלה צייר את דמויותיהם של האפיפיור 
קלמנס 11 צ, מריה תרזיה, ועוד. ל׳ נודע בייחוד בשל ציורי־ 
מפאסטל שלו, אך עבודתו כוללת גם ציורי אמיל, זכוכית 
וחרסינה. יצירתו מצטיינת בדייקנות, בצבע מעודן, במקו¬ 
ריות בגישה, יחד עם שמירה על אופי המדיום. — כתב: 
שזט 1 ת 1 שג} 13 ש!) 5 ש 1 ^ 6 ז 16$ > 01 6$ ק 11101 זק 105 > 113116 ("חי¬ 
בור על עקרונות הציור וחוקיו״), 1781 . 

.)) 111 ) 81 18 ) 11 ) 81 ) 81 ) 1 ) 0 ) 171 )* , 11 ) 1 * 0 ? * 11 ( 1 ,ז^ח 8 ״ 1 

18 !ז)) 81 ^ £1 ) 8 ? , 1 ״ ; 1928 . 1702-1789 ״ 1 , 0503 ? .ז? , 1921 
1952 , 11010 ) 1 ? 10 011 ) 011 ( 1 [ ץ 1 * 1 ) 11 ),') 

לידה (יוליה אוגו 9 טה) -(״$״*!* 111113 ) ״״ 13 - 

( 58 לססה״ב — 79 לסה״ג), אשת אוגוסטום (ע״ע). 

ל׳ היתד. בת למשפחת הקלודיים, שאליה השתייך גם בעלה 
הראשון, סיבריוס 
קלודיוס נרו. הלה היה 
קצין של יוליום קיסר 
ואח״ר מתומכי לוקיוס 
אנטוניוס, אחיו של 
מרקוס אנטוניוס 
(ע״ע) שלחם באוק- 
טאוויאנוס (שנקרא 
לאחר מכן אוגוסטום). 
ל׳ ילדה לבעלה ה¬ 
ראשון את טיבריום 
(ע״ע), ובעת הריונה 
השני גירש אותה בע¬ 
לה, בלחץ אוקטא- 
וויאנוס, וזה האחרון 
נשאה לאשה. מהריון 
זה נולד דרוסוס 
(ע״ע). מנישואיה עם 
אוקטאוויאנוס לא נר 
לדו ילדים. 

לל׳ היתד. השפעה 
רבה על אוגוסטום, וב¬ 
מותו מילאה תפקיד ב¬ 
העברת השלטת לבנה 
טיבריוס. ע״ם צוואת 
אוגוסטוס אומצה למשפחת היוליים, ונקראה "יוליד. אוגוסטה"( 
הסנאט העניק לה כיבודים רבים ובפרוביבציות זכתה לפולחן. 
היא מתה בזיקנה מופלגת, ונשארה בזכרון הדורות כאשד. 
שב״טהרת ביתה היתה קרובה לדרכי הקדמונים, בנועם 
הליכותיה הוסיפה על המקובל בת נשים בבות ימים עברו. 
כאם נהגה שררה, כאשה היתד. נוחה והיטב ערכה להם 
לערמת בעלה ולכחש בנה" (טאקיטוס). טאקיטום מחשידה 
ברצח מארקלום, בדאחותו של אוגוסטום, ברצח גאיוס ולוקיוס, 
נכדי אוגוסטוס, שאותם אימץ לבנים לו, בהחשת מותו של 
אוגוסטוס עצמו ובמות נכדה גרמניקוס (ע״ע) — אך חשדות 
אלה אינם מבוססים. 

ב״בית ל , ", בגוש הבניינים האוגוסטיים שעל הפלטין, 
נמצא השם "יוליד. אוגוסטה" חרות על צינורות־החימום, אך 

הביח נחשב לחלק ממשכנו של אוגוסטוס עצמו. 

. 1911 ,.£ , 1110011 ^ 1 .מ 


— ליויום, פיפוס 728 

ליויוס, כוייסוס — 1115 ׳\ 0 15 ו:ז 1 ז—( 59 [או 64 ] לפסה״ב 
— 17 [או 12 ! לסה״ג), היסטוריון תמי. הידיעות 
על חייו מעטות מאד, הוא נולד בפאטאויום (היום: פאדר 
בה) שבצסון־איטליה, שהיתר. עיר מסחר משגשגת ונודעה 
בקפדנותם של תושביה בהלכות דת ומוסר. ל׳ חי זמן רב 
ברומא, ושם התוודע אל הקיסר אוגוסטוס, שמצא עניין 
בעבודתו ההיסטורית, כיבד את רגשותיו הרפובליקניים 
ורחש לו ידידות. ל׳ עודד אח קלודיום הצעיד (הקיסר 
שלעתיד) לכתוב היסטוריה. את תב שנותיו הקדיש לעבוד¬ 
תו הספרותית בתמא או בעיר מולדתו, שבה מת. 

ל׳ כתב שיחות פילוסופיות שמגמתן היתד. היסטורית, 
חיבורים פילוסופיים במשמעו המצומצם של המושג, וכן מסה 
על סיגנון, בצורת מכתב אל בנו. יצירות אלה אבדו ואף 
שמותיהן אינם ידועים. 

מפעל חייו של ל׳ הוא חיבורו ההיסטורי הגדול שלזנ 1 
0011.3113 (״ספרים מייסוד העיר״), בן 142 ספרים, 

שמהם שרדו 35 ספרים. בחיבור זה תאר ל׳ את קורות העם 
הרומאי מייסוד רומא עד מוחו של דרזיסוס (ע״ע,עמ׳ 122/3 ) 
בשנת 9 לפסה״נ. ל׳ בנח את חיבורו חלקים־הלקים, וכל 
חלק מקיף תקופה מסויימת של מאורעות ומניין הספרים 
שבו אינו קבוע מראש אלא משתנה עם צמיחתו וגידולו של 
החיבור (החלוקה ל״ךקאדות״, כלר לקבוצות של 10 ספרים, 
לא היתד, מעשה ידי ל/ אלא נעשתה בזמן מאוחר יותר). 
החיבור פורסם חלקים־חלקים: הספר הראשון, או חמשת 
הספרים הראשונים, נתחברו או נתפרסמו בין השנים 27 — 25 
לססה״נ, ואילו הספרים 121 — 142 יצאו לאור אחר מות אר 
גוסטוס (ב 14 לסה״ג). 35 הספרים ששרדוהם: 1 — 10 ו 21 — 
45 , שמהם 41 ו 45 אינם שלמים. הספרים 1 — 5 מתארים את 
שלטת המלכים ואת תולדות הרפובליקה מראשיתה עד פלי¬ 
שת הגאלים ( 390 לפ 0 ה״נ)< הספרים 6 — 10 ממשיכים את 
חתאור עד המלחמה השלישית נגד הסאמביטים ( 293 
לפסה״ג)! הספרים 21 — 30 מתארים את המלחמה הפונית 
השניה ( 218 — 201 לפסה״ב)! והספרים 31 — 45 מתארים בעי¬ 
קר את מלחמות הרומאים במזרח היווני עד לטריומף של 
אמיליוס פאולוס על המקדונים ( 167 לפסה״נ). תכנם של 
הספרים האבודים ידוע לנו מתוך קיצורים וסיכומים (" 10 זש< 1 
01136 או ש 13 זו 110  0 !ק), ורשימה של אותות 
מופלאים כאלה, שנראו בת השנים 190 — 12 לפסה״נ, נשתמרה 
בספת • 111161 רחג 1 ז 11810 )ס־!?. 

חיבות של ל׳ מבוסס על חיבותהם של "האנאליסטים 
החדשים" מתקופת סולח וקיקדו; ואלריום אנטיאם (מתחילת 
החיבור), קלאודיוס קודריגאתוס (מחורבן תמא בידי הגא* 
לים — ספר 6 ), ליקיניום מאקר ואליום מובר 1 (בדקאדר. 
הראשונה). קליוס אנטי$טר, בן תקופת הגראקכים, משמש 
לו מקור עיקת לתאור מלחמת חניבעל, ותאור התפשטותה 
של רומא מזרחה מבוסס על חיבורו של פוליביום, שהוא 
היחיד ממקותתיו של ל׳ שנשתמר ביתו. ל׳ הסתמך גם על 
האנאליססים הראשונים, והקדחם שבהיסטוריונים המסיים 
של׳ מזכית בשם הוא פאביום פיקמור, אלא שאק ודאות 
של׳ שאב יתעוח במישרין מהם. ל׳ סיגל לעצמו גם את 
הצורה של המסורת האנאליסטית, והוא מתאר את המאורעות 



לימיח בלבוש בותנת 
(דוסוויאח הלאוטי בנאפולי) 



729 


ליומם, מימוס — ליומם אנדרוניקום 


730 


לפי סדר השנים שבהן ג תארעו. מהימנותו כהיסטוריון תלויה 
במקור שבו השתמש. דרכו בכתיבת היסטוריה לא היתה 
דרכו של חוקר, וגישתו למקורות לא היתד. ביקרתית. מנהגו— 
לבסס סיפור־מעשה על מקוד אחד! הוא השתמש מעט מאד 
במיססכים, ואולי לא השתמש בהם כלל. ל׳ כיבד מסורת 
מוסכמת, ובאשר מקורותיו חלוקים, פעמים שהוא גמנע מלהכ¬ 
ריע בין שתי גירסות סותרות, ופעמים שהוא שוקל, מביע 
ספק ומרמז לגירסה הנראית לו, אך אינו מנסה לברר את 
האמת אם־כי ביקש את האמת בכל מקום שניתן למצאה, ולא 
סילף עובדות מדעת לפעמים, העלים, מטעמי פאסריוטיית, 
סרט מביר או כיסה על האמת 

ל׳ פירש את ההיסטוריה במונחים של בעל-מוסר, וראה 
את עיקר תפקידו ללמוד מהעבר לקח לאזרח ולמדינה. הוא 
ביקש להראות שעלייתה של רומא וגדולתה באו לה מכוח 
פשטותם של האזרחים בכלל, ומכוח מידותיהם הנעלות של 
מנהיגי המדינה בפרט, ושבעקבות ההתנכרות לערכים מוס¬ 
ריים, ובייחוד בגלל רדיפת בצע וחיי/המותרות צפויה 
לחברה הרומית סכנת כליה. גיבוריו הם אנשי הרפובליקה 
הקדומה ומנהיגיה, כגון סקוולה. הסאביים׳ קאמילוס, קינקי- 
נאטום, קורטיוס, פאפיריום קורנאר ומצביאים במלחמת חני־ 
בעל כפאביום וסקיפיו. אלה, לדעתו, היו בעלי המידות 
התרומיות המשמשות דוגמה ומופת לרגש חובה כלפי האלים 
והמולדת למרץ ולעוז רוח, למשמעת וליראת כבוד כלפי 
הרשות הצבאית והאזרחית למהימנות בקיש הבטחה וחוזים, 
לזהיחת ולהסתפקות במועט. לוקדטיה — לגביו — היתד, 
סמל של צניעות נשית. כשמינית מהיקפו של החיבור שנש¬ 
תמר תופסים נאומש, שאין להתייחס אליהם, בדרד־כלל, 
כאותנטיים, והם משמשים לתאור אפים של הגיבורים ולהב¬ 
הרת הרקע והמניעש הנפשיים שמאחורי מעשיהם, כוחו של 
ל׳ גדול גם בתאור המוני־אדם, קרבות ומצורש, והוא הבליט 
במיוחד את סכנותיהם של המנוצחים והנצורים ותגובותיהם 
הנפשיות כדי לעורר חמלה, חרדה ורטט בלב הקורא. ל', 
כקיקרו שאותו העריץ, חייב את המליצה בחיבור היסטורי, 
ויצירת אפקטים פאתטיש היתד, מסימני ההיכר המובהקים 
של ההיסטוריוגראפיה ההלניסטית שנשתרשה ברומא. ל' 
מתגלה בחיבורו כאמן רב־כשרון וסופר רב־יכולת 

ל׳ היה נער כאשר פרצה מלחמת־האזרחים בין קיסר 
לפומפיוס, וב 20 השנים שלאחר מכן היד, עד למאבק תקיפים 
על שררה במדינה, מלחמות־אזרחים, רצח פוליטי, שלטון 
אלים המטיל אימש, נקמת המנצח במנוצת, חרם ונידוי 
של אזרחים שלומם. בעקבות כל אלה חזה בבזיון של חוק 
ומשפט, בשחיתות מוסרית ובשקיעת הדת שמסורת בחברה 
הרומית. קרב אקטיש ( 31 לססה״ג} שם קץ למלחמות- 
האזרחים והביא עמו את השלש הנכסף, אך תחיה מוסרית 
של החברה הרומית היתה רחוקה, באותו זמן התחיל ל׳ 
לכתוב את חיבורו, בדרך זו ביקש להמלט מן המציאות 
העגומה של ההווה ולמצוא הקלה וגחמה בעברה הרחוק של 
רומא, שוא תארו בהדגשה יתרה של הטוב שיפה שבו, 
ושיווה לסיפורו צביון פיוטי התואם אח האגדתי שדמיוני 
שבו, ועשאו לאפוס לאומי שבפרוזה בצידה של האנאיס של 
ורגיליוס (ע״ע). המגמה המשרית־מדינית שאווירה הרו¬ 
מאנטית שבששזור זה של העבר היו רצמות מאד לאוגש- 
טש, שרצה להשבש את פגעי המהפכות של הדשות האחרר 
נים, לתקן את חיי החברה שמדינה ולבססם על המוסד 


שמסשת של רומא הקדומה. ל׳ הש ער למדיניות התיקונש 
של אוגשטוס, שיבות חרם להבנת מדיניות זו בקרב הקהל 
הממי. אולם החיבור לא נכתב לפי הזמנת הקיסר ול , עצמו 
לא הש משרתו של המשטר החדש ותועמלנו. אהבתו לתמא 
ואמונתו העמוקה בגדולתה וביעשה הולידו את החיבש, 
סיגנונו של ל׳ שוסף, אד לא סוער, עשיר ומגוון ומותאם 
לנושא ולד,קשר הדברים. לשונו נמלצת ומקושטת, בייחש 
בנאומש, שיסש הפיוטי שבה ניכר במלים, בניבים ובמקצ- 
בים מתחש השירה, הוא לא הרבה בארכאיזמש, אך השתמש 
בהם לשם יצירת אווירה ארכאית, בתפילות ובנוסחאות 
דתיות אחתונ סיפות חי וקו של זוך משיד עליו. ל׳ עמד 
במעבר מ״תור הזהב" אל "תש הכסף" של הספתת הלא- 
טיניח שדבר ניכר במישד בתחביר שלו. אסיניום פוליו, 
בן זמנו של ל/ מצא דופי בחיבות שגדית כ 5 ג 111 ו 1 זיגז 8 ? 
(נשח סאסאויש) וכוונתו בכד אינה בתרה כל צרכה. אפשר 
שפוליו מצא טעם לגנאי בכתיב או בסיגנון שייחדו את עיר 
מולדתו של ל׳, וסטו מצחות הלשון של תסא, ואפשר שלא 
התכוון אלא לתפשה המשתת שתמאנטית של חיבות. 

ל׳ התפרסם מאד כבר בשיה שופר שאיש אחד בא 
במיוחד מגאדס שבספרד לרומא כדי לראותו. פירסומו 
של ל׳ האתך תרות אחתו. המשוררים האפיים לוקאנש 
שיליש איטאליקש, שהשטותונש ואלריש מאכסימש 
ופלותס השתמשו בו ליצירותשם, טאקיסש שיבח אח סיג־ 
נתו, נאומיו לוקטו׳ ובזמנו של המשורר מארסיאלים פשסם 
תקציר לשימוש הקהל הרחב. תקציתם שנתפרסמו אחתכך 
לא השכשו את היצירה המקשית ופריסקיאנש המדקדק 
(בראשית המאה ה 6 ) ציטט מחש הספתם שאבדו. בש״ב 
נשכח ל׳. בית דאנטה לא היו אלא 4 ספתם שכל זאת כתב 
כי ״ל׳ אינו עלול לטעש״ 1 בית פטרארקה היו 29 ספתם 
שוא חיפש ללא לאות אחר השאר וביסס על ל׳ את האפש 
הלאטיני שלו "אפתקה". מאקיאולי כתב "שיחות על הדקא־ 
דה הראשונה של ל , ", אלפית (ע״ע) נסתייע בו כדי לחבר 
את "וירג׳יניה". תאות של ל׳ את הרפובליקה התמית הקת- 
מה היה מקובל מאד בימי המהפכה הצרפתית. הוצאה ראשר 
נה של ל׳ בדפוס השיער, ברומא ב 1469 . ק. גיבור (ע״ע) 
התחיל במחקר המדעי של החיבש שוא נמשך עד היש הזה. 

במהתרה מדעית משתית יצא חיבות של ל׳ ב 10 כרכים 
בית ויסנבשן, הראוס ומילר ( 90 ./<\ 
ז 116 ו 1 ^? . 4 ג , 36115 ־ 1 ), 1865/66 , , 1 1902/6 2 25 ספתם שלו 
( 1 ^ xx —/ ו XXX ) יצאו ב 5 כרכים בית קוינוי, וולטרז, 

ג׳ונסן ומקתנלד (.^ . 8 , 5 ־! 3116 /י\ . 8 ס ,ץ 3 ז״מ 00 . 5 . 8 
00003101 ^ . 9 , 011115011 )), 1914 — 1965 . התקצירים 

( 61-1001136 ?) שלו יצאו בית תסבאך ( 3011 ל 5$ ס 8 . 0 ), 1910 . 

) 41 111(()!( 1}01(1(11(^1101(0 111x1 ז.% ,ת 0 * 15 ז< , 11 
- 1 ^ 11 <:|£, 01( £1x0/111111 ו 8 £ ; 1863 ,) 04 )/) 0 . 5 1(1■ 4. 111x1 ! 
.,רנ £13 ) 1 >> 11 > %1 > 41 1114 > ■- 1 , 16 זזץ 5 .א ; 1934 ,.£ 1 40 1 ) 110 ^ 
-ס/״א , 1511 ג ״י . 0 .? ; 1959 ,( 64 . 611 ? 111 . 01355 . 1 ) 801 

- 00111 4 , 16 ׳\|וןן 0 . 64 א ; 1961 ,) 1401104 1114 > ) 41111 01 ) 11 
1965 , 5 — 7 30011 ,.£ סס /■' 10(0X11 

ע. גי. 

ליויוס אנן־רוניקוס ־ 0010115 ־ 1 ^ 0 ^ - ( 270 ״— 

204 ״ לפסה״ג), הקחם במשורת רומא. יווני מסךג- 
טום, שנשבה בילדותו ונמכר כעבד למשפחת הליוויים (אולי 
לאביו של ליוויום סאלינאטש, המנצח בקרב ה^טאותס, 
3 207 ). עם שהתת, קיבל ל״א, כנהוג, אח שם משפחת אדונו, 



731 


ליויוס אגדרוניקום — לידיהן, ה. 


732 


והרויח את לחמו בהוראת ימנית ולאטינית לבני העילית 
החברתית הרומית, שביקשה כבר אז הינזר יותי. לצרכיההו¬ 
ראה חיבר אפוס לאטמי ראשה׳ תרגום ופאראפראזה של 
ה״אשיסיאה" החומרית, במקצב הסאטותי! מיצירה זו 
(" 115513 ) 0 * 0 , ששימשה להוראה ברומא ימים רבים, נותרו 
45 חרוזים. ל״א נמשך גם לבימה, הן כמחבר ? 111-3 ) 53 ומחזות, 
והן כשחקן! בשנת 240 , לבקשת הקהל, חיבר לכבוד המשח¬ 
קים שנערכו עם סיום המלחמה הסונית הראשונה, קומדיה 
וטראגדיה — הראשונות ברומית — ע״פ דגמים ימניים, 
והציגו על הבימה. נותרו כ 40 חרמים בלבד מן המחזות 
שהעביר ל״א לרוסית ("אכילס"; "איגיססוס"! ,איאכס מגיס- 
ס 1 פ 1 תסן "אנדרומדה"* ■׳!־?אי"; "הרמיונוד; ,.סראוס"; 
"הסוס הטרויאני"), מקצתם קטעי שיחד, וחלקם סן הגז״תגס 
הליריים (לאו דווקא למקהלה, שאולי לא היתה כלל במ¬ 
חזותיו של ל'). ב 207 (או ב 249 ו) חיבר ל׳ שיר-כפרה דתי 
שהושר בתהלוכה, והותר לו לייסד אגודת במאים ושחקני 
בימה. יצירתו של ל׳ היא נסיון ראשון של תרגש אמנותי 
של שידה ימנית והתאמתה לקהל הקוראים והשומעים המש¬ 
כיל שברומא. בימיהם של הוראטיש, ליויש וקיקרו נחשבה 
שירת ל״א גסה ובלתי־ראויה לקריאה. 

0 ? 1071 * 14 1 ) 1 * 5 

, 2 *זג? 01 ^\) 1711 ) 71 * 0 .# 10 ־ 5/07 נ 15 ן:>וזג 5 0 ; 1952 

- 17111 ) 7 ? 1 ) ? 771 * 770 £ 1 } 325 ? 4 * 11 ?} 0077 <נ 510€55 ? , 1953 ,( 1 . 1 ־ 100 

. 1963 ז 1€ זש 1 ^\) מ ^ 

ד, אש. 

ל י ו י 4 גסטון, דיו י ד—? 00 * 5 ^ 1710 ^ 11 ) 0371 •—( 1813 — 1873 ), 
מיסיונר ורשא סקוטי, מגדולי המגלים שחוקרים 
של אפריקה. נו׳ בעיירה בלנטייר, בקרבת גלזגו, להורש 
עניים. בגיל 10 נאלץ להתחיל לעבוד לפרנסתו במפעל 
טכסטיל. השתלם בכוחות עצמו ובגיל 22 החל לומד רפואה, 
והשלים לימודיו בעזרת האגודה המיסיונרית הלונדונית. 
תמורת זאת התחייב לפעול בשרות המיסיון להפצת הנצרות, 
וקיבל גם הכשרה בלימודי דת. למסעו הראשה יצא בסוף 
1840 כדי לשרת בתחנה של המימית הלונדוני בקורומאן, 
בדרום בצ׳ואנלגד (ע״ע). שמונה שנים שהה באיזור זה, ערד 
מסעות רבים בדרש בצ׳ואנלנד, הגיע עד חלקו העליון של 
עמק הנהר לימפופו(ע״ע) שקים כמה תחנות מיסיונריות. 

את מסע המחקר החשוב הראשת ערך ב 1849 . הוא עבר 
את מדבר קאלהארי, חקר את טבעו ואת אשלשייתו, והגיע 
עד ימת נגאמי. בסדרת מסעות, שערך מ 1850 , הגיע לעמק 
הזמבזי (ע״ע) התיכון; עבר את פדשת־המים שבק הזאמבזי 
שקונגו (ע״ע), שמשח־ עד לואנדה שעל חוף האוקיינוס 
האטלאנטי מכאן חזר מזרחה, לעמק הזאמבזי, גילה את 
מפלי ויקטוריה ( 1855 ), שרך הזאמבזי התחתון הגיע ב 1856 
לקלימנה שעל חוף האוקיינוס ההודי. בכך הש האירופי 
הראשון , שחצה את יבשת אפריקה ממערב למזרח. 

ל׳ חזר ללונדון, פרש מהמיסית ונתמנה לקונסול. במאי 
1858 חזר לאפריקה כדי להמשש ( 1858 — 1864 ) בחקירת 
עמק הזאמבזי התה תת שתיכון; עמק יובלו שירה ועסק הנהר 
רובזמה. בדרכו הגיע לימת נ:םה (ע״ע). במסעות אלו נלוז 
אליו ד״ר ג׳ון קירק, אחיו של ל/ צ׳ארלז, וכן אשתו של ל׳ 
(מתה ב 1862 ). נשף לסיורי־מחקר עסק ל׳ גם בפעולה מיסיר 
נרית וניסה ללחום, באמצעי־הסברה. בציד העבדים. 

ב 1866 יצא ל׳, למרות בריאותו הרופפת, למסע נוסף, 
שהש מסעו האחרת. הפעם שאף לגלות את מקורותיו האמי־ 


תיש של הנילוס. הוא 
יצא מזאנזיבר, עלה ב¬ 
מעלה גהר רובומה לכל 
ארכו שגיע לימת ניאסה. 
לאחר שהקיף חלק סמנה 
פנה צפונה מערבה לימת 
טנגגייקה (ע״ע). למרות 
חליו ואמץ מרבית אנשיו 
מישו המשק־ לסייר מ¬ 
מערב לימת טאנגאנייקה. 
גילה את הימות מורו ד 
באנגואזלז שגיע ליובל 
הגדול של הקונגו, לד 
אלאבה, שאותו חשב בטעות לאחד ממקורות הנילש. בהיותו 
באיזור זח לא נתקבלו ממנו זמן רב כל ידיעות, שתעוררו 
חששות שנספה. הנרי מ. סטנלי(ע״ע), שיצא בראש משלחת 
לחפשו, מצאו בסוף אוקטובר 1871 באוג׳יג׳י על חוף ימת 
טאנגנייקה, חולה ושבור בגופו. השניש סיירו יחד את איזור 
חשש הצפוניים של ימת טאנגאנייקה. באביב 1872 נפרד 
טטנלי מעל ל׳ שאחרון המשש במסעיו באיזור שממערב 
ומדרום לימת סאנגנייקה, מסעות שהתנהלו בכבדות בגלל 
מצב בריאותו׳הרשף. ב 1 במאי 1873 מת בכפר צ׳יטאמבו, 
לש חשי ימת כאנגוואולו, מקדחת ואפיסת כשות. בני- 
לודתו הפושים הביאו את גשתו לזאגזיבר, ומשם הועברה 
ללונדון ונקברה בכנסיית שטמינסטר. 

כבר מראשית מסעיו היה ל׳ נערץ מאד על הילידים, 
שמו יצא למרחקים ובכל מקום התייחסו אליו התושבים כאל 
דמות אלשית. רק צישי-עבדים ביקשו להצר את צעדיו. ל׳ 
שיגר לחברה הגאוגרפית הממלכתית בלונדון דר׳חות מפוש 
טים על מסעותיו וכתב ספר: 3011 15 ? 137 * 1 ׳ל-ו 3 מ 115510 \ 
103 ־ 1 }^ 800111 ״! 5 ? 11 :>- 31 ? 5 ? 8 ("ממעות מיסיונריים ומחקרים 
בדרובדאפריקה״•), 1857 ! כן פירסם, יחד עם אחיו צ׳ארלז. ספר: 
115 1 ) 30 51 ?< 231111 ? 111 10 מ 11110 )£<ן^£ 30 0£ ? 1-3117 ז 1513 
5 ? 1 ת 11£3 < 1 ״ד (״תולדות מסע אל הזאמבזי ויובליו״), 1865 . 
אחרי מותו פורסמו היומנים שניהל במסעותיו האחרונים 

131 ) 0 ? 0 10 ? 00 ) 1.171085 1 ) 0371 01 01110315 [ ) 1.35 ? 711 

3 ?״£^("ישניו האחרונים של דש ל׳ באפריקה המרכזית"), 
שני כרכש, 1874 , 

תגליותיו של ל׳ פתחו איזורים נרחבים באפריקה הדרד 
מית שמרכזית לפגי האדם הלבן. בעקבותיו יצאו חוקרים 
רבים להשלים את מחקריו ולחשש את פנים הששת השחשה. 

. 1957 ,. 1 . 0 ,)? 37 ^ 5 . 0 , 1955 , 7110 ( 4 07111 . 1 , 81011110115 .( 

מ. בר. 

לירק, ה. - כינויו הספרותי של ל׳ האלפערן — ( 1888 , 
אשומן [פלך מינסק] — 1962 , ניו־יורק), משורר 
ומחזאי יידי. עד גיל 15 נתחנך בישיבות, אך הושפע מרוח- 
ההשכלה ובעקבות מהפכת 1905 הצטרף למפלגת הבונד 
(ע״ע). כתוצאה מפעילותו הפוליטית נגד המשטר הצארי 
נאסר ב 1906 , ואחרי 6 שנות-מאסר הוגלה לסיביר. כעבור 
שנה הצליח לברוח וב 1913 הגיע לגיריורק. 

את יצירותיו הראשונש כתב ל' בשנות המאסר שגלות. 

היו אלה שירים ליריים ושלושה מחזות מוקדשש לחזון על 
אנושות חפשית ומאושרת, בהם המשה "די קייטן פון משיח" 
(״כבלי משיח״), שנכתב בשנת 1908 . בנידיורק הצטרף ל , 
לחוג ״ש יונגע״ (ע״ע ישית, עמ ׳ 807 ). כדי להבדיל בינו 



דיוויד ?יווימססח 



733 


ליויין ח. — לירית, לשון 


734 


לבין מ. ל• הלפיו (ע״ע)׳ 
בחר ל׳ בשם הספרותי די. ל/ 
ובו השתמש לראשונה בקד 
בץ־שיריו *העטעח שלאה" 
(״מאחורי המנעול״), 1918 . 
ב 1923 יצא קובץ שיריו — 
"אין קיינעמס לאנד׳ ("ב¬ 
ארץ ללא בעלים״) וב 1926 — 
הקובץ "דוח־ זיבן טדטף 
("דרך שבע מיתות"), המח¬ 
זה המשיחי של ל׳ — "דער 
גולם״ (״הגולם״), 1921 , נכ¬ 
תב בהשראת המהפכה הקד 
מוניסטית. הגולם האגדתי הפך אצלו לסמל הכוח הפיסי 
השואף להביא גאולה לעולם טרם זמנה ; המחזה הוצג לרא¬ 
שונה בעברית ע״י "הבימה". במוסקווה ב 1925 , והוא תורגם 
לשפות שונות ונעשה חלק חשוב מהרפרטואר של התיאטרון 
היידי. אחרי מחזה זה כתב ל׳ 7 מחזות ראליסטיים. עקב 
בריאות לקויה, בילה ל׳ בסאנאסוריום בדנוור ושם כתב 
את המחזה ״דער גולם חלומט״ (״הלום הגולם״), 1934 , את 
קובץ-השירים ״לידער פון גן־עדך(״שירים מגן־עדו״), 1937 , 
ועוד. תקופת-השדאה הטביעה את חותמה על קובץ שיריו 
הליריים "אין טרעבלינקע בין איך ניט געוועך("בטרבלינקה 
לא הייתי״), 1945 , ועל המחזה "די חתונה פון פערנוואלד" 
(״החתונה מפרנוואלד״), 1949 . במחזה האחרון שלו "אין 
די סעג פון איוב״ (״בימי איוב״), 1953 , בא לידי ביטד 
המאבק לשיבה אל חיק האמונה המחודשת. ב 1959 הופיעו 
2 מיצירותיו — "לידער צום אייביקן" ("שירים אל [אלוהי] 
הנצח"), הכוללים גם את השירים שנכתבו בתקופת־שהותו 
בישראל ב 1957 , וכן "א 1 יןי צארישער קאטארגע" ("מבית- 
הסוהר הצארי"). 

בשנותיו האחרונות נחשב ל׳ לגדול המחזאים והמשר 
דרים בשפה היידית. ל׳ ביקר בארץ 3 פעמים, בשנים 1937 , 
1950 ו 1957 , ובל פעם התקשר אליה יותר. חלק משיריו ומחי 
זותיו יצאו בתרגום עברי, מהם: "בלדה על בית־החולים 
בךנבר", בתרגומו של א. שלובסקי (תש״ב); "הירש לקרט", 
בתרגומו של מ. בס 1 ק (תש״ד) ו״חזיוני גאולה" ("הגולם", 
"חלום הגולם", "כבלי משיח") בתרגומיהם של א״ז בן-ישי 
וא. שלונסקי (תשי״ז). 

דו. נאטאנסאן, ה. ל. דער דיכטער פון אנקום און אויפקים, 
תרצ״ו< י. גלאנז, ה• ל■ אין מטיל פון חור עפאכע. תס״ג; 

ל. שאליס, משיח־טרויספן אין ל.־ס דראמאטישע פאעמעס, 
תש״ח ) ש. ניגעד, ה. ל., תשי״א! ב. ריווקין, ה. ל., 11955 
א. גריבבערג, צענטראלע מאטיוון און גרונמפראבלעמען אין 
ה. ל.־ס שאפך, 1961 ; י. ישודין, ה. ל. בינליאגראפיע(ה. י.: 
אויסגעקליבענע שריפט!׳ 136 ■~ 348 )׳ 1963 ־ מא ה 

לירית, לשקי. ה לשון הל/ הנמנית עם הענף הדרומי 
ביותר של הלשונות הפיניות המערביות, לא נש¬ 
תמרה כבר לפני מלה״ע 11 אלא בכפרים מועטים! כיום 
נתמעטו דובריה בוודאי עוד יותר. 

הלה״ל בחלקת לשני ביבים, שאינם נבדלים זה מזה אלא 
מעט: הניב המערבי או לשון ה- 31181 (> 1 ז 2 ז ("עשבי 
החח") והניב המזרחי או לשון ה^ 1 ת 1 ' 313 ;אל ("הדיי¬ 
גים"). 

הלה״ל נבדלת מבמה בחינות מן הפינית, אד קרובה 


למדי לאסמז׳נית (ע״ע אסטוניה, עט׳ 756 ). במשך דורות 
רבים הושפעה מן הלאטווית, עד שניתן לומר, שמבחינת 
אוצר־המלים יש לראות בה לשוךתערובת כמעט. המילון 
של קטונן מתל למעלה מ 3,000 מלים ממוצא לאטוד, בתיית 
אף כמה מלות-יחם, מלות־קישור ותחיליות-פעלים. לעומת 
זה לא שאלה הליווית מלאטווית סיומי יתמות (את הסיומת 
8 — ביחסה הישירה [הנומינאטעו] ניתן לפרש גם כתוצאת 
התפתחות פנימית). 

כמה מן התבונות האפייביות לליווית הן: 1 . במערכת 
ההגיים (א) בתחום הנגבת ההברה — הטון ההדוף 
(באמצע הגייתה של התנועה בסתם סדק הגרון ולאחר מכן 
נהדף חלקה השני) והטון העולה עד לסוף ההברה כמעט, 
ולאחר-מכן יורד במקצת. (ב) ה״אומלאוש" (הש׳ ערך 
גרמנית, עם׳ 553 ), כלר קידום התנועה בהברה הראשונה 
בהשפעת 1 או( שבחברה הבאה, כגון קגק "כומר", מן וקק 3 ק• 
(בפינית קדומה ואף בחדשה). (ג) דיפתונגיזאציה של התבד 
עות הבינוניות הקדומות 0 , ס, * כגון "מלחמה" (בפי- 
נית 8013 ). (ד) מעבר התנועה 3 לס בליווית מזרחית ול 1 
בליודת מערבית, כגון 6 !״, ג״!. ״ארץ״ (בפינית 11133 ). 

(ה) היעלמות התנועה הסופית של השודש בהברה השניה 
של המלה (פרט ל 3 ). כגת ! 051 ״אמונה״ (בפינית 115110 ). 

(ו) חוסר ההרמוניה התנועתית במלה (הש׳ ערך הונגרית, 
עט׳ 840 ), כגת 83 ז 3 ״שור״(בסינית 1131113 ). (ז) המעבר של 
11 ל! ושל ס ל* שגעשה בעת החדשה בהשפעת הלאטווית, 
כגון ת 131 > 51 "לב" (בפינית 16 מ 32 ץ 5 ). (ח) חוסר דרוג העי¬ 
צורים הסותמים בשורש. (ט) היעלמות ת — בסוסי מלים. 
(י) המעבר של 8 ל£ ושל 2 ל 2 לפני! ו[. 

2 . בתחום מערכת הצורות: (א) יחסת הטראגסלאטיו 
(המביעה מצב שאליו עובר עצם כתוצאת פעולה), שסימנה 
115 -׳ נטמעה ביחסת־הקומיטאטיו(המביעה נוכחות עצם בעת 
פעולה) שהיא חדשה יותר ז (ב) צורת הגוף השלישי יחיד 
של הפועל שווה לצורת הגוף הראשת יחיד* (ג) סימנה של 
דרך ההתניה (קו׳גדיציונאליס) הוא ׳ 5 ^ כמו באסטונית. 

מלים ליוויות נרשמו לראשונה ע״י שלצד (־ 5011162x1 , 
1771 ). הטכסט הרצוף הראשון בליווית הוא תרגום האוונגליון 
של מתי (בשני הניבים), שיצא ב 1863 , ושנית — בניב 
המזרחי ב 1880 . בץ שתי מלחמות־העולם הופיעו בליווית 
במה תרגומים, לוחדת-שנה וחיבורים אחרים (כגת תרגום 
"הברית החדשה" כמעט בשלמותה וכן קובץ שירים של קארל 
סמאלטה, ספר־מקראות של פ. דאמברג, כ״ע קטן בשם! 1 ^ 1 
שיצא בשיכפול בהלסינקי, ועוד). 

לעומת זאת הספרות שנכתבה על הליתית עשירה יותר* 

היא כוללת ספרי דקדוק, מונוגראפיוח, מילונים וסכסטים 
פולקלוריסטיים — ביניהם קבצי-שירים רבים עם רישום 
המנגינות. 

וע״ע ליווניה. 

71 ) 017 ) 7 ) 1 ( 111 ) 7 ) 8 1711 ) 77 \< 077177101 ) 0 ) 1011171 ^ 1 ,':ז^ז 0 | 8 .!/ ן 

)) 11 )! 111 ) 1 >-ו() £11711 , 14 ; 1861 ,( 01300 * 4 * 1 ^ 1.1 .? ¥03 31-6 * 6 ) 

.( .? ¥03 ( 1 ־ 31 * 6 ) 1 ( ) 11 ( 71 ) 1 ) 0 ^ !) 1 () 111111 -<()! 11 !) 6 11 

)! 11 ) 3 1 * 1 * <)) 1 ) ׳ 134 !/ , 1313 * 5 ■א .£ ; 1861 ,(ח 30 מ 40 * 1 ^ו 

,(| 1[, XX *ץם*ו 0 *נ 02 ! 11 ׳< 130 מ 40 נ 1¥11 *ץא) (.הליווים ולשונם") 

הטילון האנציקלופדי הגדול) 110 ; 1889 

!* 4 40 * 1 ) 1 ( 0/1 ? ,שנזסס״! ס ; 1934 , 1207-8 ,זהו (בפיגיוז 

3111 1 () 11 < 1 )) 1 ) 0 ^[ 1 ) 1 ( 1111110 , 3 * 113 }]*!! ״ 1 , 1936 

, 1111 , 11 ) 053, 0(117111x112 ? ״ 1 , 1938 , 111 ( 1111 ) £1711 . 71 ( 0171 ) 2 

7177107 ) 0 ) 0 )' 11111 ) 0 ) 00771 ,־ 00111340 . 8 . 1942 , ) 1112 )£ 

. 1960 ,(כולל ביבל׳) 1 ) £0/12102 ) 011 ) 11 ) 1 ( 1 }ס 

ר. ד. ם. 



זז לי יגויס 



735 


ליון 


736 


ליון ( 011 ץ. 1 >, עיר במזרח צרפת המרכזית, בירת מחח רון 
( £116116 )) השלישית בגדלה בצרפת ( 528,500 תוש׳ 

[ 1967 ]) ומרכז לאגד־הערים השני בחשיבותו אחרי פאריס 
(כ 60 פרברים, 886800 חוש׳) — מרכז תעשיה, מסחר ומנהל, 
וצומת התחבורה החשוב במזרח צרפת. 

ל׳ שוכנת במפגש עמקי הנהרות סון ורון (ע״ע), המש¬ 
משים עוד מימי קדם עורקי תעבורה חשובים בין חופי הינד 
חתיכת לבין מרכז וצפוךמערב אירופה. כאן נפגשות דרכי־ 
ר 1 חב חשובות, המוליכות מפאריס ומעמק הלואר, במערב, 
לשוויץ ולאיטליה, במזרח. בשל יתרונות מיקומה הפכה ל׳ 
לצומת של מס״ב, של כבישים ראשיים ושל נתיבי-מים פני¬ 
מיים. בקרבתה נמל־ התעופה ברת, הראשת שהוקם בצרפת. 
לל׳ 3 נמלי נהר! היא קשורה דרך הסת ומערכת תעלות 
אל אגני הסן, הלואר והרין וכן מתנהלת תנועת מטענים 
ניכרת על הרון. 

העיר יושבת בשטח המישורי של עמק הנהרות, ועל מד 
רדות הגבעות שממזרח וממערב. מרכזה נמצא בגובה 160 מ׳ 
מעל פני הים, וכמה מפרבריה מגיעים לגובה 280 מ׳. בגבעת 
פורויר, על הגדה הימנית של הסת, נמצאו שרידי מבנים 
רומיים, ביניהם תיאטרון ומוביל־מים. בראש גבעה זו, הנש¬ 
קפת על העיד, עומדת הבאסיליקה החדשה ( 1894 ) : נוטר־ 
דאם דה פורווייר. לרגלי הגבעה נמצאת ל׳ הישנה, שבה 
נשתיירו בתים רבים מסוף יה״ב ומתקופת התסאנס, המרוכ¬ 
זים סביב הקתדראלה של סן ז׳אן (מהמאות 12 — 15 ). בת 
שני הנחתת נמצאת גבעת קרוא רום, ולרגליה כיכר דה טרו 
המוקפת בניינים נאים מהמאה ה 17 , בהם בית העיריה. וכן 
תבע ?לקור המפורסם בבתי־מגותם התרים מהמאה ה 18 . 
ממזרח לרון מתפשטים איזורי מסתר ותעשיה ורבעי־המגו־ 
תם החדשים של ל׳. שם גם פרבריה העיקתים, שהגתל 
בתיהם הוא וילרבאן ( 105,000 תוש׳). 

ל׳ חשובה בעיקר כעיר־תעשיה. מאז המאה ה 15 היתה 
מרכז תעשיית המשי! המפעלים, שעבדו אל מחוץ לעיר, 
משתמשים כיש כמעט רק בסיבים מלאכותיים. תעשיית 
המתכת התשובה מתכזת בעיר גופה ומייצרת בתל יציקה, 
לוחות ברזל וחשי מתכת. תעשיית המכונות עשקת בייצור 
טראקסודש, משאיות, קטתם, קרונות, מנועים, מכשירי 



חשמל, כבא חשמל וטלפון (שנתפרסמו בטיבם) ומכשירים 
אלקסתניים. ה תעשיה הכימית, שראשיתה כתעשיית־לוואי 
לענף המשי (חמרי־צביעה), התפתחה ביותר, שיום היא 
השניה בחשיבותה בצרפת, אחת זו של איזור פאריס < 
מפעליה הגדולש (ביניהם בתי-זיקוק לנפט) נמצאים בדרש 
העיר ומחוצה לה — לאורך הרון. 

ל׳ היא מטרופולין של איזוד נרחב! מלבד היותה מרכז 
למסחר (מפורסמש הירידש הבינלאומיים המתקיימש בה), 
לעסקים ולבנקאות, היא גם מרכז רפואי, דתי (מושב ארכי¬ 
הגמון) ותרבותי לכל דרדבדמזרח צרפת. באוניברסיטת ל׳, 
מן החשובות ביותר בצרפת (נ שדה ב 1806 ), 21,500 תלמי¬ 
דים ( 1967 ). ביה״ס ההיטתנאת של ל׳ הוא הראשון בעולם 
(נשד ב 1762 ). בעיר 21 מחיאונש, שהחשובים שבהם: 
המוזיאון לאמנויות יפות ומוזיאון הטכסטיל. 

, 6 ז£זז 1.3£6 . 4 ג ; 1903 , 8 * 4 1 * 11 ■< 1 * 1 !**/!ס* 4 , 0 ו 1 :> 3 ׳\ 

. 1960 ,* 11 * 1 * 171111111 * 11111 , 1 

היסטוריה. ל׳ נשדה בידי הרומאים ב 43 לפסח״ב, 

על גבעת פורויר, ונקראה לוגדונום. הודות למצבה הגאד 
גראפי הנש עשאוה הרשאים לצומת הכבישים שסללו בגליה 
(ע״ע), דבר שהביא להתפתחותה המהירה. 

אוגוסטש עשאה לבירת הפרובינציה "גא- 
ליה לוגדוננסים״! דרשום (ע״ע, עט' 

122/3 ) בנד. בה מזבח לאוגשסש ולרומי, 

שהפך למרכז הפולחן הקשת בפרובינציה( 

בימי טיבתוס קיסר היתד. בל׳ המטבעה 
הקשתת, והקשר קלודיש (ע״ע), שנולד 
בל׳, העניק לעיר זכויות "איטלקיות" וקראה 
על שמו. ל' עמדה בראש עת גאליה והיתד. 

המרכז המסחת הגדול ביותר בחלק המ¬ 
ערבי של הקיסתת. במלחמתו ביתבו אל- 
בינש ב 197 ,בזז ספסימיוס ?ורום (ע״ע) 

את ל׳ ושרפה, והעיר ירדה מגדולתה. 

ב 470 נהיתה ל׳ לבירת ממלכת הבור- 
גונדים (ע״ע בורגתדיה, עם׳ 964 ), עד 
שנכבשה ב 534 בידי הפראנקים• בחלוקתה 
של הקיסתת הקארולינגית בחוזה ורדן 
( 843 ) נפלה ל׳ בחלקו של לותר 1 (ע״ע) 









737 


ליון — ליירפול 


738 


ואח״כ היתד. מרכזה של נסיכות עצמאית שאוחדה ב 918 עם 
ממלכת בורגונדיה, עד סיפוחה של זו ל״קיסרות הרומאית 
הקדושה" ב 1032 . אולם השליסים האמיתיים של ל׳ היו הארכי¬ 
הגמונים שלה, שהיו למעשה נסיכים עצמאיים ב 1245 וב 1274 
נערכו בל׳ ועידות כנסיה. 

בתחילת המאה ה 14 מרדו תושבי ל׳ בארכיהגמון. וקראו 
לעזרתו של פילי 8 ע 1 מלך צדפת. הלה סיפח את ל׳ ב 1307 , 
וכעבור 13 שנה קמה בל' קומונה (ע״ע). לואי ^ X עודד את 
התפתחותה של ל' כמרכז לתעשיה ולבנקאות, ונתן גושפנקה 
מלכותית לירידים שנערכו בה ( 1467 ), ומאז באו לירידים 
אלה סוחרים מצרפת, מאיטליה ומגרמניה. במאה ה 16 זכתה 
ל׳ בשיגשוג כלכלי, אוכלוסייתה הגיעה (ב 1550 ) ל 150,000 
היא היתד. תכופות מעין בירה זמנית של צרפת, מושב לחצר 
המלוכה ולממשלה, מוקד של חיי רוח ערים והמרכז לכספים 
ולמסחר הראשון במעלה בצרפת, אולם בעקבות מלחמות 
הדת(ע״ע הוגנוטים) ירדה מגדולתה, ובמאות ה 17 וה 18 הכ¬ 
בידו המלכים את עולם עליה. בתקופת המהפכה הצרפתית לא 
הכירה ל׳ בשלטון הז׳קובינים והם צרו עליה ולאחר שכבשוה 
( 1793 ) הנהיגו בד. שלטה אימים• היא נהרסה בחלקה, אלפים 
מאזרחיה הוצאו להורג, ושמה הוסב ל 110111£ ב־ו 31£ -שג 1 ג 111 ז 1 ז 001 
("עיר משוחררת"). אחרי נפילת הדקובינים הוחזר לה שמה, 
ובימי נאפוליון החלה להתאושש. התנאים הקשים שבהם 
חיו פועליה גרמו להתקוממויות ב 1831 , 1834 ו 1845 . 
במחצית השניה של הסאה ה 19 שוב עלתה קרנה של ל', 
אוכלוסייתה גדלה, והמסחר הפך אותה למרכז תעשייתי גדול. 
ב 1905 — 1957 היה ראש עירייתהאדוארהריו(ע״ע).בתקופת 
הכיבוש הגרמני במלה״ע 11 היד. בל' מרכז תנועת ההתנגדות, 
ורבים מתושביה נהרגו בידי הגרמנים. 

י , 21 מז־>< 1 .( , 1939-1952 , 1-111 ״, 1 ) 4 01510177 , £1110191152 [£ . 1 , 
. 1951 , 07171015 ^ 1 5( 4x5 ״ 1 ) 1 > )• 11151011 

ר, לב. 

היהודי הראשון הידוע בל׳ הוא הורדום אנטיפס (ע״ע) 
שהוגלה לשם ( 39 ). במאה ה 9 העניק הקיסר לואי "החסיד" 
זכויות לשניים מיהודי ל׳ ( 825 ). ההגמונים אגוברד (ע״ע) 
ואמולו התקיפו את יהודי ל׳ על השפעתם השלילית על 
משרתיהם הנוצרים. כן אירגנו הטפות בבתי-הפנסת והעבירו 
בכוח ילדים יהודים לשמד. עם כל זאת אישר הקיסר את 
זכויותיהם של יהודי ל/ למתת טבח היהודים ב 1049 ואז¬ 
הרות הכנסיה למנוע קרבה יתרה אל היהודים, התקיימה 
הקהילה בל׳ עד הגירוש ( 1420 ). במאה ה 16 חיו אנוסים בל/ 
ביניהם, כנראה, יוסף נשיא (ע״ע). ב 1770 במו! היגת לל׳ 
יהודים מקונטה־ונסן(ליד אוויניון) ומאלזאס. בתחילה צורפה 
ל׳ לקונסיסטוריה של מרקי וב 1857 זכתה למעמד עצמאי. 
ביהכ״נ הגדול הראשון ושני בת״ם יסודיים נבנו סמוך 
ל 1864 . ב 1904 היו בל׳ 1,800 יהודים. 

תחת ממשלת דשי היתד. ל׳ מרכז יהודי תשוב! בד, קבעו 
את מושבם הארגונים היהודיים ומוסדות התמיכה בפליטים, 
ואוכלוסייתה היהודית גדלה עד למעלה מ 7,000 , הגירת יהודי 
צפון־אפריקה העלתה את מספרם ל 20,000 ( 1967 ). 

, 0147 ) 51 ) 01 €1 ״ 2 ) 4 5 ( 145 [ ! 41 11410147 ! ,: 1430 ., 1 - £11$ ץ 10 ס £ 

) 7710714 ) 1 ! 40/1 713 ) 4 ) 1171 ) 1 ) 5 [ 441 / , 2 ת 3 זז 1 תשמ 1 ט 1 פ . 6 ; 1958 

סו/) / 0 ץ 07 ) 1113 0714 ׳ 4 ) ) 7/1 ; 1960 ,( 430-1096 ) 01 ) 71 ) 00014 
. 1966 י .׳\.ל ,))%^ ) 0071 )!/" 1 , 11 , 40 ) 00 ? 0471511 [ 

ליתהוק, אנטוגי רן, ע״ע לאובנהוק, א?טוני רן. 


ליונס׳ ץ — 5 ת€זוש 1,1 ״ 13 —( 1607 ,ליידן— 1674 ,אמםטר־ 
דאם), צייר וחרט הולאנדי. ל' למד בליידן ובאנד 
סטרדאס ואח״ב באנגליה. הוא בילד, זמן-םה בחוגם של 
תגנס-בךאואד באנטוורפן ולבסוף נשתקע באמסטרדאם 
( 1644 ). בשבתו בליידן היה ידידו הקרוב של ךמבראבט, 
הושפע מסיגנונו ובחר בנושאים תמים. אולם סיגנונו נשתנה 
לאחר תקופת אנטוורפן, צבעיו נתבהת, והוא התאים עצמו 
לסיגנון הבאתק הכללי הפלאמי־צרפתי, ללא אינדיווידואליות 
בולטת. נושאיו הם מיתולוגיים, היסטוריים, דתיים, שאובים 
בחלקם מן התנ״ך ("שמשון ודלילה", "קרבן אברהם") 
ומהבתת החדשה. ל׳ הירבה לצייר פורטרטים, ציודי״ז׳אנר 
וציות נוף. 

. 5 ) 01711171 ? 1 ( 01410 נ > 1 ז 3 מ 1 ץש£ .[ ; 1932 ;■ 1 .] ,■ 10 > 01 ג 80111 13 

. 1956 

ליוךפול ( 001 ק-ושע 14 ), עיתנמל במערב־אגגליה, בסחח 
לנקשיר (ע״ע), על הגדה הצפונית של שסד המתיז 
00 ( 7124 תוש׳ ( 1966 ). ל׳ היא מרכזו של אגד־הערים מחי־ 
סייד — שטח עיתני רצוף, המשתרע על כ 400 קמ״ר משני 
עבת השפך, ובו 00 ( 1,3734 חוש׳ ( 1966 ). 

נראה, שמקור שמה של העיר הוא במפרץ ליוד הקטן 
והסגור, ששימש כמעגן מוגן לעיר של יד,"ב דובש בין הש¬ 
נים 1709 — 1715 . במקומו נמצא כעת חלק ממרכז העיר. 
ב 1207 העניק המלך ג׳ון לל׳ מעמד של עיר, נפל־ל׳ סבל 
במשך תקופה אתכה מתחחת עם נמל-צ׳סטר על נהר ת, 
דותר מאותר — עם במל בריסטול (ע״ע). תהליד סתימת 
אפיקו של נהר ת הביא במאה ה 15 לתכוז הסחר עם איד־ 
לאבד בל/ גידולה של העיר, החל מהמחצית השניה של 
המאה ה 17 , קשור בהתפשטותה הקולוניאלית של אנגליה, 
ובהתפתחות הסחד הימי — בעיקר זה של האוקיינוס האט¬ 
לאנטי. במאה ה 18 נבנו בל׳ מעגנים אחדים — הראשון 
ב 1715 — לאורך חלקו הצר של שפד הממי. נפתחו נתיבי- 
מים חדשים לתנועת סיתת וספינות: המתי ונחתת נוספים 
הוכשת לשיט, נכת תעלות, שהגדולה שבהן — תעלת 
לידז־ל׳ — היחידה שנכנסה לעיר עצמה, הושלמה רק ב 1816 , 

במאה ה 19 גדלה ל׳ במהיתת, בד־בבד עם התיעוש 
הנמרץ של לנקשיר ודידינג־המערבית שביורקשיר (ע״ע). 
כבר בראשית חמאה ( 1801 ) עברה אוכלוסייתה של ל׳, בת 
00 ( 784 תוש/ את זו של בריסטול בכמה אלפי נפש. העיר 
הפכה לצומת מס״ב; הקו החשוב אל ?נצ׳סטר (ע״ע) הועד 
לם כבר ב 1830 . קווים רבים נמשכו עד לרציפי-הנמל, שהת¬ 
רחבו והגיעו לאורך של ב 11 ק״מ. עד 1858 נבנו המעגנים 
והרציפים ע״י עיתית־ל/ באותה שנד, נוסדה "רשות המע¬ 
גנים והנמל של מחי", וזו הקימה רציפים נוספים בקרבת 
הים הפתוח. התפתחות תחבורה יעילה של רכבות וספינות־ 
מעבורת בסביבת ל/ משנות ה 40 של המאה ה 19 ואילך, 
הביאה לפיזור האוכלוסיה והתעשיה על־סני שטח עירוני של 
כ 8 קמ״ר, ובו ישבו ב 1861 כ 00 ( 2704 תוש׳. תהליד התפש¬ 
טותה של העיר תוך בליעת כפת־הסביבה והפיכתם לפרבתה, 
נמשך בקצב מהיר ביותר: ב 1931 הגיע שטחה של ל׳ ל 112 
קמ״ר, עם אוכלוסיה של 00 ( 8564 נפש. 

האינטנסיודות הגדלה־והולכת של התיפקודים המסחתים 
גרמה לדחיקה מתמדת של אוכלוסים ממרכז העיר לפרברים 
שבסביבתה (ב 1951 נסנו בל׳ 789,500 תועד). איזור״המגודים 
הישן(שבו היתה העיר של יה״ב) הפך למרכז העסקים הרא¬ 
שי בעיר, ובו הנדות, משרדים, מחסנים ושירותים שונים. 



739 


ליורפול — ליד* 


740 


תהליך זה זורז בעת שיקום העיר, שנפגעה קשה במלה״ע 
11 . בחלק זה של העיר קיימים עדיין בתים עתיקים רבים, 
וביניהם: אולם סנט ג׳ורג׳ ( 1854 ), הספריה והמוזיאון ע״ש 
בדאון ( 1860 ), הגלריה לאמנות ע״ש ו 1 קר ( 1876 ) ובנייני 
העיריה ( 1883 ). איזורי־מגורים מהמאה ה 20 ופארקים נמצ¬ 
אים בשולי העיר. 

בל' אוניברסיטה ובה כ 6,800 תלמידים ( 1967 ). 

ב נ מ ל ־ ל/ השני בגדלו באנגליה — אחרי נמל־לונדון, 
עוברים מד שנה כ 32X100 כלי-שיט וב 23 מיליון טח מטע¬ 
נים, בכלל זה חלק ניכר מיבואה של אנגליה (כ 15 מיליון 
טח)׳ בעיקר דלק, כותנה (המיועדת לתעשיית־הכותנה של 
לנקשיר), צמר, עצים, עורות ועוד. הרציפים והמעגנים נמש¬ 
כים לאורך כ 15 ק״מ על גדות שפכו הרחב (עד כ 3.5 ק״מ) 
של המרזי, ב 1927 הושלמה בנייתו של מעגן לאניות גדולות 
מאד. הנמל ושירותיו הם מקור־התעסוקה העיקרי של ל/ 
לאורך הרציפים נמצאים מחסנים גדולים ומפעלי-תעשיה, 
המעבדים חמרי-גלם ליבוא וליצוא, בהם בתי-זיקוק לנפט, 
לסוכר ועוד. כן עוסקים בבדק ספינות ובתיקונן. ריכוזים 
תעשייתיים מגוונים, שראשיתם עוד במאה ה 19 , נמצאים גם 
בשוליים המזרחיים והצפוניים של העיר, וכוללים: בח״ר 


לייצור מזונות, סבח, מוצרי מתכת, מכתות, ציוד תעשייתי, 
מכשירי־חשמל, צמג, פלאסטיקה, נייר, טכסטיל, עז, עור ועוד. 

; 1934 , 1-111 ,) 118 ^) 11 ) 8 ( / 0 ץ? ■ 1 ) 511 500111 ,(. 8 ) ) 0065 ( . 0 .ס 
,(. 63 ) 5111116 , 1949 , ,•/ £1:110 ![) 11 ) 88 ) 1 ( 1 , 1115011 ^ ,£ .ן 

, 013113161 . 0 ; 1953 , ) 8 ו 1 [)! 7 ) 1 \ [ 0 •[) 11 ( 51 ) 1 ( 7111 ) 1 ) 5 
■( 001111 £10611130,7716 /יו ש ; 1960 171£ 1 < 1 <] 581 .£ .. 18 , 1957 
1018 ־ 8111 .? ; 1959 , ( 7 < 1 1 ^ €63 ) 8111010 07-1701 [ 0 1 ( 11111101 
. 1961 ,) 8 ו 3 /[) 11 )^ 1 10 ) 011111 ( 1 ,(. 68 ) 

תו.פ. 

יהודים החלו להתיישב בל׳ באמצע המאה ה 18 , 
והקהילה אורגנה, כנראה, באותו זמן. ב 1775 מסופר על יחסים 
נוחים בין היהודים לבין שכניהם. !מה שמכונה עתה בשם 
,הקהילה העבדת הישנה׳ אורגן מחדש ב 1780 , אולם אז 
היתה קטנה ורק ב 1799 נקבעו תקנותיה ונרכש בית־עלמין. 
ב 1874 הוקם ביהכ״ג הנוכחי. בראשית המאה ח 19 פעל בל׳ 
הדרשן טוביה גודמן, הראשח באנגליה שדרש בלשח־המדינה. 
אגודה פילאגתרלפיח, שעודנה משגשגת, נוסדה ב 1811 , 


וכן נוסדו בתי־ספר עבריים, ב 1842 . ב 1838 התפלגה 
הקהילה, תוסדד, עדה שניה. לקראת סוף המאה ה 19 
בא לל׳ זרם ניכר של יהודים מרוסיה ופולניה. קהילה 
ספרדית קטנה של יהודים מן הלוונט התקיימה מ 1892 עד 
1914 . יהדות ל׳ היתה הראשתה באנגליה בעבודת רפורמה 
חברתית, בהקיסה את החברה "למען עזרה יותר יעילה לנו- 
דדם העניים״. ב 1962 מנתה האוכלוסיה היהודית בל׳ 
כ 7,500 נפש, וקיימים בה כתריסר בתי-כנסת. 

0£ 5 ת 130530110 ז) .£ 171 11/1 )[ ) 1 ( 1 ( 1 ) 0181 ) 8.1 , 861135 ״ 1 . 8 
8 , 14 ן 1.1 , 016511116 8 מ 3 •.>־ 035£111 ח 3 .£ 0£ 800616 16 ־ 1115101 166 
.£ 71 ) 3 ) 01 ) £1 /[ 101 ) £11 !ס 1071 ) £1/0111 ) 1 ( 1 ,. 13 , 1899 ,(ן׳\ X 
■ 01£ //י , 1 ; 1906 ,( 1965 .סא , 011001016 6661511 (} ([ 101 ) 1 

/ ס 3 ) 1 ( £07711 1 ( 0/13 )[ ) 1 ( 1 (ס ![ 00 ( 0 ) 71 ) 0 0718 /[ 13101 ( 1 ) 1 ( 1 
) 0 00183 ) 8 7 ) 1-10 , 86035 . 8 8 ; 1901 , £ [ס 1 ) 5077113 0718 3 ) 01 ץ 
- 1.3003 £מ ץ 6101 ס 8 111510110 1116 0£ 005 ב 305301 ־ 1 ז) ■£ הו 0/3 )[ ) 1 ( 1 
) 1 () [ס /[) 511117 . 14 , 18 ; 1929 ,( ££111 נ . 0116511116 308 511116 
- 1 ז 3 ' 1 ' 1 ') 1 ) 11 ) 13 <£ 3118 > £ ( 0 ([ £113101 ( 14110710 ) 1 ) 3 ה! 1 ( 1101 )[ 

,( 11 /יצ , £081308 0£ ץ 0161 ס 8 14151011031 6161511 ( 1116 0£ 53011005 

. 1930 ,/[ 0/1 )[ £ ה 1 ") 8101 ) 1 ) 10 (" , £1110801 , 11 ? ; 1953 

ליוךפול, רוברט בנקם {ץקיגסן, רחן - 11 * £01 

01 סגןז 6 י 6 נ£ 0£ 1 ־ £31 , 011101115011 ( 8311105 — ( 1770 — 

1828 ), מדינאי בריטי. אביו היה מנהיג סיעת "ידידי המלך" 
בפארלאמנט (ע״ע ג׳ורג׳ 111 , עם׳ 466 ), 

ושר בממשלות שתות. ל׳ נבחר לסארלא- 
מנס בהיותו בן 20 , וב 1801 — 1804 היה שר 
החח. בתפקידו זה חתם על שלום אמין עם 
נאפוליון ( 1802 ). ב 1804 — 1807 היה שר 
הפנים, וב 1809 — 1812 שר המושבות כש¬ 
נרצח ראש הממשלה, ספנסר פרסיול, 

ב 1812 , הוצע לל׳ להיות ראש הממשלה, 

והוא נענה להצעה רק כשנתברר לו שאחרת 
תתפלג המפלגה הטודת! גם אח״כ קיווה 
למצוא איש מתאים לתפקיד זה כד שהוא 
יוכל לפרוש ממנו. למעשה היה ל׳ ראש 
ממשלה 15 שנה, הוא הצליח בכך אעפ״י 
שבממשלתו היו אישים מבריקים יותר׳ נגח 
קנינג וקסלד (ע׳ ערכיהם), שהאפילו על 
ל׳ "הארכי-ביגתי", בדברי דשראלי. אין 
לראות בל׳ אחראי עיקד למדיגיות־הפנים 
של ממשלתו, שהיתר. ראקציונית או למד־ 

גיות-החוץ שלה, שהתבטאה בהסתייגות 
מה״בדת הקדושה" (ע״ע). ל׳ הצטיין ביישור ההדודם 
במפלגתו המשוסעת, וכן ייצב את המטבע ותיקן את המנהל 
במדנה ובכנסיה האנגליקנית. 

, 1827 10 1820 , 1 ( 111 /[ 101 101 ) 1 ( £3 0118 .£ £018 , 810010 .? ./י\ 

. 1941 

לית 2 י — 05 ( £3 — שמם של שנים ממלכי התגאדה. 

( 1 ) ל׳ 1 , ״הגדול״ ( 1326 — 1382 ! מלך מ 1342 ), 

היה בנו של קארו׳ל רוברט 1 (שארל דובר 1 ) מבית אבז׳ו 
(ע״ע התגדה, עם׳ 851/2 ). 

במלחמותיו הרבות העלה ל׳ את הובגאדה לדרגת מעצמה 
אירופית אדירה. עיקר עניינו היה באיטליה שבה לחם 
בוונציה כדי להשתלט על החוף האדדאמי. ובבאפולי, שבה 
לחם במלכה ג׳ובאנה 1 שרצחה את אחיו אנדרה, בעלה 
הראשח. הוא כבש את נאפולי ( 1347 — 1350 )., דבר שגרם 
לקרע בינו לבין האפיפיור, שתמך בג׳ובאנה, שלוש פעמים 



נסל־ליוורפול — מראה טז האוויר 




741 


למש — ליז׳ 


742 


לחם ל' בוונציה, וזו נאלצה ב 1381 לוותר על חלק משטחיה 
בדאלמאסיה לטובת הונגאריה (ע״ע ונציה, עט׳ 425 ). בעל 
בריתה של ונציה במאבק עם ל׳ היה סטסן דושאן, מלך 
סרביה, שנעזר בקחיאטים, ואילו ל׳ נעזר בבוסנים. 

ל׳ עזר לדודו, קזימיז׳ 111 (ע״ע) מלך פולניה במלחמו¬ 
תיו בבוהמים ובליטאים, קאזימיז׳ בחר בל׳ ליורשו. וב 1370 
הוכתר ל׳ לסלך פולניה כלודוויק 1 . האיחוד האישי בין 
הונגאדיח לבין פולניה התקיים רק בימי ל׳. — ב 1377 הדף 
ל׳ את התורכים, שהופיעו לראשונה בגבולות התגאריה. 

בתקופת מלכותו של ל׳ התבסס הפאו׳דאליזם בהונגאריה. 

ל׳ תמך בסופרים ובאמגים וחצרו היתה מופת לאבירות נוסת 
צרפת. הוא יסד את האוניברסיטה הראשונה בהוגגאריה 
בעיר פץ׳( 1376 ), ותמך בערים. זכרו של ל׳ נשתמר באגדות 
רבות והוא שימש נושא לסופרים בדורות הבאים. 

בתחילת מלכותו התייחס ל׳ ליהודים בסובלנות, אך 
במרוצת הזמן גבר להטו הנוצרי והוא אמר להעביר את 
היהודים על דתם. כשלונו במשימה זו הניע אותו לגרש את 
היהודים ( 1360 ) — הגרוש הכללי הראשון של יהודי הוני 
גאריה. אולם כעבור 5 שנים התיר ל׳ ליהודים לשוב לארצו, 
כיוון שהזדקק לכספם. בשובם יצר ל׳ את משרת "שופט 
היהודים", שהיה לא־יהודי ונבחר מקרב אנשי החצר (ע״ע 
הונגריה, עמ' 863 ). 

07 ^ 402 ( 4 ! ,־ו£ח 01 ^י .£ ; 1941 , 070 ^ ■י 2£5 >'׳\ 1 ,וץח 56 :>ז£< 1 .ם 

. 5 ; 1949 , 512 ) 40 / 16 ! 61 ) 1041107 ) 141 02 ) 1 ) 1072611 1011-111111210121 

') 1 ) 0 ) 1071 071 )/ק 02£ \ 62 ) 25166 07 ^ 1710 0 144010/1 ,■|£נ 1£11 { 50 

1966 , 1X1 ,ב 0 וג 1 >ט| ^זח^ 1 ח 11 ת 140 ! 2 ) 1 ( 

( 2 ) ל׳ 11 ( 1506 — 1526 ! מלך מ 1516 ), היה בנו של 
ולאדיסלאוו (לאסלו), מלך העגאריה ובוהמיה מבית יגילו 
(ע״ע). בעלותו למלוכה היה ל׳ בן 10 , והשלטון היה בידי 
אפוטרופסיו ומחנכיו, ששחיתוחם הגבירה את הקשיים הכס¬ 
פיים של המדינה. ב 1521 הוכרז של׳ הגיע לפרקו, אך הוא 
נכשל במאמציו להתגבר על קשייה הכספיים של ארצו ועל 
הריב המתמיד בין האצולה הגבוהה לבץ האצולה הבינונית. 
האנארכיה הפאודאלית, שהחלה בימי אביו, גברה בימיו 
והתישה את תהליך ההתפוררות של הונגאריה, ואילו 
בוהמיה, שגם בה מלך ל׳, הפכה למעשה לרפובליקה ארים- 
סוקראטית שבה שלט זדניק לב מרוז׳מיטאל, ראש עיריית 
פראג. בהונגאריה מילא תפקיד חשוב היהודי המומר אימרה 
סרנצ׳ש (ע״ע), שהיה זמן מה סגן שר־האוצר. 

סכנת פלישה תורכית איימה על הונגאריה מ 1521 , אולם 
גם מול סכנה זו לא התלכדה הארץ. כשפלשו התורכים 
ב 1526 יצא ל׳ נגדם בראש צבא קטן בהרבה משלהם, וצבאו 
נעדר משמעת בגלל תככי האצולה. בקרב המכריע במויהאץ׳ 
( 29.8.1526 ) הוכה הצבא ההונגארי כליל, ול׳ טבע במנוסתו 
מהקרב. על היהודים בתקופת מלכותו — ע״ע הונגריה, עמ׳ 
864 

44 [ ; 1927 ,* 494090910$ * 9 .// , 1 * 68 ? 

.£ , 1926 ,( 276 ־ 193 ד ז\ץ 011 ^ 1£ מ £1 €51 . 40214 \) 014 *€ 40110 € 51 { 

161 ז 0 \ 1 > $0 ז 4 / 02 1111171 ) 141 >$? 13 4 / ,ז 3 מ[ 10 ^ 

1949 

יה, מ. 

ליו שאו־צ׳י — נ , 11 :>- 0 ג! $1 1,111 — (נר ב 1900 ), מדינאי 
סמי. ל׳ נולד למשפחת איכרים אמידה בחבל הונאן, 

הצטרף לליגת הנוער הסוציאליסטי שהוקמה בחסותו של 
הקומיגטרן בשאנגהאי ב 1920 , ונשלח לאחר מכן מטעם 
הקומיגטרן להשתלמות בברית-המועצות. בהיותו במוסקווח, 


הצטרף ל׳ ב 1921 למפלגה הקד 
מוניסטית הסינית, שנוסדה ביו¬ 
לי בשאנגהאי. ב 1922 חזר לסין 
ופעל כמארגן פועלים מטעם 
המפלגה, וב 1927 נבחר לוועד 
המרכזי שלה. בחמש השנים ה¬ 
באות פעל ל׳ כסוכן קומוניסטי 
במחתרת בשטחים עירוניים. 
בשנים 1934-1932 התרכזה פער 
לתו במרכז הקומוניסטי בדתם 
מרכז סין ונבחר לחבר הלשכה 
המדינית של המפלגה. ב 1934 
כשהחל "המסע האתך" של הקומוניסטים צפונה, בעת נסי¬ 
גתם מפני צ׳יאנג קאי־שק, לא השתתף ל׳ בו, אלא נשאר 
בשטחים שבשלטון הלאומנים וניהל את המילות המחתרתית 
שם, ולאחר מכן בחלקי המתנה הכבושים בידי היאפאנים, 
עד 1942 . אותה שעה כבר הכיר בו מאו סקה־טונג כמומחה 
לבעיות אירגוניות ודוקסרינאתות. נאומו על הנושא "כיצד 
להיות קומוניסט טוב״ ( 1939 ), הפך לעלון מפלגה קלאסי. 
פעילותו של ל׳ בחוגי האינטלקטואלים והפתלטאריון בשט¬ 
חים העירוניים שבצפת מזרת סץ השלימה את פעילותו 
והצלחתו של סאו בקרב האיכרים בשטחים בצםרך־מערבה, 
ושני המנהיגים עבדו תוך הארמוניה מלאה. אחת הנצחת 
הקומוניסטי ב 1949 היה ל׳ סגן יו״ר (נשיא) הרפובליקה 
העממית. ב 1959 התפטר מאו מתפקיד היתר, ול׳ בא במקומו, 
ונדמה היה שמאו בחר בו גם ליורשו בתור מנהיג המפלגה, 
אולם ב 1966 גברה התנועה למהפכת תרבות, ו״המשמרות 
האדומים" הוקיעו את ל' כראש המתנגתם לדעותיו של מאו. 
כלפי חוץ שמר ל׳ עדיין על משרתו כיתר הרפובליקה, אולם 
הוא לא הופיע עוד בפומבי באתעים ממלכתיים, ושופרות 
המפלגה הרשמיים תבזו כלפיו את התקפותיהם. הפופולא־ 
תות האישית של ל׳ בחוגי המפלגה עשתה אותו למתנגד 
רב־כוח לאנשי מאו, אך בשלהי 1968 הודח, 

- 31131 > 0111113 ) ) 11 ) 70 ? 01 ) 1 ) 011 ? 4 ! ,. 0 -. 5 ,סגותזסספ .£ . 11 

. 1962 ,( X ,׳נ 1 ״ז 

צ. ש. 

ליז׳ ( 6 ^ 1,1 ז פלמית — לדק [:אל״!,!]! גרם׳ — ליטיך 
[ 111011 ״,!]), עיר במזרח בלגיה, בירת מחת ל' 

( 3880 קמ״ר! כ 1 מיליון תוש׳). בעיר 155800 תוש׳ 
( 1966 [בל׳ רבה: 452800 תוש׳]), 

העיד יושבת בעמק הנהר ?ז (ע״ע), במקום איחודו עם 
יובלו אורת, ומשמשת צומת־תחבורה חשוב בבלגיה המזת 
חית ובאירופה המערבית. כאן עובתם עורקי־התחבורה 
העיקתים מנמלי בלגיה וממהיתתעשייתה אל איזורי־ 
התעשיד, החשובים של גרמניה המערבית, צפח־צרפת ומז¬ 
רחה והולנד. הנמל שעל נהר מז כשר לשיט סירות ואניות 
קטנות, ותעלת־אלברט מחברת את ל׳ עם אנטוורפן. סביבתה 
עשירה במרבצי־פחם ובפוטנציאל הידרראלקטרי גדול, והת¬ 
פתחה בה תעשיה גדולה של בחל ופלדה, מתכות אל- 
בחליות, מכונות, ציוד תעשייתי, כלי־רכב, נשק, מכשירי- 
חשמל, כימיקאלים, מוצרי-חרסינה, זכוכית ותעשיות נוספות. 
כשליש מתושביה מתפרנס על התעשיה והמכרות בל' 
אוניברסיטה (נוסדה ב 1817 ! 5,500 תלמידים), בתי־ספר 
טכניים גבוהים, מעבדות ומכוני־מהקר, הקשוחם בתעשיותיה 



743 


ליז׳ — ליזוזים 


744 



י י ז־: מראה חלהי מל העיר : נמוכי — הנהר סז 


העיקריות. וביניהם — המרכז הלאומי למחקר מסאלורגי 
והמכון הלאומי לתעשיית-הםחם. כן נמצאים בעיר בתי־ספר 
לאמנות וקזנסחואטוריח מלכותי למוסיקה ( 1887 ). 

בעיר העתיקה, היושבת בעברו השמאלי של הנהר, 
בניינים מסוף יה״ב וראשית העת החדשה, בהם קאת- 
דראלה <םן פול" שבכניעה הוחל במאה ה 10 , בתי- 
המשפט (בארמון שליטי ומיד לשעבר, שהוקם בשנת 
1000 תבנה מחדש במאה ה 16 ), ובית העיריה. תושבי 
העיר קאתולים ודוברי צרפתית (ואלתים). ל׳ נחשבת 
לאחד המעוזים העיקריים של דוברי הצרפתית ושל תנו¬ 
עת הפועלים בבלגיה. 

היסטוריה. ישוב קטן היה במקום למן המאות הרא¬ 
שונות לספירה. מראשית המאה ה 8 היה ההגמון של ל׳ גם 
שליט העיר וסביבתה. מדינתו הקינח, בראשית המאה ה 11 
חלק גדול מדרום בלגיה (של ימינו) וממזרחה. בתחומים רח¬ 
בים אלה(בשערים קלים) התקיימה מדינת ההגמון של ל׳ עד 
סוף המאה ה 18 . ובפאות ה 11 — 15 היתה ל׳ אחת הערים הח¬ 
שובות בארצות השפלה. דברי ימיה של ל׳ מסוף המאה ה 11 
ועד ראשית המאה ה 18 מצטיינים במאבקים ממושכים של 
האזרחים עם שלסתו הרודני של ההגמון. תושבי ל/ שתבעו 
לעצמם חררות אזרחיות וחלק בשלטון, אף הצליחו כמה 
פעמים להשתלט על העיר אלא שהובסו מידי שליטי הנסי־ 
כרות השכנות שחשולעזרתההגמון. במחצית השניה של הראה 
ה 15 הותקפה ל׳ ואף נהרסה בידי דזכסי מרגעדיה, שליטי 
ארצות־השפלה. מדינת ההגמון של ל׳ בטלה, למעשה, ב 1792 , 
משנכבשה בידי צבאות צרפת. בשנים 1794 — 1815 היתה 
חלק מצרפת, ובשבים 1815 — 1830 צורפה לממלכת הולאנד 
על פי החלטת קתגרס רנה. מאז כעתה של בלגיה העצמאית 
( 1831 ) נכללת ל׳ בתחומיה. במלה״ע 1 נועדה מערכת הבי¬ 
צורים הגדולה של ל׳ למנוע או לעכב את פלישת הגרמנים 
לבלגיה ולצרפת כאן התנהלה אחת המערכות הקשות במל¬ 
חמה זו והעיר נפלה ב 7 באוגוסט 1914 (ע״ע מלה״ע 1 ). 


במלה״ע 11 (מאי 1940 ) נכבשה ל׳ לסתת הביצורים החזקים 
שהשתרעו סביבה (תמ ׳ , ע״ע בלגיה, עם׳ 2 — 741 ). 

; 1910 , 1111 ,* 6$ 71 >ץ 10 ז 7 0< ]£111111, 14 4* 14. 0x1 

, 1 ־ 1 * 001 ז ; 922 [ 1 * 4 ?// 01 * £0 14 

1,. 0 1** #8**, 1-71, 1924-9; ?. 1^0111411' 1> , 

£1x4? 4* ( 0 * 60011 , 1930, ?. £4215111, 14 

11£$01$€ 4€ 1789, 1954. 

מ. בר. 

עד לכינון עצמאות בלגיה ( 1831 ) לא היתה קהילה 
יהודית בל׳, רשבו בה יחידים בלבד ועוברי-אורח. ב 1314 
אסר ההגמון של ל׳ על יהודי העיר ווי (ץט 9 ), שנכללה 
בתחום סמכותו, להלוות ברביע ב 1798 חייבו הנסיכים 
ההגמתים של ל׳ את היהודים שנכנסו רגלי לל׳ בתשלש 
מם. מ 1831 החלו מגיעים אליה יהודים מהולנד, גרמניה 
ולוחי, ובמאה ה 20 גם מאיתפה המזרחית, ב 1939 מנתה 
הקהילה 2x100 נפשות! תבם אבדו במלחמה, וכיש נמצאים 
בל׳ כ 900 יהודים. 

. 1 1959 41 */ 011 ; ס! 4€ , 8011 . 17 

ליזגנג, הנס — 8 ת 16156£3 *מג!! — ( 1890 , בלנקנבירג 
— 1951 , ברלין), סילשוף גרמני. המשטר הנאצי 
העמידו לחן( 1934 ) ב״עוון" השקפות ודעות שבגדו אתי חח 
המשטר ש 1937 נשללה ממנו הרשות ללמד באעיברסיטאות, 
עד לסיש מלה״ע 11 מצא מחייתו כטכנאי תעשיה. ב 1945 
נתקבל חזרה כפתפסור מן המניע בינה, אבל התקשה להס¬ 
תגל להלכות המשטר המזרח-גדמני וזזעחף ללמד באוניבר¬ 
סיטה של ברלין. שיטתו הפילוסופית של ל׳ מתמצית בספח 
העיקח תשתזזסעמסס (״*ורות החשיבה״), 1928 , היא מט¬ 
עימה כי אין תורת הגיון אחת רחירה אלא לכל דרך מחשבה 
יש טעון הגיעי מיוחד לה. גם המגיעים הרעיוניים הסביאש 
אדם לבחירת די־ד מחשבה, שעים מן הצידוק ההגיעי העושה 
את ההסבר — השיטה — למתקבלת על הדעת. הטעם לכך 
חוא בזה שכל מחשבה נצמדת למערכות ענייניות ואובייק- 
סיוויות המשמשות לה כאוריינטאציה לקראת בניית השל¬ 
מות השיטתית. אולם מכיון שלכל מערכת עניינית מתאימה 
.צורת חשיבה" מסויימת (באפיון דרכי המחשבה קתב ל׳ 
לפנדסנולדגיה של השרל [ע״ע)) מן הנמנע להגות שיסה 
פילשופית אעיוורסאלית שתבסס את המציאות כולה על 
מספר ממט של עקרתות ומושכלש. ל׳ נודע גם כחוקר 
הסילששיה והדת היומיות והשפעתן על הנצחת הקדומה: 
) 16 ) 1611 >־! 6 1 ) 1111 65611 ^ 1 135 ) * 06151 1611186 ( "ם 

- £611 .ט . 111105 ? 161 > מ 1 1115 * £61111 [־!£ 611 ׳\ 1 ז 11 ח 1 זנ־ 11 :י $115 ץמ 1 
16011611 * 0 1 > 81011 ("רוח הקודש• מהותה והתהוותה של 
ההכרה המיסטית-אעטואיטיווית בפילששיה ובדת של 
היוונים״), 1919 ! בין טפחו האחחם שעסקו בחשיבה הדתית 
ובתולדותיה ידועש ביותר: 000515 016 (גנשיס), 1955 4 ! 
:!־ 1 גז*ות 06£6 ־ 161 ) 1116 ק 1111050 <ן 15 ז 0 נ £6118 (.פילששיית־הדת 
של ההווה"), 1930 . 

, 1 )מ^ 34122 >/ 160 * 121 { 111 } 11 (<) 0 { 110 ו 1 ? ,קןםס .£ 

•>ו 0 ^־ 1 ןמנ> 1 א'* 1 . 11 <(€{ 01 ,ז 6 ׳< 6 א .מ , 1932 

. 949 נ .׳ו ,?״״ 

א. גר. 

ליזחים ( 16 חץ 502 ץ£), אנזים (ע״ע) שמזח את פיחק 
המוקופוליסקריד־קומסלכם, המקנה יציבות מכאנית 
לחסן חידקיבב הל׳ מפרק את הקשר הגליק 1 זידי 8 4 — 1 בין 
ג<-א?טיל גלוקתאמין לביןאאצסיל חשצה מודאמית(ומשש 


745 


לחוזים — ליזיגין, גי דה 


746 


כך קרוי גם בשם: מוראמידזה) המהווים יחד את הפוליס־ 
כריד של הקוספלכס. בהפעלתו של הל׳ בתמיסה איזוסונית 
על חידקים גרם־חיוביים, בהם מהווה המוקרקומפלפם את 
רוב חומר הדופן, מתקבלים פרוסופלסטים של החידקים. 
בתנאים מיוחדים מסוגל הל' לגרום גם פירוק חלקי של חיד־ 
קים גרם־שליליים. 

הל׳ נתגלה ב 1922 על־ידי סלמינג (ע״ע), מגלה הפניצי¬ 
לין (ע״ע), כאשר טפטף דיר־אף על תרבות חידקים וגילה 
להפתעתו כי החידקים נמסו. הוא מצא כי פעולה זו מבוססת 
על מציאותו של אנזים בריחהאף, וכינה אותו בשם לחוזים 
(אנזים ממס). הל׳ נתגלה אח״כ ברקמות רבות, בהפרשות 
בע״ח, בצמחים, ובעיקר בחלבון הביצה. 

הל׳ הוא האנזים הראשון שמבנהו התלת־ממדי נקבע 
בשלמות ואשר פעילותו ניתנת להסברה ממבנהו. נוכחותו 
בדמעות מסייעת אולי להגנת העין מפני זהום ע״י חידקים. 
המצאות הל׳ במיצי העכול, ובייחוד עליית רמתו במצבים 
פתולוגיים שונים, כגון דלקת כיבית של המעי הגס ( 1$ ) 0011 
3 ׳י 1 ) 3 ז 11100 ), הביאה להשערה בדבר קשר סיבתי בק הל׳ 
למחלות אלו. הועלתה סברה שהל׳ ממם את ריר דרכי העבול 
וכתוצאה מכך נתקפים תאי הצפר של מערכת העבול ע״י 
מיצי העכול. בשנים האחרונות הוברר שאין לל׳ כל חשיבות 
אטיולוגית לא במחלת הכיב הפפטי של הקיבה והתריסריון 
( 1001 ) 01110 11011$ ! ; 6351:110115 11101$ ) ולא בדלקת כיבית של 
המעי הגס, ושינויי רמתו בהפרשת דרכי העכול הם תופעה 
משנית בלבד. 

/ 0 1 ) 1 < 11 ) 7-111 ? , 51711111 "! .£ — ) 110 ) 0 ג 1 ־ 1 .? — €) 111 ^ו 4 
, 1 ! 7010071 ! 1 > , 80011115 .״ 1 .מ ;* 1964 ,^■ 1111111 ) 8100/1 

{ 0 ?•׳! 51711011 / 710713 מ?מ׳ז<£- 76777 ) 7/1 , 5 גן 1 ! 1111 ? . 0 .ס ,* 1964 
1966 ,( 215 , 401071020 €ו 11£ ח 0 נ 50 ) ) 1 * 01 ) 401 ג ) 1 ז!ץ £712 מז> 

ש. ה. בל. 

ליזול ( $01 ץ. 1 ), שם מסחרי לנחל חטוי בעל צבע חום 
וריח חריף ?מייני, הרכבו: תמיסה מימית המכילה 
כ 50% קרזולים ואורתדחידרופסי דיפניל, בתוספת סבת 
להגברת מסיסותם במים. תכונות החטוי שלו נובעות בעיקר 
משני החמרים הראשונים שהם נגזחת של פנול (ע״ע). הל׳ 
יעיל מן הפנול כחומר חטד, ורעילותו קטנה יותר. משתמשים 
בו לחטד ידיים וכלים הן בבית והן בבתי־חולים וכן כמרכיב 
במשחות חטוי. ברפואה הווטרינרית משמש הל׳ לריסוס 
בעלי-חיים לשם טיפול במחלות עור ולהגנה מפני הדבקות 
בזיהום. בחקלאות הוא משמש להדברת עשבי־בר. 

80717 /סס/^ס/סס!ומ׳■׳!)!/? 7 ^ 7 , 0110120 1,. 5. 000111112X1-4 
,* 1965 , 1026-1027 , 1101 * 1 )<ן 1 >- 1 ) 7 /1 /ס 

למינים, ע״ע נוגדנים, 

♦ • • !ז 4 

לידדן (" 3 ״ $16 נ!. 1 ), משפחה מפואטו, שהעמידה מבניה 
רחנים בנחלות שונות בצרפת ומלכים במדינת 
הצלבנים בא״י, בקפריסין ובקיליקיה. 

מייסדה של המשפחה היה, כנראה, איג -הצייד", ששלט 
בתחילת המאה ה 10 בל' (בדפרטמנט וין של היחס). צאצ¬ 
איו הרחיבו את נחלותיהם מכוח טובוודהנאה והפקדים פאר 
דאליים שרכשו לעצמם, ובתחילת המאה ה 11 בנו אח טירות 
ל׳ וקואה, וטיחת אלו היו להם בסים להשתלטות על שכניהם. 
במאות ה 12 וה 13 עלה בידי בני ל׳ לנצל את התחתת ביו 
מלכי צרפת למלכי אנגליה והם היו המכשול העיקרי להש¬ 
לטת מרותם של מלכי צרפת באקויטניה (ע״ע) הצפונית. 
ב 1199 רכש איג )ס את מחוז לה-מארש, וב 1220 זכה 


איג X במחוז זןנגולם (ע״ע) ע״י נישואיו עם אהבלה, אלמנת 
ג׳ון (ע״ע) מלך אנגליה ואם הנדי 111 . ארבעה מבני איג x 
הצטרפו לאחיהם החורג מלך אנגליה, עוררו את איבתו 
של סימה דה מונפור (ע״ע) והיו במידת־מה אחראים למשבר 
החוקתי באנגליה ב 1258 (ע״ע ממלכה מאחדת, היסטוריה). 
אחרון אדוני ל׳ מת ב 1306 , והכתר הצרפתי ירש את מחתות 
לה־סארש ואנגולם. ענפים צעירים יותר של המשפחה שלטו 
במאה ה 13 בסחח אי, בשטלרו, תבאן, סוביס, פרתנה ז׳אר־ 
נאק וקוניק. 

בני ל׳ הקימו מנזרים בל', בקואה ובבונוו. מראשית 
מסעי־הצלב היה כל אחד מראשי המשפחה צלבן. ב 1163 
יצא איג ¥111 מל׳ לא״י, אך שנה אח״כ נפל בשבי בידי 
שליט סוריה נור־אל־דין בעת כיבושו של מבצר חאדם. בנו 
ז׳ופרוא השתתף במסע הצלב השלישי לצידו של ריצ׳ארד 
לב־הארי מלך אנגליה. בן אחר, גי (ע״ע ליזינין, גי דה), 
נהיה למלך ירושלים ואח״כ למלך קפריסין, ובן שלישי, 
אימרי, ירש את גי (ע״ע אמלדיק 11 ). במות אימרי 
ב 1205 נפרדו מלכדות ירושלים וקפריסין. מלכי קפריסין 
מבית ל׳ שלטו באי עד המאה ה 15 . איג 111 מלך קפריסץ 
( 1267 — 1284 ) כונה החל ב 1269 גם בתואר -מלך ירושלים", 
ואחרי נפילתה של עכו בידי המוסלמים ב 1291 ייצגו בני ל׳ 
אח המלוכה הצלבנית בגלות. ב 1342 — 1375 מלכו בני ל׳ גם 
ב״ארמניה הקטנה״ היא קיליקיה (ע״ע ארמניה, עמ׳ 989 ) 
עד לכיבושה של את זו בידי הממלובים. 

?/ 70117 )!$ץ 01 ?/> ?//'/ 1/7 ) 14111011 , 11117 ״ 1 135 ג * 1 > ., 1 

; 1861 — 1852 , 1-111 ) 4 8/01700 14 41 {)) 1 זוזק 1 ) 4 ) £71 / 7 

, 14111 ? . 0 ; 1915 , 011014 ? ) 4 ? 7 ; 770 ׳ 44 , 17 ) 6017500X13 .? 

, 7 ^ 11-111, 1948, 11. 8. 5x17118x0 (ס ץ? 110 ו 44 4 ■ 

0714 1441411171 )£ , £7 זת 1 ב? . 5 ; 1950 , £71814104 <׳׳ ,£ ) 7 14 

. 1961 , 41-89 ,^/■ 1 ) 11/7 
פ. 

ליזידן, גי דה — 161.11518030 > ץ! 01 — (מת 1194 ), 
מלד'מדינת הצלבנים בא״י ( 1186 — 1192 ) ואח״כ 
שליט קפריסין ( 1192 — 1194 ). גד״ל היה בנו של איג ו 11 ע 
,השחום" רחן ליזיגין (ע״ע) שבפואטו, במערב צרפת. אחיו, 
אימרי (ע״ע אמלריק 11 ) נהיה בסוף ימיו של אמאלריק 1 
לקוניטאבל של הממלכה, כלר למפקד הצבא, ולמעשה לאיש 
החשוב ביותר במדינת הצלבנים. בחמתו נשא גד״ל לאשר. 
את סיביל, בתו של אמאלריק 1 . במות בלדדן ¥ (ע״ע, עם' 
798 ) בנה של סיביל מנישואים קודמים, נהיה גד״ל למלך 
המדינה הצלבנית ( 1186 ). עלייתו של גד״ל למלוכה נת¬ 
אפשרה בעיקר בגלל תמיכתו של מפקד מסדר הטמפלרים 
(ע״ע), מול התנגדות מצד דמון 111 מטריפולי־טבריה, שנת¬ 
מך בידי רבים מהאצילים. 

שלטונו של גד״ל היה חפף, ורמון, וכן רנ 1 (ע״ע) 
משטיון, שליט עבה״י, לא הכיח למעשה במרותו. אולם 
כשפלש צלאח־אל־דיז(ע״ע) לגליל התלכח גם הם למלחמה 
במוסלמים תחת דגלו של גחל. גד״ל החליט לצאת למערכה 
נגד צלאח-אל-דין—בניגוד לתכניתו של רמ 1 ן שאושרה לפני¬ 
כן, ושלפיה צחך היה להמנע מקרב. התוצאה היתה המפלה 
בקרב הטין ( 4.7.1187 ), שבה נשמד צבא הצלבנים וגד״ל 
נשבה. 

צלאח-אל-דין שיחרד ב 1188 את גחל, והלה עבר לצור, 
מעתם האחרון של הצלבנים שלא נכבש בזכותו של קונראד 
ממונפרה. אלא שקונראד לא רצה להכיר בגחל כבמלך. 
ריצ׳ארד "לב האח", מנהיג מסע הצלב השלישי, שהקים 



747 


ליזינין, גי דה — ליזר ומיזר 


748 


את הממלהה הצלבנית המחודשת בא״י, תמך בגד״ל, ופילים- 
אוגיסט מלך צרפת תמך בקונראד. ב 1191 הוסכם שגד״ל 
יהיה המלך, ובמוחו יירש אותו קונראד. קונראד נרצח 
11921 , ושבוע אח״ר הודח גד״ל בידי האצולה וקנה באמצ¬ 
עות ריצ׳ארד את האי קפריסין מידי הטמפלארים. בכך בא 
האי תחת שלטון בית ליזיניאן, עד המאה ה 15 . 

י. פראוור. תולדות ממלכת הצלבנים בארץ־ישראל, א-ב, 

תשכ״ג נר׳ ספתח). 

אה. א. 

—1329) — ?161X6 <16 1,11$1£330 — 71*7 *1'© 

1369 ),'מלך קפריסין ( 1359 — 1369 ), בנו של איג 
7 \ 1 . כבר בחיי אביו יסד פד״ל, שהושפע מהרעיון הצלבני, 
מסדר אבירים ששאף לגאולת הנפש ולשיחרור א״י מידי 
המוסלמים. להטו הצלבני גבר כתוצאה מתעמולתם של נציג 
האפיפיור במזרח, פייר דה תומאם, ושל תלמידו פילים דה 
מזיאר ( 21616$ ^). 

זמן קצר אחרי עלותו למלוכה הציע לאו /י, מלך "ארמניה 
הקטנה" (קיליקיה), שהתורכים והמצרים איימו על מלכותו, 
למסור לפד״ל את נמל גוריגוס. פד״ל קיבל את ההצעה 
( 1360 ) חכה בבסיס לפעולותיו באסיה הקטנה. 13611 כבש 
פד״ל את נמל אדאליה (כיום: אנטאליה, בדרום תור¬ 
כיה). ב 1362 — 1365 סייר פד״ל, בלורית פילים דה מזיאר, 
באירופה המערבית, כדי להשיג עזרה בכסף, באנשים וב¬ 
אניות למסע צלב חדש. מסעותיו באיטליה, בצרפת, באנגליה, 
בגרמניה ובפולניה הפיחו רוח חדשה ברעיון הצלבני. צי 
צלבני שהיה מורכב בעיקרו מאניות ונציאניות וקפריסאיות 
יצא למצרים, כבש את אלכסנדריה ושדדה (אוקטובר 1365 ), 
אולם החליט לפנות מיד את העיר מפחד התקפה ממלוכית, 
נגד דעתו של פד״ל. בכך נסתיים למעשה מסע צלב זה. אצילי 
קפריסין, שחששו שפד 7 ׳ ל יקים משטר מונארכי חזק שיצמצם 
את זכויותיהם, הסתייגו מתכניותיו הצלבניות הנוספות. פד״ל 
נרצח בידי אחד מאביריו, ובנו, פיר 11 , מלך תחתיו. 

£ 71€ ^ 7 * 1 5011 $ £6 116 * 1 16 > , 16 * 11 ^ 1 €!> * 1 

34 ,! 111 < 0 ; 1852 , 11 .״ 1 46 115071 ) 24 141 €, 3 #€5 

171 :> 14 > €711$ 1€ (? 8 \ ; 1948 , 111 י 145 ז$$€ / 0 ^ ¥1%510£ 

* 1965 , 4££5 2414416 £7 * 14 £\ 11 

ליז׳בסק, ע״ע לז׳יקזק. 

ל , !!* 1 מי]( 7 * (' 11 נ 1111 ^ 6 ׳\ 3 ׳>\ם 11€1 \/ 1£111 ״ 1 :ז 6 * 13 ^/-! 356 ^ 1 

— 1131100 ) £3 0£ £01135100 8110111131611 ץ< 1 100 ) £163 

״הגברת קרינת אור — או מיקרו־גלים — על ידי פליטה 
מאולצת"), מתקנים קוואנטי-אלקמרוניים, היוצרים קרינה 
אלקטררמאגנטית קוהרנטית בתחומי המיקררגלים והתדי- 
רויות האופטיות. בניגוד לקרינה הנפלטת ממקורות אור 
רגילים, יוצר הל׳ אלומת אור שאיננה מתפזרת. גלי האנרגיה 
נפלטים בפס צר מאד של תדירויות ונעים בכיוון זהה, 
בתדירות שווה ובהתאמה עם הקרינה המעוררת. לל׳ שימר 
שים רבים במחקרים מגוונים בפיסיקה, בטכניקה, ברפואה 
ובתעשיה ז כן משמש הל׳ למטרות צבאיות. 

ביסוד פעולת מתקנים אלה מונחים רעיונות מוקדמים של 
אינשטין ( 1917 ז ע״ע) על אופי תהליכי פליטת האור ובלי- 
עתו במקרה של פליטה ובליעה מאולצת ופליטה ספונ¬ 
טאנית. רעיון הגברת הפליטה המאולצת הופיע לראשונה, 
באופן בלתי־תלוי, בעבודותיהם של מספר מדענים, ביניהם 
פבריקנט (: £31011001 ), ובר (־ 6861 ^\\), טאונם ( 7015x168 ) 
וכן בזוב (ע״ע [כרך-מילואים]) ופרוחורלב. סמוך ל 1950 


גילו פרסל ( 100611 ?) ופאונד ( 1 > 0110 ?) את הפליטה 
המאולצת של גלי רדיו בתהליך התהודה המאגנטית הגרעי¬ 
נית׳ אולם לא הבחינו בחשיבות התהליך ליצירת תנודות 
מולקולאריות. 19541 הציגו גוח־ון ( 100 >־נ 30 >), זיגר (- 261 
•! 26 ) וטאונס את המ׳ הקוהרנטי הרציף הראשון שהופעל על 
ידי היפוך אוכלוסיה (ר׳ להלן) של שתי רמות אנרגיה 
במולקולות האסלניה. בזלב ופרוחורלב הציעו ב 1955 , על יסוד 
רעיונות דומים, את הם׳ של שלוש רמות, ואילו אפשרות 
השימוש בחמרים פאראמאגנטיים ליצירת תדירויות מיקרו¬ 
גלים, הועלתה ע״י בלומברגן ( 0860 * 8106011 ), ומיד אח״כ 
מומשה ע״י קבוצת מדענים במעבדות בל באה״ב. 

ב 1958 הציעו שולל (^ 10 ^ $0113 ) וטאונס את הרחבת 
עקרון פעולת ד.מ׳, לשם יצירתן והגברתן הקוהרנטית של 
תדירויות אופטיות וב 1960 קיבל מימן ( 1310130 ׳>?) קרינה 
אופטית מאולצת בגביש אודם (ץלטז). מיד אחר־כך הציגו 
ג׳אוואן (ח 3 ׳> 03 , בנט (״ 8606 ), ואריל ( £161x101 ) את הל׳ 
הרציף ב ״( 1.15 בהתפרקות של תערובת גאזינג הליום וני- 
אלן. התפתחות נוספת היתד. פיתוחו ב 1962 של הל׳ המבוסס 
על צומת ס-ק (ע״ע אלקטרוניקה [כרך מילואים]). פעולת 
הל׳ התגלתה באטומים, מולקולות, נחלים אורגאניים, גבי¬ 
שים אנאורגאניים וחצאי-מוליכים. תחום התדירויות אשר 
בהן יצת ל״, עד ראשית 1968 , משתרע מהאולטרה-סגול 
הקרוב עד האינפרא־אדום הרחוק והגלים התתימילימטריים. 
לעומתם מכסה המ' את תחום המיקרו־גלים בעלי תדירות 
אולטרה-גבוהה (*/ס!!? [ 100,000 — 1,000 ]). 

עקרונות תאורטיים. אטומים, יונים ומולקולות 
מתקיימים במספר מצבים עמידים (= "רמות"), אשר לכל 
אחד מהם מתאימה כמות מוגדרת £ של אנרגיה. מעברים בין 
מצבים עמידים יכולים להתרחש (א) ע״י פליטה או בליעה 
של קרינה אלקטררמאגנטית בתדירות מתאימה* (ב) ע״י 
מעבר לא-קרינתי של אנרגיה אל מערכת אחרת או ממנה. 

התדירות ע של הקרינה הנבלעת או הנפלטת במעבר 

קרינתי ניתנת על ידי נוסחת בור, לפיה: 

״£-״£ = ״ 1 (!) 

כאשר ״£-״£ הוא הבדל האנרגיה בין שני המצבים העמי¬ 
דים ( 11 הוא הקבוע של פלאנק — [ע״ע יחידות פיסיקא¬ 
ליות]). בהימצא המערכת בשווי משקל תרמי, תלוי מספר 

-ן—ח£ 


מז£-מ£ = ע 11 


•מז£ 


י־ו 


מצב היסוד 1 

ציור 1 

האטומים הממוצע א במצב עמיד מסויים (שהוא "אוכלד 
סיית״ הרמה המסויימת) בטמפראטורה £׳׳ והוא נתון על 
ידי הנוסחה של בולצמן: 




749 


ליזר זימיזד 


750 


״§ ו ^ מודדים את הנידונים — מספרי המצבים העמידים 
הבלחי-תלדש בעלי אנרגיה שווה — של הרמות ם £ ו ״£ 
(.אל הוא הקבוע של בולצמן). סטיות מן היחס ( 2 ) מהוות 
מדידה לסטיה משווי משקל תרמי. הקשר בין מקדמי הפליטה 
ו ומקדם הבליעה 11 מ 8 שהם ההסתברויות של 
פליטה ספונטאנית ומאולצת ובליעה מאולצת ניתן ע״י: 

תו!ן£ ודז 8 ~ 1 מח£ 60 ( 3 ) 


ם ג 3 11 ׳גנ 1 זי 8 ^ 

ם*־* 71 1 ו 1 ת^ 


(4) 


כאשר " הוא גודם השבירה של המערכת בשביל התדירות 
ע ו:> — מהירות האוד. ההסתברות הכוללת לפליטה תלויה 
בגודל נוסף "ס, שהוא צפיפות הקרינה בתדירות ע, והיא 
שווה ל: ״״מ״ט + 1 ״ח ^. אם קרינה בתדירות ׳ו פוגעת 
במערכת בת שתי רמות — רמת יסוד מ! ודמה מעוררת 
שאוכלוסיותיהן ״א ו "זין בהתאמה היא תיבלע בקצב 
ש ל ,״״ 113 ("זין-,"א) קוואנטים לשביה■ ואילי 
קוואנטים יופיעו כקרינה מפחדת אקראית. קרינה כזו תאבד, 
איפוא, אנרגיה למערכת ותערער במקצת את שתי משקלה. 

הרעיון המונח ביסודם של הל׳ והם׳ הוא להפר את שווי- 
המשקל של מערכות ולקיים בהן היפוך אוכלוסיות 
של שתי הרמות, כך שמתקיים ״ז״'! > 1 ם זון. אם הבדל האוכלו¬ 
סיות ״א:-״ 14 := 14 ^ גדול במידה מספקת, כך שהאנרגיה 
הקשורה אליו ״״מ״;! £14 גדולה מן ההפסדים של המעגל, 
ניתן לקבל הגברה של הקרעה במקש בליעתה, ואילו הקרי¬ 
נה הספונטאנית תופיע בצורה אקראית ותתבטא כ"רעש". 

קיימות אפשרויות אחדות לקבלת מערכות שאוכלוסייתן 
״הפוכה״: 

1 . מערכת רגעית של שתי רמות. מפעילים 
פולס של קרינה על המערכת למשך זמן 1 , הקצר מזמן- 
הדעיכה האופייני ! 1 של התהליך (למשל, זמן החיים של 
הרסה המעוררת). אם צפיפות האנרגיה של הפולס המעורר 
בתדירות ׳יי גבוהה למדי, ניתן לאכלס את הרמה המעוררת 
במידה מספקת, בטרם הספיקה לדעוך אל רמת היסוד. במשך 
הזמן ,ד > ז ניתן להגביר סיגגאל הנכנס בתדירות המת¬ 
אימה. 

2 . היפוך א וכל וס יה ע״י הפרדת הרמות. תהי 
נתונה מערכת אטומית או מולקולארית אשר רמות האנרגיה 
שלה משתנות בהימצאה בתוך שדה חשמלי או מאגנטי, לפי 
התלות: 




(5) 


כאשר ״£ ו״ £ הם רמות האנרגיה בהעדר שדה חיצוני, ו£ 
הוא, למשל, השדה■ החשמלי. מעבירים אטומים או מולקולות 
אלה דרך עדשה אלקסרוסטאטית (או מאגנטית) הבנויה 
בצורה שהאטומים ברמה המעוררת ״£ ממוקדים לתוך חלל 
תהודה, ואילו האטומים ברמת היסוד מוסחים אל מחוץ 
לאלומה, דש, איפוא, הפרדה מרחבית בין שתי הרמות. 
קרינה בתדירות המתאימה, שקיימת בתוך חלל התהודה, 
תאלץ את האטומים או המולקולות המעוררים לחזור לרמת 
היסוד ולהיפטר מעודך האנרגיה שלהם וע״י כך מושגת 
הגברה, ע״י המון חחר מתאים ניתן לקבל תנודות בחלל 
התהודה. זהו העקרון של מ׳ הא מחיה ופר הסימן. 


3 . היפוך אוכלוסיה במערכת של הרבה 
רמות (ר׳ ציור ■ 2 ). למוצקים רבים יש נוסך על קווי 
פלואורסצנציה חדים גם פסי בליעה רחבים וחזקים. 



אוד פוגע ניתן להישאב לפס הרחב ( 111 ) ורובו מועבר, 

ע״י מעבר לא-קרינתי מהיד, לרמה חדשה מטא־סטאבילית 
( 11 ). אם השאיבה חזקה דיה, ואם זמני הדעיכה תואמים, 
ניתן לקבל היפוך אוכלוסיה בין הרמות 11 ו 1 . זהו עקרון 
פעולתו של ל׳ הרובי (ר׳ להלן). 

אם הרמה 1 איננה רמת היסוד אלא רמה מעוררת, ניחן 
לקבל היפוך אוכלוסיה בין הרמה 1 ורמת היסוד. מערכת 
כזו היא מערכת ל׳ של 4 רמות ומצדה למשל ב בתוך 
03£ 2 , בדרך כלל ניתן למצוא רמות מתאימות להיפוך אר 
כלוסיה ברבים מאטומי קבוצות הברזל, העפרות הנדירות 
והאקטיבידים, כשהם בתוך גבישים אנאורגאניים ואפילו 
בזכוכיות מסדימות ובנחלים אורגאניים. 

הל׳ ה א ו ס ם י ה ג א ז י—ל׳ 130 — 140 (ציור 3 ). הרמות 
המטא־סטאביליות 5 * 2 , 8 י 2 של אטומי ההליום ו 25 , ? 3 של 
אטומי הניאון כמעט מתלכדות, בהתאמה. ניתן לעורר כל 
אחת מרמות אלה בעזרת התפרקות רגילה בתוך הגאז. אם 
ממלאים שפופרת באטומי הליש וניאון כך שהלחץ החלקי 
של ההליום גדול מזה של הניאון, ניתן לעורר אטשי הליש 
רבים יותר לרמות גבוהות, הדועכות אל חרמות המטא- 
סטאביליות שצדינו לעל. אטומי ההליום מעבירים אח 
האנרגיה שלהם לרמות 25 של הניאון על־ידי התנגשדות 




21.6 



קו-הליור 

4 ק 2 ,- ג 25 




21 


התנגשות 

א'־אל 8 סי 0 5 * 2 


| 19.51 


20 


התפרקות 


19 

15 



16 - 




01 


ציור 3 , דיאגרמה של רטות־האגרניה של ליור הליום־דיאוז. 
המעבר בתהום הגראה, . 6328.4 , הוא 4 ? 2 *—. 35 



751 


לייזר ומיזר 


752 


אי־אלאסטיות עם אטומי הניאון (עודף האנרגיה בתהליך זה 
הופך לאנרגיה קינטית של החלקיקים המתנגשים). מקבלים 
איפוא עירור סלקמיווי של רמה אחת או יותר והיפוך או- 
כלוסיה. במערכת זו ניתן לקבל תנודות בסביבות אורבי־גל 
1 *ת 1 630 , 1 * 1.1 ו!< 3 ובחספקים של ( 100 — 10 ). מאז 
הופעל ל' זה לראשונה, הופעלו כבר מערכות רבות של ל" 
גאזיים, במיוחד בגאזים אצילים, בתנאים של פעולה רציפה 
או בפולסים. ל" אלה פועלים בעיקר בתחום האינפרא-אדום 
הקרוב. 

ל" של חצאי־מוליכים. בחצאי־מוליכים (ע״ע 
מוליכים למחצה) מקבלים תהליכי בליעה ופליטה במנגנונים 
שונים, שהחשובים בהם הם מעברים אלקטרוניים בין פס 
הערכיות ופס ההולכה ומעברים בין רמות אנרגיה של אי- 
נקיונות. גבישים פשוטים של 5 .^ 03 וג 51 מ 1 שהם צמתי ח—ס• 
שלהם ממתח קדומני, כך שפוטוו נפלט כל אימת שחוצה 
אלקטרון את הצומת, הופעלו בהצלחה כל". הל , הוא יעיל 
מאד׳ פשוט, אינו מצריך מראות חיצוניות ומאפשר היפוך 
ישיר של חשמל לאור קוהרנטי! לעומת זאת מגביל החימום 
בס.ם ו.?.מ את הפעולה בהספקים גבוהים. 

מנגנוני פעולה נוספים, בעיהם קבלת פליטה קוהרנטית 
מנחלים אורגאניים, הוצעו והופעלו בהצלחה ז אולם. בתחו¬ 
מים של האולמרא־סגול, קרני־צ וקרני- ץ עולה המליטה 
הספונטאנית עם 3 ע מעילות פעולת השאיבה קטנה. דבר זה 
וקשיים טכניים נוספים מנעו עד כה הפעלת ל" בתחומי 
קרינה אלה. 

ל' הדובי — הל׳ כולל מוט רובי (גביש של נ 0 ג 1 ^ 

עם יוני ׳ 8 ס), החתוך כך שקצותיו מקבילים ושטוחים. סביב 
מוט התבי כתבה מגורת*ך,בזק השואבת את פסי הבליעה 
של יון הכתם. במקביל לשני המישותם השטוחים יש שתי 
מראות חיצוניות, אשר אחת מהן מחזירה בשלמות והשניה 
מחזירה את האור רק בחלקו. דרך זו האחרונה נפלט האור 
בפולס קצר (ר׳ ציור 4 ). ניתן לקצר את זמן הפולם ע״י 



ציור 4 . סכמת ?יזר הדובי המנסרה המסתובבת פועית כמראה מחזירה 
רש בפרשי־זס! שצרים ("םתנ־ 0 " מכאני) 

טכניקה של קלקול ה "ס - ־, הגורמת לכך שאחת מן הפראות 
תהיד, פעילה אך ורק לזמן קצר ביותר. ניתן להשיג פולסים 
של 9 ־ 10 שניות והספקים של מאות־מיליוני ואט. מספר 
הפולסים מוגבל, בדרך־כלל, לסולם אחד בשניה משום החי¬ 
מום הרב של הגביש בתנאי הספק אלה. 

שימושים. לל' שלוש תכונות המציינות אותו לגבי 
מקותת אור אחתם: 1 ) היותו מקור אור קוהרנטי הניתן 
לכוון; 2 ) היותו מקור מונוכרומאטי רב־עצמהז 3 ) היותו 
בעל רעש נמוך. צירוף של שתיים מחבתות אלה או של כל 
השלוש הופך את הל׳ לכלי חשוב במחקר המדעי, בתעשיד, 
ובשימוש הצבא. 

שימושים במחקר המדעי. נעזרים בל" מכותים 
מתוכרומאטיים לספקטרוסקופיד, (ע״ע) בכושר הפרדה 
גבוה: בחינתם של פרטי המבנה של מולקולות, כסי שהם 


מבוטאים בספקטרום התנודות והסיבובים שלהן, חקירת 
המבנה הדק, העלידק והוחזר, האח 1 ט 1 פית של רמות אנרגיה 
אטומיות. יציבותה הרבה של תדידות הל' מאפשרת ניסויים 
לבחינת חורת היחסות (ע״ע) הפרוטה, כגון הניסויים של 
מי?לסון־מורלי ומיבלסון־גיל. 

תכתות המתוכח׳םאטיות והעצמה של אור הל׳ מאפשרות 
יצירת שדה חשמלי מסדר גודל של * 10 וולט לסנטימטר 
בתדירות נתונה. בשדות גבחזים כאלה מתקבלת התנהגות 
לא־לינארית של הגדלים הקשורים בחומר שהם תלויים 
בשדה החשמלי, כגון הקבוע הדיאלקטי של נחלים ומוצ¬ 
קים. בגבישים שאינם בעלי סימטריית־שיקוף מאפשרת 
עובדה זו יצירתן של תדירויות הרמוניות לתדירות אוד הל׳. 
ע״י מיקוד של קח ל" לתוך נחלים ומוצקים ניחן לקבל 
פחורי רמז(ע״ע) וברילואן(ע״ע מוצק, מצב) מאולצים, וניתן, 
איפוא, ליצור םםי*צד של תדירויות, הכוללים תחום ספקטראלי 
רחב, דבר שימושי ביותר בספקמרוסקופיה ובתקשורת. דרכי 
הפיזור של אור הל׳ ע״י אלקטרונים, אטומים, מולקולות 
וע״י אור אחר, סיפקו אף הם נתונים רבים וחשובים. 

בהיות הל׳ והס׳ נדנדים ומגברים אטומיים או מולקולא־ 
ריים, הרעש בהם- תלד, בעיקר, בפליטה הספונטאנית. רעש 
זה קטן בהרבה מן הרעש של מקורות גוף שחור — כסו 
שפופרות אלקטרוניות בסמפראטורות רגילות— טמפראטד 
רת הרעש ניתנת ע״י 

׳יי! ^ . , 

102 ■*־" ( 6 ) 


בתדירות של 0 ג 10 לשניה, היא שוות־ערך לטמפראטודה 
של ^!״ 1 , שהוא רעש נמוך מאד. עובדה זו מאפשרת את 
השימוש בל׳ כמגבר בעל רעש נמוך למחקר של מקורות 
קרינה אסטרופיסיים, השולטים קרינה בטמפראטורה אפקטי- 
ודת של £״( 1-100 ). 

בכימיה נעזרים במקורות הל" לצורך התחלת ראקציות 
בנפח קטן ומדידת קבועיהן. ע״י יוניזאציה של גאזים ניתן 
לקבל טמפראטורות גבוהות מאד. בשטח זה אף עוסקים 
בנסיון לגרום להתחלתה של ראקציית איחוי גרעיני, 

שימושים בתעשיה. ניתן למקד מקור אור קוהרנ¬ 
טי, בתנאים אידאליים עד נפח שהרדיום שלו הוא: 


כאשר £ הוא אורך המוקד של המערכה האופטית, 1 - ראדיוס 
אישון הכניסה שלה ו אורך הגל של האור. בשביל ״ 1 =£ נמצא 
כי ראדיוס זה הוא מסדר גודל של 4 ־ 10 סנטימטר. בשביל 
סולם בהספק של 5 מגה־ואט, צפיפות האנרגיה המתאימה 
היא של י* 10 פוטונים לסמ״ק. בצפיפדות אנרגיה כאלה ניתן 
לאדות כל חומר אפילו בפולס יחיד. לכן משתמשים בל" 
לקידוח חורים זעירים ביהלומים ובחמרים עמידים בפני חום, 
במיקרדריתוך ומיקרדמכאניקה, בפוטדסיקרוגראסיה, להש¬ 
ראת פליטה תרמיונית, ליינון גאזיס וכמקורות ספקטרר 
סקו׳פיים 

שימושים ברפואה. בשטח הטיפול הרפואי מש¬ 
תמשים בל׳ כמבשיד־ניתוח — במיוחד באופתלמולוגיה — 
לטיפול ברשתית קרועה׳ וכן להריסת גידולים ממאירים 
ולהריסת תאי־דם אדומים בודדים או לניתוחם. 

שימושים בתקשורת ובמטאורולוגיה.ני¬ 
תן להשתמש בל׳ בתקשורת כבכל נחד אחר למיקרדגלים 




753 


ליזר ומיזד — ליטא 


754 


או ראדיו. לל׳ היתרון שהוא בעל אודד־גל קטן, המרשה 
להפעיל אנטנות־שידור וקליטה קטנות ! לו גם כושר הפרדה 
גבוה יותר מאשר לראדאר רגיל, והוא יכול לגלות עצמים 
נעים קרוב מאד לפני הקרקע, משום שניתן לכוון את האלר 
מה במקביל לקרקע. מאידך, קרינת הל׳ מפוזרת במידה 
רבה ע״י שכבות לא-ה 1 סוגניות באוויר. מרכיבי העננים 
וזזלקיקי־אבק, ואולם, דווקא תכונה זו היא בעלת שימוש רב 
במטאורולוגיה ובפיסיקה של האטמוספירה. 



סערכת־מיריר (לייר ריבי 1 םי 0 יז 1 ! וטערכת־מליטה (ט?סק 1 פ 
*סטחנופי [לפעלה]) לחמר 8 יוזרו של אור הלייר ע׳־י שכבות 
אטמוספיריות — כשיטוש האוניברסיטה העברית בירושלים ( 1968 ) 


אורך־הגל הקטן, הקו׳הרנטיות והכיווניות מאפשרים הע¬ 
ברה של סיגנאל למרחק גדול בלי לגרום להרחבה ניכרת 
של האלומה. עדשות המרוחקות זו מזו מרחק של קילומטר 
אחד יכולות להעביר סיגנאל ל׳ חלש ביותר על־פני מרחקים 
ארוכים. מאחר שתדירויות קרינת הל׳ הן בתחום של 10 14 — 
ג 10 1 לשניה, ניתן, לסי התאוריה, להעביר ערוצי אינפורמציה 
רבים של טלפון, רדיו וטלוויזיה בעזרת קח אחת. 

הקוהרנטיות של מקורות הל׳ מאפשרת צילום (=חולו־ 
גראמות) ושידורי טלוויזיה תלת־ממדיים, בגלל תכונת המי¬ 
קוד הטובה והפולסים המהירים ניתן להשתמש בל" במח¬ 
שבים לשם כתיבה מהירה או מחיקה מהירה בזכרון המחשב. 

שימושים צבאיים. הסודיות האופפת את פיתוחם 
של מכשירים צבאיים המבוססים על תכונותיו של הל , , היא 
המאפיינת שדה שימושים זה הנמצא עדיץ בעיקרו בשלבי 
המחקר, עד היום ( 1968 ) נודע רק, כי מדי־מרחק מדוייקים, 
המבוססים על מדידת הזמן הדרוש לקח הל , לעבור את 
המרחק בין מכשיר־המדידה—הל׳■—לבין המטרה, הלוך ושוב, 
כבר הוכנסו לשימוש צבאי בצורות רבות ובכלים שונים 
(טנקים, ארטילריה). כיוון מחקר נוסף הוא הכנת ל" גאזיים 
רציפים רבי-עצמה (במיוחד ל׳ גאז ג 0 נ>), שקרינתם העיק¬ 
רית היא באינפרא־אדום, ומשום כך בלתי־גראית לעין האדם. 
ל" אלה עשויים לשמש הן כמגלי גופים נעים בגדלים שונים 
ובכלל זה, חיילים, והן לגרימת כוויות, וחבלות חמורות יותר, 
לחייל ולכלי הנשק הנפגעים מקרינה בלתי-נראית זו. 

ז. לב, מתר וליזר (מדע, ס׳, 4 ), תשביה! י. ברוגשטין, 
הלחר, דוץ־סעולתו ושימושיו (מדע, ייב, 4 ), תשכיח! 

01 ) 111 ) 0 4 ( 01 4 )) 0 )/( 11 , 5 ?ח/״ 0 'ד .מ , 0 - ., 1 .\/ 

, 1 וגמזוג 64 . 8 .ז ; 1958 ,( 112 .״* 8 * 711 ) 1 )) 5401 

,( 187 ,ז־ 111 זג 14 ) ץ 6 ״! 8 111 0410/10111 ) 1 01 ) 1 )ק 0 4 ) 501011101 
,, . 1 * 8 ) 1 ))! 510 01 ) 10 ) 0 ,¥\ 10 ., 1 , 5 , 1960 

. 801 ) ,!■ 1 ) 01 ) 5 1011 ) 1 ) 0 10 1 )) 441/00 ! ,. 1 * 1 ; 1961 ,( 6 , 204 
- 1963 ,.תג( , 1£££ * 111 01 ■ססז? ; 1963 ,( 7 , 209 ,.■ 1110 * 
-/י״* ,* £2 8 , חוברת מוקדשת לל׳, כוללת ביבליורגפיה 
, 1 ) 010 * 11 * 800 . 111 ; 1963 ,( 141 ,* 110 * 801 ) 1 ) 010 * 1 ) 10 ) 0111111 ) 

/ס /(■! 510 760 , 000011 , 84 .זז .[ ; 1964 , 01 ) 101 01111 !))! 0 ) 5 


; 1964 ,!)) 5101 111 ) 111 ) 0 , 81006311111 0 ; 1964 ,)) 01 * 1 060 
. 801 ) 1 ) 01 * 1 ע 6  06010 0011 , 1111118 ** 5 .£ .א 

■ 50 ) )) 01 ! 411 00 מ ) 0 ^ 11 ) 0 ) 11 )/ 510111 10 * 17 , 00 * 801108 .א 
. 1967 ,( 242 .סא ״** 14 *־ 

ז. לב 

ליט, תאודור — 1.111 ז 10 > 0 *ןו 1 ־ — ( 1880 , דיסלדורף¬ 

^, בון), פילוסוף ופדגוג גרמני, פרופסור באד 
ניברסיסאות של ליפציג ובון. בימי שלטונו של היטלר גילה 
אומץ לב בהתנגדותו למשטר הנאצי. זכה להערכה רבה 
כמחנך וכפילוסוף ולציון יום הולדתו ה 80 יצא לכבודו 
ספר בשם 00111118 * 3110 ־ 1 *¥ . 1 * 11011115 ** 1 ־!£ ("הכרה ואחר¬ 
יות"), 1960 . בהשפעתו של ו. דילתי (ע״ע) ביקש לבסס 
את הפילוסופיה של הרוח ומדעי הרוח מתוך רצון לבטל את 
השפעתם המכרעת של מדעי הטבע במחשבה הפילוסופית. 
ל׳ עסק במיוחד בשאלות יחם הפרט אל הציבור, ובצאתו 
מיחס "האני" אל ה״אתה" והעולם, עבר לקשרים מקיפים 
ומסובכים יותר. ספרו 13£1 ( 150 ! 1001 * 3 > .!* 11111111 ) 1 * 1 ( 101 
("הפרט והחברותא"), ג 1926 , היא נסיון להנחת יסודות לפי¬ 
לוסופיה של התרבות והחברה. 

בעיית ההיסטוריה ניחנה בספרים רבים של ל*. בספח 
115 * 1111 * 13 0 * 11 :> 11111 * 11 (*$* 8 * 8 *^\זז 1 * 8 *¥^ ("דרכים 

ודרכי תעתועים של החשיבה ההיסטורית״), 1948 , נלחם 
בפאטאליזם שבהיסטוריה, המושרש אם בתאולוגיה ואם 
בפילוסופיה של ההיסטוריה. המעמיד את דברי הימים על 
חוקיות היסטורית, סבור ל', מסלק את האדם ממסגרת ההיס¬ 
טוריה, שכן האדם וההיסטוריה הם סולידאריים. להיות אדם 
פירושו: להיות פעיל וסביל בתוך דברי הימין! מכאן נובע 
גם נסיונו של ל׳ לעודד מחדש את התודעה ההיסטורית 
00 ^ 1 11 * 11 * 11111 * 80111 * 8 16$ > 11118 )(***)־]*!*!)*[^י * 01 
1$ ! 1 * 115$1$ ^* 8 (״התחיה של התודעה ההיסטורית״), 1956 . 

מתוך זיקתו להיסטוריה ולפילוסופיה של הרוח הגיע לידי 
ויכוח עם הגל (ע״ע). בספרו ־ם! , !*[ 0 * 111 * 11 * 1 * 05 *¥ )[ 86 * 11 
11118 ■ 1 * 11 * 1 *■!£ 11 * 11 * 5 (״ הגל, נסיון להתחדשות בקרתית"), 
1953 , דרש לוותר על "רוח העולם" נסול־הזמן, משום שהגל 
הפך את בני האדם הפעילים בהיסטוריה, לבובות מונהגות 
בידי הלוגוס העולמי. כפילוסוף היה ל׳ מעורה גם בבעיות 
סוליטיות-אקטואליות ושאל לגורמיהן ובספריו: - 111 * 3 א 
111118 ) 11 ( 111 * 05011 * 1 ^ . 1 ! 11311 * 5 מ* 1$8 *י ("מדע-הטבע וחרבות 

האדם״), ־ 1958 ) - 135 .£ 11 * 11 * 1115 * 1 ) ** 1 > 31 * 1 ) 1 111118$ * 811 035 

ז 1 **\ 11$ *ל- 1 \ 1 *מז* 1 * 0 מ 1 * 11 ) .!* * $11 ("אידאל־התרבות של 
הקלאסיקה הגרמנית ועולם־העבודה המודרני״), 1955 ! 
- 051 5 * 11 * 111 * 1.1 תו 1 £מע 1 )[ 1 ( 1 מ*נ{* 115 * 1 < 1 , 11 501131£ מ* ¥155 ץ 
$* 5312 מ* 8 *£- 51 *¥ו ("המדע ותרבות־האדם לאור הביגוד בין 
מזרח ומערב״), 1958 , ביקש לגשר בץ הפילוסופיה והעולם 
המודרני. מבץ שאר ספריו הרבים של ל׳ יש לציין: - 1 * £1111 
* 111 ( 11110501 ? * 11 ) מ! 111118 (״מבוא לפילוסופיה״), 1933 ! 
11 *¥\ 1 ) 111 * 11 * 05 * 1 \ (״אדם ועולם״), 1948 ! 1 ) 110 0 ** 111 *<£ 
10 * 8 (.מחשבה והוויה״), 1948 . 

1955 ,.* 1 . 76 , 1 ** ¥0 8 ; 1950 ,.* 1 . 76 

ש. ה. ב. 

ליטא(ליט׳ ליטווה [^ 1 ג*ש £1 ]ז רוס׳ליטוד, [ 783 ז^/], השם 
הרשמי: הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית 
הליטאית [ 3 * 111 נ 01 נן 5 *£ * 1 ) 1 ) 50013115 ג 1 ג 1 ץז £2 05 ׳\ 111 * £1 ]), 



755 


ליטא 


756 


רפובליקה בבריה״מ. הדרומית מבין שליש המדינות הבלטיות 
(ע״ע)! שטחה 65,200 קמ׳יר ובה כ 3 מיליון תוש׳ ( 1966 ). 
גובלת בלאטודה — בצפץ, בבילורוסיה — במזרה (שתיהן 
רפובליקות סובייטיות), בפולניה— בדרום, ברפובליקה הסד 
בייטית הרוסית (מחוז קאלינינגראד) — בדרש־מערב, ובים 
הבאלטי — במערב. 

מבנה. ל׳ היא ארץ גבעות עם עמקים רחבים ושטחים 
מישוריים. התבליט ועיצוב הנוף הם בעיקר תוצאה של 
פעולת קרחונים ששיקעו מעטה עבה של סחף־קרחונים 
על תשתית של שכבות פלאוזואיות בצפת גבצפון המזרח, 
שכבות מזוזואעת בחלקה התיכה והדרום מזרחי, ושכבות 
מהשלישיז התחתץ בדרום המערב. תבליט הגבעות, שסו־ 
ריהן נמשכים בכיוון צפון־מזרח—דרום־מערב הוא קרחוני 
במוצאו. מצויים שני גושים עיקריים של גבעות: האחד 
במזרח המדינה (שיאו 290 מ׳), והשני בצפה מערבה ( 230 
מ'). בעמקים ובמישורים שטחים נרחבים שניקוזם לקוי, 
ובהם נקוו ביצות וימות קטנות לרוב. הללו תפסו כ 16% 
משטחה של ל , לפני שהוחל בהקמת מערכת תעלות, סוללות 
וסכרים ואמצעי ניקוז מלאכותיים אחרים. עד 1966 נוקזו 
כ 60% משטחי הביצות. רוב שטחה של ל׳ מנוקז ע״י הנהר 
נימן (ע״ע), הזורם בקשת גדולה בדרומה, ומערכת יובליו. 
את חלקה הצפוני מנקזים כמה נהרות קטנים, היוצאים דרך 
לאטוויה לים הבאלסי. לל׳ הוף קצר בים הבאלטי (כ 100 
ק״מ). לארכו רצועת־חולות רהבה שבדרומה מרובות הביצות 
ובקרבתה שרטונות (בגלל שפך הנימן). לל׳ רק נמל אחד, 
קליסדה (ממל). 

האקלים ממוזג קר. הטמפראטורה של החודש הקר 
ביותר (ינואר) - 4 ־ (במערב) עד ״ 6 - (במזרח), ושל החודש 
החם ביותר (יולי) ״ 18 (במזרח) — ״ 17 (במערב). 4 חדשים 
בחורף (דצמבר—מארס) הטמפראטורה הממוצעת היא מתחת 
לנקודת הקפאון. משקעים יורדים בעיקר בחדשי הקת וה¬ 
סתיו: הכמות השנתית הממוצעת 500 — 700 מ״מ. 

א וכלום י ה. 79% מהתושבים הם ליטאים (לעומת 
81% ב 1939 ), 8.5% רוסים ( 2% ב 1939 ), 8,5% פולנים 
( 3% ב 1939 . בלי מתח וילנה). המיעוט הגרמני שהיווה 
4% מהאוכלוסיה ב 1939 , היגר לגרמניה בסוף מלה״ע 11 . 
היהודים שהיוד 7% מכלל התושבש ב 1939 אינם כיש אלא 
0.8% . ב 1939 היו כ 80% מהתושבים קאתולים וקרוב ל 6% 
פרוטסטאנטים (לותרנים). כיום אץ נתונים על השתייכות 
דתית. בערים יושבים 45% מהאובלוסים (לעומת 23% 
ב 1939 ). 

הערים הראשיות: וילנה, הבירה, 305,000 תוש׳ ( 11967 
בוילנה רבתי 380,000 תוש , ), קאונם (קובני) — 267000 , 
קליפדה — 125000 , שאוליאי (שאודלי) — 78000 , פנח׳ים 
(פינית׳) — 61000 (ע׳ ערכיהן). 

ם. בר. 

חינוך. בל׳ 11 בתי־ספר גבוהים, כולל את האוניבר¬ 
סיטה הממלכתית ע״ש ו. קפסוקאם בווילנה ואוניברסיטה 
ממלכתית בקובנה. מספר התלמידים בכל בתסהספר בשנים 
1963/64 היה 005,200 מהם בבתי־הספר היסודיים ותיכוניים 
כלליש — 516000 , בבתי־ספר מקצועיים תיכוניים — 
49,400 ובבתי־הספר הגבוהים למיניהם — 38000 . בשנת 
1941 נוסדה בודלנה האקאדמיה הליטאית למדעים. 

חוקה ומשטר, משפט, ע״ע מועצות, בריח ה־. 


כלכלה. עיקר עשרה הטבעי של ל׳ הוא היערות 
(בעיקר עצי אשוח ואורן), המכסים כ 16% משטחה, ומהם 
מפיקים כמדות גדולות של עץ. הקפם, שהיה כפול בתחילת 
המאה ה 20 , נצטמצם עקב כריתת יערות רבש, בעיקר 
במערב המדינה. מצוי גם כבול (מאיכות ירודה) המנוצל 
רק מעט. 

כ 40% משטחה של ל׳ מעובדים. מגדלש בעיקר תפוחי- 
אדמה, שיפץ, שיבולת שועל, שעורה, סלק סוכר, פשתן, 
מספוא, ירקות ופירות. גידול בקר וחזירים הוא ענף עיקרי 
במשקים חקלאיים רבים! ב 1966 היו בל׳ 13 סיליץ חזירים 
187 ,0001 כבשים. עצים, מוצרי חלב ובשד מהווים את רוב 
יצואה של המדינה. בידי 1,530 משקים שיתשיים ו 316 
חוות ממשלתיות מצדים 98% מהאדמה המעובדת. כמחצית 
האוכלוסיה מתפרנסת מחקלאות ומיערנות. 

התעשיה התפתחה מאד והתגוונה מאז שנות ה 40 . היא 
מרוכזת בעיקר בווילנה ובסביבותיה, ומייצרת מוצרי טכס¬ 
טיל (כותנה, צמר ופשתן), מוצרי עור, מוצרי עץ, נייר, 
מלט, המרי בניין, מכשירי חשמל, מכונות חקלאיות, מוצרי 
חלב, שימורים, מזונות ועוד. קיימים גם כמה מפעלים 
למוצרי בתל שלדה, ובקליפדה — מספנות לבניץ ותיקץ 
אניות. כ 27% מהעובדים מועסקים בתעשיה. 

תחבורה. אורך דשת מסד,״ב כ 2000 ק״מ, הכבישים 
הסלולים — כ 12,000 ק״מ, ונתיבי המים — כ 600 ק״מ. 
נמל קליפדה משרת את סחר החוץ של ל׳ שן גם את צפון 
מערב בילורוסיה ואת מחח קאלינינגראד, 

היסטוריה. תקופת השבטים. — הליטאים שישים 
לקבוצת העמים הבאלטיים (ע״ע בלטיות, לשונות). שאותם 
מזכירים כבר טקיטום כאסטים (נ״טזס"^/ 5 ז: ת ^) ופטד 
למיוס (ע״ע תלמי) כגאליגדים או סודינים. העמים האסשיים 
ישבו לחוף הים הבאלטי: במערב, בץ שפר הודסלה לבץ 
השטח שמדרום לנימן, ישבו הפרוסש הקדומש! מצפץ 
להם׳ משני צדי הגימן, ישבו שבטי הליטאים > היסודנגים 
(או יאצ׳ודנגים) ישבו סמוך לבוג, והלטים (לאטודם) ישבו 
משני צדי הדודגד. התחתית. תחום התפשטותם לפנים הארץ 
לא היה מוגדר בדור. 

הליטאים עצמם נזכרים לראשונה ב- 01111 ש״ס 113165 ״^ 
5 ^ 5 ה^זנ 1 ר 1 , כרוניקה מתחילת המאה ה 11 . בתקשה זיו היו 
הליטאים, כיתר העמש הבאלטיים, עובדי אלילים שהוד 
ארגנותם החברתית והמדינית היתד; במסגרות שבטיות. 
הם נהדפו מפני הסלאודם המזרחיים כלערבה, לאיזור הגימן. 
ב 1132 ניסה מסטיסלב, הדוכס הגדול של קיוב, לכבוש את 
שטחם של הליטאים, אך פלישתו נכשלה. נסיונות פלישה 
נוספים של נסיכים סלאודים נעשו במרוצת המאה ה 12 , 
ובמהלכו של מאבק זה התפשטו הליטאים על השבץ הסלא- 
ודם. ב 1198 הכו הליטאים את צבא וילין (ע״ע) שולוצק 
בקרב ליד וליקי לוקי׳ וכבשו את גרודנו. שנים מספר אח״כ 
הגיעו בפשיטותיהם לאיזוריס שממזרח לדניפר וכבשו את 
סמז׳לגסק. אמורש אלה חזת ונכבשו מהם פעמים מספר עד 
שהתייצבה המדינה הליטאית. 

התגבשותה של מדינה ליטאית חזקה היתה קשורה 
במאבק עם המסדרים הגרמניים, ובמיוחד עם המסדר הטוטוני 
(ע״ע). מסדר זה, שהשמיד באכזריות את הפרשים הקדד 
מים ואת היאטווינגים, פתח במאה ה 13 במלחמה בליטאים. 
הליטאים היו העם היחיד בץ העמים הבאלטיים שהצליח 



757 


ליטא 


758 


לעמוד סול האבירים הגרמנים. פליטי הפרוסים והיאטווינ־ 
גים שנמלטו לל׳ סייעו לעורר את רצת ההתנגדות לגרמנים. 
לליטאים עמדו גם קשיי הקרקע בארצם, אירגונם החברתי 
הפרימיטיווי, שאיפשר להם לנטוש מקומות־ישוב ולבנותם 
מיד אחרי שכבשום חזרה מידי הגרמנים, ובייחוד — 
הניידות היוצאת מן הכלל של כוחותיהם. ניידות זו גרמה 
לכך, שבמרוצת המאות ה 13 — 14 ארע לא אחת, שחיל ליטאי 
חדר לאיזור הים השחור או לשטחים הסמוכים למוסקווה, 
וחדשים מספר אח״כ עמד ולחם בגרמנים באחורי הנימן 
התחתי. 

המאבק עם הגרמנים הביא בהדרגה להתלכדותם של 
שבטי הליטאים ולהקמתה של מדינה מאוחדת. מנהיגה 
הראשון של ל׳ המאוחדת היה מינדאוגאס, שנטבל ב 1251 
לנצרות ושנתיים אח״כ נמשח למלך. עיקר פעולתו של מ י נ־ 
דאוגאס היתד. במזרח: מפלת הנסיכויות הרוסיות מיד המונ¬ 
גולים איפשרה לו לכבוש שטחים ברוסיה הלבנה, ובימיו 
החלה המדינה הליטאית לקבל את צביונה המיוחד שנשתמר 
מאות שנים: היא היתד. למדינה שהרוב המכריע של תוש¬ 
ביה היה רוסי (כולל תסים, אוקראינים ובילורוסים לפי 
שמותיהם כיום) ודתם אורתודוכסית, והמעמד השליט בה 
היה ליטאי, תחילה עובד אלילים ואח״כ קאתולי. מבנה זה 
התאפשר בגלל סובלנותם הדתית של שליטי ל/ בגלל כשדם 
המדיני והצבאי המזהיר, בגלל תפקידם כבולמי המונגולים 
ממזרח והגרמנים־הקאתולים ממערב, ובגלל שקיעתה של 
ביזאנטית כמעת העולם האורתודוכסי. בסוף ימיו חזר 
מינדאוגאס לאלוהי אבותיו ועמד לצאת למלחמה באבירים 
הגרמנים, אך נרצח לפני כן. את השלמוץ הוריש לשני בניו, 
שלא כונו בתואר מלך, 

יורשי מינדאוגאס ניהלו מאבק משולש: עם האבירים 
הגרמנים, עם הסולנים ועם המונגולים. בהנהגתו של גדימין 
(ע״ע), הנסיך הגדול של ל׳ ב 1316 — 1341 , התאחדה 
הארץ והוקמה בירתה, וילנה. במותו שוב חולקה הארץ 
בת שבעת בניו שהסתכסכו ביניהם, עד שב 1345 השתלטו 
שנים מהם, אולגרד (ע״ע) וקיסמוטים, על ל/ במלחמותיו 
הגיע אולגרד עד לים השחור, באחור שבין הדניסטר לבין 
הדניפר׳ לחם בדוכסות הגדולה של מוסקווה, צר על הקרמל 
וכפה על הדוכסות הגדולה של מוסקווה להמנע מהתערב 
בענייני הנסיכויות הרוסיות שממערב לה, שהיו כפופות 
לל׳. כדי למנוע תלות דתית של נתעיו האורתודוכסים 
במטולפוליט הפראבוסלאווי שבמוסקווד. השיג אולגרד מה- 
אפאטריארך שבקושטא מער מטרופוליט מיוחד לנתיני ל׳. 

בל׳ הליטאית שלט קיסטוטים, אחיו של אולגרה שלחם 
בעת באבירים הגרמנים. המסדר הטוטוני הגיע אז לשיא 
כוחו והתפשטותו, וכבש ב 1362 את קובנו. ב 1377 מת אול- 
גרד והוריש לבנו יוגילה (!גיל(, ע״ע ולדיסלב 11 ) ממלכה 
אדירה במזרח, שכללה את החבלים הרוסים, ד.פ!לורו 0 ים 
והאוקראינים של ל/ פרצה מלחמה בין יוגילה לביו דודו 
קיסטוטים, ובמלחמה זו נעזר יוגילה במסדר הטוטוני, ניצח 
את קיסטוטים והרגו ( 1362 ). אולם בנו של קיסטוטיס, וי־ 
טאוטס (ע״ע), נמלט, חידש את המלחמה ביוגילה, והפעם 
עזר המסדר הטוטוני לויטאוטס. 

ל׳ עמדה על פרשת דרכים. רוב תושביה היו אורתודוכ¬ 
סים! המסדר הטוטוני, שהשתלט על זאמוגיטיה (זאמוס) 
היה ארבה המסוכן ביותר, והמעבר לקאתוליות היה בחינת 


כניעה לו. אחיו האורתודוכסים של יוגילה יעצו לו לקבל אח 
הדת האורתודוכסית ולכתת ברית עם מוסקווה, וכנגדם יעצו 
לו אחיו עובדי־האלילים לעבוד לקאתוליות ולקשור את 
עתידה של ל׳ עם פולניה. ב 1386 נשא יוגילה לאשר. את 
ידרגה (ע״ע) מלכת פולניה, התנצר והומלך על פולניה כול־ 
דיסלב 11 . מה שלא עשו האבירים הגרמנים ב 150 שנות 
מלחמה עשו הפולנים בדרכי דיסלומאטיה! ב 1387 הוחל 
בניצורה של ל', חת מזאמוגיטיה שבשלטון הגרמנים. ההכ¬ 
רעה למען הקאתוליות קבעה את צביונה של ל׳ ואת עתידה. 
עד כה היתה ל׳ המתנה התסית הגדולה ביותר, ומבחינת 
מבנה יש לראות בה, ולא במוסקווה, את ממשיכתה של 
תסיה הקיובית, אולם הסער חדתי שנוצר מעתה בין השלי¬ 
טים הקאתולים לבין הנשלטים האורתודוכסים עתיד היה 
להבטיח את גצחובה של מוסקווה כמנהיגת תסיח. אשר 
למסדר הטוטוני—התנצתתד. של ל׳ השמיטה את הקרקע 
מעצם זכות קיומו, והמסדר עתיד היה להעלם במהרה ככוח 
מדיני ראשון במעלה. גם מבחינת מבנה הפנימי של הארץ 
היתה ההתנצרות מאורע קובע: יוגילה נתן ל״בויארים" 
(אצילים) שעברו לקאתוליות את כתב-הזכויות הראשץ, 
וכן נתן זכרות מיוחדות לכמורה וסטר אותה מכל החובות 
האזרחיות. כך החלה התגבשותם של שני מעמתת בעלי 
זכרות יתרות. 

המלחמה בין רטאוטס לבין יוגילה הסתיימה ב 1392 בחס- 
כם, שלפיו נהיה רטאוטם משנה ליוגילה בל/ ב 1398 הכתזו 
הבראתם את רטאוטס לנסיך־גדול. יוגילה נאלץ להכיר 
במעמדו של רטאוטס׳ אולם הוסכם שבמוח רטאוטס יירש( 
י(גילה־ולאדיםלאב 11 , ובמות י(גילה־ולאדיםלאב 11 ישאלו 
הפולנים בעצת ל' במי לבחור במלך. ב 1410 יצאו כוחותיהם 
המשותפים של ולאדיסלאב 11 ושל רטאוטס למלחמה במסדר 
הטוטוני והנחילו לו מפלה מוחצת בקרב גדינוואלתטגנןרג 
(ע״ע). כתוצאה מהנצחון חזרה זאמוגיטיה לשלטון ל׳, 

רטאוטם גיבש את נחלאות ל׳ והרחיבו עד לאיזור התנץ 
והדניפר העילי. התפשטותו מזרחה נבלמה כתוצאה ממפלתו 
במלחמה עם תימור לנג (ע״ע). — רטאוטס שקד על פי¬ 
תוח העתם בממלכתו, נתן להן כתבי־זכויות והזמין סוחתם, 
מלומדים ואומנים להתיישב בהן. ממלכתו השתרעה על פני 
כמיליון קמ״ר, ממזרח לרז׳ב, קאלוגה ומולה, מדתם לחאר־ 
קוב לאורך הדניפר, ממערב לאודסה ומשם צפונה לאורך 
הדניפר והבוג ברסט־ליט(בסק ומשם לים הבאלטי עד 
לדוינסק בצפון. את שעוד הליטאים בממלכה אדירה זו 
אומתם ב 10% בלבד מכלל התושבים. 

במות רטאוטס ב 1430 לא נשמר ההסכם שלפיו יירש( 
ולאתסלאב 11 , וסורדתגאילה, אחיו של ולאתסלאב 11 , נהיה 
לנסיך־הגדול של ל׳ ( 1430 — 1432 ). הפולנים הציעו לל׳ אי¬ 
חוד שלם של ארצותיהם אחת מות סווידריגאילה, אולם לפני 
שהלה השיב על הצעתם הצליחו הפולנים להשליט על ל׳ 
את עושה־דברם זיגמונט (זיגסנטס). הדבר גרם למלחמה 
פנימית בל׳( 1433 — 1437 ) שבמהלכה העביד זיגמונט שטחים 
מארצו לידי הפולנים בתמורה על תמיכתם בו. ב 1447 נבחר 
בנו של ולאדיסלאב 11 , קזימיז׳ 1¥ (ע״ע) לנסיך־גתל של 
ל׳. הברארים הליטאים השיגו ממנו את החזרת השמחים 
שנתן זיגמונט לפולנים וכן הבטחה, שמשתת השלטון לא 
תמסרנה לית פולנים או לית זתם אחתם. קאזימיז׳ התחייב 
שלא לגבות מסים מאכתם הקשורים לאדמות הבויארים. 



759 


ליטא 


760 



שעבודם של האנדים לבויארים הושלם ב 1501 , עם פירסום 
חוק שהצמיתם לקרקע. תהליך זה היה בדיד בהאטת גידולן 
של הערים ובציסצום הבסיס החברתי לגדולתה של ל׳ ושיג־ 
שוגה. 

קאזיסיז׳ הכה סופית את האבירים הטוטמים, ובשלום 
טומן ( 1466 ) סיפח לפולניה את פרוסיה המערבית. אולם 
שטחה של ל׳ לא גדל. במות קאזימיז׳ ב 1492 נבחר בנו האחד, 
ין 1 (ע״ע) למלך פולניה, ובנו האחר, אלכסנדר היגילוני 
(ע״ע, עט׳ 630 ), לנסיך־הגדול של ל/ זו היתה הפעם 
האחרונה עד לסוד המאה ה 18 שפולניה ול׳ לא היו מאוחדות 
בשלטון איש אחד. במות יאן 1 ב 1501 נבחר אלכסנדר גם 
למלך פולניה, ועם הבחרו נקבע ששתי הארצות תהיינה 
תמיד מאוחדות בשלטון איש אחד. 

התקפותיהם של שליטי מוסקווה על ל׳ הגדילו את תלותה 
בפולנים. בהתקפות אלו, בימי איון 111 (ע״ע) ובנו וסילי 111 
(ע״ע) הדוכסים־הגדולים של מוסקווה, נקרעו מל׳ שטחים 
במזרח, בכללם סמולנסק וחומל. הפולנים עודדו מגמה זו 
של השענות הליטאים על פולניה, וחתרו בהתמדה להקים 
מדינה מאוחדת ליטאית־פולנית. במאמציהם אלה הסתייעו 
הפולנים באצולה הליטאית׳ שהתפתחה דוגמת "השלאכטה" 
בפולניה (ע״ע פולניה, היסטוריה), ושאפה להשיג מעמד 
דומה לזו של רעותה הפולנית. האצולה הליטאית התבוללה 
במהירות בפולנים: בתקופה שבה היו הליטאים עובדי אלי¬ 
לים היתה השפה הרשמית במדינה מבוססת על הסלאווית 
הכנסייתית בתעמבת של יסודות אוקראיניים ובייחוד בילד 
רוסיים. קבלת הנצתת הקאתולית באמצעות פולניה והקשר 
המדיני שנוצר בין שתי המדינות גרם לכך, שהפולנית דחתה 


מפניה את השפה הרשמית הקודמת והפכה 
גם לשפת האצולה. כמה משפחות פולניות 
מיוחסות ביותר (ראדזיוויל, צ׳ארטוריסקי 
ועוד) היו ממוצא ליטאי. 

עם זאת שררה בל׳ רתיעה מפני איחוד 
מוחלט עם פולניה, לפי שברור היה שאין 
זה איחוד בץ שווים. הפרוטסטאנטיות ש¬ 
חדרה לל׳ בשנות ה 20 של המאה ה 16 
זכתה בהצלחה ניכרת לפי שהליטאים ראו 
בה דרך להשתחרר מההשפעה הפולנית- 
קאתולית. אולם כ 50 שנה אח״כ החלה 
הקונטר-רפורמאציה שעקרה כמעט כולל 
את הפרוטסטאנטיות סל׳. 

ב 1569 נועדו "הסימים" (פארלאמנטים) 

של פולניה ושל ל׳ בלובלין. הפולנים דרשו 
איחוד מלא בין שתי המדינות? הליטאים 
התנגדו לכך, וסמכו על זיגמונט 11 (ע״ע), 

הנסיך־הגדול של ל׳ ומלך פולניה, שהבטיח 
להם שעצמאוחה של ל׳ תקדים. הוא לא 
עמד בדיבורו והעביר את רוב שטחיה של 
ל׳ במזרח לפולניה. לליטאים, שארצם הצ¬ 
טמקה מאד, לא נותרה ברירה אלא להסכים 
ל״אידזוד הלובליני״ ( 1569 )׳ שלפיו הפכו 
הנסיכות הגדולה של ל׳ וממלכת פולניה 
לסאוחדות ב״רסובליקה הפולנית"(< 26€2 *ן 
13 ! 1 סק 05 ק). ראש ״הרפובליקה״ — כלר, 

מלך פולניה והנטיד־הגדול של ל׳ — צריך 
היה להבחד, לפי תנאי האיחוד שנקבעו ב 1573 — בידי ל׳ 
ופולניה כאחת. הוקם "סים" משותף לשתי המדינות, אולם כל 
אחת מהשתים קיימה מנהל מקומי וצבא נפרד ושמרה על 
חוקיה המיוחדים. ב״סים" המשותף היה מספר הפולנים גדול 
פי 3 ממספר הליטאים, אך האצולה הליטאית זכתה כתוצאה 
מ״האיחוד׳ באותן זכדות מדיניות וכלכליות שמהן נהנתה 
ה״שלכטה״ הפולנית. על תולדות ל' במאות ה 16 — 18 ע״ע 
פולניה, היסטוריה. 

בשתי החלוקות הראשונות של פולניה לא נפגעה ל׳ 
האתנית, אך בחלוקה השלישית ( 1795 ) סופח רוב שטחה 
לרוסיה, פרט לחבל סובלקי שסופח לפרוסיה. ב 1807 סופה 
שטת זה ל״דובסות וארשה", וב 1815 לרוסיה. הצארים של 
רוסיה כונו מאז 1815 גם בתואר "נסיכים גדולים של ל׳". 
האצולה הנמוכה בל׳ השתתפה במרידות של הפולנים ב 1831 
וב 1863 , 

השלטון הצארי ניהל מדיניות של רוסיפיקאציה, ומעמדה 
של הלשון הפולנית כלשון רשמית בוטל. דבר זה גרם 
לתחיה ספרותית בליטאית, אולם אחרי דיכוי המרד ב 1831 
סגת השלטונות הרוסיים את האוניברסיטה בווילנה, ב 1899 
נאסרה הכנסיה האוניאטית (ע״ע אוניאטים) ושגה אח״כ 
בטלה "החוקה הליטאית" המיוחדת בשטח השיפוט. אחרי 
דיכוי המרידה ב 1863 הוכחה המסיח לשפה רשמית יחידה, 
נאסר השימוש בכתיב לאטמי בשפה הליטאית והותר השי¬ 
מוש רק בכתב קירילי. שמה של ל׳ נעלם מהשימוש הרשמי, 
והיא הפכה ל״חבל הצסון־מערבי". מסים יושבו בל׳, והממ¬ 
שלה עודדה את הדת האורתודוכסית. צעדים אלה בוטלו 
בהדרגה, החל בשנות הסד של הסאה ה 19 , אולם הליטאים 



761 


ליטא 


762 


לא באו על סיפוקם המלא, כי בעתים צמחה אינטליגנציה 
ליטאית שחתרה לתחיד. לאומית מלאה. עתון ראשון בשפה 
הליטאית החל להופיע ב 1883 , בסילזיט (כיום סו׳ביטסק) 
בפרוסיה המזרחית, בעריכת הרופא יתאם באטאנאוויצ׳יום, 
ועותקיו הוברחו לל/ בעקבות המהפכה הרוסית הראשונה, 
אחרי מפלת רוסיה במלחמתה ביאפאן, כינס באסאנאוויצ׳יוס 
בווילנה ועידה ליטאית (סוף 1905 ) שהחליטה לתבוע אוטו¬ 
נומיה לאומית בל/ 

ל׳ העצמאית. במלה״ע 1 כבשו הגרמנים את ל/ 
שנתיים אחרי כיבושה של וילנה, בספטמבר 1917 , התכנסה 
בעיר זו ועידה לאומית, חו הקימה "מועצה" (ג< 1 ץזב 1 ׳) 
בראשותו של אנטנם סמטונה. "המועצה" הכריזה על עצמ¬ 
אות ל' בחסות גרמניה, ובמארס 1918 הכירה גרמניה בל/ 
אך בלחץ הגרמנים הכריזה "המועצה" על ל' כעל ממלכה 
ובחרה בווילהלם אורך נסיך וירטמברג למלך. הלה נטל 
לעצמו את השם מינדאוגאס 11 . ערב כניעתה של גרמניה 
ביטלה "המועצה" את המשטר המלוכני ואישרה חוקה זמנית 
שלפיה הוקמה ממשלה בת שלושה חברים ו״המועצה" נש¬ 
ארה כגוף מחוקק. 

עם כניעת גרמניה נוצר בל׳ חלל ריק מבחעה צבאית, 
והצבא האדום ניצל את ההזדמנות ופלש לשם בסוף 1918 . 
בתחילת 1919 נאלצה הממשלה הליטאית לברוח מווילנה, 
שבה הוקמה ממשלה סובייטית משותפת לבילורוסיה ולל', 
ועברה לקובנו. הפולנים כבשו את וילנה כעבור שבועות 
מספר, אולם אחרי מפלת הפולנים מידי הצבא האדום נמסרה 
העיר לל/ בתוקף הסכם שלום שחתמה הממשלה הליטאית 
,עם בריה״מ. באוקטובר 1920 כבשו הפולנים את וילנה 
(ע״ע, עט׳ 162/4 ). ל׳ לא הכירה בכיבוש זה, והדבר גרם 
לסכסוך ממושך בין ל/ שרצתה לשמור על עצמאותה, לבין 
פולניה, שרצתה לחדש את המדינה הפולנית־ליטאית. בעיה 
אחרת היתה זו של קליפדה (ממל), שנלקחה בחוזה־ורסאי 
מגרמניה והיתה ברשות מעצמות "ההסכמה". ב 1923 כבשו 
הליטאים את איזור ממל, ומעצמות ההסכמה הכירו בדיעבד 
בצעד זה כבעובדה מוגמרת. ״אמנת ממל״ משנת 1924 העני¬ 
קה אוטונומיה מסויימת לאחור, עס״סימיק"("כנסת קטנה"), 
שבו היה לגרמנים רוב. 

חוקתה הראשונה של ל׳ נתקבלה ב 1922 , וקבעה משטר 
דמוקראטי לארץ. משטר זה לא האריך ימים, בשל הפיצול 
המפלגתי שאיפשר בסים צר בלבד לממשלה. פיצול זה נגרם 
במידה רבה בגלל המיעוטים הלאומיים במדינה, שהיוו כ 20% 
מכלל התושבים, ובגלל בעיותיה הכלכליות והחברתיות של 
הארץ. העצמאות ניתקה את ל׳ מקשריה הכלכליים עם שטחי 
הקיסמת המסית הרחבה. הארץ עמדה בפני בעיות כספיות 
חמורות, לפי שלמוסדותיה הכספיים החדשים לא היה ביסוס 
נאות, ולפיכך היה שעור הרבית גבוה ביותר והכביד על 
מימון המשק. ב 1922 נתקבל חוק לרפורמה אגראמת שהפקיע 
קרקעות מידי בעלי אחחות — שמבם היו פולנים — וחילקם 
לאיברים בתשלומים שנתיים, אולם הרפורמה הקרקעית נת¬ 
קלה בקשיים רבים ועוררה תקוות רבות יותר סשהצדיקו 
תוצאותיה. ביוני 1926 עלתה לשלטת מפלגת האיכרים, 
אולם בסוף אותה שנה נערכה הפיכה צבאית, סמטונה נהיה 
לנשיא, וולדמאראס, ראש התנועה הפאשיסטית, נהיה לראש 
הממשלה! החוקה בוטלה וה״סימאס" פתר. ב 1929 הודח 
תלדמאדאס והתנועה הפאשיסטית סחרה. השלטת כולו רוכז 


בידי סמטונה, שהיה דודן למעשה. ב 1938 נתקבלה חוקה 
חדשה, שהבטיחה שיבה למשטר פארלאמנטארי. ב 1939 
הוקמה ממשלה קואליציונית של הנוצריסיהדמוקראטים וה¬ 
ליבראלי^ אולם לפני שהתגבש המשטר הקיץ הקץ צל עצמ¬ 
אותה של ל/ 

במדיניות החח התקשרה ל׳ ב 1934 עם לאטוויה ואסטר 
ניה ב״הסכמה באלטית". זו לא עמדה לה מול שכנותיה האדי- 
מת. גרמניה עודדה את פעילות הנאצים בקליפדה, וב 1935 
בוטל ה״סימיק" של האחור ונערך משפטם של נאצים 
שנאשמו בבגידה. ב 1938 תבעה ►פולניה אולטימאטיווית, של׳ 
תסתלק מתביעותיה לודלנה! ל׳ נכנעה וכוננה יחסים דיפלו¬ 
מאטיים עם פולניה. במארס 1939 נאלצה ל׳ למסור לגרמניה 
את קליפדה. 

ההסכם הגרמני־סובייטי שנתתם ב 238.1939 קבע, של׳ 
תהיה בתחום ההשפעה הגרמני, לאחר כיבושה של פו¬ 
לניה בידי גרמניה ובמה״ם בספטמבר 1939 שונה החחה 
ונקבע של׳ תהיה בתחום ההשפעה הסובייטי. ב 10.10.1939 
נאלצה ל׳ להתיר הצבת צבא סובייטי בשטחה, אך יחד 
עם זאת קיבלה את וילנה ושטח של ב 9800 קמ״ר סביבה. 
ב 158.1940 נדרשה ל׳ אולטימאסיווית לכונן ממשלה "ידי¬ 
דותית" לבריה״מ, ובו ביום השתלט הצבא האמם על הארץ. 
סמטונה נמלט, מנהיגים ליטאיים אחמם נאסמ והוגלו לסי¬ 
ביר, הוקמה ממשלה קומוניסטית בראשותו של י. פאלצקים. 
יתר המפלגות סחרו ונערך "טיהור" מקיף במערכות השלטון. 
חודש אח״כ נערכו בחימת ל״סימאס עממי", שבו זכו הקד 
מוניסטים ביותר מ 99% מקולות הבוחמם — 24 שעות לפני 
גמר הבחירות נמסרו רשמית תוצאותיהן הסופיות. "הסימאם" 
ביקש פה אחד של׳ תצטרף לבמה״ם, והסיפוח נעשה ב 3 
בספטמבר. 

בפרוץ מלחמת גרמניה־רוסיה ( 22.6.1941 ) התחולל מרד 
בל/ דבר שסייע בכיבושה המהיר של האח בידי הגרמנים. 
המורדים הכמזו על הקמת ל׳ עצמאית, אולם הגרמנים כללו 
את ייאת בחבל "אוסטלאנד" שבלל את המדינות הבאלטיות 
ואת בילורוסיה. אעפ״ב הוקמו יחידות ליטאיות שסייעו בידי 
הגרמנים. בהדרגה התעוררה גם התנגדות לכובשים, שביקשו 
ליישב גרמנים באח, אחרי שבתקופת השלטון הסובייטי 
הוחזרו כל הגרמנים שבל׳ לגרמניה. בתקופת הכיבוש הגרמני 
מתו או נהרגו מאות אלפי תושבים, בכלל זה כמעט בל יהורי 
ל/ ביולי 1944 כבש הצבא האדום את וילנה, באוגוסט — 
את קובנו, וביאנואר 1945 את קליפדה. 80,000 ליטאים נמלטו 






763 


ליטא 


764 


לגרמניה מפני הצבא האדום והצטרפו ל 60,000 שהיו שם 
כבר קודם לכן. ל' חזרה להיות רפובליקה סובייטית חברה 
בבריה״מ. ב 1945/6 הגלו הסובייטים כ 145,000 איש מל/ 
ובעקבות הקולקטיוויזאציה של החקלאות הליטאית הוגלו 
ב 1949 כ 60,000 איכרים. כנגד זה התיישבו רוסים ובילו- 
רוסים רבים בל/ ושעורם באוכלוסיה גדל פי 3 — 4 לעומת 
שעורם בל , העצמאית. 

/ס ץז 1110 11:11, 7/1( 841111- £1411041 4 5/10x1 ? .־/י\ ? 

- £111 , 13 ) 8 ־ 101 . 11 . 0 ; 1945 , £110414, £411/13 4X1x1 1.11/11X4X113 

, 3636 ־ 1 <ן 3 ז ■\ • 11 ; 1948 , £ 131104 0 / 1/13 £ 11/11X441411 <־! וסן 

- 1958 , 11 ־ 1 , 4 ן! 11101 758 1960, £1(11x1-41 ,?ססז( 3 >! 06 ס:ד 110 

1963 

אה. א. 

לשון וספרות. הלשון הליטאית [ל׳] (בליט׳ 
3183 ^ 1 ["לשון הליטאים"]) שייכת לקבוצה המזר־ 

חית של הלשונות הבלטיות (ע״ע) והיא מן הארכאיות 
שבלשונות ההדו־אירופיות (ע״ע) החיות עד היום. בגלל 
תכונה זו רב ערכה לחקר הלשונות ההו״א < דוגמאות מל/ 
בהיגד ובצורות, יש בהן כדי להפיץ אור על תולדות תופעות 
בסאנסקרט, ביוונית וכיו״ב. נוסף על שמרנותה בשטח 
מערכת התנועות והעיצורים, מקיימת הל׳ את רוב הקטגור¬ 
יות ההו״א בנטיית השמות: 7 יחסות (תוסף לכך שרידים 
של 3 יחסות נוספות), ושני מספרים (בביבים נשתמר גם 
המספר הזוגי), אך נעלם המץ הסתמי. 

בנטיית שמוודהתואר יש להבדיל, כמו בטיפוס הלשתי 
הסלאוד. בין הנטיה הבלתי־מודכבת (הזהה עם נטייתו של 
שם־העצם) לבין הנטיה המורכבת (שבסוף צותתיה ניכר 
סימן של כינד רומז-מיידע ((ן)—}, כגון 35 ־ 861 ״טוב״, 3 ־ 861 
״טובה״(בנטיה הבלתי־מורכבת) לעומת 1-5 ־ 5 ^־ 861 ״הטוב״ — 
"הטובה" (נטיה מורכבת). שינד רב חל במערכת 
הפועל בל/ בהשוואה לזו של הפועל ההו״א: לציון הגוף 
השלישי קיימת צורה אחת בלבד, ליחיד ורבים < מתצורות 
הזמנים ההו״א מצדות בל׳ עדיין רק אלו של הפרסנם 
(ההווה) והפוטורום (העתיד), אולם במקום הזמנים שנעלמו 
פיתחה הל׳ זמנים חדשים: הפרטריטום (העבר) הבאלטי, 
כגת 111-110 ! ("עשה"), והפרטריטום הפרקתטיווי (עבר־ 
ההרגל) המיוחד לל׳ בלבד, המציין פעולה שהיו רגילים 
לעשותה בעבר, והנבדל מצורות פועל אחרות ע״י הצורן 
3 ׳! 33 — כגון 3111111 ״עשה״: ©׳וגג**!׳* "היה רגיל לעשות". 

לארבעה זמנים שבל' שתי צורות פריפראסטיות המורכ¬ 
בות מפועל עזר ״היה״ ומבינתי פעיל או פעול בכל הזמנים: 
א) לציון פעולה שהוחל בה והיא נמשכת, כגון -ז! 63 ל 0 ׳״!!ל 

(מילולית: "היה עושה", וב) שנעשתה ונסתיימה: 0 /י!ןל 
5 ?ל־ 311 . לפועל הל׳ שלוש דרכים: דרך־חיווי (אינדיקאטי־ 
דם), ציוד ודרך־תנאי) כן קיימות הצורות אקטיוום, רפלק־ 
סידם ופאסיוום. הצורות השמניות של הפועל הן אינפיניטי־ 
דם הנגזר באמצעות הסיומת 11 -, סופינום (ההולך ונעלם) 
הנגזר באמצעות הסיומת ^ וצורות שונות של בינתי 
(אקטדד, רפלקסיוד ופאסידי) בכל הזמנים. 

הל׳(הספרותית תיביה) מדוברת כיום בפיהם של למעלה 
משני מילית נפש בשטח הרפובליקה הליטאית הסובייטית, 
ומקצתה מחת לגבולותיה. הל׳ הספרותית, שהתגבשה 
ללשת לאומית משותפת רק בין 1800 — 1900 , ראשיתה בפרו¬ 
סיה המזרחית, שבה היה מרכז התרבות הליטאית הראשון, 
והיא מיוסדת על ניבי ל' מרכזיים (אוקשטיים); הטכסטים 
הכתובים הראשונים בל׳ הם ממחצית המאה ה 16 (הקא־ 


סכיזמוס של מארטינום 5 ז׳ ו וי ד א ם, שיצא לאור בקניגם־ 
ברג בד 154 , וע׳ להלן: ספרות). במאות ה 19 — 20 הועתק 
מרכז התרבות לקאונאם, ועם הקמת הרפובליקה הל׳ העצמ¬ 
אית ( 1919 ) היתה הל׳ ללשון רשמית שלה. 
עקב תנאים מדיניים חדת לאוצר המלים של ל׳ מלים 
גרמניות ובמידה רבה יותר מלים סלאודות (פולניות, רו־ 
סיות ובילותסיות). מצד שני השפיעה הל׳ על אוצר המלים 
של לשונות סלאודות שכנות (בילותסית ודיאלקט־הספר 
של פולנית). גם ב יידית של יהודי ליטא האתנית 
מצויות כמה שאילות מילוניות מל/ בייחוד בשטח המשק 
החקלאי. קיימת סברה, שהעדר המין הסתמי ביידית הלי¬ 
טאית בא בהשפעת הל/ במישתן או באמצעות הבילותסית. 

/\. 501 ; 7 ־ 1856 , 1-11 ,■/ 41/1 /ק 5 1 . 11 7/4/13731/1 , 61 נ £1 מ 1 נ 

11/1 ) ¥011 [ .( 1 , 0134141311% 1411 (/) 711 ) 1 )£ .£ , 6511160 ״[ \ X111, 

1919; 41. 5600, £7.1(14( £ 5 {4-4( >1!(/11(, 1929, 18., 7/441/- 

/,* בחיק ב׳ טבססיט ומייד) 1957 , 1-2 1 ) 1 /) 3 -!ק 5 . 1 ./> !/ס 

6 .[ !(י׳ — גרמני—אנניי X1 %4 ץ^ן %4 ץ 441 ז 4 ז 013 , 1 ^ 5 ( 61 ־ 

111(!1 עד כה יצאו שלושה כרכים) .) ) 1956 , 20 ) 1%1 י ) ; 

1?. >1*086, 1~311 * . 11 0113 ־ 5131 353 ק x3 1908—1916; 

). 2108^43-?. 0311003$, £1(11X1111 %01(/01 1101/011(111 

. 4 . — 3$ ח 0 ״< 01 ! 3 ס ״ 1 1961 14 , (עם ביאורים ברוסית) 

,.£ 4 ז)/> £70 10 1104 ) 01111 ) 141 , 8 ) 1111131511 ) 5 . 8 — 35 ( 0 ( 10 

1966 

11 ) £1 , 03121110015 ן x013 \01/>01 701/)>4X11, 1941, ; סילונים 

£( , 14 , 03/13111x1(1 1. 7.41701 30x1^431, 1954, ?4. ז) 4 ) 1 א - 

01300 - 4. 5600 - ?. 8831 . 4 - ז 040 )ז x5, ¥/0?1(?/>1/1 ס 

4. 1. 50/11 - 1926 1 . 1115011 ) 0 - ״ 1 ו ) 1 /> 4 זק 11 )ד 

121115 י\)€)י! 5 . 8 - 1135 ־ 531 ) 1 ? . 8 ( (עד כה יצאו 3 כרכים) , 

£1(13(13-^4^13 7,4103 30^41X1, 1960; £ £13(011(1, £. 

(1^14010^110/1(1 ]¥ 0 x 1 ( 1 70(/!, 1-11, 1962-1965 

מ. אי. 

ספרות, כבר מן המאה ה 13 היו הליטאים נתונים 
להשפעתם של הגרמנים, התסים, ואחר־כך — הפולנים. 
השפעות אלו גרמו להתבוללותם המוקדמת של האצילים 
הליטאיים ולאיחוד בהתפתחותה של הספרות הליטאית. שיג- 
שגה רק הספרות שבעל־פה: סיפורי־עם ובפרט שירים לי¬ 
ריים עממיים (שיר כזה נקרא " 3 ״ 131 )"). בץ השירים הלי¬ 
ריים יש שמוצאם עדיין מתקוסת־האלילות דש שנוצרו בזמן 
האחרון — בשבחו או בגנותו של המשטר הקומוניסטי. — 
הספרות שבכתב נוצרה בהשפעתה של הרפורמאציה על־ידי 
ליטאים חניכי אוניברסיטאות גרמניות. הקאחולים הזדרזו 
אף הם לפרסם ספרים בלשון המובנת להמוני העם. הספר 
הליטאי המודפס הראשון ( 1547 ) הוא ספר דתי לותראגי, 
שניתרגם על-ידי מארטינאם מאז׳ודדאס (־ 132 ^ 113$ ץ 1 ז 13 \ 
135 !ץ׳ 1 י). בצדם של הספרים הדתיים הופיעו במאות ה 16 — 17 
ספרים על הלשון הליטאית ואף ניצני שירה חילונית — 
לרוב שירים לעת־מצוא. סופרה המקורי הראשון של ל׳ היה 
קריסטיונאם דוגלאיטיס ( 1714 — 1780 ) ־ 00 01135 ן 15£1 ־!. 5 * 1 
6131115 ״) מחבר השירה ״עונות״ (" 16011 ^") ן זוהי דוגמה 
ראשונה של שימוש בהגסאמטדון בלשון חיה ושירה ראליס־ 
טית ראשונה על חייהם של איכרים בארבע עונות השנה, 
בלא כחל ושרק ובלא האידאליזאציה שבשירה האידילית- 
הבוקולית. ״עונות״ נדפסו (ואף זה לא בשלמות) רק ב 1818 
ולא זכו להשפיע על הספרות הליטאית. ראשית המאה ה 19 
היתה תקופה של רומאנטיזם לאומי, שמקורותיו: השירה 
העממית (שנאספה ונחקרה עכשיו בהתלהבות), העבר הלאו¬ 
מי, השפעת הספרות הרומאנטית האירופית (בייחוד הגר¬ 
מנית) וראקציה לדיכד הפוליטי והתרבותי של הממשלה 
הרוסית. תנועה זו השפיעה אף על סופרים ממוצא ליטאי, 
שכתבו אך ורק פולנית. וכך, למשל, כתב הגדול שבהם, 



765 


ליגוא 


766 


אדם מיצקיביץ׳ ( 1798 — 1855 ! ע״ע) שתי יצירות חשד 
בות, שהרקע שלהן — תולדות ליטא: "גראדמה" (- 3 ־ 01 " 
" 03 ץ 2 ) ו״קונראד ואלנרוד (" 1 ) 0 ־ות 3116 /י\ 1 ) 3 ־ £001 !"). 
בראשיתה של תקופת הדיכד הרוסי פעל אנטאנאס בארא־ 
נאוסקאס ( 35 ^ 3113115 ־ 831 3035 ז 0 \?! 1835 — 1902 ) בעל השיר 
האפי הקצר ״הורשת אניקשצ׳יאו" (- 8116 1150111 ץת^" 
" 115 ). לאחר שיחרורם של האיברים ( 1861 ) צמחה לאט לאט 
שיבבה חדשה של משכילים ל׳ בני העם ומושפעים מהתרבות 
הרומית ותנועות מהפכניות רוסיות. אך מתנגדים לכל שלטון 
זר. כלי־מבטאם הראשון היה העתון, בעל ההשפעה הרבה 
" 0513 \ 1 " (״השחר״, 1883 — 1886 ). מסביב לעתון זה, ולאלה 
שבאו בעקבותיו, התרכז התר החדש של סופרי ל׳. הם קבעו 
לשת ספתתית אחידה ויצירותיהם הצטיינו בלאומיות ועמ¬ 
מיות. עיקר הקוראים היוהמוני־העם. רק במשך הזמן הצטרפו 
גם שכבות עליונות לחוג קוראי ל׳. הסופדים החדשים הירבו 
בתרגומים וחיקו את הזרמים של הספרות האירופית מן הרד 
מאנטיזם והראליזם ועד החדשים ביותר. ועצאס קודירקה 
( 1858 — 1899 ! 3 ) 10101 £! ¥10035 ) העניק לליטאים את ד.הימ־ 
נת הלאומי שלהם. ז׳מאיטה, היא יוליה ז׳ימאנסינה! (- 26 
6 ״ 6 ״מ 13 מ 21 3 ( 31:6,11111 ״! ! 1845 — 1921 ) תיארה בסיפוריה 
בייחוד את חייו של האיכר הל/ גתל המשוררים בתקופת¬ 
ה תחיה היה מאיתנים, הוא יוגאם מאצ׳יוליס (, 01115 ־ 4311 ^ 
10113 ^ 10035 ! 1862 — 1932 ). שנתפרסם בייחוד הודות 
לשירתו ״ליטא הצעירה״ (" 3 ׳״הס 1 ״ 1 1 ( 131100 "). בשנים 
1864 — 1904 אסרה הממשלה הרוסית להדפיס ספרים בלי¬ 
טאית באותיות לאטיניות וגזרה גזתת אחרות. הלחץ הוקל 
בשנים 1904 — 1905 . בתקופה שבין השנים הללו ובין סופה 
של הרפובליקה הליטאית העצמאית קצרת־הימים ( 1918 — 
1940 ) סרחה הספרות. בולטת דמותו של וינצאס קרורדמיצ- 
קויצ׳יוס ( 1882 — 1954 ! — 1115 :> 1 ׳ 1 ' 6 ) 1 :> 41 ?- 6 ׳\ 6 ז 1£ ¥10035 ), 

מחבר של אגדות היסטוריות, מחזות היסטוריים (," 5310035 " 
" 183113 ״!$״). וסיפורים מחיי האיכרים— "מתחת לגג־הקש" 
("( 086 ז 35 ק 11061 ) 5130 "). בצדו יש להזכיר את המספר 
דנוא 1 ליס׳ הוא אנסאנאס ז׳וקאוסקאס ( 013035 ^ 1 ! ¥160110115 
1882,2111131151135 — 1957 ) ואת המשוררים דנצאם סוטיגאם- 
מיקולאיטים (נולד ב 1893 ! 15 ) 110131 ^ ־־ 8011035 ¥10035 ). 
קאזים בינקים ( 1893 — 1942 ! 8101115 5 ץ 1£32 ), ואחרים. עם 
צירופה של ליטא לברית־המועצות ( 1940 ) ומלה״ע 11 הת¬ 
פצלה הספחת הליטאית. רובם של הסופרים נמלטו למערב 
והקימו מרכז ססתתי ב״גולה". הספחת הליטאית הסוביי¬ 
טית, כמו שאר הספחיות הסובייטיות, היא "ראליסטית־ 
מוציאליסטית", ומגמתית־קומוניסטית. 

[מ.] ירדגי־זקהם, הספרות הל׳ העממית, תרפ״ח! י. קיסין, 
אתנולוגית של הספרות הל/ א׳, תרצ״ג(חוברת זו מוקדשת 
לקרווה־מיצקוויצ׳יוס! בעמ׳ 13 ־ 28 : ו. מיקולייסיס, סקירה 
על הספרות הליטאית החדשה)! ק. א. מנינג, הספרות 
הל׳ (י. ת. שיפלי, אנציקלופדיה לספרות כללית. תירגמה 
6 . נווה), 445 ־ 448 , 1963 ! ?!!!)■ס/!] . 1 ? 01 (? £6 ? 6 ( 86226111 
14 , 1908 , 354-371 ,צ 1 ,. 1 ,!״״״ 0680 . 6 ? 11111 .£ £!ס> 

1 -. 14 , 1942 ,)■ 1 - 81141 ) 11 1 ״ 1 /ס . 0 ) 23 ? 01111111 , 9 ו? 11131 ו 73£ י 
•א 46 .? 41 11 60118 ,.) 111 465 .) 1115 ) . 1 )■! 18114 ^ 11 ) 1 , 016111115 

״ 2 1 ) 110141 ) 11 * 1 ,תת 56 4 ? , 1957 ,( 1438-1452 , 11 , 011606111 
, 61113 ) 141 . 14 , 1957 ,( 428 — 299 ,: 111 ) 61111 . 1611 46116 ב 1 ז 510 ) 
, 516461 מ £1 .׳ 34 סס׳י .] 58 ?!( ,ז 61 ׳ 4 \ . 4 .) 13 1916 ) . 111 . 1 6 !(£ 

. 1964 ,( 885-899 

י. א. ק. 

יהודים. בתחילת המאה ה 14 מצא הדוכס .גדימין 
(ע״ע) יהודים בארץ וילין (ע״ע), בהליץ׳ (ע״ע) ובקיוב 



בית־הכנסח ב׳טוקיאז (טחוי מאוולי), מז !ועתיקים בליטא 

יע״ע), ואלה יסדו את קהילות בחסק (ע״ע ברסט-ליטובסק) 
וגחדנו(ע״ע). ב 1388/9 קיבלו יהודי בדיסק וגרח־נו כתבי- 
זכויות המבטיחים הגנה על גופם ורכושם וחופש המסחר, 
המלאכה ושמירת הדת. בעלי־ההון שבהם עסקו בחכירת 
הכנסות החכם. ויטאוטס (ע״ע), שהתקיף את הטטרים ברחם 
( 1399 ), הביא משם יהודים, ובתוכם קראים מחצי־האי קרים, 
ואז קמה הקהילה בטחקי (ע״ע). בסאה ה 15 היו קהילות 
גם בלוצק (ע״ע) ובלודמיר (ע״ע ולחמיחתלינסקי). ב 1495 
גרש אלכסנדר היגילוני (ע״ע) את היהודים מארצו והחרים 
את רכושם. חב הקהילות הדחמיות פנו לחצי־האי קרים 
ולקושטא, והצפוניות — לפולניה. ב 1503 , משנבחר למלך 
פולניה, התיר למגורשים לחזור׳ אד הקהילות הדרומיות לא 
הזח. במאה ה 16 ובמחצית ה 17 היו היהודים בל׳ בעלי 
אחוזות או חקלאים. זיגמונט (ע״ע) 1 העניק למיכאל יזד 
פוביץ׳ (ע״ע) מעמד של אציל, לו ולבניו אחחו. בימי זיג- 
מונט 11 נאסר על יהודי ל׳ להופיע בפומבי במלבושים יק־ 
חם, והם חוייבו באות־היכר. עם איחוד ל׳־פולניה ( 1569 ), 
הושתתה האצולה הליטאית במעמדה לזו שבפולניה, לרעת 
העיחנים, האיכרים והיהודים. בימי שני מלכים אלו, והמלך 
סטסן בת 1 ח (ע״ע), גדל היישוב היהודי בל׳ ע״י הגירה 
מהמערב, בעיקר מבוהמיה, ונוסח קהילות חדשות, מהן: 
קובחן (ע״ע), קלצק (ע״ע), נובוגחדק (ע״ע), טיקוצ׳ין 
(ע״ע), סלונים (ע״ע) ואוסטרהא (ע״ע). ב 1527 השיגו 
העירונים כתב־זכדות, האוסר על היהודים להשתקע בוילנה 
(ע״ע), ורע טוחחם מעטים קיבלו רשות לפעול בה ( 1551 ) ! 
בד קמה שם קהילה, שהוכרה אח״ב רשמית. 

במאה ה 16 נוצר "ועד מחנת ליטא" (ע״ע ועדי האח 
צות), שבו היו מיוצגות "הקהילות הראשיות" ע״י פרנסים 
("ראשי מדינה") ורבנים, ובראשונה רק בחסק, גחדנו 
ומינסק! במחצית ה 1 של המאה ה 17 צורפה גם וילנה, 
ובסוף המאה גם סלוצק. נוסף למסים דאג ה״ועד" לכל 
העניינים המשותפים של קהילות ל/ גם הקראים שילמו 
מסיהם באמצעות ועד המחנה. ב 1561 ו 1566 קח בל׳ סקרי 
עלילת דם. ועד המדינה פנה אל זיגמונט 11 ואף קיבל מפנו 
כתב־זכויות, לפיו יהודי הנאשם ברצח ילד נתח- או ב״חלול- 
הקרבן" (ע״ע), יובא למשפט רק לפניו בנוכחות הסים של 
המחנה. המלך זיגמתט 111 הגן גם הוא על היהודים מפני 
העיחנים, שכן האצולה השתמשה ביהודים כח להחליש את 
העיחנים. ב 1633 קיבל הסים החלטה "על חופש המטהר 
בל׳". היהודים היו פעילים למען קבלת החלטה זו, והם גם 
קיבלו בתב־זכויות מהמלד ולחסלב (ע״ע) 1¥ , אך כתבי־ 


767 


ליטא 


768 


הזכויות המקומיים הם שקבעו למעשה % המאבק עם העירונים 
נמשך, פעמים היה מגיע לידי התפרצויות, ופעמים געשו גם 
הסכמים. במחצית המאה ה 17 נתרוששו יהודי ל׳ והפכו 
ממלודם ללווים. 

ל׳ נתפרסמה אז כמרכז לתורה. לישיבה בבריסק נהרו 
תלמידים מפולניה ומחוצה לה, קהילת גרודנו נעשתה גם 
היא אכסניה לתורה, בייחוד לאחר שנתיישב בה הרב מרדכי 
יפה (ע״ע), ומראשית המאה ה 17 — גם וילנה. התפתחות 
רוחנית בתקופה זו היתד. גם אצל קראי ל׳ ואז חיבר יצחק 
בן אברהם מטרוקי (ע״ע) אח הספר ,חיזוק אמונה". 

גזיחת ת״ח/ט (ע״ע חמילניצקי, עמ ׳ 568 — 570 ) המיטו 
שואה על יהודי ל/ קהילת בריסק חרבה. היהודים שלא 
הספיקו לברוח מפינסק, סבלו אבירות בנפש וברכוש. ברוסיה 
הלבנה הושמדו קהילות ה 1 מל, סטארודוב, צ׳רניגוב, בראגק, 
מינסק וסלוצק. לאחר מסירת אוקראינה לידי הצאר הרוסי 
פלש צבא מוסקווה לרוסיה הלבנה ול׳, ופגע קשות בקהילות 
מוהילוב וויטבסק ( 1654 ). כשהתקרב האויב לווילנה ברחו 
כמעט כל בני הקהילה. צבא מוסקווה המשיך לפגוע בקהילות 
בשנים 1659 — 1660 , וצבא שוודיה, שפלש גם הוא למדינה, 
סחט מהיהודים מסים כבדים. גם אחרי שוך המהומות, 
ב 1661 , לא חזרו כל הקהילות לאיתנן. קהילת בריסק נדל¬ 
דלה, וההגמוניה עברה לקהילות שבצפון, ובעיקר לווילנה. 
קהילת סלוצק הופרה כ״קהילה ראשית״ ( 1691 ). היהודים, 
שנלחצו ע״י העירונים, התיישבו באחחות האצילים ובעיי¬ 
רות. המלכים והאצילים עזרו להם בשיקום קהילותיהם, ואף 
שרצו לצמצם את פעולתם הכלכלית לחכירת המכס, ולהטיל 
עליהם את עומס המסים, מעוניינים היו גם שיוכלו לשלם את 
חובותיהם, הראקציה הקתולית גברה, ונפוצו עלילות־דם! 
באחת מהן הוצאו להורג 2 מראשי קהילת רוז׳ינוי ( 1659 ). 

בראשית המאה ה 18 , פלשו שוב צבאות שוודיה ורוסיה 
לל׳ והביאו עמן רעב, מגיפות וסחיטת מסים, בעיקר מהיהודים. 
בימי סטניסלו פונןטובסקי (ע״ע) החלו תיקונים במדינה, 


במטרה לפתח את התעשיה והמסחר. האצולה הגבוהה תמכה 
במאבקם של היהודים, וב 1783 פסק ביודדין חצר-המלך, 
כי ינתן ליהודי וילנה חופש המסחר והמגורים בכל חלקי 
העיר, פרט לשני רחובות. פסק זה שימש מיפנה ביחסים בץ 
העירונים ובין היהודים. 

ב 1764 נתבטלו ועדי המדינות, והוטל מס בגובה זהוב 
לשנה לנפש. פרט לתינוקות למטה משנה. מפקד שנערך 
אז הראה, כי מספר הנפשות החייבות במס הוא 157,250 . 
הסיים גם החליט לחסל את חובות הקהילות, שהגיעו לסכר 
מים עצומים, וראשי הקהילות נדרשו להצהיר על הכנסותיהן, 
אך הפיקוח על ביצוע הפרעון היה לקוי. המצב הכספי הקשה 
גרם ל,מכירת" משדות רבנות ושמשות בכסף ולכן השתלטו 
עליהן ועל ההתמנויות ב״חברות" השונות, קרוביהם של 
ראשי הקהל, תקיפים ועשירים. בקהילות אחדות התמרדו 
בעלי־המלאכה נגד ראשי הקהל, ובמעסק ובווילנה פנו אל 
בית־דין חצר־המלך וגילו את מצב משק הקהל לאמתו. ב 1792 
החליט הסייס על מינד בי״ד לחיסול חובות הקהילות. התער¬ 
בות השלטונות באה גם בגלל מריבות פנימיות בץ הקהל 
ובין הרבנים ששילמו כסף רב בעד משרתם ורצו להורישה 
לבני משפחתם. מחלוקת כזו פרצה בווילנה, והיא נמשכה 25 
שנה ( 1766 — 1790 ), הורידה את כבוד הרבנות וערערה את 
השלטון העצמי היהודי. 

המרכז לתודה שנתחדש בל׳ אחרי 1661 הגיע לפריחתו 
במחצית המאה ה 18 , בימי ר׳ אליהו בן שלמה זלמן, ,,הגאון 
מווילנה". היו בה גם חוקרי דברי הימים, כד יחיאל הילפרין 
(ע״ע), מדקדקים, דרשנים עממיים ומחברי ספרי מוסר, כר׳ 
הירש קוידנובר (ע״ע), אך בעיקר היתד. הלמדנות התורנית 
נפוצה בה. החסידות(ע״ע, עמ׳ 759 ) נפוצה בליטא אך מעט. 

ב 1792 פלשו צבאות רוסיה לל׳ והיהודים תמכו במרד 
נגד הפולשים. בחלוקה השלישית ש.ל פולניה ( 1795 ) סופחו 
רוב שטחי ל׳ לרוסיה, וליהודים הותר לגור רק בפלכים 
שבהם חיו קודם, ובפלכי הדרום שנועדו להתיישבות- והוטל 
עליהם לשלם מס כפול מאשר העירונים. 

הממשלה הרשתה ליהודי ל׳ להבחר לעי¬ 
ריות, כמו ברוסיה, אך בהתנגדות העי¬ 
רונים עוכב הרשיון. ב 1804 נפתחו לפני 
היהודים בתה״ס הכלליים, ועודדו אותם 
לעבודת אדמה ותעשיה. עם זאת הושארו 
תחום המושב והמס הכפול. היהודים הד 
עמדו תחת שלטון העיריות, והם נצטוו 
להתדיין בבית-הדין הכללי. היהודים 
שישבו בכפרים ובפונדקים, נצטוו מדי 
פעם לעבור לערים, כי ראו אותם אשמים 
במצבם היתד של האכרים בגלל מזיגת 
היי״ש, אך גזירה זו חזרה ונדחתה תמיד. 

בימי מלחמת נאפוליון עמת יהודי ל׳ 

ברובם לצד התסים. 

הצאר ניקולאי 1 שאף לקרב את היהר 
תם לעם הארץ ולהעבירם על דתם! 

ב 1827 גזר גיוס על צעירים יהודים, 

ואפילו על ילדים, לצבא, שהשרות בו 
נמשך 25 שנה. הללו גדסו לפי מכסה, 

וכעונש בעד אי־תשלום מסים. הביצוע 
הוטל על הקהל, פגע בעיקר בשכבות 




769 


ליטא 


770 


העניות, והשניא את ה״קהל". ב 1835 צומצם תחום המושב, 
נאסר על היהודים להתחתן בגיל צעיר, ובתעודות היה עליהם 
להשתמש רק בשפה הרוסית או בשפת הארץ. לפי דרישת 
הקראים גורשו היהודים הרבניים מטרוקי. הצאר רצה להפיץ 
השכלה בקרב היהודים ולבטל את שלטונם העצמי. הממשלה 
שלחה את ד״ר מבס לילינתל (ע״ע) אל קהילות ל׳ למטרה 
זו, אך משעמד אח״כ על הכוונה ד׳אמתית עזב את רוסיה. 
המשכילים, שהלכו והתרבו בל/ ניצלו הזדמנות זאת, תרגמו 
ספרים בתולדות העמים והוציאו קבצים ספרותיים. בין אלה 
יש למנות את מ. א. גיגצבודג (ע״ע), אד״ם הכהן (ע"ע 
לבנזון, אברהם דב), שלמה זלקינד (ע״ע), י. א. בן־יעקב 
(ע״ע), א. מ. דיק (ע״ע), אברהם מאפו (ע״ע), ש. י. פין 
(ע״ע) ואחרים. המשכילים פתחו בת״ס מתוקנים בווילנה, 
וגם נסתייעו בבתי־הדפוס, בייחוד בזד. של ראם (ע״ע), שהיה 
במשך 10 שנים ( 1836 — 1846 ) הדפוס היהודי היחיד כמעט 
ברוסיה. ב 1847 נפתח בווילנה בית־המדרש הממשלתי לרבנים 
ולמורים, ותלמידיו שוחררו מחובת הגיוס. בעידוד המשכי¬ 
לים החליטה הממשלה לכפות על היהודים את שינוי לבושם. 
עוד בשנת 1844 בוטל ה״קהל", וענייני הדת והצדקה נמסרו 
ע״י הממשלה לגבאי בתהכ״ג, ואילו את מכסת הגיוס וההכ¬ 
נסות השאירה הממשלה בידי יהודים ממונים, שהיו שנואים 
על הציבור יותר מראשי הקהל הקודמים. גם משה מונטפיורי, 
שהשתדל להקלת העול, ושוחח בפטרבורג עם הצאר עצמו, 
לא השיג דבר. 

בתחילת מלכותו של אלכסנדר 11 (ע״ע) הוקל ליהודים 
מעט: בוטל הגיוס המיוחד, ניתנה רשות לסוחרים עשירים, 
לבוגרי בת״ס גבוהים ולבעלי־מלאכה, להתיישב מחוץ לתחום 
המושב, וניתנה רשות לפתוח בתי־דפום עבריים נוספים. 
לקראים הוענק שוויון זכויות מלא ( 1863 ). 

בשנים 1867 — 1869 היה רעב כבד בל/ בעיקר בפלך 
קובנה, פרצה מגיפת חולירע, והחלה הגירת יהודים לארצות 
חוץ. אחרי מרד הפולנים ב 1863 , במסגרת הרוסיפיקציה של 
פלכי המערב. נפתחו בת״ס חינם בווילנה ובקובנה, להפצת 
הרוסית בקרב היהודים. כשהגיע לווילנה המומר יעקב ברם- 
מן (ע״ע) נתמנתה ועדה לבדיקת האשמותיו, ובמסקנותיה 
הציעה להשוות את זכויות היהודים לאלו של שאר האזרחים, 
אך ללא תוצאות. לא הותר ליהודים להבחר כראשי עיריות 
ובתי-הספר המיוחדים ליהודים נסגרו. לעומתם נפתחו 
לפניהם בתי-הספר הכלליים, והנוער היהודי התחיל לנהור 
שמה. בתי־המדרש לרבנים לא הקימו דור של רבנים רפור¬ 
מיים, כתקוות הממשלה, אלא שימשו כמוסד להשכלה 
רוסית וכללית. נשארה החלוקה ל״רב מטעם הממשלה", 
המסדר את ענייני הרישום וכדומה, ורב חניך ישיבה, 
המקובל על הציבור. ב 1873 נסגר ביהמ״ד לרבנים ובמקומו 
נשאר בימ״ד למורים, ממנו יצאו משכילים, סופרים ומלומ¬ 
דים רבים, וגם ראשוני התנועה הסוציאליסטית היהודית. 

עם עלייתו של אלכסנדר 111 (ע״ע) התחילה תקופה של 
הגבלות, רדיפות ופרעות, שנמשכה עד סוף ימי הצארים. 
בפלכי ל׳ לא היו פרעות בשנים 1881/2 , אבל דליקות גדולות 
עשו שם שמות, ואז גם התחילו היהודים להגר בהמוניהם 
מהמדינה. יהודים ליטאיים היו מהראשונים שדרשו לכוון 
את ההגירה לא״י, ואז החלו להתארגן בל׳ אגודות "חובבי 
ציון". יהודי ל׳ היו בין מייסדי המושבות הראשונות באת. 
בינתיים קבעה הממשלה אחח חסימה לנוער היהודי בבתה״ס 


הגבוהים והתיכוניים ( 1887 ), לבעלי־המלאכה לא הרשו לצאת 
מתחום המושב, ולא ניתן ליהודים לעסוק בפרקליטות. 
ב 1892 נשללה מהם ההשתתפות בבחירות לעיריות. לפי 
מפקד מ 1897 היו בפלכי וילנה, קובנה וגרות ו 697,841 
יהודים. אס אס החלו הפועלים היהודים להתארגן לשם 
שיפור מצבם. ב 1897 נוסד בווילנה ה״בונד"(ע״ע) הסוציאלי 
דמוקראטי. התנועה הציונית הפכה לתנועה עממית רחבה, 
על אף התנגדות ה״בונד" והחרדים הקנאים. ביקורו של 
הרצל בווילנה ( 1903 ) נהפך להפגנה אדירה למען הציונות. 

אחרי מפלת רוסיה במלחמתה עם יאפאן התחילה תסיסה 
במדינה, והיהודים שחששו לפרעות, הקימו ועד המה. בזמן 
דיוני ה״דומה״, בה ישבו 12 יהודים, נערכו פרעות ביהודי 
ביאליסטוק ( 1906 ) בהשתתפות המשטרה והצבא. הצירים 
היהודים נתנו ביטוי לזעמם, והצאר פיזר את ה״דומה". 
בבחירות הבאות נבחרו יהודים מעטים. בתקופה זו שימשה 
ל/ ובמיוחד וילנה, מרכז לפעילות תרבותית־יהודית ענפה 
(ר׳ להלן). 

במלה״ע 1 התייחסו השלטונות הצבאיים הרוסיים בחשד 
ובאיכה ליהודים. הופצו שמועות כי הם בוגדים וע״כ ערך 
הצבא פרעות ביהודים, ובאביב 1915 התחיל גירושם מפלכי 
סובאלק, קובנה. קורלנד וגרודנו, עם נסיגת הצבא נתרבו 
הפרעות והגירושים האכזריים ע״י האוכלוסיה המקומית, 
תחת הכיבוש הגרמני סבלה האוכלוסיה מחוסר־מזון ועבודה, 
ופליטים רבים התחילו חוזרים למקומותיהם. עזרה מועטה 
הגיעה מיהלרי אה״ב וגרמניה, ואורגנה עזרה עצמית ענפה. 
נוסדה רשת בת״ס עבריים ויידיים, ובן גימנסיות. לאחר 
מלה״ע 1 חולקה יהדות ל׳ בץ שלוש המדינות: בילורוסיה 
הסובייטית, ל׳ העצמאית ופולניה. 

יש. ק. 

עם תום מלה״ע 1 לא חזרו לל׳ העצמאית כל יהודיה, 
וב 1923 הגיע מספרם ל 153,743 ( 7.6% מכלל התושבים), 
ורובם המכריע התגורר בערים ובעיירות, מהם 25,000 — 
בקובנה. ב 5 השנים הראשונות היה מעמדם טוב* הוקמה 
אוטונומיה לאומית־תרבותית בעלת אופי ממלכתי, הקהילות 
בחרו "מועצה לאומית", שבה היה רוב למפלגות הציוניות, 
ובממשלה ישב שר יהודי, שהיה ממונה על ענייניהם; 
האחרץ בהם היה ש. רוזנבאום (ע״ע). ב 1924 בוטלה האוטר 
בומיה, אולם היהודים המשיכו לקיים את רשת בתה״ס שלהם. 
מדיניות הממשלה היתה לדחוק את רגלי היהודים מהמסחר, 
מהמלאכה ומהמקצועות החפשיים, ותנועה קואופרטיווית 
ליטאית ואיגודים שונים התחרו ביהודים, בתמיכת השלטו¬ 
נות, ואף שימשו בסים לתנועה אנטישמית. כתוצאה מכך 
היגרו מל׳ בין שתי מלה״ע למעלה מ 20,000 יהודים, מהם 
למעלה מ 9000 לא״י. 

גאוות יהודי ל׳ היתד, על החינוך היהודי, שהקיף כ 90% 
מילדיהם. נוסף על הזרמים הראשיים: הציוני־עברי, החרדי 
והיידישיסטי, התקיימו בל׳ חדרים וישיבות, גני־ילדים ו 14 
גימנסיות. באוניברסיטת קובנה היתד, קאתדרה ללימודים 
שמיים, בהנהלתו של ד״ר ח. נ. שפירא, וכן התקיימה עתונות 
ענפה ביידית ובעברית. תנועות הנוער החלוציות מנו ב 1931 
כ 9,000 חברים. עם סיפוח חבל וילנה לל׳ (ספטמבר 1939 ), 
עלה מספר יהודי ל׳ ליותר מ 250,000 . 

עם השתלטות הסובייטים על ל/ שותקו החיים היהודיים 
הציבוריים, וגם הלאמת הרכוש פגעה בם קשות, אך רבים 



771 


ליטא 


772 


מהם תפסו מקום ניכר בפקידות השלטון. ביתי 1941 גרשו 
השלטתות כ 5,000 יהודים למחנות עבודה בפנים בריה״מ. 

י. ס. 

ש. דובנוב [מהדיר], פנקס מדיבת ל׳, תרפ״ה; י. היילפרין, 
תוספות ומלואים (לג״ל), תרצ״ה! הנ״ל [עורו], בית ישראל 
בפולין, א׳-ב׳, תש״ח-חשי״ד > י. וולפסברג, יהדות ל׳ 
ויהדות גרמניה (תלפיות, ג׳), תש״ז > 5 . שרפשטיין, תולדות 
החינוך בישראל, ג/ 234-221 , 1949 ! י. שאצקי, קולמור* 
געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע, 1950 < מ. סודארסקי 
[עודך], ליסע, 2-1 , 1951 -תשכ״ה; ש. פירסקי [עורך], 
מוסדות תורה באירופה בבגינם ובחורבנם, 1956 ! ב. בהן, 
החנוך העברי בל' העצמאית(בתוך: החנוך והתרבות העברית 
באירופה בץ שתי מלה״ע), 1957 < ד. כץ, תנועת המוסר, 
א^ה׳, תשי״ח-תשכ״ד 3 ! ד. ליפץ [עורך], יהדות ל׳ [קובץ], 

תש"ך! ז. דבינוביץ, החסידות הליסאיח, תשכ״א! י. 
קלויזנר, התנועה לציון ברוסיה, א׳-ג׳, תשכ״ב-תשכ״ה. 

השואה. כיבוש הבזק של ל׳ ע״י הנאצים, ההפצצות 
בדרכים, והמאסרים והרציחות שביצעו הלאומנים הליטאים 
טרם בוא הגרמנים, צמצמו את ממדי הבריחה לרוסיה עד 
לרבבות אחדות. רובם המכריע של רבע מיליון יהודי ל׳ 
נותרו בתוך אוכלוסיה עוינת, שהחלה סיד בפרעות מקומיות, 
בסלובודקה — פרבר קובנה — נטבחו בליל ה 25 ביוני כ 800 
גברים, נשים וילדים באכזריות נוראה; כן נשרפו בתים 
וחוללו בתכ״ג. בטה״ב נרצחו בשבועות הראשונים בקובנה 
כ 3,800 נפש, ובווילנה הומתו אלפים, גם הם ע״י הקלגסים 
הליטאים, שבראשם עמדו לאומנים מחוגי האינטליגנציה 
והצבא. עוד קודם לבן קיימו אלה מחתרת מזויינת שהיתר. 
קשורה במודיעין הנאצי, ועם הפלישה אורגנו כ״פרטיזאנים". 
משהגיע ללי, ב 25.6.41 , הגדוד שעליו הוטל לחסל את יהודי 
הארצות הבאלטיות, לא בותר למפקדו אלא לבוא במגע עם 
"פרמיזאנים" אלה, ולזרז את הפיכתם למוסד של קבע. מבין 
הפלוגות של גדוד זה, שרצחו יהודים בקובנה, וילנה, שאוולי 
וערי השדה, נותרה בל׳ פלוגה אחת בלבד, תחת פיקודו של 
יגר, אשר למן 2.7.41 קבע אח מטהו בקובנה, גם כראש 
משטרת הבמחון בל/ 

מכאן ואילך נכנם רצח היהודים לשלב של תכנון שיטתי 
רב־הקף, כשהפעילים העיקריים הם שוב הליטאים עצמם. 
ב 4 וב 7 ביולי נרצחו 2,977 יהודים ליד קובנה. לשם השמד¬ 
תם בעת השדה, אידגן יגר את "היחידה הניידת". 

בד בבד עם הטבת השיטתי, הוקמו גטאות בקובנה, שאור 
לי, וילנה, ובעוד מקומות, והיהודים נצטוו לענוד טלאי צהוב 
ולמסור את חפצי הערך שברשותם. באסרו עליהם המסחר 
והמגע עם האוכלוסיה. 

עד ל 15.10.41 חוסלו בל׳ למעלה מ 80,000 יהודים. לפי 
דו״ח יגר מן ה 1.12.41 נותרו בשאוולי כ 4,500 יהודים, עובדי 
כפיה, ובקובנה ובווילנה כ 15,000 . למעשה שרדו בסוף 1941 
כ 40,000 יהודים בלבד מכל יהדות ל', רוב תבם ב 3 הגטאות 
הגדולים הנ״ל. 

ההכרה שעבודת היהודים משמשת גורם בדחיית חיסולם, 
הניעה את "מועצת היהודים" למצות עד תום את פוטנציאל 
כוח האדם בגטו, וליזום מקומות עבודה גם בתוך תחומי 
הגטו. ההפוגה באקציות —פרט לגירושים לגטו ריגה ולמ¬ 
חנות העבודה — בשנת 1942 ובמחצית 1943 , הביאה להתאו¬ 
ששות בגטאות, ולהתעוררות בחיי החברה והתרבות: הוקמו 
חוגי-לימוד עיוניים ומקצועיים, להקות תיאטרון, מקהלות, 
תזמורות, ספריות, ואף בתכ״ב — למרות האיסור החמור 
שחל על החזקת ספרים ועל קיום בת״ס ובתכ״ב. אותו זמן 
התפתחו גם ארגוני מחתרת, שעיקר פעילותם בשלב זה היתר. 


להבהיר ליהודים ששרדו, שגורלם נחרץ, לערוך אימונים 
שיטתיים בנשק לקראת "הקרב האחרון" ביום חיסול הגטו, 
ולקשור קשרים עם בעלי-ברית פוטנציאליים בחוץ: חוגים 
קומוניסטיים ליטאיים, וצנחנים ומפקדי־יחידות פרטיזאניות 
בבילודוסיה, כן הגיעו לגטאות כמה משליחי התנועה החלד 
צית של המחתרת בפולניה. 

ב 5.4.43 הובלו כ 5,000 יהודים מערי השדה שבאיזור 
וילנה לפוינאר, ושם נורו למתת, תוך גילדי התנגדות, 
לקראת סוף 1943 הוחל בהעברת היהודים בגיל העבודה 
למחנות ריכוז, ופינת הבלתי כשרים, והדבר בוצע, תוך 
קשיים ניכרים, בשלושת הגטאות. כמעט כל יושבי גטו תלנה 
הוצאו למחנות באסטוניה, וכן לקייזרוואלד שבלטתה (ע״ע 
לטתה, עמ׳ 622 ), ורק אלפים אחדים נותרו במחנות־עבודד. 
ה.ק.פ. ו״קאיליס", גטו קובנה הפך למחנה־ריכח ושטחו 
צומצם, וכמוהו גם גטו שאוולי, 

שלא כב 1941 , התעוררה בפעם זו תסיסה רצינית בגטו: 

רבו נסיונות הבדיחה אל מחת לגטו והורחבו שורות המח¬ 
תרת. סמוך לחיסול גטו מלנה, אירעו התנגשמות מזמינות, 
ושרידי המחתרת פרצו עם נשק ביד ליערות רודניקי — 
לאחר שנואשו מליכוד ההמונים לקראת ״הקרב האחרץ״ — 
ושם הקימו 4 פלוגות פרסיזאניות, בפיקוד יהודי. מיהודי 
שאתלי הצליחו רק עשתת אחדות לברוח. מספרם הכולל 
של הפרטיזאנים היהודים על אדמת ליטא נאמד ב 1,000 . 

עם שיחרורה של ל׳ ע״י הצבא האדום בסתיו 1944 , נמצאו 
בה מאות אחדות של יהודים בלבד. מתוך כ 12,000 יהודי 
קובנה ושאוולי שהוסעו למחנות ריכוז בגרמניה, והשרידים 
מהמחנות באסטוניה, שהובאו לשם עם התקדמות הצבא 
האדום, נותרו בחיים עם השיחרור — כ 54)00—4x500 נפש. 
רק כ 12% בלבד מכל יהדות ל׳ נותרו בחיים לאחר המלחמה, 
ומספר זה כולל גם את החוזרים מבריה״מ — ביניהם אלפים 
אחדים ששררו מ״הדיומזיה הליטאית" שנלחמה במסגרת 
הצבא האדום. 

ע. סארין, היסטארישער מארד את רויב אין ל׳, 1945 ! 

י. קאסלאן [עררד], (״פון לעצמן חורבן״, 7 [חוברת על 
חורבן ל׳]), 1948 * י. גאר, אומקוס פון דעד יידישער קאודנע, 

1948 ; ל. שאליט, אזוי זיינען מיד געשטארבן׳ תש״ס; 

א. אשרי, חורבן ל/ תשי״ב! ד. למן, הרוצחים בנקיון כפי¬ 
הם (ידיעות יד ושם, 16/15 ), תשי״ה! ל. גרפונקל, קובנה 
היהודית בחורבנה, תשי״ט; צ. א. בראץ־ד. לוין, תולדו¬ 
תיה של מחתרת, תשכ״ב! א. גרוש, גלות ביאקוטיה (אמות, 
י״ד), תשכ״ה < ר. קורצ׳אק, להבות באפר. 1965 ; 1 ס 15 גוז־ 1 

ל[^חט;|נ־זיד ,: 1121 ( 41 ( £־ז*] 1 תשזגי'% 1116 1016 * 1 01-111110315 
; 1950 ,( 9 .סא ש 035 ) 4 . 1701 , 10 .סא ,״ 031 0000511 110601 
. 3 > ; 1961 ,)ן 0 י 41 ו 1 ? 14 ,(. 60 ) 6 } 0£ [ 

?{ 141/0 ^ 11 ,(. 63 ) [ 3111 ) 6 ] £| 41 ז! 512 ז£ 

. 1965 ,( 1941-1944 ) 

ד. לו. 

דמותה הרוחנית של יהדות ל/ המתח "לי¬ 
טאי" ("ליטוואק" ביידית), המצוי הרבה בדיבור, בפולקלור 
ובספרות, התייחד ליהודי ל׳ ההיסטורית, זו שהיתד. קיימת 
כחלק מהמדינה הפולנית הגדולה במאות הט״ז—י״ח. תחת 
שלטון הצארים כלל החבל את פלכי קובנה, וילנה, גרוד־ 
נו וצפת מחח סובאלק — שבעיקרם היו בעלי אופי ליטאי־ 
פולני, ואת פלכי ויטבסק, מינסק ומוהילב, שהיו בעלי אופי 
בילורוסי. בסוף המאה חי״ט התגוררו באיזור זד. כ 00 ( 1,700x 
יהודים(למעלה מ 2 % /י 12 מכלל האוכלוסיה), שהתרכזו בערים 
ובעיירות — בהן היוו רוב מוחלט או יחסי. היו בל׳ למעלה 



773 


ליטא 


774 


מ 300 קהילות בנוח יותר מ 1,000 נפש, ובתוכן 12 קהילות 
גדולות ובהן יותר משתי רבבות: וילנה, מינסק, ביאליססוק, 
ויטבסק, דוינסק, בדיסק, קובנה, גרודנה, מוחילב, פינסק, 
בוברויסק והומל (ע' ערכיהן), אולם גם ביישובים קטנים 
יותר פעמו חיים יהודיים מלאים. 

גורמים גאוגרפיים והיסטוריים הביאו ליהודה של עדת 
יהודי ל/ ליטא היתה ארץ עניה ותושביה השתייכו למעמד 
חברתי נמוך, והיהודים ראו עצמם כעולים עליהם מכל הבחי¬ 
נות. יהודי ל׳ סבלו, יחסית, פחות בגזרות ת״ח—ת״ט, בגזרות 
ההיידמקים במאה הי״ח, ובגל הפרעות שבסוף שלטון הצא¬ 
רים, ונסיבות אלו נסכו בהם הרגשה של יציבות, והחלישו 
כל שאיפה להתקרב אל שכניהם. הם קיימו אורח־חיים מש¬ 
להם, שהיה מבוסס על ההלכה ודקדוקה. ידיעת התורה היתה 
נפוצה, ואהבתה והערכת ליסודה היו לנחלת המונים. שסתם 
היתה יידית (ע״ע. עט׳ 790 ) ובעגה מיוחדת, שנבדלה מהיי- 
דית המדוברת בפולין ובוולין בהגיית תבועתיה — ובמחוזות 
מסויימים גם בהיגוי ש כמו ס. היהודים שהתגוררו במערבה 
ובדרומה של ל׳ מנו ביהודי ל׳ הצפונית תכונות אופי מיד 
חדות: יובש נפשי, התגברות השכל על הרגש, פיקחות, חרי¬ 
פות ושנינות, והטילו ספק בידאת-שמים שלהם. אפיינית 
העובדה כי החסידות לא חיכתה שורש בל' הצפונית, ובפלכי 
בילורוסיה קיבלה את נוסה "חב״ד" (ע״ע). 

עד המאה הט״ז נמצאה ל׳ בשולי הקפה של יהדות אי¬ 
רופה, ועוד במאה הי״ז היחה נתונה להשפעת יהדות פולניה, 
הן בארגונה ("ועד מדינת ל׳"), והן בתורתה. גדולי רבניה, 
בהם ר׳ מרדכי יפה (ע״ע) ור׳ יואל סירקש (ע״ע) באו סחת 
לל'. גם ר׳ שלמה לוריא (ע״ע), שמוצאו מל׳ — עיקר חינוכו 
ופעולתו מחוצה לה. קרוב לאמצע המאה הי״ז מופיעים גדולי־ 
תורה מחניכי המקום, בהם ר׳ שבתי כהן (ע״ע) ור׳ משה 
רבקה׳ש (ע״ע), אולם האדם שסימל באישיותו את שלטון 
התורה בל׳ וקבע את דפוסיה היה ר׳ אליהו בן שלמה זלמן 
(ע״ע) ״הגאון מווילנא״ — במחציתה השביה של המאה 
הי״ח — שגם העמיד דרך לימוד משלו, שעיקרה בדיקת 
הנוסחאות, בקיאות מקיפה בכל מקורות התורה, ולימוד 
דקדוק ומדעים ההכרחיים להבנתה של ההלכה. במלחמתם 
בחסידות ובהשכלה ראו הגר״א ותלמידיו בלימוד התורה 
את הערובה לקיום האודה והם שעשוהו עניין לתנועה עממית 
גדולה, שבראשה עמדו הישיבות, והראשונה שבהם — זו 
שבוולח׳ין (ע״ע). בעקבותיה קמו רבות אחרות, וכן "כר 
ללים" ו״קיבוצים" של בחורים ו״פרושים", שהכינו עצמם 
לרבבות תוך לימוד עצמי. במאה הי״ט קמו ישיבות גדולות 
נוספות בסיר (ע״ע), בסלז (ע״ע), בסלובודקה (ע״ע) ועוד. 
אישיותו של ר׳ ישראל מאיר הכהן (ע״ע) הטביעה את 
חותמה על ישיבתו שבךדין (ע״ע). ישיבות ל׳ משכו נוער 
מכל קצוי רוסיה, והכשירו רבנים ות״ח לקהילות ישראל 
בעולם כולו. בהן התחנכו גם רבים שעתידים היו לקנות את 
עולמם מחוץ לתחום ר,מסרתי (ה. נ. ביאליק, מ. י. בדדי- 
צ׳בסקי, ועוד). — וע״ע חנוך(ישיבות לי טא), עמ ׳ 689 ! ישיבה. 

באמצע המאה הי״ט קמה גם תנועת המוסר (ע״ע), מיסד 
דו של ר׳ ישראל סלנטר (ע״ע), אשר ניסתה לחשל את 
היהדות המסרתית בפני רוחות הזמן החדש ע״י טיפוחו של 
לימוד המוסר. שיטת המוסר נתקבלה, לאחר פולמוס חריף, 
בכמה ישיבות בל׳ (סלובודקה, נובודודק ועוד). 

רבני ל׳ במאת השנים האחרונות נתפרסמו מאד בעולם 


היהודי, בהם יצחק אלחנן ספקסוד (ע״ע), יוסף־דב בר סולר 
ביצ׳יק (ע״ע), מאיר שמחה הכהן (ע״ע) ויוסף רחץ (ע״ע) 
סדרנסק, חיים עחר גרודןנסקי (ע״ע) מווילנה, איסר זלמן 
מלצר (ע״ע), אברהם ישעיה קרליץ (ע״ע) ורבים אחרים. 

על תנועת ההתנגדות לחסידות, ע״ע חסידות׳ עמו׳ 760/1 . 

הדפוס העברי החל מתפתח בל׳ בסוף הסאה הי״ח, וכחי- 
דפוס ראשונים הוקמו בשקלוב ( 1783 ) ובגרותו ( 1788 ). 
במאה הי״ט הפכה רלנה לאחד ממרכזי הספר העברי בעולם 
כולו, ובייחוד נודע דפוס האלמנה והאחים ראם (ע״ע). 
בבתי־דפום אלו נדפסו גם ספרי השכלה לרוב, וספרות 
עממית בעברית וביידיש 

ההשכלה הגיעה לליטא מפרוסיה, אך קיבלה שם אופי 
מיוחד, בגלל היעדרם של גילויי ההתבוללות — שנלוו אליה 
כרגיל. קמו חוגי משכילים שהיו דבקים בעמם ובשפתו, 
והתפתחה ספרות עברית, שהקיפה את כל פינות החיים! 
בד בבד עם משודרים כאד״ם הכהן (ע״ע לבנזון), י. ל. 
גודדון (ע״ע), ומספרים כא. מאפו (ע״ע) וס. סמולנסקץ 
(ע״ע), קמו פובליציסטים ומבקרים כא. קובנר (ע״ע), א. י. 
פפירנה (ע״ע), ס. ל. לילינבלום (ע״ע) וחוקרי יהדות כיהושע 
שטינברג (ע״ע) וא. צויסל (ע״ע). פעלו גם מפיצי מדע-לעם 
שלימדו בספריהם היסטוריה כללית וגאוגרפיה (ס. א. גינצ- 
בורג [ע״ע], קלסן שולמו [ע״ע]) ומדעי הטבע (ח. ז. סלד 
נימסקי [ע״ע], ועוד). המשכילים סייעו במאמצים להפיץ 
את התרבות הרוסית בין היהודים, והשתתפו בהקמת בתה״ם 
היהודיים הממשלתיים, שבמרכזם עמד בית המדרש לרבנים 
הממשלתי בוילנה (ע״ע בתי־מדרש לרבנים, עט׳ 991 — 995 ). 
הם שהניחו יסוד לספרות היהודית־דוסית ולספרות היידית 
החדשה, והם שסללו את הדרך לחבת ציץ ולתנועה הסוציא¬ 
ליסטית. 

הציונות מצאה בל׳ קרקע סוריה. קשריהם של יהודי 
ל׳ עם א״י תחילתם בעליית החסידים ותלמידי הגר״א, בסוף 
המאה הי״ח. על יישוב א״י דנו ד. גורדון (ע״ע), פ. סמולג־ 
סקין, י. מ. פינס (ע״ע) וא, בן־יהודה (ע״ע) עוד בשבות ה 70 
למאה הי״ט. עם ראשית חבת־ציץ (ע״ע) פשטה התנתה 
מאד, ואחד ממרכזיה היה בביאליסטוק, מקום מושבו של ר , 
שמואל מוהילבר (ע״ע), שהיה מראשיה. ב 1902 נקראה 
במינסק תידת ציוני רוסיה השניה. ב 1905 — 1914 נמצא 
מרכז ציוני רוסיה בווילנה. המוסד הראשון בגולה להכשרת 
מורים עבריים נפתח ב 1908 בגרותו (ע״ע, עמ׳ 243 ). עם 
הציונות היתה קשורה גם התפתחות הספרות העברית בל׳ 
(ז. שניאור [ע״ע], יעקב כהן [ע״ע], י. ד. ברקוביץ [ע״ע], 
תחר). 

ל׳ היתה ערש התנועה הסוציאליסטית היה ר 
דית, ושם קמה לראשונה ספרות סוציאליסטית, בתחילה 
בעברית (א. ליברמן [ע״ע] וחבריו) ולאחר מכן — ביידיש 
כן נתגבשה תביעה לסיפוח תרבות חילונית ביידית ולאוסר 
נומיה יהודית תרבותית, שבמרכזה קהילה חילונית. לשם 
ארגונם של הפתלים היהודים לפעולה מהפכנית, הוקם 
בווילנה ב 1897 ה״בונד" (ע״ע), שעיקר השפעתו היה תמיד 
בל׳. אירגץ זה מילא תפקיד גורלי בהרס היהדות המסרתית, 
ובהתנגדותו לתרבות העברית ולתנועה הציונית. 

עניותה המופלגת של ל' הביאה מתמיד לזרם הגירה 
לדרום רוסיה ופולניה ואח״ב לארצות מערב אירופה ולאה״ב, 
ודבר זה הוא מן הגורמים להשפעתה הרבה של יהדות ל׳ 



775 


ליטא — ליטוינוב (ילד), מכסים 


776 


על העולם היהודי בכללו. הם גם הקימו ריכח מיוחד במינו 
בדדום־אפריקה, ורב היה חלקם בבניינה של א״י החדשה. 

בבילורוסיד. — בה התגוררו בין שתי מלה״ע כ 400,000 
יהודים — דוכאה היהדות המסרתית, התרבות העברית וה¬ 
תנועה הציונית, בסיוע דדבסקציה (ע״ע). בשנות ה 20 עוד 
נוהלו במחתרת חדרים וישיבות, תנועות־נוער ציוניות ואר¬ 
גונים חלוציים. התבלט גם גוון מקומי בייבסקציה, שניסה 
לגבש את עמידתם הלאומית של היהודים ע״י סיפרה בת״ס 
ביידית, עתונות יהודית, וכן — מכון מדעי יהודי גבוה 
במינסק, שעסק בחקר תולדות היהודים בל , . נסיונות אלה 
דעכו וחוסלו בשנות ה 30 . 

לאחר קום ל , העצמאית התגורר רוב יהודי ל׳־לשעבד 
בתחומי פולניה החדשה, ברצועת־גבול שנמשכה מצפון 
לווילנה עד לביצות פולסיה. באמור זה שגשגו ישיבות 
(סיר, ראדין, סלונים, לומז׳ה, קלצק ועוד), ורוכזו בתה״ס 
העבריים מיסודה של "תרבות", בהם תיכוניים ובתי־מדרש 
למורים. טופחו גם בת״ס יידיים, וב 1925 הוקם בווילנה 
מכון ייוו״א (ע״ע). הוקם תיאטרון יידי ופרחה עתונות וספ¬ 
רות יידית. עם סיפוח ל׳ העצמאית והפולנית לברית המוע¬ 
צות בשנות 1939/40 , חוסלו במהירות המוסדות היהודיים. 

מ 175,000 היהודים שנפקדו בבילורוסיה ובליטא במפקד 
1959 , הודיעו 30% על היידית כעל שפתם הלאומית. זהו 
הגילר היחיד לרגשות לאומיים הפועלים עדיין בקרב שרידי 
היהודים בל , , המשוללים אפשרות לקיים חיים דתיים ולאד 
מיים משלהם. 

ל׳ בספרות העברית והיידיח. היחיד מבין 
אנשי ספרות ההשכלה שבספריו משתקפת ל׳ היהודית שב¬ 
תקופתו, הוא אייזיק מאיד דיק (ע״ע). מנדלי מוכר ספרים 
(ע״ע), שהגיע לשיא יצירתו בתקופה שלאחר ההשכלה, 
מתאר בסיפוריו ממה שראו עיניו בל׳ מולדתו ובאוקראינה— 
ארץ מגוריו, וברובם מכריע היסוד האוקראיני, פרם לסי¬ 
פורו "בימים ההם"׳ בו משתקפים בביתר נופי ל׳ ואנשיה. 
בספתת שלאחר ההשכלה משתקפים החיים בל׳ לראשונה 
אצל בן-אביגדור (ע״ע). י. ח. בתר (ע״ע), שהתגורר ברו־ 
סיה הלבנה בראשית פעולתו הספרותית, תאר את חיי העוני 
בעתה בסיפוריו הראשונים "מעמק עכור"(תרס״א), "הבדיל" 
(תרס״ד), ו״מסביב לנקודה״(השילוח, י״ד, תרס״ד). ג. שופמן 
(ע״ע) נתן ביטוי לטבע ארץ מולדתו בכמה מסיפותו, ותאור 
פיוטי של הנוף הליטאי בא בספת של י. קצנלסון (ע״ע) 
"בגבולות ליטא" (תרס״ח). עולמה המיוחד של היהתת 
הדתית, של הישיבה הליטאית ושל חסיתת חב״ד, ניתן בספ¬ 
רות העברית בעיקר ע״י סופרים שלא מבני ל , : ח. נ. ביאליק, 
בן תלין, תאר את בן־הישיבה הליטאי ב״ד״מתמיד". ז. י. אנכי 
(ע״ע) מסר ב״רב אבא", שנכתב יידית ועבתת, טיפוס של 
חסיד ליטאי, בן הדור הישן, וד. בתן (ע״ע) תארה בסיפד 
תה הקצתם את האווירה המוסתת המחמירה שבה חיו היהד 
דים בעיירות הקטנות. 

הגדול בסופרי ל׳ ומשורתה בדור האחרון היה ז. שניאור 
שב״אנשי שקלוב" ו״פגדת הגבות, נתן תאות פרחה עזים 
של נוף תסין ואנשיה (ביידית ובעברית), ובפואמה העברית 
"וילנה" (תר״ף) הציב מצבח־זכרון לעיר זו. נופה של ל , 
משתקף בכמה משיריהם הליריים של י. כהן, ד. שמעוני ואצל 
ח. לנסקי (ע״ע ) הפואמה ״ליטא״, 1932 ), ובספתת היידית 
אצל ד. איעהורן, מ. קולבאק ואחתם. להערכת אורח החיים 


היהודי בליטא הצפונית הוקדשה מסתו של א. קריב (ע״ע) 
"ל׳ מכורתי"(תש״ך). 

ל׳ היהודית מצאה לה ביסוי נרחב בספרות בעלי הזכרונות 
העשירה, וראשון להם הוא שלמה מימץ, בספרו - 11$ * 1 ^ 1 
11:6 (:> 1 ו{ 050 * (״קורות־חיים״), 1792 — 1793 . מן הסופתם יש 
לציץ את א. א. ליסיצקי (ע״ע) ("אלה תולדות אדם", 
1949 ), ד. שמעוני ("פרקי זברונות". תשי״ג), י. ד. ברקוביץ 
("פרקי ילדות", תשכ״ו), מ. וילקנסקי (ע״ע) ("בחדת, 
תרצ״ד ו״מגל אל גל״, תש״ג), וביידית — פ. הירשביין 
(ע״ע) (״מיינע קיגדער יאה״, 1932 ), ד. סשארני (ע״ע) 
(״דוקאת, 1951 ), אבא גודדץ ורבים אחרים. זכרוגות בכתבו 
גם בידי.אנשים שלא היו סופרים, כמו י. קאטיק ("מיינע 
זכרונות", תרע״ג—תרע״ד). י. קאפעלאוו ("אמאל אח 
געוועך, 1926 ), ועוד. 

י. ס. 

לי״טה ( 1-13 ^ 1 ). שמה של עיר בצפון־מזרח סין, שנוצר 
מצרוף ההברות הראשונות של שמות שתי העתם 
לושוךקלין. שנקראו לפנים דיח (ע״ע, גם בכרך המילואים) 
ופורט-ארתור (ע״ע). 

ליטוינוב (ולך), מכסים מ^סימוביץ׳ (מאיר) - 

. 1 ^ . 1 \ — ( 1876 , ביאליסטו׳ק — 1951 , 

מוסקווה) מדינאי סובייטי, יהודי. ל׳ דייה בן למשפחה 
מהמעמד הבינוני, לסד בגימנסיה 
ראלית וב 1898 הצטרף למפלגה 
הסוציאל־דסוקראטית הרוסית. ב־ 

1901 נאסר בגלל פעילותו המהפכ¬ 
נית, אולם נמלט ממאסת וב 1902 
היגר לבתטניה שבה חי, בהפס¬ 
קות קצרות- עד 1919 . בעת הפילוג 
במפלגתו ב 1903 הצטרף ל , לסיעה 
הבולשח־יקית׳ השתתף בהוצאת ה־ 

עתון , 113111 >!< 130834 ("חיים 
חרשים"), התעסק בהברחת נשק 
למהפכנים ברוסיה, והרבה להשתתף בוועידות סוציאליסטיות 
בינלאומיות. 

כשהשתלטו הבולשוויקים על רוסיה נתמנה ל׳ לנציגם 
הדיפלומאטי בלונדץ, אעפ״י שבריטניה לא הכירה בממשלה 
הבולשוויקית. בסתיו 1918 אסרוהו הבריטים בהאשימם אותו 
בניהול תעמולה, אולם בתחילת 1919 הוחזר לרוסיה תמורת 
אזרחים בריטיים שהיו עצורים שם, והחל לעבוד במשרד 
החוץ (״הקומיסאריון העממי לענייני חוץ״), 19211 נתמנה 
לסגן הקומיסאר לענייני חוץ, וב 1930 — 1939 — לקומיסאר 
לענייני חוץ. 

ל׳ גילם את הקו המדיני הסובייטי של התקרבות למערב 
מול הסכנה מצד גרמניה הנאצית. הוא חתם על ההסכם 
לקשירת קשרים דיפלומאטיים עם אה״ב, הבטיח את כניסת 
ארצו לחבר־הלאמים (ע״ע), היה נציג ארצו במועצת החבר 
והתפרסם בהצעותיו לפרוק־גשק. ל׳ היה הראש ץ שהשתמש 
במאמר המפורסם: "אין השלום ניתן לחלוקה". 

לקראת שינוי הקו המדיני הסובייטי בכיוון להתקרבות 
אל גרמניה הנאצית הודח ל׳( 3.5.1939 ) ותחתיו מתה מולד 
טוב (ע״ע), נראה שגם מוצאו היהודי הפריע למאמצי ההת¬ 
קרבות להיטלר. לאחר פלישת הגרמנים לבריה״מ הוחזר ל׳ 



777 


ליטוינזב (ולך), מפסים — לימוק, א. 


778 


לפעילות דיפלומאטית ונתמנה לשגריד באה״ב. ב 1943 — 1946 
היה סגן שר-החוץ, אך כשהחלה "המלחמה הקרה" פוטר 
מתפקידו* 

) 7/1 ,)זשנ 1 !נ 0 .ז — 1£ גז 0 . 5 > ; 1943 ,. 1 ■ 51 ,שקט? 

. 1953 , 1919-1939 , 1011 ( 107 ?,<£ 

א. אח. 

ליטוינובסקי, פנחס (נר ב 1894 , באוקראינה), צייר 

ישראלי. ב 1912 עלה לא״י, לאחר זמן לא רב יצא 
לרוסיה ולמד ציור בפטרוגראד. ב 1919 חזר לא״י והשתקע 
בה. יושב בירושלים. 

ל׳ נמנה עם ראשוני הציוד הישראלי. בראשית שנות 
ה 20 השתתף עם טובי הציירים הצעירים של אז (ביניהם 
רובין, זאריצקי, גוטמן) בתערוכות הקבוצתיות ב״מגדל דויד" 
בירושלים. ב 1926 — 1928 היה חבר קבוצת "המודרניים" 
בתל־אביב. 

עד אמצע שנות די 30 היה ציודו של ל׳ אכספרסיוניססי 
בצבע ומבוסס על רישום נאטוראליסטי, וירטואוזי. ל' שהיה 
אמן הרישום ושקד אז על ציור־הדיוקנות הגיע להשגים 
אמנותיים רבי ערך (בדיוקנות של ביאליק, מסקין ועוד). 
לאחר מכן עברה יצירתו התפתחות פנימית רבה, שניכרה 
בה השפעת רואו בציור נושאי-הווי דמיוניים, ומטים — 
ברישום דיוקנות, והגיעה לביטוי מקורי של ערכים ציוריים. 
סיגנונו דינאמי, נוטה למופשט] איכותו הדקוראטיווית של 
הצבע משרתת מעתה את דמיונו היוצר, השופע המצאות 
סגנוניות, הומור, ומתבטא בחירות אמנותית מלאה בציורי 
הגואש והשמן, בציורי הדיוקנות וברישומי הגיר. — וע״ע 
א רץ ־ישראל: ציור׳ ברך ר, עס' 1075 , 1084 — 1087 , 
ותמונה בעמ ׳ 1085 — 1086 . 

ליטון, אךווךד ג׳וךג׳ אךל ליטוץ, רוזן בולור־ - 

- € 1 ]י 811 £ 011 ־ £31 , 11011 ץ£ £3116 86 ־ 0601 1 >ז 3 ז* 11 )£ 

מ 10 זץ£ — ( 1803 , לונדון— 1873 , טורקי [ץ 3 ״נ>ח £0 ]),םוםר 
אנגלי. ל׳ היה חבר הפארלאמנט מטעם הליבראלים מ 1831 
עד 1841 וחזר אליו כשמח ב 1852 . תואר אצולה (זשמסזפל) 
הוענק לו ב 1838 . ב 1843 ירש את נחלת משפחת אמו 
נבוורת ( 111 ז 0 ׳^ל 0 מ.£) תעשה רוזן של נבוורת ב 1866 . 
ב 1858/9 כיהן בתפקיד מיניסטר המושבות. — הוא היה 
מחבר פורה של רומאנים, שירים, מחזות ומסות. חיבוריו 
הראשתים היו שירים אפיים וסאטיריים ותרגומים מכתבי 
שילד ( 1844 ) ושל ה״אודז׳ת" של הוראטיוס ( 1869 ). עיקר 
פירסומו בא לו בזכות הרומאנים שלו* הראשון בשורה 
הארוכה של רומאנים הוא 1 >״ 13 אל £31 (״פוקלנד״). 1827 . 
לדעת המבקרים הטוב שבהם הוא השני, 1 ח 01£3 ? ("פלם"), 
1828 — מחקר בדנדיזם (ע״ע דנדי), המבוסם על התבוננות 
בחיי החברה הגבוהה בלתדון ובפאריס. 1 >! 011££0 3111 ? 
( 1830 ), רומאן בלשי בעל מטרה הומאניטארית, חשוב 
במאבקו לרפורמה בבתי־הכלא ובהשפעתו על דיקנז (ע״ע) 
בתביעותיו לתיקתים חברתיים. ב 1834 פירסם את 116 ־ 1 
£מ 1 ו 1 ? סלז )ס 118111115 ? ("צליתי הרתום"), הראשון בסדרה 
של סיפורים דמיתיים. גנסנןרתס? 01 5 ץ 03 £351 1116 
("ימי פומפיי האחרונים"׳ בתרגומו של א.שלת 0 קי, תרפ״ט), 
מאותה שנה, קירב את טעמו של הקהל לרומאנים על נד 
שאים מן התקופה הקלאסית. רב־הרושם שברומאנים של ל , 
הוא £31-0115 1116 }ס £351 116 ־ 1 ׳ ("אחרון הבארונים"), 


1843 . — מבין מחזותיו מוצגות גם כיום הקומדיה הרומאנ¬ 
טית *מ 0 ץ£ 0£ ׳£> £3 1116 (״הגברת מליון״), 1838 , הקו¬ 
מדיה ההיסטורית "רישלחד׳ ( 1839 ) והקומדיה החברתית 
׳( 10116 * 1 (״כסף״), 1840 . — דב-צדדיותו של ל , וכשרו 
להתאים את עצמו לטעם הקהל עשוהו לאחד הסופרים 
הפופולאריים בזמנו. ביצירתו משתקפים הזרמים בחיי הרוח 
של המחצית הראשונה של המאה ה 19 , ובכן* חשיבותו 
ההיסטורית. 

. 1933 ,*} 1 ^\ 1114 07141 ?* 103 ,814110 , 1931 ,?*/ 844141 ,׳ 1011 ^ 53 

ב. קנ׳ 

ליטוץ, פרד ריק — £618111011 10 ־ 161 > 6 ז? — ( 1830 , 
סקארבורו [יורקשיר] — 1896 . לונדון), צייר ופסל 
אנגלי. ל' קיבל השכלה יסודית בסיגנון הקלאסי האקאדמי 
והיה סמייצגיו העיקריים באנגליה במאה ה 19 . כיהן כנשיא 
האקאדמיה המלכותית ב 1878 ובאותה שנה הוענק לו תואר 
אבירות. הוא שאב את מרבית נושאיו מן המיתולוגיה ומן 
ההיסטוריה היוונית, אותם ראה באור של יופי ושלווה 
איךאליים ("אריאדנה", "אנדרומכי", "המרחץ של 0 סי 5 י"). 
הוא תיאר אותם באמצעות דמויות פלאסטיות יפות ומאוזנות, 
אך חסרות מתח פנימי. שלחה זו פוגמת בייחוד בציוריו 
המונומנטאליים, בהם היא נוטה לריקנות. 

, 1-11 ,, 1 י!! ן ס ־ 0,4 7 ס 07171 71 ) 11 ).- 1 ,)( 10 !%! 1 , 1011 §מ 1 זזג 8 .א 

- 1851 , 111711 ( 71 >? 871111/1 /ס ( €01107 , 7170771 ) 8 . 4 , , 1906 

. 1951 , 1951 

ליטזק, א.( 1874 , וילנה — 1932 , ניריורק), כינויו הספ¬ 
רותי של חיים יעקב גלפנד, סופר ועתונאי יידי 
ומנהיג ה״בובד״ (ע״ע). ב 1894 התוודע לחוג הסוציאליסטים 
היהודים בווילנה והתחיל לחבר עלוני-הסברה ביידית לפר 
עלים. ל׳ התכתב עם י. ל. פרץ (ע״ע), ושלח אליו יצירות 
קצרות לפרסום. ב 1895 פעל לייסוד ספריות לפועלים לשם 
הפצת מדע פופולארי וספרות יפה. במסגרת תכנית זו יצא 
גם ספרו "ווינטער אבענדעף ("ערבי חורף"). בגלל פעילותו 
המהפכנית נאסר ל׳ למשך שנה ( 1896 ), וב 1902 הוגלה 
לסיביר, בשובו( 1904 ) חידש את פעילותו במסגרת ה״בונד", 
וערך את כה״ע שלה "די ארבייטער שטימע" ("קול הסד 
עלים"). ב 1905 ערך בווארשה את כה״ע "דער וארשעווער 
ארבייטער" ("הפועל הווארשאי") וכן את כה״ע הבלתי- 
לגאלי ״דער גלאק״(״הפעמון״). ב 1907/8 נאסר שוב ולאחר 
שנשתחרר פעל (ב 1909/10 ) בפטרבורג. ב 1912 התיישב 
בווינה, ושם השתתף בכינוסי הבונד וייצג אותו בקונגרסים 
ביב לאומיים. עם פרוץ מלה״ע 1 עבר לנידיודק והמשיך 
בפעילותו הסוציאליסטית. ב 1915 ערך את "די נייע וועלט" 
(״העולם החדש״) היהודי סוציאליסטי, וב 1917 — את לוח־ 
השנה "דאם רעוואלוציאנערע רוטלאנד" ("רוסיה המהפכ¬ 
נית"). בפרוץ מהפכת מארם 1917 , חזר ל׳ לרוסיה והוציא 
את הירחון ״באגינען״ (״התחלה״! 1919 ) וכן שני כרכים 
של ״רויטער פנקס״(״פנקס אדומ״ז 1921 ), המוקדש לקורות 
תנועת־הפועלים היהודית, בהיותו סוציאליסט "ימני", התנגד 
ל׳ למשטר הבולשוויסטי ברוסיה ונכלא. ב 1920 ברח מחסיה, 
התיישב בווילנה ואח״ב בווארשה, והמשיך בפעולתו כעורך 
וכעתונאי. ב 1925 חזר לאה״ב, עסק במתן הרצאות וכתיבת 
מאמרים פוליטיים וספרותיים בחח ה״בונד", וכן בהודאה 
ובפיקוח בבתה״ס של ה״ארבייטער חנג״. ב 1926 ייסד וערך 
את הירחון הספחתי ״בלעטער״ (״גליונות״). — מבחר 



779 


ליטוק א. — ליטורגיה 


780 


יצירתו מצדבספריו: 1 ) ״תאם געדעך (״מה שהיה״}, 1926 ; 
תורגם לעברית ע״י ש. גךאברהם (תש״ה); 2 ) "ליטע- 
ראטוד און קאמף״ (״ספרות ומאבק״), 1933 ; 3 ) "געקלי- 
בענע שריפטעף (״כתבים נבחרים״), 1945 . 

ח. ש. קאזדאן, דער לעבנסוועג פון א. ל׳ ("געקליבענע 

שדיסטען״, 145 — 149 ), 1945 ! וונ״ל וש. קאזדאן, ביבליא־ 

גדאנויע (שם, 483 — 495 ), 1945 . 

מ. 

ליטוקוב, מעזה ( 1875 , צ׳רקאסי [אוקראינה] — 1937/8 , 
מוסקדה), סופר ופובליציסט יידי ועסקך קומוניסטי. 

בן למשפחה דתית. בשנים 1902 — 1905 למד באוניברסיטת־ 
סו׳רבון ספרות, היסטוריה ופילוסופיה. מתחילה היה ציוני 
ברוח שיטתו של אחד־העם, עבר אח״כ לתנועת־הפועלים 
הציונית והצטרף למפלגת הציונים־סוציאליסטים. אחרי 
מהפכת 1905 ערך בווילנה את כה״ע של תנועה זו. ב 1905 
פירסם הוברח, בה הביע התנגדות לתכנית אוגנדה (ע״ע). 
ל׳ הירבה לכתוב ברוסית על נושאים ספרותיים וענייני־ 
ציבור יהודיים, וכן השתתף בקובץ הספרותי "פון צייט צו 
צייט״ (״מזמן לזמן״}, שהופיע בקיוב ב 1911 — 1912 . אחרי 
פרוץ מהפכת מארס 1917 נמנה עם מייסדי המפלגה הטרי־ 
סוריאליסטית "פארייניקטע" ("מאוחדים"), ועם כיבוש אוק¬ 
ראינה ע״י הסובייטים הצטרף ל׳ למפלגה הקומוניסטית 
האוקראינית, ומאז תפס מקום בולט בתנועה הקומוניסטית 
היהודית ברוסיה. הוא הפך למנהיגה של ה״יבמקציה"(ע״ע) 
וערך במוסקווה את עתונה המרכזי "עמעם" ("אמת"). מעל 
דפי עתון זה נלחם ל׳ בדת היהודית, ותקף את הציונות. 
ל׳ הטיף לסקולאריזציה של היהדות, ולפיתוח התרבות 
היהודית כנחלת המוני־העם, באמצעות השפה היידית. רוב 
כתביו של ל׳ מפוזרים בעתונים ובכ״ע סובייטיים יהודיים, 
ורק חלק מהם קובץ בספר "אין אומרו" ("תוך אי־שקט"), 
א׳-ב/ 1918 — 1926 . במסותיו הביק דתיות ח ל' ביצירותיהם 
של שלום־עליכם, מוריס רוזנפלד, ריחן, פרץ, אש, ברגלסון 
ואהרים. 

ל׳ שימש חבר המכון לתרבות היהודית שע״י האקאדמיה 
האוקראינית למדעים ופרופסור לספרות ולהיסטוריה יהודית 
במכון הפדאגוגי במוסקווה. בשמו של ל׳ קשורה גם התפת¬ 
חותו של התיאטרון הקאמרי היהודי הממלכתי במוסקווה, 
שלו הקדיש ל׳ את ספרו "פינף יאר מלוכישער יידישער 
קאמער-טעאטער" ("חמש שנות תיאטרון קאמרי יידי ממ¬ 
לכתי"), 1924 . — ל׳ נפל קרבן לטיהורים הסטאליניסטיים 
בשנות ה 30 ; הוא נאסר בקיץ 1937 ומת בכלא זמן קצר 
אחת מאסת. 

ז, שניאור, ביאליק ובני־דורו, 348-342 , תשי״ח 2 . 

מא. ת. 

ליטותיה ( 01 דוש״סז 61 ג, ביוונית — "שתת ציבות"). הל׳ 
בידן הקלאסית (המאות ה 5 וה 4 ) היתד! תפקיד־ 

כבוד שהוטל על אזרח עשיר, שהיה נושא בהוצאות הכתכות 
במילדו. היו ל" שחולקו כל שנה, כגון ה״כורגיה" (עתכת 
הצגת תיאטתן) או ה״ארכיתאוריה" (ראשות המשלחת 
שייצגה את העיר במשחקים ההלניים הגדולים) ועוד; ול" 
לשעת חיתם, כגון ה״טריארארכיה" (החזקת אניית מלחמה), 
ה״היפוטרופיה" (החזקת פרש וסוסו) וכד׳. בתקופה ההלניס¬ 
טית הורחבה משמעות המוגה ל׳, שציין מעתה כל שרות 
ציבות שהוטל על אזרחים בדרך של בחירה או מינד, ושהם 
הד חייבים למלאו שלא על מנת לקבל פרס. בפרובינציות 


המזרחיות של חאימפתה התמית המשיכה האדמיניסטראציה 
בנוהג הזה במשך המאות הראשונות לספירה, והל׳(שנקראה 
בלאטינית 115 מ 11 מ!) הפכה למין מם עובד. הודות לפאפי- 
תסים המרובים שנתגלו במצתם, נתברר, שהל" נעשו שם 
לנטל כבד מנשוא, שגרם להתרוששות העם. בזה מסתבר גם 
השימוש בלשון חכמים במלה ל׳ (הכתובה במקורות שלנו 
"לטרגיה") במובן של "עבודת פרך" (תנה׳ בובר, וארא ד׳, 
ועוד). בקשר לחיי הדת ציין המונח ל׳ אצל היוונים את 
מכלול פולחן האלים כנטל ציבות (אריסטו, פוליטיקה ¥11 , 
9 ), לא את סדר העבודה לאל מסויים. 

המלה ל' קיבלה משמעות חדשה עם תרגום התנ״ך 
ליוונית. תרגום השבעים מתרגם את הביטוי "צבא העבר 
דה" (במד׳ ח, כה), בל׳, "עבודה" (במד׳ ד, לב) בלי- 
טורגמה (^וזץ^ס^ג), ו״לשרת בקודש" (שמ׳ כח, מג) 
בפועל ליטורגין (^׳וקטס״^ג), וכן גם בפסוקים אחרים. 
השימוש הזה עבר מתרגום השבעים לברית החדשה, הקוראת 
לכהן(אגרת אל הרומאים טו, טז) ליטורגום (;)^■י)ט 0 ז 61 .ג) 
ולעבודת המזבח (לוקאס א׳, כג) ל׳. כיון שעבודת הקודש 
של הנוצרים נחשבת כחזרה על הקרבן שהקריב ישו במותו 
על הצלב, נקראת גם היא ל׳ (מעשי השליחים יג, ב). 
במובן זה משתמשים במונח ל׳ גם אבות-הכנסיה הידניים, 
וכשסדר העבודה של הכנסיה הנוצרית לבש במרוצת הזמן 
צורות מוסכמות וקבועות, נקראו גם אלה בכנסיה הדוברת 
ידנית ל". בכנסיה הלאטינית לא היה מונח זה מקובל. התר¬ 
גום הלאטיני של התנ״ך והברית החדשה (חדלגאטה) מש¬ 
תמש במקום הפועל ליטורגין בפעלים ־■!!׳.ית*! או 6 ־ 31 ז 51 נמ 1 מ 1 
ובמקום השם ל' בשמות ת 1111 ־ 01 :> 15 ת 11 מ או מ 111 ו:>! 0££ . לסער 

לות הפולחן בכללן קראו 1 ־ 5301 11115 ־ 1 א 1 000105136 11115 ־ 1 , 

ולתפילה הכוללת את ״סעודת הקודש״ 241553 , שמות שהר 
סיפו להישאר בשימוש עד היום. אולם במאה ה 17 החלו 
משתמשים גם בכנסיה הקאתולית במונח ל/ והוא אושר 
סופית ב 1947 באנציקליקה 001 • 2400113101 של האפיפיור 
פיוס 11 ^ 

חוקרי תולדות הדתות בזמן החדש השתמשו במונח ל׳ 
לציון סדרי הפולחן והטקסים של כל הדתות, וב״חכמת 
ישראל" (ע״ע) קוראים לעתים בשם זה את סדר התפילות 
בבית־הכנסת. כן מדברים על שירה ליטורגית (פיוט) ועל 
מוסיקה ליטורגית (חזנות). 

01 £ ,!שזזס ? 

־מממ ה 1 )*%ך£\ 1 > 00#65 £^ 415 * 1 ך ־מ< 1 , 11 ^ 1130 ,£ . 1 ; 1917 
1931 

1933 , 1££ ז 14 ז £1 11€ ? ¥141 ^££ז 0 /?> 4 

ליטורגיה נוצרית. הנוצרים הראשונים הד יהודים 
שנהגו לבוא דם־דם לבית-המקדש (מעשי השליחים ב, 
מו), שמרו מצוות והשתתפו בתפילות, בצומות ובעבודת 
בית־המקדש. נוסף לזה היו מתכנסים לסעודות בצוותא 
(שם ב, מו—מז), בהן היו מברכים על הלחם כרגיל, ובשב¬ 
תות וחגים — על היין. סעודות רשות ומצווה הד דבר מקובל 
בישראל, אבל בעיני הנוצרים היתה לסעודתם משמעות 
מיוחדת: היא הזכירה את סעודתו האחרונה של ישו עם 
תלמידיו, ערב צליבתו, והיתה ביטוי לאמונתם, כי הוא 
יחזור בקרוב להשלים את מפעל הגאולה. כשהסעודה היתה 
מלווה תפילה חמרה, השתמשו הנוצרים הראשונים בדברי 
התפילות המקובלות בבית־המקדש, בבית־הכנסת ובטקסים 



781 


ליטורגיה 


782 


הביתיים היהודיים• עם התפשטות הנצרות, לא דין מחת 
לגבולות הארץ׳ אלא גם מחוץ לתחום היהדות, השועה 
המצב. אצל דוב הנוצרים מקרב הגויים תפסה הלשון היוונית 
את רקום העברית והארמית כלשון התפילה, ומורשת מנהגים 
דתיים אליליים נוספה אל היסוד היהודי והשפיעה על עיצוב 
עבודודהקודש הנוצרית. מה שהיה בזמן הראשון סעודת־ 
אחים לזכר סעודתו האחרונה של ישו׳ הופך כבר אצל השליח 
פאולום, כ 30 שנה אחרי מותו של ישו, לפעולה סאקראמנ־ 
טאלית המהווה את נקודת המוקד של עבודת־הקודש המת¬ 
גבשת (איגרת אל הקורינתים א , , יא, כג—כו). מעתה הלחם 
הנבצע הוא גופו של ישו והיין — דמי. מי שהשתתף 
בסעודת־הקודש מתאחד ומזדהה באורח מסתורי עם גופו 
"הפנומאטי" (הרוחני) של הגואל. עד היום נשארה "סעודת־ 
הקודש״ (ה״אוכאריסטיה״, ביונית — "הודיה") האקט המת 
סי של הפולחן הנוצרי. הוא קשור בפעולות סמליות שנקבעו 
בדייקנות, ובנוסחאות ברכה ותפילה קבועות. לגרעין זה 
נתוספו לפניו ולאחריו טכססים פולחניים׳ שאולים בחלקם 
מפולחן בית־הרקדש ובית־המסח, וכד נוצר אותו חלק 
של הל׳ הקרוי "קאנון" בכנסיה המערבית ו״אנאפו׳רה" 
בכנסיה המזרחית. אולם בעוד שהקאנון המערבי הוא אחיד, 
נוסחן של ה״אנאפזדזת" המזרחיות שונה ומגוון, נראה בי 
במאה ה 3 , זמן רב לפני קביעתו הסופית של סדר התפילה 
היהודית, היו כבר נסחים פחות או יותר קבועים של חלק זה 
של הל׳ הנוצרית. לתפילות היסוד הוסיפו פרקי תהלים ופסו¬ 
קי תנ״ך, וכן הימנונים שחובת, החל בסאה ה 3 , בשפה היוד 
נית והסותת במזרח, ואח״כ בלאטינית במערב. הם היו מוש- 
תם לעתים בצורת "אגסיפונה" ("שירת מענה") בין הכומר 
והקהל או המקהלה (ע״ע אנטיפוניה). כשהמענה של הקהל 
או המקהלה הוא נוסחה קבועה החוזרת מספר פעמים כגון 
ה״קיתה אלאיסוך ( עססף^ 6 *<*^ — "אד 1 ן דחם", נוסחה 
ימנית ממוצא מזרחי, המקובלת גם בל׳ הלאטיניח) נקראת 
התפילה "לימאניה" ("אקטאניה* בכנסיה הביזאנטית ז "עני־ 
תא" בכנסיות הסותות). ההימנונים הליטורגיים בנויים על 
סי רוב מבתים בעלי מספר שותת קבוע ומשקל אחיד. אשר 
לתבנם — אלה הם שית שבח או תחינות כדוגמת המזמורים 
התנ״כיים, והפייטנים שיבצו בהם פסוקים מן התנ״ד ומן 
הבתת החדשה. בהתאם לתכנם, צורתם ומקומם בל׳ נית¬ 
נו להימנונים שמות שונים, כגון ה״$קןנצה", המושרת 
לפני הקתאה מן האוואנגליון, במערב* ה״טרופאר", המסביר 
את משמעות החג, וה״קונטאקיוך, המשבח קדוש מסויים, 
במזרח הביזאנטי! ה״מדרשא" או ה״סדרה" במנהגים סותים. 
כיון שהשימוש בהימנונים מקורו בנוהג של בתי־הכנסת, לא 
ייפלא כי הפייטנים שילבו בשיתהם מלים בעבתת, המופי¬ 
עות כצורתן בתרגומי המקרא ובבתת החדשה, כגון: צבאות, 
הושע־נא, אמן, הללויה. מקום מיוחד, במערכת ההודיות 
וההמנונות שלפני ה״קרבן האויכאתסטי" תופס "הימנון 
הכתבים" (הנקרא "טריסהאגיון" בכנסיה היוונית, ו״סאנק־ 
טוס״ בכנסיה הקאתולית), המבוסם על ישע׳ ו, ג. — וע״ע 
גרגוריגית, זמרה. 

ל״קרבן" קודמת גם קתאח קטעים מאיגרות השליחים 
ומן האוואנגליונים לפי מחזור שנתי קבוע. בל" המזרחיות 
העתיקות, ולעתים גם במערב, קוראים פרקים מ״מעשי השלי¬ 
חים" וכן מספת התנ״ך. בן נוהגים לקרוא קטעים מחיי 
הקדושים, ומדרשותיהם של אבות־הכגסיה ("הומליות"). 


על ה״מיסה״ — ע״ע. 

"המשפחות הליטורגיות". עם התפשטות הנע־ 

תת בארצות שתות התפצל המנהג המקורי של הכנסיה 
הראשונה שבירושלים, ובהשפעת מנהגים מקומיים התפתחו 
צותת שתות של ל׳. מבדילים בין ל״ מזרחיות — ביוונית, 
בלשתות סלאודות, ובשפות השתות של המזרח הקתב 
(סורית, קופטית, אתיופית) — ול" מערביות, ששסתן, בדרך 
כלל, לאסינית. הכנסיות הפרוטסטאנטיות הנהיגו מהתחלה 
תפילה בלשון־המדינה המובנת למאמינים. 

החל בתקופת מסעי הצלב׳ עסקה הכנסיה הקאתולית־ 
תמית ב״כיבוש" וב״סיפוח" של עדות מזרחיות. אלה שקיבלו 
עליהן את מתתו של האפיפיור הורשו להשתמש בל" הסקר־ 
בלות אצלן, כצורתן וכלשתן. כתוצאה מזה גשתמת או 
התפתחו במזרח, בכנסיות המסונפות לכנסיה הקאתולית 
כמה ל" שונות, כגון ה״ביזאנסית־קאתולית" או -מלביתית" 
(הקרויה "תם־קאתוליק" בלשת ערביי א״י) בלשון הערבית, 
ה״סארתיטית" בסורית. את הבדל מהותי בין הל"(ואף המר 
סיקה הליטורגית) של הכיתות שהצטרפו לכנסיה הקאתולית 
לבין אלה של הכיתות המקבילות השייכות למשפחת הכנסיות 
ה״אורתודוכסיות" ושמת על עצמאותן. במזרח, שבו לא 
היתה סמכות מרכזית סוכרת, כסו זו של האפיפיור בכנסיה 
הקאתולית, התפתחו "משפחות ליטורגיות", המשקפות ושר 
סרות את מסותתיהם של מרכזי התרבות ההיסטותים של 
הנצתת: יתשלים, אנטיוכיה שבסוריה, אלכסנדתה שב¬ 
מצרים וביזאנטיון. 

א) מנהג ירושלים: רק שרידים נוחת מתפילותי¬ 
הם של הנוצתם הראשונים בא״י(תבם כבולם ממוצא יהודי), 
שהיו. כנראה, בלשון הארמית המתברת. מתוך הידיעות 
המעטות בספר "מעשי השליחים", באפולוגיה של יוסטינוס 
העד (ע״ע). יליד שומתן, וכן ברשימות נוסעים שביקרו 
בא״י במאות הראשונות, מסתבר שהיו בל" יסודות יהודיים 
רבים (בעיקר מהקידוש ומברכת המזון, מה״קדושה" ומצר 
רת אמירתם של פרקי תהלים). ה״ל' של יעקב", המיוחסת 
ליעקב, דודנו של ישו והגמונה הראשון של יתשלים לפי 
המסורת, היא, כנראה, הנוסח הקרוב ביותר ל״נוסח יחש־ 
לים". היא היתה נפוצה מאד בא״י, סוריה, קפתסין, חצי- 
האי הבאלקאני, ואף באיטליה הדתמית, אך נדחתה אחת 
המאה ה 9 על־ידי הל׳ הביזאנטית. כיום משתמשים בה רק 
פעם בשנה (ביום חגו של יעקב הקתש) בחלק מן הכנסיות 
האורתודוכסיות. הל' של היעקביטים (המונופיסיסים), בסר 
תה ובארם־נהתים, חוברה על יסוד הל של יעקב. בדת 
כלל השפיעו בתקופה שבין המאות ה 4 וה 9 מסותת ליטור¬ 
גיות שהתפתחו בירושלים ובמנזתם שבמדבר יהודה — 
בעיקר מנזר $ר 0 ץא — השפעה ניכרת על כנסיות ביזאנ־ 
טיון. ספת, תמא, ארמניה ואף גאורגיה. המדובר בפיוטים, 
בהימנונים, במדרשים על פרשיות בתנ״ך, ואף בניגונים 
מיוחדים לתקופות השנה ובן במחוות "בימתיות" דתיות שיש 
לראותן בהתחלות ה״דראמה הליטורגית" בכל אלה ניכרת 
השפעתם של הסיוט העבת הקדום ושל הספתת הדתית של 
יהדות א״י. 

ב) מנהג אנטיוכיה: באנטיוכיה, שהיתה מרכז 
האיזור המכונה ה״סות־מערבי", התפתחו, החל בסאה ה 2 , 
מנהגים וגסחים של תפילה, שבהם השתלבו המסורות הסוריות 
הזיווניות תוך ספיגת השפעה יהודית ניכרת. תחילה נוצת 



783 


ליטורגיה 


784 


ל" סוריות־ארמיות, שתורגמו אחר כך ליוונית. יתכן כי הל׳ 
בשפה היוונית, שנודעה לאחר מכן כ״ל׳ הביזאנטית", נולדה 
למעשה באנסיוכיה. הל׳ האנטיוכית נשתמרה, בשינויים 
ססויימים, בכנסיה המארוניטית, המשתמשת בתפילותיה 
בסורית ובערבית* אך מאחרשהכנסיה המארוניסיתהצטרפה 
לכנסיה הקאתולית, ניכרת בה השפעה תמית חזקה. 

במאה ה 5 הפכה אדסה למרכז האחור ה״סורי־מזרוזי" 
ולמוקד הכת הנסטוריאנית. לשון התפילה של הנסטוריאנים 
נשארה עד היום הסורית המזרחית. הל׳ העיקרית שלהם היא 
זו המיוחסת לאדאי ומאת, השליחים שהביאו את הנצתת 
לאדסה. בל׳ עתיקה זו משתמשים גם שתת הסותם המזת 
חיים שבעיראק, שהצטרפו לכנסיה הקאתולית והידועים בשם 
"כלדאים" (כשתם) או "אשורים". ל׳ זו נתקבלה גם בכנסיה 
ההודית (בעיקר במאלאבאר, על החוף הדרומי-מערבי של 
הודו) והתפילות תורגמו במרוצת הזמן מסותת לשפת הארץ 
(מאלאיאלאם). אולם במאה ה 16 הצטרפו הנוצתם בהודו 
בתבם אל הכנסיה הקאתולית, בהשפעת הישועים, וקיבלו 
במידה רבה את הנוסח התמי. 

ג) מנהג ביזאנטיון: בסוף המאה ה 6 נקבעו 
הנוסחאות של הל׳ הקרויה ביזאנטית. למעשה מדובר בשתי 
ל", האחת מיוחסת לבסיליוס הקדוש (ע״ע). הגמון קיסתה 
שבקאפאדוקיה במאה ה 4 , והשניה מיוחסת ליואנם כרי- 
סוסטומוס הקתש (ע״ע), הגמון קונסטאנטינופול במאה ה 4 . 
ההבדלים ביניהן אינם גדולים. הל׳ של יואנס כתסוסטומום 
נשארה עד היום הל׳ הרגילה של הכנסיה האורתודוכסית, 
בעוד שהל׳ של באסיליום שמורה לימים מיוחדים. הל׳ הבי¬ 
זאנטית, בה ניכר הפאר של החצר הקיסתת, התפשטה יחד 
עם הנצרות בארצות הסלאוויות שבחצי־האי הבאלקאני וב¬ 
רוסיה. היא תורגמה לראשונה ללשץ הסלאווית העתיקה 
(סלוית כנסיתית [ע״ע]), ואחר כך לרוסית וללשונות הסלא־ 
חיות האחרות, וכן לרומני ת. 

הערבים "היוונים־אורתודוכסים" (תב הנוצתם במדינת־ 
ישראל משתייכים לקבוצה זו) מתפללים לפי הל' הבחאנטית 
המתורגמת לערבית, תוך שמירה על נוסחאות עתיקות בודדות 
בלשת יוונית. 

המנהגים הביזאנטיים פיתחו במיוחד את ה״הימנוגדפיה" 
(חיבור פיוטים) ואת הצורות המוסיקליות הקשורות בה 
(ע״ע המנון, עמ׳ 770 * בחנטית, מוסיקה). 

את הפרשות מן האוואנגליון ומאיגרות־השליחים נוהגים 
לקרוא בשתי השפות, בשפת הל׳ ובשפה המדוברת, בזו אחר 
זו, וכן נוהגים ביחס לכמה הימנונים, המושרים לפעמים על-ידי 
שתי קבוצות בצורת מענה. נוהג זה קיים גם אצל היוונים- 
קאתולים בסוריה וא״י. 

הל׳ הבחאנטית נתקבלה, בשינויים מסויימים גם בכנסיות 
הארמנית והגאורגית * בשתיהן תורגמה לשפה הלאומית. גם 
אותו חלק של הכנסיה הארמנית, שהצטרף אל הכנסיה הקא- 
תולית (הארמנים־קאתולים, בניגוד לבני הכנסיה המקורית 
ה״גרג 1 ריאנית"), שמר על הל׳ הארמנית בשפה הלאומית 
ועל המוסיקה הליטורגית המיוחדת. 

מקום מיוחד בין הל" הביזאנטיות-סלאוויות נועד 
ל״מנהג הרזתני", הנהוג בכנסיה ה״אוניאטית" (המאוחדת) 
של אוקראינה, שקיבלה עליה את מרות האפיפיור. 

ד) המנהג האלכסנדרוני: הנוסח שהתפתח 
במצרים, בתחילה אמנם ביוונית, אך במקביל גם בלשח 


הקופטית, שונה מהנסחים חסוריים.נתגלו אנאפורות מן המאות 
ה 4 ואף ה 3 (ב״מסורת השליחים" המיוחסת להיפוליטוס 
[ע״ע], וב״אוכולוגיון של סדאפיוך), אך הל׳ האלכסנדרר 
נית החשובה ביותר היא זו המיוחסת למארקום הקדוש 
(המאה ה 4 ), שנשארה בשימוש עד היום בשינדים ססוייסים. 
הקופטים מייחסים אותה לקירילוס הקדוש(הגמון אלכסנדריה 
במאה ה 5 ). כיח שהכנסיה הקופטית דבקה באמונה המונד 
פיסיטית, שהוכתה כמינות בחעידח הכנסיה בכאלקדון 
( 451 ) התפתחו מנהגיה הפולחניים בנפרד משאר הכנסיות 
ונשתמרו בה נסחים עתיקים ביותר. בל׳ הקופטית משת¬ 
משים עדיין בליווי בכלים מוסיקליים קדומים: מצלתיים, 
משולשים, תופים (ולפעמים גם ב״עוד"), מבחינה אירגונית 
הקיפה הכנסיה הקופטית גם את הכנסיה החבשית עד לשנת 
1950 , כשזו נעשתה עצמאית. הל׳ תורגמה עוד בזמן הקדום 
לשפת געז (ע״ע). פייטנים חבשים חיברו פיוטים מקוריים, 
בעיקר שידי שבח למרים, אמו של ישו, ולקדושים. גם בל׳ 
האתיופית משתמשים בתופים ובפעמונים ככלי ליווי, 

ה) ל" מערביות: בין הל" המערביות הקאתוליות 
היו הבדלים קטנים בלבד. הלשון הלאטינית והאפיפיורות 
פעלו כגורם לאיחוד הנוסח החל במאה ה 4 . ה״קאנוך (* 031101 , 
נוסח הקרבת הקרבן האוכאריסטי) הוא אחיד במערב, 
בהבדל מן הל" המזרחיות, בהן נהוגות, אף בתוך אותר. 
הכנסיה, "אנאפורות" שונות ומגוונות. 

בימי־הביניים חיו באירופה מנהגים רגיונאליים שונים, 
כגח ה״מוזערבי" (או הוויזיגותי) בספרד, ה״גאליקאני" 
בצרפת, ה״אמברוזיאני" באיטליה הצפונית. אולם האפיפיו¬ 
רים פעלו כל הזמן לאיחוד צורת הפולחן על־ידי השלטת הל׳ 
לפי הנוסח הרומי. ואכן דחה נוסח זה במרוצת הזמן את 
המנהגים המקומיים. אך עדיין נשאת בשימוש, בהיתרה של 
רומא (לפי החלטת ועידת טלנטו), המנהג "האמברוזיאני" 
בקאתדראלה של מילאנו והמנהג "המוזערבי" במספר 
כנסיות בטולדו, וכן המנהג "הפאטריארכיני"(או "של אקוי- 
ליה"), בו משתמשים לעתים בכנסיית סאדמאדקו בונציה. 
בל" אלה נשתמרו מוסיקה עתיקה וטכסטים מיוחדים, אשר 
בהם ניכרות השפעות מזרחיות־סוריות מהמאות ה 4 — 8 . 

המנהג הגאליקאני בוטל כליל עוד בסאה ה 9 , וכן המסר 
רות ה״קלטיות", שצמחו במנזרי אירלנד והתפשטו בסאות 
הראשונות גם באנגליה. עם זאת שמת מסדרי נזירים מנהגים 
עתיקים, כגון תפילות ״השעות הקאנוניות״ — שהן מערכות 
של הימנונים, תהלים, ליטאניות, קתאת טכסטים קדושים 
ותפילות בצוותא, הנאמתת במשך היממה. 

במגמה לחזק את הקשר בין הכנסיד. והמאמינים ולמשוך 
אליה המונים שהתרחקו ממנה,־ קמה בכנסיה הקאתולית 
"תנועה ליטורגית" השואפת לטפח את שלמותה האסתטית 
של הל׳ ואת כוח השפעתה על הציבור, תוך שימת־לב מיד 
חדת למוסיקה הליטורגית. בראש תנועת זו עומד מסדר 
הנזירים הבנדיקטינים, 

הל׳ אצל הפרוטסטאנטים: בכנסיות הפרוטס¬ 
טאנטיות למיניהן מתקיימות התפילות בשפות הלאומיות. 
לותר עצמו התכוון לשמור חלק גדול מן המנהגים הליטור¬ 
גיים הקאתוליים, אבל פיצול הכנסיה הפרוטסטאנטית לכיתות 
רבות מנעה יצירת נוהג אחיד. החידוש העיקרי היה שימת 
הדגש בדרשה ובשירת פיוטים (ע״ע כורל) בהשתתפות 
הקהל. כיון שהפרוטסטאנטים דחו את דוגמת ה״טרגסובסטנ־ 



785 


ליטורגיה — לימני 


786 


ציציה" (ע״ע), נהפך הקדבן האוכאריסטי. שהיה מרכז הל׳ 
המקובלת, לאקס סמלי שאיבד הרבה מחשיבותו. יש גם 
כיתות הדוחות כל נוסח קבוע מראש של ל׳ ומעדיפות תפילה 
מאולתרת בהשראת רוח הקודש. אולם בסוף המאה ה 19 קמה 
גם בכנסיה הפרוטסטאנסית׳ בעיקר בגרמניה, בהשפעת תאר 
לוגים כגת פרידריץ• שפיטה, יוליוס סמנד ותז־ולף אוטו, 
"תנועה ליטורגית" במגמה להחזיר את הפולחן העתיק לפי 
עקרונות הברית החדשה ע״י שילוב של רוח מיסטית וסיגבון 
מתאים של צורות פולחניות קבועות. 

] .4 •455 740111 )/ 114111 ) 140 ) 1 ))) 111 ) 1111781 ! * ) €04 , 5 ט 111311 ־ , 

1-14 1111111 ס!}!( 811/1101 , 3 ( 230034 4 , £ ; 1749-1766 , 11 ד\ ,׳ - 
111, 1-11, 1776—1781; 1 >ת 1110 מו 133 £ ס — ? £. 

£041(771 £111*781(4, 1896, 115 >*) ןזז־ 01 ־£ . 01-13 ז 036 .־ .), 
01(1107171017( 4'070)1(01081( (!17(11(7171( (1 4( !,, 104\7, 1907- 
1953; £. 01920 , 0 ) 11 )/ 11 ( 1 110 * 01 * 41 4 ) 01181/1 ,־ח 5 ־ 11 ;>ע ', 

83111923 ,.£ 7 ) 4 0 ) 1-4 ) 111 11 ) 1 /) 1111 /) 1 ו( 10 )^ £0771 , 11 מג) 15 מ , 

111 , £. (001(11!/((, 1953*. 8 . ,4181 סו) ) 41 (^ 10 ) 1 ) £111 ,.£ ,!] 31 ־ - 
(1111111/( 4(! (0/1/1(11441171((5 !111<7£1/(1<(1, 1931, ?6. 0(1(1(11- 
110111, "11 /־ 1 ,* 01 . 0 , 1945 , 4 ) 1 ^ 7 * 1111 114 < 11 )] 1 ) 1 ) 4 1111111 ) 711 ־ ( 
51x1(1( 0 / 1)1( £ , 1945, 41 8 10771 ^ 117 ) 11 10 11071 ) 10170414 ,טג 
071(71101(771, 1947; 23. 41. 14108, 7)1( 811(1 01714 70 ) £041 / ס - 
1(714070, 1-11, 1947-1948, 5. 13010, £(4 £8111(1 071(11101(1 
(1 1(4 714(1 071(7110117, 1955*; 1• . 1470 ( 41110 ( , 100801300 3 ־ 
4011(711/110, 1-11, 1958*. £. 1^511652, .3 1414107(1 0/11171 ) 7 ) 8 (ס ( 
!41141( 0/14 )11711110110/1 , 03101315 . 13 . 1 ;* 1961 ,ץ 1 /<) 70 !ן 711710 ץ 
0 !71 ) ) £8114 '£ ,(.!מ) ]־ 01 נז 11 )ז 843 .ס . 14 ; 1963 ,) 11111721 ס 
(171(7(, 1965* 

. ל. ל 

לי טי־פו(לי פו) — (ס? ^!) סת־וב , !׳ ס — ( 701 , מחוז 
סצ׳ואן — 762 , טאנג־טו), משורר סיני. ל/ שחי 
בתקופת שושלת טנג (ע״ע), תור הזהב של השירה הלירית 
הסינית, נמנה עם גדולי משוררי ארצו. הוא התחיל בכתיבת 
שירה בגיל 10 . מאוחר יותר הפך לפייטן גודד, משום חיבתו 
לסיוף ולהרפתקאות, והצטרף לחבורת נהנתנים שתיינים 
שנודעה בשם "ששת הבטלנים מפלג הבמבוק". ב 742 בערך 
הגיע לעיר הבירה צ׳אנגאן ועודר את תשומת־לבו של 
הקיסר הסיאן־צונג. אולם גם משמונה על־ידי הקיסר כחבר 
האקאדמיה הממלכתית האן־לין, המשיך ל׳ בדרכו הפוחזת. 
אף־על־פי־כן לא חדל הקיסר מלהיות מוקסם משירתו ולבטוח 
אליו חסד: פעם ציווה על סרים רב־השפעה לכרת על ברכיו 
כדי להליז את נעליו של ל׳. תככים וקנאה אילצוהו לעזוב 
את חצר-הקיסר. חבורת־הידידים שאליה נתלווה נודעה בשם 
"שמונת בני־האלמוות של גביע היין". מאוחר יותר מחלו לו 
על צעד פוליטי בלתי שקול שעשה. לפי האגדה, טבע ל׳ 
בנפלו מתוך סירה כאשר ניסה, במצב של שטרות, לתפוס 

את הירח. 

הנימה העממית הבריאה, ששיוותה לשירתו של ל׳ אהבתו 
ליין ולהנאות החיים, חיבבה אותו על העם הסיני יותר 
מכל משודר אחר. ל׳ הטאואיסט אהב הרים ונחלים ובז לחיי 
העיר הפרוזאיים של הביורוקראטים הקונפוציים. מרבית 
שיריו נכתבו באורח ספונטאני והם מצטיינים במקוריות 
הסיגנון, ברעננות ובחיות מתמיהה. עיבודיו ושינוייו בצורות 
ספרותיות מקובלות נעשו ביל אמן. ל׳ הצליח להחדיר מרוחו 
לתוך השירים העתיקים, ובכך הוא מושווה לדוברם ברנז 
(ע״ע)< באהבתו הנלהבת לטבע דומה הוא לוורדזולרת(ע״ע). 
יציתתיו מכונסות ב 30 כרכים. משיריו גיתרגמו ללשונות 
המערב. בעברית נתפרסם "משירי לי־טי־פה" (תרג׳ ד. 

שטוק), תר״ץ. 

311. 013313, 7)1( 1 1)071(1 0) £. 1922, 14, 9231 ־ 7 ,׳ 5 ־ ** 

07112 0/ 1* ?, 3 701—762 44, 0, 1950. 

. צ. ש 


ליטל רוק (**ס* 16 * 1.11 ), הבירה והעיר הגדולה של 
מדינת ארקנסו, בדתם מרכז אה״ב < 130x100 חוש׳ 

( 1965 ), בל״תרבה (כולל ל״ד הצפונית) כ 245x500 תוש/ 
ל״ר היא צומת־תחבורה חשוב ומרכז תעשיה ומסחר. מסבי¬ 
בה אחור חקלאי עשיר של תירס, דגנים, מספוא וכותנה. 
בקרבתה (מדרום) מרבצי הבובסיט הגדולים באה״ב, שתת 
נפט וגאז טבעי, וכן מרבצי פחם. בל״ר מוסתת השכלה גבר 
הים (כמה מחלקות של אוניברסיטת ארקנסו), מוסדות מחקר 
ומוסדות דתיים מרכזיים. ל״ר יושבת בעבת הימני(הדתמי) 
של נהר ארקנסו, חלקה שמעברו השמאלי קרר ל״ר הצפונית 
ומהווה יחידה עיתנית נפרדת. 

האיתפים הראשונים שהגיעו לכאן, בראשית המאה ה 18 , 

היו צרפתים. הם מצאו בקרבת מקום יישוב של אתדיאנים. 
ב 1831 הוענק לל״ר מעמד של עיר, והיא התפתחה בעיקר 
מראשית המאה ה 20 . ב 1860 מנתה כ 3,700 תוש׳, ב 1900 — 
כ 20x500 , וב 1930 — כ 82,000 . כ 30% מתושבי העיר הם 
כושים. בל״ר אירעה התנגשות חמורה עם מתנגת השורון 
לכושים, בעקבות החלטתו של ביהמ״ש העלית באה״ב על 
ביטול ההפרדה הגזעית בבתי־הספר. ב 1957/8 נשלחו יהיתת 
של צבא פדראלי לעיר, להבטחת ביצוע החוק (וע״ע ארצות־ 
הברית, כרך מילואים, עט׳ 590 ). 

בל״ר קהילה יהודית בת 1,200 נפש ( 1966 ). 
ליטני (ערב׳ ^ 0 נ #)ז יות׳ ;> 6 ז 1£ י/), הגדול בנהרות 
לבנון. חלקו התחתון׳ הזורם לאורך 35 ק״מ ממזרח 
למערב מהתה גבול טבעי והיסטורי בין הגליל והלבנת, 
ונקרא בערבית קאסמיה. מתקבלת על הדעת ההשערה, 
ש״הנהר" סתם׳ הנזכר כגבול עולי מצרים במשנה (שביעית, 
ר, א׳), הוא הל׳. ראשיתו של הל׳ למרגלות הר־הלבנת, 
מערבית לבעלבך, בפרשת המים הראשית שבבקעת הלבנת 
(ע״ע), בגובה כ 1,100 מ׳ מעל פני הים. ארכו 170 ק״מ. שטח 
אגנו, הכולל את בקעת הלבנת וצפת הגליל העלית׳ כ 2,500 
קמ״ר! זורמים בו כ 700 מיליון ממ״ע מים בממוצע בשנה, 
אך התנודות העונתיות והשנתיות גדולות. שניים מפלגיו חשד 
בים כמקותת מים והן בעורקי תחבורה: נחל יאפוסה, הבא 
מפנים מול־ר,לבנון ובעמקו עוברת מסה״ב דמשק־בירות, תחל 
בארדאני, היורד מהלבנת ובעמקו עובר בביש דמשק־בירות. 
בחלקו העלית זורם הל' בעמק רחב בו מנוצל חלק ממימיו 
להשקיה. בחלקו התיכת והתחתת הוא זורם בגיא העמוק 
מסביבתו ב 300 — 400 מ׳. מצפת למרג׳־עיון הוא פתה מערבה 
ואחרי כ 3 ק״מ הוא שב לזרום דרומה, ואילו כ 9 ק״מ מדרום 
מערב לעיירה זו הוא פתה חדות מערבה חורם בכית זה עד 
שסכו. ג׳בל אד־דהר (הר הגב) שרחבו ב 3 ק״מ, מפריד בינו 
לבין עמק עיון, המתנקז לירדן. המעבר בחלקו התיכת 
והתחתת של הנהר קשה, ומעטים בו המעברות והגשרים. 
הוא נכנם למישור החוף כ 2.5 ק״מ לפני שפכו לים (כ 9 ק״מ 
מצפת לצור) לפי תכנית הל׳(ע״ע לבנת, עט׳ 162 ) הוקם סכר 
קאדאוז (גבהו 48 מ׳) סמיד למקום כניסת הנהר לגיא עמוק 
וצר, דרומית לג׳וב ג׳נת, שישמש להיווצרות אגם מלאכותי 
לאגירת מים בחדשי החורף והאביב. בחדשי הקיץ ישמשו 
המים להשקיה, ובן יפעילו תחנת כוח הידרדחשמלית של 171 
מגאוואט. חלק מהמים נועד לעבור במנהרות לעמקים פנימיים 
בהרי הלבנת, ומרביתם — למישור החוף. בעזרת הסכר מקווים 
להרחיב את שטח השלהיז של לבנת 200x5003 דתם, אך קשיים 
טכניים וכספיים עיכבו את בנייח תחנת הכוח. בעקבות החלטת 



787 


לימני — ליכטנבום, מפן* 


788 


הנידת־קאהיר (ינואר 1965 ) להטות את נחלי מקורות הירדן, 
תוכננה, בץ השאר, העברת סי החצבאני — במנהרה דדך 
ג׳בל אד־דהר — אל הל׳. 

. 1948 ,?< 1 !>* 0102 ז 4 ץ 1 / ) 1144 ? ,.£ £6 , 11 /- £1 - 1 * 41 . 1 

י. קר. 

ליטפוט, ג׳וזף ברבר — ) £00 )ו 1 ?} 1 ^ 1 • £1 < 1 ! 83 ו 1 ק 105£ — 

( 1828 — 1889 ), תאולוג ואיש־דת אנגלי. למד 
בקמבריג , ושם אף הורה כפרופסור עד 1879 — שנת היב¬ 
חרו להגמון של 1 ךם. 

מפעלו החשוב של ל׳ הוא פרשנותו לברית החדשה ומחק¬ 
ריו ומהדורותיו המדעיות של כתבי אבות־הכנסיה, שהיו 
בבחינת חידוש בפרשנות האנגלית בעצם הצרוף של הגיון 
פשוט עם אספקטים היסטוריים־תאולוגיים. נודעים במיוחד 
פירושיו לאגרות "אל הגלטיים", "אל הסיליסיים", ו״אל הקר 
לשיים" (כולם הופיעו יחד ב 1865 ). ל׳ היה מראשי "חברת 
מהדירי הברית החדשה* ( £16 : 0£ 1$61$ ׳ £61 0£ ץח 3 קרת 00 
"""•!ס?־? ׳מ 46 ז) שתרגמה מחדש את הברית החדשה 
לאנגלית. מבין הספרים והמאמרים החשובים על בעיות 
הדת ותולדותיה ראוי להזכיר: 1 גז 111 בת' 61 קמ 5 מס 5 ץג £5$ 
£61181011 (״מסות על הדת העל־טבעית״), 1889 , 81811031 
5 ^ £553 (״מסות ביבליות״), 5,1893 ׳! £553 1031 ־ 1151:01 ־ 1 ("מסות 
היסטוריות״), 1895 . 

0/ 0117 )1(177%, ^€77101X5 .£ י !> 1 גתס 1 > 430 \ 0 .?- 1611 >£ .>! ס 

נ 5 !>־ 1 ג 1 ^ 81€ .?— 611 !>£ .מ . 0 , 1932 ,*ת 110 *> €£1 זקק 44 1 ) 171 ) 

1954 ,( ¥111 ,ת £12110 זק־ז 16 ת!) ״£ 

ליטרה, מכסימיאן־פולדאמיל 

^ £1101 £10116 — ( 1801 , פאריס — 1881 , שם), 

מלומד צרפתי, חבר האקאדמיה הצרפתית ( 1871 ). התפרסם 
ע״י תרגומיו, חיבוריו ומאמריו המרובים בשטחי הרפואה, 
הפילוסופיה (מחסידי הפוזיטיויזם של אוגיסט ק(נט [ע״ע]), 
תולדות הדת, הספרות והלשון. ל' תירגם לצרפתית אח כתבי 
היפוקראסס, ב 10 כרבים, 1839 — 1861 ! השתתף בחיבור 
״מילון הרפואה והכירורגיה״! חיבר את 13 16 ! £31310116 
3156 ?ת 3 !£ 6 נ 1 ; 8 מ 13 (״תולדות השפה הצרפתית״), 2 כרכים, 
1862 . יצירת חייו היא ה־מ 3 ז£ 116 ^ 130 13 116 3116 תת 0 ט 010 
3186 ? (״מילון השפה הצרפתית״), 4 כרכים וכרד־תוסםות, 
1863 — 1877 (מהדורה חדשה — 1956/8 ). בימינו א? חשי¬ 
בות רבה להסברים האטימולו׳גיים שבמילון זה׳ אך הודות 
לשסע הפירושים והדוגמאות ולשיטתיות שבארגונם, הוא 
נחשב כמוסת ללכסיקוגדאפיה המודרנית ומשמש עד 
היש תעודה ללא תחליף ללשון הצרפתית בתקופה 1600 — 
1850 . 

, 1866 ,(ע . 11$ ) 13111 ^וג&״עסזיס - 1 / 3 ,:>\ 8£11 -;>) 10 ג 5 .^-. 0 
1 ? 7 ,ץ 1 ת 00 . 14 ; 1883 , ? 11441 < 14 )! 01 ? 02 ו 1 < 1 ו 8 

. 1958 ,.£ .£ { 0 304 ! 

לי יואן־המג —£תו 111 -מ 3 מ¥ £1 — ( 1864 — 1928 ), איש 
צבא ומדינאי סיני. ל׳ נולד במחוז הופה, קיבל 
חינוך סיני מסרתי והשתלם ביאפאן. הוא היה בעל כשרונות 
צנועים למדי ולא עלה בדרגה אלא בחסד המקרה בלבד. 
באוקטובר 1911 היה ל׳ מפקד חטיבה בוו־צ׳אנג בעת שכמה 
אלפים מחייליו חוללו את המהפכה נגד שושלת המאנצ׳ו. 
מכיוון שלא נמצא להם איש מתאים אחר, אילצוהו החיילים 
ליטול על עצמו את תפקיד המצביא של כוחות המהפכה. 


משחזר סון יאס־סן לסין בסוף דצמבר ונבחר לנשיא הרפו¬ 
בליקה הזמנית, נבחר ל' לסגנו. במשרה זו המשיך לכהן 
גם כאשר ירש יואן שיודקי (ע״ע) את מקומו של סון. במות 
יואן ב 1916 היה ל׳ לנשיא׳ אך מכיוון שהכוח הממשי היה 
בידי מספר גנראלים מפקדי צבאות פרטיש, נעשה מצבו 
קשה מנשוא, וכעבור שנה אולץ לנטוש את כס הנשיאות. 
היא עבר לטיינטסין, ובהון שצבר החל לעסוק בפילאנתרו־ 
פיה. ב 1922 חזר, שלא מרצונו, לפוליטיקה, כאשר מעחו 
הגנראל וו פי־פו לנשיא. שנה לאחר מכן שוב הרחיקוהו 
הגנראלים מכהונתו. 

ליכסהים, ךיכרד — £101111161111 1 ) £101131 — ( 1885 , 
ברלין — 1963 , ירושלים), מדינאי ופובליציסט ציוני. 

הצטרף לתנועה הציונית ב 1905 . ב 1911 — 1913 היה עורך 
: ¥61 \ 016 ("העולם"), כתב־העת הגרמני של ההסתדתת 
הציונית העולמית. בשנות מלה״ע 1 —נציג ההסתדרות הציר 
נית באיסטנבול, שם פעל רבות להגנת היישוב היהודי בא״י 
מפני השלטונות העותמאניים המקומיים. שיתף פעולה עם 
הנציגים הגרמניים בבירת תורכיה ועם השגרירות של אה״ב 
(שהיתה ניטרלית במלה״ע 1 עד אביב 1917 ). ברם׳ משנחשד 
על־ידי הגרמנש ביחסים הדוקים מדי עם השגרירות האמרי¬ 
קנית, נאלץ לעזוב את איסטנבול ב 1917 . ב 1920 הצטרף 
להנהלת ההסתדרות הציונית בלונדון. ב 1923 התפטר מההנ¬ 
הלה בגלל תכניותיו של ויצמן להקים "סוכנות יהודית" 
(ע״ע) מורחבת. ב 1926 הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית 
ושימש כנציגה בוועד־הפועל הציוני. עזב את התנועה הרווי¬ 
זיוניסטית משנטשה — בראשות ז׳בוטעסקי — את ההסת¬ 
דרות הציונית העולמית והקימה "הםתדרות ציונית חדשה" 
( 1934 ). אותה שנה עלה לא״י. מכתביו: "שאר ישוב! זכרר 
גות ציוני מגרמניה", תשי״ד! "תולדות הציונות בגרמניה", 
1951 . 

ליכטנבום, יוסף ( 1895 ׳ וארשה — 1968 , תל-אביב), 
משורר ומסאי עברי. בילדותו למד בחדר ובבית- 
המדרש, ואח״ב השתלם בקורסים הפדגוגיש בגרדדנו(ע״ע). 
את השכלתו בספרות העברית, הפולנית והרוסית רכש בכד 
חות עצמו. ב 1921 עלה לא״י, והשתתף בעריכת "מאזנים" 
ו״הארץ". 

שירתו של ל׳ לירית־סימבולית. בתשתית חאורי הנוף 
ונפש האדם מונחש האידאה שסמל. המוסיווים המרכזיים 
בשירתו: הדממה, הבדידות שבבר, עצב הנעורים, היאוש 
שיגון, החיים שמוות. מרובים אצלו שירי הים. במרבית 
שיריו ניכרת שלמות טכנית דש בהם מזיגה נאה בין היסודיר 
המטאפוריים שנגינתיים לבין הסמל שמראות — "האספק¬ 
לריות". מסותיו הבקרתיות — קצרות ותמציתיות. ספריו 
הרבים על סופרים עבריים ולועזיים מצטיינים בהסברה 
פשוטה. 

יצירתו הספרותית של ל׳ ענפה ביותר ורבה בכמותה. 
מקבצי שיריו: "בצל השעות" (תרס״ח)! "משני חופים" 
(תש״ד)! "ספר השירים" (תשכ״ג), ועוד. מחקרים ומסות 
על ספרות ששרים: "מתחש אל תחום" (תש״ד)! "שאול 
טשרניחובסקי, תולדותיו ויצירתו" (תש״ו); "מספרי עולם" 
א^ב , , ( 1954 — תשי״ח)! "ספרותנו החדשה" (תשכ״ג), 
ועש, תרגומים: "גבעות עולם, מבחר תרגומי שירה" 
(תש״ה); ״?ן טדיאוש״, לאדם מיצק.יביד ( 1953 ). "ארבעים 



789 


ליסמנכום, יוסף — ליכמנשטין, נסיכות- 


790 


הימים של מושה דאג׳" לם. ורפל, רומאנים של ל. סויכט־ 
וואנגר, ועוד. 

י. ע[וגן), משני חוסים (גליונות, ט״ז), תש״ד; נ. גדע* 
בל*ס. עם שירח י. ל׳(גזיה, ר), תש״ד! הנ״ל, י. ל׳ במטו־ 

תיו (גזית, ד), תש״ר,! א. כהן, י. ל' (סופרים עבריים בבי 
זמננו, 367-364 ), חשכ״ד. 

ש. או, 

לי?ס?בךג, ןאון־ג כריסטוף — 11 <ן 1510 ־ 1 ו 0 £זסש 0 
8 ז 0 נ 1 תשן 1 ( 0 ו. 1 — ( 1742 — 1799 ), סופר ופיסיקאי 
גרמני. מ 1775 פרופסור לפיסיקה בגטינגן. כבר בתקופה 
לימודיו הצטיין במאתמאטיקה ובפיסיקה והתבלט בסיגבון 
כתיבה עוקצני ומבריק. בתולדות הפיסיקה נשתמר שמו 
בזכות התגלית ( 1777 ) הנקראת על שמו: תבניות ל׳, 
שהן צורות רבגוניות של אבק מתכתי המתרכז סמוך לקטבי 
המכשיר לניסוי תופעות חשמליות. ל׳ נודע יותר כסופר 
שנון וכמבקר סאטירי חריף שניחן בכושר הסתכלות 
עידני. ב״אפ 1 רי 0 מים" רבים גיוון את חיצי ביקרתו נגד 
ההתחסדות הדתית ושם ללעג את תורת־האופי של לוטי 
(ע״ע) המבוססת על ההנחה כי ניתן ללמוד על אפיו של 
האדם ע״פ הכרת קוד פניו המיוחדים. הוא הוקיע את צרות 
האופק הגרמנית על גילדיה הרבים והרים על נס את אנגליה 
על התקדמותה המדעית והתעשייתית, ביטד קולע לרוח 
ההשכלה, שעיצבה את תרבות דורו, נתן ל׳ ב״לוח גטינגך׳. 
בו פירסם מאמרים פופולאריים רבים על מדע, פילוסופיה 
וספרות. 

- £1 ת $4111 ; 1914 1 ) 9 7 * 91 909 *€ ,״ 1 • €11 0 ,־ 1€1 ! 601111 

. 1954 , 1119171€ ? 710 *סז * 41 .€ € ,־ € 1 ^> 

ליכטנ^לד, גבריאל להודה ( 1811 , לובלין - 1887 , 
וארשה), סופר עברי ומאתמאטיקאי. רוב שנותיו 
התגורר באפטא שבפולין. נתחנך בחדר ובישיבות. למד 
בעצמו שפות איתפיות ומדעים — במיוחד משפטים, פילר 
סופיה ומאתמאטיקה. הרבה לכתוב בעתונים עבריים ופול־ 
ביים על נושאים מאתמאטיים. ב 1865 פירסם את ספרו "ידי* 
עות השיעורים" שנועד ללמד את יסודות המדידה, וב 1874/5 
פירסם כמה חוברות נגד ספריו המאתמאטיים של ח. ז. 
סלונימסקי (ע״ע). יחד עם חתנו, י. ל. פרץ (ע״ע), הוציא 
ל׳ לאור את החוברת "סיפורים בשיר ושירים שונים מאת 
שני בעלי אסופות״ (ורשה, 1877 ). בסוף ימיו נתעוור, ומת 
בעתי ובמחסור. לאחר מותו יצא ספת "בואו חשבון" 
( 1895 ), ללימוד עצמי של המאתמאטיקה. עניין מסדים יש 
במערכת המונחים בה השתמש, שכמה מהם נתקבלו ע״י 
הבאים אחריו. 

ח. י. בורנשטיין, ר׳ ג. י. ל■ ז״ל (כנסת ישראל, ב׳), תרמ-ח! 

ד. פרישמאן, פרצופים (כל כתביו, ד), תרצ״א. 

ליכטנטטץ, הלל ( 1815 ׳ ח׳ [ 05 :>¥, התגאתה] — 1891 , 
קולומאה [גאליציד.]), רב, מתלמידיו המפורסמים 
של הרב משה סופר (ע״ע), ומהדמדות המרכזיות במאבקם 
של החרדים נגד המתקדמים בהונגאריה. ל׳ שימש ברבנות 
במרגרקן ( 1850 ), וב 1854 נבחר לרבה של קולוז׳וזאר שבי 
טךנ 0 ילןניה (ע״ע, עט׳ 57 ), אולם בגלל התנגדותו לרב 
המדינה. אברהם פתדמן, לא זכה למינוי רשמי ולאחר שנה 
וחצי נאלץ לעזוב את הקהילה עקב הניגודים הפנימיים בה. 
ב 1865 חיה רב בקהילת סיקס 1 שבהונגאתה, וב 1867 עבר 
לכהן כרבה של קולומאה, שם ערד גם בראש ישיבה 


גדולה, ברוח החרדות הקנאית. ל׳ היד. מן הקיצוניים במחנה 
זה (ע״ע התגתה, עם׳ 866/7 ), והתקיף גם רבנים חרדים 
שנטו לחידושים, או שניסו לדתש בבתהכ״נ בגרמנית צחה, 
ובתיהם הרב עזתאל הילדסהימר (ע״ע). ל׳ יזם כינוסי רב¬ 
נים, בהם התחו היסודות העקדתיים לאורתודוכסיה הקיצר 
נית. הכנס הראשון היה בעיר שאטוראליאוהי ( 1864 ), אך 
הכנס העיקת נתקיים בגאת־מיהאי, ובו הוטל חרם על 
היהדות המתקדמת בכלל, ועל כל רב שידרוש בגרמנית או 
בכל שסה אירופית אחרת. בהחלטות אלו נקבעו הקווים 
שהבדילו בין שני המחנות בהתגאתה עד לזמננו. — חתנו 
היה עקיבא יוסף שלזינגר (ע״ע). 

ל׳ היה מחבר פורה. בק ספריו הרבים: "משכיל אל דל" 
(אתגוואר, תר״ך); ״עת לעשות״ — דרשות ודברי מוסר 
(למברג, תרל״ג) ז "אבקת רוכל" (למברג—קולומאה, תר- 
מ״ג—ה), ״תשובות בית הילל״ — שו״ת (סאטמאר, תרס״ח), 
ועוד. 

יוסף מנדבורגא, זכר צדיק, תרנ״א < צ. ה. העללעד, בית 
הילל, תרנ״ג! מ. ראם, היהדות ההדדית בקולימאה (טיני, 

0 ׳. עם׳ רצ״ז/ח), חשי״ז 1 [ע. י. שלזינגר], ציון במר תבכה, 
חש״ד. 

ליל^טץ, 01 י טו!״ 1 — (ד 11 ש $1 ת 16 ן 01 ש 1.1 דר! 11 :ז\ז£נ 51 :ו 11 ?), 

מדינה* זעירה באירופה המרכזית בהרי האלפים, 

בץ שוויץ ואוסטריה! 160 קמ״רי 00 ( 204 תוש׳ ( 1966 ). דד 
ברי גרמנית, כ 90% מהם קאתוליס (הדת הרשמית). 

מבנה. גבולה המערבי של ל׳ הוא הריק העליון. חלקה 
הצפוני רובו עמק, במקום בו מתרחב עמק הריין בהפגשו 
בעמקי כמה יובלים היורדים אליו ממזרח וממערב. חלקה 
הדרומי הוא הררי, ממזרח לעמק הצר של חריץ (גבהו כאן 
כ 450 מ׳) מתנשאים האלפים(הרי ךטיקץ) לגובה של למעלה 
מ 00 ( 24 מטר. הפסגה העליונה ר 1 וןהץנד ( 2,571 מ׳) נמצאת 
בפנה הדרומית מזרחית של ל', בנקודת המיפגש של גבולות 
ל', אוסטריה ושוויץ. מדרונות ההרים מיוערים ואילו בכמה 
מהעמקים מצדים משקים חקלאיים. 

הפעילות הכלכלית מתרכזת לאורך עמק הריין הפר 
רה, במערבה של המדינה. שם מגדלים דגנים, מספוא, ירקות 



ואתץ, בירת ליכטנ׳&טיי: (למעלה, ט׳עטאל — המבצר) 






791 


ליכטנשטין, נשיכות־ — לילכרן, ג׳ון 


792 


(בעיקר תפוחי אדמה), גפנים ועצי פרי אחרים, וכן עוסקים 
בגידול בקר וחזירים. כן קיימת בל׳ תעשיה קלה, המייצרת 
טכסטילים, תחרים, מכשירים מדוייקים, תחפות ומזונות. 
תעשיה זו התפתחה מאד ב 30 השנים האחרונות ומשכה 
פועלים זרים (בעיקר איטלקים וספרדים), שחם כיום כמ¬ 
חצית ממספר העובדים בתעשיה (ס״ה כ 5,000 ). יצואה של ל׳ 
(כ 40 מיליון דולר ב 1966 , בעיקר לשוויץ ולגרמניה המער¬ 
בית) כולל: תבואה, יין, פידות, עצים, בקר ומוצח תעשיה 
קלה. היא מוקד חשוב לתיירות בעידודה של שוויץ 
(כ 60 x 100 תיירים בשנה), ויש לה הכנסה גדולה מסחר בולים 
(במילית דולר לשנה). 

עיר־הבירה היא ואדוץ ( 1112 ) ¥3 ) 4x100 תוש׳), על גדות 
ה חין׳ צומת־דרכים ומרכז עסקים ומנהל. מעל לעיר — 
מבצר מיה״ב, ובו מתגורר נסיך ל/ סמוך לעיר עובר עורק־ 
התחבורה הראשי(כביש ומס״ב) שבין שוויץ ואוסטריה ובה 
מעבר חשוב על הריין. — בגלל שעורי המם הנמוכים וית¬ 
רונות משפטיים בתחום חוקי החברות הנהוגים בל/ נרשמו 
בה חברות בינלאומיות רבות. א. אם. 

ע״פ חוקת 1921 ראש המחנה הוא הנסיד, כהונה העד 
ברת בירושה לצאצאים זכחם של הנסיך השולט. בבית 
הנבחרים 15 חבחם, והוא נבחר לתקופה של 4 שנים בבחי¬ 
רות כלליות ויחסיות. החוקים המתקבלים בו טעונים אישור 
הנסיך, ובמקחם מסויימים מובאים למשאל-עם. הנסיך ממנה 
שופטים, ומייצג את מדינתו ביחסי החוץ שלה, ואולם למעשה 
מסור ייצוגה החיצוני של ל׳ ביח שוויץ. אין לל׳ כוחות 
צבא משלה, אלא כוח משטרה זעום בלבד. 

היסטוריה. שמה של ל' בא לה מבית ל׳ שהיה שייך 
לאצולה הגרמנית' העתיקה ביותר, ונזכר כבר במסמכים 
משנת 1133 . טירת ל׳ היתד. במדלינג שבאוסטחה התחתית. 
ב 1699 קנה אחד מבני המשפחה, יוהאן אדם פון ל/ את 
אחוזת קןלנ^רג, וב 1712 — את נחלת ואדוץ. הקיסר קארל 
¥1 אישר את הקניה וב 1719 העלה את שתי הנחלות לדרגת 
נסיכות הכפופה במישחן לקיסח־ת, וע״י כך ניתנה לנסיכי 
ל׳ זכות להשתתף בחיכסטאג הגרמני. ב 1806 צורפה ל׳ 
לבחת־החנום (ע״ע גרמניה, היסטוריה, עם׳ 445 ), ואח ח 
הקונגרס הווינאי ב 1815 היתד. חברה בבחת הגרמנית (ע׳ 
שם, עמ ׳ 447 ), במאות ה 18 וה 19 התגוררו הנסיכים לבית 
ל , במקום מושבם באוסטריה והצטיינו בשרותה כמצביאים 
וכמחנאים. עד 1842 לא נכנם אף אחד מהנסיכים השליטים 
לתחומה של ואדדץ. בתקופת שלטונו של הנסיך יוהאן 11 
( 1858 — 1929 ) שיגשגד, הנסיכות, שגהיתה, אחח פירוק 
,,הברית הגרמנית" ב 1866 ׳ למדינה עצמאית. ב 1862 העניק 
יוד,אן 11 חוקה לפי רוח הזמן, ובשנה שלאחריה בא בברית 
עם אוסטריה על הנהגת מטבע אחיד לשתי הארצות. ב 1868 
בוטלה חובת השרות הצבאי. ל׳ היתד, ניטראלית בשתי 
מלה״ע. ב 1921 שונתה החוקה(ראה לעיל), ואותה שנד, הונהג 
בל׳ המטבע השוויצי. ב 1924 באד, ל׳ בברית־מכס עם שוויץ 
וגם שירותי-הדואר הותאמו לברית זו, במות יוד,אן 11 ירשו 
אחיו, פראנץ 1 ( 1929 — 1938 ), ובמותו של האחרון עבר 
השלטון לבן־אחיינו פראנץ יחף 11 . 

אין קהילה יהודית בל׳. 

, 1960 ,?? 131450 1 * 1 * 8 ,ס / 0 ,€* 1 ס 10 א ? 

,.. 1 1,, 1964; £1*3112, ¥11?5**111x4171 ,זז 11 ס 0 חו־ ¥1 ג 11 '^ . 11 
* 1967 ! 114110715 * 11151 1 * 1966; ?. 1131011, 1^* - 111X017 € 

ב. ד. ג. 


ליל ( 1,1110 ), עיר בצפון־מערב צרפת, כ 19 ק״מ מגבול 
בלגיה; 193x100 תוש׳ ( 1962 ), אך אגד־הערים ל׳ 

( 14 עיריות ז ( 431xxx תוש , ) מצטרף יחד עם אגד־הערים 
הסמוך רובה־טורקואן לאחד האמורים העירוניים הגדולים 
בצרפת (כ 800,000 תוש׳). 

ל׳ יושבת על נהר דל, בשוליים הדרומיים של ביצות 
פלנדריה (ע״ע). ומכאן, כנראה׳ שמה(שהיה תחילה 151€ י 1 = 
האי). העיר היא מרכז־תחבורה: מס״ב תתיבי־שיט פנימיים 
מקשרים אותה עם הנמלים הסמוכים ועם ערי בלגיה. עיקר 
חשיבותה כמרכז כלכלי ותעשייתי, שהתפתח בזכות מרבצי 
הפחם הגדולים שבסביבתה. ל׳ היא ממרכזי הטכסטיל הגדו¬ 
לים בעולם, בעיקר: טוויית פשתן, כותנה, צמר, יוטה והמ¬ 
רים סינתטיים, ייצור בגדים, גרביים ותחרים. שאר ענפי 
ד,תעשיה: מוצרי מתכת, קטרים, מכונות, מכשירי חשמל, 
כימיקאלים ומצרכי מזון. ל׳ היא מרכז מסחרי ראשי של 
צרפת הצפונית! מדי שנה נערך בה יריד בינלאומי חשוב. 
ל׳ היא גם העיר הראשית של דפרטמנט הצפון ושל האיזור 
הצבאי הראשון. יש בד, אוניברסיטה ( 14x100 תלמידים 
ב 1965 ) וסמינר לכמרים) מושב הגמון. 

ל' נהרסה פעמים רבות ולכן מעטים בה השרידים מלפני 
המאה ה 17 . נשתמרו בה בתי מגורים נאים מהמאות ה 17 
וה 18 , בניין הבורסה הישנה ( 1652 ), מצודד, מהיפות שהוקמו 
ע״י וובן (ע״ע) וכנסיית סן מורים המשוחזרת מהמאות 
14 — 15 . מחיאון העיר הוא מהעשירים בצרפת. מראה העיר 
הולך ומשתנה במהירות, עם הריסתם של רבעי־עוני ובניי¬ 
תם של שיכונים גדולים. 

0 1 ) 071£171 1 ) 4 ,) 107147 ^- 71 )-. 1 , 1116 ׳ 0 נ 1 :ומ 0 ? 46 1116 < 1 ג^ן , 4 

1 ) חס״סטזזגתססש)! 13 ג 31 ז£' 4 131 ז 6:3 ) 56£ ) ־ 1951 , 01471 ( 1101 
1956 ,) 13171 ( 1 ) 11 )!'\! 2 < 17 ' 4 11111 ) ,״ 1 .,חס.־.י 1 ש 1.0 3 311 

פי. ס. 

היסטוריה. תחילתה של ל׳ בכפר קטן שרתני פלאג־ 
דריה הקיפוהו חומה ( 1030 ). במחצית הראשונה של המאה 
ה 13 ניתנו לל׳ זכויות של עיר. במאה ה 13 סבלה העיר במל¬ 
חמות בין צרפת לבין פלאנדריה, עד שעברה בתחילת המאה 
ה 14 לשלטון הכתר הצרפתי. ב 1383 עברה לשלטון דוכסי 
בורגונדיד, (ע״ע), ופילים "הטוב" דוכס בורגונדיד, שכן בה. 
יחד עם דוכסות בורגונדיה עברה ל׳ לידי ההאבסבורגים 
האוסטרים ומהם לידי ההאבסבורגים הספרדים. ב 1667 צר 
עליה לואי ¥^ x מלך צרפת וכבשה. היא נפלה ב 1708 בידי 
הנסיך איגץ (ע״ע) מסאבויה ובידי מרלבורו (ע״ע), אך 
הוחזרה לצרפת בתום המלחמה. העיר סבלה מאד מידי האוס¬ 
טרים בסתיו 1792 , אך לא נכנעה להם. הגרמנים, שכבשו את 
העיר במלה״ע 1 , הגלו רבים מתושביה. במלה״ע 11 נתקה ל , 
בהפצצות בעלות-הברית. 

ליל בךתלמי, ע״ע הוגנוטים, עט׳ 657 . 

לילבל[, 10 ־[ — 16 ״ 11 < 11 נ, 1 10 ( 10 — ( 1614 — 1657 ), מנהיג 
תנועת ה״לןלרס" (ע״ע) באנגליה. בתקופה שבה 
שלט צ׳ארלז 1 ללא פארלאמנט ( 1629 — 1640 ) עסק ל׳ בהפ¬ 
צת עלוני תעמולה נגד מדיניות המלך, ועל כך נתפס ב 1638 , 
הולקה והיד, חבוש שנתיים בבית-האסורים. במלחמת האזר¬ 
חים שדת ל׳ בהצטיינות בצבא הפארלאמנט. הוא עזב את 
הצבא ב 1645 , בדרגת סגן־אלוף, לפי שהתנגד להסכם שלפיו 
היתד, הדת הפרסביהריאנית צריכה להיות הדת השלטת. ל׳ 
התבלט בתנועת ה״לולרס" כמנהיג החשוב ביותר ופירסם 




793 


794 


לילגרן, ג׳ון 

עלוני־תעמולה רבים להפצת דעותיו. פעילותו הביאה לקרע 
בינו לבין קח׳מול (ע״ע) והפארלאמנט. ב 1652 גורש ל׳ 
מאנגליה, ובשובו שנה אח״כ — ללא היתר — נכלא עד 
1655 . באהדית ימיו הצטרף לקךקרים (ע״ע). 

. 1947 ,■״/א■״! 41 ) 1 . 1 .ן , 6 * 0 . 4 . 4 < 

לילו, ג׳ורג׳ — 1,1110 :־ 3001-2 > — ( 1693 , לונדון — 1739 . 

שם), מחזאי אנגלי. ל׳ היד. בנו של צורף וסוחר 
תכשיטים ממוצא סלאמי. לאחר הצלחתה של יצירתו הרא¬ 
שונה, האופרה הבאלאדית (ע״ע בלדה) 0 * זס , 11413 ?$ 
8111-131 ? 000014 ("סילוויה או הקבורה נוסח כפרי״). 1730 , 
הקדיש את בל זמנו לחיבור מחזות. ואמנם ההצלחה האירה 
לו פנים עוד יותר במחזהו השני, , 011311£ זס 1 \ 1110£004100 
011 ^ 83401 000420 0£ ?: 1315101 סל) 04 ("הסוחר מלונדון או 
תולדות חייו של ג׳ורג׳ בארנוול״), 1731 , שבמשך שנים 
רצופות לא ירד מן הבימה האנגלית. זוהי הטראגדיה הבורג¬ 
נית הראשונה באנגליה, הכתובה בפרוזה. נושאה לקוח מחיי 
יום-יום, ומבוסם על חומד קרימינאלי! הגיבור הוא שוליה 
ישר־דרך ומצניע-לכת שנתפתח ליצאנית, בהשפעתה גנב 
ורצח, וכתוצאה מהלשנתה הובל לגרדום. גם במחזותיו האח¬ 
רים, הפחותים בערכם מיצירתו זו, החשובה במיוחד הודות 
למקומה בהתפתחות הטראגדיה, העלה ל , אירועים מחיי 
המציאות. — השפעתו ניכרת גם מחוץ לגבולות אנגליה, 
בדראמה הצרפתית של המאה ה 18 , במחזהו של לסיגג "הגב¬ 
רת שרה סאמפסוך, ועוד. — אוסף מחזותיו, בשני כרכים, 
הופיע ב 1810 (וע״ע טרגדיה, עכר 905 ). 

. 1915 ,/(■ 111 * 11 * 1 ס 111 €011111 4 ■ , 1111415011 ,מ . ז \\ 

ל י ל י , ! 7 !ן — ( 110 ?£ ,? 1311 ) ? 1 ?£ 70110 — ( 0 1554 , 
קנט[ז] — 1606 , לונדון), סופר אנגלי. ל׳ סיים את 
לימודיו באוניברסיטת אוכספו׳רד ב 1575 , ולאחד מכן, באוני¬ 
ברסיטת קימבריג׳ — ב 1579 . הוא נבחר לפארלאמנט ב 1589 
וחזר ונבחר שלוש פעמים נוספות. 

ל׳ זכה להכרה מיידית עם הופעת יצירתו 105 !< 7 ק 1 \£ 
(״יופיואס״), הכוללת שני חלקים: - 13 ״/ 1110 •!ס , £1111111103 
0£ ? 1 מ 10 ("יופיואם, או האנאטומיה של השכל״), 1578 
ו £0213041 1118 303 £00111103 ("יופיואם ואנגליה שלו"), 
1580 . יותר משהוא רומאן, הספד הוא מסה על בעיות האהבה 
ביחס לידידות ועל הדרבים בהם ה״שכל", או התבונה מלידה 
של האדם הופכים לחכמה אמיתית, עם נסיון החיים. הספר, 
הכתוב בפרוזה, זבה לסידסום בשל סיגנונו, המדגיש בצורה 
קיצונית אמצעים רטוריים כגון אנטיתזה, אפיגראם (מכתם), 
אסונאגם (דמיון הצליל) ולשון נופל על לשץ. יש שהוא 
משתמש בדימויים מאוזנים יפה, לקוחים לרוב מן המיתו¬ 
לוגיה וממדעי המבע, ללא קשר למקומם. אחר הופעת ספרו 
של ל׳ שימש הכיבוי "יופיואיזם" לציון לשון מופרזת, מצוע¬ 
צעת ומלאכותית. לסיגנונו היו מחקים (ולברט גרין [ע״ע], 
תומס לודג׳ [ע״ע]), אך גם מלעיגים שכתבו פארודיות עליז, 
ביניהן פסוק נמלץ בפי פולסטאף במחזה הנרי ז\ 1 לשיקספיד, 
מחזותיו של ל/ קומדיות רומאנטיות, על נושאים מיתו¬ 
לוגיים לרוב, הם מן הראשונים בספרות האנגלית שנכתבו 
בפרוזה! מהם: ״אנדימיוך ( 1591 )! ״מידם״ ( 1592 ). — 
כל כתביו של ל׳ יצאו לאור ב 3 ברכים, 1902 .—וע״ע 3 דוק, 
עמ׳ 570 — 571 . 

1962 , €01441114 01 1111 ( £1141110 1540 :.* 1 ./ ,) £4111110 .א . 0 

ז. ה. 


- לילי, הימר 

? יי ? ,י ׳ _ 05 י סט - ( £11111 ) ? 1,1111 0 ) £15 ק 83 ־ 7£30 - 

( 1632 , פירנצה — 1687 , פאריס), קומפוזיטור 
צרפתי. ל׳ חי בפאריס מגיל הילדות. במשך שנים אחדות 
היה בשרותה של מאדמואזל דה 
מונפאנסוה, בתו של גאסטון 
ז״אורלאן. מ 1652 נמנה עם מקר 
רבי המלך לואי השתתף 
בחיבור באלטים מלכותיים רבים, 
כגון 5318008 (״עונות״), 1661 , 
3110000 יןמז 1 ("אי־סבלנות"). 
ב 1653 נתמנה קומפוזיטור של 
"המוסיקה האינסטרומנטלית של 
המלך״ וב 1661 — קומפוזיטור 
ומנהל המוסיקה של חצר המלך. 
בהשפעתו של מוליר (ע״ע) פנה ל׳ לסוג חדש של יצירה — 
קומדיית־הבאלט (ע״ע בלט, עט׳ 854 ). הוא שיתף פעולה עם 
מולייר בחיבור קומדיות־באלט רבות, ביניהן -ז £0 1341326 * £0 
06 (״הנישואים מאונס״), 2611111110111111011664 20018 ־ 80111 £0 
(״הבורגני האציל״), 16711.1670 יסד׳ יחד עם הקומפוזיטור 
דובר קאמבר ( 1628 — 1677 ) והמשורר 3 ^ר ןךן ( 1620 — 
1675 ) את האקאדמיה המלכותית למוסיקה (בית האופרה 
הראשון בצרפת). ל׳ רכש את כל המניות וב 1673 הציג, כמ¬ 
נהל יחיד, את יצירתו, האופרה הצרפתית הראשונה, ' 0341 
£101-011000 01 01115 , על־פי ליברית מאת פילים קינו (ע״ע), 
שהיה מעתה מחבר הליבריות שלו. ל׳ חיבר, החל בשנת 
1674 , אופרה לשנה, בערך. מבין החשובות שבחן: 100510 ^, 
11674 1515 , 1677 ! 16 ) 11 זו 4 \" 1686 ! 0313460 01 015 .^, 1687 . 
בתחום המוסיקה הדתית יצר פרסקים צליליים שקופים ורבי 
עצמה ("מיןךךה" [ 1664 ], ״?זה־ךאום״ [ 1677 ]). — ל׳ היה גם 
כנר, רקח, במאי, מנצח ואדמיניסטראטור מעולה. הוא הטביע 
את חותמו על המוסיקה ועל חיי המוסיקה של תקופתו. לאחר 
שנטש את הסיגנון האיטלקי, הצליח להגיח את יסודותיה של 
האופרה הצרפתית. הוא יצר את סיגנוןהדצ׳יטאטיוו הצרפתי, 
את טיפוס הפתיחה הצרפתית והיה אבי האסכולה הצרפתית 
לכנוד. השפעתו היתה גדולה, חן בצרפת והן מחוצה לה. 

, 10411 11 ,**! 8 [ , 401 ) 60 .£ ; 1911 ,.* 1 , 00016 ) 1.141 3 * 1 30 ״ 1 

0111 ^ 10 1111 ( 11411 411 , * 1 , 6 ־ 001114101 , 4 ? ; 1949 , 01141 / 11 * 1 , 1/11 10 

. 1954 , 110 ^ 0 * 1 4 
אס, ש. 

לילי, סר פיטר (שמו האמיתי: פיטר ון דר פס) — 
( £305 4104 תגז ־ £10101 ) ? £01 : 01 ) 0 ? 811 — ( 1618 , 

זוסט [ 80051 ], וטטסאליה — 1680 , לונדון), צייר אנגלי- 
הולאנדי. ל׳ למד בהארלם. הוא הגיע לאנגליה, כנראה, 
ב 1641 והתחיל לעסוק בהצלחה רבה בציור דיוקגות. בשנות 
ה 50 היה בסיגנונו מן הקדרות! עם ד<םטוראציה הסך להיות 
מחניף, חושני ומשעמם. אחד הרסטוראציה, ב 1660 , נעשה 
צייר־חצר ראשי. צייר כסה תמונות־נוף ותמונות היסטוריות, 
אולם חלק הארי בתפוקתו השופעת הוא ציור דיוקנות. בעבו¬ 
דותיו המאוחרות ניכרת חפשיות רבה יותר ואפקטים מוד¬ 
גשים של אור-וצל. נוסח ציורו — בסימון הבארוק — הוא 
בינלאומי, לא אנגלי מובהק, אולם הוא שיצר את הטיפוס 
של צייר־הדיוקנות המקצועי המצליח באנגליה. — לל׳ הוענק 
תואר אבירות ב 1680 . — מציוריו הידועים־ביותר: "יפהפיות 
וינזור", "ארמיראלים", "הדוכס של בקינגם". 

£11211111 , 1,111114 . 0 - ץ 11141410 /י\ . 14 ; 1951 ,.* 1 ,: 1 ) 0 ) £001 6 .א 

. 1957 , 1625-1714 ) 41 



ז׳אן־ב לילי 



795 


ליליות—לילין, אפרים משה 


796 


ליליות (*>םמ 0 ע 8 ום 5 ), סדרת עופות ליליים, דורסים, 
הידועה גם בשם דורסי-לילה. דומים בסימנים רבים 
לדורסי-יש (ע״ע דורסים), אבל אין ביניהם קירבת־מוצא. 
הראש גדול ומעוגל והצוואר קצר, העיניים גדולות מאד, פונות 
קדימה ומוקפות בזר נוצות. הראיה מפותחת מאד וסקרי־ 
אוסקוסית׳ אך שדה־הראיה מצומצם וע״כ נאלצות הל׳ 
לסובב את ראשן בזווית של ״ 180 —״ 270 . פתחי האזניים 
מוגנים ע״י קפלי־עוד השונים לעתים בגדלם — לרוב 
הימני גדול יותר מהשמאלי. שמיעתן מפותחת יותר מאשר 
אצל עופות אחרים. חוש המישוש מפותח ביותר ומסייע לל׳ 
להבזזק במזונן. הרגליים קצרות, והאצבע החיצונית מסוגלת 
להסתובב לאחור ולאחת בטרף. הכנפיים רחבות ומשוננות 
ותעופתן חרישית ואינה נשמעת בלילה. הנוצות רכות מאד 
ומנופחות! צבען אפור-חום עם כתמים כהים ובהירים לסי¬ 
רוגין. הצעירים דוסים לבוגרים בצבע נוצתם. 

מזונן של הל׳ בעיקר יונקים קטנים, צפרי־שיר, זר 
חלים פרוקי־רגליים, ומין אחד אף נחון מדגים בלכידת הטרף 
נעזרות הל׳ בחושי השמיעה והראיה. כושר הבליעה שלהן 
גדול ולרוב הן בולעות את סרפן בשלמותו. איך לל׳ זפק 
וקיבתן מסוגלת להתרחב במידה ניכרת. את העצמות והשע¬ 
רות או הנוצות של הטרף מקיאות הל׳ בצורת צנפום כיוון 
שמיצי-הקיבה של הל׳ הם בעלי תגובה בסיסית, מוקאות 
עצמות הטרף בשלמותן. 

קינון ודג י רה. הל׳ מונוגאמיות. הן מקננות בתוך 
ניקרות, מחילות, עצים חלולים ואף בקני צפרים אחרות. 
מספר ההטלות, וכן מספר הביצים בתטולה, מושפע מכמות 
המזח העומדת לרשותן — בשנת שפל קטן מספר הביצים 
ובמקרים קיצוניים אינן מגמת כלל. מספח שונה במינים 
השונים בממוצע — 4 — 5 ביצים לבנות סגלגלות. — הגח¬ 
לים סומים בהבקעם ומכוסים פלומה לבנה. לל' אינסטינקט 
חזק לאגירת מזח במקומות סתר. מצטיינים בכך הזכרים 
בעונת הקינח והדגירה האוספים מזח לנקבה הדוגרת. 

בסדרת הל׳ משפחה אחת בלבד—ינשופיים( 126 ) 511181 ), 
המונה 133 מינים. תפוצתם בכל חלקי העולם (פרט לאנטאר¬ 
קטיקה ולמספר איים באוקיינוסים) באמורים מדבריים, 
הרריים, טונדחות ואמורים טרופיים. רוב המינים יציבים או 
יציבים־למחצה ורק מינים אחדים נודדים. כארץ מצויים 7 
סוגים: אח (ע״ע), ינשוף (ע״ע), כוס, קטופה, שעיר, לילית, 
תנשמת (ע״ע). 



הכום ( 001113 ״ שם 6 ל 1 ^), גדלו כיתה — ארכו 23 ס״ם. 
עיניו הגדולות צהובות, חסר ציציות-אזגיים. שוכן־ בץ חרבות 
ובחורשות (,הייתי ככוס חרבות" [תהלים קב, ז]), נראה 
לסעמים ביום על עמודי טלגרף כשהוא מעווה את עיניו 
לשם הפחדה. נניח באמור הים חתירח ומרכז אירופה. יציב 
בארץ ונסח בכל האמורים. 

קטופה ( $15 מ 6 ״ס 1 ז 005 3 < 11 ! £61 ) ניזתה מדגים וסרטנים. 
ארכה 55 ם״מ, תמה לאח (ע״ע), אלא שרגליה ערומות 
ואצבעותיה מצמידות בקשקשים חדים המאפשרים אחיזת 
טרף חלקלק כדגים. לאדניה ציציות-נוצה. שוכנת יערות 
בקרבת מים. אמור תפוצתה אסיה, מהות עד א״י■ באת 
מצדים פרטים מועטים בלבד המקננים בסביבת הכנרת. 

שעיר ( 5 ק 500 01115 ), גדלו כזרזיר וארכו 19 ס״מ. לאזניז 
ציציות־נוצה. שוכן עצים וצבעו—חום־אפור כצבע קליפתם. 
תפוצתו: איזור הים התיכח, אירופה המרכזית, צסח־מערב 
אפריקה ואסיה הקטנה. הודף באפריקה הטרופית. בארץ — 
עובר־אורח בעיקר בסתיו ובאביב. טרפו — בעיקר חרקים. 

הסוג לילית כולל כ 20 מינים, מהם מצדים באת 2 
מינים נתתם: לילית המדבר (״ 1111116 1 ע־ס 5 ), שוכבת 
סלעים במדבר יהודה, בנגב ובסיני. צבעה חום־צהוב, לילית 
מצויה ( 311100 !ט! 51 ), גדלה בפרגית, שוכנת חורשות. 
צבעה אפור־חום, בצפח־איתפה ובגרנלנד מצויה לילית 
השלג ( 11303 ) 50311 0162 ץ(י 1 ), גדלה כתרנגולת, צבעה לבן 
ונוצתה התפוחה מכסה אפילו את המקור וחטפתם. בניגוד 
לשאר הל׳ — פעילה ביום. טרפה — למינגים, עופות ודגים. 
— חללית נזכרת במקרא (ישע׳ לד, טו), וכן גם השעיר 
(שם)• 

,¥- 1 , 1$ ) 317 111$11 ז 3 / 0 ^ 1500 * 0.71 // €\ י ץנ 1 ז 11£ ) 1 ^\ 

תרגום) / 0 110 $ ^ , ¥00115 . 11 .) 1 ;* 1949 

1960 ,(סהמקור ההולנדי 
מ* 

לילץ, אפו־לם משה ( 1874 , דרוהוביץ׳ [גאליציה] - 
1925 , באדנוילר [גרמניה]). גראפיקן וצייר יהודי. 

ל' היה בנו של חרט־עץ! בבית הוריו קיבל חינוך מסרתי. 
נטייתו לאמנות נתגלתה כבד בילתתו! למד תחילה באקא־ 
דמיה לאמנות בקראקוב! מ 1895 המשיך את לימודיו באקא־ 
דמיה לאמגדות במינכן. בשנות שהותו בגרמניה נתפרסם 
בעיטוריו לכתבי-עת שונים, ביניהם 180011 !; 010 , ששימש 
בטאח עיקרי ל״סיגנץ הנוער" ( 1 ס 1$ )״ 086 ;) הגרמני (ע״ע 
גרמנית, אמנות, עט' 590 ). — ל׳ היה ציוני נלהב. בקונגרס 
הציוני החמישי השתתף בייסוד ה״פראקציה הדמ 1 קראםית". 
"דף הזכרוך שצייר לקונגרס זה היה נפח בחוגי התנועה 
הציונית, ב 1906 עלה, יהד עם בורים שץ(ע״ע), לארץ־ישדאל, 
היה מן הפעילים בייסוד "בצלאל" והודה במשך כשנה 
במוסד זה. בתחילת מלה״ע 1 עזב את הארץ * הוא בא שנית 
לאיזור זה כקצח בצבא האוסטרי שזר עם תש המלחמה 
לגרמניה. 

ל׳ היה מן הגראפיקנים היהודים הנודעים בזמנו, בעל 
השפעה רבה במיוחד בחוגי צעירים ציונש. עיקר עבודתו 
הוא בשחור־לבן, ברישש ובתחריט. הוא צייר אילוסטראציות 
לספר השירים .יהודה״ של ברים פון מינכהאהן ( 1900 ) * 
ל״שירי הגטו״ של מורים רוזנפלד ( 1902 )! לשירי ד׳אנונציו 
( 1904 )! ל״שיר השירים״ ( 1905 ). ב 1908 — 1912 פירסס, ב 3 
כרכים, עיטורים לספרי המקרא. מסעותיו ברוסיה, שודץ 
ותורכיה סיפקו לו חומר לציורי-הווי. לשורה הארוכה של 


לילית סצויח 

( 311100 * 5111 ) 


לילית־זזשלג 

(ג 1130 >ח 303 0104 ץא) 




797 


לילין, אפריש משה — לילינבלום, משה ליש 


798 



א. ם, 5 י 5 יז: ישעיהו הנביא 

"תוו׳יות־הססרים" שלו יצא מוניטין בזמנו. — ל׳ יצר במא¬ 
תיים תחריטים המתארים את נוסה של ארץ־ישראל, את דמו- 
יזתיה, את ההווי של ירושלים וסמטאותיה. תחריטים אלה, 
העשויים בטיגנוץ הקישוטי־קודי האפייני לו והמהווים את 
מיטב יצירתו האמנותית, מצטיינים בראליזם מאוס?. מיצירו¬ 
תיו המפורסמות: "ישעיהו הנביא", "פסח", "מהפכת סדום", 
"המשיח בכבלים", "משפט שלמה", "נתת חנוכה", "נע-וגד". 
ב 1921 פירסם 36 הליוגדאוורות צל הנושא "ירושלים". 
וע״ע אדץ־ישראל, עמ׳ 1070 . 

; 1901 ,( 1 ,ז 5 ?/י\ [>ח 11 051 ) ״ 1 4 * .£ ,לס 1 )|*) 3011 זו 13 4 ^ 1 
, 0£ '״י 2 . 5 ; 1903 ,( 1 ,ז 110311£ ^ -!)!י!) £ . 33 .£ , 0013 
...£ , 33 .£ .£ , 1903 ,}■ס' 11 19 * ,.£ . 33 £ 

. 1922 ,., 33.1 .£ ," 68 ״ 0 , 1 , 1905 

ג. טל. 

ליליבבלחם, מ|ה ליב ( 1843 , ?!ידאן [ליטא] - 1910 , 
י אודסה), יסופר ופובליציסט, מראשוני "חבת־צית" 

(ע״ע). בילדותו גתחגד בישיבה. בן 13 ארס נערה ועבר לבית 
חותנו בתילק 1 מיר, שם קנה 
בקיאות רבה בספרות הרב¬ 
נית, ולאחר נישואיו פתח בה 
ישיבה לנערים. תוך הת¬ 
עמקות בספתת המחקר של 
יה״ב נתפס ל׳ בהדרגה לרע¬ 
יונות ההשכלה המתונה. 
ב 1867 פירסם את מאמרו ה¬ 
גדול "ארחות התלמוד", שבו 
תאר את התלמוד כיסוד 
קיומו ומוסריותו של העם 
היהודי, אך טען כי דרך ה¬ 
תלמוד להתאים את חוקי ה¬ 
תורה לצרבי החיים, וע״כ קרא לרבנים לבטל מנהגים שעבר 
זמנם, ובמיוחד אלה שיסודם בקבלה. מאידך קרא למשכילים 
שלא לנטוש את אמונתם, שהיא העתבה היחידה לקיום העם. 
ב 1869 פירסם ל׳ "נוספות לארחות התלמוד", בו חזר על 
הדברים בחריפות יתרה, כפר בסמכותו של השו״ע וקרא 
לרמים לחבר ש דע מתוקן, להפיץ בעם אהבת מלאכה 
ועבודה, ולייסד בת״ם מתוקנים. הפעם עורר נגדו פולמוס 
חריף: הכריזו עליו חרם, פגעו בפרנסתו, וכמעט שמסרוהו 
לעבודת הצבא. אז יצא לאודסה, לקנות השכלה אירופית 
ולבונן לו מעמד בחיים ( 1869 ). 

באודסה נכונה לל׳ אכזבה מרה, בראותו המוני יהודים 
שפרקו עול מצוות, והתרחקו מתרבות ישראל ולאומיותו. 


שם השלים ל׳ סאטירה בחרוזים, "קהל רפאים" (תר״ל), 
המגלה מומיהם של 15 טיפוסים מחיי הקהילה. זוכים לביקר 
רת גם המשכילים, על שהם עוסקים במליצות ובמחקר ולא 
בבעיות האקטואליות של האומה, וכן צעיריהם, שפרקו עול. 
וכל השכלתם בנימוסים חיצוניים. על אף ערכה הספרותי 
הקלוש, זכתה היצירה לקבלודפנים טובה. באודסה נפגש 
ל' עם אברהם קרוכמל (ע״ע), ובאמצעותו — עם ביקורת 
המקרא, וקיבל את מסקנותיה. אותם ימים השתלם ברוסית 
והחל קורא בספרות הראדיקלית, שעשתה עליו רושם עצום. 
את תיקונו של העם היהודי ראה אז בשעוי סדרי חייו הכל¬ 
כליים והתרבותיים, ואילו שאלת הדת נראתה לו כחסרת 
שחר. את השקפותיו ביטא במאמריו "יודישע לעבענספרא- 
גען" ("בעיות החיים היהודיים"), בעתון היידי "קול מבשר", 
של׳ קיבל את עריכתו ב 1871 . בגלל רוגז החרדים נאלץ ל׳ 
להסתלק מהעתון, ואז פירסם שדרת מאמרים ב״המליץ", 
וב״השחר", ובהם הסביר, שמסרת ההשכלה להיטיב את החיים, 
ושהשפה העברית ותורת ישראל עתידות להשכח, ותפקיד 
הסופר העברי "לתת לבני-עמנו מבט גשמי על החיים, 
ולהשכיח מאיתם את אדר חיי־הדסיון שהם מחזיקים בד. 

ואעפ״כ לא מצא ל׳ מנוחה נפשית. ב 1873 כתב אוטר 
ביוגראפיה חשובה, "חטאת נעורים" (תרל״ו), בגילד-לב 
ובמפורט. עיקרה מוקדש לתאוד המאבק בנפש צעיר יהודי 
המשתחרר מן המורשה הדתית, ובהגיעו לשלילה הגמורה 
משיגים אותו היאוש וההכרה כי אינו אלא "אומלל בארץ". 
אע״ם שלא היו בספר יומרות אמנותיות או ספרותיות• היתה 
השפעתו על בני־הדור עצומה, שהרי רבים נמצאו אז בשלב 
זה או אחר של אותה הדרך. החרדים ראו בו ספר מסוכן. 
בחייו הפרטיים נאבק ל׳ במחסור, יחד עם בני משפחתו, 
כשהוא עוסק במלמדות, בהגהת־ספרים או בפקידות. כל 
אותה עת ניסה לרכוש תעודת־גימגסיה, כדי שיוכל ללמוד 
מקצוע באחד מבתה״ס הגבוהים. בסוף שנות ה 70 התקרב 
ל׳ לחבורת הסוציאליסטים העברית הראשונה, וכתב למענה 
את "משגת אלישע בן אבויה". מאמר זה הוא השלם בצורתו 
ובסיגנונו מכל מה שכתב, והוא נכתב כפארודיה למשנה 
ומפרשיה. 

פרעות 1881 חוללו שינוי גמור בהשקפותיו של ל׳, והוא 
הגיע להכרה כי מקור הרע הוא במעמדם של היהודים בזרים 
בת האומות. ע״כ הציע לקנות את אדמת א״י מידי השולטאן, 
ולכונן בה "ממלכה משועבדה תחת השגחת מושלי אירופה". 
לאחר זמן הכיר, שהעיקר הוא לקנות קרקע בא״י ולהתיישב 
בה בהדרגה, ואפילו תחת שלטת התורכים. מאמריו ברוסית 
בנושא זה ( 1884 ) תורגמו על־ידיו אח״כ גם לעברית, בשם 
"על תחית־ישראל על אדמת ארץ־אבותיד. בחוברת זו, שהיא 
מתעודות-היסוד של ה רעית הציוני, קובע ל׳ כי האנטישמיות 
איננה תופעה חולפת, אפילו במקום שזכו היהודים לשוויון, 
והפתרון היחיד הוא הסתרת הציוני, ל׳ יצא בחריפות כנגד 
י. ל. גורית (ע״ע), שראה בתיקת חיי הדת היהודים בגולה 
תנאי מוקדם לגאולתם המדינית בא״י! ל' טען ששאלת קיום 
האומה קודמת, ועל הרבנים והמשכילים להתאחד למען 
המפעל הלאומי המשותף. יתר־על־כן, על החילוניים להזהר 
שלא יביאו לפילוג העם׳ ותיקת הדת יבוא מעצמו, עם החיים 
הלאומיים המלאים בא״י. מאז דבק ל׳ בציתות בכל מאודו. 
הוא סייע לארגונה של "חבת־צית" ברוסיה. והוא שעורר 
את פינסקר(ע״ע) לעמוד בראשה. החשוב במאמריו העבריים 



ט. ל. 5 י 5 ינבלום 








799 


לילינבלום, משה ליב— לילינתל, אומו 


800 


מאז הוא ביקרתו הקשלנית על "כל שירי י. ל, גורדוך 
( 1884 ), על שביקר את מדמי העם היהודי, בלי שים לב 
למקורם במציאות המדינית; הוא אף שלל מיל״ג את הזכות 
להקרא "משורר לאומי׳, כל עוד לא יקדיש עטו לחזו! שיבת־ 
ציון. ביקורת זו שימשה אות להסתייגות הדוד החדש מהש¬ 
קפות החד הישן, שיל״ג היד. מראשי המדברים בו. 

בסוף 1884 נבחר ל׳ למזכיר בשכר של "מזכרת משה׳ 
שהיתה, למעשה, ההנהלה המרכזית של "חבת־ציון׳ עד למתן 
הרשית הממשלתי להקמת "חברת התמיכה לבני-ישראל 
עובדי־אדמה ובעלי־מלאכה בסוריה ובא״י״( 1890 ). בתסקידו 
זה שימש ל׳ מקשר בת האגף החרדי והחילוני בתנועה׳ בלי 
שיוותר על השקפותיו, בכלל ביטא ל׳ את הקו הרשמי של 
הנהגת התנועה, ועם כל התנגדותו לשיסת התמיכה, קרא 
למושבות הנתמכות לקבל עליהן את מרותה של פקידות 
הבארת. הוא הזהיר מפני עליית עניים, ולהם קרא לנסוע 
לאמריקה. את הגשמת הרעיוו הציוני ראה ל׳ בפעולת עליה 
והתיישבות מתמדת, ולו גם בקנה־מידה קטן, תוך הסתגלות 
לתנאים הקיימים. בתרנ״ט כתב ל' את שני ספריו "דרך 
תשובה" ו״דרך לעבור גולים׳, המשלימים את האוטוביו־ 
גראפיה שלו. ב 20 שנותיו האחרונות עמד ל׳ על משמר 
ה״ציונות המעשית". מאבק ממושך ניהל עם אחד-העם, בטענו 
כי אכן אין דרך אחרת אלא לספח את היישוב החקלאי הדל 
בא׳י. לאחר מכן גיהל מאבק עם ה״ציונות הרוחנית׳ ותבע 
להקדיש את מעט כוחותיה החמריים של התנועה לתמיכה 
במושבות ולא במוסדות תרבות והשכלה. את הופעתו של 
הרצל ואת הציונות המדינית קיבל ל׳ בברכה, אולם עמד 
על כך שעבודת חובבי־ציון תימשך בד בבד עם הנסיונות 
המדיניים. הוא עצמו לא הצטרף לתנועה החדשה מפחד שמא 
יעורר את חשד הממשלה הרוסית כלפי "חברת התמיכה", 
אולם תמיד עמד לימינו של הרצל. בתכנית אוגאנדה ראה 
ל׳ את כשלונה של הציונות החדשה, ובשורת מאמרים קרא 
לדחות הצעה זו ולחזור לעבודה המצומצמת בא׳י. 

ב 1909 החל ל׳ בהכשרת כתביו לדפוס. הוא ליקט את 
החשובים שבהם, ריכך בהם כמה ביטדים וחילקם ל 4 כרכים. 
כרך א׳ נדפס בחייו (תר״ע), והאחרים יצאו לאחר מותו 
(תרע״ב/ג), בעריכת ד״ר י. קלתנר. לאחר מותו נקראה על 
שמו המושבה כפר־מל״ל. 

הכוח הרוחני שהניע את ל׳ כל ימיו נבע מהקשר האיתן 
לעמו, והדאגה לקיום העם שימשה תמיד מוצא למחשבתו. 
השפעתו הרבה של ל' נבעה מישרו ומאומץ ליבו. הוא סייע 
לעזיבתם של רבים מנוער הישיבות, אבל רבים מהם הוביל 
עמו ב״דרך תשובה", במסגרת "חבת־ציון". בעבודת הנמלים 
שלו כמזכיר "חבת־ציון", קיים ל׳ את המסגרת הארגונית 
הרופפת של התנועה, והשלים בר פלגיה השונים — עד קום 
ההסתדרות הציונית. פעולתו למען שביתת־נשק בתנועה 
הלאומית בין המשכילים לחרדים, ולמען איחודם במסגרת 
הפעולה ליישוב א״י. היה לה ערך מכריע בתולדות התנועה 
הציונית, והיא שסייעה לה לקבל אופי של תנועת־עם 
ממלכתית. ל׳ היה מאלה שהעבירו את רעיון העבודה אל 
התנועה הציונית, ובכך היה לאחד מאבות תנועת העבודה 
בהסתדרות הציונית. 

בתולדות הספרות העברית מהווה יצירתו של ל׳ מע? 
חוליה בין הפובליציסטיקה של סמולנסקר, האפופה ערפל 
מליצי כבד, לבין מאמריו המלוטשים והמעמיקים של אחד־ 


העם. לשונו עניינית, פשוטה וטבעית, בלי מליצות וקישוטים, 
וכל כוונתו להסביר את המטרה שלפניו, ודווקא משום כך 
השפיע הרבה גם על דרך כתיבתם של הסופרים העברים 
בזמנו. 

ש. ראזענסעלד, מ.ל.ל׳ זיק יערען און אויפטזזון, 11919 פ. 
לחוסר, תולדות הספרות העברית החדשה, ב/ 210-201 , 313 - 
314 , תרפ׳־ס! ז. אפשטיין, מ.ל.ל/ שיטתו והלך מחשבותיו, 
תרצ׳ה 1 א. ברוידא, מ.ל.ל׳ ומשנתו(טבוא ל״דרך גאולים׳), 
תרצ״ה! י. ח. רבביצקי, דור וסופריו, ב׳, ג׳ג-ס״ו, תרצ״ח ז 
ש. בריפן, הפולמוס בין ל׳ לבין אחד־העם ודובנוב והרקע 
שלו, תשי׳א> הג״ל, אגרות מ. ל. ל׳ ליל׳ג, תשכ״ח! י. קלח־ 

גר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ד׳, 300-190 , 
תשי׳ד 1 2 ח. חסיאל, בין ל' לד׳ יצחק מרגליות (סיבי, ס׳ב), 
תשכ׳ח. 

י. ם. 

ליל!?קרון, ן־טלף פון — סס׳ץ תתש!!!^! 7 ! ,זי 116 ש 0 

0 ס- 1 :> 141160 — ( 1844 ׳ קיל — 1909 , אלט־ראלשסט 
[ליד האמבורג]), משורר גרמני. ל , הלאומני היה נכדו של 
גנראל אמריקני, שנלחם בצבאו של וושינגטון. ל' שירת 
כקצין בצבא הפרוסי. ב 1875 — 1677 שהה כאה״ב! חייו 
הקשים שם הגבירו בו את הנטיה לראות את מולדתו כמקום 
מושלם. בשובו לגרמניה, עבד כסה שנים כפקיד, אח׳כ חי 
על כתיבתו. רוב ימיו היה נתון במצוקה כלכלית. 

ל' כתב סיפורים, רומאנים, מחזות ושירים. לשרותו הצבאי 
היתד, השפעה מכרעת על כל כתיבתו, המצטיינת באידאו־ 
לוגיה יונקרית, אהבת הסולדת והתלהבות למלחמה. מיצירו¬ 
תיו נקראים גם כיום הסיפורים הקצרים 0 תש 11 ש׳\סת$£:> 1-1 .£ 
[״סיפורי מלחמה״], 1895 )׳ אד כוחו העיקרי בשירתו הלי¬ 
רית, העליזה, הססגונית, החושנית והנוטה במידה ניכרת 
לסגטימנטאליזה. ל' זדי ב את החיים ואת הנאותיהם. הוא 
לא היה נתון למרותן של אסכולות, אלא היה "משורר 
טבעי׳ — מעמד, שהקנה לו את הזכות לספוגטאניות, רעננות 
ופשטות! בעטיין של תכונות אלה נפגעו אמנם העומק 
והמחשבה. בין שיריו: שירי טבע, שירי מלחמה, שירי ציד, 
שירי אהבה, באלאדות שהתמאטיקה שלהן עממית. הם מצט¬ 
יינים בקצב מובהק ורבים מהם הולחנו. 

בסוף חייו זכה ל׳ להחשב לאחד מגדולי המשוררים של 
הדור. פשיסת־הרגל של המחשבה הלאומנית בגרמניה, עם 
התמוטטות ״הרייך השלישי״, בעקבות מלה״ע 11 , שוב 
העמידה בספק הערכה זו׳ 

מבין קבצי שיריו: 1161116 ) 06 (״שירים״), 1889 ! 80016 
86106 (״שלל מגוון׳), 1903 . כל כתביו, ב 15 כרכים. יצאו 
לאור ב 1904 — 1908 ! שיריו המקובצים, ב 4 כרכים—ב 1897 — 

1903 . 

, £010111 €07116111 6011*16 01161x01111 ? מ ס , 5900 * 8 ? 

, 1331101, 0 1/. 1910; 11 6*0x10300 ־ 1 * 61 [ 0 , 1903 
, 6 ^ 67 ^ $61116 1 ) 71 * 1 $6111 ,.!׳*.(£ , 10 * 1 ^ 5 . 11 ; 1912 

, 7/11:1101300 1 ; 1920 ,.* 1 ./ 0.1 ,ססץ^ 11 , 1913 
•? 6116 * £0611 1 >ח>) { 511 , 013 * £1 .[ ; 1922 , 017#6 } 411 >- 16 ^ 1$€ ז^\ 

. 1937 61 ?! 

ג. אב. 

ליליבתל, אוטו — 31 ! 11 תס 01101411 — ( 1848 , אנקלאם, 
[פומראניה] — 1896 , ברלין), מהנדס וחוקר גרמני. 

ל׳ עקב במשך שנים אחר מעוף הציפרים, ובמיוחד החסי¬ 
דות, וביסס את מחקריו ונסיובותיו על הכנף הטבעית. עוד 
בהיותו תלמיד בי׳ם בנה ביחד עם אחיו, גוסטאוו, דגם של 
דאון, ובשנים שלאחר מכן בנו האחים דאונים רבים וביצעו 
מספר רב של דאיוח. בשנת 1896 התרומם ל׳ בדאון, שאותו 
צייד במנוע־גז קל להנעת הכנפיים, הצליח לדאות מרחק של 



801 


לילגתל, אומו — לילניים 


802 


350 מ׳. אך נפל תהרג. ל׳ היה בין הראשונים שהכירו בעליר 
נוחה של הכנף הקמורה על כנף שטותה. אם כי לא זכה להכ¬ 
רה בחייו, היתה לעבודתו השפעה מכרעת על חלוצי התעופה 
במטוס (ע״ע) כבד מהאוויר, שבאו אחריו. ל׳ נודע גם כשכ¬ 
לולים טכניים שונים בדוד־הקיטור, וכן בארגז קוביות־בניה 
למשחק לילדי* שזכו לפרסום רב. בין ספריו: ־ 0801 ע •סס 
) £11686111105 זש 1 > 11380 >תגת 0 * 21 £108 ("מעוף הצפוד כבסים 
לאמנות הטיסה״), 1889 , וכן 6 ) 30 תש £1083 016 ("מכשירי־ 
תעופה״), 1894 . 

. 1936 ,״£ . 0 , 2116 ^ 1 . 0 ; 1930 > 01 . 0 .£ 

לילינתל, דוד עלי - 1131 ) 11611 !£ ! £1 1 ״מס - (נר 
1899 ), איש-מנהל אמריקני, יהודי. ל׳ למד משפטים 
באוניברסיטת הארווארד, וב 1923 החל לעבוד כער׳ד בתור 
יועץ לחברות ולשרותים ציבוריים. ב 1933 מינהו הנשיא 
רו׳זן־לט לחבר מועצת המנהלים של רשות עמק טנסי (ע״ע 
טנסי, נהר־) וב 1941 — 1946 היה ל׳ יו״ר המועצה. ב 1946 — 
1950 היה ל׳ הידר הראשת של התערה לאנרגיה אטומית 
של אה״ב. בתפקידו זה ניסח ב 1946 את "תבנית ל׳", שלפיה 
יהיה לאדם פיקוח בלבדי על ייצור האטום לממרות־שלום, 
וייאסר על כל המדינות לבנות מתקנים לייצור נשק אטומי 
או לצבור חמרים נוחים לביקוע העלולים לשמש מקור לנשק 
אטומי. בריה״מ דחתה תכנית זו(ע״ע אטומית, אנרגיה, עט׳ 
520 ). ל׳ נודע כבעל השקפות ליבראליות במדיניות. 

מספריו: 611 ) 43 ל 116 ) סס ץ 0606 ! 1560 — ("רשות 

עמק טנסי — הדמוקרטיה בפעולתה״), 1944 (עבד/ תש״ו)( 
3 ־ £1 ״ישא £11510658:3 318 ("חברות גדולות: עידן חדש"), 
1953 . 

ל י לן 1 תל, ממס (מ 1 חם) — ] 113 ) £11160 — ( 1815 , 

מינכן — 1882 , סעסינטי). סופר, מחנך ורב רפור¬ 
מי. סיים את האתיברסיטה בעיר מולדתו, וב 1839 מתה 
מנהל בי״ס יהודי בריגה, שם נתפרסם בדרשותיו בגרמנית, 
אותן נשא בביהכ״נ המקומי ( 38086 סץ 5 ! 16 ) 6010 ) 118 > 6 )£ 
1841 ׳ £183 211 ). ל׳ התיידד עם שר־ההשכלה החסי סרגי 
אוורוב (ע״ע), ובהשפעתו מסרה הממשלה הצארית לל׳ 
המת תכנית להקמת בת״ם ממשלתיים ליהודים ( 1841 ). 
מאמציו לשכנע את ראשי הקהילות ב״תחום המושב" נכשלו 
בגלל התנגדותם של החרדים ואח״כ גם של המשכילים, 
שחשדו בצאר הדאקציוני, ניקולי 1 (ע״ע), שאין כוונתו 
להקניית השכלה אלא להעברתה של היהדות הרוסית לנצ¬ 
רות. נסיתותיו של ל' לנקוט לשון־איומים בשם הממשלה 
עודת סלידה, ותכסיסי ההתקשרות שלו עם ה״חרדים" 
כנגד ה״משכילים" הרחיקו ממנו גם את האחרתים. בן עוררה 
השד תכניתו להזמין מורים מגרמניה לבתה״ס המתוכננים, 
ולהטיל מס על ה״מלמדים". במינסק נפגש ל׳ באיבה גלויה, 
שלוותה גם עלבונות אישיים. בתגובה פנה ל׳ לאוורוב 
שיכפה על היהודים את תכניתו בכוח החוק, אך זה סירב 
( 1842 ). במקום זאת מינה השר ועדה של אישים יהודיים 
לבחינת ההצעות! על ל׳ הטיל לסייר שוב במרכזים היהודיים 
ולהכשיר את הקרקע לשינוי. ל׳ לא חזר על הצעותיו הקיצו¬ 
ניות והפעם עודר אהדה, אך תבסיסיו הכשילוהו שוב, ועל 
קריאתו ב״מגיד ישועה״ (וילנה, 1842 ), השיב בחריפות יצחק 
בר לוינזון (ע״ע), בחוברתו "מגיד אמת". 

ב 1844 פורסם החוק להקמת בתה״ס, ודווקא אז עזב ל׳ 


את רוסיה בחשאי, לאחר שהשתמע, מראה, בכוונותיה 
הבלתי־כנות של הממשלה, שתבעה לבטל און לימוד התלמוד, 
וליוותה את החוק כולו בצווים אנטי-יהודיים שונים. ב 1845 
היגר ל' לאה״ב, שם שימש כרב רפורמי מידיורק ואת״כ, 
עד מותו, בסינסינטי. ל' פעל כעורך ה ^ 16 ׳ £61 ׳) 61 זכ 61 ]£, 
כמחנך, וכסופר ( 6 ירםם קובץ פואמות 11108 ( 111 ? ,) 161 ( 61 )£ 
£16116 1 >תע [הרות, אביב ואהבה] 1857 ), כן הצטיין כנואם 
ודרש גם בכנסיות. דיה ממייסדי ביהמ״ד "היברו יוניון 
קולג׳". על פעלו ברוסיה כתב ל׳ בשני כה״ע 1186016106 ^ 1 

05 ) 11 ) 160 ) 0 ( 165 > 1108 ) 261 ( 1854 - 1856 ) י'$) ¥611 11561168 ) 11 [ 

)) 1313 ( 1856 ). 

, 1 ^ 1171 ד 1 '^\ 01111 11/6 , 1 < 1 < %01 מזס רו*ו<< 4 > ,״£ ,ת 50 ק 11111 ? .ם 

. 1915 
א. לי. 

לילינתל, ךגינה ( 1877 , 1 ךח 1 סט — 1924 , וארשה), 
סופרת וחוקרת יהודית בפולין. ל׳ צידדה בהתבו¬ 
ללות היהודים באומות ה״מתקדמות", ופולמוס רב עודרה 
חוברתו־, התוקפנית נגד ברית-המילה ("הלאה המנהג הבר¬ 
ברי", ורשא, 1908 ). מחקריה העיקריים מוקדשים לפולקלור 
יהודי: מנהגי אירוסים ונישואים, אמונות ואמונות תפלות, 
ו״השאדת הנפש" בפי העם. הנודע בספריה הוא מחקרה 
על מסורת שלוש הרגלים: 265210561 )? >י\ 6 נ) 51 ׳ 19¥1 >ץ 2 3 ) 1£ ׳\!§ 
520561 ( 32016 ) 6 ) ! (״החגים היהודיים בעבד ובהווה״), 1908 . 
ל' סירסמה מחקר: 16 ) 51 ׳ 1015 >ץ 2 1661£0 ?ס ("הילד היהודי"), 
1904 ! ל׳ תירגמה לפולנית מסיפוריהם של סופרי יידית, 
ובפרט משל י. ל. פרץ. היתה חברה פעילה באקאדמיה למח 
עים בקרקוב, וחלק ניכר מעבודותיה י״ל בהוצאת האקאדמיה. 

לילית, ע״ע סמאל ולילית. 

לילדים ( 381036636 ) 6 ^), משפחת צמחים דרפסיגיים 
המונה 30 סוגים וב 300 מינים באיזורים החמי* 

בעיקר באמריקה. הל׳ הם עשבי* שיחים ועצים. העלים 
נגדיים לרוב, הפרחים דד-סיגיים, ערוכים בתפרחות. העטיף 
פשוט, כותרתי, דמוי-צנור או משפך, בגוי מ 4 — 5 עלים! 
אבקנים 1 — 30 ! העלי בעל עלזדשחלה אחד. השחלה עלית. 
חלקו התחתון של העטיף, המעורה בשחלה, עוטף את הפרי 
לעת ההבשלה. הפרי — אגחית. 

רבים מהל׳ ידועים כצמחי־בוי תרבותיים. הסוג לילנית 
( 1410131115 ), מתה כ 60 מינים. הם לחב עשבים רב־שנתיים, 
שרשיהם עפ״ר מעובים ובעלי פקעות, לעתים קתבות גבעו¬ 
ליהם מעובים במפרקים. עליהם העליתים יושבים לחב. 
הידוע שבהם הוא ״מלכת הליל״ אי לילנית דב־גתית (- 3 ) 11 ^ 1 
3 קק 313 ! 131115 ), ששי¬ 
משה אובייקט מקובל 
לחקר חוקי התורשה, 
בעיקר בנוגע להור¬ 
שת צבעי-פרחים ומי־ 
סאציות שתות (ע״ע 
תורשה) — זהו שיח, 
מוצאו ממכסיקו. פח 
חיו הגדולים בצבע 
צהוב, לבן או אח* 
נפתחים בלילה. בימי 

קדם הרבו לגדל אותו .טלבת הליל" ( 3 קק 313 ( ! 1138111 ^) 



803 


לילניים — לימבורג 


804 


משום שחשבו שמשר־ 

שיו ניתן להפיק את 
השרף יאלאפ (מבאן 
השם). (וע״ע חבלב־ 

ליית עם׳ 60 ). 

הסוג בוגגוילאה 
( 11163 ׳ו 1 ו 8011£31 ) מר 
נה כ 10 מינים. באר¬ 
צות חמות מרבים ל¬ 
גדל את הבוגנווילאה 

הנאה (־ 1 נ 31 משנן 5 . 8 

115 ) הצמח נר. זהו 
מטפס קוצני המצטיין 
בצמיחתו החזקה, ש¬ 
מוצאו מבראזיל. פרחיו ערוכים בקבוצות. עלי העטיף קטנים 
וצהבהבים, אך כל קבוצת פרחים מלווה ב 3 חפים גדולים 
ובולטים בצבע אדום או לילך, הודות להם מתקבל הרושם 
הצבעוני העז שהוא טיפוסי למינים אלה. החפים מתקשים 
לעת ההבשלה ומשמשים מפרשי רוח לתפוצת הסירות המער 
רים בבסיסם. 

מיגים אחדים של הסוג בורביה (* 1181¥1 מ 80 ) גדלים 
בארץ, בעיקר בעמק הירדן: ב. עסריתית (- 113 י 38 <*ו״ 1 ז 1 ת . 8 
**ז), מין מטפס בעל עלים רחבים ופרחים למים, דמרי 
משפך. פידותיו נפוצים ע״י הידבקות בכסות של בע״ח ובני 
אדם, הודות לבלוטות הדביקות שבשוליהם. צומח בנקל 
ובשפע בכל מיני קרקעות וע״כ משמש צמח נר, לכיסר 
גדרות ומבנים. 

י. גל. 

לילס, אהרן ( 1889 , ולוצלאווק — 1966 , ניריורק) — 
כינויו הספרותי של אהה גלאנץ — משוררומבקר־ 

ספרות יידי. נתחנך בלוח/ ב״תלמוד־תורה" מקצועי שנוהל 
ע״י אביו, וסיים בי״ם למסחר. ב 1905 עבר ללונדון ולמד 3 
שנים באוניברסיטה. ב 1909 היגר לאה•" ב ולמד ספרות באר 
ניברסיסת קולמביה ( 1910 — 1913 ), הורה בבת״ם יידיים 
והשתתף בעיתונות היידית. החל ב 1914 השתתף ל׳ בקביעות, 
יותר מיובל שנים, בעיתון היומי "דע ר סאג" שבניריורק, 
ופירסם בו מאמרים בשאלות מדיניות וחברתיות וביקורות 
ספרותיות ב 1919 פירסם ספר על יצירתו של הסופר היהודי 
הגרמני יעקב וסרמן (ע״ע), וכן כתב מסות ביקרתיות על 
הספרות האנגלית והיידית באה״ב. ססר־שיריו הראשון של 
ל׳ יצא ב 1918 בשם "לאביתנט" ("מבוך"). מאוחר־יותר 
היה ל׳ ממחולליו של זרם חדש בשירה היידית, ה״איגזיכיזם" 
("בתוך עצמו"), שהתבסס על גישה אינטרוספקטידרת בשי¬ 
רה, ודגל בחופש־הצורה וב״חרוז חפשי"; כן השתתף החל 
מ 1919 (בהפסקות), יחד עם יעקב גלאטשטין ונחום מינקוב. 
בעריכת הירחון הספרותי "אין זיך". מפנה זה ביצירתו של 
ל׳ בא על ביטוח־ בססרי־שיריו "יונג הארבסט" ("סתיו 
נעורים״, 1922 ) ו״ראנדאם" (״מקרה״, 1926 ). ב 1947 יצא 
הספר "א ייד אופן ים" ("יהודי על הים"), ובו שירים שנכ¬ 
תבו בהשפעת השואה. ב 1957 יצא ספר־שיריו "ביים פוס 
פת בארג״ (״למרגלות ההר״, 1957 ), וב 1963 "אמעריקע 
אח איך" ("אמריקה ואני"). ל׳ כתב שתי דראמות: "שלמה 
מולכר׳ ( 1926 ), ו״אשר לעמלעך ( 1928 ) — המשקפים את 
הניגוד שבין הגעגועים המשיחיים לביו המציאות המדינית 


והחברתית שני המחזות תורגמו לעברית בידי ש. מלצר, 
דצאו לאוד, יחד עם מבחר שיריו, בתרגומו העברי של ב. 
הרושובסקי ("שירים וחזיתות". תש״ך). 

ד. סדן, מבוא ל״שירים וחזיונות״ של ל , , תש״ך 1 ה. 
לייוויק, ?סייען און רעדעם, 236 — 247 , 1963 ! , 8.1.1012111 
1967/8 ,( 7 \ 1511 60011 ,*11111031, XX ״!?!) מ 0 ־מ> 4 , 

מ, 

לימא, מ#ה ( 1605 [ז] — 1658 , בת 0 ק,[ז]), רב, מגדולי 
הפוסקים בליטא במאה ה 17 . ל׳ למד בישיבתו של 
הרב הנודע יהושע §לק (ע״ע) בקראקוב, ושם התיידד עם 
רבים שעתידים היו להיות ממנהיגי הדור. בשנת 1637 שימש 
ברבנות בסלונים ובשנת 1650 אנו מוצאים אותו מכהן כאב״ד 
בווילנה, כשחבריו שם הם הרבנים אפרים בן יעקב הכהן 
(ע״ע) ושבתי כהן (ע״ע), בעל ״שסתי־כהך. בשנת 1655 
עבר לכהן כרבה של העיר בדיסק. ממאורעות חייו ידוע לנו 
מעם מאד. ידועים לנו 3 מבניו, שאחד מה ת רפאל, הדפיס 
את ספרו של אביו "חלקת מחיקק" (קראקא, ת״ל). ספר זה, 
שהוא ממיטב ספרות הפסיקה בדורות האחרונים, נתחבר 
כפירוש לשו״ע "אבן־העזר", העוסק בהלכות אישות ועגונות, 
והוא מצטיין בביקרתיות ובעמקות הוא נתקבל להלכה ול¬ 
מעשה כ״פוטק אחרון" בתחומו, אף כי סיגנונו קשה ופעמים 
הרבה דבריו צריכים פירוש לפירושו. הספר "בית־שמואל", 
לד שמואל ב״ר אורי שרגא פייבש, מוקדש בחלקו הגדול 
למדמ עם חיבורו של ל/ מיתר חיבוריו של ל/ שרדו רק 
שדת אחדות בקבצים שונים. 

ה. ב. מגיד-שטיינשניידר, עיר ווילבא, 4 י- 5 , תר״ם ) ש. י. 

פץ, קריה נאמנה, 78-76 , חרע״ת! ה. טשרנוביץ, תולדות 
הפוסקים, ג׳, 163-158 , חש״ה ! מ. א. שולוואס, התורה ולי¬ 
מודה בפולין ובליטא (בתוך: בית ישראל בפולין, ב/ 21 ), 
תשי״ד; מ. וילנסקי, על רבי משה ב״ר יהודה לימא (ספו¬ 
גות, ג׳/ד׳), תשי״ט-ך; ש. אידלברג, עיונים בפרקי היס¬ 
טוריה (סיני, ם׳), תשכ״ז. 

לימבורג ( 8 זט 6 ות 1 ״ 1 ), חבל היסטורי בארצות־השפלה, המ¬ 
חולק היום בין בלגיה להולאנד, הנהר קז (ע״ע) 

זורם לאורך רובו של הגבול בין שני חלקי ל/ 

ל׳ ההולאנדית ( 2,175 קמ״ר; 980x100 תוקף [ 1966 ], 
כמעט כולם קאתולים), היא ארץ צרה ואתכה בפנה הדת- 
מית-מזרחית של המדינה, מובלעת בין בלגיה לגרמניה. 
בדרומה רמה בגדה אבן גיר ובה המקום הגבוה בהולאנד 
( 315 מ׳) ן בצפובה מישור חולי. השטח כולו מכוסה לס קת 
חתי ומיושב בצפיפות ל׳ הבלגית ( 2,420 קס״ח 630x500 
חוש׳ [ 1966 ]), רובה מישור חולי מכוסה לס. החקלאות בשני 
האיזותם מבוססת על גידולי שדה, בעיקר תבואות וסלק 
סוכר, ועל מטעי פת נרחבים. 

ברתמו של האיזור נמצא שדה הפחם היחיד בהולאנד. 
החלק הבלגי מספק כ 50% מתפוקת ארצו. על אף המודרני¬ 
זציה, בעיקר בהולאנד, סובל כעת ענף הפחם ממשבר קשה, 
בעיקר עקב ההתחרות מצד גאז טבעי, ומכתת רבים נסגת. 

בירת ל׳ ההולאנדית היא מסקוריכט (ע״ע); ערים אחרות 
הן רורמתד ( 37,000 תוש׳; מרכז של ענף הלול) ותלו( 0 מ 61x 
חוש/ מרכז ליצוא ירקות לגרמניה). העתם העיקתות במחוז 
הבלגי הן עדי המכתת גג ק ( 55x500 תוקף) והאקלט ( 39x100 
תוש׳). 

תחילתה של ל׳ כיחידה מדינית נפרדת היתה בסאה ה 11 , 
כשדוכס לוח התחתית מסר את השטח לחתנו כתזנות 
נפרדת באמצע המאה ה 12 נהיתה תזגות ל׳ לדוכסות ומאורע 



ב;ננווי?אה נאה 
( 1361115 ^ 50 3 :> 111 ׳ 8011£3101 ) 




805 


לימכורג — ליטה 


806 


זה מסמל את קיצח של דוכסות לורן ו!תחתית. דוכסות 
ל׳ היתה סלע מחלוקת בין תובעים שונים, עד שב 1288 נהיה 
דוכס ברבנט (ע״ע, עט' 426 ) לשליט ל׳. יחד עם בראבאנט 
סופחה ל׳ ב 1430 לבורגונדיה (ע״ע, עם׳ 965 ). במלחמת 30 
השנים כבשו ההולאבדים את צפון ל/ אך דרומה נשאר בידי 
הספרדים. כשאוחדו הדלאגד ובלגיה בעקבות קונגרס וינה 
( 1815 ) אוחד מחוז ל/ וכולו הצטרף לבלגים המתמרדים 
ב 1830 . אולם כשהושג הסדר בין בלגיה לבין הולאנד נמסר 
השטח שממזרח למאס להולאנד ( 1839 ). חלק זה נחשב 
שייך לקונפדראציה הגרמנית, עד שזו התפרקה כ 1866 ול׳ 
ההולאנדית התמזגה בממלכת הולאנד. עד 1906 נחשב החלק 
ההולאנדי של ל׳ לדוכסות. 

,!ז 16 ״ו 5 ג? . 3 > : 1837-52 , 1-711 ,״ 1 * 1 > 7 * 7/11 ,ז 5 זחז£ .? . 8 
. 1951 ,* 1 !/> 6 ^)/> א / 1 06/1161 5 ^ 1 

י. קד. 

לימבו!" ג ( 111£ ס< 1 דתו 0 ,§ 111 נ 1 דת 1-1 ), שמם של שלושה ציירי 
מיניאטורות פלאמיים, שחיו בסוף המאה ה 14 
וראשית המאה ה 15 : פ 1 ל ( 01 ? , 301 ?) דה ל׳! חרמן או 
הרמנס (:זמ 2 ח! ■] 146 ,ח 12 מ 61 ן 8 ) דה ל'! ין או יהנקין (,! 131 
דה ל/ האחים ל' נולדו בליסבורג. פלאנדריה. 

ב 1401/2 מוצאים אותם בשרותו של דוכס בורגונדיה, פי¬ 
לים הנועז, ימ 1404 — בשרות עו של פילים, ז׳אן ללא־חת. 
החל מ 1411 שימשו בציירי חצר של הדוכס ז׳אן דה ברי 



האחים לימבורג: ספר השעות הע׳עירוו! פאר 
של הרוגם דה גרי. חודש יולי. 

ברעע: טירת 8 ו$טיה 


בבורו/ בחצרו של פסיוז גדול זה של האמנות, ובפרס של 
אמנות הספר המצוייר, בשלה יצירתם של האחים, כשהיא 
ניזונה מהשפעת היצירות האיטלקיות, הפלאמיות והצרפ־ 
תיות שבאספיו של הדוכס. שני כתבי־יד מאוירים מיוחסים 

ע■ 

להם בוודאות : ץז 861 16 ) 110 ( 1 111 ) 65 ־ 116111 861165 06$ 
(״השעות היפות של הדוכס דה ברי״), צדיר ב 1410 — 1413 
בעדך (נמצא במוזיאון מטרופוליטן, ניו־יורק)! ו$£!ד 6$ — 1 
ץ 1 ! 36 16 > 0116 411 1165 ) 136 810116$ ("השעות העשירות מאד 
של הדוכס דה ברי"), שצדיר, כנראה, בשנת חייהם האחת- 
נה ( 1416 ?) והושלם אחר מותם (נמצא במוזיאון קונדה, 
בשאנטןי). יצירת־סופת זו של אמנות כתב־היד המאדיר היא 
ביטדו המושלם והבשל של "הסיגנון הגותי הבינלאומי" בציור 
הבורגונדי. חלקו המפורסם ביותר של ספר תפילות זה הוא 
לוח שנה שכל אחד מדפיו מוקדש לאחד מחדשי השנה ובו 
מתואר אחד העיסוקים האפייניים לחודש זה: פרק ס״סחזור 
העבודה" השנתי או ממחזור הביל דים של חיי האצולה. 
למרות שברקעי הנוף ניכרת השראתה הישירה של הסביבה 
המציאותית, כגון סיתת בורגונדיח, מראה פאריס וכר, אין 
האמנים מתארים בהם חלל ראלי, והדמדות הקלילות והאל־ 
גאנטיות נעות בנוף שאווירת חלום שורה עליו. יש מייחסים 
לאחים ל׳ גם את ״ספר השעות של סילרך (״! 56116 ! אוסף 
םיילרן, לונדון), דצירות אחרות (ור׳ תכו בע׳ לבוש, עט׳ 
131 ). 

, 1€€ ז 870 36 ) 3 £€ז*€# ׳ 770 80 ,טשנזזטס 

171 )€[ 36 £€ז* 1 ) 81 £ 116 ) 8 86$ ,־!^!סזס? [ ; 1904 ,/ךי 7 ) 8 ? 3 זוא 3 

5 ) 8611 ) 7/1 י ־ 1 ? 1 ז 11 ׳ 1101 [ .! , 1953 ,/^■ 77 ) 8 ) 3 €* 31 , 1€€ ז 61 ז 8 ) 3 

. 1958 , 1€€ ז 1 )- 87 / 0 171€€ ז? , ץז 7 ) 8 /ס €}( 014 , 171 )€[ [ 0 £)' 1 ) 1 ) 11 

א. רו. 

לימה ( 1,11113 ), בירת 5 רו והגדולה בעריה, 1,795,000 תוער 
(אומדן 1965 ), בירת מחח ל׳ ( 33,895 קמ״ר! 

2,793,000 תוש , ). יושבת על גדות הנהר רימאק (ממנו נטלה 
העיר אח שמה שחשתבש לל׳), במישור החוף, סמוך לרגלי 
האנדים. מרכז העיר וחלקה העתיק נמצאים בגובה כ 150 מ/ 
כ 12 ק״מ מחוף האוקיינוס השקט. רובה הגתל של העיר 
נמצא מדרום לנהר ורק חלק קטן ממנה מצפה לו, שם מגיעה 
שלוחה של האנדים עד לפרבריה. בתהליך התפשטותה דרו¬ 
מה, בעשרות השנים האחתנות, הגיעה ל׳ עד חוף האוקיי¬ 
נוס! אעם״כ כנמל מוסיפה לשמש לה העיר קיאו (ע״ע! 
031130 ) שעל החוף כ 8 ק״מ ממערב לה. שלוחות האנדים, 
המתקרבות לחוף וגבחן ליד ל׳ הוא כ 800 מ/ חובקות 
חלקים של העיר משלושה עברים. בעמקים שבין שלוחות 
אלו, שטחי-שלחין נרחבים בתוך איזור בעל אופי של ערבת 
מדבר. העיר מצטיינת באקלימה הנוח. הטמפראסורה הממו¬ 
צעת של החודש הקר ביותר (יולי) היא ״ 16 , ושל החודש 
החם ביותר (פברואר) 23 0 . כמות הגשמים השנתית הממוצעת 
היא 40 — 50 מ״מ, אך בגלל זרם־ים קר העובר במקביל לחוף 
הסמוך, תדירים בל׳ ערפילים, בעיקר בחורף. 

נוסף להיותה מרכז המנהל והחיים המדיניים והתרבותיים, 
מתנהל בה ובעיבורה חלק הארי של הפעילות הכלכלית של 
פת, והיא משמשת צומת תחבורה חשוב. למעלה מ% מה- 
תעשיה המודרנית במדינה נמצאים בח. ענפי חתעשיה העי¬ 
קריים הם טכסטיל (מוצת כותנה וצמר), מצרכי הלבשה, 
מוצת-עור, מוצת־עץ, מזונות, משקאות, מוצרי־טבק, סבון. 
כלי אלומיניום, זכוכית וכסף. ענפים נוספים חם יציקת בחל, 
ייצור מלט וחמת בניין, הרכבת מכוניות ומכשית חשמל, 


807 


לימה — לימה, נחסיה דח־ 


808 



ליטוז; מראה טז האוויר 

בסרנז — נינר־הנשק והקתרראלה ; בקדטח החסינה - ;הר הריסאיז 


זיקוק נפט ועוד. איזור התעשיה העיקרי משתרע בק ל', 
המספקת כוה־עבודה, וקיאו, שדרכה מייבאים חמרי־גלם. ל' 
היא מרכז פעילותם של הבנקים וחברות הכספים והמסחר 
בפת, וממנה מתנהל כ 95% מסחר־החוץ של המדינה. בה 
צומת הכבישים ומסה״ב הראשי בפת ז עוברת בה האוטו- 
סטדאדה הפאן־אמריקנית דש לה שני שתת־תעופח בינלאר 
מיים(ל׳־קיאו ולימאטאמבס. אוניברסיטת "סן סרקוס" שבל' 
היא העתיקה ביבשת אמתקה, ובה 14,000 תלמידים ( 1962 ). 
בעיר עוד 6 מכללות׳ בתי־ספר צבאיים, בי" ם לאמגות, אקא־ 
דמיה למוסיקה ועוד. החשוב שב 10 המוזיאונים שבעיר הוא 
המתיאץ הלאומי, שבו מוצגים של תרבות האינקה והתרבו¬ 
יות שקדמו לה. 

אפייני לל׳ הניגוד שבין שדרות ורחובות רחבים, המצ¬ 
טלבים בזווית ישרה וגורדי שחקים חדישים, לבין חלקי העיר 
מהתקופה הקולוניאלית ומשנות העצמאות הראשונות, שבהם 
עיקר קסמה. יש בה יותר מ 50 כיכתת שבמרכזן גינות ומז¬ 
רקות. גרעין העיר(על הגדה הדתמית של הרימאק), שתוכנן 
ונבנה במאות ה 16 וה 17 בסיגנון של עיר ספרדית, חרב ברובו 
ברעשים התכופים שפקדו את ל׳ ונבנה מחדש סביב -כיכר־ 
הנשק״ ( 5 בת״^ 16 > 1323 ?)! שם הקתדראלה, ארמון הארכי¬ 
הגמון, בית העיריה וארמון הממשלה(לפנים ישב בו המשנה- 
למלך). ב״כיכד האינקודזיציה" ניצב הבניין, בו שכנה 
לפנים האינקוויזיציה, שהיה אח״כ בית הסנאט, ועתה משמש 
כמוזיאון. אוכלוסיית ל׳ גדלה פי ששה דותר מאז ראשית 
המאה הנוכחית ומוסיפה לגדול במהירות, כתוצאה מריבד 
טבעי, מהגירה (מאירופה) ומזרימת אוכלוסיה כפרית. הגי¬ 
דול המהיר יצר בעיות קשות של שיכון, חינוך, אספקת־מים 
ותחבורה! משכנות העוני ( 133 > 13 ״מ 1 ) מתפשטים, בעיקר 
על מדרונות הגבעות בצפון, דש מחסור בבתי־ספר. 

, 1925 — 1535 ?£/ 1010$10 * 0 4 ח? 4 ון 4 ?* 1 , £ 2 ן{:>ח 2 זז 82 5 בזז 0 ? מ 

? 13 09111 * 1 * 14 1 ז 0 * 40 ו 01 ' £1 , 3 ) 62£€12 ז 83 .|-ץ 1€ תז 0 ז 8 .{ , 1935 

. 1945 , 1 

ב. דג. 

היסטוריה. ל׳.קריית המלכים״(- 6 ) 161051 > 1 > 3 (>ב! 01 
65 ץ) נוסדה ב 1535 בידי פרנסיסקו פי$ר 1 (ע״ע), שתיכנן 
את העיר ועיקרי תכניתו נשתמרו בבניינה עד היום. 


כבר במאה ה 16 נחיתה ל׳ למרכז השלטון 
החילוני ולמרכז הדחי והתרבותי של הספ¬ 
רדים באמריקה הדרומית, וכן לליבה המס¬ 
חרי. העושר, שבא ממכרות הזהב והכסף, 

איפשר לל׳ להתפתח ליפה ולעשירה שב¬ 
ערי אמריקה בסאות ה 17 — 18 . כמרכז ה¬ 
ספרדיות היתה ל׳ מעחם של הספרדים 
במלחמת העצמאות של מדינות אמריקה- 
הדרומית (ע״ע אמריקה, עם' 187/8 ). 

אחרי הכרזת העצמאות של פרו ( 1821 ) 

נהיתה ל׳ לבירת הרפובליקה החדשה, אולם 
הוסיפה להיות מרכז של שמרנות. ב 1881 — 

1883 היתד. כבושה בידי צבא צ׳ילה (ע״ע 
פרו, היסטוריה). במאה ה 20 גדל שטחה 
פי 15 לעומת שטחה בסוף תקופת השלטון 
הספרדי! היא התפשטה בעיקר דרומה, 

ובלעה ישובים מספר, כגון מאגדאלנה, 

מיראפלורס, באראגקו ועוד, 

יהודים. לאחר יסוד האעקודזיציה בל׳ ב 1570 , הוצאו 
להורג אנוסים יהודים ב 1581 , 1605 , 1625 ו 1639 . ב 1639 
נידונו 63 איש, מהם 12 למדת. כמעט כל האנוסים היו סור- 
סוגאלים או ממוצא פורטוגאלי. קומץ מיהודי אלזאס התיישב 
בל׳ קרוב ל 1870 ! הוקמה שם קופת גמילות-חסד ונתרם 
שטח לבית-עלמין, אך קבוצה זו התבוללה לגמרי. — ראשוני 
המהגרים היהודים הגיעו לל׳ בשנות ה 20 למאה הנוכחית. 
מספרם הכולל כיום הוא כ 5,000 ! מהם ספרדים (פחות 
מאלף) — בעיקר מתורכיה. יוון ומצרים, אשכנזים (כ 3.000 ! 
רובם ממזרח-אידופה), וכ 1000 מיוצאי גרמניה. כמעט כל 
יהודי פת מרוכזים בל/ ב 1926 נוסד ארגה קהילתי מרכזי. 
יוצאי גרמניה, וכן הספרדים, הקימו בתכ״ג נפרדים, כל אחד 
עם רב משלו, דש גם שני בתכ״ג חסידיים. זיקתה של 
הקהילה לישראל חזקה, קיימת גם עליה, ונדירים נישואי- 
תערובת. הקהילה מוציאה שבועון, ום 1946 מקיימת בי״ס 
תיכון (כ 700 תלמידים). 

י. שאצקי: יירישע יישובים אין לאסיין־אמעריקע. תשי״ב! 

ם. גלרטר, יהדות ביבשת מסוערת, תשכ״ג! ! 0 * 1 ,״ 1 ^ 8. 1x 

; 1960 , 0 * 92 ? 09100991 ק* 331 91 ? 143091 * 141 ^ 191 10 סן 0 < 3 * 141310 [ 

- 1101 * 0 * 14 * , 0 ? 91 * 91 * 4 91 * * 141310 [ * 0 * 1 , 1130 ) 00 ־ 1 ? 03 ז 03 . 1 

0 < 1 * 3314 ץ 110 * 1 * €0 1/0 ?*) 33 ? 13 * 0 * 1710 * 3 199 \ * 30 71 ? *? 43/243 

. 1966 $1$10 , 090910430 

לימה, נחמיה דה־ ( 1882 , האג — 1940 , שם), בנקאי 
ועסקן ציוני. ב 1904 יסד ל׳ בנק לביטוח־פועלים 
בהאג, וניהלו עד מותו. בעקבות הקונגרס הציוני ה 8 שנערך 
בהאג ( 1907 ), נעשה ל׳ לציוני ואח״ב נבחר פעמים אחדות 
לנשיא ההסתדתת הציונית בהולאנד. כן שימש מנהל הלש¬ 
כה העולמית של הקוץ הקיימת בהאג, וחבר ההנהלה הציונית 
לאחר הוועידה הציונית העולמית בלונדון ( 1920 ).במלה״ע 1 
פעל בהנהלת הג׳וינט (ע״ע) שתכזה בהולאנד. ל׳ התנגד 
לעמדת ההנהלה הציונית בדבר רכישה מצומצמת של קרק¬ 
עות, ודרש רכישה בעלת תנופה, עם תכנה לטווח ארוך 
כן ביקש לייחד את הקרנות הציוניות לתפקידים התיישבו¬ 
תיים בלבד ולהפריד את המפעל ההתיישבותי מהשפעות 
מפלגתיות. לאתר שעקרונותיו נדחו, התפטר ל׳ מהנהלת 
ההסתדרות הציונית. מאז עמד באופוזיציה להנהגתו של 
ויצמן (ע״ע). ב 1937 גילה ל׳ התנגדות עקרונית להחלטת 




תיבה בדמות בית מלימוד. המאה ה 12 
(פידנצה. המוזיאון הלאומי "בארגלו") 




809 


לימה, נחמיה דה־ — לימון 


810 


הקונגרס הציוני ה 20 לדון בהצעת החלוקה של א״י (ע״ע, 
עם׳ 548 — 551 ). על שמו נקרא היישוב החקלאי שבצפון עמק 
החולה — "שדה נחמיה", קבוצה שיתופית מייסודם של 
עולים־חלוצים מיהדות הולאנד, 

א. ביין, נ. דה ל/ מסה ביוגרפית (כשגילי יחיד, לזכר 

ג. דודל , ... בעריכת נ. ביססריגקי), תש״י. 

לימת' (צס^סבמע), עיר תעשיה ומסחר בדפארטמנט דן־ 
עלית (ע״ע) במערב צרפת המרכזית, 00 ( 1204 תוש׳ 

( 1965 )! העיר הגדולה והמרכז האמורי של חבל לימחן 
(ע״ע). ל׳ יושבת על הגדה הצפתית של נהר וין, במקום 
התרחבות עמקו, המשמש כאן כאחד המבואות הנוחים והחשד 
בים לפנים ה״מאסיף סנטראל", ובצומת חשוב של כבישים 
ביז־עירוניים ומס״ב במרפז־צרפת. 

ל׳ התפתחה סביב שני גרעינים עירתיים מוקפים חומות 
נפרדות עם התפתחות העיר — בעיקר מהמאה ה 18 — 
התפשטו בה אמורי תעשיה ומגורים, החובקים את המרכזים 
העתיקים על חומותיהם. כיום הם מוקפים טיילות ושדרות, 
המשוות לעיר יופי מיוחד. 

הענף התעשייתי העיקרי בל׳ — תעשיית חרסינה — 
התפתח במאה ה 18 , לאחר שהחלו לנצל מרבצי קאולין מד¬ 
דום לל׳, "חרסינת־ל׳" הפכה לשם נרדף לחרסינה בעלת אי¬ 
כות מעולה. תעשיה שניה בחשיבותה היא של כלי־אמאל. 
(וע״ע חרסינה ציורים 1 — 3 , עמ׳ 71 ). ענפי־תעשיה אחרים: 
עור, נייר, ריפוד למכוניות (מקור המלה "לימוזינה"), טבק 
וטכסטיל. 

היסטוריה. בימי־קדם היתה ל׳ בירת שבט הלמוביקים 
(ע״ע לימוזן), ובתקופה הרומית נודעה בשם 
כבד ביה״ב היתה מרכז מלאכה נודע לעבודות מתכת, זהב, 
אמאל, אריגים ועורות. אומנות האמאל של ל׳ זכתה לפירסום 

בינלאומי במאות ה 12 — 16 (ע״ע אמל׳ עמ׳ 984/5 ). 

. 1939 ,)%ו 8 > 6 ז 44 * 4 > ? 1144 .£ ,״ 1 ,ז 1£ ז״ק 

יה ודי ם בל' נזכרו לראשונה ב 994 . ב 1010 עזבוה רובם 
לאחר שסירבו להתנצר. לאחר 50 שנה נתחדשה הקהילה 
בהנהגת ר , יוסף בר׳ שמואל ט ו ב,־ ע ל ם (ע״ע). במרוצת 
הזמן נעלמה הקהילה ורק לאחר מלה״ע 1 התיישבו בה משפ¬ 
חות אחדות. חשיבות הקהילה עלתה משהגיעו אליה פליטי 
אלזאם ב 1939 , ותחת משטר דשי והכיבוש הגרמני היתה ל׳ 
אחד מהריכוזים היהודיים החשובים בצרפת. ביוני 1941 הת¬ 
גוררו בל׳ יותר מ 2,500 יהודים. החל באוגוסט 1942 תכפו בה 
הגרושים, ומשפחות רבות מל׳ נספו בטבח שאירע בכפר 
אוראדור (סס 313 )- 5111 -־ 01 ס 3£1 זס, 1944 ), שהושמד כולו בידי 
הגרמנים. בסן־פול ד׳אייז׳ו ( 1 ען £3 ל<£?£ 3111 ? : 531111 ) היה 
מחנה־ריכח ליהודים, שממנו שחררו אנשי המחתרת הצרפ¬ 
תית 500 אסירים ביוני 1944 . — ב 1965 מנתה קהילת ל׳ 650 
נפש. 

א. מ. הברמן, גזירות אשכנז וצרפת, י״א-ס״ו, תש״ו; 

ן $23 . 2 ; 1897 , 308-9 11 * 0311 , 055 ז 0 .}ל 

03x^11^ (1939-45), 1966. 

לימחן ( 13010118111 ), חבל היסטורי בדרום מערב צרפת 
המרכזית, בשוליו הצפון־מערביים של ה״מאסיף 
סנטראל״< כ 17,500 קמ״ר, 800,000 תוש׳. את שטחה של ל׳ 
תוססים ביום הדפארטמגטים קולז, דךעלית וק.ךז ( 01180 ■!€), 
וכן חלקים מהדפארסמנסים חרדוןושלנט. השפל׳ מקובל גם 
כיום לציון איזור היסטורי וגליל מנהלי במערכת המשפט, 
החינוך, ועוד. רובה של ל׳ היא רמה, הגבוהה יותר במזרח 
ומושפעת כלפי צפה ומערב. הרמה מבותרת ע״י הנהרות 


קח, דן, שרנט, דו רדון (ע״ע) ועוד, שמקורותיהם בחלקה 
הגבוה ועמקיהם הולכים ומתרחבים כלפי שולי הרמה, דד 
צרים נוף של הרים מעוגלים ונמוכים. 

ל" היא את חקלאית, שבה מגדלים בעיקר דגנים, מספוא, 
ירקות וסירות, וכן מקנה לחלב ולבשר. מצדים בה שטחי 
יער נרחבים. התעשיה מעטה יחסית, ומרוכזת בחבה בעיר 
לימת׳(ע״ע) ובסביבתה ; היא עוסקת בעיבוד מוצרי חקלאות 
ובייצור מוצרי-עור, עץ. נייר, מכונות חקלאיות, חרסעה, 
קראמיקה ומזונות. לאחרונה נתגלו בל׳ מרבצי אוראניום. בל׳ 
עוברים עורקי התחבורה הראשיים המחברים את איזודי 
דרום (טולוז) ודרו׳ם־מערב (בורדו) צרפת עם שאר חלקי 
המדינה. 

היסטוריה. השם ל׳ גזור משם השבט הגאלי למוביקים 
( 0¥1005 בח 0 ״ 1 ), שהוכנע בידי יוליוס קיסר ב 49 לפסה״ג. בימי 
דיוקלטינום (ע״ע) היתה ל׳ פרובינציה גלו־חמית שבירתה 
לימת׳. פעולת הניצוד בל׳ החלה כבר בסאה ה 3 והיא מיוחסת 
למארטיאל "הקדוש". נדידת העמים פגעה בל׳ קשה והיא 
שבה לאיתנה רק בימי המלכים המחבינגיים כלותד 11 ודא- 
גוברט (המאה ה 7 ). כבר בתקופת הקארולינגים היחה סלע 
מחלוקת בינם לבין שליטי אקודטניה. 

תקופה ארוכה היתד. ל׳ נתונה להשפעה דרומית ולמרות 
אקודטניה, ורק במאה ה 12 החלה נוהה אחר הצפת׳ ומאז 
פסחה בין נאמנות לבית המלוכה הצרפתי לב? נאמנות 
מתחרה. במחוזות הצפוניים של ל׳ החליפה לשון הצפון, 
1011 ! 1308110 , את הסס 01 1308110 , הלשון המקובלת בדרום 
צרפת. כשנישאה אלאונור מאקדטניה (ע״ע) ללואי ¥11 , 
מלך צרפת ( 1137 ), הובאה ל׳ תחת השפעת הקאפטינגים, 
ועם נישואיה להנרי פלאנסאז׳נט, מי שהיה אחר־כך למלך 
אנגליה, נהיתה סלע מחלוקת בץ הקאפטינגים והפלאנטאז׳נ־ 
טים 300 שגה. פילים 11 אוגיסט ולואי ¥111 חזרו והשתלטו 
על ל', אבל לואי ויתר עליה לסי חוזה שלום פאריס 
מ 1259 . ב״מלחמת מאה השנים" סבלה ל׳ מפלישות שני 
הצדדים ונמסרה לידי האנגלים בחחה קלה ( 1360 ), אולם 
משנת 1369 נכבשה בהדרגה ע״י צבאו של שארל ¥ ומאז 
היחה בידי צרפת, במאה ה 15 היתה בידי החזנים למשפחת 
אלברט ( 0£ זנ 11 ^), עד שסופחה לכתר בידי אנרי 1¥ ( 1607 ). 
בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית עמד בראש האדמיני¬ 
סטראציה המחוזית טירגו (ע״ע) מי שנעשה אח״כ לשר 
האוצר של לואי ¥1 ^ ועלה בידו לשפר את כלכלת המחוז 
ע״י יישום מוצלח של שיטות ניהול יעילות. 

א 4 €1 ** 8 ס!*ז £1 40 .ז!(// , 01311£1 ס 8 צ> 11 ן( 0 זג 8 .[ 

מס.*•׳!!.״!!״/*'/ ־ 1 * 1 * £11 , 65 !חןנוזז׳!! • 1821,0 ,,£ — ! 1 , 0 )£ 

, 0111.0 ? , 1 ; 1859 ,!סןסלחע! 40 0 >ן 4 >׳ממז>£ 11 10 * 4 1114 

. 1960 ,!*ומס! .£ ; 1960 ,.£ 

ם. בר. — צ. בר. 

לימון( 011 x 1181101011 ), צמח, ממיני הסוג הדר(ע״ע), מקורב 
לאתרוג (ע״ע). עץ הל׳ קטן יחסית, קרח ובעל 
קוצים גסים. העלים מוארכים או דמדי ביצה, צבעם יחק- 
בהיר ושפתם משוננת. פטוטרת העלה בד״כ בלתי־מכונפת, 
או בעלת שוליים צרים. הפרחים בודדים או עחכים באגדים. 
עלי הכותרת לבנים מבפנים, וורדרדים בצדם החיצוני. הפיחת 
׳סגלגלים, דמדי ביצה או פלך, מעוגלים בצד העוקץ ומחוד¬ 
דים בצד הפיטם. צבעם צהוב בהיר ומספר מגורותיהם 
(פלחיהם) 8 — 10 . הפרי מצטיין בחמיצותו ( 5 עד 7 אחוז 
חומצה) ומכיל כיתר ההדרים ויטמין 0 (ע״ע ויטמינים) 
בשעור של 40 — 60 מ״ג 2 100 סמ״ס מיץ. מקליפתו מפיקים 



811 


לימון — לימון, חמצת־ 


812 


•שמנים אתריים והקטין, 

מוצא הל/ כנראה, בבור- 
מד. הצפונית, מזרחית 
להימלאיה. 

מבחינים (לפחות לגבי 
ל" הגדלים בישראל) ב¬ 
שתי קבוצות זנים. (א) 

קבוצת היורקה (כוללת 
גם את הזן וילאפראנ־ 

קח): עצים רחבים יחסית 
לגבהם, שעלוותם דלילה, 

עלים ירוקים כהים. מער 
גלים בקצותיהם. קוצים 
נדירים יחסית. הפריחה 
חוזרת מספר פעמים ב¬ 
שנה, הסירות דמויי בי¬ 
צה, קליפתם גסה ומי 
צולעת יחסית. (ב) קבר 
צת הליסבון(כוללת טיפדסים רבים מקומיים): עצים זקופים 
גבוהים, בעלי עלווה צפופה, עלים בהירים, מחודדים < קוצים 
גדולים ומרובים? אין נסיה רבה לפריחה חוזרת. הפירוח 
גדולים, בעלי צוואר ופיטם מחודד, קליפתם עדינה. אפשר 
למצוא על עץ ל׳ פירות שונים בצורתם, דבר המקשה על 
זיהוי הזנים. עץ הל׳ רגיש מאד לקרה ? בישראל מגדלים אותו 
כיתר עצי הפרדס, אולם בארצות קרירות יותר מקימים סביב 
עצי הל׳ מיתקני־חימום, או מגדלים אותם בחפירות כדי־לסובד 
עליהם מפני הקור. כיוון שהפרי מבוקש בגלל חמיצותו, 
אפשר לגדל עצי ל׳ גם בשולי איזור ההדרים כי אין צורך 
בטמפרטורות גבוהות, שהן תנאי לצבירות סוכרים. זנים הנר 
טים לפריחה חוזרת אפשר להביאם לעשיית פרי בקיץ, עונה 
בה רבה הדרישה. זאת ביתן להשיג ע״י הפסקת ההשקאה 
למשך חודש וחצי, מסוף יולי, ולאחר מכן השקאות תכופות 
ומנות חוזרות של דשן חנקני. טיפול זה מביא לפריחה 
בנובמבר ולפרי המבשיל בקיץ הבא. פעולה זו מצליחה באד¬ 
מות קלות ורדודות, אך עם שיפור דרכי האיסום, המאפשר 
שמירח פרי לחדשים, קטנה הדרישה לפרי הגקטף בקיץ. 

עצי הל/ בדומה לשאר ההדרים, גדלים באת על שתי 
כנות: באדמות קלות על לימטה מתוקה, ובאדמות בינוניות 
או כבדות על חושחש. (כנת הל׳ הגם נוסתה רק בשטחים 
מצומצמים). עצי הל׳ זקוקים לגתום יותר מעצי הדר אחרים, 
בגלל גידולם הנמרץ של השרביטים, היוצרים סבך קוצני, 
כשמשקל הפרי המתהווה בראשם מביא אותם להתכופף. קטיף 
הל׳ במשך חדשים רבים ? ביצועו הנכון כולל: קטיפת חפי¬ 
רות שהגיעו לגודל מתאיזם, אף אם צבעם עדיין ירקרק, 
שטיפתם, חיטוים, דיבוגם ואיסומם — עד שמצהיבים ומת¬ 
מלאים מיץ. מחמת פגיעה קשה ע״י מחלת הקמלון הגיע 
לאחרונה היבול הארצי הממוצע רק ל 2.5 טון לדונם ( 1965 ) 
בעוד שעצים בריאים יכולים לתת אף 5 טון ויותר. רק כ 4.5% 
מכלל שטחי ההדרים בארץ הם ל" והיבול הכולל מגיע 
ל 35,300 טון ( 1965/66 ). כמויות אלו הן כ 1.5% מהיבול 
העולמי (כ 23 מיליון טון), וכ 4% מהיבול של ארצות הים 
התיכון. איטליה וקליפורניה מייצרות כ״א כ 20% עד 30% 
מהיבול העולמי. יבול הל״ בעולם הוכפל בשנות ה 50 וה 60 , 
הל" רגישים, כעצי הדר אחרים, למחלות נגיפיות שונות 
ולמחלות צוואר השורש(על כנה רגישה).מחלה חמורה ואפיי- 


נית לל" היא מחלת הקילון (ס 0 :מ 315 ת!) שהתפשטה ברוב 
איזורי ההדרים (פרט לעסקים הפנימיים, החמים והשחונים). 
הפטריה 113 ו 1 ק 1 ;> 11 ;> 3 ז:> בדת 0 ו(נן 0 ז 10 נ 061 חודרת בד״כ בחורף 
לקצות הענפים, סותמת את צנורות העצה, הנצבעים בפיג- 
מנט אדמדם, וגורמת להתיבשות העצים. למחלה זו אין 
עדיין תרופה, אך ניתן לעכבה ע״י גיזום ושריפת הענפים 
הנגועים. במיני־ההדר העמידים בפני המחלה נמצאו המרים 
המונעים התפתחות הפטריה. פרי הל׳ סובל בחורף גם מגומה 
שחורה. — מהמזיקים הפוגעים בל" יש לציין את אקרית־ 
הפקעים, הגורמת לעיוות הפירות, ואת עש-הפריחה. 

וע״ע הדר (כרך י״ג וכרך המילואים). 

שא. מ. 

הל׳ בתרבות ובפולקלור. סבורים כי מולדת הל׳ 
היתה בהודרסיז ומשם התפשט גידולו, מצד אחד לסין ומצד 
שני להודו ולפרס. הידיעה הראשונה על פרי זה הגיעה ליוון 
בעקבות מסע הכיבוש של אלכסנדר מוקדון והוא נקרא ביוו¬ 
נית ׳\ 6 :א 81 ןו 4 ג עס-גף!? ("תפוח מדי")? השם ׳ 004 :-)*, המופיע 
מאוחר יותר, נגזר מן השם הלאטיני ת 01 :>ז 01 • באיטליה החלו 
בגידול הל׳ בראשית התקופה הקיסרית? בספרד ובאפריקה 
הצפונית ובא״י, כנראה, לא לפני המאה ה 10 . שם הפרי 
בשפות האירופיות נגזר משמו הלאטיני, כגון "ס-ם" בצרפ¬ 
תית או ש״ 0 ז) 21 בגרמנית, או מן השם הפרסי "ל"׳ (המקר 
בל גם בערבית ועברית), כגון " 0 מ!ש 1 באנגלית או ש 011 מ 111 
באיטלקית. כנראה הובא שם אחרון זה לאירופה, ע״י הצל¬ 
בנים. 

בגלל צבעו הל׳ הוא בשפות רבות סמל לחיוורון, ובגלל 
חמיצותו — נמשל לדבר בלתי־נעים. 

במנהגי החתונה נודע ערך לל/ בארצות הבאלקאן נוהגים 
לקשט את הכלה בזר פרחי ל׳ ויש מקומות, בהם הכלה 
מחזיקה פרי ל/ תפקיד הל׳ הוא, כנראה, לבטל השפעת 
מזיקים, אבל הוא נחשב גם כסגולה לפוריות. אצל המוסלמים 
בהודו נוהגים לחתוך ל׳ ולזרוק את הפלחים מעל ראש החתן. 
בכישוף שימש הל׳ למטרות מזיקות. כשרצו להחלות אדם 
או להמיתו, היו כותבים את שמו על פיסת נייר ונועצים מחט 
דרך הנייר לתוך ל׳. 

עם זאת ייחסו לל׳ גם סגולות ריפד רבות, ולעתים 
ניצלו אותן במאגיה הרפואית (למשל היו קושרים ל' על 
צווארו או על זרועו של איש חולה־קדחת). מיץ הל׳ וקליפתו 
שימשו אמצעי למניעת הריץ ולריפוי מחלות־מין ומחלת- 
הנפילה. עד היום נודע לל׳, לקליפתו ולמיצו, תפקיד ברפואה 
הביתית־עממית — להבדיל מהשימוש הרפואי הלגיטימי 
במיץ הל׳ כאמצעי לריפוי מחלת הצפדינה. 

י. מייטליס, מעשיות קדומות ב״מעשה־בוך" ומחוצה לו 

(יד 5 05 , י״א, מס׳ 30 , עט' 62 ), 1962 , ,ן 1 >ז 173 מנ 31 <£ .ס 

1 > < ו 13 >ח 3 ) 5 ' 03114 £ £1101£ ; 1909 , 261 , 11 , 554%€72 * 1$0114 

, 613 . 11 , 86114 ^ 1 1 >חג ץ 10£ ס 111 ץ 14 0£ ־׳{־ 010110031 

,( \ $ ^ 0014(71 80x4 ,־ 1 ^ 32 ־ 1 ? 0 ( ; 1950 

€£771077 *^* 7 ,ז 131 :>ח $1 5 שחזס! 1110 ־ £31 7 £ , 1951 

; 1951 , 5 * 8704147 * 2 ? 010£ * 5 ע 8/2 , 705151071 ) €0777 5 * 1 * 87-1421 

, 4 ) 810714 מ; £ה 7 י 4 ו €70 45 * €117 , 5 11 - ז 210#1£ ״ 1 

. 1961 
ם. ו. 

לימון, חמצת־ ( 11 !:* ;"-ט"), ז 9 8 0 * 0 

00013 — ג 09 

1 

0009 — 0 — 90 

1 

0009 -, 09 

חומצה אורגאנית בעלת 3 קבוצות קרבוכסיליות וקבוצה 



5 ' 0 ן ן (ח 0 ג 1 ז 1 ! 15 וז£ו 0 ) 

1 . ענוי נושא פרחים: 2 . עלה: 
3 . פרי ־, 4 . חחר־רוחב בפרי; 

5 שקייזי־טוהל של הפרי; 

6 חתד־אורד בפרי כפול 



813 


לימון, חמצת־ — לימיר 


814 


הידדדכסילית אחת. חוסר גבישי שנקודת התכתו — 153-0 . 
החומצה מטיסה היטב במים, פחות בכוהל׳ ומעט מאד באתר. 

חה״ל נתגלתה לראשונה ב 1784 ע״י שלה (ע״ע),והמבנה 
התלת־קרבו׳כסילי שלה הוכח ע״י ליביג (ע״ע) ב 1838 . הסינ¬ 
תזה הכימית הראשונה נעשתה ע״י לאולנס ב 1897 . — 
חומצה זו נפוצה בכל בעלי־ההיים והצמחים ומופיעה ברי¬ 
כוזים ניכרים בפירות (הדרים וגם אחרים) ובירקות. בלי¬ 
מונים, תפוזים ובסוגים מסויימים של תות נמצאת החומצה 
בצורה חפשית, ואילו בתפוחי־אדמה, סלק וידקות אחרים — 
בצורת מלח סידני. כמות מלחי החומצה בדם אדם היא 
011 018/100 3.2 — 1.5 ׳ אך רובם (כ 70% ) נמצא בעצמות. 

את חה״ל ניתן לבודד ממיץ הלימון ע״י שיקועה כמלח- 
סידן. בתעשיה מייצרים אותה ע״י פעולת פטריות מסויימות 
(בעיקר ! 0186 8111115 ־ 61 תל> 40 ג 0 ) , 14.3115011 ? ,־* 1941 

. 1 .£ — £381111161 . 6 ? — 6 זו 11 ' 6 ו \ , 1963 ,ץ 17 ; 11 *ז 1 ו<) 810 

0111-10 ,.ע 5 3511 ) 10 ) ,\* 1 * 101 **{:> 810 /ס 1 ? 1 ק 1 >הו-ז? , 5101111 

.* 1964 ,( 3011 
או. זי. 

לימונים ( 6 ז 1 מ 0 מ 111 ), חומר מיבראלי, לרוב קריפטוקרים- 
טאליני, מורכב בעיקר מהידרובסידים של ברזל. 

תכונות הל׳ משתנות בגבולות רחבים בהתאם להרכבו 
המיבראלוגי. משקלו הסגולי: 2.7 — 4.3 ? קשיו: 4 — 5.5 ; 
צבעו: צהוב־הום עד חום-שחור. ולעתים הוא מנצנץ בכל 
צבעי הקשת! שרטוטו צהוב עד חום־אדום. מבנה הל׳ הוא 
קרקעי עד מאסיווי, ולעתים גם סטאלאקטיטי. סוגי ל׳ מיוח¬ 
דים מראים ברק זגוגי, מתכתי־לסחצה. 

שני המרכיבים המינראליים העיקריים של הל׳ הם גתיט 
ולפיזלקרו׳קיט: 

גתיט 806111110 , ע״ש המשודר הגרמני) הוא 
( 09 ) 60 ? — ן* ; המיבראל מתגבש במערכה האורתו־ 
רדמבית בגבישים פריסמודים. צבעו חום, שרטוטו צהוב. 
משקלו הסגולי: כ 43 ; קשיו: 5 — 5.5 . 

ל פ י ד ו ק ר ו ק י ט (מיונית;, 611180 .< = קשקש ו; 0x1 <)!; = 
סיב) הוא ( 09 ) 60 ?—ץ; גם הוא מתגבש במערכה האור- 
תו־רומבית, בגבישים סיביים. צבעו חום, שרטוטו כתום. 

הל׳ הוא תוצרת סופית של בליית כל המיבראלים שמכילים 
ברזל, וכחלודה טבעית הוא מקנה לסלעים ולקרקעות את 
צבעם החום והאדמדם. הל' נוצר גם כמשקע כיסי מתמיסות 
יוניות או קולואידיות, הן של מים מתוקים והן של מי ים. 
בריכוזים מספיקים ובדרגת נקיץ גבוהה מהודה הל׳ בצר 
כלכלי חשוב, כגון במרבצי הבחל האואוליתיים של לוח 


בצרפת (ע״ע בתל, עם׳ 635 ). תערובת של ל׳ עם הרסיות 
ידועה בשם אוקרה, חומר המשמש בתעשיית הצבעים. 

לימונן, ע״ע טךפבים, עמ׳ 79 — 80 . 

לימיר ( 6 ־ 1 ^ 911011 ), שגי אתים, צרפתים: אוגיסט־מרי 
— 6 ״ 3 ] 6-1¥ ן 1£ ז 118 .\/ — ( 1862 , בזאנסון— 1954 , לץן) 1 
ל ו אי-ז׳ן — 10015-1630 —( 1864 , בזאנסון— 1948 , באנדול), 

*וי 

התפרסמו בתסצאותיהם 

הרבות בשדה הצילום ות¬ 
עשיית הסרטים. האחים 

\ ׳' 

*■■■■ ר. 4$ 

ל׳ עבדו ככימאים ב- 

בביהח״ר של אביהם 


אנטואן (בוטד ב 1882 ב¬ 


ליון), שם פיתחו מיצרו 

4 י 

חמרי־צילום שונים. שמם 

קשור במיוחד בהמצאת 

האחים א.־ט ו? •ז׳ ?'טייר 

הראינוע המבוסם על 



815 


לימיר — לימס 


816 


הרעיונות של לואי־ז׳ן. ה״סי;מאסוגרף" הוצג ל ראש תה 
ב 1895 ובסוף אותה שנה הרקתו גם סרטים שייצרו 
האחים. העקרון של ההקתה הסטראוסקופית, שהיה ידוע 
בבר לפני כן. נוצל ע״י לואי־ז׳אן לייצור סרטים סטראר 
סקופיים. בידם עלה לבצע לראשתה צילום בצבעים. והם 
הצליחו לייצר את הסרטים הצבעתיים לפי שיטת ההתאבנות 
של ג. ליפמן (ע״ע). בשיטה זו יצרו לראשתה תצלום של 
אדם בצבעים, בשנת 1892 . בראשית המאה הנוכחית פתרו 
האחים ל׳ אח בעיית הצילום הישיר בצבעים בדרך פשוטה 
ומעשית. הם השתמשו בתהליך שבוסס על השיטה האחטי- 
ווית (ע״ע צלום) ושיכללו את המצאתם במידה שאיפשדה 
את הוצאתה לשוק ב 1907 . השיטה היתה שלטת עד שנות 
השלושים תסוגה עם עליית השיטה החדשה (הסובטרקטי־ 
ודת). שני האחים ל׳ נבחרו כחברי האקאדמיה הצרפתית 
למדעים, לואי-זץ ב 1919 , ואוגיסט ב 1928 , 

. 1948 ,* 0 מ/מ*/*מ* ,״ 1 * 0141 ^ 1 , 1103 ( 1 1,0 . 1 \ .ן - 

לי 9 ן(לןזמן), לזך?ךס ןז{ףי - - 11 ^ 1 ץ!!!** *!*}"מ 

״גת! — ( 1879 — 1963 ), מדינאי אמריקני, יהודי. ל׳ 

נולד בניריורק למשפחה עשירה מיוצאי גרמניה. הוא היה 
שותף בבאנק ל׳! במלה״ע 1 היה אלוף־משנה במטכ״ל ואח״ב 
היה מפעילי המפלגה הדמוקראטיח בניריורק. ב 1929 — 1933 
היה סגנו של מושל מדינת ניריורק, פ. ד, רוזולט (ע״ע), 
וב 1933 — 1942 היה מושל המדינה — משרה שזכה בה בבחי¬ 
רות שלוש פעמים רצופות. ב 1943 — 1946 היה ל׳ המנהל הרא¬ 
שון של אונרר״א (ע״ע), וב 1949 — 1951 — חבר הסנאט של 
אה״ב. הוא פעל רבות במוסדות סעד וציבור יהודיים ותמך 
בישראל. — אחיו, אירוינג ל׳ ( 1876 — 1945 ) היה שר 
פס בביהמ״ש העליון של ניו־יורק ומ 1939 עד מותו נשיא 
ביהמ״ש לעירעורים של המדינה. כ 20 שנה היה יו״ר "ועד 
הסעד היהודי״ ( 1 ) 8031 6 י! ¥61£3 \ 1$11 ׳*! 06 . 

ל , *^ 731 *ד 0 , — 1615 ) $30 סס" 1,10130 0 ז 01 

— ( 1855 — 1929 ), גנראל גרמני ומארשאל בצבא 
התורכי. אביו וסבו היו יהודים שהשתמדו. שירת בצבא הגרמני 
ב 1874 — 1913 ועלה לדרגת גנראל. ב 1913 נשלח לתורכיה 
בראש משלחת צבאית גרמנית ואירגן מחדש את הצבא לאחר 
תבוסתו ב״מלחמות הבאלקאנים״ בראשית 1915 עמד בראש 
הכוחות התורכיים שהגנו על מצר הדרדנלים (ע״ע, עט׳ 
89 — 90 ) והתפרסם מאד ע״י הדיפת התקפות בעלות-הברית, 
אשר צבאותיהן נסוגו בראשית 1916 . ב 1918 נתמנה, ביורשו 
של פלקנהין (ע״ע), למפקד החזית התורכית־גרמנית בא״י 
ובסוריה, אך בבר לא הצליח למנוע את התקדמותו של 
אלנבי(ע״ע) לחלב, שבעקבותיה התמוטטה החזית התורכית. 
מצספא כמאל (ע״ע), מקימה של תורכיה שלאחר מלה״ע 1 , 
היה מפקודיו. 

זכרונותיו, 61 ) 1011 ׳ 31116 ( 0£ ט? ("חמש שנים בתורכיה"), 
נתפרסמו ב 1920 (מהד שניה — 11922 מהד׳ אנגלית — 
1927 ). 

לימס (לאט׳ 1.11065 , חגר־ביצורים). מעיקרא היתה משמ¬ 
עות בל׳ — דרך, במיוחד דרך שבה צועד הצבא 
לשטח הארב. בתקופת הקיסרות התמית קיבלה המלה ל׳ 
משמעות של קרביצורים הזהה עם הגבול המדיני של הקי¬ 
סרות, וכן של גבול המוגן במכשול רצוף, כגון נהר, סוללה 
או חומה. 


בתקופת הרפובליקה לא היו גבולות שלטונה של רומא 
מתוחמים בחר. החל בסאה ה 1 לסה״נ הוקף בהדרגה גבולה 
היבשתי של הקיסחת במערכת ביצורים, כבישי-גבול, סוללות 
ומחסומים אחחם, שנועדו להגנה, לפיקוח על המסחר וה¬ 
תנועה ולחיזוק השליטה על התושבים שמחל׳ פנימה. 

סוללות־עפר רצופות בוואלאכיה ובקרבת גאלאץ (בת■ 
מניה של היום) הן מהמחצית הראשונה של המאה ה 1 לםה״נ. 
בצפון בחטניה הקים אגריקולה (ע״ע) שרשרת מצחם 
בין שפך הקליד ( 16 )ץ 01 ) לשפך הפורת ( 01111 ?) לאורך 56 
ק״מ. אספסינוס קיסר החל ב 74 לםה״נ באירגון ןז^ר גרמני 
רצוף בצורת בביש מוגן במצחם, בין המין לבין הדאנובה. 
בנו, זלמיטינום קיסר, הוסיף לקו זה מגדלי־איתות, ואדריינוס 
בנה גדר־עץ לארכו( 480 ק״מ). אדחינוס חסם גם את גבולה 
הצפוני של בחטניה בחומת אבן ממפרץ סולווי (ץ 3 ׳* 1 <> 5 ) 
עד שפך הטין ( 06 ץ 1 ). במאה ה 3 נבנו לאורך הל׳ הגרמני 
סוללת עפר במערב וחומת אבן במזרח (ע״ע גרמניה, עם׳ 
415 ). על קוד הגבול בחנוס התחתי והדאנובה הגנו מצחם 
ומגדלים, אך לא היה שם מחסום רצוף. בנומיחה (באלג׳יחה 
של היום) הוקם ל׳ ( 1636 !£^ 05531001 ?) רצוף־ביצורים. 
הקמתו של ל׳ זה היתה קשורה בכיבוש השממה באיזור זה 
לעיבוד חקלאי נרחב, מימי אדחינוס ועד ל?סטימיוס נזלרום. 
בדו׳ברוג׳ה (במזרח רומניה של היום) הוקמה שני קוד ל׳, 
האחד בימי דומיטינוס והשני בתחילת המאה ה 4 . בגבול 
המזרחי של הקימחון מהים השחור עד הפרת ומעבר למדבר 
סוחה עד לים סוף, נבנתה רשת כבישים מאובטחת במצחם 
ובמגדלי־תצפית. הגזרה הדרומית של ל׳ זה אורגנה ביח 
סחגוס. ל׳ זה הוא, בנראה, ה״חגר" הנזכר במשנה, גיסיו א/ 
א׳. במאה ה 4 נהיתה אילת למוקד של ל׳ זה, וממנה נמשכו 
שרשרות מצחם בערבה לעבר עבדת וחלוצה. קת הערפי 
היה חבל רפיח—ים המלח, ומפקדתו היתה בבאר־שבע. 

דגם ההגנה הקלאסי של הל׳ היא חומת אדחינום שבי 
בחסניה. ארכה 130 ק״ם, והיא מורכבת מחומת אבן שלפניה 
נכרה חפיר. החומה היתה מוגנת במצחם זעיחם המרוחקים 
זה מזה מרחק של 1,600 מ׳, ובין בל שני מצחם — שני 
מגדלי תצפית. מאחוח החומה היו כביש וחפיר, מוגנים 
משני צחהם בסוללות-עפר ( 311001 ״■), ובעודף — מצח 
גדודים (רגלים ופרשים) שהיו קשוחם בכביש צבאי. חיל- 
המצב, בן 20,000 איש, היה מורכב מחילות-עזר בלבד — 
כנהוג בל" האחחם. נערכו סיוחם, בעזרת עמדות קדמיות 
ושרות־מוחעין מעבר לקו, כח לאתר חכוזים עדנים, ומש- 
נתגלו ריכחים כאלה, היו חילות־המצב תוקפים אותם. הלג¬ 
יונות היו העתודה האסטרטגית, והם הוצבו — בחנום העילי 
ובאפחקה, בעורף הל׳! בחנום התחתי, בדאנובה ובגבול 
המזרחי — לאורך הקו גופו. 

בניית הל" החדירה בלב הצבא תפיסה הגנתית ונטלה ממנו 
בהדרגה את הגישה ההתקפתית. במרוצת המאה ה 2 נעשו 
חילות-המצב של הל׳ לססאטיים, ובמאה ה 3 נהפכו חלקית 
לחיל־מילואים של הספר ועיבדו את האדמה בקרבת הל׳(בגוו 
ב 1636 !£\! 08531:1101 ?). גברה גם הגטיה לשתף בהגנה בעלי- 
ברית מקרב העמים הבארבאחים הסמוכים לל/ בימי חר 
קלסינוס ( 284 — 305 ) הפך חיל-הספר ( 1.10103061 ) לחיל 
נפרד מחיל השדה. חיל-ספר זה התפתח למעין מיליציה של 
חיילים משחזרחם שקיבלו אדמות לעיבוד לאורך הגבולות. 
מול ההתקפות הגוברות על הקיסרות במאות ה 3 — 4 הועמק 



817 


ליסם — ליספדז 


818 


הספר ע״י ביצור ערים ודיבר מצדים רסגדלי תצסית לאורך 
הכבישים. כך, למשל, הוחזק תנגב בחילות מצב שעסקו 
בחלקם בחקלאות. 

הל׳ בגרמניה נעזב בימי גלינוס (ע״ע)! הל׳ בבריטניה 
נעזב בעת מרידתו של פגנום מכסימום, מושל האי שביקש 
להתקסר! הל׳ בסוריה ובא״י החזיק מעמד עד הכיבוש 
הערבי. 

ש. אפלבאום, כיצד ההסתה הספר המוגן הרומאי ("סער־ 

כוח״ קל״ב), תשכ״א! ,ז 01 נ ,££ ,ז*ג-ק> . 18. 1 > 1 נ> 1 זנ 1 נ? .£ 

-ז\׳- ) /[ 017-711071 מ* ״£ ( 063:1, 7 '117 # 077 x 17 ־ 31 , 0 ; 1926 ,( 1 

1 ) 00 * 00111116 .( ; 1935 ,( 1-42 , 31 )צ , 70111031 1 :: 1 . 

.[ ; 10 ל 194 , 14/011 110771071 1/17 10 £004 />מז>מ 7 ( 1 ־ 1 , 811106 

- 0071 1/17 ,(. 1 ) 6 ) ץ 0 !־! 51 , 1949 , 71707 ( 4 . 10510111771 , 3313602 
1949 , 75 ( 1 > 11 }$ 077 ( 1707 0771071 ) 1 ( 0 7777107 / 

ע ל ר. ל׳ בא״י: ב. סייזלר, הרקם והחגר (בספר אפשטיין)! 

ם. אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטוריה של א״י, תשי״ב ו הנ״ל, 

לשאלת זמנו של הל׳ הא״י (בספר א״י ה , ), תשי״ח! ש. 

אפלבאום, ראשית הל׳ הא׳י(ציון כ״ז), השכ״ב! מ. גיחון, 

הל׳ הא״י כתקופה דיאוקלמיאנוס (אילה, הפיגום הארצי 

הי״ח לידיעת הארץ), השב״ג. 

ש. אס. 

לימסול ( 1,10135x01 ) עיו-נמל במפרץ אקח׳טירי שבדרש- 
קפריסץ, העיר השניה בגדלה בא״י * 48,000 תוש׳ 

( 1966 ). רוב תושביה (כ 80% ) יוונים ומיעוטם תורכים. ל׳ 
שוכנת במישור־החוף הרחב היחיד בדרום־האי, שרובו חוף 
של כפים. היא המרכז המסחרי לאחור החקלאי שמצפונה, 
המגדל חרובים, דגנים, הדרים, ענבים, זיתים, ירקות ופירות 
אחרים. בעיר ספעלי־תעשיה קטנים למזונות׳ ללבנים, ועוד. 
בנמל — המשמש כמרכז ליצוא הדרים — מעגן לסירות 
בלבד! ספיגות עוגנות במרחק 1 — 2 ק״מ מהחוף. לאויד 
חוף־הים נמצאים בתי־מלון ושירותי־תיירות אחרים. ל׳ מחר 
ברת בכבישים אל לתקה (ע״ע) במזרח, פאפוס במערב ואל 
צפון־האי. ממערב ומדרום־סערב לעיר מובלעת בריטית שבה 
הבסיס הצבאי אפיסקוסי ושדה־התעופה אקרוטירי. 

ל׳ היתה ידועה בשם £55115 !ת^ 1 בתקופת קיסרות רומא, 
והיתד. יורשתה של העיר הפניקית אמאטום (חסת) ז כ 8 ק״מ 
ממערב לה. ביה״ב היתד. נתונה לשלטון ביזאנטי עד לכי¬ 
בושה ב 1190 בידי ריצ׳ארד־לב־הארי, שהשתלט על האי גולו. 
ל׳ היתה מעתם של משפחת האיבלינים, עוצרי ממלכת קפ¬ 
ריסין ומגדולי הבארונים הארצישראלים, שהתנגדו לאדמי¬ 
ניסטראציה האימפריאלית של הקיסר פרירריד 11 , לל׳ הגיע 
קיסר זה ב 1228 כדי למצוא הסדר עם האיבלינים לגבי העו¬ 
צרות על האי ובעיות הממלכה הצלבנית. בימי ההגמוניה 
הוונציאנית היתה ל׳ עיר מסתר חשובה וכיבוש המבצר שלה 
ע״י התורכים ( 1570 ) ציין את ראשית השמטות האי מידי 
ונציה. בימי התורכים היה בה נמל חשוב, וכיום עוברים 
בנמלה המטענים המיועדים לכוחות הצבאיים הזרים ההר 
נים באי. 

על יהודים בל/ ע״ע קפריסין, יהודים. 

לימפה ( 113 קמ 1 ץ, 1 , מלאם׳: מים) מערכת המורכבת מצ־ 
נורות ובלוטות המובילה אל מחזור הדם את נחל 
הל׳ אשד מכיל חמדים שונים, שאינם נספגים אל תוך נימי 
הדם מהחלל הבינתאי. 

כמות הנחל בגוף האדם, המוחזרת, ביום, למערכת הל׳ 
מגיעה עד ל 4 ליטר. מערכת הל׳ מורכבת מצנורות המפוזרים 
כמעט בכל חלקי הגוף, פיזור המקביל, בדרך כלל, לזה של 


צבורות הדם. צפיפות 
כלי הל׳ גדולה בעור, 
דרכי העיכול, דרכי 
הנשימה ודרכי המין 
והשתן. לעומת זאת 
קטנה צפיפותם במה 
העצם, בריאות וברק¬ 
מת החסחוס. במוח, 
כנראה, אין כלל כלי 
ל׳. בהקף הגוף בנויה 
מערכת כלי הל׳ ני¬ 
מים רקוח אטומות ב־ 
קציהן. נימים אלה 
מתרחבות והולכות ר 
עוברות למובילים 
רחבים המתחברים ל¬ 
בסוף לווריד הנבוב 
העליון. מובילים אלה 
הם: צנור הל׳ הימני 
וצנור החזה. צנור ה¬ 
ל׳ הימני מאסף את 
הל׳ של חצאי הראש 
והצוואר הימניים, של 
הזרוע הימנית ושל 
חצי החזה הימני. צנור 
התחתונים ושל כל אברי הבטן והאגן (פרט לכבד הקשור 
לצנור הימני) ושל כל מחצית הגוף השמאלית. צנודות הל׳ 
עוברים בדרכם מן ההקף אל הוורידום דרך קשריות הל׳. 

מבנה צנומה הל׳ דומה לזה של צבורות הדם. צדם הפני¬ 
מי מכוסה בתאי אנדותל שטוחים — אך החבור בין תאים 
אלו רפה יותר מזה שבנימי הדם. שכבת תאים זו מכוסה 
רקמת חבור כלפי חת. ספק אם קיימת ממבראנה בסיסית 
כבנימי הדם. אך גם אם היא קיימת, היא הרבה יותר חדירה 
מאשר בנימי הדם. דפנות הצבומת הרחבים יותר בבדים 
סיבי־שריר חלקים, סיבים אלאסטיים וסיבי קולאגן. בפנים 
הצגומת מצדים שסתומים המאפשרים את זרימת הל׳ בכוון 
אחד בלבד — מההקף אל המובילים הראשיים. הכוחות 
המזרימים את נוזל הל׳ הם לחץ שרירי הסביבה על הצבורות 
וכן התכווצות סיבי השריר בדפנות הצבורות הגדולים. 

קשריות הל/ דרכן עובר הנחל תוך כדי זרימתו, מפוד 
רות בכל הגוף, אך קיימים מצבורי-קשריות חשובים בבתי- 
השחי, במפשעות, לאורך עמוד השדרה, בצוואר ובמעיים. 
קוטר הקשריות 1 — 25 מ״מ. הן מוקפות קופסית, שדרכה 
בכנסת הל׳ בגימיות דקות. הנחל עובר דרך הקשרית בגתות 
המכילות בדפנותיהן תאים מיוחדים, המכונים תאי-ל/ וכן 
תאי פלסמה ומאקרו־פאגים. גופים זרים כחידקים, תאים 
וחלקיקים שונים נעצרים ע״י תאים אלה. כמו-כן יוצרים תאי 
הל׳ והפלאסמה נוגדנים נגד הגופים הזרים. תאי הל׳ בוצרים 
בתוך הקשריות וחלקם עחב את הקשרית יחד עם זרם הל' 
ומגיעים אחו למחזור הדם. 

הרכב חל׳ שונה ממקום למקש ותלד באיבר שנוקז ע״י 
המערכת. רכח האלקסרוליטים, הגלוקחה והשתנו דומה 
לזה של הנסיוב. רכח החלבון הוא כ 65% — 50 מריכחו 
בנסיוב, לעומת זאת רכח החלבון בנחל החוץ-תאי הוא 




819 


ליטפה — לין יד־טנג 


820 


הרבה יותר במרד. חדירת הנתל דרך דפנות נימי הל׳ היא, 
כנראה, ברווחים בין תאי האנדותל. גאזים עוברים דרך 
התאים עצמם. מערבת הל׳ במעי משתתפת בהובלת חמרי 
מזון שנספגו, ובעיקר שומנים. אלה משווים לנוזל הל׳ מהמעי 
גוון חלבי. 

סתימת דרכי הל' גורמת לבצקת ( 06461113 ), היינו הצט¬ 
ברות נחל באיבר המנוקז. סתימה כזו יכולה להיגרם ע״י 
תולעים (סילאריה), ע״י דלקות חחרות או ע״י כריתת 
קשריות הלימפה בעקב מחלה גידולית. בצקת כזו יכולה 
להגיע לממדים גדולים — מצב המכונה אל$נטיאזים (ע״ע). 
מערכת צנורות הל׳ עצמה עלולה לגרום להתפשטות תהלי¬ 
כים זהומיים או גידוליים. חידקים המגיעים לקשריות הל׳ 
ונעצרים שם עלולים לגרום דלקת מקומית. כמרכן נאספים 
תאי גידולים ממאירים מסויימים בדרכי הל׳, נעצרים בקש־ 
ריות ויוצרים שם גרורות ( 461381386 $ ?) ראשונות. נוסף 
על־כך ידועות מחלות גידוליות ראשוניות של בלוטות הל׳, 
כגת המחלה ע״ש הוג׳קין(ע״ע) לימפ 1 -םארקומה ועוד, 

ניתן להבחין ולהבליט את דרכי הל׳ ע״י הזרקת צבע 
מתחת לעור. הצבע נספג ומתפשט בדרבי הל׳ וצובע אותם. 
לאחרונה מזריקים אף המרי ניגוד רנטגניים המאפשרים 
צילום המערכת חהד מוקדם של תהליכים סתימתיים גידר 
ליים בקשריות הל׳. 

, 12$ > 11€ ו 18107 ז£ ,^ 110 ^ת 1 מת€^ 

- 8:0 1 * 1 * 0 ? 10108 }?£? ג ת 0 מו,? 0 0 'ד ,* 1954 

. 8 * 1965 , 5105 

ש. ה. בל. 

לימפופו ( 0 נ 1 סק 1 מ £1 ), נהר בדרום-מזרח אפריקה, ארכו 
כ 1,600 ק״מ ושטח אגנו כ 440,000 קמ״ר. ראשיתו 
מצפץ ליוהאנסבורג שבאפריקה הדרומית, ברמת דטווטך־ 
זךנד, כ 1,300 מ' מעל פני־הים. משם הוא זורם צפונה וצפונה- 
מזרחה ומהווה את גבולה הצפוני־מערבי והצפוני של אפרי¬ 
קה הדרומית (מדיבת טרנסוואל) עם שכנותיה בוצואנה 
וח׳דזיה. עם כביסתו לתחומי מחאמביק הוא פונה דחמה- 
מזרחה, ונשפך לאוקיינוס ההודי מצפון ללורנסו מארקש. 
חלקו העליון קרוי קרוקודיל ( 010004116 ). יובליו הגדולים 
הם: $ריקו, נוטוואבי, לוצאני, שאשי׳ ןוואןצי ושנגןה — 
משמאל ז פהונגולה, פאלאלה, מוגאלאענה, ?נד ואוליפנטם 
( 15 ת £3 < 01 ) — מימץ. חלקו התחתון של הנהר כשיר לשיט 
בעתת גשמי הקיץ, עמקו רחב והוא עובר באיזור של שיחים 
עבותים ואדמה חולית. בחלקו העילי מתבצעת תכנית־השקיה 
נרחבת. 

לימריק ( £101611011 ! אירית: לוימביד [ £111011163011 ]), 
עיר בדרום מערב אירלנד, 58,000 תוש׳ ( 1966 ), 

בירת מחת ל׳( 2,685 קמ״ר! 137,000 תוש׳ [ 1966 ]), החשוב 
בנמל החוף המערבי של מדינה זו! יושבת בראש שפך הנהר 
?וגוץ, כ 80 ק״מ מהאוקיינוס האטלנטי. מצדה בה תעשיה של 
מוצרי חלב, שימור דגים ומוצרי דגים מזונות שתים, משק¬ 
אות חריפים, מוצרי עור ועוד. בקרבתה מפעל הידרראלקטרי 
גדול. בעיר קאתדראלד, מהמאה ה 12 ושרידי מצודה מהמאה 
ה 13 . ל׳ היתד. מעת חשוב של הדאנים במאות ה 9 וה 10 . 
היתה במצור פעמים רבות. לאחרונה צר עליה קרומן־ל 
בשנת 1651 . היתד. מעחם האחרון, שנפל בשנת 1691 , של 
הנוהים אחרי בית סטיוארט המודח (ה״יעקוביטים"). 


לימריק, ע״ע חמשיר. 

לי|, אדורל (' 1 ?*.לס — 1 £306 מ ¥11113 \ 4 ־ £41731 — ( 1801 
— 1876 ), חוקר השפה הערבית, אנגלי. נולד בהר־ 

פורד והחל ללמוד תאולוגיה בקימבריג/ אולם לא יכול להס¬ 
תגל לחיים האתיברסיטאיים. כעבור ימים ספורים בלבד עבד 
ללונדון ועבד אצל אחיו במלאכת החריתה. יחד עם זאת 
למד ערבית בשיעורים פרטיים, וכבר ב 1822 הכין ספר 
דקדוק לערבית המדוברת. 

בשל בריאותו הלקדה נסע למצרים ב 1825 ושהה שם 
3 שנים. אחרי ביקורו השני ( 1833 — 1835 ) פירסם את הספר 

0 ־ 161 ) 40 ? 1116 0£ 011810111$ 304 1301161$ ^ 1116 000111110£ .^ 

1$ ו 3 ! 1 קץ £8 ("סיכום נהגיהם ומנהגיהם של המצרים המד 
דתיים״)׳ 1836 . ספר זה נחשב עד היום לתיאור קלאסי של 
החברה המוסלמית דאז. בשנים 1838 — 1840 פירסם ל׳ תר¬ 
גום אנגלי של סיפורי ״אלף לילה ולילה״( 4181115 ? 31.1311 ־ 1 
$: £01611:3111111601 ) בציתף הערות מפורטות ומאלפות. הערות 
אלה הופיעו בספר בשם 116 ) 4111 ? 1116 ! 11 5001617 3131311 ־ 1 
(״החברה הערבית ביה״ב״), 1883 . 

מפעלו החשוב ביותר של ל׳ הוא מילת ערבי-אנגלי גדול 
ומפורט, המבוסם על חיבורי המילונאים הערביים, ובעיקר 
על "תאג׳ אל-ערוס" מאת אל-םייד ?רוןצ׳א אל-זבידי. את 
חמשת החלקים הראשונים הו״ל בשנים 1863 — 1872 . שלושת 
החלקים הנותרים של המילון, שאינם שלמים, פורסמו אחרי 
מותו ( 1877 — 1893 ) ע״י נכד אחותו, סטנלי ל׳־פול. במילון, 
כפי שהוא מצד בדפוס, נעדרות המלים הנדירות, שכן התכוון 
ל׳ לייחד להן כרך בפגי עצמו, שמעולם לא ראה אור. 

מילונו של ל׳ הוא מפעל ענקי, שהוכן בחריצות יוצאת- 
מן־הכלל ובנאמנות מדעית ראדה לשבח, וחשיבותו גדולה 
גם כיום. הוא מצטיין בדיוק התרגום ובציון קפדני של המקד 
רות, אך מצויות בו המיגרעות של המילונים הערביים המקד 
דיים, שעליהם התבסס. 

,(בתוך הכרך ה 6 של המילס של ל׳) ,״ 1 .׳מ .£ , 0016 ?- . 1 5 
1960 ,וץ 0 !ו£ 101101 ז 0 , 17 ז 6 נ 1 ־ 11 ! { , 1877 

7 . ק. 

לי*[ - ( 3118 ' 1 ־ ¥11 £111 ) ¥11-13118 £111 - (נר 

1895 , אמד, גליל פוקיץ), סופר סיני-אמריקני. ל׳ 

למד באוניברסיטת הארווארד, סיים בה את לימודיו ב 1921 
וקיבל את התואר דוקטור באוניברסיטה של ליפציג ב 1923 . 
הוא הורה באוניברסיטות שונות בסין ולאחר מכן התחיל 
בכתיבת פרחה קלה בסינית — תחום שבו היה מחדש ואשר 
בו זכה להצלחה רבה. כתביו שיקפו אח הפילוסופיה האפי¬ 
קורסית של מחברם. בשלושת כתבי-העת שהוציא לאור בשאר 
גהאי, כוונתו היתה לשעשע את הקורא ולא להעמיס עליו 
דברי תורה. הוא סייע בהרבה לפיתוחו של סיגנון פרחה 
פשוט בשפה הסינית. 

ל׳ חי מ 1936 באה״ב וכתב את חב ספריו בשפה האנגלית. 
הוא שימש מעץ נציג ופרשן של ארצו במערב. ספריו, הכר 
ללים מסות, ביקורת ורומאנים, משקפים את תרבותה של 
סץ: 16 ק 60 ? 47 ? 11 ח 3 001111117 ץ 4 ! (״ארצי ועמי״), 1935 ! 
£110118 0£ 106 ! 0113 נ} 1 ת 1 (״חשיבותם של חיים״), 1937 . 

ביקורת על מחניות המערב בסץ נמתחת בחיבור 861176611 
£311811161 4 ״ 3 16315 ־ (״בץ דמע וצחוק״), 1943 . הרומא¬ 
נים שלו, 8 ת״ 61 ? ״} : 4001601 ? (עברית: ״רגע בפקיך, 



821 


לין יזי־טנג — לינג, פר הנריק 


822 


תש״ו), 1939 ; 8101111 3 מ! 3£ < 1 \ (עברית: "עלה גידף 
בתה״, 1943 ), 1941 ; ועוד רבים אחרים, מתארים את החיים 
בסין החדשה. — בתרגום עברי יצאו לאוד, נוסף לג״ל: 
"מבחר הספור הסיבי", תשי״ד! "שער הארגמן", תשי״ד; 
״האי הנעלם״, תשי״ז; "פאוגי", תשכ״ה. 

. 1941 ,!{ 017111 ? ז 014 , 140 ^ 

לץ פיא 1 (קח״ בדאו) — 130 ? !״ע — (נר 1908 ), איש 
צבא ומדינאי סמי. אביו היה תעשיין זעיר במחח 
הו§ה. ב 1924 נכנס ל׳ לאקאדמיה הצבאית בוואמפואה שליד 
קאגטוז׳אקאדמיה שנוסדה בסיוע בחה״מ בתקופה שבה שיתפו 
פעולה הקראומינטאנג והמפלגה הקומוניסטית. מפקד האקא־ 
דמיה היה צ׳בג קאי שק (ע״ע), וצ׳ו אך־לי (ע״ע) היה בה 
הקומיסאר הפוליטי. בתום לימודיו ב 1925 הצטרף ל׳ למפלגה 
הקומוניסטית וכעבור זמן מה החל בקריירה מזהירה בשורות 
הצבא האדום הסיני. הוא הצטיין במסעי המלחמה נגד צבאות 
הלאומנים בהנהגת צ׳אנג, וב 1932 פקד על הקורפוס הראשון 
של הצבא האדום, שהיה הכוח המעולה ביותר בצבא זה. 
בעת ״המסע הארק־״ של הצבא האדום הסיבי ב 1934/5 (ע״ע 
סין, היסטוריה), הוביל ל , את הטור העיקרי צפונה ואח״כ 
כתב את תולדות המסע. ב 1937 הכה ל׳, שהיה גגראל ב״צבא 
הנתיב השמיני", הקומוניסטי, כוח צבאי יאפאני ניכר בקרב 
שניטש במעבר פינג־שינג שבחבל שאנסי. קרב זה נחשב 
לאחד הנצחונות הסיניים הגדולים במלחמה נגד יאפאן. במל¬ 
חמת האזרחים שקדמה להשתלמות הקומוניסטים על יבשת 
סין זכה ל׳ בנצחונות מספר על צבאות הלאומנים, ממאנצ׳ר 
דיה דדך פקק ועד לדרום-מרכז סין, ומילא בכך תפקיד 
מרכזי בהבסת כוחותיו של צ׳אנג קאי־שק. 

ב 1945 נבחר ל׳ לוועדה המרכזת של המפלגה הקומוניס¬ 
טית׳ אולם אחרי השתלטות הקומוניסטים על סין לא התבלט 
במיוחד בצמרת המפלגה, עד שב 1959 התמנה לשר הבטחון. 
ב 1960 הופיע ל׳ כמפרש עיקרי של תורת מאו טמה־טונג 
(ע״ע). ב 1965 פורסם מאמרו "יחי נצחק המלחמה העממית", 
שעורר שימת לב בעולם כולו. במאסר זה פיתח ל׳ את הרעיון 
המאואיסטי, שהמדינות המתפתחות, "הכפר" של העולם, 
תגברנה על ״העיר״ — המדינות המתועשות והעשירות. עם 
תחילתה של "מהפכת התרבות" ב 1966 הופיע ל׳ כיורשו 
של מאו. 

5 :)תז 11 ' •צ א) ? /ס 1 !^ 1 \ 1£ ז 0 ? €! 01 ■) 46 * ,״/ ,. 111 ; 1904 .. 6 // ? , 3 ב 1 נ 1 ז 0 )מ^\ 0 

. 1909 , 1 ) 11 ו 4 ח<ז*ץ 6 8 114 )/ 511 1 ס 

לינד, ג׳גי — 1.1011 ץ 600 ( — ( 1820 , סטוקהולם — 1887 , 
מילות, אנגליה), זמרת סופראנו שוודית. ל׳ הר 
פיעה לראשונה ב 1838 בתפקיד אגאתה באופרה "הקלע 
החסשי" מאת ו 3 ר. היתה תלמידתו של מנואל גרסיאה (ע״ע) 
בפאריס ב 1841 , וב 1844 התמנה לאופרה של ברלין ע״ס 
המלצתו של מאירבר. משנה זו ועד 1858 הופיעה בערי אי¬ 
רופה ואה״ב ועוררה התפעלות בתפקידיה השונים הגדולים. 
אחר מסעה באה״ב ( 1850/2 ) חדלה להופיע באופח־ח והת¬ 
מסרה להופעות קונצרסאנטיות. ב 1852 נישאה למנצח והמל¬ 
חין הגרמני-יהודי אוטו גולדשמיט ( 1829 — 1907 ). בשנות 
חייה האחרונות היתה מורה בקולג׳ המלכותי למוסיקה בלונ¬ 
דון. — ל׳ היתה אחת הזמרות הגדולות של המאה ה 19 , בעלת 
קול סופדאנו מבריק, עם הקף גדול. היא זכתה לכינוי "הזמיר 
השוודי", 

, 11 ^ 72 ^ 4 * 7 1 , ״ 1 ./ י ־ €1 ץ 6 )\ .ז — 002€0 .מ .£! 

. 1956 4 ,, 1 ./ , 8111111311 .] , 1945 

לי 1 ךאו, פאול — 3011.1011311 ?— ( 1839 , מאגדבורג — 
1919 , ברלין), סופר ומנהל תיאטרונים גרמני. ממר 
צא יהודי. ל' למד בליפציג, ברלין ופאריס. הוא התחיל את 
דרכו בכתיבה כעתונאי! ב 1872 יסד את השבועון ־ 06 שים 
)! 3 ׳*! 0 ש 8 וב 1877 — את הירחון 1 ) 50 0011 ^• 01 ^ 1 . בשנים 
1895 — 1905 פעל כמנהלם של התיאטרונים הגדולים במיי- 
נינגן ובברלין. ב 1905 נתפנה מחזאי של התיאטרון המלכותי. 

ל׳ היה סופר רב־גוני ביותר! מלבד היותו עתונאי ומח¬ 
זאי, חיבר רומאנים, סיטורי־מסע ( 606460 /ו 0$ \* ["מונ¬ 
ציה"], 1864 ). מאמרי ביקורת, מחקרים על ענייני ספרות 
ותיאטרון. כעתונאי. היה בין הראשונים, שכתבו על המתרחש 
בבתי־המשפט. כמחזאי, שלט בטכניקה בימתית והיטיב 
לבנות את העלילה ולפתח דמויות. ממחזותיו הרבים: 12 ! 443 
38421603 ) 4 004 (״מאריה ומגדלנה״), 1872 ! 1x2 ת 1 ) 2 ז 0 
(״הרוזנת לאה״), 1879 — מחזה הנוגע בבעיית האנטישמיות. 
ביצירתו ניכרת השמתו של התיאטרון הצרפתי, ובייחוד 
זו של דימה הבן ושל ויקטזירין סאךדו, אשר את מחזותיהם 
עיבד בשביל הבימה הגרמנית. 

ל׳ היה סופר מקובל ביותר בזמנו, בשל הביקורת, הסא¬ 
טירה וההומור שלו, שהיו משעשעים יותר משהיו מרירים. 

1909 , 

לינך 5 ךג, צ'ך?יז א 1 גס 9 ס-ג>סע 11 5 ״ 111£11 /״ 1 ת 3 ו 01 

1 ( 8 ! 6 נ( — (נו׳ 1902 ), טייס אמריקני. אביו הובא 
בעודנו תינוק משוודיה לאה״ב, והיה ציר רפובליקני בבית- 
הנבחרים בוושינגטון. ל , למד בבי״ס לטיס בלינקן שב־ 
גבדאסקה, התגייס ב 1924 לחיל האוויר האמריקני ובו היה 
סגן־משגה, וב 1926 נהיה לטייס בשרותי דואר־האוויר. 
הכרזת פרס בסך 25,000 דולאר לטייס הראשון שיטוס ללא 
חניה מניריורק לפאריס הניעה את ל׳ לגייס כספים לבניית 
מטוס מיוחד חד־כנפי, שקרא לו "רוחה של סנט למים" 
( 11 0£ 36 1x015 ־ 500 1116 ), וב 20/21 במאי 1927 טס בו 
מניריורק לפאריס בזמן של 33 1 / 2 שעות. ד.מ נתקבל בפא¬ 


ריס בהתלהבות, ובשובו לאה״ב נהיה לגיבור לאומי. לאחד 
מכן ערך ל׳ עוד טיסות ביניבשתיות. 

ב 1932 נחטף בנו של ל׳, לשם סחיטת כסף, בידי הגרמני 
האופטמן ונרצח — הפשע המפורסם ביותר של התקופה. 
בשנים הראשונות לעליית הנאצים לשלטון הזהיר ל׳ את 
אה״ב מפני התעצמות כוחה האווירי של גרמניה, אך ב 1938 , 
בעת ביקורו בגרמניה, קיבל עיטור מגרינג (ע״ע), ומאז 
הסיף לבדלנות ולשמירה על ניטראליות במלה״ע 11 , הנשיא 
רחוולט נזף בו בפומבי, ול׳•, שהיה אז רנדסרן, התפטר 
סחיל-האוויד. עם כניסת אה״ב למלחמה נהיה ל׳ ליועץ טכני 
של חיל-האוויר, וב 1954 קיבל דרגת אלוף בפילמים. 

ספת על טיסתו המפורסמת 10015 . 81 )ס : 11 ־ 5011 שודד 
( 1953 ) זכה בפרס פוליצר. אשתו, אן מחי ל׳(נר 1906 ). אף 
היא טייסת, פירסמה ספרי שירה ותאורי טיס. 

א!" י לן י ו 1 )| — 0 ש! 110468 01130 ( !! £11 — 

(נר 1910 , לולאו), משורר שוודי. ל׳ חי בסטוק¬ 
הולם משנת 1931 , שמו נודע עם פרסום קובץ שיריו השני 
38 * 0130 1430060 (״האיש ללא דדך״), 1942 , אשר בו 
ניכרים כבר הקוים האפייניים של שירת שנות ה 40 . קובץ 
זה מורכב משורה של 40 סונטים, המכונים בפיו "הסונטים 
המרוסקים", והם נותנים ביטד לתוהו ובוהו המשתולל של 
תקופת מלה״ע 11 , ליאוש, להרגשת חוסר־האתים, לאימה. 
התזה המודרנית, שצורה ותוכן זהים בערכם׳ מודגמת בשיריו 
עד גבול יכולת התפיסה. השירים הכלולים בקבצים - 1 ש 01 ג 5 
(״רצפים״), 1947 , ו ז 6 ) 0£ ! 1016 \ (״קרבן החורף״), 1954 , שקד 
פים יותר, קלים להבנה מקודמיהם, ונוטים להבעה מוסיקא¬ 
לית יותר. — שירתו של ל׳ היא שירה לירית אינטלקטואלית, 
גדושה רמזים, סמלים, אסוציאציות! ניכרת בה השפעתם של 
הזרם הסיראליסטי ושל משוררים כת. ם. אליוט (ע״ע) 
וד. תומם(ע״ע), השפעה שאינה פוגעת במקוריות יצירתו. — 
ל׳ משמש גם מבקר ועורך. הוא נודע כמתרגם. בייחוד של 
יצירות מן הספרות האנגלית ושל שירה צרפתית לירית בת 
זמננו, — משיריו ניתרגמו לגרמנית בידי נלי זק״ש (ע״ע 
[כרך־מילואים]), 1963 . 

ל י 1 ד*ה, 7 ] ר״ ל — 11046 00 ׳% (! 03 — ( 1842 — 1934 ), 

מהנדס ומדען גרמני, השתלם בטכניון של ציריך 
ועבד לאחר־מכן בביח״ר לקטרים של בורסיג בברלין ושל 
קראום במינכן. ב 1872 נתמנה פרופסור לתורת המכונאות 
בטכניון של מינכן והתחיל לעסוק בטכניקת הקידוד, שדה 
בו חידש חידושים רבים, עיוניים ומעשיים, ב 1879 ייסד 
את "החברה לייצור מכונות־קרח של ל׳" בעיר דסבאדן, 
וניהלה עד 1890 . חזר ב 1891 להוראה במינכן, שם הרצה על 
מכתאות קירור ותרסודינאסיקה שימושית עד 1910 . ב 1895 
המציא ל׳ — על בסיס האפקט של ג׳אול-תומסון(ע״ע תרמד 
דינמיקה) — שיטה לייצור זול של אויר נוזל(ע״ע) בכמויות 
גדולות, ובקשר לזה — רזסרי־נפץ חדשים. היה הראשון 
שהפיק חמצן מוצק. הועלה לדרגת אציל ב 1897 . מפרסומיו: 

60 ־ 3101 ־ 1601061 016411860 61 ( 1 08 נ 016601216111 ! 2 ^\ 016 

4111161 16 ( 130156 ( 066 ! 1 ( 4016 ("הפקת החום באמצעים מכא¬ 
ניים בטמפראטורות נמוכות״), 1870 . 
לי?ךמן, 9 ךךינןד פון — 1104601300 סס׳! 4 מ 3 מ 41 ! £6 
— ( 1852 , האנובר — 1939 , מינכן), מאתמאטיקן 
גרמני. ל׳ היה תלמידו של א. קלבש (ע״ע) באוניברסיטת 



825 


לינדמן, פרדיננד פון — לינה, יןרל פון 


826 


גטעגן — חוקר נודע של תקופתו בשטחי האלגברה והגאר 
מטריה. ב 1879 התמנה ל׳ לפרופסור למאתמאסיקה באוני־ 
ברמיסת פדיבודג־בריסגאו? ב 1883 — באוניברסיסת קניגס־ 
ברג! מ 1893 — באוניברסיטת מינכן. 

גולת הכותרת של עבודתו המדעית היא ההוכחה כי 
המספר % אינו שורש של משוואה אלגברית שמקדמיה של¬ 
מים, ל׳ הוכיח זאת ב 1882 ( 9 שנים לאחר שהרמיט [ע״ע] 
הוכיח כי המספר 6 אף הוא טראנסצגדגטאלי), ושם בכך קץ 
לבעיית הפיכת המעגל לריבוע שהעסיקה דורות רבים של 
מאתמאטיקנים. 

ליגה, ק|ו*ל פוץ (ידוע גם בשם : לינאוס) — 1 ז 0 ׳\ 1 ־ 031 
( 1,101136115 ) 31111£ ? — ( 1707 • רושולט — 1778 ׳ 

אופסאלה), חוקר טבע שוודי׳ אבי השיטה המודרנית למיס 

מדעי של צמחים ובע״ת. 

אביו היה כומר, וסבר כי 
בגו ילד בדרכיו, אולם כבר 
מגיל צעיר החעניין במדעי־ 

הטבע, ובעיקר בצמחים ועו¬ 
פות. לאחר שגה באוניברסי¬ 
טת לונד עבר ב 1728 ללמוד 
באוניברסיטת אופסלה. עוד 
בהיותו סטודנט הדריך והר¬ 
צח בבוטאניקה. 

ב 1732 נשלח ל׳ לסיור מח¬ 
קר בלאפלנד. במסעו זה ביקר 
גם בעיר לחץ, שם פגש את הסוחר האמיד ג׳ורג׳ קליפורד 
שמינהו למנהל הגן הבוטאני והזואולוגי שלו. בזכות קשריו 
עם בעלי-אמצעים כקליפות* עלה בידו של ל׳ לפרסם שורה 
של עבודות-מחקר בלתי־ רגילות. 

במשך 3 שנים ( 1738 — 1741 ) עבד כתפא בסטוקהולם 
בהצלחה רבה. כאן גם זכה, לראשונה בחייו, לעמוד ברשות 
עצמו מבחינה כלכלית וב 1739 נשא לאשה את שרה מוראה 
( 140x363 ?) . ב 1741 נתמנה פרופסור לרפואה באופסאלה 
ולאחר שנה התחלף עם עמיתו וקיבל את הקאתדרה לבוטא- 
ניקה ולאנטומיה, בשנות חייו המאוחרות זכה ל׳ בתארי־ 
כבוד מרובים והיה חבר־כבוד של חברות מדעיות רבות* 
ב 1761 קיבל תואר אצולה. ב 1774 לקה ל׳ בשטף־דם במוחו 
ולא התאושש עד למותו. 

ל׳ פירסם עבודות־מחקר מקיפות וחדשניות. ב 1731 פירסם 
קאטאלוג של צמחי הגן הבוטאני של אופסאלה ובו הביא, 
לראשונה׳ את שיטתו החדשה למיון צמחים בהתאם לאברי 
המין שלהם. פשטות שיטתו הקנתה לו-מיד מוניטין רב. — 
ב 1735 נתפרסמה המהדורה הראשונה של - 43:11 < 5*5x61113 
36 :(״מערבת הטבע״), טבלה המשתרעת על 11 עמודי פוליו 
גדולים והיא היסוד לחדושיו בתחום הסיסטמאטיקה המושת¬ 
תים על העקרון שאין הופעת מינים חדשים בטבע. "מערכת- 
הטבע" ממיינת צמחים, בע״ח ומינראלים (לעניין מיון בני 
האדם, ע״ע גזע, עט׳ 564 ו 575 ). חיבור זה יצא לאור ב 16 
מהדורות שונות (מהם 12 בפיקוח ל׳) (וע״ע ביולוגיה, עמ׳ 
9 — 328 ). ב 1736 התפרסמו ספריו: 801311103 818110x11603 
(״ספריית הבוטאניקה״)* 61113 8013x1103 ג 1311 >תג . 8 ; 1925 

,( 11 ,. 00111 [ . 101 קג£ 151161 ) ) 51157 ) 74 ? 773 17151 } 17 ) 7333 // )!)) 4 
; 1953 ,״ 1 .€ 71513313 ) 80 / 0 )) 357 )? ) 7/1 , 110 ־ 0001 . 1 < , 1952 
1957 , 1 , ( 1457 ) 07111(0051 (0 5{1((1(3 ?1735 X 73 ))<)[ יד •¥\ 

יע. לו. 

לינו, אינו — 1.6100 0 ת £1 ! פסודונים של אדמם אינ 1 
לאופולד לנב 1 ם [ 1878) — [1x1001101101 , פאלטא־ 

מ 1 — 1926 , טוסולה), משורר וסופר פיני. ל׳ למד באוניבר¬ 
סיטת הלסינקי, אך לא סיים את לימודיו ופנה לעתונאות. 
בבר ב 1896 פירסם אח קובץ שיריו הראשון, ת 11 ג״ 31181 ב]^נ 
3 ( 130111 ("שירי אביב"), החדור עדיין רוח נעורים ועליצות! 
עם השנים נעשתה רוח שיריו קודרת יותר ויותר. יצירתו 
העיקרית היא 513 ־ 11 ׳\ 3 אל 1£61 ("שירי הלקה"), בשבי כרכים, 
1903 ו 1916 — קובץ באלאדות, מן היפות שבשירה הצפונית, 
אשר מסורת ה"קלולה" (ע״ע) ניכרת בהן היטב, אך אינה 
פוגעת במקוריותן. מיקח נושאים הלקוחים מאגדות־עם ומן 
ההיסטוריה הפינית. מספר קבצי השירה (לירית ואפית), 
שיצאו מעטו של ל , , מגיע ליותר משלושים. מחזותיו, שקו¬ 
בצו תחת השם 1330110113 -< (״מסכות״), ב 6 כרכים, 1905 — 
1911 , נכתבו רובם ככולם על רקע היסטורי. ל׳ כתב גם שורה 
של ממאנים, סיפורים ומאמרי ביקורת. יצירתו האוטוביוגרא¬ 
פית היא 3 ך 1 ״ 31 ׳!ג״ 1 £1310301 ("ספר התמונות של חיי"), 
1925 . — ל׳ הרבה לתרגם לשפתו ממיטב הספרות האירופית! 
הוא תרגם את "הקומדיה האלוהית" של דאנטה, מכתבי גתה, 
ראסין, קורני, ועוד. הוא נחשב אחד המשוררים הגדולים של 
ארצו יצירותיו השפיעו במידה ניכרת על הספמת והלשון 
הפינית המודרנית, בה החדיר זרמים אימפיים. — כל כתביו 
0010116011500 .£) יצאו לאור ב 16 כרכים, 1926 — 1930 . 

י 5 ןו 1 ו$- 611 /יע 3 ו 1 ' 1 ,. 4 ; 1938 . 13 .£ , 10 ־ 71101 < 0 

1958 , 13 £ 

לינוטיפ, ע״ע דפוס, עמ ׳ 933 , ותמ׳, שם, עמ׳ 934 . 

לינויל ( 1116 ׳\ 6 ת 1 !£), עיר בצפון־מזרח צרפת, בחבל לורן 
(ע״ע), 29 ק״מ מדרום־מזרח לנאנסי, במקום איחוד 
הנהרות וזוז וקורת! 4,500 תוש׳( 1965 ). בל׳ תעשיית־טכסטיל 
(כותנה, רקמה, בגדים), מוצרי מתכת וצעצועי עץ. בן יש 
בה תעשיה ותיקה של חרסינה. דרך ל׳ עוברים מסה״ב והכביש 
הראשי מנאנטי לסטראסבור. 

ל׳ היחה בירת מזנות עצמאית בשנים 973 — 1244 ואחר 
סופחה לדוכסות לורן. העיר, שהיתת מוקפת חומה ביה״ב, 
סבלה במלחמת 30 השנה ובימי לואי וב 1678 פורקו 
ביצומה. ל׳ שיגשגה בשלטון דוכסי לורן האחמנים וטופחה 
לצרפת ב 1766 . האתרים המעניינים בעיר, הארמון וכנסיית 


סן ז׳ק (בסיגנון רוקוקו), שניהם מתקופה זו. ב 1801 נחתם 
בל' חחה שלום בין צרפת ואוסטמה (וע״ע נפוליץ). 

יהודים התיישבו בל׳ באמצע המאה ה 18 וב 1840 
הגיע מספרם ל 510 משפחות. במאה ה 20 לא נתקיים בל׳ 
ישוב יהודי בעל חשיבות. 

לינולאום זישעונייו! (מלאט׳— 1111010 —פשתן, 0161103 — 
שמן), חומר מלאכותי, בלתי־חדיר למים. מש¬ 
תמשים בו לרצוף, לצפוי קירות, למסות, לתחבושות, למעילי 
גשם וכר. מורכב מאריג יוטה (ע״ע טכסטיל, עט׳ 705 ! 
טויה ואריגה, עמ׳ 382 ! יוטה) ועליו שפבות של חומר 
מלאכותי בעל תכונות חממות לאלה של חומר פלאסטי 
#מ 01056111 ־ 11161 (ע״ע פלסטיים, חמרים). 

מקורו של הל׳ באנגליה, במאה ה 17 , על בסיס של גומי 
טבעי. ב 1860 חמצן ס. וולטון שמן פשתן כתחליף זול לגומי. 
הוא גם שקרא למוצריו בשם ל׳. עיקרי שיטתו לייצור הל׳ 
נוהגים גם כיום. 

חומר המוצא של ל׳ מתקבל מהקשיית שמן פשתן ע״י 
חמצון בטמפראטורה של ס 55 0 — 40 (לינוכטין— £100x111 ), 
בתוספת תמרים מייבשים כגון ב 1 ראט של מאנגאן. השמן 
המוקשה עובר לישה בין גלילים ובישול. מתקבל חומד דביק 
וצמיג הנקרא "מלט ל׳", אותו מערבבים בקמח שעם ו/או 
קמח עץ, עם גיר טחון וצבעים. לאחר טחינה מתקבל החומר 
הבסיסי של תעשיית חל׳, 

מבדילים בין שני סוגים עיקריים של ל׳ הנקראים באנ¬ 
גלית "ת! 13 ת״ (פשוטים), " 1013111 " (פסיססיים). הסוג הרא¬ 
שון מיוצר בתהליך רצוף ע״י עירגול והדפסה במכתח גלי¬ 
לים. קיימים תהליכים שונים ליצור הסוג השני:( 1 ) שמים על 
אריג יוטה סטנסיל שהוא משטח בעל פתחים צורתיים ומפזרים 
דרכם על פני האריג חומר ל׳ צבוע. החרים על הפעולה 
בכל צבע תבע בעזרת סנטסילים מתאימים, וע״י כך מתקבל 
ציור צבעוני. לאחר מכן כובשים אותו בחום. ( 2 ) תהליך 
דו־שלבי. מייצרים קודם ל׳ פשוט בצבע אחיד, אבל בצבעים 
שונים וללא הדפסה, חותכים צורות ע״פ תבנית ואת הקטעים 
הצורניים מניחים על אריג יוטה וכובשים אותו. תהליך 
דו־שלבי זה ניתן למיכה. 

לאחר העיבוד המכאני הנ״ל עובר הל׳ טיפול תרמי בטכד 
פדאטורה של ־ 75 — 30 , הנמשך 2 — 60 יממות — לפי טיב הל׳ 
המקנה לו את תכונותיו האפייניות. 

מיתרים ל׳ ברוחב של 2 , 3 ו 4 מ׳ ובעובי של 8 — 19 ם״מ 
בסוגים הפשוטים ו 1.4 מ״מ בסוג הפטיפסי. 

ע״י שימוש בחמרים חדשים במקום שמן פשתן, חל בשנים 
האחרונות שיפור ניכר באיכות הל׳. כך החלו בגרמניה 
להשתמש בניטרוצלולחה. באה״ב מצפים את הל׳ בשכבה 
של ניטרתלולחה. התכונות הבולטות של מתר חדיש זה 
הם הברק של התגמיר ועמידויוזו הגבוהה בפני סבה וסודה. 

התפוקה העולמית השנתית של ל׳ היא כ 170 מיליון מ 2 
(ראשית שנות השישים). 

כתחליף לל׳ משמש לבד (ע״ע) רווי ביטומן מצופה 
ומודפס. 

שעוונית — גם היא חומר מלאכותי, המיתר ע״י 
הספגת אריגים שקופים למחצה בשמן, וציפוים בצבע להה 
כדי להקנות להם תכונת אי־חדירות בפני מים. שעוונית 
השולחן מיתרת מאריגי פשתן או כותנה או יוטה, ע״י מרי- 



829 


לינולאום ושועמיית — לינל 


830 


חתם מצד אחד בחומר אטום, צבוע בלבה לסי דגם מסויים. 
שעווניות דקות משמשות גם בתחבושות. 

מס/^ל ^ ¥01 .מ 111 ,־ 1 ש 1 ! 150 ? 1 ־ 1 

?ס ^ €10£171 ט£( 1 ? 0714 ^ 077 ? 171 7/76 ג מ 3110 ^\ .? ; 1924 2 , < 1 
• ¥1007 , 65 ^ £0 . 11 . 0 — ^אלז ¥0 . 8 ..ג .? ; 1925 , 1 ( 01 ?€ז ¥100 "יי! 
■ ¥1007 ^? 5147 -^ ¥107 , £11121110111 •! .£ .. 8 ; 1948 , 77015 * 401 \ 171£ 

. 1955 ,^ 71517 ,^ 171 7771% )/ €07 

אל. ל. 

לי 1 |י, בייקולם !יצ׳ל — ץ 153 >מ 13 30801 ^ 41080135 < — 

( 1879 , ספרינגפילד [אילינוי] — 1931 , [התאבד] שם), 

משורר אמריקני. ל׳ למד אמנות בשיקאגו ובביו־יורק ב 1900 — 
1905 . כמשורר התחיל להתבלט עם פרסום חשיר 00110131 

1037011 ? 0 :ת 1 £111018 800111 ¥711113171 ("גנראל ויליאם בות 

עולה השמימה"), 1913 — פואמה אפוקליפטית מסעירה. יחד 
עם חבריו קרל סנדברג (ע״ע) ואדגאר לי מאסקרז. ניטה 
להשיב את השירה אל האדם הפשוט ועיצב את דמותו של 
המערב התיכון בספרות (וע״ע ארצות־הברית, מפתת, עמ ׳ 
124 ). ל׳ קרא את שיריו תוך שימוש דראמאתי בתנועה 
חמר, בהדגישו בכך את המקצבים ואת הסינקופות החזקים 
שלו. מבין השירים המעטים שעליהם מבוססים המוניטין שלו 
כיום: ס£ס 00 780 (״קונגו״), 31108 ^\ 13000111 71813113111 
811381 > 811 31 (״אברהם לינקולן מהלך בחצות״) — שניהם 
בקובץ 00005 ? ! 0180 3001 ס 8 מס 0 780 ("קונגו ושירים 
אחרים״), 1914 * 05 ס ££31 נ! 8 180 ) 0 : 1 * 080 780 ("רוח 
הבופלו״), בקובץ : 0180 1 > 1 ז 3 310 ^ 8:111 ^ 1 ^ 1 08111056 780 
*מוסס? (״הזמיר הסיני ושירים אחרים״), 1917 . מבחר שיריו 
( 001115 ? 56100:061 ) הוצא לאור ע״י ז 100 ז 0 ק 5 . 11 , 1931 . 

־־ 931 . 1 ^ ; 1935 , 7100 ) 4.771 * 171 1 * ¥0 0 ־״! , 5 זש 4351 ן .! .£ 

51-00171% ) 147 ?!? 77 , 8.11£81£5 £ ; 1952 , 717 ) 1700717 <¥ ? 0 , 15 ־ 1 

1959 . 07-1 ?}* 

לינינגן ( 1 ו 1111£0 ! £01 ) משפחת־אצולה בגרמניה, שנחלאר 
תיה היו פזורות, בדורות שונים, באלזאם, בלורן 
ובדרום־גרמניה. הראשון ברחני ל׳ הידוע לנו הוא אמיכו 
(במקורות היהודים: אימכו, אימכא), שחי בסוף המאה ה 11 
ובתחילת המאה ה 12 . מבצרו היה מדרום לוורמם ומושבו, 
כנראה, היה במינץ (מגנצה). במסע־הצלב הראשון עמד 
בראש הפורעים ביהודי מגנצה, באמרו כי התגלות אלוהית 
ציוותה אותו לנצר את היהודים או להשמידם. גדודיו של 
אמיכו השמידו את יהודי רגנסבורג, בטבעם אותם בדאנובה. 
מחנהו של אמיכו הושמד בידי ההונגארים ליד ויסלבורג, אך 
הוא עצמו נמלט חזרה לגרמניה. וע״ע מינץ, יהודים; קדוש 
השם. 

הנסיך קארל צו ל׳ ( 1804 — 1856 ), אחיה החורג של 
המלכה ויקטוריה, היה מדינאי ליבראלי שדגל באיחוד גרמניה 
בהנהגת פרוסיה. באוגוסט־ססטמבר 1848 היה ראש הממשלה 
הבל-גרמנית בפדאנקפורט, שלמעשה לא היה לה תוקף. וע״ע 
גרמניה, עמ׳ 450/451 . 

ספר גזירות אשכנז וצרפת (מהדורת א. מ. הברמן), תש״ו 1 
י. בער, גזירות תתנ״ו (ספר אסף), תשי״ג* י. פראוור, 
תולדות ממלכת הצלבנים בארץ־ישראל <ר׳ מפתח, בערכו), 
תשל״ג 1 - 1 ) £1 ! 13 ) 1 ) 111 £ )*) £11 , 0110 * 31 ^ 

. 1910 , 

לץ 5 ם 0 ע!ץ 1 7085 ) טורף השייך לסוג חתול (ע״ע חתו* 
ליים). אורך גופו כ 60 — 90 ם״מ, גבהו 75 — 80 
0 ״מ ומשקלו — בפרטים הגדולים — עד ל 35 ק״ג. זנבו 
קצר ביותר 1 רגליו ארוכות ז עיניו עירניות — צבען צהוב 
והאישון עגול! אזניו קצרות, ובקצותיהם ציציות של שערות 
ארוכות! כן מפותח "זקן־לחיים" הל , בעל טפרים חזקים מאד, 


המוגנים ע״י כפלי עור. צבעו חום־צהבהב־אדמדם עם כתמים 
שחורים בצורת עגולים או קווים קצרים בגדלים שונים. 
הכתמים הכהים מפוזרים על הרגליים והחלקים התחתונים 
של הגוף ואילו הפסים — בראש, בגב ובקצה הזנב. הל׳ הוא 
חיה זריזה מאד, המצטיינת בריצה וגם מסוגלת לטפס, אך 
עושה זאת לעתים רחוקות. החוש המפותח ביותר הוא 
השמיעה. גם חוש המגע מפותח היטב. הראיה בינונית וחוש 
הריח לא מפותח במיוחד. הל׳ שוכן יער וסבכים, בעיקר 
באיזורים הרריים. פעיל בעיקר בין הערביים ובלילה. טרפו — 
יונקים בגודל בינוני ועופות, שאותם הוא טורף בפראות 
רבה. חי לבד, פרט לעונת ההזדווגות בפברואר־מארם. לאחר 
הריון של 8 — 9 שבועות ממליטים 2 — 3 גורים (לעתים עד 
6 ). תפוצתו: באירופה, אסיה־הקסנה ובאמריקה הצפונית. 
פרוותו החרפית יקרת־ערך, צבעה בהיר אחיד, בגוון של 
אפור־לבן, ושערותיה ארוכות. לכן החורף הוא עונת הציד 
של הל׳ (בעיקר ברוסיה, סקנדינאוויה ופולניה). באסיה- 
הקטנה נהוג לאכול את בשר הל׳. הל" מתמעטים כעת באי- 
זורים מיושבים עקב הציד. תם׳: ע״ע חתוליים, עמ׳ 251 — 
252 . 

לינל ( 1311101 ), עיר בדרום צרפת, כ 20 ק״מ מצפון־מזרח 
למונפליה! כ 9,000 תוש׳ ( 1965 ). יושבת בגובה 
30 מ׳, במרחק 13 ק״מ מהים התיכון, בשוליו הצפוניים של 
איזור ביצות ולאגונות הנמשך לאורך החוף. סביבתה עשירה 
בכרמים ומייצרים בה יין. עוברים בה מס״ב וכביש ראשי, 
והיא מחוברת בתעלה אל הים. העיר נוסדה, כנראה, בתקופת 
הקיסרות הרומית הנזכרת כבר במאה ה 4 . 

הקהילה היהודית בל׳ ("בקעת יריחר׳ או "מגדל 
יריחו״ בפיהם, ע״ש 81100 = ירח) עתיקה היא, ובמאה ה 12 
זכתה לשגשוג, משעבר אליה מרכז הכובד התורני של 
יהדות פרובנס, שהיה קודם לכן בנרבונה. בנימין מטודלה 
(ע״ע) ביקר בקהילה ב 1166 בערך ומצא שם "קהל •כשלוש 
מאות יהודים", מהם חכמים ועשירים. תלמידים רבים מחת 
לל׳ למדו בישיבתה המפורסמת, וחכמיה ("חכמי ל׳") הוצי¬ 
או את שמה בעולם היהודי, במשך מאה שגה בקרוב. מהם: 
משולם ב״ר יעקב (ע״ע) ובנ ל ו אזזרן (ע״ע) ואשר (ע״ע)! 
יהודה ושמואל בגי תבון(ע״ע)! זרחיה הלד גירונדי(ע״ע)! 
אברהם בן דוד מפושקיירה (ע״ע) — ששהה זמן מה בל׳! 
אברהם בן נתן הירחי (ע״ע), יהונתן הכהן (ע״ע) — שעלה 
לא״י בעליית 1210/11 ! אבא מרי משה בן יוסף הדחי 
(ע״ע), ואחרים בשעור קומתם. במחלוקת סביב ספריו של 
רבי משה בן מימון (ע״ע) בפילוסופיה, היו לו בל׳ מצדדים 
רבים שגם עמדו בחליפת־מכתבים ממושכת עמו. הרמב״ם 
גם הוא חלק להם הערכה מיוחדת באגרותיו. אולם לאחר 
מכן היה אבא מרי מראשי הלוחמים בפילוסופיה. יהודי ל׳ 
חיו ברעות עם שכניהם הנוצריים, והשלטונות גם הם הת¬ 
ייחסו אליהם ביושר! בגירוש הכולל של יהודי צרפת ( 1306 ), 
גורשו גם יהודי ל', הוחזרו ( 1314 ) וגורשו ( 1319 ) ומאז לא 
נתחדשה הקהילה. "ל'" ו״ירחי" נשתמרו כשמות משפחה 
יהודיים, בקומתה (ליד אויניון), ובכמה קהילות בצפץ- 
אפריקה. 

ב. ז. בנדיקם, למכלול לחכמי פרובנס, (ק״ם, נ״ז), תשי״א! 

הג״ל, לתולדותיו של מרכז התורה בפרובנס (תרביץ, נ״ב), 

תשי״א \ - 0 ?/ , 1 }? 75 ) 70 " 7 1 ; 1897 , £1. 01055, 001170 ?711?0X00 

. 1962 , 5 ) 7 ) 741 ^ ¥05 /ס 04 < 1 

ש. שו. 



831 


לינל, ארמן — לינץ 


832 


לינל, ארמן — 1,111161 1 ) 47171311 — (נר 1892 , אכס־אך 
פרובאנס), סופר צרפתי יהודי. ל׳ נתנורסם בזכות 
ספרו 35 ת 11 ז 6 קת 03 716 ■ £511161 ("אסתר מקאדפאנטראס"), 
1926 , רומאן היסטורי על חיי דייחודים בחבל פרובאנס. 
ההיסטוריה של היהודים באותו אחוד שימשה לו נושא לכמה 
רומאנים נוספים, שהידועים בהם הם: 011 !׳ 60031 ? 110010 < 
6117735 נ! €37 ^ 115 (ץ 076 3176 ( 41 ׳ 1 ("ניקולו פקאוי או פרשת 
דרייפוס בקארפאנטראס"), 1926 ן 61105 ! 81 0165 5 ק 1 ז! 6 ז 1 !ם 
(״מתקופות הגטו״), 1773511932 ! 6 יע 037 3 05316171 ־ 61 ( ("ירד 
שלים בקארפאנטראס״), 1937 ז 06 ת 6 ׳\סז? 613 ־!׳\ 1 >י ט׳! 31 ׳( 
(״ראיתי את חבל פרובאנס חי״), 1962 . ספריו מצטיינים 
במחוג של הומור פרובאנסאלי טיפוסי ופולקלור יהודי. — 
רדיום מיו(ע״ע) חיבר את המוסיקה לאופרה "אסתר מקאר־ 
פאנטראם" לפי ליברית של ל', הליברית לאופרה של מיו 
"רדד" אף היא נתחברה ע״י ל׳. ב 1963 הוענק לו "הפרס 
הגדול לספרות של פרובאנס". 

לינן, פיוד 1 ר — ת 16 )׳ £5 £600107 — (נר 1911 , מינכן), 
ביוכימאי גרמני. למד כימיה באוניברסיטת מינכן 
ובה קיבל ב 1937 תואר דוקטור. נתמנה למרצה ב 1941 ! 
ב 1947 היה לפרופסור לביוכימיה באותה אוניברסיטה. ל׳ 
היה תלמידו של ה. וילנד (ע״ע) ואף התחתן עם בתו. מ 1954 
משמש ל׳ כמנהל "מכון מכם פלאניך לכימיה של התא. 
ב 1964 הוענק לו פרם נובל לפיסיולוגיה וכימיה יחד עם ק. 
בלח־ (ע״ע, כרך המילואים)! תחומי מחקריהם של שני החד 
קרים חופפים במידה רבה. 

השגו הגדול של ל׳ הוא הבהרת מכאנחם הביוסינתזה 
של חומצות שומניות ושל כולסטרול מאצטיל־קואנזים 4 
(ע״ע חמץ, חמצת- עם׳ 579 ). ל' מצא שה״אצטט הפעיל" 
בביוסינתזות אלו הוא האצסיל־קואנזים 4 ״ הוא בודד משמ¬ 
רים קומפלכס של אנזימים שיצרו חומצות שומניות ארוכות- 
שרשרת מיחידות אצטיל־קואנזים 4 . ל׳ מצא שמעבר של 
דרתחמוצת הפחמן ( 2 ס 0 ) משלבי הביוסינתזה של חומצות 
שומניות נעשה דרך קשירתה לניוטין (ע״ע דטמינים, 
טבלה. עמי■ 101/2 ). 

ל י נ 0 , (*״ 11 ( 01680 £317162; (£3^X102 1512) , אל־ 

מאסאן [קאסמיליה] — 1565 ). מפקדו השני של 
מסדר הישועים ומנאמניו של איגנטיום דה לדולר. (ע״ע). 
למד פילוסופיה באלקלה ( 410313 ) והשתלם בפאריס. שם 
פגש את לויולה, נעשה הסירו המושבע ונמנה עם קבוצת 
ידידיו שהניחו את היסודות להקמת "חברת הישועים". יחד 
עם לויולה נדר להקדיש את חייו לשרות האפיפיור, ומשהוז־ 
ייצב ברומא העמיד לרשותו פאולוס 111 קאתדדה להוראת 
התאולוגיה. ל׳ הצטיין גם כנואם ומטיף ומשהוכרה "חברת 
הישועים", יצא לעשות נפשות למסדר הצעיר ופעל רבות 
לביסוסו ולהרחבת השפעתו. עם מותו של לדולה נבחר ל׳ 
לממלא מקומו ומשנת 1558 היה ל״גנרל"■ המסדר. 

כתאולוג נטל חלק מכריע בדיונים הדוגמאתיים שהתנהלו 
בוועידת הכנסיה הטרידנטינית (ע״ע ט ר נ מ) ותקף בחרי¬ 
פות את התאולוגיה הפתססטאנטית. ספרו 10131100165 ) 015 
77101611011136 ("הוויכוחים הטרידנטיניים"), הוא עדות לדיר 
נים התאולוגיים הנוקבים שהתנהלו באותה ועידה. 

בשמת האפיפיור יצא ב 1561 לצרפת והצליח להשיג שם 
דריסת רגל למסדרו. הוא זכה באמונה של מלכת צרפת — 


קתרינה דה מדיצ׳י, מנע את ההתפייסות בין הקאתולים וה- 
קלוויניסטים ותרם בכך לחיזוק עמדתה של המפלגה הקאתר 
ליח. מאמציו לשמירת העליונות האפיפיורית, הפכוהו לאחד 
מראשי תנועת הקוגטרה־רפורמאציד,. 

; 1880 סזמס־ס״ס?) .? 010 11 > סט?)! 1 ) 1 > 0.0 !׳ז , 80600 . 0 
0010 ) £0 ; 1905 , 11 , 1114 ) 1 1/6 .?זזז 0 ^ 10 0/6 . 7/170 ,ח!גז! 5 \! 
, 1912-1917 , 11 ף\- 1 ,( 1650 . 506 .* 1115 , 14011 ) 010 ) 0 ) 140710 
שם רשיסח חיבוריו) 7110 ) 7 ־ 1 1 >) 1 ) 01 ח 0 ק £1 , 011110-762 . 0 

1951 ,(של ל׳ 

צ. בר. 

לץ־פול, סטןלי — 0016 ?- £3116 ץ 5731116 — ( 1854 — 
1931 ), היסטורית, ארכאולוג, נומיסמטיקן ומזרחן 
אנגלי. נתחנך באוניברסיטות אוכספורד ודאבלין. היה עובד 
מדעי ב״מחיאת הבריטי" בלונדון והכין את קאטאלוג 
המטבעות המזרחיים שם ( 11 כרכים, 1875 — 1891 ). כן 
השלים את המילון הערבי־אנגלי של קרובו אדוארד דלים 
ל׳ (ע״ע). הירבה לנסוע בארצות המזרח, והשתתף בכמה 
משלחות ארכאולוגיות למצרים. ס 1898 עד 1904 היה פרו¬ 
פסור לערבית בדאבלץ. כתב ספרים חשובים בנומיסמטיקה, 
באמנות ובתולדות ארצות המזרח והודו. כן כתב ביוגרא¬ 
פיות חשובות של מזרחנים, מדינאים במזרח, ודמדות מה¬ 
היסטוריה חמזרחיח (א,ו.ל ׳ . סטרספורד דה ךדקליף! ווטסון 
פחה! באבוד! צלאח־א־דין, ואחרים). מספריו המדעיים: 
1310 ) 5 111 10075 < 16 ( 7 (ס 1115107165 ("תולדות הסאורים 
בספרד״), 1887 , * 11915 0771357165 1311 ) 101131111113 < 1116 
(״השושלות המוסלמיות״), 1894 ! מ! 7 ק £87 0£ ץז £11570 4 
65 * 4 116 ) 1171 < 7116 (״תולדות מצרים ביה׳ב״), 1901 ! 4 
480$ 116 ) 1 ) 11 < 7116 מ 1 113 ) 171 ) 0 ׳ £1157075 511077 ("היסטוריה 
קצרה של הודו ביה״ב), 1917 , ועוד, 

לינץ ( 2 !״£), עיר בצפון אוסטריה, כ 150 ק״מ ממערב 
לווינה, בירת סריגת אוסטריה-עלית! 205,000 חוש׳ 

( 1965 ). ברובה על הגדה הימנית של הדנובה. בדרום־מזרח 
העיר עובר הנהר טראון, ד,נשפך לדנובה. ל׳ חשובה כנמל- 
נהר משום שממערבה וממזרחה זורם הדנובה בעמק צר 
ועמוק המקשה של הגישה והמעבר. ל׳ היא גם צומת חשוב 
של מס״ב וכבישים! הדרך מודנח לזאלצבורג ומינכן נפגשת 
בה עם זו המוליכה מערי בוהמיה אל הים האדריאטי. עם 
התעוש ופתוח מסה״ב במאה ה 19 היתה ל׳ למרכז תעשיית 
טכסטיל. מכונות ומזון. במלה״ע ח פיתחו בה הגרמנים 
תעשיה גדולה של פלדה ומכונות, משש ריחוקה מהחזיתות 
שבסיסי המפציצש של בעלוח-הברית. ביום מייצרת ל׳ 
ברזל שלדה, מכתות, מכשירי חשמל/ ספינות בהר, מוצרי 
עץ, בימיקאלים ועוד. ל׳ היא מושב הגמון, יש בה בית־מדרש 
לכמרים ומוסדות תרבות רבים. בץ אתריה ההיסטוריים — 
בית העיריד, (בסיגנון הבארוק), הקתדראלה הישנה ( 1678 ), 
כנסיית מרט? הקדוש (בסיגנון רומאני), ועוד. 

ל׳ התפתחה ע״י מבצר רשאי ישן בשם £611713 , אבל רק 
במאה ה 13 התפתחה לכדי עיר והפכה לנקודת מסחר חשובה. 
ב 1324 הוענק לה מעמד של עיר בעלת זכויות. ב 1626 עמדה 
במצור מצד אוכלוסיית האיכרים המתמרדת. ל׳ הצטיינה 
במאה ה 18 כעיר אצולה מובהקת וכמקש מקלט של קיסרים. 
היא נכבשה פעמיים במלחמות נאפוליון תודעת בעירם של 
האסטרתש יוהאן קפלר והמלחין אגסון ברוקנר. כמה מראשי 
הנאצים (היטלר, איכמן, קאלטגברונר) קיבלו את הינד 
בם כה. א. אס. 



833 


לינץ — לינצקי, יצחק יואל 


834 


מסמך משנת 1300 בערך מוסר על יהודים היושבים 
בל׳ "זמן רב"׳ ועל קיש בש״ב. יש לשער שראשית היישוב 
שם בתחילת המאה ה 13 . ב 1338 העלילו על יהודי ל׳ את 
חלול הקרבן (ע״ע), והרשם אלבחכט 11 הגן עליהם. יהודי 
ל׳ לא נפגעו ברדיפות המגפה השחורה ( 1348 ), ומספרם גדל 
ע״י פליטים שנמלטו שמה. ב 1371 נאסרו יהודי ל/ בתוך 
שאר יהודי אשטתה, ושוחרת בכסף רב, ב 1396 וב 1412 
אסר הדוכס אלבדבט 111 על יהודי ל׳ כל קשרי מסחר עם 
אזרחי העיר, בעקבות עלילת אנס (ע״ע אוסטריה, עמ׳ 976 ) 
סבלה גם קהילת ל/ וב 1426 הפך ביהכ״ב בל׳ לכנסיה. אעפ״ב 
ישבו עוד ב 1490 יהודים בל׳. ב 1494 איפשר מכסימיליאן 1 
למגורשי אוסטריה לבקר בשני הירידים שבל׳, אולי בהש¬ 
פעת רופא־החצר היהודי שלו, יעקב לואנץ, שישב בל׳ עם 
אביו, פתדריך 111 ׳ עד מותו. ב 1573 גורשו היהודים סופית 
מל׳, עם יתר יהודי אוסטריה, אך יהודי בוהמיה ומוראוויה 
ביקת בירידי ל׳ במשך כל המאה ה 17 . זכות זאת ניתנה 
ליהודים שש ע״י יוסף 11 ב 1783 , ומבקתם אלה הקימו בל׳ 
ב 1789 בית־תפילה ארעי. ב 1824 חנכו מקש-תפילה קבוע. 

בשנות ה 50 של המאה ה 19 קיבלו יהודים בודדים זכות 
ישיבה קבועה בל׳, וב 1863 התארגנו לקהילה. ב 1877 נחנך 
ביהכ״נ הגדול, וב 1909 השנם בו עוגב בתח הרפורמה. 
מרבני ל׳: אברהם שלמה פרנק, אדולף וויקטש קורץ ומוריץ 
פרידמן ( 1883 — 1923 ). לקהילת ל׳ השתייכו כל יהודי 
אוסטריה עילית׳ חח מאלה שבשטייר וקירכדורף. ב 1923 
היו בל׳ 1,283 וב 1938 כ 1,000 . ביהכ״ב הגדול של ל׳ נשרף 
ב״ליל הבדלח״, 10.11.38 . אחרוני היהודים עברו, כנראה, 
לווינה, ויתרם הוצאו להשמדה. כיש קיימת בל׳ קהילה 
קטנה. 

- 50 £5 ^ 3113385111:11 1£1 ־ 1 ב{:> 5 ן €5 ?) 1 171 ־ 45 ^£ ,ח £1 ־נז 1 ו£ 

)€^ 15 € ()* 9 [ , 1927 ,( £15 ([ךו €1 ״ד ז 2£ מ 1-1 $£!> 11£5 ת 3 ^ 8€5 1£€11 ־נ 311 [ 

- 0 * 7 ? 1 ( 7 ,תתגרת^ת? ז , 1932 , 1 ( 61€ ד 7 * 0# 

1958 ״ ) 711 * 1 ) 1671 ) 14 [ 1671 (€) 11 ( 616 ז* 6 )) 0 ) 16 ) 

יע. ר. 

ליינץ/ משפט״(^^ 1 , 111118 ) 11 ^ 1 ), השם שניתן 

באה״ב למעשי־הענשה בידי אספסוף בניגש לדרכי 
המשפט, במיוחד עונש מיתה המלווה בעינויים. 

מקות של הכינוי מ״ל אינו ברור, אך רושת הדעה שהוא 
בא משמו של צ׳ארלדליבץ׳ מןרג׳יניה, שעמד במלחמת העצ¬ 
מאות האמתקנית בראש ארגץ שהעניש ללא משפט את 
אשדי הבריטים. 

הענשה לא־חוקית היתד. תשעה נפשה למדי במדינות 
שארגונן רופף. נהוג להזכיר בקשר למ״ל אח "משמרש 
המתנדבים" ( 5 :חג 1811 ׳%) באיזודי הספר באה״ב, שנטלו את 
החוק לידיהם. גופים אלה קמו כאשר הקמת משדות חוקיים 
לשמירה על הסדר הציבורי ועל החוק לא הדביקה את גידול 
האשלוסיה שתפשטותה. אולם נראה שמ״ל הוא רק בחלקו 
תולדה של תשעה זו, לפי ש״משמרות המתנדבים" נהגו, 
בדרך כלל, להעניש בצורה מ 0 ודרת,_אחרי משפט הוגן פחות 
או יותר, התנגדו לאלימות ולשלטץ ההמון, ובעיקר — פעלו 
רק במקומות שבהם לא היו בתי משפט מוכרים. בנגד ש 
קיים היד, מ״ל באיזורים מאודמים שבהם פעלו בתי משפט. 
מ״ל הש בבל מדינות אה״ב, אך במיוחד במדינות הדרום 
ובמדינות הסמשות לדרש, ולרוב השעל נגד כושים. 

הנסיונות ללחום במ״ל באמצעים חוקיים לא הצליחו, 

לפי שדווקא באיזודים שבהם היד, מ״ל שכיח, לא התייחסה 


דעת הקהל בחומרה למשתמשים בו, ופעמים אף התייחסה 
אלשם באהדה. כרבע מכלל המקדים של מ״ל בשנות 1880 — 
1930 נעשו בגלל חשד של נסיץ לאנש אשד, לבנה, שדעת 
הקהל נצטיירה עילה זו כעיקרית, ואפילו כיחידה, למ״ל. 
במקרים רבש נעשה מ״ל בכושים בגלל האשמש של מה־ 
בכך, כגץ סטירה לילד לבן, התפארות או התחצפות, הבעת 
אהדה לכושי שהיה קרבן לנל״ל, מתן עדות במשפט נגד 
נאשם לבן וכד׳. 

הסטאטיסטיקה על מקרים של מ״ל אינה שולה להיות 
מדוייקת, לפי שלא תמיד ניתן להבחץ בין רצח לבין מ״ל. 
לסי המקש הסטאטיסטי המהימן ביותר הגש מספרם בשנים 
1882 — 1951 ל 4,730 . חלה ירידה תלולה במקרי מ״ל באמצע 
שנות ה 30 . ב 1950 ש 1952 — 1956 לא נודע על בל מקרה 
של פ״ל, ולפיכך נפסק רישש המקרים. אולם ב 1959 שוב 
ארע מקרה של מ״ל. 

,^ 1-70 ( 716 ^. 1 ,־ 0111101 .£ . 1 ;( 1912 51110£ ) 800 £ * 60 צ 0 * 6£ א 

; 1926 ,* 1 * 7 1€011 ז 716 ז£ 171 0 ־ ££7 ^ 16 ( 7 ,!!זיייסס . 1 . 1905 

- 1 ( 716 ^ 7 י £ם 1 נ 1 שת׳(- 1 0£ ץ 1 >בח 5 111£ חס 11 ס 11551 ז 1 זמס 0 מ־ 5011111£1 

- 0 * 7 16 ( 7 ,ז€ק 113 ; 1931 , 1 ז 60 )\ ץ 16 ( 7 101 (¥\ 1 ) 1 * 0 ££ה< 

))* ¥1 ) 11 ( 1 ( 716 ^ 7 £6 !> 4 *[ ,ץ 3 ו 51 1% , 1933 , 1171£ ( 16 ז\ 7 /ס 1$ >££ 

. 1938 ,)* 700 1 ) 176 ) 71 * 1 }{ 

אה. א. 

לינצקי, לצחק יואל( 1839 , ויניצה [אוקראינה] — 1915 , 
אודסה), סשר שאטיריקן ישי, נתחנך ברש החסשות 
הקנאית, אך כבר בצעירותו נתעוררה בו שנאה כנגדה 
שחל לקרוא מספרות ההשכלה. בגיל 19 ברח מבית אביו 
לאשמה, החל ללמש גרמנית ושאף להתקבל לסמינר לרבנים 
שבברסלאו, אך השזר ע״י אביו לבשו. ב 1862 הצלש ל׳ 
להגיע לז׳יטומיר כדי ללמש בסמינר לרבנים, ושם עשה את 
ראשית דרכו הספרותית בישית. השירים הסאסיריש שכתב 
שם נכנסו אח״כ לקובץ שיריו "דער בייזער סארשעליק" 
(״הבדחן הזועם״), 1879 . ב 1863 עבר לקיוב ושימש מורה 
לעברית ולתנ״ך. ב 1867 התחיל לפרסם את יצירותיו בישית 
בכה״ע "קול מבשר", ושם השש בהמשכים חלקו הראשון־ 
של הרומאן הסאטירי "דאס פוילישע יונגעל" ("הנער הפול¬ 
ני") — החדור בקורת קטלנית בנגד החסידות — אשר גרם 
לעיקר פרסומו הספרותי של ל׳. רומז זה נתפרסם׳ בשני 
חלקיו, ב 1873 , והצלחתו הספרותית היתה כבירה. כן פירסם 
שורה ארוכה של פליטונש סאטיריים, שוציא בצורת ספר 
את: ״דער וועלט־לש פץ יאחר״, 1872 — לש־שנה בחרוזים 
ובפרוזה, המתאר בצשה פארודית את תופעות החיים השר 
דיים! ״ראם משלחת״ (״המשלחת״), 1875 — תמונות מחיי 
הששים ז ו״כלבוניק״, 1876 — אשף פליטונים. ביצירשיו 
מעביר ל׳ תחת שבט בקרתו גם את המשכילים, עסקני הצי¬ 
בור, האינטליגנצש המתבוללת וחוגים אחרים. ב 6 — 1875 
הוציא ל/ יחד עם ידידך א. גולדסדן (ע״ע). את השבועון 
היידי "ישראליק". ל׳ טען לזכות קיומה הבלעדי של השפה 
היידית כשפת הספרות. ואת השפה העברית ראה כבלתי מת¬ 
אימה לרוח הזמן. בשנות ה 80 הפך ל׳ ל״חובב ציץ" ופירסם 
ששה של חוברות ציוניות ביידית שלא עשדו הד. ל׳ עצמו 
פרש אח״ב מהציונות. בין תרגומיו של ל׳: "נתן החכם" של 
לסינג ( 1880 ) > ״יעקב טיראדו״ לפילשסון ( 1882 ) ו״ההיס- 
טוריה של עם ישראל״ של גרץ ( 1883 — 1889 ). ב 1889 פירסם 
ל׳ אח הסיפור "דער וואדים אין הרייך ("התולעת בתוך 
החזרת"), שהוא בעץ המשך ל״דאס פוילישע שנגעל", אך 



835 


לינצקי, יצחק מאל — לינקולן, איברד!פ 


836 


ללא נעימה סרקאססית. ב 1909 פירסם ל' אוטוביוגראפיה 
בשם -פינים יאריד" (-מן היריד"). 

ב. שטיף, די עלטערע יידישע ליטעראטור, 225 — 246 ׳ 1929 * 

ש. ארטענבערג, י. י. יד, זיינ לעבב אוב זיין שאסג, 1931 ז 
מ. נאטאוויסש, י. י. ל׳ (צו זייג הובדערט־יאריקנ יובליי), 
1939 ! ר. גראנאווסלי, י. ל. ל׳, 1941 . 

0 . 

לינקולן (קדי: לינקן * ! 011 * 141 ), 1 ) עיר במזרח־אגגליה, 
״ בירת־מחח לינקולנשיר(ע״ע); 7,000 ? תוש׳( 1967 ). 

יושבת על נהר וית׳הם, כ 60 ק״מ מררום־מזרח לשפילד וכ 50 
ק״מ מהים הצפוני. מרכז תחבורה, מסחר, תעשיה ומנהל. 
קיימת בה תעשיית מכונות חקלאיות, חלקי מכוניות, ציוד 
צבאי, מכשירי חשמל, מזונות שונים, משקאות חריפים ועוד. 

ל׳(לינדום, 1 זו 1 ! 1 > 1 ז!, 1 ) שימשה מרכז צבאי ואזרחי בתקד 
פת השלטת הרומי והיתה מהחשובות בערי אנגליה. בתקופת 
שלטת הדאנים היתד. אחת מ 5 הערים הבצורות שבמרכז 
אנגליה, וסחרה עם ארצות סקנדינוויה. ביה״ב שיגשגה כמר¬ 
כז לסחר הצמר. ל' העתיקה ישבה על ראש גבעה מצפת 
לעיר הנוכחית הבנויה בעמק הנהר. קתדראלת ל׳, שהוחל 
בבנייתה ב 1086 , היא מן הנודעות והיפות באנגליה. חלקיה 
הקדומים בנויים בסיגגת נורמאגי והחדשים יותר בסיגנת 
גותי. כן שרדו בל׳ שער וממצאים רבים מהתקופה הרומית, 
וקטעים מחומת העיר. 

. 1966 — 1926 , 1-111 ,״/ {ס ׳<״*״// , 13111 ? א [ 

הקהילה היהודית בל׳ נזכרת לראשונה ב 1159 , ואז 
היתה שניה בחשיבותה ללוגדת. במסעי הצלב של 1190 הות¬ 
קפו היהודים, והם מצאו מקלט במבצר העיר בחסותם של 
השריף וההגמת של ל׳, שהגנו עליהם. איל־הממץ היהודי 
הגדול באנגליה במאה ה 12 היה אדיח מל׳ (ע״ע), וכן נזכר 
החכם יוסף מל׳. במחצית השניה של המאה ה 13 בלטו בין 
יהודי ל׳ חיים בן ר׳ משה מלונדון׳ שכיהן כ״זקן" יהדות 
אנגליה בשנים 1258 — 1280 ואחיו ר׳ ברכיה מניקול, ור׳ 
מאיר בר׳ אליהו מניקול. שני האחרונים מבעלי התוספות. 
ר׳ ברכיה זוכה מאשמת עלילודהדם של 1255 , שבמהלכה 
בשלחו ללוגית למשפט 91 מיהודי ל׳ ו 18 מהם הוצאו להורג! 


.^ייי#! י 

*ן* 


׳ י י 

־ 

* 

זי׳** 

1 י 

ז ? 

1 


5 'ניןו 5 ז: ה־ןתרראלר 


השאר זכו לחנעה בהשפעת אחי המלך, ריצ׳רד מקורנוול. 
ב 1266 תקפו ה-אבירים המנושלים" את יהודי ל׳, בזזו את 
בית־הכנסת ושרפו את שטרי חובותיהם. ב 1275 הוטל האיסור 
על היהודים להלוות כספים, ואז עבת יהודי ל׳ למסחר דגן 
וצמר. בגרוש ב 1290 נרשמו להפקעה נכסיהם של 66 משפ¬ 
חות, והוחרמו 30 בתים. דוגמאות של ארדיכלות יהודית 
מיה״ב, נמצאות ברובע היהודי לשעבר (ר׳ תמונה בכרך ה/ 
עם' 60 — 759 ). קהילה יהודית קטנה נתקיימה בל׳ שוב ברא¬ 
שית המאה ה 19 , וכיש מצדים יהודים ספורים במקש. 

״ 101 , 1934 ׳ס׳־מ?/ .. 1 , 0111 ) 1 . 0 

. 1948 ,( 1 , 118 ) /ס .? 1 

ב. ר. 

2 ) בירת מדינת נברסקה (ע״ע) שבאה״ב, בדרש מערב 
מדינה זו, כ 80 ק״מ מדרום מערב לאומהה (ע״ע) 1 00 נ 1424 
תוש׳ ( 1965 ). מרכז מסחר (בעיקר דגנים ומשקחזי), תעשיה 
ותחבורה. מצויש בה מפעלש לייצור מכונות חקלאיות, 
מוצרי קראמיקה, לבנים וחמרי־בגיין אחרים ז בתי־זיקוק 
לנפט, בתי־מטבחיים גדולים ומתקנש להקפאת ושימור בשר. 
בל׳ ששנות אוניברסיטת נברסקה ושתי אוניברסיטות אחרות 
(ס״ה 20,000 תלמידים, 1967 ). ראשיתה ( 1859 ) כיישוב בשם 
לנקסטר וששמו הוסב לל׳ כשנבחר לבירת נברסקה ב 1867 . 
בל׳ קהילה בת 950 יהודים ( 1967 ). 

לינקולן(קרי* לינקץ) א י 5 רהם— 010 * 141 ת 31131 זל.\( 
— ( 1809 -^ 1865 ), הנשיא ה 16 של אה״ב. ל׳ נולד 
בצריף עץ במרחק־מה מעיירה זעירה, הוגוויל, במדינת קנ¬ 
טאקי. אביו, תומס, היה מחלוצי המערב ומפשוסי העם, שלא 
ראה ברכה בעמלו, ומנת חלקו תמיד היו מחסור ועוני. ב 1816 
עקרה המשפחה לאינדיאנה, התיישבה על אדמת הציבור 
ואיבדהם הקטן סייע לברא את היעד בדי לגדל תבואה. גם 
שם לא האירה ההצלחה פניה למשפחת ל׳, וב 1830 נדדה 
הלאה למערב, למדינת אילינד שבגבול הספר האמריקני אז, 
וגורלה שם לא שפר משהיה לפני כן. 

בגיל 9 התייתם ל׳ מאמו, אך למזלו נשא אביו שנה אח״ב 
אלמנה שגילתה הבנה ואהבה לנער, ועודדה אותו לקרוא 
ספרים — אעפ״י שהוריו היו כמעט אנאלפביתש, והסביבה 
שבה גדל היתה פרימיטיווית, שקועה בבורות ובאסונות תפ¬ 
לוש ל׳ ביקר בבית־ספר מפעם לפעם, של לימודיו הצטרפו 
לכדי שנה אחת. אעפ״ב היה להוט אחר ספרים, ומתשם למד 
את יפוחת החשבון שן שירים ומשלים. מגיל צעיר הכיר 
את כתבי הקודש — הספר היחיד שהיה מצד בבית הוריו. 
חב זמנו עסק בעבודה במשק, ובקרב מרעיו בני גילו יצא 
שמו של ל׳, גבה הקומה והצנום, כחוטב עצים דב־כוח 
וכישר לבב ואיש רעים פשוט הליכות. 

ב 1828 יצא ל׳ לראשונה מהתחש הקרוב של סביבתו 
כשנשכר לעבוד בספינה שהלכה במורד המיסיסיפי לניד 
אורלינז, ובמסעו זה ראה לראשונה במו עיניו עבדות מהי, 
כשנכח בעת מכירה פומבית של כושים לעבדות. ב 1831 עזב 
ל׳ את ביתו, התיישב בכפר קטן, גיו־סילם, עבד בחנות, היה 
מודד קרקעות ואח״ב פקיד בדואר, ונתחבב על אנשי המקום, 
עד שב 1832 , בפרח מלחמה קטנה עם שבט אינדיאנים באי־ 
לינד ( ז ¥0 \ ^ 1 ^ 32 ? אלם 813 ) ול׳ התנדב כטוראי, נבחר 
למפקד פלוגה. לא נזדמן לו ולפלוגתו להשתתף בפעולה 
כלשהי באותה מלחמה. אחרי -המלחמה" ניסה להבחר לבית 





837 


ליכקולן, איגרדזם 


838 


המחוקקים של אילינד, נכשל בבחירות, אך ב 1834 נהיה 
לציר שם וחזר ונבחר לתפקיד זה עוד שלוש פעמים. בינתיים 
למד משפטים מתוך קריאה עצמית בספרים, קיבל ב 1836 
רשיון עו״ד והתחיל לעסוק במקצוע זה בספרינגפילד, שאליה 
עבר ב 1837 ושנהיתה אז, במידה רבה בזכות מאמציו׳ לבירת 
אילינוי. ל׳ נהיה במהרה לעו״ד מצליח, לפי שלמרות ידיעתו 
העיונית הדלה במשפטים נחו בשכל ישר ובכושר להבחין 
בין עיקר לטפל ולפי שיצא לו שם בזכות ישרו, הוא סילק 
את חובותיו ולראשונה בחייו חי חיי תוהה. ב 1842 נשא 
לאשה את מרי ט 1 ד, משכילה ובת למשפחה אמידה ומכובדת. 
מקובל שנישואים אלה לא עלו יפה, אף שנראה שיש הרבה 
גוזמה בתאוד חיי הנישואים של ל׳ כאומללים. לפני נישואיו 
לא היה מאמין, אך לאחר מכן ביקר כפעם בפעם בכנסיה 
פרסביטריאנית. הוא לא הצטרף אף פעם לכנסיה כל שהיא, 
אך החל לקרוא ולהגות בענייני דת, ולימים סיכם את עמדתו 
באמרו, שהוא יצטרף לכנסיה שתביעתה האחת ממאמיניה 
תסוכם בפסוק: "ואהבת את ה׳ אלוהיד בכל לבבך ובכל 
נפשך, ואהבת לרעך כמוך". העובדה של׳ לא השתייך לכנסיה 
כלשהי, שלא כנהוג בימיו, וששמו יצא כמי שהיה כופר 
בעיקר׳ נוצלה בידי יריביו הפוליטיים במערכת הבחירות 
לקונגרס ב 1846 , ול׳ נאלץ לפרסם הכחשה לטענה כאילו 
דיבר אי־פעם בזלזול מכתן על הדת. הוא זכה בבחירות והיה 
ציר בבית הנבחרים ב 1847 — 1849 מטעם מפלגת הודגים 
(ע״ע ארצות־הברית, עכד 173 ). בתשינגטון לא התבלט ל/ 
ופעל לפי הקו המפלגתי, במתחו ביקורת על הנשיא פולק, 
שאותו האשים בפתיחת המלחמה נגד מכסיקו ובהטלת האח¬ 
ריות על כך על המכסיקנים. פעולתו העצמאית היחידה של 
ל׳ בקונגרס היתד, הגשת הצעת חוק לביטול מודרג של 
העבדות במחוז קולמביה (המחוז הפדראלי שבו נמצאת 
תשינגטון הבירה) תוך מתן פיצויים לבעלי העבדים. חוק 
זה עורר התנגדות מצד תומכי העבדות ומצד מתנגדיה כאחד, 
ולא זכה אף להגיע לכלל דיון. סניף המפלגה באמות לא 
החשיב את פעולתו של ל׳ בקונגרס ולא הציגו כמועמד 
לתקופת כהונה נוספת. ל׳ נטה לקבל את משרת מושל שטח 
אוךגון, שסופח באותה תקופה לאה״ב ועדיין לא אורגן כמדי¬ 
נה, אך אשתו הניאה אותו מכך. 

ל׳ חזר לעיסוקו כעו״ד בספרינגפילד, ודומה היה שה- 
קאריירה הפוליטית שלו הסתיימה. הוא חזר לפעילות צבד 
רית ב 1854 , והפעם בקנה־מידה כל־ארצי. הזדמנות זו באה לידו 
בעתהמשברסביבהשאלה׳אם יש לחדשות קיום עבדות באחות 
הספר המערבי שעתין לא התארגנו כמתנות, משבר שנס¬ 
תיים בחוק קנזס־גבראסקה (ע״ע ארצות הבתת, עמ׳ 175 ), 
שהציע סטען דגלס (ע״ע), יתבו הפוליטי של ל׳ באילינוי. 
סערת התחות, שנתעוררה עקב משבר זה, פוררה את המפ¬ 
לגה הוויגית, שלא נקטה עמדה חד־משמעית בנושא. נוסדה 
המפלגה הרפובליקנית, שעיקר תכניתה היה למנוע את הת¬ 
פשטות העבדות. בתקופת משבר קנזס-נבראסקה ניסח ל׳ 
ברור את עמדתו בשאלת העבדות בנאום שבו הציג את 
הבעיה מבחינה עקרונית ומעשית ללא התעלמות מן הקשיים 
שבמציאת פתרה לה: "לו ניתנו לי כל הסמכויות לא הייתי 
יודע מה לעשות במוסד זה (העבדות). כאשר מזכירים בעלי 
העבדים אח זכויותיהם ע״ס החוקה — אני מודה בהן׳ אולם 
אץ בכל אלה להצדיק את התפשטות העבדות לאיזורים 
החפשיים, והמדינות החדשות נועדו לדלת העם, שינהרו 



איפרוזם <ינקו<ז 


אליהן כדי להיטיב את מצבם". נאום זה היה ראשית ניסוחה 
של העמדה שיש לשמור על אחדות הרפובליקה ע״י כיבוד 
זכויותיהם של הדרומיים ובכלל זה זכותם החוקית לקיים 
בתחומי מדינותיהם את העבדות, אך למנוע את התפשטות 
העבדות ולהבטיח את הספר להתיישבות של בני-חורץ 
מדלת־העם. ל׳ האמין, שבלימת העבדות תביא בסופו של 
דבר לקמילתה גם בדתם, וכך ישיגו העבדים את חרותם 
לאחר שבעלי העבדים יקבלו פיצויים. 

נאום זה עורר עניין כללי, אולם לפני של׳ ביסס את 
מעמדו כמנהיג כל-ארצי חייב היה להתמודד במדינתרהוא 
עם דאגלס, שהיה דמות לאומית מוכרת. במפלגה הרפובליק¬ 
נית הצעירה נמצאו רבים שביקשו למשוך אליה את דאגלס, 
כדי שהלה יבטיח למפלגה את תמיכת הדמוקראטים שב¬ 
מערב. ל׳ התנגד לכך, לפי שרצה בעצמו להיות מנהיג הרפר 
בליקגים באילינוי ובמערב. לפיכך נתקבל התשם כאילו 
חילוקי הדעות בין שניהם עמוקים משהיו באמת. למעשה 
התנגדו שניהם הן לעבדות והן לאבולוציוניסטים, שדרשו 
חקיקת חוק שיאסור את העבדות גם בדרום, אולם ל׳ דרש 
לאסור את התפשטות העבדות בשטחי המערב שעדיין לא 
התארגנו כמדינות, ואילו דאגלס לא ראה צורך בחקיקה זו. 
ב 1858 ביקש דאגלס לחזור ולהבחר לעוד תקופת כהונה 
בסנאט. ל׳ היה המועמד היריב. השנים הופיעו בסדרת מכר 
חים פומביים שריתקה אליה את שימת לבה של כל הארץ, 
ותחמה במידה מסויימת את העמדות הנוגדות במלחמת האזר¬ 
חים. ל׳ נתגלה במלוא שיעור קומתו כמדינאי אחראי, שקול 
וצלול מחשבה, המצטיץ כנואם מזהיר בעל עושר ביטוי. 
בנאום בעת קבלת המועמדות לסנאט ציטט ל׳ את הפסוק 
מהברית החדשה: "בית חצוי לא יעמוד"* ממשל שהוא 
בחלקו חפשי ובחלקו מבוסס על עבדות לא יאריך ימים* 
אה״ב לא תתפורר, אך אני מקווה, אמר ל/ שהיא תחדל 




839 


לינקולן, איגרהס 


840 




>־י^/ י^ 

. ■ 51 ׳ _** 1 


"׳י"/ 

0£ סג# 


׳ 4 -*>י*׳ 4 >ו׳)/ 4 >— 4 /■י/ ^׳/■ ^ 4 י׳>^ 1 ' ז 

,״ ~ ^ :^^£ן^ 7££ ך--' 

ז^יי^׳׳ן' ״׳י^ ׳^ 4 ׳^ ׳״ "׳ן> ץ-״׳י# 

— ־** ץי -״*■—_* 1 ^ 1 <■ ■^י* 'י'י^/^ ^ 1 —^ 1 ] ^ 

<-*׳►—+*ך 

^ ,/^׳■> ־^ " - * ^/ •־ י 4 / ^> 


" ני-*', ־׳ן 
־ * ^ 






^ <~*׳ו' 




;,*-—-- 0 ,_״'£״ ״״ 1 
׳/ * 


^ 5 / / ■ 

41 ^ < *<< < "יי*# ־*-' 6 'יי-^׳ ׳>^ 

?*** י-״י*^' ־׳* 044 ^ 1 ׳י**^ 


הפוזיחה והסיום של "תולדות־וויים" של א 5 ינ<זו 5 ז, בכחב־ידו 
נכתב בשלהי 1859 , לצרבי טסע הבחירות לנשיאות 

להיות חבויה: או שמתנגדי העבדות ימנעו את התפשטותה 
ויגבילוה לאחור אחד, שבו היא תתבטל בסופו של דבר, או 
שתומכי העבדות יפיצוה עד שהיא תהיה חוקית בבל רחבי 
אה״ב. ל׳ שלל את סברת דאגלס כאילו אין העבדות מעניינו 
של הצפת, והכרח שהעברות בדתם עלולה לפגוע באומה 
כולה. 

בבחיתת לסנאט זכה דאגלס, אך ל׳ ליכד סביבו בוויכר 
חים של מערכת הבחירות את הצפת והמערב, ונהיה למועמד 
אפשרי לנשיאות. בעצם אישיותו, כבן דלת העם שנולד 
בביקתה בספר ועלה בכוחות עצמו, גילם ל׳ את המערב והיה 
סמל ההתיישבות החלוצית החפשית, ואילו בצפון תמכו בו 
בשל מתינותו, סתבו לתבוע ביטול העבדות בדתם ודאגתו 
לשלמות הרפובליקה. 

ועידת הרפובליקנים בקיץ 1860 בחרה בל׳ למועמד המפ¬ 
לגה לנשיאות. מצע המפלגה היה מתון. הדגיש את חוקיות 
העבתת בדרום והבטיח להמנע מכל פגיעה בעבתת במקו¬ 
מות שבהם היא נוהגת, אך הביע התנגתת נמרצת להתפ¬ 
שטותה למקומות חדשים. הדמוקראטים היו מפולגים במיהם, 
ולפיכך זכה ל׳ בבחיתת אעפ״י שקיבל רק כ 40% מכלל קר 
לות הבוחתם, 

ב 4 החדשים שבין בחירתו לנשיא לבין כניסתו לתפקית 
פרשו 7 מתנות דרומיות מהברית והקימו את "הקונפדרא- 
ציה של אמריקה", בנאום כניסתו למשרה ב 4.3.1861 הכתז 
ל׳ כי לא יתקוף את הדרום, אך ישמור על אחדות הרפובליקה 
ויבצע את חוקי אה״ב בכל מקום. "לא תהיה מלחמה" הצהיר 
ל׳ בפנותו בנאומו לבני הדרום, "אלא אם כן תהיו אתם 
התוקפנים". רצונם של רבים בצפון היה לאפשר ל״אחיות 
הטועות" לפתש מאה״ב בשלום, והיסטוריונים רבים מקבלים 
את טענת הדרומיים של׳ כילכל את צעדיו כך שהדרום יפתח 
ראשתה באש ואשמת התוקפנות תוטל עליו. לשם כך הוסיף 
ל׳ להחזיק כוח פדראלי במצודת סאמטר שבדרום קרולינה 
ואף הודיע שישלח לכוח נצור זה אספקת מזון. הדרומיים לא 
המתינו לבוא האספקה ותקפו את סאסטר, ול׳ הגיב על כך 
בגיוס מתנדבים, וכך פרצה מלחמת האזרחים (ע״ע ארצות־ 


הברית של אמתקה׳ עס׳ 176 — 180 ). הפוטנציאל הצבאי 
והכלכלי של הצפון היה גדול בהרבה משל הדרום, אך המשי¬ 
מה הצבאית של הצפון היתר. לתקוף את הדרום ולהכניעו 
בעוד שהמשימה הצבאית של הדרום היתה הגנתית, וזאת 
בשעה שהצפון לא היה מלוכד כדרום. זמן מה עבר עד שבני 
הצפון עמדו על כך, שבל׳ נמצא להם מנהיג מלחמה שתרם 
רבות לנצחון. ל׳ גילה סבלנות ומתינות רבה ועם זאת דבקות 
במטרה. תכליתו היתה שלמות הרפובליקה? ביטול העב¬ 
דות — של׳ השתוקק לו — היה לגביו אמצעי להשגת 
המטרה. משום כד נמנע ל׳ זמן רב מלשעות לתביעתם של 
הדורשים ביטול מיידי של העבדות, ורק ב 22.9.1862 פירסם 
הכתה מוקדמת על שיחרור העבדים, הכרזה שפורסמה סר 
פית ב 1.1.1863 , אולם הכתה זו חלה רק על העבדים באחר 
תם שהיו בשלטון הקונפדראציה והשיחתר המלא של העב¬ 
דים לא בא אלא בתחילת 1865 , ע״י תיקון בחוקה. 

כדי להבטיח ליכוד מירבי בחר ל׳ לממשלתו 4 אנשים, 
שהיו יריביו במאבק על מועמדות הרפובליקנים לנשיאות, 
ובקרב חבת ממשלתו במעט שלא היו לו ידידים, וכמה מהם 
חתת תחת מעמת. בבחירת מפקדים לא הצליח ל׳ בהתחלה, 
עד שמצא ביוליסם גתס (ע״ע) מפקד כלבבו, ועמו מפקתם 
דגולים אחתם כשרמן וכשרידן. ל׳ נהג להתערב בעניינים 
צבאיים, תיקן תכניות צבאיות — בייחוד אלו של מקללן 
המפקד הראשון, ואף נהג לתת הוראות ישירות למסר 
קדים בשדה. הוא לא היה איש צבא מקצועי, אך בשכלו 
הישר ובכשת לראות את היער מבעד כל העצים הסבוכים 
הגיע לתפיסה אסטרטגית נכונה על הדרך שיש ללכת בה. 
תסיסה זו אמרה, שיתרתו של הצפון בכוח אדם ובתחבורה 
יכול לבוא לידי ביטויו המלא רק בהתפרסות מירבית, שתנד 
תת את צבא הדרום, הקטן יחסית, מעבר ליכלתו! הנצחון 
יושג לא בקרב אחד, אלא בלחץ מתמיד בחזיתות רבות 
וארוכות. 

המאמץ המלחמתי העצום הצריך נטילת סמכויות רחבות 
בידי הנשיא, ויריביו האשימוהו שנטל לעצמו סמכויות של 
רודן. חופש האזרח הוגבל, בוטל ה״הבאס קורפוס" (ע״ע), 
וכשלא נמצאו מתנדבים במספר הדרוש לצבא — נזקק ל׳ 
לגיוס חובה. ל׳ נמנע אמנם ככל שיכול מהגבלת חופש 
הבטוי, אך התרעומת בציבור גדלה, ופופולאריותו ירדה. 
ב 1864 עמד ל׳ במערכת הבחירות לנשיאות מול בקורת קשה, 
אף־על-פי־כן חזר תבחר לתקופת כהתה שניה. הוא נזקק 
למלוא כשרו המזהיר כנואם כדי להרים את רוח העם. הדוג¬ 
מה המפורסמת ביותר לכושר זה היא נאומו בטקס ההקדשה 
בגטיסברג ( 19.11.1863 ) לזכר הנופלים במערכה בשדה קרב 
זה. נאום קצר זה נחשב לפנמה ספרותית. 

לקראת סיום המלחמה העמיקה המחלוקת בשאלה, אם 
לנהוג במדינות המורדות במידת הדין או במידת הרחמים. 
ל׳ נטה ליחס סלחני יותר כלפי מדינות הדרום, אך בעמדתו 
חלו שנויים כפעם בפעם, ואץ לדעת כיצד היה נוהג אילו 
האריד ימים. הוא זכה לראות בכניעת הצבא העיקרי של 
הדרום, בפיקודו של רוברט לי(ע״ע), אך ימים מספר אח״כ, 
בהיותו בתיאטרץ בוושינגטון, נורה מידי אוהד־הדרומיים 
בות (ע״ע) ולמחרת היום מת ( 15.4.1865 ). 

לאחר מותו צמחה אגדת ל׳, והוא נהיה לגבורה הלאומי 
הראשי של אה״ב, שלכבודו הוקמו אנדרטות תקבע יומ״זכרון 
לאומי — תחילה בצפץ ואח״כ גם בדרום. ל׳ הוא הדוגמה 







841 


לינקולן, איפרה ם — ליסאואר, ארנספז 


842 


¬ הבולשת ביותר של גבור לאומי בחברה דמוקראטית מודר 
נית. ליצירתה של אגדה סביב אישיותו תרמו מוצאו הצנוע, 
מנהיגותו בתקופת המאבק הטראגי ביותר בתולדות אה״ב 
ורציחתו. לפשטדתו הנלבבת, אישיותו הבלתי-מתנשאת, שני¬ 
נותו הקולעת ואימרותיו — שרבות מהן הפכו לנכסי-צאן- 
ברזל של השפה האנגלית — נצפרפה פראגמאטיות שרשית 
שהיטיבה לשקף את "האופי הלאומי" האמריקני בזמנו, ואף 
דבר זה חרם לכך שהוא התאים ליצירת אגדה סביבו. אך 
מעבר להילת הגבור האופפת אותו כיום ניצב ל' כאדם שהש¬ 
כיל להעניק משמעות כל-אנושית למאבק הפנימי באה״ב, 
כ״משחרר הגדול״ ( 3000 ק 30101 מ £0 ; 31 * 01 שגו!) של הכושים 

והלוחם לחופש ולחרות האדם. 

1 0. 1-11 , 1 ^- 111 ־ 0 *#ממ>נ> !'. 0 4 ,(. #11 ) .ן־ץ 1£013 א , 
1894; \ 110111801111(1, 1 ע\ 19 ; 1906 , 18471 /ס 47 ) 8804 ״ . 

51#1922 , 4 ) 10 47107101 ? /ס }ח 1014 ) 4 > 017 ,.£ ,ת 11£1180 ק ; 

5316 ; 1926 , 1-11 , 14071 ' 707714 ? 60 ? ,״! . 4 > , 8 זנא 111 ת ,, 

4. 1 ״ 1 . 4 ,־ 8 ג>״־׳י־ 8 ( , 1939 . 81-5 }¥ #07 1/11 ,״ , 
1809—1858, 1-11, 1928. ). 0. 113(111111, 1. 184 ?741184711, 
1-11, 1945, 16, 1■■ (84 1084701 5(0147(1401, 1947; 0 ). 

1 784 , 1110 ) 1.11 11 ..מ ; 1946 , 001177141 ■ 117 ) 18 4 '. 1 . 1011 ) 10114 ־ 
11401 4. 0, 1961, !>. 11. 1 0740171411 10 14 ) 7410 ? , 006110 1101 ־ 061 'י 

(1. 1(1 (11 . 1964 , 0 . 4 ,־ 01 ? ״ 8 1 ; 1962 ,( 18505 ־ 

אה. א. 

לינקולנשיר (קרי — ליניןנשיר* $11106 מ 8111001 ), מחוז 
במזתז אנגליה המרכזית, לחוף הים הצפוני, בין 
6,900 שסך ההמןיר (ע״ע) — בצפון למפרץ דוש בדרום. כ 
750 תוש׳ ( 1966 ). רובה של ל׳ מישורי, פרס x100 . קמ״ר 
לשני טורי גבעות במזרח ובמערב. את מישורי ל׳ חוצים כמה 
נהרות היורדים מהרי ונין לים הצפוני. נהרות אלו והתעלות 
המחברות משמשים נתיבי ספנות. החשובים שבהם הם 
הסרנט היוצר, ביחד עם עוד נהרות את שפך ההמבר, תחר 
וית׳הם, הנשפך לווש. במזרחו ובצפתו של המחוז שטחים 
ביצתיים נרחבים. בדרום־מערב מצויים שטחים מיוערים, 
במיוחד במורדות הגבעות. שטחי ביצות בדרום־מזרח ל׳ 
נוקזו וכיום מנוצלים לעיבוד חקלאי. מחוז ל׳ הוא איזור 
חקלאי חשוב הודות לאדמתו הפורייה ולמיכון חקלאי מתקדם. 
כ 80% משטחו מעובדים או מנוצלים למרעה קבוע. ל׳ נודעת 
בגידול צאן ובקר, אך כיום הולכים ומתרחבים שפחי הפלחה 
והגננות על חשבון כרי המרעה. מגדלים בעיקר חיטה, שעורה 

וסלק סוכר. 

התעשיזז חדרה למחח מאוחר יחסית — עם פיתוח 
מסה״ב באמצע המאה ה 19 . תעשיה חקלאית התפתחה בלינ־ 
קולן (ע״ע) בירת המחוז, ובערים אחרות, תעשיית בתל 
ופלדה — בןוקנתורפ ( 67,000 תוש׳) שבצפון, בעוד שעיר 
הנמל גרי^זבי (ע״ע) היא נמל-הדיג ומרכז ייצור שימורי־ 
הדגים הגדול ביותר באנגליה. 
על יהודים בל׳ — ע״ע ליבקולן. 

831 . 1952 ,*>££׳< 6 .[ ; 1952 ,/מ* 7 / 0114 0 "׳<£[־ 

לינקלימר, 8 ך י ק — שש:ז 15:13 מ 101.1 !£ — (נר 1899 , דאוג- 
בי [איי אוךקני]), סופר סקוטי. ל׳ רכש את הש¬ 
כלתו באתיברסיסת אברדין, אשר בה שימש לאחר־מכן 
רקטור ( 1945 — 1948 ). .תקופת שהות באמריקה ומסע במזרח 
סיפקו הומר לשני ספרים שהם מן הטובים שברומאנים הפי- 
קארסקיים שלו, 103 זשמ 1 ^ ת! ת 13 !ן ("חואן באמריקה"). 
1931 ו 3 מ״ 0 מ 1 מגס! (״חואן בסין״), 1937 . רקעו הסקוטי 
1/317 <31166!!0£ : סייע לו בכתיבת שתי ביוגראפיות קצתת 


* 8000 (״מת, מלכת הסקוטים״), 1933 ו 106 ת 8 0116 ז 60 נ 1 ס.מ 
(״דוברם בתם״), 1934 . בעת מלחמת קוריאה ולאחריה חזר 
וביקר במזרח הרחוק כדי לשאוב חומר לספת 0£ ¥630 
306 ק 5 (״שנת חלל״), 1953 . בין יצירותיו האחרות, שמספרן 
רב ביותר, יש להזכיר את האוטוביוגראפית מס 71161/311 
83010 ץ!״ (״האיש על גבי״), 1941 , את הרומאן הסאטירי 
9311 1951) 83x01316 ), דיאלוגים פילוסופיים וסיפורים לנד 
ער שזכו להצלחה. 

ל , !?!!*, ת 1 מס — 81113006 711001135 — 1460 , [קנטרבריז] 
— 1524 ), מלומד אנגלי, הומאניסט ורופא. למד 
באוכספוחד, שם נתמנה ב 1484 למורה ב 00116£6 1180015 \ 0 . 
ב 1486 נסע לאיטליה בפמליתו של שליח המלך הנת ¥11 
לחצר האפיפיור. באיטליה למד יוונית אצל המלומתם 
המפורסמים אנג׳לו פוליציאנו ודמטריום כאלקונדילאס, 
וקיבל תקטורט לרפואה מאתיברסיטת פדואה. אחת 1491 
חזר לאוכספורד ולימד שם רפואה ויוונית. ב 1501 בערד 
נתמנה מורה לנסיך ארתור, בנו של הנת ¥11 . עסק בת 
פואה בלונדון ונתמנה רופא למלך הנת ¥111 עם עלייתו 
על כס המלכות. ב 1520 נעשה כומר, פרש מהפראקסיקה 
הרפואית והתמסר כולו לכתיבה. ל׳ פידסם ספת דקדוק לא־ 
טיני ותרגומים ללאטינית מכתבי התפא היווני גלנוס (ע״ע). 
ל׳ היה אחת הדמויות הבולטות בחוג ההומאניטטים אשר 
כלל את ג׳. קולם ואת וילים גתסין, ועם תלמידיו ביוונית 
נמנו סר תומם מור (ע״ע) וארסמוס (ע״ע). הוא ייסד קאתת 
תת לרפואה באוכספורד ובקימבריג׳ והיה הנשיא הראשון של 
קולג׳ הרחפאים המלכותי, " 51013015 ^ 11 ? 0 £ 0011686 8.0731 
שבייסודו היה פעיל. 

,־ 051€1 .^י\ ; 1835 ,. 7 . 7 [ 0 ? 11 ' 7 י מ 50 מ 1 ( 0 [ .א [ 

-* 4}1 !1x7710111 ד £7 1€ {^ €71%11 ■ 1 *<£ י ־ £ 1 תז ־ 801111 .¥ .#י ; 1908 ,״ 1 \ 7 
*) 111411107115 01 ;) 41 ? $4 1 ?* 1%11 ז£ ,ץ £311£ \׳ 0 .ם . 0 , 1931 ,* 1X14 
. 1965 ,^ 11 * £014/7 001145 01111 [ 07111 .£ . 7 

לי?ר׳ שוקולת, ע״ע קו$ק, 

ל י סאה[ 4 ר, ? 4 ^ 00 - 815531160 £01151 —( 1882 , ברלין- 

1937 , דנה), משורר וסופר גרמני יהודי. ל׳ למד 
בליפציג ובמינכן. אח רוב שנותיו בילה בגרמניה* ב 1933 
נמלט לאוסטריה. — כתביו כוללים שיתם, מחזות ומסות. 
לפירסוסו הגדול הראשון זכח בעקבות השיר 13$5265311£ ? 
1 ) £0181311 6860 ? (״שירת משטמה נגד אנגליה״), 1914 , 
שנתקבל בהתלהבות ע״י הקהל הגרמני. שיתו הליתים, כגון 
אלה הכלולים בקבצים 611 נ 11 ץ/ 11 ) 1101 מ 17116 > 83011,1 ("באך, 
אידיליות ואגדות״)׳ ¥6 8 ,1916 ג 1186 >ת 6 ״גח 0601 ("השביל 
המופנם״), 1920 , גדושים פאתוס. מקש רב מוקדש בהם להע¬ 
רצת הטבע, לעומת חיי הכרך. מן הנוף הגרמני וההיסטוריה 
הגרמנית שאב ל׳ א ש ראה לדת לאומנית חדשה, כשהוא מנסה 
להתעלם ממוצאו היהודי. — מחזותיו, שזכו להצלחה בשעתם, 
מבשסים לתב על נושאש היסטותים: 700010 ("יורק"), 
1921 , 11 ת 3 מ £010601 (״אקרמאן״), 1921 , 165 ) נ! 61 /י\ 03$ 
1113 ק 6 ן (״אשתו של יפתח״), 1928 . — הוא ערך אנתולוגיות 
ליריות שירסם כמה ספת מסה, מהם בתחום ביקורת הספרות 
( 01011160$ 5 ־ 1 ) 11108 ) 8601 160 ) מ ¥0 ["על שליחותו של 
המשודר׳׳], 1922 ), מהם בתחומי אמנות ועל נושאים כלליים, 
כיהודי, המבקש להתמזג כל כולו בתרבות הגרמנית, סירב 
ל׳ להכיר בקיומה של בעיה יהודית. הוא התנגד לציונות 




843 


ליסאואר, ארנסם — ליפגון 


844 


ולכל צורה אחרת של הזדהות לאומית יהודית. הסירם ום 
האפנתי שזכה בו בראש וראשונה בשל כתיבתו הלאומנית 
המשולהבת, חלף ונשכה זה מכבר בגרמניה. בספר שיריו 
האחרון, 16 > 1 ז 6 ז״ 261:60 ("מפנה-הזמך), 1936 , תהה ל׳ על 
השתייכותו הלאומית: יהודי — בעיני הגרמנים ; גרמני — 
בעיני היהודים. 

ז 00 ) £ .£ , 167 תש 8 -־מץ 6 א , 1923 ,״£ .£ £ . 0 

. 1939 ,( 615 זא 

ג, אב. 

ליסבון ( 1356011 ; פורט׳: לח׳בויא [ 53 * 1.151 ]), בירת פות 
טוגאל ונמלה הראשי! כ 823,000 תוש , ( 1966 ). 

בתחום ל׳־רבה כ 1.4 מיליון תוש/ העיר שוכנת בדרום־מערב 
המדינה בחבל אשפרסאתרה, על הגדה הצפונית של שפך 
הנהר טז׳ו(ספרד׳ טחו [ע״ע]). כ 12 ק״מ מהאוקיינוס האט¬ 
לאנטי. העיר בנדה על המדתנות הדרום־מזרחיים של רכס 
גבעות בגובה של 225 מ/ המגן עליה מהדוחות המערביות. 
שפך הטדו, שארכו 19 ק״מ ורחבו 11 ק״מ, יוצר מפרץ 
עמוק וסגור, שהוא אחד הנמלים הטבעיים הטובים בעולם. 
השיט על נהר סז׳ו אפשרי למרחק רב משפכו והוא משמש 
עורק תחבורה חשוב בין מערב ספרד והעמק הפורה של 
מרכז פורטוגאל לבין האוקיינוס האטלאנטי ונמל ל׳. 
לנמל גם חשיבות בינלאומית בשמשו אניות גדולות בקוד 
הספנות שבין אירופה הצפתית והמערבית לבין אפריקה 
ואמריקה הדרומית, דרכו עוברים למעלה מ 65% מסחרה של 
פורטוגאל והוא שרת (ב 1965 ) כ 6,000 אניות. ל׳ הוא גם 
נמל הדיג הראשי של פורטוגאל ובסיס לצי הדיג הפועל 
ברחבי האוקיינוס האטלאנטי. מתקני הגמל הם על הגדה 
הצפתית של המז׳ו. בקרבת הנמל מפעלי יין, שמן, שעם 
ודגים, אליהם נוספו, עם התפתחות הנמל תעשיות תיקון 
אניות, טכסטיל, זיקוק נפט ותעשיית דשנים. מפעל פלדה 
חדיש הוקם בשנות ה 60 באיזורי התעשיה החדשים שעל 
הגדה הדרומית של הטז׳ו. — בפורקלה שליד ל׳ נמצא נ ס ל¬ 
תעופה בינלאומי חשוב, דרכו עבדו כ 70% מכלל תנועת 
התחבורה האדרית לפורטוגאל וממנה. 

לחיבור שני חלקי העיר שהתפתחו בהתמדה, נבנו, החל 
מראשית המאה, גשרים אחדים. הגדול שבהם נחנן ב 1966 . 
אוכלוסיית ל׳ גדלה מ 150.000 תוש׳ באמצע המאה ה 19 , 
ל 320,000 בסופה ול 595,000 ב 1930 . 

ל׳ היא אחת הערים היפות באיתפה. חבת בה נוף רב־ 
קסם, אקלים נוח וממוזג וארכיטקטורה מגוונת. נופה הוא 
פאסטורלי מצפון וממערב שם היא מוקפת גבעות, שמורדר 
תיהן מכוסים בתים אדומי־גגות עם גנים רבים. אפיו המיוחד 




ייסלח : סראח כ??י. בקדמת וזוזסוכד, 
גדת המו׳ו — כיכר "תסוס זזמתור־ 


של הבינוי נובע משילוב הדמוני בין סיגנונות ים־תיכוניים 
ומערב-אירופיים (בייחוד צרפתיים) מצד אחד, וביו סיגנר 
נות הבניה הגראנדיוזית של המאה ה 18 עם אלה של הבניי¬ 
נים החדישים מהמאה הנוכחית — מצד שני בנוף העירוני 
בולטים כנסיות ומנזרים, ארמונות וכיכרות עם פסלים במר¬ 
כזן. במזרח העיר — חלקה העתיק ביותר: תבע אלפאמה 
ומצודת סן ז׳ודזה. מערבית להם נמצא רובע 3 יקסה שנבנה 
לאחר הרעש (ר׳ להלן) ובו מרכז העסקים הראשי של ל׳: 
מכיכר "הסוס השחור", שנבנתה ככניסה הרשמית לעיר, 
מובילים רחובות מתוכננים צפתה אל כיכר תסיו, מרכזה של 
העיר מזה תרות רבים. מהכיכר נמשכת צפונה שדרה שתח¬ 
בה 100 ס׳( 16 ) 113 ־ 13661 ^ 13 > 1 פ 6 ׳\\ 0 אל חלקיה החדישים 
של העיר, שהתפשטה צפתה ומערבה תוך "בליעת* כסתם 
והפיכתם לפרבתה. בל׳ אתיברסיטה (הוקמה ב 1911 , ב 1966 
למדו בה כ 11,000 תלמידים), סכניון ( 1930 , כ 3,000 תל¬ 
מידים) וסוזיאתים רבים. 

א. אס. 

היסטוריה, היישוב אולימיפיו ( 10 ק 01151 ), שנוסד 
אולי בית הסניקים, נכבש בידי התמאים ב 205 לפסה״ג. 
יוליוס קיסר נתן לעיר מעמד של מתיקיפיום, והיא נקראה 
לכבודו פליקיטאם יוליה ( 10113 61101:35 ?), והיתה בירת 
הפרובינציה לוזיטאניה. התסאים בנו בה מקדש, תיאטתן 
ומרחצאות ב 468 כבשוה המוארים ומידיהם עברה לממלכת 
הויזיגוחים (ע״ע). ב 771 נכבשה העיר בית הערבים, שקר¬ 
אוה אל-אושבוגה (ע״ש מצודה רומית שהיתה בעיר) ולאחר 
מכן לשבתה, ובימיהם שיגשגה כמרכז מסחרי חשוב. ב 1147 
נפלה ל׳ בית אפונסו אנריקש, מלך פודטוגאל, שנסתייע בצי 
של צלבנים אנגלים, פלמים ופרחים בדרכם לא״י. העיר הת¬ 
פתחה מאד בימי המלך אפתסו 111 , שהעביר ב 1256 את 
בירתו לל׳. ב 1290 נוסדה בה אוניברסיטה שהועברה ב 1537 
לקואימברה. במאות ה 15 — 16 שיגשגה ל׳ עם מסעות הגי¬ 
לויים של ספני פורטוגאל (ממנה יצא ומקו דה גמה [ע״ע]) 
והקמת הקיסרות הקולתיאלית שלה, עד שהיתה לאהת הערים 
העשיתת ביותר באירופה. ירידתה החלה בתקופת השלטת 
הספרדי בפורטוגאל ( 1580 — 1640 ) ושקיעתה של הקיסתת 
הקולוניאלית וסחרה. — בךבר כבד, שפקד את ל׳ ב 1723 , 
מתו רבבות אנשים, וברעש של 1755 נהרסה מרבית העיר 
תהרגו 40,000 איש. העיר תוכננה מחדש ושוקמה בידי המת 




845 


ליסגון — ליפט, סרידריד 


846 


קיז פומבל (ע״ע), שנחשב לבונה הערים הגדול ביותר של 
המאה ה 18 . הוא שיקם מחדש את הרובע העתיק של העיר 
ובנה מערכת רחובות שחיברוה עם הנהר טז׳ו והנמל. עם 
ירידת חשיבותה של פורטוגאל כמעצמה ימית ומסחרית 
במאה ה 19 נפסק גם שיגשוגה של ל/ בתקופת המהומות 
ואי־היציבות הפנימית שציינו את 17 השנים הראשונות של 
המשטר הרפובליקני בפורטוגאל ( 1910 — 1927 ) ארעו מהד 
מות וקרבות רחוב בעיר שפגעו בה מאד. היא חזרה ופרחה 
בתקופת מלה״ע 11 , כבירה ניטראלית חשובה. 

10 מגז €0 ׳\ת 1 , 1936 ,״ 1 /ס ,(. 1 *>) 1 ) 1 * 03 0 

746 ,> 1 :> 1 ־ 11 >מ 6 א.<£ . 7 , 1944 ,(תאור המבנים בעיר) 1.151103 16 > 

. 1956 , 6 )ועא^ 4 ז-< £8 . 7 

אה. א. 

נראה כי היישוב היהודי בל׳ החל באמצע המאה 
ה 11 , אולם עדות על כך קיימת רק בכרוניקה נוצרית המס¬ 
פרת על התנפלות הצלבנים עליהם ובריחתם משם ( 1147 ). 
יהודי ל׳ נהנו מפריווילגיות שהעניק להם המלך אפו׳נסו 
אנריקש. במאה ה 13 — 14 , פעלו בעיר בני משפחת יחיא 
(ע״ע) ואברבנאל (ע״ע, עמ , 272 — 278 ). בסוף אותה תקופה 
קלטה ל׳ את פליטי פרעות ספרד ( 1391 ). מהמאה ה 13 ישב 
בל׳ הרב הראשי של יהדות פורטוגאל, שנתמנה מטעם המלך. 
ב 1449 פרע ההמון ביהודי ל׳, בהשפעת גל הפרעות שעבר 
אז על מלכות קאסטיליה, ואפונסו ד.¥ נזקק לכוח רב לדיכד 
הפורעים. ב 1462 היתר. בל׳ קהילה גדולה ועשירה, אך פרעות 
שבו ונתרחשו בה ב 1482 . הקהילה היתה אז בשיא פריחתה 
ועל כד יעיד ייסודו של בית הדפום העברי( 1485 , ע״ע אע- 
קונבולה, עמ׳ 990 ). עם התפרסם הצו לגירוש יהודי פורטד 
גאל ב 1496 , נצטוו כל יהודי המדינה להתרכז בל׳, לשם 
הגיעו גם יהודים רבים שגורשו מספרד ( 1492 ), והשלטונות 
הבטיחו להעמיד לרשותם אניות. ילדי הגולים נלקחו מיד 
להמרה בכוח וב 1497 הוכרחו כולם להמיר דתם, והפכו 
לאנוסים (ע״ע), פרט למעטים שהצליחו להפליג מל׳. רבה 
האחרון של קהילת ל׳ היה ר׳ שמעון מימי. 

ל' משכה אליה אנוסים רבים מספרד, שקיוו לצאת דרכה 
למקומות מקלט. ב 1504 וב 1506 פרעו באנוסי ל/ על שקיימו 
את סדר ליל הפסח, ואז נהרגו יותר מ 1,400 איש. על פרעות 
אלה העניש מנואל 1 את העיר, החרים את רכוש הפורעים 
והתיר לאנוסים לצאת מן המדינה. על אף אפשרויות ההגירה 
לשטחיה החדשים של פורטוגאל באפריקה ובעולם החדש, 
יצאו האנוסים בעיקר למרכזים יהודיים. בואו של דוד 
(ה) ראובני (ע״ע) ב 1525 לפורטוגאל ושהייתו בל׳ הביאו 
להתעוררות רבה בין אנוסי העיר, ואחד מהם אף חזר ליהדות 
בכוחות עצמו, הלא הוא שלמה מולכו (ע״ע). — עם השת¬ 
לטות ספרד על פורטוגאל ( 2 ־ 1580 ) ובמשך כל תקופת 
שלטונה ברחו יהודים מל/ 

האעקדזיציה (ע״ע, עט׳ 980 — 984 ) לא פסחה גם היא על 
ל/ וב 1536 נוסד בה בית דינה הראשון. ב 1540 נתקיים בל׳ 
האוטדדה-פה הראשון, ועד מהרה מלאו המוקדות אנוסים 
מקדשי־השם, האינקויזיציה בל' נודעה לגנאי גם על שום 
דרשות הנזירים שנישאו בימי האוטדדה־פה. מצויים היו 
בדרשות אלה יסודות של האנטישמיות המודרנית (ע״ע 
אנטישמיות, עט׳ 525-6 ). ב 1766 נעה־ בל׳ האוטו־דה-פה 
האחרת. 

שלושה ריכוזי יישוב יהודי היו בל׳. הראשת — מדתם 
לעיר, במקש הידוע עד היש בשם ז׳ודאריה ( 3 וזג 1 >! 11 ). 


אחריו נוסדה שבתה שניה, במערב העיר, ושכונה שלישית, 
שהיתה הגדולה שבכולן, נוסדה במאה ה 15 , ובה נמצא הת¬ 
כת הגדול של האנוסים. כל השכונות חרבו ברעש של 1755 . 
עם ביטולה של האינקוויזיציה החלו היהודים לשוב לל', 
ב 1813 נשדה בה קהילה מיוצאיצפץ-אפריקה, אך רק ב 1821 
הותר רשמית ליהודים לשוב ולהשתקע במדינה. במחצית 
המאה ה 19 היו בל׳ שני בכ״ג, וב 1901 הוקם ביכ״ג "שערי 
תקווה״. במחצית המאה ה 19 החלו יהודים מאנגליה לרכוש 
בה נכסש ולהשתקע בה. בראשית המאה ה 20 היו בל׳ כ 500 
יהודים. בזמן מלה״ע 11 היתד. ל׳ מרכז לפלשים רביע וה- 
ג׳דנט (ע״ע) פיתח בה פעילות ענפה. כיום מונה הקהילה 
כ 800 נפש. 

י. בער, הולדות היהודים בספרד הנוצרית, מפתח, תשי״ם 2 : 

א. אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, ב/ 130 

ואילך, 1966 . - 011 <} , 10 ;00.1x1 -<ס 1 :ן}} , 105 א 105 16 > ז 10 ] 13 ח.£ .( 

- 6£ א , 4 )^ 0011X ? ץ 40 : 1; 10: {1x410 } ״.ס.£>',־>־. ץ ס!! 

* 1960 ,* 5 

ליסה, ע״ע לעבר. ח י ב י 

* ז יד: 

ליסם, 0 ר* ,י 7 *ך ,| ןזי — 1,151 11 :> 1 ז 1 > 16 .? — ( 1789 — רויט- 
לעגן! [וירקמברג] — 1846 , קופשטיין [אשטתה]), 

כלכלן גרמני, בנו של בורסקאי מצליח. בצעיתתו שימש 
כיועץ לממשלת וירטמברג ופתפסור, הראשת לכלכלה, באד 
ניברסיטת טיבינגן ( 1817 ). ב 1819 יסד ארגון של תעשיינש 
וסוחרים שהטיף לביטול חומות המכס בין המדינות 
הגרמניות. 

ב 1820 נבחר כציר בבית-הנבחתם של וירטמברג, אולם 
השקפותיו הליבראליות בדבר עצמאותן של הרשתות המד 
ניציפאליות,' שומביות הדיון המשפטי, החשידוהו בעעי 
השלטונות אשר פטרוהו מכל מישרותיו ושפטוהו למאסר. ל׳ 
הצליח להמלט לחו״ל, אך שב ב 1824 למולדתו, נאסר שוב 
וגורש. ב 1825 עבר לאה״ב שמעשה חיל בפיתוחמכרות-פחם 
ומס״ב — שהיו אז בראשיתן. מחקריו ועיוגיו הכלכליים 
נתגבשו באותה עת ונסתייעו בתאוריות של אלכסנדר המיל¬ 
טון (ע״ע) בדבר חצירך בתעריפי־מכס מגינים לארצות 
שתעשייתן היא בשלבי צמיחה. דעות אלד. ביטא בספת: 
1827 ,ץךתס £0011 0111:1621 ? ת 102 ז 10 ז 1 \, 01 011111.10$ ("קתים 
לכלכלה מדינית אמריקנית"). לאחר שקיבל את האזרחות 
האמריקנית חזר ב 1832 לגרמניה ושימש כקונסול אה״ב 
בליפציג. בתקופה זו פעל בתנופה לפתוח מס״ב בגרמניה. 
ב 1841 פידסם את עבודתו העיקרית: ת 5161 ץ 8 03511211011216 
0100110.1110 115011611 ) 01  7517771 !■$ ג'״£ .£ ,ז?תז 50 , 1909 , 11£1 

71 ( 071717 ( 7 ) 7 ( 1 01770177 ,* 105 0 — 1 >נ> 01 .ס ; 1927 , 17 ( 77077 

תרגום עברי; ״תולדות הנזשנות הכלכליזת'), 1475 ^ 7707707711 

; 1949 .£ ,חחגרח£ח 1 ז 8 , 0 ף 1947 ({ 1202-187 , תשי׳א 

1954 , 111 ^ 7101 ( 4 7 ( 0171 ( £707 ) 0 /[ $107 01 ,■ס 1 ^מ] 11 ( 501 41 ■ 1 

.(ר־ מפתח) 

א. לי. — י. הס 

ליסט׳ 5 הץ(ילחץ) — ( 2 חמ?) 1102 :>־!:ר! ז 152 ״ 1 — 

( 1811 ׳ דובוריאז [ליד שופרון, הונגאריה] — 1886 , 

ביתית), פסנתרן, מלחין ומנצח הונגארי. ל׳ קיבל אתשעוריו 
הראשונים בפסנתר מאביו׳ אדם ל/ פקיד במשק הצאן של 
הנסיד ^ס^רקזי. בגיל 9 נתן את הקונצרט הפומבי הראשון 
בח״יו׳ וכתוצאה ממנו זכה במילגה לשש שנות לימודים. 
אחרי־בן למד בווינה לנגן בפסנתר אצל צ׳רני, וקומפוזיציה 
אצל אנטוניו סאללרי. ב 1823 עבר ל׳ לפאריס, שם המשיך 
את לימודיו אצל המלחינים אנטון רייכה ופרדינאנדו פאר 
(ז^?). מכאן ערך מסעות למתן קונצרטים באנגליה. ב 1825 
הועלתה יצירתו הראשונה, אופרטה בת מערכה אחת, "דון 
סאנשו", באקאדמיה המלכותית בפאריס. בצרפת הכיר את 
אנשי הצמרת בספרות ובאמנות, ביניהם ויקטור הוגו, לא- 
מארסק, ז׳ורז' מאגד, דלאקרואה, ברליוז, מאירבר, אשר 
השפיעו עליו הרבה. ב 1832 נפגש לראשונה עם שופן והיה 
למעריצו הנלהב. ב 1834 התחילו יחסיו האינטימיים עם 
הרוזנת ד׳אגו (ע״ע), שנמשכו עד 1844 . הרוזנת ילדה לו 
שלושה ילדים. הבת השניה, קוזימה, נישאה למנצח האנס 
פון בילוב ובנישואיה השניים — לוואגגר. 

בינתיים גדל פירסומו של ל׳ כפסנתרן וירטואוז ודמה 
לשם שיצא לפאגאניני — וירטואוז הכינור. שני אמנים אלה 
העריצו איש את רעהו. — ב 1839 פירסם ל׳ אח ה"טראנסי 
קריפציות" (מונח שהוא טבע) הראשונות שלו, בהן עיבד, 
בין היתר, שירים ואריות לקומפוזיציות וירטואוזיות לפסנתר. 
עם יצירותיו הראשונות מסוג זה נמנה עיבודה לפסנתר 
של "הסימפוניה הפאנטאסטית" של ברליוז (ע״ע), אשר 
ל׳ עצמו ניגן בקונצרטים שלו. בשנים 1839 — 1847 ערך 
ללא הרף מטעות-קונצרטים והפך לוירטואח אגדי של זמנו. 
במסעותיו אלה הכיר ב 1847 ברוסיה את הנסיכה זיק 
(״ץ 53 ) *ויטגנשטין, שברחה מבעלה. ל׳ עייף ממסעותיו 
התמידיים, התיישב עסה בוויימאר ( 1849 — 1861 ), שם קיבל 
משרת מנצח־החצר ותיד פעולתו בתפקיד זה ניצח על האופ¬ 
רות שהועלו שם על הבימה. תקופה זו היתה בעלת משמעות 
מיוחדת הן לגבי ל׳ והן לגבי תולדות המוסיקה בכלל, שכן 
בוויימאר היה, בהנהגתו של ל/ מקורם של הזרמים החדשים 
באסכולה הנאו־רומאנטית. בלא התחשבות בדעת־הקהל, לחם 
ל׳ להפצת יציתת חדשות, ביניהן "לוהנגרין" של ואגנר, 


"בנן־נוטו צ׳ליגי" של כרל- 
יוז, "*׳נומה" של שומאן, 
"אלפונזו וא 0 סר£ה״'של שר 
ברט, ועוד. וייסאר הפכה 
להיות מרכז המוסיקה של 
העתיד. אישיותו של ל׳ מש¬ 
כה לעיר זו את טובי זמריה 
של אירופה! אמנות ניצוחו 
והרכב תכניותיו עשו את 
וייסאר לראשונה במעלה 
כביסת א 1 םרות. 

ב 1859 הגיש ל׳ את הת¬ 
פטרותו ממשרתו, בגלל סב- 
סזד על רקע אמנותי, בקשר 
לאופרה "הספד מבגדד" סאת קורנליוס. מכאן ואילך הקדיש 
את זמנו להופעות ברומא, ויימאר דבודאפסט. ברומא פנה 
אל הכנסיה הקאתולית! ב 1865 נתקבל למסדר הלזריטים 
ונמשח לכהונה דתית. מעתה נקרא בשם "הכוהן ליסט". 
בתקופה זו נוצת יצירותיו הדתיות הגדולות: "אגדת אליזא- 
בת הקרושה״ ( 1862 ) ו״כתסטום״ ( 1866 ). 

ב 1870 נתמנה ל׳ לנשיאה של האקאדמיה החדשה למר 
סיקה בבודאפסט ועבר לגור בעיר זו ב 1876 . בחודש יולי 
של שנת 1886 נכח בהצגת "טתסטאך של ואמר בביתית, 
וסת בעיר זו כעבור מטפר ימים. 

חשיבותו של ל׳ גדולה במידה שתה בשל בשרו האינטר־ 
פרטאסיתי ופעילותו ביוצר. כפסנתרן שיחרר את הנגינה 
בפסנתר מהשיגרה המקובלת של סימונו של צ׳רני, שהיה 
עד אז מושל בכיפה באירופה של זמנו. ל׳ גם תפף את 
המבנה הקלאסי של הסימפי׳ניה וביתן אותה להתפתחות 
חפשית של מוטיתים, אותם ביסס על רעיונות פתגראמא־ 
סיים. ל׳ שייך ליוצרים הראשיים של המוסיקה הגארתמנטית 
והשגיו כמלחק השפיעו על התצרים של סוף המאה ה 19 
(בייחוד על תל [ע״ע]). 

מבץ יצירותיו הסימפוניות החשובות ביותר יש להזכיר: 
הפרלודים, 1848 ? טאסו, 1849 ! מאזפה, 1851 ! הסימפוניה 
פאוסט, 1854 < הסימפוניה דאגטה׳ 1855 . הקאטאלוג של יצי־ 
תתיו מכיל בעיקר יצירות לפסנתר (טולניות ועם תזמורת), 
שית הול ושית קודש, יצירות קוליות גדולות, מוסיקה קאכד 
תת׳ יציתת בימתיות ויצירות תזמרתיות. 

כתביו של ל' (ו 61 :ז 1£ ז! 1 ש 5 116 שמ 111 ! 53 ש 0 ), כ 4 כרכים, 
1910 , מכילים חיבותם בעלי חשיבות בביקורת המוסיקה 
של זמנו ובתחומי תרבות שונים. — מכתביו נתפרסמו ב 8 
כרכים, 1893 — 1905 . 

״£ . 1 , 1880 ,^ 14x61 ^6x56 ז 1116 * %14 015 £ ¥ , £311131111 .״ 1 

־ט** £1 £ ; 1934 . 5 , 1910 ,.״/ . ז / ,€ות 1 ז 01 ן£ י 06 ת? 

, 101 ;> 65 ע £0 [ ; 1956 , 19375 .¥ , £1521 מ 0 \ 

; 1960 ׳ ״ 1 , 3116 * £05 . 0 : 1958 ,£״"׳/ 616 15510717166 ><} ¥16 1 ^ 1 

- 810 11360, ¥. 61 x 6 וז\ג 4 #י , 1 1961 ¥ , 3 ז 116 € ש£ 

. 1961 , 11€ {<} 1 >ז% 

י. טל 

ליקןט, ?רבץ אדואןד פון — ¥00 1 >־ 1 ג 111 >£ 3112 ־ 1 ? 

—( 1851 ^־ 1919 ). משפטן גרמני. בן־דודו של 
המלחין הנודע ל׳. היה פתפסור למשפט פלילי בבמה אוני¬ 
ברסיטאות (גיקן, מרבודג, ו 7 לה וברלין). כמחולל "האסכולה 
הסוציולוגית" במשפט הפלילי בגרמניה וכאחד מפייסדי 
האגודה הבינלאומית לקתמינאליסטיקה, ראה ל׳ בהענשתו 
של עבתין לא מעשה-תגמול, כי אם אמצעי לתיקונו ול־ 




849 


ליפט, פרנץ אדוארד פון — ליסיאס 


850 


הרתעת העבריין בכוח. ל׳ דגל בהנהגת עונש־על־תנאי ותבע 
לבסס את הענישה על אישיותו של העבריין, סתוד התחשבות 
בשיקולים חינוכיים וחברתיים גם יחד. ב 1912 נבחר לריכ־ 
סטאג הגרמני כחבר "המפלגה העממית המתקדמת". ספריו 
החשובים בתחום המשפט הפלילי הם: 405 11 :>נ 1 נ 1 ז! 1 ^ 1 
001115 ז£בז! 5 ח 0 ו 1 :>$! 40:1 ("ספר לימוד למשפט הפלילי הגרמ¬ 

ני") 1881 , " 1932 2 ז ־■! 13 > ו) 3:150 ת 5:01 ץ 5 035 

111 ^ 8 (״תאור שיטתי של המשפט הבינלאומי״), 1898 , 
־ 1925 1 < ס^זזזס/ו 1 ) 1111 20 ! 411£$3 . 0011:110110 ־ 3£1 ז: 5 ("מסות 
והרצאות על המשפט הפלילי״) 11,1 , 1905 . 

לי 9 טה אי ארגון, אלבךטו — - 3 :\, ץ 01513 מז־] 0 ג 11 !/ 
״ 86 — ( 1775 , סויליה — 1848 , שם), משורר, 

מבקר ספרות ומאתמאטיקן ספרדי. ל׳ התחיל להורות מאת- 
מאטיקה ב 1796 . באותה שנה הוסמך לכהונה. ב 1807 נתמנה 
פרופסור לרטוריקה ושירה באוניברסיטת סויליה. כשרונו 
הפדאגוגי נתבלט במיוחד בסדרת ההרצאות שהרצה ב 1822 
על ספרות הדראמה הספרדית ( 11:0:3:11:3 40 108 !ס €€€1 ס 
13 ס״ 3 ק 05 413013:103 ), ב״א^אום" של מאדריד, אשר הוא 
היה אחד ממייסדיו. הרצאות אלה נתפרסמו ב 1839 . בשל 
דעותיו הליבראליות שהובעו בעתונים שוגים. הוגלה ל׳ פע¬ 
מיים מארצו. אחר שובו בפעם השניה ( 1833 ) נתמנה דרשן 
בקאתדהאלה של סויליה ודקאן הפאקולסה לפילוסופיה 
ומדעי־הרוח באוניברסיטה של עיר זו. הוא הקים דור של 
תלמידים, וביניהם המשורר אס?רונסךה (ע״ע). 

כמשורר נמנה ל׳ על האסכולה שקדמה לתקופת הרומאנ¬ 
טיקה. סיגנונו משוכלל, הוא שולט שליטה מוחלטת במקצב 
הקלאסי! אולם ברבים משיריו מתגנבת במבנה המלוטש 
נימה של רגשנות האפייגית לרומאנטיקה הממשמשת ובאה. 
הוצאה מדעית של שיריו ( 35 ) 005 ?) יצאה ב 1875 , ב - 8111110 
391 — 269 , 11 ^ 0 ^ 1 , 0105 ח 3 ק 05 311:0:08 40 1003 . — ל' תרגם 
לספרדית יצירות מאיטלקית, צרפתית ולאטינית. 

ליסטר, ג׳חף —: £1510 ! 1 <ן 80 ס 1 — ( 1827 , אפטון [אספס] 
— 1912 ׳ וולמר [קנט)). מנתח אנגלי שהתפרסם 
בהנהגת האגטיספטיקה (מניעת זיהום) בניתוחים, והיה 
ממניחי היסוד לכירורגיה המודרנית, לבקטריולוגיה (ע״ע) 
ולאימונולוגיה (ע״ע). 

אביו ג׳וזף ג׳קסון ליסטר ( 1786 — 1869 ) היה חוקר טבע 
ששיפר את המיקרוסקופ ע״י הכנת עדשות אכרומטיות 
משוכללות. ל׳ הבן סיים את למודי הרפואה בלונדון ב 1852 
ועבר לאדיגבודג, שם שימש כרופא בית אצל המנתח המפור¬ 
סם ג׳מם סיס, שאח בתו הבכירה ;שא ל' לאשה. ב 1856 — 
1860 שימש מנתח עחד במרפאה הממלכתית באדינבורג 
ושם אף הירצה את הרצאותיו 
הראשונות בכירורגיה. עוד ב¬ 
תקופת למודיו בלונדון החל ל׳ 
לחקור את בעיות הדלקת, ה; 5 ק 
ואלח־הדם, ובהמשך לכך את 
קרישת הדם. בעקבות מחקרים 
אלה פירסם את מאמרו הקלאסי: 
-מ 111£131 )ס 3205 ) 5 ץ £3:1 סן)!' 
30011 ״! ("השלבים הראשונים 
של הדלקת"). לאחד שמונה 
כמגתח ראשי בגלזגו ב 1860 , 


החל ל׳ לפרסם מאמרים בכירורגיה שעסקו בקמיעות ובהר¬ 
דמה. מחקרי ל׳ בבעיית הדלקת קיבלו משמעות הדשה בהש¬ 
פעת פסטר (ע״ע), שחקר אח קיומם של חיידקים הגורמים 
רקבון ותסיסה. בעקבות תגליות אלה הגיע ל׳ לרעיון בדבר 
מניעת היווצרות מוגלה ודלקת בפצעים ע״י שימוש בתמרים 
כימיים שיקפלו חיידקים אלה. ב 1865 ניסה לראשונה את 
הפנול(ע״ע) כחומר אנטיספטי בזמן הטיפול בשבר פתוח. את 
הצלחת הנסיוו הזה סיכם ל׳ בשני מאמרים: "השיטה החדשה 
בטיפול בפצעים" וכן "העקרון האנטיספטי בכירורגיה". 
מאחר שפנול נקי חריף וצורב מדי, חיפש ל' במשך שבים 
חומר אינרטי לשם מיהול הפנול בלי לפגוע בפעילותו. לבסוף 
מצא כמתאימה ביותר תערובת של פגול גבישי עם תמיסת 
שללאק. ב 1869 ירש ל' את מקום חותנו כסנתח ראשי באדיג- 
בורג. השגיו העיקריים בשנים 1869 — 1877 היו: חוטים לתפי¬ 
רת פצעים שספיגתסבגוף אטית, הנהגת אגדים בלתי־סופגים, 
חסד האויר בחדר הניתוח ע״י ריסוס תמיסת 5% פנול. 
ולבסוף פיתוח השיטה האספסית — כלומר מניעת זיהום 
מלכתחילה — ע״י נקד יסודי של חדרי הניתוח ועיקור כלי - 
הניתוח בחום. תרומתו הגדולה לבקטריולוגיה היתה פיתוח 
שיטה לקבלת תרבדות טהורות של הידק ים (ע״ע) ע״י 
עריכת מיהולים מודרגים של החומד הנבדק במצע נמלי. 
ב 1877 מונה ל׳ כמנתח ראשי ב״קינגסקז׳לג"׳ בלונדון. בתקר 
פה זו ניסה ל׳ בהשפעת מחקריו של רוברם קוך (ע״ע) את 
השימוש בתרכובוח כספית כאמצעי חסוי וכן הנהיג נחוחים 
שקודמיו נמנעו מהם כגון: הרחקת פרק הברך ( 1878 ) וני¬ 
תוח גידולי שד ( 1881 ). למרות שנסיונותיו זכו להצלחה 
רבה, התייחסו רבים בספקנות לחידושיו, ורק לאחר שעבר 
בעצמו בצרפת ובגרמניה וניהל תעמולה לשיטתו, נעשה 
האנטיספסים לנחלת הכל ( 1871 ). 

ב 1896 פרש ל' ממשרותיו הרשמיות, אך המשיך בפעילו¬ 
תו המדעית. ל' היה נשיא ״החברה המלכותית״ בשנים 1895 — 
1900 . ב 1896 מונה כנשיא "החברה הבריטית לקידום המדע", 
ב 1897 הוענק לל׳ תואר בארון, וכך היה לרופא הראשון שזכה 
לתואר אצולה בבריטניה בזכות השגיו המדעיים. ל׳ היה בין 
המייסדים של המכה הבריטי לרפואה מונעת בלונדון, שנקרא 
אח״כ על שמו. — כל כתבי ל/ בשני כרכים, הופיעו ב 1909 . 

, 1927 ,סזמ״/ס 7 ! 'ציע;מ 0 )מל 0 11 / ,(.!ס} ):>ת) 11 ״ 1 

. 1949 , 001:111110 1 ) 1111 13/0 1 ! 1-1 1-0111 , 10 ) 03111 _( ם 

א. צי. 

ליסיאס (מצביא יווני בתקופת החשמונאים), ע״ע ארץ־ 
ישו־אל, עמ׳ 339 — 341 . 

ליסיאס -—(בערך 460 לפסה״ג— 380 לפסה״ג), 
מחשובי הנואמים ראטיים. ל׳ היה בנו של קפאלום, 

עשיר מסירקוסאי שהתיישב באתונה לבקשת פריקלס וש- 
בביתו התנהלה שיחת "המדינה" לאפלטון. ל׳ חי זמדמה 
במושבה האתונאית תוריי שבדרום איטליה, ולמד שם רטו¬ 
ריקה מסיהם של מורים מסיציליה. בשובו לאתונה ניהל עם 
אחיו מפעל ?גנים גדול ונמנה עם עשירי הסטויקים בעיר. 
שלטת ״שלושים הטירנים״ ( 404 ) המיט אסון על ל׳ ומש¬ 
פחתו: אחיו הוצא להורג, רכושם הוחרם ול' נמלט למגארה. 
בשובו עם הגולים הדמוקראטייס ב 403 לפסה״ג, הוענקה לו 
זמנית אזרחות אתונאית כהוקרה על מסירותו לדמוקראטיה. 
מאז עסק בחיבור נאומים משפטיים. מתוך 230 נאומים 


* / 
/ 


נ׳זזוי ויסמר 



851 


ליסיאס — ליסיצקי, אלעזר מרקוביץ׳ 


852 


שייחסו לו הקדמונים שרדו בשמו רק 34 , ובן מסה על 
האהבה ושני קטעי מכתבים. הנאומים, ד>דנים בתביעות צי¬ 
בוריות, חשובים כמקור היסטורי על התקופה. לשתו של ל׳ 
צחה ונאה, והיא סוסת של פרחה אשית קלאסית. 

- 1€1 זע 0 * 1 ;* 1887 , 1 012 , 8133$ ? 

" 1955 , 11 ־ 1 ,* 47 ו 014€0 ^ ,(.!מ) 81205 . 4 < 

ליסין, אבו*הם ( 1872 , מינסק — 1938 . ניו-יורק) — 
כינויו הספרותי של אברהם ואלט — משורר ופוב¬ 
ליציסט יידי ומנהיג פועלים. כבן למשפחה ממוצא רבנים 
למד ל׳ בישיבות וילקומיר, סלובודקה׳ ח׳לוז׳ין. ושם נעשה 
גם לבעל־מוסר נלהב. בגיל 14 עזב את וולוז׳ין ועבר לוויל¬ 
נה, בה התוודע למשכילי העיר, שעזרו לו בלימודי־חול. 
בשנות ה 90 התקרב לחוגי מהפכנים יהודים בווילנה ובמינסק, 
ופעל כחועמלן בקרב הפועלים היהודים. א. כהן סירסם 
אחדים משיריו ב״ארבעטער צייטונג" שיצא בניריורק, בהש¬ 
תמשו לראשונה בבינוי ל' כדי להסתיר את זהותו, בשיריו 
לחם ל׳ נגד מגמות הטמיעה שרווחו אז בחוגי הפועלים 
היהודים הקיצוניים ברוסיה, ודרש הנהגת "הרוח היהודית" 
בסוציאליזם היהודי, תור פיתוח השפה והתרבות היידית 
ועקירת הנטיה להיהפך ל״רוסים". אחדים מרעיונותיו הלאד 
מיים של ל׳ גובשו אח״כ ב״פרוגרמה" של ה״בונד" (ע״ע). 
עם זאת לא האמין ביכלתה של הציונות המדינית להגשים 
את מטרותיה, ולכן לחם נגדה. 

ב 1897 נאלץ ל׳ לברוח לאה״ב, ושם החל להשתתף 
ביומון היידי ״פארווערטס״, בו פירסם במשך 17 שנה את 
שיריו, מאמריו והמונוגראפיות ההיסטוריות שלו. מ 1913 
ועד מותו היה עורך הירחון "די צוקונפט", אותו הפך לבמה 
של ספרות יפה ביידית׳ ושיתף בו את טובי הסופרים היהר 
דים. תחילה צידד ל׳ במחנה הבולשביסטי, אולם עד מהרה 
התפכח ותקף קשה את היבסקציה (ע״ע). בשנותיו האח¬ 
רונות התייחס ל׳ באהדה רבה למפעל החלוצי בא״י, שיריו 
המרובים כונסו בספר "לידער און פאעמעך ("שירים ופו¬ 
אמות"), 1938 , בצירוף רישומים של מ. שאגאל. שיריו 
מצטיינים בציוריות אפית, במוסיקאליות ובעושר של דימוי 
ורגש. בייחוד הושפע משירת הינה. שיריו המהפכניים ליוו 
את הגולים והעצורים היהודים הסוציאליסטים בערבות סי¬ 
ביר וגם שיריו הלאומיים היו ידועים ביותר. בעברית הופיעה 
"זכרונות והודות" (לקט ממאמריו וזכתנותיו, בתרג׳ א. 
קריב), תש״ג, ושירים בודדים ב״על נהרות" (אנתולוגיה 
של שירה יידית), 1956 . — על שמו נקרא בית-תרבות של 
הסתדרות־העובדים בת״א. 

ז. שזר, אור אישים, 195 — 207 . תשס״ו! י. גלאטשסיין, אין 
תוך גענומען, 42 — 47 , תשנר׳ז! ב. ריווקין, יידישע דיכסער 
אין אמריקע, בי 72 — 79 , 1959 ! ה. לייויק, הסייען און 
רעדעס, 167 — 174 , וזשכ״ד. 

ם. 

ליסיפוס — ?סזמז 1 ק 10 / — (המאה ה 4 לפסה״ג), פסל 
יווני, ל׳ היה יליד העיר סיקיון! שנות לידתו 
ומותו אינן ידועות, אבל הוברר ללא ספק, שהגיע לשיבה 
טובה ושיצירתו היתה ענפה ביותר. הוא שימש פסל־החצר 
של אלכסנדר הגדול והיה ראש־אסכולה בפיסול של תקופתו. 
פסלים שניתן לשייכם לו בוודאות גמורה אינם בנמצא, 
ומשום כך יש להסיק על יצירתו ועל סיגנונו ממקורות 
ספתחיים בגי זמנו או שלאחריו, כגח חיבות של פליניום 
הזקן על מדעי הטבע! כמדכן יש ללמוד על טיב עבודתו 


על־פי העתקים שנש¬ 
תמרו מתקופת חייו 
(האנדרטה של אגי־ 
אס> בדלפי), ולפי 
העתקים מאוחרים 
יותר, מן התקופה ה¬ 
רומית (ה״אפו?םי- 
או?ןנ(ס" בוזאטיקאן). 
— יצירותיו הראשר 
נות של ל׳ היו שמ¬ 
רניות וכפופות לאלו 
של אמנים קלאסיים 
שקדמו לו ז אולם 
בעת שחל המעבר מ¬ 
התקופה הבתר-קלא- 
סית לתקופה ההלניס¬ 
טית ניסה ל׳ את ידו 
בהצגה חדשנית של 
רגשות, מבעים ותגר 
עות — לקראת גישה 
ראליסטית יותר וג¬ 
מישות ריתמית רבה 
יותר. הוא ביצע עבד 
דות בממדים גדולים 



?יסיפיס אפוכסיאוסניס 


ובמידות קטנות. פסלים של יחיד ושל קבוצות. בעקבות 
עבודותיו הורחב תחום הנושאים בפיסול היווני* היציבה 
החזיתית הקלאסית נתערערה! הופיעה דקות חדשה בביצוע 
הפרט, יחד עם מערכת פרופורציות מעודנת ומשוכללת 


יותר. 

פרטים על יצירתו של ל׳, על האסכולה שלו ועל השפעתו, 
ע״ע הלניזם, עט׳ 50 — 646 . 8 — 657 . 


41 > 111€ ז 0 1766 ) 7 .\ 2 0 , 1 1927 <ח 50 חנ] 0 ( .? 

1 ) 271 > 11476 ^ 6141 ^ * 7 ( 7 .. 1 ) 1 ; 1951 ) 07661 171 14 ) 86710 

1476 ז 1# * $61 16 ) 7 ;* 1957 , 2 ^ 0766 %6 ) 1 /ס 1075 ? 5 6141 

1955 61167114116 }) 16 ) 1 /ס 


ליסי^קי, אלעזר מךקוביץ׳ 

( 1890 , פולשינוץ [פלך סמולנסק] — 1941 , מום־ 

קווה), צייר, ארדיכל ותאורטיקן־אמנות. יהודי. ל׳ למד 
הנדסה בביה״ם הטכני הגבוה בדארמשטאט ( 1909 — 1914 ). 
בשובו לרוסיה, הוזמן ע״י ש*ל להורות את מקצועות הארדי־ 


כלות והעיצוב באקא־ 
דמיה של ויטבסק, שם 
שהה עד 1921 , כאשד 
עבר להורות באקא־ 
דמיה לאמנות של 
מוסקווה. ב 1919 הצ¬ 
טרף למייסדי ד.ק 1 ב־ 
סטרוקטירזם (ע״ע) 
הרוסי. בראשית שנות 
הסב היה בברלין ד 
התיידד עם הצייר 
מוהוי־נדי (ע״ע). ב¬ 
שוויץ, בה שהה ב־ 
1923 — 1925 , אירגן 
קבוצת אמנים בשם 



א ט. ליסיזיסי: -פריז <*" 



853 


ליסיצקי, אלעזר מרקוביץ׳ — לימני,ו, מרושים דניסוביין׳ 


854 


80 ^ ויסד כתב־עת באותו שם. בסוף 1928 שב למוסקווה. 
על חייו ופעילותו מאז ועד מותו בטיהור הסטאליני לא ידוע 
כמעט דבר. 

ב 1919 צייר ל׳ לראשונה סדרה של רישומים, ציורי־גואש 
וציורי־שמן גאומטריים, שכיבה בשם "טס■!? (ראשי־תיבות 
של מלים רוסיות שמשמען "צורת אמנות שנוצרה מקרוב"), 
ובהם שילב איכויות ציוריות וסטתקטוראלח׳ת באשליה 
תלת־פמדית, תוך כוונה "ליצוק לתוך אובייקטים מהויות 
מאטדיאליות" ולבנות תחושה של חלל. ציורי קבוצה זו, 
ובכללם ״סיפורם של 2 ריבועים״( 1920 ) הנודע, שייכים בתפי¬ 
סתם ובסיגנונם לקונסטרוקסיודיזם הרוסי.—בתחום הארדי- 
כלות התווה תכניות שתות וביצע את הדקוראציה הפנימית 
בגאלריה לאמנות המופשטת בלאנדסמוזיאום של האנובר, 
שחרבה בידי הנאצים ב 1936 . — יצירתו של ל׳ בתחום 
האמנות העממית היהודית כוללת אילוסטראציות ("חת 
גדיא", "מעשיות עממיות", וכר) שצדירו ב 1917 לספרים 
ביידית ובעברית בהשפעת סיגנונו של שגל. הוא גם עסק 
בטיפוגראפיה של אותיות עבריות, ביצע עטיפות לספרים 
ותצלומים נסיוניים, פוסוגראמים ומונסאז׳ים. 

אף שיציתתיו מועטות ותכניותיו האדריכליות בתבן 
לא בוצעו, נחשב ל׳ אחד מהמקוריים בחלוציה של האמבות 
המופשטת־הגא 1 מטרית והשפעתו על הבאוהאוס (ע״ע גרמ¬ 
נית, תרבות, עט׳ 591 ) היתד. ניכרת. — אוסף חשוב של 
יציתתיו הגראפיות נמצא במוזיאון העיתני באמסטרדאם. 

ל׳ פירסם חיבורים על אמנות, בהם: £ש 3 ' 161 ) 68 מ 8181 ^ 1 
(״האיזמים של האמנות״), 1925 , שנכתב בשיתוף עם ז׳ן 
ארפ (ע״ע). 

- 4 ז 0£ ז)ץ' 7 4x4 זס 01 ז £1 * 1111 1 ^ 1 * ״£ .£ י ץ 4 [.יךח 3 ־ 1 כ 1 \/ . 011 

, 1966 ,( 882 סס , 72 ! . 01 ׳\ , 101131 ) 10161-113 110 >ג 511 ) 

יו. פי. 

ליסיצקי, אפרלם א. ( 1885 , מינסק — 1962 , בידאורלי- 
אנז), משורר עברי. בן למשפחה עניה, נתחנך בחדר 
ובישיבה בסל וצק. ב 1900 היגרה המשפחה לאה״ב, ושם 
המשיך ל׳ את לימודיו בישיבת ר׳ יצחק אלחנן. ואח״כ למד 
כימיה ורוקחות באוניברסיטה. שהה בא״י זמן־מה, אך חזר 
שוב לאה״ב, שם שימש מורה ומנהל בי״ם עברי בניראורלי־ 
אנז. 

הנושאים המרכזיים בשירתו הם רגשי ה בתת ת, צער 
העקירה מן השורש, ובאבי שבול ויתמות רודים הרגשת־ 
עלבת עמוקה וקובלבות על עלומים שנתקפחו רעל הלומות 
שלא נתגשמו. כן מצרות בשיריו חתפרצויות מרד והטחת 
דברים קשים נגד הגורל והאל. שירת ל׳ היא שירת־נכאים 
פסימית, ובה מבע שית עמוק לבתדדת האדם בפני האל, בך 
מובע בה ההכרח להלחם למען הצדק החברתי ונגד אי-הצדק 
שנעשה לעם היהודי ע״י הפורעים בכל תר ודור ובכל אתר 
ואתר. רבים ביצירת ל׳ שירי־נדותם ושית-ים, שבהם הוא 
מתאר את הטבע בגלוייו הטראגיים. בכתביו של ל׳ מורגשת 
גם זיקתו לאינתאנים ולכושים, אשר אתם בא במגע מתוך 
ישיבתו בדרום אה״ב. שיריו שזורים קצב סוער וגתשים 
רגשות וצבעים. 

מיצירותיו: .שיתם", תרפ״ח! "נפתולי אלהים", תדצ״דז 
״מדודות דועכות״, תרצ״ז! ״אדם על אדמות״, תש״ז < "אלה 
תולתת אדם", תש״ט; "באהלי בוש", תשי״ג! ,במעלות 
ובמורדות״, תשי״ד * ״נגהות מערפל״, תשי״ז! "אנשי־מדות", 


תשי״ח; ״בימי שואה ומשואה׳/ תש״ך! "כמו היום רד", 
תש״ד; "כוכבים נופלים", תשכ״ג. 

ש. ,י. פינים, ספרותנו החדשה באמריקה: שירת א. א. ל׳ 

(גליונות א׳), תש״ג! א. אפשטק, סופרים עבריים באמריקה, 

א/ 64-39 , תשי״ג! י. קשת, משכיות, 285-282 , תשי״ד! 

חנ״ל, הבדלות, 274-257 , תשב״ב! ה. בבלי, רוחות נפגשות, 

121 — 136 , תשכ״ד* משוררה של יהדות אמריקה (קובץ 

אכרו של א. א, ל') תשפ״ו. 

ש. או. 

ליסנךר,ליסנךרוס (?סט 5 ׳\טס 0 ^). מצביא ומתנאי ספת 
סני. ב 408/7 לפסה״ג השיג את תמיכת פורש, בנו 
של דריוש 11 (ע״ע), בספארטה נגד אתונה ותמיכה כספית 
בצי, שעליו פיקד אותה שנה; בקרב ליד נוטיום הביס את 
הצי האתונאי והביא להדחת אלקיביאדם. ב 406/5 שוב היה 
מפקד הצי, והשיג נצחון מכריע ע״י חיסול הצי האתונאי 
ליד איגוס-פוטאמוי. מאז התמסר ל׳ להשתלטות שיטתית 
בכל ערי הברית האטית־ךלית ע״י ארגון הגליות ושחיטות, 
הצבת חילות־מצב, מושלים ספארטנים ("הרמוסטים") ווע- 
דות-עשרה (דקרכיות) מקרב האוליגרבים המקומיים. באתר 
בה הציב חיל מצב וחמד בשלטון ״השלושים״ ( 404 ). ברא¬ 
שית המלחמה הקורינתית נפל בהאליארטוס שבבויאוטיה 
( 395 ). 

מדיניותו התקיפה, אכזריותו, ה״ראל-פוליטיק" ושאפתי 
נותו של ל׳ עוררו התנגדות הדיפה בספארטה עצמה; השמ¬ 
רנים הספארמגים אף ראו סכנה במפקד אינדיווידואליסטי 
חדשן זה, שהזרים לספארטה אוצרות זהב וכסף, הפך את 
עירו לבירתה של אימפריה ימית, ואף עודד גינוני האלהה 
לעצמו — תופעה המבשרת את בוא ההלניזם. 

0510111 } 5 15%11 > 7150511111110 151130 ס< 1 1(15555115 5x110 ,!מזג? , 1 

; 1908/9 ,(££ 112 ק 5. 23, 13X1 ,סוזוזס! ,\!זז^ז) 

. 1927 ,( 2 , 1 ^^ 2,  . X — 

(נר 1898 , אוקראינה). אגרונום סובייטי. ל׳ למד 
בסבון למדעי-החקלאות בקיוב, וב 1923 החל לפרסם מחקריםעל 
שיטות ביתר בעגבניותועלהרכבותבסלק־סוכר, ומ 1929 —על 
קיוט(״יארוביזאציח״)(ע״ע אקולוגיה, עט׳ 546 ): טיפול בקור, 
הניתן לזרעי תבואות-חורף (הנזרעות לפני החורף ומשלימות 
התפתחותן בקיץ העוקב) והופך אותן לתבואות־קיץ (הנזרעות 
אחת הפשרת השלגים). טיפול זה — שלא היה תגלית מקר 
תת ושאין בו משום שינוי תורשתי של תכונות הזרעים — 
הפיץ את שמו של ל׳ ברבים. ב 1936 התחיל ל׳ לעסוק בחאר 
תה של התורשה וההתפתחות׳ ובהסתמכו על תפיסה פשטנית 
של אשיות המטתאליזם הדיאלקטי, על ה״תאלקטיקה של 
הטבע" לפ. אנגלס (ע״ע) ועל עבודותיו של י. מיצ׳ורין(ע״ע), 
שלל את הכרתה של הגנטיקה (ע״ע, עם׳ 76 — 77 ) המר 
דתית, שאין שערים בתורשה נובעים אלא ממוטציות בחר 
מר נושא התורשה, ללא יחם ישיר לתנאי הסביבה. כנגד 
אסכולה "ראקציונית" זו, שאותה נהג לטות בשם "מגדליזם־ 
ףסמאגיזם־מומניזם", הציב ל׳ תאוריה שלפיד. מטמיע כל 
אורגאניזם את סביבתו, וכשם שהוא משפיע על הסביבה 
ימשנה אותה כך הסביבה "מוטמעת" בו, ובאורח זה משתנית 
בדיברה התורשה שלו. כל ״כוחה״ של תאותה זו — שלא 
בוססה על מחקר ניסויי ראד לשמו — לא היד. אלא בהת¬ 
אמתה לקו הדמיוני ול״השקפת-העולם" של המשטר השליט 
בבתה״מ. ב 1948 נערך טשיאותו של ל׳ עם האקאדמיה 
הסובייטית למדעי-החקלאות, ובו זכתה תורתו של ל׳ בגוש- 



855 


ליסנקו, מרדפים דניםוגיץ׳ — לי#ה 


856 


פנקה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומעשטית והשרזה 
כמחייבת את המחקר וההודאה (לאחר־מבן הודה ל׳ שסטא- 
לין "תיקך את הביולוגיה שלו). ל׳ זכה בעיטורים וכיבודים 
מטעם השלטון! מספרי־הלימוד לביולוגיה הוצאה הגנטיקה 
המדעית המודרנית׳ ומדענים שלא הסתגלו לקו החרש סולקו 
מעמדותיהם ואף נרדפו קשות (ע״ע ווילוב, נ.). ל׳ וחסידיו 
הושלטו על מוסדות־המחקר ועל העתונות המקצועית בביר 
לוגיה. באנציקלופדיה הרוסית הגדולה מ 1950 — שבה אץ 
מזכירים כח׳מוסומים וגנים — משבחים את הבוסאניקה 
הסובייטית "בהיותה חפשית מכבלי הרסמאניזם־מנדליזם־ 
מו׳רגניזם״׳ ואת ל׳ — כ״חסיד עקיב של הביולוגיה המיצ׳ר 
רינית". 

אע״פ שכבר ב 1953/4 פורסמו בבריה״ס מאמרים אחדים 
בגנות התאוריות של ל׳, השכיל הלה לשמור על עמדותיו גם 
אחרי מות סטאלין. לידיו של ל׳ נמסרה גם ההדרכה המעשית 
של החקלאות! בפסלו מטעמים אידאולוגיים את שיטות 
הבירור וההשבחה שפיתחה הגנטיקה המדעית הסב לחקלאות 
הסובייטית נזקים חמורים. בהשפעתו לא הוכנס לבריה״מ 
תירס כלאיים וכן התעלמו מההשפעה המזקת על הוירוסים 
בתפ״א. רק ב 1964 , ובייחוד לאחר מפלת חרושצ׳וב׳ גברה 
הביקורת על ל/ וב 1965 — מאה שנה לאחר פירסום עבודתו 
הראשונה של מנדל — סולק ל׳ מראשות המכץ לגנטיקה של 
האקאדמיה הסובייטית למדעים׳ שבראשו עמד מאז 1940 . — 
בישראל אומצה תורתו של ל׳ ב 1948 בכל לב ע״י תנועת 
"השומר הצעיר", שהנהיגה אותה בבה״ם שלה והפיצה תר¬ 
גומים של כסה ספרים מאסכולת ל/ בלי להזכיר כלל את 
ההסתייגויות מסנה שהועלו בכל השנים ההן במערב ואף 
במזרח ושהביאו לאחרונה למפלתו. 

מחיבורץ של ל׳: *!מ 0 / 10 מ 06 נן 1 .^ ("ביולוגיה חקל¬ 
אית"), * 11952 ס 0 מ#מ 34 ד 0 

(״ההתפתחות ההדרגתית של הצמחים״), 1952 . 

וע״ע: גנטיקה, עט׳ 73 ! דדויניזם, עם׳ 116 ! התפתחות, 

עמ׳ 723 ! למרק, עמ׳ 925/6 . 

י. לורד, מאסריאליזם דיאלקטי וביולוגיה (מולד, 205/7 ), 
תשכ״ו 1 0 ,^ 83 1 ) 336x01 *^ 

; 1948 . 66 ׳ל 3 □ 8 ס 1£ :>© 1 י 0 זס 1 !ס 60 8 080X610111 □ 

0 ) 121 ) 1 ^. 1 ,)) 12 ) 1 ) 5 14 ) 4/0 [ 012/1 1 ) 501/1 ,׳( 5 1111x16 ( 

- ץ) 36151 ו 21 נ 001 . 11 ־ 1 ־ : 1949 , 1 ( 1111 ) 1 ) 11 / 0 412212% ) 51 ) 12 ) 412/1 
- 11 '}) 12 ) 6 ) 62010%21 4 141 ) 1 ) 121 ) 5 041 ,. 11 . ] 6 □ 51161 ) 143011 . 11 
) 161 ) 661 !! . 3 ) 113£ ;> 1556115 ! 8 ו) 1111221412,1 2/2 1 ) 60 ) 121 ) 1 

, 66 ) 61 ^ 5 ! 4 0 ; 1954 ,( 222-242 ,[ 116 ) 1 ג 1 א . 3 ) 6611161 ? . 3 1 

- 80 , 121121012 ))/ 5021 4 מ, 1 ) 121/11/1 ) 122 ) 11,112112 12 •/ 2111 ) 1/111020 
. 80 ,ץ 6 ׳ו 6 ו 51 ) ) 51022 1 ' 0 ) 1 ח) 1 ץ- 1 ,ץ 1 ! 5 ׳י 063 ן ם ; 1958 , 95 

1964 ,( 52 

ע. לו. 

לי 0 ר, י?חק ( 1806 , נויקירכן [וסטפליה] — 1868 , פילא־ 
דלפיה). סופר, איש־דת, מחשובי המנהיגים היהודים 
באמריקה בזמנו. התחנך בבית סבתו בעיר מינסטה ב"חדר" 
ואח״כ בגימנסיה, ושם למד אצל הרב אברהם זוטת (ע״ע). 
ב 1824 היגר לאמריקה, והתגורר בריצ׳מונד שבמדינת ויר־ 
ג׳יניה. ב 1829 נתמנה למנהיג רוחני לעדת "מקוה־ישראל" 
הספרדית בפילאדלפיח, ושם פעל הרבה בתחום החינוך 
ובשיפור מעמד ביהכ״ג בקהילה, והיה הראשון שהנהיג הטפה 
קבועה באנגלית בביהכ״ג, לליבץ בעיות השעה. בימיו נר¬ 
אתה נביטתח הראשונה של הרפורמה, ובראשונה קירב ל׳ 
את המתקנים — שכן הכיר בעקרון ההתפתחות ההיסטורית 
של ההלכה — אך משעמד על טיבה של התנועה ועל הבערות 


והכפירה שאפיינו אותה, היה לאחד מראשי הלוחמים בה. 
ע״פ השקפותיו יש לראות בל׳ אחד מסניחי היסודות לזרם 
השמתי ביהדות אה״ב (ע״ע, עט׳ 214 ). ב 1850 התפטר 
מכהונתו, והקדיש עצמו לעבודה ספרותית — שהיא עיקר 
פירסומו. מ 1857 הנהיג את הקהילה הספרדית "בית־אל אמת", 
שנתפלגה מעדת "מקודדישראל". 

מיצירותיו: "תורת אלהים", חומש והפטרות עם תרגום 
אנגלי (תד׳ה)! תרגש התנ״ך כולו לאנגלית — תרגש 
אנגלי שלם ראשון ע״י יהודי — עליו עמל 17 שנה, והוציא 
לאור על חשבתו(תרי״ד). התרגש נתקבל ל״ספר-הספרים" 
בין יהודי אמריקה, גם לאחר הופעת המהדורה של 1917 
(ע״ע מקרא, תרגומים)! תרגש אנגלי שמאה של כל סדר 
התפילה — נוסח ספרד תשה אשכנז — יחד עם המקור ( 6 
חלקים: תרנ״ז־ח), ובן ספר לימוד השפה העברית. נתפרסם 
גם קובץ מאמריו ׳*! 5405310£3 11116 ) 30 $׳\ 0 ן 1116 ("השר 
דים ותורת משד,", תקצ״ד). ל׳ הש מייסדו ועורכו במשך 
24 שנים ( 1843 — 1867 ) של הירחץ החשוב 00014001 1110 , 
ששימש כלי־מבטא חפשי להוגי הדעות השורים באמריקה. 
בן בחב מאסרים רבים על נושאים שודיים. 

מ. דייווים, יהדות אמריקה בהתסתחותז!, 24-13 , תשי״א! 

0£ 6110€ ־ 1£€1 וס 0 31 ז 1 ת 0 ) , 1806-68 ,£ / ,־ 161 ) 0 ג £1 מ£ 

4 * 1 \ ; 1918 ,( 28 ^ ¥£31-6001 111:8 ^ £3 ת 1€3 ־ £1 רח\/ 

ם 1 8 ?ג £55 ) ,/ /ס 

1958 ,(׳(׳ ££18101 ¥1511 \ 6 ץ 1€311 ז 1€ ז 1 ^ 

י. ת. 

ליף (קרי! ליב) אךיקסון - ( £0105500 ) 105011 •!£ ) 1x1 

— (מת בעיר 1021 ), גשע דקינגי(ע״ע רקינגים), 

שלפי מקורות שונים הגיע לאמריקה. ל׳ הש בנו השני של 
איריק "האדום", מייסד היישוב הסקאנדינאווי הקדש בגת־ 
לנד (ע״ע, עט׳ 627 ). ל׳ נטבל לנצתת בנורוגש בידי אולף 1 
(ע״ע) טריגןסץ, שציווהו להפיץ את הנצרות בגרנלאנד. 
אולם בדרכו שרה למולדתו טולטלה ספינתו בסערות חרמי 
ים, שוא הגיע בשנת 1000 בערך לארץ לא נודעת מדרום־ 
מערב לגרנלאנד, ולה קראו וינלאנד (ע״ע אמריקה, עם׳ 
176 ), בשובו לגרנלאנד הפיץ בה את הנצרות, וסיפוריו על 
נסיעתו המופלאה בקצה המערב הביאו למסעות נשפים שקנו 
להם שם בסאגה האיסלאנדית (ע״ע איסלנד, עם׳ 49/50 ) 
ובכתבי אדם מברמן (ע״ע). הדעה שאת אמריקה גילו 
הסקאנדינאווים 500 שנה לפני קולומבש קיבלה חיזוק 
ב 1961 , משנתגלה בנירפאוגדלנד מקום יישוב בסיגנון ויקינ¬ 
גי וכישור ויקינגי, שבאמצעות בדיקת קארבון- 14 נקבע 
שזמנו הוא סמוך לזמנו של ל , . הוויכש בעניין גילוי אמרי¬ 
קה בשי ל׳ נתחדש עם פירסש מפח וינלאנד (ע״ע אמריקה, 
כרך מילואים, עמ׳ 239 ). 

01210124 ) 01 ) 16 0124 .£ , 0 0110221 11 ) 110 , 111 ׳ 10 ) 000 8 

■ 1/212 ) 76 , 66 ) 3111 ? ס 011-0 ) 61 ) 81 \ . 8 ; 1941 , 1 ) 0% ץסס 
. 1965 , 1011021 )£ 01101 ' 1 ) 16 0124 2 ) 540 10124 

ליפה ( 6 קק £1 ), לפגים מדעה קטנה, בצפץ־מערב גרמניה 
( 50 — 80 ק״מ מדתם מערב להאנובר)! כיש חלקה 
הצםון-מזרחי של מתנת תנוס עילי—זסטפלש שבגרמנש 
המערבית: 1,215 קמ״ר, כ 0 מ 2404 תוש׳ ( 1965 ! ב 1939 : 
188,000 ) .הבירה: ךטמולד ( 30,000 תוש/ 1965 ). לפני שבוטל 
מעמדה כיחשה מדעית בפני עצמה ( 1937 ), היתד. מובלעת 
בשטח פתסיה. תבה ארץ גבעות, בגובה 150 — 250 מ', 
עם מדרעות נשים ועמקים רחבים. בדתמה — החלק הדרר 



857 


ליפה — ליפולד, יום־טוב בן יהודה הכהן 


858 


מי־מזרחי של הדי יער ט 1 יט 1 בדרג ■!־*!!!לסז״ש־ד), 

שגבהם באן כ 400 מ/ ובהם מקורות הבהרות ל׳(יובל הרין) 
וורה יובל ר,!זר). עמקו הרחב והפורה של הבהר 

ודה מהמה את לבה של המריבה. כמחצית שטחה מכוסה 
יערות, שמהם מפיקים כמדות גדולות של עץ, המשמש 
חומר גלם לתעשיות מקומיות רבות. שאר השטח מעובד 
ברובו ומגדלים בו בעיקר שיפץ. שבולת־שועל, תפוחי״אדמה 
וסלק סוכר. 

תחילתה של ל׳ כיחידה מדיבית בפרדח היתה במאה ה 12 , 
כשהשטח היה אחוזתם של אצילים לבית ל׳. ב 1529 זכתה 
במעמד של רחבות וב 1720 במעמד של בסיכות. במאות 
ה 16 — 17 השתלטה בל' הפרוטסטאבטיות, תחילה הלותרא־ 
בית ואח״ב הקאלודבית. בתחילת המאה ה 17 הסתעפו מתוכה 
שלוש שושלות של בסיכים שלכל אחת שטח שלטון משלה. 
כדי להבדיל את ל׳ מגסיכדות חדשות אלו כיבו אותה ל׳- 
דטמולד, על שם בירתה. ב 1918 בוטל שלטון בסיכי בית 
ל׳ במדיבה, והוקם בה משמר רפובליקבי. בעקבות הארגון 
המדיני הפנימי שהבהיגו הנאצים לאחר עלותם לשלטת, 
וביטול מרבית המדינות האוטונומיות הקטנות׳ סופחה ל׳ 
לפרוסיה. 

. 1957 7111/1 ^ 1 5 ?£ ^ 111 ^ 1 ^) 0 , 1 שזז 1 > 1 £ 

יהודים ישבו בל׳ מראשית המאה ה 14 . בתעודה מ 1345 
מצהיר ברנרד ־ע, אדון ל/ שהקיסר צווה עליו שלא יזמין 
עוד יהודים לפני בתי-המשפס ברחבות שלו. ב 1374 ישבו 
יהודים בעיר ללגו, ואז עבר יהודי אחד משם לז־ודטמונד 
(ע״ע). ב 1419 ניתנה אזרחות ליהודי אחד בל׳. זכות ישיבה 
בעיר דטמולד הוענקה ב 1509 למשפחה יהודית אחת, ובראה 
כי זכדות היהודים בל׳ היו רחבות יותר מביתר חלקי גרמ¬ 
ניה * ברם, ב 1583 עברו 12 משפחות יהודיות מל׳ לאל טונה 
(ע״ע). במאה ה 17 וה 18 שרתו כמה יהודים כסוכני־חצר 
לדחני ל׳. ב 1732 הושמעו תלונות על גידול מספר היהודים 
בל׳. ב 1742 הקימו יהודי ל׳ בדטמולד ביכ״ב, שבו התפללו 
עד 1904 , שנה בה נחנך ביהכ״ב החדש. ב 1810 גרו בל׳ 175 
משטחות יהודיות. מהן 27 בדממולד. בהתחלת המאה ה 19 
כיהן כרב בל׳ אברהם ליב 5 תבך, ואחריו בנו, הד־ר חנוך. 
הזכויות האזרחיות של יהודי ל׳ אושרו סופית בשנים 1858 
ו 1879 . ב 1885 היה מספר היהודים בל׳ 1024 , אך מספרם 
ירד בהתמדה, וב 1928 עמד על 607 . יד׳ ט ל. צונץ (ע״ע) 
נולד בעיר דטמולד בשנת 1794 . מתחילת המאה ה 20 פסקה 
משרת הרבבות שם, והפיקוח על הוראת הדת נמסר בידי 
המטיף אברהם פלאוט. ב 1924 נוסד אגוד ארצי של 11 הקהי¬ 
לות בל׳. אהדי השואה לא קמו עוד קהילות יהודיות בל׳. 

- 1967 , 1 £1 - 8 * 11141 ז 8 

ה. בר ־־ יע. ר. 

ליפה, ?]רפל ( 1830 , סטאניסלבוב [גאליציה] — 1915 , 
וינה), רופא, סופר ועסקן יהודי. למד בת״ת, ובגיל 
14 החל ללמוד גרמנית ופולנית אצל אחיו חיים דוד (ר׳ 
להלן), בגיל 20 נכנם לגימנסיה ואח״כ לסד במכון הכירורגי- 
רפואי בלבוב. עם גמר לימודיו עבר לטארנופול, נשא אשה 
ועבר למזי ( 1860 ). ב 1869 קיבל תואר ד״ד לרפואה מאוני¬ 
ברסיטת אדלאנגן, ומאז שימש כרופא ביאסי. ל׳ היה פעיל 
במסדר ״ציץ״ — שהתאחד אח״כ עם "בני ברית" (ע״ע), 
בקורטוריץ של ביודהיתומים ובמוסדות אחרים. מ 1865 
פירסם מאמרים וספרים רבים, להגנה על זכויות יהודי 


ממניה ואפולוגטיקה על היהדות. ביניהם ז "מאבק היהודים 
למען אמנציפציה״ ( 1869 , ברומנית)• חוברת לבעיית יהודי 
ממניה לדגל כינוס הקונגרס של המעצמות בברלץ ( 1878 , 
בגרמנית)• חוברת לעניין עלי׳לת הדם בטיסה-אסלר (ע״ע), 
וכן כתב הרבה כנגד המומר אהרן פריסן. בספמ בגרמנית 
על ״הסימפטומים של מחלת הנפש האנטישמית״ ( 1887 ) 
התווכח עם הדורשים להתבולל או להגר. כתב הרבה, וגם 
נאם, על בעיות הדת היהודית ויחסה לנצרות, וסירסם ספר 
על האוונגליון של מחי, שבו שלל את האשמה שהיהודים 
צלבו את ישו ( 1889 ). ל׳ חיבר גם שימם. כשייסד אלעזר 
מקח ביאסי את האגודה ליישוב הארץ.( 1880 ), נבחר ל׳ 
ליושב-דאש שלה, ומאז היה פעיל, בהפסקות, בתנועת "חבת- 
ציץ" (ע״ע) ובתנועה הציונית. נבחר לחבר הוועד המרכזי 
של האגודות ברומניה ליישוב א״י ( 1881 ). כשהופיע ספדו 
של ד״ר הרצל "מדינת היהודים", פירסם ל' מאמד־ביקודת, 
בו הביע את התנגדותו למדינה יהודית בא״י, שכן העדיף 
שהמתיישבים בא״י יהיו אזרחים תורכיים בעלי שלטץ עצמי. 
בכל זאת הצטרף ל' לתנועה הציתית החדשה, נבחר כציר 
לקונגרס הציוני הראשץ בבאזל, תאם את נאום הפתיחה 
שם כזקן־הצימם. ב 1903 נבחר לידר ההסתדמת הציונית 
בחמניה. 

י. קלויזנר, וויבת ציון כרופניה, מפתח בערכו, תשי״ח! 

קובץ לזכרו בשפה הרומנית — כולל ביוגרפיה) .,£ .־* .•׳פ 

. 1915 ,(וביבליוגרפיה 

אחיו, חיים דוד ( 1823 , סטאניסלבוב — 1900 , וינה), 
נתפרסם כביבליוגרף עבמ והפובליציסט. בשנים 1849 — 1873 
שימש כחזן ומורה בצ׳רנוביץ ובפרשוב (שבצ׳כוסלובקיה), 
ופעל יחד עם ל. הולנדד, שהיה מראשי הלוחמים לשוויץ- 
זכויות ליהודי התגמה. בעניץ זה הירבה ל׳ לכתוב בעיתו¬ 
נים יהודיים וכלליים בהונגריה. במאבק הדתי־פנימי בקרב 
יהודי הונגריה נקט ל׳ עמדה לצד המתקדמים, ואף כתב ספר 
על כך, בשם ״שישה מכתבים״ ( 1866 ). עיקר פירסומו — 
בתחום הביבליוגרפיה היהודית. ב 1874 התיישב בווינה ויסד 
שם חנות ספרים ואז החל לפרסם — לתועלת מוברי הספרים, 
בעיקר — את ה 111$(:1165 1,6x1000 נ 31 ־ 110£1 < 811 ("אסף המז¬ 
כיר"), בו מסר רשימה מפורטת של ספרי יהדות וחקר- 
היהדות שיצאו באותם ימים. נתפרסמו חוברות לשנות 1879 — 
1881 , 1887 — 1889 (המקיפות את כל התקופה שבינתיים), 
וב 1899 נתפרסם כרך אחד נוסף ("אסף המזכיר החדש"), 
המעדכן עד לזמנו. 

יש. ק. - יה. ס, 

ליפואיד, ע״ע ליפידים. 

ליפולד, יום־טוב בן להודה הכהן ( 1500 ס , פראג - 
1573 , ברלין),' הצת, ראש יהודי נסיכות בדגת- 
בורג (ע״ע). משפחת ל׳ קיבלה זכות ישיבה בברלין ב 1550 
בערך. ב 1556 נתמנה ל׳ ע״י הנסיך הבוחר יואכים 11 לראש 
יהודי בראנדנבורג, וב 1565 נתמנה על המטבעה ועל קופת 
הנסיך. במסירותו הרבה לנסיך הכביד את מסי היהודים, 
ואלה שנאוהו — כשם ששנאוהו הנוצרים בגלל הלוואותיו 
בריבית קצוצה וטיבו הירוד של המטבע שהנהיג. בעת מחסור 
במתכת הורה ל׳ לפרוץ לבתיהם של כמה אזרחים ולהחרים 
את כספם ההכם 

ב 1571 נאסר ל׳ ע״י יוהן גאורג, בנו דורשו של יואכים 
שהאשימו במעילות ובהרעלת אביו. מפחד העינדים הודה ל׳ 



859 


ליפולד, יום־טוב בן יהודה דוכהן — ליפי 


860 


בבל האשמות, אך סרב להתבצר! לאחר עינויים אכזריים 
הוצא ל׳ להורג, וגם כל יהודי ברנדנבורג גורשו. 

מן מזי^ע/ , 1 ע 1 ב 1 תע^ 0 \נ .\ 7 

1910 , 101 ; 1906 

ליפונוב, אלכסנדר מיכיליביץ׳ - 

0 סמץ 11 מ^ — ( 1857 , יארוסלאבל — 

1918 ׳ אודסה), מאתמאטיקאי רוסי, תלמידו של ם. ל. צ׳בישב 
(מ 6 ע 661 , 11 ^). ב 1880 גמר בהצטיינות את אוניברסיטת פטר־ 
בורג ומ 1885 הרצה באוניברסיטת חארקוב, תחילה כדוצנט, 
ומ 1892 בדרגת פרופסור. אחרי שנבחר לחבר האקאדמיה 
הרוסית למדעים ( 1901 ) חזר לפטרבורג, בה התמסר למחקר 
בלבד. בקיץ 1917 עבר ל׳ לאודסה עם אשתו שהיתה חולת 
שחפת, ועם מותה שלח ל׳ יד בנפשו. 

ל׳ התפרסם בזכות מחקריו בתחום ההידרודינאמיקה. הוא 
יצר את התורה המאתמאטית המודרנית של יציבות מערכות 
מכאניות המוגדרות ע״י מספר סופי של פאראמטרים. ל׳ הד 
כיח לראשונה — בתנאים רחבים למדי — את קיומם של 
משטחי שוד המשקל של בתלים מסתובבים וחקר את בעיית 
יציבותם. מחקרים אלה הביאו אותו לגילוי משפטים חשובים 
בתורת המשתאות הדיפרנציאליות הרגילות. 

ל׳ פירסם מספר עבודות בעלות חשיבות רבה בתחום 
הפיסיקה הסאתמאטית, ובמיוחד בתורת הפוטנציאל. 

בתורת ההסתברות הוכיח ל׳ את משפט הגבול המרכזי 
בתנאים רחבים יותר מכפי שהוכיחו קודמיו, צ׳בישב וא, א, 
מרקוב (ע״ע), ולצורך ההוכחה השתמש ל׳ בשיטה חדשה 
ומקורית, היא שיטת "הפונקציות האפייניות". 

ל׳ היה חבר האקאדמיה "דאי לינצ׳אי" בדומא והבר־ 
קורספונדנט של האקאדמיה למדעים של פאריס. 

בעריכת) 1948 ,ו, 1 גץ<]ז 111011,1 ק 1136 ,. 71 . 1 \ . 4 , 

ו. סמירנוב ! כולל ביוגראפיה של ל׳ ורשימה מלאה של 
5 — 1 £8 }! 06 מ 004 6 ( 0 ! 3 ק 006 ״ה 4 !ז ! (כתביו 

- 110 ^ £86 . 71 . 14 , 88 ^א 1£0 ץ 11 . . 1 \ . 4 ; 1965 — 1954 

זםזנןס־רסם סם זוזיקפ^ס , 0 ) 5 מ 15 ז, 6 א' 1 . 8 .£ ; 1953 
. 1946 ,מטסשס? 8 

ד. מ. 

אפונוב, 0 ךגי ?;יכילוביץ׳ יי- - 0 * 1*111x3.8 

פ 110 ץדנ*\/- 1 י 11 פ ( 1859 , יאח׳סלאב — 1924 , פאריס), 
קומפוזיטור ופסנתרן רוסי. ל׳ למד בקונסרוואטוריון במוס־ 
קווה ( 1878 — 1883 )! עם מוריו נמנו צ׳יקובסקי וטנייב (ע״ע). 
היה עתר מנהל בקאפלה המלכותית בפטרבורג ( 1894 — 
1902 ). ב 1893 יצא בחברת לידוב (ע״ע) ובלקירב (ע״ע) 
לאסוף שירי־עם באיזורים שונים של רוסיה. הוא פירסם 
( 1899 ) כ 300 שירים בליתי פסנתר. מהם 30 בליתי משלו. 
מ 1910 היה מורה בק 1 נסרתאטוריון של פטרבורג, אחר המה¬ 
פכה של 1917 השתקע בפאריס. במספר יצירותיו ניכרת 
השפעת הפולקלור הרוסי (חגיגות המולד לפסנתר ופתיחה 
חגיגית לתזמורת). יצירותיו לפסנתר מושפעות מליסט. ל׳ 
חיבר, בין היתד, סימפוניה אחת, שלוש פואמות סימפוניות 
ו 41 יצירות לפסנתר. הוא הוציא לאור את ההתכתבות בין 
בלקירב, צ׳ייקובסקי ורימסקי־קורסאקוב ( 1912 ). 

ליפזות ($;> 3$  

, 01120-0011 
סס י 

0110 - 008-2 
מס, ן 

/ ס) 1 

0 =?- 01120 

( 0 ) \ 

0-8 

פיתק במקום (.\ 0 מתבצע ע״י הפוספוליפאז ^ המצד 
בעיקר ברעל הנחשים ובלבלב, אבל פעיל גם ברקמות אחתת. 

פירוק במקום ( 8 ) מתבצע ע״י פוספוליפאז 8 המצד בכל 
הרקמות, — פוספוליפאז ס מצד בעיקר בחידקים ושמרים 
ופוספוליפאז ס נמצא עד כד, רק בצמחים. 

3 . שם. 

ליפ י ( 1 ג 1 ק.ע), שני ציירים איטלקיים, אב ובנו. 

1 ) פיליפו ( 0 קק 111 ?) ל/ האב ( 1406 ״, פירנצה — 

1469 , ספולטו), היה מגדולי אמני איטליה במאה ה 15 . מ 1421 
היה נזיר במסדר הכרמליטים! שימש בכהונות כנסייתיות 
שונות בפיתצה ובפראטו. ב 1456 ברח עם הנזירה אקרציה 
בוטי ממנזר מארגריטה הקדושה שבפראטו. הולדת בנו פילי- 
פעו (ע״ע) והתרת גדרי נזירותם של בני הזוג ( 1461 ) 
בהשתדלות פטרוניו מבית מדיצ׳י, ע 1 מו קץ לקאריירה הנזי¬ 
רית והכנסייתית של ל/ שנכפתה עליו. כפי הנראה. 

ב 1432 צייר ל׳ על קימת מבזת שבפירנצה את "התקנות 
למסדר הכרמליטים״! פרסקו זה, ששרד רק בחלקו, הושפע 



861 


ליפי — ליפידיס 


862 






׳ 


* י 

' ■ז 








>? 3 ־. • 

1 .* . ־ 11 



עלייתה ■טל טרים 

פיליפינו ליפי: 


(רנסייח סאנמה מאריה סופרה םינרזוה, רוסא) 


מסיגבונו החדש של $זצ׳ 1 (ע״ע), של׳ 
עקב בוודאי, ארבע שנים קודם לכן, אחר 
עבודתו בכנסיית אותו מנזר. ב״מאח׳נה 
טארקויניה״ ( 1437 ! כעת ברו׳מא), מס¬ 
תמנת כבר בבירור — בדמויות, ובייחוד 
בילד—השפעתו של ח׳נטלו(ע״ע) וכמר 
כן השפעת הציור הפלאמי, בפרטי הרקע 
ובתאוד ההלל. באותה תקופה הגיע כבר 
ל׳ לידי פיתוח תאור החלל ברוח התפיסה 
החדשה של הפרספקטיווה המרכזית, 
שאומצה לא מכבר ע״י אמני הרנסאנס 
המוקדם ("מזבח בארבאזלדי", שהוזמן 
ב 1437 ; בלובר). לאחר מכן השתלבו 
בהדרגה בציוריו של ל' יסודות השאובים 
מסיגנונו של פךה אנג׳ליק( (ע״ע) ומן 
הימוטיווים הקלאסיים שבפיסול בן תקר 
פתו בפירנצה — גורמים שתרמו לעידון 
יצירתו ולריכוך הבעתה. בציורי המזבח 
שלו פיתח ל׳ את הקומפוזיציה של 
הדמויות והקנה לה יתר תנועה ואורגאניות; הוא העשיר גם 
את מבנה הרקע, בו העדיף לעתים קרובות ארגון בלתי 
סימטרי ומעברי נפח מפתיעים. תחנות אשייניות בהתפתחות 
זאת הם ציורי המזבח אשר הדמות המרכזית שבכולם היא 
מרים: "הכתרתה של מרים״■ ( 1441 > אופיצי, פירנצה); 
״הבשורה״( 1443 ; מינכן); ״המאדונה וילדה״( 1452 ! גאלריה 
פיסי. פירנצה); ״הערצת הילד ( 1459 ; ברלין); "הערצת 
הילד״ ( 1463 ; אופיצי, פירנצה). — ב 1452 החמן ל׳ עם 
עתרו פרה דיאמאנטד. ( 1430 ס — אחרי 1498 ) לצייר על 
קירות הכורוס של הקאתדראלה בפראטו סצנות מחיי יוחנן 
המטביל וסטפאן הקדוש. עבודה זו, שהושלמה לא לפני 1464 , 
היא אחת מיצירותיו המעולות. ב 1467 התחיל ל׳ בציורי- 
הקיר של האפסים בקאתדראלה בספולטו. מרבית העבודה 
בוצעה, כנראה, בידי פרה דיאמאנטה והיא נמשכה עד מותו 
של ל'. 

ל׳ הוא נציגו האפייני ורב-ההשפעה ביותר של הציור 
בפירנצה בשליש השני של המאה ה 15 . יצירותיו הטביעו את 
חותמן על רבים מציירי הדור הבא בעיר זו, ובייחוד על 
בוטיצ׳לי (ע״ע), שהיה, אולי, תלמידו, ועל בנו פיליפינו. 

■הס 5 ז* 01011x0111* 011 0*^x1 !*<־/ 9 1 / 101300 , £7$ ¥. 1^ 141x4 

; 1909 , 0 . 8 0 ?£ , 160615000 \ . 1 ־ 1 , 1890 , 111$ * : 801114 0 ז 4 

^ ; 1948 , 0 .¥ , 1 ^ 13 * 0 , 1942 , 1 .¥ 0 ז¥ , 061161 11 

1949 . 1 ־* , 31113 * 111 ? 

2 ) פיליפינו ל׳ — ״ 1 0 ח 1 קס 111 ? — ( 0 1457 , פראטו(ן)— 
1504 , פירנצה), צייר איטלקי, בנו של ( 1 ). ל׳ סייע לאביו 
ביצירתו האחרונה — ציורי האפסים של הקאתדראלה בספר 
לט 1 ; בקאתדראלה זו עיצב, מאוחר יותר ( 1488 ), מצבת 
קבורה לאביו. לאחר תקופת הדרכה קצרה אצל פדה דיא־ 
מאנטה, שימש ל׳ הצעיד ב 1472 שוליית-ציירים בסדנתו של 
בוטיצ׳לי (ע״ע) בפירנצה. ממורו זה הושפע ביצירותיו 
המוקדמות ואף ביצירתו המתועדת הראשונה — "הבשורה 
למרים״ ( 1483/4 , סאן ג׳ימיניאנו). יצירותיו הקודמות יוחסו 
בטעות ע״י חוקר האמנות !!נסו! (ע״ע) ואחרים לסאנדרו 
בוטיצ׳לי ולאמן פיקטיווי בעל הכינוי "ידידו של סאנדרו". 
ב 1484/5 השלים ל' את ציורי-הקיר הבלתי גמורים של 
מזצ׳ו (ע״ע), בהשתדלו לא לחרוג מסיגנון קודמו; היו אלה 


סצנות מחיי פטרום בכנסיית סאנטה מאריה דל קארמינה 
בפירנצה. כשנה לאחר מכן ( 1486 ) הציג את סיגנונו האישי 
המגובש באחד מהטובים שבציורי־המזבח שלו, "חזונו של 
ברנארד הקדוש" (פיתצה, כנסיית הבאדיה), שיא חדש 
ביצירתו הוא מחזור ציורי־הקיר בכנסיית סאנטה מאריה 
סופרה מינוץה שברומא ( 1489 — 1493 ); ואילו יצירתו הגדו¬ 
לה האחרונה היא מחזור ציורי־הקיר בקאפלה סטרוצי בכנ¬ 
סיית סאנטה מאריה נויכלה בפירנצה (הושלם 1502 ). 

יצירתו של ל׳ מהתה פיתוח קיצוני ווירטואוזי של הטכ¬ 
ניקות הציוריות של זמנו (רישום, ציור טמפרה [ע״ע], 
£500 !£ 11011 <* [פרסקו אמיתי]), תוך שימח דגש באסשרויר 
תיו המבניות והדינאמיות של סיגבון הציוד באסכולת־ 
פיתצה — מורשת מוריו. במיוחד מפותחים בציוריו הרית¬ 
מוס הליניארי — המגיע לעתים עד כדי פיתול פרוע וסלסול 
עיטורי — והמבנים המרכבים של רקעי הגוף. אולם למתת 
חידושיו אין יצירתו של ל׳ מהתה תחילתו של סיגגון־תקופה 
הדש, אלא מה שנתכנה בשם ״מאנייריזם של המאה ה 15 ״; 
ויתר על כן: היא שירת הברבור של ה״קתאטרוצ׳נטו" 
באסכולת* פירנצה. 

, (הוצאה מקוצרת ומעודכנת) 1950 , 1933 ,״ 1 ¥ ,)• 5011.11 
? , 11111 ) 831 1:1-11 ־ 061 . 1 ; 1938 ,״ 1 £ , 611500 ^ 1 . 6 £ 

, 10660 ? . 0 -י 1 ח 13 ־ 131 \ - 101 ^ 531 ..מ- 11 )ת 3 ז 8 ס ; 1957 

110 * 4 10 * 5101 110 *ח , 0 £ , 030183 .? ; 1957 , 0 * 51 50££1 

1958 , 0 ^ €7-11 
א. רו. 

ליפיךי□ ( 5 :> 1 > 1 < 1 !ע), מרכיבים חשובים של כל התאים 
החיים. הל" מוגדרים כאסטדים (ע״ע) של חומצות 
השומן. כדוגמת חומצות השומן עצמן כן גם הל" אינם 
מסיסים במים וניתנים למיצוי מהתאים באמצעות ממיסי 
שומנים כגון אתר, כלורופורם ובנזן. כאשר ממצים רקמת 
בעלי-חיים או צמחים באחד המסיסים דיללו מתקבלת תערד 
בת של חמדים, ל" וחמתם אחרים שאינם מכילים חומצות 
שומן כלל. המרים אלה "דמויי הל׳" מכונים גם ליפו- 
אידים. — נוהגים לחלק את הל" לשתי קבוצות: ל" פשר 
טים ול" מורכבים. 

הל" הפשוטים הם אסטתם של חומצות שומן עם 
כהלים שונים. החשובים ביניהם הם האסטתם עם גליצרול 



863 


ליפידים — ליפמן, גבריאל 


864 


(מס 011 2 • מסמס • 2 011 מ 0 ) י שהם השומנים והשמנים 
הטבעיים, שעיקר תפקידם בתא החי לשמש מאגר אנרגיה 
ובתזונה הם מהווים אחד מאבות המזון. כן נפוצים אסטרים 
של חומצות שומניות עם כהלים חד־ערכיים שונים — השע¬ 
ווה למיניהן, האססרים של הכולסטרול וסטרולים אחרים. 

הל׳ ה מ ו ר כ ב י ם מכילים קבוצות נוספות על החומצות 
השומניות והכוהל. לכאן נמנים הפוספו-ל" המכילים גם 
חומצה זרחנית. ה ם ו ל פ ו־ ל" (המכילים גפרית), ג ל י קו¬ 
ל" (המכילים סוכר) ול" אתריים. 

המבנה של רוב הפוססרל״ ניתן לסיכום בנוסחה: 

! 0311 • 2 0 מ 0 

_ 0011 2 • סמס 

08 / 1 

ס = ?- 2 0 מכ> 

אשר בה ! 8 ו* 8 הם שיירים של חומצות שומן, ו 8 הוא 
לרוב בסים חנקני. כאשר 8 הוא מימן, יש לפנינו הפוספולי- 
סיד הפשוט ביותר — החומצה הפוספאטידית. יתר הפוספו־ל" 
מכונים לפי הבסיס, לדוגמה כולין־פוספרל"(כן גם לציתינים 
[ע״ע]), אתנול־אמין פוספרל" (או גם קפלינים) סרין- 
פוספו-ל", אינוזיטול-פוספדל" ואחרים. 

קיימים גם פוספרל", שאינם בנויים במתכונת גליצדול- 
אסטרים כנ״ל, כדוגמת הםםינגו-ל". באלה תרכובת 
חומצה שומנית עם הבסיס ספינגוזין מהווה את שלד התר¬ 
כובת, לפי הנוסחה: 

פ 2 0 מ 0 • מס • מסמ 0 -מ 0 =מ 0 • 12 ( 2 מס) • 3 מכ> 

} ספינגוזין 

. 508 > } שייר חומצה 

כש 8 מסמן שיירים שונים. כאשר 8 הוא מימן, מתקבל 
חומר היסוד של כל הספינגרל״ — המכונה צרמיד. כאשר 
8 הוא פוספורילכולין, לפנינו קבוצת הספינגומיאלי־ 
נים. 

מן הצרמיד נגזרים גם ה ג ל י ק ו־ ל" המתקבלים כאשר 
8 בנוסחה הנ״ל הוא סוכר כל שהוא, 

הפוספו־ל" הם מרכיבים של כל הקרומים הביולוגיים. 
הודות למבנה שלהם שהוא בחלקו בלתי־פולארי ובחלקו 
סולארי, הם ממלאים תפקיד חשוב בהקניית החדירות הספצי¬ 
פית לקרומי התאים החיים. הגליקרל" מצדים אף הם בקרר 
מים, בכמות גדולה הם מצדים במערכת העצבים בהם הם 
מהודם ציפד למסלולי העצבים. המוח עשיר ביותר בספינגו־ 
ל״ — הספינגומיאלין, הןךץרוזידים (גליקרל" שבהם הסוכר 
הוא הגלקטחה), והגנגליוזידים (בהן השייר הסוכרי מורכב, 
ומכיל בעיקר, גלקטוזה, לעיתים גלוקוזה, וחומצה נוירמעית). 

ב. שפ. 

ל'<£' 1 "! (לטדת 3 ( £1603 ! רום , 1/1.11631331 גרמ' 411 ( 1,11 * 
לפנים: ליבוה 3 ׳ 31 נ £11 ), עיר נמל בדרום מערב 
לאטודה, בריה״ם, כ 200 ק״מ מדרום מערב לריגה! כ 84,000 
תוש׳( 1967 ). יושבת על רצועה חולית צרה ( 3 — 4 ק״מ) בין 
הים הבאלטי דמת ל/ עיקר חשיבותה בנמלה המשרת איזור 
נרחב בצפון מערב בריה״ס, במיוחד בחורף. שלא כתב גמלי 
בריה״ט בים הבאלטי, קופאים מימיו רק ימים מעטים בשנה, 
וגם אז הוא פתוח בעזרת שובתת קרח קטנות. בל׳ מספנות 
לבניץ ותיקון ספינות. בה גם צומת מס״ב וכבישים. בעיר 
ובסביבתה מפעלי תעשיה רבים לבחל ופלדה, מוצת מתכת, 


מכונות, כלי עבודה, אביזתם לכלי שיט, מוצת טכסטיל, 
עור ועץ, מזונות ועוד. 

ל׳ נוסדה בידי אביתם לטונים במאה ה 13 , ונזכרת לרא¬ 
שונה במסמכים מ 1263 . ב 1418 נכבשה בית ליטא, וב 1560 
עברה לית פרוסיה. השוודים כבשוה ב 1701 , וב 1795 סופחה 
לרוסיה, שהקימה בה מתקני נמל בסוף המאה ה 19 . בשנים 
1918 — 1940 נכללה בלאטודה העצמאית, ומאז 1940 — 
בבתה״מ, פרט לשנות הכיבוש הגרמני ( 1941-4 ). 

עד סוף המאה ה 18 נאסר על היהודים להשתקע בל/ 

וב 1799 נמנו בה 19 נפש. הקהילה קמה ב 1803 ובתהילה 
התפתחה באיטיות ( 1,218 נפש ב 1850 ). עם בניין מסה״ב, 
עת הפכה ל׳ לנמל יצוא והגירה לחלק גתל מתחום מושב 
היהודים במערב תסיה, חל גידול מהיר וב 1897 נמנו בה 
9,454 יהודים (כ 15% מכלל התושבים). בגלל רדיפות השל¬ 
טת וגירושם של בעלי־ימלאכה, שהאשמו בעיסוק במסחר, ירד 
מספד היהודים בל׳ ב 1908 ל 7,400 ( 8% ), אולם משקלם 
הכלכלי היה רב, בייחוד במסחר הגדול ובתעשיה. בשנים 
1890 — 1906 שימש בה ד״ר י. ל. קנטור (ע״ע) ברבנות, 
וב 1906 — 1937 — הרב אדיח נותק. בלאטודה העצמאית ירד 
מספר יהודיה וב 1935 נמנו בה 7,379 נפש. ביוני 1941 החלו 
הנאצים, בסיוע משתסי־פעולה מקומיים ברצח יהודים ושדי- 
דחם, ודוב הגבתם נהרגו בחודש הראשון לכיבוש. ביום 
הכיפותם 1943 גורשו שאר יהודי ל׳, כ 0 מ 14 נפש, למחנות 
תכה, והושמדו שם במבם הגדול. אין ידיעות על קיום 
קהילה בל׳ אחר המלחמה. 

ב, נייפלד, העדה היהודית בל׳ ("יהדות לטביה" [קובץ]). 

תשי״ג! מ. בובה, פרקים בתולדות יהדות לטביה, תשב״ה 1 

, 141 ( 1110 ^ 1 )) 0114 )^ 1 ) 01 , 1131161131111 . 1 \. 

. 1947 , 299-304 

ס. בר.-י. ס. 

ליפמן, א 1 ם 1 — £1001300 0140 — ( 1880 — 1938 ), פסי¬ 
כולוג גרמני, יהודי. מייסדו של "הרכה לפסיכולוגיה 
שימושית״ בברלין, ועורכו(יחד עם וילים שטרן) של ה - 11 ^ 2 
6 נ 8 ס 1 ס 011 ץ 8 ? 20011:0 ^ 3020 ! £11 1£1 ■! 1 ( 0 5 ("כתב-העת לפסיכו¬ 
לוגיה שימושית") ומראשוני המשתמשים בסטטיסטיקה במח¬ 
קר הפסיכולוגי. ממניחי יסודותיו של הייעוץ הפסיכולוגי 
בבחירת מקצוע בגרמניה. לדעתו, הייעוץ חנכה מוליך מהכרת 
תכונותיו של היחיד אל קביעת המקצוע ההולם אותו. ל׳ 
הציע שיטה של בדיקת היחיד בעזרת מיבחנים ושאלונים, 
וכנגדה ניתוח מקצועות. הוא חיבר כמה "פסיכוגראמות" של 
מקצועות, כגון: מברקאי, סןר. סוחר, עובד מתכת, עובד 
אקדמי ועוד. 

מכתביו: $01110£10 ז 0 ז 5110 :ז 0801110011 נ) 011150110 ץ$י 1 ("הבדלי 
מין פסיכיים״), בשני כרכים, 1917 י ש 81 ס 1 ס 011 ץ 5 ק 80113£15 :)ז 171 \ 
2 ס 31:11 ז 11£$80 ז 86 8180116 ס 1 ס 1 ( 6 ץ 5 ק 1041 ! ("פסיכולוגיה כלכ¬ 
לית וייעוץ־מקצוע פסיכולוגי״), 1918 ! ■ 4161 1655 ) 0010 

-ח 1556 ׳ 4 \ 8 :| 1 :€( 1 ־ 31 • 4161 111886 < 261 ־ £1 11041 13£1 ( 1188011$0 ז\ 8 :> 61 נ 1 ז^ 
5131:181:114 3£1:1101160 נ 501 ("יסודות מדע העבודה ותוצאות 
הסטאטיסטיקה של מדע העבודה״), 1926 . 

לי^מן, גבךיאל- 01300 נןק £1 0380161 — ( 1845 , הול- 
ריך, [לוכסרבורג] — 1921 , לד,-אבר [צדפת]), 

פיסיקן צרפתי, יהודי. למד ב 00401316 £6016 בפאריס. 
השתתף בכתב העת המדעי: ־ץ 1 (ק 416 64 61110116 416 003168 \! 
8115116 בהכנת תקצירי מאמרים בגרמנית. לעבודה זו נודעה 



865 


ליימן, גבריאל — ליפה, תאודור 


866 


חשיבות רבה בבך שהביאה אותו 
ללימוד ולהכרת החידושים בתו¬ 
רת החשמל. ב 1873 היה ל׳ חבר 
משלחת מדעית שביקרה בגר¬ 
מניה׳ שם עבד תחילה בהידל- 
ברג ולאחד־מכן בברלין — 
בהדרכתו של הלמהולץ (ע״ע), 
ב 1883 נתמגה פרופסור לפי- 
טיקה ולמאתמאטיקה בפקולטה 
למדעים של פאריס וב 1886 — 
פרופסור לפיסיקה נסיובית ול- גבריאל לי 8 סז 

מנהל מעבדות המחקר — משרה בה החזיק עד סוף ימיו. 

ל׳ פידסם עבודות יסודיות רבות בפיסיקה קלאסית. מחקרו 
הראשון נסב על "אלקטרומטד הנימיות״ — מכשיר בעל 
שימוש רחב למדידות הבדלים קטנים בכוח האלקטרומניע. 
ל׳ שנכח בניסוי בו עוותו פניה של טיפת כספית המצופה 
בחומצה גסריתגית, בהשפעת קרבתו של מוט ברזל, הסביר 
את התופעה בקיום תלות בין מתודהסנים לתנאים החשמ¬ 
ליים שבץ הכספית לחומצה, שהשתנו כתוצאה מקרבת 
מוט הברזל ( 1873 ). ל׳ מצא גם את התהליך ההפוך ומתוך 
כך פיתח את האלקטרומטר. קו מחשבה דומה הנחה אותו 
לפירסום התהליך ההפוך לתופעת־הפחראלקטרחת ( 1881 ) 
בקבעו שנגרמת התארכות לגביש פיזו־אלקטרי בנוכחות 
שדה חשמלי — התארכות שנמדדה למעשה ע״י האחים 
קירי. ב 1879 הציג ל׳ בפני האקאדמיה למדעים של צרפת 
את עבודתו על המסה האפקטיווית של גוף טעה, ובה טען 
כי מומנט ההתמדה של גוף טעון גבוה מזה של גוף בלתי- 
טעה. לתוצאה זו חשיבות יסודית בתורת האלקטרון שפותחה 
רק עשרות שנים לאחר של' פידסם את עבודתו זו. ל׳ נודע 
גם בהתעניינותו במדע האסטרונומיה, אולם, עיקר פרסומו 
בא לו בעקבות עבודתו( 1891 ) על הדפסת תמתות בצבעים 
המתבססת על עקחנות תופעת ההתאמות (ע״ע). זמן הפי¬ 
תוח הארוך, יחסית גרם לכך ששיטה זו לא הפכה נחלת 
הכלל ואת מקומה תפס תהליך 3 הצבעים שהוצע ע״י מכסול 
(ע״ע). ל' זכה בפרס נובל לפיסיקה ב 1908 . ל׳ נבחר לנשיא 
האקאדמיה למדעים ( 1912 ) וכן לחבר נספח של החברה 
המלכותית בלונדון. 

. 1936 1 * €\' 1 6 ^ 1 .£ 


ליפמן, ש־יץ אלןךם — 31111 ת 1 ק 1-1 1 ז£< 411 112 ־ 1 ? - 

(נד 1899 , קניגסברג), ביוכימאי גרמני, יהודי. למד 
בקניגסברג, מינכן וברלין. ב 1922 קיבל תואר ד״ר לרפואה 
וב 1927 תואר ד״ר לכימיה. הת¬ 
חיל את עבודתו המחקרית אצל 
מאירהוף (ע״ע) בחקר ראקצידת 
ביוכימיות בשריר. בשנים 
1931/2 עסק בחקר חלבונים 
מכילי זרחן במכון רוקפלר בניר 
יורק. בשנים 1932-39 היה בקר 
פנהאגן, שם חקר את מטאבוליזם 
הסוכרים ובמיוחד אח הגליק ו¬ 
לחה (ע״ע). ב 1939 היגרלאה״ב 
<ודיץ א? 1 רט לי 8 פז ובה המשיך את עבודתו המדעית. 


נושאי מחקריו הראשונים שם היו תרכובות הזרחן האורגניות 
המשמשות מאגרי אנרגיה בגוף. ב 1947 גילה כי התרכובת 
קואנזים ^ (ע״ע חמץ, חמצת) משמשת כזרז לאצילציות 
ביולוגיות ל׳ ם 4 א גם את המרכיבים החשובים של קואנזים 
ביניהם החומצה הפנטוטנית, שהיא אחד הוויטאמינים 
מקבוצה 8 . במחקרים מאוחרים יותר המשיך ל' לעסוק בתר- 
כופות זרחן בעלות קשר רב־אנרגיה (ע״ע חמצון ביולוגי) 
ובצורת הפעולה שלהן. במיוחד עסק באקטיווציה של גפדית 
לשם הכללתה בבניין תרכובות אורגניות בגוף. כן גילה 
וחקר את תפקידו של הקרבאמילפוספאט במעגל יצירת 
השתנן. כחם ( 1968 ) עיקר התעניינותו היא בשטח מנגנון 
הביוסינחזה של אסירים וחלבונים, ואף זאת בהקשר עם 
קשרים אורגניים רבי־אנרגיה. ב 1953 הענק לל/ ביחד עם 
ה. קרבס (ע״ע), פרס גובל לרפואה ופיסיולוגיה. 

ליוצר (סמק!,!), עיר במרכז פולניה, במחוו בידגושץ׳, על 
בהר מידה, מיובלי הוויסלה 11x300 1 תוש׳ ( 1963 ). 

מרכז לאחור חקלאי, תעשיית מזון וצומת דרכים על מסה״ב 
וארשה—טומן. בה כנסיה גותית מהמאה ה 14 . לל׳ מעמד עיר 
מ 1349 . במאה ה 15 התפתחו בה תעשיית אריגים ומסחר. 
במלה״ע 11 סופחה ל׳ ל"רייך", ושמה הוסב ללי&ה (־>קמ!). 

יהודי ל׳ נזכרים לראשונה ב 1677 . ב 1808 היה מספרם 
777 ( 85% מכלל האוכלוסיה), ב 1857 — 558 ! (כ 40% ) 
וב 1921 — 2,443 ( 30% ). ב 1824 — 1862 היה היישוב היהודי 
בל׳ מוגבל למבע מיוחד. 

הקהילה קיימה מוסדות ציבור שונים. וב 1934 היו במד 
עצת העיר 4 יהודים. מבץ רבני ל׳ ידוע הרב שמואל ברוט 
( 1924 — 1930 ), ממנהיגי "המזרחי" וציר ה״סים" הפולני. 
בלחץ הרדיפות עזבו היהודים בהמוניהם את ל' ובסוף דצמבר 
1939 לא נותר בה יהודי. 

ליפס, תאודור —$קק 1 ! זס^סשנךד — (ואלהאבן, 1851 — 
מינכן, 1914 ), פילוסוף ופסיכולוג גרמני. פמפסור 
לפילוסופיה באוניברסיטות שונות ומייסד המכץ לפסיכר 
לוגיה במינכן. בפסיכולוגיה ראה ל׳ את מרע היסוד עליו 
חייבים להשתית את כל מדעי הרוח לרבות הפילוסופיה. 
בפעילות הנפשית מבחץ ל' שני אספקטים: אחד הוא א ק ט 
התפיסה, הרציה והרגש בהתרחשות הממשית והשני הוא 
תכג ן של הפעולות הנפשיות שאינו תלד באקס של החשי¬ 
בה והרציה. ל , סבור היה כי מאחורי התמורות שזרם התודעה 
הפרטית מביא עמו עומד מצע נפשי מחדיב המציאות, הקרוי 
בפיו "האני הממשי". האני הזה אינו מודע לנו, אך קיומו 
ביסוד התודעה שלנו מהווה את יחודו של הפרש. הנחה זו 
שימשה יסוד לפרסונאלחם של׳ פיתח בתורת המידות שלו. 

לפירסום רב זכתה האסתטיקה שלו שהמושג המרכזי שלה 
הוא " 8 מ 111 ו{נ! 1£ ״£'/ — "האהדה הסמלית" ("ההתמזגות"). 
זהו אקט של השלכת האהדה האישית אל תוך הדברים 
הסובבים אותנו שאתם אנו מזדהים כאילו היו עצם מעצמנו. 
החודה של ״האהדה הסמלית״ מורכבת משני יסודות: האחד 
הוא הנתון ה חושני העומד או פועל לפנינו והאחר הוא 
הפעילות הנפשית התופסת את העומד מולנו כבעל 
אופי מיוחד. דבר כלשהו העונה למאוויים ולשאיפות אשר 
בתפיסתנו הוא דבר מהנה, ואילו זה שאתו יכול להניע את 
דמיוננו לקראת אקט של חזדהות עמו נחשב לאדיש מבחינה 
אסתטית ואף למכוער. 



867 


ליפס, תאודור — לייפציג 


868 


מבין ספריו החשובים: 11611 ) 31:11 0110108150110 ^ 5 ? ("מחק־ 
016 ?11115011*11 רים פסיכולוגיים'). 1885 ! 38€11 ) 11 > 0 סזס 
״שאלות היסוד בתורת המידות״), 1899 ! . 116111£ ז 5 *\! ("אסת- ) 

.1906—1903 !( טיקה״ 

15 ז* ¥111 \ 5 * 4 *:סס*:{'! :{ 751:0 *¥ /'.״ 1 .¥ 7 * 06 ,־) 1146 ? .ן , 
1908, 0. ^050111112, 7. 7, (2\ 1915 י (. 01 ו[:>׳< 5 ? 5011 ^ 0 11 :>ז , 

^ 004101 , 0:* 071*7141x55:7717711*71^*7: 1*6*5 41* ¥506010$ ץ :€ 

4*5 0*11*615 6*1 7. 7. (41*154, 1921 

א. גר. 

ליפסון, מרדכי — כינויו הספרותי של מרדכי י בו¬ 
ר ו ביס ק י — ( 1885 , ביאליסטוק— 1958 , ת״א), סופר 
יידי־עברי, בילדותו למד בחדרים מתוקנים, ואח״ב בישיבת 
רדין. בשנים 1903 — 1912 עסק בהודאה באנטוורפן, ואז 
החל לפרסם מאמרים ופליטונים בכ״ע יהודיים שוגים. 
ב 1912 הוציא לאור עלון הומוריסטי ביידיח, "דער אנטווער־ 
פענער לץ" ("הלץ מאנטוורפן"), והשתתף בעריכת כה״ע 
״דער מערב״, שהופיע גם הוא בבלגיה! ב 1913 יצא ל׳ לאה״ב 
וגם שם עסק בעבורה ספרותית נרחבת, והשתתף בעריכת 
כה״ע "התוה", "דער יידישער פאלק", "אחיעבר", ו״הדואר". 
ב 1922 — 1927 היה פעל ב״התאחדות צעירי־ציוך, וגם הש¬ 
תתף כנציגה לקונגרס הציוני. ב 1930 עלה לא״י, וכאן ערך 
את השבועון ״בוסתנאי״, ובשנים 1938 — 1944 — את העתון 
היומי "הצופה". 

פעולתו הספרותית של ל׳ מוקדשת בעיקרה לאיסוף, עי¬ 
בוד, סיגנח ועריכה של משלים ואגדות, מעשיות ושיחות, 
בדיחות ואמרות, השגורים בפי העם. לשונו סזוגה מלשון 
המשנה, האגדה, ספרות יה״ב והלשון העברית החדשה. 
מאמריו הצטיינו בסיגנון משוכלל ומגוון, ויש בהם מלשון 
הפליטון הקללה. 

מספריו: ״אנשי מדות״, 5 ברכים, תרפ״ז—חרצ״ד! "די 
וועלט דערצעלט" ("העלם מספר"), תרפ״ח—תרפ״ט, 
״מדר דו־״, 3 כרכים, 1928 — 1929 ! ״אמשל לך משל״( 1956 ). 
מתרגומיו: "הצלב השביעי", לאנה זגרם! "בית קרנובסקי" 
לי. י. זינגר! "מורים", "ביערות פוליו", ו״חורבן פולין" 
לאופטושו! "בן הפיל" לר. קיפלינג, "פאן" לקנוט המסון, 
ועוד. 

ליפסיוס, י 01 טוס(שמוהמקורי: יוסט ליפם 10051 ) 
— 510$ ק 0 05111$ ! — ( 1547 — 1606 ), הוסאניסט 
פלמי, חוקר התרבות הקלאסית והוגה דעות מדיני. היה פדר 
פסור להיסטוריה לפלוסופיה בכמה אוניברסיטות (קלן, 
לידן, ינה, לובן). נתפרסם בעיקר בשל ההוצאות הבקרתיות 
המצויינות של כתבי הסופרים הלאטיניים כטאקיטוס, וא- 
לריוס מאכסימום וסנקה. 

ל׳, שנודע כמנהיג התנועה הסיגונוגית האנמי־קיקרונית, 
הושפע רבות מדרך כתיבתו של טאקיטוס. סיגנונו האישי 
זכה להערצה כללית לחיקוי נרחב, ועם מחקיד הנודעים נמנו 
הפילוסופים מונטין וךקארט. ההתעמקות בכתביהם של טאקי־ 
טוס וסנקה השפיעה גם על השקפותיו הפילוסופיות והפולי־ 
טיות, כפי שבאו לידי ביטד בספרו: -!׳\ 01 0 /י $1 1001-11111 ) 011 ? 
115 (1001(11141* 111)11 $^X (״תורת הפליטיקה״), 1589 . 

ל׳ עסק גם בחקר בחינות רבגוניות של התרבות הקלא¬ 
סית. בין היתר נתפרסמו מחקריו: גספרתס? 1111113 ״? *ם("על 
הצבא הרומאי״), 03100 ^^ 1 ״^ סם ("על האמפיתיאטרון"), 
115 ( 0111 ) 113 ) 013 00 ("על הגלאדיאטודים"). בזכות אישיותו 


וסמכותו הלמדנית הפכה אוניברסיטת לובן, שבה לימד ל׳ 
עד יום מותו, למרכז הומאניסטי חשוב ביותר. 

— 1886 , 1411 , * 5 : 51 * $ 51 *! *: 76 ) 70 ^ 3 : 171:0 461 11 ג/י 7 

** 0 / #.*7:0X55871 ץ $64050$6 * 16 ׳ . 7 ./ , 1515 ) 1111 ^ 5 7 ן ; 88 

1955 , 15771 * $101 

לי־פסקי, לואי — ע) 51 נ! 1,0015141 — ( 1876 , לצ׳סטר [מדי¬ 
נת נידיורק] — 1963 , נידיורק), עסקן ציוני, עתונאי 
ועורך באה״ב. במקצועו היד מומחה לביטוח. מראשוני הציו¬ 
נים באד׳״ב. יסד וערך את כתב-העת היהודי 1030 ) 71010 7110 
^:>)< 1101 ( 1899 — 1914 ), ואת כתב-העת הציוני - 1143003 ש!ו 1 ׳ 
ס 03 ל ( 1899 — 1918 ), ויורשו 3105000 ? ׳\ז 70 ל 1110 ( 1921 — 
1928 ). בעתונות הכללית השתתף כמבקר לענייני תיאטרון 
של "הניו־יורק טלגרף", וכן כתב טור משלו ב״מורנינג טל¬ 
גרף". ב 1927 פירסם 1£0 ? ל 15 ״ 01 ! 0£ 0$ ״ 0 ) 5 ("סיפורים 
מחיי היהודים"). כתב גם שירה, באנגלית. 

ל׳ היה ממייסדי הקתגרס היהודי האמריקני, וכמעט שלא 
היה גוף יהודי אמריקני וכלל-עדלמי שלא השתתף בהקמתו 
ובהפעלתו, לרבות הסוכנות היהודית, קרן היסוד, המגבית 
היהודית המאוחדת והקונגרס היהודי העולמי. ל׳ היה מדמויו־ 
תיה הבולטות ביותר של התנועה הציונית, שבחרה בו לתפקי¬ 
דיה המרכזיים במשך עשרות שנים. במיוחד גדולה היתה 
השפעתו בה בין שתי מלה״ע. בפולמוס בין רייצמן לברנדייס 
( 1920 — 1921 ) צידד בוייצסן. השתתף כמעט בכל הקונגרסים 
הציוניים מ 1913 , וחיה חבר בועה״ם הציוני. אחרי מלה״ע 11 
התחיל מתרחק מהתנועה הציונית, ה״רשמית", בשל סלידתו 
מסכסוכים מפלגתיים. 

ליפציג ( 218  16155 ? ; מהמאה ה 13 ) שבו ערך 
לותר את דכוחיו׳ כנסיית תומאס (מהמאה ה 15 ), כנסיית 
פאולינה, הבורסה העתיקה, חצר אוארבך (מהמאה ה 16 ! 
הציורים על קירות מרתף היין שבה סיפקו לגתה את ההשר¬ 
אה לכתיבת "פאוסט"), ועוד. כ% מהשטח הבנוי של העיר 
נפגע בהפצצות אדר במלה״ע 11 . ל׳ שוקמה ונבנו, בעיקר 
במערבה, שיכוני פועלים גדולים וחדגוניים. 

אוכלוסיית העיר, שמנתה ב 1939 707,000 נפש, נדלדלה 
כתוצאה מפגעי המלחמה ובריחת תושביה למערב ובמפקד 
של 1951 נמנו כ 593 אלף תוש׳. 

מ. בר. 


היסטוריה. במקומה של ל׳ היה במאה ה 9 כפר דייגים 
סלאווי קטן. המקום נכבש בידי אבירים גרמניים במאה ה 10 
דישוב גרמני צמח שם בקרבת טירת "לחיצי׳/ — מקומה 
הנוח, על פרשת דרכים ענפה, גרם עד מהרה להרחבתה, 
לביצורה ולהפיכתה למרכז מסחרי חשוב שנתפרסם בירידיו 
השנתיים. — ב 1409 נוסדה בל׳ אוניברסיטה בידי פרופסורים 
ומלומדים הוסיטיים שגורשו מפראג. בתקופת הרפורמציה 
מילאה ל' תפקיד חשוב בפולמוס הדוגמתי שהתנהל בה בין 
לותר לאק וב 1539 אף הונהג בה הפולחן הלותרני. בזמן 
מלחמות הדת במאה ה 17 סבלה ל׳ מן הקרבות הקשים שנ¬ 
ערכו בקרבתה, מן המצור הממושד והכיבוש ד,שדדי. לקראת 
סוף המאה ה 17 ובמאה ה 18 נעשתה מוקד חשוב של סחר 
הספרים והמו״לות דחד עם זאת נחיתה למרכז הספרות 
והתרבות הגרמנית. במחצית השניה של המאה ה 19 , עם 


סיפוחם של כמה פרברים גדולי* הפכה ל׳ לאיזור תעשייתי 
אדיר ומשום כך סבלה מהפצצות כבדות במלה״ע 11 . 

, 501111126 ; 1921 ,} 04 )! 0$ ז 0 81$ .* 1 , €113114 !£ 1 ; 1912 

. 1927 4 ,.* 411-1 

יהודים. הידיעה הראשונה על קהילת ל׳ נמצאת 
בשאלות ותשובות ״אור זרוע״ (שנכתבו בין השנים 1250 — 
1285 ) וממנה אנו לומדים על קיומו של ביכ״ג בל/ היהודים 
באו לל׳, כנראה, ממרזבורג. ב 1268 הבטיח תקנון הירידים 
הגנה לכל הסוחרים "ללא הבדל", דש השוק נקבע ליש 
ששי במקש לשבת. ב 1359 מוזכר רחוב היהודש, אליו הוביל 
שער מיוחד. ספק אם גורשו יהודי ל׳ ב 1442 , כטענת היסטו־ 
דיוני העיר, וגירושם חל, כבכל סכסוניה, ב 1543 בערך. עם 
זאת נשארה להם הזכות לבקר 3 פעמים בשנה בירידי ל/ 

בשנים 1668 — 1764 ביקת בירידים אלו 82,000 יהודים, 
שהיתה להם השפעה גדולה על העסקים בהם; התפתחותה 
של ל׳ כמרכז לפרוונות חלה בעיקר בהשפעתם. כל זאת על 
אף שנאלצו להאבק על זכותם להציג את סחורותיהם בחנדות 
הפונות לרחוב (מ 1687 ואילך). נאסר עליהם באיסור חמור 
להתפלל בצבור, ולקבור שם את מתיהם שנפטרו תוך היריד, 
רק ב 1815 נפתח בית קברות יהודי בפרבר העיר. 

התיישבותם המחודשת של היהודים בל׳ מתחילה ב 1710 
עם הזמנת מטבען יהודי ע״י הנסיך־הבוחר אוגוסט החזק 
(ע״ע). אט-אט גדל מספרם ל 7 משפחות וגם הוקמו מספר 
בתי־מדרש לתקופת הירידים, שנוסדו על ידי באי קהילות 
שתות. בסוף המאה ה 18 ישבו בל׳ 40 — 50 סוחרים יהודים 
שקיבלו זכות התיישבות, והביאו אתם פקידש, מזכירים וגם 
טבחים, לשם ניהול מטבח כשר. ב 1834 בוטל מם הנישואים, 
וב 1837 נוסדה הקהילה, אך לחבריה — כ 16 במספר — לא 
הותר להקש ביכ״נ. למרות זאת קיימה הקהילה בית תפילה 
ברוח הרפורמה, ושם הטיפו, כאורחים, יר׳ט ל. צונץ, נ. 
מנהימר, ל. פיליפסון (ע׳ ערכיהם) ואחרים. המטיף הראשון 
במקש היה ילינק (ע״ע), אשר הודות לו הוקם ביהכ״נ 
הראשון, בנוסח רפורמי( 1845 ). — ב 1869 התקיים בל׳ כינוס 
רפורמי, ובעקבותיו נשד "אגוד הקהילות היהודיות־ 
גרמניות", בחמתם של אנשי ל׳. 

הגירת יהודים ממזרח-אירופה גרמה לעליה גדולה במספר 
היהודים, וב 1905 היו בל׳ 7,676 יהודים, וב 1925 — 13,032 . 
רבים מהבאים היו יהודים חרדים, אשר התארגנו בבכ״ג 
ובב״ם משלהם. מרבניהם: נחמיה נשל — ( 1902 — 1905 ), 
ד״ר אפרים קרליבך ( 1901 — 1936 ), וד׳ד דוד אוקס ( 1936 — 
1938 ). מבין הרבנים הליבראליים יצרינו: א. מ. גולדשמיט 
( 1858 — 1888 ), ד״ר נתן פורגם ( 1888 — 1917 ) וגשטאוו כהן 
(מ 1921 ; נספה בשואה). ב 1937 היו בל׳ 9,000 יהודים, 
ובפרוץ מלה״ע 11 ירד מספרם ל 3,000 , משש גירוש היהודים 
הפולניים משם בנשמבר 1938 . 750 מהם עזבו עוד טרם 
אירעו 8 הגירושים שפגעו ב 1,900 יהודים, אשר מהם שרדו 
כ 60 איש. כיש קיימת בל׳ קהילה קטנה ובה כ 110 איש, 
ה מרכבת משבי פולין וטחינשמט. 

יד ושם, סינקס קהילות גרמניה, תיק ל' 1 ־>׳<£ , 196118614 5 

5 ) 11 111 ) 0/11 ' 11 1 ) 1  1 -(/) £11 ה 1/11111 1 ( 11 ! 7 ) 111 [ 

, 1131 ) 1611460 ? . 1 \ . 1917-1927 , 1-11 , 111105 ) 1111 ! 

11 ) 1111 ) 1 11 111 ) 11 1415114111571 ^ 1 , £01125011 .? , 1928 .) 151 ^ 55 ) 1 ! 

1 ) 1 1 <)(/).! 11 . 11 ) 1 ) 0 4115 ! , 18 ; 1928 , 8111/111 11 ) 2 1 ) 1 מג 

61 ]^ 21 ק 1 <נ . 4 61160 ) 865 1260 ־ 3111 ( 75 . 2 . 6815011 ?) ״ 2 מג 11 ) 111 [ 

״£ ) 1/1 מג 1111 )[ , 8121016110 ; 1930 , ( 0380£6 ץ 1465 ז 61 תז 36 > 

1964 , 80011, 1.60 846611 105(1(11(6, 1X1 ־ ¥621 ) ? 171114111 1 ) 81 

יע. ר. 




871 


ליפציג, קרב — ליפשיץ, ז׳ק 


872 


לי^ציג, ?ןךב - ע״ע נפוליאונ״ות, מלחמות, 

ל י 3 ך"^ים, (אי 0 ' 311 <ן £1 18016 או £0116 18016 ), 

קבוצת איים הרריים בדרום־מזרח הים הטיתי, 

20 — 60 ק״מ מצפון למחוז ?סיבה שבסיציליה, לו הם שייכים 
מבחינה מנהלית! שטחם 115 קמ״ר, ובהם כ 14,000 תוער 
( 1961 ). בקבוצה 7 איים עיקריים: לי#רי, $ליןה, וולקאבה 



:?%*י 

ל;׳• י י* 


י■•־ 

י ׳**£.: 


איים ליפרייס: האי וולסאנו 


סטרומבולי, פנראה, פיליקודי ואליקודי, וכן כמה איים זעי¬ 
רים. הגדול באיים הוא ליפרי, ששטחו כ 33 קמ״ר ובו העיר 
ליפרי — כ 11,000 תוש׳( 1961 ). האוכלוסיה מתפרנסת מחק¬ 
לאות, מדיג ומתייוזת. האיים מייצאים אבן ספוגית־נקבובית, 
שהיא טוף געשי עדין׳ המשמשת לניקוי ולמירוק. 

האיים הל' נוצרו מתוך סדרה של התפרצויות געש שהת¬ 
חוללו באיזור זה בתקופות גאולוגיות מאוחתת. הפעילות 
הגעשית עדיין נמשכת בתב האיים ועל שם שניים מהם 
קרויים 2 סוגי תופעות געשיות: וולקאנו שהתפרצותו האח¬ 
רונה אירעה ב 1890 , וסטרזימבו׳לי (ע״ע וולקניזם, עם׳ 934 ) 
שהר הגעש שבו( 926 מ׳) פולט בקביעות לבה צמיגה, גאזים 
וסיגים געשיים. בחלק מהאיים מצדים מעיינות חמים שמי¬ 
מיהם מכילים גפרית > כן מצדה הפומרולה — תופעת לוואי 
נוספת לגעשות, של פליטת גאזים (בעיקר אדי מים או גפ- 
דית). נראה שבשל תופעות אלו האמינו היוונים כי כאן הוא 
מקום מושבו של אאו׳לוס מלך הרוחות ומכאן שמם הנוסף 
של האיים. 

היסטוריה. במאה ה 6 לפסה״ג התישבו מתנחלים 
יוונים מרודוס ומקנידוס באיים הל/ ואח״ב יצא שמם כשודדי- 
ים. במאה ה 5 לפסה״ג השתלטה קרתחדשת על האיים. בתקד 
פת המלחמה הפונית הראשונה כבשו הרומאים את איי ל/ 
והשתמשו בהם כארץ־גזירה לפושעים מדיניים. ביה״ב נפלו 
האיים בידי הסאראצנים, עד שהנורמאנים השתלטו עליהם 
במאה ה 11 . במאה ה 15 סיפחם פרדינאנד "הקאתולי" מלך 
אראגון לסיציליה. א.א 6 .-אה.א. 

ליפשיץ, אליעזר מאיר ( 1879 , סקולה [גאליציה] - 
1946 , ירושלים), חוקר מדעי-היהדות, בלשן ומחנך. 

נולד להורים חרתם־משכילים! את עיקר השכלתו רכש 
בבית הוריו. משעברו הוריו ללבוב הושפע שם מן החוקר 
שלמה 3 ו 3 ר (ע״ע), שקירב אותו לחקר ספרות ישראל ביה״ב. 
ל׳ היה קנאי ללשון העברית ולהברה הספרדית, ובעודו עלם 
ריכז סביבו חוג רחב של דוברי עברית, ביניהם: מרדכי בך 
יחזקאל, חנוך ילון (ע״ע), ש״י עגנון (ע״ע), א. י. בתר 
(ע״ע), ועוד. תחלה שלח ידו במסחר, אך ב 1910 קיבל משרת 


מורה לעברית ולתלדות ישראל בביהמ״ד למותם של "עזרה" 
ביתשלים׳ וכאן היה ביתו בית־ועד למשכלי ירושלים. ל , 
היה פעיל בועד הלשון (ע״ע) ושקד על תחיית השפה העב¬ 
רית, דיוקה הדקדוקי והסיגנוני. ב 1917 גורש ע״י התורכים 
מהארץ דצא לברלק, וגם שם שקד על מחקתו ושמר על מגע 
עם חכמי־ישראל. בשובו לא״י( 1920 ) יסד את ביהמ״ד למר 
תם מטעם ה״מזרחי" (הנקרא כיום על שמו), דאג 
לשיגשוגו להתרחבותו וניהלו עד מותו. כן ניהל במשך שנים 
מספר את מחלקת החינוך הדתי של ההנהלה הציונית בירד 
שלים. זכותו הגדולה כמורה היא העמדת מאות תלמידים- 
מותם יודעי עבתת פקותת עשירה. ובן השתתפות בקביעת 
התכנית ללמודים בבתי-ספר דתיים. 

ל׳ הרבה לכתוב על נושאים שונים, ביניהם ספר מונד 
גרפי על רש״י(תרע״ב) — שהעמית מיד בשורה הראשונה 
של החוקתם במדעי היהדות, מסות נרחבות על המשנה, 
האגדה, הלשה׳ ה״חדר" ועל אישים שונים. כתביו כונסו ב 3 
כרכים (תש״ז—תשי״ז). ל׳ היה גם הראשון שהעתך את 
חשיבותו המיוחדת של ש״י עגנון בספרות העברית. 

ע. ב. שוזנר, א. ס. ל' רשימה ביבליוגרפית, תש״א! ר 

בנימין, כנסת חכמים, 162-144 , תשכ״א! ם. ברור-א. י. 

ברור, זברונות אב ובנו, 215-214 , 446-441 , תשכ״ו. 

א. י. בר. 

ליפשיץ, ז , ?]— 2 ;ז 0111 ק £1 11168 > 30 ( — (בד 1891 , ךרוסק- 
ביקי [היום ליטא]), פסל יהודי. ל׳ התחיל לפסל בגיל 
צעיר! ב 1909 נסע לפאתם ולמד שם אמנות ב-ס! 1611116 >^ 
״ 112 . הוא הושפע מן האמנות האפתקנית הכושית ומן הקד 
ביזם < את סיגנונו מציין הטיפול הגאומטת בגושי אבן גדר 
לים, לפי הקווים ה- 
אפייניים לקוביזם. ב¬ 
שנות ה 20 פיתח סיג־ 
נון של פיסול "שקוף", 
כביכול — צורות חלל 
תחומות בחוטי ארד— 
ששיחדת את הצותת 
הקוביסטיות מהמא- 
סיוויות שלהן. לאחר 
מכן בטש את המבנה 
המופשט גתדא והש¬ 
תמש בצודות ובתנד 
עות המסובכות המיו¬ 
חדות לו לביטוי נושאים מיתולוגיים ומקראיים דראמאתיים 
ועזים. ביצירות אלה ניכר עניין גובר באפשרויות הביטוי 
של תנועה וביחסי הגומלץ שבין מוצק וחלל. — ב 1941 
עבר ל׳ לאה״ב, בהשאית את מרבית יצירתו הגמורה 
ועבודות הכנה רבות בצרפת הכבושה. אחת העבודות החשד 
בות, שביצע בתקופה זו, היא חזית בניין משרד החינוך 
בריו דה ז׳אנית. הוא תיכנו תבליט של "פרו׳מתאוס והנשר", 
אשר בגלל אי-הבבה נוצק בממתם קטנים מת ועל כן איבו 
מצליח לעורר את התשם הדתש. מבין יציתתיו האחרות: 
״אדם עם גיטארה״, ״יעקב נאבק עם המלאך״, ״נס״. — ל' 
ערך תערוכות רטרוספקטיוויות חשובות! הוא נחשב אחד 
מחשובי הפסלים בזמננו, ממייצגיהם של הכיוונים החדשים.— 

ר׳ ציור: כרך ג/ עמ ׳ 299 . 

; 1952 , 7 מ)>מ 0 4 ן 0 ן)מ 0 ׳}< 7 40 ! /ס ?ז>ו 1 <} 50%11 ,= 0111 ) 111 0 4 . 

, 3131 ? ,( , 1961 ,סז*ו 0  5 ק 1,1 1 > 51£151111111 ( 1832 , קניגסברג — 1903 , 

בת), מאתמאטיקן גרמני, יהודי. כתלמידו של דיריכלה(ע״ע) 
חיבר ל׳ את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת ברלין, אותה 
סיים ב 1853 . בשנים 1853 — 1857 שימש ל׳ כמרצח לסאתמא־ 
טיקה בבתי הספר התיכוניים של קניגסברג ואלבינג, וב 1857 
נתמנה ל״פריוואטדוצגס" באוניברסיטת כץ. מלבד תקופה 
בת שנתיים, בה שהה כפרופסור למאתמאטיקה באוניברסיטת 
ברסלאו, נקשר ל׳ לבון עד למותו(תוך כך דחה הצעה לעבור 
לאוניברסיטת גטינגן) ובשב ותיו האחרונות אף שימש כרק¬ 
טור האוניברסיטה של עיר זו. עבודתו המדעית היתד. פוריה 
ותרומותיו במאתמאטיקה ובמאתמאטיקה־פיסיקאלית ניכרות 
במיוחד בתורת המספרים, חשבת הוואריאציוח, פונקציות 
בסל, סודי פוריה׳ תורת הפוטנציאל ומכאביקה אנאליטית. 
עבודותיו של ל׳ הושפעו רבות ממוריו דיריפלה ורימן(ע״ע), 
והוא חבר לקושי (ע״ע) בהוכחת המשפט, בעל חשיבות 
ראשונית בהשבת דיפרנציאלי ומשוואות דיפרנציאליות, 
בדבר קיום פתרונות למשוואה (ץ,א) £ = בן ניסח 

את התנאי הידוע במאתמאטיקה כ״תנאי ל׳"(או "קושי-ל׳") 
לגבי פונקציות. 

ל׳ חיבר ספרי לימוד ומאמרים מדעיים רבים, אותם פירסם 
בכתבי עת מדעיים שונים ובעיקר £5 זתת!ס 0 . מבין 
חיבוריו החשובים: 5 ״>ץ 31 ת.\ 7 ״ 3 > ו 01 ט 6 ז ("ספר לימוד 
באנאליזה״), 1 ־־ 11 , 1877 — 11880 : 5:33 £1 1x001 ב 11 :) 115 ס* 1$ ז\ו 
(״מדע ומדינה״), 1874 < 1 ז:> 1 ל:) £115 ־ 1601 <: ־ 30 > 11:110£ ש 1 > 8€ 

(״משמעותה של המכאניקה התאורטית״), 1876 ! 

1 ז£: 3 ז! 01130 חסע תשתז 11 ז 511 שז 01 ■זשאלט 

(״מחקרים על סכומי מרובעים״), 1886 . 

ל׳ היה חבר אקאדמיות מדעיות רבות, בתוכן אלו של 
פאריס, גטינגן ובדלת• 

אר. כה. 

ליפשיץ, שלמה זלמן ( 1765 , פחגאן — 1839 , וארשה), 
רבה הראשון של קהילת ורשה (ע״ע, עמ׳ 548 ). 

תחילה פיהן ל׳ כרבה של נשילסק במשך 15 שנים, וב 1819 
נתמנה לאב״ד לקהילות וארשה ופראגה. ל , ישב, כנראה, 



875 


ליפשיץ, עלמה זלמן — ליקודגוס 


876 


בפראגה כל עוד לא אושר רשמיוז כסא־הרבנות בבירה, 
מאורע שתל ב 1826 , ועמו אושרה זבות לישיבת־קבע בווארשה. 
נודע כמחבר שו״ת "חמדת שלמה" (וארשה, תקצ״ו). כן 
נתפרסמו ממנו שלושה כרכים של חידושים ודרושים "חדושי 
חמדת שלמה" (תרי״א—תרל״ז). ל׳ היה מחשובי הפוסקים 
בדורו, ועמד בקשרי חליפת מכתבים עם כל גאוני זמנו, 
ביניהם ר׳ יעקב מליסה (ע״ע), ד עקיבא איגר (ע״ע), ואח¬ 
רים. ספריו כתובים ברוח ה״למדנות" של ישיבות ליטא, 
והלימוד בספריו היה נסח בהן. ל׳ זכה להערצה עמוקה 
מצד כל יהודי פולניה. לאחר פטירתו הכריזה קהילת וארשה 
על שלושים ימי אבל, ועל איסור לנשים לענוד תכשיטיהן. 

י. מענדלזאהן [נכדו של ל׳], תולדות חמדת שלמה (שו״ת 
חסדח שלמה, ההדורה נ׳), תרפ״ב , י. שאצקי, געשיכטע פון 
יידן אץ ווארשע. (ר׳ ספתח). 1948-1947 : א. י. ברומברג, 
ראשוני הרבנים בורשה (מגדולי התורה והחסידות, ט״ו), 
תשי״ט! י. מ, אהרנטון, רשמי מיכאלי - מתולדות מרן הגאון 
בעמח״ס חרדת שלמה זנ״ל (שו״ת חמדת שלמה, [מהדורת 
םתח־תקוה]). תשכ״א. 

ליץ/ ג׳ין — 01111£66011 [ — ( 1817 , לונדון — 1864 , שם), 
קאריקאטוריסט, צייר וחרט של אילוסטראציה, 

אנגלי, ממוצא אירי. ספרו הראשון - 61011 ^ 5 34141 5 § 1 ז 111 :> £1 
.ן> £5 ,"ש? ץ<^ £5 ״ 1 ("תחריטים ורישומים של מר א. פך), 

יצא לאור ב 1835 . מ 1841 עד מותו היה ל׳ מעובדיו הקבועים 
של השבועון הסאטירי "פנץ׳" ( 111011 !?), אשר בו נתפרסמו 
למעלה ס 3,000 מן הקאריקאטוולת שלו. עבודתו כוללת אילו־ 
סטראציות לספרו של דיקנז 01 ־ 031 35 ח 541 !ז! 01 ("פזמת חג- 
המולד״)׳ 1843 , לסיפורי הספורט של רוברט סמית סרטיז 
( 5411-1665 ), ל״היססוריה קומית של אנגליה״, 1847 , ול״הים- 
סוריה קומית של רומא״, 1852 — שתיהן לגילברט א בקט. — 
סיגנונו עדין ביותר במקור, אולם תכונה זו נוטה להטשטש 
בתהליך הרפרלדוקציה העתונאית. ל׳ קיים קשרים עם הפרה- 
רסאליים (ע״ע), אך שמר על עצמאותו מבחינה סיגנונית. 

, 8055 .[ 19421 , 7 1£111£ ו 1 {<ן £0 ■**? )!/ 7 , 0111114 

. 1950 ,(עם ביבליוגראפיה) 1 / /ס ) 7/1 

לי_קאו 1 יה — ט^יסס*^/ — מחח היסטורי במרכזה של 
אסיה הקטנה, שגבל בגלטיה, בפריגיה, בקפדוקיה 
ובקיליקיודטרא?יד. (ע״ע אסיה הקטנה, עמ ׳ 940 ; מפה). 
בדרום ל׳ נמשכת שלשלת צפונית של הרי הטאורוס, איזור 
איסאוריה והעיר לאראנדה. איזור זה היה מושבם הקדום 
של הליקאונים, שבט פרימיטיווי של רועים, ולו לשון משלו. 
בצפון — שפלה רחבה אך דלה במים, הידועה בצמר המשובח 
של עדריה- ובה העיר איקוגיום, 

בתקופת השלטון הפרסי נכללה ל' בפחוות פריגיה. אלכ¬ 
סנדר הגדול כבש אותה, ואח״כ עברה לידי פרדיקם (ע״ע) 
וב 280 — 189 לפטה״ג היתד. בשלטון הסלוקים, שהקימו בה 
את עיר התחבורה החשובה לאודיקאה (ע״ע). אחרי מפלת 
אנטיוכום 111 (ע״ע) מידי הרומאים סיפחו המנצחים את ל׳ 
לממלכת שרגמו!, ויחד אתה הפכה ב 133 לפסה״ג לפרובינ¬ 
ציה רומית׳ אד זמן רב לא הצליחו לשלוט בה בשל קיני 
שודדי-הים שבהרים. כשהוקמה הפרובינציה קיליקיה (ב 102 
לפסה״ג) היתה ל׳ מחח נפרד ( 15 ך 11 ז 6 ׳\תס 0 ) שלה, פרט לאי־ 
זור ההרים בדרום׳ שהושאר בידי מלכים בעלי ברית של 
רומא. על חלק זה מלכו אח״כ שליטי קפדוקיה, ארקלאום 1 
וארכלאום 11 , שהיו מחותנים בבית הורדדם, ואגטיוכום ז\ 1 
מקומגיגה (שעל שמו נקרא האיזור 01113113 ס! 314 \ג 3 ! 0300 ץ£), 


ושהיה סחדתן במלך אגריפס 1 . ב 72 לסה״נ בא לקצו שלטון 
המלכים, והארץ טופחה לגלטיה ולקפדוקיו! שבשלטון רומי. 

57 .ק ,.!קנןעל , 711 ' . 77 ^!) 0 ) , 0 .׳ 83411525 .עו 

. 1904 ,(.££ 

ליקוק, קזטייון בקזלר — : £630001 8111101 11611 ק 516 — 
( 1869 , סוג מור [ז 100 מ 1 ו 3 *י$], אנגליה — 1944 , 

טורונטו, קאנאדה), סופר קאנאדי. ל׳ הגיע לקאנאדה עם 
הוריו בגיל שש. למד באוניברסיטות טוחנטו ושיקאגו. 
ב 1903 נתמנה פרופסור למדע 
המדינה באוניברסיטת מקגיל 
במונטריאול, ומ 1908 עד שנח 
פרישתו 19361 שימש ראש ה¬ 
מחלקה. — חיבוריו האקאדמיים 
החשובים של ל׳ הם בתחום מדע 
המדינה; הוא כתב גם ביוגרא¬ 
פיות ופידסם עבודות בהיסטוריה 
ובכלכלה, אך עיקר פירסומו בא 
לו בזכות טפריו ההומוריסטיים: 
רישומים, מסות וסיפורים, מהם 
הופיע לראשונה <ן £3 ץ 31 ז £1£0 



ססיון נטלר ?ימוין 


505 (״שבשתות ספרותיות״), 1911 , היצירה האהובה במיוחד 
על קוראיו היא ת׳ועסיל £11116 3 01 5106101165 שת[ 511 תנ 51 
(״תרשימים שטופי שמש של עיר קטנה״). 1912 , הבנויה 
על שנות ילדותו באוריליה שבאונטאריו. ההומור של ל' 
מתבטא בסאטירה קלה, גוזמאות, פארודיה, העלאת זכרונות 
וגיחוך. הסאטירה שלו מכוונת לחולשות אנוש, מוסדות, 
מצבים, ורק לעתים רחוקות לאישים מסויימים. ה א וטוביו־ 
גדאפיה הבלתי גמורה שלו 46 \ 86811141 ![ £6 1 ׳ 805 1116 ׳ 
("הילד שהשארתי מאחורי"), יצאה לאור אחר מותו׳ ב 1946 . 
בתרגום עברי י״ל הקובץ: ״כתבי ם. ל.׳״, 1955 . 


107133 * 7 14 : ^ 1 .־/ 5 ■ י ץזזנ 01 * 1 11 ; 1923 ,.- 1 ./ 5 .זטו 1 זז\ג 40 < ? 

. 1959 ,/*** 0 ** 0 // 


ליקוחנום — ;, 0 ץ<>ש 0 *ט\, — המחוקק המטרתי של ספאר¬ 
טה, שלו ייחסו מן המאה ה 5 לפסה״נ את כל חוקי 
ספארטה ומוסדותיה, החינוך ואורח החיים המיוחד, חלוקת 
הקרקעות וכר. על זמנו נחלקו הדעות, וקבעוהו בין סמוך 
לסוף האלף ה 2 לפסה״ג לבין תחילת המאה ד. 6 לפסה״־נ. 
לפי גירסה אחת היה ל׳ מלך, ולפי אחרת — אפוטרופוס של 
מלך נער. היו שראו בו את מייסדה של טפארטה, ואילו אח¬ 
רים — מתקן ומהפכן שפעל בעיר מושחתת. לפי הדעה 
הרווחת הביא ל׳ את חוקתו מדלפי׳ אך היתה דעה שהוא 
הביאה מכרתים. היו שטענו, שלא הוא הקים את מוסד האפר 
תם (ע״ע אסור). הרבה מגידסאות אלה נוצת לצורך טיער 
נים מדיניים על משטר ואורח־חיים מסוף המאה ה 5 לפסה״ג. 

אין ספק שססארטה עברה מהפכה וחקיקה ככל ערי יוון, 
והדבר ארע, כנראה, סמוך לשנת 600 לפסה״ב, בעקבות המל¬ 
חמה המסנית השניה. אך המחקר המודרני לא מצא עדיין 
ראיה לכך שהמחוקק ששמו ל׳ אמנם היה דמות היסטורית. 
המבקרים הקיצוניים רואים בל׳ אל-אור פלופוגסי קדום, 
שהיד. לו פולחן גם בספארטה; אחדים מניחים כי אמנם 
היח מחוקק ששמו ל/ אך דוחים את ייחום בל המשטר 
לאיש אחד ולתקופה היסטותת אחת. 

0 , 1925 , 1303 ) 1 ) $3 £03 ,§־ 1 שכ 11 1 ^ 111 £ ."ע 

1950 , 2 > 1 יט>? 5 13 > 1 זז- 07 { £0 03171 ^ 0347 ^. 1 ז>ז 77 ,^מסוקךתג!־! 

ד. אש. 



877 


ליקורגוס — ליד, אדחירד 


878 


ליקורגוס — ;ס׳ונןסס*^ — (מת אחדי 324 לפסה״ג), 
נואם ומדינאי אתונאי. ל׳ חיה בן למשפחת האטאר 
בוטאדים האצילה, ששמרה על פולחנים דתיים מסויימים, 
ותלמידם של אפלטון ואיסו־ 
קרטס (ע״ע). הוא תמד במדי־ 
ניותהאנטי־מוקדונית של דמום־ 
תגס (ע״ע). סמוך לקרב ביר(־ 
ניאה (ע״ע) נהיה ל׳ למנהיג 
החשוב ביותר באתונה, והחזיק 
במעמד זה 12 שנה ( 338 — 326 ). 
ל׳ הבריא את משק הכספים, 
הכפיל את הכנסות המדינה, 
שיקם את הגמל ואת המספנות 
בפיראוס, הגדיל את הצי, הכניס 
תיקונים בצבא, בנה מחדש את החומות וכרה חפיר סביב, 
הקים בנייני ציבור בהקף שלא היה מאז ימי פריקלס (ע״ע), 
דאג למשחקים, הקים פסלים לכבוד הטראגיקנים וציווה 
לשמור בגנזך המדינה עותק רשמי של יצירות איסכילום, 
סופוקלם ואוריפידס (ע׳ ערכיהם). 

שאיפתו של ל׳ היתד. לחדש את רמזה של אתונה כבימי 
תפארתה. לשם כך רצה בהחייאת פולחנות דתיים והקפיד 
על כך שהמגוייסים לצבא יקבלו, בצד ההכשרה הצבאית, גם 
הכשרה רוחנית מתאימה. הוא רדף באף ובחמה את כל מי 
שחשד בו שאעו חדור אמונה שלמה במולדת ואינו מוכן 
לעשות הכל למענה. 

אלכסנדר הגדול דרש ב 335 להסגיר לידיו את ל׳, אך 
הסתלק אח״כ מתביעה זו. ב 324 פעל ל׳ לדחות את דרישת 
אלכסנדר להנהיג לו פולחן אלים, הוא מת זמן קצר אח״ב 
לקדמונים היו ידועים 15 נאומים של ל׳, רובם נגד מדי¬ 
נאים פרדמוקדונים ופקידים מושחתים. בידנו נותר דק נאום 
אחד, ״נגד לאויקרסם״ — אתונאי שנמלט מקרב כירוניאה 
והועמד לדין באשמת בגידה, הנאום מעיד על הפטריוטיזם 
והלהט הדתי של ל/ על חיבתו למשוררים שהרבה לצטטם 
ועל השפעת איסוקרטס עליו מבחינה סיגנונית. 

. 1934 0 ז 1 * €0 ? 1 זס 1 * 8 -ו 0 ', 1 . 1 .( [.: 1 ) גש^זיד ,? 

ד. אש. 

ליקיה — 10 אנ 1 \/ — ארץ עתיקה בחוף הדרומי של אסיה 
הקטנה, בין ?ריה לבין ?מפיליה, רובה במחוז 
אגטאליה של היום. ל׳ השתרעה לפנים הארץ עד לקצה 
שלשלת הרי הסאורום (ראה מפות: כרך ד/ עט׳ 939/940 ), 
הליקים נזכרים בכתובות חתיות ומצריות ובמכתבי תל־ 
אל־עמארנה (ע״ע עמארנה, מכתבי־), ורעמסס 11 מזכירם 
כבעלי בריתם של החתים אויביו. בלוחות שנתגלו באוגרית 
(ע״ע) נזכרים הליקים כשודדי־ים. הומרוס (ע״ע) מזכירם 
כבעלי־בריתם של הטרויאגים במלחמתם ביתנים. הפריגים 
וחלודים לא הצליחו להכניעם, אולם מיד עם כיבושה של• 
לוד (ע״ע) בידי פרס, ב 546 לפסה״ג, השתעבדה גם ל׳ לפר¬ 
סים, אף ששמרה על אוטונומיה פנימית. ב 468 לפסה״ג צדף 
קימון (ע״ע) את ל' לברית האטית־דלית, אולם כעבור זמן 
מה חזרה הארץ לחסות פרס בשלטונם של שליטים מקומיים, 
וב 362 בקרוב השתלט עליה מאוסולום (ע״ע) שליט כריה. 
אחרי כיבוש הארץ בידי אלכסנדר הגדול התיתנה ל׳ כליל 
עד שתושביה נטשו את שפתם המקורית. אחרי מות אלכסנדר 
נכללה ל׳ בשטח שלטונו של אנטיגונו׳ם מונוסתלמוס (ע״ע), 


ובמותו כבשוה התלמיים. ב 197 כבש אנטיוכוס 111 (ע״ע) 
את ל׳, אולם שמתה שנים לאחר מכן כבשוה הרומאיע 
ומסרוה כפרם לרודוס בעלת בריתם. ב 169 לפסה״נ הוציאוה 
הרומאים מידי רודוס ונתנו לה עצמאות בחסות רומית. 

ל׳ נהיתד. לפדראציה של 23 ערים, מהן 6 ערים גדולות. 
המוסדות הפדראליים היו אסיפה ומועצה, שהיו מורכבות 
מנציגי החברות בברית. ובראש השלטון עמד "ליקיארכו׳ס" 
שנבחר מטעם המועצה. לברית היו בתי דין, מטבע אחיד 
ואוצר פדראלי. ב 43 לסה״נ סיפח הקיסר קלודיוס את ל׳ 
לקיסרות וצירף אותה עם פמפיליה לפרובינציה אחת. איר־ 
גונה הסופי של פרובינציה זו נעשה בידי אספסינוס. שרידים 
מעטים של מוסדות הברית, כגון בתי הדין ופקידים פדרא¬ 
ליים לגביית המס לקיסר, נותרו עוד במאה ה 5 , תקראו 
"ברית ל׳ ופמפיליה". 

האלף־בית הליקי התפתח מהאלף־בית הדורי של רודוס 
עם תערובת אנאטוליה. השפה הליקית המקורית נמנתה עם 
קבוצת הלשונות הלוויות (ע״ע לירח, לשון). 

? 0 0 18871 ,״ 1 ,־!£< 1 ט €< 1 , 0 

/ 0 ־ 066 $ ? 7/1 , 5 ^ 101 . 1 ־ 1 ; 1898 , 111 ) £01111111 

. 1937 111 ) 80111 7-11 ?ז £01 ? 1 ( 1 

ר. אש. 

ליקיניזס, ולריוס ליקידנוס - 

1.1010111$ — קיסר רומאי( 308 — 324 ), ל׳ היה איש־ 

צבא אילירי ממוצא אכרים, וידידו של גלריוס (ע״ע). ב 308 
מינהו גאלריום ל״אוגוסטוס" והשליטו על החצי המערבי 
של הקיסרות, אולם רובו של חלק זה היה בשלטונם של 
מפסנסיוס ושל קונסטנשינוס (ע׳ ערכיהם), ול׳ שלט למעשה 
רק על סאנוניה (הונגאריה של היום). במות גאלריוס 
( 311 ) פרצה מלחמה בין ל׳ לבין מכסימינום על השלטון 
בחלק המזרחי של הקיסרות. ל׳ התקשר עם קונססאנטינוס 
שלחם במאכסנטיוס, וב 313 ניצח את מאכסימינוס, והקיסרות 
היתה חלוקה מאז בץ קונסטאנטינוס, שליט המערב, לבין ל , , 
שליט המזרח. ב 315 פרצה מלחמה בין השניים, וקונסטאנטי־ 
גום קרע מל' את איליריה, מסיה ופאנוניה. סמוך ל 320 נטש 
ל׳ את מדיניותו האוהדת לנוצרים והחל להדיח נוצרים 
ממשרות השלטון בצבא ובמדינה. ב 324 שוב פרצה מלחמה 
בינו לבין קונסטאנטינום! ל׳ נוצח בקרבות באדריאנופוליס 
ובכריסופוליס (מול ביזאנטיום), נכנע והוגלה לתסאלוניקה. 
שנה אח״כ נאשם בנסיון מרד והומת. 

. 926 ! ,( 25 ,.£א עו-.?> ,.. 1 ס 

ליר, אךוורד- 1.031 — ( 1812 , לונדון — 1888 , 

סאן רמו), משורר, סופד וצייר אנגלי. ל׳ בן 
למשפחה ממוצא דאגי, התפרנס ממלאכת הציור כבר בגיל 
15 . עבודותיו הראשונות היו ציורי חיות וצפרים. מאוחר 
יותר, בסיוריו הרבים שהפכו סיורי־קבע כמעט, פנה לציוד־ 
נוף. ל׳ ישב בתמא בשנים 1838 — 1848 , ביקר ברוב ארצות 
אירופה הדרומית והמזרח התיכון. ובתוכן אדץ־ישראל, והגיע 
גם להודו. פרי סיוריו היו היומנים וספרי־המסע שפירסם 
בצירוף ציוריו. התיאור המדוייק של הנוף, עדינות הקווים 
ותחושת האדרה המייחדת את המקום המצוייר, אפייניים 
ליצירותיו אלה. — שמו של ל׳ נודע בראש וראשונה בזכות 
״ספרי־הבלים״־ ($! 6001 £$מ $0 מ 0 א) שחיבר. אהבתו לילדים 
והבנתו העמוקה לעולמם, הן שאיפשרו לו סוג מיוחד זה של 
כתיבה (אשר אחת מצורותיה הוא החמשיר [ע״ע]), שבו 



ליסורנוס הנואם 
(הסוויאוו הלאוטי, נאפולי) 


879 


ליד, אדוורד — לישמניזיס, לישמניד! 


880 


היה מחדש ואמן: אפן משחקי המלים ושעשועי הלשון, 
הקצב והחומה־ — הומ 1 ר המהול לעיתים בשמץ של עצבות 
והדגשת בדידות. הראשון בשורת ספרים אלה הוא ! 6001 
*!״*ימסא 0£ (״ספר של הבלים״), 1846 , שהוקדש לנכדיו 
של פטרונו, הלורד ךרבי. בעקבותיו באו "הבלים" נוספים, 
מלוווים לעיתים ברישומים מבדחים. 

.£ .£ 0£ ש 118 ש 5 נ 101 < £) 16 קת 1 ס 0 שוד! ("כל ההבלים של 
א. ל.״) פורסמו בידי 5011 *> 73 .מ, 1947 . מכתביו אל ידידיו 
הרבים הוצאו לאוד ב 1907 וב 1911 . 

, 039145011 ; 1933 ,! 1111 ) 511 <ן׳ 3 וז 0 .£ .£ , 1 ) 161 ? .ס 8 .זוי 

. 1938 , 1 ! 0 ? ) 01 ) £1001 004 •ת/מ 01 ? )? 0 ) £0041 ,.£ £ 

ל'ר 1 ", סר 0018 ^— 7 > 31 ץג£ £161117 ח 1 ) 15 )\ 1 ־ 511 

— ( 1817 , פאריס — 1894 , לונדון). תייר וארכאר 
לוג, סופר ודיפלוסאט בריסי. בן לפקיד בריסי גבוה בציילון. 
קיבל את חינוכו בפאריס, אי¬ 
טליה ואנגליה. בצעירותו יצא 
לערוך מסעות בארצות המזרח 
התיכון ( 1839 — 1842 ) והתרשם 
עמוקות משרידי עריה החרבות 
של אשור: כלח (תל נמרוד) 
ונינוה (התלים: קיונג׳יק עבי־ 
יונים). בהשפעת תגליותיו של 
אמיל בוטה (ע״ע) בקיונג׳יק 
ובחודסבאד(ע״ע), בשנים 1842 - 
1845 , החליט ל׳ לחפור בנמרוד ( 1847-1845 ). הוא גילה את 
ארמונו של אשורנצרסל 11 (ע״ע) — בונה של כלח — 
ושרידים מארמונותיהם של תגלת־פלאסר 1 ) 1 (ע״ע) ואסר- 
חדלן (ע״ע), ובהם תבליסי־אבן מרובים, כתובות, פסלי־ענק 
של שוורים מכונפים, האובליסק השחור של שלמנאסר 111 
(ע״ע יהוא). ל׳ ערר אף חפירות בסיון בקיתג׳יק, ובקלעת־ 
שרקאת (אשור־העיר). ל׳ העביר למוזיאון הבריטי בלונדון 
את המימצאים היפים ביותר שגילה שם. בעונת החפירות 
השניה של ל/ ב 1849 — 1851 , שמומנה בידי המוזיאץ 
הבריטי, חסר ל׳ בעיקר בקיונג׳יק וגילה שם את ארמונו¬ 
תיהם של סנחריב (ע״ע) ואשורבניפל (ע״ע), על תבלי- 
מיהם שהיו מוצבים בקירות האולמות, והעלה לאוד את 
ספריית אשורבניפל ובה אלפי לוחות בכתב היתדות. בשיתוף 
עם עוזרו הורמוזד ראסאם, בן העדה הגסטוריאנית, ערך ל׳ 
באותן השנים בדיקות גם בשריף חאן (תרביצו), תל ארבן 
(שדיוני) והלה (בבל־העיר). ל׳ פירסם את תוצאות חפירו¬ 
תיו ב,לח 31 וז 661 11$ 3011 (״נינוה ושרידיה״), 2 

כרבים, © 18 וב 611 ע £4111£ 0£ 6.111115 11£ ) 111 165 ־ £1 ע 01500 

1011 ׳ 8365 3011 (״תגליות בחורבות נינוה ובבל״), 1853 . 
התבליטים ע״פ ציורים מעשי־ידי ל׳ נתפרסמו בשני כרכים 
( 1849 ) 1853 ) בשם £11 ׳\ 1116 א 0£ 5 זת 1£ וח 11 ת 40 \ ("מצ¬ 

בות נינוה"). הכתובות ע״ג התבליטים שנמצאו בעוגה הרא¬ 
שונה, ושהועתקו בכתב ידו של ל׳ פורסמו בספת -ק[ 1 ־ 1 :> 15 ! 1 

־ £1 } 30 ־ 0131 מ 1 ־ 01111£1£01 111£ 111 11005 (״ כתובות בכתב הית־ 

דדוד), 1851 . ספרים אלה שימשו גורם מכריע בפיתוחו של 
מדע האשורולוגיה (ע״ע, כרך מילואים) ובפיענוח כתב 
היתדות האשורי(ע״ע כתב, כתב־יתדות). 

משנת 1852 ועד 1880 עסק ל׳ בפעילות ציבורית ודיפלר 
מאטית ולא שב לעסוק בחפירות. ל׳ נבחר לסארלאמנט 
( 1852 — 1869 ), ושימש כסגן מיניסטר החוץ ( 1861 — 1866 ). 


לעת זקנה עסק בחקר האמנות האיטלקית. ל׳ פירסם גם 
את זכרונותיו על מסעו הראשון לארצות המזרח - 1 >^ ץ 1 ז £3 

13 נ 101 ץל 63 1 ) 313, 511513113 3X1 ־ 1 ש? 5 1X1 ש־ 111 ) £0 ז 1 ("הרפתקאות 

ראשונות בפרס, ארץ שושן ובבל״), 1887 . בספריו אלה וגם 
בדו״חות שלו על חפירותיו ומימצאיו נתגלה ל׳ כסופר בעל 
טביעת עין. 

. 16614 * 31 ^ ס , 1947 , 11 * 01 ) 1/1 ס! ! £000401100 , 6 ? 0 ! 0 . 8 
. 1964 . 11 ) 0 ) £110 ס! £004 , £11610 א ; 1963 , 11 ) 11 ) £110 ( 0 ,£ 

ח. ת. 

ל י ל״ 0 113 - £01511111311 ^ 600 1111301 ^ - 

( 1865 , גלזגו — 1926 ׳ לונדון), רופא ובקטריולוג 
אנגלי. בנו של פרופסור למיילדות. ב 1886 סיים את לימודי 
הרפואה באוניברסיטה של גלזגו והצטרף לשררת הרפואי 
הצבאי כרופא צבאי. עבד בשנים 1890 — 1897 בהודו. בשובו 
לאנגליה סייע לסר אלמות רייט ( 18111 ז#י) בהכנת תרכיב 
נגד טיפוס המעיים (ע״ע, וע״ע חסון עס׳ 742 ) ותוך כד^כך 
רכש בסיון רב בבקטריולוגיה. ב 1900 נתמנה פרדפסור-עוזר 
לסאתולוגיה בבית־ספר צבאי לרפואה. ל׳ פיתח שיטה לצבי¬ 
עת משטחי דם הנקראת על שמו — צביעת ל'( 310 ) 5 5 ׳.£)— 
הנמצאת בשימוש גם היום. ב 1900 נסתייע בצביעה זו כדי 
לגלות את הטפיל הגורם למחלת קלח־אזר (ע״ע לישמניזים, 
לישמניה, וע״ע טרופי, אזור — עמ ׳ 944 ) הידוע כיום בשם: 
ל׳־ז־ונוגן (ע״ש החוקר דונו־בן שגילהו באותו זמן בהודו). 
ב 1903 פירסם ברבים את תגליתו ובעקבותיה נערכו מחקרים 
רבים. ל׳ שיער שהטפיל מועבר ע״י חדק מוצץ-דם, דבר 
שהתאמת במחקרים מאוחרים יותר. ב 1902 הנהיג ל׳ את 
שיטת הספירה הסדוייקת של חידקים בתוך הבלענים (פגו- 
ציטים) וקבע שמספרם עולה בתוך הבלענים אחרי התחסנות. 

בשנים 1903 — 1913 שימש כפרופסור לפאתולוגיה בבית- 
הספר הצבאי לרפואה מיל?נק, והמשיך במחקרו על קלה־אזר 
ופיתוח תרכיב ר,היסה נגד טיפוס המעיים. כן גילה בתקופה 
זו את מחזור החיים של בורליה דוטוני ( 113 ( 10 ( 0 x 111 שז 80 ) 
הגורם"למחלת הקדחת החוזרת. 

עם פרוץ מלה״ע 1 , שימש ל׳ כיועץ להנהלה הרפואית 
של הצבא הבריטי בצרפת. ב 1919 מונה ליועץ ראשי בפא- 
תולוגיה ומחלות טרופיות במיניסטריון המלחמה הבריטי. 
ב 1923 נתמנה ראש השרות הרפואי בצבא הבריטי. 

ל׳ קיבל ב 1909 תואר אביר וב 1910 צורף כחבר ל״חברה 
המלכותית". 

ס ; 1939 , 11 ,) 41010 ) £1 01 ) 1 ק 0 ! 7 / 0 /'? 141110 ,) 5011 . 14 . 14 
4 ,׳ 16£1 ש,* 2 )'ו 93 ו 8 0 . 6-1 ^וז? 111 )))ח!!{? . £1 ' 
" 1960 ,(ר־ מפתח) ) 41010 ) £4 01 !!?/ 0 ז 7 (ס £400001 

ש. אד. 

לישמנתיס, לאומדה ( ££151111131113515 , ££151111131113 ), 

קבוצת מוזלות הנגרמות ע״י שוטוניות (ע״ע, וע״ע 
חד־תאיים) מהסוג לישמניה. והנקראות על שם לישמן(ע״ע). 
ידועות 3 צורות של ל׳: 1 ) ל' ויסצדלית או "קלה־אזר", 
הנגרמת ע״י ״ל׳ דונ 1 באני״ ( 7011093111 > .£)! 2 ) ל׳ של העור 
או ״חבורה מזרחית״ ( 5016 31 ) £11 ״ 0 ) הנגרמת בעולם הישן 
ע״י ל' טרופית ( 103 גןס־ 1 ז.£) ובאמריקה ע״י 016x10303 .£; 
3 ) ל׳ של הרירית ( 113 > 00 ק £5 ), הנגרמת ע״י - 613511160 .£ 
515 . — מבחינה מורפולוגית לא ניתן להבחין בין הטפילים 
השונים, הם נבדלים זה מזה באפידמיולוגיה ובתמונה הקלי¬ 
נית של המחלות שהם גורמים, וניתן להבחין ביניהם בעזרת 
שיטות סרולוגיות (ע״ע אימונולוגיה). 



אוספי! הנר' לירי 



881 


לישמניזים, לישמגידו 


882 


מחזור החיים של הל , מורכב משני שלבים: האחד בפוג־ 
דקאים בעלי־החוליות והאחר בפונדקאים חסרי-החוליות: 
זבובי־החול (סגסגבסמסל־!!!?). בפונדקאי בעל-החוליות 
שוכנים הטפילים בתאיתזמערכת הרטיקולר־אנדותליאלית: 
נכבד, בטחול, בבלוטות הלימפה ובמח העצמות והם גם 
מופיעים בדם ההקפי, במובוציטים ובמקרופגים. הם נמצאים 
בעורם של כמה בעלי־חיים (כלב, אוגר). הטפילים — גופי 
לישמאן־דתוגן — הם תאים אליפטיים, ארבם 3 — 4 1 < עם 
גרעין קגטופלסט, אך ללא שוסון. 

השלב השני מת¬ 
רחש בגוף זבוב־החול 
שבלע דם המכיל מק- 
רופאגים נגועים, שם 
מקבלים הטפילים צר 
רה של לפטומונאדה, 
כלומר: מתארכים 
ומצמיחים שוטון 
ארץ* בקצה הקדמי. 
הטפילים מתרבים 



(א) ׳לפטוסונאדות (ל) נוסי לי׳טמאד 
דונוב] (ס מקרוסאב עם נופי 5 ישםאזי 
דונולז 


נעים לחלק הקדמי של מעי זבוב־החול ומתרכזים שם במספר 
רב. לאחר-מכן הם חודרים אל חלקי הפה. זבוב־חול שבקצה 
חדקו מצויים טפילים, יכול להעבידם ע״י עקיצה, לפונדקאי 
בעל־חוליות, ובו הם נבלעים ע״י המקרופאגים ומתרבים. 

העברת המחלה ע״י זבוב־החול, ומחזור־החיים המעביר 
המתואר לעיל, הוכחה לגבי הל׳ של העור ע״י אדלר ותא ודוד 
( 1926 — 1941 ) 1 לגבי הל׳ הויסצרלית ע״י משלחת הקלה-אזר 
בהודו( 1924 — 1930 ) ולגבי הצורה היס-תיכונית של המחלה 
ע״י אדלר ותאודור! בסין הוכחה ההעברה ע״י פטץ והינדל 


( 116 ) 1111 ־ 1 £1 30011 ?). 

צורות הל׳: 1 ) ל' וים צר ל י ת. סימני המחלה הם: 
קדחת בלתי רגולרית וממושכת והגדלת הכבד והטחול. 
היא גורמת למוות אם החולה אינו מקבל טפול. — המחלה 
מופיעה בשתי צורות מגפתיות עיקריות: (א) הקלה־אזר 
הים תיכונית או קלה־אזר של ילדים! (ב) הקלה־אזר ההודית. 

(א) הקלה־אזר הים-תיכונית פוגעת בעיקר בכלבים, ורק 
במקרים נדירים בבני־אדמ היא מתפשטת מהים־התיכץ דרך 
אסיה המרכזית לסין ושכיחה גם באמריקה־הדרומית, לשם חד¬ 
רה אוליע״י כלבים נגועים שהובאו בתקופת הכיבוש הספרדי. 

במרכזים אנדמיים נפגעים במחלה עד כ 10% מאוכלוסיית 
הכלבים, בעוד ששעור ההדבקה בבני אדם אינו עולה 
על 0.1% של האוכלוסיה ולא ידועות מגפות. ב 90% של 
המקרים בבני־אדם מופיעה המחלה אצל ילדים עד גיל 5 
שנים ומתוכם כ 13% אצל ילדים עד גיל שנה, 

(ב) הקלה־אזר ההודית אנדמית באסאם ובבנגאל ומעברת 
ע״י הזבוב 65 <ן 11 ת #6 ז 2 .?. קבוצת הגילים הנפגעת שונה 
באופן ניכר מזו של הקלה־אזר היפ-תיכונית. רוב המקרים 
מופיעים עד גיל 20 ורק אחוז קטן אצל ילדים מתחת לשנה 
החמישית, המחלה הופיעה בעבר במגפות גדולות שפגעו 
במאות־אלפים. בהודו המקור העיקרי של ההדבקה הוא 
באדם ולא בחיות. באפריקה המחלה מופיעה בעיקר בסודאן 
ובקניה ודומה באופן כללי לזו של קלה־אזר ההודית. 

2 ) ל׳ של העוד. המחלה נפוצה באיזורי הים־התיכץ 
ומתפשטת משם לאסיה המרכזית ולהודו הצפונית־מערבית 1 
היא נפוצה גם באיזורים שונים באפריקה. חל' הטרופית 


גורמת רק לחבורות ( 1681008 ) 
מקומיות בעור דימתרפאות לאחר 
שנה דותר. צורת הנגע הטיפו¬ 
סית היא כיב רחב יחיד המשאיר 
אחריו צלקת אפיינית. לאחר 
הדבקה קיים בד״ב חיסץ תמי¬ 
די. לפעמים ישנם מספר כיבים 
שנגרמו ע״י העברה מכאנית, 
ע״י התפשטות דרך צנורות 
הלימפה או במקרים נדירים 
ע״י הדבקות התחלתיות רבות. 
תקופת הדגירה נמשכת בד״כ 3 
שבועות עד חודש. נפגעים בעי- חבורת יי׳*טאניה 

קר בני־אדם, ורק לעיתים רחוקות בע״ח. 



3 ) ל' דרום־אמריקנית של הרירית (-$£ 
113 ־ 110 ?). המחלה שוגה מ( 2 ) ובה מופיעים כיבים ברירית 
הפה והאף והיא עלולה לגרום להרס רקמות ולמוות. תפוצת 
המחלה מוגבלת ליערות ופוגעת שם בבני־אדם. 

אבחנה. המראה הקליני הוא בד*כ טיפוסי ל״חבורה 
מזרחית", אד יש להוכיח את מציאות הטפילים וזאת באופן 
מיוחד בסקרה של ל' ויסצרלית, בה אין התמונה הקלינית 
ברורה בד״כ, ובטעות אבחנוה, בעבר, כמלריה הכרונית. 

הטיפול הספציפי לכל צורות הל׳ כיום הוא בתרופות 
אנטימץ חסש־ערכי (למשל גאוסטיבוןן). בטיפול בקאלה־ 
אזר משתמשים גם בדיאמידינים ארומאטיים — סטילבמידין 
ואחרים שיעילותם רבה. בל׳ של העור אפשר לטפל באמצעים 
מקומיים כמו קרני־ X או ניתוח. רוב מקרי הקאלה־אזד 
ניתנים לריפוי אם הטיפול ניתן בעוד מועד. 

מניעת ההדבקות במחלה נעשית בעיקר ע״י הגנה מפני 
עקיצות של זבובי-חול ע״י כיסוי חלונות ודלתות, שינה 
תחת רשתות צפופות וריסוס חדרים בתמרים קוטלי-חרקים. 

בישראל מצויה ,חבורה־מזרחית" (,שושנת יריחו") 
וקאלה־אזר הים־תיכונית הראשונה מצויה בעיקר באיזוד 
ים־המלח ובעבר היתד, נפוצה בכל הארץ. מעביר המחלה 
הוא זבוב־החול 381 ז 3 ? 3 ?.?, השכיח בארץ. התפרצות חדשה 
ארעה ביטבתה בערבה, שם נרשמו כ 30 מקרים. בשנים 
האחרונות, עם גבור השמוש הביתי בקוטלי יתושים וזבובי- 
הבית, נעלמים זבובי-החול בהדרגה. — ל׳ ויסצרלית מופיעה 
בארץ בעיקר בגליל, ואף נרשמו מקרים מועטים במישור 
החוף. המעביר הוא בעיקר ■ 01 ( 013 .?. בשנים האחרונות 
נרשמו רק 5 — 6 מקרים לשנה. 

£001131 ) ס! 5 ? 2 ק 8 <) / 0 ) 606 ) 4 ,) 116030 * 1 * . 0 — ) 316 ^ . 5 
; 1925-1930 , 19-24 , 7 ^ 313511010 ? 303 46311:106 < 1 ג 10 קסי!ז 

־ 50 01 ^ 80 1/12 01 €00101155100 ? 818-420 ) 1 [))) 0 ? 6 ?£] ״ 13 

- 108 £00300 0£ ץ) 6 ו $06 31 ץ 0 א 1116 0£ 666310£5 סז?) ,?* 20 > 
2015 ^ 4 . 0152052 / 0 155100 ( 8050 ? 7 ,. 13 , 1931-1938 ,( 125 
( 2 . 7 ,ץ 010£ דח 10 מ£ 0£ . 5107 . 011 \.) 1125 ) 5 0114 121501001102 ( 71 
, 3113 )) 83 .{ ? - 5110611 .£ £1 - 5 מ £1 קסז 15 ז 0£1 •א . 5 ; 1957 
1924-1925 , 1 , 10410 , 11100 ( €0010 ? 818-428 ) 1 011/10 15 ? 70 ( 1 >?£ 

. 8 .׳*י - £310316 .£ , 1926 ,( 4 ,.״ 361 < . 65 * 463 < . 103 ) 

?3(100, [ 1(21X5? 15 ] 1(010-428? €00101155100 0/ 1111 1(0)101 

- £00 7 ) 50616 0731 ? 116 ) 0£ 66310£5 סס)?) [ 011103 ] . 1 ( 500121 
- 0131£ 0 . 4 ! — ) 511011 £ . £4 ; 1926-1931 ,( 108 — 100 , 300 
- €001 ? 818-420 ) 1 1/12 / 0 15 ? 0 ו 1 ק 05 ־ 11 > — כדור־המים) ומעליו האטמוספירה (ע״ע, 
וכרך מילואים) והוא עצמו עוטף את הבריספירה (-ץ־ 31  1£1 '%בת 0110 ^() סטיה בולטת במהי¬ 
רות חדירת גלי־הרעידה, המציינת שינוי בתבונת החומר! 
מעבר זה נקרא, על־שם המגלה, "אי־רציפות של מוהורווי- 
צ׳יץ" (ץ 11 נ 1 ח 1 :ות 111560 :>ו 1£ ׳ 01 ־ 401101 \) או בקיצור "מוהר*. 
(ע״ע אוקיאנוגרפיה! גאולוגיה, כרך מילואים). 

ה״מוהר־ מהווה, בדרך־כלל, את התחום המשוער של המרים 
מותכים, "חלשים", הנענים בקלות יחסית ללחץ הגושים 
מלמעלה ועל־כן נקרא תחום זה אסתינוספירח (- 351116110 
— כדור-חלש): מעטפת הל׳ צפה, לפי ההנחה, על גבי 
האסתינוספירה. סימנים רבים מעידים על כך כי כאן קיים 
הגבול התחתון של התנודות הסיסמיו׳ת, כלומר שהאסתינו־ 
ספירה היא למעשה בלתי־סיסמית (ש 1 ת> $61$ - 3 ). כל השמח 
הענקי של מרכז האוקיינוס השקט, המרופד בחומר הסימא, 
אינו נפגע ברעידות סיסמיות. מאידך גיסא, בהיותו קרוב 
מאד לתחום האסתינוספירה, הוא מצטיין בהקפו בריבוי 
איים געשיים ובהרי־געש יבשתיים. 


885 


ליתזספידה — לכיש 


886 


תנוחתה של הל' על גבי המצע הגמיש של האסתיגוספירה 
מסבירה כמה בעיות־יסוד בדינאמיקה של פני כדור־הארץ 
ובראש וראשונה בעיות שיווי־המשקל או האיזוסטזה (ע״ע). 
כל שינד בשיווי המשקל הגראויטאציוני על־פני כדור־הארץ, 
בגלל גורמים חיצוניים (נגוז; הפסד משקל בגלל ארוזיה 
[ע״ע], תוספת משקל ע״י השקעה, שינוי כמות המים באו¬ 
קיינוסים וכד׳) וכן ע״י גורמים פנימיים (כגוץ: תנודות 
גושים כתוצאה משינויי חום פנימי), גורם בהכרח לתנועות 
קומפנסאציה המתבטאות בהזזות בכיוונים שובים של גושי 
הל׳ על-גבי מצע האסתינוספירה, המלוות כרגיל בשכירות 
ועיוותי־צודה אחרים. 

בעיה אחרת הקשורה במבנה הל׳ היא נדידת־היבשות, 
עליה הצביעו כמה חוקרים צרפתיים כבר לפני כמאה שנים 
והגיעה לידיעת הרבים מפידסוסיו של אלפרד וגנר ( 1880 — 
1930 ).הדמיון הצורתי של היבשות(כגון: של מזרח אמריקה- 
הדרומית למערבה של אפריקה) וכן עובדות רבות מן ההיס¬ 
טוריה הגאולוגית שלהן׳ מובילים להשערה כי בתקופות 
קדומות הן היוו גוש ענקי אחד אשר התפרק בהדרגה וחלקים 
ממנו התרחקו מערבה וימים התפשטו ביניהם. בדרך זו 
הופרדו איי בריטניה וגרנלנד מאירופה ומאמריקה הצפונית, 
האי מדגסקר נפרד מהודו, ים־סוף הפריד בין ערב ואפריקה, 
והאוקיינוס האטלנטי בין האחרונה ואמריקה הדרומית. אפשר 
לדמות תנועה זאת של הל׳ על גבי האסתינוספירה להחלקת 
גושים על גבי מצע גמיש, בלתי־יציב. כתוצאה מתנועות 
הקומפנסאציה האיזוסמאטיות ומתנודות היבשות מתהווים 
על־פני הל׳ שטחי תורפה, אשר אינם יכולים לעמוד בפני 
לחץ המגמה שמתחתם, חאת פורצת החוצה דרך צינורות 
וולקניים או לאורך סדקים. זאת הסיבה לשיטתיות בתפוצת 
הרי־הגעש וקשרם בקווים הטקטוניים. 

וע״ע גאולוגיה (גם כרך מילואים)! גאוסיסיקה (גם כרך 
מילואים)! ור׳ ביבליוגראפיה שם! סיסמדלוגיה. 

מ. א. 

ליתיום ( 11111111 * 1,1 , מיוו׳ — ;. 100 ,< — אבן), יסוד כימי 
מתכתי. הראשון בשורת המתכות האלקאליוח (ע״ע 
אלקליות, מתכות). סימנו 1,1 , מספרו הסדורי 3 , משקלו 
האטומי 6.94 (תערובת האיזוטופים 6 , 7 ). ל׳ היא המתכת 
הקלה ביותר — משקלה הסגולי 0.535 . הל׳ הוא יסוד נדיר. 
הסיבה לנדירותו היא אי־יציבותם היחסית של גרעיני הל׳ ז 
משום כך רובם הופך להליום (ע״ע) בעת שגויטרונים, 
דוטרונים ופרומונים מתנגשים בהם. שיעורו בקרום כדור 
הארץ הוא 20 חלקי מיליון, ריב ח ניכר בהשוואה לנפיצותו 
הקוסמית של היסוד. 

גם מבחינת אופן הופעתו בטבע יוצא הל׳ דופן בהשוואה 
ליתר המתכות האלקאליות, המופיעות בעיקר בפלדספטים 
(ע״ע). יון הל', שגדלו . 0.78.4 קטן מדי לסטרוקטורה זו! 
הוא כמעט זהה בגדלו ליץ המגנזיום (ע״ע), ולכן עוקב הל׳ 
במחזור הגאוכימי לא אחרי המתכות האלקאליות האחרות, 
אלא אחרי המאגנזיום. 

ריכח הל , במגמה (ע״ע) הוא כה נמוך, שאינו יוצר מינ¬ 
ראלים במחזור הראשי, אך מתרכז במהלך הדיפרנציאציה 
המגמתית (ע״ע מגמה) ומגיע ליצירת מינראלים עצמאיים 
בשלב הפגמאטיטי. 

המינראלים העיקריים של הל׳ הם: ס פ 1 דו מ ן (- 800 
1 !:>ת 1111 >), י׳ 14/11 51 2 0 עם 4.5% עד 7.5% 0 ג 14 ! מינראל 


מונוקליני מקבוצת הפירובסנים! צורתו פריסמתית ארוכה! 
מופיע בגבישים בגודל עד 12 מטר. דרגת קשיותו 6.5 , משקלו 
הסגולי 3.1 — 3.2 , צבעו לבן, אך ידועים גם מינים צבועים, 
אשר, בהופיעם כגבישים שקופים, הם אבני חן. (קונציט — 
סגול, הידניט — ירוק). — ל פ יד ולי ט (€* 1011 > 1 <ד> 1 ) — 
מינראל מונוקליני מקבוצת הנציצים(ע״ע)(״! 81.0 ) 1 ^* £14 
2 ( 01-1 ) עם 3% — 10% 1141,0 מופיע באגרגאטים קשקשיים 
צפופים, לרוב בצבע סגול בהיר אפייני. דרגת קשיותו 25 , 
משקלו הסגולי 2.8 — 2.9 . — פ ט ל י ט(?>ז 11 ג 1 *ן) ״! 181.0 ^ 14 , 
מונוקליני, צבע לבן עד סגלגל או ירוק. משקלו הסגולי 2.42 . 
דרגת קשיותו 6.5 . במינראל זה נתגלה היסוד ל׳ בפעם הרא¬ 
שונה. — אמבליגוניט ( 112 ח 80 ^ 1 נ 1 חז 4 ) — 04 ? 1 ^ 14 
( 011 , ?) עם 8% — 10% 0 * 14 < מינראל טריקליני, צבע לבן, 
צהבהב או ורדרד; מופיע בגבישים פריסמתיים גדולים או 
בצודה מאסיווית, דרגת קשיותו 5.5 — 6 , משקל סגולי 2.98 — 
3.11 . נוסף לו ידועים עוד פוספאטים אחרים, שבהם מופיע 
הל׳ יחד עם מאנגאן ובמל. 

כל המינראלים האלה הם מקור להפקת הל׳ ושני הרא¬ 
שונים משמשים נוסף לזה, כמות שהם, בתעשיות הקראמיקה 
והזכוכית. ממינראלים אלה משתחרר הל' במחזור הבליה 
ובכל זאת אחוז הל׳ במי־הים הוא נמוך מאד והוא נמצא 
בהם ברכח של 0.1 חלקי מיליון בלבד. רוב הל׳ מורחק, איפוא, 
ממי־הים ונכנס למשקעים (ע״ע) ההידרוליזטיים, כגת החד־ 
סיות (ע״ע), שבהן הוא מחליף את המאגנזיום; הקטוריט 
הוא חרסית של ל׳. הרחקה זו של הל׳ ממי-הים היא חשובה 
מאד, שכן היא מונעת את הרעלתם. 

אגמים מלוחים, המנקזים משטחים וולקניים צעירים, 
מכילים לעתים ל׳ בתמיסה בשיעור גבוה, המגיע, למשל, 
באגם סירלז ( 1€5 ז 863 ) בקליפורניה כדי 0.021% , מאגם זה 
מופקת יותר ממחצית כמות הל׳ בעולם. הפקתו הת¬ 
עשייתית — ע״י אלקטרוליזה (ע״ע) של הכלוריד. 

שימושי הל׳ רבים: 1 ) ל׳ הוא בעל החום הסגולי הגבוה 
ביותר מבין היסודות המוצקים, ולכן רב שימושו במיתקני 
העברת חום; 2 ) בהיותו מחזר נמרץ נמצא לל', ובעיקר לתר- 
בובות, 1 *^ 14 , שימוש רב בסינתזות אורגאניות רבות! 

3 ) ל׳ מעניק תכונות מיוחדות למוצרי קראמיקה ולמיני זכר 
כית מיוחדים המשמשים להכנת מראות ועדשות לטלסקופים! 

4 ) כלוריד הל׳ הוא אחת התרכובות ההיגרוסקופיות ביותר 
ומכאן שימושו במערכת מיזוג ויבוש אויר לשם ספיגת 
הלחות! 5 ) סקארט הל' משמש חומר סיכה בטמפראטורות 
גבוהות! 6 ) ל׳ משמש כמעורר בראקציות פילמור כגון 
בהכנת גומי סינתטי מאיזופלן. 

בל׳ בוצעה לראשונה ראקציה גרעינית תוך שימוש בחל¬ 
קיקים מואצים באופן מלאכותי. הפצצת ל' ע״י פרוטונים 
נתנה הליום: * 9 2 2 <־־ 11+3 7 11 { (קוקרופטוולטון, 1932 ) 
לראקציה זו היתה חשיבות רבה בפיתוח פצצת המימן (ע״ע 
אטומית, פצצה, כרך מילואים, עט׳ 117 ). 

מג. ר. - י. ב. 

לבה ע״ע צבעים. 

־ ז : ־ 1 • 

לבי 1# , עיר בשפלת יהודה, שהיתר. מיושבת, תוך הפסקות, 
למן התקופה הכלקוליתית (האלף ה 4 לפסה״נ) ועד 
לתקופה הפרסית. כיום תל א־דויר (ר׳ תמ׳, כרך ר, עט' 
9 ־ 298 ) כ 5 ק״מ דרומית מערבית מבית־גוברין. ל' נזכרת 
לראשונה כעיר מלוכה כנענית במכתבי אל-עמארנה (ע״ע) 



887 


לכיש 


888 


מן המאה ה 14 לפסה״ג וכן במכתב מהזמן ההוא, שנתגלה 
בתל אל־חסי. בזמן כיבוש הארץ נלחם יפיע, מלו ל/ בבני 
ישראל, בצד מלכי האמורי האחרים, כמסופר בספר יהושע, 
ולאחר שהומת נכבשה העיר ונכללה בנחלת יהודה (יהוש׳ 
ין ה, כג, לב—לג< טו, לט). לאחר כ 300 שנה נזכרת שוב 
ל׳ בין הערים שביצר דחבעם (ע״ע), אמציה מלך יהודה נם 
אל ל׳ מפני הקושרים עליו ושם מצא את מותו (מל״ב יד, 
יט ן דה״ב כה, כז). 

ל׳ מילאה תפקיד חשוב בהגנת הארץ, כנראה מפאת מצבה 
האססראטגי בדרן־ מהשפלה ומהנגב הצפתי להר יהודה 
ולירושלים, דבר שבא על ביטויו הבולט בשעת חירום — 
בזמן פלישת האשורים ובימיה האחרונים של.מלכות יהודה. 
סנחדיב מלך אשור (ע״ע) שם עליה מצור וכבשה ( 701 
לססה״נ). על כר יודעים מהמקרא (מל״ב יח< ישע׳ לו• דה״ב 
לב < והשר מיכה א, יג) ומתבליטים אשוריים, שנתגלו באר- 
מון המלד בנינוה. תבליטים אלה מתארים את המצור והכי¬ 
בוש על פרטיו, ומעלים במקצת את רטטי השעה של כניעת 
העיר (ר׳ תמ/ כרך ר, עמ׳ 293-4 ). אפשר שלאחר שחזר 
סנחריב לארצו עדיין החזיק חיל־מצב בעיר, כפי שאולי 
נזכר בתעודה אשורית אחת. בזמן פלישתו של נבוכדנצר 
מלך בבל (ע״ע) ליהודה, עמדה ל׳ כנגד צבאות הכשרים 
והיתה בין הערים האחרונות שנפלו בפניהם, כפי שעולה 
מדברי המקרא (ירט׳ לד, ז) ואף מהמכתבים מאותו זמן שנת¬ 
גלו בחרבותיה(ראה להלן). ל׳ חרבה תיטשה בזמן החורבן, 
ובימי שיבת־ציץ נושבו מחדש "ל׳ ושדותיה" (נח׳ יא, ל). 

תל א־דויר נחפר בשנים 1932 — 1938 ע״י משלחת ברי¬ 
טית, וראשה ססרקי(ץ 116 -וט 5 * 1 .!), נרצח שם ע״י ערבים 
בשנת 1938 . ב 1958 נשלמה מלאכת הפירסום של הדו״חות 
על מימצאי החפירות. 

תוצאות החפירות המערות שליד התל שמשו מעונות 
מגורים מהאלף ה 4 ועד אמצע האלף ה 3 לססה״נ (התקופה 
הכנענית הקדומה 111 ), עת הפכו לקברים בשביל תושבי 
העיר שקמה במקום. בתחילת האלף ה 2 לפסה״נ התיישבו 
בל׳ תושבים חדשים, שהיו בקיאים יותר במלאכת הבניה, 
ועל אורח חייהם אפשר ללמוד מהקברים רבי הצורה מהתקו¬ 
פה ההיא (התקופה הכנענית התיכונה 1,11 ). מהזמנים ההם 
נמצאו שרידים של ביצורי עפר עצומים — בין השאר 
חלקלקה עש דה עפר כבוש — שזמנם אולי המחצית השניה 
של המאה ה 18 לפסה״ג. נמצא להב פגיון של ברונזה ועליו 
חרותים 4 סימני כתב, זוהי אחת משלוש הכתובות הכנעניות 
מראשית האלף ה 2 לפסה״ג ומן הדוגמאות הראשונות לכתב 
האלפביתי בכלל (ע״ע כתב). 

מהמחצית השניה של האלף ה 2 לפסה״נ (התקופה הכנע¬ 
נית המאוחרת) נתגלו מחסנים מלכותיים וארמון המושל. 
נחשף בניין מהזמנים ההם הנחשב למקדש, שחרב ונבנה 
מחדש כמה פעמים. במאות ה 15 —ה 14 לפסה"!, בימי שלטון 
הפרעונים, עמדה העיר בסימן של שגשוג ושל קשרים הדוקים 
עם מצרים. מהתקופה ההיא נתגלו 5 כתובות כנעניות קצרות, 
ו 2 מהן — כתובות הקדשה מהמאה ה 13 לפסה״ג. נראה, 
שהעיר הכנענית חרבה במחצית השניה של המאה ה 13 
לפסה״נ, בזמן כיבוש כנען בידי שבטי ישראל. 

היישוב בתקופה הישראלית מצד בשכבות 11 -/ו. נראה, 
שעד ימי מלכות רחבעם (במאה ה 10 ) לא הורחבה הבניה 
בעיר. בתקופה זו בבנה ארמון, שבימי רחבעם היה מרכזה 


של העיר המבוצרת. קטע של חומת לבנים׳ שנחשף מצפון 
לשער. שייר אולי לימי אסא (ע״ע). בימי יד״ושפט גדל, ככל 
הנראה, ההקף של מצודת הארמון. בשכבה מ 1 התגלו שתי 
קבוצות של בתים מאבן ולבנים, שבנייתם נחותה לעומת 
הבניה של הביצורים) האתת — על המדרון הדרומי של 
המצודה, והאחרת — בסמוך לשער. חומת הלבנים שנבנתה 
בימי; אסא שימושה נמשך עד חורבנה של שכבה 111 . החוקרים 
חלוקים בדבר זמן חורבנה של שכם? 111 — אם במסע סנחריב 
בשנת 701 לפסה״ג(כדעתה של אולגה טפנל) ואם בזמן הכי¬ 
בוש הבבלי בשנת 597 לפסה״ב, בימי גלות יהדכין, כ 10 
שנים קודם כיבוש יהודה בידי בבל (כדעתם של רוב החוק¬ 
רים). אם אמנם חרבה שכבה 111 ממן סנחריב, ל׳ היא העיר 
היחידה בארץ שבה נמצאה שבבת־תורבן מסוף המאה ה 8 
לפסה״ב והיא נפלה בידי אשור עשרים או שלושים שנה 
לאחר שנכבשו העדים האחרות בצפון הארץ. שכבה 11 שייכת 
לפיכך לזמן שבץ הכיבוש האשורי לכיבוש הבבלי, והעיר 
הישראלית חרבה סופית בימי נבוכדנאצר מלך בבל. ור׳ 
להלן, מכתבי ל׳. 

מהמימצאים האחרים מהתקופה הישראלית ראד להיזכר 
הפיר הגדול שנועד לשמש בריכת-אגירה למים, שהחלו 
לחצבו, כנראה, בימי חזקיה המלך, ושלא נשלם מעולם. 

לאחר שחרבה ל׳ הישראלית יתזז העיר מגדולתה, ובמ¬ 
קומה נבנתה בתקופה הפרסית עיר חדשה (שכבה 1 ), שהיתה 
ברבות הימים לבירתה המנהלית של "אידזמיאה". בתקופה 
זו נבנתה בל׳ חומה חדשה והוקם שער, שלידו נתגלה בית- 
משמר. בשיא התל, על חרבותיה של המצודה הישראלית, 
הוקם ,בית המושל", שהיה מורכב מחצר מרכזית, מאגף של 
חדר־מגודים וממערכת סטדם ומדרגות שהוליכו לאולמות 
(ר׳ תמ׳, כרך ר, עמ׳ 325-6 ). לפי מימצאי הקראמיקה התקיים 
בניין המושל מאמצע הסאה ה 5 עד לאמצע המאה ה 4 
לפסה״נ. צפונית־מזרחית לו עמד המקדש המכונה "היכל 
השמש". במעלה המדרון המערבי של התל נתגלה אוסטרקון 
ארמי, שזמנו, כנראה, מסוף המאה ה 6 או מראשית המאה ה 5 
לססה״ג. 

לאחר התקופה הפרסית לא נושבה העיר יותר. 

או. סס. 

מ כ ת ב י ל כ י ש. בהדר םמוך לשער העיר, בעיי החורבן 
של שכבה 11 , שנהרסה בידי נבוכדנאצר מלך בבל, נמצאו 
ב 1935 18 הדסים נושאי כתב וב 1938 — שלושה חרסים 
נוספים. רובם הגדול של החרסים׳ חח משתי רשימות של 
שמות(חרסים מם׳ 19.1 ) ותעודת משלוח (מס׳ 20 ), הם מכת¬ 
בים שנשלחו אל יאוש, מפקד־צבא שישב בל׳, והיה ממתה על 
חבל הארץ בדרום־מערב השפלה. שולח המכתבים האלה 
הושעיהו, היה. כנראה, אחד מפקודיו של יאוש, שפיקד על 
חיל־המצב באחת מערי השדה, בדרך מלכיש לירושלים. 

יאוש האשים את הושעיהו בכך שעיין במכתבים סודיים, 
שנשלחו מירושלים אל מפקד לכיש, ואף גילה את תכנם 
לאחרים. הושעיהו, המכחיש אשמה זו, פתה אל מפקדו בלשון־ 
נכנעת, ולאחר הברכה השגרתית הפותחת את המכתב ("ישמע 
יהוה את אתי שמעת שלם״ — מם׳ 2 ) חוזרת לפעמים הלשון 
״מי עבדך, כלב״ (חרסים מם׳ 5,2 , 6 ), והשר שמ״ב ט, ח. 

נושא אחר החוזר תשנה במכתבים אלה, היא פעילותו של 
נביא, המרפד. את ידי הלוחמים. נראה שהמעשה המסופר 
בחרם מם׳ 3 עוסק בנביא זה. "ירד שר הצבא כניהו בן 



889 


לכיש — לגמן, קרל 


890 


אלנתן לבא מצרימה ואת הרוויחו בן אחיהו ואנשו שלח 
לקחת מזה". העניין דומה מאד למעשה המלך יהדקים באד 
דיה ו הנביא מקרית יערים (יר׳ כ״ד)> ואולי א? אלה אלא 
שתי עדויות על אותו עניין. 

בחרס מם׳ 4 (ר׳ תמ/ ברד ר. עם׳ 303 >. מודיע הושעיהו 
ליאוש כי מילא את פקודות המפקד ומוסר לו דו״ח על 
הנעשה בגזרתו* המכתב מסתיים במשפט: "כי אל משאת 
לכש נחנו שמרם בכל האחת אשר נתן אדבי כי לא נראה 
את עזקה". הודעתו של הושעיהו, כי אק רואים את (או 
אות) עזקה (תל זכריה, בפתח עמק האלה, צפתית לל׳) 
שאולי כבר נפלה, באה להורות על חומרתו של המצב ועל 
אזלת ידם של הלוחמים, והיא מאוחרת, כנראה, למצב 
המתואר ביד לד, ז: "ותיל מלך בבל נלחמים על ירושלים 
ועל כל ערי יהודה הנותרות אל ל׳ ואל עזקה כי הנה נשארו 
בערי יהודה ערי מבצר". 

תעודות אלה הן האחרונות בסדרת הכתובות העבריות 
מימי בית ראשון, ורבה חשיבותן לחקר הלשון והכתיב, וללי¬ 
מוד הכתב העברי־ העתיק. הלשון המקראית שבמכתבים 
דומה ללשון הפרוזה של ספרי מלכים ושל ירמיהו, אף יש 
כאן מלים ושימושי לשון שלא נודעו עד כה: "בית הרפד" 
(חרם 4 ) = בנראה, בית לינה! תסבח (חרם 4 ) = סיבוב, 
הקפה, סיור. אמות הקריאה מצויות בסופי המלים ובאמצע 
המלה הכתיב הוא, בדרך כלל, חסר, אך עדים אנו לראשית 
השימוש באמות קריאה אמצעיות: בחרס מם׳ 20 כתוב 
״בתשעית ביו[ם]״ — (והשר "בשת התשעה" שבחרסי 
שומרת). מכתבי לכיש כתובים בכתב הקורסיווי המפותח 
ביותר של הכתב העברי העתיק, ששימושו נצטמצם מאד 
לאחר חורבן בית ראשון. 

1 . ה. סורטשינר ןטור־םיגי], תעודות לי. ת״ש * -ץמזס־ד. 14 
- 77 .£ , 3111 01 £11 ת£נ!ז . 0 : 1938 .£ ,/ .£ , 3111 £1 ז 6 ח 

, 11 , 1 ,, 4% ( 1,737 ,( 71 : 777 ..£ ,. £311 ; 1940 ,, 71 ) 70 ,' 7 , £ 0:1 ,ס' 7 
. 81 ? , 1958 , 1-11 ,,! 4 ! 21 ( 8,07 ,( 71 .ז\ 1 £ ,. £34 , 1953 
,ץ< 1 ק £1-0 ס(/ 0,1 11,117,01 1 ( £0,1 , 11030 )££)£ א .ם — . 7 ( 0055 

. 1952 

יו. נ. 

לכיש, חבל (ח״ל), איזור של התיישבות חקלאית מתוכ¬ 
ננת בשפלת יהודה, הנקרא על שמה של העיר ל׳ 

הקדומה, ששכנה במזרחו. שטחו 900/0001 דונם, מהם 460 
אלף ד׳ ראויים לעיבוד. גבולותיו: במערב — ים התיכה! 
בצפון — קו ניצנים—תירוש—נחושה! בדרום — גבול 
רצועת עזה (לשעבר) — ברודתיל — ועד לגבול שביתת 
הנשק (לשעבר) עם ירח דרומית לאמציה! במזרח — קו 
שביתת־הנשק (לשעבר) עם ירח. האיזור הוא מישורי(ובעל 
כ 400 מ״מ משקעים) בצפת ובמערב, ונעשה. גבעי וסלעי 
(משקעים עד 300 מ״מ) — במזרח. 

עד קום המדינה הוקמו באחור שישה קיבוצים: נגבה, 
גברעם, גת, יד־מרדכי, ניצנים וגלאת. סרט ליישובים אלה 
היה האחור מאוכלס תושבים ערביים, שרובם עסק בחקלאות 
אכסטנסיווית שהתבססה בעיקר על גידול תבואות בעל ועל 
גידול צאן. ב 1948 — 1953 הוקמו באחור 31 יישובים חקלאיים 
נוספים וכן אוכלסה העיר אשקלון. 

ב 1954 החלה המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית 
בתכנונו המפורט של ודל. תכנון זה, שנודע בשם "תכנון- 
אחורי", עיצב עקרונות חדשים למבנה הקהילה הכפרית. ע״פ 
עקרונות תכנון אלה — לפיהם פיתחו אח״כ אחורים אחרים 
בישראל ובחדל — מוקמים היישובים החקלאיים בקבוצות 


של 4 — 5 יישובים הסמוכים זד. לזה וביניהם מוקם מרכז כפרי, 
בו מרוכזים השרוחים ליישובים הסמוכים (ובו גרים עובדי¬ 
הם): בית-ספר, צרכניה מרכזית, סככות מיון ואריזה לתוצרת 
החקלאית או תחנת טרקטורים. ביישוב החקלאי עצמו נמצ¬ 
אים רק השדותים הבסיסיים: גן־ילחם, מכולת, מרפאה, 
בית-עסת וכד׳. במרכז החבל מוקמת עיר־החבל המספקת 
שדוחים עירוניים לכל יישובי החבל: משרדי ממשלה, בנק, 
בית-ספר תיכון, מרכז מסחרי, מרכדלבידור, בתי־מלאכח 
ומפעלי תעשיה לעיבוד התוצרת החקלאית וכד׳. 

יתרונות ה״מבנה האחורי": השרותים המוקמים במרכזים 
הכפריים ובעיד־החבל יעילים יותר מאלה המוקמים בכל 
יישוב חקלאי בנפרד, ומערכם האחורי של יישובי החבל 
חיקתם אל מרכזי השרותים מיעלים את השמוש בקרקע, 
במים ובמכשירי העיבוד והשווק. 

המבנה המיוחד של ח״ל עורר עניין גם במחנות אחתת 
ומשתלמים ומומחים רבים — בעיקר מהארצות המתפתחות— 
באו ללמוד את עקרונות התכנה ואת הדה־ בה משלבים 
מתיישבים בעלי רקע חברתי־מסרתי נעדר ידע חקלאי עם 
מתיישבים בעלי השכלה וידע חקלאיים שהתיישבו בחלק 
מהכפרים ובמרכזים הכפריים. 

במסגרת ההתיישבות המתוכננת בח״ל הוקמו ב 1954 — 
1956 22 נקודות יישוב! ב 1965 נמנו בחבל 57 נקודות יישוב 
הכוללות: מושבים ( 32 ), קיבוצים ומושבים שיתופיים ( 16 ), 
חוות וכן שלושה מרכזים כפריים: נהרה, אבן שמואל ומרכז- 
שפירא. העיר קחת־גת (ע״ע), הוקמה במרכזו של ח״ל וכ¬ 
בידת החבל נועדה לספק שרותים עירוגיים־תעשייתיים לכל 
יישובי האחור. ב 1966 מנתה האוכלוסיה הכפרית בח״ל כולו 
00 ( 174 תוש׳. בקחת־גת עצמה היו כ 20,000 תוש׳( 1968 ). 

הפיתוח החקלאי האינטנסיווי של האחור התאפשר על 
ידי מפעלי מים איזוחים אשר נחונו בעיקר מקו ירקון־נגב. 

בין הענפים החקלאיים בח״ל יש לציין במיוחד את ענף 
הירקות, גידולי ה תעשיה (בעיקר סלק-סוכר וכותנה) וכן 
הדרים, המרוכזים ברובם בחלקו המערבי של האחור. במגמה 
לשלב את הפיתוח התעשייתי בפיתוח החקלאי הוקמו באיזור 
מפעלים תעשייתיים לעיבודהתוצרת: ביח״ר לסוכר ומנסטות* 
כותנה בקרית-גת, ביח״ר לעיבוד ירקות בקיבוץ ברור־חיל 
וכן מפעלי מיון ואריזה לתוצרת במרכזים הכפריים. 

ד. ויץ, דרכנו בחקלאות ובהתישבות, 260 ־ 296 , תשייט, 

■ £7 ,ן) 11000 4 ; 1963 , 152 ־ 142 ,!( 41 ( 7 ^ £1 4 . 14 

; 1964 ,( 32 ,ע^סז 361 ) 15 ) ,) 71 !ו 771 ק 7,10 ו, 0 110,01 £107101 

-( 8107 . 1 ( 771,7 ) 0,1,10 1 ס, 1 ו 011 סד 4£7 . . 11 :>ב: 801 - ט ¥£1 !י .. 8 

. 1968 , 10/1 ( 1,771,0/0 ) 1771 4 <**> ! 1771 ( 7 

א. אש.-אב. רו. 

לכמן, ?|ךל — תחגיחיו:> 3 ^ 1 !■!ג.)! — ( 1793 , בראונשויג — 
1851 , ברלין), פילולוג גרמני. ל׳ היה פרופסור 
באוניברסיטה של קניגסברג מ 1818 ובאוניברסיטה של ברלין 
מ 1825 . הוא הניח את היסודות לביקורת הטכסטים בספרות 
הגרמנית, ואף ערך בירורים מתודולוגיים חשובים בתחום 
הרצנזיה של טכסטים רומיים! את השיטה הפילולוגית העביד 
לספרות הגרמנית מהפילולוגיה הקלאסית. במבוא להוצאתו 
המפורשת של לוקרטייס (ע״ע), 1850 , ניסח לראשונה את 
היסודות המתודיים לנוהל הצבת טכסט וקביעת "עץ־היוחסין" 
של מסורת נוסחאות. ל׳ ערד מחקר על שיר הניבלונגים 
(• 1161 מ 0 ׳\ 0611161118 165 ) 0681311 6 נ 1 :> 811 ח 3111 ) $־נג 1 6116 ■ 07361 
ד 7011 י 1 ־ 1 ] 66 תט 61 כ 11 א 1 ״על צורתה המקורית של שירת מצוקת 



891 


לכסן, קרל — ללי, אדואר 


892 


הניבלונגים"], 1816 ), והוצאתו של יצירה זאת ( 1826 ) היא 
ההוצאה הביקרתית הראשונה של טכסט גרמני ן הוצאתו של 
כתבי לסינג (ב 13 כרכי* 1838 — 1840 ) היא הראשונה מסוג 
זה בספרות הגרמנית ה״קלאסית". כן ההדיר ל׳ הוצאות של 
כתבי מי^זנגרים (ע״ע). בתחום הפילולוגיה הקלאסית ההדיר 
ל׳ ראשונה — מלבד כתבי לוקרסיוס — את "הברית החדשה" 
היוונית ( 1831 ) והוולגטה ( 1842 — 1850 ), שבהן יסד למעשה 
את ביקורת הטכסט המדעית של כתבי הקודש, וכן את מרבית 
השירה הלירית הרומי* בטיפולו בשיר הניבלינגים נקט 
לראשונה עמדה בקשר לאפשרות לסרק שיר אפי מסרתי 
לשכבות מתא שונות (וע״ע הומרוס)! ל׳ טען למוצא שונה 
ומגוון של קטעי האפוס הנ״ל והניח סידור מאוחר של החל¬ 
קים השתי* ל׳ נחשב היום למייסדה של השיטה הפילולוגית 
המודרנית של רצנזיה של טכסטים בעלי מסורת רב ה¬ 
נוסחאות. 

, 1 * 015 6?171)2x1 ״ 1 .// ,׳(גתע 3 ק 5 . 11 ; 1851 ,* 1 .£? , 2 * 1161 

-שנא ג 13 * 1 3 !ש£ב 1 ז 1101111 ) . 1 111 1.01 121 ,] 131116 * 1 ; 1948 

. 1956 ,(ססגמדס!) 

ח. ר. 

לכ 1 מ|, ^ 13 * 0 — 101800 ( 36 □ :ז 6 נ £01 — ( 1892 , ברלין 
— 1939 , ירושלים), מוסיקולוג יהודי־גרמני. ל׳ 

התחיל להתעניין בחקר המסורות המוסיקאליות של המזרח 
בהשפעתם של המוסיקולוגים אדיר פוך הורנבוסטל וקורט 
זבם (ע״ע). ב 1922 קיבל תואר דוקטור על עבודתו 16 □ 
16115:361:60 ( 1111115186 ח 16 > מ! : 40511 * ("המוסיקה בעריה של 
תוניס״), 1923 . ד 1932 היה ראש ועדת ההקלטות בקונגרס 
הבינלאומי למוסיקה ערבית בקאהיר. ב 1935 השתקע בירוש¬ 
לים ויסד באתיברסיטה העברית את ארכיון ההקלטות. 
מחקריו הרבים בתחום המוסיקה של המזרח הקרוב, אפריקה 
הצפונית, הודו ויאפאן נחשבים אבני יסוד בחקר התחומים 
האלה עד היום. מבץ ספריו: 

16015 ־ 01 46$ > : 40511 * (״מוסיקה של המזרח״), 1929 !-׳! 61 ( 
118 ־ 61 [□ }ס 1816 1116 ס! 8008 1 ) 30 0301111311011 1511 ("נעימה 
ושיר יהודיים באי ג׳רבה״), 1940 . כן תירגם לגרמנית את 
חיבורו של אל-כנדי(ע״ע כגדי אל*) על הקומפוזיציה המר 
סיקאלי* 

לכסינגטוץ זקונקוךד, קךבות - שמן של שתי הת* 
נגשויות מזוייבות שסימנו את ראשית מלחמת 
השחרור האמריקנית. אירעו בעיירות השכנות ל׳ וק׳, שהן 
כיום פרברים של בוסטון־רבחי, ב 19.4.1775 . הקרבות הת¬ 
פתחו בשל החלטתו של הגגראל הבריטי גיג׳( 0386 ) לשלוח 
מבוססת יחידה בת 800 איש כדי להחרים את מחסני המילי¬ 
ציה האמריקנית בק , , ולאסור, אם אפשר, את ג׳ון הוקוק 
וסמואל אדמם (ע״ע) ראשי הדוברים של האמריקני* בר* 
תושבי האחור הוזעקו ע״י פול ריור ( 6 ז 76 ו 6 ? 301 ?, 1735 — 
1818 ), שדהירחו הלילית מבחסטון הפכה נושא אהוד בפולק¬ 
לור ובשירה האמריקני* כשהגיעו הבריטים למרכז העיירה 
ק׳ נתקלו ב 77 אנשי מיליציה ( 4100161060 *) בפיקוד ג׳ת 
פארקר, שחסמו אח דרכם. אם לי האמריקנים גאותו להתפזר, 
נורתה ידיה ע״י אלמוני, שהתפתחה להתנגשות כללית, שבה 
נהרגו כמה מהמתיישבים. הבריטים המשיכו בדרכם לק׳ תוד 
לחימה מתמדת במתיישבים שהחעקו מכל הסביבה, ולא יכלו 
להבקיע אל מעבר לגשר החסום שבק׳. לבסוף חזרו על 
עקבותיהם, באבדם 259 איש בהרוגים ובפצועים. לאמריקנים 
היו כ 90 אבדות. 


חשיבותם של קרבות ל׳ וק׳ לא היוגה בממדיהם, כי אם 
בהיותם אות למושבות הבריטיות באמריקה הצפתית להרים 
את נם המרד, שבסופו ניתקו עצמן המושבות מארץ-האם 
והוקמו אה״ב. 

/© ? 2411107 ? 07 ) 14111 0 , 1477711 10 01 ?<) 7 { 4 , 311306 ^ 1 . 14 ./יו 

- 1 ז? 4771 ? 7/1 , 1£11 > 1 ^ . 8 .( ; 1951 , 1/011111071 ?)! 071 ? 71 ? 4771 ? 1/1 
. 1954 , 1775-1784 , 1/011111071 ?)! 071 ? 

לכסנס, הלד 1 ר קילנן — 1311(161 101)30 □3x0655 ־ 11 
שמו האמיתי: הלדור גודיונסון [ 605500 ( 006 ] — 

(נר 1902 , ריקיאויק), סופר איסלאנדי. ל׳ בילה חלק ניכר 
משנות נעוריו בנסיעות. בימי 
שהותו במנזר בלוקסמבורג עבר 
לדת הקאתולית ( 1923 ). הדים 
מתקופה זו ניתן למצוא ברומאן 

• 350111 ^ 1 4 ז£ 0111511 100 ז ¥6£3 

("אמן הטוויה מקאשמיר"), 

1927 . מאוחר יותר פנה — אם 
כי לא בלי הסתייגות — לתורות 
הקומתיז* ב 1930 התיישב ישי- 
בת־קבע באת מולדתו. פעולתו 
הספרותית מקיפה שירים, מסות, 

סיפורי מסע, מחזות ומעל לכל—רומאנים. באלה האחרונים 
בולטים קשריו ההדוקים של ל׳ לאיסלאנד מולדתו, לטבעה 
הנשגב וכסוי הטובה, ולעמה הדל והגמת, עם של חולמים 
ואנשי מציאות כאחד. היריעות הנרחבות, המאורעות ותאורי 
הרקע סובבים בספריו, בדרך כלל, סביב אישיות מרכזית לסר 
יימת. ¥311:3 8311:3 (״סאלקה ואלקה״), 1931/2 , הוא סיפורה 
של נערה שנולדה מחוץ לנישואים ושל הקומונחם בכפר דיי¬ 
גים. : £611 5136:1 ) 31 ( 8 (״בני חורין״), 1934/5 , דן במלחמתו 
הנואשת של איכר עני, בעל עדר כבשים. הססראלוגיה 65 (□ 
1161015108 (״מאור עולם״), 1937 — 1940 , הוא סיפורו של 
משורר׳ המבוסם, בחלקו, על ניירות מעזבתו של אדם אשר 
שמו לא נודע ושהיה בעל כשרון פיוטי מובהק. הטרילוגיה 
30 □:! 15130651:10 (״פעמונה של איסלאנד״), 1941 — 1944 , 
מורכבת מסיפורים היסטוריים הבנויים על היחסים בץ דניה 
ואיסלאנד במאה ה 18 . במרכזה עומד אספן כחבי־היד האיס־ 
לאנדיי* ארבי מאגנוסון. מדיניותה הנוכחית של איסלאנד 
לגבי ארצות־הברית מחווה את הנושא של הרומאן - 601 :!/ 
5:0610 (״תחנה אטומית״), 1948 . 

ברומאנים של ל׳ מהולים ענייני השעה, בדרך כלל, בנוסך 
מסרי דמיונו, וההווה — בעבר. על כשרונו הכביר כמספר 
קיבל ל׳ את פרס נובל לספרות ב 1955 . יצירותיו העיקריות 
תורגמו לשפות שתו* 

195 6 , 8115 711 ? 5%21/1 , 1 ״ , 1952 ,* 1 . 1 ! , 8 זשנ 3111 מ .? 

י. ב. 

לל 1 ,אתאר — 310 □ 6 ־ £60031 — ( 1823 , ליל — 1892 , 
פאריס), קומפוזיטור צרפתי, ממוצא ספרדי. ל׳ 

התחיל את לימודיו במוסיקה בקונסרוואטוריון של ליל והמ¬ 
שיך בהם בפאריס. יצירותיו הראשתות— שירים בעיקר— 
בכתבו ב 1845 . האופרה הראשתה שלו היא ״פיאסקו״ ( 11867 
ע״פ המחזה של שילר)> מתוך החומר של אופרה זו חיבר ל׳ 
מוסיקה לבאלם, שזכתה להצלחה רבה. ביצועו של הכנר 
הספרדי המפורסם קך?טה בשנים 1874/5 סייע לפירסומם 
של הקונצ׳רטו לכינור ו״הראפטודיה הספרדית". יצירה 
אחרונה זו וכן ״הראפסודיח הנורווגית״ ( 1881 ) הן פופולא־ 



ה ס לאכסנם 


893 


ללו, אדואר — לם, ויליס יוג׳ין 


894 


רי 1 ת גם היום. מבין שלוש האו¬ 
פרות שלו רק "המלך מאים" 
( 8 *?> 1101 16 < הוצגה לרא¬ 
שונה ב 1888 ), שנושאה הוא 
אגדה בן־טונית, זכתה להצ¬ 
לחה בזמנו. מבק יתר יצירר 
תיו יצויינו הבאלט "נאמובה" 
(הוצג לראשונה ב 1882 ). 
הס&רצו לתזמורת והקונצ׳רטו 
לצ׳לו. 

. 1925 ,,״£ . 27 ,$€ז 1£ ׳\: 50 . 0 

ללול, י' 1 אב י 0 — 61 * 03011101£610 ( — ( 1786 ׳ וארשה — 
1861 , פאריס), היסטוריון, חוקר ועסקן לאומי סולני. 

ב 1804 — 1808 למד באוניברסיטת וילנה. ב 1815 — 1824 הורה 
באוניברסיטאות וילנה ווארשה, בימי "מרידת נובמבר" נגד 
השלטון הרוסי ( 1830 — 1831 ) — חבר הממשלה הזמנית. 
לאחר דיכויה של המרידה הוכרח לעזוב את פולניה ואחר 
שהיה קצרה בפאריס התיישב בבריסל ( 1833 ). בחר׳ל ניהל 
פעולה מדעית מורחבת בין הגולים הסולנים ועמד בקשרים 
עם מנהיגי התנועות המהפכניות באירופה. — ב 1845 נפגש 
עם מארכס ואנגלס, ויחד עם זה האחרון נבחר כאחד מסמי 
היר׳ר של "החברה הדמוקראטית הבעלאומית" בבריסל 
( 1847 ). אחרי כשלת "אביב העמים" נסוג מן הזירה הפוליטית■ 
ל׳ היה הראשון בין ההיסטוריונים הפולניים, שהקיף אח 
כל תחומי ההיסטוריה: המדיני, הכלכלי, החברתי, התחוקתי 
וכר. עסק הרבה במקצועות־עזר של ההיסטוריה: גאוגראסיה 
היסטורית, נומיסמאטיקה, ועוד. זכה לשם בקרב המלומדים 
במערב. חלק ניכר של כתביו נתפרסם באוסף הגדול , 015113 ? 
;־>; * 2602 •!! 121616 > ( 1 , 1823 — 1864 < "פולניה, תולדותיה 

וענייניה״! כרכים ראשונים יצאו בשם ״ 161161 * 1 015113 ? 
11 :> 1 מ 1 > 6 !£ — ״פולניה של יה״ב״). בספרו החשוב - 060813 
486 ס 6 ץ 0 תז 111 > 1116 ק ( 1 —¥ ואטלאם, 1849 — 11857 "גאו־ 
גראפיה של יה״ב) ה, בין השאר, גם על ר׳ בנימין מטודלה 
(ע״ע). יחסו השלילי, בתחילה׳ כלפי היהודים, נשתנה לאחר 
1831 . בסוף 1832 סירסם ל׳ כרוז בשם - 15 ־ 1 > 16 מ 3 ־ £1 16 > 0011686 וס 1768 עד למותו — 
למנהל המצפה של פאריס. ל׳, שביתו היה למרכז לסמינארים 
ולפגישות של גדולי האסטרונומים של צרפת, נודע גם בכש־ 
רק הניסוח הבהיר. לזכותו ספרים יסודיים רבים באסטרר 
נומיה, שנכתבו בלשת קלה ושעודדו לימוד מדע זה על ידי 
חוגים רבים. ב 1802 הקציב פרס שנתי עבור מתקר אסטרד 
נומי הנקרא על שמו. 

ל 0 , סר הורס — ( 113011 306 זס £1 ־ 811 — ( 1849 — 1934 ), 
מאתמאמיקן אנגלי. ל' נתחנך באוונס קולג׳ שב־ 

מנצ׳סטר ובטריניטי קולג׳ שבקימבריג׳. ב 1875 נתמנה לסח־פ׳ 
למאתמאטיקה באוניברסיטת אדלאיד, ועשר שנים לאחר מכן 
עבר למנצ׳סטר, שם שימש כפרופסור עד 1920 . עבודותיו של 
ל' במקצוע החידרודינאמיקה נחשבות למחקרים בסיסיים 
בשטח זה, והתפתחויות רבות בהידרודינאמיקה ובמקצועות 
הקרובים לה קשורות בשמו. הוא חיבר ספרי לימוד רבים 
וספריו בנושאי התאוריה המאתמאטית של תנועת נחלים 
( 1878 ) וההידדודינאמיקה ( 1895 — המהדורה הראשונה), 
שימשו כספרי יסוד בשטחים אלה במשך שנים רבות. כמו 
כו נודע במחקריו על עיוותים אלאסטיים של גופים, ועל 
השראה חשמלית. ל' היה חבר ה״חברה המלכותית״(.$.?.?) 
מ 1884 וסגן נשיאה ב 1909 ובשנים 1920 — 1922 ! ב 1931 
קיבל תואר אבירות. 


לם, ויליס יוג /י ץ דיבן — .!( ,( 1,3101 16 ! 86 ט£ 5 נ 11 ! 7 \\ — 
(נר 1913 , לום־אנג׳לם), פיסיקן אמריקני. ל׳ היה 
תלמיד אוניברסיטת קאליסורניה, ובה קיבל את התואר דוק¬ 
טור לפילוסופיה ב 1938 . משבה זו ואילך שימש ל׳ כמרצה 
לפיסיקה באוניברסיטאות שונות בעבדו את כל הדרגים הא- 
קאדמיים: 1938 — 1951 — באוניברסיטת קולמביה! 1951 — 
1965 — באוניברסיטת סטנסורד! 1956 — 1962 — באוניבר¬ 
סיטת אוכססורד באנגליה ומשנת 1962 — באוניברסיטת ייל. 
בפיסיקה נסיונית התרכז ל׳ במחקרים על נושאים בפי¬ 
סיקה אטומית, בטכניקת מיקרר 
גלים ובתורת התפשטות הקרינה 
האלקטרומאגנטית. בשנת 1947 
חקר ל' עם תלמידו ר. רתרפורד 
({>ז £0 ז 116 נ 6 ? ,?) את רמות 
האנרגיה של אטום המימן ובמ¬ 
יוחד את רמת האנרגיה 2 2 5 4 
שלפי תורת דירק בדבר פיצול 
רמות האנרגיה היתה חייבת 
להתאחד עם הרמה + ? 2 2 . ל׳ ופי 
קוש (ע״ע) שחקר אף הוא רמות 
אלה, מדדן הזזה ( —,הזזת־ל") 




895 


לם, זיליס יוג׳ין — למאיזם 


896 


של הרמה + 2 2 5 בשיעור הגבוה ב 0.033 ס״מ־ 1 מהרמה 4 ? 2 2 . 
גילד זה נעשה בטכניקות מרחיקות של מיקרו־גלים ולאחד 
מכן נתגלתה ההזזה גס ברמות אנרגיה אחרות של המימן 
ושל ההליום. מדידות אלו נתנו דחיפה רבה להתפתחות התאו־ 
דיה של האלקטרודינאמיקה הקודנטית (ע״ע קתטים) והן 
עומדות בהתאמה לעקרונות היסוד שלה. 

כהוקרה למחקר זה ולפיתוח של מערכות הנסיון למדידת 
הזזת ל׳ לגבי ערכים שתים של המספרים הקוונטים ם, 1 
(ע״ע אטום׳ עמ׳ 487/8 ) הוענק לל׳ סרס נובל לפיסיקה 
( 1955 ) אותו חילק עם ם. קוש. 

לם, צ׳דלז — 01131-1651.30111 — ( 1775 , לונדון — 1834 , 
אדמונטון), מחבר מסות, מבקר ומשורר אנגלי. 
בבית־הספר, שבו קיבל ל׳ את חינוכו ( 905111131 $' 011 - 181 ) ׳ 
החלה ידידותו עם ק 1 לריג׳ (ע״ע), שלא פסקה עד אחרית 
ימיו. בשנת 1790 התחיל לעבוד 
כפקיד! ב 1792 נתקבל ל״חברת 
הודו המזרחית" והמשיך בעבד 
דתו בחברה זו עד 1825 . ב 1795 
חלה במחלת־רוח׳ אך החלים 
ממנה. בשנה שלאחריה היתה 
אחותו מרי ( 1764 — 1847 ) קרבן 
להתקף של שגעון־פתע ודקרה 
את אמם למוות, ל׳ רצה להציל 
את אחותו ממודאיו של בית 
חולי־רוח ולקח על עצמו, עד 
יום מותו, את האחריות ואת הדאגה לאחותו, שהתקפיה חזרו 
מדי פעם. 

ב 1798 סירסם, בשיתוף עם צ׳ארלז לויד, קובץ שירים 
בשם ¥6$$6 81301$ ("חרוזים לבנים"), ליום ל' כמעט 
איננו זכור כמשורר, סרט ל 306$ ? 83011113$ 1 > 1 כ> 7116 
("הפנים המוכרות משכבר"), הכלול בקובץ זח. באותה שנה 
פירסם סיפור פאתטי בפרוזה ץ 0$3 1 > 1 ז 111 מ 8053 0 £ 7316 
("סיפורה של ר 1 זאמדנד גרי"), המבוסס בחלקו על זכרר 
נות. — הוא ניסה את כוחו גם בכתיבת מחזות. 

ב 1807 הופיעה יצירתם של צ׳ארלז ומרי ל׳ £1-010 73168 
6 -ו 63 ת 811311:6$ (עברית: "מססודי שקספיר", תש״ט), שהיתה 
מיועדת לילדים, אך בקראה הרבה ע״י מבוגרים! ל׳ עיבד 
את הטראגדיות ואחותו את הקומדיות שבספר. בשנה שלאחר 
מכן פירסם את היצירה, שלפי דעתו — ובמידה מסויימת 
בצדק — משכה לראשונה את תשומת־הלב אל בבי זמנו של 

שיקספיר : 110 זמ , £061$ 13013110 ( 1 £0811511 0£ 16115 ס 601 ק 8 
63$6 נ 811311651 0£ 71016 1116 : 611315001 ^ £1 ("דוגמות מיצירר 
תיהם של משוררים דראמאתיים אנגלים, שחיו בזמנו של 
שיקספיר"). הסקירות הביקרתיות הקצתת שבספר זה קבעו 
אח מקומו של ל׳ כמבקר. 

עם ייסודו של ״המאגאזץ של לונדון״ ב 1820 , מצא ל׳ 

את ייעודו כמחבר מסות. מאמריו שנתפרסמו בכתב־עת זה 
הופיעו בקובץ £113 (״אליה״), 1823 , וכן בקובץ נוסף 
£113 0£ $* £$83 £3$1 7116 ("מסותיו האחרונות של אליה"), 
1833 . הנושאים שתים ומגוונים, מהם אוטוביוגראפיים־ 
מציאותיים או דמיוניים־חזיוניים! מוצגות בהן, בדרך ההג¬ 
זמה, המוזרויות של בני־האדם 


מכתביו של ל׳, אל גדולי אנשי־הרוח של תקופתו, הם 
מיצירות המופת של הספרות האנגלית בתחום זה. 

כתביהם של צ׳ארלז ומרי ל׳ יצאו ב 1903 — 1905 ב 7 כר¬ 
כים, בעריכת לוקס ( £063$ .¥ .£), שהוציא גם את מכתבי¬ 
הם ( 711056 16$1 > 1 >\! 6 ז 3 ¥111611 \ מ) .£ . 01 0£ 8 ז 6 )) £6 7116 
.£ , 1 * 1 51516$ 111$ 0£ ), 1935 . 

.< 0 ," 3£ תט 61 .£ ,* 1921 , 1-11 ,. 7 01 .) 0 '(; 1 , 1.11135 ׳ 9 ־ .£ 

0 . 0 ; 1954 ,. 7 . 5 ' 1 '- 8 ת 30 ! במחצית הראשונה של המאה 
ה 7 ), שירש מאביו ממלכה מאוחדת וחוקה, פתח את ארצו 
להשפעות מארצות התרבות השכנות — סין, תורכסטאן, 
הודו. בשנת 632 שיגר את אחד משריו לקאשמיר בדי להביא 
את הכתב הנהוג שם. עם הכרת הכתב ההודי (ע״ע הדו, עמ' 
486 ) דצירת הכתב הטיבטי (ע״ע טיבט, עמ ׳ 581 ) חדרה 
גם ספרות בודהיסטית והתחילה פעולת תרגש כתבי הקודש 
הבודהיסטיים לטיבטית. המלך אף נשא נסיכה נפאלית ונסי¬ 
כה סינית ושתיהן תרמו לחיזוק ההשפעה הבודהיסטית. 
אולם נראה שעל אף תמיכת בית המלוכה, המשך מלאכת 
התרגש וייסוד מקדשים, נשאר הבודהיזם דתו של מיעוט 
קטן, ואף עורר את התנגדותם הנמרצת של חוגי האצולה 
שחששו לזכויותיהם הפאודאליות מפני מלוכד, חזקה הבאה 
בברית עם הבודהיזם. מכאן גם האופי המדיני, האצילי- 
לאומי-טיבטי של התעוררות ה״בון" כנגד הדת הזרה. התחי¬ 
לה תקשת מאבק אמנה בין המלכים לשרי החצר האנטי- 
בודהיסטיים. עם הזמנתו של המורה והמלומד פאדמאסאמי 
בהא ווה (גזיגללבתג־^וח^ב? ! במאה ה 8 ) מהודו לטיבט 
נעשה נסיון לחזק את הבודהיזם, אולם קשה לעמוד על 
פרטים היסטוריים מאחר שחכם זה מתואר במקורות בצורה 
אגדתית מובהקת כמכשף גדול וכובש שדים, אשר ניצח 
את השדים הטיבטיים שעד בה מבעו בעד חדירת הבודהיזם. 
באותו זמן גם נבנה המגזר הגדול הראשון בסאמיה (ש׳ל 1 זז 33 ! 
בשנת 787 , בערך) שעודנו קיים. אולם ההתנגדות של האצולה 
ושל חוגי נאמני ה״בוך גברה, וה״בון־פד חזרו אל טקסיהם, 
התארגנו וגיבשו את תורותיהם ואת ספרותם, אם כי ההשפעה 
הבודהיסטית היתה נשרת גם אצלם. הבודהיזם הטיבטי 
במאה ה 9 מגלח סימני ניוון: מאגיה במקש מיסטיקה, זלזול 
בתקנת הנזירות הבודהיסטית, והפקרות מינית על יסוד 
תורות הטאנטרה. 

ג) ההתעוררות שחלה בתחילת המאה ה 11 קבעה את 
עתיד הל׳ הטיבטי: מספר צעירים רציניש ורעננים ביקשו 
סמיכת הנזירות! גברו המסעות להודו לשם לימוד תר 
רות הבודהיזם! התרחבה פעילות המתרגמים, ונוסדו מנז¬ 
רים ומקדשים רבים. חשובה ביותר פעילותו של ההוגה 
והמורה אטישה ( 113 * 4.11 ,), הודי מבנגאל, שהוזמן לטיבט 
ושם הניח את היסודות של מה שהיה אח״כ כת ה ק א ד א מ־ 
פה ( 3 קית £3113 ). הוא, כנראה, גם תיקן את הלש הטיבטי. 



גויר מאחת מכיתות "הסצנפות חאדוטוח" 

כתנועת ידיים פולחנית 

בן־דורו של אטישה, וירופה ( 3 <ן 1 ״ ¥1 ). ייסד את כת סה־קש 
( 3 ^ 534 ) וזו השפיעה על הל׳ המאוחר. נוצרה מם שת דינאם- 
טית שעל פיה ראשי המנזרים (שנהגו להתחתן) הורישו את 
משרתם לבניהם או לקרוביהם. בתקופה זו אף באו ראשי 
המנזרים הגדדלש בברית עם שליטש מונגוליים וע״י כך 
ביצרו את השלטון החילוני של הכמורה בטיבט. בעת ההיא 
החל הל׳ מתפשט גם ברחבי צפון אסיה המרכזית. מורים 
דגולים שונים פעלו באותה תקופה, אם כי הביוגראפיות 
שלהם מספרות בעיקר על מעשי כישוף ועל השגיהם במאגש. 
כך טי־לדפה שבא מהודו, תלמידו נא ולפה ( 3 ג! 310 א) מנציגי 
תורת הטאנטרה, שן מילאראפה ( 1040 — 1123 ) מגדולי 
המשוררים שפרשנש הטיבטיים. 

ד) הבודהיזם הלך ששתרש בטיבט, ובהתחלת המאה ה 14 
חל גם גשושה הסופי של ספרותו הרשמית. זו כוללת לא 
רק את אוסף ה״טריפיטאקה" (ג^זוק״ד) הקלאסי אלא גם 
את כל הספרות ד,מהאיאנית העצומה, לרבות הטפסטים הטאג- 
טריים. כל אלה נחשבו לדבר בודהא וקובצו באוסף ה״קאנ־ 
ג׳ור״ (■!!!!!!ג^! "המלה המתורגמת"). אוסף שני, ה״טנג׳ור" 
(^תב 7 : "המסכתות המתורגמות") הוא מעין אנציקלופדיה 
של דברי פרשנות ושל מדעי הרפואה, האסטרולוגיה, הלוגי¬ 
קה, השירה ועש. ה״קאנג׳ור" נדפס לראשונה בפקינג בשנת 
1411 . דפשים אחרים הופיעו בסין ובטיבט, רובם במאה 
כרבים גדולים. 

המאורע המכריע בתולדות הל׳ היה גיבושו האירגוני 
ב תקשה זו. אמנם נעשו נסיונש לקיים את ה תקנח הנזירי 
הבודהיסטי ולדכא אח ההפקרות במנזרים ובכיתות הרבים, 
אולם עדיין שלטה המגמה רטאנטרית־מאגיח והכמורה שאפה 
לשלטון חילוני. הרפורמה הגדולה בוצעה ע״י צונג־קהה-פה 


899 


לכואיזם — למביט, ג׳ון 


900 


( 6 ? 1013 -; 18 ז $0 יד ז 1357 — 1418 ), שאירגן את מסדר הנזירים, 
הנהיג תקביז קפדני׳ הטיל משסעת חמודה על המצט¬ 
רפים למסדר וקבע את סדרי הפולחן והתרגולים הרוחניים. 
כדי להבדיל את המסדר המתוקן גם הבדלה חיצונית משאר 
הכיתות, החליף את המצנפת האדומה במצנפת צהובה, ועל 
כן ידועה הכת בשם גדדלוג־סה ( 3 ? 1,08 -:>€), היעו "אנשי 
המידות התרומיות", וגם גשם "הכנסיה הצהובה" או "המצנ¬ 
פות הצהובות". מרכזה בכמה מנזרים גדולים שנוסדו ע״י 
צונג־קהה־פה. הכת הצהובה השתלטה עד מחרה על טיבט 
והפכה לכנסייתה הרשמית, בעוד הכיתות "האדומות" נחשבו 
בבעלי דרגה נמוכה יותר כמכשפים וכשאמאנים. מכיון שה״גה־ 
לוג־פה" הקפידו על פרישות מינית, היה קושי בקיום 
העיק חץ הדינאססי, ומכאן השיטה הטיבטית המיוחדת של 
העברת הירושה על סי תורת "גלגול הנשמות" המקובלת 
בלאו־הכי בבודהיזם ההודי. לפי שיטה זו כל לאמה בדרגה 
גבוהה אחרי שנפטר מן העולם חחר לעולם הזה — לתב 
אחרי 49 יום — ונולד כתינוק. נקבעו שיטות לזיהוי ה״אע- 
קארנאציה" ומובן כי שיטות אלו השאירו מקש לתככים של 
חוגים מעוניינים וקבוצות שלטון. שיטה זו של ירושה 
נתקבלה ברחבי טיבט, וכמעט כל מנזר גדול מתפאר בבך 
שראשיו הם "אינקאדנאציות" של מורים־קדושים שהלכו 
לעולמם. 

ה) יורשו של צונג-קהה־פה, בן־אחיו, גן־דון דרופיפה 
(ג? 060-0110 ) נחשב במסורת הטיבטית ל״דאלאי 

לאמה" הראשון, אולם תואר זה ראוי למעשה ליורשו גה-דיו 
גיא־מצ׳ו ( 1543 — 1588 ) שחידש את קשרי טיבט עם ד.מונ־ 
גולש. המונגולים קיבלו את הדת הלאמאיסטית בנשח הבנסיה 
הצהובה, והח׳אן המונגולי אלטאן הבתיד את הלאמא הגדול 
בתואר דאלאי־לאמה ("לאמא האוקיינש") ו״אג׳ראדהארא" 
("נושא היהלש"). לסי המסורת המקובלת בטיבט מתגלגלת 
האלהות הבודהשטית "אולוקיטשוארה״( 3 ז 3 ^ 31015.116511 ^), 
בשושלת הדאלאי לאמה, בעוד ש״אמיטאבהה" ( 113 <ן 1113 ! 1 ^), 
הוא הבודהא של "האור האידסופי", מתגלגל בשושלת ראשי 
מנזר טאשילומפו( 0 קמז 3511111111 יד) הידועים בתואר פאנצ׳ן־ 
רינפוצ׳ה ( 00116 ? 311011611-1110 ?) או סאנצ׳ן־לאמה(-״ 3 ? 
3 מ 31 ״ 1 -ת 0116 ). האישיות הבולטת שחשובה ביותר בשר 
שלח ראשי הכנסיה הצהובה היה הדלאי-לאמה החמישי 
( 1617 — 1682 ) שהשלים את הפיכת טיבט למדינת הכנסיה. 
בעל בריתו, גשרי־ח׳אן המונגולי הכניע את בל מתנגדיו 
בטיבט ומסר לידו גם את השלטון החילוני על הארז. הוא 
אהב פאר וגינוני מלכות והוא שהפך את להסה (ע״ע) לעיר 
ה״ואטיקך של טיבט ע״י בניית מנזרים וארמונות, ובעיקר 
ארמון ה״סוטאלה״ (ר׳ תמ׳> כרך זה, עמ ׳ 218 ). במאה ה 18 
השתלטו הסינים על ענייני טיבט. על ההיסטוריה במאה 
ה 19 — 20 , ר׳ טיבט׳ עמ׳ 588/9 

אם־כי הל׳ ידוע בעיקר בדתה של טיבט, יש לו חסי¬ 
דים גם בחלקים אחרים של אסיה, כגון במונגוליה ובסין. 
בתחומי בריה״מ דהיש קיבלו על עצמם בשעתם את הל׳ 
הבוועטים והקאלמיקמצ כן נתפשט הל׳ במרוצת המאות 
בארצות הגובלות בטיבט מהדרום, בוטן (ע״ע), לאדאק 
שיקש (ע״ע). 

רוב המאמינים בל׳ חיים תחת שלטון קומוניסטי, וקשה 
לאמוד את מספרם או לקבוע את מידת שעלותה של הדת. 
לפני השתלטות הסמים על טיבט נאמד מספר הנזירים בה 


ב 6 ץ עד % מכלל הגברים באותה ארץ. מספר הנזירים באח¬ 
דים מהמנזרים הגדולש הגיע לכמה אלפים. 

וע״ע טיבט, דת, היסטוריה* מתגלש, דת היסטוריה* 

סין, דת, היסטוריה. 

י תת 3 תז 10££ ־ 1 . £1 * 1931 ,?? 716 / 0 1121011 ?£ €* ¥1 , 3611 \ ״ 011 
? 9 % { 91 € {? 5 ? 0 , 31111 תזז 1116 ן 501 . 3 > ; 1956 , 11 * ¥91 ? 09 

001(0-1x117*01, 1958, 1*. ^84(161], ¥/*? 80^)111171 0 / 

8 * 1417 ■זס X772, 19587 , 568 8 ׳( 81£ מ 0112 ,״ 

1960; 811(1 1960 , 1 ^ ¥1 מן 


צ. י. 

לכ?בו*ל|, 1 י להלם — 11611 זנ! 1 זז 1.611 מ #1111611 ו — ( 1881 , 

דיסבורג־מיידריר — 1919 , ברלין [התאבד]), 

פסל, צייר שרט גרמני. ל׳ למד בבית־הספד לאמנרות בדי־ 

סללרף ( 1895 ־ 1899 ) 

ובאקאדמיד. לאמנות 
של אותה עיר ( 1901 - 
1907 ). יצירותיו ה¬ 
מוקדמות הן מהתקו¬ 
פה שבץ 1905 ו 1909 . 

ב 1914-1910 חי שעל 
בפאריס, בה קלס את 
השפעתו של מיל 
(ע״ע) שן את זו של 
הפיסל הג(תי המוק¬ 
דם. ב 1914 חזר לבר־ 

לץ. פסליו הם ברובם 
מבויירים ויצוקים בג¬ 
בם ואבן מלאכותית. 

ההבעה המכתמת ודי- 
סגפנית והעיחיתש 
המכותים של דמות האדם ביצירתו—החל מ 1911 נטה ליצור 
דמויות דקות ומוארכות—עשאוהו לנציגו המובהק של הא 3 ס־ 
פדסיתיזם(ע״ע) הלירי בסיסל הגרמני. פסלץ, כמדכן רישומץ 
ותחריטיו אשר מספרם מגיע למאות, מצויים במרבית האס־ 
פיס הגדולים באירופה שאה״ב, ובעיקר ב״מחיאץ ל׳" שב¬ 
עיר מלדתו. עם הידזעש שבפסליו נמנים ־. ״הכורעת״, 1911 * 
״המתנשא״, 1913 * ״החושב״, 1918 . 



וילהלס לסכרוס : וזכורעח, #11 נ 


. 1936 ,״ 1 .'׳א , 9011 ; 1919 ,. 1 .׳א ? 

למבלט, ( / קי — 661 ג) 1.301 01111 [ — ( 1619 — 1684 ), איש 
צבא ומדינאי רפובליקני אנגלי. ל׳ נלד למשפחה 
פהאצלה הנמשה ב.ןסט ךידינג שביורקשיר למד בקמבריג/ 
בפרוץ מלחמת האזרחים נהיה ל׳ לסרן בגדוד פרשים של 
פירןבם, מפקד צבא הפארלאמגט שהיה קרוב משפחה של 
אשת ל׳. ל׳ עלה במהירות בשלבי הפיקוד הצבאי וב 1647 
נהיר, למיג׳ר־ג׳נראל. הוא התבלט גם בין המנהיגים המדי¬ 
ניים של הצבא, בתקופה שבה החל הצבא מתערב יותר ויותר 
בעניינים מדיניים, וסייע לאירקן, חתנו של קתמול (ע״ע), 
בניסוח הצעת חוקה שביקשה למלא את התביעות היסודיות 
של הפארלאמנט, המלך שצבא (ע״ע ממלכה מאחדת, היס¬ 
טוריה). 

במלחמת האזרחים השניה, שפרצה ב 1648 , דיכא ל׳ מרי¬ 
דה מלשנית בץרקשיר, ומילא תפקיד חשוב בניצחץ על 
הסקוטים. הוא היה סגנו של קלט חל במערכות בסקוטלאנד 
ב 1650/51 , ואורב היה מעוזריו הראשיש במשטר הרפובלי¬ 
קני וזמן־מח נחשב לאיש החזק ביותר אחרי קח־מוול. בטוף 



901 


למפרט, ג׳ון — למפרט, קונספמט 


902 


שלטונו של קרומוול פרש ל׳ מחיי הציבור, אך אחרי מותו 
של זה חזר לפעילותו, ואחרי הדחת תצ׳ארד, בנו של ק ולנד 
וול, פיזר את "שארית הפארלאמנס" (] 1611 ח 113 ־ 31 ק קמו 8.11 ) 
והיה בחדשים האחרונים של 1659 שליטה של אנגליה. הוא 
לא הצליח לעמוד בפני צבאו של ג׳ורג׳ מונק, שדגל בהחזרת 
השלטון האזרחי במדינה. עם החזרת המלוכה נידון ל׳ למיתה 

בשל חלקו במלחמת האזרחים. דינו הומתק למאסר עולם. 

1938 , 5011 ^ 03 ,מ .'#ו 

למ?ךמ׳ יוהן הינדזי — 1 ז 0 ל 16111X10111,3111 ־ 1011311111 — 
( 1728 , מילהאוזן [מילוז] — 1777 , ברלין), מלומד 
גרמני רב־צדדי: מאתמאסיקן, פיסיקן, אסטרונום ופילוסוף. 
הירבה לנדוד בצעירותו, בגרמניה ובשוויץ. ל׳ שהיה בגו של 
חייט, היה אוטודידאקט, וכבר בגיל צעיר החל לעסוק במחק¬ 
רים בתחומים שונים ובכולם תרם תתמה חשובה בחידושיו 
המקוריים ובתגליותיו. כמאתמאטיקן ניסה להעזר בסימון 
מאתמאטי לניסוח כללי הלוגיקה. כפיסיקו ערד מחקתם 
בתורת האור (על שמו יחידת קתנת־אור וחוק באופטיקה 
הקובע את עצמת האוד על מישסח ע״ס מרחקו ממקור האור 
ונטייתו הזוויתית), החש והאטמוספירה. כאסטתנש נתן בספ¬ 

ת 165 ) 10110108 ־ 1111 £ 116 ) ■ 111361 16£6 ־ 81 ש 010£15011 מ 51 נ 0 

1331165 ) 61 ^ ("מכתבים קשמולוגיים על סיתד מבנה הער 
לם״), 1761 , תאותה על המבנה המכאני של היקום הקתבה 
להיפותזה של קאנט, בלי שידע עליה. הוא היה גם בעל 
זכויות בתורת הגאודזיה (מדידות קרקע) ובשרסש ספות. 
ב 1759 החמן ע״י האלקטור מאכסימיליאן־ישף 11 למינכן 
כת להקים אקאדמיה למדעים לפי דוגמת האקאדמיד. של 
ברלין. ב 1764 נבחר לחבר האקאדמיה של ברלין. את שיטתו 
הפילששית תאר בספת 611 ) 1301 ) 06 ־ 161 ) 0183000, 0 £161165 
, 611 ־ 3111 165 > 86261611011118 1 ) 110 £11108 :)$־ £1£01 116 > • 111361 
8611610 1 ) 110 111111 ( 11 ־ 11 00 ׳\ 10118 ) 561161 ־ 110161 165560 > 1 ) 110 

("אורגאנון חדש או הרהותם על החקירה שסימון של 
האמיתי ועל הבחנתו מן הטעות שתדמית״), 1764 . הספר, 
המחולק ל 4 חל קש עשק בלוגיקה הפורמאלית, בתורת 
האמת (אלתיולוגיה), בתורת הסימנש (הסמיוסיקה) וב־ 
פנומנולוגיה. בתורת האמת מבקש ל׳ לחקור כיצד נגיע 
ע״י ידיעת הצותת אל יתעת החש ר של הכרתנו. לתת 
המושגים הפשוטים הם האמיתיים ששאלה שהוא מציב 
מתנסחת כך: "כיצד מושגים מורכבים אפריות הם באפשרז" 
בהעמדת שאלה זו הקתם ל׳ ב 17 שבה את קאנט, שניסח 
ב״בקורת התבונה הטהורה״ ( 1781 ) שאלה תמה: "כיצד 
משפטים מרכיבש אפתורי הם מן האפשר ז" ל׳ עצמו שאל 
מלוק את רשימת המושגים הפשוטים, אך טען נגדו על שלא 
בדק את אפשתת הרכבת המושגש אפריורי. המתודה הסינ¬ 
תטית שלו חוקרת את האפשרות של צרוף המושגים הפשר 
טים שפיכתם לאכסיומות מדעיות. "תורת האמת" היא, 
אשוא, המכלול השיטתי של המדעים האפחזתש הבנויש 
על האפשרויות הנובעות מן המושגש הפשוטים. ל׳ ביקש 
גם ליצור שפה מדעית שתאפשר לנו להעמיד את תורת הדב־ 
תם על תודת הסימנים. בחלקו האחתן של "האורגאנון 
החדש" דן ל׳ בשאלה אם ובאיזו מידה המושגים הפשוטים 
שהם ממשיים סובייקטיוויים הם שד עם זה גם בעלי תוקף 
אובייקטיווי. 

עניין התוקף האובייקטיווי של הרכב מושגים פשו¬ 
טים אפתות חתר ונידון בהרחבה בספר פילששי אחר, 


>).01386 201301160 ) £10 165 > 16 ־ 11601 * 1 ■ 161 ) 0 , 1611116610016 ^ ־ 
110(1 £11561160 ) 116103 ) 013 1 ) 110 111501160 י} 1111050 (} 161 ) 10 60 ) 5 ־ 

0155 ) 600 ) 1 •!£ ("הבנה לארכיטקטוניקה או תורת הפשוט ש¬ 
ראשוני בהכרה הפילוסשית שמאתמאטית״), 1771 . בספר 
זה תאה ל׳ אח הבסיס הסילששי בהכנסת המתודה הסינת¬ 
טית לסילששש, בניגוד לדרך האנאליטית של ליבניץ(ע״ע) 
ושל וולף (ע״ע). על הארכשקטוניקד, הוא הטיל לבסס את 
התוקף האובייקטיווי של הסינתזש האפתוריות של השכל. 
בתולדות הפילששיה מתישסש אל ל׳ לתב כאל מי 
שקדם לקאגט, אבל הוא ראוי להערכה רבה יותר. גם קאנט 
עצמו אמר עליו שהוא "גאון ראשון־במעלה בגרמנש". 
ואמנם במאה הנוכחית שבו להתעניין מחדש בל׳ שעקבות 
זאת הוצאו לאור מהתתת שונות שדשש של כתביו. 

8.. 2101111011131111, 7- , 4(7 07^1X71^(7 !£11711' 1 , 1879; |• !,(? ג - 

51(15, /. 77. 7, , 1881; £. £1 1050 ( 6 ? 1 '״ 7 .// ,/ , 6 ) 1611611 ־ ?/))( 

4(7 \1005 1 ( 7 ) 771 ^ 70 ? ,)) 121 ) 2315,3 . 8 ; 1909 ,^ת 1 ו 1 ( 7 ) 116 ו 
4(7 0 ( 1 ( 6 )( 61 ( 40 ■ 1 £ 7 !!(/ 17 ) 171 ) 1 ! 1 )( 07 )( 1 ,.'!, 1910, 0. 1. 

1^ ץ״ז £06 ; 1918 ,) 1 ^ £0 7 ( 601 ( 77 ^ 5 /ס ?)? 5 10 , ¥15 י , 

77. 7.,'( 11(4(171x77)^ ]1x7 41( 0 1771£1 ז) 6 ) 751 )'\ 5 ) 4 <ז)!ן 418 < 01 ז - 
) 1 /( 5 ( 715 , 1927; \1 £. ?!>( 1111116 . | 77. £.. 157)4 41( <*,! 15 ( 51 - 

-תש״ג/! .£ , 1912 , 151071 ( 7 )^) 0 7 ) 4 ) 761 ) 1050 ( 6 ? ) 6 ) 5760/111 

1943 ,. 7 . 77 ( ,}ק 1 ו 3 ג 1 

ש. ה. ב. 

למ 3 ךט, מאיר— £30113611 66 ^ 13 *? — ( 1863 , מץ — 
1930 , סאתס), פרשן המקרא ומדקדק עבת. צאצא 
למשפחת רבנים מפורסמת מלוזץ, ונכת של יהודה מאש ל/ 
מנהלו הראשון של בשמ״ד לרבנים בצרפת. ל׳ השמך לרב־ 
נש ולמדעי התח בפאריס ( 1886 ), ושימש כמורה לעבתת, 
לסודית ולפרשנש המקרא בבשמ״ד לרבנים שם, ובבת״ס 
אחתם, בינשם ביה״ם ללימודים גבשש בסשבון. השתתף 
בעילש שם בתרגש המקרא (דניאל, עזרא-נחמש.) לצרפתית 
ע״י רבני צרפת, ובהוצאת כתבי רב סעתה גאץ עם תרגש 
צרפתי(פתש ספר יצירה [ע״ע], 1891 ; תרגש משלי ובאות. 
הערבי, 1894 ). כתב פתש מדעי לדניאל (במהדודתו של א. 
כהנא, 1906 ), שהתר, עם לואי ברנתן, ספר לעזים 010553116 

( 1905 ) 516616 111 ) £1:30£315 - 1 ן 6 ־ 1 < 1161 . 

מפעל חייו הוא "ספר יסש של הדקתק העבת" (^ 311 ז*ך 
116 !) 631 ( £161 6 ־ 01301111311 16 >), 111 ־ 1 ( 1931 — 1938 ). 

את דעשיו בענייני היהדש הביע ל , בכה״ע 61:8 ) 011 ( 1 ׳£ 
151361116 , 1896 — 1906 (בחתימה: .ז . 11 ). ל׳ טבור היה, כי 
תשת ישראל היא חשה משרש המבשסת על התבונה, ולפי¬ 
כך שמר בקפדנות את מצושש, אף שלא האמין בהתגלות ה׳ 
וביקר בחתפש את נשח המקרא, בהערותיו שנתפרסמו 

11111653 [ 16$ ) £111 £65 ) 116 ^ 116 ( 1891 - 1925 ). 

.(כולל ביבל־) 1931 ,( £01 ,(£א) 1861-1910 ... 7.7 * , 11 מ¥י • 1 

לס 3 ךט, קו^סט^ט — £30113661 00051301 — ( 1905 , 
לונדון — 1951 , שם), קומפחיטש, מנצח ומבקר 
משיקה אנגלי. ל׳ למד בקולג׳ המלכותי למשיקה בלונדון 
אצל שן וילימז (ע״ע). לפי הזמנתו של תאגילב חיבר את 
המשיקה לבאלט "דומיאר ויוליה", שהוצג בסונטה קארלו 
( 1926 ). ל׳ הצטיין במישד בתחש הניצש על יצשוח באלט. 
חש. מנצח כ״להקת קאמארגו" שנשרה בלונתן ב 1930 וש¬ 
מטרתה היתד. להמשיך את מפעלו של דיאגילב. ב 1938 נתמנה 
מנצח ב״להקת הבאלט של סאדלרס ולס" ובתפקש זה שימש 
עד 1947 . ל׳ חיבר משיקה לבאלט, משיקה לתיאטתן ולקול¬ 
נוע, עיבד לבאלט יצירש של מחבתם מפשסמש שש מבקר 



903 


למביט, ?ןונסמגט — למה 


904 


מוסיקה של מספר עחונים, את עבודתו כמבקר־מוסיקה סיכם 
בספר 06011116 ס! 11$10 !\ 0£ ץ 1 > 11 :> 3 \ 1115101101 ^ ("מוסי¬ 
קה ח 11 מהקר על מוסיקה בשקיעתה״), 1934 . 

למדן, יצחק ( 1900 , מאלינוב [וולין], — 1955 , תל- 
אביב), משורר עברי. קיבל חיבוך מסרתי וכללי 
בבית אביו האמיד׳ ועל תקופת אושר יחידה זו התרפק בר¬ 

בים משיריו הליריים. בפרוץ 
מלה״ע 1 נמלט לדתם- 
רוסיה, והיה עד לפוגרומים 
שב ב 1920 עלה לא״י ועבד 
כפועל בכבישים ובמושבות. 

ב 1929 הצטרף למערכת 
"מאזניים"! כן נמנה על 
מייסדי "ברית עברית עול¬ 
מית". 

כבר בגיל צעיר החל 
לפרסם בעיתוני הילדים 
"הירדן" ו״הפרחים", ואה״כ 
גם ב״השלוח". סיגנונו העצמאי התגבש בא״י, בהשפעת 
ביאליק מזה והאכספרסיוניזם הגרמני מזה. את מקומו 

בספרות העברית קנה בפואמה הדראמאתית "מסדה" 

(תרפ״ז), בה שיקע את נסיון חייו והשקפת עולמו כפליט 
וכחלוץ. הוא מתאר בה את דרכם של חלוצי העליח 

השלישית לארץ, את נסיתותיהם ואת אכזבותיהם. א״י היא 
בעיניו מבצר אחרון ומבודד, שאין לו סיכוי עמידה, אבל 
היאוש הופך לבסוף למקור של עצמה ומסירות, שבכוחם הוא 
קורא למרד בגורל היהודי. ל׳ מסיים את הפואמה בהכרזה, 
שנעשתה לו ל״אני מאמץ": בא״י נפתח דף חדש בתולדות 
העם. שלשלת הדורות נמשכת, אבל באופן שונה ומנוגד 
לעבר, הן מבחינת הגורל הלאומי והן מבחינת המורשת 
הרוחנית: עם ישראל תחר אל הקרקע להיות עם עצמאי 
בחומר וברוח. בזאת היתה "מסדה" לפה לחלק גדול מאנשי 
העליד. השלישית, ועד מהרה זכתה למעמד של יצירת־מופת. 
פואמה זו גם האפילה על שירתו המאוחרת של ל׳, ששוב לא 
זכתה לאותו הד: "ברתמה המשולשת" (תר״ץ)< "מספר 
הימים״ (ת״ש)! ״מחנים״ (תש״ד) > ו״במעלה עקרבים" 
(תש״ה). 

ב 1934 יסד ל׳ את ירחונו "גליונות" וערך אותו עד מותו. 

הוא עיצב כ״ע זה כאמצעי מאבק נגד הפוליסיזאציה המופ¬ 
חת של חיי הציבור בא״י, נגד הקיטוב המעמדי והפילוגים 
הפנימיים, ובעד ציונות כלל־יהודית שתתרכז בפעולה להצ¬ 
לת העם היהודי מהשואה הרוחנית המאיימת עליו. את הקיום 
הלאומי זיהה עם הנאמנות ליעוד הרוחני, ובזה ביטא אותו 
צרוף פאראדוכסאלי של נאמנות למורשת היהודית מתוך 
הפיכה קיצונית של תכניה. רעיונות אלה פעמו גם בשירה 
הלירית שכתב אז, והמסוגנגת לרוב כשירת זעם-ונחמה נבר 
אית. — ל' השתתף בעריכת מאספים ספרותיים נוספים, 
וערך גם כמה קבצי־סיפורים ואגדות. כן תירגם רומאנים 
ומחזות מספרות העולם. ערכה האמנותי של יצירתו שנח 
במחלוקת, בגלל תכנה הפובליציסטי וסיגנונה הקולני והמר 
נוטוני, אף שאץ להטיל ספק בהשפעה הרבה שנודעה לה 
על ציבור רחב. 

ש. י. פנואלי, דמויות בספרותנו החדשה, 144 — 152 ׳ תש״ו! 

א. שביר, שלוש אשמורות, 106-93 , תשכ״ד! הנ״ל, 


המוטיב הלאומי בליריקה של ל׳(״מאסף״, ז , ), תשכ״ז! עשר 
שנים למותו של י. ל׳ ז״ל ("מאזנים", י״ם), תשכ״ה! ב. 
קורצווייל, בין חזון לבין האבסורדי׳ 100 — 109 , תשכ״ו. 

א. שב. 

למה (ליאמה = 1131113 ! 03013 ), סוג בע״ח מעלי-גרה 
ממשפחת הגמליים (ע״ע גמל), הנפוץ באמריקה 
הדרומית, בעיקר בהרי האנדים, בגובה 2,400 — 5,000 מ/ על 
גבול איזור הצומח. הל׳ ולמה לגמל, אבל שונה ממנו בכמה 
סימנים: גדלה כ 1 / 3 מגודל הגמל, היא חסרה דבשת. שערו¬ 
תיה ארוכות ורכות, מראה עדין, ראשה דומה לראש כבש, 
אזניה ארוכות וחדות, צווארה ורגליה ארוכים ודקים, אצבער 
תיה נפרדות ומותאמות לטיפוס על סלעים. אפייני לדם הל׳ 
מספר גדול מהרגיל של כדוחות אדומות, המתקיימות זמן 
רב והמסוגלות לקלוט יותר חמצן מאלה של יונקים אחרים. 
תכונה זו קשורה, כנראה, במשכנה בגבהים. 

כל בני הסוג פעילים ביום. הם חיים בעדחם של עד 100 
פרטים, בהם זכר אחד, מספר נקבות וצעיחם בגילים שונים. 
הקולות שהם משמיעים דומים לאלה של סוסים ושל כבשים. 
בעונת היובש הם יורדים לעמקים למרעה. — הל" ידועות 
כמחבבות מלח! הן יורדות לשתות מי־ים או ללקק מלח 
הנשאר בחוף לאחר התאדות המים. יש להן תחנות־ריח: 
מקומות קבועים להפרשת גללים. ההריון נמשך 10 — 11 חח 
שים והנקבה ממליטה בד״כ ולד אחד, ולעתים רחוקות שניים. 
אודך החיים 20 — 23 שנים. 

בסוג ל׳ 4 מינים:( 1 ) גואנאקו( 11113113005 . 0 ); ( 2 ) חקו- 
ניה ( 10112113 ׳! 0 .)! ( 3 ) ל׳ מבחתת ( 13 מ 213 0 )! ( 4 ) אלפא- 
קה ( 13008 ! . 0 ). — שני הראשונים הם מיני־בר ושני האחרר 
נים מינים מבויתים. ( 3 ) היא בהמת־בית שהיתר, בעלת- 
חשיבות כבר בתקופת האינקה (ע״ע), ומוצאה מ( 1 ).( 4 ) המ¬ 
פורסמת בצמרה היקר, היא הצורה המבחתת של ( 2 ), או 
תוצאה מהכלאה בץ ( 2 ) ל( 3 ). — ( 1 ) הגואנאקו נפוץ 
בצ׳ילה, בפרו, באקהאדור ובארגנטינה. צבעו חום־אדמדם, 
גחונו לבן ושעת אתך. עורו משמש לבניית בתי הילידים 
ועורם של צעירי הגואנאקו משמש להכנת שמלות. 

( 2 ) הוויקוניה 
קטנה מהגואנאקו. 
גבהה כ 1 מ׳. צבעה 
חום בהיר. שערות 
לבנות ואתכות מקי¬ 
פות את החזה. היא 
חיה בעדחם קטנים 
של 6 — 12 פרטים. ב- 
שעת-סכנה משמיע ה¬ 
זכר צווחה גדולה. 
תפוצת הוויקוניה מ¬ 
צומצמת: ברמות ה¬ 
אנדים — מבוליוחה 
עד לאקוואח׳ר. בשל 
הביקוש אחת צמרה 
היקר, ממנו מייצחם 

שמיכות, אחגים וכובעים, נעשתה הוחקוניה נחרה. 

( 3 ) הל׳ ה מבוית ת. היא הגדולה והחזקה מארבעת 
המינים. מגדלים אותה בפת ובבוליוויה, והיא מסוגלת 
לשאת קור עז. פרוותה צמחת. הזכחם משמשים כבהמות- 




לאטזז א? 8 אי|וז 

( 5 ס 0 גק 1.31713 ) 




905 


למה — למוריים 


906 


משא והם יכולים לשאת משא רב למרחק 10 — 20 ק״ס ליום, 
אך אם מעמיסים עליהם משא כמל לכושר־סבלם, הם מסרבים 
לנוע ממקומם. 

( 4 ) האלפאקה קטנה יותר מהל׳ המבדחת. צבעה 
חום־שחור או לבן. מגדלים אותה (בעיקר בפרו) בשל צמרה 
הארוך והעדין. לסיב פרוות האלפאקה נודע ערך רב בשל 
יפיו (הוא מבריק ורך כמשי) וחזקו. הוא גם דוחה מים 
וכושד־בידודו גבוה. 

צמר האלפאקה משמש בעיקר לריפוד שקי־שינה ולתלבר 
שות של טייסים. לשם השבחת הצמר מגדלים כיום בני־ 
כלאים של האלפאקה עם הוויקו׳ניה. 

עד לכיבושה של אמריקה הדרומית ע״י הספרדים, מילאה 
הל׳ המבדחת את התפקידים שממלאים במקומות אחרים 
הסום, העז, השוד והכבש. בממלכת האינקה סיפקה הל׳ את כל 
צרכי היום־יום: צמרה שימש לכסות, עורה לסנדלים, שומנה 
לתאורה, שערותיה הארוכות לעשיית חבלים < גלליה כחומר־ 
דלק, ומחלבה עושים גבינה ילידי אמריקה הדרומית גם היום. 
בשרה עלה רק על שולחן המלך והאצולה, ואילו לילידים המ¬ 
שועבדים היתה הל׳ אסורה באכילה. אדם שפגע בל׳ בלי נטילת 
רשות, היה חייב מיתה. צמרה נמסר לאוצר המדינה. בפולחן 
האינקה היתה הל׳ בהמת־הקרבן המקובלת, לצורך זה שימשו 
רק הזכרים. ב ק 1 ז ק 1 , בירת ממלכת האינקה, הועלתה כל 
בוקר ל' כעולה על המזבח לכבוד אל־השמש. בטקס הלודה 
של נכבדי האינקה היו שוחטים מספר ל", שנקראו בשמותיהם 
של קרובי או ידידי הנפטר. קרבן זה בא במקום קרבן־האדם 
שהיה נהוג בזמן הקדום. ל' שחורה שימשה לעתים שעיר־ 
לעזאזל, שהיו שולחים להרים בשעת מגיפה או רעות אחרות. 
נוהג זה עוד היה רווח בין הילידים בבוליודה ובפרו במאה 
הקודמת. ור׳ תמ ׳ : כרך ד׳, עמ׳ 284 , למטה. 

ם. 0 . 

למון, הן־טוג רן היך 0 (״הרש לד רופא״) - 

1.60100 1 ) 11156 ־ 1 30 ־ 1 — ( 1750 , דנה[ד] — 1823 , 
אמסטרדם), רופא יהודי, לוחם האמנציפציה היהודית בהולנד, 
ל׳ היה רופא מטעם הקהילה באמסטרדם, אך פוטר כשיסד 
את החברה ״פליכס ליברטאטה״ (ע״ע אמסטרדם, עמ׳ 115 ). 
הוא היה גם מזכירה וחתם על עצומותיה. ל׳ היה ממייסדי 
הקהילה "עדת ישורון" באמסטרדם דיצגה ב״סנהדריך בפא¬ 
ריס (ע״ע אמנציפציה, עט׳ 84 ). ב 1797 היה מראשוני היהד 
דים שנתמנו לחברי האסיפה הלאומית, וב 1808 נבחר לקוב־ 
סיסטוריה היהודית וחתם על החוזה 1330 >ז 0 :>ם 00 ) עם 
הקהילה הספרדית ( 1810 ). אחרי שהולנד סופחה לצרפת היה 
מתומכי שושלת אורנח־,. ב 1813 הושם בבית־סוהר בצרפת 
כחשוד בקשר נגד השלטונות, ושוחרר רק אחרי תבוסתו של 
נאפוליון. כרופא היה ל׳ מראשוני הלוחמים למען הרכבת 
אבעבועות (ע״ע ג׳נר, עמ׳ 100 ). 

למודה,ק!מי- 1.6010110161 03101116 — ( 1844 ׳ איפסל 
[ 1§13 — [1x61168 , בריסל), סופר ומבקר־אסנות 
בלגי, בשפה הצרפתית. ל׳ היה אחד מחבריה הפעילים של 
קבוצת 6 נ! 5 > 86181 611116 ! £3 (ע״ע בלגיה, ספרות). השפעת 
האסכולה הנאטוראליסטית ניכרת כבר ברומאנים הראשונים 
שלו — 111326 ׳! 16 ! 6010 סס (״פינת כסר״), 116,1879 ) 01 מס 
(״גבר״), 1881 , : 1 ־ 0101 6 ס (״המת״), 1882 , הדנים בחיי האי¬ 
כרים הפלמיים. 111615 ־ 131 ) 6 65 ס (״גלי־פגרים״). 1881 , הוא 


קריאה נגד המלחמה. ספרו המפורסם ביותר, ז 131 ) 6-6 קק 3 ^ 
(״תאוות בשרים״), 1886 , דומה לא מעט לספת של זולה 
(ע״ע), "!׳רמינאל", ל׳ ניסה ידו בכתיבת רומאנים פסיכולד 
גיים ללא הצלחה. לבסוף חזר לסוג הספרותי שבחר בו 
מתחילה וכתב מספר רומאנים אשר בהם תיאר באהבה את 
גופי ארץ מולדתו( 6 ג 1 ן> 86121 03 [״בלגיה״], 1888 ). סיגנונו 
מצטיין בדימדים נועזים וציוריים ובחידושי לשון, מבין 
מחקריו על אמנות, 6 ־ 1 ׳! 1 ! 06 500 61 ) 6 ־ 00101 .ס ("ג. קורבה 
דצירתר׳), 1878 . 

61101 .ל) ,נ 331 ת 3 ^ 1 11 ; 1909 ,.. 1 . 0 ,ץ:.״ 1 י 1 :זז() 365 

. 0 ,; 03116062 . 11 , 1936 ,*ו 7 ז 71 ז 7 > 

. 1943 ,. 1 

למרריים ( 136 >״ 11 ת 61 ס), משפחה טיפוסית ורבת־מינים 
בתת־סדרת הקיפופים, שהיתה נפוצה בכל העולם 
בהתחלת חעידן השלישוני, ומאובניה גדולים בחרבה מהל", 
ששרדו כיום באי מדגסקר. 

סימני הל״: מידתם מגודל עכבר עד חתול. צבעם עפ״ר 
אפור־צהבהב־חום. הגפיים מותאמים לתפיסה, בעלי 5 אצב¬ 
עות, ש 4 מהן עם צפרניים שטוחות, פרט לאצבע השניה, 
שבה הטופר משמש לסירוק הפרווה ולחיתוך פירות. הזנב 
ארוך כאורך הגוף ושעיר. האוניים קצרות ומוסתרות ע״י 
הפרווה. לל״ 36 שיניים, שמוצאן, מבחעה פילוגנטית, 
מאוכלי־חרקים שהתפתחו בכיוון לאכילת פירות. סימנים 
רבים מבדילים את הל" מהקופים: החוטם מוארך ושעיר 
כמו יתר הגוף, העיניים גדולות, הרגליים האחוריות ארוכות 
מן הקדמיות, הפרווה צמרית ורכה. לעתים קתבות יש פטמות 
בבטן. המוח של הל" מפותח מעט, חסר פיתולים, ושכלם 
מוגבל. הרחם דרקרני והשליה דיפוזית, 

הל" ברובם שוכני עצים, וניזונים מפירות, מחרקים 
ומבעלי־חיים קטנים. תנועתם העיקרית טיפוס וקפיצה. חיים 
בחבורות! יש מהם הפעילים ביום ויש בלילה. משך ההריון 
4 — 5 חדשים! ממליטים פעם בשנה, ולד אחד או שביים. 
אורך החיים 15 — 25 שנים. 

מבחינים בל״ ב 2 תת־משפחות: ( 1 ) 036 ת 60111 ס — המי¬ 
נים הנפוצים ביותר של הל? גדלם מבינוני עד גדול ( 50 עד 
70 ם״מ), פניהם מוארכות (חוץ מ 1111 מ 316 ק 13 ! שפניו עגו¬ 
לות). העיניים בגודל בינוני ופונות לצד. בידיהם משתמשים 
לתפיסת מזון והגשתו לפר, ולגירוד הגוף. מבלים זמן רב 
בנקיון גופם. ההתרבות עונתית. ההזדווגות היא בנובמבר־ 
דצמבר, וההמלטה במארס־אפדיל. אחרי ההמלטה הם אוכלים 
את השיליה. חוולד נאחז לרוחב במן אמו (חוץ מ:נ 1 ! 0 ז 6 ס 
13 ) 63 , שנאחז לאורך הבטן כמו בקופים), חנבו כרוך סביב 

"־יי י־״יי , " 1 יי" 1 "־" ■ 

החוטם ״*יי מאד ׳ למיד ( 12-0 ״ 1 ־ 11 ״־.!) _ הזכר סיטין 
זוג אחד של פטמות* יהנקבח ט*םאל 



907 


לסודיים — למידה 


908 


6 מינים — שהנפוץ והידוע הוא 0303 .£. זנבו שעיר וטבעות 
לבנות ושחורות עוטרות אותו. בניגוד לכל שאר הל", שוכן 
סלעים י.£, הגדול בץ הל״ שגדלו מגיע עד 1.20 
מ׳ ז 0130300 .£, שוכן עצים מובהק, הוכר שחור והנקבה 
חומה, אזניה ולחייה בהירות. זכר ונקבה של מץ זה נחשבו 
כמינים שונים. (ב) ש 310010 ק 3 ^, הראש מעוגל יותר׳ האזב- 
יים קטנות יותר, החוטם קצר יותר מאשר 01101 ^ 2.1 זוגות 
פטמות. ליליים. הסוג כולל 2 מינים! ( 3 ) ש 11€0111 ק^ 1 , סוג 
קטן, זנבו קצר מהגוף, החותכות העליונות מנוונות במבוג¬ 
רים. הסוג כולל 2 מינים. 

( 2 ) 11130 ש 0 8 31 ז 1 ש 01 — גדלם קטן עד בינוני. הראש 
מעוגל, החוטם קצר, העיניים גדולות מאד וקרובות אחת 
לשניה, האזניים דקות וקרומיות. 4 פטמות מוחם הוא הפרי־ 
מיטיווי ביותר מכל הסרימאטים. שוכני עצים. במשך היום 
הם ישנים בקבוצות בתור עצים חלולים. הם רצים, אך לא 
קופצים. את קינם הם בונים מעשב יבש ועלים. ממליט 
פעם בשנה, 2 — 3 ולדות, בעונת הגשמים. תוקפני מאד 
ומלווה את הקרבות בקולות. התת-משפחה כוללת 3 סוגים: 
הנפוץ ביותר הוא (א) הל׳ הגמדי ( 115 ג 0001 ז 110 \), שהוא 
הקטן שבין הפרימאטים (עד 14 ס״מ כולל גוף וראש). הוא 
בונה את קינו כהסתעפות ענף, בדומה לצימרים. לסוג זה 
אזניים ארוכות והוא כולל 2 מינים! (ב) ־ 1131101 ?, גדול חותר, 
בעל אזניים קצמת, לא כל-כך נםוץ > (ג) 011011-083111$ , 
האוגר שומן בבסיס זנבו, שמתרחב עד בדי כך שהוא בחשב 
עד לפגי כמה שבים כמין אחר. הסוג כולל 3 מינים. 

004 4 061001$ 1001111110 ( €001 , 710111101 ? ,( 1311 ח 13 זז 08 . 0 ./ע 

70x00001$, 1, 3)8-452, 1953 

ע. שי. 

ל?!טר, דיל — 00013100 010$ ( — ( 1853 , ונסי [דפארט- 
מאן לוארה] — 1914 , טאור, שם), סופר ומבקר 
צרפתי. ל׳ התחיל את הקריירה הספרותית שלו בכתיבת 
שירה. להצלחה רבה זכה עם פירטום מאמרי הביקורת שלו, 
על ספרות ותיאטרון, שהם בעלי עניין גם היום. הראשונים 
לוקטו בסדרה $נו 31 ז 0 סמז 00010 1x8 (״בבי הזמף, 8 כרכים), 
1886 — 1924 , והביקורת על התיאטרון — ב 40 > 1$ ו 0$$10 זנן 101 
300 ^ 1 (״רשמי תיאטרון״, 11 כרכים), 1888 — 1920 . עם 
עבודותיו החשובות נמנים קבצי הרצאותיו על רוסו ( 1907 ), 
ראסין ( 1908 ), פנלון ( 1910 ), שאטו־בריאן ( 1912 ). הוא 
כתב גם קומדלת רבות. סיפורים קצרים ורומאן. — ל׳ נחשב 
לאבי האימפרסיוניזם בביקורת אחר פרשת דרייפום היה 
ממנהיגי התנועה הימנית והאנטישמית -הליגה של המולדת 
הצרפתית" והזדהה עם ההשקפות של ה $31$0 מ 3 ש£ ססםס^ 
(״הפעולה הצרפתית״). — מ 1895 היה חבר האקאדמיה 
הצרפתית, 

. 11104170 10 01 ״ 2 ./ ,^ 0301 . 3 > ; 1920 ,.- 2 ./ ,* 1 וג* 3 )- 801 . 13 
. 1946 ,. 2 .{ 40 סו/ו 171 ,ץזזג 33 . 81 , 1934 

למי, א|ץ — £3001 0 ״ 18£ ן£ — ( 1800 , פאריס — 1890 , 
שם), צייר צרפתי, ל' היה תלמידו של ,ןר 1 (ע״ע), 

הושפע מהצייד האנגלי בונינגטון(ע״ע) וממחה של האמנות 
האנגלית בכללה. סדרת הליתוגראפלת הראשונה שלו(שהר 
כנח יחד עם הצייר אוראס ודנה), "מדי הצבאות הצרפתיים", 
הופיעה בשנים 1822 ו 1825 . ב 1824 חציג את תמונתו הגדולה 
בצבעי-שמן "סוסים" ז היתר. זו הראשונה מסדדת-תמונות על 
מעמדות היסטוריים, קרבות וכד׳. אולם עיקר יצירתו של ל׳ 


היא הסדרה האמכה של ציורי-מית נושאיהן של תמונות 
קטנית אלו, המעידות על כושר הסתכלות, לקוחים מעולם 
החצר והחברה הפאריסאית, עולם שכולו תענוגות ועליצות, 
ואשר אותו צייר ל׳ בקסם רב ובאירוניה דקה. עבודתו כוללת 
גם יותר מ 300 ליתיגראפלת, המתארות רבעים שונים של 
פאריס, נשפים, מדי־צבא׳ ביקורים בלונדון ואילוסטרא- 
ציות לספרים (כגון לכתבי מיסה. 1859 ). — יצירתו של 
ל׳ היא בעלת ערך תעודתי מובהק. היא מצטיינת באלגנ¬ 
טיות בדיוק בפרטים ובתיאור נאמן של רוח הךנדיזם 
(ע״ע דנדי). 

01 * 09 ...״ 1 .££ , 141 ; 1912 .£ , 0111015110 ^ 1 .ק 

. 1914 , 5071114 * 6 ? מע׳/> 

למידה — רכישתן של ידיעות ומיומנויות חדשות הפסי¬ 
כולוגיה המדעית מאה את עיקר הל׳ בשינויים 
החלים בהתנהגות היחיד שסופם הסתגלות לטבירתו הפיסית 
החברתית והפסיכולוגית הל׳ קיימת באדם ובמב בעלי- 
החיים האחמם. 

א. טיב התופעה. מסוף המאה ה 19 עסקה הפסיכד 
לוגיה בזכמן (ע״ע) ככושר סטאטי לצבור ידיעות ולשמור, 
שמירה מחנית על החוויות. הפסיכולוגיה החדשה, בראש 
וראשונה האממקנית העתיקה את הדגש אל התוזליץ הדי¬ 
נאמי — הל/ שסופו שינוי קבוע יחסית בהתנהגותו של אדם 
כתוצאת נסיונו האישי בהשפעת גורסים חיצוניים. על כך 
נוספו מימצאים של מהקמם מסיים, שמקור גישתם. מושגי¬ 
הם ודרכי מחקרם נעוצים בפיסיולוגיה אנסי-סטיכילוגית ועם 
זאת הם חיזקו הרבה את המחקר הפסיכולוגי של הל׳ באה״ב 
ובבמה״מ. 

כל בעל-חיים מסוגל ללמוד, והוא נזקק יותר לל׳ ככל 
שהוא משתמש פחות באינסטינקטים ובדחסים מלידה! והאדם 
זקוק לה מעל לכל. ולא עוד, אלא שבאדם קשורים תהליכי 
הל׳ במהודק בחשיבה׳ עד שתכופות אין להפריד למעשה בין 
שני תהליכים אלו. מכל זה מסתברת החשיבות של למידת 
מלים, תנועות ריגושים, עמדות וכיר׳ב כמכשיר-יסודבתהליך 
חיבמתו (סוציאליזציה) של האדם. 

ב. התגאה ל ס ו ג י ת ההתבאה היא יצירת תגובות 
בתנאים ססויימים. ( 1 ) ה תג א ה קלאסית בסדרה של 
ניסויים מחוכמים הרגיל הפיסיולוג החסי המפורסם 8 ןל 1 ב 
(ע״ע), כלב להפמש רוק כשהופיע אור, שהיה נדלק בניסויים 
עם הגשת אוכל. את הפרשת המק כתגובה על הופעת האור 
כמה פאוולוב "רפלכס מותנה" או נקנה׳ ואילו הפרשת המק 
שמעורמם באודה טבעי מראהו וריחו של אוכל (גירד טבעי) 
היא רפלבם טבעי או לא-מותנה. בניסדים נתקשרה אטד 
ציאציה בין הגירד החדש — אור או צליל (גירד מותנה) — 
לבין התגובה המותנית ניסויים אלו היו נקודות מוצא פומות 
ביותר במחקר הל׳. 

אחד המימצאים(והמושגים) הנוספים של פאוולוב היה — 
חיזוק. התגובה המותנית מתחזקת והולכת אם יחד עם הגירוי 
המותנה (כגת אור) חוזר ומופיע בקביעות הגירד הטבעי 
(אוכל). האוכל המוגש בתנאים אלו הוא כעץ שכר לבעל- 
החיים, שקנה הרגלים "נכונים". כיום נוהגים להבחץ בץ 
חיזוק חיובי (עידוד, שכר), כלומר כל מה שמחזק את 
התגובה הרצדה, הנכונה, לבין חיזוק שלילי (איום, עונש), 
כלומר כל מה שמעורר אי-נעימות ומחליש את התגובה 
הרצדה. בביטויי ההתבאד, הקלאסית מופיע החיזוק השלילי, 



909 


למידה 


910 


בשחדלים להסמיך את הגירוי הטבעי לגירוי המותנה, וסוסו 
הבחדת התגובה. לעניין החיזוקים על שני סוגיהם נודעת 
חשיבות מרובה בחינוך. ( 2 )התנאה מפעילה (אופראג־ 
טית). איו כאן תגובה מותנית סבילה על גירד (מותנה), אלא 
התנהגות נקנית פעילה. דרך משל: אם יתרדצץ בעל-חיים 
רעב בכלוב, ולחיצה מקרית על כפתור משחררת אוכל, והתו¬ 
צאה החיובית המהנה תחזור במה פעמים, יקנה הגסיון הת¬ 
נהגות מותנית חדשה — לחיצה על כפתור כדי להשיג אוכל. 
כחיזוק פועלת הפעם התגובה, ולא הגירוי כבהתנאה הקלא¬ 
סית. גם כאן תבוא הכחדה, כשהאוכל יחדל להופיע למתת 
הלחיצה על הכפתור (חיזוק שלילי). אם לחיצה על כפתור 
מפעילה בכל פעם זרם חשמלי הגורם כאב, יימנע בעל־החיים 
מלחיצה (התנאת־מנוסה)! ואם תינתן לו אזהרה לפני הופעת 
ההלם החשמלי, ילמד תנועה המונעת הלם זה (התנאת הימ¬ 
נעות). ( 3 ) ה תנא ח מ רוב ת-ה ת ג ובו ת. בחיי יום־יום 
אין אדם מגיב בתגובה בודדת אחת, אלא במכלול מאורגן של 
פעולות, כגת: סדרת תנועות של טייס אדיח ושל פסנתרן. 
או סדרת תנועות ומלים של משחק בתיאטרון, של פועל 
בבית־החתשת או של מודה בכיתה. זוהי תוצאת ל׳ מרובת- 
גירדים או תגובה מרובת-תנועווד מכלול זח של תגובות 
או של תנועות משקף גם את הנטיה לעשות פעולות נחתות 
לאורגאגיזם, וכן להימנע מפעולות לא נחוצות, מכבידות או 
מזיקות (למשל, שיחת נהג בשעת נהיגה). 

ג. ם ו ג י - ל׳. בכמה דרכים לומד אדם (ובך גם בעלי־ 
חיים שאינם אדם), אולם בחירת דרך הל׳ תלדה בכמה 
גורמים: טיב החומר הנלמד, דרגת התפתחותו של בעל- 
החיים, גילו של הלומד. בחיי־המעשה אין דרבים אלו מופ¬ 
רדות לחלוטין, אלא בכל תהליך של ל׳ גוברת אחת מהן, 
והיא שמאפיינת אותו. שלוש דרכי הל׳ העיקריות והשכי¬ 
חות הן: 

( 1 ) נ ס יון ו טע י ה. בעל-חיים או ילד, פעמים גם 
מבוגר, השואפים למצוא מוצא ממצב מנסים לעשות זאת 
בעזרת תנועות מקריות, שקצתן אינן מוליכות למטרה וקצתן 
מוליכות אליה. המתנסה מכחיד את הטעדות וההר על הנסיו־ 
נות החיוביים, עד שלבסוף יסגל לעצמו את האחרונים דידע 
לחזור עליהם, בשייקלע שנית למצב דומה או כשיעמוד לפחוד 
אותה בעיה או בעיה דומה. הנסיון והטעיה אינם פעולה 
מכאנית, שהרי המשתמש בהם פועל בהשפעת המטרה שהוא 
שואף להשיג, והיא מדריכה את פעולתו. 

( 2 ) חיקוי. יצור חי מסוגל לחקות את מעשי זולתו, 
כשמושך אותו משהו בפעולותיו. לאחר שיחזור כמה פעמים, 
באקראי או בכוונה, על פעולות אלו, ילמד אותן. הלומד בדרך 
זו אינו קונה תנועה בודדת (אותה הוא יודע מקודם), אלא 
מכלול של תנועות. מאלפים מקנים כך ידיעות ריקוד לסוסים 
ולפילים, ומורי ריקוד — לאנשים; בך מלמדים לכתוב במכו¬ 
נה, לרכוב על אופניים, לנהוג מכונית ולהפעיל טאנק. דרך 
ל׳ זו היא אמנם סבילה, אבל היא חסכונית ותכליתית יותר 
מקודמתה, משום שתיקוגי השגיאות המיידיים של המאלף- 
המדריך מונעים נסיונות מוטעים; היא גם מוליכה ישירות 
למטרה. 

( 3 ) בוננות (: 111 * 11151 ). עיקרה בתפיסה שכלית מהירה 
של הבעיה הטעונה פתרון או של המצב שממנו יש להיחלץ 
וכן של דרך הסתירה. דדו ל׳ זו יש בה מן ההמצאה המקד 
רית, המסתמכת על נסיונותיו הקודמים של הלומד. היא 


החסכונית והמהירה שבדרכים, גם אינה מכאנית-מקרית. 
בעזרתה פותרים בעיות טכניות ועיוניות, ממציאים מכשי¬ 
רים ומבינים במצבים. היא שכיחה בקוסי־אדם ובאדם. הם 
גם יודעים ליישם במצבים חדשים כל פתרון שלמדו מעצמם. 
ההכחדה חלה עליה הרבה פחות מאשר על הדרכים הקוד¬ 
מות, משום שדרך ל׳ זו קשורה גם בהבנה. 

ד. ת נ א י ה ל׳. כל תהליך של ל׳ לסוגיה מלווה כמה 
נתונים או תנאים: ( 1 ) נכונות. צריך להיות איזה מניע, 
שבגללו נכון בעל־החיים ללמוד — רעב, רצון לדעת, שאיפה 
להימנע מעונש או רצח להתעשר. הנכונות היא גורם סובייק¬ 
טיבי, הניתן להכוונה מבפנים ומבחוץ. ( 2 ) ת י דגול (השי¬ 
מוש והלא-שימוש). ככל שמבצעים פעולה מסדימת יותר 
פעמים, כך היא משתגרת יותר וכך גם היפוכו של דבר — 
שימוש מועט במה שלמד בעל-החיים משכיח את הנלמד. 
( 3 ) תוצאה. תוצאה נעימה מייעלת את הל׳ ותוצאה 
לא נעימה עלולה להרתיע את הלומד ז אולם אין בכך משום 
הכרח גמור, ואפשר שמפח־גסש הצפוי מתוצאה שלילית יפעל 
כעידוד לל , . ( 4 ) חילופי התקדמות ול׳. בדרך כלל, 
רבה בתחילה ההתקדמות בל', אולם לאחר כל התקדמות בא 
הצורך בהתאמנות, וההתקדמות נעצרת. לאחר מכן מתחלפים 
שוב מצבי התקדמות ועמידה, עד שהלומד מגיע לשיא, שאי¬ 
מונים נוספים אינם מוסיפים עליו. ( 5 ) ל׳ מכוונת ול , - 
אקראי. תנאי חשוב ביותר בל׳ מיומנויות, תנועתיות 
ומילוליות כאחת היא הכוונה ללמוד. לפיכך המחייג בקביעות 
מספר טלפון לסי המדריך ואינו משתדל ללמוד אותו מתוך 
שימוש, תבוסות לא יידע אוחו על־פה, ל׳ מיומנות מורכבת 
אינה אפשרית בלי שיתוף התודעה, וספק אם אפשרית אף 
ל׳ מיומנות פשוטה בלי כל כוונה או מודעות. רוב החוקרים 
נוטים לדעה׳ שלא תיתכן ל׳-אקראי משום סוב ( 6 ) ל¬ 
ב שיג ה. אם אמנם מצדה ל׳ כזו היא לפי מסיבותיה ל׳־ 
אקראי סבילה לגמרי ולא-מודעת. אולם עורכי ניסדים בשאלה 
זו מפקפקים׳ אם ״הלומד בשינה״ ישן ממש.( 7 ) ל׳ ו ה מ ו ח. 
אף־על־פי שאח אנו יודעים בל עיקר, כיצד תאי המוח 
אוגרים מידע, אין ספק שקיים קשר בין הל׳ ובץ פעילות 
המוח. (וע״ע זכרון, עמ׳ 42 — 840 ). דרגת הכושר ללמוד 
תלדה בגודל המוח, במורכבותו וביחס משקלו למשקל הגוף \ 
בכושר זה עולה אדם על שאר בעלי-החיים, ומבוגר על ילד. 
רווחת כיום הדעה כי שום התנהגות אינטלקטואלית סגולית 
אינה קשורה בחלק מסדים של קליפת המוח, אלא קליפת 
המוח כולה פועלת ביחידה שלמה. פגיעה בחלק קטן מן המוח 
אינה מצמצמת, איסוא, את סיבדי הל׳, אולם ככל שנפגע 
שסח גדול יותר של הקליפה, כך מצטמצמים סיכדי הל׳ 
(והפעילות השכלית). וע״ע מ ח. 

ה. ל׳ ושאר פעולות האורגאניזם. ככל פעי¬ 
לות נפשית אחרת, כך גם הל׳ אינה תהליך בודד, אלא היא 
קשורה בפעילות האורגאניזם כולו. אפשר שהקשר ההדזק 
ביותר קיים בינה לבין הריגושים והמניעים, כגת: חרדה 
מתוצאות הל׳ בצורת כשלון בבחינה משפיעה על ההשגים 
בל׳. החרדים מאד לומדים תגובות מותנות מהר יותר מאשר 
החרדים מעט! כנגד זאת בתהליכי ל׳ מורכבים מצליחים 
יותר החרדים פחות ז המוכשרים חתר מתגברים יפה יותר 
על מצבי חרדה, על הנחותים אץ החרדה משפיעה, ואילו 
בקבוצת הבינונים נופלים השגיהם של החרדים יותר מאלו 
של החרדים פחות. לאודרה חחשגית, שבה מתקיימת הל׳, 



911 


למידה — לטיה 


912 


נודעת השפעה גדולה על הנכונות ללמוד, על תהליכי הל׳ 
גופם ועל ההשגים. אווירה נעימה, חיבה הדדית בין הלומד 
והמלמד (אף בלמידתם של געלי-חיים), הפחד שמטילים 
המלמד או המצב, וכיו״ב מעצבים בשיעור מרובה ביותר 
את מכלול הל׳ והזכירה לחיוב או לשלילה. את השגי הל׳ 
מגבירים גורמים חיצוניים, כגון: טמפראטודה ממוזגת, אור 
נעים, תנוחה בשעת הלמידה, הגשה אסתטית של החומר 
הנלמד, וגם גורמים אורגאניים, כגון: רעננות, תקינותם 
של איברי החושים, בייחוד העיניים, האזניים, איברי שיווי- 
המשקל והקרביים. 

לא פחות חשוב הוא קיומם של מניעים כגורמים ממרי¬ 
צים (חיזוקים חיוביים) לל׳. דחפים או חיזוקים ראשוניים 
מן הסוג של רעב וצמא, צרכי מין שלא באו על סיפוקם 
וכיו״ב מגבירים בהרבה את הנכונות ללמוד! וככל שרמת 
הדחף (לחצו) גבוהה יותר, כך גדולה יותר נכונות זו. 
כמניעים פועלים גם חיזוקים משניים כגון: פרס כספי, 
הערכה מילולית חיובית, עונש או גינוי על אי־הצלחה (השבח 
משפר את התוצאות יותר מן הגינוי)! גם תחרות בין קבוצות 
או בין יחידים, ופעמים אף "תחרות עם עצמו", הם מניעים 
חיוביים בל׳. 

קיים קשר ברוד בין תהליכי למ ׳ וחשיבה (ע״ע). חומד 
מילולי משמעותי ותנועות מלוכדות במכלול ארגוני־טכני 
משמעותי נלמדים ביתר מהירות ויעילות וזכורים זמן רב 
יותר מחומר מילולי חסר משמעות ומאוסף מכאני של 
תנועות. 

ד. העברת הל׳ (העברת האימון). השאלה היא: 
משלמד אדם לפתור בעיה אלגבראית מסויימת או להרכיב 
מוג מסויים של שעונים, האם יסייע לו אימון זה לפתור 
בעיות בפיסיקה ובהיסטוריה או להרכיב מנגנונים אחרים ז 
חסידיהם של לימוד גמרא ולשונות קלאסיות טענו בשעתו, 
שקיימת העברת אימון פורמלי מתחום לתחום! לפיכך 
החשיבו מקצועות אלו בלימודים התובעים חשיבה ומחדדים 
את המוח. אולם העברת אימת פורמלית מסוג זה אינה 
בנמצא. אם לימודו של מקצוע אחד מזרז את קנייתו של 
מקצוע אחר, לא בא הדבר משום אימון פורמלי כללי, אלא 
בעקבות גורמים סגוליים מסויימים, כגץ: היסודות המשו¬ 
תפים בלשונות הלאטינית והאנגלית (לא העברית) מסייעים 
בלמידת הלשון השניה! עבודה במעבדה ביולוגית מקדמת 
עבודה במעבדה כימית וכיו״ב. מכאן שעיקר האימון המדעי 
והטכני יהיה קניית הרגלי חשיבה ועבודה בסיסיים ומשות¬ 
פים לכמה תחומים. אימון זה ימנע את התהוותם של הרגלים 
שליליים על סמך הרגלים סגוליים קודמים, שיפריעו לקנות 
במהירות הרגלים חדשים! הוא גם יסייע להסתגל במהרה 
לדרכי עבודה חדשות. 

ז. שכיחה (^תוזז^ס?) וזכירה (מ 110 תש £1 .א), 

תלויים בכמה גורמים: אירועים הבאים לאחר הל׳ מזחים 
את השכיחה! ככל שהתוכן הנלמד משמעותי פחות, הוא נשכח 
מהר יותר! הזכירה מתחזקת בשעת מנוחה ואף בשינה! 
השימוש בחומר הנלמד מגביר את הזכירה, וכנראה משום 
כך נמרצת ביותר השכיחה סמוך לל׳. זכירה ושכיחה תלויות 
גם בסוג החומר הנלמד ובטיפוס הזכירה של הלומד(זוכר יפה 
יותר מלים, תנועות, צבעים, צלילים). ככל שמלים או פער 
לות עניינו יותר את הלומד בשעת למידתן וככל שנלמדו 
ביתר כוונה, כך הן זכורות זמן רב יותר. ולבסוף: פעמים 


שלמידתו של הרגל או של תוכן מילולי חדש פוגעת בהרגל 
או בתוכן קודם! אפשרית שכיחתו (או לפחות סילופו) של 
הזכר הראשון (עכבה [מ 1110 ג 11 ו 11 נ 1 ] למפרע) או של החדש 
(עכבה קדימה). 

ח. הל׳ כבעיה מעשית. חב עקתנותהל׳ קרובים 
לבעיות חברה וחינוד, ובכל זאת מועט למת יישומם בחיי 
מעשה. קודם כל, עדיין לא נתקיימה התקווה, המנסרת בעולם 
החינוך מתחילת המאה הנוכחית, שמחקר ניסויי של הל' 
ישפר את דרכי ההוראה. שנית: גם הפסיכולוגיה הקלינית 
קיוותה, ועתין מקווה, להיבנות מהכרת תהליכי הל׳: אם נכץ 
שהאדם נעשה גיחטי, לאחר שלמד דרבים לא־נאותות של 
יחס לעצמו ושל הסתגלות לחברה, או לאחר שקנה בילדותו 
פחדים וחרדות — הכרת תהליכים אלו בכוחה לסייע לפסי¬ 
כולוג קליני בפעולות איבחון וטיפול. שלישית: הל׳ היא גם 
אמצעי בתהליך חיברותו של היחיד, שהרי אדם לומד אורח 
חיים בחברה, ריסון עצמי, הרגלי־נקיון ׳וכד׳! הכרת הל׳ החב¬ 
רתית עשויה, איפוא, לסייע בהבנת האישיות. עם כל אלו, 
רובם המכריע של הרעיונות הנ״ל אינם אלא בגדר משאלה. 

אפשר שהפסיכולוגיה השימושית יודעת יותר מכל לנסח 
הוראות המתייחסות לל׳ חומר מילולי. דרך משל: הל׳ בכמה 
שלבים, כשפדקי-זמן חוחים ביניהם, טובה מל׳-גודש (ל׳ 
מרוכזת)! חזחת מחבות מדי אינן משביחות את התוצאות! 
השמעה בקול של החומר הנלמד משפרת אותן! ל' חטיבה 
שלמה טובה לרוב מל׳ חלקים ממנה בזה אחר זה! ידיעת 
תוצאות הל׳ ושבחים מגביחם את הנכונות ללמוד ומשפרים 
את התוצאות! אמצעים מנמוטכניים חיצוניים (כגון מן הסוג 
של דצ״ך, עד״ש, באח״ב) וכן "לוגיזאציה" של החומר הנלמד 
מסייעים בל׳ ובעיקר בזכירה. 

לאחחנה נערכים בבת״ס לדרגותיהם ניסויים אינטנסיוויים 
ב״מכתות ל׳״! בתיהן משתדלים ליישם בהוראה את עקחנות 
הל׳ המבוססים גם על תיכנות החומר, כלומר על חלוקתו 
המחושבת ליחידות־ל/ ליחיחת־משנה ועד למשפטים. הלומד 
בעזרת מכתה הוא פעיל, הוא מתרגל לפי הקצב המתאים לו, 
בוחן ומתקן את עצמו. דומה, שמכונות אלו מתאימות רק 
למקצועות־לימוד שאפשר לתכנת את החומר שלהם׳ כגון: 
קריאה, חשבון, פיסיקה! ספק אם התיכנות אפשח בספרות, 
וודאי שאינו אפשח בל' אמנות. הדעות חלוקות מאד בנושאזה. 

ר״ם וודוודת, פסיכולוגיה, פרקים ט-י, תשי״א! ו. מהלר, 
פסיכולוגיה, א׳, 140-106 , תשכ״ה 9 ! ס״א מדביק, למידה, 
תשכ״ו ! , 81885 , 1 41 ,* 1964 , 7 ** !4/11■ 1^1• 1x11 מ ,ז?( 11 ס ז ,י\ 
4151100 .¥! 4 , ; 1964 , $/ 1 ) 10011 ' 7 ■ 01 ( !) 011 ) 7/1 01/11/1% * 1 
- 811851 . 8 8 ; 1964 , 01/1111% * 1 1110/1 * 7/1 / 0 !)< 1 ס%) 1 ס 0 ,( 551 ) 
,^ 111.11111 ) 7 10 4 )/ 1 <)<} 4 0111111% * 1 / 0 ( 0/1010% (!? ) 7/1 , $111 
-ז 86 . 11 ,* 1964 , ) 0/1010%1 (!/) 111 * 1 , 0055511 עו , 1964 

11 ,׳ 1965 , 00/1111% ) 7 . 0 01/11/1% * 1 / 0 ■( 1/10102 ׳,'$? , 0350 
, £ 0111111 * 1 111 )) 511 ) 1 101 ) 1 ) 00111101 ,( 50 ) 31 ! 5 1 ז 1$151 > 001 

- 0111 * 1 / ם '■( 0/10102 ( 5 ? 1711 , 1411155 11 . 5 51 05655 . 1 , 1965 
1-0 ) 1411831 . 8 £ ; 1966 ,( 11101 ) 4 ! , 8011111 . 8 ; 1966 , 111% 
, 411100 ״ 1 14 ,* 1966 , 01111/1% * 1 /ס !) 011 ) 7/1 , 55 ^ 801 . 14 
-) 111110414 , 1 ) 1411835 . 8 £ ,* 1966 , 10-12 511 ,( 11010 % )(!? 

.* 1967 , 11-13 . 511 ,( 011010% (!? ס) 11011 

ח. א, 

למיה עיר עתיקה במחח מאלים שבמרכז יוון, 

ששלטה על דרד הים מתסאליה למרכז יוון, ומכאן 
חשיבותה האסטראטגית, בחמה לזו של תרמופילי (ע״ע). 
העיר נוסדה, כנראה, רק בסוף המאה ה 5 לפסה״נ, ועם ירידתה 
של וירקליאד טרכינ;ה, היתד ל׳ העיר העיקחת במאלים. 
פירסומה ההיסטורי בא לה מ״מלחמת ל׳", כפי שמכונה נסיון 



913 


למיה — למלץ, #שר 


914 


היזמים לפרוק מעליהם את עול מוקיון אחרי מות אלכסנדר 
ב 323/2 לפסה״ג (ע״ע הלניזם, עם׳ 566 ). כיום ל , היא עיר 
בת למעלה מ 00 ^ 22 חוש׳ ( 1965 ), ומרכז לאחור החקלאי 
המקיף אותה. 

710170141 10711 *ס 47 ? 0 1-41 ; 1921 , 1110 ( 513 .? 

,( 111 ז\^ , 1111010815 ׳£ ז!} .ז 110 ) 10171149144 14 47x14111 ? 

. 1937 , 01 ו 470114 ק 5 414 ¥01124 1-4 , 0 ס 11180 ן> 85 .¥ ; 1924 

למינג ( 16010105 £601111115 ), מכרסם קטן ממשפחת הנב־ 
רניים (ע״ע) ? ארכו כ 15 ס״מ, כולל זנב באורך של 
כ 1.5 0 ״מ! צבעו משתנה מצהוב־כהה עד חום־אדוים, עם פס 
שחור שעובר בצדו העליון, מהראש עד הזנב. הגוף כבד, 
הראש מעוגל, החרטום רחב, העיניים קטבות. אפרכסות־ 
האזניים קצרות ומוס¬ 
תרות ע״י הפרווה. 
הזנב קצר, דל־שע־ 
רות. הרגליים קצרות 
ומכוסות שערות גם 
בצד התחתון, בעלות 

5 אצבעות 5 ן£- לסינג ( 1601010$ 115 ת 1£ ה 1-5 ) 

דים המתאימות לחפירה. שוכן הרים, בעיקר בארצות סקאג־ 
דינאוויה. 

הל" חיים בחבורות. הם צמחונים מובהקים ורזתם העיקרי 
הוא עשב, עלים ושרשים. הם חופרים מערכת מחילות תת- 
קרקעיות ובונים את קיגם מעשב ומרפדים אותו בשערות. 
משך ההריון כ 21 חם. ממליטים בקן פעמיים בשנה — עד 
5 ולדות. הל" אינם ישנים שנת־חורף. הם זריזים מאד, אמי¬ 
צים ותוקפניים. 

בד״כ קטן מספר הפרטים במקש מסויים׳ אבל בעונות 
מסדימות גדלה האובלוסיה בצורה בשרת, עד להתפרצותה 
(״מכת בבתים״) — תשעה המצויה בעכברים ובבתים. 
דביה מוגברת תלויה בגורמים מסייעים שונים, כגון בריבוי 
המזון. קיימת, כנראה, מחזוריות מסויימת בתשעה זו, אך 
המחזור מסובך ביותר: יש מחזורים קצרים (אחת לכמה 
שנים) וארוכים (אחת לכמה עשרות שנים), דש התפרצויות 
קטנות וגדולות. העליה העצומה במספרי הל" מביאה לתד 
פעה של נדידה המונית בכיוון לש. בשנת ההגירה כל הל , / 
חוץ מפרטים בודדים, עחבים בבת אחת את מולדתם ומתחי¬ 
לים כולם לבש בהמוניהם. בד״כ הם נודדים בלילה ואוכלים 
וישנים במשך היש, אבל לעתים הם בראש נודדים גם ביש. 
בזמן הנדידה א? מכשול העומד בדרכם. עוברים דרך ערש, 
שוחש בנהרות ואגמים! אלפש נשמדים בדרך ע״י טורפים, 
עורבים, חיות־בית ומגפות (״קדחת חל״ 10131611113 ), ובסוף 
הנדידה מגיעים ל"■ דבש לש, מפילים עצמם לתוכו וטובעים. 

בעבר ראו בהשעתם הפתאומית, במספרש כה עצומים, 
מכה מן השמים. הנורווגים חשבו שהם נופלש מהעננים. 
קיימות השערות רבות ביחס לגורמי הנדידה, שאינם ידשים 
בבירור (ע״ע חי, חש, בע״ח, עט׳ 311 ). תקשת הנדידה 
נמשכת משבה אחת עד 3 שנים. הפרטים הבודדים שאינם 
נודדים מאפשרים את המשכיות המין. 

"מכת־הנברנש" מסכנת באמן חמור את גידולי החק¬ 
לאות, מפני שהנבתש המרובש משמידים את הצמחשבדרך 
נדידתם, 

- 0 ?ס? 171 147711 ( ¥401 ' 1 ^ 4771771171 -} 4 ( 01 44 ( 71 ! , ¥0141 , 011 ) £1 . 0 

. 1942 , 710771141 י{(! 10X1071 

ע. שי. 


למך, שמם של שניים מצאצאיו של אדם הראשון בדורות 
הראשונים. ( 1 ) בן מתושאל, מבני בניו של קין 
(ע״ע; ברא׳ ד, ח—כה). התורה מאריכה במחחד בסיפור 
קורותיו- מונה את נשיו ובניו ואת עיסוקם, ומביאה בית-שיר 
של׳ אומר לנשח. ייחודו בשע ממקומו כדור שבשי לאדם, 
ומעובדת היותו ראש למשפחה שממנה יצאו ראשוני בעלי* 
המקצש בעולם. תוכן השיר שבפי ל׳ סתום לגמרי, ודעות 
רבות קיימות לפדושו. השיר מורכב במתכונת השירה המק¬ 
ראית, מבתים בעלי צלעות מקבילות, ומטבע הפתיחה: 
״שמען קולי, האזנה אמרתי״ — יש לו גם מקבילות במקרא 
(השר בסד׳ כג, ש ? דב׳ לב, א). לפי האגדה הרג ל׳ את קץ, 
בשגגה, בשעת צש, ושד עמו את בנו שלו, תובל-קץ (מד״ת 
ברא/ יג), ש״כ סרבו נשותיו לקיים מגע עמו, והוא שר 
להן שירת התנצלות שיזור זו (תנה׳ ברא׳, יא). 

( 2 ) בן מתושלח, מצאצאי שת, אבח של נח (ע״ע). 
זיקתם של השניים היא כזיקה שבץ משפחות שת (ע״ע) וקין 
(ע״ע), וכמה משמות צאצאיהן מקבילים. במגילה החיצונית 
לבראשית מסופר עליו שחשד באשתו כי נח נולד לה מן 
הנפילים, אך היא כפרה בשבשה ול׳ ביקש מאבח לברר זאת 
אצל חנוך (ע״ע), היושב בין המלאכים (ששר ספר חנוך, 
קו, א-יב). 

מ, ד. קאסוטו, מאדם עד נח, 157 ־ 158 , 165-161 , 199-169 

(ושם ביבל׳), תשי״ג 2 ! נ. אביגד-י. ידיו, מגילה חיצונית 

לבראשית, י״ג-ס״ו, ל״ד, תשי״ז 04714 - 1 ,• 050 (!§ .£ 

1964 , 43 — 42 , 37 — 35 , 111 

למל, שמעון האציל פץ — £30161 ! ¥01 • £11101 מ 0 .וח 51 — 

( 1766 , טושקו [צ׳כשלובקיה) — 1845 , וינה), איש- 
עסקים ושתדלן יהודי באשטרש. ל׳ פיתח את ענף הצמר, 
גידולו, המסחר בו ותעשייתי, 
בבשמש ובאשטריה. במלחמות 
הנאפולידניזת (ע״ע אוסטרש— 
הונגריה, עט׳ 987 — 988 ) סחר 
עם צבאותשם של שני הצדדים, 
אך בעיקר סיש לממשלה האוס* 
טרית ואף הילודה לה את כל 
הונו הנייד. ל׳ השלה ב 1811 
למעמד האצילש — אחד השר 
דים הראשונים שזכו לכך 
באשטריה — וב 1813 מתה 
כ״קומיסר" לאספקת הצבא ע״י 
הנסיך שוחינןירג. ל׳ פעל להקלת המסים ולהשבחת המצב 
החוקי של ששי אוסטריה שמדינות הגרמניות. לזכרו נוסד 
״ביש ל׳״ בירושלים (ע״ע א״י, עמ' 984 ). 

למלץ, אשר, משיודשקר בשנים 1500 — 1502 . משאו הש 
אשכנזי, כנראה, אך פעולתו חלה בצפץ־איטלש 
המזרחית, ופשטה מעט גם באשכנז. לדבריו קרבה הגאולה 
לבוא, שכן משש בבר בא, בדמותו הוא, ותלמידיו—שהפיצו 
את שמעו — עשרו באותם גלילות ועשת סגפנות ותשובה, 
שכמש לא נשעה. שנש רבות לאחר־מכן נזכרת שגה זו 
כ״שנת-התשובה", וגם הנשרים מזכירים אותה בויכששם עם 
הששים, אין אנו ישעש את מאשעות חייו של ל׳ ואת 
אישיותו — פרט לכך כי עסק בקבלה — ואין אגו מכירש 
גם את דרך השתלשלות תנשתו, ונראה כי זו פסקה עם מותו 
של מעודדה. אין לקבל את דברי ד גדלש אבן י ח י א (ע״ע) 






915 


למלץ, אשר — למנוס, לימנום 


916 


ב״שלשלת הקבלה" על זרם המרה גדול כתוצאה ממשבר 
תנועתו של ל/ שכן גם אויביו הגדולים מבני זמנו של ל׳, 
ר׳ אברהם פריצול (ע״ע) והרב יוסף הכהן(ע״ע), אינם מזכי¬ 
רים עובדה זו. 

א. ז. אשכולי, התנועות המשיחיות בישראל, 250-249 , 307 - 

312 , תשט״ז!,( 61 ,(£א) .? . 4 ! ? 111 !> 1111 !י! ?? ,זו־ 1 ג 64 

? 0 ^ 1 )/ 0102 ) 0 ? 007 ) 0 ? ■! 511 5 ) 71/1 ) 1/1 ?? ,ז 186 ז 1 ז 55 <^ 1 . 5 ; 1911 

(1■ !41x11/11170 ?0715501 (££), 105, 32 1!), 1940. 

למן(להמן), מו־קוס מאיר - - 11 ^ 1 ־! 461 * 5 ט€־ 31 !\ 

י 01300 — ( 1831 , ודדן, הנ 1 בר — 1890 , מינץ), רב 
וסופר, ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה. ל׳ למד בגימנסיה 
בוורדן, ואצל הרב עזריאל הילדסהימר (ע״ע), בהאלבר־ 
שטאט. הוא המשיך להשתלם בפראג, אצל ש״י רפפורט 
(ע״ע), שעל־ידו הוסמך לרבנות, ובאוניברסיטה שם. ב 1852 
עבר לברלץ ושם למד באוניברסיטה וכן אצל ר׳ מיכאל 
לנדסברגר, שגם הוא הסמיכו לרבנות. אותה שנה הוכתר 
בתואר ד״ר ע״י אוניבסיטת הלה, על עבודתו שעסקה בתורתו 
של לוק (ע״ע) על השכל האנושי. ב 1854 נתמנה למטיף 
ולאחר מכן לרב הקהילה החרדית במינץ ז בכהונה זו נשאר 
עד יום מותו. ב 1860 יסד ל׳ את כתב העת " 15136111 ע(!", 
שהיה הבטאץ המרכזי ליהדות החרדית, כמשקל נגדי ל- 11 \> 
11111105 ב 561 > 1 ! 1 36$ > 26111108 6 מ 61 מזש 8 של פיליפסון (ע״ע). 
בעתון זה פירסם סיפורים היסטוריים רבים, מביניהם: 14.313151 
1 מ 13 > £1 0018$ .£ 068 , £101130311 (״חתן המלך״), 1884 ! 035 
3 ־! 0 ק £10111 6x1 0135 (״ר׳ גרשם מאור הגולה״), 1911 ן 016 
ז 113 י 831 \ 1 ץ £31111116 (״בית אגילאר״), 1892 ! - 0561 ( £311111 
£05116101 סס^ 013110 (״ר׳ יחלמן איש רוזהיים״), 1879 — 
1880 ! 3 < 11 אל\> (״רבי עקיבא״), 1896 . כתביו קובצו ב 6 כרכים 
: 311 ^ 06860 ג> 83086011611:00 ־ ¥61 115 \>("מן העבר וההווה"), 
1874 — 1888 . ספריו הפכו ל״קלאסיים" בתחום הספרות היפה 
החרדית, בגרמנית ובתרגומים השונים, ורבבות בני־נוער 
ממשפחות אורתודוכסיות חונכו עליהם. ספריו נדפסו במד,דר 
רות רבות, ביניהן 61 ־ ¥01118111161161 061156116 ! 5 '£ ("ספריה 
עממית יהודית״), 1899 — 1912 , ו־ 0 < 93051 061156116 ( £5 
61 ־ 1161 :> (״ספריית בית יהודית״), 1925 . מסיפוריו תורגמו 
לעברית וליהודית־ערבית. ל , עצמו תרגם ופירש בגרמנית 
את מס׳ אבות ( 1895 — 1905 , 1921 — 2 1922 ! עברית! א-ב, 
תשכ״ח) ואת ההגדה של פסח ( 1906 ). כן ההדיר את מם׳ 
ברכות מן התלמוד הירושלמי עם פירוש של ר׳ ש. בן יוסף 
סיריליאו וצרף הערות בשם "מאיר נתיב" (תרל״ח). נגד 
הרפורמה כתב: 38086 סץ 5 • 161 > ס! 861 ־ 01 ("העוגב בבית- 
הכנסת״), 1862 ו! 106 ! 91611:6 £01 16$ > 108 !: 115611311 016 

< 1 נ!^ .־!ס ״ 96 (״בטול כל נדרי והד״ר אוב״), 1863 . 

1111131111 <[ . 1 , 1890 ,״£ • 4 \ . 01 7 ? 1171 / : £011611 £6116116 91181165 

( 111600315 £3 ) £301600315 — ( 1782 — 1854 ) איש 
דת צרפתי, פילוסוף והוגה דעות מדיני. כבן למשפחה ליב¬ 
ראלית שקיבל חינוך דתי הגיע ל' למסקנה כי האמונה והדת 
הקאתולית הם עיקר משענתה של החברה. השקפה זו, שקי¬ 
בלה ביטוי בספרו 60 5€ ! 1 ^£' 1 16 > 16131 ־ 5111 ££16x1005 >£ 

361116116 5111131100 53 ־ 5111 61 616 ^ 51 186 16 £6061301 3066 ־ £1 

(״הגיגים על מצב הכנסיד, בצרפת במאה ד, 18 ועל מעמדה 
כעת״), 1808 , הציגה לראשונה את נטייתו המובהקת לאיל־ 


טרמ 1 נטניזם (ע״ע) והביאתהו 
לידי ניגוד עם משטת של נא- 
פוליון. בתקופת "מאת הימים" 
ברח ל' לאנגליה ושנה לאחר 
מכן ( 1816 ) הוסמך לכומר. כש¬ 
נתפרסם ספרו ־ 10 * 1 : 501 £5531 

- 611 ־ 1 616 66 ^ 01311 60 6066 ־ 11 ££ 61 > 

8100 ("מסה על האדישות בעניי¬ 
ני דת״), 1817 , נעשה מיד לאחד 
הנציגים הבולטים של האולטרא- 
מונטאניזם הקיצוני. הוא תקף 
בחריפות את הגליקניזם (ע״ע) של ההגמונים והמונארכיה 
הצרפתית וסבור היה כי הנצרות הקאתולית תוכל לחדש את 
כוחה ולד,הפך לגורם מכריע בחברה אם תיפרד מהמדינה 
ותתחבר עם כוחות ליבראליים חדשים. ב 1830 יסד את כתב־ 
העת ־ 6011 ^׳£ ("העתיד") יחד עם לקורלר ועם מונטלמ^ר 
ומעל דפיו תקף את המונארכיד, של המלך לואי־פיליפ (ע״ע) 
שכפתה על ד,כנסיה הקאתולית מדיניות משלה ושללה ממנה 
את חופש הפעולה. 

השקפותיו של ל׳ עוררו את התנגדות חקאתולים בצרפת 
ובוואטיקן. גם האפיפיור גרגוריום ^¥ X לא היה מוכן לאמץ 
לעצמו את התפקיד הליבראלי שהועיד לו ל/ וב״אנציקליקה" 
משנת 1832 גינה את רעיונותיו על חרות הכנסיה, את הת¬ 
מרמרותו ביטא ל' בחיבור 1 ס 3 ץ 0 ! 6 00 י£> 0165 ־ 31 ? ("דבריו 
של מאמץ״)׳ 1834 , שזעזע את דעת הציבור, ובו תקף בחרי¬ 
פות את האפיפיורות ואת המתארכים באירופה. גינוי נוסף 
מצד האפיפיורות גרם לניתוקו של ל׳ מהכנסיה ולהתקרבות!־ 
לחוגים ליבראלייס-רפובליקניים קיצתיים. מאז התמסר ל׳ 
לענייני ציבור ובשורה אתכד, של מאמרים וספרים נתן ביסוס 
נוצת לרעיונות דמוקראטיים וסוציאליסטיים. ספת $ץ 3 ? £6 
601 במ 6 מז 6 ז ' 1 > 80 16 ! 6 (״הארץ והממשלה״), 1840 , הביא 
עליו שנת מאסר. ל׳ ששיתף מולה עם מנהיגים רפובלי¬ 
קניים תמך במהפכת 1848 ואף נבחר כנציג העם לאסיפה 
המכוננת. זמן קצר לאחר מכן פרש מפעילות ציבותת והת¬ 
מסר לכתיבה ולהגות פילוסופית, אולם נחל אכזבה מרד, 
עם עלייתו של נאפולמן 111 והתבססות שלטונו בצרפת. 
השפעתו על הקאתוליציזם השמאלי בצרפת מורגשת גם כיום. 

, 1913 — 1905 ,( 1-111 ) 5 ) 7171 ) 401 5 ) 5 1 ? ? 1/1 50 , 1 >ז 13 .ט 80 . 0 

) 001/1011 701 ) 1/7 ? ) 1/1 0714 . 0 ) 1 ) ) 4/1/1 ! ?!/'!' , 0165011 ./י\ 
■ 5171711 ? 1 1 ) ,? , 100 > 11 ( 1 .? ; 1896 ,)) 7071 ? 171 ) 71 ) 711 )/ 5401 
,?) 0 ) 5 771 ) 1104 ! ?!/) 171 1 ( 4711/10711 ! , 35161 .£ ■| . 11 ; 1 191 •? 5112 
/ס 1 ( 5104 0 . 1 ( 01 ) 0 ? 0714 /()) 1/1 ) 70 ? ,■!£[[}!¥ 11 . 4 > ; 1919 
. 1954 , 1011 ) 0/010 ? ?!/) 0714 5/11171/1 ) )!/) 

א. לי. 

למנוס, לימנוס (;> 0 ׳\%!/; תורב׳ סטאלי^ןה), אי יווני 
בצםון הים האגאי, כ 60 ק״מ מדתם־מערב לפתח 
המזרחי של מיצר הדרדנלים. שטחו 482 קמ״ר ובו 24x100 
תוש׳ ( 1965 ). שני מפרצים עמוקים החודתם לתוכו בצפץ 
(מפרץ פותאה) ובדתם (מפרץ מידתם) מחלקים אותו לשני 
גושים המחובתם ע״י רצועה צרה. חלקו המערבי של האי 
הרת. הפסגה העליונה, הר סקופיה ( 430 מ׳), נמצאת בצפץ־ 
מערב. בחלקו המזרחי של האי גבעות עם עמקים רהבים, ובו 
רוב השטח המעובד. מגדלים בעיקר היסה, ירקות, סיתת, 
עצי תות (לגידול תולעי משי) ומעט כותנה. כ 3 /* משטח האי 
מעובד! חלק מהאוכלוסיד, עוסק בדיג. 

בקרבת החוף הצפץ־מזרהי כורים אדמה (כנראה ממוצא 



ם. דה למנה 


917 


למנוס, לימנום — לסמרדנמי יצחק זתזקיד! 


918 


געשי, 18111313 * 3 מ 10 ) שעוד מימי קדם ייחסו לד. תכונות 
רפואיות! לפנים יוצאו כמויות גדולות של אדמה זו. חבירת, 
קאססרון (כ 4000 תיש׳), על החוף המערבי במקום העיר 
הקדומה מירינה. 

היסטוריה. תושביו הקדומים של האי היו, לדברי 
הומרוס, ממוצא תראקי, ולדברי הרודוטוס — ממוצא פלסגי 
(ע״ע יון. היסטוריה, עמ ׳ 427 ). נראה שתושבי ל׳ היו קרובים 
לעמי אסיה הקטנה, וכתובת שנמצאה בל׳ בניב הקרוב, כנר־ 
אה, לאטרוסקית, נחשבת ראיה למוצאם של האטרוסקים 
מאסיה הקמנה. בסוף המאה ה 6 לפסודג כבשו הפרסים את 
האי, אך כעבור זמן מה בבשו מילטיאדס (ע״ע) ואתוגאים 
התנחלו בו. ל׳ היתד. מאז בידי האתונאים, פרט לתקופה 
קצרה אחרי המלחמה הפלופוגסית ( 404 — 393 ), עד התקופה 
הרומית. בחלוקת הקיסרות ב 395 נכללה ל׳ בקיסרות הביזאנ¬ 
טית• היא סבלה מפשיטות של הערבים בסאות ה 7 — 10 . עם 
כיבושה של קושטא בידי הצלבנים ב 1204 (ע״ע ביזנטיון, 
עם׳ 372/3 ), נפלה ל׳ בידי ונציה, ששלטה באי עד המחצית 
השניה של המאה ה 15 , ואח״כ נאבקה על השלטון בו עם 
התורכים. אלה האחרונים כבשוהו סופית מידי הוונציאנים 
ב 1657 . במלחמת הבאלקאן סופח ל׳ ליוון ( 1913 ). 

; 1902 ,( 11 110 ) 1 ) ,״£ 1/051 ) 111 ) 50111 )^ ■ 2 151 ,׳״ 5406010 .$ 

,( 1 גחג 111 תץ 0501 -]> 11 ־ 1 נ 1 ק 1 ז 50 ) ״ 1 /ס ) 1 ) 51 7/10 , 1 > 50 סא . 8 . 9 
מס ? 555011 ) €1 <־״ו/מ 00 -£//ו 7 )!!' 1 , 01363111 .! \ ; 1954 

. 1963 ,( 11 )נ 13 ־ 141$101 ) 

יהודים מעטים החלו יושבים בל׳ מתחילת המאה ה 19 , 
ובתחילה היו כפופים בענייני אישות לביה״ד של איזמיר. 
ב 1896 פרצה בל׳ עלילת־דם, שהופרכה לאחר חקירת השל¬ 
טונות. ב 1904 ישבו בל׳ 62 יהודים, שנתקבצו מן האיים 

השונים שבסביבה, ללא כל אירגון עדתי. 

ש. א. רחאנים, קורות ריהודים בונורקיה וארצות הקדם 

(ה/ 206 ), תרצ״ז־תרצ״ח; 5 ( 151 [ 5 ) 4 )? 1115101 , 1£ ם 0313 . 1 ׳ 

. .. )) 41 *)<)ט 1 מ 31 ז ת ¥3 100¥0 ? 
10 >ך 1 נ״ 151 /¥ (״נסיון למאתמאטיקה בתלמוד״), 11-11816 > 1111 

101331 ( 50 ׳*יט 00 ז< 110£ ־ 101 > 1011 ) 011 ־ 1 * 0£ 13 ת 10 ז 1 , ("יסודי שפת 

עברית הקדושה״), 1820 ז ו 1501 [ 111 >זש 1 > 0 א־ ¥¥5011 ט 00 זל 110 
0010 י 1 נ 101 >ז ¥00 ו 1 >ם 113 ("סילון עברי-הולנדי", עם ש. י. 
מולדד), 1831 . 

א. דעלאווילע, אלון מוצב, תרי״ב! ,[״ 13 ״ 1 ס .מ .א =} .ס 

10 ב 1161 [ 36 ־) 1$ 16 > ז 00 ׳ 1 ב £1 > 0£1 < 1 ־ 1331 ) - 1 ^ 1/211 1x1 

. 1836 ,( 11 ,{> 1 ז 1013 מא 
י. סל. 

למפדחה ( 11153 > 0 ק 3 ח 1.3 ) לאט' 11153 > 3 ש< 13 ),אי במרכז הים 
התיכח, מדרום־מערב למאלטה, בחצי הדרך שבינה 
לבין תוניסיה. שטחו כ 20 קמ״ד. מהתה יחד עם שני איים 
זעירים נוספים שלידו, לינוזה ולמסיוינה, את קבוצת האיים 
הסלאגיים ( 10 * 013 ? 15013 ) השייכים לאיטליה. מבחינה מנה¬ 
לית הוא נכלל במחח אגח־ג׳נטו שבדרום סיציליה. 5,000 
תושבי ל׳ מתפרנסים מדיג וחקלאות. באי כפר אחד, ובו 
נמל קטן. לפנים שימש האי ל׳ מושבת אסירים איטלקית. 
במלה״ע 11 הופצץ ע״י בעלות-הברית ונכנע ב 1943 .^ 12 , 
לטייס אנגלי בשם ם. כהן ("מלך ל"׳), שנחת בו נחיתת־ 
אונס בעת הפצצת האי. 

למפדוזה, ג׳וזפה טומזי נסיד די - ע״ע טומזי, 
ג׳וזפה, נסיר די למדוזה. 

למפרונטי, יצחק חזקיה ( 1679 , פרארה— 1756 , שם), 
רב׳ רופא, מודה ומחנך באיטליה. למד תורה מסי 
ר׳ מנש פרובינצלי (ע״ע) בלוגו, ר׳ יהודה בריאל (ע״ע) 
במאנסובה, ור׳ יצחק חיים קנטריני (ע״ע) בפאדובה, וכן 
למד פילוסופיה ורפואה באוניברסיטה של פאדובה. בגיל 22 
שב לעירו, שחל ללמד בת״ת של הקהילה האיטלקית שספר־ 
דית. הוא שיפר את תכניות הלימודים והקפיד על שילוב 
השאת מקצועות הומאניסטיים. ב 1718 הוסמך לרבנות. ב 1749 
נתמנה לראש הישיבה — תפקש שהקנה לו מעמד של זקן 
רבני העש. במחלוקת סביב רבי משה חיים לוצטו (ע״ע) 
נמנה ל׳ עם מצדדיו. בכל אותה עת המשיך ל׳ לעבש כרופא, 
וקנה לו שם רב במקצוע זה. בשנת תע״ה החל לפרסם מעין 
כתב־עת ראשון להלכה ולספרות רבנית, בשם "בכורי קציר 
תלמש תשה של ק״ק פירארה״, ממנו הופיעו 3 חוברות. 
עבשתו המונומנטאלית היא החיבש "פחד יצחק", שנכתב 




919 


למפרזנפזי, יצחק חזקיה — למרטין, אלסונס דה 


920 


על ידו בשתי מהדורות: הראשונה ב 120 כרכים והשניה ב 35 
כרכים. זוהי האנציקלופדיה המקיפה והמפורסמת ביותר 
בתחום ההלכה. החומר מסודר בה לפי הא״ב ובכל ערד 
מובא החומר מן המשנה, התלמוד, הפוסקים, המפרשים הקד¬ 
מונים וספרות התשובות. חשיבות מיוחדת נודעת לתשובות 
רבני איטליה, שבחלקן לא נתפרסמו בשום מקור אחר. ערכים 
אחדים לקוחים, כנראה, מן הספר "פתח האהל" לד׳ אברהם 
מפרעמישלא (זולצבאך׳ תנ״א). לעיתים הסתמך ל׳ על ספח" 
עזר שתים, בלי לדקדק בבדיקת מקורותיהם. כמה מתשובותיו 
נדפסו אצל רבני דורו(בס׳ "שמש צדקה" לד׳ שמשון מור־ 
סורגו, ועוד)] דרשותיו המרובות אבדו, ורק חלקן נותר בכ״י. 
מהדורתו הראשתה של "פחד יצחק" נתפרסמה בחלקה (אד 
תיות א—מ) באיטליה בשנים תק״י—ת״ד, והושלמה ע״י 
חברת "מקיצי נרדמים"׳ בשנים תרכ״ד—תרמ״ח (אותיות 
נ—ת). מן המהדורה השניה הופיעו רק שני כרכים הכוללים 
את האותיות א—ח (תל־אביב תרצ״ה, ירושלים תש״ב). 
לאחרונה הוחל בהוצאתן לאור של שתי המהדורות גם יחד 
(ירושלים תשכ״ב—תשכ״ו, אותיות אא—אשון). 

י. ב. הלוי, חולדות הרב הגדול י. ל׳, 1871 ! י׳ זנה, אבני 
בנין (חורב, ו׳), תש״ב! ב. כהן. מזכרת מחברי התשובות 
בס׳ פחד יצחק (ספד היובל לא, מארכס), תש״ג! מ. בניהו, 

דבי י. ל׳ ורבי שבתאי אלחנן מן הזקנים (סיני, ספד יובל), 
תשי״ח ■ י. א. קלחנר, כתב־יד לא נודע של "מוסרים" לד 
יצחק לאמפרונטי (קריח ספר, ל״ו), תשכ״א, 

ד. ק. 

ל 3 ? 0 רכס, לן["" ל — 5160111 } 01 13 1 ־ £31 — ( 1856 — 1915 ), 
היסטוריון גרמני. ל׳ היה בנו של כומר פרוטס¬ 
טאנטי. למד באוניברסיטת בון ולימד באוניברסיטת מאר־ 
בורג, ומ 1891 עד מותו באוניברסיטת ליפציג. 

ל׳ נתפרסם בספרו 101 13€11 ^ 3£15 ב 1501 ז ¥1 \ 0601:50116$ 
ז 1613116 ו 11 י 1 (״חיי הכלכלה בגרמניה בימי הביניים״), 1 —/י 1 , 
1885/6 , שהוא מחקר מדוקדק ומפורט, בייחוד על איזור 
המוזל. ספר זה היה במידת־מה מסנה בהיסטוריוגראפיה, לפי 
של׳ הרחיב את תחומי העיסוק ההיסטורי מעבר לתאודי 
אישים ומאורעות מדיניים אל תאורי ההתפתחות החברתית 
והתרבותית. 

ספרו העיקרי של ל׳ הוא 06501110111:6 0601:50116 ("תו¬ 
לדות גרמניה״), 04:11-1 ועוד 2 כרכי מילואים, 1891 — 1909 , 
שבו השתקפה שיטתו במלוא גיבושה. בהשפעת דעותיו של 
וילהלם חנט (ע״ע) על הפסיכולוגיה של העמים ביקש ל׳ 
לחלק את תולדות גרמניה לתקופות מוגדרות של מצבים 
כוללים: התקופה הראשונה היא הסימבולית, אחריה — 
בתחילת ימי־הביניים — התקופה הטיפית, סוף ימי־הבי־ 
גיים—התקופה הקונוונציונאלית׳ הרנסאנס וההשכלה — 
האינדיווידואלית, הרומאנטיקה והמהפכה התעשיינית־הסוב־ 
ייקטיווית, ותקופתו היא התקופה העצבנית (; 11 שאלז 3 נ 121 ש 8 ). 

מפעלו ההיסטורי של ל׳ הפרה מאד את המחקר, בהדגישו 
בעיות סוציולוגיות ופסיכולוגיות, והמריץ מאד את העניין 
ב״תולדות התרבות" (ש;] 11 ס 111 ס 8 ש 2 ז 0110 ^). שיטתו של ל' 
עוררה פולמוס סתר וחריף, ול׳ פירסם מספר ספרים להגנה 
על עמדתו, מתנגדיו הצביעו על כך שתאורי האישים והסאר 
רעות המדיניים ב״תולדות גרמניה" לקויים, ומרובות בהם 
השגיאות העובדתיות. — כ 1909 יסד ל׳ בליפציג את "המכון 
לתולדות התרבות ולהיסטוריה כללית". 

. 1925 , 06 ־ 1 ׳״£ 1 הע 7611 * 5 ■ 7 ^ 0 , 11 ש 1£ ש 5 . 7 ו 


למרד־הבלז/ז׳ן — 861865 שז 0131 * 1 630 ( — ( 1473 , 

בודי[בלגיה] — 1524 [?)), משורר והיסטוריוגראף 
צרפתי. לפי כתביו הראשונים משתייר ל׳ לאחרוני "הרסו- 
ריקנים" של יה״ב, אמני חריזה ואלגוריה יותר מאשר פייט¬ 
נים ממש < אך הוא מתגלה כאיש הרנסאנס והומאניסט חדור 
תרבות קלאסית ב 1 זש/י 301301 '! 16 > 6$ ־ 10 ק£ ("איגרות 
המאהב הירוק״ = התופי הירוק של גברתו), 1511,1505 . וב־ 
65 * 13083 16$ > 016 ־ 000601 3 ״! ("אחוות שתי הלשונות"), 

1513 ! ביצירה אחרונה זו העלה ל׳ על נם את עליונותן של 
שתי הספרויות והלשונות, האיטלקית והצרפתית. ל׳ ההיסמר־ 
ריוגראף כתב 510801311165 61 03016 16 ) 311005 ־ £6511111511 
016 ־ 11 ׳ 16 ) ("מעשי גבורה בגליה ומעשים נדירים בטרויה"), 
ב 3 כרכים, 1510 — 1513 , יצירה המתבססת בחלקה על ה״רומאן 
של טרויה״ מאת בנוא דה סנט-מור(ע״ע). ב* $61115 16$ ! 113116 ׳ 
0006116$ 165 ) 61 016$ ("על פירור הכנסיות ועל האסיפות 
האקומניות״), 1511 , תוקף ל׳ את האבסולוטיזם של האפיפיור 
ואת חובת הרווקות בבמורה. בזטת רעיוגותיו, אימוץ ה״סר- 
צינה" והשימוש באלכסנדרץ, השפיע ל׳ השפעה עמוקה על 
סופרי צרפת במאה ה 16 ובעיקר על גדולי משורריה (מרו 
[ע״ע], רונ$ר [ע״ע], ואחרים. 

, 61 ) 8661 ; 1882-91 ,(. 7015 4 ) 51601161 .[ . 1 ) 6 , 1 ) 7 ) 74 ) 0 

, 1893 , 171 ) 1 )/ £707711 1 ) 111 ) 1 ( 1 ) 17 ) 17077707711771 ;!)!ז) ■ת/) ,״£ ./ 
1921 ,. 8 ) 1 ) . 14 / )} 6 ) £14 1071 10 ■ 141 ! ) 1 ) £114 , 615 ( 11111111 .א 
. 0 ; 1926 ,. 8 * . 1 ./ ,) 1 *גק 5 .[ , (עם ביבליוגראפיה) 

16 > . 0 , 1934 ,)) 770111371 ) 8 10 61 . 8 ) 1 ) ״£ ./ ,זתסק^ססם 
,)) 1077 ! 7101 ) 8 -) £7 10 !) ) $ 0007 -) 11 )/ 7 ) 41 / 4 ' 1 ) ) 771 ) 1137£14 ! , 800111 
- 1 ./ / 0 ץ 441 ו 57 ) 4 ( 7 70 €077177177477071 41 ,תתט 4 ז .א , 1935 
) 0741 ) 077 ) £0 : . 8 411 ״£ ./ ,(. 64 ) ז 16 קק 4 ז? ( ; 1936 , 8 ) 1 ) 
07770771 ' 1 ) 41 1 ) 7117 )) 1 ) 14 ,(. 64 ) . 14 , 1947 , 1 )^ 0 ^ 14771 441 ) 1 ) 1 ) 11 
(מבוא, טכסם, ביבליוגראפיה) 1948 , 77 ) 0 

א. לו. 

למרטיץ, אל פרנס דה — 161,301301106 > 0$6 ס 11 נ! 1 \ 1 — 

( 1790 , מאקון — 1869 , פאריס), משורר ומדינאי 
צרפתי. ל׳ היה בן למשפחה אצילה שירדה מנכסיה. אמו 
דאגה ללימודיו עד גיל 10 . אז 
נשלח להמשיך בהם בליון 
ולאחממכן בבלה (ץ 86116 ). 
ב 1811/2 ביקר באיטליה. ב 1816 
הכיר את ז׳ילי שארל, שמתה כ¬ 
עבור שנה! אהבתו אליה שימשה 
מקור השראה עיקרי לשיריו ה¬ 

ראשונים, ' 1113 ) 016 65 ) 60116 ־ 1 ? 

1100$ ("הרהורים ראשונים"), 
1820 . קובץ זה, הנחשב כאחת 
היצירות החשובות ביותר של ראשית השירה הרומאנטית, 
זבה להצלחה רבה. בשנה זו החל בקאריירה דיפלומא¬ 
טית כשנתמנה ע״י המלך לואי ^^^ 7 \ x מזכיר בשגרירות 
צרפת בפירנצה. במשך שנות שמתו הדיפלומאטי ( 1821 — 
1830 ) פירסם את קובץ השירים 11131100$ ) 016 6116$ ׳\ 0 סא 
£50611906$ (״הרהורים פיוטיים חדשים״), 1824 ! את הפואמה 
316 ) 506 16 ) ) 0106 1.3 (״מותו של סוקראטס״), 1824 > את 
1 ) 13101 ^'!) 10386 ) £1616 10 ) 011301 ) 016 ) 16 > 1.6 ("השיר האח¬ 
רון על מסעותיו של הארולד״), 1825 — על שנות חייו 
האחמנות של ביר 1 ן) ובמיוחד את הקובץ 16$ תס 01 ז 133 
6118160$6$ ז ז 6 0611906$ !! (״נעימות פיוטיות ודתיות״), 1830 . 

ב 1832/3 ביקר ביוון, תורכיה, סוריה, ארץ־ישראל ולבנון, 
בלווית אשתו ובתו יוליה ? ביטוי ספרותי למסע זה הוא ספת 




921 


למרמין, אלפונם דה — למרק, ז׳ךדטיסט 


922 


לו לאש 1 [ 61 )^ 01 : 61 £56115665 , 08 ס 6551 תק 101 , 5 ־ 600 ׳ 01 ס 8 

; 0116111 60 6 ?צ 3 ץ 0 '׳\ 111 ! : 4301 ) 60 ק 5386$ ץ 3 ק ("זכרונות, רש¬ 
מים, מחשבות תופים בעת מסע במזרח״! 2 כרכים), 1835 . 
ב 1833 חתחיל בקאריידה פוליטית כחבר פארלאמנט. פעי¬ 
לותו הפוליטית התבטאה בעיקר בנאומים על נושאים הומא- 
ניטאריים, כגון ביטול העבדות ועונש המוות במרוצת הזמן 
שתה ל׳, המלוכני-ליבראלי, את השקפותיו הפוליטיות, 
וב 1842 עבר לאופוזיציה. השתתף באופן פעיל במהפכת 
1848 ! ולאחריה שימש חבר הממשלה הזמנית ושר חח. ספרו 
011-011,41115 168 > 14151011-6 (״תולדות חז׳ירונדינים"), 1847 , 
ופופולאדיותו הרבה תדמו לא מעט לתעמולה הרפובליקנית. 
בסוף שנות השלושים פירסם שני חלקים מאפוס ארוץ על 
האנושות. שאותו תיכנן ובהם מובעות שאיפותיו לרפורמות 
סוציאליות! 05015511 ( ( 1836 ) ו 6 § 30 מג! , !* 0111116 1,3 ("נפי¬ 
לתו של מלאך״), 1838 ! ב 1839 יצא לאור 001161116016111:5 ^ 
065 ן>! 61 סק ("התבוננות פיוטית"). 

עם עלייתו לשלטון של לואי נאפוליון הגיעה לסיומה 
הקאריירה המדינית של ל׳. בגיל 60 מצא עצמו שקוע 
בחובות וללא אמצעי קיום ז בעיקר כדי להקל על מצוקתו 
חיבר ספרים שתים בפרוזה: את הקטעים האוטוביוגרא- 
פיים 11361 ק 3 ? ( 1849 ) ! 160665 > 0£1 סס (״וידויים״), 1849 ! 
460065 ) 60041 6116$ ע 60 ני 1 (״וידויים חדשים״), 1851 ! ־ 013 
216113 ( 1852 )! ושני רומאנים סוציאליים, , 0606106156 
301:6 ^ 56 006 ־ 1 ) 0116 * 111 ("ז׳גויב, סיפורה של משרתת"), 
1850 ו:ו 13 ס?־ 53101 16 ) 65 ־דנ 6 וק 616 • 13111601 6 ? ("הסתת 
מסן־פואך), 1851 . ל' כתב גם מספר ספרי היסטוריה" 
שמרובים בהם אי-הדיוקים וסילופי העובדות. 

למרות יצירתו הענפה והמגוונת ועל אף הקאריירה הפו¬ 
ליטית שלו, נשאר שמו של ל׳ לדורות כמשורר. הוא נמנה 
עם גדולי המשוררים הליריים בשפה הצרפתית. בני דורו, 
העייפים מהמהפכה ומתקופת נאפוליון, ראו בוידויים המוס¬ 
רים למחצה, בזכרונות המלאנכוליים, בתאודי הטבע המרגי¬ 
עים. באמתה בדת כמקור לנחמה, במיסטיות ובאידיאליזם 
שבשיריו הראשתים ביטוי לצרכיהם הנפשיים ולמצבי רוחם. 
בשירתו לא היה מן החידוש בנושאים, ואף לא בצורה. 
החידוש היה בצירוף של התמאטיקה הרומאנטית עם האת־ 
טנסיוויות של הרגש ועם המוסיקאליות של החרוז, ותאופיל 
גוטיה, בציינו כי "לאמארטין הוא השירה עצמה", ביטא את 
יחם קהל הקוראים הרחב למשורר ה״הרהורים". 

התכתות האפייניות לשיריו הראשונים חתמת בקבצים 
המאוחרים יותר. נוספו נושאים חדשים: המועקה הנפשית 
של המשודר, שאיבד בינתיים את אמתתו הקאתולית ונטיו¬ 
תיו הפאנתאיסטיות. קטעים רבים ביצירותיו חסרים ליטוש 
מבחינת הצורה. סיגנונם מרושל קמעה — אי־דיוקים לשר 
ניים, חזרות מונוטוניות. אכן, ל׳ לא ראה עצמו כמשורר 
מקצועי ולא נהג לעבד את שיריו. מכאן חולשתו, אך גם 
כוחו, הבעח בספונטאניות שבהבעת הרגשות ובכנות שי¬ 
רתו. — ל׳ היה חבר האקאדמיה הצרפתית מ 1829 . 

,.£ , 11355011 . #4 -.? , 1897 , 6 ״?>!־׳'(/ 4 ) 706 ) ,.£ , 151:1 ־ 00 ־ 2 < 2 £ 

,.£ 44 41104110 ! 14 ] 4 071£1041 1241 י 6 [[ 6 ; 6 ז £36 86 ? ; 1911 
10711 ) 4 ) 4641 ) £65 , 1116 ^ 1 ( £16 . 0 ; 1925 ,.£ , 1 ) 111231 ? , 1911 
: 144 ) 61 : 44 ) 774 : 471 ) ) 4 )£ , 1411115 .£ £1 81111011 ( , 1931 , £ 44 
44 ) 1771471 ) 471 : 14 41 .£ ,ז £0601£6 ■צ ; 1933 , 1470471171140041 
0711 '! 111 {> )(• 041 747 ) 74707116 .£ ,\ 1£11 ז£ס 11 ; 1934 , 174 ) 041 14 
- 111 ) 0 . 11 ; 1938 ,.£ 44711 811714 2 >£ ,}!!!!■!ס , 0 , 1938 , 1 ) 4 
114004 ) £071714 ,. 18 , 1940 , 1474 ) 04 ' 1 41 1/10771704 ,.£ , 1601111 


5 | 1 ו[ 81321 ; 1946 , 041414 : ( 411107 •)!) 14 ) 4 .£ ,. 18 , 1942 ,.£ 44 
.? ; 1948 ,£ 44 . 24 ' 4 : 17 ) 10 : 14 41 7404114 י! £65 , 6 קנ} £11 86 
.? . 14 ; 1952 ,.£ ) 41441 01 *){> 04 , 01130 ,[ ) 6 0001 ) 12 ס 

. 1957 ,.£ 44 . 4 • , 8 זג׳צ 00 
ש. וי. 

למרסיה, דק— ־ 1585) — )30(506$ 1x0161-0161 ״, פונטואז 
״ — 1654 , פאריס), ארדיכל צרפתי. ל׳ למד ברומא 
( 1607 — 1614 ) וקלט בה השפעות מארדיכלי הבארוק המוקדם, 
שאת סיגנתם ניסה למזג עם הסיגנון הצרפתי של זמנו. הוא 
תיכנן את "ביתן השעון" ואת המבנה המורחב של "החצר 
המרובעת״ בלובר( 1624 ). הקארדינאל רישליה, שהיה פטרונו, 
הטיל עליו את תיכבונם של "ארמון הקאדדינאל" (כיום: 
פאלה רואיאל [ 0731 ? 31315 ?]) בפאריס ( 1633 ), הטורבובה 
( 1626 ) וכנסייתה ( 1635 ) — הראשונה בכנסיות פאריס 
שנבנתה בהשראת הבארוק הרומאי. סיגנון דומה ניכר בכי¬ 
פתה המפוארת של כנסיית ואל-דרדגראם ( 01:366 ־ 16 )- 731 \! 
1646 ). דוגמה חיננית לתיכנון ערים פשוט והגיוני היא העיר 
הקטנה רישליה עם סירתה ( 1625 — 1635 ). ארמונותיו העי¬ 
רוניים — ובייחוד בית ליאנקור (: 1300001 ? 431:61 ( 1 1623 ) 
המורחב׳ בפאריס, שזכה לחיקדים רבים — מהווים אף הם 
תרומה השובר. לארדיכלות זמנו. 

למך־ק, זץ־בטיסט דה מו?ה, עזוליה דה - - 630 ( 

) 3013101 ? 16 ) " 31161 ^ 0116 ,: 1110061 46 ) 11$£6 נ! 83 - 

( 1744 ,ברנטן [צפון־צרפת] — 1829 , פאריס), ביולוג צרפתי! 
ממניחי-היסוד של התפיסה האוולוציוניסטית של החיים 
(ע״ע התפתחות, עמ׳ 717 — 731 ). 

ל׳ היה הילד השמיני (מבין 11 ילדים) של בעל-אחוזה, 
אציל עני. כדי לחסוץ בהוצאות חינוכו והשכלתו מסרו אביו 
לבי״ס ישועי לחינוך כמרים. ב 1760 מת האב, ול׳ עזב מיד 
את ביה״ס והתנדב לשימת ב¬ 
צבא. הוא השתתף בהצטיינות 
בקרבות במלחמת 7 השנים, וכבר 
בגיל 18 הועלה לדרגת קצץ. 
עם סיום המלחמה ב 1763 עזב 
את השירות הצבאי, עבר לפא¬ 
ריס והתחיל ללמוד רפואה, כש¬ 
הוא מתפתס מקיצבה זעומה 
שקיבל מן הצבא ומעבודה כ־ 
לבלר בבנק. תוף כדי לימודיו, 
ואגב טיולים בסביבות פאריס, 
התחיל להימשך אחרי מדעי־הטבע — כימיה, מטאורולוגיה, 
ובייחוד בוטניקה! בכיוון זה השפיע עליו גם ז׳אן־דאק רוסו, 
שעמו נפגש ל׳ באותן שנים. לבסוף נטש ל׳ את לימודי הרפו¬ 
אה ואת עבודתו בבנק והתמסר כולו למחקר בוטני, תוך טבל 
כלכלי חמור. הוא חיבר חיבור מקיף על הצומח של צרפת, 
שעורר את תשומת־לבו של ביפון(ע״ע). ע״ם המלצתו של זה 
נדפס ספרו של ל׳ ב 1778 על חשבונה של הממשלה, המחבר 
נתקבל ב 1781 כחבר באקאדמיה־למדעים, וב 1788 נתמנה 
לבוטניקן מלכותי. ב 1793 , כשהפך השלטת המהפכני את גן־ 
הצמחים המלכותי למחיאת להקר־הטבע, הועמד ל'—למרות 
שלא עסק עד אז אלא בבוטניקה — בראש המחלקה לזואולו¬ 
גיה של חסרי־החוליות, כשעמיתו במחלקה לזואולוגיה היה 
ז׳ופרואה סנט־אילר (ע״ע) — קודם מינראלוג, שפנה לחקר 
החוליתנים; אח״ב צורף להם גם קיויח (ע״ע). ל׳ תרם תרומות 




923 


למדי,, זץ־הטיסט 


924 


חשובות ומלות ערז״של-קיימא לזואולוגיה הסיסטמתית 
של חסרי־החוליות, בעיקר בסאב 10 נומיה ובפאלאו׳נטולוגיה. 
והישגיו זכו להגרה מיידית. לעומת זה לא היה בחייו כל הד 
לתודתו העיונית הגדולה בדבר ההתפתחות ההיסטורית של 
צורות־החיים תוך השתלשלותן זו מזח רעיונותיו של ל׳ 
בדחו ספני התנגדותו של קיוויה. 

חייו האישיים של ל" היו רבי־סבל. רוב ימיו חי בדחקות, 
ולעת זקנתו היה עני מרוד, שנזקק למתן שיעורים פרטיים 
לפרנסתו. הוא נתאלמן משלוש נשים, שאותן נשא בזו אחר 
זו ושמתו בחייו והניחו לו 8 ילדים. בסוף ימיו אף נתעוור, 
ואת ספרו הגדול האחרון חיבר תוך הרתבתו לאחת מבנותיו, 
שהיתה עחרתו בעבודתו. הוא מת בחוסר־כל ונקבר קבורת־ 
עניים, וקברו לא נודע. בהספד שהספידו קיוויה באקאדמיה- 
למדעים לא עמד אלא על זכויותיו במיון חסרי־החוליות, בלי 
להזכיר כלל את תורת־ההתסתחות שלו (בטיוטת טכסט 
הספדו — שאותו תיקן לאחר־מכן ע״פ בקשת ידידיו של 
ל׳ — הזכיר תורה זו בהערה לגלגנית). 

חיבור־נעודיו של ל', £13053150 1010 ? ("הצומח של 
צרפת״) [ 3 כרכים, 1778 ], עיקרו — שיסור ושיכלול של 
השימוש במפתח השניוני שמיסודו של ליגה (ע״ע) לגבי מיון 
עולם הצמחים. מ 1785 ואילך הפעיל ל׳ שיטה זו גם לגבי 
עולם בעה״ח, ואת פעולתו זו סיכם בזקנתו בחיבור הגדול 

65 זנ 161 ז 6 ׳\ 5305 >עג 11113 ם 3 165 > 031111-6116 0 ־ £315100 ("תורת 

חסרי־החוליות״) [ 7 כרכים, 1815 — 1822 ], שהופיע בעת 
ובעונה אחת עם חיבוריו הגדולים של קיוויה. ל' וקיוויה יחד 
יצרו את "המערבת הטבעית" של הזואולוגיה הקלאסית 
(הקדנדאוולוציוניסטית), על 4 רמות־המיון שלה: המחלקה, 
הסדרה, הסוג, המין — שעליהן אין הביולוגיה האוולוציוניס* 
טית החדישה מוסיפה אלא את רמת המערכת (מ 11 ז 1 ץ 11 ק)> 
לאחר־סכן נתפרדו דרכיהם של שני החוקרים (ר , להלן). 
זכותו הגדולה של ל' היא ההבדלה הב תרה בץ חסרי- 
החוליות ובין החוליתנים — מזה, וההבהרה של מיון חסת־ 
החוליות — מזה. הוא חילק לראשונה את ה״תולעים , ׳(-■! ¥0 
0$ מ!) — קבוצה שלא הוגדרה כל־צרכה בשיטתו של לינה — 
לקבוצות מוגדרות, הבדיל בין תולעים ובין תולעי־טבעות 
( 13 > 00011 ^), הפריד את הסרטנים ( 010513003 ) ואת העכ¬ 
בישים ( 13 >;ס\ 43-301 ) סן החרקים ( 105603 ), הבחין בייחודם 
של קווצי־העוד ובמקומם של הם 1 ליפוםים במסגרת קבוצת 
הנבוביים. בספר 5 קזס 0 105 > ס 10 :> 01£311153 י 11 !ז 5 65 ו 01 זש 6011 ^ 
*זח 3 ׳״׳ 5 (״מחקתם במערך הגופים החיים״, 1802 ) של ל׳ 
ניתנת לראשונה טבלה של מעדכת־החיים, הבנויה לפי 
קטגוריות המקובלות — עכ״פ בחלקן הגדול — גם במיון 
הסיסטמתי החתש, — אפשר לראות בל׳ גם את אחד החלו¬ 
צים של תורת התאי* וזאת על סמך הערתו ( 1809 ), שאין 
גוף חי שאין חלקיו-מרביביו "רקמה תאית או קרוצים מרקמה 
תאית". 

אולם מפעלו הרעיוני הגדול של ל׳ היה תורתו השיטתית 
של ההתפתחות האורגאנית של החיים — גלגול צורות- 
החיים ("טראנססורמאציה"■) זו בזו בתהליך של השתנות 
רציפה, רעיון שהופיע במשנתם של קודמיו של ל׳ בביולוגיה 
בצורת השערות קלושות או ניחושים מעורפלים בלבד (ע״ע 
ביפ 1 ן, עם׳ 493 ! גתה, עט׳ 751/2 ! דדוין, ארזמם). אף ל׳ 
החזיק תחילה בדעה, שהיתר, שלטת בביולוגיה, שכל מין 
ממיני בעה״ח הוא ישות מסויימת הקבועה ועומדת כנתון 


טבעי מראשית מציאות החיים, ועדיין ב 1797 ביטא דעה זו 
במפורש. אולם בעקבות עיסוקו הרב והממושך במיונן של 
צורות־חיים, מאובנות וקיימות, הגיע למסקנה שהמינים אעם 
עומדים וקיימים ושעצם מושג "המין" בביולוגיה הוא מלא¬ 
כותי׳ מאחר שצורות־החיים בתתות בתהליך של זןם־היווצרות 
רצוף ומתמיד, שבו צורות־חיים קודמות הן אבות לצורות 
המופיעות אחריהן! קבוצות הצומח והחי הסתעפו במרוצת 
הזמן ומוסיפות להסתעף, וכל "מין" אינו מייצג אלא חתך 
רגעי באחד הסעיפים הללו. את הרעיונות המהפכניים הללו 
הביע תחילה בהרצאות לתלמידים, ולראשונה העלם על 

הכתב ב 1801 ( 105 נ 1£1 ת 0 ׳\ 5305 £עז 31111113 105 > $7510010 

["מערבת הסרי-החוליות"])! צורה מגובשת ניתנה להם בספר 
0 ג 1 !> 2001081 0 וו 1 קס 5 ס 1111 ? ("פילוסופיה של הזואולוגיה", 
1809 ) — החיבור השיטתי הראשץ בתורת־ההתפתחות בביו¬ 
לוגיה —, והם הורחבו והועמקו אח״כ ב״תורת חסרי־החוליות" 
(ר׳ לעיל). 

ב״פילוסופיה" קובע ל׳ שני כללים לגבי השינויים המת¬ 
חוללים בחיים: ( 1 ) שימוש מוגבר באיבר מאיברי־הגוף 
מחזק אותו ומגדיל אותו, והעלמה זו הולכת ורבה בהתאם 
לאורך זמן השימוש! ואילו הפחתה בשימוש מחלישה את 
האיבר בהדרגה ומנות ת אותו מבחינת מבנהו עד כדי ביטול 
עצם קיומו. ( 2 ) כל מה שנגרם לפרטי אחד המינים, הן 
מבחינת רכישה והן מבחינת הפסד, בהשפעת התנאים שבהם 
שרוי חמין הזה במשך תקופה ממושכת ובהשפעת השימוש 
המוגבר או המופחת באחד מאיבריו — נשמד במין ומתבטא 
בצאצאי הפרטים הללו ע״י מכאניזם החורשה. הכלל השני 
הוא ניסוח מסורבל של מה שכונה לאחר־מכן בשם עקרון 
חורשת התכונות הנרכשות (ע״ע גנטיקה, עם׳ 
71 — 73 ). — את התהליך של התהוות שינוי במבנה האור¬ 
גאניזם מתאר ל׳ לפי הסכמה דלקמן: 

( 1 ) שעד במסיבות (טראנספורמאציה של הסביבה) 

( 2 ) שינד צרכיו( 050105 <£) של האורגאניזם 

( 3 ) שינוי נהגו 

4 

( 4 ) שעד בפעילותו של איבר (שימוש, אי־שימוש) 

1 

( 5 ) שעד הצורה (המבנה)! 

השלבים ( 3 ) — ( 5 ) מייצגים את תגובתו של האורגאניזם 
על האתגר המוצג לו בשלבים ( 1 )—( 2 )! אך משמעותו של 
מושג ״הצרכים״ (שלב [ב]) מעונה עיון — אם הוא מכוון 
לגורם אובייקטיוד או סובייקטיוד, לשון אחר: אם הטראנס־ 
פורמאציה של האורגאניזם נכפית עליו כעל ישות סבילה 
ע״י חגזדם החיצון, אז אם היא ביטד לפעילותו העצמי* 

על שאלה זו השיב ל׳ ע״י הרחבת שיטתו עד כדי הפיכתה 
לפילוסופיה של החיים הביולוגיים, המבוססת על 4 כללים: 
( 1 ) לחיים אימאננסית הנטיה להגדיל — מכוח פעולתם העצ¬ 
מית — את נפחו של כל גוף חי ואת ממדי חלקיו ער לגבול 
הנקבע ע״י החיים עצמם.( 2 ) השתנות מבנהו של אורגאגיזם 
עד כדי התהוות איבר חדש בגוף היא התוצאה של דחף הנובע 
מצורך שנתעורר באורגאניזם.("הסתגלות פסיכית") ומתמיד 
בו בתביעתו, ושל פעילות חדשה, שאותה תביעה מעוררת 



925 


למרק, ז׳ו־בפזיסט 


926 


ומקיימת (״הסתגלות פונקציונאלית״).( 3 ) מידת ההתפתחות 
של כל איבר ושל כושר פעילותו נקבעת ע״י מידת השימוש 
בו, ( 4 ) בל מה שנשתנה באורגאניזם, במבנה או בפונקציה, 
במשך חייו מועבר לצאצאיו ע״י התורשה. 

תפיסה זו של מכאניזם ההתפתחות קשורה קשר הדוק 
לתפיסה הוויסאליסטית של החיים בכללותם (ע״ע 
חיים, עמ׳ 362/3 ). יתר על כן: יותר משהיא חלק של הביד 
לוגיה התיאורית והניסויית היא חלק של פילוסופיית-טבע. 
שבה דבק ל׳ — ושאותה ינק, אולי, מדיךר 1 (ע״ע) והאנצי- 
קלופדיסטים: שלילה של ראיית המציאות הטבעית כצירוף 
של פרטים המוגדרים כל אחד מצד עצמו ושל ראיית תוזליך 
טבעי כשורה של אירועים נפרדים הבאים בזה אחד זה, 
והעדפת ראיית הטבע ככוליות והתהליך הטבעי — כזרם 
רצוף של ההתרחשות. גישה סינתסית־כוללנית זו — בניגודה 
לגישה האנאליטית־אטומיסטית — באח לביטוי לא רק במש¬ 
נתו הביולוגית של ל׳ אלא גם בעיסוקו הרב בכימיה, שבה 
הופיע כמתנגד חריף לכימיה החדישה שמיסודו של לוואזיה 
(ע״ע), על מושגיה בדבר היסודות השונים הנפרדים והמבנה 
המולקולארי של החוסר. מאבקו המוטעה של ל׳ בלאוואזיה 
דומה — מבחינת רקעו האידיאי והפסיכולוגי — למאבקו 
של גתה (ע״ע, עס׳ 750/1 ) בניוסון. אולם זכותו הגדולה 
של ל׳ היא בעצם הרעיון ההתפתחותי, שבו הקדים בדור את 
החשיבה המדעית השלטת. כ 50 שנה לפני דארווין הכליל 
ל׳ גם את הביולוגיה של האדם בתסיסה זז, ואף את התהוות 
החשיבה ראה כהמשך ההתפתחות האורגאנית; וכן הרחיב 
את התסיסה ההתפתחותית על ההיססוריה ועל החברה, תוך 
זיהוי מושג ההתפתחות עם מושג ההתקדמות. 

ל׳ ודא ר ו וי ן. מעמדה של משגתו ההתפתחותית של 
ל׳ בביולוגיה נקבע בימי-חייו של מחוללה ודור לאחר מותו 
ע״י שליטתן של שיטת המיון הקשיח ו״תורת־הקאטאסטרר 
פות״ של קיודה בביולוגיה ; לתורתו של ל־ לא הושם לב. היא 
לא חזרה ועלתה למרכז ההתעניינות אלא משעה שחודשה 
תורת־ההתסתחות—על בסיס אחר—בידי צ׳. דר וי ן(ע״ע! 
וע״ע דר וי נ יזם), 30 שנה לאחר מותו של ל/ יחסו של 
דארווין לל׳ הוא מורכב ומסובך. לדברי דארוו׳ץ עצמו, לא 
היתד, לתורתו של ל׳ כל השפעה על התהוות חשיבתו ההת¬ 
פתחותית ! במידה שהוא מזכירה — הוא מתייחם אליה בבי¬ 
טול גמור, כאל תאוריה חסרת ביסוס תצפיתי או ניסויי. 
אע״ם שטענה זו נגד תורת ל׳ מוצדקת מצד עצמה, יש לראות 
בעמדתו של דארווין עוול כלפי ל׳ וקיפוח זכותו של זה. 
אין להעלות על הדעת שעצם רעיון ההתפתחות האורגאנית, 
שאותו הביע וניסח ל׳ בצורה ברורה, לא תרם כלום להת¬ 
רקמות רעיון זה בתודעתו של דארווין. אולם חשובה מזה 
העובדה, שדארווין לא יכול היד, כלל לפתח את תודת הבירור 
הטבעי שלו ללא זיקה לל׳, שהרי בהיעדר כל ידיעה במכא־ 
ניזם התורשה לא יכול היה להסביר את הופעתן של הווא- 
ריאציות הטבעיות כחומר-גלם לפעולת הבירור, אלא מתוך 
הנחת מכאניזם לאמארקיסטי. ואמנם ניכרת השפעת ל׳ 
ב״מוצא המינים" במידה ההולכת וגוברת ממהדורה למהדורה, 
עד למהדורה השביעית (האחרונה), שאפיה לאמאדקיסטי 
לחלוטין — וכל זה ללא הודאה בחלקו של ל , . 

לאמארקיזם וגאו-לאמארקיזם. בביולוגיה 
החדישה נהוג להחיל את המונח "ל א מ א ר ק י ז ם" בעיקר 
על אותו חלק של תורת ל' המתייחם למכאניזם הגנטי — 


להורשת התכונות הנרכשות. פלאמארקיזם זה נשתחררה 
תודת ההתפתחות משעה שנתגלה — בתחילת המאה הסנ¬ 
ה מ נ ד ל י ז ם, הובן ההבדל שבין גנויטיפוס ופנוטיפוס והוכרו 
המוטאציות, וכל אלד, מוזגו עם הדארוויניזם המקורי לנאו־ 
דארוויניזם. הנחת הורשת התכונות הנרכשות נראית 
כמופרכת לאחר כשלה כל המאמצים הניסוייים להוכיח את 
קיומה (ע״ע גנטיקה, עמ ׳ 73 ), והנחה זו אף אינה מתיישבת 
עם אותו מכאניזם תורשתי, שעל קיומו יש לנו ידיעה ברו¬ 
רה — .האסטרטגיה של הגנים״ שבכרוסוסומי הגרעין. — 
משום כך דוחה היום רובם המכריע של החוקרים בביולוגיה 
את "הלאמארקיזם" כאמונה תפלה (וע״ע ביולוגיה, עמ׳ 
344/5 ). 

לעומת זד, עדיין לא הוכרעה הכרעה סופית בעיית מש¬ 
מעותה של התפיסה הלאמארקיסטית במובנה הרחב—ההכרה 
בהסתגלות פעילה ומכוונת שלמערכת-החייםלתנאי־ 
החיים אישים חשובים בודדים מבין הביולוגים בדורות האח¬ 
רונים ניסו לחזור לנאו־לאמארקיזם, שיש בו משש 
הכרה זו. עמדתם זו — יותר משנבעה ממימצאש ניטוייש 
נבעה מגורמים אידיאיים: מאי-סיסוק נפשי מן ההסבר הדאר־ 
וויניסטי או הנארדארוויניססי של האוז׳לוציה, בעיקר על 
רקע רעיון הרציפות שבהליכים הטבעיים, לעומת "הקפיצות" 
שבמכאניזם המוטאציות; או מספקות חמורים ביכלתו של 
מנגנון המוטאציות המקריות והבירור הטבעי בלבד להפיק 
אח כל התופעות שבאוולוציה. בין הנאו-לאמארקשסש בול¬ 
טים, בין השאר: א. ד, קום (:>ק €0 ,ס .£) וה. פ. אוסבורן 
(ע״ע) באה״ב, א. ז׳יאר ( 11 ־ 0131 ..£) ש. לה דאנסק (* 1 .? 
ש*)״ 03 ) בצרפת, ק. פון נגלי (ע״ע) ות. אימי (ע״ע) בגו¬ 
מניה, ואחרים! גם לדארוויניזם של א. הקל (ע״ע) היה ג(ן 
לאמארקיסטי מובהק. הופיע גם זרם פסיכרלאמארקיסטי, 
שראה את תחוש תו של היצור החי בצורך לשינוי פונקציה 
או לרכישת פונקציה חרשה ואת שאיפתו לכך כגורמים 
בעיצובה של פונקציה זו, וכן הטעש את "הכוח היוצר 
והמכוון האקטיווי״הגלש באורגאניזם החי — תפיסה 
נאו־ויטאליסטית, שמשמעותה לגבי ההתפתחות הפילוגנטית 
דומה למשמעות מושג ה״אנטלכיה" לפי ה. ךריש (ע״ע) לגבי 
ההתפתחות האונטוגנטית. מנציגיו של זרם זה היו, בין השאר, 
א. פאולי( 31111 ? .^) ור. תלטרק 1-6010 ש 11 ס זו\.£); גם תורת 
האורתוגנזה (ע״ע) קרובה לזרם זה. אולם אע״ס שהיקשה 
הנאו־לאמארקיזם כמה קושיות חמורות על הדארוויניזם, היד, 
עקר לגמרי מבחינת מתן פתיח מדעי לבעיות שעורר, ולפיכך 
לא השפיע על כיוון המחקר הביולוגי החדש. 

מקרה של "החיאה" מלאכותית של הלאמארקיזם אירע 
בבריה״מ בשנות ה 40 — 50 . בסיסמה של "דארוויניזם" מטוהר 
מן "הסטיה המנדליסטית והנאו־דארוויניסטית" הוכרז על 
עקרון הורשת התכונות הנרכשות כעל המכאניזם הפועל 
בהתפתחות המינים (ע״ע ליסנקו). לקביעה זו לא היה כל 
יסוד מדעי, והיא נכפתה על הגנטיקנש וחוקרי ההתפתחות 
מטעם השלטת, שראה אותה כתואמת את ההנחות הרעיוניות 
של המאטריאליזם הדיאלקטי. התצפיות והמימצאש חני־ 
סוייים, שעליהם ניסו לבסס תורה זו, נמצאו עד מהרה בדויים 
או מוטעים, ועם הדטטאליניזאציה שחלה במדע הסובייטי 
בשנות ה 60 בטל הליסנקואיזם גם בבריה״מ. 

אולם גם לאחר שנתבסס הנארדארוויביזם בביולוגיה, שוב 
נתעוררו בשנש האחרונות — והפעם על בסים תצפיתי- 



927 


למרר!, ז׳ךכםיסמ — לן 


928 


- ניסויי דווקא — בעיות הפותחות פתח לשיקולים מעין 
לאמארקיסטיים, במיקרוביולוגיה במיוחד מתרבים המימצאים 
המעידים על מציאותם של גורמים תורשתיים שאינם מרר 
בזים בכרומוסוסים, אלא שרויים בציטופלאסמה של התא 
("פלאסמאגנים") ונתונים לשינויים בהשפעתם הישירה של 
גורמי־ חוץ; בחידקים ניתן להפיק תכונות אימונולוגיות 
חדשות בפעולה מכוונת ומכוונת של סמים מסח־ימים, ותכו¬ 
נות אלו מתקיימות גם בצאצאיהם של התאים הללו, ז.א. — 
הן תורשתיות (ם. נ. הינשלווד [ע״ע]). אמנם בכל המקרים 
הללו ניתן לתרץ ולטעון, שאין להחיל את בעייתה של 
התפתחות דארוויגיסטית או לאמארקיסטית ואת מושג הורשת 
התכונות הנרכשות על אורגאניזמים חד־תאיים, המתרבים 
ע״י חלוקת התא, ואין בהם דיפרנציאציה בין תאים ס^תיים 
ותאי־רביה, וממילא — גם לא בין גנוטיפוס ובין פנוטיפום. 
אולם גם ביצורים רב־תאיים, כגץ בחרקים, נתגלו כמה 
תופעות הנראות לכאורה כהורשה של תכונות שנתהוו 
בתגובה ישירה על השפעות־חוץ מסוייסות ושמכוונות נגד 
השפעות אלו. ד,סברתן של תופעות אלו כתוצאה של בירור 
טבעי בין מוטאציות מקריות מחייבת הנחת מכאניזמים מסו¬ 
בכים של ה שפעת גורמי־חוץ על תכונות הנקבעות ע״י 
מערכת של גנים׳ כשהשינוי הפנוטיפוסי גורם בסביבתם 
של הגנים להתהוות תנאים חדשים, המשנים את יחסי־ 
הגומלין ביניהם ("הטמעה גנטית של תכונות נרכשות"■). 
מספר המקרים בתורשה ובהתפתחות, המחייבים הסברים 
״פסודרלאמארקיסמיים״ כאלה, הולך ורב. — גם מבחינת 
הניתוח הלויגי־מאתמאטי של התאוריה זעאדדארוויניסמית 
מתעוררים ספקות, אם אמנם קיימת הסתברות־של־ממש 
שהשגיח של האוולוציה הושגו בזמן סופי (מסדר־הגודל של 
מאות־מיליוני שנים) בפעולת הבירור הטבעי על מספר סופי 
של מוטאציות מ ק ר י ו ת, ז״א לא־מובוונות מצד האורגאניזם 

כלפי תנאי סביבתו. 

בסיכומו של דבר, מודים היום כל החוקרים בהשגו ההיס¬ 
טורי של ל׳ בהנחת היסוד לתורת־התפתחות בביולוגיה, אך 
כופרים במנגנון ההתפתחות שהציע ל׳. יחד עם זה יש לציין, 
שכמה בעיות שמעורר הלאמארקיזם עדיין לא מצאו את 
פתרונן המלא במסגרת תפיסת ההתפתחות הרווחת, וייתכן 
שיסודות רעיוניים מסויימים מתורתו של ל׳ עוד עתידים 
להיכלל בתורה.סינתטית של ההתפתחות. 

, 4 . 5 . 1... ()1? £0**7/(/?* 1901 , 71 ס*) 10 ס $זש 00 ט:ושז 0 ?) 1££ ז 

. 0115 ,*\) 1 ס 11 ? 6 ן?!/?• 

10£771?711 071(/ €?71617 4**1771110/4071 }2( ם 0 ; 1963 , £1/6 01 ? 10107 010/1071 0 4 < ,* 1958 ,) £771 / 5 ץ 5 * 16 ) ? 0671 /ס 
031111110, 7)1£ £1'010/1071 0\ 121'171% 7/1171%*, 1958; 1(1., 


1 > 471 0070/171 ,< 1£214 שבת 1 ז 11 ו־ 1 . 0 , 1959 ,*? 1 /? 71 ? 0 חז? 60/1 ) / 4714 
0 , 1959 , 260-263 , 146-150 , 1071 ) 1/010 ?,£ 0070/1711471 ? 1/1 

,שז 201 א) 7 •{*!/)?ז?// * 1 ¥9181 ) , 1 > 00 ״ז[ 9105110 30-0 ש 0 . 14 
* ;* 1964 ,* 107 ) 4/0/7/0 ^ ,< 1 ז 5 4 ) \נ-ש 0 ב 311 ^\ . 6 ; 1964 ,( 202 
-< 1 ש 81 . 1 ס ; 1965 , 193 ־ 170 , 1 ז 07 ?ז/ 5 $ 7/1? 121x71 ,ץ!)־ 1431 . 0 
; 1966 , 80 ־ 77 , 1071 ) £1/010 ? %4711 ? 0 / 0 *?**?? £70 , 105 ם 1 ר!ב> 

111:3 :>ש־ 2£1 ז 51 1 ]ש 11 :> 115 ] 1€ שז י 1 ש: 051 ("יסודות החוק הפלילי האום- 
טרי"), 1899 , ' 1926 ז 5 :ז 1 (שש- 1 זש) 011 /י $ש(> 0118 (> 1511 ז 0 ? ש 01 
2 תש־ 1 ש} £011 • 1 ש 1328 ־ 1 6 !(> 101x11 ) ("קידום המשפט הבינלאומי 
ע״י ועידת האג״), 1900 ] מוש 1 ש 1 (ש 3 ת זלששזזש^ס׳ע 035 
ש;פ 10 ז.)ל (המשפט הבינלאומי אחרי המלחמה״), 1917 ! 
ש 1 >ת 0 :ז 3 ש 1 )!ש 25 ,] £01-0 (״השעה ה 11 של אירופה״), 1919 . 

1922 , £ £1 , 1 זשכן 5 1-1 — 6 שמוח ות £3 

י, צ. ב, 

לן ( 1.200 ), עיר בצפת צרפת, 130 ק״מ מצפון מזרח לפא¬ 
ריס, בירת הדפארטמנט אן (שת 15 ^)! 100 * 75 תוש' 

( 1962 ). יושבת בגובה 188 מ/ על מדרץ מבותר בשולי אגן 
פאריס, באיזור חקלאי המגדל בעיקר ירקות לשוקי פאריס. 
בעיר תעשיה של עיבוד תוצרת חקלאית ומוצרי מתכת. 
חשיבותה כצומת מס״ב וכבישים; בה נפגשת הדרך הראשית 
מבריסל לפאריס עם זו המובילה מנמלי מיצר קלה למזרח 
צרפת — עורקי תחבורה חשובים מימי קדם. 

ל׳ (לאודונום) חיתה בעלת חשיבות כבר בימי הרומאים, 
שביצרו את המקום. במאה ה 5 הוקמה בה הגמונות, שהת¬ 
קיימה עד המהפכה הצרפתית. המלך איג קפה נתן להגמון ל׳ 
מעמד נכבד בין גדולי הממלכה, והעיר היתה למעשה בשלטון 
הגמוניה. במאות ה 12 — 14 היתה "קומונה" (ע״ע) בל׳. העיר 
סבלה מאד במלחמת 1870/1 ובשתי מלחמות העולם. 

ל׳ עשירה באתרים היסטוריים. נשתמרו בה הומות 
ושערים. הקאתדראלה הגותית היא מהעתיקות בסיגנון זה 
(מאות 12 — 13 ). בעיר עוד שתי כנסיות מהמאה ה 12 , וארמון 



929 


לן — לנגדוק 


930 


ההגמון (אח״ב בית המשפט) עם אגף מהמאה ה 13 . לל׳ 
מחיאון עירובי עשיר בממצאים ארכאולוגיים. 
ל[, ן , ( — £30116$ 6311 [—( 1769 , לקטור [ 3111$ * £66 , דרום- 
צרפת] 1809 , דנה)׳ מצביא צרפתי. בן למשפחה 
בורגנית מרוששת, הוצא מביה״ס והיה שוליה של צבע. 
בפרוץ המהפכה הצרפתית נפתחו בפניו אפקים חדשים. ל׳ 
התנדב לצבא ב 1792 ובמהרה עלה מדרגת סגן־משנה למפקד 
חטיבה. בשעת אירגודמחדש של הצבא איבד את דדגתו, אך 
הצטרף כמתנדב לבאפדליון במסעו באיטליה (ע״ע נפוליון, 
מלחמות) ועלה לדדגת גנראל. אחר ליווה את נאפוליון למצ¬ 
רים, עזר לו להגיע לשלטת ונתמנה למפקד "משמר הקונסו¬ 
לים". ב 1800 פיקד וניצח בקרב מוננזבלו והשתתף בקרב 
מארנגו. ב 1801 — 1804 היה שגריר בפורטוגל. נתמנה למארשל 
ב 1804 . השתתף בקרבות אוסקרליץ (ע״ע), ינה ( 1806 ) 
ופרידלנד ( 1807 ), ובספרד כבש את העיר סרגוסה (ע״ע) 
לאחד מצור עקשני שהפך לשם דבר. בקרב אסלינג ( 1809 , 
ע״ע אספרן ואסלינג) נפצע פצעי־מוות. 

ל׳ היה ידיד אישי של נאפולית׳ שעשהו דוכס מונטבלו 
( 1808 ) ונסיך סיור ( 5 ז 6 ׳\״> $1 ). מעטים כמותו גילמו את 
התכונות שאהב נאפולית: העזה, מהירות ודבקות במטרה. 
בכוד בניו נאפוליה אוגוסט ל׳( 1801 — 1874 ), היה דיפלומט 
צרפתי וכמה פעמים מיניסטר, בן אחר גיסטו אולידה ( 1804 — 
1875 ), היה גנראל בשרותו של נאפוליון 111 . 

€ ז 1113101 - 1 ; 1900 ,* 1 ,.- 1 . 011 

. 1910 , 0110 ^ 0 ^ * 4 

ל 4 או, ביקולאוס ( 1,60311 11101311$ ^ 1 ), כינדו הספרותי 
של ניקולאום פרנץ נימבש, האציל לבית שטרלנאו 

- 611163311 ־ 511 11 ס/ו 1161 >£ , 5611 ( 16101 א 114:013.115 ^ 1 - 

( 1802 , צ׳אטאה הונגאריה [היום: לנאוהיים, רומניה] — 
1850 , או׳ברןבלינג, על-יד וינה), משורר אוסטרי. אביו, קצין 
אוסטרי, היה קלפן שמח בגיל צעיר. ל׳ עצמו היה נתת 
במתחים רגשיים תמידיים׳ שדחפו אותו לנסיעות. בשנים 
1832/3 הגיע, במנוסה מעצמו, עד אה״ב. בשובו לאירופה 
שהה לעיתים בווינה ולעיתים בשטוטגארם. בשטוסגארס, 
מרכז משוררי האסכולה השודאבית, עם לודויג אולאנד 
בראשה, מצא ידידים ומעריצים לשירתו. ברם, ב 1844 יצא 
ל׳ מדעתו. את שש שנותיו האחרונות חי במוסד סגור ליד 
דנה, חולה חשוך מרפא. — אהבת חייו היתה סופי לונתאל 
( 61111131 * £61 ), אשתו של ידיד. אהבה נואשת זו קרבה את 
התמוטטותו של המשורר. 

יגת העולמים בשירתו של ל׳ איננו מאניירתם ספרותי— 
שכן היה אומלל מאד בחייו הפרטיים. שירתו היא לירית- 
מלאנכולית. היא מצטיינת בשפה מוסיקאלית, עשירת צלי¬ 
לים, ולכן הרבו להלחין את שיריו. הנימה השלטת היא 
עצבות קודרת. לתופעות הטבע משמעות עגומה. אפילו שירי 
האביב נושאים בתוכם את תחושת חמדת. אץ כאן מרידה, 
אלא עייפות, אפאתיה, והרגשת הקץ הבלתי נמנע. שונים 
הם הנופים בשירתו! המפורסמים שבהם הם התאורים של 
החד־גוניות הנוגה של השפלה הגדולה של הונגאריה, ארץ 
מולדתו, בשירי הצוענים שלו. — מלבד שירים ליריים 
כתב ל׳ שירים אפיים־דראמאתיים, אשר החשוב שבהם הוא 
"פאוסט". ביצירות אלה מתבטא המאבק הרעיוני הפנימי של 
המשורר. ההשקפות הדתיות והפילוסופיות שבהן אינן מגי¬ 
עות לעמק השווה. 


כתביו: שלושה כרכים של ״שירים״, 1832 , 1838 ! זר 
רומאנסות ״סאבונארולה״, 1837 ! האפוס • 18611561 ג 11 \ 1 016 
(״האלביגנזיס״), 1842 . היצירות האפיות־דראמאתיות: 
״פאוסט״, 1836 ! ״דון ז׳יאן״(מתיד עזבונו), 1851 . כל כתביו 
הוצאו לאוד ב 1855 בידי אנאסטאזיוס גרץ, ב 4 כרכים! 
ב 1910 — 1923 — בידי א. קסטל ( 035110 ), ב 6 כרכים. חליפת 
המכתבים בינו ובין סופי ומכס לונתל נתפרסמה ב 2 כרכים, 
ב 1906 . 

1011 ) 0 .-£ , 1101151311 ״ 1 ; 1855 , 1-11 , 001/011 1 ״£ , 50111111 . 4. X . 

,א ; 1920-21 , 1-11 ,*״ץ.* ?״£ 19 , 1 ) 8150110 . 13 , 1898 ,!,) 01 ) 1 
, 5/08015308 . 11 ; 1950 ,״£ 01 < 011 ) 21001 114 * 1 0 ( 5011 11510!", 010x1 
140110 114 * 1 4 ( £1 , 11311005 • 1 א ; 1952 , 1£0410 > 11 !! 01  ש 130$0 . המלה 00 שימשה בשפת 
צרפת הדרומית לציון ״בן״׳ בעוד שבלשון הצפון, ה 110 ^ 130 
1011 >, שימשה לצורך־ זה המלה 011 — קודמתה של 1 ט 0 
המודרנית (וע״ע צרפתית. שפה). 

ראשיתה של ל , כיחידה מדינית ומנהלית בימי שלטון 
תמי, עת השתרעה הפרובעציה גאליה נארבוננסים( 031113 
0515 ? 00 ( 1 ז 3 א) על־פגי שטח שתאם במידה רבה את זה של 
ל׳. בימי נדידת־העמים השתלטו על ל׳ הןבללים (ע״ע) והוי־ 
זיגותים (ע״ע), ובראשית המאה ה 6 באה תחת שלטון הפראנ¬ 
קים משהשלים קלובים (ע״ע) את גרוש הגותים. 

התבססות המוסלמים בל׳ במאה ה 8 מיבנה את כל רדום־ 
צרפת, ורק בעקבות התערבות השליטים הקארולינגים ונצי 
חונם ב 759 , חזר האיזור לידי הפראנקים בשליטת תזני 
סולח. רבים מבני ל׳ היו בין בבירי נוסעי־הצלב. — קירבתה 
של ל , למרכזי תרבות כגת ספרד הערבית וחבל פרובנס 
(ע״ע), השפיעה במישרין על פתחת תרבות תוססת ואפיינית 
לדרש: ספרות הטתבדויתם (ע״ע), סיגגץ הבניה התמא־ 
נסקי והתפשטות הכפירה הקאתאתת. נגד כפירה זו, שמרכזה 
היה בעיר אל בי (ע״ע אלביגנזים), הכרח האפיפיור אינוצג- 
פיוס 111 (ע״ע) על מסע־צלב ( 1209 — 1229 ),שהביאלהחרבה 
שיטתית של ערי הדרום ותרבותן. 

בשלש פאריס, מ 1229 , נאלץ רמון ¥11 , רוזן טולוז, להע¬ 
ביר לידי לואי כמחצית משטחיו, ואילו השאר סופח בשנת 
1271 בידי פיליס 111 . המלוכה הצרפתית קיימה את שלטונה 
בל' באמצעות סוכנים מלכותיים, אולם המנהל כולו נתת היה 
להשגחתם של מפקחים, שתפקידם היה לדווח על שחיתות 
הפקידים ולמנוע ע״י כך מעשי קיפוח. אף כי ל׳ סשחה 
לשטחים שבשלשת המלוכה, נשתייר בד- אורח החיים שלה, 
לרבות שפת הדרש (סס 1 > 13118110 ). משום אפיה האינדיווי¬ 
דואלי וריחוקה ממרכז השלטת בפאריס הוקם בה "פאר־ 
לאמנט" מקרב המעמדות של ל/ ומושבו נקבע בסולת. 

ב״מלחמת מאה השנש" סבלה ל' מפלישת האנגלים וחזתה 
מבשרה את החורבן ואת מעשי השוד שבאו בעקבות המל¬ 
חמות הממושכות. בימי שארל ¥11 הוקם מחדש הפארלאסנט 
של ל׳ ( 1420 ) והשלטת על החבל נמסר לידי דוכסי בודבת 
( 1461 — 1523 ), ולאחר־מכן — לידי דוכסי מונמוראנסי 
(ץ 0 ת 010 ת 11 ח 0 !א) עד שנת 1632 . בתקשת הרפורמאציה במנה 
דוב אוכלוסיית ל׳ עם ההוגנשים (ע״ע). בעקבות מלחמות 
הדת ( 1561 — 1598 ) זכו ההוגנומים של ל׳ ב 10 ערים בצורות 
שבהן קיימו את פולחנם הדתי. רק ב 1632 הושם קץ להתמר¬ 
דויות הרבות נגד השלטת המרכזי, כשנכשלה ההתקוממות 
בהנהגתו של הדוכס אנרי מוגמוראגסי, ונצחונה של המר 
נארכיה האבסולוטיסטית היה שלם. האחרונה בהתקוממויות 
הדתיות בל׳ היתה מלחמת ה״קאסיזארדים" ( 15 >ז 1153 ח 03 ). 
1702-05 . — בימי המהפכה הצרפתית בוטלו אמנם מוסדותיה 
הנפרדש של ל' ( 1789 ), אולם היא זכתה לפדיחה תרבותית 
מחודשת. 

,״ 1 315 ^ .ן 1 — ¥10 ש 3 > . 0 

£ - 1. £0111x25516 - ז 0 כ 1 :)ש 1 > 00 .[ - ז^ 3110 ? ם ; 1905 -* 1872 

-* #1 , 1€ ז £36111 ץ 110 ש 1 .£ , 1949 ,״£ 4114 ^^ו׳׳ז ,ז־ז^ותג.! 

. 1962 , €*\ 10 

1 . בר. 

יהודים ישבו בל׳ כבר בתקופה הפראנקית. ב 506 
חשדה מועצת הכנסיה של אגד (^ 8 \׳) במומרים ממוצא 
יהודי העשרים לחזור אל היהדות. כשהיתה ל׳ בשלטתו של 


המלך שבה ( 3 < ¥3011 ץ) הוויזיגותי נאשמו היהודים בניהול 
תעמולה דתית בקרב הנוצרים, הם גורשו מהחבל, ולא שבו 
אליו אלא בתקשת המלכים הקארולעגים, עת ישדו קהילות 
חשובות בגזיה, קרקסת, ליךב ( 0 ׳י 0 ^ 1 ), לינל, סיג פ ליה, 
נארבון, נים, פוסקייר, סן ז׳יל ( 011103 53101 ), סולח ועוד. 
למתת שהתנאים הכלכליים והמדיניים של היהודים הח¬ 
טובים יחסית, הם סבלו מבזיונות, ובטולוז (ע״ע, עמ' 425 ) 
היד, על נציג הקהילה להתייצב ב" ידם הששי הקדוש" לפני 
הקתדראלה כדי להשטר בפומבי בטקס הקתי יי ס 113311 (ק 13 ס 0 ** 
(מלאטינית = סטירה), המסמל את השפלת העם היהודי על 
צליבת ישו. בבזיה (ע״ע, עם׳ 126 ) הורשה האספסוף לסקול 
את היד,ודים באבנים לרגל חג הפסחא. מנהגים אלה.לא בטלו 
אלא במאה ה 12 , חאת תמורת תשלום שנתי. חבל ל׳, שבתה 
תכופות בשם "פרובנס" (ע״ע) בכתבים עבריים, ידע באותה 
תקשה עצמה שגשוג נדיר. הן בלמות המקרא שתלמוד, שן 
בלמות הפילוסשיה י שרפואה. עם הראקצש שבאה לאחר 
ססעשצלב נגד האלביגנזים ( 1209 — 1213 ), שבאת ל׳ כולה 
תחת סתת מלכי צרפת ( 1271 ), הורע מצב השודים ושוב 
לא נבדל מזה של כל שודי צרפת, ששד עמם גורשו מהממל¬ 
כה ב 1306 וב 1394 . 

ס שתם יהשש מקהילות ה ¥00313310 ; 0001131 מקרןנ- 
טךס (ע״ע) וסביבתה, התיישבו מחדש בכמה מערי ל¬ 
בטאה ה 18 ׳ למתת התנגדות השלטונות ברם, רק במאה 
ה 19 נתחדשו בל׳ קהילות של ממש, בייחוד בטולוז ובנש. 
במלה״ע 11 מצאו בל' מפלט יהודים רבש. שלטונות רשי 
הקימו שם כמה מחנות הסגר, בעיקר בגואה (ססא), בראם 
( 81301 ) ורסבחי ( 1011 >^ 60 ^), ששימשו בסים לגירושם. 
מספר קבוצות־מחתרת שותות הוקמו באיזור, מהן קבוצת 
"מקי" ( 31115 > 13 \),ב״הר השחור"(סססס 0 ס 138 ס £0 \).בשנות 
ה 60 גדלה האוכלשיה השותת באיזור באשח ניכר, עם 
בואם של פליטים דבש מצפוראפריקה. הקהילות הראשיות 
הן: טולה, מונפלש, נים, בזיה, סט וקרקסון (ע״ע פתבנס, 
שותם! צרפת יהשש). 

01 1 ( 01 ( , 2 ת 3 ז^<ז?וזזנ 811 8 , 1897 , 1440100 ) 001110 , 88 סז 0 .!? 
, 960 ! ,( 430-1096 ) 0004011101 140 ( 0 ( 17 10 1 ( 401 113110111 ( 0 
, 01 ^ 4 ) 1 ( 0 ( 1 0 ( 71 , 110 ) 700 0101111 [ 1/10 [ס ע! 0 !ו 711 110114 ( 7110 
0, 41)01(111001 7101)00-]0!1)11>) 00X011001 ז 3 ׳* 0 > 1 ( $£3 . 2 ; 1966 
40 01 ( 1 ( 14 [ 1411014101 ( 11 ( 0011 401 40 ( 014 , 1966 ,( 1939-43 ) 

1966 ,( 20 . 30 16 ט 3 חטותותס 0 ) 00 ( 7101 
ש. שי. 

3 ^* 00 ^ - 0311 ££ 80115 011115030 - 

( 1869 — 1938 ), מדינאי שאציסיסט נותוגי, מפעילי 
תנועת השלום. ב 1900 — 1909 הש ל׳ מזכיר ועדת הסטורטינג 
(הפארלאמנט) הממונה על מתן פרס נובל לשלש, ייצג את 
ארצו בוועידת השלש הבינלאומית השנש שנערכה בהאג 
ב 1907 ונבחר לביתשתן הבינלאמי (ע״ע) בהאג. ב 1909 — 
1933 היה ל׳ מזכיר האיגש הבינפארלאמנטאת בז׳נוש, 
שש לו חלק נכבד מאד בעליית חשיבותו של גוף זה, 
שהוסיף לפעול אפילו בשנות מלה״ע 1 . אחרי המלחמה ייצג 
ל׳ את ארצו בחבר־הלאומים, שתבלט בסישד במאמצים 
למצוא הסדר לפרוק השמיש. ב 1921 זכה בפרס נובל לשלום, 
יחד עם ק. ה. ברנטינג (ע״ע). 

מסםתו: 1£ ח 003115 ם €103 :ז 10 י 1 16 > 1510116 ^ ("תולדות 
הבינלאומיות״), 11919 ש 01€01311 ש 311 ק 1 ש 101 1/110100 ("האי־ 
גש הבינפארלאסנסאת״), 1,1921 ^ 01111 ? 11£.0118 ס 1 תז 4€116 ג 
1914 — 1815 (״מדיניות בינלאומית 1815 — 1914 ״), 1925 . 



933 


לנגה, סרידריין־ אלברט — לנגוגרדים 


934 


לנגה, פריךריןי אלבךט — £3086 : 18611 ^ 1 1 { 10 ' 11 ) 16 ־ £1 — 

י (ואלד [ליד סוליבגן], 1828 — מארבורג, 1875 ), 

סילוסוף וסוציאליסט גרמני. אחד ממניחי היסוד של האסכולה 
הנאו־קאבטיאנית שנתפרסם גם למבקר חריף של המאטריא־ 
לחם של מרכס. ב 1866 הוזמן לשוויץ וארבע שנים לאחר 
מכן נתמנה פרופסור לפילוסופיה בציריך. באותה שנה ראה 
אור ספרו החשוב׳ 11101 ! , 8 גו!ם 115 ג 1 ז 1316 ^ 165 ) 065011101116 

: 211 ״ו 06£611 161 ) 111 1611111118 ) 86 ־ 10110 561X161 ־ 1 ^ 1 ("תולדות 

המאטריאלחם ובקורת משמעותו בעת הנוכחית״), 1866 , 
שפירסם את שמו ברבים וכתוצאה מכך החמן להיוח פרום־ 
סור לפילוסופיה באתיברסיטה של מארבודג, שם לימד עד 
טוף ימיו. את גיבוש השיטה ההגותית של ל׳ ומתן חד־ 
משמעיות למסקנותיו, יש לזקוף לזכותו של הרמן כהן(ע״ע), 
ידידו ועמיתו להוראת פילוסופיה במארבורג. ל׳ טען שהמא־ 
טריאלחם היה מאז ומתמיד מתודה מוצדקת, אבל מסקנותיה 
הספקולאטיוויות פסולות, לפי שהתודעה המכירה ארנה חלק 
ממערכת ההסבות השתות ואפיה הוא מוצא להכרתנו המדעית 
המבוססת על יסודות אפריוריים הקודמים לכל נסיון חושני־ 
ממשי, ל , סבר שהמאטדיאלחם העקבי אינו יכול לספק למדע 
את יסודותיו שהם ערובה לתוקף מסקנותיו. — תורת 
המידות לפי דעתו של ל׳ נטולה כל אפשרות של ביסוס 
מדעי. האתיקה, הדת והאמנות באות לספק צורך חיתי של 
המץ האנושי: להשלים את המציאות הממשית על ידי בניין 
מערכת הגותית־אידאלית נטולת תוקף מדעי. מתוך נקודת 
ראיה זו משקיף הוא גם על הבעיה הסוציאלית: יש למתן 
את מגרעותיו של הטבע האנושי על ידי זיקה מתמדת אל 
האידאל של חיי צוותא הארמתיים מתוך הכרח קיומנו 
כיצורים חברתיים. 

בזכותו של ל׳ והרמן כהן הפכה המיכללה בעיר־שדה 
קטנה לאחד מבית־האולפנא החשובים ביותר בגרמניה של 
המחצית השניה של המאה ה 19 . מבת עבודותיו החשובות 
יש להזכיר ־ 111 ) 16111:11118 ) 86 ־ 111161 111 86 ב - £1 ־ 61 :ז 1861 ^ 016 
2016111111 !!מג! 1 ז 3 ז״ה 0686 ("שאלת הפועלים במשמעותה 
להו 1 ה ילעתיד״), 1 1865 165 ) 065011101116 ־ 2111 386 ־ 86111 516116 ? 
$ג 11 מ 13115 ־ 13161 \ ("תרדמה חדשה לתולדות המאטריאליזם"•), 
1867 . \ 

<ןומ , 001160 . 11 ; 1894 ,״ 1 . 4 , .£ , 115566 !£ \ ס 

.ז 6628/6 ׳*/\ / 76 > 6/064/6 ) 6 ?) 1 ' . 1 מ* ■£?>,)(/ 

- 6 ן// 26 ;^ו/<) 16/0 וו/ , 1 זא* מ 6 //ן־ז $64 , 18 ; 1896 

1928 , 11 , 64/6 > 64 / 

א. גר. 

לגגוברדים ( £11 ז 83 ס 8 מ 03 = "אתכי הזקן"), שבט טומוני 
(ע״ע סוט 1 נים) שנתן את שמו לחלקה הצפוני של 
איטליה— לומברדיה— והקים שם ממלכה משלו בץ השנים 
568 — 774 . המקורות הקלאסיים מציינים את מקש מושבם 
לאורך האלבה התחתי. כבר במאה ה 1 — 2 הצטיין חלק 
משבט הל׳ כלוחמים אמיצש שתקפו את גבולות הקיסרות 
הרומית לאורך הדאנובה, אולם חלקם הגדול נשאר על 
גדות האלבה. 

עם נדידת העמים־הגרמניים בסוף המאה ה 4 נטשו הל׳ 

את מושבותיהם תעו לכיוון דרש־מזרח לשטחי בוהמיה 
ומוראוויה הדרומית של היום, והתיישבו על אדמות הרוגים 
שגורשו מפני המצביא אודואקר (ע״ע) ב 487 . כאן באו 
במגע עם האשטרוגוחים ובהשפעתם קיבלו את הנצרות 
האדיאנית. ישטינינש (ע״ע) כרת אתם ברית ( 567 ) כדי 


להחריב את מלכות הלפידים (ע״ע) ובעקבות נצחונם פל¬ 
שו הל׳ לאיטליה. בלי שנתקלו בהתנגדות חזקה הצליחו 
הל׳ בהנהגת מלכם אלבואץ ( 568 — 572 ) לכבוש את 
פאדובה, ודתה, מילאנו ואת פארה, שאותה הפכו לבירת 
ממלכתם. כך החל שלטון הל׳ באיטליה הצפונית שנמשך יותר 
מ 250 שנה. עד בעזרה איימו גדודי הל' על רומא עצמה 
ובעברם את הרי האפנינים חדרו לאשליה התיכונה והדרר 
מית והקימו בה שתי דוכסויות: ספולטו ובנונמו. דוכסויות 
אלה השרדו מגוף הממלכה הל׳ ע״י שטחש שבשלטון 
האפיפיור ובחאנטיון. בימי שלטונו של אלבואין סיגלו 
לעצמם הל׳ את שיטת הקיסרות הרומית לגבי המנהל והצבא, 
את ההיירארכיד, ואת דרגות הפיקוד הצבאי. אלבואין נרצח 
בידי אשתו — בתו הנקמנית של מלך הגפידים — ובמקומו 
נבחר קלף. אולם עם מותו הפתאומי העדיפו הדוכסים הל׳ 
שלא לבחור במלך אחר, כדי לחזק את מעמדם. קרוב ל 10 
ש!ים שררה אנארכיה בממלכה הלאנגובארדית, ורק נוכח 
הסכנה מצד הברית בין הבחאנטש לבין הפראנקים התלכדו 
והמליכו אח אותארי ( 584 — 590 ) בנו של קלף. הוא הצליח 
לשמור על חתת ממלכתו והבטיח את גבולותיה לאחר 
מאבק ממושך עם שכניו העוינים שכנעת חדשסים הל' 
המתמרדים. את הברית עם הבאיובארים בצפת חתק ע״י 
נישואיו עם תאודולינדה בתו של דוכס באוואריה הקאתולי. 
לאחר מוחו, נישאה האלמנה לאגילולף ( 590 — 615 ) דוכס 
טורינו, שהצליח לא רק לבסס מחדש את שלטון הל׳ בעמק 
הנהר פו כי אם גם לאיים על רומא, וזו ניצלה רק בזכות 
מאמציו של האפיפיור גרגוריש 1 (ע״ע). 

בעלות רותארי ( 630 — 652 ) לשלטת הוא הכריח את 
הדוכסים לוותר על מחצית אדמותיהם לטובת המלוכה ומינה 
בהן פקידים ( 11 ) 035131 ) שהצרו את צעדיהם של הדוכסש 
הבדלניים. את תקשת שלטונו מציינת הסתגלות תרבותית 
למסורת הרומית, ופירסום ״צו הלאנגובארדים״ ( 1101115 )£ 
בת 11 ז 10 )ז 3 נ 801 ה £3 ) — אשף חוקים עממי שנמסר בע״פ — 
היא דוגמה אפיינית לתהליך הרומאניזאציח שעבר השלטת, 
במרוצת הזמן נתמזגו הל׳ באוכלוסיה ובתרבות המקומית, 
אך האריאניות נשארה סימן ההיכר שהבדילם מהאחרים. רק 
לקראת סוף המאה ה 7 , בהשפעת פעולות המיסיונרים שיצאו 
מחצר האפיפיור, זנחו הל׳ אח האריאגיות ואימצו את הדת 
הקאתולית. 

לאחר תקופה ארשה של מהומות ומרידות דוכסש הצליח 
ליוטפראנד ( 712 — 744 ) "המפואר במלכים" להשיב את הסדר 
בממלכה ולשבש את כוח הדוכסש. ימי מלכותו נחשבים 
לשיא השלטת הלאנגובארדי באשליה. הוא שאף לכונן מדינה 
מאוחדת וניצל לשם כך אח הסכסוכים שפרצו בין האפיפיור 
לקשרי ביזאנטית במחלוקת האיקובוקלזם (ע״ע), כדי לדחוק 
אח רגלי השלטת הביזאנטי מאיטליה. אולם רק יורשו, המלך 
איסטולף ( 749 — 756 ) כבש את האכסארכאט של רא!נה ואת 
יתר שטחי ביזאנטית במרכז אשליה ופלש גם לסביבות 
רומא. בעקבות בקשת העזרה של האפיפיור סטפאנש 11 
(ע״ע אשליה, עט׳ 732 ) שיחרר פפין "הגוץ" מלך הפראנקים 
את האכסארכאט והעניקו לאפיפיור ( 754 ). 

כשפלש דזידריש ( 756 — 774 ), האחרון למלכי הל׳, 
לשטחי מדינת הכנסיה יצא קארל הגדול ( 773 ) לעזרת 
האפיפיור אדריאנש 1 . לאחר מצור של 6 חדשים על פאוויה 
נשבה דזידריוס ובעקבות הנצחת נטל לעצמו קארל את 



935 


לנגוברדים — לנגלנד, וילים 


936 


התואר "מלו הל׳". הל' עצמם, שמעולם לא היד מספרם 
רב, בטמעו בקרב האוכלוסיה האיטלקית. 

3111115 ? ; 1868 ,(^ 1 ,.מ . 0 . 81 ) , 1 ז 1 > 1 ז 0/110 < £01 1.011 1 /£/^ 1 

1 ק 1 ] :, 5 ,. 11 ס . 1,1 ) 1/1 * 1 ־ 101 ) ■ 8 ) 011%01 / 10 ־ 1115101 , 15 ו 11 ע>גו<£ 

, 17-141 ,! 0110 ( 71 11 110 0011 1 ( 1101 , 1011 זן £103 .ז , 1878 ,(^ 1% 

, 0110 ) 1 17 < .£ 101 > 0 ) ¥000 1,0 , 1 ח 011 ;־ 1 ש 8 . 0 ;* 1899-1916 

£0100011 . 11 ; 1938 ,., 1 ■ 70 •/) 00101110/1 , 30 ז £7 ג 5011 £ . 1920 

; 1940 , 1-17 ,/ 01010 ) 5 11/11 ־) 1/11/1 ) ז־//) / 111 ־) 111 ') 1 /%! 0 '־ 1 ,(. 011 ) 
1952 .״ 170 ססדוס< 801 740 , 1 !וז 0 ג 11 -־סג 11 ג ז 8 \ . 81 1 

ב. ד. ג. 

א;ם 1 ן, קןסיגן — 11 ס 0311£1 11611 נן 516 — (סמוך ל 1165 — 
1228 ), תאולוג ואיש־כנסיה אנגלי. ל , היה בבו של 
בעל אחזזה בליגקנשיר, למד באוניברסיטת פאריס והת¬ 
פרסם שם כתאדלוג חשוב, כמטיף והפרשן הוע״ך והברית־ 
החדשה. רבים מפרושיו ומדרושיו השתמרו, והמסורת יחסה 
לו את חלוקת בתבי״הקודש לפרקים. 

ב 1206 מינהו ידידו, האפיפיור אינוצנטיוס 111 , לחשמן, 

ול׳ עזב את האוניברסיטה ועבר לרומא. שנה אח״ה ניצל 
אינוצבטיום את חילוקי הדעות בכנסיה באנגליה בדבר בחירת 
יורש ליוברט וולטר (ע״ע) ומינה את ל׳ לארכיהגמון קנטר־ 
ברי, כלומר, לנושא המשרה הכנסייתית הגבוהה ביותר 
באנגליה. סרובו של מלו אנגליה, ג׳ון, להכיר במינוי זה 
ולהתיר לל׳ להכנס לארצו, גרם לסכסוו ממושך ביו האפי¬ 
פיור לבין ג׳ון והביא להטלת חרם הכנסיה על אנגליה עד 
לכניעתו של ג׳ון ולשובו של ל׳ לאנגליה ( 1213 ). באנגליה 
התייצב ל׳ בראש התנועה לתיקתים, במאבק בין המלך לבין 
הבארונים, ומילא תפקיד חשוב בהשגת ה״מגנה כרטה". וע״ע 
רון. 

ל' התבלט ברדיפת היהודים באנגליה ופירסם מספר 
תקנות נגדם, ברוח המדיניות שהותוותה בועידת הלאטדאן 
ב 1215 (ע״ע אינוצנטיום 111 , עמ ׳ 925/6 ). 

,.״ 1 . 5 1 ) £01 (. 011 ) י ־ 01 ;ג 14 ; 1928 ,.״ 1 . 5 _ 4 ג .£ 

. 1950 

לעלי, ג׳׳רן 1 י ו : 3 ורס — ץ 81£ מ 11-3 ז 0 (ן״ו 76 י 1 ת 11 כ> 1 — 

( 1852 — 1925 ), פיסיולוג אנגלי. למד בקימבריג , 

אצל פוסטר וירש אח״כ את מקומו כראש המחלקה לפיסיר 
לוגיה שם. ב 1889 הראה כי אחר מריחת ניקוטין (ע״ע) על 
הגנגליון הסימפטי אין מעבר גירויים דרכו. ניסוי זה הביא 
בעקבותיו לסדרת מחקרים במערכת העצבים הבלתי רצונית, 
ואלה הראו כי מערכת־עצבים זו שתה במקורה מן המערכת 
הם 1 מטית. ל׳ גם טבע את המתח: "מערכת עצבים אוטונו־ 
מית" למערכת העצבים הבלתי רצתית. ל׳ ביצע מחקרים 
פיסיולוגיים רבים אחרים. 

מ 1894 ועד מותו היה בעל הירחון לפיסיולוגיה 10111-1131 
1178101087 ? 0£ ועורכו הראשי. 

ל 11 ל י , סמ י 1 אל 21 ^ 0115 — 103 ת 0 קש 16 ? 61 נ 11 ז 331 

137 — ( 4834 רוקסברי [כיום — בוסטון] — 1906 , 

איקן), פיסיקן, מטאורולוג ותוכן אמריקני. ל׳ לא זכה לחינוך 
אתיברסיטאי, אולם השלים את לימודיו בכוחות עצמו ואף 
מתה בשנות העשרים לחייו לתפקידים שונים כמהנדס ובאר־ 
דיכל בערים אחדות (בעיקר שיקאגו וסנט־לואיס), ב 1865 
זכה ל׳ במילגה במצפה אתיברסיטת הרווארד ושנה לאחר- 
מכן עבר להודאת מאתמאטיקה באקאדמיה הימית באנאפר 
לים! ב 1867 התמנה למנהל מצפה אלמי( 7 ת 1168116 \!) בפני 
סילווניה נוסף על תפקידו כפרופסור לפיסיקה ולאסטרתומיה 


51173 ־ 01 ^ 001 שבמדינה זו. מ 1887 ועד למותו 

שימש כמזכיר "המכון הסמיתסוני" שבוושתגטון. 

עבודתו המדעית כללה תחומים שמים בפיסיקד" במא- 
תמאטיקה, במטאורולוגיה, באסטרונומיזז ובאוידודינאמיקה. 
בעקבות מחקרו החשוב הראשון במיפר כתמי השמש, הקד 
את קרינת השמש, ובמיוחד את החלוקה הספקטראלית שלה 
בתחום האינפרא־אדום. כן קבע את הקבוע הפולארי (ע״ע 
אקלים, עמ ׳ 584 ). — לנושאים אלה חשיבות בסיסית למס־ 
אורולוגיה. 

לצורך מדידות קרינת השמש בארכי גל אינפרא-אדומים 
המציא ל׳ את הבולומטר (ע״ע) באילו את הקבוע הסולארי 
חישב, בדרך האכסטראפולציה, מתוך מדידות בגבהים שתים 
באטמוספירה והגיע לערך של כ 3 קאלוריות לסמ״ר לדקה. 
הגדול בב 50% מן הערל הממוצע האמיתי (= 1.94 קאלור־ 
יות לסמ״ר לדקה). 

ב 1896 החל ל׳ מתעניץ בבעיות התעופה חזקים תבנית 
של מטוס (ארכה היה קרוב ל 5 מסרים ורוחב־כנפיה — 
כ 4.5 מטרים)! התבנית נוסתה בהצלחה ועברה מרחק המת¬ 
קרב ל 1.5 ק״מ. אולם, כל נסיונוחיו לבנות כלי״טיס בממדים 
המאפשרים טיסת אדם נכשלו. 

אד. כה. 

(לנלי), דלים — ־ 03118 ) 1,30813011 1 מ 7/11113 ו 
167 ) — ( 1332 ״— 1400 "), משורר אנגלי, מחברה 
המשוער של 0030 ^ 10 ? ("פירס היוגב"), אחת היצירות 
החשובות ביותר בספרות האנגלית של יה״ב. נולד ברחנוח 
שרופשיר ( 6 ש 5111 ק 0 ־ 3111 ) אך ממסמכים בני זמנו אין יודעים 
עליו דבר. מתוך ספרו למדים, כי קיבל חינוך של איש־כנסיה, 
אבל לא שימש מעולם ככומר. במשך שנים רבות התגורר 
בלונדון, חי בדוחק והקדיש את כל זמנו ליצירתו הגדולה. — 
"פירס היוגב" היא פואמה אלגורית דתית, המרכבת משני 
חלקים: א) החזון על אודות פירם היוגב! ב) החזץ על 
8651 ־ 00 1 ־ 30 (ז 6 ז) 00-861 , 611 ^- 00 (דרך החיים הטובה, 
הטובה יותר והטובה ביותר). פירם הוא דמות סמלית המראה 
לאנושות את הדרך אל הישועה. הוא מופיע כעובד־אדמה 
אידיאלי על רקע החברה בת־זמנו, על בל גילוייה השליליים. 
המחבר נתן תאור רב־עצמה של חיי התקופה והצליף על 
הצביעות ועל השחיתות בכל שכבות החברה — בשלטץ, 
בכנסיה ובעם. הספר, שגדל ונסתרבל במשך תקופה ארובה, 
קיים בשלוש גירסות: הגירסה הראשונה, שהושלמה עד 
1370 ! השניה — בסוף שנות ה 70 של המאה! והשלישית — 
בשנות ה 90 . קיימת גם דעה שהגירסות המאוחדות אינן פרי 
עסו של אותו המחבר. פרט להבאות המרובות מהתנ״ך 
ומהברית החדשה, כמעט שלא ניכרות בל׳ השפעות ספרו¬ 
תיות זרות. לעומת־זאת ינק ממסורת היצירה האנגלית שבעל- 
פה — דבר המתבטא בבחירת הצורה המטרית (אליטראציה 
ולא חריזה), וגם בלשון. הספר איננו עממי באפיו! על כך 
מעידים העניין בבעיות תאואגיות וכן הביטויים וההבאות 
בלאטינית השזורים בטכסט לרוב. 

הספר גיתרגס לאנגלית חדשה ע״י 00811111 . 14 , 1949 ! 

ע״י 0004111£186 .? .{ — ב 1959 . הוצאה מדעית של שלוש 
הגירסות: 1886 ! של הגירסה הראשונה: 1960 . 

וע״ע אנגלית, ספרות (כרך־מילואים, עמ׳ 254 ). 

,^מע/£מ£ / 0 ? 111 מ* ע**{ ?ו/? .£ , 11 

1944 ; £. 00031 ( 38011 , 7^0 €-1"6x1 





937 


לנגלנד, וילים — לגגר, יירז׳י 


938 


*%{ 1 07111 " 1014/771071 ? /׳מן?״ ,? 1 מגז? ; 1949 , 1 * 0 ? * 11 

\הס 771 ' 1014 ? /־מן? ,־ו 10 ^\^ 1 .ן ; 1957 , 111071 )/ 8011 / 0 * 171 * 1 ?€$ 

.״ 1014/771071 ? /־מ 1 ? , $311€1 .£ ; 1962 ,גמ/מ.ן 0# מו ץ 0 *!£ 071 

. 1962 , 14011071 ^ 171170 071 
י,סג, 

לבגמיור, איךוינג — 11 ג 1 מז 8 ת^ 11131 ׳ר 11 — ( 1881 , ביד 

יורק — 1957 ׳ סולמות [ממצ׳וסטס]), כימאי פיסי¬ 
קאלי אמריקני, חוקר והמציא! חתן פרס־נובל ב 1932 על 
תגליותיו בכימיה של שטח 
הפנים! חבר "החברה המלכותית 
הבריטית״! נשיא ההסתדרות ה¬¬ 
כימית באה״ב תשיא "האגודה 
האמריקנית לקידום המדע". 

למד בבי״ם למכרות שליד 
אתיברסיסת קולמביה וקיבל את 
התואר מהנדם־מטאלורג ב 1903 . 
ובגטינגן שבגרמניה קיבל ב 1906 
את התואר ד״ר לפילוסופיה על 
מחקר שנושאו היה שתי משקל 
בראקציות גאזיות שביצע בהדר¬ 
כת 3 רןםמ (ע״ע). בשובו לאה״ב 
עסק בהוראת כימיה במכון הטכנולוגי ע״ש טטיתס בהוב 1 קן 
( 1906 — 1909 ), ולאחר־מכן הצטרף לצתת החוקרים של חברת 
ג׳נרל אלקטריק. ושם הגיע להשגת המדעיים הגחלים. 

מחקריו נסבו על התפרקדות חשמלתת בגאזים, פליטת 
אלקטרתים ממוליבים, פיתוח משאבת־ריק, הפועלת ע״י 
עיבד כספית ושיפור מנורת-להט בעלת חוט טתגסטן. ל׳ 
עסק בבעתת ספיחה וקאטאליזה של שטח הפנים ופיתח 
את משוואת איזותרמת הספיחה הנקראת על שמו. כן ח 
בהווצרות קשרים כימיים (קשרים קדואלנטיים, ע״ע כימיה). 
ל' פיתח תחומים חדשים בכימיה הקלואידית ובבתכימיה 
ע״י מחקריו בקרומים חד־מלקולאריים. בין מחקריו המע¬ 
שיים חשובה שיטתו לקבלת טמפראטורות גבוהות (ס ־ 6000 ) 
המבוססת על חום ההתרכבות של אטומי מימן למולקולה. 
עסק גם בזריעת יודיד הכסף בעננים לצורך הגברת הגשם 
(ע״ע משקעים). 

ל׳ הצטיין ברעתנותת המדעיים המבריקים, להם חיפש 
תמיד יישום מעשי. עם התפתחות הטכנולוגיה הביאו השגיו 
המדעיים לפיתוח מכשירים ותהליכי ייצור שימושיים רבים. 

י. קל. 

לנג 4 ןק, 3 ךנהךד פוץ - > 1 :> 6 ( £31186111 . 7 1 > 11131 !! 86 - 

( 1810 — 1887 ), כירורג גרמני. נחשב בזמנו כמנתח 
המוסמך ביותר בארץ מולדתו. 

אחרי גמר לימודיו נסע בשנים 1836 — 1838 לשם הש¬ 
תלמות לצרפת, אנגליה ואדצוודהשפלה! בייחוד למד במחי¬ 
צתו של המנתח האנגלי אסטלי קופר (ז£קס 00 ץש $11 \ 0 . 
התמנה לפרופסור בראשונה בגטינגן, אחר כך בקל, לבסוף 
בברלין כיורשו של דיפנבך ( 11 :> 3 נ 1 ת 016££6 ), 1847 . 

ל׳ קנה לו שם עלם בכירורגיה הצבאית במלחמות של 
שנות 1864 , 1866 , 1870 — 1871 , והנהיג את כריתת הפרקים 
בפצעי מלחמה, פיתח שיטות מתבות בכירורגיה הפלאס¬ 
טית, בעיהן בחך, באף ובפה. הנהיג חידושים ניתוחיים 
באורתופדיה כמו כריתה תת־עורית של עצמות. עסק גם 
במחקר ניסויי, למשל בהעברת רקמות סרטניות מאדם על 
בעל-חיים. בן הנהיג טכניקות חדשות, כמו שימוש בחשמל 


(■ו 116 ו 01063 ז 116 >), בניתוחים מסויימים ( 1882 ). ל' יסד גם 
כתב־עת, שהיה ידוע את״ב כ! £11 61117 ! 4 5 'אל 60 < 11 נש 8 מ 1,3 
£1€ זנ 1 ־ 0111 111111156116 . 

עם היותו עסוק בבית־ההולים האוניברסיטאי, נענה ל׳ 
להזמנת בית-החלים היהודי בברלין וכיהן בו בחור מנהל 
המחלקה הכירורגית בשנים 1871 — 1880 . 

- 06 1 ז 11,5 * 015 ס| ז:> 4 תו 06$6 ק 1 ו 6 > 11 ז 3 ז£ 16 נ 1 :> 1 ב 36561 > • 201 

- 171 4/7 ," 150 זע 0 . 13 .£ ; 1887 , 31-32 , 061110 20 1611106 ״ 
* 1929 . 496 , 6 מ 67 >/> 6/6 / 0 ׳ 7/15100 * 16 10 < 1€1107 ו 11 ס 17 

יה. ל. 

לץ$ר, אליזבת — ז 1883$56 ז £3 €111 < £11531 — ( 1899 , 
אלצי [ריינהסן]- 1950 , ריינצאברן [ריינפפאלץ]). 

סופרת ומשוררת גרמנית ממוצא יהודי. ל׳ קיבלח הכשרה 
פדאגוגית ועסקה בהוראה בדאדסשטאט. ב 1929 עברה לבר¬ 
לין ונישאה שם ( 1935 ) לפלוסוף וילהלם הופמאן. היא 
היתה בעלת אמתה קאתולית עמוקה ובלתי פשרנית, ומאמונה 
זו נטלה השראה יצירתה כלה. ב 1936 נאסרו עליה הכתיבה 
והפירסום, בשל היותה יהודיה למחצה. אחת מבנותיה נשלחה 
לאושוויץ. 

ראשית יצירתה של ל׳ — שירים בעלי חית מיסטי־דתי. 
ספריה החשובים ביותר נתפרסמו אחר המלחמה. הרומאן 035 
516861 11116116 :> 13115165 ! 1 ! (״החותם הבלתי נמחק״), 1946 , 
הוא סיפורו של היהודי בלפונטן, שניתן לו החסד האלוהי 
בזכות הטבילה. הרומאן הגדול של ל', ־ 1800311 ^ 
:!זל&חס! (״מסע הארגונאוטים למארק״), 1950 , הוא סיפורם 
של שבעה מאנשי ברלין (ביניהם זוג יהודי), שיצאו לחפש, 
בעקבות הרס עירם ב 1945 , את המנוחה הנפשית שאבדה 
להם. — הסדר הכחנלוגי ■והמבנה המסודר והסביר אינם 
נשמרים בכתיבתה של ל/ תכופות מאבדים הגיבורים את 
זהותם האינדיווימאלית והופכים לסמלים. המקום המרכזי 
נועד למאבק שבין הטוב ובין הרע, וחטוב — מובנו בהקשר 
הדתי הקאתו׳לי גרידא. — מסיפוריה: 665 011011 ץ 1 ת 1 ז' 1 ' 
1611£615 ׳ (״טריפטיכון השטן״), 1932 ! 11111 תץ 036 035 
(״המבוך״), 1949 . משיריה: £16816 116 :> 115 ! £61 ("אלגיית 
קלן״), 1948 . — כתביה המקובצים יצאו לאור ב 5 כרכים, 
1959 — 1964 . 

-ן/ 1 ){ 7 ? 11 ? 1 ¥ : 01 127711 (״ 7113 " 71% > 017/111 , 140151 .£ 

3 > ; 1956 , £1 £ ) 71 * 7016111 ? 001 , 1 נ 81 }ז 0 ? ן , 1956 ,%< 7717 

, 1957 ,. 1.7 £ 7 * 4 1116/1611 *^ 1 111111 £726/11407771 , 8061510$ 
. 1962 ,£ .£ < ז $0 ז $560 ס^ .£ 

ג. אב. 

לצר, ( 1 ) יירז׳י (מרדכי גאודגי) — : £311861 3x1 ! — 
( 1894 , פראג — 1943 , תל־אביב), סופר ומשורר 
צ׳כי ועברי. ל׳ היה בן למשפחה יהודית אמידה וגדל בסביבה 
מתבללת כמעט לגמרי. אעפ״ב נתעורר בו עניין רב ליזזדות, 
שהפר להתלהבות ממש. הוא למד עברית, עסק בתלמוד 
ובקבלה, וב 1913 החליט לנסוע לבלז (ע״ע), ששימשה מרכז 
חשוב לחסידות, ושהה במחיצתו של הרבי מבלז עד לסוף 
מלה״ע 1 . לאחר־מכן התעסק בחקר הפסיבואנאליזח ופירסם 
בגרמנית כמה מחקרים בתחום זה: 366313 ^ • 01111661 !£ 016 
(״הארוטיקה של הקבלה״), 1923 !. 1 ) 6 [ 161 > 1 ! 110 :) £11111 ! 211 
0116 י 6111 :ז £0$ ק-! 11 ' 1 (״תפקידה של המזהה״), 1928 (בכה״ע 
/י^ 160160 1(101380 x ־ 61 6 ( 061 . 1 >ו 1 ן 016 (״התפילין״), 1931 
(שם, 1930 , 1 /י\). — חיבורו הראשי הוא 61311 06761 
(״תשעה שערים״), 1937 — קובץ של סיפודי־פלאים חסי־ 




939 


לנגר, יירז׳י — לנדא, יהודה ליב 


940 


דיים, המסופרים בחמימות וברוב־קסם > ספר זה זכה להצלחה 
מרובה מיד לאחר הופעתו. ב 1959 יצא התרגום של פ. טיברגר 
עם הקדמה של ג. שלום. כמו־כן כתב ל' את הספר הראשון 
בצ׳כית על התלמוד: [ץ 10 [ 3. 46 ץ: 118321 ] 3101114 ? ("התל¬ 
מוד, ליקוטים והיסטוריה״), 1938 . באותה שבה — זמן קצר 
לאחר פלישת הצבא הגרמני לצ׳כוסלובאקיה — הופיע גם 
קובץ שיריו 41 > 17 ! 20 ז* 23 7 * 6 ק 2 (״זמרי המנודים״) — תרגו¬ 
מים של שירים,עבריים מן המאה ה 11 ומן המאה ה 18 . — 
ל׳ כתב אף שירים משובחים בעברית. הקובץ הראשון בשם 
"פיוטים ושירי ידידות" יצא בתרפ״ט בפראג, השני, בשם 
״מעט צרי״ לאחר מותו(תש״ג) בתל-אביב. — ב 1939 הצליח 
ל׳ להמלט מצ׳כוסלובאקיה לא״י, בה רכש לו ידידים הרמז ז 
אולם מצב בריאותו כבר נתמוטט, והוא נפטר כעבור 4 שנים. 

דב סדן, המזור החסיד(ב״אבני זכרוך), תשי״ד! פ. וולסש, 

על מדוכת החסידות (״הארץ״) 3.6.1960 ! ? 

,( 5720 , 101:3 > 06 ז $1:3 ע 10 ) 21 ) ./ ■* 0 ־׳£ ;א/ג ,(אחיו של י') 

. 1959 

א. גי. 

פ ר נ ט י ש ק — .. 1 30115010 !? — ( 1888 , פראג — 1965 , 
שם), סופר ומחזאי צ׳כי. יהודי מתבולל. אחיו של ( 1 ). בימי 
מלה״ע 1 , שירת כתפא תפל בשבי הרוסים. השתתף במסע 
הלגיונות הצ׳כיים דרך סיביר 
ולאחר-מכן פעל בצבא הצ׳כי, 
שהוקם מחוץ לגבולות צ׳כוסלו־ 
באקיה, ועלה לדרגת גנראל. ב- 
1939 — 1945 עשה בפאריס וב־ 
לונדון. ב 1947 הוכרז בפראג 
ל״אמן לאומי". 

מחיבוריו בפרוזה ראויים ל¬ 
ציון מיוחד ¥001150 21313 
(״ונוס־הזהב״), 1910 — קובץ 
של נובלות בעלות נימה ארוטית! 
0 * 380 ־ 1 * 3 101 ) 511 ("חולמים 
ורוצחים״), 1921 — נובלות, הכתובות בהבנה עמוקה לחול¬ 
שות האדם! 41:7 )* 0 ק :>: 1£151 מ 04 ז? ("סיפורי-סרברים"), 
1926 * 1080047 325100 ־!? (״אגדות פראג״), 1956 — סיפורי־ 
אגדה. הקבצים 18 * 2010207 ("זאב-הברזל"), 1920 ו 05 ? 
41-01101-017 (״כלבה של פלוגה ב , ״), 1923 , הם סיפורים על 
חיילים צ׳כוסלובאקיים ברוסיה. בלונדון כתב ל׳ 47113 00113 
(״הילדים תזפגיון״), 1942 — על התנגדותם של ילדים צ׳כיים 
לנאצים. כמדבן חיבר סיסורי־ילדים שזכו להצלחה מרובה! 
00 ) 111 8116110 0 * 51 ־!] 3 ־! 8 (״אחוות ,המפתח הלבן׳״), 1937 ! 
וספר זכתנות: 8710 ב ! 871 (״ה? והיה״), 1963 . 

ל׳ חיה מחזאי פורה. ממחזותיו: דראמה על נושא לקוח 
מן ההיסטוריה חצ׳כית הקדומה — * ¥3013 317 * 5 ("ואצלאב 
הקדוש״), 1912 ! 124018114113 ! (" 8 שמר פרשים״), 1935 — 
על המסע בסיביר י 0817 [ ! 00800 ¥0181004 ("הגמל בקופה 
של מחט״), 1923 — קומדיה על חיי שכבות העם ה״נמוכות״! 
10 ! 1£0 ! 0 ? (״פרברים״), 1925 (הוצג ב״הבימה" בשם "בקצווי 
הכרד״) * 7 ־ 15101 ? 014750 ? ) 081-3000 ("פרדיש פישסורה 
חחר בתשובה״), 11929 1^04610 !0021 03x01 ("מלאכים 
בקרבנו״), 1931 * 335041040561103 * 0 (״מספר 72 ״), 1937 , 
(הוצג ב״אהל"). 

ל׳ נמנה — בצידו של ק. צ׳סק — עם חשובי המחזאים 


הצ׳כיים בתקופה שבין שתי מלה״ע. נושאים יהודיים אינם 
תוססים מקום ביצירותיו. 

; 1930 ,זז , 1110701040 4 ) 4011 0 114001101 ס £1114 , 00/10 0 
! 5100/111 , £3100 ( , 1932 ,( 1170010 0 ) 6011 ) ״ 1 .? , 611211014 .? 

,. 0 \ 1 , 1(1110001011, 1, 1945, £. £011x311 ו/ 0 ץ) 4011 . 0141 < 
. 1956 ,( 10 .* 5 , 110 ( 1 ) ץ! 71111 \ 0100401/11 , 116111 ? .( ; 1949 

א. גי. 

לנדא(לנדאו, לבדר), שם־משפחח יהודי ממוצא אשב¬ 

¬ - :־ד ־: 

נזי, ע״ש המקום לנדאו שבחבל פפאלץ ( £312 ?) 
שבגרמניה. הראשון הנודע לנו בשם זה הוא יהודה ל׳, 
שהיגר לאיטליה יחד עם בנו, יעקב, במחצית ה 2 של המאה 
ה 15 . יעקב ל׳ הוא מחבר ם׳ ה״אגור" (נפולי, רמ״ז), לקט 
פסקים ומנהגים ע״פ סדר הטורים, שנתפרסם מאד בזמנו, 
ושימש מעץ "קיצור שלחן ערוד", ואף זכה למהדורות רבות! 
בסוף הספד נספח ״ספר חזון״ — לקט חידות בענייני הלכה. 
סמוך לשנת 1540 חי בפראג ר׳ משד. בן יקותיאל חלד ל׳, 
ששימש אה״כ ברבנות קראקא יחד עם ר׳ משה איסרליש 
(ע״ע)! נפטר ב 1561 . בו יש לראות אח אביה של משפחת ל׳ 
הלויים (סג״ל), שהיא נפרדת ממשפחת ל׳ סתם. 

א. ז. מרגליות, מעלות היוחסין, תד״ם; ח. ד. פריעדבערג, 

בני ל׳ למשפחותם, תרס״ה. 

לנדא, להודה ליב [כנויו הספרותי "היל״ל בן שכ״ר] 
'( 1866 , זאלוז׳יץ [גאליציה] — 1942 , יוהנסבורג), 

רב וסופד. ל׳ למד בגימנסיה בלבוב, ואח״ב באוניברסיטת 
דנה ובביהמ״ד לרבנים שם. היה פעיל בתנועה הציונית 
בגאליציה והשתתף גם בקונגרסים אחדים. ל׳ היה רב במג* 
צ׳ססר ( 1901 — 1903 ), ביוהנסבורג ( 1903 — 1921 ), ומ 1912 
ועד מוחו היה גם רבה הראשי של דרום אפריקה כולה. ל׳ שרת 
כמרצה ללשוו ולספרות עברית באוניברסיטת יוהנסבורג, 
בקאתדרה אותה יסד הוא עצמו ב 1919 . ב 1928 יסד אח "ועד 
החינוך העברי" שם׳ ושימש נשיאו. 

ל׳ כתב רומנסות שיריות על דמדות מהמקרא ומתקופת 
ההשכלה, בהן משמשים כמוסיוו ראשי הגעגועים לציץ. הוא 
חיבר מחזות והעלה אותם על הבמה עוד לפני הופעתם 
בדפוס והראשץ מהם — ״יש תקוה״ — המג בבדודי ב 1893 . 
מחזותיו עוסקים בעיקר בחיי ישראל בימים שלפני חורבן 
בית שני ולאחריו, והם מלאים תוגה. הם כתובים בלשץ 
שירית מקראית חרוזה, במשקל התנועות, ו״בלי שוא נע 
בראש המלה״. ממחקריו:- 813081030 ££.[■0081031,01x114080 
! 8300 (״רנ״ק, הגליני״), 1904 ! ״ודדים״ — מכתבים על 
היהדות בזמן הזה —, וספר אנגלי — הכולל את הרצאותיו 
באוניברסיטה ( 1923 ). 

ממחזותיו: "בר כוכבא", (לבוב, תרמ״ד)! "אחרית ירד 
שלים״, (שם, תרמ״ו)! ״הורדוס״ (שם, חרמ״ח)! "דם תחת 
דם" (קראקא, תרנ״ז)< "דון יצחק אברבנאל" (ניו־יורק, 
תרע״ס)! "ישראל בעש״ט" (וויען, תדס״ג)! "לפנים או 
לאחור" (ירושלים, תרפ״ג) ועוד. את שיריו כינס בקבצים 
"נגעות" (קראקא, תרנ״ה)! "נגינות ופואמות" (ווארשא, 
תרצ״ג). כן תרגם מגרמנית את הספר "הגזרה השוה" לרבו 
א. שתארץ. בתרצ״ז יצא בת״א ספר יובל לכבודו ("וזאת 
ליהודה"). 

ד. מירובסקי, לעבודתו הספרותית של י. ל. ל׳ ("וזאת 
ליהודה" (ל. ל , ]), תרצ״ז! צ. ד. לוריא, פרום׳ י. ל. ל׳ 
(בצדון, ז׳), תש״ג! ג. שקד, דרכי השיח במחזה העברי 
ההיססורי (במה, 22/23 ), 1964 . 



ש. או. 



941 


לנדא, יחזקאל 


942 


לנדא (סג״ל), לחזלןאל (ה״נודע ביהודה״! 1713 , אפטא - 
1793 ׳ פראג), דב ופוסק, מגדולי מנהיגי היהדות 
במאה ה 18 ! ל , היה בן למשפחת רבנים ופרנסים מיוחסת 
וותיקה בפולין, בצעירותו למד 
אצל אביו, יהודה,—פרנס ומנהיג 
של ועד 4 ארצות — ואצל ר׳ 
יצחק איזיק סגל מלודמיר. אחר 
חתונתו ישב מעם בדובנא, עבר 
לבחדי ( 1734 — 1745 ) — שם 
למד בקלויז המפורסם שלה ב¬ 
צוותא עם רבנים נודעים׳ ושם 
גם עסק בקבלה. בברודי גם כיהן 
ל׳ כדיין, ובבר אז נודע לשם, 
ב 1745 נתקבל לאב״ד בימפול, 
וב 1755 נתמנה לרבה של פראג 
והגליל, ושם נשאר עד מותו. מלבד רבנותו קיים ל׳ גם ישיבה 
גדולה בפראג, ולפי עדות תלמידו אלעזר פלקלם (ע״ע), 
העמיד אלפי תלמידים, ביניהם גדולי-הדוד. 

ב 1752 ניסה ל׳ להשקיט את המחלוקת שפרצה בין ר״י 
עמת (ע״ע) ור״י איבשיץ (ע״ע). על הקמיעות של ר״י 
איבשיץ גזר גניזה, והכריז חרם, בדיץ* כלל, על כל מאמיני 
שבתי־צבי (ע״ע), אולם על איבשיץ עצמו אמד, מתון• 
שהכיר בגדולתו בתורה: "כבודו במקומו מונח כמאז ומקדם 
ותודה יבקשו מסיד,ד 1 הערכה תמה משתקפת גם מתוך 
הספת עליו. עם זאת התערב ל׳ אצל הקיסרית מתה תתיה, 
כת לעכב את שיבתו לפראג ( 1760 ), וע״כ שנדה במחלוקת 
עמדתו של ל׳ כלפי איבשיץ. 

ל׳ עמד בקשתם התקים עם השלטונות האוסטתים, לתו¬ 
עלת כלל־ישראל ! במלחמת אוסטריה־סדוסיה הוכיח נאמנות 
למתה תחיה, בסרבו לעזוב את פראג ובעודדו את יהודיה 
לשאת בסבל המצור! בהגיע המלכה לפראג בסוף המלחמה, 
הודתה לו בפומבי על רד׳ — ל׳ ערד תזכיתתשובה לשלטר 
נות אוסטתה על השאלה: "אם אנחנו היהודים ע״ם גמוסינו 
מותר לנו לישבע על שקר, אם הס״ת שאוחז בית בשעת 
השבועה היא פסולה". תשובתו היתה שאין חילוק בדבר, 
שהיהודים "סוזהתם שלא לישבע כלל בשקר אפילו באינו 
אוחז ס״ת בידו"(גו״ב יו״ד, סי׳ ע״א). מאוחר יותר, בעקבות 
פרסום כתב הסובלנות של יוסף 11 (ע״ע) וקביעת חוק אישות 
אחיד לכל תושבי אוסטתה, שעלול היה לפגוע ביסודות חיי 
המשפחה בישראל, חיבר ל/ ע״פ הזמנת הקיסר, חוברת 
בגרמנית, 11$0110 >ו 1 מז 0$313011-131 ה 1 035 ("חוקי 

האישות ע״פ התלמוד״), (ליפציג, 1900 ), הכוללת את סיכום 
דיני אישות ע״פ התלמוד, והשוואתם לחוקי הקיסר. בעיקר 
הדגיש ל׳ בחוברתו כי גם ליהודים חוקי עתות ( 0€5£ ח 1 ), 
בניגוד לדעת ההמון. בעקבות זאת תיקן יוסף 11 את חוק 
האישות ליהודים. — כשגדיסו היהודים לצבא הקיסר 
( 1789 ), ביקר ל׳ במתנותיהם ועודדם לנאמנות, אף כי 
הדגיש שעבודת־ה׳ קודמת. ל׳ לחם במותרות ובהוללות 
המופחת שפשטו אז בץ עשית היהודים, בהדגישו כי 
"אנחנו עם עני, החונים בגלות, ושמחה מה זו עושה" 
(צל״ח׳ דרוש ל׳). 

בפרוץ המחלוקת — שהסעירה את כל בית-ישראל — 

על דבר ״הגט מקליווא״ ( 1767 ), צדד ל׳ עם מסדר הגט, ת 
ישראל ליפשיץ, כבגד רבני פרנקפורט, ודעתו הכתעה לסיום 


המחלוקת! ע״כ החליטו פרנסי פפד״מ שלא למנות אחד 
ממשפחתו לרב בעירם, ואף לא להרשותו לדרוש בה. 

במלחמתו בחסידים ״אשת — לדבתו — "מקרוב באו 
לשנות במדינות חללו מנהג אבותינו הקדושים". נקט ל׳ לשח 
חתפה, בחשדו אותם בקירבה לשבתאות, ומתוך התנגדותו 
העקרונית לקביעת תפילות, או נוסחאות, חדשות בתפילה. 
עמדתו העוינת משתקפת גם באגדה החסידית עליז, שהוא ח 
לשתפה את הספר "חולדות יעקב יוסף" לר׳ יעקב יוסף 
מפולנאה (ע״ע). אעם״כ התייחסו החסידים לל/ תמיד, בהעת 
צח יתדה. 

עמידתו על המשמר בפני זרמים חדשים ביהדות באה על 
ביטויה פעם נוספת עם פרסום תרגומו הגרמני של מנדלסזון 
לתודה ( 1783 ). ל׳ הטיל עליו חרם מחשש שהקתאה בו 
תכשיר את הלבבות לקתאה בספרות גרמנית כללית, שסכנת 
התבוללות בצרה: -ונעשית תורתנו כשפחה המשמשת את 
לשון אשכנז שתתפשט בדור". מאידד התייחס בחיוב להשכלה 
שימושית, ותמך בהקמת בי״ם כללי בפראג( 1782 ), תוך קבי¬ 
עת תנאים שימנעו קיפוח למודי הקודש. ל׳ נלחם בתוקף נגד 
הזרמים החדשים של הרפורמה והתיקונים בדת ובחינוך. — 
על יחסו לנ. ה. וחל ע״ע, וע״ע השכלה, עמ׳ 543/4 . 

עיקר חשיבותו של ל׳ בתו״י — בעמדה המרכזית, אותה 
תפס בעולם ההלכה על כל תחומיו׳ במפעלו התורני־ספרותי, 
ובשיעור־קוסתו כפוסק. ספריו משקפים בקיאות מרובה במקו¬ 
רות וחריפות מופלגת בניתוחם, לפי מיטב הנוסח של ישיבות 
פולניה, עם מידה מרובה של יכולת הכרעה ופסיקה, כפי 
צורך העניין. הוא היה לסמכות מרכזית שהכל פונים אליה, 
ויותר מ 850 מתשובותיו שלוחות לערים ומדינות שונות. — 
מספר שואליו, בספר -נודע ביהודה" (ו" להלן) בלבד, מגיע 
ל 250 , ביניהם גדולי הדור כר׳ ישעיה סיק-ברליז (ע״ע), ר׳ 
נתנאל ויל (ע״ע), ר׳ בנימין זאב בוסקוביץ (ע״ע), ואחרים 
גם גדולי חכמי הספרדים פנו אליו בשאלותיהם, מהם: ר׳ 
שמואל פלג׳י (ע״ע) סהאמבורג, ר׳ מנתם נאווארו מווירוגה, 
ר׳ יצחק בכר דוד מקושטא ור׳ חיים מודעי(ע״ע) מקושטא. 
מפת השואלים כוללת אח גרמניה, פולניה, בוהמיה, הונגא- 
ריה, שוויץ, איטליה, ועד אדץ־ישראל. 

חכמתו ושגינותו היו לאגדה בפי העם, וכן מידותיו וצדק¬ 
תו. יש מפסקיו שהסעירו את עולם ההלכה היהודי כולו, 
כהיתר הגלוח בחול המועד, עניין דג השטיר״ל ועוד. 

ואלה חיבוריו: שדת ״נודע ביהודה״ (״מהדורא־קמא״: 
פראג, תקל״ו! "מהדורא־תגיינא". שם תקע״א). ספר זה זכה 
לפרסום רב בישראל, והוא סהמועטים שבין ספרי שדת, שנכ¬ 
תבו עליהם קונטרסי־השגות! ״ציון לנפש חיה״ [= צל״ח]— 
חרושים לכמה מסכתות התלמוד (ח״א: פראג, תקמ״ג— 
תקנ״ט! ח״ב: ורשא, תרל״א—תרל״ט! ח״ג (לנזיקין]: 
ירושלים, תשי״ט)! ״אהבת ציון״ — דרשות והספדיס (פראג, 
תקפ״ז)! ״דגול מרבבה״ — חידושים והגהות לשו״ע (שם 
תקנ״ד)! ״דורש לציון״ — י״ג דרושים ופלפולים (שם 
תקפ״ז)! הספד על מות מחה תחיה (שם תקמ״א)! דרוש 
לרגל נצחון האוסטרים על התורכים ( 1790 )! "דרושי 
הצל״זז״ — דרשות שתות (ורשא, תרמ״ד)! *חוקי האישות 
ע״ס דת משה והתלמוד", מתורגמים לעברית ע״י ז. ו. שנב־ 
לום! (מתקאטש, תרס״ג)! "מדאה יחזקאל" הגהות לתלמוד 
(בהוצאת התלמוד פראג, תק״ץ—תקצ״ה)! ״תקון נפש״ — 
תפלות בעד חולים (שם תקמ״ו)! ״אגרת שלום״ — על ריב 


־ *יי* 


ר׳ יוזויזאל לנדא 



943 


לנדא, יחזקאל — לנדאו, זישא 


944 


איבשיץ־עסדן, 1752 . למרות התעסקותו בקבלה, נמנע ל' מל¬ 
פרסם בתחום זה. 

בניו הם: ( 1 ) יעקב ( 1750 — 1822 ), התגורר בהאמבורג 
ובברודי; כמה מהגהותיו נשאת בספרי אביו, וכן נתקיימו 
כמה שו״ת והסכמות ממנו. ( 2 ) שמואל (נפ ׳ 1834 , פראג), 
חיבר שר־ת "שיבת ציוך (פראג, תקפ״ז), ודרשותיו נמצאות 
בספת הדרוש של אביו. היה אב״ד בפראג. הוא הו״ל את 
"מהדודאיתנינא" של הספר "נודע-ביהודה", שילב בו הגהות 
משלו, והקדים, עם אחיו יעקב, הקדמה חשובה לספר. התייחס 
בחיוב למבדלסזון וחתם על הביאור, ואח״כ פעל נגד הרפורמה 
( 1834 )* ( 3 ) ישראל ( 1758 — 1829 , פראג), מחבר הספר 
(בעילום־שם) "חק לישראל", קיצור ם׳ המצוות לרמב״ם 
והגהות הרסב״ן, עם תרגום יהודי־גרמני (פראג, תקנ״ח). 
מתה־ הקדמתו משתקפת זיקתו הגדולה להשכלה ולצביתה 
המיוחד בפראג. — בנו האחד של ( 3 ), משה ( 1788 — 1857 ), 
היה פרנס בפראג, בעליו של בית־דפום עבת בה, וחבר 
עיתיתה. הוא הוסיף לד.וצ׳ המשנה והתלמוד תרגום גרמני 
של הלעזים המופיעים בפתש רש״י לתנ״ך ולתלמוד ("מרפא 
לשה״, אודיסה, תרכ״ה). בנו השני של ( 3 ), אליעזר, חי 
בבתדי וחיבר את הם׳ רב־ההקף "יד המלך" על הרמב״ם 
(לבוב תק״ע—תקפ״ו). 

י. קאמעל-האר, מופת הדור, תרצ״ד 2 * פ. סנדלר, הגאור 

לתורת של משד, מנדלסון וסיעתו, מפהזדבערט, תש״א!׳ 8 . 

וועד, לבירור היחס של הגאה ר״י ל׳ להגאוו ד׳ יהונתן 

אי׳יבשיץ (בגרה, י״א), תש״ה! התל, ר״י ל׳, תשכ״א ; ש. 

טל, הגט מקליבה (סיני, כ״ד), תשיש; נ. מ. גלבר, תולדות 

יהודי בדודי (ערים ואמהות בישראל, ף, 79-63 ), תשט״ו; 

ב״ג כ״ץ. רבנות, חסידות, השכלה, 200-196 , תשט״ז! א. ל. 

גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו, תשכ״ב 2 ! ר. קסטנבדג־ 

גלדשטץ, אומיה הלאומי של השכלת פראג (מולד, כ׳־ג), 

תשכ״ה* -*(ד 0 ! 407 / ״ 0 510:11 ) 0 /׳״ 7 , 3412 * 0 ול 

, 1877 ,(/י\ 40 }) %) 115 /) 5 ) £1/7 ( 101101/107 1 ?)£)£ 1510 ? 

065301 ) 11 ). 2 ) 1/11 15 51/1 ) ¥1 / 051 [ . 11 4/710/10111 ,ז* 1x1 ״ 1 

- 010 2111 , £16860 11 . 5 , 1890 ,( 227-244 , 11 ," 6 ) 1£ ז 508 

.£ . 4 ) ״ 1 ./ .? 1 71 ) £07151/1 5 ) 11101111155 )¥ 5 ) 4 

, 045411508 ■* 1.114 - £03 . 4 8 :> 811 ז 38 ן) : 1 ) 50111 ) £ 1/7 107101/1071 

; 1906 ,(׳\ 1 ,- 813 • )(הערה על הניל) ־ 80 ־ 0180 * 8 [. 8 ] , 1903 ,( 1 

3. 11. 1.1486*, £ £ 1(0507 £!((^(105 (1813 , X, 12 ££,), 1913; 

* 1 ־ 01 ) 1115 ) .£ £ . ) 5 ) 70£ ? /ס £0/7/755 ) 7/1 ,ז 4 * 4 ק 1 ז £141 ס 

. 63 5 ־ 361 * 1.4 158 * 4 () -£ .£ , 103 ^ 1 5 , 1951 ,( 103*103, 1X111 

. 1453 י( 8 מ 11 ( . 1 
י. הו. 

לנדאו, אדולף (אהרן)( 1842 , רסין נליטא] — 1902 , 
ברלין י [נקבר בפטרבורג]), עתונאי, עורך ומו״ל, 

מראשתי האינטליגנציה היהודית־תסית ומבתי ספרותה. 
למד בביהמ״ד הממשלתי לרבנים בווילנה, ומשפטים באוני- 
ברסיטת פטרבורג. בשנות ה 60 השתתף בעתונות המסית 
הליברלית ובעתון היהודי־מטי ״ץ־יך(ע״ע אודסה, עט׳ 711 ). 
ב 1871 — 1881 הוציא ל׳ 8 כרכים של הקובץ 4331 וס €0 קפ£ 
£ 101 ד 110 ./ £ 116 ("הספריה היהודית"), אשר שינה אח״כ את 
שמו ל״ווסחוד" (ע״ע). ב 1899 הוציא ל׳ את הכרכים ט׳—י' 
מן ה״ספריה היהודית" (נדפס לאחר מותו). כן ההדיר תרגר 
מים רבים של ספרי־יטוד בתולדות ישראל ובספמתה. 
בהשקפותיו היה ל׳ מתבולל מתון, אולם התנגד להזנחת 
ערכיה הדתיים־לאוריים של היהדות. 
ל?ךאו, אךמוזד גא 1 רג הךמן - 8 ז 0 ש 0 £401004 

041311 *£ 1200 דת 16 ־ 1 — ( 1877 — 1938 ), מאתמא- 
טיקן יהודי. בנו של הגנקולוג לאופולד ל׳ (ע״ע), וחתנו 
של פאול אהרליד (ע״ע). מצאצאי אחיו של יחזקאל לנדא 
(ע״ע) בעל ה״נודע ביהודה״. — מרצה למאתמאטיקה באד 


ניברטיטה של ברלין( 1901 — 1909 ) ופרוס׳ בגטינגן מ 1909 — 
עם פטירתו של ה. מלנקובסקי (ע״ע) — עד שנת 1933 , שבה 
הוכרה לסמש עם עלייתם של הנאצים לשלטון. זמן־מה 
שימש פמפ׳ באתיברסיטה העברית בימשלים ( 1927 ) והיה 
סבתי המכון המאתמאטי שלה ; חבר הקורטוריון של האד 
ניבדסיסה העברית. — ל׳ היה מטובי החוקרים של זמנו. 
עבודותיו העיקריות היו בתורת הפתקציות האנאליטיות, 
בתורת המספרים האנאליטית, במיוחד בתורת החלוקה של 
המספרים הראשתיים, ובתורת האידיאלים הראשתיים. 

ל׳ פירסם למעלה ם 250 מאסרים מקוריים. ספריו העיק¬ 
ריים: * 46 161111118 * ¥6 * 46 ס 0 ׳ 1 6 * £611 * 46 1204011011 ? 
1102211160 *? ("ססר־שימוש בתורת חלוקת המספרים הרא¬ 
שוניים"), 1909 * 16 * 231116011160 416 * 6 ( 111 165110860 ־ ¥01 
(״הרצאות על תאוריית המספרים״), 1927 * 004 6111102 * 5 * 03 
- 110 * £001 * 46 01556 ( 861 *£ * 6 * 06116 * 610186 3041102 * 868 
16 * 1604160 * ("הצגת והנמקת כמה תוצאות חדשות של 
תאורייח הפתקציות"), 1929 2 . שני הספרים הראשתים הכילו 
את כל מה שהיה ידוע על הנושאים הנידתים בזמן הופעתם, 
ונתנו דחיפה עצומה למחקרים רבים וחשובים. 

. 84318 £00300 *טס() £ £ , 1161181000 . 13 - ■<(ו*ג 13 . 13 0 

10345 ) ) 15 ) 7 ^/ 715 ) £ 5/7 , 61 * 401 *? ; 1936 ,< 1 ו 1 א . 504 

. 1967 ,( ׳ 5 5 

לנדאו, אלפרד — £20430 64 * 11 \* — ( 1850 , בדודי — 
1935 , דנה)', בלשן יידי ופולקלוריסט. בן למשפחת 
למדנים. מ 1865 בווינה, שם סיים חוק לימודיו במשפטים ועד 
1887 עסק בפרקליטות. לאחר שהתמחה בבלשנות חחל לעסוק 
בבלשנות היידית ומאז 1896 פירסם שורת מחקרים בשטח 
זח וב? השאר! 1141561160 [' 8311215611 * 46 1110 ׳ 11 * 111 * 06011 035 
;)* 411042 * 1 (״ההקטנה בביב חיידי של גאליציה״), וכן ־ 8110 ( 0 
561160 :) 8611-0611 נ 114 [ . 4 £16 ק 3 ז 8 ("הביבליוגרפיה של היי־ 
דית״), שהופיעו בכה״ע 160 * 0601561161411042 בעריכת בגל 
( 512261 !), בשנים 11896/7 60 * 460101 ^ * 46 30116 זק$ 016 
0301610 תס־׳י 615 * 011161 ("לשה ססר־הזכרונות של גליקל 
מהאמלך), שהופיע בכה״ע של החברה לחקר הפולקלור 
היהודי ב 1901 . בכתב־עת זה פירסם ל׳ גם עבודות, סקירות 
וביקורות אחרות בשטח התמחותו. יחד עם ד״ר ב. וכשטין 
(?״צ) הוציא לאוי 19112 . 4 2115 16£6 *< 34 ׳ 11 *? 1114156116 
1619 6 * 130 (״מכתבים פרטיים יידיים משבת 1619 ״), מאספי 
הארכיון הממלכתי של דנה. 

ליובלו ה 75 הוציא ייוו״א (ע״ע) את ה״לאנדדי־בוך׳ 
(״ספר לנדאו״), תרפ״ו — הברד הראשון של "פילאלאגישע 
שריפטן", הכולל, בין השאר, דברי הערכה על ל׳ וביבליו¬ 
גראפיה מלאה של פירסומיו. — מחקריו היו בין העבודות 
המדעיות הראשונות שהניחו יסוד לבלשנות היידית המר 
דרנית בסוף המאה ה 19 ובמאה הנוכחית. — וע״ע יידית, 
עט׳ 794 • 

לנדאו, זישא ( 1889 , פלוצק [פולניה] — 1937 , נידיורק), 
משורר יידי אמריקני. התייתם בילדותו והגיע לניר 
יורק ב 1906 . את דרכו הספרותית החל בתרגומים מתוד חינה 
(ע״ע) וגז־סוז (ע״ע), ובכתיבת שירים שמשכו את לבם של 
קבוצת ״די יובגע״(ע״ע יידית, עמ ׳ 803/4 ), והוא היה לאהד 
מעמודי התווך שלה, שירתו, ברוח תנועת הסימבוליזם, רצופה 
תאורים אכזוטיים והרפתקות אימה, ת מיה להקנטת המסורת 
היהודית. מגבורי המקרא והאגדה הוא מסיר את קדושתם, 



945 


לנדאו, זישא — לנדאו, לב דדדיגיץ׳ 


946 


מקרבם להווה, ומכאן שב ומעלה אותם בתנופה לתחום של 
האידסוף. בארבע הקומדיות שלו (עס אין גארנישט ניט 
געשען [״דבר לא קרה״], 1937 ), מצויים תאורים סאטיריים 
על יחסיהם ההדדיים של בני האדם. הלך־רוח אחר אצלו 
משתקף בדומיית הנפש ובשלווה, כבשירו הנודע על הבעל־ 
שם, המלא שמחת־חיים והכרת תודה ליוצרו, ובשיר "די 
סטריקאבער רעבעציך ("הרבנית מסטריקוב 7 ׳), המתאר את 
קדושתו ושלוותו של בית סבתו הרבנית. לשונו של ל׳ 
רכה וביטוייו דקים ומרמזים. 

ה. באלד, ז. י׳, 1946 . 

לנדאו, לאופולד —נ 1 ג(>ת 2 .! — ( 1848 , וארשה 

— 1920 , ברלין), גינקולוג יהודי. עם סיום לימודי 
הרפואה שימש ל׳ כאסיסטנט לגינקולוגיה באוניברסיטת 
ברסלאו ופירסם שם את עבודת־הדוקטור 51010£1£ ץ 1  זנו£ 1£ רמ 6 ! £20 נ!/ 
5 ת 1111 מ 16 > 1 ! 8651 ("בית המדרש למדעי היהדות"), והיה יר׳ר 
שלה בשנותיו האחרונות. 

. 1921 ,( 9 ק ,^ ז \ 111(1150116 81111(1501130, XX ) ״ 1 .£ , 11 ) 83 .!/ 

לנדאו, ליב דדדוביץ׳ -ך****\ 1 ^״״ 40 ^ 4 פ 6 \ 7 
( 1908 , באקו, אזרביג׳אן— 1968 , מוסקווה), סיסיקן 
תסי, יהודי. כבנם של מהנדס ורופאה נתחנך ל׳ על מדעי 
הטבע וכשרונותיו המאתסאטיים נתגלו כבר בהיותו בגיל 
צעיר. בן 14 החל את לימודיו באוניברסיטת עיר מולדתו 
וכעבור שנתיים עבר לאוניברסי¬ 
טה של לנינגרד. ל' סיים את לימו¬¬ 
דיו בהיותו בן 19 בלבד־ וכבר 
בהיותו על ספסל הלימודים פירסם 
עבודות מדעיות שאחת מהן היא 
בעלת חשיבות יסודית בפיסיקה 
העיונית החדישה (ו" להלן). ב¬ 
שנים 1927 — 1929 עבד במכון ה- 
פיסיקרטכני בלנינגרד, וב 1930 — 
1931 היה אוחז של מכונים פיסי¬ 
קאליים בגרמניה, שורץ, הולנד, אנגליה ודאנמרק — בה 
שהה במחיצתו של נילם בוחר (ע״ע) ואף חזר וביקר בה 
בשנים 1933 ו 1934 . בשנים 1932 — 1937 שימש ל׳ כראש 
המחלקה העיונית של המכון הפיסיקו־טכני בחארקוב. ב 1937 
נאסר בזמן ה״טיהורים" הסטאליניסטיים, אך שוחרר בהת¬ 
ערבותו של פ. ל. קפיצה (ר׳ להלן) תתמנה לראש האגף 
העיוני של המכון לבעיות פיסיקאליות במוסקווה. ב 1946 
נבחר כחבר פעיל של האקאדמיה הסובייטית למדעים. 

בראשית 1962 היה ל׳ מעורב בתאונת דרבים קשה והוא 
ניצל ממוות רק הודות למאמצים מיוחדים של הרופאים 
לאחר שנחשב פעמים אחדות כ״מת מבחינה קלינית". מאז 
תאונה זו לא חזר ל' לפעילות מדעית 


עבודתו המדעית של ל׳ מקיפה שטחים רבים ושתים של 
הפיסיקה העיונית. ל , שמר גם על קשר הדוק עם הפיסיקה 
הנסיתית. כן נודע ל׳ גם בכשרונו הפדאגוגי ויחד עם עתרו 
ותלמידו, ליפשיץ ( 811113 ) £1 . 4 * .£), חיבר סדרה של ספרים 
המהווים קורס דחב ומעמיק בפיסיקה עיתית. ספרים אלו 
תורגמו לשפות רבות והם מספרי הלמוד היותר מקובלים 
באתיברסיטאות העולם. ל׳ העמיד תלמידים רבים ונחשב 
לאחר ממניחי היסוד של האסכולה הסובייטית לפיסיקה 
עיונית. 

עור בהיותו סטודנט חרם תרומה חשובה לתורת הקונטים 
(ע״ע) (שצורתה המודרנית פותחה באותה תקופה) בהכניסו 
את מושג מטריצת הצפיפות לשם טיפול סטאטיסטי במערכות 
קוואנטידת של חלקיקים רבים. ב 1930 פיתח אח התאוריה 
לדיאמאגנטיות (ע״ע מגנטיות) של אלקטרונים במתכת 
(ה״דיאמגנטיות של ל , ") שהובילה להסברן של תכונות מאג- 
נטיות של מתכות בטמפראטורות נמוכות ובשדות מאגנטיים 
חזקים. תתמה יסודית נוספת היתד. עבודתו על התורה 
התרמודינאמית של ה״איזורים" בחמרים פרומאגנטיים (ע״ע 
מגנטיות). בשנת 1935/6 פיתח את התורה התרמודינאמית 
של מעברי פאזות מסדר שני, והראה את הקשר היסודי שבי¬ 
ניהם לבין תכונות הסימטריה של החסרים. תודה זו הביאה 
לאחר זמן לביאור תופעות רבות בסוצקים (ע״ע מוצק, 
מצב). 

לפירסום מיוחד זכו עבודותיו של ל׳ על הליום (ע״ע) 
נחלי שאף זיכוהו בפרס נובל לפיסיקה. התעניינותו בשטח 
זה החלה כאשר עבר למוסקווה, למכון שבו עסק באותה 
התקופה הפיסיקן פ. ל. קפיצה (ע״ע) בנסיונותיו בהליום 
נחלי. קפיצה מצא שהליום אינו הופך למוצק אף בטמפרא־ 
טורות הקרובות מאד לאפס המוחלט וכן גילה את תופעת 
העל־נחליות של ההליום בטמפראטורות הנמוכות מ 2.2 0 £ . 
ל׳ הראה שתופעות אלו — למרות היותן מאקרוסקופיות — 
ניתנות להסבר רק באמצעות תודת הקוואנטים התאוריה 
של ל׳ מצטיינת בכך שאיננה מטפלת בהליום הנחלי כבאוסף 
של אטומים, אשר כל אחד מהם אמנם נוהג לסי חוקי תורת 
הקוואנטים, כי אם רואה את הנחל כולו כיחידה קוואנטית 
אחידה. ל' הראה שלמרות היות האינטראקציות בין אטומי 
ההליום חלשות מאד׳ יש להן תפקיד עקרוני בהסברת התו¬ 
פעות המיוחדות של הליום נחלי. לצורך הבנת ספקטרום 
האנרגיה של ה״נחל הקוואנטי" יצר אח רעיון ה״קוואזי־ 
חלקיקים״ ( 1941 ) אשר מצא שמושים בשטחים רבים אחרים 
של הפיסיקה העיונית. תאוריה זו לא רק שהסבירה באופן 
איכותי וכמותי את התופעות שנתגלו ע״י קפיצה, אלא אף 
הצביעה, בין השאר, על האפשתת שגלים מכאניים יתקדמו 
בתוך הליש נחלי באופן השתה מזה של התקדמות גלי קול 
רגילים. אפשרות זו אמנם התאשרה, בדרך הנסיון, כעבור 
שלוש שנים. 

התאוריה שפיתח ל׳ עסקה תחילה בנחל של אטומש הנד 
הגים לפי הסטאטיסטיקח של בחה-איינשטיין (ע״ע קונסים, 
תורת ה-), ואמנם האחוטש העיקרי של הליש ( 4 ־מ) נוהג לפי 
סטאטיסטיקה זו. משהחלו נעשים נסיונות גם באיזוטופ הנדיר 
( נ £?), פיתח ל׳ גם את התאוריה ל״נחל פרמי", כלומר, 
נחל של אטומים הנוהגש לפי הסטאטיסטיקה של פרמי־דירק. 
גם פה הסיק ל׳ באשן תאורטי מהלך מיוחד של גלי קול 
בטמפראטורות נמשות מאד ותדירויות גבוהות מאד 
( 1956/7 ). מהלך זה אושר בדרך ניסויית רק בשנת 1964 . 



947 


לנדאו, לב דוידוכיץ׳ — לנדובסקה, ונדה 


948 


ל׳ תרם תרומות מקוריות וחשובות גם בשטחים רבים. 
אחרים של הפיסיקה העיונית, בהם האלקטרודינאמיקה 
הקוואנטית, התאודיה המאתמאסית של התנגשויות, התורה 
הסטאטיסטית של הגרעץ, קרינה קוסמית, מקומת האנרגיה 
של כוכבים, חוקי שמור באינטראקציות חלשות (ע״ע חלקי* 
קים אלמנטמים), תורת העל־מוליכות של מתכות והתנהגו¬ 
תם של גלי הלם 

כהוקרה לפעלו המדעי הרחב ולתממותיו הרבות זכה ל׳ 
שלוש פעמים בפרס ססאלין! כמו כן זכה במדליות מכס פלנק 
( 1961 ), שני פרסי לנץ ( 1962 ! 1968 ) ובשנת 1962 הוענק 
לו פרס גובל לפיסיקה על מחקריו העיוניים המתייחסים 
להליום נחלי (ר׳ לעיל). 

ל' היה חבר האקאדמיה המלכותית הדאנית למדעים, 
האקאדמיה המלכותית ההולנדית למדעים, החברה המלכד 
תית של לונדון, האקאדמיה הלאומית למדעים של אה״ב, 
החברה הפיסיקאלית של לתרץ, החברה הפיסיקאלית הצרפ¬ 
תית׳ ועוד? פירסם למעלה מ 100 מאמרים נוסף על כ 10 
ספרים. י. או. 

. 11 ן ; 1958 ,( 7  ! 3 1 ^ 1 011512 — ( 1870 , קארל* 
סרוחה — 1919 , מינכן), סופר והוגה דעות חברתי 
גרמני, יהודי. ל׳ היה בנו של סוחר אמיד, ולמד גרמנים טיקה 
ופילוסופיה בהידלברג ובברלץ. הוא התפרנס מכתיבה, 
נאסר פעמיים בגלל השקפותיו שהביען במאמרים ובנאומים, 
והיה עורכו של 1 * 5021311 ■! 06 — בטאץ הסוציאליסטים 
הבלתי־תלדים ("אנארכדסוציאליסטים"). ב 1919 נתמנה ל׳ 
לשד התרבות בממשלה המהפכנית של קורט אתנר (ע״ע) 
בבאוואריה. הוא התפטר בעבור זמן־מה מתפקיד זה בגלל 
אמבתו מתכסיסיהם הברוטאליים של הקומוניסטים. כש- 
דוכאה המהפכה נרצח ל׳ בידי חיילים ששבוהו. 

בבר בצעירותו נמשך ל׳ לאנארכחם והושפע מקרופוטקץ 
ומפרודון (ע׳ ערכיהם). תכניתו החברתית חיתה, להקים בריח 
של קהילות־בלבלה, וקהילות אלו תנהלנה את משקן ברשות 
עצמן ותעשינה חליפין צודקים ביניהן. ברית זו תבוא 
במקום המדינות והכלכלה הרכושנית" עיקר חשיבותו של ל׳ 
כהוגה דעות חברתי היא בכך, שהוא ביסס חפיסה סוציאליס¬ 
טית הרוצה למות את החברה החדשה על היחיד, ושאף 
לסוציאליזם שיתגשם בלי לפגוע בחרות, סוציאליזם תרבותי 
שנקודת המוצא שלו תהיה האנושות ולא מלחמת המעמדות. 
"המהפכה", שאותה קרא ל , גם "אוטופיה", קיבלה אצלו 
משמעות דתית קרובה לתשובה היהודית: היא לידה חדשה 
של האדם, עיצוב חדש של חייו האישיים. החברה החדשה 
תקום עי״ז שיחידים, מתוך רוח חלוצית, יתחילו בראשית 
חדשה ויגשימו בתוך העולם הישן אורח חדש של חיי שיתוף. 
יחידים אלה הם הנושאים את הגשמתו של הסוציאליזם ולא 
הפרולטארית׳ ואמצעי ההגשמה אינם הפוליטיקה והמפלגה, 
אלא המוסת האישי של יחידים אלה. המהפכה "מעוררת את 
המעולה ביותר שבאדם ומוסרת אותו לטובת הכלל". מבחינה 
זו אץ המהפכה ארוע חד־פעמי, בדומה למהפכה המדינית, 
אלא יש לחדש אותה כפעם בפעם "המהפכה" הופכת לסר 
ציאליזם כשהיא מתגשמת בפרטי החיים היומיומיים. 


רעיונותיו החברתיים של ל׳ השפיעו על "הפועל הצעיר" 
ו״צעירי ציץ" במרכז אירופה ובמידת־מה גם על מפלגת 
"הפועל הצעיר" בא״י וכן על אנשי העליה השלישית. נראה 
שבהשפעת אשתו השניה, המשוררת הדויג לאכמאן ובהשפעתו 
של מרטין בובר התקרב ליהדות, ובמאמרו - £61261 1165 > 1 ) 5111 
ן 1 ז 13111£6 *> 8 ("האם אלה הגיגים של כופר ן"), שהופיע 
בקובץ הציוני 1 ם 0 /י (״על היהדות״), 1913 , כתב 

שאלה שהיו ליהודים בתודעה מלאה התעשרו מכך חכו בהת¬ 
רוממות דוח, וכן הגן על ריבוי־הנאמנויות שבלב היהודי, 
דבר שהוא עדות ליעודה של היהדות ביחסה לאנושות ובתוך 
האג ושום 

ל׳ כתב גם סיפורים וממאנים תירגם לגרמנית יצירות 
של אוסקאר וילד ושל ברנארד שו, כתב ספר על שיקספיר, 
היה ממייסדי "התיאטרון העממי" ( 106 { 11 ( 51 ) 011 /ג) בברלין, 
היה במאי בדיסלדורף וערך עתץ לענייני תיאטרון 0 ^ 435 } 
(״מסכות״). בפחדו מפני מלחמה עולמית ניסה ביתי 1914 
לייסד חוג בינלאומי כדי למנוע את האסץ. חיבוריו העיק¬ 
ריים הם: > 11 > 5 ׳< 1 \ 1 >ת! 1 515 ק 6 ! 51 ("ספקנות ומיסטיקה"), 
1903 ! £6¥01111100 016 (״המהפכה״), 1907 , 21100 ) 11 * 1 ) 11 
5021311501115 (״קריאה לסוציאליזם״), 1911 (שבי האחרונים 
הופיעו בתרגום עברי בכרך אחד, תשי״א). אחרי מותו אספו 
מארטין בובר ואינה בריטשגי־שימר חלק ממאמריו וסירסמום. 
611 * 460 ^ 16 >ם 16 >ז 6 זזג ! 06 (״האדם המתהווה״), 1921 , על 
ענייני ספרות! 6681011611 (״התחלות״) 1924 , על הגשמת 
הסוציאליזם! 60 ) 16 ־ 81 06116058311810 5610 ,. 0 .ס ("ג , ל׳, 
דרך חייו במכתבים״), 1929 . 

ה. ברגמן-ה. כהן (עורכים), לזכרו של ג. ל., תרפ״ט: 

י. זנדבנק (עורן), ג. ל., תרצ״ט! י. כהן, על ג. ל. (מאז¬ 
נים) ט׳, עמ׳ 207-203 ), וזרצ״ס! ש, ביגסבורג, ב. ל. והסרכ־ 
סיום (השופר הצעיר, שנה 0 ״), 1940 < מ. בובר, בתיבות 
באוטופיה, תש״ז! א. צייסלין, מדינה וחזץ מדינה, תשכ״ה! 

11£1% ב 1 ) 311 ״! 1 זג£ ; 1920 י( €11 לז\נ 015 ) — .״ 1 . 0 

59 19 , €10115711 ?)$ 071 ^ £9470 

ס. ה, ב. 

לנדאואר, מאיר היבךיך ( 1808 , קאפל נוירטסברג]— 
1841 , שם), חוקר הפילוסופיה והקבלה, יהודי 
גרמני. למד בישיבה ובגימנסיה בקארלסרוהה, ואח״כ באד 
ניבדסיטות מינכן וטיבינגן. ב 1840 נקרא לכהן כרב בבראונם־ 
באך שבוירטמברג, אך סמוך לכך חלה ונפטר. חיבוריו של 
ל׳ הם הנסיץ המדעי הראשץ בחקר התפתחותה של המיסטי־ 
קה היהודית! מחקרים אלה נתפרסמו, מתוך עזבונו ובצורה 
בלתי־פושלמת ב 0116015 .)> 1311 נ 1 ז 1 ס 01161-3 ( 1845/46 ), ובי¬ 
ניהם על "ספר הבהיר", על "תולדות הקבלה וספרותה", ועוד. 
בהשפעתו של שלינג(ע״ע) פיתח ל׳ פרשנות סמלית־מיסטית 
של התורה וחוקיה, שנועדה לשמש יסוד לפילוסופיית הדת 
של היהדות, על המוסיודם הקבליים שבה. את השקפותיו 
תאר ל׳ בספריו: 1101 ) £10 1 ) 00 1 ) 2 ׳\ 10 ) 6 [ ("יהוה ואלוהים"), 
1836 ׳ הה ב״תורת האלוהים העברית העתיקה, כיסוד הסמ¬ 
ליות והתחוקה של ספרי משה״. כן כתב ממס? 1 ) 1110 ! 656 ז \ג 
601316116115 ? 16$ ) (״המהות והצורה של החומש״), 1838 . 
הספר הראשון עורר ביקורת חריפה של אברהם גיגר (ע״ע), 
ול , השיב עליה במבוא לספרו השני. 

ל 3 ד 1 ב 0 לןה, 731 * 71 — 3 > $1 '*!ס 1 >ס 02 13 * 30 ^ 1 — ( 1877 , 
י 'וארשה — 1959 , ליקדל [אה״ב])׳ צ׳מבאלנית 
וססבתרגית יהודיה, פולניה. ל׳ התחילה מנגנת על פסנתר 



949 


לנדובסקח, ונדה — לנדסכרג 


950 


בגיל ארבע. למדה בקונסת 
וואטותון למוסיקה בוואר¬ 
שה ולאחר מכן, ב 1896 — 

בברלין. ב 1900 השתקעה 
בפאריס תישאה שם לחוקר 
הפולקלור היהודי הנרי לב. 

היתה חברה בחבר המוסי¬ 
קאים של הסקולה קאלסו־ 

תם (בי״ס גבוה למוסיקה) 

בפאריס בשנים 1900 — 

1913 . בגלל התעניינותה 
הגוברת במוסיקה של העבר 
נטשה את הפסנתר והת־ 

י אניה יי״־י""" מסרה להחייאת הנגינה ב- 

צ׳מבאלו. ב 1913 נפתח קורם מיוחד לצ׳מבאלו בהנהלתה 
בבית־הספר הגבוה המלכותי למוסיקה בברלין. בתפקיד 
זה שימשה ל׳ עד שנת 1919 . ב 1925 יסדה בסן־לה־לה- 
סורה €0 זס ז 11-13-1 :ע- 1 תו 53 ), לא הדחק מפארים, בית-ספר 
משלה למוסיקה עתיקה אשר אליו נהרו תלמידים ואמנים 
מכל העולם. ב 1940 בסלטה מצרפת וב 1941 התיישבה 
בארצות-הברית כאן זכתה לתואר דוקטוד כבוד למוסיקה 
מסעם אוניברסיטת הארטפורד. — ל׳ ערכה קונצרטים באר¬ 
צות אירופה, אסיה, אמריקה ואפריקה. היא הקליטה את בל 
״הפסנתר דיממחג של באד״ ( 1953 ). עם המחברים החשובים 
שחיבת בשבילה יציתת לצ׳מבאלו נמנים מגואל דה פלח־, 
(ע״ע) ופרנסיס פולנק (ע״ע). היא חיברה שורה של מאמרים 
וספרים על נושאי מוסיקה שתים, ביניהם: 56$ ! 6 8308 
10161066165 (״באד ופרשניו״), 1905 { 3.0016/106 116 ן> 41151 ן 
(״המוסיקה של העבר״), 1909 . 

1956 .׳א . 8 

אם. ש. 

לנדור, ו 1 לסר סוג' —/ 30/10 ^ 3261 ^ 83 1166 —( 1775 , 
ולתק — 1864 , פירנצה), סופר אנגלי. 

ל׳ למד בראגבי ובאוכספורד, משם גורש זמנית וסירב לחזור 
ללימודיו. ב 1808 השתתף במלחמה בגד נאפוליון בספרד 
ותמך בתנועות התת למיניהן. ב 1815 — 1835 חי באיטליה, 
חזר לאנגליה, ואת שנות חייו האחחנות, מ 1858 , בילה שוב 
באיטליה. 

ל׳ פירסם שירה אפית ( 06816 [״ג׳ביר״], 1798 , נכתב 
על־ידו מחדש, ב 1803 , בשפה הלאטינית)! שיתם לידיים 
קצתם (ז 6 ת 11 ץ 1 / 11056 [״רוז איילמר״])! טראגדיה ( 001101 
111130 ! [,,הרוזן ג׳וליאן״], 1812 ). אולם פירסומו העיקת בא 

לו מן הספל 1460 ץז 3 ז 1316 0£ 5 ח 10 ;) 53 ז 6 ע 000 ׳ל׳ 110381031 

5131651060 304 ("שיחות מדומות של אנשי ספרות ומתנ¬ 
אים"), 1824 — 1829 — כ 150 תאלוגית בחמישה ברכים, על 
נושאים ישנים וחדשים גם יחד. בצודה ספתתית זו של תא־ 
לוגים מצא ל' את דרך ההבעה המתאימה לו ביותר. סיגנוגו 
המלוטש והמאוסק בפרוזה מתאים לעקתנות הדיוק והבהירות 
של הסופתם הקלאטיים. פתזה זו היא סיגנון התבור של כל 
גיבותו, והדעות המובעות על־ידי רבים מהם הן יותר של 
המחבר עצמו, ולא של אותם אישים ספורססים, שמפיהם הן 
נשמעות. ב 3$13 ק^ 304 16165 ־ 61 ? ("פתקלס ואספאסיה"), 
1836 , באו במקום התאלוגים מכתבים מדומים. 60130160001 ? 
(״פנתאמתך), 1837 , הצורה היא שוב של -שיחה מתמה", 


שבה פונה פטרארקה אל בוקאצ׳ו ומשמיע דבת ביקורת 
חתפים על דאנסה. — תוקנו של בויתורו בספת של תקנז 
1101156 ! 81631 ("הבית השומם"), מבוסס על ל׳. 

כל כתביו של ל' ( 165 ־ 01 1616 ק 0001 116 ־ 1 ) יצאו לאור 

ב 16 כרכים, 1927 — 1936 . 

ס ,״£ ,חו,* £1 . 1 < , 954 [ ,£ 5 .־׳ 8 ,ז 6 ק 511 .מ . 8 

. 1958 

ז. ת 

- 1.304.00 63066560 ? 

( 04101 ^ 1 ) — ( 1325 , פיתצה — 1397 , שם), קומ¬ 
פוזיטור איטלקי. ל׳ התעוור בילדותו ומכאן כיבויו "העיוור". 
הוא ניגן על מספר כלים, אולם במיוחד הפליא בנגינתו על 
עוגב. רוב ימיו ישב בפירנצה. ל׳ היה הנציג המובהק 
ביותר של ״האמנות החדשה״ ( 0093 5 ־ 31 ) האיטלקית. הוא 
התאים את חידושי ה״ארם נובה" הצרפתית אל הטעם האיטלקי 
ויצר סימון איטלקי השם את הדגש בוירטואוזיות המלודית 
והמצטיין בעדינות ובנעימתיות אכספרסידוית. מבין צורות 
המוסיקה העתף ל׳ את צורת הבאלאטה (ע״ע בלדה) לשניים 
או שלושה קולות, והקתש לד. 141 מכלל 154 יציתתיו. עם 
מותו של ל' בא קצו של זרם ״האמנות החדשה״ באיטליה.— 
וע״ע איטליה, מוסיקה. 

,׳( 1 ז 16 ׳ג 3113 ) 51041 ^ 4 * 4 ^ !*!/ 4 * 87 , 1 > 00 ז\\ £11111 ״ 1 

1936 ,( 22 

לנדסברג( 0458668 ^ 1 ), שמן של כמה עתם בגרמניה. 

החשובה שביניהן היתה עד 1945 ל׳ ע״נ ודתה 
( 416 ז 2 /יי\! בפול׳ — 3 ז־! ¥3 ו), שנמסרה אותה שנה לשלטון 
פולני תודעת מאז בשם גויז׳וב דלקופולסקי(- 161 ^י ׳* 001-26 
1 ! 0151 ק 0 ! 1 ). בעיר כ 60,000 תוש' (אינ׳ח 1965 ), מזיא צומת 
סס״ב חשוב, נמל נחרי גדול ומרכז תעשייתי, המייצר מכד 
נות, סיבים מלאכותיים ומוצת מזון. 

ל׳ ע״נ ודתה נוסדה ב 1257 , וד״יתד. בשליסתם של רוזני- 
הספר של בראנדגבורג. שימשה בירת החבל "נוימארק" 
ומרכז למסחר. במלחמת שלשים השנה (ע״ע) נכבשה כמה 
פעמים ע״י הצדדים הלוחמים וסבלה קשות. במלה״ע 11 
נהרסה כמעט, אך שוקמה עם העברתה לפולניה. 

יהודים יתכן שישבו בל׳ כבר בשעת "המגפה השחר 
רה" באמצע המאה ה 14 . ב 1573 גורשו מהעיר יחד עם כל 
יהודי בראנדנבורג, באמצע המאה ה 17 התיישבו בעיר פלי¬ 
טי המלחמות שהתנהלו בפולניה השכנה, וב 1675 נפגעו ע״י 
פלישת השוודים לחבל נוימארק, של' היתה בירתו. ב 1690 
נודעו בעיר 21 משפחות בעלות "פתווילגיות", שהיו, כנראה, 
עוסקות בסחר הצמר. יהודים מל׳ התבלטו ביתרים של העיר 
פרנקפורט ע״נ או׳דר (ע״ע). ב 1717 גורשו היהודים מל׳, 
אך מסמכים מוכיחים כי כבר ב 1722 שוב היתה קיימת שם 
קהילה, שגדלה ללא־ספק בשל מיקומה של העיד על דרכי־ 
הסחר בין פרוסיה למזרח.— ב 1755 הוקם ביכ״ב בל/ וב 1766 
בית־מחסה לעניים ובית־חולים — סימן לפריחת הקהילה. 
מספר יהות־החסות באותה שנה היה 45 . על פעילות ספרד 
תית של בני הקהילה נודע מ 1721 , ומ 1772 נודע על יהודי 
מל׳ שלמד באתיברסיסה שבפראנקפורט ע״נ אודר. מתנדבים 
יהותם מל׳ השתתפו ב״מלחמת השחרות׳ הפתסית ב 1813 , 
ב 1843 חיו בה 395 יהודים, ב 1900 — 568 , וב 1932 — ב 600 . 
בתקופת השלטון הנאצי נתחסלה הקהילה. תכיפות חשם ל׳ 
ו״לגדסברגר" בין היהודים מעיד על חשיבות היישוב היהודי 
במקום. וע״ע פרוסיה, יהודים. מ. 


\־\■ 


' י■ - 1 




951 


לנדסכרג, אוטו — לנדפהוט 


952 


ל 75 * 30 ן*ג, אלט! — 668 כ £$1 >ס 03 0140 — ( 1869 — 1957 }# 
מדינאי גרמבי# יהודי. בהיותו סטודנט בברלין הצ- 
טרף למפלגה הסוציאלדמוקראטית, ואח״ב, בהיותו עורך־דין 
במאגדבורג׳ נבחר מטעמה למועצת העימה ( 1903 — 1909 ). 
ב 1921 נבחר לריכטטאג, והשתייך לאגף הימני של סיעת 
המפלגה שם. הוא היה אחד מששת החברים ב״ועד של 
שליחי־העם" (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 464 ) שעמד בראש הממשלה 
הזמנית, שקמה מיד אחרי המהפכה בנובמבר 1918 . הסוציא¬ 
ליסטים הקיצוניים ראו בו אחד מאויביהם הראשיים, ובינואר 
1919 נעצר ל׳ בידי קבוצת מהפכנים שהחזיקו בו זמן מה כבן 
תערובות. ב 1919 חיה שר-המשפטים, ובתפקידו זה השתתף 
במשלחת' הגרמנית לןרסאי לחתימה על חוזה השלום עם 
המנצחים במלה״ע 1 . ב 1920 — 1923 היה שגריר בבלגיה, 
וב 1924 — 1933 שוב היה חבר הריכסטאג. בעלות היטלר לשל- 
טץ היגר להולאנד ובה מת. ל׳ כתב ספרים מספר, ביניהם:— 
15 >ס 1113 :> 15 גו 06 דנג 1 ג 861 ־ 161 > 16 ^\ 016 ("תחייתה של גרמניה"), 
11924 068600.364 • 161 ) £6156 116 :> 011415 ק 016 ("המשבר 
המדיני הנוכחי״), 1931 . — ל׳ לא השתייך לקהילה דתית 
כלשהי, אך השתתף בהקמתה של האגודה למלחמה באנטי¬ 

שמיות: 01156411111511105 ^ 165 > ז 611 ז%( 1 ^ 2111 66610 ^. 

?* 73 * 150 * 13 *, { 133 - 66866 ( 131 ) £30 8611110 - ( 1890 , 

פרידק [צ׳כיה] — 1968 , שיקאגו), מזרחן, אשורר 
לוג, בלשן וחוקר תרבותה של מסופוטאמיה, יהודי. בשנים 
1908 — 1913 למד שפות שמיות באוניברסיטת ליפציג והת¬ 
מחה בעיקר אצל צימח (ע״ע) בתחום האשורולוגיח — 
שומרית ואכדית. ב 1920 נתמנה כמרצה באוניברסיטת ליפציג 
וב 1927 לפרופסור לאשורולוגיה — משרה בה החזיק עד 
1935 . שנה אחת ( 1928/9 ) שימש כפרופסור לאשורולוגיה 
במארבורג. ב 1935 עזב את גרמניה הנאצית ונתמנה לפרופ¬ 
סור לאשורולוגיה באוניברסיטת אנקרה, בתורכיה. משנת 
1948 עד מותו — שימש כפרופסור במכון המזרחני של אוני¬ 
ברסיטת שיקאגו. 

ל׳ הניח את היסוד למדע חאשורולוגיד, המודרני והיה 
מגדולי החוקרים שקמו בשטח זה. בעבודותיו, המקיפות את 
כל תחומי האשורולוגיה, ניכרות חריפות פילולוגית וסינתזה 
מקורית תרבותית־היסטורית. ל' ביקש לקבוע את אפיה הסגד 
לי המיוחד 1114£10 ש 1££11 :״ 68 ( 1 ס £186 ) של התרבות המסופד 
טאמית׳ לא מתוך השוואה והנגדה למקרא, נוסח פרידריך 
דליטש (ע״ע) ובני־דות, כי אם ע״י ביתר מושגי־היסוד של 
התרבות חמסופוטאמית בשלביה הפורמאטיוויים: לשון, 
פולחן, חברה, כלכלה. כן עזר ל׳ לשחרר את חקירת הלשון 
האכדית מהזדקקות יתירה לערבית ולעברית, כפי שנהוג היה 
בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה ד, 20 . ל׳ העמיד תלמידים 
בתב מרכזי המחקר וההוראה בתחום מדע האשורולוגיה 
בימינו. 

חיבוריו העיקריים הם:— 166 ) 166 ) £3160 161111150116 066 
ז 66 ץ 55 .^ 1 ) 111 ! 166 ס 10 ץ( 831 ("לוודהשנה הפולחני של הבבלים 
והאשורים״), 11915 - £16111 111 161316010111611 ) £1311 6150116 ^ 55 .^ 
351611 (״מושבות־סחר אשוריות באסיה הקטנה״), 1925 ; 016 
01360160 ק 4650 ג 311611 165 > £311113 ("החי של מסופוטאמיה 
העתיקה״), 1934 ; 131 ט 3 צ (״שמאל״), 1948 < 6 ו 501 ״ץ 55 \) 
261131166 1111116168 > 1 ) 1 !!! 1151611 * £01118 ("רשימות־המלכים 


האשוריים ותקופת האופל״), 1954 ז מסזי 5 ) 8150110 165 > 16£ ז 8 
100 >(> 113 ז 53 \ £60181 30 £838113 ("מכתבו של ההגמון של 
אסגילה למלך אסרחדון״), 1 11511965 ) 30 3101 ? 0346 1116 ׳ 
50111-065 1 ס 6 ס 61£ סט 0 4116 40 11118 >ז 3000 111015 ) 10 ?-ץ 8 

("הדקל ומוצרי הלוואי שלו ע״פ המקורות שבבתב-היתדות"), 
1967 . חשיבות מיוחדת נודעת לעבודתו המונומנטאלית בתחום 
המילונאות האכדיודשומרית המופיעה בסדרת 3404131160 ^ 
2001 5010661501160 06x11600 ("מקורות ללקסיקון השומרי") 
שבעריכתו (כרכים 1£-1 : 1937 — 1967 ), ולעשרות מאמריו 
ורשימותיו הקצרות בעחוגות המקצועית האשורולוגית והמז- 
חזנית. ל׳ שימש כחבר המערכת של כתב־העת 2614501161£4 
61010816 ץ 85 !/ £06 (משנת 1929 ) ואח״כ כעורכו הראשי 
( 1931 — 1936 ). משנת 1956 היה אחד מעורכיו של המילה 
האכדי ; 0161100365 30 נ 6 ץ $5 ^ 116 ' 1 המופיע מטעם המכה 
המזרחני של אוניברסיטת שיקאגו (עד 1965 הופיעו 9 
כרכים). — הוחש את ספרייתו העשירה לאוניברסיטה 
העבחת. 

[א. חייסי], ב. ל״ (הארץ, 7 ביוני), 1968 ; - 0 * 751 * 1 . 8 

$ 70 ( 7 / 11*01 €0711711715110715 (101)6x131 0£ 0111)6110X161 5(1x1165, 

- 1 ( 711 *'!*$ 1115 מס ״ 7 . 8 ) 0 ? 110710 171 5 * $11141 ; 1950 ,(/י 1 
. 1965 ,(^'\ X .סא , £5 | 1 ) 501 1311 זע 455 .) <( 1/1411 ? 81 1/1 ) 81 

ח. ח. 

ל 3 ךסה 1 ט ( 151104 ) 030 ), עיר במזרח באוואריה, בדרום- 
מזרח גרמניה, כסס ק״ר מצפה־מזרח למינכן! 51x100 
תוש׳( 1965 ). ל׳ יושבת על הבהר איזר ( 1536 ), במקום הנוח 
ביותר למעבר הנהר בין מינכן לבה שפכו לדנובה. לכן עברו 
כאן עוד ביה״ב שני עורקי תחבורה חשובים: הדרך הבאה 
מצפודגרמניה וממרכזה והולכת לצפון־איטליה ולחוף הים 
התיכה דרך מעבר ברגר, ודרך הבאה מדרום-מערב גרמניה 
ומשוויץ והולכת לבוחסיה ולמזרת־אירופה. אלו הביאו ליסודה 
ולהתפתחותה של ל/ שהיתר. מהחשובות בעח באוואחה 
מהמאה ה 12 עד אמצע המאה ד, 19 . העיר משמשת גם כמרכז 
מסחר, תעשיה ומנהל. ל׳ היא בירת באוואריה התחתית. 

בעיר העתיקה, הסמוכה לנהר, נשתמר במידה רבה האופי 
של עיר מסוף יה״ב וראשית העת החדשה. הנאים שבבניינים 
המצויים שם הם: כנסית סט. מרטין, כנסית סט. יודוקום, 
בית העיריה, ארמון הדוכסים (כולם מהמאה ה 15 ). מצודת 
טראתניץ ( 63050142 '!). שבבניינה הוחל במאה ה 13 , נשקפת 
על העיר מעל גבעה במזרח. 

יישוב היה כאן, כנראה, כבר מראשית יה״ב. ב 1204 הוענק 
לל׳ מעמד של עיר. בשנים 1353 — 1503 חיתזז עיר מושבם 
של דוכסי באוואריה. ב 1800 — 1826 היתד, בה אוניברסיטה 
שהועברה אח״כ למינכן(וע״ע בוריה). 

. 1832 , 1-111 ,* 1 3121 * 5 ■מ>/> , 5 ס 3 ־ 1 ט 1 > 1 ו $13 

יהודים ישבו בל׳ בסוף המאה ה 2 ! אגדה מספרת 
שיהודים אף בנוה. ב 1204 יישב שם יהודים הדוכס אוטו ! 
ברדיפות יהודי גרמניה (ע״ע׳ עט׳ 497 — 498 ) נפגעו יושבי 
ל׳ ב 1337 וב 1349 . במאה ה 15 הגנו המכסים, ובעיקר הינריך 
"העשיר", על היהודים מקיפוח זכויותיהם, מתוך ממניות 
חילונית — מפוכחת — ולא מאהבה ליהודים. אחרי מותו 
( 1450 ) גרש בנו לודויג את יהודי ל׳ ורכושם הוחרם. בית- 
הכנסת הפך לכנסיה. המסית לפורענויות היה, כנראה, הכומר 
יוהן קפיסטרגו (ע״ע). במאה ה 19 שוב התיישבו יהומם 




953 


לנדסהוט — לנדשמינר, ר!רל 


954 


בעיר, וב 1933 היו בה 45 יהודיה שהשתייכו לקהילת שטראו־ 
בינג המסונפת לרבבות רגנסבורג (ע״ע). 

. 1934 ,( 152-153 , 1 , 01131051 ! 13 ת 13 זז־ס 0 ) ,. 1 , 00051:1 ) 171 ' א 

מ. בר. - יע. ר, 

לנךסהוט, אליעזר ( 1817 , ליסה גלשנו]— 1887 , ברלין), 
חוקר הליטורגיה היהודית. בן להורים עניים, נועד 
להיות רב. ב 1837 עבר ללמוד בישיבת ר׳ יעקב יוסף אטינגר, 
רבה של ברלין. לאחר זמן שינה דעתו ועבר למסזזר־ספרים. 
משלא ראה ברכה בבד, נעשה מפקח על בית־הקברות העתיק 
בברלין. 

את כל זמנו הפנוי הקדיש ל׳ למחקר תפילות־ישראל 
ולחשיפת מקורותיהן בספרות חדל. לעבודותיו בתחום זה 
נודעת חשיבות עוד כיום, ובזכותן קנה את עיקר פרסומו. 
מחיבוריו: הסחר "הגיון לב" בתוספת קונטרס "מקור־ 
הברכה״ (קאניגסבערג, 1845 )! "הגדה של פסח", עם מבוא 
היסטורי "מגיד מראשית" (ברלין, תדט״ו)! סדר "בקור 
חולים״, ״מעבר יבק״ ו״ספר החיים״ (ברלין, תרכ״ז) — 
עם מבוא על מוצא התפלות והנהגים הקשורים בפטירה, 
וקונטרס המכיל מבחר מצבות אפייניות, עם נתונים ביוגרא¬ 
פיים. ספרו העיקרי בתחום זה הוא "עמודי העבודה"(חוברות 
א׳—ב/ תרי״ז—תרב״ב, ח״ג — לא הופיעה) — מילון ביו- 
ביבליוגראפי לפייסני התפלות! מלבד אלה כתב גם את 
״חלמת אנשי השם ופעלתם״ (ח״א — תרמ״ד, ח״ב — לא 
הופיע) — על תלדות רבני ברלץ עד 1800 . בספר זה נעזר 
הרבה בלי להזכיר את ל׳ במפורש — א. גיגר (ע״ע) בספת 
הגרמני על תלדות היהודים בברלין! ״עטרת צבי״ — מונו¬ 
גראפיה על ר׳ הירשל לדן (ע״ע). כן כתב קונטרס "זכרון 
בספר" שלא הודפס, על רבני ליסה. ל' הניח חומר רב בכתו¬ 
בים, וחלק ממנו נתפרסם ע״י ש. ברנפלד ב״המליץ". 
ש. בערגפעלד, א, ל׳(האסיף, ד׳), תרמ״ח! -ס ,ח 1 ״י 1-0 .. 1 
, 1904 , 145:0 מ 1 0400 [ ■ 40 )] 11 ^ 11 ) 1 

לנךסופר, יונה ( 1678 — 1712 ), רב ומחבר, ממתנגדי 
השבתאות. חי בפראג, והיה סופר סת״ם, כאביו וסבו! 

דש סבורים כי מכאן הכינד לנדסופר ("סופר־המדינה"), אם 
כי משפחתו נודעה בשם בונסלא — ע״ש עיר מוצאה. 

י״ל היה אישיות רב-גוגית, ועסק בנגלה ובנסתר. נשלח 
לדנה ע״י רבו, ר׳ אברהם ברודא, כדי להתווכח עם השבת¬ 
אים. לא כל ספריו נדפסו. מבין אלה שראו אור יש להזכיר 
את "מעיל צדקה", שו״ת (פראג, תקי״ז)! "בני יונה", חיבור 
רחב על כל הלכות ספר־תורה, והחשיבות שבכתיבתו בכתב 
מהודר* במקום אחד מרחיב המחבר דיבורו על "חומשין 
שנדפסו ע״י עכו״ם... ואין נמנעין מקרוא בהן", ומחליט 
שיש לגנזם (פראג, תקס״ג)* "כנפי יונה", חידושים על שו״ע, 
"יורה דעה" עד סימן קי״א (פראג, תקע״ב). בספרו -מעיל 
צדקה" מזכיר י״ל את חיבורו "מאורי אור", על ענייני ספר־ 
תורה, שלא נדפס. בסוף הספר מצדות הגהות לאוקלידס 
(ע״ע), הוכחה לאפקיו הרחבים של המחבר. ידועה גם צוואתו, 
שנדפסה לראשונה ב״דרך טובים" (פםד״מ, תע״ז), המשקפת 
אישיות המצטיינת בחסידות ובענדה יתירה. אם כי מת בגיל 
צעיר מאד, נחשב י״ל בין גדולי החכמים בפראג. 

ל 1 (ד) 0 י ר, ?ו* אדוץ הנחי — 1 )ח 1,3 ^ 1601 ־ 1 ־ 511 

5661 —'( 1802 , לונדון — 1873 , שם), צייר, חרט 
ופסל אנגלי. ל׳ היה בנו ותלמידו של החרט ג׳ון ל׳( 1769 — 


1852 ). בגיל 13 השתתף בהצלחה בתערוכת ציור של האקא- 
דמיה המלכותית לאמנות ב״דיוקנות" של בעלי־חיים ן הוא 
המשיך להתעניין ולהתמחות בנושאים אלה ובתאור מחזות 
ציד. לחיות שלו הצליח להעניק הבעה כמעט אנושית והשתדל 
להעמידן במצבים דדאמאתיים או פאתטיים. ל׳ היה חביב 
במיוחד על המלכה דקטוריה וצייר אותה ואת בני משפחת 
המלוכה. יצירותיי, שהצטיינו בטכניקה וירטואוזית והלמו 
את הטעם הדקטורייני, זכו בשעתו לפופולאריות רבה באנ¬ 
גליה. מפסליו ידועים ביותר הם ארבעת האריות הגדולים 
מברונזה לרגלי מצבתו של נלסון בככר טראפאלגאר, לונדון 
( 1866 ). — ל , היה חבר האקאדמיה המלכותית לאמנות 
מ 1831 . ב 1850 הענק לו תואר אבירות. ב 1866 הוצע לו 
תפקיד נשיא האקאדמיה המלכותית, אך הוא סרב לקבלו. 

,£ ,£ 355 1/10 155X1 [ס 5 \ ¥05 \ 1/10 / 0 01376$, 00X0102540 

,,£ .£ $15 [ס 7110 , 101110101150 ^ . 0 ./י\ , 1875 

1902 ,.£ .£ ־ 511 , 1113115011 .[ ; 1879-80 

לנדר, ר י צ , ך 7 * למק , — ־ 161 ) 11,61110111,311 )־ 01131 !^ 1 — 
( 1804 , טרודו. אנגליה— 1834 , פרנאנדו פי) וג׳ 1 ן - 
111 ( 10 — ( 1807 , טרודו— 1839 , לונדון), אחים, אנגלים, חוקרי 
איזור הנהר ניגר.(ע״ע). ריצ׳ארד החל במסעיו כמשרתו של 
ה. קלפרטון במסעות המחקר שלו באפריקה המערבית. 
לאחר מות אדונו בצפת ניגריה ( 1827 ) המשיך במסע 
ואחר שב לבריטניה ועמו יומניו, רשימותיו ומפותיו של 
קלפרטון. ב 1830 יצא עם אחיו בשליחות הממשלה הבריטית, 
למסע שתכליתו לחקור את מהלך הניגר. מחופה המערבי של 
ניגריה הגיעו בדרך היבשה אל הניגר בקרבת העיירה נוסה. 
משם שטו במורד הנהר בסירות, גילו את יובלו הגדול של 
הניגר, בנואה, והמשיכו עד הדלתה וחוף מפרץ גינאה. בבך 
הוכיחו כי הניגר, שבו נתקלו חוקרים קודמים באיזור טימ¬ 
בוקטו, אמו יובל של הנילוס (כפי ששיערו אז), אלא נהר 
הזורם בקשת גדולה דרך אפריקה המערבית ונשפך למפרץ 
גינאה. במסע נוסף בניגר התחתון ב 1834 נפצע ריצ׳ארד 
פצעי מוות בהתנגשות עם ילידים. 

ריצ׳ארד כתב שני ספרים, בהם מתוארים מסעותיו(השני 

עם אחיו) : £351 5 ' 0 ס:ז 61 קק 013 ס 31 )ק 03 £ם 18 ) 8.6001 

103 !£^ סז 00 ם 11 ) 6 !ן*£ ("רשימות מסעו האחרון של קלפר־ 
טון לאפריקה״), 1830 * ' x £ ס] 111:1011 ) 6 <£)!£ 311 0£ 01111131 *[ 

־ 61 ^ 1 ^ 1 1116 0£ 6111110311011 '!' 1 ) 311 0011150 1116 11016 } ("יומן 

המסע לגילוי מהלכו וקצהו של הניגר״), 1832 . 

לנך? 2 טינר, ?ןרל - 15161061 ) £30 311 ^ 1 -( 1868 , וינה - 

1943 , נירי ורק), מדען אוסטרי, יהודי מומר. ממני־ 

חי היסוד של האימונדכימיה ומגלה 4 סוגי־הדם (ע״ע דם, 
סוגי־). למד רפואה באוניבר¬ 
סיטה של ומה, ופעל שם כפרו¬ 
פסור שלא־מהמנין במיה לאנא־ 
טומיה פאתולוגית ( 1919-1910 ). 
אחרי מלה״ע 1 , ב 1919 — 1922 , 
עבד בבית־חולים בהאג. משנת 
1922 עד מותו עבד ב״מכון 
רוקפלד" בניריודק. ב 1930 קי¬ 
בל פרם־נובל לרפואה. — ב- 
1901 גילה ל' שהאגלוטינציה 
(ע״ע) של כדוריות־הדם מאדם 
אחד, ע״י נסיובו של אדם אחר, 



י! 5 אנד׳ 06 יינר 



955 


לנדשטינר, קרל — לנורטן, אנרי רנדז 


956 


איננה תופעה פאתולוגית, בפי שחשבו עד אז, אלא תופעה 
קבועה אצל אנשים בריאים. ל׳ הביע את דעתו שהיא נגרמת 
על אגלדטינינים (ע״ע נוגדנים) בתוך הנסיוב ורצפטורים 
ספציפיים הנמצאים על שטחי בדודיות־הדס. כך הונח היסוד 
לתורת סוגי־הדם.—במחקריו האיסונולוגיים (ע״ע חסון) שם 
לב במיוחד לתפקידים שממלאים חליפידים(ע״ע) כאנטיגנים. 
לדעתו של ל׳ קיימים חוץ מחאנטיגנים השלמים והפשוטים, 
המיוצגים ע״י החלבונים, עוד אנטיגנים מורכבים, או קומי 
פלפסיים, שהם מורכבים מהחלק החלבתי ומהחלק שאינו 
חלבון המובנה וי?טן, המעניק לו את הספציפיות האנטיגניונ 
ההפסן אינו מסוגל ליצור נוגדנים לבדו, אלא אחרי התק־ 
שתתו עם החלבון. ל׳ הצליח להסביר את ראקצית וסרסן 
(ע״ע) בהראותו שהנוגדן אשר מופיע בנסיוב חולה עגבת 
נוצר על ידי אחד הליפידים (ע״ע) של מחולל המחלה. ליפיד 
זה תמה במבנהו לליפידים המצויים בתאים מסוגים שתים. 
לכן פועלים בל הליפידים הללו באנטיגן בראקצית וסרמן. 
ל׳ הוכיח כי הספציפיות האנטיגנית נקבעת ע״י ,קבוצות 
דטרמינאטיוויות" ע״י בך שחיבר קבוצות אלה לחלבונים. 
בקבוצות דטרמינאטיוויות יכולות לפעול קבוצות כגון 
1 * 000 - ! 50 3 9 - בתרכובות אתמטיות נקבעת הספ¬ 
ציפיות לא רק ע״י נוכחותן של הקבוצות אלא גם ע״י עמת 
תן (א 1 רת 1 , 5 טא או פארא) וע״י המבנה הסטת, על 
סמך נסיונותיו בשינוי התכתות האנסיגניות באמצעות 
תרכובות כימיות פשוטות, העלה את הסברה שהחמתם 
הנ״ל עשרים להתקשר עם חלבוני הגוף ולהיהפך לאנטיגנים 
פעילים, וכתוצאה מזה לגרום לריגוש ע״י מתחתם על העור. 
התגלית החשובה ביותר בשטח האלרגולוגיה נעשתה 
ע״י ל׳ עם צ׳יס ( 01280 ) והיא, שאמנם אי־אפשר להעביר 
את רגישות העוד באופן פאסיווי משפנון אחד לשני ע״י 
הזרקת נסיוב, אך אפשר להעבירה ע״י הזרקת תאים לבנים 
חיים ורחוצים של השפנון הרגיש. 

נוסף למחקריו הנ״ל בשטח האימונוכימיה, השיג ל׳ תד 
צאות חשובות במחקר שיתוק הילדים. ב 1908 הצליח בפעם 
הראשונה להעביר את הנגיף לקופים ולעורר אצלם את כל 
הסימנים האפייגיים של המחלה. וכן הוכיח. שמחולל המחלה 
הוא נגיף הגורם להתסת תאי מערכת העצבים המרכזית. 

מכתביו: סז 1 ( 11101121510 תתז 1 ! 0 ?> 1 ז 101 > 1 סק 11 10 ס (,הלי־ 
פואידים בתורת החסינות", בתוך: - 10 * 21 נן ! 10 > 11 :> 11 נ! 1 >״ 93 
1108 — 1069 , 2 ;)■!גנן ., 1 . 01 ׳\ 100 [ 81 ו 1 ז 100183 ! 11 ?\ ס 0 חש 8 ), 
ג 1929 ז ג 1 ״שג 15 ) 011 ׳ 5 !םסץ 1 ס? (״שיתוק ילדים חריף״, בתוך: 

, 7 0 1.8 \ , 3111X111011 ^־ 11100001 ^ 11080000 ) 02 ■! 010 11011  1$ שק 5 .? , ־ 1938 ,(ר■ מפתח) 1 (* 0 

א. או. 

לנה (גמסת), הנהר השני בגדלו בבריה״מ, במזרח סיביר 
המרכזית. ארכו 4.400 ק״מ ושטח אגן ניקחו 2.5 
מיליון קס״ר. ראשיתו במורדות המערביים של הרי 3 יקל, 
בגובה כ 600 מ/ ב 20 ק״מ ממערב לימת ביקל (ע״ע). הוא 
זודם תחילה צפונה בעמק צר ועמוק, ובאוסט—קוט פונה 
צפוךמזרחה חורם בשוליה הצפוגיים־מערביים של רמת 
אלדן עד לעיר יאקוטסק. שם הוא פונה צפונה, ויוצר עד 
סמוך לשפכו קשת רחבה המקבילה למורדות המערביים של 


הרי ודחויאנסק. מיאקוטסק עד לשפכו בים לאפקב בקו רוחב 
צפוני ״ 72 ׳ זורם הנהר בעמק רחב המפריד בין רמת סיביר 
המרכזית לבין חרי ורחויאנסק^בשפכו דלתה רחבה, ששטחה 
ב 30.000 קמ״ר, היוצרת חצי אי גדול. 

לנהר כ 1000 יובלים. הגדולים ביותר הם: ויטים, 
אולקמה ואלת הבאים מימינו רליואי — משמאלו. בחציו 
התחתי שיפוע־אפיקו של הל׳ מועט, והוא מסתעף לזרועות תוך 
יצירת שטחי ביצות. רחבו מגיע עד 30 ק״מ. בחלקו העילי 
הוא עובר באיזור הררי עשיר במחצבים! במיוחד נודעים 
מכתת הזהב, שבהרי אלדן ובצידי היובלים הבאים מההרים. 
הל׳ הוא נתיב־תחבורה חשוב ויחיד בחלק גדול מאגנו. ערכו 
כנתיב־שיט הלך ועלה מאז הגיעה אליו מסה״ב הטראנס- 
סיבירית ליד העיר אוסט־קוט. משם ממשיכה המסילד. לקיר- 
נסק ולבודים׳, ובכך קושרת את הנהר עם אירופה וחופי 
האוקיינוס השקט. שרטונות חול בדלתה של הנהר מונעים 
כניסת אניות־יס לתוכו. השיסעין נעשה בטןקסי שממזרח 
לדלתה. 

למרבית ארכו עובר הל׳ באמור שהוא מהקרים והיבשים 
באסיה, שבו שוררת טמפראטורה שנתית ממוצעת מתחת 
ל ״ 0 . בדתם קפוא הל׳ 5 חדשים בשנה ובצפון — 8 (אוק¬ 
טובר—מאי) ! הוא יפה לשיט כמעט לכל ארכו רק בחדשי 
יוני—ספטמבר. משתמשים בנהר בעיקר להעברת עצים ומח¬ 
צבים. בעמקו מצרה אדמה שחורה המכוסה בצמחייה הסיגה. 
החקלאות מועטת ומוגבלת לחלק הדתמי של עמקו. תושבי 
האיזור עוסקים בעיקר בציד (פתוח), דיג, גידול איל הצפון 
ועבודה ביערות ובמכרות. 

העיר הגתלה היחידה שלאירך הל׳ היא יקוטסק (ע״ע)! 
השיט הפעיל על הל׳ החל 18781 משהועברה לשם אניית 
קיטור נותוגית. כיום פומלות בו יותר מ 100 אניות־נהר. 
הפוטנציאל ההידררחשמלי העצום של הל׳ עדיין אינו מנוצל 
כלל. 

א. אס. 

לנולץ ( 13001111 ) חומר שומני המתקבל מצמר כבשים 
כמוצר לתאי, תוך כת הכנת הצמר לטויה. הל׳ 

מופק ע״י רחיצת הצמר במי סבון או ע״י מצוי בממיסים 
אורגניים. לאחר מכן עובר הל׳ תהליכי הלבנה וטהור רבים. 
הל׳ שתה משומנים אחתם (ע״ע: ליפיתם) בכך שחומצות 
השומן המרכיבות אותו קשורות לסטתלים ולא לגליצרול. 
חכתתו העיקתת של הל׳ היא הכושר ליצור תחליבים עם 
תמיסות מימיות ומכאן נובעת חשיבותו השימושית. תחליבי- 
ל׳ — הן בצורת נחל והן בצורת משחה — משמשים בסיס 
למוצת קוסמטיקה רבים ולמוצת תעשיה ורפואה. משימוש 
אחרון זה נדחק והולך הל' בזמן האחרון ע״י שומנים מינ¬ 
ראליים וסינתטיים רבים המאפשתם ספיגה יעילה יותר של 
התתפה דרך העור. 

לנוךמן, אגרי תה — 1 ) 100011020 ' 1 ) 100 ? 90011 — 

( 1882 , פאתם — 1951 , שם), מחזאי צרפתי. ל , 

הוכיח את מקוריותו בבר במחזותיו הראשתים: - 055£ ? * 10 
(״אחוזי הטירוף״), 1909 , 08 ) 13 ? 108 ("הנכשלים"), 

1918 . הוא חדר לנפש גיבוריו — לתב אנשים על סף איבוד 
המשקל הנפשי או מקתם פאתולוגיים — בכוונה לחשוף את 
המניעים הסמויים או התת-מודעים של התנהגותם. בס"? 
80080 10 ! ) 08 8 <ן 1 ז! 10 (״הזמן הוא חלום״)׳ 1919 , דן ל' ביח¬ 
סיות הזמן וב 08 ׳\$ז 10 > זס 80 ת 12  311 מז 163 > ' 3111:6111 1111 ?) 6851011$ ) 11011 ) ("וידויים של מחז¬ 
אי"), שני כרכים, 1949 — 1953 . כל מחזותיו ( 311:6 ^ 111 ׳ 
.1942—1921 , :ו 16 ק 1 מ© 6 ) יצאו־לאור ב 10 כרכים 

111001 ס! ־׳ 58 , 5 ק 0 א- 30161 ס x0 110 //.-/{. 1. , 1926; ?. £13,1^11- 
3 7110141 0 ^ 1 , ןז x0 110 11.-11. 1.., 04001011 14111 '!> 10 [/ 1 [ 0001 ק :, 
1947, 5. 83(11(16, .411010111, 1 1 , 5 01001014 ,״ X014 11X011114114X^04 
11 10 400110X0110 <11 1x141 110X110, 1951 

לנורמן, שךל ופךנסוא (- 1101 ^ 131150151 ? 61 163 ־ 0131 

ז 311 נמ), אב ובנו, ארכאולוגים ונומיסמאטים צרפ¬ 

תיים. 

( 1 ) שרל ל׳ ( 1802 , פאריס — 1859 , אתונה), היה 
מנהל מחלקת המטבעות והמדליונים בספריה הלאומית בפא¬ 
ריס, וכיהן שנים רבות כפרופסור לארכאולוגיה מצרית. 
נלווה אל שמפוליון (ע״ע) למצרים ב 1828 . תרומתו הנד 
דעת ביותר למדע היתד. בתחום הנומיסמאטיקה. פירסם חי¬ 
בורים חשובים העוסקים בחקר מטבעות עתיקים ובזיהוים. 
לזכותו יש לזקוף את פירסום הסדרה, בת 20 הכרכים, • 16301 ?׳ 

31 ־ £61161 6611611 ? 011 116 !)!:זק׳ל 81 16 ) 61 116 ן) 1 ;ז 13 ז 1151 מ 11 ת 16 ) 
. 616 , 6116£5 ־ 1 ־ 35 ל , 3¥665 ז£ 65 ־ 1661 ^ , 111011113168 , 1311165 ) ?) 1 ־ 1 ) 165 > 

("אוצר מטבעות ותחריטים, או אוסף כללי של מדליונים, 
מטבעות, אבנים מגולפות, תבליטים ועוד״), 1831 — 1850 , 

( 2 ) פרנסוא ל׳ ( 1837 , פאריס — 1883 , שם), כיהן 
כפרופסור לארכאולוגיה בפאריס ( 1874 ), וערך חפירות ביוון 
(אלויסיס), איטליה והמזרח־הקרוב. נודע כחוקר פורה שפיר- 
סם חיבורים היסטוריים רבים על המזרח הקדום ומחקרים 
נומיסמאטיים. בין חיבוריו: 31161611116 11151:0116 ׳!) 13111161 * 1 
41165 ) 11 ) 8116666$ 1X16 £ען 3 ' 411 > 115 ( 01:16111 ? 616 ("מדריך לתד 

לדוח המזרח העתיק עד למלחמות פרס״), 2 כרכים, 1868 % 
311116111116 ? 13115 ) 101111316 * 1 1 , 3 (״ הכסף בעולם העתיק"), 
3 כרכים, 1873 — 1879 . 

ג , ו י ו י ג / — ץ 116 < 1151 ! 18 1940—1859) — 060x86 ), 

מנהיג סוציאליסטי בריטי. ל׳ למד בבי״ס יסודי 
בלבד, ובגיל 14 החל לעבוד בחברת רכבות, ב 1884 היגר 
לאוסטראליה ועבד בעבודות קשות שונות, אך חזר ב 1885 
והחל בפעילות פוליטית — תחילה במפלגה הליבראלית 
ואח״כ במפלגה הסוציאל־דמוקראטית, ועם יסוד מפלגת 
"הליבור" ב 1900 הצטרף אליה תהיה לאחד ממנהיגיה. 

ב 1910 נבחר ל׳ לפארלאמנט, אך שנתיים אח״כ התפטר 
והציג את מועמדותו לבחירה מחדש, לפי שרצה להשיג 
את תמיכת בוחריו בעמדתו החיובית בשאלת זכות-בחירה 
לנשים, והפסיד בבחירות. ב 1912 — 1922 ערך את "הדילי 
קרולד״, בטאון מפלגת הליבור. ב 1919 — 1920 היה ל , ראש 
עיריית פופלר, שהיא חלק מלתדון, ופיתח את ה״פופלדיזם״— 
תשלום שכר ומתן סעד בשעור גבוה יותר משאישר משרד 
הבריאות, וכן סרב לגבות מסים מקומיים שהטילה הממשלה, 
בטענה שתושבי עירו עניים מדי. על כך נידון ל׳ למאסר 
של ששה שבועות 

ב 1922 נבחר ל׳ שוב לפארלאמנט, דשב שם עד מותו. 
ב 1924 סרב להיות שר בממשלה הראשונה של "הליבור", 


אך בממשלה השניה, ב 1929 — 1931 , היה שר לעבודות ציבר 
ריות. לאחר הקרע במפלגת הליבור ב 1931 ופרישת רמזי 
מקזלנלד (ע״ע) סמנה, נבחר ל׳ למנהיג המפלגה, שעברה 
לאופוזיציה. הוא פרש מההנהגה ב 1935 , לפי שכפאציפיסט 
מושבע התנגד לתמיכת מפלגתו בחימושה של בריטניה. ל׳ 
לא החזיק אף פעם במעמד שלטתי ראשון במעלה, אך 
במפלגתו היתה לו השפעה עצומה תתפרסם בישת, בכנותו 
ובנכתותו להקריב השגים אישיים למען השקפותיו. 

1951 ,״ 1 . 0 /ס 0 ( 10 10 (' 7 .¥\ . 8 

לנזדון, רחני ( 116 ׳$\ 10 ) 5 ס 03 0£ 165565 ! 5 >ז 3 !*ן), משפחת 
רוזנים בריטית, שכסה מבניה היו מדינאים ואנשי־ 

צבא. ( 1 ) דלים ןטי פיןמוריס ( 1737 — 1805 ), הרוזן הראשון 
של ל/ ידוע יותר בתארו רוזן שלבת ( 511611)11x116 ). ל׳ היה 
שר בכמה ממשלות, והשניא עצמו על הציבור כאחד מ״ידידי 
המלך״ (ע״ע ג׳ורג׳ 111 , עם׳ 466 ). ב 1782/3 היה חדשים 
מספר ראש־הממשלה. 

( 2 ) הנרי פטי פיצמורים ( 1780 — 1863 ), בנו של ( 1 ). 

היה שר בממשלות שתות, לראשתה ב 1806 ולבסוף כ 1858 , 
כשר האוצר, שר המסחר ושר בלי תיק. 

( 3 ) הגרי צ׳ארלז קית ( 1845 — 1927 ), בנו של ( 2 ). ל׳ 
קיבל את חינוכו באיטן ובאוכספורד, הצטרף למפלגה הלי¬ 
בראלית וכבר בהיותו בן 23 היה סגן־שר בממשלתו של 
גלדסטון. ב 1883 — 1888 היה ל׳ מושל קאנאדה, וב 1888 — 
1893 — משנה־למלך בהודו. ל' התנגד למדיניותו של גלד־ 
סטץ כלפי אירלאנד ובעת הקרע במפלגה הליבראלית על 
רקע זה הצטרף ל״יתיוניסטים״ (ע״ע גלדסטון, עמ׳ 782/3 ), 
שהתמזגו במרוצת הזמן עם השמרנים, תהיה לאחד ממנהי¬ 
גיהם, 

ב 1895 — 1900 היה ל׳ שר המלחמה, וב 1900 — 1905 — 

שר החח. בתפקידו זה היה ל׳ אחראי למפנה שחל במדיניות 
בריטניה ולקץ ״הבדידות המזהירה״ שלה: ב 1902 חתם על 
ברית עם יאפאן, וב 1904 הביא ל״הסכמה הלבבית" בין ארצו 
לבין צרפת שכותה נגד גרמניה. — ב 1915 הצטרף ל' לממ¬ 
שלת הקואליציה המלחמתית של אסקדח (ע״ע), אך התפטר 
כעבור שנה. בנובמבר 1917 עורר ל׳ שערוריה בפרסמו 
מכתב לעתון, ובו דרש שהממשלה תפרסם הצעות־שלום 
כהכנה לסיום המלחמה במו״מ — דרישה שנתמכה בעיקר 
ע״י אלפרד מילגר (ע״ע), אולם נתקלה בהתנגדות כמעט 
כללית. 

ב 1902 . בהיותו שר־החח בממשלת בלפור, עמד ל׳ בקשר 
עם הרצל בעניין תכנית ההתיישבות באל-עריש, וב 1903 
ניהל עמו את המו״מ בקשר לתכנית אוגאנדה (ע״ע הרצל, 
עמ׳ 367/8 ) 369/70 ). 

1,01(1 1.0x41 1., 1929. 

א. לי. 

לנז׳ון, פול — 11 ^ 31186 ? 3111 ? — ( 1872 , פאריס — 1946 , 
שם), פיסיקן צרפתי, למד בביח״ס לפיסיקה ולכי- 
מיה בפאריס, וב 1897 עבד למעבדות קרן דיש בבריטניה והיה 
מראשוני התלמידים הזרים באוניברסיטת קימבריג , . במעב¬ 
דות קוונדיש עבד ל׳ במחיצתו של תומסון וחקר במיוחד 
תכונות של יונים גאזיים. לאחר מכן חזר לפאריס ושימש 
כמרצה בביה״ס שבו נתחנך, עד שנתמנה כמנהלו( 1925 ) — 
משרה שנתפנתה ע״י פ. קירי (ע״ע). תרומתו של ל׳ ניכרת 
בתחומים שונים של הפיסיקה הקלאסית וד,חדישה: פיתח 




959 


לנז׳ץ מזל — לנץ, ולחמיר אילת׳ 


מודל קלאסי לביאור תופעת הפאראמאגנטיות לפיו ביתן 
להסביר את תגליתו של קירי בדבר התלות ההפובה בטכד 
פראסודה של המוספטיביליות המולארית של חומר פארא- 
מאגנטי! פירסם את משוואת אייזנשטיין על אקוויודאלנטיות 
המסה והאנרגיה. כן נודעים מחקריו העוסקים בשימוש בחס־ 
דים פחראלקטחים להכנת מתגדים (אזסצילאטורים) בת¬ 
דירויות גבוהות. 

ל/ שהיה ידוע בדעותיו הליבראליות ובהתנגדותו העזה 
למשטר הנאצי-פאשיסטי, נכלא מיד עם נפילת צרפת 
במלה״ע 11 . במהלך המלחמה שוחרר, אולם תנועתו הוגבלה 
והוא ברח לשוויץ. בתום המלחמה חזר לפאריס ועסק בה 
בהוראה עד מותו. כהוקרה לפעילותו המדעית נקבר בפגתאה. 

לדד 1 , משפחה ספרדית שהקימה מתוכה רבנים רבים. 

( 1 ) שמואל בן אברהם ל , (בפ ׳ 1605 , חלב), 

שימש ברבנות בחלב עד מותו. חיבר "כלי חמדה", דרושים 
על התורה (וניציה, שנ״ו), "כלי יקר", על נביאים ראשונים 
(שם, שס״ג), ו״כלי פז", על ישעיהו(שם, תי״ז). את תפקידו 
כרב־העירירש בגו( 2 ) אברהם, ואחריו נכדו( 3 ) שלמה, 
שהוציא־לאור את "כלי פז" הנ״ל. ר׳ שלמה נהפך לאחד 
מגדולי חסידיו של שבחי צבי, בעת שזה עבר בחלב ב 1665 , 
וש״צ אף הכניסו לרשימת ה״מלכים". ר״ש נשאר באמונתו 
זו גם כמה שנים לאחר המרתו של ש״צ. ר״ש נפ׳ ססוך 
לסוף המאה ה 17 ואת תפקידו ירש ( 4 ) שמואל ל׳ שכיהן 
כרב העיר במשך כ 40 שנה (נפ ׳ 1730 ), ואחריו כיהן בנו 
( 5 ) שלמה (נם׳ 1794 , חלב), מחבר "בית דינו של שלמה", 
שדת, "לחם שלמה" ו״המעלות לשלמה", דרושים (קושטא, 
תקל״ה), ו״כסא שלמה״׳ שדת (ירושלים, תרס״א). ב 1747 
ויתר על תפקידו לטובת בנו ( 6 ) אפרים. ( 7 ) אברהם 
ל , בן אחיו של ( 1 ), נולד בחלב בסוף המאה ה 16 , ובראשית 
המאה ה 17 היגר לווניציה, ובה הדפיס את ספריו "מגן אבר¬ 
הם", דרושים (שס״ג), ו״נקדות הכסף", פירוש על שיר השי¬ 
רים (שע״ט). 

ג. שלום, שבתי גבי, מפתח: בערכו, תשט״ז. 

לנץ, וללימיר איליץ׳ !י 1.11 .^ 11 

— (כינויו הצבורי והספרותי של ו. א. 

אולעזב; 1870 — 1924 ), מהפכן ומדינאי רוסי, תאורטיקן 
מארכסיסטי, אבי הקומוניזם הבולשוויסטי ומייסדה של בחת־ 
המועצות. ל׳ נולד למשפחת אוליאנוב בסימבירסק (היום: 
אוליאנזבסק), על נהר וזלגה, שבה היה אביו מורה, ואח״כ 
מנהל בתי־הספר בכל הפלך. ל' היה הילד השלישי במש¬ 
פחתו בת ששת הילדים, שכולם נהיו למהפכנים. הוא 
למד בבי״ס שמנהלו היה אביו של קת סקי (ע״ע). ב 1887 
החל ל׳ ללמוד משפטים באוניברסיטה של קאזאן. אותה שנה 
נתלה אחיו הבכור, אלכסנדר, על השתתפותו בנסיץ התנ¬ 
קשות מצד ה״נאתדניקים"(ע״ע נתחיה ח׳ליה) בחיי הצאר 
אלכסנדר 111 . ל׳ גורש מקאזאן בסוף אותה שנה בגלל השתת¬ 
פותו בהפגנה פוליטית של סטודנטים׳ אך הורשה לחזור 
ב 1888 . כעבורזמן־מה עבר לסאמארה (היום: קויבישב) שבה 
אי׳רגן חוג מארכסיסטי. ב 1891 עמד בבחינות של הפאקולטה 
למשפטים של אוניברסיטת פטרבורג (היום: לנינגראד) 
כסטודנט אכסטתי והחל עוסק בפרקליטות בסאמארה. 
למעשה הקדיש את כל מעייניו לעיון מארכסיסטי ולסיגולו 
של המארכסיזם לתנאים המיוחדים של תסיה. 


ב 1893 עבר ל׳ לפטר־ 
בורג, והחל בפעילות 
פובליציסטית, שבתחי¬ 
לתה נאבק עם הנאחד־ 
ניקינו והדגיש כי המהפ¬ 
כה התסית הצפויה לא 
תהיה מהפכה סוציאלית 
אלא מהפכה מדינית, 
שאחריה תבוא תקופה 
ממושכת של דמוקראטיה 
בורגנית ורכושנית. בצד 
מאבקו בנארודניקים וא¬ 
מונתם כאילו תסיח שד 
נח מהמערב ויכולה לוד 
תר על השלב הרכושני, התפלמס ל׳ גם עם "המארכסיסטים 
הלגאליים" שהחשיבו פעולה מדינית והסברתית חוקית, 
בתנאי המשטר הצארי, ונטו להתקרב לליבראלים. 

בקיץ 1895 נסע ל׳ לשודץ ונפגש עם גולים מחסיה, 
אנשי קבוצת "שיחדור העבודה", שהיו אבותיה החחניים 
של הסוציאל־דמוקדאטיה החסית. הוא התרשם מאד מפלכ- 
נוב (ע״ע), והוסיף לרחוש לו יחס כבוד גם כשהלה הפך, 
במלה״ע 1 ובתקופת המהפכה החסית, לאדבו המדיני בשובו 
לפטרבורג התמסר ל׳ לאירגון פועלים, והקים את "הבחת 
למען שיחדור מעמד הפועלים". שלושה חדשים לאחר־מכן 
נאסר, ובחום מאסת( 1897 ) הוגלה לסיביר, וישב שם עד 1900 . 
בגלותו נשא לאשה את נאדז׳דה קחפסקאיה, וכתב את 
ספח ! 000111 ? פ €מדמפ 33 ? ("התפתחות 

הרכושנות בחסיה״), 1899 . מסקנתו של ל׳ בספח זה 
היא׳ שהרכושנות תתפתח בחסיה כשם שהתפתחה במערב, 
והתעשיה תגדיל ותגבש מעמד פועלים מהפכני, ומעמד זה 
עתיד לקבוע את גורל הארץ. ל׳ קיים קשחם ממקום גלותו 
עם הסוציאל-דמזקראטים בחסיה ובחו״ל, ותמך באי¬ 
חודם של האירגונים הסוציאליסטיים בחסיה במפלגה 
סוציאל־דמוקראטית אחת, כפי שהוחלט בקונגרס במינסק 
( 1898 ). ברם, הוא לחם נגד "האקונז׳מיסטים", שהדגישו את 
הצורך בפעולה מקצועית של הפועלים להטבת מצבם, ללא 
קשר צמוד למאבק המדיני המהפכני. 

ב 1900 שוחרר ל׳ מגלותו, וכעבור זמן־מה התיישב 
בשוויץ וערך (זמן־מה יחד עם מדטזב [ע״ע]) את העתון 
("הניצת") שהוברח לחסיה. (על ייסוד המפלגה 
הבזלשוויקית ועל פעולתו בחו״ל—ע״ע בזלשויזם, עם׳ 836 — 
843 ). ל׳ טרח הרבה לגבש קבוצה מלוכדת וממושמעת של 
מהפכנים — ולו קבוצה מצומצמת — בהדגישו את עקרון 
"הצנטראליזם הדמז־קראטי". אולם הוא-עצמו לא נמנע מלפלג 
(ב 1903 ) את המפלגה הסוציאל־דמוקראטית. הוא ייחם חשי¬ 
בות למונוליתיות של המפלגה, אפילו בעניינים רחוקים 
מעשיה פוליטית, חגמה לכך — הפולמוס החחף בספח 
.!גגמןןמיסזקאסקמקו׳זפ מ * 31 מ^ 113 קסיד. 13 ג ("מטחאליזם 
ואמפיחקחטיציזם״), 1909 , נגד הוגי הדעות שבמפלגתו, 
בזגדנזב ולץצ׳רסקי (ע׳ ערכיהם), שעירעח על המאטחא- 
ליזם החאלקטי מבחינה פילוסופית. 

מסוף מהפכת 1905 עד 1907 עשה בחסיה. אח״כ חזר 
לחו״ל, ומשם הנהיג את מפלגתו. לאתר פחץ המהפכה 
הדמוקראטית בחסיה, בתחילת 1917 , הסכים ל׳ להצעה 


960 



ו 5 דיסיו אי 5 יץ׳ 5 ניז 


961 


לנץ, ולדימיר איליץ׳ 


962 


לעבור דרך גרמניה ב״קתו חתום" שיועמד לרשותו מטעם 
ממשלת גרמניה, לדי לחזור לרוסיה (ע״ע הלפנד, עמ׳ 881 
[כרד מילואים]). הוא הגיע לפטרוגראד ב 3 באפריל, וב¬ 
קבלת הפנים שנערכה לו ב" תחנה הפינלאנדית" הכריז, 
שהססרה היא — מהפכה סוציאליסטית. מסדה זו נראתה אז 
מרוחקת מאד אף לחבריו של ל׳. והוועד הפטרוגראדי של 
מפלגתו דחה את "התזיסים של אפריל" שהוא ניסתם (ע״ע 
בולשויזם, עמ׳ 842 ), אולם הוועידה הארצית של המפלגה 
אישרה אותם בסוף החודש. 

בחדשים שקדמו למהפכה הבולשוויקית גילה ל׳ כושר 
מנהיגות במפלגתו ושליטה בה, והפר אותה למפלגה היחידה 
שידעה — בתוך התוהו ובוהו ששרר אז ברוסיה — מה 
רצונה, והיחידה שידעה להבהיר את עמדתה לציבור. נתגלה 
גם כשת הגדול של ל׳ לנצל את נסיבות השעה ולעטר בגוש¬ 
פנקה אידאולוגית מהלכים תכסיסיים: 1 ) האיברים רצו 
בבעלות על הקרקע לאלתר, בלי לחכות לאסיפה המכוננת — 
ול׳ הבטיח חלוקת קרקעות מיידית והכשיר תפיסת קרקעות 
בידי האיכרים! 2 ) החיילים דצו בשלום — ול׳ הבטיח שלום 
מיידי׳ ובדרך זו רכש אהדה עצומה למפלגתו והחיש את 
התפורתת הצבא׳ שהיה משענתה של הממשלה הזמנית של 
קךנסקי: 3 ) קמו "מועצות" ("סובימים") של פועלים, איכ¬ 
רים וחיילים, ול׳ התאים בזריזות מציאות זו לאידאולוגיה 
שלו, ומפלגתו יצאה בסיסמת "כל השלטון לסובייטים" לכי¬ 
בוש גופים אלה. הוא הכיר "שהבעיה היסודית של כל מהפכה 
היא תפיסת השלטה במתנה", ובמקום הסיסמה של "דיקטא־ 
טורה מהפכנית־דמוקראטית״, העלה סיסמה קיצונית הימנה: 
"תקטאסורה של הפרולסאתוך. 

נסיה התקוממות ראשה של הבולשוויקים, ביולי 1917 , 
גכשל, ול׳ נאלץ להסתתר ולברוח לזמן־מה לפיגלאנד. אולם 
המפלגה לא הוצאה אל מחוץ לחוק ול , הוסיף לכוון את 
פעולתה, ואף הספיק לכתוב את ספת ספזסק&^ץסס! 
*זעןס!*ספ 0 ק ז* (״המתנה והמהפכה״), 1918 . הספר נועד 
לפרש את מושג "התקטאטורה של הפרולטתוך הלכה 
למעשה, ומשולבת בו תבונה תבסיסית בכל הנוגע להפלת 
הממשלה הדמוקראטיתיחד עם אוטופיזם תמים לגבי דמותו 
של המשטר הסוציאליסטי העתיד לקום. 

ב 7 בנובמבר (ב 25 באוקטובר לפי הלוח היוליאני התסי 
הישן) פרצה המהפכה הבולשוויקית(ע״ע(ה) מהפכה התסית) 
ול׳ יצא ממחבואו. למחרת היום נועדה הוועידה הכל־רוסית 
של חסובייטים, וכיוון שחציתם ה?נשויקים (ע״ע) והסוצי- 
אל־תולוציתתם המתונים פרשו ממנה במחאה על ההפיכה. 
נשאר בה רוב גתל לבולשוויקים ולבעלי בתתם הסוציאל- 
תולוציונתם השמאליים. הוועידה הכתזה על עצמה כעל 
הגוף השליט במתנה, ונבחרה ממשלה סובייטית — "מועצת 
הקומיסאתם העממיים״ — בראשותו של ל׳. האסיפה המכר 
גנת התכנסה בפטרוגראד ביאנואר 1918 < לא היה בה תב 
לבולשוויקים, והיא פחדה מיד בפקודתו של ל/ בכך בוסס 
משטר רח־בי במתנה. 

על פעולתו של ל׳ מעלייתו לשלטון עד מותו — ע״ע 
־מועצות, בתת ה־< קומוניזם. 

ל׳, שידע להלהיב המונים בסיסמות מהפכניות, לא הש¬ 
תכר מהן בעצמו, וכשליט ידע שיש להתפשר עם המציאות. 
הוא שיכנע את חבתו לחתש על חוזה שלש עם מעצמות־ 
המרכז (ע״ע ברסס־׳לימובסק, עם׳ 904 — 906 ). הוא ייחם 
חשיבות ראשונה במעלה לשיקש הכלכלה, ותבע יעול, 


העלאת התפוקה, "תחתת סוציאליסטית" ואירגן מנהל אוטו־ 
קראטי של מפעלי חתעשיה, בניגוד להבטחות שנתן חדשים 
מספר לפניכן בדבר "ביקורת פועלית". תמורה זו נעשתה 
בהסוואה של רכש נגד האנארכיסטים-סיבתקאליסטים, 
שהשפעתם ברוסיה היתה אפסית. מתן הסמכויות למנהלים 
ושלילת חשש־הפעולה של האיגודים המקצועיים נעשו ע״י 
הרחבת העיקתן של "צנסראליזם דמוקראטי" מהמישור 
המתני למישור הכלכלי כל המפלגות, פרט לקומוניסטית 
(שמה של מפלגת הבולשוויקש מ 1918 ), נרדפו בשיטתיות, 
והרדיפות החמירו אחרי נסיון ההתנקשות בל׳ באוגוסט 
1918 , ע״י פאניה קאפלאן. בראשית 1921 חוסלו כל המפל¬ 
גות המתחרות שן העתונות הבלתי-תלדה. מרד המלחים 
בקרונשטט (ע״ע) דוכא אותה שנה. כיוצא בזה לא היה ל׳ 
נאמן להנחותיו בדבר "זכות הגדרה לאומית עצמית, ובכלל 
זה זכות ההיפרדות״, שבש את גאורגיה (ע״ע, עם׳ 173 ) 
ואת ארמניה חילק עם תשכיח. התפשרותו עם המציאות 
התבלטה בשטח הכלכלי. ל' לחם נגד "האופוזיציה הפר 
עלית" במפלגתו, שדגלה בזכרות הפועלים לאשגון עצמי, 
הזהיר נגד "שריוניות מוגזמת" שידגיש את החשיבות של 
תעשיה כבדה וחישמול (״קומוניזם — זהו שלטון סובייטי 
יחד עם חישמול בל הארץ"), שדי להבטיח ייצור חקלאי 
מספיק תבע "ברית עם האיכר הבינוני" ולא רק עם "דלת 
הכפר׳. חלק מפולמשו הפנימי בלול בחוברתו 
10 ג 3 ממץ* 0 ג 1£0 18 ־ 1 ! 081131 *  1 ־-^ 1 . 11 , 1947 , 1071 ) 0114 * 871 ״ 5118 ״?! 7/17 4 ״ 8 ״ 1 , 11111 
11/07111 1 * 171 ) ,*/ , 3%7 ? .¥\ .ז 8 ; 1957 ,.* 1 47 ))! 771 >? 4 * 1 
־ 03 ב 0 מ 16 ז.- 113813 סא<ןפ 1 ג 'דז(-ד 0 ד 1 ־ס 1 ו 14 ; 959 [ , 11011471071 ;>}! 
, 1964 , * 1 )ס 7 ) 14 : 7/11 ,: 151:110 ? ״ 1 ;* 1963 . 31 .מ . 8 , 518 
,־ 01£ ״י .ם 6 ; 1964 ,״ 1 ) 0 0707/1 0771 7 ) 7 * 1 7/17 ,?חי< 3 נ ! א 
, * 1 ,' 1035005 . 81 ;* 1964 , 1714017411071 ) 1 > 447 * 1 \ 10 / ? 1 711777 
- 801 1/17 07141 .* 1 , 111301 8 .* ;'• 1966 ..* 1 , 56116 0 ; 1965 
1/17 ,* 1 ,( (ס) 2 בח 1 י 1 ו 1 מא ?— סת 1 ק 8063 * 1 . 1966 , 1 \ 1 ' 171 /: 

1967 , 70477 * 1 1/17 , 7/1707111 1/17 , 111071 

א. לי. 

לנינבד (^ 216 מממ^< עד 1936 ־ חוג׳נט 6117 אנ 0,4 ^, 
עיר בצפוץ־מערב הרפובליקה התאג׳יקית של 
בריה״מ, באסיה התיכונה, 120 ק״מ מדתם־מזרח לטשקנט 
(ע״ע)! 97800 תוש׳( 1966 ). יושבת בגובה 320 מ׳ מעל פני 
הים, בעברו השמאלי (הדרומי) של הנהר סיר־דתה (ע״ע), 
וחולשת על עמק צר. המחבר את אגן פרגנה עם איזור טיח 
(ע״ע). בקרבתה (על הסיר־דריה) שתי תחנות כוח 
חידררחשמליות גדולות. מצפון לל' מכרות עופרת ונחושת. 
העיר היא מרכז תעשיה, תחבורה ומנהל. בה ובסביבתה 
מפעלי משי מהגדולים בבריה״מ ובן תעשיית טכסטיל (כות¬ 
נה וצמר), מוצת עור, חמת בניין, קראמיקה, ציוד חקלאי, 
מזונות. סביבה שמחי שלהין נרחבים, בהם מגדלים כותנה, 
דגנים, ירקות ופיתת. 

ל׳ היא עיר עתיקה. במשך דורות היתה סלע המחלוקת 
בין החאנים של בוכרה וקוקאנד, עד כיבושה בידי רוסיה 
ב 1866 . התפתחה בעיקר מאז מלה״ע 11 , ואוכלוסייתה הוכ¬ 
פלה. כמחצית התושבים תאג׳יקי* השאר רובם תסים ואוק¬ 
ראינים ומיעוטם אחבקים. 

לנינגרד (עד 1914 סנקט פטרסבורג, עד 
1924 פטרוגרד) הכרך השני בגדלו ובחשיבותו 
בבתה״מ. בירת מהח (. 1071 ** 06 ) ל׳ שבצפון־מערב הרפובלי¬ 
קה הרומית הסובייטית ( 86800 קמ״ר, 4.6 מיליון תוש׳). בל , 
היושבת בדלתת הנהר גוה בראשו של 
המפרץ הפיני 3.3 מיליון תוש׳! בל׳־דבה 
המשתרעת על כ 10800 קמ״ר 3.7 מיליון 
תוש׳ (אומדן 1967 ), ב 39 ישובים עירד 
גיים. 

העיר בנויה על איים קטנים שגבהם 
עד 2 מ׳ מעל פני-הים, באמור שרובו היה 
ביצתי. בניית העיר חייבה פעולת ניקח 
מקיפה: הוקמו סוללות לאורך אפיקי הנה¬ 
רות, יובשו שטחים ביצתיים והוכשרה 
רשת צפופה של דרבי־מים שמעליהם 
כ 600 גשרים. עם זאת, עדיין שכיחים בל׳ 
שטפונות — לעיתים הרסניים — כאשר 
רות מערבית חזקה במפרץ הסיני מסיעה 
גלים גדולים מזרחה. השטפון הגדול 
ביותר, ביוני 1924 . הצק* את רובה של 


העיר.—נמל ל׳ הנמ¬ 
צא בדרום־העיר, במד 
צא העיקרי של הגוה 
הגדולה, הוכשר ל¬ 
כניסת אניות גדולות 
לאחד שנחפרה אליו 
תעלה בקרקעית המפ¬ 
רץ הפעי מקרונשטט 
(באי קו׳קלין, היום 
חלק מל׳־רבה) בסוף 
הסאה ה 19 , למרות 
היות הנמל סגור ל¬ 
תנועה מסוף נובמבר 
עד אפריל, בגלל קפי¬ 
את הנוח (רוחב גאר 
גרפי ״ 60 צפון), הוא 
הגדול בנמלי בריה״מ 
ביםהבאלטי. השימוש בספינות שוברות-קרח חדישות, מא¬ 
ריך את עונת הספנות בכמה שבועות בלבד. מערכת מסועפת 
של נתיבי מים מקשרת את נמל-ל׳ עם הים הלבן, הים השחור, 
הים הכספי, ועם הערים הגדולות ואיזודי התעשיה של רוסיה, 
אוקראינה ורוסיה הלבנה. כבישים ראשיים ומס״ב (חלקן 
חשמליות) יוצאים מל/ בק היתר, להלסינקי! מורמנסק, 
מוסקווה (מ 1851 ) ולבירות המדינות הבאלטיות. 

ל׳ נבנתה במערך קוגצנסרי מסביב לארמון האדמירליות 
( 1823 ) וארמון־החורף של הצאר. באחור זה שהוא מרכז 
העיר, היו בעבר מגורי האצולה ובו התרכזה הפעילות המס¬ 
חרית, הפיננסית והתרבותית. למרות שעיקר הפעילות הכל¬ 
כלית עבחיה לפרברי* עדיין זה חלק-העיר ההומה ביותר, 
בו נמצא המרכז האדמיניסטרסיווי של החבל הצפידמערבי 
(בחלוקה הכלכלית של בריה״ם מ 1963 ), תיאטראות וסוזיאד 
נים רבים שהמפורסם בהם הוא הארמיקז׳ ששימש בעבר 
כארמון־החורף של הצאר, מבניין האדמירליות יוצאים רוזר 
בות ושדרות לכל חלקי־העיר. החשובה בהן היא שדרת ״ה 25 
באוקטובר"(לפנים: שדרת אלכסנדר גוסקי) המגיעה לתחנת 
הרכבת למוסקווה. בויבורג נמצאים שיכוני פועלים והריכח 
התעשייתי החשוב ביותר בעיר ל , . 

אלפי מפעלי-תעש יה, ממשלתיים וקואופרטיביים 



לנימרר: בקדמת החסונה — בניין ד;אדמירליות, טיטינו — הארמיטאז' בסרכז — ע? 
הנדה הנגדית של ה^וה הגדולה — טבער פיוטו ופאוול 



לנינגרד: תעלה נריבוירוב — אהד 
טנתיכי־הסים הרבים בעיר 



965 


לנינגרד 


966 


בל׳־רבה, מייצרים ב 10% מכלל התוצרת התעשייתית הסוב¬ 
ייטית, הקשת הרחבה של ענפי התעשיה כוללת: ייצור 
מוצרי מתכת, מכתות מסוגים שונים, כלי רכב, טרקטורים, 
נשק■ כלי עבודה, מכשירי חשמל, כימיקאלים, מוצרי עור, 
כותנה וצמר, סיבים מלאכותיים׳ בגדים, בתי דפוס (כ 24 
מיליון ספרים בשנה!) ועוד. ענפי התמחות מיוחדים עוסקים 
בייצור טורבינות חשמליות, כלים מכאניים עדינים ובניית 
אניות ומכליות. עובדת היותה של ל׳ מרכז תעשייתי 
ראשון במעלה בבריה״מ, נזקפת לזכות ע^רה. פרט לעץ 
ופוטנציאל הידדרחשמלי, חסרה ל׳ עורף כלכלי עשיר וקרוב 
של חמח״גלם החיתיים להתפתחות תעשייתית. אך אינ¬ 
טרסים ממלכתיים הביאו להכשרת דרכי־־מים המאפשרות 
תחבורה נוחה חולה, ויחד עם מציאותו של כוח עבודה רב 
הביאו לפיתוח תעשיה שהתבססה על יבוא נרחב של חמדי־ 
גלם בדרך הים: פחם מאנגליה (כ 70% מכלל היבוא דרך 
ל׳), בתל משוודיה וכותנה מאמריקה. בתקופה הסובייטית, 
לאחר שצומצם סחתההוץ, מובאים כל חמרי־הגלם מחלקים 
שתים בבריה״מ: נפט מהקווקז, פחם מצפת הרי אוראל 
וכותנה ממרכז אסיה. בתקופה זו חלה עיקר התפתחותן של 
הערים שבל׳-רבה ובמחח־ל׳ — כערי תעשיה וערי שרותים 
שתים לתעשיה שבל׳־העיר. בעיקר חשובים מפעלים הידרר 
חשמליים ותחגות־כוח המספקות חשמל ודלק לעיר. כ 140,000 
עובדים המהווים כ 10% מכלל המועסקים בעיר, מגיעים מדי 
יום לל׳ מהיישובים הסמוכים, 

ל׳ היא המרכז התרבותי השני בחשיבותו בבריה״ם אחר 
מוסקווה, בה כ 50 מוזיאונים, 13 תיאטרונים (כולל באלט 
ובית האופרה ״קירוב*. 100 מכוני מחקר מדעיים ו 40 בתי- 
ספר גבוהים. הספריה הממלכתית של ל', ובה למעלה ס 3 
מיליון כרכים, היא אחת הגדולות והחשובות בעולם. באוני־ 
ברסיטה ע״ש ז׳דנוב (נוסדה 1819 ) כ 20,000 תלמידים 

י 1967 >• ם. בר. 

היסטוריה. איזור שפך הנוה היה בשלטונה של נוב- 
ג 1 רוד (ע*ע) עד סוף המאה ה 15 , כשנכבש בידי מוסקווה. 
ב 1617 כבשוהו השוודים, והם הקימו מצודות לאורך הנהר. 
הצאר פילטר 1 (ע״ע) כבש ב 1703 את מצודות נ 1 טבורג 
(אח״כ — שליסלבורג) תינשנץ. מיד אחרי כיבושה של זו 
האחרונה הקים את מבצר פילטר ופול -פ 0 *ט 011£1 קז־ 116 ) 
.ות-ססמסק* * 3 * 0 ) ומסביב לו החל לבנות עיר חדשה שצרי¬ 
כה היתה "לקרוע חלון לאירופה". את שם העיר קרא סגקט 
פטרסבורג (עירו של פטרום הקדוש) ובקיצור — פטרבורג. 
בניית העיר החדשה היתד. כרוכה בסבל לא יתואר להמתי 
העובדים שהועסקו בתנאי כסיה. ב 1712 נהיתה פטרבודג 
לבירת רוסיה, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיסה 
גדולה להתפתחותה. העיר הוקמה לפי תבנית בניה מדוקדקת, 
ועבודה רבה הושקעה ביצירת קשר נוח בעה לבין מרכזה 
של רוסיה. בבנייתה הועסקו ארדיכלים, אומנים ואמנים 
מארצות רבות, ובניגוד למוסקווה "הרוסית" היה לפטרבורג 
אופי מערב-אירופי. היא הפכה למרכז התרבות הרוסית, 
ופרחו בה התיאטרון, הבאלט והפעילות הספרותית, המוסי¬ 
קאלית והמדעית. 

אוכלוסייתה של פטרבורג גדלה במהירות, במשכה אליה 
אנשים הן כמרכז השלטון, הן כעיר הנמל העיקרית של 
תסיה, שתעלות קשתה לדרכי־המים שבפנים רוסיה, והן 
כעיר חרושת. סמוך להקמתה גבנו בה מספנות, ואח״כ 



העיר ?ניננרד: 1 . איצטדיו! סירוב. 2 נן כוטא;י. 3 תיאטריז 
הקוטסוסול 4 נן־וזיות 5 פבניר פיוטר ועגל 6 . אוניברסיטה. 
7 זזאקאדטיוז לפדעים. 8 . ד,!ןרםיפו׳ 8 הפוזיאו; הרוסי. 10 ארטח 
הארטירליוח. 11 בית האופרה 12 הקתדראלה ע״׳ס איסע. 13 . כנסיית 
אלכסנדר ^וושקי 

מפעלי נשק, נייר, דפוס, מזץ והלבשה. כמאה שנה אחת 
הקמתה ישבו בעיר כסס 200,0 איש. 

כעיר, שבה נתרכזו האינטליגנציה התסית מזה ופועלי- 
תעשיה מזה, הפכה פטרבורג למרכז התסיסה החברתית 
המהפכנית ברוסיה, ב 1825 התחוללה בה מתדת הדקבריס־ 
סיס (ע״ע). התסיסה החברתית והמהפכנית גברה בפטרבורג 
עם גידולה העצום של העיר במאה ה 19 , בייחוד אחת ביטול 
צמיתות־האיכתם ב 1861 , חתמת המוני כפתים לעיר שתי- 
עושה המתמיד דרש ידיים עובדות. ב 1864 ישבו בפטרבורג 
540x1000 איש, 35 שגה אח״כ — כמיליון וחצי, ובפרח 
מלה״ע 1 כ 2,100,000 . בעיר זו, שבה נראה הניגוד הבולט 
בין חיי המותתת האגדתיים של הצאר והמעמדות השליטים 
לבין מצבו של הפועל, המנוצל ללא רחמים והנעדר הגבת 
החוק, פרצה המהפכה התסית הראשונה בשנת 1905 . תחי¬ 
לתה של מהפכה זו קשורה בשביתת הפועלים בעיר בחודש 
יאנואר, ובאש שנפתחה על תהלוכת פועלים בראשותו של 
הכומר גפו׳ן (ע״ע). בסוף אותה שנה הוקם בסטרבורג 
"ס 1 ביט", בראשותו של ל. טתצקי (ע״ע). חמן מה נראה 
היה כאילו עומד סובייט זד. להפוך לממשלה. 

בתחילת מלה״ע 1 הוטב שם העיר לפטרוגראד (- 0 ק 067 
34 גך 1 ), כדי שלא יהא שם בירת תסיה בשפת האדב 
הגרמני. התסיסה המהפכנית בעיר גברה בעקבות המפלות 
שנחל הצבא הרוסי בחזית. שביתת פועלים והפגנה של נשים 
״ביום האשד.״ ב 83.1917 (ע״ם התאריך היוליאני הישן — 

23.2.1917 ) , נגד המחסור בלחם בבירה גרמה להתנגשויות 
ולמהומות, שבעקבותיהן הוקם "סובייט" של פועלים וחיילים! 
הצאר נאלץ להתפטר. מרידה קומוניסטית בפמרוגראד, 
שפרצה ביולי 1917 , דוכאה׳ וכן נבלמה התקדמותו של 
הגגראל הימני קותילוב (ע״ע) לעיר בספטמבר, הפעם 
בסיוע הבולשוויקים. ב 7.11.1917 (ע״פ הלוח הישן — 

25.10.1917 ) התחוללה בפטרוגראד המהפכה הבולשה־יקית 
שהעלתה לשלטון את לנין (ע״ע). 

במארס 1918 העביר לנח־ את הבירה לממזקודה, ופטרו־ 




967 לנינגרד 

גראד, שהיתר. למעשה עיר בירה מיד עם הקמתה, הפכה, 
לראשונה בתולדותיה, לעיר־שדה. עובדה זאת, וכן מלחמת- 
האזרחים, גרסו לירידה תלולה באוכלוסין־., וב 1920 לא היו 
בעיר אלא % מסססר תושביה ערב מלה״ע 1 , אולם בסהרה 
חזרה וגדלה, וב 1933 ישבו בה 2,721000 תוש׳. אחרי מות 
לנץ הוסב שם העיר לל׳ ( 26.1.1924 ). 

במלה״ע 11 באה העיר במצור של הכוחות הגרמניים וה- 
פיניים. מצור ל׳ ארך שנתיים וחצי (אוגוסט 1941 — ינואר 
1944 ), והעיר מבלה מאד בהפגזות וברעב. אומדים את מספר 
חללי המצור בקתב למיליון נפש. במיוחד קשה היה החורף 
הראשץ של המצוד, שבו קיבלה העיר אספקה רק דיך אגם 
לאדוגה הקפוא, עליו הוקמה מס״ב ארעית. אחרי המלחמה 
שוקמה ל׳ ובנייניה ההיסטוריים תוקנו או שוחזרו. 

; 1915 0114 111 >? , 04 /}/ 0 /)/? , 8 510X111 ./י\ 

^^זיד 3££1 א) £0111/0111 004 , £71111/0/11 1 ) 00 10110111 ^ 1 

,.£ 0114 / 4010011 ! ,ממ 3 ומ 111 שא .א ; 1958 ,(צ>וז 55 

, 0210 600x3210 ־ 1 0 1114 ^ £1 נןזא 0 אס £0,11 ס 3 ק 3 )). 8 .\/; 1958 

/ 5 01/1111 /'״£ /ס £0/7/1011011 17 ! ־ 7 , 8 ,^ו גמ 1 )גק<^ 1 , 1959 

— 1 , 00511118 ,א ; 1962 ,( 111 ,'<ו)קגז 8 מ> 0 1£1 -\ 50 ) 100/1 ? 

1965 ,// 111/010 ( 4/0 , 4/1 ,!( 17 ) £1111 
י. א. ק. 

רופאים ואנשי כספים יהודים מועטים, רובם משומדים 
או אנוסים, פעלו בל׳ במשך המאה ה 18 . ב 1738 הועלו על 
המוקד גר הצדק אלכסנדר וחניצין (ע״ע) והיהודי שקרבו 
ליהדות. יקטרינה (ע״ע) 11 הורתה להתעלם מנוכחות יהודים 
,מועילים", שהתגוררו בה עם משפחותיהם ופקידיהם. עם 
חלוקת פולין בסוף המאה ה 18 הפכה ל' למרכז השלטץ לגבי 
מיליוני יהודים. ב 1798 ו 1800/1 ישב במאסר בל׳ ר׳ שניאור 
זלמן מלידי(ע״ע). ב 1802 נשכרה קרקע לקבורה ובכך הונח 
היסוד לקהילה, שהגיעה במהרה ל 370 איש. ניקולי(ע״ע) 1 
פקד לגרש את רובם אף שהתיר ליהודים לשהות בל׳ לתקופה 
של 6 שבועות לרגל עסקיהם. גזרת הגיוס הביאה לל׳, החל 
מ 1827 , חיילים יהודים רבים, מהם עם משפחותיהם. איסור 
הישיבה שנשמר בקפתות, הביא להתרבותם של המשומדים, 
שנבלעו אט־אט באוכלוסיה. בתקופת אלכסנדר 11 (ע״ע), 
שצמצם את הגבלות "תחוס־המושב". התיישבו בל׳ משפחות 
יהודיות עשירות, בהן: גינצבודג, פוליקוב ופרידלנד (ע׳ 
ערכיהם), ובעלי מקצועות חפשיים. ב 1897 נמנו בל׳ 17,254 
יהודים (כ 2 % מכלל האוכלוסיה), אך למעשה היה מספרם 
גדול יותר. ב 1886 נמנו בל' 326 סטודנטים יהודים, וב 1911 — 
848 . 

הקהילה תפסה מקום נכבד בקרב יהדות רוסיה. הבארוגים 
לבית געצבורג תושבי ל׳, אף נחשבו לדבריה. בל׳ גם נתכ¬ 
נסו רבנים ונציגי־קהילות לדיוניהם בבעיות יהודי המדינה. 
מאז שנות ה 60 התקיימה בל׳ קהילה מאורגנת, שזכות הבחי¬ 
רה להנהלתה היתה כרוכה בצנזום כספי גבוה. כרבנים 
.מטעם" שמשו א. דראבקין, מ. אייזנשטט, ואחרים, ומרבניה 
הלא רשמיים של ל' יש לציץ את יצחק בלזר (ע״ע), ואת 
דוד טבלי קצנלבוגן. המשורר י. ל. גורדון (ע״ע) שימש 
מזכיר הקהילה בשנים 1872 — 1879 . ב 1873 הושלם ביכ״נ מר¬ 
כזי מפואר ולמרוח רדיפות בלתי פוסקות גדלה הקהילה, ש¬ 
מנתה ערב מלה״ע 1 כ 35,000 נפש ( 1.8% מכללהאוכלוסיה). 

משנות ה 70 ועד למהפכת 1905 שימשה ל׳ מרכז לעתונות 
היהודית ברוסיה, בעברית, ברוסית וביידיש יצאו לאור 
״המליץ״׳ ״היום״, ״דער פריינד״ — שהיה העתץ היומי הרא- 
שץ ביידית ברוסיה, "ווסחוד׳ (ע״ע), רזסויט (ע״ע) ועוד. 
נדפסו בה גם ספרים רבים בחכמת-ישראל (ע״ע) ברוסית, 


לגינקו 968 



בית־הכנסת הסדבזי בלניננראר 


ובהם האנציקלופדיה [ע״ע. עם׳ 647 ] היהודית־רוסית. בל' 
נמצאו מרכזיהן של "חברת מפיצי ההשכלה", אורט (ע״ע), 
יק״א (ע״ע), וחברות אחרות. ב״מוזיאון האסיאתי" בל׳ 
קמה מחלקה עברית רב תיערך, ובספריה הציבורית העירונית 
קיים, עד היום, אוסף כ״י עבריים עתיקים מהחשובים בעולם. 
ב 1907 נפתחו בל׳ "קורסים למדעי המזרח", שנועדו להת¬ 
פתח לבית־מדרש גבוה למדעי היהדות. כל אלו משכו לל׳ 
סופרים ואנשי-מדע יהודים, בהם א. א. הרכבי, י. ל. כצנלסון, 
ש. דובנוב (ע׳ ערכיהם), ואחרים. בפרוץ מלה״ע 1 פעל 
בל׳ "הועד היהודי לסיוע לנפגעי המלחמה", שריכז את פעו¬ 
לת העזרה הכבירה למאות אלפי פליטי החזית. 

במהפכת מארס 1917 בוטלו כל הגבלות הישיבה בל/ 
והעיר שימשה מרכז לפעילות המפלגתית והסיעתית ביהדות 
רוסיה, ביוני 1917 התכנסה בה הוועידה ה 7 של ההסתדרות 
הציונית ברוסיה• בסוף 1917 הוקם בעיר "גדוד יהודי" בפי¬ 
קודו של י. טרומפלדור (ע״ע), וסביבו התארגנה "הגנה 
עצמית". שפעלה בימי מהפכת נובמבר. העברת מרכז השלטץ 
למוסקווה ( 1918 ) והמזמור והרעב בימי מלחמת האזרחים, 
פגעו קשה בקהילה, ורבים חזרו למשפחותיהם בערי השדה. 
ב 1920 נפקדו בל׳ 25,453 יהודים ( 3.5% מכלל האוכלוסיה). 
עם התייצבות המשטר גדל מספרם במהירות, וב 1926 עמד 
על 84,503 ( 5.2% ). החיים היהודים בל׳ חוסלו. בל׳ התגורר 
ופעל המשורר העברי ח. לנסקי (ע״ע), שתאר את האדרה 
ששררה בעיר בתקופה הסוביטית. ערב הפלישה הנאצית 
נאמד מספר היהודים בל׳ ב 200,000 . 

במלה״ע 11 סבלו יהודי ל׳ הרבה, ובמפקד 1959 הגיע 
מספרם ל 162,000 בערך ( 5.6% ). מספר יהודי ל׳ כיום נאמד 
ב 300,000 איש, אף שרבים מהם רושמים עצמם כרוסיבג 
התרבות היהודית בל' חרבה לחלוטין. בימי חג, ובעיקר 
בליל שמחת-תורה, מתכנסים בככר הסמוכה לביהכ״ג אלפי 
בני נוער יזזודי. 

ש. גינזיבורג, אסאליקע סעטערבורג 1944 ! הנ״ל, משופדים 
אץ צארישן דוסלאנד ( 11 ־ 53 , 119 ־ 206 , 308-279 ), 1946 < ד. 
פייבברג, זברונות (העבר, ד׳), תשט־ז! ב. דיבור, בימי 
פלחמה ופדיפבה, 304-44 , תשכ״א 1 ^ ,(יל״ג) גוסמקס״! . 11 
, 6, 800x02 זנך< 6 ק€ז 116 ט 8 ©£נןט 6 וי 1 זפ 06 סססמ 00 קסז־סזו 

. 1881 , 11 0 1 . £0 
י• ם. 

לניגקז לפנים: בארמנית גומרי [־ 01 x 111 

׳*•!], ברוסית אלכסנדרופול), עיר בבריה״מ, בצפון- 
מערב הרפובליקה הארמנית, כ 90 ק״מ מצפץ מערב לירןן 



969 


לנינקן — לבסון, גיפפו 


970 


(ע״ע) וכ 12 ק״מ מגבול תורכיה! 130,000 תוש , ( 1967 ). 
יושבת בגובה 1,540 מ׳ מעל פני הים, על יובלו של הנהר 
ארס (ע״ע). בל׳ תעשיית טכסטיל, מוצרי עור, מוצרי ברזל 
ונחושת, סופר (מסלק), מזתות ועוד. דרכה עוברת מסה׳־ב 
היחידה המחברת את בריה״מ עם תורכיה. בל׳ מסתעפת 
ממנה מסילה לירוואן ולדרום ארמניה המשמשת עורק- 
תחבורה ראשי ביו־ ארמניה לבין שאר חלקי בריה״מ. היא 
מחוברת בכבישים עם בטומי(ע״ע), עם טביליסי(ע״ע) ועם 
ירוואן. בעיר ובסביבתה מתקנים צבאיים ומחנות צבא המה¬ 
ווים חוליה מרכזית במערכת ההגנה של בד׳־ה״מ לאורו גבול 
תורכיה. בגלל היותה מרכז צבאי התפתחה מאד מאז 1945 
ואוכלוסייתה הוכפלה. רוב תושביה ארמנים ומיעוטם חוסים, 
אוקראינים וגרוזינים. העיר נבנתה בתבה מחדש, לאחר 
שנפגעה קשה ברעש אדמה ב 1926 . 

לניר, סידני — ץ 6 נ 11 > 51 — ( 1842 , ?יקוו [ג׳ור- 

ג׳יה] — 1881 , לץ [קארולינה הצפונית]), משורר, 

מבקר ומוסיקאי אמריקני. ל׳ שדת במלחמת האזרחים בצבא 
איצות-הרתס! ספרו הראשון, הרומאן 1861-1,11165 ־ 1 
("שושני־נמר"), 1867 , מבוסם על חומותיו במלחמה. מ 1879 
עד מותו היה מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת גלנז 
הופקינז בבאלטימור. לראשונה זכה להכרה כמשורר ב 1875 , 
עם פירסום שנים מטובי שיריו, 11 ־ 001 (״דגן״) ו ־ת 1 ץ 3 1116 
ץ״ 0 ו 1 ק ("הסימפוניה"), בהם היא ח במצוקת האכרים ותוקף 
את עוולות עולם־הסחר. בץ שאר שיריו המעטים, שעליהם 
מבוססים המוניטין שלו היום: ! 017111 )ס 13151165 ״? £!ו 1 
(״ביצות גליד), 1878 . ב 1880 הופיע -״£ )ס 3061166 1116 ׳ 
5 6 ז 6 ־׳\ ! 81181 ("חורת החרון האנגלי"), מחקר בפרוסודיה בו 
ניסה להוכיח', כי הזמן הוא היסוד החשוב במקצב השירי ולא 
ההטעמה. — יצירתו וחייו של ל׳ הם דוגמה למצבו של המש¬ 
כיל התלוש בדרום הה תם לאחר מלחמת האזרחים. נקודת 
התורפה בשירתו היא הרגשנות; כוחה ביכולת להעביר את 
התלהבות המוסיקה לחרוז ( 111516 3061 ?061x7 !? ["מוסיקה 
ושירה״], 1898 ). — כל שיתו של ל׳ לוקטו ב 1884 . הוצאה 
ביקרתית פלאה של כל כתביו()ס 1111011 )£ 0611161111131 1116 ׳ 
.£ . 3 0£ ״)-!ס׳״׳ו £6 ז) יצאה לאור ב 10 כרכים, 1945 . 

,£ 0/5 ב 1 , 2 ח)ז 10 £ ; 1933 ,£ . 5 . 1 ־ 1 \ 

1935 

לנל, אוטו — £61161 1849) — 0x10 , מאנהים — 1935 , 
סריבורג), משפטן יהודי. היה פתפסוד באוניבר¬ 
סיטות החשובות ביותר בגרמניה: קיל ( 1882 ), מארבודג 
( 1884 ). שטראסבורג ( 1885 ), ופריבורג ( 1907 ). ל׳ נודע 
בעיקר בשל מחקריו הבסיסיים כשיחזור מקותת המשפט 
הרומי והקלאסי ע״ם הפדאגמנטים שנשתמרו ב 1151111:15 ס־!ס 0 , 
שנערך בימי הקיסר יוססינעום (ע״ע). 

עיקר כ 371 י!־ : 1X1, 6111 ^6X511611 ג 1 ״ 61 ק 61 ק 116111111 )£ 035 
8 ״ 11615161111 ז 16 > 6 ו/ 7 י ״ 16556 ) 211 ("ד״אדיקטום פרפטואום׳, 
נסית לשיחזות״), 1883 , 1927 3 ! 611/1115 5 ז־ו״ 165131 נ 86 ״נ 31 ? 
(״לידתו מחדש של המשפט האזרחי״), 11-1 , 1889 ! 035 
מז 516 ץ 5-3 ג 1 ״ 1 < 83£ (״שיטת סאבינום״), 1892 ! 1 ח 11 ) 111 ) 31 •!? 
11661115 ״ 1651511x86x116116 > ("השימוש המעשי במשפט האזר¬ 
חי"), ג 1929 1 . 

אוטוביוגראפיה של ל׳ מצויה בכרך הראשון של. 9 

■) 10 ( 11751 ) 5 ( 11 1 ) 5170 ( 7 )^) 0 5 ) 1 > 1 } 0 (/) 4 (ז) 4155 >( 14  6 /י 1116 ״ 1 ״ £16600 (״נטיית שמות־העצם בןדה״, 1880 ) 
יצר את הבסיסים המוצקים לחקר הנבדל של הוחרית (ע״ע 
הדו־אירניות או אריות, לשתות, ענד 580 ) וצותתיה המיוח¬ 
דות במסגרת הבלשנות ההודית. הוציא תרגומים ופירושים 
ליצירות הספרות ההודית. לצורך הוראת הלשון ההודית 
העתיקה חיבר את!)״ 3 1111 ^003111113x7 זיז,־ו 16 > £63 1 וז 5£ ״ 53 
70168 ? ("מקראות סנסקרטיות, עם מילץ והערות", מהדורה 
ראשונה 1884 ), שהוא עד היום ספר־הלימוד המטרתי והמער 
לה בהוראת טנסקרט בארצות דוברות אנגלית ל׳ ייסד 
ב 1891 את סדרת הפרסומים הנודעה - 56 10x160131 >ז 3 /ו £€36 
1-165 ("הסדרה המזרחנית של האדווארד") והקדיש אותה 
בראש וראשתה לחקר הספרות ההודית ולהוצאות ביקרתיות 
של טכסטים בתחום זה! עד ל 1921 הוציא וערך בעצמו את 
22 הכרכים הראשתים של הסדרה. 

0£ , הךמ| — 5 ״ £6 ״״ 1866) — £16x013 , קולם [פרוסיה 
המערבית] — 1914 ׳ ריימם), משורר ומספר גרמני. 

ל׳ למד רפואה וזואולוגיה; היה צייד חובב וידיעתו את 
הטבע שרתה אותו בתיאורי החי והצומח של הבתה של 
סאכסוניה התחתית ונחשב למשוררה האפייני. האסונות 
שפקדוהו בחייו מתוארים בחלקם ברומאן המכיל יסודות 
אוטוביוגראפיים, 06816111 6116 ׳ 2% 038 ("פנים אחרות"), 
1912 . הצלחה רבה היתה לסיפורי החיות והטבע שלו, המעי¬ 
דים על הסתכלות מדוקדקת והכתובים בלשון עשירת ביטוי. 
ל׳ כתב גם שירים ליריים, עם סממנים של שירי־עם, שרבים 
מהם הולחנו. מקבצי־שיריו: 80611 3131165 1610 \ ("ספרי 
הכחול״, 909 ! ) ״ 6 זז 82 ״ £056 6 ״! 16 >! ! 06 ("גן־הוורדים 
הקטן״), 1911 .— צד נוסף ביצירתו מתגלה בשלושת הרומא¬ 
נים הגדולים שכתב על חיי האברים. יש כאן שנאה לנצרות 
ופולחן האינסטינקטים הבלתי מרוסנים — ניצנים ראשונים 
בספרות הגרמנית לנטיה לסגוד ולפייט לדם ולעריצות. 
המפורסם שברומאנים אלה הוא 01£ /״ז 611 ^ו 066 ("זאב- 
אדם״), 1910 . — ל׳ נפל בקרב בראשית מלה״ע 1 . כתביו 
המקובצים יצאו-לאוד ב 8 כרכים, 1923 > כתבים מן העזבץ, 
ב 2 כרכים, 1928 . 

-•*ממוז£ ? 1 ,)נ: £4 < 1 * £1 ׳ £005 .£ ; 1920 ,.£ £/ י ^ 11 ש: 0351 ? 

, 1927 /£ // , £005 £ ; 1921 ,..£ .// מ?> 

,ח 311 וח 0€1 ; 1929 ׳ ״ 1 £/ ,״ 3 ) 1 

. 1935 11114 

לבסון, ב י 0 טר — ״ 80 ״ £3 0115131/6 — ( 1857 , אורלאן — 
1934 , פאריס), חוקר ספרות צרפתי. ל׳ חיבר ספרים 
ומאמרים רבים הדנים באמנות הכתיבה ובדרכי המחקר 
בספרות, וכן ספדי עזר שזכו להצלחה גדולה: 16 > £115101x6 
3156 }״ 3 ז £ 3111x6 ־ 13 11x16 ("תולדות הספרות הצרפתית"), 
1895 (ידתר מעשרים מהדורות) ש 0 ן>נ 11 ק 3 ז 1108 < 11 < 1 61 נ 1 תי£״ 1 
6 ״! 0616 י״ 62156 ״ 3 !£ 1613111x6x3111x6 > ("םפר״שיסוש ביבליו¬ 
גראפי של הספרות הצרפתית המודרנית״), 5 כרכים, 1910 — 
1912 , ומ 1 נ 1 גראםיות על חייהם ויצירותיהם של סופרים 



971 


לנסח, ניסטו — לנץ, יעי,כ מיכאל רינהולד 


972 


שונים, ביניהם בוסיאה ( 1890 ), בואלו( 1892 ), קיימי( 1898 ), 
וולטר( 1906 ) ז כן חיבר מסה 1613 > 11151:0110 1111£ י 1 > 1113$£ ן> £5 
3156 ? 30 !£ 116 >^ 38 -מ("קודים לתולדות ׳הטראגדיה הצרפתית"), 
1925 . ל׳ הקים אסכולה "היסטורית" המציעה, במקום ביקורת 
אימפרסיוניסטית, מחקר מדעי המבוסס על כרונולוגיה מדו־ 
ייקת והמסביר את היצירה ע״י בדיקה קפדנית של חיי הסופר 
וההשפעות של תקופתו, חברתו והשכלתו. 

£01 ( 140101 ; 1912 , 1111 <' 0111-4 ן 011 ' 01 111110011101101 ( 1 ,ץ 13 י 6£ ע .? 

- 1/1010 00 , 1 ) 40663 * .? ; 1922 ,נעם ביבל׳) . 1 0 ס ...! 0110-1 

. 1925 , 112010 10141 XX0 ז 

לנםיבג, רו 3 ךט — 8 םנ 15 ! £3 61£ ל 80 — ( 1864 — 1928 ), 
מדינאי אמריקני. ל׳ היה עורך־דיז ומומחה למשפט 
בינלאומי, שניהל, בשביל משרד־החףן, משפטים בעלי אופי 
בינלאומי, שנבעו מפעולות מלה״ע 1 . כבר ב 1914 מינהו 
הנשיא דילסון ליועץ משדד החוץ ושנה לאחר מכן ירש את 
שר החח בריאן (ע״ע) שהתפטר במפתיע ( 1915 ). ל׳ צפה 
את התערבותה של אה״ב במלה״ע 1 וכהכנה לכך הכיר בזכד 
יותיה של יאפאן בסין. 

ל׳ היה חבר המשלחת האמריקנית לוועידת השלום בפא¬ 
ריס, אבל ביחס לתכלית הוועידה ותוצאותיה נתגלעו חילוקי 
רעות עמוקים בינו ובין הנשיא, וכתוצאה מכך התפטר 
בפברואר 1920 . את השגותיו על ועידת השלום הביא ל׳ 
בשני ספריו: 6306 ? 1116 0£ 0111615 1 ) 30 זסס? 818 £116 
000£016006 ("ארבעת הגדולים ואחרים בוועידת השלום") 
1921 ! 6 ׳\ 1 ) 3 זז 3 ^ 1 1131 ס 5 ז 0 ? 3 , 1516801131:1005 6306 ? 16 ר 1 
(״דיוני השלום, סיפור אישי״), 1921 . 

4 מג 0£ 5 © 11 ג* 6 ־ 5€01 11 ג 10 ־מ>בע^ 110 * 1 ) ״£ .?/ .! 

ממ>^ , 1929* 8. ?. 80^x5 , (ץ 0 גמ 1 ס 1 ג} 1 ס ז 11£1 ) 

/-מעז&־ממז 10 1 ' £ 

. 1962 

לנסקי, ח*ים ( 1905 , סלונים — 1942 [?], סיביר), משורר 
עברי בבדיה״מ. נתחנך בבית סבו בדרצ׳ין, פלך 
גרודנו, ולמד בחדר, בביה״ם הגרמני שם, ובביהמ״ד למורים 
ע״ש כהנש?ם בווילנה. מ 1925 חי במוסקווה ובלנינגרד, עבד 
כפועל חרושת, וכתב סיפורים ושירים ביידית, וכן עסק 
בהוראת השפה העברית. ב 1935 גורש לסיביר ע״י הסוביי¬ 
טים בעוון הפצת הלשון העברית, ומאז התגלגל במחנות־ 
עבודה שונים. למרות זאת המשיך ל׳ לכתוב שירים בסתר 
ויצירותיו הגיעו לא״י, בה נתפרסמו בעתתים שמים, ונתכנסו 
בקבצים: ״שירי ח. ל , ״ (תרצ״ט)! ״הענף הגדוע״ ( 1954 ) 1 
ו״מעבר נהר הלתי" (תש״ך). 

המוסיווים העיקריים בשירתו הם הגעגועים לחיי העיירה 
היהודית בליטא, תאור אפי של חיים אלה לצדדיהם השונים, 
תאור חיים במחנות-העבודה ברוסיה ובסיביר, ותאורי נוף 
של הצפת הרחוק. ל׳ הושפע בעיקר מהשירה הרוסית והגר¬ 
מנית הרומאנטית — פושקין (ע״ע) והיינה (ע״ע) ומהשירה 
המודרנית. הוא תירגם ועיבד חלק מ״ספר הטמדרה", האפוס 
של הווגולים (ע״ע מנסי) שאסף החוקר פלוטניקוב. 

י, סערזני, ח. ל׳ (גזית, ה׳-ו׳), תרצ״ה! ש. י. פגואלי, 

שירי ח. ל׳ (גליונות, ט'),.תרצ״ט-ת״ש< ם. לנדר, ח. ל' 

(גזית, ה׳-ט׳), ת־ש! א. קריב, מבוא ל״העגף הגדוע", 

תשי״ד! י. זסורה, שירי ח. ל׳ (מאזנים, י״א), חש״ך! א. 

שביד ״קסם הלענה״: על שירת ת. ל , (מולד, י״ט), תשכ״א. 

ל 1 פךגק — £306-300 — (מת ב 1089 ), תאולוג קאתולי 
וארכיהגמת של קנטרברי. ל׳ נולד בפאודיה שב¬ 
איטליה, עזב בגיל צעיר את מולדתו ולמד תאולוגיה מפי 


בתגריום מטור (ע״ע). לאחר־מכן לימד זמן מה בקאתדרא- 
לה של אוראנש ( 91300116$ ^), נהיה לנזיד ול״פריור" בבק 
( 860 ) שבגורמגדיד" הוא פתח שם בית־ספר, שהיה לאחד 
מבתי האולפנא החשובים ביותר באירופה. שליטתו בדיא¬ 
לקטיקה (ע״ע, עט׳ 317 למעלה) איפשרה לו להחזיק בדוגמה 
המטרתית בשאלת חאוכאריטטיה נגד עמדתו של ברנגאריום, 
ותפיסתו של ל׳ נתאשרה בכמה ועידות של הכנסיה. ב 1063 
מעהו ויליאם, דוכס נורמאנדיה, לראש מנזר קאן, ולאחר 
שויליאם כבש את אנגליה מינהו לארכיהגמת של קנטרברי 
( 1070 ). ל׳ נקט קו של שיתוף־פעולה עם המלך, ובהנהגתו 
זכתה הכגסיה האנגלית בפריחה רוחנית ובשיגשוג המרי 
כאחד, ולאפיפיור לא ניתנה כמעט כל הזדמנות להתערב 
בענייניה. כתביו מכמסים ב-ם £3 311010813 ? , 1141806 .? .! 
1854 , 150 . 01 ׳\ , 03 . 

1110 , (, 01 ) 7165 ) £00 .( 1 . 1 < ;* 1944 ,, 2 , 1 ) 01131 ( 130 ) 1 .( 

. 1951 ,״ 1 / 0 110111 * 00011111 110 ! 1 ! 10/1 \ 

לג&רבקו, סיב! , * — £30113000 3001 ׳\ 010 ־— ( 1582 . 

פארמה — 1647 , רומא), צייר איטלקי. ל׳ היה 
תלמידם של האחים אגוסטינו ואניבלה .קרצ׳י (ע״ע). פעילת 
תו המוקדמת ברומא היתד, ברובה זו של שותפות ליצירתם 
של אמגים אחרים, סיוע בעיטור כנסיות וארמונות. עבודתו 
העצמאית התחילה ב 1605 . בשנים 1610 — 1612 ביקר ל׳ 
בפארמה ושם הושפע מן הצייר בארטולועאו םקד 1 ני(- 80116 
1001 >! 1570 <*— 1615 ) — השפעה שהתבטאה בפרסקות שלו 
בכנסיית טאן אגוסטינו ברומא ( 1616 ). ב 1624/5 צייר אח 
חקרת אחד מאולמי החווילה של משפחת בורג זה שב״קווא* 
דראטורה" הדרטואוזית שלה שמר עדיק על השפעת הפרם- 
קות של קאראצ׳י בארם? סאחוה! אך כבר ב 1621 — 1624 
ביצע בציוד תקרת הקאפלד, טאקטי ( 830011601 ) בכנסיית 
סאן ג׳ובאני דאי פיורנטיני את נסיונו המוצלח הראשון 
בתאור דמויות מרחפות בחלל שמימי, כשהן נראות בהקצר 
נועז מלמטה ("עליית ישו השמימה"). יצירתו הבשלה בסיג- 
נון זה היא "עליית הבתולה השמימה" בכיפת הכנסיד. סאן 
אנדךאה ןלד> ואלה ( 1621 — 1625 ), והיא נצחון מורשת טיגנון 
קוךג׳ו (ע״ע) על יוצרי הסיגבון הקלאסי ברומא. עד 1631 
הועסק ל׳ בעבודות הציור בכנסיית פטרום. ב 1633 — 1646 
שהה בעיקר בנאפולי, בה עיטר בציוריו את כנסיית ס 06$ 
ס^ססא ואת הקאתדראלה. ב 1646 חזר לתמא, בה צייר את 
יצירת המוסת האחרונה שלו — הפרסקו באפסיס של כנסיית 
סאן קארלו אי קאטיבארי ( 10311 ) 03 31 03110 . 8 ). — ל׳ 
נמנה עם חשובי הציירים בתקופת השיא של הבארוק ברומא. 
וע״ע ברוק. 

- 3£3 }* ת £10 ח 1 |ז 80 ) £ . 0 01 1 ( £001 7110 , $3161-00 .£ 

,^ 810111111 0 * 801-041 111111011 , 156 * 60 .£ , 1952 ,( 94 , 7.100 

. 1962 , 40-46 
א. רו. 

ל?ץ, :?גקב מיכאל רץהולד- - 8.610 511011301 311011 ( 
£002 1 * 1101 — ( 1751 , זסוגן [ליבוביה] — 1792 , 
מוסקודה), מחזאי ומשורר גרמני. ל , , שהיה בנו של כומר, 
למד תאולוגיה בדורפאט ובקניגסברג. ב 1771 , בשטראסבורג, 
פגש את גתה, ופגישה זו היתה גורלית בשבילו: מעתה 
והלאה עמדו יצירתו הספרותית וחייו הפרטיים בצלו של 
גתה. חרומאן חבלתי גמור שלה 161 > 0 זנ 11 > ¥31 \ ! 06 ("אחי 
חיער"! נדפס מתוך העזבון ב 1797 ), מקביל בהלדרוחו 
ל״יסורי ורתר הצעיד׳. הוא אחב את פריךריקה בריאון, 




973 


לנץ, יעקב טיפאל רינחולד — לנצ׳יצח 


974 


הנערה שהיתה אהובתו של גתה לפנים, והיא שימשה נושא 
לכמה משיריו הליריים היפים של ל/ ב 1776 עבר בעקבות 
גתה לוויימאר, אולם גורש משם. מתקופה זו התחילו להת¬ 
גלות בו סימני מחלת־רוח. אחר גדודים הגיע למז׳סקווה, שם 
מת בעוני ובחוםר־כל. 

מחזותיו של ל' נמנים עם יצירות "הסער והדחף" (ע״ע 
גרמנית, ספרות, עם׳ 564 ). הם דנים בבעיות מעמדיות ומת¬ 
קדמים, לגבי תקופתם, בניתוח הנפש ובביקורת החברה. הם 
מעץ בשורה ראשונה של האסכולה הרימאגסית. מזגוהבלתי־ 
יציב׳ חסר המנוחה, משתקף באופי יצירתו המקוטעת. שני 
מחזותיו המפורסמים ביותר הם: ז 61$16 ו״) 0 מ - 061 ("סודה 
החצר״), 1774 ו 13160 > 1 ס 5 016 (״החיילים״), 1776 ; בשניהם 
סיפור העלילה הוא טראגי, עם יסודות קומיים, — מבין חיבו¬ 
ריו האחרים: ! 0 ! 1 :) 06101301 301136010011101 ? — פארסה 
ספרותית, שפורסמה אתר מותו, ב 1819 < 860 חנ״ 1 זש!ת 0 .\ 1 
• 511163161 ־ 11661 (״העדות על התיאטרון״), 1774 . 

כתביו של ל׳ יצאו לאור ב 5 כרכים, 1909 — 1913 ! מכת¬ 
ביו — ב 2 כרכים, 1918 . 

דרכו של ל' לקראת השגעון מתוארת בסיפורו של גאורג 
ביכנר (ע״ע), "לנץ". 

.^ 0114411111 ) 1 1111, /. $4 8. £. 14114 <{1( 411*1x1x1 גמ 1 ז€£)חו 1£ . 11 

- 14111 >! 1111£10 ! 0114x111 •א . 4 < ./ , 8 זס 1 > 115 ^ז 1610 ל ? ; 1925 

, 01811£ 5€31, 7"^? €011111111 $1141111 1X114 ג? א ; 1932 ,£ 11X11 

1953 

ג. אב. 

לגצ׳ו או לנג׳ו ( 3066011 ״!; לפנים קאולן [ £301311 !]), 
עיר בצפון מערב סין המרכזית, בירת מחח קאנסו 
< 1£3050 ), כ 1.200 ק״מ מדרום מערב לפקינג; 700x80 תדש׳ 
( 1958 ). יושבת בעברו הימני(דרומי) של חהואנג-הו(הנהר 
הצהוב), בגובה 1,560 מ׳ מעל פני הים. ל' חולשת על מפגש 
עמק ההוואנגהו עם שני עמקים גדולים, אחד מימין ואחד 
משמאל, המשמשים עורקי תחבורה ראשיים, והמכונים "פרו¬ 
זדור קאנסו״; דרכם עוברים מסה״ב והכבישים המחברים את 
ם? המרכזית והדדומית עם מונגוליה המערבית, סינקיאנג 
ואסיה המרכזית הסובייטית. ל׳ היא גם נמל נהר שספינות 
(עד 500 טון) מגיעות אליו במעלה ההוואנג־הו, היא כיום 
העיר הגדולה ביותר והמרכז החשוב ביותר של תעשיה 
ותחבורה במערב סין. בסביבתה מפיקים נפט, פחם, בו׳כסיט, 
ברזל וגפרית. מצפון וממערב לה, על ההוואנג־הו, תחנות 
כוח הידררחשמליות גדולות בעיבורה בתי זיקוק לנפט. יש 
בה תעשיית מוצרי ברזל ופלדה, מכונות, ציוד תעשייתי, 
מכונות חקלאיות, כימיקאלים (בעיקר דשנים), מוצרי טכס¬ 
טיל, פלאסטיקה, עץ וחרסינה, מזונות ועוד. בל , אוניברסיטה, 
בתי־ספר טכניים שתים, מכתי מחקר וכיו״ב. 

ל׳ היא עיר עתיקה. במקום היה יישוב בראשית האלף 
השני לפסה״נ. תקופה ארוכה היתד, עיר ספר שדרכה עבר 
חלק גדול מהסחר שבץ סין לבין אסיה התיכתה ואח״כ גם 
אירופה המזרחית. חומת סין הגדולה עוברת בקרבתה. ל׳ 
היתה מקום מפגש בץ התרבות הבודהיסטית לבץ התרבות 
המוסלמית! יש בה מקדשים בודהאים ומסגדים מוסלמים, 
ורבים מתושביה מוסלמים. ל׳ גדלה במהירות רבה מאז כינון 
המשטר הקומתיסטי בסץ. ם , כר< 

לןצוט ( 1366111 ), עיר קטנה בדרזם־מזרח פולניה, במחוז 
דשוב! 11x100 תוש׳ ( 1963 ). נוסדה בידי קזימיז׳ 

הגדול (ע״ע), שהושיב במקום מתיישבים מלנדסהוס (ע״ע) 



פנים ביהכ״ג כ?אנ 19 ם — ציור ׳ 8 < ( 1764 — 1826 ) 

שבבאוואריה, ומכאן שמה הפולני. זכויות עיר הוענקו לה 
ב 1367 . בל׳ ארמון מהמאה ה 17 , שבו ישבו משפחות האצילים 
לוב(מירסקי ופוסיצקי, והוא משמש כיום מרכז תרבות ומד 
זיאץ איזורי, 

יהודי ל׳ נזכרים לראשתה ב 1563 . בסוף המאה ה 17 
הוקם בה ביהכ״ג, שהיה מן המפוארים שבפולניה (וע״ע בית- 
כנסת, עם׳ 648 ). ב 1765 נמנו בל׳ וסביבתה 829 משלמי-מס 
יהודיית וב 1880 היד, מספרם 1,587 (כ 50% מכלל התוש׳); 
ב 1910 — 1,880 (כ 30% ); ב 1921 — 1,925 (כ 45% ) וב- 
1939 — 2,753 . אע״פ שהיתה עיר קטנה, זכתה ל׳ לרבנות 
מפוארת במשך תקופה ממושכת הנודעים ברבניה הם: משה 
צבי מיזלש, אברהם אליעזר הורוויץ, אביו של ד יעקב יצחק 
הורויץ (ע״ע), ורבנים מהשושלת האדמו״רית של דינוג 

ב 3 באוגוסט 1942 חוסלה הקהילה, עם שאריות הגטאות 
בסביבה, בסה״ב כ 5,000 איש, שהוצאו להורג בכפר סמור 
בניין ביד״כ״ג נשאר קיים. 

לנצ׳יצה ( 62703 ^ 1 ; ביידית: לונטשיץ), עיר בפולניה, 
ע״נ בזורה, כ 35 ק״מ צפונית־מערבית מלודו׳. 

12,600 תוש׳ ( 1963 ). צומת מס״ב וכבישים בקרבתה נתגלו 
ב 1954 עפרות־ברזל. משמשת מרכז לאמור חקלאי פורח; 
מייצרת טכסטילים, סוכר ומוצרי מזח. מצויים בה כמה 
מבנים היסטוריית — ל׳ נזכרת כבר במאה ה 11 ; מקומה 
המקורי היה מזרחית לעיר הנוכחית ביה״ב היתה מקום 
כינוס לכמה ועידות רנסייתיות ומדיניות במאה ה 17 נפגעה 
קשה ע״י צבאות השוודים שפלשו לפולניה. 

יהודים בל׳ נזכרו כבר במאה ה 15 . בתחילת המאה 
ה 16 שיגשגה הקהילה, אך אח״ב נתדלדלה, במחצית השניה 
של המאה ה 16 זכתה ל׳ לפירסום בעולם היהודי, בזכות 
הדרשן שלמה־אפרים לונטשיץ(ע״ע). ב 1616 הגיעה הקהילה 
ל 30 בתים, אך בהמשכה של המאה כמעט שנחרבה כתוצאה 
משורה של פורענויות: עלילודדם ב 1639 — בה נידונו 2 
למיתה, שריפה ב 1652 , שהחריבה את הרחוב היהודי, 
ומלחמת השודדים ב 1655/6 — בה הוכרעו לטבח כ 500 
משפחות יהודיות. ב 1657 הרשה המלך ץ 11 קזימיז׳ (ע״ע) 
לשרידי הקהילה לשקם את הרחוב היהודי, וב 1676 ניתן גם 
הרשית לבנות את ביהכ״נ. ב 1662 היו בל׳ 5 בתים יהודיית 
אולם למעשה לא הצליחה הקהילה — שבעתיים נפגעה שוב 
בעת המלחמה השוודית השניה ( 1705 ) — להתאושש, עד 
לאחר שניתן, ב 1724 , חופש רב יותר ליהודיה לעסוק במסחר 



975 לנצ׳יצה 

ומלאכה. לקראת סוף המאה ה 18 מופיעים היהודים כגודם 
כלכלי עיקרי בעיר, ואז הגיע מספר הבתים היהודיים — 
ב 1789 — ל 47 . ב 1765 נסנו כל׳ 433 משלמי סס־גולגולת 
(מלבד 634 ביישובים שבתחום שיפוטה של הקהילה: כ 85 
כפרים). ב 1787 הוקם ביכ״ב, בסיגבון מבצרי. ב 1790 אירגנו 
העירונים פרעות ביהודים, וב 1794 נחרב חלק גדול של העיר 
בשריפה. במאה ה 19 הואט גידולה של הקהילה, מחמת נדידה 
ללודז׳ (ע״ע) התעשייתית. 

ב 1808 היה מספר יהודי ל׳ 999 ( 49% מכלל האוכלוסיה), 
ב 1857 — 2,286 ( 45% ), ב 1921 — 4.051 ( 40% ), וב 1939 — 
4,228 . 

על כסא הרבנות בל׳ ישבה, החל מראשית המאה ה 17 , 
שושלת כמעט רצופה של רבנים ממשפחת קרא (עד 1750 ), 
ואוירבך — פרט לתקופת־בעים קצרה בשנות ה 60 של המאה 
ה 19 , בה כיהנו ר׳ שלמה־ליב מורגנשקח ור׳ מאיחליבוש 
מלבי״ם (ע״ע). 

בימי הכיבוש הנאצי רמזו היהודים ברובע מיוחד. בינואר 

1941 הסך הרובע לגטו סגור, ונמנו בו כ 3x100 נפש. בפברו¬ 
אר הוצאו מהגטו כ 1,000 יהודים, והשאר הועברו באפריל 

1942 למחנה-ההשמדה חלמנו. 

ש. סוידמאן, סאנדעריאא צו דער געשיכטע פון די יידן 
אין לי (לאדזשער וויסנשאסטלעכע שריפסן, 1938 ! הנ״ל, 

דעד אפרוף פוגעם וואדשעווער יידן־פאגראם אויף דער 
פראווינץ (שם). 1938 , נ. מ. געלבעד, יידן־העצע אץ ל׳, 
1790 (ייווא־בלעטעד, 13 ), 1938 , י. י. *•נקל !עוח־], ספר 
ל', 1953 . 

א. ל. ק. 

לנקלו, אן, המכונה גינון דה ל' — 0£1 נ 11 א 111:6 > , 116 נ 2 \/. 

105 > 1 !^ 161 > — ( 1620 ׳ פאריס — 1705 , שם), אשת- 
שעשועים צרפתית. ל' נודעה בשל דעה ושאר רוחה. בין 
מאהביה היד מצביאים וו־יפלומאטים. ב 1656 נידונה למאסר 
באשמת חיים חפשיים וכפירה מוצהרת ושוחררה דק הודות 
להתערבותה של כריסטינה, מלכת שוודיה, בעת ביקורה 
בפאריס. בהיותה בת חמישים פתחה ל׳ טרקלין לענייני פילר 
סופיה וספרות, ששימש מקום מפגש לחברה האינטלקטואלית 
של זמנה. עם ידידיה נמנו מולור׳ מקרון, סנט-אולמון והגברת 
דה מנסנ 1 ן. מייחסים לה את החיבור £־>£ת 6 ׳\ 6 ״ 111£ > 00 1.2 
("הגנדרנית שנוקמה״), 1659 . זכרונותיה נתפרסמו ב 1854 1 
מכתביה ( 6 ט 1 > 11161111 ! 21 6 :>ח 12 >ח 0 <] 65 זזנ 0 ) — ב 1886 . הגריק 
הרץ (ע״ע) כתב מחזה על ל׳( 1848 ) ! כן שימשה נושא למוד 
זהו של הסופר הגרמני ארנסט הרט ( 1905 ). 

! €011616:07 ס • 1171011 * 1 ,ץ 03 . 1 ;* 1948 46 . 1 ^ .£ 

-זבז 01 . 6 ? ; 1958 41 . 1 * 7 , 1 >ו 1 גתז\׳• , 1 , 1957 .!({ 011011 /ס 

. 1959 46 . 77 46 6 ו 17 זסו:! $0 6:1171 ( 1 €6 ,זש 4 

לניןססר (זמ^ג״ע), עיר בצפון־מערב אנגליה, בירת 
לנקשיר (ע״ע), כ 70 ק״מ צפונית מליוודפולז 
כ 50,000 תוש׳ (אומדן 1966 ). יושבת ע״נ לה ( 121x16 ), כ 12 
ק״מ סשפכו לים. בנויה רובה על מדרון גבעה, מדרום לנהר. 
לל׳ רק גמל גהרי קטן, אך היא צומת מס״ב וכבישים חשוב, 
בדיד ממערב אנגליה ל״איזור הימות" האנגלי, שמצפון לה, 
ולסקוטלנד. העיר היא מרכז־ לתעשיית טכסטיל מגוונת 
ומייצרת גם רהיטים, בירה ומוצרי מזון. בעיר מצפה־כוכבים 
ומ 1964 — גם אוניברסיטה. 

ל' היתה תחנת־דדך חשובה בתקופת רומי, ונשמרו בה 
שרידי ישובסאבסוגי תורמאני. למצודתה—שהוקמה ביה״ב, 


- לנקסטר 976 

אד ראשיתה בתקופת תמי, והיא נשקפת על מסת מודקם 
הקרוב — נודעה חשיבות אסטראטגית רבה בשל מיקומה 
על הדרך הראשית לצפון. ליד המצודה כנסיה מהמאה ה 11 . 
ל׳ באה במצור כמה פעמים, ונהרסה ע״י הסקוטים. במלחמת 
האזרחים במאה ה 17 נכבשה העיד ע״י ד,מלוכנים, שעה 
שהמצודה נשארה בידי כוחות ה״פארלאמנט". ביה״ב היתה 
העיר בירת דוכסות לנקסטר (ע״ע). 
לג.?ן 59 |ר (ז 3516 :> 11 ב״ 1 ), בית מלוכה באנגליה בשנים 1399 — 
1461/71 . ענף צדדי של בית פלאנטאז׳נט. אבי 
השושלת הוא ג׳ון מג 1 נט (ע״ע, כרך מילואים) בנו הרביעי 
של המלד אדווח־ 111 שנשא את בלאבש היורשת של נחלת 
לנקסטר, בנו של ג׳ון מגונט השתלט על כסא המלוכה 
האנגלי כהנרי 1¥ (ע״ע). כדי לשוות אופי לגיטימי לתפיסת 
הכתר נזקק הבת 1¥ לד,כתת הפארלאמנט האנגלי. את תבי־ 
עתו ביסס על עובדת היותו יורש ל׳ המתייחם על הגת 111 
וזאת במטרה לפסול את טענתם התקפה יותר של צאצאי 
לאיונל דוכס קלאךנס, אחיו הגדול של ג׳ון מגונט. את הנת 
1¥ ירשו כמלכי אנגליה בנו חנת /י(ע״ע) שבימיו נתחדשה 
"מלחמת מאה השנים" (ע״ע) עם צדפת, ונכת הנת ¥1 
(ע״ע). — בימי מלכותו של הנת ¥1 תבע תצ׳ארד דוכס 
יורק אח כתר המלוכה על סמך הבכורה ("הפרימו׳גניטורה") 
משום שהתייחס על בנו השלישי של אדוורד 111 ולפיכך 
חזקה יותר תביעתו מצאצאי ג׳ון מגונט. בכך החלו "מלחמות 
הוורדים״ ( 110565 016 0£ 8 ז ¥3 \ 1116 ׳) בין שבי הבתים 
שארכו כשלושים שנה. תצ׳ארד נהרג בקרב ב 1460 , אבל 
בנו, אדוורד, הצליח להתח את הגת ¥1 ולהעביר לתקופה 
קצרה ( 1461 — 1485 ) את המלוכה לבית יורק. ב 1471 הומתו 
הנת ¥1 ובנו היחיד, אדוורד נסיר וילז, ובכך בא הקץ על 
הענף הראשי של בית ל׳. — העצמה שאפיינה את תכסי ל' 
נתחלפה בחולשה בשבתם על כסא המלוכה׳ מכאן גם "ההילה 
הקונסטיטוציונית" שמייחסים לבית ל׳. בעעי רבים בחשבו 
למלכים בלתי־חוקיים (אוזורפאטיתם) ומשוס כך נזקקו תכו¬ 
פות לעזרת הפארלאמנט האנגלי. הב ת סיוז־וד שהשתלט על 
כה המלוכה ב 1485 בחנת ¥11 (ע״ע), היה מצאצאיו הבלתי 
חוקיים של ג׳ון מגונט, אך ראה עצמו כנציג בית ל׳, אולם 
זכותו המעשית לכתר באה לו בגין נצחונו בשדה הקרב 

1 1966 / 0 ?^/ /ס />מ£ ?* 77 ,ץ 0 ־!סן 5 ,- 1 .^ 1 

א. סו. 

לנקסטר (ז 6 ז 18 מם 3 ״ 1 ), דוכסות באנגליה ואחת מנחלות 
הירושה החשובות של הכתר. הדוכסות היתד, מכלול 
של אחחות וסמכויות שיפוט שתות שביחד יצרו את נחלת 
בית לנקסטר (ע״ע). אף כי באופן רשמי נתרה הדוכסות 
ב 1351 , למעשה נתקיימה מאז 1267 והיתד, מורכבת משלוש 
רוזנויות: ל/ לסקר ודרבי, — מתוך מכלול אדמות הדוכסות 
הוכרה ב 1531 רק רחנות ל׳ כפאלאטינאט, כלר בעלת מנהל 
ומערבת שיפוט נפרדת. בירת הדוכסות היחה העיר לנקסטר 
(ע״ע). 

עם עלייתו של הנר׳י 1¥ דוכס ל׳ לכם המלוכה ב 1399 
באה הדוכסות לידי הכתר, אבל היא נשארה רכושם הפרסי 
של מלכי אנגליה עד היום. הדוכסות נוהלה בידי משרד מיוחד 
שבראשו עמדהצ׳אגסלר (״! 0£ 1116 0£ ז 211€6110 ג 1 כ>). 

הצ׳אנסלרעמד גם בראש מערכת שיפוט נפרדת של הדוכסות, 
אבל הסדר זה בטל ב 1873 . כיום פועלת רק לשכת הפאלא- 
טינאט. בהיות הצ׳אבסלר מיבוי מפלגתי, ממלא תפקיד זה, 



977 


לגהןסמר — לנקשיר 


978 


בדיד בלל׳ שר בממשלה, אך מכיוון שענייני הדוכסות מנוה¬ 
לים בידי פקידים זוטרים׳ יכול הצ׳אנסלר להתפנות למילוי 
תפקידיו כשר בלי תיק. 

מסמכי הדוכסות הועבדו לארכיון הראשי( 111)110 ?0001x1 ? 
0 ס ££1 ס) ב 1868 והיי למקור חשוב לחקר הבחינות השונות 
של תולדות אנגליה. 

. 1953 , 1 ,״ 1 /ס 1 (^ £11 1111 / 0 ,ן| 11 ׳\ 1£1 ח 80 11 

לנקןסטר, ג׳תף — 030035100 11 ק 1050 — ( 1771 — 1838 ). 

מחנך אנגלי. שאף לאפשר לילדים מרובים ללמוד 
בבי״ם יסודי כמעט בלי מורים ובהוצאות מועפות. לשם כך 
פתח ( 1798 ) בי״ם באחד מפרוורי העוני שבלונדון. הלימודים 
נתקיימו באולם גדול, שבו רוכזו קבוצות־קבוצות של תלמי¬ 
דים, שבכל אחת מהן פעלי 2 ״עוזרים למורה״ — "מיני- 
פודים״ ( 40011015 !?), שאחד לימד והאחר השגיח על הסדר. 
מורה ישב על בימה והשגיח על מהלך הלימודים > הוא גם 
הקנה למוניטורים (צעירים, לפעמים אף ילדים) את חומר 
הלימודים שהעבירו לילדים. השפעת ל׳ היתד. בתחילה רבה, 
ובבר ב 1811 למדו באנגליה 30 אלף ילדים ב 95 בת״ס מוני־ 
טודיאליים! גם בצרפת הוקמו בת״ם המיוסדים על "הוראה 
הדדית" של ילדים. לבסוף נכשלה שיטת ל׳. מחמת קשיים 
כספיים ובעקבות סכסוך עם אנדרו ןל (ע״ע), שגם הוא 
ייסד מעין בת״ס מוניטוריאליים. — וע״ע חנון, עבר 644 . 

ל 1 ?ןרה, ניקולה — ! 7100135030000 '!—( 1690 , פאריס—• 
1743 , שם), צייד צרפתי. ל׳ התחיל את דדכו כצייר 
של תמונות היסטוריות, אולם נכשל ופנה לציור נוסח "מסי¬ 
בות האהבהבים״( 05 ) 83130 £0105 ) באולפנו של הצייר והחרט 
קלוד ז׳ילו. שם פגש את וטו (ע״ע) ובהשפעתו התחיל 
בציור־מךהטבע. ל' נתקבל לאקאדמיה ב 1719 . היה פופולארי 
מאד, קיבל הזמנות רבות תהנה מהכנסה קבועה מתחריטים 
שנעשו על־פי יצירותיו. מבין ציוריו: "עונות השנה", "הת¬ 
מימות". ל׳ שאב את נושאיו לעתים גם מן התיאטרון: 
"הרקדנית קאמארגו". ביצירתו, כבזו של וטו, משתקפים 
חיי החברה של זמנו! היא מצטיינת בעדינות בגישה ובצבעים, 



ני<ן 51 ה 5 אנ 


אולם אתה מביעה את האווירה הערפילית ואת הנימה המרי¬ 
רה במקצת הקיימת לפעמים בציוריו של וטו. 

, 1 ^ 5 ת 6 ! 1 /י׳י . 11 .א ; 1924 ,, 1 1 ) 11 ^ . 0 

־ 1949 ,*־״ 

לנ^ 2 יד ( 431003511100 ), מחוז בצפץ־מערב אנגליה, בין 
הים האירי במערב להרי הפנינים במזרח. 64 * 4 
קמ״ר, כ 5,150,000 תוש׳ (אומדן 1966 ). עיקרו של המחוז 
שפלה מישורית. אם כי בצפתו מתקרבים הפנינים ליד 
לנקסטר כמעט עד לים האירי. חלקו הצפתי ביותר הררי 
לגמרי, ושייך ל״איזור הימות" של הרי קמכריה. דרום ל׳ 
מכוסה בחלקו ביצות. חוף הים האירי מבותר מצפון לדרום, 
בין השאר, ע״י מפרץ מורקם, שפך נהר דיבל ושפך ה&רזי. 
ל׳ הוא בין המחתות הקטנים באנגליה, אך בין החשובים 
שבהם, בעיקר בשל מרבצי הפחם הנרחבים (החמות נאמ¬ 
דות ב 1.2 מיליארד טח), והריכוז העימני־חעשייתי העצום 
הקיים בדממו, שמוקדיו הם מנצ׳סטר (ע״ע) ובנותיה, 
וליורפול (ע״ע) תמלה. מרבצי הברזל בחצי-האי קמם, 
שלידם התפתחו חמשת ברזל ומסמנות, שוב אתם מעובדים. 
עיבוד הצמר היד. ראשית תעשיית ל׳ עוד במאה ה 12 , ול¬ 
אחריו התפתחה תעשיית טכסטיל ענפה, שכבר הקיפה במאה 
ה 18 כ 40 בתח״ר. כיום מצר עדיין במנצ׳טטר מרכז עולמי 
לייצור וסחר במוצרי כותנה, אם כי חשיבותו ירדד, מאז 
אותה תקופה בה סיפקה חמשת הטכסטיל של ל׳ את כל 
צרכי הקיסמת הבמטית, והיתה אחד מבסיסי עצמתה הכל¬ 
כלית של בריטניה הגדולה. מספר המועסקים בתעשיד. זו 
ירד מ 300 אלף ב 1951 ל 110 אלף ב 1966 . גם מספר המועס¬ 
קים בכמית פחם — שהיתר, התעשיה השניה בחשיבותה — 
ירד מ 50 אלף ב 1951 לכ 20 אלף ב 1966 . 

ענפי תעשיה חשובים אחמם, מלבד ייצור טכסטילים 
למתיהם ובכל שלביהם וכמית פחם, הם: מוצמם כימיים 
וגומי, מוצרי עור. זכוכית, מכתות—בייחוד לתעשיית הטכס¬ 
טיל, בלי-רכב וציוד רכבות, ציוד רפואי, מכשימם חשמליים, 
נייר, ממוסים ובניית אניות. מנצ׳ססר קשורה ע״י תעלה 
רחבה, בה עובמת אניות-ים, עם ליוורפול. במגצ׳סטר ובנמל 
פליטווד פועלים מרבד דיג חשובים. מסביב למכוזים העי- 
מנייס-התעשייתיים קמו איזורי חקלאות אמטנסיווית, המפי¬ 
קים ירקות׳ מוצרי חלב ולול. טאותפויט ובלקפול, שעל החוף, 
הן מרכזי קיט למיליתי אנגלים. — בירתה ההיטטומת של 
ל׳ היא לגקסטר (ע״ע). 

היסטוריה. לפחות ארבע עמם בל/ ביניהן לנקטטר 
ומנצ׳סטר, היו ישובים רומיים. בראשית יה״ב סבל איזור ל׳ 
מפלישות סקאנדינאוויות, שמשומן ניכר בשמות מקומות 
רבים במשך זמן אמך היתה סלע מחלוקת בין ממלכות קמי 
במה( 013 ( 00011 ) הקלטית־סקוטית, נורתמבריה (- 1^01x11001 
013 ( 1 ) שבשלטח הדאגים, ומרסיד, ( 11400013 ) האנגלית. 11183 
הפכה ל׳ ליחידה טריטוריאלית מגובשת, ובאה בהדרגה תחת 
שלסח בית המלוכה ע״י שנמסרה לקמבי המלך שתארם היה 
לראשונה מזנים ואח״כ דוכסים. (ע״ע לנקסטר, בית-מלוכה). 
ל׳ עצמה כתתה רחנות ספר ( 3131100 ? ץ 00001 ) בשל קר¬ 
בתה לגבול סקוטלנד, שעמה התנהלו מלחמות בלתי־פוסקות. 
מהמאה ה 17 התפתחה תעשיית הטכסטיל בל׳, והחזנות 
הגיעה כבר במאה ה 18 לדרגת תיעוש ללא-תקדים הודות 
להמצאות טכניות רבות ב 1830 נחנכה בק ליודרפול ומג- 
צ׳סטר מסח״ב הראשתה באנגליה כולה. מכחי ד,עמם בדרש 









979 


לנקשיר — לס 


980 


ל׳ הופצצו קשה במלה״ע 11 . — על ה יד. ודי ם בל , ע״ע 
ליורפול! מנצ׳סטד. קהילות קטנות יותר קיימות בבלקןרן, 
דגן, פךסטון ועוד, וגם בערי הקיט, בלקפול וסאותפורט. 

. 1961 ,״ 1 / 0 ?? 10 * 111 ^ ,׳( 5 ( 838 .[ 1 ; 1955 ,״! , 3 ). 3 ^ 111 ^ 1 . 8 

6 . 0 . 

ל 2 ר, י ו 1 ף — ז 5 ת 30 ״ 1 11 נ[ 085 ! — ( 1801 , דנה — 1843 , 
שם), קומפוזיטוד וכנר אוסטרי. ל׳ היה אוטשי- 
דאקט. בגיל 12 ניגן בכנר בתזמורת הריקודים של מתבר 
הוואלסים מיכאל פא&ר, אשר אליה הצטרף מאוחר יותר 
יוהאן שטראוס. יסד טריו שהתרחב לתזמורת מלאה ( 1824 ). 
תזמודתו הופיעה בבתי־קפה ובפראטר של דנה חכתה 
לפידסום רב. ל׳ תיבר יותר ממאתיים יצירות: ואלסים, לנד־ 
לתם (ריקודים כפריים), גאלופים וקוטיונים, שנשארו פו¬ 
פולאריים עד היש. ל' נחשב, בצדו של יוהאן שטראוס, 
ליוצרה של מוסיקת המחול הודנאית. — יצירותיו הוצאו 
לאור ב 14 כרכים• ע״יז 55 מ 51 ז£ .£, 1889 . 

? 1 ( 1 , 11 * 7 )?!/ז/ממזזיז , 01311311 . 4 , 

1 * 1/41171£, 1924 ס 5011 

, 1944 ,? 0£ ! 070 71701 ץ 1 /£ / 0 77 !<)! 717 ! 7 < £ , 13010145 . 1934 

;* 50 19 , 1111£177 ) 117011£70 07010£17 ,* 01£000 . 3 ^ ,* 1965 

1961 , £071/1 1/17 /ס 110711 !}£ .!שת] 3 ח 11 ) 1 . 8 

ט. א. 

לסבוס, לסווס (? 80 י>^. או מיטיליני [וו׳\ף.גט 411 ז]), 
אי יווני בצפון־מזרח הים האגאי. 1630 קמ״ר, 

120,000 תוש׳ ( 1965 ). מיצר מיטיליני, שבחלקו הצר ביותר 
רחבו כ 10 ק״מ, מפריד בתו לבין חופי תורכיה המערביים. 
מבחתה מנהלית מהווה חלק ממחה ל׳( 2,155 קמ״ר, 146600 
תוש׳) הכולל גם את האיים למנוס (ע״ע) ואיום אוסטראטיום. 
האי נפגע תכופות מרעשי אדמה. ההרים שגבהם המירבי 
940 מ', מותירים שפלת־חוף צרה, ברוחב של כמה מאות 
מטרים בלבד, המתרחבת רק ליד שפכי הנחלים בעיקר 
מסביב למפרץ קאלוני. בעמקים ובמדרונות, המדורגים במ¬ 
קומות רבים מגדלים חיטה, ירקות, זיתים, גפנים, הדרים 
ופיחת אחרים. נפוץ גם גידול מקנה, ודיג לאורך החופים. 
יותר ממחצית האוכלוסיה מתפרנסת מחקלאות וחג. האי 


מייצא שמן־זית, יין ועורות. קיימת בו תעשיית סבון, מוצרי 
עור. ועוד. 

החב הגדול של התושבים יווני־אורתודוכסי, ומיעוטם — 
תורכי-מוסלמי, למחתחבדטבעי בשיעור של כ 15% לשנה, 
הולך מספר תושבי ל׳ ופוחת בשל הגירה < ב 1928 נמנו באי 
162600 תוש/ ב 1951 — 137600 וכיום רק כ 120600 . הבי¬ 
רה מיטילתי ( 26600 תוש׳), יושבת על מפרץ קטן בדחם־ 
מזרח האי; חלקה העתיין שוכן על אי קטן שחובר לחוף ע״י 

סוללה. . 1963 , 1 ) 80130 8 

היסטוריה. חפיחת ארכאולוגיות, שנערכו בל׳, מעי¬ 
דות על קיומו של יישוב קדם־יווני (פלאסגי, ע״ע יון, עט , 
427 ) מאסיה הקטנה. יוונים שבאו מתסאליה התנחלו בל׳ 
כבר באלף ה 2 לפסה״ג. יוונים אלה חבח בניב האיו׳לי 
(ע״ע יונית, לשון ותרבות. עט' 529 ), ולימים נחשבה ל׳ 
למטחפולין של עח האיולים. 

ל׳ השתבח ביעותיו וסחח פרח. והוא נהנה ממגע פורה 
עם המזרח. באי היו חמש עח־מחנה: מיטילעה, מתיסנה, 
פירה, אנטיסה וארסום. מיטילינה היתה הגחלה והחשובה 
שבהן, וביקשה להשתרר על האי כולו. במאות ה 7 — 6 לפסה״ג 
ארעו בל' מהפכות והשתלטו על עחה טיראנים אך זו היתה 
גם תקופה של פחחה תרבותית, בה פעלו בל , המשד 
רחם אחון ואלקיוס (ע״ע) והמשוררת ספפו (ע״ע). 
אחח כיבושה של לוד ביח הפרסים השתלטה פרם על ל/ 
והאי השתחרר רק אחח מפלת הפרסים בקרב מיקאלה 
( 479 לפסה״נ). האי הצטרף לברית האטית־דלית (ע״ע יון, 
עמ , 442 ), מרד באתונה בתחילת המלחמה הםלו 15 נסית 
( 428 — 427 לפסה״נ), אך המרד חכא וכל אדמת האי, פרט 
לאדמת מתימנה, הופקעה וחולקה למתיישבים — אזרחים 
אתתאים (קלחכים). בסוף המלחמה הפלופונסית נכנעה ל׳ 
לספארטה, אך השתחררה ע״פ תנאי "שלום המלך" (ע״ע 
יץ, עבר 449 ), ובעבור שנים מספר הצטרפה לבחת האתו¬ 
נאית השניה. ל׳ היתה במאה ה 4 לפסה״נ מרכז חשוב לפי¬ 
לוסופיה¬ ושהו בה אריסטו, אפיקורוס ותאופראסטום. במאה 
ה 3 לפסה״ג שלטו בה התלמיים, שגבו מהאי מס כאילו 
היה אדמת המלך. ב 196 לפסה״נ העניקו הרומאים עצמאות 
לאי, אך ב 79 לפסה״נ סיפחוהו לפחבעציה אסיה. כעבור 
שנים מספר הוענקה לל׳ אוטעומיה. החמן "דפנה וכלואי", 
שמחברו המשוער, לונגוס (ע״ע), היה כנראה יליד ל׳, מתאר 
בצורה חיה את החיים באי במאה ה 3 לספירה. בתקופת 
השלטה ד,במאג טי שיגשג האי. ב 1125 כבשוה הונציאנים, 
ועם כיבוש קושטא ב 1204 , במסע הצלב הרביעי, נמסרה 
לקיסר הלאטיני של קושטא. ב 1224 עבר האי לשלטה קיס¬ 
רות ניקיאה (ע״ע). הקיסר יואנס ^ (ע״ע) מסח למשפחת 
גאטילוסי מג׳נובה. בשלטונה של משפחה זו ( 1355 — 1462 ) 
שיגשג האי. ב 1462 כבשוהו התורכים, ששלטו! באי עד 1912 , 
כשסופח ליוון בעקבות מלחמת הבאלקאן הראשונה. 

.<± 1171 , 1 / 1 ^€$€ב) " 2141 ^ 0 ^ 8611 ,ג 111 ׳ 01 * 15 ? . 1 ־ 1 

. 1925 , 2107-2133 י 1 מ ,. 1 ,־ 01100 ־ 810 ; 1913 

לפי עדותו של ח בנימיו מטודלה היו י ה ו ד י ל׳ מפו- 
זחם במחצית ה 2 של המאה ה 12 בעשרה מקומות ישוב. 
אחר כיבוש קושטא ע״י התורכים ב 1453 , המשיכו יהודיה 
לבוא לעיר מיטילעה, כמקודם, ושם עסקו בהכנת גבינה. 
במאה ה 16 עסקו יהודי האי בתעשיית יץ מיוחד, שיצאו לו 
מוניטין בקושטא. בסוף אותה מאה העניק השולטאן מוראד 111 



983 


לסבום, לסווס — לשטר 


984 


לשלמה אבן יעיש (ע״ע) את התואר "דוכס מיטילינה", ובכך 
ניתנו לו בחכירה הכנסות האי. במאה ה 19 מנתה העדה 
היהודית במיסילינה 40 משפחות. מל׳ מתאו של אברהם גר 
הצדק, ששימש רב בשאלוביקי ובביטולה (ע״ע, עמ ׳ 425 ). 
ב 1911 נצטמק היישוב לבודדים, ועקב מלחמת הבאלקאן 
( 1912 ) נתפזרו היהודים. בשנות ה 30 הגיע מספרם ל 10 . 
י. עוזיאל, הרב הכולל ר׳ אבדהם גר הצדק מסלוניקי(ד,ד,ד, 

י״ב), תרצ׳ז | , 4 ) 10106 ) 1 > ! 11111 4 ) 1 > ) 111017 }¥ ,*) 031311 

11 ) 411 501001011 0011 ,. 18 ; 1935 , 169-170 ,.סן* , €04 , 0110 
1 מ> 11 >ם 6 קק^ ״ 4 ו ; 1936 , 1111 ) 1 ) 4 ! ) 4 4110 .) 0/1 ) 10 ' 
, 1 * 110 * 8111511 . 11 ; 1918 , 76 . 5 * 1 > 110 ) 1 * 1 > 111115 305 ) * 011 ) 1115 '! 

, 0 * 8 ־ 401 ^ 1 * 0 ) ) 11 ) 41111 ( 1/011 120£ )}} - 2 ) 114 ) 4 < 411/010 

. 1937 ,( 011 נ 

ד. אש.-אה. א.-ש. ס. 

ל.ס.ד., ע״ע האצינוגנים, עמ׳ 473 , סמים מש?ךים. 
לסה, ע״ע להסה. 

- ־ד * ; ־ ז 

לסו, אורלבדו די — £35$0 ! 1 > 10 >ת 13 ז 0 , צורות אה־ 
ח־ת'של שמו: אורלנחים דה לסוס, רו׳לנד לסוס — 

( 0 1532 , מונס [בלגיה] — 1594 , מעכן), קומפוזיטור סלאמי. 
ל׳ היה נער מקהלה בכנסיה שבעיר מולדתו והצטיין בקולו 
ובכשרעותיו ה מוסיקאליים. מ 1545 עד 1554 שהה באיטליה. 
ב 1553 נתמנה למנהל המקהלה בכנסיה המפורסמת "יוחנן 
הקדוש בלאטראן״ ברומא. ב 1555/6 הזפיעו באנטוורפן 
ובותציה המהדורות הראשעות של יצירותיו שכללו מאד־ 
ריגאלים איטלקיים ל 5 קולות, שאנסונים צרפתיים ומר¬ 
טטים לאטיניים. ב 1556 הוזמן למינכן על ידי אלברכס ■ע 
(ע״ע) דונם באוואריה, תחילה היה טנור בקאפלה של 
החצר ולאחר מכן — מנהל הקאפלה. מכאן ערך נסיעות 
תכופות לאיטליה ולצרפת. ל׳ זכה לכבוד גדול בחייו ושמו 
נתפרסם בכל המרכזים המוסיקאליים של אירופה. הקיסר 
מאכסימיליאן 11 העניק לו תואר אצולה ( 1570 ) והאפיפיור 
גרג 1 ריום ^^^ x קיבל אותו בכבוד גדול. הוא כתה "או׳רקום 
הבלגי" ו״אורלאנדו הנפלא". יצירותיו, שכללו את כל סוגי 
המוסיקה הדתית והחילונית, מוזכרות אצל מרבית התאורטי¬ 
קנים יצירתוכוללת: 520 מוסטים 185 מאדדיגאלים, כ 140 
שאנסונים צרפתיים 50 מיסות׳ כ 100 מאגניפיקאלים, ועוד. 
ל' חתם את תור הזהב של המוסיקה הכוראלית הנידרלאנדית. 
יצירתו מצטיעת בדראמתיות, בכוח־ביסוי בלתי רגיל ובש¬ 
למות טכנית, בעיקר מבחעת העיבוד הקונטראפונקטי. מביו 
יצירותיו הרפרזנטאסיחייות, שבעת מזמורי התשובה ( 1560 — 
11570 הודפסו: 1584 ) וה 0118 מ 1 ו£ש £1 סזק 11883 ^ ( 1589 ). עם 
תלמידיו נמנים: יוהאנס אקארד ( 1 ) £1x31 ) וג׳ובני גבריאלי 
(ע״ע). 

**' 7 ,.־'* 7,3 * 15 .[ .] ; 1920 ,״ 1 ) 6 .ס , 0 * 8011 0 * 3 > : 1 ' £ 
. 1957 , 1-11 ,״ 7 . 0 / 0 ) 1 ץ 51 1 ס 1111 וק 011170 € 0114 ) 071110111 !¥ 

אס. ש. 

לסותו, ע״ע 3 סוטו?* 3 ד (כרך מילואים, עט׳ 684 ). 

לס? , , אל 1 [* 13 > — £65386 £מ £13111116 — ( 1668 , סארזו, 
[ברטאניה] — 1747 , בולון־סיר־מר), מספר ומחזאי 
צרפתי, ל׳ התחיל את דרכו בספרות בסדרה של תרגומים 
סן הספתח־ הספרדית הקלאסית, ובמיוחד מתחום הסיפור 
הפיקךסקי(ע״ע), כשהוא מבקש להתאימם לטעמו של הקורא 
הצרפתי. כמחזאי ביקש להמשיך במסלול הקומדיה שפיתח 


מולייר וחיבר, לבדו או בשותפות עם אחרים כסאה מחזות, 
אשר שניים מהם עדיין מפארים את שמו: ־ 1 ! 1931 ! מ 1 נ $1 ״נ> 
0131116 5011 (״קריספן, מתחרה של אתנו״), 1707 1,11x3160 ־ 
(״טידקארה״), 1709 . גיבורו של מחזה אחתן זה הוא גובה- 
מסים ובאמצעותו תיאר ל׳ את השחיתות של תקופתו, זהו 
אחד המחזות הטובים ביותר של המאה ה 18 והראשון שהעלה 
על הבימה את בעיית הממון והשפעתוהמשחיתה. אך שמושל 
ל׳ קשור יותר בהתפתחותו של הרומאן הצרפתי. כמעדיצה 
של הספרות הספרדית, השתמש בסיפורים פיקארסקיים מפור¬ 
סמים, נטל מהם את עיקר העלילה ואימץ את מרבית גיבד 
ריחם, כת לתאר את בבי תת. 1 ש 6 ) 01 ל 0131316 £6 ("השטן 
הצולע״), 1707 (מהתרה שלמה — 1737 ), למשל, הוא עיבוד 
חפשי של "השד הצולע" מאת ולס דה גורה (ע״ע), שבו 
מעוצבות בתוך ההוד החברתי של מאדריד דמויותיה הטיפר 
סיות של הבורגנות הצרפתית במאה ה 18 . מקורית יותר היא 
סדרת הסיפורים המגובשת -״ 53 16 > 8135 011 11510116116 ־ 1 
111131,6 (״קותת חייו של דיל בלאט מסאנטיליאך), 4 כרכים 
1715 — 1735 (עברית [החלק הראשון]: ז׳יל בלאט מטגסילן, 
תרפ״ו). בסיפורים אלח ניתן תיאור מפורט, צבעוני ופיקאר- 
סקי, של חמעמתת השוגים בחברה הצרפתית. ל׳ הצטיין 
בסיגגון אישי מיוחד במינו בספתת הצרפתית של המאות 
ה 17 — 18 . דק באנגליה נמצאו לו ממשיכים. הוא חיבר מחזות 
ומערכונים גם בשביל התיאטרון העממי. 

״ 1 ; 1887 , 11€ 7<(£ 10 801x2 * .£ ,:ז 0 ־ 01 נ 8311 

י 1 ת 50 ׳ 1 שנ? . 0 0 , 1893 ,£ ,: 1890; £. £1x11111124 ,ז 0171011€12 ז ., 1 

- 11 0.1111 €01x1 *ץ 01 * 447 ,£ ״?/־£/ /ס 1 ^ 8 )12 0x011101x2 0x 

1965 ,* 810 06(167311, £., €1 0x1 ״ 0 ; 1930 , 071 * 111 *) 

מ. ל. 

לסטר ( £61065161 ), עיר־מחח במרכז מחוז לסקרשיר, במי- 
שוד התיכה של אנגליה, כ 150 ק״מ צפונית־מערבית 
ללונתן. 284,000 תוש׳( 1966 ). יושבת ע״נ סור, יובלו הדרד 
מי של הסךנט. 

ל׳ היא צומת מס״ב וכבישים הקשורה גם למערכת נתיבי־ 
המים הגדולה ( 03031 , 01,101 1 >מ 013 ), המשמשת להובלת 
משאות. — בעיר תעשיית צמר מפותחת שהחלה עוד במאה 
ה 13 , והיא מפורסמת בטיפוס מיוחד של צאן ארך־צמר 
הנקרא על שמד,. התפתחותה העיקרית באה עם הנחת מס״ב 
( 1832 ) לשדות הפחם שבמערב ובצפה־מערב לססרשיר שחב- 
דוה גם עם יתר חלקי המדמה. תעשיות נוספות בעיר הן: 
ייצור נעליים, טדית כותנה ואריגתה, מכונות-כתיבה, גרבים 
ולבנים ועוד. 

העיר נפגעה מהפצצות במלה״ע ח ועברה תהליכי בינוי 
מחדש. בעיר אוניברסיטה ( 1957 ). בל׳ בניינים עתיקים, ביני¬ 
הם: בית־העיריה ובי״ח מהמאה ה 14 , ספריה מהמאה ה 16 , 
וכנסיות שראשיתן בתקופה הנורמאנית. 

ל׳ היא יורשתה של העיר הרומית מ 111 זסמ 13 מס 0 83136 
שישבה על דרך אורך העוברת מדרדם־מערב אגגליה לצפד 
נר״ בעיר ובסביבתה שרידים רבים מתקופה זו. במאה ה 13 
הוענק לה שלטון עירוני עצמאי וכמה מרוזני ל׳ נודעו בתד 
לרות אנגליה. 

יהודים מעטים בלבד נודעו בל׳ ביה״ב. ב 1226 חודשו 
במפורש להתגורר בעיר, אך גורשו ב 1231 ע״י סימון דה 
מונפוד (ע״ע), רוזן ל׳. בסוף המאה ה 19 נוסדה בל׳ קהילה 
קטנה שבראשה עמד סר ישראל הארט ( 1835 — 1911 ), ששי¬ 
מש ארבע פעמים גם ראש-העיר. ״הכותל היהודי״ ( 169717 



985 


לפטר — לסינג, גומהזילד אפרים 


986 


¥311 \) בל׳ אין לו קשר ליהודים, והוא, כנראה, שריד מהפד 
תם הרומי. 

לסטר, רוברב 1 ךדלי, חון— 0 £ 1 זג£, 1167 ) 11 ( 1 ]ז* £01 

) 6 ) £611:63 — ( 1532 — 1588 ), מדינאי אנגלי. ל׳ היה 
בנו החמישי של תכם נורתמברלנד, אפוטתפסו של אדח־רד 
¥1 (ע״ע). בעלות אליזבת 1 (ע״ע) למלוכה נהיה דאדלי 
לאחד מראשי החצר, לידידה הקתב של המלכה ולמאהבה, 
וב 1559 צורף למועצת המלבה. ב 1560 מתה אשתו בנסיבות 
מסתוריות, שהולידו שמועות כאילו נרצחה בידי בעלה כדי 
להסיר מכשול מנישואיו עם המלכה. תקוותו לשאת את 
המלכה לאשה נכזבה, אולם אליזבת העניקה לו ב 1564 תואר 
רוזן. 

השפעתן המדעית של ל׳ היתה קטנה, והצליחה במידת- 
מה רק בתמיכה שהושיט לפוריטאנים. ב 1585 עמד ל׳ בראש 
חיל־משלוח אנגלי שיצא להולאנד לסייע למורדים בשלטון 
ספרד שם. הוא לא הצטיין כמצביא, ונכשל עוד יותר כדי־ 
פלומאט, בכד שהסכים לקבל את משרת מושל המחוזות 
המורדים — בניגוד להוראות שניתנו לו מאנגליה. לאחר 
סדרת סכסוכים עם ההולאנדים והאנגלים כאחד הוחזר ל׳ 
ב 1587 בחרפה לאנגליה. 

לסץ, אברה□/ ע״ע ליסץ, אברהם. 

לט י נג, גוטו״וולד אפרים — ־ £65 מ 311 ז 11 ק£ 1 ) 00111101 

' 5108 — ( 1729 , קא^ץ [םא 3 ס 1 ניה]— 1781 , בראונשןיג), 
משורר, סופר, מבקר ופילוסוף גרמני. ל׳ היה בנו של כהן- 
דת פרוטסטאנטי. הוא למד בביה״ם על-שם אסךה הקדושה 
ב$י 0 ן, אחד מבה״ס "הנסיכיים" ( 516118611111611 ) 6 ?) המפור¬ 
סמים של סאגסעיה. ב 1746 החל ללמוד תאולוגיה ופילר 
לוגיה, ולאחר מכן רפואה באוניברסיטה של ליפציג. אולם 
עניינו המיוחד של ל׳ היה בספתת ובתיאטחן. ב 1748 החליט 
לי להתמסר לעבודה ספתתית ועבר לגור בברלין, שם עסק 
בביקורת ספרותית ופירסם כמה מחזות קצרים, ביניהם ) 06 
) 618615 )? (״החפשי בדעותיה), 1749 * 1611 ) 1 !( 016 ("היהו¬ 
דים"), 1749 — קומדיה במערכה אחת, המוקיעה את הדעות 
הקדומות נגד היהודי* ו 6021 (] 53011161 , 1749 , מעין "דרא¬ 
מה דוקומנטארית" על אירועים ממציאות זמנו. כן יצא שם 
ב 1750 חיבורו התאולוגי הראשון, 116 > ) 1136 ! 611 ) 13111 ) 06 
) 6 ) 0 ? 0 )) £46 (״מחשבות על כת הקרנהוטים״). ב 1752 סיים 
ל' את לימודיו באוניברסיטת ויטגברג, חזר לברלין והתיידד 
שם עם אנשי־תח שתים, ביניהם פרידריד ניקו׳לי (ע״ע), 
$לד פון קליסם (ע״ע) ומשה מנדלסזון (ע״ע). התעניינותו 
של מנדלסזון בבעיות האסתטיקה הביאה לשיתוף פעולה 
פורה ביניהם. הם כתבו ביחד את החיבור - 1613 ״! 610 , 6 ק 0 ? 
) 6 ? 51 ץ?ק (״פוס, מטפיסיקאי״), 1755 , ומנדלסזון השתתף 
אתו בהוצאת כתב״העת - 86 ) 3111 ) 6 :מ £1 0606816 116 > , 1616 ) 8 
1 ) 061160 (״מכתבים על הספרות החדישה״), 1759 — 1765 . 
בשנת 1755 פירסם ל׳ את המחזה 500 ג! 0 ו 83 3 ) 83 4185 ? 
("הגברת שרה סאמפסוף), ויצר בזה סוג חדש של מחזה 
בגרמניה ״הטראגדיה הבורגנית״. בשנים 1755 — 1758 ישב 
ל׳ בליפציג יעה־ גם סיור בהולאנד. אחרי ששב לברלין, 
פירסם ב 1759 את הטראגדיה במערכה אחת 38 ) 110 ??, בה 
משתקף הלדהרווז הפאטריוטי של שנות מלחמת שבע השנים 
ואת ה 356111 ? ("משלים"), סוג ספרותי בטחו וחביב על קהל 


הקוראים בגרמניה באמצע הסאה 
ה 18 . בגלל מצבו החמרי הקשה, 
ומתון תקווה להבטיח לעצמו 
פנאי לעבודות ספרותיות גדולות 
יותר, קיבל ל׳ ב 1760 משרת 
מזכיר אצל הגנראל הפרוסי פון 
טאואנציאו בברסלאו, והחזיק ב¬ 
משרה זו עד 1765 . בשנה זו חזר 
לברלין. ב 1766 הופיע, 000 ? £30 
) 16 > 60260 ) 0 116 ) ) 13136 ) 16 ) 0 

06516 ? 1 ) 110 61 ) 4316 ? ("לאוקר 

און או על גבולות הציור והשי¬ 
רה"). יצירה זו נחשבת לתרומתו העיקרית לאסתטיקה. 
ב 1767 העשיר את הספרות הגרמנית באחת הקומדיות הקלא¬ 
סיות המעטות שלה, 0116101 ) 83 מס׳ו 41003 ?. עלילת הקומ¬ 
דיה מתנחלת על רקע מלחמת שבע השנים(נסתיימה ב 1763 ). 

ב 1767 נעשה נסיון בהאמבורג לייסד תיאטרון לאומי 
גרמני ול׳ חתמן להצטרף ליחמים ולשמש כיועץ ספרומי. 
הוא עקר להאמבורג וכתב שורה של מאמרים הדנים ברפר¬ 
טואר של התיאטרון ובעקדונותיה של הדראמה. מאמרים 
אלה הופיעו בשני כרכי* בשם -) 0 ) 3013 ) 0 6 ? 2180 ) 11 ( 113101 
216 (״דראמאטורגיה האמבורגית״), 1767 — 1769 , ובהם באו 
לידי ביטוי רעיונותיו הבשלים ביותר של ל׳ על התיאטרון 
והדראמה. נסיון הקמת התיאטרון בהאמבורג נכשל ובן לא 
הצליח ל' כמו״ל. הוא נוכח שלא יוכל להחפתם ממלאכת 
הכתיבה גרידא, והחליט לקבל, ב 1770 , משרת ספח אצל 
הדוכס מבראונשויג, בוולפנביטל. שם כתב את הטראגדיה 
11 ) 0310 £011113 ( 1772 ), התה בזכויות בני המעמד הבינוני 
מול עריצות השליטים. בטראגדיה זו הדגים ל׳ אותם עקרונות 
אסתטיים שקבע ב״דראמאטורגיד ההאמבורגית". ל׳ עסק גם 
בהוצאתם לאור של מסמכים מתון ספריית הדוכס, פירסם 
מאמרים מדעיים ונגרר לפולמוס על הדת הטבעית והנגלית, 
שהביא לפירסום חובתת בהן ענה באופן נמרץ ומזהיר למת¬ 
נגדיו׳ ובייחוד לכומר ההאמבורגי ג$ה ( 1-00626 ) 0 ^ ["נגד- 
גצה], 1778 ). לאחר שהדוכם אסר עליו לבסוף להמשיך בפול¬ 
מוס, חזר ל׳ לשדה פעולתו הישן, התיאטחן, וכתב את הדרא¬ 
מה ¥6156 ? ) 16 ) 4311130 ? (״נתן החכם״), 1779 , שבו הוקיע 
את הדוגמתיות הצרה והעלה על נם את עקרונות הסובלנות 
והאהודה. בגיבורו היהודי של המחזה הנציח ל׳ את דמות 
ידידו משה מנדלםזון. ב 1780 הופיעה יצירתו האחרונה על 
נושאים דתיי* 5 )?:> 16 ?:} 60865 ?;> 4605 ? 165 > 1102 ? 216 )£ ש!ס 
("חינוכו של המין האנושי"), המשווה את יחסו של האלהים 
לבני-האדם במשך הזמנים לדמי חינוכו של מורה חכם לגבי 
תלמידיו ואת כתבי־הקודש לספרי לימוד המותאמים לשלבי 
התפתחותו של המין האנושי. יתכן מאד שסופה של יצירה 
זו הושפע ממשנתו של שפינחה. באותה שנה השלים גם את 
כתיבת ספרו ) 6 ) 610130 )? ) £11 6 ? 3€ ) 3 ! 065 .? 31 ? 1 ) 00 ) 05 )£ 
("ארנסס ופאלק. שיחות לתועלתם של בונים חפשיים"). 

שנותיו האחרונות של ל׳ עמדו בסימנה של טראגדיה 
משפחתית. אחרי תקופת אירוסין ממושכת, נשא ל׳ אשה 
ב 1776 . אך אשתו וכן בנו זזיד מתו בראשית 1778 . ל׳ לא 
התאושש עוד ממכת־גורל זו. 

ל׳ הוא נציגה האציל והנאמן ביותר של מה ההשכלה 
(ע״ע) הגרמנית של המאה ח 18 . הוא ניסה ללחום בבערות 




987 


לפינוי גוטהולד אפרים — לסינג, תאודור 


988 


ובמשפטים הקדומים בבל מקום בו נתקל בהם. בשדה האמ¬ 
נות קרא לבחינה ביקרתית של כללים מסרתיים שנחשבו 
כמקודשים, תלחם לחיסול שליטתם של רודנים ספרותיים 
מסוגו של גו׳טשד (ע״ע). הוא דרש הפרדה בין תפקידיהם 
של ענפי אמנות שתים כגץ ציור ושירה, ועשה למען סילוק 
הערבוביה של קדישריתים אתיים ואסתטיים ששררה בבי¬ 
קורת הספרותית. בתחום החברתי והמדיני דגל בסובלנות 
ובהבנה בץ קבוצות דת וגזע שתות, ובהתקרבות בת המדי¬ 
נות השתות של גרמניה המחולקת. סלידתו מפני דעות 
קדומות, שהן פדי הבורות, גרמה לפולמוס החריף והמזהיר 
שניהל נגד אנשי־דת צרי־אופק, אשר שמותיהם — לאנגה, 
קלוץ, גצה — היו נשכחים מזמן, לולא התצחו בקתטרסים 
של׳ חיבר נגדם. היינריך היינה השווה את המתנגדים שזכו 
בדרך זו לזכר עולם, לחרקים משומרים בענבר? הוא גם 
העלה על גס את שאר-דוחו של ל׳, את ישרו ואת מסירותו 
בחיפושו אחרי האמת. כמבקר ספרות העדיף ל׳ את השיטה 
האתדוקטיווית על-פני הדדוקטיווית, אד הוא ידע להשתמש 
בשעת הצורך ביד אפן בשתי השיטות גם יחד, כפי שהוכיחו 
ספריו "לאוקואוך ו״דראמאטורגיה האמבורגית". סיגנתו 
המבריק סוחף את הקורא בתהליך דראמאתי ובדחף עצום 
פעם בכיוון אחד ופעם בכיוון נגדי. כפי שאמר ך,חרר. יש כאן 
מחשבה בהתהוותה יותר מאשר מסקנה סופית. היה לל' 
כשרון מיוחד לשתף את הקורא בשלבי חיפושיו אחר האמת. 
כשרתו זה, יחד עם עומק מחשבתו, מרצו הכביד וחושי 
הרגיש ללשון החיה, כל אלה חבת יחד להפוך את כתביו 
הביקרתיים והפולמוסיים ליציתת אמנות בזכות עצמן, ושיוו 
להן ערך עצמי מעבר לגבולות נושאם המוצהר. 

ב״דראמאטורגיה האמבורגית" טען כי אין הוא רואה את 
עצמו כ״משורר" אלא רק כ״מבקר" ואולם כתביו הביקרתיים 
מעידים על נטייתו לדראמאתיות ועל דמיונו העשיר. לפחות 
שלושה מתוך מחזותיו הרבים, .מינה פון בארנהלם", "אמי- 
ליה גאליטי" ו״נתן החכם", שמרו על מקומם ברפרטואר 
התיאטרון הגרמני עד היום הזה. ל׳ הרחיב את אפקי הדראמה 
הגרמנית, בהוכיחו כי גם בני־אדם פשוטים מסוגלים להת¬ 
עלות לרמת הדרתה של הטדאגדיה, לא פחות ממלכים ונסי¬ 
כים. הוא הביא אל הבימה את הבעיות הבוערות של השעה 
והדמויות מדבתת בלשון בגי-זמנו, אף־כי בלשון מזוככת 
ומגופה. במחזותיו השכיל לבטא את דעותיו בלי להפוך 
אותם למחזות דידאקטיים. המחזה "נתן החכם" מילא תפקיד 
מכריע בתולדות הדראמה הגרמנית. ל׳ קבע את החרוזים- 
הלבנים בני חמשת היאמבים כאמצעי ביטוי במקום הטור 
האלכסגדרוני (ע״ע אלכסנדרין). בזה הלך בעקבות שיקס־ 
סיר, אותו הציב כמונות במקום הטראגיקנים הצרפתיים. 
התמונה המרכזית של מחזה זה. בה מתוארת פגישה בין 
השליט ונתינו המעז לומר לו את האמת, פוקח את עיניו וזוכה 
בידידותו, שימשה דוגמה לתמונות דומות במחזהו של שילר 
"דון קאדלוס" ובמחזהו של גתה .איפיגגיה בטאוריס" (שני¬ 
הם משנת 1787 ). נתן הוא התגלמות ראשונה של האישיות 
המאוזנת והנפש השלווה, שהיתד, אח״כ אידאל לסופרים 
הגדולים של תקופת הקלאסיציזם הגרמני. לציון דרך בספרות 
העולמית בכללה היה המחזה, בהעלותו לראשונה על הבימה 
גיבור יהודי כנושא דברה של ההשכלה ושאיפות ד,קידמה, 
של רעיון הסובלנות ושל אהבת האלוהים הבלתי־תלויח 
בדוגמות והמובילה במישרין לאהבת האדם. 


כל יצירותיו של ל' (ם 6 :>) 1 ־) 11 :> 5 116 :> 11 :ז 11 ! 52 ), לרבות 
מכתביו, פורסמו ב 23 כרבים (בהוצאה שלישית מתוקנת 
0653! ומורחבת), ב 1886 — 1924 < כן פורסמו כתביו( 6116 ת 11 ז 
.1959 ש^ז\ץ), בהוצאה מיוחדת ב 2 כרכים, ב 
מיצירותיו של ל׳ שתורגמו לעברית: "היהודים", ע״י 
יעקב שמעון הכהן, תרל״ה וע״י צביאלעזרטעללער, תרמ״א) 
"משלי ל׳", ע״י משה הכהן רייכערסאהן, תרס״בז "נתן 
החכם", ע״י שמעה (בן יצחק) בכרך, תרכ״ו וע״י אברהם רב 
בר גאטטלאבער, תרל״ד! "שרה בת שמשון", ע״י פלאי 

ישראל פתקל), תדמ״ז, =) 

1 £ 01 )£ ( 211 ! , £ ,£ . 6 , 01111131161 .£ . 0 - 261 ( 031 .׳ 33 11 ־ 
11114 ! 0 ) 1 ( !♦ ־ 06 .£ , 5611111141 £ ; 1881 2 — 1880 , 11 ־ 1 , 6 ^ 66 ׳ 
1 (/ 11 (}) 1 ( ! 0 ) 1 (! £(£ 04 ! 0)14 ! 0 ) 10 ■ 5 6 ^ 0 / 160 , 1 - 11 , 1923 ', 

331656 ׳\ 3 מסע 8 ;* 1929 , 11 ־ 1 , 7,01 ) 00 ! 0714 .£ , 06111166 ׳ , 

£., 01(/1114)1£, 4(11/101)(, £ 14410!0{4111( , 1931; 11. 1 , 6156£311£ ־ 
0 מז 0 ־ל£ 1 ' £ ,ח 150 ז 6 < £01 . 0 . 1 ; 1931 . 1£ ( 4 ו 4 ו 10 /) 11 ( 113 )' 1 / ז_£ • 

03 7'/)€0!03 ,' 1161165 ( 1 מ!) .£ .£ .?> 33 ; 1939 ,ץ ! 
£)1(11)11! 0)14 41( 01 (/ - 00111 11 .£ ;* 1957 1 ,( 110 — 11 ,£<( 0 )ו 
1116 01 1 ! 8 ת 6641 ;*!ז?) 11104 ! 40110 ! ס מס )( 111 ))£ ,£ , 11 :*רזר! 

81 11 ) 4015 ! 40 סס ' 1 , 16041 ^- . 11 ; 1957 ,( 43 ,■<תז 16346 / 161511 ־ - 
11(111(0! 1)1 {1)111()01 20101, £(4( 44/10 £ , 1960! 431111 ( ס , 

£, 56; ח< ,£ £ 0 , 5 * 6 ־ 01 .׳ 38 ,* 1961 , £ 0111411 % 14114 מ 
8 (} 1 >! 1 (( 44 % 114!101 14)14 841440 \ 44 )> 1(74101 , 1962; 11 8 . 031 - 
1304 , £., 1 /!( £ 0 ) 4)140 0 / ! 4040)1 £( 0 ) 10)1 £ 1 ( 00114 )(, 
1962*, 33 . 1963 ,.£ ,£ . 0 , 5 * 066 .׳ 

סי. ס. 

לסינג, האודור — זס^סר״וד — ( 1872 , אב- 
דורטן [האנובר], — 1933 , מארינבד [צ׳כיה]), 

פילוסוף ופדאגוג גרמני ממוצא יהודי. בהיזתו סטודנט המיר 
,1900 את דתו וקיבל עליו את הלותראניזס, אך חזר ליהדות ב 
תחילה השתלם ברפואה ורק אח״כ פנה לפילוסופיה ולהיס¬ 
טוריה. בצד הגותו הפילוסופית עסק ל׳ בם בפעילות פדאגר 
גית־ציבורית. הוא לימד במוסדות ילדים לחתוך חפשי, לחם 
1908 למען שוויון זכויות לנשים והרים קולו נגד השכרות. ב 
החל בקריירה אקאדמית כמרצה בבית־הספד הגבוה ללימר 
דים טכניים בהאנובר, ב 1925 נתקל שם לראשונה באנטי¬ 
שמיות שכוונה נגדו. נרצח ע״י הנאצים בהיותו בגלות 

בצ׳כוסלובקיה. 

הגותו של ל׳ מושפעת מ״פילוסופית החיים" ששופגהאר 
אר (ע״ע) וניצשה (ע״ע) קבעו את יסודותיה. בספרו העיקרי 
,1914 ,(131 ־ 315 16 י 1 ק 11050 ! 1 ? (״פילוסופיה בתור מעשה״ 
טוען ל׳ שהפילוסופיה חייבת להיות פילוסופיה של המעשה 
ולא דק פעילות שבלית בלבד. האמת אינה נגלית ע״י התבד 
נה, היא סמויה מעיני ההכרה ושרדה בתוך הכוחות האיל¬ 
מים המפעילים והמכוונים את התבונה בפעולתה. ספרו 

013 /^ 3 ( 211 11511611 ( 8 (״ מחקרים על מושכלות רא־ X10111311]) 

' שונים של הערך"), 2 1914 , מהווה מפנה בדרך מחשבתו. ל 
יוצא כאן בעקבות הוסרל (ע״ע) ומבקש לחשוף את היסודות 
הבלתי משתנים שבבל חריצת משפט מוסרי או אסתטי. הוא 
חותר לקראת מציאת יסודות אכסיומאסיים של תורת המידות 
ומבקש לבנותה כפי שדרש כבר לוק (ע״ע) לפי דוגמת המא־ 
תמאטיקה. ל׳ נודע גם כפילוסוף של התרבות שטען בחיבורו 
0051 301 16 >■!£ £ם 11023 !ס ("שקיעת העולם בתולדות 
הרוח״), 1924 , בי הרוח המנוגדת לזרם החיים תביא כליון 
על החרבות החיה. הוא חזה נצחון לתרבות אסיה העולה 
לדעתו על התרבות האירופית הגוססת. 
דרכו וגישתו ליהדות היו נסיון מתמיד להתגבר על השנאה 
העצמית היהודית, שהיתה מבת חלקם של משכילים יהודים 
061 )11(1150116 בגי דורו ומעמדו. בסוגיה זו דן ל' בספת 



989 


לסינג, מאודור — לפלז־ 


990 


11355 ) 5 ( 8611 (״השנאה העצמית היהודית״), 1930 , בו הוא מנתח 
את יחסם של פילוסופים ואנשי רוח גרמנים ידועים ליהדותם. 
הוא עצמו לא רק שהתגבר על השנאה העצמית וחזר ליהדד 
תו כי אם גם הצטרף לתנועה הציונית, שבה ראה את הגורם 
החשוב ביותר להתחדשות החיים היהודיים, ואפילו ביקר 
בא״י. בהתחדשות זו, סבר, עשויים להתמזג היסודות החיד 
ניים שהעם היהודי שמר עליהם עוד מימי המקרא, עם היסר 
דות הרוחניים — גחלת העם בגולה. 

ל׳ שהיה בתחילת דרכו פילוסוף גרמני מובהק סיים את 
חייו כפאטריוט יהודי שלא חשש מפני המשטר הנאצי. 

א. גריבהוט, ת. ל. (הפועל הצעיר, כיד ל״ד, חוב , 49 ), 

תשב״! ז . 01 1111 ) 71 5 ) 11 ) 01 , £££1 § . 8 

£311 1 ) 0 ,זסמסא \ ; 1910 , 11 ) 051/1111 11 ) 11 * 21 . 1 . 7/1 

- 000 ,£ , 1944 , 11 ) 11141 !)?) 51 5 ץח 13 < 001 ,מ 21 )ק 13 5 ; 1926 

- 1061 )^) 5 ) 155 ) 1111111 ) 8 11 ) 11 ) 11115 !! 5 ) 11 11111 ) 711 2.11111 

. 1963 ,( 18 ־ £1 ( 1 וח 16 ק 8£ ,:>: 121 נ 111£51 ו 1 

א. גר. 

לסל פןך־עד - 53116 ,> ^ 1 — ( 1825 , ברם־ 

י *לאו — 1864 , ז׳נווה), הוגה דעות ומנהיג טוציא־ 

ליסטי גרמני, יהודי. אביו היה סוחר־משי אמיד ממשפחה 

מזרח אירופית. ל' למד בלש¬ 
נות ופילוסופיה באוניברסי¬ 
טות ברסלאו וברלץ, והושפע 
מאד מתורתו של הגל(ע״ע). 

בגמר לימודיו נסע לזמן־מה 
לפאריס, התיידד עם היגד, 

(ע״ע) שהוקירו מאד, ובשד 
בו לברלין ב 1846 נפגש עם 
הרחנח סופי פון האצהלט 
שביקשה להתגרש מבעלה 
ולקבל חזרה את רכושה. היא 
מעתה את ל , לייצגה בבית 
המשפט, ואעפ״י שלא היתה 
לו הכשרה משפטית הצליח 
בהתדיינות בערכאות, שאר¬ 
כה 8 שנים, ואגב כד למד בעצמו משפטים חכה בפירסום רב 
וכן בקיצבה שנתית נדיבה, שהעניקה לו הרחגת לאות תודה. 
במהפכת 1848 (ע״ע, ור׳ גרמניה, עט׳ 449 — 451 ), אירגן ל' 
התנגדות לתשלום מסים ללא־אישור, ונשפט למאסר של 6 
חדשים. עי״כ נמנעה ממנו ההשתתפות בשלב האחרון של 
המהפכה, ושלא כמארכם ואגגלם, יכול היה להישאר בגרמניה 
אחרי כשלתה, והתרכז אז בעבודה מדעית וספרותית. בשנות 
ה 60 השתתף ל' בפולמוס המדיני־קונסטיטוציוני בין המלך 
והליבראלי* הוא פנה אל הפועלים בקריאה להקים מפלגת־ 
פועלים עצמאית, ולמענה עיבד תכנית( 1 זו 1 חבז 08 זקז 6116 < 411 ) 
1862 (עברית "פרוגרמה של הפועלים", תרפ״ה), ומצע איד־ 
אולוגי ( 611 < 11:50£11611 סז 1:15 ת\^ 0££6065 ) ["כתב־חשובה פומ¬ 
בי"], 1863 . כתוצאה מפעילות זו הוקם "איגוד הפועלים 
הגרמני הכללי״׳(ת 61-01 /ו; 61 ) 61 ( 1 ־ 1 .^ ז 6 ו 1501 ג 61 < 1 ז 6106 וח 11£6 (/) 
ב 1863 , שממנה צמחה המפלגה הסוציאל־דמוקראטית הגרמ¬ 
נית. כנשיא המפלגה היו לל׳ סמכויות כמעט רודניות, והוא 
זכה בהשפעה מדינית גדולה למרות שמספר חברי המפלגה 
היה קטן. 

ל׳ קיבל כמה מרעיונותיו של מארכם, אך לא דגל במא- 
מריאליזם ההיסטורי אלא נשאר הגליאני בתפיסתו את המדי¬ 
נה. הוא ראה את תפקיד המדינה וייעודה בקידום האדם 


לקראת חדותו, אך תנאי לכד הוא שלטון הרוב שיבוא עם 
הענקת זכות בחירה כללית ושווה. מבחינה זאת יש לראות 
בל׳ רפורמיסט, והתקשרותו עם ביסמרק (ע״ע, עט׳ 484 ) 
נתפרשה אף כאופורטוניזם. אולם בעוד שבפירסומיו ובהת־ 
בטאדותיו בפומבי נזהר ל׳ מהופיע כראדיקאל, מגלים מכת¬ 
ביו הפרטיים את השקפותיו הראדיקאליות שלפיהן א? 
המדינה, המעמדות ואף המשפט קיימים אלא בשלב היסטורי 
חולף, שאחריו תקום חברה כל-אנושית, על-מעמדית ואל- 
מדינית. גם התקשרותו עם ביסמארק נעשתה מטעמים תכסי¬ 
סיים בלבד, לפי שבאותה תקופה היתה הבורגנות הליברא¬ 
לית אויב משותף לשניהם. התנגדותו לליבראליזם ולמעמד 
הבורגני נבעה מהשקפותיו הכלכליות, שלפיהן יוכלו רק 
אגודות שיתופיות הנתמכות בידי המדינה לשבור את "חוק 
הברזל של השכר", המצמצם את השכר למינימום הדרוש 
לקיום בלבד. משום כך התנגד ל' בחריפות לתכניתו של 
הליבראל שולצהץ־ליטש, להקים אגודות שיתופיות של יצר¬ 
נים כדי לסייע לפועלים. 

ב 1864 ביקש ל׳ לשאת לאשה את הלנה פון דניגס, בתו 
של דיפלומאט באווארי. אביה התנגד לנישואים בשל יהדותו 
של ל׳ ופעילותו הסוציאליסטית, ל׳ הזמינו לדדקרב׳ אך את 
האתגר קיבל ארוסה של אהובתו, יאנקו פון ראקוביצה, 
ובדו-קרב נפצע ל׳ פצע אנוש ומת כעבור שלושה ימים. 

דמותו של ל׳ ופרשת אהבתו להלנה — שנישאה אח״כ 
לפון ראקוביצה, אך נשארה נאמנה לזכרו של ל׳ ולבסוף 
התאבדה — שימשה נושא לסופרים ומחזאים רבים. אישיותו 
הרומאנטית, הלוחמת והסוערת וכשרונותיו המבריקים בפול¬ 
מוסן, כסופר ובדמאגוג, הקסימו את מכריו ומשכו אליו מערי¬ 
צים, ומסע הלוייתו עד לקבורתו בבית-הקברות היהודי בבר־ 
סלאו הפך להפגנת המונים. ל׳ לא פרש מהיהדות׳ אד לא היה 
לו קשר אליה, ואמר שהוא מתעב שני סוגי אנשים: יהודים 
ועתונאים — והוא עצמו נמנה עם שניהם. כתביו ונאומיו 
יצאו לאור בעריכת אדוארד ברנשטץ,( 005311111161161160160 
611 :ז 110£ :> 5 1 ־ 110 ) 1 — 11 ^ 1919/20 והעזבק המעניק של 
כתביו ומכתביו י״ל בעריכת גוסטאוו מאיר ( 6 ס 8613$86 ו 01 בא 
11£1:60 ו 561 1 ) 110 6 £ 6 ו- 81 ) 1 —ד\, 1921 — 1925 . כמה מכתביו 
(ביניהם גם יומן נעוריו וחלק ממכתביו) ניתרגמו לעברית. 

פ. לי&ובצקי, בלבח־אש, פרשת חייו של ל/ חש״ג! ש. 

נאמן, ל׳ והתנועה הלאסליאגית, תשב״א! ,""!*"■טפ .£ 

;* 1919 ,) 155 ) 1 )* 1 ) 11 )<(' 1 / ) 111 1 ) 1 ( 11£ ) 1111 ) 4 ) 8 ) 111 ) 5 1111 ) 1 . 0 7 

- 143 . 0 ; 1923 , 111 ( 1 } 1 ) 310£1 ) 1 ( 0111151 <} )!!!) ,. 0 . 14 

- 811111 ) 7/1 ,״ £0011112 .( <£ , 1928 ,. 0 114 * 1 ^) 815111111 ,־סץ 

- 441510 ) ,£ .־/ , 15 ׳י\£. 1 ז\ , 1946 ,. 0 . 7 }ס )( 11 3 ; 3111 ? ) 105 

. 1965 ,( 1 ,ז\צ ,ץ* 704 7 ! 

א. ז. 

לסלו — 1.35216 — שמם של 5 מלכים בהונגאריה. החשד 
בים שבהם: ( 1 ) ל׳ 1 , ״הקדוש״ ( 1040 <׳— 1095 ! מלך 
מ 1077 ), היה בנם של בלה 1 ונסיכה פולנית, ונולד בפולניה, 
שבה עוץ אביו גלות מפני המלך שלומון שהדיחו. ל׳ חזר 
לחונגאריח יחד עם אחיו גזה, והשניים שרתו בצבאו של 
שלומק בן־דז׳דם, עד שב 1074 הדיחוהו וחיכו צבא גרמני 
שחש לעזרתו. גזה עלה למלוכה, ובמותו ב 1077 מלד ל׳. 

מלכותו של ל׳ צוינה בביצור המשטר הפאודאלי בהונגא־ 

ריח ובחיזוק הנצרות בה. ל׳ רדף את עובדי-האלילים, וכן 
תמך באפיפיותת במאבקה עם הקיסר הגרמני הינדץ ■׳\ 1 
(ע״ע גרמניה, עט׳ 423/4 ), ובכבשו אח קרואטיה ( 1091 ), 
שהיתר, נתונה במאבק בין חקאתוליות לבק האורתודוכסיות, 
השליט בה את הקאתוליות. ל , לחם בהצלחה גם בצ׳כים. 




991 


לסלו — למק 


992 


בתודעת עמו נזכר ל׳ כמלך צדיק, ונפוצו אגדות על נסים 
שארעו במקום קברו, בקאתדראלה שבנאדיוואראד (היום — 
אירן־אה שברומניה). ב 1192 הוכרז ל' לקדוש הפנסיה. 

מועצה של ראשי הצת ושל כוהני־הדת שכינס ל׳ ב 1092 
חוקקה חוקים לחמוק המשטר הפאודאלי והנצרות, וכן חוקקה 
את שגי החוקים הראשונים נגד היהודים. אחד משני חוקים 
אלה אוסר נישואים בין יהודים לבין נוצריות וכן אמר על 
היהודים להחזיק עבדים נוצרים, והשבי אוסר על היהודים 
לעבוד בימי א׳ ובחגי־הנוצרים. 

02 1101161 * 6 02 11 * 6010 * 16150 01 4 , 1 ^ 101 ) .£ 

1945 , 11£ ג 1 ) 11 > 6 ק 41 . 

( 2 ) ל׳ /י 1 ״הקימני״ ( 1262 — 1290 * מלך מ 1272 ), היה 
בנם של המלך אישטוואן ¥ ונסיכה קומאנית (ע״ע קומנים). 
תקופת קטינותו היתד. רצופה מרידות של המאגנאטים נגד 
אמו הקומאנית, והמורדים הסתייעו באוטאקאר ח מלך 
בוהמיה. המאבק עם אוטאקאר נמשך גם כשהגיע ל׳ לפירקו 
והחזיק בשלטון למעשה. הוא השתתף בקרב דירנקרוט 
(*!רסנמ־&ם) ב 1278 , שבו הביסו ההונגארים וגדודי רודולף 1 
מהאבסבורג את אוטאקאר והרגוהו. 

המאגנאטים המשיכו בהתנגדותם לל׳, בין היתר משש 
שהמלך העלה לגדולה קומאנש׳ זנח את אשתו החוקית, בתו 
של שרל (ע״ע) מאנז׳ו מלך נאפולי, ובילה בחברת פילגשיו 
הקומאניות. האפיפיור ניקולאוס יען קרא למסע צלב נגד ל׳, 
בהאשימו אותו בעירעור מעמדה של הנצרות ובהעדפת האלי¬ 
לות ( 1288 ). שנותיו האחרונות של ל׳ עברו במלחמת אזרחים 
בין המאגנאטים לבינו, מלחמה שבה צידדה האצולה הנמשה 
במלך. ל׳ לחם בגבורה נואשה, עד שנרצח בידי קרוביו הקו־ 
מאנים. במותו ירשו בך־דודו, אנדרה 111 , האחרון לבית אר?ד 

(ע״ע)• . 1886 , 1 1 * ¥66 . 82360 , 14 

( 3 ) ל׳ ¥׳ פוססומום ( 1440 — 1457 ! מלך ס 1444 ), היה 
בנו של אלברבט 11 (ע״ע) מלך גרמניה, בשמיה והתגאריה, 
ונולד אחרי מות אביו (מכאן כינויו). אמו, שהיתה בתו של 
הקיסר זיגיסמתד (ע״ע), הבטיחה את משיחתו למלך בהיותו 
תינוק, אולם למעשה מלך אולאסלו(ולדיסלב 111 , ע״ע), ורק 
כשנהרג אולאסלו נבחר ל׳ למלך ( 1444 ). אפיטרופסיו של 
ל' היו תחילה הקיסר פרידריך 111 ואח״ב דודו, אולריך 
צילאי, שהיה מסשסך עם השלש האמיתי של הונגאריה, 
ינוש הונידי(ע״ע). ב 1453 נבחר ל׳גסלמלךבוהמיה(כולא־ 
דיסלאב 1 ), ושם היה השליט האמיתי גאורג פוללפרד (ע״ע). 
במות הוגידי הוציא ל׳ להורג אחד מבניו, ובן שני, מתיאס 
(המלך שלעתיד), אסר. מעשש אלה קוממו נגדו את הארץ, 
ול' נמלט לפראג שת שם, ולפי הסברה הורעל. 

. 1904 , 111111 * 0111 ? , 1 111111 01111 1/011 11 ) 11111 , 1318 

יה. מ. 

לספינס, ז׳ילי זרה— 1358€ ז 1 ק 5 ^ 161 ^ 111116 — ( 1732 , ליון 
— 1776 , פאריס), בעלת טרקלץ ספתתי ומחברת 
מכתבים צרפתית. ל׳ היתד, בתה, שמחוץ לנישואים, של 
הרוזנת ד׳אלבון. במשך 10 שבש ( 1754 — 1764 ) היתה בת 
לווייתה של המרקיזד, די דפן (ע״ע) בטרקלינה הספרותי 
של זו האחרונה בפאריס. עקב סכסוך שפרץ בין השתיים, 
פתחה ל' טרקלין משלה ומשכה עמה רבים מאנשי הדוח 
של זמנח, מבקרי־הקבע לשעבר של יד׳ידתה-יריבתד,{ עם 
חוגה נמנו רוב האנציקלופדיססים (ע״ע), עם ד׳אלנבר 
(ע״ע) בראשם. ל׳ לא היתד. יפת-תואר, אך בשל ערנותה 


האינטלקטואלית שנה תפסה מקש מרכזי בחיי־הרוח של 
פאריס בזמנה. שתי אהבות נכזבות מיררו את שנות חיש 
האחרונות: הראשונה — לרוזן דה מורה (מס!*), והשניה — 
לרחן דה גיבר ( 1:1 * 01311 ). — מכתביה של ל' מעידים על 
כשרון כתיבה, המוצא ביטדש פאתטיים לתאור אהבתה, 
נקיפות מצפונה וסבלשיה. חם מכילש גם פרטים מעניינש 
על בני תקשתה. 

המכתבים סן השנים 1773 — 1776 נתפרסמו ב 3 כרכים, 

ב 1809 ! מכתביה אל קונדורסה, ד׳אלאנבר, גיבר ועוד — 
ב 1887 ! חליפת-מכתבש עם הרחן דה גיבר — 1906 . 

- 1011 * 01 )!!] 00 , 8031111101 . 4 . ; 1905 , 0 ) 1 > / ,־ 508111 40 .? 

) 61 * 001 740 , 11 ז 31 ת 5 ־ 40 ץס 11 14 ; 1925 ) 6 / ) 6 ) 1 * 1 ) 1 

,״£ ) 6 ./ , 7.110 . 3 > , 1931 ,.¥ ) 1 > / / 0 ?■ 4 * 511 ס . 011 ) ¥1 

. 8011155011001150 / , 1942 , 1001 * 01 ' 1 * 1 * 11 * 11101 1 ) 111 ))) 1 * 1 ( 1 ) 11 )) 
. 1958 , 1011 ** 0 ? 50 , 1 ) 1111 * 01 5 ) 5 ) 4 ./ 


לס פלמם, ע״ע .קנדיים, איים. 
לספס, פרךיעד מך, רוזן דה־ *■! 13 * 

5 ק 556 * 1 16 > *בפס* 7 * — ( 1805 — 1894 ), דיפלומאט 
צרפתי ובונה תעלת סואץ. ל׳ היה קתסול בליסבון, בתתש 
ובמאדריד. בהיותו באלכסנדריה בא לידו תזכית של המהנדס 
הצרפתי לפר( 6 ־ 1 ^ 1 ), שתיכנן — בפקודת נאפוליון 1 —את 
חיבור הים התיכון עם ים סוף, ל/ שהתלהב מן התכנית, קיוח 
להוציאה לפועל בזכות קשריו הטובים עם שלטונות מצרים, 
אבל לידי התעסקות רצינית במימוש התכנית הגיע רק ב 1854 , 
באשר שלשה החדש של מצרים פוחמד סעיד, ידידו משכבר 
הימים, הסכש להצעתו וה¬ 
עניק את הזביון לפריצת 
תעלת סואץ (ע״ע), בעת 
פירסש התכנית השתדל 
להשיח לא רק את אפשרות 
מימושה כי אם גם את חשי¬ 
בותה הרבה של התעלה ל¬ 
סחר הבינלאומי. למימון 
התכנית, שזכתה לאישורה 
של שדה בינלאומית של 
מהנדסים, הקדיש ל׳ כחמש 
שנים שק ב 1858 נשדד• החברה הכללית של תעלת סואץ 



פ מ רוזן לם 8 ם 


( 51162 16 > 6 ות 1 ז 1 ז 3 ת! 031131 111 > 56116 ־ 61 ׳ר 11 ז 11 6 נמ 38 ק 1 מ 00 ). 

כריית התעלה ארכה כ 10 שבים ( 1858 — 1869 ). ביצוע התכ¬ 
נית פירסם את שסו ברבים והוא נתקבל ב 1875 לאקאדמיה 
הצרפתית למדעים. ב 1879 , כשהחליט הקונגרס הגאוגרפי 
הבינלאומי על כריית תעלת פנמה (ע״ע), הסכש ל׳ בן ה 74 
לעפש בראש החברה הצרפתית. כשנתגלתה שערוריית פא־ 
נאמה, נשונו ל׳ ובנו, שארל, שהיה גם עחרו׳ ל 5 שנות 
מאסר, אבל רק הבן נאסר וביוני אותה שנה בוטל פסק־הדין 
בשי בית־משפט לערעותם. למתת היותו מעורב בפרשה זו 
לא פגעה השערשיה בשמו הטוב של ל/ 


011 . 8 .. 1 51 ,ס ,״ x4)/, 1956 ; 

0 . £. 4* 1 - 11 , 1951 - 59 . 

ל 0 ק 1,3510 ), עיר בפולניה המרכזית, כ 25 ק״מ דתמית- 
מערבית מלשז, על מסה״ב שבין זו לקאליש, 

6,700 תוש׳ ( 1963 ). ששנת ע״נ גראביה, ובה בתי־חרושת 
לטכסטיל ולסשר. 

קהילה יהודית כבר נשעה בל׳ בתחילת המאה ה 18 . 
ב 1765 היו בד. 1,167 משלמי מס־גולגולת, כמחציתם בכפתם 


993 


להלן — לסקוב, ניקולי סמיונוביץ׳ 


994 


שבסביבה. ב 1788 היוד היהודים כ 90% מאוכלוסייתה של ל/ 
ב 1813 נאסר על יהודים לשבת מחוץ ל״רובע היהודי״. ב 1827 
הגיע מספרם ל 1,270 ( 63% ), ב 1857 ל 2.646 (כ 70% ), 
וב 1921 ל 2,623 ( 54% ). בפלה״ע 11 היתה ל׳ בתחום 
ה״ואמןה-גאו", וב 1940 הוקם הגטו שם. באותה שנה נהרגו 
בל , יהודים רבים תיד התנגשות מזדיינת עם הכוחות הגו- 
מביים, שהעלו באש את בית־הכנסת. ב 1942 חוסל הגטו; 
חלק מתושביו הועבר לגטו לודז והשאר — למחנה ההשמדה 
חלמנו. שמות המשפחה ל׳, לסקי ולסקר, הנפתים מאד בעד 
לם היהודי, מורים על מתא אבות נושאיהם מהעיר ל/ 
ם. ז. גליקםמן, עיר ל׳ וחכמיה, תרפ״ו. 

ל 9 ק, אמיל- ) £385 11 מ £1 — ( 1875 — 1915 ), פילוסוף 
י גרמני ממ 1 צא יהודי. למד אצל ריקרט (ע״ע) וב¬ 
הדרכתו כתב את הדיסרטאציה 116 > . 811 ו 1 ת 1151 ג 136 
1116 :> £1 :>* 06 (״האידאליזם של פיכטה וההיסטוריה״), 1902 . 
מ 1905 שימש כפרופסור לפילוסופיה בהידלברג. 

הגותו הפילוסופית של ל' כרוכה באסכולה הקאנטיאנית 
החדשה של דבדלבבד (ע״ע) וריקרט. היא חותרת לקראת 
סינתזה של הפילוסופיה האפלטונית־אריסטוטלית והקאגטיא- 
נחם של ריקרט. תודתו היא דואליזם קיצוני של החושני 
והלא־חושני׳ אד ל׳ כורך את שבי העולמות ביחד משום 
שהם נזקקים זה לזה. לדידו מטרת הפילוסופיה היא לחקור 
את העולם הלא־חושבי, עולם התקפות והמשמעות. 

ל' שלל את הפירוש הסובייקטיוויסטי שייחסו רוב הקאנ- 
טיאניסטים לתורת קאנט ואת טענתם שהממשות תלויה 
בהכרח הסובייקט, לדידו הסובייקט המכיר את העולם האר 
בייקטיווי ממלא תפקיד סביל בלבד. הריבונות של העולם 
האובייקטיוד אסור לה שתיפגע ע״י תהליך ההכרה. מה 
שהורה קאנט, שהאובייקט המוכר מתפרד לשבי יסודות, 
הצורה והתוכן- אין לפרשו כאילו הפרדה זו נותנת מקום 
לסובייקטיוויזם. את ה״צורה" אסור לפרש כצורה-גרידא של 
הסובייקט, אלא יש להבינה כצורת המושא עצמו, כלומר 
כשייכת למבנה המציאות עצמה לפני שההכרה נוגעת 
במושא, 

בסוף חייו התקרב ל׳ באופן פאראדוכסאלי לסובייקטי- 
ודיזם, שאותו שלל עד כה, אך עקב מותו המוקדם לא הותיר 
אחריו אלא הרצאות כפילוסופיה וקטעים בלתי־מוגמדים. 
אחרי מותו הוציא־לאור מורו ריקרט את כתביו ב 3 כרכים 
( 1924 ). ב? ספריו הנודעים תופסים מקום חשוב: - 8 :) £6611 
1116 ק £11080 ק (״הפילוסופיה של המשפט״), 1905 !: 016 £0x11 
6 ־] 1611 ת£|־ 0:6£01 ז 116 > •ט 1116 ( 11110501 ? ־ 161 > ("הלוגיקה של 
הפילוסופיה ותורת הקטגוריות״), 1911 . 

,) 101 ? . 0 ; 1918 ,( 22 , 1160 > 11 ) 15 בנ £3 ) ,£ ,£ ,$:) 1.11112 . 0 

405 ז 6 י} 14 ; ¥46716 467 611 ^ 6(766^6^671505x110/1 ט 16 <£ 

.£ ; 1921 , 1671 ^ 50/171 150/1671 ^ 10 £46 171 ) 1 ז 407716 / 1056 ^ 7611 
^ 07516111471 <£ 617167 ¥675140/1 ; 516171 ^ ¥6755 [ £45 .£ 

, 00110 .[ , 1923 ,( 1 □< , £0£08 ) #00/111165 561116711 0115 
- 61 ^ #6 016 ,ץ׳וי £0 . 9 , 1923 , 152/4 ,^ 51 ^ 10/6 <£ • 461 160716 ( 7 

11611015507166 171 467 46X15011671 7/14050/7/116, 1927; 0. 
0111^1(011, £65 76714671065 0051461165 46 10 /)/111050/)/116 

011617101146, 1930, 

ש. ה. ב. 

לסקוב, חיים (בד 1919 , בוריסוב, בילורוסיה), איש-צבא 
ישראלי. בא״י מ 1924 . הביך ביד,"ם הראלי בחיפה. 

ב 1939 הצטרף לפעילות בהגנה < התנדב ליחידות הא״יות 
בצבא הבריטי, ועלה בדרגות הקצובה. פיקד על יחידת 


זחל״מים בהתקפת החטיבה היהודית נגד הגרמנים ליד 
ראודנה שבאיטליה, בראשית 1945 . השתחרר בדרגת מיג׳ר 
(רב־םרן), לאחד מלה״ע 11 הצטרף לסגל הפיקודי של 
ההגנה. בראשית מלחמת־העצמאות פיקד על גדוד בקרבות 
לטרון, בהמשכה היה מפקד חטיבה ששחררה את נצרת מחי- 
לותיזו של קאוקג׳י. ב 1949 — אלוף׳ וראש אגף ההדרכה 
במטכ״ל. ב 1951 — 1953 היה מפקד חיל-האוויר. ב 1955 — 
סגדרמטכ״ל ואזד־כ מפקד גיסות השמץ. פיקד על יחידות 
השריון במבצע סיני, 1956 , שכבשו את אל־עריש והתקדמו 
עד תעלת־סואץ. בשלהי 1956 — אלוף פיקוד הדרום; 1958 — 
1961 — רמטכ״ל. מ 1961 מנהל רשות הנמלים בישראל. 

לסקוב, ניקולי ס?דתוביץ׳ - - 0 ״ 6 *!ו 0 110x0408 

1 7760x03 י 80 — ( 1831 , גורוכוב [מחוז אוריול] — 1895 , 
פטרבורג), סופר רוסי. ממשפחת פקידים. ב 1861 עבר לפטר- 
בורג. את עבודתו הספרותית 
התחיל במאמרים על נושאים כל¬ 
כליים וכן בסיפורי־פלסתר אנטי־ 

ניהיליסטיים: 6 x 744 !£ ("אץ 
לאן״), 1864 ! 110 (~על 
סכינים״) 71 — 1870 , שעליהם 
חתם בסקודוביס ב. סטבניצקי 
ושהקנו לו שם של סופר ראק- 
ציוני. 

בסיפורים אשר כתב בשנות 
הששים תאר בצורה ראליסטית 
את החווי הכפרי ואת חיי הסוחרים: 3007x0 ("בצר 
רת״), 1862 ! 1(0x06 04006 606 x 1 < ("חיי אשת־עם 
אחת״), 11863 6340 ץ 0 ־ 1(1(1600x01 ־ 1 ־ 77640 ^14x66 

(״לידי מקבת ממחח מ$נסק"), 1865 , שם תוארה הטרגיות 
שבמציאות היומיומית, שבדי ניתן להשיג אח האושר רק 
במחיר הפשע. בשנות ה 70 התגברו ביצירתו היסודות הביקמ 
תיים והסאטיריים, ובייחוד ברומן על חיי הכמורה הרוסית 
בפתבינציה המסית: 6 ממק 60 ס 0 (״אנשי הכנסיה״)׳ 1872 , 
ובסיפורים 0300 ) 0 0 ס 6^x ^ק^ x0 ק 0 10 יס 164 ^ ("סבים 
קטנים מחיי ראש־כמרים״), 1878 — 1880 . 

באותה תקופה כתב סיפורים המתארים את התכונות 
הבעלות של שכבות העם ואת הזבחתם של הכשרונות דייר 
צרים המצרים בתוך בבי העם ברוסיה הצארית, כגון: 

17^X0X06 *0006 463016 0 0 0X04X008 ס 0x03 

640 x 6 ("אגדה על פתל איטר מטולה ועל פשפש־פלדה"), 
1881 . 

ל׳ דייה סופר מקורי, אמן הפרוזה׳ מתאר ההוד הרוסי, 
אשר הכיר היטב את חיי פשוטי־העם בפמביבציה המסית * 
בעל סיגגון מיוחד ולשון חיה, המבוססת על לשון העם—עם 
יסודות־תסיים עתיקים ובנסי׳יתיים. הוא השפיע על יצירר 
תיהם של צ׳כוב (ע״ע) וגורקי (ע״ע) ועל הפרוזה של 
הסימבוליסטיס המסיים, כגון בילי (ע״ע) ואחמם. — כל 
כחבר יצאו לאור ב 11 כרכים, 1956 — 1958 . כמה מסיפוריו 
תורגמו לעבמת ("האיטר" ועור סיפומט תש״ו! "לימ 
מקבת" ועוד, תשכ״ה). 

*ו< 1 13 ) 5 אמקסזיזיקי ,., 1 . 5 א ,!> 51 ׳״ 4 ! 3 ׳ 7£01 ק 

,, 71 . 0 .מ , 06x103 (ן"! . 11 , 71 , 1925 ,״״י׳ ?! 01 * 450 *ס 
. 1956 , 8 * 110313 ,סינזספזקספד , %3338 

א. אח. 



נ. ס. 5 סקוב 



995 


לם רןז, אמניאל, רוזן — לס^ין, אוגוסט 


996 


לס קז, אמני־אל, רוזן - £38 10 > 0011110 £1111113111101 

€3865 — ( 1766 — 1842 ), סופר צרפתי. ל״ק למד 
בבתי־ספר צבאיים, ובגיל צעיר החל לשרת בצי. בתקופת 
המהפכה הצרפתית היגר ל״ק מצרפת והשתתף בפלישת- 
הנפל המלוכנית בכף-קיברון ב 1795 (ע״ע הו׳ש, עמ ׳ 964 ). 
לאחר כשלון הפלישה ישב בלונדון ופירסם שם, בשם בדוי, 
אטלס היסטורי. ב 1802 חזר לצרפת, ונאפוליון העניק לו 
ב 1809 תואר אצולה קיסרי, וב 1810 — תואר רוזן. 

ל״ק נלווה אל נאסוליון למקום גלותו באי סנט הלנה 
הזיה עמו 18 חודש, עד שהבריטים גרשוהו מהאי. בתקופת 
שהותו בסנט הלנה היה ל״ק מזכירו של נאפוליון, לימד 
אותו אנגלית והעלה על הכתב את כל מוצא פיו של 
הקיסר. את רשימותיו פירסם ל״ק בספר — 10 > 4011101131 ^ 
00 ^ 1 ^ 531010-11 ( 1823 ) שהעשיר את המחבר ותרם הרבה 
להאדרת שמו של הקיסר וליצירת "אגדת נאפוליוך. בתקופת 
מלכותו של לואי־פיליפ (ע״ע) היה ל״ק ציר שמאלי בבית- 
הנבחרים. 

40 014011111 <<< 1 <<< 10 , 0 ■ 1 ,(ממשפחתו) 336$ כ> ; 1-35 10 > .£ 

. 1959 , 1 ו 0160 <}סא 

לסקי, החלד יוסף — £35111 56X511 ס{ 1 ) 113101 - ( 1893 

— 1950 ), הוגה־דעות מדיני, היסטוריון וסוציאליסט 
בריטי, יהודי. הוריו היו מהגרים מפולניה, ואביו היה עסקן 
תשיא ביהכ״ג במנצ׳סטר, אחיו של ל׳, נוויל ג׳ונס ל/ היה 
נשיא "ועד שליחי הקהילות היהודיות" באנגליה, אבל ל' עצמו 
התרחק מכל עניין יהודי. הוא 
התחנך באוכספורד, ושם הושפע 
מההיסטוריון הנודע מיטלנד. 

בשנים 1914 — 1920 הורה ל׳ 
היסטוריה באוניברסיטאות שו¬ 
נות בקאנאדה ובאה״ב. כששב 
לאנגליה נתמנה לפרוס׳ למדעי־ 
המדינה ב״לונדון סקול אוף אקר 
נומיקס" ובאותו זמן הצטרף ל¬ 
אגודה הפביאנית (ע״ע) ונהיה 
במהרה לאחד מראשיה הבולטים. 
כחבר מפלגת הלייבור נמנה ל׳ 
עם האגף השמאלי תתפרסם כאחד הפרשנים של הסוציאליזם. 
ל׳ החשיב מאד את התיכנון הכלכלי-ממלכתי ודאה בו פתרון 
יעיל למניעת מהפכה. הוא הרבה לכתוב בכתבי־עת סוציא¬ 
ליסטיים ולהרצות בכינוסים• כסגן יו״ר הוועד הפועל של 
מפלגת ה״לייבור״ ( 1944 ) וביו״ר שלה ב 1945 , לקח חלק 
מכריע בהתוויית מדיניות הלייבור אם כי לא מילא תפקידים 
חשובים מטעם מפלגתו. פירסומיו והרצאותיו השפיעו על 
השנויים המעמיקים בחברה האנגלית ובכלכלתה בתקופת 
שלטון הלייבור אחרי מלה״ע 11 . התנגד לקו הפעולה האנטי- 
ציוני של בווין בשנים 1945 — 1948 . 

כמורה וכהוגה־דעות נחשב לסמכות בתחום מדע־המדינה, 
והשפעה זו, במיוחד בשנות ה 30 , ניכרת בתלמידים הרבים 
שהעמיד ברחבי תבל. הוא כתב יותר מ 20 ספרים שהחשובים 
שבהם: 51310 ת 101 >ס 1 \ 1110 ס! ׳ £1110115 ("חרות במדינה 
המודרנית״), 11930 013115111 ם 3 03500 .£ , 31111 ? ("אמתה, 
תבתה ותרבות״), 1944 . 

^ 14000010 001 וו 1 ^ 00 ^ 810 ס 1950 — 1893 , 1 } ,יורו״)! 

. 1955 ,. 1 ן . 11 / 0 14001 01111001 ? 0 ( 71 ,־ 1 ״©ס .מ ; 1953 

א. יי, 

לסקי, 2 [ (נודע גם כיוהאנם א לאסקו׳) — £35£1 130 
( £3500 3 01130005 () — ( 1499 — 1560 ), מיזקדדת 
פולני, פרוטסטאנטי. בן למשפחת-אצילים, חיה בוהן־דת 
קאתולי. בשנת 1523 עבר לבאזל, שם התיידד עם אראסמוס 
והושפע סמנו. אחרי שהיה קצרה בפולניה ככוהדדת, עזב 
את המדינה בגלל נטיותיו הקאלוויניסטיות, קנה לו אחוזה 
באמן־ן שבגרמניה ובשנת 1542 אירגן את הכנסיה הפרוטס¬ 
טאנטית של פרחיה המזרחית. ב 1548 פירסם ל׳ את "הקאט- 
כמם (מדריך־דת) של אמח", המתאים בתכנו לתורה הקאל- 
וויניסטית, ללא "פרלסטינאציה" (קביעת הגורל מראש). 
כתוצאה מהחלטות "האינקרים (קביעת ביניים) של אוגס- 
בורג״ משנת 1548 , עזב ל׳ את גרמניה ועבר לאנגליה. כאן 
ניהל, החל מ 1549 , את הכנסיות הפרוטסטאנטיות של קהילות 
הפליטים בלונדון, והטביע חותמו על הכנסיה האנגלית בכלל, 
בימי מלכותו של אדוארד ד׳\. כשעלתה מאריה ה״קאתולית" 
על כסא המלוכה ( 1553 ) עזב ל׳ את אנגליה וקיבל על עצמו— 
בשנים 1553 — 1556 — את ניהולן של קהילות פרוטסטאג- 
טיו׳ת בגרמניה, שהצטיינו במשטח הקפדני. ב 1556 חתמן 
ל׳ לפעול בפולניה, שם מלך אז המלך הקאתולי זיגמונט 11 
( 1548 — 1572 ) שהיה סובלני מאוד בענייני דת. ל׳ פעל כמתקן 
פרוטסטאנטי בהצלחה רבה, עלה בידו לאחד את מפלגות 
הכנסיה השתות, והיה היוזם של "הסכם סאנדומיר" 
( 1570 ). 

וע״ע פולניה, היסטוריה! פרוטסטנטמם. 

./ , 1 ש]־ 831 - 0 ; 1881 , 1500 ^ 1 ס 5 ) 17171 ) 011 [ , 311 * 311 (£ . 14 

. 1955 ,(כולל ביבליוגראפיה) 

ב. ד. ג. 

לסקץ, או( 1 ־ 0 ט — £0510100 11£115£ \> — ( 1840 , קיל — 
1916 , ליסציג), בלשן־סלאוויסט גרמני. מ 1870 פרר 
פסור לסלאודסטיקה באתיברסיטת ליפציג. ל׳ נודע כאחד 
ממייסדי חוג "המדקדקים־הצעירים" (ע״ע בלשנות, עמ׳ 
969 ) והוגה־דעות חשוב באסכולה זו. את ספריו חיבר 
בתהום הלשונות הסלאוויות. החשובים שביניהם: ־ 1 ) 130 ? 
30110 ז<ן 3 1801100 י 01£31 < 3111 ש 10 > 11011  1110 ("דקדוק הלשון הסד־ 
בית־קמאטית״), 1914 . 

אולם חשיבותו המדעית של ל׳ היא בהעמדת עקרונות- 
מהקר קפדניים בבלשנות ההיסטורית. בפולמוסים שתים טען 
ל' שאץ להעמיד במחקר ההיסטורי של הלשתות שום "בלל* 
מעבר" מהגה להגה או מצורה לצורה, אלא אם כלל זה 
מנוסה ניסוח שיקיף את כל המקרים שבהם שוררים אותם 
התנאים. עקרון זה £3018080120 ! 10 > 08031110810818:10011 ^) 
("חוסר-יוצאים־מהכלל בחוקים ההגאיים"! ע״ע בלשנות, 
עמ ׳ 969 ) פורש עוד בימיו פירוש מרחיב, שלפיד נעה ההת¬ 
פתחות הלשתית בהכרח על פי חוקים שאץ סטיה מהם. 
אע״פ שלא פירסם את הנחותיו המתודיות במסוכה ייצג ל' 




997 


לפקין, אוגוסט — לסקר, עמנואל 


998 


את הכיוון הפורמאלי החמור ב״אסכולת לייפציג" של הבל¬ 
שנות. חומרתו השיטתית נעשתה נחלת תלמידיו, שעמם 
נמנים מרבית הבלשנים הגדולים של הדור שלאחריו, ובתוכם 
מייסדי הסטרוקטורליזם הבלשני האירופי המודרני (ע״ע 
בלשנות, ענד 970 ), פ. דה סוסיר (ע״ע) וג. ם. טרובצקוי 
(ע״ע). 

,. 1 ) 1 ; 1919 .,( 7 .( 1 ־ 3110 ( . 1080111311 ) 10 ) ״ 51 .¥י 

־ 8 5 פ 11 ) 0161 ( 01 , 11011 ( 31111 ) 111501165 ^ 10813 ( 1 50110 ) 001 ) ״ 1 ■ 14 

. 1925 ,(כולל ביבליוגרפיה מפורטת) ( 1,1 ) 30 ( 1 

ח. ר. 

לס ?ןסם, ברטול^מה. 7 * 1 !— 03535 60 £35 €בוו 010 ד! 63 

— ( 1474 — 1566 ), מיסיחגר ספרדי. ל״ק נולד בסוויליה, 

למד באוניברסיטת סאלאמאנקה ונמשח לכמורה. ב 1502 יצא 
לאי היספאניולה כדי להפיץ את הנצרות בקרב הילידים. 
מצפונו התעודד נגד הניצול המתעמר בעובדי־כפיה אינדיא¬ 
נים. הוא שיחרר את עובדי־הכפיה שהיו צמודים לאחוזתו 
בקובה, וב 1515 חזר לספרד בנסיון להביא לשינוי המדיניות 
כלפי האינדיאנים. עוצר הממלכה, החשמן חי 9 גס דה סיסגרום 
(ע״ע), תמך בל״ק, ושלח ועדת חקירה לבדוק את הבעיה. 
ל״ק נתלווה לוועדה בתואר של "מגן האינדיאנים". הוועדה 
מצאה שאין אפשרות לשחרר את האינדיאנים, והשתדלה רק 
להבטיח יחם אנושי כלפיהם. ל״ק מתח ביקורת על החלטות 
הוועדה, הסתכסך עם האבקו׳מנןרום (בעלי האחוזות), נאלץ 
לבתה מפניהם וחזר לספרד. בקנאותו לאינדיאנים גרם ל״ק, 
במישרין או בעקיפין, לסחר־עבדים כושים מאפריקה לאמרי¬ 
קה — ואח״כ הצטער על כך. 

לאחר שניסה ל״ק ב 1520/1 , ללא הצלחה, את שיטות 
ההתיישבות שלו ללא כיבוש האינדיאנים לעבדות, הצטרף 
ל״ק למסדר התמיניקנים והתבודד במנזר בסאנט(דומינגו 12 
שנה. ב 1535 החל לחטיף לנצתת בגוואטסאלה, והקים שם 
מעין מתנה תאוקראטית של ילידים שהתגצת. הוא חזר 
לספרד ב 1540 . בהמרצתו פורסם ב 1542 חוק, שהגביל, 
ובמידת-מה ביטל, את שיעבוד האינתאנים לאנקומנדתס 
( 1135 >מ 1 16 > 5 ^ 16 35 ׳ 1061 י 1 ). למעשה לא הוגשמו תקנות 
החוק במלואן. ל״ק היה הגמון צ׳יאפאס שבגוואטמאלה 
ב 1544 — 1547 , ואח״ב חזר לספרד ובילה בה את שאתת ימיו. 

ל״ק כתב ספת היסטותה ופולמוס, שהם מקור חשוב 
לתולדות אמתקד, ולאתנולוגיה של כמה מעמיה. החשובים 
בספתו הם: 1135 > 1 ! 1 135 16 > 01:13 ) 1-115 ("דבת ימי הודו 
המערבית״), שפורסם לראשתה ב 1875/6 ! ־ 613 ז 13 ! 5511 ״י 81-6 
113$ > 1 ! 1351 16 > 61611 ׳גג 1 זז 16$ > 1613 > 0160 ("תאור קצרצר של 
הרם הודו המערבית״), 1552 . 

,־); 111 ( 11 , 1 ; 1949 ,.ל> 0 >׳. 1 >ו 01 ז 816110% , £600 16 ) £60013 . 8 

- 1 > 11 , 0115 ) 43 < .א- 30:311100 . 1 ג ; 1952 ..£ 6 /) . 8 

. 1967 . 0 1 ' 4 . 8 

אה. א. 

לסקר, אדואךד (אייזיק) — 61 > £351 1113011 )£ — ( 1829 , 
יארוצ׳ין [מחוז ©וזן] — 1883 , ניריודק), מתנאי 
פתסי־גרמני, יהודי. בן למשפחת סוחתם אתקה. למד משפ¬ 
טים באוניברסיטאות ברסלאו (ורז׳צלאב) וברלין והשתתף 
במהפכת 1848 בווינה. ב 1853 — 1856 שהה באנגליה ולמד את 
דרכי המימשל הפארלאמנטארי הבתטי. בשובו למולדתו 
נהיה לשופט בברלין. 

ב 1865 נבחר ל׳ לבית התחתון של הפארלאמנט הפרוסי, 
והיה תחילה חבר במפלגת־הקידמה ( 61 ]־ו 3 נ} 1115 ־ 111 :ו 15 ־נ £0 ). 


ב 1866 יסד את המפלגה הליב־ 
ראלית־לאומית והיה מנהיג סיע¬ 
תה, תחילה בבית־הנבחתם של 
גרמניה הצפתית ואח״ב ב״תכ־ 
סטאג" של הקיסרות הגרמנית. 
הוא שיתף פעולה עם ביסמרק 
(ע״ע) במאמצים לאיחודה של 
גרמניה, רתעותיו היסודיות ב¬ 
משפט סייעו לו למלא תפקיד 
נכבד באיחוד החוקתי, המשפטי 
והכלכלי של האת, והן בניסוח 
חוקת השלטת המקומי. ל׳ נלחם לביצור סמכותו של בית- 
הנבחתם ולביסוסה של גרמניה כמתנתיחוק. 

ב 1873 נתגלע קרע בין ביסמארק לבק ל/ לפי של׳ חשף 
גילויים של שחיתות בזכיתות לרכבות, ואחתם מעוזתו של 
הקאנצלר היו מעורבים בעסקיהן. כבר ב 1872 התנגד ל׳ לחוק 
שעול ביסמארק בדבר גרוש מסדר הישועים, וכשעה הקאנ¬ 
צלר נגד הסוציאל־דמוקראסים ב 1878 הפך ל׳ לאויבו המוש¬ 
בע. בעבור שנתיים פרש ממפלגתו, שהרוב בה לא הוסיף 
לתמוך בקו המדיני שלו. יחד עם פורשים אחרים מהמפלגה 
הליבראלית־לאוסית הקים ל׳ את ״האיחור הליבראלי״ (־!£ 
1181111£ ! 61 ז 6 \ 316 ־ 61  8 מ>ו/^־>סא/ס 16 ו 60 16 /־ 1 /:־מ) 0 מ 6 ממ)(־ 80 ג) 

. 1956 , 1884 

ב, ד. ג. 

לסקר, עפעחאל— £351161 1301161 □£ — ( 1868 , ברלינכן, 
[כיום: ברלינק, פולניה] — 1941 , ניו־יורק), שח- 
מטאי גרמני, יהודי. ל׳, בן לחזן בית־הכנסת שבעיר מולדתו, 
במשך למשחק השחמט (ע״ע) מילדותו בהמרצת אחיו, בר- 
טולד, אף הוא שחמטאי מעולה. למד מאתסאטיקה ופילוסופיה 
באוניברסיטת ברלין וקיבל תואר דוקטור. ב 1889 זבה בתואר 
אמן לשחמט. 5 שנים לאחר מבן ניצח ל׳ בדדקרב ממושך 
את אלוף־העולם, האוסטרי, שטייניץ, שהחזיק בבתר זה 28 
שנים. ל' לא השמיט מידו את כתר האלוף, לאחר נצחונו, 
27 שנים רצופות — עד לשנת 1921 — בה הפסיד לח. ר. 
קפכלנקה הקובאני. עם עליית הנאצים לשלטץ, נאלץ ל' 
לברוח מגרמניה והשאיר בה את כל רכושו. בשנים 1934 — 
1938 שהה ל׳ בבריה״מ, אליה חתמן לשמש מרצה למאתמא- 
טיקה, וב 1938 היגר לאה״ב. משחקו הצטיין בעמקות רבה 
ובתכניות מקוריות ונועזות * בתכנונו הביא בהשבת גם את 
אופי היריב. הוא ראה בכוח הרצת וברוח הלחימה אמצעים 
חשובים במידה שאינה פחותה מן הידע התאורטי להשגת 
הנצחת במשחק השחמט. בהיותו אחד השחמטאים הדגולים, 
נקראים על שמו מועדוני־שחמט רבים בישראל ובעולם בולו, 
וכן נקראת על שמו אתת השימות הנודעות בפתיחת המשחק. 




999 


לסקר, עמגואל — לסרג 


1000 


מספריו: 5 ־ 1 ־!? 11$ :> 113 ־ 8 165 * 11 ־ 11 נ 1 * 11 * 1 ("ספר למוד 
למשחק השחמט״), 1926 ! • 1 ־] 011 ע־ 1 ־ 4 ־ 1 ־ 1 ק 115 ־־ 1 ש("משחקי- 
הלוח של העמיס״}, 1931 . 

. 1959 .£ ,:!גזס״גמ . 1 

ל 0 ?|!* י 0 / ( 1 ) ינום — ;> 1 <ן 0 זזק 4 \! ? 0 ע 14 — ( 4445 קושטא 
— 1534 , רומא), הומאגיסט ביזאנטי, לאחר נפילת 
קושטא בידי התורנים ( 1453 ), עבר לאיטליה חכה לאפוטרד 
פסותו של החשמן בסריון (ע״ע). ב 1472 הועמד בפירנצה 
בראש הספדיה החדשה שהוקמה ע״י בית מדיצי (ע״ע) וב¬ 
תפקיד זה סייר באסיה הקטנה וברחבי איטליה לרכישת 
כתבי־יד יקרי-עדך. ב 1495 נתקבל לשרותו של שארל 47111 
מלד צרפת ועסק בהוראת יוונית ובאירגון הספריה המלכותית 
בבלוא. היה שגרירו של לואי ^^ x בוונציה וגם מילא שלי- 
חדות דיפלומאטיות חשובות בשרות האפיפיורות! עמד 
בראש האקאדמיה היוונית ברומא שנוסדה בתמת האפיפיור 
לאו x ■וחיה דובר אפיפיורי בשליחויות אל פרנסוא 1 ואל 
קרל /י, ממנו דרש לצאת למסע־צלב לשחרור יוון מעול 
התורכים. 

יבולו הספרותי היה מצומצם, אך הוא נתפרסם בהש¬ 
פעתו הנרחבת בזכות פעולתו הדיפלומאטית והוראת יוונית. 
הוא עסק בתירגום ובפירסום מהדורות של חיבורים קלא¬ 
סיים ביוונית. 

£. ^61167116(^6{|*4X 6( X\71* 

- 116116 16 > 7 > 61 ^ 0$$0 ? 11 זז)/ 1171 , £005 ) 6 ; 1885 ,( 1 ) 

- 11117710 ' 1 £071$ %011%1716 ^( 7660-1 ^ 1701111071 10 61 £ ./ 71157716 

. 1945 , 1$ !> $7071$ 71157716 

( 2 ) ק^נסטבטינוס — 6£ ^ 1 ץע 1 )!^\ 1£0 — ( 1434 , 

קושטא — 1501 , מסינה), הומאגיסט ביזאנטי, סודה ליוונית. 
ל׳ — שהיה אולי אח או קרוב ל( 1 ) — ברח לאיטליה לאחר 
נפילת קושטא בידי התורכים ( 1453 ). בחצרו של פראנצ׳סקו 
ספורצה (ע״ע) במילאנו, לימד את הנסיכה איסוליטה ידנית 
ובשבילה חיבר ספר דקדוק ידני ( 1476 ), שהיה הספר הרא¬ 
שון שהודפס כולו בימנית חכה לתפוצה רבה. ב 1465 נתמנה 
פרופסור לימנית בנאפולי ע״י המלך פרדינאנד 1 וב 1467 
עבר למסינה, בה פעל כ 35 שנה. חיבר בימנית וברומית 
מכתבים, כתבי רטוריקה ושירה. 

£. £££1311(1, ^11)110^7(1^1116 1161167116(116... X\ 7 * 61 X17^* 

11¥10 ) 0 ־ 1 \ 4 ) .£ .£ 16 > 110 ( 1 ? £4 , 1053113 ) 66 ; 1885 ,( 1 ) $166165 

. 8 ־ 1957 ,( 21-70 , 111 , $1011300 100 ־ 5101 

לסקןר־ישילר, אלןה — ש £1$ - ( 4869 

אלברפלד, גרמניה— 4945 ירושלים), משוררת יהודיה 
(בגרמנית). ל׳ נישאה בנישואים ראשונים לרופא ברתולד 
לאסקר, ושנית להרןרט 1 לךן(ע״ע). את מרבית שנותיה ביל¬ 
תה בברלין. רבים מאמני וסופרי 
גרמניה נמנו עם ידידיה, כמו 
למשל הסופרים גוטפריד בן 
( 1 * 1 *־ש), פטר הילה (ע״ע* 035 
ו 1 :> 1 וש־־ 14111 ־*־:ו־ק [ספר פטר 
הילה״], 1906 * מכתביו אל ל/ 

1921 ). ב 1932 הוענק לה פרם 
קליסם על יצירתה הספרותית. 

ב 1933 היגרה ל' מגרמניה, תחי¬ 
לה לשודץ ולבסוף, לאחר שני 
ביקורים בארץ־ישראל, השתקעה 
אליה ?סק^ילר (ב 1939 ) בירושלים. כאן כתבה 


את ספר שיריה האחרון ■*־ 1 ׳\ £13 5 ־ 151311 1 * 1 ־ 14 ("פסנתרי 
הכחול״), 1943 . בשירתה הדגישה תמיד את השתייכותה לעם 
היהודי וראתה בארין־קדם את מו׳לדתה הרוחנית. אולם במצי¬ 
אות לא הסתגלה להדי הארצישראלי. מנודה ממולדתה 
האחת ובלתי מוכרת במולדתה השניה, סיימה את ימיה בין 
שברי עולמה ההרוס. 

ל׳ כתבה דברי פרחה, מהם:; 12 ־ 111 * 1 ־ 4 ? ("לבי", סיפור 
אהבה), 1912 * 10113 ־־* 83 1 * 0 ׳\ *־ 1 * 1 (]( 31 ־ 11 ־ 14 * 11 ־ 1 ־ 0 

(״הרב בעל המופת מבארצלונה"), 1921 ! 1 > 1311 ־ 1 ־ 3 זו 1 ־ 03814 
(״ארץ העבדים״), 1937 ! ומחזות, כגת: *־??"^י ־ 01 ("נהר 
חדפד״), 1909 . אולם, חשיבותה היא בעיקר בשירתה הלי¬ 
רית. היא נמנית עם הזרם האכספרסיוניסטי, בשירתה 
רגש רב, אמונה דתית ועצב כבד. נושאיה היהודיים וה- 
תנ״ביים מקבלים לעתים משמעות חדשה ובלתי צפדה. היא 
מנסה לגשר בין אהבתה ליהדות לבין אהבתה לגרמניה 
ולתרבותה. במחזה ־*־ 31 /י ־ 1 * 1 ־ 5 14 * 11 11115 * 17 * 0 ־]^ * 4111 *.^ 
("ארתור אדונימום ואבותיו״), 4932 ציר העלילה הוא 
היחסים בין היהודים לנוצרים. אותה שעה עדיין האמינה 
המשוררת באפשרות של הידברות. — מבץ ספרי שיריה 
העיקריים: ^ $1 (״נהר המדת״), 1902 ; 13$ ־ 111 * 1 ־ 51 ־*־ס 
(״היום השביעי״), 1905 ! 1 * 3311346 ־ 11 ־ 315 *ל־ 9 ("באלאדות 
עבריות״), 1913 . — כתביה הוצאו לאור ב 3 כרכים, 4959/62 

1 זז 1 ? 50110111 ז 11 ) 4410014411 ) 1 ק 2 ) , 610 ) 00145 ? 

-״א . 11 ; 1951 ,. 0-5 .£ .״ג , 1937 ,. 5 -. 1 .£ ז* 

, 11111113110 ־ 8 .£ ; 1952 , 1, 00 1(111( 81 (( 5(1x0011 1111x14 ־ 418 

,ז*(ק 0 ^ . 111 , 1959 , 10 ) ¥111 ! . 41 111 ) 41 ) 0 1/011 4  1 ס 171 !ססס 1:00058115 !!). הזווית בין הענף ובין 
הקשת הבסיסית היא כ ״ 120 וגודל הזדת תלד בעומס הלעיסה. 
בתינוקות וקשישים הזדת היא בת ״ 150 ׳ ולעומת זאת, בקר 
פים בעלי שיניים מפותחות — ס 90 . הקשתות הבסיסיות של 
שני הצדדים מחוברות באמצע. הקף הקשת הבסיסית גדול 
מהקף הזיז האלואולרי ועל כן בולטת הקשת בחלקה הקדמי 
ומהווה את הסנטר. בליטה זו חסרה באדם הקדמון והיא 
הולכת ומתבלטת עם האוולוציה של האדם. יתכן שהתרחבות 
הקף הקשת הבסיסית היא תנאי הכרחי להתפתחות הלשון 
ופתוח כושר הדבור. בענף הלסת פתח (- 111111 ) 0130 £0130100 
3 ״ 3 !) לכניסת העצב לתוך הלסת. פתח זה נימוש בחלל חפה 
ומשמש מקום להזרקה לאלחוש בעת טפול שיניים. 

מפרק הל׳ ממחבר את הלסת התחתונה לגולגולת 
מורכב: א. מקרקפת, בעלת צורה גלילית ; ב. מהשקע הפרקי 
בעצם הרקה ולפניו גבשוש פרקי אנכי ; ג. סדיסקית המפרק 
הנתונה בץ הקרקפת ובין השקע הרקתי. סבוב הקרקפת בציר 
הגלילי, תזחת הקרקפת לאורך הדיסקית ותזחת הדיסקית 
בשקע המפרק ובדופן האחורי של הגבשוש הפרקי מאפשרים 
תנועה בשלושה מישורים: א. פתיחה וסגירה לחיתוך המזון; 
ב. הזזת העצם קדימה ואחורה למעיכת המזון; ג. תנועה ספר 
בית לטחינת המזון. חיות טרף מבצעות רק את תנועת הפתי¬ 
חה והסגירה. ואילו חיות צמחוניות מבצעות בעיקר תנועות 
טחינה. האדם וחיות הנזונות גם מבשר וגם מצמחים מסוגלים 
לבצע את כל סוגי התנועה. 

תנועות הלעיסה מבוצעות בעזרת שרירי הלעיסה. בין 
השרירים הסוגרים את הלסת ומצמידים את השיניים נמצא 
השריר הרקתי היוצא מכל אורך עצם הרקה ומתחבר אל 
הזיז השרירי של ענף הל׳; השריר הזה אחראי לתנועות עדי¬ 
נות וחשוב גם לתפקידי הדבור. הקשת הבסיסית מוקפת 
לולאה שרירית אשר חלקה הקדמי הוא שריר הלעיסה 
(! 01355010 ). הכוח הממשי של השרירים האלה מגיע ל 72 
ק״ג. פתיחת הלסתות מבוצעת ע״י שרידים המחברים את 
הלסת אל העצם ההיאואידית ודרכה אל חסחוס התריס (-:! 03 
103 ) 001 ־ 1171 ! 1 : 11380 ); שרירים אלו מהודם את הבסיס של חלל 
הסה. לשם ייצוב של נקודות האחיזה דרושה השתתפות של 
שרירי הצוואר והעורף בתנועת הפתיחה. שרירי הלעיסה 
ותנועת העצם מפעילים לחץ על בלוטות הרוק ומסייעים 
להפרשת התק לחלל הפה. 

ש. ה. נל. 

ל?$ ( 1 ע 71 ז 113 ?)׳ חלק של מערכת העיכול והנשימה, המחבר 
את חללי הפה והאף אל הושט (ע״ע) ואל הגחץ 
(ע״ע). דרך הל׳ מועבר אוכל מחלל הפה לוושט, ואוויר מחלל 
האף והפה אל מערכת הנשימה. הל' בנד בצורת צינור 
המחובר אל בסים הגולגולת ומקביל במהלכו לעמוד השדרה 
הצווארי. בדפנו הקדמי פחחים נרחבים המחברים את הל׳ 
אל: א) חלל האף ע״י שני נחירי האף האחוריים; ב) חלל 
הסה; ג) הגתן. בהתאם לכך מתחלק הל׳ לשלושה חלקים: 
הל׳ האפי, הפומי והגתני. בדפנות הצדדיים של הל׳ האפי 
נמצאים שני פתחי חצוצתת השמע המחברים את הל׳ אל 
האוזן התיכונה. הכניסה מחללי הפה והאף אל הל׳ מוקפת 


טבעת לימפתית המורכבת משני שקדי החך (ע״ע שקדים) 
בצדדים ומשקד הלשה למטה ושקד הל׳ מעל. משערים שתפ¬ 
קיד טבעת זו הוא חסימה מפגי חדירת גורמי מחלות, ההר 
דתם ע״י האוכל והאוויר. דפנות הל׳ עשדים שלוש שכבות: 
תרית, רקמה חבותת ושתתם. שכבת השתתם מורכבת 
משלושה שתרים מכווצים המקיפים בצורה אלכסונית את 
הצדדים ואת התפן האחורי, ומשתתם אנכיים המרימים 
את הל/ פעולה מתואמת של שתת הל׳, חלל הפה והגתן, 
מעבירה באופן אל-רצוני את האוכל מהפה לוושט, ובו בזמן 
אוטמת את חלל האף ואת חלל הגחץ ע״י פתיחת החך הרך 
וע״י הרמת הגתן וסגירת קפליו. וע״ע בליעה. 


לע״הארי, ע״ע לעניתיים. 

יד י ז־ י * 

לענה ( 0011513 ״.£), סוג שיחים או בני־שיח ממשפחת 
המרכבים (ע״ע), המכיל למעלה מ 200 מינים. נפח 
בחצי־הכתר הצפוני, ובייחוד באיזות המדבתות והערבות. 
המרכז להתהוותם של מרבית מיני הל׳ הוא בערבות תסיח — 
באסיה המרכזית והתיכונית. חלקם הגדול של מיני הל׳ השר 
נים משתלט על פני חברות־צסחים ואלה נקראות על שמותי¬ 
הם (ע״ע א״י, כרך ר, עט׳ 191/2 ומפה שם, עמ׳ 189/90 ). 

הפרחים זעיתם, מהוסת צבע וערוכים בתסרחות קטנות 
ומועטות-פרחים. ההאבקה — ע״י התח. העלים מסורגים 
קטנים, שעיתם, בצבע אפותכסף. תחם חתף וטעמם מר. 

רבים מצמחי הל׳ הם צמחי-רפואה. מהמינים - 0131-111 .£ 
013 , ו 0103 .£ מפיקים סנטונין המשמש בתעשיית התרופות 
(ע״ע אנטי-הלמינתיים, חמתם, עט׳ 380/1 )• מה- 311570 .£ 
1111101 ! מפיקים שמן אבסינת שהוא רעל נארקוטי פעיל. 
במזרח הקדמת נהגו להפיק מהל׳ המדבתת משקה משכר 
ששימש ברפואה. במינים אחתם משתמשים ברפואה העממית 
(ר׳ תמ׳ בע׳ תוסקותדם, עט׳ 422 ). 

בארץ גדלים בר 4 מיני ל׳: 1 ) ל׳ חד-זרעית (- 100 ..£ 


013 ־ 01 !! 05 ס), שיח ירוק- 

עלים הפורח בקיץ. נפח 
בחוליות הנודדות ומש¬ 
תמשים בו לייצובן ב¬ 
גלל תכונתו המיוחדת: 
שרשו המעמיק המסת¬ 
עף, המסוגל להצמיח 
ענפים חדשים כשהוא 
נחשף ע״יהתח! 2 )הל׳ 
המדברית (- 3 ( 1101-1 .£ 
31113 ), בן־שיח אפור, 
מתבה-ענפים, הנפח ב־ 
נגג עליו שסועים ומרו¬ 
כזים בבסיסי הענפים 
ונובלים בראשית הקיץ, 
אך הצמח כולו פעיל 
כל השנה' ופורח בסוף 
הקיץ. תחו חתף וכמות 
שמנו האתרי רבה למת. 
הבדואים משתמשים בו 
כצסח-רסואה; 3 ) ל' ש י ח נ י ת ( 05 סס 5 ס!סלז 3 .£), שיח מכ¬ 
סיף המשמש גם כצמח נוי בגינות. העלים גזותם לאונות מרו¬ 
בות. הקרקפת כמתת מרז־בת־פרחים• צבע הפרחים צהוב חי. 



(ענה חר־זרעית (בבמזסקגסמסווו.^) 
טיטח: לטעלה— פרי; לטטדו — יוויוםוו 
פרחים. םי 6 טאל: חווטח כולו 



1003 


לעניי — לף(לעף) 


1004 


מוצאו מאחור הים-התיכץ, ובישראל מצד בשרון ובכרמל! 
4 ) ל , יהודה ( 13103 >ג 1 [ נפוצה בעמק הערבה ובאדום 
הקרקפת דמדית חצי־הדור ובעלת פרחים רבים, — מיני ל׳ 
אחדים מטופחים כצמחי נד בגינות. 

במקרא נזכר השם ל׳ שמתה פעמים. אם במקביל 
למרורים (איכה ג. סו)׳ ואם כמשל למר (מש׳ ה, ד). כוונת 
הכתוב בכל המקומות מודה על צמח המכיל חפרים מרים 
או אפילו חמרי־רעל. ביסדים הקשורים למרירות ורוע 
מכילים את הל׳ כסמל לתכונות אלה. 

רוב המתרגמים והחוקרים מזהים את הל׳ המקראית עם 
הל׳ המדברית שהיא מרה ביותר בטעמה, עד־כדי־כד 
שאינה נאכלת אפילו ע״י הצאן. 

השם הערבי של הצמח, "שיח", מקובל בכל ארצות המזרח 
ובאפריקה הצפונית דש מזהים אותו עם השם העברי שיח 
("הקוטפים מלוח עלי שיח", איוב ל, ד). 

מ. ז. 


לעב י ו 1 * י ם (ש 2 *>ג 1 ע 11111 < 1 סז 80 ), משפחת צמחים רדפםי' 
גיים, המונה כ 305 סוגים ו 3,000 מינים, הגדלים 
ברוב האמורים של כדוד הארץ. מצטיינים ברב־גוניות של 
צורות ושל טיפוסים ביולוגיים. רובם עשבים חד־ ורב־שנתיים! 
מיעוטם שיחים ועצים. ביניהם צמחים זקופים ושרועים, מט¬ 
פסים וצמחי"מים. טפילים למחצה וטפילים גמורים. העלים 
מסורגים, נגדיים או דוריים וחסרים עלי לוואי. בדומח לשפ־ 
תניים, הגבעולים והעלים מכוסים בשערות הפרחים דד 
מיניים, בלתי״נכונים בצותת הפשוטות הכותרת כמעט 
נבונה, בעלת 4 — 5 אונות לרוב היא דרשפתנית עם או בלי 
דרבן. המספר היסודי של האבקנים הוא 5 , עפ״ר מצטמצם 
ל 4 או שהחמישי הופך ל 0 ?ןםינוד, בצורת זיר או קשקש, 
בסוג אחד (ברוניקה) 2 אבקנים בלבד. השחלה עלית. הפרי 
לרוב ך,לקט רב זרעים (במקרים מסדימים מספרם מגיע 
לאלפים), לעתים רחוקות — ענבה. הל" עשירים במנגנונים 
להעברת האבקה שמועברת ע״י דבורים, חיפושיות וזבד 
בים. לרובם צוף, המופרש ע״י צופן בצורת דיסקוס בבסיס 
השחלה. הפרחים מצטיינים לעתים בצבעיהם העזים. פרם 
לצמחי־נד שונים אין במשפחת הל" צמחי־תועלת חשובים. 
רבים מהמינים משמשים ברפואה העממית בעל חשיבות 
רפואית הוא הסוג א צ בעוג י ת (ע״ע), שמכמה ממיניו 
מפיקים דיגיטליס(ע״ע) הינו גליקוזידים המצדים ברוב חלקי 
הצמח, ובעיקר מרעים 

סוגים של צמחי־נד: ל וע-ה ארי (מ 1 ו 1 ח 1 ג 1 ש־ 11 ] 1 !\׳), 
המתה כ 50 מינים. אלה הם עשבים בהם הפרחים בודדים 
בחיקי העלים או ערוכים באשכולות קיצוניים. הפרחים דר 
שפתגיים. מן השפה התחתונה מתרומם גבנץ מקומר הסוגר 
את סי הכותרת בסים צנור הכותרת מורחב בצדו התחתון 
בצורת שקית. הצוף, המופרש ע״י הדיסקוס, מצטבר בין 
בסיסי האבקנים. המין לוע־הארי הגדול( 118 ( 1x13 .\!) מפורסם 
ביותר. ממנו פותחו אלפי זנים לנד, השונים זה מזה בצורת 
הפרח, בצבע ובחלקים הווגטאטיוויים. תכונות אלו הן בטד 
של צירופים שתים של גורמים תורשתיים שמספרם לא רב. 
משום כך שימש לוע־הארי הגדול כחומר ניסד במחקר הגנטי, 
במשך שנים רבות בו נתגלו בברוד חוקי התורשה היסודיים 
כן נתגלו תחקרו בו מוטאציות שתות, בהן המוטאציה ההפי¬ 
כה בעלת הפרחים הנכונים (ע״ע התפתחות, עט׳ 726 ). הסר 


גים בוצין (ע״ע) 
ופשתנית (- 1.11x3 
בוש) מתים כ 150 מי¬ 
נים ובארץ — 15 , ה¬ 
נפוצים בבל האמורים. 
כמו בלוע-הארי, פי 
הכותרת חסום ע״י 
בליטת השפה התחתר 
נה. בבסיס הצנור דר־ 
בן ארוו.ההאבקה נע¬ 
שית ע״י דבורים בע¬ 
לות חדק ארוך. המץ 
פשתגית ארם־צובא 
( £11$18 ק 11316 - 1 ) נפוץ 
למדי. סוג אחר, וסי¬ 
נים רבים לו בארץ, 
הוא ברוגיקה (- 7 6 ץ 
011103 :!) ! בפרח של ה¬ 
סוג הזה 4 עלי־כותרת 
ו 2 אבקנים בח׳ניקה 
הסורית היא מבין ה¬ 
מינים הנפוצים בארץ. 
צמח חד־שנתי קטן, 
פרחיו בחולים, פורח 
בחדשי ינואר—מארס. 

על הל" נמנים צמ¬ 
חים טפילים־למחצה, 
בעלי-עלים ירוקים ה־ 
נטפלים לשרשיהם של 
צמחים אחרים וטפי¬ 
לים גמורים מבין ה¬ 
ראשונים המצדים 
בארץ: העלוק המצד 

( 1X380 ־ 11 801131-0113 ) 



פרדים בורדים מ? סוני לועניוזיים 
5 טע?זז:בחיין (נסגןסןגן!^); 
? 100 ? ! ל 1 ע־ו 1 ארי ( 11111x1111111111 .^) 



םיטחניח ( ¥11123115 1,10303 ) 

1 . פרח: נודל טבעי; 2 פרח: חוזדאורד: 
3 עלי; חתר־אורד; 4 . פדי; 5 . ורע 


ומיני עלקלוק ( 10£1113 ך 11 זטז 3 ?). בין הטפילים הגמורים מצד 


יים הסוגים ב^^ובז-! ו 311011£ ג!סץ £1 באפריקה, ו 1111363 ^ 1 
באירופה. מעטים הם העצים מבין הל": ה 113 ״ 111 0311£113 , 
הגדל באפריקה המזרחית והדרומית וגבהו כ 13 מ׳, והשלש^ 
3 ז ¥1110 ז 3 ק, בזילאנדיה־החדשה, שגבהו כ 7.5 מ׳. מהסוג פד 
לובניה ( 1113 ״ 30101 ?), המונה כ 10 מיני עצים נשירים הגד¬ 
לים בסין, ידועה הפולובניה ההדורה (ב 10111£11103 .?) שגבהה 
מגיע ל 12 ם/ מזרעיה מפיקים ביאפאן שמן המתייבש מהר 
והמנוצל לצבעי לאכה ולתעשיית נייר. מצמחי-המים מצטיי¬ 
נת ה^ס״זס״ס!! 113 טג 1 ימ^ בשתי צורות של עלים: העליו¬ 
נים כמעט תמימים והשקועים — דמדי חוטים. 

מ. זהרי, עולם הצמחים (ר׳ מפתח), תשי״ד! ,נ 0 ״ת£ ק 
-מ,£ , 03111 .£ , 1905 , 111 ,^ 1 ^ 1010 ( 011 ) 8114 ז?{> ו{ 41 ו 11 {/ 1 ז 0 ? 1 
״ 1 . 5 ) ; 1930 , 7-11 , 0 ז %11011 ( 1 * 1 <{ז 0 !€\ ** 4 *י 1£ ז 14 ־ 14/17 { 

- 0351 . 0 ; 1950 , 10011 ? מן ה 0 ח 0114 < 1 ? 1 11 ( 01 ( 44001107 ^ , 01115 

, 0 ^ 3/1 11010410 ( 4101 11701 ( 1 !{ק 111 ז 417 , { 14111 -]{ 01 010 ,-גאו 

." 1953 

י. גל. 


לף (לעף), משפתה של מלומדים ורבנים יהודים בהתגאריה. 

החשובים בתיהם:( 1 ) לארפרלד— 04 ש 1 ״ 1 — 

( 1811 , צ׳תהורה [מוראוויה] — 1875 , סגד [התגאריה]), 



1005 


לף(לעף*) 


1006 


רב וחוקר במדעי־היהדדת, ממיי- 
סדי הזרם הליבראלי(מ 1868 — 
"הןאלוגי") בקרב יהדות הוב* 
גאריה ומהדמויות הבולשות שם 
במאה ה 19 . ל׳ למד בישיבות 
שונות במוראוויה וגם בישיבת 
איןנשטט שבהונגאריה ( 1829 ). 
השלים את לימודיו בבת״ס חי- 
לוניים, בליציאום הפלטסטאבטי 
בפרשבורג ובאוניברמיטות ?שט 
ודנה. מ 1841 היה רבה של קהי¬ 
לת נאדיקאניז׳ה בהונגאריה ומ¬ 
נהל ביה״ס היהודי שם. ומ 1846 רבה של קהילת סאפא. ב 1848 
היה ל׳ בלן תומכי המרד ההתגארי באוסטריה ולאחר דיכדו 
הושם בכלא. ממנו שוחרר בסוף 1849 . כעבור שנה נבחר 
לרבה הראשי של קהילת סגד, ממנה סרב להיפרד, שכן ראה 
את יעודו ומסרת־חייו בפעולה בקרב יהדות הונגאריה. 

ל׳ היה מראשי הלוחמים לשודון־זכדות ליהודי הונגא־ 
ריה! פירסם מאמרים רבים ואף מתח ביקורת על עמדתו 
של ק 1 שום (ע״ע) בעניין זה. הוא עיבד תכניות ופעל למען 
ארגון כל־אדצי של יהודי הונגאריה, ותכניותיו שימשו כבסים 
בדיוני ועידת יהודי הונגריה (ע״ע, עם׳ 867 ). ב 1862 פירסם 
ל׳ את הביקורת הראשונה לספר "רוסי דרושלים" של מ. הס 
(ע״ע), אך למרות שהתנגד לרעיונו בדבר הקמת מדינת 
יהודים בא״י, מצא בחיבורו קטעים הראויים לשבח. ב 1844 
ערך והוציא לאור בליפציג גליון בודד של כה״ע הנודע 
בגרמנית "בן־חנניה", שנתחדש על־ידיו שוב ב 1858 בסגד, 
ומאז הופיע ברציפות עד 1867 . השתתפו בו גדולי חוקרי 
היהדות בתקופתו, אך ל׳ עצמו כתב בו את רוב המאמרים. 
ב 1847 יסד את כה״ע היהודי הראשון בהונגאריה, \ 

386£3 ת 251 , סמנו הופיע גליון אחד. את השפה ההונגארית 
למד ל׳ רק בגיל מבוגר, אך הגיע בה לרמה גבוהה, וב 1870 
הוציא לאור את קובץ דרשותיו הראשון בהונגארית. 

חיבוריו של ל , מקיפים תחומים שונים: מקרא, הלבה, 
ארכאולוגיה תלמודית. תולדות יהודי הונגאריה—היה חוקר- 
חלוץ בתחום זה רפורמה ובעיות השעה. מהם יש לציין 

במיוחד: - 311 ■! 3111 8.11115 ן 15011£1 ת 1 נ 1 נ 31 ז 105 > מד 86£01 16 □ 

11111116 ס 1 >ת 513 ןמ 111150116 < 1 ("הרפורמה של הטקס הרבני, 
מנקודת־מבט רבנית״) — הכולל גם מעט ביקורת על א. 
חורין, 1839 1 ׳ 1161 116 > 111 161£1111£ מ £1 1311:1150116 ? 
: 801111£1311516811118 161 > 06561116111:6 1£1 13X161 ־ 86111 11£6 
(״מבוא שימושי למקרא ותולדות פרשנותו״), 1855 ! - 861 
11 ־ 1 , 16 > 1111 > 151 ת 11 ]־ 61 :ז 1 !/ 115611611 >!!( ) 211 11386 ("מחקרים 
בקדמוניות היהודים״), 1870/5 . רוב מאמריו כונסו לאחר 
מותו ע״י בנו עמנואל (ר׳ להא). כן כתב פיוטים בעברית, 
שנדפסו ע״י פרופ ׳ ש. קליין (ירושלים, תש״ח). 

ל׳ נתן ביטוי מובהק למגמת אותו זרם בקרב יהדות הוג־ 
גאריה שביקש להשתלב בחיים הכלליים של החברה ההוג־ 
גארית, תוך שמידת ערכי היהדות. ל׳ היה חלוץ הסיגנון 
ההונגארי המיוחד של התנועה לתיקונים בדת, שנפוצה 
בזמנו בקרב יהודי אירופה המערבית והמרכזית, וגם עמד 
בראשה, יחד עם אד׳רן חורין (ע״ע). במסגרת זו לחם בעד 
צורות אסתטיות בפולחן בבתי הכנסת, ובעד ארגון חילוני 
של חיי הקהילה, בפקוח השלטונות, תוך קביעת מקום מרכזי 


בחיים אלה לרב הקהילה. כתנאי הכרחי לכך ראה את השגת 
שורון הזכרות ליהודי הונגאריה׳ אך דרש שהיהודים יקבלו 
על עצמם, נוסף לחובות האזרחיות. גם את מגמותיה של 
החברה ההונגארית הלאומית. בכך יש לראות בו את ניגודו 
הקטבי של הרב משה מופר (ע״ע), בן־זמנו הקשיש ממנו, 
שלחם כל ימיו נגד מגמות אלו עצמן! השפעתם של שני 
אישים אלה ליוותה את יהדות הונגאריה עד לימי השואה. 
ג. קדמי (עורר), משה הס ובני חדו, 217-211 , תש״ז < 

4 קצנורג, ההיססוריוגרפיה בהונגריה (סיני, ם׳), תשי״ז 1 

7151 * 1 ■ 0 ) 11510711 ? ,) 010 % ) 1 < 7 015 ״ 2 , 1406111011111 

7 סץ 7710% !) 1848-1849-11 512 , 010 ) 86105 . 8 ; 1871 ,) 05 ! 

״£ ,) £1516 , 84 ; 1898 ,) 2511161 0 15 110752 ^ 5X060156 

.£ .£ ,) 831:116 \ ; 1911 ,( 28 , 5160116 16 > 251 -> 3 ץ 8138 ) 
;(. 10111 ) ״£ .£ , 01300 ) 013 , 14 ; 1911 ,(^ 1 , 361 ) 12 31 ץ 43£ \) 

- 810 0 .״£.,£ ■א ;(. 11113 ) ״ 1 ״ 1 , 31152 ) 8 , 3 

. 1943 ,( 11 ׳ג , 14113000 ) ״ 1 ״ 1 , 1101,313 ) 0 .? ; 1912 ,ץו/<) £70 

( 2 ) עמנואל אברהם חיים ( 1854 , סגד — 1944 , בורא- 
פשט), בנו של ( 1 ), רב, דרשן וחוקר. הוסמך לרבנות 
בביהמ״ד לרבנים בברלק ולרוק טור לפילוסופיה באוניבר¬ 
סיטת ליפציג. ב 1878 היה לרבה של סגד, עד מותו. בתקופת 
ה״טרור הלבך (ע״ע הונגריה, ענד 868 ), הוטל על ע״ל 
מעצר־חקירה למעלה משבה, אך גם אז המשיך בעבודתו 
המדעית. לאחר שנכבשה הונגאריה ע״י הנאצים, שבועות 
מספר לפני פטירתו, הושם, עם בני קהילתו, בגטו, ע״י 
השלטונות ההונגאריים המקומיים, "ועדת ההצלה" הצליחה 
להוציאו מן הגטו ולהעבירו לבודאפשס, שם נועד להספח 
ל״רכבת ההצלה״ (ע״ע הונגריה, עס , 870 ), אולם משום 
מחלתו הוכנס לבית־החולים לשעת חירום של הקהילה היהו־ 
דית, ושם נפטר. נקבר זמנית בבית־חעלמץ חיחודי בבודה, 
וב 1947 הועברו עצמותיו למגר. 

ע״ל המשיך בנאמנות את דרכו של אביו, ובמותו חש 
אף הוא את עצמו כפטריוט הונגארי, אולם במשך התקופה 
שבין שתי מלה״ע התקרב לרעיון חציתי, והיה מפעלי 
"ההתאחדות של היהודים־ההתגאריים למען א״י" (נוסדה 
ב 1926 ), אשר בחסותה פעלו שם קח היסוד, חקרן הקיימת 
ומוסדות ציתיים אחרים. ב 1929 היה ממניחי היסוד לסוכנות 
היהודית המורחבת וחבר המועצה שלה. עם זאת ייצג את 
הקהילות היהודיות הליבראליות בבית העליון של הפאר־ 
לאמנס בבודאפשט, בשנים 1927 — 1940 . 

עבדדתו המדעית שהקנתה לו את עיקר פידסומו היתד. 
חקר הצמחים ושמותיהם בספרות היהודית. ב 1881 י״ל ספרו 
ת 6 וח £130261103 ? 116 :> 31$ ם 31 ־ 1 \! ("שמות צמחים בארמית"), 
אלם ספת הגדל בתחום זה היד, 1611 >!!! ! 16 > 1013 ? 10 <£ 
(,הבוטאניקה של היהודים״, 1¥-1 , 1924 — 1934 ), בו מתאר 
ע״ל, במסגרת שיטתו הבוטאנית של לינה ובעזרת הבלשנות 
השמית, את הצומח בתב״ך, בתלמוד ובספרות העברית של 
יה״ב — מברר את שמות הצמחים, וחוקר את תפקידם בחיי 
היהודים, בהלכה, באגדה, ברפואה, בשירה ובאמנות. כן 
מתואר מקומם של היהודים בגידל הצמחים ובהפצתם במשך 
הדורות. ע״ל חקר גם את עלם החי והדומם במקורות היחד 
דיים, אולם כה״י של ספר זה אבד בשואה. כתב הוספות 
ותיקונים לספריו של שמואל קמים(ע״ע): 1 >מ 1 ! 01-16611156116 

61161 ) 136111111 1316111156116 41:61130108161 ■ 1156116 >!! 31111 ?, וכן 
נטל חלק בהשלמתו של ספר "ערוך השלם", תרומתו של ע״ל 
לבלשנות השמית בכלל, לבלשבות העברית בסרט, וכן תרד 
מתו לפרשנות מקורות חז״ל, זכתה להברה כללית, מלבד אלד. 



15 151613? 



1007 


לף (לעף) — לסמים ממה 


1008 


כתב, בשיתוף עם אחרים, את תולדות היהודים בסגד ( 1885 ) 
וקורות החברא-קדישא שם ( 1887 ), שביהם בשסד, דידיונגא־ 
דית. כן חקר את הפולקלור היהודי, ופירסם מאמרים רבים 
בנושא זה 1 מהם: על דנשיקד" על האצבעות ועל הדמעות, 
שמו של ע״ל קשור בבניית ביהכ״ג הגדול של סגד 
( 1900/3 ), אחד היפים באירופה: ארדיכלו, ל. באומהורן, 
פעל בקשר הדוק עם ע״ל, שתרם הרבה לשכלולו האמנותי. 

,( 1 צ , 115568 ! 6 ׳ג £8 ) [אוטוביוגראפיו!] 2 ן 0 ז* £1€ ח- 0 ,״ 1 . 1 
ז״ 2 . 1 011 )/ 50/111 ■ 401 ) 1 *׳£ ,. 1 ־ 1 , 1934 ,( 11 חו^ 1 , %7 ־ 40 \) 
, 1947 ,(״ 1 1 02 017 מ 161 \ 111 * 116 ־ 11 * 5 :־סומו*!) .. ן"** 

״ 1 . 1 /ס ץו 1  05 ס 86 . 1 ;(. 1 ־ 1111 ) 

יה. מ. 

לפוב^ן, דן ךה, ע״ע לה פוגטן, ח ךה* 
ל 9 ןר ךאס?ל, ז׳ק — 165 <£ 3 :>£'!־ 6 ז £6£67 065 ן> 13€ — 

(בלאט , 111611$18 ק 3 ) 5 ; £3150 3118 ) 1300 ז 1455 בעדך, 

אטאפל [צפודצרפת] — 1536 , נראק), הומאביסט צרפתי, 
מלומד מעמיק ופורה. בן עניים ! למד באוניברסיטת פאריס 
והשלים את לימודיו בפירנצה, אצל פיצ׳ינו ופיקו דלה־ 
מירנדולה (ע״ע). בצעירותו הירבה לנסוע, והגיע אולי גם 
לאסיה ולאפריקה. שימש מורה למאתמאטיקה ולפילוסופיה 
בקולז׳ של החשמן למואן ( 860101116 ). ההדיר את כתבי 
אריסטו ( 1490 — 1515 ) ותרם להבנתו מחדש. עם זאת היה 
בעל נטיה דתית מובהקת והושפע מכתבי ניקולאום קוזנום 
(ע״ע). לד״א תרגם לצרפתית את כתבי־הקודש הנוצריים, 
ותרגומיו סללו את הדרד לפרוטסטנטיות בצדפות הוא נהנה 
מחסותו של ההגמון ממו 0 ע 681 !\), בריסוגה 60 ״ 1 !ס$מ 8 ), 
שהושיב(( 1508 ) במנזרו סן־ז׳רמן־דה־פרה (-ח 131 ז 1 ז 06 -;ו 1 ז 831 
£5 ז?- 61 !>) בפאריס ומינהו( 1523 ) לסגנו( $6061:31 ; 1 ־ 1/10311 ) 
במו, לד״א הטיף להעדפת כתבי־הקודש על המסורת, והאמר 
נה על המעשים הטובים, אבל דגל בשלום הכבסיה ובתיקונים 
ללא־פילוג. בהיותו נוטה לסגפנות, התעניץ באופן מיוחד 
בספרות המיסטית והדפיס ( 1494 — 1505 ) כתבים שיוחסו 
להרהם קריססניסטוס (ע״ע) ולדיוניסיוס איש־האראו׳פגוס 
(ע״ע! 1498 ), כתבי רימונדוס לולו© (ע״ע! 1499 ), ואן 
רויסברוק ( 1512 ), ועוד. בימי שביו של פרנסוא 1 (ע״ע) 
בחשד בנסיה לרפורמה וברח ( 1525 ) לסטראסבור. אח״כ 
החזירו המלך ומינה אותו לספרן של ספריית הארמון בבלוא 
( 81015 ) ומורה של ילדיו. ב 1531 הוזמן אל מעריצתו, אחות 
המלך, סרגריט סנאוואר, ובחצרה מת. 

מפירסומיו: 53116x11110 ? £מ 1 קו 1 :>ת 0111 ("ם , תהלים מחו¬ 
מש" [השוואה של חמישה תרגומים]), 1509 ! 1 ות 13 ת 6 וחמ 1 ס 0 
30£6113 ?£ ־! 503100 > ח 1 1011131:01:11 ("פירושי הדרכה על 
ארבעת האוונגליונים״), 1521 ! 165 > 5 ז 811 מ 3 /י£ €1 £5)151x05 
1061165 '!> 5111011 ^ 6£76... 6X תנ 1 0 שז\ 111031101168,3 > 52 ("הקרי* 
אות במכתבי השליחים ובאוונגליונים ל 52 ימי ראשה 
שבשנה, עם הסבר קצר״), 1523 !- £030 60 16 < 811 831016 £3 
015 ? (״כתבי הקודש בצרפתית״), 1530 . 

.׳ 1 ./ 42 22711$ 12$ # ש 1 ס 13 $117 %>$*.£־ ,£ג־נ 0 1 ? 0 

-? 0 ^ 8.2 ? £2 2£$2 * 02$2£ ? 211 ^ 821173 2111 ,/ 5 ״ 7 / ./ , 1 >! , 1842 

־ £0 711 154:11£ ת 111510 £111 .־ 111 :> 1£$ ש 2 ) 1 ? 7212 ) £73111 111 1011 ) 2 ו 1 מ 

- 1/007 8 ״ 1 ./ ,[ 005411 ־ 1 ? . 0 ; 1852 י (^^ XX יש 10£ 1 

-מס&סוס) ,מ 30 וח\נ .£ , 1900 , 1% ן 1 ט €01 £27 * $#1 

,ז 10 > 11311 ש? ; 1926 י 0 ס , 111011411$ * 0 111€010£15 ש 1 > שזוגס 

* 1 $0115 110 <] 11 ק ז $ש 1$ *£מג־ £1 8 ש־ 1 זזש 1 $ש 1 ) €־ 11 גתמ 0110 ו 0 ) £ 4 '!> . £3 

. 1951 ,( 438-440 ,* 51£01 ^ד\ X .$ןםשז 0 , 0 62 ח 0110 שז 1 ^ 

ם. ק. 


לפ 1 ךג, דיל — 16 ! 8 ז 3£0 ״ 1 10168 *— ( 1860 , מוגטויז־או — 

1887 , פאריס), משורר ומספר צרפתי. ל׳ קיבל את 
חינוכו התיכה בצרפת• בשנים 1881 — 1886 שימש קריין 
לצרפתית לקיסרית אוגוסטה בברלין. ב 1886 שב לפאריס, 
אך מת כעבור שנה ממחלת השחפת. בקבצי שיריו 868 
65 ) 1310 ק 1 מ 0 כ> (״קיבות״), 1885 , ־ 101X6 '״ 1 16 > 1011 ) 110113 '.£ 
8006 13 03106 (״חיקוי אמנו הקדושה הלבנה״), 1886 
ו 61-8 ׳> 061016x8 (״שירים אחרונים״), 1890 , ניתן ביטוי לאני 
המלאנכולי של המשורר, בעל הרגישות היתרה. לעתים 
גיוון ״היגה הצרפתי״ — כפי שכובה — את הנימה הנוגה 
של שיריו בהערה אירוגית-סארקאטסית או קטע הומוריסטי. 
ל׳ היה ד,ראשה שזנח את המסורת של אחידות הטון בשירה 
הצרפתית. הוא נמנה עם ראשוני הסימבוליסטים, כתב לעתים 
בחרוזים חפשיים והרבה בחידושי לשה. השפעתו ניכרת על 
מספר משוררים בני זמננו. ב 1887 פורסם ספרו 8 ^) 401311 ^ 
68 ז 131 >ם 16$6 ("מוסדי־השכל אגדיים"), קובץ של ששה סי¬ 
פורים פילוסופיים. — כתביו יצאו לאור ב 6 כרכים, 1922 — 
1930 . 

, £1161103 .א , 1902 , 1111 ) 004 ) 4 1 ) 10114111 ) 101 ( 5 , 0 ( 31 ) 1 ס 
; 1925 ,. 14 ./ , 61 ( 10 * 031 ( ; 1924 ,)■ 141 / 1 ) 0 1011 ,) 1/1 10 ...,. 14 ./ 

,. 14 ./ , 011117 .(-. 14 ; 1950 , 1 ) 10411 ! 1 ) 4 1 ) 14 ./ , 1 ־ 011101131 . 14 
11 / 1011101100 ! 11-01110 ) 1/1 004 . 0 ./ ,׳( £311186 .ז*\ ; 1952 
, 14 ./ , 001116 .}־ן ; 1960 ,״ 2 , £680111 ן-.? ; 1953 ,(עם ביבל׳) 

. 1963 

לפטיס מגנה — 3 ם 38 !\ 15 )ק 06 — עיר עתיקה בחוף 
לוב, כיום חרבות לבדה ליד העיירה חומס שממזרח 
לטריפולי. ל״מ היתד, אחת המושבות העתיקות ביותר שיסדו 
הפניקים בחופי ד,סירסה הגדול, ותחילתה, בנראה, במאה 
ה 10 לפסה״ב. העיר, ששיגשגה מאד, נכללה אצל היוונים 
ב״שלוש הערים״ — טריפוליס(;־!.גסזלזקז) — יהד עם שכנו¬ 
תיה סברתה וראת, ושלשתן העלו מם לקרת־חדשת. אחרי 
המלחמה הפובית השביה השתלט עליה מסיניסה (ע״ע) מלך 
בומידיה, אך בראשית מלחמת התסאים ביוגורתה (ע״ע) 
עברה לצד תמא. ב 46 לפסה״נ סיפח אותה יוליוס קיסר 
לפרובינציה אפריקה, כעונש על תמיכתה באנשי פומפיוס, 
אולם היא שמרה על מעמדה כעיר ספשית ועל סדרי השלטון 
הישנים בה׳ שלטון שבראשו עמדו השופטים (שופטים). 
טריאנוס קיסר עשאה לקולוניה רומית, והקיסר ספטימיום 
$ןרוס (ע״ע), שנולד בל״מ, נתן לה זכרות כשל עיר תמית 
באיטליה ( 3110010 ) 1 105 ), והרבה לפארה בבנייני ציבור 
נאים. בראשית התקופה הביזאנטית סבלה העיר משבטי 
האיזור, שוקמה בידי יוסטינינום קיסר עד שחרבה סופית 
במאה ה 7 . 



לפטים טאננה: ׳!!!־ידי אטפיחיאטדח רוטי 


1009 


לסמים מגנה — לסיים, דילגו די מומיה 


1010 


האופי הפניקי של ל״מ נשתמר זמן רב, כמוכח מכתובות 
נארפוניות, שמות אזרחים בכתובות הקדשה ושם העיר 
בכתב פניקי (לפקי) על מטבעות מהמאה ה 1 . חקיסר ספטי־ 
מיום סורוס דיבר פונית רהוטה, ואחותו כמעט שלא דיברה 
לאסינית, 

חרבות ל״מ, שנחשפו בעיקר בידי האיטלקים אחרי 1911 , 

הם מהאתרים החשובים ביותר בצפץ אפריקה מהתקופה 
הרומית. השרידים הקדומים ביותר הם מהמאה ה 7 לפסה״ג, 
אולם מב הממצאים הם מהתקופה הממית, בעיקר מיפי 
סוומם: הפורום החדש, בסיליקה גדולה, קשת משולשת, 
רחוב מונומנטאלי, הנמל המורחב ועוד. מהתקופה שלפני 
סוומס נחשפו הפומם הישן, תרמות של אדדיאנוס, קשתות 
של טיבריום, טריאנום ומארקוס אורליום. 

-סמזס-ז 01-10 ? // , 1 * 831-100011 מ ; 1925 ,. 64 .£ , 801113110111 .? 

0 1 - 1714171 % ,- 03110 .מד - ■!סאו! 8311-1 8 , 1960 ,. 64 ״ 1 41 סוז _ 

- 830 061 ח 3 ו 8 . 8 ; 1960/61 1 ז 011110 ן*£ ,ץ 1 ז €010 71 ז> 1 סוז 07 ק 6 ? 

; 1964 ,. 4 ! .£ ,סז 11 <ן 03 . 0111-0 ־ 031131 373 ן} 01 ׳ 6 .£ - 0111 חו 1 > 

,( 69 . 4 < 01 6000 , 011101 ? 01107-0 ?! , 03110 .££ .ז 

. 1965 

א. חי. 

לפקד, יוהן ל ) םפר, ע״ע לישר׳ "רסן ?!קזפר. 
לפידוס, מךקום אמיליום — 111118 מ 01 \ 1 0115 ־ 131 ^ 

105 > 1 <^ 1 — (מת 13/12 לפסה״ג), מדינאי רומי, 

אחד הטריומוירים (ע״ע) בטריומויראט השני. ל׳ היה בן למש¬ 
פחה פאסריקית עתיקה, ואשתו היתה אחות מרקום במטוס 
(ע״ע). בזכות מוצאו וקשריו עם משפחות האצולה, ופו 
בתמיכתו של יוליום קיסר, החל בקאריירה מדינית. ב 49 
לפסה״ג היה ל׳ סרסור אורבאנוס, והוא שיזם את מינויו של 
יוליום קיסר לדיקטאטור. ב 48/47 היה פולסרטור בהיספאניה 
קימדיור (ספרד הקרובה. כלר חלקה המזרחי של ספרד) וב 46 
היה קונסול יחד עם קיסר. אותה שנה מינהו קיסר לשרי 
הפרשים ( 3010101 >£ • 3215161 ( 0 ), ובמשרה זו החזיק ל' עד 
רצח קיסר ב 44 לפסה״ג. אחרי הרצח תמך ל׳ במרקוס אני 
טוניוס (ע״ע). בסוף 43 נועדו אוקטאוויאנום, אנטוניום ול׳ 
בבונ 1 ניה, ובפגישה זו הוקם הטריומויראט השני. ל׳ קיבל את 
השלטון בגאליה נארבו$נםי 0 ובכל ספרד, וקונסולאט שני 
לשנת 42 . עיקר פעולתו כטריומויר היתד, דווקא באיטליה, 
בעת כהונתו כקונסול שעה שאנטוניוס ואוקטאוויאבוס לחמו 
בבמטום ובקאסיוס: ל׳ נטל חלק בביצוע הפרוסקריפציות, 
שאחד מקרבנותיהן היה אחיו, סאולוס! הוא תמך באוקטא־ 
וויאנום נגד לוקיום אנטוניום, אחי הסריומויר שהתקומם 
נגדו. 

בחלוקה המחודשת של השלטון בין הטמומווירים, שנער- 
כח ב 42 , נדחק ל׳ הצידה ולא קיבל כל סמבינציה, לסי 
שנחשד בקשרים עם ?כסטוס פ 1 מםיום, בגו של פומפיום 
ה״גדול', שהתבצר בסיציליה והמשיך במאבקו של אביו נגד 
יורשי קיסר. אך בהסכם אחר, שנערך ב 40 , נמסרה לל׳ הפרו־ 
בינציה אפריקה והוא משל בה עד 36 לססה׳יב. אותה שנח 
השתתף במערכה האחרונה נגד ספסטוס פומסיוס. ומשעברו 
לצידו לגיונות רבים סבר שבכוחו לתבוע את סיציליה לידיו 
ודרש מאוקטאווינום לפנות את האי מכוחותיו. צבאו ערק 
למחנה אוקטאווינום והלה אילץ את ל׳ לפרוש מהטריובד 
וויראט ומפעילות מדינית. מאז ועד מותו החזיק ל׳ במשרת 
בוהן גדול ( 013x10108 ^!זססנן) בלבד. 

כשלונו של ל׳ נבע הן מחולשת אפיו ומהססנותו, והן 


מהעובדה, שלמרות התחברותו אל קיסר ואוקטאווינוס כדי 
להגיע לשלטון היו רוב קשריו דווקא עם אנשים מחוגי 
הרפובליקנים. 

י. שצמן, מצבם הכיכיי שי הסנטורים הרוסיים, 55 , תשכ״ז 1 

60 ? , 0 וחץ 5 . 8 ; 1887 , 111111 .£ . 4 . 114 00 ,מחגמ 11£880 ז 8 .£ 
, 1939 , 111011 )/ 000 ? 0771371 ? 

ד. אש. 

לפיט, ז׳ילןר ך" מ 1 טיה, רוזן - ,״ 1011 ^ 101 > ; 01113611 

16 ז 6 ץ 3 }^ 1 16 > $נ 0 ן>ז 43 >ן — ( 1757 — 1834 ), מצביא 
ומדינאי צרפתי. ל׳ היה בן למשפחת אצולה מפוארת התייתם 
בהיותו ילד, נשא את בתו 
העשירה של הדוכס מאין 
ממשפחת בואי (-מ 6 ץ\> 
11108 בסא), שהיה מגדולי 
המלכות, וכבר בצעירותו 
זכה ל , באהדה בשל אבי¬ 
רותו ושאיפתו לחופש 
ולשוויון. 

ב 1771 — 1776 היה ל׳ 
קצין צבא. הוא הצטרף 
לבתיזם החפשים והתיידד 
עסגפרנקלק (ע״ע), וב¬ 
פרוץ מלחמת-העצפאות 
האמריקנית הפליג ב 1777 למושבות הפתמרדות" בזכות 
התנהגותו האמיצה והנדיבה הועלה מיד לדרגת מיג׳ור־ 
ג׳נרל. בשובו לאירופה ( 1779 — 1780 ) שיכנע את לואי 
מלך צרפת לשלוח יחידה לוחמת לאה״ב הוא חזר לאמ¬ 
ריקה, היה לו חלק בניצחון על הבריטים ביורקטאון( 1781 ), 
שב לאירופה ואירגן מבצע נגד האנגלים, אך בינתיים 
נחתם חוזה השלום. ל׳ יצא לאמריקה בפעם השלישית 
( 1783 ) כדי לסייר בארץ, ואח״כ ביקר גם בגרמניה ובאוס¬ 
טריה, עטור הילת גיבור צעיר. הוא קרא להעניק זכויות 
מלאות לסרוטסטאנטים ולשחרר את העבדים הכושים. באסיפת 
הנכבדים ב 1787 התנגד לקלון ותמך בידידו נקר (ע' ער¬ 
כיהם). ל׳ היה אחד הראשונים שביקש לכנס את "אסיפת 
המעמדות״ ולאסיפה זו נבחר בין נציגי האצולה, וסביבו 
נתקבצו הצעירים אוהדי הקידמה. 

ל׳ היה ממנהיגיה הבולטים של המהפכה בתקופתה הרא¬ 
שונה ( 1789 — 1791 ). הוא הציע לבטל את הפרדת המעמדות 
באסיפה ולקבוע אחריות פארלאמגטרית של השרים. 
ב 15.7.1789 , למחרת כיבוש הבסטיליה, הופקד' ל׳ על המשמר 
הלאומי. הוא ניסח את הסיוטה הראשונה של "הצהרת זכויות 
האדם והאזרח" והנהיג את העיטור בעל שלושת הצבעים, 
הוא ויתר לכל חייו על תואר האצולה שלו ואף מחק לתמיד 
את המלה "דה" לפני שמו. אולם ל׳ לא השלים עם הקיצו¬ 
ניות, הציל את משפחת המלוכה ממהומות אוקטובר (כש¬ 
הביא אותה ההמון סוודסאי לפאריס), והיה אחד ממייסדי 
מועדון ח״קלנטים" המתת. "חג הפדראציה" לציון יום השגה 
הראשת להריסת הבאסטיליה ( 14.7.1790 ) היה שיא הסופר 
לאריות שלו. כעבור שגה (יולי 1791 ) נאלץ להורות לידות 
במפגינים בשאן־דה-מארס שתמכו בז׳קובינים (ע״ע), באוק¬ 
טובר התפטר מפיקודו, בדצמבר נתמנה למפקד הצבא בחזית 
המרכז, ואחר־כך למפקד צבא הצפת. התפתחות העניינים 
בפאריס הדאיגה אותו מאד, והוא סידסס כמה הצהרות 




1011 


לפיט, ז׳ילבר די מומיה — לעין, מנחם מנדל 


1012 


נגד הז׳קובינים "משירי החוקיות". אחרי ביטול המלוכה 
( 10.8.1791 ) חשב ל׳ להצעיד את חייליו לשארים, אך לא מצא 
תמיכה מספיקה אצל סגניו, וכשה ואשם בבגידה עבר את 
הגבול והסגיר את עצמו לאוסטרים. 

בשנים 1794 — 1797 היה ל׳ בכלא האוסטרי בתנאים קשים. 
שחרות היה אחד מתנאי נאפוליון לחתה קאמפו־פורמיו. 
כאשר נמחק שמו מרשימת הגולים ( 1800 ) חזר לצרפת, אך 
נמנע כמעט לגמרי מלהשתתף בפוליטיקה, מפני שלא רצה 
להתנגש עם משחרת, ואולם, לדברי באפוליון עצמו, היה 
"האיש היחיד, שלא נטש את הרעיונות הקיצוניים של 
חופש״. בתקופת ״מאת הימים״ ( 1814/5 ), היה חבר בפאת 
לאמנט, ושוב מ 1818 עד 1824 , וט 1825 עד מותו. ל׳ לא 
סר מהשקפותיו הליבראליות, והוא אף הצטרף לאידגון הסודי 
של ה״קארב(נאת", אך סייע באופן מכתע להקמת "המלכות 
החוקתית״ אחרי מהפכת 1830 , כשהועמד שוב לחדשים מספר 
בראש המשמר הלאומי. גם אז תמך בפניה שמאלה (הרחבת 
זכרות הבחירה והגנה על סיסמתו משכבר הימים על ה״רשות 
להתקומם״ נגד רודנות). בשנות 1824 — 1825 ערך מסע 
תהילה באה״ב, ונתקבל שם בכבוד רב. 

יש המבקרים את דבתותו המליצית וחולשתו לתשבחות 
ההמון, אך ל׳ נשאר דמות נערצת במולדתו ובאה״ב גם יחד. 
זכרונותיו, מכתביו וכתביו ( £1 013006 מ 0 י} 1011€5,006068 מ 16 \ 
10300800115 ) הופיעו ב 6 כרכים, 1837 — 1838 . 

.£ 14 , 01 ות 00 . 11 , 1895 14 ) 4 '״ס 14 ,< 1 וז״״ 83 נ> .£ 

£<111$ 10 £6x10111*1011, 1775—1799, 1904; £, 314:1101, 7^ 

#014$6}101£ 0/ !*6 1.$., 1910 3 1929 ,.¥ 10 . 8 י ; 

14. 8 0005 <:}0 { . 14 ,^ 31 ו X1X4 1116 4411X6*10011 4*111}, 1937;; 141., 

14. 0*1*1 1116 010*6 0/ 1116 41*16**60*1 £6x10114**011, 1942; 141 ., 

14 1161X416611 1116 4**16*1<011 0*1*1 1116 ¥*61X611 £6X101141X011, 

1783—1789, 1950, ] , 140 ¥ , 141X6 1116 014 $6**'166 

£6 10 1*1)6*16, 1957, 

מ. ק. 

ל(£ י ט, ?'ק — £1116 ) 681.2 סן> 130 — ( 1767 — 1844 ), בנקאי 
ומדינאי צרפתי. ל׳ היה בנו של נגר בבאיון, וב 1788 
התחיל לעבוד כפקיד בבאנק פרגו בפאריס. ב 1800 נהיה 
לשותף בבאנק, וב 1804 למנהלו. הוא זכה בהשפעה כלכלית 
רבה, נתמנה ב 1814 לנגיד הבאנק הלאומי בצרפת ומילא 
תפקיד נכבד בביסוסה הכספי של מלכות לואי ב 1816 

נבחר ל׳ לפארלאמנט, נקט עמדה ליבראלית ומתח ביקורת 
על כמה מצעדיה של הממשלה לצימצום הדמוקראטיה, 
ולפיכך הורחק ב 1819 מתפקידו כנגיד הבאנק הלאומי, ל׳ 
סייע לוילל (ע״ע) לייצב את ענייני הכספים של צרפת, אך 
מדיניותו הראקציונית של דלל קוממה את ל׳ נגדו. 

בפרוץ מהפכת יולי ב 1830 נבחר ל׳ ליו״ר בית־הנבחרים, 
ומילא תפקיד מכריע בהמלכתו של לואי־פיליס (ע״ע). הוא 
נתמנה לשר בממשלה, ובנובמבר 1830 — מארס 1831 היה 
ראש־הממשלה. מדיניותו קוממה נגדו את הימין ואת השמאל 
כאחד, לפי שמצד אחד ניסה למשוך אליו את אהדת המהס־ 
כניום בסיסמאות דמאגוגיות ומאמצים ללבות מהפכות בחו״ל, 
ומצד שני ניסה לדכא התפרעויות והתנגד לסייע למהפכות 
בארצות אחרות פרט לבלגיה (ע״ע, עמ ׳ 768/9 ). לאחר הת¬ 
פטרותו עמד ל' בראש האופוזיציה השמאלית בפארלאמנט. 

. 1915 ,! 111 ) 0111111 ) 11 141 ,ז 6 (>ז 011-3 .? 

לפיס(לה פיט), מךי־מךלן פיוט ךה לה וךך, 

לתנת — , 6 ת£ש 76 י 13 16 ) 100116 ? £מ 1£1£1 > 3 ^?' 1£ ז 43 ^ 
( 6116 ץ 3 ? 3 ״ 1 ) 6116 ^ 1,313 116 000116886 — ( 1634 , פאריס — 


1693 , שם), סופרת צרפתית. ל׳ היתה בתו של מהנדס מן 
האצולה הנמוכה. ב 1655 נישאה לרוזן דה לה פאיט שתי 
באחוזותיו, בעוד שהיא שבה לפאריס ב 1659 וקבעה שם את 
טרקלינה. ל׳ היתד. ממקורביה של הנרייט מאנגליה, אשתו 
של פילי© 1 מאורלאן, התערבה בתככים פוליטיים ואירחה 
בביתה אנשי־רוח וסופרים: מאדאם דה ^וינתז (ע״ע), דיל 
מנאז׳( 1613 — 1692 ), בואלו(ע״ע), לה פובטן(ע״ע). ב 1665 
היתד. לידידתו האינטימית של לה ולשפוקו (ע״ע). — 
יצירתה העיקרית, המהווה תאריך חשוב בתולדות הרז׳מאן 
הצרפתי, היא 08 ^ 01 16 . 01006886 ? 03 ("הנסיכה דד, קלו" 
[טראגדיד, של אשה נשואה הנאבקת בין תשוקותיה לבק 
עקרונות מוסר]), 1678 . המתינות והרשלנות המכווגת בסיג- 
נון, ההתרחקות מכל גוון רומאנסי, ובייחוד הדקות האכזרית 
שבניתוח הפסיכולוגי של האהבה והקנאה הפתיעו את בני 
תקופתה וציינו מפנה מכריע בתולדות הסיפורת. — בץ 
כתביה האחרים, שהם פחות מושלמים, שני הרומאנים: 
6118160 גן 1 תס 1 ^ 16 . 01006856 ? 3 ?, 1662 ! 16 >ץ 23 , 1671 . זכרד 
תיה על חיי החצר בשנים 1688/9 יצאו לאור ב 1731 . — כל 
כתביה נתפרסמו ב 8 כרכים, 1786 , ובמהדורות נוספות! 
מכתביה — ב 2 כרכים, 1942 . 

/!. 663110160 , 14 1(1(71(!!( 11( 11771( 4( 1-. 1921; 1(1 , 

<.'441x1( 4( 10 % 0 ( >1(10(4( 0(414, 1926; 9. ,5511100, 14171(. 4( 

1 ) 141 ) 00 14 , 3£06 ^ £ ; 1922 , 1 ) 0:14177 1 ) 1 1 ) ) 01 0 ! ,״£ 

,.¥ ,£ ) 4 ) 1410 ,ת 3 ץ 5 > 1 > 06 . 06 ; 1927 , £ ) 4 ) 14111 ) 4 111 (}!)'! 

. 1956 

מ. הר 

לפץ (םטנו 3 ר), מנחם מנךל ( 1749 , סאטאנוב - 
1826 ,'טארנופול), משכיל, סופר, מתרגם ומחנך. 

קיבל חינוך מסרתי, אך נמשך אחר לימודי הטבע והפילו- 
סופיה. אחר נישואיו עבר למיקוליוב. ב 1780 — 1783/4 שהה 
בברלץ, שם התקרב אל משה מנדלסזון ועל־ידו התקשר עם 
סופרים גרמניים ועם משכילים יהודיים. ביזמת מנדלסזון 
תירגם ל' ספר ברפואה של הרופא השוויצי טיסו, והתרגום 
זכה לתפוצה גדולה. אחרי שובו למיקוליוב התוודע אל אדם 
צ׳רטוריסקי(ע״ע), אדוני העיר שהיד. לו לפטרון, לימד את 
בניו פילוסופיה ומאתמאטיקה — מקרה נדיר אז — ושהה 
באחוזותיו. לאשת צ׳רטוריסקי הקדיש חיבור פילוסופי גרמני, 
שלא נדפס. ל׳ השתתף בדיונים בבעיות השעה׳ יחד עם ר׳ 
לוי יצחק מברדיצ׳ב (ע״ע) ואחרים, בסים הגדול בווארשה 
( 1788 — 1792 ), ולפי הצעת צ׳רטוריסקי ובסיועו חיבר קונ¬ 
טרס בצרפתית שקרא לתיקון מצבם של היהודים בפול? 
(ר׳ להלן). 

בשלהי המאה ה 18 שהה ל׳ בפטרבורג, סמוך על שולחנו 
של יהושע ציטלין (ע״ע), ומ 1808 ישב לסירוגין בברודי 
ובטארנופול והשפיע הרבה על משכילי גאליציה. הוא עורו־ 
את נחמן קרוכמל (ע״ע) להעלות בכתב את משנתו, והשתתף 
עם יוסף פדל (ע״ע) בחיבור כתביו נגד החסידות. ל׳ נחשב, 
בצדק, כאבי ההשכלה בגאליציה, ואת תפקידה ראה בהפצת 
דעות נכונות בקרב העם היהודי, בשיפור מצבו הכלכלי וב¬ 
העלאת רמתו המוסרית. ל' תירגם מחדש את "מורה־נבוכיס" 
לעברית (ע״ס תרגומו של אבן תיבת) וכן עבד על תרגום 
התנ״ד ליידית. בעזבונו נשארו תרגומים לתהלים, משלי, 
איוב, איכה וקוהלת. הופעת התרגום למשלי(תקע״ד) עוררה 
מחלוקת חריפה מצד המשכיל טוביה פדר, שהתנגד ליידיס 
וחיבר סאטירה עוקצנית נגדה בשם "קול מחצצים", אך 



1013 


לפין(סטנובר), מנחם מנדל — לפלנד, ל*ים 


1014 


בהשתדלותו של יעקב שמואל ביק (ע״ע) נגנז הקונטרס. 
עס זאת לא הוסיפו תרגומי התנ׳ך שלו להופיע עוד בחייו. 

ל' לא היה סופר מקורי, ותב יצירתו תרגומיו עיבודים 
והצעות מעשיות. איש העם היה, ומכאן גישתו האוהדת 
ליידית, והעדפתו את לשון המשנה על פגי המליצה המקראית 
הפאתטית. ל׳ היה מגדולי האמנים בלשון העברית, ורבים 
מחידושיו נתאזרחו בשפה! בן היה ממניחי היסוד לספרות 
יידית. 

גישתו של ל׳ הושפעה מן המגמות שבאו לידי ביטוי 
ב״דברי שלום ואמת" לנ״ה וחל (ע״ע) וב״בתב הסובלנות" 
של הקיסר יוסף 11 . עם זאת פעל ברוח ההשכלה המתונה. 
ל' ראה בדת את המניע העיקרי בתולדות האומה ויצא חוצץ 
נגד המשכילים שפרקו עול תורה ומצוות. בניגוד למנדלסזון 
רצה ל׳ לשמור על האוטונומיה הפנימית של הקהילה וסמכו¬ 
יות בתי־הדין, והציע לבחור רבני מדינה ורבני מחוז. ל׳ 
הציע לעבור מעיסוק במסחר זעיר למלאכה ועבודה, ולתקן 
בת״ס -נורמאליים" בעלי תכנית־לימודים כללית בשפה הסר 
לנית ובסיוע הממשלה. הקבלה היא לגביו הזיה, והחסידות— 
האחראית העיקרית לירידה המוסרית בקרב היהודית ל׳ 
היה גם הראשון שראה בחסידות את היריב הנמרץ של 
ההשכלה. 

כתביו: "מודע לבינה", אגרות במדעי הטבע (ברלין, 
תקמ״ט)! "חשבת הנפש", פרקי מוסר עפ״י סראנקלין(לבוב, 
תקס״ט)! "משלי שלמה". תירגום ס׳ משלי ליידית עם פירוש 
קצר (טרנופול, תקע״ד)! "מסעות הים", עפ״י קאמפע (זול־ 
קווה, תקע״ח)! ״מורה נבוכים״ — ע״ב פרקים מתורגמים 
ללשץ המשנה (זולקווה, תקפ״ט); "אלון מורה", מעץ הקדמה 
למורה נבוכים (אודיסה, תרכ״ז), ס׳ קהלת מתורגם ליידית, 
עם ביאור (אודיסה, תרל״ג), 16 ת , 6101 ז ס!) 0130 1111 * 1 > £$$31 

010806 ? £11 0176 ( 03111011 13 61 ־ 401311 '^ 61 ( 011 ז 011 <) 373111 
01061115 565 13 ■ 31 ק • 5$61 :ד 6411 ז 16 ) 61 ("מאמרים על דבר 
תמית לרפורמה שתכליתם להעיר את האומה היהודית בפו¬ 
לניה ולתקן את מנהגיה״), 1791 . 

ז. רייזען, פון סענדעלסאן ביז משנדעלע, 179-147 , 1923 < י. 
ויגלז, ד׳ ם״מ ל׳ מסטאנוב (העולם, מ׳־ג), הרס״ו! הב״ל, פ. 

ל' (ייווא בלעטער, 11 ), 1931 ! ש. פץ, תרגומי תב״ר מאת מ״ם 
ל׳ מסטאגוב (קרית ספר, ט״ז), תרצ״ט! י. מארק, א, פאר־ 
גלייד צווישן סיר איבערזעצוגגען פון קהלת(יידישע שפראד, 

ד), 1944 ! י. קלוזנר, היסטוריה של הספרית העברית החדשה, 

א/ 253-224 , תשי״ב 2 ! ב, מ. גלבר, מנדל ל׳ מטגובר והצער 
תיו לתיקון אורח החיים של יהודי סילין בפני הסיים הגדול 
(ספר יובל לכבוד הרב ד״ר א. ווייס). תשכ״ד 1 ח. שמערוק, 
וועגן עטלעכע פריגציפן פץ מ. ל׳ס משלי־איבערזעצובג 
(יידישע שפראד, כ״ד), 1964 . 

לפיס לזולי ( £321111 £3015 ), סלע אורנאמגטלי צפוף 
ואטום ואבדחן למחצה, בעל צבע כחול בגוונים 
שונים, מכחול כהה עד תכלת קשיותו 5.5 בעדך, משקלו 
הסגולי 2.38 — 2.45 . הל״ל בבד קאלציט, חדור מינראלים 
כחולים! חשוב שבהם הוא הלזוריט, נוסחתו: 

3 ( 5104 ) 1 3 * ( 1 \! ג 3$ א) 3 4 א 

מינראלים כחולים אחרים הנמצאים לעתים בל״ל חם האו־ 

אץ וסודלית פיריט נמצא לעתים בגבישים קטנים מפוזרים 
בסלע. הל״ל נוצר בעת שאינטרוזיות (התרות) מאנמתידת, 
לרוב של גראניט, באות במגע עם גיר. ומופיע באיזור־המגע 
בכיסים ובעורקית הל״ל הוא אבן אותאמנטלית אסייתית 
אפיינית, ומקומות הפקתה העיקריים הם בבדקשן (׳ 131£11 > 83 
81130 ) באפגניסטן, בעמק הנחל קוקחה ( £0116113 )! במכרות 


אלה ביקר מרקו סול 1 (ע״ע) בשנת 1271 . אחוד הפקה אחר 
נמצא בדתם ובמערב אגם בייקל בבריה״מ. סוג בעל איכות 
נמוכה חתר, ובעל צבע כחול בהיר, מופק באחור חת האנ¬ 
דים באוכלה ( 073116 ) שבצ׳ילה. חל״ל, שהוא, כנראה, 
ה״ספיר" של התנ״ך ושל פלינחס׳ שימש, החל מתקופות 
פדהימטוריוח, כאבן חן. ידועות היטב החותמות הגליליות 
האשוריות והבבליות מל״ל — שמוצאו מאפגניסטן. מקור זה 
היה ידוע גם למצרים הקדמונים שהשתמשו בל״ל בקנה-מידה 
רחב. בעיקר בחדרי הקבורה. לתעשיית מלאכת־מחשבת של 
סץ העתיקה סופק הל״ל ממכתת בסיביר, 

לפלנד ( £3013041 ) , לפ י 0 ( 05 <ן £3 ). ל' היא תחום מר 
שבם של הל״ באיתפה הצפונית — מן האוקיינוס 
האטלאנטי עד הים הלבן — בעיקר מצפץ לחוג הקוטב 
הצפתי! יישוביהם הדתמיים בחתר של הל" מגיעים עד 
תחב צפתי ״ 62 . תחום זה, הכולל את חלקיהן הצפוניים של 
נורווגיה, שוודיה, פיגלאנד וחלקו המערבי של חצי־האי קולה 
שבבריה״מ, אינו מהווה חטיבה אחת מבחינה גאוגראפית: 
מחציתו המזדהית היא חלק סהמאסיוו הפינרסקאנדי — 
אחור בעל תבליט מתון המכוסה סחף קרחתי וכבול (ע״ע). 
נהתת גדולים מתבי-יובלים׳ עובתם בשטחים נרחבים. בלתי- 
מיושבים, שחלקם מכוסים ביער־המחם. בו גדלים עצי אורן־ 
היעתת ( 15 * $117651 005 !?), מיני אשוחית גבוהה ( 103 ? 
6x66153 ) ואשוחיות ( 311165 163 ?}, וחלקם איזותם נרחבים 
של ביצות רמות. הגדולה שבהן הלא ימת איגארי. מלבד 
יתקי־היערות הרגילים עדייו מצדים בל' לעתים תביע 
זאבים חאבי־גולו. כן מצדים נשתם, ביצים דנשופים! בבי¬ 
צות מקננים ברווזים. אווזי־בר וכיו״ב, וביערות — שכדי־ 
השלג ( 010105 £380008 ). בחלקים שתים של ל׳ הוקמו 
שמותת טבע. איל־הצסון (ע״ע) ההא חיית־הבית החשובה 
בחתר של הל", שהיו בץ הראשונים שבייתוהו. בראשית 
שנות ה 60 נמנו כ 2 /> מיליץ ראש. עורו, פתותו, קרניו, עצמר 
תיו וגידיו מנוצלים ע״י הל" להלבשה ולהכנת כלים. שחלקם 
מיוצא לאחרונה. 

באחור שמצפון לגבול-היער ולחלקה המערבי של ל׳, 
חודרות שלוחות של מערכת ההתם הסקאבדינאוויים. ההרים 
נמוכים ומעוגלים ופסגותיהם מושלגות. הצומח האופיתי על 
מדרתות ההרים הוא: עצים ננסיים! השךר (- 100 ז 10 661013 
$ 3 ) הנמיד והעקע מיני ערבה וחזזיות של הסתדרה (ע״ע), 
ביניהן, הבולטת על פני מרחבים נתלים, באדמות חול, היא 
ה 13081167102 03410013 , המספקת מרעה לאיל־הצפון. באי- 
זור זה מצדים אייל-הקורא ( 31665 11665 /) ושכדי־השלב ול¬ 
עתים עוברים שם עדרי למינגע — חלק מהמדרתות קרחים 
ומכוסים גושי־סלעים. החוף בולו מפורץ: מצדים בו פיורדים 
בהדרים ולארכו איים רבים. 

החורף נמשך כתשעה חדשים בשנה. אופייני לל׳ הצפתית 
הלילה הקטבי, הנמשך 8 — 9 שבועות, עם זהרי־קוטב, ותקופה 
של אור־שמש רצוף באמצע הקיץ, הנמשכת 10 שבועות, 
בחלק הצפתי ביותר. הטמפראטורות באחור החוף מושפעות 
מזרם הגולף (ע״ע), ואילו בפנים הארץ שוררים תנאים יותר 
יבשתיים. טווח הטמפראטורות הממוצע בין החודש החם 
ביותר (יולי) לחודש הקר ביותר (פבתאר) גתל ביותר 
במרכז החלק הפיני של ל , , שם הוא מגיע לכת ־ 27 . בץ הקיץ 
והחוח* מפרידה רק עתת מעבר קצרה. 



1015 


לפלנד, לפיס — לפלס, םיר־סימוץ, מרקי דח 


1016 


האובלוסיה דלילה מאד. הכפרים והיישובים הזעירים 
נמצאים על גדות הנהרות או הימות. יש רק ערים מועטות 
על החוף ובפנים ל׳! הגדולה שבהן היא ״בירת״ ל׳ — 
רוונימי ( 3016011 ־ 05 ?) . בפינלאגד ( 27.000 תוש׳ { 11967 ). 
הל" שהדו בעבר את רובה של אוכלוסיית הארץ, מהווים 
כדם רק הלק קטן ממנה. מוצאם האתני לא ברוד, והם, כנראה, 
תערובת של יסודות מונגוליים עם שדרים, נורווגים ופינית 
קומתם נמוכה ושערם כהה. מספרם: בנודדגיה — כ 20,000 , 
כ 10,000 בשוודיה, כ 2,500 בפינלנד, וכ 2,000 בתחומי בריה״מ. 
הל׳ שבתחום בדיה״ס משתייכים לכנסיה הידנית־אורתודר 
כסית דתרם לכנסיה הלותראגיד כדם יושבים בל׳ בעיקר 
חסי* פינים, נורווגים ושוודים. — לפנים הד הנחרות 
עורקי התחבורה הטובים בדתר! בקיץ נהגו לשוט בהם 
ובחורף — להחליק במגרת* כיום מצדים כבישים טובים, 
המחברים את חלקיה השונים של ל׳, בעיקר בכיוץ צפון— 
דרו* 

הל", היושבים באיזור־־החוף, עוסקים בדיג. האחרים, המכר 
נים גם "הל״־חהרחים" הם נוודים או נוודים־למחצה ועיקר 


מחייתם על גידול איל־הצפון. חדירת סקאנחנאוד* פינים 
וחסים לל׳ שינתה את הכלכלה המסרתית. קיימת נטיה 
הולכת וגוברת — בעיקר אצל הל״ בשוודיה ובסדנלאנד — 
להתיישבות־קבע חקלאית. 

איזור היעחת שבדרום ל׳ הוא החשוב ביותר מבחינה 
כלכלית! מפיקים ממנו כמדות גדולות של עץ. מירבצי-ברזל 
חשובים מצדים בקירונה ובילידארה ( 6 ז 3 ״ 03111 ) שבשוודיה. 
תחנות כוח רבות הוקמו על כמה סהנהחת לשימוש חאוכלר 
סיה המקומית. החייחת הולכת וגוברת בשנים האחחנות, 
ופותחו אכסניות ושחתים. ענף זה העלה את רמת החיים של 
התושבים שהתפרנסו, עד לפני שנים מעטות, בעיקר מגדול 
איל־הצפון, מעבדה ביערו* מצד ומחג. 

השרידים הקדומים בדתר של יישוב בל׳ נמצאו על חוף 
האוקיינוס הארקטי והם מימי תרבות קומסה, מלפני 12,000 
שני* שחדים מתקופת האבן נתגלו דחמית משם, וכנראה 
היו בתקופתדזברונזה קשח מסחר בין צפון המפרץ הבותני 
והים הלבן, לאחר שמחנות סקאנחנאודה ורוסיה פרשו את 


שלטונן על ל׳, נשתנו תחר הגבולות, בייחד בל׳ הפינית. 
הגבול הנוכחי בין נורווגיה ופינלאנד נקבע ב 1751 , והגבול 
שבק שדחה ופעלאנד — ב 1809 לאורך נהר טורניומואוניו. 
לסי חחה־השלום של טארטו ( 1920 ) סופת אדור קטםאמ 1 
(על חוף האוקיעוס הארקטי) לסינלאנד, אך חזר לתחומה 
של בריה״ט ב 1940 . ל׳ הפינית (מןק^ 1 ) הפכה למחח 
(ב 1938 )! כ 306,000 קכדר וכ 205,000 תוש׳. 

1 ) ¥1717114 ,(. 64 ) 111 ; 101 א . 14 ; 1949 7/10 ,?> 1 >ת 00111 8 

, 10174 ( 4 071 074  071 ו/ 0 .ץז 1 לל£[ 0 . 0 ; 1952 ,( 76 ,נותתס?) 
,ץ 00 ו 07 א 171 ' 7 * 14111 > <)<ןס 0 ' 7/1 , 84301161 .£ - תזזזס/י 0 
,(. 661 ) 14111 .? . 0 . 8 ; 1958 , ¥01410 1714 > 5¥171141414 
- 818 ) 71 ' 004 • 5 0714 ,^ ¥1071110 , ¥17110114 171 ![ 7040 4  11 [> 1 ) 11310 ) 3 01 06 [>| 3161 06 ן)־> 1 ( 1101 

ט. ו. 

הלשון הלאפית, המחברת בל׳, שייכת לקבוצה הפינית 
של משפחת הלשונות הפינדאוגריות (ע״ע) והיא מתחלקת 
לשני ניבים עיקחי* הנבדלים בהרבה זה מזה: המער¬ 
ביים, עם 3 תת־חאלקטים, המחברים בנורווגיה וב־ 
שדחה, והמזרחיים, עם 2 תת־חאלקטים, המחבחם 
בפינלאנד ובחצי־האי קולה, בבחה״מ. 

מספר דוברי הלשון הלאפית הוא בין 30 
ל 40 אלף, מהם כ 2,000 בבריה״ס. במשך 
ההיסטוחה התפתחו טיפוסים אחחם של 
הלשון הכתובה, מהם העתיק — ראשיתו 
בסאה ה 18 בפינלאנד. הספר הראשון, 

המתאר את דקחק הלשד, נכתב ע״י 
השדדי פ. פילסטרם ( 601 ־ 1611511 ? .?) 

ב 1738 ! הספר הלאפי הראשון (הכתוב 
לאפית ושדחת) הוא ספר־תפילות מ־ 

1619 ! הרשימה הראשונה של סלים לאפ- 
דת עם תרגום חסי נערכה ב 1557 דצאה 
לאוד ב 1589 . 

הלאפים חברו בעבר הרחוק בלשון 
בלתי־ידועה — אולי סאמדחת (ע״ע) 

ועד המאה ה 13 ישבו בפינלאנד, ובתקר 
פה מוקדמת למח קיבלו אחד הלהגים 
הפיניים! בגלל שכנותם עם העמים 
הסקנחנאודים והרוסים חדרו לאוצר 
המלים של ל׳ הרבה יסודות זח* כדם הלאפים הם ברובם 
דרלשוניים. 

בחקר הלאפית עוסקים בלשנים אף מחוץ לתחום הארצות 
הסקאנחנאדיות׳ מאחר שבאוצר־מליה מצד שפע של יסודות 
קוסוגיי* בעיקר מלים שאולות מן הלשונות הסקאנחנאודות 
בשלבים שונים של התפתחותן, ומשום כך יש לראות בלשד 
הלאפית מקוד חשוב לחקר הלשונות הטוטוניות. 

ל 0 לס, - סיימון, מך?ן י דה — 011 מ 1 נ 5 ־ 6 י 1 ז 16 ? 

1366 קו^ 1 16 > 15 נו 1 >־ 131 \ — ( 1749 , 3 ומוךאן-אוז 
[נורמנחה] — 1827 , פאחם), מאתמאטיקן ואסטתנום צרפ¬ 
תי. התחנך בביה״ם הצבאי בעיירת מולדתו ושימש לאחר 
מכן מורה למאתסאטיקה בבי״ם זה. ב 1767 עבר ל׳ לפאריס 
והפך לבן טיפוחד של המאתמאטיקן ד׳אלנבר (ע״ע) שהת¬ 
רשם ממאמר שנכתב ע״י ל׳ ושנשלח אליו! ב 1769 כבר 
שימש פרופסור למאתמאטיקה בביה״ס הצבאי של פאחם. 
ב 1773 נבחר כנספח לאקאדמיה למדעים, ב 1795 — כחבר 



יפים עם עדר שי אייי־העפח בשרבת קירונה, שוזדיה 


1017 


לסלס, פיר־סימון, מרקי־ דד! — לסלר, סרידריד אוגוספו יוהנס 


1018 


(ולאחר מכן נשיא) החברה 
המדעית למאחמאטיקה ולאסט¬ 

רונומיה (־ 10081 16$ > 630 * 2111 

165 >!>:) וב 1816 — חבר האקא- 
דמיה הצרפתית. ב 1799 נתמנה 
ע״י נאסוליון לשר הפנים (מש¬ 
רה בה החזיק 6 שבועות בלבד), 

כיהן כחבר הסנאט ושימש מ־ 

1803 כסגן־נשיא וכראש הסנאט. 

ב 1806 הוענק לו תואר רוזן, 

וב 1817 — מארקי. בשנותיו האחרונות חי ל׳ בפאריס חכה 
לכבוד רב מצד אישים וחברות מדעיות מכל חלקי העולם. 

עיקר עבודתו המדעית הוא בתחום האסטרונומיה המאוד 
מאטית, אך השיטות המאתמאטיות שפיתח הקנו לו מעמד 
בין גדולי המאתמאטיקנים של המאה ה 18 . 

לראשונה זכה לפירסום רב הודות לתגליתו על אי־ 
ההשתנות של המרחקים הבינוניים של כובבי־הלכת מן 
השמש וקבע בכך את יציבותה של מערכת השמש. ההוכחה 
המאתמאטית של ל׳ מבוססת על חוקי המשיכה של ניוטון 
במערכת שמש ,אידיאלית׳ (כיום ידועים גורמים אחרי* 
כגת החיכוך של זרמי גאות ושפל, שהתנהו בעבודותיו של 
ל'). בעקבות מחקר זה שפורסם ע״י האקאדמיה למדעים 
ב 3 דד 1 , באה סדרה של מחקרים מעמיקים שנתרמו לסירוגין 
ע״י לגדנז׳(ע״ע) ול׳ וסוכמו ופורסמו על ידי האחרון באמ¬ 
צעות האקאדמיה ב 3 כרכים ( 1784/85/86 ). מחקרים נוספים 
של ל׳ נסבו על מערכת כוכב-הלכת צדק וירחיו, והוא קבע, 
כי השינויים הקקולריים באכסןנטתות של מסלול צדק 
מסבבים את ההשתנות הסקולרית בתנועה של הירחים* 
ל׳ הקיש מסקנה זו לגבי הירח וגילה ש תאוצתו הנצפית 
מותנית בהשתבות הסקולרית של אכסצנטריות מסלול הארץ. 

עבודתו החשובה ביותר של ל׳ היא יצירתו בת 5 הכרכים, 
616$16 :> 06 !> 160301 \ 16 > ("מכאניקה שמימית"), 

1798 — 1823 , בה ניתנת סקירה מקיפה של המחקרים בשדה 
האסטרונומיה הגרוויטאציתית שנצטברו מאז הופעת ה־ 
של ניונית. מטרתו היתה לאסוף את כל התאוריות 
המנסחות את השפעת הגרוויטאציה האוניוורסאלית על שיורי 
המשקל ועל התנועית של גופים מוצקים, בחלים וגאוים 
המהווים את מערכת השמש ומערכות אחרות המפוזרות 
במרחב, החלק הראשון כולל את השיטות לחישוב התנועות 
של הגופים השמימיים והדיון על צורתם* התאוריה של 
תנועה אליפטית, בקירוב הראשון שלה, והתאוריה של גאות 
ושפל, בהמשך ספת דן ל׳ בבעיות הנקיטה של נקודות־ 
השוויון של יום ולילה, הליכרציה של הירח, הצורה והסיבוב 
של טבעות שבתאי וקביעותן במישור המשווה של כוכב־ 
הלכת וכן על הסטיות העיקריות מסדירות התנועה אצל 
כוכבי־הלכת, ובמיוחד צדק ושבתאי, הנראות כסותרות את 
חוקי הכובד. בחלק השני עוסק ל׳ במיוחד בהפרעות בתנועות 
ההקפה של כוכבי־הלכת וכוכבי־השביט מסביב לשמש, של 
הירח מסביב לארץ ושל הירחים השתים מסביב לכוכבי- 
הלכת שלה* למרות של׳ נטה להשמיט את עבודותיהם של 
קודמיו ולא הזכירן, תרומתו להנחת היסודות למכאניקה 
השמימית אינה מוטלת בספק. 

עדות לגאתיותו יכול לשמש מחקת על הצורה של נתל 
מסתובב המצד בשיווי משקל, הכלול גם הוא בספת ושחשי¬ 


בותו אתה מצטמצמת בשדה האססתנוסיה בלבד. כן כלולים 
בו מחקריו על המשיכה הגראודטאציונית שבהם טבע כסה 
שיטות אנאליטיות יעילות לליבון בעיות פיסיקאליות. 

במחקריו אלה פיתח ל׳ שיטות מאתמאטיות, שהפכו 
לנכסי צאן בתל של המאתסאטיקה. פתקציית הפוטנציאל 
ותורת הפוטנציאל שפיתח לפתחץ משתאות דיפרנציאליות 
חדת לכל תחומי הפיסיקה העיונית ורבה חשיבותן בהידרו־ 
דינאמיקה. אלקטתמאגנטיות ותורת הגתדטאציה (המשתאה 
* ג 3 ** 3 ^* 3 

הדיפתציאלית 0 = + ־ץ^־ = ^ היתעח 

כמשתאת ל׳, הופיעה לראשונה אצל אדלר [ע״ע] ב 1752 ). 

ההשערה שפירסמה את שמו של ל׳ ביותר היא השער¬ 
תו על המוצא וההתהתת של מערכת השמש, הידועה בשם 
״ההשערה הןבולארית״ ( 1113116 ^ 116 $6 ־> 0111 קץ 11 ) 
או "ההשערה על הערפילית ההתלית". היא שימשה דחיסה 
רבת־משקל ורבת־השפעד. לקידום המחשבה המדעית במשך 
המאה ה 19 , לא רק בתחום האסטתנומיה, אלא גם בענפי 
מדע אחרי* כגון גאולוגיה, ביולוגיה, פילוסופיה ותאולוגיה. 
השערה זו כלולה כנספח בצורת הערה בלבד (ללא פתוח 
מאתמאטי), השביעית והאחתנה, בסון• ספת הפ 1 פולאת 
16 >מ 10 \ 111 > 6 וח 6 ז$ץ$ 111 > מ 0 נ 0$11 ק ("תאור מערכת היקום"), 
2 כרכי* 1796 . עיקרה של ההשערה הנבולתת, שכיום 
אינה מקובלת, היא בהנחה שמערכת השמש נוצרה מערפי- 
לית מסתובבת שיצרה טבעות גאז שמהן נתת כוכבי-הלכת 
והירחים שלהם. לבסוף נמרח השמש ע״י תכח החלק המת 
כזי של הערפילית (ע״ע קוסמוגוניה). 

השערה זו מכתה בכמה מקותת בשם "השערת קאנס־ל'", 
אולם ציתף זה אתו ממדק, כי השערתו הקוסמוגונית של 
קנט (ע״ע) משנת 1755 נבדלת בקודה היסודיים מזו של ל/ 
ועיקרה בהתהתת כוכביחזלכת סהצטבתת חלקיקים מוג־ 
קים־מטאוריטיים (לפי המתוח של היום). נראה כי השערתו 
של קאנט אף לא נודעה לל׳. 

ספת הגדול האחתן הוא -<>זק 165 > 16 י 19 >׳ל 31 חג 16 ־ 1£01 וד 
11116$ * 231 ("התורה האנאליטית של ההסתברדות") שהת¬ 
פרסם בפאתם ב 1812 . נושא זה הוצג על ידו גם בצורה 
ם 1 פולאתת במאמר - 1 ל 3 ל 0 זק 16$ ״! $11 1116 > 1 נ 1 ק 11050 ! 1 ק £$$31 
1116$ (״מסה פילוסופית על ההסתבתיות״), 1814 * הספר 
מכיל יסודות של רבות מהתגליות המאוחרות יותר בתורת 
ההסתבתת. שימוש נרחב נעשה בספר ב״פתקציות היתרות" 
וכן מופיע בו לראשונה ה״טראנספורם של ל׳", המשמש 
ביסוס מאתמאטי לחשבון האו׳פרטותם (ע״ע, כרן־־מילואים) 
של קודסייד ( 16 > 1$1 ׳ 11635 ). הטראנספורם של ל' והכללותיו 
משמשים מכשיר יעיל לחקר הפתרונות של משוואות די- 
פתציאליות. 

כתביו של ל/ .£ 16 > 6$ ? 16 קתז 60 16$ ׳\ 060 , פורסמו ב 14 
כרכי* בשנים 1878 — 1912 . 

- 60 ת\> . 11 , 1829 ,״ 1 ... 1/6 ) 11 {>ן %14107 ! ) 0# /£ ,זזחטס? ■ 1 ־. 8 -. 1 
7746 , 8401103 ס .£ ; 1922 ;>/> ) 1 ון> 1 { 1111 ) 10 ) 7 ! 11 ס 0 '. 7 ,זזץ 

) 071 ) 7/1 " !',* 1 הס 011 ) 00101 ') ר> 500 1 , 1 ( 1 ו 1 (< 81 < 01 ז? /ס 1 ( 07 ) 761 
, 6601 ^ . 0 ; 1930 ,( 36 ,. 500 84116 .תו\! . 81111 ) " 6 >ו 9 *ז׳ן?*>מג> 
1 ) 110 ) 07 ) 50 , 111111 ' 9611 ? , 8 .ן , 1949 , 01170007010 ' 11 ) 1 ! 5101711 

. 1961 ,ע 1 ! 611 ך 11 ז) 5 
ד. ז. 

לפלר, 9 ךיךךיך אוגוקזטיוהנס - 51 * 181 >^ *{ 16 * 16011 ?£ 

£5££161 0113006$ [ — ( 1852 — 1915 ), בקטתולוג 
גרמני. למד רפואה באתיברסיטת דרצבורג ובאתיברסיסת 




1019 


לסלר, סדידריר אוגוהסי יוחנה — לפסא, אדירן 


1020 


"פרידריד וילהלם" בברלק. לאחר שעבד כרופא צבאי במל־ 
חמת צרפת־גרמניה ( 1870/71 ), קיבל בברלין את חתואד 
דוקטור לרפואח ( 1874 ). בשנים 1879 — 1884 עבד בפיקוחו 
של רוברט קיד (ע״ע) בשדות הבריאות הפרוסי. ב 1888 מונה 
פרופסור להיגיינה בגרייפסוואלד ואף שימש כרקטור האר 
ניברסיטה שם ( 1903 — 1907 ). ב 1913 מונה למנהל .מכת 
דוברם קור׳ למחלות מדבקות בברלין. 

ל׳ גילה ב 1884 את גודם הקדמת (דיפתריה! ע״ע) -ץזס 0 
136 ־ 11£1161 ק 11 ) וכן הבחין בנוכחות אכסרטוכסין 

המופרש ע״י החידק. תגלית זו פורסמה באותו זמן גם ע״י 
פ. רו 0 ס 1 ס 5 ), וא. ירזן (" $1 ־ ¥61 ). בין השגיו החשובים 
האחרים, יש למנות גם את גילוי האורגניזם המחולל את 
נחדת־הסוסים (*■ 161 ) 81311 )׳ הנקרא 1141161 ! 6113 ז £61££6 ?, 
1882 , ואת ודדת החזירים (* 613 ש 1 *דנ 6 1116 * 1 *), 1885 . כן 
בידד את החידק ח 1111 :נ 11 מ 1111 תץז * 53011111 ( 1891 ). ביחד עם 
החוקר פ. פרוש ( 011 * 510 ) גילה ל׳ ב 1898 את גורם מחלת 
חפה והסלפים וזיהה אותו כנגיף. היה זה המקרה הראשת 
בתולדות הרפואה בו זוהה נגיף כמחולל מחלה. 

לעטר, ק]ךב, התנגשות ימית רבת־ממדים, שאירעה 
ב 7.10.1571 בין הצי התורכי לבין צי.ד׳חגד הקדוש" 

הנוצרי, שכלל את כוחותיהם המאוחדים של ונציה, ספרד 
והאפיפיור פיוס הקרב התנהל ליד עיר־החוף היומית ל׳ 
(כיום — נןפקטום), בחוף הצפוני של המיצר המקשר בין 
מפרץ פאטראס למפרץ קורינתוס, והיה קרב־הציים הגדול 
ביותר בתולדות אירופה ב 1,500 שנה. מאז הקרב באקטיום 
( 30 לפסה״ג). 

אמנם אין הסכמה ביחס לכוחות שהשתתפו בק״ל, אך 
בראה כי בצד התורכים השתתפו כ 290 אניות, תבן.גאלולת" 
(אניות־משוטים), ובהן יותר מ 25,000 חיילים (מלבד חר 
תתם), בפיקודו של עלי ©הה. לנוצתם, בפיקודו העליון 
של זלן חואן (ע״ע) מאוסטתה, היו יותר מס 20 גאלרות, 
ובחן כ 30,000 חיילים. אם כי מספר האניות התורכיות היה 
רב יותר, עלו עליהן האניות הנוצתות בגדלן ובחימושן, 
ובעיהן נמנו 6 ״גליאסות״ גדולות מאד, ולהן 180 כלי־ירי 
וכ 500 לוחמים כ״א. מבחינה טקטית נודע לקרב עניין מיוחד, 
שכן היה האחרון, עד לעידן־הקיסור, שבו השתתפו כמעט דק 
אניות־מלחמה שלא הותנעו ע״י מפדשיהן, אלא תומרנו כ״א 
ע״י מאות חותתם (שבדים או פושעים רתוקים למושביהם 
באזיקים), בלא שים־לב לכיוון או עצמת התה׳ והגיעו לפר¬ 
קים למהיתת של 7 מיל לשעה. 

שני המערכים האדבים (ר׳ מפה) התנגשו חזיתית ולאחר 
מאבק בן 3 שעות, 
קטלני ואכזרי מאין 
כמוהו — נסתיים ה¬ 
קרב כשנהרג המפקד 
התורכי וכוחותיו הר 
בסו. אבחת הנוצרים 
הסתכמו בב 17 אניות. 
ובכ 7,500 איש שנהר־ 
גו בקרבות פנים־אל־ 
פנים על סיפוני האנ¬ 
יות האדבות שנצמח 
זו לזו. אבדות ה תור- 

כים הגיעו לכ 30,000 הרנ־ 85 אנטו < 0 נסח> 


איש, חיילים וחותרים, ורק כ 40 מאניותיהם נמלטו, הנוצרים 
שבו 110 אניות דותר, ושיחררו כ 15,000 עבחם־חותרים. 

לק״ל לא היו תוצאות מייחות, שכן חדלו בעלוודהברית 
לפעול במשותף. ונציה עשתה שלום עם התורכים ( 1573 ), 
ואלה חידשו אח זדם במהרה. בחם מאז הקרב שוב לא היו 
חופי אירופה הנוצרית נתונים לאיום מוסלמי רציני. בק״ל 
השתתף הסופר הספרדי סרונסס (ע״ע), שאיבד בו את ידו 
השמאלית, דתכן כי ההתלהבות האבירית־דתית של הלוחמים 
מצאה ביטוי בכתביו. — וע״ע תציה, היסטוריה! ספרד, חים־ 
טוריה! תורכיה, היסטורית. 

18 1 ? ? 17 )^ 01 4/1 ?■דד?> 01 18 .שזש 1 ,י 3 ז 0 £4 ? 6 ת!זרוס( [.£] 

, 6510011 * 1 . 0 ./י 1 י ; 1888 ,? 1x118111? 4? 1*1x1711 

- 8.0615011 . 5 . 5 ;' 1937 , 59-68 , 7 ?/ 14 < 4 ? 8 ?$ /ס ץ 4111107 4 
, 1930 ~ 1530 ,!? 81!14 74x11 א /ס 141 1 ׳ , 8061500 .״[ . 14 
? 1 !* / 0 !? 11 * 841 ?/ 11 > 41 ? 0 ? 711 ,־ £111151 . 0 .£ ,[ , 1942 , 45-65 
. 1954 , 559-578 , 1 , 0714 ^ 1 ה 7 ? 1 !? 4¥ 

6 . 0 . 

לפסיזם, ?ןךל ריכו־ד- 13111$ ) 146 [)־ 5.101131 £311 - 

( 1810 , נאומבורג — 1884 , ברלין), אגיפטולוג 
ובלש ן גרמני, ממניחי היסוד למדע האגיפטולוגיה בגרמניה. 
ל׳ למד ארכאולוגיה ופילולוגיה באוניברסיטות ליפציג 
וגטיגגן, אח״כ שהה לרגל מחקריו בפאריס, וביקר באנגליה 
ואיטליה! התבלט כחוקר מוכשר ומקורי. ב 1842 נתמנה ע״י 
מלך פחסיה, לפי המלצת מדענים וחוקרים ידועי־שם לעמוד 
בראש משלחת מדעית גדולה שיצאה לסיני, למצרים ולסר 
דאן. בהנהלתו השקדנית חשפה המשלחת, במשך 3 שנים, 
סימצאים חשובים רבים לכל ארכו של עמק הנילוה, שאים־ 
שרו לראשונה ללמוד ע״ם מקורות וחומר היסטורי את תו¬ 
לדות התרבות המצרית הקדומה. תוצאות המשלחת נתפרסמו 

ב 1611 ק 10 ו 11 \) 1 ) 1111 1611 < 1 ץ£\׳ * 311 ז 316 מ 06111£1 ("מצבות 
ממצרים ומאתיופיה״), ב 12 כרכים, 1849 — 1858 . הטכסט 
למחקר זה פורסם ע״י ?ותה ואחרים ב 5 כרכים, 1897 — 1913 . 
ב 1846 נתמנה פרופסור ראשון לאגיפטולוגיה בברלין וארבע 
שנים לאחד מכן היה לחבר ה״אקאדמיה המלכותית למדעים". 
ב 1855 תיכנו והקים את המוזיאון המצרי של ברל?, מוסד 
שהוא היה מנהלו שנים רבות. ב 1866 חשף בשעת ביקור 
נוסף במצרים את "לוח קאנ 1 פום", הכתוב מצרית (בכתב־ 
חרטומים ובכתב למוטי) דוונית והדומה לאבן רקטה (ע״ע). 
בפירסומיו המזהירים תרם להכרת האגיפטולוגיה כדיסצי־ 
פלינה מדעית ממעטת, והוא עצמו נתגלה כיורש נאמן 
לשמפוליון(ע״ע). בין עבודותיו הרבות מאד:־ 0110 ־ 011 016 
! 16 > 10816 (״הכרונולוגיה של המצחם״)׳ 1849 ! 

31160 ־! 16 > 1 ( 110 <ן 18$ תס.>ן ("ספר־המלכים של המצ¬ 
רים הקחמים״), 2 כרכים, 1858 (וע״ע אגיפטולוגיה, עכר 
407 ). 

, 5 ז £66 0 ; 1885 , / 814 ? 4 ? 17 ! 1 ה 1 < 1 ? 48 ? 0 ,חח 3 תז 0111 א 

. 1885 , 44 < 4 !ה?< 4 * 1 הו? , 7 .? 1 

י. לי. 

לפ&א, אהרן ([ז], מגגסיה [אסיההקטנה} — 1667 , איז¬ 
מיר), מגדולי רבני המזרח במאה ה 17 . למד בסא־ 

לוניקי, אצל הרב מרדכי מוטאל, ובקושטא אצל הרב יוסף 
די טרני (ע״ע, עמ׳ 46/7 ). וכבר בצעירותו יצא לו מוניטין 
בהלכה, וכבר לפני 1632 שימש כרב במגנסיה! לאחר זמן 
נודע כאחד מגרולי-ההוראה של זמנו. ב 1665 הוזמן למלא 





1021 


לספא, אהרן — לצים, דילים 


1022 


את מקומו של ו" יוסף איסקאפה באתמיר בדיין לדיבי ממד 
נות, שבן לאיסור והיתר ולדיני אישות נתמבח ר׳ חיים 
בנבנשת (ע״ע). האחרון לא היה מרוצה ממעויו החלקי, 
ולאחר של , יצא נגד שבתאי צבי(ע״ע), ואף גזר עליו מיתה, 
הוסר ל׳ מן הרבבות ע״י ש״צ׳ ובנבנשת תפס את משרתו. 
לאחר שש״צ התאסלם, חזר ל׳ לשמש כז־יין באיזמיר. חיבורו 
המפורסם של ל׳ הוא ספר "בני אהרן"(אזמיר, תל״ד), שו״ת 
על חו״מ. מעט מחידושיו ותשובותיו לאר׳ח ויו״ד נדפסו 
בספר "אבק דרכים" לברור קלומיסי (שאלוניקי, תקע״ד). 
כתב גם חיבור, שאבד, על ר׳ ירוחם בן משולם, ובכ״י 
מצדים פירושיו לכמה מסכתות, העשרים כדרך ה״שיטח 
מקובצת" לרבי בצלאל אשכנזי (ע״ע), יש המייחסים לו 
אחד — או יותר—מספרי ה״שיסה" של אשכנזי, אולם הדבר 
מפוקפק. 

י. תשבי(מהדיר), ס' ציצת נובל צבי לי. ששסורסש (מפתח, 
בערכו), תשי״ד! ג. שלום, שבתי־צבי (מפתח, בערכו), 
תשי״ז. 

לפרג, פול — 8116 ־ 3131 ^ 31111 ? — ( 1842 — 1911 ), סוציא¬ 
ליסט צרפתי. ל' בולד בקובה ולמד רפואה בפאריס, 

אך גורש מהאוניברסיטה בשל פעילותו הסוציאליסטית. הוא 
עבר ללונדון ללמוד שם, נפגש עם קאדל מרכס (ע״ע) ונשא 
את בתו הצעירה של מארכס לאשה. בשנות ה 70 היה פעיל 
בתנועה הסוציאליסטית בספרד, וב 1880 חזר לצרפת דחד 
עם דיל ?ד (ע״ע) היה מראשי התנועה הסוציאליסטית־ 
מארכסיסטית שם, ומהמתגגדים להשתתפות הסוציאליסטים 
בקואליציות עם בורגנים. ב 1885 — 1893 היה ציר בבית- 
הנבחרים ל׳ ואשתו התאבדו בדי להמלט מסבל הזקנה. 

מכתביו: 116 ן> 1 *זזסמ 000 1 ו 110 נו 01 ז\ 6 ' 1 61 ש 1 ת 5 ו 1 זג 1 ודזוזזס 0 6 ^ 1 

(״הקומוניזם וההתפתחות הכלכלית״), 11892 1£ ח* 1.65001311 
1111110$ ק 5 ז 1 ס״! 01 <ן 165 > 6 * 1116 >ת 00 6113 ("הסוציאליזם וכיבוש 
השלטון״), 1899 , 

1933 * £1 ה**>*ז %£0 ) *י/ ( 

לפ#ץ, עלמה — €£5011€12 ו 1 501011100 — (בר 1884 , 
מוסקווח), מאתמאטיקן אמריקאי, יחודי. ל' קיבל 
תואר מגיסטר ב 316 מד 01 " £0016 בפאריס, ובשנת 1905 היגר 
לאה״ב, בה עבד תחילה סמהנדס בשנים 1907 — 1910 , ובתאד 
בה איבד את שתי ידיו. מ 1911 , לאחר סיימו את מחקרו לקב¬ 
לת התואר ם.£? במאתמאטיקה באוניברסיטת קלארק, 
שימש פתפסור למאתמאטיקה באוניברסיטות נבראסקה, 
קגזאס ופרינסטון ( 1924 — 1953 ) שבאה״ב, ובתקופה קצרה 
גם באוניברסיטה הלאומית של מכסיקו. 

ל׳ חיבר ספרים בגאומטריה אלגברית, טופולוגיה ומש־ 
דואות דיפרנציאליות (ד להלן)! הוא העמיק את השימוש 
בשיטות טופולוגיות בגאומטריה אלגברית ובמשתאות די¬ 
פרנציאליות, וכן החדיר וביסס את הטיפול בשיטות אלגב־ 
דיות בטופולוגיה. ל׳ בנה את "תורת המכפלות והחי¬ 
תוכים" של שרשמת ביריעות ואת התורה האלגברית של 
העתקים רציפים. בעזרתה התאים לכל העתק ךציף של 
יריעה ושל מרחבים כלליים־יותר לתוך עצמם, מספר (הנקרא 
על שמו), כך שאם מספר זה שוגה מאפם, אזי להעתק קיימת 
נקודת־קבת — נקודה המועתקת על עצמה. משפטו המפורסם 
של ל, א. י. בראואר (ע״ע) על קיום נקודתישבת עבוד העתק 
רציף המעתיק כדור 1 !-ממדי יחד עם השפה לתוך עצמו, הוא 
מקרה פרטי של משפט זה. 


כהוקרה לתרומותיו נבחר ל׳ ב 1925 לאקאדמיה למדעים 
של אה״ב וכן קיבל דוקטורט-כבוד מאוניברסיטות בצ׳כיה, 
מכסיקו, איטליה ואה״ב, נוסף על פרסים מדעיים רבים 
אחרים, 

מספריו החשובים: 01087  1 זז 0116 ס 

011 , 6111 ־ 01 ־ 0 ? •א , 1901 , 121-125 , 84-89 , 1 x 0 , X^,^X 
. 1915 ,) 1101101 ) 71 ) 70 01111 ) 1 ' 11 ) 71 1 ) 8117 

לצים, דלים — 171115 ־ 01 ^ 1 — (נר 1904 , מגה), סופר 

לאטווי. ב 1917 עבר עם משפחתו לסיביריה, וב 1921 

חזר ללאסחויה. ל׳ עבד כפועל נמל, דייג ומסיק באניות. 

מ 1928 היד. פעיל במחתרת הקומוניסטית. אחמ השתלטותם 

של הקומוניסטים בלאטוויה ( 1940 ) נתמנה למשמת גבוהות 

והגיע לדרגת יו״ר מועצת־המיגיסטמם. הטובים שבממאנים 

של ל׳ לפני 1940 הם הטרילוגיה "צפמם ללא כנפיים" 

( 1931 — 1932 ) ו״בן הדייג״ ( 1933 — 1934 ), בהם תיאר את 

חייה ומאבקה של דלת־העם. במלה״ע 11 היה ל׳ ב? מארגני 

תנועת־חפארטיזאנים בארצו. חוויותיו מתקופה זו מצאו את 



1023 


לצים, מלים — לצרום 


1024 


ביטוין בחמאגים ״נפחי העתיד״ ( 1942 ) ו״בניו של קתזוז 
הזקן״, במחזה "נצחון" ( 1945 ) ובהמה מסיפוריו. הטרילוגיה 
הגדולה ״סערה״ ( 1947 — 1949 ) היא יריעה רחבה של קודרת 
עמו בעשרות השנים האחרונות. הרומאן "אל החוף החדש" 
( 1951 ) מתאר את מלחמת האיברים הלאטוויים למען הסר 
ציאליזם, בכל יצירותיו של ל׳, שזכו לפופולאריות רבה 
וניתרגמו בייחוד ללשונותיהן של הארצות הקומוניסטיות, 
בולטת מגמתיות קומוניסטית הפוגמת בערך האמנותי. 

; 1953 ,. 71 . 3 , 18 ; 0 י) 83 .־ 7131 ,^ 6 י 031 מד 1 ,ג 06 קז £0 . 14 
- £0 . 4 , — 08088 ;•ס 0 . 14 ; 1958 . 71 . 0 .) 1 

. 1959 , 88 ־ד 860 ק 80 ע *ין 086 ,. 71 .£ , 0 סגן 83 

לציתץ ( £6613110 ), שם בולל למשפחת תרכובות שומניות 
מסוג הפוספוליפידים (ע״ע ליפידים). הרכבן הכי¬ 
מי: שלד של גליצרול אליו קשותת שתי חומצות שומניות 
וכן חומצה זרחתית בקשר אסטרי. לחומצה הזרחתית קשור 
הבסיס החג קני — כולין. הל" שונים זה מזה בהרכב החומצות 
השומניות. 

הל' נמצאים ברוב הרקמות הן בצמחים והן בבע״ח. ברי¬ 
כוזים גדולים יחסית הוא מצר במוח, בכבד, בחלמון הביצה 
ובפולי סרה. ברוב הרקמות מהווים הל" אחח ניכר משומני 
התא והם מרכיב חשוב של הקדומים. הל׳ מסים בכל הפמי- 
סים האורגניים פרט לאצטון, ובעזרת תכונה זו ניתן להפ¬ 
רידו מתרכובות שומניות אחרות. 

בגוף נוצר הל׳ מדי־גליצריד המתקשר לתרכובת עשירת 
אנרגיה המכילה כולין. דרך אחרת להיווצרות הל" היא ע״י 
?תילציה של פוסםםידיל־אתנ 1 ל־אמץ, אלה הם סוספוליפידים 
הנקראים גם צ&לינים — בפעולת האנזים פוספולז \ (ע״ע 
ליפזות) על ל׳ יורדת חומצה שומנית אחת ונוצר ליזרל׳ 
הגורם להמסת כדוריות אדומות בדם. אגזים זה נמצא ברעל 
נחשים ותוצאת פעולתו היא חלק מהשפעת הרעל על גוף 
האדם 

בתעשיה משמש הל׳ לייצור תחליבים של חמרי מזון 
ומוצרי ניקד וקוסמטיקה. 

לצקי־בךתולך,יעקב זאב ( 1881 , קיוב - 1940 , תלי 
אביב), מנהיג והוגה דעות יהודי. בצעירותו נמשך 
לפעילות סוציאליסטית מהפכנית, ובגללה גורש ב 1901 מאד 
ניברסיטת ריגה. בהשפעת אחד־העם נהיה לציוני ויסד חוג 
ציוני-סוציאליסטי בקייב. ב 1903 הוציא ל׳ בברלין, יחד עם 
נחמן סירקין (ע״ע), כתב־עת ביידית "דער המון", אח״כ 
גברה אצלו המגמה לטריטוריאליזם (ע״ע) ולאוטונומיזם 
(ע״ע). 

ב 1918 היה ל׳ אחד משני הנשיאים באסיפה הלאומית של 
יהודי אוקראינה, והצטרף לממשלה האוקראינית העצמאית 
כשר לענייני היהודים, עד שמיניסטריון זה בטל ביולי אותה 
שנה. ב 1920 היה ממארגני הסעד ליהודי רוסיה ופולניה. 
ב 1927 — 1934 ערד עתונים יומיים ביידית, שיצאו לאור בח¬¬ 
גה ("דאס פאלק", "פחמארגף). בראשית שנות ה 30 חזר 
להלך רוח־ציוני, ועלה ב 1934 לא״י. 

לצרוס, ( 1 ) מ(ריץמשה — 05 ־ 112£3231 ז<£\ — ( 1824 , 
פילנה [מחוז פ 1 זן] — 1903 , מת), פסיכולוג ופילוסוף 
גרמני. יהודי, מייסד תורת הפסיכולוגיה של העמים. מ 1846 
למד באוניברסיטת ברלין* ב 1849 זכה באוניברסיטת האלה 
בתואר ד״ר לפילוסופיה. ב 1850 סירסם את חיבורו הראשון: 

561112011 ) 060 10 ־ 6055605 ־ 1 ? 866601111311118 510:110116 016 


("צידוקה המוטח של פרוסיה בגרמניה"), שבו טען להגמר 
ניה פחסית על גרמניה. ב 1851 פירסם את חיבורו הפרוגרא- 
מאטי -!ס/י 61066 : 611 ) 1468110111 316 003 1££ ז 86£ 1160 ■ 01361 
1010816 !:>ץ 3 נך 61 אל ("על המושג והאפשרות של פסיכולוגיה 
של העמים"), שבו טען כי הפסיכולוגיה האינדיודחאלית 
איגד, מספיקה להסברת יצירותיו התרבותיות של עם ונחת 
לשם־כך מחקר של ״חח העם״( £586151 נ 0 1 ז\). בשנים 1859 — 
1890 תוציא, עם ח. שטינטל (ע״ע), כתביעת בגרמניה לפסי¬ 
כולוגיה של העמים ולבלשנות. מדע חדש זה היה מבוסם על 
הפסיכולוגיה הסחיטיורסטית מבית־מדרשו של הרברט(ע״ע), 
ולא על ספקולציות בנוסח הגל (ע״ע), כפי שהיד, מקובל אז. 

בשנים 1860 — 1866 חיה ל׳ פחפסור לפסיכולוגיה באוני¬ 
ברסיטת בת שבשוויץ, ובשנים 1863/4 שימש שם גם כרק¬ 
טור, אך ב 1866 שב לגרמניה. ב 1873 נתמנה פחפסור לפילר 
סופיה באוניברסיטת ברלין. ב 1896 החל לכתוב את 016 
0360310015 ( 365 :! £3111 (״מוסר היהדות״), 1898 * חלק 
ב׳ — 1911 . — ספר זה עורר פולמוס רב והרמן כהן (ע״ע) 
ואח חם ביקרו את השקפותיו. 

משנתו של ל׳ היא מוסחת ביסודה, והוא תאה את תפקיד 
מדע ההיסטוריה כמקדם ההומאניות. בחוברתו נגד האנטי¬ 
שמיות ? 10031 ) 03 ) £6155 35 ^ג (״מהו לאומיז״), 1880 , הוא 
מגדיר את הלאומיות כתוצאה של גורל היסטורי משותף 
דצירה תרבותית משותפת, הגדרה שהשפיעה על רנן(ע״ע), 
אף שלא הזכירו. הוא השתתף באופן פעיל בחיים הציבוחים 
של יהודי גרמניה, היד, נשיא הכינוס הרפורמי בליפציג 
( 1869 ) ובאוגסבורג ( 1871 ), חבר "אסיפת הנציגים" של 
קהילת ברלין, חבר הוועד הגרמני של חברת "כל ישראל 
חבחם״ וממייסדי ד״מכץ לחכמת ישראל (• 311 ) 31 ) £6111305 
036010015 ( 365 : 1 ) 71556056113 ^ 316 ). ל׳ ראה את עצמו כבן 
לאומה הגרמנית לכל רבד, ועמדתו זוהשפיעה השפעה מכרעת 
על חלק גחל של יהודי גרמניה עד 1914 . את השקפתו זו 
ביטא בחוברתו 661 ) 003 1660 ־ (״נאמן וחפשי״)׳ 1887 . 
לגבי התיקונים בדת נקט עמדה חיובית מתונה. 

ספח העיקח בפסיכולוגיה הוא 56616 ז 36 £613611 035 
(״חיי הנפש״, 11-1 ), 1856/7 . מספחו האחחם:■ 3 ־ £1 136316 
800 (״בעיות של איךאלים״), 1878 * 365 86126 316 01366 
1615 ק 3 ("על גירד המשחק"), מעזבונו נתפרסמו ספח זכרר 
1 £61360566101166008011 ׳ 1906 * 6 ) 8616 333808156116 ? 
(״איגחת פדגוגיות״), 1903 * ס! 65506 ) 60 ? 561166 ) 360 £10 
2 ) 61 ״! 11 :) 5 366 (״פחפסור גרמני בשוזיץ״), 1910 * 05 \ 7 
08603 ( 0361066 (״מנעוח״), 1913 . 

נ. רוטנשסרייר, המחשבה היהודית בעת החדשה, ב׳, 45 ־ 54 , 
תש״י! - 1/10 40 1 £611:1](, 7.., 110■ 8(^x0040 >, 

-$) 068116 . 100 21101 1 ) 1 ז 11 :) 11$ ח 0646 ) .. 7 ,. 14 ; 1904 ,? 10£1 

0 * 6 ), 1924; 0 . 583112 : 101 , 0,6 £0X150)1X111( 866 ¥011(0■ 

1)0X1 /.. 1)11 !#1111(11, 1913, 4. £62 ) 1 ימ>) 1 ׳יי , 

\1 7. (*40% £1/110 7110 ,] 8111018364 .ם , 1924 ,( 68 ,!׳ 

0/ 7,. 0114 51001)101 (¥*3 6 ) 11 ) 1 ) 15 ) 1 ) 1 ) 836 £60 07 ! 8001 ז , 

11), 1957; 14 -, )1*41£0x10/10/1X11( / 11111 < 1 ) 111115 / 0 ) 4 ,״ - 
(710) 1,60 465 1 ) 1 ) 811116 ) .£ . 1 \ 0 ) 1 /ק 0 ( 10 ! 1 /' 1 5 ) 4 011 ' 1 40 ־ 
83601( 138 ( 10115 , 5), 1962. 

. יע. ר 

( 2 ) נ ה ידה רות ל׳ ( 1849 , ברלין — 1927 , מראן), 
סופרת והוגודדעות גרמניה, גיורת, אשתו של ( 1 ). דרכה אל 
היהדות החלד. עוד בימי ילחתה, מתוך הקחאה בתג״ך 
ובבחת החדשה, והספקות מנעו ממנה לעבור את טקס ה״קת- 
פירמאציה", כנהוג, גם היחס לאשר. בברית החדשה דחה 



1025 


לגרוס — לקויים 


1026 


אותה, בסרט דבריו של פאולוס ויחסו של ישו אל אמו. 
תחילה נדחקה המחשבה הדתית מסבי הכתיבה חבלסריסטית. 
ב 1873 נישאה למבקר התיאמחץ מהם רמי (מת 1881 )> ואז 
כתבה סיפורים ומחזות רבים. דם פטירתו, נמנתה שוב להר¬ 
הוריה הדתיים, והחלה להאזין להרצאותיו של מוריץ ל' באר 
ניברסיטת ברלין, ובהשפעתו החלה ללמוד עברית, והחלה 
לעסוק בכתיבה עיונית על נושאים הקשורים בדת בכלל וב¬ 
יהדות בפרט. ב 1895 עברה לדת היהודית ונישאה למוריץ ל/ 
ולאחר מותו ערכה ופירסמה את זכרחגותיו. 

מכתביה העיקריים: המחזות — 01106 ; £501101108 016 
! 1011 ^ (.החשבון בלי בעל-הבית"), 1870 * 000313026 
(״קונסטאנצה״)׳ 1879 * 6111 :ז 15 >ז 3 > £61 3£60 ז 0 016 (.הרוז¬ 
נים לבית אקרדשטייך), 1880 * ז 6 < 1 נ 8231 :א 0161 ("קסם 
אהבה״), 1887 . מסיפוריה: 131111160 0130860 116 > 0 ׳*\ 
(.מקום בו פורחים התפוזים״), 1872 * - 61 ׳\ 0 א 51211130130116 
160 (״נובלות סיציליאניות״), 1886 . מסות עיוניות: 035 
1 > 11 ! 310 ז 1 >ת 0 811161 ס! 061161 ("התפילה בתג״ך ובתל¬ 
מוד"), 1892 * < 1 ! 6 /י\ 1186116 ) 11 ( 033 ("האשד, היהודיה"), 
1892 * 111110 ) 160 ) 0 ( ת! 1 : 131101301131 ("הומניזם ביהדות"), 
1894 * 01611 101151101116 (״בקשתיד״, ת״א תרצ״ב), 1898 — 
אוטוביוגראפיה. ג אב 

לק] 7 * יו, אדי״ ( 1$ >ח 1$13 6 ׳ח 1 > 03063 ), קבוצה של 24 איים 

קטנים השייכים להודו, במזרח הים הערבי, מול החוף 

הדרוס-מערבי של הודו(חוף מאלאבאר), במרחק 220 — 350 

ק״ם ממנו. מבחינה מנהלית נכלל באיי ל , האי מיניקוי 

(ץ 11410160 ) הנמצא כ 200 ק״מ מדדום להם. שטח האיים 28 

קמ״ד ובהם 24x100 תוש׳( 1961 ). האקלים חם ולח כל השנה. 

הבדלי הטמפראטורה העונתיים קטנים! הטמסראטורה הממר 

צעת של החודש החם ביותר (מאי) היא ״ 28 , ושל החודש 

הקר ביותר (יאגואר) — 25 0 . גשמים יורדים בשפע בעיקר 

בקיץ (המונסון הדרום־מעדבי). 

צפיפות האוכלוסים ב 10 האיים המיושבים מרובה מאד: 

יותר מ 1x100 נפש לקמ״ר בממוצע. האוכלוסיה מתפרנסת 

בעיקר מעבודת אדמה, מדיג ומאריגת מרבדים מסיבי קוקוס. 

רוב שטח האיים מכוסה חורשות דקלי קוקוס. האיים מייצאים 

אגחי קוקוס, מוצרים של סיבי קוקוס ודגים מיובשים. מבחינה 

גזעית חאוכלוסיח מעורבת מיוצאי דרום־החחו (זךרדח), 

ערבים, פרסים ועוד. לשתם היא מליאלם (ע״ע הדו, לשתות, 

עמ׳ 483 ). כל האובלוסיה מוסלמית. איי ל׳ הם סריטוריה 

מנוהלת ע״י הממשלה המרכזית של הודו באמצעות מושל 

שלידו מועצה של תושבי המקום 

ספנים ערבים הגיעו לאיי ל/ בדרכם להודו, עוד במאות 

הראשתות לסה״ג. הפורטוגאלים, שהיו האירופים הראשונים 

שבאו לאיים ( 1496 ), הקימו מצודות קטנות על שניים מהם, 

אולם 15453 גורשו בידי תושבי המקום. ב 1877 באו האיים 

תחת סרות השלטון הבריטי בהודו, ועם עצמאותה ( 1947 ) 

עברו לידה. " " 

מ. בר. 

לקדים ( 365 ק £611 ), מתח המשמש בעיקר לתאור שתי תר 
פעות נבדלות שהן: "ל׳ ירח" (ל׳ לבנה) החל 
כשהירח נכנם בתנועתו לתוך צל האת, והוא איפול ממשי 
של הירח* "ל׳ שמש" (ל׳ חמה) החל בעבור הירח בץ 
האת לשמש והוא רק כיסוי אופטי של השמש לגבי איזורים 
מוגבלים על פני כדור האת עם הל" נמנים גם ההתכסויות 


(אוקולטציה, ע״ע) והל" של ירחי צדק, של ירחי שבתאי ושל 
ירחים מלאכותיים הנצפים מן האת * חתכסויות כוכבים על- 
ידי הירח (ועל־ידי כדכבי-הלכת)* המעברים של כוכבי-הלכת 
כוכב־חמה ונוגח על פני דיסקת חשמש ופך שמויי־זזאור 
המחזוריים חחלים אצל הכוכבים חמשתנים-ד,לוקים (ע״ע 
כוכבים). 

ל' שמש (=ל״ש). כדי שיחול ל״ש חייבים להתקיים 
התנאים הבאים: א. השמש והירח חייבים לחמצא באותו 
אודך שמימי (ע״ע כוכבים), מצב של התקבצות חמכתה 
מולד הירח. ב. הירח חייב לחיות בקרבת מישור המילקח 
(= חאקליפסיקח: מישור המסלול של האת סביב לשמש* 
השם נגזר מיוונית ומ 1 מז 61 ,ג* 4 , קו הל"), כלומר רחבו 
השמימי חייב לחיות קטן, כי אחרת הוא עשוי לעבור מעל 
לדיסקת השמש או מתחתיה (ר׳ להלן שכיחות הל"). 

מבחינים ביו אתור הצל המלא ( 3 ז< 11 מנג) של הירח 
שצורתו חרוסית ושאליו אין האור יבול לחדור משום חלק 



4 


תרשים של לייזיי־שמש מישיר החסונה סתאר את מישור הסילקה. 

א הרום הצל הטלא; ב איזוד חצי־דוצל 

של דיסקת השמש ובו חל , מ ל א, וכץ אתור חצי הצל 
(גז< 1 הז 1 \ת 6 ק) המשתרע מסביב לצל המלא, שאליו חודר 
האור מחלקים מסויימים בלבד של השמש ובו הל׳ חלקי. — 
שמש וירח נראים מן האת בערך באותו גודל זוויתי(כ״ 3 ), 
ולכן מגיע חודו של חרוט הצל המלא של הידח, בקירוב, עד 
לכדור האת ואתור הל' המלא על פני האת הוא תמת־ קטן 
(בשיא — עד כדי 300 ק״ס). חרוט הצל נע על פני האת 
במהירות ממוצעת של כ 3 ק״מ/שניה (מהירות הירח במסלר 
לו היא פ 1 ק״מ/שניה ומהירות סיבוב האת באותו טמן 
היא כ* ק״מ/שניה)* ל' פלא יכול להמשד באמצע אתור הל׳ 
עד לערך מירבי של 7.6 דקות, ועל־סי רוב משכו קטן מערך 
זה. משני ציריו של אתור הל , המלא משתרע אתור נרחב 
מאד, שרחבו כמה אלפי ק״מ, המצוי בצל חלקי, בו רואים את 
השמש מכוסה פחות, כבל שמרוחקים יותר מאיזור הצל המלא. 

מסיבות הל" משתנות מפעם לפעם בגלל התנודות במרחק 
הירח מן האת בעקבות מסלולו האליפטי (מרחקו נע בת 
356x100 ק״מ בקרבתו לאת, קריגיאון, ל 407x100 ק״מ בשעת 
ריחוקו, אפו׳גיאון). כשהירח נמצא באסוגיאון של מסלולו, 
מסתיים חרוט הצל מחוץ לכדור האת ואץ מקום על פני 
האת בו הל׳ מלא. במקרה זח חל ל׳־ טבע ת, כי דיסקת 
הירח נראית קטנה מדיסקת השמש ואף בשיא הל׳ נשארת 
סבעת צרה סדיסקת השמש בלתי מכוסה. כשחרום הצל מגיע 
על פני האת בקצה קדקדו, מצטמצם אתור הל׳ המלא עד 
כדי קו ומשך הל׳ המלא עד שניות ספורות במקרה זה נראים 
קטרי השמש והירח שווים בגדלם, אך הירח אינו כדור חלק 
וחיספוס שוליו — הרים ועמקים לסיח־גת — מאפשר את 
חדירת אור השמש במקומות אחדים ומתקבלת התופעה המכו¬ 
נה "חרוזי בייליי׳ ( 15 > 863 5 ? 8311 ). 

חשיבות ל״ש למדע. בל״ש מלאים נוצריום תנאים 



1027 


לר!ויים 


1028 


מיוחדים המאפשרים תצפמת אסטתנוממת (ראותיות, פושר 
גרפיות, ססקטרויסקופיות ומדידות בתחום גלי הראדיו), כי 
בדקות הספורות של התרחשותם מסולק האוד חספחר של 
הפוטוספירה (ע״ע שמש), העולה, בד״כ, בעצמת קרינתה על 
בל עצמות הקרינה המתלוות לתופעות המתרחשות בסבי¬ 
בתה הקרובה של השמש, בשולי דיסקת השמש ובשכבות 
הגבוהות של האטמוספירה שלה, בכרוסוספירה ובעסרה. — 
חלק מתצפיות אלה ניתן אמנם לבצע היום, גם ללא ל״ש 
מלא, באמצעות מפשירים מסוג הספקטריהליוגראף והקז־רו־ 
נאגראף, אך אין בשיטות חדשות אלה כדי לשמש תחליף 
מושלם לתצפיות בשעת הל". כך, למשל, ניתן לאסוף מידע 
על השמש בכללותה ובאופן חד־זמני רק בשעת ל׳ מלא) 
בשעתו בלבד מתאפשר הלימוד המדוייק של אחורי העטרה 
החיצוניים ביותר או הלימוד הטסקטרוסקופי של הרבב הכרר 
סוספירה באזרת סשקטרום־״ההבזקה" ! 1351 ?) 

(הנראה וניתן לצילום במשך כ 3 שניות בלבד בראשית הל׳ 
המלא ובסיומו). 

ל״ש מספקים את ההזדמנות היחידה לצילום המרחב 
הסמיד לשמש, כדי לחפש בו כובבי־לכת או גופים שמימיים 
אחרים הקרובים יותר לשמש מאשר כוכב־חמה 1 כובבי־לכת 
מעץ אלה לא נמצאו. 

בגלל הפתאומיות שבה חלים ראשית הצורה המלאה של 
הל׳ וסופה (המגעים בץ שפת הירח ושפת השמש), ניתן 
לקבוע בדייקנות רבה את מקומם היחסי של השמש והירח. 
למתת שניתן לחשב אח זמני הל" מראש בדייקנות ניכרת, 
יש צורר לבקר נתונים אלה לאור התצפית, כדי לשפר באופן 
מתמיד את התאותה המסובכת של תנועת הירח. 

ל״ש מלא מאפשר גם את בחינת תקפה של אחת מתוצאות 
תורת היחסות (ע״ע) הכללית, לפיה מוטות קרני האוד בשדה 
גראוויטאציוני בשעוד גדול חתר מכפי שנדרש על־פי תורת 
הגדאוויטאציה הקלאסית. תוצאה זו מתבטאת בהעתקת מקר 
סותיהם של הכוכבים שקתי האוד המגיעות מחם אל כדור 
הארץ עוברות ליד השמש וניתן לצלמן בשעת ל״ש. על־ידי 
השוואת מקום הכוכבים לאחר זמן — כשהשמש רחוקה — 
אפשר למדוד העתקה זו. ההעתקות שנמדדו בשעת ל" במאה 
ה 20 אישרו במידה רבה את שעור ההעתקה הגודש לפי 
תורת היחסות. 

באמצעות ל״ש משיגים גם מידע חשוב לגבי רעש גלי 
הראדיו שמקות בשמש ולגבי איתות על פני דיסקת השמש, 
על־׳ידי התצפית בהפחתת פליטת גלי־הראדיו הנמשכת בד 
בבד עם ההתכסות ההדרגתית של דיסקת השמש על-ידי הירח. 

אחד השימושים של הל" קשור בבחנולוגיה ההיסטר 
תת— בקביעה המדוייקת של תאריך שבו חל מאורע מסרים 
שסמוך לו נצפה ל׳ שנרשם בספרות. הל׳ המוקדם ביותר 
שעליו נשמר תשום בתעודות של סין העתיקה חל ב 22 
באוקטובר 2137 לפסה״נ. כן ניתן להסיק מתעודות עתיקות, 
כי כבר במאה ה 7 לפסה״ג הץ מחשבים בסין את מועדי הל". 

גם לקדמובינו הר ידועים ל׳ שמש ררח, אך סיבות 
הל" לא הובנו. הפסוקים ביואל ג, ד! עמום ח, ם! מיכה ג, 
ו! ישעיהו י, יג, מעידים על מאורעות שנצפו למעשה. 
בתקופתם של יואל ועמום היתה לתושבי ארץ־ישראל אפש¬ 
רות לצפות בל״ש מלאים. לפי ת. אופולצר (ע״ע) תל ל״ש 
מלא ב 15 באוגוסט 831 לפסה״ב שנראה בדרום יהודה ושהגיע 
לשיאו כמעט בדיוק בצהתם (עמוס ת ט). ל״ש מלאים 


נוספים שארעו בסביבתה של ארץ־ישראל באותה התקופה, 
הד ב 2 באפתל 824 וב 15 ביתי 763 לפסה״ג (ור׳ להלן, עס׳ 
1030 >! נוסף על כך נראו באותה התקופה בארץ־ישראל גם 
שגי ליקרי טבעת: ב 2 במארס 832 וב 6 באוקטובר 825 
לעסה״נ. מאז הל׳ של שנת 763 ועד לחורבן בית ראשון לא 
נראה בארץ־ישראל או בסביבתה הקרובה ל׳ מלא. 

ל׳ ירח (= ל״י). הירח לוקה בהכנסו לתוך צל הארץ. 
לכך דרושים שגי תנאים מוקדמים: א. שמש דרח חייבים 
להמצא במצב של ניגוד, כלומר ארכם השמימי נבדל ב ״ 180 , 
מצב המכתה "הירח במילואו"* ב. הירח חייב להימצא 
בקרבת נקודת החיתוך (הקשר) של מסלולו עם מסלול 
הארץ, כי אחרת הוא עשוי לעבור מעל לצל הארץ או מתח¬ 
תיו. רוחב חרוט הצל של הארץ, במרחק הביגתי של הירח 
מכדור הארץ (וכאשר הארץ במרחקה הבינוני מן השמש), 
גדול סי שלושה בערך מקוטר הירח. כשמסלול הירח חוצה 
את מרכז חרוט הצל של הארץ, נמשך הל׳ ה ם ל א עד 100 
דקות משך הל׳ מן המגע הראשץ עד למגע האחרון עם הצל 



תרשים ז* 5 ליקוי־ירח א וזרום ד,צו חס<א 


הוא עד 2 ץ 3 שעות. כשהמרחק מנקודת החיתוך של המסלול 
גדול יותר, אין הירח נכנס כולו לתוך צל האת והל׳ הוא 
חלקי. — כשעה לפני כניסת הירח לתוך הצל המלא 
וכשעה אחרי יציאתו ממנו הוא עובר בחצי־צל האת. חצי־ 
צל נוצר מסביב לחרוט הצל של האת במרחב שאלת מגיע 
אור השמש בחלקו בלבד. האיפול ההדרגתי של פגי הירח 
בחצי-הצל ניכר זמן קצר בלבד לפני כניסתו לתוך הצל 
המלא ואחרי יציאתו ממנו (משך זמן של כ 5 עד 10 דקות), 
והוא'נראה כ״צעיף עשך דק. הכניסה לחצי־הצל והיציאה 
ממנו אינן נראות כאשר חל ל׳ חצי-צל בלבד, יורד זהרו 
של הירח במידה כה מועטה עד שבדח״כלל אץ עניין לצפות 
בתופעה זו < ליקויי חצי־צל של הירח אינם נזכרים במרבית 
לוחות הל". 

צל האת וצל הירח נבדלים לא רק בממדיהם! הבדל 
אחר נובע מן העובדה, כי לאת יש אטמוספירה הנעדרת 
אצל הירח. אור השמש העובר דרך האטמוספירה של האת 
מוטה, על ידי שבירת האור בה, לתוך חרוט הצל של האת 
ולכן חרוט הצל אינו מוגבל בגבולות הגאומטריים שלו. 
מסיבה זו גם אץ דיסקתהירח אפלה לגמרי בשעת הל׳ המלא, 
אלא נראית, לרוב, בגוון חום־אדום של נחושת. לימוד פושד 
מטרי של גוון זה מביא למסקנות על ההרכב ותכונות אחרות 
של שכבות האטמוספירה הגבוהות של האת ובכך העניין 
העיקרי של המת המודרני בחקר ל״י. 

שכיחות הל". לגבי מקום מסרים על פני כדור האת 
שכיחים חתר ל״י מאשר ל״ש, כי אלה האחרונים נצפים 
תמיד באמור מצומצם בלבד, בעוד של״י נראים בבת אחת 
ממחצית כדוד האת. אולם מספרם הכולל של ל״ש בכדור 
האת גדול כדי 1.5 פעם בקירוב מל״י. כאשר הירח מצר 
מאחורי האת ביחס לקתי השמש (ל״י), אורך הקטע של 



1029 


לקויים 


1030 


מסלולו, שבו הירח עשוי ללקות, הוא כ 9,200 ק״מ ז ואילו 
כשהירח מצר ביז הארץ לשמש (ל״ש), גחל יותר הקטע 
במסלולו— כ 15400 ק״מ — שבו הוא אשר לגרום לל/ 

מסלול ההקפה של הירח סביב כדור הארץ נסר מורת 
של ׳ 9 ״ 5 לגבי מישור המילקה והוא חוצה, איפוא, מישור זה 
בשתי נקודות חיתוך המכונות קשרים (קשר עולה וקשר 
יורד). כדי שיחול ל׳, חייב הירח להימצא בקרבת מישור 
המילקה בשעת המולד (ל״ש) או בשעת מילואו (ל״י), — 
כלומר בקרבת אחד הקשרים של מסלולו. אם המרחק גדול 
מ׳ 3 ״ 18 לא יחול ל״ש, אם המרחק גחל מ ׳ 12 0 15 לא יחול 
ל״י > ומאידך, אם המרחק קטן מ׳ 31 ״ 15 חייב לחול ל״ש ואילו 
ל״י הוא בלתי נמנע אם המרחק קטן מ׳ 30 ־ 9 . 

לו היה מישור מסלול הירח קבוע במרחב, היו הל" 
חלים באותם החדשים בכל שבה, בשתי תקופות המרוחקות 
שישה חדשים זו מזו. אמנם, נטיית מישור המסלול של הירח 
אינה משתנה, אך הקו המחבר את קשרי המסלול סובב 
לאורך מסלול הירח בכיוון מערבה ("נסיגת הקשרים") בהש¬ 
פעת כוח המשיכה של השמש. סיבוב קו הקשרים ב ״ 360 
נמשך 184 שנים ולכן תקופות הל" מקחמות בכל שנה ב 20 
יום בקירוב ( 365.25/18.6 ). 

הכשדים הקדמונים הבחינו, כי ל" חמים מאד חזת וחלו 
בחוחי זמן של 6,58532 ימים ( 18 שנים ו 11 ימים בקירוב). 
תקופה זו, שנקראה על ידם ם א רום (* 1-0 * 5 ) והשווה בקי¬ 
רוב למחזור נסיגת הקשרים ( 184 שנה), היא הכפל המדוייק 
של החודש הסינודי (ע״ע לוח) ב 223 

( 6,585.32 — 223 ^ 29.5306 ). 

הל* הבאים זה אחר זה במחזור הסארום הופכים פחות 
"טובים" בגלל התרחקותם הגדלה והולכת מקו הקשרים 
(בעקבות אי־ההתאמה של מזמור הסארום ומחזור סיבוב 
הקשרים). סדרה של מחזורי סארום מסתיימת אחרי 35 ל" 
בקירוב, כשתחילתה בל׳ שחל בקשר בחוק. 

חוח הזמן בין שני מעבחם עוקבים של הירח בפריגיאון 
נקרא בשם חורש אנומאליסטי, והוא נמשך 27 ימים 13 שעות 
18 דקות ו 33.2 שניות. 239 חדשים אנומאליססיים שווים 



טד,?ד 5 י? 1 יי־ד,עםע בעדים 1860 עד 1880 
ליקויים פלאים: סו ם?א: ?יסו״־םנעת: קו מפוסק; ?יקוי־סבעח 
הנסער כל' מלא: קו ם 8 וםס ונקודות 


כמעט בחוק לערך הסארוס( 6,585.54 = 1(273546x239 לכן 
שווים כמעט המרחקים בין ירח לאת ברווח הזמן של 
סארוס אחד ומשך הל׳ וצורתו כמעט אינם משתנים, 

המספר הכולל של ל" החלים במשך שנה אחת אינו קבוע. 
המספר הגחל ביותר הוא שבעה ל", מהם חמישה ל״ש 
ושניים ל״י או ארבעה ל״ש ושלושה ל״י. המספר הקטן ביותר 
הוא שגי ל" בשנה ושניהם ל״ש (במניין זה אעם כלולים 
ליקרי חצי־צל של הירח). 

כל הל״ שבין שנת 1207 לפני הספירה ועד לשנת 2263 
לספירה חושבו וסופו על ידי האססחנום האוסטח ת. אופול־ 
צר (ע״ע) בשנת 1887 . מספרם במאה ה 20 בלבד מסתכם 
ב 228 ל״ש ו 148 ל״י. 

./׳\ ? ; 1887 ,) 0111 ) 11 *}£ ■ 1 ) 4 מ 0 מ 00 ,ז* 2 [סקנן 0 .זי .נרד 
) 1/1 / 0 :)! 1 ) 11 )£ ,׳(;(!סס^יי א . 4 .¥ .א - ל 501 זןס 

;' 1951 , 51471 ) 111 /ס :) 11 ) 11 )£ , £11 ו 1 :> 8111 $ ; 1937 ,* 400 } 

. 1956 ,) 1:1 *■ 1 ) 11 * 1 ( 4 * 0 ^ ) 1 <£ ,) 1.101 

ד. ז. 

ליקר מאותת (ל״מ) במזרח הקדום. ככל עסי־הקדם 
אף עמי המזרח הקדום נתנו את דעתם לל״מ ופרשום כאותות 
מבשח פורענות. חיבור אסטתלוגי מיוחד בספתת האותות 
(*מנומס) הבבלית־אשוחת, הנקרא ע״פ פסוק הפתיחה שלו 
בשם ״ 1111 !£ טח!/ גמונזמס** (= "כאשר אנו ואנליל"), כולל 
כ 7400 אותות וביניהם רבים שעניינם ל". אזכורים לל" 
השאובים, אם מן החיבור האסטרולוגי הנ״ל, ואם מתצפיות 
של ממש, מובאים בחנים והשבתות שניסו לשגר איצט־ 
גנעי החצר לאסרחחן ולאשורבנפל מלכי אשור (במאה ה 7 
לפסה״ג). לעומת הידיעות המתבות שגשתמח על ל" במקד 
תת שבכתב היתדות, לא נתגלה עדיין במקורות המצחים 
אף אזכור אחד לל״ש או לל״י ומסתבר שהמצחם לא יחסו 
חשיבות יתרה לתופעות אלה. 

הנודע בכל ל״מ במזרח הקתם הוא ל״ש בחודש סיוון 
בשנת האפונימיות של בח־-סגלה, היא שנת מלכותו 
העשיתת של אשור-דן 111 מלך אשור ( 772 — 755 לפסה״נ). 
ל' זה — שנזכר בכרתיקון האפונימי האשורי — זוהה 
כלה״ש ב 15 ביתי 763 לפסה״ג ומשמש כגקודת־מוצא לקבי¬ 
עתה של הכתנולוגיה האשותת (וכן הבבלית והפרסית) 
באלף הראשון לפסה״נ. ל״ש אחר בעל ערך כתנולוגי הוא 
הל׳ בשנת 10 למרשלש 11 , מלך החתים (ע״ע חתים, עט׳ 
257 ), המזוהה כיום כל׳ שבחודש מארס 1335 לפסה״ג והוא 
לעזר רב בקביעת זמנם של מלבי החתים במאה ד, 14 לפסה״נ. 

המקותת האשוריים מזכיתם כמה ובמה ל״י שניתן לק¬ 
בוע את זמנם במתייק, כגץ הל" בסוף מלכותו של אסח 
חרון (בשנים 671 — 669 לפסה״ג) ובימי אשורבנפל (בשנים 
662 ! 655 ! 653 לפסה״נ). לעומת זאת, אק ערך כתנולוגי 
לאזכוחם שבספתת האסטתלוגית הבבלית והאשותת 
בדבר ל״י שבישת, כביכול, את נפילתן של ממלכות 
ושושלות־מלכים במסופוטמיה חקתמה, כגץ הל׳ בתמה, 
ערב מפלתו של אחתן מלכי השושלת הגותית, או הליקוי 
במיון, ערב נפילת אחרון מלכי השושלת ה 3 של אור, או הל׳ 
בחודש שבט, ערב קיצה של השושלת הראשתה של בבל. 
קביעת זמנם של מאורעות אלה, שחשיבותה רבה להיסטוריה 
של המזרח הקדום, נעשית מכוח שיקולים היסטוריים ולא 
מכוח התאחכים האסטרונומיים האלסרנאטיוויים הנובעים 
מן הליקויים הנ״ל. — וע״ע כרונולוגיה. 

ח. תדמור, הכרונולוגיה של המזרח הקדמון באלף השני 

לפסה״ב(האבות והשופטים, בעריכת ג מזר, 41 59 ), תשכ״ז ! 


• 1031 לקויים 

11 0. 760 41714 ! 40 ד 4 ו 1% >( 6 ) 16 / 0 #0711 ) 8 ?!/־ 1 ,תג> 5 קתו 

4!!7010%(7$ 0 } 8110(1x6 004 8416?1 1900 , 1-11 , 0 ס ; £. X. 
5x17161104( 1404 5x17141(1)!( 111 801 x 1 , 11, 1909- 

; 1935 , (?! 60 ת 50631,1 .ן חסי!) 1 }) 6 ! 10% ו 0 ו 17 ו £7% , 1 ) 1 , 1910 

;* 1954 , ץ 1 ו* 1 { 011 4 4 111 $)) 5001 74( 8x4x1 ,עביגי^^וסא . 0 

470714 [ 01 ) 400 40 ; / 0 ?■ 01700010 % ,חגתזזס ) £101 .( £ 

. 1968 ,(ושם מפרות) 

זז. ת. 

ל?| 031 1 * 1 > ל , *? 1 ׳ ^ 1 *ל — 0 ל יי — 10 1x00010 ־ו 43 ^-* 16 ז 0113 
161.1516 > — ( 1818 , סן־פול [באי ךאיני 1 ן] — 1894 , 

לובסין [על-יד!רסי]), משורר צרפתי. ל׳ היה בנו של רופא 
צבאי. הוא נשלח על־ידי אביו לארצות שונות, ביניהן להודו, 
כהכנה לקאריירה מסחרית. למד משפטים בלו( 1837 — 1843 ). 
ב 1846 השתקע בפאריס והקדיש את זמנו לפוליטיקה גרפו־ 
בליקני נלהב. הוא תירגם משפות קלאסיות — את "איליאס* 
ו״אודיסיאה" וסיציררתיהם של הסיודוס, איסכילוס, חודא־ 
טיוס, סופוקלס ואוריפידס. קובץ שיריו הראשון 0011103 ? 
1165 !> 11 ם 3 ("שידים עתיקים"), שסקור-השראתס עפ״ד יוון 
הקדומה, פורסם ב 1852 , ;!סזבאלתפאל 005105 ? ("שירים באר־ 
באריים") — ב 1862 , 05 ט!> 381 ז 1 05 ת! 0 ס? ("שירים טרא¬ 
גיים") — ב 1884 ו 000105 ? 5 ת 110 ״ 0 ם (״שירים אחרונים״) — 
ב 1895 , אחר מותו. ל׳ כתב גם טראגדיה, 05 ץת 1 !״£ 1x5 
("האריניות"), 1873 , בהשפעת הסראגדיה "אורסטייה" של 
איסכילום, ורמה ספדי היסטוריה. 

לשירתו של ל , בסיס רעיוני איתן. בהקדמה ל״שירים 
עתיקים", שעוררה הד חזק, ביטא המשודר את "האני מאמיך 
הספרותי שלו. הוא יצא נגד הווידויים האינטימיים והנימה 
האישית של השירה הרומאנטית. שירה חייבת להיות מבד 
ססת על ידע מדעי ולהביע את המיתוסים של האנושות. אכן, 
שירתו של ל׳ מבוססת על בקיאות רבה, בעיקר בתחומי 
ההיסטוריה והארכאולוגיה. כמעט כל צורות האמונה מתו¬ 
ארות בה — אגדות יווניות, הודיות, תנ״כיות, סקאנדינא" 
וויוח, קלטיות, גרמניות ופולינזיות משמשות לה נושא. 

לשירתו של ל׳ יופי פלאסטי, שהושג על־ידי שילובים 
מחושבים של צלילים ודימויים. לשונה צלולד" עשירת צבעים 
ושופעת אכסוטיזת* הקצב לרוב קלאסי. הוא נחשב לגדול 
משוררי האסכולה של הפרנס (ע״ע), שפולחנה היה שלמות 
הצורה. — ל׳ היה חבר האקאדמיה הצרפתית מ 1886 . — כל 
שידיו יצאדלאור ב 4 כרכים, 1929 — 1932 . 

1 ) ) 107070 (' 1 ,.£ , £51010 .£ , 1895 ,) 101170 .£ ,*!מזסס ן 

,) 1'4x1101(, 1920, £. 1061 (, £. (1 1( 701 70%( 4( 1'1)( 04X44 

1 תס 1 ז 03 .£ , 1954 ,) 7 ) 1951 , £. £101(05, 1'),'1077170( (1 1'4x11 

. 1958 ,. 8 • ( 014611 )*!{ 14 ) #7 ) 1 ( #0 0 ( 1 ,] 1 ) 1 ) 31011 /י 

ש. וי. 

לקרניה ([^ן וי) — חבל היסטורי ביוון. בדרום־ 

מזרח הפל 1 פונםום), שגבל מצד מערב במסניה 
ע״י שושלת הרי הטאיגסוס (עד 2,400 מ׳), ומצד צפון 
באדקאדיה ובארגוליס ע״י הרי פרתניוס ושרנרן (עד 1,000 
מ , ). חופי ל׳ מדרום וממזרח אינם נוחים למעגן אניות. מול 
מפרץ ל׳ שבין כפי טאינרום ומליאה שוכן האי קיתירה. 
במרכז ל׳ שפלה רחבה ופוריה, ובה זורם הנהר אוולטס על 
יובליו. 

ראשית ההתנחלות הזלרית (ע״ע דורים) בל׳ 
המיקנית החלה מצפון עמק האורוסם, והתפשטה דרומה 
עד אמיקלאי. חלק זה של ל׳ היה מחולק לנחלות ביו הספר¬ 
טנים, ששכבו תחילה בחמישה כפרים ואלה התאחדו אח״כ 
(במאה ה 8 לפסה״ב) לעיר ספארטה, לדגלי גבעת תירפנה, 


לקטוזה 1032 

שעליה ישבה לקדימון המיקנית. טריטוריה זו של העיר 
עיבדו החלוטים (ע״ע). שטח הגבעות 
שמסביבה, ה״פריאויקיס", ניתן לקהילות כפופות של "שרי- 
אויקים״ (ע״ע יון, עמ ׳ 461 ), שהיו מעלות מם לספארטה 
וחייבות לה שרות צבאי, ועם זאת נהנו מאוטונומיה רבה. 
באיזורי־הספר של ל׳ היו כסה שטחי מריבה עם ארקאדיה 
וארגולים. בתקופה הרוסית היתד, הפריאויקים אוטונומית. 
ושטחה של ספארטה נצטמצם לעמק האוולטס בלבד. — 
וע״ע טפרטה. 

לקוו־דר, זץ בטיסט אנך־ - ״״ 90 **?*ס 0 * 1 

0 זו 3 (>ז 300 ״ 1 — ( 1802 — 1861 ), מסיד דומיניקני, כומר 
ופובליציסט! צרפתי. הקריאה בכתבי וולטר ערערה את 
אמונתו הדתית, ודק בגיל 22 , בהשפעת למנה (ע״ע), חזר 
וגילה את האמונה הנוצרית. יחד עם למנה הוציא לאור את 
כתב־העת זסזס^ע ("העתיד"). במאמריו המרובים ביקש 
להתאים את הכנטיה הקאתולית לחיים המודרניים ולהצביע 
על הדרך, בה ניתן לדעתו ליישב את הדוגמה הדתית עם 
רעיונות החרות, האחווה הסוציאלית, חופש־הביסוי ושיח רדד 
האומות המדוכאות. 

כשפסלה הכבסיה הקאתולית את העת? ודעיונותיו, נפרד 
ל׳ מלמנה ופגה לפעולת הספה. דרשותיו בכנסיית נומר־דם 
שבפאריס נתפרסמו עד מהרה בחידושיהן ועסקו, לבד מן 
הדוקטרינה חקאתולית, גם בעניינים שוטפים — בפוליטיקה 
ומוסר ובבעיות חברה וכלכלה. 

ב 1836 הגה את הדעיץ להקים מחדש אח המסדר הדו¬ 
מיניקני ברחבי צרפת. משאושרה בקשתו נכנם למנזר דומי- 
סיניקני ברומא כדי להכשיר עצמו לקראת סשימה זו. בתקר 
פה זו אסף חומר רב על מייסד המסדר — ח׳מיניקוס (ע״ע) 
ד,"קדוש", ועל יסוד החומר הזה פירסם אח״כ את הביו¬ 
גראפיה החשובה: 110 ן> 101 מ 001 53101 10 > 10 /ו ("חיי דומיני* 
קוס הקדוש״), 1840 . 

כשחזר לצרפת התמסר להקמת המסדר הדומיניקני ושב 
לעמוד־הדרשות בכנסיית־נוטר־דם. בימי המהפכה של 1848 
חידש את פעילותו חעתונאית במסגרת כחב־חעת - 100 ! 0 ז£יס 
0110 ׳! ("התקופה החדשה"), ואף נבחר כציר לאסיפה הכללית, 
אך התפטר בגלל התנגדות הממונים עליו. אחרי ההפיכה של 
1851 עזב את פאריס והתמסר לחינוך הדוד הצעיר, ב 1861 
נבחר לאקאדמיה הצרפתית במקומו של טו׳קויל (ע״ע). 

בין חיבוריו החשובים: 0 מ! 510 ץ 5 10 •! 511 115 ס 1 :ז 3 ז 10 ) 51 תסב> 
0000315 ) 03 10 > . 1 ^ 10 > 110 ן> 1 ו 1 קס 5 ס 11 י 1 ק ("הרהורים על הפי¬ 
לוסופיה של למנה״), 11834 3100 ( 0110-1 ^ 1 10 > 0100005 ) 300 > 
$״ 3 ? 10 > (״דרשות בנוטר־דם של פאריס״), 1835 — 1851 . 
כתביו נתפרסמו, ב 9 כרכים, ב 1872-73 . 

,) 01110 64 - ) 5 ; 1940 , 7 * 001 1 ) .£ י 10 זזג 0 א- 0 גוז 0 ג 84 £ 

,? ; 1959 ,) 71 ) 116 141 1 ) 14 ) 01 014 ,.£ ,־ £5060110 . 64 ; 1952 ,״£ 

£31011, 1x1 {(110(1!( 4( £., 1961. 

צ. בר. 

לקטוזה ( 050 ״^!), סוכר־החלב, דו־סאכאריד מחזר, 
המורכב מגלקטוזד, וגלוקוזה (ע״ע סכרים): מולקר 
לה אחת ם־גלקטוזה (ע״ע) קשורה בקשר גליקחידי 8 4,1 
(ע״ע גליקחידים) לס־גלוקוזה (ע״ע), 

ל׳ נמצאת בחלבם של היונקים: אצל האדם בשיעור 
8% — 5 ובחלב פרה בשיעור 6% — 4 . ל׳ מופקת כתוצר לוואי 
בתעשיית הגבינה מן הקום (מי הגבעה) המופרש לאחר 



1033 


לקמוזה — לקסום 


1034 


ההתגבנות. במעבדה אפשר לסנתז ל׳ ע״י צימוד גלקסוזה 
דגלוקחד. בתנאים פיסיקאליים מתאימים. בלוטת החלב ססד 
תזת ל', למשל, ע״י הפיכת גלוקוזה לגלקטחד. וצימוד שני 
הסוכרים האלה. עם ספיגתה מן המעי מופרדת הל׳ שוב 
לשני הסוכרים המרכיבים אותה, והגלקטחה הופכת בכבד 
חזרה לגלוקוזה והיא המנוצלת ע״י הגוף. הפרעה ססא־ 
בולית תורשתית תדירה בילודים מתבטאת באי־יכולת לבצע 
היפוך זה. 

ל' אינה מותססת ע״י חב השמרים והחידקים. חידקי 
החלב (ע״ע חידקים, עמ' 342 , וע״ע חלב, עמ ׳ 427 ) השתים 
מסרקים אוחד. והופכים אותה לחומצת החלב, תהליך חשוב 
בתעשיית פוצח החלב. 

לקטנטיוס, אקןיזס .קקיליוס פיךכדנום — £00105 

1115 ) 0301311 1111311115 ־ 11 ? 0360111115 - ( 260 ־ - 

340 ״), סופר נוצח, מראשוני יוצריה של האפולוגטיקה 
הנוצחת. יליד אפריקה ובן למשפחה עובדת־אלילים׳ שהת¬ 
פרסם כנואם מזהיר שוזמן ע״י הקיסר דיוקלטינוס ללמד 
באקאדמיה שהקים בניקומחה. התנצר ב 303 ועם גבור רח¬ 
פות הנוצחם עבר לגאליה, שם נתמנה ע״י קונססנטינום 1 
במחנך לבבו בכורו — קריספיס. 

חשיבותה של האפולוגטיקה של ל׳ היא בהיותה תשובה 
לאטינית (ל׳ חיקה את סיעתו של קיקרו ומשום כך גם 
נתכנה "קיקח הנוצח") שנועדה לאנשי־רוח פאגאניים 
שהיו עדנים את האמונה ד,נוצחת החדשה. בכתביו ניסחה 
הנצרות בפעם הראשונה, באופן שיטתי, את יחסה לבעיות 
החיים. בספרו הגדול 01711136 10065 ) 11 ) 1 ) 1x15 ("מוסחת 
אלוהיים'), 304 — 313 , שנתחבר בימי הרדיפות הגדולות 
על הנצחת, תקף ל׳ את הפוליתאיזם העממי ואת הפילר 
סופיה הפאגאבית כשהוא מתה את יתחנותיה של הדת 
הנוצרית המתותאיסטית, שהיא דרך חיים טובה ובעלת 
תקוות אסכאטולוגיות. ל׳ ביקש להביא את עובד האלילים 
לידי גלד האל הנוצח מתוך התבוננות בפלאי הגוף האנושי, 
שכן מתוך כך סוכרת אדם לבוא ליח מסקנה כי קיים בורא 
עליח, נבח, כל-יכול, צופה ומשגיח. 

1 * * 14 ) 14 !/ 1 ) 0 * 4/1110 ) 11 ** 71 *!י 5 0141 מ * 1 * 114 5 * 1144 * ■.£ ,ת 10 ! 10 ? 

, 11* 11 **8*1* 4* €0*1*101111*1, 1901; }. 1(. £01X10 ס 1 * 14 * 11£1 ** 
.(' 195 ,* 71 * 11 ** 11 * 1 * 1 * 1 ^ 010 ) 0 1 * 4 1 * 1 * 5 ** 1011 * 1 15 * 110110 * 10 * 0 

לקי, דלים אך 1 וךד הךטפול - £ 1 ז 3 ״ 11 )£ 11113111 ^ 

י 10 מ}זז 93 — ( 1838 — 1903 ), היסטוחון 
בחטי. ל׳ נולד בדאבלין ולמד תאולוגיה ב״טריניטי קולג׳" 
שם. אך כבר ספח הראשון, שפורסם בעילום שם בהיותו בן 

21 , £6 .\/ 116 ) 0£ 1600165 ) 160 ' £611810115 1116 ("המגמות 

הדתיות של החד״), 1860 , העיד שלמחבדו לא היה עתיד 
בכנסיה. ל׳ היה נתח להשפעתם של הלכי־רוח איחים לאד 
סייע כמוכח מספח השני 10100 ק 0 1111110 ? 0£ 16 £63(16x5 ך 1 
1 ) 1x0130 ס! (״מעצבי דעת הקהל באירלאנח), 1861 . אח״כ 
ניסה ל׳ לתאר התפתחדות רוחניות־תרבותיות באיחסה, 
בשני ספחו, שבהם ניכרה השפעת בקל (ע״ע): ) 0 915(0x7 
£3(100311510 10 £11X006 ("תולדות הראציתאליזם באירד 
פה״), 1 — 11 , 1865 ; 1140x315 ת 63 ק £010 £ם 915(0x7 ("הינד 
טוחה של ארחות־החיים של איחסה״}, 1 — 1869,11 . 

מחקח המחקדק ביותר של ל׳ היה £0813011 ) 0 017 ) 915 \ 

£6 £1811(660(£ 060(11x7 ) ס! ("תולדות אנגליה במאה 
ה 18 ״), 1 ־ ¥111 , 1890-1878 . החלקים המקוריים והחשובים 


ביותר בספר זה הם אלה העוסקים בתולחת אירלאנד, בייחוד 
לגבי מפעלו של גך?ןן (ע״ע), ו״חאיחוד" של אידלאנד עם 
אנגליה. ספר זה נחשב להשג של אי־פניות בגושא רגיש 
מבחינה ציבורית אז. 

ל׳ נבחר ב 1895 לפארלאמנס כציר ליבראלי, תמך בתיקר 
נים באירלאנד, אך התנגד לתת לה "הום חל"(שלטון־בית). 

,)■ £110 01 * 111 *€ 14 * 0 01 * 1 / 11 ) 0 * 8108 4 ' . 1 , 7 ) 110111 :) 11 ^ .ן 1 
191/1 * 1/1 1 * 1 11 * 10 * £11510 14 * 0 1 * 111110 , 000011 .ק .?) ; 1945 

' 1959 , 344 ־ 340 , 1 * 4 * 1 •**€ 

לקי, ניקולה לואי לדי - — £3031116 16 ) 1115 ס£- 135 ס 110 י 1 

— ( 1713 , חמיניי — 1762 , סאחס), אסטחנש 
ומאתמאטיקן צרפתי. ל/ שנתייתם בילחתו, אומץ ע״י החכם 
של בורבון והועד לכמורה. אולם נטייתו למדעי־הטבע הניעה 
את סטרתיו למסח ליח התוכן קסיני שהעסיקו במדידות 
גאודזיות. במדידות אלה, שנערכו בשנים 40 — 1739 לשם 
בחקת ארכו של קו האורך שעבר דרך סאחס, גילה ל׳ 
את כשרונותיו המגוונים והם שפתחו בפניו את שעח האקא- 
דמיה למדעים ( 1741 ). באותה שנה נתמנה פחפסור למא- 
תמאטיקה בקולג׳ מאזאח שירסם ספח יסוד ללימוד חמאת- 
מאסיקה, האסטחנומיה והאופסיקד. ב 1751 יצא ל׳ למסע 
מחקר לדדש־אפחקה שתקשה של 4 שנש מיפה 10,000 
כשבים של הרקיע הדחמי, נשף על כ 300 הכוכבים שהיו 
ידועים קודם לכן ממחקחו של הלי (ע״ע), כמו״ב מיין את 
הכשבים ב 14 צביחם חדשים, ושמות מרביתם מקובלים גם 
באסטחנומיה החדישה. בצד הכנת קאטאלוג הרוכבש חקר 
ל' גם את השינוי בגראוויטאציה מקררשב למשנהו, וביצע 
חישוב מדוייק של מרחקי השמש שירח. פירסם ספחם דבש, 
בחם חכז את תגליותיו שיכםאתמדעהאסטתנומשעדימיו. 

לק!לו, ?יר עזוךרלו ךה, ע״ע עזת־־ךלו דה לקא׳ 
פ^ר. 

ליקלר, פיליפ 9 וץסוא מרי, רוזן ךה או^קלוק- 

16 ) 6 ) ¥10001 , 6 £130?015 93X16 £6016X0 ק £111 ? 
506 ) 6010 ) 930 — ( 1902 — 1947 ), איש-צבא צרפתי. בן למש¬ 
פחת אצילש עתיקה בחבל פיקארדיה! נתחנך באקאדמש 
הצבאית בםן־סיר. בראשית מלה״ע 11 נפצע, נשבה פעמייט, 
ברח מן חשבי לאנגליה שצמרף לכשווו "צרפת החפשית" 
של דה-גול ( 1940 ). הוא נתמנה למפקד באפחקה המשוונית 
הצרפתית ונתפרסם במסע החיל שבפיקודו דרך מדבר סחרה 
מצ׳אד לטריפולי, מרחק של יותר מ 2,000 ק״מ, שנמשך, תוך 
התנגשות עם כשות איטלקיש, מדצמבר 1942 עד פברו¬ 
אר 1943 . בסחפולי הצטרף לגייס ש הבחטיים שעלו על 
תוניסש. ל׳ פיקד על כשות צרפתיים בעת הפלישה לאיחפה 
בקיץ 1944 , קיבל את כניעת חילשמצב הגרמני בפאחס 
וששרר את סטראמבור. בעת כניעת יאפאן ( 1945 ) הש ל' 
נציג צרפת, ששנח מפקד הכשות הצרפתיים בהודרסין. 
ב 1947 נתמנה למפקח כשות צרפת בצפוו-אפחקה ושם 
נספה בתאונה אווירית. ל׳ השלה לדרגת מארשאל אחרי 
מותו. הוא נמנה עם הנועזים שפשולאריש ביותר שבין 
המצביאים הצרפתיים במלה״ע 11 . 

- 1940 , 0 * 50/10 4 * 0 .£ * 4 ** 1 ) 0 <}£'£ , 108014 [ [ 1 .?] . 031 
. 1952 , 16 ) 03056 . 3 . 1948 , 1943 

לקמום ( £1(1x015 ), תעחבת צבעש אורגניים המצויים 
בכמה סוגי חזזית(ע״ע), בעשם £006113 ו 1x03110x3 , 
הנפוצים בעיקר בסקנדינאוויה, בחשי הים התשת שמזרח 



1035 


לקסום — לקרטל, ז׳ין דה 


1036 


הודו. הל׳ מורכב מיקר מאזוליקמין ואריתדוליטמץ, הקשו¬ 
רים לתרכובות אלקליות. 

הפקת ד.צמ נעשית על־פי־רוב ע״י הפעלת אמוניה 
ואשלגן פחמתי על החזזית וקבלת מלחי אשלגן כחולים. אח 
התמיסה המרוכזת של המלח מערבבים עם אבקת גיר וכד 
מקבלים את הל׳ המסחרי. חומר זה מסים חלקית במים 
ובכוהל. היצרן העיקרי של הל׳ היא הולאנד. 

שמושיותו של הל׳ נומת סכך שהוא משנת את צבעו 
בהתאם לחומציות או בסיסיות הסביבה. בסביבה חומצית 
( 5 ומטה) צבעו אדום. ובסביבה בסיסית ( 8 ומעלה) 
צבעו משתנה לכחול. לשם נוחות השימוש בו טובלים ניירות 
בתמיסת הצמים ובכך יתרים את ניירות הל׳. עליהם שמים 
טסה מהתסיסה הנבדקת ולפי צבע הנייר אפשר לקבוע אם 
התמיסה בסיסית או חומצית. בעבר היה נהוג להשתמש בל׳ 
גם כחומר צבע במשקאות. 

לקנא( , ( ז *יס 1 ו> 101 >£! בה עדי: לק־הנאו [ 1111311 -^ 1 ] ),עיר 
בצפון הודו המרכזית, כ 420 ק״מ מדרום מזרח 
לדלהי י בירת מדינת אישר סרז־ש; 662,000 תוש' ( 1965 ). 
יושבת על הנהר גומטי ( 70 ,(0111x111 ק״מ משפכו לגאנגס, 
בגובה 120 מ' מעל פני הים, בלב מישור גדול. ל׳ היא מרכז 
מסחר, ומצויים בה ובסביבתה מפעלי־תעשיה גדולים למוצרי 
בחל ופלדה׳ מכונות חקלאיות, מכשירי עבודה, חמרי בנייך, 
מתרי חרסינה, מתרי עור, טכסטיל, כימיקאלים, נייר ומזד 
נות. כן ידועה העיר במלאכת־מחשבת בזהב, כסף, שנהב 
ואבנים טובות, ובמעשה רקמה. ל׳ היא צומת גדול של מס״ב 
וכבישים. מיד אוניברסיטה, מהחשובות בהודו, ובתי־ספר 
מקצועיים גבוהים. בחלקה העתיק ארמונות ומסגדים מפוא¬ 
רים מהמאות ה 18 וה 19 ן המפורסמים שבהם: מסגד אימא- 
ברה ( 1784 ), מסגד מוחמד עלי שאח (שבנייתו לא הושלמה), 
ארמונות צ׳טהאר מאנזיל, ארמון ביביאפור וארמון קיסאר 
באג. כן מפורסם הקסרקטין, הבריטי לשעבר, שבו עמד חיל 
המצב הבריטי במצור בעת מרד הספרים ב 1857 (ע״ע הדו, 
עמ׳ 534 ). 

ל' היא עיר עתיקה, שראשיתה במקום שגבהו הגן עליו 
מפגעי גאות הנהר. היא היתד. למרכז חשוב מאמצע המאה 
ה 18 ואילך, בשלטון המוגולים׳ שעשאוה לבירה איזורית. 
בתקופת השלטת הבריטי היתה מרכז צבאי ומנהלי חשוב. 
בשנים 1775 — 1902 היתה בירת גליל אוד ( 011x111 ), ואח״ב 
בירת הפרובינציות המאוחדות, שעם התעצמותה של הודו 
הפכו למדינת אוטר פרוש (ע״ע [כרד־מילואים]). במאה 
הנוכחית גדלה ל׳ במהירות, אוכלוסייתה שולשה, תבנו בה 
פרברים חדשים גדולים, בעלי רחובות רחבים 

לקר^]"], 13 ל — * 1 ס־! £30 3111 ? — ( 1806 , פאריס — 
1884 , שם), חוקר ומספר צרפתי, ידוע גם בשם פ. ל. 

ז׳קז״ב ( 30011 !) או "הביבליופיל ז׳קוב". ל׳ כתב מספר רב 
של רומאנים היסטוריים מהם: 16 > 1110 > 133 ת 1 ! 3 10 זת 1 זזס 9 '׳ 1 
! £6 (״בעל מסכת הבחל״), 1837 , ו 01$011$ ס 105 ! 0 זנ 013011 1,3 
(״חדר הסמים״), 1839 . בת מחקריו ההיסטוריים:- 1,61110^6x1 
831106 * £$6 6! 13 £6x131 (״יה״ב ותקופת הרנסאנס״), 1848 — 
1851 ( 5 כרכים בשיתוף עם פרדינאן סרה [ 5616 ]). ו- 

1153868 ] 6 111061115 , 6 ז 1 נ}מ £1 ] 6 ] 0116010116, 01X181113 

("דירקטוריון, קונסולט וקיסרות: אורח חיים ומנהגים"), 
1884 . ל׳ חיבר מונוגראפיות על תקופות שונות בהיסטוריה 


של התרבות ומחקרים על נושאים רבים ושונים, ביניהם 
לדוגמה, על נעוריו של מוליד וכן על אמבות הצורפות 

לקרואזז, סרנסוא אבטואן אלפו־ד - 11 .^ 3X15018 •!£ 

\ 01 ־ 01 ^ 1 1 > 6 ־ 1£1 \ 1 101116 ( 1863 — 1948 ), מינרא־ 

לוג, סטרוגראף׳ תלקאנולוג צרפתי. בן למשפחת רופאים 
ורוקחים התחיל בפעולתו המדעית עוד בגיל 20 . תלמידם 
ואחר־כך חברם למחקר של המינראלוגים־הפטרוגראםים הנר 
רעים פ. א, פוקה וא. מישל-לד, שאתם השתתף בהכנת 
״המינראלוגיה המיקדוגראפית״ המונומנטאלית ( 1889 ). 

בשנות עבודתו המרובות ביצע, מטעם האקאדסיה למד¬ 
עים ומוסדות־מדע אחרים מחקרים מקיפים ברחבי אירופה, 
אמריקה הצפונית, אפריקה ואסיה, ובעיקר בצרפת ובמדגם־ 
קר. ב 1893 התמנה לפרוס׳ באגף למינראלוגיה של המוזיאון 
לטבע בפאריס. ב 1902 נשלח לחקור את ההתפרצות הוול- 
קאנית הקטלנית של הר־הגעש פלה באי הרטיניק (ע״ע). 
מחקת זה האיר צדדים חדשים בבעיות וולקאגולוגיות ומתון 
יד גם בפיסיקה של כדור־הארץ בכלל. מחקריו במטאמור־ 
פיזם זיכוהו בפרס האקאדמיה. היה אחד המומחים הגדולים 
ביותר לשטאוריטים. הקף פעילותו המדעית מדהים בגדלו 
ובחשיבותו: הוא פירסם למעלה מ 650 חיבורים מקצועיים, 
וביניהם כמה פירסומים מ 1 נומנטאליים רבי־כרכים שהחשר 
בים ביניהם 1651061165 > \ג 31 ז 6 מ £1 \ £65 ("מרכיבי־מינראלים 
סלעיים״, יחד עם א. מישל־לוי), 11888 1,3 !51111^x310816 
00100165 565 36 > ) 6 06 ת 3 ז? 16 > ("המיגראלוגיה של צרפת 
ומושבותיה״), 5 כרכים, 1893 — 11913 310816 ז 6 ם 11 \ £3 
16 1543x13835031 > ("המינראלוגיה של מדגסקר״), 3 כרכים 
1923-1922 . 

,.סתנז? 01 * 0 $00 . 01*1. 4. 1., 1863-19-18 {8x111 .( 
. 1949 ,(כולל ביבליוגרפיה מלאה , 355-408 , X^X 

לקרט, הרע (צבי , ) ( 1879 — 1902 ), מהפכן יהודי ברד 
סיה. סנדלר לפי מקצועו ופעיל ב״בינד" (ע״ע). 

ל׳ עמד בראש חבורה מזויינת שהתקיפה את בית-הסוהר 
בנובגורוד ושיחררה אסירים פוליטיים ב 1902 נתפס ל׳ 
כשהתנקש במושל מחוז מלנה, שפקד להלקות סוציאליסטים 
יהודים בגלל הפגנתם ב 1 במאי, ונתן לתליה. לאחר הוצאתו 
להורג נערץ בתנועת הפועלים היהודית, ושימש דוגמה 
להגנה עצמית בפרעות במזרח אירופה בראשית המאה הסב 
דמותו מופיעה בכמה יצירות ספרותיות ביידית והמשורר 
ליויק (ע״ע) הקדיש לו פואמה דראמאתית הנקראת 
בשמו. 

לקרטל, ז ׳ ק דה־— 6116 ] 6 ז £30 16 > 730x11165 — (נו׳ 1888 , 

ארמון קורסאטן [דסארסמנס כלז־א־לואר]), מספר 
צרפתי. ל׳ כתב רומאנים סיפותם קצרים ומסות, אך במיוחד 
התעלה באותם סיפורים פסיכולוגיים בהם תיאר בכשרון רב 
גיבורים רגישים ורגשניים, הסובלים סרגישותם היתרה 
ונעשים לטרף בידי הזולת. בשני רומאנים שימש לו היהודי 
לגילום הנפש המיוסרת, ושניהם זכו לקהל קוראים גחל 
בצרפת במשך שנים רבות: 1 ו 1311 וות 6 < 5111 ("סילברמאך), 
1922 , המתאר נער יהודי, הסובל מסביבה אנטישמית ואינו 
מוצא שלוות־נסש אף בין בני-דתו בגלל רגישותו המופרזת! 
111 > 3 יו 1 ז 6 נ) 1 ! 8 16 > •!! £6146x01 (״שובו של סילכרמאן"), 1929 , 
המספר על חוסר הצלחתו של הגיבור להיקלט בחיי אה״ב 
שאליה נמלט. בספר זה ניתן גם להכיר את דמות הכנר 



1037 


לקרטל, ז׳ק דח — לרו, פיר 


1038 


יאשה חפץ. בעיית האנטישמיות, כפי שתיאר אותה ל/ עוררה 
ויכוחים סוערים. מבין יצירותיו האחרות: 4116 ) 53 ("סאביך), 
1932 1 311165 ? £130 £65 ("האיתסים")׳ 1933 ( €5 ׳(£ 11111£65 / 
0613000 (״שנות תקווה״), 1935 ז כ 11 ז 101 ין 16 > 1316 ־ 4001 ) £3 
(״מטבע של עופרת״), 11935 ברומאנים אלה נטווית יריעת* 
חיים של משפחה מסוכסכת ושוקעת בצרותיה. — ל׳ הוא 
חבר האקארמיה הצרפתית מ 1936 . 

לר, מבס ך־יכרד הרמן- ״ 311 מ 1 ז 6 ^ 1 >! 8.10113 

י ־ 111 □£ — ( 1864 , שמטין — 1931 , קניגסברג), חוקר 
מקרא פרוטסטאנטי. פעל באוניברסיטאות קניגסברג וברס- 
לאו. בשנים 1903 — 1904 ו 1908 — 1909 היה עובד מדעי במכץ 
הארכאולוגי הגרמני בירושלים. אח״כ היד, פרוססוד 
למקרא בקניגסברג ( 1909 — 1929 ). מחיבוריו בחקר המקרא: 
186361 6$ :! 011 /י 168 > 3680100111:0 > ("תולדות עם ישראל"), 
1900 ! 11:0 ) 100 ;> 365 )־ 861181011$ 16 ] 110 ז 65131060 > 11 .^ ("תולדות 
הדת המקראית״), 1906 ז.ז 13$ > 10 08 ס■: 1 ) 11 ) £10 ("מבוא 

למקרא"), 1912 ) -< 01 ־ 1 קו 3161101 ^£ 211111 11111860 ) 5110 ־ £01:01 

!״ 16 (״מחקרים לבעיית ששת־הספרים״), 1924/5 . [ע״ע 
יהושע, עמ׳ 234 ]). ביחסו לתורת־המקורות נקט עמדה מתונה 
מזו של ולהאוזן(ע״ע). ל׳ כתב סיתשים לספרי איכה ושמואל, 
מחקרי פרשנות בעמוס ובחהלים, מונוגראסיות — בעיהן: 
1111 .£. . 11 £6118100 -£״> 1 ) 3 ( 211 6$ <) 61 /*\ 168 > 5161111118 16 ( 1 
(״עמדת האשה לדת ה , ולסולחגו״), 1908 * ־ £31161161 35 ( 1 
. 1 1 ז״! 6 )ק 0 (״הקטורת במקרא״), 1927 . על נושאי הפול¬ 

קלור והלשון הערבית בא״י כתב בעקבות שהותו בארץ: 
6111831601 ( 1 ז 0 ׳\ : 01316151 6 ב 1$01 ג 31 ! 3 ! 911183 ! 06 ("הלהג 
הערבי העממי בירושלים״), 1905 * 0311116 מ!! 1 ו 6 () $16 > 011 /'' 
161 ) 81 ! 16 > (״חיי העם בארץ המקרא״), ־ 1918 . — ל׳ היה 
משוחרי היהדות, וגישתו החיובית אליה מתגלית בכתביו. 

לר 13 , ולרי — 1 > £3111311 ץז 7316 \ — ( 1881 , דשי — 
1957 , שם), סופר צרפתי. ל׳, חדור רוח קוסמופו־ 

ליטית, הרבה בנסיעות בארצות אירופה ובארצות שמחוצה 
לה. ברומאן 611162 ־ 431 !) £61011113 , 1911 , בספר .ס 
00111 < 131 ״ 83 , 1913 — הכולל את יומנו של הגיבור, את 
שיריו ואת סיפוריו, וכן בקובץ־הסיפורים >ע 61 ז 611 !), 1311:5 ת 6 / 
3013015 (״נאהבים, נאהבים מאושרים״), 1923 ׳ ביטא תפי¬ 
סה מקורית של התרבות ושל החיים. גיבוריו מסגלים 
לעצמם׳ על־ידי שהות ממושכת בארצות שתות והתעמ¬ 
קות באורח חייהן, את "תרבות אירופה" ותאים עצמם 
כאזרחי היבשת כולה. מטרת האכמוסיות אצל ל , היא להגיע 
להכרה עצמית באמצעות הכרת הזולת. ספריו מצטיינים 
בסיגנון מעודן ובאירוניה דקה. — ל׳ תרם להכרת תרבויות 
שונות על־ידי תרגום ספרים מאנגלית, איטלקית וספרדית 
לצרפתית! בין השאר, סייע לקהל הצרפתי בהכרת יצירת 
תיהם של דטמן (ע״ע), ג׳וים (ע״ע), קונרד (ע״ע). הוא 
כתב מסות על סופרים זרים וכן על סופרים צרפתיים, אשר, 
לדעתו, לא הוכרו כראוי. רוב המסות לוקטו בקבצים: 06 

3081315 00013106 / 6 ! 160111 13 , 10101101 106 ״ ("חטא זה 

שלא בא על ענשו, הקריאה / תחום אנגלי״), 11936 2 ,1925 
30531$ !£ 00013106 (״תחום צרפתי״), 1941 . הוא עסק 
בבעיות תרגום וטכניקה בספרות וחידש אח השימוש במונו¬ 
לוג הפנימי. ל׳ נחשב לחלח "הספרות האירופית". יומנו 
( 1935 — 1912 0111031 () יצא-לאור ב 1955 . 


־ 8140 . 5 > ; 1949 ,)• 5510 ) 5 5051 5 ) 616 50 ,.£ £ ,ץזנ 4111 -ם 163 . 0 
־ 61 ( 1 . 8 ; 1958 ,.£ .^ 1 1 ) 6 1115 * 011111 ? 05500 ) 1 7 ) 0 , 1161111010 
, 110115 '! 51 .£ .' 1 , 0 ז 4411££16 . 0 , 1963 ,.£ ■£ 1555 £15511 , ¥41116 
. 1966 ,.£ .¥ ) 51 ) £20715755 '£ , 9615510411 ) . 8 ; 1963 

לרה, דוד כהן זרה ( 161011602 ?]. אמסטרדם — 1674 , 
שם). לכטיקוגדף, סופר ומתרגם. למד בביהמ״ד 
של יצחק זןזיאל (ע״ע) באמסטרדאם. עם בואו להאמבורג 
נתמנה לחכם הקהילה הססרדית־פורטוגאליח שם, שב והת¬ 
גורר מספר שנים באמסטדדאת וחזר להאמבורג. ל׳ היה בקי 
גם בספרות הקלאסית ובספרות אבות הכנסיה. עיקר פירסומו 
בא לו ע״י ספרו "כתר כהונה" העוסק בבאורי המלים שלא 
נתבאת בספר "הערוך" לר׳ נתן ב״ר יחיאל (ע״ע) מרומי 
(האמבורג, 1668 ). הוא נעזר בשפות שמיות אחדות ושפות 
אירופיות (נדפס עד אות י׳). בחיבורו הקודם — "עיר דוד" 
(אמשטרדם, 1638 ), אסף ל׳ (בלאטיניח) "באורי המלים 
הזרות בתלמוד ומדרשים אשר מקורן בשפות היונית והרד 
מית". הוא עסק גם בתרגום פרקים שתים של ספרי מוסר 
מעברית לספרדית בספרו "דברי דוד" (ג״ב בלאטינית) נתן 
ל׳ באור לחידת הראב״ע על אותיות אחדי עם הערות 
(ליידן, 1658 ). בכת״י נשאת: ״בית דוד״ — לכסיקון תלמו¬ 
די! ״אוצר רב״ — מלים זתת ומתחים טכניים בספתת 
הרבנית. ״אהל חד״ — באור שמות הנרדפים בתלמוד ופס־ 
תת רבנית? ״כסא דוד״ — אוסף משלים ואגדות, לפי סדר 
א״ב, בתלמוד ומדרשים! ״פרחי כהתה״ — על מוסר ומידות 
בלשנים נוצתים, ובתיהם יוהן בוכטטת־ף (ע״ע) הצעיר, 
העתבו אח ידיעותיו של ל' בפילולוגיה העברית והם שעו¬ 
דדוהו לפרסם את הספד "כתר כהתה". 

גחרשס״ר, ח׳, 23 , 226-225 , תרג״ט < ח. י. קאהום, מבוא 
לערוך השלם, 1.91/911 >!, חרס״ו! ח. מיכל, אור החיים, 336 - 

337 , תשכ״ה ! 5 ) 5155:6 ו 1661 > 7 £05-05 ) 51 51 ) £06 . 0 , 165 ־ 861 .! 

4 ( , 1868 ,( 911 צ , 40991 () 655151506 ) £6 ■ 7 ) 5 ) 6 .£ 05 ) 146 
) 11118, £(5 €077(5(5075105575 ]151(5 11( ((071 855X707 ־ 561 ץ 1£4 
75 ) 0 06 . 0 ) 1 ! 17751 ) 1 7011 ' 7 , 48 ׳*±>$ . 4 ( ; 1886 ,( 111 >נ ,; 86 ) 

1900 ,(,^ X ,ן 8£ ) .£ ) 1 ) 

י. הו. 

לדד, 10 "' 11 1010 ) 1 * 1 )- 3 !! £3 £6 > 0$6 ( 0 ס 13 ! 43 \ - 

( 1809 , מאדריד — 1837 , שם [התאבד]), סופר 
ספרדי. את שנותיו הראשתות בילה בסאתם ובה ספג לתובו 
את האהבה לספתח הצרפתית, הטבועה בכל יצירתו. כתב 
שירים, מחזות (הידוע־בידתר 430135 !), 1834 — עיצוב דמותו 
של הסתבאדור הנודד והאומלל ממחה גאליסיה), אתהתמאן 
00116016 61 06 !> 1 ! £0 ססס 16 > 000061 £1 ("הנער נושא- 
הכלים של תן אבתקה המיוסר״), 1834 ! כל אלה יציתת 
רומאנטיות מובהקות אולם עיקר כוחו היה בביקורת הסם־ 
תתית והפוליטית! מאמתו, החתומים לרוב "פיגרו", נעדרים 
גישה רומאנטית ביקרתו מצטיינת בסקפטיות קיצונית, 
בשנינות ובאיתניה מבחינת הגישה ובשאיפה לליבראליזם 
מבחינת התוכן. — כתביו ( 16138 קמ 1 ס 0 38 ! £5 84061165 . 1 ; 1919 , £125770 , £ 
1944 ,.£ ) 1 ) . 61 , 4 ־ 1 ־ 4.41 46 .! .£ , 1934 

לת, פיר — >עו 0 ! £6 £!! 16 ? — ( 1797 — 1871 ), סוציולוג 
י'ועסקן סוציאליסטי צרפתי. ל׳ הצטרף לתנועה הסד 
סימוניסטית (ע״ע סדסימון), וב 1831 נעשה לעורך כתב־העת 



1039 


לרו, פיר — לרידח 


1040 


של התנועה. הוא ערך, ביחד עם ז. דינו, את 116 >^ 1 ס 01 ץ 0 ״£ 
6116 ^ 000 (״האנציקלופדיה החדשה״}, 1838 — 1841 . ייסד 
ועמד בראש כמה כתבי־עת אחרים, שפירסם יחד עם דורו׳ סנד 
(ע״ע) ואחרים. לאחר מהפכת 1848 נבחר לאסיפה המהוגנת 
ושנה לאחר מכן לבית-הגבחרים שם ייצג את הסיעה הסר 
ציאליסטית הקיצונית. כשעלה נאפוליון 111 לשלטון, עזב את 
צרפת והתגורר עד 1869 באנגליה ובאי ג׳רסי. הקים כמה 
מפעלים קואופרטיוויים לפי שיטת סן־סימץ. את השקפותיו 
הסוציאליסטיות-ביקרתיות הביע במספר ספרים חשובים, 
שהנודע ביניהם הוא:] 0 6 ק 1 :>ת 11 ק 500 , 06££1010311116 

$011 16 > (״על ההומאניות, עיקריה ועתידה״), 2 כר¬ 
כי^ 1840 . 

; 1904 ,* 1 * 1 * 4001 10 , 1 * 0:1111 1 * 10 ,**!* 10 , . 1 .? , 111011125 .? ? 
- $000 , ¥2115 .£ . 0 0 , 1912 ,,£.׳/ , 1330-11x511013111 ? .£ .ן 

. 1948 , 1 { 011 * 0 <)<*<**(* 10 1 * 1 1 * 1 ץ ,*> $ 1 ( 1 ( 01 (* 01 ז * 1 * 11 * 1 

לתאה־בוליה, אנטול — ■ 663011611 -ץ 0 ז 31016£6 ב 1 .\/.— 

( 1842 , למיד. — 1912 , פאריס), היסטוריון צרפתי. 

החל דרכו כמבקר אמנותי והתמסר אח״כ להיסטוריה ול¬ 
בעיות מדע־המדינה. ל׳ נחשב לאחד הנציגים המובהקים 
של המסורת הליבראלית הצרפתיות בספרו,ז 611 ז 6 ק 1 ת 6 "ס 

6$1311131100 ז 6, 11X16 ק 3 ק 1111 , 01 ־ 1 11X1 ("קיסר, מלך, אפיפיור 

ורסטודאציה״), 1879 , הציג מחקר מאלף על בעיותיה המדי¬ 
ניות של הקיסרות הצרפתית. בביקור ממושך, שערך ל׳ 
ברוסיה, אסף חומר רב ומקורות לתולדות רוסיה והשתמש 
בו בספרו 1$$6$ ז.מ 16$ 61 $^ 1!>116 <16 x$2 זו£י£ ("קיסרות 
הצארים והרוסים״), 1881 . ב 1881 נתמנה פרופסור להיס¬ 
טוריה מודרנית ב״אק 1 ל ליפר דה סיאנס פוליטיק" וב 1906 
היה מנהלו, אחת סורל (ע״ע). מ 1887 חבר האקאדמיה 
למדעי־החברה. — ל היה מחבר פורה והיסטותון, שהרבה 
לטפל גם בבעיות חברה ודת של זמנו. בין ססתו המרובים: 
16 > 1$016 [ 663 < 11£ 16 61 £81156 '! , 6x^0x נ| 11 £65 0111101x9116$ 
5 ז 3011 005 3 1830 ("הקאתולים הליבראליים, הכנסיה והלי- 
בראליזם מ 1830 עד ימינו״), 11885 3610116216$ >73x1011$ ־ 151 
(״ישראל בין העמים״), 1893 ; 1115106 מ 011$61 \ 1 י£ ("האנטי¬ 
שמיות"), 1897 | - 3116, 01115X13 ־ ££0100 > 61 15X1311151116 ־ 0111 

50613115016 61 015016 ("נצרות ודמוקרטיה, בצרות וסוציא¬ 
ליזם"), 1905 . 

לתס, פיר־אתנז — £3100556 356 מ 1113 \ 6-1 זז 16 ? — 

( 1817 , טוסי — 1875 , פאריס), מחנך ובלשן צרפתי. 

ל' חיבר ספת לימוד, ספדי דקדוק ומילונים רבים! ביניהם: 

£016 !$ 30x1 <£0X1011X121X6 0011.61561 <10 X^X6 ־ 01 ("המילון 
האוביוורסאלי הגדול של המאה ה 19 ״), ב 15 כרכים ( 1865 — 
1876 ), ושני כרכי־מילואים ( 1878 ו 1888 ). מקותותם של 
מילתי ל׳ היא במיזוג הצד הלכסיקוגראפי (אוצר מילים 
ופירושן) עם הצד האנציקלופדי (הגשה עממית של ידיעות 
בכל השטחים). בית־ההוצאה שהקים ( 1852 ), הממשיך 
להיקרא על שמו, מוציא עד היום, מלבד טפת־שימוש 
רבים, מילתים מסוגים והקפים שתים, הקרדיט "לארוס", 
מתח שהפך שם־דבר בצרפת ומחוצה לה. — וע״ע אנצי¬ 
קלופדיה. 

לרועזפוקו, ע״ע לה רו 7 ןזפוקו, 

ל("'?"'?*'!*, 1 י ?| 7 ל 7 > 7 * 11 - 6 ־ 2111161 ־ £31 16 > 716013$ < 

( 1656) — (£312111161X6 , פאתם — 1746 , שם), 

צייר צרפתי. ל קיבל את הכשרתו כאמן באנטוורפן ובלוג- 


דון! בלתדון עבד בשנים 1674 — 1680 יחד עם פיטר לילי 
(ע״ע). בשובו לפאריס ( 1682 ) הצטרך לקבוצת הצייתם 
הפלאמיים. ב 1686 נתקבל לאקאדמיה המלכותית וב 1738 
געשה מנהלה. ל׳ היה צייד התוקנוח של הבורגנות הצרפתית 
וציירה הרשמי של מועצת העיר פאריס; בתפקיד אחרון זה 
הנציח מספר מעמדות חגיגיים. פדיונו היד. רב: 1,500 מיצי¬ 
רותיו ידועות בפאריס בלבד. סימונו התפתח במסורת של 
רו 3 גס וואן דיק. האופי הצבעוני של יצירתו משקף מסורות 
פלאמיות עדעות מכחולו והשימוש באפקטים של אוד מרחף 
הניכרים בכמה מיצירותיו, מבשרים את הרוקוקו. מבין 
ציוריו: "לה □־ך׳ "חסו", "הצייר ומשפחתו", "וולטר" 
(תכו—ר׳ כרך ט״ו, ענו 853 ). 

,!ן*** 11 * 01 ? *!ס****? , 1100510 ^ . 11 . 8 ; 1928 ,. 7 , 35021 ? . 0 

־ 1949 

לריךה ( £6X1013 ), עיר בקאטאלתיה, בצפון־מזרח ספרד, 
130 ק״מ ממערב לבדצלתה; 72,000 תוש׳ ( 1965 ), 

בירת מחח ל׳ ( 12x128 קמ״ר; 344,000 תוש׳), יושבת על 
הנהר קגלה ( 562x6 ), כ 40 ק״מ לפני שפכו לאברו, בגובה 
150 מ׳ מעל פני-הים, לרגלי שלוחות דרומיות של הפירנאים. 
יתרונות מיקומה נובעים משליטתה על פתחי כמה עמקים 
ששימשו מימי קדם עורקי-תחבורה חשובים, בעיקר העמק 
הצר של הסגרה העליון, שדרכו נוחה הגישה ללב הפירנאים 
המזרחיים לאנדורה ולצרפת, ל׳ חשובה גם כמרכז מסחר, 
ומצדה בה תעשיה של עיבוד תוצרת חקלאית וייצור מזונות, 
כימיקאלים מוצרי עץ, עור, טכסטיל, זכוכית וחרסינה. 

העיר העתיקה עם סמטאותיה הצרות והמפותלות ומגדלי 
כנסיותיה עומדת על שטח גבוה במקצת מסביבתו, בעברו 
המערבי של הנהר, מצדים בד. שרידי חומות, מצודה ובניינים 
מסוף יה״ב, בחם הקאתדראלה הישנה (מהמאה ה 13 ), בית 
העיריה, מגזרים ואדמה. העיר החדשה, שהחלה להתפתח 
בעיקר מאמצע המאה ח 19 , נמצאת ברובד. ממזרח לנהר. 

במקום עמדה עיר כבר בראשית המאה ד> 3 לפטה״ג. היא 
נכבשה ע״י הרומים ב 216 לפסה״נ כשסקיפיו (ע״ע) חבים 
בקרבתה את צבאות 2 רתג 1 בהנהגתו של חנו. תושבי ל׳ 
עמדו אז לימין קרתגו. כאן הביס קיסר (ע״ע), בשנת 49 
לפסה״נ, את צבאות נאמניו של פומפיוס (ע״ע). בפי הרו¬ 
מאים נקראה 1161x13 . בתחילת יה״ב, תחת שלטה הדזיגותים, 
היחה מרכז דתי נוצרי ראשי בצפון־מזרח ספרד. נכבשה ע״י 
המוסלמים ב 714 ונשארה בידם (פרס להפסקה קצרה בסוף 
המאה ה 8 ) עד 1149 . במלחמת האזרחים הספרדית ( 1938 ) 
ניטשו קרבות כבדים מסביבה והיא נפגעה קשה. 

יתכן שיהודים ישבו בל׳ כבר בתקופת המוסלמים, 

אך מסמכים המעידים על קיום הקהילה נודעו רק אחרי כבוש 
העיר ע״י רוזני ברצלונה ב 1149 . לקהילה היה שלטה פנימי 
מפותח שבראשו עמדו שופטים ו״יועצים״. ב 1381 הואשמו 
בני הקהילה בקניית "לחם־קודש" נוצרי. ברדיפות של שנת 
1391 נהרסה גם קהילת ל׳ו 78 יהודים שנמלטו למבצר העיר, 
נטבחו, אחרים עברו לנצרות, ואחדים הצליחו לברוח. ב 1400 
קמה קהילה חדשה ברשות ממשלת אראגה וגם קיבלה כמד. 
זכדום הקהילה נזכרה לאחרונה ב 1477 , וחרבה סופית בעת 
הגרוש הכללי מספרד. 

; 1873 ,^ 1 47 16 ?0113, £?411175 $474 14 )115X07x4 > נוב׳< 16 ? ,[ 

1 { 0711£7710 .% 1171 71 * 144 { 477 117 ( 117 ( 0757 247 1 ז 41£ * 511 ,־ 1 ^ 8 . 1 

1913 , 141 , £7420111711 
מ. בר. - ם. 



1041 


לדיגגולוגיד! — לרמונמוב, מיכאיל יוריביץ׳ 


1042 


לךי 1 גולודה, ע״ע אןן; אף (כרד-סילואים)! גרון. 

לריסה ( 3100 ) 46 ), עירבתסליה(ע״ע) שבמזרח יוון המרע- 
זית, בת 00 (^ 58 חוש׳( 1965 ), בירח סחת ל׳( 5,555 
קמ״ר! 247x100 תוש׳). העיר יושבת בעברו הדרומי של הנהר 
פיניוס, בגובה 60 מ' מעל פני־הים, במרכזו של עמק רחב 
ופורה. ל׳ משמשת עיר־שוק למאות כסריס מסביבה. דרכה 
עוברים מסה"ב והכביש הראשי אתונה—סאלוניקי. מצויים 
בה מסעלי-תעשיה קטנים לעיבוד תוצרת חקלאית׳ ובן לבג¬ 
דים׳ כלי-בית, רהיטי* המרי־ בניין ומזתות. עיר־החת* ורלו׳ס 
(ע״ע), המרוחקת ממנה 55 ק״מ׳ משמשת לה נמל. 

ל׳ היא עיר עתיקה מאד שנהרסה ונבנתה מחדש פעמים 
רבות. שמה (המופיע גם במקומות אחרים ביוון) מציין 
"מבצר". בימי־קדס נחשבה לבירתם של הפלסגים (ע״ע). 
היא עמדה לימין אתונה במלחמה הסלופונסית בתקופת 
השלטת התורפי היתה בירת מחח והתיישבו בה תורכים 
שהיוו את רוב אוכלוסיית העיר עד 1921 . ב 1881 סופחה 
ליית. במלה״ע 11 ניזוקה קשה בקרבות עזים שניטשו סביבה 
בת הבריטים לגרמנים ( 1941 ). 

על ישוב יהודי בל׳ בתקופה הקדומה מעידות הרבה 
כתובות יווניות מגורשי ספרד יסדו בה קהילה משלהם, 
וב 1685 , לאחר פלישת חילות ונציה (ע״ע, עם׳ 426 ) לחצי־ 
האי הפלומ׳נסי, נמלטו אליה יהודי העיר פאטראס, וגרמו שם 
למחסור בדידות. יהודי פאטראס המשיכו לשלם מסיהם כעדה 
גם בל׳. — בץ יהודי ל׳ היו עשירים, שהחזיקו בשפחות. אחד 
מהם קיים על חשבתו ישיבה בסאלוניקי. ביה״ד שבל׳ היה 
פונה בענייני הלכה אל חכמי סאלוניקי. מרבני העיר: 
ר׳ יוסף ף עזרא, במאה ה 16 — בעל הם׳ "משא מלו"! ר׳ 
יוסף נחמולי במאה ה 18 — בעל הס׳ "אשד הנחלים" ו״אש- 
דות הפסגה". שלוחי א״י רבים ביקרו בה במסגרת "שליחות 
תוגרמה". ב 869 ! יסדה "חברת־כל־ישראל-חברים" בי״ם ש* 
למרות השתתפות היהודים במלחמת יוודתודכיה ( 1897 ), 
פרצו בה מהומות אנסי-יהודיות בתום הקרבות, שאילצו חלק 
מהקהילה להימלט לסאלתיקי. בתחילת המאה ה 20 גדל 
היישוב היהודי בל׳, וב 1940 הגיע ל 1,175 נפש. ב 1943 נמלטו 
מהעיר 950 יהודים והנותרים הושמדו ע״י הנאצים. ב 1965 
נאמד מספר היהודים בל׳ ב 450 — 500 . 

ש. א. רוזאניס, די״י בתוגרסה, זר, 160/1 , תר״ף! הנ״ל, 
קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, ב׳, 129 , ג׳, 79 , 198 , 

ד׳, 155/6 , 283-277 , ה׳, 125/6 , 194 , חרצ״ד-תרצ״ח! א. 
יערי, שלוחי א״י(מםחוז: בערכו), חשי״א! י. ר. מלבו, סשוס 
בקהילות יהודי ספרד באירופה (אוצר יהודי ספרד, 
תשכ״ב! 1872 ,( 132 ,.,! 11111 . 151 . 411 8011 ) ..£ * 4 * 01 :>£ 

מ. בר.- ש. מ. 

לךמונטוב, מיכאיל יויתביץ׳-^^נקםנ^^^ 

, 08 ז 011 *!ק 6 \׳ — ( 1814 , מוסקווה — 1841 , סיאטי- 
גורסק), מגדולי המשוררים הרוסיים. אמו של ל׳ היתה בת 
למשפחות ארסניב וסטויליפין, המיוחסות ורבות הנכסים! 
אשה ענוגה וחולנית. היא נישאה לקצק נמוך, רודף תענוגות 
וקל-דעת. היה זה אביו של ל', בן למשפחת אצולה יחדה, 
ממוצא סקוטי. 

עד שנת 1828 חי ל׳ בעיקר באחוזת סבתו (אמו מתה 
כשהיה בן שלוש), טאראחאגי (כיום: לרמונטובו) שבגליל 
מנזה (אגב, כאן היה זמן קצר אחד ממחנכיו יהודי בשם לד). 
ל׳ היה ילד חולני ובהיותו בן 11 נסע בפעם הראשחנה, עם 
סבתו, להבראה לקאווקאז. טבעה ההררי והפראי של את 


זו והווי האוכלוסיה האעסוטית 
שלה הפכו בעתיד למוסיודם 
חשובים ביותר ביצירתו. 

ב 1830 — 1832 למד סשפסים 
וספרות באוניברסיטת מוסקווה, 

אולם סכסוך עם מוחו אילץ 
את ל' לעזוב את האוניברסיטה. 

ב 1832 — 1834 היה בבית־הספר 
לפרחי-קצונה בחיל פרשי הג¬ 
ווארדיה שבפטרבורג. לאחר 
סיימו את חוק לימודיו, בשאר בשחת הצבאי. 

יציחתיו הראשונות של ל׳, שפורסמו בחבן אחר מותו, 

הן משנת 1828 . החב בוסר, טיוטות וחיקוי בעיקר לפושקין 
הצעיר ולחמנטיקנים במערב אירופה: 1 < 601 *ק 16 * ("הצ׳ח 
קסים״), 1828 ! ("השבוי בקאוו־ 

קאז״), 1828 (י״ל ב 1860 )! ("חג׳י- 

אברק״), יצירתו הראשונה שנדפסה ( 1835 ), ועוד. רק 
ב 4 — 5 שנות חייו האחחנות הגיע ל׳ לדרגה של אחד מענקי 
הספחת. ל׳ המשורר נתגלה ב 1837 , כשכתב את שיח 
. 110913 ("מות המשודר"), שבו הביע את זעמו 

חעם הציבור המשכיל כלפי החברה הגבוהה, שדחפה את 
סושקק לדרקרב, שנסתיים במותו. שיר זה הופץ ברבים בכ״י. 
בגללו הושם ל׳ במעצר, הועבר מגדוד משמר המלך לגדוד 
רגיל שבלחם בקאווקאז. אבל לאחר השתדלויות שונות הוחזר 
ל׳ ב 1838 לגווארדיה, בהוסיפו לנהל את חייו הכפולים: חיי 
החברה הגבוהה וחיי יצירה מעסיקה. בשל דדקרב עם בנו 
של השגחר הצרפתי, הוגלה ל/ בשנת 1840 , שגית לקאווקאז. 
כאן השתתף בקרבות נגד שבם הךג׳ניס. בעיר המרפא פיא־ 
טיגורסק, שבה התיישב באמצע שבת 1840 , הסתכסד ל׳ עם 
חבח סבית-הספר, הקצין סארסינוב, ונפל בדרקרב עמו, 
כשהוא רק בן 127 — מכמה מיציחתיו נראה, של׳ חזה את 
קצו ואף השתוקק למתת. 

תחת רושם קינת ל' על פושקין, התבטא בלינסקי(ע״ע): 
"פושקץ מת תורש לו". שיח ל׳ נשארו רעננים ועזים 
כביום הכתבם. ל׳ שייך למשוררים, שחייהם־-שירתם ושיר¬ 
תם—חייהם. כחמאנטיקן טיפוסי מיעט, בדרך בלל, בליטוש 
שיחו. נושאיו מגוונים ביותר, אבל ראשית כל, שירתו מוקד¬ 
שת לאדם הבודד בתוך החברה: ״יחידי לדרך לי אצאה...״, 
"הצוק", "משעמם ועצוב" ועוד. ל׳ שר על יסודי האהבה 
("נפרדנו", ועוד)! על התמעטות פני הדיי: ("הגות"), 

על עינויי הנפש הגחלה! הגורל, האבזר והעיתר! הוא שר 
על ההתלבטות הנצחית של הנפש שבתית־האדסה ששואפת 
לפדות : 0 ץק 113 ("המפרש")! על מסכת החיים על געגועיה 
ותקוותיה ועל האכזחות הקרה של הגורל ("שלושת הדק¬ 
לים"). ל׳ הוא משורר מאמין: "המלאך", "ענף מארץ־ 
ישראל", "הנביא", "תפילה", "עת שדה מצהיב".". הוא היה 
חחד הכרה לאומית רוסית, אותה ביטא בצורות שונות בכמה 
משיחו. ל׳ היה אחד מגדולי הציידים של ההות הלאומי. 
.השירה על הצאר איוואן ואסיליוויץ׳...״, 1837 , היא שירה 
אפית עממית, בה צויירה תמתה בולטת מתקופה שלמה בחיי 
חסיה, בחח האפוס החסי העממי, תוך מזיגה של תיאוחם 
אובייקטיוויים עם ליחקה חיה ושוטפת (השידה הולהגה 
והומחזה לאופרה בידי א. חביבשטיין). ביטוי לפאטריוטיות 




1043 


לרממסוב. סיכאיל יורייביץ׳ ~ לרמדר, ג׳וזן* 


1044 


עממית רוסית סשמש השיר .בו׳רח־ינו", בו מתאר חייל מך 
השודה, איש העם חדור אהבה כנה למולדת׳ את גבורת הצבא 
הרוסי בקרב המשורסם נגד נאפוליון. שיר זה השפיע על 
.מלחמה ושלום" לטולסטוי. חרדה לגורלה של רוסיה תבואה 
על המהפכה מצאו את ביטוים ב (.נבו¬¬ 

אה")׳ 30 * 1 . בקאווקאז הכיר ל׳ את המזרח. בפואמה ק 0 ח 0 
(.הוויכוח"), הביע את יחסו הפילוסופי-היטטורי למזרח, 
שהוא בעל עבר עשיר, אבל ללא עתיד! והפוכו — רוסיה. 
את המשטר הקיים בתסיה ביקר בייחוד בשית: .שלום, 
תסיה בלחי־רחוצה.,.". 

גולת הכותרת של שירח הטבע של ל׳ היא הפואמה 
8 ק 1 < 101 \ (״מצית״), 1840 , על רקע הקרבות בגרוזיה. 
גיבורה הוא נדר צעיר, שהתחנך במנזר בקאווקאז. בלילה 
אחד נעלם. הוא שאף לדתר, לחיים בחיק הטבע — ובמקומם 
מצא אח מותו במאבק עם חיית־פרא 1 אך ברגעי מותו שסח 
שזכה להיות חפשי ולו רק לזמן קצר. הפואמה 1 ו 0 * 4£ 
(.ךמוך> היא מעין יצירת חייו של ל׳, עליה עבד במשך 
12 שגה ( 1829 — 1841 ). ל׳ נמשך לדמותו הקודרת והגאיתה 
של המלאך הנידח. כל חטאו הוא בזה, שהבורא העניק לו 
בינה חדה, נפש סוערת וצמאת רב סדי. שערי גן־העדן סגר 
תם בפגיד לנצח. מתוך יאוש ושעמו* הוא זורע הרס ורשע 
על פגי האדמה, בלי עונג ובלי חפץ. פתאום נגלה לו פתח 
לגאולה — אהבה טהורה ועמוקה. אהבת דמון בךהאלוהים 
לבת־מוות היא נושא המזכיר את המוטיווים של ם׳ בראשית, 
של ם׳ חנוך ושל .שמים וארץ״ לבירון (ע״ע, עמ ׳ 526/7 , 
529/30 )? ביתן השפיע השפעה עמוקה מאד על המשודר 
התסי, הן בבחירת דמויות ועיצובן והן בצותת האמנותיות 
.דמון" היה פופולארי מאד ברוסיה במחצית השניה של 
המאה ה 19 . גם פואמה זו שימשה נושא למלחין א. רובינ¬ 
שטיין. וכן השפיעה על המשוררים בלוק (ע״ע) ו&סמיזק 
(ע״ע). 

בסוף ימיו עבר ל' לפרחה. שעיקרה בקובץ הסיפורים 
זז 1 ? 0 ז\י>ק 8 0 ח 6 שג 11 08 ק< 1 (.גיבור זמננר), 1837 — 1840 . 
הדמות הראשית ב״גיבוד זמננו", פצ׳ורין, הוא גבר חזק, 
ויחד עם זאת בעל נשמה פיוטית, שתקן, נחבא אל הכלים, 
אשר מתוך יחם של בוז גמור אל .העדר" האנושי, ובייחוד 
לעדר האתסטוקרסי, לובש מסכה של סנוב, ציניקן ותקיף 
הוא מסוגל לשסע של רגשות נעלים ואצילים, אולם החיים 
גזלו ממנו את ההזדמנות להתנסות בהם ולבו שדוד כהר־געש 
כבד. האנשים משמשים לו כנושא לניסויים שטניים ואף 
הוא עצמו קרבן לניסוי כזה. פצ׳ורין נהיה לא רק לדמות 
ספרותית — חיקוהו גם בספרות וגם בחיים. .גיבור זמננר 
נתן דחיסה להתפתחות הולמאן הפסיכולוגי בספתת הרוסית. 

יצירתו של ל׳ מקותח במבנה הטכני, בעמקות הנושא, 
בהבלטת הגיבורים והמצבים! סיגנונה פשוט ובהיר. היא 
השפיעה הרבה על גדולי הספרות הרוסית ומשתקפת בליתקה 
של נ. א. נקלסוב (ע״ע) ובפרוזה של טומניב (ע״ע) ושל 
ל. נ. טולססוי (ע״ע), ובתקופה מאוחרת יותר — בשירתו 
של ו. 9 !קובםקי (ע״ע). 

ל׳ והיהודים. בטראגדיה שנכתבה כשל׳ היה רק בן 
16 — עגןחגחס!! (.הספרדים״), 1830 , מתאר ל׳ את גורלם 
של היהודים בספרד בימי האינקודזיציה. היהודים נרדפים 
ללא רחמנות על־ידי הנוצרים. במחזה ניכרת השפעתם של 
ביירון רלסינג. השיר.ב?ה ישראל...״, שהוכנס לתוך.הספ¬ 


רדים", הוא בעיקת חיקוי לשירו של ביירון 07 } ק*>׳* י 01 
...ש 05 ו( 1 , מה-מנגינות העבריות" שלו, ששיר אחד (ה 9 ) 
מהן תירגם ל׳ לרוסית. ב.באלאדה״ ( 1832 ) מתוארת אהבתה 
הטראגית של יהודיה לרוסי. שניהם נופלים קרבן לקנאתו 
של אביה. הנערה היהודיה מכריזה לאהובה הנוצרי: .אבא 
אמר לי. שתורת משה אוסרת לאהבך". בשיר -חץזססקת 
*מת (.הפושע״)׳ 1829 , שני יהודים הם שותפיו האכזריים 
של שודד. 

כל כתבי ל', 1 — 6 , י״ל ב 1954 — 1957 . 

יצירות ל׳ תורגמו ללשונות רבות? על תרגומי יצירות 
ל׳ לעברית (עד תשי״ב) ע׳ סקירתו של ש. לחובר, בביב- 
ליוגראסיה שלהלן (שירים אחדים של ל׳ תרגם מ. שרת 
[ב.מחברת תרגומי שירה״׳ 9 — 27 , תשכ״ה]). 

ש. לחובר, ס. י. ל׳ בעברית (יד לקורא, ג׳). תשי״ב! י. 
קלוזנר, מגדולי הספרות העולמית, 212-189 , 1954 ? י. בד 
ישורון, השירה הרוסית והשפעתה על השירה העברית, 25 - 
34 , 1955 ! ל. גולדברג, הספרות הרוסית בסאה התשע- 
עשרה, מסות, 78-67 , תשכ״ס 1 ס! ״ז . 1 91 ,־״*״!:״וס £ 
; 1924 ,. 71 ,^ז , ( 7 71 171 77117771, 1910, 5. 04. 30x61163 !ס 
8 <רר 1 ?כ> ,. 14 ; 1941 , 71-8 ) 00881111 888 ( 71 ר 8 ק 71816 ,. 14 
17117701070 117110 111 ( 510 .״ 11 * 0 £0 .£ , 1961 , 6 — 71 0 

? 111 ! 0 , 91-223, 1931; 11. 11. ?038x011, 71. - 1 x 80 x 6 ז 
71101 , 1914-1841 ,.£ . 94 . 4 ז* 00  הרחיבה ל׳ את שלטונה על אור׳ וקשריה הכלכליים 
הגיעו עד דילמון (דאי בחרין). עיקר מאבקה באשה תקופה 
הש עם אשין שכנתה. רים־סין, מלך ל׳ ( 1822 — 1763 
לפסה״נ) הצליח לכבוש את איסין, ובכך הגיעה ל׳ לשיא 
השפעתה. אך שלושים שגה לאחו״מכן הבש חמורבי (ע״ע) 
את רש־סין ושם קץ לעצמאותה המדינית של העיר. בימי 
קמסו־אלוגה, בן חמורבי ( 1749 — 1712 לפסה״נ). סרקה ל׳, 
יחד עם ארך ואימץ, את עול השלטון הבבלי, וזמן קצר 
לאחר־מכן השתלמה על האיזור שושלת מקומית של .ארץ 
דש". מכאן ואילך עבר על ל׳ אותו תהליך של ירידה מדעית 


וכלכלית, שפקד את דרום ארץ בבל למן מחצית האלף השני 
לססה״נ. על ל׳ ששעש שנית בימי סרגון 11 , מלך אשש 
( 721 — 705 לפסה״נ) שהעניק לעיר מעמד מיוחד של עיר 
המששררת ממסים. פעם נשפת זכתה העש לתששת־לב 
מיוחדת בשי נבתש ( 555 — 539 לססה״ג) ששיקם את מקדש 
האל שמש שבעיר. 

- 2 ! 0 <ן 10 (?ה ) 1 ^ 010 ( 6 ) 41 ! ,זסזזב? , 1931 ,״£ , £311 ( .?-. 0 
; 1956 ,{> 112 /ס ץ 1411 ן> 11 ח^ ) 76 , 31115 ? . 41 . 5 ; 1946 , 1 ,) 7171 ) 011 
, 113 ) 1 ה 10 ץ 826 " 11 ) 112 ) 1 (: 1 * 211/1 ) 214/111 " ? 1 ( 7 , £82314 . 0 .( 1 

1957 

אס. א. 

לדסה, חךףדךה — 0550 ־ 311 ^ 101 ) 31-11 ־ 001 — ( 1641 , 
ליד — 1711 , אמסטרדאם), צייר שרט הולאנדי. 

ל׳ הש בן למשפחת אמנים. ב 1667 השתקע באמסטרדאם 
וביצע עבשות רבות בשביל הבורגנות האמידה של העיר: 
שטיחי קש ותמונות על נושאש מיתולוגיש, נוצריים ומק- 
ראיים. סיגגעו הושפע מגיקולה פוקן (ע״ע) ושרל לה פרן 
(ע״ע). בצישיו ההיססשיש מועלות על נס המיתח הטובות 
של התקשה העתיקה — פאסריוטיזם. צדק, הקרבה עצמית. 
מיטב יצירתו היא עיסורית — ציורש של שטיש קש וצישי 
תקרות. הרצאותיו על התאשיה של הציש, המייצגות את 
האסתשיקה של האסכולה הקלאסית ההולאנדית, פשססו ע״י 
בנו, בשני כרכים: 0011 ( 5011118011 ! 81-00 1101 (.הספר הגדול 
על הציור״), 1707 . הספר תורגם לגרמנית, צרפתית ואנגלית. 

,(. 8155 ) 7 ) 4 . 0 1 ) 1 > ^ 1 ) 11/0 ) 6114 ) 1 001 ) 1 021 , 131-6311 . 8 
.א ■א ; 1942 ,(. 8155 ) . 0 ) 4 . 0 , 1111111015 ־ 1 . 18 .[ .( ; 1914 
. 1960 , 1430-1830 , 1 )) 111 ( 0 ? 01116 ) 1 ? , 11011510 ^ 5 

לרסן, יוהנס אבקר — 5011 ־ 1 ^ 1 ז 0 ^ס\! 011311110$ ( — 

( 1874 . המינגה [באי לאנ^לאן] — 1957 , בשקרד), 

סופר דאני. בספרו האשובלגראסי ז*! 0 ! 33601 זס? (.בדלת 
פתוחה״), 1926 , סיפר ל' על חזיונותיו המשטיש מימי עברו, 
רגעי האכסמאזה מלווים רגשי אושר עילאיים. ^וא הבחין 
ברומאנש שלו בץ בני־אדס "סגשש" לבץ בני-אדם .פתד 
חים", שלה האחרונים ש בכשם לקלש את מתנת החסד 
של דהוויה המיסטית. הרומאן הגדול שלו ! 5101 7150$ \ סם 
(.אבן החכמש״), 1923 , זכה בפרס ראשון בתחרוחשפרש 
דאגית־נשווגית. אותו קו דת^סיססי מציין את ספריו 61301113 
3 ״ 613 08 (,מארתה ומארש״), 1925 , 1111$ (.ששרון"), 
1931 , 36 ^ 033151 01500$ (״שגעונו של אולסן״), 1941 . כמו 
בכל יצירותיו, כן גם ברומאן האחרץ שלו, 13115011 ) 
(.האנסן״)- 1949 , השיח ל׳ לקשאיו שהאינטואיצש המיס¬ 
טית שולה להתגלות אצל בני-אדם רגילש ביותר. — חלק 
מספריו תורגם לשסות שמוח. 

. 1925 ,**?#ו**?*!*] מ< 7 עמס־*/ , 60711 .£ 

לךםן,?ןרל — $011 ז 1 131 ז £3 — ( 1860 , ךגדסבשג — 1931 , 
קופבהאגן), ם שר דאני. ל׳ הש בנו של קצין דאני 
שנפל במלחמת 1864 , אשר כתוצאה סמנה סופחה שאויג 
לגרמניה. במשך כל ימי חייו הש נתון להשפעת הבעיות 
שנבעו משסי דנמארק—גרמנש. הש דגל בפולחן המולדת. 
בימי מלה״ע 1 וגם לפנש עשר את זעם בני עמו ע״י גילויי 
האהדה שחבש לגרמנש דאסאן. — ל׳ הש פילולוג ופסיכו¬ 
לוג. הוא תקר אח הס^נג הדאני ויצר, בצבעש חיש, דיוקבות 
של מששטש וטיפוסים עממיים אחרים של קופנהאגן. בשניים 
מהרוסאנש שלו נתבלט כפסיכולוג בעל כושר אבחנה עדין. 
א 1 ■ 13011101 , 1886 , הש מעיז דמון המסתנן ללבותשם של 



1047 


לרסן, קרל — לשכה אפלה 


1048 


בני־אדם וקובע את גורלם. הוא אינו מוצא אסונה טהורה 
אצל האדם, אלא כשהלה נמצא במצב של מלחמה: מול 
הסיכון־, מול המוות האפשרי, מול הערובה לנצחון — 
מאמץ האדם בזשזזג/י^^ס^ #211110 ; 10 > 1 ("ברובע 
הישן של סוללות העיר״), 1899 , מספר ל׳ את סיפורה האינ¬ 
טימי של משפחה זעיר־בורגנית חמימה. 

לרקד! ,אוסלן ו* — 0115:0 ס״ 1 • 05101 — ( 1884 , יונגן [פרוסיה 
המערבית] — 1941 ׳ ברלין), משודר ומספר גרמני. 

ל/ שהיה בגו של אכד, למד גרמאניסטיקה באוניברסיטת 
ברלץ (מ 1903 ). ב 1913 זכר, 

בפרס לספחת ע״ש קלייסט. ל׳ 

שימש כקריץ בהוצאת־הספרים 
פישר! כן היה מזכיר באקאדמיה 
הפרוסית לאמנויום תפקיד ש¬ 
נלקח ממנו עם שינוי המשטר 
ב 1933 . 

חשיבות מיוחדת נודעת ליומי 
ניו של ל/ המשקפים את הווי 
הסופרים ואנשי־החח בתקופה 

אוסקאר לרהה . . 

של שקיעת האדם ועליית הבר־ 

בחזם. הוא תיאר את האווירה החדשה באקאדמיה, שנש¬ 
תררה לאחר שסולקו ממנה כל החברים ממוצא יהודי ובעלי 
השקפות מתנגדות למשטר הנאצי, ובמקומם נתקבלו סופחם 
קטנים שהצטיינו בנאמנותם למשטר. — ל׳ פירסם שבעה 
קבצי־שירה. ראשית שירתו עמדה בסימן האכספרסיוניזם? 
במרוצת הזמן הגיע לנימה שלתה יותר. ביומניו ובשיחו 
הרוח היא אחידה: הוא כותב על הכוחות הבהסיים, על הרס 
התרבות והאנושיות. לחסדי הטבע משמעות סמלית בשיחו! 
ניכרת הקפדה חמורה על טוהר הצורה. ל׳ היה גם מוסיקאי, 
עובדה המבטאת בכל כתיבתו. חיבוריו בפרוזה כוללים 
מסות על באך ( 01011 .£ 0 ז 2 נ 1 זו 01 ; 15 !ט 025 ["הממלכה הבלתי- 
נראית״)), 1938 , ועל אנטון בחקנר- 1938 . — רק לאחר 
מיגור המשטר הנאצי זכתה יצירתו למעמד הראד לה. 

מבחר שיחו של ל , יצאו לאור ב 1954 . יומניו (-:>?ג 1 
1939 — 1903 15110110 ) — ב 1955 . שיחם וחיבורים בפרוזה, 

ב 2 כרכים, 1958 . יומני־ססע — ב 1960 . 

; 1951 11£ ( 3 ) 013 ,״ 1 ס , £353011 . 11 

. 1956 , 13 

ג. אב. 

4 לש 1 ן, ע״ע פה. 

לשון, ? 1 שונות, ע״ע ש^ה, עפות, וע״ע בלשנות; 

דקדוק י מלץ; פונטיקה, תחביר, וכן הערכים הד¬ 
נים בלשונות למשפחותיהן. 

לשון הרע (ל״ה), מונח משפטי־מוסח בהלכה היהודית, 
המקביל — באופן חלקי — לדבה (ע״ע). על חיובים 
ממוניים הכרוכים בדבר, ע״ע שמ-רע, הוצאת? נזיקין, חני. 
ל״ד, היא איסור מן התורה ובכלל "לא תלד רכיל בעמך" 
(ויק׳-יט, טז) או בכלל אזהרת "ונשמרת מכל דבר רע" (דב׳ 
כג, י, והשר ספרי שם, ירר פאה א׳, א , ). 

הרמב״ם (הל , דעות, ז/ ה׳) מבחל בין שני סוגי ל״ה: 
"המספר דבחם שגורמים... להזיק חביח בגופו או בממונו, 
ואפילו להצר לו או להפחידו", אעפ״י שהדברים כשלעצמם 


אץ בהם משום גנות, והם אמת, במקרה זה אין הבדל בץ אם 
נגרם הנזק למעשה, או שלא נגדם, אף שבמקרה הראשץ 
העבירה חמודה יותר (והשר ערב׳ ט״ז׳ ע״א). סוג שתה הוא 
״המספד בגנות חבירו״, ואז — אם הגנות אמת היא, הח 
זה ל״ה, ואם לאו — הרי זה "מוציא שם רע". דוגמאות מן 
המקרא לל״ה מובאות במקורות ממעיטה יוסף (ע״ע) ואחיו, 
שנאמר עלץ "דבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (ברא׳ 
לז, ב, והשר ירד סאה א , , א , ), וממעשה מחם (ע״ע), 
שנאמד בה "ותדבר מרים ואהרן במשה" (במדבר יב, א; 
וחש׳ ספרי שם). בתלמוד הורחב איסור ל״ה אף על "אבק"• 
ל״ה — כאשר האדם רק גורם ע״י דבחו שאחרים יספח 
ל״ה (השר ערכ׳ ט״ו, ע״ב), אף שהתלמוד מכיר בכך שאבק 
ל״ה הוא מן העבירות שהכל נכשלים בהן(ב״ב קס״ה, ע״א). 
אין אדם עובר על ל״ה אם נאמרו דבריו קודם לכן בפני 3 
בני־אדם (ערב׳ ט״ז, ע״א), אלא שבעלי־המוסד המאוחחם 
סייגו קולא זו, עד "שכמעט אין לה מקום במציאות" (חפץ 
חיים, ח״א, כלל ב , , סי׳ י , ). אדם שראה מעשה־עוולה 
רשאי לספר ל״ה כדי להציל את חברו מתוצאות אותה עוולה. 
אסור לספר ל״ה גם על הסת והותקנו תקנות וחרמות בדבר 
זה. אדם המספד ל״ה בתמידות נקרא אצל הדמב״ם (הל׳ 
דעות ז , ׳ ב׳): "בעל לשץ הרע" וענשו חמוד יותר. 

אץ לוקץ על לאו של ל״ד" משום "שאין בו מעשה". עם 
זאת אין המספר נפטר מעונש. הירושלמי (סאה א , , ה , ? 
והשר ערכין ט״ז, ע״ב) אף סבור כי: "ארבעה דבחם שהן 
נפרעין מן האדם". עבודה זרה, גילוי עחות, שפיכת דמית 
ול״ה כנגד כולן״. העונש המקופל במקורות הוא — הנגעים, 
ובפרט נגע הצרעת (ע״ע), וחכמים ראו בדבר מידה 
כנגד מידה: "הוא הבחל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, 
ולפיכך אמרה חורה ,בדד ישב , " (ערכץ מ״ז. ע״ב). מאוחר 
יותר נהגו להטיל על המספר ל״ה מלקות מדרבנן, עם אפשרות 
לפחת עצמו בקנס כספי, שהיה ניתן לנפגע או לצדקה. כמר 
כן חייב הוא לפייס את הנפגע בפומבי׳ כגץ בבית-הכנסת 
(הגהות מרדכי, קיחשין, סימן תקנ״ח). ביה״ב נהגו להחרים 
ולנחת את המספר ל״ה (שרת "דבר משה", ח״ב, סי" צ״א). 

עניין ל״ה פותח מבחינה חברתית וספרותית ביה״ב, 
וספרי המוסר (ע״ע) הרבו לעסוק בו. בייחוד דקדקו בדבר 
בעלי תנועת המוסר (ע״ע), והגחל לעשות הרב ישראל 
מאיר הכהן (ע״ע) מראחן, שכתב ספרים שלמים המוקדשים 
לסרטי-פרסים של עניין זה, המהווים יחד מעץ "שולחן-ערוד" 
מפורט עם כל הקולות והחומדות האפשריות 

נ. רקובר, על ל״ה ועל הענישה עליה בסשפס העברי(סיני, 

נ״א), תשכ״ב, 

ש. ו. 

לש 3 ד! א 0 ל 71 (לאט , 015501113 1£12 !! 02 ), מתקן אופטי, 
המשמש לקבלת תמתת עצמים בצורתם השלמה 
ובצבעיהם הטבעיים, ועלץ מבוססת פעולת המצלמה (ע״ע 
צלום). הלה״א היתד. ידועה כבר ליוונים, כגץ אריסטוטלס 
(ע״ע) שקבע כי תמונת השמש עשרה להתקבל על מסד 
לאחר שהקתיים עוברות דיד מפתח קטן בתח־ קיר. ר. ביקון 
(ע״ע), במאה ה 13 , היה, כנראה, מן הראשונים שהבין 
לאשורם אח העקרונות הפיסיקאליים-גאומטחים של הלה״א. 
הוא אף ?כלל אותה בהוסיפו לפני המפתח מראה מישורית 
משופעת. לאונרח (ע״ע) דה־וינצ׳י השאיר אף־הוא תרשי¬ 
מים מדוייקים של הלה״א. 




1049 


לשכה אפלח — לשנו, ליפה 


1050 



התקדמות רבד. לקראת הפיכת הלה״א למכשיר מעשי רב־ 
שימושים הושגה ע״י ג/ _קרךנו (ע״ע), ולאחר־מכן ע״י גב. 
דלה סורסה (סוף המאה ה 16 ), בהוסיפם במפתח עדשה 
הממוקדת על המסך. הראשון שנעזר בל״א לתצפיות שימר 
שיות שהולידו תגליות חדשות היה י. ק&לר (ע״ע). הוא 
הרחיב את התמונה המתקבלת ע״י הוספת עדשה דדקעורה 
לעדשה הדו־קמורה ויכול היה לצפות במעבר כוכב־חמה(ע״ע) 
־על פני דיסקת השמש. בדומה לקפלר נעזר י. סאבריקוס 
בל״א בגילוי כתמי השמש (ראשית המאה ה 17 ). בסאות 17 — 
18 נפוץ השימוש בל״א בקרב האמנים להעתקת נופים, תוך 
שמירה דייקנית של הסרספקסיווה. 

עד לסוף המאה ה 17 היו ממדי מרבית הלה״א גדולים 
יחסית (כגודל חדר) והתמונה שהתקבלה היתה הסוכה ומסד 
בבת (ימיד־שמאל), אם הצופה היה מחוץ ללה״א. בעזרת 
מראות מישוריות בזוויות שונות אפשר היה להטיל את 
התמונות המתקבלות על מסך, באופן שתיווצר תמונה ישרה. 
התקדמות נוספת הושגה ע״י בויל (ע״ע) שבנה ל״א בגודל 
של קופסה וקבע בה את מקום המפתח, שכלל את העדשות, 
באופן שניתן להזיזו ולאפשר את מיקודן של תמונות עצמים 
המצרים במרחקים שונים. 

בראשית המאה ה 19 המשיך וולסטון (ע״ע) ופיתח ל״א 
זו בהחליפו את העדשה הדרקמודה בעדשה קעורה־קמורה 
ומרכיבים אופטיים נוספים. בדרך זו נתקבלה "עדשת־השדה" 
(ע״ע עדשות) שהיא בסיס למצלמות־הקופסה הנפוצות כיום, 
שפותחו ע״י ל. דגר ת. פ. טאלבוט (ע״ע צלום). 

אר. כה. 

לעילי, 7 |רל 0150 (" — ? 1,381110 ■ 1 ס:) 0 סנן 5 1 ז 1£3 — 
( 1890 — 1958 ), פסיכופיסיולוג אמריקאי, שחקר 
בעיקר את איתור התפקודים הנפשיים במוח. ממצאיו נתבססו 
על ניסויים בהתנהגותם של בעלי־חיים, לאחר שנכרתו 
מהם חלקי-מוח בעלי גודל שתה. את ממצאיו סיכם ל׳ 
בשני עקרונות: ( 1 ) קליפת המוח כולה פועלת כגוש אחד 
( 30000 01355 ) 1 ( 2 ) קיים שוויון־כושר (ץ;ו 1311 ) 0160 ק 1 נ 1 ן 61 ) 
של חלקי קליפת המוח, היינו שלא קיים איתור סגריי של 
התנהגות מסרימת במקום מסרים במוח, אלא פל חלק מסוגל 
לקבל עליו את תפקודו של החלק שנהרס ז אולם הקף הלמידה 
החדשה, מהירותה ודיוקה אינם תלרים בחלק מקליפת המוח 
שנכרת, אלא בגודל השטח שנהרס. לגבי האדם מסתבר 
מכאן, שקיים סיכוי סביר להקנות לו הרגלים שנשכחו לאחר 
פגיעה במוח. 

מכתביו: 3011101011180000 160113015018 ^ 310 ־ 81 ("מכא־ 
ניזמי המוח ואינטליגנציה״), 1929 ! 31 ־ננ 61 ־! 06 )ס 5001165 


301108 * 1 10 0001100 ? ("מחקרים של תפקוד המוח 
בלמידה״), 1935 . — וע״ע למידה. 

לעיל* 1 י, !״יל — 301101101 ^ 1 0105 ( — ( 1832 , סונטנבלו — 
1918 , שם), פילוסוף צרפתי. בין השנים 1864 — 1875 
הורה פילוסופיה ב״אקול נורמל סיןריר" של פאריס. משרה 
זו, שהיא אחת החשובות במערכת ההוראה האקאדמית של 
הפילוסופיה בארצו, נתנה בידיו השפעה רהזנית רבה. בוטח 
(ע״ע) וברגסון (ע״ע) ראו את עצמם תלמידים מובהקים 
של ל׳. יבולו הספרותי מועט למדי, אולם רבה חשיבותו 
מתרה דרכה של הפילוסופיה הצרפתית בתקופת המעבר מן 
המאה ה 19 אל המאה ה 20 . 

נקודת המוצא להגותו של ל׳ היא בעיית האינדוקציה — 
תפקידה ומגבלותיה בבניין שיטה פילוסופית כוללת—שבה 
טיפל בספח 0 ס 0 ס 10 ) 10 י 1 10 ) 1010001 ) 00 ? 0 ס ("על יסודה 
של האינדוקציה״), 1871 , * 1924 . בעקבות הפילוסופיה הקאג־ 
טית, טוען ל', שהאינדוקציה מלמדת על ההכרח כי תופעות 
שתות תתקשרנה ביניהן באופן מסרים לצמיתות. אם תוצאה 
מסרימת באה תמיד בעקבות אותה הסיבה, אין כל ערובה 
לכך כי סדר התרחשרות מסרים זה יישמר גם כעתיד. רק 
ההתאמה בין חוקי ההכרה, החלים על המציאות כולה, לבין 
איך־סוף של התרחשרות המהוות את הממשות הנסיונית, 
יכולה להבטיח את עקביותו ואת שלמותו של המדע, שהוא 
אידאל המחקר המדעי. 

ברם, ההכרה נבצר ממנה ליתן צידוק לעובדת הופעתו 
של עצם ססויים בזמן ובמקום ידוע. רוח האדם נזקקה 
לרעיון התכליתיות כדי לסלק את הקושי הזה. מושג 
התכלית מסייע לנו להבין כיצד מתלכדים תהליכים שונים 
בממלכת המבע או הדוח לאחדות המופיעה בפנינו בדמות 
של יצור חי, או של יצירה, פרי מאמציו של האדם. לפי ל׳— 
המעבר מן החשיבה הדטרמיניסטית אל התכליתית הוא מעבר 
מן האידאליזם המאטריאליסטי אל הראליזם הספיריטואליסטי. 
תכליתיותו של העצם הופכת לסימן מובהק של ממשותו. 

התודעה האינטלקטואלית, המלכדת את הנתונים החושניים 
להשקפה תבונית כוללת, היא הערובה ליכלתנו להגיע לידי 
הכרת עולם או׳ביקטיורת. אך במאמול ־ 016 61 011010816 ?$? 
ססן) $1 ץ 11 ק! 0 (״פסיכולוגיה ומטאפיסיקה״), 1885 ׳ הדגיש ל׳ 
בי את המבנה ואת דרבי הפעולה של התודעה האינטלקטו¬ 
אלית והספונטאנית אין למצות על־ידי נ׳#וח פסיכולוגי 
של הנתונים. התודעה הספונטאנית והיוצרת אינה יכולה 
לחרוג אל מעבר לגבול של ראשוניותה וכדי לבנות מערכת 
מושגים מטאפיסית דרושות דרכי חשיבה סינתטיות. בהדגישו * 
את התכליתיות כיסודה של הישות, ואת הספונטאניות כיסוד 
ההברה וחופש הרצה, סלל ל׳ את הדדך אל התנועה האי־ 
דאליסטית הצרפתית ואל הפילוסופיה המקורית של א. 
ברגסה. 

, 0111 ־ 10 ) 80 .£ ; 1920 , £ ./ 26 > 131 , 56311168 . 0 

. 8 ; 1927 , 111 ?/> ? ז 101 !: 11 ' 6 

1 ־.£ ./ , 1 ) 831131 . 0 £ ; 1953 נ 1 מ 1 ו 8001 6 <£ , 61 ^ 011 [ 

. 1955 ,( 111 ע , $103 ? 1 !ק 3 > 4 א )ס .׳ £61 ) 1 ״ 20 

א. גר. 

לעינו, ליסה ( 5200 * 1 ! גרס׳— 1,1553 ), עיר במערב פולניה 
המרכזית, 65 ק״מ מדרום־מערב לפוזנאן! 31,000 
תוש׳ ( 1963 ). ל׳ היא מרכז מסחרי ותעשייתי. מייצרת מכד 
נות, מוצרי-עץ ומזונות. דרכה עוברים מסה״ב והכבש הראשי 




1051 


לעינו, ליסה — לתת 


1052 


מפ 1 זנאן לווד 1 צלב (לפגים — ברסלאו), ל׳ נוסדה בראשית 
המאה ה 16 ע״י פליטים ממחראוויה, וב 1547 הוענק לה מעמד 
של עיר. במאה ה 16 היתד. קגיין משפחת האצילה לבית 
לשצ׳יבסקי׳ אוהדת הרפורמאציה, וביזמתה גוסד בה בי״ס 
פרוטסטנטי שבמסגרתו הורה ופעל הרפורמאטור הצ׳כי ץ 
ק 1 מניוס (ע״ע). במלחמת 30 השנה נהרסה עיי הפולניס. 
ב 1793 עברה לידי פרוסיה. מאז 1919 היא בידי פולניה, פרט 
לשנות הכיבוש הגרמני בסלה״ע מ. 

יהודים התיישבו בל׳ ב 1534 , סמוך לייסודה, וב 1580 
קיבלו כתב־זמיות ראשון. שמנת היהודים נמצאה בצפון־ 
מערב העיר, והיוותה גוף מוניציפלי בפני עצמו, שבו היה 
לראש הקהל מעמד שתה לזה של ראש העיד, ומערבת שיפוט 
עצמית. פקודת־מעצר נגד יהודי שניתנה ע׳י מועצת העיר, 
נזקקה לאישות של הרוזן בעל המתת. בעלי־המלאכד. היו 
מאורגנים בגילדות משלהם, עם בתי־כנסת דרבנים משלהם. 
סוחריה היהודים של ל׳ הגיעו במאה ה 17 וה 18 עד מוסקווה 
ועד הגבול התורכי, וב 1740 עלה מספרם על זה של הסוחרים 
הלא־יהודים. יחסי מסחר הדוקים בין יהודי ל' וברמלאו נת¬ 
קיימו באמצע המאה ה 17 , וב 1685 נוסד שם ביכ״ג "ליסאי". 
בירידי ליפציג היה מספר יהודי ל׳ גחל — מאז 1688 — 
מזה של כל מקום אחר בפולניה. ב 1659 סבלה קהילת ל׳ 
במלחמה השוודית השניה, ום 400 המשפחות שבה הגיעו רק 
כ 100 אל גבול שלזיה. הקהילה התאוששה מהר׳ אד נפגעה 
שוב בימי המלחמה הצפונית ( 1706/7 ), שכן שני הצדדים 
הלוחמים הטילו עליה היטלים כבדים, והרוסים אף חתית 
לחייליהם מעשי שוד ואונם, ורובע היהודים נשרף כולו. מגפת 
1709 פגעה במתחו־ ביהודי ל', שכן העלילו עליהם שהם 
הכניסו את המגפה לעיר, והם גורשו ממנה< כשוך המגפה 
שבו לעירם. ב 1767 נשרף כל הרובע היהודי ונהרגו 20 
יהודים, ואז שוחררו היהודים למשך 6 שנים מכל המסים. 
בית־המדרש שוקם, ולמען חידושו של ביהכ״ב קיבלו 
יהודי ל׳ סיוע מקהילות אחרות. ב 1790 פרצה שרפה חדשה 
בתבע היהודים, ובה נשרפו 196 מבין 481 בתי היהודים, 
ביניהם ביהב״נ וביהס״ד — וביהכ״ג החדש הושלם ב 1799 . 
הקהילה התאוששה במהירות, ובמאה ה 18 הפכה לקהילה 
החשובה שב״פולין גחל". 

"חכמי ל'" נודעו בכל רחבי העולם היהודי, וצעירים נהרו 
לישיבותיה ממרחקים. מגחלי רבניה: ר׳ מרדכי ב״ר צבי 
הירש ( 1721 [ז]*— 1753 ), ואחיו, ר׳ אברהם ( 1753 — 1759 ), 
הרב תד טבלי( 1774 — 1792 ), שהיה ממתנגדיו החריפים של 
ויזל (ע״ע), ור׳ יעקב מל׳ (ע״ע). הרב עקיבא איגד (ע״ע) 
למד בל׳ בבית חותנו ב 1780 — 1790 . בשנים 1864 — 1912 היה 
רב המקום ר׳ שמואל 3 ק, אביו של לאו 3 ק (ע״ע). בין אנשי 
ל׳ המפורסמים היו רפאל קוש ( 1803 — 1872 ), סגן הנשיא 
הראשון של האסיפה הלאומית בברלין ב 1848 ויו״ר ועדת 
הנוהל של הפארלאמנט הפתסי, וההוסותססן לודזזיג קאליש 
( 1814 — 1882 ). מספר היהודים בל׳ עלה מ 400 משפחות בשנת 
1656 ל 2,578 ב 1858 , אך שב וירד ב 1921 עד ל 300 משפחות 


בערך. אחת מלה״ע 1 ומסירת העיר לפולניה, היגת מרבית 
יהודי ל' לברלין ולברסלאו, ומאז התנוונה הקהילה. 

. 1904 ,״ 2 מיו 1_ 40 1x401 

יע. ר. 

? # 1 צ׳ינסקי, יעקב ( 1876 , גותדישצ׳ה [אוקראינה] — 
1966 , ירושלים), כלכלן, סוציולוג ואיש־ציבויריהודי. 

בצעיתתו צתני פעיל ופובליציסט עבת. ב 1904 הצטרף למפ¬ 
לגה הצתגית־סוציאליססית (ס״ס) הטתטוריאליסטית (ע״ע 
טתטותאליזס). ב 1910 גורש מחסיה, עשה באירופה המער¬ 
בית. ב 1917 חזר לתסיה והיה אחד ממנהיגי המפלגה היהודית 
הסוציאליסטית המאוחדת. ב 1921 — 1932 בברלץ וב 1938 — 
1959 בניריורק. מאז בישראל. מראשית שנות העשתם הת¬ 
רכז ל׳ בחקידת הכלכלה של התפוצות היהודיות הגתלות 
באירופה, הבליט את "אי-הנורמאליות" של הסטתקטורה 
המשקית של היהודים ודלות שרשיהם בכלכלה הלאומית 
הכללית. בסוף שנות השלושים חזר למחשבה צידנית, אף שלא 
לקח חלק בציבוריות הציונית המאורגנת: כתביו העיקריים: 
״הפועל היהודי בתסיה״ (יידית. 1906 )* "הפועלים היהודיים 
בלונדון״ (יידית, 1907 ) 1 "העם היהודי במספתם" (יידית, 
1922 )< ״בעיות תנועת האוכלוסים היהודית״ (גרמנית, 1926 )< 
"הנדידה היהודית בעשרים וחמש השנים האחרונות' (יידית. 
1927 )< "הגורל הכלכלי של היהדות הגרמנית" (גרמנית, 
1932 )< ״יהודי ברית־המועצות״ (יידית, 1941 )< "בשולי הת¬ 
הום" (יידית, 1947 )< "משבר, שואה ושארית" (אנגלית, 
1948 )< ״ערב חורבן" (יידית, 1951 ). כמה מספריו מצויים 
בתרגום עבדי. — בעת שהותו בניריורק היה מנהל המחלקה 
לכלכלה ולסטטיסטיקה של "ייווא" (ע״ע), ומחקרי המכון 
נערכו על-ידיו. 

א. מנור, י. לי, ההוגה והחוקר, תשב״ב. 

לתת ( 4311 *), תוצר סזון המתקבל משעורה ע״י הנבטה 
חלקית, משמש כמקור לאנזימים בתעשיית משקאות 
חריפים, בעיקר בירה. מבחינה חיצונית דומה הל׳ לשעורה, 
אלא שקליפת הגרעינים מקומטת במקצת. הכנת הל׳ מתבצעת 
בכמה שלבים: בשלב ראשון מרטיבים את גרעיני השעורה 
במים פושרים 15.6 0 0 — 10 ) עד אשר תכולת המים בהם 
עולה ל 47% — 45 . לאחר מבן מנביטים את הגרעינים בטם־ 
פראטורה של 0 ״׳ 21.1 — 15.6 במשך 5 — 7 ימים. בסוף תקופה 
זו מייבשים את הגרעינים עד לתכולת מים של 5% ומורידים 
את הפסיגים. כמות האנזימים בגרעינים בעיקר הדיאססזה, 
גדלה כתוצאה מתהליך הנביטה. לפני השימוש בתעשיה, 
נכתשים הגרעינים היטב. הדיאסטזה של הל' (שהיא 8 ־ 
עמילאזה) מפרקת את העמילן לסוכר הל׳, המלטוזה. סוכר 
הל׳ מותסס ע״י שמרים לכוהל. הודות לכך ניתן לייצר משק¬ 
אות כהליים מתמציות של צמחים העשירים בעמילן, כגון: 
שעורה, חיטה, תירס וכד׳. שימושים נוספים בל'הם בתעשיית 
הסוכריות, ביצירת חלב-ל׳ ובצבעי מאכל• — וע״ע שכר. 

. 0 5 ; 1958 , 346-351 1 > 0 ס¥ ,ז 321€ ז? . 0 

* 148-157 ,תתו*ס . 0 . 0 — 

״ 1959 , 839-842 


סיח הברך העשרים ואחד