האנציקלופדיה 

העברית 

בללית, יהודית ואדעיעזדאלית 


כיד שפלרנה־עשר 
חדרעזצ׳וב - פדיחות 



חברה להוצאת אכציקלרפדירת בע״פל 
ידועזלים - תפב״ו - תל־אביב 



^/וס£^/ק 010 ץ 0 ^£ 




הנהלה ראשית של החברה להמאת אנציקלופדיות בע״מ 

מאיר (ז״ל) וברבה םלאי 


ההרך סודר ונדפס במפעלי דפוס םלאי-( 1 י.אי.םי בע״מ, גבעתיים ורסת־גן; ההגהות — 
עוזר רבין ושרה יפה, ציור ומיפוי ~ נורית יובל 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, ביהוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.סד,! ,צז'ו^;^ןמ 0 0 א 11 ו 8£18 ט? ו< 1 ס£\,? 0¥€1,0 א£ ׳ג 8 ■דמסוא׳גינסס 
, £1 ^<א 18 א 1 ם£דא 1 א? 



המערבת הכללית לברד י״ח 


העורך הראשי: 

פרוס׳ ישעיהו ליבוביץ 


מנהל המערכת: 

אלכסנדר פלאי, .^ 1 


עורר יועץ: 

פרופ׳ נתן רדטנשטרייד 

המערכת המרכזית 

מחלקת מדעי היהדות: פרוס' אפרים אלימלך אורכו 
מחלקת מדעי הרוח: פרום׳ שמואל הוגד ברגמן 

פרוס׳ אירנה גרכל(עורכת מישנה) 

מחלקת מדעי הטבע: פרופ׳ ישעיהו ליבוכיץ 


המזכירות המדעית 

המזכירה הכללית: 

ד״ד גרמה ליכוכיץ 

ישראל תא*שמע, . 6 / מקצועות היהדות ; ד״ר צביה קליין / מקצועות הרוח ; אהרן אריאל, / היסטוריה: 

ד״ר גרמה ליכוביץ / מקצועות הטבע; אריאל כהן, . 50 / מאתמאטיקה, פיסיקה, מטאורולוגיה; 

מלכה מרגן, . 80 . 1 ג, אביבה רבינוביץ, . 50 . 6 / בוטאניקה; זואולוגיה: תקלאות 
פנחס פיק, צבי קיסמרינסקי, . 1 \ / איסוף ההומר 

משה קטן, . 1.011 . 1.10 / ביבליוגראפיה 
ישראל איגרא / המביא לבית הדפוס 


,. המזרח הקדום; ארכאולוגיה 

פרופ׳ מ. אכי־יונה .. 

גאולוגיה ופלאונטולוגיה 

פרופ׳ מ. אבנימלן .. 

מקרא; תלמוד; ספרות רבנית 

פרופ׳ א. א. אורכו ., 

.פסיכולוגיה; חינוך 

ד״ר ח. אורמיאן 

. משפט עברי 

ד״ר מ. אלדן 

. פיסיקה 

פרום׳ א. אלכסנדר ., 

.. .. היסטוריה של אה״ב 

פרופ׳ י. אריאלי 

מטאורולוגיה וקלימטולוגיה 

פרוס׳ ד. אשכל 

.איסלאם 

פררפ׳ א. אשתור 

.המזרח הרחוק 

פרופ׳ פ. א. כודכרג., 

. סוציולוגיה 

פרום׳ י. כן־דוד.. .. 

. מינראלוגיה 

פררפ׳ י; בדומור 

. פילוסופיה 

פרוס׳ ש. ה. ברגמן ,. 

. גאוגראפיה 

ד״ר מ. כדור ,. .. 

.בלשנות 

פררפ׳ א. גרכל .. .. 

.מוסיקה לא־אירופית 

ד״ר א. גרזידקירוי .. 

.ביבליוגראפיה 

א. מ, הברמן .. .. 

. חקלאות 

פרופ׳ ש. הורכיץ 

.טכניקה 

י. מ. רירגין .. ,. 

. מדע הדתות 

פרופ׳ י, צ. דרכלובסקי 


בוטאניקה 

י. טל.מוסיקה חדשה 

ד״ר ע. יאפרהופמן. אמנות 

ד״ר ש. י. כהן .ספרות אנגלית 

ד״ ר מ. לוין . סיבים 

ד״ר מ. לזר ספרות כללית וספרדיות רומאניות: תיאטרון 

פררפ׳ יהושע ליבוביץ . תולדות הרפואה 

פרופ׳ ישעיהו ליכוכיין .. . כימיה! ביולוגיה ,• רפואה 

א. ליבנה.ציונות; סוציאליזם) מדיניות 

פ. מעוז . כלכלה 

רב־סרן פ. פיק.צבא והיסטוריה צבאית 

פרופ׳ ד. ג. פלוסר.תרבות קלאסית; נצרות 

פרופ׳ א. ה. פרנקל (ז״ל) . מאתמאטיקה 

פרדפ׳ מ. קונפינו . היסטוריה רוסית 

ד״ ר ש. רוזן .. משפט בין־לאומי; יחסים בידלאומיים 

פרופ׳ מ. ריינר (עורך יועץ). טכניקה 

י, שמעוני.המזרת התיכון והרחוק 

ד״ ר כ. שרשכסקי. משפט 

פרופ׳ א. ומאוד ור .אנסומולוגיה 


ערדכי מדרדרת בכרד 
פרום׳ מ. זהרי 
































רשימת המחברים המשתתפים בברד י״ח 


אבי־ידנה מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוביברסיסה העברית / המזרח הקדום : ארב־ 
אולוגיה 

אביצור שמואל, ד״ר 

תל־אביב, המכון לידיעת הארץ והעם ע״ש חיים אבשלום / 
הערך: טחנת־קמח (בחלקו) 

אכנימלך משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור כאוגיברסיסה העברית / גאולוגיה ופלאוגטר 
לוגיד. 

אכרמוב שביאור זלמן, עז״ד 

תל־אביב / הערך; טרומן, הרי ם. 

אברמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים / הערך: חתים (בחלקו) 

אדלר שאול, ד״ר, ,. 8 .^ €1 ,. 1.8 \ ,. 11.5 .? 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / רפואה 

אורל ג׳רי, 

ירושלים / תולדות הכנסיה הנוצרית 

אוליצריןי אריה לאו, ד" ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / רפואה 

אולנדורןז פרנץ, ד״ר אינג׳ 

היפר״ פרופסור בטכניון העברי / הערך; טנסורים 

אומן רוכרט ג׳ון, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / מאתסאטיקה 

אור מאיר 

טירת־צבי / הערך : טירת־צבי 

אורכד אפרים אלימלד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תלמוד 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים, האנציקלופדיה החינוכית / פסיכולוגיה; חינוך 

אורן שמעץ 

ירושלים / ספרות עברית חדשה 

אחימאיר אב״א, ד״ר (ז״ל) 

היסטוריה! ספרות רוסית 

אייזנשטדט שמואל נח, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

אילברג חנן, אינג׳ 

תל״אביב, פרופסור־מישנה בטכניון העברי / הערך: טורבינה 

איסכרג אז׳ן, אינג׳ 

פאריס / הערך : טלויזיה 

אליצור יהודה, .^. 4 ? 

ירושלים, פרופסור־ חבר באוניברסיטה בר־אילן / היסטוריה 
מקראית 

אלקושי גדליהו, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / ספרות עברית חדשה. 

אמירה כנימץ, ד״ר 

ירושלים, פתפסור־חבר באוניברסיטה העברית / מאתמאסיקה 

אנקורי צבי, ד״ד 

ימשלים, מרצה בביר באוניברסיטה העברית / הערך: טוביה 
בן משה 

אפלגאום שמזןץ, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה עתיקה 
אפשטיין הלמוט, ד״ר 

רחובות, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: חתול 
(בחיקי) 


ארבל דוד, אינג׳ 

רמת־חן / הערך: סויה ואריגה (בחלקו) 

אריאל אהרן, 

ירושלים / היסטוריה כללית 

אריאלי יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשה 

אשכל דב, ד" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / קלימטולוגיה 

אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיסה העברית / היסטוריה עתיקה 

אשתרר אליהו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / איסלאם 

כאראז מיתה, 

ירושלים, כית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות צרפתית 

כונאפאצ׳ה אומכרטר, ד״ר 

נוברה, מנהל המכון הגאוגראפי דה אגוסטיני / גאוגראפיה 

כדפץ נ׳ימז אלרט, ר״ד 

ברקלי, פרופסור־חבר באוניברסיטת קליפורניה י, הערך : טנגוטים 

בידני דוד, ד״ר 

בלומינגטון, פרופסור באוניברסיטת אינדיאנה / אנתרופולוגיד■ 

ביינרט חיים, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית ! תולדות היהודים 
בספרד 

כילסקוב־יאנסן פרדריק יוליוס, ד״ר 

קופנהאגן, פרופסור באוניברסיטה / העז־ך: טגנר, אסיס 

כיקל שלמה, ד״ר 

ניו־יורק / הערך : טרונק, יחיאל ישעיהו 

בלום יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוגיכרסיטר, העברית / משפט ביז־לאומי 

כלומנטל פנחס, ד״ר 

ירושלים / הערך: טלויזיה חנוכית 

כן־אכא דם, . 4.50 ( 

ירושלים / גאוגראפיה 

כן־דוד יוסןה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / סוציולוגיה 

כן־טוכיה אדם, ד״ר 

חיפה, התחנה לחקר הדיג הימי / דיג 

כן־יעקם אכרהם,. 8 

ירושלים / הערר: סולדנו 

כן־ישראל־קדדון חדוה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / היסטוריה חדשד, 

בן־סירה יעקב, אי;נ׳, . 50 

חל־אביב / בניה 

כן־פורת מרים 

ירושלים, שופטת בבית־המשפט המחוזי / משפט 

כן־שמאי מאיר הלל, ד״ר 

ירושלים, מוסד ביאליק / כימיה 

כן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מינראלוגיה! פטרו־ 
גראפיה 

כראוור אכרהם יעקב, ד״ר 

ירושלים ! גאוגראפיה 

כר־גיורא רפאל, אינג׳, רס״ן 

צה״ל / הערך: טורפדו (בחלקו) 



13 


רשימוז המחברים 


14 


כרגמן פליל,ם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! הערך: טוכסיקו־ 
למיד. 

ברגמן שמואל הרגו, ד" ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

ברור משה, ד" ר 

תל־אביב, מורד, באוניברסיטת תל־אביב / גאוגראפיה 

ברמן משה אליהו, איגג׳ 

תל־אביב, משרד הדואר / הערך: טלקומוניקציה 

ברקלו ג׳ופרי, 

קימבר־ג׳, פרופסור בקולג׳ סנט ג׳ון / הערך ; טוינבי (בחלקו) 

ברש משה 

ירוישלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית' / אמנות 

גהל מרטין, .£ 

תל־אביב / הערך; טבק (בחלקו) 

גוגגהיימר הייב הייגריך, ד״ר 

מיניאפוליס. פרופסור באוניביסיטה של מינסוטה / הערך: 
טריגונומטריה 

גולדברג לאה, ד״ר 

ירו־סלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / הערך: 
טולסטוי. לב 

גולרשמידט דניאל, ר״ד 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תולדות התפילה 
בישראל 

גורי יום,?,.^ 1 

ירושלים / הערך : טרבלינקה 

גיהץ מרדכי,. 1 \, סא״ל 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת תל־אביב / צבא 

גיל עמנואל 

תל־אביב / ספורט 

גינדל ישראל, ד״ר 

רחובות, מכון וולקני לחקר החקלאות / הערך: טיק 

גלב איגנץ ג׳י, ד״ר 

שיקגו, פרופסור באוניברסיטה / הערך: חתים (בחלקו) 

גנצל ברנהרד דב, ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטה / היסטוריה של אירופה 

גרבל אירנה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בלשנות 

גרזון־קיווי אסתר, ד״ר 

ירושלים, חברתימחקר באוניברסיטה העברית / מוסיקה לא־ 
אירופית 

גרינץ יהדבע מאיר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־הבר באוניברסיטת תל־אביב / מקרא 

גרשוגי גרשון 

ירושלים / תיאטרון 

דה־פריס אנדרה, ד״ר 

תליאביב, פרופסור באוניברסיטת תל־אביב / רפואה 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דינור בן־ציון, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / היסטוריה של 
עם ישראל 

דיל,מן שלמה,. 1 \ (ז"ל) 

ספרות פולנית 

האפט דניאל, ד״ר 

ירושלים / הערך : חשבונאות 

הורביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרוםסור״חבר באוניברסיטה העברית /, חקלאות 


הורוביץ יהושע, ד״ר 

בני־ברק / ספרות רבנית 

היימן רודולן?, אינג׳ 

חיפה, מרצה בכיר בטכניון העברי / הערך: טכניקה 

הירשכרג חיים זאב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: טריפולי 
(בחלקו) 

הר משה דוד, 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של עם 
ישראל 

הרטוב אילן, 

ירושלים / הערך : טימבוקטו 

הריסץ־צ׳רץ׳ רונלד נ׳ימז, ד״ר 

לונדון, פרופסור באוניברסיטה / הערך : טוגו 

וורמכרנט מרדכי 

תל־אביב / תולדות ישראל! פולקלור 

ויטנכרג גדעון, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פאראזיטולוגיה 

ויים אורי 

ירושלים / הערך : טטרים 

וינר הרכרט, הרב,. 5 

ניו־ג׳רזי / הערך : טורו, יהודה 

וירגין יוסף מנחם, אינג׳ 

ירושלים / טכניקה 

וישליצקי לואיזה, ד״ר 

ירושלים / הערך; טביעה וד,צלה 

ורהפטיג שלם, ד״ר 

ירושלים / הערך; חרם (בחלקו) 

זהרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטאגיקה 

זילברשטיין ורנד, ד״ר 

ירושלים, משרד־הבריאות / הערך: טבק (בחלקו) 

חכם עמום, .^ 8, 1 

ירושלים / מקרא 

טל אוריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: טויבש (טאובס) 

מל יוסן? 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

מדגן מלכה, 

ירושלים / בוטאניקה ; זואולוגיה 

יאפדהופמן עדית, ד״ר 

אמסטרדם / אמנות 

יואלי פנחס, אינג׳ 

חיפה, מרצה בכיר בטכניון העברי / הערך: טופוגרפיה 

ינקלכיץ ליאון 

ירושלים, מורה בכיר באוניברסיטה העברית / תרבות סין 

יעקכי דוד, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של ימי־ 
הביניים 

ירון רארכן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־ חבר באוניברסיטה העברית / משפט רומי 

ירושלם אדמונד מאיר, ד״ר (ז״ל) 

הערך: טרולץ 

כהן אריאל, . 50 . 1 \ 

ירושלים / מאחמאטיקה ; פיסיקה ; מטאורולוגיה 

כהן יהודה 

ירושלים, שופט בבית־המשפס הפחח י / משפט 



15 


רשימת המהכריפ 


16 


כתן שרום יעקב, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / ספרות אמריקנית 

כהנא כנדאל פ., ד״ר 

ירושלים, אוצר ראשי כמוזיאון ישראל / ארכאולוגיה קלאסית 

כץ טרכיה, אינג׳ 

תל־אביב, בשרדיהדואר , הערך: טלגרף (בחלקו) 

לכציץ נחמיה, . 1 \ 

אקרה / הערך; חשישיים 

לדור ירם,ר, ד״ר 

ירושלים, משרד־החוץ , הערך; חרם (בחלקו) 

לוי יהודה לאו, ד׳יר 

ירושלים הערך: טעמי־המקרא 

לוין ורה, ד״ר 

תל־אביב / ספרות גרמנית 

לוין מנחם, ד״ר 

ירושלים, המכון לסיבים ומוצרי־יער / סיבים 

לוינסקי יום־מוכ, ד״ר 

תל־אביב / הערך : חתונה (בחלקו) 

לזר משה, ד״ר 

ירושלים, מרצד,*בכיר באוניברסיטה העברית / ספרות כללית! 
ספדויות דומאניות 

למה היים, ארד׳ 

פרדם־חנה / הערך: חרצית 

ליכוכיץ אליהו מנחם, . 6.80 

ירושלים / מאתמאטיקה ; פיסיקה 

ליבוכיץ נרמה, ד״ר 

ירושלים / מאתמאטיקה; פיסיקה 

ליכוכיץ יהושע, ד״ר 

ירו-שלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / רפואה 

ליכובי^ן יוסף, ר״ר 

ירושלים / אגיפטולוגיה 

ליכוכיץ ישעיהו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ביולוגיה; כימיה; 
רפואה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים / ציונות ומדינת ישראל; סוציאליזם; בריה״מ; מדיניות 

לינדנימטדאום יורם, ר״ר 

סיאטל, פרופסור־אורה באוניברסיטת ואשינגטון / הערך: טורים 

ליפצין סול (שלמה), ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ניו־יורק / הערך : טולר, ארנסט 

לרל אברהם, ד״ר 

ירושלים , הערך ; טורדיבסקי, קזימיז׳ 

מאיר אכרהם מכם, ר״ר 

ירושלים, פרופסור־חבד באוניברסיטה העברית / הערך : טרופיזם 
וטכסים (בחלקו) 

מאירי משה 

טבריה / הערר; טבריה (בחלקו) 

מדזיני מירון, ד״ר 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: טוקוגוה 

מלט ג׳ון 

לונדון, אוצר במוזיאון ויקטוריה ואלברט / הערך: חרסינה(בחלקו) 

מנדילום אדם אכרהס, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

מנדלכום משה, 

ירושלים, משרד המסחר והתעשיד, / הערך: טנסי, נהר (בחלקו) 

מראני אכי־טלום, ד״ר 

רחובות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך ; טבק (בחלקו) 

מרגדנינסקי יוחנן, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

מרחכ לאופדלד, רס״ן 

תל־אביב, מערכת ״מערכות״ ! הערך : טנק (בחלקו) 


מרד,וס הנם, אינג׳ 

חיפד,, משרד המסחר והתעשיה / הערך : חשמליים, מכשירים 
(בחלקו) 

נאות יהודה, ר״ר אינג׳ 

חיפה, פרופסור־כישנה בטכנ-ון העברי / טכניקה 

■■ר 

. 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / הערך : טרוקי 
(בחלקו) 

נלפץ הוארה ג׳וזף, ד״ר 

לוס־אנג׳לם, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / גאוגראפיה 

פולכרג דוד, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה בר־אילן , תרבות קלאסית 

סולממן אכרהם, ד״ד 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטה בר״אילן / היסטוריה של יה״ב 

פולטמן מיכאל, .\״ 6 

חל־אביב / הערך; טיצי 

סילכרמן לי הקט, 

נשוויל, פרופסור באוניברסיטת ונדרבילט ! הערך חרם (בחלקו) 

סימון מיכאל, ד״ר 

ירושלים, משרד־החוץ / הערך ; טקס 

סימונסון שלמה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת תל־אביב / תולדות 
היהודים באיטליה 

סלוצקי יהודה, ד״ד 

רמת־גן / תולדות היהודים במזרח־אירופה 

סנלנרוכ דוד לדלין, ד״ד 

לונדון, מדריך באוניברסיטה / הערך: טיבט (בחלקו) 

סרמדניטה יוסןז כרוך, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות ופילוסופיה 
איטלקית 

עולמי־גלאס אניטה,. 1 \ 

ירושלים, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / ספרות איטלקית 

ענכד ראובן 

חיפה / זואולוגיה 

פוזן מיכאל, ר״ר 

תל־אביב / הערך: טוב־עלם יוסף בר׳ שמואל 

פופקין הנדי, ד״ד 

ניו־יורק, פרופסור באוניברסיטה / תיאטרון 

פיק פנחם, . 1 \, רס״ז 

ירושלים / צבא ; היסטוריה צבאית 

פלוסר דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / נצרות 

פלסנר מאיר מרטיז, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / איסלאם 

פסהוביץ נחום, אינג׳ 

תל־אביב / הערך: טחנת״קמח 

פרהי דוד, 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: שלעת פאשא, 
מחמד 

פרידמן יוחנן, . 1 \. 

ירושלים, אסיססגס באוניברסיטה העברית / הערך; תרירי, אל־ 

פרלמן שלום, ר״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / היסטוריה עתיקה 

פרנקל אכיעזדי, ד״ר 

רחובות, חוקר במכון-ויצמן למדע / הערך; חשוב, מכונת־ 
(בחלקו) 

פרנקל בנימין זאב, ר״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

פרנקל גד, ד״ד 

פיטסבורג, סרופסור־חבר באוניברסיטה / אתנולוגית 



17 


רשימת המחכרים 


18 


צימרמן יוס;?, . 50 

ירושלים / הערך: טיל 

צליוי, אברהם, ד״ר (ז״ל) 

הערך; חדשות־אלמות (בחלקי) 

■■ד 

ברקלי. פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / בלשנות 

צ׳פמן אדרארד צ׳רלז, 

ארמידל, מרצה בכיר באוניברסיטת ניראינגלנד / הערר: טסמניה 

קאראמורה צנז׳ירד,. 8 

טוקיו / היסטוריה יאפאנית 

קאליש אריה ליב 

ירושלים, מכון ״יד ושם״ / תולדות היהודים במזרח־אירופה 

קאנאי מריקה,. 6 

טוקיו / היסטוריה יאפאנית 

קארפי דניאל, .^.^ן 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטת תל־אביב / תולדות היהודים 
באיטליה 

קוגלר יהושע, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / זואולוגיה 

קולקא אוטו רב,. 1 \ 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / הערך: טרזין 

קדנפינו מיכאל, ד" ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה 
רוסית 

קורן יהודה 

פתח־תקוה / הערך: חרסינה (בחלקו) 

קטן משה, . 1 . 1 €. 1 x 11 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות והיסטוריה 
צרפתית 

קליין צביה, ד״ר 

ירושלים, מורה באוניברסיטת תל־אביב / פילוסופיה! ספרות 

קפלן עמנואל, אינג׳ 

תל־אביב, משרד־הדואר / הערך: טלפון (בחלקו) 

קפלן צבי 

ירושלים / תלמוד 

קצכורג נתנאל, ד" ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה בר־אילן / היסטוריה הונג¬ 
רית ! תולדות היהודים בהונגריה 

קרמץ יהודה, ר״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / גאוגרזפיה 

רכינוכיץ אביבה, . 6.50 

ירושלים / בוטאניקה! זואולוגיה 

רכינוכיץ אוסקר ק. 

ניו־יורק / הערך : טריטוריאליזם 

רכינוכיץ חיים ראובן, הרב 

ירושלים / תולדות היהודים באה״ב 

רכינוכיץ פנחס, ד״ר 

רחובות, חוקר במכוז־ויצמן למדע / הערך: חשוב, מכונת־ 
(בחלקו) 

רכינוכיץ צבי מאיר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / חסידות 

רובינשטיין אברהם, ד״ר 

ירושלים / חסידות 

רוזלאר מרדכי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת תל־אביב / תרבות קלאסית: ספרות 
הולאנדית 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופטור־חבר באוניברסיטה העברית / בלשנות 


רוזן צבי, ד״ר 

גבעתיים, מורה באוניברסיטת תל־אביב / הערך ־. טניאה וטהרה 
(בחלקי) 

רוזנכריט פנחס, ד״ר 

מקוה־ישראל / היסטוריה חדשה 

ר־זנצוייג זרוככל, איננ׳ 

תל־אביב, משרד־הדואר , הערך : טלגרף (בחלקו) 

רוט חיים, . 1.4 \ 

ירושלים, משרד המסחר וד,תעשיה / כלכלה 

רוטנשטרייך נתן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטד, העברית / הערך: טוינבי(בחלקו) 

רוטשילד יעקב, ד״ר 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תולדות היהודים 
במערב־אירופה ' 

רונן אברהם,. 6 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמנות 

דייני אנסון פרנק, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת תל־אביב / הערך: הרי(בחלקו) 

רמוס־גיל קרלום, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטד, העברית / ספרות ספרדית* 

רקוכר אברהם מרדכי, אינג׳ 

ירושלים, משרד־הפיתוח / הערך : חשמלי, כ׳ח (בחלקו) 

שומודי ל סלו יעקב, ד״ר 

קרית־ביאליק, חברת־החשמל / הערך ; חשמלי, כיח (בחלקו) 

שהר אריה, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך; טבריה (בחלקו) 

שטיין ולטר, אינג׳ 

כפר־אתא / הערך : טויה ואריגה (בחלקו) 

שטיינכרגר יצהק, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית/הערך: חשמל(בחלקו) 

שטיינר יעקב, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / פיסיולוגיה 

שטרן מנחם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטר,העברית / הערך: טוביה, בית־ 

שיפמן־נדל מינה, ד״ר 

רחובות, מכון וולקני לחקר החקלאות / בוטאניקה 

שיפרין צבי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: טאו, טאואיזם 

שלוי אלים הילדגרד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

שלפ רעיה, ד״ר 

ירושלים, חברת־מחקר באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

שמני־כירנכוים יפה, .\(. 8 

ירושלים / גאוגראפיה 

שנער פסה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / איסלאם 

שפיר אוטו עמנואל 

רמת־גן / פילוסופיה 

שפר אדוארד הצל, ד״ר 

ברקלי, פרופסור באוניברסיטה של קליפורניה / הערך: טי שן 

שקד מיכאל, אינג׳ 

תל־אביב, משרד־הדואר / הערך: טלפון (בחלקו) 

תאודור אופקר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־ חבר באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

תא־שמע ישראל,. 6 

ירושלים / הלכה 

תוכל סעדיה, ד״ר 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: טורה, סקו 



ראשי־תיבות של שמות המחברים 


= רשה מא־ר־ 

מ. מא. 

= הנס מרקוס 

ה. מר. 

= אפרים אלימלך אורבך 

א. א. א. 

= מ־רון רדזת־ 

מ. מד. 

= ורנר זילברשטיין 

ו. ז. 

= אז׳ן איסברג 

א. א־ג 

= משד. מנדלבום 

מ. מג. 

= ורה לוין 

ו. ל. 

= אדם אברדים מנדילוב 

א. א. מ. 

- ררדכי נדב 

מ. נד. 

= ולטר שטיין 

ו. שט. 

= אב״א אחימאיר 

א. אח. 

מ־כאל סימיז 

מ. ס. 

= זרובבל רוזנצוייג 

ז. ר. 

= אליהו אשתור 

א. אש. 

= מיכאל סולטמן 

מ. סו. 

= חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אומברטו בונאפאצ׳ה 

א. ב. 

= משדי קטן 

מ. ק. 

= חנו אילברג 

ח. אי. 

= אדם בן־טוביה 

א. ב. ט. 

= מרדכי רוזלאר 

מ. רו. 

= חיים ביינרט 

ח. ב. 

= אברהם בן־יעקב 

א. ב. י. 

= מינר, שיפמן־נדל 

מ. ש. נ. 

= חדוה בן־ישראל 

ח. ברי. 

= איגנץ ג׳י גלב 

א. ג׳. ג. 

= מיכאל שקד 

מ. שק. 

= חיים היינריד גוגנדייימר 

ח. ה. ג. 

= אירגה גרבל 

א. ג״ל 

= מאיר אור 

מא. א. 

= חיים זאב הירשברג 

ח. ז. ה. 

= אסתר גרזון־קיווי 

א. ג.־ק. 

= מדוקרי קאנאי 

מד. ק. 

= חיים לטדי 

ח. ל. 

= אנדרה דה־פריס 

א. ד. פ. 

= מנחם לוין 

מנ. ל. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אוטו דב קולקא 

א. ד. ק. 

= מנחם שטרן 

מג. ש. 

= חיים רוט 

ח, רו. 

= אילן הרטוב 

א. ה־ט 

= מרתה באראז 

מר. ב. 

= טוביה כץ 

ט. כ. 

= אליס הילדגרד שלוי 

א. ה. ש. 

= מרטין גחל 

מר. ג. 

= יהודה אליצור 

י. א. 

= אורי וייס 

א. וי. 

= משה ברש 

מש. ב. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= אברהם יעקב בראוור 

א. י. בר. 

= נחום פסחוביץ 

נ. פס. 

= יוסף בן־דוד 

י. ב.־ד. 

= אריה לאו אוליצקי 

א. ל. א. 

= נתנאל קציבורג 

נ. קצ. 

= יוסף ברוך סרמוניטה 

י. ב. ס. 

= אריה ליב קאליש 

א. ל. ק. 

= נתן רוטנשטרייך 

נ. ר. 

= יהושע הורוביץ 

י. הו. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

= נחמיה לבצייון 

נח. ל. 

= יום־טוב לוינסקי 

י. ט. ל. 

= אבישלום מראני 

א. מ. 

= סול ליפצ״ן 

ס. ל. 

= יוסף טל 

י. טל 

= אדמונד מאיר ירושלם 

א. מ. י. 

= סעדיה תובל 

ס. ת. 

= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= אליהו מנחם ליבוביץ 

א. מ. ל. 

= עמנואל גיל 

ע. ג. 

= ידיודה לאו לוי 

י. ל. ל. 

= אברהם מכס מאיר 

א. מ. מ. 

= עמוס חכם 

ע. ח. 

= יוסף לדור 

י. לד. 

= אברהם מרדכי רקובר 

א. מ. ר. 

= עדית יאפו־דיופמן 

ע. י.־די. 

= יוסף ליבוביץ 

י. לי. 

= אברהם סולטסן 

א. סו. 

= עמנואל קפלן 

ע. ק. 

= יהושע מאיר גרינץ 

י. מ. ג. 

= אוטו עמנואל שפיר 

א. ע. ש. 

= פרנץ אולנדורף 

פ. או. 

= יוסף מנחם וירגין 

י. מ. ו. 

= אנסון פרנק רייני 

א. פ. ר. 

= פנחס בלומנטל 

פ. בל. 

= יוחנן מרגונינסקי 

י. מר. 

= אברהם צליוק 

א. צ. 

= פנחס יואלי 

פ. י. 

= יהודה גאות 

י. נא. 

= אדוארד צ׳רלז צ׳פמן 

א. צ׳. צ׳. 

= פרדריק ייליוס 

פ. י. ב. 

= יהודה סלוצקי 

י. ם. 

= אוסקר ק. רבינוביץ 

א. ק. ר. 

בילסקוב־יאנסן 


= יוסף צימרמן 

י. צ. 

= אברהם רובינשטיין 

א. ר. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= אביבד, רבינוביץ 

א. רב. 

= פנואל פ. כהנא 

פ. פ. כ. 

= יהודה קרמון 

י. קר. 

= אברד,ם רוגן 

א. רו. 

= פנחס רוזנבליט 

פ. ר. 

= יעקב שטייגר 

י. שט. 

= אוסקר תאודור 

א. ת. 

= פנחס רבינוביץ 

פ. רב. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= אביעזרי פרנקל 

אב. פר. 

= פסח שנער 

פ. שנ. 

= יהושע אריאלי 

יה. א. 

= אהרן אריאל 

אה, א. 

= פליקס ברגמן 

פל. ב. 

= יהודה כהן 

יה. כ. 

= אוריאל טל 

או. ט. 

= צבי אנקור¬ 

צ. אנ. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= אריאל כהן 

אר. כה. 

י צבי מאיר רבינוביץ 

צ. מ. ר. 

= יהושע קוגלר 

יה. ק. 

= אריה שחר 

אר. ש. 

= צבי קפלן 

צ• ק■ 

= יהודה קורן 

יה. קו. 

= בנימין אמירה 

ב. אמ. 

= צביה קליין 

צ. קל. 

= יוסף גורי 

יו. גו. 

= בן־ציון דינור 

ב. ד. 

=־ צבי רוזן 

צ. ר. 

= יורם לינדנשטראוס 

יו. ל. 

= ברנהרד דב גנצל 

ב. ד. ג. 

= צבי שיפרין 

צ. ש. 

= יעקב בן־סירה 

יע. ב.־ם. 

- בנימין זאב פרנקל 

ב. ז. פ. 

= קון צ׳נג 

ק. צ׳. 

= יעקב רוטשילד 

יע. ר. 

= גדליהו אלקושי 

ג. א. 

= קרלוס רמוס ־גיל 

ק. ר.־ג. 

= יצחק שטיינברגר 

יצ. ש. 

= ג׳רי אודל 

ג׳. או. 

= רפאל בר־גיורא 

ר. ב־ג 

= לאה גולדברג 

ל. ג. 

= ג׳ופרי ברקלו 

ג'. בר. 

= רוברט ג׳ון אומן 

ר. ג׳. א. 

= לו הקט סילברמן 

ל. ה. ס. 

= גדעון ויטנברג 

ג. ו. 

= רדנלד ג׳ימז הריסון־צ׳רץ׳ 

ר. ג׳. ה.־צ 

= לואיזה וישליצקי 

ל. ו. 

= גרטה ליבוביץ 

ג. ל. 

= רודולף היימן 

ר. די. 

= ליאון ינקלביץ 

ל. י. 

= ג׳ון מלט 

ג׳. מ. 

= ראובן ענבר 

ר. ע. 

= לסלו יעקב שוסודי 

ל. י. ש. 

= גד פרנקל 

ג. פר. 

= רעיה שלפ 

ר. של. 

= לאופולד מרחב 

ל. מ. 

= דב אשבל 

ד. א. 

= שמואל אביצור 

ש. אב. 

= מערכת 

מ. 

= דוד ארבל 

ד. א־ל 

= שאול אדלר 

ש. אד. 

= משה אבנימלד 

מ. א. 

= דוד אשרי 

ד. אש. 

= שמעון אורן 

ש. אד. 

= משה אליהו ברמן 

מ. א. ב. 

= דב בן־אבא 

ד. ב.־א. 

= שמעון אפל באום 

ש. אפ. 

= מיכאל אבי־יונה 

מ. א. י. 

= דוד בידני 

ד. בי. 

= שלמה דיקמן 

ש. ד. 

= מרים בן־פורת 

מ. ב. פ. 

= דניאל גולדשמידט 

ד. ג. 

= שמואל דיורביץ 

ש. די. 

= משה ברור 

מ. בר. 

= דוד יעקבי 

ד. י. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. די. ב. 

= מרדכי גיחון 

מ. גי. 

= דוד לולין סנלגרוב 

ד. ל. ס. 

= שלם ורדיפטיג 

ש. ו. 

= משה דוד הר 

מ. ד. ה. 

= דוד סולברג 

ד. סו. 

= שניאור זלמן אברמוב 

ש. ז. א. 

= מנחם דור 

מ. דו. 

= דוד פלוסר 

ד. פ. 

= שלום יעקב כהן 

ש. י. כ. 

= מאיר הלל בן־שמאי 

מ. ה. ב. 

=־ דוד פרחי 

ד. פר. 

== שמואל נח אייזנשטדט 

ש. נ. א. 

= מרדכי וורמברנט 

מ. ו. 

= דניאל קארפי 

ד. ק. 

= שלום פרלמן 

ש. פר. 

= מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= דניאל האפט 

דנ. ה. 

= שלמה סימונסוז 

של. ס. 

= מלכה טרגו 

מ. ט. 

= הלמוט אפשטיין 

ה. אפ. 

= שמואל אברמסקי 

שמ. א. 

= משה לזר 

מ. ל. 

= הוארד ג׳וזף נלסון 

ה. ג׳. נ. 



ראשי־תיבות וקיצורים 


= כלומר 

כל׳, כלו׳ 

= דברים רבה 

דב״ר 

= אלף־בית 

א״ב 

= כנזכר לעיל 

כנ״ל 

= דיבור המתחיל 

ד״ה 

= אב בית־דיז 

אב״ד 

= כוח־סוס 

כ״ם 

= דין־וחשבון 

דו״ח 

= אברהם דב מיכאלישקער 

אד״ם 

= כתב־עת! כתבי־עת 

כ״ע 

= דברי ימי ישראל 

די״י 

= אדוננו מורנו ורבנו 

אדמו״ר 

= כריתות 

כר׳ 

= דניאל 

דג׳ 

= אבות דרבי נתן 

אדר״נ 

= כתובות 

כת׳ 

= דפוס 

דפ׳ 

= ארצות־הברית 

אה״ב 

= ליטר 

ל׳ 

= דוקטור 

ד״ר 

= אבן־העזר 

אהע״ז 

= לאטינית 

לאט׳ 

= הושע 

הו׳ 

= אורח״חיים 

או״ח 

= לירה ישראלית; 

ל״י 

= הוציא־לאור; הוצא־לאור 

הו״ל 

= אוכל וסיד.; אוכלוסין 

אוכ׳ 

לירות ישראליות 


= הונגרית 

הונג׳ 

= אומות מאוחדות 

או״ם 

= ליטאית 

ליט׳ 

= הוצאה; הוצאת 

הוצ׳ 

= אחר־כך 

אח״כ 

= לכבוד 

לכב׳ 

= הוריות 

הוד׳ 

= ארץ-ישראל 

א׳׳י 

= לספירת הנוצרים 

לםה״נ 

= הלכה ; הלכות 

הל׳ 

= איטלקית 

איט׳ 

= לפני ספירת הנוצרים 

לססה״נ 

= הנזכר לעיל 

הנ״ל 

= איכה רבתי 

איכ״ר 

= מטר 

מ׳ 

= הערה ; הערות 

הע׳ 

= איוב. משלי, תהלים 

אמ״ת 

= מגילה 

מג׳ 

= הפועל הצעיר 

הפועה״צ 

= אנגלית 

אנג׳, אנגל׳ 

= מיליגראם 

מ״ג 

= הקדוש ברוך הוא 

הקב״ה 

= אנציקלופדיה 

אנצ׳ 

= מגילת תענית 

מג״ת 

= השווה 

השו׳ 

= אסתר 

אם׳ 

= מהדורה; מהדורת 

מהד׳ 

= וגומר 

וגו׳ 

= אף־על־פי 

אע״פ 

= מורנו הרב ר׳ יוסף קולון 

מהרי״ק 

= ויקרא 

ויק׳ 

= אף־על־פי־כן 

אעפ״כ 

= מורנו הרב רבי שמואל 

מהרש״א 

= ויקרא רבה 

ויק״ר 

= אירגון צבאי לאומי; 

אצ״ל 

אידלש 


= וכדומה 

וכד׳ 

אין צריך לומר 


= מוציא לאור 

מו״ל 

= וכולי 

וכו׳ 

- אלהי רבי יצחק, 

אר״י 

= משא ומתן 

מו״מ 

= וכיוצא בזה 

וכיו״ב 

אשכנזי רבי יצחק 


= מורה נבוכים 

מו״נ 

= זאת אומרת 

ז״א 

־= ארמית 

ארם׳ 

= מורה צדק 

מו״צ 

= וכריה 

זכר׳ 

= בבא בתרא 

ב״ב 

= מועד קטן 

מו״ק 

= זכרונו לברכה 

ז״ל 

= בדרך־כלל 

בד״כ 

= מגלה כיוון מטוסים 

מכ״מ 

= זכר צדיק לברכה 

זצ״ל 

= ביבליוגרפיה 

ביבל׳ 

= מכשירין 

מנשי׳ 

= חלק א׳ 

ח״א 

= בית־דין 

בי״ד 

= מיליליטר 

מ״ל 

= חלק ב׳ 

ח״ב 

= בית־המקדש 

ביהמ״ק 

= מלכים א׳ 

מל״א 

= חגיגה 

חג' 

= ביח־חולים 

בי״ח 

= מלכים ב׳ 

מל״ב. 

= חרם דרבנו גרשם 

חדר״ג 

= בית־חרושת 

ביח״ר 

= מלחמת העולם 

מלה״ע 

= חס ושלום 

ח״ו 

= בית־כנסת 

ביכ״נ 

= מלחמות 

מלח׳ 

= חוברת; חוברות 

חוב׳ 

= בית יעקב לכו ונלכה 

ביל״ו 

= מילימטר : מכל־מקום 

מ״מ 

= חוליו 

חול׳ 

= בית־מדרש 

ביס״ד 

= מנחות 

מנ׳ 

= חוץ־לארץ 

חו״ל 

= בית־משפט 

בימ״ש 

= מסכת; מספר 

מס׳ 

= חושן משפט 

חו״מ 

= בית־ספר 

בי״ם 

= מסילת״ברזל 

מס״ב 

= חיל רגלים 

חי״ר 

= בכורות 

בכו׳ 

= מעשר שני 

מע״ש 

= חומר נפץ מרסק 

חנ״מ 

= בבא סציעא 

ב״מ 

= מפלגת פועלי ארץ־ישראל 

מפא״י 

= חסרה שנת דפוס 

חש״ד 

= במדבר 

במד׳ 

= מפלגת הסועלים המאוחדת 

מפ״ם 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

= במדבר רבה 

במד״ר 

= מצרית 

מצר׳ 

= טור שולחן ערוד 

טוש״ע 

= בעל־חיים: בעלי־חיים 

בע״ח 

= מטר מעוקב 

מ״ק 

= טורי זהב 

ט״ז 

= בערבון מוגבל 

בע״מ 

= מטר מרובע 

מ״ר 

= יבמות 

יבם׳ 

= בעל־פה 

בע״פ 

= משניות 

משג׳ 

= ימי־הביגיים 

יה״ב 

= בעל שם טוב 

בעש״ט 

= מתיה 

מת׳ 

= יהושע 

יהו׳ 

= בן־ציון 

ב״צ 

= אבן 

ו׳ 

= יורה דעה 

יו״ד 

= בבא קמא 

ב״ק 

= נ 1 ואיה אקונומיצ׳סקיה 

גא״פ 

= יוונית 

יוו׳ 

= בן רבי; בראשית רבה 

ב״ר 

פוליטיקה (= פוליטיקה 


= יום טוב 

יו״ט 

= בראשית 

ברא׳ 

כלכלית חדשה) 


= יוצא לאור 

יו״ל 

= ברית־המועצות 

בריה״מ 

= נדרים 

גדר׳ 

= יושב־ראש 

יו״ר 

־= ברכות 

ברב׳ 

= נולד 

נו׳ 

= יחזקאל 

יחז׳ 

= בתי־חולים 

בת״ח 

= נוסח א׳ 

נו״א 

= יידישער וויסענשאפטליכער 

ייוו״א 

= בתי״חרושת 

בתח״ר 

= נוסח ב׳ 

נו״ב 

אינסטיטוט 


= בתי-ספר 

בת״ס 

= נחמיה 

נחמ׳ 

= יצא(ד׳)־לאור; יצאו־לאור 

י״ל 

= גראם 

ג׳ 

= נגד טנקים 

נ״ט 

= ירושלמי 

ירו׳ 

= גאודגית 

גאורג׳ 

= ניו־יורק 

נ״י 

= ירמיהו 

ירמ׳ 

= גותית 

גות׳ 

= נצח ישראל לא ישקר 

ניל״י 

= יין שרף 

י׳׳ש 

= גיטיז 

גיט׳ 

= נגד־מטוסים 

ג״מ 

= ישעיהו 

ישע׳ 

= גליון; גליונות 

גל׳ 

= ספר 

ם׳ 

= כהן גדול 

כ״ג 

= גרמנית 

גרמ׳ 

= סנט 

סט׳ 

= כתבי־הקודש 

כה״ק 

= דברים 

דב׳ 

= סימן 

סי׳ 

= כתב־יד: כתבי־יד 

כ״י 

= דברי־הימים א' 

דהי״א 

=־ סינית 

סיב׳ 

= כל ישראל חברים 

כי״ח 

= דברי־הימים ב׳ 

דד.י״ב 



ראסיי־חיבות וקיצורים [המעיד] 


= רבי שמעון! רבי שמשון 

ר״ש 

= פסיקתא דרב כהנא 

פסדר״ב 

= סימן קטן 

סי״ק 

= ר' שלמה בן אדרת 

רשב״א 

= פסיקתא רבתי 

ססי״ר 

= סנטימטר 

ס״ם 

= רבנו שלמה יגחקי 

רש״י 

= פראבקפורט רמאיז 

פפד״מ 

= סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

= ראשי תיבות ; רבנו תם 

ר״ת 

= פריזית 

פריז׳ 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

= שגה; שנת 

ש׳ 

= פרסית 

פרס׳ 

= סנהדרין 

סנה׳ 

= שמואל דוד לוצאטו 

שד״ל 

= צבא הגנה לישראל 

צה״ל 

86811[2-8(3((61 = 

ס״ם, ס. ס. 

= שליח דרבנן 

שד״ר 

= צריד להיות 

צ״ל 

(.גדודי־הטשמר' של 


=־ שיר־השירים 

שר,"ש 

= צרפתית 

צרס׳ 

גרמניה הנאצית) 


= שוחט ובודק 

שו״ב 

= קבוצה; קבוצת 

קב׳ 

= ספרדית 

ספרד׳ 

= שוודית 

שוו׳ 

= קילוגראם 

ק״ג 

- יספר תורד! 

ס״ת 

= שפיאר, וורמס, מגנצה 

שו״ם 

= קדמוניות 

קדמ׳ 

= עיין: ערך 

ע׳ 

= שולחן ערוך 

שו״ע 

= קילוואט! קל וחומר 

ק״ו 

= עמוד א׳ 

ע״א 

= שופטים 

שוס׳ 

= קוהלת רבה 

קוה״ר 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

= שאלות ותשובות 

שו״ת 

= קילוואט־שעה 

קוט״ש 

= עברית 

עבר׳ 

= שמואל חיים לנדאו 

שח״ל 

= קידושין 

קיד׳ 

= עבר־הירדן 

עה״י 

= שיר־חשירים זוטא 

שיהש״ז 

= קילומטר 

ק״ט 

=־ עורך־דיז 

עו׳^ 

= שלמה יהודה רפאפורט 

שי״ר 

= קילומטר מרובע 

קמ״ר 

= עבודה זרה 

ע״ז 

= שכונה: שבונת 

שב׳ 

= קילומטר־שעה 

קמ״ש 

= על חשבון 

ע״ת 

= שני לוחות הברית 

של״ה 

= קרית־ספר 

ק״ס 

= עיין 

עי׳ 

= שמות 

שם׳ 

= קהילה קדושה 

ק״ק 

= על-ידי 

ן 5 ״י 

= שמואל א׳ 

שמו״א 

= קריאת שמע 

ק״ש 

= על־^י כך 

עי״כ 

= שמואל ב׳ 

שמו״ב 

= ראה: רבי 

ר׳ 

= עירובין 

עיר׳ 

= שמות רבה 

שמו״ר 

= ראש בית דין 

ראב״ד 

= עובדי כוכבים ומזלות 

עבו״ם 

= ששה טדרים 

ש״ס 

= רבי אברהס אבן עזרא 

ראב״ע 

= על כל פנים 

עכ״ם 

= שליח צבור : שבתי צבי 

ש״צ 

= רבנו אשר 

רא״ש 

= עמוד ; עמודה; עמודים 

עם׳ 

= תרגום אונקלוס; תל ■אביב 

ת״א 

= ר׳ דוד קמחי 

רד״ק 

= על נהר 

ע״נ 

= תחלים 

תהל׳ 

= ראש השנה 

ר״ה 

= על נהר מאין 

ענ״מ 

= תרומת הדשן 

תה״ר 

= רובל כסר 

רו״ב 

= עיין ערך ; עיין ערכו; 

ע״ע 

= תולדות ישראל 

תו״י 

= רוסית 

רום׳ 

עיין ערכים 


*= תוספות 

תום׳ 

= רבותינו זכרונם לברכה 

רז״ל 

= על־פי 

ע״פ 

= תוספתא 

תוסס׳ 

= רבנו חננאל 

ר״ח 

= על־סיירוב 

עס״ר 

= תורכית 

תורב׳ 

= ר׳ יצחק בר ששח 

ריב״ש 

= ערבית 

ערב׳ 

= תושבים 

תוש׳ 

= רצונו לומר 

ר״ל 

= ערכין 

ערב׳ 

= תלמ^ חכם 

ת״ח 

= ריש מתיבתא 

ר׳׳מ 

= על שם, על שטו 

ע״ש 

= תרגום יונתן 

ת״י 

= רבי משה איסרלש 

רמ״א 

= פרק: פרשת 

ס׳ 

= תמונה; תמונות 

תם׳ 

= ר׳ משה בן מימון 

רמב״ם 

= פרקי דרבי אליעזר 

פדר״א 

= תנחומא 

תגה' 

= רבי משה בן נחמן 

רמב״ז 

= פולנית 

סול׳ 

= תורה, נביאים, כתובים 

תנ״ד 

= רבי מאיר בעל הנם 

רמבעה״ן 

= פורטוגזית 

פורם׳ 

= תענית 

תעג־ 

= ראש מסה כללי 

רמטכ״ל 

= פירוש 

פי׳ 

= תרגום! תירגם 

תרג׳ 

= רבנו נסים 

ר״ן 

= פסחים 

פס׳ 

= חשובות הגאונים 

תשוה׳ג 

= רב סעדיה גאון 

רס״ג 

= סטק דין 

פס״ד 

= תלמוד תורה 

ת״ת 

= רבי עקיבא 

ר״ע 

= פסיקתא 

פסי׳ 


ג> 1 > ז]* 1 (:> 8 ח $$6 ו^ו 1 > 110 £) 1 ]:>וו 01 ג 0€ יש] |] 1 י 1 נ 1 ^ 01111 ^ — ן^וסא 
5 מ 11 ו)מ£[> 11 ן 

^ו 31 קמ 0£ נ): 111£ ) 9 ו 4 > 1 > 8103 101131 } 3 א — 80 א 

5 ןדט 5 ^ןא — . 5 .א 

זיישא ; זססומגזמד 5 ^גז^א — "דא X^5 ז 0 >מן^ז 
0X — 01^1 סשוזוגזמז ! 

?£?^5 — ? 111£11 ש) 2 )$ ץ 1 ז£) 1 גו 0 י ג>מ £11 מ 10 )גז 10 ק £3 שמ 1 )$ש 1 ג ( 

?£0 — ? שמ $11 ש 1 ג £x ץ 1 ז£) 7 *) 01 ^ 0 ג) 3 ^ 0 ^ק 

11£ — £*1 מש 11 ^ו:!ג 61 ■ 1161 ש 11 )גק 10 ! 1 ץשמש 1 גש 11 ; 1 ׳ 1 \ 1550 זי\-״( 1 ו 

— 1[ ^) 1156 ^ ץ 3$ :) 6 ) 616110 . 05 זו 111 ש^ *!ו 3 ) ¥15 ש 
1¥£3 ו>[ 16$ ) 1 ו)£ *ש 1 ) 116¥116 — ■ 1£1 ז 

11>!96803£1 ז 15 £[) 6115116 ^ ג 
5.;\. — 80 שו< 1 /מ 3110 6 זש 1 ש 

5. 3. - $106 3000 

58 - 8|1211112$1161611 ז ( 

8£50^} - 8061616 £116111 } 16 | 1 ) 5611116011 16$ > 6 ס 611 ^ק 0 ז '$ 

5. 11. - 6118 ▼611>0 ; 6118 ¥066 

1. .א.ז 1011$ ) 3 א 1 ) 6 ) 17111 

— 1116 . 8 . 1 ) 6 ) 16 ק 60 ? 6$¥158 ( 86 ) 0£ ץז 0 ) 1116 1 ) 011 ^ו 
( 3811 ץ 311 ) 6 א 

1 } 10 ) 311123 §יו 0 8 ) 11631 1 ) 1 ז 70 זו — . £1.0 .^ו 

20810 - 261($6811£( (161 06(1(66860 ^01'£601360(11668606 1 ו - 

66116683(( 

2 ז\?ם 610$ ) 103-176 ) 3135 ? 56860 ) 0611 16$ ) 18 ' 5681 ) 261 

28? - 261(66811(( (01 1'01]13016686 ?811010816 


! 3 ) 01-160 )ס 8680015 1630 ז 6 ו 0 \ 1 86 ) ) 0 00031 ^ 1 — 11.808 \ 1 

86563(68 

1^8X8( - ^(06(1630 80616(51 (0( X^$(|08 843(6(1315 

XX - ^1(65 X^513^60 ת ( 

6^808 — 811116(10 8681 1630 ) 016 ^ 86 ) )ס X115 31 ) 160 ) 0 )ס 

86563(68 

^.^.X. — 000{111 ) 316 ^^ 0 סס 1 ) 3 )^ 1 מ X(3¥31 ו 

0(4£ — 0113(16(00$ (16 (13 מ 3 ק$£ 16 ) 13 ) 0 )$ו 

0 88 א 1116 ) 18 ) 56160 686 ) 86686 13 16 ) 0031 |) 3 א 16 ) 060 

£.8.0. — £0(0170100 08 ו) 163$ ) 03 ) 8 ח 63 ק 

£1 — £061$1301 ' 1 ) 6 ו^< 6101 ^ £06 ; 1$1301 )ס 3 ו 1 ) 36 ק 610 ץ ; 

£025 מ 1$131 16$ ) 116 ) 36 קס 81 ץ 
£8£ — £816$ )£ [> 30 00 ^ 8611 )ס 113 ) 36 ק 610 ץ 6 ס 

£^.0 — ?00(1 30(1 0(8:3012:3000 

£81 - £6(16(31 811(6311 0( 10¥65(|£3(100 

0X1. — 06568168(6 (16( 3(38156860 1.116(3(11( (8((x;8^^013 חח ) 

0.84.X. - 0(6605¥168 8(630 X101^ 

31 ג 01 ח^ 7011686 ) 170100 ׳' 65 ) £168 — ^ £1170 

031 ) 011 ] 0 סו) 3 ) 1 ) 1 ק £3 361 ) 15 — [£! 

ץ) 6 ו 806 31 ) 160 ) 0 1630 ) 6 מ 1 ^ 86 ) )ס 031 ) 011 ] — 05 ^( 

6 ) 11 ) 3 ) 6 ) £1 81811631 )ס 031 ) 1 * 0 ] - .. 8.1 .] 

113 ) 6 (] 610 ץ £06 1$8 ז* 65 ] - £] 

ץ) 16 :א) 8 31 ) 160 ) 0 106 ) 3165 ? 86 ) )ס ! 03 ) 00 ] — 05 ?] 

86¥165¥ ץ 1 ) 6 )) 5113 > 1$8 ׳ 613 ] - 8 ^( 

) 6 ) 6131 ))^! ; 86$ ^ 116 ) 1 ) 1 ) 8 — ^) 8 




אנרי דה טולוז־לוטרק: ריקוד ב״מולן־רה׳״ ( 1892 ) 


האנציקלופדיה העברית 






ההרםוז ובקעת־הירח 
(נזראה טת 5 ־ח') 


חרועזצ׳וב, ניקיטח 9 תץויץ' — 8 ^,שץק 14. 0. X — 
(נו׳ 1894 ,^'כפריקיאלינובקה [חבל קודסק]), מדינאי 
סובייטי, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית. ח׳ הוא בן למשפחת־ 
פורים רוסית, שהתיישבה באוקראינה. בנערותו היה רועה, 
ויחד עם זה למד בבי״ס יסודי: אח״כ עבד כשוליה למסגרות 
ולמכונאות בבתי־חרושת בתנבאס. ב 1918 הצטרף למפלגה 
הקומוניסטית ולחם במלחמת־האזרחים בחזית הדרום. הוא 
השלים את השכלתו ב״פאקולטה לפועלים״ ביוזובקה (היום; 
דונצק), הועבר לתפקידי־מינהל בתעשיה, ומאמצע שנות 
ה 26 נעשה עסקן מפלגתי קבוע, תחילה באוקראינה ואח״ב 
במוסקווה. במאבקים הפנימיים בשלטון בסוף שנות ה 20 ורא¬ 
שית שנות ה 30 היה מנאמניו של סטאלין. ב 1932 היה לחבר 
בוועד המרכזי של המפלגה, ב 1934 נתמנה למזכיר סניף 
המפלגה במוסקווה וב 1939 — לחבר הפוליטביורו. ב 1938 
הועבר לתפקידים ראשיים באוקראינה; ב 1938 — 1947 היה 
מזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית בארץ זו, וב 1944 — 
1947 גם ראש הממשלה האוקראינית. בתחילת פעולתו 
באוקראינה עסק ב״טיהורים" נמרצים, בהתאם למדיניותו של 
סטאלין. במלחמת 1941 — 1945 מילא תפקידים פוליטיים 
בצבא ובחזית הדרומית, והוענק לו תואר גנראל־ליטנאנט. 

ח׳ עלה לדרגות מכריעות בצמרת השלטון ב 1949 , כשנת¬ 
מנה למזכיר ראשון של הוועד המחוזי המוסקוואי של המפלגה 
הקומוניסטית ולאחד ממזכירי הוועד המרכזי! ב 1952 נתמנה 
לחבר הפרזידיום של המפלגה. לאחר מותו של סטאלין, ברא¬ 
שית 1953 , נמנה ח' — יחד עם בריה, מאלנקוב, מולוטוב, 
בולגאנין, קגנוביץ׳ — על ה״הנהגה הקולקנזיווית" המצומ¬ 
צמת, שקיבלה לידיה את השלטון במדינה ובמפלגה ז ח׳ היה 
למזכיר ראשון של המפלגה, ומאלנקוב לראש-דיממשלה. צעד 


אחר צעד דחק ח׳ את חבריו מן ההנהגה והגיע לשלטון־יחיד, 
תחילה חוסל בריה תוך הסכמה כללית בין שאר חברי ההנ¬ 
הגה! מאלנקוב הודח מתפקידו בראשית 1955 , ואת מקומו 
תפס בולגנין(ע״ע), אולם בשלטון הזוגי ח׳־בולגאנין התבלט 
ח׳ כשותף הבכיר. במאבק חריף במוסדות הפנימיים של 
המפלגה התגבר ח' בקיץ 1957 — בנראה בתמיכתו של 
שר-הבטחון ז׳וקוב (ע״ע) — על אנשי הצמרת הוותיקה 
(מאלנקוב, מולוטוב, קגנוביץ׳, ולאחר מכן גם בולגאנין), 
שהורחקו מן הוועד המרכזי של המפלגה ומכל עמדותיהם 
בשלטון. ח׳ המנצח פיטר גם את ז׳וקוב, ומתחילת 1958 היה 
המנהיג והשליט הסובייטי המוכר, כמזכיר ראשון של המפלגה 
וראש מועצת־המיניסמרים של המדינה. 

רקע הניגודים הפוליטיים (להבדיל מתחרות אישית) 

בין ח׳ ובין מתנגדיו > 
בתקופת המאבק על 
השלטון אינו ברור. 
אולם תקופת שלטונו 
של ח׳ צויינה במגמה 
בולטת לשינוי הסיג־ 
נון הסטאליני של ה¬ 
משטר — אם כי תוך 
שמירה על האופי 
הדיקטאטורי של 
שלטון המפלגה הקו¬ 
מוניסטית. ח׳ עצמו 
הפגין את המיפנה ע״י 
הוקעה פומבית(בקונ¬ 
גרסים ה 20 וה 22 של 



;. ס חרוישצ׳וב 





27 


חרושצ׳וב, גיקיטדז סרגייויץ׳ 


28 


המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ב 1956 וב 1961 ) של 
"פולחן האישיות" של סטאלין, של עריצותו של האיש 
ושל פשעי משטרו. מאז בטלו בבריה״מ מחנות־הריבוז 
וצומצמו סמכויותיה ופעילותה של המשטרה החשאית? גם 
ה״טיהורים" שביצע ח׳ במנגנון המפלגתי והממשלתי לא היו 
עול מלווים הוצאות־להורג ואף לא מאסרים. בשטח העיסוק 
המדעי, הספרותי והאמנותי העניק משטרו של ח׳ מידה 
מסויימת של חופש ההגות והביטוי, אלא שהמהות הרודנית 
של המשטר הוסיפה להתבטא בתנודות תכופות של מידת 
הליבראליזאציה, הכל לפי הלכי־הרוח בשלטון, ולעתים — 
בעקבות התערבות אישית של ח׳. 

במדיניות הכלכלית השתדל ח׳ לתקן את הפגמים הבולטים 
של מדיניות קודמיו ולספק את דרישות האוכלוסיה לשיפור 
תנאי חייה. הוא הנהיג דצנטראליזאציה חלקית באירגון 
המשק כדי להתגבר על הקשיים שנגרמו ע״י שלטון הביורר 
קראטיה, אולם גם כאן נשמרה סמכותו המכרעת של המנגנון 
המפלגתי הריכוזי. בצד המשך הפיתוח של התעש 1 יה הכבדה 
הוקום דגש בייצור מוצרי־צריכה, ובעקבות מדיניות זו חלה 
עליה ניכרת ברמת־החיים של האוכלוסיה העירונית. אולם 
עיקר מאמציו של ח׳ היו מכוונים לפתרון המשבר בחקלאות ז 
הוא פתח בתנופה רבה במפעל העברת שטחים ענקיים של 
"קרקע־בתולה" בסיביר ובצפון אסיה התיכונה לעיבוד 
חקלאי. תכנית זו לא הביאה הצלחה ניכרת, וב 1962 הודה 
ח׳ בגלוי בכשלון החקלאות הסובייטית ובצורך להיעזר 
בנסיון ובשיטות האירגוניים והטכניים של המערב? בין 
השאר דרש הקמת תעשיה כימית לייצור דשנים, וב 1964 אף 
קנתה בריה״מ כמויות ניכרות של חיטה באה״ב ובקאנאדה. 

ח׳ חולל שינוי מרחיק־לכת במדיניות־החוץ של בריה״מ 
וביחסיה הבין־לאומיים. בשנים הראשונות לאחר מותו של 
סטאלין נמשך לכאורה קו האימתנות והאלימות, והתבטא 
ביותר בדיכוי ההתקוממות בהונגריה (ע״ע, עמ׳ 862 ) ב 1956 . 
משנתחזקה עמדת ח׳ בשלטון, ועכ״פ מ 1957 ואילך, התבלטה 
הנטיה להפגת מתיחות המלחמה הקרה ולהכשרת הבנה גלו¬ 
באלית עם אה״ב—בלי ויתור על הסטאטוס־קוו הטריטוריאלי־ 
סטראטגי באירופה, אולם תוך נכונות להסתלק מנסיונות 
להרחבה תוקפנית של תחום השלטון הסובייטי וההשפעה 
הקומוניסטית. ח׳ גילה פעילות בין־לאומית רבה, שבה הש¬ 
תקפו גישה ראליסטית לצורך הדחוף של בריה״מ בהתפתחות 
בדרכי־שלום, הבנה לגבולות כוחה וכוח התנועה הקומוניסטית 
ורתיעה מפני סכנת המלחמה הגרעינית. ח׳ ביקש וקיים 
מגע אישי עם מדינאים מערביים, אסייניים ואפריקניים, ביקר 
ביותר מ 30 מדינות זרות, נאם (פעמיים) בעצרות או״ם 
בניו־יורק. כשרונו הדיפלומאטי וגמישותו התגלו במיזוג 
תקיפות — לפעמים אף גסות ואיומים — בהכרזות עם 
מתינות במעשים, כשהצורה התוקפנית של ההכרזות שימשה 
לעיתים חיפוי לוויתורים ולנסיגות — כשד,שעה היתד. צריכה 
לכך. באירופה החליף ח׳ את האיבה ליוגוסלאוויה של טיטו 
בידידות הולכת וגוברת, וכן השלים עם הליכתן של מדינות 
הגוש הקומוניסטי — פרט לגרמניד, המזרחית — לקראת 
מידד. מסויימת של עצמאות מדינית וכלכלית; איומים חוזרים 
ונשנים — אף בצורה אולטימאטיווית — בבעיית ברלין לא 
הגיעו מעולם לכלל ביצוע ופסקו לאחרונה לגמרי. ח׳ הוסיף 
לפתח את החימוש הגרעיני של בריד,״מ והירבה זמן־מה 
בניסויים גרעיניים, אולם יחד עם זה הצהיר — בהטעמה 


גוברת והולכת — על ההכרח המוחלט להסתלק מרעיון 
השימוש בנשק גרעיני אפילו במלחמה "לנצחון הקומוניזם". 
אמנם ב 1962 ניסה לחזק את מעמדו הסטראטגי מול אה״ב 
ע״י התקנת בסיסי טילים נושאי ראשים גרעיניים בקובד, 
(ע״ע), אולם כשנתברר שדבר זה ייתקל בהתנגדות פעילה 
מצד אה״ב ועשוי לגרום להתפרצות מלחמתית — נסוג בגלוי 
בצורה חד־משמעית. מאז הלכו היחסים בין מוסקווה ווא* 
שינגטון וד״שתפרו, ובין ח׳ וד״נשיא קנדי(ע״ע) נוצרו — על 
סמך התכתבות פרטית ממושכת — קשרי-אמון הדדיים. על 
רקע זה נחתם ב 1963 הסכם משולש בין אה״ב, בריר." מ 
ובריטניה על הפסקת הניסויים הגרעיניים ביבשה, בים 
ובאטמוספירה, וחלה התקדמות לקראת הסכם על מניעת 
התפשטות החימוש הגרעיני בעולם. 

מדיניותו של ח׳ גררה משבר בגוש המדיני הקומוניסטי 
ובתנועה הקומוניסטית בעולם על רקע הסיכסוך עם סין 
(ע״ע). תחילה גיסה ח׳ למלא תוכן משקי וצבאי את יחסי־ 
הידידות המוצהרים — והמסוייגים בפועל שהיו קיימים 
בין שתי המעצמות הקומוניסטיות מימי סטאלין ? לסין ניתנה 
עזרה כלכלית, ונשלחו לשם מומחים סובייטיים מרובים. 
יחסים אלה נשתבשו מ 1959 ואילך, משגסתמנו — מצד 
אחד — עמידתד. של סין על זכותד. לפתח כוח גרעיני 
ולנהל מדיניות־חוץ עצמאית, הכוללת את האיום במלחמה 
״מהפכנית״, ומצד שני — פנייתד. של בריד.״מ לכיוון "דו־ 
קיום בשלום" עם העולם המערבי וסירובד. לסייע לסין 
בחימוש הגרעיני. ב 1960 הורד. ח׳ על יציאת המומחים 
הסובייטיים מסין, העזרה הכלכלית נפסקה ויחסי־המסחר 
צומצמו. לאחר חתימת הסכם איסור הניסויים הגרעיניים 
ב 1963 (ר׳ לעיל) חל קרע גלוי בין בריה״מ וסין, מלווה 
הפגנות איבה. ח׳ החל לדרוש את הוצאת סין ומפלגתה 
הקומוניסטית מתוך המסגרות הקומוניסטיות הבין-לאומיות, 
ואילו הסינים התחילו ללחום נגדו במסגרות הללו ולהכריז 
עליו כעל בוגד במהפכד. וכשותף ל״אימפריאליזם המערבי". 

באוקטובר 1964 הודת ח׳ לפתע מכל תפקידיו, הממשלתיים 
והמפלגתיים, ע״י הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ? 
עדיין לא הוברר, אם פעלו כאן גורמים אישיים או מדיניים. 
כנימוקים להדחה ניתנו אימפולסיוויותו בהחלטות, אי־ 
התייעצות עם מוסדות־ד״מפלגה ומשגים במדיניות־פנים 
ומדיניות־חוץ; המשגים — חוץ מכשלונות בחקלאות — לא 
פורטו. ח׳ המודח מתגורר בסביבות מוסקווד.! אין מקשים 
על חייו הפרטיים, אולם אין סימן שר.ותר לו מגע פוליטי 
עם זולתו. 

ביחסיו האישיים התאפיין ח׳ בפשטות ועממיות, ולא היה 
נעדר ספונטאניות; בניגוד למרבית המנהיגים הקומוניסטים 
הוותיקים, המעיט לעסוק בעיונים אידאולוגיים. מחוץ לעולם 
הקומוניסטי הצטיירה דמותו כשל איכר פיקח ומעשי, הלומד 
מן הנסיון, ובעיני רבים נחשבו אישיותו ומדיניותו כגורמים 
המשמשים תרים בפני פורענות המלחמר. הגרעינית. 

במדיניות השלטון כלפי היהודים בבריה״מ לא חל 
שיפור בתקופת שלטונו של ח' מבחינת דיכוי כל גילויים 
לאומייס-דתיים־תרבותיים ציבוריים של היהודים ? ח' סבל — 
ולפי דעה רווחת, אף עודד — גילויים מסויימים של 
אנטישמיות. 

.' 4 ,[״־ 31 ^־ 1 . 5 .^( ; 1957 !ס ,^ 4)0x306170 ,ז\ 

: 1960 6/0 ,־!ס^תס^^ג . 4 : 1960 , 11 ז£^ 0€€1 '! 



29 


חרושצ׳וב, נייקיטה סרגיייוי־ץ׳ — חרטמים, גתב ה־ 


30 


; 1961 , 1 ז 2 ו 1 \ 1116 ' . 11 

0 } .. 1 

1962 ,.){ , 11 ז 3 ׳\ז 16021-110 ג? . 0 ; 961 ! ,.^ 1 ,מ 11£ ש^ 1 .;>! ; 1961 
. 1964 5 ))^}¥ ^^' 7 ,. 1 .> 1 ,(עבר' 1965 ) 

א. לי. 

חרות, תנועת רי־, מפלגה פו׳ליטית בישראל, מייסודו 
של הארגון הצבאי ר,לאמי(ע״ע), שחדל להתקיים 
עם הקמת המדינד,. הנהגת המפלגה מורכבת ברובה מחברי 
אצ״ל לשעבר ורוויזיוניסטים ותיקים. בציבור חבריה, אוד,דיה 
ובוחריה בולטים עובדים ו׳ 6 בירים חסרי־מקצוע ובעלי רמת 
הכנסה במוכה, ומרובים בו בני עדות־המזרח, שמהן באים גם 
רבים מפעילי המפלגד,. "ד,סתדרות העובדים הלאומית" שמ־ 
ייסודה של התנועד, הרוויזיוניסטית מונהגת בידי חברי ח׳. 
בינואר 1963 נמנו במפלגה, לפי הודעתד" ב 48,000 חברים 
ב 183 סניפים. 

ח׳ רואד, את עצמה כיורשת ומבצעת רעיונותיו של זאב 
ז׳בוטינסקי (ע״ע), וכתנועת־ד,משד לרוויזיוניזם הציוני מן 
התקופה הקדם־מדינתית. במגמתד, הפו'?;יטית של ח׳ בולט קו 
הלאומנות; היא מדגישה את "קדושת גבולותיה ההיסטוריים 
של הארץ", תובעת התנהגות תקיפד, כלפי מדינות ערב, מת¬ 
נגדת לד,תערבות האו״ם ומנגנוניו בסכסוכי גבולות, חחסה 
לגבי אפשרות של הידברות עם המדינות הערביות מסוייג. 

ד 

האוריינטאציר, הבין־לאומית שלה מערבית. ח׳ התנגדה לקבלת 
שילומים מגרמניד" מתוך חשש שהדבר יגרום לשיכחת השו¬ 
אה ולהתקרבות בלתי־נאותד, אל גרמניה המערבית. ח׳ עמלה 
לד,כשרת הידידות הישראלית־צרפתית, לפני מיבצע סיני 
(אוקטובר 1956 ) ואחריו. מאחר שהיא שוללת מגע דיפלומטי 
עם גרמביד" התקשתד, לאחות את נטייתה הפרו־צרפתית עם 
עמדתה האנטי־גרמנית בתקופת ההתקרבות הצרפתית־ 
גרמנית ב 1960 — 1963 . במדיגיות־פנים — מאמצע שנות 
ה 50 ואילך — ח׳ מגדירה את עצמד, כמפלגד, ליבראלית־ 
לאומית. היא בוטה למתינות בלפי המיעוטים בישראל, ומאז 
1960 היא מתנגדת לממשל הצבאי בשטחים הערביים! עם 
אוהדיה נמבד, מספר ניכר של דרוזים. ח׳ רואד, את עצמה 
כמפלגד, בלתי־סוציאליסטית, ועם זאת — בהתאם להרכב 
ציבור חכריד,— היא והסתדרותר, קיצוניות לעתים בתביעות 
שכר, תנאי־עבודד" ביטוח סוציאלי וסיוע סוציאלי יותר מן 
המפלגות המחזיקות בשלטון והנחשבות סוציאליסטיות ומן 
הסתדרות העובדים הכללית. אולם ח׳ לא פיתחד, תכנית 
כלכלית ליבראלית מול אתגרי הזמן ובנסיבותיה של ישראל 
הנעדרת עצמאות כלכלית. — מ 1962 משתתפת ח׳ בר,נהלת 
הסוכנות היד,ודית. 

הקואליציות הממשלתיות בהנהגת מפא״י מאז ייסוד 
המדינה דחו את שיתופה של ח׳, וזו נעשתה דוגלת בהקמת 
ממשל אלטרנאטיווי והפכד, לאופוזיציה מתמדת. ח׳ פנתה 
כמה פעמים למפלגת הציונים הכלליים, ואח״כ למפלגד, 
הליבראלית, בד,צעת איחוד לשם הקמת "כוח אלטרנאטיווי" 
במדינה. ב 1963 החליטד, ח׳ על הקמת סיעה בהסתדרות 
העובדים הכללית, נוסף על הסתדרות העובדים הלאומית. 
ב 1965 הקימה ח׳ גוש פארלאמבטארי מאוחד עם המפלגד, 
הליבראלית. — מעמד המפלגה בקהל הבוחרים ובכנסת 
מגלה יציבות מאמצע שנות ה 50 ואילך. בכנסת הראשונה 
היו לח׳ 14 מנדטים, בשניד, — 8 , בשלישית — 15 , ברביעית 
ובחמישית — 17 . בבחירות לכנסת החמישית קיבלה ח׳ 
כ 140,000 קולות, והיא המפלגה השניה (לאחר מפא״י) 


במספר המצביעים. ח' מיוצגת ב 69 רשויות מקומיות ע״י 
114 נציגים. מנהיגה המוכר מאז היווסדה הוא מנחם בגין 
(ע״ע). ח׳ מקפידד, על תכיפות ועידותיד,, אחת לשנתיים. 
היא מוציאד, עתון יומי בתל־אביב ("חרות"). 

א. לי. 

ח׳רטום־!), עיר־ד,בירד. של סודאן(ע״ע); 312,000 
תושבים ( 1961 ). העיר יושבת על הנילוס הלבן 
והנילוס הכחול, סמוך למקום איחודם, ברובד, — בחצי-ד,אי 
שבין שני הבהרות. היא מרכז לרשת מסילות־הברזל וד,כבי¬ 
שים של סודאן׳ ובקירבתה נמצא שדדרתעופר, בין-לאומי. 
מרכז העיר נמצא על הגדד, השמאלית של הנילוס הכחול. 
כאן נמשכת שדרד, באורך 3 ק״מ, שבה נמצאים האוניברסי¬ 
טה (נוסדה 1951 ), המוזיאון, ארמון נשיא־ר,רפובליקד" גן- 
החיות (שהוא האוסף החשוב ביותר של עולם החי האפריק¬ 
ני). הרחובות שבאותו חלק של העיר ערוכים שתי־וערב, 
ורוב הבתים בהם בנויים אבן ומכוסים גגות-רעפים. המרכז 
הישן הפך כולו בשנים האחרונות למרכז מינד״לי ומסחרי; 
"ח׳ הדרומית" מורכבת מרבעי-מגורים חדשים (ד,ן של המ¬ 
עמד הבינוני והן של פועלים); ברובע "ח׳ הצפונית", שעל 
הגדה הימנית של הנילוס הכחול, נמצאים נמל-נד,ר על מית־ 
קניו ומחסניו, מחסני רכבת ומפעלי-מלאכה. רובע זד, מחובר 
למרכז העיר בגשר על הנילוס הכחול, המשמש גם את 
מסילת־הברזל. 

הרובע אם־דרמאן(ע״ע אומדורמן) שעל הגדר, השמאלית 
של הנילוס הלבן הוא העיר הישנד,, שבתיה בנויים חומר 
ולבנים ללא סדר ובצפיפות רבה! בה נמצאים קברו של 
המהךי וביתו של יורשו, הח׳ליפה. רובע זה מחובר לח׳ בגשר 
על הנילוס הלבן. 

אגד־ד.ערים של ח׳ הוא המרכז העירוני החשוב ביותר של 
סודאן, וד,יחיד בד, שנושא אופי מודרני. ח׳ משמשת מרכז 
אדמיניסטראמיווי תרבותי וכלכלי לסודאן כולה, ובד, 
נמצאים רוב מפעלי־ד,תעשיד. של המדינה. 

העיר נוסדד, ב 1822 כמחנר,-אד.לים של הצבא המצרי של 
מחמד עלי (ע״ע) והפכד, לבירת סודאן המצרית ב 1830 . 
ב 1885 נכבשה ונחרבד, בידי המהדי, שעשד, את אם-דרמאן 
לבירת ממלכתו. עם כיבוש סודאן בידי קיצ׳נר ב 1898 חזרה 
ח׳ לשמש בירת סודאן האנגלו־מצרית, וחלקיה צורפו יחד 
לאיזור מוניציפאלי אחד. 

01 ^ה 1 ) ^ 1 י 011 * €7 ^*/" 7 ,ח 11 ( 11 זוג 4 ל . 0 

, 1960 ,( 50 ,.׳\שמ 

י. קר• 

חרטמים, כתב ה־*(ד,יי רוגליס ים, מיוו׳ ? 600 ) — 
קדוש׳ — תחריט), הכתב שבו נכתבה ה מ צ¬ 

רי ת העתיקה (ע״ע מצרים: לשון). מעיקרו היה כה״ח 
כתב־ציורים מונומנטאלי, מותאם לחריתה או לגילוף 
על אבן או לציור על עץ, חרס וכד׳! מצורת־כתב זו הש¬ 
תלשלו שתי צורות פשוטות יותר—הכתב ההייראטי 
וד,כתב הדמוטי (ר׳ לד,לן), המותאמות לכתיבה רהוטה. 

כה״ח'הוא מן הכתבים הקדומים ביותר בתרבות האדם 
ונמצא בשימוש למעלה מ 00 ( 34 שנד,. תחילתו נעוצה ברא¬ 
שית התקופה השזשלתית של מצרים; הטכסטים הראשונים 
בכתב-ציורים מופיעים בלוחות-ציפחר, ובחפצים שובים מימי 
השושלת ה 1 , ובתובות במצבות־קבורה מאותה תקופה (או 
מתקופד, סמוכה לה) כבר כתובות בכתב מעוצב לחלוטין. 



31 


חרטמים, כתב ה־ 


32 



•♦יי 


-ז;• _י../ג^-.זס.^^^; 0 די. 

^ו 83 ?^ן|ן?^*| 3 ג^ 


"ג "י 


ל,..<י<׳ק:. 


^יז*!**♦י•-*; ינ♦׳י-״ייז'"'*^־<'''••*י 4 ־<'^'׳ז״►^ו x י'• 
'■.י•;- •♦ 11 ':'׳*^•►' /^•'^י'ז.\י"י' • 

/'~ '• <׳ יז^ו /•׳|א. •|י••<♦^״•׳. X1 'י►׳ן', ^ ^ 14 ^• י * 

•נ^ז י י*יז 1 ^--•'. 1 ז'•' ׳-* ן ו- ן . ו. ך^••^*--! ״ •'- 

!•־•״••יד 1 )'׳.^־• ך * 11 "י נ''*-*#*.<.<״-ו** 1 י. 


י* '^~ י• י¬ 


'-••■■.',;''.'*־ 1 * ^י 4 • י־יייז־*^'••***•*•—.י*•■•״.•*!..•״- •גי • 1 . 1 •*■-״•; 11 ״...!' 2 ו״?יר^י'.^?*-'זי 7 "••''-■'•'''*•'•**' ■♦׳*-ס*.■/ 

,י■ -. ; 1 •..•-<■•;, .,•*׳.■<: ז •,״-••״ י•. י.- 4 < 1-1 •••■•...•■■■.•.■■. 4 - .—י 'יי'"?יי'*'***י־זי 1 *'**'*— 4 'י**ל.״ ?. 
י >־^■ ■׳ י"' י 

1 !•> ..- . ״ -.י״... 4 •'•״ 1 > 4 <"י 1 ל'־■'.*ו•* 1 ►^ ׳ד 1 — 4 .,!,', 




ז*׳"ד 1 ' 1 |*י?ל.'.י■.־? .״ '•־ז/ ■{.^,' 

**.••״ז וז-^-ז-גון^ז.*״,!<•...< 
•-־׳•••׳ 1 .••>•-<< '■•••.*׳'־.■•'.זי•.**. 
•♦ודד־•*.־.*!■)}■ *••*. ! ►*זד 1111 •}-[. 


11 י 1 י*י>י* ♦ז ! 14 • •<•<.'*•• 
.. 


■•ד #1 ••*■• *״•ר׳> *״* 111 ־ 1 ^*־-? 4.3 >>י^;!ב*->-\? 4 **^^ 1 * ■ 7 .•־>.י 1 \, 1#.0 : 31 ^ 1 ^ 11 ^^*^**י־' ^י'"׳ " 



\, ^גג׳^-׳זי׳^ייון!;■•^^׳"^!; 

׳י^יי-^י־^ייי■'■- "׳"■ > 1 !!*ו 1 * 0 |',יי^' ינ^״*.-\ 1 , 
! 4.14 • •־ 

יו,-. ג״\>"• 
- ^.״, • ' 111 ■* *!? 1 | 1 


1 



^*״־♦*׳■יייי *׳ 4 >־*- • 
י 1 יי * 

.• 11 .. ״^ 


^־ ►(-"*}י^ 4 -*י; 

•׳זי^־ ■ 


כתב הייראטי 

(קטע מ״שפר הנוחים": פפירוס מז התקופה וזהלניסטית־רוטיח) 


לדוגמה מובאים כאן כמה מן הסימנים המגדירים השכיחים 
ביותר (טבלה 4 ). 

למשל; מלת חרת ואחריה מס׳ 18 — פירושה "שמים") 
אותה המלה ואחריה סימן מגדיר ל״דרך״ — פירושה ״דרך״! 
כשבא אחריה מס׳ 22 — פירושה "רמה שו׳ממה". 


ע: 

28 

ד 

9 ו 

1 ד־ש 

10 


ו 


29 


20 

> 

1 ו 


2 


סג 

1 

21 


12 


3 

] 

ו 3 

9 

22 


3 ז 


4 


32 

5 

23 

ו 1 / 

14 


5 


33 

1 

24 

■ק 

15 


6 


34. 

0, 

25 

^׳־ 

16 


7 

§ 

35 

1 

26 


17 


8 

י׳ 44 יי׳ ס 

• 1 

36 

1!^ 

27 

6 

16 


9 




טבלה 2 




5 .' 11 ' עחע; 

4 . ! 1 ״" ענת׳, 

אי; 

ת 1 אנ; 3 . ז 1 

או; 2 . 

1 • ׳!! 3 

10 . זי 1 פר; 

9 . 3 ק פא; 

!־■״ ור; 8 . 3 ל בא; 

ונ; 7 . 

6 י ת־לי\ 

12 ח . 111$ 

וו. 

13 . 1111 טר; 

12 , 11111 סג; 

11 . 3 ת 1 מא; 

18 . !£״ נפר; 

גו; 17 . 6 ח נב 

.16 

5 ן. ׳^יח נו; 

או מז; 

22 . 111 חר; 


111 ^ חם; 

.21 

׳לעז רו; 

.20 

נחר; 

15 . •!?״ 

חקא; 25 . 1 ק 6 חיפר; 26 . ״' 5 שנ או )נ; 

חם; 3.24 ? 111 

)18 .23 

30 . 13 תא; 


13 ( נא; 

.29 

^ 5 סא; 

.28 

סתם; 

8111 .27 

35 . 011 •וד; 

צו; 

434 

צא; 

111 ? חם; 33 • 3 ( 

חי; 32 . 

?1 .31 


36 . 11 ״' ענח׳ 


מספרם של סימני כה״ח הוא למעלה מ 00 (^ 5 , אך מספר 
המקופלים שבהם אינו עולה על 600 . במצרית אין סימני־ 
פיסוק וסימנייניקוד, אך מקצת הטכסטים מימי הממלכה 
החדשה מצויות בהם נקודות עבות לשם הפרדה בין משפטים 
או צירופים תחביריים. 

כיוון הכתב, לעתים הוא — משמאל לימין ולעתים מימין 
לשמאל, לעתים אפקי ולעתים אנכי. את כיוונו של הכתב 

ד ▼ 

ניתן לקבוע ע״פ מצב הסימנים: כשאלה מופנים לצד מסויים, 
יש לקרוא את הכתב בכיוון המנוגד! אמנם יש גם יוצאים 
מכלל זה. כשיש לקרוא כתובת בכיוון הפוך. 

כה״ח, שהיה כתב מונומנטאלי, מתואם להפליא לסיגנון 
העיטור הארדיכלי המצרי, שעיקר מגמתו למלא את הרוו¬ 
חים בין התבליטים והציורים. תיאום זה בא לידי ביטוי הן 
בסימטריית הקומפוזיציה, הן בעובדה שניתן לכוון את 
סימני־הכתב לכל כיוון. תכונה נוספת של אותו הכתב היא 
סמליותו, כשלנושא נודע לעתים קרובות ערך עיטורי. 

( 2 ) הכתב ה ה י י ר א ט י. החל מימי הממלכה הקדומה 
השתמשו הסופרים בציורה קורסיווית של כה״ח לשם כתיבה 
עליגבי גומא: צורה זו, שהיתה קלה יותר לכתיבה והשי¬ 
מוש בה היה נפוץ יותר, נקראה אח״כ בפי היוונים "כתב 
הץראטי" ("כתב-הכהנים"). היו כותבים אותו בעזרת קנה- 
סוף מחודד על־גבי עלי־גומא מעובדים עיבוד מיוחד (פפי¬ 
רוס) או על-גבי כל שטח חלק שבו ניתן היה להיקלט, לרבות 
אבן או שברי כלי־חרס. מאחר שצורתו של כתב קורסיווי זה 



חוככים ("מתרפים") בהשפעת תנועה קודמת, אך נשארים 
ללא שינוי כשהם באים לאחר עיצור או מוכפלים ז לפיכך 
הובעה הסברה, שרפיון בגדכפ״ת בארמית ובעברית גרם לו 
המגע עם עמים דוברי־חורית. — בשם נבדלות קאטגוריות־ 
המספר (יחיר ורבים), אך אין בו מין דקדוקי. נמצאים 
כינויי־גוף נפרדים ביחסה הישרה (הנומיגאטיוו),אך ביחסות 
העקיפות (הגניטיוו והאקוזאטיוו) הם באים לידי ביטוי 
בסיומות המחוברות לשם או לפועל. צורות הפועל רובן 
סבילות ומיעוטן פעילות? השפעתה של תכונה לשונית זו 
ניכרת גם בטכסטים האכדיים של נוזו. 

תרבות ואמנות חורית. קשה לקבוע את ייחודה 
של התרבות ההורית ויצירותיה, מאחר שרוב החומר שהגיע 
אלינו בא מאיזורי-הספר של ממלכתם — אנאטוליה, צפון- 
סוריה, צפון־מסופוטאמיה —, שבהם נתערבו יחד יסודות 




35 


חרטמים, כתג ה־ — (ה)חרי 


36 


טכלה 3 

1 . (אייע בעל זקז ולרא־: 1 ו כתר 
כפזל) "טלו טצרים העילית והתח¬ 
תית": 2 . (איש יושב ולראשו ׳עתי 
נוצות ובידו שרביט)"האל אסוז״ו 
;; (אשת יויבבת ועל ראשה בכא) 
״האלה איסיס״; 4 (איש נעציבה 
תוקפנית ובידו טיול) "הכה, 
הרוג״; 5 . (שני אנשים אוחזים 
איש ביד רעהו) ,.אחווה"; 1 ). (איש 
נושא טשא על ראשו) "הרם, 
נשוא״: 7 . (עי!) "עין, ראה"; 
8 . (רנו "רנ": זי, (דיסקוס השסש! 
״האל רע, שטש, יום״: 10 , (רקיע 
השטים) ״שטים״; 11 . (רקיע השמים 
ובו תלוי כוכב) ״לילה״; 12 . (זרס־ 
טים טשולשי "טיס"; 3 נ. (תכניה 
של בנייז טלבני) ״בית״; 14 (תכ¬ 
נית של עיר ענולה) "עיר, קריה", 
נם העיר נוא-אטוז 


נשתנתה במרוצת העתים, קל היום לחוקר המימחה לזזבחין 
בתקופה שבה נכתב טכסט ססויים, ע״פ צורתו. 

מבחינים בכתב זה את התקופות הבאות: הארכאית — עד 
לימי השושלת ה 3 בקירוב* הקדומה— עד לסוף ימי הממלכה 
הקדומה* הבינונית— עד לתחילת השושלתה 18 ! החדשה— 
החל מימי הממלכה החדשה. בתקופה הקדומה והבינונית היה 
כתב זה נכתב, בדרך־כלל, בטורים אנכיים * הכתב ההייראטי 
החדש היה נכתב אפקית ונקרא מימין לשמאל, 

( 3 ) הכתב הדמוטי(״העממי״) — הוא כתב קורסיווי, 
שנשתלשל בתקופה מאוחרת מן הכתב ההייראטי ושימש 

19 

20 

21 

22 

23 

24 

29 

26 

27 

טכי־י 1 

1 . (איש יושב הפונה לארם אתר! ,.איש״: 2 <אשה יושבת) "אשהאו אלד"; 
3 . (איש• כעל זקן, יושבי ״אל״; 4 . •איש יוי 2 -ב השולח יד לפיו 1 .,אכול, 
שתה, דפר, תשוב״; <־, והשי טבלה טס׳ 0 ) ,.הרם, ניעוא"; 6 (הש•׳ 
טבלה 1 ;, טס' 14 ״כוח, הכה"; 7 . ויר האוחזת ככלי-זי!) כנ״ל: 8 (אייע 
נושא את יהיו למעלה) .,שטוח, רום": 0 (רגליים בהליכה) "הלור,נוע"; 
10 (כנ״ל, בכיווז הפור! ״חזור, שוב"; 11 <עור או נתח כשי עם זנב) 
״בעל-חיים״: 2 * ״בשר או אבר מאברי הגו 1 ז״; *: 1 . (בז עומד ע״ג רנל) 
״אל"; 14 , (עוף! ״צפור" ונם ״חרק״: 15 (צפור קטנה) "קטן, רעוע, 
חלש"; 16 . (נחש סזדקר) ״אלה": 17 , (ר' טבלה סם׳ (!) "יום, אור": 
18 (ר׳ טבלה 3 , מם' 10 ) "שטים"; באידאונראמה נקרא סיס! זה פת, 
ולאחריו באים לעתים קרובות משלימים פונטיים; 10 (ר׳ טבלה 3 , 
טס' 11 ) ״לילה"; באידאוגראטה נקרא סימז זה נרח; 20 , "חלקת ארמה"; 
21 . כנ״ל; 22 . והר) ״ארז נכר, מרבר״; 23 , (בוטראנג) "עם נכרי"; 
24 (ר' טבלה 3 , מם' 114 ״עיר, קריה"; 2.5 ־ (יי טבלה 3 . מס' 13 ) 
״בנייז, בית״: 26 (אניה! ״אניה, ספינה, שייט"; 27 , (אח ׳;זמטנה עולה 
להבר.) ״אש, חום, בישול"; 28 , ״מלבוש״; 29 (חבל כרור) "חבל, 
קשיור״: ( 0 :. (סכי!) ״חתור, שחוט, הרונ"; ! 3 . (שני טקלות סוצלכים) 
״שבור, חלק": 32 . (טנא) ״חני'; 33 . (פפירוס מגולל וקש־ור) "מועזנ 
מופשט, ספר, כתב" 





/2 *).**י 

ן "׳• 

1 ^ (."-י ^ 

> __ 

1 חווית־עז ככתב דמוטי (םחנוט 

לעריכת חוזים׳ כגון תוזי־ניעזואים, תעודות משפטיות אחרות, 
מכתבים וכיו״ב. שימושו התתיל במאה ה 7 לפסה״ג, ומבחי¬ 
נים בו 3 תקופות: הקדומה — התקופות הסאיית והפרסית * 
הבינונית — תקופת בית-תלמי * החדשה — התקופות הרומית 
והביזנטיח. לכתיבה בו שימשו אותם התמרים והכלים ששי¬ 
משו לכתיבה בכתב ההייראטי. 

1890 , 1-11 ^ 11 מן 11 ז£ ; 

1(]., 016 ^16 ן>ןמןמ 4 '; 6 .. 16 ; 1912 , 1 ז 6 ^<}<( 0£1 -ז - 

(1^, 1928/29^; 11 ^^ 16 ^ ,ז 1011€ א .ס X6/16 1^0100^6<1{}1116, 1^111, 
1909-1912; £. 11€1-11 . 1 ט 1110 זי , 

!912-13: 1^.. 8€ מס 0 ׳׳ 1 016 ,ש 11 ז 
1923; 5(1925 6 ו/ 6 ^ח 10 ה 06 , 5 ז€< €11 ^:>וו : 

0. 1106€1•, 1926^; ץ 36 >^ה 16 ה £16 ,'<ג־ו־ו 11 ^ ..א . 1 ל 

0604 16 ^ 1 ^ 1 016 ,^! 8 תזז 02€ ;^ 1932 ,■ 101 ח 1 ה . 
^{^606/16, !934; £. 1071 ^ 1 > 5 } 0€111 7/16 ,: 12111 ז 10 \ג 

^}%6 01 ז 0 . £1 .£ ; 934 ! ,׳<^ 1 ק 4 ־ 0£-7 ^/ז {- 

• 1 ) 00/166 16 /^ / 9 > 6111. €01010^1(6 4/ 1/16 06*7X0116 

; 37 — 1935 , 1-11 . 5 ש: 1 ג(י 1 1 )ח 3 ) $ 6 /% 06 *\ 11 ^, X^*x 

,%* 16 /^^' 021 ז 116 { ,^^ 0 ו{^ 8 . 8 ;" 944 ! , 4 ־ 1 /^ 4 ;מ 7 מ 04 6/16 ^ 11 ^^-^. 7 

, 1 61(15X161146 ז 16 ז 117-6 ) 72 ז 1 ז? 060 .€ז'\ 0 סן 1,0 .ס ; 1950 
;*' 1957 ,■/ 4 ג״ןמ 4 < 0 . 1 ־ 1 .א ;^ 1935 

. 

-<בנפ 111111 ]]] 


% 





1 ו]] 1111 ז<י 

—הע!!] 


גת 58111 \ 2 




ןן 11 ש 11 ו 111 י*י 




1111105 מזמזג! 




1111111111 






1 

1 ן]|)חח 1₪1 ו 

ווו■ 



_ 



נ 


|| 11 [[ן 31 > 

סספנון! 




- 11-0 ון 5 

0115 קץ 01 ^ 



<11811111 

■טססןןן]]]] 




^ ^ 1087?■ 

\*/ 511101^08 



<€1! 

►־!שן! 




יש 

13 ז 51 קן\^ 0 ו^ 


[[!!!!!!ס" 

^ווו 

0^ 





ו 

פ!!!! 






1 ג־ 01 נן 10 ז 61 ־ 51 

1 









תפוצת ,תוריריוח נדולוו! בזסז היצלישוז 
(?פי זשנ 1 ,!,י 013€ .'• 1 ניעינויים ק 5 ים} 



45 


חריריוה — חרישה 


46 


ח" מאובנות׳ הן הגדולות והן הזעירות׳ מצויות במרבית 
סלעי־הריבוד של תקופות שונות, החל מן הקמברי 1 ן ועד 
היום. בסלעי הפאלאוזואיקון מצויות בעיקר ח" תלקיטיות, 
שדמותן פשוטה ומיבנן גס. בקרב 1 ן ובפרם נפוצות מאד ח" 
דמויות־כישור כעין גרגירי־תבואה, המשתייכות לקבוצת - 11 ? 
10€3 >ת £1111 . במסוזואיקון עולה חלקן של ח" בעלות קונכיה 
לוליינית גירית־חרורה. בקרטיקון מתרבות מאד ח" פלאנקטו־ 
ניות, כגון 3 ת^ז^ 18 (^ 10 ^/ 3 מ €11 ( 11 זו 011£1 ׳ 3 ת^^ת 1 ^ז:ז 060 ^^. 
בקנוזו*איקון מתבלטות מאד — נוסף על הח" הפלאנקטוניות 
המרובות — ח" בנט^ניות גדולות, כגון מיני הסוגים ־ 1 זו 1 וא 
£5 :ז 1111 ומ, 13 ^^ 11 ^^•^^ק 0 , ^ת 11 ^ץ^ 0 ^ 5 ום׳ €11113 ץ 0 ס 1 ) 1 ^€׳ 1 , ועוד. 

בגלל תפוצתן הגאוגראפית הנרחבת מאד של הח" הפלאנק־ 
טוניות ומציאותם של אותם הסוגים והמינים בכל הימים של 
פרק־ומן מסויים, רבה חשיבותן להשוואת הגיל הגאולוגי 
של שכבות־סלעים באיזורים השונים! מכאן גם חשיבותן, 
בין השאר, לצורך חיפושי הנפט. ואילו הח" הגדולות, ששכנו 
עפ״ר בשטחים רדודים של הימים לאורך חופי־יבשות, 
מספקות ידיעות להפרת הגאוגראפיה הקדומה. 

תולדות מחקר ה ח". על מציאותם של מאובני הח" 
הקדומות הגדולות בסלעים רבים כבר מצביעים הסופרים 
העתיקים, בלי לעמוד על טיבם האמיתי. הרודוטוס, למשל, 
מתאר את הנומרליטים באבני הסלעים המצריים, שמהן 
נבנו הפירמידות! הם נחשבו לעדשים שהתקשו לאבן. אבי 
המחקר המדעי של הח" במאה ה 19 היה א. ד. אורביני(ע״ע), 
שחשב אותן תחילה לקבוצה מיוחדת של האמוניטים (ע״ע). 
ב 1835 הוכיח ם. דידארדן ( 111 !€ז 3 ג 1 וכ 1 ,?) את שייכותן 
לקבוצת החד־תאיים. מאז התרחב והעמיק מחקר הה", ביחוד 
זה של הצורות המאובנות, יוצרות סלעי קרטון. תשומת־לב 
מיוחדות נודעה תחילה לח" הגדולות, כגון ה נ ו מ ו ל י ט י ם 
(ע״ע), שבדיקתן קלה יחסית ותפוצתן גדולה בשכבות 
השלישון הקדום. בזמן האחרון גדלה ההתעניינות בצורות 
הזעירות, המצויות כמעט בכל הסלעים ממוצא ימי, בגלל 
חשיבותן למחקר הפאלאונטולוגי.— הספרות של מחקר הח" 
רבת־הקף ביותר! מקטלוג־הח", היו״ל מטעם המוזיאון האמ¬ 
ריקני למדעי־הטבע בניו־יורק, הופיעו עד 1963 53 כרכים 
גדולים, מעריכים, שעד עתה בודדו ותוארו כ 20 אלף מינים 
של ח״, המשתייכים ל 00 (^ 2 סוגים במסגרת של 100 משפחות 
ותת־משפחות. 

: 1945 ,^^ 010 ז 1 ז 0 י> 1 ) 11 )^ 0 י{:)! 4 { / 0 ,' 1 ;>ח €5$ ^ 01 .*ז , 1 ׳\ 

,!^^ 81 .{ ;* 1948 ,תב 1 זז 011511 .[ 

- 1 . 0 ; 1952 ,( 1 .[) 

,ץת׳נס^וס? ; 1956 ס) ה 0 ו)^וז 1 } 0 ח 1 ז 1 .גסחסן 

; 1958 , 1 . 0010£ :: 

תרג׳ אבג': , 1959 .חווח 0 רע 0 זוו 60 ר 33 ח וגו 08 ו^^ 0 , 108 ;ק 0 

1 ^ 720 ^ 0 /ס ,■\ 10 ז 0 . 1 

. 1962 , 0/020£1 ז^ 

מ. א. 

חךישה, מפעולות־היסוד בעבודת־האדמה (ע״ע חקלאות, 
עט׳ 877 ). מטרותיה: תיחוח האדמה, עירבובה 
והפיכתה, כיסוי הזבל והזרעים, הצנעת עשבים רעים. החשו¬ 
בה שבפעולות אלו היא ה ת י ח ו ח: הוא מגביר את נשימת 
הקרקע ואת איוורורה, משפר את משק־הסים ומסייע 

לתהליכים הכימיים (בחמרי־המזון) והביולוגיים (בצמחיה 

המיקרו־ביולוגית) בקרקע. התיחוח חשוב ביותר באדמות 
הכבדות, וחשוב פחות, או אף מיותר, באדמות־חול, שהן 
תחוחות מטבען. — מגמת ה ע י ר ב ו ב היא חלוקה שווה של 
חמרי־המזון בקרקע. ערכה של פעולה זו מצומצם לגבי חמרי־ 


מזרן הנמסים בקלות במי־הקרקע, אולם הוא רב לגבי מלחים 
קשי-ד,מםה, וכן לגבי החומר האורגאני, ובמיוחד לגבי הקו־ 
לואידים המצטברים בתחתית השכבה החרושה — אם 
כתוצאה מח^ מתמידה בעומק שווה, ואם בעקבות השקעתם 
בתנועת המים. גם הצנעת הדשנים והזרעים כרוכה בפעולת 
העירבוב. — ההפיכה נועדת להחדיר חמרים מסויימים 
לקרקע (זבל, זרעים, שלף, עשבים רעים), לעקור חמרים 
מסויימים (פקעות, שרשים) מן הקרקע ולהעלות שכבות־ 
אדמה תחתונות למעלה! בכך היא מחזירה, במובן ידוע, את 
מצב הקרקע לקדמותו, אולם יחד עם זה היא גם מעלה 
שכבות תחתונות, מתות מבחינה ביולוגית — וזהו אחד 
החסרונות שבפעולה זו. 

עיקר משמעותה של חח׳ נובעת מן ההבדל שבין שתי 
השכבות של אופק-הח׳ של שדות-התרבות: השכבה העליונה 
(עד עומק של 8 — 10 ם״מ), הנתונה להשפעתם של גורמים 
מכאניים וכימיים מן החוץ ושל האוויר, המישקעים וההש¬ 
קאה — היא מהודקת ע״י דריכה עליה, מעלה קרום, מיבנה 
הפנימי נהרס, המלחים המסיסים מודחים ממנה למטה, החומר 
האורגאני שבה נהרס במהירות! השכבה התחתונה (שעביה 
כ 10 — 12 ס״מ) — שהיא קולטת את המלחים המודחים 
מלמעלה, נתונה פחות להשפעות אטמוספיריות, מתפוררת 
על נקלה ויוצרת פתיתים, ואילו התנאים האי־אווירניים 
השולטים בה מכוונים את התפרקות החומר האורגאני להת¬ 
הוות רקבובית, המסייעת ליצירת סטרוקטורה. מטרת הח' היא 
להטמין את השכבה העליונה ההרוסה ולהעלות במקומה את 
התחתונה, בעלת התכונות הרצויות. 

מתנאי הקרקע הקובעים את אפשרות הח׳ יש חשיבות מכ¬ 
רעת לרטיבות. הרטיבות מעלה את הפלאסטיות ומפחיתה 
את ההתלכדות של חלקיקי-הקרקע, ולפיכך היא מפחיתה גם 
את הכוחות הנדרשים למשיכת המחרשה. אולם רטיבות 
יתרה עושה את הקרקע פלאסטית במידה כזו שסכין- 
המחרשה חותכת בה גושים גדולים, שנעשים נוקשים מאד 
בהתייבשם, וקשה לשוב ולפוררם. הגבול התחתון של הרטי¬ 
בות לגבי אפשרות עיבוד־הקרקע גבוה ב 50% משיעור 
הרטיבות ההיגרוסקופית המאבסימאלית! למטה מגבול זה 
העיבוד קשה ומחייב כוחות-גרירה חזקים, והמיבנה המתקבל 
הוא גרוע. גבול-הרטיבות העליון לעיבוד-הקרקע הוא כ 90% 
מקיבולת-השדה! מעל לגבול זה הקרקע נדבקת ("נמרחת"), 
והמחרשה מעלה גושים מונוליתיים, שקשה לשוב ולפוררם. 
שיעורי הטין והחול בקרקע הם הקובעים את תחומי מצב 
הרטיבות האופטימאלי לעיבוד! בקרקעות כבדות ובי¬ 
נוניות מוטב לחרוש שעה שהרטיבות מגיעה לכדי 60% — 40 
מקיבולת-השדה. 

עומק־הח׳ נקבע בהתאם לעומק הקרקע, למיבנה, 
לתכלית העיבוד, לטיב הגידולים העומדים להיזרע ולכוחות־ 
הגרירה העומדים לרשות החקלאי. מסתבר, שבדרך־כלל רצוי 
שלא להעמיק למטה מ 20 — 25 ס״מ! יש להניח, שח׳ עד עומק 
זה מונעת את העלאתה של שכבת־קרקע מתה ובלתי־פוריה. 
רצוי שעומק-הח׳ לא יהיה קבוע אלא יוחלף לפרקים, כדי 
למנוע היווצרות שכבה מהודקת אטומה ("סוליה") מתחת 
לשכבה הנחדשת עקב לחץ כלי-הח׳ ושקיעת החלקיקים 
הדקיקים משכבת הח׳. — במקרים מסויימים רצויה ח׳ 
עמוקה, לעומק 40 ם״מ ומטה: בשדות־שלחין בקיץ היא 
מסייעת לייבוש הקרקע ולקטילת גורמי-מחלות, להדברת 



47 


חרישה 


48 


עשבים רעים ולשיפור מיבנה הקרקע, ואילו בבית־בעל היא 
מביאה לקליטה טובה יותר של גשמי־החורף. 

לרוחב שכבת־החריש חשיבות מרובה מבחינת 
טיב העיבוד: הן שכבה צרה ועמוקה והן שכבה רחבה ושט¬ 
חית מדי אינן מתהפכות באופן גאות. בקרקע כבדה, שאינה 
מתפוררת אלא בקושי, רצוי שהשכבה החרושה תהיה צרה־ 
יחסית, ואילו לגבי קרקעות קלות יש להעדיף רצועות־חריש 
רחבות־יחסית. היחס הרצוי בין רוחב תלם־הח׳ לעמקו מותנה 
גם במהירות הח׳ ובשיעורי הרטיבות שבקרקע. המחרשות 
המודרניות בנויות עפ״ר באופן שהיחס בין רוחב החריש לעמ¬ 

קו הוא בין 1.3 ל 1.7 , 

ובדרך-כלל כ 1.4 — 






5'3 




_בו_ 



ח׳ מלגו ח׳ פלנר 

חרי? 1 ה בםעניות 


1.5 . 

מבחינים בין שתי 
צ ו ר ו ת ־ ח׳: במע- 
ניות ובהקפות מלאות. 

( 1 ) ח׳ במעניות 
פירושה — ח׳ לאורך 
רצועות-קרקע צרות 
וארוכות. הגיעה המח¬ 
רשה עד סוף הרצועה- 
שולפים אותה מן הקרקע ומעתיקים אל צד הרצועה שמנגד, 
חוזרים ותוקעים את המחרשה וחורשים בכיוון הפוך. יש 
ח׳-מלגו, הנעשית מאמצע המענית כלפי הקפה! ויש ח׳- 
מלבד, מהקף המענית אל אמצעה. בח׳-מלגו מתהווה גל־עפר 
באמצע המענית, ובשני קצותיה תלם פתוח, ואילו בח׳-מלבר 
נשארים תלם פתוח באמצעה וגלי-עפר בקצוות. כדי ליישר 
את השדות, נוהגים לחרוש חליפות: ח׳ אחת מאמצע המענית 
וח׳ שניה מד,צדדים. ( 2 ) ח׳ בהקפות מלאות נעשית 
לא רק לאורך השדה, אלא גם לרחבו; אין מוציאים את 
המחרשה מן הקרקע בסוף כל תלם, אלא מסתובבים בזווית 
ישרה ומוסיפים לחרוש. חסרונות הח׳ במעניות הם: ביזבוז 
זמן וריבוי תלמים פתוחים וגלי־עפר, אולם מאידך התלמים 

ישרים והשטח נחרש 
כולו! בח׳ בהקפות 
חוסכים אמנם זמן, 

אולם טיב הח׳ לקוי, 

משום שבסיבובים 
נשארים מקומות 
בלתי-חרושים. 

המחרשה הת¬ 
פתחה מן האת או מן 
המכוש ע״י הארכת 
הידית.התבליטים הע¬ 
תיקים ביותר של ח׳ 

וזריעה בבהמות הם 
ממצרים ומבבל, מן 
המאה ה 15 לפסה״נ 
(וע״ע חקלאות: לוח 
צבעוני). במסורת האגדית של עמים רבים מתוארת המ¬ 
צאת המחרשה כאחד האירועים המכריעים (והמקודשים) 
בתולדות האדם. אגדת חז״ל מייחסת את המצאת המחרשה 
לנח ("איש האדמה" [ברא' ט, כ]); "נח חתקין לחם מחרשות 
ומגלות וקרדומות וכל כלי־מלאכה"(תנח׳, ברא׳ י״א), ובספ- 



התםתחוה המחר*;ןה מז המעדר 
ו״ 2 ; 3 — פעדרים ומכוי^ 1 ים פריטיטיוויים: 
4 , 5 --יגי^בים כהתפתחות המחריבה 







חרי׳עה בבבל (הטאה ה 4 ו ?פסה״ג) 

ררייבה בצטד־בדר ו!; עוברים. ראדם באטצע מבניס זרע לתיר הטיטפך 
המחובר לתניודהמ־ריעה 

יטביעח־חותם מטוזיאו! האוניברסיטה <טל פנסילוויניה, את״בז 


רות החיצונה נשתמרה אגדה המייחסת לאברהם אבינו את 
התקנת המחרשה הראשונה המצויירת במיתקן לזריעה (ם׳ 
היובלים, י״א). 

המחרשות הפרימיטיוויות על צורותיהן השו¬ 
נות נפוצו בצפון-אפריקה, באסיה ובאירופה! הן נתגלו 



בחפירות במצרים, בבבל, ביוון, בקפריסין, בהרי האלפים 
ובסקאנדינאוויה. במחרשה הקדומה מוצאים, אף אם בצורה 
פרימיטיווית ביותר, את כל חלקי המחרשה המודרנית, בגון 
הקנקן, הכנף (לצורך הרחבת התלם לזריעה או להשקאה) 
והבורך. על המחרשה העברית הקדומה — ע״ע 
חקלאות, עמ׳ 972/3 ! ור׳ תמ׳ שם. 

המעבר ממחרשות-עץ למחרשות-מתכת היה איטי מאד. 
מתחילה לא היו משתמשים במתכת אלא לחיזוק חלקי 
המחרשה הרגישים לשבירה, בראש וראשונה לחיזוקו של 
הקנקן. לא נמצאו כל הוכחות לשימוש בנחושת או בברונזה 
לצורך זה. ייתכן שהמצרים השתמשו באבני-צור לשם חריצת 
הקרקע. בארצות הצפוניות היה הקנקן עטוי עץ קשה, ויש 
שקדחו חורים בקנקן והכניסו בהם אבני-חצץ! דוגמות של 
מחרשות משני הטיפוסים הללו, מן המאות ה 5 — 4 לפסה״נ, 
נמצאו בחפירות בחצי־האי יילאן(דאנמארק). עם התפשטות 
השימוש בברזל החלו להשתמש בכיסוי-ברזל לחיזוק חוד־ 
הקנקן. המימצאים הקדומים ביותר לשימוש זה, שנתפרסמו 
עד כה, הם מארץ-ישראל — מגרר (מן המאות ה 12 — 10 
לפסה״נ) וממגידו ( 926 לפסה״נ). בתקופה הרומית התפשט 



49 


חרישה — חרל״ 8 


50 


מאד השימוש בברזל להכבת קנקן המחרשה(מוזכר בכתבי קט 1 
ופליניום הזקן), ושימוש זה היה מקובל עד התקופה החדשה. 

בסוף המאה ה 18 
ובתחילת המאה ה 19 
הוחל בשימוש בברזל 
לעשיית גוף המח¬ 
רשה, מקצתו או כולו. 
במחרשת רותדם 
(תזגו 1 ־ 1101 ] 0 ^ 1 ) האנ¬ 
גלית מן המאה ה 18 
כבר מצויים חלקים 
עשויים ברזל. ב 1785 הומצאה באנגליה (בידי רנסום 
[€ת 1-1501 ג>[]) שיטה להקשיית כנף־המחרשה בעצמות שונות 
לגבי חלקי־הינף השונים, בחלק התחתון יותר מבעליון — 
בהתאם להבדלי מידת החיכוך שנגרם להם. ב 1797 הושג 
באה״ב פאטנט (ע״י ניובולד [ג> 01 נ 1 ^\ 6 א]) להכנת מחרשות 
יצוקות ברזל — מקשה אחת. ב 1808 הוחל באנגליה בייצור 
מחרשות-ברזל מורכבות חלקים־חלקים,ניתניםלפירוק ולהר־ 
כבה! וב 1819 החלו לייצר מחרשות כאלו גם באה״ב. 
ב 1833 החל ג׳ון לין (שת 1.3 .;) באה״ב לייצר מחרשות 
מפלדה. — אולם בצידן של מחרשות ברזל ופלדה עדיין 
מוסיפות עד היום להימצא בשימוש מחרשות־עץ ברחבי 


חלמי מחריפה סמוכת־לןדמה 

1 — םסי 1 ; 2 — סנף; 3 ~ כו; 4 . — סוליה; 5 ~ !!' 7 / 0 ^■( ¥1x510 }-. 

. 1954/8 , 6 , 2-5 ,^־ 1 , 82-93 . 11 

ש. ה. 

חךל״פ(ר״ת: הייא ראש ליהודי פולין ^ ע״ש אחד מאבות 
המשפחה), לעקב מקזה ( 1883 , ירושלים -- 1951 , 

שם), רב וראש-ישיבה', מגדולי התורה בא״י. אביו ר׳ זבולון, 







51 


חרל״ 6 — חרם (נדוי, שמתא) 


52 


שעלה לא״י מפולניה בילדותו׳ שימש בדיינות אצל הרב 
י. ל. דיסקין (ע״ע) בירושלים, והבן למד בת״ת "עץ־חיים" 
ומפי אביו. ח׳ הושפע מדרך הפלפול, שבה הצטיין רי״ל 
דיסקין, אולם הוא למד גם אצל ר׳ צבי מיכל שפירא, מגדולי 
ירושלים, שהיה נמנע מן הפלפול! בהשפעת זה האחרון עסק 
ח׳ בקבלה והירבה בסיגופים. 

כשעלה לא״י הרב א. י. קוק (ע״ע) ( 1904 ) התקרב ח׳ 
אליו, היה לתלמידו ודבק בו בהערצה ובאהבה. זעהיה 
למסתורין, לקבלה ולהגות פיוטית היתה משותפת לשניהם, 
וח׳ הושפע ביותר מעולמו המחשבתי של הרב קוק, שהטעים 
את קדושתם הסגולית של עם ישראל ושל א״י ובניינה. כרבו 
ראה גם ח׳ במפעל הציוני את ניצני הגאולה וראה חיוב 
גם בחילוניים הנוטלים חלק בבניין הארץ — תוך השתדלות 
לקרבם ע״י גילוי המאור ש בסתרי תורה, אולם בניגוד 
לרב קוק, זר היד, לח׳ עולם המחשבה האנושי־כללי, ולא 
היתד. לו המגמד. להביע את התכנים הרוחניים־קבליים 
בשפת המחשבה של הזמן החדש. כמו־כן לא היתה אצלו — 
בניגוד למה שהיד, אצל רבו— כל נטיה להפשיט את התכנים 
הקבליים מן הסמלים, הדימויים והמשלים שבהם הם מובעים 
במקורות הקבלה. הרב ח׳ נושא ונותן במשלים ובדימויים 
עצמם, עד שנדמה לפעמים שאינו דואה כלל את הנמשל 
שמאחורי המשל, אלא מקבל הוא את המשל כפשוטו, בתור 
דבר כהווייתו. אף נטייתו לפלפול ניכרת לא רק בספרי־ 
ההלכה, אלא גם בספרי־המחשבה שלו: הוא מפלפל במונחים 
הקבליים ודורשם כמין חומר. — מ 1908 ואילך כיהן ח׳ 
כרב השכונה החרדית שערי־חסד בירושלים, ואח״כ היה גם 
לרבה של שכ׳ רחביה. ב 1912 נתמנה לר״מ בישיבת "עץ־ 
חיים״, והיה נותן שיעורים ושיחות למובחרי תלמידיה. ב 1914 
השתתף במשלחת שביקרה במושבות לשם השפעה דתית, 
ועל פעולה זו חזר ב 1924/5 , כשהציע ויצמן ב 1918 את חסות 
ההסתדרות הציונית למוסדות היישוב הישן תמורת תיקונים 
בסדרי הישיבות והרבנות, דחה ח׳ בתוקף את ההצעה ותבע 
שהתנועה הציונית תצטמצם בפעולה בתחום המדיני בלבד. 
עם ייסוד ישיבת "מרכז הרב" הוזמן ח׳ ע״י הרב קוק לכד,ן 
בה כראש־ישיבח. לאחר פטירת הרב קוק ( 1935 ) הוצעד, 
מועמדותו של ח׳ לרבנות הראשית לא״י! גם לאחר שנבחר 
למשרד, זו הרב הרצוג (ע״ע) הוסיפו רבים לראות בח׳ את 
מנד׳יגם הרוחני כממשיך דרכו של הרב קוק. 

במדינת ישראל ראה ח׳ "אתחלתא דגאולה", אולם תבע 
תיקון הפגמים הדתיים. הוא תבע שלא לגייס בנות לצבא 
ולשחרר את בני הישיבות משירות בצה״ל. 

מחיבוריו: צבי לצדיק, תרס״ז—על הרב צבי מיכל שפירא: 

הד החיים הישראליים, תרע״ב—הבעה ראשונה בכתב לעולמו 
הדוחני־פנימי: בית זבול, א^-ד,׳, תש״ב—תשכ״ב — שיעורי 
הלכה ושו״ח: אל עם ד׳, חש״ג — דרשות ומאמרים: מי- 
מרום, תש״ה — פירוש קבלי־מוסרי לשמונה פרקים לרמב״ם: 
הד הרים, תשי״ג — מכתבים רוויי מסתורין אל הרב קוק. 
י. ש. רבינסון (ש. דון־יחיא), הרב ר׳ י. מ. ח' — לצורתו 
הרוחנית, תרצ״ו! ח. ליפשיץ, ממשנתו המחשבתית של הרי״מ 
ח׳ (סיני, ל״ב), תשי״ג* הנ״ל, הרב י. מ. ת (חזון תורה 
מציון. רפ״ז-ש״ג}, תש״ך! לזכרו של ר׳ י. מ. ח׳ (אור 
המזרח, י׳-י״א), תשכ״ג. 

צ. ק. 

חרם (נדר, ^!מתא). ביהדות. השורש "חרם" מעיקרו 
נרדף עם ״קדש״ (וע״ע חרם [ערב׳], להלן) — 

ומשמעותו הבדלה או הפרשה של דבר או אדם מכלל הדברים 


או מכלל בני־אדם למטרה מסויימת, בין לרעה בין לטובה: 
לייחודו של אותו דבר או אותו אדם יש, בדרך־כלל, נימוק 
דתי (וע״ע ט ב ו). 

במקרא משמש מונח הח׳ בשני מובנים: ( 1 ) הפרשת 
דבר או אדם לבליון (כגון שמ׳ כב, יט: דב׳ ז, ב: יהו׳ ו, 
יז—יח! ועוד הרבה) * והשו' פי׳ הרמב״ן לויק׳ כז, כט. 
( 2 ) הקדשה לגבוה, שבעקבותיה הדבר המוחרם נעשה אסור 
בר,נאה לכל אדם, או לכל אדם פרט לכהנים (כגון ויק׳ בז, 
כח: במד׳ יח, יד: יחז׳ מד, כט: ועוד), במובן האחרון משמש 
מונח זה גם במשנה לציון הפרשת דבר ע״י אדם מנכסיו 
להקדש — אם לבדק־הבית (בית־המקדש — "ח׳ של שמים" 
או "חרמי גבוה") ואם לכד,נים (ערכ׳ ח׳, ד׳—ז׳). לשון ח׳ 
היא גם אחד מלשונות נדרי איסור (ע״ע נדר) — כשאדם 
אוסר על עצמו הנאת דברים מסויימים שהם שלו או של 
אחרים או אוסר על אחרים דברים שהם שלו (נדר׳ ב׳, ד׳ ו 
שם ה׳, ד׳). 

אולם עיקר החידוש של התקופה התלמודית לגבי הח׳ 

הוא הפעלתו כעונש — בצורת הרחקת אדם מן החברה 
או מזכויות ופונקציות חברתיות־דתיות מסויימות. לח׳ במובן 
זה קוראים בספרות התנאית נידוי (נ׳): בסוף תקופת 
התנאים התחילו להפריד בין נ׳ כצורד, קלה יותר ובין ח׳ 
כצורה חמורה יותר של עונש זה. 

הנ׳ נזכר לראשונה בקשר להתראת שמעון בן שטח 
בחני המעגל (ע״ע) על "שד,גים דעתו כלפי מעלה", וכן 
מיוחסת לשמעון בן שטח התראת נ׳ גם כלפי תודום איש 
רומי (ברב׳ י״ט, ע״א). אולם הלה חי, כנראה, בתקופה 
מאוחרת יותר, ובמקבילות אף מסופר אותו מעשה בלי הזכרת 
שמו של שמעון בן שטח: לפיכך מסתבר, שהנ׳ במובן האמור 
התחיל לנהוג בסוף בית שני והתחלת השעבוד לרומא, כשנת־ 
רופפו הסמכויות השלטוניות של מוסדות התודה, והוא 
התפשט בעיקר לאחר החורבן, כשלא נותרו בידי הנשיא 
והסנהדרין אמצעי־כפיה אחרים להטלת מרותן של הלכות 
ותקנות על סרבנים. מן התקופה שלפני החורבן נזכר, שנידו 
את עקביא בן מד,ללאל — לפי גירסה אחת על שחלק על 
הרבים ב 4 דברים ולא רצד, לחזור בו (עדיות ה׳, ו׳), ולפי 
גירסד. אחרת על שפגע בכבוד זכרם של שמעיה ואבטליון 
הגרים (ירו׳ מו״ק ג׳, א׳): וכן את אלעזר בן חנוך על שפיק־ 
פק בנטילת־ידים (עדיות שם) — אולי בקשר לזילזול שנהגו 
ישו ותלמידיו במצווד, זו, שהיא מדברי־סופרים. לדברי 
האונגליון(יוחנן ט׳, 22 : י״ב, 42 ) מנע פחד הג׳ יהודים רבים 
מלהצטרף לישו. מדורות התנאים שלאחר החורבן ידועים 
ביותר המקדים של הנ׳ שנידה הנשיא רבן גמליאל את 
ר׳ אליעזד בן הודקנום על שעמד על דעתו נגד הרבים 
במחלוקת אחת — כדי "שלא ירבו מחלוקות בישראל" (ב״מ 
נ״ט, ע״ב): התראת הנ׳ שנשלחה לר׳ חנניד, (ע״ע, עמ׳ 708 ) 
כשהעז לעבר שנים בחו״ל (ברב׳ ס״ג, ע״א); והכוונה 
לנדות את ר׳ מאיר על שניסד, לחתור תחת עמדתו של 
הנשיא (ירו׳ מו״ק ג׳, א׳! ור׳ בבלי הוד׳ י״ג, ע״ב). 
בדרך־כלל נמצא, שבתקופת המשנה שימש הנ׳ בעיקר למט¬ 
רות אלו: שמירה על אחדות האומה וזיקתה למרכז התורה 
בא״י: קביעת הלכות אחידות לכל ישראל והפסקת מחלוקות 
(ביחוד בין בית־שמאי ובית־הלל): שמירה על מעמד הסמכות 
הדתית וכבוד מנד,יגיה. 

דיני־נ׳ לא התגבשו אלא בהדרגה, ועדיין ר׳ מאיר (שם) 



53 


חרם (נדוי, שמתא) 


54 


מעורר בחריפות את השאלות "את מי מנדין, ועל מה מנדין, 
ועל כסה דברים מנדיך. מהנ" בתקופת התנאים נפגעו 
בראש וראשונה החכמים דווקא— אם בגלל חילוקי־דעות 
בענייני הלכה ואם בגלל חיכוכים אישיים. אולם ידועים 
גם נ" של שאר בני־אדם על עבירה על דברי־תורה או על 
דברי-סופרים׳ ואף על זילזול בכבוד אדם (קיד׳ כ״ח, ע״א ז 
שם ע״ב, ע״א< שבת ק״ל, ע״א). באושא התקינו "שלא 
לנדות זקן" (ירר מו״ק ג/ א׳), ובמקום זה הונהג לגבי 
חכמים עונש הנזיפה הקל והמשפיל פחות, שוזייב את 
הניזוף להסתגר שבוע אחד בביתו! רק אם חזר וסרח, 
מנדין אותו "מפני חילול־השם"(בבלי מו״ק י״ז, ע״א). המנודה 
היה מורחק, ז״א היו עומדים בריחוק ד׳ אמות ממנו, והוא 
עצמו היה נוהג כאבל שאסור לספר ולכבס ולנעול את הסנדל 
(תום׳ תענ׳ א׳, ר). משך הנ׳ — 30 יום! אם מת כשהוא 
מנודה, מניחין אבן על ארונו — רמז לסקילה, — הסמכות 
לנדות נתונה לכל חכם או ת״ח, אולם אין נידוים שווה לנ׳ 
הנשיא, שבכוחו לנדות לכל ישראל, ואילו מנודה לתלמיד 
אינו מנודה לרב. אולם נ׳ על דבר ש ח י י ב י ם עליו נ׳ — 
תקפו שווה בכולם, וכל אדם יכול לנדות עליו. גם בהתרת נ׳ 
מודגש משקלו של הנשיא. 

בתקופת האמוראים התפתח הנ׳ בבבל לשתי 
דרגות: הנ׳ הקל — והח׳ החמור ממנו, שאותו היו מטילים 
על המנודה אם לא חזר בו! המנודה — סותר לדבר עמו דברי־ 
תורה ובענייני פרנסה, והמוחרם — אסור, זולת כדי מזונותיו 
בצימצום (מדק ט״ו, ע״א). בא״י נהג גם בתקופת האמוראים 
נ׳ בלבד, שאותו קראו גם בשם ח׳. בבבל התקבל גם שם חדש 
(ארמי) לציון הנ׳ ״שמתא״ — אולי מלשון "שמה" או 
"שממה" או "שמךתא". 

בתקופת האמוראים פשטה הפעלת הנ׳, ומספר המניעים 
להטלת נ׳ העמד על 24 ! מהם; עבירות על דידתורה ועל 
דברי־סופרים, חוצפה כלפי תלמידי־חכמים, הוראת הלכה ע״י 
תלמיד שלא בפני רבו, אי־ציות להזמנה לדין או לפסק־הדין, 
עבירות על המוסר, וכן גם נ׳ שלא כדין, אך גם אי־נידויו של 
אדם הצריך נ׳. הג׳ טעון התראה מוקדמת, ולהכרזתו השתמשו 
בתקופת האמוראים בשופר. בנ׳ בגלל אי־ציות לדין השתמשו 
בכתב־נ׳, הנקרא פתיחא (ב״קקי״ג,ע״א). נקבע שהתרת הנ׳ 
נעשית לא רק ע״י הסןדה, אלא אפשרית גם ע״י 3 אחרים, 
ואפילו ע״י יחיד מומחה (נדר׳ ח׳, ע״ב)! במקום שלא ידוע 
מי המנדה — הולכים אחרי הנשיא. 

בתקופת הגאונים התפשט השימוש בג׳ ובח׳ כבאמ־ 
צעים משפטיים. הגאונים השתמשו בנשק זה בדיני־קנסות. 
שלפי דין התלמוד אין דנין אותם אלא בא״י — והתקינו 



םיזידץן טןד| שןאודיכךע^' צזני }(ה 4 ו־ר׳^ ■ווטביק 

י^ץ ומלייי'\ ע! דעדנר^ד ק 

ינגי לצמדקק בסת הווד^זנ אלץ! ! 7 כתיב;קב׳ ברד-ם 
עה־ךריקיודונזע 3 |צין ירידי ־ עף״לטק'לי-יטע ליוד ד 

נוסח ההרם ;נד ,.העונרים על החרמות" !סתור ספר הזכרת 
נשמות של י!הי 5 ת יווגיץ [טורביה], תמ״ח—תרל״ח, בכ״י) 
!טז "הארכיוז הכללי לתולדות ישראל" בירו־שלים) 


זח נוסח הוזד 6 

בגזרת עירץ ובמימר קדיזזץ זדו* המקום בידו וע״ר כל הקיקי 
ועל רעת אני ודוחס מטה מוזרים ומנדה ופקלל ומארד 
את כל איש ואשה שיעברו במזיד על ו 9 זר ממעזה קאפיטולי , 
הכאק כסדר ההערכד־ז הלז באר היטב נ^ו טועד כללי 
היינו ל ל*א ליב מיד ניב וניג בזזושרסוד ונורא בוזחס שוזחרים 
יהושע אה ידחו ובקללה ש<מיל אלישע ארת הנע־יס ואדת 
גחזי נערו ובכל החטחת והאמת והגדוייסשןעשו מיטות משוז 
יבינו וער־ עכשיו בשם " אלהי זגבאוחואלרד ישראל יישב 
הכתבים ארור רזא ביום וכ^אז אחר ^ בשכבו ובקומו 
ארור הוא ככל דרכיו וארודהיא בכל םעשמ■ * אל אלודהחזדת 
לכל כשי־ הכניעהו והשחיהזזו' והכריתחו נמיאבי ד 3 לה יפגעו ־ 
בו ־ ^הי דרכו וחלקל^ת ומלאך יי חדפו־ ולא יאכד־ז יי 
סלוח לו • ורבזנה ט כל ^*ה הכחובח בספר התורה כבולה 
תצא נעמזתו ־ ובכף הקלע הקולע נפשו ־ לבש קללר־! כמדד ■ 
וכל אשריעשחלאיזנליוזמסן • ^ןללותמל יוולועלהעבריין 
לכה וחטאו ישא האיש ההוא ווזאשה ועזיא תשא את עונדת 
יכל שאר ישראל יהיו נקיים* ואשרימלא את ידו לשמור לקיים 
את כל הקאפיטולי ווזפארטי תל זל ראשו יחולו כל הברכות 
הכתובות בספר התודוז בחך־ תא ליי ביזם וכלילה ־ ברזןד תא 
כשכט ובקומי וכל אשר י^ז יצליח• ישכון בסוזושאנן ■יבצל 
ט 5 רי יתלונן ־ יאכל-בעלם הזח מנחל כעלסהבא ^ום אכיר: 

•!חק ס*ד. חי 

הנס ני אנני נו באו׳ז תנת גאתי בקסתי ואחור נםידתי 1 ז*!חי*יז *וי *כאמיז 
■סוי! העומדיס עי ועקויים כ 4 ק בני חיוה ח״ 1 • זזגה אמי טמיט כדוסכטד. 
;מורד. יחזק בני תזקן• ני סח *גתיב וסטה* בחסבטה זו י׳מ: ודממזע יזדדי 
ויא ידי ינ*ח ינץ ויבטח ■זזנון וק יבודד בונת יי חיא תעמיד מיו־ ו 
יי" יי"״* •י• פירא 1 *ה נודע ןין עמי מוזניוי. נך ועי; 

מיי יעיג 0 ••, י״** 11 > 


נוסח החרם עי העובר עי היואפיטויי ( 2 ( 171 , פירארת) 

(מז "הארכיון הכייי יתוירות "עראי" בירו׳ 58 יםו 

שינדו את החייב! וכן התקינו נ׳ על המחוייב מיתת בי״ד. 
הגאונים תיקנו נ׳ גם על אדם חשוד כדי שיודה, במקום שמן 
הדין אין להטיל עליו שבועה. גם משמעותו של הח׳ הוחמרה 
בתקופת הגאונים, ונאסר לקבור את המוחרם בקבר־ישראל, 
לסול את בניו ולסדר להם קידושין. גם לטקס הטלת הח׳ 
ניתנה צורה חמורה יותר, והיו מחרימין בשופרות, בכיבוי 
נרות ובמיטות כפויות, ונוסח הה׳ הכיל קללות נמרצות. — 
בתקופה זו היו כבר מקרים שהשלטונות הנכרים רצו 
להשתמש בה׳ של היהודים לצרכיהם הם, והגאונים פסקו 
שח׳ מאונס אין לו תוקף. 

לאחר תקופתהגאונים התפשטו הנ׳ והה׳ בארצות 
המערב, שבהן היה צורך לחזק את תקנות הציבור ע״י הה׳. 
אחד הראשונים שהשתמש בה׳ למטרה זו היה רבנו גרשם 
מאור הגולה (ע״ע), אע״פ שאין ודאות שכל התקנות וזזח" 
ששמו נקרא עליהם יצאי ממנו, וייתכן שיש מהם שרק 
יוחסו לו לאחר מכן. חדר״ג שלא לישא שתי נשים ושלא 
לגרש אשה בעל ברחה — אלא בהסכמת מאה רבנים ועל 
יסוד טעם מבורר יש לו תוקף עד היום הזה. משאר הח" 
הסיוחסים לו ידוע ביותר זה שעל הקורא מכתבי חברו. 

משגברו בעקבות מסעי־הצלב התבדלות היהודים מסבי¬ 
בתם הנוצרית והסתגרותם בקהילות איטינומיות, שימש הה׳ 
אמצעי בידי ההנהגה היהודית לחזק את שלטון־הבית של 
הקהילות ושל איגודיהן. אסיפות רבנים בצרפת ובאשכנז — 
מהן בראשותו של רבנו תם — במאה ה 2 נ, וכן אסיפות של 
שלוש קהילות הרינוס במאה ה 13 קיבלו "בח׳ ובאלה חמורה" 
תקנות חדשות — או חידשו את הקיימות (תקנות שו״ם) 
בענייני סדרי משפחה וסדרי קהילות: חלוקת המסים 



55 


חרם (נדוי, שממא) 


56 


וההוצאות, מינוי שוחסים ורבנים׳ סדרי בתי־מסיות, סדרי 
בתייהדין והתביעות בהם, ענייני כלכלה ומוסר. במיוחד 
הזהירו הרבנים בה׳ כל מי שיגרום להתערבות הגויים בעניינים 
הפנימיים של היהודים. לכל קהילה לעצמה ניתנה סמכות 
להחרים בכל הנוגע לענייניה הפנימיים: חלוקת המסים, 
קביעת שער המיצרכים ועוכר האומנים וכו׳. 

בנשק הנ׳ והה׳ השתמשו הקהילות ורבניהן עד לעת 
החדשה נגד פורעי דת ומוסר, נגד הכופרים למיניהם, וביחוד 
נגד המוסרים. בין הה" בעלי חשיבות היסטורית יש להז¬ 
כיר: את הח" בתקופת המאבק על כתבי הרמב״ם במאות 
ה 13 — 14 — ח׳ הרשב״א על הוראת הפילוסופיה לצעירים 
השפיע על אופי החינוך היהודי בדורות שלאחריו: את הה" 
על אוריאל אקוסטה וברוך שפינוזה במאה ה 17 ז את הח" 
בתקופת המאבק נגד השבתאות, וביחוד את הח" ההדדיים 
במחלוקת איבשיץ־עמדן, במאות ה 17 — 18 ! את הח" במאבק 
נגד החסידות ברור הראשון להתפשטותה < את הח" על 
המשכילים והרפורמיים בארצות שונות במאות ה 18 — 19 . עד 
לזמן האחרון'הירבתה הנהגת היישוב הישן בא״י בח" נגד 
כל מה שנראה לה כסטיה מאורח־החיים המסרתי, וביחוד 
נגד כל העוסק בחידושים בחינוך או גמשך "אחריהם. הה׳ 
היה נשק יעיל בידי ההנד׳גה היהודית כל זמן שד׳יתה על 
המאמינים אימת הקללה שבו, ואף לא היתה אפשרות 
ליהודי — אם לא החליט לפרוש מכלל-ישראל — להתקיים 
קיום פיסי ורוחני מחוץ למסגרת האירגון הקהילתי היהודי. — 
כוח־הלחץ שבח׳ לא נעלם מעיני השלטונות, והללו ניצלו 
אותו לצרכיהם חם בדרכים שונות. כבר לפני גירוש ספרד 
אולצו רבנים לפעמים להחרים את בני-עדתם שסייעו בידי 
אנוסים לקיים בסחר את יהדותם: ידועים מקרים במקומות 
שונים, שבהם נגזר שמי שהיה בנ׳ זמן ידוע — הוחרם רכושו 
לשלטון (שו״ת מהרי״ק, סי׳ קס״ז), ולא פעם לחץ השלטון 
על הרבנים להחרים את בני קהילתם לשם גביית המסים 
(שו״ת מהר״י מברונא, סי׳ רס״ט). לעומת זה יש שהשלטון 
גם היה מבטל ח׳ שהוכרז על יהודי מקורב לו (שו״ת תרומת 
הדשן, סי׳ רע״ו), ולפעמים היה מבטל את הזכות להחרים 
בכלל (שו״ת אוהל יעקב לר״י ששפורטש). 

לגבי היחס למוחרם נהגו רוב הארצות ביה״ב בקולא, 
בהתאם לדין המתון של התלמוד (ר׳ ריב״ש, סי׳ קע״ג), ורק 
בפולניה נהגו במאות ה 16 — 17 בחומרה יתרה, כפי שנהגו 
בתקופת הגאונים: גזרו על המוחרם קבורת-חמור, ושלא 
ימולו את בניו ושיגרשו אותם מבתי-הספר. — באמצעי הח׳ 
השתמשו גם במאות ה 18 — 19 , אבל כוחו של אמצעי זה 
פקע עם הזמן; גרמו לכך החלשת האמונה בכוחו — מזה, 
וירידת קרנו בעקבות הד׳דדיות של הח" של אישים וקבוצות 
שהשתמשו בהם אלו נגד אלו. אולם יש לציין, שביטוי 
מאלף לשקיעה זו ולסיבותיה נתן כבר במאה ה 15 ר' ישראל 
מברונא בשו״ת שלו (סי׳ קפ״ט}: "בימי התלמוד היו מנדין 
על עברות חמורות וקלות, והמנודה היה נוהג בעצמו נ׳ 
בכל חוקותיו ובכל משפטיו, וכל שכן האזזרים... אבל עכשו 
אנו רואים ושומעים תמיד העוברים על כריתות ומיתות בית 
דין ואין בידינו למחות ולנדות וכו"׳. דברים אלה כוחם היה 
יפד■ ביותר לגבי התקופות המאוחרות. 

על ח׳ - ה י ש ו ב ע״ע חזקת הישוב. 

פ. ה. ועטשטיין, קדמוניות מפנקסאות ישנים(אוצר הספרית, 

ד׳ 584 , 641-638 ), תרנ״ב! א. שולמו, לקורות הח׳ (הגרן, 


9 ), תרס״ב! א. םריימאנן, ר׳ דוד לידא וד׳צטדקותו ב״באר 
עשק״ (ם׳ היובל לכבוד נ. סוקולוב), 1904 < מ, פרנק, 
קהלות אשכנז ובתי דיניהן, תרצ״ח! ח. אלבק, הלכה 
חיצונית בתרגומי א״י ובאגדה (ספר היובל לד״ר ב. מ. 
לוין, צ״ז-ק״ב), ת״ש: א. יערי, ח׳ במערה (תרביץ, כ״א), 
תש״י! י. קלוזנר, כתב ח׳ של וועד מדינת ליטא נגד 
המסיגים את גבול הקראים(ציון, כ״ב), תשי״ז! .־״״ל 1£ ׳\\. 1 
!< 0 ו!ו)^ו!זוןןה!ה 0 ^ x ^'^ )■<ו 10 !ו}{ ,תסז^, . 1 \ ; 1864 ,הה 1 > 8 ■ 00 

,חנ׳ייס,! ; 1898 ,(/^/ 31 00 , 181 ז 43 ל . 8 ; 882 ( 

18 ׳\ 3 ס ש^ 1 ; 1 י; 1 זנ 1 נ 1 ש 0 , 70 ./ .׳נו 01 ;;) 5 שי 1 ) 3111 

. 1914 ,(!חתגוח 

ש. ו. 

הה׳ בנצרות. על סמך הכתוב בכמה מקומות בברית 
החדשה (מתי ט״ז, 19 ! שם י״ח, 18 ; יוחנן כ׳, 23 ; ועוד) נהגה 
הכנסיה הנוצרית מימיה הקדומים להעניש חוטאים חמורים 
ע״י הוצאתם מכלל חבריה־, חזרתם לחיק הכנסיה או שהיתה 
אסורה לחלוטין או שהיתה מותנית בתהליך ארוך של מעשי- 
תשזבה פומביים. תחילה היו אותם ענשים מוטלים אף בשל 
חטאים שלא עוררו רוגז ברבים׳ אך האפיפיור לאו 1 גזר 
( 450 ) שיוטלו רק בשל חטאים שבגלוי! אוגוסטינוס מכנה 
אותם בשם 8 ש 21 מ 1101 )-^חז ("ענשי־ריפוי"). בעצם 

העונש הוא בחינת הוצאת החוטא אל מחוץ למחנה הכנסיה 
ולא גירושו ממנה, שכן המנודה עדיין נחשב בן לכנסיה 
וכפוף לחובותיה, לאתר שבטלו מעשי־תשובה ברבים, נעשה 
איסור השיתוף בסאקראמנטים לאמצעי־הענשה בפני עצמו. 
הוא נחשב לקל יותר מן הה׳ החמור, שפירושו — נידוי 
גמור מחיי הכנסיה ( 10 ^ 3 ^ 1 מ 1 ^רת 1 ^^ 0 ^ x ^}, 

המשפט הקאנוני של הכנסיה הקאתולית רואה 
בח׳ אמצעי לשמירת המשמעת, הנוהג לגבי חטאים חמורים 
שנעשו ברבים. רשאים להטיל ח׳: הגמון בתחום־שיפוטו — 
אע״פ שכוחו של הח׳ יפה בכל מקום! שליח של האפיפיור; 
האפיפיור עצמו— לגבי כל בני-הכנסיה. חח׳ נחלק ל 2 סוגים: 
*!־!!!ן("של המשפט"), כשהוא צפוי במשפט הקאגוני! *!"!"•!סד! 
("של האדם"), כשהוא מוטל ע״י הרשות המוסמכת במקרים 
שאינם נזכרים במשפט במפורש. נוסף על אלה מצויים: 
13£ זמ 16 ת£* €ב:ז 1013 ^^^ 1 ת 1 ן 1 מרת 0 ^ x ^ ("ח׳ של פסק-דין נגזר"), 
שמוטל בתוקף המעשה האסור עצמו; סג; 1031 ״גזת 1 ״- £01 צ£ 
13£ ן״£זח 5€ 13£ ) 1 !£ת 1£ ("ח׳ של פסק-דין העתיד להיגזר"), 
שבא בעקבות פסק־דין. הראשון מותנה בידיעת החוק מצד 
החוטא! לגבי השני דרושות שתי התראות קודם למעשה. — 
הכנסיה דרשה מן המדינה שתעזור לה בטיפול בעבריינים, 
שעליהם הוטל הח׳ החמור. 

הכנסיות הרפורמיות לא השתחררו בבת־אחת 
ממושג הה׳ שנתקבל מיה״ב והוסיפו להטיל ענשים סמריים 
ורוחניים כאחד. אולם לאחר־מכן בוטל הח׳ החמור בגלל 
תלותו ברשות החילונית! הה׳ הקל נשתמר כאמצעי משמעת 
ומוסר, והטלתי נמסרה בידי הכומר. לותר אמנם דרש שכל 
העדה תשתתף בהטלת הח׳, אך למעשה נעשתה זו לחובה של 
הכומר. בכנסיות הגרמניות הוטל עונש זה על חטאים שנעשו 
ברבים! תחילה הוזהר החוטא בפני אחד מזקני העדה, ואח״כ 
נאסר בהשתתפות בסעודת־הקודש ולעתים אף בטקסים 
אחרים! על הה׳ הוכרז בפומבי רק במקרה של עבריינים 
מועדים. בכנסיה האנגליקנית קבע החוק הכנסייתי מקום 
להטלת ענשים מעין אלה, ומן העבריינים נשללו כמה זכויות 
אזרחיות; דבר זה בוטל ע״י חוק של הפארלאמנט ב 1813 . 
בכמד, כנסיות פרוטסטאנטיות עדיין נשתמר הח׳ — כדומה 



57 


חרם (נדוי, שמתא) 


58 


לנהוג בכנסיה הקאתולית — בצורת הוצאתם או גירושם 
של אלה שנפסלו. 

. 381-385 ,] 1 . 11 ./ 

.י\ .$ , 11 .>/ .\{€$^ 0 111 ?>/(£ ; 1897 

- 1 )£ / € 14 ^! ; 1910 , 1100 ג^ 1 נמ 11 יחת] 15.0 \£ 

,ת 0 ^^ 3 ^ 1 חו^וח 1 וז()^ 11x .־< . 5 ,€§ 1 }€{^ 1101 ^ 1 ) 101 ^ € 11 ^! /ל) . 61 ^€ 

. 1952 
ל. ה, ם. 

ח׳ כלכלי ומדיני( 0££ ^י< 0 ל) מתבטא בגיוס — בתוקף 
החוק או מתוך יזמה רגשית — של כוחה החברתי של קבוצה 
מסויימת, כדי ולשלול שיתוף־פעולה חברתי או כלכלי עם 
קבוצה מסויימת אחרת. זהו אחד האמצעים של מאבק חברתי׳ 
כלכלי או מדיני, שמתנהל בצורת הימנעות מחושבת ומכוונת 
משימוש בכוח — אם משום חוסר כוח, אם מרצון למנוע 
תוצאות הנובעות משימוש בכוח, ואם מהתנגדות עקרונית 
לשימוש בכוח! כל שלושת הגורמים הללו פעלו, למשל, 
בח׳ על הבריטים מטעם תנועת העצמאות של הודו בהנהגתו 
של גנדהי(ע״ע). משתמשים בח' חברתי במקרים שבהם אין 
מקום להתערבות ממלכתית, או כשגורמי השלטון מסרבים 
לשתף פעולה עם קבוצה חברתית מסויימת, או כשמתכתנים 
להגביר את כוח השיכנוע של הפעולה ע״י הצגתה כתגובה 
ספונטאנית של המוני־העם. כזה היה, למשל, הח׳ על גרמניה, 
שהוכרז ע״י היהודים לאחר עליית הנאצים לשלטון. אפייני 
לח׳ במובן זה—שניתן לו אופי של מיבצע בעל מטרה מוסרית. 

במובנו הרחב כולל הח׳ גם פעולות ממלכתיות 
(הבאות בתוקף החוק), המכוונות לשימוש לוחם לא־אלים 
נגד כוח חברתי מסויים — מדינה אחרת או קבוצה חברתית 
מסויימת. סוג זה של ח׳ מתבטא, למשל, בהפסקתם או 
בשלילתם של יחסים חברתיים תקינים, בפרט דיפלומאטיים 
וכלכליים, הקיימים, בדרך־כלל, בין המדינות או בין הקבו¬ 
צות הנידונות, מסוג זד. הוא הח׳ הכלכלי שהטיל חבר־הלאמים 
(ע״ע) ב 1936 על איטליד. הפאשיסטית בגלל תוקפנותה'כלםי 
חבש- וכן הח׳ של אה״ב על סין הקומוניסטית, ומ 1962 
ואילך — על קובה. 

במובן הצר מתבטא ח׳ בין־לאומי במעשה חברתי 
לא־ממשלתי, שאין ממשלד, אחראית לו, ולפיכך אף אין הוא 
פוגע מבחינד. פורמאלית ביחסים הבין-לאומיים — עכ״פ כל 
עוד לא נגרמת בעקבותיו הפרד. של התחייבות בידלאומית 
מפורשת, כגון התחייבות לפתוח שווקים למקור מסויים. 
והוא הדין בח׳ בחיים האזרחיים, שאף בו — בדומה לח׳ 
המדיני — אין עבירה על החוק, כל עוד מוגבל הוא למעשים 
שנעשים מתוך השימוש בזכותו של אדם (או בזכותה של 
מדינה) לשתף פעולה עם אחרים (או עם מדינה אחרת) או 
להימנע משיתוף כזד.. ברם, יש מקרים של "שימוש לרעד." 
בזכות זו, כגון "זכותם" של הגרמנים (בתקופה הנאצית) 
לד,טיל ח׳ על היד,ודים, או "זכותם" של הערבים להחרים 
כל תוצרת "ציונית" (ר׳ לד.לן). דוגמה למקרד. גבולי הוא 
הח׳ שד,וטל ב 1960 ע״י "איגוד יורדי־הים" האמריקני על 
ספינד, מצרית כתגובה על הח׳ הערבי על ספינות אמריקניות 
הסוחרות עם ישראל ועל היחס הרע לספנים אמריקנים 
בנמלים ערבים? ח׳ זה הופסק בהתערבות משרד־החוץ 
האמריקני. דומד, לכך הוא נסיונם של גופים שונים לד,חרים — 
מבחינת התחבורה והסחר—את הרפובליקה הדרום־אפריקנית 
כתגובד. על משטרד. הגזעני* ונעשים נסיונות ( 1963/4 ) 
לד.פכו לח׳ מדיני-בין־לאומי. 


יש מקום לד,בחין בין (א) "ח׳ ראשוני" ובין (ב) "ח׳ 
משני": (א) הוא מיבצע במסגרת של לחימה כלכלית ללא 
הפעלת כוח! ב(ב) יש בחינד. של כסיד" המתהווית כשמתעורר 
הצורך לחזק את (א) ע״י הפעלת לחץ על אלה שאינם 
משתתפים בח׳ מרצונם, כגון ע״י הצגת "משמרות־מניעה", 
עריכת "רשימות שחורות" של בני־אדם או של גופים המסרבים 
להשתתף בח׳ היא מעשד. העומד בין (א) ל(ב). 

תולדות הה׳. המונח הלועזי "בויקוט" נכנם לשימוש 
בשנות ה 80 של המאה ה 19 בעקבות ח׳ חברתי ומשקי 
שד.כריזו אריסים, ביזמת פעילי התנועה הלאומית האירית, 
על צ׳. ק. בויקוט (ע״ע), מנד,ל אחוזות של לורד אנגלי באיר¬ 
לנד, בתגובה על סירובו להפחית את מיסיד־ם. אולם כמיבצע 
של ח׳ כבר ניתן לראות את החלטתם של סוחרי בוסטון 
ב 1764 שלא לשווק שום תוצרת בריטית, החלטה שגררה 
אחריד. הכרזת ח׳ כללי בסתיו 1774 (וע״ע אה״ב של אמריקה, 
עמ׳ 159 — 161 ). מבין מעשי־הח׳ בדורות האחרונים יש 
להזכיר בעיקר את הח׳ על סחורות אמריקניות שאורגן בסין 
ב 1905 כתגובה על הגבלת ההגירה הסינית לאה״ב, וכמה 
מיבצעי־ח׳ המוניים על סחורות יאפאניות בשנות 1908 ׳ 1915 , 
1927,1923 , 1929 ׳ 1931 , שאורגנו כתגובות על פגיעות יאפאן 
בריבונותה של סין. ועדה מטעם חבר־הלאומים חקרה את 
התקריות הקשות שאירעו בעקבות הח׳ ב 1931 , ומשפטנים 
בין-לאומיים חשובים חיוו דעתם שמעשה הד.׳ כשהוא־לעצמו 
היה לגיטימי. מקרים אחרים של ח׳ בעל אופי מצומצם יותד 
היו: ד,ח׳ על התוצרת הבריטית מצד הקונגרס הלאומי ההודי 
ב 1905 ! הח׳ על התוצרת הספרדית מצד חוגים מסויימים 
בצרפת ובבלגיד. כתגובות על הוצאתו להורג של המהפכן 
הספרדי פ. פרר ב 1909 ! הח׳ על הקשרים עם אוסטריד. מצד 
תורכיה ב 1908/9 , בעקבות סיפוחד, של בוסניה לממלכה 
ההאבסבורגית! וח׳ על הונגריה שאורגן ע״י האיחוד הבין־ 
לאומי של הסתדרויות הפועלים ב 1920 כמעשד.־תגמול על 
"הטרור הלבן" במדינד, ההיא. 

'בתולדות-ישראל בתקופד. שלפני מלחמת-ר.עולם 1 
היתה חשיבות לח׳ שהטילו חוגים לאומניים פולנים על 
חנויות היהודים בווארשה, לאחר שבבחירות לדומה הממ¬ 
לכתית הרוסית ב 1912 מנעו הבוחרים היהודים את בחירתו 
של מנהיג פולני לאומני אנטישמי. אולם אחד ממקרי חח׳ 
החשובים והידועים ביותר בתקופה האחרונה הוא הח׳ שד.וטל 
על יד,ודי גרמניד. ע״י השלטון הנאצי — מבחינד. פורמאלית: 
ע״י המפלגה הנאצית — ב 1933 (ע״ע גדמניה, עמ׳ 519 ). 
מאידך, גרמו מעשי רדיפות ד.יד.ודים בגרמניה לח׳ נגדי על 
תוצרת ושירותים גרמניים באה״ב ובכמה מארצות-ד.מערב. 
בחקיקה הגרמנית החדשה בדבר מתן פיצויים על נזקים 
מסויימים שנגרמו ע״י מעשי־הח׳ יש משום הכרה באחריותה 
של המדינד, למעשי המפלגה השולטת היחידה — דבר שהיה 
עד כה מוטל בספק מבחינה משפטית. 

בתקופה שאחרי מלהמת־העולם 11 השתלבו מעשי-ח׳ 
במיבצעים רחבים יותר של היאבקות כלכלית, כגון: הגבלות 
הסחר של מדינות הגוש המערבי עם מדינות הגוש המזרחי 
וסין, וכמו־כן הגבלות כלפי ארצות־מעבר במד. שנוגע לסחו¬ 
רות בעלות חשיבות אסטראטגית. הערבים משתמשים במונח 
הה׳ לציון מעשי לחימתם הכלכלית נגד ישראל (ע״ע א״י, 
עמ׳ 765 ־ 767 )! לאמיתו של דבר אין זה אלא המשר מלחמתם 
(במשמעות המדינית-צבאית) שניד.לו נגד מדינת ישראל 



59 


חרם (נדוי, שמתא) — חדן 


60 


ושאותה רק הפסיקו ע״י הסכמי שביתת־הנשק, בלי לסיימה 
מבחינה פורמאלית. 

לאור העובדה, שמעשי־ח׳ בין מדינות הם תמיד חלק 
בלתי־נפרד של פעולות מדיניות רחבות יותר — ובפרט של 
היאבקות כלכלית המשתרעת גם על שטחים אחרים קשה 
לשפוט על הצדקתו של כל מעשה־ח׳ כשלעצמו. אך בתר, 
שהפרת הסכם בין־לאומי מפורש, וביחוד כל שימוש בכוח־ 
הזרוע למען חיזוקן של פעולות בלתי־מוצלחות שהיו מבוס¬ 
סות על ח׳־מרצון בלבד, גורמת לאחריות מוחלטת של כל 
שלטון הנוגע בדבר. הדיון הבין־לאומי העקרוני בעניין זה 
הגיע למבוי סתום לאור אי־ץלתם של גושי-המעצמות — 
המערבי והמזרחי — לבוא לידי הבנה הדדית בדבר הגדרת 
תוקפנות בלתי-ישירה, הכוללת מעשי תוקפנות תעמולתית, 
כלכלית וכר. 

/ס 1 ) ^ 11 1 ^ 0 ק 1 )€¥\ , 11 ז 11 ־]זז€פ 

, 11 ; 1932 .( 17 ,.^ 80 <ט 1 :וז>־ 1 ז) .ז 10 ; 5 ת^ 1 'ד} 1 )!! 

1 )^ 1 , 0 ג 1 ונל{ 10 ^\ ; 1932 11 ־ 01.11 

: 1933 ז,/ג״/ €5 !} . 5 

-־ז 1 .€¥ ז,מ 0 //עו/׳:זי.י/ 1 ז 1 . 1 ו{ 110 וןזשזטג. 1 . 13 

. 11€172 ז 1 ,.י<יט 0 ז^ 1 . 0 ; 1933 ,( 13 .ת־ 1€1 ת 1 ; 1 <)<>(^ 

,חזשזת! .[ .ווג^) ־׳פ/ 

1 ז €0 ץ 0 ^ 1 ^ה 10 ז 1 }א־ ^ 2 |' 1 .^׳\ט 0 ע . 0 . 0 ; 1933 .; 28 

,צ 01 ן 1101 \ . 13 ; 1934 ,( 28 ,. 1 > 1 כ 1 ו) ./?'/?>?;// 125 

; 1934 , 51 ר 0 ^ €11 !) £150 ^ 115 1 (>} ( 51 10 ^^ 511 , 10 ^^ 1 ) 801€011 ' // 

,־ 1 ; 1947 1 ^> 11 ^?/ 7 ,ח 1 .^וז־ז€.> 7111:1 

€\( 5 ץ< 1 " 5 ^ 100 .) /מ €051 ץ 30 €^' 1 ' 

.ז) 0 ^ץ 30 .־ £1101 , 0 ; 1948 .תזסזת! 01 ;נ<> 0 < 1 זג€¥ 

'ז 1110 ס^\ . 11 .כ 1 ת 10 ־ו<)¥\ ,־] 0 ט 10011:1 ו 801 'ו 1 ג} 11 ז 51 ) 

. 1960 . 0 .,־]!!ססק 
י. לד, 

חרם (.<._•) — מקודש, אסור [השר "חרם"]), במובן הצר 
של המונח — חלקת־אדמה מוקדשת לאל, שלגביה 
חלים איסורים מסויימים: שדה־חרם (המקבילה ל 
היווני). שדות־חרם (דזמא = שמורה) נמצאו לרוב בערב 
הקדם־איסלאמית; הם היו מקודשים לג׳ן (ע״ע) ושימשו 
מקום להגשת קרבנות ומקלט לבע״ח ולבני־אדם נרדפים. — 
עם בוא האיסלאם נתכנו בשם ח׳ בעיקר תחומי־הקודש של 
מכה ומדינה (,אל־חרמאך = שני הח") והר־הבית בירושלים 
(,ת׳אלת׳ אל־חרמיך ־- השלישי לשני הח"), שעליו עומדת 
כיפת־הסלע. בח' של מכה, כמו בחמא הקדום, אסור לצוד 
ציד, לשפוך דם, לפגוע בכל חי (חוץ ממזיקים מסויימים), 
לכתת עץ, לתלוש עשב וליטול מעפרו. אין בו דריסת־רגל 
למי שאינו מוסלם, ואף המוסלם העולה לרגל (ע״ע חג׳) 
חייב לקיים דיני התקדשות מיוחדים לפני כניסתו לתוכו — 
כגון היטהרות, לבישת בגדים ללא תפרים. חליצת נעליים! 
במצב זה (אחדאם) יש להימנע מיחסי־מין, מרחצה, מתס־ 
תקים וכיו״ב.' 

.[ ,!!!גז!!! ,ן 1 ז 1 .ז 13 ־ 1 .־\.ל) /£ ,\ 01 תג. 1 ת 0 ^\\ ,( 

122 , 9 — 105 . 78 11 •){^) 5 (ג 21 >{ 1 ) .ח 0 יי. 11.111 

.׳" 1927 .ס! 

חךמון, הר, גוש הררי על גבולה הצפוני־מזרחי של 
ישראל, על קו־הגבול בין סוריה ללבנון. הח׳ הוא 
שלוחה דרומית של מול־הלבנון, שממנו הוא נפרד ע״י 
שקערורית רחבה, והוא אנטיקלינה שציר־ארכה נמשך 
מדרום־מערב לצפין-מזרח, ארכו כ 45 ק״מ ורחבו במקום 
הרחב ביותר — כ 25 ק״מ! שיאו 2.814 מ׳, והוא מכוסה 
שלג כ 8 חדשים בשנה, ומכאן שמר הארמי "טור תלגא" 
(התרגומים לדב׳ ג, ט ולשה״ש ד, ח) והערבי "ג׳בל אל־ 


תלג"׳ ("הר השלג" [השר׳ ספרי, במד׳, סוף בלק]), או "ג׳בל 
אל־שיח׳" ("הר הזקן")! כיפתו הלבנה נראית בימים בהירים 
ממרחק בכל צפונה של א״י(ע״ע א״י, עם׳ 87/8 : תמונות). 
הח׳ בנוי שכבות גיר ודולומיט, ולרגליו אדמת לבה פוריה, 
המצמיחה צמחים טרופיים ועצי־ברוש! בסבכי גיאיותיו 
שוכנות חיות רבות. מימי מעיינותיו ושלגיו המפשירים 
מכלכלים במשך כל השנה את נחל־ח׳, שהוא אחד ממקורותיו 
של הירדן, וכן את הנהרות אמנה ופרפר. 

ור׳ תמונה פותחת, כרך זה, עמ׳ 25/6 . 

הח׳ היה גבולה הצפוני של ארץ מלכי האמורי שנכבשה 
ע״י ישראל (דב׳ ג, ח! יהו׳ יב, א—ו), ולאחר מכן גם גבול 
נחלתו של חצי־שבט מנשה שממזרח לירדן (יהו׳ יג, יא). 
חח׳ נקרא בפי עמי כנען גם בשם שדיון, שניר או שיאון 
(דב׳ ג, ט! שם ד, מח), והשמות הללו נמצאה להם עדות 
בכתבי־המארות המצריים מן המאה ה 19 לפסה״נ ובכתבי 
אוגרית, וכן בחוזה בין החיתים והאמורים מן המאה ה 14 
לפסה״נ! תגלת פלאסר 111 , שהתקיף את דמשק ב 841 
לפסה״נ, מזכיר שכוחותיו כבשו מבצרים בהר סרנו! גאו־ 
גראפים ערביים מזכירים את השם שניר עוד במאה ה 10 
לסה״ג. בתה׳ כט, ו נזכר שריון בצדו של לבנון ? בתה׳ מב, ז 
נזכרת "ארץ ירדן וחרמונים"! בתה׳ פט, יג נזכרים ח׳ ותבור 
ביחד, ומשום כך נקראה גבעת־המורה שבעמק־יזרעאל בשם 
ח׳ קטן. טל־ח׳ זכה לשבחים בתה׳ קלג, ג! האריות שבח׳ 
נזכרים בשד,"ש ד, ח. בספרות התלמודית נזכר לשבח ריבוי 
הפירות שבח׳ (תרג׳ ירושלמי ותרג׳ יונתן לדב׳ ג ט׳ וכן 
במדרש ילמדנו). — בתקופה הקלאסית ניצב מקדש על 
הר ח׳, שהיארונימוס מזכירו! סמוך לשיאו נמצאה כתובת 
יוונית. שלג מח׳ היה נשלח לצור. 

י. אחרוני, ח׳ (אבצ׳ מקראית, ג׳), 1958 ! י. ברסלבי, הידעת 

את ד,ארץ, ה׳, 494-446 , תש״ך! ."ו.ש״ 0.111 ־:זח(. 1 ״זש] 0 .ו 0 
,'•ל .■ 1888 1 ) 35 , 5 ,.ז 1 ז 1£ ו 0 

. 1933 347 , 1 1 ) 1 

א. י. בר. — מ. א. י. 

חךן, בימי־קדם— עיר וחבל בארם־נהריים, כיום— כפר 
קטן בתחומה של תורכיה, סמוך לגבולה עם סוריה. 

ח׳ נזכרת לראשונה בתעודות אשוריות מן המאה ה 19 
לפסה״נ! לפי תעודות מארי (המאה ה 18 לפסה״נ) היה בח׳ 
מקדש סין (אל הירח). ת׳ נזכרת במקרא כמקום־מושבם של 
תרח ובני-ביתו, שעברו לשם מאור (ברא׳ יא, לא—לב), וכן 
של לבן (שם כז, מג). כמה תילים בסביבות העיר נקראים 
או נקראו בשמות המזכירים את שמותיהם של תרח, נחור 
ושרוג, ב 1500 — 1270 לפסה״ג היתה ח׳ עיר בממלכת מיתני 
(ע״ע חרי). לאחר־מכן נכבשה בידי שלמנאסר 1 מלך אשור! 
בראשית המאה ה 10 לפסה״נ עברה לידי הארמים, אך חזרה 
ונכבשה במאה ה 9 לפםה״נ בידי האשורים, והיתה עיר־בירתם 
האחרונה אחרי נפילת נינוה ב 612 , עד שנפלה אף היא בערך 
ב 606 לפסה״נ. מלכי אשור שלמנאסר 111 , סרגון 11 ואשור־ 
בניפל העניקו זכויות שונות למקדש סין שבח׳. — במקרא 
כלולה ח׳ בין הערים שנחרבו בידי סנחריב (מל״ב יט, יב! 
ישע׳ לז, יב)! יחזקאל מזכיר אותה (כז, כג) כעיר מסחרית 
תשובה. ח׳ התקיימה בימי שלטון הכשדים, הפרסים, הסלוקים 
והפרתים; בתקופה ההלניסטית־רומית היתד, ידועה י בשם 
קרי (^גר 1 ■ו- 1 ב^). בקרב ליד העיד נחלו הרומאים בפיקודו 
של קרסוס(ע״ע) תבוסה מידי הפרתים ( 53 לפסה״נ). במאות 
ה 2 — 3 לסה״נ היתד, ח׳ מושבה רומית! לאחר־מכן היתה, 



61 


ח רן — חרסץ 


62 


במשך זמן קצר, בידי הפרסים. פולחן האל סין החזיק בה 
מעמד עד המאה ה 5 . ב 640 נכבשה בידי הערבים. במאה ה 9 
התרכזו בח׳ אנשי כת הצאביים (ע״ע), שהעמידה במאות 
ה 9 והס! אבשי־מדע מרובים < יסודות של עבודת־כוכבים 
נשתמרו בה עד לסוף יה״ב. בתחילת המאה ה 16 עברה 
ח׳ לידי התורכים. — מ 1952 ואילך נערכו בח׳ חפירות, 
שבהן נחשפו עורידים חשובים ממקדש סין ומימי שלטון 
המוסלמים במקום. 

ו. פ. אולברייט, זז׳(אנצ׳ מקראית, ג׳), תשי״ח ן ,; 402 < 

. 8 ; 1892 מ 1 311141 . 1 ) 

,ץ 0 תז 011 . 6 . 0 ; 1951 ,( 1 , 1105 ) 8111 תג 011 זג 1 זו,) .// , 60100 .׳וו 
. 5 .ס ; 1952 ,( 35 — 25 , 11 ,. 1 ) 1 ( 11 ) !!)!!/סיד 
- 11 י< 1.10 . 8 ; 1952 ,( 36-85 , 11 ,. 1 > 1 ( 1 ;) .}{ 111 < 1 ) 41 )}\ , 6100 
. 1953 ,( 27-51 , 111 ,. 1 ) 161 ) )^) 511110111 , 90 ) 061 .א 

מ. א. י. 

ח׳רסאבאד שמו הנוכחי של אתר עתיק, 

בעיראק הצפונית, על גדות החידקל, 16 ק״מ צפונית 
מחרבות נינוה, המכיל את חרבות דור־שרוכאן("מבצר־ 
סרגון״) — עיר־בירה וארמון, שבנה םרגץ 11 מלך אשור 
ב 712 — 706 לפסה״נ. האתר נחפר ע״י ם. א. בוטה (ע״ע) 
ב 1842/4 ,ע״י ו. פלס (שסב!?.¥) ב 1852/5 , ומ 1929 ואילך — 
ע״י המכון המזרחני של שיקאגו. העיר דור־שרוהאן היא 
ריבוע, שפינותיו מותאמות לרוחות־השמים! מידות החומות 
הן 1,685x1,760 מ׳. בכל צד היו שני שערים, שכל אחד 
מהם הוקדש לאחד האלים — פרט לפינה הצפונית־מערבית. 
החומה היא בעלת יסוד־אבן בגובה 24 מ׳ז שתי פניה 



תס׳שיתיקיר כארמוז ח׳רסאכאד 
(סתור אום^ הםכרז הסזררוני ב׳שיקאגו) 


(שעביין 1.10 מ׳) בנויות אבן־גזית, והיא ממולאת גויל 
בפנים; מעל היסוד היתד, החומה בנויה לבנים. רוחב המגדלים 
בחומה (שמספרם הגיע ל 183 ) היה 13.50 מ׳, והם יצאו מן 
החומה כדי 4 מ׳. בחרמה הדרומית נבנד, ארמונו של 
יורש־דיעצר ; ארמון המלך וד,יכלי העיד הוקמו במרכז החזית 
המערבית ; גוש זד, בנוי על מדרגד. בגובה 15 מ׳ז מידותיו 
314 194 x מ' בפנים־העיר ו 237 150 x מ׳ מחת לחומד,. 
מיבני הארמון מרוכזים מסביב לשתי חצרות גדולות. בפינה 
הדרומית־מערבית של גוש הארמון עמד בנפרד אולם־חגיגות 
(בית חילני), וכן נמצאו בה 3 מקדשים גדולים: של סין, 
של שמש ושל נינגל, ו 3 קטנים; של איא, של עבד ושל 
נינורתה. בין ההיכלות ובית־חילני התרומם מגדל המקדש, 
הזקורת, שממנו נותרו 43 מ׳! היו לו 7 קומות, כל אחת 
בגובה 6 מ׳ז מקומד, לקומה עבר כבש ברוחב 4 מ׳. המימצא — 
רובו היום בלובר ובמכון המזרחני בשיקאגו — כולל פרי- 
ענק בעלי ראש־אדם וכנפיים, שהיו ניצבים בשערי הארמון 
והעיר; דמויות מלאכים בעלי כנפיים, שמעליהם התרוממו 
תבליטי דקלים: דמותו של גלגמש; תבליטים רבים המתארים 
את דמותו של פרגון המקריב *לאלים, צד חלת, מקבל מס־ 
עובד בצורת סוסים ותבניות ערים, וכן את חיי החצר, הובלת 
עצים לבניית הארמון וכר. נמצאו גם שרידי תמשיחי־קיר 
(אשור מעניק לסדגון סמלי־מלכות), וכן כותרות־לוטוס, 
שנהבים מעשי הפיניקים, אבן־משקל בצורת אריד" וכתובות 
ולבני־יסוד רבים עם שמו של סרגל; ב 1933 נתגלה בח׳ 
לוח־מלכים, שהוא בעל חשיבות רבה לקביעת הכרונולוגיה 
של מלכי־אשור. 

וע״ע אשור, עמ' 359 — 362 ; תמ׳ שם, עט׳ 359/60 . 

: 1849/50 .ק 

-־!״ע .^ 11 ; 1866/70 , 1-111 

. 14 ; 1938 ,( 252 — 249 , 11 ,. 01 ו־ 1 ץ 58 \; . 41 .\ 11€311£ ) 
/מ״ו>ו>מ^ /?> ^>ה 1 > /־/ 4 / .^ז 0 ^^ 1 ח 3 ז■־^ 

. 1961 ,זסז־יג? : 1954 , 92-93 , 73-84 ,/מ!י< 
מים' שוש 5 ת סונג 


ציור 5 . צלחת מחרסינת בצק קשה, סז "הסשפחה הוורודה" 
(אמצע וזםאה הא!) 





ציור 0 קערה סוזרסינח בצק קשיה, הציורים באסאל 
(אסכולת קאקימח, סמור 17005 > 


ציור 7 . פסלו! ארלקיו סהרסינת בצק קשה, מע־עה ירי י. י קנרלר 
ומימז, סמור ל 38 זח 


(הציורים מז הט־ויאוז ע״ש ויקטוריה -אלברט, לונרו־ו 







ק קי: 1 ה 
בימינו) 











71 


חרסינה 


72 


שרוב־רובה של הה׳ האיטלקית של המאה ה 18 אינה עשויה 
בצק קשה ממש. 

בצרפת נעשו תחילה בעיקר מיני ח׳ מבצק רך. ב 1768 
נתגלו מירבצי קאולין ואבן־חרסית בסנט־איריה. 51 ) 
ליד לימוד, וב 1772 הוחל בביהח״ר בסור (ר׳ להלן) בייצור 
בלים מבצק קשה, בצידם של כלי הבצק הרך, שבהם נתפרסם 
מיפעל זה לדורות. ביהח״ר בסוור דחק בסופו של דבר את 
מיפעל מיסן ממעמדו העליון בתעשיית הח׳ באירופה, ביחוד 
לאחר השיבושים שחלו בעבודה במיסן בעקבות הפגיעות 
הקשות שפגעה מלחמת 7 השנים ( 1756 — 1763 ) בסאכסוניה. 
לסוור היה זמן־מה מונופולין בצרפת * מאוחר מזה נתוספו 
בצרפת בתי־חרושת קטנים יותר לח׳, רבים מהם בסביבות 
פאריס. 

כלי־ח׳ מבצק קשה בעלי איכות סובה, אך חסרי־מקוריות, 
נעשו בהולנד — בוסס 1759 — 1771 ), באודה־ 

לוסדרכט (ז 0€11 :נ 1 > 005 ! 1 - 011116 < 1771 — 1784 ), באמסטל 
( 1784 — 1820 ) ובהאג( 1776 — 1790 ). — תעשיית ח׳ מבצק 
קשה באנגליה, מחמרי־גלם מקורניול, התחילה בפלימות 
( 1768 — 1770 ), עברה לבריסטול ( 1770 — 1780 ), ומשם — 
לניו הול שבסטפורדשיר < ואפשר שהיא השפיעה על תעשיית 
ח' אפר־העצמוח בבריטניה. 

(ג) תעשיית חרסינת הבצק הרך באירופה 
קמה בעקבות נסיונות ליצירת חרסינת בצק קשה מן הטיפוס 
המזרחי, שנכשלו בשל השימוש במתכונות שלא הובנו כראוי. 
הכלים הקדומים ביותר מסוג זה שנשתמרו עד היום הם 
״תרסינות מדיצ׳י״ הנדירות, שנעשו בפירנצה ( 1575 — 
1587 ). לאחר מכן התפתח ייצור כלים כאלה בממדים רחבים 
ב צ ר פ ת — ברואן (בסוף המאה ה 17 ), בסן־קלו(שביהח״ר 
שם שימש, כנראה, המשך לזה של רואן), בשאנטיי ( 1725 — 
1780 ) ובמנסי( 1748 — 1773 ). אולם התפתחותם של מיפעלים 
אלה הופרעה ע״י ההגבלות המונופוליסטיות שהוטלו עליהם 
מצד ביהח״ר המלכותי לח׳, שנוסד בונסן ( 1740 ) והועבר 
לסור ()'.£־ 86¥1 ! 1756 עד היום). כאן נקבעה רמה חדשה של 
שלימות טכנית, שהיתה מעיקרא גבוהה מאד, אלא שלבסוף 
הפכה לנוקשה במקצת. השימוש ברקע צבוע, ועליו מישטחים 
חפויים המתארים מראות־נוף, פרחים ודמויות, היה אמנם 
נהוג כבר במיסן(ר׳ לעיל), אך תפוצתו ברחבי אירופה באה 
בזכות המיפעל של סוור, שמוצריו וסיגנונם האמנותי נעשו 
לאפנה מקובלת בחוגי העשירים, האצילים ואניני־הטעם 
(ציור 8 ). בדונסן הונהגה אף עשיית פסלונים מחומר מצורף 
רק פעם אחת, נקבובי ולא־מזוגג (ז 156111 ( 1 ). 

מלבד בצרפת, נעשו כלי־ח׳ מבצק רך בעיקר באיט־ 

ל י ה, שבה נוצרו כלים ופסלונים רבי־ערך בביהח״ר בקאפו־ 
דימונטה מ 1743 (ציור 9 ) עד העברתו ב 1759 לבואן רטירו 
שעל־יד מאדריד, וכן באנגליה, ששם היו בתי־החרושת 
החשובים ביותר בצ׳לסי ( 615£3 ו 01 , 1745 — 1769 ), בדרבי 
( 1750 — 1848 ), בבו'(^\ 60 ! 1748 — 1776 ), בווסטר (מ 1751 
עד היומן ע״ע ווסטר, חרסינת־). בפלאנדריה נוסד 
ביח״ר לח׳ ב 1751 בטורנד" שבו נוצרו מבצק רך כלים 
ופסלונים נאים ביותר מטיפוס שהוא צרפתי בעיקרו. 

(ד) הח׳ מימי המהפכה המעשייתית ואילך. 
בשלהי המאה ה 18 , בזמן שסר טעם־החידוש שבח׳ באירופה, 
קמו לה מתחרים בצורת כלי-חומר בצבע קרם, הזולים יותר, 
מן הטיפוס שנתפתח באנגליה. רובם של בתהח״ר לח׳ שנו¬ 


תרו לא נתקיימו אלא משום שנתרכזו בשוק החדש של קונים 
מאנשי המעמד הבינוני והנהיגו טכניקות חדשות, שהיה 
בהן משום חסכון בעבודה ובעקבותיו — משום הוזלת המחי¬ 
רים. בתחילת המאה ה 19 הפכה חרסינת הבצק הקשה למוצר־ 
האפנה במעט בכל אירופה, פרט לאנגליה שבה שלט טיפוס 
חרסינת אפר-העצמות (ציור 10 ). בזמן מאוחר יותר נתפתחו 
באה״ב סוגי-ח׳ מיוחדים לאותה הארץ, העשויים בצק 
פצלת-שדה בזיגוג רך. אולם על-אף המתחרים למיניהם, 
הפכו כלי-הת׳ מחפצי-מותרות לכלי-תשמיש של יום-יום 
במשק-הבית, והחל מראשית המאה ה 19 הם מופיעים, בדרך- 
כלל, בצורה נאה ונאותה לצרכים אלה, תוך ויתור עושיהם 
על הנסיון להחיות בשביל הבורגנות את חפארת סיגנון 
הרוקוקו של עברם האצילי. 

מן המאה הס! ואילך הלכו הטכניקות של מתן צורה 
לכלי-ת׳ ונשתנו לצרכי הייצור ההמוני, ובימינו הגיעו — 
ביהוד באה״ב — למידה גבוהה של אוטומאציה. לאחרונה 
חלו שינויים מהפכניים בקליית הכלים ע״י שהונהגו בבתי- 
חרושת רבים כבשני-ניקרה ( 5 ם 11 ;> 1€1-1 ז 11 ט; 1 ), שבהם עוברים 
הכלים במהירות קבועה דרך איזורי חימום, צירוף וקירור, 
עד שהם יוצאים מוכנים — במקום להיות מוכנסים, כמקודם, 
בכבשנים מתחלפים, שהיו צריכים להתקדר כל פעם לפני 
שהוצאו מהם הכלים. הדפסת ציורים על-גבי ח׳ בדרך ההעברה, 
שהונהגה לראשונה בשנות ה 50 של המאה ה 18 באנגליה, 
נפוצה במידה מרובד, ד,חל מראשית המאה ה 19 . בפיתוח 
הדגמים החדישים של כלי-ח׳ נטלו חלק חשוב בתי־החרושת 
הסקאנדינאוויים, שפעולתם בעבר היתה בעלת ערך 
מקומי בלבד (ציור 11 ). 

בסוף המאה ה 19 וראשית המאה ה 20 היה המיפעל הגדול 
ביותר בעולם לייצור ח׳ שימושית וחרסינת-נוי, פשוטה 
וצבעונית, זה של חברת ״חרסינת-רוזנתאל״ (' 110561111131 
012611311 '־! ! מיסודו של פיליפ רוזנתאל [ 1855 — 1937 ; יהודי 
מומר]), שביד,ח״ר הראשי שלד, היד, בסלב( 56111 ) שבבאוואריה 
וסניפיו בכמה ערים אחרות בדרומ-גרמניד,. 

בעתיד תהיד, צפויד, לח׳ התחרות הולכת וגוברת של 
תמרים פלסטיים (ע״ע), אך החומר הישן יש לו מידת־ 
חן מיוחדת, שהתמרים הפלאסטיים עדיין לא הגיעו אליה! 
ואם יוסיפו להשתמש בכלי-ח׳ תוך הבנת מעלותיד,ם השי¬ 
מושיות והאסתטיות, יש לדיניח שד,ח׳ תשמור על ערכה 
אף להבא. 

וע״ע מיוליקה! פןנס; קדרות! קרמיקה. 

ג׳. מ. 

ח׳ צבעונית מורכבת, בדרך-כלל, מ 2 יסודות: גוף 
הכלי וזגוגית דקד, מעליו! ח׳ צבעונית בלתי-מזוגגת מיוצרת 
לעיתים רתוקות, בעיקר לצרכי פיסול. 

חמרי-הצבע (הפיגמנטים) יסודם בתחמוצות מתכתיות, 
שאותן קולים לפני הצביער, בטמפרטורד, גבוהה ביותר יחד 
עם קווארצה, אלומינה, פצלת־השדה וגיר — מרכיבי הח׳. 
ע״י טיפול זד, מוע 1 גת יציבות הצבע בפני המסה ע״י הזגוגית 
בתהליך הזיגוג. 

הצביעה נעשית בשתי שיטות עיקריות: ( 1 ) צביעה 
מתחת לזגוגית שקופה; ( 2 ) צביעה מעל לזגוגית. 

בשיטה ( 1 ) אפשר לד,שתמש בפיגמנט הטד,ור או בתערובת 
עם החמרים המרכיבים את הגוף. טמפרטורות-ד<ע!ריפה — 
״ 1250 לח׳ רכה, ״ 1450 לח׳ קשה. טכניקה זו של צביעה 



73 


חרסינה 


74 


אפיינית לח׳ הקדומה במזרח הרחוק, הידועה בשם "כחרל־ 
לבך/ באירופה החלו להשתמש בשיטה ז 1 בסוף המאה ה 17 
לצביעת ח׳ רפה, ובסוף המאה ה 18 לח׳ קשה. — הצביעה 
לפי ( 2 ) מבוצעת לאחר שהזיגוג נעשה בטמפרטורה גבוהה! 
צובעים וקולים שנית בטמפרטורה נמוכה של ״ 900 — 750 . 
הצבעים הם תערובת של הפיגמנט עם תלחיס — בדרד־כלל 
מיניום ( 0 ר 1 ?) או בורכם ( 03 ^ 6 ), חמרים המנמיכים את 
נקודת־ההתכה של התרכובת ומוסיפים ברק לצבעים. שיטת־ 
צביעה זו מקובלת ביותר, משום שבטמפרטורה הנמוכה 
נפגמים הצבעים פחות ומתאפשר גיוון רב ועשיר יותר. 
לציור ברק עמום ביחס לברק הזיגוג שברקע, והוא בולט 
כשכבה נוספת. 

יש גם זגוגית צבעונית שקופה, שבה נמצא הצבע כתרחיף. 
מקובל היה לקשט זגוגית מסוג זה ע״י חריטה בגוף הכלי, 
שיצרה שכבות־עובי שונות, וע״י כך ^ גונים כהים ובהירים 
בזגוגית. שיטה זו היתה ידועה בסץ מתקופת שושלת סונג 
ובאירופה מן המאה ה 19 ואילך. 

הפיגמנטים העיקריים הם: תחמוצת־ ה נחושת 
( 0 ט 0 ) — היא יוצרת קשת של צבעים כחולים וירוקים 
יפים. בתנאי חיזור — כגון בעקבות עוריפת חומר אורגאני 
בתנור ויצירת הגאז 0 ^ ^ מתקבל אדום חי; צבע זה 
אפייני לח׳ מתקופת שושלת צ׳ינג, הידועה בשם 16 ) 
11 £ ש 80 (דם־שור). הזיגוג הסיני הידוע בשם שי 1 גת 13 ?(מולהב) 
הוא מזיגה של גונים כחולים ואדומים, ויסודו בתערובת של 
נחושת מחוזרת ובלתי־מחוזרח. — תחמוצת־הברזל 
(,□־סק) — נותנת מספר רב של צבעים חמים, שהם גונים 
של צהוב, ורוד, אדום, חום, אפור ושחור. כתרתיף בזגוגית 
היא נותנת באטמוספירה מחמצנת צבע צהבהב, באטמוספירה 
מחזרת—צבע ירוק־בהיר כעין הזית, שהוא אפייני לח׳ הסינית 
המפורסמת 1011 ) €013 ( 16 )^ 0 . — תחמוצת־ ה מאנגאן 
(״ 1110 \) — נותנת, בדרך־כלל, צבע חום וארגמן, ויחד עם 
בסיס אלקאלי — צבע סגול. — תחמוצת־הבדיל 
( 0 ת$) — יוצרת צבע לבן טהור ואטום. תערובת של בדיל 
כלורידי תחב קולואידי יוצרת צבע ורוד, שהוא אפייני 
בעיקר לח׳ הסינית המפורסמת מן "המשפחה הוורודה" 
(ד׳ לעיל); בהתאם לטמפרטורה עלול הצבע הוורוד לעבור 
לארגמן עד סגול. — תחמוצת־האנטימון ( 58303 )— 
משמשת בסיס לצבע הצהוב. — תחמוצת־הקובאלט 
(,. € 030 ) — הפיגמנט בעל כוח־הצביעה החזק ביותר, יסוד 
הצבעים הכחולים האפייניים לח׳ הסינית מתקופת קאנג־הסי 
( 1672 — 1722 ), שביניהם בולט צבע כחול עמוק וקצת אדמדם 
בעל ברק עז. 

צורה אחרת של צביעה בקובאלט מתחת לזגוגית, שהיתה 
נחוגה אצל הסינים, היתה נישוף אבקת הצבע על הכלי 
דרך קנה־במבוק. כמו־כן ידועה ח׳ שבה כהול־הקובאלט 
נמצא מעל לזגוגית. זגוגית המכילה כמויות קטנות של 
קובאלט בתרחיף מקבלת גון תכלת. 

ז ה ב שימש כציפוי מעל לזגוגית בעיקר בסוף המאה ח 18 
באירופה. 

צורה מיוחדת של הבלטת רקע צבעוני מתחת לזגוגית 
התפתחה בעיקר במזרח הרחוק, והיא מועזגת ע״י ציפוי 
בזגוגית שכוח התפשטותה בחום קטן מזה של הגוף; כתוצאה 
מכך נעשים סדקים בזגוגית, וביניהם נראה הצבע שברקע 
כעין רשת־סדקים מגוונת. 


הדפסה על ת׳. באמצע המאה ה 18 פותחה באנגלמז 
השיטה של הדפסת ציור על הח׳. מדפיסים את הציור בפיגמג־ 
טים המקובלים על גלופת נייר חזק, שעליו מורחים שכבה 
שיסודה לכה, גלופה זו מרטיבים ומדביקים על הזגוגית של 
הכלי; במגע עם המים מתנפחת הלכה ומשחררת את הנייר, 
ויחד עם זה היא משמשת תומר־דבק, המהדק את הציור המוד¬ 
פס לכלי. את הכלי קולים קליד. נוספת, הלכה מתאדה, ובציוד 
חלים התהליכים הרגילים שבצביעה מעל לזגוגית. תחילה היו 
מכינים בשיטה זו ציורים בעלי צבע אחד בלבד— כחול או 
שחור; אח״כ התחילו לפתח גם שיטות של הדפסה בגונים 
שונים.— בסוף המאד. ה 19 הועברה שיטת החריטד. בנקודות 
לד׳דפסה על ח׳, והיא מקובלת היום בקנה־מידד, רחב בתעשיה. 

התפתחות הקישוט ב ח׳. היכולת של הביטוי 
האמנותי בח׳ קשורד. באופן הדוק ביותר לאפשרויות הטכניות 
ולהתקדמותן. הסיגנון או הקו האמנותי של קישוט הח׳ 
מותאם בהכרח לטכניקה המקובלת בכל תקופה ותקופה. בסין 
מבחינים סיגנונות שונים לפי התקופות: בימי שושלת־ 
חאן — קישוט פשוט וגאומטרי וזגוגית שקופה ירקרקת. 
בימי שושלת־טאנג — קווים פשוטים בצורת הכלים; 
בעיקר אפייני הבסיס וזשטות; הקישוט צנוע רמתבסס בעיקר 
על חריטה. בימי שושלת ס ו נ ג נעשית הצורד. מסובכת 
ומעובדת יותר; הקישוט חפשי יותר, מופיעות צורות של עלים, 
פרחים וצורות אדם. בימי ש ו ש ל ת י י א ן — תקופת־מעבר 
מבחינת הסיגנון האמנותי — נעשים הנסיונות הראשונ^^ים 
לייצור חרסית "כחול־לבן". בימי שושלת מינג נעשית צורת 
הכדים מתוכננת יותר, הציוד מתפתח מד״תבטאות בסמלים 
בלבד לביטוי חי ממשי של עלילות ושל נושאים מן האגדה; 
בולטת במיוחד הטכניקה של צביעה בנחושת באודרה מחזרת; 
בסוף התקופה מגיעה חנטיד. לציור להפרזה בפרטים, והסיגנון 
נעשה ״ברוקי״. בימי ש ו ש ל ת־צ׳ י נ ג — שליטה מוחלטת 
בכל הטכניקות הקודמות ועיבוד טכניקות חדשות, בעיקר 
בצביעה מעל לזיגוג, המאפשרת יצירת קשת־צבעים עשירה 
ביותר בקישוט חח/ יחד עם זה מורגשת כתגובד. לבארוקיזם 
של סוף שושלת־מינג נטיח לקו רציני ופשוט יותר. תקופת 
קאנג־ד.סי (ר' לעיל, עמ׳ 66 , 73 ) נחשבת כתקופת־ד.זוד.ר של 
הח׳ הסינית, שהגיעה אז לשלימות בצורד. ובביצוע. לתקופה 
זו שייכות "המשפחות הצבעוניות"; מופיע השילוב של שטחים 
מצויירים ובלתי־מצויירים, שהוא אפייני לגישר. האסתטית 
של המזרח הרחוק. בתקופת צ׳ין־לונג( 1736 — 1796 ) התחילה 
ירידד, באמנות־הח׳ הסינית בעקבות הפרזה בצבע ובקו. 

הקישוט בח׳ היאפאנית מגוון פחות מבחינת 
הטכניקות והסיגנונות מן הקישוט בה׳ הסינית. רק ב 1650 
הובאו סודות המקצוע מסין, וזוד״י גם תקופת השיא האמנותי 
והטכני של הח׳ היאפאנית, הידועה בשם קאקימון או 
אימארי. בדרך־כלל נושאי הקישוט הם ביטויים לאד.בת היא־ 
פאנים לטבע: נוף, עלים, קני־במבוק וציפרים. הקומפוזיציה 
של השטחים המצויירים היא אסימטרית, והקישוט עצמו 
תופס מקום צנוע על הרקע הריק של גוף הכלי: מורגשת 
השפעה מציורי־בדים. 

בהתפתחות הסיגנוןבח׳האירופית — בניגוד 
לזו שבח׳ של המזרח הרחוק — רבד, חשיבותו של ציור הח׳ 
מן האפקטים של זיגוג צבעוני, וזאת למרות שבמקרים רבים 
יש חיקוי של הסיגנונות המזרחיים. הציור הוא שילוב של 
קווים צבעוניים. במאה ה 17 , בתחילת ייצור הה׳ באירופה, 



75 


חרסינה — חרסית 


76 


ניכרים סימנים של הסיגבון הבארו׳קי: אפייניים לו קווים 
סימטריים ותחתית פשוטה בכדים, צבעים עזים וגישה מפו¬ 
ארת ומזנומנטאלית לקישוט. סמוך ל 1730 מופיע הסיגנון 
האירופי הטיפוסי, הרוקוקו, שהוא צרפתי במקורו. אפיי־ 
נית לו העמסה מופרזת של קווים מסולסלים ואסימטריים, 
המתארים, בדרר־כלל. צמחים ועלים קטנטנים. הסילסול 
בולט בעיקר בתחתית הכלים, בניגוד לפשטות הבארוק. 
שימוש מוגזם בציפוי־זהב היה נפח מ 1765 עד תחילת 
המאה ה 19 . מאז חלה - כתגובה על ההגזמה של תקופת 
הרוקוקו — חזרה לפשטות היוונית והרומית בסיגנון הקו 

והציור. 

יה. קו. 

1^. 1,. : 15 ^ 1 , 11 1 .!ז 1111 •)>* 0 * 1 /־>;,/* ,ן 01 .יי 1 וין־ן 
15 ־ '>^וי^חונו.^־ו . 

1)0.< 1'11 1 ז €110 ^י 1 ס . 

1^1((/ קו 111 /* 1 ח^ €11 /יזי>י 1 ' 11 .ו 11 ח:>י־. 0 > 1 ■<' 2 <י 1 ,!•)^{■) 1 ק^ 1 ה ^ 

1\01( ־ז 0 י 01 ז 0 ..*|/ 0 */ 1 * 1 '>^ 11 11 ■}'/■).{ 111 >). .) 11 (/^? 1 י , 
'{'1\111<■ (/<■ :(•10*1 1 *׳\ -•יוו^ . 111€ ) 1 ו X, 11 ןזו. 1 ־יו€^ 110 . 1 ־ \, 

01(' (1. \\1 ,\ 1 <> .׳ 1 .^׳ 

11 \ . 4:115 /) 1111 01 )/סס)) , X\ ־^^ר׳ 'XX, 

1*. ]9< 10 * 011 01 ־/■׳/- > 11 < 11 ))<) •״/ 7 ,■< 111 י 
< 111(1 011*0 0 > 1 * 11 ( 1]('5 0 / //!< 011 ') 1 ן 0 {) 1 \ 1 .. 1 ) 1 ) סי ) ־ 
('.0'111)1(< //;/ // 1/10111 > <)} ')) 14 ) 1 )\ 1/1€ !ס 17 ״:/ ') 1/1 א/ל>־ 

1 > ץסז/ס*) .,• 1 ; 2 י־<'נ-<* 1 <י 1 , 11 -ן . .!//)ס/■) . 1 ו; 1 > 01 ח):( 1 .^ 1 5 ר 

111 >)■) .וסח!•!! . 15 חו> 111 ר 11 .') .ץ ■ 1 ;!'יין.'! ,^*})^)/•):::{ס') (/- 
1'00/^ ׳!] 1.10 .< 1 ^()לי^ח , 5 }/* 11 )>{ : 111 ) 1 ■)> 01 *) /) 1 * 1 > )ס 
(101(1.7 <'<^! , 01$€$ ו 111 {) $• 11 * 11 ) €1 > 1 <\<) 7 > 1 :' 111 ) 01 ^ נ־^/ .) 1 ) 1 רחו 1:1 א ; 

7 \. . 111(1 €11 .///<') 7/4 7 1 / 1 € 0111 < 1 $> 111 * 1 > 0€1 .. 1 . א . 

(.■\ 11158 .ל. .^*^ 1 י|- 1 י. :) 0 .| 1 ^ן .!סחוןסס׳ו' ^} 1 ו .; 1 ר - 
3 ־^ן 7 ^ז.// 7 ) 7 / .]:) 41 נ 1 ( 1 . 8 ; %2 ן , 1 * 111 /€){ 0 * 1 ; 8 רי.' 1 ,( 3 ל ^ 

1*01 €€1/1111 *1. (/€111$חה.[ .^ 1 : 62 י^י , /.^|.׳\ 1 .א .ז '- 

<< 1<1111 */ 1 * <} 11 .־< 1 .־ 0 ^ 7 . €\/ 1 1 /<ן 

חךסית, בפטרוגראפיה ובמינראלוגיה — סלע מורכב 
חלקיקים קטנים מ״ 2 , שעיקרם הידרוכסי־אלומו־ 

סיליקאטים בנויים משתי יחידות־מיבנה: ( 1 ) לוח של יוני־ 
צורן, שכל אחד מהם מוקף 4 יוני חמצן או הידרוכסיל (שכבה 
טטראהדראלית)! ( 2 ) לוח של יוני-אלומיניום, שכל אחד 
מהם מוקף 6 יוני חמצן או הידרוכסיל (שכבה אוקטאהדרא־ 
לית ); וע״ע ם י ל י ק ט י ם. 2 — 3 שכבות כאלה, או אף 
יותר, מחוברות יחד ע״י קשרים יוניים חזקים לחבילות־ 
מיבנה, וחבילות אלו קשורות בינן לבין עצמן ע״י קשרים 
חלשים, בעיקר רזידואליים. "מינראלי-ח"׳ השונים נבדלים 
זה מזה מבחינת סדר השכבות בכל חבילה, היחסים הגאו־ 
מטריים בין חבילה לחבילה. היונים הספוחים הנמצאים בין 
החבילות וההחלפות האיזומורפיות בתוך הלוחות! ההחלפות 
החשובות הן: החלפה חלקית של הצורן באלומיניום בשכ¬ 
בות הטטראהדראליות והחלפתו החלקית, או אף השלמה, 
של האלומיניום בשכבות האוקטאהדראליות בברזל או 
במאגנזיום או — בשיעורים קטנים יותר — גם בקאטיונים 

אחרים. 

ההרכב הכימי של הח״ — ללא התחשבות בהחלפות 
^1.!0,,. האיזומורפיות ־ מתאים לנוסחה 17.0 רח.י() 81 מ 
( 4 — 1 = תז, 4 — 2 מ)! נוסחת הקאולין הנקי היא 
,( 014 }, 0 ,( 1,8 ^ (= 0 .^ 21 .,(); 25 ..; 11,0 /). הח" הן סלעים 
רכים: צבען לבן־אפור או ירקרק, אלה המכילות תחמוצות־ 
ברזל הן אחמות או חומות. הה" קולטות מים ונעשות 
פלאסטיות, ובמצב זה הן ניתנות לעיצוב ולכיור; בקליד. 
בטמפרטורה גבוד.ר. הן מפסידות את המים ונד.פכות לחמרים 

מוצקים וקשים. 


מינראלי הח׳ החשובים ביותר הם: ( 1 ) קאוליניט — 

כל חבילד. מורכבת שכבד. טטראהדראלית אחת ושבבד. אוק־ 
טאד.דראלית אחת! המקום בין החבילות הוא ריק. — 

( 2 ) ' מ ו נ ט מ ו ר י ל ו נ י ט — כל חבילד. בנויה שתי שכבות 
אוקטאהדראליות וביניהן שכבה טטראהדראלית! בין 
החבילות נמצאים סולקולות־מים ויונים ספוחים. — 

( 3 ) איליט — מיבנד.ו דומד. לזה של ( 2 ), אך החבילות 
קשורות בינן לבין עצמן ע״י מספר יוני־אשלגן. — ( 4 ) ג ל א ו־ 
קוני ט — דומה ל( 3 ), אך רוב היונים בשכבות האוקטא- 
ד.דראליות הם של ברזל. — ( 5 ) כלוריט — חבילות 
מסוג ( 2 ) מתחלפות בשכבות אוקטאהדראליות מבודדות של 
מאגנזיום. — ( 6 ) פליגורסקיט — ח" בעלות מיבנה 
סיבי ולא לוחי. 

סלעי־ח׳ מורכבים ממינראלים אלד., לרוב בתוספת 
גרגירים זעירים של מינראלים אחרים, כגון קורצה (ע״ע), 
פצלת־השדה (ע״ע), אנטז (ע״ע טיטן) ועוד. תוספת של 
גרגירים קארבונאטיים למינראלי־הח׳ הופכת את הסלע החר־ 
מיתי לחואר (ע״ע). ח" רבות מכילות גם חומר אורגאני (ח׳ 
ביטומנית, פצלי־שמן). 

מינראלי־הח׳ נוצרים בבלייתם של אלומו־סיליקאטים 
אחרים, כגון פצלות־השדד. או נציצים (ע״ע), ולפעמים גם 
בהשפעתן של תמיסות מימיות חמות על מינראלים אלה 
(מקור הידרותרמאלי). סלעים חרסיתיים הם לפעמים תוצאה 
ישירד. של תהליכי־בליה אלה (קרקעות), אך עפ״ר הם 
נוצרים ע״י שטיפתם של מינראלי־הח׳ ממקום היווצרותם. 
הובלתם ושקיעתם מחדש באוקיינוס, באגמים, באפיקי־נחלים 
או אף ע״י שקיעת אבק־ח׳, שנישא עם הרוח, מן האוויר (ח" 
אאוליות! חלק של הלס [ע״ע]). סלעי־מישקע חרסיתיים 
מהווים כ 80% של סלעי־המישקע בכללותם. 

בא״י מצויים סלעים חרסיתיים מכל המינים: ימיים מן 
הקאמבריון — באיזור תמנע, מן הפאלאיאוקן — ברוב חלקי 
הארץ, ומן השלישון הצעיר — בעיקר בתת־הקרקע של 
שפלת־החוף! אגמיים ונחליים, בעיקר מן הנאוגן ור.פליס- 
טוקן — בנגב הצפוני וד״מרכזי, באיזור ים־המלח ועוד, ח" 
ממקור הידרו־תרמאלי קיימות בצורת דיקים במכתש רמון. 

הח" הן מחמרי־הגלם החשובים ביותר לגבי החקלאות 
וד״תעשיה. כמות הח" ומהותן בקרקעות קובעות במידד. רבד. 
את יעילותן החקלאית של האחרונות מבחינת תכונותיהן 
המכאניות והכימיות (החזקת הרטיבות, חילופי יונים מזי¬ 
נים), ח" הן חומר־ד.גלם היסודי בתעשיה הקראמית לייצור 
תוצרות סטרוקטוראליות, כגון: לבנים, אריחים. צינורות 
וכד׳. ח" עשירות־אלומיניום משמשות לייצור חמרים חסיני־ 
אש! תעשיית החרסינה (ע״ע) מבוססת על ח" פלאסטיות 
וח״־קאולין נקיות (ח׳־סין). המטאלורגיד. משתמשת בח" 
לתהיליכי יציקה. ח" בעל 1 ת כושר־ספיחה בולט משמשות 
לתהליכי הלבנד. וזיקוק של שמני־מאכל, נפט ונוזלים אחרים. 
ח״ משמשות כ״מילוי״ בתעשיות רבות — של צבעים. נייר, 
גומי, המרים פלאסטיים, חמרי-הדברד. וכו׳, וכן כחומר מבדד 
באלקטרוטכניקה. ח" מסויימות מנוצלות כקאטאליזאטורים 
בתעשיות כימיות שונות, כגון בפיצוח הנפט (ע״ע)! ח" 
קולואידאליות מסויימות (בנטוניט) משמשות בקידוחים 
עמוקים (בוץ־קידוח): — ח" הן אחד מחמרי־ד׳גלם היסודיים 
בתעשיית המלט. 

י. ב. 



77 


חרצית — חרקוב 


78 





חרצית ( 1 מט £111 ד 11 ת $3 ץזו 01 ! יור;!״״״ייג — זהב, ;ו 60 ׳\־ 4 — 

פרח), סוג צמחים ממשפחת המרכבים (ע״ע), 

כ 200 מיגים, שרובם בני האיזורים הממוזגים של העולם 
הישן. מיעוטם חד־שנתיים ורובם רב־שנתיים ; הם עשבוניים 
או מעוצים־חלקית. העלים מסורגים, תמימים או מחולקים. 
הפרחים—קרקפות ערוכות אחת־אחת או מאוגדות לתפרחות 
גדולות, שבהן הפרחים המרכזיים הם צינוריים ודדמיגיים, 
וההקפיים — לשוניים ועליניים. צבעם בעיקר זהוב וצהוב, 
אך יש גם בעלי גונים שונים של לבן, ורוד, אדום, ארגמן 
וחום. הפירות — זרעונים שווי־צורה או שוני־צורהז הפרי 
חסר ציצית, אך לעתים קרובות הוא עטור בספלול של 
קשקשים. 

לח׳ חשיבית מרובה בגננות־הנוי. היא פרח־הגן 

המובהק של המזרח, 

בדומה לורד במערב; 

תרבותה' בסין וביא־ 

פאן קדומה ביותר. 

לאירופה הוכנסה ל¬ 
ראשונה במאה ה 17 , 

ובגידולה וטיפוחה ה¬ 
שיטתי הוחל במערב 
בסוף המאה ה 18 , ב¬ 
עיקר בצרפת, באנ¬ 
גליה ובקאליפורניה. 

ממספר מצומצם של 
מינים הופקו בדרך 
הבירור וההכלאות 
זנים מרובים, שפר- 
חיהם נבדלים בצב¬ 
עיהם, ב?דלם ובצו¬ 
רתם מבני-מיניהם 
הטבעיים, והם מצטיינים ביפים, גננות-ד,ח" הפכה למומחיות 
מיוחדת, וספרים הרבה נכתבו במקצוע זה. 



11 % 


חרצית עטורה 

(רתג^ 1 ז 3 ח<)ז 0 ^ וח 1 ^מז€ו 1 ^ח^לץז 1 ^^) 


4 מיני־ח׳ חד-שנתיים גדלים בר בא״י — הנפוץ שבהם 
הוא הה' העטורה (!תט״בחסמסס .ו^^), בעלת עלים 
שסועים־מנוצים ופרחים צהובים או צהבהבים! היא מכסה 
שטחים נרחבים בצידי-הדרכים ובשדות עזובים. 

מבין הח" הרב-שנתיות חשובות ביותר הח׳ ה י א פ א נ י ת 
(תזטש;!)!!! . 011 ) ו ח' עלי-ה תות ( 1 ד 1 ט 011 ) 1 ־ז 0 תז . 011 ), 
שמולדתן אסיה המזרחית. שני מינים אלה הם אבות 
שלל הצורות הגנניות, הידועות בשם הכולל ח׳-הגינות 


(מחטזסוזס!!.! 01 ) או "כריזנתמות", שרובן בעלות קרקפות 
ממולאות של פרחים לשוניים'! זניהן — מהם גבוהים ומהם 
נמוכים! מהם שקוטר פרחיהם מגיע ל 20 ם״מ, ומהם שפרחיהם 
זעירים מאד. — בגינות א״י נפוצה ה ח' ה ש י ח י ת (. 011 
!; 11 ^^^^^נ\ז)), הנראית כשיח מעוצה בבסיסו, בעל עלים 
שסועים ופרחים לבנים מרובים מאד! מוצאה מן האיים 
הקאגאריים. צמח הדור-פרחים, שעליו אינם שסועים, הוא 
ה ח' לבנת־ ה פרחים ( 111 ט 1 ח 6 ו 11 ת 161103 . 011 ), בעלת 
פרחים צהובים במרכז, שסביבם דור או כמה דודים של 
פרחים לבנים לשוניים (״מרגריטות״). — ה ח׳ הריחנית 
( 1 מ 1111 ! 1:11€ ז 3 < 1 . 011 ), המשמשת גם לרפואה וגם לנוי, היא 
בעלת תפרחת צפופה של פרחים קטנים, לבנים בהקף 
וצהובים במרכז. 



_ חרצית ע?:י'התות 
(ךו 1111 ן 0 ^ 1 ז 0 הו תוטחז 111€ ח 3 ^'<ז^ 0 ) 


הה׳, וביחוד זגים של ח׳ עלי־התות, היא הפרח הלאומי 
של יא פ א ן. גידולה וטיפוחה מפותחים שם ביותר, צורת 
פרחיה מופיעה בסמלי המדינה, וחג-הפרח "קיקו" קשור בה. 

היום כוללים בסוג ח׳ גם את קבוצת בן־חרצית 
(ע״ע) — שממנה מופק הפירתרוז —, שנחשבה לפנים לסוג 
בפני עצמה. 

מאמרים על ח" ב״השדה לגן ולנוף", א׳-י״א, חש״ו-תשט״ז.• 

מ. זהרי-א. פאר,ן, צמחי התרבות של ישראל, 408-405 , 
605/6 , תשי״ז! ל. קרוא. הח׳ שופעת טרחים ומרהיבת 
עיו (המשק החקלאי, י״ט, חוב׳ י״א-י״ב), תשי״ח! 

19475 ־?ס/ ^.ו/^ 

,י 1 :*() 5 ' 19 ! 0 ^ 1 ,חחםןחזזו;!־! . 0 - 

־גס/ : 1954 /׳£ $. 1 !€ 1 . 1 $ 

,ח 10 !ז;£; 01 \ 3 . 0 ;** 1955 ,. 01 £.{ ,זס 011 (/ 1 : 1955 

- 1 >זג 141 > 00 . 14 - 7 ; 1957 /ס }{ 300 1€ {' 1 

״^ 1963 , €8 ח 0 [ . 1 \ . 11 

ח. ל. 

חרקוב (^ 0 >^< 1 ק X3 ), עיר בבריה״מ, בצפון־מזרח אוקראי¬ 
נה! 990,000 תושבים( 1962 )! אחד ממרכזיהתעשיה 
והתחבורה הגדולים והחשובים ביותר בבריה״מ. בגלל קירבתה 
למכרות־הפחם של אגן־הדונץ, למירבצי-הברזל של קריבוי- 
תג ולמירבצי-המאנגאן של ניקופול קמה בה כבר במחצית 
השניה של המאה ה 19 תעשיה בבדה גדולה, והיום נמצאים 
בה מאות מפעלי־תעעזיה גדולים, העוסקים בייצור מוצרי 
ברזל ופלדה שונים, מכונות תעשייתיות, מכונות חקלאיות, 
טרקטורים, מכוניות, קטרים וקרונות־רכבת, ציוד תעשייתי, 
ציוד מלחמתי(מטוסים, טנקים, תותחים וכו׳), ציוד למכרות, 
מכשירי-חשמל ועוד. כמו־כן מייצרת ה תעשיה שבח' 
ובסביבתה הקרובה חמרי-בגיין. כימיקלים, מוצרי-עץ, מוצרי- 
עור, מוצרי־מזון ועוד. ח׳ היא צומת-מס״ב חשוב, שבו 
נפגשות 8 מס״ב ראשיות, וכן צומת־כבישים! לעיר נמל־תעופה 



79 חרקוב ■ 

גדול. ח׳ משמשת גם מרכז מינהלי לתעשיות, לאיסוף תוצרת 
חקלאית ולאספקה לאיזור רחב בצפון־מזרח אוקראינה. היא 
גם מרכז תרבותי חשוב! מצויים בה אוניברסיטה גדולה 
(נוסדה ב 1805 ), מוסדות־השכלה גבוהים אחרים (בעיקר 
למקצועות טכניים) ומוסדות־מחקר רבים. בעיר מוזיאונים 
ובנייני־ציבור נאים לרוב, ומרובים בה שטחי־הירק והגנים 
הציבוריים. נשתמרו בה בניינים (בעיקר כנסיות וארמונות) 
מסוף המאה ה 18 . 

ח׳ נוסדה ב 1654 כמצודת־ספר של ממלכת מוסקווה. 
עלייתה החלה מאמצע המאה ה 19 עם התפתחות התעשיה 
בה, ולאחר המהפכה הקומוניסטית היתה לאחד המרכזים 
הראשיים של תהליך התיעוש המהיר של בריה״מ. מ 1921 
עד 1934 היתה בירת אוקראינה. — ב 1897 הגיעה אוכלוסיי¬ 
תה ל 171,000 נפש, ב 1926 — ל 417,000 , ב 1939 — ל 833,000 
נפש. בימי מלה״ע 1 , ב 1918 , נכבשה ע״י הגרמנים והאוס¬ 
טרים, שהחזיקו בה זמן קצר. בימי מלחמת־האזרחים עבדה 
כמה פעמים מיד ליד וביזוקה קשה. בימי מלה״ע ח נכבשה 
ע״י הגרמנים בסתיו 1941 , עברה פעמיים מיד ליד בקרבות 
של 1943 , עד שחזרה סופית לידי הסובייטים, בימי המלחמה 
נדירסו מרבית מפעלי־התעשיה שבד. וכשליש מבנייניה (ע״ע 
אוקראינה, עמ׳ 175/6 : תמ׳), אחרי המלחמה שוקמה, ואף 
נבנו בה כמה רבעים חדשים. 

. 1958 , 67 ר. 300 ץ- X .<}> 

מ. בר. 

יהודים. אע״פ שח׳ היתה מחוץ לתחום־המושב היהודי, 

היו סוחרים יהודים מרבים לבקר בירידים הגדולים שנערכו 
בד., עד שנאסר בואם לשם ב 1821 ! האיסור בוטל ב 1835 . 
מ 1859 ואילך התחילו מתיישבים בח׳ יד.ודים שהורשו לשבת 
מחוץ לתחום־דזמושב. ב 1868 אושרה בניית ביכ״נ ונתארגנה 
קד.ילה, שבה נמנו אז 35 משפחות. מספר היהודים בח׳ גדל 
במהירות, והאוניברסיטה משכד. נוער יד׳ודי. ב 1882 נוסדד. 
בח׳ אגודת ביל״ו (ע״ע). ב 1886 הגיע מספר הסטודנטים 
היד.ודים באוניברסיטה ל 414 ( 28.3% מכלל הסטודנטים). 
ב 1897 נמנו בעיר 11,013 יהודים ( 6.5% מכלל התושבים). 
ב 1903 נערכה בח׳ ועידד. של חברי הוועד הפועל הציוני 
הגדול מרוסיה, שהתארגנו לקבוצת ,,ציוני-ציון", אומרי 
"לאו" לתבנית אוגנדד, (ע״ע). 

בשנות מלה״ע 1 ומלחמת־ד׳אזרחים שימשה ח׳ מקלט 
לפליטים יד.ודים רבים! בין השאר הועבדו אליה בשנים אלה 
״ד.קורסים הפדגוגיים״ מגרודנו (ע״ע, עט׳ 243 ) על מוריהם 
ותלמידיהם וד.וקמו בה גימנסיה עברית ואוניברסיטה עממית 
יהודית, ובן הופיעו בה ספרים ועיתונים ביידית ובעברית. 
בה׳ נערכו ועידות ״ד.חלוץ״( 1922,1920 ), המפלגד. הציונית- 
הסוציאליסטית ( 1920 ) ו״השומר הצעיר״ ( 1923 ). פעלה בה 
גם קבוצה של סופרים עברים. 

עם התבססותו של המשטר הסובייטי בא הקץ לחיים יהו¬ 
דיים מאורגנים בח׳, על אף גידול אוכלוסייתה. היר״ודית: 
ב 1923 נמנו בדי 65,007 יד.ודים ( 17,2% מבלליהאוכלוסיה), 
ב 1926 — 81,138 , ב 1933 — 115,811 , וב 1939 היו בה, לפי 
אומדן, כ( 1504xx יהודים. העיר שימשה מרכז לפעילות 
ה״יבסקציה" באוקראינה, ויצאו בה כמה עיתונים קומוניס- 
טייםיביידית, ובכללם העיתון היומי ״דער שטערן״ ( 1925 — 
1941 ). עם כיבוש ח׳ בידי הגרמנים בסוף 1941 רוכזו היהו¬ 
דים שנמצאו בה במיבנים של בית־חרושת עזוב בקצה העיר, 


חרקים 80 

ובינואר 1942 הוצאו להורג במקום הנקרא "ךרוביצקי יאר" 
המרוחק כ 8 ק״מ מן העיר. אחר שיחדור ח׳ ע״י הצבא הסו¬ 
בייטי נחשפו במקום זה שני קברות המוניים, שהכילו למעלה 
מ 00 ( 154 גופות. לאחר המלחמד. נתחדש היישוב היהודי בח׳. 

מ. אשעראוויטש, שטעט און שטעפלעך אין אוקראינע, 

1 ', 24 ־ 34 , 1948 . , 

י. ס. 

חרקים (ג} 8€0 ת 1 ), מחלקד. של פרוקי-רגלים (ע״ע) שגופם 
מחולק לראש, חזה ובטן. הראש עשוי חטיבה אחת 
ונושא זוג מחושים, עיניים ושלושד. זוגות גפי־פה! החזד, 
נושא שלושה זוגות רגליים, ועפ״ר שני זוגות כנפיים, אך 
יש גם ח" בעלי זוג כגפיים, ואף ח" חסרי כנפיים! הבטן 
פרוקד. וחסרת רגליים, הנשימה נעשית, בדרך־כלל,'באמצעות 
מערכת צינורות-נשימה — טרכאות. הד.תפתחות היא דרך 
גלגול (ע״ע). 

פירוט המיבנה — ר׳ להלן. 

מחלקת הח" היא העשירה ביותר במינים בעולם החי! עד 
היום תוארו כמיליון מינים. הה" המאובנים הקדומים ביותר 
הידועים לנו הם מן הדוון, והם היו הסרי כנפיים. מן 
הקארבון ידועים מאובנים של ח" גדולים בהרבה מן הקיימים 
היום. מיני סדרת ג: 1 ^^גן 0 ץ:ו^ 11 ^ס^ג 1 גק הגיעו לגודל של 50 
ם״מ. מיבנה גופם היד. פשוט! פרקי־גופם דמו זה לזה, 3 
פדקי-ד.חזה היו שווים בגדלם ונשאו 3 זוגות רגליים שוות, 
רכל אחד מ 2 פדקי־ד״חזה האחוריים נשא זוג כנפיים קרומיות. 
היו גם ח" ענקיים דמויי־שפיריות, מהם שרוחב כנפיהם 
הפרושות הגיע ל 70 ס״מ! הם נעלמו בסוף הפאלאוזואיקון. 
ח״ הדומים לאלה החיים היום — שפיריות, בריומנים, תיקנים 
ועוד — ידועים כבר מן הקארבון והפרם, אך התפתחו בעיקר 
במסוזואיקון. עם הופעת הצמחים בעלי הפרחים בקרטיקון 
התיכון הופיעו גם הח״ המוצצים צוף — פרפרים ודבורים. 
בתחילת הלןנוזואיקון כבר נמצאו על פני כדור-ד.ארץ כל 
משפחות הוז" הקיימות היום. אולם תפוצת הסוגים השונים 
היתה שונה מזו שבימינו — סוגים המוגבלים היום לאיזורים 
הטרופיים בלבד נמצאו באיזורים צפוניים יותר. פאונת הח" 
בפליסטוקן כבר דומה כמעט לגמרי לזו של היום. 

י על מחקר הח״ ועל תולדות מחקר זה — ע״ע אנטו־ 

מ ו ל ו ג י ה. 

הח״ החיים היום ברובם קטנים; מהם שארכם אינו עולה 
על 0.5 מ״מ, ואילו המינים הגדולים ביותר — החיים באיזו- 
רים טרופיים—הם מיני חיפושיות שארכן 150 מ״מזפרפריד 
שמוטת־כנפיהם מגיעה ל 200 מ״מ. 

הח" נפוצים בכל היבשות ומתקיימים בכל מקום שבו 



ציור 1 . סיבנה נו^ החרק. 1 , ראש; א. עינית; כ. עיז־תע)נ׳ 1 : 
נ מחוש: ר. לסתות עליונות; ה. לסתות אמצעיות: ו. לסתות 
תחתונות. וו. חזה: ז. ירד; ח. טנעת־הקולית : ט. קולית: י שיוק ; 
כ. פיסח־הרנל: ל. כנף. ווו בטן: ם. איברי־רביה 


81 


חרקים 


82 



צמר 2 . 1 . חתר בקוטיקולוז סלי חרק; א, אנדו־קוטיקולה ; ב. ןוככו־ 
קוטיקולה ; ג. אפי־קוטיקולה ; ר. זיר: ה. צינור רקיק המניע עד 
לחור האפי־קיטיקולה: ו, צינור־טוצא ■של בלומה: ז. קרום־הבסים; 
ח. תא ההיפוררמיס: ט. תא שיצר את הזיר: י, תא שיצר אח הקרום 
בבסים־הזיר; ב. אנוציט (^^ץ^סו^ק 0 ) — תא־ענק המסייע ביצירת 
הקוטיקולה; ל. תא־רם; ם. בלוטה בעור. — 2 . החד סנמתי באפי־ 
קוטיקולה ; נ, שכבת־מלט של האפי־קוטיקולה ; ס. שבבת־שעווה 1 
ע. שכבה פולי-פנול : פ. שכבה קוטיקולארית: צ. צינור דק 


גדלים צמחים — עד לגבול שלג־עד. גם בנחלים ובאגמים 
חיים מינים רבים של ח״ ? לעומת־זה מועט הוא מספר המינים 
החיים בים, וגם אלה חיים בקרבת החוף בלבד. 

מסימניהם האפייניים של הח״ — כיסוי גופם בקרום 
(קוטיקולה [ 0111:101113 ]) קשה־יתסית, בעל תיפקוד כפול: 
הוא משמש שלד־מגן חיצון לאיברים הפנימיים, המיי¬ 
צב את הגוף ומעצב את צורתו? הוא מגן על הגוף מפגי 
איבוד מים, הגנה שהח׳ זקוק לה ביותר משום קטנותו ושטח־ 
המגע הגדול־יחסית בין גופו ובין הסביבה. הקרום בלתי־ 
חדיר למים? רוב שטחו ביקשה וקשיח, ורק במיפרקי הגוף 
הקוטיקולה רכה ומאפשרת תנועה. בליטות פנימיות של 
הקרום משמשות מקומות־אחיזה לשרירי הגוף. חומר הקוטי־ 
קולה מופרש מרקמה חד־שכבתית של תאים מיוחדים — 
התת־עור (ההיפודרמים)? שלוחות דקיקות של ציטופלאסמה 
מתאי ההיפודרמיס חודרות את הקרום ומעבירות את ההפר¬ 
שות החוצה. 

בקוטיקולה מבחינים 3 שכבות: פנימית(אנדו־קוטיקולה), 
חזקה וגמישה, מורכבת מ כ י ט י ן(ע״ע) וחלבונים; אמצעית 
(אכסו־קוטיקולה), נוקשה מן הראשונה, מכילה גם היא 
כיטין; חיצונית (אפי-קוטיקולה), דקה מאד, אינה מכילה 
כיטין אלא חלבונים, שומנים ושעווית. אי־חדירותו של הקרום 
למים באה בעיקר משכבה שלישית זו. 

השלד החיצון הנוקשה מצמצם את אפשרות גידול הח׳? 

רוב הח״ משילים את עורם — ובעקבות כך גם גדלים — 
בתקופת התפתחותם (גילגולם) בלבד, לפני שיקבלו את 
צורתם הסופית. לדוגמה: זחל של זבוב גדל, אולם מרגע 
שהופך הגולם לזבוב בוגר, אין הלה משנה עוד את גדלו כל 
ימי חייו, מאחר שאינו מתנשל. בתקופת הגידול הח׳ משיל את 
הקוטיקולה פעמים אחדות (לרוב 4 — 6 ). אנזימים ממיסים את 
האנדו־קוטיקולה, והחמרים המומסים נספגים חזרה להיפו- 
דרמיס, תאי ההיפודרמיס מפרישים קוטיקולה חדשח. השכ¬ 
בות החיצוניות הישנות נסדקות, עפ״ר בצד הגב, והח׳ נחלץ 
מן הקוטיקולה הישנה. הקוטיקולה החדשה היא בתחילתה 
רבה וגמישה, ובמצב זה הח׳ בולע אוויר או מים ומגדיל את 
נפחו. בעקבות תהליכי חימצון בשכבה החיצונית של הקוטי־ 
קולה נוצרים כינונים. הללו מפעפעים פנימה והופכים חלבון 
לחומר מוצק — סקלרוטין, שהוא המעניק לקוטיקולה את 


קשיותה. יצירת הסקלרוטין דומה להתקשות עור־יונקים 
מעובד בהשפעת חמרי-בירום. 

ראש הח׳ מורכב מ 6 פרקים, אלא שהגבולות ביניהם 
נעלמו והראש מהווה קופסה קשה, הנושאת זוג מחושים, 
עיניים (עפ״ר זוג עיני-תשבץ ושלוש עיניות גביות) וגפי- 
פה. בתוך הראש נמצאים תחילתו של צינור־העיכול, המוח 
(גוש הגנגליונים שמעל לושט) וגוש גנגליוגים שמתחת 
לוושט. בחלק האחורי של הראש, בעורף, נמצא פתח, שדרכו 
עובר צינור-העיבול ודרכו מתקשרים הגנגליונים שבראש 
עם אלה שבגוף. 

ה מ ח ו ש י ם הם זוג־הגפיים הראשון של ראש הח׳. הם 
פרוקים; מספר פרקי המחושים שונה בחרקים שונים, וגם 
צורותיהם שונות. לעתים יש הבדל בולט בצורת המחוש 
של זכר ושל הנקבה של אותו הח׳. לדוגמה — בדבורים 
מחוש הזכר הוא בן 13 פרקים, מחוש הנקבה — בן 12 
פרקים. בעיקר גדולים ההבדלים במחושים בחרקי-לילה, 
כגון היתושים והעשים, שבהם לזכרים מחושים מפותחים 
הרבה יותר מאשר לנקבות. 

ג פ י־ ה פ ה. מעיקרם לח״ 3 זוגות של לסתות, שהם 
הגפיים של שלושת פרקי-הראש האחוריים. צורת גפי-הפה 
שונה בח" שונים בהתאם לצורת הזנתם. הטיפוס הראשוני 
הוא זה של גפי-פה לועסות, כפי שהוא מצוי בתיקנים, 
בחגבניים, בחיפושיות ועוד. מעל לגפי־הפה מצויה לוחית 
קטנה — השפה העליונה ( 1 זת 11 ז( 31 [). הלסתות העליונות 
(שב 111 נ 111 ; 311 רר 1 ) בנויות כל אחת מפרק אחד נוקשה ומשונן 
פחות או יותר. לסתות אלו מהוות צבת חזקה לתפיסת 



פשפש: '\ 1 . גפי־פה עויוצות־מוצצות סל יתושה; ׳\. נפי־פר מוצצות 
סל פרפר. — 1 . מחוש; 2 . עיני־תשבץ: 3 . עיניות; 4 . שפה ע 5 יונה; 
5 . לפתות עליונות; ׳ 6 . לסתות אמצעיות: " 0 . לסתות תחתונות: ז. פרק 
בסיסי שני; 8 . פרק בסיסי ראשוז; ו; חת־לוע; 10 . פרק בסיכי ראשון 
של הלסתות האמצעיות; 11 . פרק בסיסי יעני סל הלסתות האמצעיות; 
' 12 . בתניני הלסתות האמצעיות; ״ 12 . בחניני הלסתות החתחוגות; 
1:1 . אונה חיצונית של הלסת האמצעית; 14 . אונה פנימית של הלסת 
האמצעית; מ 1 . אונה פנימית של הלסתות התחתונות: 16 . אונה חיצונית 
של הלסתות התחתונות; 17 . מרזב־יניקה; 18 , סרזב־רוק 





83 


חרקים 


84 


המזון ולקיצוצו. מיבנה הלסתות האמצעיות ( 1 1113€ \ 013 ) 
מסובך ייתר: בכל לסת 2 פרקים בסיסיים! לקצה החיצון 
של הפרק הבסיסי השני קשור בחנין ( 115 נ 311 ק), העשוי 
מספר פרקים והמשמש כאיבו״חוש! פנימה מהבחנין מצויות 
שתי אונית־לעיסה, חיצונית ופנימית. הלסתות התחתונות 
( 11 ש 113 נ^ 13 ז 1 ) דומות במיבנן לאמצעיות, אלא שהפרקים 
הבסיסיים של שתיהן התלכדו יחד! לפיכך הלסתות התח¬ 
תונות מהוות חטיבה אחת — ״השפה התחתונה״ ( 138111111 ), 
הסוגרת את קופסת הראש מצדה התחתון. — נוסף על 
הלסתות נמצאים באיזור הפה מאחורי השפה העליונה קפל־ 
עור — העל-לוע ( x ת׳גז 13 ^ת 1 ת^), ומעל לבסיס השפה התח¬ 
תונה בליטה דמויית-לשץ — התת-ליע (\מץ־ו 113 ק 0 קץ 8 ), 
שבו נמצא פתח בלוטות־הרוק. 

גפי־הפה של ח" רבים שונות מטיפוס יסודי זה, אבל 
מסתבר שכולן התפתחו ממנו. דוגמות: גפי־פה לוקקות־ 
מוצצות של דבורת-ה דבש (ע״ע דבורים)! גפי-פה מו¬ 
צצות של ה ם ר פ ר י ם (ע״ע)! גפי־פה עוקצות־מוצצות של 
הפשפשים (ע״ע) ושל נקבת היתושים (ע״ע)! גפי־ 
הפה המוצצות (ואינן עוקצות) של זכר היתושים. 

חזה־הח׳ מורכב משלושה פרקים. כל פרק נושא זוג 
רגליים פרוקות. הפרק השני והשלישי של החזה נושאים 
עפ״ר זוג כנפיים כל אחד, הרגליים הן בעיקר רגלי הליכה 
וריצה (ע״ע חי: התנועה׳ עמ׳ 302 ). הרגל נגמרת עפ״ר 
בזוג ציפרניים, ובח" רבים יש ביניהן כרית או זוג כריות־ 

הדבקה, המאפשרים 
לח׳ להלך על מישט־ 

חים חלקים גם כש¬ 
גבו כלפי מטה. 

רגליהם של ח" 

מסויימים הן בעלות 
צורות מיוחדות ומות¬ 
אמות לתפקידים מיו¬ 
חדים. בחיפושיות 
ובפשפשי־מים לבשו 
חלק מן הרגליים צו¬ 
רת משוטים, והן מש¬ 
משות לחתירה! רג¬ 
ליהם הקדמיות של 
גמלי־שלמה הן רגלי- 
ציד! רגליו הקדמיות 
של הערצב הפכו 

ד 

לאיברי-חפירה! רג¬ 
ליהם האחוריות של 
חרגולים, חגבים וחיפושיות פרעושיות הן רגלי-קפיצה! 
לדבורת-הדבש רגליים אחוריות הנושאות מברשות וסלים 
לאיסוף אבקה. 

כ נ פ י הח" נוצרות מקפלי־עור בצדי החזה. עוברים בהן 
עורקי-דם, עצבים וטרכאות, אבל אין בהן שרירים. יש שהן 
קרחות, ויש שהן מכוסות שערות או קשקשים (כגון בפר¬ 
פרים). לא תמיד שני זוגות־הכנפיים משמשים לתעופה! 
בחיפושיות, בחגבים ועוד, הכנפיים הקדמיות הן כנפי-חפיה 
קשות, המכסות בזמן המנוחה את כנפי-התעופה הקרומיות. 
לזבובים, ליתושים ולזכרים של כנימות־מגן זוג-כנפיים אחד 
בלבד. יש גם סדרות של ח״ חסרי-כנפיים ( 801:3 ץ- €1 :ונ 1 \ 1 ! 


ע״ע): קפזנבים, זנבזיפים ודומיהם, ואף כמעט בכל סדרה 
של ח" נכללים גם טיפוסים חסרי כנפיים. יש מינים שבהם 
הזכר בעל כנפיים והנקבה חסרת כנפיים. בנמלים הפועלות 
חסרות כנפיים, ואילו הזכרים והמלכות הם בעלי כנפיים! אבל 
גם המלכות מאבדות את כנפיהן לאחר מעוף־הכלולות. תופעה 
דומה לכך קיימת גם בקרב הטרמיטים, אלא שכאן גם 
הזכרים הפורים והמכונפים מאבדים את הכנפיים לאחר 
מעוף-הכלולות. כנים, פרעושים וקבוצות אחדות של זבובים, 
החיים חיי-טפילות, איבדו את כנפיהם, והוא-הדין בצורות 
אחדות החיות באיים, שבהם אין עצמת־הרוח החזקה מאפ¬ 
שרת תעופה. 

כנפי הה" התפתחו, כנראה, מבליטות צדדיות של החזה, 
שהיו חסרות כושר תנועה ושימשו לגלישה ממקום גבוה 
למקום נמוך. לאחר שנוצרה אפשרות לשנות את זווית הכנף 
ע״י שרירים הקשורים לבסיסה, התפתחה לבסוף היכולת 
לנפנף בכנפיים מעלה־מטה במהירות. בשפיריות, הנחשבות 
לח" פרימיטיוויים, נעשה הריפרוף בכנפיים בעזרת שרירים 
הקשורים לבסיס הכנף! אבל ברוב הח" החיים היום מונעות 
הכנפיים ע״י שרירי-החזה. תאי שרירי-התעופה של הה" 
עשירים בסארקוסומים ומיטוכונךריונים, שהמכאניזם שלהם 
מספק לשריר את האנרגיה לעבמ־תו המרובה והרצופה במשך 
תקופות ארוכות! מבחינה זו הם דומים לתאי רקמת שריר- 
הלב מתמיד-התנועה בבע״ח עילאיים. בשעת הריפרוף הכנ¬ 
פיים מבצעות תנועה מסביב ציר-האורך שלהן בצורת הספרה 
8 , ופועלות בדומה למדחף של מטוס. בשפיריות הכנפיים 
הקדמיות והאחוריות פועלות בנפרד! בדבורניים ופרפרים 
נקשרת הכנף הקדמית אל האחורית, ושתי הכנפיים מכל 
צד של הגוף פועלות כיחידה אחת. 

בח" גדולים מספר תנודות־הכנפיים בשניה הוא קטן־ 
יחסית: בפרפרים — 8 — 12 , בארבה— 18 — 20 , בשפיריות — 
20 — 30 . תדירות־התנועה גדולה יותר בח" קטנים: זבוב־ 
הבית — 200 , יתושים קטנים — עד 1,000 תנודות בשניה. 

בטן ה ח" מכילה את איברי-הרביה, את איברי־ההפרשה, 

את הלב, את מרבית מערכת-העיכול ואת רוב מערכת־ 
הנשימה. הבטן מורכבת מ 11 פרקים! מיבנה כל פרק פשוט— 
לוח עליון (י״ע^־נש!) ולוח תחתון (!תטסז^זצ), המחוברים 
ביניהם מכל צד של הגוף ע״י קרום ( 3 זט 1€ ק), שהוא עפ״ר 
מוסתר. רק בח״ מעטים נראים לעין כל פרקי הבטן! ברובם 
מספר הפרקים הנראים לעין מצומצם! הפרקים האחרונים 
מתכנסים זה לתוך זה בדומה לחלקי טלסקופ, ויש שחלק 
מהפרקים מנוון. במיני חיפושיות וזבובים הפרקים האחרונים 
של הבטן בנקבה מהווים צינור־הטלה. ברוב הדבורניים 
הבטן משונצת מאד בין הפרק הראשון והשני, והראשון 
נראה כשייך לחזה. בזמן ההתפתחות העוברית מופיעים 
ניצני-גפיים ברוב פרקי הבטן, אבל בהמשך ההתפתחות הם 
נעלמים, ולאחר גמר ההתפתחות העוברית נמצאות רגליים 
בבטן כמעט רק בזחלי פרפרים וצרעות-עלים. בבוגרים 
נחשבים התוספתנים שבקצה הבטן( 01 :!€€) לגפיים של הפרק 
ה 11 . שרידי גפיים נמצאים גם בפרקים אחרים של הבטן 
בקפזנבים חנבזיפים. כמו-כן נחשבים זימי הטרכאות שבבטן 
נחלי הבריומנים כשרידי גפיים. 

הפרק השמיני והתשיעי של הבטן הם פרקי ההולדה. 
בזכר נמצא הפתח המיני בסטרנום התשיעי, ומסתבר שחלק 
מאיבר-ההזדווגות החיצון התפתח משרידי גפיים של אותו 



ציור 4 . חתר ררד הח!ה ׳!! 5 !בוב ודרך 
שרירי־החעופה. א. שרירים הפתבריס את 
תצר העליו! של התזת לצר התחתוז — 
חתכווצותם משטחת את הח!ה וגורסת 
להרסת הכנפיים ( 1 ) : ב. שרירי־אורר — 
החכווצותם מיוצרת ומגביהה את החזר, 
ו נורמת להורדת הכנפיים ( 3 ) 



85 


חרקים 


86 


פרק. בנקבה נמצא פתח־המין בשפה האחורית של הסטרנום 
השמיני. לעתים קרובות יש צינור־הטלה, שהתפתח משרידי 
גפיים של הפרק השמיני והתשיעי! לפעמים הוא ארוך 
ובולט, כגון בצרצרים, בחרגולים ובצרעות טפיליות. בדבו¬ 
רים ובצרעות בעלות עוקץ אין צינור־ההטלה משמש להטלה 
אלא לעקיצה ולהפרשת ארס בלבד. 

צבע ד,ח' נקבע עפ״ר ע״י פיגמנטים הנמצאים בקוטי' 
קולה, וביחוד בשכבתה האמצעית. הקוטיקולה של הח׳ אחרי 
הנשל דקה, ובדרר־כלל, חסרת צבע! יש שהיא נשארת במצב 
זה (כגון בטרמיטים־פועלים), והה׳ נראה לבן בגלל השומן 
שמתחת לעור. עפ״ר, עם התקשות הקוטיקולה ע״י יצירת 
סקלרוטין, היא מקבלת צבע ענבר, ועם התרבות הסקלרוטין 
הצבע נעשה חום, ואפילו שחור (כגון בלסתות העליונות 
הקשות של הח"}. הקוטיקולה מכילה לפעמים גם חמרי־ 
פיגמנט שחורים — מלאנין, אותו הפיגמנט הנמצא בשערות 
השחורות של היונקים. 

פיגמנטים אחרים נמצאים עפ״ר לא בקוטיקולה אלא 
מתחתיה — בתאי-האפיד־רמיס ובדם, הצבע הירוק של יתו¬ 
שים מצוייצים שונים (^ 3 נ^ 1 ת^ 0 מ 0 ז 11 ^^) נגרם ע״י פיגמנט 
הדומה לביליודדין שמצבעי המרה (ע״ע) ונוצר ע״י סירוק 
חומר־הצבע של הדם. הפיגמנטים הצהובים של הח" הם 
קרו׳טנואידים וכסאנתופילים, שאותם קולטים הח" מצמחי 
מזונם. הצבעים הלבנים, הצהובים והזהובים של לבנינים 
נוצרים בגוף הח׳ עצמו, והם פטרינים. כםו-כן נוצרים בגוף 
הח' אומוכר(מים, שהם פיגמנטים צהובים, אדומים וחומים. 
הצבע האדום של זחלי היתושים המצוייצים נגרם ע״י ההמו¬ 
גלובין המומס בדמם. הברק המתכתי של הצבעים הכחולים, 
הירוקים והסגולים של ח" שונים (חיפושיות, פרפרים) הוא 
תוצאה ממיבנה פיסיקאלי מיוחד של הקוטיקולה — מיבנה 
בצורת שכבות דקיקות, הגורמות לשבירת האור ולפיזורו. 

הקוטיקולה עשירה עפ״ר בבליטות בצורת שערות וזיפים. 
מקצתן נכללות במערכות של איברי־חוש — סנסילות 
(£ב 111 ;! £11 ;■,) —, מהם איברי-חוש מכאניים (מישוש), ומהם — 
כימיים (טעם, ריח). הדופן של שיערות-החוש דקה, ושלוחות 
של תאי-חוש חודרות אל תוך השערה או מגיעות לבסיסה. 
בסנסילות לתחושות כימיות נגמרים סיבי תאי־החוש בנקבים 
שבדופן השערה ויוצרים בדרך זו מגע ישיר עם החוץ. 

בסנסילות הרגישות ללחץ, כל תנועה של השערה מגרה 
תא־חוש הקשור אליה, או אל בסיסה. הגירוי מעבר למערכת־ 
העצבים המרכזית. יש סנסילות שאינן בצורת שערות, אלא 
בנויות מגומה בתוך הקוטיקולה, המכוסה כלפי חוץ ע״י 
כיפה קוטיקולארית! כל כפיפה של הכיפה מןרה את תא- 
החוש, יש גם סנסילות רגישות לגירויים מכאניים שאינן 
נראות מבחוץ, אלא בנויות בצורת מיתרים העוברים ממקום 
למקום בדוםן-הגוף! סנסילות אלה רגישות לתנועת הגוף 
או ללחץ חיצון. 

הסנסילות מפוזרות על פני איזורים שונים של גוף הח׳, 
אבל ריכוזן גדול במיוחד ב מ ח ו ש י ם, שהם איברי הריח 
והמישוש העיקריים של הח׳. ל ח ו ש - ה ר י ח בח" תפקידים 
שונים: א) בעזרתו ח" שונים מוצאים את מזונם. ב) בח" 
רבים, במיוחד במינים ליליים, הזכר מוצא את הנקבה בעזרת 
חוש־הריח. ג) נקבות רבות מוצאות בעזרת חוש-הריח את 
המקום המתאים להטלת הביצים. ד) בח" חברתיים (כגון 


דבורת־הדבש) בני חברה אחת מכירים זה את זה י" 
הריח. 

איברי-חוש כימיים, בעיקר של הטעם, מצויים בסביב־ 
הפה ובגפי-הפה. פרפרים וזבובים שונים מסוגלים לטעום גם 
בעזרת איברי־חוש שבפיסות-הרגליים, על תחושות הח׳ אנו 
דגים לפי תגובותיו לגירויים. למשל; החיפושית השחיינית 
הטורפת 115£115 ץם מקבלת ברצון בשר בסוכר, אך דוחה אותו 
הבשר כשהוא מתובל בכינין. בדרך הניסוי הוכח, שהח" 
מבחינים בין וזמרים שטעמם בפי האדם הוא חמוץ, מר, מתוק 
ומלוח, אולם הטעם שאותו חש הח׳ אינו דווקא זה שחש 
האדם באותו חומר. לא כל מה שמתוק בפי האדם — מתוק 
גם לגבי חח׳; דבורת-הדבש מוכנה לקבל מי-סוכר, אך מים 
שהומתקו בסכרין — בריכוז נמוך הם חסרי-טעם לגביה, 
ובריכוז גבוה — דוחים אותה. 

הח" מסוגלים להבחין בדרגות שונות של לחות ושל טמ¬ 
פרטורה, אך לא ברור כיצד נקלטות תחושות אלה. 

הראיה, לח" המבוגרים יש עפ״ר זוג עיני-תשבץ, 
ונוסף עליהן — 3 עיניות פשוטות; בקרב מיני הח" החיים 
בתוך הקרקע במערות או כטפילים יש גם עיוורים. עיני- 



ציור ר. עידתיקביו יק? חרק. 1 . חתר ככסתי המראד את העיניזה 
הרבות. ~ 2 . חתר בעינית אחת יש? עידהתישב־ו; א ע דישה : נ. נור 
וגוני: < תא היוצר אח הגור חזנוגי; ד. חא־רישיתית; ה. רברום: 
ו. חא־פינטנט 

התשבץ נמצאות בצדי הראש ומורכבות מיחידות (עיניות), 
שמספרן שונה במינים השונים. יש ח" בעלי עיניות מועטות, 
או אפילו רק עינית אחת, בכל עין, אבל ברוב המינים מספרן 
גדול ומגיע אפילו לאלפים: בזבוב-הבית — ל 4,000 , במיני 
שפיריות — עד 30,000 עיניות בכל עין-תשבץ. כל עינית 
פועלת כיחידה אופטית נפרדת, הקולטת רק חלק מן התמונה; 
לפיכך התמונה המתקבלת בעין־התשבץ היא תמונת פסיפס 
של נקודות, שהיא חדה יותר ומפורטת יותר ככל שמספר 
העיניות גדול יותר. יכלתה של עין־הח׳ להבחין בפרטים 
קטנה בהרבה מזו של עין-האדם; מסתבר, שבעיקר היא 
מבחינה בתנועתם של עצמים. ח" המבקרים פרחים מב¬ 
חינים בצבעים! דבר זה הוכח לגבי דבורת-הדבש, וכן לגבי 
מיני פרפרים, זבובים וחיפושיות, ונמצא שח" שונים מבחי¬ 
נים בחלקים שונים של הספקטרום (ע״ע דבורים, עט׳ 834 ). 
עיני הח" מותאמות בעיקר לראיה מקרוב, והן חסרות אפ¬ 
שרות של הסתגלות העדשה למרחקים שונים. שלוש העיניות 
הפשוטות, המצויות בח" רבים נוסף על עיני־התשבץ שלהם, 
בקועות בקדקוד ומסודרות עפ״ר בצורת סגול הפוך (.•.). 



87 


חריןים 


88 


תפקידן אינו ברור, אבל הוכח שראייתם של ח" נפגמת 
נשעיניות אלו מכוסות. ראייתם של זחלי־הת" פחותה עפ״ר 
מזו של הבוגרים. זחלים של מינים רבים הם חסרי עיניים 
(למשל זחלי זבובים ודבורים)! זחלים של מינים אחרים 
חסרים עיני־תשבץ, והם בעלי מספר עיניות פשוטות בצדי 
הראש בלבד (זחלי פרפרים). 

בח" שונים נמצאו אי ב ר י־ ש מ יעה, למשל: בשוקי 
הרגליים הקדמיות של חרגולים (ע״ע) וצרצרים, בבטנם 
של חגבים וצי_קדות, בחזם או בבטנם של פרפרים, איברי־ 
השמיעה העיקריים בח" הם בעלי עור־תוף. איבר בזה 
מורכב מקרום מתוח, שמאחוריו שק־אוויר טרכיאלי. אל צדו 
הפנימי של הקרום קשורות קבוצות של סנסילות מיתריות 
פנימיות, המתקשרות לעצבים. תנודות האוויר המגיעות אל 
עור־התוף מרעידות אותו ומגרות את תאי־התוש, המעבירים 
את הגירוי למערכת־העצבים המרכזית. 

יש ח" שאין להם איברי־שמיעה מיוחדים. את תחושות־ 
השמע קולטות בהם סנסילות הנמצאות בחלקי־גוף שונים. 
זחלי פרפרים נעצרים ומתכווצים בהשפעת קול חזק! אם 
מרחיקים את שערות גופם, אין הם מגיבים עוד לקול. בפרק 
השני של המחוש נמצא איבר־ג׳ונסטון ( 0111151:00 ;), הרגיש 
לכל תנועה של המחוש, וביתושים שונים הוכח שהוא 
משמש גם כאיבר־שמע. 

הח" מסוגלים לשמוע קולות שתדירותםגבוהה בהרבה 
(עד 80,000 תנודות לשניה) מזו הנקלטת ע״י אוזן־האדם! 
הוכח, שעשים מסויימים מסוגלים לשמוע את קולות טורפי- 
הם — העטלפים, שתדירותם גבוהה מאד. 

השמעת הקולות בח" נעשית בדרכים שונות. יש 
ח" המקישים בקרקע בחלקי־גוף שונים. יש המשמיעים 
זימזום ע״י תנודות־כנפיים מהירות, חגבים (ע״ע חגבניים) 
משפשפים שורה של בליטות שבצידן הפנימי של קוליות 
הרגליים האחוריות בעורק בולט שבכנף־החפיה, ומשמיעים 
קול צירצור. חרגולים וצרצרים עושים זאת ע״י שיפשוף 
כנפי־החפיה זו בזו. איברי־קול מיוחדים יש לזכרים של הצי־ 
קדות: בבסיס הבטן נמצא איבר זוגי בצורת קרום, קמור 
כלפי חוץ, שלצדו הפנימי קשור שריר חזק! בהתכווץ השריר 
נמתח הקרום פנימה, ובהתרפותו הקרום רוטט, ותנודותיו 
יוצרות קול. — לקולות הח״ תפקידים שונים: הצרצר־הזכר 
מושך אליו את הנקבה ע״י קולו! קולם של זכרי הציקדות 
גורם להתרכזות זכרים ונקבות למקום אחד. 

מערכתי ה עצבים המרכזית מורכבת משרשרת 
כפולה של מרכזים או גנגליונים. בראש, מעל לוושט, 
נמצא גוש של גנגליונים — ה מ ו ח! הלה מקבל את הגירויים 
מן המחושים והעיניים ומשמש כמרכז־תיאום עיקרי. הוא 
מתחבר לגנגליון שמתחת לוושט, המעצב את גפי-הפה וקשור 
לשרשרת־גנגליונים לאורך הצד התחתון של הגוף. לפי 
תכנית־היסוך של מיבנה גוף־הח׳ קי׳־ם גנגליון כפול בכל 
פרק של החזה ובכל אחד מ 8 הפרקים הראשונים של הבטן 
(ר׳ לעיל, עם׳ 84 )! אבל יש מקרים רבים שגנגליונים סמוכים 
מתאחים ביניהם למרכזים גדולים יותר, ובהתאם לכך מספרם 
קטן. האינטגראציה של מערכת־העצבים חשובה לקיומו של 
ח׳ פחות מאשר לקיומו של חולייני. אין אף גנגליון אחר 
שניתוקו ממערכת־העצבים גורם למותו המיידי של הח'! 
במעבדה הצליחו לקיים בחיים במשך חרשים רבים ח" 
כרותי־ראש, ובטן של ח׳ שנותקה מגופו הוסיפה לפעול 


כוזקנה זמן רב, ואף הטילה ביצים. ישנה מערכתיעצבים 
נוספת — מערכת עצבי־הקרביים — המעצבבת את האיברים 
הפנימיים (מערכת העיכול וכו׳). 

אצל ח" שונים, ביחוד אצל ת" חברתיים (צרעות, דבו¬ 
רים׳ נמלים) מצאו זכרון, כושר-למירה ויכולת להעריך זמן. 
פשרם המפליא של ח" שונים לבנות קנים, לצוד טרף ולשתקו, 
לדאוג למזון בשביל הוולדות ועוד, אינו נלמד, אלא'טבוע 
בח׳ מלידה (ר׳ להלן, עמ׳ 97 ), 

את האוויר לנשימה קולט הח׳ דרך פתחים(סטעמות), 
הניתנים להיפתח ולד׳יסגר. הסידור הטיפוסי הוא זד. של שני 



עיזר 6 . מערכת הדעיכוזן של החיסו׳עית המורכבת ממערכת 

טרכאות הנושאות ׳;]קיקי־אוויר 


זוגות־פתחים בצדי החזד. ושמונה זוגות בצדי הבטן! אולם 
בח" רבים המספר קטן יותר. דרך פתחים אלה האוויר נכנם 
למערכת של צינורות־טרכאות, המסתעפים בכל הגוף, ומהם 
מגיע החמצן אל הרקמותיהשונות. חרקי-מים עולים אל פני 
המים לנשום, לפעמים פתחי הטרכאות סגורים, וצינורותידון 
מסתעפים בתוך קיפולי־עור מיוחדים, שהקוטיקולה בהם דקה 
וד>ם קולטים חמצן המומס במים (לדוגמד. — זחלי שפיריות 
ובריומנים)! קיפולי־עור אלה נקראים זימי-טרכאות. יש חר¬ 
קים קטנים, כגון קצת הקפזנבים, שאין להם מערכת-נשימה 
כלל, וד.ם קולטים את החמצן מן האוויר בכל שטח גופם. — 
תנועת הגאזים נעשית בעיקר בדרך הפיעפוע. במינים רבים 
מוגבר קצב האיוורור ע״י תנועת הבטן, הפועלת כמפוח — 
מתרחבת ומתכווצת, או ע״י תנועה פנימד. וחוצה של פרקי־ 
הבטן האחרונים, המתכנסים זד. בתור זד., בדומה לחלקי 
טלסקום. 

ל ב הח׳ עובר לאורך גבו, והוא מזרים את הדם קדימד, 
בכיוון לראש. מערכת-ז־ודם פתוחד.: הדם אינו זורם בצינורות 



ה. ויעט; ו. ב?וטות־רוק: ז זפע; ח. קיניז םודו:יז; ט. סעי עיוור; 
י. סעי אטצעי : נ. טעי סופי : ל. פעי ייטר ; ם. צינור־טא^פיני 




טיפוסים אפייגיים של סדרות החרקים 

I . מלכה של טרמיטים (,■. 0 ווז-נ 70 ) ! 2 . צבתן (ה 1 ט £10 ־וסי 1 }; 3 . חגב; עפרן (ב 11 י>(] 11 ^ 0€ ) 1 
4 . גדותן (ה 1:1 ־\ 1 ) ! 5 . אמביה (ב 1 י £1111 )! 6 . בריומן (!;■!סנמסב^קל!) 1 7 . תיקן (ב^^ו; 61 ) ! 
8 . פרפר: זנב־הסנונית ( 1110 ו 31 ק)! 9 . סשפש־עצים ( 01113 ]צ 1 ח£י- 1 ) 1 10 , כינת־עצים (;! 0011 צ£)! 

II . שפירית (צ<:נ 1€ ק 110 .€)! 12 . ציקדה 13 . ארוך־כגף ( 1 .ין־ 11 )ח 3 ?)! 14 . ארינמל 

( 813115 )! 15 . שעיר־כנח! 16 . ארינמל ($ט 1 ץתו 05 )ז 17 , זבוב (ב 8 ג 11 נ^ 0 ^: 1 ג 5 )! 
18 . יתוש (\־£ט 0 ); 19 . צרעה ( 3 ( 51 ^¥)! 20 . נמלה (הטווחזס-!)! 21 . חיפושית רצה ( 5 טנ 031-31 ) 


האנציקלופדיה העברית 




89 


חרקים 


90 


סגורים אלא דרך חללים (סינוסיס)) הוא נשפך לדזללי־הגוף 
וחוזר מהם ללב. דם־הח" הוא עפ״ר חסר פיגמנט־נשימה 
קושר־חמצן ! לפיכך אין לו חשיבות רבה לגבי הנשימה. 

הזנה. תזונתם של ח" שונים רב־ג 1 נית מאד. יש ניזונים 
מן הצומח — מכרסמי עלים (זחלי פרפרים, חגבים, חיפושיות־ 
עלים), מוצצי עלים, גבעולים ופירות (פשפשים, כנימות, 
טריפסים), מוצצי צוף־פרחים (פרפרים, דבורים, צרעות, 
מיניי זבובים), נוברים בגזעים (זחלי סם־הנמר, זחלי חיפו¬ 
שיות), אוכלי חלקי פרחים (זבליות־פרחים) ופירות (זחלי 
זבובי-הפירות, זחלי עש-התפוח); יש ניזונים מעץ מת, כגון 
יקרונית-הרהיטים! ח״ רבים הם טורפים: חרגולים, שפיריות, 
פשפשים מסויימים, ארעמלים, חיפושיות רצות, חיפושיות 
שחייניות, פרות־משה-רבנו! יש ח" מוצצי־דם ~ פשפשים, 
מיני יתושים, בינים, פרעושים! אחרים מכרסמים נוצות 
ושערות (כינים מכרסמות), אוכלים דונג (זחלי עש־הרונג), 
פגרים (חיפושיות־פגרים, זחלי זבובים) וזבל (חיפושיות 
זבליות, זבובים וזחליהם). — יש ח" הניזונים רק בדרגת 
הזחל, ואינם אוכלים כלל בדרגת הבוגר (טואים, יתושים 
מצוייצים, בריומנים). 

צינור־העיכול מורכב מ 3 חלקים: קדמי ואחורי 
המצופים בקרום כיטיני, וחלק אמצעי — הקיבה —, שהוא 
לבדו מבצע את העיכול, המזון נקלט ע״י גפי-הפה. זוג 
בלוטות־רוק נפתח בלוע, ומן הלוע נמשך ושס קצר. חלק 
זה מהווה את המעי הקדמי, בו יש לפעמים זפק לאגירת מזון 
או קיבה טוחנת בעלת בליטות קשות, המסייעות לשחיקת 
המזון. מיצי-העיכול מופרשים מבלוטות־הרוק ומדפנות המעי 
האמצעי. ספיגת המזון נעשית דרך דפנות המעי האמ¬ 
צעי שאינן מכוסות קוטיקולה. בח" רבים המזון המועבר 
דרך המעי האמצעי עטוף קרום דק, המופרש בגבול בין המעי 
הקדמי לאמצעי והמונע פגיעות המזון הגם בתאי המעי האמ¬ 
צעי. יש גם ח" בעלי עיכול חיצון. זחלי החיפושית השחיינית 
דוקרים את טרפם בגפי-הפה החלולים ומפרישים 
דרכם מיצי־עיכול, הממיסים את האיברים הפנימיים של 
הטרף! המזון המומס נספג לתוך צינור־העיכול של הטורף. 
דומה לכך צורת ההזנה המצויה בה" יבשתיים, כגון זחלי 
ארינמל ים. 

במקרים רבים תלויה תזונת הח" בסיוע הניתן להם ע״י 
מיקרואורגאניזמים שונים (פטריות, חידקים וחד-תאיים), 
משום שהתאית, המחווה חלק גדול מגוף הצמח, אינה נעכלת 
ע״י רוב הח". במעי האחורי של מיני טרמיטים רבים, 
הניזונים מעץ, חיות שוטוניות המפרקות את התאית, ומבל¬ 
עדיהן אין הטרמיטים יכולים להתקיים. חלק מן המעי של 
חיפושיות שונות מהווה כעין תא־תסיסה, שבו חידקים מפר¬ 
קים את חתאית, זחלי צרעת־העץ 51^^x מתפתחים בתוך 
העץ, אך אינם יכולים לפרק תאית! הצרעה מחדירה לתוך 
העץ באמצעות צינור־ההטלה, יחד עם ביציה, נבגים או 
קורים של פטריה, שהיא מתפתחת בעץ, והזחלים ניזונים 
מן התפטיר הזה. — לח" החיים ממציצת דם בלבד, כגון 
פשפש־המיטה ( x ^מ^ 1 ^), זבוב צה-צה ( 3 ת 010551 ) וכינת- 
האדם ( 5 ט 1 ט^ 11 >^?), יש רקמת תאים מיוחדים ( 3 ת 01 ;זש 0 ץת 1 ), 
שבהם חיים חידקים! הללו מסייעים לקיום הח׳ ע״י יצירת 
ויטאמינים, בעיקר מקבוצת 6 , שהם חיוניים לו, ואין הוא 
מקבלם במזונו. 

איבר י־ה ה פ רש ה של הח״ הם צינורות־מאלפיגי — 


צינורות סגורים בקצה הפונה אל חלל-הגוף ונפתחים אל 
המעי בגבול בין המעי האמצעי לאחורי. דרך דפנותיהם 
נקלטים מן הדם חמרי-הפסולת של חילוף־החמרים, והם 
מופרשים אל חלל-המעי ויוצאים עם הצואה דרך פי־הטבעת. 

הפסולת החנקנית מופרשת בצורות שונות: אמוניה, 
שתנה וחומצת-שתן! בדומה למצוי בזוחלים ובעופות, 
חומצת-השתן היא המרכיב העיקרי בשתן הח". חרקי-מים 
או ח" הניזונים ממזון עשיר במים, מפרישים שתן נוזלי! 
ואילו מרבית הח" מפרישים חומצת-שתן גבישית לאחר 
ספיגת המים שבשתן חזרה לגוף דרך דפנות המעי האחורי 
או גם בחלק הקרוב למעי של צינורות-מאלפיגי. 

מ י ן ו ר ב י ה. ברובם המכריע של הח" המינים נפרדים. 
ידועים רק מינים בודדים שהם אנדרוגינוסיים (למשל בכנימה 



ציור 8 . איכרי־הרגיה של חרקים, 1 . וכר: א. אשד: ב, צינור־הורע; 
ג. ש^פוחית־הורע; ר. צינור־הורע המשוח!'; ה, איכר ההזרווגות; 
ו, בלוטת־עזר; — 2 . נקבה: ז. שחלה; ח, צינור־הביצים: ט. נרתיק: 

י, בלוטת־עזר; כ. חיק־הורע; ל, בלוטת־עזר של תיק־הזרע 

011351 זטת ^ד^^^^). בקבוצות מסויימות מופיעות צורות בלתי- 
פודות (בתוצאה מתנאי גדילתן), כגון הפועלות בדבורים 
ובצרעות החברתיות והחיילים והפועלים של הטרמיטים. יש 
מיני־ח" שבהם אין הבדל חיצון רב בין זכר ונקבה, אך יש 
גם בעלי דימורפיזם מיני מובהק מבחינת הבדלים ניכרים 
בגודל, בציור ובצבעים (מיני פרפרים, שפיריות), בצורת 
המחושים (בטוואים וביתושים הפעילים בלילה מחושי הזכר 
מפותחים בהרבה מאלה של הנקבה), יש מקרים שבהם 
ההבדלים בולטים ביותר: הזכר של כנימות-המגן הוא בעל 
כגפיים ורגליים מפותחות, ואילו הנקבה נראיתכשק־ביצים— 
היא חסרת כנפיים, ורגליה ומחושיה מנוונים פחות או יותר, 
ניוון הכנפיים בנקבה מצוי גם בת" רבים אחרים. איברי-המין 
של הח" מורכבים מאשכים ושחלות זוגיים. השחלות בנויות 
לרוב בשורה של צינורות ביצים (םןס״םעס). תוצרות איברי־ 
המין הראשוניים מובלות החוצה דרך שני צינורות המסתיי¬ 
מים בצינור סופי בלתי-זוגי. לאיברי-המין מצטרפות בלוטות־ 
עזר. בזכר מסתיים איבר-המין באיבר־הזדווגות. ברוב הח" 
יש לנקבות כיס הקשור לצינור מוביל-הביצים! בו נקלטים 
תאי־הזרע, ובו הם נשמרים זמן רב(במלכת דבורת־הדבש — 
כמה שנים). תוך מעבר ביצה בשלה מן השחלה דרך מוביל־ 
הביצים ספרה אותה תא־זרע אחד, החודר לתוכה דרך פתח 
מיוחד. — בקבוצות אחדות של ח" מצויה רביית-בתולים 
(ע״ע הפריה, עמ׳ 105 ): בדבורים ובצרעות מתפתחים מביצים 

• ן 




91 


חרקים 


92 


בלתי־סופרות זכרים (ע״ע דבורניים, עט׳ 849 ), בכנימות־ 
עלים, בכנימות־מגן, בחדקוניות ועוד — נקבות. רוב הח' 
מטילים ביצים! אולם יש גם מקרים שהזחל בוקע מן תביצה 
בעודה בגוף האם — השרצת־זחלים (למשל במיני הזבוב 
11382 נ 1 ס 0 ' 1 ג 8 ), ויש גם שהזחל נשאר בתוך רחם־האם וניזון 
שם מהפרשות של בלוטות מיוחדות עד לגמר התפתחותו, 
והוא מתגלם מיד עם השרצתו(בזבובים ־ 0108 
3 ם 51 ). במיני צרעות טפיליות קיימת רב־עובריות: מביצה 
אחת מתפתח מספר רב (עד כדי מאות) של זחלים. 

לכל מין אפייניים מקומות מסויימים להטלת ביציו: על 
הקרקע ובתוכה, על צמחים ולתוכם, לתוך זבל או לתוך 
פגרים. ח" טפילים מדביקים לעתים קרובות את ביציהם 
לגוף הפונדקאי, או מטילים אותן לתוכו, ויש המטילים את 
הביצים לתוך תיקים מיוחדים (תיקנים). היתושים המצוייצים 
מטילים ביצים בתוך מעטפת רירי. מספר הביצים שנקבה 
אחת מטילה בחייה הוא קטן במינים אחדים ועצום במינים 
אחרים — במינים של טרמיטים מיליונים אחדים. מספר 
הביצים תלוי גם במצב התזונה של הנקבה, בטמפרטורה 
ובגורמים אחרים. 

ההתפתחות העוברית. ביצה טיפוסית של ח'עטו־ 

פה קליפה (ת 10 נז €110 ) המופרשת מתאי צינור־הביצים! בקד־ 
מתה — עפ״ר פתח או מספר פתחים, שדרכם חודרים תאי- 
הזרע. הביצה כרגיל עשירה בחלמון, וגרעינה נמצא במרכזה, 
עטוף פלאסמה. החלמון עטוף שכבת־פלאסמה דקה, החודרת 
גם פנימה בצורת רשת. 

חלוקת־ההפחתה אינה חלה בביצה כרגיל אלא לאחר 
חדירת הזרע לתוכה. גרעין תא-הזרע מתלכד עם הגרעין 



ציור 9 . דרגוח נד,תפתתות העוברית של חרק: 1 הו 51 םה ונרירת 
הנרעי;ים ?^ריפלאססה (א) : 2 . יצירת הבלאםמ 1 ררםה (ב) ; 
3 , יצירת פס־הנבם (ג) : 4 . יצירת קפלי השפיר (ד) ; 5 . העובר סנור 
בתור תלל השפיר (ה) 


שנותר לאחר חלוקת־ד,הפחתה, והזיגוטה מתחילה להתחלק. 
הגרעינים הנוצרים בחלוקות אלה מתעטפים בפלאסמה, 
נודדים אל הקף הביצד, ויוצרים בלאסטודרמה חד־שכבתית. 
חלק מהגרעינים נשארים בתוך דוחלמון ומפרישים אנזימים 
להמסת החלמון. יש שכבר בשלב זה נודדים מספר גרעינים 
(או גרעין אחד) לחלק האחורי של הביצה ומהווים את תאי־ 
האם של תאי־חמין. 

בהשפעת מרכז־ד,הפעלה שבחלק האחורי של הביצה, 
מתעבה איזור של הבלאםט(דרמד, בצורת פס׳אורך בצד 
הגחוני של הביצה: זהו "פס*ד,נבט", שממנו מתפתח העובר. 
מרכז אחר, הנמצא באיזור העתיד להתפתח לחזה (מרכז 
הדיפרנציאציה), משפיע על התפתחות חלקי פם-הנבט לאי¬ 
ברים המתאימים (ע״ע התפתחות, עט׳ 714 ). בהמשך ההת¬ 
פתחות נוצרים שני קיפולי־אורך מצדי פם־הנבט, שד,ם 
סוגרים עליו, מתלכדים ויוצרים שתי מעטפות־מגן — הסרוזה 
והשפיר (ת 1110 ומ 3 ). לאורך פס-הנבט נוצר שקע ההולך 
ונסגר, ופס-הנבט נעשה באופן זה דו־שכבתי: השכבה החי¬ 
צונית היא האקטודרמה, הפנימית — המסודרמה (האנטו־ 
דרמה). מופיעים חריצי־רוחב, המחלקים את פס־ד,נבט ל 20 
פרקים: בכל אחד מפרקים אלד" פרט לראשון, מתפתח זוג 
גפיים עובריות. מן הזוג הראשון של הגפיים מתפתחים 
המחושים, הזוג השני נעלם, הזוגות 3 — 5 מתפתחים לגפי־פה, 
והזוגות 6 — 8 לרגלי־חזד,. הגפיים באיזור הבטן נעלמות 
והולכות בהמשך ההתפתחות, חלקו משתמר לפעמים בצורת 
תוספתנים של הבטן. החלוקה לפרקים ניכרת גם במסודרמה, 
ובכל פרק מתפתחים שני שקיקי-קלום. מדפנות־הקלום 
מתפתחים איברי-המין, השרירים וגוף־השומן. חללי הקלום, 
יחד עם החלל שבין החלמון ופם-ד,גבט, מד,ווים אתיחלל- 
הגוף של הח׳. מערכת־העצבים מתחילד, להתפתח כשתי 
בליטות-אורך של האקטודרמה. צדי גוף־העובר צומחים כלפי 
מעלה בצורת קיפולים ההולכים ונפגשים; באופן זה נוצר 
גב הח׳, והחלל המתד,וור, הוא חלל־המעי, הסוגר בתוכו את 
שרידי החלמון. מערכת הטרכאות נוצרת ע״י שקיעת האק־ 
טודרמה פנימה. 

וע״ע א מ ב ר י ו ל ו ג י ה, עט׳ 867 . 

משך ההתפתחות העוברית אינו קבוע, מאחר שהוא 
תלוי בגורמים חיצונים שונים; בכוורת של דבורת-הדבש 
נשמרות טמפרטורה ולחות קבועות, ומשך ההתפתחות 
קבוע כמעט. יש שבדיתפתחות הביצה חלה הפסקה ("דיאפאו- 
זה") ממושכת, הנגרמת ע״י הורמונים מעכבים או ע״י 
הפסקת הפרשת הורמונים (ר׳ להלן, עט׳ 94/5 ). יד דיאפאוזה 
גם בדרגות הזחל והגולם וגם בזו של הבוגר. ר,תכ 1 נה להיכנס 
לדיאפאוזה היא אפיינית למין, והגורמים החיצונים המשפיעים 
על תחילתה וסיומה הם שונים במקרים שונים: הזנה בלתי־ 
מספקת, יובש, תנודות בהארה ובטמפרטורה. אפשר להפסיק 
את הדיאפאוזה בכמה מקרים ע״י החזקת הביצים או הגלמים 
זמן מסויים בטמפרטורד, נמוכה וגם ע״י גורמים אחרים. 
הבקיעד! מן הביצים נעשית בצורות שונות: כירסום חור 
בביצה או הסרת מיבסה — לאורך קו מסויים שבו קליפת- 
הביצה דקה ביותר —, או בליעת אוויר. זחלי ח" מסויימים 
מצויידים בשן או בשיניים מיוחדות לצורך הבקיעד,. 

התפתחות הח׳. הגלגול (ע״ע, עם׳ 744 ). הדרגה 
הצעירד, של ח׳ נקראת ז ח ל ( 3 ז\־ו 13 ). לזחל עם גיחתו מה¬ 
ביצה אין כנפיים, ולפעמים צורתו שונה בתכלית מצורת 






93 


חרקים 


94 



ציור 10 . נ 5 נול חסר ש 5 פ? 1 ם״.ו (.•,ט 1 ז 11 טנ 1 ^ין זח 5 (ררנה 2 ) ; 

ב. זחל (דרגה 4 ) ; זחל (דרנזז 5 > : ר. בונר 


הבוגר. הזחל ניזון וגדל תוך מספר נשלים ומשנה את צורתו 
עד שהוא מקבל את צורת הבוגר. לפי צורתו של תהליו 
הגלגול הזה מחלקים את הה" לבעלי גלגול חסר או גלגול- 
למחצה (ב 01 נ £131 מז 11 וושו{ , 013 ו €131 בדז 0 ז €1€ ו 1 ) ובעלי גלגול מלא 
(ב 01 נ £131 ו 01011 ר 1 ). יש מכנים בשם חסרי־גלגול ( 013 נ 31 ז£מ 31 ) 
את הח" שהם חסרי כנפיים בצורתם הבוגרת, ולפיכך הזחל 
דומה לבוגר. 

ח״ בעלי גלגול־למחצה טיפוסי הם: תיקנים, גמלי־ 
שלמה, חגבים, חרגולים, צרצרים, פשפשים וטרמיטים. 
בקבוצות אלו ההבדלים בין הזחל והבוגר הם קטנים־יחסית! 
הכנפיים מתפתחות באופן הדרגתי ומתארכות מנשל לנשל! 
אורח־החיים של הזחל דומה לזה של הבוגר (יש קוראים 
לזחל כזה בשם "נימפה"). לקבוצה זו משייכים גם את 
הבריומנים והשפיריות: אמנם ההבדלים בין הזחל והבוגר 
גדולים בהם יותר — הזחל חי במים, וצורתו שונה לגמרי 
מצורת הבוגר המעופף באוויר ? אבל גם בה" אלה התפתחות 
הכנפיים היא הדרגתית, ובהתפתחותם אין דרגת גולם (ר׳ 
להלן). הבריומנים (ע״ע) משילים את עורם פעם נוספת 
לאחר גמר התפתחות הכנפיים, ובכך הם נבדלים משאר כל 
הח". זחלי הטריפסים וכנימות־המגן חסרים סימני־כנפיים 
חיצונים, ורק בדרגות מאוחרות יותר (קדם־גולם וגולם) 
מופיעים בהם סימני־הכנפיים. 

ח" בעלי גלגול מלא הם הפרפרים, החיפושיות 
וקבוצות רבות אחרות. עפ״ר הזחל שונה לגמרי מן הבוגר 
בצורתו, במיבנה גפי־הפה והאיברים הפנימיים ובאורח־חייו. 
בדרגות הזחל אין להבחין בסימנים חיצונים לכנפיים( הללו 
מתפתחות בזחל בצורת שקיות המופנות אל תוך־גופו. עפ״ר 
נעדרות בזחל עיני־תשבץ. בזחל הניזון חלים כמה נשלים, 
ובגמר גידולו הוא פוסק לאכול והופך לקדם־גולם ( 3 ק 11 ק£זס), 
משיל אח עורו בפעם האחרונה והופך לגולם ( 3 ק 3 וק), 
שבו כבר נראים סימנים חיצונים של כנפיים. הגולם אינו 
ניזון ועפ״ר גם אינו מתנועע, אבל חלים בו תהליכים מסוב¬ 
כים של הריסת הרקמות של הזחל ובניית הרקמות והאיברים 


של הבוגר, עם גמר ההתפתחות בוקע עור הגולם, והבוגר 
יוצא, פורש את כנפיו, גופו מתקשה ומקבל אח צורת הה׳ 
החפשי. ההתגלמות נעשית עפ״ר במקום־סתר — באדמה, 
מתחת לאבנים וכר. במקרים רבים הזחל טווה לעצמו לפני 
ההתגלמות פקעת מחוטים שהוא מפריש מבלוטות הנפתחות 
בשפה התחתונה, ובתוכה הוא מתגלם. 

טיפוסי הזחלים הנפוצים ביותר הם: ( 1 ) זחל אמיתי, 
בעל ראש, 3 זוגות רגליים פרוקות ב 3 פרקי־הגוף הראשונים 
ומספר זוגות של רגליים בלתי־פרוקות (רגליים מדומות) 
בפרקי-הגוף האחרים! זחל כזה מצוי בפרפרים ובצרעות־ 
עלים. — ( 2 ) זחל ראשוני, שגופו עפ״ר פחוס מלמעלה למטה 
ומארך ונושא 3 זוגות רגליים פרוקות בחזה! הבטן חסרת 
רגליים, לעתים קרובות נושאת תוספתנים בקצה! זחלים 
אלה עפ״ר טורפים. זחלי ארינמלים וחיפושיות רצות הם 
מקבוצה זו. — ( 3 ) דדן —י זחל שגופו גלילי, בעל 3 זוגות 
רגליים בחזה בלבד,' ובטנו חסרת רגליים או תוספחנים! 
כאלה הם זחלי הזבליות. — ( 4 ) זחל תיל, מוארך, גלילי ובעל 
כיסוי־גוף נוקשה ו 3 זוגות רגליים קטנות בחזה; זחלי הנתו־ 
זיוח. — ( 5 ) זחל חסר רגליים בעל ראש מפותח — זחלי 
נמלים, צרעות ודבורים וזחלי החיפושיות היקרוניות והבר־ 
קניות. — ( 6 ) רימות חסרות רגליים וחסרות ראש! הללו 
אפייניות לרבים מן הזבובים, 

טיפוסי ה ג ל מ י ם העיקריים הם: ( 1 ) גולם חנוט, 
שרגליו, כנפיו, מחושיו וגפי־פיו מהודקים לגוף ומשווים לו 
צורה של חנוט מצרי! אפייני לפרפרים, יתושים וחיפושיות 
פרות־משה־דבנו. — ( 2 ) גולם חפשי, שבו אין האיברים 
החיצונים מהודקים לגוף, אלא נתונים בנרתיקים נפרדים! 
אפייני לדבורים, לנמלים, לצרעות ולרוב החיפועזיות. גם 
לזבובים גולם חפשי, אלא שהזחל מתגלם בתוך עור הנשל 
האחרון, המתקשה ומקבל צורת חביונה. 

גורמים חיצונים שונים משפיעים על מהירות הגלגול: 
מזון, טמפרטורה, לחות, אור. אולם הגורם הקובע והמכריע 
במכאניזם הגלגול הוא השפעת הורמונים (ע״ע גלגול, 
עמ' 745/6 ). תאים בלוטיים במוח מפרישים "הורמון מפעיל" 
או "אדנוטרופי", הגורם להפעלת בלוטה שניה הנמצאת 
בחזה הקדמי. בלוטה זו מפרישה הורמון אחר, אקדיזון 
(ת 50 ץ £611 , מיוו׳© 6x813 , פושט, חולץ), הגורם להתנשלויות. 



ציור 11 . טיפוסי וחלים: א. זח? ראשוני (חיפו׳שית ?!ורת כנסי־ 
חפיהו; ב. וחל־תיל (חיפוישית־הקטח); נ. וחל אמיתי (פרפר); ד. וחל 
חסר רנליים (רבורת־הדבש) 



95 


חרקים 


96 


הורמון אחר מופרש 
מזוג גופיפים הקשו¬ 
רים למות(אבל אינם 
חלק ממנו) ונקראים 
31130 ב־וסלןזססו הור¬ 
מון זה, הנקרא נאו־ 

טנין ( £11111€ ן £0 ת)' או 
הורמוךהנעורים (- 1 ג 1 

1011€ ז 1 ־ 1101 61111€ ז\), 

מונע את המעבר נד 
צורת הזחל לצורת 
הבוגר. כמות הנאו־ 

טנין פוחתת והולכת 
עם גידול הזחל. בח" 

בעלי גלגול חסר — 

הפחתה זו גורמת ל¬ 
מעבר ההדרגתי לצו¬ 
רת הבוגר. בבעלי גלגול מלא — הפחתת כמות הנאוטניז 
גורמת להתגלמות, והיעדרו המוחלט גורם להפיכת הגולם 
לבוגר. ההורמון עשוי להופיע מחדש בבוגר, אלא שכאן 
תפקידיו אחרים: הוא נעשה גורם משפיע על התפתחות 
הביצים. — הורמונים אלה אינם ספציפיים, והשפעתם היא 
אחת במיני ח״ שונים. האקדיזון (נוסחה: 4408 ^ 027 , ור׳ 
להלן, עמ׳ 1,99 ) בודד בצורה גבישיתז מיבנהו הכימי הובהר 
ביסודו: הוא שייך לקבוצת הסטרואידים. פעולתו ניכרת 
כבר במנות של 18 < ^־ 10 . 

רוב הח" מקימים דור אחד בשנה, אך יש מינים שמשך 
גלגולם קצר מאד (ימים אחדים), ולעומתם יש אחרים 
שגלגולם ממושך: התפתחות "חיפושית-מאי" האירופית נמ¬ 
שכת 3 — 5 שנים < באחד ממיני הציקדות בצפון אה״ב נמשכת 
ההתפתחות 17 שנה. גם מבחינת אורך-החיים של הבוגרים 
קיימים הבדלים גדולים בין המינים, וכן בין תנאי-חיים 
שונים. מיני בריומנים חיים כבוגרים רק שעות אחדות! 
מלכת דבורת-הדבש עשויה לחיות 4 — 5 שנים. 

הטיפול בצאצאים. יש ח" המטילים את ביציהם 
על האדמה או לתוכה, באופן שהזחל הבוקע צריך לחפש את 
מזונו בכוחות עצמו! אולם ח" רבים מטילים אותן במקום 
שבו מובטחת לזחל אספקת מזון. מיני פרפרים, זבובים 
וחיפושיות מטילים על הצמח שזתליהם חיים עליו או על 
פגרים וזבל. ח" טפיליים מטילים על הפונדקאי או לתוך 
גופו. חיפושיות־הזבל מטילות את ביציהן בתוך כדורי-זבל 
שהכינו במיוחד (ע״ע זבליות). דבורים מכינות לצאצאיהן 
מלאי-מזון בקניהן. צרעות לא-חברתיות מכינות לצאצאיהן 
עכבישים או ח" משותקים ע״י עקיצה, ועליהם הן מטילות 
את הביצים. 

יש גם ח" המטפלים ממש בצאצאיהם. נקבת הצבתנים 
( €13 :|נ} 1113 ־ 61 כ 1 ) שוהה ליד קבוצת הביצים שהטילה, כורכת 
עצמה סביבן ומעבירה אותן למקום אחר בשעת סכנה. היא 
גם שומרת על הצעירים עד שהם נעשים עצמאיים. צרעות 
בלתי־חברתיות מסויימות מזינות את צאצאיהן בתוספת מזון 
לפי הצורך. 

הדרגה הגבוהה ביותר של טיפול בצאצאים מושגת בקרב 
ח״ חברתיים — טרמיטים, נמלים ומיני צרעות ודבורים. 
ב ח ב ר ת - ח" כזאת, השוכנת בקן אחד, נמצאת נקבה אחת 


בעלת איברי-רביה מפותחים מאד, ורק היא מופרית, והיא 
המטילה ביצים. נוסף עליה נכללות בחברה מעשרות עד 
עשרות-אלפים נקבות-פועלות (בחברת טרמיטים גם זכרים־ 
פועלים), שאיברי-הרביה שלהן מנוונים ביותר! הללו מטפלות 
במלכה ובוולדות ובונות את הקן. במינים אחדים גם המלכה 
מסוגלת לעבוד, ובתחילת העונה היא מחפשת מקום לבניית 
קן, וכן היא מגדלת את דור-הצאצאים הראשון. לעומתם, 
בדבורת-הדבש אין המלכה מסוגלת אלא להטיל ביצים בלבד. 
זכרים מופיעים בחברה דק באותה עונת-השנה שבה מופי¬ 
עות גם מלכות צעירות. בהזדווגות קולטת הנקבה הצעירה 
תאי-זרע מן הזכר, והללו נשמרים בכים מיוחד זמן ממושך 
ומפרים את הביצים המוטלות (ע״ע דבורים, עמ׳ 838 ). 
למלכת הטרמיטים אין כיס-זרע כזה, והיא זקוקה להזדווגויות 
חוזרות! משום-כך נמצא תדיר בכל קן של טרמיטים גם 
זכר. — מצאו שהיחס הנכון בין מספר הצורות הפוריות 
והבלתי-פוריות בקן של ח" חברתיים נשמר ע״י הפרשת 
חמרים מיוחדים (פרומונים, ר׳ להלן) ע״י הצורות הפוריות, 
המעכבים את התפתחות איברי ההתרבות בפרטים נוספים 
מהאוכלוסיה, 

לא כל מקרה של הופעת ח" בקבוצות גדולות מעיד על 
חיים חברתיים המושתתים על חלוקת תפקידים. להקות 
הארבה (ע״ע), למשל, מתקבצות — כתוצאה מתנאים 
אקולוגיים מסויימים — ל נ ד י ד ה משותפת, לפעמים למר¬ 
חקים של אלפי ק״מ. ידועים גם מקרי נדידה של פרפרים, 
שפיריות, חיפושיות, כנימות-עלים ועוד. 

יש השווים את נדידת הח" לנדידת העופות, הנודדים 
בשני כיוונים בהתאם לעונות-השנה. אולם בח" לא הוכחה 
נדידה כזו אלא במקרים מעטים בלבד, למשל בפרפרים מן 
המין צ 1 ןק(^ 5 {>1^x1 נו 3113 ם: בקאנאדה נראים פרפרים אלה 
רק בקיץ! בסתיו הם נודדים דרומה וחורפים בחלק הדרומי 
של אה״ב ובמכסיקו! באביב חלק מהפרפרים שחרפו 
וצאצאיהם נודדים חזרה צפונה. בא״י ניתן לראות להקות של 
נימפיית־החורשף ( 1 ו^ 1 ^:ו 3 ^ ¥3116553 ) בדרך נדידתן צפונה! 
פרפר זה מגיע בנדידה מאפריקה עד אירופה הצפונית. 
נדידת להקות גדולות של ח״ ידועה גם בשפיריות; להקות 
של השפירית הגדולה (ז 186 קקנ 11 {ן 6 113^1^x מ^^^), הנראות 
בא״י, נחשבות לפעמים בטעות ללהקות-ארבה. 

קיימת גם נדידה בממדים מצומצמים יותר. יש בא״י 
פרפרים המושמדים כל חורף באיזור החוף — שתנאי 
האקלים בו קשים בשבילם —, וחודרים מחדש לאיזור החוף 
בכל אביב מעמק-הירדן ואיזור ים-המלח, כגון דנאית־סדום 
( 115 קק 51 ץז 611 03113115 ). ואילו לבנין-הכרוב הגדול ( 15 ז 16 ? 
€36 נ 355 ־ 1 נ 1 ) מושמד בא״י בקיץ, ובכל סתיו חודרים פרפרים 
אלה מחדש מן הצפון. 

כנימות-עלים מכונפות נמשכות כלפי מעלה, אל האור 
האולטרא-סגול של הרקיע, מיד לאחר הנשל האחרון. בעלותן 
הן נישאות ע״י זרמי-אוויר לגובה רב (למעלה מ 1,500 מ׳) 
ולמרחקים ניכרים! כך, למשל, מגיעה הכנימה £31136 1115 ק\ 1 
מיבשת־אירופה לאנגליה. משך יצר התעופה של כנימות 
אלה הוא קצר! הן יורדות ומתיישבות על עלים, מתחילות 
למצוץ, ושרירי-התעופה שלהן מתנוונים. 

ה ת נ ה ג ו ת ה ח". מספר תאי-העצבים במערכת־העצבים 
של ח׳ מצומצם בהרבה ממספרם בחולייתנים, ואפשרויות 
התגובה של ח׳ מוגבלות בהרבה, 



ציור 12 . טיפוסי ג 5 םים: מיטיז — 
נו 5 ם חגוט (פרפר) ; מי 6 טא 5 — 0511 
חפשי (צרעה) 



97 


חדקיס 


98 


התנהגות הח" מוסדרת במידה רבה ע״י אינסטינק¬ 
טים (ע״ע) — צורות קבועות של התנהגות העוברת 
בתורשה׳ שאופן יצירתן במערכת-העצבים של הח׳ אינו ידוע. 
נה׳ טבועות מלידה מערכות די מסובכות של תגובות המת¬ 
אימות לתנאים רגילים של חייו; כדי להפעיל את התגובה 
המסויימת צריך הוא רק להיתקל ב״גירוי המשחרר" המתאים. 
לכן התנהגות הח׳ תלויה הרבה פחות מהתנהגות האדם 
בנסיון ובלמידה (ע״ע חי׳ עמ׳ 307 ). 

לדוגמה: צרעת־החול הנקבה ממין ג 1111 ת 0 ת 1 ת 1 ^ 
ב 10$ חופרת מחילה בקרקע, סוגרת אותה באבנים קטנות, 
מחפשת זחל של פרפר׳ משתקת אותו ע״י מספר עקיצות 
בחלק התחתון של גופו, גוררת אותו אל המחילה׳ פותחת 
אותה׳ מכניסה את הזחל׳ מטילה עליו ביצה׳ יוצאת וסוגרת 
את המחילה סגירה יסודית; הזחל המשותק ישמש מזון לוולד 
הצרעה שייבקע מן הביצה. כל שרשרת־הפעולות הזאת 
נעשית בדייקנות בלי שהצרעה תראה אי־פעם כיצד התה¬ 
ליך מבוצע: לא היה לה כל קשר עם אמה׳ ולא יהיה לה 
קשר עם ולדה׳ שהרי לאחר הסגירה הסופית היא עוזבת את 
המקום ואינה התרת אליו. 

ידועים גם מקרים שח׳ משנה את התנהגותו בתנאים 
שונים. למשל׳ נקבה של צרעת-חול אחרת׳ 
(*!זז^^סגמגס)׳ אינה מציידת את הקן מראש בכל הדרוש לזחל 
שלה, אלא מכניסה לקן זחל קטן של פרפר׳ מטילה עליו ביצה 
וסוגרת את המחילה. לאחר ימים אחדים היא חוזרת ובודקת 
את המחילה: אם בקע הזחל מביצתה — היא מביאה למקום 
מזון נוסף; אם לאו — היא עוזבת את המקום וחוזרת למחרת 
לבדיקה נוספת. צרעה זו מטפלת במספר קנים בעת ובעונה 
אחת׳ ונוהגת בכל קן לפי המצב בזמן סיור-הביקורת. 
אם משנים את מצב הקן לאחר שהצרעה בדקה אותו, מטפלת 
בו הצרעה בהתאם למצב ששרר בו בזמן ביקורה האחרון. 

הח׳ מגיב בתגובות פשוטות על אותם שינויים בתנאי- 
הסביבה שאינם משמשים "משחררים" לשרשרת רצופה של 
תגובות אינסטינקטיוויות. לדוגמה: הטמפרטורה האופטימא¬ 
לית לכינת-הבגדים היא ״ 30 ׳ ובטמפרטורה זו היא מתקדמת 
פחות או יותר בקו ישר; אם משנים את הטמפרטורה ל״ 28 
או ״ 32 ׳ היא פונה תחילה לצדדים׳ ולאחר זמן־מה מתרגלת 
לשינוי ומוסיפה להתקדם בקו ישר; כשהשינוי הוא ניכר 
מאד׳ היא פונה במהירות אחורה. 

הח" מסוגלים להבחין במחושיהם באיזה צד של הגוף 
נמצא מקור-ריח. אם הריח הוא רצוי, הם נעים לעברו באופן 
שציר התנועה לכיוון הגירוי נמצא בין שני המחושים, 

מהתנהגות הח" אפשר להסיק׳ שקיימת בהם גם יכולת 
של למידה וזכירה. לדוגמה: זחלי שפיריות מסוג למדו 
לקשור קבלת מזון עם נוכחות המטפל על-יד האקוואריון 
ועשו תנועות של קבלת מזון עם הופעתו, עוד לפני שראו 
את המזון. פועלוית צעירות של דבורת-הדבש עורכות "תעופת 
הכרות" בסביבת הכוורת׳ דבר המסייע להן אח״כ למצוא 
את הדרך אליה. 

יש ח" המסוגלים לכוון את תנועתם לפי אור-השמש גם 
כשהשמש אינה נראית ביום מעונן — כנראה לפי קיטוב 
האור המגיע מן השמים. נמלים נעזרות הן בחוש-הראיה 
והן בחוש-הריח במציאת דרכן - הן נוגעות במחושיהן 
בדרך ובודקות את עקבות הנמלים שעברו בה. 


תכונה מעניינת מאד של הח" היא "ה ש ע ו ן ה פ נ י מ י" 
שלהם; לדוגמה: דבורים אספניות׳ שנתנו להן מי-סוכר בשעה 
קבועה של היום, לא היו פעילות כל היום ויצאו לפעולה 
באותה שעה בלבד. תיקנים מסוג 1311613 ק 61-1 ?, הפעילים 
בלילה, המשיכו כמה ימים להיות פעילים בשעות הקבועות 
גם כשהוחזקו בחושך רצוף או באור רצוף; במקרה זה נמצא, 
שהפעילות נגרמת ע״י הורמון המופרש מתאים נורוסקרטו- 
ריים שבגנגליון התת־לועי. ע״י הזרקת דם מתיקו פעיל 
לתיקן לא-פעיל אפשר היה לעורר את האחרון לפעולה. ח" 
המכוונים את תנועתם לפי השמש מסוגלים להמשיך בכיוון 
הנכון גם כשסגרו אותם למספר שעות בלי שיכלו לראות את 
השמש׳ כאילו היו מסוגלים "לחשב" מה היה השינוי במצב 
השמש במשך הזמן שהיו כלואים (ע״ע דבורים׳ עמ׳ 836 ). 

המכאניזם הפיסיולוגי׳ שעל קצביותו — כפי שמסתבר — 
מושחתת פעולתו של השעון הביולוגי׳ עדיין לא נודע. 
העובדה ששינויי טמפרטורה עשויים להחיש או להאט את 
מהלכו של "שעון" זה מרמזת לכך, שביסודו מונחת המהיתת 
של ראקציות כימיות מסויימות בחילוף-החמרים. 

יה. ק. 

ח״ ח ב ר ת י י ם (ע״ע ז( א 1 ס ו צ י ו ל ו ג י ה). על טיפוס 
זה נמנים מינים מקבוצות סיסטמתיות שונות שבמחלקת הח". 
בסדרת הטרמיטים (ע״ע) כל מיניה (כ 000 ׳ 2 ) מאורגנים 
בחברות; בסדרת הדבורניים (ע״ע) משתייכים לחברתיים 
משפחת הנמלים (ע״ע; כ 000 ׳ 6 מינים), ומן הדבורים (ע״ע׳ 
עמ׳ 830 — 842 , 842/3 ), ה 36 מומ 0 תנ 161 \ וה 136 ; 1 ( 11 ת 60 והסוג 
ומספר מיגים של צרעות (ע״ע). 

חברה ולהקה. לעומת התלהקויות זמניות (ע״ע אר¬ 
בה) הנוצרות מסיבות שונות׳ כגון: רביד" נדידה, הגנה׳ 
התלהקויות־שינה, התלהקויות-הזנה וכד׳, שהן מתפזרות 
לאחר תקופה מסויימת — חברות-ח" הן יציבות וקבועות. 
החברה מאופיינת ע״י קשרי משיכה הדדית בין כל פרטיה; 
כל פרט מהווה גירוי לחברה׳ והחברה מצדה מהווה גירוי 
לגבי הפרט. קיימת תלות הדדית בין פרטי החברה׳ ואין הם 
מסוגלים לחיות חיי בדידות; ואילו פרטי הלד,קה הזמנית 
מתקיימים גם מחוצה לה. 

בניגוד להתלהקויות, שהן קולטות פרטים נוספים מאותו 
המין — לשון אחרת: הן פתוחות לפרטים מחוץ ללהקה —׳ 
החברה האמיתית היא סגורה: אין היא מקבלת לתוכה 
פרטים נוספים מן החוץ׳ אף אם הם בני אותו המין. 

החברה מתרכזת מסביב לקן החברתי׳ שיש לו כוח- 
משיכה לגבי כל בני-החברה. סימנה המובהק של החברה — 
דיפרנציאציה של מעמדות וחלוקת העבודה ביניהם. האירגון 
החברתי מתבטא בתיאום הדדי של הפעולות השונות של 
בני־החברה — בניה, טיפול בצאצאים׳ אספקת מזון,.הגנת 
הקן, אירגון "מסעי-ש 1 ד" ועוד. איחוד החברה וההתאמה בין 
הפעולות במסגרתה מושתתים על כושר מסירת הודעות 
מפרט לפרט וכושר הערכת צרכי החברה ע״י הפרט הבודד, 
כל פרט מוגבל לפעולת-חיים מסויימת (או לפעולות-חיים 
מסויימות), ושייכותו המעמדית קבועה. ההגבלות בביצוע 
פעולות-חיים שונות נובעות מהבדלים מורפולוגיים בין בני 
המעמדות השונים. יש שמקורם של הבדלים אלה בגורמים 
הפועלים כבר בתקופת הגלגול (התפתחות הביצה׳ הזחל 
והגולם), ובמקרים אלה ההגבלה קיימת ועומדת מתחילת 
חיי הבוגר; למשל: גודל ראשן של נמלים־חיילים אינו 



99 


חרקים 


100 


מאפשר להן פעילות רגילה בקן; מלכות־הדבורים מחוסרות 
איברים לאיסוף מזון, ואילו נקבות־פועלות מוגבלות מבחינת 
כושר־הרביה. אולם במלכות הנמלים והטרמיטים ההגבלות 
נובעות מהתפתחות מופרזת של השחלה במשך חייה של הנק¬ 
בה, ולפיכך עדיין אין הגבלות אלו חלות על מלכות צעירות. 

יש שזחלים חיים בצוותא אף ללא אירגון חברתי, כגון 
זחלי טוואי־התהלוכה של האורן (-ת 1 אל 11 ׳יז ג^( 0^x ^גנת 1 ^ X113 
ות 80 ) וטוואי־האלון ( 81 ת 11111 <נ 1 ^ 1083516 ־!£): הזחלים טווים 
קן בין ענפי־העץ, עוזבים אותו בשורה ארוכה לשם אכילה, 
וחוזרים אליו יחד. 

מנגנון של תקשורת בין ח"—הן בין פרטים והן במסגרת 
של חברת־ח״ שלמה —, שכמוהו לא נודע בעולם החי עד 
לפני שנים מועטות, נתגלה בדמות ה פ ר ו מ ו נ י ם (- 0 ז 11€ ק 
1€5 ו 0 ומ, מיוו׳ < 1 > 0 ?ין, נושא, מעביר).'אלה הם חסרי־פעולה 
ספציפיים, המיוצרים בח' ומופרשים ממנו ומשפיעים על 
התפתחותם האנאטומית או על התנהגותם הפיסיולוגית של 
ח" אחרים מאותו המין, הנמצאים בריחוק־מקום ממנו. 
מבחינת הספציפיות של המיבנה ושל הפעילות שלהם ושל 
הפקתם בבלוטות מיוחדות של גוף הח׳ הם דומים להור¬ 
מונים (ע״ע: וע״ע הפרשה פנימית); אולם הם נבדלים 
מהם בכך, שאינם פועלים את פעולתם בגוף המייצר אותם 
אלא בגוף זולתו. הפרומונים הם חמרי־הפעולה בעלי העצמה 
הרבה ביותר הידועים לנו: פעולתם כבר ניכרת במנות שהן 
קטנות מן המנות ה מינימאליות הנדרשות לאבחנת פעולתו — 
הכימית או הפיסיולוגית — של כל חומר אחר. 

לקבוצה זו של חמרים שייכים בראש וראשונה חמרי 
המשיכה המינית של הה"! הם מופרשים מן הנקבה, וריחם 
מושך אליה את הזכר ממרחקים ניכרים. חומר כזה מופרש, 
למשל, מבלוטות-ריח הנמצאות בקצה בטנן של נקבות 
טוואי-המשי (״סמז x ץג^ 6001 ).בוטננט (ע״ע) וחבריו הצליחו 
לבודד מבלוטות של 1/2 מיליון נקבות כ 12 מ״ג של חומר זה 
בצורה נקיה; הם קראו לו בשם בוימביקול( €01 ץ( 1 מז 0 < 1 ) וזיהוהו 
ככוהל הבלתי-רווי(בעל 2 קשרים כפולים מצומדים) 11 . פעי¬ 
לותו של חומר זה תלויה במידה רבה בסידור הסטרי ליד הקש¬ 
רים הכפולים — מערך־טראנס או מערך־צים. עצמת הפעולה 
היא מדהימה: מקל־ 
זכוכית, שנטבל בת¬ 
מיסה שהכילה 12 ־ 10 
מ״ג של 11 במ״ל, 
עורר לפעולה זכר 
שנגע בו במחושו! ב¬ 
מקרה זה ניתן ל 0 שב, 
שרק מולקולות מע¬ 
טות — אולי רק מול¬ 
קולה אחת — פגעו 
בכל תא-חוש. כיוצא 
בו נמצא וזוהה חומר־ 
המשיכה המיני של ה¬ 
עש ־ 5 ^ 1 ^ ג 1 ז 111€1 ־ 01 ? 



1 1 \ 


11 11 
1 1 

ןןן 11 <)* 011 ,(. 11 :>>:> 0 • . 11 :>• 1:11 ,(^ 1:11 ) 111 •^ 

1X:1X:11, 


€11, ^X>1:11 ^ 1:11 ן(^ 11 :))־ •^ 


,אס י סס .(■א 0 ),א 0 


מעמדות וחלוקת-העבודה. את פעולות הבגיד., 
ההזנה והטיפול בצאצאים מבצעות בחברות דבורים ונמלים 
הנקבות, בקרב הטרמיטים — גם זכרים. בנות מעמד־הפועלות 
בדבורת-הדבש אחידות מבחינת מיבנהן, וחלוקת־ 
העבודד. ביניהן בתנאים רגילים תלויה בגיל הפועלת ונקבעת 
בהתאם לצרכי החברה. רוב זמנד, של הדבורה מוקדש לסיו¬ 
רים בכוורת, כשהיא קולטת אינפורמאציד. על מצב הקן 
וד,רימות. בהתאם לצרכים ברגע מסויים היא עשויה לעבור 
מעבודת-ניקוי לטיפול בזחלים ולבניה. המצב הפיסיולוגי 
של הבלוטות קובע את סדר התפקידים ואת המעבר מבניה 
וטיפול לאיםוף-מזון, אך — מצד שני — צרכי החברה 
משפיעים על המצב הפיסיולוגי עד כדי חידושן של בלוטות 
רוק ודונג שכבר התנוונו בשלב-חיים זה. אם מסלקים מן 
הכוורת את כל הפועלות הצעירות וגורמים עי״כ מחסור 
במטפלות, משפיע דבר זה על האוגרות — שכבר הפסיקו 
להפריש רוק ודונג — לחזור לעבודות הטיפול (ע״ע דבו¬ 
רים). 

לפרומונים תפקיד חשוב, ואולי מכריע, באירגונה ובלי¬ 
כודה של חברת-הדבורים ובהסדרת היחסים המספריים בין 
הכיתות השונות בחברה! והוא־ד.דין בקרב ח" חברתיים 
אחרים. מלכת-הדבורים מפרישד. פרומונים ("חומר-המלבה") 
מבלוטות לסתותיה העליונות ! החומר נמרח על גופה, והפר 
עלות מקבלות אותו ע״י ליקוק המלכה. "חומר-המלכה" מושך 
את הפועלות למלכה (ע״ע דבורים, עמ׳ 837 וציור 10 ), מונע 
אותן מלבנות תאי־מלכות נוספים ומונע את התפתחות השח¬ 
לות בהן. הוא מכיל את החומצה הקטונית הלא-רוויה 1¥ . 
כשהמלכה אינה בכוורת, או כשמונעים את מגע הפועלות 
עמה — ז״א עם חומר־המלכה מתחילות הפועלות לבנות 
תאי-מלכה, ובקצתן מתפתחות שחלות. 

במעמדות הנמלים (ע״ע) בולטים יותר ההבדלים בצו¬ 
רה החיצונית. קיים מעמד של חיילים (גם הם נקבות),הנבדל 
במיבנד, הראש ובג 1 דל משאר הפועלות. בין הפועלות אפשר 
להבחין בקבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בגודל וגם במידת 
התפתחותה של השחלה. אין גבול ברור בין קבוצות אלו, 
אלא נמצאים גם פרטים בעלי גודל בינוני, באופן שמתקבלת 
סדרת־גןלים רצופה. חלוקת-העבודה תלויה גם בגיל, גם 
בגודל וגם בהתרגלות לפעולה מסויימת. קיימת גטיה של 
פרטים גדולים לעבודות-חוץ, ושל הקטנים — לעבודות- 
פנים. בדומד, לפועלות-הדבורים גם הנמלים הצעירות מתחי¬ 
לות בעבודות בקן, והמבוגרות עובדות בחח. אולם אין גבול 
קבוע בין שתי קבוצות אלו, והנמלים מסוגלות לעבור מסוג 
אחד של עבודה לסוג השני. החיילים רוב זמנם בחוץ. מקצת 
פועלות מסוגלות גם להטיל ביצים. רוב הזכרים מתפתחים 
מביצי הפועלות ולא מביצי המלכה. חלק מביצי הפועלות 
מיועד להזנה. 

גם בחברת ה ט ר מ י ט י ם (ע״ע) קיימים בקרב המבוגרים 
הלא־פורים פועלים וחיילים (זכרים ונקבות). בניגוד לרימות 
הנמלים והדבורים, שאינן מסוגלות לקיום עצמאי וזקוקות 
לטיפול, מסוגלות נימפות הטרמיטים לעבוד מיד לאחר 
הבקיעה. יש מינים של טרמיטים, שבהם אין פועלים מבו¬ 
גרים, אלא הזחלים משמשים כפועלים. התפתחות המעמדות 
השונים מכוונת ע״י גורמים גנטיים, ע״י ההזנה, ע״י ההפרשה 
ההורמונאלית וע״י היחסים הכמותיים בין המעמדות בקן. 

הדיפרנציאציה של המעמדות בטרמיטים אינה תורשתית; 



101 


חר?)ים 


102 


אותם הזחלים עשויים להתפתח לפרטים בעלי״כנפיים — 
זכרים ונקבות לחיילים ולנקבות לא־פורות. בטרמיטים 
עילאיים המעמד נקבע בשלבים מוקדמים של ההתפתחות 
ואינו ניתן לשינוי לאחר מפן! בטרמיטים ירודים חלה 
הדיפרנציאציה של המעמדות בשלבים מאוחרים יותר, והם 
נהפכים למעמד זה או אחר בהתאם לצרכי החברה. זחלי 
הטרמיטים מקבוצת €5 מ £1:1 ז 0310 משמשים מעין עתודה לכל 
המעמדות בחברה. בזחלים אלה נתגלתה תופעה ירצאת־ז־ופן 
של התפתחות נסוגה: הנימפות עשויות לחזור לשלב של 
אותם זחלים שמהם התפתחו. התפתחותם של זחלים אלה לפר¬ 
טים מיניים תלויה בהפרשה הורמונאלית. ההורמון מופרש רק 
בחברה מיותמת, ז״א — שמלכתה מתה. בנוכחות של זכרים 
ונקבות הפרומון משפיע על ה 311313 גזסתזסס של ה- 5£11 ( 1 
"והם מפרישים סוג הורמון אחר, הגורם להיווצרות 
החיילים. הזוג הפורה היחיד בקן — זכר ובקבה יחד — הוא 
המפריש מסי־הטבעת פרומון, הנקלט ע״י שאר תושבי הקן 
(דרך הפה) ומונע התפתחות פרטים פורים נוספים. הזכר 
מפריש חומר המונע התפתחות זכרים פורים נוספים, והנק¬ 
בה — נקבות פורות נוספות. כשנמצא בקן רק אחד מבני־ 
הזוג, אין העיכוב מוחלט: נוכחות בן-הזוג השני דרושה 
לשם הפרשת הפרומון בכמות מספקת. 

בנמלה 1-11£3 103 מזזס? הנקבות הפורות מתפתחות רק 
באביב! לאחר תקופת המנוחה החרפית עולה הפרשת בלוטות- 
חרוק של המטפלות, והן מספקות סוג מזון המאפשר התפתחות 
של פרטים מיניים. בהיעדר מלכה מקבלים הזחלים את 
המזון המיועד לה ובוצרים התנאים הנאותים להתפתחותה 
של מלכה חדשה. בקן של 11£3 ז נמצאות מלכות אחדות, 
אבל רק אם יש יותר מ 00 (^ 2 פועלות למלכה אחת — 
מתפתחת מלכה חדשה! יחם זה קובע את הספקת המזה 
הדרוש לגידולה של מלכה. — שיווי-המשקל בין המעמדות 
בחברה נשמר לא רק ע״י הכוונת הגידול, אלא גם ע״י 
חיסול הפרטים המיותרים. 

ה ק מ ת ה ק ן ותפקיד הרביד! מוטלים על הפרטים הסיניים. 
המלכות הזקנות אינן משתתפות בעבודות אגירה ובניה, 
אולם מלכות הנמלים והטרמיטים מסוגלות להקים חברה 
חדשה ללא עזרתן של פועלות. לעומת זה אין מלכת־דבורים 
בודדת מסוגלת להקים חברה, והיא עוזבת את הכוורת בליווי 
קבוצת פועלות, שהן מוצאות מקום־מגורים חדש, בונות את 
התאים ומספקות מזון לחברה. בחברת דבורת-הדבש עוזבת 
אח הכוורת המלכה הזקנה, ואילו בחברות הדבורים מסוג 
3£ ת 1 ת 0 ק 1£11 !ן ובחברות הנמלים והטרמיטים העוזבות הן 
מלכות צעירות. יש מינים שבהם המלכה הצעירה מסוגלת 
לספק מזון לעצמה ולרימות. במינים אחרים אף מלכה צעירה 
אינה מסוגלת לספק מזון, אולם היא מסוגלת לעמוד ברעב 
ממושך, בנצלה את שומן גופה וגם חלק מן הביצים להזנתה 
ולהזנת הרימות. אך גם בין הנמלים יש מינים רבים שמל־ 
כותיהם זקוקות לעזרה בהקמת הקן. על רקע זה התפתחה 
תופעה של טפילות: המלכה פולשת לקן אחר, הורגת את 
מלכתו ומטילה ביצים, שבהן מטפלות הפועלות הזרות! הקן 
נהפך לקן מעורב, ובמשך הזמן — במידה שהפועלות 
הוותיקות מתות — לקן המלכה הפולשת. 

הקן החברתי הוא פרי עבודתם של רבבות פרטים. 

לא כל פעולות הבניה הן מותאמות, ויש שסרט אחד הורם 
מה שבנה סרט אחר! אך בסיכום נמצאת תכנית-הבניה 


מושלמת. הפרטים העוסקיס בבניה אינם מתקשרים זה עם 
זה, אלא מסיירים בקן ובודקים את מצב הבניה, ופעילותם 
נקבעת בהתאם למצב זה. מבחינת הגודל והמיבנה המסר 
בכים ביותר הם קני הטרמיטים. יש מהם העשרים לקיים 
מ?ין מיזוג-אוויר בתוכם. גם קני-נמלים מותאמים לשמי¬ 
רת טמפרטורה ורטיבות מסויימות. חדירת גוף זר והריסת 
הקן מעוררות סיד פעולות־תיקון מאורגנות, המחזירות את 
המצב לתיקנו. 

התקשורת בחברה. למסירת הודעות מפרט לפרט 
חשיבות מכרעת באירגון החברה. במינים שונים קיימים 
צורות ואפנים שונים של מסירת הודעות. הצורה הפרימי- 
טיווית והנפוצה ביותר היא ההזנה ההדדית: אותו 
פרט גם מאכיל פרטים אחרים וגם מקבל אוכל מהם. בבדיקה 
אחת נמצא, למשל, שדבורה אחת האכילה פרטים אחרים 
7,651 פעם, ובאותו זמן קיבלה 8,263 פעמים אוכל מפרטים 
אחרים. ההזנה ההדדית מקנה אינפורמאציה על טיב הסזון 
הנמצא בסביבה ומאפשרת הכוונה אל המזון הטוב ביותר. 
הפועלות המספקות מים לכוורת מקבלות ע״י ההזנה ההדדית 
אינפורמאציה על תצרוכת המים. המטפלות במלכה ע״י 
חילופי-מזון מעבירות את פרומודהמלכה (ר׳ לעיל, עס׳ 100 ! 
וע״ע דבורים, עמ׳ 837 ) לפרטים שאינם באים בקשר ישיר 
עם המלכה, ועמו הן מעבירות אינפורמאציה על נוכחות 
המלכה בקן או על העדרה, ואינפורמאציה זו קובעת את 
צורת הפעילות של הסרטים. ההזנה ההדדית מעניקה לבני- 
החברה ריח מיוחד, שבו הם מכירים זה את זח ובו הם 
מבדילים בין בני-חברתם ובין פרטים זרים. נמצא, שההזנה 
ההדדית שומרת על איחוד החברה ועל ייחודה, מונעת 
התפתחות פרטים מיניים מיותרים בחברה בהימצאן של 
מלכה או של מלכות ומכוונת כלפי התפתחות של פרטים 
מיניים נוספים בהעדר מלכה, 

הס צ ח-ר י ח גם היא צורח אינפורמאציה בחברה, הן 
ריח הנדבק לגופם של הח" מהסביבה והן הנפרש מן הח׳ 
עצמו. ריח הפרחים, הנדבק לעזערות בטנה של אוגרת, מודיע 
על סוג המזון המצוי! ריח כיס־הבושם של הדבורה מקנה 
אינפורמאציה על הקירבה למקור המזון ועל כניסה לכוורת. 
נמלים ודבורי- 3£ מ 1 מ 0 ק £11 ^ן מסמנות את הדרך למקור המזון 
המצוי בטיפוח ריחניות, כשבלוטות־הרוק או בלוטות מיו¬ 
חדות מפרישות אח חומר־הסימון! בקבוצות מסויימות באה 
ההפרשה מן המעי האחורי, הנמלים משתמשות בהמרי־ריח 
גם לגיוס בקן' וגם לאזעקה. יש מינים שבהם אותו חומר — 
רק בריכוזים שונים — משמש גם חומר-אזעקה וגם חומר 
ציון־דרך, אך יש גם מינים המפרישים חומר מיוחד לאזעקה. 
חמרי-הגיוס וחמרי ציון־הדרך הם ספציפיים לכל מין, לעומת 
חמרי־האזעקה, הנקלטים, בדרך־כלל, גם ע״י מין זר כאינ* 
פורמאציה לאזעקה. 

"חמרי-אזעקה" אחדים בודדו וזוהו מבחינת מהותם הכי¬ 
מית. כזה הוא, למשל, הדנךרולאזין (■/ו) מן הנמלה 
*!!!!סם!*!!!!!, תרכובת פוראנית-טרפנואידית. במקרים אחרים 
פועלים כחמרי-אזעקה טרפנים (ע״ע) אחרים, כגון ציטראל 
או ציטרונלאל, ואפילו חמרים פשוטים למדי, כגון מ-הכסאנון 
( 1 ז\)! ר׳ נוסחות לעיל, עמ׳ 99 . 

על אינפורמאציה ע״י תנועות בדבורים — 
ע״ע, עמ׳ 834 — 836 . גם במינים של נמלים הוכחה מציאותה 
של מערכת של תנועות שונות לציון אזעקה או בקשה 



103 


חרקים 


104 


להאכלה, של תנועות המציינות אגרסיוויות או של תנועות־ 
הכנעה, וכד׳. 

מגע ישיר בין הפרטים, הקשות של מחושים וסיבובי־ראש 
מסויימים מקנים גם הם אינפורמאציה מסויימת לבני־החברה, 
אך לא תמיד ידוע לנו התוכן של אינפורמאציה זו. מעט מאד 
ידוע על מסירת הודעות ע״י קולות בחברות הח". הוכח, 
שבקרב דבורי־ 36 מ 1 מ 0 ס 1011 \ הקולות מקנים אינפורמאציה 
מסויימת, קליטת הקולות ע״י מינים אחרים מוטלת בספק ז 
מניחים שהקולות נקלטים בעקיפין — ע״י זעזועי הקרקע. 

אין לראות בצורת החיים של הח" החברתיים חידוש 
גמור לעומת זו של הח" החיים בבדידות. גם בקרב האחרונים 
בתקופת הרביה מתקשרים הזכר והנקבה, והצלחת הזדווגותם 
תלויה בשיתוף־הפעולה ביניהם ? כמו־כן ההתקשרות ההדדית 
בין הורים וצאצאיהם ודאגת הראשונים לאחרונים הן תופעות 
הקיימות גם במינים החיים בבדידות. שלבי־ביניים בין 
משפחה לחברה מצויים בין הצרעות החיות בבדידות. 

חלוקת־העבודה בקרב החברה והתאמת הפעילות של 
רבבות פרטים באופן הנראה כביצוע של תכנית מכוונת 
עוררו באדם התפעלות — מימי־קדם ועד למחקר החדיש. 
לפנים ראו את התופעות האלה כביטוי להתפתחות פסיכית 
היוצאת מגדר הרגיל בעולם־החי. הירבו באנאלוגיות בין 
גידול־המקנה בידי האדם לבין ניצול הכנימות ע״י נמלים, 
בין גידול עובש ואיסוף גרעינים בחברת ח" לבין החקלאות 
אצל האדם, בין העבדות והמלחמות בחברה האנושית לבין 
תופעות מקבילות להן בחברת הנמלים. 

אנאלוגיות אלו מוטעות כולן, משום שיסודות קיומן של 
חברות־הח" ושל החברה האנושית שונים אלו מאלו בתכלית. 
אירגון החיים והתרבות החברתית באדם מבוסס על כ ו ש ר־ 
למידה! הפעילות הנראית כמקבילה לכך בח" החברתיים 
טבועה בהם מלידה, ואילו כושר־למידתם אפסי או עכ״פ 
מוגבל מאד. הציוויליזאציה והמדע משנים את אורח־חייו 
של האדם ויוצרים צורות חדשות של בניח, חקלאות 
ותעשיה! בח" החברתיים צורות ההתנהגות קבועות ואינן 
ניתנות לשינוי יסודי. כושר ההתאמה לשינויי הסביבה מוגבל 
מאד, וברוב המקרים גורם השינוי לחיסול החברה. המחקר 
האתולוגי החדיש (ע״ע חי: התנהגות בעה״ח) משתדל להס¬ 
ביר את ביצוע כל הפעולות של הח״ החברתיים — ובכלל 
זה את עצם האירגון החברתי — ע״י צירופי גירויים ותגובות 
ושרשרות-רפלכסים (וע״ע אינסטינקט! פסיכולוגיה: פסיכו¬ 
לוגיה של בע״ח). 

ר. של. 

סיסטמאטיקה. לינה (ע״ע) הגדיר לראשונה את 
מחלקת הח״ הגדרה מדוייקת וחילק אותה ל 7 סדרות: 


— חיפושיות, 

3 ' £1 !ק 001£0 

(1) 

— פשפשניים, 

3 ז 1£ ק 11£1111 

(2) 

— פרפרניים, 

3 ז£זק 10 > 1 ק£. 1 

(3) 

~ דבורניים, 

£1-3 ז(ן £110 ות׳ 131 

(4) 

— דו-כנפיים, 

3 ז££ק 1 נ 1 

(5) 

— אריגמליים, 

3 ז£זק 0 ז 11 ש 1 י 1 

(6) 

~ חסרי כנפיים. 

1£1-3 ק 4 , 

(7) 


המיון החדיש של הח" ראשיתו בשיטתו של בראואר 
(זשםבזפ! 1885 ), שיסודותיה הם: ( 1 ) מציאותן או היעדרן 
של כנפיים! ( 2 ) צורת גפי־הפה; ( 3 ) הגלגול! ( 4 ) מספר 
צינורות-מאלפיגי! ( 5 )־ טיב הכנפיים, פרקי-החזה וכמה סי¬ 
מנים משניים נוספים. בראואר חילק את חח" חלוקה בסיסית 


ל 2 תת-מחלקות: (א) חסרי כנפיים — שבה סדרה אחת 
בלבד, ו(ב) בעלי כנפיים — שבה הבחין 17 סדרות, מחו¬ 
לקות ל 2 קבוצות, המקבילות (בערך) לבעלי גלגול חסר 
ובעלי גלגול מלא (בשיטות המקובלות היום). חוקרים רבים 
פיתחו והרחיבו את המערכת של בראואר. חשובה ביותר 
היתה ההבחנה של שארס (קש 13 { 8 ז 1899 ) בין סדרות של 
בעלי כנפי־חוץ( 13 ס 8 ץש 16 ע 0 \£) ושל בעלי כנפי-פנים(- 10 ^ 1 ז£ 
6013 ץ €1 זק) — על-סמך התפתחות הכנפיים מעיקרן מחוץ 
לגוף או הישארותן בפנים עד להתגלמות! הוא אף התחיל 
בחלוקת תת־מחלקת חסרי הכנפיים למספר סדרות. מאז 
הוצעו מערכות-מיון שונות, הנבדלות זו מזו בסרטים בלבד! 
מספר הסדרות בהן נע בין 22 ל 34 , ועדיין לא הושגה 
אחדות דעות בין הזואולוגים בדבר חלוקת מחלקת הח" 
לסדרות. — רובם המכריע של מיני-הח" בלולים בקבוצת 
בעלי הכנפיים בעלי גלגול מלא. 

להלן אחת ממערכות-המיון הרווחות היום באנטומולוגיה 
(תת-מחלקות וסדרות): 

I . חסרי כנפיים(ע״ע) — 

1 . זנבזיסים — 3 ־ 111 ח $3 ץ 11 'ד 

2 . סר(טורים — 011113 !? 

3 . דו-זיםים — 3 ז 111 ו 1 ;ת 

4 . קפזנבים — 013 נ 1 וזו 10 ! 00 

II . בעלי כנפיים — 13 ״ 8 ׳ 5 ז! 1 ? 

א, בעליגלגול־למחצה— 6131.013 ״ז 1 ת 11£1 

5 . ברי(מנים (ע״ע) — בזאקסזשוזושג!!!^ 

6 . שפיריות(ע״ע) — 3 ז 3 תס 1 > 0 

7 . גדותניים — גז 1£ קס 1€0 ק 

8 . — 011£3 מ 13 נ 1101 ץז 0 

9 . חגבניים (ע״ע) — 3 ' 0 וק 1110 ז 0 

10 . מקלונים — 3 !> 1 מן 1135 ? 

11 . צבתניים (ע״ע) — *■!־!קבתזזשס 

12 . אסביות — 3 י 161 ק 10 ( 1 תז£ 

13 . תיקנים (ע״ע) 

וגסלי-שלמה(ע״ע) — 3 ' 1£1 ק 0 < 1 ;> 1 ג 1 

14 . טרמיטים (ע״ע) — ב״£י] 0 * 1 

15 . — 3 ז£!קבז 20 

16 . כיני-עצים — 3 ז;> 1 קס 0 ס 5 ? 

17 . כיבים גושכות — 11383 ( 131101 ״! / 

18 . כינים מוצצות _ ן (ע״ע כנים) 

19 . פשפשניים (ע״ע) — 3 ז 1£ ק 1 וז 111:1 

20 . טריפסים (ע״ע) ־״ גז 1€ ו[ 0 ח 53 ץ 11 י 1 

ב. בעלי גלגול מלא— 013 ( 31 ז 5 ת 110101 

21 . ארינסלים (ע״ע) — 3 ז:>זק 0 ז 11 ־א 

22 . ארוכי-כנף — 3 ת 1£ ק 111€€0 

23 . םרפריים(ע״ע) — 3 ז 1£ ס 0 (> 1 ק£. 1 

24 . שעירי-כנף — 1£13 חס 011 [י 1 ז 

25 . זבובניים(ע״ע) — 3 ז£)ק;ם 

26 . פרעושים (ע״ע) — 3 ז£זס 110113 ק; 5 

27 . דבורניים (ע״ע) — 3 ז 16 ק £110 מ 1 ץ 11 

28 . חפושיות (ע״ע) — 3 ז£זי] 0160 נ> 

29 . כנף־מניפתיים — 3 ז 1£ ק 1 ?.ק£- 1 ! 8 

קיומן העצמאי של כמה מן הקבוצות הקטנות שבמערכת 
זו כסדרות בפני-עצמן מוטל בספק ושנוי במחלוקת. יש 
טאכסונומים שמצרפים אחדות מן הקבוצות הללו יחד לסדרה 
או לכמה סדרות, ויש שמצרפים אחדות מהן כמשפחות 
לסדרות אחרות. 

ג דו תנ יי ם ( 3 ז 1€ ק 1€€0 ?) — קבוצה של כ 1,500 מינים, 
החיים תמיד בקרבת מים, זחליהם נמצאים בתוך מים 



105 


חרר,ים 


106 


זורמים מתחת לאבנים! הם דומים לזחל ראשוני, והם צמחו¬ 
נים או טורפים. הבוגרים בעלי מחושים ארוכים וגפי־פה 
לועסות חלשות! עפ״ר אינם ניזונים בלל, מיעוטם ניזונים 
מחזזיות ואצות. 2 זוגות כנפיים קרומיות! כושר־התעופה 
מצומצם. 

1€3 > 0 } 131 ( 1101 ץ 01 — קבוצה שאינה כוללת אלא כ 10 
מינים, החיים בהרים מתחת לאבנים. הזחלים דומים לבוגרים. 
הללו בעלי מחושים מפותחים, גפי-פה לועסות, רגליים שוות! 
עיניהם מנוונות או חסרות לגמרי, וכן הם חסרי כנפיים. 
לנקבות צינור־הטלה מפותח בקצה הבטן. 

מקלונים ( 3 ג) 1 ווו 35 ו 1 ?) — ח" גדולים בצורת מקלון. 
ענף או עלה! עפ״ר חסרי כנפיים. כל הרגליים שוות ומש¬ 
משות להליכה או לטיפוס, יש כוללים קבוצה זו בסדרת 
החגבניים (ע״ע, עמ' 135 ). 

א מ ב י ו ת ( 3 ש 16 ס 10 < 11 ז £1 ) — כ 150 מינים טרופיים ותת־ 
טרופיים, ח״ קטנים ( 4 — 20 מ״מ), שגופם דמוי-גליל ורך! 
הזכרים בעלי כנפיים, הנקבות חסרות כנפיים. ברגליים 
הקדמיות בלוטות להפרשת משי, שממנו הח" טווים סיבים. 
הם בורחים מפני האור וחיים מתחת למחסה — אבנים, 
קליפות־עצים וכד׳ — בתוך מינהרות-משי, מוצרי איברי- 
הטוויה שלהם. ניזונים מרקב־צמחים. — יש כוללים גם אותם 
בחגבניים. — לפנים היו משייכים לסדרת החגבניים גם את 
ה תיקנים וגמלי-שלמה. 

3 ז£; 1 ק 3 ז 20 הם קבוצה של כ 15 מינים זעירים (פחות מ 3 
מ״מ), החיים מתחת לקליפות-עצים או ברקבובית באיזורים 
הטרופיים. 

כני-עצים ( 3 זש:זקס 0 ס;!?) — כ 1,000 מינים של ח׳י׳ 
קטנים או זעירים, החיים על עצים או על הקרקע וניזונים 
מחומר אורגאני מת, בין השאר מגופות משומרות של בע״ח, 
מצמחים מיובשים, מדבק של כריכות־ספרים וכד׳! לפיכך 
הם גורמי-נזקים לאוספים של בע״ח וצמחים ולספריות. מהם 
בעלי כנפיים, ומהם חסרי כנפיים. 

סדרת ה פשפש נ יי ם ( 3 ז 1€ ת 1 מ £1 ך 1 ) כוללת 2 תת- 
סדרות: שווי כנפיים ( 3 ז£: 1 (;סו 011 ך 1 ) ובעלי כנפיים שונות 
( 3 ז 16 ( £101 : 61 ך 1 ). לפי שיטות־מיון אחרות אלו הן 2 סדרות 
נפרדות, והשם 3 ז 16 נ} 1 ת £1 ^ מיוחד לשניה בלבד. 

א רובי-כנף ( 3 ז 1£ ג 16£01 !ז) — כ 300 מינים של ח" 
בינוניים עד גדולים, דמויי-יתושים, אולם בעלי 2 זוגות 
כנפיים או חסרי כנפיים! קצה־הבטן של גופם המוארך של 
הזכרים בקצת מן המינים מעוקם כלפי מעלה כעין וו, בדומה 
לגופם של עקרבים. הזחלים, הדומים לזחלי-פרפרים, וכן 
הבוגרים, טורפים. 

שעירי-כנף ( 3 ז 1£ ס £11£110 ) — קבוצה גדולה למדי 
(כ 4,500 מינים) של ח״ קטנים עד בינוניים ( 3 — 25 מ״מ). 
החיים במים או בקרבתם ופעילים בלילה ובדימדרמים. 
דומים לעשים; גופם וכנפיהם מכוסים שערות, ולפעמים גם 
קשקשים? בזמן המנוחה הכנפיים מונחות בצורת גג על הגב. 
גפי־הפה אינן מפותחות. גלגולם של רוב המינים — במים 
מתוקים. הזחל — טורף. הוא טווה לעצמו נרתיק׳ שאליו 
נדבקים גרגירי־חול וכד'; הזחל מצמיד את עצמו לנרתיק 
בקרסים שבקצה גופו האחורי וזוחל כשרוב גופו מוגן ע״י 
הנרתיק ? גם ההתגלמות חלה בתוך הנרתיק. 

כנף־מניפתיים ( €1-3 ]ק 51 ק€: 51:1 )—כ 300 מינים של 
ח" זעירים, טפיילי־ח". הזחלים ורוב הנקבות הבוגרות חיים 


כטפילים פנימיים בבטנם של ח" גדולים (דבורים׳ צרעות 
ועוד). בזכרים רק זוג הכנפיים האחוריות מפותח ? הנקבות 
חסרות כנפיים׳ עיניים׳ מחושים ורגליים. הזחלים הצעירים 
חודרים לגרף הפונדקאי׳ וכל הגלגול נעשה בתוך גרף זה. 
רק הזכרים הבוגרים עוזבים את הפונדקאי. הזכר — החי 
יום או יומיים — מפרה את הנקבה התקועה בתוך גוף הפונ' 
דקאי. הזחלים המתבקעים בגוף הנקבה יוצאים החוצה, 
נצמדים לח" עוברים׳ מגיעים עמם לקן הח׳ וחוזרים ונטפלים 

לזתלים שבתוכו. 

ש. בודבהיימר׳ אבטומולוגיה כללית׳ תשכ״א? י. ריבנאי׳ 

על נדידת ח״(מדע, ז׳, מם׳ 4-3 )׳ תשכ״ג ? ח" (דפים רפוי 
איים, כ״א, חוב׳ ד 697-673 ), תשכ״ג* צ. ה. לוינסון׳ 
פיסיולוגיה של ח״(מדע, ח׳, מם׳ 3 )׳ תשכ״ד; ז. ה. פאבר׳ 
זכרובות אבטומולוגיים (תירגם ח. בןיעמרם), תשט״ין 
0 .£ ;^ 1918 ,( 11 5 מז 1 {€' 1 פ) ./ <<נת 10 חץ€זז •א . 
£$81^, ¥.71(0171010^^, 1942; 1). 11 14701 ) ¥10 ./ ) 5 מומ 

1947; 1^1., 7(X^^00^ 0/ £71(0771010 ^111 ף 1957 ,ץ ., 
01*71171£! 0/ £7110171010^^, 1959 ״ ; ?, ?. 

7.0010^1€, ^X ־ X. 1949-1951; 0. 7}1€ $0718( ״ / 

1949; 5 .£ ; 1950 ,^ £71101710108 , 5 .חחז 14£ . 8 .■/וו . 
80(1€1951 , £004 14771077 }£ 0$ $. 1 ,ז 1€ זו 11€1 ת ; £. 

£11 1.5 1141 )) 11 0714 ) 1117 ) 51714 ^( 1 ,^ 1 ג€ןש^ .£ . 8 - זם , 
1951*; 005 £1(77£1({1, 1953; 

8. £71 ץ 1510108 { 1 }£ ,/ /ס 5 ) 1 ק 1 )ח , 

19531954 , 10515 /^ 1077107 )}$ ,/ / 0 '^ 51010£ ^ 1 /£ ) 1 ( 7 ;״ ; 

1^1,, /. £07771 0714 £1'011*1071 ז (XX11^, 3 . 0 א ), 
1962; 111., 7/1( £1^( 0/ 1.5. 1964; 16., /. 1-{077710 -ב 1€ >ח£) 5 )ה 
14714€ ,)( 1 ז))}/ 1715€ . 4 117471$5 ^ 7 ^ . 14 ; 1965 ,( 24 ,ז^ 0 ז \ , 
1954*; ז 6 זמ 6 ק־ 031 . 4 { .£ - ז 1€ ) 1€130 א .£ .' 1 ' .ס , 
€^0551^1(0(1071 0/ 1.5 (8011. ^08<:11108 ,. 2001 .(} 1 ת 00 תז ), 
1954*; £. ^0714 ץ 15107 }£ 01 ) 01081 ) 0 ) 7/1 5 ־ו^)ח^ו;זכ 

£7011111071 1.5 (8 1 ׳וג 1 וו 8 ;* 1956 .(.תח^ .ז;*.□! 1 ] 13 תל) 5 ב 1 ן 1 וח , 

1.5 0/ $1(41(0/ 1771^07(071((, 1956*; 1^. 1 . 4 ) 1 ^ 1 \ , 1806 ־ £1 .׳ג . 

1 0011 .!)□ 51 ) 11 ) 1011 /) 5 11 ) 1¥ . 4 ה ., X), 1957; 1*1., 1.-4. 
14(77(71 4. £74( 806 [>תטא .> X^^), 1959; £. 7. 

$011714 171 }. '^0714 ( ; 1957 ,( 23 ,. 6101 ^\€א 
8141011071 )£ ) 1 ( 7 ,: €1 נ 6 ; 1957 , £118/11 ./ ,^ן^ת 1 ־^ק . 5 .ן 
4. $(x^40^170( 171 4. 1.-8(001(71 (£ ; 1958 .( 20 ,. 6101 . 11 נ £1 ^ז 
$10714 )£ ,ת €880 ? .? ; 1958 , 1071 ) 4 > 4187 ( 1 ./ , 5 רח 11113 ^\\ . 6 ,ס ( 

4(5 1.5, 1958; 4 ) 75101081 ( 8517/1 ת 114 ^) 1 ^ 44 ) £71 .ס . 

/., 1958*; 6. 5( £. 6. ^1015, £1171718 £^ 1^0714, 

1959; >7. }, ' 311 > .( 3 ; 1959 ,) 71/107771071 ) 1 }/) 1715 ,: 314 '\ 40 ז 

771071 ס 7 ) 1 /£ .? ; 1961 , 1.5 01 ({ 7 ) 115 ז 7 ) 1 /) £10 ,־!טסמו ( 

(£1 14 1€ ך 77710 ס 71/1 ))}{) 15 ז 1 ,. 1 ) 1 ; 1960 ,( 22 ,. 8101 ,ת €6 ^־ . 

1/17( 14/1 .£ . 11506 ) . 1 ) .צ 0 ק 11 זץ 8 . 8 ) ) 15 ) 7 \ 117185 }/ז 

1 ^ 0 ץ 7 } 7115 ז) 1 /) £10 0714 •( 7 ) 7115 ז) 1 /€ ,. 1 ) 1 ; 1961 ,(.ו 11 ת 10£ )ת £ . 
1107771071(5 06€4 ,סא , 11 ,!. 111 )£ . 1 גח־ £1 )ח 1 ] .רת ), 

1963; 6. '1'. 5 47 /?) 771 ) 51 ^ 8 ) 7171 ) 7140 ) 1470 ) ¥1 )!/' 1 ,■ €1 ש 6 ש - 
1/170(7045 {\^11 .£ ; 1960 ,( 18 ,צ 00£ רתז 140 1 ) 11 ^ 5 ת 1 וד 1 ג 
ז£מ 1£ י'. 1.1 6€ * 1 ) (( 07 ) 1115 071 1.5 / 0 ))ח) 114 ^ 171 )!/' 1 ,£ח־ £6£1 ־ 1 ז , 

£X^ - 7 ) ¥1 ./ / 0 ץ 7 ) 77115 )$€ )!/יד ,, 1 ) 1 ; 1960 ,( 1649 , 10 < 1 , 7 ו 
1962 ,( 43 ,.־\ 6£ . 501 €5 רח 1 ז £ו 1 ז) £771 ) 5 ץ 8 0145 ס ; 

6 ; 1963 , 1.5 0714 ^ 4771221718 ) 1 /' 1 . 11 ) 11 ^* 61 . 6 — 2 רת 15 )ח 3 ז 

€5 ) 01 ^ ) 11/1014 ^ 14 011071 ) €077177114711 ,׳< 6 זת 1 ; 0 .ס .{ (X6^ £1. -שזיי 

זשח , £XX. ז 0€161£ . 0 ./ו ; 1963 ,( 1791 .סא , X^< ץ 1 /* 1 ז - 
510108)7 7101 ) 4 ) 1 /£' ,מ 0 לם 06 { .ס . 0 ; 1963 , 5 ) 715 ) 8 ./ /ס 
$4187011071 0/ 1.5 (5£1, 209, 1 >ט 5 .[ ; 1963 ,( 6 .סא ({, 

1/010 1.5 ^07\ 171 €7014(15 (1 ז(* €1 ׳\ח 15£ ר , XX^6 . 0 א , 7 ו ), 

1963; £. 208 . 501 ) 5 ) 70771071 )$£ , 85011 ^ .ס ), 

]963; /^. £( ($071( 4(5 £5 (1 £(1)0114(1071 (501, 0( 

1.5 5 )£ ,) 1 ) 600 ^ £001 םש 1 ) ם 3 ־\ .? .{ ; 1964 ,( 206 .סא 
7711457 ( 1(715 (161(1.), 1964; ?. 1 ״ £1£€ ") € 15 ) 1715 ) 7 $ , 6 ז 3 ז 
0(11 5 ) 1071 ) 41170 . 1 , 5 ;. 702 )<£ , 4 <- תח 65 ס 30 ( . 61 ; 1964 ,(תס 1 ז 
(501. 7\ 7 $ ,(. 1 ) 0 ) . 1 \ ; 1964 ,( 211/2 ,.ז 0 רת ( 
?$^510108 . 1964/5 , 1-11 , 1.5 /ס ^י 

יה. ק. 

הח" והאדם. הח" קיימים מעידן הקארב(! (מלפני 
כ 300 מיליון שנים). בעוד שרוב שאר קבוצות בעה״ח מאותה 
התקופה התנוונו או נעלמ 1 כליל, הוסיפו הה" להתפתח 
בתמידות, עד שנעשו למרובה ולחש ובה שבקבוצות בעה״ח 
בימינו; הם עולים על שאד כל בעה״ח מבחינת ריבוי המי¬ 
נים והפרטים. קיומם לא הופרע עד למאת השנים האחרונות, 



107 


חרקים 


108 


כשפתח האדם במאבק שיטתי נגדם כדי להגן על יבולי שדו¬ 
תיו ועל בריאותו. — חשיבותם בטבע רבה: הם משמשים 
מזון להרבה בע״ח — אוכלי־ח", עטלפים, עופות ודגים! 
אלמלא פעולת ההאבקה הנעשית על־ידיהם לא היו בנמצא 
קבוצות רבות של צמחים פורהים! פעולתם של חרקי־קרקע 
משמשת גורם חשוב להתפתחות הצמחיה. 

השפעתם על האדם רבה הן בעקיפין והן במישרין. הם 
גורמים נזקים עצומים לחקלאות, למצרכי־מזון מאוחסנים, 
וע״י העברת מחלות— לאדם, למקנה ולצמחי־תרבות. מאידך 
גיסא הם מביאים תועלת ע״י ייצור חמרים כגון דבש ומשי, 
ע״י האבקת צמחי־תרבות וכטורפים וטפילים של מזיקי 
חקלאות. 

הנזקים הכלכליים. הנזקים שחח" גורמים לחק¬ 
לאות ולמצרכי־מזון מאוחסנים הם עצומים! ההפסד השנתי 
בתוצרי־חקלאות הנגרם ע״י הח״ באה״ב (ובכלל זה — 
הוצאות שמירה והדברה) נאמד ב 2,000 מיליון דולאר בקירוב. 
החקלאות המודרנית לא היתה יכולה להתקיים ללא אמצעי־ 
הדברה אינטנסיוויים נגד ח", קרציות ואקריות. החמור 
שבמזיקי החקלאות הוא הארבה (ע״ע)! במהלך ההיסטו¬ 
ריה היתד. מכח־ארבה מן הגורמים למיתת-רעב של מיליוני 
בני-אדם. אולם גם מאוח מינים של חיפושיות, עשים, פר¬ 
פרים, פישפשים, כנימות ואקדיות גורמים ליבולים נזקים 
העלולים להשמידם — קצתם או כולם אם אין אוחזים 
באמצעים נגדם בעוד מועד. 

התירס מותקף ע״י זחלי-עש, המשמידים בהתפרצויות 
המוניות באה״ב שטחי-גידול נרחבים. עש, פישפשים וזחלים 
זוללי־שרשים של חיפושיות־נתוזיות אף הם גורמים נזקים 
חמורים, החיטה מותקפת ע״י זבובים, חיפושיות ועשים. — 
חדקונית-הכותנה (צ 11 ^מג• £1 1115 מ 110110 ]מ\;) השמידה במשך 
תקופה ארובה כ 40% — 20 מיבול הכותנה באמריקה, תוך 
גרימת נזק של 100 — 200 מיליון דולאר בשנה, ובס״ה — 
משעת פלישתה לאה״ב סמוך ל 1910 — של 4 — 5 מיליארד 
דולאר. בישראל מזיק־הכותנה המסוכן ביותר הוא הפרפר 
פרודניה. — חיסושית-קולוראד( 11101:3153 זק?, 1 

£313 ת) הביאה שואה כמעט על גידול תפוחי-אדמה באה״ב 
באמצע המאה ה 19 . 

גידול-הפירות נפגע קשה ע״י ח" שונים. זבוב־הפירות 
היס-תיכוני (ע״ע זבוביים, עמ׳ 576 ) תוקף פירות רבים — 
אפרסק, משמש, הדרים! אלה האחרונים מושחתים גם ע״י 
מינים שונים של כנימות־מגן. זבוב־הזית(ע״ע זית, עמ׳ 791 ) 
פוגע במיוחד בזנים נושאי פירות גדולים, עשירי־שמן, 
זחליהן של חיפושיות שונות נוברים בעצים עצמם. על 
הפילו׳כסרה כאוייבתה המסוכנת ביותר של הגפן— ע״ע גפן 
(עמ׳ 140/1 ! ור׳ שם תמ׳), המוני זחלי־עשים עשויים — 
בדומה לארבה — לחשוף אילני-פירות ואילני-סרק, ולפעמים 
יערות שלמים על פני שטחים של מאות קמ״ר. 

נוסף על ההרס הנגרם לצמחים בפעולתם הישירה של ח", 
מסוכנים רבים מהם לצמחים בעקיפין, כמעבירי גורסי- 
מחלות — חידקים, נגיפים, פטריות! כזאת היא פעולתן של 
כנימות ושל ציקדות שונות, ועוד. 

מזיקי מזונות מאוחסנים וחמרים אחרים. 
הרבה חיפושיות, עשים ואקריות תוקפים תבואות בממגורות, 
בטחנות־קמח ובמחסנים! מעריכים את הנזק הנגרם על-ידיהם 
באה״ב ב 200 מיליון דולאר בשנה. ידועים ביותר מבחינה זו 


שחרורית-הקמח (ע״ע חפושיות, עמ׳ 839 : ציור 4 ) והעש 
16113 ות 1 }שנ 111 13 ;ו 5 ש 11 ת£. — טרמיטים עשויים להרוס חלקי-עץ 
בבניינים. גם חיפושיות מכדםמות-עץ פוגעות בחלקי־עץ 
בבניינים וברהיטים. — יש חיפושיות הפוגמות באריגים, 
בשטיחים, בריפודים, בעורות ובצמר! ידועה ומפורסמת 
פעולתו של עש-הבגדים. 

מן הח" הרבים מאד, המעבירים גורמי־מחלות למקנה, 
נודעת חשיבות מיוהדת מבחינה כלכלית ותרבותית לזבוב 
צדי־ צ ה׳ מעביר מחלת הנגנה לבקר ולסוסים, שבגללו 
נמנעת אפשרות של גידול-מקנה והחזקת סוסים בשטחים 
נרחבים של אפריקה המשוונית. — קרציות מעבירות מחלות 
כגון פירופלאסמוזה ותילריאזה, הקומלות כ 80% של בעה״ח 
הנגועים. — וע״ע וטרינריה, עמ׳ 45/6 . 

העברת מחלות-אדם. ח" רבים פגעו בבריאותו 
של האדם ובהתפתחות המין האנושי אפשר יותר ממלחמות, 
שנות-רעב, שטפונות ורעידות-אדמה. יתושים, זבובים, פרעו¬ 
שים וכינים הם המסוכנים באויבי האדם מבין הה", אולם 
עוד מינים רבים אחרים של ח" וקרציות הם מעבירי זיהומים 
וגורמי מגיפות, 

על יתוש האנופלס והמלריה — ע״ע. 

על היתוש המעביר את נגיף ה ק ד ח ת ה צ ה ב ה — ע״ע. 

על זבוב צדי־צה והטריפנוסומיאזה (מהלת־ 
השינה האפריקנית) — ע״ע טריפנוסומה. 

על הפרעושים והדבר — ע״ע. 

על הכינים וטיפוס־ הבהרות — ע״ע, 

האמצעים להדברת הח" נחלקים ל 3 סוגים עיק¬ 
ריים; ( 1 ) הדברה ע״י כימיקאלים! ( 2 ) אמצעים מכאניים ! 
( 3 ) הדברה ביולוגית. 

על ( 1 ) — ע״ע אינסקטיצידים. — ( 2 ) אמצעים 
מ כ א נ י י ם הם ייבוש ביצות, הסדרת נהרות, הצפות חוזרות 
ונשנות של מסלולי־מים וכד׳! נוקטים אמצעים^ אלה בעיקר 
במלחמה ביתושים. — ( 3 ) אמצעים ביולוגיים הם 
השימוש בבע״ח להדברת ח" (וצמחים) מזיקים. כך שיחררו 
דגים קטנים ( 031111511x13 ) מקווי־מים מזחלי יתושים, וכן 
השתמשו בהצלחה בח״ טורפים וטפילים — בעיקר צרעות, 
חיפושיות וזבובים להדברת מזיקים (ור׳ להלן). 

ח" מועילים. כבר צויינה לעיל פעילותם של ח" 
בהאבקת פרחים. לא ניתן היה לגדל עצי־פרי וגידולים 
אחרים, כגון תלתן, אלמלא הח". התאנים אינן מתפתחות 
ללא פעולת ההאבקה של צרעת־עפצים קטנה, החיה רק 
בתאנים! שני חמרים שהם מוצרי־ח" הם בעלי חשיבות רבה 
לשימושו של האדם: הדבש (ע״ע) והמשי (ע״ע). אך 
פעילות ההאבקה של הדבורים (ע״ע) נודע לה ערך יותר 
מייצור הדבש על-ידיהן! וע״ע האבקה (עמ׳ 281/3 ! ור׳ 
שם תמ"). 

ח״ כטורפים וכטפילים. ח״ רבים — שפיריות, 
יתושים מקבוצת 130 ) 5111 ^״ נמלים, חיפושיות — הם טורפי 
ח" אחרים. חשיבות מיוחדת לגבי האדם נודעת לח" הניזונים 
מכנימות־עלים וכנימות-מגן הפוגעות בצמחי־תרבות! על 
אלה נמנים זחלי החיפושיות מקבוצת 136 !ו 11 ש 011 ש 00 , זחלי 
היתושים מקבוצת 130 >נ 11 ק־ 1 ץ 5 , ארינמלים וזחליהם. 

ח" רבים חיים כטפילים בגופם של ח" אחרים וגורמים 
למותם. מינים רבים של צרעות קטנות (,ש 13 ! 10111 ד 16111 ז 11 ש 1 
136 ) 0111 ש 3 :נ 8 , 136 ) 01131€1 ) וזבובים (ש 13 ) 3€111111 ז [ע״ע 



109 


חרקים — חרשות־אלמות 


110 


זבוביים, עם׳ 577 ]) הם טפילים לביצים ולזחלים של עשים 
ופרפרים ושל ח" אחרים המחבלים בגידולים חקלאיים. דבר 
זה משמש למלחמה ביולוגית בדרך הכנסת ח" טפיליים כאלה 
בגידולים! כך הודברו בישראל בהצלחה כמה מינים של 
כנימות־מגן ע״י הכנסת הצרעה הקטנה מהונג־קונג. 

כמו־כן ניתן להשתמש בח" להדברת צמחים מזיקים. 
הצבר (ב 11 ח 11 ת 0 ) נתפשט באוסטרליה על־פגי שטחים עצו¬ 
מים (כ 60 מיליון איקרים) ומנע מרעה וחקלאות; העש 
1 מו^־^ 0 ן^ 3 ^ 15 :ו 5 ג 1 נ 1101 ^^^, שהוכנס שם מארגנטינה, כבר גרם 
להשמדת סבכי־הצבר על־פני שטחים נרחבים, והיום ניתנים 
אלה שוב לשימוש חקלאי. 

הח" ממלאים תפקיד חשוב גם בדינאמיקת הקרקע. 
רבים מהם חיים את מקצת חייהם בקרקע (זחלי חיפושיות, 
ציקדות ועוד), ומהם — את כל חייהם (כגון נמלים וטרמי¬ 
טים). ע״י פעילותם בעשיית מחילות הם מגבירים את 
האיוורור ואת תנועת המים הנימיים! כמו-כן מוסיפים הם 
לקרקע חומוס ע״י צואתם ופגריהם. הטרמיטים, האוכלים 
את העצה המתה של אילנות שנפלו, מחישים את התפו¬ 
ררותה וגורמים להחדרתה לקרקע, ששם היא עשויה להתפורר 
התפוררות נוספת ע״י חידקים ולהפוך לחמרים המשמשים 
מזון לצמחים. נוסף על כך גורמים הטרמיטים והנמלים 
לתנועת כמויות גדולות של הקרקע, ע״י העלאת קרקע- 
תחתית לשטח-הפנים תוך כדי פעילות-הבניה שלהם. פעילותם 
דומה לזו של השלשולים ובאה במקומה של זו בשטחים 
שבהם אין שלשולים בנמצא. 

ת״ כ מ ז ו ן ל א ד ם. כמה ח״ — טרמיטים, נמלים, זחלי 
חיפושיות — נאכלים ע״י עמים פרימיטיוויים, בעיקר באיזו־ 
רים שבהם המזון־מן־החי אינו מצוי ביותר. ילידי אוסטרליה 
מלקטים זחלי חיפושיות משך־שים ומן הקרקע; על חשיבותו 
של מיצרך זה מעידה, כנראה, העובדה, שאחד השבטים הללו 
קבע זחל של חיפושית מסויימת לטוטם שלו. מינים אחדים 
של נמלים מאחסנים דבש בקיבה המורחבת של כמה פרטים 
בקנם, המשמשים להם כ״סירי־דבש״! הללו מלוקטים ונאכ¬ 
לים באמריקה ובאוסטרליה. דבש של דבורי-בר משמש יסוד 
חשוב בתזונתם של הרבה עמים פרימיטיוויים מלקטי-מזון, 
כגון הפיגמאים בקונגו! חלות־הדבש נאכלות על הזחלים 
והאבקה המצויים בהן, וע״י כך מספקות הן, נוסף על סופר, 
אף פרוטאינים. גם הארבה וביציו משמשים למזון, ובכך יש 
פיצוי-מה לנזקים הנגרמים ע״י להקותיו. הארבה וכמה 
מינים אחריו; של חגבים וחרגולים כשרים לאכילה מן התורה 
(ייק׳ יא, בא—כב). המן — שהוא הפרשח של כנימות־מגן 
החיות בעצי־אשל ומורכב בעיקר מסוכר, שימש למזון לבני- 
ישראל במדבר-סיני, ועדיין מלקטים אותו הנזירים של מנזר 
סיני והבדוים. אולם, בדרך־בלל, אין הח" נאכלים אלא 
באיזורים שבהם קשה להשיג מזון אחר מן החי ושבהם 
התזונה הרגילה של האדם לקויה במידה חמורה בחוסר 
חלבון-מן־החי וויטאמינים. 

ח" והשליטה בעולם. לעתים טוענים, שנטושה 
מלחמה בין הח" והאדם על השליטה בעולם. טענה זו מוצ¬ 
דקת רק לגבי התחומים והמינים שנידונו לעיל. אולם בין 
רובם המכריע של הח" והאדם אין מאבק כזה, והם קיימים 
אלו בצד אלו, בלא שתהא רשות פוגעת ברשות. 

קבוצה אחת של ח" נודעת לה חשיבות מיוחדת מבחינה 
זו, והיא — ה נ מ ל י ם. הללו נפוצות בכל העולם, למן הארק־ 


טיקה ועד האיזור הטרופי, למן השטחים שאינם גבוהים 
מעל פני-הים ועד להרים הרמים, ביערות ובמדבריות. מספרן 
אין לו חקר, אך הוא עולה בוודאי על זה של כל שאר הח" 
יתד. רבים מקניהן מאוכלסים מאות-אלפים פרטים! קנים 
אלה יציבים במידה גדולה ביותר, והם עשויים להתקיים 
30 — 40 שנים. חיי המלכה עשויים להימשך 13 — 15 שנים, 
וחיי הפועלת — 4 — 7 שנים. בכך הן נבדלות משאר הח" 
החברתיים, פרט לטרמיטים, שכן חברות הדבורים והצרעות 
אינן מתקיימות אלא שנה אחת. רוב הנמלים חיות מתחת 
לפני-הקרקע ובונות את קניהן בקרקע, ולא מהמרים מיו¬ 
חדים בדבורים (מדונג) והצרעות (מנייר). תזונתן אינה 
מצומצמת כזו של הטרמיטים, הניזונים רק מתאית, או כזו של 
הדבורים, הניזונות מאבקת הפרחים ומצופם. יש להן במה 
מלכות, ולא רק מלכה אחת כלטרמיטים ולדבורים, אויביהן 
בין שאר בעה״ח מועטים, והגדולים שבהם הם נמלים אחרות. 
דרכי הסתגלותן לצמחים שונות וגמישות ביותר. רבות 
ושונות מאד אף צורות החיים, ליקוט המזון והציד שלהן! 
מהן אף נוהגות צורה פרימיטיווית של חקלאות — גידול 
פטריות, ושל גידול מקנה (כנימות־עלים), ויש בכך הקבלה 
מתמיהה לשלבים הראשונים של תרבות האדם. 

הנמלים אינן מתנגשות עם האדם אלא בתחומים מצומ¬ 
צמים של תפוצתן על פני רחבי־העולם, למשל כשהן פוגעות 
ביבולים או במגורים. השמדתן במקומות האלה אינה פוגעת 
ברובה הגדול יותר משפוגעים רעידות־אדמה או הוריקנים 
במין האנושי. ניתן לומר ללא הפרזה, שהאדם והנמלים כאחד 
שליטים בעולם— הללו מעל פני־הקרקע והללו מתחתם —, 
ואינם מתנגשים אלו באלו אלא בנקודות מועטות, ואין 
בכוחם של אלו לפגוע פגיעה תמורה באלו. 

צ. אבידב, מזיקי-צמחים בישראל, תשכ״א 1 .!,ן.זו\ 
%\ 0 ז 1173 .? , 8 ; 1910 

, 01 יח 1 זס€ ^<ןןמזי>' 7 י(. 1 > 6 ) 1 > 0£01 ^ 1 .\נ ^ ; 1928 

.ם .$ ; 1934 

.( 982 . 0 ^ 1 } 133 ,( 334 57 

א״ע . 3 ? ; 1934 ,( 1397 , 1393 . 10 <) 179 

; 1937 ,€^ 0 י( 1 }£ מ/ .- 1 ; 1935 

- 1 . 0 ; 1951 ,^ 00 ^ 1 77 > .ז 1€ ז 11€11 ח 1€ ) 0 ע . 5 

14 ?!> ,£[ 103 ש 1 \ ״ 1 .מ- 1 תו 1 ? .ק- 1£ ג^^;> 1 \ 

/נ 1 . 13 :^ 1951 

. 953 ? 

א. ח. 

חך^ 2 ות״אלמףת(ח״א), ליקוי חמור בחוש-השמע, הגורם 
גם לאי־התפתחות כושר הדיבור. הקשר ההדוק בין 
שמיעה תקינה והיכולת לפתח לשון-דיבור נורמאלית באדם 
כבר היה ידוע לאריסטו, המציין שבני-אדם הנולדים חרשים— 
מדרך הטבע שיהיו אילמים. ברם, על אף העובדה שהחרשות 
בלבך מונעת מן הרך הנולד את שפת-הדיבור הטבעית, הרי 
האילמות היא המנתקת לחלוטין את החרש-האילם מהחברה 
שבה הוא חי, ואף קובעת לו מעמד מיוחד מבחינה משפטית 
(ר׳ להלן, עמ׳ 117/8 ). ביה״ב אף הוחזקו החרשים־אילמים 
במוסדות לתולי-רוח. רק במאה ה 16 , עם ראשית החמורות 
שחלו בחינוך בכללו, חלה גם תזוזה בהתעניינות בגורלם. 
אעפ״כ גם בימינו אנו לא פג מאומה מחריפותה של הבעיה 
עקב בידודם הסוציאלי, ורבה הדאגה לחינוכם ושילובם 
בחיי-חברה תקינים. 

אע״פ שעדיין לא נעשה סקר מהימן של הת״א בקנה־ 
מידה עולמי, נקבע ב 1963 בקונגרס עולמי על נושא זה 
מטעם ״אונסקו״, ששיעור הח״א מגיע ל 0.07% של האוכלו- 



111 


חרשות־אלמות 


112 


סיה הכללית. מספרים שפורסמו קודם לכן בארצות שונות 
הם (לכל 100,000 תושבים): בשוודיה — 86.9 ( 1930 )) 
בבריה״מ — 78.4 ( 1926 )} ביאפאן — 118 ( 1947 )) בקאנטון 
ציריך בשוויץ— 240 ( 1938 ), ובכל שוויץ היו 9,000 — 00 ( 104 
חרשים־אילמים, שמהם כ 5,000 מקרים תורשתיים שיעור 
העולה על המצוי ברוב המדינות בעולם. 

סוגי הח״א. הנזק לאיבר־השמיעה, הגודר אחריו 
הרשות (ח׳) — ובעקבותיה גם אילמות (א׳) — יכול לחול 
באוזן הפנימית עצמה (באיבר־קורטי) או בעצב־השמע 
(עצב־המוח ¥111 ), המוביל מן האוזן אל המרכז (ע״ע אזן) ן 
תוצאת ליקויים אלה היא המכונה בשם ח׳-סתם (ח׳ ה ק פ י ת). 
הרס מרכז־השמע (באונה הרקתית של קליפת־המוח) גורר 
גם הוא אבדן חוש־השמע (ח׳-הקליפה או ח׳ מרכזית), 
אלא שתופעותיו הפסיכיות של ליקוי זה שונות מאלו של 
הח׳ הרגילה. אין לכלול בח״א את "ח״הנפש", השייכת 
לאפסיות (ע״ע) שמחמת פגיעות מוחיות אחרות. 

יש להבחין בין 2 סוגים של פגימות באוזן הפנימית 
הגורמות לת״א: ( 1 ) ח׳' מ ל י ד ה, בעלת אופי ת ו ר ש ח י) 
( 2 ) ח׳ נרכשת. 

( 1 ) ח׳ תורשתית מופיעה ב 2 צורות עיקריות: 

ד ו מ י נ נ ט י ת — כשהגנים שבתא ההורה המופרע הם מן 
הטיפוס השולט במשמעות הגנטית, או כשבוולד מצוי זוג 
גנים פגומים, שבאו לו משני הוריו ן ר צ ס י ו ו י ת (סמויה) — 
שהיא הצורה הנפוצה ביותר בח׳ תורשתית. על סמך חקירה 
מדוקדקת של אילן־היחם במשפחות של חדשים־אילמים ניתן 
לקבוע לפעמים את האופי הדומינאנטי של הח׳ התורשתית, 
במקרה של ח׳ באחד ההורים או בשניהם, שהם קשורים 
לדורות רצופים של ח״א (ע״ע תורשה). 

לגבי הצורות התורשתיות הרצסיוויות ניתן להבחין 
טיפוסים שונים של השתלשלות ד,תורשה: (א) במקרה 
שההורים שניהם בריאים מבחינת הפנוטיפוס (ע״ע גנטיקר" 
עמ׳ 76 ), אך נושאים גנים של ח״א בתאי־הרביה שלהם 
(קונדוקטורים = מעבירי־המחלה) — הסיכוי הסטאטיסטי הוא 
ש 25% מן הוולדות יד,יו נגועים בח״א, 50% — קונדוקטורים, 
ו 25% — פטורים מכל תורשה חולנית. — (ב) במקרה של 
זיווג בין נגוע (נגועה) בח״א תורשתית עם בת־זוג (בן־זוג) 
ללא תורשה כזו— יהיו כל הוולדות נורמאליים מבחינת 
הפנוטיפוס, אולם רובם יהיו מעבירי הגורמים התורשתיים 
לת״א. — (ג) במקרד, שאחד מבני־ד,זוג חרש־אילם והשני 
נושא גן רצסיווי של ח״א, מסתבר ש 50% מן הנולדים לזוג 
כזה יד,יו'חרשים-אילמים. — (ד) במקרה של זיווג בין שני 
חרשים־אילמים תורשתיים—בדרך־כלל כל הוולדות חרשים־ 
אילמים, ורק במקרים בודדים חלה סטיד, מכלל זה — בגלל 
תמורות שונות בגורמים התורשתיים של בני־הזוג, שלא 
תמיד אפשר לברר את םיבותיד,ן (מוטאציות וכדד). 

( 2 ) ח׳ נרכשת היא תוצאה של נזק שנגרם לאחן 
הפנימית של הוולד: — (א)בתקופתההריון — בפרס 
ב 3 החדשים הראשונים — בעקבות העברת מחלות־וירוסים 
שונות (למשל אדמת) מן האם דרך השליה אל העובר,• 
או כתוצאד, מגורם־ו!!! בלתי־מותאם בדמם של שני ההורים 
(ע״ע דם, סוגי־, עמ' 730 )) סיבות אחדות הן: תאונות שונות 
בגוף האם, או הרעלות מחמת שימוש בתרופות טוכסיות. — 
(ב) בשעת הלידה עצמה — לידה קשה וממושכת, וכן 
שימוש במלקחיים או כל התערבות ניתוחית) לידה בטרם 


זמנה} לידד, חטופה, שיש בד, משום התקרבות לתנאי חנק 
לרך הנולד, או כל נסיבות אחרות הגוררות מחסור בחמצן. — 
(ג) מ י ד לאחד ה ל י ד ה — צהבת, התקפי עווית, אפתיה, 
קשיים בהזנה ובבליעה: כל אלד, מעוררים חשד לנזק 
במערכת־ד,עצבים המרכזית בוולד. 

גם מחלות המופיעות בשנה הראשונה לאחר 
ה לידה — כגון דלקת קרום־המוח, וכן מחלות־וירוס שונות 
(חצבת, שעלת, חזרת, שפעת ועוד) — עשויות לגרום לח׳ 
קשה עוד בטרם החל תד,ליך התפתחות הדיבור. השפעה 
הרסנית על איבר־השמיעד, יש לחומר האנטיביוטי הנפוץ 
ךיד׳ידרו־סטרפטומיצין. 

אבחנת ההפרעות בשמיעה. חוסר התפתחות 
לשון־הדיבור בילד לא בכל המקרים פירושו הוא נזק במנגנוך 
השמיעה. האדם פיתח לעצמו מערכת סמלים לשוניים, 
המביעים את התרשמותו, הבנתו ויחסו לעולם ולסביבה שהוא 
חי במגע מתמיד אתם. ביטוי לשוני זה נעשד, בדרך מילולית— 
בעל־פד, או בכתב. התנהגות לשונית סימבולית זו מיוחדת 
למין האנושי בלבד, לעומת יתר בעד,"ח. תהליך התפתחותד, 
של לשון־סמלים זו אצל הילד מצריך קיום שלבים מודרגים 
כדלקמן(ע״ע ד ב ו ר); קליטת הצלילים בעלי אופי סימבולי 
המושמעים בפניו) פיענוחם והבנת משמעותם) הפעלת 
מנגנון מעדכת־ד.עצבים המרכזית וד,הקפית, בדרך של למידה 
ארוכה, לביטוי בעל־פד, של הסמלים המילוליים שנקלטו. אין 
תימה, איפוא, שבמקרים רבים ילדים שלא ידעו לפתח כושר־ 
דיבור—חוש־שמיעתם נמצא בכל־זאת תקין. באחת הבדיקות 
באה״ב ב 228 ילדים אילמים מגיל 6 חדשים ועד 7 שנים, 
נמצאו רק 45% מהם סובלים מח׳ במערכת־השמיעה) 29% 
לא יכלו לפתח את הדיבור בעקבות נזק במערכת־העצבים 
המרכזית (אפסיה, שיתוקים מרכזיים אחרים, ועוד)) 15% 
היו לקויים בח׳ פסיכית עקב הפרעות נפשיות שונות; 9% 
היו לקויים בשכלם במידה שונה. כאן נקבעו 4 סוגים של 
הפרעות המונעות את התפתחות הדיבור בגיל הילדות, וכל 
סוג תובע גישה שונה לטיפול בנפגע ולשיקומו. 

המיבחנים השונים לקביעת האבחנה המבדילה בתחום זר, 
נעשים ב 4 שטחים עיקריים: ( 1 ) קביעת מנת־המישכל 
של הנבדק, מן הגיל הרך ביותר, באמצעות מיבחני־ביצוע 
הנעשים ללא כל הדרכה מילולית ומותאמים לגיל הכרונולוגי 
שלהנבדק.— ( 2 ) מיבחני סימבוליזאציה, הערכת 
ד,ד,תנהגות הסימבולית הכללית (קיום לשון פנימית); הערכת 
קליטת הסמלים ומשמעותם בעזרת תמונות, משחקים; מיבחני 
התאמר, והשלמד,) ולבסוף— קביעת סימבוליזאציה אכספר־ 
סיווית ע״י ביטוי מילולי, או הבעה עצמית באמצעות מחווים 
(ז׳סטיקולאציד,). — ( 3 ) מי בה ני ם מוטוריים,' לשם 
קביעת תקינות פונקציונאלית של מערכת־השרירים, קואור־ 
דינאציה ודיוק הביצוע, ובמיוחד — הפעלת המוטוריקה של 
כלי־ד.דיבור השונים. — ( 4 ) מערכת מיבחני־שמיעה, 
המשלימה את הנתונים לקביעת הסיבה — או הסיבות — 
שגרמו לאי־התפתחות הדיבור בילד האילם. הערכת כושר־ 
השמיעה בגיל הרך במיוחד מצריכה, מלבד השימוש בגירויים 
שמיעתיים ישירים, המחייבים שיתוף־פעולה מצד הנבדק, 
גם שימוש באמצעי־גירוי עקיפים, שאינם מחייבים השתתפות 
מצידו. נעשו גם נסיונות לפיתוח מדידות אובייקטיוויות 
(חשמליות) לתגובות מנגנון־ר,שמע על גירויים אקוסטיים, 
ברם, מיבחנים אלה כשהם־לעצמם אין בהם כדי להכריע, 



113 


חרשות־אלמות 


114 


ומשתמשים בהם רק לשם אישור המסקנות שאליהן הגיעו 
בדרכים אחרות. 

את סוגי המיבחנים בשטח השמיעה ניתן לסכם כדלהלן; 
שימוש בצעצועים וכלים מפיקי רעש בתדירות ועצמה קבו¬ 
עות) גירויים קוליים מצד בע״ח ובני-אדם, וכן חיקוי 
הווקאליזאציה של התינוק הנבדק עצמו? מיבחנים להבנת 
הדיבור בקול רם ובלחש חליפות, בדרך האפתעה ובצורה 
בלתי-ישירה (בילדים שומעים, אך מופרעים מבחינה אמו¬ 
ציונאלית — נורוטיים או פסיכוטיים)) מיבחני צלילים גסים, 
קולות או דיבור, באמצעות מכשירי-הגברה בשדה פתוח 
(רמקולים). חשובים ביותר מיבחני-שמיעה מדוייקים בילדים 
מגיל 3 ומעלה — קביעת סף-השמיעה לגבי תדירויות ועצמות 
שונות, וציון גראפי של התוצאות. זוהי אודיומטריה 
(ע״ע אודיומטר) טונאלית (לגבי טונים טהורים), המקו¬ 
בלת ביותר בעולם, ואליה מצרפים גם אודיומטריה של 
דיבור, שמתפקידה לקבוע את מידת האבחנה השמיעתית 
לגבי רשימות של מלים בעלות הברה אחת או שתיים. בילדים 
בגיל רך יותר אי-אפשר להשתמש באודיומטדיה לקביעת 
סף־ד,שמיעה אלא בסיוע אמצעים עקיפים של התויית 
הנבדק, מתוך עניין ושעשוע, לקשירת הצלילים המושמעים 
אל משחק מתלווה, או אל הצגת תמונות בעלי צבעים ותוכן 
מןרים. 

בשנים האחרונות הונהגו שיטות חדשות לקביעת ההיענות 
לצלילים, אף במקרים שנראו לפנים כמקרי ח׳ מוחלטת, כגון 
השימוש באודיומטרים בעלי מסננות אקוסטיות, הפועלים 
בעצמות חלשות-יחסית תוך הפעלת עקרון התד׳ודה האקוס¬ 
טי ת, וד,מוכנםים אל תוך החלקהבסיסישלאיבר־קורטי עצמו. 



שיקומסהחינוכי-לשונישל חרשים־אילמים. מן 
המאה ה 16 ואילך התמסרו מחנכים — אנשי־כמורה ודידיוטות 
כאחד — לחינוכם של ח״א. ביניהם ראויים לציון: בספרד — 
הנזיר פדרו דה פונסה (במאד,ה 16 ) וחואן פאבלו דה בונט, 
שפירסם ספר ראשון' לד׳וראת הלשון לחרשים־אילמים( 1620 )) 
באנגליה — ג׳ון בולור, ג׳ון וולים וג׳ורג׳ דלגארנו (כולם 
במאה הד!); בארצות-השפלה— ון הלמונט(ע״ע) וקוגרד 
אמן (חגמזמ!^.) השוויצי (במאות ה 17 — 18 ) ובגרמניה — 
לסיוס וארנולד. אך למעשד! התחילה תקופת החינוך השיטתי 
של החרשימ-אילמים רק באמצע המאד, ה 18 . שאךל-מישל 
דה ל׳אפה (ע״ע אפה) היד, הראשון שניסה לנצל את חוש- 
הראיה 'כתחליף לשמיעה, ובעזרת תנועות אצבעות־הידיים 
פיתח א״ב חזותי, שבו האותיות וצירופידון משמשים לד,בנת 
המלים-דימושגים המאוייתים. זו היתד" למעשה, ראשית דדכד, 
של השיטה ה מ א נ ו א ל י ת, שדיטתפקה במחווים (ז׳סטיקו- 
לאציה מביעה) לציון מושגים שונים בחיי יום־יום, שהיו 
נרשמים בצורה לשונית בכתב, והחרשים־אילמים אף למדו 
לקרוא בדרך זו (ציור 1 ). לעומתה התייצבה השיטד, 
האוראלית, שנציגד, הבולט ביותר באותדי תקופה היד, 
הגרמני סמואל ך,יניקה שחלק על שיטתו של 

דה ל׳אפה. טענתם של חסידי השיטד, האוראלית היתד" שרק 
ע״י פיתוח לשון-הדיבור הטבעית — בד,בנד, ובהבעה — 
בחרשים-אילמים אפשר ליצור קשר חי עם השומעים. מאז 
עברו תהפוכות רבות על שיקומם של החרשים־אילמים. 
היום אין חולק על כך שהשיטה האוראלית היא 
היחידה שבכוחד" בסופו של דבר, לפתח לשון-דיבור טבעית 
ככל האפשר, למען שיקומו החברתי של החרש-אילם. כמו¬ 
בן מאוחדות הדעות, שכדי להצליח במשימד, קשה זו יש 
להתחיל בטיפולו המיוחד בגיל הרך ביותר; גילוי הח׳ אפשרי 
כבר בתקופת המילמול הראשונה, בששת החדשים הראשונים 
של חיי התינוק, וכבר אז יש לגרות את שמיעתו בעזרת 
מכשיר-שמיעד, דראזני, ע״י דיבור טבעי מתמיד וקולות־ 
הנאה, כשם שד,דבר נעשה לגבי כל תינוק שוסע. הדעה 
הכללית היום היא, שב 99% מן המקרים אין הח׳ מוחלטת, 
ואין בעיית הטיפול אלא בעיית בחירת המכשירים האקוסטיים 
הנאותים בכל מקרה, עד גיל שנתיים על הבית — ובעיקר 
על האם — לספק לתינוק החרש, ע״י דיבור ברור וטבעי, 
את כל המיטען הלשוני-המילולי שמקבל כל תינוק אחר 
בגילו. בגיל שלוש לכל המאוחר מתחיל חינוכו הסדיר בגנון, 
ומאוחר יותר — בגן. לגבי שלב-חינוך זד, נטוש הוויכוח 
בין הרוב המכריע, הדוגל עדיין במסגרת חינוכית נפרדת 
לגבי ילדים חרשים — מטעמים של נוחות מקצועית 
ובין אלה התובעים את חינוכם בין ילדים שומעים. בבריה״מ, 
למשל, מלמדים את החניכים הפעוטים מגיל שלוש בפנימיות 
סגורות את השימוש בדאקטילולאליה (=דיבור- 
באצבעות), המבוססת על א״ב של אצבעות-ד.ידיים, כדי 
לד,גיע במהירות גדולה יותר לרישום מדוייק של הצירופים 
ההגאיים במלים-מושגים גלובאליים, בכתב ובקריאד,. אמנם 
חסידי השיטה הדאקטילית מטעימים במיוחד, שבד־בבד עם 
השימוש בא״ב-ד,אצבעות מאמנים את כל הילדים בהניד, 
ובביטוי המלים שנלמדות בדרך זו ובקריאד,-מד,שפתיים, כדי 
שיוכלו להבין בזדרך חזותית את הדברים הנאמרים בעל-פד,. 
הכל מציינים את הדאקטילולאליה כשיטת-עזר לתקופת- 
מעבר, כדי לאגור בזמן הקצר ביותר את המיטען הלשוני 

ע■ 



115 


חרשות־אלמדת 


116 


הדרוש להתפתחותו הרוחנית של הילד החרש, אך המטרה 
האמיתית היא — להקנות לחרש־אילם מכשיר לשוגי־מילולי 
בדרך הא 1 ראלית. השיטה המשולבת — הדאקטילית־ 
אוראלית — בחינוך חרשים־אילמים נהוגה מראשית 
המאה ה 20 ב 1108€ ס€ שבוושינגטון! מוסד זה 

הצליח להקנות לחניכיו, נוסף על החינוך בשלבים היסודי 
והתיכון, גם את האפשרות להגיע לאוניברסיטה — היחידה 
בעולם — להרשים. שיטה משולבת זו היא ביסודה שיטה 
אוראלית, ורק בגיל 10 משלבים בה את הא״ב הדאקטילי, 
שהוא, פרט לשינויים קלים, הא״ב של דה ל׳אפה. את הסימון 
באצבעות מבצעים המחנכים בקירבת הפה, לרוב יחד עם 
הביטוי שבעליפה! בשלבים הראשונים מאייתים כל מלה בדרך 
דאקטילית במלו*א הדיוק הפ 1 נטי. כל החניכים משתמשים 
במכשירי־שמיעה, קיבוציים (בכיתות) ואינדיווידואליים. — 
שיטה אחרת להקניית הדיבור הטבעי לחרשים־אילמים, 
המתבססת על סימבוליזאציה הזותית־מגעית 
בתוך מעגל אקוסטי רב־חושי, הונהגה לראשונה 
בביה״ס לחרשים "ניב" בחיפה. היא מביאה בחשבון את 
המסילות התחושתיות הנוחות ביותר לכל חרש־אילם — 
החזותית, המגעית, השרירית והקינאסתטית —, שעשויות 
להיקלט במערכת־העצבים המרכזית במוח כתהליך סימולטאני 
מצרף, כשכל הגה הכלול בתוך המלה או המלים מהווה 
תוצאה סופית של סינתזה סגסורית למעשה, הסמלים הם 
פשוטים בתכלית, ונוצרים ע״י התקנה סופית של כלי־הדיבור 
(ה׳טפתיים, הלשון, השיניים, החך וכר), אך דיוקם הפיסיו¬ 
לוגי הוא מוחלט, והתקנה נתונה מונעת כל אפשרות ליצור 
בל הגה אחר. יתרון נוסף לשיטה זו— שהיא דינאמית, כלו׳ 
אינה מבטאה כל הגה בנפרד, אלא מצרפת את ההגיים למלים 
ולמשפטים, ע״י תנועה רצופה של האצבעות או היד, העוברת 
מהתקנה פונטית אחת לשניה בקצב המתאים לביטוי המלים 
או המשפטים (ציוד 2 ). ע״י השימוש בשיטת הסימבוליזאציה 



ציור 2 . הססיים המקוביים כ׳ט־טה הפונטית החוותית־םנעית 


הזאת מוגש לילד החרש־אילם, בגיל הרך ביותר, מכשיר 
טבעי ונוח ביותר ליצירת מלים־מושגים, הנקלטים בקלות 
בזכרון, ורק במקרים בודדים יש צורך בתירגול מיוחד של 
כלי־הדיבור עצמם ליצירת ההגיים השונים בנפרד. 

משמעותו של מושג המעגל הרב-חושי מעורה בהכרה, 
שקליפת־המוח עשויה איזורים סגסוריים רבים, הפועלים 
בשעת גירויים מילוליים שונים,'ורשת סבוכה של סיבים 
עצביים מקשרת את ה ק ל י פ ה עם הגרעינים האפורים של 
ה ת ת ־ ק ל י פ ה, ובאמצעותם נאגרים הגירויים הסנםוריים־ 
מוטוריים. בתת*קליפת המוח מתואמת הפעילות המגוונת של 
האיזורים התיפקודיים השונים של קליפת המוח עצמו. 



■כיטת הכסא ים הפווטית התוותית־סנקית כתוך מעני? אקוסטי רב־חרפי 
ואפי א צאיוקו 


שיטה זו הביאה לידי השגים ניכרים. כתוצאה מהשימוש 
בה במשך 3 השנים האחרונות, נתאפשרה, למשל, אינטגרא¬ 
ציה מלאה של 35 מבין חניכי ביה״ם לחרשים בחיפה 
בכיתות של ילדים שומעים בשני בתי-ספר יסודיים מעולים 
באותה העיר. 

חלק חשוב מאד משיקומו החברתי של החרש־ 
אילם הוא הכשרה מקצועית מתאימה, לשם הבטחת 
קיומו ועתידו. ההוראה המקצועית היא חלק בלתי־נפרד 
מהתהליך הפדגוגי בבתי־הספר לחרשים בבריה״מ; נוסף על 
כך קיימים שם מוסדות מיוחדים להכשרד, מקצועית ממש 
בפיקוחה ותמיכתה של הממשלה, לתקופה של 5 שנים. 
בפולניה, באיטליה, בפינלאנד קיימים מוסדות-הכשרה דומים 
ל 3 שנים. בשוויץ מפתחים, במסגרת החינוכית הכללית, את 
הכושר המאנואלי, ובשנה האחרונה ניתנת הכשרה קדם־ 
מקצועית ממש. 

מבחינת ההשתלבות החברתית של החרשים־ 
אילמים, יש לפעול בכל האמצעים לשבירת חומת הבדידות 
המקיפה את החרש־אילם, ע״י יצירת מגע עם החברה 
השומעת בכל שטח אפשרי: מקצועי, אמנותי, תרבותי. אולם 
משימה זו קשורה קשר הדוק עם הרמה החינוכית שיש 
להקנות לחרש לפי היסודות המקובלים, בעיקר מבחינה 
לשונית, בבתי־הספר הרגילים. מבחינה זו מעיקה במיוחד 
בעיית החרשים־אילמים המבוגרים, הנתונים במצב של 
בערות מוחלטת, ומספרם לפי אומדן זהיר של "אונסקו" 
מגיע לחצי־מיליון לפחות בארצות השונות. 











117 


חרשות־אלמומ 


118 


בישראל עדיין לא נעשה מיפקד כללי של מקרי זזח״א 
בין בני כל הגילים. מגילאי שנות חובת־הלימוד נקלטו 
כ 400 — 450 במסגרת חינוכית מוכרת (בת״ם לחרשים בירו¬ 
שלים, בתל־אביב ובחיפה וכיתות לימודיות קטנות בערים 
אחרות), והם אינם אלא חלק מן הנזקקים לחינוך זה. קיימת 
בישראל גם אגודת חרשים־אילמים ארצית, שמספר חבריה — 
רובם בגיל צעיר — הוא כ 1,000 . מספר החרשים־אילמים 
המבוגרים, הנתונים ברובם במצב של בערות מוחלטת, מגיע 
לכמה אלפים. לפי אומדן זהיר מגיע מספר החרשים־אילמים 
בארץ כולה ליותר מ 4,000 . מספר זה — שהוא גבוה מאד 
יחסית (ר׳ לעיל, עמ׳ 110/11 ) —הוא תוצאה מאפיה המיוחד 
של העליה מצפון־אפריקה, ובמידה פחותה מזה — אף 
ממזרח-אירופה. 

; 1940 <חחבדחגן^^ 5 .? 

־ע 4 // ; 1950 ,ת<)ז 010 

; 1957 , €15 * 11 *ז~ 45 ' 50111 ז.י>^/ /ו*/מ? 1 מ ^ 1 

,זל 1 ^(^^ 1 ^^־< 4 ן ״מ . 13 ; 1953 

4 ; 1954 מ/ 5 ז) 1 )'ז 0 ^ 1 (ז 

)(> ./) * 1 / 0 1 ת 51€ ^- 111-3 *^ 1/15 ' 

. 0 ; 1954 ,( 19 ,יי. ז: 11 ) ז► )*! 1 ( 1 ^מ 1 ז 1 ; 13€ ^ ן 1 ^^^<[ 5 

■סז?) /מ 1 /וממעא^ז.^ #4 ו 74 מג/ 

^ ,^ז־ 1 :א 01 מ .^ 1 - .^\\ ; 1955 .( 14 ,^ורתז 1 }ת 1 

/ 0 י}^/'! ,^׳ו€נ 111 '.> 1 אז"^ ,£ ; 1959 

, 1963 ,(^' 0111 ו 1 >ו^ 0 ^ 5 , 31 ס( 1 שו!! ת<)£ .ז׳^חסס ¥0710 ^■) 

א. צ. 

שיטות-ה משפט השונות מימי־קדם התייחסו אל הח״א 
כאל מום הגורע מכשירותו המשפטית של האדם. היעדר 
אמצעי־הידברות נאותים עם חרש-אילם שלל ממנו את 
האפשרות להגיע לרמה שכלית והשכלתית של אדם רגיל, 
ויצר את ההנחה שהוא משול לילד ואינו מסוגל לכלכל את 
מעשיו, לשמור על רכושו ולקבל על עצמו התחייבויות. רק 
משפותחו שיטות מדעיות להקניית ידע לחרש־אילם, נעשה 
הוא — פרט למיגבלות מסויימות בענייני המעמד האישי — 
שווה לכל אדם בכשירותו המשפטית, אלא אם כן מומו פוגם 
במידת הבנתו או ביכלתו לנהל משא־ומתן עם אחרים. 

במשפט העברי החרש (עפ״ר במובן של החרש־ 
אילם) משולל כשרות משפטית מדיךתורה. הוא נכלל בסוג 
הבלתי־כשדים יחד עם "שוטה וקטף, ממנים לו אפוטרופוס 
על רכושו, והוא פטור מאחריות בדיני־נזיקין. אבל מכוח 
תקנות־חכמים הותרה לחרש — שהוא בעל הבנה סבירה — 
השליטה בדרכי קניין ובמטלטלין במידה הדרושה למחייתו 
ולכלכלתו. כמו־כן תיקנו חכמים בשביל החרש־אילם דיני 
קידושין וגירושין ("מדברי סופרים", "בלתי־גמורים מן 
התורה": שו״ע אהע״ז, מ״ד, א׳). לעומת זה אין החרש ראוי 
להיות תובע או נתבע בדין, ואין משביעים אותו (שם, ח״מ, 
צ״ו, ה׳): כמו־כן הוא פסול לעדות, כיוון שהעד צריך להעיד 
בפיו ולשמוע את דברי הדיינים (שם, שם, ל״ה, י״א). האילם 
השומע ואינו מדבר הרי הוא כפיקח לכל דבר (חג׳ ב׳, ע״ב! 
רמב״ם הל׳ אישות, ב׳, כ״ו), אלא שהוא צריך בדיקה אם 
דעתו מיושבת עליו(משג׳ גיט׳, ז׳, א׳: רמב״ם הל׳ גירושין, 
ב׳, ט״ז, והל׳ מכירה, כ״ט, ג׳). כמו־כן חייב הוא בכל מצוות 
התורה פרט לאלו שהאמירה והקריאה היא חובה בהן(חליצה, 
סוטה), אבל חייב הוא בברכות, בתפילה ובקריאת־שמע, שכן 
יכול הוא לצאת ידי חובתו ע״י האזנה לאחרים. לעדות פסול 
האילם, שכן אין עדות מפי הכתב (גיט׳ ע״א, ע״א), אולם 
לחתום את שמו כעד על גבי שטר כשר אף האילם (לפי דעת 
רוב הפוסקים). 


במשפט הרומי. בימי גיוס לא היה חרש־אילם כשיר 
לעריכת צוואה או לשמש כעד לצוואה, שכן לא היה מסוגל 
לקחת חלק, בדיבור או בשמיעת האחרים, בטקס שהיה יסוד 
הכרחי במתן גושפנקה חוקית לצוואה. כדי לרכך דין זה 
נקבע, שהזכות לעריכת צוואה ע״י חרש־אילם יכולה להיות 
מוענקת ע״י הקיסר. יוסטינ^נוס (ע״ע) ביטל את הפסלות 
לעריכת צוואה, במקרה שהמום לא היה מלידה. חרש־אילם 
היה פסול לחלוטין לשמש כאפוטרופוס. לגבי כשירותו לפעו¬ 
לות משפטיות אחרות שימשה שיקול מכריע מידת הבנתו, 
ובמקרה שלא היה כשיר, נתמנה עליו אפוטרופוס כדי לדאוג 
לפעולות שהוא עצמו לא היה מסוגל לבצע. 

בחוק הגרמני נקבעות אחריותו של חרש-אילם וכשי- 
רותו לפעולות משפטיות בכלל בהתאם למידת הבנתו. הוא 
מזוכה מהאשמה פלילית, אם לא היתד. לו ההבנה הדרושה 
כדי להכיר במשמעות הפלילית של מעשהו, וכן אינו אחראי 
למעשה־נזיקין, אם בשעת מעשה לא היתה לו ההבנה הדרושה 
כדי להכיר את מהותה של אחריות זו. לעומת זה יש לו 
כשירות מלאה לערוך צוואה: רק לגבי צורת צוואתו קיימות 
הוראות מיוחדות. חרש־אילם אינו פסול לעדות. 

החוק הצרפתי מכיר בח״א כבסיס לפסלות משפטית רק 
במידה שהמום גורם לליקוי שכלי, אם חרש-אילם איננו לקוי 
בשכלו ומסוגל להביע את רצונו — כגון ע״י אמצעי-הביטוי 
הנלמדים היום — הוא כשיר לכל פעולה משפטית. הוא יכול 
לבוא בברית־נישואין, לתת מתנות בחייו ולעשות צוואה 
בפני הנוטריון, בתנאי שהוא מביע את כוונתו באופן ברור 
ומסוגל לקבל הסברים, חרש-אילם שיודע לכתוב — מוסמך 
לקבל מתנה בעצמו, ואם לא כן — ממנים לו אפוטרופוס 
מיוחד למטרה זו. החוק הצרפתי מתנה את האחריות הפלילית 
בהבנת מהות המעשה וביכולת הכוונה והפעלת הרצון 
לביצועו: חרש-אילם אחראי למעשיו הפליליים ככל אדם, 
אם נתמלאו בו התנאים האמורים. 

במשפט האזרחי בישראל לא הוצא החרש-אילם 
מכלל כשירות לפעולות משפטיות, אלא אם מומו גרם לליקוי 
בשכלו והוא מוכרז בפסק־דין של בית-המשפט כפסול-דין, 
החרש-אילם כשיר למתן עדות בכל משפט, לרבות משפט 
פלילי, בתנאי שהוא מבין את טיב השבועה ויכול להתבטא 
ע״י תנועות וסימנים או ע״י כתיבה. כמו-כן נישא הוא גם 
באחריות פלילית מלאה למעשיו, אלא־אם־כן אינו מסוגל 
להבין את הליכי המשפט: במקרה זה דינו כדין אדם שאינו 
בר־דעת ואינו מסוגל לעמוד בדין. 

כללים אלה קיימים גם באנגליה ו ב א ה ״ ב: באנגליה 
חרש-אילם כשיר להיות צד לחוזה — אם הוא מסוגל 
להבינו ולבוא בברית־נישואין. 

א. גולאק. יסודי הסשפט העברי(ר׳ מפתח: חרש), תרס״ג 1 
ם. דייקן(דיקשטיין), דיני נישואין וגירושין, 221 , תשט״ז: 

י. י. ויגברג. חרש שלמד לדבר לצרפו לעשרה (שגה בשנה), 
תשל״ד : , 827 , 1 , 11/11 ) 011 ^ 07 .!מ?!:, ־ 3171 ^ 7 , 101 מ 13 ' 1 

) 011 ) 7 , 11 נו 3 זזג 0 .מ ; 1000-1901 , 831 , 768 , 720 , 55 , 111 
;'' 1913 , 641-643 , 1 ,.^ 17-071 ! 710 ) 17 11 <>ז 0 ) 4 . 1/1(01■. (1 1x01 

,ז 111 ת; 5011 .£-ס. 7 ל 1.1 ,? ;יי 1926 , 71 ) 17:11111011071 .וזוו 1 <> 5 •א 

■א :'■" 927 ! , 228 ,) 1 ו/ 1 ) 017 ■/!^'. .!/)! 11 ) 11 ) 111 /- 7 ו 1 ) 7 

, 178 , 11/1 ) 11 ) 1/1 ) 01 ) 0 . 11 107 1 /) 1 ) 17 ; 17 )!)^) 5170 001 ,(.,:.!־ 141 ) 
,:סוס! 110777071 [ס ^/ 1 ו 110 !)) 7 1 ! .//' .//' ;"' 1931 

) 1/1 077 ) 0111 ) 77 4 , ,?זסתז׳^ו^! . 11 .( ;" 1932 , 288 , 151 
,ס ;'*' 1940 ,\ 0 (]מ[ , 11 ,)) 71 ) 111 ). 7 / 0 771 ) 57 ^ 7 ! . 7 ) 1771 /י 10 ^ 171 / 
. 1571 , 705 , 1 /) 0 (/: 73 ) 7 ) 0 )) 1 /) 11 ' 7 )^ 07 ! 1 ,(.,:;!: 141 ) £313001 
, 574 , 1 ,/סוס! 111/1 ^ 771 /ס ץ x ^ה 0 ו| 1 וט , 111 ,״ 0 ן ;"' 1957 

,' 1961 ,/ 00 ! ) 01 ) 771 0777071 ) 1 , 113 ^ 1,03 .מ ; 1959 


יה. כ. 



119 


תשכון — תשכון אינסיניטסיימל' 


120 


חשבון, עיר עתיקה בעבר־הירדן, בירת סיחון מלך האמרי 
(במד׳ בא, כו), שנכבשה בידי בבי ישראל בתחילת 
פלישתם לא״י! מקומה, כנראה, הכפר חסבאן, בבלקא הדרו¬ 
מית. העיר נכללה בנחלת שבט ראובן (במד׳ לב, לז) או 
שבט גד (יהו׳ כא, לז, ועוד). אח״כ היא נזכרת כעיר מערי 
מואב (ישע׳ טו—טז! ירמ׳ מח)! יתכן שאבדה לישראל בעת 
המרד של מישע מלך מואב נגד בית עמרי. ח׳ נכבשה, 
כנראה, שוב ע״י יוחנן הורקנוס בתחילת מלכותו ונמסרה 
ע״י נכדו הורקנוס לנבטים, ומהם נלקחה ע״י הורדוס, שייסד 
בה מושבה של חיילים משוחררים. בפרח המרד ברומאים 
ב 66 הותקפה ח׳ ע״י היהודים. ב 106 סופחה לפרובינציה 
הרומית ערביה. במאה ה 3 לסה״נ נקראה בשם אורליה 
אסבוס, ולאחר הכיבוש הערבי היתה לבירת מחוז בלקא עד 
לתקופת הממלוכים. 

ם. אבי-יונה, גיאוגרפיה היסטורית של א״י, 35 , 39-38 , 

56 ־ 57 ׳ 151 ־ 152 ^# 1949 ; 171 .^ 1 

; 1939 ,( 2-251 ^ 2 , 1|-X^X ^ז\ X 

, 53 , 22 ^ 1 ־;/ 1 ^ 

. 1941 , 108 

חשבון אינפיניטסימלי (חא״פ) (מלאט׳ מ 1 ט; 11£11111 נ, 

אין־סופי^ בלתי־מוגבל), מקצוע בסיסי של המאת־ 

מאטיקה הגבוהה החדישה ? שיטה המשתמשת בתאוריה של 
הגבול (ע״ע, עם׳ 209/10 ) לחקר בעיות רבות של האנליזה 
(ע״ע, עמ׳ 595/6 ), החהא״פ חיה — ומוסיף להיות — מכשיר 
רב־יכולת בפיתוח החשיבה המאתמאטית ובפתרון בעיות 
חישוביות ומעשיות במדעי־הטבע, בהנדסה ובמדעים, 
ובמקצועות אחרים. 

החהא״פ נחלק לשני חלקים: החשבון הדיפרנ¬ 
ציאלי (ח״ד) והחשבון האינטגראלי (חא״ט). 

א. החשבון הדיפרנציאלי מתפתח מבחינה 
גא ומט רי ת מן הבעיה של קביעת משיק לעקום באחת 
מנקודותיו כמצב גבולי של החותכים ז מבחינה פיס י ק א¬ 
ל י ת — מן הבעיה של קביעת המהירות של גוף נע ברגע 
(נקודת-זמן) מסויים. אלה הן שתי המדושות של הבעיה 
הכללית — לקבוע את ההשתנות של גודל משתנה באחת 
הנקודות של הרווח (המרחבי או הזמני) של השתנותו! 
לקביעה זו חשיבות מכרעת לגבי האפשרות של תיאורו 
המדוייק ושל וזק רו של כמעט כל תהליך טבעי או טכני. 

לשם הסברת שילובו של החה״ד — ושל החהא״ם בכלל —־ 
במושגי הפונקציה והגבול, נציין ב x ערך ממשי כל־ 
שהוא ובג ול — שני מספרים קבועים (ג 1 > 3 ). קבוצת כל 
הערכים x המקיימים את התנאי ל ^ 3 ^ x מהווה את ה ק ט ע 
הסגור [ל, 3 ]. אם לכל x בקטע הנתון מתאים ערך ץ 
מסויים, קיים קשר פונקציוני בין ערכי x וץ! x הוא 
גודל משתנה, וץ הוא פונקציה של x , 
ציון: ( x )£ = ץ, 

שהיא מוגדרת בקטע [ל, 3 ]. הגדרת הקשר הפונקציוני יכולה 
להיעשות בדרכים שונות: 

( 1 ) ע״י ביטוי מאתמאטי פשוט, למשל 3 + 2x = ץ! 

אם נציב במשוואה זו ערך מספרי ל x , נוכל לחשב את 
הערך המתאים של ץ! 

( 2 ) בעזרת תיאורים גראפיים, כנהוג בגאומטריה האנלי¬ 
טית (ע״ע): במערכת-צירים נתונה נציין על ציר- x קטע 
נתון [ל, 3 ] , ומעל לכל x בקטע נציין את ערך ץ המתאים 1 


במקרה של קשר פונקציוני פשוט נקבל מעל לקטע קו 
עקום, המתאר את הפונקציה הנתונה. 

מן התכונות המאפיינות פונקציה נתונה נודעת חשיבות 
מיוחדת ל ר צ י פ ו ת (או אי-הרציפות): נניח ( x )£ מוגדרת 
בקטע [< 3,1 ]! בנקודה X0 השייכת לקטע יש ל( x )£ הערך 
(,) x )£. נעיין בערכי( x )£ המתייחסים לערכי x הקרובים מאד 
ל,) X , אך אינם זהים עמה. ייתכן שערכי( x )£ בנקודות אלה 
רחוקים מאד מן הערך ( x0 )£. אך ייתכן שבהתקרב x (מימין 
ומשמאל) אל הנקודה ,) X שואפים הערכים המתאימים של 
( x )£ לגבול קבוע! אם גבול זה שווה ל( x0 )£, דבר זה מצויץ 
בנוסחה ( 1 ) ,(״ 1£(x) = £(x ז^ 11 

X —^ X0 

ובמקרה זה ( x )£ רציפה בנקודה X0 (ע״ע גבול, עמ' 
210 י), כוחה של הגדרה זו יפה גם אם הערך X0 מתלכד עם 
אחד הקצוות ( 3 או ל), אלא שאז יש להתחשב רק בערכי 
( x )£ שמימין ל 3 או שמשמאל ל< 1 . 

אם ( x )£ רציפה בכל נקודה של קטע נתון, היא מוגדרת 
כרציפה בקטע! אם היא רציפה גם בקצה 3 מימין 
ובקצה ל משמאל — היא רציפה בקטעהסגור. פונקציה 
( x )£, שהיא רציפה בקטע סגור נתון, היא חסומה שם, 
כלו׳: קיימים שני מספרים קבועים !.>£ ו,^ 1 שלגביהם כל 
ערכי( x )£ בקטע מקיימים את אי-השוויון ^ ( 1^.1 ^ £(x . 
כמו־כן קיימת בקטע הסגור נקודה אחת לפחות שבה יש 
ל( x )£ ערך-מכס י מום, וכן נקודה אחת לפחות שבה 
יש לה ערך־מינימום. אם ערכי ( x )£ בשתי נקודות 
שונות של הקטע הם ^ ו 8 , השונים זה מזה, ואם ס הוא 
ערך כל-שהוא בין ו 8 — יש בקטע נקודה אחת לפחות שבה 
^=( x )£. אם ( x )£ ו(*) 8 הן שתי פונקציות רציפות 
(בנקודה מסויימת או בכל הקטע), אז גם הפונקציות הבאות 
הן רציפות שם: ,( x) + 8:(x )£ 

,( x) - 8(x )£ 

,(*) 8 •(*)£ 

וכן גם ( x)/8(x )£, אם ( x )£ אינה אפס. פונקציה רציפה של 
פונקציה רציפה גם היא פונקציה רציפה. 

הפונקציה הנגזרת! חקירת אופן ההשתנות 
של ( x )£ נתונה בקטע [ל, 3 ]. לנקודה x0 באותו קטע מתאים 
הערך (ן> x )£, ולנקודה אחרת x מתאים הערך ( x )£. ההפרש 
( x)-£(x0 )£ מביע את השתנות הפונקציה במעבר מ x0 ל x , 
כשהשתנות המשתנה x היא ,) x-X . המנה 

_ 0 )£^^ 2 ^)£ 

X-X0 

מביעה במובן ידוע את ההשתנות הממוצעת! אילו, למשל, 
היה המשתנה x מציין זמן והפונקציה ( x )£ מתארת תופעה 
התלויה בהשתנות הזמן, היתד■ המנה הזאת מביעה את 
המהירות הממוצעת של השתנות התופעה, כשערכי 
x מתקרבים יותר ויותר לערך ״ x — לשון אחרת: כש x 
מתקרב ל X0 משמאל ומימין ושואף להתלכד עם X0 —, ייתכן 
שערכי מנה זו יימצאו כולם שואפים לגבול מסויים, שאותו 
מציינים (לפי לאגראנז׳) בציון ( x0 )'£: 

( 2 ) /^^),^^^)£^:_( 5 ) 1 

״ x X0 x - x 

( x )£ נקראת ״גזירה בנקודה ״ x ״ והערך ( x0 )׳£ הוא 
״המספר הנגזר״. אם ( x )£ גזירה בכל נקודה של קטע נתון¬ 
. שם טעות־דםום: 11111 ^ ת 1 נ 1 

■ד סס < ^ x —> X0 



121 


חשבץ אינפיני&זסימלי 


122 


היא ״גזירה בקטע״. כך נקבע קשר פונקצי^ני בין ערכי x 
בקטע והערכים ( x )׳£, שהוא "הפונקציה הנגזרת" 
מ( x )£. לפי שיטת־סימון אחרת (של ליבניץ) מציינים את 
השתנות המשתנה (״ x-x ) ב x ^, ואת ההשתנות של( x )£=ץ 
בץ^. כש x שואף ל״ x , שואפת x ^לאפם. אם המנה x ^/ץ 4 
שואפת לגבול מסויים כש x ^:/ שואפת לאפם. מצויין גבול 
זה בציון 1x ^/׳< 1 ^ : 

^ י״ 11 ומכאן-( x )׳£^■<נ< 

x ^1x !^ 


הביטוי איננו מנה של שני מספרים: הוא ציון לגבול 
של מנות. לציונים 1x ^ ו^ג! אין, איפוא׳ משמעות עצמית. 
אעפ״כ ניתן לחשב בביטויים מסוג x ן^/ץ 1 ) באופן פורמאלי 
כאילו היו מנות רגילות. למשל: אם ( x )£ = ץ היא פונקציה 
גזירה של x , ואם x היא פונקציה גזירה של משתנה 
אחר ז׳ 0 ) 8 = x , נמצאת ץ פונקציה של ז (באמצעות 
8(0) : (x )£ (!)? ץ. הפונקציה 0 )? גזירה לגבי ערכי 

£ מתאימים, וקיים: 


? ׳= (£)׳ £(x).80 ) 8 ,( 0 ) 8 )׳£= 0 )׳ , 


כלו׳ 


(1x <1[ 


(££ 


נוסחה זו לא נתקבלה כתוצאה של צימצום שברים ב״גורם" 
x |^, אע״פ שמבחינה פורמאלית היא נראית כך. אם הקשר 
בין x וץ הוא הדדי, ז״א ( x )£ ץ וגם (ץ) 8 = x (למשל: 
אם 2x = ץ, הרי ץ£ = x ), נקראות £ ו 8 "פונקציות הפד 
כות זו לגבי זו״. אם קיימות הנגזרות ( x )׳£ ו( x )׳ 8 (ואם 
( x )׳£ שונה מאפם), קיים: 

x) )׳£/ 1 = (ץ)׳ 8 , כלו׳ 

^x 


גם זה נראה כאילו מושב לפי כללי החשבון בשברים, 1x ^ וץ 1 ] 
נקראים בשם ״ה ד י פ ר נ צ י א ל של x ״ ו,.ה ד י פ ר נ צ י א ל 
של ץ״, וניתן לסכם: x ן)( x )׳£ ^ץ 1 >. זהו "הכתיב הדיפרנ¬ 
ציאלי", שבו משתמשים מטעמי נוחות (בירוד בח' האינטג¬ 
ראלי, ר׳ להלן), אך למעשה אין לו משמעות אחרת אלא 

ש( x )£ גזירה ושקיימת הנגזרת ( x )׳£ שציונה -^ך • 


בתיאור גראפי (ציור 1 ) מתקבלת התמונה הבאה: על 
ציר- x (במערכת-צירים במישור) נקבע קטע [נ 13,1 , והקו 
העקום מתאר את הפונקציה ( x )£ המוגדרת בקטע. אורך 
הקטע ״א'״ x שווה לערך (״ x )£, ואורך ־,< x שווה ל( x )£. 

מקביל לציר- x וארכו ,) x-X , ואורך הקטע הוא 
(,) x)-£(x )£. לפיכך מביעה המנה (״ x0)) / (x-x )£״ ( x )£) 


את טנגנס הזווית ס, 
הנוצרת' בין הישר 
העובר דרך "א ו א 
ובין ציר-%. אם x 
משתנה ושואף ל X0 , 
משנה הישר א״א 
את מצבו ושואף (אי 
אינו שואף) למצב 
גבולי קבוע. א ם 
קיים מצב גבולי 
כזה כש x מתקרב ל X0 
בין מימץ ובין 
משמאל, הרי הישר 





הגבולי הזה הוא משיק לעקום .>! בנקודה "א (בהתאם 
להגדרה הגאומטרית של המוטג "משיק"). המנה 

(״ x-x ) / ((״ x)-£(x )£) 

שואפת גם היא לגבול קבוע, השווה לטאנגנס הזווית 
הנוצרת בין המשיק ובין ציר־ x . קיום הגבול ( 2 ), כלומר 
גזירות הפונקציה בנקודה X0 , וקיום המשיק בנקודה "א 
קשורים זה בזה. אם ( x )£ אינה גזירה בנקודה <, x , אין במצי¬ 
אות משיק לעקום.>! בנקודה המתאימה "א. כאן מתגלה הקשר 


הקיים בין החה״ד (חישוב 
הנגזרות) ובין בעיית המ¬ 
שיק. 

דוגמה קלאסית היא חקי¬ 
רת 3 הפונקציות הבאות: 

(א) ^ 5111 — ( x )£ 

(ב) 5111 x) = X )£ 

(ג) ^ 5111 ^ x) = X )£ 

הביטויים(א), (ב)ו(ג) מגדי¬ 
רים פונקציה ( x )£ בכל נקו¬ 
דות הקטע 1 + ^ 1 ^ x -, פרט 
לנקודה 0 = להשלמת 
ההגדרה בקטע כולו נגדיר 
0 = ( 0 )£. בנקודה 0 = ״ x 
הפונקציה (א) אינה גזירה 
וגם לא רציפה, הפונקציה(ב) 
רציפה שם אבל לא גזירה, 
והפונקציה (ג) גזירה (ורצי¬ 
פה)—דבר הנראה לעין 
בתיאור גראפי של 3 הפונק: 



)ייור 2 

(ציור 2 ). 


תכונת הגזירות חריפה מתכונת הרציפות. מהגדרת מועוגי 
הרציפות והגזירות נובע, שאם ( x )£ גזירה בנקודה מסויימת 
X0 , היא גם רציפה שם! ואילו ההיפך אינו נכון: פונקציה 
יכולה להיות רציפה בנקודה נתונה בלי להיות גזירה שם. 
ניתן אפילו להביא דוגמות של פונקציות שהן רציפות בכל 
נקודה של קטע נתון ואינן גזירות בשום נקודה של 
אותו קטע (ויארשטראס ואחרים אחריו). מבחינה אינטו־ 
איטיווית דוגמות אלו נראות מוזרות מאד: קשה לתפוס 
באופן הסתכלותי קו רציף שאין לו משיק בשום נקודה. 
אולם מושג הרציפות אינו מושג הסתכלותי! הוא מתבסס, 
כמו כל המושגים במאתמאטיקה, על הגדרה מדוייקת, 
שאינה מותנית במה שידוע לנר מנסיוננו בחיי יום־יום. 

הכללים לחישוב הנגזרות מסתכמים בנוסחות מעטות אלה: 



( x )׳ 8 + ( x )׳£ = ׳((*) 8 ± ( x )£) 

(1) 


( x )׳£.^ = ׳(( x )£.^) 

( 0 גודל קבוע) 

(11) 


(£(x).8(x))׳ = £(x). 

( x) .6{x )׳£ + ( 8'(x . 

(111) 

(£(x) 

8 _ץ (x)£ ׳ (x)-£(x)8 


(זג 1 ) 

^8(x) 

/ [8(x)]^ 

(אם 0 ^ ( 8(x ) 

אז ( x )׳ 8 (( 8(x )׳£= ( x )׳? 

אם (( x) = £(8(x )?, 

(^) 

לגבי זו 

ג הן פונקציות הפוכות זו 

אם ( x )£ = ץו(ץ) 8 = : 

(■^1) 


( x )׳£/ 1 (ץ)' 8 

וס ול ( x )׳£, אז 



ציור 1 






123 


חשבון אינפייניטסימלי* 


124 


לאחר הגדרה מתאימה של פונקציות אלמנטאריות אחדות 
וחקירת תכונת הגזירות שלהן נוכל לחשב את לוח הנג¬ 
זרות האלמנטאריות: 


נגזרת 

פוג קציה 


0 = ( x )׳£ 

0 = ( x )£ (סגודל קבוע) 

(א) 

^־״ x מ = ( x )׳£ 

״ x) = x )£ (מ מספר ממשי) 
מקרים מיוחדים של (ב): 

(ב) 




- (*)׳£ 

2 x 

£(x) = 


= 008 X 

x ת 81 = ( x )£ 

(ג) 

x ם 51 - — ( x )'£ 

£(x) = 005 x 

(ד) 

־■■■ 2 ^ = ( x )׳£ 

05^X ^ 

£(x) = 1:8* 

(ד׳) 

£ (x) -- , 

£(x) = 0(8 x 

(ו) 

־ ״'׳ 

0 5111 x ז 3 = ( x )£ 

(ז) 


£(x) = 310 005 X 

(זז) 

1!x^ 

* 8 :] 0 ז 3 = ( x )£ 

(ט) 


£(x) = 310 0(8 X 

(י) 

0 ^ 108 = (^)'£ 

, ־ ״׳' 

£(x) = 1085 x 

מקרה מיוחד של (יא): 

(יא) 

£(x) = 1^1x 


£'(x) = 3*111 3 

* 3 = ( 3) £(x מספר חיובי) 

מקרה מיוחד של (יב): 

(יב) 

* 0 = ( x )׳£ 

£(x) =0* 



בעזרת נוסחות אלה ניתן, איפוא. לחשב את הנגזרת של 
פונקציה, אם היא מוגדרת ע״י ביטוי הבנוי מן הפונקציות 
האלמנטאריות בעזרת פעולות־החשבון המקובלות, כגון 
הפונקציות האלגבריות (פולינומים ופונקציות ראציוגאליות 
ואי־ראציונאליות) וגם פונקציות טרנסצנדנטיות רבות. 

חקירת הנגזרת ( x )׳£ שוב יכולה לגלות בה את תכונות 
הרציפות והגזירות. אם ( x )׳£ גזירה, נקראת הנגזרת שלה 
״נגזרת מסדר שני״ (לגבי ( x )£}, וציונה הוא ( x )״£. כיוצא 
בו מוגדרת ה״נגזרת מסדר ת" (ת טבעי), אם קיימות 
הנגזרות בזו אחר זו עד הסדר מ, וציונה הוא ( x )י״י£. בכתיב 
הדיפרנציאלי, שבו מסמנים ( x )£ = ץ, ציוני הנגזרות מן 
הראשונה עד ה״־ית הם; 

ץ״נ) ץי׳!] ^ 

" 1x ).״׳ 15 } '= 3x' ^1x 

חישוב הנגזרות משמש לפתרון בעיות רבות בגאומטריה, 
במכאניקה ובפרקים אחרים בפיסיקה ובמדעים אחרים, 
במכאניקה, למשל, כל הקשור במושג "מחירות" מתבטא 
בחה״ד במושג "נגזרת". בגאומטריה נחקרות בעזרת הנגזרות 
תכונות רבות של עקומים, כגון בניית המשיק, תכונות 
הקמירות, העקמומיות, בעיות מאכסימום ומינימום ועוד. 


פרק חשוב בחה״ד הם הטורים האין־סופיים: 

00 

. . . + ת 3 + • 32 + 31 — ״ 3 2 

1 = 11 

(״ 3 — מספרים ממשיים כל־שהם). לפי נוסחה זו יש לפעול 
פעולה מסויימת (חיבור) אידסוף פעמים, ומשמעותו של דבר 
זה מותנית במושג ה״התכנסות". לשם הגדרת מושג זה ניצור 
את הסכומים החלקיים , 3 ... + ! 3 + ! 3 == .צ, ונקבל סדרה 
אין־סופית של ערכי "צ. אם סדרה זו שואפת לגבול קבוע, 
הטור מוגדר כמתכנס, והגבול הוא סכומו. אם האיב¬ 
רים ״ 3 אינם מספרים קבועים אלא פונקציות של משתנה 
x))x )״^), עשוי הטור (בתנאי התכנסות מתאימים) לשמש 
לתיאור (להגדרה) של פונקציה מסויימת ( .£(x 

נ ו ס ח ת - ט י ל.ו ר (: 101 ץ 3 ' 1 ) מביעה משפט מרכזי 
בחה״ד. היא מושתתת על משפט־רול ( 110110 ) הפשוט: אם 
( x )£ גזירה בקטע [נ 3,1 ] ואם 0 = (< 1 )£ = ( 3 )£, אזי יש בתוד 
הקטע לפחזת נקודה אחת 0 שבה 0 = (ס)'). על סמד משפט 
זה קל להוכיח את משפט הערך הממוצע (או "משפט 
התוספות הסופיות״) של לאגראנז׳: אם ( x )£ גזירה בקטע 
(כ!, 3 ], יש בתוך הקטע לפחות נקודה אחת 0 המספקת את 
השיייוז= 1 ,״ (.)£-(^)£ 

^ =־־ 3 ־-¥־־ 

על סמך הסימון 

3=x , ו 1 + x = נ 1 , 1 {= 3 -ל 

משווים לנוסחה האחרונה את הצורה: 

( 611 + x) + 11£'(x )£ = (ו 1 + x )£ 

שבה 6 מקיים את התנאי 1 > 0 > 0 . 

משפט־טילור מרחיב את הנוסחה הזאת: אם ( x )£ 
גזירה עד הסדר מ בקטע [!{+ x, x ), קיימת בתוך הקטע 
לפחות נקודה אחת י 01 + 0 < 0 < 1) x ), המספקת את 
השוויון 

+ (א)"^ , 2 + ( x )׳£ו 1 + ( x + 11) = £(x )£ 


״^ 1 


^ י 11 -״׳) 


!( 1 -ת) ^ 

נוסחת ה״שארית" היא (לפי לאגראנז׳) 


וערכה פוחת והולך ושואף לגבול 0 כשהטור מתכנס 
(אפשר להביעה גם בצורות אחרות). אם ( x )£ גזירה ככל 
שנגדיל את ס, נעשית נוסחת-טילור לטור טילור 
האין-סופי, ובתנאי התכנסות מתאימים (ובכתיב מתאים) 
מתאר טור זה את הפונקציה ( x )£. הנוסחה והטור משמשים 
לחישוב מספרי של ערכי פונקציות רבות—לוח-הלוגריתמים, 
הפונקציות הטריגונומסריות, המספרים " וס ועוד. 

ביטויים לא-מםויימים הם ביטויים שצורתם 
( x)/5:(x )£ או ( x)-6(x )£ או ( x).£(x )£ או ^''*( x )£, 
וכש x שואף לערך מסויים x0 או לסס לובשים הביטויים 

האלה לכאורה אתהצורה^ או 00 - 00 או 0 ס. 0 ,״ 0 ,״סס,״ 1 . 

בתנאים ידועים אפשר לקבוע את "הערך האמיתי" של 
ביטויים אלה ! גם דבר זה מושג בעזרת נוסחת-טילור. 

החה״ד חוקר גם את הפונקציות של משתנים 
רבים. לשם הדגמה נניח קו פשוט רציף וסגור 
במישור x0¥ . קו זה מחלק את המישור לשני תחומים: 
אחד סופי (פנימי, ¥) ואחד חיצון המשתרע לאין־סוף. לכל 





125 


חשבון אינפיניטסימלי 


126 


נקודה א בתחום 7 מתאימים ערכי x וץ הקובעים את 
מקומה במישור. אם לכל ב x מתאים ערך מסויים של 
גודל משתנה 2 , גודל זה הוא פונקציה (ןי[)} של זל 1 : לשון 
אחרת — של ז ו ג הערכים 2 וץ המתאימים ל^[:(׳ 5 , 2=£(x . 
במקרה זה עדיין ניתן להיעזר בתיאור גראפי במרחב של 
שלושה ממדים: אפשר לקבוע ציר שלישי 7 ניצב בנקודה 
ס למישור x0¥ ולקבוע מעל לכל (במקביל ל 2 ) את 
הערך המתאים לזין; נקבל מישמחים (ובתנאים מיוחדים — 
קווים עקומים) במרחב של שלושה ממדים. אי־אפשר להיעזר 
בתיאורים גראפיים כאלה במקרה של שלושה משתנים ויותר; 
אעפ״כ ניתן להבין את משמעות הציון ((<)£ גם כש 4 < תלוי 
בשלושה ערכים ( 2 ,ץ , x ) או אף ביותר. פונקציות כאלה 
נחקרות תחילה בדרך האנלוגיה למקרה של משתנה אחד, 
אך אנלוגיה זו אינה שלמה: אמנם ההגדרה של תכונת 
הרציפות ומשפטים אחדים הקשורים בה דומים למה שנקבע 
לגבי פונקציה של משתנה אחד! אולם מושג הנגזרת כבר 
אינו פשוט במקרה של משתנים רבים. מכאן נובע המושג של 
נגזרת חלקית. הפונקציה (ץ, x )£ נחקרת תחילה כאילו 
היתה של משתנה אחד x (ו ץ גודל קבוע), ואם קיימת 
נגזרת (לפי ההגדרה במקרה של משתנה אחד) היא מוגדרת 
כ״נגזרת חלקית לפי 2 ״ של (׳ג, x )£, וציונה (בכתיב 

דיפרנציאלי עתה נחקרת (ץ, x )£ כאילו ץ הוא 

המשתנה (ו x קבוע), ועי״כ מוגדרת "נגזרת חלקית לפי \׳/ 
וציוני׳ :,ז (או והוא הדין לגבי נגזרות חלקיות מםדר 

שני, שציונו ״£, ״£ (או , ^), (נגזרות חלקיות 

של ;£), וגם ״£, ;;ז (אי ,^^^), (נגזרות חלקיות של 

; 1 ); וכך ממשיכים לגבי סדר שלישי וכר. נוסחת־טילור 
(מורחבת למשתנים רבים) היא אמצעי חשוב לחקירת 
פונקציות כאלה. 

ב. החשבון האינטגראלי (חא״ט) צמח מבחינה 
גא(מטרי ת מן הבעיה של קביעת שטחה של צורה 
מישורית בעלת קו־גבול עקום או של קביעת נפחו של גוף 
בעל שטח־פנים עקום (מקבילה לה הבעיה הפיסיקא־ 
לית — לקבוע את אורך הדרך 
שעובר גוף נע בזמן מסויים, אם 
ידועה מהירותו בכל רגע), הרעיון 
היסודי של החהא״ט כבר גלום 
בשיטת־ ה מיצו י, שבה השת¬ 
מש ארכימדם (ע״ע) לפתרון 
בעיות כאלה, שאחת מהן, למשל, 
היתה קביעת שטחה של הפרבולה 
כ% משטחו של המלבן שבו היא 
רשומה. אולם לדרכו של ארכימדס 
לא נמצאו ממשיכים במשך כ 2,000 
שנה (ר׳ להלן, עט׳ 130 ). 

היום ניתן לנסח את בעיית 
שטח־הפרבולה ואת פתרונה בידי 
ארכימדם כדלקמן: אם נוסחת הפר־ 
בולה היא ^ ץ (ציור 3 ) ואורך ^ 
בסים המלבן שבו רשומה הפרבולה 
הוא נ 1 , גובה המלבן הוא 



ושטחו ^ל. נחלק את ל ל" חלקים שווים, שארכם ונבנה 
עליהם מלבנים פנימיים וחיצונים, סכום השטחים של המל¬ 
בנים הפנימיים (״ 5 ) קטן משטח הפרבולה 5 ; סכום החיצונים 
^ 5 ) גדול מ 5 : 

*ל 

ף״ + ...+ ^ 3 + ^= 2 + ^ = 

3 ( 1 

וכיוצא בו: ף( 11-1 ) + ...+ " 2 + " 1 -" 0 )^ 1 (ב) 

סכום טור ריבועי המספרים הטבעיים• מ 1 עד ת הוא: 

( 1 + מ 2 )( 1 ת) מ 5 

יייפי־ו־ (ב+ 2 )(^+ 1 )־נ 1 !-; 5 

כש״ גדל עד ־>= , שואפים ערכי * 5 לגבול 
^ל^ = * 8 וז 111 

00 ►—ח 

גם ערכי ״ 8 שואפים לגבול ^ל שהרי — = וערך 

זה שואף לאפס אם מאי־השוויון* 5 > 8 >״ 5 נובע: 

8 = ״ 5 ךת 11 = * 5 מזו! 

90 ►—מ 00 4 ^ ח 

ז״א; ^ל 1 : = 8 

בעייתו ושיקוליו של ארכימדס ניתנים להכללה: אם ( x )£ 
מוגדרת וחסומה בקטע [ל,ב] (ל > ב) (ציור 4 ) — כיצד 
אפשר להגדיר את 1 ׳* 

מושג מידת השטח 8 
הנמצא בין העקום .>!, 
המתאר את ( x )£, ובין 
הקטע [ל, 3 ] ? 

נחלק את הקטע לח 
קטעים חלקיים,ן 24 (לאו־ " 
דווקא שווים ביניהם) 
לפי נקודות־חלוקה צי,־ר 4 

(ת,..., 1 = ^ 1 ) : 

ל = ״ 3 = X0 < X1 < X2 < . . . <( X 

כלר: 

נציין ב ,!ן את החסם התחתון של ( 2 )£ בקטע ונחשב 
את הסכום 

11 ^. 1111 ^ • ■ ל־ 2 ^' 2 ל+ 

1 ) 1 

״ 8 מביע אח סכום השמחים של המלבנים הרשומים בין 
העקום ז> 1 ובין הקטע [ל, 3 ]. אם ת גדל ל 00 והגדול שבקט¬ 
עים שואף לאפם, שואפים הערכים ״ 8 לגבול מסויים. 
נציין עתה ב^,!! את החסם העליון של ( x )£ בקטע 
ונחשב את הסכום 

1 = 14 

* 8 מביע את סכום השטחים של המלבבים מעל לקטע 
[ל, 3 ] המכסים את הקו .) 1 . הסכומים * 8 שואפים גם הם 
לגבול מסויים. בתנאים מסויימים (התלויים בתכונות של 
( x )£) ייתכן שהסכומים״ 5 ו* 5 שואפים לגבול מסויים אחד 
8 , שהוא המביע את מידת־השטח המבוקשת. אם נקבע בכל 
,,צ/ ערך כל-שהוא נמצא 







127 


חשבון אינפיניטסימלי 


128 


הסכום 

81 ) 1 

מקיים את אי־השוויון ; 8 ^ ^ ״ 8 

890 ^| 

לפיכך, אם ״ 5 ו * 5 שואפים לגבול קבוע 8 , קיים גם השוויון 

1 1 זז 11 = 8 

ג=; 1 9 נ> +- 1 ן 

אם 0 ^,(^ 3x ת^ 

גבול זה נקרא בשם ״אינטגראל של ( 1(x מג עד 8 ״, וציונו 
< 1 

הוא x)<1x )£ /. זוהי הגדרת מועג ה א י נ ט ג ר א ל 
ה מ ם ו י י ם לפי ר י מ א ן. 

לא לכל( x )£ קיים גבול קבוע כזה. קיומו דורש ש ״ 8 - * 8 
ישאף לאפם כש ^\/\ 3 דת שואף לאפם. נציין ב ^:ן 
את ״התנודה״ של ( x )£ בקטע אם ( x )£ חסומה בקטע 
[ 3,8 ], ואם קיים 

(•) 0 <-,^ ,ד ״ 3 - ; 8 

? 1 

כאשר 0 13x מ, קיים האינטגראל x)(1x )£ |, במקרה 

זה הפונקציה ( x )£ נקראת "בעלת אינטגראל לפי רימאן" 
בקטע [ 3,8 ]? התנאי (*) הוא "התנאי של רימאן" לקיום 
האינטגראל. הפונקציות הרציפות בקטע הסגור [ 3,8 ], 
הפונקציות המונוטוניות ההמומות וסוגים שונים אהרים של 
פונקציות מקיימות את התנאי של רימאן, ולפיכך הן בעלות 
אינטגראל. להשלמת ההגדרה נקבע עוד: 

x)^1x )£ / -=־ x)^1x - 0 ;/£(x)(1x )£ן 

התכונות היסודיות של האינטגראל המסויים נובעות במישרין 
כמעט מן ההגדרה: 

( 1 5 

I . אם 0 גודל קבוע, אז x)^1x= ^/£(x)?1x )£^/ 

4 . 0 

II . אם ( x )£ ו( 8(x בעלות אינטגראל בקטע [ 3,8 ], אז 

< 1 י 1 

8(x))?£x = /£(x)<1x + /8(x)^1x ± (*)£)/ 

3 % 3 

111 . אם ( x )£בעלתאינטגראל בקטעים [ 3,8 ] ו[ 8,0 ],אז 

0 0 כ 1 

x)^1x + /£(x)^1x = /£(x)^1x )£/ 

^ 19 3 

^\ 1 . אם 1 \ ^ ( 1 ^ £(x ז 1 ׳ 

אז ( 1 .- 8 ) 1 א ^ 111(8-3) ^/£(x)^1x 

3 

¥. אם ( x )£ בעלת אינטגראל בקטע [ 3,8 ], אז קיים גם 
האינטגראל מ 3 עדן כל-שהוא בקטע, ובהשתנות ן מופיע 

ו 

האינטגראל כפונקציה(|)ק> של |'. x)(1x )£/=(ו)ין>. הפונקציה 

3 

(!)?> היא רציפה בכל נקודה ן בקטע; אם ( x )£ רציפה 
בנקודה ן, אז (?)<ז> גם גזירה שם, וקיים: ( 5 ) 1 = ©'יד• 
מכאן, שאם ( x )? היא פונקציה כל־שהיא בקטע 8 ^ 32x , 
שהנגזרת שלה היא ( x )£, ואם ( x )£ רציפה בנקודה ן = x , 

אז (ג)? - (?)? = ( 1 )ד, שהרי (!)' 8 = ( 1 )£= ( 1 )׳<ז>< 
ומכאן — 0 = ©׳?-(|)ד, כלי: (|)?-( 5 )ד הוא גודל 


קבוע 0 ; לפיכך ^ + (!)? = ©ד. במקרה של 3 = ן מתקבל 
0 = ( 3 )ד, ולפיכך ( 3 )?- = 0 , ובמקרה של 8 = ן מתקבל 

( 3 )'י 1 -( 8 )■?= x נ>( x )£/ 

8 

זו היא "הנוסחה היסודית של-ה ח ה א" ט". 
הפונקציה ( x )?, שהנגזרת שלה היא ( x )£, נקראת "פונקציה 
קדומה״ לגבי ( x )£. גם כל פונקציה 0 + ( 8'(x — שבה ס 
הוא קבוע כל־שהוא — היא פונקציה קדומה לגבי ( x )£. 
הפונקציה 0 + ( x )? היא אינטגראל (שאינו מסויים) של 
x)(1x = ?(x) + 0 ;£(x) )£/—בלי ציון הקצוות 3 ו 8 . 
בקשת הפונקציה הקדומה ( x )?, כשנתונה הפונקציה ( £(x 
שהיא הנגזרת של ( 8'(x , היא עניין לתהא״ט, מבחינה 
זו החהא״ט הוא כעין "פעולה הפוכה" לגבי החה״ד. אם 
ידוע חישוב הפונקציה הקדומה, ניתן לחשב את ערך 
האינטגראל המסויים בעזרת הנוסחה היסודית. מן הנוסחה 
דמויית ־ המשוואה x נ^( x) = £(x )'־ 1 ו^ נובעת הנוסחה 
( x )י 8 = x)11x )£/. שתיהן מביעות אותו היחס בין 
( x )'? ו( x )£. הנוסחה השניה היא פרי האינטגראציה 
של הראשונה, ואילו הראשונה — פרי ה ד י פ ר נ צ י א צ י ה 
של השניה. החישוב המעשי של פונקציות קדומות מתבסס 
על לוח האינטגראלים של הפונקציות האלמנטא' 


( 1 -^ 11 ) ס + = X נ>" X ] 

1 ־ 1 ־ 11 יי 

ריות: 

(א) 

0 + \ ח 1 = x [^ ~ 
x 

* 

(ב) 

/ 00$ X ^}x= .$111 X + 0 

(ג) 

0 + 00$ x ־ — x <£x ת 51 / 

(ד) 

0 — x)^|x = !8 x ־ 8 ן + 1 )/ = x !^ 

x ־ 0$ ^ 1 

(ה) 

0 4 018 x ־ = x)<]x ־ 8 :ו^ + 1 )/ = x !^ . 

X ־ 1 ^| 8 

(ו) 

* 

1 ק 

0 ־ 4 0 00$ X ־ 31 - = 0 - 4 X מ $1 0 ־ 31 = 1x ^- . - 

־ 1 - x '^י ^ 

(שהרי 2 = x $ס 0 סזג - 4 x ח $1 0 ־ 31 ) 

(ז) 

י 

0 - 4 0 0(8 x ־ 31 - = € ־ 4 * 1:8 0 ־ 31 = 2 01x — . 

1 4- X 

(ח) 

0 ־י־ ^ ן־ = 3*^!x ) 

3 111 י. 

(ט) 


ובמקרה מיוחד — 0 + ״ 6 = 1x >י^| 

חישוב הפונקציות הקדומות נתקל בקשיים רבים. שיטות־ 
החישוב הרגילות מנסות להביא את הבעיה לאחת הנוסחות 
הרשומות בלוח האינטגראלים האלמנטאריים. להשגת מטרה 
זו אפשר להסתייע בנוסחות 1 — 11 (ר׳ לעיל, עמ׳ 127 ), וכן 
בנוסחות שלהלן. 

החלפת המשתנה — אפשר להחליף בביטוי x)(1x )£/ 

את המשתנה x במשתנה אחר ז, הקשור ב x בקשר הפונקציוני 
(:ז) 8 = x , בתנאי ש(:>} 8 גזירה וש( 1 )׳ 6 היא בעלת אינ־ 
טגראל (לערכי ז מתאימים): 

ז 1 ^ 0 ד 8 ((^) 8 )£/ = x)^1x )£/ 
האינטגראציה לחלקים — הנוסחה לחישוב 
הנגזרת של מכפלה (ר׳ לעיל, עמ׳ 122 ) : 

(א)'£ . ( x) . 8 (x) + 8(x )£ = '((ג) 8 . ( x )£) 



129 


חשבון אינפיניטסימלי 


130 


ומכאן — x)^£x )׳£( x = £(x). 8(x) -/8(x נ)( x)8'(x )£/. 
באמצעים מעטים אלה קשה עפ״ר לחשב את הפונקציה 
הקדומה, וקיימות שיטות מיוחדות לאינטגראציה של סוגים 
מסויימים של פונקציות. במקרים רבים י אין הפתרוו מושג 
אלא בדרך התחכמות חריפה. לא תמיד אפשר להביע את 
הפונקציה הקדומה בעזרת הפונקציות הידועות, ובקשר לכד 
נתגלו פונקציות .,ט ר א נ ס צ נ ד נ ט י ו ת חדשות" (כגון 
הפונקציות האליפסיות ואחרות). בחישובים רבים אפשר 
להיעזר בתורת הטורים האידסופיים. 

החהא״ט משמש לפתרונן של בעיות גאומטריות מרובות. 
בדומה לבעיית הגדרת מושג מידת השטח וחישוב שטח 
ששפתו קו עקום — אפשר, למשל, להגדיר את מושג האורך 
של קו עקום ולחשב אורך זה: אם קטע עקום נתון בנוסחה 

( x )£ = ■< מעל לקטע [ 3,13 ] ו( x )£ היא בעלת התכונות 

_ 

הדרושות לקיום האינטגראל x)'^1x )׳£) + אזי משמש 

אינטגראל זה כהגדרה וכאמצעי לחישוב האורך של הקטע 
העקום. 

הרחבת מושג האינטגראל. האינטגראלהמסויים 
לא הוגדר אלא לפונקציות חסומות ובקטע סופי; אך בתנאי 
התכנסות מתאימים אפשר להרחיב את ההגדרה. נניח מספר 
חיובי קטן 6 ו( x )£ חסומה ובעלת אינטגראל בקטע 
£-נ 1 ^ 3 ^x . גם אם ( x )£ אינה חסומה כש 6 שואף 

ש ־•< 1 

לאפס, ייתכן שהאינטגראל x)^1x )£/ שואף לגבול מסויים, 
ובמקרה זה ניתן להגדיר: 

יו-נ 1 ( 1 

x)<£x )£/ ומ 11 = x ג^( x )£ / 

3 0 ►—;ז 3 

ו 

כמו־כן, אם קיים x)(1x )£ / לגבי כל ן גדול מ 3 , ואם שואף 

3 

האינטגראל לגבול קבוע כשנ״^ו, ניתן להגדיר: 

^ 00 

1 /£(x)^1x זז 11 = x)^1x )£/ 

3 3 

בדומה לכך מוגדרים המושגים x)^£x )£/ ו x ג^( x }£/. 

- 00 ■• 

שני משפטים הם בעלי חשיבות מעשית בחהא״ט: משפט 
הערךהממוצע — אם ( x )£ רציפה בקטע [ל, 3 ], קיים 
לפחות ערך אחד ^ ^ 3 ), הקובע את השוויון 

נ 1 

( 13-3 ) (£■)£= x)(1x )£/ 

9 

וכן, אם ( x )£ רציפה בקטע ו( x }£ בעלת אינטגראל ובעלת 
סימן קבוע שם, קיים ^ המספק את הנוסחה 

י 1 

x)£(x)(1x = £(^) /5(x)(1x )£ / 

9 3 

משפט ערך־הביניים — אם ( x )£ מונוטונית 
בקטע [ל, 3 ) ו( x )£ בעלת אינטגראל שם, קיים ערך־ביניים 
הקובע את השוויון 

ג 1 ? 13 

x)^1x )£/ (ל) 2 + 8(x)£(x)(£x = 2(3) / £(x)41x / 

^ 3 ב 

אינטגראל כפול. אם (ץ, x )£ היא פונקציה של שני 

משתנים, מוגדרת וחסומה בתחום מישורי ז׳ בעל תכונות 
פשוטות מסויימות, אפשר להגדיר את המושג "אינטגראל 
בפול" בדרך דומה להגדרת האינטגראל לגבי משתנה אחד 
(ר׳ לעיל, עם׳ 127 ): החתום יד שוב מחולק ל" תחומים 


חלקיים בעלי מידת־שטח \ (״,..., 1,2 = אל), ו^ן^ ו^ול 
הם החסם העליון והחסם התחתון של (ץ, x )£ ב\; אם נמצא 
שהסכומים שואפים לגבול קבוע 7 > 

כשממדי כל ה^,^/ שואפים לאפם, ניתן לאמר ש(ץ, x )£ היא 
בעלת אינטגראל כפול מעל לתחום יד: 

ץ!) x נ) (ץ,\)£//- 7 > 

לד> 

בדומה לכך אפשר להגדיר גם "אינטגראל משולש" או 
איגטגראל מכל סדר ״ לגבי פונקציות של ״ משתנים. 

ש י מ ו ש ו ש ל ה ח ה א " ט. נוסף על הדוגמות שהוזכרו 
משמשים פרקי החהא״ט לפתרון בעיות רבות במאתמאטיקה 
הטהורה והשימושית (פתרון משוואות דיפרנציאליות ועוד), 
בגאומטריה (חישוב שטחים ונפחים, חקירת משטחים וקווים 
עקומים), במכאניקה ובשאר פרקי הפיסיקה, וגם במדעים 
אחרים. 

עם התפתחות תורת הקבוצות(ע״ע) ניתנה האפשרות 
להעמיק את ההגדרה של מושג האינטגראל. סוגים רבים 
של פונקציות, שאינן בעלות אינטגראל לפי רימאן, הן בעלות 
אינטגראל לפי ההגדרה של לבג ( 0 נ 6130521 אל). 

המחקרים בטופולוגיה (ע״ע) הביאו לביסוס חדיש, 
מעמיק ורב־הקף, של כל תורת החהא״פ! דבר זה נעשה 
בעיקר באסכולה הצרפתית של קבוצת בורבקי (ע״ע [כרך־ 
מילואים]). 

וע״ע משואה: משוואות דיפרנציאליות; פונקציה. 

היסטוריה. אפשר לראות בשיטת המיצוי של הפיתא- 
גוריים (ע״ע פיתגורס) ושל ארכימדס (ע״ע) את ראשית 
החהא״פ. השימה שבה חישב ארכימדיס את שטחם של עקומים 
נראית כאחד מפלאי החשיבה המדעית, ביחוד נוכח 
העובדה שלרשותו לא עמד הכתיב המודרני. שיטה זו הביאה 
אותו עד לסף החהא״ט, אולם את הסף הזה לא עבר, והבאים 
אחריו אף לא המשיכו בדרכו. במשך 1,900 שנים לא חלה 
התקדמות בפיתוח החישובים הגאומטריים האלה. רק במאה 
ה 17 התחיל קולירי (ע״ע) להשתמש בתיאור "הזרימה" של 
אלמנטים אטומיסטיים לחישוב שטחים ונפחים ( 1635 ). 
פרמה (ע״ע) פיתח שיטה למצ-את גדלים קיצונים ע״י שינוי 
קל" של משתנה במשוואה ואיפום השינוי הזה לאחר מכן, 
תוך שימוש ב״משולש האפייני״ (ציור 1 ), בסמנו את ניצביו 
ב\ 1 ו,? ( 1638 ). גם פסקל (ע״ע), ג׳ון ולים (ע״ע) וברו 
(ע״ע), מורו של ניוטון, השתמשו במשולש הדיפרנציאלי, 
שבו סימן ברו את ב 3 ואת x ^ ב€. וליס היה הראשון 
שהרחיב את האלגברה עד כדי אנאליזה ממש והשתמש 
בטורים אין־סופיים ובמכפלות אין־םופיות ( 1655 ). המאתמא־ 
טיקן והאסטרונום הסקוטי ג׳ימז גרגורי ( 1638 — 1675 ) סימן 
באות 0 גודל שנעלם במעבר גבולי ( 1667 ). 

אולם כשיטה שלימה ומפותחת לא הומצא החהא״פ אלא 
ע״י נ י ו ט ו ן (ע״ע) ו ל י ב נ י ץ (ע״ע) סמוך ל 1670 . בשעתו 
התלקח ריב־יוצרים קשה וחריף בין שני ההוגים הגדולים 
בדבר זכות־ראשוניות לגבי תגלית גדולה זו! פתח בו ניוטון 
בהאשמת ליבניץ, והריב הסעיר את עולם המדע. היום ברור 
ללא ספק, שניוטון וליבניץ הושפעו שניהם מקודמיהם, אך 
לא זה מזה, ושהם עע 1 ו את תגליתם כמעט באותו זמן וללא 
כל קשר ביניהם. מסתבר, שניוטון הקדים קצת את ליבניץ 
בהגות הרעיון (ניוטון-סוף שנות ה 60 , ליבניץ— תחילת 
שנות ה 70 ), אולם ניוטון לא פירסם את שיטתו בדפוס אלא 



131 


חשגון איינפיינייטסי־מלי־ — חשכון־מעיות 


132 


לאחר שנים מרובות, ואילו פירסומיו המכריעים של ליבניץ 
כבר הופיעו לפני זה (ב 1684/6 ). ההבדלים בין שיטותיהם 
של השניים בפיתוח החהא״פ היו בעיקרם הבדלים שבניסוח 
כלבד. ניוטון הוכיח שאפשר לצמצם את בעיות התעקוב 
והיישור וקביעת מרכז־הכובד-״ לבעיית התירבוע, ולפתור 
אותן ע״י השימוש במוע 1 ג ה״מומנטום" השינוי הרגעי 
[או הנקודתי]), הוא הורה כיצד להסיק את המהירות הרגעית 
של התנועה מן המרחקים שעבר הגוף הנע עד לכל רגע 
ורגע, וכן להפך — להסיק את המרחק מן המהירות < וזו אינה 
אלא תפיסה קינמאטית של הגזירה והאינטגראציה. את 
המשתנה x הגדל ברציפות — בחינת מרחק — קרא בשם 
(לאט׳ "זורם"— מונח המופיע כבר בחיבורי קודמיו), 

ואילו את המהירות — בשם £ 111 x 10 (״זרימה״), וסימנה % < 
וזוהי — במונחינו אנו היום— הנגזרת של x (לפי הזמן; 1 ). 
ה״מומנטום״ הוא פרופורציוני ל״פלוכסיה״ — מעין מכפלת 
הפלופסיה בגודל ס הקטן לאין־סוף: 10 נ! "מכפלה" זו זהה עם 
מה שאנו מכנים בשם הדיפרנציאל 1x ^. ל י ב נ י ץ השתמש 
במשולש האפייני של פאסקאל והנהיג את סימן האינטגראל 

״/״! ב 1675 רשם את המשוואה = x^1x /. שיטתו של 

ליבניץ היתה בהירה ונוחה יותר מזו של ניוטון, ובסופו של 
דבר זכו ניסוחיו להתקבל יותר מאלה של חברו ויריבו. 
אולם לא ליבניץ ולא ניוטון לא מיצו את הניתוח הלוגי של 
מוע)גי־היסוד של החהא״פ והסתפקו בשימוש בהם כאמצעי־ 
חישוב יעילים, ובדרך זו הלכו אחריהם רוב המאתמאטיקנים 
עד המאה ה 19 . 

את המונח ״אינטגראל״ הנהיג יעקב 1 ברנולי (ע״ע), 
שתרם הרבה לפיתוח השיטה החדשה. ה- 1£ ן;זג 111 €3 תס 601:1 ״ 1 
1€36 ;ז 13 ת של יוהן 1 ברנולי היו ספד-הלימוד הראשון של 
החהא״פז הוא נכתב ב 1691/2 , אך לא הופיע אלא ב 1742 . 
אוילר (ע״ע) ולגרנז׳ (ע״ע) קידמו את המתודה החדשה 
ופתרו באמצעותה בעיות רבות של הגאומטריה, של טורים 
ושל המכאניקה. לאגראנז׳ קבע את הציון ( x )׳£ לפונקציה 
הנגזרת. אולם עדיין לא היתה המשמעות הלוגית המדוייקת 
של החהא״פ ברורה כל צרכה, אע״פ שנסיונות רציניים 
בכיוון זה נעשו בעיקר ע״י ד׳אלנבר (ע״ע). רק קושי 
(ע״ע) נתן הגדרה מדוייקת של האינמגראל המסויים של 
פונקציות רציפות והוכיח את מציאותו, וכן ביצע חקירה 
מדוייקת של התכנסות טורים ושל דרכי החשבון בהם. — 
באמצע המאה דו 19 הרחיב רימן (ע״ע) את הטיפול האיג־ 
פיניטסימאלי גם על הפונקציה הלא־רציפה וקבע את התנאים 
ההכרחיים והמספיקים למציאות האינטגראל שלה. במאה 
ה 20 בוצעה בידי לבג (ע״ע) הכללה של החהא״ט באופן 
שהוא מקיף גם סוג של פונקציות, שלפי רימאן אין להן 
אינטגראל. לאחרונה ( 1949 ) קידם ל. שווארץ את התאוריה 
של החהא״פ עי״כ שייחם דמויי־נגזרות לפונקציות בלתי־ 
גזירות. 

לפנים יוחד לימוד החהא״פ לחינוך המאתמאטי "הגבוה". 

היום הוא נלמד בב״ס תיכונים, וכל חינוך אוניברסיטאי 
במאתמאטיקה פותח בהרצאות ותרגילים במקצוע זה. 

א. ה. פרנקל, מבוא למתימטיקה, א׳, פרקים גר-י״ב, 1942 ז 

י. לדידנסקי, חשבון דיפרנציאלי וחשבון אינםגרלי, 1962 ! 

ז. תוחמן־־־ש. פ. קלעי, חשבון דיפרנציאלי ראיבטגראלי, 11962 

) 1 ) 1 ז 0110 { 7 ;£״/ .[ ; 1883 .״>/;/ 

{ח£הז€וז^ו'' 1$1 ז£' 1 ?)//״) 1 ? 


^ עבר'* מושג הדיפרג״)(!,תו□זג^ 3 ^ורחע 01 ל 0 ^^נ 
ציאל בהוראה [כתבי האוניברסיטה ובית״הספרים בירושלים, 

1]), 1923; 1 1 /?> /ס ,!ז 0 ( 4 ^ .י ^- 
02 ; 1919 ,מעו//*;?/ מ/ /מ 0 ו:ג///'£ ^ 1 ז .^^x 

(1, 1715 1(. ^4 מ 0 /׳- 4 ן״ 

(1. ^3111. \ ־ 0011 . 11 ; 1928 ,( 37 ,.ח €1 ז€ז 

1 11 - 11 ) 11 ת£ס 70 ( 1 . 17 * 1 1 ז€^ 1 ז 1 } 1€5 ז 0 '\ , 301 ־ . 

1930*; 51. 53145, 1'^£0 , 311 [€ןו 3 ״ 1 ״? ; 1933 6 ^ 1€ ז 
; 1934 ,^ח 111 ז^ 117€£ }י 7 ^£} 7 ז 1 . 14 ^מ/ןת^־ 4 ^־ 2/7 >//מ^־ן?> 7 //(/ ,/מ/;/ 

4 1 ז 1£ { 155151 ) 1 ^ *>/(£ , 1 ^| 5 ׳)י\:*| 3 ^י<>^^ .ס . 

1938; 0, 13. 130>'€10 ,־ / 

€(11< 1(1415, 1939: 0 7-5£ } €01 ,ע 41 ־ 31 ^ 1 . 1 ־ 1 .ס / 

1941*; £. '1". 1361[, !' 11 ( 0/ 

(1945 ,(ל^ 1 ^ 3 תז^ 11 ^ 3 ^ }ס זמ 1€ זזק €10 ע€ג 1 11€ יד *; 

1^. 130111 1947 , 6 ))ן 1 ז 697105 )/ 21 ) 1 '^ 46 155 ז 5£ ה £1£ , 63141 ־ - ; 

ת 14 ח 1 {€^ 6 ' 75517 ת 651 ה 1277 ה 1 . 4 16  00 ז 1 י\י , 
/^41'(1€4 664 ה x141(11(5, 1955; €1416111145 — .4 \^0- 

46X12 /(7 )ק X04X^/^, 195$*; €4x161(1 4106X6111X61 61 

11116(^X4x1, 1956*; 53\\ 101417 ^ 5 ) 11 ) €44161 15 445 ^^ ,ז €<׳ , 

1961; £1. 13. !'44^165 01 11x16^x4415 44X14 0(^€144 \ ז - 

1/^^x114^£1^4^( 044144, 196('; 0 ־ €1 ] 1 שז^ £10 .^ 1 ־ ז€ת 66 ז , 

!1116^1(41144^61, 1-11, 1961''. 

. ב. אם 

חעזב 1 ן־טעיות. כל מדידה בתחום מדעי־הטבע הניסויים — 
אין מהימנותה מובטחת אלא במידת הדיוק 
המתאפשרת ע״י המתודה של המדידה. דיוק זה לעולם אינו 
מוחלט, והתוצאות י של מדידות שדנות — שבוצעו כולן 
לכאורה בתנאים זהים — עשויות להיות שונות זו מזו 
בשיעורים שבטווח־הדיוק. כל גודל אינו בעל ערך ומשמעות 
במסגרת המחג — לשון אחרת; לא ניתן להסתמך עליו 
ולהשתמש בו בתורה מדעית — אלא אם ידועה מידת 
הוודאות שבו, ז״א: אם יש הערכה כמותית לטעות האפ¬ 
שרית בקביעתו. חה״ט הוא מתודה לקביעת הטעות שבהערכת 
פאראמטר על־סמך התוצאות של סדרה של מדידות, אד 
הטעות שבחישוב פאראמטר מפאראמטרים אחרים המתקבלים 
מן התוצאות השונות של מדידות. 
טעות היא ההפרש בין הערך הנמדד או המחושב ובין 
הגודל האמיתי או גודל ם ט א ט י ם ט י מתאים. מבחינים בין 
2 מחלקות עיקריות של טעויות: (א) טעויות שיטתיות! 

(ב) טעויות מקריות. 

מקור הטעות השיטתית הוא בגורמים מסויימים 
ידועים במערכת הנמדדת או במערכת־המדידה, שהם 
מסיטים את התוצאות הנמדדות מהערך הנכון לפי חוקיות 
ידועה למודד, אלא שמסיבות שונות אין הוא מבודד אותם 
מתהליך המדידה. במקרה זה נעשה חה״ט ע״י חישוב כמותי 
של הסטיה בהתאם לחוקיות הידועה. 
ט ע ו י ר ת מ ק ר י ו ת הן מכלול כל הסטיות שלא נמצא 
להן גורם במערכת הנמדדת או במערכת המדידה, ולצורך 
החישוב מניחים שהן בכלל חמקריותהסטאטיסטית. 
במספרים המציינים כמויות נמדדות או נאמדות מבחינים 
בין ספרה משמעותית — ספרה שיש בערכה ודאות, ובין ספרה 
לא משמעותית — שערכה המדוייק מוטל בספק. בשיטת 
הסימון ע״י חזקות של 10 : ״ 3-10 ( 9 ^ ב ^ 1 ), כל ספרה 
המופיעה ב 3 היא משמעותית. למשל: המספר בעל 4 הספרות 
.6.250-10^ :6250 מסומן — אם כל ארבעתן משמעותיות 
שיטת הפיכת מספר בעל .? 1 ספרות, שמהן ״ הן ספרות 
משמעותיות (;>! > !נ), למספר בעל " ספרות שכולן משמעו¬ 
תיות, נקראת עיגול המספר. 



133 


חשכץ־טעיות — חשכוגאות 


134 


כטעות מוחלטת מוגדר ההפרש שבין המספר הנאמד 
והמספר הוודאי! כטעות יחסית — המנה 
טעות מוחלטת 
מספר ודאי 

הטעות היחסית אינה תלויה ביחידות־המדידה או בפוזיציה 
של הנקודה העשרונית. היא מבטאת את הערכת הוודאות 
בצורה הנכונה ביותר, וערכה ניתן, בדרך־כלל, באחוזים. 
אם ? הוא הספרה המשמעותית הראשונה במספר בעל 
מ ספרות משמעותיות, הטעות היחסית אינה עולה על 
!־״ס! •? 1/2 . לפי זה, מספר הספרות המשמעותיות קובע את 
מידת הדיוק במספר. 

אם 7 הוא גודל כלשהו התלוי בערכי סדרת המדידות 
״ 1 ,• • • , 12 ,!ז, שהם גדלים בלתי־תלויים, ואם 1 ׳^ הוא הטעות 
המוחלטת בקביעת ערר 7 , ון 41 ; —הטעות המוחלטת בקביעת 
! 1 , נניח בקירוב ראשון: 

17 ) ע? ;ן!) * ) 1 ^. 

;ז 5 1 ; 51 . 

אם, למשל׳ 12 + ;ז = ?, נמצא: 2 זצ! + = ?׳ 4 ;׳ כלו׳: 

השגיאה המוחלטת של סכום היא סכום השגיאות המוחלטות 
של המחוברים. 

אם 11,12 ^ ד, נמצא 11/412 + ,)^/ 12 = 
1 /412 1 ן!;ו^ן 1 ^ 1 

! 12 ־י־ י 1 ד 1 1x1 

הטעות היחסית של מכפלה היא סכום הטעויות היחסיות של 
הכופלים! והוא הדין לגבי הערך המוחלט של הטעות היחסית 
של מנה. 

וע״ע סטטיסטיקה. 

א. מ, ל. 

ד 1 ^ 1 בונאור 1 (אנגל' צרפ' ש 1111 < 131 קבו 001 , גרמ' 

£5£0 ^\ 111188 ת 11 ס£^), שיטה לאספקת נתונים על 
אירועים כלכליים של אירגון, לניהולו המשקי, למעקב אתרי 
פעולותיו ולהערכת תוצאותיהן. ואלד, העבודות הנכללות בח׳: 

( 1 ) התקנתהמערךהחשבונאי — תיכנוןמערכת 
הטפסים ורשומות־החשבון, שבהם יירשמו פעולות האירגון 
הדורש את המערך. — ( 2 ) רישום — הפעולות נרשמות 
בטפסים וברשומות־החשבון בשיטות שונות — מרישום בעט 
עד השימוש במיתקנים אלקטרוניים. — ( 3 ) הכנת 
דו״ חות כספיים — לתקופות קצובות, על־סמך התומר 
שנצטבר ברשומות־ד,חשבון, על המצב הכספי של האירגון 
ועל תוצאות פעולותיו. — ( 4 ) ב י ק ו ד ת — מומחים סוקרים 
את פעולות האירגון ובודקים את הרישומים ואת הדו״חות, 
כדי למנוע מעילות או שגיאות וכדי לוודא שהרישומים 
וד,דו״חות הוכנו בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים 
ובהתאם למדיניות שקבע לעצמו האירגון.— ( 5 ) ח׳״מיסים— 
על כל אירגון לד׳חזיק רישומים הנדרשים ע״י תוקי־המיסים 
השונים. — ( 6 ) ת ק צ י ב — הכנת התקציב (התחזית וד,תכ¬ 
נית לעתיד) אינה מתפקידו הבלעדי של החשבונאי, אולם 
בשל שליטתו ברישומים ובנחלים החשדונאיים ובאינפורמא־ 
ציה על העבר הוא שותף חשוב בביצוע פעולה זו. — 
( 7 ) ת׳־עלות — איסוף ורישום של הנתונים על הייצור, 
ולעתים ג״ם על המכירות, לשם סיוע להנהלה: (א) בקביעת 
ערכו של מלאי המוצרים שיוצרו או שנמצאים בתהליך 
הייצור! (ב) בפיקוח על פעולות הייצור או השיווק! (ג) 


בקביעת מחירי־מכירה לגבי המוצרים! (ד) בקבלת החלטות 
לגבי תכניות שונות לעתיד או לגבי בחירת דרך־הפעולה 
הנאותה לביצוע תכנית מסויימת. — ( 8 ) חשבות — 
החשב הכללי של האירגון הוא האחראי לפונקציד, החשבו¬ 
נאית בכללה, והוא עפ״ר חבר בהנהלד,, היועץ לה בעניינים 
הפינאנסיים-חשבונאיים! החשבות היא תחום־התמחות 
חשבונאי מיוחד במסגרת הח׳. מן העוסקים בו נדרשים ידע 
ונסיון חשבונאי ומינהלי מקיף ושלם. 

"הח׳ היא אמנות הרישום, המיון והריכוז, בצורה משמעו¬ 
תית ובמונחים של כסף, של פעולות ואירועים, שבחלקם — 
לפחות — יש להם אופי פינאנסי, ור,אינטרפרטאציה של 
תוצאותיד,ם": לפי הגדרה זו(של אגודת רואי-החשבון באה״ב) 
הח׳ היא בחלקה אמנות ובחלקד, ידע. לאמיתו של דבר, קשה 
להביע את כ ל האספקטים של פעולות ואירועים כלכליים 
במונחים של כטף בצורה משמעותית. משום־כך נוהגים 
להכניס בתד,ליך הרישום פישוט מסויים, המביא למיגבלות 
בשיטה. שיטת הרישום אינה יעילה אלא במידה שאפשר 
לראות ולהבין באמצעותה מד, הם הפעולות וד,אירועים 
שאותם היא טוענת להציג. יש קוראים לח׳ "שפת־העסקים"! 
לימ^ חח׳ דומד, בעיקרו ללימ^ שפה חדשה. 

למהותה של חח׳ אספקטים שונים: ( 1 ) האספקט 
ההיסטורי — הח׳ בעיקרה היא סיפור דברים שקדו, 
רישום הפעולות ור,אירועים באופן כרונולוגי, בצורר, הניתנת 
לביקורת ולבדיקד, בעת^! המספרים אינם אלא חלק של 
המתודד,. ( 2 ) האספקט הלשוני — שפת הקיצור שבד, 
משתמשים לתרגום הפעולות וד,אירועים ברישומם.( 3 ) האס¬ 
פקט ה א מ נ ו ת י — הצד של כושר הביצוע, הדורש 
מומחיות ונסיון. ( 4 ) האספקט ההגיוני — מערכת של 
עקרונות־יסוד, שניתן לד,פעילם בשיטות־ד,גיון לפתרון 
הבעיות השונות. 

תולדות ה ח׳. יש להניח, שכבר לפגי 5,000 שנה היתה 
הה׳ משמשת במסופוטמיד,! תחילתה היתד,, כנראה, בעת 
שהחלו סוחרים או ספסרים לד,שתמש בפעולותיהם בכספי 
אחרים, או בעת שהאחריות לכספים נמסרה בידי אחרים 
שלא היו בעליהם הישירים, גם באירופה היתה הה׳ בשלביה 
המוקדמים ״פנקסנות של נציגים״: נותן הדו״ח רשם בהעמסה 
על עצמו את הערכים שלהם נעשה אחראי, ורשם כפירוק 
מעצמו כל ערך שנשתחרר מאחריותו מסיבה כל־שהיא. 

לאחר שנתפתחה מהותם של העסקים וזיקתם לאנשים 
שונים, הוצרכה חח׳ להשתנות ולהתפתח. הח׳ החלד, לשמש 
את צרכי המלווים וד,בנקאים בפעולותיהם. כשד,וםיפו הבנ¬ 
קאים על עסקיהם את המסחר במיצרכים, נעשו הרישומים 
מורכבים יותר. זו היתה בעצם ״ח׳ היסטורית״! ההתקדמות 
המתודולוגית החשבונאית באותד, תקופה באה בדרך הנסיון 
והטעיה. על רקע זה התפתחה הח׳ המודרנית, שתוארה לרא- 
שונה^^במסה של לוקה פצ׳ולי ( 3€1011 ? ., 1 ) ב 1494 בוונציה 
בשם 15 ז 111 נן 1 ז 56 61 18 ^ 1 ^נ 1 ומ 0 ^ שכ 1 ("על חשבונות ורישו¬ 
מים"). חיבור זה כולל תיאור של תהליך הרישום הדו-צידי 
והצעת "עקרונות" ו״כללים" בצורר, העשויד, להיכלל גם 
בספרי-הלימוד המצויים היום — בשינויי-לשון קלים בלבד. 

עד סוף המאה ד, 19 לא התפתחה הח׳ אלא במעט, 
בראש וראשונה ע״י התאמת השיטד, האיטלקית לצרכים 
הקיימים במדינות השונות, בעיקר כתוצאה מן החוקים שדנו 
בפשיטות-הרגל — שהחלו להיות נפוצות במאה ד, 17 —, 



135 


חשבונאות 


136 


מהופעת חברות. מצרכי המיסוי ומן המהפכה התעשייתית. 
התפתחות גדולה ח^ה בתחום הח׳ בסוף המאה ה 19 בעקבות 
הגידול הרב ב ח ב ר ו ת (ע״ע חברה, עמ׳ 80/1 ) ובהשקעות 
הציבור בגיירות-ערך של חברות אלו, כשנוצר הצורך בפיקוח 
מינהלי על פעולות הייצור ובהגנה על ציבור המשקיעים 
מפני הצגה מטעה של נתונים פינאנסיים ע״י מנהלי 
החברות. בתחילת המאה ה 20 חלה התפתחות נוספת של ח׳' 
העלות, שבאה לספק את צרכי התעשיה, שהחלה בייצור 
המוני, ובעקבות ההתחרות שבאה בעקבותיה. התפתחות זו 
הביאה גם לאירגון הפיקוח הפנימי השיטתי ולצורך בתיקצוב. 

גם היום מוסיפה הח׳ להתפתח לאור הדרישות והצרכים 
המתעוררים עקב התפתחות העסקים, דרישות החוק, 
ההתפתחויות הטכנולוגיות וצרכי המינהל. בעבר שימשה הח׳ 
בעיקר את צרכיהם של בעלי־העסקים! היום היא מקובלת גם 
בשטחים אחרים. 

תפקידה הראשוני של הח׳ הוא להקל על ניהול פעילות 
כלכלית. תפקיד זה מבוצע בשני שלבים; (א) מדידתם 
ורישומם המסודר של נתונים כלכליים! (ב) העברת תוצאות 
תהליך זה לגופים המעוניינים בהן. 

שתי שאלות הועמדו בפני החשבונאים בעבר: ( 1 ) מה 
היה הרווח שנוצר מפעולות האירגון בתקופה מסויימת? 
( 2 ) מה היה מצבו הכספי של האירגון בזמן מסויים? את 
התשובות סיפקה הח׳ בדו״חות הכלליים; חשבון הרווחי 
וההפסד והמאזן. לפעמים יש להציג את הנתונים הפינאנ¬ 
סיים מנקודות־מבט שונות, כדי שאפשר יהיה לשקול 
אפשרויות־פעולה שונות. תשובות ונתונים על שאלות ומקרים 
אלה מספקת הח׳ בצורה של דו״חות ל״מטרות מיוחדות". 
קיימת גם האבחנה בין ח׳ פינאנסית לבין ח׳ מינהלית: הח׳ 
ה פ י נ א נ ס י ת מטרתה הראשונית היא לספק אינפ 1 רמאציה 
פינאנסית לגופים שמחוץ לאירגון — בעלי־מני 1 ת, בנקאים, 
נותני-אשראי ומשרדי-ממשלה! הטכניקות, הכללים והמוס¬ 
כמות, שלפיהם נאספים הנתונים הפינאנסיים ונערכים 
הדו״חות, משקפים את צרכי הגופים החיצונים האלה. הח׳ 
ד.מינה ל ית מספקת את צרכי המנהלים הנזקקים לאינ- 
פורמאציד. כספית, כדי לבצע את תפקידם ביעילות! חלק 
מאינפורמאציה זו כלול כבר בח׳ הפינאנסית, אולם חלק 
ממנה יש לקבל בצורה אחרת. 

הח׳ והמחקר הכלכלי מטפלים לעתים קרובות 
באותן בעיות מנקודות-מבט שונות. החשבונאים סיגלו לעצמם 
חלק מן הטרמינ 1 לוגיד. של הכלכלנים, והבלכלנים סיגלו 
לעצמם חלק מן הטרמינולוגיה החשבונאית ומשתמשים בנתו¬ 
נים חשבונאיים במרבית מחקריהם ובפתרון הבעיות העומדות 
בפניהם. תחום משותף לשני המקצועות הוא הכלכלה 
הלאומית. 

עקרונות חש ב ונא י ים. כדי שתוכל הה׳ לשמש 
כ״שפת-ד,עסקים", היא זקוקד. לכללים מוגדרים, שאמנם 
משתנים עם השתנות צרכיה של החברד., הכללים והמוסכמות 
של חח׳ הם "עקרונותיה". עקרונות חשבונאיים הם בחינת 
תקנים, הדרושים כדי שתוכל הח׳ לדייות לעזר לבל הנזקקים 
לה ולכל הנעזרים על-ידד., עקרונות חשבונאיים אינם קובעים 
בדיוק כיצד יש לרשום כל אירוע׳ ואיו עקרונות שווים 
לגבי כל האירגונים. קבלתו של עקרון או נוד.ל חשבונאי 
תלויה במידת עמידתו במיבחן של שלושה קריטריונים: 
תועלתיות, או׳בייקטיוויות ומעשיות. העקרונות החשבונאיים 


אינם ערוכים בספר מסויים, אלא מתפרסמים מפעם לפעם לפי 
הצורך ע״י אגודות רואי-החשבון או החשבונאים בארצות 
השונות, וכן ע׳יי גופים ממשלתיים מסויימים, כגון שלטוגות- 
המיסים השוגים, הגופים הממונים על הנפקת מניות וגופים 
המפקחים על פעילויות כלכליות שונות. אולם פוסטולאטים 
מסויימים מוכרים מזה שנים רבות, והתקנים מפותחים בהתאם 
להנחות-יסוד חשבונאיות. אין חולקים על הצורך במסגרת 
בסיסית שתשמש יסוד לעקרונות ולנהלים החשבונאיים, אולם 
קיימים חילוקי-דעות בשאלה, אם תנאי מסויים חשוב עד 
כדי לזכות בסטאטוס של.מושג חשבונאי בסיסי או הנחה 
חשבונאית בסיסית. 

מושגי-היסוד המקובלים ביותר הם: ( 1 ) המדידה 
ב כ ם ף — בח׳ נרשמות רק העובדות שניתן להביען במונחים 
כספיים. דבר זה כופה מיגבלה חמורד. על הדו״חות החשבר 
נאיים, שאינם כוללים דברים שאי-אפשר להביעם במונחים 
כספיים, כגון הנהלה טובה ועובדים מסורים. — ( 2 ) ה י ש ו ת 
העסקית — רשומות-ד.חשבון מוחזקות בשביל הישות 
העסקית, להבדיל מן האנשים הקשורים בד.. — ( 3 ) העסק 
החי — הח׳ מניחה שהעסק יוסיף לפעול תקופה ארוכה 
בעתיד, פרט למקרים שלגביהם קיימות ראיות סותרות. על 
יסוד הנחה זו אין הח׳ נותנת דו״ח על "ערכו השוטף" של 
העסק. — ( 4 ) העלות — האמצעים שבבעלות העסק 
נקראים בשפת הח׳ "רכוש". מושג יסודי אחר הקרוב למושג 
העסק החי( 3 ) הוא, שהרכוש נרשם כרגיל ברשומות-ד.חשבון 
לפי העלות או המחיר שבו נרכש. 

למעשה משתמשים במושגים האלה תוך התחשבות 
במוסכמות מקובלות, שהחשובות ביניהן הן; (א) 
העקביות — במסגרת-היסוד יש למעשה דרכים שונות 
לרישום אירועים מסוג מסויים, ואם אין הדרך שנבחרה 
עתידד. לשמש אף בתקופות מאוחרות יותר — קשה יהיד. 
לערוך השוואה בין התקופות השונות. (ב) ה ש מ ר נ ו ת — 
בשעה שהחשבונאי יכול לבחור — במסגרת המושגים — בין 
דרבים שונות לרישום אירוע מסויים, עליו לבחור בדרך 
המראד. את הרכוש או זכויות הבעלים בערכים נמוכים יותר. 
(ג) ה ח ש י ב ו ת — חשבונאים אינם מנסים לדייק ברישום 
אירועים חסרי-חשיבות, שתוצאות רישומם אינן מצדיקות 
דיוק. 

בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים, ובפרט העליה 
המתמדת ברמת המחירים ברוב ארצות-העולם, אין במושגי- 
היסוד ובמוסכמות, בחלקם, כדי לספק את כל הצרכים. לפיכך 
נערכים דיונים מתמידים על הדרכים לתיקון המצב — אם 
ע״י שינוי מושגי-ד׳יסוד וד׳עקרונות המתבססים עליד״ם, אם 
ע״י השארתם תוך השלמה ע״י אינפורמאציה. נוספת. 

מיגבלות הח׳. הח׳ אינה מדע מדוייק — בחלקה 
היא אמנות. בתוך מסגרת העקרונות, מושגי-היסוד 
והמוסכמות ניתן לרשום אירועים והשפעתם בצורות שונות. 
סטאנדארטיזאציר. קשוחה יותר — ספק אם תאפשר לח׳ 
לספק את הדרישות השונות של הנזקקים לה. — מוצרה 
הסופי של הח׳ הוא — דו״חות למטרות כלליות, וכל הנזקקים 
להם צריכים להשלימם באינפורמאציד. נוספת בד.תאם למטרד. 
המיוחדת הדרושד. להם. 

על הטכניקה של הח׳ — ע״ע פנקסנות. 

צ. בנטוב, בקרת !זשבונות בווברות בע״מ, א׳-ב׳, תשכ״ב־ 

תשכ״גייז מונחי החשבונאות (זכרונות האקדמיה ללשון 



137 


חשבונאות — חשזע, מכונת־ 


138 


העברית, ז׳-ח'}/ תשכ״ב; 15 )( 1 ו 1£71 שז 0 .] 

^ 1 )חג 11 ש 1 נ 1 ז 1 ' .ן ;״ 1954 , 71 ^ 5 ש 671 ////ש 3 

; 1954 , 14€ ן €€011077111 , ,^ 11 ן£{ 1117 1€€ 1111€ ({ 1 > 1 ^ 1 זז €0 ^^) 

112 ^^ 27 ^^ 0 ^^ 4 * {ז 7 ^ 104 \ /ס } 001 < 11 ) 2 זג 1 ^ י(.^^) 

מן ^ש//! 4 /ן/ 5 ,־<שמז 3 ^!ר , 8 . 8 — ת 0 ]ש 11 ) 1 ^ 1 . 0 .\׳ 4 ; 1955 ,׳<ת 0 ש^' 7 
, 0351110 .[-^ 1 חו־וע ., 7 ; 1956 {ס ץ 15707 } 1 

,^ 171 ) 1 ^ 11 ^ , 1£5 וו 101 ה 1 .'■\< ;־ 1958 /עמ״/מ/ 

- €0111701 ,) 1 ) 50111111 .. 1 -מ 50 ־זש 1 ) 11 ^ . 11 .נ 1 ;" 1959 

£ 1 £ /( 11701 / .^ 111111 * € 001 ^ 1 ^ €0 , ז \\ 13 ^ 8611110 . 0 ;^ 1961 
.^. ¥1 ;^ 1961 ,ץסהס^האססס^/ , 5 ש 1 :) 101 ? ; 1961 , €0121101 1 ) 011 

;^ 1963 ,^{ 11111 * 01 )€^ /ס 1€5 ק* 1171€ ^ז ,זש 111 ^! ,£ , 14 - ■< 0 ו 1 מ 1 ^ 1 
. 0 ;^' 1964 ,^ח 11 { 1 > 1€€01 / /מי>גמש^עמן*/\״ ,ץ 011 ו 11 ח\צ .^ 1 .^ 1 
.** 1964 . €001101 1 ) 10 ) ^{ 112111117 ? 10111 ? ,^ 1 ז €17 ^ 1 ) 811 , 011 ל 01 ^\ 

דב. ה. 

חשוב, מכונת" (־ 11161 ת 11 זס 0 )׳ מיתקן המסייע לביצוע 
'חישובים מאתמאטיים או כל שיקול לוגי מעיד 
מאתמאטי. עקרון פעולתה: החיבורים בין חלקי המכונה 
מייצגים הקשרים לוגיים, באופן שהתוצאה של פעולת 
המכונה — לאחר הפעלתה ע״פ נתונים התחלתיים מסד 
יימים — מציגה את ההסק החישובי או הלוגי מנתונים אלה. 

עקרון־פעולה זה משותף למכונות*החישוב מן הטיפוס 
הישן ולמחשבים האלקטרוניים החדישים. אולם 
המכונות הישנות הופעלו ביד, והחיבורים בין חלקי־המכונה 
היו מכאניים, באופן שהעברת הפעולה מחלק לחלק בוצעה 
אף היא באמצעות מיתקנים מכאניים: קפיצים, מנופים, 
גלגלים וכר. לפיכך נמשכה שרשרת־הפעולות — מעריכת 
הנתונים ההתחלתיים עד לתוצאה הסופית של הפעלת 
המכונה — זמן ארוך־יחסית, ועיקר חשיבותו של מיתקן 
מסוג זה היתה בהקלת עבודת החישוב ולא ברווח־הזמן. 
מיפנה מכריע בטכניקה של מכונות־החישוב חל עם המצאת 
המיתקנים האוטומאטיים, שחלקיהם הם שפופ¬ 
רות אלקטרוניות. מרכיבים אלה מחוברים זה לזה 
תוך יצירת "רשת לוגית", כשהפעילות החשמלית 
הנפלטת מאחד מהם נקלטת ע״י אחרים הקשורים בו ועשויה 
להפעיל אותם. רשת זו מחקה מבחינה פורמאלית את המיבגה 
של מערכת העצבים (ע״ע), על הנורונים והסינאפסות 


שלה. מרכיביה אף פועלים — בדומה לנורונים — לפי עקרון 
"הכל או לא־כלום" ובצורה קצבית, ז״א תוך חילופי רגעי־ 
פעולה ורגעי־מנוחה. משום כך זכו מיתקנים אלה לכינוי 
"מוחות אלקטרוניים"! בנייתם וחקר תנאי־פעולתם ומידת 
יכלתם תורמים היום הרבה לחקר הנורופיסיולוגי של 
המכאניזמים המוחיים. מצד שני עוררו פעולתם והשגיהם 
בציבור הרחב — ולפעמים גם בקרב בעלי־המקצוע ובין 
פילוסופים והוגים — דעיונות וויכוחים בדבר המציאות או 
האפשרות של "אינטליגנציה מלאכותית" ובדבר האפשרות 
של הסבר מכאניסטי של התהליך הפסיכי של החשיבה! 
בוויכוחים אלה גלום במידה רבה עירבוב של מושגי 
החישוב (ביתר דיוק — של הייצוג המכאני של החישוב) 
ושל החשיבה (ע״ע קיברנטיקה). 

י. ל. 

מה״ח מתחלקות לשני טיפוסים עיקריים: מ וז ש ב י־ 
דימוי ומחשבים סיפרתיים! יש גם נזיפוסים 
מרובבים. 

( 1 ) מ חש ב־ דימו י (אנאלוגי) מייצג מספרים ע״י 
גדלים המשתנים ברציפות ומספק מודל למערכת הנמדדת. 
הצורה הפיסיקאלית של האנאלוג דומה לפעמים למערכת 
הנמדדת, אבל, בדרך־כלל, הדמיון מבוסם על שוויון־ערך 
מאתמאטי בלבד בין התלות ההדדית של משתני המחשב 
ובין זו של משתני המערכת הפיסיקאלית. 

שימושם העיקרי של מחשבי־דימוי הוא בחקירת מערכות 
הניתנות לתיאור ע״י משוואות דיפרנציאליות רגילות. כמו¬ 
כן השתמשו בטכניקות הדימוי לפתירת משוואות דיפרנ¬ 
ציאליות חלקיות ומערכות של משוואות קוויות, וכן למציאת 
שרשים של פולינומים. יש מחשבי-דימוי רבים למטרות 
ספציפיות, כגון בקרת אש, תיכנון מטוסים וכד׳. 

סרגל-החישוב (ע״ע לוגריתמום), שהומצא במאה 
ה 17 , הוא מחשב-הדימוי הראשון שבו השתמשו בממדים 
נרחבים. במאה ה 19 פותחו מכשירים לאינטגראציה ולפתירת 
משוואות דיפרנציאליות' רגילות בשיטות 
דימוי. רק ב 1915 הוחל בפיתוחו של 
מחשב-הדימוי השימושי הראשון לפתירת 
משוואות דיפרנציאליות רגילות — המנתח 
הדיפרנציאלי המכאני, שממנו התפתח המנ¬ 
תח הדיפרנציאלי האלקטרוני לשימוש כללי. 

במכונות אלה השגיאה בחישוב בצעד יחיד 
נעה בין 0.02% ל 3% , הכל לפי טיב הפעו¬ 
לה המאתמאטית הקשורה באותו צעד 
ובטיב המרכיב! אולם קביעת הדיוק הכללי, 

שיש לצפות לו בפתרון מסויים, היא קשה. 

זמן הפתרון אינו תלוי במהות הבעיה הנפ¬ 
תרת■ אבל מספר צעדי החישוב עולה פחות 
או יותר במקביל לדרגת הסיבוך של הבעיה. 

היתרון העיקרי בשיטות הדימוי הוא שזמן 
הפתרון הנדרש הוא קצר: לאחר 
שבעיה מסויימת נערכה במחשב־דימוי, ני¬ 
תן לחקור פתרונות למספר רב של פארא- 
מטרים של המערכת במשך זמן קצר מאד. 

( 2 ) מ ח ש ב י ם ס י פ ר ת י י ם (דיגי¬ 
טאליים) — והם הנקראים, בדרך-כלל, 

מחשבים סתם "־ מייצגים מספרים ע״י 













139 


חשוב, מכונר!־ 


140 


אמצעים התופסים מצבים בודדים. שניתנים לספירה. בעוד 
שמחשבי־דימוי מוגבלים לבעיות הניתנות לפי טבען לחיקוי 
במערכת מכאנית או אלקטרונית, אין מבחינה תאורטית 
כמעט שום הגבלה לגבי סוג הבעיות שאותן ניתן לפתור 
באמצעות מחשבים סיפרתיים) המיגבלות היחידות הן אלה 
שנקבעות ע״י שיקולים כלכליים וע״י הזמן. 

אמצעי־החישוב הסיפרתי הראשון הידוע לנו הוא ה ח ש־ 
בוניה, הנמצאת עדיין בשימוש במקומות רבים בעולם 
(ע״ע אבקום). ב 1642 המציא פסקל (ע״ע) מכונה לחיבור, 
וזמן מועט אחריו המציא ליבניץ (ע״ע) מכונת־כפל. 
במאה ה 19 בנה בבג׳ (ע״ע) מכונת־הפרש ותיכנן בניית 
מכונה אנאליטית הדומה מבחינת תכניתה למחשבים שבימינו. 
ברם, רמת ההנדסה באותם ימים היתה נמוכה מכדי יכולת 
בניית מכשיר עדין ומסובך כזה, והתכנית לא הושלמה. 
סמור ל 1880 התחיל הולרית ( 11 :ז 1 ־ 11011£1 ) באה״ב להשתמש 
בכרטיסים מנוקבים בקשר למיפקד האוכלוסיה. הצעדים 
החשובים הבאים היו המחשב 1 1£ ־ו 43 ו 1 של איקן (ת 6 :ן 1 ^ו.), 
שהיה אלקטרו־מכאני, וה 0 \). 1 א£ — המחשב האלקטרוני 
הראשון, בעל 18,000 שפופרות־ריק ( 1945 ). ב 1947 תיכננו 
פון־נוימן וגולדשטין את המחשב בעל התכנית המאוחסנת, 
והוא הושלם בפרינסטון ב 1952 ! אולם כבר ב 1949 הושלם 
ע״י וילקם באוניברסיטת קימבריג׳ ה 0 ^ £05 , שהיה המח¬ 
שב הראשון בעל תכנית מאוחסנת שהופעל למעשה. המחשב 
המסחרי הראשון היה 1 שהושלם ב 1951 בידי 

אקרט ומוצ׳לי. מאז גדל מספר המחשבים השונים בשוק 
במידה עצומה, כשמחשבי 4 י 181 תופסים ביניהם מקום בראש. 

בעוד שמחשבי־דימוי מייצגים מספרים על־ידי כמויות 
פיסיקאליות, מייצגים אותם מחשבים סיפרתיים ע״י קבוצות 
של סימנים יסודיים. לפיכך יכולים מחשבים סיפדתיים 
לבצע לא רק פעולות אריתמטיות במספרים המיוצגים ע״י 
קבוצות סמלים, אלא גם פעולות לוגיות וסוגים אחרים של 
חישובים בקבוצות של סמלים, המייצגים כל סוג של אינ¬ 
פורמאציה בדידד!. לפיכך מכונים מחשבים סיפרתיים גם 
עורכי אינפורמאציה. 

היחידה הבסיסית של אינפורמאציה ברוב 
המחשבים הסיפרתיים היא הסיפרה הבינארית (זנל), שהיא 
בעלת אחד משני ערכים — 0 או 1 . מספרים מיוצגים ע״י 
קבוצות של ח ספרות בינאריות. בהצגה בינארית טהורה 
ערכי ת האפייניים נמצאים ביו 36 ל 48 , ובמקרים אלה 
בקרא המחשב מהשב בינארי. לפעמים מיוצגים מספרים ע״י 
ספרות עשרוניות המתורגמות לצופן בינארי, כשכל ספרה 
דורשת לייצוגה 4 ספרות בינאריות או יותר, הכל לפי 
הצופן שבו משתמשיים < במקרה זה ״ הוא בערך 10 , והמחשב 
נקרא מחשב עשרוני. במקרים אלה מניחים שהנקודה הבינא¬ 
רית או העשרונית היא קיצונית לצד ימין — והמספרים 
נחשבים למספרים שלמים, או שהיא קיצונית לצד שמאל — 
והמספרים הם שברים אמיתיים. יש מחשבים, שבהם מספר 
הספרות אינו קבוע אלא משתנה עם גבולות המספר המסו¬ 
מנים ע״י דגלים — סימני הצופן. מספרים ניתנים לייצוג 
גם בצורת ״הנקודה הצפה״: כל מספר מורכב משני חלקים — 
מקדם(מנטיסה) וחזקה (אכספוננט)! אם, למשל. ־ל. x = זל— 
נמצא ץ מורכב מ\ ו 3 , מאחר שהבסיס 15 קבוע לכל מחשב, 
והוא, למשל, 2 למכונות בינאריות ו 10 לעשרוניות. מספרים 
שליליים מבוטאים או כמשל־ימים של מספרים חיוביים או 


בתוספת צורת הערך המוחלט. המשלימים יכולים להיות או 
משלימי-! או משלימי- 2 במכונות הבינאריות, או משלימים 
ל 9 או ל 10 בעשרוניות. לכמה מחשבים יש יתרון של 
אפשרות פעולה במספרים בעלי מספר של ספרות שהוא 
כפול ממספרן במספרים בעלי הדיוק הרגיל. 

המחשב הסיפרתי הקלאסי בנוי מהיחידות הלוגיות האלה: 
יחידה אריתמטית, יחידת־בקרה, זכרון ראשי, יחידות כניסה 
ויציאה (מבוא ומוצא) וזכרון-עזר. היחידה הארית¬ 
מטית, המקבילה למחשב־היד בחישובים מכאניים, מורכבת 
מתאים אחדים, שבהם מבוצעים החישובים במספרים. הפעו¬ 
לות האפשריות הן חיבור, חיסור, כפל ובדרך־כלל גם חילוק. 
בחיבור — מבוצעים ביחידה האריתמטית פעולות לוגיות 
ומהלכי-אינפורמאציה שונים, כגון הזזה, השוואה ובחירה, 
פעולות אריתמטיות מבוצעות הן בדרכי "הנקודה הצפה" 
והן בדרכי "הנקודה הקבועה", מהירויות אפייניות של פעולה 
במכונות מהירות הן 58 ) 5 לפעולת-חיבור אחת ו 15 ן 50 לפעולת- 
כפל אחת, במכונות בעלות מהירות בינונית המהירויות הן 
כעשירית משיעור זה, ובמכונות בעלות מהירות גבוהה הן 
גדולות ממנו פי 10 . במכונות מהירות מבוצעות פעולות 
אריתמטיות במקביל, בעוד שבאיטיות הן מבוצעות בזו אחר 
זו. 

ה ז כ ר ו ן הראשי מורכב מקבוצה של תאים, שבהם 
מאוחסנת אינפורמאציה. אינפורמאציה זו צורתה — נתונים 
מספריים או אלפביתיים או הוראות מוצפנות. כל תא הוא 
בעל כתובת־זיחוי; במחשבים בעלי אורך-מלה קבוע הוא 
מכיל מספר או קבוצת הוראות, במחשבים של מלים בעלות 
אורך משתנה — רק סימן אחד בלבד. ברוב הזכרונות 
אפשריות קריאה (הוצאת אינפורמאציה) בלי לפגוע בקיים, 
וכתיבה הניתנת למחיקה. יש זכרונות הניתנים לקריאה 
בלבד ז זכרונות אלה מהירים וזולים יותר מזכרונות של 
קריאה וכתיבה. היום רוב הזכרונות עשויים גרעינים מאג- 
נטיים בעלי זמני-כניסה מסדר-גודל של 5 ^ 2 . כבר נמצאים 
בשימוש גם זכרונות בצורת לוחיות דקות, שזמני-כניסתן 
הם מסדר-גודל של 58 ! 0.3 . הממדים האפייניים לזכרונות הם: 
במתשבים גדולים — 32 אלף מקומות למלים בעלות 36 
ספרות בינאריות, במחשבים קטנים — 20 אלף סימנים. 
למחשבים אחדים יש זכרון מיוחד נוסף, שבו ניתנת לשימוש 
רק המלה שאוחסנה אחרונה! ברגע שהיא נקראת, היא 
מוצאת ממנו, והמלה שלפניה נעשית זמינה. 

במחשבים שונים יש אמצעי-זכרון שימושיים נוספים, 
אבל הם נחשבים, בדרך־כלל, כזכרונות-עזר, אע״פ 
שמחשבים אחדים מנצלים אותם כזכרונות עיקריים. תופים 
מאגנטיים הם בעלי קיבול שבין 1.000,000 ל 66,000,000 
סימנים, זמן־כניסה של 8.6 עד 35 מיקרו-שניות ומהירות- 
החלפה של 10,000 עד 350,000 סימנים לשניה. בדיסקיות 
מאגנטיות משתמשים בהרבה מיתקני־חישוב הדורשים זכרון 
בעל קיבול גדול לא-מכוון. זכרון טיפוסי של דיסקיות מאגי 
נטיות, עשוי 20 דיסקיות, יכול להכיל 100,000,000 סימנים, 
כשזמן־הכניסה הממוצע הוא 5 .!! 20 , ומהירות-ההעברה — 
100,000 סימנים בשניה. זכרודהעזר הנפוץ ביותר הוא הסרט 
המאגנטי! קיבולו מ 1,000.000 עד 15,000,000 סימני-מלים 
לסרט, כשמהירויות-ההעברה נעות בי! 15,000 ל 300,000 
מלים בשניה. חסרונו העיקרי בהשוואה לדיסקיות הוא 
שהאינפורמאציה נרשמת על הסרט בסדרה ומן ההכרח 



141 


חשוב, מבונת־ 


142 


לקרוא אותה בצורת סדרה, ומשום כך מתבזבז זמן בחיפוע) 
אחרי קטעיהאעפורמאציה הדרוש. 

סרטים מאגנטיים משמשים במחשבים גדולים אף כבוז^אים 
עיקריים של ה מ ב ו א והמוצא. הנתונים המוכנים בצורת 
כרטיסים מנוקבים או סרטי־נייר מועברים לסרט מאגנטי 
באמצעות מחשב קטן מצוייד במכשיר הקורא את הכרטיסים 
המסומנים או את סרטי־הנייר. התשובות הרשומות על סרטים 
מאגנטיים מודפסות במדפים מהיר או מועברות החוצה ע״י 
מנקב־כרטיסים להמשך התהליך. חלקי המבוא והמוצא המצו¬ 
רפים ישירות למחשבים קטנים ובינוניים הם: קורא־כרטיסים, 
הקורא במהירות של 150 עד 2,000 כרטיסים לשניה! קורא 
סרטי־נייר — במהירות של 200 עד 1,000 מלים לשניה; 
מדפים סרמי־נייר — במהירות של 60 עד 300 מלים לשניה 1 
מנקב־כרטיסים, המנקב במהירות של ש 1 עד 200 כרטיסים 
בדקה. מדפיסים מהירים כותבים 120 עד 1,100 שורות בדקה. 
צורות נוספות של כניסה כוללות קוראים אופטיים ומתרגמי 
גדלים פיסיקאליים לספרות, ואילו היציאה ניתנת להיעשות 
בעזרת שפופרת קרני־קאתודה או מתרגם ספתת לגדלים 
פיסיקאליים. מכונות־כתיבה ומפסקים הם אמצעי מבוא־ 
ומוצא, שבהם משתמשים להפעלת המחשב ולשליטה בו. 

לב המחשב הוא יחידת הבקרה. ההבדל העיקרי 
בין מחשב ובין מכונת־חשבון הוא, שהמחשב הוא אוטו¬ 
מאטי, כלו׳: הוא מבצע פעולה חדשה עם סיום פעולה 
קודמת בלי התערבות מצד האדם. אחד התפקידים של יחידת־ 
הבקרה הוא סידור הפעולות במכונה בסדרה. ברוב המחשבים 
מבוצעות הפעולות בסדרה, עד שמגיעה פקודת הסתעפות 
המפסיקה את הסדרה ויוזמת סדרה חדשה של הוראות. 
הסתעפות יכולה לחול ללא תנאי או יכולה להיות תלויה 
בתוצאות של פעולות קודמות או במצבם של מכשירים 
חיצונים, יחידת־הבקרה עוסקת גם בפיענוח ההוראות מקופת 
הצופן, במציאת מושאי הפעולות בזכרון, בשליחת התוצאות 
חזרה לזכרון ובייזום החלפות בין הזכרון, זכרון־העזר וחלקי 
המבוא־ומוצא. בהרבה מחשבים קיימים תאי־אינדכס, המאפ¬ 
שרים מיספור ושינוי-כתובות בצורה יעילה יותר. בכמה 
מחשבים קיימת אפשרות של פניה עקיפה לכתובת, מה 
שמקנה לזכרון כושר-הכוונה משוכלל יותר. הפעולות ברוב 
המחשבים מבוצעות בסדרה; כל הוראה מחכה להשלמת 
ההוראה הקודמת לפני שהיא מבוצעת. כמה מחשבים חדשים 
מצויירים במיתקנים המאפשרים ביצוע של הוראות אחדות 
במקביל בעת ובעונה אחת, כשהללו מבוצעות בחלקים 
שונים של המחשב. רוב המחשבים מצויירים באמצעי-בלימה 
למיתקני המבוא-ומוצא שלהם, ובכללם זכרון-העזר, כלו׳: 
כשמופעלת העברת אינפורמאציה, ממשיך המחשב בפעולות 
החישוב יחד עם העברת אינפורמאציה בין גוף המחשב 
וחלקים חיצונים. במחשבים רבים אפשר לתכנן ולפתור 
בעיות אחדות בבת-אחת. מחשבים אלה ואחרים מאפשרים 
אף הפסקה של סדרת-פעולות ע״י סימן ממקור פנימי או 
חיצון, ויזימת סדרה חדשה במקום רצוי. 

לכל מחשב יש צופן-פקודות משלו. זוהי רשימת פעולות 
בסיסיות, הנכללות בתוך מסגרת המכונה ותלויות בתיכנון 
הלוגי שלה. שני מיבני־יסוד של צופני-פקודות הם: צופן- 
הפקודית ל 3 כתובות וצפון-הפקודות לכתובת אחת. והנה 
פקודה טיפוסית ל 3 כתובות: חבר את המספר הנמצא בתא.ו׳. 
שבזכרון למספר שבתא 8 והצג את התוצאה בתא 0 . 


בצופן-הפקודה לכתובת אחת טעונה פעולה זו 3 פקודות: 
( 1 ) הבא את המספר מתא ^ של הזכרון למצבור (כלו׳ 
לאותו חלק של היחידה האריתמטית שבו מבוצעות פעולות־ 
חיבור): ( 2 ) הוסף את המספד שבתא 8 בזכרון לתוכן 
המצבור;( 3 ) אחסן את תוכן המצבור בתא ^ שבזכרון. 

יש פקודות שהן פשוטות למדי; ויש שהן כוללות תפקידים 
מורכבים מאד. כמו־כן קיימת בכמה מחשבים פקודת־חזרה, 
המורה ליחידת-הבקרה לבצע סדרת פקודות מספר מסויים 
של פעמים, בכל פעם לגבי מושא אחר. מאחר שרוב הפקודות 
הן צירוף של קבוצה בסיסית של פעולות לוגיות או של 
פקודות מסובכות פחות, אפשר לערוך בכמה מחשבים תכנית־ 
מיזער — לבניית פקודה חדשה מצירוף של יחידות־בניין 
אלמנטאריות יותר. 

ת כ נ י ת היא קבוצה של פקודות למחשב, שהן מאורגנות 
לביצוע חישוב רצוי. ברוב התכניות מבוצעות חזרות מסוגים 
שונים, באופן שמספר קטן של הוראות מבצע מספר רב של 
חישובים. דבר זה מושג ע״י שינוי ותיקון של ההוראות 
בתוך המחשב או ע״י שינוי תאי-האינדכס, ובעקבותיו — 
תיקון ההוראות הקשורות לאותם תאי-אינדכם. קבוצת פקותת 
המבצעת חישוב קבוע, כגון הוצאת שורש ריבועי של מספר, 
נקראת תת־רוטינה, ואפשר לצרפה לכל תכנית הזקוקה לה. 
תת-רוטינות אלו מאורגנות ב״ספריה". מספרן בספריה הוא, 
בדרך־כלל, אמת־מידה ליכולת הביצוע של כל מחשב. 

בדרך-כלל מכינים תכנית באמצעות דיאגראמת-שרשרת, 
המציגה באופן חזותי את סדר הפקודות המבוצעות ואת 
הקשר הפנימי בין חלקים שונים של התכנית. יש דיאגראמות־ 
שרשרת שונות — מכלליות ביותר עד למפורטות מאד, הכל 
לפי דרגת הסיבוך של התכנית. יש תכניות מקוטעות, כלו׳: 
חלק מהתכנית נקלט בזכרון המחשב ומבוצע; קטע זה 
מכניס חלק שני של התכנית לתוך אוחו חלק של הזכרון 
ויוזם את ביצועו וכו׳. קיטוע כזה מבוצע כשיש מחסור 
במקום בזכרון. 

; ד 

ההוראות למחשב מוצפנות בסדרת ספרות בינאריות 
בהתאם לצופן מסויים. תחילה היו התכניות נכתבות בשפת 
המחשב: אולם נמצא שהכתיבה בשפת המכונה היתה בלתי־ 
גמישה וגררה טעויות. לפיכך פותחו תכניות שאיפשרו 
למתכנן לכתוב בשפת־סימנים ושתירגמו פקודות־סימנים אלו 
לשפת המחשב, בו בזמן שהכינו מקום בזכרון להוראות 
ולנתונים. מידת שיכלולן של תכניות אלו היתה שונה, אבל 
רובן עדיין נזקקו מפעם לפעם לספרית התת-רוטינות. צעד 
נוסף בהתרחקות משפת המחשב היה השפה המכוונת: כאן 
רושם המתכנן הוראות המתאימות למשוואות בעייתו או 
לתנאיה, ואלה מתורגמות ע״י מאסף (ר׳ להלן) לקבוצה של 
פקודות, בהתאם למידת הסיבוך של ההגד. השפה הנפוצה 
ביותר לעבודה מדעית היא היום ךו 3 -ו}ח 0 ^ן, שפותחה ע״י 
1 \ 16 . שפות אחרות הרווחות היום הן 00801 ו:^^^ 8 — 
לעריכת נתונים מסחריים, 01 ז; 1 \/ — לאלגוריתמים מאתמא- 
טיים, 11 ות 00 —לתרגום מכאני משפה לשפה, — לבקרה 
ופיענוח, ? 1,13 , 0 \/ 111.1 א, 

ועוד. 

כדי לכתוב באחת משפות אלה למחשב מסויים, יש 
לצייד את המחשב במאסף. הזמן הדרוש לפתרון בעיה 
הכתובה באחת משפות אלה הוא סכום זמן האיסוף והתירגום 
וזמן הביצוע. בדרך־כלל, ככל שזמן האיסוף והתירגום קצר 



143 


חשוג, מכונת־ 


144 


יותר ~ זמן חביצוע ארוך ילתר. לכן ייתכנו מאספים אחדים 
לאותה ע!פה לאותו מחשב. 

פיתוח שפות־התיכנון הגדיל את נוחות השימוש במחשב! 
מעתה ניתנת למשתמש בו האפשרות להצגה מהירה של 
בעיות ולעריכת שינויים מידיים. 

ד 

כדי לעשות את פעולת המכ 1 נה א 1 ט 1 מאטית ככל 
האפשר ולצמצם עי״כ עד למינימום את הצורך בהתערבות 
המפעיל, וכן כדי לחסוך זמן ולמנוע טעויות בידי אדם — 
פותחו מערכות של פ י ק ו ח. הללו מורכבות מתכניות־פיקוח, 
שכל אחת מהן מכניסה פנימה קבוצה של תכניות המכונסות 
יחד באיגוד, מצרפת ועורכת את פקודות התכנית ומבצעת 
אותה — ופונה לתכנית שלאחריה באיגוד. תהליך האוטומא־ 
ציה בשימוש המחשבים מוסיף להתקדם. 

שימושי המחשבים הם רבים ומגוונים. בראש 
וראשונה משתמשים בהם לפתירת בעיות מדעיות וטכני 1 ת 
ולמכאניזאציה של תהליכי עריכת נתונים מסחריים 
ותעעןייתיים. תחום השימוש המדעי נרחב ביותר וכולל, בין 
השאר, חישובים לכורים אטומיים, עיקוב אחרי לוויינים, 
קביעת סיבנים גבישיים, סיסמול 1 גיה, תחזית מזג־אוויר ועוד. 
שימושים בעריכת נתונים כוללים: תשלומי מעוכורות, 
ספירות מלאי, הנהלת חשבונות, מירשמי תושבים, תיכנון קווי־ 
תעופה ועוד. שימושים צבאיים למחשבים כוללים ביון, 
פיקוד ובקרה וניהוג טילים, מחשבים מנוצלים לניתוח סטא- 
טיסטי, תיכנון לינארי, (= ת £10 גו 11 ג׳ג 11 ךרז 3 ז 1:08 ? 

תכניות לחישוב סדר הפעולות האופ־ 

טימאלי בתהליכים מורכבים, כגון בביח״ר לייצור מכוניות), 
מחקר־פעולה, תורת־המעחקים, ושטחים נוספים שלגביהם 
פותחו לאחרונה טכניקות מאתמאטיות; כמו־כן מנוצלים 
הם לביקורת תהליכי־ייצור ומכשירים מכאניים. במידה 
מצומצמת יותר משתמשים בהם — או מנסים להשתמש 
בהם — למטרות מיוחדות, כגון הוכחת תאורמות גאלמטריות, 
משחק־שחמט׳ חיבור מוסיקה, תירגום משפה לשזפה, מציאת 
מספרים ראשוניים חדשים וכד׳. פעילויות אחרונות אלה 
רומזות לאפשרויות הגלומות במחשבים להרחבת האינטלקט 
האנושי בעתיד. אולם בינתיים עיקר השגם הוא בשיחרור 
האדם מעבודה מחשבתית שגרתית, ועי״כ — במתן אפשרות 
לאדם להשתמש בחשיבתו לצרכי פעילות יצירתית יותר. 
המחשבים הם מכשירי־עזר לאדם לחקירה מעמיקה יותר של 
הלא־ידוע ע״י ביצוע כמות עצומה של חישובים הדרושים 
לעשיית צעדי גישוש בתחום זה — כמויות של חישובים 
שביצוען הוא מעבר לכל יכולת ללא עזרת המחשבים. 
וע״ע קיברנטיקה. 

י. גיליס, מכובות חישוב ספרתיות אוטומטיות (מדע, ב׳, 

מם׳ 2 ), תשי־׳ז: ש. מרחב׳ מערכות בקרה אוטומאטיות 
(שם, ו׳, מס׳ 3 ), תשכ״ב! י. בר־הלל, אינטליגנציה מלא¬ 
כותית (שם, ז׳, מם׳ 3 ־- 4 ), תשכ״ג! - 1 / 1 ^!!■)..! ,| 3 ח<)^ 9 נ^ 0 ^ .. 1 
- €0171 .>ו 011 'ת€^ £1 .. 1 .^ 1 ; 1952 

.£ .( 1131110-1 . 1 \ -£ ;^! 195 

(£<: 15 .), 0( €0177^1(1011011 

1x17^ €0171101. 1—111, 195^-1961; 11. 11. 01 .. 1 . 11 ״■ ץ־] 0 ^€־ 

1960 , ^ 7 ז 11€1 '^ 5 0177011€ ז)) 1 / , 10111 ־ 1 311 יע ; 

?. 510^61, 1 1 ; 1961 , 1 -} 1£ ) 7 ^ €0777 7101 ^ 01 ^ 171 ^ 1 ז 10 ^' 1£7 ) 7 זנ , 
.4(110!■, 10171 § 0 {£ ,\ 11€ )€- 1 . 5 . 11 ; 1961 , 7£1 ז 71 { 01 \\ד - 

1721/7^ 1)7^1101 €0171^1(1675, 19621 10 .ל 1 ז 130 . 1 ־ 

( 011 .), €0177^1(161' ^1665 ה 8616 01 ' 101 ' 36/701 1/76 17 ) 60110175 } 1 קק , 

1962; 11. 161 ) 1 ^ €0171 ,(.ל 1 ) 0 ) 11 ־ 01 .)! ., 4 .ס— ,ס 

£/017(1/>1701161 €01771716171 ,ן:) 00 ז 110 ת . 34 ; 1962 ,}/ 0 ס ^(^(X 

17706/111165 (501. 34^ . 1963 ,( 197 - 0 ^ 1 ,.׳ 

פ. רב. 


--נ 






עקרונות טכ¬ 
נולוגיים של 
מ״ח. ( 1 ) מחשבי- 
דימוי. האלמנט ה¬ 
חשוב ביותר במחשב¬ 
י''"" 2 . ם:מה של מנבר אופראטיייי דימוי הוא ה אינ¬ 

ם ג ר א מ ו ר. תחילה היה האינטגראטור מכאני ; היום מש¬ 
תמשים באינטגראטור אלקטרוני(ציור 2 ), הנקרא גם מגבר 
אופראטיווי. מתתי־הכניסה ,.... £2 ,!£ מחוברים 
למגבר דרך העכבות (ע״ע אלקטרומגנטיות, עמ׳ 801/2 ) 
של הכניסה ״ 2 ,... 2 ,! 2 . בכניסה למגבר ש 1 רר מתח ס, 
והוא עצמו בעל עכבת היזון חוזר (ע״ע קיברנטיקה) 
^ 2 ומתח־יציאה ״£. סכום הזרמים בכניסה הוא אפס: 


= 0 


€-־£ 


+ 1 




1 ־! 

מאחר ש €0 = £0 (הגברת המגבר = סא קיים: 

אם ס גדול מאד, אפשר להזניח את — ומכאן: 

ס 

£ י* 

^ 1 ן 2 -= £0 
1 = 1 

פעולת המגבר האופראטיווי תלויה בסוג העכבות המחוברות 
אליו. שתי דוגמות: 

(א) כל העכבות שוות — ^ = ^ 2 = ״ 2 = ... = 21 


(.מ — התנגדות אוהמית): ^ -= £0 , והמערכת 

עובדת כמסכם. 

(ב) עכבות-הכניסה הן התנגדויות אוהמיות ״£,... 

ז 2 הוא קונדנסאטור בעל קיבול €: 


(•׳'■"'[^ 5 ■+ 1 : 


- = £0 
אס \ " 


והמערכת עובדת כאינטגראטור (ביחס לזמן £). 

מחשב-דימוי מותקן ע״י חיבור צירופים שונים של 
מגברים ועכבות. וכן ע״י מייצרי־פונ קציות ומכפילים, 
המחוברים יחד בלולאת היזון חוזר (ציור 3 ). 



( 2 ) מחשבים ספרתיים. מתג-הפעמון בפתח הדירה 
הוא בעל שני מצבים — "פתוח" ו״סגור". המצב "פתוח" 
(הפעמון אינו מצלצל) הוא מצב יציב, ואילו המצב "סגור" 
אינו יציב: עם הורדת האצבע חוזר המתג למצב "פתוח". 
לעומת זה, מתג-האור בחדרי-המגורים שלנו מצטיין בשני 
מצבים יציבים. הוא, איפוא, בעל ז כ ר ו ן: הוא נשאר באותו 






145 


חשוג, מכונת־ 


146 


מצב שבו הועום לאח¬ 
רונה, כלו׳ שומר וזו¬ 
כר מצב אחרון זה גם 
לאחר הורדת האצ¬ 
בע מהמתג( ואילו 
מתג־הפעמון אינו 
זוכר את המצב ה¬ 
אחרון שבו הוע 1 ם. 

שווי-הערר האלק¬ 
טרוניים (או האלק- 
טרומכאניים) של שבי 
מתגים אלה הם-הם 
אבני-הבניין היסו¬ 
דיות המשמשות 
לבניית מחשב אלק¬ 
טרוני. שווי־ערר אלה 
מומשו באמצעות ממ¬ 
סרים בשנות ה 30 — 

40 של המאה ה 20 ! 

באמצעות שפופרות- 
ריק בשנות ה 40 — 50 ! 

באמצעות טרנסיסמו- 
רים בשנות ה 50 — 60 . 

מעגלים ללא זכרון, 

מסוג מעגלי "שלי¬ 
לה׳/ "וגם" וכד׳ (ר׳ 

ציורים 5,4 ), נקראים 
בשם שערים לו¬ 
גיים, כיוון שאין הסיגנלים עוברים בשער אלא כשתנאים 
מסויימים ממולאים — השער פתוח. נניח, למשל, ש^ (ציור 
5 ) הוא שלילי, בדרך-כלל, ואינו הופך חיובי אלא בסיום 
הפעולה האריתמטית המתבצעת בהווה! גם 8 הוא שלילי, 
בדרך-כלל, ואינו הופך חיובי אלא כשעל המכונה לבצע כפל, 
והמכפיל כבר הוצא מהזכרון; ס חיובי משמש כהוראה 
ליחידת-הבקרה להתחיל בביצוע הכפל. נניח, שברגע מסויים 
6 הופך חיובי, אך ^ עדיין שלילי — הסיגנל 8 ממתין, 
איפוא, לןזתיחת שערים. בסיומה של הפעולה האריתמטית 
שהעסיקה את המכונה עד אותו רגע, ^ הופך חיובי! אז, 

■,י סג¬ 
ן 



עיור מ. ד 5 נ 5 ג. פו 5 ם ש 5 ילי עובר דרו הריודה ם ונורם 5 נםים 
׳עלילי בז. הקולט מ הופר חיובי, הבסיס ׳על י x — וויוני, ■ 0 — 
שלילי; יה גורם ׳עוב לבסיס ׳עלילי בז, מצב ׳ענ;רם בבר בתחילה 
ע״י הפולס השלילי ב צ/. לאחר סגירת לולאת הייוז חוזר וו, המעגל 
נשאר במצבו נם אם הסחת ב^< הופר שוב לחיובי. פולס שלילי ב׳.* 
גורם למצב היציב השני של הדלגלג 


ורק אז, הסיגנל 6 "יכול לעבור" בשער, ם הופך חיובי, 
ומתחיל הכפל. כמעגל מסוג מתג-האור — בעל זכרון — 
משמש, למשל, הדלגלג, שהוא בעל שגי מצבים יציבים 
(ציור 6 ). 

מהירות הפעולה של מעגלים לוגיים היא במעגלי-ממסרים 
מסדר-גודל של כמה אלפיות-שניה, במעגלים המורכבים 
משפופרות-ריק — כחצי מיקרושניה (€ט$*י־ 10 = 5€0 גן 1 ), 
במעגלי-טראנסיסטוריס— כ 20 נאנושניות( $£0 *־ 10 1 ). 

בדיודות-מנהרה — להאצת פעולת מעגלי-טראנסיסטורים 
מגיעים למהירויות מסדר-גודל של נאנושניה ופחות מזה. 
מהירות ההיפוך של דלגלג היא כמחצית מהירות התגובה 
של שער לוגי. 

היחידה האריתמטית ויחידת-הבקרה בנויות מצירופים 
שונים של דלגלגים ומעגלים לוגיים. מספר בעל 40 ספדות 
בינאריות מיוצג ע״י שורה של 40 דלגלגים, שהם ד ג י ס ט ר 
למספר. העדפת השיטה הבינארית על השיטה העשרונית 
במחשבים נובעת מן העובדה, שקל בהרבה לבנות מעגל 
אלקטרוני בעל שני מצבים יציבים מאשד מעגל בעל 10 
מצבים יציבים. 

לכאורה אפשר לבנות את הזכרון הראשי מדלגלגים, וזה 
היד, מבנה הזכרון של (ר׳ לעיל, עם׳ 139 ), שהיד, 






1111 


11 

*שמו 







^ו 9 ו 







19. ■* <•.9. * 

■י 




צמר 7 . מאטריצות־הטבעות של זכרוז מאגנטי סדיר 


מצוייר בזכרון קטן של 20 מספרים בלבד! פתרון זה הוא 
יקר סדי לגבי זכרון גדול. אח״כ הוחל בשימוש ב ז כ ר ו נ ו ת 
דינאמיים, כגון יחידות-ד,שהיה אלקטרו-אקוסטיות וזכרו- 
נות אלקטרוסטאטיים, שבהם ד,אינפורמאציה נמצאת בתנועה 
מתמידה בלולאה סגורד,. היום משתמשים בעיקר בזכרונות 

סטאטיים. הנפוץ בי- 
ניד,ם הוא הזכרון 
המאגנטי העשוי טב¬ 
עות פריט (ציורים 
7 , 8 ). הטבעות 
עשויות חומר פרו- 
מאגנטי בעל לולאת 
היסט רזה מלבנית- 
כמעט' (ציור 9 ). 

בהיעדר זרם בתילים, 

הטבעת נמצאת באחד 

ציור 8 . סידור טבעיח־הזברון בסאטריצה משני מצבים רמא- 



ציור 4 . נ!עגל־׳פ?ילח 110 ופז 1 פ "וסא■'). 
הפולט ^של ד.טראגסיסטור טוארק. הקו?טפ 
מחובר למקור טהה יפלילי ררר הנגד א, 
והבסיס 0 מחובר למתח־הבניסה צ,. אם ^ 
חיובי, איז זרם זורם ס * ל 0 . ו ^ ׳פלילי; 
אם ׳פלילי, זורם זרם, ו פ תיובי. 
טחח הקולט ^ הפוד,א'פוא, למתח הבסיס 




ציור 5 . מענל־״ונם״ י ( 011-01111 
לגבי טחח־יציאה חיובי: ם חיובי רק 
אם וגם 0 חיוביים; מענל־״או" 

< 1 ( 1-011 ו 0 ״ז 0 ־־ 1 . לגבי מתח יציאה ׳פלילי: 
ס שלילי רק אם או 0 או ׳פניהם 
שליליים 






147 


חשו^ מכונת־ — חשול 


148 


ב נ ט י י ם — 0 או 

1 , בהתאם לכך אם 

הזרם שגרם לרמאנב־ 

טיות היה שליילי'או 

חיובי. כל טבעת מסו¬ 

גלת, איפוא, לאחסן 

ספרה בינארית אחת. 

מלבניות לולאת־ 

ההיסטרזה מנוצלת 

לצרכי בחירת הטב¬ 

עת שבה יש לקרוא 

או לכתוב. זרם בעצ־ 

▼ 

מה 1/2 ת 11 מחרם ב־ 

ציור 9 . ?ו 5 א״-היםטרזה ס^בניח־נט״ט ׳־יי אחד התילים האפקיים 

טבעות זכרח מאננטי " "יי׳-^ו " 

והאנכיים, ורק הטבעת 
שבמוקד שני התילים מקבלת מנה שלמה של זרם, שעשויה 
להפוך את מצבה הרמאננטי. 

זמן־הכניסה', כלר הזמן הדרוש להוצאת אינפור¬ 
מאציה מן הזכרון, היה 101.10 בזכרונות הראשונים! הוא 
סחת עד כדי כיום, וזכרונות מאגנטיים מהירים 

יותר, עשויים לוח־זכוכית מצופה שכבת־פריט דקה מאד, 
נמצאים בשלב הפיתוח. 

מבחינים בין מחשב סינכרוני למחשב א ם י נ כ ר ו נ י. 
הראשון מצוייר בשעון, המוציא דחפי-זרם ברווחי-זמן קצו¬ 
בים, כגון אחת ל^^ 5 מ 100 . דחפים אלה נותנים לסיגנאלים 
לעבור בזמנים קצובים מראש בלבד: הם מסנכרנים את 
פעולת המחשב. במחשב אסינכרוני אין שעון. כמו-כן מבחינים 
בין מחשב טורי למחשב מקביל: במחשב טורי כל 
פעולה מתבצעת קודם על ספרתו הראשונה של המספר, 
ואח״כ על ספרתו השניה וכר; במחשב מקביל הפעולה 
נעשית יחד במקביל על כל ספרות המספר או ההוראה. יש 
גם מחשבים מעורבים. 

היום משתמשים בשתי שיטות להגברת מהירות המחשבים: 

(א) אירגון יעיל יותר של המחשב, כדי שהיחידה הארית¬ 
מטית לא תיאלץ לאבד זמן בבטלה כשהיא מחכה לזכרון, 
שהוא היום איטי ממנה! וכן שימוש במספר רב יותר 
של יחידות אריתמטיות וזכרונות במחשב אחד, שהם עו¬ 
בדים במקביל. 

(ב) בניית מעגלי-חישוב מיקרומיניאטוריים, 

ז״א קטנים מאד, כדי להקטין את הפסד הזמן הנגרם ע״י 
התפשטות הסיגנלים למרחקים גדולים יותר (מהירות ההת¬ 
פשטות חסומה ע״י מהירות־האור, שהיא €ט 115 /בת 30€ ). 
בכיוון זה הוחל בייצור מעגלים כוללים, שבהם כל 
האלמנטים מושמים בתהליך של דיפוזיה על לוח-זכוכית זעיר. 
היום כבר מייצרים מעגל-דלגלג, שהוא — בצירוף השערים 
הלוגיים שלו — ממוקם על לוח ריבועי בעל צלע של 1.5 מ״מ. 

אב. פר. 

חשול, בטכנולוגיה של המתכות— עיצוב הצורה החיצונית 
של גושים או גופים מתכתיים בדרך הדפורמאציה 
הפלאסטית, ע״י מכות או לחץ פתאומי — בדרך-כלל, לאחר 
שהחומר המעובד (הגולם) רוכך תחילה ע״י חימום לטמפר¬ 
טורה הקרובה לנקודת־היתוכו. שימושה של הטכניקה של 
הח׳ חל על סגסוגות, שהמתכות הבסיסיות שבהן הן: ברזל, 
נחושת, אלומיניום, מאגנזיום, טיטאן, ניקל. 



האדם הפרימיטיווי ראה בהפקת מתכות ובח׳ מעשים 
אפופים מיסתורין, ומסביבם נתרקמו אגדות! מעמדו של 
הנפח היה קרוב לזה של האשף. במיתולוגיה היוונית היה 
זה הפיסטום בן זוס שהקים מפעל־ח׳ באי למנוס ויצר בו 
את י ברקיו של זוס ואת חיציו של ארוס! ראש האלים 
הטוטוניים היה ווטאן, השליט על בית-הח׳! בסקאנדינאוויה 
העריצו את תור, בעל הפטיש המגי. — לפי המסורת המק¬ 
ראית היה תובל קין הנפח הראשון: "וצלה גם הוא ילדה את 
תובל קין לטש כל חירש נחשת וברזל" (ברא׳ ד, כב). 

מסתבר, שבמזרח התיכון הופיעה הנחושת בסוף 
האלף ה 5 לפסה״נ! אבל תקופת-ה ברונזה (ע״ע) — שעמה 
באו במקום כלי-עבודה ונשק מאבן כלים עשויים ממתכת 
קשה למדי — התחילה רק סמוך ל 3200 לפסה״נ. הברזל 
החליף את הברונזה סמוך ל 1200 לפסה״נ. באפריקה לא 
קדמה, כנראה, תקופת־ברונזה לתקופת-הברזל. שלא כבשי¬ 
טות החדישות, היה בתקופה העתיקה, ואף ביה״ב, הח׳ אחד 

השלבים החשובים 
ביותר בתד,ליר הפקת 
המתכת: בעזרתו הפ¬ 
כו את המתכת הספו¬ 
גית הגלמית, המעו¬ 
רבת בסיגים, לגושי- 



ציור 1 . מנינת־חי׳:.•!? מונעת במים מתכת בעלי תכונות 
(יםי־דניניים) 

אחידות, שהם ניתנים 
לעיבוד חרשתי — שוב בעזרת ח׳. מקצוע הנפחים גבל 
באמנות. בשיאים במלאכת-נפחות זו נחשבים ייצור החרבות 
בדמשק הערבית (ע״ע דמשק, מלאכת־) ושריוני-האבירים 
והנשק בטולדו ובבאלבואה שבספרד. — מן המאה ה 14 



ציור 2 םטייע-קיטור 


ואילך התחילו באי¬ 
רופה להחליף בעיבוד 
המתכות את כוח- 
השרירים בכוח מכא¬ 
ני, וקמו המפעלים 
הראשונים על גדות 


נהרות, שבד,ם הניעה האנרגיה של המים הזורמים את 


מכונות־הח׳ הראשונות (ציור 1 ). מאז כמעט לא חלו 
התפתחויות בתהליך זה עד לתחילת המאה ה 19 , כש־ 
הקיטור חדר גם לתעשיית-המתכות כמניע של מכונות, 



ציור 3 . מכונת אוליוור המקורית 


ב 1831 פורסם התיאור 
הראשון של פטיש- 
קיטור(ציור 2 )! פטיש 
זה היה מסוגל לתת 
עד ל 150 מכות בדקה. 
בשנים 48 — 1838 פו¬ 
תח פטיש־הקיטור של 
ניסמית ( 11 ז 11 ז $1 ׳( £1 זר 1 ). 
ייתכן שהמכונה הרא¬ 
שונה לח׳ ראשי- 
ברגים הומצאה בגר¬ 
מניה, אבל הפטנט 
הראשון ניתן לאולי- 
וור(• €1 צ 011 ) באנגליה 
ב 1830 (ציור 3 ). פי¬ 
תוח תהליכי-ייצור של 



149 


חשולל 


150 


תבניות־ח׳ ו 9 בלטים והעלאת דיוקם ואורך־חייהם איפשרו 
מאוחר יותר את המעבר מנפחות הגובלת באמנות לתעשיה 
ממש. 

הח׳ הוא בעיקרו תהליך של ייצור טובין מעובדים־למחצה, 

ורק לעתים רחוקות הוא מייצר גופים המוכנסים לשימוש 
ללא עיבוד נוסף. סיבת האיכות הגבוהה של ת 1 צר חח׳ היא 
כפולה: (א) הח׳ מעבד המרים שבהם כבר חלו תהליכי 
עידון, כגון יציקה, עירגול או דחיסה ז (ב) גרגירי המבנה 
הגבישי של המתכות מתארכים בעקבות הח׳ ונעשים 
סיבים — הגוף המחושל נהפך לאנאיז 1 טרופי, בעל חוזק מוגדל 
בכיוון הסיבים. 

מהשלים ע״י הלמות פטיש בגולם המחומם, כשהוא מונח 
על סדן. בשיטת הח׳ הבלתי־אמצעי הגולם — שנבחר באופן 



;■יור 4 

׳;]?יזמה ■ 56 בים בחי׳עו? בטנ^ט נסנר 


שיהיה כבד במקצת 
מן הגוף המתוכנן — 
נתון בין שני חצאים 
של מבלט: חציו ה¬ 
תחתון תקוע בסדן, 
וחציו העליון מחובר 


לפטיש (ציור 4 ) ! החומר ממלא את כל השקעים שבתבנית, 


ועודף החומר נלחץ לתוך שקע מיוחד בשטח המפריד בין 


שני חצאי-המבלט ויוצר מעין זר מסביב לגוף המחושל! 


אח״כ מרחיקים את הזר ע״י פעולת־חיתוך מיוחדת. 


התנהגותו של החומר בעת הח׳ היא מזין זרימה בכיוון 
ההתנגדות הקטנה ביותר! לפיכך נהפך, למשל, גוף גלילי 
לחביתי, כשמכת הפטיש נוחתת על פניו השטוחים: חופש 
הזרימה וההתפשטות של השכבות האמצעיות עולה בהרבה 
על זה של השכבות העומדות במגע עם הפטיש והסדן! הללו 
מתקררות במהירות, מפסידות מהפלאסטיות שלהן וגם נעצרות 
ע״י החיכוך שבין השטחים הנלחצים והשטחים הלוחצים. 
תופעות אלו — זרימה, התקררות וחיכוך — קובעות הן את 
עקרונות תיכנון המבלטים והתבניות, והן את צורת הגוף 
המחושל, כגון: אחוז הרפורמאציה שניתן להעויגו, גובה 
הצלעות המאכסימאלי, העובי המינימאלי של מחיצות, הרדיוס 
המינימאלי של המעבר בין שטח מאונך לשטח אפקי, וכד׳. 

x 

לגבי כל חוסר וכל צורה של הגוף המחושל קיימת 
טמפרטורה אופטימאלית של הח׳, שאותה יש לקבוע על סמך 
הנסיון. בטמפרטורה גבוהה מובטח מילוי טוב ומהיר יותר 
של השקעים שבתבנית, נדרש פחות כוח וניתנת לנפח יותר 
שהות לביצוע עבודתו! לעומת זה גורמת טמפרטורה גבוהה 
לעליית היציאות לדלק, לבלאי מוגבר של התבנית, לחימצון 
מוגבר של החומר, ובמקרה של ח׳ פלדה קיימת גם סכנת 
דקארבוניזאציה של השכבות החיצוניות. ככל שהמתכת 
מסוגסגת יותר ביסודות זרים, ניתן להנמיך יותר את הטמ¬ 
פרטורה של הח׳. 

הטמפרטורות האופטימאליות של הח׳ הן: לסוגי־פלדה 
שונים—בין ״ 1,000 ל״ 1,315 ! לנחושת — ״ 900 — 700 ! לסוגי 
פליז — בין ״ 600 ל ״ 800 ! לסוגי-ארד — בין ״ 600 ל ״ 900 ! 
לאת״בריליום — ״ 1,315 — 700 ! לניקל — ״ 1,285 — 870 ! 
לניקל-כסף — ״ 800 ^- 700 ! לסגסוגות־טיטאן — ״ 870—1x135 ! 
לסגסוגות־אלומיניום — ״ 480 — 425 ! לסגסוגות-מאגנזיום — 


״ 425 — 370 . 


ניתן לסווג את הח׳ לפי הציוד הנדרש ותהליכי-הייצור. 

( 1 ) ח׳־יד — שיטה זו לא נשתנתה מאז הומצא הח/ 


ובה הוכנו גם כלים לשימוש יום-יומי וגם מוצרים אמנותיים. 
הכלים הם הסדן, הפטיש וכלי-עזר, כגון אזמלים, מנקבים, 
תבניות ומבלטים פשוטים: זוג גושי-פלדה בעלי שקעים 
מתואמים, כשהתחתון תקוע בסדן והעליון מוחזק בידי הנפח. 
העבודה נעשית בידי הנפח ועוזרו. 

( 2 ) ח׳ מכאני נעשה בפטישי קיטור או אוויר דחוס 
ובפטישי-קפיצים, וכן בעזרת מכבשים מכאניים והידרוליים. 

עוזר הנפח נד,פך ל- 

—-־,^ נהג מכונת-ד.ח׳. את 

( האנרגיה להפעלה 

/ 1 - \ מספק קיטור או אוויר 

דחוס או נחל הנתון 
ללחץ, שכל אחד מד,ם 

ציור 5 . נ־טי■;! יןפיצי בצורת צנח י 

מניע מכונת-בוכנה 
שבראש הפטיש או המכבש ההידרולי, — או מנוע חשמלי 
הצמוד לגל ארכובה או לציר בעל אכסצנטר של מכבש 
מכאני או של פטיש קפיצי. כלי־העזר לאי השתנו בהרבד.: 
במקום היותם שני גושים נפרדים, מחוברים הם לצבת ע״י 
םרט-פלדד, קפיצי בצורת ס (ציור 5 ), בח׳ של גוף כבד 
משתמשים במיתקנים מכאניים להחזקת הגולם ולסיבובו 
בין הפטיש והסדן בין מכה למכה. בגלל חוזק המפד. דורשות 
מכונות אלו יסודות כבדים. תהליך זד, איטי ובלתי־מדוייק. 

( 3 ) ח׳ במבלטים נסגרים מאפשר דיוק כתוצאד, 
מד,תאמה מלאה בין שני חצאי-המבלט בעת סגירתם, דבר 


ציור 5 . פטי■;! יןפיצי בצורת צנח 




המוזקבל מש^^ 

,׳ .. לזה בשני חצאי- 

המבלט. מכונת-הח׳ 

^ המקובלת היא פטיש 
__ ־ * נופל (ציור 6 ) או מי- 

נים שונים של מכ- 
*. 1 בשים למיניד,ם. משקל 

, 1 ^ ^ ■—ן הפטיש מגיע ל 500 

ק״ג. מכבשי-ח׳ היד- 
^ 0 | רוליים נבנו עד לכוח¬ 

!^ ■; 0 ן ח׳ של 50,000 טון — 

ןןןן||||| 71 כגון לייצור חלקי- 

מטוסים מאלומיניום. 

011 ^ 1111141 ■^..^! מכבשים משוכללים 

ציור ס פטייב :.יפ׳ו הם, למשל, פטישי 

(בר׳טוחח האדיבה ׳פי ^ מכד, נגדית, שבהם 

נעים הפטיש והסדן זד, לקראת זה! מבנה זה של מכונות-ח׳ 
מאפשר חסכון רב ביסודות, מאחר שכוחות הח׳ מתאזנים 
בתוך גוף המכונה או בתוך עמודיד, (ציור 7 ). גופים מחושלים 
מסויימים עוברים מספר שלבי-ח׳, למשל: פעולה ראשונה — 


ציור 5 > פטי־צ נ.יפי 

(בר׳צותה האדיבה "צי ־ 11 • גל :> 5 ח!.ןזר., 1 -ת 4 ח) 


ח׳, פעולד, שניה — כיפוף! לשם-כך נבנים מבלטים נסגרים 
בעלי שקעים מרובים לפי מספר שלבי־הח׳, והנפח מעביר 
את הגולם משקע לשקע בלי חימום־ביניים. שיטה זו מקובלת 
גם בפעולת ח׳ קר סופי לשם העלאת דיוקם של גופים מחושלים 
או של מוצרי סינטור! גם טביעת מטבעות נעשית בדרך זו. 

( 4 ) ח׳ מרחיב הופך מוט לגוף מלא או חלול, בעל 
קוטר או רוחב העולד, על זה של הגולם. הה׳ נעשה בעזרת 
פטישים מכאניים אפקיים, בדרך-כלל אוטומאטיים. תהליך 


151 


חשזיל 


152 



דיור 7 . פט'׳! 6 ־מכוז־נ;דיח של 16,000 יזי^וגרכיטר 
(בר׳שותה האדיבה של 5-16 80 זס)זס- 1 --]בג 1 ) 


זה משמש בתע?זיית מוצרים המוניים, כגון; אומים, ברגים, 
גלגלי־שיניים קטנים (בשלב ראשון של ייצורם), טבעות, 
שסתומים למנועי שריפה פנימית וכו/ שיטה זו נפוצה מאד 
גם כח׳ קר, כגון בייצור מסמרים, מסמרות, אומים קטנים, 

כדורים למסבי־כדו־ 

רים וכו׳ (ציור 8 ). 

בשיטה זו מגיעים עד 
לתפוקה של 800 יחי¬ 
דות בדקה. 

( 5 ) טביעה. בח¬ 
ריץ של ראש מסתובב 
(ציור 9 ) נמצאים זוג־ 



ציוד 8 . חייבו? מסמרת 



פטישים ושני חצאי־ 
המבלט! הם נלחצים 
כלפי חרץ ע״י הכרח 
הצנטריפוגאלי. המב־ 
לט בפתח, כשהפטי- 
שים נמצאים בין שני 
גלילים, ונסגר כשהם 
מתחלקים על פניהם. 
באופן זה מקבל הגו¬ 
לם העובר דרך מרכז 
המכונה מספר רב של 
דפיקות. בשיטה זו 


משתמשים גם בח׳ חם וגם בח׳ קר. המוצרים האפייניים הם 
מחטים, בעיקר בשביל מכונות-תפירה. 

( 6 ) דחיסת-מ כה (ציור 10 ). ע״י מכה על הגולם 
נזרק הגוף המחושל דרך החלל שבין שני חצאי־המבלט, 
כשהוא נתון על חציו של המבלט המחובר לפטיש. תהליך 
זה מקובל בעיקר בח׳ קר, כגון ייצור שפופרות-אריזה 
מאלומיניום. 

( 7 ) בשיטת הח׳־בעירגול התבנית מורכבת משני 
חצאי גליל חלול, הנוגעים זה בזה בשטחיהם החיצונים 
הקמורים, שעליהם נמצאים שקעי הח׳(ציור 11 , ימין). חצאי- 



ציוד 10 . דחיסת־מכח 

א — חלק עליון של המבלט: ב — חלק תחתו! של דוםב 5 ט: 
נ — בולם אלוסיניום; ד — ׳טפופדת־אדיזה 


גלילים אלה מתמקמים בשטחיהם הפנימיים הקעורים כל 
אחד על מחצית הקפו של גליל מכונת־עירגול פשוטה, הנפח 
מעביר בהדרגה את הגולם דרך השקעים. בכל רגע פועל 
כוח הח׳ רק על חלק קטן של פני הגולם, ולפיכך ניתן לעבוד 
בכוחות קטנים ובמהירויות גדולות. מתקבל גוף מחושל 
מוארך, בעל חתך עגול או צורתי! אפשר גם לשנות את 
הצורה לכל אורך הגוף. דבר זה דרוש, למשל, להכנת פצירות 
ומשופים. שיטה זו מקובלת רק בח׳ חם. 



ציוד 11 . מיסיז; הייעול בעידנול; מיעמאל: חי־&ול בסבלטים הובבים 


( 8 ) בשיטת הח׳ במבלטים סובבים מוכנס הגולם 
בין שני הגלילים נושאי המבלטים במקביל לצירי הגלילים, 
כששניהם מסתובבים באותו כיוון(ציור 11 , שמאל). שיטה זו 
מאפשרת עיבוד גופים סיבוביים ללא הפסד-חומר ובדייקנות 
של 0.2 — 0.1 מ״מ. קצב הייצור הוא 8 — 15 ח" לדקה. 

ח׳ חם הוא תהליך־ייצור יקר: לפיכך משתדלים להחליפו 
ביציקה, בריתוך של מוצרי־עירגול, בסינטור אבקות מתכתיות 
וכר, ומצמצמים את השימוש בו למקרים שבהם הדרישות 
כלפי האיכות מצדיקות את המחיר הגבוה. לעומת זה אין 
תחליף מתחרה לח׳ הקר. 

. 6 . 0 -ק 1 חג 0 , 1 א .ץ ף 1922 
- ;*' 1940 12 ז 111 )£^ו' 7 1 )ה 1 ) 

י)!!'! : 1953 . 0 .מ 

. 011 ; 1954 1€ < 1 

^ 111131115 ^ ,{ ." 9311-1 . 11 - 1 >־] 3 ץ 1 ח 1101 

,״ 511111115 " .׳י— 1 ,׳<§ 0/0 מ^־)^ 7 /לי 

; 954 [ .״ 11 ״^ 1 .'־ 1 ; 1954-1958 .(*י 8 ש^ 

.^ 1955 , 1 ז 1£1££ €1££ }) 11€ {ז 1 { 0£££ ,, 10 

י. מ. ר. 










153 


חשופי-זרין 


154 


השו 5 ''~'(ך*ע ( 136 ח 01 ק 05 מךתץ 0 , מיון׳ ;> 0 ׳\ו 1 ״ץ — ערום, 
חשוף,— זרע), אחת משתי בנות־המערכת 
של מערכת צמחי-הזרע — השניה היא קבוצת מכוסי־הזרע 
(ע״ע) — והפרימיטיווית יותר מבין שתיהן. מסימניה 
החשובים — שהביציות חשופות ואינן נוצרות בתוך שחלה, 
ועל כן אין חה״ז מפתחים פירו ת אלא זרעים בלבד. הביציות 
וגרגירי־האבקה נישאים באצטרובלים מיוחדים, עפ״ר גם על 
צמחים נפרדים. בפרח הזכרי האבקנים, בעלי 2 — 8 שקי- 
אבקה, יושבים או נישאים על עקצים, וערוכים עפ״ר בקבר 
צות. בפרח הנקבי הביציות ערוכות על עלים — ספורופילים, 
או חסרות םפ 1 רופילים ונישאות בקצה הציר־הענף או לצידו. 

תקופת פריחתם של חה״ז היתה במסוזואיקון! מאז הצ¬ 
טמצמה קבוצה זו מאד. היא כוללת מינים מאובנים רבים,• 
מספר מיניה היום כ 700 . 

המורפולוגיה החיצונית של חה״ז רב־גונית. יש מינים 
מאובנים הדומים לשרכים: מינים אחרים דומים לדקלים. רוב 
המינים הנפוצים באיזדרים הממוזגים הצפוניים הם ירוקי־עד 
ועליהם דמויי-מחטז מינים מעטים, הנפוצים בעיקר באוס¬ 
טרליה, עליהם רחבים. מינים מעטים גדלים באיזורים יבשים. 
תכונות מיוחדות של חה״ז מבחינה אנאטומית; טראכאידים 
במערכת־ההובלה — פרט לגנטניים, שהם בעלי טראכאות! 
ברקמת הפלואם חסרים תאי־לוואי (וע״ע מחטניים; צמח: 
אנטומיה).' 

ההבדל בין חה״ז ובין מכוסי־הזרע בולט במכאניזם 
הרביה — במיבנם ובהתנהגותם של הגאמטופיטים, הזכרי 
והנקבי. ברוב חה״ז מפתח גרגיר־האבקה תאים פרותליוניים 
אחדים, תא גנראטיווי ותא־נחשון. התא הגנראטיווי מתחלק 
לתא וגטאטיווי (תא־הניצב, שאינו מוסיף להתחלק, אלא 
מתנוון במשך הזמן) ותא ספרמאטוגני, המתחלק ל 2 גאמטות. 
בקבוצות הפרימיטיוויות של חה״ז עדיין מצויידות הגאמטות 
הללו בשוטונים ודומות מבחינה זו לספרמאטוזואידים. 
הביצית בנויה מגוף־הביצית (נוצלוס) וממעטה! אחד מתאיה 
הוא התא הםפור 1 גני, שממנו נוצר בחלוקת-ההפחתה שק* 
העובר. בתא שק־העובר (המאקרו׳ספזרה) מתפתחת לפני 



2 1 



1 . חיזך-אורך בניעיר,; ארבע טאקרוכפיריח: 1 ' ;אניסיפיט :קבי 
בהתפוזזקית:: !: :אב־טופיט נקבי תאיתי: •בני ארדיג־נ־כ. 1 1 רע ב׳ 



ההפריה רקמת-תאים צפופה — הפרותאליון הנקבי או האג- 
דוספרם הראשוני! בראשו מתפתחים עפ״ר 2 — 8 ארכיגונים 
(איברי-מין נקביים), כל אחד בעל תא־ביצה אחד, תא אחד 
של חלל־הבטן ותאי־צוואר אחדים. לעומת ההפריה הכפולה 
של מכוסי־הזרע. שבה פועלות שתי גאמטות — אחת ביצירת 
העובר והשניה ביצירת האנדוספרם —,'פעילה בחה״ז גאמטה 
אחת בלבד, והיא היוצרת את העובר, ואילו האנדזספרם מוכן 
ועומד עוד מלפני ההפריה בצורת פרותאליון (וע״ע הפריה, 
עמ׳ 113 ). 

בהרבה ח״ז דופן גרגיר-האבקה נצמד לטיפה נוזלית, 
היוצאת מן הפומה! הנוזל מתייבש, הטיפה מתכווצת ומושכת 
את גרגיר-האבקה לתוך הביצית, ולאחר־מכן ה פומה נסגרת. 
בח״ז אחרים, ביחוד בשרכי-הזרע שמן הפאלאוזואיקון, 
מצוי בחלק החפשי של גוף־הביצית חלל — חדר־אבקה 
שהיה, כנראה, ממולא גוזל ולתוכו שוחררו תאי־הזרע בעלי 
השוטונים. 

תא-הגחשון שבגאמטופיט הזכרי של חה״ז הקיימים פועל 
בגינקגו ובציקסיים כאיבר ספיגת־המזון(וח 10 ז(.>ז 05 ב 11 )! הוא 
גךל חדשים רבים בתוך רקמת גוף־הביצית כעין תפטיר של 
פטריות, ובשעת ההפריה קצהו נקרע ומשחרר 2 תאי־זרע 
גדולים מצויידים בשוטונים, שאחד מהם או שניהם חודרים 
לארכיגונים ומתלכדים עם גרעיני תאיהביצה — ונוצרות 
זיגוטות. במחטניים תא-הנחשון משמש להובלת תאי-הזרע 
חסרי השוטונים. — לאחר ההפריה חלה ברוב חה״ז התחלקות 
נמרצת חפשית של גרעינים — גם זה מן הסימנים המיוחדים 
של בת-מערכת זו. 

ברוב חה״ז קיימת נטיה ברורה לרב-עובריות: עוברים 
רבים נוצרים מגאסטופיט יחיד, בעקבות הפרייתם של ארכי- 
גונים רבים. בעובר ניכר שריד גוף־ה ביצית בצורת לוח דקיק 
ומשמש כפריספרם. האיבטגומנטים מתקשים והופכים 
לקליפת-הזרע. מבחינת חילוף-הדורות הזרע הוא צירוף של 
שבי דורות ספורופיטים ודור אחד של גאמטופיט. האינטגו־ 
מבטים הם דיפלואידיים ומהווים חלק מהספורופיט הקודם. 
רקמת המזון — הגאמשופיט הנקבי — היא האפלואידית, 
והעובר הדיפלזאידי הוא הםפ 1 רופיט החדש. 

הסיסטמאטיקהשלחה״ז (י - קבוצה של מאוב¬ 
נים בלבד). 

(א) מחלקת הציקסניים (ג 1 ^ 51 נ 01 [^ד. x <^). 

סדרות: ( 1 ) שרכי־הזרע (■} 1 ;רח־ 01 י 1 אסנ) 1 תש 1 ק או 
לש 11 ; 111€ ) 10 .));€ץג))*, 

( 2 ) קיטוניים ( 5 ש 1 צ 1 ת 0 ז־\ו; 0 )*, 

( 3 ) ציקסיים (;!ש 11 ;ן^ב^ע^), 

( 4 ) נילסוניים (.•.ש 11 ; 1 ח 0 ,! 11 ז\ז)•, 










155 


חשופיי־זרע 


156 


( 5 ) בנטיטיים ( 861111€1111316$ ) *, 

( 6 ) פנטוכסיליים (צ 131£ ׳<* 10 ת€?)", 

( 7 ) גינקגו׳איים ( 5 ^ 8031 ^ 1 מץ^). 

(ב) מחלקת המחטניים ( 3 ג> 51 ק 0 ז 1£€ ת 00 ). 
סדרות: ( 8 )קורדאיטיים ( 5 ^ 31 ^ 131 ^■ 01 ^)", 

( 9 ) מחטניים ( 1£61:31£5 מ< 0 }. 

(ג) מחלקת הטה ם יי ם ( 31113 ס 0 * 3 ז). 
סדרה: ( 10 ) טפסיים ( 73x3163 }. 

(ד) מחלקת ה גג טב יי ם ( 3 ןע 11 ה 0 ז 0116 ). 
סדרה: ( 11 ) גנטניים ( 00613165 ). 

( 1 ) ש רב י-הזר ע הם קבוצה גדולה של צמחים, שהר 
פיעו בדוון, הגיעו לשיא התפתחותם בקארבון ונעלמו ביורה, 

1 - קבוצה זו חשובה לא 

■ ^ י רק משום קדמוניותה 

1 % !מ # ;-ומשום תפוצתה 

מעטה ד.זרז (״ 2 )-^ 0 \ , , 

ן 11 הרבה לפנים, אלא 

ן 1 || בעיקר משום אפיה 

״'״'י״'״ י״׳ץ־! ן ^ בחוליי ת-קשר בין 

1 ן השרכים ובין חה״ז 

] 1 | הטיפוסיים. בגבעולי־ 

"יי י^*־ | ^ %| הם, בהסתעפותם וב־ 

עליהם המנוציםדומים 
ציור 8 צמחים אלה לשרכים, 

מבנה הורע בחה״ז (חוזר־אורד) 

והחוקרים חשבום זמן 
רב לשרכים ממש! אולם לפי צורת שקי-האבקה והביציות 
הם דומים מאד לצמחי־זרע. לפיכך היו שכללו קבוצה זו 
בתוך מחלקות השרכים, והיו שהכניסום לקבוצת חח־׳ז. 
שרכי-הזרע היו עצים, ואולי גם עשבים ומטפסים. עליהם 


גאסהוסיס נקבי־ (ת)- 


מכנה ה 1 רע בחה״ו (חתר־אורד! 



ציור 4 ח״ז מאובנים; 1 — 4 ■}. יערכי' 1 רע: 4 -.— 5 . בנטימ^ם 

— נכעול בע? עלים; א—קבוצות מיקרו* 

מינבבים; צ. סאקרו*מינכנ: ז—בונר: עטוף ס&לול; ם—סכוסרו ׳בעדות• 
בלוטות 1 : חתד־אורד סנמתי במאקרו־מינבס ■שהפלולו הוסר: ח-חדר־ 
אנקה: מ~םעטה; :—דופן הנבג: ג נ—נוף הנבג, 4 ג 0 ן 11 ״נ 111 ב^<נ) — 
פרח רו*םיני בחתו״אורך. חתד*אורד ב״פרי": הסצעית שסמנרו 
גי׳באים מאקרו*םינבגים, וביניהם ק־בק׳עים 


היו גדולים, כמו בשרכי־העז. במיבנה גזעיהם ניכרת 
התעבות משנית, אך אין להבחין בטבעות שנתיות, ומכאן — 
שהם גדלו, כנראה, בסביבה טרופית לחה, הם היו חסרי אצ¬ 
טרובלים. שקי-האבקה היו ערוכים צברים־צברים והיו תלויים 
בקצות אונותיהם של עלעלים מיוחדים, גם הביציות היו 
קבועות, בדרך־כלל, בקצות העלעלים. הזרע היה דומה לזה 
של ח״ז אחרים, אלא שבמינים מסויימים היה מצוייד מבחוץ 
בספלול מיוחד, בעל שערות בלוטיות. 

( 3 ) על ה צ י ק ס י י ם — ע״ע. 

( 5 ) ה ב נ ט י ט י י ם היו נפוצים למדי במסוזואיקון, בעיקר 
ביורד. ובקריטיקון התחתון. רובם היו דומים בחיצוניותם 
ל( 3 ), מהם היו מעין דקלים בעלי גזע, ומהם היו בעלי פקעת 



ציור 5 . ח״ז סאוננים; מיחזורים 

יסיז — 3 ם 1113 זב״י 5£ ג 1 ת 50 ו 11 ג< 111 עו, םרכ 1 — גחמינןגם׳לס: שניהם 
בנפיטיים שמאל — £5 ) 21 (>ז €0 ץז 0 ם (קורראיטיים) 


מגושמת, שממנד. צמחו עלים מורכבים. מן הדמיון שבין ( 3 ) 
ו( 5 ) היו שהסיקו, שלשתי הקבוצות היו אבות משותפים, 
וד.ם — ( 1 ). לפי דעה אחרת, ( 5 ) הם סדרה מפותחת בהרבה 
מ( 1 ) וקרובים ביותר למתקדמים שבין חה״ז, למחטניים. 
אפייני ל( 5 ) הוא מיבגד. האצטרובל; בסוגים מסויימים מו¬ 
פיעים המינבגים הזכריים (שקי־האבקה) והנקביים (הביציות) 
באצטרובלים נפרדים, אולם בסוגים אחרים, כגון - 63 ץ 0 
163 > 601 ^, מכיל כל אצטרובל מינבגים זכריים ונקביים כאחד, 
זו היתה הופעתו הראשונה של אצטרובל דו־מיני בתולדות 
צמחי-הזרעים. אצטרובל זה היה מצוייר בעלים עקרים, ששי¬ 
משו לו כעין עטיף מבחח! נמצא, שמבחינת המיבנה החיצון 
לא היה ולא כלום בין אצטרובל כזה ובין פרח של הצמחים 
העילאיים — פרט להיעדר שחלה ב( 5 ). אולם היה להם מעין 
תחליף לשחלה, בצורת קשקשים ארוכים שיצאו בין המיג- 
בגים הנקביים, חלבו והתרחבו בראשם והפרידו בין ביצית 

אחת לשניה, וגם כיסו 
במקצת על הביציות. 

בזרעים של צמחים 
אלד. נמצא עובר דו־ 

פסיגי, שהיה חסר אג־ 

דוספרם. לפיכך יש חו¬ 
קרים המניחים ש( 5 ) 

או קרוביהם המשו¬ 
ערים הם־הם שהיו 
אבותיד׳ם של מכוסי־ 

הזרע — ולא הגנט־ 

נזע סא-בז,■.( 31 ,•<, 0.1 ג^ו^ 01 ^ז^ג־■>י<ר) ניים, כסברת חוקרים 

ובנטיטיים): ניכרות בו צ?קות ש? בסיסי ׳ ^ 

העלים ומוצאי הענפים נושאי חסינבגים אחרים, 




157 


חשופי־זרןן — חשיבה 


158 


( 7 ) על הגינקגואיים — ע״ע ג ינק גו. 

( 8 ) הקוךדאיטיים היו קיימים תקופה ארובה מאד, 

מן הדוו׳ן העליון עד הפרם! הם שיגשגו בקארבון ויצרו 
יערות. היו אלה עצים גבוהים למדי ( 30 — 35 מ׳), בעלי 
התעבות משנית ובעלי טרכאידים וגמצים מתורבצים. העלים, 
שהיו מרובזים בעיקר בקצה הגזע, היו מסורגים, שלמים, 
בעלי עורקים מקבילים, ועפ״ר קטנים, אך היו גם שהגיעו 
לאורך של 1 מ׳! צורתם דמויית איזמל או מרית. התסרחות 
היו מפורדות לזכריות ונקביות. הפרחים הזכריים היו מלווים 
קשקשים עקרים ונסתיימו בצרור של 4 — 6 שקי־אבקה! 
לגרגירי־האבקה היו שלפוחיות־אוויר. הפרחים הנקביים היו 
גם הם מוקפים הרבה עלים קשקשניים עקרים ונסתיימו 
ב 1 — 4 ספורופילים ארוכים או קצרים, שנשאו 1 — 2 ביציות 
זקופות או תלויות, שהיו מצויידות באינטגומנטים ובחדר־ 
אבקה. הזרעים היו גדולים יחסית, 

( 9 ) על המחטניים — ע״ע. 

( 10 ) ה ט כ ס י י ם הם מחלקה הקרובה מאד למחטניים! 
אולם הביצית'נמצאת בהם לא בתוך אצטרובל אלא בקצה 

ענף־הפרחים. הטכסיים 
הם עצים או שיחים. הע¬ 
לים עפ״ר מסורגים וחס¬ 
רים ביבי-שרף. הפרחים 
הזכריים ערוכים בחיקי 
העלים, ולהם עלי-מעטפת 
דמויי-קשקשים. האבקנים 
בעלי 2 — 8 שקי-אבקה. 

הפרחים הנקביים ערוכים 
בחיקי העלים או בקצו׳תם 
של ענפי־פריחה. כל פרח 
הוא בעל קשקשים עקרים, 

ערוכים בזוגות, וביצית 
אחת קיצונית, המוקפת 
בבסיסה ספלול בשרני. 

הזרע נתון בספלול בש¬ 
רני, המשמש לו אמצעי־ 

תפוצה ע״י ציפרים. הסדרה מכילה משפחה אחת( 36 ^^צ 1&x ), 
ובה 5 סוגים הקיימים היום וסוגים מאובנים אחדים. ה מ כ ס ו ס 
(;!^^ X^x ) והטו ר יה ( 3 ץ 1-0 זס 7 ) הם עצי-יער חשובים, 
הנפוצים בעיקר בחצי-הכדור הצפוני. המין הידוע ביותר 
באירופה הוא הטכסום המעונב .י!); רוב חלקי 

הצמח מכילים את האלקאלואיד הארסי טכסין. 

( 11 ) על ה ג נ ט נ י י ם — ע״ע ג נ ט ו ן. 

7 ▼ 

מ. זהרי, עולם הצמחים, 73 ־ 96 . תש״ך; . 1 ז 11 ; 1 ' 01 ר 1 תז 1 ;^ס.ן. 0 
.* 1 - . 9 ! - ־ 61 [עדו,'* 1 .\ 7 : 1935 . 1$ ח{^^ 0$ ה^ 77 ץ 7 ^ 

, 13 ־ 312-3 . 1 .!) .חחו>ת 1 ז*^ 11 

.. 11 1 ,ז־ח״' 11 נ 0 . 1 ^■ .^ 1 — ■]־:)].יו)? . 5 ;־' 4 ל 9 [ 

. 13 . 0 : 1959 , 320-336 /ס ץ^ 10 /) 1 /ק( 10 \ 

. 19611 ־!/^// 7 ^ 0 . 1 \ 

מ. ז. 



1 ענף בעל פרחים נקביים; 
2 . פרח נקבי: 3 ענף בעל פרחים 
זבדיים; 4 . פרח זכרי; ר,. ענף עם 
אצםדוכלים ביעלים; ח. זרע: חתד־ 
אירר; 7 עלה: חתר־רוחב 


ח^זיבה (לאט' אבג' ^רז 1 ^ 1 ת 1 ר 41 גרמ׳ 

במציאות הרוחנית של האדם וכמושג פילוסופי — 

סידור הקשר בעל תוקף א 1 בייקטיווי בתוך הדימויים; לפי 
הגדרתיקאנט — "איחוד של דימויים בתוך תודעה אחת". 
ע״י אריססו הוגדר האדם כ״בע״ח החושב" (במינוח הפילו¬ 
סופי העברי של יה״ב — "המדבר"). בעקבותיו קובע 
הרמב״ם את "ציור המושכלות בנפש" כ״שלמות האנושית 


האמיתית". גם לפי פאסקאל "גלוי לעין שהאדם נוצר כדי 
לחשוב, וכל יקרו האנושי אינו אלא בח"׳. 

תפקידה של הח׳ אינו תועלתי או אינסטרומנטאלי בלבד. 

ה ח' היא עניין בעל משמעות כלל-אנושית ולא פרטית 
גרידא. על דבר זה כבר עמד הרקליטוס (ע״ע), באמרו 
שה״לוגוס" (ע״ע) הוא משותף —'אינו חשיבת יחיד בשביל- 
עצמו-בלבד. אמנם אפלטון רואה בח׳ שיחת הנפש עם עצמה; 
אולם שיחת־יחיד זו אינה פרטית ואינה סגורה בתוך עצמה, 
אלא נובעת מן הדיאלוג(ע״ע) וחוזרת אליו. על כן מתעלים 
הפילוסופים האמיתיים בדרגה העליונה של דרך הגותם 
כיחידים מעל לרמת חשיבתן וחייהן של חברות-אנוש, על 
מנת לחזור אל תוכן כשליטים המשרתים אותן. ההוגה הוא 
בחינת משרת ראשון לא רק של המדינה (כדברי אפלטון), 
אלא של האנושות. 

ח׳ והכרה (ע״ע; וכן ע״ע הסתכלות; התבוננות). 
כושר הנפש לחשוב ( 6 ;־) מכונה בפילוסופיה 

החדשה שכל או תבונה. לעתים תכופות משמשים שני 
מושגים אלה במובן הרחב הזה. מאידך, נוהגים גם להבחין 
בין התפקידים של השכל ושל התבונה: קאנט, למשל, מבחין 
בין השכל (כושר המושגים) וכוח-השיפוט לבין התבונה 
(הכושר להסיק מסקנות, כושר האידיאות והעיקרים), שהיא 
הכושר החשיבתי הגבוה ביותר (ה ׳\ 6 א 1 ׳ו 10 ; 8 ץף בפילוסופיה 
היוונית). פונקציית ההכרה של כושר עליון זה בפילוסופיה 
היא-היא הטעונה במהותה ביקורת עצמית (ביקורת התבו¬ 
נה הטהורה). 

ח׳ במושגים היא ד י ם ק ו ר ס י ו ו י ת, כלו׳ היא תופסת 
את הדימויים המובחנים הבודדים במשג (ע״ע) אחד, כשהיא 
"עוברת דרכם" (^תשזז״ס"[)), בפילוסופיה מצוי גם המושג 
של ח׳ אינטואיטיווית אד שכל איבטואיטיווי. אולם, בניגוד 
למטאפיסיקנים רבים שלפניו ולאחריו, טען קאנט, שאין 
לאדם כושר של "ח׳" הסתכלותית (שבל הסתכלותי או 
הסתכלות שכלית [ 3115 נ 11€€11 ש 111£ ""!"זח!]), היוצרת את 
מושאיה, אלא רק כשרון של דימוי ספונטאגי־חפשי, דהיינו 
כוח-מדמה — ככוח מעלה או כוח-זכרון (רפרודוקטיווי) 
וככוח-יצירה (פרודוקטיווי) —, שתפקידו הוא לתווך ולקשר 
בין הקליטות של ההסתכלות החושנית לבין הספונטאניות 
של הה׳ הלא־חושנית, הדיסקורסיווית (והשו׳ גם את ההב¬ 
דלה שמבדיל ה ר מ ב " ם בין הכוח-המדמה והכוח השכלי 
[שמונה פרקים, א'; מו״נ, ב׳, ל״ו—ל״ח]). לפי קאנט, אין 
הכרה אנושית אלא כפרי ההסתכלות והת׳ ביחד. פעילות 
הח׳ — הן העיונית והן המעשית — היא ה״אני חושב" 
הער והספונטאני-חפשי. חשיבתנו ההכרתית היא, איפוא, 
"דיסקורסיווית" בלבד: היא עיבוד החומר הנתון לנו 
ע״י הסתכלותנו החושנית. 

בדרך-כלל אפשר לומר: מצד אחד נעוצות הוודאות 
והנכונות של הכרתנו במה שהיא מבוססת על ההסתכלות. 
הראדיקאליזם ההכרתי, החותר כביכול אל השרשים, זקוק 
להסתכלות הישירה, הנותנת את המושא הנחשב במקורו. 
מאידך, מתעלה הכרתנו לדרגות גבוהות יותר ויותר במידה 
שגדל בה חלקה של הח'. עם התעלותה לדרגה גבוהה יותר 
של עיבוד החומר ההכרתי באמצעות התבונה, מגיעה ההברה 
לשיטתיות יתרה. ההתפתחות המושלמת של שיטותיה של 
הח׳ המדעית מתאפשרת רק ע״י ההקפדה החמורה מצד ההוגה 
המדעי על מסירת דין וחשבון לעצמו על שיטותיו, שאותן 



159 


חשיבה 


160 


הוא בודק צעד אחרי צעד מבחינת יסודותיזזן, נכ 1 נותן, 
תכליתיותן וכר. דרגה גבוהה יותר של ההכרה פירושה —■ 
דרגה גבוהה יותר של אחריות הח׳ בה, דרגות ההתעלות האלה 
אינן כמותיות בלבד, אלא איכותיות ביסודן! האחריות 
העצמית של הח׳ בדרגתה הגבוהה ביותר היא פילוסופית 
במהותה (ע״ע דוגמטיזם ובקרת! וכן ע״ע הוסרל). אחריותו 
הפילוסופית של "האני החושב" היא אותה האחריות בפעי¬ 
לותו העיונית והמעשית. 

וע״ע אינטלקטואליזם! אכסיסטנצןליזם! דיאלקטיקה, עמ׳ 
318 ! הפעלה! השכלה, עמ׳ 502/3 ! 'מדות, תורת דד! פרגמטיזם. 

על תפיסת הח׳ או החושב או הרוח כעצם 
או כתואר־עצם ועל הזהות של הח׳ (או החושב או 
הרוח) וההוויה — ע״ע אידיאה! אידיאליזם! אלהים, עט׳ 
456 ואילך ועמ׳ 467 ואילך! כ. ג. ברךילי! דקרט! הגל! 
ספיריטואליזם! פרמנידס! שלינג! שפינוזה. 

על תפיסת הח׳ כתלויה בקיומו של גוף האדם או במכל(ל 
מסיבות ותנאים שמחוץ לח׳ — ע״ע דטרמיניזם! בחירה, 
עט׳ 149 ! היסטוריזם! מטריאליזם. 

וע״ע הגיון, עט׳ 354 — 364 , וביבל׳ שם, עמ׳ 368,363/4 , 
370 ! הכרה: ביבל׳. 

א. ע. ש. 

הפסיכולוגיה של הח׳. לח׳ סימני־הכר מיוחדים 
לה, המבדילים בינה ובין שאר התופעות הנפשיות, כגון 
תחושות, מוצגים, דחפים, הרגשות ושאיפות! עם זאת היא 
קשורה בכל אלו, וכמוהן היא אופן־פעילות לא־עצמאי של 
האישיות. ניתן להבחין בה שני מרכיבים קשורים זה בזה: 
( 1 ) תהליך הח׳ ו( 2 ) תכנה — "המחשבות". 

קיים הבדל מהותי בין הצגת מוצגים ובין הה׳ או שיקול־ 
הדעת. אינה דומה הח׳ לאסוציאציה (ע״ע) חפשית של 
מוצגים, לפי שבזו האחרונה קם המעבר ממוצג למוצג 
בעיקר כאילו מאליו. התהוותם של מוצגים מוחשים, מהלכם 
והקשרים האסוציאטיוויים ביניהם אינם מעיקרה של הח׳, 
מהלך האסוציאציות הוא תהליך מכאני לא־מכוון, ואילו הח׳ 
היא תהליך דינאמי ומכוון, שתחילתו בהצגת בעיה וסופו 
בפתירתה. הצגת הבעיה מעוררת מערך נפשי מכוון למטרה. 
כתוצאה מכך קיים בתהליך הח׳ סדר ידוע, הנובע מקיומה 
של הטלה (ע״ע [ 2 ]), המכוונת את מהלך המוצגים והמח¬ 
שבות! ההטלה כאילו מקרינה עליהם מגמה קובעת, המשליטה 
בהם סדר ומסייעת לברור מתוכם את המוצגים והמחשבות 
הנחוצים לצרכי פתירת הבעיה הנידונה. 

יש להבחין בברירות בין הלוגיקה ובין הפסיכו¬ 
לוגיה של הח׳. הראשונה היא מדע נורמאטיווי, המנסח 
תבניות אידיאליות של הח׳! לשון אחרת — היא חוקרת 
וקובעת את הצורות "הנכונות" של המחשבה. כנגד זאת 
שואפת הפסיכולוגיה של הח׳ לתאר עובדות! לשם כך היא 
חוקרת את דרכי חח׳ המצויות למעשה — בין ח׳ "נכונה" 
או "הגיונית" המקרבת בדרכים שונות לפתירת בעיות, ביו 
ח׳ "לא-נכונה", או "מבולבלת", שטעויות כרוכות בה למכ¬ 
ביר, יתר על כן: היא חוקרת גם ח׳ לא-מודעת, הרחוקה 
מן הצורות ההגיוניות האידיאליות, ח׳ בשינה או חלום־ 
בהקיץ, פתירת בעירת ע״י בע״ח וחשיבתו הקדם-הגיונית 
של הפעוט. 

ח׳ ודמיון. אינה דומה הח' לדמיון (ע״ע). בתהליכי 
הדמיון — בחלום בשינה או בהקיץ — אינה פועלת המגמה 


הקובעת, המבררת מוצגים ומחשבות והסדירה את מהלכם — 
כשם שאינה פועלת במהלך האסוציאטיווי של מוצגים. אמנם 
גם החלום (ע״ע) והחלום־בהקיץ מסייעים לפרקים בפתירת 
בעיות, ביחוד כשפתירתן בדרך ראלית נתקלת בקשיים! 
אולם הפתרון גופו המוצע בהם הוא ביסודו לא-ראליסטי, 
"דמיוני", אף עוזר לפרקים לחמוק מן המציאות. 

ח׳ ולשון. אע״פ שהן בעברית והן ביוונית משמש 
מונח אחד לציון המלים המדוברות ותכנן המשמעי("דבר"! 
"? 0 ץ 6 .?״ ), אינה נכונה טענת הביהיויוריזם (ע״ע), שהח׳ 
אינה קיימת כל עיקר כתופעה לעצמה, ואינה אלא "דיבור 
פנימי ללא מלים". ניסויים בבע״ח שונים הורו, שגם הם 
מסוגלים לפתור בעיות, אע״פ שאינם נזקקים למלים! הוא 
הדין בפעוטות בתקופת חשיבתם הקדם־לשונית. ולא עוד, 
אלא גם בעלי־לשון חושבים לפרקים בלי מלים, כגון כשאדם 
חושב על חפצים ששמותיהם אינם ידועים לו. בכל־זאת 
מסתייעים רוב תהליכי הח׳ בסמלים לשוניים, "הדיבור 
הפנימי" מלווה רבים מתהליכי הח׳, והלשון היא אמצעי־ 
התקשורת הראשי להבעת מחשבות, והיא אף מאפשרת לנסח 
כחשבות באופן ברור, מסודר ויעיל יותר. מצד אחר מעשירה 
הח׳ את הלשון, מאחר שהיא זקוקה תכופות למלים נוספות, 
כדי לבטא מושגים חדשים. 

וע״ע אינטליגנציה, עט׳ 935 — 938 ! ילד: התפת¬ 
חותו הנפשית! לשון! רגש. 

ת ה ל י כ י ה ח׳. ( 1 ) היוצר מושג נותן דעתו לצד השווה 
שבחפצים, באירועים או במצבים שונים זה מזה. המושג 
נוצר בדרך ההפשטה — הסחת־הדעת מסימניהן האינדיווי¬ 
דואליים של התופעות הקונקרטיות, ובדרך ההכללה — מתן- 
הדעת לסימניהן המשותפים. לכל מושג משמעות מסויימת, 
שלבושה החיצון — סמלים לשוניים. ( 2 ) השפיטה היא 
צורה מורכבת יותר של הח׳. עיקרה — תפיסתו של קשר 
קיים בין מושגים או קביעת זיקה או קישר ביניהם כדי 
סידורם וליכודם בתור מחשבה. סימנה הפסיכולוגי של שפיטה 
אמיתית הוא חוויית-האמנה פעילה, המלווה את תפיסת תכנו 

ע־ ד 

של המשפט. המושג מתייחם לקבוצה של אירועים נפרדים, 
וצורתו הלשונית היא המלה: השפיטה מתייחסת לעניין 
שלם, לחזיו של דבר, וצורתו הלשונית היא המשפט (בכלל 
זה אף משפט חד־מלתי). ( 3 ) הסקת מסקנה היא פעולת 
ח׳ שיש בה משום חריגה מעבר לתחומה של תופעה מוחשית 
(הסק מחזיו של דבר) או מעבר לתכנו של משפט אחד 
או של שני משפטים קרובים בעניינם (הסק הקשי)! היא 
מוליכה לידיעה חדשה בעזרת השגת הזיקה בין תופעות 
מוחשות או בין מחשבות. במהותן הפסיכולוגית קרובות גם 
ההנמקה וההוכחה לתהליכי הסקת המסקנות, מאחר 
שיש גם בהן ביקוש זיקה בין תופעות. 

ח׳ מעלה ו ח׳ יוצרת. נוהגים להבחין בין ח׳ מעלה 
(רפרודוקטיווית) לח׳ יוצרת (פרודוקטיווית) — אם כי 
הבחנה מדוקדקת ביניהן אינה אפישרית, והמעבר מזו אל זו 
אינו חד. הראשונה שכיחה בחיי יום-יום! היא מסתמכת על 
ידיעות שהחושב קנה אותן בעבר, ועם זאת אינה זכירה 
והיזכרות בלבד, מאחר שיש בה משום סידור חדש של 
מחשבות מוכרות לפי נקודת-ראות חדשה או לשם מטרה 
חדשה. כבגד זה ח׳ יוצרת או מחדשת מוליכה לרעיונות שהם 
חדשים לחושב. היא שכיחה מאד בתחום המדע והאמנות — 
אם כי לא בתחומים אלה בלבד. מבחינה פסיכולוגית היא 



161 


חשיבה — חשיש 


162 


קרובה לפעילותו של הדמיון (ע״ע) היוצר — פעמים עד 
כדי זהות גמורה ביניהם. גם פעילות מחשבתית יוצרת אינה 
אפשרית בלי העלאת נסיונות וידיעות׳ אולם העלאה זו אינה 
אלא אמצעי־עזר טפל: העיקר הוא החידוש המתחייב מן 
הידיעות׳ שעצם העלאתן באה כדי לגלות או להמציא 
משהו חדש. 

ארבעה שלבים בח׳ היוצרת: ( 1 ) ההכנה — 
החושב לומד את העניין! לכך שייכת כל ההכשרה הכללית 
והמקצועית מימי הילדות ואילו; ההיזכרות בפריטים המו¬ 
חשים והמופשטים השייכים לעניין: ההתבוננות באנשים׳ 
במצבים. בתופעות ובמקורות כתובים! למידתן של דעות 
הזולת על הנושא, בתהליך זה כרוך הרבה מן החיפוש המקרי 
על־דרך של נסיון וטעיה: בח׳ המדעית מצטמצם גורם 
המקריות ועולות השיטתיות והביקרתיות בטיפול בנושא; 
החוקר זונח כמה מן הפריטים ונותן דעתו לאחרים׳ משווה 
אותם ומסיק מהם מסקנות — תכופות בצורת ניסוח היפותזה, 
שהיא כעין ״פתרון לנסיון״ של הבעיה. ( 2 ) ה ד ג י ר ה — 
לפעמים אין החושב מתקדם כראוי לקראת פתירת הבעיה 
באמצעי חשיבתו המודעת, המכוונת למטרה זו: בנ?צב זה 
יש שהוא זונח בכוונה תחילה את ההתעמקות בבעייתו 
ומסית דעתו ממנה, למשל ע״י התעסקויות מבדרות. אולם 
למעשה אין הח׳ נפסקת בשלב זה לגמרי, אלא מוסיפה 
להתקיים בצורת ח׳ לא-מודעת ולא־מכוונת׳ היוצרת מתח 
וכוננות פנימית ומכשירה את החוקר מבתינה נפשית להת¬ 
קרב לפתרון בצורת ( 3 ) ההשראה; יש שהפתרון מתגלה 
בצורה של הברקת-פתע, ויש שמגיעים אליו בהדרגה, לאחר 
שחוזרים ומעיינים בבעיה באירח שיטתי. על קיומו של 
התהליך ( 2 ) * ( 3 ) מעידים יוצרים מרובים בתחומי המדע, 
האמנות, האסטראטגיה׳ הטכנולוגיה׳ וגם תלמידים שהועמדו 
במיבחנים קשים. ( 4 ) האימות או הביקורת באים לבסס 
את המשפט, המשפטים או התיאוריה שנתגלו. לחזק אותם 
בעזרת ביסוס עובדתי, הגיוני או מאתמאטי, להשוות את 
תכנם לאמיתות או לעובדות מוכרות או לשתיהן כאחת. 

סדר שיטתי זה של 4 השלבים הוא תבנית אידיאלית, 
האפיינית ביותר לח׳ המדעית, אולם הוא קיים בצורות 
מקוטעות גם בשיקול־דעת יום־יימי. 

הפדגוגיה של הח׳. החינוך המתקדם המודרני שמסוף 
המאה ה 19 ואילך התנגד לשיטה המסרתית של שינון ידיעות 
וזכירתן המכאנית׳ ובמקום להעמיד את הלימודים על ה״מה 
לומדים ד״, תבע להעמידם על ה״כיצד לומדים ?״ ! לגביו לא 
טיפוח התכנים עיקר, אלא טיפוחם של תהליכי הח'׳ תוך 
זילזול-מה בחומר־הלימודים ובידיעות (וע״ע חנוך׳ עמ' 
618/9 , 626 , 647 ), גישה פדגוגית זו הסיחה דעתה מעובדת־ 
היסוד׳ שהח׳ כתהליך אינה קיימת קיום עצמאי, אלא היא 
ותכנה (המחשבה) דבוקים זה בזה: אין בנמצא ח׳ סתם׳ 
לעולם חושב האדם על משהו. נמצא׳ שהמרגיש את ערגו 
של תהליך הח' בלבד בחינוך תוך זניחת התכנים׳ "הידיעות", 
מציע פדגוגיה אנטי־פסיכולוגית — אע״פ שהוא טוען לשיטתו 
בשם פסיכולוגיית־הילד. מצד אחר נחוצה בבית־הספר פעולה 
דידאקטית שיטתית המכוונת לחיזוק כושר הח׳: היום נוטים 
להאמין, שניתן לשפר את יכולת החשיבה באמצעות כל 
הלימידים העיוניים הנלמדים בבית־הספר. 

ש. ארשבסקי. הפסיכולוגיה של המחשבה ביניינו ובכשעולי 

החיב־ך, 28-9 ), תש״ה! הנ״ל, דרכי הח׳ היעילה (החינור. 

כ״ח). תשט״ז: הנ״ל, החשיבה וחינוכה, תשי״ט; ג. אורתר - 


ק. פרנקגשטיין, הצעת שיטה לחיזוק כושר ההפשטה אצל 
ילדים עולי ארצות המזרח (מגמות, ב׳), תשי״א! נ. קודיש, 
חמש פאזות בח׳ רפלקסיבית לפי דיואי, ושימושן בהוראה 
(החינוך׳ כ״ז), תשט״ו; נ. רוטנשטרייר, הדעת בחינוך הדוד 
(החינוך׳ ל״ב׳ 149-146 ), תש״ך: מ. לאנדמאן׳ חינוך שכלי 
(אנציקלופדיה חינוכית, א', 695-691 ), תשכ״א 1 - 111 ׳ .א ..■• 1 

111 ^וו 10 {£' / 0 .ז 0 ח;:ו 4:1 

:!) 91 [ <'׳(( .[ ; 909 ( 

, 11 ' 1 \{ 0€1 11 ' 1 ' 111 )/ 101111 <) 1111 .׳ 67 .־ £1 ח 11 ש 11 

■ 7/11 : 5 ) 19 ,^ 7/1111/1111 .. 111 : 1920 

־ 0 '׳ת ./ 1 11 ^ 731/1/1010 ־//;: 2 , 8€12 .ס : 921 ( , 11 /^ 7/1011 /׳) 1 ו}/ 
113111.1 ) 1/11 .. 111 : 1922 , 1111113 ' 111 ./ 1 . 11 1113 ,)/ 111 (/ 11/1111111 ^ 
: 924 ( , 111 >/^ 111 } 01131131 111111 !/ 101/11 ^ 11 . 11 11111 /)/ 111 ) 10 ק ./ 1 
.א : 1923 ,^ 33011111 ) 71 ( 0 •^■^ 1/10/0 ^ 73 7/11 "ז 

;׳ ר 2 '' י 1 , 7/11111113311 ./} . 11 1/111/1171 1/113 ,^|' 1111 :}| 0 ' 1 - ז ־ ז '^ 11111 \ 
, 11 ^ 1/1010 \ 3 ק 1/111/1 . 11 111 ^ 111 ^ 111111 ') 011 ,| 11 גי\^< 118 (<ו 14 .א 

, 13 /^ 7/1011 ' /ס \^ 1 )/ 1/10 ץ 73 7/11 יו 11 ז , 1 ' יי ׳! 11111 ( 11 ־[ .,( . 11 .׳ר 92 [ 
111 // 111 1 ! 3 >/ 101/31 ק ./ 3 11 ^ 7331/1010 7.111 .• 1 ' 1 ; 1:1 ח 11 (ז , 14 : 1 ) 192 
, 11 ^ 0 ) 10 /}■\ 73 1/1 7111131 11111 ' 0111 '\ ,\|. 1111111 . 1 ) ; 1935 , 11113 / 
, 31111311 3 ו/ (, 1 '.! 11 ' 1 1/1 .ת 10 ( 1 :׳\\ . 14 ; 1 ) 193 . 199-305 
- 11 ו 1 /' 1 ' ,. 111 ; 1948 ,^ 111 ) 7/11111 ' 1/11113111 . \ 111111 ו 111111 : 12 ' 19 

^ 1111 / 1 /§ 7/1011 ' 111 1 ^ 1111 ^ 7.331 . 6,119.1 ^( 113 . 1 . 3 < , 951 ! ,^ 113 ) 1 
,^ 111 )/ 7/1111 ' 03 '{) 10/03 /)ץ 7.3 7/11 .' 11 |: 11 . חר \ .־ 1 ; 949 [ , 1131011 •. 

; 11,55 .^ 710111111 / 0 133071331011 \/ 7/11 .־|<) 011 מ ..¥ . 1 . : 1952 
, 031011 .'! 1/1 .'/ 101/1111 \ 111 1/131131/1111 11113111 / . 16 ו 11 ;)!ו, 1 ן ■א . 11 
: 1 <ר 9 | ,).: 111 )/ 7/1111 03 ׳{!!ס/סו/ 1 ^ 3 ' 1 7/11 ' .ח< 11 רח״ז 11 ' .א ; 1958 
710/111111 111 •: 710111111 ' .: 1 וו 913 י 1 .א 1111 וו 1 ז 11 א .( . 11 

. 961 ! ,^ 111 ' 011 •/ 

ח. א. 

ח??זיעז (ערב׳ ־■■• עשב: שמות נרדפים: "כיף" [צפון- 

אפריקה), "באנג", "גאניה", "צ׳אראם" [הודו], 
"מריחואנה" [אמריקה)), סם משכר ומבסם, המופק מן הצמח 
קנבוס תרבותי (בסו!((!! .ז□׳!!׳, 1 נ 01 ב 1 תו 01 ). 

הקנבוס התרבותי (ציור 1 ) הוא עשב חד־שנתי, דו־ביתי, 
בעל עלים מאוצבעים: פרחיו קטנים ומאובקים ע״י הרוח. 
הצמח מגיע לגובה של 4 — 5 מ׳. הוא מפריש שרף מגבעולי 
התפרחת. וזה שנפרש בעיקר מן הפריט הנקבי משמש מקור 
להפקת הח׳. מוצאו של הצמח מדרום־מזרח אסיה: שם הוא 
גדל בר. אילם כבר מימי-קדם הוכר כצמח־תרבות, המספק 
סיבים (ע״ע) חזקים. הפרשת השרף גדולה באיזורים חמים 
ולחים מאשר באיזררי אקלים ממוזג. איזור ים־התיכון המזרחי 



ציור 1 ?:בוס תרבותי (ו:־ג 1 ז 11 ל 

1 — פדח אבקני ►זכרי!, צ ■ - פ־־ת על;:י ►נלןבי>: <: - - פדת על;:*, 
תתר לאז־':': 4 • ־- פיי ןאגוויה׳; ר. • ■ תפרדוית זכרית; \) "- דרק ־צר 
צכזח נתכי; 7 - הב־צת פרדויש עי':יים; א — קכיצת פרתים אבינייש 



163 


חשיש — חשישיים 


164 


(במיוחד המורדות המזרחיים של הלבנון) נוח להתפתחות 
השרף. 

הרודוטום מוסר, שהסקיתים נהגו להוסיף זרעי־קנבום 
לאמבטיות־מרפא. ביה״ב יוחס לכת הקנאית של חסן אבן 
צבאח׳ וכן למסתעליים, השימוש בח׳ לשם עידוד "לקראת 
ביצוע מעשי־גבורה, ולאותו הפלג האיסמאעילי ניתן הכינוי 
"חשישיים" (ע״ע). ברפואה המערבית ידוע הח׳ מימי גלנוס 
(ע״ע) כחומר מבסם. בתרבויות שובות באסיה חדר השי¬ 
מוש בח' גם לפולחנות דתיים; אך השימוש הנפוץ ביותר 
בו הוא לצרכי התבסמות. 

מבחינים בין 3 סוגים עיקריים של ח׳: (א) גאניה או 
גוואזה — מוכן מקצות הגבעולים של הצמח הנקבי, לפני 
התפתחות הפרי: מייבשים את הגבעולים וכותשים אותם, 
כדי שהשרף ייכנס לתוך הריקמה! אח״כ חל בתערובת 
תהליך של תסיסה. (ב) צ׳אראס או צ׳ורום — השרף הנוטף 
מן הגבעולים והנאסף בשדה, (ג) באנג או בנג — תוצרת 
פחותת-ערך, שאותה מכינים מן העלים של הצמח הזכרי 
והנקבי כאחד. את השרף אפשר להפריד באמצעות כוהל. 
הוא ירקרק־צהוב ודך; נמס בכוהל, באתר ובפחמן ןפריתי. — 
הכרת החמרים הפעילים שבח׳ מעסיקה את המחקר הכימי 
מזה עשרות־בשנים. ב 1940 בודד ממנו הקאנאבידיול כמיקטע 
פעיל: הוא ניתן גם להכנה סינתטית: 



,"ש 


אולם מסתבר, שבח׳ נמצאים עוד כמה חמרים פעילים 
אחרים, שעדיין לא בודדו ולא נחקרו כל צרכם. 

הח׳, או החמרים הפעילים המופקים ממנו, משפיעים על 
מערכת־העצבים של בעה״ח וגורמים לרפיון־שרירים. ללאות, 
לאי־דיוק בתנועות ולשיבושים בפעולתם התקינה של החו¬ 
שים. באדם הנוטל ח׳ דרך הפה או נושם לריאות את עשן־ 
השריפה של התכשירים המבסמים, מתבטאת השפעת הח׳ גם 
בתופעות נפשיות, כגון רוממות־רוח, נטיח לפטפטנות, היעדר 
שיפוט נכון של המציאות, תחושת קלילות, הפסד תחושת 
הזמן, בטחון מופרז בכוח העצמי, הזיות (בעיקר הזיות־ 
ראות). לאחר הפרשת החמרים הפעילים של הח׳ מגופו של 
האדם חולפים המצבים הנפשיים הבלתי־תקינים: ההתפכחות 
מביסום בח׳ מלווה עפ״ר סחרחורת ממושכת, כאבי-ראש, 
בחילה, חולשה ועייפות כבדה. בגלל השפעתו על תהליכים 
נפשיים ושכליים אפשר לכלול את הח׳ בין החמרים ההלו־ 
צינוגניים (ע״ע, עמ׳ 472 ). שימוש חוזר ובשנה בח׳ (ולו 
פעמים ספורות בלבד) עשוי לגרום להתרגלות לסם ולתלות 
בו(ע״ע התמכרות, עמ׳ 676 ), וההיגמלות ממצבים אלה קשה. 
תוך כדי ההתרגלות מתפתחת מעין הרעלה מתמדת, הגורמת 
נזקים נפשיים חמורים ^ וכנראה גם הפרעות קשות, ואף 
בלתי-הפיכות, בחילוף־החמרים התקין של הגוף. מצבים 
אלה מצטיינים באבדן יכולת ריכוז המחשבה, לאות כללית. 
חוסר תאבון, ירידה במשקל, וכנגד זה — דרישה הולכת 
וגדלה להשגת הסם והתפתחות נטיות פליליות סמויות. 

במזרח התיכון, באמריקה הדרומית, וכן באד,"ב, נפוץ 
ע י ש ו ן הח׳ במקטרות או בסיגריות, כשהח׳ מעורבב בטבק, 
באסיה המזרחית מרבים להכין גם מימרחים מתובלים 
וממתקים (מימרחי־דבש) המכילים ח׳ לאכילה. השימוש 


בח׳ נפוץ באוכלוסיות שונות וברבדים שונים של החברה. 
יש תולים את השימוש הרב בסם זה בארצות האיסלם באיסור 
של שתיית משקאות כהליים, הכפוי על המוסלמי המאמין. 
בשנים האחרונות הולך ומתפשט השימוש בח׳ בחוגים 
מסויימים של החברה המערבית, הלהוטים אחרי גירויים 
ותענוגות חדשים. 

במרבית המדינות קיים איסור חוקי חמור לגידול הצמח 
ולסדור בסם. אולם קיים "שוק שחור" נרחב לסם זה, שספקיו 

הראשיים הן מדינות 
המזרח התיכון, ופו¬ 
עלים בו אירגוני פו¬ 
שעים מסועפים. הח׳ 

מובא לצרכנים הר¬ 
בים בדרכי־הברחה, 

עפ״ר בצורה דחוסה 
ומיובשת בשקיקי- 
בד — "סוליות־ח"׳, 

וכן קיימת תעשיה 
בלתי-חוקית של סי¬ 
גריות "מריחואנה", המכילות ח׳. באמריקה הדרומית נוהגים 
להכין מקטרות מיוחדות לעישון הח׳ (ציור 2 ). 



ציור 2 . סקטרווז ?ע";.־:! חי^י'" 


אירגון-הבריאות הבין־לאומי שליד האו״ם העריך ב 1960 
אח מספר האנשים המורגלים בקביעות לח׳ ב 200 מיליון נפש, 
ומספר זה נמצא בעליה. צריכת הח׳ מדאיגה מדינות רבות 
בגלל הנזק הרב שבעקבותיה, ואירגונים בין־לאומיים יוזמים 
פעולות משטרתיות למניעת הפקת הסם, הפצתו והברחתו — 
מזה, ופעולות הסברה למניעת השימוש בו — מזה. 


ה ח׳ ב ר פ ו א ה. עד שנוח רו 20 — 30 של המאה ה 20 היה 
הח׳ כלול בספרי-הרפואות של מדינות מערביות רבות כצמח־ 
מרפא מוכר וכתרופה מומלצת להרגעת כאבי-ראש, כאבי* 
שרירים, מיגרנות וכו׳; מנה של 40 — 60 מ״ג מביאה, בדרך- 
כלל, הרגעה. אולם מאחר שמנה הגדולה רק במעט מזה כבר 
עשויה לעורר את התופעות הבלתי-רצויות — נמחק הח׳ 
מספרי-הרפואות החדישים, והיום הוא נחשב לחומר־מרפא 
"נפסד". 


ר. משולם, ח׳ (מדע, מ׳, חוב' 3 ), תשכ״ה! .ס 

1 ; 1936 , 806 — 801 , 1 , ./ס/ו/ ^. 

1938; 

: 1939 /?> //?:־/' 7 . 11 3 >מג 
3/4 . 11 ; 939 ! ,/; 37/67 ־.^ .*:ו'ז^ין 11 ג־ו 51 , 4 ון // 

92 ). 19 ׳£[// , 3 / 4 / 17 / 77477/12 .' 1 .^ 1 ; 10 ־ 

07/3 ס*!' .^ 1 ..\נ ; 941 ! ,^// 7 ע (.!(.!, //. (£x2 ,ג 1 ^ן^^[ז^ק ), 
!9511 ; 16 ־ x1011, /947 ! 10 ' 4 ־// 24 ז/ // 4 ו// 3 /מ/ 4 /י ; 

0077 7 ד 7 ' 70/74 י/ ג 4 מ 7 }/ 7 !/ן 1/471 . .^: 1611.11 ־ 1111 ^ תס ^■>ז 11 מזחז ; 

64 ן; 47 //// 7 ־( 47 /\. 0 .י- 1 : 1949 ,^/■/ 70 / 0 י, 

1960. 


י. שט. 


חרישיים (ערב' ו^נ. 1 ^ 0 ), פלג של האסמאעיליה (ע״ע), 
שאנשיו נאחזו במאות ה 11 — 13 במבצרים הרריים 
בפרס ובטוריה והטילו אימתם על העולם המוטלמי, כיוון 
שנזקקו לרצח לחיסול יריביהם. שמם ניתן להם על סמך 
הסיפור. שלמתנדבים שסיכנו עצמם בשליחויות הרצח 
(פדאיון) ניתנה קודם צאתם מנת חשיש (ע״ע), כדי לשכרם 
ולעורר בהם הזחת: לאחר שחזו בחלומותיהם בגנים נהדרים 



165 


דושישייפ — חשמונאי בית־ 


166 


וטעמו טעם גן־עדן, הובטח להם — לפי סיפורים אלה — 
שישכנו במקומות אלה לנצח, אם יבצעו מלאכתם באמונה. 
לסיפור זה אין אסמכתא במקורות מוסלמיים בני הזמן, ויש 
להניח שהמתנדבים ביצעו את שליחותם בהכרה תוך נאמנות 
ללא סייג, המונח הצרפתי— הנגזר מח׳— ל״רוצח", 
מקורו בכתבי ההיסטוריונים הצלבניים, שסיפרו על הח". 

הכת התהוותה על רקע פיצול התנועה האיסמאעילית 
בסוף המאה ה 11 , כשנותקו האיסמאעיליים האסייניים מן 
המדינה הפאטמית־איסמאעילית במצרים בעקבות כיבושי 
הסלג׳וקים בקדמת־אסיה. האיסמאעיליים הצפוניים —הח״— 
הוזלבדו במנהיגותו של נזאר (מכאן גם שמם "נזאריים"), 
שנושל אח״כ ע״י תומכי אחיו מסתעלי. ב 1090 , בהנהגת חסן 
אבן צבאה, כבשו הח" הפרסים את המבצר ההררי אלאמות, 
מדרום לים הכספי, שהיה למרכזם. ממבצר זה וממבצרים 
אחרים בצפון פרס ובמזרחה לחמו באיסלאם האורתודוכסי 
ובמדינה הסלג׳וקית! מאחר שלא יכלו לצאת למערכה צבאית 
גלויה, פנו לרצח אישי, פגעו בשולטאנים ובשרים שלחמו 
נגדם, וכן בבכבדים — חילוניים ודתיים — שהתנגדו לתורתם. 
בתקופה מאוחרת יותר השכירו חרבם לכל דורש. מ 1162 
ואילך נחלש המאבק כנגד הסונים, מאחר שהניזאריים הגיעו 
לדחיית החברה המוסלמית כולה. מנהיגם חסן ה 11 ביטל 
אח החוק המוסלמי ופיתח פולחן רוחני, שהיה קשור באמונה 
שמאמיניו ניצלים דנכנסיס לגן־עדן רוחני. מ 1210 ואילך 
נסתמנה מגמה להתקרב שוב אל האיסלאם האורתודוכסי 
ולגבש את המדינה הניזאריח כאחת הנסיכויות בעולם 
המוסלמי, המכירות במרות הח׳ליף העבאסי. כ 1256 נכבשה 
אלאמות ע״י המונגולים, והח" מוגרו. שרידיהם, המתכנים 
איסמאעילים־ניזאריים, פזורים היום בסוריה, במזרח־אפריקה, 
בפרס ובהודו, ומנהיגם הוא אגא ת׳אן. 

לסוריה הגיעו הח״ מפרס ב 1101 . הם ניצלו את הסיכסוכים 
בין האמירים הסלג׳וקיים ואת המבוכה שנשתררה לאחר 
פלישת הצלבנים, והתבצרו ב 1140 במבצרים הרריים בצפוך 
הלבנון, שהחשוב ביניהם הוא מציאף: משם הטילו אימתם על 
איזורים נרחבים, עד שהוכנעו ב 1272 ע״י השולטאן הממלוכי 
ביברם ז, שהשתמש בהם כרוצחים־שכירים למטרותיו. 

. 1955 , / 0 ץ 1€ }ז 0 ,ח 0 ;י£| 0€ ^ 1 . 5 .ס . 1 \ 

נח, ל. 

חעזמונאי, בית", שושלת כהונה גדולה, נשיאות ומלוכה 

בישראלבתקופחביתשני(המאותה 2 — 1 לפסה״נ) . 

הח" היו מנהיגי ההתקוממות היהודית בשלטון היווני־סורי 


במאבק למען דת־ישראל, ואח״כ — למען השיחרור הלאומי) 
בהנהגתם הצבאית והמדינית הושגה עצמאות ישראל והורחב 
תחום השלטון היהודי על כל א״י, שבה שלטו בני-ח׳ 3 דורות. 

הה" היו משפחת כהנים ממשמרת יהו^ריב המיוחסת. 
מוצאו של השם ח׳ — שבו הם נקראים במקורות התלמד 
דיים — אינו ידוע! השם ״מקבים״(או ״מכבים״[?]) — שבו 
הם נקראים ביוונית בספרים החיצונים, בכתבי יוסף בן 
מתתיהו ובמקורות הנוצריים — אינו מצוי במקורות העבריים. 

מתתיהו בן יוחנן הח׳ הכהן פתח ב 167 לפסה״נ במו¬ 
דיעין (בשפלת יהודה) בהתנגדות מזויינת לגזירות אנטיוכוס. 
לאחר מותו עמדו 3 מבין 5 בניו בזה אחר זה בראש תנועת 
המרד. נצחונותיו של יהודה המקבי (ע״ע) הביאו את 
טיהור המקדש ולאחר מזה—את ביטול הגזירות לזכר מאורע 
זה נקבע חג ה ח נ כ ה (ע״ע). בהמשך הקרבות — שבהם כבר 
ניספו 2 מאחיו — נפל יהודה ב 161 , במפעלו המשיך יונתן, 
שהצליח להשיג אוטונומיה לארץ יהודה והרחבת גבולותיה, 
ולעצמו — את כתר הכהונה הגדולה. לאחר שהוא ובניו 
נרצחו ב 143 בידי טריפון מלך סוריה, בא במקומו שמעון, 
שהשיג את הכרת מלך סוריה בעצמאותה של יהודה ונתמנה 
ב 141 מטעם כנסיה גדולה של הכהנים והעם לכהן גדול, 
נשיא ושר־צבא, ומשרות אלו ניתנו לו ולזרעו "עד אשר 
יקום נביא אמת". שמעון, יחד עם שניים מבניו, נרצחו בידי 
חתנו! במקומו בא בנו השלישי י ו ח נ ן ה ו ר ק נ ו ם, שהרחיב 
את גבול יהודה ע״י כיבוש הדרום (אדום) והמרכז של א״י 
(שומרון). את הצפון (הגליל) כבש בנו יהודה ארים- 
טובולום, ולאחר סיפוח שטחים נוספים בכל הכיוונים 
במלחמותיו הממושכות של אחיו ינאי אלכסנדר ( 103 — 
76 ) שוב היתד. כמעט כל א״י בגבולותיה ההיסטוריים משני 
עברי הירדן בידי היהודים. הה" היו למלכים: לפי יוסף 
בן מתתיהו היה אריסטובולוס הראשון בהם שנטל לעצמו 
כתר־מלכות) לפי סטראבון היה זה ינאי, ויש מן החוקרים 
שמייחסים דבר זה כבר ליוחנן הורקנוס. ימי שלטונה של 
שלומציון אלכסנדרה ( 76 — 67 ), אלמנתו ויורשתו 
של ינאי, היו תקופת שלום ורווחה, ונזכרו אח״כ כתור-הזהב 
של תולדות ישראל בתקופת הבית השני (ר׳, למשל, תענ׳ 
כ״ג, ע״א). 

בית־ח׳ התחיל את דרכו המדינית כלוחם לדת־ישראל 
וזכד. לתמיכתם של החסידים ושל כל נאמני התורה בעם. 
אולם משעלדי על דרך השלטון והכיבושים לאחד שהושגה 
העצמאות המדינית, התחיל להתבלט ניגוד בין השליטים, 
שהתקרבו לצדוקים, ובין הפרושים — 

שאחרי מנהיגותם הדתית נגדר רוב העם. 

צירוף המלוכד. והכהונה הגדולה בידי הח" 

עורר התנגדות על רקע הזכות המסורה 
לזרע אהרן בכהונה ולבית־דוד במלכות) 

מסתבר, שהתנגדות זו ינקה מן החשש מפני 
שעבוד התורה לשלטון שאפיו התחיל להת¬ 
קרב לזה של השליטים ההלניסטיים המז¬ 
רחיים. הקרע בין הח" ובין הפרושים חל, 

כנראד., כבר בסוף ימיו של יוחנן הורקנוס 
(השו׳ בדכ׳ כ״ט, ע״א; וכן קדמוניות י״ג, 

י׳, ה׳); לפי גירסד. תלמודית אחרת (קיד׳ 

ס״ו, ע״א) — בימיו של ינאי. מלכותו 
של זה האחרון עכ״פ היתר. תקופת מלחמת־ 



יוברוח ר.חי: 1 מו;א'ם ו? 1 במודיעי! 



167 


חשמזנאי, כית־ 


168 


יוזזבן 


שמעון 

( 135-142 ) 


מתתיד״ו 
(מת 166 ) 


יהודה 
(מת 161 ) 


אלעזר 


יונתן 

( 161 ־ 143 ) 


מתתיהו יהודה יוחנן הורקנום 

(מת 135 ) (מת 135 ) ( 135 — 104 ) 

.. _ _ _ __ __ו___ 

יהודה אריסטובולום אלכסנדר ינאי — שלוסציון אלכסנדרה 

(מת 103 ) ( 103 — 76 ) ( 67-76 ) 


1 


אריסטובולוס 


הורקנום 


(63-67) 


( 40-63 ) 

ן 


מתתיהו אנטיגונום 

ן 

-.— אלכסנדד 

אלכסבדרה - 


(37-40) 

(מת 48 ) 

(מתה 28 ) 



אריסטובולום 

מרים 

ה ו רד ו ם 


(מת 35 ) 

(מתר, 29 ) 

(ע״ע) 


2 בניס 
(מתו 143 ) 


אנטיגונום 


שושלת בית־חשמונאי 


אזרחים ושפיכרת־דמים מרובה! המלך דיכא את המרד באכ¬ 
זריות רבה בעזרת צבא שכירים נכרים. אולם בצוואתו 
לאשתו יעץ לה ינאי לחזור ולהתקרב לפרושים, ותקופת 
מלכותה של שלומציון היתה למעשה תקופת שלטון סנהדרין 
פרושית בהנהגתו של שמעון בן שטח (ע״ע). 

לאחר מותה של שלומציון המלכה התחילה ירידתה 
המהירה של גךולת בית־ח׳ בעקבות המשך המאבק בין 
הפרושים ובין הצדוקים, שבו השתלבה מלחמת־אחים על 
השלטון בין ה ו ר ק נ ו ם ו א ר י ס ט ו ב ו ל ו ם בני ינאי 
ושלומציון, וחוסר כשרונם של הללו למצוא את מקומם 
במציאות המדינית החדשה שנוצרה בעקבות התפשטות השל¬ 
טון הרומי על המזרח התיכון. האחים היריבים גרמו במישרין 
להתערבות פומפיום בסיכסוכם. הלה הוריד את אריסטובולוס 
והגלה אותו לרומא, קיצץ בגבולותיה של מדינת יהודה 
והשליט עליה את הורקנוס בתורת נשיא בחסות רומא. 
למעשה נמצא השלטון בידי יועצו של הורקנוס, אנטיפטרוס 
(ע״ע), ואח״כ בידי בנו של זה — ה ו ר ד ו ם (ע״ע), ששניהם 
היו מנאמני הרומאים. נסיונות ההתקוממות של היהודים בהנ¬ 
הגתו של אלכסנדר בן אריסשובולוס נכשלו. אולם מתתיהו 
אנטיגונוס בן אריסטובולוס הפיל בעזרת הפרתים את 
הורקנוס והורדוס ( 40 ) וחידש את המלוכה החשמונאית. היא 
הופלה כבר אחרי 3 שנים בידי הרומאים ( 37 ), שכבשו את 
ירושלים. הוציאו את אנטיגונוס להורג והמליכו על יהודה 
את הורדוס. שעוד קודם לכן נשא לאשה את מרים. נכדתו 
של הורקנוס. הורדום השמיד את אחרוני הח": הוא רצח 
את גיסו אריסטובולוס, הכהן הגדול האחרון לבית-ח', והוציא 
להורג באמתלות שונות את הורקנום הזקן, את מרים ואת 
אמה אלכסנדרה בת הורקנוס. — ענף מגזע הח" היו בניו 
של הורדוס ממדים החשמונאית, אדיסטובולוס ואלכסנדר, 
ובנו ונכדו של אריסטובולוס — המלכים אגריפס 1 ואגריפס 11 . 

המקורות לתולדות הח" הם הספרים החיצונים חשמו¬ 
נאים א׳ ו ב׳ (ע״ע) וכתבי יוסף בן מתתיהו, ואילו בספרות 
התלמודית אינם נזכרים אלא מעט, ובעיקר בקשר לטיהור 
המקדש וביטול הגזירות על הדת, וללא הטעמת פעולותיהם 


כלוחמי החירות המדינית ומחדשי מלכות ישראל. יש מן 
החוקרים שרואים בכך ביטוי למגמה להשכיח מלב העם את 
זכר מפעלם של הח", מתוך התנגדות הפרושים וחכמי התורה 
שלאחריהם לבחינה המדינית-לאומית "החילונית" שבו. טענת 
"השכחה" זו נראית מופרזת. על אף צדוקיותם של הח" 
נזכר במקורות התלמודיים גם "בית-דין של ח""(סנה' פ״ב. 
ע״א, ועוד), ומשמו אף מובאים דברים בעלי אופי "פרושי" 
מובהק. אין אמת בטענה, שהפרושים התנגדו לעצם מלכות 
הח" משום שלא היתה מבית־דוד. שכן לפי ההלכה 
(הפרושית) עצמה "כל ישראל ראויין למלכות" (הור' 
י״ג, ע״א)! במידה רבה שיתפו הפרושים פעולה עם הח", 
ואפילו עם מלכה־אשה — שההלכה פוסלתה למלכות. הפרו¬ 
שים אף לא התנגדו לכיבושיהם של חח", שהרי מצינו 
שהשתתפו בשמחת כיבושים אלה (קיד׳ ס״ו, ע״א), וגם 
אמוראים מאוחרים עדיין מזכירים אותם לשבח (השו׳ מג׳ ר, 
ע״א). כמה מן הימים-הטובים הרשומים במגלת תענית (ע״ע) 
נקבעו. כנראה, לציון נצחונותיהם של יוחנן הורקנוס או 
בניו. הסתייגותם של הפרושים מן הח" לא נבעה אלא 
מהחקדבותם של אלה לצדוקים. ואילו בדורות המאוחרים 
העיב על זכרם רושם מלחמת-האחים שגררה בעקבותיה את 
השתלטות הנכרים (והשו׳ סוטה מ״ט. ע״ב, ורש״י שם, ד״ה 
היה הורקנוס מבחוץ). האמוראים ידעו על השמדת בית-ח׳ 
כידי "עבדם" הורדוס, וקבעו שכל הטוען בימיהם להתייחסות 
על בית־ח׳ — עבד הוא (קיד׳ ע', ע״ב! ב״ב ג׳, ע״ב). — 
הערכת מפעלם של הח" באה לביטויה המושלם לדורות 
בתפילת ההודיה לחנוכה, הקושרת את זכר "הנסים, הפורקן, 
הגבורות, התשועות והמלחמות" שהביאו להצלת התורה והאו¬ 
מה—בשמם של "מתתיהו בן יוחנן כהן [גדול— טעות!) ח׳ 
ובניו". בתקופה מאוחרת קבע הרמב״ן (בפירושו לברא׳ 
מט, י), ש.,החשמונאים שמלכו בבית שני היו חסידי עליון, 
ואלמלא הם נשתכחו תודה ומצוות מישראל", וכל עוונם לא 
היה אלא שנטלו לעצמם את המלוכה, האסורה עליהם ככהנים. 

וע״ע א״י; היסטוריה, עמ׳ 338 — 359 , ומפה שם, 

עמ׳ 345/6 . 



169 


חשמדנאי, כית־ - - חשמוגאים, ספרי' או פפדי־מקכים 


170 


מודיעין, מולדת הה", זוהתה ע״י המחקר הארכאולוגי 
עם הכפר אלמידיה שבקרבת לוד. לפי המקורות, נקברו 
במודיעין מתתיהו ו 4 בניו שנפלו במלחמות, ואחיהם שמעון 
הנשיא הקים על קבריהם מצבה מפוארת: לאחר מכן נקבר 
גם הוא באותו מקום. מצבת קברי הח" עדיין היתה קיימת 
בתחילת התקופה הביזאנטית: היא נהרסה, כנראה, במלחמות 
הביזאנטיות־פרםיות במאה ה 7 . במאה ה 19 נחשפה ליד 
מודיעין שורת מערות־קברים חצובות בסלע, ומעליהן שרידי 
מיבנים עתיקים: יש סבורים שאלו הם קברי הח". 

א. אפטוביצר, פוליטיקה חשמונאית ונגד־השמונאית בהלכה 
ובאגדה (ס' זכדון לכב׳ ש. א. סוזנבסקי), תרפ״ז! א. היל־ 

ביץ. הח״ לפי מקורות התלמוד והמדרש (סיני, ח׳), תש״א ! 
הנ״ל, המלכות של בית ח״ לטי ההלכה (שם, כ״ד), תש״ט; 

א. דייפנברג, מטבעות היהודים, 17-11 , תש״ח: ג. אלון, 
ההשכיחה האומה וחכמיה את הח״י (מחקרים בתולדות 
ישראל, א'), תשי״ז! א. שליט, הורדוס המלך, 67-13 , 
תש״ד ! ב. צ. לוריא, ינאי המלך, תשכ״א < ז, וילנאי, מצבות 
קודש בא״י, רס״ד-רס״ח, תשכ״ג! -"׳ג"? ,ז: 1 .^וני״״ 1 וןל. .זג 

- 10 } 101 ק . 11 1 ( 11 . 1 ) ^!ווו 01 ק 

. 27 ^י 1 ,;??://///,׳נ 01 ^. 1 ^ 111 ק( 1 (^ 1 (]^ 

מ, 

חשמונאים, ספרי־ או ספרי־מקןבים(או מב בים [י]) , 

4 ספרים חיצונים (ע״ע) יהודיים מתקופת 
בית שני, שנשתמרו במסגרת הביבליה היוונית בשם 

— "ענייני המקבים", אן ׳ץ״ז■(\ 0 :ג 3 ):צן) <>ד 

- "ספר ענייני המקבים", ונתקדשו בין כתבי־ 

הקודש הנוצריים. 

( 1 ) ס׳ ח"א. שמו העברי המקורי של הספר אינו ברור. 
אוסביום מוסרו בשם אוריגנס בצורת 10 <^ן) 1 נו 2 — 

שם קשה, ונאמרו השערות שונות בביאורו ("שרי בני עם־ 
אל"[י] או בדומה לכך). מסתבר, שהשם היה "ספר בית 
סדבני־אל״ — כנראה תרגום לשם המשמרת יהויריב, שממנה 
יצאו הח", ודרך־שבח כלפיהם כלוחמי מלחמותיה׳. לזה עולה 
יפה, שבכ״י אחד מן המאה ה 11 באה בראש הספר הכותרת 

9 ג> 01 ג 1 :וס 1:10 ) י\ 0 ^.(^ 131 — "ספר הסרבנות (או 
המרי) של המקבים". 

תוכן הספר — תולדות ישראל ומלחמות הח" מראשית 
ההתקוממות על אנטיוכוס אפיפנס עד מותו של שמעון 
החשמונאי — משך־זמן של 32 שנה ( 167 — 135 לםסה״נ).על 
מעשי המתייוונים, שקדמו למאורעות אלה, הוא עובר בשתיקה 
כמעט, כשהוא כוללם בכינוי "בני־בליעל", ש״עזבו ברית־ 
קודש ויצמדו לגויים" (א׳, י״א—ט״ו). הסיבה להתמרדות 
ניתנת במעשי אנטיוכוס: שוד המקדש וחילולו. ההרג וגזירת 
השמד. מעשי קידוש־השם של שומרי התורה נזכרים בקיצור 
(שם, ם'—ס״ג! ב׳, כ״ט־ל״ז). ההתקוממות מיוחסת למתתיהו, 
שהרים את נס המרד והתיר מלחמתיהתגוננות בשבת, ובצוו¬ 
אתו קבע את המנהיגות להמשך המרד. אח״כ באים בפירוט 
דברי מלחמות יהודה המקבי, חנוכת המקדש וקביעת החג, 
המלחמה למען יישובי ישראל בא״י שמחוץ לתחום ארץ־ 
יהודה, המלחמות עם אגטיוכוס אופטור וביטול גזירות אביו, 
הכהונה הגדולה של אלקימוס. מלחמת יהודה בניקנור, הברית 
עם רומא, המלחמה האחרונה של יהודה בבכחידס ומותו 
בקרב, ולאחר מכן — פעולתו הצבאית והדיפלומאטית של 
יונתן, כהונתו הגדולה וחידוש הברית עם רומא. לאחר 
סיפור שבייתו ומותו של יונתן מתוארים המשך מלחמות 
השיחרור והכיבוש בהנהגת שמעון, השגת העצמאות המדינית 
ומינויו של שמעון לנשיא. הספר מסתיים בסיפור מלחמות 


בני שמעון באנטיוכום 11 ז\, רצח שמעון בידי תלמי חתנו 
ועליית יוחנן הורקנוס לנשיאות. 

לשונו וטיבו של הספר. על מציאות מקור עברי 
לספר מעיד אוריגנס, ועדותו מתאשרת ממטבעות־לשון בטכסט 
היווני, שהם מיוחדים לספר והם עבריים מובהקים. הספר 
הוא החיבור ההיסטורי הראשון בספרות בית שני אחרי ספר 
עזרא־נחמיה. מאורעות התקופה שאירעו בינתיים לא נתפסו 
כחשובים וכראויים להירשם לזכרון. אולם מעשי הח", שהצילו 
את היהדות והשיבו חירות ישראל לאחר 450 שגה, חוללו 
מהפכה בהערכת האירועים ההיסטוריים והביאו לידי הרגשת 
הצורך להעלותם על ספר לזכרון. מתוך שימושו בתעודות 
בדור שהמחבר ידע יוונית, אבל אין כל רושם של השפעה 
ספרותית חיצונית בספרו, הבנוי במתכונת הספרים ההיס¬ 
טוריים של התנ״ך, הספר כתוב בפרוזה מקראית עניינית, ללא 
קישוטים ומליצות יתרים, ועם התעלות המאורעות מתעלה 
גם הכותב ללשון רטורית־פיוטית (א׳,כ״ו—כ״ט: ד׳, ל״ז—מ׳: 
ר, ל״ט! ט׳, י׳: י״ד, ז׳—ט״ו), ופעמים מובאים בו גם דברי 
פיוט של ממש (קינת מתתיהו — ב', ז׳—י״ג: שבח יהודה — 
ג', ג׳—ט׳, ותפילות שונות). אין בו מן המוטיוואציה המדינית 
ומן ההיתפסות לפסיכולוגיה האישית המצויות אצל ההיס¬ 
טוריונים היוונים: המוטיוו העיקרי בו הוא המתח המתמיד 
בין ישראל לגויים כתוצאה מן הניגוד בין תורת־ישראל ובין 
עבודה זרה. אע״ם שאין דרכו של המחבר דרך "החסי¬ 
דים", שעזבו את יהודה המקבי ונכנסו בדברים עם אלקימוס, 
נזהר הוא מלגנותם בדברים. בכלל אין הוא מגלה נטיה 
מפורשת לשום צד מצדדי הכיתות, שכבר היו קיימות בדורו 
והתרוצצו ביניהן, והוא אף נמנע מלהזכירן. נטייתו היחידה 
היא לצד בוני המלכות החדשה — משפחת הח" ובראשם 
שמעון. הצלחתם בקרב ובדיפלומאטיה כאחד מעלים בו 
את האמונה- שמשפחה זו היא שנבחרה מה׳ להביא "תשועת 
ישראל" (ה׳, ס״ב). 

בדומה למצוי בספר עזרא-נחמיה, נוהג המחבר לשלב 
בדבריו תעודות היסטוריות. מהלך המאורעות המתוארים בו 
טבעי, ללא מעשי־נסים והתערבות עליונים: סיבת הצלחת 
ישראל היא באמונתם ובבטחונם בה׳ ובקנאתם לתורה ולשמי¬ 
רת המצוות, אולם ההצלחה עצמה באה בדרך הטבע. 

ח״א יכול להיחשב כספר היסטורי מובהק מבחינת הדיוק 
הרב ישבו. נבלעים בו רצינות של היסטוריון ורגש — 
מאופק — של משורר. המחבר מדקדק להביא ראיה ברורה 
לדבריו ע״י תעודות- והוא מדייק מאד במסירת פרטים 
ותאריכים. מעטים הדברים שהוא טועה בהם, ואף הם אמורים 
במציאות רחוקה ובימים רחוקים. המספרים שהמחבר תופס 
מתקבלים, בדרךיכלל, על הדעת ואינם נראים מופרזים 
הרבה. מרובה הדיוק גם ברישימות הגאוגרפיות, ובכך סימן- 
הכר שכאן מדבר עד-ראיה. דבריו מתאימים לתעודות הזמן 
ולמטבעות של מלכי־סוריה מאותה תקופה! במקום שיש 
הבדל בדברים הנוגעים למלכות הסלוקיים. אין להוציא את 
האפשרות שהדין עם מחברנו, 

את זמן חיבור הספר יש שניסו להעמיד אחרי 
יוחנן הורקנוס, בין ינאי לפומפיוס. אולם אותם ימים עמדו 
בסימן המאבק בין הכיתות (פרושים וצדוקים), ואילו בספר 
אין רמז לכך. הרוח המפעמת את הספר — קול ענות גבורה 
ושמחת נצחון —, וכן הכבוד והידידות שרוחש המחבר 
לרומאים, מוכיחים בבירור, שהספר קדם לבואו של פומפיום. 



171 


חשמונאים, ספרי־ או םפרי־מקגים 


172 


מסתבר, שהספר נכתב ססוד ל 120 לפסה״נ, בראשית נשיאותו 
של יוחנן הורקנום, שבעלייתו לנשיאות הספר מסתיים- ואילו 
לכיבושיו הגדולים ולפעולתו הדתית אין זכר בו. 

את המחבר ניסו, מאז אברהם גיגר (ע״ע), להציג 
כצדוקי! אולם מאחר שהמחבר כותב, בפי הנראה, בתחילת 
ימיו של יוחנן הורקנום, כשהיו הצדוקים מרוחקים מן 
המלכות, ואילו בעיני המחבר הח" הם מושיעי ישראל 
הנבחרים מה׳ — יש לדחות סברה זו. אין גם להעמיד דבר 
על ההתר להתגונן בשבת, שהוא מייחם למתתיהו, שהרי אין 
אנו יודעים מה היתה דרך הצדוקים בזה, ולעומת זה אנו 
יודעים שהפרושים קיבלו באמת התר זה, וההלכה של בית־ 
שמאי הקלה אף במלחמת־התקפה בשבת. המחבר רואה 
כעיקר את קיום מצוות התורה, והאנשים היחידים הראויים 
לאמונו הם "עושי-התורה"! לפיכך מסתבר שהוא עצמו היה 
מקורב לפרושים. 

התעודות ההיסטוריות המובאות בספר הן: מכתבי המלכים 
הסלוקיים והסנאט הרומי ליהודים, וכן נוסח החלטת העם 
למסור את הכהונה והשלטון לידי שמעון. המחבר משתמש 
בשתי מערכות של תאריכים בלוח־השנה: מתשרי — לגבי 
מאורעות הקשורים במלכים הסלוקיים, ומניסן — לגבי 
עניינים ישראליים פנימיים, דבר שמתאים יפה לכלל, שלמלכי 
אומות־העולם מונים מתשרי, ואילו למלכי ישראל — מניסן 
(משנ׳ ר״ה, א׳, א׳). 

ג י ל ג ר ל י ר של הספר. ס׳ ח״א שימש, כנראה, מקור 
להרצאתו של יוסף בן מתתיהו ב״קדמוניות". המקור העברי 
היה, כנראה, עוד לעיניו של היארונימום, אולם מן המאה ה 4 
ואילך אין זכר לו. "מגלת בית־חשמונאי", שאותה מזכיר 
בעל "הלכות גדולות", אינה ם׳ ח״א, וכן אין שום קשר 
לספר זה ול״מגלת אנטיוכוס", שהיא חיקוי מאוחר 
לספרנו. — בתרגומו היווני נחשב ם׳ ח״א מאד בעיני 
אבות־הכנסיה. אוריגנם ראה בו כתב מכתבי־הקודש, אע״פ 
שהוא מונה אותו בפירוש מחוץ לאוסף של כ״ד ססרי-הקודש. 
אמנם היארוגימום חשבו בין האפוקריפים, אבל הכנסיה 
הקאתולית מונה אותו עם הספרים "הקנוניים", ודבר זה 
אושר בוועידה המרידנטינית. בקרב הפרוטסטאנטים נחשב 
הספר בין האפוק ריפים. 

קטע מתרגום עברי של הספר, שנעשה באירופה במאה 
ה 11 על סמך נוסח לאטיני, נשתמר, והוא פורסם בידי 
ד. חוולסון (קבץ על יד, י״ג, תרנ״ז), תרגום עברי — בעל 
אופי ספרותי — נעשה בעת החדשה לראשונה בידי י. ז. 
פרענקיל (ליפציג תק״פ, ועוד מהדורות הרבה). תרגומים 
מלאים ומדעיים נעשו לאחרונה בידי א, כהנא (תרצ״ז) 
ובידי א. ש. הרטרם (תשכ״ד). 

( 2 ) ס׳ ח״ב אינו ספר מקורי אלא קיצור מחיבור ב 5 
ספרים מאת איש לא נודע לנר בשם יסון מקירני. שלא כ( 1 ) 
נכתבו ספר זה וקיצורו במקורם יוונית. בראש הספר באות 
שתי איגרות: אחת — שתאריכה מפורש: 188 (למניין־ 
שטרות) = 124 לפסה״נ — קוראת ליהודי מצרים לחוג את 
חג החנוכה; השניה מכילה דברי אגדה, והיא חסרת תאריך. 
המחבר מגדיר את מגמת ספרו בסיפור "הדברים על יהודה 
המקבי ואחיו ומהרת המקדש וחנוכת המזבח, וגם על המל¬ 
חמות נגד אנטיוכום אפיפנם ואופטור בנו...". הוא מקדים 
לעצם הרצאת נו?!או מבוא על קורות ירושלים ויהודה בימי 
חוניו כהן גדול והמלך סלוקוס יעז, נסיון שוד המקדש 


בידי שליחו של המלך ומפלתו הנסית, המחלוקת בין בני 
הכהן הגדול, תעלולי היהודים המתייווגים, התערבות אנטיו־ 
כוס בנעשה בירושלים, פריצת המקדש וגזירות השמד. 
בהרחבה מתוארות רדיפות שומרי התורה ואכזריות היוונים 
וגבורתם של מקדשי־השם — אלעזר שסירב לאכול בשר־חזיר 
והאשה ושבעת בניה (שם האשה אינו מפורש כאן). 
עצם סיפור מלחמת־ההתקוממות מחולק לשנים: חלק ראשון 
מסיים בחנוכת הבית ומות אנטיוכוס,חלק שני—בחגי״ג אדר 
ומות ניקנור. סיפור ההתקוממות אינו מתחיל ממתתיהו — 
שאותו אין ס׳ ח״ב מזכיר כלל — אלא מיהודה, וסיפור 
מלחמותיו מגיע עד לנצחונו על גיקנור ב 161 לפסה״נ. הרצאת 
מאורעות אלה מקבילה, בדרך־כלל, לזו שבח״א — בשינויים 
מסויימים בפרטי הדברים, ביחוד בסדר הזמנים של המאורעות 
ובמספרים הנקובים. 

אפיו הספרותי של הספר שונה בתכלית מזה של 
( 1 ). לעומת הפשטות התנ״כית שם, הלשון כאן נמלצת, 
שוטפת ופאתטית, וסיפורי נסים ונפלאות מוטעמים באדיקות 
דתית. הלשון עשירה ומשופעת במלים נדירות ויחידאות 
ובמטאפורות פיוטיות. המחבר יוצא בעקבות ההיסטוריונים 
היוונים המאוחרים, שחיבבו את הפלאי וחיפעזו בנגלה את 
מעשה האלוהות. גם בתיאור המעשים הוא אוחז במידתם — 
לשוות אפקט טראגי למאורעות, להפליג ברטוריקה ובהטפת־ 
מוסר ולמשוך לב הקוראים בסממנים סיגגוניים ובדיבור 
פאתטי, ולעורר בלבם רחמים ויראה. 

תכלית הספד — ללמד ליהודים דוברי־ידונית פרק 
בגדולת היהדות ובעליונותה הרוחנית, לחזק את אמונתם 
ולהפיץ ביניהם דעות נכונות. השקפותיו הדתיות של המחבר 
מקרבות אותו לפרושים (הטעמת תחיית־המתים), והוא מרכז 
את הסיפורים מסביב לבית־המקדש. גבורת היהודים במלחמה 
אינה עיקר בעיניו, אלא נכונותם לעמוד ביהדות בכל הנסי¬ 
בות. המחבר מטעים את ההשקפה, שהייסורים באים על 
ישראל רק לשם מוסר ולא לשם כליון (ו', י״ב—י״ז), והם 
עצמם סימן להשגחת ה' על עמו. המחבר מעמיד את היהדות 
מול ההלניזם! היוונים הלוחמים ביהדות הם בעיניו כברברים, 
וכל עניינם — וכן עניינם של גרוריהם המתייוונים מבין 
היהודים— הוא שוד וגזל ולא עניין של עקרונות. חסר כאן 
הרעיון — המצוי ב( 1 ) — שאנטיוכוס נתכוון בגזירותיו 
לכפות את היוונות על עם ישראל. 

המחבר מרבה להטעים את עניין המצוות המעשיות: 
יהודה ואנשיו בורחים אל המדבר וניזונים מעשב-חשדה 
"לבלתי היות להם חלק בטומאה" (ה׳, כ״ז). האנשים המכו¬ 
נסים במערה בשבת אינם מתגוננים, "מפני כבוד קדושת 
היום" (ר, י״א), ואין המחבר מזכיר כלל שמלחמת־מגן 
הותרה ע״י בי״ד של ח", 

זמן החיבור. המחבר הראשון, יסון, היה, כנראה, 
בן-דורו של יהודה, וכמה מן הדברים עדיין נראים כאילו 
נשמעו מפי עד-ראיה. לעומת זה קשה לקבוע את זמנו של 
המקצר! הוא קדם עכ״פ לחורבן ירושלים, ויש טעם להשערה 
שקדם אף לביטול מלכות הח״ ( 63 ). — דינו של הספר 
בנצרות כדין ( 1 ). 

י. מ. ג. 

( 3 ) ם' ח " ג אינו עוסק כלל בתולדות הח", אלא ברדיפת 
יהודי מצרים בימי תלמי משכבש תלמי את ירושלים. 
רצה להיכנס לקודש-הקדשים, וה' חיכה אותו בשיתוק. כשחזר 



173 


חשמונאים, ספרי*־ או ספרי־מקפוים — ח< 8 זמל 


174 


המלך למצרים, שלל מן היהודים, כנקמה, את אזרחותם, ואף 
נתכוון לדרום רבים מהם ברגליהם של פילים משתוללים, 
אולם הפילים דרסו את שולחיהם, והמלך — שנתרשם מנס 
זה — נתן רשות ליהודים לעשות שפטים בבוגדים שבקרבם. 
הספר חסר ערך היסטורי וספרותי, והוא דוגמה לספרות 
אפולוגטית זולה, שהתפתחה ביהדות המצרית בימי גזירות 
קליגולה כדי לעודד את רוחם של היהודים בימי־מסה אלה. 

( 4 ) ם׳ ח"ד אינו בעיקרו אלא דרשה דתית־מוסרית על 
העקרון של השלטת התבונה יראת־האלוהים על היצרים. 
כדוגמה לכך מוצגת עמידת הגבורה של מקדשי־השם בימי 
גזירות אנטיוכום: אלעזר הזקן והאשה ושבעת בניה (ע״ע 
חנה ושבעת בניה). בצורתו מושפע הספר מהרטוריקה והפי¬ 
לוסופיה היוונית, ובעיקר הסטואית. אולם, למעשה, אין 
הצורה הספרותית והמינוח היווניים אלא לבוש לתוכן יהודי: 
התבונה יראת־האלהים מתבטאת בקיום מצוות התורה, שבהן 
גלום הגיון עליון. הספר מבליט גם את האמונה בהישארות־ 
הנפש, ומותם של הקדושים מסייע, לדעת המחבר, להצלתה 
של האומה כולה. — הספר נכתב במקורו יוונית׳ ונתחבר, 
כנראה, במאה ה 1 לסה״נ, עוד לפני חורבן הבית, באחת 
מערי המזרח ההלניסטי, אולי באנטיוכיה. היו שייחסוהו 
ליוסף בן מתתיהו; אך אין לכך יסוד. 

הספרים החיצובים (בעריכת א. כהנא), ב׳ (א׳), תרצ״ז! 

מ. האק, שתי אגרות חנכה (סיני, י״ב), תש״ג! י. גוטמן, 

האם ושבעת בניה (ם׳ יוחנן לוי), תש״ט! הג״ל, ערכו 
ההיסטורי של ס' ח״ג (אשכולות, ג״), תשי״ט ; א. גייגר, 
המקרא ותרגומיו (עבר׳, 139-131 ), תש״ט: ם. חורגץ, 
מחקרים בתקופת בית שני, 202-190 , תש״י: א. ש. הר־ 

טום, הספרים החיצונים (א׳), ה/ א׳-ד', תשי״ט! .מ 

,־ו^־זטוןסי? .£ ; 1900 . . 4 

;* 1901 ,.^ 1 139 , 111 32 , 1 , €5 ^ ¥01 . 4 * 1 [ . 4 

, . 2 . 2 ..מ 

. 4 1 ^ 0 ^( . 4 ,ת 5£ ט 113 [[€^\ .( ; 1903 

. 1 ^ .־\ .זנ{; 4 ג;יולן) . 1 . 2 115 ז 1011 {ז€ 7 ה 1 . 2 

. 6 . 13 ; 1905 ,( 5€11 מ 11 ז 06 , 1 .) .ל::> 0 

:־ 1914 014 ס/ ח 0 ^!^)^ 04 ■?^ה^ 

; 1925 1 /ס ,תנ>א 01 ]ז£ . 11 

- 610 .£ ; 955 ! , £14€72 ^ ,ז 0 ח€¥€£ . 13 

; 1937 ,.££ 155 ,.£^ 27 . 4 1 ^ 00 €7 ( 1 

. 1110 ^זשל. 7 ת 01 < 5 

רשת־אססקה מחוזית וארצית 

10^ 

מכובת־דינאמו במיפעלים חשמליים 

10^ 

זרקור של מכונית 

10* 

מיקרוסקופ אלקטרוני 

10* 

קווים עיליים 

״ 10 —י 10 

מרונת־תישמול 

10**—10= 

ברק 



177 


חשמל 


178 


הוולט הוא קטן לעומת המתחים הדרושים להתמוות ניצוץ. 
ליצירת ניצוץ בין שבי כדורים בעלי ק 1 טר של 50 מ״מ 
והמרוחקים זה מזה 20 מ״מ באוויר יבש ובלחץ תקין — 
דרוש מתח של 60,000 וולט. המתחים המשמשים את מחקר 
הגרעין (ע״ע אטומי, גרעין) גדולים עוד מזה בהרבה. 
לעומת זה יש גם תהליכים חשמליים בחיי יום-יום, המופע¬ 
לים ע״י מתחים מסדר־הגודל של ^■־ 10 וולט, 

התופעות החשמליות אען תלויות רק במטענים היוצרים 
את השדה, אלא גם בטיב התווך, הנמצא בין המטענים! לכן 
יש להגדיר וקטור שני ם (נוסף על £), שבקרא ההזזה 


לוח 2 


קבועים דיאלקטריים 
(ריק - 1 ) 



גאזים 

1.00007 

ד,ליום 

1.0006 

אוויר 

1.001 

דו־תחמוצת פחמנית 


נוזלים 

2.1 

נפט 

3.1 

שמן־זית 

9.7 

חומצת־הומץ 

24 

אתאנול 

34 

מתאנול 

43 

גליצרין 

81.6 

מים 


מוצקים 

2.3—1.7 

פאראפין 

5—3 

אבוביט 

4,7—4.2 

קווארצר, 

7—5 

חרסינה 

8 

שיש 

80 

קונדנסה 0 

7000 

אפסילאו 7000 


הדיאלקטרית: כשמובאים לשדה 2 לוחות־מתכת 
הנוגעים' זה בזה באופן שיעמדו ניצבים לקווי־השדה, וכש־ 
מרחיקים אותם במקצת זר. מזה, נטענים הלוחות במטענים 
מנוגדים ושווים. המטענים פרופורציוניים לשטח 5 של 
הלוחות, והמנה 8 /^ קבועה בכל בקודד. של השדה. 8 /^ 
הוא ההזזה הדיאלקטרית, שאותה מסמנים במ. נ 1 פרופור¬ 
ציוני לעצמת-ד.שדד, £ ^ ס. ? הוא ערך קבוע לכל 

מצע (דיאלקטריקום) ונקרא הגורם או הקבוע של ההזזה 
או של ה ד י א ל ק ס ר י ו ת או של ההשפעה של אותו 

מצע, ערכו של•* לריק —״־ 1 - הוא -י 8,8542x10 -- — 

וולט x מטר 


■י' 


הפרדת המטענים בשדה נקראת השפעה (וע״ע אלקטרד 
פור). מהותה של ההשפעה החשמלית מודגמת ומוס¬ 

ברת כדלקמן: כשמ־ 

קרבים גוף טעון 
למתכת ניטראלית 
(מוליך), ללא נגי¬ 
עה ביניד״ם, מוזזים בה 
האלקטרונים באופן 
שמטען מנוגד למטען 
המשפיע נערך במו¬ 
ליך מול המשפיע, 

ואילו מטען בעל אותו 
סימן כמו המטען של 



7 




צי:ר 4 

עיוות ישרה חיטסלי כזחםר 1 ד,•:.יפעה 



ציור 5 

היק־פעה מרחוק !אינדוקציה אייוטרובמאטיתו: טעינה בישיה היש 0 ?:י 


הגוף המשפיע מתרכז בקצה המתכת המרוחק מן הגוף המש¬ 
פיע — בדיתאם לדחיה הקולונית. כשמאריקים את המתכת, 
נשארת המתכת טעונה במטען הפוך למטעבו של הגוף המש¬ 
פיע. שונד. מזה הוא מכאניזם הדישפעד. החשמלית ב מ ב ד ד, 
שבו המטענים חסרים ניידות בתחומי הגוף כולו, אולם יכולים 
לנוע בתוך תחום המולקולות עצמן. המולקולה הניטראלית 
נהפכת ע״י הד״שפעד. החשמלית לדו-קוטב (דיפול), 
שבקצהו האחד מתרכז מטען חיובי ובקצהו השני — מטען 
שלילי, השווה לו בגדלו. יש מולקולות שד.ן דו־קטביות 
מטבען, אלא שבגוף ניטראלי ציריהן (הכיוון מן המטען 
החיובי אל השלילי) מכוונים ללא סדר בתוך החומר המבודד, 
ולפיכך השפעת המטענים כלפי חוץ מתבטלת. במקרה זד, 
מתבטאת ההשפעה החשמלית בכך, שהגוף הטעון, עם הת¬ 
קרבותו למבדד, מכוון את הדו-קטבים. 

במוליך מסתדרים המטענים ע״י השפעה עד כדי ביטול 
השדה החשמלי בתוך המוליך: פוטנציאל המוליך הוא קבוע, 
אם אין מקיימים הפרש־פוטנציאל ע״י הוספה תמידית של 
אנרגיד, (ר׳ להלן: חוק אוהם). 

בין זוג מוליכים העומדים זה מול זה (קבל) והטעונים 
אחד ב 0 רד,שני ב־ס קיים מתח פרופורציוני ל^: 
¥:)^= 0 . הקבוע € נקרא ק י ב ו ל ־ המוליכים: יחידת 
הקיבול היא זו של קבל, שבו מטען של קולון אחד יוצר 
מתח של וולט בין לוחותיו. יחידה זו נקראת פרד ( 1 ^ 1 ;ת 3 יין). 
בקבל־לוחות בעלי שטה צ מ״ר, שהמרחק בין חלקיו 

5 

מ', ניתן הקיבול ע״י הנוסחה: — £= 0 . צורר, אחרת 
של קבל בעל חשיבות היסטורית היא צנצנת-לידן, 


^ 17 |ךן—© 



נ<$}■׳ 

ציור 6 

׳שיינו' מתת ע״י ׳קיינוי 
הקיבו? בזם! הכנסת 
דיאלקטריקוט 



ציור ז 

קבי סיב־בי מורכב מיוות־ת 
ססודריס בחיבור מקביל 5 ישר,י 
נ׳ערכות הניתנות לביבוב תר¬ 
די ה.־ר "בינוי נ־רל תישטתים 
החופפים ׳שינוי !ה מישנה אח 
קיבול תקבל 






179 


חשמל 


180 


1 


שבח ממלאים ציפויי פחי־מתכת מבפנים ומ¬ 
בחוץ לכוס את תפקיד הלוחות, הציפוי חפנימי 
מותקן לחיבור אל מקור־ח׳ והחיצון—להארקה. 

חלקה העליון של הצנצנת אינו מצופה, כדי 
למנוע התפרצות ניצוץ. הציפוי הפנימי נמצא 
כולו בתוך החלל של הציפוי החיצון* מטעני 
שני הציפויים הם מסוגים שונים ושווים בכמו¬ 
תם. קיבולה של צנצנת־לידן ממוצעת מגיע 
ל 0.001 מיקרופרד ( 1 מיקרופרד = ^־ 10 פרד). 

מפרקים את המכשיר בעזרת פורק: מידית- 
מבדדה מסתעפות שתי זרועות־מתכת המס¬ 
תיימות כל אחת בכדור קטן. את המרחק שבין הכדורים 
אפשר לשנות לפי הצורך. בחירת חומר בעל 6 גדול מגדילה 
את פעולת ההשפעה. 




ציור 8 
צנצנת ?יד! 



ציור 0 

טעינת צנצנת ?ירן ע"י 


סעונת־חי־שטו? 


מכונות-חיש־ 

מול יוצרות מטעני- 
שיפשוף ע״י סיבוב 
לוחות בין מברשות 
הלוחצות עליהם. ע״י 
ניצול ההשפעה־ 

מרחוק לשם הגברת 
המטענים על הלוחות 
וע״י התקנת קפלים 
מוע 1 גים הפרשי-פוטנציאלים גדולים, שמתפרקים בניצוצות 
חזקים. ע״י הרחקה מכאנית של מטענים אפשר ליצור 
מתחים גבוהים מאד. תופעה זו מנוצלת בגנרטור של ון דר 
גראף, המייצר מתחים עד כדי 100 מיליון וולט. ההתפרקות 
החשמלית פועלת פעולות מכאניות (פעמון אלקטרוסטאטי, 
"רוח" אלקטרוסטאטית), כימיות (סינתזה של חנקו חד- 
חמצני, של אוזון, פירוק של אשלגו יודידי) ופיסיולוגיות 
(כיווץ־שרירים, העשוי להביא לידי שיתוק ומיתה), ומעוררת 
תופעות חום, אור ומאגנטיות. 



ציור 10 התפרקויות ׳ט? גנרטור זן רר גראר 


(ב) אלקטרודינאמיקה. זרם חשמלי — מש¬ 
מעותו מטענים חשמליים בתנועה מכוונת. בעוד שבמתכות 
נעים אלקטרונים — נושאי מטען שלילי — בלבד (ר׳ לעיל, 
עמ׳ 175 ), תיתכן בנוזלים ובגאזים, ובטמפרטורה גבוהה גם 
במוצקים, זרימת נושאי מטענים חיוביים ושליליים — 
יונים (ע״ע). 

ח׳ זורם, למשל, תוך הטענת גוף — זרם־הטעינה* 

וכן בהתפרקות־ניצוצות, כגון בברק (ע״ע) או בהתפרקות 
קבל דרך מוליך המחבר את לוחותיו. התפרקויות אלו הן 
תהליכים רגעיים — משך זמן הזרימה הוא קצר מאד. ז ר ם 
חשמלי רציף ומתמיד עובר, למשל, דרך נורה 
חשמלית, משום שלמערכת זו מסופקים ברציפות מטענים 
חשמליים במקום המטענים החשמליים העוברים דרכה 
בעקבות הפעלת מתח חשמלי קבוע בקצותיו. ה ת א ה ג א ל- 
ו יא נ י (ע״ע אלקטרוכימיה) היה הדוגמה הראשונה 
של מקור מתח מתחדש תוך התפרקות רציפה. כל המכשירים 
היוצרים מתח חשמלי — אלמנט גאלוואני, גנרטור (ע״ע)— 
הופכים אנרגיה מכאנית או כימית לאנרגיה חשמלית! הם 
מפרידים מטענים עד למתח מסויים, שהוא אפייני למכשיר. 
האלמנט הגאלוואני הנורמאלי — אלמנט־וסטון — יוצר בין 
קטביו, ב' 20 , מתח של 1.0183 וולט (ע״ע אלמנטים גלוניים, 
עמ׳ 698 ). 

אם מטענים נעים בכיוון אחד בזרם רציף, נקרא זרם 
חשמלי זה בשם זרם ישר! אם כיוון הזרימה משתנה 
במחזוריות הוא נקרא זרם־חילופין. 

ע צ מ ת - ה ז ר ם ( 1 ) היא כמותיהמטעו העוברת ביחידת- 
הזמן 0 ^^) דרך חתך המוליך: 

יחידת עצמת־הזרם היא ה אמפר [.(!!",ו/,): הזרם שבו 
עובר בכל"שניה [. 0 ט 5 ] מטען של קולון דרך חתך־המוליך. 
מכאן: [.ט 5€ .נןך 11 .ו׳,] 1 = [. 0 ט 5 ] 1 א [.קת)^ 7 ] 1 = 1 כוךת 001110 ] 1 
( [.€£צ.נ}ו 11 \).] —"אמפר-שניה"). 


לוח 3 

ערכי עצמות של זרמים חשמליים 
(באמפר) 


= '־ 10 

הזרם החלש ביותר הניתן למדידה 

עד **־ 10 

הזרם להפעלת הטלפון 

״־ 10 

זרם-פרוטונים כמאיץ החלקיקים של בדקלי 

=־ 10 

אנטנת־ראדיו בקליטה-ממרחק 

=־ 10 

מכונת־השפעה 

0.05 

מקלט־טראנסיםטור 

0.1 

מקלט־פוללה 

0,18 

נורה חשמלית ( 220 וולט, 40 ואט) 

2 

מגהץ חשמלי ( 220 וולט) 

10 

צופר־מכונית ( 6 וולט) 

50 

חשמלית ( 500 וולט) 

*יש 

הפקה אלקטרוליטית של אלומיניום ( 6 וולט) 

10=—10^ 

ברק 

10= 

פירוק־קבל (במשך י־ 10 שניות) 


עצמת-הזרם אינה תלויה במתח בלבד, אלא גם בסגולות 
של המוליך שדרכו זורם זרם: היא תלויה בהתנגדות 
( 11 ) של המוליך: עצמת־הזרם ( 1 ) נמצאת ביחס ישר למתח 
וביחס הפוך להתנגדות: £1 /¥ = 1 (חרק אוד. ם [ע״ע]). 








181 


חשמל 


182 


פרופורציונית לאורך המוליד ( 1 ) ולהתנגדות הסגולית 
( 0 ) — שערכה אפייני לכל חומר וחומר — ופרופורציו־ 
נית בהיפוך לשטח־החתך ( 5 ) של המוליך: 01/5 = 11 . 
היחידה שבה מודדים את ההתנגדות היא ה א ו ה ם ומ) — 
ההתנגדות של מוליך שדרכו זורם זרם של 1 אמפר כשהמתח 
בין קצותיו הוא 1 וולט: 

-[^ן|ך= [.קמ 1 ^] 1 או [ ,|^^]ך ־= נ 0 ] 1 

יחידה זו מיוצגת ע״י התנגדותו של עמוד־כספית, שחתך־ 
רחבו 1 ממ״ר וארכו 1.063 מ׳, ב״ס. 

ב. ז. פ.— ג. ל. 

המוליכות החשמלית היא כשרו של גוף להע¬ 
ברת זרם חשמלי דרכו. המוליכות הסגולית (ז>) 
מוגדרת כערך ההפכי של ההתנגדות הסגולית 0 (ר׳ לעיל) 
ויחידתו היא (ת^^ x מ^ 011 )/ 1 . ערכי המוליכות הסגולית 
בחמרים שונים משתרעים על תחום של כ 23 סדרי-גודל; 
מ* 10 מ 7 > במוליכים הטובים ביותר עד ״־ 10 ״ במבדדים 

המעולים, המוליכות הסגולית גבוהה ביותר במתכות 
האצילות והאצילות־למחצה ונמוכה יותר במתכות־המעבר. 
לתרכובות בין־מתכתיות, וכן לגרמניום ולצורן, מוליכות 
סגולית נמוכה עוד יותר: שני החמרים האחרונים נחשבים 
ל "מוליכים ־ל מ חצה" טיפוסיים (ר׳ להלן). המבדרים 
השכיחים ביותר בטכניקה הם זכוכית, נציץ, ובעיקר תמרים 
קראמיים ופלאסטיים שונים; אף להרבה גבישים אי־ 
אורגאניים ואורגאניים מוליכות סגולית נמוכה מאד (וע״ע 
חשמליים, מוליכים ומבדדים). 

ערכי המוליכות הסגולית נקבעים תמיד במתחים נמוכים־ 
יחסית; במתחים גבוהים מאד — במבדד, במוליך־למחצה 
או באלקטרוליט — אי־אפשר לחשב את הקשר בין המתח 
והזרם'לפי ערכי ק, משום שבתנאים אלה — כשעצמת־ 
השדה (£) מתקרבת לזו המספקת להריסת החומר בפריצה 
חשמלית (ת 1/01 נ 0 '\ * 10 עג £) — אין הזרם פרופורציוני 
עוד למתח. כמו־כן אין מושג המוליכות הסגולית מספיק 
לאיפיון תופעות מסויימות במוליכיס-למחצה. גם בהתפרקו¬ 
יות חשמליות בשפופרת ממולאת גאז אין הזרם פרופורציוני 
למתח, ומושג המוליכות החשמלית מאבד גם כאן את 
משמעותו המקורית (על ההולכה בגאזים ע״ע אלקטרון; 
חשמל אטמוספירי; יון; שפופרת אלקטרו¬ 
נית).— שונה מכל אלה מכאניזם ההולכד, החשמלית בנוזלים 
(ע״ע אלקטרוליזה). 

מוליכות חשמלית במתכות. למתכות מוליכות 
סגולית גבוהה יותר מאשר לחמרים אחרים. התנגדותן הסגו¬ 
לית עולה (ולפיכך מוליכותן הסגולית יורדת) עם עליית 
הטמפרטורה ( 1 ), בהתאם לנוסחה 70 ־ 1 - 1 ) ״ 0 = , 9 ,כשמכלל 
זה יוצאות טמפרטורות נמוכות מאד. ץ הוא מקדם- 
הטמפרטורה של ההתנגדות, שערכו במתכות נקיות 
בין >־ 10 ל*־ 10 לס״. חוטי-מתכת — עפ״ר מנחושת —, 
שהתנגדותם נמוכה, משמשים בהעברת אנרגיה חשמלית 
ממקום ייצורה אל מקום צריכתה. בשימושים טכניים אחרים 
נודעת חשיבות רבה גם לערך של מקדם הטמפרטורה; 
נגדים מדוייקים מאד מכינים מסגסוגות מסויימות, שלגביהן 

=־ 10 > ץ. 

את ערך המוליכות הסגולית (ז>) ניתן, בדרך-כלל, לבטא 


בנוסחה המכילה את מספר נושאי-המטען ביחידת-הנפח 
(״), את המטען של כל אחד מנו?)אים אלה ( 6 ) ואת 
מסתו ( 1 מ): 

-= ■ 0 

111 

;ז — "זמן־ההרפיה" של המוליכות). נוסחה זו נגזרת מן 
ההנחה, שלתנועה התרמית הרגילה של נושא-המטען מתוספת 
תאוצה הנמסרת ע״י הכוח החשמלי הפועל עליו, אך לאחר 
תקופת-האצה קצרה (בערך ז) הוא מאבד פתאום את 
תוספת-המהירות שרכש. התורה הקלאסית על האלקטרונים 
שבמתכת הניחה, שנו&אי-המטען הם אלקטרוני-הערכוח של 
אטומי המתכת, שהם נעים במתכת באופן חפשי-כמעט, 
בדומה לפרודות של גאז. מוליכותן הטובה של המתכות היא 
תוצאה מריכוזם הגבוה של אלקטרונים אלה ף 1 ת€/״״ 10 * "). 
השדה החשמלי מאיץ את האלקטרון, עד שהלה מתנגש עם 
יון של המתכת; 7 הוא הזמן הממוצע בין ההתנגשויות. 

תורה זו הצליחה להסביר מבחינה איכותית אח סיבת קיום 
חוק-אוהם במתכות, וממנה נבעה גם המסקנה, שהיחס בין 
מוליכות-החום הסגולית (ע״ע חים, עמ׳ 547 ) לבין המוליכות 
החשמלית הסגולית פרופורציוני לטמפרטורה המוחלטת, 
ושגורם-הפרופורציה שווה לכל המתכות— מסקנה המתאמתת 
לגבי מתכות רבות, בתנאי שאין הטמפרטורה נמוכה מדי. 
אולם תורה זו לא הספיקה להסברתן של תופעות רבות 
אחרות, כגון אופי התלות של מוליכות המתכות בטמפרטורה, 
או גודל החום הסגולי של המתכות, ואף לא ניתן להרחיב 
את התורה לשם הסבר המוליכות במוצקים אחרים, כגון 
מוליכיס-למחצה. 

ההסבר המדוייק של תופעות המוליכות החשמלית במתכות 
(ואף במוליכים-למחצה) ניתן במסגרת של תורת פסי- 
האנרגיה של מוצקים (בלוד [ 1928 ], הץנברג [ 1928 ], 
וילסון [ 1930 ]; ע״ע מוצק, מצב), המתבססת על מכא- 
ניקת הקונטים (ע״ע). לפי תורה זו, רמות-האנרגיה 
(ע״ע אטום) האפשריות של אלקטרונים במוצק מצטופפות 
לפםים-םםים, כשהאנרגיה של כל אחד מן האלקטרונים 
יכולה להשתייך לתחומו של אחד מפסים אלה בלבד. יתר 
על כן: מספר האלקטרונים היכולים להימצא בפס מסויים 
הוא מוגבל, אף אם הוא גבוה מאד: למשל, בפס-האנרגיר, 
הגבוה ביותר ("פס-ההולכה") של מתכת אלקאלית מספר 
המקומות הוא פי שניים ממספר אלקטרוני-הערכות שבמתכת. 
תרומת אלקטרון להולכה תלויה בכך, אם פס-האנרגיה שבו 
הוא נתון מלא או לאו, וכן במצב האנרגטי של האלקטרון 
בתוך הפס. אלקטרונים הממלאים את פס-האנרגיר, כולו אינם 
תורמים להולכה חשמלית כלל. המוליכות הסגולית הגבוהה 
של המתכות נובעת ממספרם הרב של אלקטרוני-הערכות, 
הממלאים את פס-ההולכה עד כמחציתו. 

תלות המוליכות הסגולית של המתכות בטמפרטורה נובעת 
בעיקר משינויי זמן-ההרפיה (:י). בתחום טמפרטורות של 
מאות מעלות, הכולל אף את תחום הטמפרטורה של החדר, 
הערך של ז נקבע בעיקר ע״י התנודות התרמיות של יוני 
הגביש. תורת-הפסים מסבירה את התלותי הלינארית של 
ההתנגדות הסגולית בטמפרטורה בתחום זה (ר׳ לעיל), 
ואילו לגבי טמפרטורות נמוכות יותר היא קובעת את התלות 
= ז 0 (ז׳ — הטמפרטורה המוחלטת [.£״]). הגבול 



183 


חשמל 


184 


בין שני תחומי־הטמסרטורה האלה הוא טמפרטורת־ 
דבי (ע״ע מוצק. מצב). 

כשמתכות מכילות סיגים של מתכת זרה, ניתן לתאר את 
התנגדותן הסגולית כסכום של שני מחוברים: (־ 1 ׳)־? ־ 1 ? = 0 • 
, 0 איננה תלויה בטמפרטורה, ומקורה בהתנגשות האלקטרייגים 
בסיגי החומר! (־ 1 ) 2 @ נקבעת ע״י התנודות התרמיות של 
יוני המתכת, והיא תלויה בטמפרטורה. לפיכך נמצאת ההת¬ 
נגדות הסגולית של מתכת מוגברת במידה ניכרת ע״י סיגים. 

ניסויים המכוונים לקביעת ריכוז נושאי־המטען וטיבם 
(ע״ע הול, אפקט־) מראים, שבמתכות מסויימות (כגון £?, 
ת 2 , 06 ) נושאי־המטען הם חיוביים. תופעה זו מוסברת אף 
היא הסבר מלא ע״י תורת־הפסים של המוצקים: נושאי־ 
המטען במקרה זה הם "חורים" (ר׳ להלן). 

במספר מתכות קיימת תופעת העל-מוליכות בטמ¬ 
פרטורות הקרובות לאפם המוחלט: ההתנגדות נעלמת לגמרי 
מתחת לנקודת־טמפרטורה מסויימת. שהיא אפיינית למתכת, 
וזרם שהושרה בה פעם ממשיך לזרום ללא החלשה כלשהי. 
ידועות למעלה מ 20 מתכות, וגם סגסוגות רבות, המגלות 
תכונה זו. תופעת העל-מוליכות נעלמת, בדרך־כלל, בהשפעת 
שדות מאגנטיים חלשים למדי, אולם הוכנו סגסוגות שבהן 
העל-מוליכות מתקיימת אף בשדות מאגנטיים ניכרים; מסג- 
סוגות אלה אפשר ליצור אלקטרומאגנטיים שימושיים. על 
הסברת העל-מוליכות ע״ע הליום! מוצק, מצב! קוב- 
ט י ם, תורת ד,-. 

יצ. ש. 

מוליכות חשמלית במוליכים־למחצה. בני¬ 
גוד למתכות, צפיפות נושאי־ד׳מטען, ומכאן המוליכות החש¬ 
מלית, במוליך־למחצה אינה קבועה אלא תלויה מאד בטמ¬ 
פרטורה ובדרגת־הנקיון של החומר כאחת. לדוגמה: העלאת 
הטמפרטורה ב=׳ 1 מגדילה את צפיפות נושאי־המטען בגר־ 
מניום נקי ב 5% , ותוספת של %^*־ 0 ! זרחן לגרמניום מגדילה 
אותה פי 12 . 

בטמפרטורה נמוכה מאד אין כלל נושאי־מטען חפשיים 
במוליך־למחצה, והוא מתנהג כמבדד. עם עליית הטמפרטורה 
משתחררים אלקטרונים בתוך הגביש ומתחילים לתרום למו- 
ליכות. אלקטרוני־מוליכות אלה יכולים לבוא משני מקורות; 
מן הסריג הגבישי, ע״י שבירת קשר כימי ושיחרור אלקטרון 
מן הקשר הנפתח — מוליכות אינטרינסית! מסיג שהפסיד 
אלקטרון אחד מתוך אלקטרוני-הערכות שלו ~ מוליכות 
אכסטרינסית (וע״ע מוצק, מצב). 

המוליכות האינטרינסית מתנהגת כאילו נוצרה ע״י 
נושאי־מטען שליליים (אלקטרונים) וחיוביים גם יחד. אלק¬ 
טרון המשתחרר מן הקשר הכימי (הקו־ואלנטי) הקושר 
אותו לגרעין־האטום של המוליך-למחצה הופך לאלקטרון 
חפשי, בדומה לאלקטרון־מוליך במתכת. בעקבות שיחרור 
האלקטרון נוצר קשר כימי חפשי, בלתי-רווי — "חור", ז״א 
גרעון של מטען שלילי, שהוא שווה־ערך לעודף של מטען 
חיובי. גרעון המטען השלילי הוא מקומי, מאחר שהאלקטרון 
אינו יוצא מן הגביש, והלה בכלליותו נשאר ניטראלי. הקשר 
הבלתי־רווי יכול להתמלא ע״י אלקטרון קשור הנמצא בקר¬ 
בת מקום; לשון אחרת — החור יכול להתמלא ע״י אלקטרון 
שכן שנכנס לתוכו והשאיר אחריו חור חדש. ע״י קפיצה 
מחור לחור יכול אף אלקטרון קשור לנדוד ממקום למקום 
בתוך הגביש ולתרום עי״כ חלק למוליכות החשמלית. ה״מו־ 


ליכות ע״י חורים" נבדלת מן המוליכות האלקטרונית בכך, 
שהיא חיובית, כלו׳ — כאילו נוצרה ע״י מטענים חיוביים 
(וע״ע קונטים, תורת ה־). כל אלקטרון שהשתחרר מן הקשר 
הכימי משאיר אחריו חור אחד! לפיכך במוליך אינטרינסי 
צפיפות האלקטרונים החפשיים שווה לצפיפות החורים. 

במוליכות אכסטרינסית אין צפיפות האלקטרונים החם- 
שיים שווה לצפיפות החורים. אם הסיג הנמצא בתוך הסריג 
הגבישי הוא בעל קשר כימי עודף (סיג מעניק) — כגון 
ארסן (שהוא 5 ־ערכי) בתוך גרמניום (ה 4 -ערכי) —, האלק¬ 
טרון הקשור אליו משתחרר בקלות — בלי לפתוח קשר 
ביון של השריג, — והופך לאלקמרון מוליך. מוליכות כגון 
זו מכונה "מוליכות מסוג ת" (נגאטיווית). כיוצא בזה, גורם 
סיג בעל קשר כימי חסר (סיג מקבל) למוליכות אכסטרינסית 
של חורים מטיפוס ״מוליכות מסוג י!״ (פוזיטיווית)! למשל, 
סיג של בור (שהוא 3 -ערכי) בתוך גרמניום, הסופח אליו 
אלקטרון ויוצר חור בתוך הסריג הגבישי. 

המוליכות היא בעיקרה תוצאה מאותם נושאי־המטען 
(אלקטרונים או חורים) שצפיפותם גדולה יותר, הנקראים 
״נושאי-המטען העיקריים״! נושאי המטען שצפיפותם קטנה 
יותר, נקראים "נושאי־המטען במיעוט", ולהם תפקיד מכריע 
בפעולת ה ט ר נ ס י ס ט ו ר (ע״ע רדיו! אלקטרוניקה [כרך 
מילואים!). 

האנרגיה הדרושה לשיחרור אלקטרון מסיג קטנה בהרבה 
מזו הדרושה לשיחרור מתוך הקשר הכימי הרווי! לפיכך 
המוליכות האכסטרינסית מתגלה כבר בטמפרטורה נמוכה 
יותר יחסית מאשר המוליכות האינטרינסית. בגרמניום, 
למשל, מופיעה המוליכות האכסטרינסית בטמפרטורה של 
כ ״ 200 -, ואילו המוליכות האינטרינסית אינה מתחילה אלא 
בטמפרטורת־החדר. 

אפשר לשחרר אלקטרון מקשר כימי רווי או מסיג בגביש 
ע״י אספקת אנרגיה תרמית, וכן אפשר לגרום לשיחרורו ע״י 
הקרנה באור בעל תדירות מתאימה — בתחום האולטרא- 
סגול, הנראה, או האינפרא־אדום, הכל לפי החומר. אלקטרונים 
אלה יכולים לנוע חפשית בגביש ותורמים להולכה. תופעה זו 
של פוטו־מוליכות קיימת כמעט בכל המוליכים־למחצה 
והמבדדים. הפוטו־מוליכות בולטת במיוחד במבדד, משום 
שריכוז האלקטרונים החפשיים הנמצאים בו ללא תאורה 
נמוך מאד. קדמיום סולפידי, שהוא מהפוטו־מוליכים הטובים 
ביותר, התנגדותו הסגולית פוחתת באור השמש מ י' 10 עד 
לתו^ x ו^^ 1 ^ 0 ^ 10 בערך. 

. 011 ;<ר 19 .£ 

.זכו.) 1 .) 01 (' 1 .[ > 5107 4 ( $01 סז ( 1:107 * 11 ) 111190 

,$י{ 0 ר>( 47 הס)( $€777 ,ן 1 ן 1 רת 8 . 4 , ; 7 ר 19 ,!.)(^ץ^* 1 $0114 

. 1959 ,$( 0 ז€)) 14 ז 0 ) $€7777 , 6 .א ;^יי^נ 

י. מר. 

פעולות הזרם החשמלי הן מרובות ומתגלות בתופעות 
פיסיקאליות וכימיות שונות. כל פעולה מפעולות אלו, הניתנת 
להימדד, יכולה לשמש למדידת עצמת-הזרם. 

( 1 ) זרם חשמלי 0 ) העובר במוליך מפיק בו חום! 
האנרגיה החשמלית הנהפכת לחום, ניתנת ע״י: 

(ז\ — המתח בין קצוות המוליך, ! — עצמת הזרם העובר 
בו, ז — זמן הזרימה). ז\\ נמדד ביחידות-ג׳ א ו ל (ע״ע 
אנרגיד״ עט׳ 667 ). 

( 2 ) הזרם העובר דרך אלקטרוליט מתבטא בנדידת היונים 



185 


חשמל 


186 


בכיוונים הנקבעים ע״י סימן סטעניהמ^ע״ע אלקטר 1 ־ 
ל י ז ה! כמות האקוויוואלנטים הכימיים של החמרים המופ¬ 
רשים פרופורציונית לכמות הח׳ שהועברה בזרם. מכאן 
הגדרת האמפר השימושי הבין־לאומי כעצמתו של זרם 
המפריש מתמיסת כסף ניטראטי( 03 ^[ 8 .ו/) 0.001118 ג׳ כטף 
(^) בשניה. 

( 3 ) אולם פעולתו של הזרם החשמלי, שהיא החשובה 
ביותר מבחינה מעשית, היא פעולתו ה מ א ג נ ט י ת: מוליך 
שדרכו עובר זרם חשמלי, יוצר שדה מאגנטי מסביבו! וכן 
מאידך; מוליך שמתנועע בשדה מאגנטי, נוצר בו זרם חשמלי! 
וכן יתנועע מוליך בשדה מאגנטי, כשיעבור בו זרם חשמלי. 
שינוי בעצמת השדה המאגגטי, שבו נמצא מוליך, יוצר 
מתח חשמלי במוליך בהתאם לקצב השינוי של השדה המאג* 
נטי. תופעה ז 1 היא ההשראה והיא בעלת חשיבות 
טכנית ומדעית (ע״ע אלקטרומגנטיות, עמ׳ 798 — 802 ). מתח 
זה אינו נוצר במוליך בר בבד עם שינוי השדה, אלא רק אחרי 
זמן מסויים! אלא שבמרחקים רגילים הזמן קצר מאד והוא 
אינו ניתן למדידה. מהירות התפשטות הפעולה של שדות 
אלקטרומאגנטיים היא מהירות האור (וע״ע אור, עמ׳ 193 ! 
הרץ! מכסוול! רדיו). על עובדות אלה מתבססת פעולת 
מכשירי־המדידה המשתמשים בסליל מסתובב בתוך שדה 
מאגנטי קבוע (אמפרמטר, וולטסטר, גאלוואנומטר וכד׳ — 
ע״ע חשמליים, מכשירים). 

הפיכת אנרגיה מסוג אחר (מכאנית, תרמית וכד׳) לאנר־ 

גיד, חשמלית מתבצעת, בדרך־כלל, ע״י גופי-עזר! אולם 
ידועות תופעות רבות שבהן מבוצע החילוף בדרך בלתי- 
אמצעית. להלן דוגמות אחדות: 

האפקט התרמו־חשמלי. מתח־המגע בין שתי 
מתכות שונות אינו תלוי רק בטיב שתי המתכות, אלא גם 
בטמפרטורה של מקום המגע: נוצר מתח תרמו־חשמלי 
(אפקט־זבק [^ 5008001 .! .ז]) במעגל הבנוי משתי מתכות 
שונות המולחמות יחד בשתי נקודות, כאשר שתי נקודות 
החיבור מוחזקות בטמפרטורות שונות. על אפקט זה מבוססת 
שיטה למדידת טמפרטורה (ע״ע תרמוטר).— בתהליך ההפוך 

לכך מתקררת (או מתחממת) 

נקודת המגע של שתי מתכות 
בזמן זרימת זרם דרכן. הטמ¬ 
פרטורות של שתי נקודות 
מגע משתנות באופן שד,זרם 
התרמו־חשמלי המתעורר ע״י 
השינוי יהיד, מכוון נגד הזרם 
המוזרם דרך המעגל (אפקט 
פלטיד. [■ 611101 ?]). 



ציור נ 1 

תרמדאוסנט יסרירת הטמפרטורה 
!י ביהם ?טמפרטורה קבועה (כנח 
המם־הקרהו ג — נא 5 וואנומטר, 
הס, ה!— מקומות הוחמה 


האפקט הפיזן־חשמלי (מיוו׳ ( 0 ? 1£ מ, לוחץ): 
גבישים דיאלקטריים מסויימים, החסרים מרכז־סימטריה (ע״ע 
גביש), הופכים למקוטבים־השמלית תחת לחץ מכאני. קיטוב 


כזה מתבטא ביצירת הפרש־פוטנציאלים בין שני המשטחים 
הנגדיים של הגביש. כמו־כן ידוע התהליך ההפוך לכך: מתח 
חשמלי גורם לעיוות וללחצים מכאניים בגביש. קיטוב המו¬ 
לקולות בגביש יכול להיווצר גם בעת שינוי הטמפרטורה בו. 
תהליך זה הל בגבישים חסרי מרכז־סימטריה ומורגש 
במיוחד במבדדים. תופעד, זו נקראת האפקט הפירו־ 
חשמלי. אם הגביש משנה את נפחו כתוצאה משינוי 
הטמפרטורה, חל בו תהליך פירו־חשמלי משני המקביל 


לאפקט הפיזו־חשמלי. בד,תאם לשיקולים תרמודינאמיים קיים 
גם התד,ליך ההפוך. 

- 71 ^ 771 ^ 1 ^ 5 ־ €0147 ,מ 1 נ[ 3 ס־; 15 ח€ג 1 ;^ 1947 ,.^' 1 

0714 ,־ 61 ט 13 ?ווו 1 ג 11 . 0 ;־א 194 

— 1 ו 01 .וס) . 11 

ב. ז. פ.— ב. ל. 

היסטוריה. התופעה החשמלית הראשונה, שהוכרד. 
כבר בזמן העתיק, היתד, פעולת המשיכה של ענבר משופשף 
על גופים קלים! ת ל ס (ע״ע) היה הראשון שתיאר אוהד" אם 
כי מסתבר שכבר היתה ידועה לפניו. בתקופד. מאוחרת יותר 
מזכיר גם פליניוס הזקן (ע״ע) את התופעה הזאת, 
וד,וא אף מוסיף על הענבר את הטורמלין כבעל אותד. 
התכונה. בתקופה העתיקה הוכרה גם הפעולה החשמלית של 
הדג צמצ 11 מ 1 ״ו 1 10 ^^ח■ז״'ד (ע״ע חשמל, דגי־) — בלי הבנת 
מהותה —, ואריסטו ייחס לה סגולות־ריפוי מסויימות. 
ביה״ב לא נוספו ידיעות בדבר חח', ^ ראשיתו של המחקר 
המדעי החדש בח׳ היא בתצפיותיו וניסוייו של ויל ים 
ג יל ברט (ע״ע) בסוף המאה ה 16 . הוא טבע את המושג 
"א ל ק ט ר י ו ת", והראה שמספר רב של חמרים עשויים 
לקבל תכונה זו, לעומת אחרים ("לא־חשמליים") שאינם 
מסוגלים לכך. גילברט מצא גם שלחות־האוויר משפיעה על 
התופעות החשמליות. את הדחיה האלקטרוסטאטית גילה 
ניקולו קבאו( 031,60 .א)! הוא מצא שנסורת־מתכת, שנמשכה 
אל ענבר משופשף, נזרקה ממנו לאחר שנגעה בו ( 1629 ). 
כ 50 שנד. לאחר־מכן הראד, אוטו פון גרי ק ה (ע״ע) אותה 
תופעה באופן בולט. הוא בנה את מכונת־ד,חישמול הראשונה, 
והיה הראשון שראה ניצוץ חשמלי ועזמע את קול־הנפץ שלו! 
כמו־כן ציין, שגופים שנמשכו אל גוף מחושמל נדחים ממנו 
לאחר שנגעו בו, ושאפשר להכשיר אותם למשיכה מחדש ע״י 
מגע ביד. רוברט בויל (ע״ע) חזר על ניסויים אלה בריק. 
סטיון גרי (ע״ע) גילד, ב 1729 את ההולכה החשמלית 
וד.בחין' בין חמרים "מוליכים" ו״לא־מוליכים". הוא קבע 
שאפשר לחשמל את כל החמרים, אלא שאת המוליכים יש 
להעמיד קודם־לכן על בסיס של חומר לא־מוליך, כמו־כן 
גילד, את ההשפעה האלקטרוסטאטית: גוף מחושמל מחשמל 
גופים בלתי־מחושמלים הנמצאים בקירבתו גם אם לא נגע 
בהם. ש. פ. צי 0 ר (׳\ 3 ? 111 ) 015 ?ת 3 •!? 105 ־ 0131 ) גילה 
ב 1733 , שר,ח׳ של זכוכית משופשפת שונה מזה של שרף 
משופשף: יש להבחין בין שני מיני ה׳. בזמן ההוא שופרו 
המכונות ליצירת ח׳ ע״י התקנת טבלד. עגולה של זכוכית 
מסתובבת! הן יצרו ניצוצות־ד׳תפרקות נראים בעליל. ב 1746 
המציאו פיטר ון מוסנברוק (;} 001 ־ 1 ( 10111 { 550 ג 41 ( 1 " 3 \ זסזס!?) 
ום. קוניאום ( 5 ט 011110 ',?) מכשיר לאגירת ח׳, שכונה ע״ש 
העיר שבה הומצא: "צנצנת־לידן". אוגר־ח׳ דרמה לזד. הומצא 
באותו זמן גם ע״י פון קליסט בפומראניד,. ב נ ג׳ מ י ן פרנק¬ 
ל י ן (ע״ע) גילה את פעולת החודים וניצל אותם לחקירת 
המצב החשמלי של האטמוספירה. הוא העלה את הרעיון 
שהברק הוא תופעה חשמלית ואישר את הדבר ע״י נסיון 
מאלף: בעזרת עפיפון הוריד את הברק ארצה. ז׳. א. נולה 



187 


חשמל 


188 


( 01161 ^ .!) המציא ב 1747 את האלקטרוסקום הראשון 

ושיכלל אותו ב 1750 (אלקטרוסקופ של עלי־זהב)! באותה 
שנה שיכלל גם את צנצנת־לידן. ג׳ון יןנטון (ת 31110 נ) ,[) 
באנגליה חזר על ניסוייו של ב. פרנקלין ? גם הוא גילה את 
ח׳־ההשפעה ( 1754 ) והמציא אלקטרוסקופ. 

באותו זמן גובשו התאוריות הראשונות על־דבר עצם 
הה/ פ ר נ ק ל ין שיער ( 1747 )׳ שהשיפשוף איננו יוצר את 
המטען החשמלי, אלא משנה את מצב התחלקותו בלבד: הה׳ 
הוא מין "נוזל" ( 1 > 1 ג 1 [£) חסר־משקל, שקיים בכל גוף בלתי־ 
טעון בכמות מסויימת; הגדלת כמות זו מתבטאת בהטענת 
הגוף בח׳ ממין אחד, הקטנתה — בהטענתו בח׳ מן המין 
השני. לעומתו העלה ר. ז י מ ר (• 1 ש 1 מ 1 זו׳ל 5 .> 1 ) — בהסתמכו 
על התגליות והרעיונות של די פה (ר׳ לעיל) — את ההשערה 
בדבר מציאותם של ש נ י "נוזלים" הקיימים בכמויות שוות 
בכל גוף בלתי־טעון. שני הפלואידים אינם "אהובים" במידה 
שווה על החמרים השונים! לפיכד׳ בזמן שיפשופם של שני 
גופים שונים זה בזה נוטל כל אחד מהם מן השני את הפלואיד 
הנמשך אליו יותר: בשני הגופים מופרע שיווי-המשקל בין 
שני הפלואידים — באחד מהם נוצר עודף של אחד הפלואי־ 
דים, בשני — עודף של השני; לשון אחרת — שניהם נטענים. 
סיכום ראשון של תורת-הח׳ ניתן ב 1767 בידי פ ר ים ט לי 
(ע״ע) בחיבורו ץ;ז 1€1 י £16€£1 0£ 51316 זחשגשזק ג>ווב ׳<ז 1€1510 
("תולדותיו ומצבו הנוכחי של הח׳"). הוא עצמו הוסיף ניסוי 
חשוב: ב 1766 הראה שקונדוקטור אינו טעון אלא בפניו 
החיצונים ולעולם לא בפנימו. מן הדמיון שבין עובדה זו 
ובין העובדה שנקבעה ע״י ניוטון — שבתוך כדור חלול אין 
כוח־גראוויטאציה פועל — הסיק פריסטלי, שחוק הכוח 
הפועל בין מטענים חשמליים אנאלוגי לחוק ריבוע המרחק 
ההפוך של הגראוויטאציה. 

קונדיש (ע״ע) אישר את החוק הזה ע״י ניסויים 
ב 71 ' 17 : אולם התוצאות של ניסוייו לא פורסמו אלא במאו¬ 
חר, ובינתיים הצליח קולון(ע״ע) למדוד את הכוח הדרוש 
כדי להחזיק בנפרד שני גופים שביניהם פועלת משיכה 
חשמלית, הוא הגיע לניסוח החוק, הנקרא על שמו, ב 1787 . 
על יסוד התוצאות האלה החל קולון לפתח תאוריה של 
הכוח החשמלי, והיא הורחבה ובוססה מבחינה מאתמאטית 
בידי לפלס (ע״ע), פ ואסון (ע״ע) וביו(ע״ע) בצרפת 
ו ג א ו סי(ע״ע) בגרמניה, בד־בבד עם פיתוח התאוריה חלה גם 
התקדמות רבה בשיפור המיתקנים והמכונות האלקטרוסטא־ 
מיים, וולטה המציא את האלקטרופור (ע״ע) ב 1816 ! נבנו 
מכונות ליצירת חשמל ע״י חיכוך, ועליהן הורכבו מיתקנים 
שהגבירו את המתח ע״י ניצול "ההשפעה" האלקטרוסטאטית, 
או צורפו להן צנצנות־לידן (מכונות רמסדו, הולץ, וימז־ 
ד.ךסס). בתחילת המאה ד. 19 הגיעה תורת האלקטרו־ 



סיטיז — טכונת'ר,שפעה ל משםאל — םכונת־ישיס״שו,■) 


סטאטיקה להשלמה, ועד לגילוי האלקטרון לא גוסף 
עליה חידוש עקרוני. 

בראשית המאה ה 19 חל מיפנה מכריע במחקר עם גילוי 
ה ח׳ ב ת נ ו ע ה בידי וולטה (ע״ע) ב 1800/2 . אמנם קדמו 
לו תצפיותיו של גלוני(ע״ע) בשנות ה 80 של המאה ה 18 , 
אולם משמעותן של אלו לא הובנה בשעתן, התופעות החדשות 
בתא הגאלוואני כונו תחילה בשם "גאלוואניזם", ורק 
בהדרגה הוכר הקשר שביניהן ובין התופעות שכונו עד אז 
בשם ״חשמל״. ע״י גילוי ח׳־המגע — במגע בין שני 
לוחות של מתכות שונות — נתאפשרה יצירה רציפה של 
מטענים מנוגדים, המתפרקים ברציפות ב״ז ר ם" דרך מוליך 
המחבר אותם. בכך הונח היסוד לאלקטרודינאמיקה. 
עד מהרה נתגלו תופעות מרובות של "הח׳־בתנועה", שחוללו 
מהפכה בהבנת מהותו, ולאחר שהזרם החשמלי הוכר 
כמקור־כוח — גם מהפכה בטכנולוגיה. גילוי הפעולה 
הכימית של הזרם החשמלי פתח שדה־מחקר ענקי (ע״ע 
אלקטרוכימיה) והביא לידי ההכרה, שהח׳ אינו תכונה 
המופיעה בגופים שונים בהשפעת גורמי־חוץ ותנאים מסויי־ 
מים, אלא משולב בעצם מיבנה החומר. ד י ו י(ע״ע) השתמש 
באלקטרוליזה (ע״ע) לקביעת הרכב המים ולבידוד 
המתכות האלקאליות ממלחיהן ( 1806/7 ) ! את חוקי־ 
האלקטרוליזה הכמותיים ניסח ב 1833 תלמידו פרדי 
(ע״ע) — אולי גדול החוקרים בתחום הפיסיקה הניסויית 
של הח׳. 

בינתיים נתגלתה פעולת החום של הזרם! ת. י. ז ב ק 
(ר׳ לעיל, עמ׳ 185 ) מצא ב 1822 , שאפשר להפיק זרם' ע״י 
חימום של מקום־החיבור של שתי מתכות. ב 1834 גילה ז׳. ש. א. 
פלטיה (ע״ע) תופעה הפוכה; מקום־החיבור של שתי מתכות 
מתחמם כשזרם חשמלי עובר דרכו. את היחסים האנרגטיים 
הכמותיים הקיימים בין הזרם החשמלי ובין תופעות החום 
הכרוכות בו, וכן העבודה שניתן לבצע באמצעותו, הבהיר 
ג׳אול (ע״ע) ב 1843 , ובזה שולב הח׳ במכלול גילגולי 
האנרגיה (ע״ע, עט' 667 ) על צורותיה השונות. א ו ה ם(ע״ע) 
טבע את המונחים המוגדרים של עצמת־הזרם, כוח 
חשמלי מנע והתנגדות וניסוז את היחסים הכמו¬ 
תיים ביניהם ( 1826 ). 

אולם התגלית שהיתה רבת-חשיבות ביותר מבחינה עיונית 
וכבדת-משקל ביותר מבחינת תוצאותיה השימושיות היתר. 
תצפיתו של ארסטד (ע״ע) ב 1820 בדבר פעולת הזרם 
על המחט המאגנטית. ארג( (ע״ע) ב 1820 — 1824 ואמפר 
(ע״ע) ב 1822 — 1827 הרחיבו והעמיקו את הכרת השילוב 
ההדדי של התופעות החשמליות וד.מאגנטיות. אמפר ניסח 
את חוקי־היסוד של תורת האלקטרומגנטיות (ע״ע) 
הניסויית, שעליהם התבסס מכשיר־המדידה המדוייק הראש ץ 
לתופעות האלקטרודינאמיות — הגאלוואנומטר ( 1821 ): הוא 
אף ביסס את התחלת "הפיסיקה של השדה". לפיתוחם 
התאורטי וד״מעשי של השדות החשמליים והמאגנטיים תרמו 
תרומות מכריעות מחקריו הניסויים של פרדי בין 1821 
ל 1831 . התופעות האלקטרומאגנטיות נתנו את היסוד הפי¬ 
סיקלי למיתקנים ולמכונות החשמליים, שהטביעו את חותמם 
בכל שטחי החיים. מן הראשונים להשגים אלה היה פיתוח 
הטלגרף (ע״ע) החשמלי בידי גאוס וובר בשנות ה 30 . 
ב 1851 גילה רומקורף(ע״ע) את ההשראה האלקטרומאגנטית, 
ובכך הניח את היסוד לפיתוח האלקטרו־מוטור. את התאוריה 




189 


חשמל — חשמל אטמוספירי 


190 


המאתמאטית המושלמת של השדה האלקטרומאגנטי סיפק 
מבסול (ע״ע) ב 1856 — 1867 ; ממנה הסיק את הקשר שבין 
האלקטרומאגגטיות והאור. את מציאותסיבפועל של גלים 
אלקטרומאגנטיים, המתקדמים במהירות האור, הוכיח ב 1887 
ה. ה ר ץ (ע״ע), ובכך נכללה האופטיקה בתורת הקרינה 
האלקטרומאגנטית. 

במחצית השניה של המאה ה 19 נפתח פרק חדש במחקר 
חח׳ עם התגליות הניסוייות בהתפרקות חשמלית בגאזים 
קלושים — תגליות שהביאו לידי מהפכה בתפיסת מבנה 
החומר. אמנם כבר ב 1838 ראה פאראדי את הנהירה של 
הגאזים בתנאים אלה. אולם התיאור השלם של תופעות 
הקרינה בשפופרת־ריק (שפופרת־קאתודה) לא ניתן אלא 
במחקריהם של גיסלר, פליקר והיטורף (ע״ע) ב 1859 — 1869 
ושל א. גולדשטין ב 1886 . ב 1889 גילה קרוקס (ע״ע) — ע״י 
ניסויים בשדה מאגנטי — שקרינה זו' מורכבת מחלקיקים 
ולא מגלים, ואילו ז׳. פרן (ע״ע) הוכיח ב 1895 שחלקיקים 
אלה נושאים מטענים שליליים. בעקבות מחקרים אלה — 
ומחקרים נוספים של א. שוסטר (ע״ע) ושל ה. הרץ ( 1890 , 
1892 ) — גילה ג׳. ג׳. תומסון (ע״ע) ב 1897/9 את 
האלקטרון (ע״ע) וקבע את מסתו ומטענו. מחקר מ ב נ ה¬ 
ה א ט ו ם בתחילת המאה ה 20 חשף את מושבם של המטענים 
החיוביים בגרעיני־האטומים, אולם האלקטרון החיובי (הפו־ 
זיטרון) לא נמצא אלא ב 1932 בידי ק. ד. אנדרסון(ע״ע). 

.ם ; 1895 

01 /ס : 1939 

מי^/ג ,חגי^־זס^^ , 8 . 11 ; 1953 ,־ 1 ר 9 | , 11 * 1 

.־ 01101 .^ .(ין .[־ 1 . 11 ! 1 חנ; •(? , 952 [ .׳,י/; 16 !י/)^ 7 ^ 1/1 

) 1 ה 111 €€ / 0 *־>׳// / 0 £{/'!' 

.!י־!!! ^/) 01 1 ז €111110 ה 0£ 11£ ד . 0 ; 954 ! 

.? : 1958 ,[.[ן; *!^^^ 510 . 011 . 1 )^ 1 ' 111 

\ 0 ,.י 1 .)ה 1 > 0 ,' 1 ..ז ;' 1958 , €-ה 11£10 -{ 

. 963 [ ,י 7 ,'/ 

וע״ע מדע, ת ו ל ד ו ת ה־: פיסיקה, ת ו ל ד ו ת ה־. 

ג. ל. 

ה ח' ב ה ל כ ה. מבחינת ההלכה עורר הח׳— על שימושיו 
הרבים — בעיות, שלהן לא ניתן למצוא תקדימים מתאימים 
במקורות. עיקרן בתחום הלכות שבת — אם דין הח׳ כדין 
אש. על פתרון הולם לבעיה מכבידה העובדה, שההכשרה 
המדעית הנדרשת להבנת מהותו הפיסיקלית של הה׳ נעדרה 
בין חכמי-התורה בדורות האחרונים. תשובות למאות — ואף 
ספרים שלמים— חוברו בבעיה זו. הראשון שטיפל בה היה, 
כנראה, רבי יצחק שמעלקש מלבוב (נפטר תרמ״ט), שדן 
בדבר בקשר להלכות'שבת; הוא והבאים אחריו נוטים רובם 
ככולם לאיסור. 

ציר הדיון הוא מאמר שמואל (שבת מ״ב, ע״א): "מכבין 
גחלת של מתכת וכו׳ אבל לא גחלת של עץ", ופירשו כמה 
מן הראשונים — משום שהמתכת אינה עושה פחם, וגם איו 
האש שעל גבה קרויה אש (ר׳ מגן-אברהם, או״ח סי׳ של״ד, 
סי״ק ל״ה). מכאן היו שסברו להסיק מסקנות לגבי חוט־ 
המתכת שבנורה החשמלית. ביחס לאור־נ א 1 ן סבוכה הבעיה 
ביותר. — שאלה אחרת היא, אם יש איסור־תורה בסגירת 
מעגל־ח׳ בשבת, ויש מן הפוסקים שהכריעו במעשה זה 
שהוא מדרבנן בלבד. היו גם שהסבירו שסגירת מעגל ע״י 
חיבור המפתח אינה פעולה בידיים, אלא בדרך "גרמא" 
בלבד. לעומתם היו שראו בדבר איסור "בונה", שמכניס 
"חיים" ופעולה לחוט־המתכת הבנוי בכותל. שוב בעיה אחרת 


היא — חילול־השבת בידי יהודים, שאין מנוס ממנו במפעלי 
תעשיית־החשסל, למרות האוטומאציה המקיפה שבהם: חילול־ 
שבת זה עלול לאסור את השימוש בה׳ בשבת אף אם הודלק 
מאתמול, כדין מעשה־שבת שאסור בהנאה בו ביום. אולם 
מאחר שייצור הח׳ חיוני לצרכים של פיקוח־נפש ובטחון 
החיים, שהם דוחים שבת, מצאו הפוסקים שמותר גם לכל 
אדם להשתמש בה׳ בשבת — אם הודלק מבעוד יום. השימוש 
במיקרופון, במגביר-קול, בטלפון, או בכל מכשיר מופעל בזרם 
חשמלי בשבת, אסור לדעת הפוסקים האחרונים, במידה שיש 
בהפעלתם משום הדלקת ח׳ או כיבויו בידיים: שינויי העצמה 
המתהווים ע״י עצם השמעת־הקול תלויים — לאיסור או 
להתר — בטיבו של המיקרופון(מיקרופון דינאמי, מיקרופון־ 
קבל או מיקרופון־פחם). — מאחר שאור חח׳ הוחזק אש, יש 
שנהגו לברך עליו במוצאי־שבת ברכת "מאורי האש". 

שאלה שנידונה הרבה היא פתיחת מקרר חשמלי בשבת, 
שכן פליטת אוויר קריר מקדימה את פעולת המנוע; יש 
אוסרים, ויש מתירים. הפעלת מכונות־ח׳ לגבי מצוות שיש 
לעשותן ביד אדם, נידונה גם היא ע״י הפוסקים. — יש 
שהבחינו בין שבת ליום־טוב והתירו להדליק באחרון, שכן 
לא ראו את הח׳ כ״נולד", שרק הוא אסור ביו״ט; אולם רוב 
הפוסקים חלקו בדבר. 

שאלות אחרות בהלכה בעניין הח׳ מתייחסות לטיבם 
ההלכתי של כלים חשמליים ופעולותיהם, כגון: הקול הבוקע 
מן הראדיו ומן הרמקול — אם הוא מספיק כדי לצאת בו 
ידי חובת קריאת־המגילה וברכות שונות; כשרותה של עדות 
המעברת דרך הראדיו, וכד׳. 

ז זז 

י. ר. רוזנברג, מאור הח׳, תרפ״ט-: ש. ז. אויערבך, מאורי 
אש, תרצ״ג! ש. גורן, הדלקת ר,ח׳ בשבת (סיני, כ״ד), 
תש״ט! י. ולדנברג, קונטרס הח׳ (בם׳ ציץ אליעזר), 
תשי״ב: ש. יודלביץ, ד,ח׳ לאור ההלכה, תשי״ד; נ. קוסר־ 
שטוק, ״מאורות נתן״, תשט״ז. , 

חשמל אטמוספיךי. פרק חשוב של המטאורולוגיה 
(ע״ע) הפיסיקאלית עוסק במטען החשמלי באטמו¬ 
ספירה (ע״ע) הנמוכה ובדרכי היווצרותו, ובשדות והזרמים 
החשמליים הקיימים בין שכבת היונוספירה לפני-הארץ. 
מערכת זו: יונוספירה—פני-הארץ, יוצרת קבל (ע״ע חשמל, 
עם׳ 178 ) כדורי׳ ענק־ממדים, שבו הטרופוספירה והסטראטו* 
ספירה מהוות את החומר הדיאלקטרי, שמוליכותו גרועה, אולם 
מספיקה כדי לגרום לנזילה מתמדת של מטענים דרכו. בדיקת 
תכונותיה החשמליות של שכבת-ביניים זו וקביעת הגדלים 
והכיוונים של עצמות השדה והזרם בתנאי מזג-אוויר 
שונים — מטרתן להביא לידי הבנת המכאניזם של הסערות 
החשמליות וחלוקת המטען החשמלי באטמוספירה בכלל 
ובעננים בפרט (וע״ע ברק ורעם). 

היונים באטמוספירה. מבחינים בין שני סוגי 
יונים באטמוספירה: ( 1 ) יונים קטנים, הנוצרים בזוגות 
כתוצאה מיוניזאציה של מולקולת-גאז באוויר (ר׳ להלן): 
( 2 ) יונים גדולים או "יוני לאנז׳ון" (תו׳גם^מג"!), הנוצרים 
כתוצאה מספיחה של היונים הקטנים אל גרעיני איטקן(ע״ע; 
וע״ע משקעים), הנמצאים באטמוספירה, כשקרוב לשני- 
שלישים מהם נושאים מטענים שליליים או חיוביים. מעל 
לשטח יבשתי עולה מספרם של היונים הגדולים על מספרם 
של היונים הקטנים ( 1,000 — 80,000 לסמ״ק לעומת 300 — 
1,000 לסמ״ק), ואילו מעל לפני-הים היחס ביניהם הפוך ( 200 
לעומת 500 — 700 ) — משום מיעוטם של גרעיני־ספיחה מסוג 



191 


חשמל אטמדספירי 


192 


אבק ועשן. בשדה חשמלי בעל מפל־מתח בשיעור של 
1 וולט/ס״מ הניידות הממוצעת של הי 1 נים הקטנים היא 
1.5 ס״מ/שניה — ערך הגדול בכ 4 סדרי־גודל מערך הניידות 
של היונים הגדולים. מכאן, שעיקר הולכת החשמל באטמו¬ 
ספירה נעשית ע״י היונים הקטנים. 

הגורמים ליוניזאציה. 3 הם המקורות העיקריים 
של אנרגיית־הקרינה, הגורמים ליצירה מתמדת של יונים 
באטמוספירה: ( 1 ) קרינה היוצאת מהמרים ראדיואקטיוויים 
שבאדמה. היסודות אוראן, תור ותולדותיהם גורמים בהתפר־ 
קותם ליצירת זוגות־יונים, שמספרם — סמוך לפני-הקרקע — 
בין 2 ל 10 בסמ״קאשניה. — ( 2 ) קרינה היוצאת מתמרים 
ראדיואקטיוויים שבאוויר — רדון, תורון ותולדותיהם. 
מספר זוגות־היונים הנוצרים ע״י קרינה זו הוא בממוצע 2 
בסמ״ק x שניה. הקרינות ( 1 ) ו( 2 ) כמעט שאינן קיימות 
מעל לשטחי־ים, ופעילותן פוחתת במהירות עם הגובה. — 
( 3 ) הקרינה הקוסמית (ע״ע) — שהיא גורמת ליוניזאציה 
שווה מעל לשטחים יבשתיים וימיים ויוצרת סמוך לפני 
הארץ 1.5 — 2 זוגות־יונים בסמ״ק x שניה. 

אע״פ שיונים מוסיפים להיווצר בכל עת, אין מספרם 
באטמוספירה גדל, משום שהם כלים בתהליכי מיזוג ופיעפוע. 
זמן־החיים הממוצע של היונים הוא גדול מעל לשטתי ים 
וקרח מאשר מעל לשטהי־יבשה — שבהם מספר היונים 
הנוצרים גדול־יחסית. 

יד 

שדות וזרמים חשמליים באטמוספירה 
במזג־אוויר שקט. פני־הארץ הם מושב למטען חשמלי 
שלילי, שצפיפותו הממוצעת (■ 0 ) היא ׳׳־ 2.7x10 יחידות 
אלקטרוסטאטיות לסמ״ק! המטען הכללי של פני־הארץ מגיע 
לי 5x10 קולונים. השדה החשמלי סמוך לפני הארץ ניתן 
ע״י הערך ■ 4710 - £. וקטור־שדה זה מכוון אל פני־ד׳ארץ 
במאונך להן, ועצמתו הממוצעת היא 120 וולמ/מ׳. ירידה 
מהירה בעצמה חלה עם העליה בגובה, ובגובה של 18 ק״מ 
העצמה כבר פוחתת בשני סדרי־גודל, עובדה זו מצביעה על 
קיום מטען חשמלי חיובי חפשי באטמוספירה, בכמות גדולה 

מזו של המטען השלילי בה. אינטגראציה של ערכי 

(לשיעור מפל־הפוטנציאל:— המתח, 11 — הגובה) עד 
לגובה של 18 ק״מ מביאה לערך של הפרש־פוטנציאלים 
כללי של ^ 4x10 וולט. מעל לגובה זה מוליכות האוויר 
גבוהה מאד, והערך של י 10 ^ 4 וולט נקבע כהפרש־הפוטנ־ 
ציאלים הקיים בין פני-הארץ ושכבת היונוספירה £, הקרויה 
״שכבת קנלי־הוויסיד״ ( 6 !. 1511 ,יצש 11 -י< 11 ש 1 זת€. 11 ) — שגבהה 
כ 80 ק״מימעל לפני-הארץ (ע״ע אטמוספירה, ציוד 1 ). 
עצמת־השדה החשמלית נתונה לתנודה מחזורית יומית, 

־ר 

כשבכל חלקי כדור־הארץ מתקבלים ערכי־המאכסימום בשעה 
19 וערכי־המינימום — בשעה 5 (.־ד . 0 ). מעל לערים 

תע? 6 ייתיוח מתגלה מחזוריות יומית נוספת של תנודת 
עצמת־השדה, שהיא מותאמת למחזור מספר חלקיקי העשן 
והאבק באטמוספירה. 

זרמים חשמליים במזג־אוויר שקט. זרם 
ההולכה היונית, חעובר דרך יחידת־שטח אפקית, ניתן ע״י 
(_ג++ 1 /)£ = ״! (£— עצמת השדה, +גו^ג— המוליכו־ 
יות הקטביות של היונים החיוביים והשליליים; ע״ע אוהם). 
זרם־ההולכה מכוון אל פני־הארץ, אולם היונים נישאים גם 
ע״י הרוח. הזרם הכללי הוא, איפוא: ■יס־ 10 = 1 ( 0 ^—צפי¬ 


פות המטען המרחבי, ׳! — מהירות הרוח). הערך הממוצע 
של צפיפות-הזרם הוא '^־ 10 2 x אמפר/סמ״ר, והזרם הכללי¬ 
ם'■ 10 אמפר. 

שדות וזרמים חשמליים במזג־אוויר סו¬ 


ער! מאזן חילוף המטען 
אטמוספירה. הזרם המתמיד 


בין פני-הארץ וה¬ 
של המטענים החיוביים 
עשוי לבטל את המט¬ 
ען השלילי שעל פני 
כדור-הארץ בפרק- 
זמן שאינו עולה על 
10 דקות, ולא זו בל¬ 
בד אלא שגם טיפות- 
הגשם נושאות מטע¬ 
נים חיוביים! אולם, 

למעשה, המטען הכל¬ 
לי של פני-הארץ אינו 
משתנה, וזאת בגלל 
התהליכים הבאים: 

( 1 ) הפיכת כיוון השדה החשמלי ושינוי בולט בגדלו בעת 
מעבר סופות-גשמים מלוות ברק או סופות-אבק. במקרים 
אלה השדה עפ״ר שלילי, ועצמתו מגיעה ל 10 — 20 אלף 



עיור 1 :ר,•;ים אפ״נייש ■צי ביוו:' 
ריצידח החיצפהי בע;!, וזמתקכ^ים באפעעוח 
הראדיו־םונדות א ו-ב 


בשיש ה 1 ;ן ד.טעון רציען שלילי 





עיור 2 . ספאכיזש ההתפ׳שטות (ב״שלניש 
"*) יצל דחר-זרם מבשיש ענן טעוז מטע: 
•צייילי. דחו־ יצל סטעז חיוני נע לאודר 
יותעלה ד,מיוננר,, ד,ד,ולפת ונפנית בביוו! 
ננרי לו. בהניע הסטע! ריצילילי אל פני־ 
ד,ארטה או קרוב אליה, :יצלם יינוז התע¬ 
לה, והברק מתפרץ 


וולט/מ׳ בתחומים ה¬ 
קרובים לסערה עצמה. 
רק השדה המתלווה 
לסופות־שלג הוא חיו¬ 
בי, ואף עצמתו עשו¬ 
יה לקבל ערך של 
כ 10,000 וולט/מ׳. — 
( 2 ) זרמים עקב הת¬ 
פרקויות מקומיות 
נקודתיות׳—התורמים 
את החלק העיקרי של 
המטען השלילי לפני- 
הארץ. חודים הנוצ¬ 
רים ע״י פסגות-הרים, 
תרני-אניות, צמרות- 

יו¬ 

עצים וכד׳, הנמצאים 
בתוך שדה חשמלי ש¬ 
עצמתו גבוהה (כשל 
ענן-סערה), גורמים 


להתפרקות שהיא בעלת חשיבות מכרעת במאזן-הזרימה. 


סיכום כלל חילופי המטען 


זזתרומה(ב%) 

למטען השלילי הכללי 

התהליך מעל לשטחי יבשה 

-40 

א. הולכה אטמוספירית 

-15 

ב. משקעים 

+65 

ג. התפרקויות נקודתיות 

+ 15 

ד. ברקים 

+25 

סה״כ 


מעל לשטחיעמים, שבהם סופות-הרעמים נדירות יותר 
ומספר ההתפרקויות הנקודתיות קטן בהרבה — מחוסר עצ¬ 
מים חדים —, קיים הפסד במטען שלילי, המתאזן ע״י הרווח 
פעל לשטחי היבשה. 





193 


חשמל אטמוספירי — חשמל, דגי־ 


194 



עיור 3 . עילום ברק בן ׳עקו־שה דחפיש. א — במע?טה קבועה ; נ 
כמצלמה נעה: מימיו: יעירח התעלה הםיוגנת: באטעע וכו־בסאל : 
דחפי זרמים מהירים 


הפרדת המטענים בתוך הענן. במרבית ענני־ 
הסערה קיים ריכוז של מטענים חיוביים ? בראש הענן, 
ומתחתיו ריכוז של מטענים שליליים א. במקרים אחדים 
נתגלה ליד בסים הענן מרכז קטן נוסף של מטענים חיוביים 
י!. הוצעו כמה תאוריות לביאור חלוקה זו, אולם עדיין לא 
אומתה אף אחת מהן. 

הברק. הפרדת המטענים נמשכת עד שמתהווה הפרש־ 
פוטנציאלים שבו חלה התפרקות. הברק הנפרץ ביותר הוא 
התפרקות בענן: בין שכבות ? לא, בין שכבות א לס, 
או בין שכבת א למטען מרחבי חיובי מתחת לענן! ברקים 
נוספים ייתכנו בין פסגת הענן לאוויר טעון שמעליו. מרבית 
הברקים הפוגעים באדמה מושכים מטען משכבת א אל פני- 
הארץ. ההתפרקות נעשית בשלבים שמיררוח הזמן ביניהם 
הוא כ 0.05 שניות. בכל שלב חודרת היוניזאציה לעומק רב 
יותר, כשסעיף הברק עובר דרך ה״תעלה" המיוננת שנוצרה 
ע״י כעיף־ברק קודם. רק במקרים שבהם מירווח הזמן גדול 
ביחס לזמן תהליכי המיזוג והפיעפוע, מפלס לעצמו סעיף 
ברק עוקב תעלה חדשה. 

וע״ע אטמוספירה, עט׳ 570/1 ! ברק ורעם. 

. 3 < 1 ־ 1953 .׳ו 801 .[ .? .מ 

.[ ; 1953 ,(, 1 ) 0 ) 

-?// ,[ 0 גז. 15 . 3 ? ; 1957 

. 57-61 ^ 1 , 11 ־ 1 ,??)//:ג/ 4/1 יץ/£ 1€ { 15€ ^ 0 \{^ 5 ס 1 ת 

אר. כה. 

חשמל, ךגי~, דגים מצויידים באיברי־חשמל מיוח¬ 
דים, המשמשים בעיקר להגנה ולהתקפה. ידועים 
כ 250 מיגים מטיפוס זה, הנמנים על 7 משפחות — מהם דגי־ 



ציור 1 . איברי־חישסל כדגים (ציור סכמתי־וטחעהז 



ציור 2 . צי 5 וס מיקרונראפי •ש? חתך־אורו באיבר ההשמוי ־ע? 
;׳.□ 0100100 .!ע•^ט 11 וןטזז^^ £1 ; האלקטרופ 5 אטות נראות בבירור 


חסחוס ומהם דגי־גרם! מהם חיים בימים ומהם במים מתוקים. 
הם איטיים וממעיטים בתנועה. 

איבר-ד,חשמל מרכב מיחידות קטנות (ממאות אחדות עד 
אלפים אחדים) דמויות־דיסקום, הנקראות אלקטרופלאטות. 
הן ערוכות בצורת עמודים — בחשמלן (ר׳ להלן)'במאוזן, 
ובשאר דה״ח במאונך, לפי סדר וביוון שהם קבועים לכל מין. 
כל יחידה היא תא — בדרך־כלל תא סיבי (דומה לתא 
שרירי) — רב־גרעיני. שצורתו אחידה פחות או יותר בכל 
דה״ח. האלקטרופלאטות שקועות בתוך רקמת־חיבור קרישה 
ועטופות בקרום, ובכך הן נבדלות מתאי־השרירים שבס¬ 
ביבתם. 

האיבר החשמלי מעוצבב ע״י סעיפים מעצבי־המוח /יי 
( 5 נ 11 ז 1 רת£^ 1 ־ 11 .ח) ו x (ז.^ו £18 \.ח). סעיפים אלה עבים מאד: 
הם יוצאים מתפיחד, מיוחדת של המוח המארך — אונת־ 
החשמל. העצבים מגיעים לאיבר החשמלי מצידו האחד — 
הגחוני — בלבד, וקצותיהם מסתעפים בדפנות רקמת-החיבור 
של האיבר! רקמת-החיבור הקרושה והאלקטרופלאטות 
פועלות בדומה ללו¬ 
חות הנחושת והאבץ 
בסוללד, חשמלית. ה¬ 
צד הגחוני של האיבר 



נעשה הקוטב השלילי 
של מערכת הזרם ה¬ 


ציור רג־הה׳שמו 
^.□ 10 ־ 016011 5 ט- 1 טז 10 ו)ג 1 ג 1 \ 


חשמלי! בשעת הפעלתו עובר הזרם ממנו אל צידו הגבי של 


האיבר. 


מוצאה של רקמת האיבר החשמלי— האלקטתפלאטות — 
ברוב דה״ח הוא מרקמת השרירים. יוצא מכלל זה — 

החי במים מתוקים של אפריקה הטרופית; מוצא 
איברו החשמלי — מתאים בלוטיים של העור, והוא טעון 
מטען חיובי. בניגוד לשאר דה״ח. 

גם המכאניזם של יצירת הזרם החשמלי זהה ביסודו עם 
המכאניזם של פעולת השרירים. בשני המקרים מקור האנרגיה 
הוא בניתוק הקשר רב־האנרגיה שבמולקולות ?ז׳\נ, אלא 
שבשריר מתגלגלת האנרגיה הכימית, המשתחררת בניתוק 
זה, באנרגיה המכאנית של כיווץ סיבי האקטו־מיוזין של 
השריר, ואילו באיבר החשמלי היא מתגלגלת בכוח אלקטרו- 


מוטורי (וע״ע א ד נ ו ז י ן! שריר). 

האיבר החשמלי תופס מקום ניכר בגופם של דה״ח, ומהווה 
מ 10% עד 30% ממשקל הגוף כולו במינים השונים. הכוח 
האלקטרומוטורי (פוטנציאל־המנוחה) המופק באלקטרו־ 





195 


חשמל, דגי־ — חשמל, מכונרת־ 


196 


פלאטה בודדת הוא 50 — 80 מילי-וללט. ע״י צירוף פעילותן של 
האלקטרופלאטות המרובות בדה״ח הגדולים מתהווים מתחים 
חשמליים גבוהים — עד 200 וולט בחשמלן ועד 800 וולט 
בצלופח החשמלי. עצמת הזרמים החשמליים שונה — הכל 
לפי גודל הדג, מצב בריאותו והתדירות של הפעלת האיבר 
החשמלי. בקצר מופק זרם, שעצמתו עשויה להגיע בצלופח 
כדי אמפרים אחדים, בחשמלן גת 1113 נ 101 ז.יד — כדי 50 אמפר, 
איברי־חשמל חזקים אלה יוצרים במים שדה חשמלי חזק, 
המשמש לדג אמצעי לחימום הטרף לפני טריפחו, וכנראה 
גם אמצעי־הגנה. 

ד״ח קטנים הם בעלי איברי־חשמל קטנים, שמורכבים 
ממספר מצומצם של אלקמרופלאמות ומפיקים זרם חשמלי 
חלש. יש מהם שפעילותם החשמלית היא קצבית־קבועה! 
היא נגרמת ע״י גירויים עצביים אנדוגניים, ואילו על גירויים 
חשמליים מן החוץ אין האיבר'מגיב. כזה הוא מכאניזם־ 
הפעולה של רוב דה״ח הימיים, ואילו בדגי המים המתוקים 
קיים גם מכאניזם המופעל ע״י גירויים חשמליים. בקצת 
דה״ח אפשר להשפיע על קצב פעילות האיבר החשמלי ע״י 
גירויים תרמיים, למשל ע״י צינון ראש הדג, מושב האונה 
החשמלית של המוח. כמדכן רגישה הפעילות החשמלית 
לשינויים במוליכות החשמלית של המים שבהם הדג שט! 
מסתבר, שהלה חש בשינויי השדה החשמלי הנוצר בעקבות 
ההתפרקויות החשמליות בקרבו, אולם עדיין לא הופר 
המנגנון המעביר תחושה זו. 


קבוצת דגי־החשמל 


תפוצה 

סוג 

משפחה 

האוקיינוס השקט והאט- 
לאנטי, יט-התיכוו, 
ים-סוף 

חשמלן 

( 110 שו 1 זחז) 

דגי-חסחוס 

1.1€ .) 1 ח 1 ן £1 קז 0 ז 

לנ״ל 

תריסנית 

( 3 ) 8.3 ) 

דג י- גרם 

מים מתוקים של אפרי¬ 
קה 


1€ > 1 > 71 ׳<ךתז 10 \ 

כנ״ל 

דג־החדק 

(ל 711 ץוזז 7 ט^) 


מים מתוקים של אמרי¬ 
קה הדרומית והתיכונה 

צלופח חשמלי 

(גע־ 1 ס 11 י(סז:ו 0 ש 1 ,?) 

^ 1 ; 1 .ו^^ 0 תוזז■< 0 

בנ״ל 

15 \ 01 ח 111 'ל 0 


מים מתוקים של אפריקה 

\ 11 ־ז 11 ז 10 ון 1 ;ןר.^ 


האוקיינוס השקט והאט- 
לאנטי, ים־התיכון 

אי־צטגניו 

(ל 11 י} 01 י? 0 ן 1 גז 13 ) 

3€ !.)נין 0 ;) 05 ת 3 ז 11 

האוקיינוס השקט והאט- 
לאנטי 

<י 11 ( 1 () 0 וי 0 ז) 51 \', 



בתריסניות (ע״ע בטיים) ובדגי־החדק (-ז 140 
115 תץות) איברי־החשמל קטנים, מונחים בצידי גבעול־הזנב 
ומפיקים מתח־חשמל חלש — 1 — 2 וולט. איברים אלה 
באותם דגים, וכן בצלופת החשמלי (ל׳ להלן), מתפתחים 
משרירי צידי־הגוף והזנב. — באיצטגניניים (-סתב:!;! 

מתפתחים איברי־החשמל משרירי־העיניים ומונחים 
מאחורי העיניים ומפיקים זרמי־חשמל חלשים בקצב קרוע, 
היוצר עודה חשמלי מסביבם, הפרעות הנגרמות לזרמים אלה, 
כשהם פוגעים בעצמים שונים בתוך השדה, כגון בדגים 


אחרים וכד׳, נקלטות ע״י הדגים מפיקי־החשמל ומכוונות 
את דרכם במים — מעין אלקטרו־ראדאר, הדומה לסונאר 
(הראדאר העל־קולי) המשמש לעטלפים (ע״ע) להכוונת 
טיסתם בחושך, או ל״ראדאר המכאני" של מערכת קווי־הצד 
בדגים (ע״ע, עמ׳ 902 ). 

החשוב מבין דה״ח הוא הצלופח החשמלי(- 0 ■^^^^ £1 
115 ז 0 ו(ת) ממשפחת איבריו החשמליים הגדולים 

נמצאים בזנב, התופס כ 4/5 של אורך הדג כולו: דרכם עובר 
הזרם החשמלי מכיוון הראש אל כיוון הזנב. — שני לו 
בחשיבות הוא החש מ לן ( 10 )£ק־ 01 ־ 1 י). לסוג זה ולסוגים 
הקרובים לו, ממשפחת איברי־חשמל דמויי־ 

כליה, המונחים משני צידי איזור־הראש המורחב — מן 
העיניים עד לחגורת עצמות־החזה. מוצאם משרירי־הזימים, 
ומשקלם כ;/ן ממשקל הגוף. 

בחופי א״י ידועים 3 מינים של ד״ח: ( 1 ) החשמלן 
ה ע י נ ו נ י ( 6110 תז 10 ,ז), המצויין ב 5 כתמים על גבו. גופו 
המורחב דומה ללוח 
עגלגל! שני סנפירי־ 
הגב משוכים לאחור 
ומקומם על גבעול* 
הזנב, שהוא קצר 
ועבה ומסתיים בשנ־ 
פיר, ( 2 ) ה ח ש מ ל ן 
ה משיש (-זגת! . 7 

% ד 

ר־זגזסח!), הנבדל מ¬ 
(!) בצבע: גבו חום 
או סגול, בצורת פסים 
וכתמים ללא סדר 
מסויים. ( 3 ) ה ח ש¬ 
מלן הברדלסי 
(גזשוןזתגנן . 7 ), המצוי במפרץ־אילת. 

מיני החשמלן — יש בהם שמגיעים לאורך של 2 מ׳ 
ולמשקל של 80 ק״ג. כשרם להנחית הלם חשמלי כבר היה 
ידוע בימי־קדם ומוזכר ע״י אריסטו ופלוטרכוס! הלם זה 
נחשב כתרופה למחלות שונות. גם לחלקי גוף החשמלן, 
ובמיוחד למוחו, יוחסו סגולות ריפוייות בימי-קדם וביה״ב. 

01 .( 1 . 11 

€ר 1 'ד) ,.|^ 1 ; 1956 ,ז 011 ־\ב;) 11 ח£) 

מ 0 . 1 ״ 1 ; 1957 ,( 11 ,;י 1$11€ '־ 1 0£ 

£ 11/1 מן 01 

,^ח 11 ^ 01 ג 51 ״י! .£ ; 958 ! ,( 35 .. 11101 .() 

/ 0 .;///ן )/ , 1 ) 00 ׳^\ת 00 ז 0 . 13 .ין - , 11 .[ ; 1961 

.== 1963 , 398 

א. ב. ט. 

חעמל, מכונות״, במובן הרחב — כל צירוף של חלקים 
המסוגל להפוך אנרגיה מכאנית לאנרגיה חשמלית, 

או להפך ("ממיר-אנרגיה"). 

החוקים שעליהם מתבססת פעולת מה״ח מבמאים: 

את הכוח ( 7 ) הפועל על מטען (^) הנתון בתוך שדה 
חשמלי (בעל עצמה £) : 

£!£ = ז ( 1 ) 

את עצמת המערבולת הנוצרת בשדה החשמלי, כש- 

■ 7 

ההשראה המאגנטית 6 משתנית עם הזמן: 

56 - , , 

-^-=£ז 0 ז ( 2 ) 



ציור 1 - היגימ^ז 
(!!ז^ץסוזזזבוח ס 1 ) 0 קזנ)'ר) 



197 


חשמל, מכונות־ 


198 



ציור 1 . חתר ריאגרסתי סלי ם:ונה חישנו^יח 
1 . בית־הסכונה: 2 טבעת סטאטוריח: 3 חריצים שטאטוריים; 

4 . תי 5 י השטאטור; 5 . טירווח־אוויר: 0 . תי 5 י הרוטור; 7 . חריצים 
רוטוריים: 8 . טבעת רוטורית; 0 . ציר־המכונה 

את הכוח הפועל על המטען הנע במהירות מסויימת 
(יר) בתוך שדה מאגנטי. 

[ 6 א 1 ) = ? ( 3 ) 

(וע״ע אלקטרומגנטיות). 

בהתאם ל( 1 } אפשרית הפיכת אנרגיה חשמלית לאנרגיה 
מכאנית, אולם ההספק שניתן להמיר בשימוש בשדו׳ח חשמ¬ 
ליים אפשריים מבחינה טכנית הוא מוגבל, ולכן אף שימושו 
של עקרון זה מוגבל למכונות זעירות למטרות מיוחדות. 
לעומת־זה מתאים עקרון זה ליצירת מתחים גבוהים מאד ע״י 
השקעת כוח מכאני. לפי עקרון זה פועלות "מכונות־ההשפעה" 
(ע״ע חשמל, עמ׳ 177/8 ), ששימושן העיקרי במעבדות 
ובבתי-ספר, הן למטרות לימוד והן למטרות מחקר. 

על החוקים ( 2 ) ו( 3 ) מושתתות מ״ח בעלות הספק ניכר, 
שהן שימושיות בתעשיה ובמלאכה. כזה, למשל, הוא הגנ¬ 
רטור החשמלי (ע״ע), ההופך אנרגיה מכאנית לזרם 
חשמלי. בדומה לו בנויה מ״ח, העשויה לפעול גם בכיוון 
ההפוך — הפיכת אנרגיה חשמלית לאנרגיה מכאנית —, 
מחלק עומד (סטאטור) ומחלק סובב (רוטור); ר׳ ציור 1 , 
וע״ע גנרטור חשמלי, עמ׳ 102 , ציור 2 . הזרם הזורם בסלילי 
הסטאטור יוצר שדה מאגנטי, שצירו מכוון ראדיאלית! זרמי 
הרוטור זורמים בתוך שדה מאגנטי בעל קווי-השראה מכוונים 
באופן ראדיאלי, ומסלולם של זרמים אלה נמצא ניצב לכיוון 
קווי־ההשראה. בהתאם לחוק ( 3 ), נוצר כוח הפועל על תילי 
הרוטור בכיוון ניצב למישור 7 , 8 — הכיוון המשיק לרו- 
טור —, והוא מפעיל על הרוטור מומנט סיבובי. בכך הושגה 
הפיכת האנרגיה החשמלית לאנרגיה מכאנית, היעילות של 
שיטה זו של המרת צורח-האנרגיה היא גבוהה ומגיעה עד 
ל 98% , ואף ליותר מזה. 

הזרמים הסטאטורי והרוטוריהם, בדרך־כלל, זרמי־חילופין 
חד־פאזיים או רב־פאזיים. תדירותם של הזרמים הסטאטוריים 
(!)) שונה, בדרך-כלל, מזו של הזרמים הרוטוריים (״£). שתי 
תדירויות אלו הן הקובעות את משטר זרימת ההספק בתוך 


המכונה. הגודל הקובע משטר זה הוא היחס £2/11 = 5 
— "ההחלקה"! במקרה שהפאזות של הזרמים הסטאטוריים 
והרוטוריים הפוכות — 5 הוא שלילי. זרימת ההספק במכונה 
מורכבת מ 3 פלגים עיקריים: א) ההספק (,?) העובר דרך 
מירווח־האוויר מן הסטאטור לרוטור או להפך! ב) ההספק 
(^יז) היוצא מן הרוטור או נכנס אליו בצורת הספק חשמלי 1 
ג) ההספק (^?) היוצא מן הרוטור או נכנס אליו בצורה 
של הספק מכאני. ההתפלגות היא לפי הכללים: 

( 1 - 8 ).?-=״? 

ההחלקה היא גודל קבוע, כששתי התדירויות מוכתבות 
לסטאטור ולרוטור ע״י מקורות*זרם חיצונים יציבים — 
מכונה סינכרונית, שמהירותה הסיבובית קבועה ואינה 
מושפעת ממידת העמסתה. ההחלקה היא גודל משתנה, 
כשלפחות אחת משתי התדירויות נתונה לשינוי בהתאם 
לתנאים — מכונה אסינכרוגית. 

בטכניקה הרגילה מקובלת מכונה סינכרונית, שבה הרוטור 
מוזרם בזרם ישר: 0 = 12 , ולפיכך 0 = 5 , ״?־- .ןק, 0 = ־?. 
במכונה זו כל ההספק העובר מן הסטאטור לרוטור הופך 
להספק מכאני. כיוון זרימת ההספק תלוי בתנאי עבודת 
המכונה. כשמפעילים בעזרת ספק חיצון מומנט-סיבוב על 
ציר־המכונה בכיוון התנועה, ההספק נכנס אל הרוטור בצורה 
מכאנית ויוצא דרך הסטאטור בצורר, חשמלית: המכונה 
עובדת כ ג נ ר ט ו ר סינכרוני (ע״ע גנרטור חשמלי). כשמפ¬ 
עילים בעזרת בלם מומנט על ציר־ר,מכונה נגד כיוון הסיבוב, 
ההספק נכנס לסטאטור בצורה חשמלית ויוצא מן הרוטור 
בצורת הספק מכאני: המכונה עובדת כמנוע סינכרוני. 

במכונה ה א ס י נ כ ר ו נ י ת בדרך-כלל התדירות הרוטו־ 

רית (,£) היא המשתנה, משום שהרוטור מקוצר על עצמו, 
ואילו הסטאטור מחובר למקור־מתח חיצון. בתנאים אלה 
נוצרים הזרמים בתוך המטור בזכות כוחות אלקטתמוטוריים 
המושרים ע״י השטף המאגנטי שמחמת הזרמים הסטאטו־ 
דיים, ותדירותם מושפעת ממהירות הסיבוב של הרוטור. 
ההחלקה 5 קשורה למהירות הסיבובית מ של הרוטור: 


,ת — המהירות הסינכרונית — תלויר, רק בתדירות ( £1 ) 
ובמבנה המעשי של הסטאטור. ההחלקה יכולה להשתנות בין 
הגבולות 0 <=+ ו־״-. שני ערכים של ההחלקה, 1 = 8 , 
0 - ל ׳ מהווים נקודות־מיפנה באופי העבודה של המכונה. 
אם 1 > 8 > 0 , מתקבל מ( 4 ) לגבי 0 <,? : 0 > .?, 
0 >״?. במקרר, זה המכונה עובדת כמנוע, אולם הד,ספק 
המכאני שהיא מסוגלת לר׳פיק הוא רק החלק ( 1-8 ) של 
ההספק העובר מן הסטאטור אל הרוטור. החלק הנותר, 
8 •,?-, הופך לחום בתוך המעגל התטורי. 

כדי להקטין את ההפסד הזה יש להשתדל שהמכונה 
האסינכרונית תעבוד בהחלקה קטנה ככל האפשר! בתנאים 
אלה מהירות הרוטור, אע״פ שאינה קבועה, אינה שונה 
בהרבה מהמהירות הסינכרונית (ציור 2 )! גבולות שינויי 
ההחלקה במכונה זו הם עד 10% במכונות קטנות ועד 2% 
במכונות גדולות. — אם 0 > 8 , מתקבל לגבי 0 > ן?: 
0 < ״?. 0 > .^?. המכונה עובדת כגנראטור, המקבל דדך 





199 


חשמל, מכוגות־ — חשמלי, כח 


200 



הציר את ההספק המכאני הופכת לחום במעגל הרוטורי 
את החלק ומעבירה אל הסטאטור את ההספק ,? (בצורה 
של הספק חשמלי). —־ אם 1 < 5 , מתקבל לגבי 0 < 
0 < ,״? , 0 > ^?. במקרה זה המכונה מקבלת הספק מכאני 
דרך הציר, וכן עובר הספק חשמלי,? מסויים מן הסטאטור 
אל הרוטור, ושניהם הופכים לחום במעגל הרוטורי. המכונה 
עובדת במקרה זה כבלם. — אם כי למכונה האסינכרונית 
אפייני השימוש כמנוע, יש לה גם שימושים חשובים הן 
כגנראטור הן כבלם: למשל: במכשירי הרמה (ע״ע) מש* 
תמשים באותה מכונה כמנוע — בהרמת העומס, כגנראטור — 
בהורדת העומס במהירות על־סינכרונית (,ת <״), וכבלם — 
בהורדת העומס במהירות תת־סינכרונית (.ת > ת). 

הקשר בין הרוטור המסתובב והחלקים העומדים של 
המעגל הדוטורי (ספק חיצון או נגדים) מקויים באמצעות 
טבעות־החלקה מורכבות על הציר הרוטורי ומחוברות אל 
הליפוף הרוטורי. על טבעות אלה מחליקות מברשות מחומר 
מיליד רך (עפ״ר פחם או גראפיט או תערובת של אבקת־ 
נחושת עם גראפיט דחוס), המעבירות את הזרם אל החלקים 
הקבועים של המעגל הרוטורי. לצרכי הובלת הזרמים אל 
הרוטור יכול לשמש גם מכשיר משוכלל יותר— קולקטור 
(או קומוטאטור): הוא בנוי בצורת תוף עשוי קטעי־נחושת 
(למלות) מחוזקים באופן מכאני, אולם מבודדים זה מזה! 
כל י קטע מחובר לנקודה אחרת בליפוף הרוטודי. הקולקטור 
מחליק על המברשות המובילות את הזרם לרוטור. בזמן 
סיבוב הרוטור המברשות נוגעות בכל הקטעים בזה אחר זה, 
ומקום כניסה הזרם לליפוף הרוטורי משתנה מרגע לרגע. 
מעתה הותר הקשר בין התדירות בתוך הרוטור ובין התדי¬ 
רות שמחוצה לו, באופן שניתן לחבר סטאטוד ורוטור לאותו 
מקור, ובכל־זאת לווסת את המהירות הרוטורית בגבולות 
רחבים. זוהי התכונה האפיינית של מכונות־הקולקטור, ומכאן 
שימושן הרב. 

מכונת־הקולקטור השימושית ביותר היא העובדת בזרם 
ישר: התדירות בסטאטור ובמעגל הרוטורי החיצון היא אפם! 
ומכאן: = !^/ 2 ־) = 8 , ולגבי 0 = 


במקרה זה אין חילופי הספק בין סמאטור לרוטור, ובל 
האנרגיה המכאנית הופכת לאנרגיה חשמלית במעגל הרוטו־ 
רי. לסטטור נותר רק תפקיד של עירור השטף המאגנטי. 

החיבור הסטאטורי יכול להתבצע בשני אופנים: (א) ע״י 
חיבור הסטאטור והרוטור בהקבלה ( 0000601100 5111101 ) — 
שינוי עצמת־הזרם במעגל הסטאטורי גורם לשינוי המתח 
הרוטורי אם המהירות נשמרת קבועה, או לשינוי המהירות 
אם מופעל על הרוטור מתח קבוע. מומנט-הסיבוב המופעל 
על ציר־המכונה אינו משפיע כמעט על המהירות הרוטורית, 

בתנאי שהמתח המופ¬ 
על על הרוטור נשמר 
קבוע (ציור 3 ). — 

(ב) ע״י חיבור סטא- 
טור ורוטור בטור (- 56 

0000601100 105 ז) —■ 

הזרמים במעגל הסטא־ 

טורי ובמעגל הרוטורי 
זהים. כל שינוי בעומס 
גורם לשינוי בשטף 
המאגנטי הנוצר על־ 

ידי הסטאטור. הת 1 ־ 

צאה היא תלות חזקה 
של המהירות בעומס 
(ציור 4 ). 

יש גם אפשרות 
של ציוד הסטאטור 
בליפוף כפול, כשחלק 
מחובר עם הרוטור 
בהקבלה וחלק מחובר 
בטור (עירור מעורב). 

נוסף על המרת אנרגיה יכולה מכונת-קולקטור למלא 
גם תפקידים אחרים. ע״י תוספת מברשות בריחוק של 
״ 90 מציר המברשות הרגילות אפשר להקנות למכונה זו 
תכונות של מגבר ( 6 ס; 01 ץ 1 קומ 1 ;), המסוגל להגביר זרם מיני¬ 
מאלי בקנה-מידה גדול מאד ע״ח האנרגיה המכאנית הנמ¬ 
סרת לציר. כמו-כן יכולה מכונה זו לשמש כגנראטור לזרם 
קבוע ומתח משתנה ( 10 ו 11 _) 61:0 וס), שהוא שימושי במיוחד 
למטרות ריתוך בעזרת קשת חשמלית. 

:־ןיכ 19 -־| 95 [ •) 11 {];)')!.■ו 

/ז/ג .י־י 1 י 111 > .[ . 8 

'{'< € 0 ^' 7 11 ){ 007 € 11€ ' 1 . 8 ; 1 היי 1 

-/ז זס/ס/ג .ל) . 0 :לרגיו 

־״/ 1 <> ,חח 1 .חו 1-1011 \\\ .(> : 611 ('! ./;ס// 

.ל) - .ל 1 , 1-111 

-€( 1 171€ ' ,ו^ 1 ^זלר 1 ^ 0 ק ;־ 61 ^* 1 ,י\^| 

־• 1 ן) 0 י> 8 .ו 71 : 1 א 19 01 1 ו^ו$ 

י. גא. 

חשמלי, כח, שם כולל לצורות השימושיות של אנרגיה 
חשמלית: הפקתה בתחנות ומערכת המיתקנים 
המיוחדים לאספקתה לצרכנים. הכה״ח מסופק בצורת זרם 
חשמלי באמצעות רשת של מוליכים מתכתיים. הפקת זרם 
חשמלי ואספקתו הסדירה נעשו במאה ה 20 אחד היסודות 
שעליהם מושתתים החיים של החברה הטכנולוגית המודרנית. 
וע״ע חשמל. 

ייצור. אפשרויות של השימוש בחשמל כמקור-אנרגיה 


סימנג מכאני כ " יי 

צינר ■ 3 . חיבור בהקבלה: ת?וח חנזחירלו/ 
במומ:ט־הסיב'ב כםכו;ת זרם ייג־ר 

בחיריה 



ציור 4 . חיבור בטור: הלוה הסהייגת 
בכיומ;ט*הסיבןב במכינה זרם י*טר 



201 


חשמלי, כח 


202 


^ — 



ציור 1 . סבמח ׳;׳י ה־נת־ביה תרמית ( 140 בינאוואט^ 

כי-נכיא? יייכייז; אריבר; דור־קיטור: טורבינה עם גנראטור ומעצר •עגורז; 
מעליהם: יטנאי־ראיטי ויטנאי־עזר ובריטותס האדיבה יטל .. 05 ־ 111 ז- 121 ו 51 ') 


היו מופרות התל מהשליש האחרון של 
המאה ה 19 . ב 1879 הופעלו פנסי־תאורה 
לפי שיטת בדש ( 640511 ), וב 1880 התקין 
תומם א. אדיסון (ע״ע) גנראטורים קטנים 
לייצור חשמל להארת מקומות ציבוריים 
באמצעות נורות־להט (ע״ע גנרטור חשמלי, 
עם׳ 102 , ציור 1 ). 

החברה הראשונה שייצרה חשמל בתחנת 
כוח מרכזית לשם אספקתו לצרכנים היתה 
. 00 1 ו 1 ; £11 & ט 141 ט £10 שנוסדה 

ע״י אדיסון ב 1882 בניו־יורק. תחנה זו כללה 
6 גנראטורים בעלי הספק של 120 קילוואט 
כל אחד, והזרם סופק למאור ל 59 צרכנים, 
שישבו בראדיוס של פחות מ 2 ק״מ מהתח¬ 
נה. ב 1900 כבר נמצאו 76 "תחנות־כוה 
גושיות" במתכונת התחנה הראשונה, ועד 
מהרה הוחל בשימוש באנרגיה החשמלית 
גם להנעת מנועים בתעשיה. 12 המנועים 
הראשונים, שכל אחד מהם היה בעל 65 כ״ס, הורכבו במפעל־ 
טכסטיל בקתלינה הדרומית, — להפעלת הגנראטורים בימים 
ההם השתמשו במכונות־קיטור בעלות בוכנה, במנועים לבערה 
פנימית ובכוח הידרולי. ג׳._וסטינגהאוז(ע״ע) וחבריו לעבודה 
פיתחו את הטראנספורמאטור הראשון ( 1886 ), שאיפשר 
שינוי־מתח והעברת זרם למרחקים גדולים במתחים גבוהים, 
שטחי אספקת הכוח ומספר הצרכנים שקיבלו זרם מאותה 
תחנה גדלו. ועמם גדלה יכולת התחנות ועלתה יעילותן, ותוך 
10 שנים ירדו מחירי החשמל ב 75% . — בתקופה שמהתחלת 
המאה ה 20 עד פרוץ מלחמת־העולם 1 הורכבו טורבינות־ 
הקיטור הראשונות, שבאו במקום מכונות־הקיטור בעלות 
הבוכנה, ההתפתחויות במיתקנים להעברת החשמל ולחלוקתו 
איפשרו בניית תחנות־כוח בין־איזוריות גדולות, שהוקמו ליד 
מקורות־אנרגיה מסוג מפלי־מים, מיכרות של פחם באיכות 
נמוכה (אולם מתאימה לייצור זרם בלי הוצאות תובלה) 
ובארות נפט וגאז. ממלחמת־העולם 1 ואילך מתפתח משק הה׳ 
בקצב מהיר. הולך וגדל הספק תחנות-הכוח, ובעקבות הת¬ 
קדמות המחקר הטכנולוגי-מדעי הולכים ומשתפרים תנאי 
התיפעול ויעילות ניצול האנרגיה. צריכת האנרגיה התרמית 
(קיטור) לייצור של קוט״ש חשמל ירדה מ 5,000 קלוריות 
ב 1930 ל 2,700 קלוריות ב 1960 . הממדים של משק־התשמל 
מתרחבים והולכים. ייצור החשמל נעשה ענף תעשייתי בעל 
משקל רב ביותר בכלכלתה של כל מדינה מתקדמת מבחינה 
טכנולוגית. 

ייצור החשמל בעולם בשנים האחרונות מסתכם 
כדלקמן: 


טבלה 1 


מיליארד קוט״ש 

שנד 

809.7 

1948 

1,267.2 

1953 

1,908.0 

1958 

2,098.2 

1959 

2,299.9 

1960 

2,453.5 

1961 

2,564.2 

1962 


מיפנה מהפכני חל ב 1956 עם הפעלת תחנת-הכות הגרעי¬ 


נית הראשונה — המספקת 65 מגאוואט — בקולדר הול 
( 9111 ז 1£ ) 031 ) בבריטניה) וע״ע גרעינית, אנרגיה 
(כרך-מילואים). 

לאחרונה הוחדרו עקרונות ה א ו ט ו מ א צ י ה גם לתיכנון 
תחנות-הכוח במגמה להוציא במידת האפשר את הגורם 
האנושי מתיפעולן. 

כל ת ת נ ת - כ ו ח כוללת את היחידות הבאות; (א) מית¬ 
קנים לאגירת החמרים מספקי האנרגיה שממנה ניזונה התחנה 
ולהובלתם — מכלי־דלק על משאבותיהם, מחסני-פחם, 
עגורנים וסרטים נעים או מובילים אתרים להעברתו, סכרים 
ואגמי-צבירה וכר; (ב) מיתקנים להפיכת האנרגיה הניזונה 
לאנרגיה קמטיתשל ציר מסתובב — דודי-קיטור וטורבינות, 
מנועי-דיזל, טורבינות-גאז, טורבינות הידרוליות וכר; 
(ג) מיתקנים להפיכת האנרגיה של ציר מסתובב לחשמל: 
גנראטורים; (ד) מיתקני ויסות, בקרה ופיקוד; (ה) מיתקנים 
לטראנספורמאציה ממתח הגנראטור למתח של קווי- 
ההולכה. 

תחנות-הכוח ניתנות לסיווג מבחינת צורת האנרגיה הני¬ 
זונה והתהליכים האנרגטיים להפקת הח׳־. השוני העקרוני 
שבין סוג לסוג מתייחס ליחידות המתוארות לעיל בסעיפים 
(א) ו(ב). 

1 . תחנות־כוח קונונציונאליות. 

(א) תהנות-כוח תרמיות הן המקור של כ 70% 
מכלל ההספק המותקן העולמי. 

( 1 ) תתנות־כוח בעלות טורבינות-קיטור: ע״י שריפת 
דלק מוצק או נוזל או גאזי בדוד-קיטור נהפכת האנרגיה 
הכימית של הדלק לאנרגיה תרמית של גאז לוהט; היא 
מועברת למים ונהפכת לאנרגיה קינטית של קיטור, המקנה 
לציר הטורבינה אנרגיה קינטית סיבובית, שבעזרתה מונע 
הגנראטור החשמלי. לפי שיטה זו בנוי הרוב המכריע של 
תחנות־הכוח התרמיות; ההשקעות בהן הן גבוהות־יחסית, 
אבל הדלק להפעלתן זול יותר. 

( 2 ) תתנות־כוח של מנועי־דיזל: ע״י שריפת דלק נוזל 
בתוך הצילינדר נהפכת האנרגיה הכימית של הדלק לאנרגיה 
תרמית של גאז לוהט דחוס, המקנה לבוכנה אנרגיה 






203 


חשמלי, כח 


204 


טבלה 2 . ייצור חשמל לפי יבשות ולפי הארצות העיקריות ( 1962 ) 


ייצור שנתי 
לנפש 
(בקוט״ש) 

אוכלוסיה 

(במיליונים) 

% 

של כלל- 
הייצור 

ייצור 

(במיליארדים 

קוס׳ש) 

יבשות וארצות 

175 

250.4 

1.7 

43.7 1 

אפריקה 

1,569 

16.6 

1.0 

26.1 

אפריקה הדרומית 

75 

233.8 

0.7 

17.6 

ארצות אחרות 

3,930 

276.5 

42.4 

1,086.6 

אמריקה הצפונית 

5,075 

186.6 

36.9 

946.9 

אה״ב 

6,299 

18.6 

4.6 

117.0 

קאנאדד. 

318 

71.3 

0.9 

22.7 

אמריקה התיכונה 

336 

37.2 

0.5 

12.5 

מכסיקו 

299 

34.1 

0.4 

10.2 

ארצות אחרות 

383 

152.7 

2.3 

58.6 

אמריקה הדרומית 

539 

21.4 

0.5 

11.6 

ארגנטינה 

351 

75.0 

1.0 

26.4 

בראזיל 

366 

56.3 

0.8 

20.6 

ארצות אחרות 

135 

1,691.4 

8.9 

228.7 

אסיד. (בלי בריה״ס) 

1,434 

94.9 

5.3 

136.1 

יאפאן 

54 

452.0 

1.0 

24.5 

הודו 

40 

700.0 

1.1 

28.0 

סיו 

1,214 

2.3 

0.1 

2.8 

ישראל 

84 

442.2 

1.4 

37.3 

ארצות אחרות 

1,761 

433.0 

29.7 

762.3 

אירופה (בלי בריה״ט) 

2,498 

7.1 

0.7 

17.8 

אוסטריה 

1,257 

50.2 

2.5 

63.1 

איטליה 

1,770 

9.2 

0.6 

16.4 

בלגיה 

2,840 

53.4 

5.9 

151.8 

בריטניה 

2,222 

56.9 

4.9 

126.6 

גרמניה המערבית 

2,492 

17.1 

1.7 

42.6 

גרמניה המזרחית 

1,544 

11.8 

0.7 

18.2 

הולאנד 

843 

10.1 

0.3 

8.5 

הונגאריה 

573 

18.9 

0.4 

10.8 

יוגוסלאוויה 

10,346 

3.6 

1.5 

37.7 

נורווגיה 

709 

30.8 

0.8 

21.8 

ספרד 

1,069 

30.3 

1.3 

32.4 

פולניה 

1,905 

13.9 

1.0 

26.4 

צ׳כוסלובאקיה 

1,767 

47.0 

3.2 

83.1 

צדפת 

512 

18.7 

0.4 

9.6 

רומניה 

5,268 

7.6 

1.5 

39.8 

שוודיה 

3.771 

5.7 

0.8 

21.3 

שוויץ 

635 

36.2 

0.9 

23.0 

ארצות אחרות 

1,562 

221.5 

13.5 

346.0 

בריה״מ 

2,389 

10.7 

1.0 

25.6 

אוסטרליה 

848 

45.2 

1.5 

38.3 

אוקיאניה 







םה״כ עולמי 


2,564.2 


100.0 


3,070.6 


835 

























































205 


חשמלי, כח 


206 


צ־ור 2 סכמה •ש< תחנח־בוח ה'ררו 5 'תבע 5 ת ש 5 (׳;! טורבינות־?:^! 
'(ברשותה האדיבה ׳ 52 נגרנוב 5 ]ו 


בינות הוא 900 מגאוואט, והעומס המותקז 

0 מ של המשאבות— 630 מגאוואט. המפעל מזין 

זרם בשערת־שיא לתוך רשתות החשמל של 

\ ^ / | לוכסמבורג, בלגיה, צרפת וגרמניה. 

י' י ״*' ' 4 □ 11 . תחנות־כוח לא־קזנוונציזנאליות. 

^ז?י**־ יד — (א) תחגות-כוח גרעיניות: ה- 

ן: ! י ! ץ 1 י חום המתהווה בעקבות פיצול הגרעין 

.-■•״י! ־־'^* ^ !; מועבר לקימור באמצעות מחליף־חום; 

- ן 11 ^ /' ! י/ הקיטור פועל בדומה למתואר ב 1 א( 1 ). לפי 

י ■־:-..׳ 1 ]!- שעה עדיין אין התחנות הגרעיניות יכולות 

ן ־־^׳ \ להתחרות מבחינה משקית בתחנות קונ¬ 

י. 1 - 1 . 4 * ־•״״*-ה . ! ... 

_!.. - - - - ן וונציונאליות בגלל ההשקעות הגבוהות 

_ ו>^נ ^ יייי) __, י • 

___ שהן דורשות. ב 1964 היו בעולם כ 5,000 

ציור 2 סבסה ש 5 תחנח־בוה היררו 5 יתבע 5 ת ש 5 (ש טורבינות־דביו מגאוואט מותקנים בתחנות־כוח גרעיניות, 

'־'(ברשותה האדיבה ׳ 52 שזקזץשא נגרנוב 5 ]ו 

שהן פחות מ 1% מההספק העולמי המותקן. 

קינטית: ע״י העברה מכאנית נהפכת זו לאנרגיה קינטית (ב) תחנת־כוח ראשונה המופעלת ע״י הגאות והשפל 
סיבובית של ציר הצמוד לציר הגנראטור. תחנות אלה ניתנות (ע״ע) של הים הולכת ונבנית בשפך הנהר ראנס (טטת 113 ) 

להפעלה מיידית, ומשום כך הן עעזויות לשמש כתחנות רזר- בצרפת. האנרגיה הקינטית של זרימת מי־ים — בשעת הגאות 

וויות או לכיסוי ביקוש השיא. במיתקנים 
אלה ניתן להשתמש גם באיזורים צחיחים, 
שבהם קיימת בעיית מי־קידור. ההשקעות 
הן נמוכוח־יחסית בהשוואה להשקעות בתח¬ 
נות בעלות טורבינות־קיטור, אבל תיפעולן 
יקר יותר בגלל מחיר הדלק הגבוה־יחסית. 

( 3 ) תחנות־כוח בעלות טורבינות-גאז: 

ע״י שריפת דלק נוזל או גאזי נהפכת אנר¬ 
גיה כימית לאנרגיה תרמודינאמית של גאז 
לוהט דחום, ובשלב שלאחר-מכן — לאנר¬ 
גיה קינטית של הגאז, המקנה לציר הטור¬ 
בינה הצמוד לציר הגנראטור אנרגיה 
קינטית סיבובית. ההשקעות ותנאי-התיפעול "" 
דומים לאלה של תחנות־דיזל, וכן גם 
אפשרויות-השימוש. 

(ב) ת ח נ ו ת - כ ו ח ה י ד ד ו ל י ו ת 
מספקות כ 30% מכלל ההספק המותקן 
העולמי. ההשקעות בהתקנתן הן גבוהות, ציור 3 . תדנח־כוח אטומית <עינו 4 צרםת 1 : הסיבנה הכדורי יטיו המיתת: 1 .י 1 .ט.£ 

אולם לעומת זה יציאותהתיפעול הן קטנות. ( 70 מנאוואטו; מאחוריו: בנייז המיתק: 2 .-י 1 .ס.:י 1 ( 0 ״ 2 מנאוואט) 

, , (ברישותו האריכה * 52 ר ת 15311011 1 ב^ 1 ת 11 ^^ 211 X ח 2 ז- 1 > 

( 1 ) תחנות-ייצור; אנרגיה פוטנציאלית 

או קינטית של המים נהפכת לאנרגיה קינטית של זרימה לתוך אגם־האגירה, ובשעת השפל מן האגם לים — מקנה 
המקנה' לציר הטורבינה הצמוד לציר הגנראטור החשמלי לציר הטורבינה הצמוד לציר הגנראטור החשמלי אנרגיה 
אנרגיה קינטית סיבובית. קינטית סיבובית. היחידה מסוגלת להסתובב בשני הכיוונים. 

( 2 ) תחנות-אגירה: בשעות צריכת־השפל, כשמצוי עודף ההספק המותקן הוא 340 מגאוואט. 

של הספק בתחנות־הייצור השונות, מנצלים אותו להפעלת ^ ^ י .-י־ . 1 

משאבות המעבירות את המים ממקווה-מים תחתון לאגם־ 4 ,ץ 0 

אגירה עליון: בשעות-השיא זורמים המים בכיוון הפוך דרד י : 1 י 1 

טורבינות, המפעילות גנראטורים חשמליים. במשך תקופת ים ■י] י אג= 

האגירה נהפכת האנרגיה החשמלית לאנרגיה קינטית של ציר־ ין ף י ק ־המ^ל,.: " ני י' ין 

משאבה מסתובב, ולאחר־מכן — לאנרגיה קינטית , 11 , י 1 ^ 1 

מים, ובשלב שלאחריו— לאנרגיה פוטנציאלית: בתקופת י ^" 

התיפעול כתחנת-ייצור נהפכת האנרגיה הפוטנציאלית :-- 1 ■="-־* ין! י; 

לאנרגיה קינטית של מים זורמים, המקנים אנרגיה קינטית . ! 1 : יך':| . 

סיבובית לציר הטורבינה ולציר הגנראטור הצמוד אליו. 

מפעל-אגירה מסוג זה — שהוא הגדול בעולם— נחנךב 1964 ^ . 

בוויאנדן( 11 ש^)ת 13 ^\) על נהר אור בלוכסמבורג: הספק הטור- צייר * בבמה ׳ 52 תחנת־בוח הכיופעלת ע״י נאות־וי 2 ם 5 בי 2 פר הנהר ר>:נב 



ציור 3 . תרנח־כוח אטומית (׳שינון, צרפת:: המיבנה הבדורי ׳ 52 המיתה; 1 .- 1 .ט.£ 
( 70 מנאוואט:; מאחוריו: בניי; המיתק: 2 .'י 1 .< 1 .:' 1 ( 200 מנאוואטו 
(ברישותו האריכה * 52 15311011115 1 ב^ 1 ת 11 ^^ 223211 X '■!> 


לתוך אגם־האגירה, ובשעת השפל מן האגם לים — מקנה 
לציר הטורבינה הצמוד לציר הגנראטור החשמלי אנרגיה 
קינטית סיבובית. היחידה מסוגלת להסתובב בשני הכיוונים. 
ההספק המותקן הוא 340 מגאוואט. 


,"!ן ^ צי_ר 

_ן הרפעל .! 








צייר * בבמה ׳ 52 תחנת־בוח המופעלת ע״י נאות־וי 2 ם 5 ב׳שפר הנהר ראנב 





207 


חשמלי, כח 


208 


(ג) תחנות־כוח אווירודינאמיות מופעלות ע״י 
זרימת האוויר (רוחות). היחידה הגדולה ביותר שנבנתה עד 
עכשיו היא בעלת הספק של 1,600 קילוואט. אין סיבויים 
רבים לחדירת יחידות אלה למשק החשמל, משום שהמפעיל 
אינו שולט בתיפעולן. 



(ד) בלווינים (ע״ע 
חלל, טיסה אל ה־} 
מותקנות סוללות, ה¬ 
הופכות את קרינת 
השמש באופן ישיר 
לחשמל לצרכי הפ¬ 
עלת מיתקני האיתות, 
הניווט והמדידה החש¬ 
מליים והאלקטרוניים 
של הלווין. 

111 . שיטות נסיוניות. 

(א) ידועים שני 
נסיונות להפקת חשמל 
ע״י ניצול הפרשי- 




נאמו מופע? ככוח הרוח 


טמפרטורה בין שכ¬ 
בות שונות בימים: 

האחד בים הקאריבי 
והשני באביג׳אן באפריקה המערבית. שני הנסיונות הוכיחו 
את נכונותו התאורטית של הרעיון, אבל הם נכשלו בגלל 
קשיים טכניים'של בניית מיתקן שחלקו שט על פגי הים 
וחלקו טובל בו. 

(ב) נמשכים הנסיונות לנצל את קרינת השמש לייצור 
חשמל. 


(ג) נבנו סוללות כימו־חשמליות, ההופכות את האנרגיה 
המשתחררת בחימצון דלק (מימן) באופן ישיר לאנרגיה 
חשמלית, לפי שעה הניצולת של מיתקנים אלה עדיין נמוכה. 

(ד) נבנו מיתקנים נסיוניים, בעיקר באיטליה, לניצול 
חום האדמה (אנרגיה גאותרמית). 

(ה) מיתקנים בקני-ימידה מעבדתיים מנצלים את האנרגיה 
של גאז מיונן (פלאסמה) בטמפרטורה גבוהה, הזורם בשדה 
מאגנטי (שיטה מאגנטודינאמית). 

רוב תחנות-הכוח מוקמות במיוחד לשם הפקת חשמל 
בלבד. אולם יש גם תחנות־כוח שבהן משולבת הפקת החשמל 
בתפקידים שונים אחרים, שהם לפעמים העיקר. כאלה הם, 


למשל: מפעל אגליזאו ( £8115311 ) — המנצל את המים המוז¬ 
רמים דרך מיתקן להסדרת הרינום לשם מניעת שטפונות; 
סכר אסואן במצרים — שנועד להשקאה, והמים הזורמים 
דרך פתחיו ינוצלו להנעת טורבינות; אותו שימוש נעשה 
במי רשות עמק טנסי (ע״ע), שמיתקניה נועדו להשקאה 
ולמניעת סחף ושטפונות; תחנת־הכוח באילת, שנועדה גם 
להמתקת מי-ים; וכן תחנות-כוח משולבות לאספקת חשמל 
וקיטור. 

יש תחנות-כוח שאינן פועלות כיחידות-ייצור עצמאיות, 
אלא מפיקות חשמל כתוצרת-לוואי של תהליכים תעשייתיים 
אחרים; הן מנצלות, למשל, את החום של שריפת אשפה 
עירונית או את הגאזים החמים הנפלטים מתנורים רמים, 
שחומם מתבזבז, כרגיל, ללא תועלת. 

ל. י. ש. 

חלוקה ואספקה של חשמל (חוא״ח). האנרגיה 
החשמלית, המיוצרת בתחנת-כוח חשמלית, טעונה הסדרים 
טכניים ומינהליים לשם הולכתה-למרחקים וחלוקתה לצרכנים. 
גודל ההספק שיש להעבירו, המרחק ומטרת השימוש — הם 
התנאים הקובעים את בחירת סוג הזרם, גודל המתח, הולכה 
בקווים עיליים או בכבלים וכד. 

חוא״ח כשירות ציבורי התחילה בסוף המאה ה 19 , 
תחילה בזרם ישר ובמתחים נמוכים ( 65 — 110 וולט), והיתה 
מיועדת למיבנים מועטים ולצרכי תאורה בלבד. אורך רשת- 
האספקה ממקום הייצור עד מקום הצריכה הצטמצם למאות 
ספורות של מטרים. השיטה המקורית היתה דו-מוליבית, ובה 
איבודי ההספק (£־ 1 = י 1 ^י׳-■ ; 1 — עצמת־הזרם ברשת;£ — 
התנגדות הרשת) גדולים. לאחר מכן הנהיג ת. אדיסון(ע״ע) 
שיטה תלת-מוליבית ע״י הכנסת מוליד שלישי ניטראלי בין שני 
המוליכים הראשונים, ועי״ב איפשר העברת אנרגיה חשמלית 
למרחקים גדולים יותר, ואף לשכונות שלימות ולתאורת 
רחובות. השיטה הורחבה לאחר מכן אף לרבת-מוליכים. 

ב 1884 הוחל באיטליה בשימוש בזרם-חילופין עם הקמת 
רשת חד־פזית בין הערים לנצו וטורינו במתח של 2 קילו- 
וולט, תוך שימוש ראשוני בשנאי (ע״ע). זרם כזה מסופק 
עוד היום לכלי־תחבורה חשמליים רבים. מיפנה מכריע 
בחוא״ח חל עם הכנסת גגראטור תלת-פאזי ורשת תלת- 
פאזית לשימוש בגרמניה ב 1891 . שיטה זו יעילה ונוחה, 
והיא עתה הנפוצה ביותר בעולם. בדרך־כלל היא פועלת 
בזרם-חילופין בתדירות של 50 — 60 הרץ. 



ציור 0 . גנראטור ח־ככילי מופעל עי׳י אנרגיית חעם־ש (פוחח נייכראל). סימי! — מראה כללי; ם־עסאל ס:מה יעל פעולתו. הרני־היצמע 
טחקבצות במוקד ■על מראה קעורה, ':־הוא חלק ■על אלמגט־חימום (או, המחמם את חסים <כ 1 ומאדה אותם. אדי־חמים מסובכים 
טורבינה (נו. וזאת מפעילה את הגנראמור (ד). אד־המים מתענה אחרי היעימויע■ נכלי־קירור (למעלה, ■עטאל) וחוזר לבלי־החימום. הפסים 

היעחורים מציינים מקלות לאיחסוז־הום 




209 


חשמלי, בח 


210 


טבלה 3 

המתחים השכיחים בארצות שונות 


מתחים תקניים בקווים עיליים (בקילו־וולס) 

הארץ 

:115 !69 !46 ! 34.5 ! 22 ! 12 ! 4.2 10.44 1 0.22 ! 0.12 

400 ; 230 : 161 ! 138 

אה״ב 

! 60 1 45 ; 30 ! 22 ; 15 ! 10 ! 5.5 ! 3.2 ! 1 ! 0.40 ! 0.23 

380 1 220 ! 150 ! 100 ! 90 ! 75 

צרפת 

0.23 ! 0.4 ! 11 ! 22 ! 33 ! 66 ! 80 ! 110 ! 132 ! 165 ז 

220 ! 380 

אנגליה 

! 110 ! 64 ! 50 ! 37 ! 19 ! 11 ! 8.8 1 7.7 ! 6.4 ! 4.0 ! 0.23 

220 ! 150 

שוויץ 

150 ! 110 ! 60 ! 33 ! 22 ! 13.2 ! 10 ! 6 ! 3 ! 0.4 ! 0.23 

ישראל 


השימוש בקווי־צימוד וההובלה במתח גבוה איפשרו 
העברת אנרגיה חשמלית בכמויות גדולות למדי מתחבות־ 
הכוח הצמודות למקורות־האנרגיה הטבעיים — כגון מפלי־ 
מים, מכרות־פחם. בארות נפט או גאז — למקומות הצריכה: 
לאיזורי־ישוב, לערים ולמפעלי־תעשיה, המרוחקים מן התח¬ 
נות מאות ק״מ. מערכות אספקה בזרם ישר אינן צריכות 
לקיים אלא שיעור־מתח שווה והתאמה בין הקטבים; ואילו 
החלוקה בזרם־חילופין דורשת שיעור־מתח שווה, תדי¬ 
רות שווה והתאמה בין הפאזות. מטרת העלאת המתחים 
בקווי־חשמל היא להקטין את הפסדי האנרגיה 10 ^■) של 
ההספק (?) המועבר ברשת: ההפסד פר 1 פורציוני־בהיפוד 
לחזקה השניה של שיעור מתח־העבודה (¥) של הקו ושל 
מקדם־ההספק (■ז> צסס — מקדם המופיע באספקת החשמל 
ע״י זרם־חילופין): 

ר)ז־;י. 0 מ־^\ ~ 


טבלה 4 

ההספק המשקי בתלותו בארכו ובמתח( 
של הקו 


אורך הקו(בק״מ) 

הספק (במגאוואט) 

מתח (בקילרוולט) 

700 

150 

380 

300 

60 

220 

100 

25 

110 

70 

10 

60 

35 

10 

35 

10 

3 

20 

6 

3 

10 

0.5 

0.2 

0.4—0.13 


להעברת האנרגיה במתחים גבוהים מאד משתמשים בעיקר 
בקווים עיליים. גבול המתח הגבוה של קווים עיליים נקבע 
ע״י מתח הקרינה המופיעה בהם והתלויה בקוטר של תילי 
הקו (ע״ע חשמליים, מ 1 ליכים ומבדדים). — בעקבות הקמת 
תחנות־כוח בהספקים גדולים והצורך בהעברת אנרגיה זו 
למקומות מרוחקים, הוצע לאחרונה להעלות את המתח ל 750 
קילו־וולט, ואף ל 1,000 קילו־וולט: קו במתח של 765 קילר 
וולט הולך ונבנה ( 1964 ) בקאנאדה. 

עקב הקשיים הטכנ(ל 1 גיים בייצור ציוד חשמלי מתאים 
למתחים האלה, נעשו נסיונות בהעברת האנרגיה בזרם ישר 



ציור 7 ספסיהי-ץרם ■על הז מתח נכוה (מ* 7 <ז' 5 ו־וו?ט׳ 


במתח גבוה. קו הצימוד או ההולכה בזרם ישר בנוי כדו־ 
מוליכי! אפשר לבנותו גם כחד־מוליכי, כשהאדמה או מי־ 
הים משמשים כאחד מן המ 1 ליכים. שיטת הזרם הישר נוחה 
משיטת זרם־חילופין, משום שניתן להנמיך את מתח-העבודה 
לגבי הספק נתון וההפסרים קטנים יותר, וכן מבחינת הסינ¬ 
כרוניזאציה, שהרי קיימת כאן אי־תלות בין מערכות צמודות 
ז( לזו. 

העברת האנרגיה בקו מתח גבוה לזרם ישר נתאפשרה 
הודות לפיתוחו של האינורט(ר — מכשיר ההופך את הזרם 
הישר במתח גבוה לזרם-חילופין. קווים מסוג זה גבנו לאחרונה 
בין מערכת־החשמל שבצרפת לבין מערכת־החשמל שבאנ¬ 
גליה׳ וכן בין שני האיים של נידזילנד. קווים אלה הותקנו 
למתחים של 150-125 קילו־וולט ולזרם בעצמה של 800 אמפר. 

ברשתות עיליות של קווים במתח גבוה מאד מוחזקים 
תיליהןע״י מבדדים (ע״ע חשמליים, מוליכים ומבדדים). במו־ 
ליכים מבודדים (כבלים) משתמשים ברשתות תת־קרקעיות, 
המופעלות במתחים עד 350 קילו-וולט. ההשקעות הגבוהות מג¬ 
בילות את השימוש באלה למקרים מיוחדים ולמרחקים קטנים. 

רשתות־החשמל מצויירות באביזרים ובמיתקנים לשם 
הבטחת אספקת־חשמל סדירה והגנתה מפני הפרעות הנג¬ 
רמות ע״י גורמים חיצונים ותקלות או קילקולים של חלקי־ 
המערכת. קווי צימוד או הובלה במתח גבוה מוגנים ע״י 
ממסרי־מרחק, המותאמים להתנגדות ההשראתית של הקו 
והפועלים כשבקו מופיעה תקלה. כמו־כן מוגנים קווים אלה 
בממסרי־הספק, הפועלים בהופעת הספק־יתר במערכת, בדומה 
לכליא־בריק (ע״ע ברק ורעם, עמ׳ 930 ). תחנות הטראנם- 
פורמאציה מוגנות ע״י ממסרים דיפרנציאליים, כליאי-ברק, 
ממסרי־הספק וממסרים למתח-פחת. השנאים עצמם מוגנים 
ע״י ממסרים תרמיים וממסרי-בוכהולץ. 

את המתחים של 10,6 או 15 קילו־וולט, המופקים בתחנות־ 
הכוח, משנות תחנות-הטראנםפ(רמאציה הראשיות למתחים 
הגבוהים השימושיים המקובלים ביותר: 220 — 380 קילו- 





211 


חשמלי, בח 


212 


^קו צמוד לפיערכח אוזרת 



רשתות־אספ 7 ה 


{ 0 . 4 , 0.2 ק ו 


ציור א. הבמה 


צל די:;ת'הבייתק;ים להכפקת־ריטט? מתחגח־הבוה עד הצרבז דפרטי 
זנריבותד. האדיבה של !] 1111 ^ 8 יגו ־ 1101 נ> 0 זחא) 


וולט — לקווי־הצימוד המחברים את תחנות־הכוח לשם 
עבודה מקבילה: הן מזינות מרכזי-טראנספורמאציה איזוריים 
וקווי־הולכה במתחים של 60 — 110 — 150 קילו־וולט. בין קווי' 
ההולכה ורשתות האספקה לצרכנים נמצאות, בדרך־כלל, שתי 
דרגות־טראנמפורמאציה: תחילה למתחים גבוהים של 6 , 15 , 
22 , 33 או 45 קילו־וולט, ואח״ב ל 0.23 — 0.4 או ל 0.11 — 0.22 
קילרוולט, שהם מתחי־הצריכה הרגילים. 

הצרכן הביתי, המסחרי והתעשייתי ניזון עפ״ר מרשת 
במתח נמיד של 0.23 — 0.4 קילו־וולט, שהוא המתח הסטאנ־ 
דארטי המקובל בארצות־אירופה, וכן בישראל. מפעלים בעלי 
ביקוש גדול וצריכה מרובה ניזונים במתחים גבוהים (לפעמים 
66 וגם 110 קילו־וולט) עד לתחנות הטראנספורמאציה 
האינדיווידואליות שלהם. 

מפעלים תעשייתיים, המצויידים במנועים חשמליים בעלי 
הספק שמעל ל 100 כ״ם, ניזונים במתח גבוה של 6 — 10 קילד 
וולט; שיטה זו היא חסכונית מבחינת צימצום הפסדי טראנם־ 
פורמאציה והעברה ושיעור ההשקעות בציוד בהשוואה 
לשיטת האספקה במתח נמוך, הצרכן הרגיל ניזון מרשת 
למתח נמוך כשהוא משתמש באנרגיית־החשמל לצרכי מאור, 
בישול, חימום והנע. 

מיתקני־צריכה מתחלקים למעגלים סופיים, שכל אחד 
מהם כולל לא פחות ממכשיר או ממיתקן אחד הצורך חשמל. 
כל מעגל סופי מצוייר במקום־הזנתו במבטח או במפסק 
אוטומאטי, שמתפקידו לשמור על שלימות המעגל והמכשי¬ 
רים הניזונים ממנו מפני העמסת-יתר, או מכל תקלה העשויה 
להתהוות במעגל עצמו או במכשיר. 


מיתקן־צריכה המורכב ממספר גדול של 
מכשירים, כגון בבית־חרושת, באולמות צי¬ 
בוריים וכד׳ — מחלקים בו את המכשירים 
לקבוצות, כשכל קבוצה ניזונה מלוח־חלוקה 
משני, וכל הלוחות המשניים ניזונים ע״י 
מערכת־זינה מלוח ראשי. עפ״ר מותקנים 
על הלוח הראשי או על־ידו מוני־חשמל, 

המודדים את הצריכה בקוט״ש. 

המכשירים המחוברים במעגל הסופי יכו¬ 
לים להיות קבועים או מיטלטלים. המכ¬ 
שירים הקבועים מחוברים ישירות למוליכי 
המעגל הסופי, והם מופעלים ע״י מפסקים; 

המכשירים המיטלטלים מחוברים למעגל 
הסופי באמצעות תקע המורכב על פתיל 
של המכשיר ושקע המהווה חלק קבוע של 
המעגל הסופי, י 

מיתקני-צריכה, הציוד החשמלי, אבי¬ 
זריו׳ וכן המכשירים החשמליים, בנויים 
לפי תקנים חשמליים, שתפקידם הכנסת 
אחידות בייצור, הבטחת טיב נאות של 
המוצר, בטיחות בשימוש׳ וכן משקיות 
בייצור (ע״ע חשמליים, מכשירים). 

את הצרכנים הישראליים משרתת רשת, 

שכללה בסוף 1963 : 

1,365 ק״מ קווי מתח עליון של 66 

קילו-וולט ומעלה, 

4,735 ״ ״ ״ גבוה עד 66 קילו-וולט, 

5,153 ״ ״ ״ נמוך 230 — 400 וולט. 

:'■ 40 -() 193 , 1-111 • 0:1 . 11 

, 1/6 ./ 6 ־?> 7 ,י/ / 2 > .״ז 

/ 0 11€ ' 1 ,זס 10 ן)! 14 \\\ . 11 :־ 38 ^' 1 

1 ) 1 {^ ־/מ 2 )/י 7 1 וג) 1 ז^^*< 1 וו$ ,ז.)>ןוי 1 .^ 0 

1€ יח:>€{ 11 ,יןתססןי .^ 1 . 44 .: 43 ^ 1 , 

,זז .¥\ ;* 1946 . 01 {) 1 < €0 

, 111011 ־ 1,11 ? ג 1 -. 011107 ? . 11 ;ל 4 יי 1 1 

; 48 ^־'! ^ה 1 וז 11/1 { ./> ./ 

2 § //זזז •{ 1122 ^ 0 ה . 5 חת 1 .וו 1 ־ן 0 ו 15 .{ 

011121 ,ת 1110 ,־ו<>(ןז< 0 0 ^: 111001 ; 1949 

.!!'ר ;' 1 ) 195 •>){/€ 12 <) 1122 {/ 2 0160 1 } 177 ) 7121651011 

,י 1 ז 0 > 1 :' 1952 . 11 \ 0 ^ £1€1 

*י 14.11 . 14 - 111 ו> 11 ו 01 נ 81 .ו 1 ' 1 : 1955 ) 0 ^ 1 

.■! 0 ^׳זסי 11 ־.>־י'יז . 44 ;י 6 כ 19 .// , 11 ) 01 (} 

א. מ. ר. 

הצריכה. משנות ה 80 של המאה ה 19 ואילך נעשה 
החשמל — כאמצעי למאור וכתחליף יעיל ביותר לצורות- 
אנרגיה אחרות ברוב התהליכים הטכניים — מיצרך שבלעדיו 
אין לתאר חיי חברה תרבותית. ב 40 השנים שמ 1920 עד 
1960 גדלה צריכת החשמל בעולם כמעט פי 20 , וב 1962 
הגיעה עד כ 2,300 מיליארד קוט״ש, שהם כ 7% — 6 של 
הכמות הכללית של הצריכה השנתית של אנרגיה בחברה 
האנושית (צריכה זו, לפי אומדן 1963 , שוות־ערך ל 4,500 
מיליון טון פחם). 

גם צריכת החשמל לגולגולת ולשנה נמצאת בסימן עליה 
מתמדת: הממוצע העולמי גדל ב 24 שנים מ 210 קוט״ש 
ב 1938 ל 835 קוט״ש ב 1962 . קיימים הבדלים ניכרים מאד 
בין כמויות החשמל שצורכים תושבי ארצות שונות, וצריכת 







213 


חשמלי, כח 


214 


פנמית צריכת החשמל באירופה ינל-ביה-ם), באה״ב יבכרה״מ 
בהשוואה לצריבה העולמית בשנים 1920 — 1961 - 



החשמל לגולגולת ולשנה מהווה מדד נאמן של דרגת ההת¬ 
קדמות הטכנולוגית ורמת התיעוש של כל ארץ וארץ ושל 
כל חבל וחבל. גם מבחינת קצב גידול הצריכה קיימים 
הבדלים ניכרים בין ארצות שונות: הוא מהיר יותר בארצות 
המתפתחות, וביניהן — גם ישראל, צריכת החשמל נמוכה 
בממוצע כ 15% מייצור החשמל! ההפרש מכסה את הצריכה 
העצמית של תחנות-הכוח ואת ההפסדים ברשתות ובתחנות 
הטראנספורמאציה. 

ברוב הארצות נערכת תחזית הביקוש לחשמל לתקופה 
קרובה של 5 — 10 שנים. בארצות מתפתחות מתבססות התח¬ 
זיות, בדרך-כלל, על הדרישות בכל ענף וענף של משק- 
המדינה לפי תכניות-הפיתוח ולפי העליה הצפויה ברמת-החיים 
של האוכלוסיה. תקופת הכפלת שיא הביקוש היא בארצות 
מפותחות כ 10 שנים, בארצות מתפתחות — תקופה יותר 
קצרה, בישראל היתה 41/2 שנים בעשור הראשון לקיום 
המדינה, 5 % שנים — אחרי העשור הראשון. מספר רב של 
סקרים וחישובים נעשו לשם קביעת אומדן צריכת החשמל 
לקראת שנת 2000 — בהנחה שאוכלוסיית העולם תגיע ל 6,3 
מיליארד נפש, שהמדינות המפותחות יגיעו לרוויה מסויימת 
בשימוש בחשמל, והמדינות המתפתחות — למצב פיתוח 
גבוה למדי, ושהשימוש בחשמל בכל ענפי-המשק ילך ויגדל 
על חשבון סרגי-אנרגיה אחרים, עד כדי 35% מכלל האנרגיה 
הנצרכת ע״י האנושות. על סמך הנחות אלו חושב, שהצריכה 
לגולגולת ולשנה תגדל בממוצע בשיעור של 4% — 3 ותגיע 
בשנת 2000 ל 3,500 קוט״ש. צריכת החשמל הכללית בכל 
העולם תגיע באותה שנה ל 22 ביליון קוט״ש, ותצרוכת זו 
תדרוש הספק מותקן בכל תחנות-הכוח בשיעור של 4.7 
מיליון מגאוואט. 

מבחינים בין שימושים שונים בכוח חשמלי: 

(א) הצריכה התעשייתית — להפעלת מנועים 
וכלי-עבודה חשמליים ולמיתקנים הצורכים חשמל במישרין, 


כגון מיתקני אלקטרוליזה, כורים תעשייתיים לייבוש, קליה, 
חיסום מתכות וכר. בארצות תעשייתיות מיועד חלק גדול של 
תפוקת החשמל לשימושים מסוג זה. צריכת-חשמל תעשייתית 
לעובד היא, בדרך-כלל, מדד לדרגת המיכון של התעשיה. 
צריכה גבוהה לעובד מציינת לפעמים קיום של תעשיות 
שתיפעולן דורש ידיים עובדות מעטות בלבד, אבל כמויות־ 
חשמל גדולות. 


טבלה 5 


צריכה ממוצעת 
לשנה לעובד 
תעשייתי 
(ב 100 קוט״ש) 

— 

הצריכה התעשייתית ב % 
של צריכת החשמל 
הכללית 

ארץ 

( 1961 ) 

53 

62 

נורווגיה 

21 

58 

שוודיה 

10 

41 

שוויץ 

10 

71 

גרמניה המערבית 

10 

71 

צרפת 

10 

63 

הולאנד 

9 

76 

בלגיה 

8 

60 

אוסטריה 

7 

68 

איטליה 

6 

50 

בריטניה 

6 

39 

ישראל 


(ב) המיכון החשמלי של הייצור החקלאי איטי יותר מן 
התהליך המקביל לו בתעשיה. גורמת לכך, בין השאר, ניידות 
המכונות החקלאיות, המגבילה את סוגי המכשירים שאפשר 
לחברם לרשת! סיבה נוספת היא השמרנות המסרתית של 
החקלאים ברוב הארצות. פיזור האוכלוסיה החקלאית על פני 
שטחים נרחבים מגדיל את ההשקעות בבניית רשתות לחיש- 
מול החקלאות. בארצות שונות מעודדים השלטונות את 
השימוש בחשמל בחקלאות. הרשות לחישמול איזורים חק¬ 
לאיים באה״ב, שהוקמה ב 1936 , מטרתה לספק הון זול בצורת 
הלוואות ל 35 שנים בריבית של 2% לעידוד החישמול של 
איזורים מעוטי-אוכלוסין. 

צריכת החשמל בחקלאות בישראל היא בין הגבוהות 
בעולם בגלל שאיבת המים להשקאה, הנעשית ברובה המכ¬ 
ריע ע״י הנעה חשמלית! היא מגיעה כאן ל 25% מכלל 
הצריכה ( 1963/4 ). 

(ג) הצריכה הביתית-מסחרית מיועדת למאור, 
לחימום (כולל בישול. חימום מים) ולקירור (כולל מזגני 
אוויר), להספקת אנרגיה קינטית לצרכי הבית (מערבלים, 
שאבקים, מאווררים. מקלטי ראדיו וטלוויזיה, מברישי-שיניים 
וכיד׳). לגבי החימום מתחרים בחשמל מקורות־אנרגיה אחרים 
(גאז, פחם, דלק נוזלי, וגם קרינת-השמש), ואילו לגבי שאר 
הצרכים יש לחשמל למעשה שליטה מוחלטת (וע״ע חש¬ 
מליים. מכשירים). 

הקף השימוש הביתי בחשמל מושפע מגורמים מקומיים: 
רמת-החיים, המסורת, האקלים, ובמידה רבה — גם מדיניות 
התעריפים של חברות-החשמל. 

בישראל מהווה הצריכה הביתית-מסחרית 36% מכלל 
צריכת החשמל ( 1963/4 ). 

(ד) הצריכההתחבורתית מיועדת בעיקר להפעלת 










215 


חשמלי, בח 


216 


טבלה 6 


מספר המכשירים 

ל 100 צרכנים ביתיים 

1 תצרוכת שנתית 
ממוצעת של 

ארץ 

מקררים 

חשמליים 

דודי 

חימום 

חשמליים 

בישול 

צרכנים ביתיים 

(קוט״ש) 

(1962) 

31 

1 

55 

65 

3,240 

שוויץ 

29 

44 

34 

2,826 

בריטניה 

74 

ס 

58 

1,910 

שוודיה 

27 

15 

27 

1,085 

אוסטריד, 

52 

15 

45 

1,069 

גרמניה 

המערבית 

64 

37 

• 

1,143 

ישראל 

( 1963 ) 

38 

12 

5 

608 

צרפת 

31 

5 

9 

646 

בלגיה 



— כק' 7 

.י.העיד? גח־רף 


" אין נתונים 



11 ' י•! <גו דו 


- 1 יי 


רכבות. טרוליבוסים וכד׳. אספקת חשמל לצרכים אלה 
מתחנות־כוח מרכזיות אינה משקית אלא לגבי מפעל תחבורי 
תי גדול. בארצות אחדות — כגון אוסטריה ושוויץ — הגיע 
חישמול התחבורה הציבורית לשלב גבוה וצורר כ 10% מכלל 
צריכת החשמל. בישראל אין לעת־עתה אלא צריכה מצומצמת 
מאד של חשמל למטרות תחבורה ("כרמלית" בחיפה) (וע״ע 
חשמליים, כלי־תחבורה). 

(ה) הצריכה למאןר הרחובות קשורה בראש 
וראשונה בצפיפות התחבורה העירונית ובשאיפה לפיאזר 
המרכזים ועורקי־התחבורה העירוניים — שתיהן תוצאות 
ישירות של רמת־חיים גבוהה. ישראל צורכת לשימוש זה 
פחות מ 1% מכלל הצריכה ( 1963/4 ). 

הביקוש, מקדם־העומס והשוני. אין אפשרות 
משקית של אגירה ישירה של חשמל! ייצור החשמל 
וצריכתו באים למעשה כאחד. בעקיפין אוגרים אותו(זרם ישר) 
בצורה של אנרגיה כימית של מצברים וסוללות חשמליים 
(בגון למצברי־מכוניות, פנסי־כיס וכד׳) או בצורה של 
אנרגיה פוטנציאלית של מים, המוזרמים לתור אגמי־אגירה 
בעזרת משאבות מונעות בחשמל בשעות שפל־הצריכה 
והמפעילים טורבינות הידרוליות בשעות של צויר מוגבר 
בחשמל. — להלכה היתה עצמת כל המיתקנים לייצור חשמל 
ואספקתו צריכה להיות שווה לפחות לעומס המאכסימאלי 
העשוי להופיע כשכל הצרכנים היו מחברים את כ ל המית¬ 
קנים שברשותם לרשת-החשמל בבת־אחת, למעשה אין דבר 
זה מתרחש לעולם, ובמציאות יש לבל סוג של צריבה 
תנודות אפייניות משלו, והן נבדלות — מבחינת הזמן 
והעצמה — מן התנודות של סוגים אחרים של הצריכה. 
יש עזניתן לגלות בתנודות הצריכה חוקיות מסויימת במובן 
הסטאטיסטי, כשהשיאים והשפלים חוזרים לאחר תקופות 
קבועות. דוגמות של תנודות בעלות אופי מחזורי: עונתיות— 
כגון השיאים שבעקבות השקאת השדות בקיץ, ייצור הסוכר 
לאחר איסוף הסלק, הסקת הבתים בחורף, הפעלת מזגני- 
האוויר בקיץ, וכו׳! שבועיות— כגון שפל הצריכה התעשיי¬ 
תית והצריכה לתחבורה ציבורית-עירונית בשבתות ובחגים, 
השיא בצריכה לבישול בערבי ימים אלה, וכו׳; יומיות — 
כגון השיאים לתאורה בערבים, בצריכה לתחבורה ציבורית- 
עירונית בשעות שלפני פתיחת המפעלים והמשרדים ולאחר 


סגירתם, השפל בצריכה התעשייתית בהפסקות-מנוחה, 
וכיו״ב. 

יש גם תנודות לא-צפויות בצריכת החשמל, למשל אלה 
הנובעות מתקלה במפעל תעשייתי, משביתה, מהגברת 
ההשקאה בשנת-בצורת, ממאור מוגבר בשעות התעננות 
מוגברת וערפל. 

כל תנודות-הצריכה אצל הצרכנים הבודדים מצטברות 
לתנודות הביקוש של תחנות-הכות ושל מיתקני-החלוקה, 
המתבטאות בעקומים אפייניים של תנודות הייצור או הצרי¬ 
כה. אפייני לצריכה הישראלית שקיימים שני רכסים בעקום 
זה; פיסגה קיצית, בשעות היום, של השקאת השדות ופיסגה 
חרפית של מאור מסחרי וביתי בשעות הערב. 

הביקוש השנתי מגיע לשיאו לתקופה קצרה בלבד. כמות- 
החשמל שנוצרת ונצרכת במשך השנה קטנה מזו שאפשר 
היה לספק, אילו היה הביקוש נשאר כל הזמן בגובה השיא. 
היחס בין שתי הכמויות הוא מ ק ד ם - ה ע ו מ ס השנתי, 
המבוטא באחוזים. במערכות-אספקה מודרניות מגיע מקדם- 
העומס ל 60% — 55 ! בישראל הוא גבוה, ועומד בשנים האח¬ 
רונות על 64% . כמו-כן אפשר לחשב מקדם-עומס חדשי, 
שבועי, או יומי, הן על יסוד מערכת האספקה המלאה, והן 
לגבי חלקים מסויימים שלה. 

הפרשי-הזמן בביקושם של צרכנים או קבוצות־צרכנים 
לחשמל יוצרים את ה״שוני". קיים "שוני" בין ביקוש של 
סוגי-צריכה שונים, וכן "שוני" בין הביקוש של אותו סוג- 
צריכה כשהביקוש מפוזר על פני זמנים שונים. ככל שגדל 
ה.,שוני" משתפר מקדם־העומס, דוגמות ל״שובי": הביקוש 
למאור מגיע לשיא בשעה שהביקוש לתעשיה נמצא בשפל — 
נוצר "שוני" ביניהם, ומקדס-העומם של כל אחד מהם בנפרד 
נמוך ממקדם-העומס המשותף של שניהם. מקדם־העומס של 
מגהץ נמוך ממקדם־העומס של נורות, אולם מקדם־העומס 
למספר רב של מגהצים שפיר יותר מן המקדם למספר רב 
של נורות, וזאת בגלל ה״שוני": הביקוש לחשמל למגהצים 
מתחלק לכל שעות היום, ואילו הביקוש לחשמל לנורות — 
למספר שעות בערב. 

אספקה וחלוקה של כוח חשמלי כשירות 
ציבורי. בדרך־כלל, פועלות תחנות-הכוח במפעלים צי¬ 
בוריים לצרכי אספקת זרם ללקוחות רבים מאד, ואילו תחנות- 







217 


חשמלי, צח — חשמליים, כלי־תחגירה 


218 


כוח מעטות בלבד משרתות מפעל תעשייתי בודד ונמצאות 
בבעלותו. יש שמפעלי־חשמל שייכים לרשויות ממלכתיות, 
איזוריות או מוניציפאליות, ויש שהם נמצאים בבעלות 
פרטית של חברות. אולם בשירות ציבורי זה אין, בדרך־כלל׳ 
התחרות בין מפעלים, וחברות־החשמל אף נוהגות להחליף 
ביניהן ידע ונסיון ולשתף פעולה זו עם זו עד כדי העמדת 
עודפי ההספק של האחת לרשות החברה השניה. דבר זה נובע 
מן העובדה, שקיומן של שתי תחנות־כוח לאספקת חשמל 
לאותה אוכלוסיה, בעלת שתי רשתות־חשמל מקבילות 
ונפרדות, אינו יכול להיות משקי; ההשקעות ויציאות־הייצור 
הקבועות והשוטפות בשני מפעלים עולות בהרבה על אלו 
שבמפעל אחד ויחיד; כפילות המנגנונים המינהליים מוסיפה 
להעלות את היציאות; גם ניצולת הדלק בשתי תחנות קטנות 
נמוכה בהרבה מזו שבתחנה אחת גדולה. 

בדרך־כלל פועלות חברות־החשמל על יסוד של זכיונות 
ממשלתיים או עירוניים, המקנים להן זכויות בלעדיות. 
כתחליף לאמצעי הוויסות הכלכלי של הצע וביקוש — שהוא 
משותק בתחום זה — מעמידים הזכיונות את חברות־החשמל 
תחת פיקוח חמור של מוסדות־ציבור, בעיקר בכל הנוגע 
ליחסיהן עם לקוחותיהן. יש מקרים שנותני הזכיון משתתפים 
ברווחי חברות־החשמל כתמורה בעד מסירת הזכיון. 

ברוב המקרים מאורגנות חברות־החשמל כחברות־מניות 
פומביות, כדי לאפשר להן את הגישה למקורות כספיים, כגון 
הבורסה לניירות־ערך, מניותיהן וניהולן של חברות אלו היו 
זמן רב בידיים פרטיות. במרוצת הזמן עברו יותר ויותר 
לשליטה או לבעלות ממשלתית, וזאת בעיקר בגלל העניין 
שיש לממשלה בקביעת מדיניות התעריפים, המשמשת — 
בידי הגוף הקובע — מכשיר בעל עצמה רבה להכוונת פיתוח 
המשק. הוזלת החשמל לשימושים מסויימים מסייעת לפיתוחם 
של אותם ענפי התעשיה והחקלאות, שבהם יש למחיר 
החשמל השפעה מכרעת על יציאות הייצור! אולם העדפה 
זו מן ההכרח שהיא ניתנת על חשבון שאר הצרכנים, הנדר¬ 
שים לשלם מחירים גבוהים יותר בעד שימושים בחשמל 
למטרות אחרות. משום כך העדפות אלו יכולות להינתן רק 
על סמך שיקולים מדיניים בדרג ממשלתי. 

יש שמחייבים אותו צרכן בתעריפים שונים, למשל: לגבי 
צרכן תעשייתי — תעריף אחד למאור, תעריף שני לכוח, 
ותעריף שלישי לאלקטרןליזה. בצריכה ביתית מקובלים 
תעריפים נפרדים לשימוש בשעות השפל, לזרם־לילה, 
לתצרכתם של מקררי־ספיגה, של מיתקני־בישול וכו׳ — כל 
אלה נוסף על התעריף הבסיסי. 

בבריטניה הולאמה אספקת החשמל ב 1947 . כל 
תחנות־הכוח הציבוריות ורשתות־החלוקה הן בבעלותה של 
"רשות החשמל הבריטית" ("מועצת החשמל"), שהיא גם 
רשות־הפיקוח העליונה על הרשויות האיזוריות המטפלות 
בחלוקת החשמל לצרכנים. — ב צ ר פ ת הוקם ב 1946 מוסד־ 
גג ל 26 הגופים האיזוריים הממשלתיים לייצור חשמל ולחלו¬ 
קתו ! חלק של פעולות חלוקת־החשמל הושאר בידי הרשויות 
המקומיות. — באיטליה נמצא ענף ייצור החשמל בחלקו 
הגדול בידי חברות פרטיות, ועליהן רק השגחה רופפת בלבד 
מטעם השי׳טונות. — ב ש ו ו ד י ה מתחלקות התחנות העיק¬ 
ריות — שרובן הידרוללת — והרשת של מתח גבוה להעברת 
זרם בין חברות בבעלות ממשלתית ובין חברות פרטיות, 
שביניהן קיים שיתוף־פעולה טכני וכלכלי הדוק. — ב ב ל ג י ה 


ייסדו החברות הציבוריות והפרטיות — ללא התערבות 
ממשלתית — אירגון־גג לפיקוח מרכזי על הייצור ועל 
ההעברה של החשמל מאיזור לאיזור. — בשוויץ נמצאים 
הפיקוח הציבורי על מפעלי-החשמל בידי הרשויות המקו¬ 
מיות, והסמכות למתן זכיונות לניצול האנרגיה ההידרולית— 
בידי הקאנטונים. — באה״ב הוקמה ב 1920 "הוועדה הפדרא¬ 
לית לכוח״ — תחילה לשם פיתוח תכניות הידרו־אלקטריות, 
ולאחר מכן לפיתוח האנרגיה החשמלית בכללותה. ועדה זו 
היא הרשות העליונה למתן זכיונות לתכניות הידרו- 
אלקטריות, והיא מקיימת בידה השפעה על מכירת החשמל 
וקנייתו בין המדינות לבינן, וכן גם פיקוח על תעריפי החשמל 
ועל עסקי הענף בכללו. 

על החשמל בישראל ע״ע א״י, עם״ 918 — 923 . 

. 1 ) .'\\-חן 1 .יטן .( 1 .ן 

.. 111 .ן .נו 

. 011 ר.:ור 1 .ח 1 ז^־ €1 ^\ : 51 ^- 1 \^^ו^ח 0 {ז 0 )){ 

: 952 ! 

/ס ׳ 7/11 , 1 ^ . 0 : 955 ! 

'*€י^ 70 .זגיןס׳ע , 15 ; 1955/6 , 11 ן 

.־ 01 עז 60 ו: 4 ז^ 1 . 14 : 1960 . 

') 7/1 .ן 1 ח 1 .חח\\ .£ : 1961 \ 1 ז 2€ ז 4/1 ) 1 י) 711€ 

־;על) עז>// 0 ־ן 7 ,^רח 0 ל^\()>{ .'י! ; 1955 .£ח 1 י £0 ה 1£1 ז:! 

■■{/ 170 ה 10 ז 1 )ד< 0 ק^ 1 ? 4 )״ 71 £{/ 7 , 011 ׳\\ 0 ; 1956 

€^^?^ 46 ימק 7 >{ 6 ת^ שויןמסתמיד ז 6 < 4 ({) 10 ׳ 1 . 6 ; 1956 , 01 ^ 1 

,־ 111101 .? ן 1957 

,^<^ 0 י 1 ) 1 ה 3 } 71 /ס £^ 4 71 ^ 1 )/ 30 ) •)^ 7 ,־ 01 ו[ק 1 :|^ 1 .'- 1 . 06 ;( 1961 

. 1961 

י. בא. 

חשמליים, מוליכים ומבדךים, באלקטרוטכניקה: 

מוליכים ח ש מיל י ים (מו״ח) הם התמרים 
המיועדים להעברת הזרם החשמלי;מבדדיםחשמליים 
(מב״ת) — חמרים המגבילים את הזרם במו״ח או מונעים 
את התפרצות נושאי המטען מתחום מוגדר. בטכניקה מש¬ 
משים מוליך ומבדד כמיתקן אחד — זה בזה, להעברה חסכו¬ 
נית ובטוחה של הזרמים והמתחים החשמליים. 

על התאוריה של המוליכות — ע״ע חשמל, עמ׳ 181/4 . 

הנסיון הראשון של הזרמת חשמל נעשה סמוך ל 1730 
ע״י סטיון גרי (ע״ע), שהעביר מטען חשמלי למרחק בחוט 
מתכתי '(מוליך) תלוי בחוטי־משי (מבדרים). הפאטנטים 
הראשונים המתייחסים למוליכים מבודדים לשימושי טכני 
הוצאו בשנות ה 40 של המאה ה 19 בבריטניה ובאה״ב. 

פרט למיתקבי אלקטרוליזה (ע״ע) ולמיתקני תאורה (ע״ע) 
מסויימים, שבהם הזרם החשמלי עובר דרך נוזלים או גאזים, 
המוה״ח המשמשים בטכניקה הם מוצקים, ברובם המכריע — 
מתכתיים, לפעמים פחמניים. 

ל וח 1 

תכונות חשמליות של מוליכים 

1 — סיה(ההתנגדות הסגולית) [ותס >< מ] >< * 10 ב״ס 

( 70 ) - סס^יס) 100 

2 י- - = שינוי הד׳תנגדות ב% בהעלאת 

סיס 

המססרמורה ס״ס עד ״ 100 

3 — ערכים יחסיים של המוליכות ( 1 = 1-18 ) 


3 

2 


זזומד 

67 

3-41 

1.50 

יסף 

56 

3-43 

1.55 

נחושת 

50 

3-39 

2.04 

זהב 

40 

3-47 

2.50 

אלומיגיוס 

18 

3-42 

5.5 

אבץ 

15 

3-68 

6.6 

ניקל 

12 

3-66 

8.7 

ברזל 

10 

3-39 

9.8 

פלטינה 

10 

3-46 

10.1 

בדיל 

5 

3-42 

19.3 

עופרת 

1 

3 9 

95.8 

כספית 

2 

+0.1 

43 

מאנגאניז 

2 

+0.3 

50 

קונסטאנטאן 

0.05 — 0.01 

-2-7 

* 10 —י 10 

גראסיט 

0.001 

-2 —-7 

10* 

קארבורונד 


מו״ח. בשימוש הטכני מבדילים בין מו״ח השופים — 
בעלי שטח חיצון גלוי לאוויר, ובין מו״ח מבודדים — הנושאים 
מעטה מבודד על שטחם החיצון. כמוליכים חשופים משתמשים 
בהתקנת קווי חלוקת-חשמל עיליים (ע״ע חשמל, חלוקה 
ואספקה), בקווי טלפון וטלגראף, וכן לחיבורים בתוך מכשי¬ 
רים חשמליים, מכשירים אלקטרוניים ולוחות־חלוקה. המוה״ח 
המבודדים מתחלקים לכבלים, לחוטי-חשמל מבודדים ולחוטי- 
ליפוף. רשתות־חשמל למתח גבוה ובינוני ורשתות טלפון 
וטלגראף בנויות מכבלים. בחרטי-חשמל מבודדים משתמשים 
לחלוקת חשמל במתחים נמוכים בבתי־מגורים ובתעשיה, 
וחוטי-הליפוף הם החומר ליצירת פלילים חשמליים במכונות 
ובמכשירים חשמליים. 

מו״ח טובים לצרכים טכניים הם המתכות: נחושת, אלו¬ 
מיניום, ארד ופלדה. 

נחושת אלקטרוליטית, המכילה פחות מ 0.1% חמרים 
זרים, היא המתכת הנפוצה ביותר בתעשיית המוליכים, הן 
החשופים והן המבוךדים, בגלל תכונותיה המעולות: מולי¬ 
כות גבוהה, התנגדות לקורוזיה, חוזק מכאני, כושר־התארכות 
גבוה וכושר הלחמה. כשדרוש חוזק מכאני העולה על זה 
של הנחושת, מוותרים על מוליכות גבוהה ומשתמשים בסוגים 
שונים של ארד — סגסוגות של נחושת עם זרחן, סיליקון, 
מאנגאן ואבץ —, שמוליכותם היא ביו 20% ל 85% של 
מוליכות הנחושת האלקטרוליטית, אך חזקם כפול מזה של 
הנחושת. במקרים קיצונים, שבהם נדרש חוזק מיוחד של 
המוה״ח — כגון לגישור מרחקים גדולים מן הרגיל בין 
העמודים של קווים עיליים —, נאלצים לוותר על מוליכות 
טובה ומשתמשים בחוטי-פלדה מגולוונים או מצופים נחושת. 

מוליך-אלוטיניום יתרונו הוא שמשקלו אינו אלא 
כמחצית ממשקל הנחושת בעלת אותה המוליכות ומחירו זול 
ממחירה; כמו־כן ניתן בשימוש באלומיניום הקל להסתפק 
בעמודים קלים וזולים יותר בהתקנת קווים עיליים למתחים 
גבוהים. לעומת זה, גדולה סכנת הקריעה במוליך-אלומיניום, 
הן בגלל חזקו הנמוך יותר, והן בגלל נקודת־ההתכה 
הנמוכה שלו — במקרה של התהוות קצר חשמלי והתחממות 
יתרה של המוליך. 

מוליך מתכתי מתיל אחד שקטרו גדול גורם לקשיים 
בשימוש בגלל קשיחותו, ומעדיפים ממנו מוליך גמיש, השזור 

מחיטים דקים. מאותה 
סיבה מייצרים מולי¬ 
כים כבדים ע״י שזי¬ 
רת עורקים שזורים. 

מספר החוטים בשכ¬ 
בה עוטפת, שמספרה 
הסידורי ״, הוא ״ 6 , 

ומספרם הכולל של 
הגידים בסו״ח שזו¬ 
רים הוא, איפוא: 7 , 

19 , 37 , 61 , 91 , 127 , 

וכר. קיימות, כמו־כן, 

שיטות אחרות של 
שזירת חוטים עגולים 
או בעלי חתך צורתי 
(ציור 1 ). 

כדי להעלות את 







223 


חשמליים, מוליכים ומכדדים 


224 


החוזק המכאני של מו״ח שזורים עשויים אלומיגיוס, מכניסים 
למרכזם תיל־פלדה או עורק־פלדה שזור! האלומיניום מוליד 
את החשמל, ואילו הפלדה נושאת את משקל המוליך. 

לשם מניעת עליית צפיפות המטען החשמלי על פני 
המשטח החיצון עד כדי גרימת יוניזאציה של האוויר, מגדי¬ 
לים באופן מלאכותי את קוטר המוה״ח ע״י יצירת חלל 
פנימי בתוכו. 

מ ב " ח. החוזק ה ד י א ל ק ט ר י הוא מפל־המתח 
המאכסימאלי שהבידוד יכול לעמוד בו! הוא נמדד בקילו- 
וולט/ס״מ או בוולט/מיל (= "",,!/י האינץ׳). החוזק הדי־ 
אלקטרי פוחת עם עליית הטמפרטורה. העומס המכאני עשוי 
להקטין את החוזק הדיאלקטרי עד כדי עשירית, התמוטטות 
הבידוד היא תוצאה של פגם מקומי: נזילה חלשה של זרם 
דרך האיזור הפגום גוררת התחממות מקומית, חו מקטינה 
את החוזק הדיאלקטרי באותו איזור ומגבירה את הנזילה! 
תגובת-שרשרת זו מביאה להתמוטטות הבידוד. מאחר שהחי¬ 
מום הוא גם פונקציה של הזמן, מתקבלים ערכים שונים של 
החוזק הדיאלקטרי בהתאם למהירות העלאת המתח. 

התנגדותו של מב״ח מורכבת מהתנגדות־הנפח — 
שהיא התנגדותו הסגולית, ומהתנגדות־השטח — שהיא 
התנגדותו של המבה״ח לנזילת נושאי-המטען על פני השטח 
מהמוליך דרך המבדד לגוף אחר. התנגדות־השטח תלויה, 
בראש וראשונה, בטיב השטח ובנקיונו: שטחים מחוספסים, 
מלוכלכים ורטובים מקטינים בהרבה את ההתנגדות. 

מבחינת התכונות האפייניות של מב״ח, חשובים— נוסף 
על ההתנגדות — המקדם הדיאלקטרי ומקדם ההפסדים 
הדיאלקטריים (ע״ע חשמל). 

המקדם הדיאלקטרי של מב״ח הוא שיעור הקטנת 



ציור 2 

התפרקיה חעכי?ית (גח 0 ־ 001 ) על קו ניתח גבוה על 700 קי^ו־-־ור^ט 


הכוח הפועל בין שני מטענים, כשבמקום ריק מפריד חומר 
מבודד ביניהם. התנהגותו של חומר זה מוסברת לפעמים 
מן הקטביות של מולקולותיו, המתיישרות בכיוון השדה שבין 
שני המטענים, חוצצות ביניהם ומקטינות את הכוח הקולוני. 
אולם גם חמרים אל־קטביים מסויימים פועלים כמבדדים, 
למשל כתוצאה מתזוזת האלקטרונים של האטום הנמצא 
בקרבת מטען חיובי. במב״ח קטבי מוצק מוגבל חופש- 
התנועה של המולקולות, והמקדם הדיאלקטרי הוא נמוך 
יחסית. עם עליית הטמפרטורה, ובמיוחד מעל לנקודת־ 
ההתכה, חופש-התנועה של המולקולות עולה אף הוא, והמקדם 
הדיאלקטרי גדל! עליה נוספת של הטמפרטורה שוב עשויה 
להקטינו בגלל הגברת המקריות בכיוון המולקולות, בשדה 
חשמלי מתחלף עוקבת תנועת המולקולות הקטביות אחרי 
תנודותיו של השדה! אולם בתדירויות גבוהות אין התנועה 
מסוגלת להדביקן, והמקדם הדיאלקטרי קטן. המקדם הדי- 
אלקטרי של פוליוויניל-כלוריד, שהוא חומר קטבי בינוני, 
הוא 4.3 ב״ס, 6.8 ב- 21 , 9.1 ב״ 65 ! מ 6.8 ב״ 21 ב 60 הרץ 
פוחת המקדם ל 5.5 ב 1,000 הרץ, ול 4.9 ב 1,000 קילו־הירז. 
בניגוד לכך הפוליאתילן האל-קטבי הוא בעל מקדם דיאלקטרי 
קבוע — 2.2 בכל הטמפרטורות מ ״ 20 עד ״ 100 ובכל התדי־ 
רויות עד ל 100,000 קילו־הרץ. 

מקדם ההפסד הדיאלקטרי בזרמים או 
בשדות מתחלפים. בגלל הצמיגות הפנימית של חומר 
דיאלקטרי צורכים השינויים בהקטבה אנרגיה חשמלית, 
המתגלגלת באנרגיית-חום. מקדם־ההפסד הוא היחס שבין 
הפסד האנרגיה לבין האנרגיה הניתנת לניצול! במב״ח בעל 
הפסדים דיאלקטריים נמוכים ערכו בקירוב כמכפלת המקדם 
הדיאלקטרי' במקדם־העומס. אנרגיית־החום מנוצלת לחימום 
גופים ע״י זרמים בעלי תדירות גבוהה, כשגופים אלה פו¬ 
עלים כמב״ח דיאלקטריים: זהו, למעשה, חימום ללא מפל־ 
טמפרטורה, ואין בו מן הנזק שאמצעי־חימום אחרים עשויים 
לגרום לגוף המחומם. 

מב״ח מתקרבים, איפוא, להתנהגות של מבדדים אידי¬ 
אליים כשחזקם הדיאלקטרי, התנגדותם ומקדמם הדיאלקטרי 
הם מאכסימאליים, ואילו מקדם ההפסדים הדיאלקטריים 
מתקרב לאפם. 

מב״ח מתחלקים לקבוצות בהתאם לעמידותם בפני 
ח ו ם, טמפרטורה גבוהה מן הרגיל עשויה לגרום להתאדותו 
של נוזל מבודד, או להתפחמותם — ואפילו להתלקחותם — 
של מב״ח אורגאניים! חמרי־בידוד אחרים מתרככים! בכל 
המקרים הם מפסידים מכוח־הבידוד שלהם. גם טמפרטורות 
נמוכות מן הרגילות מסכנות את המבה״ח: הוא נעשה פריד 
ועלול להתפורר בנקל. רטיבות מסכנת את כוח־הבידוד 
במידה רבה. ממב״ח טובים נדרש שלא יהיו היגרוסקופיים; 
0.06% של מים בשמן־בידוד מינראלי מקטינים את חזקו 
הדיאלקטרי לכדי מחצית. התעבות אדי־מים על פני קווי־ 
חשמל עיליים למתח גבוה יוצרת סכנה של קצר חשמלי. 
ממב״ח נדרשת עמידות בפני התקפות כימיות! הנהגת הגומי 
הסינתטי כמב״ח במקום הגומי הטבעי ביטלה את סכנת 
ההתקפה של שמנים מינראליים. 

גאזים הם חומר-בידוד מצויין, כל זמן שריבוי יונים אינו 
הופכם למוליכים. ה אוויר הוא חומר־הבידוד הנפוץ בעו¬ 
לם ! התנגדותו היא ־' 10 מגא-אוהם/ם״מ. 

מבחינת השימוש מתחלקים המב״ח לשתי קבוצות: 



225 


חשמליים, מוליכים ומכדדים 


226 


לגופים ולמעטים. בגופים מבודדים משתמשים לקווי־חשמל 
עיליים, לקווי־טלפון(ציור 3 ), ולמיתקנים ואביזרים חשמליים. 
הם נעשים בעיקר מחרסינה, מזכוכית, מאבוניט, משתנה* 
פורמאלדהיד, מפנול־פורמאלדהיד ומלוחות מלאכותיים מנייר 
רווי שרפים. התמרים לעטיפות של מוליכים או לחוצצים בין 
שני ריכוזי מטענים חשמליים הם עפ״ר: גומי, פוליאתילן, 
פוליוויניל־כלוריד, לכות לציפוי חוטי־ליפוף ונייר < אפשר 
לשייך לסוג זה גם את השמנים למילוי שנאים, מפסיקי־זרם 
וכד׳, וכן את האוויר. 

ל ו ח 2 


תכונות חשמליות של לא־מוליכים 


1 — התנגדות (באוד,ם) של קוביה שמקצועה 1 ס״מ 

2 — מתח־הסריצה (בקילרוולט) בשכבה בעובי של 10 מ״מ 

2 

1 

חומר 

3 

ייס! 

צפחה 


10* 

שנהב 

10 


שיש 

100 

5^ 10^* 

זכוכית רגילד, 

200 

י' 10 >< 3 

חרסינה 


י' 10 

שעווד, 


י' 10 

גפרית 

200—100 

ז' 10 

אבוניט 

80 

10'* 

פאראפין 

150—100 

*י 10 >< 5 

זכוכית־קוואדצה 


״- 10 

ענבד 


''-ס! 

קודונד 


10■* 10^ 

מים מזוקקים 


3x10״ 

אצטון 


י 10 

אתאנול 

200 

*^* 10 —י'י 10 

שמן־סיכה 

30 

גבוהה מאד 

אוויד בתנאים דגילים 


י' 10 

אוויר ביונוספירה 


לוח 3 

מבדדים סינתטיים (המרים פלאסטיים) 


נזקדם 

דיאלקטרי 

התנגדות 

(מגא־אוהס׳,ס״מ) 

חוזק 

דיאלקטרי 

(קילו־וולמ/ס״נו) 

חומר 

2.3 

10'* 

180—160 

פוליאתילן 

6,5—4.0 

10'*—10* 

480—200 

פוליוויניל־כלודיד 

7.5—6.5 

״ 10 

100 

שתנה־פורמאלדדייד 

8.0—5,0 

* 10 —״' 10 

160— 80 1 

1 

פנול־פודמאלדהיד 





מר׳ח חעוופים נתלים על תמיכות־עץ או על עמודים בנויים 
ממוטות־פלדה צורתיים, כשמבדדים — בדרך־כלל מחרסינה 

או מזכוכית — מפרי¬ 
דים בין חמוה״ח וה־ 

תמיכות או העמודים 
(ציור 3 ) (ד׳ להלו) • 

חסכון בהשקעות ב¬ 
בניית רשתות־חשמל 
מושג ע״י הקטנת משקלם של העמודים: העמוד הישן המקו¬ 
בל משקלו כ 6.6 טון, ואילו זה של העמוד בצורת ¥ — רק 
כ 3.6 טון, חסכון נוסף במשקל העמודים מושג ע״י השימוש 
בחלקים קלים מאלומיניום (ר׳ לעיל, עמ׳ 222 ), ביחוד 
ממוטות-אלומיניום צורתיים (ציור 4 ). 


ציור 3 

סברדיפ אפייניים ?יוווים עייויים 



לחיבורים בלוחות־ 

חלוקה משתמשים ב־ 

מו״ח קשיחים. גם הם 
מיוצרים, בדרך־כלל, 

מנחושת אלקטרולי־ 

טית, ובמקרים נדי¬ 
רים — מאלומיניום. 

עפ״ר הם בעלי חתך 
מלבני, ולפעמים בע¬ 
לי חללים שחתכיהם 
מרובעים או עגולים. 

בידוד המוה״ח. 

כל כבל או חוט חש¬ 
מלי מבודד מורכב מהחלק הפעיל — המוליך את החשמל — 
ומחלק או חלקים להגנת החלק הפעיל ומטענו. ברוב הסק¬ 
רים יש לחלקים המגנים צורה של צינורות משותפי-ציר עם 
המוליך. 

ההגנה העיקרית הדרושה למו״ח היא בידוד חשמלי 
בין מרכיביו בתוך הכבל וכלפי חוץ. למתח שאינו עולה על 
15 קילו־וולט מתקינים בידוד מגומי טבעי או סינתטי או 
משרפים סינתטיים, בעיקר מפוליויניל-כלוריד או מפולי־ 
אתילן. למתחים עד 28 קילו-וולט מוסיפים לכבל עטיפה של 
אריג רווי-לכח, למתחים עד 75 קילו־וולט — עטיפה של 
נייר רווי שמנים מינראליים מיוחדים. כבל למתח גבוה של 
230 קילו-וולט מורכב מצינור־פלדה חיצון ובתוכו המוליכים 
עטופי-ר,נייר, הטובלים באמבט של שמן מינראלי בלחץ של 
14 — 15 אטמוספירות (ציור 5 , שמאל). — בידוד של מוליך- 
אלומיניום מושג ע״י חימצון משטחו החיצון, למשל ע״י 
חימצון אנודי באמבטיות אלקטרוליטיות; מתקבל קרום בעובי 
שבין י■ 10 ובין ' 10 מ״מ— הכל בהתאם לנדרש. תכונותיו; 
חוזק דיאלקטרי — 100 — 300 קילו־וולט/ס״מ, התנגדות — 
״^ 10 מגא-אוהם/ס״מ, מקדם דיאלקטרי — 8 . מב״ח כגון זה 
מקנה למוליך גם חסינות בפני טמפרטודות גבוהות מאד. 
אולם מבדד זה הוא פריך והיגרוסקופי! ניתן להקטין את 
המגרעת השניה ע״י מילוי הנקבוביות של הבידוד בשמן מבדד. 

בכבלי-טלפון מעברים זרמים חלשים במתחים נמוכים. 
הבידוד נעשה ע״י^נייר רווי או ע״י שרפים סינתטיים, כשכל 
מו״ח מבודד בפני עצמו, ולכולם — בידוד חיצון משותף. 
יתרונו של מעטרדנייר — שהוא דק יותד, ולפיכך אף הקוטד 
החיצון של הכבל נשאר קטן. מספר הזוגות — בין 6 ל 2,000 . 
בכבלי-טלפון לתדירות גבוהה מורכב כל זוג מתיל מרכזי 
ומצינורית חיצונית, כשביניד,ם נמצא החומד הדיאלקטרי. 

חוטי־חשמל למיתקנים ביתיים, מסחריים, משדדיים וכד׳ 
מוליכים זרם במתחים שאינם עולים על 600 וולט, והם 
מבודדים ע״י מעטה של שרף סינתטי. 

ד /• 

חוטי־ליפוף מעבירים חשמל במתחים שאינם גבוהים. הם 
מבודדים ע״י לכות סינתטיות, שלהן כוח־בידוד מצויין וחסי- 
נות^בפני השפעות כימיות שונות. 

אם נדרשת מכבלים עמידה בטמפדטורות גבוהות מן 
הרגיל, הם מבודדים ע״י סיבי־זכוכית דוויים שדפים סינת¬ 
טיים מיוחדים או ע״י חוטי-אסבסט. 


להגנת הכבל מפני פגיעות מכאניות משמש שדיון מפלדה— 
בצורת פסים, סרטים, חוטים, או מעופרת או מאלומיניום — 
בצורת צינור; מעטר,־עופרת אף מגן מפני קורוזיה (ר׳ להלן). 




227 


חשמליים, מוליכים ומכדדים — חשמליים, מכשירים 


228 


מעטה מתכתי מחובר לאדמה משמש גם כמגן מפני ר״שפעות־ 
גומלין בין המוה״ח וגלים אלקטרו׳מאגגטיים. 

החלקים המתכתיים, ובעיקר הלקי־פלדה, דורשים הגנה 
מפני קורוזיה! מוליך־הנחושת מוגן מפני התקפת הגפרית 
שבגומי ע״י ציפוי בבדיל, והשריון מוגן ע״י מעטה של גומי, 
שרפים סינתטיים, אריגים רוויים המרים אנטי־קורוזיוויים 
וכד/ 

לכאורה מאפשר הבידוד להטמין מו״ח מתתת לפני־ 
האדמה, מתחת לפני־המים או בתוך קירות של בתים וכד/ 
אולם נהוג להעביר חוטי־חשמל או כבלים (ר׳ להלן) מבוד¬ 
דים באדמה או במיבנים בתוך צינורות מיוחדים, כדי להקל 
על אחזקתם והחלפתם. צינורות אלה נעשים מחמרים קרא־ 
מיים מזוגגים או ממלט או מאסבסט־מלט או מפלדה — 
כשהצינור לפעמים מרופד גליל־קרטון רווי־אספלט — או 
מחסרים פלאסטיים. הנחת כבלים תת־ימיים נעשית באניות 
מיוחדות. כבל בין־לאומי ראשון הונח בין דובר שבאנגליה 
וקלה שבצרפת ב 1850 . לאחר כמה כשלונות הונח כבל 
טראנסאטלאנטי בין ולנשיה שבאירלנד ובין ניו־ 

יורק ב 1866 . ב 1902 הונח הכבל הטראנספאציפי הראשון ביו 
סאן־פראנסיםקו והונולולו. 

תעשיית כבלים. מפעל לתעשיית כבלים מורכב מ 3 
מחלקות: ( 1 ) מחלקה לעיבוד מתכות — שמוצרה הטופי 
הוא מו״ח, מנחושת, ארד או אלומיניום, בעל הקוטר והקשיות 
הדרושים! החמרים הברזליים לשיריון הכבלים אינם מיוצרים, 
בדרך־כלל, ע״י מפעל־הכבלים. ( 2 ) מחלקה לחמרי־בידוד — 
המכינה בעיקר תערובות של גומי. ( 3 ) מחלקה לייצור עצם 
המוה״ח המבודד — המטפלת בשזירת המוליך ובעטיפתו 
במעטה מבדד. מו״ח מבודדים ע״י גומי עוברים תהליך של 
גיפור; שריון מחוטי־פלדה נעשה במכונת־שזירה, ומכונה 
דומה לזו מלפפת פסים או סרטים של פלדה! מעטה־עופרת 
בצורת צינור מתקבל ע״י העברת החוט המבודד דרך מכונת־ 
דחיסה מיוחדת! מעטה של צינור־אלומיניום מתקבל ע״י 
הכנסת המוליך המבודד לתוך צינור־אלומיניום ללא תפר 
והדיקת המעטה המתכתי על המוליך המבודד (ציור 5 , ימין). 

ציפוי חוטי־ליפוף בלכות סינתטיות נעשה ע״י העברת 
החוטים דרך אמבטיות של לכה והכנסתם, מיד לאחר־מכן, 
לתנורים, שבהם נעשית הפולימריזאציה של הלכה, — 
אימפרג 5 אציה של גוף במב״ח נעשית בתוך דוודים, שבהם 
מוציאים ע״י שאיבה את כל הגאזים והאדים מהנקבו־ 
ביות, ואח״כ מכניסים לתוך הדוד את תומר-הבידוד בטמפ¬ 
רטורה מתאימה. 

הכבל הוא אחת החוליות הרגישות במשק החשמל 
והסלקומוניקאציה! הגישה אליו, לשם תיקון או החלפה, 
אינה קלה וגורמת להפסקות בשירות חיוני. ייצור הכבלים 
דורש הקפדה מיוחדת ובקרה מתמדת הן של תהליך הייצור 
והן של המוצר המוגמר! במיוחד נבדקים המרכזיות של 
המוה״ח בתוך המעטה והיעדר פגמים בבידוד. בחירת הכבל 
להעברת זרם מסויים מבוססת, בדרך-כלל, על תחשיב הכד¬ 
איות: כבל המכיל יותר נחושת הוא יקר יותר, אולם דרכו 
מעברת אנרגיה חשמלית בהפסדים קטנים בהשוואה לכבל 
קל וזול! בזמנים ארוכים יוצאות, איפוא. הוצאות ההתקנה 
בשכר החיסכון בהפסד האנרגיה החשמלית, 

תעשיית מו״ח חשופים ומבודדים קמה בא״י בהתחלת 

¬ד¬ 
שנות ה 30 . בישראל קיימים מפעלים למתיחת חוטי־נחושת 



ציור 5 

סוליכים ©כודרים (כבלים) 


וחוטי־אלומיניום, המספקים את תוצרתם לבתי-חרושת 
400 1962 לכבלים ולחוטי-חשמל. ענף תעשייתי זה העסיק ב 
פועלים, ומחזורו הגיע ל 11 מיליון ל״י. מייצרים בישראל 
כבל למתחים עד 12 קילו־וולט. 

1948 .) 1 ,!),!!!ן ,א ; 

011 ; 1948 , 130.1911119 ! 08 > 114601 נן' 1 >ו 6 וז, 3 0 ח > 1 י|}! 1 ' £180 ק 
1 ), 0 ; 1951 ,ס ,^, 

£1(11111 7 ס : 1954 , 1111111011 ו 1 ו! 0 01111 1 ו 0 ו 1$ ו<ז 1 !ת 11 ^ו . €, 

!!110001131(1, €01><11110 ! 1 ) 011 /ס ץ 1 ו 1 ו 111 ו ^( 

(143 ,זוו ; 1956 ,( 14 , 8 , 8 ,־.ז 111 .)!!לץלג! , 1 ) ,< 1 ז)ח 
11 , 4 , ; 1957 ,)/ 1111 /')) 01 ' 11 ^ 1 ) 111 . 1 ) )^ 0 } 5 ' 1 ) 1 1011 ) 01 ,־ 01 ^־] 11 ר 1 ס . 

((:(1.), 51011(10111 110 ■ £11 01 ) 1 -ו 1 )) £1 ■ 101 }(ס 1110 > 1 ז 

1 ) 111 ) ))ה- 1:1 ק £10 ׳!מו־ 1 -) 0 מ 1£1 /£ ,ץ 10 ז 1 ז 1 א .? .ס ; 1957 , 1-1 )) 11 ו^ 

(1 45 , ; 1957 ,)) 1 ) £101 / 0 ! 011 ו 11 )) 11 ו} 1 ן X111, £1((111111 ) 1 ))£ ) 1 -ו (( 

01 111(1(10(111^ 510((1 ת 03 ג) 1€ ת\! : 1958 , 0-157 1 )) 10 ) 011 ) 5 ,) 101 י 
500101^' £01 . 1961 ,) 111001 ) 0011 ) 101 ) 1 \ ,,! 31 ) 616 ־ 

י. ם. ו. 


חשמליים, מכשירים, בפיסיקה ובטכניקה — מכשירים 
מופעלים ע״י כוח חשמלי, המשמשים: 1 . למדידת 
גדלים חשמליים! 11 . לביצוע עבודות מקצועיות בכלי- 
מלאכה! 111 . לצרכי משק-הבית. 

1 . מכשירי־מדידה חשמליים (ממ״ח) — מיו¬ 
עדים למדידה ישירה של כל הגדלים שבהם מאופיין החשמל 
(ע״ע), וכן למדידה בלתי-ישירה של גדלים לא-חשמליים, 
הקשורים לגדלים החשמליים בקורלאציה חד־ערכית — 
בחרושת ובתעשיה, בתקשורת ובתחבורה, ברפואה ובמדעים 
אחרים. הבדיקה הכמותית של התופעות החשמליות היא 
הכרחית להתפתחות המחקר המדעי של החשמל ולהתקדמות 
השימוש המכני בו. ממ״ח הם או מכשירים מראים או 
כותבים או סוגרי מעגל חשמלי. הם מושתתים: 
(א) על פעולה אלקטרוסטאטית! (ב) על פעולתו של הזרם 
החשמלי (פעולה אלקטרומאגנטית, פעולת השראה, פעולת 
חום, פעולה אלקטרוליטית, פעולה על קרן אלקטרונית). 

(א) אלקטרומטרים (ע״ע 
חשמל, עמ׳ 175 ) משמשים למדידת 
הזרם, המתח והקיבול. הפשוטים 
ביותר הם אלקטרומטר-העלה (ציור 
1 ) ואלקטרומסר-המחוג(ע״ע חשמל; 
ציור 2 ). במתחים קטנים סטיית ה¬ 
עלה או המחוג במכשירים אלה פרו¬ 
פורציונית לריבוע המתח. הרגישות 
מגיעה עד כדי 1/10 וולט במתח של 
100 — 150 וולט, ובגלל הקיבול הקטן 
אפשר להגיע לגבי המטען לרגישות 
של יחידת-סקאלה ל ״ 10 קולון. 

רגישות גדולה מזו בשני סדרי- 



צ-ור 1 . א 5 קנורוכ?טר-ע 5 ה 
מ".! :•כ? י 

א ציר הנוע; ב עלד• 
1 -ב; נ מברר (;■פרית 
או עגכרו: ד, מיתקז־ 
הטענה; ד, מיתקן להאר• 
קה או ?הטענת יעוט:■ 
ציאל •ט? (ב) 



229 


חשמליים, מבשיירים 


230 




^ ג 1 דל אפשר להשיג באלקטרו־ 
מטר בעל מתח־עזר (ציור 2 ): 

^ מיתר בע(בי של 1 ! 2 — 1 , שארב( כ 6 
ס״מ, נמתח נגד כוח אלאסמי של 
חוט־קווארצה דק האוחז אותו. הוא 
נע בהשפעת הכוחות הפועלים עליו 
— כשהוא שרוי בפוטנציאל שונה 
ביחס לשני הלהבים הטעונים. ע״י 


ציור 2 . סכסה של 
אלמטרומטר־סיתר 


התאמת מתחים ומרחקים נא 1 תים 
אפשר להגיע לרגישות מאכסימא■ 


לית. הסקאלה נמצאת בתוך מיקרוסקופ, שדרכו צופים 
במיתר. — בסוגים מסובכים יותר של אלקטר 1 מטרים אפשר 
להגיע לרגישות של יחידת־סקאלה לי־ס! וולט או ל״'־ 10 
קולון. 

מכשיר משוכלל מאד הוא אלקטרומטר־הרבי־ 


טיב המכשיר. הרגישות של גאלוואגומטר מוגבלת ע״י 
התנועה התרמית של חלקיו הנעים! זרם או מתח ניתנים 
למדידה, אם הסטיה הנגרמת על ידיהם גדולה ביחס לסטיות 
התרמיות. 

( 2 ) וולטמטרים ואמפרמטרים לזרם ישר 
מבוססים על י אותם העקרונות' כמו הגאלוואנומטר, אלא 
שהסליל המסתובב מוחזק במיסבי־חוד ומומנט־הפיתול נוצר 
ע״י קפיצים לולייניים, המוליכים גם את הזרם לסליל. אין 
הבדל עקרוני בין מד־מתח (וולטמטר) ומד־זרם (אמפר־ 
מטר) — שניהם מבוססים על הפיעולה ההדדית בין מולייד 
שבו זורם זרם חשמלי ובין מאגנט קבוע. הפעולה פרופור¬ 
ציונית לעצמת הזרם, ולפיכך — גם למתח שעל ההתנגדות 
הפנימית של המכשיר. משום כך אפשר עקרונית להשתמש 
במכשיר למדידת זרם גם למדידת מתח. 

כמו־כן ניתן להשתמש באלקטרומטר־המיתר (ציור 2 ) — 


ע ים (ציור 3 ), שבו נגרמים 
שינויי־קיבול ע״י שינויי שטחי 
האלקטרודות. 

(ב) מכשירים למדידת 
זרם. ( 1 ) בגאלוואנומטר 
גורמת פעולה אלקטרומאגנטית 
של זרמים לסטיה של חלקים 
ניידים. בגאלוואנומטרים שונים 
אפשר להגיע לידי מדידת מתח 
של "'־ 10 וולט או של עצמת־ 
זרם של "'־ 10 אמפר. יש שני 
סוגים של גאלוואנומטרים — 
של סליל מסתובב ושל מאגנט 



ויוי^---יויו׳^- 


ציור 3 . אלקטרוסטר־ או 
וולטמטר־רביעים 
* = מתח ^מדידר 


בשינוי החיבור — כבוולטמטר־מיתר (ציור 5 ) 
למדידת המתח; והוא-הדין באלק־ _ י 
טרומטר-הרביעים (ציור 3 ). 1 

( 3 ) ו ו ל ט מ ט ר י ם ואמפר־ ן 1 1 ^ 1 

מטרים לזרם־חילופין הם, 11 1 

למשל, מכשירי ברזל רך, 


י ■"חו 

שבהם פח־ברזל מוסט ממצב מנוח¬ 


תו ע״י שדה מאגנטי, הנוצר ע״י ן 


סליל קבוע שדרכו זורם זרם. ב מ ד- 

-ו|ו|ו} -ו|וןו)- 

זרם הפועל לפי עקרון זה (ציור 


6 ) מצויות שתי חתיכות־ברזל ממו¬ 
גנטות — אחת [ 2 ] ניידת הקשורה 
לציר הנושא מחוג, והשניה [ 3 ] 


ור ו־ז וו^טמטר־מיתר 
* = הטתח הנסדד 


מסתובב. בדרך־כלל נמדדת סטיית הגאלוואנומטר באמצ¬ 
עות מראה, הקשורה לחלק הנע שלו. במכשיר מסוג זה 
(ציור 4 ), חוט דק, שאליו מחוברת מראה, אוחז סליל 



ציור 4 נאלוואנוסטר־סראה 
ימין: המכשיר; ׳;)סא 5 ; סנטה 


המיוצב מלמטה, וזרם מועבר לסליל המסתובב, השדה נקבע 
ע״י מאגנט ( 5 נגד המומנט הפועל על הסליל פועל 
מומנט-הפיתול של החוט. תנאי שיווי־המשקל הוא: 
(ם—קבוע-הםיתול, 1 —עצמת-הזרם, ז׳ — זווית-הסטיה, 
^ — מכפלת־האינדוקציה המאגנטית במספרם ושטחם של 
ליפופי-הסליל); הסטיה פרופורציונית לעצמת־הזרם. רגישות 
הגאלוואנומטר למתח, לזרם ולמטען (גאלוואנומטר באליס- 
טי) תלויה בקבוע-הפיתול, בשדה, בשטח הסליל, בריסון, 
בהתנגדות הפנימית והחיצונית ובזמן־התנודה — הכל לפי 


קבועה! הן דוחות זו את זו בעקבות מיגנוט בשדה מאגנטי 
הנוצר ע״י זרימת זרם חשמלי בסליל [ 1 ]. החלק הנייד, 
ועמו המחוג, מסתובב מחמת כוח־דחיה זה נגד כוח־הפיתול של 
הקפיץ [ 4 ].במכשיר זה הסטיה פרופורציונית לריבוע הזרם. 

במכשירים בעלי סליל מסתובב משתמשים — בעזרת 
מישרים — גם למדידת הזרם והמתח בזרם־חילופין. 

( 4 ) האלקטרודינמומטר מורכב משני סלילים, 
שדרכם עובר זרם חשמלי! סליל אחד מסתובב בשדהו של 



ציור ס. נא?וואנומטר־כ?י? (מכשיר ברז? רר) 

יסיז: המכשיר בחתר; שניא?; הסיבנד בחתכי אורך ורוחב דיאנראסתיים 
4 כליל־ה׳שרה; 2 ברזל נייד; !:.ברו? יזנוע; 4 .קפי־ז; <־. מכוון־רמחונ 






231 


חשמליים, מכשירים 


232 


השני בגלל הכוחות המאגנטיים 
ההדדיים. מכשיר זה יכול לשמש ־— 

בחיבורים שונים — כמד־מתח, כמד* 

זרם וכמד־הספק (ציור 7 ). 

(ג) כמות־החשמל נמדדת 
ע״י ו ו ל ט א מ ט ר, שהוא תא אלק¬ 
טרוליטי, שבו נקבעת כמות המשקע 
המתכתי או כמות הגאז המופרש 
ע״י זרם חשמלי מאלקטרו*ליט (ע״ע 
אלקטרוליזה, עמ׳ 788 ), או ע״י 
מונה אמפר־שעות. 

(ד) מונה וט־שעה. המונה 
החשמלי משמש למדידת האנר¬ 
גיה החשמלית המסופקת לצרכן. 

אילוטרורינאסוסטר , , , 

הוא מיוסד על הפעולה של שני 
שדותיחילופין מאגנטיים, הנוצרים ע״י סליל־מתח וסליל־ 
זרם. סידור זה יוצר במוליך — המסוגל להסתובב על 
ציר ^ זרמי-השראה וגורם למומנט־סיבוב! מומנט זה פועל 
נגד האטה הנגרמת ע״י מאגנט קבוע. במוליך מתקבלת 
מהירות-סיבוב פרופורציונית להספק החשמלי. 

ביבל׳ ע״ע חשמל; וכן; .־ 1 ^ 61 ? . 1 \ .^ 1 

. 1951 .) 1 

ב. ז. פ. 



11 . במכשירי-עבודה חשמליים (מע״ח) מחו¬ 
ברים החלק המניע (החשמלי) והחלק המונע (המכאני) 
למערך אחד, נוח לעבודה. החיבור המכאני בין שני המרכי¬ 
בים העיקריים האלה יכול 
להיות קשיח, גמיש או בעל־ 
פרקים. 

מע״ח מאפשרים ביצוע 
עבודות במהירות ובדייקנות 
וללא מאמץ גופני ניכר. הפ¬ 
עלתם אינה מותנית במקצו¬ 
עיות. הספק מע״ח מקצועיים 
אינו עולה על 1/4 ! קילוואט. 

הפעולות הניתנות לבי¬ 
צוע בעזרת מע״ח הן; קידוח 
חורים, חיתוך תברוגות, ני¬ 
סור, חיתוך לוחות בקו ישר 
או עקום, השחזה והברקה, 
כירסום, סגירת אומים ובר¬ 
גים ופתיחתם, שאיבה והתזה 
של נוזלים (צבעים, חמרי-הדברה וכד׳), ועוד. 

מחלקים את מהעה״ח לפי סוג ההנעה: (א) בעלי הנעה 
אלקטרומאגנטית? (ב) בעלי מנועים חשמליים — מנוע 
אוניוורסאלי או מנוע תלת־פאזי (ע״ע מנועים). 

(א) במכשיר הפועל לפי העקרונות של שדה אלקטרו־ 
מאגנטי נע גרעין־ברזל בשדה־חילופין הלוך־וחזור בהתאם 
לתדירות הזרם ן זוהי דרך יעילה להפעלת בוכנה של 
משאבה, כשהנוזל נלחץ דרך נחיר מתאים. (ב) סגולותיו 
של המנוע האוניוורסאלי הם: מספר סיבובים גבוה — עד 
כדי 35,000 לדקה, דבר המאפשר יחס גבוה בין ההספק 
האפקטיווי למשקלו של המנוע; הפחתת סכנת שריפתיהלי- 
פופים בעת העמסת-יתר של המנוע; ויסות עצמי של 



ץיור מקרח חשנו?' 



ציור 0 . משחזה פנרמאטית 


המכשיר, משום שמספר הםיבובים קטן עם עליית העומס וגדל 
עם ירידתו: אפשרות חיבור המכשיר לרשת חד-פאזית 
(רשת־מא 1 ר). — יתרונותיה של ההנעה התלת-פאזית הם: 
מספר סיבובים קבוע כמעט לגבי כל העממים של המנוע, 
ומשום כך — יעילות רבה של מכשיר זה לעבודות השחזה 
(ע״ע, עמ׳ 501 ); יציבות מכאנית רבה יותר של המנוע, 
וכתוצאה מכך — אורך־חיים גדול יותר: המנוע התלת-סאזי 
אינו גורם להפרעות בשידורי ראדיו וטלוויזיה ואינו מצריך 
שימוש באמצעים מיוחדים למניעת תופעות־לוואי לא-רצויות, 

היום תופסים מקום יותר ויותר מכשירים המצויידים 
במנועים לתדירויות גבוהות. הם מאחדים את הסגולות של 
שני סוגי המנועים לזרם בעל תדירות סטאנדארטית של 50 
הרץ: הספק גבוה במכשיר בעל משקל נמוך, מספר סיבובים 
קבוע־למעשה, מ 1 מנט-התנעה גבוה, חוסר רגישות לתנאי־ 
תיפעול קשים, אורך־חיים רב והוצאות-אחזקה צנועות. 
במנוע דו-^קטבי בתדירות של 200 הרץ ניתן להשיג כ 12,000 
סיבובים לדקה והספק הגדול פי ארבעה בהשוואה למנוע 
רגיל. התדירויות המקובלות הן 200,150 ו 300 הרץ, ומקבלים 
אותן באמצעות מערכות שיניים הניזונות מרשת של 50 הרץ. 

מע״ח הנקראים "מזוודות־קומבי" מכילים מקרחת-יד 
חשמלית בעלת שתי מהירויות ומערכת שלימה של כלי-עזר 
ואביזרים מיוחדים להרכבתם על המקדחה. מערכת זו מאפ¬ 
שרת, נוסף על עבודות קידוח, ביצוע פעולות חריטה, כירסום, 
ניסור, השחזה, הברקה, גיזום וכר. משתמשים במיתקנים 
אלה בעיקר בעלי-מלאכה בעבודות־חוץ. 

רוב מע״ח נתונים להרכבה על מנוע חשמלי אחד, שיכול 
לשמש להגעתם. יש מע״ח שהמנוע שלהם מורכב על עגלה 
קטנה, והוא מחובר ע״י ציר גמיש לכלי־העבודה: כרסום, 
מכשיר־ליטוש וכד. משתמשים במיתקן בזה לעבודות־גמר 
עדינות של מיבלטים ותבניות. יתרונו — המשקל המועט 
של הבלי המוחזק בידו של הפועל. — דומה למכשיר זה 
מבחינה עקרונית המקדחה הדנטאלית. ההבדל העיקרי הוא 
שבמקומו של הציר הגמיש באה תמסורת בעלת פרקים 
קלת־משקל, המאפשרת עבודה נוחה בשלושת הממדים. 

בדומה ל״מזוודות־קומבי״ פותחו מע״ח ביתיים — מעין 
בית־מלאכה זעיר לאחזקת משק־הבית. המכשירים האלה, 
הנקראים "עשהו בעצמך" ( £1£ ?- 1 ג 01 ץ ן! סח), מופצים בעולם 
במיליונים של יחידות. 

לשם בטיחות המפעילים מפני הלם חשמלי מקבלים מע״ח 
הארקה וגם מעטה מבודד בין החלק החשמלי והבית המתכתי. 



233 


חשמליים, מכשירים 


234 


יש גם מכשירים שבתיהם עשויים חמרים פלאסטיים, בעלי 
תכונות של מבדרים חשמליים (ע״ע). — להזנת מע״ח מקו¬ 
בלים מתחים שאינם עולים על 250 וולט, וקיימים תקני־ 
בטיחות למניעת הפעלת מע״ח במקומות רטובים — פרט 
לסוג מיוחד, המותאם למתח של 12 וולט. 

ה. סר. 


ל ו וז 1 


הספקים של מכשירים, מכונות ומפעלים 
חשמליים 

(בוואט = .■ו 5 מ >< אמ 6 ר,ו 

״' 10 

סף גירוי־השמע במקלט־טלפון 

י־ 10 

קליטת־אנטנד, בראדיו 

0.5 

נורה זעירה 

2 

מנורת-אופניים 

5 

פעמון ביתי 

60 

נורה לשולחן-נתיבד, 

200—100 

מנוע של מכובת-תפירה חשמלית 

500—200 

מגהץ חשמלי 

10^—10^ 

מנוע של מעלית חשמלית 

10^ 

מנועים של מכונות חקלאיות 

> 10 —י 10 

מנועים של חשמלית 

' 10 —״ 10 

משדר־דאדיו גדול 

10■ 10" 

קטר חשמלי 

10' 

כבשן חשמלי (קשת חשמלית) 

״ 10 —י 10 

כור אטומי גדול 

עד * 10 

מסעלי-כוח גדולים 


111 . המכשירים החשמליים הביתיים (מח״ב) 
ניתנים לסיווג לשתי קבוצות: (א) מכשירים תרסיים; 
(ב) מכשירים מכאניים. 

(א) מח״ב תרמיים להעלאת הטמפרטורה 
כוללים מכשירי בישול, חימום, הסקה, גיהוץ וייבוש. כולם 
מבוססים על ניצול חום־ג׳אול (ע״ע חשמל, עמ׳ 184/5 ) : 
האנרגיה החשמלית הופכת לחום בגוף התנגדותי מתכתי 
(עפ״ר חוטי כרום־ניקל) או בגוף קראמי, כשתמורת קוט״ש 
חשמל מתקבלות 859 קלוריות גדולות. החום נמסר לחומר 
המחומם ע״י הולכה, העברה או קרינה. יש מח״ב המעבירים 
את החום לשימושו מיד עם הפקתו, ויש מכשירי־צבירה ^ 
שבהם עובד פדק־זמן ממושך בין הפיכת החשמל לחום ובין 
השימוש בו! בסוג השני של מח״ב משתמשים לשם ניצול 
תעריפים מוזלים של חשמל ממנים קצובים (זרם־לילה — 
ע״ע חשמלי, כיח, עמ׳ 217 ). 

במכשירי-בישול החום המופק במוליך מבודד 
נמסר עפ״ר לכיסוי מתכתי, שממנו הוא עובר ע״י הולכה 
לכלי־הבישול, או נמסר במישרין ע״י קרינה אל דברי־האוכל. 
ה תעשיה החשמלית פיתחה כלים כאלה לרוב — מסיר־ 
בישול, קומקום חשמלי וכף חשמלית עד לכיריים ותנורים 
חשמליים. — בסירים וקומקומים חשמליים נמצא גוף־החימום 
בתחתית ; כף־חשמלית היא גוף חימום הטובל בכלי־בישול.— 
החלק הפעיל של כיריים חשמליים הוא דיסקה, בדרך־כלל 
מברזל־יציקה, ובתוכה חוטי־התנגדות מבודדים ע״י חומר 
קראמי. דיסקה זו פועלת במידה מסויימת כצובר של חום, 
המועבר לתבשיל דרך דפנות הסיר. — תנורי־אפיה חשמליים 
הם מכלים סגורים, בעלי גופי־חימום בדפנותיהם. גופי- 
ההתנגדות של מכסי־קרינה פולטים קרניים אינפרה־ 
אדומות, הנספגות ע״י הגוף המוקרן ומחממות אותו. 


סוגים רבים של כלי-בישול חשמליים מצויידים בתר¬ 
מוסטט (ע״ע), המפסיק את הזרם באופן אוטומאטי 
כשהטמפרטורה מגיעה לרמה קצובה מראש, או בשעוגים- 
מפסיקים השמים קץ לבישול כעבור פרק־זמן קצוב. — 
הדוד החשמלי להכנת מים חמים בכמויות גדולות (לדירות 
או לבתים) אינו אלא קומקום חשמלי גדול, המחובר לתרמו- 
סטאט. 

הכר והשמיכה החשמליים, וכן המגהץ החשמלי, 
מוסרים את החום המופק בהם ע״י הולכה! הם מצויירים, 
בדרך־כלל, במיתקן לוויסות הטמפרטורה. על המגהצים 
החדישים ועל מכונות-הגיהוץ מורכב לפעמים מכשיר-התזה 
למים או מיתקן לפליטת אדי-מים לשם הרטבת הכבסים תוך 
כדי הגיהוץ. 

ההסקה החשמלית מצטיינת בנוחותה, בנקיונה וב¬ 
היעדר כל זיהום של האוויר. מבחינים בין תנורים לפעולה 
ישירה — שבהם גוף־החימום מעביד את חומו במישרין 
לאוויר, ובין תנורים לפעולה עקיפה — שבהם החום נמסר 
לנוזל (שמן, מים) הזורם בתוך מערכת-צינורות (ראדיא- 
טור — ע״ע הסקה, עמ׳ 896/7 ). במקרה השני נעשה החימום 
בטמפרטורה נמוכה מזו של גוף-החימום, אבל בשטח גדול 
בחרבה, ובדרך זו מושגת אחידות בחימום החדרים. בזמן 
האחרון משתמשים גם בקרינת-חום מתקדת־החדר, שדרכה 
נמתחים חוטי-חימום. בתנורי־צבידה מחממים (בזרם-לילה) 
כמויות גדולות של חומר קראמי חסין-אש, שאינו פולט את 
חומו לסביבה אלא באיטיות (במשך היום). כמו-כן משתמ¬ 
שים בתנור של קרינה אינפרה־אדומה. 

מה"ב להנמכת הטמפרטורה הם המקררים 
ה ח ש מ ל י י ם. הם מיוצרים לפי 2 דגמים עיקריים: ( 1 ) בעלי 
מדחסי־בוכנה! ( 2 ) בעלי מיתקני-ספיגה. המדחס ב( 1 ) צמוד 
למנוע חשמלי חד־פאזי, וכחומר־קירור משמש עפ״ר דיכלור- 
דיפלואור־מתאן (פריאון־ 12 ),שהוא— בהתפשטותו ביציאתו 
מןיהקבל מתקרר עד ל ״ 10 , ולפעמים עד ל ■= 18 — 15 -. 
טמפרטורה זו מנוצלת בתא-ההקפאה, ואילו טמפרטורת 
הארון מוחזקת ע״י תרמוסטאט בסביבת ״ 5 — 0 . ב( 2 ) מנו¬ 
צלת קליטת החום מן הסביבה בעקבות התאיידות נוזל! גם 
כאן מתקבל הקירור ע״י התפשטות גאז הנמצא תחת לחץ 
גבוה, אלא שכאן אין הוא נדחס מכאנית אלא מרוכז ע״י 
ספיגה בגוזל, כגון אמ 1 ניה במים, וע״י חימום התמיסה 
מפרידים בלחץ גבוה בין הגוזל ובין הגאז המומס בו. יתרונו 
של ( 2 ) הוא שאין בו מנוע, ולפיכך הוא עובד ללא רעש 
וכמעט ללא בלאי; אולם צריכת החשמל בו גדולה מזו 
שב( 1 ). 

(ב) מ ח "ב מכאניים מקנים אנרגיה קינטית לציד 
מסתובב לשם ניצולה להפעלת כלים שונים — מכובות־ 
כביסה, שאבקים, מערבלים וכד׳. מכונות-הכביסה, 
שהגיעו לתפוצה נרחבה, פותחו לפי דגמים רבים. המקובל 
ביותר הוא מיתקן בצורת תוף בפול; תוף פנימי מחורר, 
המסתובב על ציר אפקי ולתוכו מכניסים את הכבסים, ותוף 
חיצון, שדרכו מוכנסים מי-הסבון ומי-השטיפה. מכונה זו 
יכולה לשמש גם לייבוש: התוף הפנימי הופך לצנטריפוגה, 
שבה נפרדים המים מן האריגים! שארית המים מסולקת ע״י 
פעולת מסחטה. האוטומאציה של מכונות־הכביסה הביתיות 
הגיעה לשיכלול רב מאד: ע״י לחיצה על כפתורים אפשר 
לכוון את הפעולות השונות של המכשיר — את החימום 




235 


חשמליים, מכשירים 


236 





סקרר 




בידיים 



סכונת״בביסה 



מזגךאוויר 


ציור סן. מביעירי״תישבול בית״ם מתוצרת ישרא 5 


והכיבוס, את השטיפה והייבוש — לפי זמנים קצובים. — 
על השימוש הרב במכוגות־כביסה מעידה הטבלה: 


ל וח 2 


אחוז מכלל 
האוכלוסיה 

מספר המשפחות בעלות 
מכונות-כביסה בישראל 

שנה 

9.1 

44,000 

1958 

12.2 

62,000 

1959 

15.8 

82,000 

1960 

18.3 

100,000 

1961 


109,000 

1962 


מעריכים את ערך הייצור של מכונות־כביסה בישראל ב 1961 
ב 6 מיליץ ל״י. 

ב ש א ב ק יונק מאוורר מסתובב את האוויר המזוהם 
לתוך כילי־קיבול, להשגת ניקוי מעולה מתיז המכשיר — 
בפעולה הפוכה — לפני השאיבה חומר־ניקוי מוקצף על 
החפץ שיש לנקותו. — מכונה לשטיפת רצפות צוברת 
מים מעורבים בדטרגנטים בתוך כלי־קיבול ומזרימה אותם 
על פני הרצפה,'רוחצת אותה בעזרת מברשות מסתובבות 
ומייבשת אותה ע״י שאיבת הנוזל בחזרה לכלי־הקיבול. — 
ריסוק אשפה נעשה במכונה בעלת סכינים מסתובבות: 
הרסק נשטף ישר לביוב. — מכונה לשטיפת כלים 
היא בעלת בית־קיבול סגור, ובתוכו כלוב מסתובב לאט על 
ציר מאונך, הכלים עוברים תחת סילוני־מים רבים מעורבים 
בדטרגנטים: ייבושם נעשה באוויר המוזרם ע״י מאוורר. 

המערבל, המקובל מאר במטבח, מורכב ממנוע חשמלי 
בעל קולקטור, המאפשר את ויסות התנועה הסיבובית: 
אפשר לחבר לו מכשירי־עזר לחיתוך, לריסוק, לטחינה 


וללישה של מזונות, למיצוי פירות, לפתיחת קופסות־שימורים 
וכיו״ב. 

תשלובת של מיתקן תרמי ומיתקן מכאני מופעלת 
במזגני־אוויר ביתיים שונים. במאוורר הפשוט מונע 
מדחף, המעורר זרמי־אוויר: מאוורר־הלון שואב אוויר מן 
החדר החוצה או אוויר צח מן החוץ לתוך חדר. מכשירים 
משוכללים יותר מסוגלים לחמם את האוויר המנושף על 
ידם — לפי עקרון זה פועל גם מ י י ב ש ־ ש ע ר ו ת או 
לקרר אותו, תוך כדי ביצוע חילוף־האוויר בחדר, כשמובטח 
הקשר לאוויר שבחוץ. עיקרו של מכשיר זה הוא מכונת־מדדוס, 
הדומה לזו של מקרר חשמלי (ר׳ לעיל), אלא שעצמתה 
גדולה פי 20 — 30 . צינון האוויר מושג ע״י העברתו על פני 
מפת־מים: החום לאידוי המים נלקח מן האוויר, ועי״כ 
מונמכת הטמפרטורה שלו. המצננים מפסיקים את פעולתם 
כשהרטיבות היחסית מתקרבת ל 100% . 

נוסף על מכשירים אלה פותחו עוד מספר גדול של אבי¬ 
זרים קטנים מונעים בחשמל, המקילים על חיי הפרט, ביניהם: 
מתיזי־בשמים קטנים וגדולים; מברישי־שיניים בעלי ויברא־ 
ציה: מכונות־גילוח וכד. מכונות-ה גילוח החשמליות 
פועלות כמספריים: השיער חודר דרך רשת חרורה, שהיא 
הסכין הקבועה, ונגזז ע״י סכין מסתובבת או מתנודדת. על 
השימוש במכשיר זה אינו חל איסור הגילוח בתער שבהלכה. 

המיכון של משק-הבית הפרטי, שנתאפשר הודות לפיתוח 
האלקטרוטכניקה, הוא גורם חברתי ניכר: הוא תנאי חשוב 
לשילוב האשה המודרנית בחיי הייצור והעבודה, והוא הפך 
לסמל של רמת-החיים המודרנית. הייצור של מח״ב יכול 
לשמש כמודד לפיתוח המשקי הכללי של ארצות מתקדמות. 















237 


חשמלייס, מכשיירים — חתוד 


238 


באה״ב ייצר ענף זוז ב 1963 כססס, 15,200 מח״ב בש^וי של 
4.2 מיליארד דולר. 

ייצור מכשירים חשמליים ביתיים (באלפי יחידות) 


(1964) 


מכונות- 

כביסה 

מקררים 

חשמליים 

ארץ 

4,030 

4,125 

אה״ב 

2,600 

3,000 

יאפאן ( 1963 ) 

1,100 

2,500 

איטליד. 

1,250 

1,700 

גרמניה 

820 

1,050 

צרפת 

1,368 

879 

בריטניה ( 1963 ) 


התפתחות תפוצת מכשירים חשמליים 
ביתיים (צרפת: ב% של בתי־אב) 


1964 

1954 

מכשיר 

50 

7.5 

מקררים חשמליים 

37 

8.5 

סכונות־כביסד, 

40 

14.0 

שאבקים 


בישראל, שהיא בעלת רמת־חיים בינונית, מתחלקת צריכת 
החשמל הביתית בין 2/3 להזנת מח״ב ובין 1/3 למאור! 
חלקה של הראשונה גדל במהירות משנה לשנה. 
וע״ע חשמלי, כח, עמ׳ 215 , טבלה 6 . 

, 59 ('! 

ה. מר. 

חתוך, במכניקה — הפרדת גוף שלם לחלקים באמצעים 
מכאניים מופעלים ביד, בכוח חשמלי, הידרולי 
וכר, כשלפחות חלק אחד מיועד לשימוש ישיר או לעיבוד 
נוסף, ואילו השאר מהווה פסולת או נפולת. חותכים, גוזרים, 
מנסרים ומנקבים: נייר וקרטון! פחים, מוטות, צינורות, פרו־ 



ציור 1 . צורוח חית,־ר 


פילים מתכתיים! בולי־עץ וקרשים; שיש, יהלומים ואבני-חן! 
חמרים פלאסטיים, אריגים, עור ועוד. 

אחוז הנפולת ניתן להקטנה ע״י תיכנון נכון. בח׳ דיסקה, 
שקטרה ( 1 , מריבוע (ציור 1 א), חלקה של הנפולת (^} 
הוא 21.4% (= 100 א (־ס:—-ם)]). ניתן לחסוך 
הרבה חומר ע״י ח׳ דיסקות מלוח שלם (לפי 1 ב), או ע״י 
ח׳ צורתי בעיבוד סרט (לפי 1 ג). אפשר לנצל את הנפולת 
של ייצור דיסקות לקבלת טבעות או דיסקות בעלות קוטר 
קטן ללא כל יציאות נוספות לעבודה ולחומר (לפי 1 ד), וב¬ 
דומה לכך— לייצר את הפחית הרוטורית של מנוע חשמלי 
מהנפולת של הפחית הסטאטורית ( 1 ה). על אותם עקרונות 
מבוססת גם גזירה חסכונית בתעעזיית ההלבשה וההנעלה. 

מבחינה טכנית מתחלקים תהליכי הח׳ ל 2 סוגים: ( 1 ) ח׳ 

ע״י הפעלת כוח-גזירה, המנתק את הקשר בין החלק השי¬ 
מושי ובין הנפולת לאורך קו־הח׳! ( 2 ) ע״י פירור נפח 
מסויים של חומר לאורך קו-הח׳ (שיבוב). 

( 1 ) ההפרדה ע״י כוח־גזירה מבוצעתע״ילחיצת 
החומר בין הזוויות החותכות של שני להבים (ציור 2 ), עד 
להתהוות מעממים העולים על חוזק החומר. חדירה שטוחה 

של הסכין ורפורמאציה קטנה 
חותכות את החומר. העומק 
של החדירה הנדרשת גדל 
ביחס הפוך לעובי הלוח 
הנחתך; בח׳ פחי פלדה רבה 
בעובי של 25 מ״מ מספיקה 
חדירה בשיעור 25% מהעובי, 

בפחים של 10 מ״מ — חדירה 
בשיעור של 44% , ובפחים של 5 מ״מ — של 56% . ע״י 
השחזה-באלכסון של הקו החותך של אחד משני חלקי המכ¬ 
שיר מתקבלת פעולת מספריים, שהיא אמנם מקטינה את 
כוח הח׳, אבל מגדילה את מהלך הסכין, דבר המאפשר 
שימוש בציוד קל וזול יותר. 

לעבודות ח׳ משמשים מכבשים אוניוורסאליים למיניהם, 
המפעילים מכשירים שונים, פשוטים, פרוגרסיוויים וכו׳ לח׳ 
עגול או צורתי או לח״ ישרים וקצרים (טבלה: 1 , 2 ). ניתן 
להחליף את המחצית החיצונה של מכשיר־הח׳ בכר של גומי, 
שלתוכו נלחץ הפח ע״י סכין(עפ״ר לח׳צורתי) (טבלה: 3 ). 
מכבשי-ח׳ סטאנדארטיים נבנים עד להספק של 40 כ״ס. 
נבנים גם מכבשים מיוחדים לח׳, בעלי מהלך קצר ומהירות 



ציוד 3 . כזכביע יסז 1 ו 5 ה סהידוז 










239 


חתור 


240 



גבוהה (ציור 3 ). בכל סיבוב של המכבש ניתן לקבל, למשל, 
זוג של פחיות של סטאטור ורוט 1 ר של מנ 1 ע חשמלי, בעזרת 
מכשיר ת׳ פרוגרסיווי. 

יש דגמים רבים של מספריים לח׳ מתכות וחמרים אחרים < 



צ־ור 4 . נזספרי־גי^יוטינה 


מהם — בעלי תנועה טראנסלאטורית של הסבין, כגון 
במספרי־גיליוטינה ןטבלה; 4 ; ציור 4 ) וכמכונת ניקוב וח׳ 
(ציור 5 ), המיועדת במיוחד לתעשיית־המתכת הזעירה; ובן 
במספרי־כירסום (טבלה: 5 ), שבהם מבצעת הסכין העליונה 



ציור 5 . מכונת ניקוב !חיתוך 

תנועה ויבראציוגית בתדירות של 2,000 — 2,500 תנודות 
לדקה במשרעה של 3-2 מ״מ! ע״י כך מתקבל מספר רב 
של ח״ קצרים, המאפשר קווי־ח׳ לפי עקומים. — מספריים 
בעלי תנועת־סכין סיבובית וטבלה: 6 ׳ 7 ; ציור 6 ) נותנים 



ציור 0 . מספרי־״תני:׳/ בע?י תנועת־סכין סיבובית 








241 


חתוך — חתרר־וזזהב 


242 


קווי־ח׳ ישרים. קדח׳ עגול מתקבל בעזרת מספריים סיבו¬ 
ביים, כשהלוח מוחזק במיתקן המאפשר לו תנועה סיבובית 
על ציר שמרחקו מן הסכינים הוא כאורך הרדיוס המבוקש 
(טבלה: 8 . 9 , 10 ). — בקילוף גזעי־עץ בתעשיית עץ לבוד 
ע 1 בי הקלף מווסת ע״י ההתקדמות של הסכין כלפי מרכז־ 
הגזע בסיבוב אחד של הגזע (טבלה: 11 ). 

( 2 ) ח׳ ע" י שיבוב של כמות־חומר קטנה (בעיקד 
של מתכות) לאורך קו־הח׳ נעשה בעזרת כלי־ח׳ חד־להביים 
או רב־להביים. התהליך הראשון הוא למעשה חריטה או 
הקצעה? השני הוא כירסום, וניתן להיעשות בעזרת כל מחרצה 
או ע״י מכונות־ח׳ מיוחדות, שתנועתן היא; (א) תנועת הלוך 
וחזור, (ב) טראנסלאטורית רצופה, (ג) סיבובית. (א) מסור 
בצורת סרט־פלדה משונן מתוח במסגרת בצורת "ח", המונעת 
בכיוון אפקי ע״י מנוע חשמלי וגל־ארכובה או באופן הידרולי. 
המסור חותך בכיוון אחד בלבד בחומר המוחזק במלחציים, 
והמסגרת מתדוממת בדרכה חזרה. מכונות אוטומטיות משח¬ 
ררות את החומר עם גמר ח׳ אחד, מקדמות אותו באורך 
הדרוש, סוגרות את המלחציים וממשיכות בח׳ השני. מכונה 
לניסור גזעי־עצים פועלת לפי אותו העקרון! תנועתה היא 
אנכית, ומערכת מסודים מוחזקת במסגדתה המלבנית, 
למסורי־שיש, שהם סרטי־פלדה ללא שיניים, יש תנועה 
אפקית! הוכנו גם מסורים בעלי שפה משוננת, מצופה אבקת־ 
יהלומים (ציור 7 ). — (ב) במסור־סרט נעה חגורת־פלדה 
משוננת בשפתה האחת על הקפיהם של שני אופנים בעלי 
צירים מקבילים. מכונה זו מאפשרת ח" ישרים או צורתיים 
במתכות, בעץ, וכד׳. מסורי־סרט אפקיים מיועדים בעיקר 
לח׳ מתכות בח" ישרים. ב״חוט־ההדים", המשמש לח׳ גושי־ 
סלעים במחצבות, בא במקום הסדט חוט־פלדה מיוחד בעל 
אורך המתאים לתנאי תיפעול המחצבה. — (ג) מסור סובב 
בהנעה חשמלית (ציור 8 ) הוא למעשה כרסום בעל יחס 
גבוה בין קטרו לעביו. בח׳ פלדה, קרשי־עץ, פרופילים של 
אלומיניום וכד׳ מוחזק החומר, והמסור נע לקראתו. גם 
לח׳ קרשים משתמשים במסורים הנעים לקראת החומר 
המוחזק. לפי אותו עקרון פועלות מכונות־ח׳ בעלות אופני־ח׳ 
דקים אבראזיוויים על בסים של בקליט או גומי. לניסור 
יהלומים משמש מסור שהוא דיסקה של ארד, המנסרת בעזרת 
אבקת־יהלום. באופני־ניסור המכילים אבקת־יהלום כחומר 
אבראזיווי, משתמשים הרבה לח׳ שיש, שחם, בזלת וכו׳. 



עיור 7 . חיתור ב 5 וס- 2 'ש ע״י ריפקה מעופה אכקינ-יהיוש 



עיור 8 מכונת־תיתור נעלת ממור מובב 


ח׳ ע" י חימום. העלאת הטמפרטורה לאורך קו־הח׳ 
גורמת להקטנת החוזק המכאני ולהתהוות חריץ ללא מאמץ. 
האמצעים להעלאת הטמפרטורה הם: (א) חיכוך המתהווה 
בין הגוף הנחתך ובין סרט־פלדה או אופן — בצורת דיסקת- 
מתכת בלתי־משוננת — הנעים במהירות רבה. — (ב) להבות 
של מימן־חמצן(ע״ע גז רועם) או אצטילן־חמצן(ע״ע אצטילן). 
החומר לאורך קו־הח׳ ניתך וגם נשרף, וחום־הבעירה מוסיף 
להעלאת הטמפרטורה. בשיטה זו ניתן להשתמש לח׳ סגסוגות 
ברזיליות בלבד, משום שתחמוצות־הבחל ניתכות בטמפרטו¬ 
רות נמוכות-יחסית ואינן נוטות ליצור קליפות מגינות על 
פני המתכת. בשיטה זו מתהווה חריץ רחב, שבדפנותיו ניכ¬ 
רים סימני הבעירה; לפיכך אין להשיג בדרך זו דיוקים 
גבוהים. השיטה מקובלת בח׳ לוחות-פלדה עבים לבניית 
דוודים וגופי-אניות. פותחו מיתקנים שבהם מונחה מבעיר 
הח׳ ע״י שבלונה. לאחרונה הוכנסו לשימוש במספנות מית¬ 
קנים אלקטרוניים, המעבירים במישרין את תרשים השירטוט 
ללוח הנחתך. — (ג) קשת חשמלית, המתהווה בין הגוף 
הנחתך (אם הוא מוליך חשמלי) ואלקטרודת־פחם. בשיטה 
זו ניתן להשתמש במקרים שאינם דורשים ח׳ מדוייק ונקי. 
עובדים בזרמים של 350 — 800 אמפר, הכל לפי עובי הגוף 
הנחתך ומהירות הח׳ המבוקשת — שהיא נעה בין 4 דקות 
למטר בפחים שעבים 10 מ״מ ובין 200 דקות למטר בח׳ 
לוחות בעובי של מ) 3 מ״מ. 

^ 11171 ) €1 ^ 111 ) זנ\. €[)מוע 0 ו 1 *ר 

.£ ,־'*( 31 ^* 1 ,,^ 00 ^ 11 ) 171 )^ 1 ^ 7 {^{ץ!^.) 4 .-ץ 1., '1'1}€ 0x >נ :•׳^' 4 ^ 11 

. 11 . 6 ; 50 ^ 1 .:■ 001 ^ 177111 )^ 1 $$')■{^ 1 ־)■־)'* זסי / : 61 . י : 115 )ן 

מ 0 ><^ז. 0 ד. x0 סח ^נ 911 !' 380 קז^^ 

.^ 1959 

י. מ. ו, 

חתוך־הזהב (לאט׳ בשעג 31 ס״פש;!), בגאומטריה — 
חלוקת קטע (ג = 6 \,) ל 2 חלקים, באופן שיחם החלק 
הקטן ( 8£ ) אל החלק הגדול (£\ 7 ) שווה ליחסו של החלק 
הגדול אל הקטע כולו: 48 ,:£^, = £^: £8 (ציור 1 ). כדי 
לחלק את הקטע לפי חה״ז בונים משולש ישד־זווית, שניצביו 
הם ג ( 6 ^■) ו ל ( 60 ): מקצים את הניצב הקטן על היתר 

(מס) ואת שארית היתר 
(מ^) מקצים על 1 ; (£.(/). 

בניסוח אלגברי — אם נניח 
את אודך הקטע ב כיחידה 
ונטמן את חלקו הגדול ב\ — 

חה״ז הוא פתרון המשוואה 






243 


חתוך־הזהכ — חתול־הכית 


244 


1 ^ 

x 1-x 


או 0 = 1 - x + ־\! 


מכאן: - x . מספר זה הוא איראציונאלי(״. 0.618 ). 

אפשר לקרב אותו בדיוק הולד וגדל ע״י השברים 3/5 , 5/8 , 

13/21,8/13 _(לפי טור־לאמה !שבתב.!], שבו כל איבר — 

החל מן השלישי — שווה לםכום שני האיברים שלפניו: 


3 , 5 , 8 , 13 , 21 ...). 

חה״ז משמש בגאומטריה לבניית מעושר ומחומש משוכ¬ 
ללים או הכוכב מחומש־הקדקדים שצלעותיו הן אלכסוני 

המחומש(הפנטאגראמד׳)! צלע 
המעושר המשוכלל החסום 
במעגל שווה לחלק הגדול של 
הרדיוס המחולק לפי חה״ז 
(ציור 2 ), 

מימי־קדם היה חה״ז אפוף 
מיסטיקה וקסם. הפיתגוריים 
ראו בפנטאגראמה סימן ברי¬ 
אות! אפלטון (ב״טימיאוס") 

קובע, שיחם חה״ז הוא המ¬ 
שוכלל ביותר ליצירה של צורת־טבע. בגנוסים (ע״ע) יוחסה 
לפנטאגראמה חשיבות רבה! ביה״ב היתה מקובלת במעשי 
כישוף, ובאמונות העממיות היא נחשבת עד היום אמצעי־ 
מגן נגד סיוטים. 



ייתכן שהיסוד לאמונות־השווא הכרוכות בפנטאגראמה 
טמון בהרגשת היופי והשיכלול שמתעוררת בראיית מרחב 
המחולק לפי חה״ז. אפשר שחה״ז כבר היה ידוע ל א ר ד י כ¬ 
ל ר ת המצרית, ויש סבורים שהוא מונח ביסוד קביעת היחסים 
בין הממדים השונים בפירמידות; הוא היה מקובל גם בארדי־ 
כלות היוונית. באדריכלות של יה״ב התחשבו בו, וייתכן שהוא 
היה גורם מנחה בתיכנון בנייני הכנסיות! לאונרדו פיבונצ׳י 
(ע״ע) מפיזה דן בחה״ז בזיקה לאדריכלות ומבקש לבססו 
בדרד מאתמאטית. גם בהגותם של אדריכלי הרנסאנס נועדה 
לחה״ז חשיבות מרובה! לוקה פאצ׳ולי חיבר עליו את הספר 
שןגסנז־גסקס־גק במנ׳גנן} 06 ("על הפרופורציה האלהית"), 
שעיטוריו נעשו בידי לאונארדו דה וינצ׳י. האמנים והאדרי¬ 
כלים של הרנסאנס סברו, שיחס זה הוא "האמצע בין אחדות 
מוחלטת וריבוי מוחלט! בין חזרה פשוטה לבין אי־סדר". את 
ערכו האסתטי העיקרי ראו בכך, ש״החלק השליט בו אינו 
גדול מדי ואינו קטן מדי, באופן שהיחס מתגלה בבהירות 
במבט-עין ראשון וניתן למדידה". 

במאה ה 19 הירבו לדון בחה״ז בזיקה לתולדות הבניה 
מתוך הנחה, שבו טמון המפתח להבנת המחשבה הארדיכלית 
של העבר. חפצים רבים שבשימוש היום־יומי — כגון ספרים, 
נייר-כתיבה וכר — עשויים עד היום לפי המתכונת של חה״ז. 


14. 2^1 1 ) חי.)וו 10 ר* 0 ^ 0 {' 1 .ין .ז^ח 1 ג 

1854: 14. הנ 1 ^ז^^־ז^^'ד x י 

1937^: !<. מ/ ,־ 1 ^%יו 0 ^ 1:11 נ 

01 1952"; 14.. 7^^ ^0 ־ 7 ז 

1960 .( 199-215 .ל 1 ק ג 5 נו 0431 ת) )ס ; 

1', !952; 4. ? -ס יי/ ,ייזגזסס 40 תסותזביס 

1 ) 1 ־^/יסי/ל/עיי 7 ן מ 0 /־ןיי 0 ל/ 

1958. 

. ג. ל.— מש. ב 


0 ^ 1 ל"" 55 ^ת( €3 נ:ז$€בתס €1 ' 12 ג£־ €1 ס טורף ממשפחת 

החתוליים (ע״ע) — היחיד מבני קבוצה זו שבויית- 
למחצה: הוא חי ליד האדם, אולם את מזונו הוא עשוי לספק 



עיור 1 . ""׳?ר יע? חחו 5 

1 . ד!ו?"ו 1 ־הישררו!: 2 . צ?עווו: 3 . עעם־החוה; 4 . עעם־הישכטה; זיז־ 
העורב 13 ? היג־במה; 0 . זרוע; 7 . חיעור; 8 . נומד; 0 . כוי-היר: א-יעעםות 
שור־׳ע־היר, ב — עצנזות פיפת־היד, ג— פרקי־האצנעותז זוו עצם־ 
הכם? ; 11 . קו?'ת; 12 . פיקוז־הברד: $: 4 . ׳עוקת; 14 •צ 1 וי 1 יח; (־. 1 . כוז• 
הרב?; א — עצמות •שוריט־חרג?, ב— עצמות פיסת־הרנ?, נ— פרלו'־ 
האצבעות: 10 . חוליות ה 1 נב 


לעצמו בעצמו (ע״ע חיות־בית). אבי חה״ב הוא ח׳-הבר 
(ע״ע חתוליים, עמ׳ 249 ). 

הח׳בויית במצרים הקדומה, לדעת קצת חארכאולוגים— 
כבר סמוך ל 3000 לפסח״נ! אולם עדויות ברורות למצי¬ 

אותו של חה״ב קיימות 
רק מתקופת המלכות 
החדשה. בא״י נמצאה 
שן טוחנת של ח׳ — 

כנראה ח׳־בר — ב¬ 
חפירות יריחו בשכבה 
קדומה מזה בהרבה. 

חיטוב־שנהב של ח׳ 

מלכיש, מן המאה ה 18 
לפסה״נ, מתאר, כנר¬ 
אה, חיה מבוייתת, 

ומסתבר שהיא חדרה 
לא״י ממצרים. בכר¬ 
תים הופיע חה״ב בסוף האלף ה 2 לפסה״נ! ביוון וברומא 
נעשה שכיח החל מאמצע האלף ה 1 . לאירופה המרכזית 
והמערבית הגיעה החיה בתקופת הקיסרות הרומית. 
בהודו לא היה הח׳ ידוע בתקופת הדודה! הנוהג להחזיק 

ח" הגיע, כנראה, להודו 
ממסופוטמיה, שבה 
נזכרת החיה לראשונה 
במאה ה 2 לפסח״נ. — 

במקרא אין הח׳מוזכר. 

אי? בין ח׳-הבר 
וחה״ב מבחינת מיבנה 
השלד אלא הבדלים 
קלים בלבד (ציורים 
3-1 )! בולטים יותר 
ההבדלים מבחינת 
צבעה של הפרווה 
ואורך שערותיה. שלא כבכלב(ע״ע), לא פותחו בחה״ב גזעים 
רבים ושונים מאד זה מזה! גזעיו השונים אינם נבדלים זה 
מזה אלא מעט בצבע, באורך הגפיים ובמיבנה הראש והלס- 
תות. חה״ב, בדרך־כלל, קטן מח׳־הבר, וגולגלתו קצרה ורחבה 
קצת יותר. לאחדים מחתולי-חבית רגליים קצרות, לאחרים — 
ארוכות מאד. בחתולי סיאם, בורמה ומאלאיה הזנבות קצרים, 



ציור 3 . יד יש 0 א?'ת ׳ 2 ? חחו? 
ימיז— טפרים סישורבכים 
יטמא?— טפרים מכונסים 



?טע?ה— אצבע כפופה, טפר מכונס: 
?סטה — אצבע פ״־וטה, טפר מיכורכב 
א, אי. גידים; ב. עצם בח־היד; נ ניר 
א?אםטי 



245 


חתול־הבית 


246 





ו ח׳ ־ מ א נ כ ם (שמן האי מן שבין אנגליה ואירלנד! ציור 6 ) 
לעתים קרובות הוא מחוסר זנב. ולדוית ה ח' ה ם יא מ י 
נולדים לבנים ועיניהם אדומות! אח״ב צבע הפרווה הופך 
לאפור מכסיף, ולסוף נעשים הפנים כהות והרגליים שחורות, 
קצות הזנב והאזניים שחורים והעיניים כחולות. לח׳ 
הסיני אזניים ארוכות ופרווה ארוכה ורכה. לח׳ החבשי 
צבע חום־אדום, ללא כתמים ורצועות, ופרווה קצרה. אחד 
מחתולי־הבית היפים הוא הח׳ האגגורי, ששערותיו 
הלבנות, הכחלחלות והצהובות ארוכות וסמיכות. — לגבי 
הצבע מבחינים בחתולי־הבית בין שני טיפוסים: בעלי 
רצועות או בעלי כתמים! וכן לגבי השיער; ארוכי־שיער 
וקצרי־שיער (ציורים 4 — 5 ). 

הח׳ מגיע לבגרות בגיל 15 חדשים. הייחום חל פעמיים 
בשנה — באביב ובסתיו — ונמשך 4 — 10 ימים. הח׳ הוא 
אחד מן היונקים המעטים, שבהם אין הביוץ מתרחש אלא 
בעקבות הזיווג הפיני. העיבור נמשך כ 2 /) 8 שבועות. גורי 
הח׳ נולדים כשעפעפיהם עדיין סגורים! הם נפתחים ביום 
ה 9 — 11 לחייהם. האם מטפלת בוולדות עד שהם מגיעים 
לעצמאות בתפיסת מזונם — בשבוע ה 3 ־ 4 . אורך־החיים של 
חה״ב מגיע ל 15 שנים ויותר. 

חה״ב הוא טורף מובהק, זריז ומהיר. חושי הראות והשמע 
מפותחים בו מאד. גופו קל וגמיש. בהליכתו רגליו הקדמיות 
והאחוריות שבאותו צד נעות קדימה (ע״ע חי, עמ׳ 302 ). 
כושר רגליו הקדמיות לנטות לצדדים מאפשר לו להימלט 
בקלות מתחת לאויב הרובץ עליו. היעדרן של עצמות־הבריח 
בשלדו מכשיר את גופו להתארך תוך צימצום עביו, ועי״כ 
לחדור דרך פרצות צרות בעקבות טרפו. בשערות־החישה 
שבשפתו ועל גבי־עיניו, ובשערות־החישה הארוכות המפוזרות 
על פני כל גופו, הוא חש את רוחב הסדקים והחורים שבהם 
הוא עומד להיכנס. את טרפו הוא משיג בזינוק פתאומי 
ונועץ בו את טפריו. טרפו העיקרי הוא מכרסמים קטנים, 
והחזקת חתולי־בית מקובלת מימי־קדם כאמצעי לשמירת 
הבית מפני עכברים ולשמירת מחסני־תבואה, ממגורות, 
אניות וכו׳ מפני חולדות, וכד׳. ביאפאן ובסין היו ח" משמשים 
אמצעי־מגן לפקעות־המשי של פרפר־המשי מפני חולדות, 
הוא טוירף גם אפרוחים וציפרים על הקרקע או על עצים 
שעליהם הוא מטפס בזריזות רבה. אולם, אע״ם שחה״ב הוא 


, טורף — הוא אוכל גם ירקות ומלקק בהנאה מיצי־פירות 

וביחוד — חלב. 

התנהגותו של חה״ב וקווי־האופי המתגלים בו עוררו 
מכבר את תשומת־לב האדם, והחזקת חתולי־בית היא תחביב 
נפוץ. חה״ב הוא בעל מזג נוח! הוא בע״ח עדין ועליז, בדרך־ 
כלל שקט ונחבא אל הכלים. הוא מרבה לרבוץ במצב של 
נים־ולא־נים, ומתעורר פתאום כשראייתו או שמיעתו קולטות 
את קירבת הטרף. רגזו או פחדו ניכרים מאד בהבעת פניו 
ובסמירת שערות גפו וזנבו. הוא מקפיד מאד על נקיונו: 
לשונו המחוספסת והמכוסה גבשושיות משמשת לו לניקוי 
הפרווה ולסירוקה! בכפות־ידיו הרטובות מלקיקה הוא מנקה 

את פניו. 

חח׳ אוהב חופש ואינו סובל פיקוח והגבלות! יחד עם 
זה נוצר בו קשר אמיץ לבית־מגוריו, לבני־הבית ולאדוניו 
המטפל בו. בקנאות רבה הוא שומר על זכויותיו בבית־ 
אדוניו ועל פינתו ונוחותו בבית זה! הכנסת ח׳ אחר לבית זה 
מעוררת בו תגובת־התנגדות נמרצת. חושו החברתי מפותח: 
הוא מגן על בע״ח וציפרים הדרים עמו, שאת בני־מיבם הוא 
טורף אם הם זרים לו. עירנותו וסקרנותו גדולות! הוא מנסה 
להכיר כל חפץ בלתי־ידוע לו, פותח כל חבילה סגורה וכד׳, 
כושר סבלנותו, ריכוזו, זכרונו והתמצאותו בסביבה מעולים! 
חה״ב זוכר את ביתו אף לאחר זמן ממושך של היעדרות, והוא 
מצליח למצוא את בית־אדוניו לאחר העברתו למרחקים. בעי¬ 
ניים עצומות. בכושר-הלמידה עולה הוא על הכלב! "הבנתר׳ 
משתפרת כש״מדברים" אליו, והוא מסוגל לקשור משמעות 
מסויימת למלים אחדות. ניכרת בו רגישות רבה למוסיקה. 

12 ר 18 / 0 ,ג 01 ז 1 גת 1 ו, 11 . 1 ־ ; 

X^^: 3, 1915'*; 1<1., (131 ־^$־ 

2 . 11 .■־ 1 ; 1926 . 3 ,זז ^x1 י<ז 0 ) .■ז^ת x, 1). 1950: 

111.. 00^ €(21 1 . 1 פי 1 ) /ס 1 ז 

0 ,. 1 ) 1 :^( 195 .( 90 .־ 1 ו) 1 רן [ 

1963; 1'. 1 01 ^ 21 ) 1€ כ 1 .ב[ 1 ז<)ח 11£ ג 1 ־ 
192^; 10 ־״־ 1 . 1 \. ; 1957 ״ 

א מן* . 

(2001. 155). 1955; €/11 ; 955 ! ,ז 0 ן . 

^£7/. ע ^ 00 ^ 1 ,: 1 ז 3 ע 51 . 191 . 13 : 1957 ,ז / 

1959, ?. 

*7, (21 .:זל{ 7.110 ז 10 'ד .' 1 .זו 1 נ 1 ;ל 

״*!// / 0 5 ^^€ ,<: £111 ר 1 ; 1962 .( 77 .ס 
\¥0114. 196*1. 

. ה. אפ.— מ. ס 



חתול פרשי כחול חתו? פרסי 5 נז 

ציור 5 . ׳צ 1 ני שיפוסיס יכל חחתול הפרשי (צ׳ינצ׳ילה [ 1111 ו}ש 01111 ]) 


ציור 6 חתול מאגכס 


הח׳ בפולקלור וזעמים. יש שבטים פרימישיוויים 
שהטוטם (ע״ע) שלהם הוא ד.זז/ למשל הבאטאק בסומאטרד.. 
במצרים העתיקה היה הח׳ החיה הקדושה לאלה בסת, 
ועל הריגתו היה צפוי ערנש־מוות! בממלכה המאוחרת 
התפתח מעין פולחן של הח/ וח" שמתו היו חונטים וקוברים 
אותם. ברוב ארצותיתבל נפוצה האמונה העממית, שהטלת 
הח׳ למים מביאה גשם (ע״ע, עט׳ 705 ). במקומות שונים 
באירופה היה הח׳ מוחזק כסמל הפוריות — הן באדם והן 
בטבע! חודש אחרי הנישואין נוהגים היו להביא לזוג הצעיר 
ח׳ במתנה, וכן ראו בח׳ את התגלמותו של "רוח־התבואה", 
ואף נהגו להרוג ח׳ בשעת גמר הדיש ולאכול אותו צלוי. ~ 
ביה״ב רווחה מאד ראיית הח' כיצור דמוני. לפי האמונה 
העממית נהגו מכשפות ללבוש צורת ח׳, וכן נהג לעשות אף 
השטן עצמו! משום כך היו שורפים בצרפת ח" במדורות 
של חג־הפסחא. במקומות רבים ייחסו ומייחסים לח׳ כוחות 
מאגיים: אפרו של ח׳ עיוור מסוגל, לפי אמונה נפוצה 
בארצות דרום־סלאוויות, לסנוור את עיני בעל־הבית שלא 
יראה את הגנב. כמעט כל העמים מאמינים שח׳ שחור סימן 
מיוחד הוא — לרעה או לטובה, בפתגמי העמים ובסיפוריהם 
תופס הח׳ מקום נכבד למדי! נזכיר לדוגמה את הסיפור, 
המובא גם באלפא־ביתא דבן־סירא, המסביר את האיבה בין 
ח׳ ועכבר ע״י מה שהעכבר הלשין על הח׳ כפני הקב״ה, 
או את הסיפור הנפוץ אצל כמה מעמי׳אירופה, שלפיו נבראה 
חוה מזנבו של ח׳ שחטף את צלעו של אדם. — הספרות היפה 
עוסקת הרבה בה׳: ידועים במיוחד הסיפור של ש. פרו 
(!!סבזזס? .!! 0 ) "הח׳ הנועל מגפיים" ו״זכרונותיו של הח׳ 
מור" של א. ת. א. הופמן (ע״ע). 

.' 7 ./״ {{ 7 ) 1 : !(■)^ 7 ) 5 : ^>י.>■זן.ר 1 חו|ג( 1 .ס 

101 ^) 001 ■)!{/'ד .^) .[ ; 17 )<*! ,ג .ג :\־*.) 1 >ו 11 'ו 

;'יל 3-191 ^^ 1 ,( 0-11 .׳.י 

/ 3 > 

־;// ,^ז^ר 1 ח 1-1 .( .£ , 1 

'ז 0 )וי 1 ^ 0 >ן) ) 0 ,ח< 1 י'' 1 ןן 1 ו)ו 1 ' 1 ' .: 8 

. 63 ^* 1 י:!;// /;ז 1 .י] ,־ 8 ר* 0 ,(: 0.11 .־,ו •ין 

הח׳ במקורות היהדות. אין זכר לח׳ במקרא, וכנראה 
עדיין לא היה נפוץ בא״י בתקופה הקדומה! תירגום המלה 
"אןים" (ישע' יג, כב) ב״חתולין" בת״י אינו אלא השערה 


מאוחרת. חח׳ הנזכר באגרת ירמיהו החיצונית (ברוך ו׳, 
כ״א, בנוסח הוולגאטה) הוא מן הסתם ח׳־הבר. בתלמוד 
נזכרות התועלות שמביא הח׳ ע״י אכילת עכברים, חולדות 
ואף נחשים (פס׳ קי״ב, ע״ב) — מזה, אך גם הסכנה הנשקפת 
ממנו לתרנגולות ואף לתינוקות — מזה, ולכן אמרו: "ח׳ 
מותר להרגו ואסור לקיימו" (ב״ק פ׳, ע״ב)! ובכל־זאת נראה 
שנהגו להחזיק ח׳ בבית (שבת נ״א, ע״ב). על אפיו הובעו 
דעות שונות: הח׳ נבדל מן הכלב בצביעותו(סנה׳ ק״ה, ע״א) 
ובמה שאינו מכיר את בעליו (חור׳ י״ג, ע״א); מאידך, אפשר 
ללמוד ממנו צניעות (עיר׳ ק', ע״ב — רש״י: "שאינו מטיל 
רעי בפני אדם ומכסה צואתו").עיבורו של הח׳נ״ב יום(בכור׳ 
ח׳, ע״א). ח׳ הנראה בחלום, סימן טוב הוא במקומות מסויימים 
וסימן רע במקומות אחרים (ברב׳ נ״ו, ע״ב). לח׳ נודע כוח 
מאגי: הרוצה להחליש אדם מאכיל מדמו לח׳ (שבת ע״ה, 
ע״ב)! מריחת העיניים באפר שלייתה של חתולה שחורה 
בת שחורה, בכורה בת בכורה, מכשירה אותן לראות את 
המזיקים (ברב׳ ו׳, ע״א). 

ש. בורנהיימר, החי בארצות המקרא, ב׳, 375-372 , תשט״ז 1 

. 1858 , 74-76 , 4 $ ) 1011711 ' 405 •){^ 7.0010 01 € ..״ 1 

מ. ז. 

חתוליים ( 6111136 ?), משפחת בע״ח מעליסדרת הטורפים 
(ע״ע), המשוכללת שבמשפחותיה. הח" ניזונים 
מטרף חי בלבד. הם נפוצים בכל העולם פרט לאוסטראליה, 
האיים האנטיליים ומאדאגאסקאר. הח׳ הטיפוסי גופו מוארך 
וגמיש מאד ושערו רך. רגליו חזקות; האחוריות, המסתיימות 
ב 4 אצבעות, מפותחות יותר מן הקדמיות, שבהן 5 אצבעות. 
הרגליים מסתיימות בטפרים חדים: בזמן המנוחה או בהלי¬ 
כה — הטפרים מורמים למעלה, ואין הם משתרבבים אלא 
לתפיסת הטרף! לפיכך הם נשארים חדים תמיד, והח׳ מסוגל, 
יותר משאר כל הטורפים, לאחוז בטרף בלי להשמיטו (תט׳: 
ע״ע חתול־הבית, ציורים 1 — 3 ). ראשו מעוגל ולסתותיו 
קצרות, חזקות ומופעלות ע״י שריר־הצדע, שהוא גדול מאד. 
מיפרוק הלסתות אל הגולגולת — גלילי. הלסת התחתונה 
מסוגלת רק להתרומם כלפי מעלה, כדי לשסע את השרף, בלי 
כל אפישרות לנטות הצדה. מיפתח־פיו גדול מאד ומאפשר 
לו להחזיק בטרף גדול, שיניו מעטויז * 1 י 1 י 1 * 



249 


חתוליים 


250 


הניבים גדולים וכפופים, והם 
המחזיקים בטרף; המלתעות 
והטוחנות,המשמשות לשימוע 
הטרף — ארוכות, חדות ומסו־ 

ריות! החותכות — קטנות 
וחדות ומשמשות לגירוד 
הבשר מעל העצמות (ציור 
1 ; וע״ע טורפים, ציור 1 ). 

בח" מפותחים בעיקר חוש־ 

הריח וחוש־השמע, פחות מהם 
מפותח חוש־הראיה: האישון זקוף. — רוב הח" הם שוכני■ 
סבך ומטפסים היטב על עצים — פרט לאריה ולברדלס. את 
טרפם הם תופסים לאהר שהם אורבים לו, במשך שעות, ללא 
תנועה. הם חיים בבדידות, ורק בעונת הייחום חיים שני 
בני־הזוג ביחד — פרט לאריה (ע״ע), שהוא, בדרך־כלל, 
פוליגאמי וחי חיי־משפחה קבועים. 

ראשיתה של המשפחה — באוליגוקן, והיו בה שתי תת־ 
משפחות: (א) חתולים (€צ 61111 ?)| הקיימים עד היום; 
(ב) שן־חרביים (^^;ת 1 ^ת 0 !^סז 1 בו 1 ^בו\), שאחרוניהם נעלמו 
בסוף הפליטטוקן. 

בקבוצה (א) נכללים היום 3 סוגים: 1 . ה ח ת ו ל (צ 11 ש?) — 
מסימניו: עצמות קשת־הלשון, המחברות את הגרון אל 
הגולגולת, מגורמות בשלמות; הזכרים אינם משתתפים, 
בדרך־כלל, בגידול הגורים. רק מין אחד ממיניו גדול: ה פ ו¬ 

מה (ע״ע); שאר מיני 
המשפחה חם קטנים. 

בא״י מצויים 3 מהם: 

( 1 ) ח ת ו ל -ה ב ר 
ב^ץנ! 11 .? — צבעו 
קבוע: אדום-חום מנו¬ 
מר שחור, ועל זנבו 
3 טבעות שחורות. 

אפייניות למין זה: 

ציציות-שיער קטנות 
בקצות אפרכסות-האזניים: שערות אמצע-הגב גבוהות יותר: 
הזנב דק בקצהו (ציוד 2 ). שוכן בסבך ובמקומות סלעיים: 
טרפו; מכרסמים וציפרים; מתרבה אחת לשנה. הוא נפוץ בכל 
אפריקה ובאסיה עד הודו(בא״י נמצא התת-מין ותז 3 ץז;-, 1 ץ 1.1 
שפרוותו דלה ובהירה), וגם חתול-הבר שבסארדיניה אינו, 
כנראה, אלא גזע אחר של אותו מין. ביבשת־אירופה נמצא 
המין הנבדל מ €3 י<נ 111 .? בכהות פסי-הגב 

שלו, בהיעדר ציציות-שיער באפרכסות-האזניים ובעובי 
הזנב לכל ארכו. אולם בדרך-כלל שני המינים קרובים מאד 
זה לזה, ויש מגדירים אותם כשני תת-מינים, משערים, 
שחתול־הבית (ע״ע) מוצאו מבני-כלאיים של שני 
טיפוסי-בר אלה. — ( 2 ) חתול-הביצה (ל 11 ג 1 ( 0 .?) — 
גדול קצת מ( 1 ), צבעו אפור-חום: אזניו מסתיימות בציציות־ 
שיעד. שוכן בסביבת מים וניזון במידה רבה מדגים; הוא 
התפשט והתרבה בא״י עם ריבוי בריכות-הדגים בה, הוא 
נפוץ ממצרים עד בורמה וצילון. — ( 3 ) חתול-ה מד ב ר, 
או הקרקל (!גסמזהס [ x תי<.^].יי^) —אורך גופו כ 75 ס״מ׳אורך 
זנבו — כ 25 ם״מ; רק היילוד מנומר, ואילו המבוגר פרוותו 
הד־גונית, כעין צבע חול־המדבר — צהוב עד חום-אדמדם. 
הקרקל ארוך-רגליים ובעל אזניים ארוכות, צדות, מחודדות 



ציור 2 חתול־הכר 03 \נ 1 ו 1 .'■ 1 



ציור 1 . גו 5 גו 5 ת ■ 52 ח.תו?י: 
חתוייהבד ,'■ 1 


בקציהן ונושאות ציציות-שיער (ציור: ע״ע חי, עמ׳ 309 ). 
הוא בע״ח לילי, הטורף יונקים, עופות וכר. תפוצתו: מהודו 
עד אפריקה הדרומית. בא״י הוא נמצא לאורך הערבה, מים־ 
המלח עד אילת, אולם הוא נדיר כאן. — קרוב לו ה ל י נ כ ס 
(ע״ע) האמיתי. -- אחד המינים הגדולים שבסוג זה הוא 
ה אוצל ו ט ( 113118 זגק .?). שהוא הח׳ השכיח ביותר 
בדרום־אמריקה ומצוי גם בצפון היבשת עד דרום אה״ב. 
אורך גופו 1 מ׳ ואורך זנבו 40 ס״מ: צבעו חום-בהיר עד 
חום־כהה, מנומר שחור. שוכן סבך ומקומות סלעיים: טרפו: 
יונקים, עופות, זוחלים, וכר (ר׳ ציור 4 ). 

חתול-בר מרכז־אסייני הוא ה מ א נ ו ל ( [ 115 כ 010£0101 ] .? 
1 טמגומ), בעל פרווה ארוכת-שער ועבה, צהבהבה או אפורה־ 
בהירה, מנומרת בכתמים שחורים על הראש וקצת פסים 
שחורים על פני הגוף; הוא טורף יונקים קטנים ועופות. — 
חתול-בר אפריקני הוא ה 0 ר ו ו א ל (-־ 501 [ 5 ט־^ט 11 ב^( 1 ^.^] .? 
!צע), שאורך גופו מגיע ל' 80 ם״מ ואורך זנבו — ל 30 ס״מ. 
פרוותו ססגונית, מנומרת כתמים שחורים. צהובים ולבנים 
על רקע אפרורי־צהבהב: היא מקובלת כלבוש-פאר לראשי- 
שבטים באפריקה המזרחית. הסרוואל מצוי בכל איזורי- 
הערבה באפריקה. הוא פעיל ביום ובלילה, וטורף לא מכר¬ 
סמים ועופות-לול בלבד, אלא גם אנטילופות צעירות, ותוקף 
עדרי-צאן. — חתולי-בר אמריקניים הם האירה ( 1 ;- 1 -\£) 
החומה והיאגוארונדי האפור — אולי 2 גזעים של מין 
אחד ([ 11 ת 0 ־ 11 ;ט>< 3 ץ .£): ארכם מגיע ל 100 — 


120 ס״מ. הם מטפסי-עצים, החיים בסבכי היערות הטרופיים 
ופועלים ביום ובלילה; טרפם — יונקים קטנים, עופות, 
זוחלים, וכד (ח ציור 4 ). 

II . הפנתר ( 1 ;- £1101 ת 1 ;ק)—מסימניו: עצמות קשת- 
הלשון אינן מגורמות בשלמות ותנועת הגרון חפשית: 
הזכרים משתתפים בטיפול בוולדות. בסוג זה נכללים הטו¬ 
רפים הגדולים: האריה (ע״ע), ה טיגריס (ע״ע), 
הנמר (ע״ע), היגואר (ע״ע) ועוד. 

III . סוג הכולל מין אחד בלבד: הברדלס (ע״ע) — 
שגם בו עצמות קשת-הלשון מגורמות, כמו בסוג ( 1 ). 

בני הקבוצה (ב) — השן־חרביים — היו מיוחדים 
במבנה הניבים: הניב התחתון היה מנוון, אך הניב העליון 
היה מפותח מאד. ארוך, דק וחד משני צדיו, כעין חרב 
משוננת. כדי להפעיל את הניבים הללו נאלצו בעליהם 
להוריד את הלסת התחתונה בזווית של ״ 90 (ציור 3 ). 

משערים שהם הת¬ 
פרנסו מבשר הנבלות 
של הפרסתנים הגדו¬ 
לים (בעלי-החדק) 

שהיו נפוצים אז, וב־ 

היעלמם של אלה — 

נעלמו גם אוכליהם. 

הגדול מבני הקבוצה 
הזאת הידוע לנו הוא 
הסמילודון (- 1 רח 8 
ת 0 ^) 10 ), "הנמר השן־חרבי", שמאובניו מצויים לרוב באמריקה 
הצפונית; הוא עדיין היה קיים בתקופת הופעתו של האדם 
הקדמון. 



צ'.יר ר הנולגלית וקלכתור, ; 
דזחולי כטיפוסי 1 יםי 11 *• 
ד::ביאי) 


פעירוח 
ל •ט; *רו רב 


ביבל׳: ע״ע חתול-הבית: טורפים. 


מ. דו. 



ג> 11 ^: 01 ןווזגןן] [יי 011 ^]ס! 1 ז 1 >י 1 ] 
תול*בר מיעדות־עד של ררום־טזרח אסיר) 


ציור 4 


לט 1 ו 1 ו ו 0 ׳\ 1 ׳׳ץ ן <ג 11 ז 111111 ז€כ 211 1 .ע 

(רתול־בר צר דנים. תי על גדות הנהגים כהודו, הודו־סיז ומאלזיה) 


סיני חתולים 







253 חתחור 

חתחור (כבראה ~ "בית חור"), אלה מצרית בעלת אספק¬ 
טים שונים, שנחשבה כאמו וגם כאשתו של האל 
חור (ע״ע), ובערים שונות — אף כאשת אלים אחרים, 
מקום־פולחנה העיקרי היה דנדרה׳ אך פולחנה היה מקובל 
ביותר בין המון־העם בכל רחבי מצרים. עפ״ר תיארו אותה 
בדמות פרה יוצאת מבין הרים, כשהיא מפלסת את דרכה 
בסבר הגומא, אך גם'בדמות אשה בעלת פני־אדם ואזני־פרה, 



ציור 1 פסו של חי־הפרה (מחפירות ריר או־בחרי,): ראישה חוסף 
עו הסלר החותיכים 411 :■שבנו יורש־העצר (ואחר־ניב; אניניתפ 111 
יוגי! טעטינה 


וביו קרניה אחוז גלגל-החמה. ח׳ היתה נערצה גם בגבל שב¬ 
סוריה, בסיני (ששם קראו לה "בעלת") ובפונט (סומאלי). 
בציור מרבים לתאר את ח׳ כמיניקה תינוקות (מלכים — 
כגון חאתשפסות, אמנחתפ 11 ) וכעוורת לאשה על אבניים. 
כמו־כן נחשבת היא לפטרונית השירה והמחול, ומכאן 
סמלה — ה״מנענע" (סששת במצר׳, ומכאן ביוד), 

המחקה את רישרוש הגומא. 



ציור 2 . אי־-־ה כירעח ??דת, כישישחי א?ןח (או נ־שים מהופ־שות?) 
בדמות ח׳ חוסכות בח 


בימי הממלכה הקדומה היו שופטים ושרים רגילים לשאת 
על צווארם סמל הנקרא "חקבת", עשוי בצורת ראש־ח׳. 
באחד החגים היו מציגים את ח׳ — לפחות בתקופה היוונית— 
כשיהיא באה לבקר את בעלה חור וחוזרת ממנו לאחר 15 
ימי־הילולים. 


— חתים 254 

/מ י(. 041 ) 

^^׳{ ¥1 / 0 ,סוחזסיז גז 1€ )ח 11 ? ;* 1 ־ 189 

; 1900/01 ,ך\ .!רן . 11 ,^^ז\ XX ,נ\. . 1 ל 1 . 1 ,<{ז 15 )הץם 

. 1 רן , 1 11€ 'ד 

^^״; 70 ־) 7/1 : 1907 . XXX -^ד\ XX 

״ 7 ־ ; 1 ־ 191 11 , 1 ק , 1 ,־"")/ו. /ס 

- 7 '( 10 ) .׳\זש 8 110 .וזת^!) 

,ז£נ 11 ן)־)ן . 1 ) ; 1 ) 1 * 19 .; 185-207 ,- X1 ,סזחץ־י^ 

. 1946 , 1€3 ?^ 1€ ^ 1¥ {^€ 3 ח 10 ^ן 11 ^{ 3 ^ 1 ' 310 

י. לי. 

חתי, ?יליפ ח׳וךי — 1 זו 111 .) 1 ק 11111 ק — (נו׳ 1886 , 

שמלאן[לבנון]), היסטוריון ומזרחן ערבי־אמריקני. 

ת׳ הוא בן למשפחה ערבית נוצרית. הוא למד באוניברסיטה 
האמריקנית בבירות ואח״כ באוניברסיטת קולמביה באה״ב, 
ושם היה תלמידו של ר. גוטהייל (ע״ע). ח׳ מילא תפקידים 
אקדמיים שונים באוניברסיטות קולמביה, בירות ופרינסטון; 
בזו האחרונה שימש ראש המכון למדעי-המזרח. מפעליו העי¬ 
קריים הם חיבוריו ההיסטוריים, מהם פופולאריים־למחצה, 
בגון 16 ( 1 0£ ץז 51510 ( ועז 311011:131$10 3 ; 5 ל 3 ז\נ 16 ( 1 , 

שהופיעו במהדורות אחדות וגם תורגמו לשפות מזרחיות 
ומערביות שונות. ח׳ עסק גם בהוצאת טכסטים מן הספרות 
הערבית של יה״ב ובתרגומם לאנגלית. כמו־כן עסק בענייני- 
ציבור! ב 1945 העיד לטובת הערבים בפני ועדת־החקירה 
האנגלית-אמריקגיח לענייני א״י, וכן השתתף בפעולות 
הסברה ותעמולה ערביות נגד ישראל. 

: 2 חג)/כ 7 /?) ׳:)[/ 7 ,(.<'|>^) , 0 ..מ--.) 1 ־. 01 /') 1 ־ו.> 1 .ן 

, 60 ^:*! ..¥¥ .' 7 .(/¥ ] 0 00010 }¥ ;;; ./)// 7 ^ 

חתים, השם הכללי שניתן לעמים שישבו באנטוליה ובצפון־ 
סוריה מן האלף ה 3 עד תחילת האלף ה 1 לפסה״נ 
והקימו שם ממלכות, על צד הדיוק יש להבחין בין 3 קבוצות 
לפחות; ( 1 ) ה ק ד ם - ח י ת י ם (ח׳תים), שישבו באנאטוליה 
המרכזית ודיברו בלשון שאינה הודו־אירופית. לשונם ידועה 
לנו רק משמות אנשים ושמות גאוגראפיים, הפזורים בתעו¬ 
דות אשוריות מקפדוקיה מתחילת האלף ה 2 ומכתובות 
מקוריות מועטות, — ( 2 ) החיתים (במובן חמצומצם), 
"הח" של כתב־היתדות", דוברי לשון הודו־אירופית, שפלשו 
לאיזור במחצית הראשונה של האלף ה 2 והקימו ממלכה 
אדירה, שתחום שלטונה התפשט במחצית השניה של האלף 
ה 2 גם על סוריה ועל צפון־מסו׳פוטמיה. — ( 3 ) הנאו-ח", 
"הח" של כתב־החרטומים" (ושל המקרא), שישבו בעיקר 
בחבלים הדרומיים של האיזור, דיברו בלשון הודו־אירופית 
שונה משל ( 2 ) והשתמשו בכתב־ציורים ממוצא אגאי 
ובכתב-יתדות. 

אע״פ שהה" נזכרים הרבה בתעודות אשוריות ומצריות 
מן האלף ה 2 לפסה״נ, וכן במקרא (ר׳ להלן), אין ידיעותינו 
הממשיות בתולדותיהם, בחשיבותם ההיסטורית ובתרבותם 
המיוחדת אלא פרי המחקר הארכא 1 לוגי החדיש. ב 1893 נת¬ 
גלו לראשונה ב ב ו ג א ז ק ו י (ע״ע) שבאנאטוליה המזרחית 
שרידים של יישוב קדום — חדבות-בניינים, תבליטי-אמנות 
וכתובות בכתב-יתדות ובלשון שאינה אכדית. בחפירות 
שיטתיות באותו אתר התחיל ה. וינקלר (ע״ע) ב 1906 ! הוא 
והבאים אחריו — שביניהם בלט בשנות ה 30 ק. ביטל — 
הוכיחו, שבוגאזקוי היתה בירת ממלכת הח" ח׳תשש. 
ולוחות-החרס המרובים שנמצאו באתר זה (כ 20,000 לוחות 
ושברי־לוחות) שימשו מקור לידיעת הח". לאחר שב. הרוזני 
(ע״ע) הצליח ב 1915 לפענח את הלשון העיקרית שליכתב- 


255 


ד 1 תיפ 


256 



עיור 1 . פשי אדיה ב־^ער העיר ה׳ת׳:•־:• (*מאה ה 14 --(; 1 ?:■סק׳ינו 
־ \ 


היתדות שלהם. התעודות שנמצאו בבוגאזקז׳י והשייכות 
ברובן לאלף ה 2 כתובות בלשונות שונות: הקדם־חיתית, 
החיתית, הלובית, הפאלאית (שתי האחרונות אף הן הודו־ 
אירופיות), האכדית והחורית. מהן אנו למדים על תולדותי¬ 
הם של הה״ — על דתם, משפטיהם, ספרותם. מעמד ממלכתם 
בין ממלכות המזרח הקדום. המיבנים שנחשפו שם הם 
בעיקרם ביצורים ומקדשים, והם ועיטוריהם באים ללמד על 
הארדיכלות והאמנות של הח". 

גם במקומות אחרים באסיה הקטנה — כגון אלצ׳ה הויוק, 
אלישר, תונו, אווריז — נחשפו בניינים, כלים, פסלים 
ותבליטי־סלע, המשמשים עדות לאפיה של התרבות החיתית, 
ובעיקר לאמנותה. החפירות שנערכו בשוליה המזרחיים 
והדרומיים־מזרחיים של ארץ חת ובסוריה הצפונית — 
בכרכמיש, בשמאל, באללה/ בתעינאת ובחמת — הוסיפו 
לידיעותינו על התרבות החמרית של התקופה החיתית 
והתקופה הנאדחיתית. בקולטפה׳ היא כנש העתיקה, נתגלו 
״הלוחות הקפדוקיים״ — תעודות של סוחרים אשורים, שהיו 
להם מושבות באסיה הקטנה בראשית היאחזותם של הח" 
בחלק זה של המזרח הקדום! מהן למדים אנו על תולדות 
אסיה הקטנה ועל כלכלתה בתחילת האלף ה 2 . חשיבות רבה 
יש גם לכתובת המאוחרת הדדלשונית, חיתית־פניקית, 
שנתגלתה ב 1947 בקאיאטפה שבקיליקיה. 

על הקדם־ח", שישבו באלף ה 3 בגליל הנהר האליס 
ושלשונם נקראה בפי הח" שבאו אחריהם בשם ח׳תלי. אין 
לנו אלא ידיעות מועטות בלבד. פלישת הה" ממש חלה, 
כנראה, בתחילת האלף ה 2 ז ברשימותיהם וכתובותיהם של 
סוחרים אשוריים סמוך ל 1900 לפסה״נ, שנשאו־ונתנו עם 
אסיה הקטנה, כבר מופיעים בצד שמות־אנשים שיסודותיהם 
קדם־חיתיים גם שמות הודדאירופיים. נושאי שמות אלה 


קראו ללשונם נשל; על תחומי היאחזותם ואירגונם המדיני 
באותה תקופה לא ידוע לנו מאומה. סוחרים אשורים באותה 
תקופה עסקו ביצוא ברזל, כסף וזהב מאנאטוליה וביבוא של 
אריגים — וכנראה גם של בדיל — לשם. מסתבר, שהמסחר 
עם מסופוטאמיה היה גורם חשוב בהתפתחות הכלכלה והחברה 
של הח", שגיבשו כעבור זמן־מה את ממלכת ח ת, בתולדותיה 
מבחינים 2 תקופות: הממלכה העתיקה — בערל 1740 — 1460 
לפסה״נ! האימפריה — בערך 1460 — 1190 לפסה״נ. לפי 
המסורת החיתית, היה תברגש או לברנש מייסד הממלכה( 
הוא חי במאה ה 17 , אולם כבר אבותיו במאה ה 18 היו 
מושליה של חת. בנו לברנש 11 נקרא גם בשם ח׳תשלש 1 — 
ע״ש העיר ח׳תשש, שהיתה בימיו לבירת הח". ח׳תשש היתה 
מעין מצודה טבעית, שחלשה בצפון על עמק פורה, ובקירבתה 
עברו שתי דרכים בעלות חשיבות בין־לאומית; מחוף הים 
האגאי למסופוטמיה, ומהים השחור לקיליקיה. בתוקף מע¬ 
לותיה הכלכליות והצבאיות עלתה ח׳תשש כבר במאה ה 17 
לדרגה של עיר־מלוכה באסיה הקטנה, ולאחר מכן — לזו 
של מטרופולין במזרח התיכון. ח׳תשלש ויורשו מרשלש 1 
נלחמו בחלב, והאחרון הצליח להכניעה. הוא פשט גם 
למסופוטמיה, ופעם אף כבש את בבל(סמידל 1600 לפסה״נ), 
אולם לא החזיק בה אלא זמן מועט. אחד המלכים החזקים 
בימי הממלכה העתיקה היה תלפנש (בערך 1525 — 1500 
לפסה״נ), שייצב את המלוכה על יסוד חוקה מבוססת על 
משפט הירושה, ובימיו נקבעו תקנות להנהגות המלך 
והאצילים. 

מאורעות המעבר מן הממלכה העתיקה אל הממלכה 



צייר צ. פהיו• יורב 1 ־ו!ית' (מכרונזהו ׳ש? איי 1 ־.ם>ווז הצצ ׳לפסת״נ) 
(וזציוריש צ—;) — בריציותו האדיבוז •ציו מיגישטרייז דפירםום 
והתיירות •צי מפזיצייה תורכיה! 




257 


חתים 


258 


החדשה אינם ידועים לנו; כנראה נאבקו אז הח" קשות עם 
עמים ושבטים שונים, שערכו פלישות חוזרות ונשנות לארצם. 
ש פ ל ל י מ ש, ממלכי תקופת האימפריה ואחד המצביאים 
הגתלים בדברי ימי המזרח הקדום (בערך 1380 — 1350 
לפסה״נ), העלה את ממלכת חת לשיא גדולתה. הוא לא 
היה הבכור בבית־המלכות ותפס את השלטון שלא לפי דיני 
הירושה, בשעת מפלה לממלכה. עד מהרה השתלט מחדש על 
אסיה הקטנה, היכרי את תשרת מלך מיתני, מדינת החרים 
(ע״ע) שעמדה אז בעיצומו של שיגשוגה, וכן נלחם בסוריה, 
הטיל מרותו על אוגרית, חלב וכרכמיש, והגיע עד לקדש 
(כנז) שעל נדיר ארנת. בדרום־מערב החל להתפשט לתחום 
ממלכת ארזוה, ובמזרח הגיע עד לח׳יש שבארמגידי. מלך 
מצרים נאלץ להכיר בכיבושיו של שפללימש ולכרות עמו 
ברית. מרשלש 11 בן שפללימש מספר''על אביו, שאלמנת 
פרעה תחות־ענח׳־אמון ביקשה ממנו לשלוח לה אחד מבניו, 
שישא אותר■ לאשה וימלוך על מצרים. המלך החיתי מילא 
את בקשתה, אך הנסיך שירד למצרים נהרג שם. 

מרשלש 11 המשיך במעשי הכיבוש של אביו בדרום־ 
מערבדי של אסיה הקטנה. מימיו נשתמרו נוסחות של אמנות, 
שכרת המלך עם שליטים שנכנעו לממלכת חת. בנו מותלש 
נלחם נגד רעמסס 11 בקרב קדש ב 1285 ) בקרב זה לא היה, 
אמנם, משום הכרע בהתחרות בין שתי המעצמות, אולם 
בסופו של דבר נכללה ממלכת אמר (היא סוריה הצפונית) 
בתוך תחומי חת. ח׳תשלש 111 , מבניו הצעירים של מרשלש 11 , 
כרת ברית של ידידות עם רעמסם 11 ושלח לו את בתו 
לאשה; השתמרו בידנו שתי נוסחות של ההסכם — במצרית 
ובאכדית. בנו של מרשלש 11 , תתח׳ל^ש 1¥ , נלחם במערב 
אסיה הקטנה, אולם המלכים שמלכו אחריו לא הצליחו 
לשמור על מעמדה של הממלכה, ומן המימצאים הארכאולו¬ 
גיים ניכר שחורבן גדול ירד על ישובי הח". דורות הרבה 
היתה הממלכדי החיתית שרויה בדיתמודדות עם שכנותיה; 
מצרים — בדרום, ממלכת מיתני — במזרח, ומן המאה ה 13 
ואילך — אשור ההולכת ומתעצמת. נראה, שבאותה תקופה 
היה לח" מגע עם התרבות המיקנית במערבה של אסיה 
הקטנה, ואולי אף באיי יוון או ביוון עצמה. בתעודות 
חיתיות נזכרים קשרים בין מלכי חת לבין ארץ אחיו — שם 
הדומה לשמם של האכיאים (ע״ע). במאה ה 12 נפלה ממלכת 
הח" ללא קום, עקב פילישתם של אויבים מהמערב (מאירופה 
הדרומית ומאיי הים התיכון), שדיגיחו לאסיה הקטנה ושהם, 
כנראה, .,גויי־הים" הנזכרים בתעודות מצריות. 

׳במקומה■ של ממלכת חת קמה במערב ממלכת פריגיה 
(ע״ע), ובמזרח— ממלכת אררט (ע״ע). בדרום, עד לחמת 
שבסוריד■,נוסדו מדינות קטנות,שרושתמשו בכתב־החרטומים 
החיתי וששליטיד^ן נקראו בשמות חיתיים; אולם האוכלוסיד. 
שבמדינות הללו לא היתה מצאצאיד^ם של הח" שממרכז 
אנאטוליד., ולשונם לא היתה חיתית (ר׳ לעיל, עמ׳ 254 ). 
נראה, שלאחר מפלת ממלכת חת חדרו שבטים דוברי לובית, 
או לשון קרובה לה, לשטחים נרחבים של אסיד■ הקטנה 
וסוריה, והם שדוטביעו חותמם בממלכות הקרויות היום 
״נאו־חיתיות״! האשורים הוסיפו לקרוא לסוריד■ בשם ח׳תי, 
גם כשנוסדו שם ממלכות ארמיות לאחר המאה ה 10 לפסה״נ. 
מן הממלכות הנאו־חיתיות היו, בין השאר; קוד■ (קוא) 
שבמישור קיליקיה (ר׳ מל״א, י, כח; דה״ב א. טז); כרכמיש 
שעל הפרת; תבל באיזור קיסרי של היום, היא תובל המק־ 



•,׳•־ר דיפקוב־יטמיצ קדם־היתי וא? 2 ׳ה ה״־ק, יוכיאת ־ 1 ^ 2 לפכה״נ ■ 


ראית (ברא׳ י, ב; ישע' סו, יט: יחד כז, יג, ועוד) —שהיתה, 
כנראה, מרכז לחרושת המתכת (והשו' תובל קין (ברא' ד, 
כב]); חמת (ע״ע) שעל הארבת, שהיתר. מהמדינות התקיפות 
בסוריה בעת המסע האשורי לארצות הים התיכון במאה ה 9 
לפסה״ב; ועוד. במדינות הנאו־חיתיות הללו חזק היה היסוד 
הארמי החל מאמצע המאד. ה 9 , עם התעצמותה של ארם 
דמשק. לסוף נכבשו כולן בידי אשור בשלהי המאה ה 8 ; 
כיבוש כרבמיש בידי סרגון 11 ב 711 לפסה״נ ניתן לחשבו 
כסיומה של ההיסטוריה של הח". 

המדינה, החברה והתרבות של חת. כברוב 
ארצות־הקדם, נחשבד■ המלוכד■ בחת למתת אלוה. אל־ 
הסערה מסר את המדינד■ בידי המלך הראשון תברנש או 
לברנש (ר׳ לעיל, עמ׳ 256 ), ששמו היה אח״כ לכינוי מלכותי 
לכל שליטי חת. המלכים, ביחוד בתקופת הממלכה החדשה, 
נשאו אף את התואר "השמש שלי", שבכתב-החרמומים 
החיתי הוא מסומן בצורת גלגל־חמה בעל כנפיים. אולם 
השליט לא הוכר בחייו כאל ממש, אע״פ שיוחסו לו כוחות 
על־טבעיים; האלהת המלך באד■ לאחר פטירתו, והביטוי 
הרגיל בפיהם של חח״ למות המלך היה — "הוא היה לאל". 
אפיה הדתי של המלוכה התבטא גם במעמדו של המלך ככהן 
גדול, העורך את טקסי הפולחן, בעיקר בחגים. שלא כברוב 
הממלכות המזרחיות האחדות, הופקדה בממלכד■ החיתית 
שררת מלכות גם בידי אשת־המלך, שהיתה מלכה לכל דבר. 



ממ'כות ת-יהים 

:דירות ופייי^'ות: ו הייתים ויזובים •'הכיור ייסווסצ לפג״״ני; ג" שיציטק 
■הכיור רח 1 > 1 :ו־: ד, פ״^יטח חייזר׳ס; 4 מכע־כיב."" ן<־.אצוו: 

ה פלייכת "גזיי־הים" יסכייר לזאיצס 




259 


חתים 


260 


היא ר״יתה מוכתרת בתואר חוגג, במקביל לתואר תברנש 
שנשא המלך, ואף אלמנת־המלד הוסיפה לשאת תואר זה. 
למלכות היו חותמות־מלכות משלהן, או שהיו חותמות משו¬ 
תפים למלך ולמלכה. המלכה היתה נוטלת חלק יחד עם 
המלך בניהול הפולחן בחגים, ופעמים היתה מנצחת בעצמה 
על טקסים דתיים. גם לבני־המלך היה מעמד מיוחד — 
אם לשררה ואם לכהונה! מהם שימשו כמלכים מקומיים 
או כמושלי־מחוזות. 

בימי הממלכה העתיקה היו זכויות המלך מוגבלות ע״י 
מעמד האצילים, שהיו מאורגנים במוסד מיוחד—"אסיפת 
כל האזרחים״ —, שהיה רשאי אפילו לדון את המלך. 
בממלכה החדשה נתחזק בית־המלכות, וכנראה ביטל את 
אסיפת האצילים. מסתבר שבימי האימפריה היו למלוכה 
מסימניו המובהקים של שלטון אבסולוטי, ו״הנסיכים והאדו¬ 
נים" הנזכרים בתעודות באותה תקופה היו פקידים הממונים 
מטעם השליט, וביניהם תפסו מקום בראש קרובי המלך. 

האצילים נמנו. בראשית ההתיישבות החיתית, על השב¬ 
טים ההודו-אירופיים הכובשים, שנאחזו באנאטוליה בפרוס 
האלף ה 2 לפסה״נ.אף לאחר שירדה חשיבותם המדינית קיימו 
בידיהם כוח כלכלי כבעלי־אחוזות וכאנשי הרכב בצבא. בין 
האצילים ובין האיכרים הצמיתים לאדמתם היו, כנראה, 
מעמדות־ביניים! מוזכרים בעלי־מלאכה, כגון בנאים, 
אורגים, בורסקים, חרשים, אך הללו היו מצויים גם בין 
בני-החורין וגם בין האיכרים הצמיתים, ומעמדם אינו מוגדר 
כהלכה. החוק החיתי מצווה להגן על חייהם ועל שלימות־ 
גופם של העבדים! אולם, בדרך־כלל, יכול היה האדון לנהוג 
בהם כרצונו. העבדים היו רשאים לקיים בידם רכוש, ואף 
לשאת נשים ממעמד בני-החורין. 

ה חוקה החיתית משקפת במידת־מה את מעמדה המיוחד 
של החברה החיתית, שהיתה מעורבת מגזעים שונים; כובשים 
הודו־אירופיים וילידים בני־הארץ מדורי־דורות, חוקי חת 
היו מכוונים לשמור על משפט וסדר במדינה, ומכאן הנטיח 
לבטל או להגביל את מעשי גאולת־הדם והנקמה האישית. 
נראה, שלא הקפידו בממלכת חת בדין "עין תחת עין", 
והעדיפו ממנו פיצוי נזקים ותשלומי קנסות בהתאם לשיעור 
הנזק ולמעמדו של הניזוק. החטאים החמורים ביותר היו 
מעשי-כשפים או מרי נגד המלך, ועליהם חלו ענשי־מוות. 
שאר עבירותיו של בן־חורין, כגון הריגה, גניבה וחבלה, היו 
מתמרקות בקנסות ובפיצויים. חוקי חת מסדירים ענייני קר¬ 
קעות, קשרי־משפחה, יחסי־חבדה, סדרי-שכר ומחירים. עיקרו 
של החוק חובר בסוף תקופת הממלכה העתיקה, אולם — 
מחוסר תעודות — אין לדעת אם הוגשם החוק הלכה למעשה, 
וכן אין סדרי בתי-הדין וההליכים המשפטיים ידועים לנו. 
לפי הקטעים שבידנו נראה שהחוק החיתי היה, בדרך־כלל, 
אכזרי פחות מהחוק המסופוטמי ולא החמיר כמוהו בדיני־ 
נפשות. 

החקלאות החיתית התבססה על גידול חיטה ושעורה 
ועל מטעי־פרי. חשיבות מיוחדת נודעה לגפן, והחוק החיתי 
מגן במפורש על מטעי־הברם. תרבות הגפן בממלכת־חת 
זיקה היתה לה למסורת ארוכה באנאטוליה, שאולי בה בית־ 
גידולה הראשון בעולם, ומשם התפשטה למזרח ולמערב 
(ואולי זכר לדבר במעשה נח ״איש האדמה״ שנטע כרם — 
כנראה באררט הסמוכה לאנאטוליה [ברא׳■ ח, ד; ט, כ]). 
שם היין בחיתית דומה לשמו בעברית וביוונית. 


ממלבת־חת ידועה היתה בחקלאותה המשגשגת, בבקרה 
ובצאנה, ובמיוחד בסוסיה המשובחים. אוצרות המתכת של 
אסיה הקטנה — נחושת, כסף וברזל — פתחו פתח למטא־ 
לורגיה ולמסחר עם הארצות השכנות. מתכת הכסף שימשה 
כבר בימי הממלכה העתיקה אמצעי-חליפין בין-לאומי. בתעו¬ 
דות החיתיות מפורטים כלי־הברזל שהיו בשימוש במחצית 
השניה של האלף ה 2 : חרבות, לוחות-בתיבה, זאף פסלי־ 
אלים! בראה, שכלים אלה שימשו לראשונה כחפצי נוי 
וקישוט, כמנחות לאלים וכמתנות למלכים. המימצאים האר¬ 
כאולוגיים והכתובות בבוגאזקוי מעידים על חרושת־ברזל 
מפותחת בח׳וזשש ובמדינתה. שם היו מתקינים סוגים שונים 
של ברזל ("הברזל הטוב")! ויש רמזים לכך, שמטאלורגיה 
זו היתה מבוססת על חרושת ביתית של האיכרים בעונות 
המנוחה בחקלאות, ולאו-דווקא על מונופול ממלכתי כמו 
חרושת־הנחושת במצרים. הרכב הצבאי החיתי, קל-התנועה, 
נסמך בהרבה על חרושת המתכת האנאטולית. סוסי הרכב 
טופחו במיוחד, כפי עדותו של חיבור חיתי הדן באימונם 
של סוסים מסוג זה. הח" נודעו כאנשי-צבא, ושיטות ההגנה 
על מיבצרים והמצור עליהם היו יסוד חשוב של אמנות- 
המלחמה בממלכת חת. 

דת וספרות. הדת החיתית משקפת את ההרכב האתני 
המגוון של האוכלוסיה בממלכת חת. כמה מן האלים היו עוד 
נערצים אצל הקדם־ח". אין לדעת בבירור מה הוסיפו ההודו־ 
אירופיים לפאנתאון העתיק של אנאטוליד,. בפולחן החיתי 
נשתקעו גם אלים חוריים, וכן יש בדת החיתית יסודות 
בבליים, שנבלעו בה בזמן ההתפשטות של הממלכה. 

מרובים היו האלים המקומיים, ולכתחילה היו לכל ישוב 
אלים משלו! אך כבר בימי הממלכה העתיקה היו אלים 
מיוחדים שנעבדו במקומות רבים. סגולות שונות של אותו 
אל נתפסו להם לח" כאלים בפני עצמם, כגון: שמש-הרקיע, 
שמש־האדמה. ברבות הימים התפשט המושג של משפחות- 
אלים, כדי להקל על סיווגם של האלים, שמותיהם ותפקידיהם, 
הלשון "אלף האלים", ששגורה היתד. בפי הח", באה להורות 
על ריבוים מדורי-דורות. 

בדרך־כלל נחשבו האלים לישויות דמויות־אדם! רק אל־ 
הסערד. נתפס גם בדמות אדם וגם בדמות בעל־חיים. אלים 
אחרים לא תוארו בדמות חיות, אולם היו מקדישים להם 
בע״ח מיוחדים. היצורים המעורבים, כמו אנשים־פרים ואנשים־ 
אריות, אין להם שמות בתעודות החיתיות, וכנראה היו אלה 
דמויות של שדים ורוחות רעות, 

האל העליון בח׳תשש היה אל־הסערה תרח׳נס, שהוא 
האל החורי תשב. הפר היה בן־לווייתו: שני פרים אסורים 
למרכבתו! בזמנים מאוחרים תואר האל כניצב על פר 
(וע״עהדד: תמ׳). אשתו׳ אלת־השמש, נקראה בחיתית בשם 
ורשמ; בדרך סינקרטיזם דתי זוהתה עם האלה החורית ח׳פת, 
אשתו של תשב, שאינה אלת־השמש! לאחר־מכן באה במקומה 
כפפס, שהיא — אולי — מקבילה לקיבלי הקלאסית, האלה־ 
האם של אסיה הקטנה, גם הרים, נהרות, מעיינות, עננים 
ורוחות התגלמו לח" באלוהויות. 

הח" היו מקריבים קרבנות לאלים, מסבים לסעודות- 
פולחן, עורכים להם טקסי חגים, ואף מפייסים את דעתם 
בתפילות. מרשלש 11 אומר בתפילתו, שחטאי אביו פוגעים 
בו, ור.וא מבקש סליחד. על עתנותיו ועוונות אביו: "חטאי 
האבות מגיעים לבניהם". הספרות הדתית מעלד. שיטות 



261 


חתים 


262 



ציוד + אייט־צנא חיתי (תנ^ים סכרכמי"■!, המא־ ה 12 יפסוז״נו 

של פעולות מגיות: כיצד לשכך את כעסם של האלים 
המביאים מחלות, או להיזהר מטומאה ומנגעים — דרך טיהור 
סמלי, או דרך גירושם של בע״ח או אפילו אנשים נושאי 
טומאה לארץיגזירה (השר השעיר לעזאזל) < וכן ניתנות 
עצות להגדת עתידות, ע״פ רישומי צורותיו של הכבד וע״פ 
אותות־השמים, ונמסרים השבעות וסודות רפואיים. 

במיתולוגיה ובשידי־עלילה של הח" מופיעים מוטיווים 
מאגדות אנאטוליות, כגון המאבק בין אל־הסערה לבין הדרקון 
והאגדה על האל ה״חרזר ונעלם". אך ברובם של הכתבים 
הדתיים ניכרת השפעה הורית, ופעמים שאינם אלא תרגום 
מהלשון ההורית, כגון הסיפורים על מלחמות האלים ועל 
עלילות גיבורים. גם השפעות בבליות ושרידים כנעניים 
מצויים בספרות הח". 

הכתבים החיתיים עיקר עניינם דברי טקס, הגדת עתידות, 
תפילות. בדרך־כלל לא הגיעה הספרות החיתית ברמתה 
האמנותית לרמתן של יצירות הספרות במסופוטמיה, במצ¬ 
רים ובישראל. אולם הה" הצליחו יותר בניסוח החוקים 
ובכתבים ההיסטוריים. תקנותיו של המלך תלפנש מהממלכה 
העתיקה וספרי־הזכרונות של מלכי־חת מתקופת הממלכה 
החדשה — לשונם בהירה, מדוייקת וחיה, והם תופסים מקום 
נכבד בספרות ההיסטוריוגראפית של המזרח הקדום. 



ציור ד. ההיווכה חיחית דהיד, ;כרכמי־פ, השא-] הצ! יפכה״נו 


האמנות החיתית ינקה הרבה מהשפעות חיצוניות, 

וקשה להבחין בדיוק בין השגיה של האמנות החיתית המקו¬ 

רית ובין האלמנטים הזרים — ביהוד ההודיים — שהשתקעו 

בה. יש הבדל רב בין האמנות האפיינית לממלכה החיתית 

עד המאה ה 12 ובין האמנות המאוחרת של המאות ה 12 — 7 

בממלכות הנאו־חיתיות, האמנות החיתית הקדומה, הבאה 

על ביטויה בשיטות בניה, בהידורי ארכיטקטוניקה ובמעשי¬ 
▼ 

פיסול באיזור בוגאזקוי (ח׳תשש), צביונה אנאטולי־מקורי; 
ואילו האמנות המאוחרת של אנאטוליה הדרומית וסוריה 
מראשית האלף ה 1 ניכרות בה השפעות הוריות, אשוריות 
ואף ארמיות. בניינים מונומנטאליים של התרבות החיתית 
הם מיבצרי המלכות של ח׳תשש ומקדשיה. היו אלה מערכות־ 
חדרים שנבנו מסביב לחצר פנימית ומסביבן בנייני־אחסנה 
מרווחים. בולטות בעיקר אבני־הריבוד האורתוסטאטיות. 
לייפוי קירות הבניינים שימשו חיטובי תבליטים (תמ׳: ע״ע 
בוגאזקוי; גריפון, עמ׳ 376 ). יש הוכחות שאף פסילים לתפ¬ 
ארת נודעו בממלכה החיתית, אולם מהם לא נשתמר מאומה. 

הבית החיתי הרגיל היה בנוי לבני-טיט! הקירות שטוחים, 
מופנים לחוץ, שלא כבארצות-מזרח אחרות. — כלי-החרס 
החיתיים הם ברובם חד-צבעיים, והמעודנים שבהם מירוקם 
דק ונאה. חותמות גליליים נשתמרו מתחילת האלף ה 2 



ציור ח ציידים חיחייש (ארטיא:ר,פר, ";יר סאלאטיה, 
הטאוז ה 12 לפסה״נ) 


לפסה״נ, ואף מן התקופות הקדם־חיתיות (האלף ה 4 — 3 
לפסה״נ). האחרונים עיטוריהם הם בצורת דגמים גאומטריים, 
והראשונים מחוטבות בהם תמונות של בע״ח, אנשים ואלים. 
אמנות החותמות הגיעה לשיאה במאה ה 15 , ולאחר מכן חלה 
ירידה בטיב המלאכה. הפולחן הוא המוטיוו העיקרי באמנות 
החיתית, והוא מתגלם בתיאורים של תהלוכות-אלים ושל 
ניסוך נסכים ע״י דמויות-כלאיים ובני-אדם. 

גם באמנות לא הגיעו-הח" לרמה של מסופוטמיה ומצרים. 
השגיחם של הח" בציוויליזאציה של המזרח הקדום עיקרם 
בתחומי החקלאות, המלאכה. הצבא, האירגון המדיני, המשפט 
ויחסי-החברה, 

ה- ג. גיטרבלק, חת (אבצ׳ מקראית, ג׳). 1958 

. 1 ; 11 

,^ 01 !) . 1.1 :ר. 3 ג^ו .; 1 .כ ,*יזתסן־זס 1 ) 

.׳■>״?/)/. ,ת .' 1 ומין . 111 ־ 1 

״!) 1 . 033 ! 

, 111001 ^ ץ!!.!־!) י)!!!!!^) \ 0 ׳( ^; 77 

\ו. 0 ..־ 1 ,(^ XXX ..ג 0 .מ 

׳/ :) 01 ,?)ר׳ת ,. 1 ) 1 

. 1 ) -! 0 ־\ ./ 6 ..!>! . 937 ! . 

-־ 3 ///׳-״ 2 ///) 17 ז/ג ן'()רי'' 1 

־•־.■)>/) > 7 )■! .<) : 39 ^ 1 י);(/ 



263 


חתיס 


264 


.?> . 1 ־ 1 , ^ 1 ^' 1 111 ) ^■))!{ 111 }? ■י.׳)/־, 1-1 

ר 1 ז׳ו 0 ל 1 .■ע) ה 110 { 11 ^\{ ■) 1 ) 111 ^ .>ן^ 0 י 1 ■ן:^ז^^ x ) 

) 1/1 . 1:111 ) 1:11 א .,י! ;(יר^' 1 

) 1 ( 1 ,נ 1 הן,ווננ 11 .א .^ן : 2 רי'| .\^ 1 ^■ונ^ו) .> 1 

/׳ו/<. 1 .ץ־־י־יוי^יןי! .\- , 1 ׳ 55 /^ 1 .<{} 251€ וחו>)^ 

.ו 6 ^ח .; 1 

א. ג׳. ג. — שם. א. 

הלשון החיתית היא לשון הודדאירופית (ע״ע) 

מן הענף האבאטולי, מקבוצת בפי הח" עצמם 

היא נקראת נשל. בלשון זו נכתבו בכתב־היתדות תעודות 
מדיניות ודתיות, כרוניקות, חוזים, אספי־חוקים וכיו״ב. 
אע״ם שהיתה מדוברת, כנראה, באיזור מצומצם בלבד 
שבסביבות בוגאזקןי, היתה השפה הרשמית של הממלכה 
החיתית כולה, בערך מ 1600 עד 1200 לפסה״נ. חלק מן 
התעודות הללו נוסחו כבר במאה ה 19 לפסה״ג, ומכאן שה־ 
חיתית היא הקדומה שבלשונות ההודו־אירופיות הידועות 
לנו. מלבד התעודות המרובות שבארכיוני ח׳תושש נמצאו 
תעודות בחיתית גם בתל עמארנה, וכן באתרים בקיליקיה 
ובסוריה. היום ידועים המערכת הדקדוקית של החיתית ורובו 
של אוצר־מליה, אולם עדיין קיימים ספקות לגבי אחוז ניכר 
של יסודותיה המילוניים, 

הכתב. לעומת השיטה האכדית של כתב־היתדות ניכר 
באוצר הסימנים בחיתית פישוט רב: בדרך־כלל יש לסימן 
נתון ערך הגאי בלבד או ערך לוגוגראפי (של ציון מושג) 
בלבד. כל סימן פונטי מציין ערך הגאי אחד בלבד, ולהפך — 
בדרך־כלל, מסומן' כל ערך הגאי בסימן אחד בלבד. כסימנים 
לוגוגראפיים משמשות לא רק מלים שומרות (כמו בכתב־ 
היתדות האכדי), אלא אף מלים אכדיות; למשל: צירוף 
הסימבים האכדיים ■ 1 מ. 4 . מ־סמש סימן למלת .,אב" (בחיתית 

א 1 * צ ר המלים. הטכסטים בחיתית מכילים מספר רב 
של מלים שאולות מלשונות שונות, ביניהן ניבים אנאטוליים 
(לובית, פאלאית), מחיתית*קדומה (ח׳תית), מחורית, ואף 
מניבים שמיים. כמו־כן מופיעות, בעיקר בתעודות פולחניות, 
מלים שזהותן לא הובררה ושמסומנות בסימן מיוחד, הבא, 
כנראה, לציין את זרותן. המלים שמהותן ההודו־אירופית 
נעלה מכל ספק הן בעיקר מלים "דקדוקיות" (כגון כינוי 
הזיקה והשאלה ^!״? 1 "מי ש־" ולאט׳ כל כינויי־הגוף, 
כגון 1114 ״אני״ [גות׳ >!!, גרמ׳ 1€11 |, .,אותי" [גות׳ 

114 ח- 1 , גרמ׳ ו 01 ! 1 ו 1 ], 41114 ,.אותך״ [גרמ׳ 1411011 ), וחלק גדול 
של המלים הבסיסיות הבלתי־טכניות (כגון .־.!;זזג "אבא" 
[גות׳ !!זזג ״אב״|! 4:11141 *' "הוא הורג" [סנסקרט 1111 ג 11 ); 
ח!;:•-!!! ,.מקום" [יוו׳ ׳!סי•?!:; .,קרקע"!! וע״ע הדו־אירופיות, 
לשונות, עמ׳ 571/2 ). 

יחס החיתית לשאר הלשונות ההודו־ 
אירופיות. ההתאמה בין הגיי החיתית ואותם של שאר 
הלשונות ההודו־אירופיות מצטיינת בסדירות רבה. במערכת 
העיצורים חשוב הניגוד בין ה״רפים״(" 1,14,14 ,ין) וה״חזקים" 

( *' 1414 , 1414 , 11 ,(!י!). קיומה של פונמה "לועית" אוטונומית 
(! 1 ) בחיתית בניגוד לשאר כל הלשונות ההודדאירופיות — 
יש בו כדי לבסס סופית את תורת־ההגה המשווה של אותן 
הלשונות, שהכרת ההגה ה״לועי" תופסת בה מקום נכבד 
(ר׳ שם. עמ׳ 577/8 , הערות (דן—[ 18 ). 

שלא כדין נקראת בשם חיתית אף לשון התעודות 
שהן מאוחרות מן התעודות החיתיות הקלאסיות והן כתובות 



ע״ר 7 כתב-ההרטוסיס תהית'; כתו בד,־ד,:י! יט ־״? ד.מוד ארויצ, 
:ז• -טטיכה הנאד־יהיח בכרכמי׳: והמאה ד 7 


ב״כתב-ה חרטומים החיתי". הללו עדיין לא פוענחו 
פיענוח מלא! לשונן היא הודו־אירופית, כנראה מקבוצת וד 1 ט 1 בל, 
שונה מן החיתית, וכנראה אף משאר הלשונות האנאטוליות 
הידועות, והיא היתה מדוברת עד המאה ה 8 לפסה״ג. 

ה. ג. גיטרבוק, ת' (האנצ׳ המקראית, ג, 325-321 ), 1958 ! 

. 11 . 1940 , 1 ,נ[^ןז 1 >^וז'' 1 .( 

. 1 . 1952 . 1 ! .. 1 >! : 1946 

: 947 ! ./ז .ז 10 נ 1 וז 1 () 8 .' 1 , 1957 ,/ 7 > 6 , 

102 ) 1 ) 1211 ,/) .// .ת^ל־ז.י^>^^ 1 . 1 ־ 1 

״• 81111 . 11 ;־ 9 *- 10 ( .!/£/־>)./:/■<-/ .. 1 ^ 1 :■א 194 

•) 111 {ס 1 ) 1 ^ 1 <ז 0 ^ /. .חו] 1 .}־ 1 .\■. .יז— 1 ח 1 :\^^ 

0 ) 1 ^{ 11 ) 11 י) $1 1 !)^' ,ח..זן 1 ־ 1 :>'\\ .^ 5 ;־ 1951 . 1 ■ 1 ) 1-11111 

יו 101 > 1 י 11 זח^' 1 .ן : 954 ! .( 111 '\ . 51411 ^־.,) 

.חן; 1 זל 1 זו 1 נ) . 1 .ו 01 .' 1 וי.)ז ,.[.)סןי', .ן 11 א<.'ז 1111 ז 0 'יו) 

׳^?// { 0 ')!/' 7 .וחו.־} 1 ד) :()ר 19 ,(>(<■) 6 י) 

.ר 1 ]״ ז: 

ה, ר. 

החיתים במקרא. ממלכת חת לא הגיעה מעולם עד 
לגבולות א״י. אולם המקרא מזכיר בכל מקום את "ה ח ת י" 
בין העמים שהיו בארץ לפני הכיבוש הישראלי. הח" בזכרים 
כתושבי חברון בימי אברהם ונמנים על ״עם הארץ״, כלר: 
על בעלי העיר ועל משפחותיה המיוחסות (ברא׳ כג)! ויש 
סברה, שעצם המו״מ בדבר קניית מערת־המכפלה שבקצה 
השדה מתפרש לפי החוק החיתי, המחייב במם את הקונה 
חלקת־שדה שלמה ולא קצתה, ואף הפירוט של "השדה 
והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב" 
יש לו הקבלות בתעודות חיתיות. עשו לוקח לו מבנות חת 
לנשים, והן מכונות בפירוש "בבות כנען" (שם כו. לד; כז, 
מו; לו, א—ב). אין ספק, שבס׳ בראשית השתמר זכר 





















265 


266 


חווים 

להתיישבות חיתית בהרי חברון, או לפשיטות ח" לארץ כנען, 
שלא בא זכרן ברשומות החיתיות. 

מסתבר, שהמתיישבים הח" נמנו במרוצת הזמנים על 
עמי כנען, אם כי לא נבלעו בהם כליל. בתקופה מאוחרת 
עדיין מזכיר יחזקאל בדבריו על "מלדתיה" של ירושלים את 
״אביך האמרי ואמך חתית״ (יחד טז, ג, מה ); הח" נתפסים 
כאן כקבוצה אתנית מיוחדת על־יד האמורי, והם משוייכים 
יחד ל״ארץ הכנעני", בדומה לשיוכן של החיתיות ל״בנות 
כנען" בימי יצחק. מכאן, שמן האלף ה 2 לפסה״נ ואילך 
נחשבו הח" לחלק אינטגראלי של האוכלוסיה הכנענית. רמז 
לקדמותם בארץ כנען הוא הזכרתם בין עממי כנען בברית 
בין הבתרים (ברא׳ טו, כ); וכבר בפרשת תולדות בני נח 
נאמר, שכנען ילד את צידון ואת חת, את היבוסי ואת האמורי 
וכו׳ (שם י, טו וגו׳). מסתבר שהכוונה למשפחות חיתיות 
שנאחזו בארץ בחבלי ההר על־יד האמורי והיבוסי! הם 
נמנו על הכנעני ונכללו בתוך גבולותיו (שם שם, יח). גם 
בזמן כיבוש הארץ עדיין ישבו ח" בהר (במד׳ יג, כט). 

קרוב לוודאי, שזכר לממלכת הה" עצמה שמעבר 
לתחומי כנען השתקע בפירוט גבולותיה של הארץ בס׳ יהושע 
(א, ד), וכן בידיעה על האיש שעקר מבית־אל והלך ל״ארץ 
הה"" (שוס׳ א, כו). שאר הידיעות שבמקרא, שעניינן ח", 
מוסבות על הממלכות ה נ א ו • ח י ת י ו ת שקמו על חרבותיה 
של ממלכת חת. אין לדעת, אם מוצאו של אוריה החתי 
(שמו״ב יא; שם כג, לט) היה מהמתיישבים הקדומים שבירו¬ 
שלים או ממהגרים חדשים מהממלכות הצפוניות, ושמא לא 
היה שם זה אלא כינוי. במחיצתו של דוד היה עוד אדם 
המכונה "חתי" (שמו״א כו, ו). 

למלכי ישראל היתה זיקה מדינית וכלכלית לממלכות 
הנאו־חיתיות. תועי מלך חמת, שליט ממלכה נאו-חיתית, היה 
בן־ברית לדוד במלחמותיו בארם (שמו״ב 'ח, ט—י). בין 
הנשים הנכריות שלקח שלמה היו גם נשים חיתיות (מל״א 
יא, א), ו״מלכי הדזתים" נזכרים ליד מלכי ארם בפרשת קשרי 
המסחר של אותו המלך (שם י. כט). על קשרים בין ישראל 
ובין הממלכות הנארחיתיות מרמזת השמועה שפשטה במחנה 
הארמים בזמן מלחמתם בישראל: "הנה שכר עלינו מלך 
ישראל את מלכי החתים ואת מלבי מצרים לבוא עלינו" 
(מל״ב ז, ו). 

ש. ייבין, ראשיתו של בית דוד (ציון, ם'), תש״ד! ב. מזר 
[מייזלר], סופר המלך דוד ובעיות ד,פקידות הגבוהה (ידיעות 
החברה העברית לחקירת א״י ועתיקותיה, י״ג), תש״ז: הנ״ל, 
בנעל, חת ומיקני, מפגש שלוש תרבויות (מולד, כ״ב),תשכ״ה! 

, 12-31 ,•('/))״/•)/ז . 1 ! , 0111 ו!מ .!דו . 1 \ .'• 1 

. 11 ו 1 
שמ. א. 

חתים או חטי□ ( 11 ; 01:11 ,!!);זזווס), שבט גרמני ששבן 
בשטחי היערות שבין הרינוס והוזר, ונודע בגבורתו 
ובמשמעת הצבאית שלו ( 1 — 30 ..חזחסס ..^ה 7 ). ב 10/9 
לפסה״נ פלש לשטחם דרוסוס (ע״ע, עט׳ 123 ). ב 9 לסה״נ 
השתתפו הח" במרד שבטי גרמניה, אך השפעתם לא גברה 
אלא אחרי 16 לםה״נ, עם ירידת כוחם של יריביהם החרוסקים 
(ע״ע), ומאז לא פסקו ממלחמה נגד רומא! מרכזם מאטיום 
(ות 1£10 נ׳. 1 \) הועלה באש ע״י גרמניקוס ב 16 לסה״נ, מסעות 
נערכו נגדם גם בימי קלאודיוס ודומיטיאנום, ופלישותיהם 
לתוך גבולות הקיסרות נהדפו מימי מרקום אורליוס ועד 
_קר_קלה (במאה ה 2 ובתחילת המאה ה 3 לםה״נ).'לאחר־מכן 
נעלמו הח" מעל בימת ההיסטוריה, ואולי נתגלגלו שרידיהם 


חתנה 

בשבט הדוסים ( 1 ;! 68 ^בהסן [ע״ע|), הידוע מתקופת פלישות־ 
הברברים הגדולות. 

לעי . 1 ^ .\ 1 .[ 

.( 2201 - ע * עי 21 . 2 .! 11 ..■]>[ .; 67 , דת 1 ) 1 :^.^ 1 

. 1 > . 1.1111111 ־! .נ/א 7 ״/ .{) , 4 ץ!}:; 

: 9 ( 171 162 . 11 . 11 

. 1 > ז־.> 11 .וו 1 ; 1 ת;><ז . 1 ו 1 ז 0£ ) [ . 11 

. 9.30 [ ,( [ 

חתנה, הטקס המציין את הבניסה בברית-הנישואין. למעשה 
בוללת הח׳ טקסים ומנהגים רבים ושונים. כל 
חברה מייחסת חשיבות מכרעת למעבר מחיי הרווקות לחיי 
הנישואין, כלו׳: למעשה של ייסוד משפחה חדשה וקבלת עול 
החובות החברתיות הנובעות משינוי המעמד. גם חברות 
המתירות מגע מיני לפני הכלולות מבדילות בין היחסים 
החפשיים, שהם נסבלים בלבד, לבין הנישואין המוכרים 
כלגיטימיים! שכן הנישואין מכוונים להיות יחם בר־קיימא, 
שזוכה להסכמת החברה ושמטרתו היא גידול בנים שיהיו 
בעלי מעמד מוגדר בחברה. לציון ראשית הנישואין פיתחה 
כל חברה מנהגים וטקסים המסמלים את חשיבות המאורע 
ויחד עם זה מבטיחים את הצלחתו — אם ע״י פעולות סגיות 
או ע״י שימת הזוג תחת חסות האלוהות. המנהגים הללו רב־ 
גוניים ביותר, בהתאם למיבנה החברה, לאורח־חייה ולאמונות 
הרווחות בה! ובכל חברה חלים במרוצת הזמן שינויים 
במנהגים, לרגל התמורות בתרבותה הדזמרית. אולם ניתן 
להבחין ביסודות עיקריים, החוזרים אצל רוב העמים מן 
הזמן הקדום עד לימינו 

אפשר לחלק את טקסי הח׳ ל 4 סוגים לפי תפקידיהם, 
שהם: (א) מתן פומבי למאורע (דבר שיש בו גם מעין הכרזה 
על הסכמת החברה)! (ב) חיזוק קשר הנישואין! (ג) המתקת 
קשיי המעבר והרחקת מכשולים וסכנות! (ד) הבטחת מטרת 
הנישואין, שהיא פריון הזוג. אולם חלוקה זו לא תמיד ברורה 
היא! יש טקסים הממלאים תפקידים שונים בבת אחת. 

(א) טקסיםלמתןפומבי. אצל עמים רבים (ביניהם 
גם היהודים 1 ר׳ להלן!) קודמים לנישואין אירוסין. זמן- 
האירוסין נע בין ימים לשנים! הם נותנים להורים שהות 
להשלים את ההכנות הכספיות לח׳, ולבני־הזוג — הזדמנות 
להכיר זה את זה מקרוב! יחד עם זה הם משמיסיס גם מתן 
פירסום מוקדם והכנת דעת־הקהל. החברה מעוניינת בקיום 
הנישואין ובהצלחתם, ומשום כך היא תובעת לעצמה את 
הזכות להיות מיוצגת באופן פעיל בטקסי הח׳. בחברות 
פרימיטיוויות מנצח על הטקס המלך או ראש־השבט עצמו, 
והח׳ נערכת בנוכחות השבט כולו. בחברות מפותחות יותר 
מיוצגת החברה ע״י פקיד מוסמך (למשל הממונה על נישואין 



ציור ו וזתוגה בכינסיקו 


267 


268 


ח תגה 


אזרחיים או כהן־הדת), ודרושה נוכחותם של עדים. עמים 
שונים בזמן הקדום, ושבטים פרימיטיוויים אף בימינו, אינם 
מסתפקים בנוכחות העדים בטקם*ד,ח׳ גופו, אלא דורשים 
מהם שיחזו אף בבעילה הראשונה הנחשבת כחלק מטקס 
הח׳ו שכן חברות רבות, האוסרות מגע מיני לפני הכלולות, 
רואות חשיבות בהוכחה הפומבית שהבלה היתה בתולה. 
כמעט תמיד ובכל מקום מלווה הח׳ טקסים דתיים, קרבנות 
לאבות־השבט או לאלים, וברכתו של כהן־דת. בארצות 
שבהן חופפת הקהילה הדתית את החברה החילונית, לובשים 
טקסי הח׳ אופי דתי מובהק. אבל גם במקום שיש הפרדה 
בין דת וחברה חילונית נזקקים הבריות עפ״ר גם לטקס 
דתי, הנערך בבית־תפילה או במקום ציבורי אחר במעמד 
קחל, ואחד מתפקידי הטקס הוא לשוות בחגיגיותו פירסום 
נוסף למאורע. דרך הפירסום המקובלת ביותר אצל כל 
העמים ובכל הזמנים היא עריכת סעודת הח׳, שנמשכת 
לפעמים ימים רבים ושאליה מזמינים מספר גדול ככל 
האפשר של אורחים. מאחר שאצל רוב העמים נחשבת 
אכילה־בצוותא ככריתת ברית־ידידות, משמשת סעודת־הח׳ 
הזדמנות לכריתת ברית כזו בין משפחות בני־הזוג. בסעו¬ 
דה זו אוכלים בני־הזוג לראשונה ביחד, ואף בכך יש 
משום מתן פזמבי. אולם יחד עם זה שייכת אכילתם ביחד 
לסוג הבא של טקסים. 

(ב) טקסים לחיזוק קשר הנישואין. הכניסה 
בברית הנישואין גוררת מן ההכרח התרתם של קשרים 
קודמים. טקסי הח׳ מבליטים ביחוד את המשבר הקשור 
בפרידת הכלה מבית הוריה. בדרך־כלל בא החתן לקחת את 
הכלה מבית אביה. יש שקרובי הכלה מתנגדים ליציאתה, 
ולפעמים מגלה אף הכלה עצמה התנגדות סמלית, זכר 
לתקופה שבה היה החתן חוטף את הכלה. קיימים מנהגים, 
שמטרתם להדגיש שאיו לכלה דרך חזרה: במארוקו, למשל, 
רוגמים את הכלה באבנים בדרכה מבית אביה לבית החתן, 
ואסור לה להביט מאחריה; ביוון הקדומה (בבויאוטיה) היו 
שורפים את צירי הכרכרה שהביאה את הכלה לבית החתן. 
לציון שינוי מצבה לובשת הכלה לפעמים בגדים שלא לבשה 
בבית הוריה, בדרך־כלל בגדים הדשים שטרם כובסו. גם 
בברכות־הנישואין של כוהני־הדת מודגשת לפעמים ההחלטיות 
והסופיות שבמאורע. — בעצם מתכוונים כל טקסי הח׳ להחדיר 
ללבם של בני־הזוג את תודעת הקשר האמיץ שבנישואין, 
ויחד עם זה לעשות למען חיזוקו ע״י פעולה מגית או ע״י 
בקשת עזרה מן השמים. אחד הטקסים הנפוצים ביותר הוא 
תקיעת הכף בין בני־הזוג, או לפחות שילוב האצבעות; 
במליצה הודית נקרא הבעל "האוחז ביד". יש שקושרים 
בשעת טקס הח׳ את ידיהם הימניות של בני-הזוג בסרט או 
במטפחת: בכנסיה הנוצרית כורך הכומר את ידיהם בקצה 
ה״סטולה"; בבורמה ובמקומות שונים בהודו קושרים את 
בני־הזוג עצמם בסרטים או עוטפים אותם ביחד באריג; 
בסין היו קושרים את מחלפותיהם של החתן והכלה. גם 
טבעת־הנישואין היא סמל נפוץ בכל הזמנים ואצל כל העמים 
לקשירת קשר אמיץ בין בני־הזוג; אצל רוב העמים מחליפים 
בני-הזוג טבעות ביניהם. עמים טוטוניים היו נוהגים לחצות 
מטבע ולחלק את שני החצאים בין בני־הזוג. גם החלפת 
מתנות, במיוחד תכשיטים, בגדים וממחטות, משמשת לחיזוק 
הקשר. אמצעי מעולה למטרה זו הוא האכילה ביחד 
(ר׳ לעיל). ביוון העתיקה היו בני-הזוג טועמים מעוגת־ 



נויור 2 . חתונה ניאפאו 


שומשמין או אוכלים דבש מצנצנת אחת. ברומא העתיקה 
היתד. הס 1 ;זג^זזב 1£ ^ 0 ^ (הטעימה המשותפת מעוגת־כוסמת 
[זג£]) הצורה המקודשת ביותר של טקס הח׳. האכילה מעוגת־ 
הח׳ היא גם היום מנהג חשוב, ויש גם מאכלים מיוחדים אחרים 
שבני־הזוג מצווים לאכול ביחד בטקס הח׳; מקצתם מכוונים 
להבטיח חיי־נישואין מתוקים (חלב, דבש וכד׳), ומקצתם — 
את פריון הזוג. גם השתיד. ביחד היא מנהג נפוץ ביותר 
ובעל כוח מגי אדיר: שתיית יין מגביע אחד נהוגה בטקס הח׳ 
אצל היהודים, בכנסיה הנוצרית האורתודוכסית, וכן גם 
בהודו, בסין ועוד; לפעמים שותים בני-הזוג מכוסות שונות 
ומחליפים אותן ביניהם (סין); לעתים דורש המנהג מספר 
מסויים של לגימות והחלפת כוסות ( 9 פעמים ביאפאן). 
אצל שבטים פרימיטיוויים מסויימים בא — במקום יין או 
משקה אחר — הדם: שורטים את בני־הזוג, וכל אחד מוצץ 
כמה טיפות מדם רעהו. פד. ושם משתמשים בדם־בהמה בטקס 
הח׳, ולא תמיד לשתיה: בבורמה ובהודו מתווים תו בדם על 
פניהם או על גופם של בני־הזוג. השימוש בדם ממלא גם 
תפקידים אחרים, שכן גדול כוחו לטד.ר מחטא או מטומאד, 
ולהרחיק מזיקים, ואף למשוך רוחות שנוכחותן רצויה. 

(ג) טקסים להמתקת המעבר ולהרחקת מכ¬ 
שולים וסכנות. כל מעבר ממצב למצב מדוווה משבר. 
מלבד הסכנות הנפשיות הכרוכות בהתאמה ההדדית של בני 
הזוג מבחינה מינית, אורבות לד.ם — לפי אמונה שהיא כמעט 
אוניוורסאלית(אף כי לפעמים תת־הכרתית)—סכנות מן החוץ, 
מכוחות דמוניים שאינם רוצים באשרו של האדם, ואף משו¬ 
נאים בשר־ודם המסוגלים להטיל עין־רעה. הדאגה הראשית 
היא להבטחת הצלחתד. של הביאה הראשונר. (הנקראת 


269 


חו;נה 


270 



ציור !: תהלונת־וזתוגה נצ׳נוסלובאק־ר■ 


בתלמוד "בזגילת מצווה"), מאחר שהשדים, המתנגדים 
לנישואין מסיבות שונות, עשויים לפגוע בכוח־גברא של 
החתן ואף לשלוח יד בחייו (השו׳ אשמדאי שהרג את שבעת 
חתניה של שרה [ס׳ טוביה!). משום כך יש צורך בפעולה 
מגית נמרצת, כדי לגרש את השדים או לספל את מזימותיהם. 
פעולות־שבירה נחשבות כיעילות למטרה זו, והן גם מסמלות 
את הסרת מכשול הבתולים בביאה הראשונה ומקיאת עליה 
ע״פ עקרונות המגיה האנאלוגיה. לכן נוהגים לשבור בטקס 
הה׳ ביצים (מארוקו, פרם), או כלי חרם וזכוכית (אצל עמים 
רבים באירופה ובאסיה! גם אצל היהודים)! בארצות גרמניות 
נהוג לשבור כלים על־יד בית הכלה בערב יום הח׳ 
1111 £( 31 ). לא רק לשבירה עצמה, אלא גם לרעש המלווה 
אותה נודע תפקיד מגי מרתיע כלפי השדים! כד מסתברות 
היריות ונגינת מוסיקה רעשנית בח׳, ואף קריאות ההילולא 
של הנשים המזרחיות בח״ (ובשמחות אחרות). — אצל עמים 
רבים דווח השימוש בצבע האדום בטקסי הה׳(צביעת ידיהם 
של החתן והכלה, ואף של מוזמנים, בעיסת כופר !חנא] 
בארצות המזרח, קשירת סרט־נייר אדום מעל למיטת הזוג 
בסין, צעיף אדום ברומא הקדומה, סדינים אדומים ברומא 
וביוון הקדומות). הצבע האדום, שהוא צבע הדם, ממלא 
תפקידים דומים לאלו של שבירת כלים. — קשירת קשרים 
היא פעולה מגית, עפ״ר מזיקה, ומשום כך צייר להתיר 
כל קשר בלבוש הבלה, ולפעמים מוטל התפקיד על החתן 
עצמו. — גם טקסי הה׳ הדתיים מתכוונים — במקרים רבים 
במפורש — להרחקת ההשפעות הרמוניות ע״י טיהור וקידוש 
המעמד. בני־הזוג משתפים פעולה במאמץ זה ע״י שהם 
מטהרים עצמם לפני חח׳ בטבילה (לפעמים במים ממעיין 
מסויים או תוך שמירה על טקסים מסויימים) ובצום. בארצות 
רכות, במיוחד בארצות האיסלאם, נושא החתן נשק, והוא 


גם מלווה משמר מזויין (אל מנהג קדום כזה בישראל נרמז 
בשה״ש ג, ז—יא). — בבית שבו נערכת חח׳ סוגרים את כל 
הדלתות והחלונות, כדי למנוע את כניסת המזיקים (רוסיה), 
או מקטירים בו לבונה כדי לגרש אותם(והש׳ שה״ש שם, ו). 
אמצעים אחרים, המכוונים לאותה המטרה, הם קישוטו של 
החדר בצמחים ריחניים (כגון הפיגם), וריבוי הנדות והלפידים 
המפזרים את החשיכה. בגרמניה נהגו בני־הזוג לעבור מעל 
לאש. — הסכנות אורבות מצדדים שונים! לכן מקפידים 
להגן על הזוג מן המזיקים הבאים מלמעלד. וגם מאלה הבאים 
מלמטה. מעל לזוג פורשים בח׳ חופה (היא נהוגה גם אצל 
עמים רבים אחדים מלבד היהודים! חשו׳ את הו 1 )(> £1 - 0 ז 03 
אצל האנגלים, ועוד). כמו־כן מונעים מגע ישיר ביו רגלי 
בני־הזוג לבין האדמה (דריכה על שטיחים או עורות־בהמות, 
נשיאה באפריונים [והשו׳ שה״ש שם, ט—י] או בכרכרות). 
אסור לכלה לדרוך על סף ביתו של החתן, מאחר שהסף הוא 
מקום מסוכן ביותר מבחינה דמונולוגית (וע״ע דלת, עמ' 691 ! 
דמונולוגיה, עמ׳ 757 ). — אפשר להערים על המזיקים ע״י 
החלפת הבגדים בין בני־הזוג, כפי שהיה נהוג במקומות רבים! 
דרך אחרת היא למנוע מן החתן לבוא על הכלה בליל־ 
הכלולות — מנהג שהוא גפיץ מאד אצל עמים רבים, אף 
באירופה (גרמניה, שוויץ). — דבר חשוב ביותר הוא לבחור 
לח׳ יום ושעה טובים ומוצלחים. הנוהג היהודי לקבוע ימים 
מסויימים לח׳ (ר׳ להלן) -- אף הוא מקורו, כנראה, במנהג 
להבדיל בין ימים טובים ורעים. גם ברומא היו ימים של מזל 
(!;!,■.צ! ^ס!!!) וימים הרי־אסון (!!;!!;!שח אס!!!), וכן עונות 
שבהן היו נמנעים מלערוך ח", ואמונות כאלה נפוצות כמעט 
בכל מקום. 

(ד) טקסים להבטחת פריון הזוג. מאכלים 
מיוחדים (ביצים, דגים, עוף וכד׳), שמגישים לבני־הזוג 




271 


272 


חתנדז 


בסעודת הח׳, מסמלים את הפוריות וגורמים לה באורח מגי. 
הדג (ע״ע. עט׳ 923 ) הוא סמל נפוץ של פוריות. ומשום כך 
נוהגים אצל עמים שונים להאכיל את בני־הזוג דגים ביום 
הח׳! בגרמניה מגישים דג לבני־הזוג למחרת יום־הח׳. גם 
לביצים נודע תפקיד רב בנידון זה, במארוקו מושיבים את 
הכלה על כלי שמכיל ביצים ומי־גשמים (גם הם סמל מובהק 
לפוריות), והחתן אובל ביצים במשך ארבעים יום אחרי יום־ 
הח'. את בני־הזוג מושיבים על עורות של בעלי־חיים הידועים 
בפוריותם (בהודו על עורות פרים. ברומא העתיקה על עורות 
כבשים). רגימת הזוג בגרעיני־תבואה או בפרחים משמשת 
לאותה מטרה. 

מצד שני נוהג בקרב כמה עמים פרימיטיוויים איסור 
הח׳ בימי הקציר — גזירה שמא ישבש הדבר את פוריותה 
של האדמה. לא מן הנמנע, שבכך היה קשור מעיקרן גם 
איסור הח' בימי ספירת העמר (ע״ע). 

במרכז טקסי הח׳ עומד, כמובן, הזוג החדש. בדרך־כלל 
נוהגים בהם כבוד רב, לפעמים אף כבוד־מלכים (בפי ערביי 
א״י קרויה שמלת הכלה "בגד מלכות". בכנסיה הנוצרית 
האורתודוכסית מעטרים את החתן ואת הכלה בכתרי זהב 
או כסף; והשר שה״ש ג, יא [גם המונחים "כלה", "כלולות" 
נגזרים, כנראה, ממלת "כליל"]). בעמים רבים נהוגים שירים. 
שבהם משבחים בני־הזוג זה את זה. — בדרך־כלל מציינים 
את טקם־הח׳ גילויי עזמחה נלהבת, והדבר הוליד דפוסי־לשון 
בשפות שונות. בעברית יש לציין את הביטוי "קול חתן וקול 
כלה״ כמקביל ל״קול ששון וקול שמחה״ (ירט׳ ז, לד; טז, ט! 
כה, י ז לג. יא). 

. 1 ^? ; 7 ׳^ 18 .// יי// ■)?/ . 11 יר < 1 

\י. 1 ו 1 זסווו. 01 ־) 

, '^ 1 ' 1 ')>/־> 5 :)\■{ •)^ 11 ) ,' 11 ־ינ־// ^' 111 .) :)^' 111 

//?//! .- 1 .ן 

,־.נ//׳////£//י//?'\צ ///(//סז ^({ . 4 . . 11 ^* 1 

. 0 ) 00 /// 

1 י 22 <^ 1 . 1-111 ;״־;״/// 7 זס ■\/״ 7 נ/^ 7 11€ ' 1 .. 1 ״ 

.״' 1 : 26 י•' 1 ,{ 1 10 {/ 0 \ 1 ./־ו !•):! , 525 , 0 € 51 € '] .^; 111 '.! .- 1 

1 > ^ 111 ^ 1111 ^ 1 ! 0 י\ 1 ^ 0 ^ 11 ^ו^^ ^?/" 7 . 1€11 ;< 1 זש 111 ו.. 1 . 2 .ן ; 1875 
111 '! . 1 ^ 111 :^ 1111 ; 1925 ,( 11 ,^;. 14170 ) !^ 14111 ):> 111 $^ 0111 

) 1/1 111111 11 <ג 101 ^) 1 )ר ¥11 ) 111 1 ) 1111 ) 111 }גו 111111 ) 1111111 

) 1111 )) 111 ^ 1 111 ג) 1 ' 111111 )€ /)!!! 11 ) 11 £!/) 11114 1 ! 11 ^ 1 )!/ 1 ! 1 ! חופה 
. 11 .) 51 ת 1 .ת 2 ()? . 5 . . 1 ( 1 111 ) ; 1111 ) 1110111 1.1 1 '. שז^ 1 ; 111111 ״ 11 '| 1 ; 71111 ) 

) 1 ) 1 ) 1111 ) 11 ) 1 ) 5 105 ) 4 1 ) £05111111111 < 501 ( 1 , 1 ) 1111 ; 1927 

. 1950 , 1 , 11 ) 1/6111 ) 5 

י. ט.ל. 




^ 7 האות, בלשונותהשמיותמעיקרא—סותםשיבי 
^ מגורן (נהגה תוך כיווץ שרירי הלוע התחתון), קולי 
בנסיבות מסויימות ואטום כנסיבות אחרות. זוהי הגייתו ער 
היום בניבים הערביים של חצי־האי ערב. ובעברית — בפי 
יהודי תימן ודאגסתאן. בשאר ניבי הערבית והארמית 
החדשה, וכן במסורות מסויימות של העברית. הפך עיצור זה 
לאטום, ובמקצתן הוחלף הגירון שבו בווילון (כלר בהרמת 
גבה של הלשון כלפי החך הרך). בלשונות החבשיות, וכן בפי 
יהודי גאורגיה שבקאווקאז, הוחלף הגירון בהדיפת זרם 
האוויר מסדק הגרון, שבו היה עצור בשלב ההשהיה של 
העיצור. בפי יהודי אירופה והתחום האיראני (חוץ מדאגס־ 
תאן, ר׳ לעיל) ובפי יהודי קוצ׳ין, וכן בניב הערבי המדובר 
במאלטה, נבלעה הפונמה ט ב ת. — ט היא האות ה 9 באלפ־ 
בית העברי, וערכה המספרי בלשונות השמיות הוא 9 . 

ט מייצגת גם את הצורן ת בבניינים מסויימים של הפועל 
בהשפעת צ, צ׳ (המגורנים אף הם): עבר׳ הצטדק, ארמ׳ 
אצטריך, ערב׳ אצטלא. אצ׳טרב. 

בלשונותההידו־אירופיות. הצורה השמית של 
האות ט עדיין ניכרת בבירור בכתב ההודי וביווני. בהודית 
היא מסמנת סותם שיני בעל חיתוך־לוואי, שמוצאו בסונאנט 
״לועי״ (ע״ע הדו־אירופיות, לשונות, עמ׳ 578 ), כלו׳ 
־*:ז < 'זי. — אף ב י ו ו נ י ת היא מסמנת עיצור, שבו תכונת 
הקוליות אינה מהותית, כלו׳ — סותם שיני מנושף (■■ 1 או 
אף " 1 ^) — בניגוד ל x (המציינת סותם שיני אטום) ול 8 



(המציינת סותם שיני קולי). מן המאה ה 4 לפסה״נ ואילך 
התחילה 9 ■ במקצת הניבים היווניים עוברת לחוכך שיני אטום 
(נ 1 ז במלה האנגלית מזי!!), כמקבילה לא ל ט שמית, אלא 
ל ת רפויה בארמית ובעברית. במלים השמיות שהושאלו 
ליוונית קדומה מועתקת ת האטומה בז, האטומה אף היא 
(נתר — ׳זס^ז:!^); ביוונית־ההלניסטית מועתקת ת—העשויה 
להיות ״רפה״— ב 9 (נתן —ע״ס״א), ובמקורות התלמודיים 
משמשת ת לייצוג 9 , בעוד ש ז מועתקת ב ט 
תיאטרון), והוא הנוהג שנשתמר עד ימינו בתעתיק מלים 
אירופיות לכתבים שמיים. — הלשונות ה א י ט א ל י ו ת לא 
הכילו שום פונמה מקבילה ל 9 היוונית, ואין למצוא אות 
כזו באלפבית האיטאלי־לאטיני. גם העמים הסלאוויים, 
שקיבלו את האלפבית היווני הביזאנטי, לא נזקקו לאות זו 
אלא בשמות ממקור יווני, וביצעו אותה בקירוב מאבסימאלי 

£: — גו'. 90 [ו: 1 ת 0 }], ;,סי) 65111 :, 0 — ו}סגש 0 [ז 10 ) 6 ץ£]! 

לאחר־מכן הוחלפה אות 0 ב סי אף בכתב. 

א. ג-ל— ד. ר. 

טאהךים (;נן_ השושלת הראשונה של שליטים 

מוסלמיים בפרס. אבי השושלת היה טאהר אבן 
אל־חסין, שנתמנה ב 810 למפקד עליון של צבא הח׳ליף 
אל־מאמון. לאחר שניצח את אל־אמין, אחיו של אל־מאמון, 
והמליך את אל־מאמון לח׳ליף, נתמנה ב 820 למושל ח׳רסאן 
(ע״ע) — הפרובינציה החשובה ביותר בפרס. אחרי מותו 
ב 822 משלו תחתיו מה אחר זה בניו טלחה ( 822 — 828 ) 
ועבדאללה ( 828 — 844 ) ונכדו טאהר בןעבדאללה ( 844 — 862 ). 
יורשיו של טאהר, שבירתם היתה נישאפור, היו שליטים 
יעילים ומצליחים, שעודדו מלומדים וסופרים וסיפחו גם את 
מדי וכרמאן (דרום־פרס) לתחום שלטונם. אולם למחמד בן 
טאהר 11 , שנתמנה ב 862 תחת אביו למושל ח׳רסאן, חסרו 
הכשרונות הדרושים לתפקידו, והוא איבד את השלטון על 
מדינות פרס בזו אחר זו, כשקמה בדרום־מזרח סרס שושלת 



277 


טאהרים — טאו, טאואיזם 


278 


בני צפאר והחלה להטיל מרותה על האיזורים שמצפון 
וממערב לתחום שלטונם של הט". 

טאו, טאואיזם, המלה הסינית טאו, שמשמעותה המקורית 
היא !,דרך" או "שביל", שימשה לפילוסופים הסינים 
לציין, בצורה מליצית, את "דרך אנוש", "דרכו של היקום", 
"מוסריות", "חוקי־הטבע" וכד׳. האסכולה הקוגפוציאנית, 
ששמה את הדגש בעיקר בתפקידו החברתי של האדם, 
השתמשה במושג ט׳ במובן המוסרי, בעוד שהאסכולה הפילו¬ 
סופית הקשורה בלאו־צזו (ר׳ להלן) העניקה לו משמעות 
מטאפיסית. לדעת אסכולה זו ט׳ פירושו — התבונה העליונה 
או העקרון השולט ביקום, מושג שהוא ניטראלי מבחינה 
מוסרית ובאטוראליסטי. 

ה טאואיזם (ט״ם) כולל למעשה שני מושגים:( 1 ) טאו־ 
צ׳יה, או האסכולה הטאואיסטית — בפילוסופיה: ( 2 ) טאו־ 
צץאו או הכת הטאואיסטית — הדתית. 

( 1 ) הט״ם הפילוסופי מוצאו מלאו־צזו, שלו 
מיוחם קובץ שירי־ההגות טאו ט ה צ׳ינג ("ספר־יסוד של 
הדרך וכוחה״), בעל 81 פרקים קצרים ו 5,006 מלים, הנחשב 
לאחת היצירות הגדולות ביותר בספרות הסינית; הוא תורגם 
פעמים רבות ללשונות אירופיות שונות. לפי המסורת, היה 
לאו־צזו בן זמנו של קונפוציום (ע״ע), שאת אסכולתו 
הפילוסופית שם ללעג. אולם נתעוררו ספקות, אם לאו־צזו 
הוא דמות היסטורית! הסינולוגים המודרניים נוטים לייחס 
את החיבור למאה ה 4 או ה 3 לפסה״נ. 

בעוד שחסידי קונפוציוס הטיפו לחיי מוסר בחברה 
ולשיכלול המוסדות והיחסים החברתיים, דגלו הטאואיסטים 
במין אנארכיזם פילוסופי, ששלל לא רק את המדינה, אלא 
גם את החברה והתרבות עצמה. בדומה לרוסו(ע״ע) בראשית 
דרכו, האמינו, שהאדם היה בראשיתו חפשי מאינסטינקטים 
עויינים ותוקפניים, וחי כיצור בודד ומרוצה, אדיש לגבי 
"הטוב" ו״הרע"; אולם בעטיים של צווים וכללי־התנהגות 
מלאכותיים, שכפתה עליו החברה, הפך לכלי מלא שנאה, 
שאפתנות ותוקפנות, ״עזוב חכמה, בוז לנחץ — דרב ויפרוץ 
אושר הציבור! עזוב חובה, בוז למצוות — וישב ויפרח רגש 
הגמול! עזוב חריצות, בוז לתכלית — ומל^^עו לנצח שוד 
וחמס" (תרג' א. ז. אשכלי). 

יחד עם זאת היה לאו־צזו שותף למגמה העיקרית של 
הפילוסופיה הסינית — ההתעניינות בדרך שבה האדם חייב 
להגיב על סדרי העולם. לדעת הטאואיסטים, השליט האידיאלי 
הוא החכם השולט ע״י ״א י - פ ע ו ל ה" (וו ־ ו י) —שפירושה 
צימצום הפעילות עד למינימום, וביחוד מניעת פעולה 
שרירותית, תוקפנית. ״היושב באוהל — יודע עולם ומלואו! 
המשפיל עיניו — מסתכל באספקלריית השכל! (ואילו) 
הרואה הרבה — יודע מעט. אכן: הצדיק מגיע מבלי פסוע, 
יודע מבלי הבט, משלים מבלי חפוץ"(כנ״ל). "המולך באפם־ 
מעשה ובאפס־תחבולה — אשרי עמו! השולט בחזקה 
ובערמה — אויה לעמו" (כנ״ל). ביסוד תפיסה זו של וו־וי 
מונחת התאוריה של האופי המחזורי או הדיאלקטי של הט׳ 
עצמו: "חזרה (או תהפוכה) היא תנועת הט׳"; כל פעולה 
גוררת תגובה המנוגדת לכוונה־תחילה. ״דעת היופי ברבים — 
האצילה את הניוול מתוכו! דעת הטוב ברבים — הצמיחה 
את הרע מתוכו... אכן: הצדיק דון בלי תכלית, דבר הוא בלי 
דבר, עושה בלי פעולה, יוצר בלי כוונה, מחדש בלי מטרה, 
פועל מבלי עשה" (כנ״ל). 


צ׳ ו א נ ג - צ ז ו ( 369 — 286 לפסה״נ), המורה הגדול השני 
של הט״ם, פיתח את המגמה המיסטית של הגות זו. הוא מייחס 
לאדם את היכולת להגשים אחדות מלאה עם חוקיות הקוסמוס 
ע״י סילוק הידיעה, החוקים והמוסר, שהם מלאכותיים וממילא 
מפרידים; ע״י התעלותו מעבר להבחנה בין "עצמו" ובין 
״העולם״ מתאחד הוא עם חט׳ ומשיג אושר מוחלט. — השלישי 
לחכמי הט״ם היה יאנג־צ׳ו (המאות ה 4 — 3 לפסה״נ) — 
מתבודד אנוכיי, שהעריך את החיים מעל לכל. 

( 2 ) ההדגשה הטאואיסטית של איחוד האדם עם חוק- 
היקום ושל האפשרות להגשים איחוד זה ("האוניוורסיזם" 
של הדת הסינית), אפיינית לדת הטאואיסטית. מגמה זו 
נתמזגה עם שכבה אחרת של הדת הטאואיסטית, שיסודה 
בביקוש האלמוות, המושרש בהגות הסינית מימי־קדם. בין 
המאות ה 3 וה 2 לפסה״נ פיתחו אנשי המגיה שהתמחו בחכמות 
נסתרות, ובעיקר בחכמת הפנג־שיה (גאומאנטיקה), את מדע־ 
האלמוות, מיסודן של אסכולות שונות,'שחיפשו את סם־החיים. 
אולם במאה ה 1 לסה״נ התחילה תנועה זו, שהיתה מקובלת 
על השליטים והעם כאחד, להשתמש בכתבים של הט״ם הפילו¬ 
סופי (ע״ע אלכימיה, עמ׳ 604 ). הלשון הסמלית של לאו־צזו 
וצ׳ואנג-צזו, המתארת את האדם האידיאלי כמחוסן בפני 
תהפוכות חיי העולם הזה, פורשה באופן מילולי ע״י חסידי 
המגיה והכשפים, והם הפכו את ההצהרות הפיוטיות של הט״ם 
הפילוסופי להוראות מעשיות להשגת האלמוות — מטרה 
שצ׳ואנג-צזו בז לה, שהרי בעיניו היו החיים והמוות 
כאחד שלבים באורח-טבע שהוא בגדר חוק-ולא-יעבור. כת 
טאואיסטית אחת, שראשיתה במאה ה 2 לסה״נ, התפתחה 
במרוצת-הזמן לכנסיה טאואיסטית ממש, שבראשה 
עמד מעין "אפיפיור" ושהיתה, עם מנגנונה הגדול של כהנים 
ופקידים, למעין מדינה בתוך מדינה. היא זכתה לחסות 
הקיסרים במאה ה 5 והגיעה לשיא השפעתה במאה ה 8 , אולם 
לאחר מכן חלה ירידה בה ובהשפעתה, והט״ם התנוון לדת 
ההמונים, שעיקר עניינה — מגיה, הגדת עתידות, גירוש 
עזדים וכיו״ב, במיבנה האירגוני הושפעה הכנסיה הטאואיסטית 
במידה ניכרת מן הבודהיזם, שבו התחרתה. הפאנתאון הטאו־ 
איסטי, אחד הנרחבים שבעולם, הקיף פרסוניפיקאציות של 
כוחות-הטבע, של רוחות המכוונות את פעילויות בני־האדם 
והיירארכיה של אישים בני-אלמוות. הט״ם העממי תרם 
תרומה תשובה לרפואה ולמדע הסיניים, בשל התעניינותו 
באלכימיה ובהישארות-הנפש. אולם כיום ניתן לומר, שדת 
זו מתה או נתונה בשלב של גסיסה, בעוד שהט״ם הפילוסופי, 
בשל לשונו הסתומה של הטאו-טה-צ׳ינג, זוכה להכרת־ 
מה אף בסין הקומוניסטית, בשל זז״דיאלקטיקה השרשית" 
ו״המאטריאליזם היסודי" שבו, וכן הוא מוסיף למשוך את 
לבם של רבים ממשכילי העולם המערבי. 

לאו-מזו, ספר הדרך וארח מישרים (עבר' ע״י א. ז. אשכלי), 

תרצ״ז! י. בנטואיץ (עורך), ילקוט הרתות, 43-30 , תשכ״ד( 

,. 1 ) 1 : 1921 .> 1 

: 1 ־ 193 ־ 2/3 \ £1 י 1 \ י 11£ 'ד :'[ 95 [ ,! 03 

-ס/ק//;/? 01 /;״;/לי. // 

; 2 ר 19 , 1 ינן״ 7 <,//־/ 4 . ,.(.) 1 ; 1948 

111 ) !'£,! .. 1 ; 1950 . 11 

100 ' ,(. 1 ):)> ^ 011 >ת 0 ־\,ו 11 ( 1 .( [ ;־ 1 ) 195 • 2 ;;/^/יךכ 

.[ ; 1954 ,״:.///; 17 //; 1 > 1 ז 0 ׳;; 117 ! 0 

7 ;;;• ,רחגו 11 ) 00 ^• . 1 . 6 ר 19 . 100 ;/ 7 //•/?/־<•/'.״/ , 011101 ־ 11 > 

,נ 101 ס'י\\ 1 ־ 1 ;ו')ר 9 ! . 11 ;;; ;;";/;!/;/;•;ס 

תנ..ז , 957 ! ס;// /״ 

. 962 ! ׳ 77 700 ,(. 011 ) ^ 0 תת(> 1 ע ,ן ;^! 95 ! 


צ. ש, 



279 


מאדום, יעקכ — מאוסיג, תאודור פון 


280 


טאווס, יעקב בן יוסף, מחכמי בגדאד במאה ה 16 , 
מתרגם התורה לפרסית. על חייו ידוע רק שלאחר 
כיבוש בגדאד בידי התורכים ב 1534 , שוכגע ע״י משה המון 
(ע״ע), רופאו של השולטאן סולימאן המפואר, לעבור לקוש־ 
טא.— תרגומו הוא תרגום מילולי, מבוסס על מסורת פרשנית 
פרסית, אבל גם מושפע מאוגקלום ומפירושיהם של ר׳ סעדיה 
גאון, רש״י ואבן־עזרא! הוא נדפס בכתב עברי בקושטא 
ב 1546 , יחד עם המקור העברי, תרגום אונקלום והתרגום 
הערבי של ר' סעדיה גאון! אח״כ נדפס שנית, הפעם בכתב 
פרסי, בפוליגלוטה של וולטון (לונדון 1657 ). הוא הוחזק 
ע״י חוקרי־מקרא נוצרים לתרגום קדום, עד שהוכיח ש, מונק 
( 1838 ) את השתייכותו לתקופה מאוחרת. 

ש. דיבנוב, דברי ימי עם עולם, ו׳, 17/8 , 1950 ז 
. 1 ) 

.!־ 1 ; 871 [ ,." 7 ./ .(} ./ . 4 
. 1.18 ^^! .( 13 .[.?,^ 1 1 €£ ) 

טאוכניץ ( 11112 ו 01 טג 7 ), משפחת מדפיסים ומו״לים גרמנים. 

קרל כריסטוף טראוגוט ט׳ ( 1761 — 1836 ) 

יסד ב 1796 בית־דפוס בליפציג ועסק מ 1798 גם במר׳לות. 
בן־אחיו כריסטיאן ברנהרד ט׳ ( 1816 — 1895 ) יסד 
ב 1837 בליפציג את בית־ההוצאה, שהתפרסם בעיקר בהדפסת 
היצירות החשובות של הספרות היפה האנגלית והאמרי¬ 
קנית בשפת המקור, שנמכרו בכריכת־נייר ובמחירים נמוכים 
(ח 0 נ: £1111 החל מ 1841 ); זו היתה סדרת "ספרי־ 

כיס" הראשונה בשוק-הספרים העולמי; הפצתה היתה מוג¬ 
בלת לארצות יבשת-אירופה. המו״ל רכש את זכות־ההדפסה 
ע״י תשלומים למחברים זמן רב לפני שהובטחו זכויות היוצר 
הספרותי בהקף בין-לאומי ע״י הסכם־ברן ב 1896 . עד 1939 
יצאו בהוצאת-ט׳ כ 5,000 יצירות של כ 525 מחברים. מ 1952 
ואילך נמצאת הפירמה בשטוטגארט, אך לעומת סדרות 
ה;;^ 1 ם 3 ב 1 ז€ק 3 ת ממוצא בריטי ואמריקני פחתה חשיבותה 
ביבשת־אירופה. 

; 937 [ , 37-1937 ^[ {ס 

^!{! : ( 11 }/ 800 7 / 2 € ,^!'^ 30111 .. 1 .? 

8.117 ;// 5 ^)) )^ 017 ק (\ 1 / 0 ׳ ך / ע ׳/־ 7 / 4 / 

. 2 ) .( 111 ,ן- 125 ; 1958 . 1 * 32-3 .' 29-30 

. 1962 , 1837-1962 ,^^ 801 . 7 1 > ■ 117x17 ז 8€1 ";""ז/ 

^א^לל"׳ '* 01 [— :נ^( 1 ^ 1300) — )0113011 X3 [?], שטראס- 
בורג — 1361 , שם), מיסטיקן גרמני. ט׳ נתחנך 
במנזר של המיסדר הדומיניקני בעיר־מולדתו, ומגיל 25 היה 
נזיר במיסדר זה. את השכלתו הגבוהה השלים בקלן, ששם 
למד — כנראה יחד עם בן-גילו זויזה (ע״ע) — מפי אקהרט 
(ע״ע). בשנים 1338 — 1347 עשה בבאזל, ובה היה פעיל — 
מחוץ למסגרת מיסדרו — בחוג של מיסטיקנים שנקראו בשם 
"ידידי האלהים". אח״כ חזר לשטראסבורג ובה פעל עד מותו, 
בעיקר כמטיף במנזרי-נשים שבסביבת העיר. 

בדרשותיו הדגיש ט׳ את האימאננטיות של האלהות. הוא 
האמין שנפש האדם, בהתעלותה עיל המיגבלות של המקרי 
והחולף שבה עד כדי איבוד תודעה אישית, יכולה להגיע 
לידי הזדהות עם האל, שהיא שיא של כל חוויה רוחנית. 
יחד עם זה הקפיד על ההבחנה שבין האל ויצוריו, בהציגו 
את רוממות האלהים לעומת שפלותו של האדם. באופן זה 
נמנע מלהגיע לתפיסה פאנתאיסטית, שהיתה מקובלת בזמנו 
על מיסטיקנים רבים, ושמר על זיקתו לכנסיה הקאתולית, 


בגישה הקרובה לזו של תומס מאקוינו (ע״ע). הוא הדגיש 
את הצד המעשי שבחוויה המיסטית, ובכך סימן מיפנה שחל 
במיסטיקה הגרמנית בזמנו. במסגרת הנוקשה של המיסדר 
לא ראה תחום מתאים לחוויותיו ולפעילותו, ומשום כך עזב 
אותו. בקשר לסטיה שחלה בגישתו אל התורה האורתודוכסית 
של הכנסיה הקאתולית נפוצה אגדה, שט׳ הושפע מאלמוני 
שהופיע בפניו בנסיבות מיסתוריות, הציג את עצמו כ״ידיד 
האלהים מאוברלאנד״ והדדיך אותו בלבטיו הנפשיים. — 
יש רואים בט׳ ממבשרי הרפורמאציה, בשל ההערכה הרבה 
שזכה לה בעיני לותר. 

. 8 . 1 ל : 1811 .׳) . 7 ,/ .ן 161 דח 51:11 

; 1879 . 7 >.. 7 

; 1879 ׳ [^ 111111(. !.£1 177{ X [ 

. 111 ./׳)//)•/^//? 31 7 * 17 . 3 \\.€ו) .־ו:.ז^ן: 1 זין 

^ 10 /^ 811 . 11 ).. 7 . 0 ; 1893 .^' 6 . 58 

- 1 ) 1711 330 . 1 ל־ו 0 ו 1 זס 7 -ז^( 9 \ \י. : 1920 

.\ 2 ; 920 ( .^ 7.3 ./ 1 ר>ז^ 111 ')( 8 . 1 > (/} 

7.3 .זג 113101 ) 8 .!)!ג^^גיחט־וו) ..>( ; 928 ! . 111 $ . 7 

. 2 3101 }\ז 8 . 7 ; 930 [ 

^;/ 7 ., 8 ־ 31,11 ) ,)\ ,[ ;[} 1 ־ 9 ו , 5 .'! 

,) 1 ז־ 1.11 ];ותנ 1 ).^[ .( 1 : 1949 , 0 ־ 3 ) 57 7 ' 

. 1961 . 11 . 1:11 

צ. קל. 

טאונזנד, צ׳ךלז, ריקאוגט, —:ז 11 ג 1 ס 150 ׳\,צ^ 1 ־ 1 צו[ 0 
[־)״ש!!'— ( 1674 — 1738 ), מדינאי אנגלי. ט׳ ירש 
ב 1695 את מקום אביו בבית-הלורדים והצטרף לויגים. ב 1707 
השתתף בוועדה שהסדירה את איחודן של טקוטלנד ואנגליה. 
כשגריר בהאג( 1709 — 1711 ) היה פעיל במו״מ שקדם לכריתת 
חוזה־אוטרכט, אולם הטורים, שעלו בינתיים לשלטון, הדיחוהו 
מתפקידו.' בתגובה על כך התקשר ט׳ עם ג׳ורג׳ מהאנובר, 
שמינהו, בעלותו למלוכה באנגליה ( 1714 ), לאחד משני המי¬ 
ניסטרים לענייני-חוץ. ב 1716 פוטר ט׳ עקב תככים נגדו 
והתנגדותו למלחמה בשוודיה, שתמכה ביעקוביים (ע״ע 
ג׳ורג׳ 1 ), אך חזר לממשלה ב 1720 , ובמשך 10 שנים שלט 
במדינה יחד עם גיסו רוברט רולפול (ע״ע). ט׳ ביצר את 
הידידות עם צרפת, נגד ספרד ואוסטריה, שחתרו תחת שלום־ 
אוטרכט ותמכו ביעקוביים. ב 1730 התפטר לאחר סיכסוד עם 
רולפול והקדיש את שארית חייו להשבחת יבולים חקלאיים 
בחוותו; בשל כך זכה בכינוי.,ט׳ בעל הלפת״ (. 7 !!!תזס^). 

, 1957 ,(■ו^)י* 1 ^^^^ 1 ) 11 '\ ,'^/ 0 ) 1313 3103011 ׳)^ 13 
, 962 ! ,( 192-212 .־ו; 4 ־ 1 י\ 70 01 5 ]) 1 ;נ 4 ץ 5 ל<>ז 0 ) . 7 . 1 / 1 ) ,־ו־^ 11 'ח 1 .'\ 

טאוסיג, תאודרר פון-^^ 730581 1 ו 0 \ זס 0 סש 711 — ( 1849 , 
י פראג ״־ 1909 , וינה), בנקאי ואיש-פינאנסים 
אוסטרי, יהודי. ט׳ התחיל לעבוד כפקיד-זוטר בבנק, 1 ב 1874 
הגיע לדרגת מנהל הז 31 ז 5 מ 113 (>שז.> 1 ־מ 13041€ , אחד הבנקים 
החשובים באוסטריה, שאותו צירף אח״ב לקבוצת הבנקים 
של בית רוטשילד. כמו-כן כיהן כנשיא ההנהלה של חברת 
הרכבות האוסטרית-הוגגרית ועסק בפיתוח המיכרות האוס¬ 
טריים ובקידום הספנות על הדנובה. בהזדמנויות רבות שימש 
כיועצם הפינאבסי של הקיסר ושל הממשלה וכבנקאי של 
בית-חקיסר; ב 1879 זכה בתואר אצילות. ט׳ היה חבר של ועד 
הקהילה היהודית בווינה, ופעולתו שם — כמתבולל קיצון — 
עוררה את התנגדות החוגים החרדים והיהודים־הלאומיים. 
ב 1904/5 — בעת רדיפות היהודים והפוגרומים ברוסיה — 
ניהל מו״מ עם ממשלת רוסיה בדבר הנפקת איגרות-מילווה 
של מדינה זו ומתן הלוואה לה; דבר זה עורר התמרמרות 
וזעם נגדו, והוא נאלץ להתפטר מחברותו בהנהלת הקהילה. 




281 


טאופן, וזכס — מב^ 


282 


טאוס[, 0111 — ת 115£ גז — ( 1494 — 1561 ), כומר 

ומטיף דני, חלוץ הרפורמציה (ע״ע) בארצו. ט/ 

שהיה בן למשפחת־איכרים, נכנם בגיל צעיר למיסדר היוה- 
ניטים. מ 1516 התמסר ללימודים, תחילה ברושטוק, ואח״כ 
בווישנברג אצל לותר, שבתורתו דבק. עם שובו לדנמארק 
ב 1524 היה מטיף ומפיץ בקופנהאגן את תורת רבו. הוא 
נאסר בשל כך, אולם שוחרר ממאסרו בלחץ שומעיו, וב 1526 
אף היה לכומר אישי של המלךפרדריק!,שנמנה עם חסידיו. 
לאחר מותו של המלך ב 1533 , קמו אנשי הכנסיה נגדו, אולם 
רימון שומעיו נחלצו לעזרתו, ובלחצם הורשה ט׳ להמשיך 
בדרשותיו. ב 1537 היה ט׳ לפרופסור לעברית באוניברסיטת 
קופנהאגן, ולאחר נצחונה הסופי של הרפורמצידי בדנמארק 
נתמנה ב 1542 להגמון של ריפן, ובתפקיד זה כיהן עד מותו. 
הוא הידי הכומר הראשון בדנמארק שנשא אשה ושהטיף 
בשפת־ארצו. הוא הקדיש ת? 4 ומת־לב מיוחדת לשירה חכנ* 
סייתית. 

מייחסים לט׳ את עריכת החיבור 103 ת£צ!! 10 צ 5 ש!ח( 0 
( 1530 ), המכיל סיכום תורת לותר ב 43 סעיפים. באותה שנה 
חיבר גם כתב־פולמוס נגד המיסות הקאתוליות. כמו־כן תירגם 
את החומש ממקורו העברי( 1535 ) וכתב ספר דרשות ( 1539 ). 

. 1 \ ; 1 .1894 . 4 . 1 ) 0 .' 7 ,ז) 1 רחר 1 ^ 5 ._[ 

1€ /יד ,ע 141£ תטס . 14 .,'; 1 ; 1942 ,." 7 . 7 / ,ת£י:תש;זצ 1 זו 01 
, 1948 ת 1 1 ז 10 ^ 

טאירוב (קומבליט), אלכסנדר !עקובלביץ׳ - 

( 1 מ 1 ז. 6 זזקס> 1 ) 06 קמ 3 'ד.מ. 4 .—( 1885 — 1950 ), שחקד 
במאי ומנהל-תיאטרון רוסי, יהודי. ב 1914 יסד ט' את "התי¬ 
אטרון הקאמרי" במוסקווה, ובר פיתח את חידושיו הבימתיים. 
שנתגבשו לאחר־מכן לתודתו הבימתית. בניגוד לתיאטרון 
הדאליסטי של מורו ורבו סטניסלבסקי (ע״ע), דגל ט׳ בתי¬ 
אטרון סינתטי, הכולל כל סוגי תיאטרון — דראמה וקומדיה, 
אופרה ואויפרטה, וודוויל ווארייטה —, וטיפח בו את הע)חקן 
הטוטאלי, שהוא זמר ושחקן," רקדן ולוליין וכר כאחד. 
"התיאטרון-של-התנועה" מיסודו של ט׳ היה מרד בנאטורא- 
ליזם ששרר בתיאטרון הרוסי. עיקר מגמתו של ט׳ היתה 
תיאטראליזאציה של התיאטרון, שיחרורו מתלותו בטכסט 
הספרותי, הדגשת הטכניקה החיצונית במשחק והבלטת 
תפקידו של הבמאי. את רעיונותיו ביטא בחיבורו מא€מח 33 
3 ק 006 ז 1 א< 6 ק (״רשימותיו של במאי״), 1921 . המוצלחות 
שבהצגותיו: "שלומית" מאת וילד, "פדרה" מאת ראסין, 
"רומיאו ויוליד," מאת שיקספיר, "יוהנה הקדושה" מאת 
שו, "הסערה" מאת אוסטרובסקי ומחזותיו של או׳ניל. ע״י 
הצגות-אורח שערך בארצות-אירופה שונות השפיע גם על 
תיאטראות המערב, וביחוד גדולה היתה השפעתו על התי¬ 
אטרון האקספרסיוניסטי הגרמני, — בשנות שלטון המגמה 
הסטאלינית-ז׳דאנובית בחיי־הרוח בבריה״ט זכתה תורתו 
הבימתית לביקורת קטלנית מטעם השלטונות — כ״בורגנית, 
דקאדנטית ואנטי-פרולטארית". ט׳ ניסה ללכת לקראת דרי¬ 
שות המשטר תוך ויתורים ל״ראליזם הסוציאליסטי", כגון 
ע״י הצגת ה״טרגדיה האופטימית" (של וישניבסקי) ב 1934 , 
אך תיאטרונו נמסר לפיקוחה של ועדה מיוחדת, וב 1949 
נסגר ע״י השלטונות. 

.! 5 ; 1925 ,פ־-יד .מ 3 קץ€:) 11 א<י.)*£ , 1015 ז. 0 >! 00 . 1 ! 

// 0 ^ 1 . 17 ; 1927 ,־ן^/ן 2 ^ז/' 7 005 

5 -)זי $01 1 ) 1 {€!!>€{/ 1 11€ ' 1 . 4 < ; 7 ^ 9 ! . 550 ) 1 { 

,דל 9 ! 


טארק אבן דאד — - (סוף המאה ה 7 - 

תחילת המאה ה 8 ), מצביא מוסלמי, שפתח בכיבו¬ 
שה של ספרד. ט׳ היד, עבדו המשוחרר של מוסא אבן נציר, 
שהשלים את כיבוש אפריקה הצפונית ( 709 ) ונעשה למושלה 
הכללי. מוסא מינה את ט׳ למפקד חיל-החלוץ שלו ואח״ב 
למושל טנג׳ר. אותו זמן פרץ משבר חמור בממלכת הויזיגו- 
תים (ע״ע), וראשי סיעה אחת ביקשו את עזרת המוסלמים. 
בסיועו של יוליאנוס, המושל הנוצרי של סאותר" ערכו 
הערבים ב 709 וב 710 פשיטות נסיון, ואח״כ החליטו לערוך 
פלישה גדולה בפיקודו של ט׳. ב 711 עבר ט׳ לספרד בראש 
7,000 איש, והתמקם בהר הנושא את שמו(גיברלטר [ע״ע]— 
ג׳בל טארק). לאחר שקיבל תגבורת של 5,000 איש, זכה ט׳ 
בנצחון מכריע על הוויזיגותים בקרב ליד ימת חאנדה(צ 1 )״ 3 ז), 
שבו, כנראה, נספה רודריק מלך הוויזיגותים. ט׳ הביס 
את הוויזיגותים שנית ליד אסיחח ( 3 ( £01 ), ובניגוד לרצונו 
של מוסא המשיך במסעו, כבש את טולדו והתקדם עד 
שרשרת-ההרים שמצפון למסטה. ב 712 בא מוסא לספרד, 
כבש ב 713 את מרידה, ובפגשו את ט׳ ציווה להלקותו על 
שהמרה את פיו." אח״כ פלשו שני המפקדים לצפון-ספרד. 
ט׳ חךר לקאטאלוניך" אך שליחי הח׳ליף ציוו עליו ועל מוסא 
לבוא לדמשק ולמסור דו״ח על פעולותיהם. הם יצאו לשם 
ב 714 . מוסא נאסר, וגורלו של ט׳ אינו ידוע. 

€21 € 5 ? 01 '? 6 105 !? 101/0526 10 €){ 501 , 11 ■ 11 >;> ע £1 ונ 5 .£ 

€!) 0 ר 02 '/ 1€ ז 151 , 2 ל)ח'ו 0 י 1 ^\.' 7 ^ו 1 ^ת 1 ; 5 . 01 ; 1892 ^. 6 

.(^ , 01111 ) 05 !? 1 ) 1 ז? 1115/21 ?ז 105 02 ?) €!> 15/0 ) 2 ^) €021 10 

. 1948 

טבף (ט( 31 ], 00 נ 1:31 ז בפולינזית — המסומן,הלא-רגיל,ד,לא- 
ניתן-למגע), באתנולוגיה ובמדע-הדתות—מערכת 
של איסורים הקשורים למושג הקדושה, שהם רווחים בקרב 
עמים פרימיטירויים שונים ושהעבירד, עליר,ם — בין במזיד 
ובין בשגגה — נחשבת כגורמת תוצאות חמורות. מונח 
זה נזכר לראשונה בספרות האירופית ע״י ג׳ימז קוק (ע״ע) 
בתיאור מסעו השלישי מסביב לעולם ( 1784 ). המונח זכה 
לתפוצה רבה בשל מחקריחם וחיבוריהם של פריזר (ע״ע) 
ושל רוברטסון סמית (ע״ע), שהרחיבו את משמעותו לציון 
א י ם ו ר' י ם מ ג י י ם - ד ת י י ם בכל התרבויות. 

בקרב ילידי פולינזיה (ע״ע) שימש המונח (טאפו, או 
קאפו [בהאוואיי], או טאבו [בטונגר,]) לציון חפצים, מעשים, 
ישים רוחניים ובני-אדם שחם אסורים במגע, בעשיה או 
בשימוש ע״פ המנחג או מטעמים מגיים־דתיים. בלשונות 
הפולינזיות משמשת מלה זו, שהטעמתר, מלעיל, כשם־תואר 
בלבד! שימושה כשם-עצם וכפועל נתחדש באנגלית. המו¬ 
נח חמאורי ״נואה״ מציין את היפוכו של ט׳ — דברים 
שהם מותרים. 

דברים שהם ט' אסורים ומוצאים ממגע רגיל בשל הסכנה 
הכרוכה בחם לפרט ולחברה. חן דברים קדושים או מקודשים, 
והן דברים טמאים ומטמאים, נמצאים מופרשים. ויש להי¬ 
מנע ככל האפשר מן המגע בחם — או יש להתקרב אליהם 
רק לאחר הכנות טקסיות מיוחדות. כשאין להימנע מן המגע 
בהם או מטומאתם— כגון במקרה של גופות־מתים — דרושים 
טקסי-היטהרות מיוחדים, כדי לסלק את תוצאות הטומאה. 
אמנם הפולעזים מבחינים הבחנה ברורה בין קדוש ואסור, 
או בין קדוש וטמא — כגון בין סוגי הט׳ הכרוכים באישיותו 
המקודשת וכוח המנה (ע״ע) של ראש-השבט או המלך, 
שאסור לגעת בו, ובין חט׳ לגבי המגע בגופת־מת; אעפ״כ 




283 


ט&ו — טכול יום 


284 


מוסב המונח ט׳ בפיהם על שתי הקטגוריות של המקודש 
והטמא יחד, בדומה למונח ״חרם״ (ע״ע) — וכן "קודש, קדוש" 
מזה, ו״קדש, קדשה״ מזה — בעברית ו״שו־ביזין-וס^ באנגלית. 

בתרבות הפולינזית נמדדה סמכותו המדינית והדתית של 
הפרט ע״פ סוגי־הט׳ שהיה רשאי להטיל לגבי חפצים ומעשים 
מסויימים. המנהיג העליון, שבידי נתאחדו הסמכות המדינית 
והסמכות הדתית, יכול היה ליפות את כרחם של מנהיגים 
פחותים ממנו להטיל כמה סוגי־ט׳, אך רשאי היה אף לבטל 
את האיסורים שהטילו הללו. הקו היתיד־במינו של התרבות 
הפולינזית היה — ההדגשה שהודגשו צווים ומנהגים של 
שלילה ומניעה, ופחד העם מפני העבירה עליהם. המנהיג היה 
רשאי להטיל ט׳ זמני על מיני מזונות מסויימים, בעיקר 
כשלא היו אלה מצויים בכמות מרובה, וע״י כך לפקח על 
אספקתם. מבחינה מדינית היתה הסמכות להטיל מיני־ט׳ 
שווה למימשל עקיף בדרך איסורים. 

בשל הסאנקציות המגיות־הדתיות של הט׳ רווחה האמונה, 
שהפרת הט׳ גוררת — באורח אוטומאטי פחות או יותר — 
תוצאות־ענשים, כגון חוסר הצלחה בציד ובדיג. מחלה, 
מזל רעי״בכלל ואף מיתה — לעבריין, למשפחתו ולבית־ 
אביו. אדם שהפר ט׳ לא זו בלבד שהוא עצמו היה נתון 
בסכנה, אלא אף שימש מקור סכנה לשאר בני העדה. — 
הן הדברים הקדושים והן הדברים הטמאים והמטמאים הם 
ט׳ משום שהם נחשבים למסוכנים (השר את האמור והמסופר 
במקרא על ארון־הברית [ויק׳ טז, ב: במד׳ ד, כ! שמ״ב ו, 
ו-ז 1 ). 

האנתרופולוגים בימינו אינם רואים עוד בט׳ "מגיה 
שלילית" או "מאנה שלילית" בלבד. אמנם יש לראות את 
הסאנקציות הכרוכות בט׳ כמגיות, אם הט׳ הוטל ע״י 
מעשה־אדם, והתוצאות ההרסניות נחשבות כנגררות באורח 
אוטומאטי ע״י הפרתו! אופי מגי כזה נושאים מיני־הט׳ 
המוטלים ע״י המכשפים המלאנזיים של דובו לשם שמירת 
גניהם מפני גניבה. אולם מיני־ט׳ עשויים להיות דתיים 
מעיקרם, אם נחשבים הם כנובעים ממציאותה ורצונה של 
ישות רוחנית או אלהות, המענישה את הפרתם במישרין 
או בעקיפין לפי ראות עיניה. הט׳ לגבי גילוי־עריות, הנפוץ 
בכל רחבי העולם. נושא אופי דתי, והפרתו נענשת ע״י האל. 
בדומה לכך מיני הט׳ לגבי מאכלים, כגון אותם שבתורת 
ישראל, דתיים הם מעיקרא, ואין לפרשם ע״י נימוקים 
תועלתיים. בגלל הסכנה הנחשבת כצפויה לעדה כולה עקב 
הפרת סוגי־ט׳ דתיים שונים, כגון גילוי־עריות או רצח, צריך 
העבריין לקבל את ענשו מידי סמכויות המשפט והמדינה, 
כדי לבטל את השפעתה הרעה של העבירה, ויש שהחברה 
גוזרת על העבריין הדחה מקרבה או מיתה, כדי להתגדר מן 
הפושע (והשו׳ במד׳ לה, לג—לד). 

בקרב תרבויות שבטיות נוהגים לשמור על מיני־ט׳ מונעים 
במועדים מקודשים, ובעיקר בקשר ל״טקסי־מעבר", המציינים 
לידה, התבגרות, נישואין ופיתה •, תפקידם של טקסים אלה 
לשמור על הנוגעים בדבר ועל העדה כאחד. נפוצים מאד 
איסורי־מאכלים, בעיקר בקשר ללידה ולטקסי־התבגרות, וכן 
בידוד האשה העומדת ללדת והמועמדים לטקסי־התבגרות 
(וע״ע וסת, עמ׳ 449 ). כמו־כן שכיחים מאד מיני־ט׳ שכוונתם 
פיוס נפשות־המתים לאחר הקבורה ומניעת חזרתם בצורת 
רוחות רעות. 

מיני־ט׳, שהם לכאורה אי־ראציונאליים, עשויים בכל זאת 


לשמש גם הרבה תיפקודים חברתיים מועילים. מיני־ט׳ מגיים 
ודתיים משמשים בסאנקציות מוסריות לשמירה על המשפחה 
והרכוש ומעודדים את מילוין של חובות משפטיות בחיי 
החברה והמדינה. מיני־ט׳ הכרוכים במאכלים, כגון אלה 
המצויים בקשר למוסדות טוטמיים (ע״ע טוטם), משמשים 
אף להגדלת אספקת המזון ולפיקוח על חלוקתו. מיני־ט׳, 
שסיבתם נעוצה בפחד מפני כישוף, מקדמים בעקיפין את 
התברואה הציבורית, אע״פ שהמכשפים והמכשפות לא 
התכוונו לכך במישרין. 

מידת ההסתמכות על ט׳ שונה לפי התרבויות השונות, 

כל תרבות קובעת לעצמה סוגי־ט׳ משלה ואת תחומם של 
הדברים הנראים לה כמסוכנים. היא מדריכה את בניה לכבד 
ולשמור סוגי־ט׳ ריטואליים שונים ולרחוש אימה ורתיעה מפני 
מעשים ודברים האסורים בדרך זו, ועי״כ היא גם מטפחת 
בנפש הפרט את הרגשות שבקיומם תלויים סדרי החברה, 
תושבי האיים באוקיינוס השקט והמאורים בניו־זילנד נוטים 
לסמוך במידה מרובה על סאנקציות הט׳. בתרבויות אפריקה, 
שהחברות שם מרובות־אוכלוסין, נוהגים להשלים את מיני 
הט׳ ע״י חוקים סוציאליים וסאנקציות מדיניות. בחברות 
בעלות ציוויליזאציה מודרנית הביא חילון התרבות לידי 
הסתמכות מאכסיסאלית על סאנקציות מדיניות וחוקיות 
ולביטולם־למעשה של סוגי־הט' המגיים והדתיים. 

פ ר ו י ד (ע״ע) עורר תשומת־לב לשיוויון הפסיכולוגי 
של מעשי־כפיה נורוטיים ומיני־ט׳. השוואה זו מאלפת מכמה 
בחינות, אולם נזעות היא לייחס את כל סוגי הט׳ לכפיה 
נורוטית. הצד האפייני והיחיד־במינו שבגישות ובהתנהגות 

ש י 

הכרוכות בט׳ הוא קשרם באמונות מגיות ודתיות. 

י. קויפמן, תולדות האכ?ונד, הישראלית, א׳-ב׳ (י' מפתח; 

ערך כשוף), תרצ״ז-תש״ס א. מלמט, החרם במארי ובמקרא 
(ם׳ היובל ל/ קויסמן). תשכ״א; .ין 0 חח 00 "ן:־ג 

-׳{^) 611 ^ . 1 ) ,ז^^חטע\ 

.ווז 01 ו{; 1 ־ 1 ט( 1 ' 1 : 12 ^ 1 

. 11 .^ 1 .' 1912 1 ) 1 €!) 

;* 1922 ,.' 7 . 11 1 {ז€ז 0 'ד . 8 ;' 1 ־ 191 01 

.? . 11 ; 1938 111 .' 7 ,ז^^ח 81 .[ 

. 5141 /י\ 0 ןז 1.111 \ .מ : 1932 , 11 ^ 001 / 0 1 ^€י €1 .>י{ 0 ^ ^?/' 7 
..מ ; 18 * 19 . 1011 ^ 11 ■)^[ 

^;/ 7 , 1 זי)!^ת 1 ז 1 א 0 ..'־ 1 . 11 ; 1956 ,.' 7 ,' 1111:1 ;)!$ " 1 : 1952 
-^/ 70 / 1 > .) 5 ף 1957 

: 1960 ,. 7 , 1 ) 1111 ^ .ץ ;־ 1958 .׳^ . 8 \ 0 ן)ח 1 

. 1961 ^ 7/11 / 7 ) 7 ,ת 00 וךו 81 .[ .מ 

ד. בי. 

טבול יום, המסכת העשירית בסדר טהרות, הדנה באדם 
שטבל להיטהר מטומאתו, אבל עוד לא העריב 
שמשו, כנדרש בתורה (ויק׳ כב, ה—ז), והוא אסור לאכול 
בתרומה ופוסל תרומה וחלה במגע. המסכת, המחולקת לד׳ 
פרקים, דנה בעיקר בבעיית ה״חיבור״, כלו׳: אם הכל נפסל 
ע״י נגיעת הט״י בקצה התרומה או החלה, הנטיה הברורה היא 
להקל בט״י יותר מבבל שאר הטומאות, בהתאם לכלל "אין 
ט״י טמא״ (ט״י ג׳, ו׳). — המשניות ה׳—ז׳ של פרק ד׳ אינן 
שייכות לעניין ט״י, וצורפו לכאן רק מפני שגם בהן הקלו 
הסופרים בדברים שההלכה הראשונה היתה מחמירה בהם. — 
בתוספתא מסכת זו היא הי״ג בסדר טהרות, ובה שני פרקים 
בלבד. — אין למסכת זו גמרא, לא בבבלי ולא בירושלמי, אולם 
ענייניה נידונים במקומות מפוזרים על פני התלמוד כולו. 

ה. אלבק, ששד, סדרי משנה ספורשים, ר, 469-455 , 1958 : 
. 1 י 19 . 63 .־*/>;/׳)//ג. .ח /׳ 4 זן/״/ 747 ' ;// .. 1 . 11 



285 


טכוריתיים - " טכיוב, ישראל חיים 


טבוריתיים (^ב^^ 581113 ב:ו^), משפחת צמחים מסידרת 

הורדניים (ע״ע ורדיים)! כ 30 סוגים וכ 1,300 מינים של 

עשבים ובני־שיח רב־שנתיים או חד־שנתייס׳עפ״ר בעלי גבעול 

או עלים בשרניים. הפרחים עפ״ר דדמיניים, נכ 1 נים וערוכים 

בתפרחות. כל פרח 

מלווה חפה, ועטיפו 

עשוי גביע וכותרת 

מפורדי-עלים. האב¬ 

קנים ערוכים, כרגיל, 

בשני דורים! השחלה 

עפ״ר עלית, וכל אחד 

מעליה מלווה קשקש 

צופני.ברוב הט" האב¬ 
▼ 

קנים מקדימים להב¬ 
שיל, וההאבקה נעשית 
ע״י חרקים הנמשכים 
לבלוטות־הצוף. הפרי 
— מפוחית או ד,לק ט 
או קבוצד. של 'מפו- 
חיות נפרדות; הזרע זעיר ועפ״ר בעל עובד ישר ואנדוספרם.— 
המשפחד, מיוצגת כמעט בכל היבשות, פרט לאוסטראליר, 



טבורית נטויה <^'.ג 11 ן 01 וחז;>;ותנ 


ופולינזיה, ומיניה נפוצים עפ״ר באיזורים צחיחים ובנקיקי־ 
סלעים. צמחים רבים ממשפחה זו מתרבים באורח וגטאטיווי 
ע״י ניצני־עלים, וקל 
לגדלם. סוגים רבים 
של ט" הוכנסו לתר¬ 
בות כצמחי-נוי, בעי¬ 
קר כצמחי-בית או 
כצמחי "קקטוסים". 

הסוג צורית (-ש 5 
מכיל כ 180 מי¬ 
נים, שרובם מרוכזים 
באיזורים הממוזגים 
הצפוניים, ואחדים 
מהם מצויים בא״י. הם 
גדלים בנקיקי-סלעים 
ופורחים באביב. פר¬ 
חיהם לבנים או צהב¬ 
הבים, ועליד,ם זעירים 
ובשרנים, פירותיד,ם 


עשויים קבוצה של מפו- 
חיות המאוחות בבסיסן.— 
המבורית הנטויה 

(־שבתזסזם! 1 ) 10 ש 10 \ 1 <> 0 

ניכרת יפה בעליה 
הקערוריים דמויי־ד׳טבור. 
גבעולה עשוי פקעת קטנה 
תת־קרקעית וציר מחוסר 
עלים כמעט. התפרחת — 
אשכול, וד,פרחים בעלי 
גביע וכותרת דמויית־ 
פעמון. — הסוג קרסולה 
( 1113 יי.א 3 ז 0 ) — מספר 
מיניו כ 300 ! מרכז תפו¬ 
צתם הוא אפריקה. אלה 
הם צמחים בשרניים 
שמגדלים אותם הרבה 
באספי הקקטוסים. — 
הסוג ב פ נ י ת (-שו 1 :גנ 1 
!:;■!שע) — מיניו מצויים 
כמעט בכל גינד,! עליהם 
של רבים מהם עשויים כעין כפות בשרניות: מרכז תפוצתם — 
אמריקה. — הסוג ח י - ע ו ל ם (ת 111 -\ 1 ׳\זשנן 111 ש 8 ) — 30 מינים, 
הנפוצים באירופה ובאסיה.— ה נ י צ נ י ת ( 1111111 ׳ 115 ו 01 ץז 6 )— 
בעלת עלים בשרניים ונושאת ניצני־התרבות בשולי העלד,. 

■, 1 ז 10 .י 1 שו 11 ^)ס !.ז״[? . 1 ^ 11111 ) , 5 ותבזכ 1 \, 

. 4 ;- 19 .( 2 ."זו,]י! 

מ. ז. 

טביב, מרדכי (נר 0 נ 19 , ראשון-לציוז), סופר ישראלי, 
בן העדה התימנית. אע״פ שעדה זו משמשת נושא 
עיקרי ליצירתו, וזו משקפת בבהירות את הליכותיה, מתחקה 
ט׳ אחר היסודות האוניוורסאליים המתגלים באדם במאבקיו 
עם החיים, ולא אחר היסודות העדתיים המיוחדים. מעשיד,ם 
ושיחותיהם של הגיבורים המרכזיים מאצילים על כל הסובב 
אותם ומעניקים להם משמעות, והם — ולא היסוד העלילתי — 
מהווים את נקודת־הכובד בסיפור. הדמויות המרכזיות מגו¬ 
למות בפשטות עממית ובחיוניות מלווה הומור. ברבים 
מסיפוריו מעלה ט' את חיי האשה וסבלותיה. — מסיפוריו: 
״כעשב השדה״, 1948 , - 1960 ; "כינורו של יוסי": "עזאל": 
״דדך של עפר״ (קובץ סיפורים), 1954 : "כערער בערבה", 
1957 . 

ב. קורצויל, ״בעשב השדר.״ לס, ט' (בטרם, ע״ט), 1948 : 

ד. בן־נחום, יצירתו של מ, ט׳ (למרחב, ״משא״, גל׳ 23 
[ 58 ]), 1953 ! י. זמורה. סיפורי מ. ט׳(דבר, גל׳ 8626 ), 1953 ) 

י, לופבן, ניצנים בארץ (מבחר כתביו), 481-479 . תשי״ד! 

י, ליכטנבום, סופרי ישראל, 256/7 , 1960 ! ב. י. מיכלי, 
מעלה ומורד ביצירת ט׳ (למרחב, ״משא״, גל׳ 47 ), 1963 . 

טביוב, ישראל ח^ים ( 1858 , דרויה [בילורוסיה] — 1920 , 
ריגד,), סופר ומחנך עברי. ט׳ גדל ונתחנך בריגד,: 

אביו נטה להשכלה והקנה לו, יחד עם ידיעת הספרות 
התלמודית, גם לימודים כלליים ושפות זרות. תחילה שימש 
ט׳ כפינקסן בבית־מסחר; ב 1889 התל לפרסם פליטונים 
ב״המליץ", שהצטיינו בסאטירה חריפה ובחידודי־לשון ונת¬ 
חבבו על הקוראים, הוא השתתף בשבועון "הדור", שיצא 
בווארשה בתרס״א, וב 1905 — 1908 היה חבר מערכת העיתון 



צורית (וווו 80111 ) 



נפגית ; 1.1 [) 1.1 ])־.> 1 ) 

־▼ 


286 




- 


ל" ו 9 יינ| 


ו 


־יו) 


1 

י) 


\ [ 


י׳ 1 ^■ 






ניצניה מיעוננת 

{ 1 ״ח 1,1 זו 1 ו>ות: 4 ־[״ 1 ו. 1 ) והנ 11 !^ו|ו^()ץזת) 





287 


טביוב, ישראל חיים — טביליסי 


288 


היומי "הזמן" בווילנה. ב 1908/10 הוציא עיתון עברי מנוקד 
לילדים בשם ״החבר״ — תחילה כעיתון יומי בווילנה, 
ואח״ב בשבועון בריגה. בעיר זו היה גם מנהל חדר מתוקן. — 
ט׳ פירסם מאמרי־מחקר רבים בענייני לשון ופולקלור, 
שבהם גילה למדנות וחריפות. חשיבות רבה נודעת לספרו 
"אוצר המשלים והפתגמים" (תרע״ט), שבו כינס למעלה 
מ 00 (^ 3 "דיבורים שגורים" עבריים וארמיים, בליווי ביאורים 
והערות על מקורותיהם והשתלשלותם. הוא חיבר שורה 
של ספרי לימוד הלשון העברית וספרותה, שזכו בשעתם 
לתפוצה עצומה: "עדן הילדים", כרסטומטיה, עם תרגום 
המילים ברוסית, בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית (תרנ״ח 
למעלה מ 15 מהדורות): "מורה הילדים", תורת הלשון העב¬ 
רית ( 1896 ? למעלה מ 15 מהדורות)! "המכין", ראשית לימוד 
בתורת הלשון העברית (תרנ״ט)! "מבחר הספרות", אנתו¬ 
לוגיה מראשית התקופה הערבית־ספרדית עד סוף המאה ה 19 
( 1899 — 1929 ), ועוד. ט׳ ניסה כוחו גם בבלטריסטיקה והצ¬ 
טיין כמתרגם — ביחוד של יצירות שיש בהן יסודות 
אפוריסטיים. מתרגומיו: "תולדות שלמה מימון כתובות 
בידי עצמו״ ( 1898/9 ) ; "תמונת דוריאן גרי" לאוסקר וילד 
( 1918 ), ועוד. — מאמריו המחקריים כונסו לאחר מותו 
בספר ( 1923 ). 

ב [ן] אןליעזר), י. ח. מ׳(כתבי י. ח. טביוב, 7 ו-וח/\), 11923 

מ. בן הלל הכהן, סטר שמות, 205 ־ 208 , חרצ״ת! י. סיכםן, 

רוחות מנגבות, 360-355 , 1952 < י. ד. ברקוביץ, כתביו, 91 , 

ע״ו-ע״ז, 1953 . 

ג. א. 

טבילה, כטקס דתי — השקעת גוף האדם (או עצם דומם) 
במים או התזת מים עליו לשם טיהור או קידוש. 

( 1 ) ביהדות— ע״ע גר, עמ׳ 178 ! טמאה וטהרה! 
מקוה. 

( 2 ) בגצרי־ת. לפנים רווחה הדעה, שמקורה של הט׳ 
הנוצרית הוא טבילת הגרים ביהדות. בעקבות גילוי המגלות 
הגנוזות (ע״ע) מסתבר, שייתכן למצוא את מקורה בכת 
מדבר-יהודה, שאותה מזהים חוקרים רבים עם כת 
ה אסיים (ע״ע). כת זו דייקה בדיני טומאה-וטהרה, אולם 
בעניין זה היתה לה השקפה מיוחדת, והיא שטומאה דבקה 
באדם לא רק בעקבות מגע בחפצים טמאים, אלא גם בעקבות 
חטא, והחשובה היתד. בעיני הכת התנאי ההכרחי להשגת 
הטהרה ע״י הט׳ במים. זו היתה גם השקפתו של יוחנן 
המטביל (ע״ע), שהט׳ נראתה לו מטהרת "לא כשנוהגים 
בה לשם מחילת עוונות, כי אם לשם טהרת הגוף, מאחר שכבר 
טוהרה הנפש לפני-כן בצדקה" (יוסף בן מתתיהו, קדם׳ י״ח, 
117 ) ! גם בברית החדשה טבילת יוחנן נקראת לפעמים 
"טבילת תשובה לכפרת עוונות". כת מדבר-יהודה האמינה, 
שעוונות האדם מתכפרים בשעת הט׳ ע״י רוח-הקודש המט¬ 
הרת ! וזו היתה, לפי הנראה, גם דעתו של יוחנן המטביל. אף 
הסיפור על פעולת רוח-הקודש בשעת טבילת ישו (למשל: 
מרקוס א׳, 9 — 12 ) מעיד, שלדעת יוחנן היה קיים קשר בין 
רוח־הקודש לבין רעיון הט׳. 

רעיונות התשובה, כפרת העוונות ורוח־הקודש כרוכים 
זה בזה ב ט׳ הנוצרית! אולם רעיון הטהרה של דיני 
טומאה-וטהרה של התורה בוטל בה כליל (חוץ מבכת האביו¬ 
נים [ע״ע]), וכפרת העוונות ש^ הטובל הפכה מתנאי מוקדם 
לט׳ לתוצאתה: הט׳ הנוצרית מביאה לידי כפרת העוונות, 


הן העוונות שחטא הטובל לפני טבילתו, הן החטא הקדמון 
(ע״ע). מן המאה ה 2 ואילך שוב נחשבה התשובה כתנאי 
מוקדם לט׳, אלא שהחשובה זוהתה עם לימוד יסודות הנצרות 
ע״י העתידים לטבול. הט׳ הנוצרית— בניגוד לכל הט" שלפי 
דין־תורה — היא טקס חד־פעמי, שבו נכנם האדם לחיק 
הנצרות! בזה דומה הט׳ בנצרות מבחינה מסויימת לברית 
המילה (ע״ע) ביהדות, ואף המונח "חותם", המציין את 
ברית־המילה (השר: "על בריתך שחתמת בבשרנר׳ [בברכת 
המזון], הועבר בספרות הנוצרית הקדומה על הט׳ הנוצרית 
משום-כך היתה הט׳ עשויה כבר בברית החדשה לקבל את 
המובן של לידה חדשה, ואצל פאולום — להפוך לסמל של 
המוות והתחיה של המאמין, בדומה לאלו של ישו הנוצרי. — 
בכנסיה הקאתולית הט׳ היא אחד משבעת הסקרמנטים 
(ע״ע). 

הט' היתה לאחד המעשים הפולחניים החשובים ביותר 
כבר אצל תלמידיו הראשונים של ישו. בשנים הראשונות 
הטבילו "בשם ישו" בלבד, אולם כבר במאה ה 1 שונתה 
הנוסחה, ומאז מטבילים "בשם האב, הבן ורוח-הקודש". ברא¬ 
שית הנצרות הטבילו הנוצרים את גופם, במידת האפשר, 
במים חיים, וכך המנהג עד היום בכנסיות המזרחיות. זו היתר, 
גם דרכם של הנוצרים במערב עד למאה ה 10 , ולשם כך 
נבנו מיבנים מיוחדים (!!!״!״]״:!סגנ!! תמ׳: ע״עהילךסהים)! 
ברם, בגלל הסכנה לבריאות בארצות קרות הוחלפה' דרך זו 
של ט׳ בשפיכה משולשת של מים על ראשו של הטובל, 
אפשרות הנזכרת כבר ב״דידכי" (ע״ע). בראשית הנצרות 
טבלו רק מבוגרים — משום שלשם תשובה דרושד, הבנה! 
החל סן המאה ד, 3 היו נוצרים שהטבילו את ילדיד,ם הקטנים 
מתוך השקפה, שהט׳ תופסת מכל-מקום בילדים קטנים שלא 
חטאו. אולם היו גם נוצרים שמתוך ההשקפה, שהט׳ מוחקת 
את החטאים הקודמים לד., הסיקו את המסקנה שרצוי לדחות 
את הט׳ לתקופת־חיים מאוחרת ככל האפשר. החל מיה״ב 
מטבילים הנוצרים רק תינוקות, וכשקמו בימי הרפורמאציה 
האנבפטיסטים (ע״ע) וטענו לטבילת מבוגרים, נחשבה דעד, 
זו למינות בין הקאתולים, הלותרנים והקאלווינים כאחד. היום 
רק כנסיות פרוטסטאנטיות מסויימות — ביחוד הבפטיסטים 
(ע״ע) — דוגלות בטבילת מבוגרים. — טבילת התינוקות 
קשורה בנתינת שם לתינוק הטובל. 

ד. סלוסר, טבילת יוחנן וכת מדבר יהודה (מחקרים במגילות 
הגנוזות), תשכ״א! ,<מ<>ן^ £3 0111 ) 1 ?! ) 0 ,ו 931 \ 
6 ^ 74111 . 1 ? ; 1899 , 51011€ .כ 1 ;* 1720 

.^ 1 ; 1908 1 ת% . 11 

,) 01 ח 13€ . 4 ״ ; 1943 

. 1953 '' 2 >ז £1 

ד. ס. 

טביליסי [לסבים טיפלים) (רום׳ ןו 1110 ן.מ 6 'ד, גאורג׳ 
"מעיינות חמים"), עיר בבריד,״מ, בירת הרפובליקה 
הסובייטית גאורגיה (ע״ע); 768x100 תושבים ( 1963 ). ט׳ 
יושבת על הנהר קורדי, במרכז העמק המפריד בין הרי- 
קאווקאז להרי ארמניה. חלקה העיקרי שוכן באגן קטן, שעליו 
סוגרים הרים מ 3 עברים; רק בדרום-מזרח האגן פתוח, ובכיוון 
זה באה הר,תפשסות העיקרית של איזורי־התעשיה של העיר. 
בט׳ נפגשות כמדי מהדרכים החשובות ביותר בקאווקאז: 
הדרך הקצרדי וד,נוחדו ביותר מרוסיד. האירופית, העוברת את 
החלק המרכזי של הרי-קאווקאז, הדרך המחברת את חוף 
הים הכספי עם חוף הים השחור, ודרך נוחה, החוצד, אח 



289 


טביליסי — טביעה והצלה 


290 



טביליסי: מראה נ??י 

ברקע הקדמי — יורח של חשמלית עילית תלויה 


הרי־ארמניה ונמשכת לתורכיה ולפרס* ט׳ היא גם צומת 
מסילות־הברזל הגדול ביותר בקאווקאז. בעיר ובסביבתה 
מספר גדול של מפעלי־תעשיה לייצור מכונות וציוד תעשייתי, 
מכונות חקלאיות, מוצרי ברזל ופלדה שונים, כימיקאלים, 
טכסטיל (בעיקר מוצרי כותנה ומשי), מוצרי־עור, רהיטים 
ומוצרי־עץ שונים, חמרי־בניין, מזונות, יין ומשקאות חריפים, 
ועוד. התעשיה מופעלת באמצעות תחגת־כוח הידרו־חשמלית 
על הקורה (תחנת זמו־אבצ׳אלה)— הגדולה ביותר בקאווקאז 
ואחת הגדולות בעולם. מבחינה אדמיניסטראטיווית משמשת 
ט׳ לא רק בירת גאורגיה אלא גם המרכז־בפועל של המינהל 
הכלכלי לרובה של טראנס־קאווקאזיה. — בעיר ובסביבתה 
נמצאים עשרות מעיינות מינראליים חמים (״ 47 ), עשירים 
בגפרית, שעל שמם נקראת העיר ושהפכו אותה גם לעיר* 
מרפא. 

ט׳ היא המרכז התרבותי־הלאומי והדתי של האומה 
הגאורגית. מצויים בה אוניברסיטה גדולה, בת״ס גבוהים 
שונים, מיצפה־כוכבים, מכוני־מחקר ומוסדות תרבות רבים 
ושונים. בט׳, הנחשבת לאחת הערים היפות ביותר בבריה״מ, 
כמה בניינים עתיקים מיה״ב* הידועים ביותר הם כנסיית 
״ציון״, שיסודותיה הם מהמאה ה 5 , ומצודת מטחי (סקום־ 
מושבם של מלכי גאורגיה הקדומים), וכן כנסיה ארמנית 
(קתדראלת ון),שחלקה העתיק ביותר נבנה בסוף המאה ה 15 , 
כמו־כן מצויים בעיר בנייני־ציבור גדולים ומפוארים, מוזי¬ 
אונים רבים וגנים ציבוריים גדולים ונאים. רק כמחצית 
תושבי ט׳ הם גאורגים, השאר רוסים, ארמנים, אזרבי־ 
ג׳אנים ואחרים. 

קיומה של העיר במקום ידוע מן המאה ה 4 לסה״נ. 
במאות ה 5 — 6 היתה בירת איבריה, ולאחר כיבושה של 
ממלכה זו בידי הפרסים היתה 'ט' למושב המושל הפרסי. 
מתחילת יה״ב היתה העיר, בשל מצבה הגאוגראפי, מרכז 
גדול למסחר, שבו הוחלפו סחורות מתוצרת פרס ותורכסטאן 
במוצרים אירופיים, ומעמדה זה נשתמר עד למלה״ע 1 . 
במאות הד— 9 נכבשה ונבוזה חליפות בידי הביזנטים ( 626 ), 
הערבים (בסוף הסאה ה 7 ) — שהקימו כאן (באמצע המאה 
ה 9 ) אמירות מוסלמית —, הכוזרים, הפרסים והסלג׳וקים. 


ב 1122 — 1225 היתה בירתה של ממלכה גאורגית עצמאית, 
אולם במאה ה 13 שוב פלשו לתוכה כובשים שונים, פרסים 
ומונגולים* ב 1386 לכד ובזז אותה תימור לנג. מתחילת 
המאה ה 15 ועד לנפילתה בידי הרוסים ב 1799 נתפסה, 
לסירוגין, בידי התורכים והפרסים < אולם תקופות ממושכות 
היתה נתונה לשלטון גאורגי כבירת מדינה גאורגית עצמאית 
או כעיר שהיתה כפופה למעשה לאחת משכנותיה. תחת 
שלטון הרוסים היתה למרכז אדמיניסטראטיווי עיקרי לתחום־ 
שלטונם מדרום להרי-קאווקאז. ב 1918 — 1921 היתה בירת 
הרפובליקה הגאורגית העצמאית, ב 1922 — 1936 — בירת 
הפדראציה הטראנס־קאווקאזית הסובייטית, ומאז — בירת 
הרפובליקה הגאורגית הסובייטית. 

■ 00 ,}סממזצ׳וג .מ ; 1942 , 1111:111111 )€ 1 ) 1 י 501 ,)ססטיד .ס 
. 1956 ; 1943 

מ. בר. 

יהודים. בט׳ התגוררו מדורות יהודים מקומיים (בני 
העדה הגורג׳ית). במאה ה 19 החלה התיישבותם של יהודים 
מרוסיה, רובם צאצאי החיילים היהודים ששירתו בקאווקאז 
ובעלי־מלאכה. כמו־כן היתה קיימת קהילה קטנה של יוצאי 
פרם. היהודים המקומיים קיימו קהילה משלהם ובראשה 
"חכם". השלטונות הרוסים המקומיים התייחסו בחיוב ליהו¬ 
דים, שהיו יסוד מועיל של בעלי־מלאכה. ב 1876 נמנו בט׳ 
1,277 יהודים; ב 1879 — 3,668 יהודים (כ 21/2% מכלל התו¬ 
שבים). בשנים שלאחר מלה״ע 1 שימשה ט׳ נקודת־מעבר 
לחלוצים העולים לא״י. ב 1959 נפקדו בט׳ 17,311 יהודים 
( 2% /^ 2 מכלל התושבים); מהם היו 9,328 דוברי גורג׳ית, 
השומרים על הווי יהודי מיוחד ורבים מהם דבקים במסורת 
היהודית, ו 7,600 דוברי רוסית. 

טביעה והצלה (ט׳ והצ׳), ט׳ היא חנק של בעל-חיים ע״י 
טבילתו בנוזל באופן שחללי כלי-הנשימה מתמלאים 
נוזל; ע״י כד נמנעת האפשרות לשאוף חמצן מן האוויר, 
וכן האפשרות לפלוט מן הריאה את דו־תחמוצת הפחמן. 
בגבור המחסור בחמצן מאבד הטובע את הכרתו ושוקע; 
הלב מוסיף לדפוק דפיקות חלשות עוד זמן מועט, אח״כ 
הוא פוסק לפעול. להצלתם של טובעים חיונית אספקה 
מהירה של חמצן, מאחר שרקמות מסויימות — ביחוד 
רקמת המוח — אינן עומדות ^בפני מחסור גמור בחמצן 
יותר מ 5 — 8 דקות בטמפרטורה התקינה של הגוף. 

מספר המקרים של איבוד חיי-אדם ע״י ט׳ במים מגיע 
לאלפים רבים בכל שנה; באה״ב בלבד טובעים כ 00 (ג 7 נפש 
בשנה. רוב המקרים הם מבין המתרחצים; אחריהם באים 
הטובעים בעקבות אסונות-שיט. רוב הט" הן של בני-אדם 
שאינם יודעים לשחות, וכ 90% מהן קורות במרחק קטן 
ביותר מן החוף ובמים רדודים-יחסית. הסיבות השכיחות 
ביותר לט׳ של שחיינים הן אפיסת כוחות, פגיעה במערבולת 
או בזרמים חזקים ונסיונות להציל טובעים. 

ח צ ל ת אדם טובע כוללת את כל האמצעים המכוונים 
לחילוצו מעצם הט׳ ולהחייאתו לאחר שהוצא מן המים. ההצ׳ 
בשעת הט' יכולה לבוא ממציל העומד ביבשה, תופס את 
הטובע בידו או זורק לו קצהו של חבל, או מושיט לו כלונס 
ארוך להיאחז בו, ומושך אותו בדרך זו אל עצמו. אם 
הטובע נמצא במרחק ניכר מן המציל, ניתן לזרוק לו חפצים 
צפים (כגון צינורות מנופחים, מצופים עיגוליים או חזיות־ 
הצלה), קשורים בקצה חבל ארוך, שבעזרתם יוכל להחזיק את 



291 


טביעה והצלה 


292 


פיו ואתאפומעללמים 
עד שיימשך לחוף. אם 
ההצ׳ נעשית בסירה, 
יש להכניס אליה את 
הטובע מאחוריה, 
מאחר שכל נסיון 
להרימו מעל לצירי 
הסירה עשוי להביא לידי הפיכתה. אם המציל מבקש להציל 
את הטובע בשחיה, צריך שיהיה שחיין טוב או מאומן במיוחד 
לאותו דבר. הוא צריך להתקרב לטובע מאחוריו, לתפוס 
עמדה מאונכת, לאחוז את הטובע בחזקה בסנטרו או בשערו 
או — אם הטובע מלובש — בצווארונו בידו האחת, לפנות 
לצידו ולהתחיל לשחות בעזרת זרועו הפנויה ורגליו. בזרועו 
המצילה הנטויה ישתדל להחזיק את אפו ופיו של הטובע 
מעל למים, ואף להרימו למצב אפקי: ע״י כך יקל על עצמו 
את משיכתו (ציור 1 ). במקרה שהטובע מוסיף לטבול במים 
בשעה שהמציל תופס את העמדה הדרושה, צריך המציל 
לטבול יחד עמו, להרים אותו מאחוריו בשערו או בצווארונו, 
ולהמשיך אח״כ בפעולת ההצ׳ כרגיל. 

מיד לאחר הוצאת הטובע מן המים, יש לפתוח בתרגילי 
נשימה מלאכותית, שנעשית ב 3 דרבים שונות. 

( 1 ) חידוש האוויר שהוצא מן הריאה ע״י שהמציל 
נושף לתוך פיו או אפו של הנפגע קרוי לפעמים "השיטה 
המקראית" (השר מל״ב ד, לד—לה), אע״פ שהמקרא אינו 
מזכיר בפירוש שאלישע נשף ממש לתוך גופו של הנער. 
החייאתם של הטובעים ע״י נשיפה מפה לפה, שתוארה 
באירופה במאה ה 18 , ניטשה כמעט לחלוטין במשך כסס! 
שנה, אך נכנסה שוב לשימוש בעשור האחרון, מאחר שנמצאה 
יעילה ביותר בשעת הדחק. 

בהנשמה מפה לפה מניחים את הנפגע פרקדן על 
הקרקע! המציל כורע לצידו, מניח את ידו האחת על קרקרו 
של הנפגע ומטח את ראשו אחורה עד לגבול האפשרות 
(ציור 2 ,א)) באצבעות ידו השניה הוא לוחץ על סנטרו של 
הנפגע ומרימו למעלה, בעוד שהוא פותח את פיו באגודלו 
( 2 ,ב)! המציל שואף אוויר מלוא ריאתו, פוער את פיו 
לרווחה ושם אותו על פיו של הנפגע, כשהוא מדביק את 
פניו אל פניו, ונושף לתוך פיו ( 2 ,ד)•, אח״כ הוא מרים את 
ראשו כדי לאפשר לו את הנשיפה. נשיפה זו היא סבילה: 
היא באה מאליה ע״י הרחבתו האלאסטית של בית^חזהו 
של הנפגע. את הנוזלים והגופים הזרים, העשויים למלא 
את פיו של הנפגע, ניתן להוציא ע״י הטיית ראשו לצד 
אחד וקינוח פיו במהירות. כ 12 נשימות בדקה מספיקות, 
בדרך־כלל, להחיות את הנפגע בתנאי שנותרה בו תח¬ 
תיים. — בהנשמה מפה לאף, כשלא ניתן לפתוח את 
פיו של הנפגע, צריך המציל להדק את הפה עוד יותר בידו 
הלוחצת על סנטרו ( 2 ,ג) 1 אח״כ הוא מטה את ראשו של 
הנפגע אחורה ונושף לתוך אפו, כשהוא מדביק את פניו 
אל פניו. — שתי הדרכים יתרונן בצירן: אין הן מצרי¬ 
כות שימוש במכשיר, ואף אינן כרוכות במאמץ רב מצד 
המציל. 

בהנשמה דרך צינור־אוויר לפה משתמשים 
בצינור כפוף מחומר פלאסטי, שקצהו האחד מונח על אחורי־ 
לשונו של הנפגע, והמציל נושף לתוכו מקצהו השני? 
באמצע הצינור מותקנת בליטה רחבה, המכסה את פיו של 


הנפגע. בדרך זו ניתן להזרים אוויר לריאתו של הנפגע, תוך 
מניעת מגע ישיר בינו ובין המציל. 

בשיטות אלו ניתן לספק לגופו של אדם מבוגר את הכמות 
הדרושה של חמצן, כשמכניסים לתוך פיו 900 — 1,000 סמ״ק 
של אוויר בכל נשימה ? לגבי ילדים יש להפחית את כמותו 
של זרם־האוויר ואת עצמתו. 

( 2 ) הנשמה מלאכותית באמצעות הידיים 

היתה בשימוש כללי 
החל מאמצע המאה 
ה 19 , עד שנתחדשה 
שיטת הנשיפה לגופו 
של הטובע? היא נהו¬ 
גה אף בימינו. לפי 
שיטת הלחיצה 
תוך שכיבה — 

שהיא עדיין המקובלת 
ביותר — משכיבים 
את הנפגע על בטנו, 

כשזרועו האחת נטויה 
מעל לראשו, המופנה 
הצידה ונח על זרועו 
השניה. המציל רוכב 
מעל רגלו האחת של 
הנפגע או על שתי 
רגליו, שם את ידיו 
על הצלעות התח¬ 
תונות, כשאצבעותיו 
מכונסות ומופנות 
לצדדים וזרועותיו 
פתוחות, ומפעיל לחץ 
למטה וקדימה במשך 
2 שניות, מפסיק ל 3 
שניות, וחוזר חלילה 12 — 15 פעמים בדקה. דבר זה גורם 
לנשיפה פעילה מצד הנפגע, בעוד שהשאיפה נעשית באורח 
סביל ע״י התרחבותו של בית־חזהו האלאסטי. את המים או את 
תוכן-הקיבה, הנדחפים בשעת מעשה לתוך פיו של הנפגע, יש 
לסלק ע״י קינוח. שיטה זו איפשרה את הצלתם של אגשים 
רבים, אך לעתים קרובות אינה מועילה, כיוון שלשונו של 
הנפגע עשויה לחסום את כניסת האוויר לדרכי-הנשימה, 
וכמות האוויר הנכנסת לריאתו ע״י שאיפה סבילה אינה מגיעה 
אלא למחצית הכמות המושגת לפי ( 1 ). — לפי שיטת 
הלחיצה מתוך הרמת הידיים לאחור ניתן להכניס 
לריאתו של הנפגע כמות אוויר גדולה יותר. הנפגע שוכב על 
בטנו, כשזרועותיו שלובות, ידיו מונחות זו על גבי זו, וראשו 
מופנה הצידה ונח על ידיו. המציל כורע ליד ראשו, תופס 
את זרועותיו של הנפגע מעל למרפקיו, נע קדימה ואחורה, 
ובשעת מעשה מושך את זרועותיו של הנפגע למעלה ואל 
עצמו עד שהוא נתקל בהתנגדות חזקה. ע״י כך מתרחב 
בית-החזד, של הנפגע, מד. שגורם לשאיפה פעילה מצירו. אח״כ 
מחזיר המציל את זרועות הנפגע לקרקע, שם את ידיו מתחת 
לשתי שכמותיו, מתנועע לפנים, לוחץ בכיוון אנכי־כמעט 
וגורם ע״י כך לנשיפתו של הנפגע. על שתי הפעולות יש 
לחזור 12 פעמיםבדקר.. — בשיטת הלחיצה על החזה 
תוך הרמת הידיים יש לד״שתמש, כשיש הכרח לד,שכיב 




ציור 2 . הנעסת־הצל־ה לט.'בעיש 





293 


טביעה והצלה — טביעת־אצכעזת 


294 


את הנפגע פרקדן. המציל כורע ליד ראשה תופס את 
זרועותיו — שהן שלובות על חזהו — בשרשיהן ומושך אותן 
למעלה ואחורה׳ עד שהן נוגעות בקרקע; ע״י כך הוא גורם 
להתרחבות החזה ולשאיפת אוויר, אח״כ הוא מחזיר את 
זרועות הנפגע על חזהו, לוחץ אותן בכיוון אגכי־כמעט, 
וגורם ע״י כד לנשיפה. 

בטיפול בתינוקות ובילדים קטנים המציל משכיב את 
הנפגע על פניו מעל אמת־זרועו השמאלית שלו עצמו ותופס 
את לשונו של הילד באצבעו האמצעית הכפופה, כדי שלא תזח 
אחורה. אח'׳כ הוא תומך בילד בידו הימנית — שבה יוכל אף 
לנקות את פיו בשעת הצורך — ומנועע אותו למעלה ולמטה 
בתנועות אמת־זרועו הימנית! דבר זה גורםבעקיפין לתנועות־ 
נשימה ע״י ה רמתם והורדתם של איברי־הבטן. 

( 3 ) ההחייאה בעזרת מכשירים מבוצעתבבית־ 
חולים או בתחנת־הצלה. הדרך היעילה ביותר לשימוש בידי 
רופאים היא הכנסת צינור לקנה של הנפגע וניפוח ריאתו 
באוויר או בחמצן■הנשאבים ממיתקנים מתאימים! כל פעם 
יש להפסיק את הניפוח כדי לאפשר נשימות סבילות. ניתן 
לנקות את דרכי־הנשימה ע״י מציצה דרך הצינור, שיטה זו 
פשטה רק בעשרות־השנים האחרונות בעקבות פיתוחן של 
שימות אנס תסיח חדישות. — מכשיר־החייאה אחר מורכב 
ממסכת־פנים מחוברת לשק־גומי ממולא אוויר או חמצן, 
שלוחצים עליו כדי לנפח את ריאת הנפגע. מכשיר זה ניתן 
גם לשימוש הדיוטות. — לפי שיטת־ה נ י ד נ ו ד קושרים את 
הנפגע לאלונקה ומנדנדים את זו האחרונה על גבו של 
חמור־של־עץ 9 — 10 פעמים בדקה, כשראשו של הנפגע מורד 
למשך 4 שניות, ואח״כ מורדות רגליו למשך 3 שניות. 
תחילה מטים את חאלונקה כדי ״ 45 בכל כיוון, ולאחר 
10 דקות •— כדי ״ 30 . 

בכל שיטת־הצ׳ יש לפתוח בפעולות ללא דיחוי ולא 
להתעכב בהתרת בגדי הנפגע, אם הם הדוקים לגופו, ויש 
להמשיך בפעולות ההצ׳ ללא הרף, גם בשעת העברתו של 
הנפגע לביה״ח. גם לאחר שהניצול התחיל לנשום מאליו 
במידה מספקת, דרושה השגחה מתמדת עליו, שכן הנשימה 
עלולה להיפסק. מאחר שגופו של הטובע מקבל את הטמפ¬ 
רטורה של הנוזלים המקיפים אוחו, ומאחר שתאי־הגוף עשויים 
להשתמר בטמפרטורה נמוכה אף כשכמות החמצן המסופקת 
להם מועטת, יש להתמיד בנשימה מלאכותית במשך שעות — 
קרו מקרים, שבהם שב הטובע לתחיה לאחר 4 שעות —, או 
עד שיקבע הרופא את מוחו של הטובע. אין לנסות לחמם 
את גופו של הטובע עד שתחזור אליו נשימתו המלאה, מאחר 
שחימום הגוף מגדיל בו את צדיכת החמצן. 

כדי למנוע אסונות־ט׳ אורגנו ברוב הארצות תחנות־הצ׳. 

הן לשמירה על מתרחצים בחופי־הימים, באגמים ובבריכות־ 
שחיה, והן לשמירה על חיי־אדם באסונות־שיט, לשמירה על 
מתרחצים מעמידים "מציל", שעבד הדרכה מקצועית ונבחן 
לקראת מילוי תפקידו. בארצות רבות נתונות תחנות-ההצ׳ 
לפיקוח עירוני או ממשלתי, והן מסונפות לעתים לאירגון 
ה״צלב האדום". ההצ׳ בימים אורגנה ב״הסכם בין־לאומי 
לשמירה על חיי־אדם". 

על ההיסטוריה של ההצ׳ בימים ע״ע שיט. 

א. אלוטין, מדריך לעזרה ראשונה, 275-262 , תשכ״ךצ 1 , 

.! . 0 ; 1931 , , 001 ,ס 

. 13 ; 1937 "(?ת 


. 1 ^ץ^ 1 ז, 11 ; 1945 

״ 11 ; 01 11 ס 1 .>ץס 0 . 8 ;'^ 1950 ,(, £1 483 

.ז:ווזז^ 2 .{) וז 0 }י 11 * 01 

. 0 . 9 ; 1951 .( 147 .!")׳ג 

/ס , 0 ח €0 ז 0 . 0 .( 1 — . 1 \ .\/ 

,ז^ XX .־ל^ס 1 ו)גי'. 0 ו 1 זיג 0 ת\<) מז ׳<ג>׳׳מ*א 1 ־/ 

. 1961 ,( 271-279 

ל. ו. 

טביעת״אצבעות, רישום תבליטי-העור של אצבעות 
האדים. שטח־הפנים של עור כפות הידיים והרגליים 
מצויין בצורות התקמטויות אפייניות! הן מתהוות כבר בעובר 
בחודש ה 5 להריון ונשארות קבועות כל הימים עד להת¬ 
פוררותו של העור. פרטי התבליטים העדינים מיוחדים לכל 
אדם, ואין שני בני-אדם בעלי אותו סימון (פרט, אולי, 
לתאומים זהים). דבר זה משמש יסוד לשיטת־זיהוי יעילה 
ביותר. הטבעת תבליט זה — באצבע שטבלה בדיו או בצבע— 
על דבר-שבכתב דינה כדין חתימה בכתב־יד, והיא מקובלת 
במדינות רבות לגבי אנאלפאביתים. כמו-כן עשויה ט״א 
שמשאיר אדם שלא מדעתו בעצמים שנגע בהם — משום 
הפלאסטיות שלהם או מחמת החלב הדביק הנמצא תמיד על 
פני העור — לשמש אמצעי לזיהויו! דבר זה חשוב במיוחד 
בקרימינאליסטיקה, המדע העוסק בטה״א הוא הדאקטילו־ 
סקופיה (מיוו׳ ^ 0 .<י 8<*xxx — אצבע,,י^£ד, x0 ז> — הסתכל). 

במימצאים קדם-היסטוריים ניכר, שהאדם הקדמון כבר 
נתן לבו לצורות הדאקטילוסקופיות האפייניות והציגן 
בתחריטי-קיר שעשה. בכתובת בבלית מדובד בפקיד שציווה 
לאסור חשודים ולזהותם ע״פ טביעת־אצבעותיהם. בכלי־חרס 
סיניים מן המאה ה 2 לפסה״ג מצויות טביעות, ששימשו, 
כנראה, לזיהוי היוצרים. המימצאים הארכאולוגיים מעידים 
על כך, שהשימוש בט״א לחתימת מיסמכים כבר היה מקובל 
בחברות שונות לפני יותר מ 00 (^ 2 שנה. אולם רק באירופה 
במאה ה 19 הוחל במיון של שפע דגמי-הטביעות הקיימים לפי 
סוגים — מיון המאפשר למצוא ביניהם את האחד הזהה עם 
דגם נתון. י. א. פורקעיה (:!(״!:!!ז״? .£ .!) הציע ב 1823 
חלוקה ראשונה של טה״א ל 9 אבות־דוגמה. על האפשרות 
של ניצול ט״א בקרימינאליסטיקה הצביע לראשונה ה. פולדס 
(צ 1113 ג£ ׳לז״ש^). זמן קצר לאחר-מכן דיווח וילים ג׳. הרעול 
על נסיונו בשימוש בט״א במשך 20 שנה במינהל ובדואר 
בהודו הבריטית. ב 1888 הציע הרופא הווטרינארי הגרמני ו. 
אבר להשתמש בדאקטילוסקופיה לזיהוי של פושעים! הוא 
הצליח גם להבליט את טה״א ע״י צביעה ביור. השימוש 
השיטתי בט״א זו נתאפשר לאחר שהנהיג פ. גולטון (ע״ע) 
מיון מקיף של הטביעות לפי הבדלים מסויימים בפרטים של 
מהלך קווי־התבליט! שיטתו פותחה בידי א. ר. הנדי בכלכתה 
ב 1896 . שיטת גולטון-הנרי הונהגה ב 1901 באנגליה, ואח״כ 
בכל הארצות דוברות אנגלית. שיטות דומות לה פותחו בידי 
חוקרים אחרים, כגון זו של ווצטיש (ו 1£1 ז ¥11€6 ), שהונהגה 
בכל הארצות דוברות ספרדית', וכן השיטה המודרנית של 



1 ״ 1 ; - ! 
ארבעת טיפוםי־היסור ׳;:? סביעות־האצבעות: 

ו, קויי־הבליט לשת״ם; 2 לולאה שמאלה; !•״ יזולאה ימינה; 
! תבליט טערבלתי 


295 


מגייןןת־אצבעדת — טכנקין, יצחי, 


296 


ה 1 ק(ן ירגנזן ( 86115611 ־ 161 9315011 ), המצטמצמת ברישומה 
של טביעת'אצבע אהת בלבד. 
הטכניקה של הכנת רישום־האצבע היא: לחיצת האצבע 
בתנועה מגלגלת — תחילה על פני כרית ספוגה צבע, ואח״כ 
על פני כרטיס! הצבע הנדבק לבליט 1 ת־העור מדפיס את 
צורותיהן על הכרטיס, עקבות סמויים מן העין של ט״א על 
פני שטחים שונים ניתנים להבלטה בשיטות שונות: פיזור 
אבקה צבעונית מעליהם, או העברת אדים של יוד או של 
אוסמיום טטרוכסידי על פניהם — החמרים נקלטים ע״י קווי 
החימר השמנוני, שהם עקבות קווי בליטות־העור! בדומה 
לכך פועלת טבילה באמבטיה של חנקת־כסף והארה חזקה, 
המבליטה את הכסף שנוצר ע״י תהליך החיזור בשומן. רישו¬ 
מי הצביעה הזמנית הזאת נשמרים בצילום. 
המימצא הדאקטילו׳סקו׳פי מוכר היום בקרימינאליסטיקה 
ובמשפט כעדות מוחלטת לזיהויו של אדם. שיטת טה״א 
דחתה בזמן האחרון את שימות־הזיהוי האחרות שהיו מקוב¬ 
לות לפנים, כגון שיטת ברנזיון (ע״ע). — האוסף הגדול 
?6661 ביותר של רישימי־אצבע נימצא ב 31 ? ( 0£ 1116311 ? 31 ־ 
ת 83110 ו: 65 י\ 111 ) של אה״ב! ב 1958 הקיף אוסף זה את הרי¬ 
שומים של יותר מ 149 מיליון איש, ובאמצעותו זוהו בממוצע 
כ 1,000 פושעים מדי חודש בחדשו. אורגן שיתוף-פעולה בין 
מכון זה ובין המשטרות של רוב ארצות-העולם. המכון המרכזי 
לט״א באירופה הוא זה של !סקזפזת! בפאריס, וכן קיים טב 5 ז אפור-לחיים .ק) 

בקופנהאגן מרכז בין־לאומי להחלפת ידיעות על ט״א. — 
בזמן האחרון סופח למכונים האלה גם שירות־זיהוי צבאי 
ואזרחי, שאין לו קשר עם קרימינאליסטיקה! הוא נועד 
בעיקר לסייע בזיהוי של בני-אדם במקרים של אסונות ומח¬ 
לות, שגרמו איבוד-זכרון, או של בני-אדם המתכוונים מסיבות 
שונות להעלים את זהותם או לשנותה. 

1•'. 011 ; 1892 ,!/מימ? , 1 זס) 1 ג . 

1926; 11 1 ^ 1 ) 11 ^■$ , 11 ) £111 ^^ ■א . 

001(^( ,!)■!גסס,! .א ;״ 1927 ,) 1 ק 0 ^ 101 ץ 
1 > .ג ¥1 י 1 ־ 1 ) ,)ז 0 )ן 01 ת 1 ( 50 . 14 ; 1931 , 1 ,ס"/)/! . 

1<. טז) 1 ^^ . 11 ; 1933 ,( 10 ; 1 ס 1 ס 1 זות 11 ז x סחז 0 מ־ x, 1,01 !01 /ממ 1 י/מ 0 ז 
1937 1 ) סזמ/ס־ןק/נ״ס'/ 0 ?) 1 ( 181101 )י 1 )ז ; 

51. ״> 0 מן)!מ 0 ? 1 . 1 ! 0 ז 11 זגג .'וז , 
1938; 11 ע ./,ס/־ו, . 11 ו/ 2€ י<£^ . 4 .<{י*ו . 

113. 1910; 11 ,^חנז( ., 1 - 18 ק 0 א .ס . 

0 , 1957 ,)!ק 0 ) 10/1 ץ 1 ) 11 ו 

ג, ל. 


כדור הארץ. בא״י מצויים 5 מינים: 



טבלנים ( 11636 ;ק 06161 ?), משפתה של עופות-מים, החיים 
באגמים ובחופי-ים. הם מצטיינים בכושר זוחייתם; 

בשעת סכנה הם צוללים מתחת לפני־המים, והם מסוגלים 
לשחות גם בשעת צלילתם. בצורתם דומים הט" לברווזים, 
אך צווארם הארוך ומקורם הישר והמחודד מיוחדים להם. הגוף 
מכוסה בנוצות רבות סמיכות ורכות. הכנפיים קצרות וצרות, 
מה שמקשה את הניתוק וההתרוממות מהמים. כמו-כן קשה 
עליהם ההליכה, משום שרגליהם נמצאות בחלקו האחורי 
של הגוף! השרשכף פחוס מהצדדים, והאצבעות מצויירות 
בקרומי-שחיה. משום כך אין הט" עוזבים את המים אלא 
לעתים רחוקות — במיוחד בעת הנדידה. אע״פ שכנפיהם 
קצרות, עשויים הם לעוף למרחקים גדולים הודות לשרירי- 
התעופה המפותחים בהם! מינים אחדים נודדים מאיזורי הקינון 
באירופה עד אפריקה הדרומית. מזונם של הט": דגים קטנים, 
זחלים, חרקים ואצות, שאותם הם אוספים אגב שחיה וצלילה 
במים. הקן בנוי מצמחי-מים וצף על-פני המים, כשהוא קשור 


למספר צמחים. הט״ מטילים 3 — 10 ביצים, שצבען לבן, אך 
גונן משתנה לחום-אדמדם במשך ימי-הדגירה. האפרוחים 
נישאים על גב הוריהם. 

למשפחת הט״ כוללת 18 מינים, הנפוצים על פני רוב 

( 1 ) הט׳ המצוייץ 

( 15131115 ־ 61 5 ק 6106 ס?) 

— עובר־אורח וחורף! 

רק מעטים מבני מין 
זה דוגרים בארץ. — 

( 2 ) ה ט׳ א פ ו ר¬ 
ה ל ח י י ם (- 811561 .? 

8603 ) — קטן מ( 1 ) 

ונדיר ממנו, מזדמן 
בארץ בחורף. — ( 3 ) 

ה ט׳ ל ב ן-ה ל ח י י ם 

( 311611115 .?) — קטן 

במקצת מ( 2 ) ונדיר 
כמוהו. — ( 4 ) ה ט׳ 

הבינוני (- 1 ת.? 

861601115 ) — קטן מה¬ 
מינים הקודמים, אך 
מצוי יותר. —( 5 ) הט׳ 

הגמדי (- 611£1601 .? 

115 ) — הקטן מכולם, 

אך נפוץ יותר מכל בני-משפחתו בא״י! עובר-אורח וחורף! 
קצת פרטים דוגרים בארץ. 

; 1957 / 0 ^^ 7 ,ץכ 1 ז€ל 1 ) 1 ^ די 1 . 1 ־ 1 

,. 1 . 0 ; 1960 /ס , 5 !ט<.) 0 ז\ . 1 < .^ 1 

\חג 011 ^ 1 .( 1 . \ז, ; 1961 /ס 45 ^ 31 *.ז] <גו 1 ) 5 :ט\ 2 

.* 1963 .זד* 3 / 0 1€ { 7 ,(. €11 ) 

ר. ע. 

טבמן, וילים(^!נרט 0 ךךף)- ן 736311363 \) ¥11113111 וי 
1 ז 3 נ 11 (} 1 ו 7 ( 163611 ) 8113 — (נד 1895 ), מדינאי 
ליברי. אביו היה כומר מתודיסטי ויו״ר בית־הנבחרים. ט׳ 
למיד משפטים, היה סנאטור ב 1928 — 1941 וחבר ביתיהמשפט 
העליון ב 1937 — 1944 . ב 1943 נבחר לנשיא, וחזר ונבחר 
ב 1951 , ב 1955 וב 1960 . הוא משך הון זר — אמריקני, שוודי, 
גרמני ובריטי — לפיתוח ארצו, תוך הבטחת אחוז גבוה 
של המניות לממשלת ליבריה, ובכך הצליח לשים קץ 
למונופול המשקי ולהשפעה המדינית שהיו לחברת-הגומי 
האמריקנית "פירסטוך על המדינה. ט׳ פעל לצימצום הפער 
בין השליטים, צאצאי המתיישבים מאה״ב, לבין "הילידים", 
וצירף "ילידים" לממשלתו. הוא גם העניק זכות־בחירה 
לנשים, אך יחד עם זאת חנק כל נסיון של אופוזיציה 
לשלטונו. מדיניותו היא פרו־מערבית מובהקת, ב 1962 ביקר 
ט׳ בישראל. 

טבנקין, יצחק (נו׳ ב 1887 , בוברויסק), מנהיג הקיבוץ 
המאוחד ומפלגת "אחדות-העבודה" בישראל. ט׳ חונך 
ב״חדר" ואח״כ קיבל השכלה כללית, בעיקר רוסית, בנעוריו 
הצטרף ל״פועלי־ציון" ופעל בהגנה העצמית. בווארשה ניהל 
מאבק נגד ה״בונד" ונגד סטיות טריטוריאליסטיות בתנועה 
הציונית, וכן חלק על ביסוסו המאטריאליסטי של ב. בורוכוב 
(ע״ע) לגבי הקשר בין העם היהודי וא״י, שאותו ראה כמהותי 
והיסטורי. ב 1911 עלה לא״י ובמלחמת-העולם 1 היה חבר 




297 


טמקין, יצחק ~ טכזן, פילוסופיה של ה־ 


298 


בקבוצת כנרת. ב 1919 היה ממייסדי"אחדות־העבודה"(ע״ע)/ 
ב 1921 הצטרף לגדוד־העבודה (ע״ע), והיה מראשוני עין־ 
חרודז בקומונה "הגדולה" ראה "דרך להמונים" ולא לנבחרים 
בלבד, ב 1923 פרץ סיכסוך בין מנהיגי גדוד־הזנבודה וחברי 
עין־חרוד? ט׳ האשים את מנהיגי הגדוד ביחס רשלני לכספי 
התיישבות ובאי־הכרת מרותה "המעמדית" של ההסתדרות. 
משק עין־חרוד נפרד מה״גדוד" והפך, בהשפעת ט/ לגרעין 
של הקיבוץ המאוחד. שנים אהדות עשה ט׳ בפולניה בגיוס 
מילואים לקיבוץ, ובהדרכתו הפך "החלוץ"(ע״ע) שם לתנועה 
עממית. ט׳ תמך באיחוד "אחדות־העבודה" וה״פועל הצעיר" 
( 1929 ), אך במשך הזמן נתגלו חילוקי־דעות במפא״י על רקע 
תפקידו של הקיבוץ והיחס למשטר הסובייטי ברוסיה, שט׳ 
גילה אהדה כלפיו. בהשפעתו התגבשה אופוזיציה שמאלית 
במפא״י (סיעה ב׳), שעזבה ב 1944 את המפלגה והקימה — 
בראשותו של ט׳ — את "התנועה לאחדות העבודה", וז 1 
התאחדה ב 1948 עם "השומר הצעיר" ו״הליגה הסוציאליס¬ 
טית" שלו ל״מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ״ם). ב 1954 
נפרדה קבוצתו של ט׳ ממפ״ם וחידשה את "אחדות העבו¬ 
דה". — ט׳ היה ציר בכל הקונגרסים חציוניים לאחר מלחמת- 
העולם 1 וחבר בכנסת א׳—ג׳. הוא מנהל את ה״סמינריון 
הרעיוני" של הקיבוץ המאוחד. 

א, לי. 


טבע, חקי־־, ע״ע מדע. 


טבע, פילוסופיה של ה", מונח המשמש במשמעויות 
רבות, שאפשר להעמידן על שתיים: (א) ציון 
תקופות מסויימות בתולדות הפילוסופיה ? (ב) ציון אותם 
החלקים של הפילוסופיה השיטתית, שהמושא שלהם הוא 
מדע-הטבע באשר הוא מדע, לשון אחרת — תורת-ההכרה 
של מדע-הטבע. 

(א) הפשה" ט בתולדות הפילוסופיה. נחוג 
לקרוא בשם זה שלוש תקופות לרגל קשרן המיוחד עם 
ההתפלספות על הטבע:( 1 ) פילוסופיית-הטבע היונית (האס¬ 
כולה המילטית)! ( 2 ) הפ׳ של הרנסאנס! ( 3 ) הפ׳ של שלינג 
ותלמידיו וכמה מבני-דורם מבין ההוגים הגרמנים. 

( 1 ) הפילוסופים היוונים הראשונים, תלם (ע״ע), אנכסי־ 
מנדרוס (ע״ע), אנכסימנס (ע״ע), היו "פילוסופים־של- 
הטבע". אמנם, המושא של חשיבתם, הטבע, היה משותף 
להם עם המיתוס שקדם לפילוסופיה,! אלא שלא כמיתוס 
העונד, על שאלת מדוות הטבע או העולם בסיפור היסטורי, 
שאלו הוגים אלה לעקרון המתמיד והבלתי־משתנה של 
העולם: מהו אותו היסוד, וכיצד נעשה לדברים פרטיים 
רבים? על שאלה זו ענה כל אחד משלושת הפילוסופים 
כדרכו. אך ההתפלספות של שלשתם מופנית היתד, לטבע 
בלבד, שבו כללו את כל הממשות — אף את החיים ואת 
המציאות הנפשית (מכאן כינויי שיטותיד.ם כ״פיסיולוגיד." 
[מן ?!ס״ק!, טבע] וכ״הילוזואיזם" [ע״ע]), ומשום-כד אין 
במשנתם אתיקה ודיאלקטיקד,. יסודות בולטים של פשה״ט 
כלולים גם בשיטותיהם של פילוסופים יוונים שבאו אח¬ 
ריהם — אמפדוקלס (ע״ע), אנכסגורס (ע״ע), גם אפלטץ 
(ע״ע — ב״טימיאוס"), ואף המאטריאליסט דמוקריטוס(ע״ע). 
במשמעות רחבה יותר ניתן לומר, שגם המדע השיטתי של 
אריסטו (ע״ע) יותר משיש בו משום ״מדע־הטבע״ — ז״א 
של שימוש במתודד, המדעית במובנה המודרני — יש בו 


משום הפשה״ט הספקולאטיווית. אפיינית ל״מדע" היווני 
הקלאסי (לד,בדיל מן הד-לניסטי!} היא העובדד" שד,וא לא 
חיפש ולא ניסח את חוק י-ה טבע אלא את עיקרי 
המציאות הטבעית. 

בין ההיסטוריונים של הפילוסופיד, היו שטענו, שכל 
התקופות של הפשה״ט מוצאן מן המיסטיקה — מתפיסת 
אחדות-ד,טבע, שמקודד, בנסיון המיסטי של האחדות הכוללת 
(ק. יואל). טענה זו אינה נראית נכונה לגבי פילוסופיית־ 
הטבע היוונית, שמגמתה המודעת היתד. להשתחרר מן 
המיתום והמיסטיקה. אולם הקירבה של פילוסופיית-הטבע 
למיסטיקה ניכרת בעליל בתקופות המאוחרות שלה (ר׳ להלן). 

( 2 ) גל חדש של הפשד,״ט עלה במאות ה 15 — 16 . גרמו 
לכך, בין השאר: גילוי יבשות חדשות, הרחבת תמונת־העולם 
האסטרונומית, השפעת הקבלה, הרפורמאציד. הנוצרית. התנו- 
עד. התחילה בגרמניד, (ניקולאום מקוזה [ע״ע]), חדרד, לאי¬ 
טליה (פיצ׳ינו [ע״ע], פיקו דלה מירנדולה [ע״ע]), חזרד, 
לגרמניד, (אגריפא מנטסהים [ע״ע], פרצלסוס [ע״ע]) וד,גיעד, 
לשיאה באיטליה שליהמאה ה 16 , כשבין נציגיד, המובהקים 
היו קרדנו (ע״ע), צ׳זלפינו (ע״ע), טלזיו (ע״ע), ברונו 
(ע״ע), קמפנלה (ע״ע). באישיותו ובהגותו של ?!פלר (ע״ע) 
משתקף בבד,ירות יתרה המאבק בין פילוסופיית-טבע זו ובין 
מדע-ד.טבע החדיש, שאותו כבר מייצג גלילאי(ע״ע). 

הקו המשותף לכל התקופד, ההיא הוא ד.שאיפה לאחדות: 
אחדות נפשו של האדם עם האל, אחדות האל עם העולם, 
אחדות העולם ואחדות האדם עם העולם. ההוגים הללו ראו 
את הריבוי כנאצל מן האחדות הזאת, ולכן חיפשו — וחשבו 
שמצאו — הארמוניד, בריבוי! רק האחדותי וד,יפד, הוא 
אמיתי (קופרניקוס דחד, את ש׳יטת-העולם של תלמי בעיקר 
בגלל סיבוכה). האדם של הרנסאנס חיפש את האלהים בטבע, 
גילה את הטבע, ונוצר בקרבו רגש חדש כלפיו(ברונו). 

פיצ׳ינו ופיקו זיד,ו את הפשה״ט עם "המגיה האמיתית": 

היא מלמדת את האדם להשתמש בכוחותיו הטבעיים הגלויים 
מתוך התאמתם לכוחות הנסתרים — הניסים האלהיים — 
הגנוזים ומעורים בהם. פאראצלסוס הבחין בין "אורו של 
הטבע״ — המתגלה באיש-ד׳מדע, הטכנאי ודזרופא, ובין 
״אורו של החסד״ — המתגלה באדם בעל ההשראד" הנביא 
וד,תאולוג! יחד עם זה ראה את שני האורות פועלים זד. 
בצד זה וקשורים זה בזה כגבר ואשה. 

( 3 ) שלינג (ע״ע) הוא יוצרו של הגל השלישי של 
ר,פשד,״ט בחיבוריו מן השנים 1797 — 1807 . רעיונו העיקרי 
של שלינג באותד, תקופה היד, ראיית התבונה כפועלת בשתי 
דרכים: באופן עיוור וללא תודעה — כשהיא יוצרת את 
הטבע, ומתוך תודעה — כשד,יא יוצרת את העולם האידאלי. 
השניות הזאת מתבטלת ע״י הכרת הזהות של הפעילות 
הבלתי־מודעת של הטבע עם פעילותו המודעת. הפילוסופיה 
יכולה לד,עמיד את העולם הראלי על האידאלי — ואז 
היא נקראת פילוסופיה טראנסצנדנטאלית (ע״ע 
טרנסצנדנטלי), או את האידאלי יעלי הראלי — ואז היא 
נקראת פ ש ה " ט. הראשונה 'מסבירד, אתי החוקיות שבטבע, 
בד,ראותד, שביצירת תוצרי־הטבע משתקף כוח הקרוב בשרשו 
ליצירה המודעת של האדם! ואילו מטרת הפשה״ט היא 
להסביר את תבונת האדם כתוצר של הטבע. הפשר,"ט היא 
״פיסיקד, ספקולאטיווית״: בעוד שד,פיסיקה הרגילה חוקרת 
את הפנים החיצונים של הטבע, חוקרת הפשה״ט את הטעמים 



299 


טבע, פילוסופיה של דו־ — מבע דומם 


300 


הראשוניים של יצירת הטבע ומבקשת לגזור את התופעות 
מתוך הטעמים הראשוניים הללו. 

ממשיכי רעיונותיו של שלינג היו תלמידיו אוקן (ע״ע) 

וה. סטפגם ( 5 \ 0££01 ] 5 .]ע). גם גתה (ע״ע, עמ׳ 749 — 752 ) 
היה קרוב להם בעיסוקו הרב והממושך בחקר הטבע, עיסוק 
שהיה בו יותר משום פשה״ט משהיה בו משום מחקר מדעי 
ממש. השפעת פילוסופיית־הטבע הגרמנית ניכרת היתה 
באותה תקופה בצרפת כמשנתו הביולוגית של ז׳ופרואה 
סנט־אילר (ע״ע). אולם רובם המכריע של חוקרי־הטבע 
במאה ה 19 התייחסו בשלילה גמורה לפשה״ט משום עקרותה 
מבחינת קידום הכרת הטבע האמפירי, וכשלבשה פילוסופיית* 
הטבע במסגרת שיטתו של הגל (ע״ע. עמ׳ 385 ) צורה 
קאריקאטוריסטית־כמעט, היתה ללעג בפי הפיסיקנים והביו־ 
לוגים, מפתחי מדע־הטבע החדיש. אולם אע״פ שהפתרונות 
של שלינג ותלמידיו לא התאימו כלל להתפתחות של מדעי־ 
הטבע, יש לראות בפשה״ט במובנו של שלינג תפקיד פילוסופי 
לגיטימי — ביחוד לכל פילוסוף הטוען לאחדות הטבע והרוח 
בשרשם. יש לציין, שדווקא בזמן האחרון מתגלים בהגותם 
של פיסיקנים דגולים, המהרהרים במשמעות של הכרותיו 
ומסקנותיו של המדע החדיש, הלכי־רוח קרובים לפשה״ט, 
כגון בעיוניהם של שרדינגר (ע״ע), של ויגנר (ע״ע [כרך- 
מילואים]} ובמידה מסויימת גם של נילס בור (ע״ע). 

(ב) הפשה״ש כתורת־ההכרה של מדע־הטבע 
נקראת גם "פילוסופיית־הטבע הביקרתית". תפקידה לחשוף 
את ההנחות שעליהן בנוי מדע־הטבע, הנחות הקיימות גם 
כשהחוקר עצמו אינו יודע עליהן. משימתה של הפשה״ט 
כאן היא "לתפוס במכלול מסקנות חקירת הטבע את ההנחות 
האלה, להכיר ולזהות אןתן בתוך שיטת־המושגים המסובכת 
המתפתחת בחינת מדע־הטבע". פילוסופיית־הטבע הביקרתית 
אינה מספקת מסקנות חדשות של החקירה, אך היא מצביעה 
על בעיות מדומות הנוצרות מתוך התעלמות מן ההנחות 
העקרוניות של כל מדע־טבע או מתוך אי־הבנתן. בזמנים של 
התקדמות סוערת או של מיפנים במדעי־הטבע, כגון בתקופת 
יצירת תורתיהיחסות או תורת־הקוואנטים, חשוב ביותר 
שלחוקר יהיו מודעים יסודותיה של אותה תורת־הכרה שעליה 
הוא מבסס את מדעו! לפיכך מוצאים אנו שבזמנים אלה 
נעשים חוקרים רבים עצמם לפילוסופים (וע״ע מךע: 
הפילוסופיה של המדע). 

ש. ה. ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, ת״ש ! .:)•ז 1 .^ו 11 ..י! 

עבר׳ [י, גרינפלד), המדע) 1902 ,:)!^ 1/1 ( 1 ■> ^>וו)!^ 3 

01£ \\ ן (וההיסרתיזה, תרצ״א 

..מ : 510 •! 

; 1913 ,( 60-98 ,ן . 01 

• 0 ( 1 , 1 ש 10 .^ 1 ; 1913 . 4 

. 1 > 00£1€ . 1 ) . 1 ) 

-־ 11111 ; 1927 ,!!:):יסו׳יח .א ;י־ 926 { 

,תס[)"](;)!) ,י! ; 1930 , 1 ״{ 1 >י 111 ז€^ 0£ . 1 ) ,קרתו; 10 

; 9-19 [ 11 ^ 11 }> 111 > 

. 1 ) ,.!) 1 ;״ 1949 , 47-88 . 22-34 

: 1950 . 1 > ,ו 1111 .ררנ 11311 . 9 ; 1956 

; 1950 /מ ,טו*.ח 0 ^־ו 3 ^ 

,ז 5 ו'^ח €1€ ^יז 1€ {^ 0 ^ 110 {{*ז ,;//^/■ 1 ^ 7:7 ,(. 011 ) ו}ק 1 ו 8011 .? 

/ 0 ״>[ 77 ח 3 ׳\ .ס ;^' 1951 

; 1954 , 5 } 1 ;>€ז 0 ,ז€^ח 1 ! 60 ־ו 41 .> 5 ,נ־ז ר 1954 

. 1 > 10 זז . 1 > 1£ (ז 

.^ 1 ;* 1956 , 1 ז€,> 01 ט 0 ^ 1 ,.ז ; 1954 

, 11€ {^ 211050 ( 1£17 (' 1£ {( 2£1 א£ת . 7 > ¥\ ' 00 

. 1960 

ש. ה. ב. 


?? 115 3 ״וב?ם (תש( 1111£1 <£ ,;>£!! 1 ! 1 ] 5 ,^]:^ 0 ךת €זו 311 ת), באמ¬ 

נות — ציור המתאר אובייקטים "שאינם חיים", 

כגון כלים, דברי־מאכל, פרחים ובו׳. ממקורות ספרותיים 
ידוע לנו הטה״ד כמוטיוו אמנותי עצמאי ביוון בתקופה הקלא¬ 
סית המאוחרת. תיאורי ט״ד הלניסטיים שרדו בציורי-הקיר 
של פומפיי, הרקולאנאום וסטאביה ובפסיפסי־רצפה הלניס¬ 
טיים ! הם היו' עפ״ר עיטורי־שוליים או קטעים מקומפויזיציות 
אחרות. — עם עליית הנאטוראליזם במאה ה 15 חזרה ועלתה 
ההתעניינות בט״ד, שנעלמה כמעט כליל ביה״ב. תיאורי ט״ד 
תפסו מקום חשוב בציורים חילוניים ודתיים, וביחוד בתיאורי 
ה״בשורה למרים" (פרחים וכלי־בית המסמלים את טהרתה), 
ובתיאורי חיארונימוס הקדוש (ספרים, גולגולת, שעון-חול 
וכו', ששימשל כעין 1 ־ 01 נח סזחשרתשבת ["זכור את המוות"] 
ונתגלגלו לאחר מכן בציורי הצג״ח^ע ["הבל הבלים"] 
העצמאיים של המאות ה 16 וה 17 ). קטעים כאלה, ששימרו את 
משמעותם הסמלית-הדתית. הופיעו בשלהי המאה ה 15 ובמאה 



0 . קאראוואנ/י: ס? פירוח (ס' 1 ז המאה ה 1 ) 1 ו 


ה 16 כציורים עצמאיים, קודם בארצות־השפלה, ולאחר-מכן 
בגרמניה. עפ״ר צויירי על צירם האחורי של ציורים בעלי 
נושאים דתיים מתאימים. על סוג זה נימנה ציור-הפרחים 
העצמאי הראשון של ממלינק (ספוד ל 1490 ). באיטליה 
הופיעו תיאורים עצמאיים'של ט״ד במאה ה 15 בשיבוצי-עץ 
דקוראטיוריים. כציור הט״ד הנאטוראליסטי האוטונומי הרא¬ 
שון בציור האירופי החדש נחשב ה״ט״ד עם כפפת שריון" של 
יקופו דה ברברי ( 1504 ). אחריו בא "םל-הפירות" המפורסם 
של קאראוואג׳ו. בשלהי המאה ה 16 נעשו בפלאנדריד. נסידנות 
חשובים להבליט את חלקו של הטה״ד במסגרת קומפוזיציה, 
הכוללת ברקעה האחורי נושא אנושי-דתי! עפ״ר נעשה הדבר 
ע״י תיאורו של שולחן-מטבח עמום בשר, דגים ובו׳ ברקע 
הקדמי, התופש את מרבית שטח התמונה. המשך ישיר לכך 
מהווים התמונות מחיי בתי-המרזח הספרדיים במאה ה 17 
ורבים מציורי הטה״ד ההולאנדיים. — תור-הזהב של הטה״ד 
הנאטוראליסטי חל במאה ה 17 . בעיקר פרח אז הטה״ד בציור 
החילוני הבורגני של ארצות-השפלה (ע״ע הולנד, עמ׳ 735/6 , 
ותמ׳ עם׳ 741 ! פלנדריה; אמנות). הביקוש הרב לציורים 
אלה עודד התמחות בנושא זה, והיו אף שהתמחו בסוג 
מסויים של ט״ד ("שולחנות ערוכים", כלים, פירות, דגים, 
פרחים, שלל-ציד וכו׳). בספרד התפתח נוסח מאופק וחמור 
של ט״ד (ולאסקס, סורבאראן, קוטאן). במאה ה 18 מתבלטת 
יצירתו המעולה של שרדן הצרפתי, שהאציל על המסורת 


301 


טבע דומם — טבעת 


302 


ההולאנדית רגישות צבעונית ושיווה לטה״ד מבנה עשיר 
וצלול להפליא. — הטה״ד חזר ותפס מקום ניכר ביצירותיהם 
של האימפרסיוניסטים הצרפתים ובני־דירם. הווירטואוז הגדול 
של הטה״ד האילוזי