האנציקלופדיה 

העברית 

כללית, יהודית וארצישודאלית 


ביד עסזידי 
ג-גנדוזי 



חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״בל 
ירוסזלים - תסזי׳ס - חל־אביב 



^ונ]£^ק 010 ץ 0 א£ 

^ 0 1 ^ 8 8 £ 1 ־ 1 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות בע-ם 

מ. וב. פלאי 


מהדורה שניה 

הכרך סודר בדפוס מסדה בע״מ, רמת־גן. התמונות הצבעוניות נדפסו אף הן בדפוס מסדה. 
הגלופות הוכנו בצינקוגראפיה של מ. פיקובסקי, ירושלים. שירטוט המפות נעשה על־ידי 
ב. י. ברוייר ונחמה שפירא. ההגהות — על־ידי עוזר רבץ. י. בבריאלי וב. אליצדק 
סטיריוטיפ ומטריצות — מרדכי גדנדה. נדפס בדפוס הפועל הצעיר. תל־אביב 


כל הזכויות שמורות להוצאה, ביהוד זכויות תרגום, קיצורים, צילומים והעתקות 
.ס!.! 0 אומ 15 .ז 8 ; 1 ? ג 1 ם 6 \,?ס 01 ץ 0 א£ זגנסז&׳ו׳נסס 

. £1 .^ 158 א 1 7£0 א 1 צ? 



המקרבת הפללית לפיד י , 


העורך הראשי: מנהל המערכת: 

ר״ר ישעיהו ליבוביץ אלכסנדר פליא, . 81.4 


המערבת המרכזית 

מחלקת מקצועות היהדות: ד" ר אסרים א. אורכף 
מחלקת מקצועות הרות : פרוס׳ ש. ה. ברגמן 
מחלקת מקצועות השבע ; ד״ר ישעיהו ליכוביץ 


המזכירות המדעית 

המזכירה הכללית: 

ר״ר גרטה ליבוביץ 

יעקב לוינגר,. 4 . 61 / מקצועות היהדות, ד״ר אירנה גרבל / מקצועות הרוח! יסח שמני־בירנבוים / גאמראפיה. 
ד״ר ג. ליבוביץ / מקצועות הטבע, מלכה טרגן . 50 . 61 / בוטאניקה, זואולוגיה 


עורבי המדודות 


.. ידיעת א״י, ארכאולוגיה 

מ. אכי־יונה,. 4 . 61 . . 

יועץ). ביולוגיה 

סדום׳ ש. אדלר (עורך 

..תלמוד, ספרות רבנית 

ר״ד א. א. אורבד 

. פסיכולוגיה 

ר״ד ח. אודמיאן 

. פיסיקה 

ד״ר א. אלכסנדר 

., .. תולדות ישראל בימי 

הכינים ובזמן החדש 

ד״ר ח. ה. בךששון 

.. מינראלוגיה! פמרוגראפיה 

ד״ר יעקב כן־תזר .. 

. צבא ומלחמה 

ם/אלוןז ד״ר י. בר 

. פילוסופיה 

פרוס׳ ש. ה. ברגמן 

.מוסיקה מזרחית 

ד״ר א. גרזון־קיוי 

.ביבליוגראפיה 

א. מ. הברמן 

.בוטאניקה 

פרוס׳ מ. זהרי ,. 

.היסטוריה חדשה 

ר״ד מ. זיו .. .. 

.תולדות־הרפואה 

ד״ר יהושע לימיביץ 

. בימיה ן ביולוגיה, רפואה 

ד״ר ישעיהו ליבוביץ 

.. .. ציונות, סוציאליזם 

א. ליבנה .. .. 


הראשיים בברד 

פרוס׳ ח• י. פולוצקי . בלשנות 

ד״ר א. פוקס.היססוריה עתיקה 

פרנק פלג . מוסיקה 

דוד ג. פלוסר,. 4 . 61 .. תרבות קלאסית י נצרות 

ר״ר מ. סלטצי . איסלאם 

פרוס׳ ח. סדי (סלאום) .. ספרויות רומאגיות, 

ספרות גרמנית 

א.סר:ם. גאוגראפיה ז גאולוגיה 

פרוס׳ א. ה. פרנקל . מאתמאטיקה 

עו״ד שבתאי רוזן, . 8 * 1 .. 1 יחסים ומשפט ביז־לאומיים 
ר״ר בצלאל (הפיל) רות היסטוריה של ימי הביבים 

פרוס׳ מרדכי ריינר . מכניקה 

שלמה רימר,(... 800 ) . 50 . 0 . כלכלה 

ד״ר ם. שין*. אמנות 

פרום׳ ג. שלום .קבלה 

הגן שמרוק,. 4 . 0 . ספרות יידית 
























רשימת המחברים המשתתפים בכרך י׳ 


אבי־יונה מיכאל,. 4 1 * 

ירושלים, מרעה באוניברסיטה העברית / ידיעת א״י* ארכאולוגיה 

אבנימלף משח, ד״ר 

ירושלים, םרוםםור־חבר באוניברסיטה העברית ן גאולוגיה 

אהרונפון אלכסנדר, ד״ר 

תל־אביב / הערך: גגדהי 

אוליצקי אריה ל., ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בקטריולוגיה 

אופנהיימר הלל, ר״ד 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

אורב!־ אפרים א" ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / תלמוד* הלכה* ספרות 
רבנית 

אחימאיר אכ״א, ד״ר 

רמת־בן / היסטוריה וספרות רוסית 
אטינגר שמואל, .*נ 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / תולדות ישראל 

איל־גלעדי חפצי-בח, ד״ר 

ירושלים, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

אילני־פיגנבאום יעקב, ד״ר 

ירושלים / תעשיית מזון 

אלהוארי מחמד נמר, עו״ד 

נצרת / משפם איסלאמי 

אליצור יהודה,. 14 

ירושלים / מקרא 

אלכסנדר ארנפט, ד״ר אינג׳ 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פיסיקת 

אלכסנדר שלמה 

ירושלים / פיסיקה 

אלמאליח אברהם 

ירושלים / יהודים בארצות־הסזדח 

אלקושי גדליהו, ד״ר 

ירושלים / ספרות עברית חדשה 

אמירה, בנימין ד״ר 

ירושלים, סרופםוד־חבר באוניברסיטה העברית / מאתמאטיקה 

אסף שמחה, הרב(ז״ל) 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית, שופם בבית המשפט 
העליון / תקופח הגאונים 

אפטרגוט ונדה 

ירושלים ! תאמרץ ז היסטורית כללית 

אסלבאום שמעון, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה עתיקה 

איכרי ארתור ג׳ימז 

קיפבריג/ פרופסור באוניברסיטה / איסלאם 

ארז חזודח 

תל־־אביב / ציונות 

ארזי אברהם, ד״ר 

ירושלים / הלכה ) 

ארנולד סאולה 

בנימינה / ספרות אנגלית 

ארצי פנהם, ד״ר 

ירושלים / המזרח הקדזם 


ארצי רפאל, ד״ר 

חיפה / מאחמאטיקה 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / תולדות היהודים 
בארצות המזרח 

כאכ״ד יעקב, ד״ר אינג׳ 

רחובות, מנהל מרכז אימץ בחלב ויועץ לענייני חלב במשרד המסחר 
והתעשיד. / הערך: גבינה 

ביינרט היים, .מ 

ירושלים / תולדות ישראל בספרד 

כלום קארל חיים, ד״ר 

ירושלים / ביזאנטיון* באלקאן: תרבות יה׳ב 

כלומנטל פנחס, ד״ר 

ירושלים / ספרות אנגלית 

בן־יעקב אברהם 

ירושלים / תולדות הירודים בארצות המזרח 

כן־שמאי מאיר הלל, ד״ר 

ירושלים / פיסיקה! כימיה 

כן־ששון חיים הלל, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניבר. העברית/ תולדות ישראל* גאופוליטיקה 

כן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מינראלוגיה * פטרוגדאפיה 

כילפקוב־יאנסן פ. י., ד״ר 

קופנהאגן, פרופסור באוניברסיטה / ספרות תיח 

כר ישראל ד״ר, ס. אלוף 

תל־אביב / צבא ומלחמה 

כראוור אברהם יעקב, ד״ר 

ירושלים / גאמראפיה 

ברגמן שמואל הוגו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

כר־הלל יהושע, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / לוגיסטיקה 
ברור משה,, 51.50 
תל־אביב / גאוגראפיה 

כרכוז משח, ד״ר 

חל־אביב / המזרח הקדום 

ברנד יהושע, ד״ר 

ירושלים / ספרות הגאונים 

גכריהו חיים משה יצחק, . 51 

ירושלים / המזרח הקדום 

גוגנהיימר חיים חיינריד, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מאתמאסיקד. 

גוטמן אורי פליבס, ד״ר 

ירושלים / גאוגראפיה 

נולדכרג אברהם, ד״ר 

ירושלים, מזכיר המבון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית / 
תולדות ישראל בארצות־הבריח 

גולדשמיט אלישבע, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / זואולוגיה* גנטיקה 

נלכד נתן מיכאל, ד״ר 

ירושלים / הערך: גליציה 



13 


רשימת המחברים 


14 


גרבל אירנה, ד״ר 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / בלשנות > תולדות התרבות 

נרבצקי אורי, ד״ר 

חיפה, מרצה בטכניון העברי / מכניקה 

גרזון־קיווי אסתר, ד״ר 

ירושלים, חברת מהקר ומנהלת המכון למוסיקולוגיה העברית של 
האוניברסיטה העברית / מוסיקה 

גרינהוט אדו רן, . 81.4 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / ספרות יונוסלאווית 

גרינץ יהושע מאיר, . 81.4 

ירושלים / מקרא! אנתרופולוגיה חברתית 

דוסטרובסקי אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / דדמאטולוגיה 

דיאמנט סאול יוםן 5 , ד״ר 

ירושלים / תולדות־ישראל > גגאלוגיה 

דיויס £ ?ולין, ד״ר 

אוכספורד, בליול קולג׳ / המזרח התיכה והודו 

הברמן אברהם מאיד 

ירושלים, מנהל ספריית שוקן / ביבליוגראפיה! דפוס! ספרות עברית 
ביה״ב 

הד אוריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה ותרבות של 
תורכיה ופרם 

הורוביץ שלמה, ר״ד 

חיפה / היסטוריה חדשה 

הלפרין ליסמן, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נוירולוגיה 

/י 

החשובפקי בנימין,. 4 . 8 

ירושלים / ספרות יידית 

וולמן משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פאתולוגיה 

ויטנברג (זלצברגר) לורה שולמיוז, ד״ר 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / ספרות גרמנית 

וינטר אריד, ד״ר 

חל־אביב / ספרות גרמנית 

וישניצר מארק, ד״ר 

ניריורק, פרופסור בישיבודאוניברסיטה / חולדות־ישראל 

ולנטין הוגו, ד״ר 

אופסלה, פרופסור באוניברסיטה / היסטוריה של שידיה 

ולצר ריכרד, ד״ר 

אוכספורד, מרצה באוניברסיטה / תרבות האיסלאם 

זהרי מיפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטאניקה 

זוסמן יואל, ד״ר 

ירושלים, שופט בית הדין העליון / משפט 

זיו מיכאל, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה חדשה 

זליגר מנחם (מרטין), . 4 . 81 

כפר סבא / היסטוריה חדשה 

חיים אביבה 

סטוקהולם / ספרות סקאנדינאווית 

חשין שלמה זלמן, ד״ר 

ירושלים, שופט בית הדין העליון ! משפט 

טדפקי גד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / משפט 


טוכיאנא יוסף 

פריס, פרופסור בביה׳״ס הממלכתי ללשונות מזרחיות חיות / 
העוז־: גלה 

טורי יעקב,. 4 . 81 

חיפה / היסטוריה חדשה 

טיברגר פריץ, ד״ר 

ירושלים / ספרות גרמנית 

מדגן מלכה, . 81.50 

ירושלים / בומאניקה! זואולוגיה 

טרוור ג׳ק ס., ד״ר 

קיסבריג/ מרצה באוניברסיטה / אנתרופולוגיה פיסית 

יהושע יעקב,. 81.4 

ירושלים / משפט איסלאמי 

ימר משה, ד״ר 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / תולדות המרע 

ירדני־אגמץ גליה 

ירושלים / תאטרון 

ירושלם אדמונד מאיר, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה של יה״ב והזמן החדש 

בהן מאכסימיליאן, ד״ר 

תל-אביב / אדריכלות 

כ״ץ שמחה, . 4 . 81 

ירושלים / תולדות היהודים ברוסיה 

לב זאב, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

לוי יהודה לאו, ד״ר 

ירושלים / מוסיקה 

לוץ ישראל, ד״ר 

ירושלים / שירה עברית ביה״ב 

לוינגד דוד שמואל, ר״ד 

ירושלים, פרופסור, מנהל הארכיון של המכון לכתבי היד העבריים 
שליד משרד החיבור והתרבות / הערך: גוטמן יחיאל מיכל 

לוינגר יעקב, . 814 

ירושלים /פילוסופיה יהודית! תולדות ישראל 

לויצקי יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מאתמאטיקה 

ליבוביץ גרטה, ד״ר 

ירושלים / סאתמאטיקה! פיסיקה 

ליבוביץ יהדשע, ד״ר 

ירושלים / חולדות הרפואה 

ליבוביץ ישעיהו, ד״ר 

ירושלים! מרצה באוניברסיטה העברית / כימיה! ביולוגיה! 
רפואה 

ליבנה אליעזר 

ירושלים, חבר הכנסת / ציונות! סוציאליזם 

ליפשיץ ברור,. 81.4 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

לנג ד. מ" ד״ר 

לונדון, מרצה באוניברסיטה / לשת ותרבות גאורגיח 

לנדאו יעקב מ., ד״ר 

ירושלים / מצרים המודרנית 

מארכום שמעון, ד״ר 

ירושלים / תולדות ישראל בארצות הבאלקאן 

מנדלסון היינריף, ד״ר 

תל־אביב, מנהל המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע / זואולוגיה 



15 


רשימת המחברים 


16 


נוה (כת־שלה) פנינה, ד״ר 

ירושלים / שירה עברית ביה״ב 

נוי דב, ד״ר 

ירושלים ! פולקלור 

סגל משה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מקרא 

סדוכסקי אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גיגיקולוגיה 

סירמונמה יוסף ברוד, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה של יה״ב! היסטוריה וספרות איטלקית 

סמבורסקי שמואל, ר״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / חולדות המדע 

סקלר צבי הרי 

ניו-יורק / העיד: ג׳וינט 

עמירן דוד,. 4 נ 

ירושלים פרעה באוניברסיטה העברית / גאוגראפיה 

סאסארלי יהויקיס, ד״ר 

ירושלים, סדריך באוניברסיטה העברית / ספרות איטלקית 

פוזנר עקיבא ברון, הרב ד״ר 

ירושלים / תולדות ישראל 

פולוצקי ח. יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! בלשנות 

פוסטר אידרים לולין, ״ 14.4 

תו ע 

אוכספורד, פרופסור באוניברסיטה / בלשנות קלטית 

פוקס אלכסנדר, ד״ר 

ירושלים, פרעה באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

פוקורני רפאל, ד״ר 

תל־אביב / פסיכולוגיה 

פמקץ אליעזר,. 4 ,*ג 

ירושלים / גאוגרפיה 

פיגנכאום אריה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אוסתאלמולוגיה 

פינס שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה יהודית 
ואיסלאמית 

פלג פרנק 

חיפה / מוסיקה 

פלדנקרייז משח, ד״ר אינג׳ 

תל־אביב / ספורט 

פלוסר דוד ג., . 14.4 

ירושלים / תרבות קלאסית • תאולוגיה! נערות 

פלסנר מאיר, ד״ר 

ירושלים, חבר־להוראה באוניברסיטה העברית / איסלאם! ספרות 
ערבית• מזרחנות 

פלק זאב, . 14,4 , עו״ד 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / משפט עברי 

פראודר יהושע, ד״ר 

ירושלים, מרעה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יה״ב 

פרוידנכרג גדעון, ד״ר 

נהלל / הערך: גורדו! אברהם דוד 

סדי(פלאום) הידס, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / ספרויות רומא* 
ניות • ספרות גרמנית 

פרנס אברהם 

ירושלים / גאוגראפיה! גאולוגיה 


פרנקל אברהם דלוי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / פאתמאסיקה 

פרנקל בנימין, ר״ד 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטה העברית / פיסיקה 

פרסיץ יצחק 

ירושלים / ספרות רוסית 

צליוק אברהם, ד״ר 

חיפה, הבר החברה הפוניסריח ערפתית / הערך: גמגום 

קאפו ז׳אן 

פאריס, מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית / אמנות 

קוסף לותר, ד״ר 

ירושלים, הספריה הלאומית / ספרות ערבית 

קטן משה,. 11 ־^ 1,10.1 

ירושלים / היסטוריה וספרות צרפתית 

קירר(קליין) בתיה 

ירושלים/הערך: גיהגם (יהדות) 

קפלן צבי 

ירושלים / הלמוד 

קרמיש יוסף, ד״ר 

ירושלים, מנהל הארכיון של,יד ושם* / העיד: גטו בימי הבאצ-ם 

ררזלאר מרדפי, ד״ר 

ירושלים / מוסיקה! חרבות קלאסית 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזן שבתאי, עזי״ד. 8 * 1 * 1 

ירושלים, היועץ המשפטי של משרד־החוץ / יחסים ומשפט ביך 
לאומיים 

רוזנבליט פנחס, ד״ר 

סקוה־ישראל / תולדות ישראל בגרמניה 

רוזנן נפתלי, ד״ר 

תל־אביב, מנהל מחלקת־האקלים ורשת התחנות שליד משרד 
התחבורה / גאוגראפיח! קלימאטולוניה• מטאורולוגיה 

רות בצלאל(טפיל), ד״ר 

אוכססורד, מרצה באוניברסיטה / היסטוריה של יה״ב• תולדות* 
ישראל באנגליה ובאיטליה 

רטנר יוחנן, אדריכל 

חיפה, פרופסור בטכניון / בנאות 

ריינר מרדכי, ד״ר 

חיפה, פרופסור בטכניון / טכניקה 

דימר שלמה, (. £000 ) . 8.50 

ירושלים / כלכלה 

רמוס־ניל קארלום, ד״ר 

ירושלים, חבר להוראה באוניברסיטה העברית / ספרות ספרדית 

שוחטמן ברוף,. 4 . . 14 

ירושלים, בית־הספריט הלאומי והאוניברסיטאי / עיתונות עברית 

שולוב אהרן, ד״ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

שטייניץ גדעון, ד״ר 

חל־אביב, השרות המטאורולוגי של פשרד־התחבורה / גאופיסיקה 

שטייניץ היינץ, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

שטייניץ חנן, ד״ר 

רמות־השביט, מנהל הקונסרוואטוריון העירוני של פתח־תקוח / 
מוסיקה 



17 


רשימת חמחכרים 


18 


שטרן ולמר, ד״ד 

ירושלים, המחלקה לחקר םקורות־המים של משרד־החקלאות / 
גאופיסיקה 

שטרנפדג משה, . 14 , עו״ד 

ירושלים, הנר להוראה באוניברסיטה העברית / משפט 

שיף פריץ, ד״ד 

חיסר״ מנהל המוזיאון העירוני לאמנות חדישה / אמנות 

שלום גרשם, ד״ד 

ירושלים, סרוטסור באוניברסיטה העברית / קבלה 

שלם נתן, ד״ר 

ירושלים / העיד: גלוף 

שמואלי הרצל, ד״ד 

חל־אביב ן מוסיקה מזרחית 


שמוש יצחק, ד״ד 

ירושלים, סורח באוניברסיטה העברית / ספרות ערבית חדשה 

שמני׳יבידנכוים יפה 

ירושלים / גאוגראפיד. 

שמרוק חנן, . 8 

ירושלים / ספרות יידית 

שנבדג בדנדד, אינג׳ 

חיפה, פרופסור בטכניון / :אודזיה 

שפיר אוטו עמנואל 

ירושלים / פילוסופיה 

שפירא פנימין, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / גיוכיסיזז 

תמר דוד,.מ 

ירושלים / תולדות ישראל 



ראשזי־תיבות מל טימות המחברים 


= ישעיהו ליבוביץ 

י. ל. 

= ארנסט אלכסנדר 

א. א. 

= יהודה לאו לוי 

י. ל. ל, 

= אפרים א. אורבן 

א. א. א. 

=־ יעקב לויצקי 

י. לו. 

= אלכסנדר אהרונסון 

א. אה. 

= יחיאל לרר 

י. לר. 

= אברהם ארזי 

א. אר. 

= יהושע מאיר גרינץ 

י. מ. ג. 

= אב״א אחימאיר 

א. אח. 

= יעקב ם. לנדאו 

י. ם. ל 

= אליהו אש תור 

א. אש. 

= יגהק פרסי ץ 

י. ם. 

= אלישבע גולדשסיט 

א. ג. 

= יוסף קרסיש 

י. קר¬ 

= אדתוד ג׳ימז ארברי 

א. ג׳. א. 

= יוחנן רסבר 

י. ד. 

= אברהם גולדברג 

א. גו. 

= יהושע ברנד 

יה. ב. 

= אורי גרבצקי 

א. ג.־י. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= אירנה גרבל 

א. ג־ל. 

= יהושע פדאווד 

יה. ס. 

= אסתר גרזון־קיווי 

א. ג.־ק. 

= יוסף טוביאנא 

יו. ט. 

= אריה דוסטרובסקי 

א. דו. 

= יעקב באב״ד 

יע. ב. 

= אברהם הלוי פרנקל 

א. ה. ם, 

= יעקב לוינגר 

יע. ל. 

= אוריאל דד 

א. הד 

= יעקב אילני־פיגנבאום 

יע. פ. 

= אריך ויגטר 

א. וי. 

= יפה שסני־בירנבוים 

ים. ש. 

= אברהם יעקב בראוור 

א. י. בר, 

= ישראל בד 

יש. ב. 

= אריה ליאו אוליצקי 

א, ל. א. 

= ישראל לוין 

יש. ל. 

= אידריס לולין פוסטר 

א. ל, ם. 

= ליסמן הלפדין 

ל, הל. 

= אליעזר ליבנה 

א. לב. 

= לורה שולמית ויסנברג(זלצברגר) 

ל. ז. ו. 

= אברהם מאיר הברמן 

א. מ. ה. 

= לותר קוסף 

ל. קו. 

= אדסונד מאיר ירושלט 

א. מ. י. 

= הסערכת 

מ. 

= אריה סדובסקי 

א. ס, 

= משה אבניסלר 

מ. א. 

= שפיר אוטו עמנואל 

א. ע. ש. 

= מיכאל אבי־יוגה 

מ. א. י. 

= אדיה פיגנבאום 

א. ם. 

= משה ברכוז 

מ. ב. 

= אורי פליקס גוטמן 

א. פ. ג. 

= משה ברור 

מ. בר. 

= אלכסנדר פוקס 

א. פו. 

= ד. ם. לנג 

מ. ד. ל. 

= אליעזר פסקין 

א. פט. 

= מאיר הלל בךשסאי 

ם. ה. כ. 

= אברהם פרנס 

א. פר. 

= מאדק זישניצר 

ם. וי. 

= אברהם צליוק 

א. צ. 

== מיכאל זהרי 

ס. ז. 

= אהרן שולוב 

א. שו. 

= מ. זליגר 

מ. זל. 

= בנימין אמירה 

ב. אס. 

= מלכה סרג! 

ם. ט. 

= בנימין הרושובסקי 

ב. ה. 

=־ משה יסר 

פ. י. 

= בנימין פרנקל 

ב. פ. 

= מחמד גמר אלהואר , 

מ. נ. א. 

= בתיה קידד (קליין) 

ב. ק. 

= מאיר פלסנר 

מ. !ג 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר. 

= משה פלדנקרייז 

מ. פל. 

= ברוך שוחטמן 

ב. ש. 

= משה קטן 

ם. ק. 

= ברגרד שנברג 

3 . ש נ. 

= סאגפרר ריפר 

מ. ר. 

= בנימין שפירא 

ב. ש פ. 

= מרדכי רוזלאר 

מ. רו. 

= גדליה אלקושי 

ג. א. 

= מרדכי ריינר 

מר. ר, 

= ג׳ק ם. טרוור 

ג/ ט. 

= משה וולמן 

מש. ו. 

= גרטה ליבוביץ 

ג. ל. 

= משה שטרנברג 

מש. ש. 

= גדעון פרוידנברג 

ג. ם. 

= בח בר'און 

נ. בר. 

= ג׳ואקינו פאפארלי 

ג/ פ. 

= נתן מיכאל בלבר 

נ. מ. ג. 

= גרשם שלום 

ג, ש. 

= נפתלי רוזנן 

נ. ר. 

= גדעון שטייגיץ 

ג. שט. 

= ס. קולין דיויס 

ם. ק. ד. 

= דוד עסירן 

ד. ע, 

= עקיבא ברוך פוזגר 

ע. ב. ס. 

= דוד ג. פלוסר 

ד. ס. 

= פאולה ארנולד 

פ. א. 

= דוד תמר 

ד. ת. 

= פנחס ארעי 

פ, אר. 

= הלל אופנהיימר 

ה. או. 

= פנינה נוה (בת שלה) 

פ. כ. 

= חיים היינריך גוגנהיימר 

ה. ג. 

= פנחס בלומנטל 

פ. בל. 

= הוגו וולנטין 

ה. ו. 

= פריץ טיברגר 

פ. ט. 

= היינריך מגדלסון 

ה. מ. 

= ם. י. בילםקוב*יאנסן 

ם. י. ב. 

= צבי הרי סקלר 

ה. ם. 

= פאול יוסף דיאמבט 

ס. י. ד. 

= היינץ שטייגיץ 

ה, ש. 

= פרנק פלג 

פ. פ. 

= הרצל שמואלי 

ה, שט. 

= פריץ שיף 

פ. ש. 

= ונדה אסטדנוט 

ו. א. 

= צבי קפלן 

צ■ ק. 

= ולסר שטדן 

ו. ש. 

= קרל חיים בלום 

ק. ח. ב. 

= זאב לב 

ז. לב 

= קארלום רמום־גיל 

ק, ר.־ג. 

= דאן קאסו 

ד. ק. 

= רפאל ארצי 

ר. אר. 

= חפצי־בה איל־גלעדי 

ת. א. ג. 

= ריכרד ולצר 

ר. ול. 

= חיים ביינדט 

זז. ב. 

= רפאל פוקורני 

ר, פו. 

= חיים פשה יצחק גבריהו 

ח. ג. 

= שמחה אסף 

ש. א. 

= חיים הלל בן־ששון 

ח. ה. ב*ש. 

= שמואל אטינגר 

ש. אט. 

= חיום פרי 

ח. 0 . 

= שלמה אלכסנדר 

ש. אל. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= שמעון אפלבאום 

ש. אס. 

= חנן שטייניץ 

ד. שט. 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

- חנן שמרוק 

ח. שם. 

= שלמה זלמן השי! 

ש. ז. ח. 

= יהודה אליצור 

י. א. 

= שמחה כ״ץ 

ש. כ. 

= יהודה ארז 

י.אד. 

= שמעון מארכום 

ש. מ, 

= יעקב בן־חור 

י. ב. 

= שמואל סמבורסקי 

ש. ם. 

= יהושע בר־הלל 

י. ב. ה. 

= שלפה פינס 

ש. פ. 

= יוסף ברוך סירמונסה 

י. ב. ם. 

= שבתאי רוזן 

ש- רו. 

= יואל זוסמן 

י. זו. 

= שלמה דימר 

ש. רי. 

= יעקב טורי 

י. סו. 

= שלמה הורוביץ 

של. ה. 

= יעקב יהושע 

י, וי, 



דאשי־־תיברת וקיצודים 


אב״ד = אב בית־דין 
אדר״ג = אבות דרבי נתן 
אה״ב = ארצות־הברית 
אה״ע = אבן תמר 
או״ח = אורח חיים 
איכ״ר = איכה רבתי 
ארם׳ = ארמית 
ב׳ = בבלי 
ב״ב ־־ בבא בחרא 
ב״ח = בית חדש 
ביבל. *= ביבליוגרפיה 
בי״ד = בית־דין 
ביהכ״ב = בית־הכגסת 
ביהמ״ד = בית־המדרש 
ביד׳ = ביצה 
בכור׳ = בכורות, בכורים 
ב״ט = בבא מציעא 
בסד׳ = במדבר 
במד״ר = בסדבר רבה 
במ״ר = במדבר רבה 
בע״ח = בעלי־חיים 
ב״ק = בבא קמא 
ב״ר = בראשית רבה 
בר׳ = בראשית 
ברא׳ = בראשית 
ברב׳ = ברכות 
ג׳ = גדאם 
גיט' = גיסיו 
גל׳ = גליון 
דב׳ = דברים 
דבהי״א = דברי הימים א' 
ד״ה = דיבור המתחיל 
דהי״א = דברי הימים א׳ 
דה״ב = דברי הימים ב׳ 
דהי״ב *־־ דברי הימים ב׳ 
רב׳ = דניאל 
ה״א =• הלכה א׳ 
הו׳ ־־ הושע 

הו״ל ־־ הוציא לאור, התא לאור 
הונג׳ ־* הובגארית 
הוד׳ = הוצאה, הוצאת 
הוד׳ = הוריות 
הל׳ = הלכה, הלכות 
וגו׳ = וגומר 
ויק' = ויקרא 
ויק׳ר = ויקרא רבה 
זכר׳ = זכריה 
ח״א = חלק א׳ 
ח״ב = חלק ב׳ 
חג׳ = חגיגה 
ח״ג - חלק ג׳ 


חול׳ = חולין 

חיד״א = חיים יוסף דוד אזולאי 
חי״ל = חסיבה יהודית לוחמת 
חו״מ = חושן משפם 
ח״ן = הנמה נסתרת 
חשמ״א = חשמונאים א' 
חשמ״ב = חשמונאים ב׳ 
יבם׳ = יבמות 
יה״ב = ימי הביניים 
יהר ־־ יהושע 
יו״ד = יורה דעה 
יחד =־ יחזקאל 
ילק״ש = ילקום שמעוני 
יצ״ו = ישמרהו צורו וגואלו 
ירו׳ = ירושלמי 
ירוש׳ = ירושלמי 
ירט׳ ־־ ירמיהו 
ישע׳ = ישעיהו 
ית״ש = יתברך שמו 
בה״י = כתב־היד 
כוד׳ע = כתב־העת 
כה״ק = כתבי־הקודש 
כ״י = כתב־יד, כתבי־יד 
כי״ח = כל ישראל חברים 
כ״ע = כתב־עת, כתבי־עת 
כת , = כתובות 
כתה״י = כתב־היד, נתבי־היד 
כת״י = נחב־יד, כתבי־יד 
לסה״נ = לספירת הנוצרים 
לפסזד׳ג = לפני ספירת הנוצרים 
מ׳ = מטר 1 משנה 
מבי״׳ט = משה בן יוסף טראני 
מגל׳ = מגלה 
מדר׳ - מדרש 
מהד׳ = מהדורה! מהדורת 
מהר״ל = מורנו הרב ר׳ ליווא (מפראג! 
סו״נ = מודה נבוכים 
מו״צ = מורה צדק 
מו״ק = מועד קמן 
מי , - מיכה 
מל״א = פלכים א׳ 
מל״ב = מלכים ב׳ 
מלח׳ = מלחמות 
מ״ם =־ מילימטר 
ממ׳ע = מטר מעוקב 
מנח׳ = מנחות 
מם' או מם. = מספר 
פס׳ - מסכת 
מס״ב = ססילתיברזל 
מסה״ב = מסילת־הברזל 
מ״ץ = מורה צדק 


פ״ר = מסר מרובע 
משב׳ = משגיות 
פת׳ = מתיה 
נדר' = נדרים 
נו׳ = נולד 
נחס׳ = נחמיה 
נ״י = ניו־יורק 
ס׳ ־־ ספר! סימן 
סס. = סנה 
סי׳ = סימן 
0 ״מ = סנטימטר 
סמ״ג = ספר מצוות גדול 
סמ״ק = סנטימטר מעוקב 
סס״ר = סנטימטר מרובע 
סנה׳ = סנהדרין 
ס״ת = ספר תורה 
ע׳ = עיין! עמוד! ערך 
ע״א = עמוד א' 
ע״ב = עמוד ב׳ 
עבה״י = עבר הירח 
עוב׳ = עובדיה 
עו״ד =־ עורך דין 
עד = עזרא 
ע״ז = עבודה זרה 

עי׳ = עיין 

עיר׳ = עירובין 
עם׳ = עמוד, עמודים 
ע״ב = על נהר 
ענ״מ = על נהר מיין 
ע״ע = עיין ערך, עיין ערכים 
סדר״א = פרקי דרבי אליעזר 
פוד״א = פנקס ועד ד' ארצות 
פי׳ = פירוש 
סס׳ = פסחים 
פסי׳ = פסיקתא 
פסיר״כ = פסיקתא דרג נחבא 
פסי״ר =ססיקתא רבתי 
םפד״מ = פראנקסורם דמיין 
צ״ל = צריך להיות 
ק״ג = קילוגראם 
קדמ׳ = קדמוניות 
קה״ר = קוהלת רבה 
קיר׳ = קידושין 
ק״ם = קילומטר 
קמ״ר = קילומטר מרובע 
ד׳ = ראה! רבי, רב 
ראב״ד = ר׳ אברהם אבן דאוד 
ראב״ח = ר׳ אברהם בר חייא 
ראב״ע = ר׳ אברהם אבן עזרא 
רא״מ = ר׳ אליהו מזרחי, ר׳ אליעזר 

מגרסיזא, ר׳ אליעזר ממיץ 



ראשזי־חיבות וקיצורים נהמסיח 


רא״ש =רבנו אשר בן יחיאל 
רדב״ז =־ ר׳ חד בן זמרא 
רד״ק = ר׳ דוד קמחי 
ר״ה = ראש־השנה 
רח״ו — רבי חיים ויטאל 
ר״י ־־ רבי יצחק (הזקן, מבעלי התוססות) 
ריב״ז = דבי יוחנן בן זכאי 
ריב״ש = רבי יצחק בךששת 
רייף = רבי יצחק אלפסי 
רלב״ג ־־־ רבי לוי בן גרשום 
רמ״א = רבי משה איסרלש 
רמב״ם = רבנו משה בן מימון 
רמב״ן = רבי משה בן גחמן 
רמב״ע = רבי משה אבן עזרא 
רמחיל = רבי משה חיים לוצאסו 
ר״ן = רבינו גסים 
רנ״ק = רבי גחמן קרוכמאל 
רסיג = רבי סעדיה גאון 


רשב״א = דבי שלמד. בן אדרת 
רשב״ג = רבי שלמד. אבן גבירול 
רשב״ם = רבי שמואל בן מאיר 
רשב״ץ = רבי שמעון בן צמח (חראן) 
רש״י = רבגו שלמד. יצחקי 
דית = ראשי תיבות, רבנו תם 
ש , ־= שגה, שנח 
שיא = שמואל א׳ 
ש״ב = שמואל ב׳ 
שד״ל = שמואל דוד לוצאטו 
שה״ש = שיר השירים 
שהש״ר = שיר השירים רבה 
שום׳ = שוסטים 

שויס = שפייאר, ורמייזא, מננצא 
שו״ע = שולחן ערוד 
שו״ת = שאלות ותשובות 
שייר = שלמד. יהודה רסאסורט 
שמ׳ ־־ שמות 


שמיא = שמואל א׳ 
שמ״ב = שמואל ב׳ 
שמו״ב = שמואל ב׳ 
שמו״ר = שמות רבה 
ש״ץ = שבתאי צבי* שליודציבור 
תהל׳ = תהלים 
תום׳ = תוססות 
תוסס׳ = תוספתא 
ח״ח = תלמיד חכם 
ת״י = תרגום יונתן בן עוזיאל ז 

תרגום ירושלמי 

תנה׳ = תנחומא 
תעג , = תענית 
תר׳ = תרגום! תירגום 
תרג׳ = תרגום 

תשב״צ = תשובות ר׳ שמעון בן צמח 

(דוראן) 







וינסבט ואן גוך: עץ אגס פורח ( 1888 ) 
אוסף סרטי, אמסטרדאם 


לאנציקלופריל לעברית 





27 


ג — גאואר, ג׳ון 


28 


בגון בהודית עתיקה, נתפצלה בדרך דומה הפיגמה /?/ 
לשתיים: לאחת הנכתבת ־ 1 (צאצא ר של הכתב הדרום־ 
ערבי, שהוא תולדת [=ג] כנענית), ולאחת ־ 5 שמבטאה 
קרוב ל 5 >. 

תולדות ההתפתחות הגראפית של האות האירופית 
משתקפות בציורים 1 — 3 : 

י*. " י• י 
י ח ר ־ 1 > 0 > 0 

יוונית מזרחית יוונית מערבית (איטלקית) איטלקית־רומית 
המאה ה 6 המאות ה 6 — 5 המאה ה 4 לפסה״ב 

משלב זה ואילך ניכרת בהתפתחות האלסביתות המערב־ 
אירופיות התפתחות האות לשתיים: במקום השלישי של 
סדרת־האותיות נשארה האות 0 (ציור 3 ), אך הא 
קיבלה ערך הגאי חדש (ל): אות מורחבת בסימן־ 
הבדלה קטן, נושאת את הערך ההגאי הישן, זזה למקום 
השביעי של הא״ב (במקום ז הכנענית, שאין לה יורש 
בכתב הרומי המקורי): 

ם 

0 

רומית 


;׳אבר אבן ודא ן (־־/_ ( 0 לפי המסורת אבי 

האלכימיה (ע״ע) באיסלאם. על זמנו וחייו מעולם 
לא היו ידיעות ודאיות. לפי אבן אלנדים (ע״ע), חי ג׳ בימי 
החליפים הראשונים לבית-עבאס; וכן בחשב לתלמידו של 
ג׳עפר אלצאדק, האמאם הששי של השיעה. המספר העצום 
של הספרים המיוחסים לג' כבר הדהים את אנשי המאה ה 10 
ועורר ספקות באמיתותם ובמציאותו ההיסטורית של מחברם, 
ספקות שהוגברו ע״י המחקר המדעי של המאה ה 19 . הבעיה 
יושבה בדור האחרון ע״י מחקריו של ם. קראום, שמסקנותיו 
העיקריות הן: א) כתבי ג , מהווים גוף אחד, כמוכח מן 
הרמיזות המרובות מספר לספר המצויות בכל חלקי גוף זה 1 
ב) הספרים לא חוברו בידי מחבר אהד אלא בידי קבוצה של 
סופרים, שהשתמשו באלכימיה כדי להפיץ, תוך כדי לימוד 
מדעי, את תורות האסמאעיליה (ע״ע) ז ג) הספרים נתחברו 
בתקופת ייסוד השושלת האסמאעילית הפאטמית במצרים — 
סוף המאה ה 9 וראשית ה 10 ! הרמזים לראשית תקופת בני־־ 
עבאס אינם אלא אמצעי להעלמת הזמן האמיתי של המחב¬ 
רים, מטעמים פוליטיים של תנועת המחתרת האסמאעילית. 
ספריו של ג , מסודרים בקבוצות, שהן לפי סדר־תיבורם: 

א) 112 הספרים, שהקשר ביניהם רופף ותכנם בעיקר מעשי! 

ב) 70 הספרים — הרצאה שיטתית של תורת ג׳ באלכימיה ז 

ג) 144 הספרים או ספרי־המאזניים — ביסוס היסודות הפילו¬ 
סופיים של האלכימיה וכל המדעים הקרובים לה! ד) 500 
הספרים, המעמיקים בדיון על בעיות מסויימות של הקבוצה 
(ג). לגוף שייכים גם כמה ספרים בודדים על אלכימיה, 
על מדעים אחרים ועל עניינים דתיים. 

האלכימיה של ג׳ מתרחקת לגמרי מתורתם של היוונים 
ושל רוב האלכימאיים הערביים. אין היא מבוססת על הכמת־ 
הנסתר הקשורה בשמו של הרמס טריסמגיסטוס, אלא היא 
מדע נסיוני על יסוד תפיסה פילוסופית: כל הנמצאים מור¬ 
כבים מחומר קדמון אחד, שאחרי התגוונותו בעזרת ארבעת 
הטבעים הוא מופיע בהרכבים שונים (מואזין, יחסי־טשקל). 


ע״י שינוי ההרכב של חומר נתון אפשר להפוך דבר לדבר 
אתר, וכן גם ליצור כסף וזהב ז לפיכך אפשר להשיג את 
האלכסיר גם מחמדים לא־מתכתיים. 
' רובם של כתבי ג׳ נשתמרו בכ״י! רק מעט מן האוסף 
נדפס עד היום. מספד ניכר מספרי ג׳ תורגם ללאטינית, 
ביניהם 70 הספרים, שיצאו גם בדפוס. — השפעתו של ג׳ 
על הספרות המדעית של האיסלאם היתה עצומה. תהילתו 
הביאה אף לידי חיבור ספרים לאטיניים מקוריים באלכימיה, 
שיוחסו ל״גבר 7 ׳(ז* 01 ). ספרים אלה שוגים לגמרי בתכנם 
! 13 ובצורתם מן הספרים הערביים ולא חוברו אלא במאה ה 
אולם הם־הם שביססו את הערצת ג׳ במערב ביה״ב (וע״ע 

אלכימיה). 

24. 8£1 0117 141 ,] 111010 ־ X11 014 44, 111, 1893; £. 

0 071 4171 £17/1717117 017 ,ז£] 1 מג) 5 בנ 11 ג x7, 1922; £. ). 

11011 , 1 , 6 ״ת 11 וט 1 ט:> 0 ק 5 הוא שיר־תובחה 
לימודי, שבו מתאונן המשורר על פריעת המוסר בדורו ז 
הוא נכתב צרפתית, ויש בו כ 30,000 שורד" השיר אבד 
ולא היה ידוע במשך שנים רבות עד שנתגלה מחדש ב 1895 . 
15 :>״ 011103 !ס/י נכתב לאטינית 1 הוא שיר פוליטי־חברותי, 
שחובר מתוך הרושם של התקוממות־האיכרים בהנהגת ואט 



29 


גאואר, ג׳ון—גאוגרפלה 


30 


טילר (ז 10 ץ 7 ז 3 ^יי) כימי ריצ׳ארד 11 . ג׳ אינו אוהד את 
המורדים, אולם את האשמה במצב הירוד של הממלכה הוא 
מטיל על כל המעמדות. השיר 3013011$ 65510 ) 0 <<) בכתב 
ב 1383/4 לפי בקשתו של המלך ריצ׳ארד. הוא כתוב אנגלית, 
אד מלא הערות־־שוליים לאסעיות, המהוות בעין פירוש לג 
השפעתו של צ׳וסד הניעה, כנראה, את ג׳ לכתוב אנגלית. 
בשיר הובלעו בכשרון מאות סיפורים ממקורות שובים, גם 
מ״סיפורי גןנטרברי" של צ׳וסר. ג׳ סייע ליצירת שסה אנגלית 
ספרותית אחידה, שדחקה בסוף המאה ה 14 את רגלי הניבים 
השונים — ובכך זכותו הגדולה. — ג׳ נזכר בפרולוג ל״פריק- 
לס" של שיקספיר במשורר עתיק ומפורסם. 

. 1899-1902 . 0 . 0 ,ג> 6 ,ז£ז 0 ׳ 3 ! 

ע. ביו. 

גאובזטדןןה. *״* םיטזגא 1 ;ל?יה; $יטוםז$י 1 לו־ 3 ז יה. 

^אוגר^יה (יוף."!קזמסץגספץ =כתיבת־הארץ, ז. א. תיאור־ 
הארץ), המדע שנושאו הוא פני בדור־הארץ מבחינת 
הופעתם הכוללת בנוף. הג' חוקרת את כל הגורמים המר¬ 
כיבים את הנוף ומפתחים ומשנים אותו, וכן את המערך 
המסויים של הגורמים היוצרים בכל איזור ואיזור את יחידת־ 
הנוף האתת, שהיא מיוהדת לאיזור זה לבדו. 

המחקר הגאוגראפי והגשת תוצאותיו נפרדים לשני כיוו¬ 
נים מקבילים, המפרים זה אח זה ומסתייעים זה בזה: א) ה ג' 
הכללית חוקרת את הגורמים השונים, את יסודות פעולתם 
ואת החוקיות שבהם! מחקר זה נערך בהיקף עולמי ומגיע 
לתמונה כוללת של כל תופעה מסויימת נידונה, — כגון מסת 
אקלימי-העולם. ב) הג׳הו־גיונאלית (האיזורית) חוקרת 
את האיזורים הגאוגראפיים השונים — לפי דרגות־גודל 
שונות: מהממד העולמי והיבשתי ועד ליחידה הגאוגראפית 
המצומצמת ביותר! לגבי כל אחת מיחידות רגיונאליות אלו 
נחקרים מידת השפעתו של כל גורם וגורם המעצב את נופה, 
התהליך המדוייק של פעולתו, יחס ההשפעה של הגורמים 
השובים והשינויים החלים ביחס זה. על סמך מחקר זה 
מובהרת היווצרותו של הג 1 ף המסויים ומערכות התוצאות של 

■ד :ז 

שינוי במערך הגורמים הגאוגראפיים בנוף זה. 

המחקר הגאוגראפי מכולן, איפוא, לאיזורים הגאוגרא־ 
פיים לדרגותיהם ולאיתור התופעות השונות, מערכן "הגאו־ 
גראפי" ותפוצתן. השאלה האפיינית הנשאלת בג׳ לגבי כל 
נושא של מחקרה היא: איפהו לשאלה ז 1 מצטרפות מיד 
השאלות: למה דווקא כאן ז למה לא במקומות אחרים ז מה 
גורם לשילוב הססויים של הגורמים הגאוגראפיים השובים 
באיזור זה ז ההכרח המתמיד לחקור את התופעות השונות 
בתפוצתן הגאוגראפית הוא שיצר לג׳ את כלי־מחקרה 
המובהק: את ה מ 6 ה. המפה מעמידה דרישות חמורות מאד 
בפני החוקר, אין להשאיר במפה ״כתמים לבנים״, — לפיכך 
לא ייתכן לצמצם את המחקר בקטעים נוחים, קלים או נבח¬ 
רים של איזור מסויים בלבד: מיפוי אחראי מחייב מפה 
המכסה את בל השטח בשלמותו וברמה אחידה של דייקנות. 
כיוצא בו, מתחייב שגם המחקר בג׳ הכללית יקיף את התו¬ 
פעות בהקף עולמי. ההשוואה המתמדת של תופעות גאו־ 
גראפיות בארצות שונות, וכן המחקר המשווה של הארצות, 
משמשים אמצעים יעילים ביותר להבהרת תופעות דומות 
במסגרת רגיונאלית שונה או להבהרת ניגודים רגיונאליים 
אפייניים. גם כאן משמש המיפוי המדוייק והכולל של התו¬ 
פעה הנחקרת אמצעי יעיל למחקר. 


הג׳ הכללית והג׳ הרגיונאלית ניתנות לחלוקת־משנה: 


א. גא וגר א די ה כללית 


1 . גאוסורפולוגיה 

2 . קלימטולוגיה 

3 . הידרוגדאסיד■ 

4 . בי 1 גא 1 גרא 0 יה 

5 . ג׳ של האוכלוסיה 

6 . " " הישובים 

7 . " כלכלית 

8 . " סדיגית 


— ג׳ פיסית 


— אנתרוסוגאוגראסיה 


ב. גאוגראסיה רגיובאלית: 


1 . תורת־הנופים 

2 . חורת האיוודים הגאוגראסיים 

3 . ג׳ היססורית 

4 . היבשות ואיזורי-הסשנה שלהן 


א. 1 ) נושא הגאומורפולוגיה הוא צורות פני־ 
האדמה לסוגיהן והתפתחותן. המחקר הגאומורפולוגי משולב 
בשני מקצועות גובלים: גאולוגיה — הכרת החומר הגא וי 
לוגי (הליתולוגי [אבני]) המרכיב את המבנים הנידונים. 
והכרת התהליכים הגאולוגיים הפנימיים המשפיעים עליהם, 
כגון הרמה, שקיעה, שבירה, קמיטה וכר! קלימאטולוגיה — 
הברת השפעת האקלים כגורם ראשון במעלה בפעולת הכו¬ 
חות החיצוניים המעצבים את צורות פני־הקרקע. פעולת 
הבליה וההישוף, שבי הכוחות הגאומורסולוגיים החשובים 
ביותר, נקבעת על־ידי אקלים־האיזור. הצורות המתפתחות 
באיזור חם וגשום, באיזור ממוזג וגשום. באקלים קר או 
באקלים מדברי, הן שונות ביותר זו מזו. הגאומורפולוגיה 
מגדירה את הבמה שעליה בערכים כל שאר הגורמים המעצ¬ 
בים יחד את הנוף הגאוגראסי, 

2 ) הקלימטולוגיה דנה באקלימים השונים שעל 
פני כדור־הארץ ובחוקים הקובעים את התפתחותם. היא "הג׳ 
של האטמוספירה", ולא של שכבתה התחתונה ביותר בלבד, 
זו הבאה במגע ישיר עם פני כדוד-הארץ, אלא אף של שכבה 
עבה שמעליה. האקלים של השכבה התחתונה, שהוא הקובע 
את תנאי־החיים של הצומח, לרבות גידולי-התרבות, נחקר 
במקצוע המיקרוקלימאטולוגיה. עניין מיוחד מהוות בעיות 
אקלים־הפנים—התנאים האקלימיים השוררים בתוך המבנים 
המשמשים מגורי־האדם. מבחינה גאוגראפית ייתכן לראות 
בגורם האקלימי את הגורם החשוב ביותר, מאחר שהאקלים 
הוא הקובע את אפשרויות־התיים לבל היצורים האורגאניים, 
לרבות האדם. מידות החום והאור, כמויות המשקעים וחלוק¬ 
תם בשנה, הן הקובעות במישרין ובעקיפין את אפשרויות- 
היישוב בארצות שונות. 

3 ) חשיבות דומה נודעת להידרוגראפיה, — שהרי 
היסוד הראשוני לבל החיים בעולם הם המים; מציאותם 
בכמות מספיקה ובטיב מתאים היא אחד הגורסים הגאוגרא- 
פיים המכריעים. ולא זו בלבה אלא שהמים מספקים לכוחות 
הגאומודפולוגיים את המכשיר היעיל ביותר לפעולתם 
ונכללים בין היסודות הקובעים את האקלים. ההידרוגראפיה 
דנה במי־היבשה — מי־תהום ומעיינות, נהרות, קרחונים, 
אגמים (לימנולוגיה), ובמים שבןם: תכונותיהם הכימיות 
והפיסיקאליות, תנועותיהם בגלים י וזרמים, עמקיהם, צורות 
הקרקעית, והחיים שבהם! האוקיאנוגראפיה היא מקצוע אשר 
מבחינת הקפו ורמתו המדעית הגיע היום למעמד עצמאי. 

הגאומורסולוגיה, הקלימאטולוגיה וההידרוגראפיה מצ¬ 
טרפות כג׳ פיסית ליחידה הדוקה, מאחר שאין אפשרות 



31 


נאונדפיזז 


32 


סיפוסי נופים גאוגראפיים 





יי* 5 . '<•■<י ■ ' 


ל יער מריוי (עי<ום־אויר) 


4 ח.יף סיע׳ 



33 


גאונרשיח 


34 


סיפיסי נ 1 פים גאוגראפייס 



8 . דלתה (*ילום־אוידן 



מ פתילי־נהר 1 סא;רר] סיילוס־אויס 





35 


גאוגרפיוז 


36 


טיפוסי בוסים גאוגראפיים 






33 


נאוגרשיח 


34 


סיפוהי נופים גאוגדאסייס 



5 ן?תח ()ויןוגדאזיר> 



זו *תילי־נוזר 1 מא:רר| וצי 5 ום־אזיר> 






35 


גאוגרפיה 


36 


טיפוסי ביפים גאוגראפיים 



■ ננחים אליינייא 












39 


גאוגרפיח 


40 


טיפוסי נופים גאוגראסיים 



11 וזר־גע׳* 



13 ■י 1 רד 


לדון באחת מהן בלי הסתייעות מתמידה 
בשני המקצועות האחרים. כל שינוי 
חשוב במערכת הרוחות, שהו נושא הקלי- 
מאסולוגיה, משנה את מערכת זרמי-הים 
ואת התנאים הפיסיקאליים, הכימיים וה¬ 
ביולוגיים של הים; אך אין לדון במי- 
הים או במי־היבשה ללא התחשבות בצו¬ 
רות האגנים הימיים או בצורות פני היב¬ 
שה ושינוייהן, שהם נושאים גאומורסו־ 
לוגיים. לזרמי־הים או לתנאים התרמיים 
של הים, וכן לשינויים בתנאי גובה־ 
היבשה, יש השפעה מכרעת על מערד 
האקלים, ואילו לשינוי אקלימי או לשי¬ 
נוי התנאים ההיררוגראפיים יש השפעה 
מכרעת על פעולתם של הכוחות המעצ¬ 
בים את הצורות הגאומורפולוגיות. 

דוגמה בולטת לכך הם התהוותם וה־ 
עלמם של מכסות־קרח בממדים יבשתיים 
בעבר הגאולוגי הקרוב. תולדותיהם של 
גופי-קרח עצומים אלה קשורים בשינוי 
יסודי של אקלימי־העולם. הקפאת כמו¬ 
יות עצומות של מים (שמקורם בימים) 
והפשרתם, הגביהו והנמיכו חליפות את 
פני־הים בעולם והציפו או חשפו יבשות. 

שלושת ענפים אלה של הג׳ הפיסית 
עוסקים במחקר גורמים של הטבע הדומם 
בשיטות המקובלות במדעי־הטבע ומס¬ 
תייעים בניסויים כאמצעי־מחקר. 

4 ) הביוגאוגרפיה, בשני ענ¬ 
פיה — הפיטוגאוגראפיה והזואיגאוגרא- 
פיה, — חוקרת את תפוצתם הגאוגראפית 
של הצומת והחי ואת החוקים הקובעים 
תפוצה ז(. — הדעות מחולקות בדבר 
מקומו של ענף זה של הג׳. יש המצרפים 
יהד את הבלגאויגראסיה עם הג׳ של 
האדם — כג׳ של החיים האורגאניים 
כנגד הג׳ של הטבע הדומם. ויש המצר¬ 
פים את הביוגאוגראפיה לג׳ הפיסית, כדי 
להבליט את ייחודה של הג , של האדם 
כנגד הג׳ של הטבע. 

מבחינת עיצוב הנוף אין חשיבותה 
של האנתרופוגאוגראפיה — הג׳ 
של האדם — פחותה מזו של הג׳ הפי¬ 
סית. לא זו בלבד שהאדם מביא לשי¬ 
נויים מכריעים בתפוצת הצומח והחי 
בעולם, אלא שהאדם באמצעיו הטכניים 
מחבר ימים, מרחיב את גבולות היבשות 
ע״י ייבוש שטחי־ים ניכרים מאחורי סו- 
ללות-מגן ומחבר ארצות במנהרות מתחת 
להרים. בימינו האדם הולך ומשתלט על 
תנאים אקלימיים בלתי-נוחים לו ע״י 
יצירת אקלים־פנים מלאכותי. מסתבר, 
שהיום האדם הוא הגורם הגאוגראפי 
הפעיל כיותר. 




41 


נאונרפיח 


42 



13 . גוז* אנסי 


הענפים העיקריים של האנתרופוגאוגראפיה הם: 

5 ) הג' של האוכלוסיה — שהיא חוקרת את הקף 
השטח המיושב ע״י האדם (הישוב, :>ח 6 וח 6011 ס) והתפתחותו; 
היא דנה בתפוצת האדם, בריבויו ובמידת ריכוזיו בשטחים 
בעלי צפיפות-אוכלוסין שונה, ובחוקים הקובעים תפוצה 
זו, באופיין הדמוגראפי של האוכלוסיות השונות ובדומה. 
פרקים מיוחדים דנים בתפוצת האוכלוסיה החקלאית והעי¬ 
רונית, בתפוצת הקבוצות הפיסיות-גזעיות והדתיות, בתנו־ 
עות־האוכלוסין בתוך הארצות ובתנועוודהגירה בין ארץ 
לארץ. 

6 ) ה ג׳ ש ל ה י ש ו ב י ם דנה בישובי־האדם כגורם 
בנוף, הישוב הוא עפ״ר מרכז השטח המנוצל בידי אדם, 
והאינטנסיוויות של עיבוד־השטחים, ועמה גם מידת השינויים 
הנגרמים בנו׳ף על־ידי האדם, פוחתות והולכות עם ההת¬ 
רחקות ממרכז זה. שטחים ניכרים מכוסים היום מבני־מגורים 
של האדם ומבנים אחרים. הפרקים השונים של הג׳ של 
הישובים דנים בבית כביטוי לתנאים גאו׳גראפיים (חמרי-בניין 
מצויים, אקלים, ריכוז הישוב או בידודו) והיסטוריים שו¬ 
נים, ופן בחצר החקלאית, בעריכת היישוב החקלאי בפיזור 
או בכפרים מכונסים, בתפוצת הישובים באיזורים שונים, 
בצפיפותם ובהתפתחותם. הג׳ העירונית ממיינת את הערים 
לפי מצבן הגאוגראפי: ערי מישור והר, ערי חוף ופנים' 
הארץ, ערי מעברות ליד נהר וכד׳! היא בודקת את השפעת 
השטח על גידול העיר ואת מערך העיר לרבעים בעלי תפ¬ 
קידים שונים; וכן היא דנה ביחסי־גומלין אחרים בין העיר 
ובין השטת, כגון אספקת־המים והוצאת אשפה וביוב, דרכי־ 
תחבורה, איזורי־נופש וכד׳. 

7 ) הג׳ הכלכלית דנה בפרקיה השונים בגידולים 
החקלאיים השונים ובתפוצתם ובתנאים הגאו׳גראפיים הקו¬ 
בעים אותה, באוצרות המינראליים השונים והפקתם, ובמק ר 
רות-הכוח למיניהם. היא דנה בתעשיה, בתחבורה ובמסחר 
כתופעות המושפעות במידה מכריעה מגורמים גאוגיאפייס- 


¬ כגון מציאותם של אוצרות מינראליים, האקלים כגורם חק 
לאי ובגורם המשפיע על הייצור, זרמי־מים כגורם לייצור כוח 
הידרו־חשמלי, ריכוזי אוכלוסין כיצרנים וצרכנים גם יחד, 

אפשרויות־התתבורה ועוד. 

8 ) הג׳ המדינית דנה במדינות ביחידות גאוגרא- 
פיות ובנתונים הגאוגראפיים המשפיעים על תחום המדינות 

וגבולותיהן, 

ב. ג' ך ג י 1 נ א ל י ח: 1 ) הפרק הראשון דן ב נ ו פ י ם; 

הוא מסכם ומ&יין את הנחקר באיזורים הרגלגאליים השר 
נים על סוגי הנוף השונים והתפתחותם. — 2 ) הפרק השני 
מסכם את הפרקים הרגיונאליים ומצרפם יחד ומגיע לסיון 
פני כדור־הארץ ליחידות גאוגראפיות בדרגות 
שונות של גודל. — 3 ) הג׳ ההיסטורית משחזרת את 
התמונה הגאוגראפית של הארצות השונות בעבר.— 4 ) הפר¬ 
קים העיקריים של הג׳ הרגיו׳נאלית דנים במחקר הכולל 
של כל יחידה גאוגראפית, החל מהיבשות והימים וכלה בי¬ 
חידות הגאוגראפיות הקטנות — כעמקים, מערכות-הרים 

מסויימות, מפרץ ימי, וכד׳. 

המכשיר האופייני ביותר למחקר הגאוגראפי ולהצגת 
תוצאותיו: ה מ פ ה — היא נושא הקרטוגרפיה, מקצוע 
שאינו שייך לג׳ במובן המדוייק, אולם הוא מצורף אליה 
צירוף הדוק. מקצוע זה הגיע היום אחרי התפתחות רבה 
ומסועפת למעמד עצמאי > והוא הדין בשיטות-המדידר שהוא 
משתמש בהן, שהן נושא ה ג א ו ד ז י ה. 

ץ * י 

0. 1*1 !?*? ־ץ־*'׳•! י ££ז 2552 ? . 5 ; 1924 /*)ה - 

1-^, 1922-1930; 1(1.. £< ־ - 
1929*; £. (16 1 ) 11 ס* ז ג *, 

חש x1^, 1928*; £. 82 י €$מ 

(3., 1933*; ? 4 

1930 ££.; 11. 1£41 .? , 1939 ,. 0 / 0 * ¥11 ־ 801 £6 ־ 

0 , 0211014 . 0£ ל 0 םב 81 12 121 ״ז\ . 

1927 . 1947 ־ 

ר. ג 





43 


נאונרפיח 


44 



תולדות חג׳. א. ההתחלות והמזרח הקדמון. 
נסיונות לתפיסת המציאות הגאוגראפית, הן של הסביבה 
הקרובה והן של הארץ בכללה, ניכרים כמעט בכל העמים 
מראשית התרבות האנושית. השקפות העמים הקדומים, 
שהגיעו לידיעתנו, כלולות בתעודות דחיות ומיתולוגיות! 
דוגמה— תיאור מקומו של גן־עדן במקרא (בר , ב, י־יד). 
הצד החשוב שבתיאזדים אלה אינם הליקויים בהכרת המ¬ 
ציאות—במקרה שלגו, לפשל, ההנחה המוטעית שלפרת 
ולהידקל יש מקור משותף אלא הרצון להכרה, המתבטא 
בהרחבת היריעה של השיקולים הגאוגראסיים אל מעבר 
לצרכים המעשיים. חומר גאוגראפי לפי שיטה ראציונאלית 
יותר מספק לנו המקרא, למשל, ברשימת מסעי בני-ישראל 
(במ׳ לג, ודמם), אלא שכאן אין כל סימן של עיבוד גאו- 
גראפי, כי אם דו״ח היסטורי בלבד. גם נסיון קארטיגראפי 
נמצא במקרא (במ׳ לד, ג־יב) בקביעת גבולות ארץ־ישראל. 
פירוט שמותיו של החרמון בסי עמים שונים הוא דוגמה 
של זיהוי גאוגראפי (דב׳ ג, ט). ידיעה גאוגראפיח מתבטאת 
בעצם הזכרת שמותיהן של ארצות מרוחקות, כגון הודו, 
שהיתה ידועה כארץ הגבול המזרחי של מלכות פרם (מג׳ 
אסתר). — השפעות גאוגראפיות אפשר להכיר גם בלוח 
הגויים (בד י). 

ידיעות גאוגראסיות חשובות היו לפגיקים, וביחוד 
לבני מושבתם קרת־חדשת. בידינו נמצאים תרגומים יווניים 
של דו״חי הנסיעות של חנו לאורך חופי אפריקה המערבית 
(במאה ה 6 לפסה״ב) ושל בךזמנו אחי-מלכאת (בטכסטים 
היווניים: הימילכון) לאורך חוסי צדפת עד בריטניה * ייתכן 
שהדו״ח האחרון שימש מדריך לפיתאס (ע״ע). 

3 המדע היווני. 1 . התקופה המיתית והיו* 
נית הג׳ המדעית, ככל המדע היווני, מ 1 צאה מן המושבות 
שבאסיה הקטנה. ביצירת ה 1 מר(ם ההשקפה הגאוגראפית 
היא עדיין דמיונית כמעט בכל מה שחורג מתחומי הים 
האגאי, לפשל: בתיאור של מיצר־מסינה ("סקילה וכאריב־ 
דיס")! רק פה ושם מתגלות בה 1 מר 1 ס ידיעות בודדות ממשיות 
על ארצות שממערב למצרים. הסיוז־וס מכיר את השמות 
אסיה ואירופה, אף כי משמעותם עדיין מצומצמת. אולם 


במאה ה 6 מצייר אנכסימנדרוס (ע״ע) איש מילטוס אח המפה 
הראשונה של הארץ הנושבת (^!״ 0 * 01 ). עבודתו שוכללה 
כחמישים שנה לאחר מותו על־ידי הקטיאוס (ע״ע), אף הוא 
איש מילטוס. תיאור כללי של מפה מאותה תקופה נמסד ע״י 
הרודוסוס (ד/ 8 , 36 ! ה׳, 49 ). המפה היתה, כנראה, מעו¬ 
גלת! האוקיינוס מקיף את היבשה מכל הצדדים, עד שהיא 
נראית כאי גדול בתוך הים! כמרכז היבשה נחשבת ךלפ 1 י. 
הקאטיאוס שיפר בהרבה את פרטי המפה, בהסתמכו על נסי¬ 
עותיו הנרחבות ועל ידיעות מארצות־המזרח שהגיעו עם 
התפשטות מלכות־פרס. אך עיקר חשיבותו הוא בתיאור האר¬ 
צות, המלווה את מפתו. בזכות תיאור זה נעשה הקאטיאום 
לאבי הג׳ הספרותית. המקצוע נקרא תחילה ; 801050 ״ ("שוט 
בארצות"), ואילו המונח ג׳ היה מציין אח ציוד־המפח בלבד. 
השפעתו של הקאטיאוס על התפתחות הג׳ חיתה עצומה 
ונמשכה מכמה בחינות עד לתקופת אבהדהכנסיה. הקאטיאוס 
היה, כנראה, הראשון שחילק את היבשה לשלושת החלקים 
אסיה, אירופה, לוב. הארץ נחשבה כנחלקת לשני חצאים, 
והקו החוצה עבר בים מעמודי־הראקלם (מיצר-גיברלטאר) 
במערב עד שפכו של נהר־פסיס אל הים השחור המזרחי 
(ליד הרי־קאווקאז)! נהר זה נחשב כזורם מן האוקיינוס המ¬ 
קיף אל הים השחור. הגבול בין אסיה ולוב היה הנילוס. — 
ההתענינות בג׳ מתבטאת אף בטדאגדיות של איסכילוס 
(פרומתוס) וסוסוקלם (טריפטולמוס). 

וזע 1 נ ד 

2 .תקופת המעבר אל המחקר השיטתי. 
הביקורת שעירערה את תמונת־העולם היונית התבססה על 
ההכרה הגוברת והולכת בדבר כדוריות־הארץ ועל הרחבת 
ידיעת ארצות-המזרח באמצעות מלכוח-פרם—ביחוד בדבר 
הים הכספי כאגם בפני עצמו ובדבר הגודל העצום של יבשת 
אסיה. כנגד זה, לא נתרחבה ידיעת ארצות־המערב משום 
חסימת הים התיכון המערבי בפני הספנות היוונית על־ידי 
עליית קרת־חדשת. תחילה הוכחשה התאוריה בדבר האו¬ 
קיינוס המקיף ובדבר הצורה העגולה של היבשה. ראש* 
המדברים נגד הג׳ היונית היה הרודוטוס, אמנם, הוא עדיין 
מחזיק בדעה על הצורה השטוחה של האדמה, אזלם הוא 
דוחה את מציאותו של האוקיינוס מכל עברי־היבשה, וכן 


, ק י נ י ן>/, 



' 1 

.׳•׳״״״ 




טורדהעוים ל 8 י ה?טיא 1 ם ( 517 <טםוז״נ> 



45 


גאדגדפיח 


46 



את חלוקת היבשה לצפון ודרום! את הגבול בין אסיה ואפ¬ 
ריקה הוא נוטה להעביר מן הנילוס אל מיצר־סואץ. הים 
המערבי מבונה אצלו לראשונה בשם אטלנסיס. צורת־הארץ 
היתה בעיניו, כנראה, מעין אליפסה! הוא הסתלק מן ההנחה 
שדלפוי היא מרכז־הארץ. הרודוטום הידבר. להשתמש בג/ 
וביחוד בידיעת הארצות ע״ם ראיה ושמיעה, כמדע-עזר 
להיסטוריה. ידיעותיו בפרטי הג׳ של הארצות השונות אינן 
שוות! חשוב ביותר הוא תיאורה המפורט של מצרים. 

3 . נצהון ההכרה בכדוריותיהארץ. התורה 
בדבר כדוריות־הארץ גמלה במושבות היווניות בדרום־איט־ 
ליה וסיציליה. על־סמך שיקול תאורסי בלבד בבר שיער 
אנכסימאנדרוס, שהשמים הם כדוריים ושהארץ מתקיימת 
במרכזם ללא משענת. ייתכן, שכדוריות-הארץ כבר היתד. 
כלולה בתורתו של פיתגורס (ע״ע) עצמו, אך עב״ם נכללה 
בתורותיהם של פרמנידס (ע״ע) ושל פילולאום (ע״ע) ואר־ 
כיטס (ע״ע). בימי אפלטון נתחזקה הכרה זו והיתר. לקניין 
קבוע של המדע היווני. מיד החלו גם הנסיונות לקביעת 
גדלו של כדור־הארץ, אם כי המספרים הראשונים היו מוג¬ 
זמים ביותר. בג׳ של אפלטון עצמו עדיין חזק היסוד המי¬ 
תולוגי, כמוכח, למשל, סן המיתום על אטלאנטיס. 

את כדור־הארץ חילקו תחילה לחמשה אמורים לפי קווי- 
רוחב. את האיזורים הממוזגים המיושבים תיארו בנמצאים 
צפונית ודרומית ל״איזור השרוף" שבאמצע (לפי פוסידו־ 
ני 01 מקוד תפיסה זו הוא בפארמנידס). אודוכסום (ע״ע) 
מתאר את תחום־המושב במלבן הגזור מתוך כדוד. הוא עדיין 
מחזיק בתאוריה היונית, ששוליו של מלבן זה הם איבריה 
(ספרד) במערב, הודו במזרח, סקיתיה בצפון וכוש (היבש) 
בדרום * אולם בהרבה פרטים הוא מסתסך על מחקר עצמי, 
ביהוד בתיאור הארצות. הוא גם כתב ספר בשם ?ס 5 ס 0£ *ת 
להסברת מפתו, והשפעתו עדיין היתה ניכרת זמן רב אחריו. 

א ריסס ו העשיר והעמיק את הידיעה הגאוגראפית 
ע״י הסברת גאות הנילוס כתוצאה מגשמי־חבש, ע״י תיאור 
ההרים של אירופה המרכזית שמהם זורמים נהרות רבים 
צפונה, ע״י ציון מקור הדנובה, וע״י העתקת מקורו של 
האינדוס מהרי-איראן אל ההימאלאיה 1 את הגאנגס הביר 
כנהר המזרחי ביותר. אריסטו ובית־מדרשו הצטיינו בתסיסה 
מעסיקה יותר של נופים ואקלימים שונים ושל טיבם של 
עמים זרים ע״פ הליכות חייהם וחוקותיהם. 


שרידי השקפת-העולם היונית עדיין ניכרים בגאוגראסים 
אחדים של המאה ה 4 , למשל ב אסור ו ם, חחחר לצורה 
הישנה של ;")!זץן״ס־ז־(תיאור-הארצות) ו;<ד 0 .* 1 ז£ש** (תי- 
אור־ד.חופים)ו אעפ״ב ניכרת בו התקדמות בהכרת הפרסים, 
כגון בתיאור מיצר באב־אלמנד־ב והתוף הקלטי. לאותה תקו¬ 
פה שייך ה של "הים הפנימי" סאת ם ק י ל א ם, 

שהגיע לידינו ושהוא חשוב מבחינת התפתחות הקארטו־ 
גראפיה. 

4 . ה ת ק ו ם ה ההלניסטית. מסע־הכיבוש של אלכ¬ 
סנדר מציין מהפכה בידיעה הגאוגראפית של היוונים, אלכ¬ 
סנדר עצמו וגם יורשיו תמכו בסיורי־מומחים לשם הכרת- 
ארצות, פעולות מדידה, חקירת חופי־ימים. ידיעת מהלך 
האינדוס הורחבה, וכן הוכר החוף מן שפך־האינדוס עד 
שפך־הפרת, והוכרה צורתו האמיתית של חצי־האי ערג 
ועי״כ נתבטלה סופית ההשקפה המקובלת בדבר קיום חי¬ 
בור בין האינדוס והנילוס. ההתקדמות הכללית של מדעי- 
הטבע בעקבות פעולתו של אדיסמו* תרמה הרבה לשיבלול 
מדע־הג/ אף בי תפיסתו של אריסטו בדבר הארץ כמרכז- 
העולם, בניגוד להשקפה ההללצנסרית, נתחזקה ביד הס¬ 
ט 1 א ה ונשארה שלטת עד לימי קויפרניקוס. חקירת הנילוס 
עד סונה שמה קץ לתאו׳ריה המקובלת בדבר סיום תחום- 
המושב ליד קרהמיפנה. 

בשלהי המאה ה 4 חלה נסיעתו של פי תא 0 (ע״ע) איש 
מסיליה לארצות־הצפון של האוקיינוס האטלאגסי. פיתאם 
הוכיח, שתחום־המושב משתרע צפונה הרבה יותר מכפי 
ששיערו, שהרי גם "תולי" (סקאנדינאוויה ז) נמצאה נוש¬ 
בת. הוא ראה גם את זוהר־הצפון והיה הראשון שקבע את 
הקשר בין הגאות והשפל ובין מהלד־הירח. הוא מסר ידיעות 
נכונות על צורת החוף האטלאנטי, שהשפיעו אחר־כך על 
תמונת־הארץ של אראמו׳סתנס, וכן יש לציין אוחו כמגלה 
בריטניה. מסתבר, שהוא חקר גם את חוף הים הצפוני עד 
שפך־האלבה. — על יסוד התגליות החדשות עיבד בן־דורו של 
פיתאג ד י ק י א ך ב ו ס איש מסינה, את מפת־הארץ מחדש, 
בעיקר ע״י הרחבה ניכרת של רוחב תחום־המושב מצפון 
לדרום. אולם אין ביכלתנו לשחזר בדיוק את פרטי מפתו. 

בשלטון מלבי בית־סלוקום הורחבה בעיקר ידיעת הודו 
על־ידי מג אם מנס ואחרים, ואילו מלבי בית*תלמי דאגו 
לחקירת המפרץ הערבי והחוף המזרחי של אפריקה. את 
סיכום הידיעות הגאוגראפיות של התקופה האלכסנדרוגית 
נתן אך טוס תג ס (ע״ע), גדול הגאוגראפים של התקופה 
העתיקה, הראשון ששקד על חולדוח־מדעו, וגם הראשון 
שקרא לספרו — שממנו נשתמרו קטעים בלבד — בשם ג׳. 
אראטוסתנס חישב בדיוק מפתיע את הקף כדור־הארץ, וכן 
הסתלק מן התאוריה שהאחור הטרופי אינו מיושב, ולא 
הכיר בגבול לתחום־המושב מלבד הים. תחום זה משתרע, 
לדעתו, מן המשווה עד קו הקוטב הצפוני ("ממרואי עד 
תולי״) לאורד מחצית הקו־המשווה! רחבו כ 38,000 סטא־ 
דלת = 9/15 מן המרחק שבין המשווה והקוטב, וארכו 
ב 78,000 סטאדיות. חידושו המדעי החשוב ביותר של ארא- 
טוסתנם היה בשימוש בקוד רוחב ואורך לשם ציור מפתח 
בזה נקבע לדורות העקרון של הקואורדינאטות הגאוגרא- 
פיות. הוא הנהיג חלוקת תחום־המושב מדרום לצפון לד 
אקלימים, שגבולותיהם נקבעים לפי אורך היום הארוך 
ביותר, הגדל והולך מאקלים לאקלים בחצי־שעד" מ 3 נ שעות 



47 


גא וגרסיח 


48 


עד 16 שעות ז וכן הנהיג 7 מרידיאנים (שיחזור מםת*אראטו- 
סתנס: ע״ע ארטוסתנס, 601 — 802 ), 

5 . מהסטואה עד ראשית האימפריה הוי־ 

מ י ת. מן הבאים אחרי אראסיסוננס היו שניסו לתאם בין 
ההשקפות האגדיות הקדמוניות ובין ההכרות החדשות. הנציג 
העיקרי של כיוון זה היה קרא ט ר איש סלוס(כ 160 לפסה״נ). 
חשובה יותר היתד. הביקורת שנמתחה על אראטוסתגם 
מבחינת המאתמאטיקה והאסטרונומיה. ה י ם ר כ י ם (ע״ע) 
עירער בעיקר על קביעות הרוחב של מקומות רבים בידי 
אראטוסתנס. הוא דרש הכנת מפה חדשה, והציע לבססה על 
מערכת רשת־המעלות הנהוגה עד היום הזה. אולם הוא 
הכיר, שעדיין לא הגיע הזמן לציור מסה כזו, מחמת העדר 
ידיעות מדוייקות על הרוחב של מקומות רבים. הוא גם דתה 
את ההשקפה על "האיזור השרוף", שאין בו ישוב. 

כיוון שלישי באותה תקופה הדגיש יותר את תיאור 
הארצות והעמים, בצירוף תיאורים היסטוריים, ללא זיקה 
למתמאטיקה ואסטרונומיה• אגתרכידס איש קניז־וס 
(כ 185 לססה״נ) תיאר את האוקיינוס ההודי ושם קץ לדעה 
על האוקיינוס המשווני. פוליביוס (ע״ע) פעל הרבה 
לשיפור הידיעות על המקומות הגאוגרפיים באימפריה הרו¬ 
מית המתהווה, שהתהלך בה לארכה ולרחבה. בחיבורו ההיס¬ 
טורי הגדול היה ספר ל״ד מוקדש כולו לג׳, כדי לשחרר את 
ההרצאה ההיסטורית מהסברות גאוגרפיות. הוא הסתלק 
מרעיון המפה המראה רק הלק מפני־הארץ, ונעשה ע״י כך 
ליוצרו של "חוג־הארצות" (בת 11 ז 2 זז 16 15 נ 011 ). הוא לא 
החשיב את החישוב המאחמאטי, אלא את מדידת הארצות 
הידועות. בזה היה הולם את הרוח המעשית של ה ר ו ם א י ם, 
שהשפעתם התחילה מעתה לדחוק את רגלי התאוריה היוונית. 
פוליביוס תיקן את צורת הים־התיכון, כפי שהיתה מקובלת 
מימי דיקיארכוס! הוא הכניס לראשונה את האלפים בתמונה 
הגאוגראפית, אחרי שחשיבותם הורגשה ע״י מסעו של חני־ 
בעל! וכן היה הראשון שמסר ידיעות נכונות על ספרד 
ותיקן את ידיעת צפון־אפריקה. 

א ר ט מ י ד ו ר ו ם איש אפפום (כ 103 לפסה״ג) נתן 
ב״פריפלוס" שלו מדידה מדוייקת של חופי הים הפנימי, 
המעברות ודרכי־היבשה! הוא הרחיב את ידיעת הצפון — 
בריטניה, שוודיה הדרומית והים הבאלטי. 

ס וסירוג יום (ע״ע) היה המחיה של הג׳ המדעית 
על יסוד שיטת אראטוסתנס. אמנם, מחיבוריו לא נשתמרו 
אלא קטעים מפוזרים, שפירושם שנוי בסקרים רבים במחלו¬ 
קת. הוא שיפר את תורת־האקלימים, בהעמידו את ה״אקלי־ 
מים" לא על איזורים מצומצמים בעלי רוחב ססויים, שנקבע 
בדרך החישוב, כי אם על חגורות רחבות ( 1 ״׳״״£) גובלות 
זו בזו, שבתיאורן השתמש בסימני״הכר קלימאטולוגיים 
במובן המודרני של המלה, תוך שימת־לב לגזעי־האדם, 
לעולם־החי, לצמחיה ולמזג־האויר! הוא השתדל לקבוע לכל 
ארץ את מקומה באחת הרצועות. מבחינת ידיעת הארצות 
פעל הרבה לשיפור הכרת ספרד, גאליה ואפילו גרמניה? 
הוא היה הראשון שהכיר את הרי היורה השובי. 

גם סט ך בון (ע״ע) חזר ונזקק לעקרונותיו של ארא־ 
סוסתגם! אך עוד יותר השפיע עליו פוליביום. נקודת־מוצאו 
היתה כדוריות־הארץ והחלוקה לחמשה האמורים האסטרונו¬ 
מיים המקובלים עד היום! אך הוא חזר לאמונה, שהאיזור 
המרכזי הוא.אמור שרוף" ללא אפשרות של יישוב. מבחינה 


קארסוגראפית טעה כמה טעויות חמורות: את ארכו של 
הרינוס העמיד על קצת יותר ממחצית האורך הנכון, שכבר 
נקבע ע״י קודמיו! הוא התעלם מידיעותיו של פיתאס בדבר 
מציאותו של חצי־האי ברטאן וצייר את חוף מערב־אירופה 
כקו אחיד מצפו׳דמזרח לדרום־מערב משפך־הרינוס עד הרי־ 
הפירנאים. עיקר חשיבותו של סטראבון בתיאוריו המקיפים 
של הארצות והעמים, שהם רבי־תוכן ונבדלים לטובה מן 
הסטאטיסטיקה היבשה של סופרים רומאים אחרים. 

מהמאה ה 1 לסה״נ יש עוד להזכיר את ספר-השימוש 
המצויין לספנות באוקיינוס ההודי ;ף?■;ע 0 ג!״ 60 ז 1 

;״?>). המתאר את ים־סוף ואת הדרך להודו, 

אך מגלה גם ידיעה של חלקי־אסיה מזרחיים יותר. 

6 . תקופת הקיסרות הרומית מצטיינת בשתי 
תופעות עיקריות: פיתוח נוסף של ידיעת הארצות ונסיו! 
יווני אחרון להחיות את הג׳ המדעית. 

הרומאים היו מעוניינים בעיקר בחומר שימושי ולא 
התעניינו כלל בשאלות מדעיות! טאקיטום, למשל, מתעלם 
מכדוריות־הארץ. ההשג החשוב ביותר של הרומאים היתה 
מפתו של סךקוס אגרי פ א (ע״ע), המתארת את חוג־ 
הארץ לפי מדידות ובניגוד גמור להשגי הג׳ האסטרונומית 
בפירוש למפה זו נמצאים הנתונים הקובעים את הציור. 

ידיעת הארצות הורחבה בראשית תקופת הקיסרות ביחס 
לצפון (למשל ע״י תיאוריו של יוליוס קיסר על גאליה, 
גרמניה ובריטניה), ובתקופה שבין נירון וטריאנוס ביחס 
למערב ולמזרח. סתרה של האימפריה הקיף את הארצות 
מבריטניה עד לסין ומהים הבאלטי עד למקורות-הנילום. 
הודו המזרחית נכללה בתחום־הידיעה׳ וכן יבשת־אסריקה! 
וכן נודע על קיומם של הא־ים הקאנאריים. אך עזיבת הג׳ 
המדעית הביאה את הרומאים לידי חידוש השקפות שנת¬ 
יישנו מזמן ושמקורן בג׳ היונית, בעיקר בהשפעת אפיקורוס. 
עדים לכו הם לוקרטיוס (על טבע הדברים, ה׳, 650 , ועוד) 
ו ו ך ג י ל י ו ס (גאורגיקה, א', 231 ועוד). הסופר הגאוגראפי 
הראשון בספרות הרומית היה פ ו מ פ ו נ י ו 0 מלה (ע״ע), 
שהוא עדיין מזכיר את כדוריות-הארץ ואת תורת־האיזורים, 
וכן תחום-םושב שני דרומית מהמקובל. סדר הארצות בחי¬ 
בור( הולם את מהלך חופי־הים, החל מאפריקה, אסיה 
ואירופה לאורך חופי הים הפנימי, עד לספרד, אח״כ החוף 
האטלאנטי של אירופה. את הסינים הוא מתאר כיושבים 
בין ההודים בדרום והסקיתים בצפון, כדרך סטראבון. — 
פ ל י ג י ו ם הזקן (ע״ע) דן בספר ב׳ של חיבורו בקוסמוס 
ובג׳ הפיסית ובספרים ג׳—ר — בארצות! זהו התיאור הגאו- 
גראפי המקיף ביותר של הרומאים. מבחינה מדעית הוא 
בלתי־שלם ובלתי־מושלם, תלד בכל בגאוגראפים היווניים 
ומחוסר כל עצמאות! הוא מצטיין בעיקר בחריצות באיסוף 
חומר רב. במקום האקלימים הוא גורס 7 עיגולים ( 01x1111 ) 
בין אלכסנדריה ואנקונה, המתאימים, איפוא, לאקלימים 3 
עד 6 , והחופפים זה את זה בחלקם. יסודר. של חלוקה זו הוא 
אסטרולוגי. וממציאה הוא סרפיון איש אנטיוכיה, תלמידו 
האדוק של היפארכום׳ מתנגדו של אראטוסתנס דדידו של 
קיקרו. — ט ק י ט ו ס ידע על מסעו של אגריקולה סביב 
בריטניה, אולם בדרך־כלל היה חסר חוש גאי׳גראפי. בימיו 
תיבר פוזניאס חיבור יווני ב 10 ספרים, המתאר את יוון לסי 
מחוזות בהדגשת השרידים הארכאולוגיים והנתונים לתולדות 
הדת והמיתולוגיה. סופרים רומאים מאוחרים, שהשפיעו 



49 


נ* רגרסיה 


50 



על הספרות הגאוגראפית של ימי־הביניים, היו: א מ פ ל י ו ס 
(בימי אדריאנוס קיסר)!גיוס יוליום 0 ו ל י נ ו 0 (אמ¬ 
צע המאה ה 3 )! ההיסטוריון אמיאנוס מךצלינויס 
(ע״ע)! יוליום הונויריוס אורטור, שהקוסמוגרא- 
פיה שלו היא הדרגה להבנת המפה* מ ר ט י א נ ו ס קפלה 
(המאה ה 5 ), שהוסיף צפונית לאקלים השביעי עוד אקלים 
שמיני, דרד ההרים הריפאיים (סקיתיה), ששם השמש אינה 
שוקעת במשך ששה חדשים — ידיעה ששאב, כנראה, מסו־ 
סידוניום ן הספר #611111101 61 11 ) 011111 011113 ! 0 ג 0$11 ק^£ 
למכונה א תיקום (המאה ה 5 — 6 ), ספר המבוסם על מקור 
יווני אבוד, ששייד לכל המוקדם למחצית השניה של המאה 
ה 4 . זמן חיבור המקור של-מפת 8 וי י טיב ג ר" (ע״ע), 
המראה את דרכי־התחבורה של האימפריה הרומית, שנד 
במחלוקת! מסתבר, שמקור זה נערך סוסית במאה ה 4 . 
באותה תקופה (המאה ה 4 ־ 5 ) חבר ויביום סלןוסטר ספר 
גאוגראפי לשימוש משוררים. 

אחרית הג' היוונית. הגאוגראפים היווניים של 
תקופת הקיסרות הרומית שאפו לשמור על המסורת המד¬ 
עית. ספרו של סרינוס איש צור הוא המקור הישיר 
לפטולמאיוס. הוא הרחיב את גבולות תחום־המושב של 
אראטוסתנם והעריך את המרחק מן הקו־המשווה עד תולי 
(שאותה קבע בצפון בריטניה, ברוחב ־־ 63 ) ב 31,500 סטא־ 
דיות, ומן הקו־המשווה עד הקו הטרופי הדרומי (״ 24 ) 
ב 12,000 סטאדיות. הנקודה הדרומית ביותר בחוף המזרחי 
של אפריקה היתה בעיניו כף־דלגאדו, ברוחב אגם־גיאסה. 
אח אודך תחום־המושב חישב בהפרזה רבה ל 91,280 סטאדיות 
או ״ 225 . הוא מזכיר בדרום־מזרח את הסינים ובצפון־מזרח 
את ימת־אראל! במערב הכיר אח -איי-המאושרים", כלומר 
הקאנאדייס, והיה הראשון להתחיל את ספירת־המרידיאנים 
מהם. 


ס טול מ י ו ס (ע״ע) היה תוכן ונתן לתכונה השפעה 
גדולה בהרבה על הג׳ מאשר סריגוס. ההכרה בכדוריות־ 
הארץ נשארה ביה״ב כמורשת־פטולמאיוס קניידהדורות 
אצל הערבים, ובמידה גדלה והולכת גם במערב. אולם 
פטולמאיום הנחיל ליה״ב גם את מגרעותיו: את התפיסה 
הגאוצנטרית ואת חג׳ האסטרולוגית שלו. חיבורו 
הגאוגראפי הגדול של פטולמאיוס אינו אלא -מפה במלים", 
שהיא קובעת מרחקים בין נקודות מסויימות על־סמך ספרי־ 
התיירים ומדידות־הדרכים, ובמידה מצומצמת גם על־סמך 
נתונים אסטרונומיים. סטולמאיוס תיקן את המידות המופרזות 
של מארינוס! הוא קובע את הרוחב של תחום־המושב 
ל 40,000 סטאדיות (״ 63 צפון — ׳ 25 * 16 דרום), ואת האורך 
ל ״ 180 . בפרטים ניכרת בו התקדמות לעומת קודמיו (כגון 
שיפור תיאור האינדוס), אולם הוא גם מחזיק בטעדות נושנות 
ואף מכנים חדשות. פטולמאיוס נותן רשימה של 134 ערים 
הנמצאות בשבעת האקלימים, רשימה שנקבעה ע״י סרפיוז 
ועברה במסורת לגאוגראפים של יה״ב. בסך־הכל' קבע 
פטולמאיום כ 8,000 נקודות לצרכי המפה, שלציורה משמש 
ספרו הדרכה. בקביעת רחבן של נקודות הסתמך על אורד 
היום, בשביל האורך שימשו בעיקר מדידות. המרחקים 
שהוא קובע לוקים בדדך־כלל ביתר — מערבית לאלכסנדריה 
בערך בשליש ומזרחית לה בערך ברביע! נמצא, שהוא הגזים 
בארכושל הים התיכון בהרבה. לסי הוראותיו של סטולמאיוס 
צויירו מפות, הנמצאות עדיין בכתבי־יד רבי* והשפעתו 
מוכחת במפות־הים (.מסות־מצפך או -מסות פורסולניות") 
עד סוף יה״ב. 

במסורת של פטולמאיוס המשיכו פפום איש אלכסנדריה 
(בימי דיוקלטיאנוס) ותאון איש אלכסנדריה (כתב 372 ) 1 
שניהם קיבלו את שבעת האקלימים של אראטוסתנס ומסרו 
רשימות של הערים החשובות. מרקיאנום מהראקלאה כתב 




























51 


גאוגרםיה 


52 


(בערך ב 400 ) פריפלוס של הים החיצון, פריפלוס של 
הים התיכון וקיצור של הג׳ של ארטמידורום. הוא הפך 
אח חישוביו של פטולמאיום לערכי־מרחקים מדוייקים לפי 
סטאדיות. 

ג. הג׳ בימי־הביניים. 1 . הנוצרים המערביים 
ו ה ב י ז א נ ט י י ם. עם חורבן העולם העתיק נשתכחה והלכה 
בהדרגה תמוגת-הארץ המדעית שהיתר, פרי עבודתם של 
היוונים. בבואחיוס, קסיודורוס, ואיזיח׳רוס איש סביליה 
עריץ ניכרת'ידיעח־מה בפטולמאיוס. גורם חשוב לירידת 
המדע הגאוגראפי היתה המגמה לתאם את הידיעות הגאו־ 
גראפיות להשקפה הגאוגראפיח של המקרא(או למה שנחשב 
להשקפה זו). בעיקר גברה הנטיה לשוב לתיאור האדמה 
כשטוחה: אוגוסטינוס, וכן אבות־הכנסיה שבסוריה ובאדם- 
נהריים, לחמו בתורת האנטיפו׳דים. ידיעת הארצות הצטמצמה 
בעקבות צימצום המסחר הבינלאומי ואי־הביטחון בדרכי־ 
התחבורה. 

החיבור הגאוגראפי הטהור הראשון שנכתב בידי נוצרי 
הוא, לפי ידיעתנו היום, "מסע הנוסע מבורדו"( 01 נ 3111 ־]£״ 111 
%3161136 >-ו 811 ), תיאור של עליה־לרגל מבורדו לאר׳רישראל 
ומשם חזרה דרך רומא למילאנו, משנת 333 . על התיאורים 
הרבים של ארץ־ישראל והארצות השכנות, שהשאירו עולי* 
רגל נוצריים מאותרים יותר, ע״ע ארץ־ישראל. 

בראשית המאה ה 5 פתח פאולוס אורוזיום (ע״ע) 

את ספרו "נגד עובדי־האלילים" בסקירה גאוגראפית כללית. 
ספר זה היה מכובד מאד ביה״ב והועתק הרבה; בין השאר 
הוא הספר היחידי בשפה הלאטינית שתורגם לערבית. 

בימייוסטיניאנוסחיבר קוסמסאינדיקופלוסטס 
"טופוגראפיה נוצרית", שבה נתכוון להוכיח, שהארץ'היא 
שטוחה ושהלילה הוא תוצאת היעלמה של השמש מעבר 
לשוליחזארץ הגבוהים שבצפון! גוף־הארץ הוא בעל צורת 
מלבן, שארכו כפול מרחבו, כדוגמת אוהל־מועד. באותה 
תקופה סודרה מ פ ת - מ י ד ב א. בן־דור אחר של יוסטיני- 
אנוס היה מחבר המקור היווני של 03001115 ס 1 ס£? 13606 ? 
! £010106 ?, שחובר ב 534 , תורגם ללאטיגית במאה ה 12 
והשפיע הרבה על חלוצי ההומאניזם. הוא פוחח ברשימת 
האקלימים ורשימת הערים השייכות לכל אחד מהם! קביעת 
מעלות האקלימים נובעת דרך תאו! מפטולמאיום. — ההיס¬ 
טוריון שחיבר את ה 35011316 !} 00-01110011 , דברי־הימים מאדם 
הראשון עד שנת 629 , נותן את רשימת הערים של סראפיון 
לפי עריכה שנעשתה בתקופה שבין פטולמאיוס ובין פאפום. 

איזידור איש סביליה (ע״ע) הקדיש שנים מספרי 
האנציקלופדיה שלו לקוסמוגרפיה וג/ הוא השווה את האדמה 
השטוחה לגלגל וגרם עי״כ ליצירת המפות הגלגליות 
של יה״ב. מפות אלו באות בצורת עיגול, שבתוכו מצויירת 
אות 7 . המפות מכוונות למזרח, לא לדרום כספות הרוסיות 
העתיקות, ומכאן הביטוי אורעטאציד" מעל לקו האפקי של 
הי! נמצאת אסיה, משני צדדיו של הקו האנכי נמצאות 
אפריקה ואירופה. קווי*ה מסמלים את הנילוס בדרום, את 
הטנאיס (דון) בצפון ואת הים התיכון במערב! ירושלים 
היתה המרכז. במפוח אלו הוקצע מקום גם לעמים אגדיים, 
כגון גוג ומגוג. בתורת האקלימים חוזרים איזידוד, וגם 
ק סי ודורו ם (ע״ע), לתורתו המקורית של אראטוסתנס. 
מסה מעין זו של איזידור גורם גם הגאוגראף האל¬ 
מוני מדונה (סוף המאה הד), שספרו מבוסם על מפה 

* ז י 


מהמאה ה 3 הוא מרבה בהבאות מהמקרא וגם בדיונים 
תאולוגיים, אך מכיר גם את אורוזיוס, פטולמאיוס ואחרים. 
מחמשת ססרי-חיבורו מוקדש הראשון לחוג־הארץ, המחולק 
ל 12 שעות־היום ממזרח למערב! הלילה (צפון) כולל את 
שאר 12 השעות. 3 הספרים הבאים דנים באסיה, אפריקה 
ואירופה וכוללים רשימות של ערים ונהרות, אך לא תיאור 
ממשי. ספר 5 הוא פו־יפלוס של הים התיכה ותיאור החוף 
האטלאנטי. 

בדה (ע״ע) החזיק בכדוריות־הארץ! אולם כמה שנים 
אחרי מותו פסל האפיפיור את דעתו של וי רגיל י ו ס 
איש זאלצבורג, שגרם את האנטיפודים. מסעי מפיצי- 
הנצרות ומסעי הגורמאגים לא הביאו תוספת לידיעה הגאו־ 
גראפית. כבגד זה עלה סוג חדש של ספרי־ג׳, ספרים שבהט 
המחברים מתארים את ארצות מגוריהם. אדם מברמן 
(אמצע המאה ה 10 ) כלל בספר "מעשי ראשי הכנסיה ההאכד 

בורגית" (תז £1£1011 תסק 600165136 111£00515 < 131 ם 1 נו 113 06513 ) 

תיאור הארצות והערים, שבהם התרחשו המאורעות הנידו¬ 
נים׳ וידיעות על גודל הארצות ומרחקי-הערים והאיים. 
גוירו איש פיסה חיבר ב 1118 קומפילאציה גאוגרא־ 
פית והיסטורית, המבוססת בחלקה הגאוגראפי על דיגאו־ 
גראף מדונה ועל איזידור! הספר כולל רק את איטליה 
ואת האיים הגדולים שממערבה, וכן פריפלום של הים התי¬ 
כון! חידושיו הם הפרטים על הכנסיות והקדושים בערים 
הנידונות. 3 ספרים מקוריים חשובים חיבר גרלדוס דה 
ברי מקאמבריה (היא וילז) במאה ה 12 , שהם ג׳ מפורטת 
של אירלנד ואיסלנד, תיאור מסעות בוילז, וידיעות על 
האוכלוסיה ותכונותיה של ארץ זו. 

במאה ה 13 כתב הפילוסוף הביזאנטי ניקפורוס בלמידס 
שני חיבורים גאוגראפיים, שבהם הוא מגן" על תורתי כדו- 
ריוודהארץ! גם הוא גורס 7 אקלימים. באותה תקופה כבר 
חדרה הספרות הערבית למערב, ושיפור הג׳ המדעית, שנג¬ 
רם עי״כ, כבר ניכר בדאנטה. ר ו ג׳ ד ביקי ו(ע״ע) גיסה 
להכין מפה ע״ם קביעת המקומות בידי פטולמאיוס. 

בדיאלוג הדמיפוס מאת הביזאנטי לאנס קטו־ו־לס( 1322 ) 
נדחית הג׳ הדמיונית של האסטרולוגים ונמסרה חלוקה חד¬ 
שה של כדור־הארץ: מעגליהמילקה מחולק ל 28 חלקים 
שווים (קרוב ל ״ 13 כל אחד)! האקלימים מחולקים על-פני 
רבע המעגל, אך בהקף שניתן להם ע״י אראטוסתנס, אלא 
רחבם הולך ופוחת מ 8 מעלות (אקלים א׳: * 13 —* 21 צפון) 
עד 2 (אקלים ד: ״ 46 —* 48 צפת). יואנס שאב, כנראה, 
ממקורות ערבים. 

2 הנוצרים המזרחיים והאסלאם. בץ הנוצרים 
בפרס הסאסאנית נשתמר משהו מן המסורת הגאוגראפית 
של מורשת-יוון, ביהוד החלוקה המקובלת של תחום־המושב 
לאקלימים. בר דןצן (ע״ע) נלחם באצטגנינות המניחה 
שלטון כורב-לכת מסויים על כל אחד משבעת האקלימים, 
אך הוא מקבל את תורת־האקלימים עצמה כבלתי מנוגדת 
לנצרות. גם בקו׳סמו׳גראפיה שלסורוס סאבוכח (המאה 
ה 7 ) ובס׳ "ששת ימי בראשית"* של יעקב איש אך 0 ה 
ניתן תיאור מפורט של 7 האקלימים על יסוד פטולמאיוס! 
יעקב ידע גם על שתי העתות של 6 חדשים ליד שני 
הקטבים. עיבוד מקיף של פטולמאיוס בשפה הסורית משנת 
555 נשתמר בשם "סקו־יפס דחביל" (תרשים התבל). 
רישומי התורה הגאוגראפיח היוונית ניכרים בספרי הנוצרים 



מערב 


53 


גאוגרפיח 


54 



בספות הערכיות של יד.״נ ביחדדרום (-היויבלה, כיוון־סכה) טופכוז לםק 5 ה. *פיכן- יש 5 םובנ אות! ב ־ 180 5 שם חשמאתו 

עם תסונת־תטפות המקובלת אצלנו 


בותבי־ארמית עד אמצע יה״ב. גם ההיסטוריון הארמני משה 
איש בורן (המאה ה 9 ) חיבר ספד ג/ שאינו אלא עיבוד של 
פפוס בתוספת תיאור־הארצות ע״פ הג׳ של פטולמאיום. 

הספרות הגאוגראפית של האיסלאם היא רחבה וענ¬ 
פה. הפרסים והערבים לא רק קיבלו את מורשת־יוון אלא גם 
הרחיבוה והעשירוה ע״י חישובים ומדידות עצמאיים וע״י 
תיירות ומסעות־מחקר. 

החליף אלמאמון ( 813 — 833 ) ציווה לחבר לוחות ומפות 
אסטרונומיים וגאוגראפיים ע״ם מדידות חדשות. המלומדים 
שפעלו לפי הוראותיו קיבלו את גבולות תחום־המושב והאק- 
לימים של היוונים, אלא ששמות־הערים היווניים הוחלפו 
בערביים, והערים עצמן סודרו ברשימה ממזרח למערב. הג׳ 
של פטולמאיוס תורגמה הרבה לערבית, וממנה חדרו לג׳ 
הערבית המושגים האסטרולוגיים. א לח׳ וארז מ י(ע״ע) חיבר 
ספר בשם "צורת אלארד" (צורת־הארץ), שהוא מעין ניסיון 
(לא־מוצלח ביותר) לאחד את המפה המאמונית עם הפטול־ 
מאית. אולם בספרות הגאוגראפית הערבית קביעת המקומות 
היא לפעמים סדוייקת יותר מאשר בג׳ של פטולמאיוס. 

טיפוס חדש של לוח אסטרוגומי־גאוגראפי הוא זה של 
אלפרגאני(המאה ה 9 ), המייצג מסורת עתיקה בלתי־תלויה: 
קרהרוחב של כל אקלים ואקלים מהווה כאן את אמצעית- 
האקלים, עד שהגבול הדרומי של האקלים הראשון מציין 
12 % שעות של היום הארוך ביותר, ממש כמו במ 0 :> 1 ם 011-0 
35011316 * 1 אלפרגאני מסתמך על האלמגסט ועל הלוחות 
של פטולמאיום ונותן תמונת־עולם אחידה, מושתתת על 
גבולות תתלם־המושב העתיק והאקלימים. הוא- מסדר את 
הערים ממזרח למערב, אגב הבלטת הערים שבארצות־המז־ 
רח, והוא קובע את האורך של כל עיר לסי מרידיאן מזרחי. 
גם בלוחותיו של א לב תאני (המאה ה 10 ) יש פרק גא 1 ־ 
גראפי, הנותן את קביעת מקומותיהם של 93 ארצות ו 160 
ערים, וכן לוח של האקלימים! מספריו מתאימים למספרי 
אלפרגאני. אלבירוני (המאה ה 11 ) נותן רשימה מקי¬ 
פה של ערים'מזרחיות, מסודרות לפי שיטת האקלימים! 
מקומותיהן של ערים רבות, שהופיעו ברשימות קודמות, 


מתוקנות ע״ם חישובים עצמיים. אלבירוני נותן גם רשימה של 
ארצות לפי האקלימים, השונה בהרבה מזו של אלפרגאני. 

המסורת הגאוגראפית הערבית המקורית ראשיתה בחיי 
הבדוים במדבר הערבי, והיא משתקפת בשידת ה ג׳ א ה ל י ה 
(ע״ע) ובפרשנותה, שמהן הגיע אלינו אוצר בלום של ידי¬ 
עות מקוריות על ארץ־ערב. הערבים פיתחו גם ל כ ס י ק ו- 
גראפי ה גאוגראפית מיוחדת, שנציגיה הידועים 
ביותר הם: א לבב די ( 1040 — 1094 ), א לז מ דרש ך י 
( 1075 — 1144 ), וביחוד יא קו ת (ע׳ להלן)! חיבור שיטתי 
סצויין, המוקדש לידיעת ארץ-ערב, הוא "ג׳זירת אלערב" 
(אי־ערב) לאלהמד־אני (מת 945 ). 

הספרות הערבית בתיאור-הארצות מקורה, כמו אצל 
הרומאים, בצרכים האדסיניסטראטיוויים של מלכות החלי¬ 
פים, אולם גם בצרכיהם של עולי-הרגל למכה. הגאוגראפים 
השתמשו בתיאורי־דרכים מפי סוחרים בינלאומיים, וכך נוצר 
הסוג של ספרי "אלמסאלך ואלממאלך"(הדרכים והממלכות). 
נציגי הספרות הזאת הם: אבן ח׳רדאדבה (ע״ע), אלאצ־ 
ם ח׳ ר י, אבן ח ו קל (המאה ה 10 ). ספריהם של שני הא¬ 
חרונים מבוססים על ספד אבוד של א ב ו ז ן ד אלבלח׳י 
(מת ב 934 ), שהיה, כנראה, טכסט מפרש 'ל״אטלאם איס- 
לאמי". אמלאם זה כלל מפה של העולם ומסות של ערב, 
האוקיינוס ההודי, מגרב, מצרים, סוריה, הים התיכון, ו 14 ספות 
של ארצות־האיסלאם המרכזיות והמזרחיות. המפות אינן 
מתאחדות ליחידה אחת, אף אין קשר ביניהן ובין המפות של 
אלח׳וארזמי. הספרות ה״בלח׳ית", שהיא פרי המרכז התר¬ 
בותי שמסביב לחצר הסאמאניים בת׳וראסאן, עומדת בניגוד 
לספרות הגאוגראפית המבוססת על העבודות שבחצר אל- 
מאמון: היא אינה נזקקת לג׳ האסטרונומית ומוותרת על 
תיאור שבעת האקלימים. אחרון הנציגים החשובים של אס¬ 
כולה זו היה א ל מ ק ך ם י(מת בערך 1000 ) מירושלים. 

מחיבורים אחרים בג , כללית ואיזורית יש להזכיר: את 
הספר האנונימי ״הדוד אלעאלם*. (גבולות־העולם), 
המסודר לפי שיטת' פטולמאיוס > את תיאוריהן של ארצות 
רבות בספריו של ההיסטוריון א למסע ודי (המאה ה 10 ), 



55 


גאוגרסיח 


56 


על סמך ראייתו העצמית> את תיאור שליחותו של אבן 
פד׳לאן אל הבולגרים שעל הוולגה ( 921/22 ) 1 את ספרי 
המסעות של אבן א ל מ ה ל ח ל בארצוח־אסיה ( 942 ), של 
א ב ר ד. י ם אבן י ע קיו ב באירופה, ושל אבן סלים א ל* 
א ם ואני, שיצא (בערך ב 975 ) באפריקה במעלה הנילוס 
לסודאן. לתיאורי מצרים מוקדשת ספרות גאוגראפית עשי¬ 
רה בפני עצמה, שסוכמה בספר "אלח׳טם" של א ל מ ?ן ך י־ 
זי(מת 1442 ). על המגרב כתב מוחמר אבן יוסף א ל ודא ק־ 
יש גם ספרים על ערים בודדות, כגת על בגדאד. אלבירוני 
השאיר לגו—נוסף על חיבוריו בג׳ כללית— תיאור נפלא 
של הודו. בן דורו אלבכרי תיאר את אפריקה הצפונית ורו¬ 
סיה הדרומית. 

מחדשיה של הג , האסטרונומית היו: אלאדריסי, 
שחיבר ב 1154 בשביל רוג׳ר מלך סיציליה ספר גאוגראפי 
מקיף בתוספת מפה לפי 7 האקלימים, בעלת 70 מפות חל¬ 
קיות, מפה ששוחזרה והודפסה בימינו! בן־זמנו א ל ז ה ך י 
מספרד, שחיבר ג׳ בצורת תיאור של מפת-העולם — ששה 
אקלימים מסודרים מסביב לאקלים שביעי מרכזי, וכל אחד 
מהם מחולק לשלושה חלקים * א ל ק ז ו י נ י(מת 1283 ), שב- 
מפותיו ניכרת השפעת אסכולת אלבלח׳יז האנציקלופדיות 
של אלגוי רי (מת 1332 ) ואבן'פדל אללה אלעמרי 
(מת 1348 )'] האסטרונומים הפרסים נציר אלךין אלטוסי, 
מקים המצפה באלמראגה (אמצע המאה ד, 13 ), קטב אלךן 
אלשיראזי, המתרגם הפרסי של חאלמגסט ( 1236 — 1312 ), 
ואל ג בג, מיסד מצפד,־הכוכבים בסמרקבד ( 1393 — 1449 ). 

' המלון הגא 1 גראםי הערבי של התורכי י א ק 1 ת (מת 
1228 ) הוא הסיכום המקיף ביותר של החומר הגאוגראפי 
שאספו הדורות שלפניו! הוא הוצא ב 6 כרכים בידי פ. 
ויסטנפלד במאה ה 19 ונעשה בשבילנו המקור הראשון להכרת 
הג׳ האיסלאמית. ספרו של א בולם ך א (ע״ע) מגיש את 
החומד בצורה שיטתית, והוא הראשון בספרי־הג׳ הערביים 
שנודעו למלומדי־המערב (במאה ה 17 ). 

מספרות־ד,תיירים הערבית נתפרסמו במיוחד ספריהם של 
אבן ג׳ביר (ע״ע), אלתג׳אני שנסע מהמגרב למכה 
ב 4308 ואבן בטוטה (ע״ע), שהשאיר לנו גם תיאור 
מקיף של א״י של זמנו! מכל הספרים האלה קיימים תרגר 
מים לשפות אירופיות. גם ספרו ההיסטורי הגדול של א ב ן 
ח׳ ל ד ו ן (ע״ע) הוא מקור חשוב לידיעה גאוגראפית, וכן 
הוא נותן, בין שאר המדעים, גם תיאור מקיף של מדע־הג , 
אצל הערבים. 

הספרות הפרסית מספקת חומר גאוגראפי ע״י ההיסטו¬ 
ריונים אלג׳ויני ו ך שיד א לדי ן (מת 1318 ), בעיקר 
על ארצות המונגולים והתורכים. ספר גאוגראפי ממש, הכולל 
גם תיאור מסעות, חיבר חמד אללה מסת ו פי ק ז ו י נ י 
(מת 1340 ). 

במאה ד, 15 התפתחה ידיעת הימים כענף חדש. אבן 
מ א ג'ד, הנווט של ומקו דה גמה, היה הנציג הראשון של 
ספרות נווטיח בערבית. סידי עלי ראיס, אדמירל 
תורכי, חיבר ב 1554 ג׳ של האוקיינוס ההודי, פירי ראיס 
ב 1524 — ספר דומה על הים התיכון. התורכים חיברו גם 
ספרות גאוגראפית עשירה בלשונם, שממנה ידוע ביותר 
ספר־ד,מסעות של אול;א צ׳לבי (ע״ע), שנסע ב 1640 — 
1672 בכל חלקי האימפריה העותמאנית, וכן בפרס ואירופה. 
ספר זה אינו מושפע מהשקפות גאוגראפיות אירופיות, ואי¬ 


לו מם׳ "ג׳האן נמא" (מראי־העולם) של בן־דורו הביבליו־ 
גראף ח א ג׳ י ח׳ ל ים ה (מת 1657 ) ואילך מתחילה הג׳ 
האירופית להשפיע על הספרות התורכית, וספרים רבים 
נכתבו המהווים מזיגה בין האיסלאם ובין אירופה. החשובים 
ביניהם הם "אלח׳טט אלתופיקיה", תיאור מצרים מאת עלי 

יי * י * - ־ 1 • • ז 

פאשא מבאו־ך (במאה ה 19 ), ו״ח׳סט אלשאם", תיאור סו¬ 
ריה מאת מוחמד כרד עלי (בדורנו). 

מ. 41 

ד. ד,ג׳ מתחילת העת החדשה עד ימינו. תקופת 
הרנסאנס הביאה תחיה גם למדע־הג׳, מבחינת הרחבר 
האופק הגאו׳גראפי עד שהקיף את כדור־הארץ, מבחינת 
התפתחות הקארטוגראפיה ומבחינת התקדמות המדעים שע¬ 
נפיה השונים של הג׳ קשורים בהם או מתבססים עליהם. עד 
סוף המאה ה 16 נכללה חג׳ במקצוע רחב ובלתי־מוגדר, 
שנקרא "קוסמוגראפיה" ושהקיף גם את האסטרונומיה וצדדים 
מסויימים של מחקר־ההיסטוריה. רק מתחילת המאה ה 17 יוחד 
השם ג' לציון המדע העוסק בידיעת כדור-הארץ. 

דחיפה עיקרית לתחיית הג׳ והתפתחותה ניתנה ע״י התג¬ 
ליות הגדולות של המאה ה 15 ותחילת המאה ה 16 . המסעות 
הגדולים נתאפשרו ע״י השימוש במצפן וההתקדמות בהת¬ 
מצאות על פני הימים ע״ם השמש והכוכבים (ע״ע אסטרו¬ 
נומיה). על מפותיהם של טוסקאנלי ( 1474 ) ושל בהים 
( 1492 ) ע״ע אמריקה, עם׳ 177 , 

הפורטוגיזים בחיפושיהם אחרי הדרך הימית להודו 
( 1434 — 1498 ) הקיפו את יבשת-אפריקה, גילו את קו־חופיה 
וחקרו את האוקיינוס ההודי (ע״ע אפריקה, תולדות גילויה 1 
פורטוגל). פדרו קאבראל, שהפליג גם הוא בדרכו של דה 

ע: . .־ 

גאמה, נסחף מערבה. הגיע לאמריקה הדרומית וגילה את 
בראזיל ( 1500 ). באותה תקופה יצאו אניות ספרדיות בפי¬ 
קודו של קולומבוס מערבה ופגעו באיי הים הקאריבי ואח״כ 
ביבשת־אמריקה (ע״ע אמריקה, גילוי-). יורדי-ים וכובשים 
ספרדים אחרים הרחיבו את תגליותיו באמריקה המרכזית 
והדרומית. בראש משלחת ימית אנגלית גילה האיטלקי ג׳ו־ 
באני גאבוטו את חופי אמריקה הצפונית ( 1498 ). 

בעקבות חלוצים אלה יצאו משלחות רבות, תחילה פור- 
טוגיזי 1 ת וספרדיות, ואח״ב גם אנגליות, הולאנדיות וצרפ¬ 
תיות׳ בדרכי־הים מסביב לאפריקה מזרחה לדרומה ומזרחה 
של אסיה, ומערבה לאמריקה הצפונית והדרומית. החשובה 
שבהם היתד, המשלחת בראשותו של מגלין (ע״ע), שעקפה 
את חופי אמריקה הדרומית, חצתה את האוקיינוס השקט, 
הגיעה לדדום־מזרח אסיה וחזרה לאירופה ע״י הקפת אפ¬ 
ריקה. היה זה המסע הראשון של הקפתיהעולם, שנתן הו¬ 
כתה ממשית לכדוריותו( 1522 ). בסוף המאה ה 16 כבר הכי¬ 
רו האירופים את חופיה המזרחיים והמערביים של יבשת־ 
אמריקה, פרט לקצה הצפון, ודשמום במפותיהם! וכן הכירו 
את תופי דרום־ומורח־אסיה וחלק פעולס-האיים שבדרום־ 
מזרח אסיה ובאוקיינוס השקט וקטעים מחופיה המערביים 
והצפוניים של אוסטראליה. 

מן המחצית השניה של המאה ה 16 ואילך נעשו הרבה 
נסיונות, בעיקר ע״י אנגלים והולאנדים, להגיע ממערב־ 
אירופה למזרח־אסיה ע״י עקיפת צפון־אסיה או צפון־אמרי- 
קד,. נסיונות אלה הביאו להכרת החופים הצפוניים־מזרחיים 
של אירופה ושל אמריקה ולגילוי הים והאיים שמצפון ליב¬ 
שות אלו (ע״ע ארקטיקה). — מאמצע המאה ה 16 מתגברת 



57 


גאוגרסיח 


58 


גם חדירתם של הרוסים אל מעבר להרי-אורל אל מרחבי 
סיביר (ע״ע). הם הגיעו בסוף הסאה ה 16 לנהר־או׳ב, בתחי¬ 
לת המאה ה 17 התפשטו עד לגדות־היניסי, וסמוך לאמצע 
המאה—עד לחופי יסיאוכוצק. 

בעקבות התגליות החלה היאחזותם של עפי מערב־אידו־ 

פה בחופי היבשות, הארצות והאיים שנתגלו על ידם, אולם, 
כשהצרכים המסחריים או הרדיפה אתרי אוצרות לא חייבו 
את החדירה לעומק היבשות, נשארו האירופים ליד התופי* 
ופנים־הארץ נשאר תקופה ממושכת לא־מוכר. 

מסעות-התגליות העלו שפע של ידיעות חדשות, הן על 
הארצות שנתגלו או נפתחו בפני האירופים והן על תופעות 
שונות שעל פני כדור־הארץ ומימיו, הדעות ששררו באירו¬ 
פה—כמורשת התקופה העתיקה— על צורת הארץ, היב¬ 
שות והימים שעליה, הופרכו. התאוריות על החלוקה האק־ 
לימית של הארץ, שאינה מאפשרת לאדם להתקיים באחור 
המשווני מחמת החום, כבר נתבדו ע״י חלוצי המסעות הפור־ 
טוגחיים, הידיעות, שהביאו עמן המשלחות הימיות השונות 
בשובן וחוקרים שנלוו אליהן, יצרו כר נרחב ופורה לכל 
מיני הנחות והשערות חדשות על צורתן ומצבן של היבשות 
והימים הסובבים אותן. קולומבוס היה משוכנע, שהגיע להר 
דו ולחופיה המזרחיים של אסיה. כמה מראשי המשלחות 
שהגיעו לאמריקה אתריו האמינו, כי פגעו בסץ ובאיי דרום- 
מזרח אסיה. אח״כ נטו לחשוב, כי אמריקה אינה אלא קבר 
צת-איים ממזרח לאסיה או המשכה של אסיה, המחובר אליה 
חיבור יבשתי, רק על־ידי מסעו של פאגלט הוכרה אמריקה 
סופית כיבשת בפני ע 3 מד" שאוקיינום רחב־ידיים מפריד 
בינה ובין אסיה. 

הארצות החדשות, וגם הארצות שהיו ידועות מכבר, תר 
ארו בספרים רבים, שהכילו ידיעות רבות על מבנה הארצות 
ואקלימיהן, צמחיותיהן ועולמן החי, תושביהן ועריהן ועל 
תופעות־מבע שונות שבהן נתקלו נוסעים ומגלי-ארצו* 
אולם עדיין לא נעשה נסיון לסדר ידיעות אלו באופן שיטתי, 
לקשרן ולקבוע את היחסים בין הגורמים הטבעיים השונים 
בינם לבין עצמם ובינם לבין האדם החי בסביבתם. 

קוד~ים 1 ד של מחקר גאוגראפי מדעי שיטתי נסתמנו 
בספרות הגאוגראפית של המאה ה 16 בעיקר בשתי יצירות 
של חוקרים גרמניים, שניסו לסדר באופן שיטתי בספרי 
"קוסמוגראפיה" את שפע הידיעות והחידושים ולהסיק מהם 
מסקנות כלליות, פטר אפינוס ( 05 ת 3 !ק 1 / .?) קיבץ את 
הידיעות בג׳ מאתמאטית שהיו ידועות בימיו, ועסק בבעיית 
ההתמצאות וקביעת־הסרחקים על פני כדור-האדץ ! ספר זה 
יצא מ 1524 עד סוף המאה ה 16 ב 26 מהדורות, עם הוספות 
ותיקונים של בנו של המחבר ושל חוקרים אתרים. ספרו של 
סבאסטיאן מינסטר ( €1 ז 105 ! 1 \. 3 ) זכה גם הוא להופיע ב 25 
מהדורות מ 1550 ' ואילך, וניתדגם לשפות רבות. מינסטר נותן 
תיאור שיטתי של ארצות־תבל, מצבן הגאו׳גראפי, גדלן, 
אקלימן, גידוליהן וחקלאותן, תושביהן וארחות-חייהם! ספדו 
עוסק גם בדברי-ימי המדינות והעמים. מן הספרים שיצאו 
במאה ה 16 ראויים להיזכר גם ספריהם של הארטמאן שדל 
( 141 > 4 ג 501 1111311 ־ 31 ^־ 1 ) — ז:א 111 1101 ־ 0111031 ־ 011 1 , שמרובים 
בו תיאורי־ערים מלווים ציורים, ושל סבאסטיאן פראנק 
(^ה 3 ז?. 5 ) —,ספר העולם* שיש בו מעין 

סיכום של תיאוריהם ורשמיהם של נוסעים רבים על האר¬ 
צות שהיו ידועות באותו פרק-זמן. 


המשלחות הימיות והתגליות המרובות השרו במיוחד 
את הקארטוגראפיה. הידיעות שנאספו במסעות הרבים לאו¬ 
רך חופי אפריקה, אמריקה ואסיה הוכנסו למסות חדשות 
רבות, שבהן ניתן ביטוי להשערות השונות על צורת היבשות 
והימים. עתה הקיפו המפות איזורים נרחבים הרבה יותר 
מאשר בעבר, כשהססגות התרכזה בים התיכון ומסביב 
לחו׳פיה המערביים של אירופה 1 לפיכך נתקלו מחברי־המפות 
בבעיית ההטלה של כדור על פני מישור ומצאו לה כמה 
פתרונים. מפותיו של סטולמאיוס תוקנו והותאמו לממצאי 
התגליות החדשות ונדפסו בכמה מהדורות חדשות במרכזים 
שונים במערב־אירופח. מפות עולמיות וגל 1 בוסים, שחוברו 
והוכנו בזה אחר זה במשך המאה ה 16 , משקפים את ההת¬ 
קדמות המהירה בתפיסת צורתן של היבשות ומצבן. המפות 
מציינות בדרך-כלל את קווי-החוף, איים ונהרות! לפעמים 
נרשמים בהן גם תיאורי החופים וידיעות על מה שיש למ¬ 
צוא עליהם. מפתו של הגרמני מרטין ולצמילר (- ¥3112 ץ . 1/1 
״ 111 !ת!) מ 1507 היא הראשונה שבה קרויה היבשת החדשה 
בשם "אמריקה". 

המצאת הדפום וגילוי שיטת הדפסת ציורים באמצעות 
תחריטי עץ ונחושת הקלה במידה רבה על הכנת המסות 
והחילה אותן והגדילה את תפוצתן ואח השימוש בהן. גדול 
הקארטוגראפים ומוציאי-הספות של אותה תקופה וממניחי- 
היסוד של הקארטוגראפיה המודרנית היה הסלאמי מרקטו׳ר 
(ע״ע), שהמציא את ההטלה הנקראת על שמו. במפותייו מו¬ 
פיעים חידושים רבים בצורת הצגת גורמים גאוגראפיים 
שונים על פני מפות, והן מצטיינות במידה מפתיעה של דיוק 
ביחס לידיעות ולשיטות־המיפד של הימים ההם. 

המאות ה 17 וה 18 . במאות ה 17 וה 18 היו מטרד 
תיהן העיקריות של משלחות־המחקר: בירור חידת־קיומה 
של יבשת גדולה בדרום כדור־הארץ, שהיתה מסומנת על 
מסות עתיקות! חיפוש דרכי־ים מסביב לחוסיהן הצפוניים 
של אסיה ואמריקה! השלמת הידיעות על חוסי היבשות וה¬ 
איים שנתגלו בסוף המאה ה 15 ובמאה ה 16 . את מקומם של 
הפז׳רטוגיזים והספרדים בחקירת כדור־הארץ תססו אנגלים, 
הולאנדים, צרפתים ורוסים. אניות רבות יצאו לגלות את 
היבשת הדרומית (ע״ע אנטארקטיס)! רובן הצליחו לגלות 
קבוצות-איים באוקיינוס השקט. ב 1616 הוכיח ההולאנדי 
למר (ר>ז 31 מ 1 ^ 1 ), כי ארץ־האש אינה אלא קבוצת-איים ולא 
חלק מן "היבשת הדרומית". אבל סאסמאן גילה את טסמניה 
(ע״ע) שמדרום לאוסטראליה ואת האי הצפוני של ניו־זי- 
לאנד ( 1642 ). וילים דמפיר ובוגנוויל בסוף המאה ה 17 וב- 

* • 7 7 ! 1 ז 

מאה ה 18 הפליגו לאורך חופיה הצפוניים והמערביים של 
אוסטראליה וחופי גויניאה החדשח וגילו את איי־שלמה 
ואיים אחרים בדרום*מערב האוקיינוס השקט (ע״ע אוס¬ 
טרליה! אוקיאניה). 

גדול המגלים של המאה ה 18 היה ג׳ימז קוק (ע״ע), 
שהגיע במסעותיו מעבר לחוג הקוטב הדרומי מבלי למצוא 
"יבשת דרומית גדולה", הקיף את ניו־זילאנד מדרום, הפליג 
לאורך חופיה המזרחיים של אוסטראליה, גילה את איי-הא- 
וואי, נסע לאורך החוף הצפוני־סערבי של אמריקה ותדר 
למיצר־ברינג המפריד בין אסיה לאמריקה. קוק וספנים אנג¬ 
ליים אחרים הוכיחו סופית, שאוסטראליה היא יבשת בפני 
עצמה ולא קבוצת-איים. 

גם חקירת חופי אירופה ואסיה הצפוניים זכתה להתקדמות 









61 


גאוגרפיד 


62 


ניכרת, בעיקר במאה ה 18 . הרוסים דדנב (כבר בשנת 1648 ), 
מאליגין וסקוראטוב, לאסטב, הדני ברינג (גם הוא בשירות 
הרוסי), ומשלחות רוסיות אחרות חקרו את חוסי־סיביר 
הצפוניים, את ים־הקרח הצפוני ואת הנהרות הנשפכים אליו 
(ע״ע אסיה! ארקסים). הצרפתי ז׳אן דה גאלום הקיף את 
איי יאפאן ואת סאחאלין ( 1787 ). 

ידיעת סנים־הארץ של אסיה, אפריקה ואמריקה פיגרה 
אחרי ידיעת החופים. בין הנוסעים הראשונים שחדרו לעמי 
קי־היבשות והביאו ידיעות עליהן ועל תושביהן נמצאים 
מסיונרים ונזירים (בעיקר ישועים) רבים, שיצאו להפיץ את 
הנצרות. הישועים גריבר ודורוויל, למשל, הלכו ספקינג 
דדך סין התיכונה לטיבט וביקרו בבירתה לאסה, אה״ב עברו 
את ההימאלאיה והגיעו לצסון־הודו ( 1661 ). מסיונרים סורי 
טוגיזים חדרו ללב חבש וגילו את מקורות הנילוס הכחול. 
האנגלי ג׳ימז בדוס הגיע עד למקורות הנילוס הכחול בשוטו 
במעלה־הגילום ( 1772 ). ייסודה של האגודה האפריקאית 
בלונדון ( 1788 ), שמטרתה היתה לחשוף את פנים־אפריקד" 
הביא למסעות־מחקר חשובים ביבשת־אסדיקה במאה ה 19 . 

באמריקה הגיע הצרפתי לאסאל ממזרחיקאנאדה לגדות־ 
המיסיסיפי ונסע במורד־הנהר עד שפכו ( 1682 ). האנגלי 
סקנזי סייר בצסידמערב קאנאדה באיזור הנהר וההרים הנו¬ 
שאים את שמו ( 1789 ). משלחת צרפתית ערכה מיפוי של 
פרו באמצע המאה ה 18 . הנזיר רומאן שט לאורך הנהר 
תורינוקו ( 1744 ). 

הספרות הגאוגראפית של המאות ה 17 וה 18 דומה ביסו¬ 
דה לזו של המאה הקודמת: בעיקרה היא תיאורית, והיא 
מונה עובדות ותופעות שנתקלו בהם נוסעים שונים, אם כי 
ניכרת התקדמות בגסיונות לקשר ולייחם זה לזה גורסים, 
עובדות ותופעות של פני הארץ, אקלימה. צמחייתה ואוכלו¬ 
סייתה. הסברי, מהותן של העובדות והתופעות המתוארות, 
של סיבותיהן ושל היחס שביניהן, עדיין היתה בעיקר עניי¬ 
נם של פילוסופים. בכל־זאח הולכת ובולטת בתקופה זו הת¬ 
קדמות לקראת מחקר שיטתי של כדור-הארץ, יבשותיו, מי¬ 
מיו ומעטה־האויר שמסביבו, של תופעות כלליות ותופעות 
מקומיות! וכך מונחים היסודות לכמה מענפי הג׳ המודרניות 

התקדמות רבה חלה בג׳ המאתמאטית ובקארסוגראפיד. 
ניוטון והויגנס הכירו, שכדור־הארץ אינו .כדור" כל־עיקר 
אלא ספרואיד(ע״ע ארץ! גאו׳איד). קין ן גילה הבדלים בתנו־ 
דות־מטולסלת בין מקומות הנמצאים ברחב־ם גאוגראסיים 
שתים ( 1672 ). ארכיהם של מרידיאנים ומעלות אורך ורוחב 
נקבעו ע״י מדידות וחישובים ונרשמו בטבלאות לתועלתם 
של ספנים וקארטוגראפים. מכשירי המדידה והתצפיות הש¬ 
תפרו מאד. הומצאו שעתים לקביעה מדוייקת מאד של 
האורך הגאוגראפי. כל אלה איפשרו מידה רבה של דיוק 
בקביעת מצבם הגאוגדאפי של מקומות שונים על פני כדור־ 
הארץ והכנסת תיקונים יסודיים במפות. השימוש בטריאג־ 
גולאציה (ע״ע גאודזיה) למדידת סני-הארץ החל בהולאנד 
( 1617 ), עבר מהר לשאר ארצות־אירופה וסייע גם הוא לשי¬ 
פור רמת־הדיוק של המיסוי. ב 1634 הוסכם על קביעת 
המרידיאן העובר דדר המערבי שבאיי-הקאבאריים, פרו, 
כמרידיאן־״ס בציוני האורך הגאוגראפי. 

המרכו העיקרי של התפתחות הקארטוגראפיה במחצית 
השניה של המאה ה 17 ובמאה ה 18 היתד, צרפת. מפת- 
העולם הראשונה, הנותנת תמונה של צורת כל היבשות 


והימים שהיו ידועים באותה תקופה, הוכנה ע״י ג׳ובני קסיני 
(ע״ע) בשירות מלד־צרשת. נכדו, סזאר קאסיני, הכין; על 
יסוד מדידות בטריאנגולאציה, מפה מפורטת של צרפת ב 184 
גליזנות, בקגה־מידה של 1:86400 ! זה היה המיפוי הכללי 
והשיטתי הראשון של מדינה שלמה. מן הקארטוגראפים 
החשובים של אותה תקופה ראויים להיזכר דליל ( 11510 ^ 
וד׳אנוויל, שהוציאו מפות רבות של יבשות, של מדינות 
שונות באירופה וביבשות אחרות, ביביהן אטלאס של טין 
ומפות של אפריקה, וכן משות מיוחדות של חלקים שוגים 
של צרפת. 

הגרמני פילים קליור (■״״ 11.011 ?) פירסם בשבעה ספ¬ 
רים .ג׳ של העולם הישן והחדש״ ( 1624 ), שבה אסף וסידר 
את הידיעות שהיו קיימות בזמנו על כדוד-הארץ ועל כל 
ארצות-תבל. אולם את התרומה החשובה ביותר להתפתתוח 
הג' כמדע שיטתי במאה ה 17 תרם הגרמני בו־נהארד ורניוס 
(*!"!"■!*ע . 8 ) שמת בצעירותו, בן 28 . ספרו "ג' כללית" 
( 115 ג״ £611 ג 1 ו 1 ק 3 ־> 0£ ־ 0 ), שיצא לאור אחר מותו ( 1650 ) 
וניתרגם לכמה שפות, עשה רושם רב, וניוסון עצמו הוציאו 
במהדורה חדשה. וארניוס הניח את היסוד לתפיסה המודרנית 
של הג׳ ולמבנהו של מדע זה. בספרו הוא מטפל תחילה 
בכדור-הארץ בכללו מבחינה סאתסאטית ופיסית. את העוב¬ 
דות והתופעות שהיו ידועות לו הוא מונה לסי סדר הופעתן 
ותלותן, מסבירן, מתאר את גורמיהן ואת הקשר שביניהן. 
אח״ב הוא עובר לג׳ האיזורית, לסידור וסיכום של הידיעות 
על מדינות שונות. יש בספרו של וארניוס גם מיסודות ההיד- 
רוגראפיה, הקלימאטולוגיה, המטאורולוגיה והמורפולוגיה. 
עד סוף המאה ה 18 היה ספרו שיד וארניום סודה־דרך ראשי 
לעוסקים בג/ — האיטלקי דיצ׳ולי ( 101011 ?) בספרו .ג׳ 
והידרוגראפיה מתוקנת״ ( 1661 ) קיבץ וסידר בעיקר את 
הידיעות בג׳ פיסית. 

במאה ה 18 הועמקה הגישה הביקרתית בג׳ ע״י השוודי 
מורברן ברגמאן, שבספרו ״תיאור פיסי של הארץ״ ( 1766 ) 
הביא רק את אותן התופעות שעל פני כדור־הארץ שהיה 
בסוח בנכונותן ובקיומן! אולם בספרו אין הוא מנסה לייחס 
את התופעות השונות זו לזו. הגרמני יויהאן רינהולד פו׳רסטר, 

־ ג ♦ •ד 

שנלווה למסעות ג׳ימז קוק בדרום האוקיינוס השקט ובא(־ 
קיימ׳ם ההודי, כתב י ספר שבו הוא מתאר את איי .הים 
הדרומי" מתוך גישה מדעית גאוגרפית: תחילה'את המבנה 
הפיסי של האיים והימים המקיפים אותם, את תבאי האקלים, 
הצומח והחי, ואח״כ את האדם, ארחות־חייו וישוביו ( 1778 ). 
הוא היה אחד הראשונים שניסה להסביר את השפעת 
הסביבה שבה מתגורר האדם על תנאי חייז ועל התפתחותו 
של האדם. 

עמנואל קאנט בהרצאותיו בגאוגרפיה פיסית באוניבר־ 
טיסת קניגסברג ( 1756 — 1796 ) עסק בעיקר בהגדרת הרקע 
הםיא 0 (פי של הג׳ והיחס שבין מדע זד, ובין מדע־ההיסט(- 
ריח. דוא הסביר גם את מהותה של חג׳ ואת חשיבותה 
המדעית ותועלתה המעשית וסיפל ביחסים שבין כמה מן 
התופעות הפיסיות ובין האדם. הוא חילק את חג׳ לחמשה 
ענפים: 1 ) ג׳ מאתמאטית — צורת כדור-הארץ, ממדיו, 
תנועותיו ומצבו ביחס לגורמים שמימיים אחרים! 2 ) ג׳ 
מוראלית — דמותם, ארחות-תייהם, תרבותם ומנהגיהם של 
בני-אדם בארצות שונות! 3 ) ג׳ מדינית! 4 ) ג׳ מסחרית — 
דרכי המסחר הבינלאומי, תגובתן של ארצות שונות וסיבות 



63 


נאוגדפיח 


64 


השפע או העוני בהן! 5 ) ג׳ תאולוגית — תפוצת הדתות 
השונות, השוואות בין העקרונות של דתות וכיתות דתיות 
שונות. 

גם חקירת הימים וקרקעיתם החלה להתפתח באותה 
תקופה, אם כי בהעדר מכשירים משוכללים לא זכתה להת¬ 
קדמות ניכרת. הידיעות שהביאו משלחות שונות על זרמי- 
הים סוכמו לראשונה במפת־זדסים שחיבר הגרמני קירכר 
( 1665 ). פילים ביאש ( 0 ^ 8113 .! 1 ?) הוציא מפה ימית של 
תעלודלאמאנש ( 1737 ), שבה ניתנו ידיעות מפורטות על 
עומק קרקע־הים. נערכו תצפיות על הטמפראטורה של מי- 
הים במקומות שוגים ובעמקים שונים. בנימין פרנקליו קבע 
את כיוידזריסתו של זרם־הגולף ע״י מדידת הטמפראטורה 
של המים, 

המצאת המדחום והבאאמטר פתחו פתח לחקירה מדוייקת 
של תנאי־האקלים והתמורות שבהם. נמצאה שיטה לחישוב 
גבהים, הן ע״י טמפראסורת־הרתיחה של המים והן ע״י 
מדידת הלחץ חבארומטרי. בפאריס, פירנצה• מאגהים, ואח״כ 
במקומות רבים אחדים, הוחל בסוף המאה ה 18 בתצפיות 
קבועות של הטמפראטורה, לחץ־האויר והגשמים. תצפיות 
אלו סיפקו כעבור כמה שנים את החוסר הגלם , לסיתוח 
הקלימאסולוגיה המודרנית. 

במאה ד. 19 באה התפתחותה העיקרית של הג׳ כמדע. 
בתחילת המאה ה 19 עדיין היתה הג׳ מקצוע "צדדי", שהעוס¬ 
קים בו באו אליו בדרכי־עקיפץ ממדעים ומקצועות אחרים, 
כפילוסופיה, היסטוריה ומדעייהטבע! ואילו בסופה של המאה 
אנו מוצאים גאוגראפים מקצועיים רבים. בתחילת המאה לא 
היתה אף קתדרה אחת לג׳ בכל מוסדותיההשכלה הגבוהים 
בעולם! ואילו ב 1898 כבר היו קיימות 91 קתדרות כאלו 
(מהן 22 בגרמניה, 16 בצרפת, 11 ברוסיה, 10 באוסטריה, 
6 בבריטניה ו 3 באה״ב). לימוד הג׳ השיטתית נעשה מקצוע 
בכבד בבה״ס בארצות המתקדמות. במדינות רבות נוסדו 
אגודות גאוגראפיות לטיפוח חקירת כדוד־הארץ, החלו 
מופיעים כתבי-עת גאוגראפיים ונערכו כינוסים וקונגרסים 
גא 1 גראפיים להחלפת דעות וידיעות. 

בתחילת המאה ה 19 עדיין לא נתגלו לאדם הלבן אחורי 
הקטבים הצפוני והדרומי ושטחים נרחבים באיזורי־הפנים 
של היבשות, שנתגלו במאות הקודמות. לפיכך היתה הפעי¬ 
לות של מסעות-מחקר במאה זו מכוונת לגילוי הקטבים 
ולחשיפת פבים־היבשות. המדעים שעליהם נשענת הג׳ או 
המשולבים בה — גאולוגיה, מטאורולוגיה, אקולוגיה, אנת¬ 
רופולוגיה, אוקיאנוגראפיה, קארטוגראפיה — זכו להתפת¬ 
חות מהירה במאה ה 19 , במיוחד במחציתה השניה, וסייעו 
במידה רבה להשלמת בבייבי של מדע הג׳. מצד שגי סייעה 
הג׳ להתפתחותם של מדעים שונים, וכן התרחבו כמה 
מענפיה, עד שהפכו למעשה למדעים בפגי עצמם. 

משלחות בריטיות שיצאו מהודו ומשלחות רוסיות שבאו 
מסיביר חקרו את לב אסיה. אלפינסטון חקר את אפגניסטאן 
( 1808 ), פוטינג׳ר את באלוצ׳יסטאן( 1810 ), בתם את איזור 
הרי חודו־כוש ( 1833 ), ו 3 גילה את מקורות הגנגס ( 1808 ), 
מורקרופט את ארץ מקורות-האינדום ( 1812 ), ווד חדר 
לפאמיר( 1838 ), קדופורד נסע למרבית ארכו של האיראוואדי 
( 1826 ), הצרפתים דה-לאגרד, וגאךניה עלו במעלה המקונג 
עד לדרום־מערב סין ( 1868 ), שני מיסיונרים צרפתים, איק 
(:>״**) וגאבה, עברו את מערב-סין והגיעו ללאסה בירת 


טיבט ( 1846 ). האמריקני פאמפלי ערך מסע־סחקר בצפון- 
סין ובסאגג׳וריה ( 1868 ), והגרמני ריכטהופן נסע לארכה 
ולרחבה של סין ( 1872 ). החשוב שבין החוקרים והנוסעים 
הרוסים היה פרז׳ולסקי, שערך מסעות בתורכיסטאן וסיב־ 
קיאבג, חקר אתי הרי קח״לון והגיע ללב טיבט ( 1880 ). בסוף 
המאה החל השוודי טון הךין במסעיו בלב אסיד" 

ססעות־מחקר במזרח התיכון ערך עוד במחצית השניה 
של המאה ה 18 קאדטטן גיבור, שביקר בתורכיה, ארץ־ 
נהריים, דדוס-פרס, ובחצי־האי ערב ( 1767 ). בודכארד נסע 
בערב והצליח לבקר במכה ובמדינה ( 1809 ). ברטון( 1853 ), 
פאלגדיב ( 1862 ) ודאוטי 1878 )'דזקרו גם הם 

אח ערב, והלוי חקר את תימן ( 0 ד 18 ). 

אפריקה משבה מספר רב של חוקרים. המשלחות המסור־ 
סמוית ביותר יצאו להתחקות על זרמי הנהרות הגדולים 
ולגלות את מקורותיהם אורגי, תחם וקלפרטוו חצו את 
הסהרה, גילו את יסת־צ׳אד וחקרו את ד,סודאן המרכזי 
( 1822 ). אח מקורות הסגגאל והגאמביה גילה מולין ( 1818 ), 
ואת מקורות הניגר גילו צדפל ום.םטיה ( 1879 ). ליוויגגסטון 
עבר את מדבר־קאלהארי׳ גילה את ימודגגאמי, נסע למרבית 
ארכו של הזאמבזי ( 1855 ), ואח״ב גילה את ימות ניסה 
וטנגניקה. סטנלי' שהלך לחפש את ליווינגססון, גילה את 
מקורות הקוגגו וחלק סזרמו המליח של הנילוס ( 1875 ). 
3 ךס 1 ן וספיק גילו את ימת-ויקטוריד, וקבעו כי הנילוס הלבן 
יוצא ממנה ( 1858 ) 1 3 ק!ר גילה את ימת-אלברס ואת הקשר 
שבינה ובין הנילוס ( 1864 ). רק בסוף המאה הושלם גילוי 
מערכת מקורותיו וחלקיו השונים של הנילוס, והנהר כולו 
נרשם במפות ( 1891 ). 

אמריקה׳ פרט לאיזור יערות-העד הסבוכים של האמאזו־ 
נאם, נחקרה לארכה ולרחבה. בין חוקרי אמריקה הדרומית 
התבלטו: אלכסנדר שלן הומבולם ( 1798 ), פרנסים דר. 
קאסטלנו ( 1843 ), האחים שוימבורג ( 1835 ), צ׳ארלז דארווין 
( 1833 ), ר. פיליפי ( 1848 ). באמריקה הצפונית התרחבה 
ידיעת היבשת בעיקר עם התפשטות ישובי האדם הלבן 
מערבה וחיפושי הזהב בקאליפורניה, לוינג חקר אח הרי- 
הסלעים ואת עמק המיסיסיפי ( 1819 ), פרימונט את הערבות 
והמדבריות של המערב ( 1842 ).קווי התוף הצפוני של היבשת 
ועולם האיים שבקרבתו נחקרו בעיקר אגב החיפושים אחרי 
דרך*הים שתקיף את אמריקה מצפון. אדוורד פרי הגיע עד 
האי מלויל וארץ-בנ?ןם ( 1819 ). האחים רום הגיעו עד ארץ 
המלד״וילים וארץיבותך־, וגילו את הקוטב המאגגטי הצפוני 
( 1831 ). מק־קלור עם' יןלט ומק-קלינטוק היו הראשונים 
שהצליחו'לעבור מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלאנטי 
ע״י הקפת אמריקה מצפון( 1853 ). רק ב 1906 עבר אמונדסן 
דרך זו בנייח הפוך. 

לב אוסמראליה נחשף גם הוא במשך המאה ה 19 . ונטוורח 
ולוסון עברו את ההרים הכחולים וחדרו לשפלת הנהר מו־י 
( 1813 ), חומס מיטשל חקר את אגן המארי( 1836 ). ג׳ון איר 
הקר את דרום־אוסטראליה ( 1839 ), וילם ובדק (^•! 311 ) 
עברו לכל רחבה של היבשת מדדום לצפון ( 1860 ), לינדסי 
חקר את מדבריות המרכז והמערב של איסטראליה ( 1891 ). 

משלחת רוסית בראשות קרוסנשטרן ביקרה באיים רבים 
באוקיינוס השקט והגיעה עד איי־סאר^סס ( 1804 ). משלחת 
צרפתית בראשות דאירוויל חקרה אח מרבית איי האוקיי¬ 
נוס השקט ( 1825 — 1840 ). חשיבות רבה נודעה למסעותיהם 



65 


גאוגרפיה 


66 


של צ׳ארלז דארווין, שחקר את דרכי התהוותם של איי־ 
האלמוגים באוקיינוס השקט, ושל האניה הבריסית "צ׳אלב- 
ג׳ר"" שביקרה באיים רבים וחקרה את קרקע האוקיינוס." י 

המאמצים להגיע לשני הקטבים של כדור־הארץ לא 
נשאו פרי במאה ה 19 , אולם המשלחות הרבות, שהתקרבו 
בזו אחר זו יותר ויותר לשתי הנקודות הנכספות, אספו 
ידיעות רבות על תנאי האקלים באיזורים אלו ועל תופעות 
שונות הכרוכות בקדחוגים ותנועותיהם, ובדרום אף גילו את 
היבשת האנטארקטית הגדולה וחשפו חלק ניכר מחופיה. 
הנקחיות הקטביות עצמן הושגו סר׳ם ב 1909 בצפון וב 1911 
בדרום (ע״ע אנטארקטיס! ארקטיס). 

הקארטוגראפיה התקדמה בצעדי־ענק. במרבית ארצות־ 
אירופה ובחלקים רחבים של שאר היבשות נערכו מדידות 
כלליות והופיעו מפות מדוייקות. הקונטורים. שהומצאו ע״י 
ביאש (ל 173 ), ובעקבותיהם גם צבעים לציון גבהים, הוכנסו 
לשימוש כללי במפות. שיטות להבעת גורמים שוגים במבנה 
פגי־הארז ותופעות פיסיות שונות השתכללו מאד. הימבולט 
הגה את האיזותדמה והניח את היסוד למפות מטאורולוגיות 
ואקלימיות. פותחו שיטות להצגת חומר סטאטיסטי, אקלימי, 
כלכלי ואנושי על גבי מפות. הומצאו גם כמה פרויקציוח 
חדשות, שאיפשרו הוצאת מפות של איזורים נרחבים תוך 
נאמנות למרחקים, לשטח או לצורה ומצב. 

מדע הג׳ היה במשך מרבית המאה ד. 19 , כבמאה ה 18 , 
בעיקר נחלתם של מלומדים גרמנים ז בטוף המאה עמת 
בצרפת, בריטניה ואה״ב מתחרים רציניים לגרמנים בקידום 
מדע זה. שני המאורות הגדולים של הג׳ במאה ה 19 , 
הנחשבים על ראשי בוניה, היו אלכסנדר פון הומבולט 
(ע״ע) וקרל ריטר (ע״ע): הראשון — שכחוקר־טבע מובהק 
שם את הדגש על הג׳ הפיסית, והשני — שבהיסטוריה ופילו¬ 
סוף ראה את הארץ ואת התופעות השונות שעליה כרקע 
להתפתחות האנושות. 

בעקבותיהם פיתחו אוסקר פשל (ע״ע) ופרדיגנד פון 
ריכטה״פן(ע״ע) את הגא. 4 מורפולוגיה (ע״ע), ואילו פרידריד 
רצל (ע״ע) הניח את היסוד לאנתרופ 1 גאוגראפיה. בצרפת 
הלך אליזה דקלי(ע״ע), מתלמידיו של ריטר, בעקבות רבו. 

השנים האחרונות של המאה ה 19 ראו שפע של ספרי־ג׳ 
שיטתיים, מהם מבוססים על שיטות והישות ותפיסות חדשות 
בהסברת הגורמים השונים שעל פני בדור-הארץ ויחסיהם 
ההדדיים. 

במאה העשרים גוברת ההתמחות בענפים מסויימים, 

או אפילו רק בסעיפים בודדים ובבעיות מיוחדות, של הג ׳ . 
מגיעים חדשים לחקירת כדור־הארץ והתופעות השונות 
הכרוכות בו הם הגורמים הכלכליים (חיפוש מחצבים ופיתוח 
כלכלי), ובן גורמים מדיניים ומלחמתיים. לשתי מלחמות- 
העולם היתד, השפעה רבה על התפתחות הג׳ על־ידי פיתוח 
הטכניקה, התחבורה בים, באויר וביבשה, אמצעי הצילום 
והמדידה, הראדיו, ועוד המצאות ושיכלולים, המקילים במידה 
רבה על חקירת היבשות והימים. בשנים שלפני מלחמת־ 
העולם 1 נערכו מסעות רבים בחצי־האי ערב. בפדס ואפגא- 
ניסטאן, בטיבט, תורכיסטאן, מונגוליה. סין, חלקים שונים 
של אפריקה, אמריקה ואוסטראליה, איי דרום־מזרח אסיה 
ואוקיאניה, בסרט בגינאה החדשה, שהיתה אחת הארצות 
המועטות שהאדם הלבן לא הצליח להכירן עד תחילת המאה 
הנוכחית. באותה תקופה חלו גם כיבושי הקוטב הצפוני 


והקוטב הדרומי. שלא כבמאות הקודמות, היו עתה רבים 
מהנוסעים גאוגראפים מקצועיים, שידיעותיהם והכשרתם 
סייעו בידם לחקור בצודה שיטתית את השטחים שבהם עברו. 

אחרי מלחמת העולם 1 הוחל בשימוש במכוניות ומטוסים 
למסעות מחקר ותגליות. מכוניות חצו מדברות! טיסות 
בוצעו מעל לקוטב הצפוני(פרד 1926 , נובילה 1928 ) ולקוטב 
הדרומי (ברד), מעל לאיזורים הבלתי-חדירים של ההימא־ 
לאיה, שלייערות־האמאזונאס ועוד. משלחות של מחפ&י 
נפט, זהב ואבנים יקרות, מיני מחכות שונות, ולבסוף — 
אוראניום, חקרו מבחינה גאוגרפית וגאולוגית שטחים נרח¬ 
בים, בהם איזורי-מדבריות שהיו בלתי־ידועים. מצד שני 
הביאו ההתפתחויות המדיניות לסגירת שטחים נרחבים 
(ברית־המועצות, סין, טיבט ועוד) בפני מחקר גאוגראפי 
חפשי, וכן הוטלו מכשולים בדרך פירסום ידיעות על השגי 
מחקרים ומסעות באיזורים שונים. 

הקארטוגראפיה התרחבה והשתכללה. משנות השלושים 
התפתח במהירות השימוש בצילומי-אויר לצרכי הכנח־מפוחז 
באמצעות צילומי-אויד נערך מיפוי של שטחים רבים, שלא 
נמדדו מחמת קשיים טכניים, וכן תוקנו מפוח רבות. 

במדע הגאוגראפי נוצרו זרמים או,אסכולות" לפי העמים. 
הגרמנים המשיכו, עד מלחמת העולם 1 , לצעוד בראש חוקרי 
הג/ מחקריהם התרכזו מסביב לג׳ הפיסית, אך הם הניחו את 
היסוד גם לענפים חדשים בג׳ או פיתחו ענפים שהוחל בטי¬ 
פול בהם במאה הקודמת: ג׳ מדינית, גאופוליטיקה (ע״ע), 
ג , כלכלית, ג׳ של ערים וישובים ועוד. ברבע הראשון של 
המאה הנוכחית הצליחו הצרפתים לתפוס בג׳ מקום לא פחות 
נכבד מאשר הגרמנים ולתרום תרומה חשובה להתפתחות 
מדע זה בדורנו. הם טיפחו את הג׳ הרגיוגאלית והאנושית. 
מייסדה העיקרי של "האסכולה הצרפתית" היה וידל לה לה 
בלאנש, שהוציא עם תלמידיו ב 1927 את "הגאוגראפיה 
העולמית" ( 116 :> 5 ז^ 1 ״; 1 ש^קבז^ס) ב 15 כרכים גדולים; 
חיבור זה, המבוסס על חלוקת העולם ויבשותיו לאיזורים 
טבעיים, נחשב ליצירה הטובה והמושלמת ביותר בג׳ של 
כדור-הארץ כולו. — הגאוגראפים הבריטים נוהים בחלקם 
אחרי הגרמנים ובחלקם אחרי הצרפתים. ניכר, ש״אסכולד, 
בריטית" נמצאת בתהליך התהוות! במרכזה עומדות ג׳ כל¬ 
כלית, מדינית ושימושית. 

עד המהפכה הבולשווית היו הגאוגדאפים הרוסים כרוכים 
אחרי הגרמנים ומושפעים בעיקר מריטר וראצל. מאז המה¬ 
פכה קיבל גם מדע ד״ג/ כמדעים אחרים,"גושפנקה "מהפכנית" 
והוא מכוון לשמש את האידיאולוגיה הקומוניסטית. ההדגשה 
העיקרית היא על ג׳ אנושית, כלכלית ומדינית, תוך הבלטת 
העובדות המסייעות לתורתו של המשטר הנוכחי, ולפעמים 
אף ב״התאמת העובדות" לצרכי תעמולתו. 

באה״ב התפתחו בעיקר זעאומורפולוגיה—שראש בוניה 
הוא ו. מ. ו־יוויס, הקלימאטולוגיה — בעיקר בידי תורנתויט 
(ש״ב״י^חזסודד), וחג׳ הכלכלית והמדינית — שאיסיה(ישע¬ 
יהו) באומן נחשב מגדולי הוגיה בדור האחרת. הגאוגראפיס 
של אה״ב הם היום הפעילים ביותר בשטח המעשי והעיוני. 

בשנים האחרונות הופיעו והתפתחו ענפים וסעיפים חד¬ 
שים של הג׳, כגון: הג׳ של הנפט, העוסקת בתיאור מקורות־ 
הנפט, רשת־הצינורות ומפעלי־השאיבה והזיקוק הקשורים 
בה* במדינות שונות! ג׳ רפואית. הדנה בסיגי המחלות 



67 


גאוגרסיוז 


68 


חמצויים בארצות שונות, תפוצתן של מחלות שובות על פני 
כדור-הארץ ובר• ג׳ של תחבורה אוירית, ועוד. 

פ. נר. 

0. ?6501161, €050/110/1(0 400 €,, 7/10 ,,{ 863216 .א . 0 ;* 877 נ 
08 *1415 , 0261 ־ 1 .£ .א ; 1896-1906 , 1-111 ,.€ 51040011 ( 0 ״׳ - 
(00)400 €010/110/110 , 861-80 .? .£ ; 1897 ,€ 40010111 01 י 
14,1(500150/145/(110/1011 £04^(11140 400 €0100/1011, 1903; £. ^1686- 
1/0111011/11101110/111/1011 400 €010/110/110 0140 0 ^ 801104 ,תחגתו , 
XX\ ;* 1923 ,.€ 400 €010/110/110 ,•! 11016 ז 5 ז 6 ז£ .א ; 1912 ,^ף 
20140 , 05111011011 400 10:000100 . %0 ס %0 010 , 136561100 ־ ,£ , 

1,0 ; 1926 . 4004,1000 10 >ק? 1 > 4 < , 11110 * 1 .א ; 1923 , 11 זוצצ . 
530100, 101100411011011, 1927; ! 1 ; (.|קק 
(£ 6 £ 30 > 501011005 405 100 ,:!!// , 111611 ,\ , 1931 ,( 151301 01 ׳ 
401114)111(/, 1935, 0. 1\■ 19311100, 11110001(11 41 50011(1, זו , 
1911. 

ג׳ אצל היהודים: האופק הגא! 4 גראפי של 
עם־ישראל וידיעותיו על עמים וארצות היו בכל הדורות 
רחבים ביחס לתנאי הסביבה והתקופה. לפני גלות־בבל גרמו 
לכך מורשת האבות, שעלו מארצוודהפדת, וזכר המושב 
האחיד במצרים, וכן מצבה הגאוגראשי של ארץ־ישראל כגשר 
בין אסיה ובין אפריקה, בין הים התיכון ובין ים־סוף, שהוא 
המשך לאוקיינוס ההודי. בראשית ימי התנחלות שבטי־ 
ישראל בארצם התפתחו אצל הכנענים החושיים הספנות 
והמסחר הבינלאומי, ומהם חדרו הידיעות הגאוגראפיות, 
שרכשו להם הספנים הנועזים, גם לישראל. ייתכן, שכבר 
בתקופת־השופטים השתתפו ישראלים עם הכנענים במסעות־ 
ים, ושלכן־ מרמזים הדברים שבשירת־דבורה: "ודן למה 
יגור אניות״ (שופט׳ ה, יז); מסעות כאלה מתוארים בפירוש 
בימי שלמה (מל״א ס, כוי—כת) ובימי מלכי יהודה וישראל 
(מל״א כב, מט). מסוף ימי הבית הראשון יש בידינו סקירה 
מקיפה על סחרה הבינלאומי של צור (יחז׳ כז), והיא מעידה 
על ידיעת ארצות ועמים רבים וסחורותיהם, האופק הגאו־ 
גראפי של תופשי־התורה בדורות ההם הוא זה של "לוח־ 
הגויים" או "שבעים האומות" שבספר בראשית (פרק י). 
זיהוי השמות וקביעת מקומם של העמים שגויים במחלוקת 
בין החוקרים, יש מרחיקים ויש מצמצמים. ברור הוא, שפרשה 
זו מקיפה את כל ערב (וכן גם בר׳ כה, יב —טו), את סוריה 
ואסיה הקטנה עד הרי־קאווקאז, את כל ארצות פרת וחידקל 
ומערבה של איראן, את ארצות הנילוס התיכון והתחתון 
והמדבר שממערב להן ואת יוון ואייה. לפי זיהויים מרחיקי־ 
לכת יותר משתרע התחום הנידון בפרשה זו במזרח עד הודו, 
בדרום עד סומאלי וחבש (אופיר, חוילה), בצפון עד ערבות 
רוסיה הדרומית (גומר = קימרים, גוג ומגוג = מקיתים), 
במערב עד ספרד (תרשיש = טרטםוס). כנגד זה מוטעים 
בהחלט הם הזיהויים המקובלים מיה״ב: אשכנז = גרמניה, 
צרפת = פראנציה׳ םפרד=חיספאניה! גם "סינים" שבמקרא 
אינה, כמובן, הארץ המכונה היום בשם סין ושהיתה לחלוטין 
מחוץ לחוג האופק הישראלי הקדום. 
פיזור העם בגלויות וקיום הקשר בין התפוצות ובין המו¬ 
לדת ובינן לבין עצמן הרחיבו את האופק הגאוגראפי של 
היהודים ואת ידיעותיהם על עמים וארצות דחוקים. בחכמתם 
של "חכמי-ירושלים", שעליה מסופר בהפרזה באגדות־החור־ 
בן, כלולה גם בקיאות גאו־ ואתנוגראפית. הפיזור התרחב 
וגדל בכמות אחרי חורבןהבית השני. גם במלכות הרומית וגם 
במלכות היריבה הפרתית — ואח״כ הפרסית החדשה — 
ישבו יהודים רבים* ויהודים תפסו חלק חשוב במסחר בין 


שתי המלכויות, וכן נתקיימו בין היהודים בארצות שונות 
גם קשרי-תרבות, ביחוד בין מרכזי־התורה הגדולים שבארץ־ 
ישראל ושבבבל. אחרי חורבנה של קיסרות רומי המערבית 
הצטמצם אפקו הגאוגראפי של המערב, ואילו היהודים 
המשיכו לקיים את הקשרים בין התפוצות שבתחומי השלטון 
הנוצרי (גלות־־אדום) ובין אלה שבתחומי האיסלאם (גלות־ 
ישמעאל). לפיכך נאלצו שליטים נוצריים ומוסלמיים להש¬ 
תמש לפרקים ביהודים לשליחויות למלכים בעלי הדת היריבה; 
למשל: יצחק, חבר המשלחת מקארולוס הגמל לחליף הארון 
א(ל)־דאשיד ב 802 ! אברהם בן יעקב (ע״ע), שליח,החליף 
מקורדובה לאוטו 1 באמצע המאהה 10 . אבןח׳ךךאךבה(ע״ע) 
מספר בסוף המאה ה 9 נפלאות על הסוחרים היהומם ה״ראה־ 
דאנים" (כנראה מעמק נהר-רון, הוא רודאנוס בלאטינית), 
היוצאים מארצות המערב הנוצרי, עוברים בים התיכון עד 
מיצר-סואץ, טוענים את סחורתם על גמלים ללכת לים־סוף, 
ועוברים בים־סוף לערב הדרומית, להודו ולסין! לפעמים 
הלכו בדרך־הים לאנטיוכיה ומשם בדרכי־יבשה לפרס והודו, 
ולפעמים הלכו ביבשה דרך גרמניה וארצות הסלאווים והפוז־ 
רים לטוראן ולסין. הראהדאנים היו בקיאים גם בלשונות 
רבות שבדרכי־מסעותיהם. התפתחותו של מעמד סוחרים 
נוצרים, תחילה באיטליה ואח״ב גם בצרפת ובגרמניה ברא¬ 
שית האלף ה 2 לסה״ג, וביחוד מסעי־הצלב, צימצמו את 
המסחר הבינלאומי היהודי ואתו גם את יתרון היהודים 
בידיעת ארצות ועמים. אולם במדינות שלא פיתחו מעמד־ 
סוחרים מבני העם השולט, כגון פולניה, ליטה והונגאריה, 
נשאר האופק הגאוגראפי של היהודים רחב משל שכניהם 
על אף התרחקותם של חכמי ישראל מן ההשפלה הכללית. 
באפריקה הצפונית-מערבית היו יהודים עוד במאה ה 14 
וה 15 בין חלוצי־המסחר עד נהר־ניגר, ובידיעות מפי סוחרים 
אלה השתמשו הקארטוגראפים היהודים במאיורקה ובקאטא־ 
לוניה(ע״ע אפריקה, עט׳ 348 ). בתקופה החדשה, עד לצמיחת 
ההשכלה בקרב יהודי גרמניה, היו רק חכמים וסוחרים 
יהודים באיטליה ובהולאנד בעלי אופק גאוגראפי רחב 
ובעלי ידיעות על עמים וארצות שהתאימו להתפתחות המדע 
בזמנם ובמקומם, ואילו בארצות אחרות פיגדו היהודים 
בהשוואה למשכילי-הנוצרים. 

על תמונת־העולם של עם־ישראל בתקופה שלפני 
המאה ה 3 לםה״נ יש לנו ידיעות מקוטעות, ממה שנאמר דרך־ 
אגב בתנ״ך ובספרים החיצונים. מאחר שהם דברי חזון 
ושירה, אין להבחין בהם אם הם השאלה פיוטית או מושגי 
מציאות בפי אומריהם. הארץ (עם הימים או בלעדיהם) היא 
חוג (שטח עגול) הרקוע על פני מי־התהום (ישע׳ מ, כב! 
מב, ה! מד, כד; תהל׳ קלו, ו! משלי ח, כז! איוב כו, י)! 
באיזה אופן עומדת הארץ, הכבדה מהמים, על פני התהום 
לא פורש בתנ״ך. לארץ "מוסד" או "מוסדות" או מכון 
(שמ״ב כב, ח! ישע׳ מ, כא; תהל׳ יח, טז; פב, ה; קד, ה; 
משלי ח, כט), אבל על מה המוסד עומד בתוך התהום לא 
נאמר; רק לפי איוב (כו, ז) תלויה הארץ על בלימה. - 
תמונת־העולם הישראלית והיהודית דומה לבבלית וליוונית 
ההומרית. פרשנים ודרשנים יהודיים, ועוד יותר נוצריים. 
השתדלו לפרש כמה פסוקים בתנ״ך, כאילו רמזו על ישיבתה 
של ירושלים במרכזו של חוג־הארץ או על "טבור-הארץ". 
מושג שהיה מקובל בעולם היווני וההלניסטי, שינבעו בדלפוי 
במקרא כפשוטו אין למצוא רמז למצב מרכזי של ירושלים 



69 


נאונרסיח 


70 


או ארץ-ישראל בתוך חוג־הארץ, ופסוקים המורים לסי הדרש 
על בך רחוקים מפירוש זה לסי הפשט. הראשונים שמזכירים 
את "טבור־הארץ" בירושלים במובן היווני הם הספרים החי¬ 
צוניים : ספר חנוך (כ״ו, א׳) וספר היובלים (זד, י״א). במשנה 
אין זכר למרבז־העולם! דהוי אמצעיתו של העולם עם אבן- 
השתיח בחוגי חז״ל לא קדם למאה ה 4 , וייתכן שיש השפעה 
סן החוץ בזיהוי זה, כי לשיטת הנוצרים רצוי להעמיד את 
ירושלים, מקום המיסתורין של גאולתיהעולם בדמו של ישו, 
במרכז־העולם במקום דלסוי. היירונימוס (ע״ע) הוא הנוצרי 
הראשון שהעמיד את ירושלים במרכז־העולם, והשקפתו הש¬ 
פיעה על הג , והקארטוגראפיה של הנוצרים עד סוף יה״ב. 
תמונת העולם עם אבן-השתיה כטבורו נמצאת בשלמותה 
בפעם הראשונה במדרש תנה׳(קדושים,ר): "...א״י באמצעיתו 
של עולם, וירושלים באמצעיתה של א״י, ובית־המקדש באמצע 
ירושלים, וההיכל באמצע בית-המקדש, והארון באמצע ההיכל, 
ואבן־השתיה לפני הארון."" בעל הדרוש הזה לא ידע את 
המציאות שבירושלים, ואף לא שם לב לנאמר במסכת-מידות 
על תכנית בית־המקדש. דומה לכך היא האגדה, שא״י גבוהה 
מכל הארצות, ירושלים גבוהה מכל א״י והר־הבית גבוה מכל 
ירושלים (ספרי, ד.וצ׳ איש־שלום, עקב, ל״ז! בבלי, קיד׳ ס״ט! 
זב׳ נ״ד), שאינה אלא הערכה לפי דרגת הקדושה. יש שחכמי- 
ישראל ביקשו פשרה בין תסונת־העולם שהצטרפה ממדרשי- 
כתובים ובין הדעות היווניות. נאמר, למשל, "שהעולם עשוי 
ככדור", והכדור שקוע חציו בקערה של מים שהוא האוקיינוס 
(ירד ע״ז, סרק ג', א׳! במד״ר י״ג, י״ג). אולם הדעה השלטת 
בקרב חכמי-ישראל עד המחצית השניה של המאה ה 10 היתה 
זו של חוג-ארץ המוקף מי-אוקיינום וצף על פני התהום 
כאניה בים (פדר״א ה׳ [מן המאה ה 8 — 9 ], וכן מדרש "כונן" 
[מהמאה ה 10 ]). ידיעת כדודיות-הארץ הגיעה לחכמי־ישראל 
בארצות האיסלאם באמצעות האסטרונומיה הערבית. היא 
נזכרת בספר על חכמת העיבוד מאת ר׳ חסאן בר׳ חסמאן 
הדיין בקורדובה בשליש האחרון למאה ה 10 , ובערך באותו 
זמן דחו גם רב שרירא גאון ורב האי גאון את הדעה שהשמים 
כקובה על פני ארץ שטוחה. במאה ה 11 כבר היתה כדוריות־ 
הארץ מקובלת בקרב חכמי-ישראל בארצות האיסלאם, ומהם 
עברה לפרובינציה ולאיטליה. גבירול מניחה ביסוד הקוסמו¬ 
לוגיה של ב״כתר מלכות" את החיבור הראשון בעברית על 
.,צורת הארץ" ככדור חיבר ד אברהם בר חיא הנשיא (ע״ע) 
קרוב לשנת 1125 . לפי ספר זה — ההולך בעקבות פטול־ 
מאיום — חציו המזרחי של הכדור הוא יבשה וחציו המ¬ 
ערבי — אוקיינוס. היבשה מחולקת לאקלימים (= אחורי- 
רוחב), והספד רושם את הארצות שבכל אקלים. עם הכרת 
כדוריות־הארץ תוקנה הדעה בדבר מרכזיותה של ירושלים 
ע״י החלפת אמצעיתו של העולם ב״אמצעיתו של היישוב". 
הדעה המוטעית, שהמרחקים בין קרהאורך של ירושלים 
לקדהאורך של קצה חצי-האי האיברי במערב ובין קו-האורך 
של ירושלים לקצה־סין במזרח הם'שווים שניהם ל ״ 90 , היתה 
רווחת בין יהודים (ונוצרים) עד התגליות הגדולות בסוף 
המאה ה 15 . היא מובאת בהרחבה בספרים מפורסמים ומקוב¬ 
לים באומה: הכוזרי(ב׳, י״ה—כ׳) לר׳ יהודה הלוי! ם׳ המאור 
הגדול (סוף סרק א׳ על מס׳ ד״ה) לר׳ זרחיה הלוי גירונדי > 
ם׳ יסוד עולם (ב׳, פ״ג) לר׳ יצחק בן יוסף הישראלי. פעם 
אחת נזכר בזוהר (ויקר׳ ג׳, א׳), שהארץ סובבת על צירה 
ובני-אדם עומדים על הכדור על רגליהם למעלה ולמטר" 


ובשעה שלאלה יום לאלה לילה ולהפך — ז. א.: מצדים 
אנטיפודים (ע״ע) בחצי-הכדור המערבי. 

את בשורת התגליות הגדולות, שהכחישו את תמונת- 
העולם הישגה, הביא לקוראייעבדית ר׳ אברהם פריצול 
(ע״ע) בספרו ״אגרת ארחות עולם״ ( 1524 ), פרק י״ג! אבל 
דעות גאו׳גראפיות שאובות מאגדות־זזז״ל או מספרי-מחקר 
מיה״ב מצויות דרך־אגב בספרי דרוש וחסידות עד היום. וכן 
בספרי ״מחקר״ עד המאה ה 19 • 

הספרות הגאוגראפית בעברית וחלק היהודים 
בחקר הגאוגראסיה דלים בהשוואה לתרומת היהודים 
לענפי־מדע אחדים. בספרות שמספר בראשית עד שו״ת 
בתקופה החדשה משוקע תומר גאוגראפי-היסטורי רב, המוק¬ 
דש בספרות העתיקה ברובו הגדול לארץ־ישראל (ע״ע, 
תולדות ידיעת הארץ). בתנ״ך, בתלמודים ובמדרשים יש גס 
חומר גאוגראפי על מצרים, סיגי, סוריה, ארם־נהריים, אשור 
ובבל, עילם ופרם, דש ביאורי שמוח גאוגראפיים ואתנוגרא- 
פייס. כמה פסוקי-תנ״ך ומאמרי־חז״ל מעידים, שלפני תקופת 
הגטאות וההצטמצמות בספרות הדתית בלבד היתה לאנשי- 
הרוח בישראל הבנה בנוף והסתכלות גאוגראפית קולעת 
לעיקרם של הדברים 1 למשל, ההוראות שנתן משה למרגלים 
במד׳ יג, יז—כ) והסברתן במדרש חנחומא ("היו מסתכלים 
בארץ: יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, ויש 
ארץ מגדלת אוכלוסין ויש ארץ ממעטת אוכלוסים... הסתכלו 
באבנים ובצרורות שלה, אם של צוגמא הן הם שמנים, אם 
של חרסים הן הם רזים"), וכן פקודת יהושע "לכתוב את 
הארץ" (יהד יח, ד—ט). הלל הזקן מבאר תופעות אנחרופו־ 
לוגיות מתוך טבע-הארץ (שבת ל׳).בחלוק ת הארץ לגלילות- 
צמחיה קטנים לפי צמחים טיפוסיים ובמדידת־גשמים קדמו 
חז״ל לגאוגראפים החדשים ב 1,600 שנה(מש׳ שביעית ט׳, ב׳; 
תוספתא שביעית ז/ י׳—י״א ז ירר תענ׳ א׳, ז" ז ירר ברב׳ 
ט׳, סוף הל׳ ב׳ו תעג׳ א׳, הל׳ ג׳). בתלמוד בבלי נזכרים 
כ 150 ישובים בבליים וכ 20 תעלות, דש בו ידיעות רבות על 
תוצרת הגלילות שבהם ישבו יהודים. זיהוי המקומות והעמים 
שבתרגום רב סעדיה גאון הוא זהיר ונאמן הרבה יותר מאשר 
בתרגומים הקודמים, על ספרות הגאונים מסתסך בזיהויי 
מקומות ובביאורים גאוגראפיים ר' נתן בר׳ יחיאל בספר 
הערוך (נשלם 1101 ). בערך באותה תקופה נתחבר הספר 
הגאוגראפי הראשון בעברית — ס׳ צורת הארץ (ר׳ לעיל). 
מסיפורי אברהם בן יעקב (ע״ע), שעבר בגרמניה ובארצות 
הסלאווים בשנות ה 60 למאה ה 10 , נשאר רק שריד קטן. 
במכתבים מיוסף בן אהרון מלך הכוזרים לר׳ תסדאי אבן 
שפרוט (ע״ע) יש לא רק חומר היסטורי אלא גם גאוגראפי. 
את הרשימה של ספרי־המסעות בעברית פותח ספר אלדד 
הדני (ע״ע) מסוף המאה ה 9 , שרובו ככולו פרי הדמיון. 
ספר המסעות העברי הראשון המיוסד על המציאות ושהוא 
מן החשובים בספרות־המסעות ביה״ב הוא ספר מסעותיו של 
ר׳ בנימין מטודלד. (ע״ע) מספרד עד המפרץ הפרסי וחזרה 
משם בים מסביב לערב ( 1165 — 1173 ). פחות חשוב הוא 
"סיבוב רבי פתחיה" (ע״ע) מדגנסבורג, שעבר בשנות ה 80 
של אותה מאה במזרח הקרוב והגיע לבבל מסביב לים 
השחור והרי קאווקאז. ממסעותיו של רבי אברהם אבן עזרא 
לא הגיעו לידינו אלא הערות דרך־אגב בפירושו לתורה 
ולספר דניאל, שבהן הוא מזכיר ממראה־עיניו. בספרי המסעות 
לא״י ובאגרות מא״י יש גם קצת תיאורים מן הדרך ביב 



71 


גאוגרפיח — גאודזיח 


72 


התיכון. בסוריה ובמצרים. שבהם עבת הכותבים * תרומתם 
לג' ההיסטורית מחוץ לא״י היא קטנה. ספרו של דוד־ הראובני 
(ע״ע) נותן — אחת פתיחה שהיא סת הדמיון — תיאור 
נכון של מסע מג׳ידדו לסואקין ולעסק-הנילוס בסודאן׳ ומשם 
למצרים ולא״י ולאיטליה ולסויטוגאל. בספרי הסהעות לא״י, 
שהם מרובים במאה ה 17 , אין אף אחד שיש בו ידיעות חשו¬ 
בות על ארצות שמחוץ לא״י. לידיעת תפוצות-ישראל במצרים, 
תוניסיה, איטליה, גרמניה הדרומית וצרפת במחצית השניה 
של המאה ה 18 חשובות רשימותיו של ר׳ חיים י. ד. אזולאי 
(ע״ע) שהופיעו בשם "מעגל טוב". את מארוקו, וביחוד את 
סבלם הקשה של היהודים שבה, מתאר ר׳ שמואל רומאנילי 
ב״משא בערב״ על יסוד מסעותיו בשנות 1791/2 . החשוב 
בספרי־המסעות במאה ה 19 הוא "אבן ספיר" לר׳יעקב ספיר, 
שעבר ב 1859 — 1863 בתימן, הודו, יאווה, אוסטראליה וניו׳ 
זילאנד כשד״ר מירושלים ז החלק המקורי והחדש בו הוא 
הראשון, העוסק בתימן. פחות חשוב הוא ספר מסעות בנימין 
השני (ע״ע), שנסע ב 1845 — 1851 בארצותיהסזדח עד הודו 
וב 1859 — 1862 באמריקה הצפונית. 

ספר לימוד וקריאה מיוחד לג׳ בעברית היה עד המאה 
ה 19 רק חיבורו של ר׳ אברהם פריצול "אגרת ארחות עולם" 
(ר׳ לעיל), שמציאות ואגדה משמשים בו בעירבוביה. רק 
כ 300 שנה אחריו פירסם משכיל מהאסכולה הגליצאית, 
שמשון הלוי בלון■ (ע״ע), את "שבילי־עולם" (זדא: אסיה, 

11822 ח״ב: אפריקה, 1827 ) על יסוד ספרים גרמניים ובלשון 
המליצה והתידודים שהיתה חביבה על בניידות: את "שבילי- 
עולם״ המשיך אחרי מותו אברהם מנתם מוהר ( 1886 ). עם 
ייסוד בתי־ספר לילדי היהודים, שבהם הורו גם לימודייחול, 
החלו להופיע ספת לימוד קצרים מיוחדים להם. הראשון 
מסוג זה בעבתת, המכיל גס פרקים בג׳, הוא "ראשית 
למודים" לברוך לינדא (ע״ע), שהופיע בכמה מהדורות 
מ 1:96 עד 1869 ? ספר גאוגראפי מיוחד, בחלקו בעברית 
ובחלקו בגרמנית באותיות עבריות, בשם "הכדור" פירסם 
ב 1831 בפראג משה ש. ניימאן. תקציר מתורגם מגרמנית 
הוא "הגעאגראפיע הקטנה" לאשר ראדין ם 1860 (קגיגס־ 
ברג). שני ספרים ביסודות הג׳ הופיעו כמעט בזמן אחד: 
הראשון — חיבורינעוריו של נחום סוקולוב (ע״ע) "מצוקי 
ארץ״ ( 18:8 ? מתורגם מאנגלית), השני — ספרו של הפראי 
גוג המנוסה מאחרוני האסכולה הגליצאית הלל כהנא "גלי¬ 
לות הארץ״( 1880 ? ע״ם הספרות הגרמנית). החידוש בספרו 
של כהנא הן מפה פלאניגלובית בצבעים בעברית ומפיות 
ושירטוטים ותמונות עם כתבות עבתות. מחברי ספרי־לימוד 
אלה התלבטו בקשיים של טרמינולוגיה גאוגראפית עברית 
והכינו את הקרקע להוראת דיג׳ בעברית בבתייהספר בארץ• 
ישראל. שהחלה בדרגה של ב״ם עממיים בסוף המאה ה 19 , 
ובתיכונים — עם ייסוד הגימנסיה "הרצליה" ביפו וביהמ״ד 
למורים בירושלים, ובאוניברסיטה בפעם הראשונה בת״ש. 

בין מגלי הארצות הגדולים אין יהודים! ההשערה שקו¬ 
לומבוס היה ממוצא יהודי היא מפוקפקת. אבל חלקם של 
יהודים בהתקנת לוחות ומכשידי-מדידה אסטרונומיים, שהם 
הכרחיים לספנות ושאיפשרו את ההפלגה ללב האוקיינוס, הוא 
גדול (ע״ע אברהם בר היא הנשיא! יצחק בן סיד חזן* יהודה 
בן משה הכהן? אברהם זכות! יוסף ואזינא! יעקב בן מכיר? לוי 
בן גרשון). במפותיהם של הקארטוגראפים היהודים אברהם 
י^רשקש (ע״ע) ויהודה בנו הסתייעו מגלי החוף המערבי 


של אפריקה. בצוות של קולומבוס במסעו הראשון היו שלושה 
יהודים אנוסים: לואי ךה טורם, שהיה לפי המקובל האדם 
הלבן הראשון שרגליו דרכו על אדמת אמריקה, דה קליה 
( 03110 ) והרופא ברנאל. — עם כניסת היהודים למקצועות 
אקאדמיים במאה * ה 19 החלו יהודים להשתתף גם במחקר 
הגאויגדאפי, וכמה מהם זכו לשם־עולם: יוסף הל ו י (ע״ע), 
אדוארד גל זר (ע״ע), הרמז בורכרד (ע״ע) בתימן, 
גוטפריד מרצבכר ואורל סטין (ע״ע)'באסיה המרכזית: 
ולדימיר יו כיל ז 1 ן(ע״ע) וליב שטינברג(ע״ע) בסיביר 
הצפונית: אמין פחה (ע״ע) בדרומו של הסודאן המזרחי, 
ל. ג. בנז׳ה (ע״ע) בסנגאל ובניגריה! במסעות בארצות 
הקוטב הצפוני פעלו יצחק היז (ע״ע), א. בסלם (ע״ע), א. 
זונטאג: א. הילסרין (ע״ע) חקר בארצות רבות באמריקה 
ובאפריקה! ביוון ובאסיה הקטנה חקר אלפרד פיליפזון 
(ע״ע), שהעמיד תלמידים רבים בגרמניה. 

המחקרים הגאוגראפיים המקוריים המעטים שנכתבו בעב¬ 
רית עוסקים כמעט כולם בידיעת ארץ-ישראל (ע״ע). עם 
התפתחות הפובליציסטיקה העברית בא״י נכתבו מאמרים 
פופולאריים רבים על נושאים גאוגראפיים. 

בקובץ) 1875 , 1. 0(001(70110 477 11x101 חנ 21 ״ 1 

, 0310 ) 4 ! 7 ) 11 7107/1 31100 ) 8010 , 07 ^ 873 . 1 •א ;(כתביו, א', 146 
. 1929 , 71 ) 10711 ^ 80 1 ! 13 /) 41 וז 101 01501 017 .[ ; 1920 

א. י. בר. 

גאוךה (ב 1 >סס 0 , לפנים — ״ 00 זסד), עיר במרכזהולאנד, 
כ 15 ק״מ מצפון־מזרח לרומרדאם! 38,500 חושבים 
( 1950 ). יושבת על הגדה הצפונית של נהר גווה ליד שפכו 
לאיסל ההולאנדי, והרבה תעלות־מים חוצות אותה. ג׳ כבר 
היתה מפורסמת במאה ה 13 כמרכז מסחרי, תעשייתי ותר¬ 
בותי. תעשיותיה הקדומות היו בירה ואריגים? עם הבאת 
הטבק לאירופה היתה ג׳ מרכז תעשיית מקטרות-החרסינה. 
כיום נמצאות בה תעשיות של חרסינה, נרות, סבון, לובו־ 
העופרת, חמרי-נפץ, אריגים, רהיטים, סיגריות ומשקאות. 
בעיקר היא ידועה כמרכז הייצור והשיווק של גבינה (ע״ע). 
בין בנייניה העתיקים של ג׳ — כנסיה בעלת 40 חלונות של 
זכוכית צבעונית ואולם־עיריה מן המאות ה 15 וה 16 . 

גא 1 ךן ז י ה (׳(* 16 * £60 ; יור !) 60101 ( 0 * 7 , חלוקת־הארץ), 
מקצוע גאומטרי העוסק בקביעת יחסי־מצביהם 
ההדדיים של עצמים על-פני הארץ, ברישומם על נייר בקנה־ 
מידה רצוי ובתיאור גראפי של השטחים המדודים. שיטותיה 
של חג׳ הן מדידות של ארכי-קווים נבחרים ושל זוויות בין 
הקווים האלה, והשימוש בכללי הגאומטריה. 

תולדות חג׳. מדידות, שנעשו באופן מקצועי-מדעי, 
ידועות לנו מתקופת השושלת ה 17 במצרים מתכניותיה של 
חוילה בנוא־אמון עם ציורייקיר, המראים שני מודדים הקוב¬ 
עים את הגבולות של שדודתבואה ע״י משיכת שרשרת. 
הפיראמידות מעידות על דיוק־המדידה שאליו הגיעו המצ¬ 
רים בתקופה קדומה מאד. 

ארטוסתנס (ע״ע) האלכסנדרוני חישב את קוטר-הארץ 
ע״ס מדידת המרתק ססונה לאלכסנדריה ומדידת זוויתי 
הקשת שביניהן(על סמך הנחות גאוגראפיות לא-מדוייקות). 
מהתקופה הרומית ידועים לנו: הגרומה — מכשיר לקביעת 
כיוונים ניצבים זה לזה: מוטיהמדידה — שארכו היד, כ 330 מ׳ 
ושבו השתמשו׳ כנראה, גם בסיתקן הדומה לשולחן־מדידח 



73 


גאודזיזין 


74 


חדיש. בתקופה החדשה הרחל במאה ה 16 להשתמש בשולחך 
מדידה לפעולות של טריאנגולציה וחיתון־, וב 1615 נמדדה 
בראשונה קשת של מצהיר בעזרת מכשירים מדוייקים 
ובשיסה טריאנגולציונית. 

שיטות בג׳. שיטות־המדידה תלויות בגודל השטח 
העומד למדידה או בקנזדהמידוז של המפה הנדרשת (גדול 
או קטן מססס, 1:25 ). כשיש לקבוע את הצורה ואת השטח 
של חלקת־אדמה הקטנה מ 50 דונאם, מתקינים לה מסגרת, 
שהיא פנימית או חיצונית ביחס לקו־הגבול(כגץ 880 ס״> 8 * 
בציור 1 ). את הגבול ביחס למסגרת קובעים על־ידי ניצבים, 


£ 



המחלקים את השטח שבין קויהגבול ובין המסגרת לטרסזים, 
ששטחם ניתן לחישוב בקלות. את המסגרת מתלקים למשול־ 
שים (כגון לסי הקודם ם 86.8 ,־ 80.88 ) ומודדים את כל 
צלעוודהמשולשים! לשם בקרה מודדים גם קווי־חלוקה 
נוספים (כגון *ז, 0 ?. 0 ־ 1 ). לאחר שנקבעה צורת-המסגרת 
אפשר לייחס אליה כל סרט נדרש, כגון בניינים, כבישים, 
עצים וכר. לשם אודינסאציה במרחב מספיקה קביעת האזי* 
מוח המאגנסי של 7 אחת מצלעות המסגרת. — בשטחים 
גדולים מ 50 דונאם קובעים את המסגרת ע״י מדידת הצלעות 
במשיחה, ואת הזוויות 
שביניהן — ע״י מד* 
זודת מיוחד! במדידת 
כל האלמנטים האלה 
בלולות שלוש בקרות. 
את המסגרת הפ 1 ליג 1 * 
גלית מקשרים על־סי־ 
רוב לנקודות הקרובות 
של רשודהטריאנגו* 
לאציד- 

מ ך י א נ ג ו ל צ י ה. כל ארץ תרבותית היום מכוסה רשת 
של נקודות'(ציור 2 ) קבועות ומסוסנות, בצורת מסמרי ברזל 
או נחושת על סלעים איתנים או על גושי־בסון! ממגדלים 
שמעל לנקודות נמדדים הזודות האסקיות והסרשי־הגובה 
בת כל נקודה ובין הנקודות הקרובות. נקודות ראשיות, 
המרותקות עשרות קילומטרים זו מזו, מצסרפות לסרטים 
שלמים של משולשים. שהס מסודרים בערד לסי הכיומיס 




ציור 3 


צסוךדרום ומזרח-מערב (טריאנגולאציה ממדרגה ראשונה; 
ציור 3 ). שאר השטח מכוסה נקח־ות־משנה, שמרחקן ההדדי 
הוא כ 10 — 15 ק״ם, והן יוצרות רשת של סשולשים (טריאג־ 
גולאציה ממדרגה שניה! ציוד 2 ). בארצות קטנות יותר בל 
הנקודות מהוות רשת. 

לשם קביעת ארכי צלעות־המשולשים של הסרטים או 
של הרשת הטריאנגולאציו׳נית מייחסים אותן לאורך מסויים 
( 1/100 עד 2/3 מאורך-הצלע), שהוא מדוד בקפדנות ודיי¬ 
קנות רבה ונקרא ק ו* ב סי ס. קטע זה מאפשר אח חישוב 
האורך של כל הצלעות. לשם בקרה מקשרים את המערכת 
גם לקו-בסים שני, הנמצא במרחק רב מהקדדם. צסיסות־ 
הנקודות של הטריאנגולאציה ממדרגה שניה מספיקה בשביל 
מדידות לסידור מסות בקנה־סידה של 1:100,000 בערך! את 
הפרטים קובעים בעזרת שולחן־סדידה. בשביל מסות קאדא* 
סטראליות יש צורך בצפיפותינקודות גדולה יותר — 2 — 3 
ק״מ בין נקודה לנקודה: טריאנגולאציה ממדרגה שלישית. 
לפי הצורך אפשר להכניס עוד נקודות קרובות יותר — 
600 — 800 מ׳ זו מזו (נקודות טריגונוממריות): טריאנגולא- 
ציה ממדרגה רביעית, שעליה נשענות המסגרות הפ 1 ליגו־ 
גליות. 

כל המדידות דורשות 
מידה רבה של דיוק. בטרי־ 
אנגולאציה ממדרגה ראשו¬ 
נה יש למדוד את הזוויות 
בדיוק של שבר־השניה, כך 
שסכום־השגיאות בכל שלש 
זוויוח־המשולש לא יעלה 
על שניה אחת• בטריאנגו־ 
לאציה ממדרגה שניה נדרש 
דיוק של סדידת־הזוויוח, 
שהוא מתאים לשגיאה של 
סחות מ 5 שניות בסגירת־ 
המשולש. בטריאנגולאציה 
ממדרגה שלישית ורביעית 
הדיוק בסגירת המשולש 
צריך להגיע ל 15 שניות. 

לשם הגדרת הכיוונים דיור > 




75 


נאודזיח 


76 


ד״גאוגראפיים קובעים ע״י תצפיות אסטרונומיות אורך ורוחב 
גאוגראסי של נקודה התחלתית ואזימות של אחד הקווים 
היוצאים ממנה. בשביל ששח גדול מאל חוזרים על פעולה זו 
עוד כמה פעמים, או לפחות עוד פעם אחת בסוף המערכת. 

לשם קביעת קו־בסיס (ציור 4 ) בוחרים שתי נקודות 
(±, 8 ) נוחות למדידה, המרוחקות זו מזו כ 3 — 5 ק״מ, 
שהוא מרחק קטן ביחס לאורך־צלע טריאנגולאציוני. על־ידי 
סידור מספר משולשים מתאימים מגיעים לצלע הסריאנגר 
לאציוניח המבוקשת (^ 1 ג). את קרהבסיס מודדים בעזרת 
סרט מאינוד(ע״ע)או מפלדה משובחת הומוגנית. יש להתחשב 
בהשפעת' הטמפראטורה, המתיחה, אפקט השרשריה וכר, על 
אורך־הסרט 1 לפיכך יש להוסיף למדידה תיקונים: 

א. בשביל הטמפראטורה—(״* -*) *>! + ( 1 = האורך המדוד, 

ס = מקדט-ההתפשטות של חומר*הסרט, ״ 1 = הטמפראטורה 
שבה אורך־הסרט הוא נכון, 1 = הטמפראטורה בשעת 
המדידה): 

ב. בשביל המתיחה — (״! ־?)^ + (^ = שטח חתך־ 
הסרט, £ =־ מקדם־הגמישות, . 1 = כוה־המתיחה שבו 
אורך־הסרט הוא נכון, 1 = כוח־המתיחה בשעת המדידה): 

ג. בשביל השדשריה — - (* = משקלה של יחידת 

אורך־הסרט): 

ד. בשביל הפרש־גובה ( 11 ) בין קצות־הסרט — 

* 11 • 11 , 

׳ ■ 81 21 ו * 

ה. בשביל הגובה הממוצע ( 8 ) של קו־הבסים מעל 

ןם 

לפני־ הים הבינוניים— ( 8 = ראדיוס־הארץ), 

התנאים האטמוספריים הבוהים לסדידת־הזוויות בטרי־ 
אנגולאציה קיימים עפ׳ר בשעות המוקדמות בבוקר ובשעות 
המאוחרות בערב• אולם בשעות אלו מוגדל אפקם־הךפראק־ 
ציה באטמוספירה, ולפיכך יש צורך להנמיך את הסימונים 
שאליהם מכוונות התצפיות למטה מן הגבהים המותרים ביום. 
בטריאנגולאציה ממדרגה ראשונה יש צורך להאיר את 
הסימונים בהליוטרום ביום או במנורות בלילה, — המכשיר 
למדיז־ות־הזוויות הוא ד,תא ו ד ולי מ (ע״ע). 

מדידות טופוגרפיות מבוססות על מדידות של 
טריאנגולאציה ונעשות בהתאם לדיוק הדרוש בעזרת שולחך 
מדידה או ע״י מדידות פוטוגראמטריות או ע״י קביעת פרטים 
ביחס למסגרת פוליגונאליח, בשולחךמדידה מתקבלים הפר¬ 
טים בעזרת חיתוך גראפי. במדידה פוליגונאלית קובעים את 
המרחקים ע״י מדידה ישירה, או ע״י חיתוך בעזרת תאודו־ 
ליט, או בדרך אופטית. 

קביעת כיווני־הצלעות במסגרת הפוליגונאלית אפשרית 
בעזרת מצפן מאגנטי, קביעח־הארכים — בטאכאומטר או 
בשרשרת־מדידה, ובשביל עבודות מדוייקות — בעזרת תאו- 
דוליט וסרט־פלדה. קובעים את הכיוונים האזימותאליים 
ומחשבים את הטלי הצלעות בכיוונים צפון־דרום ומזרח־ 
מערב! סכום־ההמלים בשביל כל כיוון בין הנקודות הקיצר 
ניות צריך להיות שווה להפרש של השיעורים של הנקודות 
הקיצוניות, שנתקבלו ממדידה טריאנגולאציונית מוקדמת. 
לצרכי עבודות־הנדסה יש צורך במפות טויפוגראפיות בקנה־ 
מידה גדול יותר, שקווי־הרמה בהן מתקבלים מחתכים שנעשו 
במאזנת, או ממדידות טאכאומטריות או פוטוגראמסריות 
בקנה־מידה מתאים (וע״ע טופוגרפיה). 


השיטות האופטיות במדידת־סרחקים מושתתות על 
השימוש בתאודויליטים, שהותאמו על־ידי הוספת חלקים 
מיוחדים למטרה זו. 

מדידות ע״י צילומים אויריים. הצילום הוא 
תיאור פרספקסיווי של המקום המצולם! נקודה על־פני האדמה 
ותמונתה מהווים הומולוגים. יש לכוון אח ציר המצלמה 
בכיוון ניצב ללוח־הצילום, הנמצא בדיוק במרחק (המוקדי) 
הנכון מן העדשה—אוריינטאציה פנימית. ציר־הצילום פוגש 
את התמונה ואת האדמה בנקודות הראשיות! קו אנכי דרך 
העדשה פוגש את האדמה ואת התמונה בעקבים האנכיים! 
הקו החוצה את הזורח בין שני הקווים הנזכרים פוגש את 
התמונה ואת האדמה בנקודות הנקראות איזוצנטרים. שש 
הנקודות האלו נמצאות במישור אחד, ושלוש הנקודות שעל 
התמונה נמצאות על קו ישר אחד—הקו הראשי של הצילום, 
שהוא ניצב לציר הרכנח־הצילום. אם שטח האדמה הוא מישורי 
ואפקי והתמונה מקבילה לשטח — מתלכדות שלוש הנקודות 
הללו, והתמונה עצמה נעשית מסה בקנה־מידה המותנה בגובה 
הצילום: 3 /£ < 1 = האורך המוקדי של המצלמה, 8 ־= 
גובה־הטיסה או גובדדהצילום). קווים היוצאים מן האיזוצגטר 
בתמונה שומרים על כיווניהם ביחס לקווים הה 1 מולוגיים על 
פני האדמה. כשהתמונה מורכנת כלפי מישור שטח־האדמה, 
מתעות קנה־המידה: הוא נשאר פ/£ רק לאורך קו מקביל 
לציר־ההרכנה ועובר דרך האיזוצנסר, והוא קבוע גם לאורך 
כל קו אחר המקביל לציר־ההרכנה, אבל משתנה מקו מק¬ 
ביל אחד למשנהו — עיוות־ההרכנה. עיוות שני — עיוות* 
הגובה — נגרם ע״י האי־מישוריות של פני־הארץ, שהם 
מופיעים בשלושת ממדיהם. לשם קבלת מסה בקנה־מידה 
אחיד ובהתאם לחוקי־הפרספקטיווה יש להשתמש בשיטות 
גראפיות־מאתמאטיות, שהן מסובכות וע״ס רוב לא מדוייקות 
כל־צרכן, או בשיטות מכאניות־אוסטיות, שהן מבוססות על 
עקרונות סטראוסקופיים ודורשות צילום כפול של אותו 
השטח! זוג־תמונות כזה קרוי מודל. 

מכונת־תוי סטראופוטוגראמטרית (ציור 5 ) 
עשוייה שני תאים, המחזיקים את'התמונות שצולמו בשתי 
תחנות־צילום אויריות, ומנורות המאירות את החמומה, 



ציור 5 


77 


גאודזיה — נאוכימיוז 


78 


מכוונים את שני התאים עם תמונותיהם זה ביחס לזה סביב 
שלושה צירים עד הבאתם לידי המצב היחסי המתאים למצבי 
מצלמות בזמן החשיפה (אורינטאציה יחסית). קרני־האור 
מנקודות משותפות לשתי התמונות מועברות ע״י מערכת 
של פריסמות וסטראוסקופ ומתמזגות בעיניו של הצופה למודל 
של השטח המצולם. ידיעת מצבן וגבהן של שלוש נקודות 
בשדה מאפשרת את האוריינטאציה של המודל כלפי האופק 
(אוריינטאציה מוחלטת), וע״י הזזה קווית יחסית של התאים 
מתאפשרת גם קביעת קנה־מידה של המודל (נהוג להכין 
4 — 5 נקודות־בקרה). מערכת של שתי זרועות נעות המחר 
ברות זו לזו בפרק, שהוא נשען על שולחן עולה ויורד, 
מייצרת בתנועותיה את המודל במרחב. תנועת הפרק במישור־ 
השולחן מועברת על הנייר בעזרת פנטוגרף המשרטט את 
המפה> התנתה האנכית של השולחן מודדת את הפרשי־ 
התם. 

לצרכי צילומי־אויר כאלה מבוצעות טיסות חלוד וחזור 
בקווים מקבילים, ועי״ב מתקבלים סרטים של צילומים. כל 
שני צילומים עוקבים חופפים זה את זה ב 60% , וכל סרט 
הוסף את משנהו ב 20% < עם כל צילום חדש מתווסף רק 
שליש השטח המצולם בתמונה. התאמת המודלים מחייבת 
מספר מספיק של נקודות־בקרה בכל מודל ומודל. מספר 
נקודות־הבקרה ניתן להפחתה ע״י השיטה הטריאנגולאצלנית 
בעזרת סטטוסקופ, מכשיר המאפשר לקבוע — בגבולות 
מסויימים של דיוק — את גובה־הטיסה בזמן החשיפה. 

השיטה הפוטוגראמטרית הולכת ונעשית בימינו השיטה 
השלטת במדידה. היא זולה ומהירה יותר מן השיטות של 
המדידה בשדה ומספקת בצילומים שפע של פרטים. משתכד 
שים בה גם בהכנת מפות של שטחים גדולים בארצות בלתי־ 
מפותחות, גם בהכנת ספות בקנה־מידה גדול, כגון מפות 
טוסוגראסיות והנדסיות, וגם בבדיקתן ותיקונן של מסות 
מיושנות. בשויץ משתמשים בשיטה זו אפילו להכנת מסות־ 
הקאדאסטר. עבודות־מדידה בשדה עצמו מוסיפות לשמש 
לקביעת נקודות־הסריאנגולאציה ונקודות-בקרה. 

בשביל מפות־סיור ומסות בקנה־מידה קטן משתמשים 
בם בשיטת־המוזאיקה — חיבור פשוט של צילומים. סיבה 
של מפה כל תלוי בתנאי־הטיסה, ז. א. במיעוט של הרכנה 
ובמיעוט של הפרשים בגובה־הטיסה. 

40 !■ €0141 ,* 1 ) 813114411 11 1858 , 010 ) 780/100100 ,סזזס? ■ 1 

,* 110110 84 ; 1929 , 1 ( 000401 ,■ 1 * 11 ) 1105 ., 1 0 , 1924 , 040110 * 0 
,• 1 * 01116 סס׳י ס , 1931 , 11 /ק %08 ס 101 /< 1 410 100111 ^ 1111 ( 51101/0 
- 5140 00040110 61 10710 ? ,: 01311 .ם ; 1932 , 08010001010 ^ 0 ) 0 
- 0£08 ) 10 /? 18 140 ! ! £11440 ,ת 3 מ 1 ל 630 . 11 ./י\ ; 1944 ,£הו 1 ( 00 
- 700 400 1 ! 140 ס 00 £0130001 1001 

111 ״$ — ( 1813 , לידן — 1882 , שם), משפטן הולאנדי 
יהודי. ב 1859 נתמנה לפרופסור למשפט הרומי באוניברסיטת 
לידן(כפרופסור היהודי הראשון בהולאנד). חיבר בין השאר: 

ם 1 301310 00 ן> 00 ן> 1130 10111301 5 ״נ 1 [ 110 ) 510 10 > 3110 ־ 01 

10 ) 3 005113 0x00100 ״ 31 ק ("נאום על לימוד המשפט הרומי 
שראוי לטפחו בארצנו עד היום הזה״, 1859 ), 150110 )״:>! 
03105 קס 430100100010200 - ("הערות ביקרתיות לגיוס", 
1875 ), ובעיקר 0001 ז 5 ץ 100100-5 > 30 ? (״שיטת הפנדקטים״, 1 , 
1866 , 11 , 1880 ), שניתרגם לאנגלית, לצרפתית ולרוסית 
ושימש יסוד להוראת המשפט הרומי לדורות רבים בהולאנד. 
ג׳ היה פעיל גם בחיים היהודיים: היה חבר בוועד־הקהילה 
של לידן, יו״ר ועדת הבחינות לרבנים ומורי־דת ויו״ר החברה 
לקידום העניינים היהודיים בחולאנד! בין השאר יש לציין 
את פעולתו למען יהודי רומניה ואח מכתבו הגלוי לברוגן 
(חס^ג״ח) על שאלת־היהודים ( 1882 ). 

'*)(*ס!*) ת 3 זי 1 )*׳מ 03 זע ת* ם*חזו 643 ) .ש .£ ./ .!/ .} 

.־% . 81 , 1882 ,( 213 . 2 . 4 ) . 0 .£ ./ ; 1882 ,( 8 , 2011 ,! 1 מ 

.( 5,388 .ז 14 , 0111 * 6 . 11 .,ו . 1461 * 0 ^ 5 ) ■ 7 > •/ ,) 80118 . 8 

גאזכיהדה, מקצוע מדעי בין תהומי הגאולוגיה והכימיה, 
שמטרתו בירורן של שחי בעיות מרכזיות בהכרת 
כדור־הארץ: 1 ) שכיחות היסודות הכימיים בכדור־הארץ 
והשוואתה לשכיחותם במרחב־העולם כולו (קוסמוכימיה) 1 
2 ) דרכי הנדידה של היסודות הכימיים היד התהליכים הגא(־ 
לוגיים. 

ההתעניינות בבעיות הכימיות הכרוכות בתהליכים הגאו־ 
לוגיים התחילה באמצע המאה ה 19 . החיבורים המקיפים 
הראשונים בתחום הגאולוגיה הכימית פורסמו ע״י גרצליוס 
(ע״ע) ואחריו ע״י ג. בישוף, ר. רוח, ר. ברונט. 19061 * ערד 
פ. ו. קלארק אוסף שיטתי של כל הנתונים' הכימיים שבתופ¬ 
עות הגאולוגיות שחיו ידועים באותה שעה. בעקבות עבודות* 
הכנה של י. ה. ל. פוגם (בנורווגיה) ושל ו. י. ורנאד־סקי ושל 
א. א. פרסמאן(שניהם ברוסיה) נעשתה חג׳ בשנות העשרים 
של מאה זו מקצוע עצמאי, בעיקר בידיו של ו. מ. גולדשמיט 
(ע״ע), ששם למטרת מחקריו את גילדם של חוקי־היסוד 
בהופעתם של היסודות הכימיים ובדרכי נדידתם. 

שיטות־העבודה של הג׳ הן אנאליזות כימיות של המרים 
גאולוגיים והשימוש במסקנות של ה גא ופיסיקה (ע״ע)! 
שיטות־העבודה של הקוסמוכיריה, שהג׳ משולבת בה, הן 
האנאליזה של מטאוריטים ובדיקה ספקטרוסקופית של אור־ 
הכוכבים! נתונים אלה מתפרשים לאור החוקיות הסיסיקו* 
כימית הכללית. 

א) שכיחות היסודות הכימיים בטבע. מידת 
שכיחותם הקוסמית של היסודות הכימיים השונים שונה 
ביותר מיסוד ליסוד. מחקירות אסטרופיסיקאליות ושיקולים 
קוסמולוגיים מתחייב, שהמימן מהווה כמעט שני־שלישים 
וההליום כשליש מן החומר שבמרחב, ואילו כל שאר הימר 
דות יחד אינם מהווים אלא 2% — 1 של החומר הקוסמי כולו. 
הרכבו של כדור־הארץ כולו, הניתן להיקבע רק בקירוב 
בשיטות־עקיסין שונות, שונה מזה בפרטים חשובים(לוה 1 )< 
קרום כדור־הארץ, שהוא לבדי ניחן לבדיקה ישירה, מורכב 
בעיקר תרכבות סיליציות-חמצניות של מתכות קלות(לוח 2 ). 
8 יסודות — 81,0 , 1 < *?ן. * 0 , * 14 . **נ — מהווים 

כ 99% מחוסר קרום כדור־הארץ. 



79 


גאוכיסיח 


80 


יוח 1 

היסודות הכימיים בכדור־הארץ כולו 


(ב%*משקל! סיכומים של אומדנות ?,ונים) 


0-30— 0.18 

00 

1989 


39.7 —35 

?0 

08 0 -י 1 0 

? 


03 

29 3 -28 

ס 

0 *9- 0.117 

א 

11011 

41 

14 9 -18 

81 

0.04 - 4 .־. 0 

ח־ 

0-90- 0 14 

3 א 

17 — 8 7 

81* 

0.14 - 0.09 

ם 3 ? 

0* — 0 01 

ז 0 

8.1 — 3.7 

וא 


לווז 2 


היסודות הכימיים בקרום־הארץ 

(ב%־םשקל) 


9 ממ 

£11 

4.6x10-* 

א 

46.60 

ס 

*- 10 א 1 

86 

2.5x10־* 

04 

27.72 

81 

9x10־■ 

<וד 

*־ 10 2.4 x 

6 א 

8.13 

נ 4 

8x10־■ 

1.11 

2.3x10-' 

03 

5.00 

ס? 

3x10־■ 

1 

2.0 x 10-* 

13 

3.63 

03 

2x10-' 

61 

'־ 10 1.8 x 

3 א 

2 83 

2 א 

2x10־■ 

ז״־ד 

*־ 10 א 1.7 

צ 

2.70 

א 

1.5x10-* 

01 

1.6x10-* 

?6 

2.09 


1x10-■ 

42 

1.5x10־' 

03 

*־ 10 4.4 x 

דד 

1x10-' 

111 

1.5x10־■ 

840 

1.4x10-' 

א 

9x10-' 

3* 

1.2x10־• 

11 ־ 1 

1.18x10-' 

ק 

8x10-• 

2 ״ 

*־ 10 7x 

04 

1.00x10-* 

8111 

4x10־■ 


*־ 10 7x 

־ס 

7.5x10-* 

3 

1x10־* 

?11 

6.5x10־* 


3.2x10־* 

0 

5x10-* 

ז? 

6.5x10-* 

ווו 5 

3,5x10־* 

01 

5x10־* 

ט* 

6.4x10־* 

041 

3,1x10־* 

66 

3x10־* 

־א 

5.5x10־' 

ז? 

3.0x10-* 

? 

2x10־* 


5x !0-' 

ש 5 

3.0x10-* 

81 ■ 

*־ 10 א 1 

ו 1 מ 

5x10-* 


2.5x10־■ 

62 

*־ 10 א 1 

־א 

4.5x10־* 

14£ 

2.2x10־* 

ז 2 

*־ 10 א 1 

ז 1 

*־ 10 * 4.5 

ץ(£ 

2.0x10־* 

ז 0 

*— 10 א 1 

03 

4x10־* 

ז 1 

1.5x10-' 

ע 

1x10־* 

119 

3x10־* 

6 

8.0x10־* 

1 א 

2x10-״ 

זא 

*־ 10 2.7 x 


7.0x10־* 

09 

3x10־* 

א 

2.5x10־' 

£* 

6.9x10־■ 

עו 

״ — 10 * 1 

63 

'־ 10 2.1 x 

13 

6.5x10-* 

13 

״־ 8x10 

?3 

1.6x10-* 

6( 

5.1 x 10-* 

29 

״־ 3x10 

\€ 

1.2x10־* 

>40 

5.1x10־■ 

ח$ 

״־ 3x10 

ס? 

1.2x10־* 

11 




מיעוטם של הגאזים הקלים מוסבר ע״י מיעוט המסה של 

כדור־הארץ בהשוואה לזו של הכוכבים: שדה־הכובד של 

כדור־הארץ לא הספיק כדי לקשר אליו לאורך־ימים את 

האטומים הקלים ביותר" והללו התחמקו ברובם ונתפזרו 

בחלל־העולם בשלבים המוקדמים של התפתחות כדור־הארץ. 

אולם אם נשווה את הרכב הארץ עם זה של גרמי־שמים 

אחרים מבחינת המרכיבים המתכתיים בלבד, נמצא שהאטו־ 

מים המתכתיים השונים מופיעים בכדור־הארץ בפרופורציות 

הדומות ביותר לפרופורציות המצויות בכוכבים ובמטאורי* 

סים" ותופעה זו מעידה על אחידות יסודית של כל חלקי־ 

התבל מבחינת ההרכב החמרי (לוח 3 ). 

חלקם הכמותי של היסודות השונים בהרכב קרום־הארץ 

אינו חופף את מידת שכיחותם או נדירותם במציאותנו 

המעשית־שימושית. מלוח 2 מוכח. למשל, שרוב "העפרות 

הנדירות" (ע״ע) מצויות בטבע הרבה יותר מן הכספית! 

שכמות הרובידיום עולה על זו של הבאריום, כמות הזירקון— 

על זו של הנחושת, וכאלה רבות, אופיו של יסוד כ״מצוי" 

או ב״גדיר" נקבע בשבילנו לא ע״י כמותו המוחלטת בלי־ 

תוספרה אלא בעיקר ע״י חלוקתו בה: יסודות, שתרכבותי- 
? 


לוח 3 

היסודות המצויים, לפי סדר שכיחותם היחסית 


0093 

ב^כאוריטים 

בכד 1 ר-הארץ* 

בקמם־הארץ 

■■1 


ז? 

ס 

''.׳ 0 


ס 

51 



>4* 

41 



51 

?6 

*י׳ז 


1 א 

03 

. א 

1 א 

8 

3 א 

31 

41 

03 

א 

3 

03 

41 

84* 

ס 

3 א 

ס 0 

11 

03 

ז 0 

3 א 

א 

41 

ת 3 < 1 

מ 4 ג 


1 א 

א 

א 

וו 4 ל 

2 א 

1 ־ 1 

1 ־ 1 

5 

ז 0 

ס 0 

? 

ס 


• לסי הערכים המסתברים ביותר שבלוח 1 . 


הם מפחדות בשיעורים נמוכים בתוך חרכבותיהם של יסודות 
אחדים, אינם נוחים לבידוד! ואילו יסודות, המופיעים בצו¬ 
רת ריכוזים של תרכבות עצמאיות במקומות מסויימים 
בקרום־הארץ, ניתנים בנקל להשקה. 

שכיחותם הקוסמית של היסודות הכימיים פוחתת והול¬ 
כת בדרן־-כלל כנגד עליית המשקל האטומי. אולם בפרטים 
מתגלות בעקומח־השכיהוח סטיות רבות מחוקיות זו, שהח¬ 
שובה שבהן היא הכלל של א 1 דו־הארקינם ($ח 1 ^זג 09 ^ 0 ): 
יסודות בעלי מספר סידורי זוגי(= מספר זוגי של פרוטונים 
בגרעץ) מצויים בממוצע פי 50 — 100 משכניהם במערכת, 
בעלי מספר סידורי לא-זוגי — עדות ליציבות-יתר של הרא¬ 
שונים מבחינת מבנה גרעיני אטומיהם (ע״ע אטומי, גרעין). 
בג׳ מאומתת חוקיות זו בקוויה היסודיים (לוח 3 ). בקוסמו¬ 
לוגיה (ע״ע) נידונה עקומת השכיחות של היסודות הכימיים 
השוגים כביסוי לשיווי־משקל תרמודינאמי בין הכוחות 
שהרכיבו את הגרעינים האטומיים ובין אלה ששאפו לפר¬ 
קם! לפיכך משמשת עקומה זו יסוד לחישובי התנאים הפי- 
סיקאליים שהיו קיימים בשעת יצירת החומר הקוסמי. הס¬ 
טיות שבהרכב הכימי של כדור־הארץ מן הערכים הקוסמיים 
נידונות כביטויים לקורות כדור־הארץ אחרי התהוותו, שגר¬ 
מו לשינוי ההרכב הראשוני משום הפסד המרכיבים השונים 
בממדים שונים. 

ב) דרכי הנדידה של היסודות הכימיים. 
בתחום המחקר הזה יש להבחין יפה בין קביעת העובדות 
ובין הסברתן. הכרת המבנה הכימי של כדור־האדץ בשכבו־ 
תיו השונות מבוססת על אנאליזה של החלקים הניתנים לב¬ 
דיקה ישירה — שהם הקרום החיצון וחמרי התפרצויות 
געשיות —, על הקשים ממבנה מטאוריטים ועל מסקנות 
ממחקרים גאופיסיקאליים על התנאים הקיימים בפנים כדור- 
הארץ. שני*תהליכים, שבהם כרוכה דיפרנציאציה כימית של 
חומר כדור-הארץ — התהליך המאגמתי'והתהליך הסדימג־ 
טארי—,ידועים יפה מן הגאולוגיה. אולם ההנחות על הח¬ 
לוקה הגאוכימית הראשונית של היסודות בתחילת התפתחותו 
של כדור־הארץ ועל תהליכי היסודות בעיצוב צורתו הנוכחית 
מותנות בתאוריות קוסמולוגיות על התהוותה של מערכת 
כוכבי־הלכת בכלל ושל הארץ בפרט. תאוריות אלו כולן 
הן השערות השגויות במחלוקת בשעה ז( (ע״ע קוסמי- 
לוגיה! כוכבי־לכת). בעיקר יש להבחק בין החסונה, שהיתה 




















81 


גאוכימיה 


82 


לוח 4 


חלוקה גאוכימית של היסודות 


1 יוםיל 

אןזמופיל 

ליסופיל 

נאלקופיל 

סיךרופ״ל 

זז 0 א ס •ן 

1 ז 0 א 

ע גא א 88 05 

48 01 


(־א) ( 818 ) ( 3 ) ( 01 ) 

ס 

־ 8 1118 ג 0 $1 ב 8 

20 1 ־ 0 8 א 

־ס 50 ( 88 ) 

(א) ( 04 ) (-?) 

־ 11 זא 4 

גא 

03 10 ת־ 

(45) ? 0 

(51) (?) (8) 

81 ־צ 

<״ 2 ) <ג> 0 ) 

(־ 0 ) ( 80 ) גא 

810 (׳%) 

( 11111 ) (״ 0 ) ( 1 ) 


8 41 ־ 5 יו 

1,1 ־ 0 ■ 1 ? 4 א 501 
£0 1 ) 0 גוד ץ 0 סא 
£1 ¥8 £0 
־ 4 !!־ד 3 ? ט 

03 ( 111 ) ( 1 ־ 1 ) 

0 31 !ז 21 )א 
(־ 0 ) (ח 5 ) (<א) 

ז\ ג 1 א 13 

? ( 45 ) 

ס !ס זוו 810 

(־?) (ס 0 ) (.א) 

א £ 01 81 1 

81 58 45 
(810) 

5 ־ 5 ¬ז¬ 
¬ז ( 00 ) ( 1 א) 

( 80 ) ( 11 ?) ()?) 

־ 8 

־? 00 1 א 

80 88 1 >? 

05 11 1 ? 


מקובלת עד לפני זמן מועט, של התהוות כדור־הארץ מגוש 
לוהט אחיד ראשוני בדרך הצינון ההדרגתי — תמונה המונ¬ 
חת ביסוד שיקוליו של ו. מ. גולדשמיט ובין הנסיעות 
החדשים להסביר את התהוות כדור־הארץ מצבירה הדרגתית 
של גאז ואבק קוסמיים ללא הנחת טמפראטורות גבוהות 
קיצוניות בשלב ראשון של תהליך זע משתי ההנחות הללו 
מתחייבות תמונות שונות במקצת של התהליך הגאוכימי. 

1 ) החלוקה הגאיה ימית הראשית של היסו¬ 
דות הכימיים. לפי הדעה הקלאסית, היה בדור־האוץ 
בשעת יצירתו מורכב ניתכה אחידה, אך עם התחלת הת־ 
קררותו התחילה הדיפרנציאציה הגאוביסית הראשונה — 
לסי הצפיפות היחסית של המרכיבים ומסיסותם ההדדית: 
ברזל מתכתי נתרכז בגלעיךהכדור, מסביבו נוצרה מעטפה 
של תחמצות וסולפידים של המתכות הכבדות, ואילו הסילי- 
קאטים יצרו את קליפת-הכדור < חלקה החיצוני והמגובש 
של הקליפה הוא הקרום הסלעי של כדור-הארץ. תהליך־ 
הפרדה זה אפשר להשוותו למתרחש בתוך תנור־חיזור של 
בצר מתכתי, שבו שוקעת המתכת המחוזרת לעומק, עליה 
מתהווה שכבה סולפידית, ולמעלה מתרכזים הסיגים הסילי־ 
קאטיים. שאר היסודות הכימיים נתרכזו גם הם באחד מש¬ 
לושת האיזורים האלה: ( 1 ) היסודות העומדים מעל לברזל 
בשורודהמתח, והנמסים בניתכה של ברזל, מרוכזים בגלעיך 
הברזל — יסודות סידרופילייס! ( 2 ) יסודות בעלי 
אפיניות חזקה לגפרית מרוכזים במעטפת-הביניים הסולפי* 
דית — יסודות כ לק ן פ יל י ים > ( 3 ) יסודות המצויינים 
באפיניות חזקה לחמצן מקומם בקרום הסיליקאטי — יסו¬ 
דות לי ת ו פי ל יי ם. לשלושת הסוגים הגאוכימיים האלה 
של היסודות המרכיבים את הגוש המוצק של רדור־האר׳ן, 
מצטרפים עוד: ( 4 ) היסודות האטמופיליים — שהם 
גאזים בטמפראט״רח רגילה שלנו או יוצרי תרכבות נדיפות 
והם מרוכזים באטמוספירה ובהידרוספירה (הימים); ( 5 ) הי¬ 
סודות ה ב י 1 ס י ל י י מ — המרוכזים בחמרים האורגאניים 
מוצרי החיים שעל פני שסח כדור־הארץ (לוח 4 ). 

בך נקבע מקומם של בל היסודות הכימיים בכדור-הארץ 
בראשית התפתחותו. מכאן, שכמעט כל המתכות, שאנו מסו¬ 
גלים לנצל אותן מסכחיתיהן שבקרום החיצון של הארץ, 
אינן אלא שמץ מן הכמויות העצומות של אותן המתכות, 


שמקומן בפנים כדור-הארץ — שמץ שלא הגיע למקומו 
המיועד לו לפי ההפרדה המקורית מחמת אי-שלמות של 
תחליד־ההפרדע 

חלוקה זו של היסודות נוצרה בתהליך-בראשית חד-פע- 
סי; מאז קיימת נדידה של היסודות בכדור־הארץ כתוצאה 
משני תהליכים — הסאגמתי והסדיסנטאדי.—התודות החדי¬ 
שות השונות על התהוות הארץ (ושאר כוכבי־הלבת) מחוך 
תהליך של צבירה הדרגתית של גאז ושל אבק קוסמיים 
מגיחות, שעיקרו של תהליך זה התרחש בממפראטורוח 
נמוכות הרבה יותר מאלו המקובלות בתורות הקלאסיות, 
ושמצב־הניתכה של כדור־הארץ לא היה אלא חקופת־מעבר 
בשלב מאוחר יותר של התפתחותו. לפי תפיסות אלו 
היה הברזל נפוץ תחילה במידה שווה יותר בכל השכבה 
הסיליקאטית, וגלעין־הברזל של הארץ לא נוצר — לפחות 
בחלקו — אלא בתקופות הגאולוגיות. אולם אין הבדל בין 
התפיסה הקלאסית והתפיסות החדישות ביחס להבנת תה־ 
ליכי־הנדידה המאוחרים של היסודות. 


לוח 3 

בדור-האדץ לפי שכבותיו 


עיקרי הארסי 
הסיסיקאלי 

עיקרי הארסי הכיס י 

עובי • 

(ק״ם) 

עכבה 

גא< 

ג א, 2 0,0 2 א, 8 ס 0 
גאזיס אזנילים 

ז 

אספוססירח 

נתל ומתק, 
עם־־ר קולו*׳ ח• 

0 ג א, זז 6 רים אורגאניים 
מיגראלי-השלד 

— 

בירססירה 

בוול־(סקגתו מו 1 ק) 

8 0 מ, מלחים ססיפים 

( 8 מומ) 

הידדזססיירה 

מומן 

סיליקאטים 
(גדאניפים, נזלת* 

80 

ליונ)ם 6 ירה 

(קרום) 

מתק 

סיליקאסים 

|בעיקר + 0 ו 25 (* ? 8183 )) 
וברזל סולפידי 

ג 2,900 

קליסת־ 

ביביים 

נוזל? 

בינך ברזל־ניקל 

8,1009 

סיןרוספירח 

(גלע־ח 


• אומדנות השנויים במחלוקת. 
















83 


גאוכימיח —גאוכרוגולוגיח 


84 


2 ) נדידת היסודות ההימיים בתהליך 

ה מאג מ ת י. בהתקררותה מתגבשת המגמה (ע״ע) בהד¬ 
רגה, ומן הניתכה הבסיסית הבזלתית המקורית מופרעות 
נתכות חומציות יותר דותר. התגבשות הדרגית זו של 
המאגמה מביאה להפרדה ביו היסודות הכימיים בממדים 
גדולים. מבחינת התנהגותם תוך הדיפרנציאציה הסאגמתית 
יש להבחין שתי קבוצות של יסודות*!) היסודות הראשיים 
של המאגמה — שגורלם נקבע לסי תכונותיהם הכימיות, המ¬ 
יוחדות לכל אהד מהם? 2 ) היסודות הנדירים (אלמנטים 
שבעקבות) — שאינם יוצרים מינראלים בפני עצמם,' אלא 
חודרים לתוך הסריגים של מינראלים שכיחים אתרים, שבהם 
הם מסוגלים להחליף יסוד נפוץ יותר, משום שהם דומים 
לו מבחינת גודל הי 1 ן (ע״ע איזומ 1 רםיה)> לכן גורלם הגאר 
כימי נקבע לא לסי תכונותיהם הכימיות, אלא לסי התנהגו¬ 
תם הקריסמאלו־כימית. למשל, במאגמות בסיסיות מתרכזים 
היסודות: !מ, 00 , !€, !ז׳ והפלטינידים* במאגמות 

חומציות (גראניטיות) — *ז? 41 . שאר היסודות אינם 

מתגבשים אלא מתוך מאגמות־שירים (רזידואליות), עשי- 
רות בגאזים 1 לקבוצה זו שייכים, למשל: • 0 , ס 0 ו,! 81 , ט, *ז, 
< 81 . ־ 1 , מ, * 8 . ע. < 1 זז,! 8 , ז 2 , והעפרות הנדירות (אל¬ 
מנטים פגמטיטיים). יסודות אחרים אינם מתגבשים אלא 

ץ 

בשלב ההידרומרמלי בלבד, כשהמאגמה הסיליקאטית כבר 
נהפכה לתסיסה מימית. היסודות ההידרוהרמאליים העיק¬ 
ריים הם •* 88 , ל 3 , 4 8 , ל?, 20 , ״ 40,0 , ^ 4 , 81 . התנהגות 
גאוכימית זו של היסודות היא היוצרת את ריכוזי הבצרים 
המתכתיים הגמלים שבקרום כדור-הארץ. 

3 ) נדידת היסודות בתהליכי-השקיעה. 
נדידה נוספת של היסודות הכימיים חלה בתהליכי הסדימב־ 
טאציה. בלייתו של סלע מאגמתי ושקיעת חמרי-הבליה 
בצורת משקעים סדימנטאריים גורמות להפרדה של המרים. 
בדומה לפעולה של אנאליזה כימית כמותית־למחצה(ציור 1 ). 


סל 5 סאגסת' 


רסיסןזזוסיס! 51 

• 1 * 

3 ידרוליזז!םי 8 ■ 41 

*וכסידאסיס: 180 , 6 ? 
*רגיויטאסים: 188 , 08 


זנז* 1 ראטי 0 ו 8 


ייור 1 מלכים בחחהחת חטרי־זוסרימנטאציח 


ספירוקם המכאני של הסלעים המאגמתיים נוצרים "הר* 
סיסטאטים" (=התמרים היציבים), שהחשובים שבהם הם 
אבני חול? בהן מרוכזת בעיקר הקווארצה, שאחוז ד,, 320 
בה עולה עד בדי 993% . מתוך התמיסה הקולואידית של 
תמיסות־הבליה שוקעים ה״הידרוליזאטים", שעיקרם החר־ 
סית ; בה מרוכזת אלומינה (, 41,0 ) בשיעור של 40% , וב־ 
בוכסיטים (ע״ע) אף בשיעור של 70% ולמעלה מזה. ע״י 
תהליכי־הימצון של תמיסוח־הבליה עוברות גם תרכבות של 
כמה מתכות אחרות למצב שבו הן ניתנות להידרוליזה! 
בעיקר שוקעים בשלב זה ריכוזים של בחל (עד כדי 75% 
, 0 ,<*) ושל 80 ! (עד כדי 96% ,ס״ןגן — "אופסידא־ 


טים". בשלב מאוחר יותר שוקעים מחוך תמיסות־הבליד" 
באגמים או בים, ה״פרציפיטאטים" (=חמרי ההשקעה), 
שבהם מתרכזים בעיקרי הסידן(גיר, עד כדי 100% , 0.00 > 
והסגנזיום (דולומיט, עד כדי 43% , 51800 ). כשמים אלה 
מתנדפים נוצרים, בשלב האחרון של תהליך הסדימנטאציד" 
ה״אנפוראסים" (=חמרי־הבידוף), שבהם מרוכזות בעיקר 
המתכות האלקאליות (מלח־בישול, סילוין). 

,' 1924 , 1908 , 1 ( 181117 ) 006 ) 0 /ק 08111 }!!״ד ,?.) 0127 ./י\ .ע 
,* 1 ( 7 ) £1118 1 ) 4 ) 18 ) 1 ) 1188212 ) 1-1 ) ? ,) 1 ) 7151: 111111 ) 00 .ן^ן 

, 13013 ) 83 . 0 . 1 ) 7 81 20173018 .? א , 1938 - 1923 - 1 

£0811,181108 81 ( 7-1 ) 1 ( 11 < 7£ *)מ?ס 01 . 8 ; 1950 , 1 ( > 811:17 )( 1 ) 0 ) 0 

0 ) 1/)( £071%, 1951, 8 143500, £1)0(11(1 0 { 0(011x1)111- 

884 0712111 11 ) 7/1 : 11 ) £ 188 ) 7/1 ,ץ 0 ז 11 . 11 ; 1952 ,ץ 17 

) 1/1 /ס ) 78/11 [ 8 ) 181 ) 01/1 ) 0 ,חמז 0 .( ; 1952 , 81 ) 18 ק 10 ) 0 ) 0 
. 1953 ,( 64 .זססז^ . 500 . 0601 . 8011 ) 811 ) £108 

י. ב. 

נאזכרזנואניה, ענף המדע הגאולוגי, העוסק במניין שבות 
קיומו של כדור-הארץ וקביעת זמני חמודותיו. 

הגאולוגיה מסתפקת בדרך־פלל בקביעת סדר־הזמניס (הגיל 
היחסי) של התמורות, ורק בעשרות השנים האחרונות סיפקו 
הפיסיקה והכימיה אמצעים משוכללים להערכת האורך המוח¬ 
לט של הזמנים הגאולוגיים (וע״ע גאולוגיה). 

אחד הראשונים אשר ניסה להעריך את גיל הארץ על 
סמך נתונים אמפיריים היה ביפון(ע״ע)* לפי חישוביו נוצר 
כדור־הארץ לפני 75x100 שנה, המבול התרחש לפני כ 30,000 
שנה, וחיות־היבשה בבראו לפגי 15 — 20 אלף שנה. במשך 
המאות ה 19 וה 20 נערכו העדפות שונות לפי עובי השכבות 
הסדימנטיות ולפי מהירות חורבן הסלעים. מעריכים בדרך- 
כלל את עובי הסדימנטיס מראשית ה 6 אלא(ז!׳איקון עד ימינו 
ב 80 — 100 ק״מ: את השכבות של ה&אלאוזואיקון ב 50 — 60 
ק״מ, של המטוזואיקון — ב 25 — 30 ק״מ ושל הקנוזואיקץ 
ב 15 — 20 ק״מ. תחילה הניחו, שיתםי-מםםרים אלה מתאימים 
ליחסי ארכי־הזמנים. אולם החקירה המודרנית הוכיחה, כי 
מטר אחד של סדימנטים פאלאוזואיים מתאים בממוצע ל 5,400 
שנה, מטר של המסוזואיקון ל 4,600 שנה. ומטר של הקבוזו־ 
איקון ל 3,500 שבה. מהירות הסדימנטאציה תלויה בגורמים 
שובים, למשל, בטיפוס של החומר השוקע על קרקע-הים. 
לפיכך אי-אפשר להגיע להערכה נכונה של ארפי־הזמנים 
על סמך התהוות שכבות-הסדימנטים או הסרת שכבות־הסדי- 
מנסים הקודמות, — כדוגמה להערכת קצב חורבן הסלעים 
וחיסול הרמות יבולה לשמש אדמת-אנגליה: חישבו, בי 
נחוצות כ 1,000 שנים לשם הבמבתה ב 10 0 ״מ וכמיליון שבים 
לשם השוואתה עם פבי־הים• — הלי (ע״ע) ניסה להעריך 
את זמן קיום האוקיינוס על־סמך ההנחה, כי המלח שבו 
הובא אליו ע״י הנהרות, שזרמיהם שוטפים אותו מן הסלעים, 
וכי מידת היבוא היתה בדרך־כלל שווה במשך כל הזמנים. 
לורד ?!לוין (ע״ע) חישב ב 1877 על־סמך שיקולים הדמיים 
(מסל-הטמסראטורה ממעמקי־האדמה כלפי שטח־הפנים ביח¬ 
סו לקצב הצינון של כדור־הארץ ממצבו ההתחלתי המשוער 
כגוף-לוהט),כי לסבי ב 100 מיליון שנה עדיין היה כדור־הארץ 
במצב לוהכדמותך,וב 1889 צימצם מניין זה אפילו עד 20 — 40 
מיליון שנה. אולם היסוד לכל השיקולים האלה נתבטל עם 
ההברה, שעיקר חומו הטבעי של כדור־הארץ בא לו מתהליכים 
ראדיואקטיוויים, ועוד יותר עם הספקות שנתעוררו באמיתת 
ההנחה על התפתחות כדור־הארץ ממצב התחלתי לוהט־ 
נוזלי. — לשם הערכת זמנים גאולוגיים צעירים פיתח ג. דדי 

ש 



85 


גאוכרונולוכיח—ג׳אול, ג׳יפז פרסקום 


86 


גר (ע״ע) בשנת 1909 שיטה של מניין רבדי־חורף ורבדי* 
קיץ במשקעי הסחף של הקרחונים, ולשי זה העריך את זמן 
נסיגת הקרחונים בסקאנדינאודה הדרומית ל 12 — 15 אלף 
שנה לפני זמננו. מקבילה לכך הערפת זמנים צעירים לפי 
מניין טבעות־גידול של עצים פוסלגי־גיל (כגון עצי־סקוז׳יה) 
יכמה שיטוח אחרות. — שיטות של מדידת מניין שנות 
כדור־הארץ, אשר מהימנותן ודיוקן עולות לאין שיעור על 
כל הקודמות, נמצאו בעשרות השנים האחרונות ע״י מחקר 
החמרים הדאדיואקטיוויים והאיזומופים שלהם. שיטות אלו 
ניתנות לשימוש בחלקן בשביל מדידת גילם של סלעים 
קדומים מאד ובחלקן בשביל מדידת גילן של שכבות צעירות 
יותר. שיטות אלו מבוססות על שלשלות ההתפרקות הראדיר 
אקטיווית של אטומי יסודות כבדים פסוייפים לאטומי 
יסודות קלים מהם, לפי קצב קבוע ומסויים לכל יסוד ראדיד 
אקסיזוי, כגת הפיכת האיזוטופים השונים של אוראן ותוריום 
לאיזוטופים של עופרת, או הפיכת איזוטוס אחד של רובידיום 
לסטרונציום (ע״ע רדיואקטיוויות). מיחסי־הכמויות במיג־ 
ראלים שונים בין היסודות המשמשים חוליות ראשונות 
בשלשלות אלו ובין חמרי־הפירוק הסופיים שהצטברו במשך 
הזמן, ניחן לחשב את אורך זמן התהליך הנידון, הנמשך — 
כפי המשוער — משעת התגבשות כדורת־,ארץ. מידת דיוקו 
של "שעץ האוראן והחוריום" נקבעת לפי מידת הדיוק 
בידיעת קצב ההתפרקות (האיטית מאד) של חמרי המוצא 
(זמני מחציח־הקיום ססדר־גודל של מיליארד שנים!). 
הגילים המופלגים.ביותר שנקבעו בשיטה זו בסלעים קדומים 
הם כ 3.5 מיליארד שנים — במקרים אחדים עד כדי 5 
מיליארד שנים! אך יש יסוד להנחה, שערכים אלה הם 
מופרזים, ושאין הם קובעים אלא את הגבול העלית. מהימנר 
תם ודיוקם של החישובים גדלים בהרבה במקרים המאפשרים 
ביקורת הדדית של התוצאות המתקבלות לפי יחסי איזוטר 
פים הנמצאים יחד במינראל אחד. העופרת הטבעית כוללת 
את האיזוטופים *)ייל?. •*יל?, ל״יל?, •*יל?. הראשון אינו 
ממוצא ראדיואקטיווי, ולפיכך את כסותו משתנית במשך 
הזמנים. שלושת האחרונים הם — לפחות בחלקם — פרי 
ההתפרקויות: 

* 0 ^ ^ * 4.5X10 *ניס < 3 גט 

07 גי 1 ק 

208 ^ ? 71,283 

(על החצים — זמני מחצית־הקיום), ומן ההכרח ששיעוריהם 
ביתם ל ""ל? יגדלו במשך הזמן, כל אחד בהתאם למהירות 
התהוותו. למשל: במינראל סאמארסקיט (מן הקארבון של 
קונטיקט, מזרח־אה״ב), המכיל אוראן, תוריום ועופרת, ניתן 
לחשב את הגיל: 

לסי השיעור * 20 ל?/* 20 — 266 מיליון שנה, 

04 * ל?/ז* 2 לק — 254 " * , 

201 ל? / 206 ל? — 255 * ׳ 1 

התיאום בין שלושת הערכים מעיד על נכונות החישוב. — 
אם התהליך הראדיואקסיווי הוא פירוק־"• יכולה גם כמוו 
ההליום שהצטברה במינראל לשמש מודד לזמן התהליך, 
בתנאי שההליום לא נפלט מן המינראל. 

על סמך חישובים מהימנים כאלה נקבע גילם של פגמא־ 
טיטים במאניסובח (קאנאדה), בקארליה (גבול פינלאנדי— 


רוסיה) בנורתגיה וברודזיה ל 2.2 — 2.4 מיליארד שנים! 
מינראלים אלה מציינים סיום מחזור אורוגני חשוב בעד־ 
קאמבריון, ולפיכך ייתכן לייחס את תחום־זמנם לגבול סמרא־ 
טיגדאפי מובהק. מכאן, שזמן קיומו של כדור־הארץ גדול 
מ 2.4 מיליארד שנים. 

שיטות אלו מאפשרות לקבוע אף תחומים זמניים של 
גבולות־ביניים סטראטיגראפיים(במיליוני שנים לפני זמננו): 


חישוג ראדיואקסיווי 

אוםדן 
גאולוגי 

עידן 

*8/51• 

14• 

<וק/<זז, 13 


2,8501? 5009 


— 

?ד־קאסבריון , . 

- 

£60 

500 

600 

ראשיה הקאסגריון. . 

270-430 

840 - 800 

- 

810 

. ד,דו 4 ן . . . 

- 

200—210 

215 

230 

. חןרסיון . . 

- 

160—175 

- 

180 

* מסריאם . . 

100-160 

100-120 

- 

125 

, הקרגזיקון . . 

- 

60—78 

60 

60 

" השליש ץ . . 


״••!!?. המופיע כחומר־ביניים בשלשלת־ההתפרקות <ו? <-ט 
חמן מחצית־קיומו אינו אלא כ 83 אלף שנים, מאפשר קביעת 
זמנים בתקופה צעירה — בפלי 0 ט 1 ?ןן. במשקעים מעסקי־ 
הימים נמצא, שהשיעור ;!/•••*ת■ פוחת והולך עם 'עומק 
המשקע. מתוך הבדיקה של שכבות־סדימנט בעובי של 
7 — 10 מ׳ נמצא ערד של 1.1 מילית שנה 

בהתאם לקביעת זמנן של שכבות גאולוגיות ניתנה גם 
אפשרות להעריך את אורך זמן־הקיום של קבוצות יצורים 
שונים. השריד הקדמון ביותר של אורגאניזם בלתי ברור 
(ן 1111 :)בזגומ 4111£ 111 ג 11 :>ץזס 0 ) זמנו מלפני 1,200 מילית שנה 
בקירוב! ראשוני הסוסים והפילים הופיעו לפני כ 50 מילית 
שנה 

זמנים צעירים יותר ניתנים לקביעה בעזרת האיזוטופ 
הדאדיואקטיווי הטבעי של הפחמן — • 1 ט, שהוא נקלט ע*י 
צמחים מטמיעים מן האטמוספירה, שבה הוא מצוי בשיעור 
קבוע ב,סטי ואילו ברקמה הפתח שיעורו פוחת והולך 
מחמת התפרקותו. מאחר שזמן מחצית־קיופו הוא כ 5,600 
שנה, אין הוא ניתן לזיהוי ולקביעה בשרידים אלא במשך 
20 — 25 אלף שנים! לפיכך קביעתו מסוגלת לשמש אח 
הפרהיסטוריה ואת הארכאולוגיה ואינה יעילה לגבי התקופות 
ד״באולוגיוה 

• 1 , 111 ^ 0£ *ג 0 .£ ; 1931 , ) 17071010£ ) ?ס? 5011 0 . 011 י 
? 71147 ? 071 ,■ב> 1 !ע 8 . 41 ; 1934 , 1 ? 14 )> £4010£1 1 ) 1 ! ? 41174 

/ס ? 4% ? 1 ( 7 , 110111165 .!/ ; 1936 ,? 471 ? 011£0 ' 1 40711 ? 41174 ? 11 
, 33 , 17111011 . 5 ץ 11 קס 06 . 111161 ^ .)סגגסגזיד ; 1937 , £071/1 ? 1 ( 1 
.' 1953 , 7011 ?<() 71£ ו 4 > 0 ,זשם 2611 .£ .? ; 1952 , 2 . 140 

מ. א. — י. ל. 

;׳איל׳ פו־סקוט — 01116 ] : 43000 •!? צסבס&ן — 

( 1618 — 1889 ), פיסיקן אנגלי. ג׳ היה בעל בייח 
לבירה בסלפורד( 1 )ז 1£0 ג 3 ) שעל־יד מאבצ׳סטר, אך בבר בגיל 
צעיר התמסר למחקר מדעי! כל ימיו עבד במעבדתו הפרטית 
ולא מילא אף פעם תפקיד אקאדמי. הקו המאפיין בביתן 
מחקריו היא הנטיה לבניית מכשירים ולעריכת ניסויים 
המאפשרים מדידות מדוקדקות, לשם השגת נתונים כמותיים 
טדוייקים. בחקירותיו נתן את הביסוס הניסויי לתורת האנר¬ 
גיה הקלאסית. ב 1840 ניסח את החוק הכמותי, הקובע את 






87 


דאול, ג׳ימז סרפקזט—גאולוניח 


88 


הקשר שביו כמות־ 

החום המתפתחת במו¬ 
ליך שדרכו עובר זרם 
חשמלי, ובין המתח 
על פני המוליך, עצמת 
הזרם וזמן זרימתו. 

ב 1847-1843 חישב ג׳ 

בשיטות שונות את 
האקוויוואלנטים המ¬ 
כאני והחשמלי של 
החום (ע״ע אנרגיה), 

ומחקריו אלה עשאו־ 

הו למבססו הניסויי 
של עקדץ שימזד־האנדגיה, שהובע לראשונה על-ידי דוברט 
מיאר (ע״ע). מחקריו של ג׳ על תופעות־החום תוך שינוי 
נפח-גאזים הביאו לידי שיתוףיפעולה בינו ובין ויליאם 
תומסון(אח״כ לורד קלוץ, ע״ע)! פרי מחקרם המשותף הוא 
אפקט ג׳־תומסוו(ע״ע תרמודינמיקה),שהביא מבחינה עיונית 
לידי הכרת כוחות המשיכה והדחיה הבין־מולקולאריים (ע״ע 
מולקולה), ומהווה מבחינה מעשית יסוד ׳ושיטה של קחר 
(ע״ע) ושל הבזלת גזים (ע״ע), 

ג׳ תיאר לראשונה את תופעת ההתפשטות וההתכווצות 
של ברזל בשדה מאגנטי וחישב לראשזנה את מהירות־התנועה 
של מולקולה בגאז בטספראטורה מסויימת, כבסים לתאוריה 
הקינטית של הגאזים. 

נ. 0 . 

גאולזביה, מדע כדור־הארץ, שעניינו חקירת קרום הסלעים 
העוטפים אותו (הליתוספרה [יוף אבן)), 

הרכבם המינראלי והכימי, תכונותיהם הפיסיקאליות, דרכי 
התהוותם והמבנה הטקטוגי שלהם. הצד השימושי של הג׳ 
הוא הקידת אוצרות־האדמה, מים, חמרי־דלק, מלחים, בצרים, 
המרי בניין ותעשיר" אבנים יקרות וכיוצא באלה, אופן 


התהוותם והופעתם ודרכי מציאתם ותפוקתם. נמצא שהג׳ 
היא מדע אמפירי ועיוני כאחד, הדורש סביעת־עין, ראיה 
נכונה של התופעות, בדיקתן בדרך מדידה ואנאליזד. — 
הן עיונית והן כיסית-פיסיקאלית — ותיאורו הנאמן במלה 
ובציוד, פירושן הסיבתי והסברתן הגנטית. מכאן החלוקה 
הרבגונית של הג׳ לענפים וסעיפים": מיגראלוגיה, פטרו־ 
ל 1 גיד" סטראטיגראסיה, פאלאונטולוגיד" טק טוניקה,"גאו־ 
מורפולוגיה, גאוכיסיה, גאזפי״סיקה׳ וכן לסעיפי־סעיפים, כגון 
הידרולוגיה, 'חילקאבולוגיה, סיסמולוגיה, שרובם התפתחו 
בזמן האחרון כמדעים לעצמם*. מבחינה מתודית נודעת 
חשיבות מיוחדת לענפי-עזר מעשיים של עבודות בשדה וב¬ 
מעבדה : סקר גאולוגי, קארטוגראפיה גאולוגית, מיקרוסקו¬ 
פית, הנדסה גאולוגית, ועוד, 

סן הימים הקדומים היו נפוצות ידיעות דבות על עניינים 
גאולוגיים שובים, במיוחד על מלחים, מתכות (נחושת, בר¬ 
זל׳ בדיל, עופרת, כסף, זהב), על אבני-חן, חסר (בימומן), 
גפרית, על תופעות גאולוגיות שונות, כגון משקעי נחלים, 
חוסי-ימים ודלתות, פעולות־סחיפה של רוח ומים, קרקעות 
ומעיינות, רעידות־אדמה והתפרצויות געשיות! אלא שידי¬ 
עות אלו נקשרו עפ״ד בדעות קוסמוגוניות-מיתולוגיוח. 
בדברי סופרים עתיקים אבו מוצאים גם קצת עיונים להס¬ 
ברת התופעות האלו (אריסטו, 0 נר!ה, סטראבו ואחרים). 
קונכיות מאובנות של יצורים ימיים' שנמצאו בסלעים במ¬ 
קומות גבוהים, ומרבצי־מלח ביבשת שימשו ראייה להצפת 
המקומות האלה על*ידי ים בימים קדומים. אפייגית היא 
הסברת אריססו לתופעות הוזלקאניות: רוח (אויר), שחדר 
בהשפעת חום-השסש לפנים־הארץ שבו כלואה אש, מתחמק 
משם, ובעקבותיו פורצת גם האש מכלאה, כדי לשוב ל״מקו* 
מה הטבעי"! להץ התה השואף לצאת מפגים־הארץ גורם 
לרעידות-אדמה. ביה״ב היו מקובלות הדעות של אריסטו 
על הוקי ההוויה וההפסד לסי סיבות תכליתיות הקיימות 
ופועלות מעולם. הארץ תואדה ככתר המרחף באויר, בנוי 
עירוב ומזיגה של ארבעה היסודות ואיכויותיהם, בהנעת כר 
ח 1 ת השופעים סן הספירות וסמערכות- 
הכוכבים. הסוגים והסינים היו מוחזקים 
כקיימים מעולם, והוויה והפסד יוחסו לפר¬ 
טים בלבד. בפריצת מעגלי התורות האלו 
במאות ה 15 וה 16 היה לג׳ חלק חשוב. 

מהסתכלויותיו בפעולות הסחיפה של 
המים בנהרות ובשסת-הים ובמשקעים המו¬ 
בלים מהמקומות הגבוהים אל הנמוכים 
ואל הים הסיק לאוב רדו דה וינצ׳י (ע״ע), 

שמלחות*הים ניזונה מהמלחים המובאים 
לים בתמיסה ע״י הנחלים! המאובנים של 
רכיכות ימיות אינם "משחקי־הטבע" אלא 
עדות לכד, שמי־הים כיסו לפנים את היבשת 
וכל ההרים "חמש עשרה אמה מלמעלה"! 

הטץ של קרקע־הים המורם לרומי הרים 
גבוהים נתקשה במשך הימים תעשה סלע. 

גא 1 ךג אגריק 1 לה(ע״ע) הגיע לדעה, שהמי־ 

גראלים נוצרו בדרך התגבשות מתור 
תמיסות מימיות הסובבות מתחת לקרקע: 

מתמיסות רוויות־מלח נוצרו שכבות-המלח, 

סתמיסוח מרות שקע האשלג! המתכות 



חאע חםניסית, סוחטת אנסים ונהרות תודחרחעייס 
(יפי אסנסיום חיר^ר, 1665 ) 




89 


גאולוניח 


90 


לא נוצרו ב״השסעת הכוכבים", אלא בהשפעת דחום שמתחת 
לקרקע, המסייע להמסת התמרים המתכתיים שבאדמה! האש 
בפנים־הארץ גורמת להרמת היבשה, המים חותרים בה עמקים, 
והחלקים הנשארים בין העמקים הם ההרים. לאתנסיוס קירכר 
(ע״ע) נצטיירה האש הפנימית כמוקד מרמי, שממנו יוצאת 
מסכת של מוקדי־אש להקפי כדור-הארץ. 




התהוות ההרים סיזבדי קרום־וזארץ 
(ן 6 י דקארם) 


מפנה מכריע בדרכי המחשבה והמחקר הגאולוגיים הבי¬ 
או רעיונותיו של ז־קרט (ע״ע), ששיטתו סוכמה ונוסחה 
אח״כ ע״י ליבניץ (ע״ע). היא מיוסדת על ההנחה, שכדור־ 
הארץ היה גוף לוהט כמו השמש, ורק בהתקררו נתכסה 
קליפה סיגית, ואילו הפנים נשאר מתכתי לוהט. הטבע הזגו¬ 
גי של סלעי-הקרום הסיגיים מוכיח שנפרשו מתוך נתך חם 
של סיליקאטים, כדרך שבכור-ההיתוך הסיגים הקלים מכסים 
את המתכת הכבדה. בתהליך ההתקררות נפלטו אדים וגא־ 
זים ונתהוו מחילות בתוך קרום־הסלעים. האדים התקררו על 
פני הארץ ויצרו את מעטפת המים והאדר מסביב לקרום. 
בגלל הפרשים בהרכב חומד־הסיליקאטים והבדלי טמפרא־ 
טורה ולחץ נתפקעו הסלעים, שחלקים מהם נזקפו כהרים 
וחלקים מהם שקעו והוצפו מי־הים. במשך הזמן פירקו המים 
הזורמים חלקים מזדקרים והוליכו את החומר המפורר אל 
הימים והשקיעו שכבות של סדימנטים, שהתקשו ונעשו סל¬ 
עים המונחים זה על גבי זה לפי סדר שקיעתם. נוספה על 
כך התמוטטות גגי-המחילות מחמת כובד הסלעים או מחמת 
לחץ של גאזים מבפנים, והיא הביאה מדי פעם בפעם להצפת 
חלקים של היבשת ולזקיפת חלקים אחרים מעל לפני־הים, 
עד שנוצר מצב יציב יותר, כפי שהוא קיים היום. 

בעקבות דקארט ניסה גם ביפוין (ע״ע) להסביר את הת¬ 
הוות כדיר־הארץ כתהליך של התקררות הדרגתית ב 6 של¬ 
בים: ראשיתו בניתוק חלק מן השמש אל החלל כתוצאה של 
התנגשות השמש בשביט וצינוו כדור־הארץ ממצב ערפילי 
למצב של נוזל! התקופה השניה היא זמן ההתקשות של 
קרום הסלעים ה״זגוגיים" (כלומר: הסיליקאטים)! אחריה 
תקופה של הפרשת האדים והתכסות כל פני כדור-הארץ מי 


ים קדמון(מעין המבול)! תקופה רביעית מצטיינת בפעילות 
געשית מחמת התפרצויות של החומר הלוהט הכלוא בתוך 
הקרום המצונן, ובשינויי שטחי הימים והיבשות, הרמתם 
והשפלתם, והיא גם התקופה של "האצלת" מרבצי המינרא- 
לים והמתכות מתוך הנתך שבפנים־הארץ וחדירתם לתוך 
קרום־הסלעים; בתקופה החמישית מופיעים בעלי־החיים 
המפותחים! בתקופה הששית התהוו צורות היבשות והימים 
ונוצרו תנאי-החיים של זמננו. לפי חישובו של ביפון בדרשו 
לכל השלבים האלה בתולדות כדור-הארץ 75 אלף שנה, ול- 
התקררות הגמורה יידרשו עוד 93 אלף שגה. מספרים אלה 
נראו בשעתו מופלגים ודמיוניים ביותר. 

כנגד "תורת ההתנגשות" העמידו קנט (ע״ע) ולפלס 
(ע״ע) אח ההיפותזה הערפילית, המסיקה את התהוות כדור- 
הארץ ותולדותיו "מכוחות פיסיקאליים הפועלים בערפילים 
עצמם (ע״ע קוסמולוגיה). גם לפי תורה זו עבר כדור־הארץ 
מחמת התקררות מתמדת, המתקדמת משטח־פניו פנימה, 
שלבים של מצב ערפילי ונוזלי ושל עיצוב קרום מוצק. מכ¬ 
לול הדעות בדבר התהוות הסלעים, ההרים, היבשות והימים 
בהשפעת פעולות האש הפנימית והתפרצויותיה הגעשיות 
נקרא בשם החפיסה ה פ ל ו ט ו נ י ם מ י ת (פלוטו=אל הש- 
אול). כנגדה העמיד א. ג. ורנר (ע״ע) את ההשקפה ה נ פ¬ 
מיניסטית (נפטון=אל הימים), שכל הסלעים — ולא״רק 
שכבות החול, החרסית והקווארציט, אלא אף הסלעים 



כרור־וזארץ וזססולא סיס 

(לפי הננטיניטםים) 

9 


91 


גאולוגיה 


92 


הגבישיים (בזלת, גראגיט וכר) — הם משקעים ימיים, ושכל 
התופעות של קימוט, שבירה, התרוממות־יבשת והצפות־ים 
מוסברות כתוצאה מתהליכים איטיים של התייבשות המש¬ 
קעים הימיים והתכווצות הסלעים או התהפכות גושי־סלעים 
בכובד משקלם, ובעיקר מפעולות הסחיפה והסדימנטאציה 
של המים. המחלוקת ביו הסלוטוניסטים והנפסוניסטים היתד, 
מרכז המחשבה והמחקר הבאולוגיים בסוף המאה ד, 18 ורא¬ 
שית המאה ה 19 , 

על סמך הסתכלויות רבות ברעידות־אדמה הראה מיצ׳ל 
( 11611 ;־^) ב 1755 , שהן מצויות באיזורים מסויימים וקבר 
עים של פני-הארץ, המורים על מוקדים שמהם יוצאות הר¬ 
עידות ושהם מקומות של פעילות וולקאנית! רעידוודהאדמה 
מתפשטות בשני מיני גלים שמהירותם שוגה, והגלים הקצ¬ 
רים הם מהירים יותר ופעולתם נמרצת יותר. הוא סבור, 
שבמקומות אלו מגיעים מים בצינורות תת־קרקעיים למוקדי 
"האש הפנימית" ולחץ האדים הוא הגורם להתפרצויות. 

דמיה (:$;״ 2 ךמ 5 < 1 ; 1771 ) עמד לראשונה על מוצאם 

של'שטחי בזלת מלועות של הרי־געש קדומים שמהם יצאו 
זרמי הבזלת. ספלנצני (ע״ע) העז ב 1798 לרדת לתוך לוע 
רותח של הר-געש וראה הלקי-לבה שנחקררו בדבקם לדפ¬ 
נות הפנימיות של הלוע ונהפכו לבזלח פריסמתית. דולומתז 
(ג 1 ש 1 ת! 0010 ) הבדיל בין הסלעים הוולקאניים הכהים, כגון 
הבזלת, ובין הסלעים הגבישיים הבהירים, כגון הגראניטים 
והפורפירים מעוטי הברזל, והכיר שהבזלת באה מחומר לו¬ 
הט מותך, הפורץ מעמקי-הארץ והוא כבד יותר ושונה מן 
החומר של הסלעים הגראניטיים; מכאן הסיק, שפנים־הארץ 
עשוי חומד כבד במצב מותך ולוהט. 

דה סוסיר (ע״ע) אישר ע״י נסיונות בכור-ההיתוד 
שגראניט אינו ניתן ליהפך בדרך היתוך לבזלת הומוגנית. 
דה סוסיר היה הפוחח בשורת חוקרי-האלפים מהאסכוליי 
השווייצית, שהבהירו את המבנה של האלפים והיורה ואת 
תפקיד הסחיפה של הנהרות והקרחונים בעיצוב המורפר 
לוגיה האלפינית. 

הראשון לחקירת הגבישים (ע״ע) והתגבשות המינרא־ 

לים כבר היה סטבו(ע״ע) במאה ה 17 . אולם היסוד ל?ןךיס־ 
טלוגרפיה (ע״ע) ולמינרלוגיה (ע״ע) כמדעים שיסתיים לא 
הונח אלא עיי ר. ז/ אאף ( 1121117 .ן.£), שחיבורו העיקרי 
הופיע ב 1801 . 

המחלוקת החריפה בין הנפסוניסטים והפלוטוניסטים 
הוכרעה ע״י ג׳ימז הטון(ע״ע), הנחשב — יתד עם ג׳. פלי־ 
סר ( 6 ! £31 ץג 1 ?.;) — כמייסד המדע הגאולוגי האנגלי ושל 
כיוון ה״אוניפורמיטריאגיזם" (האחידות והחדגוניות של 
הטבע). הוא קבע את הכלל, שההווה הוא המפתח להבנת 
העבר: את כל התהליכים הגאולוגיים של זמנים קדומים יש 
להבין מן החוקים שלפיהם פועלים כותות־הטבע בזמננו 
ולעינינו. אין יסוד להנחה על אוקיינוס כללי קדום, וממילא 
אין גדאניט או בזלת שהושקעו במי-הים. הסלעים המאג־ 
מתיים שוגים זה מזה בהרכבם המינראלוגי או במסכת גי־ 
בושיהם כתוצאה של התגבשות הנתך בתנאים שונים. בכל 
מקום אנו מוצאים עדות להריסת חלקים של קרום־הארץ 
וכנגדה לבניין חלקים אתרים במקומם— להרמת איזורים 
מעל לים לעומת השפלת חלקים אחרים מתחת לפנייהים. 
הכוח הפועל האחד, המסביר את כל השינויים והחליפות, 
הוא החום הפנימי בכדור־הארץ. תוצאות הפעולות כולן של 


המים והחום הפנימי מצטרפות למחזור תמידי של החומר 
על פני כדור־הארץ. 

לתורת החום הפנימי ניתן חיזוק ע״י גילוי שיעור עליית- 
החום בפנים*הארץ עם הירידה לעומק ע״י קורדיה (-ז 00 
״ 11 >; 1816 ), שקבע שיעור של ״ 1 לכל 30 מ' עוסק בממו¬ 
צע. ג׳יסז הול (ע״ע) שיכלל את שיטות הבדיקה של סלעים 
בכור־ההיתוך, בירר את תנאי החום והלחץ להתהוותם של 
מינראלים גבישיים־גרגריים, צפופים או זגוגיים, והסיק 
שסלעים מטאמורפיים נוצרו בעומק, כשהם נתונים להשפעת 
החום הפנימי וללחץ של שכבות הסלעים שמעליהם. עזר 
רב בבדיקה מיקרוסקופית של סלעים ניתן ע״י ההסתכלות 
באור המקוטב בפריסמה של ניקול ( 1829 ). הנפטוניזם חוסל 
סופית, כאשר ל. סלן בוו (ע״ע) והומבולט (ע״ע) פנו לו 
עורף והעמיקו והרחיבו את ידיעותינו בוולקאניזם. 

החידוש הגדול של המחצית הראשונה של המאה ה 19 
היה שילוב הג׳ בפלאונטולוגיה (ע״ע)—צירוף 
שהטביע את חותמו על שני המקצועות מאז ועד עתה. ההישג 
המכריע היה בהכרה, שהתצורות הגאולוגיות ניתנות לסי¬ 
דור בשורה, שהיא מקבילה לשורה מסודרת של צורות שו¬ 
נות של עולמ-החיים—צמחים ובעלי-חיים—, שעל קיומן 
בעבד מעידים שרידיהן המתגלים בעמקי־האדמה; לשון 
אחרת — בהכרה, שקיימות הקבלה והתאמה בין תולדות 



טאיבני טרי 5 וניט<ם פז היזאטנריח 


קרום כדור־הארץ ובין תולדות החיים על פני הארץ. 
הסטרטיגרסיה (ע״ע) נבנתה על יסוד הקשר ביו המ¬ 
אובנים המיוחדים לשכבות גאולוגיות מסויימות וביו המצב 
הסטראטיגראפי של שכבות אלו, ובעזרת הסטראטיגראסיה 
והפאלאונטולוגיה שוכלל המיפוי הגאולוגי. וילים סמיח 
( 1815 ) קבע את סדר-הזמנים של התצורות הגאולוגיות ע״ס 
המאובנים האפייניים במפה הגאולוגית של אנגליה, והוא 
הנהיג לתקופות ולעידנים את השמות המקובלים עד היום 
במיפוי הגאולוגי. שלוטהים( 1813 ) הראה בדוגמת האמוניטים 
(ע״ע) והזרוערגליים (ע״ע), שמינים מסויימים של בעלי- 
חיים מאובנים מיוחדים לאפקים סטראטיגראפיים מסויימים 
כרחבי־העולם, ושייתכן להגיע בעזרת "מאובנים מציינים" 






93 


גאולוגיח 


94 


להכרת ד,.,מהפכות" הגדולות — ז. א. המעברים מזמן גאו־לוגי 
אחד לזמן גאולוגי אחר — בתולדות־הארץ, 

תפיסת מהותם של מעברים אלה היתד! נושא למחלוקת 
קשה במשך עשרות שנים. קיויה(ע״ע), שבנה את הפאלאוינ־ 
טולוגיה של החולייתיים על יסוד האנסומיה הסשוה (ע״ע), 
דגל בתפיסה של התפתחות בקפיצות— של מהלך מהפכני 
בתולדות־האדץ ותולדות־החיים וסיומים קאטאסטרופאליים 
של תקופות גאולוגיות ותקופות ביולוגיות המקבילות להן. 
הוא תמך את השקפתו בשני יסודות: זקיפתן של שכבות 
סלעי־משקע ושבירתן והרמתן בפרקי״זמנים מסויימים, וכ¬ 
נגדן—העלמותם הגמורה של בעלי־חיים מסויימים, שהיו 
נפוצים בתקופה מסויימת בארץ׳ והופעתו של עולם בעלי- 
חיים מסוגים ומינים חדשים מפרק לפרק. המהפכות היו, 



שכבות אסהירת עם הו־׳&בר 



התהוות שברים, לפי ין 1 נט 


לפי קיוויה, פתאומיות והרסניות וחלו בבת־אחת ברחבי- 
תבל: עולם ישן שקע ועבר ועולם אתר קם במקומו. אולם 
למן־־ק (ע״ע), שייסד את הפאלאוגטולוגיה של חסרי־החו- 
ליות, התנגד לתורתיהקאטאסטרופות של קיוויה והטעים 
את ההתפתחות האיטית וההדרגתית של מינים חדשים, הבאה 
בעקבות שינויים איטיים והדרגתיים במסיבות־התיים. 

התפתחות הפאלאוגסולוגיה שימשה יסוד לבניין הג , 
ההיסטורית. ליאל (ע״ע), שסיכם ב 1833 את עקרונות 
התורה האוגיפורמיטארית, תבע העמדת הג׳ על בסיס של 
מדע מדוייק, ז. א. הרחקת כל סברה לגבי העבר, שאינה ני¬ 
תנת להיבדק ע״פ התהליכים הקיימים בהווה. בהתאם לכך 
הרחיק גם את התורות של מהפכות וקאטאססרופות, שאינן 
כדרך השינויים האיטיים שאנו מוצאים בטבע בימינו. לדעו¬ 
תיו אלו בג' היתה השפעה מכרעת על צ׳רלז דרוין (ע״ע) 
ותורתו בביולוגיה בדבר התפתחות המינים בדרך הברירה 
הטבעית במלחמת־הקיום. 

התפתחות הפאלאונטולוגיה שימשה מכשיר לבניין 
הסטראסיגראפיה על בסיס בדוק. בסטראטיגראפיה במובן 
הרחב כלל סדג׳ויק (ע״ע; 1847 ) את התפקיד להתיר את סבך 
המבנה בכל התצורות הגאולוגיות ובכל סוגי־הסלעים: על כל 
סלע־משקע, משעת שקיעתו עד מצבו בהווה, עברו תהליכים 
שונים בהשפעת שינויי־טמפראטורה, המסה, התייבשות וכר, 
והוא אף לא נמצא תחילה במקום שהוא נמצא עתה! והוא 
הדין בסלעים שנוצרו במישרין מן הניתכה או שחלה בהם 
מטאמורפוזה בהשפעת החום הפנימי. סדג׳ויק הבחין בין 
סלעים שהשינויים חלו בהם בזמן קצר ואפשר להכין כמותם 
במעבדה ע״י היתוך והקפאה, ובין סלעים מעין צפחות גבי־ 
שיות, שבהם נשמרו שטתי־הדבידה הקדומים של סלעי- 
המשקע ושיצירתם טעונה הפעלת תום ולחץ בשיעורים נמר 
כים, אבל בהתמדה ובמשך זמן ממושך מאד, ולפיכך נמנע 


ממנו להכינם במעבדה. סלעים צפחתיים גבישיים נמצאים 
בתוך סדרות של סלעים פלומ׳ניים, כשהם כפופים, מעוותים 
ומשונים, והם מתפצלים הן בכיוון שסחי־רבידתם הראשו¬ 
ניים והן בכיוון שטחים אחרים מקבילים, שנתהוו בסלע 
כתוצאה מן הלחץ והתום של המטאמורפ 1 זה. סדג׳ויק, יחד 
עם סרצ׳יסון פיתח את הסטראטיגראפיה 

של הפאלאוזואיקון, ובזה נפתחה הדרך הן להבחנת הדרגות 
באיזורים העד־קאמפריים ("האזואיים״= חסרי-חיים) והן 
לפתרון שאלות המבנה באיזורים ההרריים בעלי טקטוניקה 
מסובכת. 

להסברת האורוגנזה (ע״ע) הניח בו׳מון ( 863111110111 ; 
1852 ), שההתקררותי האיטית של כדור־הארץ גורמת להוד 
כווצות 1 האיטית והמתמדת. התופעה האפייגיח במבנה- 
ההרים היא איזור מקומט ושבור בעל שכבוח-סלעים מזוקפות, 
הנמצא בין איזורים של סלעים אפקיים או כמעט־אפקיים. 
הסלעים באיזור המקומט הם תמיד קדומים יותר והסלעים 
באיזורים השטוחים הם צעירים יותר. נמצא, שהאיזורים 
השטוחים משני עברי ההרים פעלו במלחציים, שלחצם־ 
לרוחב משני העברים של השכבות שביניהם גרם לצימצום 
השטח של קרום־חסלעים בתוך איזור צר יותר — צימצום 
שבגללו נזקפו הסלעים כלפי מעלה, נתקמטו ונשברו. העו¬ 
בי הרב של סלעי־משקע שבאיזורים המקומטים והישנות 
הקימוט ויצירת־ההרים ברצועות מסויימות מעידים, 'לפי 
הול ( 9311 ; 1859 ), שרצועות אלו היו מלכתחילה איזודים 
של הצטברות משקעים בעובי רב: הים השתפל בהתמדה, 
והרצועה של המשקעים העבים ביותר היתד. מושפלת יותר 
מאשר שני שוליה 1 על-ידי כך נוצר ציר של שקע סיגקלי־ 
נאלי — הגאוסינקלינה (ע״ע), — ובתוכו צירים רבים, 
קטנים יותר, של סינקלינות ואנטיקלינות, נטויות כלפי 
שוליה של הגאוסינקלינה. כפיפות אלו גורמות לשברים 
ובקעים, שלתוכם עולה וחודר החומר הנוזל או הנוזל־למח־ 
צה העולה מעמקי־הארץ. האמורים הגאוסינקלינאליים הם, 
איפוא, איזורים שבהם חוזרות ונישנות לסירוגין השתפלות-ים 
והתרוממות־הרים, אמורים של צבירת-משקעים ושל פריקת- 
המשקעים אחרי התרוממותם. תורת הגאוסינקלינה של הול 
נתנה הסברה מספיקה לאו׳רוגנזה המסובכת של האפליצ׳ים 
בצפוךאמריקה. העקרון של דחיסה אפקית נבחן גם במעב¬ 
דה ; נתברר, שהצורות השונות של הקימוט ניתנות להסבר 
מתוך שלושה גורמים: גורם אסקי של דחיסה מן הצדדים; 
גורם אנכי של לחץ מלמעלה, כלומר— עובי השכבות! גורם 


95 


גאולוגיח 


96 



•*כנות סקוסטווז מסט שטו ד (אנטיקלינח) 


של לחץ מלמטה, שלא נמצא אלא בהתרוממות הקדומה 
ביותר. 

בעיות המבנה הועמדו על בסיס בדוק יותר בעזרת שי* 
טות ה גא ו פיסיקה (ע״ע) והגאודזיה (ע״ע), שה¬ 
ביאו הסברים חשובים על סבנה המעמקים בכדור־הארץ. 
מנסיונותיו של יןונךיש (ע״ע! 1798 ) במאזני־פיתול במדי¬ 
דת עצמת משיכת-הכובד בנקודות שונות על פני הארץ הוב¬ 
רר, שמבנה־המעמקים אינו אחיד. במדידות גאודטיוח בצי 
פוךהודו מצא סראט( 311 ־ 1 ?; 1855 ), שהסטת המטוטלת צפו¬ 
נה מהכיוון האנכי בהשפעת גוש ההימאלאיה והרמות שמ¬ 
אחוריו היא קטנה מן הערך הניתן לחישוב לסי ססת־נסחם 
של ההרים, ומכאן — שהחומר מתחת להרים קלוש יותר 
מהמצע של החומר הפנימי שמתחתיו. בניסויים אגאלוגיים 
באוקיינוסים נמצא, שהחומר שמתחת לקרקע־האו׳קייבוס 
הוא צפוף מזה שמתחת ליבשת המישורית, ועוד יותר — 
מזה שמתחת להרים. פראט הניח, שהתכווצות הקרום מחמת 
התקררות פני כדור־הארץ לא היתה שווה: במקומות של 
התכווצות חזקה ביותר נתהוו אגנים חלולים שבהם ניקד 
מי־האוקיינוסים ז מקומות אחרים געשו יבשות או ימים 
שטוחים, ומקומות של התכווצות מועטת ביותר התבלטו 
כהרים. כל זמן שהקרום היה דק, גרמו הפרעות שיווי־ 
המשקל—כגון התכנסות המים בשטחים האוקייניים—להפ¬ 
רעות במבנה הקרום ולאי-יציבות של חלקיו, להתהוות שב¬ 
רים ולעליית החומר הנוזלי מבפנים. מזמן שהקרום נעשה 


מוצק יותר ופחות נוח להשבר, מתבטא 
עודף־החומר של המים באוקיינוסים בעודף 
של כוח־המשיכה, ודילול החומר בהרים — 

בפחת של כוח־המשיכה. בעומק מסויים 
נמצא בכל מקום איזור, שבו שיווי־המשקל 
מוחזר ומתאזן ע״י החומר הנוזלי שעליו 
מושתתים חלקי הקרום. הפרשייהצפיפות 
קיימים, איפוא, רק מאיזור שיווי־המשקל 
שבעומק ולמעלה (ע״ע איזוסטזה), 

הפיסה אחרת של האורוגנזה פיתח 
אירי (׳ 0 ■^), בנסותו להסביר אח דרכי 
ההתהוות של הקימוטים המסובכים והסתל- 
תולים ושל המסות המצונפות, כסי שהם 
נראים, למשל, באלפים. לפי תפיסה זו 
מתואר הקרום הקל של כדור-הארץ כצף 
על מצע פנימי כבד יותר, שהוא ספק 
נוזלי, ספק בצקי־צמיגי, ספק מוצק, שבתנאי 
הלחץ והממפראטורה של העומק הוא נוהג 
בדומה לגוף צמיגי או נוזלי. כדי שיתקיים שיווי־המשקל 
מתחייב, שחלק הקרום הגבוה יותר יהיה טובל יותר 
במצע שלו, כדרך עץ הצף על פני המים וטובל בהם (ע״ע 
איזוסמזה). 

למסקנות שנבעו מחישובי הסטיות של הכובד לגבי 
המבנה הפנימי של קדום־הסלעים נמצא אישור במחקר המיג־ 
ראלים ודרכי־ התהוותה ג׳. ד. דנה ( 3 ת 03 .ס 1837 ) 
הבחין בין מינראלים — כגון סצלות־השדד, וקווארצה — 
שהם קשי-התכה ונפרשים מתוך הנתך הסיליקאטי מיד בהת¬ 
חלת התקררותו, ובין מינראלים כבדים — הסיליקאסים של 


הקמט הדרומי הקמט הצפתי 



<- <ןי* —- 4 - 

ה<ןםם הכפול ג אלפים הגלארניים, לסי ) 1 . קיס 


סידן, מגנזיום, ברזל ודומיהם — שהם קלי־התכה יותר 
ונשארים בנתך זמן רב יותר, ומשום כך הם רוב החומר 
בסלעי-פרץ ובעורקים. מסכודהסלע אינה קשורה בהרכב 
המינראלי בלבד אלא גם בשיעורי־ההתקררות. מסכת ה 1 לו־ 
קריססאלינית היא תוצאה של התקררות איטית ומודרגת, 
מסכת צפופה — תוצאה של התקררות מהירה בסלעי־פרץ 
ובעורקים. הכללים שהניח דנה שימשו יסוד לבניין 



ז׳צניסד, • לס* אירי. כ. לסי סים־נרסרזוו 






97 


גאול דגיה 


98 


הסיסטמאטיקה הטבעית של הסלעים לפי הקרבה המשפחתית 
והגנטית של המינראלים. בניינו של דאנה הורחב על־ידי 
ריכטהופן ( 0£00 ו 101111 ?; 1868 ) והבאים אחריו, והוא בוסס 
ע״י השימוש בשיטות הבדיקה האופסית־מיקרוסקופית של 
הגבישים, שהבהירה את תפקיד המים בהתגבשות המינרא־ 
לים ואת דרכי־ההתגבשות בתנאים שונים של לחץ, טמפרא־ 
טורה, התכה והמסה. בדרכים אלו נעשתה הפטרוגרפיה 
(ע״ע) ל פטרול וגיד, (ע״ע), כלומר— למדע מבוסם על 
יסודות גנטיים וססרוקטורליים של הסלעים. 

זוזו * : • 

את ה ס י ם מ ו ל ו ג י ה (ע״ע) כמדע מדוייק ביסס מאלה 
(״ 311 ^ 1 ; 1846 ), שבירר אח אופן התפשטות גלי־הרעידוח 
דרך ממצעים שונים, הנבדלים זה מזה בגמישותם ובמצב־ 
התאחוזה שלהם, ודרו תצורות גאולוגיות שונות! הוא בא 
לידי מסקנה, שאין מתחת לקרום־הסלעים ״איזור של אש״ — 
כלומר: איזור מותך. נסיונות נוספים ביאפאן, בצרפת ובאמ¬ 
ריקה על התפשטות גלי־הרעש האלאסטיים בסלעים הקרו¬ 
בים לפני־השטח של הארץ ובמעמקיה אישרו את המסקנות 
של החקירות המינראלוגיות והפטרולוגיות ואת העדויות על 
תהליכי־התהוותם של הסלעים הוולקאניים. הוילקנולוגיה 
נוסדה על־ידי סקרו 0 (*] 0 ־ 501 ; 1825 ), שהבדיל בין סלעי־ 
תהום פלוטוניים ובין סלעי־פרץ געשיים: סלעי־תהום נוצרים 
במעמקים על־ידי שינויי־נםח מחמת שינויי לחץ וטמפרא־ 
טורה* הגעשיות באה אחרי הסלוטוניזם, וגורמה הוא לחץ 
של אדים וקיטור. פתו ( 07051 ־ 1 ?; 1835 ) הראה, שהרי- 
געש הם קונוסים שנערמו מפליטות וולקאניות ולבה זורמת 
שקפאה, ובזה סתר את תורתם של בוך והומבולט (עט׳ 92 ) 
על הוולקאניזם כגורם הפועל באורוגנזה על־ידי התרוממות 
הוולקאנים. גילברט ( 1 ז* 0111 ; 1877 ) עמד על עובדת 
הפלאסמיות של חומד קרום-הםלעים בתנאי לחץ וחום מיי¬ 
חדים ועל חשיבותה של פלאסטיות זו להבנת תופעות מור¬ 
פולוגיות שונות. 

בסופו של דבר הובר, איפוא, שקרום־הסלעים בנוי שלר 
שה איזורים: איזור סלעי־משקע רכים, איזור סלעי-מעמקים 
שרובם גראניטיים, ואיזור סלעי*תשתית שעיקרם חומר בזל- 
תי כבד יותר. קונט ( 00010 ) סיכם את המסקנות על מבנה 
כדור-הארץ: מרכזה, שהוא רוב נפחה, הוא גלעין מוצק 
וכבד, והוא עטוף קרום מוצק דק ז קרום זה שבור לגושים- 
גושים, שהם צפים על גבי איזור-ביניים שמצבו נוזלי-צמיגי* 
הגושים השבורים, הנשענים זה אל זה, נמצאים, איפוא, 
בשיווי־משקל ארעי, וכל הפרעה גורסת לתנועות של הס¬ 
תגלות, המתבטאות בשקיעות של גושים או בעלייתם. כל 
התנועות האלו הן תהליכים איטיים, שהם נמשכים גם בימינו, 
למשל בקורדילירים בקאליפורניה. 

את התאוריה של התנועות לקיום שווי־המשקל הזה פיתח 
ךט 1 ן( 001100 ; 1889 ), שקרא להן א י ז ו ס ס ז ה (ע״ע). הן 
נגרמות, לדעתו, ע״י השינויים הכבירים של העברת חומר 
הרוס ע״י ארוזיה או סחיפה (ע״ע) והשקעתו במקום 
אחר: כובד המשקעים המצטברים לוחץ על המצע הפלאסטי 
בתחתית קרום־הסלעים וגורם לשקיעת איזור הסדימנטא- 
ציה? הלחץ בתשתית רועבר אל החלק שפורק ע״י הסחף 
וגורם להרמתו. דסון דאה בארוזיה ובסדימנמאציה שגי של¬ 
בים של מחזור אחד, שבו שניהם משתתפים כגורמים בת¬ 
נועות איזוסטאטיות, 


הט?ןםוניקה המסובבת של האלפים (ע״ע) — ואחריה 
אף זו של איזורים הרריים אתרים — הוסברה על-ידי הים 
( 90101 ; 1878 ) — ובעקבותיו ע״י ברסראן (^מ 3 זזז 80 ), 
על סמך הטבע הפלאסטי של הסלעים, כביטוי של קימוט 
וקיפול מחמת לחץ רחבי ואנכי. 

מפנה בתולדות ד,ג׳ חולל אדוארד זיס ( 80055 ; 1883/5 ), 
שהוא מצד אחד אבי הגא ומורם ולוג יה (ע״ע) החדי¬ 
שה, המתארת ומסבירה את צורת פני-הארץ, ומצד שני נתן 



תמונה אחידה של מבנה כדור־הארץ ותולדותיו. כדור-הארץ 
בנוי גלעין של חומר כבד וקשה—כנראה ניקל ( 71 <) וברזל 
( 0 ?) — ניסה ( 0 ) 91 ), עטוף קרום דדשכבתיז חלקו התח¬ 
תון המאגמתי בנוי סיליקאטים של מאגנזיום — סימה 
( 51013 ), וחקקו החיצון הקל יותר בנד סיליקאטים של אלו¬ 
מיניום—סיאל ( 5131 ). הקודם הבולטים בקרום־הארץ הם 
החופים הפאציסיים (שמסביב לאוקיינוס השקט ולחופי הים 
התיכון שמאיי-סונדה עד הודו־סין), שהם מוקפים קמטי 
הרים "אלםיניים", שעיקרם מן השלישון, ואילו כנגדם החו¬ 
פים האטלאנטיים, שאין בהם קמטים צעירים אלא עיקרם 
יבשות והרים קדמונים יותר. הקמטים האלפיניים בקו הים 
התיכון הם השוליים של האוקיינוס הגאוסינקלינאלי הקדום 
טתיס ( 5 ץו^ 70 ), והם ערוכים בקשתות אסימטרלת, המורות 
על לחץ מכוון מצד השקע הגאוסינקלינאלי כלפי גושי-היב- 
שות ועל הטיית כיוון־הקמטים ע״י הלחץ הנגדי של הגושים 
היבשתיים היציבים. במבנה גושי-היבשות ניכרים שרידי 
קמטים קדמונים יותר מן האלסיניים—הקווים ההרציגיים 
(ארמוריקניים־ואריסקיים), וקווים עתיקים אף מהם—הקמ¬ 
טים הקלדוניים מן הפאלאוזואיקון התחתון. גלעיניהן של 
היבשות * הם גושים של י סלעים קדמונים, עד־קאמבריים, 
מטאסורפיים ומאגמתיים, שהם גושים יציבים שלא חל בהם 
קימוט מן הקא מבר י 1 ן ואילך והם עומדים כ״שלטים* נגד 
הלחץ הבא מן הגאוסינקלינות. אולם גם השלטים, הבנויים 
בעיקרם גנים— כלומר: סלעי-משקע גאוסינקלינאליים בת¬ 
חילתם—, מקומטים ומעוותים ע״י תנועות־צניפה אדירות. 
הגושים העד-קאמבדיים בחצי-הכדור הצפוני הם: השלט 
הצפון-אמריקני־לורנטיה ( 00:13 ־ 01 ^ 1 ), והשלט הבאלטו־רוסי 
והסיבירי — אנגו־ה י ( 3 ז £3 ת:/); בחצי־הכדור הדרומי היה 
קיים גוש יבשתי אחיד — גונח־נה ( 177303 ) 000 ), שהתפרק 
על־ידי שברים החל מהמסוזואיקון ליבשות דרום־אמריקה, 
אפריקה, הודו ואוסטרליה (ע״ע גונדונה). נמצא, שהיבשת 
נתהוותה מתוך גאוסינקלינות כתוצאה מקימוט. הגאוסינקלי- 
נות עצמן הן תוצאה של התכווצות מתמדת של כדיר־הארץ, 
המביאה להפחתת הנפח ולהסתגלות הקרום הקשה למצע 
המאגסתי ע״י כפיפה של חלקיו ושקיעתם. תוצאה של השקי¬ 
עות הגאוסינקלינאליות ושל הצטברות המשקעים בהן הוא 
לחץ כלפי שולי־הגאוסינקלינה, המביא לשבירות ולקימוט. 
בחלקים השבורים עולה וחודרת המאגמה מבפנים. התנועות 



99 


נאולוגיה — גאומורסולוגיה 


100 


הללו היו, איפוא, לסירוגין התקדמויות ונסיגות של הים, 
במשך כל התקופות של ההצטמקות ההדרגתית של כדור- 
הארץ: "לפנינו חורבה של כדור־הארץ". השינויים האיטיים 
של גובה החוף, הניכרים אף היום בסקאנדינאוויה ובמקומות 
אחרים, אינם קשורים בפעולות וולקאניות וגם אינם תוצאה 
של עליית המאגמה, אלא תנועות א ו ס ט ט י ו ת (ע״ע) 
מסיבות מקומיות, כגון הצטברות משקעים או השתפלות 
גושים שבורים-כלומר: לא תנועות היבשת אלא השתפ־ 
לות או התרוממות פני־הים. — גאוסינקליבה ניכרת בעובי 
הרב של המשקעים׳ בשכבות של סלעים פלגיים (=של מים 
עמוקים), ברציפות של סדימנטאציה ; כנגד זה בים אפיקונ* 
טיננטאלי עובי־המשקעים הוא מועט, הסלעים הם 'של ים 
רדוד, והסדימנטאציה אינה רציפה. 

בסוף המאה ה 19 ובמאה הסב הוכח, כי הכוחות שהקימו 
את הקמטים האלפיניים הם־הם שפעלו גם בתקופות-קימוט 



תניעח אוססאטית. תווי־ההתרוטסות על סט״סקאנדיה, לפי דה גר 


בכל מקום על פני הארץ ובכל העידנים, כבר במגינים העד- 
קאמבריים של סקאנדינאוויה, אמריקה ואסיה ניתן להבחין— 
על יסוד מציאותם של שטחי אי־התאמה (ץו 11 וןו £0 נ 01 :> 1 ״ 1 )— 
במחזורים של תנועות אורוגניות ולהבדיל בין העידן הארכאי 
האזואי ובין העידן האלגונקי שבו נמצאו מאובנים ברורים. 
את השלבים השונים בכל מחזור א 1 ר 1 גני אפשר להכיר לא 
דק ע״פ המבנה אלא גם ע״פ טיב הסלעים, הן המאגמתיים 
והן המטאמורפיים. 

המחקר החדיש העלה את הדינאמיקה, הפיסיקה והכימיה 
של המעמקים לרמה של מדעים מדוייקים הודות למחקריהם 
של ו. מ. גולדשמיט (ע״ע), ניגלי ( 418811 ■!) ואחרים (ע״ע 
גאופיסיקה; גאוכימיה). האנאליזה של הרעידות הטקטוניות 
ע״י זים הביאה למחקר־המעמקים ע״פ התופעות הסיסמיות. 
הג׳ המעשית התפתחה מן השימוש הרב בתורות המבנה, 
הסטרטיגראפיה, התהוות הסלעים המינראלים וטבעם לצרכי 
ההכיה והקביעה של מרבצי־בצר, למשל להבנת הצטברות 
שמן־הסלע במבנים אנטיקלינאריים (ויט [ 111£€ ^\], 1885 ). 

החשיבות הגאומורפולוגית העצומה של הקרח נתגלתה 
באלפים בראשונה ע״י דה-סוסיר, אד היא נעשתה מפורסמת 
מזמן שגילי בךנהךך(!!■"*!{,"*פ; 1832 ) ואגסי(ע״ע* 1840 ) 
את מידת התפשטות הקרח מהסביבות הקטביות ומהאלפים 
על פני איתפה הצפונית ב״תקופת־הקרח". בעיות שינויי' 
אקלים ומחזורי-התקרחות הועלו על הפרק כשגילה רמזי 
(ץ 1 ״־״ז £3 ; 1855 ) ארוזיה קרחונית בסלעים מן הפרמיון בסקוט¬ 
לנד, ומאז מתרבות והולכות העדויות על התקרחדות ברחבי־ 
העולם גם בתקופות אחרות, וביחוד בעידנים העד־קאמבריים; 


חולד ומתגלה קשר בין תנודות אקלימיות, תקופות־קרח 
ותנועותאורוגניות(גרגורי [ץזס^״ס], 1907 ; וע״עאקלים). 

בבירור התופעות' הגאומורפולוגיות הטעים ג׳ילבדט את 
פעולות כוחות האדרה והמים (סחיפה, העברה, השקעה) 
בתנאים סטרוקטוראליים שונים ועל סלעים מטיב שונה 
והסביר על־פיהם את חוקי התפתחותם של מערכות של 
נהרות, פרשות־מים, מדרגות, מישורים וחופים. לשם הסברת 
התפתחותם של המרחבים היבשתיים, שאינם קמטים אורו־ 
גניים הנוצרים ע״י לחץ טנגנטיאלי, חזר לדעה על תנועות 
אנכיות בקרום, היוצרות קמר נרחב בדרך ההתרוממות; בזה 
יצר ג׳ילברט את מושג האפיח׳גגזה (ע״ע). דיוויס ( 15 /יג 0 ) 
נתן הסבר גנטי־גאומורפיולוגי״של התהוות הנוף כתהליך 
המתפתח בשלושה שלבים — נעורים, בגרות וזקנה, וסופו 
יצירת מעין־מישור (מנ 13 קטמטק). שינויים במבנה מביאים 
להתחדשות הנעורים ולפתיחת מחזור חדש. מידות-הזמן של 
כל אחד משלבים אלה תלויות בתנאים הסטרוקטוראליים, 
בטבע־הסלעים ובתנאי־האקלים. למעשה בתהליכים רבים 
המחזור איננו שלם, מפני שהוא עלול להיות מופרע באמצע 
ע״י ד י א ס ט ד 1 פ י זז (ע״ע) — שינוי טקטוגי נמרץ יותר. 
בעקבות זים דוחה דיוויס את התורה של 7 קימוט מחמת תנו־ 
עות-איזוסטאזה: הררים אדירים נהרסו בתהליכי פריקה 
וחישוף במשך זמן ממושך; איזוסטאזה מדומה נמצאת רק 
באיזור השוקע והולך בעת ובעונה אחת תוך צבירת המשק¬ 
עים. תודת־המחזוריב של דיודס הצליחה מאד בהבחנת 
השלבים של התפתחות היבשת בעידנים עד־קארבויים. 

גם על תורת ההתקררות המתמדת של כדור־הארץ קמו 
עוררים. לורד ?!לוין (ע״ע) חישב את שיעורי ההתקררות 
שע״י העברת החום הפנימי, התפרצויות של מאגמה, שקיעה 
של חלקים מוצקים מן הקרום הדק והתכתם התרמו־דינאמית 
ותהליכים אחרים, והגיע לערכי־זמנים, שהם קצרים בהרבה 
מן הזמן הנדרש להתהוות קרום־משקעים בעובי המצוי 
בהרים אלפיניים, וכן לתהליכים גאולוגיים אחרים שעיצבו 
את דמות הליתו׳ספירה (ע״ע גאוכרונולוגיה). הפתרון נמצא 
ע״י רילי (ע״ע) בחמדים הראדיואקטיוויים שבכל הסלעים, 
שהתפרקותם מוסיפה לכדור־הארץ הכנסה קבועה של חום, 
השקולה כנגד כל ההוצאות המנויות ע״י קלווין. חישוב 
הגילים של סלעים מתקופות שונות ע״פ שיטות ראדיואקטי- 
וויות הביא בדור האחרון להבהרת סתומות רבות של הג׳ 
ההיסטורית והדינאמית כאחת. 

וע״ע סטרטיגו־פיה; גאוכרונולוגיה; גאוימו׳רפולוגיה; או־ 
רוגנזה; איזוסטיזה; אפיריגנזה; אוסטטייזם; אקלים; גאו- 
פיסיקה; גאוכימיה. 

/ 0 1(1.* 7 * 0 X 1600 % ;* י* 190 ,. 0 / 0 07-5 ^ 01471 ? 7110 , 15 ) 0511 
י 1 )זב¥ז 1 ) 0 ס^. 6 . 1 ־ 1 ; 1924 ץ?ס 01 * 41 ס?ז 171 ; 1923 4 ,. ¥15 2 ,.?•> 

/ 0 11, 70x1600% גז 5 ג£ . 9 : 0 1927 / 0 

; 1931 , 0 • 40 €*ת 10 י 01 ??£הוד 01 , 0# ח< 8111 .¥ . 3 ; 1927 4 , 0 

, 0 ^ 7 ? ,* 51 זזו 1€1 £ ; 1936 ,. 0 מ; £ה 4 ) 67 * 1 } 8111 , 01005 .מ 
560 /ס 0 $7710711 ! 0 ') 00 1 > 271 > 8171% * 771 . 0 7 , 1937 

4 , $011 ג 4 ל .. 1 . 5-5 זשו 1 ז 3 ^ .? : 1938 , 501072005 . €0010$ 

467255 * , 01300 ) 1111 ) 8 £ , 1939 ,. 9 > 171 5014700-800% 

,. 2 > / 5 110 ^ 11 * €7 15 > .£ ; 1940 0 ,. 15 ) 6 2 ,. 0 407 > 

; 1944 ״ 0 51001 /( ן/? / 0 * 7 >! 7-17101$ ? , 55 ת 13011 .£ ; 1943 
. 1952 ,. 3 > 10 ,^ 0311151 

א. פר. 

גאומוךפולוגיה. ענף הגאוגרפיה (ע״ע), הדן בתהליכים 
המעצבים את צורות הנוף על פני כדור־הארץ 
והמותנים על ידי גורמים גאולוגיים. כוחות האדרה 




101 


גאומורפולוגידו 


102 



מיזע בןםי]־ד,טווח (קא?יגנזרניח) 

(טמפראטורה, רוח, גשם) והמים, ופן גורמים כימיים־פיסי־ רכים, חלולים וקשתיים. בנוף של סלעים מאגמתיים־גבי־ 

קאליים (המסה, כובד), הם כוחות חיצונים (אכסו׳גניים), שיים, שאין בהם מבנה שכבתי, שולטים הקורם חחדודים, 

שפעולתם'תלדה בגורמים הפנימיים (אנדוגניים), הפועלים ואילו בסלעים מאגמתיים רכים יותר — קווים כדוריים עגו־ 

מתחת לקרקע ובפנים כדור־הארץ והקובעים את טיב הסל־ לים, דייקים קשים, כגון של קווארצה ופורפיד, יוצרים צל* 

עים ואת המבנה חגאולוגי. עות חדות, ודייקים של סלעים בסיסיים, הנוטים להתפורר, 

חשיבות ראשונה במעלה נודעת להבדל שבין סלעים יוצרים מרזבים במורדות־ההרים, סלעים מטאמורפיים, שהם 

חזקים, קשים רציבים, שעומדים זמן ממושך בפגי ההרס של עפ״ר רכים או מלאים סדקים ושטחי־התפצלות רבים, חתו־ 

הסחיפה(ע״ע),ובין סלעים רכים, רופפים או ניידים, שמק־ רים חריצים ואפיקים רבים רוצרים נוף של גבעות נמוכות 

דימים להתפורר. סלעי־משקע חזקים, בגון דולומיט, צור, מעוגלות, כל התופעות האלו כלולות במושג הסחיפה הדיפרג* 

גיר קשה, בולטים בנוף בקווים מוצקים—בצוקים, מדרגים, ציאלית. דיפרנציאציה בולטת קיימת גם מבחינת הצבע: 

טבלאות — על גבי הסלעים הרכים, שהם מופיעים בקווים סלעי־משקע רכים הם עפ״ר בהירים מאד או ססגוניים, 







103 


גאוסורסולוגיזז 


104 



סדרנים (םראם 1 ת) •*ל האנס ר.דילוכי#לי 13 נווי< (* 1 [ 1 ׳ו*ס 0 ס 8 ). 
חתריסעל נילנרם ( 1 ח 0 נ 11 ! 0 ), 1881 


ואילו הקשים הם אפורים, חומים, כהים" אך גם הם נראים 
בהירים לעומת הנוף הכבד והקודר של סלעים מאגמתיים. 
צורות מיוחדות של נוף יוצרים הקוגוסים הוולקאניים, 
האיים הוולקאניים והמדרגים של שטחי־בזלת (ע״ע וולק־ 
ניזם>. 

גורם טקטוני עיקרי בהתהוות צורות־הנוף הוא המבנה 
הגאולוגי.'בקמטים החלק החלוש ביותר הוא איזור־הציר 
של האנטיקלינות (ע״ע גאו׳סינקלינה), שבו המיתוח חזק 
ביותר ומשום כך שכיחים בו שטעינה העתקי-אורך או בקי¬ 
עים. כתוצאה מההתפוררות החריפה באיזור־הציר האנטי- 
קלינות חלולות במרכזן! השכבות הצעירות נהרסות, ועי״ב 
נחשפים השכבות הקדומות יותר או סלעי־היסוד המאגנד 
תיים. הנחלים הקצרים, היורדים לחלל האנטיקלינה בניגוד 
לכיוון הצניחה של השכבות (נחלים או׳בסקונטיים), פועלים 
כגורמי סחיפה נמרצת! באיזורים נגביים מתווספת לה הת¬ 
פוררות מכאנית חריפה. נמצא, שהמורדות הצופים כלפי 
הציר תלולים מן המורדות לשני עברי הציר, שבהם יורדים 
הנחלים בכיוון השיפוע של הצניחה (נחלים קונסקוגטיים). 
במורד השיפוע חושפת הסחיפה הדיפרנציאלית את השכבות 
הרכות, והללו נחתרות על-ידי נחלי-אורד אובםקוונסיים, 
שמפרקים את האנטיקלינה לרכסים ארכיים 
ויוצרים נוף של מדרגים, הנקראים 
קוסטו׳ת. הצטלבות רשת־הנחלים בזוויות 
ישרות והפרשים של מרץ־התבליט גורמים 
לכיבוש ולקיטוע של נהרות וליצירת עם־ 
קי־פירצה. באנטיקלינות, שבהן האסי־ 
מטריה בשני הצדדים מופלגת, יוצרות 
השכבות הקשות שבצד המז׳נוקליני חטוט¬ 
רות ("!**!*סו!), והשכבות הרכות ביני¬ 
הן נעשות חרוצות ע״י מרזבי-אורך. במ¬ 
קום שיסוע־צגיחה נמצא מעלה תלול, שבו 
הוסרו השכבות הצעירות הרכות, וחריצים 
קו׳נכקונטיים במרגלות המדרון מפרקים 
אותן " לשורה של הדודים משולשים 
($מ 0 ז £1 3 11 ). בקרבת הסינקלינות עובר שי־ 
פוע-הצניחה, הזרוע אבנים גדולות, למי־ 
שור של שיפוע־זזצניחה, שבו מצטבר חומר 


דק יותר 1 בתנאי-אקלים נגביים מתפתחים 
באן מישורים זרועים חצץ, המכסה על 
שכבת עפר וחול שמתחתיו. בסינקלינות 
שולטים נחלי־אורך סינקלינאליים, שגול־ 

פים טבלאות שכבתיות מודרגות* באמצע 
נשמרות השכבות הצעירות הרכות עד 
לגובה רב, לפעמים בגובה רב יותר מהאג־ 

טיקלינות שבצידן. הנחלים היורדים מה- 
אנסיקלינות מתכנסים בזוויות חדות או 
בצורה ראדיאלית אל עמקי־האורך הסיג־ 

קלינאליים. מאנמיקלינה עגולה או סגל¬ 
גלה יוצאים הנחלים הקונסקונטיים בצורה 
ראדיאלית מן המרכז. נמצא, שרשת הנח¬ 
לים והנהרות מעידה באופן טובהק על 
המבנה הגאולוגי. 

גורם מורסוטקטוני אחד הטובע אח חו¬ 
תמו* בנוף הם השברים וההעתקים. הצד 
המורם מובלט תחילה בקיר או מדרג של העתק ונתון להת¬ 
פוררות מהירה יותר לעומת הצד הירוד. לאחד היישור יש 
שהסחיפה ממשיכה לפרק את הגוש המורם, והצד המורד 
נשאר בולט בנוף כמדרג של קו־ההעתק. שברים מופיעים 
בדרך־כלל בסיעות בלורית תנועות טקטוניות אחרות, והם 
מסרקים את הנוף לגושים מורמים ומשוקעים. איזורי־שבדים 
לאורך המבנה (כגון לאורך קמטים) או לרחבו יוצרים מדר¬ 
גים של העתקים. בין שברים מקבילים מהווה החלק המשוקע 
בקעה גדורה עם העתקים משני עבריה. שינויים בגובה- 
התבליט גורמים להתחדשות זרימת הגחלים ולהגברת המרץ 
של הסחיפה. הנחלים הצעירים מגיעים אל הנחל שבחלק 
המשוקע, כשהם נמצאים בגובה מסויים מעל לשקע ויורדים 
אליו ב״נחלים תלויים' תלולים, 

הקווים המורפולוגיים הגדולים: הרים, רמות, שפלות, 
ימים וכיוצא בהם — נוצרים ע״י תנועות טקטוגיות של 
התרוממות והשתפלות. הן מביאות ליצירת הבדלי־תבליט 
חדשים ולחידוש המחזור של תהליכי הסחיפה. במקרים של 
התרוממות איטית יש סיפק בידי הנחלים להעמיק את אפי¬ 
קיהם ולשמור על קרהילוכם הקדום (נחלים אנטצדנטיים}* 
במקרים אלה מורה רשת־הניקוז על המבנה שקדם לד,תרו־ 



אנסייגייגה ח?ו?זז נאיוור נבעוודהניר (יאונו,גסזזיסס) בררום־טזרת אננ?יח 










105 


גאומורטולוגיח—גאוכזמריה 


106 



גוז* ׳*ל הרי־לון דםויי־פרםח. *רסי־זפוז גוסואים 
(תרמים מל סקר 11 |*ןסז 50 ], 1828 ) 


ממוח. בשטחים המכוסים סדימנטים 
צעירים, כגון בעמקי־חוף,יש שהמב־ 
נח מתחת לקרקע מוסתר ושחנחלים 
אינם משקפים אלא את המבנה 
החדש, שנוצר עקב ההתרוממות 
וההשתפלות ( 1 שע 1 ז ג>ש 05 ק- 1 שק 1 ן 4 ): 
נמצא, שרשת־המים מנוגדת כאן 
למבנה שמתחת לקרקע או עכ״פ 
שונה ממנו. במקרים אלה עלול 
המבנה העיקרי מתחת לקרקע להתגלות רק ע״י בדיקות גאו־ 
פיסיות או מחמת הרס כל השכבות המכסות עד לתשתית. 

,) 1£1 {:) 5 ]גנ 01 ב 4 ^.? ; 1924 , 17 ץ 41101 / ^^ 1 ^ 1/1010 ) 3 107 ,) £1101 <] 
,) 1 ) 0 ו 1 נ^ 1 . 14 , 1938-1940 2 , £ 7/17 7 ) 1 > 001 

,^ 1/1010 ) €701007 , 1 ] 1 :> 8 ח£ . 0 . 0 ; 1939 ,ץ 010£  0 }£צ 6 >ןנ 7£0 , מדידת־הארץ), תורת־ 
המרחב, או תורת הצורות והמבנים! אחד הענפים 
הראשיים של המאתמאטיקה. 

היסטוריה וסקירה כללית. הג׳ היא ללא-ספק 
אותו חלק של המאתמאטיקה שהגיע בתקופה קדומה ביותר 
לצורה הקרובה לצורתו בהווה. התחלותיה נעוצות באלף 
ה 3 לפסה״נ* היא התחילה להתפתח במזרח (בעיקר בארם- 
נהריים ובמצרים) והגיעה לשלמות־התפתחותה ביוון ובעולם 
ההלניסטי. דמות הג׳ היוונית מלפני 2,000 שנה אינה שונה 
בעיקרה מדמות הג׳ של ראשית המאה ה 19 אלא בפרטים 
טכניים ממדרגה שניה. 

הג׳ בארצות המזרח התפתתה כמדע נטיוני ואיג־ 
דוקטיווי* בתלמוד ונושאי־כליו, מאות־שנים אחר שהג׳ 
התגבשה כמדע דדוקטיווי ביוון, עדיין בולטת נימה "מז¬ 
רחית" זו. הבבלים והאשורים, שהסתמכו באופן מכריע על 
קודמיהם השומרים והאכדים, וכן המצרים, היו, כנראה, 
העמים הראשונים שגילו וקבעו עובדות גאומטריות. הם 
נדחסו למחקר הגאומטדי ע״י הצורך המעשי, ביחוד ענייני 
השקאה, כגון חפירת תעלות, ציור תרשימים, מדידת הקר¬ 
קעות בקשר לשטפונות־היאור השנתיים, וכד/ מהשגי עמי- 
המזרח יש לציין: חישוב שטחי המלבן, המשולש ישר- 
הזווית ושווה־השוקיים והטרפז* חישוב שמח העיגול ע״ם 
הערך 3 = * (הנמצא גם בתנ״ד) וע״ם הערך יו,/*) " זי 


(שהוא קרוב ל 3.16 ); חישובים מספריים לנפחים של תיבה. 
גליל מעגלי סאונד וכר! משפט־פיתגורם לגבי ערכים מס¬ 
פריים ססוייסים; המשפטים, שהזווית ההקסית בחצי־עיגול 
היא ישרה, ושצלעותיהם של משולשים בעלי זוויות שוות 
בהתאמה הן מתכנתיות. על כולם עולת התגלית המצרית 

- : ד 1 

מהמאה ה 19 לפסה״ג, הנותנת דוגמה מספרית של נוסחת ' 
הנפח לשכבת פ־רמידה בעלת בסיס ריבועי — נוסחה שאי- 
אפשר להוכיחה אלא בעזרת תהליך גבולי. 

המפנה המכריע של ה ג׳ היוונית, שהתחילה להת¬ 
פתח במאה ה 6 לססה״נ (תלם [ע״ע]* פיתגורס [ע״ע]), 
נעת בעצם התגלית של קיומו של מדע דדוקטיווי 
ובבניית הג׳ באופן ךדוקטיווי-אפםי 1 מטי. רישומו של המפנה 
הזה על המחשבה הפילוסופית ביוון מתבטא בכתובת שעל 
שער האקדמיה של אפלטון באתונה: "לא יתקבל כאן טי 
שלא חונך בג". גדול הגאומטרנים בראשית המאה ה 4 היה 
אודוכסוס (ע״ע), ותקופת השיא של הג׳ היוונית, ושל הג׳ 
כולה עד הסאה ה 17 , היו שלושת היובלות מסוף המאה ה 4 
עד ראשית המאה ה 2 , תקופח השלישיה הגדולה: אוקלידם 
(ע״ע), ארכימדם (ע״ע), אפו׳לונח׳ם (ע״ע). אוקלידס מציין 
את סיומה של תקופת המחקר הגאומטרי "הקלאסי", וסיכומו 
לא שופר במשך אלפיים שגה אחריי* ארכימדם ניגש לבעיר 
תיו ברוח חדשה לגמרי, שבה הקדים את המאתמאטיקה של 
המאה הל 1 ; אפולוניוס התמסר בעיקר לתחום אחד בלבד 
(חתכי־החרוט), אך מתוך העמקה יתרה, שאיפשרה אח 
השגיו של קפלר (ע״ע) באסטרונומיה 1,800 שנה אחריו. בג׳ 
היוונית שלאחר התקופה ההיא בלטו היפרכוס (ע״ע) והרוו 
(ע״ע). 

גודל השגיהם של היוונים מתבטא בכך, שהם השאירו 
אחריהם (ביודעים) חמש בעיות גאומטריות ללא 
פתרון, ולגבי כולן נתברר רק במאה ה 19 — בעזרת 
שיטות זרות לרוח היוונים, וברובן לא־גאומטריות — שאין 
הן ניתנות לסתירה כל עיקר, והן: א) הכפלת הקוביה(הבעיה 
הדלית)* ב) חילוק זווית ל 3 חלקים שווים* ג) בניית 
המצולע המשוכלל בן 7 צלעות* ד) חירבוע העיגול* 
ה) הוכחתה של אכסיומת המקבילים של אוקלידס (ע״ע ג׳ 
לא־אוקלידית). בארבע הבעיות הראשונות (בעיות-הבניה) 
נובעת אי-האפשרות מן ההגבלה המוסכמת לשימוש בסרגל 
ומחוגה בלבד כמכשירי־בניה. 

הרומאים היו עקרים במאתמאטיקה בכלל ובג׳ בפרט, 
הערבים ביה״ב, והיהודים שבקרבם ובספרד הנוצרית, המשי¬ 
כו במחקר הגאומטרי מתוך העמקה והרחבה, אך לא חידשו 
בו חידוש מקורי* עיקר חשיבותם היה בכד ששמרו על 
גחלתה של הג׳ היוונית. בפיתוח הטריגוגומטריה (ע״ע) 
המישורית היה חלק בראש לרלב״ג (ע״ע). ׳ 

המעבר מהג׳ העתיקה לג׳ החדשה מתבטא בחידר 



107 


נאוממריה 


108 


שים משתי בחינות: מבחינת הנהגת שיטות חדשות 
במחקר הגאומטרי, ומבחינת שינוי החומר הגאומטרי, 
כלומר הרחבת הקפן של בעיות־הג׳. 

(א) הג׳ האלמנטרית במישור ובמרחב, כפי שטיפלו 
בה היוונים וכפי שהיא נלמדת עפ״ר בבתי־הספר עד ימינו, 
היא בעלת שני ליקויים: ( 1 ) זכות־בכורה מוחלטת על־פני 
כל שאר העקומים ניתנת בה לקו הישר ולמעגל, וכל יציר 
גאומטרי אחר דורש טיפול לפי שיטה מיוחדת לעצמו, ללא 
קשר אמיץ בין היצירים! ( 2 ) בין אכסיומות־היוונים חסרות 
דרישות לגבי הסדר, וכן אין הבחנה עקרונית, למשל, לגבי 
שלש נקודות ?, 2 >, 11 שבישר אחד, אם 0 נמצאת בין ? וא 
או מעבר לשתיהן, סמוד ל? או לא. העדר־הבחגה זה גורר 
אחריו את הצורך להפלות בין מקרים שונים ברוב הבניות 
וההוכחות, ואין אפילו ודאות אם באמת הושם לב לכל 
המקרים האפשריים (בג׳ החדשה המשתמשת בסימני + 
או - , וכן באכסיומטיקה החדשה על אכסיומות־הסדר שלה, 
מסולק קושי זה). 

שני ליקויים אלה תוקנו במאה ה 17 ע״י חוקרים צרפתיים 
לפי שתי שיטות שונות, שהצד השווה שבהן הוא: טיפול 
כללי ביציר הגא ו מ טדי לפי שיטה אחידה, 
הבונה את היצירים מתוך אלמנטים פשוטים ביותר, כגץ 
נקודות, על־סמך תהליכים כלליים — תהליכי־בניה גאו־ 
מטריים הקובעים מקומו של כל אלמנט במישור או במרחב 
(ג , סינתטית, ע״ע), או השימוש במספרים ("שיעורים") 
הקובעים את מצב האלמנטים לפי יחסים אריתמטיים (מש¬ 
וואות) ביניהם (ג' אנליטית, ע״ע). רמזים וסמוכים 
לשתי השיטות הללו כבר נמצאים בג ׳ היוונית, ביחוד לשיטה 
האנאליטית בתורתו של אפאלרניויס. את היסודות לג׳ הסינ¬ 
תטית הניחו דזרג(ע״ע) ופסקל(ע״ע), אך היא חזרה ונש¬ 
תכחה אחריהם כמעט 200 שנה. את הג׳ האנאליטית המציא 
דקרט (ע״ע), וגם היא — על אף תנאי־פריחח מצויינים עם 
התפתחות החישוב האינפינימסימלי — התפתחה באיטיות 
ובחוטר־תנופה. רק אחרי הרבע הראשון של המאה ה 19 חדרו 
רעיונות פוריים וכוחות־יצירה חדשים לשתי השיטות, ושתי¬ 
הן התחילו מתפתחות ללא תלות ז( בז(, ואפילו מחוך 
התחרות ביניהן, שהיתר! לפעמים מלווה קנאות חד־צדדית. 
כל אחת משתי הג" הגיעה להשגים גדולים, עד שעם חדירת 
השמורות (ע״ע) והחבורות (ע״ע) כמכשירים מכריעים לג׳ 
האנאלימית פסקה המלחמה ביניהן, והן הגיעו לידי מזיגה. 

(ב) מבחינת החומר — הג׳ האלמנטארית נתפסת 
היום כתורתן של אותן התכונות של היצירים הגאומטריים 
שאינן משתנות מתוך תנועה (במישור או במרחב): ג׳ 
מטרית, או מתוך העברות דומות: ג׳ אקויפורמית! הן 
התנועות והן ההעברות הדומות יוצרות חבורה (ע״ע). יש 
גם חבורות אחרות של העברות, שכל אחת מהן קובעת ג׳ 
בפני עצמה, שונה מהג׳ האלמנטרית. הגאומטרנים במאה 
ה 19 עסקו בפרוטרוט בשתי ג" כאלו, והן הג׳ הא פיני ת 
והג׳ הפרויקטיוית (ע״ע), שלשניה שבהן נודעת חשיבות 
מיוחדת כמסגרת כוללת לג׳'במשמעותה המקיפה. החומר 
לכל ג׳ מוגדר היום מתוך השאלה: מה הן התכונות הגאו־ 
מטריות של היצירים במרחב, הנשמרות (אינן משתנות 
[ 11172113111 ]) בכל העברה מתוך חבורודההעברות האפיינית 
לג׳ הנידונהזהג׳ האלמנטארית אינה אלא מקרה מיוחד מבין 
הג״ האפשריות — ג׳ שחבורחה כוללת את התנועות בלבד, 


ובה יש משמעות למושגים: ארכו של קטע, זווית ישרה, 
מקבילים. לג׳ האפינית אפיינית חבורת כל ההטלות במק- 
בילים, ומושגי האורך והזווית הישרה הם נטולי־משמעות 
בה. מרחיקה-לכת בכלליותה היא הג׳ הפרויקטיוויח, הדנה 
בתכונות הגאומטריות הנשמרות בכל המלה (לרבות הטלה 
מרכזית), ושבה לא נשמד מושג ההקבלה. תפיסה זו של הג/ 
המסתמכת על מושגי החבורה והשמורה, פותחה ע״י א. קילי 
(ץש 1 ץ 02 .\!), וביחוד ע״י פ. קלין (ע״ע) ב״פרוגראמה של 
ארלאנגן״ ב 1872 . 

מראשית המאה ה 20 הורחבה פרוגראמה זו בשני כיוונים 
הפוכים זה לזה. מצד אחד הובאה בחשבון חבורת-העברות 
כללית מחבורת כל ההטלות — היא חבורת כל ההעברות 
הרציפות! תחום גאומטדי זה הוא הטופולוגיה (ע״ע) 
או הג׳ של המצב, שהתפתחה לאחד מחלקי הג׳ החשובים 
והרב־גוניים ביותר, בעל קשרים אמיצים לאלגברה המפ¬ 
שטת (ע״ע) מזה ולתורח־הקבוצות (ע״ע) מזה. מצד שני 
הראתה הפיסיקה החדישה, שמבחינת המרחב הממשי, המש¬ 
מש תחומם של מדעי־הטבע, אפילו חבורת־התנועות יכולה 
להראות רחבה מדי: כפי שהגיד מראש רימן(ע״ע) באמצע 
המאה ה 19 , יש לחשוב על המרחב במושגיה של ג/ שבה 
שונה כל יציר מכל יציר אחר, מחוסר אפשרות להזיז יצירים 
גאומטריים למקום אחר במרחב "עקום" (ע״ע ג׳ דיפרנצן־ 
לית)! לשון אחרת: המרחב חדל מלהיות המקום שבו 
נמצאים ומשתנים יצירי־הג׳ והוא נתפס כבעל מ ב נ ה ג א ו- 
מטרי משלו, שחקירתו, לרבות חקירת כל המבנים האפש¬ 
ריים של מרחבים, היא תפקיד גאומטרי מכריע. 

מן החידושים באמצעים הטכניים, שהוכנסו לג׳ 
החדישה ושחשיבותם בולטת בשימושם בפיסיקה, יש לציין — 
מלבד החישוב האינפיניטסימלי — את תורת החצים (וקמו¬ 
רים, ע״ע) והטנסורים. בין סוגי השיעורים למיניהם (ע״ע 
ג׳ אנליטית) חשובים ביותר השיעורים ההומוגניים, שהם 
פרי המחשבה של המאה ה 19 . 

על הג׳ הא לגברי ת ע״ע. 

למחקר ביסודות הג' היו שתי תקופות-זוהר: בג׳ 
היוונית עד אוקלידם, ובמאה ה 19 , בפרט בראשיתה ובסופה. 

אוקלידס מתאר את הג׳ כמערכת דדוקטיווית, הבנויה על 
הגדרות ( 31.01 >, דרישות סס״ס^ף״ס) ומוסכמות ( 017011 ״ 
£770101 >. ההגדרות משמשות רק לשם "קישוט" המערכת, 
כדי לשבר את האוזן! אין אוקלידס משתמש בהן בהוכחותיו. 
הגבול בין הדרישות (בעיקר לבניות גאומטריות יסודיות) 
ובין המוסכמות (שהן ברובן אכסיומות של תורת־הגדלים 
הכללית) לא היה ברור כל צרכו, ודבר זה כבר הורגש בזמן 
העתיק. אעפ״כ היתד. המערכת האוקלידית אחד ההשגים 
הכבירים של השכל האנושי! מידת שיכלולה התבררה רק 
במאה ה 19 , עם גילוי ליקויים מסויימים בה. הבעיה החשובה 
ביותר שנשארה ללא פתרון (ביודעים) היא אי־תלותה של 
הדרישה החמישית (אכסיוסת־המקבילים), ובעיה זו נפתרה 
ע״י הג׳ הלא-אוקלידית (ע״ע). הצעדים המכריעים לשם 
שיכלול המערכת נעשו ע״י מ. פש (ע״ע), שהכניס ב 1880 
את אכסיומות־הסדר בממד אחד ובשני ממדים, וע״י ד. 
הילברט (ע״ע), שנתן ב 1899 בפעם הראשונה בניין של הג׳ 
מעובד בפרטיו לפי השיטה האכסיומטית (ע״ע) החדישה! 
בניינים אחרים פותחו אח״כ, בעיקר ע״י גאומטרנים אמריק¬ 
ניים. בדיקת אי-תלותן של אכסיומות בודדות מכללן של 



109 


גאוממריד—גאומטריה אלגברית 


110 


שאר האכסיומות הביאה לידי חקירת ג' הנוצרות מתוך 
שלילת אחת האכסיומות, מלבד הד׳ הלאיאוקלידיות והרבי 
ממדיות (ע״ע): המעניינת ביותר היא הג׳ הלא־ארכימדית, 
שבה אין תוקף לאכסיומת־ארכימדס. כמה סוגי ג" כאלו 
נבדקו ע״י הילברט ותלמידיו, 
נסיוגות ממושכים לתת הגדרה מדוייקת לג׳ בכל הקפה 
החדיש לא הביאו לידי תוצאה מוסכמת, ואף לא לתשובה 
העלולה להתקבל על דעת דוב החוקרים ז עדות לכך משמשת 
תשובתו של אחד מגדולי הגאו׳מטרנים של הדור האחרון, 
א. ובלן: "ג׳ היא התחום שבו עוסקים הגאומטרנים". 
א. ה. פרנקל, מבוא למתימטיקה, ב, וזשי״ד! : 1, 7/1 ״!*>¥ .ס 

701404311003 0 / 0. (>40141 ? 0 105 קס 1 חס 185 ן 3 ־ 0£1 ח x1 חזס 
8(3180013(105) , 1911; 88 ?. 83150(. 711001(11:3 0 / 0., 6 

7015., 1922-1933 (1 .ד ;(הספר הגאומיסרי הווקיף בדורנו , 
8103111, 4 1111101'( 0/ 1 < ; 1921 ,. 715 2 , 1111:111111101 ) 14 )״ס . 
?3508, {'0)111(10^10 14/1. 0:14:1: € 12118051 .<£ ; 1926 ״ , 
01140413^:0 4. ססא .ס ;(תורגס לשפות ובות) " 1930 ,.ס - 

80831101-, 0:30/1 1/ 3011/1:11 14131/1:111. {{'113, 11 {'01^1410/14■ 

30/10 1431/11111311 1934, 10, 7/11 7x301 501111011 111 4011■ 

0:040:111031 01 ץ< 7/1410 4 . 000111180 . 8 ן , 1952 ,ץ> 441 { 4 
,: 8 :010:111 13 : 4 : 7/131011 , 1350831 ^ .£-.? . 1940 ,!/ 4:1/101 ! 

ע' גס ;* 1952 , %1001111:13 7:3 י * 11 ג 0 ! 5 ס 0 . 8 ;' 1948 , 1943 
החלקים הגאוססרייס של האנציקלופדיה למדעיס הנזאתמא־ 

טייס (גרמנית וצרפתית), לייפציג ופאריס, החל מראשית 
המאה הסק. 

א. ה. פ. 

גאומטךיה אלגבךית. משוואה אלגברית ממעלה ם 

(נ) ס־^א״ס 2 

מגדירה — במערכת שיעורים קארשסייס ( זי !) — עקום, 
שתכונותיו הגאומטריות ניתנות ע*י מבנהו האלגברי של 
הפולמוס שב( 1 ). לדוגמה: הסדר של העקום הוא מספר 
נקודות* הפגישה של העקום עם ישר ,במצב כללי' 

( 2 ) ס = 0 + ז< 1 + ! 3 

אם נחלץ 23 ( 1 ) את אחד המשתנים — למשל את ! — 
בעזרת ( 2 ), נקבל משוואה ל*, שהיא ,בדרך כלל* ממעלה 41 
ולכן בעלת ס שרשים ממשיים, לכל היותר. לפיכך, העקום 
הניתן ע• י ( 1 ) גם הוא מסדר " לכל היותר, אך סדרו יכול 
להיות גם קטן מזה, ואפילו שווה לאפם, כבמקרה של 
.חתך־חרוט סורר* ס = 1 + י 7 + י!, שאינו מכיל שום 
נקודה של המישור הממשי ( ז ,ג). הגה-א הממשית מטפלת 
בעיקר — בדומה לאלגברה של פולינומים במשתנים 
ממשיים —בבעיות של מיון ובהבדלת מקרים. 

לפיכך אפשר היה להגיע למשפטים, אשר כלליותם 
מגיחה את הדעת ואשר תקפם אינו מוגבל ע*י מקרים 
היוצאים מן הכלל, רק לאחר שמכם גמר (! 1406186 1431 ) 
וןליכם קלין(עיע) — בהמשך חקירותיו של 3 ךןהרד ךימן 
(ע״ע) — חיפשו אינטר^רעציה גאומטרית של משוואות 
אלבבריות לא במרחב קארטסי, כי אם במרחב 
$ ר ו י ק ט י ו ו י מרוכב. במרחב פרויקטיווי "? בעל ס 
ממדים, הנתון ע״י 1 + ״ משתנים הומאניים(^ 8 :״ 
מתארים הסמלים ( ם *: - ־ ב ־: 0 *) ו( ם 8 •:- " ^*•: 0 *•), כאשר 
0 = 8 , אותה הנקודה של ״?. ( 0 : . ..: 0:0 > אינו מתאר שום 
נקודה. כל אחד מן ה!־ יכול לקבל כל ערך מרוכב. 
במישור הפרויקטיווי,? מגדירה המשוואה ( 1 ) עקום, אם 

נשים *, ז . לפי המשפט היסודי של האלגברה 

,* , 2 


קיימים " פתרונים מרוככים למשוואה המתקבלת ע׳י חילוץ 
* מתוך ( 1 ) ו(צ): לכן, ללא יוצאים מן הכלל, עקום 
המוגדר ע״י משוואה ממעלה ם, הוא מהסדר ם. בדרך דומה 
אפשר לבאר באופן גאומסרי את כל המושגים האלגבריים. 
אולם מאחר שמשתנה מרוכב עובר על פני מישור שלם 
(?) + * = *), נמצא ש "עקום" ב,? הוא בעצם משטח במרחב 
ארבע־ממדי. הישר הפרדקטיווי המרוכב אינו אלא ,הכדור 
המספרי■׳ של ריסן. 

בהקבלה לנ״ל מוגדרת אגודה אלגברית *ש בתוך בעל 
מספר־מסדים ס כקבוצת כל הנקודות המקיימות את 
מערכת "■המשוואות 

ס = (ח*, , 0 *> 1 > 

( 3 ) 

״ = ( 80 , ״, 10 ) 0-8 * 

כאשר ( ם *,. .,^ז הן צורות הומוגניות במשתנים 
,ם*. לאוסף־הנקודות ה 21 ־םמדי. המתאר את !ש, 

נוהגים לקרוא בשם האגודה של רימאן(ב,?: סשסח־רימאן) 
של *ש. לגבי אגודות אחדות "יש,.. .יייש שב"ש מהווה 
היציר הפורמלי (|) ש 81 + + ( 8 ) ש 2 י־ + < 1 ) ש ג *(בעל מקדמים 

!* ראציונליים שלמים) אגודה וירטואלית. אגרדות 
וירטואליות אלו מהוות את הנושא של הגה״א, כמוכח 
בדוגמת העקום מסדר ס: בין שרשי המשוואה ממעלה ס 
שקיבלנוה עבור 7 ייתכנו שרשים כפולים: לפיכך, אם נתבונן 
באגודה הווירטואלית האפם־ממדית של גקודות־תפגישה !? 
של העקום מסדר ם עם קו ישר — כשכל נקודה לקוחה 
בכפילות !*! של השורש המתאים, !? 1 *ן 2 — נמצא: ס = ! 2,1 . 

באמצעים אלגבריים טהורים אפשר לחקור את התכונות 
של האגודות האלגבריות, שאינן תלויות אלא במבנה 
האלגברי של המערכת המגדירה ( 3 ) בלבד. תכונות כאלה 
הן שמורות לגבי טרנספורמאציות בירציוינליות 
(טראנטפורמאציות של קדמונה), שהן העברות של 
השיעורים 1,80 *. ... , ם * לשיעורים 0 י 8 ., 0 ׳*, בדרך־כלל 

חד־חד־ערכיות וניתנות ע״י 


•ן. 

-. 80 ) 

״., 0 — () 


01 180. 

( ם 8 , 




(ם' 8 ." 

(15=0, . 


■- 0 ׳ 8 ) 58 

(ם׳ 8 , — - 




כאשר (ס*,— , 80 ) 81 . (מ*.. 30 ) 21 > .!'ס*. ,' 80 ) 88 . 

ד ם *. .,׳ 80 ) 8 § הם פולינומים במשתנים הנקובים. במובנה 
של הקרוגרמה של אךלג?ן (ע״ע גאומטריה) שייכת 
הגה״א לחבורת הטראנספורמאציות של קרמונה. הקשיים 
הגדולים של המקצוע נובעים בחלקם מן העובדה, שחבורה 
זו היא כללית בהרבה מן החבורות הנדונות כרגיל — 
החבורות של לי < 146 . 5 > (סופיות או אינסופיות) (ע״ע 
חבורה). אולם. כל הבורה של טראנספורמאציות־קרמונה, 
התלויה במספר טופי של פרסטרים בלבד, היא איזומורפית 
לחבורה פררקטיווית על אגודה *ע ב ם 8 בעל מספר־ממדים 
מתאים. בעיות מיוחדות אלו מהוות את תכנה של 
הגאומטריה המלןה. 

בזמן האחרון הועברו המושגים והשיטות של הגה״א 
למרחבים הבנויים בעזרת שדה סגור אלגברית כלשהו, 




111 


גאומטריה אלגברית—גאומטריה אנליטית 


112 


במקום שדה המספרים המרוכבים: ואלו הן האגודות 

האלגבריות המופשטות 

א) ג*א נזסשית: 

0. 51852 , 1 ) 0 ) 011 14717 ? )) 117/11 ) 1/1 071 ) 4111 ))'ך 4 ,ח 0 מו 1 ג 
4 91.; 141., 4 7> *0111* 7/1 / 0 ( 17 ) 0771 ) 0 ) 111 ( 01 (7 0(0771(171(, 1876. 

:? ב) ג״א בח 

07 , 01151111 . 1155-0 ן> 1 ־וח£ .? X1071/ *11114 1(0(14 $(0/11(1(1(4 
1/(11( (<1110X10711 ( 4(11( )471X1071/ 41/(11(1(11(, 1915-1924; 

1 )/ 41 ( 0 71/1041 4 / , 6600 ? -ס-* 1068 ־ 1 .<£ ./י x41( 0(0■ 

171 (174 )/ 4 < 11 * 1 !>)' 4 7711 ) 1111 .) 71 ) 5 , 1 ז 85¥5 .£ ; 1952 , 1949 ,ץ 

( (0(7111)0714(112( 41/(1x1(11( 1141( 1)4(1(14 41/(1x1(11(, 1942. 

ג) גיאומסריה מעוז: 

. 1949 ,) 1 ) 1 ) 0771 ) 0 71 ) 714 ) 4/714/11 )) 4 71 )/ 471414 ) 0 , 1 ז 5 \ $5 .? 

ד) ג״א מיפשסת: 

. 5 ; 1946 , 17$ ) 0771 ) 0 ) 41/(1x41 (ס [ 011714411071 • 1 , 9/511 . 4 
,(שייך גם לוב!) 1953 ,!() 1 ) 0711 ) 0 ) £515511512, 41/(1x41 

ד" ג. 

גאז^זךיה אקלימית, ענף בסדע־המאתמאטיקה, שבו 
משתמשים בשיטות אלגבריות ואנא־ליטיות 
(ע״ע אנליזה, עם׳ 595 ) לתיאור המושגים הגאומטריים 
ולהקר תכונותיהם. 

מקומן של נקודות במישור או במרחב ניתן להיקבע 
ע״י מספרים ממשיים, בעזרת מערכת־צירים קבועה. 
הקווים והסשסחים נקבעים ע״י משוואות אלגבריות או 
סראנןזצנז־נטיות, מה שמאפשר לחקור את תכונותיהם 
בעזרת המכשירים היעילים של האלגברה והחשבון האיג־ 
פיני^סימלי. פך הופכת הגאומטריה לענף של האלגברה 
והאנאליזה. מצד שגי, אפשר לתת לכל משוואה אלגברית 
או טראנסצןז־נטית פירוש גאומטרי של קו או משטח 
במערכת־־צירים מסויימת. כך נפתחת האפשרות ליחן 
פירוש גאומטרי־הסתכלותי לבעיות השייכות לאלגברה 
או לאנאליזד. הטהורה. בנה-א מתגלה המצע המשותף, 
העקרון המאחד. של ענפי״המאתמאסיקה השונים. 

1 , צירים ושיעורים. על ישר סכיון (ציור ו; 
הכיוון החיובי מסומן ע* י חץ, הכיוון הנגדי נקרא הכיוון 
השלילי) נקבע נקודה 0 , אשר תשמש כנקודת־מוצא, 

£ 1 0 

ציור 1 

ונתאים לד. את המספר 0 . לעבר הכיוון החיובי נקו ע 
נקודה רצונית 1 ונתאים לה את המספר 1 . למספר החיובי 
ש נתאים נקודה 14 , הנמצאת על הישר לעבר הכיוון 
החיובי לגבי 0 , כך שהמסע . 014 גדול פי ש מן הקטע 01 . 
למספר השלילי ש- נתאים את הנקודה הסיןוטרית 
ל 14 ביחס לס, הנמצאת לעבר הכיוון השלילי לגבי 0 . 
עי*כ נוצרת התאמה חד־חד־ערכית בין נקודות־ 
הישר ובין כלל־המספרים הממשיים. ישר אשר עליו נקבעה 
התאמה כזו נקרא בשם ציר. הקטע 01 נקרא ,יחידת־ 
המידה* או ,קסע־היחידה* של הציר. מספר 9 , המתאים 
לנקודה 14 , נקרא שיעור־הנקודה. 

לשם הצגת נקודותיו של מישור בעזרת מספרים- נקבע 
כצירים במישור זה שני ישרים רצוניים הנחתכים בס. 
קטעי־היחידה על הצירים (ציור 2 ) הם , 01 ו, 01 . לגבי 
כל זוג מסודר של מספרים ממשיים ( י 9 1 ,8 ) אפשר 
להתאים למספר ! 9 נקודה על הציר הראשון, ששי¬ 
עורה על ציר זה שוה ל, 9 , וכן למספר , 9 נקודה , 14 על 


הציר השני. מן הנקודה , 4 < נעביר מקביל לציר השני ומן 
הנקודה , 14 נעביר מקביל לציר הראשון. נקודת־החיתוך 
של שני הישרים שהעברנו נקבעת ע״י הזוג המסודר של 
המספרים (,י"•), הנקראים שיעורי הנקודה . 4 ״ כל 
נקודה של המישור ניתנת להצגה בעזרת זוג מסודר של 



מספרים ממשיים. כך נוצרת התאמה חד־חד־ערכית 
בין קבוצת נקודות־המישור ובין הזוגות המסודרים זול 
מספרים ממשיים. נהוג לסמן את שיעוריה של נקודה ± 
ב( 7 ,*>, וכן לסמן באות ג את הציר הראשון(.ציר ה 2 -ים*) 
ובאות 7 . את הציר השני (.ציר ה ז -ים"). 



ציור 3 

כיוצא בזה, נקבעים כצירים במרחב שלושה ישרים 
הנחתכים בנקודה ס ואינם נמצאים במישור אחד: ציר 
ה!-ים, ציר ה ?.ים, ציר ה *-ים — עם קסעי־היחידה 
המתאימים , 01 , , 01 , , 01 (ציור 3 ). כל זוג־צירים 
קובע מישור: { 9. 7 } ,{*. 9 } , \ < ) 7 } . לכל ש,?ה 
מסודרת של מספרים ממשיים (,•״ 9 ״■) נתאים את 
הנקודות , 14 , , 14 ו,* על ציר ה*-ים, ה 7 ־ים וה*-ים, 
ששיעוריהן על הצירים המתאימים הם המספרים , 8 , ,י ו , 8 , 
סן הנקודות , 4 ., , 4 . ו, 4 . נעביר מישורים המקבילים 
לשלושת מישורי־המערכת: הם ייחתכו בנקודה . 4 * הנקבעת 
באופן זה ע*י השלקוה (, 8 ״ 8 ״ 8 ). מספרי־השלשה הם 
שיעורי הנקודה 14 . כל נקודה במרחב מותאמת בצורה זו 
לשלשה מסודרת של מספרים, ולפנינו התאטה חד־חד־ 
ערכית בין נקודות־המרחב ובין השלשות המסודרות של 
מספרים ממשיים (ציור 3 ). 

מערכת צירים במישור (ציור 2 ) או במרחב (ציור 3 ) 
נקראת נורמלית, אם הצירים ניצבים זה לזה וכל קטעי* 
היחידה חופפים זה לזה. 






115 


גאוסמריח אנלימית 


114 


יש גס שיטוח אחרות לקביעת הנקודות במישור או 
במרחב בעזרת מספרים. החשובה ביניהן היא שיטת 
השיעורים הקטביים. לפי שיסה זו נקבע מקומה 
של נקודה א במישור עיי שני שיעורים: הדוחק של א 
מנקודה קבועה 0 , הנמדד עיי קנה-פידה קבוע, והזווית — 
הנמדדת לאחר קביעת מגמת־סיבוב חיובית (החץ 
בציור 4 ) מקרן קבועה 0,4 כקרן ראשונה לעבר הקרן אס 
כקרן שניה. במרחב נקבע מקומה של נקודה עיי רוחק 
מנקודה קבועה 0 ועיי שתי זוויות, המוגדרות לסי דוגמת 
האורך והרוחב הגאוגראפי על פני כדור ־הארץ. 



2 . הצגות הקווים והמשסחים. במערכת׳־צירים 
מישורית כל ישר ניתן להצגה בעזרת שלושה מספרים 
ממשיים ,*>, ,ס. כקבוצת כל הנקודות אשר שיעוריהן 

^ ץ מקיימים את המשוואה .הקוויתי: 

( 1 ) 0 = 0,7 + *! 01 + * 0 (כאן: או 40 = או 40 = ,ס): 
מצד שני, כל משוואה מטיפוס ( 1 ) מציגה ישר. 

כיוצא בזה, מוצגים המישורים במערכת־צירים מרחבית 
עיי המשוואות ד,קוויות 

( 2 ) 0 = * י ס + 17 ס + * 1 ס + ,ס(כאן: או או 40 =,ג> 

אז 40 = ,ס). 

לגבי כל פונקציה רצונית של שני משתנים *, 7 - (ך ,*)ק - 
ייתכן לשאול למקום הגאומטרי של קבוצת כל הגקותת 
אשר שיעוריהן *, 7 במערכת־צירים מישורית מקיימים 
את המשוואה: 

( 3 ) יי = (זי 1 )?• 

אם ( 7 ,!)ק הוא פולינום ממעלה ססויימת ס (ע׳ע אלגברה). 
המקום הגאוממרי המתואר ע׳י המשוואה ( 3 ) הוא קו 
אלגברי מישורי ממעלה ס. אם 1 = 0 — זוהי משוואת■ 4 
הישר( 1 ). אם 2 = 0 — המקום הגאומשרי הוא אחד מחתכי־ 
החרוט הןגולריים (כגון סי?ךפ^ד* *ובו^ה או $לי??ה) 
או הבלתי-ןגולריים (כגון זוג ישרים נחתכים או 
מקבילים וכר). 

כיוצא בזה, ניתן לענות על השאלה למקום הגאוממרי 
של קבוצת כל הנקודות אשר שיעוריהן *, 7 ,! במערכת־ 
צירים מרחבית מקיימים את המשוואה 

( 4 ) 0 = (^ 1, 7 )ק, 

שהיא פונקציה רצונית של שלושת המשתנים ^ 7 < *. 
אם (^ 7 ,!)ק הוא פולינום ממעלה ס — המקום הגאו־ 
מסרי המתואר ע׳י ( 4 ) הוא משטח אלגברי ממעלה ס. 
אם 1 = 0 — זוהי משוואת־המישור ( 2 ). אם 2 = 0 — המקום 
הגאוממרי הוא אחד המשמחים הךגילריים מן 
המעלה השניה (כגון ה$רב 1 לואיד חד־יריעתי או דו־ 
יריעתי, פרבולואיד אלי?סי או הי?רבולי. או אליפסואיד) 
או אחד המשמחים הבלתי״רגולאריים מן המעלה השניה 
'כגון גליל, חרוט, זוג מישורים נחתכים או סקבילים וכר). 


שאלת חקר מצבם ההדדי של קבוצת קווים או משמחים 
אלגבריים שקולה כנגד הבעיה האלגברית של בדיקת 
פתרונותיה המשותפים של מערכת משוואות אלגבריוח. 
בבעיות גאומטריות־אלגבריות מסוג זה עוסקת ה ג או¬ 
ם טרי ה האל גברי ת (ע-ע). במקומות הגאומטריים 
המוגדרים עיי משוואות מטיפוס ( 3 ) או ( 4 ^ כש( 7 ,*)<ן 
ו( 7 ,1 .!)ק אינם דווקא סוליגוסים אלא פונקציות כלליות 
המצטיינות בתכונות מסויימות של רציפות וגזירות, עוסקת 
הגאומסריה הדי?רןצ!לית (ע׳ע). 

3 . חישובים מטריים. לצרכי מדידת מרחקים 
בין נקודות ומישורים, וכן למדידת מידות שסח ונפח 
ולחישובי קוסיניסים של זוויות או לחישובים הקשורים 
בהעברת ישרים או מישורים ניצבים, נוחות ביותר 
מערכות־הצירים הגודמאליות (ר׳ סעיף 1 ). במערכת צירים 
נורמאלית ניתן, למשל, הרוחק ( 4,8 )ז בין שתי הנקודות 
4 ו 8 , ששיעוריהן ידועים [(,*״.) 4 , ( נ < 1 ״ל) 8 במערכת־ 
צירים מישורית; (, 8 ״•״*)^ (,ל״ל״ל) 8 במערכת־צירים 
מרחבית], ע׳י הנוסחות: 

( 5 ) במישור - *(־־-,ל) ■י ז ( 81 - , 8 )/ = ( 114,8 

( 6 ) במרחב - '(״יי -<ל)+ ג (, 8 - י ל)+ י( 1 *-נל)/=( 4,8 ) • 1 

4 . שיעורים ה(מוןניים ונקודת האין־סוף. 

לכל נקודה במערכת־צירים מישורית עם מג־־השיעודים 
( 7 ,*) אפשר להתאים מספר אינסופי של ש^שות 
המקיימות את התנאים: 40 = 1 0 , י? =־ *, ^ = 7 . כל 
שלשה כזו נקראת: מערכת שיעורים הומאניים 
(= בני צורה דומה) של הנקודה 4 , משום שהצבת שיעורים 
אלה במשוואת־הישר ( 1 ) מפיקה את המשוואה: 

( 7 ) 0 * ,*,ס + , 0,1 ♦ , 0,1 , 
ששלושת פחובריה הם בעלי צורה דומוב 

קבוצת הנקודות הרגילות של המישור, המיוצגות 
ע-י השלשות (,*"!.,י) כש 40 ־*, ניתנת להרחבה 
ע׳י הוספת נקודות המוגדרות ע*י השלשות (,^!!.ס), 
שבהן לפחות אחד מבין שני השיעורים !!״ 1 שוגה מס. 
נקודות אלו נקראות .נקודות־אינסוף׳: אם בש^שה 
מסוייסת (,■״■״■} נשאיר את שני המספרים ,• 
קבועים ונקסין אח ערכו המוחלט של , 8 יותר ויותר, 
יגדלו ערכיהם המוחלטים של השיעורים הרגילים 
^ ו|י (אם הם שונים מ 0 ) יותר ויותר. כלומר - הנקודה 
תתרחק יותר ויותר מסרכז־הצירים ו,תשאף לאינסוף׳. 

,מישור מורחב׳ זה נקרא המישור הפר(יקםיויי; 
בדומה לו סוגדר גם מרחב פרויקטיווי (וע׳ע גאו- 
מטריה פרויקטיוית). 

ג. ג׳א של ס מ&רים. ע׳י התהליך המופשט של 
הכללה אפשר להרחיב את הגה׳א של המישור (שני ממדים) 
ושל הסרחב (שלשה ממדים) לג״א של מרחב בן ס ממדים 
(ס = מספר טבעי רצוני). במרחב זה מוגדרת נקודה 

ע״י סדרה של ס מספרים ממשיים (״•, ...״*,, 8 ), 

שהם שיעוריה. ע׳י הכללת הנוסחות ( 1 ) ו( 2 ) מגיעים 
להגדרת המישור במרחב של ם ממדים. בעקבות נוסחות- 
הרוחק ( 5 ) ו( 6 ) במישור ובמרחב מגדירים את הרוחק 
בין שתי נקודות 4 ו 8 ע׳י הנוסחה: 

י( ״ל-״ 8 ) +.+ '( 1 ל-<*) + י( 1 <*י 1 *)/ן = ( 4,8 ) 1 . 





115 


גאוממריד! אנליטית—גאומטריח דיפרנצילית 


116 


מרחב המוגדר בצורה כזו נקרא מרחב אוקלידי של ס 
ממדים. מרחבים אחדים מתקבלים ע״י בחירת נוסחה 
אחרת להגדרת הרוחק. 

על־ידי שימוש בסדרות אינסופיות של מספרים ממשיים 
מגדירים מרחבים בגי מסמר אינסופי של ממדים, ואפשר 
גם להגדיר מרחבים ששיעורי־ נקודותיה ם הם מספרים 
?ך?בים■ 

6 . לתולדות הגה״א. הצגת הנקודות במישור ובמרחב 
בעזרת מספרים מבוססת על התאמת מספרים לקטעים, 
דרך שאף עמי־התרבות העתיקים כבר הלכו בה בחיי 
יום־יום, במדדם את גבולות־שדותיהם או את ממדי־ 
בנייניהם. אולם ההכרה המעמיקה בדבר אפשרות התאמה 
חד־חד־ערכית בין נקודות־הישר ובין קבוצת המספרים 
הממשיים הושגה רק במאה ה 19 , הודות למחקריהם של 
ר. ךךקינד (ע״ע), ג. קנסויר (ע׳ע), ד. היל^רט (ידע) 
ואחרים על מהות הרצף הקווי והרצף המספרי. 

אשר לגה״א עצמה, יש רואים באפולויניויס (ע־ע) 
ובןפום (ע־ע) את הוגיה הראשונים: אחדים ממחקריהם 
על חתכי־החרוט — הכתובים, אמנם, בשפת הגאומטריה 
הטהורה, הסינתטית — ניתנים להתפרש על־נקלה בשפת 
משוואות אלגבריות ביחס למערכת ־צירים מסויימת. אחרים 
סוברים, שאין לראות במחקרים אלה של היוונים משום 
רמז לשיטתה ולמהותה של הגה־׳א, ושאת המצאתה בידי 
ךקךט (עיע) ו?ך 9 ה (ע״ע) יש לראות בבחינת יצירת 
•ש מאין. ךקארט פירסם את תגליתו ב 1637 כנספח 
בן שלשה חלקים לספרו המפורסם 06111036 ! 3618 "ססס״ס. 
מחקרו של ?רקןה הופיע רק ב 1679 , אך סוברים כי הוא 
הקדים את דקארט בשנים־מספר ביצירת הגה-א. 

מושג המרחב ב; פ ממדים הוא יצירתם של האנגלי 
א. קילי (ב 1843 ) ושל הגרמני ה. גב^ן(ב 1844 ). ע״י מחקרו 
המעמיק ם 1854 הקנה ב. רימן לגה״א של פ ממדים מקום 
נכבד במאתמאטיקה ער היום הזה. את תודח המרחבים 
עם מספר אינסופי של ממדים יצר היל^רט ( 1906 ), 
ו״מרחבי־הילברט" להכללותיהם השונות הם היום אחד 
הנושאים החשובים ביותר במחקר המאתמאסי. 

נ. בן־יהודר., גיאומטריה אנליטית של הפישור, תשי״-ד > 

, 0 * 1 ;* 1 ) 1 ( 071111 770 ) 0607116 20 > *■ 655£ 01 61 . 1)1 00x1 זז -■■( 

0110 ! 111 ( 0001 411 171 £מא־׳ 6 *״/מו£ , 1 ! 51 ״\ 316 ׳מ 0 א . 0 , 1919 

- 66 א/מ!£ ,■ 61 חז 6 ? 5 .£ 003 6161 ־ 5010 . 0 ; 1929 , 710 ) 0007710 

,. 836 2 , 06770 ^ 41 2 * 1171 710 ) 110 ) 000 0110 * 1 ) 1 ( 0001 6 * 3 ״ , ; 70711 

' 000 10 ) 1 ( 4001 , 10 ־ 2613 ,( 1 . 5 3113 35 [ 0118 ( 1 .ס .. 8 ; 1935 

111700 / 0 7 ( 7 ) 0007710 1001 ) 7 ( 47101 , 1360163 ; 1950 , 1 ( 7 ) 700 

06077101710 40 1 ) £10771071 , 116546 , 1950 ,* 1071 * 1771071 ( 1 

.* 1950 , 110 !* 1 )ץ 07101 
י. לו. 

גאזמ^ךיה דיפו־נצןלית. ענף הגאומטריה שתפקידו - 
'השימוש בשיטות החשבון הדי^ךנציאלי, ובמידת־ 

מה אף באלו של החשבון האינקגראלי. לשם חקירת היצירים 
הגאומטריים, כשהם מתוארים ע״י שיעורים (מספרים) לפי 
שיטת הגאומטריה האנליטית (ע״ע). 

1 . במרחב קךטסי חלת־ממדי, בעל השיעורים(*א,,א.!א), 
גחון עקום(מרחבי) ע־י התאמת הנקודה ((*).״.(*).״.( 1 ) 1 ״) 
לכל ערך של ה?לפוטר 1 : אנו מניחים שהפונקציות ( 1 ) 1 * 
הן גזירות פעמים אחדות לפי 1 . נקודת־העקום המתאימה 
לערך 1 , היא קצהו של וקטור (חץ) (ז)*, אשר התחלתו 
בראשית מערכת־הצירים ומרכיביו הם (*)!״י(*).אי(*).*• 


0 )<* - ( 11 + 1 ) 4 , 

החץ 11 — ב —_ הוא בעל אותו כיוון כמיתר המקשר 

את נקודות־העקום המתאימות לערכים * ו 10 + 1 ) של 
ה! 1 מםר. אם 0 <— 11 , עובר חץ זה לחץ־המשיק (!)•־ 8 , בעל 
המרכיבים (*)•!א. החצים (!) * ו(*)"גא י(*)",א ,(*)״,א = ( 1 )"* 
מגדירים — אם אין הם מקבילים - מישור, הנקרא 
מישור־ההשקה לעקום בנקודה המתאימה ל 1 . מישור־ 
ההשקה הוא הגבול של מישורים העוברים דרך שלוש נקודות 
,שכנות- של העקום. לשם חקירת העקום בסביבה אחת 
מנקודותיו נבחרת מעדכת־צירים חדשה (*ן״!,!!), הקשורה 
קשר הדוק בגאומטריה של העקום: ראשית־הצירים של 
המערכת החדשה נקבעה בנקודה עצמה; כפאראמטר 
נלקח אורך העקום, *, מס)" עד לנקודה הנדונה. אח 
הראשון מבין הצירים החדשים נקה בכיוון המשיק בנקודה 

(״*)* וכיחידת־אודך בכיוון זה נבחר את ^ 1 . את הציר 

08 

השני נקה בכיוון האנך הראשי, כלומר: בכיוון שהוא 
מאונך למשיק ונמצא במישור־ההשקה: מבחינת הפאראמסר 
שבחרנו אין זה אלא הכיוון של ( 8 )״ז> כשס = *. 
חץ־היחידה בכיוון זה הוא ( 0 ך*. ס =< 0 ) י ן, כאשד 

+ •( 8 )״,:< + =(•>?> הוא העיקום 

של העקום בנקודה (* 4 ■ אח הציר השלישי נקה ניצב לשני 
הראשונים ונקבע את כיוונו כך שתתקבל מערכת חיובית 
(ימנית); זהו הבינורפל. 

מ^׳ ־־ ^ נופק: ( 8 ), 16 - ( 8 )!•!. כיוצא בו, אפשר 

להגדיר פונקציה אחרת, העיקול ( 8 ) 1 , שמקיים את 
המשוואות ( 2 ) ו( 3 ): 


+ 14 . 

X 


- 14 , 

1? 


יו 

ס־ 


(1) £ = 
08 

1 2) ^ = 
<16 

(3) = 

08 


מערכת משוואות־פונה ( 6061 !£) [( 1 )_( 3 )] מכילה 
בעצם את כל הגהיד של העקומים במרחב. ההסלים של 
העקום המרחבי על מישורי ה?ןריאדר המלוח — ז.א.: 
מערכת־השיעורים המותאמת לכל בקודה של העקום — 
נראים כמתואר בציור: 



2 . משטח במרחב התלת־ממדי מתקבל, אם מתאימים 
לכל זוג של ערכים של שגי פאראמטרים !. ו▼ נקודה בעלת 
השיעורים (*!־,ס^א, (▼,"),א, (י,"),*. כל נקודה של המשטח 
מתוארת — בדומה לנקודות־העקום — כקצהו של חץ 
משתנה (*י,ס)* בעל המרכיבים ( 1,2,3 = 1 > (י,"),*, שהתחלתו 
בראשית־הצירים. כשאחד הפאראמטרים קבוע (. 60081 = ס 
או. 60081 י= ▼), מתאר החץ ( 0,1 ^ עקום החל במשטח — ק ו 
8 אראמטרי. כל הישרים המשיקים למשטח. העוברים 
דרך אחת מנקודותיו, חלים במישור אחד, הנקרא 



117 


גאומטריה דיפרנציליות—גאומטריה לא־אוקלידית 


118 


המישור־המשיק באותה נקודה. הניצב למשטח 
באחת מנקודותיו הוא הניצב למישור־המשיק באותה נקודה. 

בדומה למה שנעשה במחקר העקומים במרחב, אפשר 
למצוא לכל נקודה של המשטח מערכת־שיעורים מיוחדת. 
וממנה מגיעים למושגים של עיקומים ראשיים, עיקום 
של גאום ועיקול גאוךטי. 

בל השיקולים האלה התייחסו לסביבותיה של נקודה 
כלשהי של המשטח, נשאלת השאלה: הייתכן להגיע בשיטות 
הגה״ד למסקנות המתייחסות למשטחים בשלמותם ז שאלות 
אלו של הגה״ד "{{ילל" (גללכלית) מביאות לבעיות 
טלפולוגיות(ע״ע), אשר רק מקצת ממקצתן נפתרו לעת־עתה. 

על בעיות ושימות כלליות יותר. ביחוד לגבי מרחבים 
בעלי מ ממדים (ם גדול מ 3 ), ע״ע ט נ סו ר. 

התחלות הגה״ד התפתחו יחד עם החשבון האינפיניטסי־ 
מאלי עצמו במאה ה 17 , בעיקר בצרפת ובאנגליה: כיוון המשיק 
לעקום מישורי נקבע ע״י הנגזרת. התפיסה הגאומטרית 
בולטת בעיקר במשנתו של לי^ניץ(ע״ע). במאה ה 18 היתה 
ההתפתחות איטית: נושאו של המקצוע היו בעיקר הקווים 
ד^אודטיים; עסקו בו י. 3 ךגולי (ע״ע), אוילר (ע״ע), מוני׳ 
(ע״ע). המפנה המכריע בגה״ד תל עם מחקריו של גאום 
(ע״ע). בצידה של תורת־המשטחים התפתחה תורת 
העקומים המרחביים, בעיקר הודות למחקריהם של פרנה 
( 1161 :״?.?) וסרה (*״ 4.56 . . 1 ). את המעבר למרחבים 
כלליים סלל רימן(ע״ע) באמצע המאה ה 19 . 

1 . ג״ד במרחב תלת־ממדי: -׳/ : 3 * 1110 >* 1 קק 4 , ¥0686 ס 

3:5 : 7/14071 , 03160011 . 0 ; 1795 ,: 0:07714171 ס! נ : 5 ץ 101 ז 54 
0 ) 01 1 * 7101 11 :£ 1111110061 * 8 ״(£ , 031155 .'״ 1 ׳י .? ; 1887 , 00:1 ) 507 
- 060 : 111110 , 16115301110¥ . 0 -\־. ' 1827 , 05 '! ! €14 1:1:5 ) 10 ) 515 

.(במסית 1944 ) 1954 ,! 710:60 30 1616/6 ״ 

2 . ג״ד במרחבים כלליים. ! 1 07 ממ 11 ־״ 16 ^ ,״ £15011113 .ק ״ 1 

; 1927 , 1 ( 0:0717:17 1711071 ז £1:1710 - 71077 ,. 1 * 1 ; 1926 ,ץ 71707 ס:ס 
, £11771117171 3 1 5 :: 70 ) 5 : 3:5 ? 07711171 ?£ 10 6 * 1 * 711 (); 1.0 , 041-1311 . 5 
1071:14 > : 571 >' 3 10115 זז: 71£ ס 1 ס 0 ) ■ £61 ,חח 14 ז! 65 ־ 11 )£ . 1 ) 0 ; 1946 
. 1951 , 13.011111113 . 11 . ¥31 . 170 • 0008 ,: 47:71510/71 )) 31 

3 . 7 * 7 ״□; 717 ' .' 1 ) 10171 ) 1/1:50 0 * 776 : $0771 , 6 ־ 01161 . 5 - . 5 
- 15 /: 0 ))!ס 11:11/1 ) 70 : 1057£ 5/10 171 ? 0:0717:57 1 ס 0:7111 )) 1 ם 177 
: 71177 ) 0 ? 010£ /) 70 : 7/7 , 1 > 0 ' 8166111 . 19 , 1951 ,; 0711:17 ) 0 701 
71:7710717770710 0771:1710 :£ $111111 י )ק £10 . £1 , 1951 , £717131:5 
, ¥113110 . £15 . ¥41 . 5601 . 1 ) £66 ,: 70 ) 70 ) 575 : 3:11 : £101701 

. 1952 , 1 שםנ 

ה. ג. 

נאזמטךיה לא״אוקליך־ת. על חמש "דרישות* ביסס 
אוקלין־ס' (ע״ע) את הגאומטריה (ע״ע), שהאח¬ 
רונה והמפורסמת בהן היא "אכסיומת־המקבילים": שני 
ישרים * ו ל, היוצרים (במישור) עם ישר שלישי 6 , מצדו 
האחד של 0 , זוויות פנימיות, שסכומן קטן מזווית שטותה 
(" 180 ), — נחתכים בצד הנידון, כשהם מוארכים במידה 
מספיקה (ציור 1 ). משמעותה של דרישה זו מתגלית 
בהוכחתו של אוקלידם, שאם סכום שתי הזוויות שווה 
ל" 180 , אין ■ול חותכים זה את זה לעולם: ההוכחה 
מסתמכת בעיקר על כך, ששני ישרים ,אינם כולאים שטח", 
כלומר: שדרך שתי נקודות שונות עובר ישר אחד בלבד. 

לשון אחרת: משפט הניתן להוכחה פשוטה אומר, 
שבהינתן ישר • ונקודה ? מחוץ ל*, קיים — במישור 
הקבוע ע״י! ו? - ישר 8 , העובר דרך ? ואינו חותך 
את •: אפםיומת־המקבילים טוענת, שיש רק ישר אחד 81 
כזה — .המקביל״ ל * דרך * 1 ואילו כל ישר אחר • 3 , 
העובר דרך ? במישור הנ״ל, חותך את • (ציור צ). 


כמסקנה מכרעת מאכסיומת־המקבילים נובע המשפט: 
סכוס־״הזוויות בבל משולש שווה ל" 80 ו ( 1 ). מסקנות 
פשוטות אחרות הן: ( 2 ) ישר החותך אחד משני מקבילים 



ציור 1 ציור 2 


(ז״א לא־גחתכים), חותך גם את השני:( 3 ) דרך כל נקודה 
הנמצאת בפנים זווית מסויימת (קטנה מ" 180 ), עובר ישר 
התותך את שתי שוקי״הזוויח; ( 4 ) המקום הגאוסטרי לכל 
הנקודות הנמצאות במישור נתון בצד נתון של ישר מסויים 
וברוחק שווה מהישר, הוא קו ישר: ( 5 ) יש משולשים 
״דומים״ שאינם חופפים (ע״ע דמיון): ( 6 ) דרך שלוש 
נקודות שאינן חלות בישר אחד, עובר מעגל. 

הדרישה החמישית של אוקלידם אינה נראית מאליה 
כשאר דרישותיו ומוסכמותיו, ואף מבחינת הניסיון קשה 
לאמת אותה, כאשר הזווית בין הישרים ג וינ> (ציור 2 ) 
היא ״קטנה מאד״. מימי היוונים עד סזף המאה ה 18 לא 
פסקו הנסיונות להוכיח את הדרישה, ויותר מ 250 חיבורים 
רציניים חוברו על נושא זה. עפ״ר הסתמכו נסיונות אלה, 
במפורש או בסתום, על אתת מ 6 המסקנות מאכסיומת־ 
המקבילים, שבל אחת מהן שקולה כנגד האכסיומה, כלומר; 
גוררת אחריה — מתוך דיוקים מסויימים — את טענת 
האכסיומה. ההסתמכות במפורש נומקה בטענה, שהדבר 
״מובן מאליו״ — ביהוד לגבי המשפט ( 5 ), שהרי אחרת 
היה משולש קבוע על־ידי זוויותיו, ולכן היתה קיימח מידת׳■ 
אורך מוחלטת. במשפט ( 1 ) יש להבדיל בין האפשרויות 
שהסכום קטן או גדול מ" 180 : סתירת האפשרות "קטף 
שקולה כנגד אכסיופת־המקבילים, ואילו לשם סתירת 
האפשרות ,גדול" מספיקה ההנחה שהישר הוא קו פתוח 
אינסופי, או שמתמלאת אכסיומת ארכימךם (ע״ע). 

נסיונות־ההוכחה החשובים ביותר נעשו במאה ה 16 
ע״י ל!׳ןךר(ע״ע), סקרי(ע״ע), לס^רט (ע״ע). אולם בראשית 
המאה ה 19 הגיעו - ללא קשר ביניהם — הגרמני גאוס(ע״ע), 
הרוסי לי 3 ךבסקי (ע״ע) וההונגרי י. בוי? , ! , (ע״ע) לידי 
ההברה, שהסיבה לאי־הצלחת כל הנסיונות הללו נעוצה 
בעובדה — שאי״אפשר להוכיח את אכסיומת־המקבילים 
על־סמך שאר אכסיומות־הגאומטריה: מכאן, שעל־יד הגאו־ 
מטריה האוקלידית אפשר לתאר גם ג׳ לא־אוקלידית 
(ג׳ היקרכללית או ג׳ של לובאצ׳בטקי), שבה עוברים דדך ? 
(ציור 2 ) ישרים שונים שאינם חותכים את *. בג׳ זו מתחייב, 
שסכום־הזוויות במשולש הוא קטן מ" 180 (׳ 1 ): שאין דמיון 
בין משולשים לא־חופפים (׳ 5 ); שהמקום הגאומטדי המוגדר 
ב( 4 ) הוא קו עקום ולא ישר (׳ 4 ). גאום לא פירסם אח 
מחקריו משום שחשש לסערת הויכוחים שיעורר חידוש זה 
("ירא את צעקת הבליאוטים"), ותורתו המשוכללת נמצאה 
רק בעזבונו: תיאורו של לובאצ׳בסקי עולה על זה של בוליאי, 
אך בעיקרם מתלכדים שלושת התיאורים. 

החל מאמצע המאה ה 19 הובאו ראיות מוחלטות לאי- 
תלותה של אכסיומת־המקבילים בשאר האכסיומות ע״י 
הוכחה. שלא תוכל להופיע סתירה בגהל״א (לרבות טריגו¬ 
נומטריה [ע״ע] ל״א). הוכחה זו אפשרית מתוך העתקת 



119 


גאומטריח לא־אזקלידימ 


120 


6 ■נ- 


€ 

ציור 3 


הגהל־א אל חלק מסויים של הג׳ האוקלידית (,תבנית־) 
עם מתן סירוש שונה למושגים וליחסים הראשוניים של הג׳. 
למשל: נקודותיה וישריה של הג־ ההי?ר 3 (לית במישור 
מועתקים אל הנקודות והמיתרים (הפתוחים) שבפנים 
אלי? 9 ה אוקלידית מסויימת. והשוויון בין קסעים חוויות 
היפרבוליים מוגדר לא ע־ם התנועה (ע־ע גאומשריה) כי 
אם ע׳י העברה לרחקטיווית המקיימת תנאים מסויימים 
(ע׳ ע באוסטריה 9 ד 1 ;קםיוית>. — ג׳ שאין בה אכסיומת־ 
מקבילים כלל, כלומר: שאינה קובעת אם קיים מקביל 
אחד בלבד או קיימים יותר ממקביל אחד, נקראת ג׳ 
מוחלטת או פאנגאומטריה. 

נקודת המוצא לבניית ג׳ מוחלטת או הי^רבוילית לסי 
שיטה סינתטית $לן׳נטארית היא הגדרת המקבילים בניסוח 
חדש (ציור 3 ): אם 8 ? הוא ישר 
החותך את הישר 48 , נקרא הישר 
0 ?,מקביל לישר 48 בנקודה ?־, 
כשיקויימו שגי תנאים — ( 1 ) 9 ? 
אינו חותך לעולם אח 48 : ( 2 ) כל 
ישר דרך ? העובד בתחום הזווית 0 ? 8 > חותך את 48 , 

אם 0 ? הוא האנך ס? על 48 , יש להבדיל בין זווית 
0 ? £0 > ישדה ובין חדה (קטנה מ״ 90 ). במקרה הראשון 
קיים דק מקביל אחד ל 48 דרך ?, כלומר: הג׳ היא 
אוקלידית. במקרה השני קל להוכיח, שלגבי נקודה 8 
בצד השני (הנגדי ל 3 >) של 0 * 4 המקיימת את השוויון 
0 ? 0 > = 8 ? 0 >, 8 ? הוא מקביל ל 84 ב? (ע־ם 
ההגדרה החדשה): כלומר: קיימים שני מקבילים שונים 
(אחד ל 48 ואחד ל 84 ), והג׳ היא הי^רבולית. אם * 3 > 
ו״ו הן נקודות בהפשכיהם של ? 0 ו? 8 מעבר ל* 4 נקרא 
כל ישר העובר בתחום הזווית • 8 ? 0 > — וממילא גם 
ביס??:^■ — ישר על־מקביל; הוא אינו חותך את 48 , 
אך אינו מקיים את התנאי השני של הגדרת־המקביל. 

מבין המשפטים הפשוסים של הגהל־א (במישור ? 48 ) 
ראויים להטעמה הבאים, ששני הראשונים ביניהם קיימים, 
כמובן, גם בג׳ המוחלטת: 

א) ישר המקביל ל 48 בנקודה ?, מקביל לו בכל 
נקודותיו. 

ב) יחם ההקבלה הוא סיןטרי ו^ראנסיסיווי. כלומר: 
כשם ש 3 >ק מקביל ל 48 , גם 48 מקביל ל 3 >?; ואם 85 
מקביל לס?, מקביל הוא גם ל 48 . 

ג) ככל שמתרזזקת הנקודה ? מן הישר 48 , פוחתת 
והולכת הזווית שבין האנך 0 ? על 48 ובין המקביל ל 48 
דרך ?, וגודל הזווית הולך ומתקרב לס. 

ד) לשני על-מקבילים (ישרים שאינם נחתכים ואינם 
מקבילים! יש אנך משותף; משני עברי האנך הולכים 
ומתרחקים הישרים עד מעןר לכל מידה. 

ה) כל שני מקבילים הולכים ומתקרבים באופן 
,אסים?ט(טי־ (ע־ע היסרבולה). 

ו) שני משולשים הם שווי־שטח, אס סכומי־הזוויות 
(הקטנים מ * 180 ! בשניהם הם שווים: המשולשים הם חופפים, 
אם זוויותיהם שוות בהתאמה. שטחו של משולש הוא 
התקנתי ל,גרעוךהםשולש־, כלומר: להפרש בין ס 180 
וסכום־זוויותיו של המשולש. 

ז) שני המקבילים חוסמים. החל מנקודות נתונות 
(למשל מס? וימינה [ציור 3 ]>, תחום בעל שסח סוסי. 


מאכסיומות-הג׳ המקובלות — בלי אכסיומות־ המק¬ 
בילים — נובע, שיש (במישור) לפחות מקביל אחד 
לישר נתון דרך נקודה נתונה. ב 1854 עורר רימן (ע־ע) 
בהרצאה מהפכנית, שפורסמה רק אחרי מותו ב 1867 , 
את השאלה: איזה מבנה יוטבע על המרחב ע׳י הדרישה 
שאין במציאות מקבילים כל עיקר — מה שמתאים 
לדרישה שסכום־הזוויות במשולש עולה על ״ 180 . רימאן 
התכוון לחקירת תכונותיו של המרחב כולו מתוך תכונות 
.האלמנטים האינסיני^סימליים׳ (ע־ע ג׳ די 5 ךנ?ללית); 
אך את התכונות הפשוטות של ג׳ מחוסרת מקבילים 
(,רימאנית־) אפשר לתאר גם במסגרת הג׳ הא^סנקרית. 

אכסיומות־הג׳ הרגילות מביאות לידי הג׳ האוקלידית 
מזה וההיפרבולית מזה, אך לא לג׳ הרימאגית או,האלי?טית־. 
שבה אין מקום למקבילים — משום שהמרחב הוא אינסופי 
בשתי הג׳ הראשונות, ואילו בג׳ האליפטית הישר הוא 
קו סגור סוסי, ולכן סוסי גם המרחב כ 2 או 3 (או יותר) 
ממדים. משום כך מתבלטת מכין האכסיומות הרגילות 

אכסיומת ־ ד.םןר: מתוך 
שלוש נקודות החלות 
י 0 בישר אחד. נמצאת רק 
אחת בין שתי חברותיה— 

אכסיומה שאין לה תוקף 
בג׳ האליפטית. 

אם בשחי נקודות 4 ו 8 של הישר * (ציור 4 ) נעלה- 
במישור ססויים דרך • — אנכים ,לאותו הצמר־, הרי הם 
נחתכים לפי הג׳ האליפטית בנקודה ידועה ס, וקל לראות 
שכל אנך על • באותו מישור לאותו עבר, למשל בס, 
עובר דרך ס. הרוחק 4 בין 0 ובין הישר • אינו תלוי ב*. 
אלא הוא גודל קבוע במרחב האליפטי הנידון. כיוצא בו, 
נמצא לעברו השני של • נקודת־ חיתוך משותפת יס, 
הנמצאת גם היא ברוחק 4 מ*. נמצא. שהישר הוא קו 
סגור בעל אורך סופי קבוע (.קוטר־העולם־); לפיכך — 
מחוך שלוש נקודות החלות בישר אחד, נמצאת כל אחת 
בין שתי חברותיה (בדומה למעגל. למשל בקו־המשווה 
של כדור ־הארץ). 

כבג׳ ההיסרבולית, גס בג׳ האליפטית שני משולשים 
הם שווי־שטח אם סכומי־זוויותיהם הם שווים, והם חופפ״ם 
אם זוויות מתאימות שוות בהם. שטחו של משולש הוא 
מתכנתי ל״עודף־המשולש־, כלומר: להפרש בין סכום- 
זוויותיו ובין זווית שטוחה. 

יש להבחין בין שגי המקרים, שהגקודות ס ויס הן 
או שונות או מתלכדות. 

במקרה הראשון — מכונה הג׳ .דו־אליססית־, ובה 
מתבטלת האכסיומה שדרך שתי נקודות עובר רק ישר 
יחיד (שהרי הישרים ׳ 040 ו ׳ 080 הם שוגים), וטענתה 
נשארת בתקפה רק לגבי חלקים מצומצמים של המרחב. 
ארכו של כל ישר שווה ל 44 , ויש לו שגי ,מרכזים־: 
למשל: ל• המרכזים ס ויס. לג׳ הדו־אליפטית במישור 
יש תבנית פשוטה— הג׳ על־פגי כדור: קו־המשווה מותאם 
לישר *, הקטבים מותאמים לנקודות ס ויס, וקווי* האורך — 
לאנכים על *. 

במקרה השני ( 0 = ׳ 0 ) נקבל ג׳ .חד־אליפטית־, שבה 
נשארת האכסיומה הב־ל בתוקף כללי, ובה אודך הישר 
שווה ל 4 2 . גם לג׳ זז במישור אפשר לתת תבנית על־ 


ציור 4 




121 


גארמטריה לא־אזקלידיר/ — גאוסטריד, מרוי?טיויוו(דזטלית) דאפיניית 


122 


גבי כדוד, מתוך זיהוי כל שתי נקרדוח-אנסיפודיות"(קצותיו 
של קוטר) — כלומר, בעיקרו של דבר, מתוך ציסצום לחצי־ 
כדור. 

הגהל״א עולה בחשיבותה על הג' הרב־מסדית (ע״ע) 
מבחינה עקרונית־אכסיומאמית, פילוסופית וגם פיסיקאלית. 
היא פתחה אפקים חדשים לגמרי, לא רק במובן גאומטרי, 
אלא גם לגבי תורח־ההברה (כניגוד לתורת ר,אפריורי של 
קאגט) ולגבי ביסוס יסודות המאתסאסיקה בכללה. אפילו 
בראשית המאה ה 20 עדיין היו פילוסופים בעלי־שם, כגון 
דדיש (ע״ע), שסירבו לקבל את הגאומסריות הלא־אוקלי־ 
דיות, אעפ״י שהצדקתן במובן של חוסר־סתירה כבר הובטחה 
ע״י התבניות המתאימות. 

השאלה: אם עולמנדבסועל הוא מרחב אוקלידי או היפר¬ 

ד ד 

בולי או אליפטי, שייכת לא לגאומסריה כי אם לפיסיקה, 
כפי שכבריציין רימאן בשעתו. מתורת היחסות הכללית(ע״ע) 
נובעים נימוקים חזקים לראיית חלל-עולמנו כמרחב אליפסי, 
ולכן סופי(ע״ע ג , דיסרנצ:ליח). בבעיה זו משתלבים שיקו¬ 
לים הנובעים מתורת־ההכרה, ואין היא ניתנת להכרעה 
פשוטה בדרך ניסויית, מאחר שבג׳ האליפטית, למשל, כנגד 
ק׳סר־עולם גדול למדי, יש תוקף לחוקי הג׳ האוקלידית 
בחלקי המרחב שאינם עולים על חסם פתאים. 

יח״ה הולזנברג, אכסיוססיקה ויסודות ההנדסה הלזראבסלי- 
דית (ססנצל, ללא ציון שנה>! 07014717x01 ,ו; 1 י**ן 1 * 1063 .א 

,( 41 * 151 . 8 . 3 > . 41 *) 11 )/ 0701 ? / 0 (■ 07 ) 1/1 1/17 04 1171 ) 71701 ? 

7 )/ 1 ) 1111 )/ 0 . 574 ) 01/1 ??(! ) 11 > 01x7 .סתגודז* 1 א . 6 ; 1914 , 1891 
הוצאה עס ביאוריים סאוז) ח)^)!/ )! 1 ח %0%711 ) 17171 ( 01 ) 0 
- 0 ? 1177 ) 011 ) 1 / 1 017 , 1 * £418 .?- 1 * 511014 .? ; 1923 ,(ה. [יל 
- 1 * £418 .־£ ; 1895 , 601111 ( 011 £11 ! £117111 004 0 ) 74117111111 
4 ) 1 /) 11411 ) 11 ) £1 ) 41 . 4 1117 ) 6751/11 1117 114474 ) 71 ( 1 , 1 * 14 * 541 .? 
)) 4 ) 1 ) 1 60 ,* 34 * 0:41 ? . 1 ? ; 1913 , 1899 ,( 2 כרכים) )■ 17 ) 014 ) 0 
הרלק השני דן בגהל״א. הספר יצא) 1902 , 0111/17 ??£? 71 
בנזחרורוח רבות ותורגם לשפות רבות, גם לטברית ס*י 
■ 70 ! 60 , 600013 .א ;(י. גרינפלד; וזנזדע וההיפותזה, תרצ״א 
הופיע בכמה מהדורות ותורגם) 1906 , 70 ! 1 1 ) 74 ! 401 717,0 ״> 
707471717 ! 10 נ 1104 ) 14110/111 , 1 > 0 * 1 *ב 84 :(לשפות אחרות 

117 ) 11411 ) 2/17/117111 . 44143410 * 6 * 1.4 .?£ : 1922 , 111/17447 ) 41 04-74 
■ 11 ^ 11 )- 11 /) 41 0717144!74 4 41x7 ע , 141 * 10 .? ; 1923 . 0701471717 
4, 2/04-71x1141704 *]**ס 0 . 61 . 5 . 14 ; 1928 , 0701471717 410/17 
04 )'/> 2104-7111 סז 104 ) 1440411 .)! 01 ^ 1 . 9 \ ; 1947 ,? 07014717 
) 171 ) £041 ! 10 2 1104 ) 14110411 < ) 5 *נ 44 * ז \ . 5 ) ; 17 1948 ) 014 ) 0 
. 1931 ,) 41017 ) 41 ) 1 ) ) 1/104 ) 14 10 07 ? ) 44 ) 747/141 - 404 

א. ד- פ. 

נא 1 מ 9 ך*ד׳ סינתטית, שיטה של טיפול בכללותם של 
היצירים הגאוימטריים באמצעותם של תהליכים 
גאומטריים — שיטה שיש בה משום הרחבה והכללה של 
שיטותיה של הגאו׳מטריה האלמנטארית. 

בגאוימשריה האלמנטארית, כפי שפותחה מימי היוונים עד 
ראשית התקופה החדשה, נעשים ההגדרה של כל יציר 
גאו׳סטרי והטיפול בו בדרכים, שהן מיוחדות לכל יציר 
לעצמו. החל מן המאה ה 17 הומצאו שיטות כלליות, שעקרו־ 
נותיהן מכוונים לכל היצירים הגאומטריים באופן אחיד. הצד 
השווה בשיטות אלו הוא שהיצירים נבנים מתור -אלמנטים" 
(עס״ר נקודות! אך גם ישרים ואלמנטים אחרים יכולים 
לעמוד במקום הנקודות) על-םםך יחסי־קשר מסויימים ביני¬ 
הם. הבניה יכולה להעשות באמצעות מספרים וע״י פעולות 
אריתמטיות ביניהם (שיטת־השיעורים, ע״ע ג׳ אנליטית) 
או בעזרת תהליב־ם גאוממריים, הקובעים את מקומותיהן 
של נקודות־היציר — ג׳ ם י נ ת מ י ת. השם -סינתטי" איבו 
רומז לסינתזה במובן הפילוסופי! הוא בא בעיקר לציין את 


הביגוד לשיטות האנליזה (ע״ע) במובנה המאתמאטי. מבחינה 
עקרונית ביתן ב ל מקצוע גאו׳מטרי (ג׳ במישור, ג׳ במרחב 
בעל 3 ממדים או יותר! ג׳ פרויקטיוית ואם עי ת (ע״ע], וכר) 
לתיאור ע״פ השיטה הסינתטית. 

אף כי יש למצוא רמזים לשיטה זו בג׳ היועית שאחרי אד 
קלידס, יש לראות שגי חוקרים צרפתיים כיוצרי הגה״ס: ז־זרג 
(ע״ע) ופונסלדי (ע״ע). ספדו של דזאדג על הפרספקסיווד, 
הופיע ב 1636 ! הוא מכיל את משפטו הקלאסי על משולשים. 
חשוב עוד עתר ספרו 16390 : ססס!): 61 ( 0 ־ 1 ק 01111100 ־ 81 

3966 0606 1 ו! 1 " 1 > 60600166$ ) 165 ) $) 0611060 זצס * 30 16101:6 ) 3 

פ 13 ק סט (-תכנית זמנית לחקירת מה שקורה בהיפגש חרוט 
ומישור"). ספרים אלה בפסלו בעיני בבי-דורו, הן משש 
ליקויים חיצונים שן משש שביטול ההפליה בין ישרים 
נחתכש למקבילים היה חידוש שסירבו לקבלו. רק מעטים, 
ביניהם פסקל (ע״ע), הבינו והוקירו את שיטת מחקריו של 
דזארג, שיצאו סתורת הפרספקסיווה באמנות-הציור והסתמכו 
על ההטלה המרכזית (ע״ע ג׳ פרויקטיוית) לגבי יצירים 
גאו׳פטריים בכלל וחתכי־חתרש בפרס. אחרי מותו נשכחו 
האיש, ספריו ושיטתו לחלוטין, ורק ב 1845 נתגלו מחדש 
על־ידי מ. של( 01135165 שלידיו נזדמן במקרה ם(סס 
של ה 111100 * 840 . 

בהסתמכו על מחקריו של מעז׳(ע״ע) בגאויממריה התאו־ 

רית (ע״ע), זכה פוגסלד, לגלות מחדש את השיטה הסיג־ 
תסית — רחד עם זח את עיקרי זע׳ הפרויקסיווית! בספרו 
הים 1 די ג 6 זט £1£ * 16 > 65 ׳ 5 נ 661 ( 0 זק £5 ) 16 זק 0 זק 163 ) 6 ) 431 * 1 ', 
שהופיע ב 1822 , נתן צידוק והסבר לא רק ליצירים ¬האינ¬ 
סופיים" (של הישר, המישור שר) כי אם גם לנקודות 
-הדמיוניות״, בפרט לאלו של המעגל! תורת הקטביות 
הביאתו לעקרון היחס הכפול (ע״ע ג׳ פרויקטיוית). 

בכל הספרים האלה מופיעה השיטה הסינתטית כשהיא 
מעורה ומשולבת בשיטה האנאליטית. השיטה הסינתטית 
הצרופה פותחה על יסודות מוצקים יותר בדור שאחרי 
פונסלה ע״י י. שטינר, מ. שאל וחבריהם. בין שתי השיטות 
חלו התחרות והיאבקות ממושכות, שהגיעו לשיאן כשהצליח 
ק. ם(ן שטוט () 1 >ט $0 חס׳י . 0 ) לבסס את עקרון השם 
הכפול על שידות סינתטיים. מתוך היאבקות זו נתברר, 
שההפרדה הקיצתית ביו הגישה הסינתטית ובין האנאליזה 
מונעת התקדמות רצויה מאוסטריה, שאז התחיל מיזוג 
השימות הסינתטית והאנאליטית, שהוא המקובל היום. 

,( 2 הכרכים הראשונים) ? 17 ) 014 ) 0 / 1 0 )!? 1 ) 4 ! 7 ? , 4 ** 831 .? .מ 

; 1949 , 1047 ? ) 110 ) 7 ( 70 ? ( 70 ? ) 1/1 ■ 4 * 4 *ג< 0 . 84 . 5 . 1 ־ 1 : 1922 

. 1951 , 11!47 4( 0. 07107 !1x1 ס 1 ח 1/11 ס 10 070077 6 , 011 ) 3 ־ 1 ־ .א 

א. ה. פ. 

גאז^ויה פיזיקטץית (הטלי־ת) ואפיגית׳ מקצועות 
גאומטריים, שיש בהם משום הרחבת הקפן של 
הבעיות הגאומטדיות הנידונות בגאימטדיה האלמנטארית! 
לשון אחרת: הרחבת הגאומסדיה מבחינת החומר הגאומטרי 
(ע״ע גא׳מטריה). הרחבה זו מושגת ע״י בחינת תכונותיהם 
של יצירש גאומטריים, הנובעות מיחסיהם ההדדיים הנשמ¬ 
רים בדרכים שונות של הטלה (ע״ע). 

העתקתו של יציר גא : משרי מישורי בעזרת קרניים 
היוצאות מנקודה אחת (.מרבזיההטלה") והעברתו ליציר 
חדש, החל באותו מישור או במישור אחר, — זוהי ה ט ל ה 
מרכזית. תהליך זה מבוצע בקירוב, למשל, ע״י הצילום. 



123 


גאוממריה מרזיקמיוית (המלית) ואפיניו* 


124 


ס 


בדרו־כלל ההעתק שוגה מן המקור: קווים ישרים מקבילים 
מועברים לישרים נחתכים, וחילופו* מעגל מועבר לאליפסה, 
או אף להיפרבולה או לפאראבולה! קנה־מידה בעל רוחק 
שווה בין תגי־זזחלוקה מועבר לקטע שבו לא רק רחקים אלה 
שונים, אלא אף היחסים בין כל שגים מהם שונים. ציור 1 
רומז לשינויים אלה: , 3 מסמנים ישר ומעגל במישור 
!*ג, הישר , 3 והאליפסה , 0 - את העתקיהם במישור 
,ז*, הנוצרים ע״י הטלה ממרכז־ההטלה ס. 

מה הן תכונותיהם של היצירים הנשמרות (כלומר: 
אינן משתנות) מתוך הטלה מרכזית ז ברור, שכל קו ישר 
מועבר שוב לקו ישר: כל הטלה היא ״קוליגאריות״ (- 001 
ס 1 ז 0 3 תו 1 = קוויות־יחד). כמו כן עובר כל עקום מהסדר השני 
(ע״ע ג׳ אנליטית), ז. א. כל חתך־חדוט, לעקום מאותו סדר, 

אלא שהאליפסה עלו* 

לה לעבור להיפרבולה 
או לפאראבולה, וחי¬ 
לופו. וכן הדבר לגבי 
עקומים מכל סדר 
קבוע ט• הגה״פ היא 
תורת התכונות 
הגאומטריות הנש¬ 
מרות כלפי כל 
הטלה—ביתר דיוק: 

כלפי חבורת כל 
ההטלות, שכן מער¬ 
כת כל ההטלות מהווה חבורה(ע״ע) לגבי הפעולה של צירוף 
שתי הטלות להטלה חדשה אחת. 

מבין התכונות הנשמרות, הפשוטה והחשובה ביותר היא 
היחס הכפול (ס 480 ) בין ארבע נקודות אילו־שהן 
< 8 , 0 , ם, החלות בקו ישר אחד (ציור 2 ). באמצעות 
שיעורים רגילים באותו ישר, החל מנקודת־ראשית שרירו¬ 
תית 0 . אפשר להגדיר אח היחס הכפול על־סמך שיעוריהן 
4 ! של הנקודה בצורה 





ג 0 ^ / 

(—־—=־ (ס 80 *> 
׳ 88 80 ' 


40 וכר מסמנים לא את הרוחק המוחלט, כי אם את הרוחק 
היחסי בין הנקודות, הנקבע בסימני + או - (סימני־הכיוון), 
מתוך מתן שיעורים חיוביים בצד אחד מס ושליליים בצד 
שכנגד. הבחנה זו היא הכרחית כדי לעמוד על הסדר בין 
יצירים גאומטריים (נקודות בישר, ישרים דרך נקודה וכר* 
ע״ע גאומטריה). בציון מיוחד זוכה המקרה שבו היחס הכפול 


<* ? 3 , 1 * <£_ 6 0 4 

ם 0 0 ס * ׳ ~ 


ציור 2 ציור 3 

שווה ל( 1 -)! במקרה זה מכונה רביעייודהנקודות בשם 
״רביעיה האדמונית״, שבה מחולק הקטע £8 "מבפנים" 
ו״מבחוץ" באותו היחס ע״י הנקודות 0 וס (ציור 3 ).— קל 
להעביר את הגדרת היחס הכפול מרביעיית־נקודות בישר 
לרביעיית־קרניים במישור דיר נקודה אחת. 

היחס הגאומטרי הראשוני היחיד, שהגה״פ במישור זקוקה 
לו, הוא יחם "החילה": נקודה חלה בישר. לפיכך, המכשיר 


הגאומטרי היחיד שהיא זקוקה לו הוא הסרגל, המרשה לקשר 
שתי נקודות ע״י קו ישר. העברת מקבילים ומדידת זוויות 
וקטעים הן פעולות שמחוץ למסגרת הגה״פ (אף כי הגדרת 
היחס הכפול משתמשת בארכי־קטעים). 

יחס החילה ניתן לביטוי גם בצורה: "ישר עובר דרך 
נקודה", ומכאן הרעיון של מתן שוויון־זכויות לנקודה 
ולישר במסגרת הגה״ס במישור. לכאורה נמנע דבר זה מחמת 
ההפליה בין המשפט: "שתי נקודות שונות קובעות את 
הישר ששתיהן חלות בו״ — שהוא משפט הקיים תמיד, ובין 
המשפט: "שני ישרים שינים (במישור) קובעים את נקודת- 
החיתוך החלה בשניהם"—שהוא משפט הקיים רק אם היש¬ 
רים נחתכים (אינם מקבילים). מאחר שמקבילים מועברים 
לנחתכים ע״י המלח מרכזית, נמצא יחס-ההקפלה בלתי-מוגדר, 
ונמצאת ההסתמכות עליו מחוסרת מובן בגה״פ. לפיכך 
משתמשת הגה״ם בשיטת "האלמנטים האידיאליים" הנהוגה 
במאתמטיקה החדישה (ע״ע תורת המספרים), ומוסיפה על 
הנקודות הרגילות, האמיתיות, נקודות לא-אמיתיזת או 
אינסופיות, באופן שלכל שני ישרים שונים יש נקודה אחת 
משותפת, שהיא נקודה לא־אמיתית במקרה שהישרים הם 
מקבילים במובנה של ג , פחות כללית. מתוך כך מוענקח לכל 
ישר נקודה לא־אמיתית אחת, שהיא משותפת לו ולכל היש¬ 
רים המקבילים לו! לכן יש למישור כולו אינסוף נקודות 
לא־אמיתיות, החלות בישר אחד— הישר הלא-אמיתי(האינ¬ 
סופי) של המישור. 

בין נקודה וישר במישור נוצרת עי״כ סימטריה גמורה, 
וממנה מתחייבת ד ו א ל י ו ת: מכל משפט נכון על חילה בין 
נקודות וישרים ניתן לקבל משפט נכון אתר מתוך החלפת 
ישר בנקודה ונקודה בישר! יחס ההילה(חל ב"" עובר דרך...) 
עובר לעצמו. 

כל האמור בג״פ במישור נשאר בתקפו לגבי המרחב בעל 
שלושה ממדים ויותר. במקום הדואליות בין נקודה וישר 
באה במרחב התלת־ממדי דואליות בין נקודה ומישור, ובן 
בין ישר (היציר המקשר שתי נקודות) וישר (כיציר המשותף 
לשני מישורים). מהמשפט: "שלוש נקודות, שאינן חלות 
בישר אחד, קובעות מישור אחד שבו חלות שלשתן", מתקבל 
המשפט הדואלי: "שלושה 
מישורים, שאינם עוברים דרך 
ישר אחר, קובעים נקודה 
אחת, שהיא נקודת־החיתוך 
של שלשתם". לכל מישור יש 
ישר לא-אמיתי אחד, שהוא 
משותף לו ולכל המישורים 
המקבילים לו! לפיכך יש 
למרחב כולו מישור לא-אמי* 
תי אחד, שבו חלים הישרים 
הלא־אמיתיים של כל מישור 
והנקודות הלא־אמיתיות של 
כל ישר. 

הניסוח הרווח, שישרים 
מקבילים — או מישורים 
מקבילים — "נחתכים באינ¬ 
סוף", הוא מוטעה בג׳ האל¬ 
מנטארית, ואף באפינית (ר׳ 
להלן), מאחר שהרוחק בין ציור 1 







125 


נאומטריה סרויקטיוית (המלית) ואפינית — גאוממרידז רב־ממדית 


126 


הישרים — או בין המישורים — נשאד קבוע ושונה מאפם. 
אולם יש לניסוח זה הצדקה מסויימת בגה״ם, שבה נקודות־ 
,החיתוך" וישרי־״החיתוך" קיימים כיצירים לא־אמיתיים. 

המעבר למרחב התלת־ממדי מרשה הכללות ושימושים 
חדשים, כגון הטלת מערכת של נקודות, החלות לא בישר כי 
אם בעקום (מישורי או מרחבי). השימוש המפורסם ביותר, 
המשקף אח הקירבה הפחייקטיווית שבין העקומים המישוריים 
השונים מהסדר השני, מבוצע בחרוט מעגלי(ציור 4 ).מישור, 
החותך את החרוט ואינו עובר דרך המרכז 0 , יוצר אליפסה 
( 6 ). או פאראבולה  - את השיעורים החדשים המתקבלים מתוך ההטלה, 
— קבועים ממשיים. ע״י הצבה ז( מועבר ישר 
שוב לישר, אך לאו־דווקא ישר אמיתי לישר אמיתי. ההצבה 
ניתנת להיפוך חד־ערכי אם, ורק אם, ד,קוצב ,*!׳*!*ן שוגה מס. 

נ 0 וי* 1 * 1 


הוכה (ע״י מביוס) גם ההיפוך: כל הלינאריות, כלומר 
התאמה חד־חד־עדכית ורציפה בין נקודותיהם של שני מיש(־־ 
דים המעבירה ישר לישר, היא בעלת הצורה הזאת. מבחינה 
אלגברית אין, איפוא, הגה״ם אלא תורת השמורות של 
ההצבות הלינאריות, שהן הצבות ,הומוגניות", מאחר 
ששוויון־הזכויות בין נקודות אמיתיות ולא־אמיתיות מתבטא 
בשפת־האלגבדה ע״י מעבר משיעורים קארטסיים ( 7 ,ג) 
לשיעורים הומוגניים (ע״ע! ע״ע ג׳ אנליטית) נ£.ף< 1 > ע״י 
הנוסחות 1 = 1 , 4 = ז. ומתן המשוואה 0 =־ £ לישר הלא* 

אמיתי של המישור. 

המעבר למרחב התלת־ממדי מבוצע ע״י שיעור נוסף * 

וכן שיעור הומוגני נוסף. 

מושג היחס הכפול כבר נמצא אצל פפום (ע״ע) במאה 
ה 3 לםה״נ. אולם בצורה ברורה נוסחו משפטיה היסודיים של 
הגה״ם ע״י דזרג (ע״ע) ופסקל (ע״ע) במאה ה 7 ! וחזרו 
ונתגלו ע״י פונסלה (ע״ע)'וע״י בריאנשון (ע״ע) במאה 
ה 19 ; האחרון ניסח את הטענה הדואלית'למשפטו של פאם* 
קאל. הבחינה האלגברית של הגה״ם פותחה בעיקר על־ידי 
קילי (ע״ע). 

ה ג׳ ה א ם י נ י ת ( 15 מ ££1 ב — מהותן, מקביל) מתקבלת 
סן הגה״ם ע״י ציון המקבילים לעומת הישרים הנחתכים ז 
לשון אחרת: ע״י הפליה בין נקודות אמיתיות ללא־אמיתיות. 
ההטלות המציינות ג׳ זו הן ההטלות במקבילים; אף הן 
יוצרות חבורה, שהיא חבורה חלקית של חבורת כל ההטלות 
המרכזיות: ההטלות ממרכז לא־אמיתי (אינסופי). מעגל 
מועבר ע״י הטלה במקבילים לאליפסה, אך לא לפאראבולה 
או להיסרבולה. האליפסה היא עקום ללא נקודה לא־אמיתית, 
הפאראבולה היא בעלת נקודה לא־אמיתית אחת, ההיפר* 
בולה — בעלת שתי נקודות לא־אמיתיות. על היחס הראשוני 


של חילה מתווסף בגה״א יחם ההקבלה ז על הסרגל, כמכשיר 
נוסף — סרגלימקבילים. במקום היחס הכפול מופיע, כשמורה 
יסודית, היחס בין שני קטעים 10 בישר אחד, יחס 
שאינו משתנה ע״י הטלה במקבילים. מבחינה חשבונית באד" 
במקום ההצבה הלינארית השבורה בין השיעורים, ההצבה 
הליגאריח השלמה, המתבטאת במישור בצורה: 

. 1 ' + 7 נ< 1 ־+־ — ך ,!ז + 7 נ<< + *!■—* 

והניתנת להיפוך, בתנאי שהקוצב ,ל, 3 — ,□!.ס ;(כרך ב* 
מיה׳).ב 11 ? 1 א ; 1918 

,הוצאה אנגלית) * 1925 : 11 .! 81 ,״>־ ^ מ ״׳ 1 

- 30 > .£ ; 1949 ,? 17 * 1 * 0 ?€ * 1111 * 0 ( 70 ? ,■צ>מ 111 ו 31 ? .£ . 7 ; 1939 
.' 1952 ,?<ו 01 ?! 70 ק 0 !ז 1 ס 1 *ס!% ? 11 1 * 0 ^ 1 . 0 ז 3 

א. ה. 0 . 

גאזי&יןזדיה ךב־ממךת, כדי להגיע לג׳ ארבע־ממדית 
סינתטית (ע״ע גאומטריה: ג׳ סינתטית) במרחב 
לינארי אוקלידי, נצא מקו ישר (בעל ממד אחד) ונעבור 
דרך בניה למרחבים לינאריים בעלי 2 , 3 , 4 ממדים (על 
מרחבים עקומים לא־לינאריים ע״ע ג׳ ד י 9 ךן?!לית). 

בצאתנו מקו ישר , 3 ובהשתמשנו בפעולה של קישור 
שתי נקידות שונות בקו ישר(שהוא קבוע באופן חד־ערכי), 
נגיע למרחב הדו־ ממדי הליגארי האוקלידי , 3 , שהוא 
המישור, על־סמך שלוש האכסיומות הבאות: 1 ) קיימת 
לפחות נקודה אחת ג ק מחוץ ל נ 5 ; 2 ) אכסיומת- 
המקבילים של אוקלידס (ע״ע ג׳ לא־אוקלידית): 
3 ) אכסיומת הלינאריות של , 3 : אם נקשר כל נקודה 
של ! 3 ל, ק בקו ישר. יוגדר , 5 כמערכת כל הנקודות 0 
החלות בישרים המקשרים האלה. לרבות הנקודות 0 החלות 
במקביל ל! 5 דרך הנקודה , ק (הנקודות 0 "חלות" ב נ 5 ); 
אכמיומת־הליגאריות טוענת: כל נקודותיו של ישר, ששתיים 
מנקודותיו חלות ב, 3 . חלות גם הן ב, 8 , ז. א.—ישר כזה חל 
כולו ב, 3 . לכן יש לישר, שאינו חל כולו ב, 3 , לכל היותר 
נקודה אחת משותפת עם , 3 . — סני־הכדור מהווים מרחב 
דו־ממדי עקום (לא־לינארי), מאחר שהישר המקשר שתי 
נקודות החלות על פגי־הבדור, אינו חל כולו על פני־הכדור. 

כיוצא בו. ניתן המרחב התלת־ממדי, 3 להיבנות על־סמך 
האכסיומה, שיש נקודה 8 ? מחוץ ל, 5 . נקשר כל נקודה של 
, 5 ל,.ן בקו ישר, ונוסיף על הישרים האלה את המקבילים 
ל, 3 דרך 8 <ן, כלומר: הישרים דרך ,<* המקבילים לאחד 
הישרים החלים ב נ 5 . , 3 מוגדר כמערכת כל הנקודות החלות 
בכל הישרים האלה. קל להוכיח — ואפילו מחוך תהליך 
בשני ממדים בלבד — שהמרחב , 3 הוא לינארי: כל ישר, 



127 


גאוממריד, רב־מטדימ—גאדבטריה תאדרית 


128 


ששתיים סנקידה־דו חלות ב< 5 . חל כולו ב^. , 3 אינו תלוי 
בבחירת י 5 ו,*!. אלא כל ישר ,׳ 3 של , 3 יהד ? 0 נקודה 
של , 5 שאינה חלה ב,׳ 8 יוצר אותו נרחב , 5 

אט נוסיף את ראכסיוסה, שיש נקודה ,ק שחוץ ל, 5 ■ 
ונקשר כל נקודה של , 5 ל,.! בקו ישר ונוסיף את הישרים 
דרך ,ק .המקבילים ל^", כלומר המקבילים לאחד הישרים 
של , 3 - נקבל את המרחב הארבע-ממדי הליןאדי 
האוקלידי , 5 מרחב כמותו , מתקבל. אש נבא מאיזה מרחב 
תלת־ ממדי שהוא ,׳ 3 הקל ב, 5 . ונקשר את נקודותיו לנקודה 
איזו שהיא של . 3 שאינה חלה ב,׳ 3 . בדרך ־כלל נחתכים 
שני מישורים לא׳יסקבילים של , 5 בנקודה אחת בלבד, פרס 
למקרה ששניהם חלים באותו הסוחב התלת־פסדי: פישור 
וישר ב, 8 .מצטלבים" בדרך־כלל, בדומת לישרים מצטלבים 
בשלושה מכדים. הם שטון — הגוף הקבוע ע־י מספר־ 
נקודות מינימאלי — של המרחב התלת־־ממדי הוא האר ב עזן, 
הנוצר ע״י קישור קדקדיו של משולש אל נקודה שמחוץ 
למישור המשולש, ואילו הפשסון של , 3 הוא מחומש־ 
התאים. הקבוע ע״י 5 נקודות שאינן חלות במרחב חלת" 
ממדי אחד: יש לו 5 קדקדים, 10 מקצועות, סו סיאות 
ו 4 .תאים״ תלת־מפדיים. כנגד 5 הסיאונים המשוכללים 
שב, 8 קיימים ב 5 4 6 .א־סוכוישים״ משוכללים: מחומש־ 
התאים המשוכלל הוא אחד מהם, וכן איסוסופ-המידה, 
המתאים לקוביה ב י 5 . — כנגד המרחבים התלת־ממדיים 
הליג 5 .ריים, מוגדר מרחב חלת־ממדי עקום כמקומן 
הגאומטרי של כל הנקודות של 3 4 הנמצאות ברוחק קבוע 
נתון מנקודה נתונה: מרחב זד- המכונה על-כדור, מתאים 
לכדור(פני־בדור) של , 5 כלומר: למרחב הדו־ממדי העקום, 
שגקורותיו נמצאות ברוחק נתון מנקודה קבועה של , 3 . 

אין קושי עקרוני בהמשך תהליך זה, המביא למרחבים 
לי.אריים ןןוקלידיים בעלי 5 . 6 ״.. מנדים. מבין הבעיות 
המתעוררות מתוך כך, תצויינה שתיים: 1 ) איזה מרחב נקבע 
ע״י שני מרחבים נתונים. כשלשני אלה יש משותף כסויים 
(לפחות גקידה אחת) או בהעדרו של משותף: למשל — שני 
ישרים ק בעים מישור אם הם נחתכים או מקבילים. אך 
במרחב תלת״ממדי הם מצטלבים: 2 ) ההקבלה וה״אינוך* 
נעשים בעלי משמעות כמותית־יחסית, ולא מוחלטת: 
למשל — כבר ב,^ שבו ישר יכול להיות מצונך־בחחלם 
למישור, אין מישור מאונן־בהחלס למישור אחר, מאחר 
שבשני מישורים כאינכיב־נביכול הקים גם יערים. כך 
שישר של מישור אתר מקביל (ולא מ*ונך) לישר של משנהו. 

במקום הטיפול הסיגסמי בג׳ הרב־סמדית יכול לבוא 
ללא קושי גם הסיפול האגאליטי (ע׳־ע ג׳ אנליטית). 

הג׳ הרב״פפדית נוצרה בראה ר, 19 , ובניגוד לג׳ הלא* 
אוקלידית (ע ע) הקשיים הטמונים בה הס יותר מאופי 
^כני מאשר מאופי עקרוני. מראשית חמאה ה 20 מסגלים 
גם ב.מרחבו של היל^רם• (ע״ע) שיש לו מספר אינסופי 
בר״רניה של מבדים: אולם משמעותו של מונח זה היא 
אנאליטית ולא גאומטרית. 

א״ה פרנקל, מבוא לסתיססיקה, ב. חטיבה ג (בהכנה) ז 

11 ^ 1 > 0 ־ 1 ///ל>/ 0 ־/ 

* 7 /ס 7 ) ?* 11 ס* * 101 *^ 11 * 0 ״הה 1 * 41 .? 11 שז 5 תוי׳$ 

-ו 0 . 71 : 1-1 ־ £0149 01 , 111 ( 5 ־ £01 . 11 ; 1929 , 

411014 * £0 ,־ 64411 .ט .( 1 ; 1940 ,. ¥015 2 . 1 * 1:01 

0 י 9 ול) • 1950 ^ 111 ^ £14 .£] *ז 114 !>$ : 19.45 

.(נובליסנד 


|אזבמן י 'ה תאזיית. ענף הבאתכאטיקה. העוסק בשיטות 
לתיאור עצמים תלת־פמדיים בתמונות מישוריות. 

שמהן ניתן לקבוע ללא דו־מדמעיות את תכונות העצם 
השתואר מבחינת צורתו, גדלו ומצבו במרחב. מתפקידה 
של הגה־ ת הוא לסתור בעיות בנוגע לעצמים המרחביים 
בדרך תיאורם בתמונות המישוריות, לברר את הבעיות 
הנידונות באמצעות תמונות אלו. ולמצוא את פירושו 
של הפתרון כתכינווזיו של העצם המרחבי. הגה״ת משמשת 
ככשיר יסודי בענפים רבים של הטנג־קד- הארכיטקטורה 
והאמנות: היא מספקת תמונות פדוייקות והסתכלותיות 
של חלקי־מכונות, בניינים וכד/ והיא מאפשרת להכין 
לחלקי־מכונות, בניינים וכו׳ תכניות המסגלוח את בעל* 
השקצוע לבנותם. שימושים אתרים לגהית הם בתיאור 
צללים ובציור מסות. 

השיטות. התהליך הגאוסטרי ה תונח ביסוד כל שימוח 
הגה״ח הוא פעולת הןן^ה: מושכים סנקידה קבועה 0 
את הישרים העוברים את נל נקודותיה 4 , ס, 0 , ... של 
צורה ? ומביאים אותם לידי חיתוך עם מישור קבוע ", 
כך שמתקבלות נקידות״החיתוך י 4 ז י 3 , ׳ 0 .... בהתאמה 
הצורה המישורית י*. המורכבת סן הנקודות ׳ 4 .* 0,8 .... 
נקראת הן!מל של ? על מישור־ההסלה או הלוח *: 
• 4 , י ם,י 0 ... הן הסליהם של 0.8.4 ...,בהתאכה. ינקודה 
ס נקראת מרכז־ההסלד- והישרים * 044 , * 088 , * 000 ..., 

נקראים קרניים מטילות 
(ציור 1 ). כרכז־ההסלה יכול 
להשצא בכל נקודה מחוץ 
ללוח. בסקרה הפרסי שבו 
.חלה ס באין־סוף״, כלומר: 

שכו הפכו הקרניים המטילות 
לם קבילים — נקראת ההפלה 
בשש הטלה במקבילים. 

בכל מקרה אחר קיימת הם ל ה 
מרכזית או 9 ךסןק* 

טיווה. כשהקמים המטילות 
רמקבילות הן ניצבות ללוח— זוהי הטלה במקבילים 
ניצבים. 

שיטת ההטלה במקבילים ניצבים על 
שגי לוחות (שיטת יסוד וגובה). זוהי השיטה 
המקובלת ביותר בשימושים הרבניים. והיא הנקראת 
.שיטת הגה״ת״ סתם. לפיה קיימים שני לוחות ^ 
ניצבים זה לזה. עפי־ר מציירים את כמאוזן (.ל ו ת¬ 
הי ס ו ד") ואת ,* נמאונך (.לוח -הגובה״). הישר 1 
המשותף ל |" ול," נקרא הציר. לפעמיש מוסיפים לוח 
שלישי הלוח הצדדי או לוח־ הפרופיל. 
לוח זה נבחר בניצב לשני 
הלוחות האחרים. כלוכר — 
גם הציר ניצב עליו. ד.םלי 
נקודה (או צורה) על שלושת 
הלוחות נקראים, בהתאמה. 
תרשיס-היסוד. תרשים־ 
הבובה ותרשי 0 *ה 8 רופיל של הנקודה (או הצורה). 
את שני התרשימים (או את שלשתם) מאחדיס בגליון־ 
שירטוט אחד (ציור 2 ). 

תיאור נקודה 4 : מוצאים את הטליה • 4 .*• 4 של 
4 על שגי הלוחות בהתאמה (ציור 3 ). בכדי לקבל את 





129 


נאוממריזז תאורית 


130 


התיאור על־גבי גליון־שירכוט יחיד, מסבים את 1 ״ סביב 1 
עד שחלקו הקדמי מתלכד עם חלקו התחתון של ,*•״ והנקו¬¬¬ 
דה י£ מגיעה אל ונקודה ׳ 4 עתר. ׳, 4 , ״.* הן שתי נקודות 
במישור אחד המשמש כנליון־השירטום (ציור 4 ). הרוחק 
של נק־דה מן הציר אינו משתנה בשעת הסיבוב, 
ולכן רחקיהן של ושל ׳.* סו הם שווים. ־**, 
היו קרניים מטילות ניצבות ללוחות: לכן מתקבל 



1 -י , 1 

ציור 3 ציור 4 

על גבי גליון־השירטוט כישר ניצב על הציר 1 . כשמש¬ 
תמשים גם במישור מסבים גם אותו ער התלכדותועם י זג. 

תיאורו של קו ישר: לפי אותה שיסה מתקבלים 
הטליו של קו ישר • על שני הלוחות בדרן־כלל 

כשני ישרים י*, ״*, בהתאמה. אחרי סיבובו של 1 " מופיעים 
על-גבי גליון-השירםוט שני ישרים ' 8 . ״•. חשיבות מיוחדת 
יש לשתי נקודות־החיתוך של < עש 1 " ו,"; הן נקראות 
נקודות ־הןק;ה של הישר (ציוד 5 ). 

בניה יסודית: מציאת תיאורו המלא של ישר *, 
כשבגליון־השירמוט נתונות נקודות־העיקבה של • — ,ז, ,יד. 
הטלה של ! 1 על הוא ! 1 עצמה, ואילו הטלה על 




ציור 6 


הוא ״! 7 ונמצא על 1 . כמו-כן מתקבל: ואילו ,יד 

נמצאת על 1 . תמונותיו של 8 הן, איסוא: *• דרך ין 7 ,ז 
ו״• דרך , 7 ״, 7 (ציור 6 ). 

תיאורו של מישור: המישור, שהוא בלתי-מוגבל, 
מכסה לפחות אחד משני הלוחות בשלמותו: על גבי גליון־ 
השירטוט מופיעות, איפוא, נסודות־המישור ככל נקודות־ 
הגליון. לעומת זאת אפשר לתאר מישור ע*י שגי ישרים 
המונחים בו, ומשתמשים לשם כך בשני הישרים המשותפים 
למישור עם כל אחד מן הלוחות. ישרים אלו נקראים 
ישרי־העיקבה של המישור. כשמישור מכיל את הציר, 
שתי עיקבותיו מתלכדות בציר: וכדי לתת תיאור מלא 
למישור כזה בעזרת עיקבותיו, פן ההכרח להזסיף לוח־ 
ברופיל ולתת גם את ישר־העיקבה שבתוך הלוח הזה. 

שימות תיאור אחרות: א) באלסיונומסריה מתואר 
העצם התלת־ממדי ע*י תמונה על-גבי לוח אחד בלבד, 
והתיאור נעשה בדרך ההטלה במקבילים. לשם מניעת 
אי־בהירות, רצוי לשים את הלוח במצב כזה שלא יהיה 
ניצב לשום ישר של העצם המתואר. במקרה של הטלה 
במקבילים ניצבים נקראת השיטה אכסיונומטריח 
ניצבת, וגבל מקרה אחר — אכסיונומסריה 
חפשית או מלוכסנת. אס נתונה מראש מערכת 


שיעורים קא־טסיים שציריה ניצבים זה לזה, מקצרת 
האכסיוגוססריה הניצבת כל קטע שכיוונו כאחד הצירים — 
ביחס קבוע. אם יחסי־ ה קיצור בכיוון הצירים * ץ, ■ 
הם 1 . !/, ׳י. בהתאמה — קיים באכסמטמטריה ניצבת: 
2 = •*׳+<.* + יג. 

גס באכסיונוממריה חסשית משתנים ארכי-קסעים מקבילים 
ביחס קבוע: אך יחס זה אינו יחס־ק צור דווקא. כי הקטע 
עלול גם להתארך בשימושיה המעשיים של האכסיו- 
נומסריה החפשית נוהגים לעתים תכופות לשים את הלוח 
במקביל לאחד ממישורי־השיעורים, לםשל לסישור *—* 
המאונך, שיטה זו נקראת הטלה פרשית: בה מופיעים 
קטעים מקבילים לציר 7 בזווית נתונה (כגון * 30 ) לציר * 
וביחס *קי צור נתון (כגון ,/י). 

ב! שיטח ההטלים הס סי מנים, משתמשים 
בהסלה במקבילים ניצבים על לוח אחד, ורושמים ליד 
הסל בל נקודה מספר המציין את תחק הנקודה מן הלוח, 
מסומן בסימן + או — , אם הנקודה פעל ללוח או מתחתיו. 
בהתאמה. על השיטה הזאת מבוססת המפה הט־&יגראפית. 
שבה מצויירים קווי־ גובה המקשרים את ר,סלי הנקודות 
בעלות גובה שווה מעל פני־הים, 

ג) ה 9 ךסןקסיווה מ־סרת תיאור בהתאם לתמונה 
כשי שהיא נראית לעינינו. מרכז־ההמלה הוא העין, והלוח 
הוא גליון־השירטוט. תמונותיהם של ישרים מקבילים נפגשות 
בנקודה אחת, היא נקודוו־המגוז. עפי׳ר משתמשים 
ב וח מאונך: בט ־,רה זה חותך מישור אפקי דרך מרכז-ההמלה 
את הלוח בישר אפקי, הנקרא קו־האופק. על קו־ 
האופק הזה חלות נקודות־הגיגיז של כל הישרים האפקיים. 

לתולדות הגה •ת. יש לשער. שכנר בזמן העתיק 
ירעו להשתמש בתרש-ם־יסוד ותרשים־גובה לשם תיכנוך 
בניינים. עדות לכך נמצאת בספרו של ויטרוביוס (ע־ע) 
על הארדיכלות. מן המאה הראשונה לפסה״ג• התקדמות 
מסוייסת בשטח זה ובפיתוח הציור הפרספקטיווי גסזמגת 
במאה ה 15 בספריהם של אלברטי ןע*עא האחים 1 ן איק 
(ע־ע) ולא גרדו דה וינצ׳י (ע־ע), שביססו בספריהם על 
אמנות־הציור את שימוש הפרססקטיווה על בניה מאת־ 
מאסית. וביחוד אחיב בספריו של דירר(ע-ע) על,גאומטריה 
ופרססקטיווה״( 1525 ) ועל.פר. פ רציות בגוף־האדם*( 1528 ). 
אולם את ביסוס הרעיון של הגה׳־ת של יטיבו יש לייחס 
לפוןז׳(ע*ע>, שכטשרטם תכנ ות־ביצורים פיתח בצעירותו 
את שיטת היסוד והגובה. המצאתו הוכרזה כסוד צבאי, 
ולמונז׳ הותר לפרסמה בפני חניכי ביהיס הצבאי בלבד: רק 
ב 1794 הורשה להרצות בפומבי על תורתו. ספרו.גאומסריה 
תיאורית- מכיל לא רק תיאור השיסה, אלא גם הוכחות 
מא״מאטיות שאפשר לפתור בשיטה גראפית זו את כל 
הבעיות בנוגע לרחקים, זוויות, שטחים ונפחים. עם עבודותיו 
של מוגר הושלם למעשה ביסוס הגה־ת, וכל השיבלולים 
המאוחרים יותר לא שינו הרבה בעקרונות התורה. 

ל. בובפיליולי, הגדשה תיאורית(מהדורה שניה, חישזז 1953 ) 1 

;( 1795-1799 ,זוזיקז ?!ז 1 ? 0141 ? 0 .ש 1£ ו 0 >< . 0 

, 1006 ; 1901 , 44 < 11 ! 1441 ? 41 < 11-14 ?!< 4 ס?% 411 ,מוון>רמז£ . 7 

004144 .זןו 1 :>נ 1 < 81 ; 1933 ,ץ 4 )? 1 חס? 0 ? 44 ו 1 קו?? 1 ? 0 / 0 ו? 1 קו 4 ח 4 ? 
■ 444 ק 1 ! 0 < 7 .ץ״ז}) 0 ■ 1 ; 1942-15 ,?/ו: 1 קו?? 4 ? 41 ?! 44 ?\ 044 ?% ?{> 
,ג.ןיןו 1 ז^ * 411110 ) :* 1945 ,?<וו 1 <ןו?? 4 ?/ 4 ? 11 ? 11411 

- 0 < 1 .> 1.1 ::ם •ל.; 1948 ,??!? 0441 ? 0 ( 1 ? 41 ח? 11 ?ו 4 < 4 ו 41 ?? 41 ( 441 ו< 1 ?ו 1 ? 0 
. 1952 ,? 1141 <] 1 ?? 1 ) 4 ? 1 ? 1 ?<* 01 ? 1 ן 04 , 11X0111 .) .] 

ר. א. 



131 


גאון, גאוניים 


132 


גאון, גאונים! התואר הרשמי של ראשי-הישיבות של 
סורא ופומבדיתא בבבל, שהיו מוחזקים ומוכרים 
כסמכות העליונה של ההוראה בישראל בתקופה שמסוף 
המאה ה 6 (או מאמצע הסאה ה 7 ) עד 1040 (בערד)! 
במאות ה 10 וה 11 שימש תואר זה אף לגבי ראשי־הישי- 
בות בא״י, ובמאות ה 12 וה 13 — לאחר תקופת-הג" 
במובנו המדוייק של המונח — גם לגבי ראשי־הישיבוח 
בבגדאד, דמשק ומצריים ! לבסוף נעשה תואר־כבוד לכל רב 
וגדול בתורה. המונח ג , נתקצר, כנראה, מ״ראש ישיבת גאו! 
יעקב״ (ע״פ חוד מז, ה) 1 הפירוש בדרך הגימטריה המצוי 
בספרות הרבנית — "גאוך בגימטריה 60 , כמניין מסכתות 
התלמוד —״ אינו אלא פולקלוריסטי ! גם אטימולוגיות זרות 
ופירושים שונים אחרים, שהוצעו ע״י חוקרים חדישים, אינם 
מתקבלים על הדעת. 

1 . גאוני סורא ופומבדיתא. אי! לקבוע בדיוק 
את הזמן, שבו הונהג התואר ג׳. ר , שרירא (ע״ע; וכן ר , 
להלן) מכנה בו דרדקבע את ראשי שתי הישיבות החל 
משנת תת״ק למגיין־השטרות ( 589 ), שבה חידשו הישיבות 
את פעולתן הסדירה! אך הוא מזכיר גם שמועה או מסורת, 
שד׳ רבאי — שמלך בפומבדיחא בערך ב 540 — 560 — כבר 
"היה ג" ("ואמרין דגאון הווה"). אולם יש סבורים. שתואר 
זה והזכויות המיוחדות לישיבות לא הוענקו אלא לאחר 
כיבושה של בבל בידי הערבים, ושזכתה לכך סורא תחילה, 
ואחריה סומבדיתא בהתערבות סיעתו של עלי. החוקרים 
ההולכים בדרך זו קובעים אח תחילת הגאונות לשנת חי״ז 
( 657 ). — בצד התואר ג , שימשו גם התארים "ריש־מתיבתא" 
ו״ראש־ישיבה", שהיו נהוגים עוד בימי התלמוד, וכן התואר 
"ראש ישיבה של גולה", שאינו מצוי בתלמוד. התואר "ריש־ 
סידרא" ("דאש־הסדר"), שהיה מקובל בימי אמוראים ראשו¬ 
נים (חול׳ קל״ז, ב), נשתכח אח״כ ולא נתחדש אלא בסוף 
תקופח הג", ואף לא שימש לראשי ישיבוח־בבל. לפי מסורת 
שמקורה בישיבת־סורא, הוכתרו בתואר ג׳ רק ראשי־הישיבות 
בסורא ולא חבריהם בפומבדיתא, דעה שנתקבלה על־ידי 
היסטוריונים אחדים (כגון גרץ וגינצבורג), אלא שדברי ר׳ 
שרידא באגרתו ומקורות אחרים סותרים אותה. עצם קיומה 
של מסורת חלוקה — זו של סורא, המונה את "המעלות 
שנתעלתה בהן ישיבת-סורא על פומבדיתא" (נתן הבבלי), 
וזו של פומבדיתא, המדגישה ש״רבנן דילן בפומבדיתא דמן 
יומי דבית שני הוות עיקר גולה״ (ר׳ שרירא) — עדות היא 
להתחרות בין הישיבות. הדים ורמזים למתיחות בין שתי 
הישיבות, ואף לסיכסוכים גלויים ביניהן, מצדים אף במקו¬ 
רות אחרים. 

בימי התלמוד נבחרו ראשי-הישיבות ע״י חכמי הישיבות 
(ב״ב י״ב, ב), ואילו בתקופת הג" נתמנו ע״י ראשי־הגלויות. 
לפעמים בחרו ראשי־הגלויות במועמדים הראדים ביותר, 
ללא פניות אישיות. אולם עפ״ר נחמנו לג" האנשים שעברו 
את כל שלבי סולם־המשרות בישיבות, עד שהגיעו למשרה 
העליונה. לפיכך זכו לגאונות גם אנשים בעוניים, ובכל 
התקופה של 400 השנים לא התבלטו מבין חג" אלא אישים 
גדולים מועטים, שרישומם ורישום פעולתם נשארו טבועים 
ביהדות(ר׳ יהודאי, ו" עמרם, ר׳ סעדיה, ר׳ שמואל בן הפני, 
ר׳ שרירא ור׳ האי). לעתים היו ראשי־הגלויות משתמשים 
בסמכותם לרעה וממנים לג" אנשים שהיו נוחים לקבל את 
מרותם, ולאו דווקא את החכמים המופלגים שבדור. כן מסופר, 


שראש־הגולה פסח על ר׳ אחאי משבחא, בעל ה״שאילתוח", 
ומינה לג׳ בפומבדיתא אח ר׳ נטרוי כד,נא תלמידו (ראב״ד, 
ם׳ הקבלה). בעיקר סבלה מהתערבותם של ראשי־הגלויות 
הישיבה בסורא, שר׳ נתן הבבלי מכנה אותה בשם "מתיבתא 
דריש גלותא". ר׳ שרירא טוען, שבגלל התערבותם של 
ראשי-הגלויות אין בידו לדייק בשמותיהם של גאוני־סורא 
לפי סדר הזמנים עד לשנת תת״ר למניין שטרות ( 689 ). 
לאחר שנחלש שלטונם של ראשי-הגלויות (מ 825 ואילך) 
גדלה השפעתו של חבר־החכמים על מינוי הג". ביחוד בפומ- 
בדיתא. היו מקרים שראש־הגולה וחבר־החכמים לא יכלו 
לבוא לידי הסכם בדבר מינויו של ג׳, וכל אחד מן הצדדים 
מינה אח המועמד שלו. הסיכסוך היה נמשך עד למותו של 
אחד משני המועמדים, אם הצדדים לא הגיעו לידי פשרה 
בלחץ דעת-הקהל. 

עפ״ר נתמנו לג" סגני דאשי־הישיבות, שתארם היה 
״די־נא דבבא״ או ״אב״ (קיצורו של ״אב־בית-דין״)! ג" 
מפורסמים, כגון ר׳ שרירא, ר׳ האי ור׳ שמואל בן חפני, 
שימשו תחילה בתפקיד אב״ד. סטיה מכלל זה נחשבה אף 
לעוול כלפי אב״ד. מאחר שלא נתמנו למשרת ג׳ אלא אנשים 
שכבד זכו לתארי-כבוד מובהקים (כגון אלוף, ריש־כלה 
וכיו״ב) ושימשו מקודם סופרים או סגנים לראשי־הישיבות, 
היו מתמנים עפ״ר ישישים מופלגים ולא יכלו למלא את 
משרתם אלא שנים מועטות בלבד. 

באותם הימים היו הישיבות בבבל מרכז רוחני ליהדות 
כולה, ולא ליהדות הבבלית-הפרסית בלבד (כבימי האמו¬ 
ראים), ומשום כך נודע ערך מכריע להשפעתם של הג". הם 
עמקו בעיקר בפירוש התלמוד בצודה שקיבלו אותו מן הסבר 
ראים (ע״ע), תוך שאיפה לעשותו לספר־החוקים המקובל 
בכל ענייני החיים החברתיים והדתיים. הג" עשו את הישיבות 
לבית-דין עליון ליהדות כולה, ולמקום שממנו יצאה תורה 
לעם כולו. אלפי אגשים, טרודים בעסקיהם ברוב חדשי- 
השנה, היו מתאספים בישיבות בחדשי אלול ואדר (חדשי־ 
כלה) כדי לשמוע שיעורים בהלכה. באותם החדשים היו 
נוהגים להשיב בשם כל החכמים על השאלות, שהגיעו לג" 
מכל תפוצות־הגולה. כן היה מוטל על הג" אירגון בתי־הדין 
והשיפוט בכל מחוזותיה של מלכות פרס לשעבד. אולם 
מינוי הדיינים היה בידי ראשי-הגולה, ורק בימי ר' האי ג , 
נתן בית־הדין הגדול של ישיבת-פומבדיתא את ה״פתקא 
דדיינותא" (כתב המינוי). הג" לא הסתפקו בהסקת ההלכה 
מהתלמוד בדרך הפירוש, אלא תיקנו גם תקנות חדשות 
לצורך השעה. לתקנותיהם היה תוקף חוקי, מאחר שחג" ראו 
עצמם כנשיאי־הסנהדרין בשעתם. כל התפקידים הללו הצרי¬ 
כו מנגנון גדול, ומשום כך העסיקו הישיבות סופרים (מזכי¬ 
רים), ראשי-כלות ופקידים אחרים. ההוצאות כוסו ע״י 
ההכנסות מן המיסים, המוטלים על תושבי ה״רשויות"(המחו¬ 
זות), שהיו כפופים במישרים למרותם של הג". מלבד זה היו 
הקהילות השונות, שפנו לג" בשאלות, נוהגות לשלוח להם 
תרומות־כסף. במקרים בודדים היו הג" סונים לקהילות 
שבתפוצות בבקשת תמיכה כספיח, ולרוב גם היו נענים! 
כן נודע לנו על קרקעות שהכנסותיהן שימשו לכלכלת הישי¬ 
בות. הבקשות לתמיכת הישיבות הלכו ונתרבו בפרט בסוף 
תקופח חג". 

מן המועמדים להיבחר כראשי־הישיבות נדרשו לא רק 
ידיעות מעמיקות אלא גם כשרונות מינהליים. כן שמו לב גם 



133 


גאון, גאונים 


134 


ליחוס־המשפדוה. רובם של גאוני סורא ופומבדיתא בימנו על 
שש או שבע משפחות. שלוש מהן היו משפחות כהנים: אחת 
מהן, זו של ד׳ שרידא, נתייחסה לדוד המלך, והעמידה במה 
ג" ורבים מסגבי ראשי־הישיב־ת ובעלי משרות חשובות אח¬ 
רות בישיבת-פומבדיתא. אף בישיבת־סורא היו המשרות 
מרוכזות במשך 200 שנים ומעלה בידי שלוש משפחות. הג" 
יעקב, אבומאי, משה וכהן צדק היו כולם בני משפחת־כהנים 
אחת, ומשפחת-כהנים שביה העמידה את הג" הילאי ( 788 ), 
נטרונאי, הילאי( 896 ),יעקב ויוסף ( 942 ).על משפחת־כהנים 
שלישית התייחסו הג" כהן צדק ובנו נחמיה בפומבדיתא 
ושמואל בן חפני (בנו של כהן צדק), בנו ישראל ובן־בנו 
עזריה בסורא. אף חג" צדוק, קימוי, נחשון, צמח בן חיים 
והאי בן נחשון היו בני משפחה אחת. כנגד זה לא עברה 
משרת הג׳ מאב לבן במישרים (יוצא מכלל זה היה ד׳ האי, 
שהגיע לגאונות מיד אחרי ר׳ שרירא אביו). כך, למשל, לא 
קיבל נחשון את הגאונות אלא כעבור 53 שנה ממות צדוק 
אביו, ובינתיים שימשו כג" שבעה אנשים מבני משפחות 
אחרות ן בזה בערך היה גם הפרש־הזמן בין מותו של הילאי 
ומינויו של בנו נטרונאי. דוסא לא הגיע למשרת ג׳ אלא 71 
שנה לאחר מות סעדיה אביו, כשכבר מלאו לו 80 שנה ומעלה. 

עם מינויו של ג׳ חדש היה נערך טכס חגיגי, שבו השתתפו 
חכמי שתי הישיבות, וכן נכבדי כל הקהילות בבבל, ובראשם 
ראש־הגולה! לדבריו של נתן הבבלי היה הטכס נערך בדומה 
לזה שהיה מקובל עם מינוי ריש־גלותא, והעם היה חולק לג" 
כבוד־מלכים. ר׳ שרירא משתמש באגרתו—כדוגמת התלמוד 
לגבי ראשי־הישיבות — במלת "מלך" לציון שירותו של הג/ 

הג" נחשבו למנהיגיה! הרוחניים של כל תפוצות־הגולה! 
לפסקיהם ולתשובותיהם ייחסו תוקף חוקי מוחלט ברוב 
קהילות־ישראל. אין להניח, שזכו להשפעתם זו ללא מאבק 
והתנגשויות עם מרכזים אחרים, ובפרט עם אר׳ן־ישראל. 
עדים לכך דברי בן באבוי, תלמיד־תלמידו של רב יהודאי ג׳, 
על נסיונו של הלה להתערב בענייני ארץ־ישראל: "ואף הוא 
כתב לארץ ישראל בשביל סירכא ובשביל כל המצוות שניהגין 
בהן שלא כהלכה אלא כמנהג שמד, ולא קבלו ממנו ושלחו 
לו מנהג מבטל לחלכה וביקש להתחזק עליהם..." (גינצברג, 
גנזי שכטר, ב׳, 559 ). שבעים שנה אחר־כך מתפלמס רב 
עמרם ג׳ עם ההולכים אחרי מנהגי "בני מערבא", שהם 
תועים וטועים. שאיפתם של גאוני־בבל היתה להשליט את 
התלמוד הבבלי ותורת ישיבותיהם גם בארץ־ישראל ולהפחית 
גם בדרך זו את זיקת התפוצות לארץ־ישראל. 

לגאונות היתד, גם פונקציה פוליטית־ציבורית מסויימת 
בצד ראשות־הגולה. על ההכרה בחשיבותה של הגאונות 
כנציגות פוליטית של העדה היהודית מעידה העובדה, שלאחר 
מותו של ראש־הגולה הועמדו הכנסותיו לרשותו של ג׳־סורא 
עד למינוי ראש־גולה חדש. כן השתדלו הג" להשפיע 
באמצעות יהודי־בגדאד, שחיו להם מהלכים בחצר החליפים, 
על מדיניות המושלים לגבי היהודים. אולם זכותם המיוחדת 
של הג" היא, שהצליחו ליתן תוקף חוקי כללי לדיגי־התלמוד 
ולהפיץ את ידיעת התלמוד בין אלפי האנשים שהיו נוהרים 
לבבל מכל קצוד־תבל. ע״י חיבוריהם בתחום הפרשנות 
וההלכה הטביעו את חותמם על כל התקופה, הנקראת על 
שמם. על חשיבותם הגדולה בעיני העם מעידה הפיסקה 
בתפלת־״קדיש" שבה גזבר הג׳ המשמש יחד עם ריש־גלותא 
(ספר־הזכרון לקאופמן, החלק העברי, 53 ואילך! גגזי־קדם, 


ב׳ 46 ג , 54 ). כן נזכרים הג" ובעלי שאר המשרות הגבוהות 
בישיבות בצד ריש־גלותא אף בתפילת "יקום פורקן". את 
הרגשת ההגמוניה מבטא רב צמח בר־חיים ג׳־סורא בתשובתו 
לאנשי קירואן: "ושאמר אלדד, שהם מתפללים על חכמי 
בבל בראשונה ואחר על כל הגלויות, יפה הם עושים. מפני 
שעיקר החכמים והנביאים לבבל גלו, והם יסדו את התורה 
וקבעו ישיבה בנהר פרת מימי יהדכין מלך יהודה ועד היום 
הזה, והם היו שלשלת החכמה והנבואה ומהם תורה לכל העם 
יוצאת...״ (אלדד הדני, חוצ׳ אברהם עפשטיין, 8 ). 

אע״פ שאישיה הגדולים של הגאונות עמדו לה ברורותיה 
האחרונים, כבר החלה שקיעתה כמרכז הדתי־הרוחני של 
היהדות זמן רב לפני חיסולה, מחמת צירוף של גורמים 
פנימיים וחיצוניים. מסימני ירידתה הציבורית יש, אולי, 
לראות בעובדה, שרבים מן הג״ — החל מסוף חמאה ה 9 — 
לא התגוררו בערי שתי הישיבות, אלא קבעו את מושבם 
בבגדאד, מרכז השלטונות ומושב ראשי־הגולה. לירידת קרנן 
של הישיבות בעיני הגולה גרסו, מצד אחד, ההתחרות בין 
סורא ובין פומבדיתא והחיכוכים בתוך הישיבות בקשר 
למינויים של הג". מצד שני, גרמה עצם השגת היעוד שהוטל 
על הג״ — הפצת התלמוד והשרשתו בכל ישראל—להפחתת 
ערכם. עם התהוות מרכזים חדשים לתלמוד־תורה והופעתם 
של גדולי-תורה ברחבי התפוצות מקד, תלותן של האחרונות 
בשתי הישיבות ובג" ונחלשה זיקתן אליהם. חכמים חשובים 
החלו להימנע מלפנות בשאלות לישיבות ולגאוניהן, ואף ג" 
חשובים, כרב שרירא ורב האי, הביעו את תמיהתם וחת־ 
מרמרותם על התרופפות הקשרים עם צפון־אפריקה ועם 
ספרד. ר׳ חנוך בר׳ משה מקורדובה לא השיב אפילו לאגדו־ 
תיו של רב שרירא. חכמי־ספרד מצאו אף עידוד מצד השלטון 
במגמתם לפרוק את עולם של גאוני־בבל: החליפים בקורדובה 
מבית־אומאיח לא ראו בעין יפה את זיקתם של יהודי ארצם 
לישיבות־בבל, שהיו בתחום שלטון העבאסיים. כך יש להבין 
את דברי הראב״ד (בס' הקבלה), "כי שמח המלך על הדבר 
שמחה גדולה כששמע שאין היהודים שבמלכותו צריכים 
לאנשי בבל". ירידת החליפות בבגדאד, התרוששותה של 
יהדות בבל, שגרמה לתלותן הגמורה של הישיבות בנדבות 
מחוץ־לארץ("."ולו נשבענו לכם אחינו כי עתים רבות ירעבו 
מאין מזון... היינו נשבעים באמת ואין לאל ידינו לחזקם 
ולכלכל חוקם בלתי ייחולינו וייחולם לנדבותיכם".": אגרת 
ר׳ שמואל בר׳ הפני [לפסז]), גידולן והתפתחותן הרוחנית 
העצמית של תפוצות־הגולה, ולבסוף נגישות וגזרות מצד 
השלטונות העבאסיים והסלג׳וקיים—שמו קץ למוסד הגאונות 
(בערך ב 1040 ). 

רשימת גאוני סורא ופומבדיתא. מחמת מיעוט 
המקורות אין לקבוע את הכרונולוגיה של דיג" בדיוק: אגרת 
ר' שרירא ג׳, המשמשת יסוד לרשימה, יש בה סתירות 
ושינויי־נוסחות לרוב. 

מקורות: אגרת רב שרירא ג׳ היא המקור העיקרי לסדר 
זמניהם של גאוני־בבל. חומר רב לתולדות תקופתם, הן 
בבבל והן בארצות פזורי־ישראל האחרות, נמצא ב?!בצי 
תשובות־הג": 

הלכות פסוקות מן חג" (קונשטנטיגא רע״ו): שאלות 
ותשובות מהג" (קונשטנדינא של״ה, פראג שנ״ב, מנטובה 
שנ״ו, וילנא תרמ״ד): שערי צדק (שלוניקי תקנ״ב): שערי 
תשובה (שלוניקי תקס״ב [בספר נהרות דמשק!, ליפסיא 



135 


גאון, גאונים 


136 


רשימה כרונולוגית של גאוני מורא ופוסבדיתא 

(התאריכים הם שנות־המינוי) 


סורא 

591 רב מר בד הונא 
614 רב חנניא 


650 רב הונא 

... רב ששנא (הנקרא גם משרשיא בד תחליפא) 
689 רב חנינא מנהר־פקוד 
694 רב הילאי הלוי מנרש 
712 רב יעקב הכהן מנהר־םקוד 

730 מרשסואל 

748 רב סדי כהן טנהר־פקוד 

756 רב אחא 

757 רב יהודאי בר ר׳ נחמן 

761 רב אהונאי כהגא בד מר רב ססא 

769 רב חנינאי כהנא בר סר ר׳ הונא 
774 רב מדי הלוי בר 1 ״ משרשיא 
777 רב ביבוי הלוי בר אבא סגהר־פקוד 


788 רב הילאי בר רב מרי 
797 רב יעקב הכהן בר ר׳ מרדני 


811 רב איבוסאי, דודו של קודמו 

816 רב אדוק בר סר ר׳ ישי(או אשי) 
818 רב הילאי בר ר׳ חניבא 
822 רב קימוי בר ר׳ אשי 
825 משה (משרשיא) כהנא בר ר׳ יעקב 

( 1 ) 

838 רב כהן צדק בר אבומאי ג׳ 

848 רב שר שלום בר רב בועז 
853 רב נטרוגאי בר רב הילאי ) .״ 
858 רב עמרם בר שישנא \ 12 


871 רב נחשון בר ר׳ צדוק ג׳ 
879 רב צמח בר מר ד חיים 
885 רב סיכא 
885 רב האי בר ר׳ נחשון ג' 
896 רב הילאי בן ו" נסרונאי ג׳ 
904 רב שלום בר ו" מישאל 
911 רב יעקב בר ר׳ נטר,־נאי 
924 רב יום פוב כדנא בר ר׳ יעקב 
928 רב סעדיה בר ר׳ יוסף 


942 (— 944 ) רב מכף בר דבי יעקב 

( 4 ) 

988 (ז) צמח בד ר׳ יצחק !מצאצאיו של ר פלטי' ג׳) 
997 (ז) ששואל בר חסני הכהן 
1013 דוסא בד ר׳ סעדיה 
1017 ישראל בר ר' שסואל בר חפני 
1034 עזריה הכהן(בנו של ר׳ יעראלז) 
1037 (?) יצחק 


1 ) מ 836 המזה הפשרה פנויה. 

2 ) שירתו 5 שנים זה בצד זה. 

3 ) ראשון הג' שהיתה להם דירתיקבע בבגדאד (שערי שמחה 
לר׳ יצחק ך גיאת, ח״א. סיר). 

4 ) הישיבה היחה סגורה כ 45 שנים. אולם מסתבר שנשאת שם 
כסה סורים ותלמי דים. 


פומבדי תא 

589 מר חנן מאשקייא 

591 (?) מר רב מרי בן ד׳ דימי(מקודם בס־רוז־שבור ונהרדעא) 
614 מר רב חניגא מבי־גיהרא (פירח־שבור) 
... רב חנא (או הונא) 
651 רב רבה 
... רב בוכאי 

689 רב הונא מרי בר רב יוסף 
... רב חייא ממישן 
... מי רביא (או מר ינקא) 
719 רב נטתנאי בר ר׳ נחסיה 
... רב יהודה 
739 רב יוסף 
748 רב שפואל בר ר׳ מד 
752 (ז) רב נסתי כהנא בד סר ר׳ אמונה 
... רב אברהם כהנא 

761 רב דודאי בר ר׳ נחמן(אחיו של ר׳ יהודאי גאוךסורא) 
764 רב חנניה בד ר׳ משדשיא 
771 רב מלכא בר ו" אחא 
773 רב רבא (אבא) בר ד׳ דודאי 

781 רב שינוי 

782 רב חנינאי צהנא בר ר׳ אברהם 
785 רב חוגא הלוי בר ר׳ יצחק 
788 רב מנשה בר מר ר יוכף 

796 רב ישעיה הלוי בר פר ר׳ אבא 
798 רב יוסף בד ר׳ שילא 
804 רב כתנא בר ר׳ חנינאי ג׳ 
810 רב איבומאי(בלחי הישיבות) 
614 רב יוסף בר ר׳ אבא 
816 רב אברהם בר ר׳ שרירא 


828 רב יוסף בר רב חייא 
833 רב יצחק בר רב חנניה 
839 רב מסף בר רב רבי 
842 רב פלטוי בר רב אביי 

857 פר רב אחא כהגא בר סר רב 

858 רב מנחם בר ו" יוסף ג׳ בד חייא 
860 רב מתתיהו בר מר רבי 

869 רב אבא (רבה) בר ד׳ אמי 
872 רב צמח בר רב פלטוי ג׳ 


890 רב האי בר דוד( 3 ) 
898 רב קיפוי בד ד׳ אהאי ג׳ 
506 רב יהודה בר ר׳ שמואל (סבו של ר׳ שרירא) 
917 — 916 רב מבשר כהגא בר ר׳ קימוי 

926 — 936 רב כהן צדק בר ר׳ יוסף (נבחר עוד בחיי קודמו) 
936 רב צמה בר רב כ:באי 
938 חנניה בר ת יהודה ג׳ 
943 אהרן בר ר׳ יוסף הכהן סרגדו 
960 נחשיה בר ר׳ כ זן צדק ג׳ 
968 שרירא בר ר׳ הבניה ג׳ 

998 האי בר ר׳ שרירא 


1038 —( 1058 ) חוקיה בר דוד (ריקדגלותא וג׳> 



137 


גאון, גאונים 


138 


תרי׳א, ליווארנא תרכ״ט)! תשובות ג" קדמונים (ברלין 
תר״ח) < חסדה גנחה (ירושלים תרכ״ג) ז תשובות הג" (ליק 
תרכ״ד)• תשובות הג" (ברלין תרל״א); תורתם של ראשו¬ 
נים (פפר״מ תרמ״ב); תשובות הג" (הו״ל א. א. הרכבי, 
ברלין תרמ״ז)! תשובות גאוני מזרח ומערב (הו״ל יואל 
הכהן מיללער, ברלין תרסדה) • שאלות ותשובות הג" מן 
הגניזה אשר במצרים (הו״ל לוי גינצברג, נויארק תרס״ט, 
ח״ב)ו גאון הגאונים (הו״ל ש. א. ורטהימר, ירושלים תרפ״ה)• 
תשובות הג" וליקוטי ספר הדין לר׳ יהודה ברצלוגי (הו״ל 
ש. אסף, ירושלים תרפ״ז)) תשובות הג" (הו״ל א. מרמור* 
שטיין, דעחא תרפ״ח)• תשובות הג" מתוך ה״גניזה" (הו״ל 
ש. אסף, ירושלים תרפ״ס): מספרית זע", תשובות הג" 
ושרידים מספרות ההלכה שלהם (הו״ל ש. אסף, ירושלים 
תרצ״ג)* תשובות הג" (הו״ל ש. אסף, ירושלים תש״ב). 

תשובות הג" הופיעו גם במאספים שונים כגון: טעם־ 
זקנים (מהד׳ אליעזר אשכנזי, תרט״ו), מסן, אוצר־החיים 
(של עהרנרייד),(££, גנזי־קדם (תרפ״ב—תש״ד), תרביץ, 
ספרי-יובל שונים. 

באיסוף כל החומר המפוזר בקבצי תשובות־הג״ — בין 
שנדפסו ובק שנמצאים בכ״י — ובעריכתם על־פי סדר 
המסכתות של התלמוד הבבלי החל ב. מ. לוין(ע״ע) ב״אוצר 
הגאונים״, חלק התשובות, שממנו הוציא עד מותו 12 כרכים, 
עד מס׳ ב״ק. 

אגדת רב שיירא גאון(הדל ג פ, לוין), תרם*א• ד. פילר, 
מפתח לתשובות הג", תדנ״אז צ. גרץ, דברי ימי ישראל, ג׳, 
הרנ״ד! א. עפשמיין, ספד היובל של הרכבי, תרס״ח, 164 - 
174 ! י. א. הלוי, דורות הראשונים. ג׳, חר״ם: ז. יעבץ. תול¬ 
דות ישראל, ט/ תרס״ב־ א. ה. וייס, דור־דור ודורשיו, ד׳, 
תרפ״ד, ש. קראום, לקורות הגאונות (הצופה 3 — 4 ). 1923 ! 

ב. מ. לוין, מחקרים שונים בתקופת הגי, תרפיו! ל. גינצ־ 
בדג, גנזי שכפר, נ', תרס״ט, י. מאן, תרביץ ה׳, תרצ׳ד, 

ו׳, תרצ׳ה! י. ל. הנהן פישמן, .המנהג׳ בספרות הגי (ספר 
היובל לב. מ. לוין), ת״ש! א. אפפוביצר. מחקרים בספרות 
הג", תש״א! ח. טשרגוביץ, תולדות הפוסקים, א', תש׳ו! 
, 916/17 ! . ¥11 8 א 1 < 0 ( ,חחג* 1 .( ; 1909 ,*•>״!ס•> 7 > .#■.**""ס 
. 0,11 .״ 13 .* 1 ^ 1 ,. 14 : 1920/21 . 409-422 . 1 א , 1917/18 . ¥111 
- 0 ) 1 <ז ; 1931 . 1 , 511111111 1111 )/ז.-> 7 ,. 1 ) 1 ; 1925 ,. ¥01 6 ^ 1 ( 1 נ!ץ 
. 1929 ,ח 1 ןח 11111 ז 0 ז 1 /\ 011 , 1 ) 01151 

ש. א. / יה. ב. 

2 . גאוני בגדאד לאחר תקופת הג". ראשי ישיבת־ 
בגדאד ראו את עצמם כיורשיהם של גאוני סורא ופומבדיתא, 
ומה גם שאלה האחרונים ישבו בבגדאד מראשית המאה ה 10 . 
יש להניח, שלישיבת־בגדאד. שנפתחה במחצית השביה של 
הסאה ה 11 , הגיעו המורים והתלמידים מן הישיבות הוותי¬ 
קות. ראשי־הישיבות בבגדאד השתדלו לשט־ר ככל האפשר 
על רציפות הקשר עם תקופת הג" וכיבו את עצמם׳ כדוגמת 
קודמיהם בסורא ופומבדיתא, בתואר "ראש ישיבת גאון 
יעקב" ו״ראש ישיבה של גולה". ראשון גאוני-בגדאד הידוע 
לנו הוא ר׳ יצחק בן משה בן סכני, שבא לארצוודהמזרח 
מספרד בשנת 1070 , בערך, מאחר שלא זכה להברה בארץ־ 
מולדתו. אחריו אין בידינו ידיעות על "ישיבת־בבל" אלא 
מ 1140 — 1150 , כשבראשה עמד ר׳ עלי הלוי, רבו של דוד 
אלרואי (ע״ע)! וכן ידועה לנו שורה של ג" שבאו אחריו 
ושמהם הגיעו אלינו אגרות והשיבות. המפורסם שבהם היה 
ר , שמואל בן עלי הלוי (ע״ע), בעל־מחלוקתו של הרמב״ם• 
הוא נזכר לשבח על־ידי הנוסעים בנימין מטח־לה ופתחיה 
מרגנשבורג, יהודה אלחריזי (ע״ע) מצא כראש־הישיבה 
בבגדאד את הפייטן ר׳ יצחק בן ישראל אבן שרך, הידוע גם 


מקשריו עם ר׳ אברהם בן הרסב״ם. ב 1258 נפגעו יהודי- 
בגדאד קשות מפלישת הס־נגולים. ועם ידידתה של יהדות־ 
בבל ירד אף ערכה של הגאונות בבגדאד. 12883 עדיין אנו 
מנידים את ראש ישיבת בגדאד ר׳ שמואל הכהן מתוך 
אגרתו בעניין המחלוקת על כתבי־הרמב״ם (הו״ל האלבר־ 
שטאם בישורון של קאבאק. ז, 76 — 80 ). מכאן ואילך לא 
נודע בלום על גורלה של הגאונות בבגדאד. 

רשימה כרונולוגית של גאוני-בגדאד: 

1070 יצחק ב׳ר משה 


1140 עלי הלוי 

0 * 11 שלמה 

1164 שמואל בן עלי הלוי 

1194 זכריה בן בדכאל 

1195 אלעזר בן הלל 

1209 דניאל בן אלעזר בן הבת אללה 

1218 יצחק בן ישראל אבן ש ויך 

1240 דניאל בן אבי אלרביעה הכהן 

1250 עלי השבי 

1288 שמואל בן דניאל בן אבי אלרביעה הכהן 

3 הג" בא'י. ראשית הגאונות בא״י לוטה בערפל. 
הידיעות במקורות מתרבות רק בתחילת המאה ה 10 בעקבות 
המחלוקת בין ר׳ סעדיה ג׳ וביי בן־מאיר (ע״ע) והפולמוס 
החריף בין הרבנים והקראים• אולם אף כאן אין ידיעות 
נאמנות על הגאונות בא״י, כשם שאנו מוצאים באגרת ר׳ 
שרירא לגבי בבל, ואף מתוך דברי בן־סאיר אין לקבוע 
בדיוק את סדר גאוני א״י ואת זמני כהונתם. עכ״ס ברור 
הדבר, שהתואר ג׳ לא נכנס לשימוש בא״י אלא עם העברת 
ישיבת־טבריה לירושלים דורות אחדים לאחר הנהגתו בבבל. 
יש להגיח, שגאוגי-בבל לא דבירו בזכותם של ראשי-הישיבות 
בארץ־ישראל לתואר זה, שכן כינו אותם תמיד בשם "ראש- 
הבורה" או "ראש־ישיבה". מאחר שהישיבה בירושלים נחשבה 
ליורשתה של ישיבת־טבריה, נקראו ראשיה לפעמים "גאון 
טבריה". 

הנהלת ישיבת-א״י היתה נתונה ביד חבר של שבעה 
חכמים (שנקרא לפעמים "סנהדרין גדולה"), ובראשם הג׳ 
ואב*בית-דין מסלא־מקומו; שאר חמשת החברים היו נקראים 
"השלישי בחבורה", "הרביעי בחבורה" ובו׳, או בקיצור 
"השלישי" וכד. המינוי למשרות געשה לפי סדר קבוע: לאתר 
מותו של הג׳ עברה משרתו* בדרך־בלל לאב־בית־דין, ושאר 
חברי־ההנהלה עלו בדרגה לפי סדר המשרות• אולם ייתכן 
שסדר זה לא הונהג אלא לאחר מותו של בן־מאיר. בניגוד 
לנהוג בבבל עברה משרת הג׳ בא״י עפ״ר בירושה מאב לבן: 
לפעמים היה האב משמש ג', אחד מבניו—אב־בית-דין, הבן 
השני — "שלישי• או "רביעי" בחבורה, ואין ספק שנוהג זה 
השפיע לרעה על ענייני הלימוד כישיבת־א׳י. גאוני א״י 
בסאות ה 10 וה 11 ה־ו נמנים בעיקר עם בגי שלוש משפחות: 
זו של בך־מאיר, שנתייחסה,על ר׳ יהודה הנשיא ומתוך כך 
על דוד המלך, ושתי משפחות־כהנים, שאחת מהן, זי של 
אביתר ג׳, נתייחסה על ר׳ אלעזר בן עזריה, ימאים מכלל זה 
היו רק שלמה בן יהודה, שהיה המפורסם שבגאוני א״י אחרי 
בן־מאיר ושיחוסו אינו ידוע, ויורשו דניאל בן עזריה, שהיה 
מצאצאי אחת המשפחות של ראשי־גלויות בבבל. זה האחרון 




139 


גאון, גאונים—גאוניות 


140 


תפס את משרתו בחזקה, ואעפ״ב החשיבוהו בני-דודו מאה 
ור׳ שמואל הנגיד נמנה על ידידיו. 

תפקידם של תג" הקיף, מלבד הנהלת הישיבה. אח בל 
ענייני היהדות בא״י. חלוקת הסמכויות ביו ראשי־הישיבות 
ודאשי־הגלויות, כסי שהיתה נהוגה בבבל, לא היתה ידועה 
בא״י. הג' היו ממנים את ראשי־הקהילות (ה״חברים") 
והדיינים בא״י ובסוריה, ומטפלים בענייניו הכלכליים של 
הישוב היהודי בא״י, והם היו מוכרים כנציגי הקיבוץ היהודי 
בא״י בפגי הרשות הזרה. מאחר שא״י היתה תלויה מבחינה 
מדינית בשלטונות בגדאד תחילה ואח״ב בשלסונות מצדים, 
היו הג" בקשר־מכתבים עם נכבדים יהודים רבי־השפעה 
בשתי הבירות, ובמקרים דחופים נהגו אף לנסוע לשם, כדי 
לבוא במו״מ אישי עם חצרות השליטים. 

על פעולתם ההלכתיח־ספרותית של גאוני-א״י מעידית 
אן* תשובות מועפות! לעומת זה נמצאו בגניזתיקאהיר מאוח 
מכתבים, שבהם קוראים הג" לעזרת הישוב היהודי והישי¬ 
בות. גאוני א״י לא הגיעו בידיעת-התורה למעלתם של גאוני־ 
בבל! זכותם העיקרית היא בהמשכת מסורת הישיבות בא״י 
בתנאים מדיניים קשים. 

רשימה כרונולוגית של גאוני-א״י: 

... משה (ראש־ישיבהז) 

... מאיר הראשון ג׳ 

920 אהרן בן מאיר 
... מאיר השני(בן אהרןז) 

... אברהם בן מאיר 
... יוסף הכהן 
988 שמואל בן יוסף הכהן 
... יוסי בן שמואל 
... שמעיה 

1015 יאשיהו בן אהרן("החבר בסנהדרין גדולה") בן אברהם ב 
(מושבו דיה ברמלה) 

1020 — 1027 שלמה בן יוסף הכהן(אב־בית־דין) 
1027 — 1051 שלמה בן יהודה 
1051 — 1062 דניאל בן עזריה (נשיא וג׳) 
1062 — 1081 אליהו בן שלמה ג׳ בן יוסף הכהן ג׳ 
1084 — 1109 אביתר בן אליהו. 

4 . גאוני א״י בדמשק ו ה ג" במצרים. כיבוש 
ירושלים בידי הסלג׳וקים הביא הרס גמור על הקהילה שם. 
הג׳ אליהו בן שלמה העתיק את הישיבה לצור, שנשארה 
כפופה (כשאר ערי־החוף) לשלטונם של הסאטמיים. בנו 
אביתר (ע״ע) ניהל את הישיבה בצור עד לכיבוש העיר 
בידי הצלבנים, עבר אח״כ לטריפולי של סוריה ומת לפני 
1110 , אחיו שלמד" ששימש לו אב־בית־דין, ברח ב 1093 
מפני גזירותיו של דוד בן דניאל בן עזריה, ראש יהודי 
מצרים, לחדרן* (בקרבת דמשק), ואסף שם את שרידי 
ישיבת־א״י, שעמהם נמנה, כנראה, אליהו בן אביתר אח־ו. 
אתריו עברה משרתו לבנו מצליח, שנסע ב 1127 למצרים 
וקיבל שם את התואר ג׳. ישיבת־א״י הועברה מחדרך לדמשק, 
והיא עדיין היתה קיימת כשהגיע לשם בנימין מטודלה, 
שמצא אותה כפופה למרותם של גאוני־בבל (בגדאד). 
מאותה תקופה (בערך 1140 — 1190 ) ידועים לנו שמותיהם 
של שני ג* מצאצאי משפחת אביתר, ר׳ אברהם בן מזהיר 
ועזרא גנו, האחרון נסמך בידי ר׳ שמואל בן עלי מבגדאד, 


ועמו — או זמן מועט אחריו — באה לקצה שלשלת גאוני 
א״י! ייתכן שאחריו כיהן עוד גאון אחד, צדוק, שבו פגש 
אלחריזי בצפת לאחר שהודח ממשרתו (תחכסוני ס״ו). 

ה ג" במצרים: בפוסטאט היחה קיימת ישיבה עוד 
בימי ר׳ אלחנן, אביו של ר׳ שמריה, הידוע סן הסיפור על 
"ארבעת השבויים"! תוארו היה "הרב הראש" ומשרתו עברח 
לידי בנו אלחנן, שהיה מבנה את עצמו "ראשיהסדר" או 
"ראש־הסדר של כל ישראל". שמריה ואלחנן, שלמדו קודם 
לכן בישיבת פומבדיתא, באו בחילוף מכתבים עם ר׳ שרירא 
ור׳ האי. רק לאחד שפג זהרן של ישיבות בבל וא״י ביקשו 
הקהילות הגדולות במצרים לייסד גאונות משלהם. לראשונה 
ניסה לעשות כן דוד בן דניאל ( 1083 — 1089 ), ששאף, בדומה 
לאביו התקיף, לזכות במשרת נשיא וג׳ ולכפות את מרותו 
אף על ראשי־ד,ישיבה בצור ועל הקהילות בערי החוף הא״י! 
אולם הנגיד מבורך, שתמך בו תחילה, הדיחו ממשרתו. 
ב 1127 העתיק מצליח בן שלמה, שעמד בראש ישיבת־א״י, 
את מושבו מחריד לסוסטאס וכינה את עצמו בתואר "ראש 
ישיבת גאון יעקב"! ממנו הגיעו לידינו כמה תעודות ומכת¬ 
בים. לאחר מותו ב 1138 עברה משרתו, כנראה, לידי משה 
הלוי בן נתנאל! אד ייתכן שקדם לו שמואל בן חנניה׳ שבו 
פגש ר׳ יהודה הלוי בעברו את מצרים בדרכו לא״י. אחרי 
משה בא בנו נתנאל ( 1170-1160 ), ולאחר מותו נתמנה 
אחיו שר שלום לגאון בפוסטאט. שר שלום, שהיה אולי 
מצאצאי משפחת ג" בא״י, כינה את עצמו לפעמים "ראש 
ישיבת ארץ הצבי", כאילו נמשכה פעולתן של ישיבות־א״י 
לא רק בדמשק אלא גם בפוסטאם. עם מותו הגיעה הגאונות 
במצרים לקיצה. הרמב״ם, שנשתקע באותן השנים במצרים. 
לא נשא את התואר ג/ 

התואר ג׳ בארצות אחרות. דרך־השאלה שימש 
התואר ג׳ אף לבני-תורה מובהקים בארצות אחרות. הרמב״ם 
מזכיר בהקדמה לס' משגה תורה את "גאוני ספרד וצרפת"! 
בספרות־החו׳סקיב! הקדומה נזכרים אף גאוני אפריקה, לותיר, 
מגנצה ונרבונה. כמו־כן יוחס תואר זה לאנשי-שם מסויימים 
סן התקופה הרבנית הקדומה, כגון רבנו חננאל, ר׳ גסים, ר׳ 
משד, בן חנוך ור׳ חנוך בנו, ר׳ יוסף בן אביתור, ד׳ קלונימום 
מלוקא ור׳ משולם בנו ועוד. במאות השנים האחרונות ניתן 
התואר ביד רחבה ומשום כך התרוקן ממשמעותו. 

מגלח אביתר (וזו״ל שכטר, 04 בץ 6 ג 53 . 104-86 ), 1903 ! ש. 

אסף, קובץ אגרות ר״ש בן עלי ובני דורו, תרביץ א׳, 1930 ! 

, 1 . 613 , ,גז 43 ן 4 ; 1903 , 79-96 ,/יצ £<£/ ,"ו!שנ 8 .ז\ו 

, 14 ־ 1711.635-6 ^ 1 10X0 .מ 1 ״ 5 ז 0 ״]זג) 6 *, 1910-11 , 62-78 

; 1920 , 97-110 י 0£ ב 1 , 1914 , 37-48 111 ^ 1 /££ .. 13 ; 1913 
, 1 ) 02113051 ? .$ ; 1917 . 1-291 י 11 /י $א ,. 1 ) 1 

0(0x1171 1x1 2(11011(7■, 1914; 1(1, 20^10 

118-128,1914; 1(1 ^^(471-478 ^/;^■) 5 ^- 2 ־״ , 

1916; 11 ) 51111 ) 01 ? & /£׳<£•£ 171 /׳*פ?/ ,חמב}^ .ן x4(7 (11( 

¥01*7X1(1 0011(7^ 1-11, 1920-22; 1(1., 111, 265-290. 

1926, 

ש. א, 

באוניות — צרס׳ ש!ת 6 §, גרס׳ 1110 = 00111311151,0 , אנג׳ 

6111118 §, לאט' מ 11 ן 111£6111 , מ 6111115 § (ע״ע גניוס) — 

כשרון־יצירה געלה ו״המרץ שבפיתוחו ובהפעלתו" של 
אותו כשרון(לפי הגדרתו של הגל). הג׳ מתגשמת ביצירות 
אמנותיות, ספרותיות או מדעיות או במעשים ומפעלים היס¬ 
טוריים (מדיניים, צבאיים), שרישומם גיכר לדורות. הגאון 
חי תוך ריכוז של יצירה ויוצר תוך התלהבות, כשהדבר 
שהוא צר לו צורות אוחז בו וממלא את כל ישותו (דגל). 

9 " 



141 


גאוניות 


142 


בניגוד לבעל-כשרון סתם, אין הוא משמש תכליות מקריות. 
ואינו מסתפק במשימות מסויימות במסגרת החברה, אף כש¬ 
הוא ממלא אותן, אלא פועל ברשות עצמו פעולה למופת 
בכיוון שנקבע לפי סיבו המיוחד, בדרך מקורית לפי חוקיותו 
הרוחנית ! מודרך ע״י דחף פנימי עצמי(השווה ה״זץמוניוך 
של סוקראטס), הוא חותר לקראת גדולות ונצורות. אם 
החוקיות העצמית של המעשה היוצר היא מסימניה המוב¬ 
הקים של מהות האדם בכלל, הרי הג׳ הוא מבחינה זו אדם 
למופת. הוגי־דעות גדולים חזו בג׳ ניצוץ אלוהי (שלינג, 
גתה, ולדי), — וכך נוצר אף פולחן הגאון. 
" אמנם, לעתים קרובות כרוכה הג׳ בתופעות חולניות 
בחיי־הנפש, וביחוד בחוסר הסתגלות למציאות החברתית. 
היו אף שראו בג/ היוצאת מגדר דרכי-האדם הרגילות, 
חוסר תקינות נפשית. אגשים גאוניים מטעימים בעצמם 
את הקירבה בין ג׳ ושגעון, כגון אפלטון — המזלזל בערכו 
של האדם הפשוט, נטול שכרון־ההתלהבות והשגעון הקדוש. 
מצד שני, נרתעים מפני גילויי ג׳ נציגי תקופות של שלטון 
הבינוניות, כגון המאה שהתחילה בערך ב 1830 ושדחפה כמה 
מאישיה הגאוניים לזרועות המהפכה, או לגלות מאירופה, 
או למחלת-רוח, נימוקיהם של הוגי־הדעות האמפיריסטיים 
של אותה תקופה המתנכרת לרוח באו לידי ביטוי שיטתי 
ראשון ב 1836 בספרו של ל. ס. ללי ( 61111 ! .?.׳!)על סו־ 
קראטס, ולידי ביטוי נמרץ ביותר בספרו של לומברוזו 
(ע״ע) ״ג׳ ושגעוך ( 1864 ). נגד "תורת השגעון" הקיצונית 
הזאת יצא בחריפות רבה ג. רום .ס), החוקר את 

העובדות בשיטתיות ומנסה לקבוע ע״י כך את סימניה 
הכלליים של הג/ אולם יותר מכל חקירת־עובדות אמפירית 
עשויים עיוניהם של חוקרים בעלי הבנה למדע-הרוח (כגון 
ו. ךילתי, ק. יאספרס, ג. זימל) לקבוע את הדרך לבירור 
המתח שבניגוד בין ג׳ ותקינות. מכל מקום איו לראות 
לכתחילה במידת היוצא-דופן, המתגלמת בחייו וביצירתו 
של הגאון, משום סטיה וטעיה, אלא משום התעלות על 
הרגיל והתקין — בחינת יצירה "בחסד עליון". 

דפוסו של מושג הג׳ נטבע בעת החדשה. למלוא התפת¬ 
חותו הגיע רעיון זה, ועמו פולחן הגאון, באסתטיקה של 
המאה ה 18 . ראש וראשון בכיוון זה היה שפטסברי (ע״ע). 
בעקבותיו הלכו בגרמניה א. באומגאדטן וי. ג. זולצר, שהש¬ 
פיעו בחורותיהם האסתטיות על גדולי־הרוח שבאו אחריהם. 
ג. א. לסינג (ע״ע) ומשה מנדל סזון (ע״ע) מצאו, בהבנתם 
ליצירה הגאונית, את דרך השפיטה האסתטית החודרת 
למרכז הבעיה, — בניגוד לאסתטיקה השכלית של הצרפתים 
הנוטה לכללים קשיחים. מבחינה זו מדגיש מנדלסזון את 
משמעותה המופתית של^צירת הגאון, שאינה כפופה לכל¬ 
לים, כגון המראגדיות של שיקספיר. לדבריו, מעשה הגאון 
הוא יצירת כוח־הדמיון הפורה, שבהתלהבותו, המרוסנת 
ע״י התבוגד* מתלכדים כל כוחות־הנפש (כל כתבי מגדלם־ 
זון [גרמנית], 1843 , עז, 340 ו 431 — 432 ! והשווה את תורת־ 
הנבואה של הרמב״ם, מו״נ ב׳, ל״ו). הגאון הולד כחלוץ 
בדרכים לא־סלולות, ואעפ״י כן הוא יוצר יצירות למופת; 
הוא שומר את החוקים שחקקה התבונה לטעם, אם כי אינו 
מרגיש בהם בהכרתו בשעת היצירה (שם, שם, 50 ו 383 ! שם. 
1 , 119 — 120 ). 

אסתטיקה ז( של הג׳ נכתבה בראשית תקופת "הסער והד¬ 
חף" (§ם 3 זס 1 >ח 0 ומח 11 ז 5 ) — המכונה אף ״תקופת הג , ״ — 


והקלאסיקה בגרמניה. רושם גדול עשתה אח״כ תורתו של 
קנט (ע״ע) על מהות הגאון. דעותיו של קאנט נבדלות מדעו¬ 
תיו של מנדלסזון בעיקר ע״י הגדרותיהן הברורות וקביעת 
מקומן בשיטת ביקורת התבונה. קאנט מגדיר את הג , כ״כו־ 
שר לרעיונות אסתטיים״, שעל-ידיו קובע הטבע — באמצ¬ 
עותו של הגאון — כללים לאמנות ("ביקורת כוח־השפיטה", 
סעיף 57 [הערה 1 ], וסעיף 46 ). שילר (ע״ע), וכן משוררים 
והוגי־דעות אחרים של אותה תקופה, הוסיפו להרחיב ולפתח 
את הבנת הג/ ובעיקר הצליחו בכך שלינג והגל. 

במאה ד. 19 חשובות עוד דעותיהם של ש(פנהאואר 
וניצשה על הג/ ולא על הג׳ שבאמנות בלבד. בזמן האחרון 
נתקלים אנו בשיטות שונות זו מזו ומנוגדות זו לזו בהבנת 
הג׳ן ביחוד מרובים היום פירושים ביוגראפיים ופילוסופיים 
לחיי הגאונים, שחוברו ע״י סופרים ומשוררים ידועי-שם. 

א. ע. ש. 

מבחינה פסיכולוגית נבדלת הג׳ מכשרון סתם, 

או אף מ״כשרון עליון", לא רק במידה אלא גם במהות. אנו 
מוצאים משפחות רבות שבהן עוברים כשרונות מיוחדים 
בירושה, כגון משפחת המוסיקאים באך, משפחת המאתמא־ 
טיקנים ברנולי, משפחת חוקרי-הטבע דארווין ואחרות! 
אולם אין דוגמאות לתודשת הג׳, ואין לנו כל ידיעה על 
גורמים גנטיים בהופעתו של גאון. יש אומרים, שתערובת- 
גזעים מסויימת נוחה להתהוות אישים גאוניים (קרצ׳מר), 
ואילו אחרים מייחסים את התוצאה הזאת דווקא לזיווג בתוך 
המשפחה ולטיפוח תכונות מסויימות בקרבה (ריבמיר 
[ 1 זו 13 מנ £611 ], צ 1 לשאן). 

אין לקבוע יחם חד-משמעי וקבוע בין צורת־אופי 
מסויימת ובין ג׳. יש גאונים אנוכיים וגאונים חסרי אהבת 
עצמם, דתיים וציניים, בדוחי־דעת ומדוכדכי-נפש. לדעת 
קרצ׳מר (ע״ע) — ההומוריסטנים והדאליסטנים שבגאוני 
הסופרים נמנים על הטיפוס ה״ציקלו׳תימי" (שבמצב־רוחם 
חלות תנודות מחזוריות), ואילו הליריקנים והדראמא־ 
טיקנים — על הטיפוס ה״סכיזותימי" (שמצבי־רוחם מפול¬ 
גים בתוך עצמם). בדרך־כלל נוהגים לקבוע את האינטו¬ 
איציה או ההשראה כסימנים מובהקים של הג/ מאידך גיסא 
אבו מוצאים אצל גאונים רבים פעולת־חשיבה מאומצת 
ושיטתית. — קאנט מחייב את המקוריות בהגדרת הג׳, 
אולם רבות מן היצירות הגאוניות משתמשות ברעיונות 
שכבר היו ידועים מקודם לכן! משום כך מוטב לדבר על 
"יצירת-ערכים מיוחדת, שהיא טבועה בחותם אישי" (קרצ׳- 
מר). — היצירה הגאונית עשויה להיות מונעת ע״י מניעים 
רבים ושונים: הדחף למתן־ביסוי ולשיווי-צורה, בצד הרצון 
להבלטה עצמית, רדיפת־הכבוד, ארוטיקה וכיו״ב. 

שיעור חולי־הרוח שבכלל־האוכלוסיה מגיע ל 1% — 0.5 ! 
אולם בין 300 — 400 אישים, הנמנים כגאונים בתולדות־ 
האנושות, נמצאו 13% — 12 מופרעי-רוח, ואילו בין 35 
המוחזקים גדולי־הגאונים לא מנה לנגה־איכבאום אלא 3 
בריאים ברוחם. אולם, במקום לקבוע את חפיסת מושגי הג׳ 
והשגעון (לומברוז(), מוטב לדבר על "מניעים ביו־נגאטי־ 
וויים" במובן של סטיות מן הפסיכיקה התקינה (לאגגה־ 
איכבאום). בין מקרים כאלה יש למנות ז פסיכוטיים(לקויים 
ברוחם ממש)! פסיכופתים (נפגעים ברוחם)! גורוטיקנים 
(רפופי-עצבים)! מורעלייסמים (מורפיום, כ 1 הל וכיו״ב)! 
בעלי זרויות באופי או בהתנהגות. 



143 


גאדנידוז—נאדם, קרל פרידדיד 


144 


מאחר שאין לקבוע סיסנים פסיכולוגיים אחידים של הג/ 

היו שביקשו לקבוע את סימניה ביצירת הגאונים ובהשפעתה 
ההיסטורית. רוס ( 62 ■^>!) רואה את סימניה בהרגשות 
ההפתעה והגברת הרושם, המתעוררות עם כל חידוש המגע 
ביצירה הגאונית. אחרים סבורים, כי .התהילה היא היסוד 
והתנאי העיקרי והקיים של פעולת הג׳~ הקיים הוא התהילה 
ולא הג , עצמה• (לאנגה־איכבאוש. ובדומה אף קרצ׳מר). 

היצירה הגאונית, שהיא צירוף של השג, אישיות, גורל 
ותהילה, חייבת לעורר בלב מעריציה את .אקורד־הג׳ הסו־ 
ביקסיווי", את הרגשת ה״נוסינוזי" (הדבר הקדוש). רושם 
זה עשוי להתעורר על־ידי היצירה הגאונית, אם יש בה משוס 
הנשגב, העצום והגיגאנטי, המכריע והמלהיב! הקוסם, 
המפתה והמאגנסי, הסתום והסוסה מן הרגיל! המטיל אימה 
וזוועה! השולט, המוקר והמוכר! אולם לא תמיד דרות כל 
התכונות הללו בכפיפה אחת (לאנגה־איכבאום). 

ר. פו. 


-:>גזג 01 } 1 ץ 330 ) 7 ) 01/1 004 ,ץו/^ 10 ו 501 ,ץ־וו* 51 זזזגי 51 ?ס 1 ־ £31 
.£ : 1711 ,(**ווז ז . 5 ההות 1 (( 0 , 5 זזת 1 ז 84.1 ,חז 84 ?ס ו 0 ו 1 *דמ 1 
,הו . 01,370113 ) 14 0 ) 0101 ) 04 ) 0030 ) 1 3 ) 4 01 ) 131 ( 5 . 108 '!:>ו):״ 5 .׳י ■ 1 
, 51114111013 0 ) 11 ) 3 1 ( 3 ) 114 ) 01 3 ) 4 ) 1/104 ) 11 ) 41 ■ 1 ) 1 ) 1 ) ,. 141 ■ 1800 
1 , 0 , 11031 ) 1 ■ 1 ) 4 ) 1 ו/< 10$01 וו/' 1 .. 141 : 803 ) ■ 8 העמ;ז 0 / ) . 14 
0 )^ 3110 ) 1 ) 0 , 1 ז 8 ז 13 .£ .׳\ו . 0 :( 1802-1803 081:0 ( 1 גזו זס/י) 

■ 1 ) 110371 ) 1 ■ 7 ) 0 : 0 . 3 .ר!גא ,ומד . 1 . 11/1 ) 3111 ) 4 ) 41 ■ 1 )<* 1 ו 
, 0 ) 031/1 ) 4 ) ) 101 ־ 0 ) 0 ,■ 0 וח( 1 זג 1 זזא .£ :( 1835 . 1 .צ ז 14 זז׳וו) 
;( 1931 , 01113 ) 0 /ס 0 ) 1 ) / 0 1 ( 0% ! 0 ו/)ץ 3 , } ) 11 ־ 1 . 1 ;ןתז) 1929 
,(יו 1 / 311/1 '!י ) ) 1/1 ) 00 ) 4 ■ 111 ) 0000 } ס) 3 ) 011 ) 03 ,/־ 316 ^ .? 
, 4/11/10 % 004 0 סו 3 )) 1 ,) 0 ) 0 , 1 וו 111 .ג £1£111 -ז 8 ח>._] .זו\ ; 1932 
3 ) 1103 . 11031 ) 3/111 ס )) 4 ) 11 /ק 1111031 7 ? ,■ 1 ז] 1611 א .. 1 :* 1942 
3104 01 ) 114 ,:גט׳וזא . 0 ; 1948 , 11/1 ) 31/1 ) 4 1330/103 ) 04 ) $1 

. 1952 ,) 711 ) 0 


נאום. קןל פךיח־יןד — 031155 11 ז 1 ז 1 > 16 ז? 1 ־ 031 —■ 
( 1777 — 1855 ). מאתמאטיקן גרמני, המוחזק אחד 
מן השלישיה של גדולי המאתמאטיקנים של כל התקופות: 
ארכימדם (ע״ע). ניוט 1 ן(ע״ע), ג׳. ג׳ זכה לכינוי 8 ק 06 מ 1 זק 
ב 110 ז 0 :>>;בחזל> 3111 וח (ראשון למאתמאטיקנים). 

ג׳ נולד בבראונשויג שבצפ 1 ן־גרמניה כבכור למשפחת־ 
פועל עניה. אביו היה מעוט־השכלה ולא דאה ברצון את 
התעניינותו והתעסקו* 
תו המדעית של בנו, 
אך אמו — שנישאה 
כבת 34 והאריכה ימים 
עד גיל 97 — היתה 
מלאת הבנד, לייחוד 
בנה, ויחסיו הלבביים 
אליה התמידו עד מד 
תה. בהיותו בן 3 תיקן 
ג׳ שגיאת־חשבון בר¬ 
שימות אביו! בבן 7 
פתר בן-רגע וללא שי¬ 
מוש בכתיבה תרגיל- 
חשבון שניתן בבית־ 
הספד ע״י המורה. כדי 
להעסיק את התלמי¬ 
דים (בגי גילים שוגים) במשך שעה ארוכה. לשם חישוב זה 
השתמש בתכ־נ(ת הסורים ד,אריתמטיים, שעליהם לא שמע 
מימיו. כשרונו עורר את תשומת־לבם של מוריו. ובהמלצתם 
ניתנו לו מ 1791 ואילך תמיכתו וחמותו של הדוכס קארל 
וילהלם פרדינאנד מבראונשווייג, שהתמידו עד גירושו של 



קאר? פרידריר גאים 


האחרון על־ידי נאפילי(ן ומותו בשנת 1806 . בתמיכתו של 
הדוכס למד ג׳ ב 1792 — 1795 במוסד תז 1 וח 011 ז 3 כ> תזנ £11 :ז 11 ס 0 
בבראונשווייג, וב 1795 — 1798 באוניברסיטה של גטינגן. 
בשנות לימודיו נתגלה בו—נוסף על כשרונו המאהפאטי— 
גם כשרון בלשני מפליא, והצעיר פסח על שתי הסעיפים — 
בין מאתמאטיקה ובין פילולוגיה — בבחירת המקצוע. גם 
אחרי הכרעתו לסובת הראשונה שמר על חיבתו לשסות 
זרות ועל התעניינותו בהן, ביחוד ביחס לשסות העתיקות 
(ביניהן גם סאנסקרט), וה א היה מאחרוני אנשי־המדע 
שכתבו חיבוריהם בלאס־בית. אחרי לימודיו האוניברסיט¬ 
איים עסק ג׳ במחקר ללא תפקיד רשמי, בסיוע תמיכה 
מסעם הדוכס. ב 1805 נשא אשה, שילדה לו 3 ילדים ומתה 
בלא עתה ב 1809 . אסון זה זיעזע את ג׳, והוא לא התנחם 
אחרי אשת־נעוריו גס אחרי שנשא ב 1810 — למען ילדיו 
הקטנים — אשה שניה, שהיתה ידידתה של הואשוגד" ושגם 
ממנה נולדו לו 3 ילדים. 

אחרי מות נדיבו הדוכס נאלץ ג׳ לבקש פרנסה. הוא דחה 
את הזמנתה של אקאדמיית־הפדעים הדוסית לבוא ולרשת 
את המקום שם־לא בה לפנים א 1 ילר (ע״ע), ובחר ב: 180 
במשרה של מנהל טצסה־הכוכבים בגטינגן, ובתפקיד צנוע 
זה. שהיה מל.וה פרופסורה באוניברסיטה. נשאר עד מותו, 
עוד לפני הגיעו למחצית-ימיו יצא שמו בכל העולם כגדול־ 
המאתמאטיקנים בדורו, אך הוא דחה את כל ההזמנות 
שהופנו אליו ממומדות־המדע החשובים ביותר. אהד הגורמים 
לכך היה חוסר נסיה להוראה! אעפ״ב היה נוהג ברוב השנים 
לתת הרצאה מאתמאטית באוניברסיטה בגסינגן, ומסכר 
שומעיו היה בין 3 ל^ 

ככר משנתו ד, 15 עסק ב׳ במחקר מאתמאסי עצמאי — 
בעיקר בתורת־המסכרים ובסורים אינסופיים. את שיטת 
.הריבועים הקטנים ביותר" להערכתן של שגיאות תצפיתיות 
מצא בהיותו בן 18 . הכרעתו להקדיש את חייו למאתמאסיקח 
נפלה באביב 1796 אחרי תגלית הבניה האלמנטארית של 
המצולע המשוכלל בן 17 צלעות, תגלית *שפתרה בעיה 
שהעסיקה את המאהמאטיקנים מימי אוקלידס ואילך. לבקו־ 
דת־מפנה שביה בחייו הביאה אותו האסטרונומיה: אהרי 
גילוי האסשרואיד הראשון — קרס — (באחד ביאנואר 1801 ) 
ע״י פ*אצי(ע״ע אסטרואידים), לא היהה לאסטרונומים אפ¬ 
שרות טכנית לעקוב אחרי מסלולו! ביחיד בדורו, המציא ג׳ 
תוך כדי זמן מועט ש'טות-זזישוב כלליות להגדרת מסלולי 
כוכבי־לכת ושביטים על סמך תצפיות מועטות והצליח לקבוע 
את מסלול הכיכב החדש, באופן שהאסמרונומים יכלו לשוב 
ולגלותו כעבור שנה. 

עובדה פסיכולוגית מעניינת, שנעשתה גורם משפיע על 
תולדות המאתסאטיקה במאה ה 19 , היה מנהגו של ג׳ 
להשהות את סירסום תגליותיו — לפעמים עד כדי הימנעות 
גמורה מפירסומן. הוא עצמו נימק נוהג זה בחשש, שמא 
מושגים הדשים ונועזים, שהם רחוקים מן המדע המק-בל, 
לא ימצאו את ד,הבנה הדרושה, ופירסוסם יחייב איתו להס¬ 
ברות ויסבכהו בוויכוחים. נוסף על כך הקפיד ג' על בדיקה 
ועיבוד מדוקדק־ם ביותר של מסקנותיו וגזר על עצמו 
שלא לסרסם אלא.קב ובקי״( 3 ־ 013:111 ( 501 1£3 ! 3 ק *= דברים 
מועטים אך משוכללים). על הרבה מתגליותיו לא הודיע 
אלא באיחור של עשרות שנים, וכמה מהשגיו הגדולים ביותר 
לא נודעו אלא מעזבונו. תעודה יחידה במינה בתולדות 



145 


גאוס, קרל סמדריר 


146 


המאתמאסיקד. ההן "ידבךהרשימדה", שניהל ג׳ מ 1796 עד 
1814 ושלא נתפרסם אלא כיובל שנים אתרי פותו ! בו רשם 
ג׳ — לשעמיס דרך־רמז בלבד — את רעיונותיו ותגליותיו. 
אגו למדים ממנו׳ שכמעט כל הרעיונות המרכזיים שבמחקריו 
עצומי־ההקף, שפירסמם במשך חייו הארוכים, כבר היו בידיו 
בהיותו בגיל 20 — 30 . על כמד. חידושים מאתמאטיים גדולים 
של בני־דורו הגיב ג' בשעתו בהערה. שהדברים בבר ידועים 
לו — מה שעורר לפעמים אי־אימון ורוגז! אך העזבון ויומן־ 
הרשימות מוכיחים שג' צדק בכל המקרים הללו. 

מחקריו החשובים ביותר של ג' היו בתורת־הרספרים, 

שרק הוא עשה אותה למקצוע מאתמאמי שיטתי, אחרי 
אוקליז־ם(ע״ע),ךיוםנתוס(ע״ע),פרמה(ע״ע),אוילר(ע״ע), 
לז׳נז־ד (ע׳ע) ואחרים, שמסקנותיהם לא היו אלא בחינת 
הסגים מבודדים. ספרו המכריע בתחום זה הוא - 111 ף 5 !ם 
100€5 ז 51 (״מחקרים אריתמטיים״)׳ שבחיבורו 
התהיל ב 1795 ושהדפיע ב 1801 . בארבעת הפרקים הראשונים 
של השפר הוא מפתח לפי שיטה אחידה — על-ידי השימוש 
במושג הקי־נגרואנשיות 0 =) —את התורה ה״כפלית" האלמנ¬ 
טארית, שרבים ממשפטיו. כבר נמצאו על־ידי קודמיו. הפרק 
הרביעי ח ב״שאריות הריבועיות" ומכיל את הוכחתו הרא¬ 
שונה ל״חוק ההדדיות", שאותו כ־נה בשם החוק "היסודי"! 
עד 1818 פירסם עוד 4 הוכחות לחוק זה, ושתיים נוסכות 
נמצאו בעזבונו. הפרקים 5 ו 6 מכילים את תורת התבניות 
הריבועיות בכלות שנים או שלושה משתנים("אי-קבועים"), 
תורה שהיה בה משום חידוש גמור. הפרק השביעי הוא 
גולת־הבותרת של הספר: הוא מכיל את שיטת חילוק־המעגל 
(או תורת המצולעים המשוכללים), כלומר, את פתירת המש¬ 
וואות 1 = ע״ם צירוף של שיטות פן האלגברה ומתורת־ 
המספרים. "המספרים הראשוניים של ג׳" בעלי הצורה 
1 + *"^ כשיס הוא 2 11 , מהווים את המפתח לבניה אלמנטא¬ 
רית ! עד היום ידועים רק תמשה מהם: 3 . 65,537,257,17.5 
( 3,4 , 2 , 0,1 = ק), ועדיין לא הוברר אם קיים מספר ששי, 
או אם קיימים במה מספדים כמותם, ושמא אף אינסוף מהם 

ממחקריו המאוחרים יותר של ג' בתורת־המספרים יש 
לציין את מחקר השאריות הדו־ריבועיות (בעלות המעלה 4 ) 
משנות 1828 — 1831 — ולא רק בגלל חשיבות העניין עצמו. 
אלא בעיקר מפני ששיטת־ההוכחה שנקם ג׳ הכניסה למאת־ 
מאטיקה את השימוש המלא במספרים הדמיוניים 
והפר ו כ בי ם (ע״ע אריתמטיקה) על סמך תיאורם במי* 
שור. תיאורו המשכנע של ג' וסמכותו הבלתי-מעורערת 
השיגו מה שלא השיגו כל קודמיו בתחום זה: המספרים 
המרובבים הוכרו כגילויים לגיטימיים של החשיבה הסאת- 
מאשים חידוש גמור חידש ג׳ בראיית המספרים 1 מ+ת! 
כמספרים "שלמים", שבהם דנה תודת־המסכרים, ובצעד זה 
פתח פתח לתורת המספרים האלגבריים בכללם — נושא 
שהגיע לשיא התפתחותו רק בסוף המאה ה 19 . 

באלגברה (ע״ע) היה השגו העיקרי של ג׳ "ילמשפט 
היסודי של האלגברה", הטוען שלכל משוואה אלגברית 
בעלת מעלה חיובית ומקדמים שלטים יש שורש ( 5 משי או 
מרובב). חוקרי המאה ה 18 כבר ניסו לה־כ־ח משפט זה, א:לם 
ג' גילה את הפגמים שבה כחותיהם את ההוכחה הראשונה 
למשפט היסודי נתן ג׳ בעבודת־הדוקטור שלו ב 1799 * אולם 
עולה עליה מבחינה אלגברית ההוכחה השניה (מדצמבר 
1815 ), שאינה נזקקת לשום אמצעי אנאליטי אלא להנחה 


האחת בלבד: שלכל משוואה בעלת מעלה אי-זוגית יש שורש. 
אח״כ נתן ג , גם הוכחה שלישית ורביעית! האחרונה ( 1849 ) 
מתבססת על מהלכם של עקומים מסויימים, ובה נמצא גרעין 
מופולוגי תשוב! ג׳ הדגיש חשיבותם של רעיונוח טופו־ 
לוגיים וניבא להם עתיד מזהיר. בביסוס האנאליזה 
הממשית (המספרים ממשיים) נגע ג׳ — נוסף על הכנסת 
המספרים המרובבים — גם בשאלת המספרים העל־מרוכבים 
.והכנים למעשה, לפני המילטון (ע״ע), את הקומתיונות 
ושימושן במרחב. 

מקיפים ב־ותר היו מחקרי ג' בתחום האנאליזה ותו* 
דת־הפונקציות), אלא שכאן נמנע מלפרסם אח דוב מסקנותיו 
החשובות ביותר, והן ידועות לנו רק מרמזים במכתביו 
ומעזבונו. הנושאים המרכזיים הם (לפי סדר כרונולוגי): 
הממוצע האריתסטי-גאומטרי! השברים המשולבים! תורת 
הפ נקציות האליפסיות, שבהן החל לעסוק מ 1£00 , בעוד 
שהשירסומים הראשונים ע״י אבל (ע״ע) ויעקובי(ע״ע) לא 
הופיעו אלא בשנות העשרים! הטור ההיפרגאומטרי, לרבות 
ניתוח המושגים "טור" ו״התכנסות"! תורת הפונקציות של 
משתנה מרוכב, לרבות פונקציות רב־ערביות, בפרט המשכט 
הנקרא על שמו של קושי (ע״ע). נמצא, שדוב המחקרים 
האנאליטיים מן המחצה הראשונה של המאה ה 19 רק חידשו 
דברים שכבר נמצאו בכתובים אצל ג , , אך לא נודעו בשעתם. 

בג א ו מטריה הגדיל ג׳ לעשות ביהוד בשתי בעיות 
שונית: בגאומטריה לא־אוקלידיח ובגאומטריה דיפרנציא¬ 
לית. כבר ב 1792 — 1799 ,* ז. א. בגיל של 15 — 22 , העמיק 
לחקור ביסודות הגאומטריה, ואחרי תקופה של היסוסים — 
מחמת טיבן המהפכני של מסקנותיו — פיתח מ 1805 עד 1817 
את הגא 1 מטריה ההיפרבולית בהקף רחב, לרבות הטריגונו־ 
מטריה. כשהתחילו ב,ל;י (ע״ע) ולובצ׳בסקי (ע״ע) בשנות 
ה 20 לפרסם את תגליותיהם בגאומטריה ההיפרבולית, הביע 
ג׳ שבח והתפעלות, אך העיר שבשבילו אין כאן חידושים. 
לעת זקנתו, מ 1839 ואילך, התחיל ג׳ לומד רוסית בהצלחה, 
והיה, אולי, היחיד בין חכמי אירופה המערבית שקרא אח 
מאמריו של לובצ׳בסקי במקורם. 

ממחקריו ביסודות הגאומטריה הגיע 1 ד גם לליון פילו¬ 
סופי. מבחינת השקפת-עולמו היד, דתי מובהק, ולמטאפיסיקה 
הרווחת של פילוסופי זמנו, ובראשם הגל, התייחס בביטול 
גמור. הוא מתת ביקורת הדיפה על תודת־קאנט מבחינת 
ח,׳לשת הצד הלוגי-מאתמאטי שבה. כמגלה ־הגאומטריר הלא־ 
אוקלידית שלל ג' את ראיית המרחב האוקלידי כצורת* 
הסתכלות א-פריורי! וכן דחה את הבחנתו של קאנט בין 
משפטים אנאליטיים וסינתטיים. — בהשקפ׳תיי החברתיות־ 
פוליטיות נטה ג׳ לשמרנות אריסמוקראטית מתונה ונאורה. 
הוא דרש יחס הומאני כלפי כל הבריות, אך התייחס באי- 
אימון להמון מעוט-ההשכלה ונטול הבשרון המדעי ושלל כל 
הנועת־המונים. כגון מהפכת 1848 , 

חק־רותיו של ג׳ על המשטחים העקימים תלו־ בעיקר 
ב 1822 — 1827 . הן יצרו את הבסיס לכל המחקרים הבאים 
בגאומטריה הדיפרנציאלית (עיקום, העתק קינפורמי וכר). 
במאמר מ 1829 על נוזלים במצב של שיווי־משקל, נתן ג' 
דחיפה מכרעת להתפתחותו של תדבון-הוואריאציות. 
קשר לנושא זה יש גם למחקרו מ 1840 על תורת-הפוטנציאל, 
שבו הסתמך על העקרון הנקרא היום על שמו של דידיכלה 
(ולפעמים על שמו של תומסון). 



147 


גאוס, קדל פרידריך—גאוסינקלינה 


148 


חלק גדול מפעולתו המדעית הקדיש ג׳למאתמאטיקה 
השימושית, וייתכן שהציבור המדעי הרחב העניק בשעתו 
למחקרים אלה חוקרה מרובה מאשר לעבודתו במאתמאטיקה 
הצרופה, אע״פ שרובם אינם מעמיקים באותה מידה ז ג' 
בעצמו העריך מאד את יחס־הגומלין בין המאתמאטיקה 
הצרופה ובין שימושיה. השפעה רבה על תגליותיו של ג׳ 
בתורת־המספרים היתה לכשרונו הנפלא לחישוביסמס־ 
פריים. הוא ניצל כשרון וה, וכן את השגיו בתורת־השגיאות 
(הערכת סטיות המסקנות של תצפיות מהערך הבכון) ובמה־ 
קריו הגאוממריים, לצרכי פעולות מסועפות בג א(ך זי ד" 
בפרט לשם מדידה מדוייקת של מעלות־אורו על פני' כדור־ 
האדן* פ 1821 עד 1848 היד, יועצן המדעי של ממשלות 
האנובר ודניה בסקר גאודטי מקיף. מחקריו בתורת החשמל 
ו ה מ א ג נ ט י ו ת הקנו לו פירסום עולמי ע״י ההמצאה (יחד 
עם ובר, ע״ע) של הטלגראף החשמלי ( 1833 )* שני 
הממציאים השתמשו בו לראשונה כדי להתקשר זה עם זה 
ממקומות־עבודתם השונים — באוניברסיטה ובמצפה־הכ 1 כ־ 
בים בגטינגן. ג׳ צפה בבהירות גמורה וביטא את חשיבות 
ההמצאה לשם תחבורה למרחקים גדולים. במאגנטיות ובאופי 
טיקה, בגאודזיה ובאסטרונומיה המציא ג׳ מכשירים חדשים 
ושיכלל מכשירים שכבר היו בשימוש. על שמו של ג' נקראת 
בפיסיקה יחידת עצמת־השדה המאגנטית (ע״ע מגנטיות). 

השגיו הגדולים ביותר של ג׳ במאתמאטיקה השימושית 
היו באסטרונומיה. חישוב מסלול־קרס הוא שסלל לו 
את הדרך להכרה בינלאומית ולמשרתו בגטינגן, ובמשך 20 
השנים הבאות הקדיש את רוב זמנו לחישובים אסטרונומיים. 
תלדה עיונית מעמיקה לחישוב מסלוליהם של בובבי־לבח 
ושביטים מתוך תצפיות פיתח בחיבורו החשוב ביותר במא־ 
תמאטיקה השימושית: ... 0101115 13 ז 111£0 ("תודת התנועה 
של גרמי־השמים המקיפים את השמש בתתכי־תרוט") מ 1809 . 
לפירסום רב זכה ג/ כשהצליח על סמך שיטותיו החישוביות 
לקבוע את מסלולו של השביט הגדול שהופיע באוגוסט 1811 . 

שימוש אחד במאתמאטיקה — בתורת־המספרים — נמצא 
במאמרי ג׳ לכרונולוגיה (שעיקרם משנות 1800 — 1802 ), 
מבחינה מאתמאטית יש ערך לנוסתתו לקביעת תאריך 
חג־הפסח (העברי) לפי הלוח היוליאני והגרגוריאני. הגר¬ 
עין המאתמאטי של נוסחה זו הוא פתירת משוואה דיופאנתית 


סערנת חנ*ום'נ??ינות ׳ 6 ? תססחזאימה 


קומת מסויימת, אך עניין מיוחד יש במד, שמתברר, שמסגרת 
צרה של מבנה הלוח העברי, בעיקר של המחזור של 19 שנה, 
מספיקה לקביעה ממצה של החישובים הנחוצים. ג׳ פירסם 
את הנוסחה (וכן נוסחה לפסחה הנוצרית) ללא הוכחה, ורק 
ב 1896 עלה בידי האמבורגר למצוא לה הוכחה, המניחה את 
הדעת מבחינה מאתמאטית וכרונולוגית יחד. 

מחמת חוסר נטייתו להוראה לא היו לג , תלמידים מוכ¬ 
שרים מרובים מפין אלה שקיבלו תורה מפיו? לגדול שבין 
תלמידיו — ריסו (ע״ע) — זכה בסוף חייו. אולם כל גדולי־ 
דורו למדו ממחקריו, והוא התמיד בחילופי־מכתבים עם 
מלומדים רבים, ביחוד עם בסל (ע״ע). בין השאר קיבל 
מפאריס, בחתימת איש לא־ידוע, מכתבים על נושאים מתורת־ 
המספרים — מכתבים שזכו להוקרה עמוקה מצדו של ג , 
לכותב "מר לבלן", ובסוף נתגלה, להתסעלותו של ג/ שהם 
נכתבו בידי א שה: סופי ז׳רמן (ח 1 גחתז 06 ;) 1 ו 1 ק 50 , 1776 - 
1831 ), החוקרת הראשונה בעלת־שם בדבדי־ימי המאתמא• 
טיקה. 

כל כתבי ג׳: ( 1933-1863 ), ,.ס .? .ס, ב 4 נ 

כרכים, בכללם 3 ברכים של מפתחות ושל תיאורים והערכות 
בידי חוקרים שונים. הוצאות של חילופי־מבתבים בין ג׳ ובין 
ידידיו: עם שומאכר ( 1860/65 ), עם א. פ(ן הומבולט( 1877 ), 
עם בסל ( 1880 ), עם ו. בוליי( 1899 ), עם אולברם ( 1900/9 ), 
עם גרלינג ( 1927 ), ועם אחרים. 

, 11115 (<) 10 )) 0 2011 1 . 7 > , 5112115011 ז->: 311 /י\ סס* 1115 ־ 321101 .עו 

- 011 ־ 81 . 7 יג־ £10111 .? ; 1878 .. 0 . 8 .€ ,ת 1311 דנ 501 ת 3 ז 1 ., 1 ; 1856 
• 6 ז !! 810 ,/ 2/1 ^ 777 177777 . 0 ./ 11 )! / 1111 ) 1 ( 11 ! ,ז£§תנמ 111 ם 5 .. 1 801 

1 ) 0 ,ז $01110511180 .. 1 ; 1912-20 ,( 1-8 ס?!!) . 0 . 0 ) 111 <} 
; 1927 ,(ע . 1111£05 ! 150 ):> 110 .^מ 1 זז 00 . 8 .)( 1 ס 1 ז 206 א) .ש 
-!!שק) 1937 , 218-269 .וןק , 1 ) 111011 ) 401 / 1 ! /ס מס/ג , £011 .ז .£ 

על נוסחת נ׳ ;( 1953 , 239-295 .<ןק , 1 , 276 \ , 800115 0311 
לתאריך חניהפםזז: .!! .) 111 )■( ./> ./ . 00111 [ ,ז:> 8 ז״ו 1 ודוג 11 , 14 
, 138 . 1618 , £130111101 ., 7 ; 1896 , 116 , 111 ) 14111 / 1 ! ) 1 ^ 00011 ^( 01 
. 1908 , 11 ) 1 ) 111 . 1 > 11 !/))■ 111 ) 8 .) 1 - 11 ). 7 ) 1 ( 1 , 83011 .ן ; 1910 

א. ה. ם. 

גא 1 םי(;כ|לינה (שת 011 מץ 5 סש 8 ), בגאולוגיה — מתח שנקבע 
ע״י הגאולוג האמריקני ג/ ד. ךנה( 3 ת 03 .ם.!) 

ב 1873 לציון איזור מוארך על־פני כדור־הארץ, הנמצא 
במשך תקופות ממושכות מאד במצב של שקיעה מתמדת 
מתוך התקערות של בסיסו. במשך כל זמן התקעחותן תלה 
בג" סדימנטאציה נמרצת וקבועה מצידן 
של ג.אנטיקלינות (שס 3011£11 ש 8 ), 

המספקות, תוך הריסתן ההדרגתית, תו¬ 
מר למילוי חג". חג" מצטיינות בעומק לא־ 

רב של ימיהן ובתילופים תכופים באופי 
הסדימנטים הגרבדים על קרקעיתן. 

תחילה שיערו, כי עצם ההעמסה ע״י 
חסדימנטים הוא גורם השקיעה, אולם 
שיקול חשבון ה א יזום ט זה (ע״ע) 

הראה, כי העמסה כזאתייכולה לגרום 
רק לשקיעה מוגבלת מאד, וכי סיבת 
השקיעה המתמידה של חג* תלויה 
בגורמי התנועה של קרום־חארץ בכלל. 

השקיעה של האיזורים הגאוסיבקלינאליים 
היא איטית מאד. למשל, בג׳ האפאלי־ 

צ׳ית (ע״ע אמריקה הצפונית, גאולוגיה), 

ששקיעתה נמשכה כ 300 מיליון שנה 









149 


ניאוסינקליגח—גאופוליטיקה 


150 


במשך הפאלאוזואיקץ, היה קצב השקיעה בממוצע מטר אחד 
לכל 23 אלף שגה. 

שקיעת הג׳ קשורה בהרמת הגאנטיקלינה המלווה אותה. 
התרוממות השטחים הגאנטיקלינאליים מגבירה את כוחות־ 
הארוזיה, הפועלים על־פני שטחים אלה, ומגדילה את מידת 
המילוי של הג". תולדות הג" צמודות, איפוא, לתולדות 
הגאנטיקלינות. 

" הג" הן עריסות של רכסי הרי־קמטים על־פני כדור־הארץ 
(ע״ע אירוגנזה). הג" של ראשית הפאלאוזואיקץ יצרו את 
הרכסים הקאלדוניים של אירופה הצפונית־מערבית, 

זו 



הגוש הנאוסינקלינ 5 י של 9 רם נחתך) 


של מערב אמריקה הצפונית, ועוד; הג" של הסאלארזואיקון 
התיכורעליון — את הרכסים הה רציניים (המסיווים 
של מסו-אירופה)? הג" המסוזואלת התרוממו בפרשת־העתים 
המסוזואית־קנוזואית לרכסים האלפיניים של אירופה, של 
אסיה (הרי־הימאלאיה ועוד) ושל שתי האמריקות. בתקו¬ 
פתנו בולטות הג" של הים הקאריבי ושל אינדונזיה- 
גויניאה החדשה. 

תולדות חג" ואפיין הם הביטוי החשוב ביותר של תול¬ 
דות כדור-הארץ בכלל, ועליהם בעיקר מתבססת החלוקה של 
הזמנים הגאול וגיים ליחידותיהם הראשיות (וע״ע גאולוגיה). 

,*־ 1101111 ; 1905-1911 ,*נו 3 מ .£ 

,ז־ 1 תג 01 ז £011 ,? ; 1915 ,ץ 0108 ? 0 / 0 111 ^ 111 ■!? 

. 1950 , 10£1£ ס 0£ ? 11 י/סתןז? 

ס. א. 

1 (אןפז^יטיקה (גרמ׳ 011101 ק 060 , אנג׳ 5 ^ז! 01 ק ££0 ), ניסיון 
ליצור מדע-גבולין של תורת־המדינה, ההיסטוריה 
והגאוגראפיה, שממנו תצא תורת המדיניות והמדינות בקשרן 
האורגאני למרחב — "המצפן הגאוגראפי של המדינה". 

מגמות שונות במחצית השניה של המאה ה 19 ובמחצית 
הראשונה של המאה ה 20 חברו בהווייתה של הג ׳ : הנטיה 
לבדוק מונחים ששימשו עד כה במסגרת ההנחות של "השכל 
הישר" ולהעלותם לשיטת המושגים של "המדע"! המאמץ 
ללבן מחדש ולסדר במערכת אחת את השיקולים הגאוגרא- 
סיים, ההיסטוריים והמדיניים, שהיו מצויים בנפרד או בצי- 
רופי־עראי בעבודותיהם של הגא 1 גראסים, המצביאים, ההיס¬ 
טוריונים והוגי תורת־המדינה! המעבר במדע הגאוגראפי 
מן התיאור של התופעות אל ביאורן ואל הבלטת קשרי 
הגאוגרפיה עם מדעים אחרים וחשיבותה במציאות האנושית. 
השיטות הפילוסופיות־החברתיות, שדימו לראות במדינה 
"אורגניזם" (ע״ע) החי לפי החוקיות שבמהותו, כיוונו את 
המבט כלפי קרקע־יניקתו של "גוף" זה במובן הראשוני. 
גידולן של המעצמות האימפריאליות, התרחבותן מתוך 
בליעת שטחים הגובלים בהן, הולידו את המחשבה, שיש 
במבנה־המרחב עצמו תכונות הגורמות לגידול ולאיחוד או 
לצימצום ולפירוד. 

את המונח ג׳ טבע היוריסטן והמדינאי השוודי ר. קילו 
(״ 6116 (^ .מ; 1864 — 1922 )? בתורתו היתה הג׳ אחד המדעים 
במכלול ההבנה של המדינה כאורגאניזם שבמרחב; את 


מושגיו הגאוגראפיים קיבל מן הגאוגראף פ. רצל (ע״ע). 
מייצגה המובהק של הג׳ בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם 
היה הגנראל הגרמני פרופסור קארל האוזהופר (- 1113115 * £3 
ז 110£6 ; 1869 — 1946 ), שייסד במינכן עיתון ובית־מדדש 
מיוחדים לג׳ והעמיד תלמידים הרבה. 

תמונת־העולם של הג׳ מושפעת בקווי־היסוד שלה מן 
התפיסה ההיסטורית של הגאוגראף האנגלי ה. מקיגדר ( 811 
1 >- 931£01 ; 1861 — 1947 ), שניסח אוחה י ב 1919 . 

הוא ראה את ההיסטוריה כולה לאורו של הניגוד והמאבק 
בין העמים והמעצמות "היבשתיים" ובין העמים והמעצמות 
"הימיים", שהם נבדלים זה מזה בטיבם של מקורות כוחותי¬ 
הם המדיניים־צבאיים. הוא ראה את צירוף שלוש היבשות— 
אסיה, אירופה, אפריקה — כגוש העיקרי בכדור-הארץ ("אי- 
העולם", 1 >ת 11$13 ) 1 מ ¥0 \■), ששטחו, אוכלוסייתו ומרכזיותו 
עושים אותו לדומינאנטי בעולם, וששאר היבשות (אמריקה, 
אוסטראליה) ועולפ-האיים טפלים הם לו. פנימיותו של "אי* 
העולם", שהיא חסרת גישה נוחה לאוקיינוסים או מנותקת 
מהם לגמרי, היא "לב־הארץ" ( 1 >ג 1131 ז 3 ^־ 1 ); הוא מקיף את 
מישוריה של אירופה המזרחית ואת ערבותיה של אסיה 
הצפונית והמרכזית עד מאנצ׳וריה. אירופה המערבית, אסיה 
הדרומית־מזרחיח והדרומית, חצאי-האיים של היבשות 
וחופי מפרציהן, הן "ארצות־השוליים" של אי־העולם, והן 
קשורות מבחינה טבעית יותר לעולס-האיים וליבשות שמעבר 
לאוקיינוס מאשר ל״לב־הארץ". כוחו של העולם היבשתי 
של ״לב-הארץ״ הוא בשטחיו הענקיים ? יתרונו של העולם 
הימי של "ארץ־השוליים" והאיים הוא בקשרי־תתבורחו, 
המקיפים את כל כדור-הארץ. כל עוד השלטון ב״לב־הארץ" 
מפוצל בין מעצמות רבות, עשויות "ארצות־השוליים" להש¬ 
תלט על "אי־העולם" בכוח הימי העומד לרשותן. אולם 
מקינדר חשש לעתיד, שבו "השליט במזרח-אירופה ישתלט 
על לב־הארץ? השליט בלב־הארץ ישתלט על אי־העולם! 
והשליט בו ידביר את העולם כולד. מקינדר חשש לגורלה 
של אנגליה, נציגת הכוח הימי, מפני השתלטותה של רוסיה 
על איראסיה. הגרמנים קיבלו ציור זה בתיקונים מסויימים 
ותלו בו את שאיפותיהם ותקוותיהם. מכאן נטייתם לחלק 
את העולם ל,איזורים כוללים׳ לסי קווי־שיתוף רחבים שבטבע. 

״מרחב״ ( 8311111 ) במובנה של הג׳ — בניסוח בית- 
מדרשו של האוזהופר — מקיף את כל כוחות הטבע ותופעו¬ 
תיו בכדור־הארץ (ביבשה ובים) בפעולתם על המדינה 
ובהיפעלותם ממנה? הג״ם מניחה את ,הצמידות לקרקע' 
(ז 1 ש 11 נ 161 > 1 ו 11 < 1 ^ג>ז£) של מכלול ההתפתחויות המדיניות 
בהיסטוריה. ד,ג׳ הגרמנית הדגישה את המונח־הסיסמה של 
,מרחב-המחיה׳ (מז 311 ז$ב 1 * 1 ^ 1 ) — התחום שאומה באומות 
זכאית לו במרחב, אם בשל צרכי-מחייתה ואם בשל תכונות 
האיזור שהיא שוכנת בו, "הדורש" מטבעו את איחודו ביד 
אחת. הג׳ רואה לפניה דיו ודאית לחישוב כוחן וסיכוייהן 
של אומות ומדינות לפי השטת שבידן, מידת הניצול שהן 
מנצלות אותו, ולאור הנתונים־בכוח שבמרחב שמסביבן. 
בגרמניה גבר במיוחד הגון האורגאניסמי־מיסטי של חג/ 
והנאצים יצרו את האידיאולוגיה של ״דם וקרקע״ ( 81111 
ח 16 א> 8 — כשני גורמי-היסוד, המוחשיים והנפשיים 

כאחד, המעצבים את ייעודו של הגזע. כשהחלה הג׳ לשמש 
את המטרות המדיניות והצבאיות של הליד השלישי. נס¬ 
תעפו ממנה ענפי-התמחות: 1 ) גאו־אקונומיה — בדיקת 






























































































































153 


גאופוליטיקה — גאופימים 


154 


הבלכלה בזיקתה למרחב ולתכונותיו: 2 ) ג , של הצבאיות — 
השימוש בהגהות הג׳ ובשיטותיה לתיכנון המלחמה ובכלל 
זד. השפעת השטח על רוח הלוחמים בו: 3 ) גאומדיצינה — 
חקר המחלות בתלותן בסביבות טבעיות שונות וכד׳: פותחו 
אפילו,גאו־פסיכולוגיה׳ ועאו־יוריססרודנציה/ 

השאיפה למדעיות בצירוף עם הלכי־רוח מיסטיים ועם 
בוהה של הצבאיות במציאות ובשאיפות של המדינה — הם 
שעשו בגרמניה במלחמת־העולם 11 את חג׳ למזיגה של 
חקירה, כמיהה לאומנית וטכניקה צבאית־מדינית. — בעולם 
שלאחד מלחסת־העולם מצטמצמים המרחקים ע״י התחבורה: 
גובר המאמץ לניצול כל שעל־אדמה וכל מחצב באדמתה 
לקיום האוכלוסיה המתרבית ולסירנוס רמת־החיים העולה: 
התעשיה והצבא דורשים את מיטב החסדים והאמצעים: 
מדינות העולם מתלכדות, מרצון ומאונס, בשני גושי־ענק, 
שאם אינם זהים עם ציורו של מקינדר, הרי יש במהותם 
מעמידת הכוח הימי של "ארצות־השוליים" מול איראסיה 
היבשתית. יש מקום בעולם זה לשימוש בג׳ כשיטת עזר 
וחישוב של אחד הגורמים המעצבים את פגי האנושות, אם 
יצליח מקצוע זה להשתחרר מן המיסטיקה האורגאניסמית 
שנטפלה לו. 

החל מ 1924 , בטאו! בית־נזדרשו של ק} ס ■!!!ן //,״/* 0 26 
.ן. 13 ;. 0 200 —. 3 ט £60 ס 511 ס 13 1 .א ,(האוזהופר 

; 1944 ,( 611030 ?) ץ 800111 05111 1111:1115 06000603006 ־ 60 נ> 1301010 ^ 
; 1944 , 5101 ) 501 ה 0 הז 005 ! 11 ?א ) 7/1 , 11:15 ' 0 ק 0 ) 0 .׳( 8 ז 0 ץ 0 41 
; 1951 , 0 . 11 1/110 ) 0 < 000£ . 0111 !) 10 ( 051101 ^ 0111 , 14305110160 א 

אב. נ. פולק, גאיפוליטיקה של ישראל והמזרח התינון, תש״י. 

ח. ה. ב׳יש 

גאזפיטים צמחי־אדמה), צמחים רב־שנתיים, 

המפתחים מתחת לפני־האדמה מערכת מסויימת 
של נצרים, שהם נושאי גיצני־ההתחדשות של הצמח. נצרים 
אלה עשויים בצורת בצל, פקעת, קנה־שורש ושרשים מעובים. 
בעונת־הגשמים מצמיתים הנצרים הגאופיליים מתוך האדמה 
את העלים ואת עמודי־הפרחים הבוקעים את פני־האדמה, 
ועם תום עונת־הצמיחה מתים כל החלקים העל־קרקעיים — 
פרט לאיבר הגאופילי, החבוי באדמה כשהוא נושא ניצנים 
חדשים, העתידים להצמיח נצרים על־קרקעיים בעונת־הצמי־ 
הה הבאה. 

הג' מרוביב מאד בעולם־הצמחים, ביהוד בין הצמתים 
הרב־פסיגייס, כגון השושניים, האירוסיים והנרקימיים. צמחי־ 
תרבות גאופיטיים הם, למשל, הבצל, השום, תפוח־האדמה, 
הבטטה וכר. מבחינה מורפולוגית נחשבים הנצרים הגאו׳פי־ 
ליים לאיברים מטאמורפיים, שמהותם מזדהה עם שלושת 
החלקים העיקריים של הנצר הוגטאטיווי: השורש, הגבעול 
והעלה, אלא שצורתם הראשונית שונתה בקשר עם תפקי־ 


1 . תחום השלטון האירופי: 2 . תחום השלטון האמריקני: 3 . תחום 
השלטת היאפאני: 4 . גבולות פוליטיים: 5 הגירות הוררפאציפיות: 
6 . הגחות אירופיות ואמריקניות: ד. בירות חדשות בתחום ההודו־ 
פאציפי: 8 . תאריכי מאורעות היססוריים: 9 . תסימות־הגירה: 
10 . הגבלות־הגירה: 11 . מרחבי־סחיה כבושים בידי מעצמות פא* 
ציפיות: 12 . מרחבי־מחיה כבושים בידי מעצמות זרות: 13 . אנטי־ 
דנווה: 14 . האיום הגולשתי. 

מפה זו — שבמקורה היא בחלקה צבעונית — מצטיינת בקווים 
ושירסוטים עזים. המצטרפים לתיאור סמלי של הדינאמיקה של 
מכלול הכוחות והגורמים הפוליטיים. הכלכליים, הגזעיים, האתניים, 
־.צבאיים דהדמוגיאפייס, המתנגשים בתזזזם ההודז־פאציפי העצום 
:תקופה שבץ שתי מלחמות־העולם, יחד עם הרקע ההיסטורי של 
התנגשות זו. 

אמסה משקפת את התפיסה הנאופוליטית של הנאצים 


דם — תפקיד החסנת חמרי־תשמורת. הצורות העיקריות 
של האיברים הגאופיליים הם: 

א) בצל — נצר קצר תת־אדמתי, המורכב מגבעול קצר 
("עוגת־הבצל") ומעלים בשרניים (גלדים) או מחלקי־עלים 
היוצאים ממרפקי ה״עוגה". עוגת־הבצל שולחת שרשים 
כלפי מטה ועמוד נושא־פרחים כלפי מעלה. כל בצל נושא 
בחיק־העלים או בראש ה״עוגה" ניצן או ניצנים של התחד¬ 
שות. מתור הניצן הזה מתפתח מדי שנה בשנה בצל חדש, 
הממלא את מקומו של הבצל הישן (או של הלק ממנו), 
אשר גלדיו התרוקנו מתכנם והיו לקליפות. מלבד ניצני־ 
התחדשות נוצרים בבצלים רבים גם ניצני־רביה, שמתפקידם 
להרבות את הצמח בדרד וגטאטיווית. לפי צורת הגלדים 
מבחינים בין בצלים קשקשניים, בצלים נד־נייס, ובצלים 
אטומים (דמויי־פקעת): וכן מבחינים בין בצלים הד־שגתיים, 



נצל 1 בצל נרני — צבעוני (בק 111 !ז); 
2 בצל השמני — שושז (: 1,11100 ) 


שבהם מתחדש הבצל כולו שנה שנה, ובין בצלים רב־שנתיים, 
שבהם נוצר בכל שנה בצל חדש לצדה של שארית הבצל 
הישן. מידת העומק של הבצל באדמה שונה בצמחים שובים, 
והיא מווסתת עפ״ר על־ידי השרשים המתכווצים, המושכים 
את הבצל לעמקו הנאות. 

ב) פקעת — נצר תת־אדמתי חסר גלדים שהוא עשוי פרק 
אחד או פרקים אחדים של הגבעול, או אף חלק של פרק־ 



פקעת צנונית 

( 031110014 60 ׳י 115 ׳ 54:11 0$ ח 3 נ 1 ק 3 א) 

פ— פסיגים: ק— שרידי הקליפה הראשונה 






155 


גאופיטים — גאוסיסיקד! 


156 


הגבעול" ונושא עפ״ר ניצן אחד או ניצנים אחדים. פקעות 
מדומות נוצרות מההיפוקוטיל של הצמח (כגון הפקעת •של 
הצנונית) ואינן מייצרות ניצגי־התחדשות. הפקעות האמי¬ 
תיות" היוצרות ניצני־התחדשות, מתחלקות לפי אודך-חייהו 
לפקעות־קיימת רב-שנתיות, שאינך מתחלפות שנה־שנה כי 
אם גדלות והולכות ומגדילות את נפחן בכל שנה ע״י צמיחה 
משנית בעובי (כגון הפקעות של הדקפת" של הטמוס וכד)" 
ולפקעות-חילוף, שאינן מתקיימות אלא שנה אחת בלבד" 
וכל שנה מתרוקנת הפקעת מתכנה ובמקומה הולכת ונוצרת 
פקעת חדשה. סקעוח־חילוף נפוצות מאד במשפחת השושניים 
(למשל הסתונית) והאירוסיים (למשל הכרכום)* הן נושאות 
מלבד ניצני־התחדשות על־פי־רוב גם ניצני־התדבות בצורת 
פקעיות זעירות (למשל בסתונית היורה" בלוף וכד). 

ג) קנה־שורש — גבעול תת־אדמתי מארך, המורכב על- 
פי-רוב מפרקים רבים הנושאים עלים בצורת קשקשים עם 
ניצני-התחדשות בחיקם * דוגמות: מיני אירוס" יבלית, צורית 
ארם־צובא. קנה־שורש נבדל משורש ע״י עצם הצמחת 
ניצנים, שהם מתפתחים לגבעולים נושאי עלים ופרחים, 
הבוקעים את שכבת־האדמה שמעליהם. רוב קני־השורש הם 



גןנה־׳ 8 ור׳ 6 . אם 8 רנ 


רב-שנתיים * הם מאריכים־ימים ועשויים להרבות אח הצמח 
בדרך וגטאטיווית — ע״י התפתחות כל פרק הניתק מנצר- 
האם לצמח עצמאי. קני־השורש משתרעים בקרקע על־פי־רוב 
במצב אפקי, לפעמים לאורך עשרות מטרים, ומכל מפרקיהם 
הם שולחים נצרים ירוקים כלפי מעלה (למשל: הינבוט, 
החילף ועוד)! אד יש שהם שולחים נצרים לעומק בכיוון 
מאונך (למשל החיננית, שן־הארי ועוד). 

ד) שרשים מעובים: יש צמחים ששרשיהם ממלאים את 
תפקיד החסנת־המזון! שרשים כאלה הם מעובים, ומדי שנה 
בשנה הם מספקים את המזח לנצרים המתפתחים מעל לפני 
האדמה, מתרוקנים מתכנס ומתים, ובמקומם יוצר הצמח 
שרשים חדשים, האוגרים בתוכם את כל מלאי־התשמורת 
שהצמח המסיק ליצר במשך עונת־הצמיחה. ניצני־ההתחד- 
שות בוצרים על־פי־רוב על גבעול קצר מאד, שגם הוא 
תת־אדמתי ומחובר לשורש המעובה. דוגמות לצמחים בעלי 
שרשים מעובים: בורית־אסיה, העירית, הכתמה. 

* ** ו 

מ. זהרי, לידיעת המורפולוגיה והביולוגיה שיו זע , (השבע 

והארץ, ה-ו), 1940-1938 . 

פ. ז. 

^אזפיסיפןה, המדע העוסק בחקר כדור־הארץ תוך שימוש 
באמצעים פיסיקאליים. הג׳ מסתעפת לשני ענפים: 

1 ) ג׳ במובן הרחב (ג׳ צ ר וים ה) היא המחקר המדעי 
של התכונות הפיסיקאליות של שלושת האיזורים של כדוד־ 
הארץ — הגוף המוצק (ליתו׳ספירה), האיזור הנוזל (הידר(־ 


ספירה) ומעטפת־הגאז (אטמוספירה) — ושל הכוחות הפו¬ 
עלים בהם. היא מקיפה את המקצועות: גאודזיה, גאוכימיה, 
גארטקטוניקה, וולקאגיזם וסיסמולוגיה, אוקיאנוגראפיה, 
הידרוגראפיה, הידרולוגיד* מטאורולוגיה, קלימאטולוגיה, 
ואת חקר המאגנטיות, החשמל והראדיואקטיוויות של כחד- 
הארץ ושל האטמוספירה* סנקודת־מבט מקיפה יותר — גם 
גאולוגיה וגאוגדאפיה פיסית. 

זי ■יי 

2 ) במובן מצומצם יותר מסמנת הג׳ את שימושיהן של 

שיטות פיסיקאליות בהכרת טיבם של האטמוספירה ושל 

קרום כדור־הארץ מבחינת האפשרות לנצל ידיעות אלו 

לצרכיו של האדם (ג׳ שימושית) — לשם הגנה בפבי כוחות־ 

הטבע (תחזית של דעידת־אדמה ושל מזג־האויר), אך בעיקר 

לשם גילוים של אוצרות־טבע מינראליים: מתכות, נפט, 
• ד , 

מים וכד (^ת 0£1 שק 05 זק 31 :> 41 ץ 11 ק© £6 ). חשיבותה של הג' 

במובנה השימושי הזה הולכת וגדלה. 

שיטות הג׳ השימושית מבוססות על הבדלים בתכונות 
פיסיקאליות, הנקבעים על פני הארץ או בעוסק מועט 
והמשקפים הבדלים במבנה הכימי או הפיסיקאלי של שכבות 
תת־קרקעיות בעומק רב יותר. לגילוים של אוצרות־אדמה 
משתמשים: ( 1 ) בשדות־כוח טבעיים — הפוטנציאל הגרא־ 
וויטאציוני, המאגנטי, החשמלי, התרמי, הראדיו׳אקטיווי * 
( 2 ) בשדות־כוח מלאכותיים — שדה חשמלי או שדה כוח 
מכאני, המוחדרים אל עומק התחום התת-קרקעי ונחקרים 
מבחינת חלוקת התגובות המוחזרות משם. בהתאם לכך מש¬ 
תמשת הג׳ השימושית בשיטות מאגנטיות, גראווימטריות, 
חשמליות, סיססיות, ראדלאקטיוויות, תרמיות. השיטות הגרא־ 
ווימטריות והמאגנטיות, וכן שיטות חשמליות מסויימות, 
רושמות דק את סכום הפעולות והתכונות של השכבות 
הנחקרות ואינן מאפשרות את אומדן העומק של שכבות אלו, 
מאחר שהשפעתו של גורם זעיר הפועל מקרוב על מכשיר- 
המדידה שווה לזו של גורם חזק הפועל ממרחק רבג לעומת 
זאת מאפשרות שימות סיסמיות וחשמליות מסויימות קביעת- 
עומק מדוייקת — ע״ס מהירות ההתפשטות של גלים סיס¬ 
מיים או ע״ם שוני במוליכות החשמלית. 

שיטות סאגנטיות משמשות למדידה ומיסוי — 
ביבשה, בים ובאויר — של עצמת השדה המאגגמי הטבעי 
של כדור־הארץ, חלוקתו ושינוייו* סטיות מקומיות בעצמת־ 
השדה מעידות על מציאותם של חמרים פרומאגנטיים או 
פאראמאגנטיים, או על הפרעות במבנה הגאולוגי, שהן לעתים 
קרובות קשורות במציאותם של עפרות, מים ונפט. המכשי¬ 
רים למדידתה ולרישומה של עצמת השדה המאגנטי הם 

המאגנטומטר האפקי והאנכי. 

** * 

שימות גראווימטריות מבוססות על העובדה, 
שערך הגראוויטאציה בנקודה כל-שהיא על פני כדור-הארץ 
תלוי — בין שאר הגורמים — גם בצפיפות של החמרים 
הנמצאים מתחת לנקודה שבה נעשות התצפיות. על-ידי 
המדידה והמיפוי של כוח-הכובד ושל שינוייו והקביעה של 
סטיות מתאפשר גילוים של המרים תת־קרקעיים בעלי 
משקל סגולי שינה מזהישל סביבתם, כגון מלח, סלעי-משקע, 
סלעים גבישיים, וכן גילוים של גורמי־מבנה מיוחדים, כגון 
כיפות, סיגקלינות ואנטיקלינות. המכשירים של בדיקות אלו 
הם: מאזני־הפיתול של אטוש, מטוטלת־ההיפוך של שטו־נק, 
ובזמן האחרון הגראווימסר', 




157 


גאופיסיקה 


158 



בדיקת נאוטיסיהאלית סיסטית 

לטעלה —זויוד־ה׳קדח : למטח — מסלולי הגלים הסיסמיים: סיטיו—סיסטוגראסה 


שיטות חשמליות: אפשר למ¬ 
דוד את השדות החשמליים הטבעיים. 
הנמרים מחמת קיטוב בשטחי־סגע בין 
שכבות שונות, ומחמת תהליכים אלק־ 
טדו־כימיים אחרים בין החסרים התת־ 
קרקעיים, כגון גופי עפרות גפריתיות. 
אך רוב השיטות החשמליות מודדות את 
הפוטנציאל החשמלי ואת צפיפות הזרם 
החשמלי שמחמת הפעלת שדה חשמלי 
או תשמלי־מאגנטי מלאכותי ואת שינויי 
ההתנגדויות החשמליות הסגוליות בחט־ 
דים שונים ובתנאים סטראטיגראפיים, 
מבניים וליתולוגיים שונים, השודדים 
מתחת לקרקע. שיטות אלו מתאימות 
במיוחד לחיפושי־מים בשטחים צחיחים 
מחיחים־למחצד" ועליהן מושתתת גם 
שיטת מגלי־המלקשים, שפותחה במלח* 
מח־העולם 11 . 

שיטות אלו הן מהירות וזולות. חס¬ 
רונן בהגבלת עומק־החדירה ובקשיי 
הפיעגוח של התוצאות. המכשירים הם 
בעיקרם פ 1 טנציומטרים רגישים וגשרי' 
התנגדות לזרם ישר ולזרם־חילופים * 
המכשירי־עזר משמשים גנראטורים, ק 1 ־ 
מוטטורים, מגבירים, אוסצילוגראפים 
ומכשירים אלקטרוניים אחרים. 

שיטות ם י ם מ י 1 ת משמשות 
למדידת מהירות־ההולכה, הצורה והת¬ 
דירות של גלים מכאניים (אקוסטיים), 
הנוצרים מלאכותית ע״י התסוצצולת. 
שיטות אלו מודדות את ערכי הצפיפות 
והגמישות, שהם משתנים מחומר לחומר, 
וקובעות עי״כ את הסוג, העומק, העובי והצורה של הסלעים 
שדרכם עוברים הגלים. שיסה אחת מבוססת על שבירת־ 
הגלים 1 שיטה שניה, המבוססת על החזרת־הגלים, מאפשרת 
למדוד אח עמקן של שכבות מחזירות. בעזרת שיטוח אדו 
אפשר לגלות ולספות בנקל ובאופן מדוייק מבנים עמוקים 
וסטיות־מבנה (שברים, כיפות, סיגקלינות ואנטיקלינות). הן 
מהוות אמצעים ראשונים לגילוי נפט, ולזכותן זוקפים אחוז 
גבוה של ההצלחה בקידוחי־הנסט בתקופה האחרונה. יתרונן 
הוא בעומק־החדירה ובקלות הפיענוח של התוצאות. חסרונן 
של השיטות הסיסמיות הוא בהוצאות הגדולות הכרוכות בהן. 
המכשירים המתאימים לשיטות אלו הם: סיסמוגראף־שדה, 
המורכב מגאוסונים (מיקרופונים רגישים מאד מהסוג האלק־ 
מרודינאמי' או הקאפסיטורי) ומגבירים, ומדי־זרס רושמים 
מסוג גאלוואנוממד־סליל. 

שיטות ראדיואקטיוויות מבוססות על מציאותם 
של תמרים ראדיואקטיוויים בקליפת כדור־הארץ בכמויות 
שונות. איתורם מתאפשר ע״י מדידת עצמת הקרינה על־פני 
השטח. משתמשים במונה גיגר (ע״ע) ובזמן האחרון גם 
במונה־ניצנוץ, העולה על מונה־גיגר ברגישותו וכן ברישום 
יעיל של עצמת קרינת־גמה. 

שיטות תרמיות משמשות למדידת שינויי־הטמפ־ 
ראטורה המקומיים והמרחביים קרוב לפגי־הקרקע או בעומק 


לא־רב בתוך הקרקע. טמפראסורודהארץ (לפחות בחלק 
החיצוני של קליפת כדור־הארץ) עולה עם העומק, ז. א. עם 
ההתקרבות אל מקודות־החום, שהם: 

א. התפרקות תמרים ראדיואקטיוויים, הנמצאים בחוד 
כדזר־האדץ! 

ב. ראקציות כימיות, כגון חימצון או שינויי־הרכב של 
גופי־עפרות, חימצון של גאזים פחמימניים הנפלטים מאגנים 
טבעיים של נפט 1 

ג. וולקאניזם. 

יציאת החום ממקורות אלה דיר הקליפה החיצונית של 
כדור־הארץ תלדה בכל מקום במוליכות התרמית של התמ¬ 
רים השונים שמהם מורכבת הקליפה. מדידת מפל־הטמפרא־ 
טורה עלולה לספק אינפורמאציה חשובה על הימצאם של 
המרים כגון גופי־עפרות, מלחים, נפט, גאזים ומים. המכשירים 
של הבדיקה הגאותרמית הם: צמד חרמי מחובר אל גאל־■ 
וואנומסר ופ 1 םנציומטר רגישים, י או''מדחום חשמלי מחובר 
אל גשר־התגגדות רגיש. בשני המכשירים דיוק־הקריאה 
מגיע עד * 0.01 . החלקים הרגישים לחום מובבסים לתוך 
קידוודיד שטחי, והמדידות נעשות אחרי התהוות מצב של 
שיוזי־משקל תרמי בחוד הבור. הפרעות מקומיות במשטחים 
האיזותרמיים המתקבלים בשורה של בדיקות כאלו (כמובן, 
מתוך התחשבות בהשפעות ט 1 פוגראםיות של הסביבה) 















































159 


גאופיסיקח—גאורגח, סטפן 


160 


מתפרשות כעדות לסטיות גאולוגיות של המבנה או של הרכב 
השכבות. 

חקירות בתוך קידוחים: רוב השיטות המתוארות 
ניתנות להפעלה לא רק על פני הקרקע אלא גם בתוך 
קידוחים, שבהם נמדדות התכונות המאגנטיות, החשמליות. 
התרמיות והראדיואקטיוויות של שכבות־האדמה, שדרכן 
חודר הקידוח בזו אחר זו. רישומים רצופים של שינויי התפי־ 



יזומק קנו. 

נ?יט סיפטיים 

נ?י־ק:(.=נלים פריטאריים, ראשוניים) — גלים ארכיים; 
נלי־ 5 (=נלים סקונדאריים. שניוניים) — גלים רתביים, שאינם 
טתפשטים אלא בטחוק. 

סהירוח־ההתפשטות של שני סוני הנלים נדלה והולכת עם החדירה 
לעוטק עד לנבול הנרעיז 

נות הפיסיקאליות בפונקציה של העומק הם אחד האמצעים 
הבדוקים ביותר לפיענוח של תוצאות קידוחים עמוקים. לשם 
בך משתמשים היום במכשירים אוטומאטיים, מופעלים ממעב¬ 
דות נעות, שמהן מורידים לתור הקידוחים את שפופרות־ 
הניסיון, המתוכננות במיוחד לכל סוג של מדידה. נוסף על 
התכונות הפיסיקאליות רושמים המכשירים באופן רצוף גם 
את צורת הקידוח ואת קטרו המתחלף, והם מאפשרים איתור 
של צימנטאציה בעמקים גדולים וניקוב קירות הקידוח לשם 
נטילת דוגמית בכל עומק שהוא. — רוב השיטות האלו 
הן המצאות של החוקרים הצרפתיים ש. ומ. שלומבןז׳ה 
(■ 01 §ז 80 ךתנ 501111 ). 

גי טהורה — , 1% ^ 1 /<} 14 {( 1 )<< 11 ))<}*£ . 4 ,ז 

. 1939 ,( 11 ״)£ 

1 ' שימושית — , 1111011 ) 10 <};<£ 4 >) 11 ץו 1 <} 0 ) 0 , 1 ) 44611311 . 4 . 0 
, 011 !ס/ 11% ' 1 ))ק 01 )£ 4 ! 111 ץ 1 /ק 0 ) 0 ,ת״ 1 ש 11 ) 146 ״ 1 ״ 1 ; 1940 
, 118011 ־ 1 ? ; 1943 , 51% ץ 1 /<} 0 ) 0 ) 1 /) 0%111 <'/ ,ז 101550 \ ■ 0 , 1940 

0111114x11%( 4. 01)$(<1/01141(11 0(0(1(%1(1%, 1949; ]. <3. 13100- 

. 1950 , 5 ) 1 !ץ 1 /ק 0 ) 0 ו 01101 ) 10 ק £1 ,ע 510 

ו. ש. 


גא 1 ך^ה. מטפן — 8 0 ! 000 £311 ם 81 — ( 1868 , בידסהים 
שליד בינגו [מחוז הרין, גרמניה] — 1933 , מעוזיו 
שליד ל 1 קארנ 1 [שווייץ])" משורר גרמני. בן למשפחה קאתו־ 
לית אמידה של איכרים ויוגבים. מנעוריו למד שפות אירופיות 


שונות, כדי לקרוא דברי סופרים גדולים במקורם ולתרגמם 
(בודלך, דאנטה, שיקספיר). למד פילולוגיה ותולדות־האמנות 
באוניברסיטאות פאריס, ברלין, מינכן. בפאריס היה קשור 
לחוג הסימבוליסטים.* מאלארמה, ורלן, ויליה דה ל׳איל־אדן. 

,/ :׳ ןץ ^ ־ ן 

באנגליה עמד במגע עם אנשי האסכולה הפררפאלית. 
בנסיעותיו הרבות באירופה קשר קשרי־ידידות עם משוררים 
ואמנים צעירים, שחיפשו כמוהו דרכים חדשות להרמת קרן 

חמויויח מחוזי ונתודדידח ייי״ייי- ■ 

. 

רצינותו, עקשנותו, גאוותנותו 

, , סטפא] נאח־נה 

וחגיגיותו, רצונו לשמור על אי- 
חלות חמרית ורוחנית, שאיפתו להאציל את השירה, לעשותה 
לדבר יקו״ערד המיועד ליחידי־סגולה בלבד, כמקור השראה 
רוהנית ואסתטית. 

שיריו הראשונים ( 1890 — 1892 ) הוצאו באכסמפלארים 
מועטים, לידידיו ולא למכירה. מ 1892 יאילד הוציא לאור 
את הקבצים $1 מט£ 110 > ■ £21 ! 813110 ("דפים לאמנות"), 
שהופיעו לעיתים לא קבועות ( 12 הוצאות) עד 1919 והוצאו 
לא למכירה, אלא בשביל חוג־קוראים מצומצם, שנבחר ע״י 
המשוררים המשתתפים בהם. ב 1898 הוציא ג׳ לראשונה 
שירים בשביל הציבור הרחב! ב 1899 , 1904 ו 1909 הוצאו 
למכירה מבחר יצירות מה״דפים" בשלוש הוצאות מיוחדות. 

שירי ג/ ספרי ידידירתלמידיו וה״דפים" היו שונים 
בצורת הדפסתם מהצורות המקובלות ! ג׳ הנהיג אח ה״מינוס־ 
קולה הקארולינגית", ביטל את האותיות הגדולות (חוץ 
מבראש השורות), מיעט בסימני־פיסוק ושינה את צורת־ 
הכתיב במלים רבות. — עורך ה״דפים" הקפיד לפרסם רק 
יצירות שהיתר. ניכרת בהן השאיפה לשלמות ושנראו לו 
קרובות לגישתו ולרוחו. נושאי ה״דפים" ומרכזם היו חוגו 
המצומצם של ג׳ — משוררים, סופרים, אמנים וד. 1 גי*דעות, 
שביניהם בלטו: הוגא פון הופמנסתל (ע״ע), מכם דותנדי 
(ע״ע), ארנסט הרם (ע״ע), לודויג קלגס (ע״ע), היהודים 
פ. גונדולף (ע״ע) וק. וולפסקל (ע״ע). הם לא היו בעלי 
השקפת-עולם אחידה, אד הצד השווה שבהם היה שבעיניהם 
הפכה השירה לפולחן דתי, ומורם ורבם ג׳ — לכוהנה הגדול. 
על פי תפיסתו של ג׳ — עיצוב הראיה, התחושה והמחשבה 
ע״י השירה מחולל שינוי־ערכים מוסרי. מתוך התרחקות 
מענייני חיי יום־יום מחפש המשורר כוחות נצחיים, המת¬ 
גלמים בשגב של מלים ובאגדה, בדברים נדירים יקרי־עדך, 
בכוחות־הטבע, בתהומות־הנפש של האומה הגרמנית. גילדם 
של ערכים אלה בהיסטוריה הם — לפי ג , — עולמה של 
היוונות העתיקה, שאותה ראה—בעקבות הלדךלין (ע״ע)— 
באספקלריה של יופי וגבורה טראגיים, עולמן' של הקיסרות 
והאבירות של יה״ב, וביחוד האישים הגדולים — "הגיבו¬ 
רים" — של בל התקופות. בדומה לניצשה (ע״ע), שממנו 
הושפע החוג כולו, ראה ג' שתורות לעתידה של חברת 




161 


גאורגה, סכזפן—גאורגיה 


162 


החילוניות, הבינוניות והרמוניות של ימינו וציפה לגאולה 
ע״י ״מנהיג״ — דמות דמיונית של גיבור ונביא באחד, 
הסודיות שאפפה את שירתו של ג׳, את תורתו ואת הוגו 
עודרה תשומת־לב בחוגים אינטלקטואליים, באוניברסיטאות 
ובעיתונות. בשנים 1903 — 1904 חל משבר חברתי־רוחני 
בחוגו של ג׳ עקב המחלוקת שבין ג׳ ותלמידו הנאמן וולם־ 
סקל לבין ל. קלאגס וא. שולר. קלאגם דגל אז במלחמה 
מוחלטת נגד הנצרות ובמאבק נגד כל הצורות המקובלות, 
ודרש מג׳ לצאת מהסתגרותו בהסתכלות והגות בלבד ולמצוא 
דרך לפעולה ולמעשה ולהשפעה ישירה על העם והעולם. 
ג׳ דחה את "הקאניבאליזם הרוחני" (פ. וולטרס) של קלאגס, 
והוא וחוגו ניתקו את קשריהם עם קלאגס ושולר. 
לפני מלהמת־העולם 1 נמתחה על ג׳ ביקורת מצד חוגים 
סוציאליסטיים ולאומניים כאחד בשל גישתו האריסטוקרא־ 
טית, האנטי־עממית והאנטי־המונית. אולם בשנות ה 20 התחילו 
חוגי האינטליגנציה הלאומנית והנאצית להציג את ג׳ כאחד 
משלהם ואת תורתו — ביהוד אח התנגדותו לרעיון השוויון 
ואת חזון ה״ריך״ והמנהיג — כתורתם. עם עליית הנאצים 
לשלטון ב 1933 הוצעה לג' (ע״י היטלר או גבלס) נשיאותה 
של אקאדמיית המשוררים הגרמניים! ג׳ שהתייחס לתנועה 
הנאצית — כלגילוי של יצרי־האספסוף — בביטול של 
שתיקה, דחה את ההצעה בשאסינפש והעדיף להגר לשוויץ, 

ושם מת. 

שיריו תורגמו לשפות אירופיות רבות. שירתו (אף לא 
תורתו) נתחללה בפי מאסרלינק, ד׳אנונצל, מאלארמה! 
הפילוסוף גאורג זימל (ע״ע) כתב עליו בהערצה, אך הסוצ¬ 
יולוג הדמוקראטי מכם ובר (ע״ע) דחה את תורתו. כמה 
מידידירתלמידיו, למשל הוגו פון הופמאגסתאל והמשורר 
ההולאנדי א. פדוי, פרשו סמנו ומחוגו — מהם מחמת ניגו¬ 
דים אישיים, שאפיו הרודני של ג׳ גרם להם, ומהם מחמת 
התנגדות לסטייתו מהשירה הטהורה אל דרכי "נבואה" ו״חזון" 
בענייני השקפת-עולם פילוסופית, היסטורית וחברתית. 
£3) כתביו: , 31 נ 31 § 1 \.; 1891 1311 ־ 1 ^ 11 ? ; 1890 , 1 וש 11 ח 1 ז 

1892 ; 035 1311 ש 0 5 ש 1 > ד 1 :ו 1 קנןש' 1 ' זש 0 ; 1897 ,ש 1 שש 3 זש 1 > ז - 
81899 , 5 מש ; X111118 ש;ותשנ 1 ש 51 זש 0 ; 1903 ,מש 31 ד 1 >מגו ש§ג . 
1907; 01917 ,£ש 1 ז£ זש 0 ; 1914 , 105 ) 800 6$ (> מזש 51 1 ש ; 
035 כל כתביו ב 18 כרכים, 1927 — 1934 . 1928 ,! 1 ש 1 ש 8 שטשת 

?. 011111101?, 51. 1 > . 14 . 0 . 51 , 0110-5 ^ .? ;* 1930 , 1921 ,.ס . 

8'21141■ /. 41. 1930; 8315111* !>?51115, 51. 0.. <114 04- 

14 / 1141/14 4 . 7 / 4 {!/ 14 ! 4 /> 0 !(, 1935, 11  1 !> 0411 ק . 
11011113(1 (15(631, 1953* 

. א. וי 

גאזךגיה (בגאורגית — סכרתולו, ברוסית — גרוז;ה 
3 מ 3 ץק-]]; השם הרשמי—הרפובליקה הסוציא¬ ] 

,([1 ליסטית הסובייטית הגרודת [.? . 0.0 33 >ו 10 ו 311 ץקי 
רפובליקה סובייטית, אחת מחברות בריודהמועצות (ע״ע). 
מבחינה אדמיגיטטראטיווית נכללים בה: הרפובליקה האו¬ 
טונומית של אבכזיה (ע״ע), הרפובליקה האוטונומית של 
אג׳תה (ע״ע), והמחוז האוטונומי של דרום־אוסטיה (ע״ע 

אוסטיט). 

ג' תוססת את החלק המערבי של טראנסקאווקאזיה 


(ע״ע קוקז). שטחה 76,200 קמ״ר; תושביה 3,550,000 (אומדן 
1947 ). גבולותיה: במערב — הים השחור, בדרום — תורכיה 
וארמניה הסובייטית, במזרח — אזרביג׳אן הסובייטית, בצ¬ 
פון — הרפובליקה הסובייטית הרוסית. בגבולות אלה מש¬ 
תרעת ג׳ משבי עברי רכס סוראם, כוללת את שפלת־קולכידה 
על חוף־הים במערב, את מחציתו המערבית של אגן נהר- 
קורה במזרח, את המורדות הדרומיים של הקאווקאז הגדול — 
שגם שיאיו אלברוס ( 5,633 פר) וקאזבק ( 5,043 מ׳) נמצאים 
בגבולות ג׳ —,'ואת המורדות הצפוניים של הקאווקאז הקטן. 
ג׳ כוללת איזורים טבעיים רב־גוניים: ערבות במזרח, הרים 
חשופים בדרום, קרחונים בצפון ואיזור סובטרופי לח במערב. 

האיזור הטובמרופי המערבי הוא בעיקרו אגן הנהר ריאון 
( 310 ק״מ), המשתפך לים השחור. אקלימו חמים*ימי! הטמפ- 
ראטורה השנתית הממוצעת ״ 14 , המשקעים השנתיים מ 1,500 
עד 2,600 מ״מ — הכמות הגדולה ביותר בברית-המועצות. 
חלק גדול מן האיזור מכוסה ביצות, שהן קיני־קדחת, 
ויערים טובעניים. האיזור המזרחי ההררי, אגן הקורה העי¬ 
לית, הוא בעל אקלים יבשתי, חם בקיץ וקר מאד' בחורף. 
אגן־הריאון וחוף הים השחור הם איזור החקלאות הטוב־ 
טרופית— גידולי גפן, תה, עצי-הדר ועצי-פרי אחרים, טא- 
באק, באמבוק, איקליסטוס. המזון העיקרי כאן—לאדם 
ולבהמה— הוא התירם. העמקים בדרום הם אמורי חיטה 
וכרמים. האמור ההררי הוא בעיקר שטח יערות ואחדם, 
שכלכלתו מושתתת על מרעה צאן ובקר. 

מקורות-האנדגיה, הגלומים בנהרות עשירי־המים ומהירי- 
הזרם, הגמונים משלגיהם וקרחוניהם של ההרים הגבוהים 
ומשפע־המשקעים, משמשים יסוד להקמתן של חחנות־כוח 
הידרו-אלקטריות מרובות, שהן — יחד עם אוצרות־אדמה 
רבים — מכשירים את ג׳ ליהפך ארץ תעשיינית. מחצביה 
העיקריים הם: מאנגאן, בקרבת צ ׳יא ט ירה, שמרבציו הם 
מן העשירים בעולם; פחם באימרטיה (בקרבת טקיבולי 
וטקוךצ׳לי)* שמן־אדמה בערבת־שיראק בכאתטיה. הולכות 
ומתפתחות תעשיה כבדה, וכן תעשיה של מכונות, תעשיית 
עץ וחמרי־בניין, תעשיה של חמרי-מזון. בחקלאות החדישה 
מופיעים כענפים חדשים גידול הכותנה והמשי. האמצעים 
הטכניים החדישים מאפשרים גם עבודות ייבוש וניקוז 
נרחבות בקולכידה, כדי להפוך את כל איזור־החוף לאיזור 
פרדסים, גורם כלכלי חשוב בג׳ — בדומה לשוויץ — הוא 
נופה הנהדר ונוחות־האקלים בחלקים מסויימים של הארץ, 
שבהם מתפתחים מקומות מרפא ונופש, שאחדים מהם מצ¬ 
טיינים גם במעיינותיהם המינראליים. 

ג׳ קשורה לחלקים אחרים של ברית-המועצות בקו־רכבת 
מערבי לאורך חוף הים השחור, בקו-רכבת מזרחי דרך בקו 
(ע״ע) ובכבישים — שנסללו תחילה משום צרכים צבאיים — 
החוצים את רכס הקאווקאז הגדול. המדינה מייצאת: מאב- 
גאן, נפט ומוצרי-נפט, מלט וחמרי־בניין, טבק, פרי־הדר, 
יין, תה, שטיחים. 

כ% מן האוכלוסיה הם בני העם הגאורגי, כ 10% — אר¬ 
מנים, כ 20% — רוסים* וכן מצויים מיעוטים מבני העממים 
הקאווקאזיים האחרים. בשליש האוכלוסיה כבר יושב בערים, 
המתפתחות וגדלות במהירות. הערים העיקריות הן: הבירה 
טביליסי(ע״ע) או טיפליס, קוטאיס, והנמלים בטוסי(ע״ע), 
סוטי, סוכומי. 



163 


גאורגיזז 


164 







165 


גאורגיח 


166 



הגא 1 רגים. העם—המכונה גאודגים בפי האירופיים, 
גרוזינים בסי הרוסים, גורג׳ים בפי המוסלמים ופרתולי 
בפי עצמו — מו׳נה כ 4 * 2 מיליון נפש. הוא משתייך'לענף 
הדרומי של העמים הקאווקאזיים. הגאורגים הם גבוהי״קומה, 
שחורי־שער ושחורי״עיניים, טיפוס אנושי מפורסם לגוי סיסי, 
לפנים היו הגאורגים—יחד עם שבטים קאווקאזיים אחרים— 
מוחזקים באירופה כנציגים האידיאליים של ״הגזע הלבן"— 
"הקאווקאזי'. — הגאורגים הם עם תרבותי עתיק-יומין, בעל 
לשון הנבדלת מלשונותיהם של כל שכניו ושבה נתחברה 
ספרות חשובה. העם שמר על ייחודו התרבותי והלאומי, 
ובמידה רבה אף על עצמאותו המדינית, כ 2,000 שנה, בהיותו 
מוקף עפים וממלכות גדולים ואדירים ממנו ובמאבק בלתי־ 
פוסק עפהם. הרוב הגדול של הגאורגים הם נוצרים־אורתו* 
דוכסים, המאורגנים בכנסיה לאומית! מיעוט קטן הוא 
מוסלמי. 

מן הלשונות המצטרפות לקבוצה הגאורגית (פארתולית 
או איברו־קאווקאזית) התשובה היא הגאורגית עצמה, 
המשמשת לשון הספרות, הכנסיה והמיגהל בכל רחבי ג׳. מיתר 
הלשונות הפארתוליות, שהן קרובות מאד לגאורגית, מינגר־ 
לית ולאזית (או צ׳אנית) מדוברות באיזורים הגובלים בים 
השחור, וסואנית שגורה בסי שבט היושב בהרי ג׳ המערבית. 
הלשון הגאורגית מצטיינת בגמישות המבנה ובעשירות אוצר־ 
המלים, וכן בצלילות ובמרץ־ההגיה. היא עשויה להביע את 
הדקים והמסובכים שבמושגי הספרות והמטאפיסיקה ונוחה 
להסתגל למערכת המונחים הטכניים המודרניים. 

מבחינה פונטית מצטיינת הגאורגית בפשטות יחסית של 
מערכת־התנועות, שבן אין דיפתונגים מצויים בלשון של 
זמננו, ואילו מערכת־העיצורים מסובכת במידה ניכרת. קשיים 
מיוחדים נגרמים לזרים בהגיית הצמודים־למחצה (האפרי־ 
קאטים) והגרוניים בג׳, ומה גם שמצויים בה לרוב צרורות 
של ארבעה או חמשה עיצורים, כגון 011 ^ז/י 5 ! 1 זז — "מחנר׳י. 

או 3 ׳!ת 1 ן> 15 >זנ 1 — "הזהר*. 

מבחינה דיקדוקית ראויות לציון כמה נקודות מעניינות. 


בגאורגית החדישה אין דרך לציין את המין או את הידוע, 
אעפ״י שבג׳ הקלאסית היה הידוע מובע ע ״י כיבו,. 
הרמיזה. לעומת זה נשתמרה בג׳ החדישה מערכת נטיית* 
השם בשלמותה. ריבוי־השם מובע על־ידי תוספת הסיומים 
״*־ (בסיגנון הקלאסי או המליצי) ^ (בסיגנון השפה 
המדוברת ואף הספרותית החדישה). היחס הארגאטיווי, 
המיוחד לגאורגית, בא לציין את נושא הפועל־היוצא בעבר־ 
סתם ( 301-151 ). את מערכת נטיית־השם משלימות מלות־יתס 
בצורה תוספות בסוף שורש־חשם (פוסמפוזיציוח). 

מערכת־הפעלים נראית לכתחילה כמסובכת ביותר. אולם 
ברוב המקרים ניתנת כל צורה של הפועל להתפרק לכמה 
חלקים או אלמנטים שמהם היא מורכבת. האלמנט היסודי 
הוא השורש, המורכב עפ״י רוב משני עיצורים! כדי להטות 
פועל נתון יש לבודד תחילה את השורש. הנטיה נעשית 
בדרך־כלל ע״י תוספת לציון הגוף בתחילת השורש (פרפיכם) 
ותוססת לציון היחיד או הריבוי בסוסו (סופיכס). נוסף על 
שיטת־יסוד זו באות תוספות בתחילת השורש או בתוכו 
(אינסיכסים) לציון המושא העקיף! וכן משמשות תוססות 
בתור השורש בצורת תנועות לציון פעולה חוזרת או סבילה. 

בזמן האחרון גילה המחקר הבלשני צדדים דומים בין 
הגאורגית והבסקית (ע״ע)! קצת החוקרים רואים בעמים 
הגאורגי והבאסקי, ואולי גם האטרוסקי(שאינו בנמצא עוד), 
שרידים בודדים של משפחת עמים, שישבו לפנים על חופי 
הים התיכון וחים השחור בטרם הציף אותם גל הפולשים 
ההו׳דו־אירוסיים. 

-ז 16 { 6€ ? 1 , 2£ )ו 01131 ״£ ; 1915 ,*/ 0 ׳! 6£6 * £607£1 03$ ,£[!ס 0 

,■ 13111 ..%/ ; 1923 , 156 ) 46 ) 4 > 0 16 454715 5 ? 11 }> 0$010%1 ז\( 11 ז 1 > 61165 

,* 77661161 )$ 4671 ( 45156 > 127 ) 477% ) 4<15 511x44 מ* £{ £ 11 *[14?17X7 

, 1930 , 17 67131417% * 03 . 0 ; 1928 

. 11 ; 1931 , 0£07£16717%6 6 * $1 * 13 £4 ,€׳ 1 שו־ 01 €1 זזגוג 

£^8/^  

- 11006 ק 0 , 08 ה £83 . 1900.3 ,)!!■ 01 * 0 10 ) 4 ) £4111017 

,ץ^ז״גא .א ; 1906 ,אאססס? א ממ 3 ץקז סאאשמממ 

; 1921 ,\ 11 < 111 <)) 7 ( 71 ) £00 ) 11 ) 11101170111 ) 10111014 ) 1 ( £1 , 71 ) 07£1 ) 0 

. 0 .£ . ; 1921 ,) 7171 ) £407£1 ) 71100011 ) 4 £0 .ץ^תוזץס , ^ .ע\ 

. 1932 ,)! 0/1 )£ ו 07£107 ) 0 ) 1/1 ( 0 ? 1411101 4 , 1160 ^ 

א. את. 

תולדות היהודים בג׳. מסורת ביד יהודי ג׳ 
(ה״גורג׳ים") שהם צאצאי עשרת־השבטים שהוגלו על־ידי 
שלמנאסר! כהוכחה לאמיתותה הביאו את העובדה שאין בין 
יהודי ג , כחגים. לפי מסורת אחרת, מוצאם הוא מגלות יהודה 
אשר הגלה גבוכדנצד. ייתכן, שכבר בתנ״ך מוזכרים יהודי 
קאווקאז(כספןא [עז׳ ח, יז]ז, משך [תה׳ קב, ה]— מצחתז). 
יש המוצאים גם את "אפריקי" שבתלמוד (תמיד ל״ב, א׳ 1 
סנה׳ צ״ד, א׳) בסביבות ג׳, ולדעתם הגיע ר׳ עקיבא (ר״ה, 
כ״ו, א׳) עד לג׳. מכל מקום, קדום הוא הישוב היהודי בג/ 

לפי "תולדות ארמניה" של משה מחורו היה מוצא מש¬ 
פחת בגו־ט, שהעמידה מלכים בארמניה ובג׳, מאחד משועי- 
יהודה, שנשבה ע״י נבוכדנצר. גם משטחות אחרות מן 
האצולה הגאורגית היו לפי מקור זה ממוצא יהודי. 

המסורת הגאודגית והארמניח מדגישה את תפקידם של 
היהודים בהפצת הנצרות באחור זה. בסביבות מצחת נמצאה 
כתובת ארמית באותיות עבריות על קברו של יהודה גורד. 

ייתכן, שיהודי-ג׳ השתתפו בתנועות המשיחיות האנטי־ 
תלמודיות החל מהמאה ה 9 ואילך. עכ״פ קיימת מסורת, 
המקשרת את מוסא זעטראני(ע״ע) עם ג׳ והקוראת לו אבו- 
עמראן אל-טיפליסי. קרקסאני מעיד, שעוד בזמנו היו קיימים 
בני הכת שנקראו "הטיפליסיים". יהודי־ג' היו שכניהם של 
הכוזרים, ואפשר להניח, שהיה קשר־גומלין תרבותי בין 
הכוזרים והאלנים ובין יהודי-ג׳. 

כנגד זה מעיד ר' אברהם בןידאוד על נאמנותן של 
קהילות-ישראל בג , ("ארץ הגרגשי ונקרא גרגאף׳) ליהדות 
הרבנית, ר׳ בנימין ממוחלה מונה את יהודי-ג׳("ארץ גוחן 
הנקראים גרגנין, היושבים על נהר גיחה, והם הגרגשי והם 
מתעסקים בדת הנוצרים") בין אלה, אשר "ראש־הגולה נותן 
להם רשות בכל הקהילות האלו לשום על כל קהל וקהל רב 
וחזן, כי הם באים אליו לקחת הסמיכה ורשות ומביאים 
לפניו דורונות ומתנות"! הוי אומר, שבזמנו, סוף המאה 
ה 12 , כבר באו יהודי־ג׳ במעגל ההשפעה של ישיבות־בבל. 
ר׳ פתחיה מרגנשבורג, כ 10 שנים אחריו, מספר על מיעוט 
מספרם של היהודים בערי ג׳. גם מארקו פולו, שעבר אח ג׳ 
ב 1272 , מציין שיהודים יושבים בטיפליס, אם כי מספרם 
איננו מרובה. 

הנוהג של "עבדות-האוצר" (ע״ע) חדר, כנראה, גס לג׳: 
ב 1328 העניק המלך אלכסנדר 1 לקאתוליקום לשעבר ול־ 
אפטריארך דיומטיום ביז השאר גם 27 משפחות יהודים, 
ובשמו של מלך זה קשורות רדיפות על יהודי־ג/ 

עם ההתפוררות הפאודאלית של הממלכה וחוסר-הבטחון 
הכללי במאה ה 15 גדל סבל היהודים ונעשה קשה ביותר. 
תלותם בבעלי-האחוזות גדלה, והם נתחייבו בעבודות קשות. 
היו יהודים שירדו למצב של עבדים ממש, ובנות-ישראל 



175 


גאורגיה—גאורגיום 


176 


נמכרו להרמונות השליטים המוסלמים. מצב זה נמשך עד 
ראשית המאה ה 19 , כאשר סופחה ג׳ רשמית לרוסיה. זכר 
הדיכוי והפגיעות ביסים ההם היה חי בקהילות־ג׳ עוד 
במחצית השניה של המאה ה 19 .— נוסע גרמני מוסר ב 80 ד 1 , 
שיהודי הכפרים בג׳ לא הקפידו בשמירת־מצוות, ומשום 
כך כונו בסי אחיהם בערים "כנענים". איחור הקשר עס 
התרבות היהודית בבבל, הדיכוי הממושך והגדידה המתמדת 
גרמו, כנראה, להעדר יצירות תרבותיות של יהודי־ג , . לשונם 
המדוברת היא לשון חושבי־המקום. 

גם בעיני השלטונות הרוסיים נראו יהודי־ג׳ כשאר 
תושבי־הארץ. מכל מקום לא הופעלה לגביהם בזמן הראשון 
התחיקה המגבילה המיוחדת ליהודי רוסיה כולה. חוקת 
1804 התירה את התיישבותם של היהודים ה״אירופייבד 
בקאווקאז! אולם רק מספר מצומצם של בעלי־מלאכה הגיע 
לג׳. פקודת־הסנאט מ 1825 אסרה את התיישבות היהודים 
בקאווקאז, ו״התקנה בדבר היהודים״ מ 1835 הוציאה את ג׳ 
מכלל השטחים המותרים לישיבת־היהודים. התעוררה אן* 
בעיית גירוש היהודים משם, אולם השלטונות המקומיים הת¬ 
נגדו באוסן נמרץ לגירוש וטענו כי חלק ניכר מן היהודים 
עוסק בחקלאות ובמסחר, וחלק מהם — צמיתים. ב 1835 
ישבו בעיר קוטאים ובסביבתה 1,363 יהודים ו 113 קראים, 
כגורי — 1,040 , באכלציך — 623 , ובטיפלים 61 נפש יהודים! 
ס״ה בג׳ ובכל האיזור שמעבר להרי־קאווקאז — 12,234 
נפש. לפי מפקד 1897 הגיע מספר היהודים בג׳ ל 18,574 
(בפלך־טיםליס 9,710 , ובפלך־קוטאיס 8,864 ), מהם 6,665 
יהודים מקומיים! אולם ייתכן שמספרם של אלה איננו 
מדוייק. בסוף המאה ה 19 ובראשית ה 20 כבר היו קיימות 
בג׳ קהילות של יהודים אירופיים, והיחסים ביניהם ובין 
היהודים המקומיים היו מתוחים. ב 1863 החלו יהודים מג , 
לעלות לא״י. ב 1914 היו בארץ כ 500 מבני העדה הגודג׳ית, 
בעיקר בירושלים! ב 1920/21 היו בארץ כ 1,700 מהם. 

ב 1878 נתעוררה עלילת־דם נגד יהודים תושבי כפר 
בסביבת קוטאים! הם נאשמו ברצח נערה כבת 6 . המשפט 
התקיים ב 1879 , והנאשמים, שעליהם הגנו עורכי-דין מפור¬ 
סמים מרוסיה, זוכו מכל אשמה. 

עם הקמת הרפובליקה העצמאית בג׳ ב 1918 קיבלו היהו¬ 
דים שוולן־זכויות מלא ומילאו תפקידים חשובים. בג׳ הסו¬ 
בייטית היה מספרם ב 1926 — 21,105 , והם הצליחו לשמור 
על ארגון קהילותיהם ואורדדחייהם. עד למלחמת העולם 11 
התייחסו השלטונות למנהגיהם ולמוסדותיהם הדתיים של 
היהודים בסובלנות יחסית. הנסיוגות לארגן קולחוזים של 
יהודי־ג׳ לא הוכתרו, כנראה, בהצלחה, ובזמן האחרון מור¬ 
גשת משיבה העירה. ב 1933 נוסד בטביליסי מוזיאון היסטורי־ 
אתנוגראפי, המוקדש לחקר תולדות יהודי־ג׳ והממשיך להת¬ 
קיים עד הזמן הזה. בימי מלחמת־העולם 11 התרכזו בג׳ 
זמנית יהודים מהמפונים משטחי הכיבוש הנאצי. 
א. הרכבי, היהודים ושפת הסלאווים, 120-106 , תרכ״ז! 

י. י. טשארבי, ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר 
מעבר לקוקז, תרפ״ד! - 1 ! 1 ז 0 י 1 ,״ון* *< 1 ?ס 0£ * 4 *? 1-111101 

. £1 ; 1849 , 1 * 011 * 8 ? £44 * 41411111 ? 1 .* 1 *( 1 ! * 4$ 814 ' 14 ן> 141 { * 1411 ;> 

1 ) 1 ) 111111 1 * 14 ,ז 838 ; 1894 , 111141 ^ 044 ^ 11 * 1 11 * 146 [ * 1 ( 1 , 14312 
406 ! 00 מ 73 ז(, 8 ; 1902 , 111 * 1 ^* 0 ^ 0 1 ( 1141 1 * 1 1 * 1 * 1 ? 02 ?(? 10 !ז 
; 1880 ,( 7 . 7 , 686/111076143 מ 680143 ק £8 ) 630 ^ 
0 ־^ 140 ^^^ 6 ק X0 מ 806 ס 1 \ 1 11 !ז 168 י)ק\ג 1 ן 8 ק 11070 
68 ק £8 , 8/1 ־ 1 ־ 31 ^ 1 .}/ ; 1893 ,( 31611113 .ק 6 מ) 

, 0601111 ? 6 668 ק £8 88 ק 11070 ) 3814336 ) 1 113 

. 1921 ,( 85-95 , 1 . 148 , 11 .ד 

ש. אם. 



נאורניוס חקדוש, פסל־ברינזה בחצר ההרארשי: בפראג 
(סארטיז ונאורג פון פ?אוז:בורנ, 1373 ) 


^אזךגיזם ( 467105 > 8 י 1 ). קדוש נוצרי! יום־זכרונו ב 23 
לאפריל. הגרעין ההיסטורי שבאגדות המרובות 
על חייו ועל מותו של ג' הוא שנוצרי בשם זה נהרג על 
קידוש־אמונתו בדיוספוליס (לוד), כנראה בימי דיוקלטיא- 
נום קיסר, לפי המסורת ב 303 . יש שסיפרו שהיה מאנשי- 
לוד, אולם בדרדכלל נאמר במקורות, כי היה ממשפחה 
נוצרית מקאפאדוקיה, היה חייל אמיץ־לבב משומרי־ראשו 
של דיוקלטיאנוס ובימיו נהרג. כבר בתעודות מן המאה ה 5 
נזכר קברו בכנסיה בלוד, המקודשת לשמו. פולחנו של 
"המארטיר הגדול" היה נפוץ בכל המורח הביזאנטי והגיע 
עד חבש. בבר מן המאה ה 6 סיפרו עליו, שהציל בת־מלד 
אחת בהרגו דראקון המאיים עליה, ומתקבל על הדעת 
שמוטיב סיפורי זה בא לג׳, הקדוש מלוד, מפרסים, אשר לפי 
האגדה היוונית הרג בסביבת יפו דראקון והציל בזה את 
אנדרומדה (ע״ע). פולחנו של ג׳ עבר למערב והגיע לרומא 
במאה ה 6 . אולם רק בזכות מסעי-הצלב היה ג׳ לאחד הקדו" 
שים המפורסמים של אירופה, והיה אף לפטרון של כמה 
ארצות־אירופה, כגון ארגון, פורטוגאל ואנגליה, ששם הח¬ 
ליטה האספה הכנסייתית של אוכספורד ( 1222 ), שיום- 
זכרונו יהיה לחג לאומי. מימי אדוורד 1 י 1 מוחזק ג׳ פטרונה 
של אנגליה. 

ג׳ הקדוש תופס מקום חשוב בפולקלור. לאחר שכבשו 
המוסלמים את סוריה ואת א״י זוהה ג׳ עם(אל־) חידד (ע״ע), 
כנראה ע״י המוסלמים, שרצו לקרב בזה את הנוצרים לדמו¬ 
תו של הקדוש המוסלמי. באמנות הביזאנטית הוא מופיע בין 
הלוחמים הקדושים. כבר מסוף המאה ה 10 נשתמר ציור 
קאסאדוקי, המראה את ג׳ כשהוא רכוב על סוס והורג ברומח 



177 


גאורגיום — גאות ושפל 


178 


את הדדאקון. מעמד זה היה אח״כ נושא אהוב וזן באמנות 
הביזאנטית והן באמנות־המערב! ביהוד מפורסם הוא 
הפרסקו של פיסנלו (ע״ע) שבכנסיית אנאסטאסיה הקדושה 
שבורונה. פסלו של דונטלו (ע״ע) מוותר על מוטיב אגדתי 
זה 'ומראה את הקדוש 'כהתגלמות של כוח־הרצון, הנובע 
מתוך עמדה מוסרית איתנה. 

,)^ז 010 ./ 5 / 0 3 >מן> 0771 ^ וץ 1 ^ו 1 \ . 19 

■ד) 6 147171 ? 171 ^ 0 !);!זז 7 ! . 1 , 1888 

? 11 /ק 1 >יז£ס 1 ? 0 ))! , 16 ) 1105 א א ; 1913 . 275 ק 

- 06 •ן"* 17112 ^ 8 . 13 ; 1926 , 771 ^ 117111 ,־>/, 

. 1943 ס ■׳״!/> 

ד. ם. 

^אזךניזם, שניים ממלכי יוון החדשה. 

1 ) ג , 1 ( 1863 — 1913 ), הוא הנסיך הדני יילהלם 
( 1845 , קוסנהאגן — 1913 , סאלוניקי), בנו השני של כריסט־ 
יאן גו. בגיל 18 הועלה על כסאיהמלוכה ביוון, לפי החלטת 
האסיפה הלאומית של יוון בהמלצתה של בריטניה. ג' 
נמצא בקרבת־משפחה לבית רומאנוב על־ידי נישואיו עם 
הנסיכה הרוסית אולגה ולבית־ד,מלוכה האנגלי ע״י נישואיה 
של אחותו אלכסנדרה לנסיך מוילז, מי שעתיד היה להיות 
אדוורד 11 ע: שתי המעצמות בריטניה ורוסיה נתנו לו 
את תמיכתן. בשנת 1864 החזירה בריטניה ליוון את האיים 
היוניים שהיו בשלטונה מאז קונגרס־וינה. ג׳ נתקרב לעם 
היווני ע״י חינוך ילדיו בדת האורתודוכסית וע״י קבלת 
התואר "מלך־היוונים", שבו הדגיש את השאיפה לרכז תחת 
שלטונו את כל הטריטוריה היוונית, שרובה היה עדיין 
בשלטון תורכי. ע״י החוזה מ 1881 הצליח לספח ליוון חלק 
מתסאליה ומאפירוס, אך יוון ניגפה במלחמתה בתורכיה 
ב 1897 . רק במיחמת־הבאלקאן( 1912/13 ) זכתה יוון בהנהגתו 
של ג׳ לשחרר את כרתים ולספח את רובה של מקדוניה עם 
סאלוניקי, שבה נרצח ג׳ ע״י טרוריסט מקדוגי. 

2 ) ג׳ 11 ( 1890 — 1947 ), נכדו של ( 1 ). הגיע למלוכה 
אחרי הדחת אביו קונסטנטין (ע״ע) ב 1922 , אולם הודח 
אף הוא והוגלה מארצו בשנת 1923 , כשיוון הוכרזה רפוב¬ 
ליקה. חי בלונדון עד לנצחון ד,מלוכנים ביוון במשאל־העם 
בשנת 1935 , שהחליט על חידוש המלוכה ועל החזרת ג' 
לשלטון. בשובו נקט במדיניות של פיוס פנימי, נתן חנינה 
ליריביו והפחית את השפעתם של קציני־הצבא, אולם בבחי¬ 
רות לפארלאמנט בשנת 1936 נוצר מצב של שוויוךכוחות 
בין הרפובליקנים והמלוכנים, שמגע הקסת ממשלה יציבה 
ומסר את ההכרעה בפארלאמנט לידי הסיעה הקומוניסטית. 
מתוך כך עלתה לשלטון כת צבאית בראשותו של הגנראל 
מטאכסאם, שהמלך מסר לידו — בהסכמת הפארלאמנט — 
סמכות שלטונית דיקסאטורית. עם כיבוש יוון ע״י הגרמנים 
והאיטלקים ב 1941 נמלט ג׳ לכרתים, ומשם לקאהיר ואחר־כך 
ללונדון. בגולה נתן הבטחות לדמוקראטיזאציה של השלטון 
כעתיד, אולם אחרי המלחמה נתעכבה חזירתו ליוון מחמת 
מלחמת־האזרחים והתנגדותם של הרפובליקנים והקומוניס¬ 
טים. אחרי תקופה של שלטון־עוצר הכריע משאל-עם ב 1946 
ברוב של 69% לטובת ג׳. הוא חזר באותה שנה לארצו, אך 
מת כעבור שנה. 

ם. 

נאוךי^קר, ע׳ן ר.' 0 ל י יה. 


ףט§ל, תופעת ההתרוממות והירידה המחזורית של 
פני מי-הים, שתקופתה היא בדרך־כלל כ 2 /ג יום. 

כתוצאה מתופעת הגוה״ש נמצאות בחופים שונים רצועות־ 
חוף, שהן חשופות או מוצפות מים לסירוגין, לפי מחזוריות 
יומית קבועה. התופעה מלווה גם שינויים קטנים וחוזרים 
בלחץ האטמוספרי ובצורת גוף כדור-הארץ. 

סקירה היסטורית. משום ממדיהם המצומצמים 
של גו״ש בחופי הים־התיכון אין תופעות אלו נזכרות בתנ״ך, 
ואף היוונים והרומאים לא הירבו לעסוק בהן. לפי אפלטון 
נגרמים הגוה״ש ע״י תנודות של נוזל בתוך מערות תת- 
קרקעיות, הנמצאות בקשר עם הים. אריסטו ראה את סיבתם 
ברוח. כנגד זה הכיר פוסידוניוס — לפי דברי סטראבון — 
את הקשר בין הירח וגו״ש; גם פליניוס הזקן כותב: "הסיבה 
האמתית היא בשמש ובירח". אעפ״כ חיו דעותיהם המוטעות 
של אפלטון ואריסטו מקובלות עד לזמגו של ניוטון. ניוטון 
הגיח — ללא יסוד מספיק — שים בעל עומק אחיד מכסה 
את כל כדור־הארץ ושהוא נמצא תמיד בשיווי-משקל עם 
כוח־המשיכה של הירח והשמש! כוחות-המשיכה, הפועלים 
על נקודות שונות על פני הארץ, שונים בהתאם לרחקיהן 
השונים של נקודות אלו מן הירח והשמש, והמרכיב המאוזן 
של השיקול של כל הכוחות האלה שואף לשוות לכדורלהמים 
צורת אליפסואיד (ציור 1 ), שצירו הגדול מכוון אל הירח 
או אל השמש (בהתאמה). לאפלאס הכניס להסברת הגוה״ש 
את ההתחשבות בזרימה, שהיא נחוצה כדי שהים יוכל להי¬ 
גרר אחרי הירח והשמש המושכים, וכן היה הראשון שחישב 
על־ססך תצפיות את חגוה״ש באדר. התקדמות ניכרת חלד, 
במשך המאות ה 19 וה 20 בשאלות הקשורות לגו״ש, גם 
באוקיינוס הפתוח וגם במפרצים גדולים וקטנים, ע״י מחק¬ 
ריהם של גאוגראפים, פיסיקנים ומאתמאטיקנים, ביניהם 



ציור 1 

לורד ?!לוין (ע״ע), איף (ע״ע), ה. פואנקרה (ע״ע), ג/ ה. 
דרוין (ע״ע) ואחרים. 

הקשר בין מצבי הירח והשמש ובין 
הגוה״ש (ציור 1 ). כשהירח או השמש נמצאים ב£ 
הם קרובים לנקודה \ שעל פני כדור־ארץ מלמרכזו £. 
ול£ — מלנקודה פ. אם \ ו 8 הן נקודות של שכבת־ 
המים התזיזה, העוטפת את הגוש המוצק שבו נמצא £, 
נמשכת ^ כלפי , 1 בתאוצה העולה על התאוצה של פ. 
ו 8 — בתאוצה הקטגד, מזו של פ. לפיכך מתרוממים המים 
ב \ בכיוון פ: כאן מתהווה הר-ג׳ בכיוון אל הירח (או 
השמש)! וכן מתהווה הד־ג׳ ב 8 בכיוון מן הירח (או השמש) 
והלאה. מן הנקודות 0 וס, הנמצאות בין שיאי הג׳ ב* 
ו 8 , נגררים המים בכיוון ^ ו 8 ; בם וס מתהווים ש" 
(ציור 2 ). 



179 


גאות ושפל 


180 


0 : 


^)ל־י" 


ציור 2 

בעקבות סיבוכיהם היומיים המדומים של הירח והשמש 
מסביב לארץ (ז.א. מחמת הסיבוב היומי של הארץ) נגררים 
הרי־הג , אחרי כיווניהם של שני גרמי־שמים אלה (ציור 3 ). 
כן נוצרים גם במערכת ירה־ארץ דגם במערכת שמש־ארץ 
2 גלים של ג׳. המקיפים את הארץ ממזרח למערב. הר הג׳ 
הירחית עובר על סני האוקיינוסים והימים במחזור של 12 
שעות ו 25 דקות (=מחצית זמן הסיבוב היופי המדומה של 




ציור 3 


זמני חג׳ בשני יפים רצופים אינם זהים: הג ׳ מתאחרת 
באופן ממוצע ב 50 דקות מיום ליום, בהתאם לאורך יום־ 
הירח, שהוא 24 שעות ו 50 דקות ( 28.53 סיבובים במשך 
29.53 ימים). נמצא, שחג׳ מתהווה בכל יום ברווח־זסן קבוע 
(בממוצע) אחרי מעבר הירח מעל המצהר של המקום. רווח- 
זמן זה ביום של סולד ממוצע (ז. א. כשהשמש והירח נמצ¬ 
אים במישור־המשווה ובמרחק בינוני מכדור-הארץ) נקרא 
.הסךר־הנמל' ( 1 ז 0 ק 0£ ז 611 םז $11 ו 1 < 05131 ), מאחר שבו תלויה 
קביעת שעות־היום הנוחות ביותר לכניסת אניות לנמל. 
תוח זה משתנה בהרבה ממקום למקום. 

בהתאם לשינויים במרחק הירח מן הארץ במשך ההקפה 
החדשית משתנה כוח משיכתו סיום ליום! הג׳ היא גבוהה 
ביותר כשהירח נמצא בפריגיון. 

הג" הן יותר חזקות ככל שהפרש הנטיות של חשסש 
ושל הירח קטן יותר. הפרש-הזמן בין נטיה מאצסימאלית 
ומיניסאלית של הירח הוא 13.7 ימים, רווח-הזסן בין המולד 
וביו מלוא-הירח הוא 14.8 ימים. נמצא. שהג' הגבוהות בזמן 
המולד ובאמצע החודש אינן שוות, ובמקומות מסויימים 
ההבדל ביניהן ניכר מאד. 

לשם סקירה על זמני־הג׳ במקומות שוגים, מקשרים על 
המפה אח המקומות שבהם עוברת הג׳ באותה השעה (מפה 
1 ). ממפה 1 ניכר, למשל, ש 7 שעות אתרי כניסת גל־הג׳ 
מן האוקיינוס האטלאנטי אל התעלה האנגלית במערבה 
יוצאת חג׳ את מיצר־דובר במזרחה. 

לפי טיב המחזוריות מבחינים בין שלושה טיפוסים עיק¬ 
ריים של גו״ש: 

1 ) גו״ש חצי־יומיים — שתי ג״ במשך 24 שעות! שתי 
הג" אינן שוות בגבהן, אבל ההבדל ביניהן אינו בולט ביותר. 
למין זה שייכות הג" כמעט לכל אורך חופי האוקיינוס 
האטלאנטי. 

2 ) גו״ש יומיים — רק ג׳ אחת וש׳ אחד ב 24 שעות 
(למשל במפרץ־מכסיקו). 


הירח), הר הג׳ השמשית — במחזור של 12 שעות (=מחצית ג) בטיפוס המעורב חלים 2 ג" ו 2 ש" ב 24 שעות, אבל 
היום השמשי). מחמת ההקפה החדשית של הירח מסביב גבהיהן של שתי הג׳ הם שונים מאד (למשל, בהונג־קונג 
לארץ משתנה היחס ההדדי של כיווני השמש והירח מך ובםאן-פדאנציסקו). 

הארץ מיום ליום במשך החודש. גובה הג׳ (או עומק הש׳) טווחי ה ג ו ה " ש. הגוה״ש הן תופעות חלשות בלב 
בכל נקודה על פני הארץ תלוי ביחסם 
המתחלף של כיווני השמש והירח מנקודה 
ז 1 . משיכות הירח והשמש מגבירות את חג׳ 
(ומעמיקות את הש׳) ביותר כשהן פועלות 
בקו ישר אחד — בכיוון אחד או בכיוונים 
הפוכים— והן מחלישות את מידות הגוה״ש 
ביותר כשכיווני פעולותיהן ניצבים זה לזה 
(ציורים 4 5 ). לפיכך, טוח הגוה״ש (= 
הפרש גבהי פני-הים בשעת הג׳ ובשעת 
הש', או — לשון אחרת — הסשרעת הכפו¬ 
לה של תנודת פני־הים) גדל והולך בכל 
חודש החל מיום או יומיים אחרי הרובע 
הראשון או השלישי עד יום או יומיים אחרי 
המולד או אחרי מאא־הירח, והוא פוחת 
והולך החל מיום או יומיים אחרי ראש־ 
החודש או אמצע־החודש עד יום או יומיים 
שאחרי הרובע השלישי או הראשון. 



ציור 4 ציור ג 



181 


גאות ושםל 


182 



זגמי גו״ש בחז<ד! ר.א;נלי 1 / זבים הזגפוג', 

המספרים — שעחז ׳ 6 אחרי טענו הירח מעל לטןוו־,ר ׳ 8 ? נרינייר 


האוקיינוסים, שבהם יש מקום להתפשטות הר־זזג׳ ללא 
מעצור. לעומת זה נערמים המים על־יד החופים מחמת 
עצירת גל־הג׳ וכתוצאה מעליית קרקעית־הים. ביסים ובמם־ 
רצים, שצורתם צורת משפך והם קולטים כמות גדולה של 
מים מגל־הג׳ בצדם הרחב המופנה כלפי האוקיינוס והולכים 
וצרים לכיוון היבשה, תנודות־הים גדולות ביותר (מפה 2 ). 
לעומת זאת מיטשטשים הגוזד׳ש בימים ובמפרצים שאינם 
מחוברים לאוקיינוס אלא במיצרים צרים. 



טוזחים ׳*ל נאות-נובו! נתעלה האננליח. הטספרים — טטרים 


הטווח הגדול ביותר של גו״ש נמדד במפרץ פנדי(ץנ> 1111 ?) 
שבקאנאדה (עד ל 19.6 מ׳). בים הבאלטי אין הגוה״ש מורג¬ 
שים כלל * גם בים התיכון ובים־סוף התנודות הן חלשות. 

הכוחות יוצרי הגוה״ש. הגוה״ש הם תנודות יחסיות 
בין מי־האוקיינ 1 םים ובין כדור-הארץ המוצק (ציור 6 ). אם 
ש הוא מרכז כדוריד,ארץ, 1 — מרכז הגרם השמימי המושד 
(הירח או השמש), 1 ג ו״! — מטותיהם ? — חלקיק־מים 
שמסתו היא # * — קבוע־הגראוויטאציד* — נמצא שכוח- 
המשיבה גורם לתאוצה של כל כדור־הארץ בכיוון סז 

ל, 1 ולתאוצה ז$£ של חלקיק־המים בכיות מ? ל!. לפיכד, 
הכוח היוצר את חג׳ הוא הוקטור 0 ?. שניתן לפירוק למרכיב 
אפקי ולמרכיב אנכי: 
המרכיב האפקי — 

המרכיב האנכי - (ץ - 0 י•״*) ^ז 3 =■־ "ז. 


נמצא, שהכוח היוצר ג׳ הוא פרופורציוני למסד. של הגרם 
השמימי המושך ופרופורצלני בהיפוד לחזקה השלישית של 
המרחק. 



אם נשווה אח הירח ואת השמש, נמצא: 
מסת־הידח = 1 

סםת*זזשמש - ז 10 א 2.716 ׳ 


מרסק בינוגי של הירח סבדוריהארץ _ 1 

מרחק בינוני שי השמש מכדור־הארץ - * 3.890x10 


מכאן: 


כוח ג׳-הירח 
כוח ג׳־השמש 


58.9X10״ 

2.716x10׳ 


)2.17 = 


למרות מסתו העצומה אין כוח־הג׳ של השמש אלא כ 46% 
מזה של הירח. לפיכך אין הג , השמשית אלא מגבירה או 
מחלישה את הג׳ הירחית, אך לעולם אינה מבטלת אותה או 
את מחזורה. 

הפעולה העיקרית של המרכיב האנכי של כוח הג׳ היא 
הקטנה מחזורית של המשקל של כל הגופים על פני האדמה. 
כל גוף מאבד ■ — * " ממשקלו בזמן שהירח נמצא בזניט 

ומגדיל את משקלי בזמן שהירח גמצא באופק. 

תנודות אלו גורמות לתנודות קטנות של הלחץ במים, אך 
אין להן השפעה רבה על יצירת הג׳. הגוח״ש נגרמים בעיקר 
ע״י מרכיב האפקי *י! 

חישוב תופעות הגוה״ש מבחינה כמותית הוא מסובך 
מאד, והוא העסיק את גדולי החוקרים מימי ניוטון ועד 
ימינו, התאיריה המאחמאטית של הגוה״יב צריכה להתחשב 
לא רק במשיבותיהם של הירח והשמש ביחסיהן ההדדיים, 
אלא גם בגורמים הידרודינאמיים של גופי־המים הזורמים, 
של התמדתם בהיגררותם אחרי כותות־המשיכה ושל חיכוכם 
בקרקע-הים ובחופים. פעולתו של המרכיב האפקי של 
הכוח יוצר־הג׳ (ציור 6 ) תלדה במצב היחסי של גודם־ 
המשיבה, ז. א. בשיעורים האסטרונומיים של הירח או של 
השמש. שיעורים אלה הם פונקציות של הזמן, שאפשר לפרקן 
לכמה מרכיבים מחזוריים, ועי״ב ניתן גם הכוח יוצר־הג׳ 
לפירוק כזה, וכל מרכיב לחוד יוצר מחזור של גו״ש משלו. 
החישובים מסתבכים ביותר לגבי הגוה״ש במפרצים ובמיצרי־ 
ינג שבהם משתלבות התגותת שמחמת גל*הג׳ הגכנם אליהם 
עם התנודות שמחמת הגל המוחזר מחופיהם. על סמך תצפיות 
במקום אהד בצירופם של כל החישובים האלה ניתן לקבוע 
(בקירוב) מראש את גובה־הים בכל שעה בשביל כל נקודה 
נתונה. במה שירותים לאומיים ובינלאומיים מפרסמים לוחות 
שנתיים של תחזיות הגוה״ש בכל הגמלים החשובים בעו¬ 
לם — לוחות שהם בעלי חשיבות שימושית עצומה לספנות. 

הגורמים האסטרונומיים והגאוגדאסיים אינם ממצים את 
המכאניזם של קביעת גובה פני־הים, גורמים מטאורולוגיים 
מתחלפים עלולים לשנות במידה ניכרת את גובח־הים הצפוי. 





183 


גאות ושפל 


184 



















185 


גאות ושפל 


186 


סערה הנושבת בכיוון אל החוף או מן החוף משנה לפעמים 
את גובה־הים בכמה מטרים. גם ירידת לווץ־האויר עלולה 
לגרום לעליה בגובה־הים. אם גורמים מטאורולוגיים חזקים 
פועלים יחד בתקופת הג" הגבוהות של ראש-התודש או 
אמצע-החודש, מגיעה הג׳ לממדים מסוכנים. למשל: השמפון 
הגדול בחופי אנגליה המערבית והולאנד ב 1.2.1953 — 31.1 
נגרם ע״י פעולתם המשותפת של הגורמים האסטרונומיים 
והמטאורולוגיים בזמן אחד. 

זרמי הגוה״ש. תנודות־הים בעקבות הגוה״ש אינך 
אנכיות בלבה והזרמים האפקיים הקשורים לגו״ש אינם 
נגרמים ע״י הבדליתזגובה בלבד. מאחר שהמרכיב האפקי 
של כלל־הכוח היוצר את הגוה״ש הוא הגורם העיקרי לתנו־ 
דות־הים, יש לראות את הבדלי־הגובה כתוצאה מהזרמים 
האפקיים. אפיים המחזורי של זרמי הגוה״ש מבדיל ביניהם 
ובין זרמי־ים אחרים. זמן־מחזורם הוא שווה לזמן המחזור 
של הגוה״ש, ז. א. ברוב המקומות — 12.42 שעות. תצפיות 
בלב־הים הראו, שברוב המקרים מסתובב כיוודהזרימה במשד 
מחזור אחד בכיוון מחוג־השעון בחצי״הכדור הצפוני ונגד 
מחוג־השעון בחצי־הכדור הדרומי. סיבתו של סיבוב זה היא, 
כנראה, סיבוב כדור־הארץ עצמו. במפרצים צדים יש לזרימה 
רק שני כיוונים, שהם נבדלים זה מזה ב ׳־ 180 . צורת החופים 
ועליית קרקעית־הים על־יד החופים מסבכות את תופעות 
זרמי הגוה״ש. מהירויות של 10 — 12 קשרים ( 19 — 22 ק״מ 
לשעה) נמדדות בכמה מפרצים בזמן ג׳־גובד,! בלב־הים אין 
זרמי־הג׳ עולים על 1.5 קשרים. נתונים מפורטים על זרמי־ 
הג׳ בכל חלקי תבל נמצאים גם הם בלוחות שנתיים, 
שמוצאים ע״י שירותים ימיים שונים. 

גו״ש בנהרות. בדרך־כלל אין גלי הגוה״ש הנכנסים 
מן הים אל שפך־הנהרות הבינוניים האירופיים ניכרים אלא 
עד מרחק של 150 — 180 ק״מ! אולם באמאזונאס מגיע גל־חג׳ 
עד ל 1,500 ק״מ במעלדדהנהר. דוגמה לגידול הג' נגד זרם־ 
הנהר משפר־נהר רחב מאד עד למרחק מסויים הוא הסינה־ 
לורנס בקאנאדה: רוחב־שפכו הוא כ 120 <ךמ ועמקו שם 
כ 200 מ׳; בקויבק (במרחק של 650 ק״מ) מגיע העומק רק 
ל 5 מ׳. טווח הגוה״ש בשפך הוא כ 2 מ׳, על־יד קויבק — 
כ 5 מ׳. הג׳ בשפך קודמת לג׳ בקויבק ב 4 שעות ו 20 דקות. 
נמצא, שהתקדמות הגל היא 42 מ , לשניה בממוצע! יש 
נקודות שבהן היא עוברת על 200 מ׳ לשניה. 

מדידת הגוה״ש. גובה פני־הים במדד בשנים האחרונות 
בעיקר בעזרת מכשירים הרגישים לשינויי־לחץ. המכשירים 
מונחים על קרקעיתיהים ומעבירים למכשירי־רישום—בדרך 
מכאנית או חשמלית — את השינוי בלחץ, הנגרם מהשתנות 
עמוד־המים שמעליהם. שיטה אחרת היא השימוש בברכה, 
המשולבת ע״י תעלה או צינור עם הים; גובה פני־המים 
בברכה משקף את השינויים של הגוה״ש. גובה־המים בברכה 
נמדד מדידה ישירה או נרשם באמצעות מצוף. 

גו״ש של האטמוספרה ושל גוף כדור־הארץ. 
לפלס (.ע״ע) היה הראשון שהכיר, שמן המשיכות של הירח 
והשמש מתחייבות גם תופעות של גדש במעטפת הגאזית 
של הארץ, כדוגמת התופעות הקיימות במעטפתה המימית. 
קשה לזהות ולמדוד את הגוה״ש באטמוספרה — שבה הם 
מתבטאים בעליה וירידה מחזורית של הלחץ —, מחמת 
השינויים המתמידים בלחץ־האויר בעקבות הגורמים המטאו¬ 
רולוגיים המתחלפים. אעפ״ב אפשר — ביחוד באיזורים 


הטרופיים, שבהם התנאים המטאורולגיים קבועים יותר — 
להבחין בקיומן של תנודות עצמאיות (חפשיות) של לחץ־ 
האויר במחזורים של יום או של חצי־יום, שאותן יש לייחס 
להשפעת השמש והירח. ממדיהן של תנודות אלו הן: 

תנודה חצי־יומית (שמשית) בתחומי 5-9.2 • 1 ביליבאר, 

יומית(שמשית) ״ 0.1 — 1.1 ׳ , 

חצי־יומית (ירחית) ״ 0.09-9.01 • . 

טווחי חגוה״ש 
(מטריב) 


ם 8 ו*ז של ג׳־גובו 
במולד הירח 
ובמילואו 

מסומ 

ם ק ו ס 



בלב האוקיינוס: 

140 

105 

סגיו טי גואל (אזורים) 

1.0 

0 70 

8 ינט 3 לנה • 

1 0 

0 70 

טריסטאן !ה קוביה 

0.5 

0.85 

מורין־ס . . . 

045 

0.30 

!איני!ץ . . 

0.8 

0*35 

הרברלולו . 

0.8 

0.5 

גואס 

0.3 

0-25 

סאהיטי 



בחופים: 

11.5 

120 

ספרץ־פנדי (קאנאור.) 

12 4 

0.4 

נמל בריסטול (אנגליה) 

12.2 

87 

גרנויל (*רפת) 

11 0 

88 

גל;גוס (ארגנטינה) . 

01 

74 

כף־אססרונומיןיסקי(קאם* אפקה) 

8,4 

64 

אי־ראם?£ר (סין) . . . 

6.8 

72 

נהולגןר (הודו) . . . 

06 

7.0 

ריו קולורדו (טבפיקו) 

0.1 

6 0 

אי ךה־ 9 רקה (בי אזיל) . . 

9.0 

6.2 

אי־קיד (אוססראליה) . . . 



בים־התיכון ובים־סוף: 

1.95 

1.46 

טאנג־ר . * 

0.45 

0.36 

אלג־יר . . . . , 

1.70 

1.10 

גא?ס . 

035 

0.15 

אלכסנדריה , 

0.45 

0.25 

יפו . . . 

0.60 

0-33 

טריפולי . 

0.70 

0.45 

מסרץ־קורינוזוה . 

0.83 

0.50 

טריאסטה. . 

0.30 

0 20 

נאפולי 

0.00 

0.20 

םוורםי. 

1.60 

1.15 

םו#ץ . . . 

0.70 

0 00 

רפרךעקבה. 


גם הגוף המוצק של כדור־הארץ ניתן—מחמת גמישותו — 
לשינויי־צורה מחזוריים קטנים בהשפעת כוחות הפועלים 
עליו בכיוונים מתחלפים. צורת כדור־הארץ מושפעת במישרין 
ע״י כוחות־המשיכה של הירח והשמש, הפועלים במידה שונה 
על חלקי־הכדור השונים (ציור 1 ), ובעקיפין ע״י השינויים 
המחזוריים בכובד שכבת־המים הרובצת על כל נקודה, 
בהתאם לחילופי הגוה״ש בימים. שינויי גוף־הארץ המוצק 








187 


גאות ושפל—ג׳אחז, אל־ 


188 


ניתנים להימדד, למשל, ע״י עקיבה אחרי השינויים היומיים 
בגובה המים בברכת־הנסיץ! מאתר שהשינויים הנגרמים ע״י 
הגוה״ש בימים ניתנים להחשב, אפשר לייחס את ההפרש 
בין הגובה המחושב ובין הגובה הניסויי לשינויים של הגוף 
המוצק. בדרך זו נמצא, שתנודות הגוה״ש של קליפת־הארץ 
המוצקת הן בעלות טווח של 25 — 35 ס״מ. 

ב א 0 ט ר ו נ ו מ י ה משמש מושג הגוה״ש לציון כל ההשפע ות 
ההדדיות המשוערות של גרמי־השמים על צורותיהם ומבניהם 
מחמת פעולת הגראוויטאציה ההדדית על גופיהם הגמישים 
או הנוזלים־גאזיים. בקוסמולוגיה (ע״ע) נודעה חשיבות רבה 
לשיקולים על תופעות של גדש מחמת הגראוויטאציה בין 
כוכבים שהתקרבו זה לזה ז הובעו השערות על התהוות 
מערכת כוכבי־הלכת מן השמש בדרך זו, אך השערות אלו 
לא עמדו בפני הביקורת של החישוב המאתמאטי־פיסיקאלי. 
אולם ייתכן שיש לתופעת הגוה״ש הארצית במצרכת ארץ- 
ירח משמעות אסטרונומית מבחינת השפעתה על א רב י 
היום והחודש. גלי־הג׳, ביחוד אלה שבימים רדודים, 
פועלים כבלמי־חיכוך על כדור־הארץ המסתובב מתחתם: 
לפיכך מן ההכרח שיגרמו להאטה הדרגתית של הסיבוב. 
תצפיות אסטרונומיות מעידות על סטיות זעירות של מקומו¬ 
תיהם של השמש, הירח וכוכבי-הלכת מן המקומות הנועדים 
להם לפי החישוב, סטיות אלו ניתנות להסברה על סמך תנחת 
הפחתה מתמידה במהירות הזוויתית של סיבוב הארץ מסביב 
לצירה בשיעור המתאים להתארכות היום בשניה אחת במשך 
120,000 שנה, שהיא התארכות שנתית שאינה ניתנת למדידה 
בשעונים. הפסד האנרגיה הנגרם עי״כ לסיבוב המערכת 
ארץ־ירח מן ההכרח שיגרום להתרחקות הירח מן הארץ 
ולהאסת תנועת הקפתו מסביב לארץ. החישוב נותן, שבעתיד 
רחוק מאד עשוי תהליך ממושך זה להביא לידי השוואת 
זמן הקפת הירח עם זמן סיבוב הארץ, כששני זמנים אלה 
יתארכו כדי 47 ימים. ייתכן ששוויון זמן סיבובו של הירח 
מסביב לצירו עם זמן הקפתו מסביב לארץ נגרם אף הוא ע״י 
פעולת הגוה״ש בין שני גרמי-השמים, וכן גם שוויון זמני 
הסיבוב וההקפה במערכות שמש־כוכב וצדק וירחיו. 

ווו 10 , 7 )16 714*$ 0x4 1^1x4! 54 7)16x01x1x0 ^•!^(! .מ . 0 
- 4 ? 0£ * 0€10 11 ( 111$€ ז 88 ץ 9 , 1 חג>; 1 ש 0 ^ ,* 1911 1 4 ה $16 ? 5 50101 

1925, ], 11013011, 7)4'0€ £0X0 ^10^/111 $)!$$14141, 111, 

- 417110 ^ $ 1 ( 7,811 1€ ( 1 /ס 0$€111011011$ , 5 ^ 111 ^ . 54 ; 1947 

, 01101171311 ־ 1 ? .ן ; 1952 , 1 ( 7011 7/11 , 5 <ש־ז £1 ש 1 . 4 ? , 1949 , $$11111 
11€ ש 01 סש 3 > 1 >תג ז 5 גס 0 5 , 11 , 1953 , 1$ (ק 10£10 ? 0€18 1)^x0x11101 
. 11$ ( 701 €111 ל// 0 , 11$ ( 701 141 ' 7 ,ץ^-וע 5 

ג. שט. 

ניצול טכני של אנרגיית הגוה״ש, תכניות לנצל את 
הכוחות העצומים, הגלומים בתנועות גושי-המים הכבירים 
של הגוה״ש, כמקור-אנרגיה לצרכים שימושיים, נידונות 
הרבה בכל השיקולים על משק־האנרגיה של האדם (ע״ע 
אנרגיה, ע׳ 674 ). יש שרואים באנרגיית־הג׳ את "הפחם 
הכחול", העתיד לרשת את מקומו של הפחם השחור ושל 
חמרי-דלק אחרים כספק־אנרגיה עיקרי לאדם. כמיתקן למטרה 
זו מוצעת ברכת־אגירה על שפת־הים, שהיא נפרדת מן הים 
על־ידי סכר מצדד בפתחי-טורבינות. הברכה מתמלאת ע״י 
תעלה מן הים בשעת זע/ ובשעת נסיגת פני־הים בש׳ מנוצל 
המפל שביו פני הברכה ופני־חים להנעת חטורביגות. החישוב 
נותן, שההספק של מיתקן זה הוא פרופורציוני לריבוע 
הטווח של הגוה״ש ופרוסורציוני לשטח-הברכה. היעילות 
של מיתקן כזה ניתנת להאמד ב 75% — 50 . לפיכך יש להניח, 


שבמקום שטווח הגוה״ש מגיע ל 6 — 7 מ׳ ייתכן להפיק מכל 
קמ״ר של מיתקן, הפועל במפל קבוע בגובה של חצי־הטווח, 
כ 10,000 כוחות־סוס. ההכרח להשתמש בשטחים ענקיים לשם 
הפקת כמויות ניכרות של אנרגיה והחשש להפרעות מחמת 
התנודות של הטווח מנעו עד חיום הקמת מפעלים גדולים 
לשימוש באנרגייח־הג/ ועדיין לא הוכחה יעילותם של 
מיתקנים כאלה לעומת ההשקעות העצומות בכסף ובאנרגיה 
הדרושות להקמתם ולחפעלתם המתמדת. 
הגוה״ש מעוררים בעיות טכניות במיתקנים שונים, הקיי¬ 
מים על חוף־הים, בשפכי־נהרות ובנמלי־ים. במקום שטווח 
הגוה״ש הוא גדול מכניסה הג׳ סחף מן הים אל השפך, מה 
שעלול ליצור שרטון או אפילו לסתום את השפך. בהתחברותן 
של תעלות״שןט אל הים במקומות של טווחי גו״ש גדולים, 
יש לבנות תא־שיט לשם מניעת חדירת הגוה״ש לתוך 
התעלה וכדי לאפשר לספינות לעבור בכל עת מן התעלה אל 
הים ולהפך, למרות הטווח שבין גובה-המים בים ובתעלה. 
כיוצא בו, יש להקים במקומות של טווח גו״ש גדול במל 
סגור (נמל-דוק), שהספינות נכנסות ויוצאות ממנו דרך 

תא־שןט. 

1 סזס 1905 , 1£11$11 111 ?) 46 י שז 03 ת 1 ס? . 1 ־ ., 

0. 14 03 ח. 51111111 .\ 2 ן 1 * 1911 , $? 714 7111 .חו׳*ז , 

7 ס' 7011 7/401 מ; $•)/ 1 ) 0 ז 5 ; 1921 , 11 * 01 ? 101 >ו , 
1923, 11 $81/0 941111 111/1 ) 1 € 1 $ 11181 $* 1 , 1 < 1 ו 01 ז? ״ X5, 1923, 
$118 ([ ״ 101 , 1925 , . 111711 ( 01 ( 0121/1111$ ,!ח^שס X1 $161 
0118x0^10$6!1 . 1925 11! , £61?11 953 [ , 1111 ? 111113 ש 
\33 י £־ 111 ב!זב. 0 , 14 ׳ח 350 ) 000 .* 1 ' , 1926 , 7140 11 ( 7 <־וש 1 ח־ז 

1118x448) 0/ 7/41$, 1941; ]. 11011011, 7181(? 4'0( £ 0 X 0 ^ 10 $) 1.1 

1/11 /ס 11 ( 0 01 ( 0$€11 , 5 ^ 11 ^ .(\ 1 ׳-< ; 17 * 19 , 111 , 44€ ^$ץ 4 (ק 
, 11111 70 י ע*! 5 * 0 וזגות £0 ; 1949 , 6111 £ 011 / 1'1 1417x0$$ 

, 1952 , 1 ( £811 7/11 ,ל ויסת^ש{ 13 ; 950 [ , 1 /% £7111 ' 4 $014101 
1953 ,ץ 1 ( 0£18$ ח 0€10 081 $ 110 x 1 (! ,מב 1 ח 1 ) 011 ־]? ( 

9 . 

9 **' 0 <^), בערבית — היוצא לפשיטה או למלחמה: 

בימי האיסלאם קיבלה מלה ז 1 את המובן של המשתתף 
במלחמת־הקודש באויבי הדת, וכן שימשה בינוי-כגוד לשליט 
או למצביא מוסלמי שניצח את הכופרים, ובתקופה המאו¬ 
חרת — גם לשולטן עותמאני שחיילותיו נחלו נצחון על 
הנוצרים, בלי שהוא עצמו השתתף במלחמה. השולטנים 
העותמאניים כיבדו בו גם את ראשי־צבאם המנצחים, למשל 
את האדמיראל ג׳זאירלי חסן פחה במאה ה 18 ואת המצביאים 
עתמאן פחה ואחמד מח׳תאר פחה, שהצטיינו במלחמת 
78 — 1877 . 

המועצה הלאומית הגדולה התורכית הכתירה בתואר זה 
את בצטפא כמאל פחה ב 1921 , אחרי נצחונו על היוונים. 

, ־ ז ט " 

נ׳אחז, #ל־ — 1 ^ 1 ..^ —, עמר אכן בחר (נר בערך ב 767 
בבצרה), מראשוני מעצבי דמות הפרוזה הערבית. 

את רוב ימיו עשה ג׳ בבגדאד והתפרנס מהענקותיהם של 
אבשי השלטון. מת בבצרה בגיל מופלג (יש אומרים — כבן 
מאה). 

פעילותו הספרותית של ג' כללה תאולוגיה, פילוסופיה, 
היסטוריה,מוסר, פסיכולוגיה חברתית(אנתרופולוגיה),זואו¬ 
לוגיה, ספרות יפה ועוד. כתביו מצוטטים הרבה ע״י סופרים 
מאוחרים, ובגלל דב־גוניותם ושפע הידיעות המעניינות 
שבהם הם משמשים מקוד חשוב לחקירת התרבות האיסלאמית 
על כל גילוייה. ג׳ היה גמנה על המעתזלה (ע״ע) והשתתף 
כמה פעמים בפולמוס התא ולוגי של ימיו. 



189 


ג׳אחז, אל־—גאלה 


190 


החשובים מבין ספריו שהגיעו אלינו. הם: "ססר בעלי- 
החיים״ (כתאב אלחנואן׳ 7 כרכים), שעורר את התעניינותם 
של חוקרים מודרניים רבים וכולל חומר יהודי שטרם עובד * 
"ספר המליצה וההדגמה"(כתאב אל 3 ?אן ואלתביין), כדסטו־ 
מאתיה מקיפה להדגמת כללי הסיגנון הפרוזאי הגבוה, שהיא 
מקור עשיר לנאומים היסטוריים, אנקדוטות, בתי-שירד" חומר 
היסטורי וסולקלוריסטי — הכל מעורב בדיוניו המקוריים 
של ג׳. — כתביו, שאחדים מהם תורגמו לשפות אחרות, 
משקפים את רוחב הידיעות של המחבר, ששאב ממקורות 
רבים ומגוונים עד מאד, וכן את גישתו העצמאית והביקרתית 
לעניינים הנידונים, שהיא תופעה בלתי שכיחה בזמנו. 

ש. בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרד 2 ! -#ס .׳י. 8 , £1 

— 6111 1,00/112 ? 011 ; 239-247 , 8.1 , 158-160 ,* 1 . 0141 :;־ 111 
13 1 ) 103 ( 1101 111101 ( 1 £6 ,. 1 ) 1 ; 1951 ,! 01-010 405 6 ־ 1 ( 111 00 
■ 431 ! / 0 ; / 800 ״ 10 / 7 ,£ ק 140 .£ , 1953 , 00/112 ' 40 10111131103 
. 118 . 1 ־ 1 '!) . חוז ] ת 1 5 שז § חי 0 ¥116 111 ) 65 ^^) 01-10/112 / 0 " 13011 

. 1953 ,! 395-401 , 1££5 ] 80£ . 11 

ל, קו. 

גאטה ( 3 ^ 03 ), עיר־נמל ומקום־רחצה באיטליה, מצפון 
לנאפולי, על כף בחופו של הים הטירני* כ 22 
אלף תושבים ( 1939 ). מצויינת בכנסיה ובביצורים אדירים 
מיה״ב. — ג׳ נוסדה בתקופה העתיקה כמושבה יוונית. בימי 
הרומאים שימשה מקום־נוסש ( 00115 ? לעשירים 

בימי־הקיץ החמים. עם התפוררותה של קיסרות רומא המער¬ 
בית הפכה ג׳ למעשה רפובליקה עצמאית והיתה אחד ממרכזי 
המסחר עם המזרח* צי ז ה השתתף במלחמות נגד הערבים. 
במאה ד, 10 נכבשה ע״י הגורמאנים, ובמאה ה 12 סופחה ע״י 
המלך רוג׳ר למלכות־סיציליה * ב 1435 סופחה ע״י אלפונסחי 
למלכות־נאפולי האראגונית. במלחמות המאה ה 18 ובתקופת 
המהפכה הצרפתית ונאפוליון היתד. חשובה משום ביצוריה 
החזקים.ב 1848/9 מצא כאן משלט האפיפיור פיוס או בהימלמו 
מרומא. במלחמה על איחוד איטליה ב 1860/1 היתה ג׳ מעוזו 
האחרון של אחרון מלכי־נאפולי, פרנצ׳סקו 11 , נגד צבאות 
איטליה המחודשת. 

|אלה (סססףז^ס, 3110 ׳\ 331 ), מושג מתחום הדת והפילוסופיה, 
הבא להביע את כמיהת האדם, כיחיד ובציבור, 

לתיקון עצמו, עולמו וחברתו. הערגה לג׳ מתעוררת, כשאדם 
מתבונן בעצמו ובעולמו ומכיר באי־ההתאמה בין המצוי 
לרצוי בהם. הברה זו גוררת אחריה את הרגשת הצורך 
לתיקון המצב של הגוף הפגום, אם פרט, אם קבוצת־אנשים, 
או העולם כולו: אם קיימת אמונה במה שמחוץ לטבע ולהיס¬ 
טוריה, עלולה אז להיווצר הרגשת צורך הג׳. לג׳ יכול להיות 
גם קשר עם דאגות יומיומיות של הפרט או של קבוצת־אנשים 
המצפים לה* וכן מותר להשתמש במושג הג' גם לגבי החזון 
של תיקון המצב הפוליטי או החברתי השפל שאין לשאתו, 
אם יש בחזון זה גם צד טראנסצנתטי. אולם בדתות מסויימות 
אין הצד הטראנסצנדנטי הזה במושג הג׳ תופס מקום מרכזי, 
משתי סיבות: א) בדתות העמים הפרימיטיוויים טרם הוגדר 
בהכרת המאמינים הצד הטראנסצנדנטי של הדת* כאן עיקר 
משמעותה של הג׳ הוא עזרה בתלאות והצלה מהן, נצחון על 
המוות והכוחות המזיקים* ב) בדתות עילאיות מסויימות(כגון 
בעיקרה של היהדות המקראית והתלמודית) גקודת־הכובד 
היא בפתרון דחי של בעיות הקיום בתוך העולם הזה * לכן 
גם כאן אין לג׳ אופי מדאנסצנדגטי מובהק, אלא היא פותרת 


בעיקר את הבעיות החברתיות וההיסטוריות, שבהן מתלבטים 
המאמין או חברת־המאמינים. 

הצד הסראנסצנדנטי של געגועי הג׳ מקורו בהכרת 
צימצום האפשרויות של האדם, הן בחייו והן במותו, וברגש 
האפסות העצמית, המבליט בתודעת האדם את התהום שבינו 
ובין התחום האלוהי* מכאן געגועיו של האדם לחיי אל־סוות, 
לשיחרור מחוקי הטבע והחברה ולסילוק המחיצה המפרידה 
בינו ובין האלוהות. רגשות אלה עלולים להעלות את ההכרה, 
כי היש מפולג לשנים — לחלק הטוב ולחלק הרע, ושהג׳ 
היא שתציל מכוחות־הרשע, שיושמדו בשעת הג׳ השלמה. 
כן רואה דת זרתושתרא (ע״ע) את תולדות־העולם בהיאבקות 
מתמדת בין כוחות האור — כוחות האמת — ובין כוחות 
החושך — הוא השקר והג׳ תבוא לאחר הקרב האחרון 
שבו ינוצח הרשע סוסית. יש שכוחות הטוב מזוהים עם הרוח 
ועולמו וכוחות הרשע — עם הגוף או עם החומר בכלל, 
והמסקנה היא — ההינזרות והבריחה מן העולם הגשמי. כנגד 
זה יש שיטות, המחייבות את המאמין ללחום את מלחמת 
הטוב ברע בעולם הזה. בדתות־הודו גאולת הפרט המשועבד 
לחומר ולעולם היא רעיונן המרכזי, והדתות ההודיות השונות 
מצביעות כל אחת על דדך שבה ישתחרר האדם משיעבוד זה 
ויגיע לג׳. הדתות הגנוסטיות (ע״ע גנוסיס) ודת מני (ע״ע) 
מסבירות את התהום הפעורה בין האדם ובין האלוהים ואת 
מקומו של האדם בתוך העולם הרע הזה מתוך נפילת יסודות 
אלוהיים לתוך העולם החמרי* הגנוסטיקן נגאל, כשהוא 
מתעורר מתרדמתו ונזכר במקומו הראשון וחוזר למקום 
האור. המיתוסים הגנוסטיים על הגואל, היורד אל תוך החמרי 
והמאסף את ניצוצות־הקודש שנפלו לתוכו ומחזירן לעולם 
האלוהי, השפיעו השפעה ניכרת על הנצרות * אלא שבגנוסיס 
האדם נגאל ע״י עצם טבעו, ובנצרות — דרך אמונתו. מצבו 
של האדם הבלתי-נגאל מתפרש ע״י המאמינים לפעמים 
כגזרת אלוהים (ע״ע גזרה קדומה), לפעמים כתוצאה מסעו- 
לות כוחות־רשע על־טבעיים או קוסמיים, ויש שאומרים 
שהאדם מתרחק מן האלוהות ע״י טומאתו וחטאיו הוא, או 
ע״י חטא קדמון — רעיון המופיע לראשונה בתורת האורפי- 
קנים. יסודה של תורת-הג׳ של הנצרות היא ההנחה, שישו 
גאל את האנושות מן החטא הקדמון, הוא חטאו של אדם 
הראשון. 

שונות הן הדרכים שבהן, לדעת המאמינים, אפשר להיגאל 
או לקרב את הג׳ — הכל לפי ההסבר של המצב שבו נמצא 
האדם ושל סיבות התהוותו. ההסבר המיתי של "נפילת" האדם 
מחייב דרכי־ג , פולחניות מאגיות, למשל— בדתות שונות— 
הטבילה (ע״ע) כאמצעי של טהרה. אם החטא הוא הסיבה 
העיקרית להתרחקות האדם מאלוהיו, אפשר להתגבר על 
ריחוק זה על־ידי תשובה. תשובה כתנאי הכרחי לג׳ דרשו 
האורפיקנים. התשובה המקרבת את הג׳ היא מן האמונות 
והדעות המקובלות ביותר ביהדות. הגישה המוסרית לבעיות 
הדת יכולה להתמזג עם התפיסה המאגית* טבילת יוחנן 
המטביל היתד. "טבילת תשובה לכפרת עוונות" (מרכוס א׳, 
ד׳* יוסף בן מתתיהו, קדמוניות י״ח, 117 * ר׳ גם "סדך היחד- 
מספרי כת מדבר־יהודה, ג׳, 9-4 ). בדתות הבנויות על הניגוד 
שבין העולם החמרי והעולם הרוחני מכוונות השיטות להשגת 
הג׳ להתגברות על כוחות העולם החמרי ולהתעלות לעולם- 
הדוח. 

הכנו של מושג הג׳ בדתות שונות שונה לפי מידת 



203 


גבאי, מאיר בן ׳יחזקאל אכן-—גבה 


204 


בעולם וביאור סתרי־ההורה — חיבור גדול, שעבד עליו 
מ 1523 עד 1531 , והוא הסיכום המקיף והמסודר ביותר של 
תדרת־הקבלה ערב תקופת־צפת, והיה אחד מספרי־הקבלה 
הנפוצים ביותר גם בדורות האחרונים (נדפס ראשונה 1566 - 
1568 בשם "מראות אלהים" ובהוצאות הבאות בשמו הנכון). 
ג׳ היה מראשי המחזיקים כדעה שהספירות הם עצם־האלוהות. 

א. יערי, קרית ספר, ם/ 388 ־ 1933,393 ! -■ 1 * 1 - 011 ) 12. 1 . 111 * 211 ״ 1 
. 1906 , 52-58 , 8 .// .[ . 2 , 31111 * 1 ; 1845 , 381 ,׳**:"*•"*ן 

נ^אי, מעה (המחצית השניה של המאה ה 14 — אחרי 
1427 ), עסקן ציבורי וחכם תלמודי. עבד מהמת 
גזרות 1391 מסיורקה שבספרד להונין שבמארוקו, אולם 
המשיד בקשריו עם הרשות בספרד, ב 1394 נתן חואן 1 סלך 
ארגון לג׳ רשות מעבר חפשי מספרד למארוקו׳ לשם ביצוע 
עסקים לטובת המלכות. 

ג׳ החליף שו״ת עם ר׳ יצחק בן ששת (ע״ע) ועם קרובו 
ד׳ שמעון בן צמח דורן (ע״ע); הוא דבק בדרך הרמב״ם 
בפסק־הלכה. ג , חיבר גם פירוש לרש״י על התורה—ם׳ "עבד 
שלמה", שנמצא בכ״י. הוא היח גם משורר, ובני־דודו החשיבו 
את השכלתו. לפי עדותו של הרשב״ץ היה ג׳ בעל השפעה 
ניכרת בקהילתו (תשב״ץ, ב/ סי׳ ק׳). המשורר שלמה דא־ 
סיירה (ע״ע) חיבר כמה שירים לכבודו. 

א. ר. וייס. דור דור ודורשיו, ה׳, 186-185 ! ש. ברנשטיין, 
דיואן של שלמה בן משולם דאפיירה, א׳, 58-54 , 

תשיג! י. בער, תולדות היהודים בספרד הניצרית, 381 . 1945 ! 

; 1861 ,.}) 168 , 11111 ) 111 >! 1 ! 11111 ) 11111 . 1 - 11 * 1 ) 0 , 5 ת 11 ז £3/50 .א 
. 1929 720 , 1 , 11 ) 1711 ><} 5 . 1111111 ) 1111 11 ) 1111 [ ) 01 , 0301 ? 

גבה׳ בגאוגראפיה — הגובה מעל לסני־הים, ז. א. ההפרש 
שבין רחקיה של נקודה על סני־הארץ ושל נקודה 
על פגי־הים ממרכז כדור־הארץ; פני־הים נתפסים כשטח־ 
הפנים של גאואיד (ע״ע). הג׳ הוא מן הגורמים המכריעים 
בעיצוב האקלים של כל מקום על פני הארץ, של הצומח 
המתפתח בו ושל תנאי־קיומו של האדם החי בו. 

באטלאסים נהוג לבטא את תנאי הג׳ והעומק (=־ ג׳ שלילי) 

ע״י "קווי־ג׳" וצפיפות השירטוט (ציור 1 ) או ע״י סימון־ 
צבע (ציור 2 ), כשכל גון מסמן ג׳ או עומק מסויים בין 
גבולות־רום מסויימים. מבחינה חישובית ניתן לצרף יחד את 
השמחים על פני כדור־הארץ הנמצאים בהחום־ג' מסויים 
ולחשב את גודל השטח ביחס לכלל שטח כדור־האדץ! 
כשהשטחים השונים מסודרים לפי גבהם, מתקבל בציור 
הגראפי העקום ההיפסוגראפי (יוף גובה), 

המציין את יחסי־הג׳ על כדור־הארץ. הג" הקיצוניים על־פני 
כדור־הארץ הם פיסגת הר־אוורסט ( 8,840 מ׳) מזה ורום ים־ 
המלח ( 392 - מ׳) מזה. העקום ההיפ 10 גראםי מראה, כי שטחי 
פני כדור־הארץ מתחלקים לפי גבהיהם כלהלן: 


ס ט ח 

תחומי־גוכוז 

(מי) 

% טשסח סני רימז־, 

מיליוניט קט״ר 

<1 0 

0 

> 3,000 

0.7 

10 

2,000—8,000 

10 2 

24 

2,000 —■ 000 < נ 

10 2 

27 

500—1,000 

22 2 

33 

200-500 

02 2 

43 2 

נ 20 — 0 

05 

0.3 

<0 

100 0 

119 




ניסוי האדט נראכ< 5 הבד?י נ' ו׳ 6 ' 6 'ע 1 !"י טוי־נ' 

וד,כד 5 ים כצעיפזת־דישירטום 

אילו יושרו כל הרמות וההרים של כדור־הארץ, היה הג׳ 
הממוצע של פני־הארץ 825 מ׳. הג׳ הממוצע לפי היבשות, 
הוא: 

אנטארקטיקה 2,000 מ , (י) דרים־אמריקה 580 מ׳ 

אסיה 950 ״ אוסטראליה 350 ׳* 

צפין־אמדיקה 715 ״ אירופה 300 " 

אפריקה 650 " 

השפעת חג , של שטח ססויים על אקלימו מורכבת מכמה 
גורמים. עם עליית חג , פוחת והולך משקל עמוד*האליר הרובץ 
על יחידת־חשטח, והפחתת לחץ־האויר גוררת תוצאות שונות: 
1 . צסיפות־האויר פוחתת; 2 . האנרגיה הדרושה לחימום 
האויר הדליל פוחתת! 3 • זרם־אויר עולה ומתפשט מחמת 
הפחתת הלחץ ומתקרר על־ידי תהליך זה (ע״ע אדיאבטי); 
4 הנמכת הטמפראטורה מקטינה את שיעור אדי־המים הנית¬ 
נים להיקלט בגוש-אויו אחיד! 5 . האויר העולה מתרווד, 
באדי־מים בג׳ מסויים, וההתעבות יוצרת עננים ובסופו של 
דבר — משקעים! 6 . מיעוט אדי־המים באויר מגביר את 
ההשפעה של קרינודהשמש בגלל העדר ספיגת־הקדיגה ע״י 
אדי־המים, 

מבחינת השפעת הג׳ הרב על הגורמים האקלימיים יש 
להבחין בין שתי צורות של השטח הגבוה: שטח הדרי ושטח 
רמתי (מישור מרומם). שטח הררי מונע את סידור האויר 
בשכבות אסקיות ומרבה זרמים עולים ויורדים באויר — 
גורמים המביאים לריבוי העגגות והמשקעים ולמיעוט הפרשי־ 




205 


נבח 


206 


טמשראטורה במחזור היומי והשנתי. לעומת זאת מעודד שטח 
רמתי את סידור־האויר שכבוודשכבוח, ממעיט אדים, עננות 
ומשקעים, ומבליט הבדלים בטמפראטורה במחזור היומי 



החתך בכיוון א-ב 
גיור 2 

ביטוי קהרטינראפי וחברלי־נ' ע״י ניוח המטחים 


והשנתי. אקלים העמקים בשטחים הרריים דומה במידת־מה 
לאקלים הרמתי, ביחיד בהשוואה לאקלימן של פםגות־הדירים. 

ירידת הלחץ הבארומטרי עם עליית הג׳ מוסברת מן 
הנוסחה ההיפסומטרית (ע״ע ברומטר) ונקבעת על*פיה. 
הלחץ הבארומטרי של רום פני־הים פדחת בעשירית בג׳ של 
800 מ' (ירושלים), ברביע — בג , של 2,300 מ/ במחצה — 
בג׳ של 5,500 מ׳. באופן מקביל יורדת מידת צסיפות־האויר. 
אי־אפשר לקבוע חוקיות דימה לפחת־הטמפראטודה עם הג/ 
בתנאים ממוצעים ברוב איזורי כדור־הארץ מפליהטמפרא- 
טורה בהתרוממות מעל לרום פני־הים הוא • 0.55 - לכל 100 מ/ 
יוצאים מכלל זה הם הרים או רמות קרובים לחופו של ים 
שהוא קר באופן יחסי, אשר שם שיעור המפל מצטמצם 
במידה ניכרת. גם מערבה של א״י שייך לאיזורים אלה, 
ומידת מפל־הטמפראסורה ביו תל*אביב וירושלים היא 0.26 0 - 
לכל 100 מ׳ו וכן מועטת היא ירידת הטמפראטורה עם חג׳ 
בין החוסים הקרים של פדו וצ׳ילה ובין הרי־האנדים. לעומת 
זאת מידת משל־הטמפראטורה בין יריחו וירושלים היא • 0.63 ־ 
לכל 100 מ׳, בדומה למצב הקיים בפגים יבשות אחרות. 

ירידת־הטמפראטורה עם חג׳ מתבטאת באופן בולט במצי¬ 
אותו של קרגבול אפייני לכל איזור גבוה — הגבול התחתון 
של שלג־עד, ז. א. של השטח המכוסה תמיד שכבת־שלג. רומו 
של גבול זה על מדרוני־הדים שונים מושפע מן ההצבה בלפי 
קריגת־השמש וכלפי כיוון בוא־המשקעים. אעס״ר ניתן לחשב 
ממוצעים של גובה גבול שלגי־עד לפי איזורי־רוחב על שני 
כדור-הארץ (ר׳ טבלה עמ׳ 206 ) 1 נמצא, בי הרי הלבנון 
והחרמון אינם מגיעים לגבול זה. 

המשל בלחות־האדר עם עליית הג׳ הוא מהיר מאד. 

בג׳ של 2.000 מ׳ כבר פוחתת כמות אדי־המים באויר בחצי 


הכמות הנמצאת ברום פני״הים. כמות אדי־הסים באדר 
בממוצע החדשי קטנה בירושלים ב 20% מאשר בתל־אביב 
וביריחו, גם בחורף וגם בקיץ. הפחתת כמות אדייהמים באדר 
עם הג׳ אינה קובעת את שינויי מידת הלחות היחסית, שהיא 
תלויה בטמפראטודה. תנאי הלחות היחסית, העננות והמשק¬ 
עים מותנים יותר בצורה הטופוגראפית של השטח הגבוה — 
אם הוא הררי או רמתי. 


גבול שלגי־עד 

(מי) 

סןלות־רוחב 

500 

70 — 80 (נעוף 

8,000 

40 — 60 ־ 

6,800 

" 80—20 

4,600 

0 

6,600 

10 — 20 (דרום) 

0 

" 70-00 


כמות המשקעים הממוצעת עולה עם גובה תחנת-המדידה 
בכל גוש מורם, בין הררי בין רמתי. אולם מידות ריבוי־ 
המשקעים שתות לפי המקום או העונד" בהרי־ירושלים, 
למשל, הממוצע השנתי של הגשמים בקריית*ענבים ( 675 מ , ) 
גדול ב 180 מ״מ — שהם כשליש מן הממוצע השנתי — מזה 
שבשער־הגיא ( 326 מ׳), אולם בחודש הגשום ביותר אין 
הפרש הגשמים בין שני המקומות עולה על 20% . הפרש 
הממוצעים השנתיים של כמות-הגשם בין שני המקומות הללו 
מתאים לתוספת של 50 מ״מ לכל 100 מ׳ של ד.ג/ ושיעור 
כזה במפל־המשקעים נמצא גם בין יריחו וירושלים. עדיין 
אין מדידת־משקעים מהימנה בהרים הגבוהים ן לפיכך, עוד 
לא הוברר אם קיים רום של מאכסימום־המשקעים. הערכים 
הגדולים ביותר של משקעים שנתיים ממוצעים נמצאו, עכ״ס, 
כמעט כולם בתחנות הרריות ז הגורם המכריע לריבוי המש¬ 
קעים שם הוא עליית גושי־האדר הלחים בדפנות־ההרים• 

משקעים שמעבר לגבול שלגי־עד גורמים להערמת השלג 
ולהתהוות קרחונים. הצורה הטופוגראפית של השטח המורם 
קובעת את צורת הקרחונים: ברמות מתהווים קרחונים 
שטחיים (אנטארקטיקה, גרנלאנד), על ההרים נוצרים קרחו¬ 
נים המתפלגים זרמים־זרמים. 

אקלימי־ג׳ אפייניים קיימים ברמות האנדים בפוליודה 
ופרו וברמות טיבט. איזורים אלד" שגבהם בשטח הרמתי הוא 
בין 3,000 ו 5X500 מ', מצטיינים בטמפראטורות נמוכות, 
בהפרש גדול מאד בין טמפראטורות היום והלילה — עד 
• 25 — 20 —, בעננות ובלחות נמוכות ובמיעוט משקעים ז 
את תמוגתן האקלימית משלימות דלילות האדר, הראיות 
המצויינת והרוחות הקלות. לעומת זאת מצטיינות פסגות־ 
ההרים בשיעורים קטנים יותר של תגודות-הטמפראטורה 
במשך היממה והשנה, בעננות גבוהה, ברוחות חזקות ובמש־ 
קעים מרובים. על-יד אקלים־פסגות זה נמצא בעמקים של 
איזורי־הרים הטיפוס הרמתי של אקלים־גובח! מבחינה זן 
נתפרסם, למשל, האקלים של עמקי דו 01 וארוזה בהרי־י 
שוויץ. 

השפעת הג׳ על הצמחיה מתבטאת בעיקר בגורם־הטמפ־ 
ראטורה. במידה ששטח מסויים נמצא בג׳ רב יותר, נמצאים 
בו צמחים מותאמים לתנאים אקלימיים קרים יותר, עד לג׳ 
מסויים שבו נפסקת כל צמיחה. בעליה בהר מופיעים בזה 




211 


גבול 


212 


מוחשית על שני הקרקע, עס״ר כמערבח־הגנה של ביצורים— 
סוללותיעפר, חומות, תעלות. כך, למשל, נקבעו ויוצבו ג" 
יבשתיים של מלכות*רומא בקטעי־ג׳ מסויימים ע״י "גבולות" 
( 65 תז 11 ) מבוצרים — שהמפורסמים שבהם היו הג׳ הגרמני- 
רטי בין הרינום העילי והדנובה העילית, חומת־אדריינום 
וחומת־אנטונינוס לרחבה של בריטניה, וחומת-טריינוס בדו- 
ברוג׳ה. המפעל העצום ביותר של קביעת ג׳ פוליטי על-ידי 
הקמת מחיצה מוחשית היא החומה הסינית. אולם ג' 
מדיניים במובן המודרני של המלה טרם היו ידועים. 

עם התפתחות הגאוגראפיה במאה ה 19 נתקבלה חלוקת 
הג״ לג״ טבעיים וג״ מלאכותיים: הראשונים — קווים 
הנמתחים עם חוף־הים, עם גדות נהרות גדולים, עם רכסי־ 
הרים גבוהים, או עם לב המדבר המפריד בין שתי מדינות * 
האחרונים — קווים ישרים שנמתחו על פני המפה. בגון קווי 
רוחב ואורך, וכל הקווים אשר מהלכם לא נקבע ע״י תופעות 
בולטות על פני כדור־הארץ, כגון ג" של אחוזות, איזורי־ 
השפעה מדיניים ודתיים וכר. לפי הגדרה זו היה, למשל, 
גבול-הים של א״י המאנדאטוריח ג׳ טבעי, ובן — אולי — 
גם הג' המזרחי, מים־כנרת עד ים־המלח! לעומת זה היו 
בלי־ספק ג" הצפון והנגב ג" מלאכותיים. לא בכל מקרה 
הג״ הטבעיים הם ג״ טובים והג״ המלאכותיים — רעים. 

הג" הפוליטיים ניתנים למיון גם לפי מידת יציבותם. ג" 
ימיים הם, כמובן, יציבים בדיו־כלל! אעפ״כ חלו שינויים 
ניכרים בג' הימי של הולאנד בתקופה ההיסטורית, הן מחמת 
פלישת הים אל שטחי־יבשד, נמוכים והתהוות מפרצים 
חדשים, והן מחמת ייבוש שטחי־ים ניכרים במפרצים וליד 
החופים בידי אדם! וכן התקדם במידה ניכרת החוף הימי של 
פינלאנד מחמת התרוממות היבשה ונסיגת הים בתוצאה 
מאוחרת משיחרור היבשה מעומס הקרח במשך 10,000 השנים 
האחרונות. ג" לאורך רכסי־הרים הם בדרך־כלל יציבים 
מבחינה היסטורית, כדוגמת גבול־הפירנאים בין צרפת וספרד 1 
אולם בכמה מקרים איבדו ג" כאלה, אשר נחשבו במשך 
מאוח שנים כיציבים, את אפיים זה כתוצאה מהתפתחויות 
פוליטיות וטכניות חדשות, כגון ג" הקאווקאז, הקארפאטים 
והבאלקאנים. נהרות הם בדרך־כלל ג" לא־יציבים, באשר 
הם מאחדים על־פי־רוב את שתי הגדות יותר מאשר הם 
מפרידים ביניהן, הרינום היה תמיד ג׳ לא יציב, אפילו בחלק 
אשר בו הוא מתפתל באפיק המלווה יער צפוף משני עבריו. 
לעומת זאת מהווה הירדן, למרות מיעוט מימיו, ג׳ יציב יותר, 
בגלל השקע והמדבריות המלווים אותו מבית־שאן עד ים- 
המלח. ג" ישרים במדבר הם בדוץ־כלל יציבים מאד, כגון 
הג׳ בין מצרים וסודאן והג׳ בין מצרים ולוב. 

בעיה פוליטית־גאוגראפית חשובה היא בעיית הקשר בין 
הג' ובין המדינה, לשון אחרת — חשיבותו החיונית של הג׳ 
למדינה. כל ג׳ מלווה איזור־ספר בעל רוחב שינה, הכל 
לפי גודל המדינה, החיוניות של גזרת הג׳ מבחינה כלכלית 
ובטחונית, טיב עורקי־התחבורה וכר. ככל שחג׳ יותר חיוני, 
איזור־הספר צר יותר. במדינת ישראל מצטמצם איזור־הססר 
בירושלים וסביבותיה לרוחב של מאות מועטות — או אף 
עשרות — של מטרים, ואילו כמעט כל שטחם של רחבי הנגב 
הרחוק מהווה איזור־ססר. רוחב איזור־הספר משמש מודד 
לחיוניות הג/ כיוצא בו, נמצא בג׳ הימי שאיזור־ספר אינו 
קיים בערי־הנמל, ואילו באיזור־ד,חולות הוא מגיע לרוחב 
יוכר. גם בג" הרריים נעשה איזור*ה 0 סר צר במקום שבו 


נסללו כבישי־מעבר מצד אחד של הג׳ לשני, והוא מתרחב 
בתחומם של פסגות ורכסים המונעים את המעבר מצד לצה 
רוחב איזור־הספר הוא גדול ביותר בג" מדבריים! למשל: 
איזור־הספר של מצרים משתרע משולי עמק־הנילוס עד הג׳ 
עם לוב, מה שמעיד על מידת החיוניות המועטת של ג׳ זה. 

מבחינת התהוותם של ג" פוליטיים יש להבחין בין גורמי- 
התפתחות שונים: 1 ) שתי מדינות, המתגבשות מסביב לשני 
מרכזים מרותקים זה מזה מתפשטות עד ששטחיהן באים 
לידי מגע, כגון צרפת וספרד לאורך הפירנאים, או צ׳ילה 
וארגנטינה לאורך ג׳ האנדים — "ג״-התקדבות"! 2 ) "ג"- 
הפרדה" הם פרי פילוג פוליטי בשטחים שהיו מקודם אחידים. 
למשל הג׳ הנוכחי בין מערב־גרמניה ומזרח־גרמניה, או הג" 
בין לבנון וסוריה או בין הודו ופאקיסטאן! ג" אלה נקבעים 
עפ״ר לסי הבדלי לשון או דת או שלטון, ללא התחשבות 
בגורמים כלכליים הנובעים מטבע האיזור המחולק! 3 ) "ג"- 
חלוקה", שנמתחו לאורך קווים ישרים באיזורים קולוניאליים, 
שמלכתחילה לא נחשבו כמוצקים! ג* אלה נוטים להתחסל 
ע״י איחודים מדיניים, כגון בהתפתחותן של אה״ב, אשר בהן 
נשארו קבועים רק הג״ כלפי קאנאדה ומכסיקו! גם באפריקה 
אנו עדים לביטול ג״־חלוקה על־ידי איחוד של המושבות 
הנפרדות ליחידות גדולות. 

חשיבות רבה נודעת ליחס המספרי בין גודל השטח של 
מדינה ובין אורך גבולותיה. מדינה גדולה עם ג" בקווים 
ישרים, שהם באופן יחסי קצרים, אינה חשה במציאות הג׳ 
באותה מידה במו מדינה קטנה בעלת ג" מתפתלים המקיפים 
אותה בקו ארור. כיוצא בו, מעוררים ג" יבשתיים עירנות 
רבה יותר כלפי בעיות־הג , מאשר ג" ימיים. בסולם הנקבע 
שסח , 

ע״י ערך היחס ^ נמצאות למשל, בריטניה, 

אה״ב וברית־המועצות בראש־הסולם, וארצות אירופה המר¬ 
כזית ומדיגת־ישראל — בסופו. 

ג" שנוצרו ע״י תהליכים היסטוריים ושחיוניותס היא 
ניכרת, נוטים להתערער כשמזדעזעת אחת מן המדינות 
שמשני עבריהם! דוגמה לכך משמשים הג" של רוב מדינות 
מרכז־אירופה. לעומתם נודעת יציבות רבה לג" הרריים 
מסויימים, כגון הג" הנקבעים ע״י הפירנאים, האלפים, האנ¬ 
דים, ההימאלאיה, שברובם לא נשתנו במשך תקופות היס¬ 
טוריות ממושכות. 

ג. ר. 

3 ) מבחינה מדינית־משפטית קובע הג׳ את השטח 
שעליו חלה הריבונות של המדינה. אפשר להגדיר את הג׳ 
בקו מדומה על פני כדור־הארץ, המפריד בין תחום־השיפוט 
של מדינה אחת ובין תחום־השיפום של מדינה שניה ("הגו¬ 
בלת") — ג׳ יבשתי, או בין תחום־שיפוטד, של מדינה ובין 
שטח שאינו שייך לשום מדינר" והוא, איפוא, בחזקת רשות- 
הרבים (כגון הים הפתוח) — ג׳ י מ י. הג׳ הימי הוא הקו 
החיצון של רצועת המים הטריטוריאליים, המש¬ 
תרעת — לסי הסכמה בינלאומית — ברוחב של לא פחות 
מ 3 מילים ימיים (= 5,560 ק״מ) לאורך קרהשפל בחוף־הים. 

הג" הנוכחיים של רוב המדינות הם בדרך־כלל פרי של 
התפתחות ארוכה ותוצאה של מאורעות רבים שאירעו בהיס¬ 
טוריה. יש ג" מדיניים היום שאינם אלא הג" של שטחי 
בעלוח פרטית על קרקעות בידי בעלי־אחוזות ואבירים לפנים, 



213 


גבול — גבור, אנדור 


214 


שרכושם געשה קניין־המדינה! ויש ג* שנקבעו לאחר נצ* 
חון במלחמת־כיבוש. בנוהג הבינלאומי היום קיימים בדרך- 
כלל שני שלבים בקביעת הג': 1 ) ניסוה תיאור כללי של הג׳ 
בחוזה בעל משמעות פוליטית, כגון חוזדדשלום! 2 ) סימון־ 
הקו על מפה מפורטת, ולפעמים גם סימונו על פני הקרקע. 
היום בולטת ביחסים בינלאומיים נטיה ליישב בדרכי־שלום 
חילוקי־דעות הנובעים מקביעת ג/ כנגד מסורת עתיקה יותר 
שראתה בחילוקי־דעות כאלה עילה מספקת — ואף את העילה 
המכרעת — למלחמה. אולם יש להבחין בין הג׳ עצמו ובין 
איזורי-ספר, אשר לגביהם אין הג׳ כשלעצמו אלא פרט בעל 
משמעות טכנית בעיקרו. סיכסוכים על איזורי-ספר הם סימן 
של אי־יציבות בינלאומית רצינית, שסכנת מלחמה כרוכה בה. 

גם בפנים המדינות נמצא לפעמים ג׳ — "ג׳ פנימי". 
במדינה פז־ראלית הג' הפנימי מבדיל בין שטחיהם של שני 
חלקים שונים של הפדראציה, כגון בארצות־הברית או בברית־ 
המועצות. במדינה אוניטארית עלול הג׳ הפנימי להפריד 
בין שטח הניתן לשיטה משפטית אחת לשטח הניתן לשיטה 
משפטית אחרת, כגון ״הגבול״ בין אנגליה לסקוטלנד — זכר 
לתקופה שבה היו קיימות כשתי מדינות נפרדות. 

בדרך־כלל אין לעבור ג׳ בינלאומי אלא ע״ם רשיון הניתן 
בצורת אשרת־כניסה. בין מדינות גובלות נעשים לעיתים 
קרובות סידורים מיוחדים להקל על תנועת תושבי איזור־הג׳ 
בשני הכיוונים, כי לא תמיד מתחשב הג׳ הבינלאומי בגבולות 
הרכוש הפרטי, בגבולות של שירותים ציבוריים שונים 
ובדרכי־תחבורה. סידורים כאלה נקבעו. למשל, בהסכם שנח¬ 
תם ב 2.2.1936 בין סוריה ובין א״י המאנדאטו׳רית! היום אין 
להסכם זה תוקף. 

בגבולותיה של מדיגת־ישראל נחשבים קווי שביתת־הנשק, 
שנקבעו ב 1949 בהסכמי שביתת־הנשק בץ ישראל ובין שכ¬ 
נותיה. לגבי הלבנון, סוריה ומצרים(למעט רצועת־עזה) נקבע 
הג׳ הבינלאומי הקודם של א״י כקו שביתת־הנשק. גם לגבי 
ירדן נקבעו כ 278 ק״מ ס 377 הק״מ של הג׳ הקודם (להוציא 
את סיתולי־הירדן) כקו שביתת־הנשק, והשאר נקבע בהתאם 
לתנאים מיוחדים שבהסכם. הג׳ הבינלאומי בין ארץ־ישראל 
ובין לבנון וסוריה נקבע בחוזה בעל משמעות מדינית שנחתם 
ב 23.12.1920 בין אנגליה ובין צדפת, ובו תיאור של הג" בין 
שטחי המאנדאט הצרפתי על סוריה והלבנון ובין שטחי 
הסאנדאטים הבריטיים על פלשתינה וארם־נהריים. בעקבות 
חוזה זה, ולאחר מו״מ מפורט בוועדת־ג׳ משותפת, נקבעו 
ב 73.1923 בהסכם סופי הג׳ ומקומותיהם המדוייקים של 71 
גלי־אבנים, המציינים אותו על פני הקרקע. הגדרה כללית 
של הג׳ בין א״י המערבית ובין א״י שמעבר לירדן ניתנה 
ע״י מועצת חבר־הלאומים ב 16.9.1922 . אולם סימונו של ג , 
זה על פני הקרקע נעשה באורח אדמיניסטראטיווי בלבד, 
ולא כל פרטיו נהירים היום. הג׳ בין מצרים ובין ישראל 
מבוסס גם הוא על חלוקה אדמיגיסטראטיווית בלבד מימי 
הקיסרות העותומנית, ללא הסכם מפורש בין הממשלות 
הנוגעות בדבר; הוא נקבע ב 1906 בהתאם לבקשה בריטית 
להעביר את הגבול צפונה מאל־עריש לשם הגנת תעלת־סואץ. 

, 364 ! 354 י קק , 22 0115 נ 1 ג^ז 06 

, 1189, 1390; ) 01 x 5 .קק , 1922 < 111031 סן 1 ג 06£101 4211005 < 06 

¥908 , 1 ־ 1110?5 0914 80119140?)/ €0*81911*110*04, 1945; 511x1 )£ 
( 936 .ק , 1 . ¥01 ,שנ 1 ן>ו 1 ג-וח 10 ק 1 ס שז 21 תת 0 ו 1 ס!ס) 

ש. רו. 


נבון (מכ* 031 ), מושבה צרפתית, הנכללת באפריקה הסש־ 
ןגית הצרפתית (ע״ע)? כסש, 275 קמ״ר, 406,900 
תושבים ( 1952 ). ג׳ נקראת ע״ש נ הר ־ג בון, שאינו אלא 
שפכו הארוך והרהב של דיו אולסבו, היורד מן הרמות. נהר¬ 
ג׳ נתגלה י״י הפורטוגיזים בסוף המאה ה 15 ונחשב במשך 
מאות שנים למקום־המעגן הטוב ביותר בחופים המערביים 
של אפריקה. 

ה מושבה ג', המשתרעת משני עבדי המשווה, גובלת 
במערב עם מפרץ־גיניאה, בצפון — עם גמיאה הספרדית 
וקאמדון הצרפתית, במזרח ובדרום — עם קונגו התיכונה. 
שטחה כולל את אגן־גאבון ואת האגן והדלתא של נהר אוגואה 
(ש^ס^ס). 

האקלים טרופי. הטמפראטורה השנתית הממוצעת היא 
כ * 25 , והתנודה השנתית קטנה מאד. רק ברמות הצפון 
והמזרח, המתרוממות כדי 1,000 מ' מעל פני־הים. נמוכות 
מידות־החום במעט. המשקעים מרובים — מ 250 ס״מ לשנה 
בצפון עד 100 ס״ס בדרום. 

צמחיית היעד המשווני, המכסה בצפיפות את רוב השטח, 
מספקת את עיקר היצוא: עצי־בניין שונים. כגון מאהאגוני, 
הבנה, אוקומה! גומי טבעי, קאפוק, אגוזי־קוקוס, שמן־דקלים. 
תושבי החופים עוסקים בדיג. המתיישבים האירופיים התחילו 
במטעי גומי וקאקאו בצפון־הארץ. ג , עניה באוצרות־אדמה; 
מוצאים בה קצת זהב בדרום. התחבורה אינה מפותחת? 
הנהרות ראויים לשיט דק בקטעים. מסילת־ברזל יחידה 
מקשרת את הבירה ליברויל שעל חוף-הים עם נג׳ולה 
(ש 01 [א) שעל האוגואה במרכז־הארץ. 

המושבה נוסדה ע״י הצרפתים ב 1848 . מספר האירופים 
אינו מגיע ל 4,000 ( 1951 ). בין הילידים נמצאים שבטי־פיג- 
מאים. — בלמבו־נה שבג' (על האוגואה) התיישב אלברט 
שןיצר (ע״ע) ושם הוא פועל את פעולתו לטובת הילידים, 

א. 0 . 

ג 13 ר" איעץ — ז 0 נ 031 — ( 1868 — 1944 ), בלשן 

יהודי-הונגארי. למד בבית־מדדש לרבנים ובאוני- 
ברסיסות בבודאפשט ובפאריס, עסק בפילולוגיה שמית 
ואינדו־אירופית. שדה־חקירתו העיקרי היה חורת המשקל 
(ריתמוס). תירגם להונגארית מן השירה העברית של יה״ב, 
וכן יצירות שונות ססנסקריט, איסלנדית עתיקה, צרפתית, 
איטלקית, הולנדית, ועוד. יזם את'"הספריה היהודית העמ¬ 
מית" וערך עיתון בצרפתית בשם ^ 1 ( 1899-1896 ). 

נספה עם משפחתו בשואה בשלהי 1944 . 

מחיבוריו: תרגום שירי האדר״ 1905 ! ש:זש 1 ש €110 ? 1 מ 13 ^ 
%זש 1£011€$2 6$ ("שיריו ותולדות־חייו של עמנואל הרומי"), 
1922 , 3 [ 4 תז^ 1 נ 01 זק גטרתזנז זו;י{ 13£ זז ("בעיית הריתמוס 
ההונגארי״), 1925 ? $נ 1 ב 111 ץו 1 זז 0 ש 11 :>$! ■!שם ("המשקל 
העברי הקדמון״), 1929 . 

״ 1929 , 08 ^ 7:41(16 19x1 

132 ר, א^ד 1 ר — ■ 11301 ^ ז 0 נ 1 ג 0 — ( 1884 — 1954 ), סופר 
ומשורר יהודי־הונגארי. למד באוניברסיטת בודא־ 

פשט, בעיקר שפות מערב־אירופיות וספרות. התכונן להוראה, 
אבל אח״כ פנה לספרות, בראשית עבודתו הספרותית כתב 
גם בעיתונות היהודית ולחם בתוקף ובחריפות באנטישמים. 
זבה לפרס ספרותי על תרגום האפוס הפרובנסאלי מיריו 



215 


גמר, אנדור—גבינה 


216 


( 60 ז 11 ^) של מיסטראל. ג׳ היה אחד ממייסדי הקאבארט 
ד,ספרותי־ פוליטי ובמשך שנים כתב בשבילו שירים סאטי¬ 
ריים, וכן חיבר גם דראמות. בסוף מלחמת־העולם 1 הצטרף 
לקומוניסטים, השתתף באופן פעיל במהפכת־אוקטובר ואח״ב 
במהפכה הקומוניסטית בהונגאריה, ואחרי תבוסת הקומו¬ 
ניסטים ( 1919 ) נאלץ לברוח לחו״ל. תחילה ישב בווינה ושם 
היה לאישיות המרכזית של האמיגראציה הלוחמת במשטרו 
של הורטי מווינה עבר לרוסיה הסובייטית ואחרי מלחמת־ 
העולם 11 חזר להונגאריה. מ 1945 עד מותו ערך עיתון 
פוליטייסאטירי קומוניסטי. 

גבינה׳ תערובת מוצקה של המרים מושקעים מתוך החלב 
על־ידי הקרשה מחמת החמצה או באמצעות המסו 
(שבמיץ־הקיבה), או על-ידי שניהם יחד. ג׳ מכילה את הקזאין, 
את שומן־החלב — או הלק ממנו — עם הוויטאמין ^ וחלק 
ניכר מן המלחים — בעיקר סידן פוספאטי מן הסוכר ומן 
הוויטאמין! 8 שבחלב! לפיכך היא מעין צורת־שימור של 
חסרי־המזון היקרים שבחלב. הג׳ היתד, ידועה בתקופת- 
המקרא (שכדא יז, ית! איוב י, י) וכן ליוונים הקדמונים, 
והרומאים היו מזינים בד, את קלגסותיהם במסעיהם. 

ג׳ נעשית בשני שלבים: ה ג ב נ ד, והבשלה. כשהלב 
עומד בטמפראטורה מתונה, הוא מתגבן ע״י חידקי חומצת־ 
החלב המצויים בכל חלב — ובתעשיד, מודרנית אף מוסיפים 
לחלב העומד להגבנה תרבויות טהורות של חידקים אלד, — 
שהופכים חלק מהלאקטוזה לחומצת־חלב! בחומציות שלמעלה 
מ 9 <ן של 4 — 5 נוצר הגבן — משקע של הקאזאין, הכולא 
בתוכו שומן וכמות ניכרת של מים, שבתוכם מומסים חלק 
מהלאקטוזה והמלחים. אפשר להגבין חלב גם על-ידי תוספת 
מסו — האנזים כימוזין, ד,ממוצה מדפנות הקיבה של בעלי־ 
חיים — בצורת אבקה או נוזל ("העמדה בקיבה" [משנ׳ ע״ז 
בי, ה , ] )> תכשירים טכניים של מסו מסוגלים לגבן חלב ביחסי־ 
כמויות של 1 ל 00 ( 1004 . נהוג להוסיף לחלב־להגבנה גם צבע 
צהוב־זהוב, תיכף להשקעתו מעובד הגבן ע״י חיתוך, ניעור, 
בחישה, כבישה ומליחה, הכל לפי הסוג. עיבוד זה קובע את 
המבנה, דרגת־החומציות, אחוז־ד,רטיבות והצורה האפייניים 
לכל סוג של ג׳. הב׳ הגלמית מועברת לחדרי־הבשלה, שבהם 
מוסיפים המיקרו־אורגאניזמים והאנזימים שבגבן לפעול 
בתנאי טמפראטורה ולחות יחסית, שהם מיוחדים לכל סוג! 
בהבשלה מתפתחים הריח והטעם ושאר התכונות האפייניות 
לאותו סוג. הבשלת הג׳ נמשכת ימים, שבועות או חדשים, הכל 
לפי הסוג! יש ג" שאינן עוברות הבשלה כלל ונצרכות תיכף 
לעשייתן, כגון הג׳ הלבנה. גורמי ההבשלה הם חידקי חומצת־ 
החלב ופטריות־עובש, מהן לבנות — מן הטיפוס רח 1111 ) 01 
130115 , ומהן ירוקות — ממיני ת 1 ג 1011111 מש?. מבחינה ביו¬ 
כימית מצטרפים בהבשלה תהליכים רבים: הידרוליזה של 
חלבונים לפפטונים וחומצות אמיניות! דאמינאציה של חומ¬ 
צות אמיניות עם הפקת אמוניה! המשך התסיסה הלאקטית, 
וכן תסיסת־חומץ ותסיסה פרופיוניח! נוצרות גם כמויות 
קטנות של חומצות-שומן גבוהות מסיכון השומנים! מפירוקן 
החימצוני של חומצות־שומן נוצר קצת אצטון. צירופיהם של 
כל התמרים הללו יוצרים את הטעמים והריחות האפייניים 
לסוגי־הג׳ השונים! מלחי־האמון של החומצות הקאפרונית, 
הקאפרילית והקאפרינית (* 0 , 08 , 0 ז ס) הם בנותני טעם 
וריח העיקריים. 


ג" מיוצרות בעיקר מחלב־פרה, אך גם מחלביצאן (כב¬ 
שים ועיזים)! בהודו — מחלב־התאו, בין ילידי אמריקה הדרו¬ 
מית — מחלב הליאמה, בין הלאפים בנורווגיה — מחלב 
אייל-הצפון. התפוקה מחלב־פרה היא בתחומי 12% — 8 ממש¬ 
קל החלב, הכל לפי סוג הג". 

במשך הדורות התפתחו בארצות שונות באופן אמפירי 
תהליכי-עיבוד לגי׳ בהתאם לאקלים, למנהגי־תזונתם ולצר- 
כיהם של דרי הארצות ההן, והג" נקראות עד היום ע״ש 
איזורי־מוצאן, כגון אמנטלית, רוקפורית, אדאמית, וכר. היום 
מכירים כ 500 מינים של ג״. הנבדלים זה מזה בשמותיהם! 
לאמיתו של דבר קיימים רק כ 20 סוגים בעלי שוני של 
ממש, ואילו השאר אין ביניהם אלא הבדלי צורה או גודל 
או גוני-גונים של טעם וריח בלבד. 

את ד,ג׳ מחלקים: א) לפי תכולת השומן בחומר המוצק: 

ג׳ כלילת־שומן (מ 45% ולמעלה), 4 ן-שמנה ( 35% ), 
חצי־שמנה ( 25% ), ^־שסנה ( 15% ), רזה (פחות 
מ 15% )! ב) לסי אופן־ההבשלה: ( 1 ) ג" רכות, מוקרשות 
ע״י החמצה, אינן עוברות חהליך־הבשלה ונאכלות כשהן 
טריות, כגון הגבינה הלבנה! ( 2 ) ג" קשות או משומ¬ 
ר ו ת, מוגבנות בעיקר ע״י מסו ועוברות תהליך-הבשלה, בגון 
אמנטאלית, צ׳דאר! ( 3 ) ג" ת צ י• ק ש ו ת, מוגבנות באמצ¬ 
עות מסו והתמצה עם הבשלה קצרה, כגון קאממבר, לימבורג. 

הג׳ היא מזון מרוכז וחסכוני בשימוש. כ 90% מחומר הג׳ 
ניתנים להטמעה בגוף ומשמשים לבגיין־רקמות (פרוטאינים 
ומינראלים) ולצדכי הפקת־אנרגיה. ההרכב של 2 ג" טיפו¬ 
סיות הוא (ב%): 

_ מיס ■ד^ן לווקסוזח ^ ם£*י ז^ל 

ג* */״־שמנה (ןיור> 85 * 2 2 81 3 180 

ג־ ייי> (ש 19 ־> 72 21 1 1 2 110 

1 ק״ג של ג , כלילת־שומן שווה מבחינת ערכו התזובי ל 2.5 
ק״ג בשר! 1 ק״ג של ג׳ לבנה כחושה — רק לשליש מן 
הערך הזה. 

סוגי-ג , אחדים הם: 

ק ו ט ג׳ (^ 0011 ) — נפוצה באה״ב. ג׳ לבנה, מתגבנת 
על-ידי החמצה ( 130113 .! 51 בסימביוזה עם 00 ) £611001105 
רח״זס׳יסז״ס); אין הבשלה. טעמה תמצמץ. עשויה מחלב 
בחוש! אינה משתמרת יפה ונאכלת מיד לעשייתה. דומה 
לה: הגבינה הלבנה בא״י. 

אדם ( 1 מ £013 , עיירה בהולאנד) — ג , קשה, שזמן־הב־ 
שלתה 2 — 3 חדשים! בבצק חללים קטנים מעטים. מופקת 
בצורת כדורים במשקל 2 — 3 ק״ג! את הכדור המוגמר מט¬ 
בילים בשעווה אדומה. 

א מ נ ט ל ( 1611131 ״!״£, עמק בשויץ) — ג׳ קשה, מב¬ 

שילה ע״י 1 ״ 1 ו 10 ז 3 ^ 1 ״נ 1 .) 830 ו 111011111 ס 1 קסזק .) 830 . מוסקת 

בצורת גלגל בעובי של 15 ס״מ ובקוטר של מטר ויותר. 
אפייניים לה החללים הגדולים בבצק, הנוצרים על־ידי דו־ 
תחמוצת־הפחמן שמהתססת חומצת-החלב לחומצה פרופיונית. 

צ׳ ך ר(• 31 ג> 1 > 6 ו 01 , עיירה באנגליה)—גבינה קשה, נפוצה 
באה״ב ובקאנאדה. בצק גושי בלי חללים, צבע כתמתם! זמן־ 
ההבשלה 3 — 4 חדשים בטמפראטורות נמוכות. מופקת בצורת 
גלילים בגדלים שונים. 

גודד, ( 13 ) 0011 , עיירה בהולאנד) — דומה לאדאם! 
חריצים עגולים שטוחים בגדלים שונים. 



217 


גבינה—גכירול, שלמה כן יהודה אכף 


218 


ל י מ 3 ו ר ג ( 8 זטנ 1 וח 1.1 ) — ג׳ קשה־למחצה, מבשילה 
ב 14 — 16 יום> בעלת ריח וטעם נוקבים וחריפים. הריר שעל 
פני הג׳ מיוצר ע״י $ח 6 ת 11 .:״: 8 . 

ר ו ק ס ו ר 0 זס 115£ ףס 11 , עיירה בדרום־ערסת׳ המפורסמת 
במערות שבסביבתה, המשמשות מקדמת-דנא מקומות־הבשלה 
טבעיים לג , ) — ג , קשה! לגבן מוסיפים עובש תרבותי 
1 זזס 0£ טןאמ 1110111111171 :>?, שבפעולתו מופקים סעם דדיה מיוח¬ 
דים. — דומה לה: גבינת.גליל" בא״י. 

הקף הייצור העולמי של ג׳ — בהסקה חקלאית־ביתית 
ובהסקה תעשיינית — אינו ניתן לאומדן מדוייק. בארצות 
אירופה המערבית, אמריקה הצפונית ואוססראליה התפוקה 
השנתית בשנים האחרונות היא !/* 1 — 2 מיליון ט 1 ן. גדול־ 
היצרנים הן אה״ב, שבהן מרכז־הייצור הוא בויסקונזיח 
אחריהן באירופה — איטליה, צרפת, הולאנד, שווייץ, דני 
מארק, וכן קאנאדר. וניו־זילנד. היצואנים הראשיים הן ניו־ 
זילנד והולאנד. הצריכה השנתית של ג' מגיעה בשווייץ, ת• 
מארק והולאנד בערד ל 10 ק״ג לנפש, ברוב הארצות האח¬ 
רות — ל 3 — 5 ק׳ג. 

והו 811 ^ ז/סע 1 1714 ןוווו//ז 1 מא <ז 0 , 11 >^!! .זו\ 

- סו / 1 ו 7 ו 1 ו 41 ה 1 ', 1 ,תוב£זט, 61 . 011 - 8011 . 84 ; 1918 , 4110111711 
; 1927 , 071114 ,זסח? .ע .ז\ז - >: 1 ( 51 ונבזי ״ 1 ; 1926 , 7/14/1271 
.* 1933 , 811711 .>! 111181 ) 741  בעור קיבת־נבלה" או "מפני שמחליקין 
פניה בשומן־חזיר* — ועוד. הפוסקים נחלקו בדבר, אם יש 
איסור בג״ג גם במקרה שאיו מקום לחששות אלד- הדעה 
שנתקבלה למעשה היא ש כ ל ג״ג אסורה: "בין שהעמידוה 
בדבר אסרר, בין שהעמידוה בדבר מותר — גזירה משום 
שמעמידין אותה בדבר אסור"(רמב״ם, הל׳ מאכלות אסורות, 
ג׳, הל׳ י״ד); ״וכן המנהג ואין לפרוץ גדר — אם לא במקום 
שנהגו בו היתר מקדמונים" (רמ׳א, ידה קט״ו, ב׳). אולם 
בחלקו הפוסקים במקרה ש״הישראל רואה עשיית הג׳ 
והחליבה״ — אם הג׳ מותרת כשעשאוה גויים או אסורה 
(עי׳ דמ״א, שם, וכנגדו ש״ד). 

מיעיום, אולום ( 03810111$ * 11111 ^), מדינאי ומצביא 
רומאי. כטדיבון ב 67 לפסה״ב מטעם הסופולארים, 

יזם אח החוק למען דיכוי שודדי־ים, שהשתלטו אז ברחבי 
הים־התיכון. לפי חוק זה, שהיה צעד חשוב לקראת המשטר 
של מתן סמכויות בלתיימוגבלות לשרי־הצבא, נתמנה פוססיוס 
(ע״ע) כמצביא למלחמה בשודדי-הים. ב 65 פיקד ג׳, תחת 
פומפיוס. בארמניה ובסוריה וכבש את דמשק. ב 58 היה קונ¬ 
סול. ב 57 — 54 היה נציב סוריה בעל סמכויות רחבות, וסדרי 
שלטונו היו אשייניים לדרכי האימפריאליזם הרומאי של שלהי 
הרם־בליקה. הוא הוציא לפועל את החלטותיו של סומפיוס 
על הקטנת שטחה של יהודה, נטל מהורקנוס את התואר 
אתנו־כס, חילק את הארץ לחמישה גלילות, ושיקם את הערים 
היווניות שנהרסו ע״י החשמונאים. ג׳ הכשיל אח מאמציהם 
של אריסטובולום ח ובנו אלכסנדר לכבוש את השלטון 
ביהודד- ב 55 , תמורת דמי־שוחד גדולים, הושיב על בטא- 
המלכות במצרים את תלמי 1 וא (אולטס). בשובו לרומא 


הואשם בלקיחת שוחד, חוייב וגורש מאיטליה. חזר בהזמנתו 

של יוליוס קיסר ולחם לצדו בסלחמת-האזרחים* מת בסלונאי 

שבאיליריה, בשעת הקרבות ב 48/7 לפסה״נ. 

א. שליס. הסשסר הרומאי בארץ ישראל ( 1934 ), ע 8 ׳ 3-4 
32 ואילו* ייססום. קדם׳ י׳׳ד, 5-1 ! , 011 זא ז\ז־ץ 1 גוג? 
.^ו 424 ,( 1910 ) 1 , ¥11 ,. 111*11711. 4. 1(1411. 4111X1171174/111 

$?יע 1 {ית ( 14 ז 111113 ז?), סוג של צמחים ממשפחת השושניים 
(ע״ע), הכולל כ 50 מינים של צמחים עשבוניים 
בעלי־בצל. הפרחים מורכבים מששה עלי־עטיף,ששה אבקנים, 



נביעוניח־הט 5 ר ( 115 גוז 4 קחז 1 ג 1 ע 611 וז?) 


ועלי בעל שלושה עלי־שחלה. הפרי הלקט והעלים ערוכים 
לאורך הגבעול. בשל פרחיהם היפים דמויי־הפעסון, הנטויים 
כלפי פטה, זכו מינים אחדים — וביחוד ג׳-המלך (-זםקוס!.? 
13118 ) — להתחבב כפרחי־נוי, 

*ביחל, ?ל&ה בן ןה 1 ךה אבן־ (בערב׳: אבו איוב 
סולימאן בן יחיא אבן ג׳ ['< ^ 

״^ 11 •^^ בלאט'ז מש 1 רר ופילוסוף 

יהודי בספרד של המאה ה 11 , 

חייג המקור העיקרי לתולדות חייו של ג׳ הם שיריו, 
אע״ם שלעתים קרובות אין אנו יכולים להסיק מהם אלא 
השערות בלבד. קצת ידיעות על חייו מצדים בדברי בן־ארצו 
הצעיר מפנו אבן סעיד הערבי, וכן ב״שירת ישראל" של ד׳ 
משה אבן־עזרא (ע״ע). ג׳ נולד, כנראה, בין השנים 1020 
ו 1022 במאלאגד" עב״ם חי בה וראה אותה כעידו(חתם כמה 
משיריו ״מאלקי״ — ממאלאגה); אך כבר בילדותו עבר 
לסרגוסה, ושם לסד ורכש לו את השכלתו הסקסת ביותר. 
כנראה נתייתם ג׳ מאביו בעודנו צעיר * על פות אביו, שצרב 
עמוקות בנפשו, חיבר מספר קינות. אחר 1045 (בשירו "בחר 
בקראי״״ 14 ) קונן ג׳ על יתמותו מאביו ומאמו גם יחד ועל 
בדידותו במאבקו בחיים. ג׳ גם התלונן על גופו החלוש, על 
קומתו הנמוכה ועל היותו כחוש וסהיער. ניכר, שכבר בעודו 
צעיר לימים חלה במחלות רבות, וביחוד במחלת-עור קשה, 
שאותה, כנראה, הוא מתאר בשירו המוזר והמחריד "הלא 
אצדק״. בגיל 16 , לכל המאוחר, החל ג׳ בכתיבת שירי* ולפי 
עדותו של י. סמברי (ע״ע) חיבר בגיל זד. את ה״אזהרות" 
שלו * עכ״ס כבר הגיע בגיל צעיר ליכולת אמנותית רבה. ג׳ 
הכרח על עצמו, שהיה בן שש־עשרה בעל לב של בן שמונים 
(״אני השר״, 8 ). הערכת עצמו של המשורר, שהגיעה לפעמים 




219 


נבירול, שלמה כן ירודה אבד 


220 


עד כדי יהירות, הביאתו לידי מריבות תמידיות עם חשובי־ 
העיר, שנגדם השתמש בביטויי־גנאי חריפים, כגון "חוחי 
אדמה וקמשוניה" (״נפש אשר״, 42 ). ג/ שביקש להקדיש 
את חייו לחכמה ולשירה, נזקק לתמיכתם של נדיבים, אולם 
נפשו — נפש חוגה ויוצר בן־חורין — סלדה מתלותו בהם. 
אחד מתומכיו החשובים היה יקותיאל בן יצחק אבן חס 1 ׳ 
בעל משרה גבוהה ומקורב למלכות, שג׳ משבחו בכמה 
משיריו על בקיאותו בתלמוד, ידיעתו במדעים, עיסוקו 
בשירה ונדיבותו(״ואת יונה״). ב 1038 חיבר ג' מספר קינות 
על מות רב האי גאון. בהיותו בן 19 השלים ג׳ את שירו 
הלימודי הגדול ה״ענק״. בראשית 1039 נהרג יקותיאל 
בסיכסוכי־חצר, וג׳ חיבר עליו שתי קינות, שאחת מהן 
("בימי ןקותיאל אשר נגמרו") נחשבת בעיני רבים לאחת 
היצירות הפיוטיות הנעלות ביותר של שירת-החול העברית 
ביה״ב. מאז נתמוטטו מצבו הכלכלי ועמדתו החברותית של 
ג׳ בסאראגוסה, והמריבה המתמדת עם נכבדי־העיר גרמה 
לו סבל רב. ב 1045 , כנראה, חיבר את ספרו "תיקון מידות 
הנפש", ומסתבר שזמן קצר אח״כ עזב את סאראגוסה. מכאן 
ואילך הידיעות על תולדותיו הז מועטות ומעורפלות. יש 
סוברים, שבמשך־זמן מה ישב ג׳ בגראנאדה בצילו של ר׳ 
שמואל הנגיד, שאתו קיים השרים עוד בימי ישיבתו בסארא־ 
גוסה. ג׳ שיבח את הנגיד על כשרונו הרב במשורר, ובשירו 
"שמואל! מת בנו לברט" הכתיר אוחו בכתר־השירה של דונש 
בן לברט! בשיר זה ניכרת הערצה ואהבה הנה אליו. אולם ג׳ 
לא מנע ממנו גם ביקורת, ובשעודריתחה הטיח דברים קשים 
נגד שירת הנגיד: "וצנחה ?מו קולג שניר או 5 מו שילת 
שמואל וזקהתי" (קטע משיר שלא נשתמד, המתאר סופה 
בים). נראה, שדברים אלה גרמו לשיבוש היחסים בין ג׳ וביו 
הנגיד. ב 1048/9 , כנראה, חיה ג׳ במחיצתו של ר׳ ניסים 
מקירואן, כשהלה הגיע לגראנאדה להשיא את בתו ליהוסף בן 
שמואל הנגיד. ג׳ חיבר לכבודו כמה שירי־תהילה, שבהם 
הוא קורא לו "ל 3 י ?לשי ןך?בי" ומציין את עצמו כ״חניכז-, 
אולם ספק אם היה תלמידו ממש. ידוע לנו גם על קשרים 
ידידותיים של ג׳ עם יצחק אבן חלפו! ועם יצחק קפח׳ו, 
תלמידו של מנחם ף סרוק. לפי עדותו של רמב״ע נפטר ג׳ 
בוואלנסיה זמן קצר אחר הגיע! לגיל 30 . לעומת זה קובע 
הראב״ד את שנודמותו של ג׳ ל 1070 , ולפי זה הגיע לגיל 50 
בערך. אולם מסתבר, שקרוב לאמת הוא התאריך הנמסר ע״י 
אבן סעוד הערבי — 450 להג׳רה, היא 1057/8 —, ושג׳ הגיע, 
בהתאם לכך, לגיל של 35 — 38 שנה. על חייו ומותו של ג׳ 
התהלכו גם אגדות, המעידות שהיה האיש לפלא באורח־חייו 
וביצירתו. אחת מהן(שנשתמרה בפירוש ל״ספר־יצירה" המיר 
חם לר׳ סעדיה גאון) מספרת, שיצר לו מעץ גולם של אשה, 
וכשנודע הדבר למלכות נאלץ לסתור את יצירתו. אגדה 
אחרת (שנשתמרה ב״שלשלת הקבלה" לגדליה אבן יחיא) 
מספרת, שערבי אחד רצח את ג׳ וקבר את הגוויה בגגו, אך 
הסירות הנפלאים שגדלו על הקבר גילו למלך את הרוצח. 
באגדה זו השתמש היינה בשירו 0 ז 6 :>ת 3 ת £01 על מותו של 
ר׳ יהודה הלוי. 

אישיותו של ג׳ מצאה את הערכתה בדברי רמב״ע: "הוא 
תיקן את סידות־גסשו וחינך את מבעו והניס את התאוות 
הארציות והכין את נפשו לדברים העליונים, אחרי שטיהר 
אותה מחלאת החשוקות ואחרי שקיבלה, כפי כשרונותיה, את 
מבחר החכמות הפילוסופיות ולימודי־הטבע וחכמת־התכונה... 


בכליזאת שלטה נפשו הרגזנית על שכלו... נקל היה בעיניו 
להתקלס באנשים גדולים ולכתוב עליהם דברי לעג ובוז" 
("שירת ישראל", התשובה על השאלה החמישית). 

כתביו. ג׳ התפאר באחד משיריו שחיבר 20 ספר, אך 
לא נשתמרו בידינו אלא שנים, שיחוסם לג׳ אינו מוטל בספק: 
"פקור־חיים" ו״תיקון מידות הנפש". אמנם, רגילים לייחס לג׳ 
גם את ה״ספר על הנפש"( 3 מ! 1 םג ^ זשנ 1,11 ), שהגיע אלינו 
בלאסינית, אולם אין כמעט ספק שחיבור זה לא יצא מידי ג׳. 
גם לגבי ס׳ "מבחר־הפנינים", הכולל למעלה מ 650 פתגמים, 
משלים ומאמרים ושהתחבב על הקוראים והתפרסם בעשרות 
מהדורות, אין הוכחות מספיקות לייחסו לג ׳ ! אמנם בשנים 
האחרונות נתגלו חלקים מהמקור הערבי של החיבור, שהיה 
ידוע עד כה רק בתרגומו של יהודה אבן תיבון, אבל אין 
בהם כדי ללמד על מחבר האוסף. הראב״ע ורד״ק מביאים 
בפירושיהם גם מביאוריו של ג׳ על המקרא, שהם בעיקר 
בדרך האלגוריה, אך לא ידוע אם חיבר יצירה פרשנית מיוחדת 
ושלמה. משיריו המרובים של ג׳ לא היו בידי החוקרים הרא¬ 
שונים קבצים מתוקנים, אלא השירים היו מפוזרים בסידורי* 
תפילה, מחזורים, ליקוטי-שירה ודפים בודדים, שנשארו 
בספריות רבות. במלאכת הגילוי, הזיהוי וההגהה הקשה של 
שיריו עסקו במאה ה 19 י. ל. דוקם, שד״ל, ש. זקם יח. בראדי, 
ועל ידם נתפרסמו הילקוטים הראשונים. לפני 50 שגה נמצא 
בגניזה שבמצרים מפתח קדמון של שירי ג/ אבז־עזרא ור׳ 
יהודה הלוי, וממנו הוכח שהיה קיים קובץ קדום של שיריו 
של ג׳, ואמנם נמצא לפני שנים מעטות דיוואן שלם בכתב•• 
יד (כ״י שוקן, 37 ). ביאליק ורבניצקי עמלו במשך הרבה 
שנים לכנס את כל שיריו של ג׳. הוצאת שירי־ג , שלחם ב 7 
ספרים (״דביר״, 1924 — 1932 ) לא היתד, מוחזקת כמושלמת 
בעיני המוציאים עצמם, אולם אין עדיין סובה הימנה. 

יש. ל. / יע. ל. 

המשורר. יצירתו הפיוטית של ג׳ מצטיינת בשליטה 
גמורה בשפת־המקרא ובגמישות לשונית, בלא הקשיים 
והסירבולים המצויים במשוררים שקדמו לו, ובכללם שמואל 
הנגיד. הדימויים והניבים השאולים מן השירה הערבית 
מובלעים וניתכים בשירי ג׳ ליצירה אישית ועצמאית! אין 
בהם מקום ניכר לסיגנון המוסיווי. עולמה הרוחני של שירת 
ג׳ מעוצב ע״י המקרא והספרות התלמודית, אך גם ע״י 
מדרשי־הסוד הקדומים ומחזות־המסתורין שבהם. מצד השירה 
הערבית הוא נראה מושפע ממשוררי־הפסימיזם הגדולים, 
שהציבו בצד שירת החשק והיין של הארמונות ההוללים 
את שירת הדווי האנושי, סבל־האדם, בדידותו ומחאתו 
על שתיתות־העולם. קירבה יתרה ניכרת בשירתו לגילויים 
מסויימים של השירה הצופית, בעלת הנטיות המיסטיות 
והפאנתאיסטיות. תכני השכלתו המדעית, וביחוד ידיעתו 
באסטרונומיה של תקופתו, נכללים בשירתו! וכן ניכרים 
בה רישומי השיטה הנאואפלטו׳נית, שבה דבק כפילוסוף. — 
כברוב המשוררים העבריים בספרד, מבחינים גם ביצירתו 
של ג׳ בין שירי־חול ובין שירי־קודש, אע״ם שאין לתחום 
ביניהם גבול ברור וקבוע. 

שירי החול: חלק ניכר מבין שירים אלה נתחבר, 
בהתאם לנוהג־התקופה, לכבודם של תומכים׳ שאותם מכתיר 
ג' בתארים ובכינויים שופעי־שבח. בשירים אלה מיוצגת 
הרטוריקה הערבית־עברית על כל דרישותיה: תיאור התומך 
כאישיות שופעת־טובה, המשולה לגורמים המיטיבים בטבע — 



221 


גכירול, שלמה בן יהודח אכף 


222 


כגון המטר, העבים, ועוד — ותהילה ללמדנותו ולמעלותיו 
התרומיות. קשה להציב גבול בין שירי־שבח מסוג זה ובין 
שירי־ידידות מסש — כי גם לתומך מובן המשורר לקרוא 
"עופר" או "צבי" ולהביע את געגועיו אליו. בשירים רבים מן 
הסוג הזה מצליח המשורר לפתח את הצד הרטורי באריכות 
ובנועם־מלים גרידא בלא להשמיע תהילות, שנראו לו — אפ¬ 
שר — המופרזות. יש ומבצבץ משירי־הידידות ניצוץ של 
קשר נפשי — בפרט אם המדובר בבני־גילו. שירים הרבה 
מקדיש המשורר לנפשו. בגאוותו הרבה הוא רואה עצמו 
כ״כגלר ל 5 ל שרים ןמ{נים"("אני 3 ק)ר׳, 2 ), שנפתחו לפניו 
.דלתי התבונה- אשד .על כל־ 1 ןגי עמי סגורות׳ ("זזתלעג 
לאנוש״ 27 — 28 ). אמנם, אין להפריז בערכם העובדתי של 
שירים מסוג זה, דש לזקוף הרבה מדבריו על חשבון כללי 
הרטוריקה! אעם״כ יש לראות בהבלטת הניגוד שבינו לבין 
החברה שבקרבה הוא חי ביטוי להרגשתו ולחברתו באסונו 
האישי — אסונם של אנשי השכל החריף והדמיון הפורה 
בבל מקום: "פש?* ןסןןאתי ןזבינתי, ומי ותן ןמ 3 י!ןגכיר 
ססאהי* (.לינן?ךה-, 27 — 28 ). לעתים תכופות מתלונן ג׳ 
על ה״זמך — בלומר הגורל — בלי לפרש את פגיעותיו, 
חוץ מכמה מקומות שבהם נזכרים עניינים אישיים, וביניהם 
מחלות. ברובם של שירי־התלונה ניכר הוגהיהדעות, שלא 
מצא את מקומו בין אנשי-סביבתו, השקועים בחיי־השעה 
וברדיפה אחר הצלחה זמנית• אד אין לומד שג׳ לא ידע את 
הדגשות דומפעמים בלבות כל בני־הנועד. אמנם לא הירבה 
לכתוב ש י ר י - ח ש ק, אבל אלה שחיבר מצטיינים בעצמת 
הביטד האישי. הוא מזכיר "אהבת נעורים" שעזבה אותו, 
והוא מתלונן על .דלתי אך׳כים ססגוךים- (.לגון סשק׳, 
1 — 4 ) ומתאר את עצמו כאיש .?*שר נ?!בע 3 לב־;ם 
סאקבות' (.ידידי וחליתי*״ 5 ). נימה ארוטית נשמעת גם 
בביטויים שנתן ליחסו לשירתו, שאותה הוא מתאר באריכות 
כנערה מעוררת אהבה(.??ן שתולה-). אולם בעיקר מקונן ג׳ 
על אי-יכלתו ליהנות מתענוגות העולם והאהבה. את המפלט 
מכל יסוריו מוצא ג׳ בחיק החכמה — ובאל. 

אפיינית ומיוחדת לג' היא שידת־התבונה, שבה 
הוא מקדיש את חייו ל״חכמה״, כדי שנפשו — שמקורה 
באלוהים — תשוב ותדבק ב״מקוד־היים" אהר שיחרורה 
מכלא־הגוף. שני פנים ל״חכמה": מאמץ השכל הפועל לעלות 
בהשגי־תבונה בשלבי ההוויה, שאינם אלא דרגות שונות 
של האצלה מהעולמות האלוהיים, והסתכלות הנפש במעמקי 
עצמה, שממנה היא למדה על מקורה. תחילה היה גם ג׳ 
מתחנן בפני אלוהים להותירו בחיים (.?*לקי שא עוונוסי-), 
אולם עד מהרה החל לבח להם, לבטל את ערכם של "תבל" 
ושל "זמן", שהם קטנים ועלובים ואינם אלא גורמים מפריעים 
בדרך לנצח! יום "תנועתו" נעשה לו יום "תקומתו" ("אם 
ון?ןקב נפשך־). ממרומי ההזדהות עם אינסוף־המקום ונצח־ 
הזמן הוא צופה בשאט־נפש אל הבלי העולם הזה, אל 
תעתועי־החושים וחולשות הגוף ויצריו. הוא עצמו משתכר 
בהשגי התבונה; .ולק אשחה 1 ;ןם הבין י^גדי ללקט כל־ 
?דלקיו ןךליו" (,?שלש עץ־); הוא דורך .על ?$תי !הי 
תבוןה- ומבקע ,משןה שכל קךךיו- (שם). 

שירייהטבע של ג/ שמספרם אינו מועט, שימשו 
בהלקם, בנראה, פתיהות לשירי־תהילה, לפי דרישות המליצה: 
נדיבותו של התומך דומה לשפע המכוון שבטבע. בשירים 
אלה ניכר ביותר, שג׳ גדל בתרבות האיסלאם בספרד—שאחד 


הביטדים העיקריים שלה היה הקישוט המופשט המבוצע 
בתפארת מרובה: הטבע מצטייר בעיניו בעיקר כשיבוץ של 
אבנים־טובות על רקע כהה או אדום! אך בתיד מסגרת 
שיגרתית זו מעלה ג , תיאורים המצטיינים בדיוקם ההס¬ 
תכלותי — בתפיסת הגונים שבמראה, ובמסירת הלד־הבסש 
שבו שרויים עונה או ג 1 ף. דיוק זה הוא שמעניק לתיאורי* 
הטבע שלו את חשיבותם האסתטית, אף כשהוא נוטל את 
פרטי־התיאור מן האוצר המוכן של אמנות־השירה העברית 
והערבית. בין הנושאים החביבים עליו הם: שקיעת־החמה 
והירח העטור זוהר ירקרק. כמה שירי־חורף (בלשונו: סתיו) 
הם מן המשובחים והנאים שביצירתו, למשל התיאור הנפלא 
של סערות־החורף וביצבוץ־האביב בשיר .?כי זןסקים* 
ותיאור האביב ב.!שלם הסתיו 5 ךרו-, 

קבוצה גדולה אחרת של שירי ג׳ הם שירי־המוסר, 
שהם בדרך־כלל שירי-תוכחה, שבהם המשורר פונה לשומע, 
ושמביעים תורת־מידות שעיקרה הוא חשבון־הנפש של הסרט: 
האופי החולף של חיי העולם הזה והרגעיות והאפסיות של 
כל גילוייה של המציאות הגשמית לעומת הערך הנצחי של 
המציאות הרוחנית ושל התמדת קיומה של הנפש בעולם הבא. 
המגמה הדידאקטית של שירתו של ג׳ באה לידי ביטוי גם 
במספר גדול של חידות שחיבר — מהן ענייניות ומהן 
מבוססות על לשון נופל על לשון < יש להניח, שחידות כאלה 
צורפו לאיגרות. הגישה אל השירה כבעלת תפקיד לימודי 
ניכרת גם בצורת הדו־שית, שבה כתובים רבים מן השירים 
הארוכים, צורה שנתפתחה בשירה הערבית ביה״ב ושבאה 
גם לשם גיוונם של שירים ארוכים, הנוטים להיות מונוטוניים 
ביותר בשל החרוז המשותף לכל בתיהם, — שיר־החול 
היחידי במבנה סטרופי הוא ״ככלות ייני״ — שיר הומוריסטי 
נאה, שהתפרסם כשיר לסעודת־פורים. 

הצירוף של לשון עברית נקיה מכל סיג עם הרבגוניות 
של משקלי השירה הערבית הוא שהקנה לג׳ את מעמדו 
כמשורר מופתי בעיניהם של אנשי־דורו. אך מעלות אלו 
בשירת־החול שלו נראות בעיני הקורא בן־זמננו כבטלות 
לעומת העושר המופלא בצורות מטרופיות מסובכות, שבהן 
כתובים ש י ר י * ה ק ו ד ש של ג/ גם בשימוש בצורות אלו 
היה ג' ממשיך של מסורת: מן הצד הצורני היו מחברי 
הסיוטים מאז ומתמיד האמנים העיקריים בשירה העברית 
של יה״ב, ופיוטיו של ג׳ נראים בשיאה של מסורת זו. יש 
מספר ניכר של פיוטים, שג׳ חיבר אותם בסיגנון הנוקשה 
המיוחד לאסכולה של הפייטנים הקדומים — אולי משום 
שקהילות או בתי־בנסיות הזמינו פיוטים אלה! אך בדרך* 
כלל מפתיעה רעננות־הדימויים, שבה מביע המשורר את 
דביקותו העמוקה. פיוטים אלה. שנועדו לשבתות ולכל החגים, 
לימים הנוראים וימי הצום (״סליחות״ ו״קינות״) — נתחבבו 
על קהילות מרובות ונשתמרו לא רק במחזוריהם של ספרדים 
ואשכנזים אלא אף בסידור הקראי. בזכותם נחשב ג׳ למשורר 
הדחי העיקרי בתרבות העברית בספרד! שירים רבים, בגון 
ה״ןשית־ "שסר אגקשף־. הם נעלים כיצירות ליריות־דתיות 
אף מחוץ לתחומה של תרבות זו. ,אזהרותיו"(.קימר לכי 
מפגר.-) זכו לפירוש מפורט מידי ר׳ שמעון בר׳ צמח דוראן 
(ע״ע) בשם ״זוהר הרקיע״. — אלוהיו של ג׳ הוא אל פרסו¬ 
נאלי" שייתכן לפנות אליו בווידוי ובתחינה. המשורר מביע 
את תשוקתו העמוקה לאלוהיו, הנובעת מיראת־הרוממות 
ומצמאון ארוטי גם יחד. הוא רואד, את עצמו כעבד נבזה 



223 


גבירול, שלמה בן יהודה אבד 


224 


וחוטא. המתרפס בשני אדוניו הנעלה ממנו לאין שיעור 
אולם בחיק אדוניו זה הוא מבקש לו מקלס: .ןאם $בקש 
לעויני. א^לח סמך אליף ן$? 51 פח סןזן׳חך ?*לף־ (כתר• 
מלכות, 3:4 — 375 ). אין ג׳ נוטה לתאר — כר׳ יהודה הלוי — 
את אהבתו העזה לאלוהיו כאהבה הדדית בין אוהבים. בשירת- 
הקודש של ג׳ רבה הקדרות והענווה הנכנעת. המשורר — 
שבשירת־החול שלו היה מלא עוז והתנשאות מול העולם 
השפל — מכיר נוכח פני האלוהות את עצמו, ואת האדם 
בכלל, באפסותם, בחוסר־אוגם להילחם ביצרים, בחושים 
ובחטא, ברעתם המהותית, שממנה אין מפלט אלא ברחמי 
האל ("אדני, מה אז־ם"! שכני בתי-חמר"). לפעמים מת¬ 
קרבים ביטויי'הערגה והכמיהה והודייה האהבה העמוקה 
לאלוהות בשירי־הקודש לסיגנון של שירי־חשק ("שחר עלה 
אלי, דוז־י״). — רוב הפיוטים פותחים באות שי״ן: בהתאם 
למנהג המק ־בל לבנות את הפיוטים ע״פ איזו מערכת של 
אקרוסטיכון(ע״ע), קובך המשורר בשירים קצרים בראשית 
החרוזים את השם .שלמה״, ובשירים ארוכים — הכפלות 
שונות של שם זה. לרוב בצירוף שם אביו, יהודה אבן (או 
בן) ג/ שירים אתרים בנויים על־פי הא״ב, אך גם בהם 
המשודר משבץ לעיתים את שמו. יש והוא פותח שיר בנוי 
בסדר הא״ב בשזרה שמכילה את שמו (למשל; "שממתי 
מלב ןגוני—יןיום למקד ןדיניי—מה אמר לאלניז"), 

שירת-הלאום של ג׳ אינה מגיעה להשגיו של ר׳ 
יהודה הלוי,אולם היא עולה על ההתחלות הצנועות שבשירת 
הנגיד, ויש לראות בה חוליית־ביניים בין השניים. היא 
מסתברת מתוך הצירוף של מסורת דורות הכמהים לגאולה 
ושל גורלה המיוחד של יהדוודספרד הקרובה לעגייני־מדינה. 
מאורעות פוליטיים, גורלו של יקותיאל ורצח מדינאי יהודי 
אלמוגי ביערות־הגבול על־ידי רוצחים נוצריים (.אשר תשב 
שכולה"! .לכו באו והקבצו"), ודאי תרמו אף הם להעמקת 
הכרתו של ג׳ באימת־הגלות. חן רב מצד ב״גאולות" וב״אה* 
בות", שבהן משוחחת כנסת-ישראל עם אלוהיה, בעקבות 
מדרש שיר־השירים, כחושקת עם דודה. היא מתנה צרותיה 
והוא מנחמה ומבשר גאולתה. לאימת ההרגשה של חתימת 
הקץ וסתימת החזון מצטרפת אמונה לוהטת בבואו של משיח. 
ב״רשויות", שירים קצרים ונפלאים בפשטותם, מוצאת ביטוי 
מעודן ורווי־געגועים הכמיהה העזה לגואל. לפי עדותו של 
ר׳ אברהם אבן־עזרא היה ג׳ בין מחשבי הקיצין! יש וחשים 
בשירתו את נטייתו להתנבא לקץ. 

שירת הסוד והמסתורין מהווה חטיבה מיוחדת 
במינה בשירתו של ג׳. את מקום השכל והראיה המתבוננת 
יורשים כאן הרגש המיסטי והדמיון המשולהב. לא קל לגשר 
בין מושגיה ותמונות־עולמה של שירה זו ובין המושגים 
הפילוסופיים של פרקי־שירתו האחרים. האלוהות מופיעה 
כאן כידועה רק ליתידי־סגולה, המבינים סוד נתיבות־הבריאה 
שבהן נתגלה האל, שהוא .עולם באין עולם", "מקום באין 
מקום", נעלה מעל למושגי הזמן והמניין ומעל לכל אפשרויות־ 
הביטוי. אף בשמות־האל(שם בן שבע האותיות "אכתריאל". 
.ציץ שבעים שמות חתומים" בראש סנדלפון, חתימת צירר 
סיס שונים של אותיות השם המרובע בששה צדי ההוויה) 
ניתנים חיים מיסטיים. והם הופכים סמלים גדולים של כוח 
הבורא זפלאי בריאתו. תמונתה של בריאה זו קרובה לתמונה 
הניתנת ב״ספר היצירה". יסודות מדרשיים רבים. וכן תיאורי 
איוב בתשובת אלוהים מהסערה, אף הם מצטרפים לתיאור 


דינאמי, אפוף מסתורין, של הבקעות הבריאה מרתחת התוהד 
ובוהו אל תחום המציאות והסדר, מקום רב ניתן לתיאורי 
העולמות העליונים. לפרגוד. למחנות־המלאכים, למרכבה — 
ברוח ספרות ה״היכלות" ו״פרקי דר׳ אליעזר". יש מהם שירים 
הנראים ככתובים מתוך מצב נפשי של אקסטאזה, שירים 
שבהם המולת־צלילים ודהרת־הבו־ות מעלות את רושם ההמו¬ 
לה וההמוניות("הרעש הגדול") ברקיעים, ובנשימתם העצורה 
של חרוזיהם נרמז סח שלא ניתן לביטוי המילולי(.^אנים 
שינוים'). 

שיא יצירתו של ג , כמשורר פילוסופי־דתי הוא .כהר¬ 
ס ל כ ו ת״ — הימנעו גדול בפרוזה מחורזת, מעין ה״איגרות" 
וה-מחברות" שהיו רווחות בשירה העברית בספרד. מבחינת 
המבנה הארכיטקטוני יצירה זי נפרדת לשני חלקים, שהם 
לכאורה שונים לגמרי זה מזה בתכנם ובסיגנונם, ואעפ״כ הם 
מובאים זה אתר זה באופן בלתי-אמצעי ללא כל תחבולה של 
קשר פורמאלי—וניגודם נהפך להשלמה הדדית נפלאה. החלק 
הראשון הוא כולו פילוסופי־תאולוגי(ר׳ עס' 228 )—שבח האל 
כאלוהי הקוסמוס, החפץ והשכל, בסיגגון נמלץ ונשגב ביותר! 
השני—הוא תפילת רחמים ותחנונים, דדוי והשתפכות-הנפש 
של האדם המכיר באפסותו ודלותו, בקוצר-יסיו דסוריו 
ונגעיו, אך גם בחטאיו ובשתיתותו, הנאבק ביצרו הרע 
והסומך על רחמי הבורא בלבד. — "כתר־סלכות" נתקבל 
למחזור של יוה״כ, והוא נאסר בדרך-כלל בליל יוה״כ אחר 
סיום מעריב. ההוצאות הרבות, שפע כתבי־היד, תרגומים 
לכפה לשונות וחיקויים שוגים ל״כתר־סלכות", מעידים על 
ההערכה הגדולה שלה זכתה היצירה. החשוב שבין החיקויים 
הוא החיבור בשם זה של ר׳ דוד אבן זמרא (ע״ע), המרצה 
במתכונת זו את יסודות-הקבלה לסי תפיסתו. 

ם׳ הענק. שיר לימודי זה — שתפקידו היה, כנראה, 
הוראת יסודותיו של הדיקדוק העברי — נשתמר רק בחלקו, 
לפי עדותו של הראב״ע (בהקדמה לס׳ מאזניים) כלל השיר 
400 בתים, שמהם שרדו 88 , השיר בנוי על-םי שורה של 
אקרוסטיכונים: א״ב שלם < .אני שלמה הקטן ך יהודה בן 
גבירול חרזתי הענק״! א״ב! שלמה! א״ב עד שי״ן (במקום 
סמ״ך). הקדמתו — הסברת עליונותה של השפה העברית! 
אח״כ ההסברה שהמלים שבלשון — שסוגיהן הם "שם", 
״פעל״ ו״מלה שלישית״ — קשורות ל 22 האותיות, כשם 
שבכל היקום קשורה הצורה לחומר. את האותיות מחלק 
המחבר לסי כמה נקודות־ראות: לפי שימושן — ל 4 קבוצות, 
לפי מקום־היווצרם של ההגאים (אחה״ע, גיכ״ק, דטלנ״ת, 
ז״ץ ששר״ם׳ בומ״ף)—ל 5 קבוצות, וכן ל״מלכים" ו״עבדים", 
שהוא נותן להם סימנים מנמוטכניים: משרתים (כלומר, 
עבדים) — ״אני שלמה כותב״״! מלכים — "קט צח גזע 
ספרד". ג' מסביר בפרטות את תפקידיהן הדיקדוקיים של 
האל״ף והנו״ן, ובזה נפסק הקטע שנשתמר. — .הענק", שג׳ 
קורא לו "איגרת" ו״מחברת", כחוב בלשון קלה ושוטפת, 
ומסתבר שהיה מיועד ללימוד ממש — אולי למורים. הספר 
זכה להערצתו של הראב״ע כתרומה חשובה למדע הדיקדוק 
העברי. 

דברי יהודה אלחריזי על שירתו של ג׳ הם נמלצים יותר: 
"וכל משוררי דורו היו לפניו ריק וסלף... הוא לבדו עלה 
במעלת השיר העליונה. והמליצה ילדתהו על ברכי התבונה... 
כי כל המשוררים אשר היו לפניו ושירם — לנגדו רוח ותוהו, 
ואחריו לא קם כמוהו. וכל הבאים אתריו למדו מטעמי, וקבלו 



225 


גכירול, שלמה כן יחודח אכך 


226 


רוח השיר מעמו"(תחכמוצי, שער ג׳). אולם כבר הוא מציץ, 
כי "די למשוררים החזקים להבץ שיריו העמוקים, כי מליצתו 
נשגבה מדעת כלנר׳ (שם). 

0 . ב.—יש. ל. 

ג׳ ר ס י ל 1 ם י ף. ספר -מ ק ו ר * ח י י ם", אשר בו פרצה 
ג׳ את תורתו הפילוסופית, נשתמר כולו רק בתרגום לאטיני 
מיה״ב בדם: 130 !¥ 00$ ?. בידינו נמצאים גם ליקוטים 
בעברית, שנעשו במאה ה 13 על־ידי שם־טוב פלקירא, ולפי 
דבריו.נכללה" בהם "כל דעתו" של ג/ המקור הערבי של 
הספר אבד, ומכאן הק 1 שי בבירור הטרמינולוגיה הפילוסופית 
של ג׳. 

הספד נכתב בצורת דו־שיח — ״שאלות ותשובות״ — בין 
רב ותלמיד, צורה הידועה בספרות הערבית העיונית. אבל 
אץ יה דיאלוג לנד המתכונת האפלטונית הטיפוסית, כי אין 
מגמת הדו־שיח, אפילו להלכה, להכשיר את התלמיד למצוא 
בעקבות הוויכוח את הדעות האמיתיות: שאלות התלמיד 
משמשות רק הזדמנות לרב להרצות את תורתו. 

הספר מחולק לחמשה שערים: שער א׳ עוסק במקדמות 
לבירוד מושגי החומר והצורה הכלליים, בחקירה במדעי 
החומר והצודד של המוחשים ובחומר הגשמי נושא האיכויות! 
שער ב׳ כולל תיאור של החומר הרוחני, שהוא נושא הצורה 
הגופנית! שער ג׳ מוקדש להוכחת מציאותם של העצמים 
הפשוטים! שער ד' דן בחומר וצורה בעצמים הפשוטים! שער 
ה' — בחומר הכללי ובצורה הכללית כשהם לעצמם. מכאן, 
שעיקר כוונתו של ג׳ בספר היתה לגולל את תורת החומר 
והצורה. תורה זו היא, לדבריו(א׳. ד), אחד משלושת חלקי־ 
המדע, והראשץ שבהם. החלק השני, הנעלה מן הראשון, הוא 
מדע ה רצץ (האלוהי), נושא אשר לו הקדיש ג׳, לפי דבריו 
(דד. מ׳), ספר מיוחד — אולם אין לנו שום ידיעה אחרת על 
מציאות ספר זה. החלק השלישי הוא מדע הישות הראשונה— 
היא האל. 

העצמים בעולם מורכבים, לפי ג׳, משני שרשים: החומר 
והצורה, ושניות זו היא סיבת השוני בין העצמים, שמקורו 
לפי דעה אחת הצורה הכללית, ולפי דעה אחרת — החומר. 
החומר הוא הנושא, והצורות הן נשואות. שניות זו נובעת 
מקיומם של החומר הכללי והצורה הכללית — הברואים 
הראשונים, שבדבר מוצאם יש סתירות ב״מקור־חיים": לפי 
זד, מ״ב, בא החומר מישות האל והצורה מרצונו, ואילו לפי 
מקומות אחרים (ה/ ל״ו! ה׳, ל״ז! ה׳ ל״ח) נבראו שני 
השישים ע״י הרצון. החומר הכללי קיים בפני עצמו(ב , ח׳ו 
ה׳ ל״ב) — דעה הסוטה מתורתם של האריסטומליים. אולם 
ישנם מקומות שבהם טוען גם ג׳, בהתאם לשיטתו של 
אריסטו, שהחומר דומה יותר להעדר והצורה — למציאות, 
ושהחומר אינו קיים אלא בכוה (ה׳ ל״ו). — החומר הוא 
הסוג העליון. 

הצורות כולן כלולות בצורה הכללית. החומד והצורה 
אינם קיימים להוד. כתרכבתם הראשונה יש לראות את 
השכל, אשד ממנו נובעת הנפש. המורכבת גם היא מחומר 
וצורה. הילכו קיים, בניגוד לדעת האריסטוטליים, חומר 
רוחני, והוא נמצא בכל העצמים הבלתי־גשמיים. 

כל העצמים הרוחניים, שג׳ קורא להם פשוטים, מקרינים 
כוחות המקנים מציאות לעצמים הפחותים מהם בדרגתם. 
האצלת הנפש היא פעולת הקרנת השכל. קיימים שלושה 
סוגי נפש: השכלית, החיונית והצמחית, ושלוש הנפשות 


נמצאות באדם, בניגוד לדעת האריסטוטליים. מהנפש הצמחית 
נובע הטבע, האחרון במערכת העצמים הפשוטים, וממנו 
נובע העצם הגשמי, שהוא דרגה פחותה של הטבע. העצם 
הגשמי הוא הנושא אח תשע הקטגוריות האריסטוטליות, 
להוציא את קטגוריית העצם. עצם זה הוא החומר הכללי, 
כפי שהוא מופיע בעולם הגשמי, ותשע הקטגוריות הן הצורה 
הכללית הקשורה בעצם זה. 

הנפש קשורה אל הגוף באמצעות ישות, שהיא מתווכת 
ביניהם. הישות המתווכת בין הנפש הכללית ובין העולם 
הגשמי הם השמים■ המתווך בין הנפש השכלית של האדם — 
שהווייתה תלויה בנפש הכללית — ובין גופו של האדם הוא 
הרוח החיוני ( 301013115 5 ב 111 ז!ק 5 ). יחם הנפש לגוף הוא 
כיחס הצורה לחומר (היןבלה שקשה להתאימה לתורתו של 
ג׳ על שני השרשים הללו). 

הנפש משיגה את הצורות, ולא את החומר — שאינו ניתן 
לידיעה. אולם, לשם השגת הצורות המוחשיות היא צריכה 
לחושים הגופניים, כי צורות אלו אינן נמצאות בעצם הנפש 
כהווייתן, אע״ם שכל הצורות נמצאות בנפש ובשאר העצמים 
הפשוטים. הסתירה המדומה הגלומה במשפט זה מיושבת 
בכך. שהצורות הגשמיות נובעות מן הצורות שבנפש ע״י 
תהליך של התעבות. 

הצורות הנמצאות תמיד בנפש הן הצורות השכליות, אך 
הן נמצאות בה לכאורה בכוח ולא בפועל, על אף היותה 
בראשית הבריאה, שכן היא א* רדה את ידיעתה מחמת הת¬ 
חברותה עם הגוף. וזאת היא הסיבה, אדר בגללה .יצר האל 
הגדול' את העצם, ז. א.: את העולם הזה, וסידר אותו לפי 
הסדר היפה שבו הוא נמצא, והכין לנפש את החושים, שבהם 
היא משיגה את הצורות והתבניות המוחשות. בהשגת צורות 
ותבניות מוחשות אלו משיגה הנפש גם את המושכלות, והם 
יוצאים בה מן הכוח אל הפועל (ה׳, מ״א). 

גם בשכל קיימות כל הצורית, אך בו הן יותר דקות 
ופשוטות מאשר בנפש. וכן אין הן קיימות בו לחוד, אלא 
מאוחדות זי עם ז 1 איחוד רוחני. "צורת השכל כוללת את 
כל הצורות, וכל הצורות נמצאות בה״ (זד, י״ד). — השכל, 
שהוא מורכב מהחומר הכללי והצורה הכללית, נמצא מתחת 
לשני השרשים הללו! לפיכך אץ הוא משיג אותם אלא 
בקישי רב. 

נעלה מידיעת החומר והצורה ומופלאה ממנה היא ידיעת 
הרצון (או, לפי כתר־מלכות: החפץ) האלוהי. שהוא גם 
החכמה והמלה (או, בלשונו של אבן־פלקירא: האימרה) 
האלוהית, רצון זה מבחינת עצמו — בלי להתחשב עם 
פעולתו — זהה עם הישות האלוהית, ואילו מבחינתו כפועל 
הוא שוגה ממנה. לסי מהותו הרצץ הוא אינסופי, אך פעולתו 
היא מוגבלת. הוא המתווך בין הישות האלוהית ובין הצורה 
והחומר, אך הוא גם חודר לכל דבר עליון ותחתון. בתורת 
הסיבה הפועלת את הכל הוא מחבר את הצורה עם החומר: 
הוא דומה לכותב, הצורה — לכתב, והחומר — ללוח. ובמשל 
אחר: .החומר הוא קתידרה של האחד, והרצץ נותן הצורה 
יושב עליה ונח" (ה׳י מ״ב). הרצון, שהוא הגורם לכל תנועה, 
כנפשית כגשמית, נמצא בעצמותו במנוחה. סיבת ההבדל 
שבפעולת הרצון בעצמים שונים היא בחומר המקבל את 
הפעולה הזאת. ולא ברצון כשלעצמו(זד. ל״ז).לרצון מתאים 
לעשות דבר והיפוכו. ומשום כך מראה השוני בץ החומר 
והצורה על מציאותו. 



227 


גבירול, שלמה כן יהודה אבך 


228 


החלק השלישי של המדע, שהוא ידיעת הישות הראשונה— 
ידיעת האל — אינו ניתן להשגה מפני איבסופיותה של ישות 
זו והעדר כל דמיון בינה ובין הנפש. אבל אפשר להוכיח 
שישות זו קיימת. 

בהתחלת ס' מקור־חיים (א/ א׳: א/ ב׳) מוגדרת הפטרה 
שצריכה לעמוד לפני האדם — ידיעת התכלית אשר למענה 
נברא. תכלית זו היא ידיעת עולם־האלוהות (ה/ מ״ג). שתי 
דרכים להשגת ידיעה זו: א) תורת הרצון מבחינת התפשטותו 
בכל החומר והצורה: ב) תורת הרצון מבחינת עצמו, כפי 
שהוא קיים בלי להתמזג עם החומר והצורה. ידיעה זו מביאה 
לשיחרור מהמוות ולדבקות ב״מקור־החיים". 

מכמה בחינות קרובה הפילוסופיה של ג׳ למערכת הרעיו¬ 
נות הנאואפלטוניים. כפי שנקלטו ע״י הפילוסופים הערביים: 
למשל: בתורת ההאצלה וההקרנה, המסבירה את נביעת 
העצמים הפשוטים זה מזה, ובדעה על ההקבלה הקיימת בין 
מערכות־היש השונות. אפלטון הוא הפילוסוף היחידי הנזכר 
בם׳ מקור־חיים. אעפ״כ, קיימות שתי נקודות חשובות מאד 
שבהן סוטה ג׳ מהשיגרה הגאואפלטונית המקובלת אצל 
הערבים: בתורת החומר והצורה (בעיקר בתורת־החומר) 
ובתורת־הרצון. 

תורת החומר של ג׳ אינה מעור אחד כל־עיקר, והיסודות 
השונים שאפשר להבחין בה לא באו לידי תיאום. מצד אחד 
ברורה בה ההשפעה האריסטוטלית: מצד שני מרמז הזיהוי 
בין החומר לעצם ( 3 נ 51311£ ל 511 ), המצוי בה לפעמים, על 
השפעה של ההשקפה הסטואית, שיכולה היתר, להגיע אל ג׳ 
דרד כתבי גאלנוס. אפייינית ומיוחדת לשיטתו של ג , היא 
תורת התומר הרוחני — המערערת להלכה את ההערכה 
השלילית של החומר, שמצויה גם היא בכמה מקומות 
ב״מקור־חיים". מקור לדעה זו ייתכן למצוא בפלוטינוס 
(אניאדה 2 , 4 ), אך לא ידוע לנו על תרגומו של מאמר זח 
לערבית: אצל פלוטינוס, כמו אצל ג/ התומר הוא יסוד 
האחדות גם בעולם הרוחני. אולם אף בפלוטינום אין למצוא 
את הדעה, שהחומר הכללי והצורה הכללית הם העצמים 
הפשוטים הראשונים (אחרי האל ורצונו). רק בפסודו־אמם־ 
דוקלם נאמר, שהחומר (בלשון התרגום העברי: היסוד) 
הראשון והצורה הראשונה הם הברואים הראשונים והם 
קודמים לשכל. אבן־פלקירא מעיד בפירוש על ג , , שהלה 
נמשך אתרי דעת "אמפדוקלם". 

לתורת־הרצון של ג' יש מקבילה בפירושו של סעדיה 
גאון על ס׳ היצירה: זיהוי הרצון האלוהי עם המלה, וכן 
הדעה שרצון זח נמצא בכל מקום. דמיון חלקי קיים גם 
בין תורתו של ג׳ ובין תורות נפוצות בכת האסמאעיליה 
המוסלמית. 

"מקור־חיים" הוא יחיד במינו בספרות הפילוסופית־דתית 
היהודית של יה״ב, באשר הוא מפתח שיטה פילוסופית־דתית 
כללית, שאין בה שום תכנים יהדותיים ספציפיים, ואף הטר¬ 
מינולוגיה שלו חסרה כל סימני-הכר יהודיים. אין המחבר 
מזכיר שום אישים או מאורעות מן המקרא או מתולדות- 
ישראל ואינו מביא אף פסוק מן המקרא או מאמר תלמודי 
או מדרשי. א*פי זה קבע את גורלו המוזר של הספר, שתחילה 
היתד, לו השפעה ניכרת בתולדות הפילוסופיה היהודית ואח״כ 
בזו של הנצרות. "מקור-חיים" מצוטט ע״י משה אבן עזרא 
בם׳ "ערוגת־הבושם", ומסתבר שגם הראב״ע—שאינו מזכיר 


את הספר — הושפע ממנו. הרבה ינק ממנו ר׳ יוסף אבן 
צדיק, בעל ס' "העולם הקטן". כנגד זה "מקור־חיים" מותקף 
קשה ע״י האריסטוטליקן הראב״ד בס׳ "אמונה רמה". בין 
אחדות מדעותיו של יצחק אבן לטיף ובין תורת "מקור־חיים" 
שוב קיימת קירבה ברורה. עקבות מרעיונותיו ומן הטרמינו¬ 
לוגיה המיוחדת של ג׳ ניכרים היטב בקבלה. אולם בינתיים 
הלך הספר ונשתכח בין היהודים. הוא לא זכה ליתרגם 
לעברית באותה תקופה, והמקור הערבי אבד. אך דון יצחק 
אברבנאל ויהודה בנו עדיין ידעו שמץ־דבר מתורתו של ג׳, 
שיהודה אברבנאל מצטט אותו בשם 011 זג 1 ט 0112 נ 11 ^ אגב 
הזכרת יהדותו והסכמה לדעותיו. 

ם׳ "מקור־חיים" תורגם במאה ה 12 ללאטינית ע״י המומר 
אבן דאוד ( 515 ת 310 ק 115 ל 011311:10$ !) והכומר דומיניקוס גוב־ 
די&לינוס. שמו של המחבר נשתבש לנממל**!׳^ והוא היה 
מוחזק בדרך־כלל למוסלמי. מחכמי־הנוצרים היו שהושפעו 
ממנו השפעה עצומה, ומהם נטו לחשוב שהמחבר ("המעולה 
שבפילוסופים") היה נוצרי. בספרות הסכולאסטית רבה ההת¬ 
עניינות בדעותיו של ג׳. האריסטומליים, כגוןתומאסהאקווי- 
נאי, מתייחסים אליהן בביקורת חריפה: הוגי-דעות פראג- 
ציסקאניים, הנמשכים למחשבתו של אוגוסטינוס, דנים אותו 
לפרקים לזכות, רק במאה ה 19 , כ 350 שנח אחרי בני- 
אברבנאל, חזר ש. מונק (ע״ע) וגילה את יהדותו של 
1011 ל 7100 ^ ואת זהותו עם ג׳. מן הפילוסופים החדישים היה 
שופנהאואר (ע״ע) שהכיר בעצמו בדמיון מסויים בין שיטתו 
ובין שיטת ג׳.— לעברית לא ניתרגם ״מקוו״חיים״ (מ 0:15 ? 
7:130 הלאטיני) אלא בדור האחרון(ע״י י. בלובשטיין). 

ס , תיקון המידות הוא ספר-מוסר של ג׳, אשר 
נשתמר הן במקורו הערבי (" 5 ^ י׳-יל^ והו 

בתרגום עברי של יהודה אבן תיבון, המחבר גורם בספר זה 
את תורת ההקבלה שבין העולם הגדול ובין האדם — שהוא 
העולם הקטן. אין בו זכר לתורה האפלטונית בדבר ארבע 
המעלות הנפשיות הראשיות, שהיו לה מהלכים בספרות- 
המוסר הערבית. לעומת זאת הוא מפתח תורה מקורית על 
התייחסותה של כל אחת מעשרים המידות, אשר הוא מונה, 
לאחד מחמשת החושים: הגאווה, הענווה, הבושה, החוצפה — 
לראות: האהבה, האיבה, הרחמנות, האכזריות — לשמע: 
הפעם, הרצון, הקנאה, החריצות — לחוש־הריח: השמתה, 
הדאגה, השלווה, החרטה—לחוש-הטעם! הנדיבות, הקמצנות, 
הא 4 מץ, הפחדנות — למישוש. ג׳ מוצא גם יחם בין המידות 
ובין ארבע התכונות, הגלומות זוגות־זוגות בכל אחד מארבעת 
היסודות: החום והקור, הלחות והיובש. 

ביטוי פיוטי לתורתו הפילוסופית שב״מקור-חיים" נותן 
ג , בחלק הראשון — הפילוסופי — של התפילה "בתר- 
מלכות". אמנם, אין השיטה שב״כתד־מלכית" זהה בכל עם 
זו שב״מקור־חיים", אולם ההבדלים אינם במקרים רבים אלא 
הבדלים שבניסוח או בהדגשה, וההבדלים המעמיקים יותר 
אינם חמורים מן הסתירות הקיימות בס' "מקור־תיים" עצמו, 
תחילתו של ״כתר-מלכות״ — אחרי פתיחה המרוממת את 
הבורא במליצות נשגבות — היא שירה על תארי אלוהים: 
אחדותו("לא כאחד הקנוי וחמנוי"), מציאותו, קדמותו, חייו 
("אתה חי, ולא כנפש ונשמה, כי אתה נשמה לנשמה"), 
גדלותו, גבורתו, אלוהותו ("וכל היצורים עבדיך ועובדיך, 
ולא יחסר כבודך בגלל עובדי בלעדיך, כי כוונת כולם להגיע 
עדיך״); האל מתואר כ״אור״ — בהתאם לדימוי הנאו* 



229 


גכירזל, שלמה כן יהודה אפך — גבירטיג, מרדכי 


230 


אפלסוגי; מודגש שאין להבדיל בין האל ובין תאריו{"ואין 
הפרש בין אלהותך ואחדוחך וקדמותך ומציאותך"), שהשי¬ 
מוש בהם מקורו בצימצום כוח ביטוינו. אה״כ באה תורת 
"החכמה" האלוהית ו״החפץ המזומן", שהיא מקבילה לחורת 
הרצון ב״סקור־חיים": "החכמה היתד, אצלך אמון... ומחכמתך 
אצלת חפץ מזומן, שמתו כפועל ואמן, למשוך משך היש 
מהאין כהמשך האור היוצא מן העין... ופועל הכל בלי 
כלי, וחצב וחקק וסיהר וזיקק, וקרא אל האין ונבקע ואל 
היש ונתקע, ואל העולם וברקע, ותיכן שחקים בזרת, וידו 
אוהל הגלגלים מחברת, ובלולאות היכולת יריעות הבריאה 
קושרת."" 

תיאור הפעולה הבוראת והיוצרת של "החפץ המזומן" 
תואם את תורתו של ג׳ ב״מקור־חיים" על הרצון, אולם על 
אף הקשר האמיץ שבין שתי הישויות — חכמה וחפץ — אין 
כאן אותה הזהות ביניהן כמו בס׳ "מקור־חיים" 

ב״מקור־חיים" יושב הרצון על הכסא אשר הוא החומר 
הראשון! ב״כתר־מלבות" לא נזכר במפורש קשר בין שתי 
הישויות הללו: "מי יבוא עד תכונתך, בהגביהך למעלה 
מגלגל השכל כסא הכבוד, אשר שם בור, החביון וההוד, ושם 
הסוד והיסוד"! מסתבר, שהיסוד הוא החומר הראשון. 

"החפץ" הוא הבלי והאמצעי לבריאת־העולם, וממנו בא 
המשורר לתיאור מבנה־העולס ע״פ הקוסמולוגיה הפטולמאית. 
כדור־הארץ, ש״חציו יבשה וחציו מים" והוא מוקף "גלגל- 
הרוח״ ומעליו — ״גלגל-האש״, הוא המרכז. עולם 4 היסודות 
מוקף גלגלים של הירח, כוכב, נוגה, חמה, מאדים, צדק, 
שבתי, גלגל המזלות והגלגל היומי, "המקיף על כל הגלגלים". 
רחקיהם ותקופות־סיבוביהם של גלגלים אלה, גדלם של 
גרמי־השסים שבהם, וביחוד כוחותיהם הטבעיים והשפעו¬ 
תיהם על הטבע הארצי ועל המאורעות וגורל בני־אדם 
בארץ — מתוארים בהתאם לאסטרונומיה הפטולמאית ולאס' 
טרולוגיה הערבית. אולם מעל לתשעת הגלגלים האסטרונו¬ 
מיים נמצא עוד אחד, פרי ההפשטה הפילוסופית, — "גלגל 
השכל, והוא ההיכל לפני", אשר מזיוו נעשה "זוהר הנשמות 
והנפשות הרמות, הם מלאכי רצונך, משרתי פגיד״. מעליו — 
"כסא הכבוד", אשד אין למחשבה ולהבעה תפיסה בו. מתחת 
לכסא־הכבוד נמצא "נווה הנשמות הטהורות", וכן נמצא 
במרום מקום העונש לנשמות הרשעים. חלק זה של השירה 
מסתיים בתיאור הנשמה, היורדת מן העולמות העליונים 
לשהות זמנית בחומר, שהוא מקור החטא ושממנו היא 
מסוגלת להיחלץ ע״י "כוח הדעה אשר בה תקועה". 

ש. 0 . 

הוצאות שירי ג׳:שירישלמה (קובץ שירי-חול 
של ג׳), הו״ל י. ל. דוקעס, 1858 ! שירי השירים (כל 
שידי-החול של ג'), הו״ל ח. בראדי, 1898 ! מחברת 
משירי־קודש אשר לשלמה בן יהודה אבן-ג׳, 
הו״ל י. דוידזון (עם תרגום אנגלי מאת י. זאנגוויל), 1923 ! 
שירי שלמה בן יהודה אבן־ג׳, הו״ל ח. נ. ביאליק 
וי. ח. רבניצקי, שלשה כרכים, 1924 — 1932 ! שלמה אבן 
ג', שירים נבחרים, ערוכים ומבוארים בידי ח. שירמן, 1953 . 

מקורות לפילוסופיה של גי: 11265 * 41 ^ . 5 

* 1927 , 1859 ,סנ 31 ז 3 ז 6 6 ׳\ 1 ג 1 [ 116 (ק 11110$0 ק 36 (עם מאמר על 
חייו ומחשבתו של ג , )! חל 1 ) 0115 זנ 61 :>תסע 4 /,ז^ 1 רתט 01.830 

130513105 ! 131100111 ת 1 ג 10 נ 1 בז 3 צש ם 13 וע 005 ? ( 01 ז 1 ל> 0 


1895 , 3000115531100 > 10113006 ?115^300 61 001x110100 ג) 3 
(הוצאה ביקרתית של הטכסט הלאסיני)! מקור־חיים, תרגום 
עברי מאת י. בלובשטיין, 1926 , 1950 ! -וזו! מת־, ¥156 \■.$ 
1902 , 203111165 > 0£ 1110 )40X31 זמשבתשווס־וק (הטכסט הערבי 
ותרגום אנגלי של ס׳ תיקון המידות)! ס׳ תיקון המידות 
בתרגום אבן תיבון, קושסא 1550 , ריווא די טרנסו 1562 
(בקובץ ״גורן נכון״), לוביוויל 1807 , ליק 1859 ! תרגום חדש 
של ס , תיקון המידות, מאת נ. בראון, 1951 ! כתר מלכות עם 
פירוש, מחזור אהלי-יעקב, נ״ב—ס״ה, 1910 < כתר מלכות, 
מבוא ופירוש מאת י. א. זיידמן, 1950 . 

שירת ישראל לרסב״ע (תרג׳ עברי סאת ב״צ הלפר), ס״ט- 
ע״ב, תרפ״ד! ש. זקש, ש' בן ג , וקצת בגי־דורו, 1866 ! ד. 
בהנא, חיי ש׳ נן ב (השלת א׳), תרנ״ז 1 י. נ. שמחוני, ר׳ ש׳ 

בן ג' (התקופה י׳, ייב, י״ז), 1923-1921 ! י. קלחגר, ר׳ ש׳ 

בן ג׳, האדם, המשורר. הפילוסוף (מבוא לתרגום העברי של 
ס׳ סקור חיים}, תרס״ו, תש״י! ב״צ גשלר, ביי חדש לליקוט 
הלטיני של ספר .מקור חיים״(תרביץ ו׳, 189-180 ), תרצ״ה! 

ד. יל?, ש , ג׳ האיש והמשורר(כתבים נבחרים, ב/ 318-274 ), 

ג. שלום, עקבותיו של ג׳ בקבלה, סאסף סופרי א״י, ע׳ 160 - 
178 , ת״ש! א. אוריגובסקי, תולדות השירה העברית ביה״ב, 

זד, 133-85 , 1945 ! ח. שירמן, לחקר חייו של ש׳ אבן ג׳(כנסת, 
244 ־ 257 ), תש״ו! ג. בדאון, מחקרים בם׳ מבחר הפנינים 
לרשב״ג (תרביץ י״ט, 52-45 ), תש״ח! א. ם. הברמן, ספר 
מבחר הפנינים (רשימה ביבליוגראפית), סיגי כ״ה, נ״ג-ס״ג, 
תש״ט! הנ״ל, ה״תוספת" שבם' "מבחר הפנינים" (שם, 
דפ״ח-רצ״ס)! י. י. נוטמן, הפילוסופיה של היהדות, 100-87 , 
תשי״א. .מ 6 ! 1 ! 1 >ה 1 ( 5 . 4 ? 1 ו/? 1 ו/? 5 ? 1 ? 1 ו 01 ?? 0111 , 211112 ״ 1 ; 1846 , 213-248 
) 111 ?! 11/111 . 0 50101110 , 7 ־ 0618 . 71 ; 1865 , 187-194 ,? 11 ) 0 * 1 
, 7 > 11111 . 5 . 7 > . 1111 ? ? 01 , 3 תגוח)ז 011 .( ; 1867 , 11 ? 1 ח 1 ו 1  מ 6 / . 5 ־ 661 )) 11 ) 511141 , 7131111 !) 311 >! .ם , 1891 
- £7 י 0 !/^ 16 ׳*>/מ£ 1111 (. 0 ) 015 ?! 7 / 5 ' . 0 ,)() 413 . 4 ) ; 1923 
מ 76 . 5 7 ) 11 )< 1 ו 11 ?^ 4011 ? 0 ? 01 , 07067 £ ; 1927 ,לי! 0.4 ( 111 
; 1933 ,. 0 661 6 //.׳מ ? 1 /? 1 !ו %01 ??ס , 167 ־ 61 ; 1930 ,. 0 

^! 1 סז־ 0 ס 11 גסצס 1 < 06 י 08 ס 11 קס£ . 51 

. 36 !׳!) .? 8611 . 0 3 ו 136 <ק 3 ? 106 ד, 80 
. 7 ! ((!?%?? ??ס , 561161 ;>!! . 4 . ; 1933 ,.?. 0.0.0 

, 1937 ,( 76101300 ? . 4 ) 7 ) 561171 ) £65 ) /'.?> . 6/7 ? . 17 מ! 561117 
, 5 ' 0 61/070/1616 ? 767 ) { 11 11 ) £ 111/1 1767 // 86871 067 ,. 18 
767 ! 6 ? 110 ) 01/1% ?) 4 מ 676 ׳מ 005 ,. 1 >! ; 1938 , 82 , 1 ^ 840 
56/01110 , 11135-7311167053 * 1 .( ; 1939 , 4 ) £1110 , 5 ' ס £6676 
. 1945 , 0 ( 11050 / 1 ( 10 ) 0 <} 60111 0 / 966170 > 1611 

#*זימיב" ?*ודכי — כינוי ספרותי של מרדכי בירטיג 
( 1877 , קראקא — 1942 , גורה ע״י הנאצים בגטו'־ 

קראקא בעת ההעברה למחגה-השמדה), משורר עממי ביידית. 
נגר לפי מקצועו. בהשפעת תנועת־הפועלים התחיל לפרסם 
שירים ב״סאציאל דעמאקראט״ ( 1906 ). חיבר גם שירים 
יחד עם מנגינות בשביל התיאטרון היידי. למרות פירסומו 
הרב כמשורר לא עזב את הנגרות כל ימי־חייו. רבות מיצי¬ 
רותיו וממנגינותיו זכו לפופולאריות רבה. שיר־האזהרה 
"סברענט ברידערלעך"... ("בוער, אחים, בוער."", תרגום 
עברי: ״רשומות״, סדרה חדשה, א׳, ע׳ 222/3 ), שנכתב ב 1938 
אחרי הפרעות בפשיטיק, היה להימגון תנועות־הסרי בגטאות. 
שיריו נדפסו בקבצים: ״פאלקסטימלעך״ (קראקא, 1920 ), 
״מיינע ליז־ער״ שם, 1936 ), ״עס ברענט״ (שם, 1938 ). 
הקבצים ״עס ברעגט״ (קראקא, 1945 ) ו״מייגע לידער" 
(פאריס, 1949 ) מכילים גם את שיריו שנכתבו בגטו־קראקא. 

בער מארק, אומגעקומענע שרייבער פון די געסאם און 
לאנערן,ורשה, 1954 , ע' 194-187 ; רייזען, 595,1 ־ 596 ! ב. ב¬ 
עם ברענט לגבירטיג (דפים לחקר השואה והמרד, א, 216 - 
217 ), תשי״א. 



231 


נביש 


232 





>ו 


ב 


ג 


יייר נ. 

גבישי סינראוים טבעיים. 

א. נבישי־תאוטים ש? 8 יריט; י. גבישים לוזויים של גנאריט: נ. גבישי נראנאט (ריסון) 


בבי#. המצב הגבישי הוא מצב צבירה (ע״ע), שבו 
האטומים או המולקולות של החימר מסודרים בסריגים 
מרחביים סימטריים. בתנאי־התפתחות חפשיים מתבטאת 
סימטריות זי בצורה החיצונית של גוש־החומר ז וגושי-חומר 
אשר פניהם המישוריים וצורתם המשוכללת וזווייתיהם הקבו¬ 
עות מעידים על הסימטריות הפנימית, נקראים -גבישים" 
במובן הצד של המלה. אולם גם בשפיתות הצורה החיצונית 
המשוכללת נמנע מסיבות חיצוניות, ניכר המבנה הסימטרי 
הפנימי בחומר גבישי באנאיזוטרופיה(יור ס — סימן־השלילר" 
? 100 — שווה, — כיוון) שלו — בתופעה שתכונו¬ 

תיו של התומר בכל אחד מגושיו הן שונות מבחינת הכיוונים 
השונים בגוש זה. הצורה הגאומטרית החוקית והקבועה היא 
עצמה ביטוי לאנאיזוטרופיה זו! אך האגאיזוטרופיה באה 
לידי ביטוי גם בתכונות המכאניות, התרמיות, החשמליות, 
וביחוד בתכונות האופטיות של החומר. רוב החמרים המוצ¬ 
קים נמצאים במצגדצבירה גבישי, אלא שברוב המקרים גודל 
הג" הוא מיקרוסקופי, ואין הם ניכרים לעין החפשית. חומר 
מוצק איזוטרופי (=שווה מבחינת כל כיווניו) הוא בדרך- 
כלל לא-גבישי או אמורפי(יור *> וויק־^, צורה) — ללא 
צורה. 

הכרת האנאיזוטרופיות של מינראלים היא נחלת האנו¬ 
שות מימי־קדם, והפצילות של אבני־האש (ע״ע) היתה אחד 
היסודות של טכניקת תקופת-האבן. גם ההתרשמות מיפי־ 
סימטריותם של מינראלים טבעיים וביחוד של אבני־חן ושל 
אבנים טובות (ע״ע) — ומכאן גם הערכתן מקורה כבר 
בתקופה פרהיסטורית (ציור 1 ). 

היוונים ידעו על הקשר בין הצורה הסימטרית המשושה 
של גבישי-הקרח ורסיסי־השלג ובין הופעת שינוי מצב־ 
הצבירה בקפיאת־המים. מאחר שסימטריזת זו ד 1 מה לזו של 
גבישי הקווארצה, הניחו הפילוסופים היווניים קשר פנימי 
בין התקררות והתגבשות, והשם המקצועי של תורת־הג , — 
-קריסטלוגרפיה" לקוח מ:״.?^ס 1 סע 0 ־ 0 (קרח, וכן גבישי־ 
קווארצה), ששרשו קשור ל ? 6 ״ x0 (קור). 

הוק (ע״ע), בןידורו של ניוטון, הראם כי אפשר להבין 
את הצורות החיצוניות של גבישי אלום (ע״ע) כתוצאה 
סאריזת-כדורים מסודרת של חלקיקי־היסוד של החומר 
(במושגינו המודרניים — האטומים, היונים או המולקולות) 
בתוך נפחו. הקריסטלוגרפיה(ע״ע) הגאומטרית פיתתה רעיון 
אט 4 מיםטי זה והרחיבה אותו לתמונת הסריג המרחבי כיסוד 
בניינם של הג" בכל צורותיהם. ההתאמה המלאה בין מסקנו* 
תיה של תורה זו ובין העובדות הניסוייות תרמה תרומה 
חשובה לגצחון ההשקפה האטומיסטית בסדעי-הטבע. לסי 


תמונה זו, הג״ הם המצב המסודר של החומר — להבדיל מן 
המצב האמורפי של נוזלים וגאזים (ושל המוצקים האמד 
רפיים). 

התלות של הסגולות הפיסיקאליות, וביחוד הסגולות 
האופטיות והמכאניות, של הג" בסימטריה החיצונית כבר 
נבדקה ותוארה ע״י הפיסיקה הקלאסית במאה ה 19 . הקביעה 
הניסויית של מקום האטומים בסריגי־הג" נתאפשרה אחרי 
תגליתו של לאואה (ע״ע) ב 1912 בדבר התאבכות קרני* 
רנטגן ע״י הג". 

עם בירור זה של הבניין הפנימי, ועל יסוד תורת־הקוואנ- 
טים, התפתחה במאה ה 20 הבנה אטומיסטית מלאה של מהות 
המצב הגבישי. 

ג״ מתהווים: 1 ) כשנוזל (ניתכה) קופא מחמת צינון* 

2 ) כשחומר מומס מופרש מתמיסתו מחמת ריוויה (ע״ע 
תמיסה). אין חומר מתגבש אלא כשכוחות המשיכה* ההדדית 
בין חלקיקיו המפחדים — מולקולות. אטומים (-מולקולות 
חד-אטומיות), יונים — גוברים על כוחות התנועה הקינטית 
של חלקיקים אלה. עצמתם וכיווניותם של כוחות־המשיכה 
וגדלם וצורתם של החלקיקים כופים עליהם צורת-סידור 
ססוייסת ויחסים מרחביים הדדיים מסויימים. ג" גדולים, 
שצורותיהם המושלמות והמשוכללות ניכרות גם מן החוץ, 
מתקבלים בדרד־כלל רק ע״י נידוף אמי של תמיסות מרוכזות 
או ע״י הקפאה אטית של נהכות (ציור 2 ). הסרים ססויימים, 
כגון קוואדצה, מיקד- קאלציט, יהלום, מצויים בטבע בג" 
גדולים משוכללים'להפליא. 

הסימנים המובהקים של חומר גבישי הם: 

1 ) הג׳ הוא פיאון בעל צורה גאומטרית מוגדרת ובעל 
פיאות מישודיות. הזוויות בין פיאות מקבילות בכל הג" של 
חוסר ססויים הן קבועות והן אפייניות לחומר זה. 

2 ) כשג׳ מתפצל, גם שטחי-הפנים החדשים הם מישורים, 
שהם נטויים זה כלפי זה בזוויות קבועות ואפייניות לחומר 
הנתון. 

3 ) האנאיזוטרופיה. 

קביעות הזוויות שבין הפיאות היא הגורם המגדיר את 
המבנה החיצון של הג׳. גורסים מקומיים מקריים עלולים 
להשפיע במידות שונות על התפתחות הפיאות השונות 
ולגרום להתהוות ג" הנראים כנבדלים מאד זה מזה מבחינת 
הגודל היחסי של פיאותיהם! ואעפ״כ אין הזוויות שבין 
הפיאות משתנות (ציור 3 ). 

מבחינת אפגי הסימטריה שבהם כל הג" ניתנים למיון 
ל 32 מחלקות, המשתייכות ל ד מערכות (ע״ע קריסטלוגרפיה). 


233 


;ביש 


234 



נבי׳* ׳*ל סאמזיים־זז 10 ז סילפתי זוי 

סוגי תג". סגולות־הג׳ נקבעות ע״י טיבם וגדלם של 
כוחוח־הקשר בין פתדותיו. לפי טיב הקשר מבדילים כמה 
סיגים עיקריים של ג". , 

1 . ג" יוניים, 

2 . ג" מתכתיים, 

3 . ג" הומאופולאריים, 

4 . ג" מולקוילארייס, 

5 . ג" בעלי קשר מימני. 

יש להדגיש, שקיימים כל המעברים בין הסוגים השונים, 
שאינם אלא טיפוסים אידיאליים. 

לפי תורת־האמום החדישה (ע״ע אטום* קונטים), כל 
כוחות־הקשר הם כוחות חשמליים, ז. א. תוצאות מחלוקת 
הססענים החשמליים במרחב, בעיקר של אלקטרוני הקליפות 
החיצוניות של האטומים — אלקטרוגי־הקשר. הבדלי הג" 
נובעים, איפוא, מהתנהגותם השוגה של אלקטרונים אלו, 

1 ) ג" יוניים הם מלחים (ע״ע כימיה) מורכבים משני 
סיני יונים, טעונים טעינה חשמלית נגדית, שהתהוו על־ידי 
מעבר אלקטרוני־קשר מאטום (או צירוף־אטומים) פילס־ 
אלקטרונים אל אטום (או צירוף־אש 1 מים) קולט־אלקשרונים. 
בג׳ היוני מסתדרים היונים כך, שכל יון חיובי נמצא מוקף 
יונים שליליים, וכל שכניו הקרובים של כל יון שלילי הם 



*יור * 

ננ״סיס הננד?יס זד, מזה מבחינת התסי/חזח םיאזת*ך.ם זז;• 116 * 0 
מבחינת נוד< הזוויות המתאימות נ ב י ז • ובין ש, כין <ו יבין 



וי 2 . נדי׳* ׳*י סייס *׳*ימי 

יונים חיוביים. כוחות־הקשר בין היונים הם כוחות־סשיכה 
קולומביים (ע״ע חשמל) חסרי כמון מוגדר, והסריגים של 
ג׳ יוניים הם בדדו־כלל בעלי סימטריות גבוהה. 

2 ) ג" מתכתיים עשויים אטומים מסוג אחד בלבד, 
שהשתחררו מאלקטריני־דקשר ונשארו בסריג בצורת יונים 
חיוביים. אלקטרו׳ני־הקשר המשוחררים מתנועעים תנועה 
בלחי־מסודרח נמרצת בץ האטומים, כ״אלקטיונים כמעט־ 
חפשיים", הניתנים בקלות להשפעה ע״י כוחות חשמליים. 
גם בין "גאז־אלקטרונים" זה, שהוא שלילי, ובין היונים 
החיוביים, פועלים כוחות קולומביים, והסימטריות של המרי• 
נים היא גבוהה. 

3 ) ג" ה ו מ א ו פ ו ל א ר י י ם. הקשר ההומאופולארי נוצר 
ע״י קליפת־אלקטרונים סגורה, הקושרת את שגי האטומים 
העטופים בה. קליפה זו היא עפ״ר מורכבת משבי אלק¬ 
טרונים, אחד מכל אטום. 

ג׳ הופאופולארי, סבו כל אטום קשור לכמה אטומים, 

עלול להיווצר כשכל אטום הוא בעל מספר אלקטרונים 
המסוגלים ליצור קשרים הומאופולאריים! מספרם קובע את 
מספר שכניו של כל אטום ואטום. לאטום־הפחמו, למשל. 4 
אלקטרוני־קשר, וביהלום כל פחמן מוקף 4 אסומי־סחמן 
שכנים, בצורת טכראדר. כוהות־הקשר דדופאופולאריים הם 
בעלי כיוון מוגדר, ולכן התנגדותם לשינויי צורת הסריג 
היא גדולה. 

4 ) ג״ סולקולאריים. הצד השווה בקבוצות ( 1 )—( 3 ) 

הוא, שבדרך־כלל אי־אפשר להגדיר בהן מולקולות מתוך בניין 
הג׳: בעצם, כל ג׳ מהן הוא מולקולה אחת גדולה. לעומת 
זאת, ברוב החמרים האורגאניים ור •זקצת מן האי־אורגאניים 
הידועים, כבר קיימות במצב הנוזלי של החומר מולקולות 
מוגדרות, נפרדות זו מזו, כשרק כוחות ואן דר ואלם (ע״ע 
גזים ז נוזלים) פועלים ביניהן בצורה בלתי מסודרת.'בגיבוש 
אין המולקולות מתמזגות לחטיבה אחידה אחת, אלא מת¬ 
קשרות זו עם זו ע״י הסדר גאומטרי בלבד בהשפעתם של 
אותם הכוחות עצמם. כוחות־קשר אלה הם חלשים ובלתי־ 
ספציפיים! יש להגיח, כי סידור המולקולות בשעת הגיבוש 









235 


גביש 


236 



וויור 4 . 

נבי׳ם ׳*? וידיס םח?ת כטידהסנק צי?ום נסיסרוסגןזם א 5 ?טדוני 


של המרים אלה מותנה בעיקר בחוקי-אריזה, בהתאם לגדלן 
ולצורתן של המולקולות. בג' העשויים מולקולות-ענק, כגון 
פדוטאיני הוירוסים (ע״ע), ניתן היום בעזרת המיקרוסקופ 
האלקטרוני לראות בחוש את הסידור המשוכלל של המו¬ 
לקולות (ציור 4 ). 

5 ) ג' בעלי קשר מימני. יודחמימן, להבדיל מכל 
היונים האחרים, הוא חסר קליפה אלקטרונית, ולכן הוא קטן 
מאד. לפיכך חוקי תנועתו מתקרבים במידת־הה לחוקי 
התנועה של האלקטרונים, ובדומה להם אף הוא יכול ליצור 
מעין הקשר ההומאופולארי, ע״י הימצאו בתחום־השפעה 
משותף של שני אטומים וע״י קישורם יחד בדרך זו. 

הקשר המימגי קושר את אטומי־החמצן של מולקולות- 
מים שכנות בגבישי־הקרח ומצרפן יחד כעין מולקולה גדולה 
אחת, והוא אף בעל השיבות גדולה בתרכבות אורגאניות 
רבות. בג" הוא גורם לפולימריזציה (ע״ע) של המולקולות 
וקושר אותן בדרך זו לסריג. פוליסריזאציה היא סיבת החוזק 
של החמרים האורגאניים המוצקים, כגון העץ והסיבים 
הטבעיים וכר, שההסדר הפנימי בתוכם אינו של התגבשות 
מלאה, ואין הם גבישיים במובן המדוייק של המלה. 

סטיות מן הסדר האידיאלי של הג׳. תיאור 
מבנה הג׳ בצורת סריג מרחבי צפיד ומדוייק אינו אלא קירוב 
ראשון. בג׳ ראלי לא כל האטומים נמצאים בדיוק במקומות 
המיועדים להם לסי תמונת הקריסטאלוגראפיד. הגאוסטדית. 
החשובה בין הסיבות לסטיות אלו היא התנועה התרמית, הגו¬ 
רמת לתנודות האטומים מסביב לנקודות שיווי־המשקל שלהם, 
ובטמפראטורות יותר גבוהות אף להזזות והחלפות של אטו¬ 
מים. בשעת גידול הג׳ וכתוצאה מתנאי הגידול, עלולות 
להתהוות "שגיאות־בניין" שונות. גם אטומים זרים, אשר 
נכללו בתוך סריג-הג׳ מחמת זיהום חומר-המוצא, פועלים 
כמרכזי־הפרעה בבניין הסריג האידיאלי. 

כל הסגולות הפיסיקאליות של החסרים הגבישיים מושפ¬ 
עות מהפרעות אלו, המשנות במידה ניכרת את הסגולות 
היסודיות של הסטרוקטורה הסריגית האידיאלית של סוני- 
הג" השונים. מחמת הפרעות אלו ברוב החמדים הגבישיים 
גודל הג" נשאר מיקרוסקופי, ובגוש־חומר כזה נמצאים הג" 
בהכוונה מקרית-סטאטיסטית זה כלפי זה — כך שגוש־חומר 
כזה אינו מדאה אח סגולות האנאיזוטרופיה של הג" הבודדים. 

הפרעת הסדר האידיאלי היא גם תנאי לתהליכי דיפוזיה, 
המתרחשים גם במצב המוצק בטמפראטורות גבוהות, בקרבת 
נקודת־ההיתוך. 


הסגולות הפיסיקאליות של הג": 

סגולות מכאניות. כל הג" הם המרים מוצקים, 
משום הצפירות של סריגיהם. הפיסיקה החדישה מזהה את 
המצב המוצק עם המצב הגבישי. קשיות הג" נקבעת בעיקר 
ע״י גודל כוחות־הקשר והתנגדותם לדסורמאציה של הסריג. 
כוחות־הקשר ההומאופולארי הם גם חזקים וגם שומרי־כיוון ז 
לכן שייכים לסוג זה של ג״ התמרים הקשים ביותר: יהלום, 
קארבידים, סיליקאסים מסויימים וכו׳. עצמת כוחות הקשר 
היוני אינה נופלת בהרבה מעצמת כוחות הקשר ההומאופו־ 
לארי, אבל הקשר היוני הוא חסר כיוון, ולכן התנגדות הג" 
היוניים לדפודמאציה קטנה בהרבה מזו של הג" ההוסאופו- 
לאריים: ג" יוניים הם רכים יותר, כגון גבישי המלח הרגיל. 
גם רוב המתכות הן, במצב טהור, רכות ופלאסטיות, חח 
ממתכות־המעבר: בוולפראם, למשל, קיימים על־יד כוחות 
הקשר המתכתי גם כותות־קשר הומאופולאריים על-ידי 
אלקטרונים מקליפות פנימיות. כוחות־הקשר בג" המולקולא* 
דיים וברוב גבישי הקשר המימני הם קטנים, ולכן אין ג" 
אלה קשים ביותר. 

6 ) ס ג ו ל ו ת ח ש מ ל י ו ת. בג" ההומאופולאריים והמו* 
לקולאריים ובגבישי הקשר המימני מקום האלקטרונים בסריג 
מוגדר היסב ואין המטען החשמלי מסוגל לנוע למרחק — 
לפיכך המרים אלה כולם סבדדי-חשמלטובים. אולם 
תנועה מועטת של האלקטרונים אפשרית בהם, ולכן אפשרית 
בקלות פולאריזאציה חשמלית של החומר בהשפעת שדה 
חשמלי חיצוני: לפיכך גורם הז־יאלקטריות (ע״ע חשמל) 
שלהם הוא גבוה. בג" המתכתיים "האלקטרונים החפשיים' 
זורמים בקלות בהשפעת שדה חשמלי חיצוני — הם, איפוא, 
מוליכי־החשמל הטובים ומשמשים למסרה זו בטכניקה. 

תנועת האלקטרונים מופרעת ע״י כל הפרעת הסדר האי¬ 
דיאלי של הסריג. לכן יורדת המוליכות של המתכות עם 
עליית הטמפראטורה, וכן מותנית המוליכות הגבוהה גם 
בטיהור נמרץ של המתכות (נחושת לייצור מוליכי-חשמל 
דורשת צירוף עד לטוהר של 99 . 9 % ולמעלה מזה!). בג" 
יוניים אפשרית מוליכות חשמלית רק ע״י תנועת הלנים 
עצמם, שהיא מתאפשרת במידה ניכרת רק בטמפראטורות 
גבוהות יותר. לכן ג" יוניים אינם מוליכי־חשמל טובים, 
ומוליכזתם עולה עם הטמפראטורה. 

תכונות תרמיות. המצב הגבישי הוא בטספראטורמז 
נסוכות מצנדהצבירה היציב בכל החמרים י יוצא מן הכלל 
הזה רק ההליום(ע״ע). עם עליית הטמפראטורה מופרע והולך 
הסדר האידיאלי של האטומים יותר ויותר על־ידי התנועה 
התרמית הבלתי-מסודרת, עד שבניין־הג׳ נהרס כליל—בדרך- 
כלל ע״י מעבר למצב נוזל. טמפראטורת מעבר זה — טמפי 
ראטורת־ההיתוך — היא אפיינית לכל חומר וחומר. בחיתוך 
מתבטל הקשר המסודר בין מולקולות־החומר ז ביטול זה 
מצריך אנרגיה, שיש לספקה לג׳ בדרך־כלל בצורת חום. 
כמות־חום זו, "חום ההיתוך", היא קנה־מידה לחוזק הקשר 
בין המולקולות או האטומים בג׳. 

בדומה להתנהגותם החשמלית, מצטיינים ג' מתכתיים 
גם במוליכות תרמית גבוהה: האלקטרונים החפשיים מעבי¬ 
רים בקלות הבדלי אנרגיה תרמית ממקום למקום. כנגד זו" 
רוב הג" האחרים הם מוליכי־חום רעים. 

סגולות אופטיות. קלות־התנועה של האלקטרונים 
החפשיים היא גם הסיבה לברק המתכתי: התנודות האלקטרו* 


237 


גכיש 


238 


מאגנטיות, המהירות של גלי־האור מוחזרות על־ידי תנודתם 
המקבילה של האלקטרונים החפשיים — ז. א. האור מוחזר 
מחמדים מתכתיים בלי לחדור לתוכם. בשאר חג" גורמים 
גלי־האור רק לתנודות חלשות של האלקטרונים הקשורים׳ 
שאינן מותאמות בדיוק לתנודת־השדה. תנודות מאולצות 
אלו גורמות רק לשינוי מהירותם של הגלים — ז. א. לגורמי 
שבירה (ע״ע אור) שונים: רוב תג" הלא־מתכתיים הם 
שקופים. 

בליעת האור בג" אלה היא לפעמים סגולת המולקולות 
עצמן — כגון הצבע הכחול של גבישי 0 נ מ 5 ., 50 ם 0 , — אד 
תוצאה של הפרעת הבניין הגבישי ע״י כסויות קטנות של 
המרים זרים—למשל צבעי רוב אבני-החן הצבעוניות. האטו¬ 
מים הזרים מהווים ,׳מרכזי־צבע", שבהם נבלע אור בעל 
אורך־גל מתאים. 

סגולות מאגנטיות, ע״ע מגנטיות. 

האנאיזוטרופיות של הג". מחמת בניינם הסריגי 
כל חג" הם אנאיזוטרופיים, ז. א. התנהגותם כלפי השפעה 
פיסיקאלית או כימית תלויה בכיוונה של השפעה זו כלפי 
הסריג. מידת האנאיזוטרופיות הניכרת בתופעות השונות 
תלויה בטיב ההשפעה החיצונית. כיוון מישורי-הפיצול, 
למשל, הוא מוגדר היטב, וכבר בסטיה קלה מכיוון זה אין 
עוד אפשרות לפיצול. כנגד זה, משתנה גורם ההתפשטות 
התרמית של ג׳ באופן רציף, ז. א. גורם ההתפשטות משתנה 
רק במעט בעקבות שינוי הכיוון: ג׳ כדורי בחימום נהפך 
לאליפסואיד (ע״ע), וידיעת גורמי־ההחפשטות בשלושת 
כיווניו הראשיים מספיקה לקביעת התופעה בכל הכיוונים. 
רק בג" הקוביים אליפסואיד זה נעשה כדור: התפשטותם 
התדמית היא איזוטרופית, כתוצאה משוויון שלושת הצירים 
של הסימטריות המרובעת של הקוביה. בג" הטטראגונאליים, 
חטריג 1 נאליים וההכסאגונאליים אליפסואיד־ההתפשטות הוא 
אליפסואיד סיבובי, וציר הסימטריות הוא ציר־הסיבוב של 
האליפסואיד 1 בשאר הג" (רומביים, מונוקליניים, מריקלי- 
ניים) אליפסואיד־ההתפשטות הוא אליפסואיד כללי (ע״ע 
קריסטלוגדפיה). 

הבימוי הבולט ביותר של אנאיזוטרופיות ניתן על־ידי 
הצורה החיצונית של ג" אחידים וע״י דרכי עיצובה במשך 
ההתגבשות (ר׳ להלן עמ׳ 239 ). שינויי ריכוז, מציאות חמרים 
זרים בתמיסה ושגיאות בסדר האידיאלי של הג׳ משנים 
בקלות את צורתו החיצונית, אך שינויי-״ה 3 י ט ו ס" אלה 
אינם פוגעים בקביעות וביציבות של גודל הזוויות (ציור 3 ). 
גם בשעת המסת ג׳ בחומר ממם ניכרים הבדלי מהירות 
במסיסות במישורים שונים, והם גורמים ליצירת מישורים 
וכיוונים מוגדרים יפה, המאפשרים קביעת סימטריות־הג׳. 

חוזק חג/ ביהוד כושר עמידתו נגד כוחות שזירה ופיצול, 
תלוי גם הוא באופן בלתי-רציף בכיוון הכוחות החיצוניים. 
בג" מתכתיים אחידים קיימים מישורי החלקה פלאסטית, 
שבהם מוזזים חלקי־הג׳ זה על זה בלי הפסקת הקשר ביניהם. 
עיבוד־המתכות מבוסס בעיקר על סגולה זו. בג" השבירים 
והקשים גורמים כוחות־שזירה לפיצול במישורי הפיצול 
האפייניים. בסגולה זו משתמשים לפיצול מכונן של אבני־חן, 
ביחוד של היהלום, ע״י בעלי־מקצוע מיוחדים, שעל סמך 
ידיעתם בכיווני־הפיצול המשוערים הם מצליחים לפצל את 
היהלום לחלקים מותאמים לעיבוד הסופי. 

התאבכות קרני-רנטגן בג" נותנת היום את האינפורמציה 


המדוייקת ביותר על המבנה הפנימי של הג" על סמך תופעות 
ההחזרה סן המישורים הפנימיים של דיג/ בתופעות אלו 
שונה התנהגותו של המישור הקרוב בכיוונו למישור הגידול 
או הפיצול מזו של המישור הבולט. 

כנגד זה משתנים ערכי המוליכות התרמית והחשמלית 
באופן רציף עם שינויי הכיוונים בג׳. והוא הדין בשינויי 
הצורה תחת לחץ הידרוסטאסי השווה מכל הצדדים, וכן 
בשינויי גורמי הגמישות ובהרבה תופעות דומות, שלשם 
חישובן לגבי כל הכיוונים דרושה רק ידיעת האליפסואידים 
המתאימים. הסימטריות הכללית של סדיגיהג' קובעת אה 
סיב האליפסואיד, 

לתופעות האנאיזומרופיה הרציפה שייכת גם שבירת- 


האור ע״י ג״: רק ג" 
קוביים הם איזוטרו־ 
פיים, וכל שאר הג" 
ה ם אנאיז 1 טרופיים 
במובן חאופטי. קרר 
אור, הנשברת בכני¬ 
סתה לג׳, מתחלקת 
לשתי קרניים(שבירה 
כפולה, ע״ע) משום 
שהתנודות האלקטרו־ 
מאגנטיות גורמות . . *'יי 5 ־ . 

, , נניש של קאלציט. תו 6 ןח השנידה הכפולח 

לתנודות מאולצות 

של האלקטרונים, שהן שונות בגדלן בכיוונים השונים 
בג׳, והן גורמות לשינוי גורם־השבירה בהתאם לשינוי הכיוון 
של מישור התנודה האלקטרומאגנטיח (ציור 5 ). תלות זו של 
גורם־השבירה ניתנת גם היא לתיאור ע״י אליפסואיד, וכל 
קרךאור רגילה נשברת לשתי קרניים, שמישורי תנודותיהן 
ניצבים זה לזה (ע״י קיטוב־האור). במקרה של אליפסואיד 
סיבובי, בג" בעלי ציר ראשי (טריגונאליים, טטראגונאליים 
והכסאגונאליים), אין שבירה כפולה בכיוון ציר־הסיבוב של 
האליפסלאיד — ג" בעלי ציר אלפסי אחד. באליפסואיד כללי, 
בג" הרומביים, המלנוקליניים והטריקליניים, אין שבירה 
כפולה בשני כיוונים מסויימים — ג״ בעלי 2 צירים אופטיים. 


ג" ק ט ב י י ם. בג" חסרי מרכז־סימטריות (ע״ע קריסט־ 
לוגרפיה) קיימת אי-סימטריות של כיוונים ידועים לכיוונים 
ההפוכים להם. ג" אלה נקראים קטביים. לחץ דו־צדדי על ג , 
קטבי גורם להפרדת המטענים בתוכו — ממען חיובי מצטבר 
בצד אחד ושלילי בצד הנגדי. תופעה זו — שהיא הפיאזו- 
אלקטריות (ע״ע) — מצאה שימוש טכני חשוב ביצירת 
אוסצילטורים (ע״ע) לוויסות משדרים. 

ג" קמביים לא-מתכתיים מוליכי-חשמל הם בדרדיכלל 
"מוליכים־למחצה" ( 01-5 ז 110 (>מ 1€0 מ 1 ש 5 ), שבהם מעבד־הזרם 
מושפע במידה רבה מכיוון־המתח — כך שאפשר היה לבנות 
מהם מיתקנים, המעבירים זרם־חשמל בכיוון אחד בלבד 
("מיישרי-זרם יבשים"). ג" רבים, שבטמפראטורות נמוכות 
ובתנאי טוהר קפדני, הם מבדדים. רוכשים מוליכות חשמלית 
מסויימת—ז. א. מידת־מה של ניידות אלקטרונית—בחימום 
או בהפרעת הסדר המשוכלל של סריגים ע״י הכללת כמות 
קטנה של חמרים זרים במבנה הסריג. חמרים הניתנים ליהפך 
למוליכים־לסחצה הם כמה תחמצות, סולפידים, סלנידים 
וטלורידים, קארבידים וניטרידים, ומן היסודות — סיליציום, 
גרמאניום. סלן וטלור. מבחינה שימושית רבה חשיבותו של 

•דע י־ 



239 


גביש—גכל 


240 


הגרמניים (ע״ע), שבו תכונת ההולכה־למחצה החד־גיוונית 
כבר בולטת בטמפראסורה רגילה* על עקרון זה של הולכה 
חשמלית היו בנויים ה״דטקטורים" במכשירי־הראדיו הרא¬ 
שונים. ובזמן האחרון נבנים מחמדים אלה ה״סראנסיסטורים" 
של המכשירים האלקטרוניים החדישים. 

התגבשות. הפרשתה של פאזה מוצקת סתור נוזל — 
נתכה או תמיסה — נתקלת תמידי בעיכובים. לפיכך ניתן 
לפעמים לצנן נתכות למסה מנקוח־ת-ההיתוך או לרכז תמי¬ 
סות עד למעלה מריודן ללא גרימת התגבשות. אולם ההת¬ 
גבשות נעשית מהירה מיד עם הופעת "נבטים• — בין אם 
נוצרו בנוזל עצמו. בין אם הוכנסו אליו מד החוץ מבטים 
פועלים הג" הראשונים הנוצרים בתוך הניתכה אי התמיהה, 
או גרגרי־אבק הזמרים זרים אחרים שחדרו מן החוץ. מן 
הנבטים מתחילה "צמיחה" מהירה של ג" ע״י סיפוחם של 
חלקיקים נוספים. חאנאיזוסרופיה של מהירות־הצמיחה קובעת 
את הצורה החיצונית של הג ׳ . בכיווני מהירות־צמיחה גדולה 
נוצרים קדקדים וצלעות, והפיאות נוצרות בכיוון ניצב לכיוון 
של מינימוס-הצמיחה. מישורי־הפיאות הם בדדך־כלל בעלי 
צפיפות־אטומים גדילה וסימטריות משוכללת ביותר. וצירוף 
חלקיקים חדשים להם במשך ההתגבשות דורש זמן ניכר — 
עד שכל חלקיק מוצא את מקומו המתאים לו לסי הסדר. 
כשצמיחת-מיגימום כזאת קיימת בכיוונים רבים, נוצרים 
פיאזנים שווי-ציריים — ג" בעלי סטרוקטורה של סריגים 
מרחביים. בחמרים בעלי מבנה שרשרתי קיים סינימום־צמיחה 
בשני כיווני־המרחב. וגבישיהם הם בדרך־כלל מחטיים. בחס¬ 
דים בעלי מבנה רשתי (סריגים שכבתיים) קיימת מהירות־ 
צמיחה קטנה מאד בכיוון אחד בלבד, לפיכך גבישיהם בדרך־ 
כלל מתפתחים כלוחיות. כשמהירות צמיחת־הגבטים גדולה, 
כגון בתמיסות בעלות דיווי־יתר, אין ג* בודדים מספיקים 
להתהוות, אלא נוצר גוש של ג״ זעירים — אגרגט שאף 
בו מופיעות צורות סימטריות. בדרך ז 1 נוצרים, למשל, 
פתותי-השלג על שלל־צורותיהם. 

הגיבוש מתוך תמיסה משמש אחד האמצעים החשובים 
ביותר בכימיה המעשית לניקוי חמרים ולהכנת חסרים אחי¬ 
דים. סידור המולקולות של חומר מומס בצורת ג׳ המופרש 
סן התמיסה מופרע ע״י מולקולות זרות המתערבות ביניהן, 
ועי״ב נמנעת או מתעכבת התפתחות הג׳. לפיכך. גיבושו של 
חוסר מתוך תמיסתו המרוכזת מפיק בדרך-כלל ג" של החומר 
הטהור, ואילו חמרי־הזיחום נשארים בתמיסת־האם. תכונת־ 
ההתגבשות נחשבת לעיתים קרובות סימן־הכר לטהרו הכימי 
של חומר. אולם סימדהכר זה אין כוחו יפה לגבי ג" מולקו־ 
לאדיים של המרים בעלי מולקולות גדולית מאד, מאחר שג* 
כאלה מסוגלים להחזיק על־ידי כוחות סיפו־ו ובליעה (ע״ע 
אדזורסציה! אבזורפציה) כמויות ניכרות של זזמרים זרים. 

הקבועות הפיסיקאליות המוגדרות והאפיי! יות של הרבה 
ג", כגון גקודות-ההיתוך, סקדמי-השבירה וכר, יכולות לשמש 
גם הן סימני־הכר לזיהוי המרים ולאבחנת מידת טהרם. 
בצורה שאינה אפשרית לגבי המרים אמורפיים. 

,. 1 ) 1 :' 1905 . 5 ) 187 . 11 ) 00 .*! 

-? 1.1 . 7 ; 1905-1919 ,.? 811 5 , 1 ו 1 {< 81 ז 1102 ו! 11 ו*.% ) 11 ) 11 < 1 ? 01 
11 וז/ 1 <ו 0111 .. 1 ) 1 : 891 [ ,)וו 1 <} 0 ^ 110 ו 11 וץיו) 9 1 / י ) .( 1 :^ 81 

- 1 ! 1111 ו-ו> 1 , 1 ? 5 * 813 . 0 ; 1896 ,? ./> 

; 938 ! (סו ;?• 01 . 11 ?;י\ 111 ) 8 .זז\ . 011 ; 193-4 ,?ז!״־, 6 -) 

, 1939 ,ץ? 01151 ? 01 13181 {■/ 0 10 וו 0 וס 11 /ו 0 -ז/ח 1 ,$מג<ו . 0 8 
. 011 ; 1945 0 ;ח %3 ־! 0 ח 1 1 !>?ווו- 1 >רוו$ , 115 ?ז 3 \ . 8 \ 

. 1953 ? 5131 501111 • 1 ?)) 1 א 

א. א. 


3 בי 117 ן׳ משפחה יהודית מפורסמת, שיצאו ממנה חכמים 
ומשוררים. עבדה אחדי רדיפות 1391 מסוויליה 
לגראנאדה. בתקופת הגזירות בספרד ( 1391 — 1492 ) היו בני- 
ג׳ ידועים במסירותם לאמונה, ורבים מהם מתו על קידוש- 
השם. אחרי 1492 נודעים רק שנים מהם, האחים יעקב ואברהם 
בגי שמואל, בין הגולים שבטלססן שבמחוז אורן(ע״ע). 

האישיות הידועה ביותר מבני-ג׳ הוא אברהם בן יל קב 
( 1543 — 1605 , טלמסן), ששימש מ 4 ? 15 ואילך כרופא באלג־יר 
וחיבר פירוש ל״משלי־ בשם ״עמר השכחה״(ליווינו 1748 ), 
שבו התכוון לפרש את הספר ברוח פירושיהם של ר׳ 
מנחם המאירי(ע״ע) ושל ר׳ לוי בן גרשה (ע״ע) ולהשלים 
בכך מה שלא עלה על דעתם של אלה וכאילו נשכח מהם 
(מכאן השם "עמר השכחה"). המוציאים לאור, שהיו מצאצאיו 
של המחבר, הוסיפו לפירוש נספחים שונים, הכוללים פיוטים, 
איגרות וכיו״ב של בני המשפחה ושל ידידיהם, המשקפים 
הרבה מתולדות המשפחה וסביבתה. 

צ. גרץ, דברי ימי ישראל, ר , 348 ־ 349 , 11913 •״!? 81 . ז \ 
. 1925 , 8 , 1 ,.?(!? 5 . 00 . 14 , 1893 .. 1 347 ,.ע .א ,־ 10 ) 1 ?ח 508 

גבל (היום ג׳כיל) עיר־נמל כנענית עתיקה על 

חוסה של סוריה, בין טריפולי לבירות, בגויה על 
גבעה משלוחות-הלבנון. המתנוססת על-םבי הים התיכון, — 
ומכאן שסה (השו׳ ערב׳ ג׳בל — הר). מראשיתה של 
תקופת-הברונזה ועד אמצעה של תקופת־הברזל הקדומה 
(בערך 3000 — 1100 לפסה״ג) היתה ג׳ ממלכת רורלי-ים 
ראשונה במעלה, שהיחה קשורה עם מצרים מצד אחד, דנם 
כללה של סוריה־כנען הנהריים מצד שני. בימי הכיבוש 
הישראלי כבר ירדה ג׳ מגדולתה, והיא נזכרת במקרא רק 
מעט. תושבי ג , מתוארים כתרשי־בניין מוסחים, שהשתתפו 
בבניין בית־הסקדש (רל״א ה, לבז והשו׳ אהל׳ י״ד, א׳! 
תוס׳ אהל׳ י״ד, מ׳ז ידוש' שביעית ג׳. ל״ד—ג׳: "הגיזרה 
הגיבלית"). וכן כ״חכמים" בעסקי ספנ-ת (יחזק׳ כז, ם). 

היסטוריה. ג׳ ידועה לנו מחסירוודהם של מאן( 1660 ), 
מונטה ( 1921 ), דינאן (יחגח״ם, מ 1925 ואילך), ומחקריהם 
של דיס! 4 (^״ 3 ^ 011 ), איספלד, קאנטור ואחרים 

ישובה של ג׳ התחיל באלף ה 4 לפסה״ב, ומייסדיו שייכים, 
כנראה, לטיפוס האדם הנטופי (ע״ע). עדויות על קשר עם 
תרבותה של נהריים בתקופה הקדומה ביותר נתגלו בצורת 
חותמות מן התקיפה ה״סרם־כתיבתית״ של המאות הד 3 — 33 
לפטה״ג. ישוב זה מתאים לתקופה הכאלקוליתית של א״י: 
תל אל־פארעה, מגידו 50/1 — 3/111 (. — בדרך הים היתה ג׳ 
קשורה עם מצרים מראשית תקופת־הברוגזד, עד התמוטטות 
הממלכה התיכונה (מהשליש הראשון של האלף ה 3 עד סוף 
המאה ה 18 ). באותה התקופה, שממנה נתגלו ע״י התפירות 
שכבות שונות, נתפתחה העיר במידה רבה. היא היתה מוקפת 
ח־מח, עשירה בבניינים ומקומות־קבורה, בה עבר הסחר בין 
שני חלקי־עולם, וכן חדרו אליה השפעות תרבותיות מזה 
ומזה. המצרים שלחו לג׳ גומא בצי מיוחד, ובג׳ עיבדו חומר■ 
גלם זה לנייר־כתיבה. מג׳ נשלחו למצרים בעיקר ארזים מן 
הלבנון לצרכי בנייה. מצרים שלטה על ג׳ שלטון מוחלט, 
ונסיכי ג׳ משלו בשם קרעה. אולם שריד של מקדש בסיגנון 
המקדשים ש;דמו לשושלת האכדית הראשונה של סרגון 
(המאה ה 28 ) מעיד גם על השפעה אכדית. 

ג׳ נשרפה בשריפה עצומה בערך במאה ה 21 . כנראה אגב 



241 


נבל 


242 



סז הספר: 1926-1932 ,זסס * 1 ק , 1 ,: 0 ?(!ץ 8 :>/> 5 ) 111 * 801 ^ח 1113 !ס . 4 ^ 


כיבוש ע״י האמורים(ע״ע אמרי). מכאן ואילד מורגשת יותר 
דותר נטייתו של שטח זה להינתק ממצרים. ממלכת ג׳ 
נתפשטה לפנים הארץ לאורך החוף. בכתובות מארי (ע״ע) 
נזכרת ג' כאחת מעשרות הממלכות האמוריות של המאה 
ה 18 — 17 (תקופת הברונזה הקדומה והתיכונה של ארץ* 
ישראל) ונמנית עם אויבות מצרים. במיוחד נזכרים אריגים 
מתוצרת ג , . 

אחרי תקופת החיקסום ניתנה ג׳ שוב לשלטונה של מצרים 
כ 400 שנה. ממכתבי תל אליעמארנה (סוף המאה ה 15 — 
ראשית המאה ה 14 ) ידוע לנו שג׳ עמדה במבחן קשה מחמת 
עליית הח׳פודי (ע״ע) ובעלי־בריתם. מושל ג׳ שמר אמונים 
לפרעה, אך טבל קשה מטרידות וסיכסוכים. — לאחר מכן 
ירד כוחה של מצרים פלאים. מתוך הסיפור על מסעו של 
הפקיד ון־אמוץ, שנשלח לג׳ להביא אחים למצרים בסוף 
המאה ה 11 , מתברר שזכר־בעל מלך ג׳ ויועציו נקטו עמדה 
תקיפה ושללו את זכויות־הבעלות של פרעה. 

עלייתם של גויייהים, ואולי אף של העברים, מוכיחה שג׳ 

לא היתה מסוגלת לעמוד בפני ההתקפות: בבת־אחת נעלמה 
מן הזירה הבינלאומית, ובמקומה עלו שכנותיה שמדרומה, 
צור וצידון. מתקופה זאת נזכרת במקרא (יהו׳ יג. ה) "הארץ 
הגבלי" ברשימת "הארץ הנשארת", שלא נכבשה כיבוש טופי 
ע״י העברים! שטחה המתואר שם נראה כמתאים לשטחה 
היבשתי של ג׳ לסי מכתבי אל-עמארנה. — בתקופה האשו¬ 
רית היתה ג׳ אתת המדינות שנכללו במלכות החתים (השווה 


.מלכי החתים", מל״ב ז, ו). גם בכתובות האשוריות נזכרת 
ג׳ (גבל) בין הממלכות של הוף-הים, של ארץ־החתים ושל 
אמר' מסתבר, שלעיתים היו מלכי ישראל וג' בעלי-ברית 
נגד אשור. כמה פעמים נזכרים מלכי ג׳ גם כמשלמי-מם 
לאשור. מצבם לא היה שוגה ממצב יתר הערים והממלכות 
גם בימי ב ב ל — כשחלק מתושבי ג׳ הוגלו לשם — וכן 
בימי פרם. 

בתקופה ההלניסטית מופיע השם ז 0 . 11771771111 821711/1 ,. 16 

עברית. הארכיאולוגיה של א׳־י,) 1949 ,* 771 *!' 31 ? 1 <> 010x2 

^ 111171 ! 110 / 3, 4/700717 190/!7-£/1710771 70X1 ז 0113 ; 1 ז? . 1 ;(חשי׳א 

- 07 - 811710 ^ 00 / 7 / 4-82 ,ץ־ 1 ־נ£׳< 711 • 1 . 0 ; 1950 ,. 7 . 0 1111 10 
- 3/171 11714 004107 > 7 , 1 > $5£61 ו£ .ס ; 1951 , 130 , 1 זחג , £0/707 

0/11X71)111071, 1952. 

וב אר. 

( 116 * 31 §, מלאט , המאוחרת מ 11111 שנ) 3 § = בלו), בצרפת 
של יה״ב — כינוי לבלו על מוצרים שונים* אח״כ 
נתייחד השם לבלוי על מלח. הג , הוטל בראשונה ב 1286 
כאמצעי זמני למימון מלחמותיו של פילים ץן* למעשה הוחל 
בגבייתו בימי פילים ¥1 לשם מימון הוצאות מלחמת מאת 
השנים. שארל ע הפך את הג׳ לבלו של קבע אף לשעת-שלום. 
הג׳ היה מראשיתו אחד חמימים השנואים ביותר על העם. 
לשם גביית הג׳ ולשם מניעת "מסחר שתו־־׳ במלח הועסק 
צבא של גובים, סוכנים ושומרים 1 אעפ״כ שיגשגד. ההברחה, 
ומספר העבריינים שנענשו הלך וגדל. ערב המהפכה הגדולה 
היה הג׳ אחר ממקורוודד*,הכנסה החשובים של אוצר-המדינה, 
אך ההוצאות לגבייתו היו גבוהות מאד (כשליש), והתביעה 
לביטולו היתד, בין הדרישות שהושמעו לקראת כינוס אסיפת 
המעמדות הכלליים, כבר בראשית פעולתה של האסיפה 
הבטיח לואי ¥1 צ רפורמות והקלות בגביית הג/ וצעד ראשון 
לכך נעשה על-ידי האסיפה המכוננת בחוק מ 23 בספטמבר 


נבל. ארונו של אחירם 

1789 . אבל האוכלוסיד, מיאנה לשלם אף את הג׳ המתוקן. 
האפשרות לביטולו באה עם הנהגת אמצעי־המימון החדש 
של המהפכה, האסיגנאטים, שהוצאו על בסים רכוש-הכנסיה 
המוחרם, וב 26 במארס 1790 בוטל הג׳ סופית. 

; 1876 71 ) 1711 / 164 '*] * 6 )״ 41017 ו// ,ח 3 ז*> 3£ ךחג! 0 .[ י ן 

) 1111 ) 1 ) 041 ' 1 ) 6 ) 4 ) 14 ן> 1 ? 11 ס$ * 11x11071 ה 171 4 ) 1 > 14 ) 76 ? 

4 ) 1 ? £414(1(4 1x1 י ־מ 1 ־ד €1 ?- 1 ב 01 ג!ג 01 . 0 ; 1885 ,)) 7071 ? 

. 1930 , 114 ) 111 ] 144 £ ))! 707 ? 10 ) 4 .) 171071 ] 

גןלו;ץ ( 10112 ( 031 ), ע״ע צ׳כזסל 1 בק י יה י תעשיה. 
גן$ץ, 35 ם ק 1 גזן שזן ךר - ״ 4 "סע 1 !סתס 0 

161112 * 031 — ( 1807 — 1874 ), בלשן גרמני. מ 1828 
היה פקיד גבוה בממשלתה של דוכסות סכסוגיה־אלטנבורג 
וב 1848 בעשה ראש-הסמשלה שם, את שעות־הפגאי שלו 
הקדיש לבלשנות בהקף רחב. בעיקר עסק במונגולית ובסנג׳ו! 
חקר את השפות המלנזיות* השתתף בהוצאת המקורות הגו¬ 
תיים עם דיקדוק 'ומילון ז חיבורו " 1 ״נ 1 ע 3$51 ? 43$ 1 * 1 ס" 
(על הסביל, 1860 ) הוא חקירה השוואתית של קטגוריה 
דיקדוקית זו בשפות רבות. ג׳ היד, ממייסדי החברה הגרמנית 
למזרחנות. — בנו האנס גאורג ג׳ ( 1840 — 1893 ), אף הוא 
בלשן, היד, פרופסור בליפציג ובברלין ועסק בעיקר בחקר 
השפה הסינית. 

ג 5 לס, י 1 ןף — * 1 * 1 < 0001 11 ק 0$6 [ — ( 1897 , ריס [חבל־ 
הלין] — 1945 , ברלין), מנהיג נאצי. בן למשפחה 
קאחולית מן המעמד הבינוני* כבעל-מום מילדותו (צולע) 
לא גויים למלהמודהעולם הראשונה. למד ספרות והיסטוריה 
וקיבל ב 1920 תואר דוקטור לפילוסופיה במקצועות אלה. אחרי 
חיפושים בכיוונים שונים— כולל קומוניזם—הצטרף ב 1922 
למפלגה הגאציונאל-סוציאליסטית, התקשר במסירות בלתי- 
מוגבלת להיטלר ועלה מהר בהירארכיה של המפלגה. 19263 
הוטל על ג׳ "לכבוש" את ברלין, שבה לא היחה כמעט 
דריסת־רגל לנאצים. הוא יסד וערך שם אח העיתון 061 
("ההתקפה"), הביטאון הקיצוני והתוקפני ביותר 
של הנאציזם. בעזרת עיתון זה דע״י פעולתו כנואם באסיפות־ 
עם הצליח להקים בברלין תנועה נאצית חזקה. ב 1929 נתמנה 
כמנהל כל התעמולה מטעם המפלגה. בשנת 1930 נבחר 




245 


גבלס, יוזף—גבע, גבעה 


246 


לריכסמאג, עם עליית הנאצים לשלטון ב 1933 הוקם בשבילו 
מיניסטריון מיוחד "להסברה לעם ולתעמולה", שבראשו עמד 
עד הסוף. ג׳ סיתח את התעמולה—בכתב, בנאום ובשידור— 
ועשה אותה נשק בעל השפעד" במידה שלא ידעוה עד אז. כוחו 
כתעמולן היה ב״אמנוודהפישוט״ — התאמת האינפורמאציה 
וההסברה לתפיסה הרוחנית ולמגיעים הנפשיים הפרימיטי־ 
וויים ביותר ! חזרה בלתי־פוסקת, עקשנית וקנאית, על הצ¬ 
הרות וטענות מסויימות, וביחוד על השמצות ועלילות! טיפוח 
הערצה על־אבושית להיטלר ואמונה בו כמנהיג משיחי, גירוי 
יצרי השנאה והקנאה הלאומיים והגזעיים, ובעיקר הסתה 
אנטישמית שפלה ובלתי־מרוסנת. במסגרת השלטון הנאצי 
השתייך ג׳ לחוג המקורב ביותר להיטלר, והשפעתו עליו 
הלכה וגברה במשך השנים! חלקו באחריות לפשעי הנאצים 
גדול ביותר. במאמריו ובנאומיו קבע במידה רבה את האידיאו¬ 
לוגיה ואת קווי־הפעולה של המפלגה, ובפיקוחו ובהדרכתו 
נמצאו כל החיים הספרותיים והאמנותיים בגרמניה. מסופו 
של ג׳ ומקטעי-יומנו שנמצאו אחרי מותו מתברר, שהערצתו 
להיטלר היתד, כנה, וכן שהאמין, כנראה, בעלילות ובתכני 
תעמולת-הזוועה נגד היהודים. ג׳ היה היחיד בין המנהי¬ 
גים הנאציים החשובים שנשאר עם היטלר בברלין הנצורה 
בימי שקיעת שלטונו. בצוואתו הפוליטית קבע היטלר את ג' 
כקאנצלר של הריר במהומו. אבל ג׳ ואשתו איבת את עצמם 
לדעת למחרת התאבדותו של היטלר, לאחר שהרגו את ששת 
ילדיהם ( 1.5.1945 ). 

־^ 78 . 0 ; 1934 ■ — סידן סולפתי. חג , מתגבש במערכת 
המונוקליגית 1 הגבישים פריסמתיים עד לוחיים, מגיעים 
לעיתים לגודל רב, מחוסרי־צבע ושקופים כשהם נקיים, אך 
עפ״ר לבנים, אפורים או סגולים-אדמדמים! הקשיות: 2 > 
המסיסות בסים: 1: 370 . גבישים בודדים ושקופים של ג׳ הם 
ם ל נ י ט, אגרגטים של גבישי־ג' סיביים—פ צ ל ת - ה מ ש י, 
צירוף של גבישים גרגריים של ג/ בעל שקיפות עמומה — 
א ל ב ס ט ר. הג׳ מצוי עפ״ר בשכבות עבות בנויות גרגרי ג׳ 
מעורבים בכמויות קטנות של חרסית, גיר או חול — אבו־ 
גבס. 

ברוב המקדים הג׳ הוא משקע, שנוצר מחמת התנדפותם 
של מים מלוחים, כגון בלגונות ימיות או באגמים סגורים. 
באיזורים מדבריים נוצר ג׳ כקרום־בליה עליון (קליש 2-1 ש 
^ 110 ]) ע״י עליה נימית של מי־תהום מלוחים. כמויות 
מצומצמות של ג׳ הן ממוצא געשי, כמוצר של ראקציה בין 
גאזי־התפרצות עשירים ב 5 ,ע ובין סלעים סידניים שבסביבה 
ושל חימצון הסולפידים. 

ג׳ הוא מינראל חשוב מבחינת השימוש התעשייתי. בצורתו 
הטבעית הוא משמש בתעשיית-הצבעים כקרקע לבנה ( 16113 
ב< 311 ), בתעשייודהנייר כחומר־מילוי, בתעשיית־ד,זכוכית 
ובתעשיית-חרסינה, ובן בתעשיה המטאלורגית, ובעיקר 
בהפקת־הניקל, שבה הג' מסייע להנמיך את נקודת־ההתכה 
של ה 3 צר, בתעשייודהמלט מוסיפים, אחרי תהליך השריפה, 
כ 3% — 2 ג , , ותוספת זו מעכבת אח מהירות התקשותו של 
המלט. בלוקים של ג׳ משמשים בתעשיית־הבניין כחמרי־ 
בידוד. אלאבאססר משמש לצרכי קישוט, פיסול וכר. השימוש 


העיקרי של הג׳ מתבסס על תכונתו להפסיד את מימיו 
בחימום ולרכוש ע״י כך תכונות הידרוליות: בטמפראטורה 
של ״ 107 מפסיד חג' % מכמות מימיו ונהפך ל״טיח־ 
פאריס"—ההמי־הידראס ס,מ,, 20350 , שהוא שואף לקשור 
מים ולחזור ליהפך לג/ לפיכך מלט העשוי מיח־פאריס, 
או המכיל אותו, נוטה להתקשות במים, ומכאן השימוש 
ב״תחבשותיג׳״ בכירורגיה. בחימום ל ״ 302 מפסיד הג׳ את 
כל מימיו ותכונתו ההידרולית נעלמת, אבל היא חוזרת החל 
מ ״ 340 . בטמפראסורה שלמעלה מ ״ 1000 מתפרק הג׳ במקצת 
בהתאם לנוסחה , 0+50 * 0 י-, 50 * 0 , ויכול לשמש חומר־מוצא 
להפקת חומצה גפריתנית. שימוש בג׳ שרוף כחומר־ליכוד 
בתעשיית-הבנין כבר היה ידוע בימים קדומים מאד (הפירא- 
מידה של כאופס, ארמוךקנו׳סום בכרתים). היום מייצרים 
כמויות גדולות של ג׳ שרוף לצרכי בניין, עריכת תבניות וכר. 
התפוקה העולמית של ג׳ ב 1950 היתה 20,7 מיליון ט(ן, 
והיצרנים העיקריים היו: אה״ב ( 7.4 מיליון טון), קאגאדד. 
( 3.3 מיליון טון), ספרד ( 2.3 מיליון טון) וצרפת ( 2.1 מיליון 
טון). 

מרבצי־ג , בעלי חשיבות כלכלית מצויים בא״י: סלעי־ג׳ 
בעובי של כמה מטרים, ממוצא אגמי, בסלעים המיוקניים של 
הגליל הדרומי־מזרחי ושל עמק־הירדן הצפוני, שהם מנוצלים 
לצרכי תעשייח־המלט! כמויות עצומות של ג' ממוצא ימי- 
לאגונארי מסוף חטריאס בשכבות בעובי כולל של כס 10 מ ׳ 
במכתש־רימון, שגם בניצולן הוחל בזמן האחרון! כסויות 
ניכרות של ג' בנגב הדרומי בין באר־אורד, ובין יטבתה. 
בהר-סדום מופיעות שכבות־ג׳ בעובי של 20 — 30 מ׳ לאורך 
כל הרמה שעל פסגת־ההר! ג׳ זה הוא השארית שנותרה 
אחרי המסתו של מלח־הבישול של הר־סז־ום, שהכיל מתחי¬ 
לתו כמות קטנה של גבישי-ג׳. רןליש של ג׳ מופיע על פני 
שטחים נרחבים של הנגב. 

צורה אל־מימית של סידן סולפתי הוא המינראל אנהיך 
ריס (ס:!״^!״;),, 0350 , שהוא קשה מן הג׳ וקצת כבד 
ממנו. במרבצים הטבעיים שכבות של אנהידריט מופיעות 
חליפות עם שכבות של ג/ למשל בנגב הדרומי. באנהידריט 
משתמשים במקצת כחומר־דישון ובהפקה של טיח ומלט ושל 
סולפאטים וחומצה גפריתניח. 

י. ב. 

גבע, ג?עה, שם שכיח מאד של ישובים בא׳י מתקופת- 
המקרא ואילך! בצורתו הערבית (ג'בע,־^>) 

נשתמר השם בכמה כפרים ערביים. המקומות החשובים בעלי 
שם זה הם: 

א) גבעת־בנימין, גבעת־שאול, מרכז נחלת שבט- 
בנימיו(יהושע יח, כד! שום׳ יט—כ) ועיר־המלוכה של שאול. 
האתר זוהה על־ידי רובינסון ( 1837 ) כתל אל־פול, הנמצא 
5 ק״מ צפונית מירושלים, בגובה של 840 מ׳. על כביש 
ירושלים־שכם, שהוא מתאים לדרך שמנחלת־יהודה לנחלת- 
אפרים בימי השופטים (שום׳ יט, יא—יג)! האחר נחפר ונחקר 
ע״י ו. פ. אולבו־יט ב 1922/23 ו 1933 . מן המקרא ומיוסף בן 
מתתיהו ומן המימצא הארכאולוגי מתברר, שעל הישוב עברו 
4 שלבים:( 1 ) הסימנים הראשונים של ההתיישבות משתיי¬ 
כים לתקופת התנחלות־השבטים במעבר מתקוסת־הברונזה 
לתקוסת־הברזל. במלחמת השבטים בבנימין בעקבות הפשע 
בפילגש ד,לוי(שם, שם) נחרבה העיר! העדות הארכאולוגית 
מאשרת את שריפת החומה בראשית המאה ה 11 לפסה״ג. 



247 


גבע, גבעה—גבעון 


248 



סחפידות נבער!. 

המיסה התתחגנח — חיטת פזכי־יהורה פז המאה ה 8 ?ססוז־נ! 
המוטה ר.ן 5 יי;ח ~ חיטת הח׳פטזגאים 


( 2 ) במחצית השניה של המאה ה 11 (סוף תקופת השופטים— 
ימי שאול) קמה העיר מחדש. בחפירות נתגלה בה מבצר 
מאותה תקופה, שצורתו מלבן ( 52 35 x מ׳) וחוסתו עשויה 
אבני־גוויל ו 4 מגדלים מרובעים ( 9x13 ם׳ בל אחד) בסינר 
תיה. מסתבר, שמבצר זה נבנה ע״י הפלשתים שהחזיקו חיל- 
מצב בג׳(שמ״א י, הי שם יג, ג)ז יהונתן היכה אותו ושיחרר 
את העיר(שם, פרקים יג, יד), שהיתה מולדת אביו שאול(שם 
יא, ד). אח״ב שימשח עיד־מלוכה לשאול, ומאז נקראה על 
שמו(שם שמי שם טו, לד; שם רב, וי שם כג, יס). חורבנה 
של מלכות־שאול הוריד את ג׳ מגדולתה י אחד מבניה נמנה 
עם גיבורי דוד (שכרב כג, כט). בממלבתייהודה היתה ג׳ 
כמעט נקודת־גבול צפונית, והיא נהרסה, כנראה, במלחמות 
יהודה וישראל בימי רחבעם וירבעם.( 3 ) היא נבנתה בשלי¬ 
שית ובוצרה, כנראה. ע״י אסא מלך יהודה. שהשתרש בחומר 
שלקח ממבצרו של בעשא מלך ישראל בהרמה הסמוכה 
(סל״א סו, כבי דהי״ב טז, ו)י נמצא מגדל-צופים גדול מוקף 
חיל, שהוא שייך, אולי, לביצורים אלה. ג׳ נזכרת בתיאור 
קדמסעו של סנחריב (יש׳ י, כט)י היא נהרסה ע״י הכשדים. 
( 4 ) יוסף בן מתתיהו (מלחמות ה׳, 51 ) מזכיר אותה כישוב 
השוכן 300 ריס (= ג /' 5 ק״ם) צפונית מירושלים י טיטוס 
חנה שם במסעו אל ירושלים, וחייליו הרסו את המקום. 
סימנים של קיום עלוב ניכרים בו עד לימי מרד בר־כוכבא. 

בימי אוזביום כבר נשכח האתר. 

"׳ ? 1 1 

ו. 6 . אולברייט, קובץ החברה העברית לחקירת איי, א׳, 53 , 

תרפיה!, 52 843011 ,. 1 ״ ; 1924 , 4 ) 44301 ,זנ 1 8 1 ז< 1 [* .? 

. 1933 , 6 

ב) גבעת-הפרשים, עיר בגליל התחתון סמוך לעמק־ 
יזרעאל. נוסדה ע״י הורדוס, שהושיב בה פרשים מבין חייליו 
המשוחררים(קדט׳ ט״ו, ח׳, ה , ! מלח׳ ג׳, ג׳, א׳). היא שימשה 
בטיס לשלטון בית־הורדום והרומאים בעמק, ונהנתה מכסה 
זכויות של עיר, כגון הזכות לטביעת מטבעות עיתניות. 
במרד הראשון התחוללו בקירבתה קרבות בין המורדים 
הגליליים בפיקודו של יוסף בן מתתיהו ובין הרומאים (חיי 
יוסף כ״ד). העיר ג׳ התקיימה עד למאה ה 4 לסה״נו ישב 
בה הגמון גוצה. הב החוקרים נוטים לזהות את ג׳ עם ח׳ 


ח׳רתיה שבפתח העמק ליד כביש חשוב. לפי סברה אהרת, 
ג׳ ההלניסטית מתאימה לגבע הנזכרת ברשימת כיבושיו של 
תחותמס 11 ז והמזוהה עם תל עמר שבאותה סביבה. 

ב. סייזלר. ידיעות החברה העברית לחקירת א׳י, י׳א. 35 , 

תש״ה. 

ג) במשנה (כלים י״ז, ה׳) ובתוספתא (ב״ס ר. י׳) נזכרת 
ג ב ע שהיתה מקום של כותים. מזהים אותה עם הכפר הערבי 
ג׳בע, 6 ק״ס צפונית משומרון. 

ד) ג ב ע - ה כ ר ס ל, ישוב יהודי חדש של עולי תורכיה 
וצפון־אפריקה, לרגלי המורד המערבי של הר־הכרמל, בצד 
הכביש חיפה—ת״א. מושב־עובדים של 50 משפחות. נוסד 
ב 1949 ליד הכפר הערבי הנטוש ג׳ ב ע, שבו נמצאים שרידי 
בניינים וקברים עתיקים ושהוא, אולי, גל־ס הנזכרת ע״י 
פליניוס ל הנזכרת ע״י אוזביוס. 

ישוב ללא רקע היסטורי היא קבוצת גבע, בעמק־ 
יזרעאל, מערבית לעידחרוד. נוסדה בשנת 1922 < כ 500 נפש. 
מצטיינת ביפי צורתה הכפרית. 

. 1926 , 47 , 22 18 ? , 11 * .* 

ם. א—י. 

ג^עיל, ע״ע ןימתים, אנטומיה. 

גבעון. עיר־כהנים בנחלת בנימין(יהו׳ יח, כה; שם כא, יז) 
ואחד המרכזים הרחיים הקדמונים בישראל. בתקו¬ 
פת הכיבוש של יהושע היתד. העיר הראשה של ארץ־הגב־ 
עונים בצפון-מערבה של ירושלים ("ג׳ והכפירה ובארות 
וקדית יערים", שם מ, יז). בסמוך היה הקרב הגדול של 
יהושע במלכי־כנען (שם י), שבו קשור הגס של "שמש בג׳ 
דום וירה בעמק אילוף. — ג׳ תופסת מקום־מר. בתולדות 
מלחמותיו של דוד (שמ״ב ב! דהי״א יד)! שם נלחמו אנשי 
יואב שר צבא דוד באנשי אבנר שר צבא איש-בשת. אגב 
אותה מלחמה מזכיר הכתוב פרטים טופוגראפיים שונים 
בסביבות ג׳. — בראשית תקופת-המלוכה היתה בג׳ "הבמה 
הגדולה״(מל״א ג, ד) < שם זבח שלמה ושם חלם את חלומו- 
חזונו הידוע (שם). לפי עדות ס׳ דברי־הימים(דהי״א טז, לס! 
כא, כט 1 דהי״ב א, ג, יג, ועוד) היתה אותה "במה גדולה" 
קשורה במשכן אהל-מיעד, שהיה אף הוא בג׳ בתקופה 
ההיא. — עם שיבת־ציון שבו גם יושבי ג׳, חזרו לעירם 
(נחם׳ ז, כה) והשתתפו בבניין חומות-ירושלים (שם ג, ז). — 
יוסף בן מתתיהו (קדמוניות ז, ו, 3 ח, 7 ! מלחמות ב, 
גוג, 1 ) מזכיר את ג׳ כמקום המרוחק מירושלים 40 או 50 
סטאדיות (כ 9-7 ק״מ). 

בימינו נקרא המקום בשם אל-ג׳יב, והוא כפר ערבי קטן 
על גבי גבעה סגלגלה, כ 6 ק״מ צסונית-סערבית מפרלריה 
הצפוניים של ירושלים. מנקודות מסויימות בצפון־ירושלים 
(כגון ליד "קבר־הסנהדריף) אפשר לראות היטב את ג׳ 
המקום כבר נזכר בשם אל־ג׳יב במאה ה 13 בפי הגאוגדאף 
הערבי יאקות. 

בדרום־מזרח הכפר, במורד הגבעד" נובע מעיין בתחתית 
מנהרה קדומה, שנחצבה כסי הנראה בתקופה הכנענית. 
מזרחה לכפר נמצאת ברבה עתיקה ( 12x17 מ׳), שהיא — 
אולי — "ברכת ג׳" של יואב ואבנר (שמ״ב ב, יג), ואולי 
היא המכונה גם "מים רבים אשר בג׳" (ירט׳ מא, יב). 
בסמוך לג׳יב נמצאו עתיקות מתקופת כנען וישראל. יש 
סוברים, כי ,הבמה הגדולה* היתח בראש ההר הסמוך 



249 


גבעון—גברו 


250 


( 895 מ׳)" במקום נבי־שמואל של ימינו. שטחי המורדות 
המזרחיים של הרי־בנימין —מג׳ לערבות־הירדן — נקראו 
בתקופת המלוכה בשם מדבר ג׳ (שמ״ב ב, בד). 
וע״ע גבעונים. 

ב. מייזלר, תולדות א ״י, 225-224 , תרצ״ח־ ר. עפיקן, א״י, 

א׳, 136 (תערה 12 ), חשי״אז . 12 * 1 . 12 , 8 8 ן ■/,״״״;!.ם . 0 
, 4 , 35 ) 84501 ״ 1 *. ; 1924 , 1055 . 4 4450 % , 11 {!}.זנ 11 * .ק ./יו 
, 178 , 58 ת 8 / ,. 0 ! ; 1931-2 , 41555 , 22 5 /י 1 0£ / ,. 10 ; 1929 
.€ . 0 ; 1928 , 17855 , 8 805 [ ־, 1939 

, 143-147 , 1 £/ 4 /* , 111 * ¥61 . 5 ; 1947 , 55 0 4 , 668 /ג> 81 -ו/ 6 -/ 76 

. 1947 

י. א. 

;?עז;ים י(ח';ים. הג׳ הם שבט חף סעמי-בבען, שישב 
בתקופת כיבוש יהושע בגבעון, הכפירה, באחת 
וקרית-יערים (יהר ט, יז). כדי להימלט מסכנת ההחרפה 
שנשקפה להם, הערימו על ישראל, הסתירו את שייכותם 
ליושבי־כנען והופיעו כזרים שוחריישלום: ,וילכו אל-יהושע 
אל־המחנה הגלגל ויאמרו אליו ואל-איש ישראל: מארץ רחו¬ 
קה באנו ועתה ברתרלנו ברית"(שם,ו).נשיאי־העדהנתפתו 
ונשבעו להם להחיותם. משנתגלתה ערמתם לא הוסרה הקד 
בועה, אך נגזר עליהם להיות "חוטבי עצים ושואבי מים 
לעדה ולמזבח ה׳"(שם, בז). אחדי הכיבוש הוסיפו הג׳ לשבח 
בעדיהם (שם י), אע״פ שהללו נחשבו לנחלת שבט־בנימין 
ובהם ישבו 1 ם משפחות מבני־בגימין (שם יח, כה! שמ״ב 
ד, ב-ג! דהי״א ח, כט). 

מחיצה חברתית בין ישראל ובין הג׳ היושבים בקרבם 
התקיימה במשך דורות רבים. בראשית ימי-המלוכה הורע 
מצבם. שאול רדף את הג , (שמ״ב בא), אשר "לא מבני 
ישראל דימה כי אם מיתר האמורי", והרג בהם "בקנאותו 
לבני-ישראל ויהודה", וכנראה נאלצו הג׳ לברות מ״כל בבול 
ישראל" (שם, שם, ה). יש רואים במעשה שאול פעולה 
מדינית, שבאה לבצר את ממלכתו ולהבטיח את הקשר בין 
השבטים ע״י חיסול מושבותיהם של הג/ שהפרידו בין 
יהודה לבנימין. המקרא (שם) — ובעקבותיו גם המסורת 
התלמודית (יבמ׳ ע״ט, ב׳) — ראו בכך הפרת הברית והש¬ 
בועה, שכעונש עליה בא הרעב שהיה בימי דוד שלוש 
שנים. לשם סיוסם של שריח הג' הסגיר דוד בידם — לסי 
דרישתם — שבעה אנשים מבני־שאול, והג׳ המיתו אותם 
(שפ״א בא, א—יא). 

מעין מה שנגזר על הג׳, שיהיו משרתים לעבודת־הקר* 
בנות באוהל-מועד ואת״כ בבית־המקדש, שומעים אנו גם 
על הנתינים ("שנתן דוד והשרים לעבודת־הלויים", עז׳ ח, 
כ), שנמנו בין יושבי־א״י בתקופת בית ראשון (דבהי״א, 
ט, ב). הם גלו עם יהודה לבבל, ומהם ישבו שם בכספיא 
(עד ח, יז), ומהם עלו ליהודה בראשית שיבת-ציון עם 
עליית-זרובבל (שם ב, מג—נח) ועם עליית־עזרא (שם ז, 
ז! ח, כ), והם נמנים יחד עם "בני עבדי שלמה" (שם ב, 
נח! נחמ׳ יא, ג). מהם ישבו בירושלים והיה להם שם מדור 
מיוחד — "בית זע׳" (נחם׳ ג, כו, לא* יא, כא), ומהם ישבו 
בשאר ערי־יהודה (שם יא, ג). זע׳ נמנו עם ישראל בהת¬ 
חייבות על האמנה ועל ההיבדלות מן הגויים (שם י, כו¬ 
לא). בתור משרתי־המקדש, שוחררו ע״י השלטונות הסח 
סיים מתשלום־מסים, במו הכהנים והלוויים (עז׳ ז, כד). 

הג׳ נזכרו גם במשנה בין "עשרה יוחסין" ש״עלו מבבל" 

(מ׳ קיד׳,ד׳,א׳} ובין אלה שאסורים "לבוא בקהל"(=להגשא 


לישראל) "ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות" 
(פ׳ יבם׳, ח׳, ג׳), וסותרים הם להינשא רק בינם לבין עצמם, 
או לגרים■ לעבדים משוחררים, לממזרים ולספק־ממזרים (מ , 
קיד , שם), אם כי חג׳ נחשבים למיוחסים יותר מאשר גרים 
(מ׳ הוד/ ג/ ח׳). 

וע׳ זוהו בתלמוד כצאצאי הג׳(יב׳ ע״ח, ע״ב! ע״ט, ע״ב! 
ירר קיד׳, ד/ א׳, ס״ה, זד-ב׳); ואפשר למצוא גם במקרא 
זכר לזיהוי זה (דבחי״א ט, ב—לה). השם "ג׳" מוסבר ע״ם 
הכתוב(יהו׳ ט, כז) על הג׳: "ויתנם יהושע" וכו׳(ירר,שם! 
רש״י, כת׳ כ״ט, ע״א, ד״ה נתינה). לסי מסורות תלמודיות, 
עדיין היו זע׳ מצויים כחטיבה מיוחדת גם בתקופת התנאים 
(יבם׳ ע״ט, ע״ב; ירר קיד/ שם), ושרידים מהם נתערבו בין 
יהודי-בבל שבתקופת האמוראים(קיד׳ע/ב׳).שאלת החיתון 
אתם ומידת האיסור שבו העסיקה את חכמי התלמוד ואת 
הפוסקים (יבם׳ ע״ו, ע״א > דסב״ם, הל' איסורי ביאה, י״ב, 
כ״ב—כ״ג), אולם אין זה אלא דיון עיוני. למרות ההשערות 
שהועלו בעניין זד" אין לגו ידיעה בדודה על מקומם של 
זע׳ במציאות החברתית של ימי הבית השני. 

.׳( 0£ '. 466860 > 81.661 ) 8 ״ז 1 ) 111 * 5 11 ,*״/״/ 196/8 786 .! 

1894 , 104-122 

י. א,— צ. ק. 

^:ר, ע־ע ;־אבר. 

{׳?ואן* ב׳בו*ז ס׳ליל -( 1883 , 

בשרי [לבנון] — 1931 , ניו־יורק), סופר, משורר 
וצייר ערבי! מארוני. היגר ב 5 ? 18 עם משפחתו לאה״ב מתוד 
לחץ דתי, כלכלי ומחני. הזר לבירות ללימודים של 4 שנים, 
התגורר מ 1503 ואילו באה״ב, תחילה בבוסטון ואח״כ כביו־ 
יורק בהפסקה של 4 שנים ( 1908 — 1912 ), שבהן למד ציור 
בפאריס אצל רודן (ע״ע), אשר העריך את כשרונו! כמה 
מתמונותיו זכו לפרסים. ג׳ חיה בעל נטיה חזקה לסימבר 
ליות, המתגלה בכל יצירותיו הספרותיות והאמבותיות כאתוס 
הוא היה הסופר הערבי הראשון בתקופה החדשה, אשר חיבר 
סיפורים קצרים! ובן חיבר נובלה("אלאג׳נחה אלמתכ 0 רה״= 
הכנפיים השבורות, 1911 ), שבה הציב מצבה לאהבת־נעוריו. 
בכל הסיפורים האלה הוא מותח ביקורת חריפה, דרך 
השתפכות נפשית־לירית, על אנשי־הדת בכלל, ועל הכמורה 
הנוצרית בפרט, וכן על סדרי-החברה וחוקי בני־האדכס 
בשיר גדול (״אלמואכב״ = התהלוכות, 1918 ), הוא מביע 
בוז לחיי־העיר ומבכר עליהם את חיי־הכפר. כתב גם 
אנגלית, בין השאר — ספרים המתארים את חייו ומעשיו 
של ישו! מהם שתורגמו לערבית וגם למספר שפות מער¬ 
ביות ומזרחיות. — שפתו הערבית חסשית מכבלי המסורת 
ואיננה נקיה משגיאות• סיגנונו מצטיין בקסם מיוחד ובציו־ 
ריות מופשטת. 

. 457-71 , 111 .' 0415 

53 ךךין (זתו^זגג!^), ע״ע טגימשיל. 

;ברו (ס־ולאלג^), קבוצת סלעים פלוטוניים בסיסיים, מור¬ 
כבים בעיקר פלגיוקלז בסיסי (ע״ע פצלת־שדה) 

ואחד או אחדים מן המינראלים הצבעוניים: אוגיט, היפר- 
סתן, הויךנבלנדה. אוליוין! הם גבישיים בכל חלקי-מבניהם 
ועפ״ר בעלי גרגר גס! צבעם ברוב המקרים שחור עד 
אפור־בהה. הג׳ במובן המצומצם הוא הסלע העשוי פלאגיו־ 



251 


גברו—נגריאלי 


252 


קלאז ואוגיט, לפעמים בצירוף אוליוזין. גברואידיס הם: 
נוריט — פלאגיוקלאז והיפרסתן ז טרוקטולים — פלאגיו־ 
קלאז ואוליווין ! אליוליט — אנאורתיט (פלאגיו׳קלאז סידני) 
רארלירויך * אסכסיט — ג׳ אלקאליני, עם כמדות קטנות 
של גפלין או של אורתוקלז(ע״ע)! תרליט— אסכסיט בסיסי׳ 
דל בפלאגיוקלאז, עשיר במינראלים כהים ! אנאורתוזיט — 
בעיקר פלאגיוקלאז בסיסי. 

מבחינה כימית סלעי־הג׳ הם סלעים בסיסיים המתאימים 
לבזלות (ע״ע) בין אבני־הסרץ. הם מכילים בדרד־כלל לא 
יותר מ 50% סיליקה, כ 18% — 15 אלומינה, ועשירים בסיד׳ 
מאגנזיה ותחמוצת־ברזל. יוצא מכלל זה האנאורתודט, שהוא 
מעוט־ברזל ומכיל קרוב ל 30% אלומינה. 

הג׳ והסלעים הקרובים לו מצויים במאסיווים הגבישיים 
של ארצות רבות. במקומות שונים הם מופיעים באינסרחיות 
גדולות, כגון הג ׳ של דיולות ( 011111111 ) שבאה״ב, שנפחו 
נאמד ברבע מיליון קמ״ע 1 גדולה ממנה האינטרוזיה הבורי־ 
טית בבושפלד של טראנסוואל. לסלעי־ג , קשורים לפעמים 
סרבצים מתכתיים חשובים׳ כגון מרבצי הברזל והטימאן 
של רוטיווארה שבשוודיה או הניקל הגפריתי של מדברי 
(ץזנ 1 נ 11 > 811 ) שבקאנאדה. 

בא״י סלעי-ג׳ הם נדירים: חדירות גאברואידיות מופי¬ 
עות בנחל-חמנע שבאיזור־אילת ובמכתש־רימון. 

סלעי־ג׳ משמשים כאבני־בניין או כחצץ של כבישים. 

י. ב 

גבריאל, מלאך. ג׳ נזכר בס' דניאל (ח׳ טז * ט, כא—כב) 
כמפרש ומסביר לדניאל את פשר חזיונותיו. בס׳ 

חנוד א׳ (ט, א! כד, ו) מופיע ג׳ יחד עם מיכאל, אוריאל׳ 
רפאל ופנואל כאחד השרים העליונים, העתידים להיפרע 
באחרית־הימים מהמלאך המשחית עזזאל וצבאו, אך לא נודע 
לו שם תפקיד מיוחד. בס׳ הבור ב׳ נחשב ג׳ ל״&ר המלאכים" 
(ב׳, ד), לעומת מיכאל הנחשב ל״שר ה׳ צבאות" (ב/ י״ז). 
בספרות התלמודית והמדרשית מופיע ג׳ בדרו־כלל כבךזוגו 
של מיכאל 1 שניהם משמשים כשרים של עם־ישראל—בניגוד 
לשרי אומות־העולם! מיכאל וג׳ מלמדים זכות על ישראל 
(שמ״ר י״ה). לעומת מיכאל, המופיע בדמות מים ושלג, מופיע 
ג׳ כאש לוהטת(יומא כ״א, ב׳ ז שהש״ר ג׳)< אולם יש ונתחלפו 
צורות הופעתם (כגון בתרגום איוב כה, ב). ג׳ היה נחשב 
ל״מלאך קשה" (איכ״ר, ב/ ג׳), והוא מופיע לעיתים קרו¬ 
בות כשר-הפורענוח, שעליו מטיל האל ליסר את הרשעים: 
ג׳ משמיד את סדום (ב״ר, נ״א, ב׳) ומכה במחנה סנחריב 
(סנה׳ צ״ה, ב׳) ז אך הוא מופיע גם כמושיע: למשל, כשר־ 
האש הוא מציל את אברהם אבינו ואת חנניה, מישאל 
ועזריה מכבשן־האש (פסח׳ קי״ח, ב , * שמ״ר י״ח, ה׳). ג׳ 
נחשב גם למלאך המבשיל את הפירות (סנה/ שם). 

נראה, שבעקבות מאמרים שונים בתלמוד ובמדרשים, 
הרומזים על ג׳ כמלאך קשה וכשר-הפורענות, בעשה ג׳ 
בקבלה לשר ה״גבורה" או ה״דיך, הניצב משמאלו של 
מיכאל, שהוא שר ה.גדולה" או ה״חסד" (וע״ע מלאכים). 

ראובן מרגליות, מלאפי עליון, תש״ח, כא—סד. 

בברית החדשה (לוקאס א׳, י״א, כ״ו) מבשר ג׳ להוריו 
של יוחנן המטביל ולאמו של ישו את הולדת בניהם. האמנות 
הנוצרית של יה״ב ושל הרנסאנס הירבתה להעלות את 
דמותו של ג׳ בציוריה• 


ג' ב א י ס ל א ם לפי הקוראן משמש ג' (־^׳.. 0 כמביא 
דבר-אללה אל מוחמר! בסודות הקדומות הוא נקרא 
"השליח", .השליח האציל", "רהדהקודש", במאוחדות יותר 
הוא נזכר גם בשמו. המסורת האיסלאמית הקדומה מתארח 
בפרוטרוט את הופעתו של ג׳ לנביא, וייתכן שבה נשתמרו 
סיפורים שסיפר מוחמד עצמו, שהכיר, כנראה, בצורה 
מסורסת את תיאורי הבשורה אל מרים אם ישו. — הספרות 
האיסלאמית מלאה סיפורים על מקרים של הצלת נביאים 
מצרה על ידי ג׳. הוא מנחם את אדם אחרי גירושו מגדעדן 
ומלמד אותו כפה עבודות-יסוד לפיתוח התרבות האנושית* 
הוא מדריך את נח בבניין התבה, מציל את אברהם מכבשן- 
האש, עוזר למשה בריבו עם חרטומי־מצרים, מלמד את דוד 
המלך לעשות שריוני-שרשרות ומוסר לו עשר חידות, 
ששלמה פותדן אחרי כן ; הוא מבשר לזכריה את לידתו של 
יוחנן המטביל, כמסופר באננגליון. — גם בלחשים ובמעשי- 
כשפים מופיע שפו של ג' הרבה. 

3 ?ר'אל א״ 5 ל[, ח 1 ?ןה ?)(־;ה — !ס״לבס 1050 
031411 ך — ( 1870 — 1905 ), משורר ספרדי. שירתו 
של ג׳ קשורה לנוף ולאוכלוסייה של מחוזו(קאסרס שבאסטר־ 
מאדורה), ואין למצוא בה תסיסה רחבה של העולם ושל 
האמבות. יצירתו, בשירים ובסיפורים, הן בקאסטיליאנית 
והן בביב של מחוזו, מבטאה את המסורת של בית־אביו, 
את ההווי של הרועים, את העבודה ואח יגון־החיים בשל 
העוני והעוול ז יחד עם זה מורגשת בהם אופטימיות תמימה. 
משיריו נודף ריח השדה והעדר! חרוזיו פשוטים ומציאו¬ 
תיים, אך גם קצת רטוריים, ורחוקים מתפיסת השירה 
המודרנית. 

בחייו של ג׳ היו כתביו חביבים מאד על הקוראים, ורבים 
מהם הוכתרו בפרסים, אולם היום אבד הרבה מכוח האקטו¬ 
אליות שבהם, אעס״י שהשירים עדיין שגורים בפי העם. 

- 10 * 4 ,* 00116 .א ; 1941 , 85 ! 13 ק< 7 > €0 017735 ,.ס ץ . 6 . 1 \ .[ 

,• 9 > ׳צ . 6 - 4 ג ./ , 008 ־ 1431 1112 ,ו*א ; 1923 ,* 1110-3718 3007x1 ! 

0 * 07 <} ,. 0 /• .€ ,גזץס? 15031 .? ; 1923 , 0/7735 181 ץ 1/148 58 

. 1936 , 1118 * €35 43 

גבךיאל, ן'ק*אנז ; — 161 זנ 031 — ( 1710 — 
1782 ), גדול הארדיכלים הצרפתיים בתקופת לואי 
1 מ. — נציג מובהק של הסיגנון הנאוקלאסיציסטי. 

יצירותיו הראשונות — הארמון בקורפין ובית-הספר 
הצבאי בפאריס — עדיין טבועות בגינוני הבארוק הצרפתי 
המפואר והמתהדר. אולם ביתני־הכניסה לחצר בית־הספר 
כבר משקפים את הטעם העדין של הסימון החדש, שהחל 
לשלוט באדריכלות הצרפתית במחצית השניה של המאה 
ה 18 . הבניינים הפונים אל כיכר־קונקורד בפאריס (היום 
מיניסטריון־הצי) מצטיינים בקלות ובחופש שבתסיסתם 
הקומפוזיציונית, על אף אסיים המונומנטאלי מעיקרו. פאר 
יצירותיו של ג׳ הוא פטי מריאנון(מ 0 מ 2 ת 7 111 ־?), שנבנה 
בשביל הגב׳ דיבארי לפי פקודת לואי /מ. ההארמוניה המוש¬ 
למת של הפרופורציות, הקווים המעודנים וההעדר של קי¬ 
שוט עיטורי — משווים לארמון זה חן מיוחד במינו של 
נווה־שאנן. 

גבריאל , ( 611 וזנ 031 ), משפחת מוסיקאים איטלקיים! מפניה: 

( 1 ) אנךראה ג' — .ס 3 ש־ 11 >ךנ. 4 , —( 51510 ?], 

ויניציאה — 1586 , שם). שימש החל מ 1566 כאורגאניסטן 
בכנסיית סאן מארקו. בשל אמנותו בסימון הקונטרא־ 



253 


;!ריאלי—גג 


254 


פונקטי יצאו לו מוניטין לא באיטליה בלבד׳ אלא אן* ברחבי 
גרמניה עד לארצות־השפלה! העמיד תלמידים הרבה, מדם 
מוסיקאים חשובים. ג׳ חיבר מושטות, סאדריגאלים ויצירות 
לעוגב. היפה שביצירותיו הוא קובץ סזסורי־תד׳ילים, מעוב¬ 
דים לביצוע בכלים שונים, ואף במקהלה בת 6 קולות. 

( 2 ) ג׳ובני ג׳ - . 0 ״ 0107301 — ( 1557 , ויניציאה - 
1612 , שם), בן־אחיו ותלמידו של ( 1 ), שימש אורגאניססן 
בכנסיית סאן מארקו החל מ 1585 . זכה לפירסום רב בכל 
העולם התרבותי, והיו לו תלמידים ידועי־שם, ביניהם 
הינריך שיץ (ע״ע). ג׳ גילה כשרונות רבים בסיגנון הקוג־ 
טראפונקטי, ובנטייתו לחבר יצירות תזמרתיות עלה על 
דודו! אופן כתיבתו לפעמים נועז וקשה לביצוע קולי. 
יצירתו '׳:> 13 ת 110 קמ 1 ׳ 55 0 פז 0 ג 5 " (סימפוניות הקודש, 1597 ) 
כוללת מוסטות מרובות־קולות (עד ל 16 ! במהדורה של 
1615 מצוי אף השימוש ב 19 קולות). 

נוןת 1 ן( 123 ז:>נ 11 ״£), פוג של ציפרי־שיר ממשפחת הפרושיים 
(ע״ע). מיניו, שגדלם — מבחינת המשקל — בין 
15 ל 60 ג , , נפוצים באירופה, אסיה ואפריקה. הסימן האפייני 
ביותר של הג׳ הוא המקור: הוא עבה, ישר, חד, ובשפתו*־ 
תיו הכפופות של המקור העליון, קרוב לבסיסו — זווית" 
שלה מתאימה בליטה במקור התחתון! בחך, ליד הכיפוף, 
גבשושית בולטת. הצבעים שונים לפי המינים, בנקבות 
ובצעירים עפ״ר גונים שונים של ״צבע־אדמה״ — ז. א. חום־ 
אסור — עם פיספוס כהה ארכי, ולפעמים גם הזכרים מפוספ¬ 
סים במקצת. יש גם סיבים ססגוניים, שבהם בולטים בזכרים 
צבעים זהובים וירקרקים. — הג" הם ציפרים של הנוף 
הגלד או של חרשים דלילים. הם מחפשים אח מזונם — 
זרעים וחרקים — על פני האדמה בלבד, שעליה הם לפעמים 
אף ישנים, והם יושבים על ענפים רק כדי לשיר, לנוח, 
ועפ״ר גם לישון. בתחילת עוגת־הדגירה תוחמים הזכרים 



הנבתון העפרוני 


תחומי-דגירה ומרבים לשיר! השירה פשוטה — פותחת 
בשורה של טונים שווים ומסיימת בסילסול. הנקבה בונה 
את הקן לבדה מעשבים יבשים, עפ״ר על פני האדמה, ורק 
מינים בודדים, כגון הג׳ שחור־הראש, בונים את קניהם 
בשיחים. לביצים של רוב המינים ציור אפייני של שירטו־ 
טים. הנקבה דוגרת לבדה, ורק בהאכלת הגוזלים משתתף 
הזכר, כששניהם מביאים חרקים במקורם לגוזלים. 

בא״י דוגרים 4 מינים של ג׳, ועוד 4 מזדמנים כאן 
כעוברי-אורח. הג׳ העפרוני ( 3 -ו 1 >ת 0313 .£), קבוע בארץ, 
בעל צבע־אדמה בלי דו-פרצופיות מינית, מצוי בשדות, 
שירתו דומה לזירזור של מכונה. — הג׳ שתור־הראש 
( 11313 ^ 6131100 !״ .£), קיצי, חי בחרשים דלילים, הזכר בעל 


חזה זהוב, גב חום־קינמון וכיפה שחורה, שירתו נאה מזו 
של שאר הג״! בונה את קנו בשיחים עד לגובה של 11/2 מ׳; 
הביצים לא משורטטות, אלא מנוקדות. ג׳ זה הוא היחידי 
בין ציפרי-א״י, שנודד בחורף להודו ולא לאפריקה, — הג׳ 
אדום־המקור ( 036513 .£), קיצי, חי בהרים בגריגה או 
בחורש טבעי דליל מאד. 

ה. ם. 

5 (! בבנאות — חלק של בניין, המשמש לו כיסוי. תפקידו 
להגן על הבניין מפני השפעות חיצוניות הבאות 
מלמעלה, בעיקר מפני גורמים אקלימיים — גשם, שלג, ברד, 
קריגת־חום. לפעמים מתווספת לג׳ גם פונקציה בטחונית — 
הגנה מפני אבנים, רסיסי-פגזים וכו׳. במקרים מועטים יש 
להתחשב בבניית הג׳ גם בגורמים השופעים מפנים־הבניין 
החוצה: למשל, הג" מעל לבימה של תיאטרון או מעל למח־ 
סני־חחמושת צריכים להיות מבנים קלים, הנהרסים בנקל 
במקרה של שריפה או התפוצצות, כדי לחת מוצא לאש, 
לעשן ולהדף־האויר כלפי מעלה. 

המבנה והצורה של הג׳ מותנים בעיקר בחמרי• 
הבניין, אופי־האקלים והרמה הטכנית של הארץ, שלושה 
סוגי-ג" עיקריים הם: א) ג' שטוח—בעיקר בארצות ללא 
שלג או מעוטות שלג! ב) ג' משופע! ג) ג׳ מקומר — 
מורכב מחלקי גליל, כדור, חרוט או כל גוף סיבובי אחר. 
בחירת צורת הג׳ מושפעת לפעמים מגורמים אסתטיים 
(למשל: בבנייני־דת או במגדלים) או מגורמים שימושיים 
מיוחדים (למשל: צרכי אקוסטיקה טובה באולמי הרצאות 
או קונצרטים או צרכי מאור טוב בחדרי לימוד או תערוכות). 

אחדישראל נמצאת בגבול השפעתן של ארצות שונות, 
שהשתמשו בבנייניה ן מימי־קדם בשלוש הצורות של ג" 
באקלים המדברי של מצרים פותחו ג" שמוחים מגזעי־דקלים 
או מלותות-אבן גדולים! בהרי־הלבנון — ג״־עץ משופעים, 
המסוגלים לעמוד גם בפני שלגים! בחורן המחוסרת עץ — 
קמרונות וכיפות מאבן בטכניקה משוכללת. 

א. ג* שטוחים. המצרים והבבלים השתמשו בגזעי- 
דקלים מרוחים בבת של נהר, האשורים והצורים — בגזעי- 
ארזים ושכבות אדמה חרסית. הג" של בניינים מפוארים הור¬ 
כבו במצרים ובהודו מלוחות אבן גדולים. המצרים המציאו 
גם שיטת ג׳ מודרג, אשר בו החלק המרכזי היה מוגבה 
מעל לחלקים הצדדיים, וברווח שביניהם נכנם אור למרכז- 
האולם. הצורה הזאת, הידועה בשם היווני "בסיליקה", נוצלה 
גם בבניין מקדש־שלמד" בבניינים ציבוריים רבים ביוון 
ורומא וברוב הכנסיות הנוצריות. 

תקופה חדשה בפיתוח ג" שטוחים התחילה, כשהחליפו 
את קורות־העץ בקורות־ברזל או בקורות של בטו׳ן מזויין, 
שביניהן או עליהן נוצקו לוחות-בטון או לוחות של בטון 
מזויין. עם שיכלול שיטות־החישוב של המבנים פותחו ג", 
אשר בהם הפכו הקורות והלוחות האלה ליחידה קונסטרוק- 
מיודת אחידה, או גגות־צלעות עם גושים חלולים בין הצל¬ 
עות ושכבה עליונה דקה של בטון מזויין! הגושים החלו¬ 
לים ממלאים במקדה זה גם תפקיד קוגסמרוקטיווי וגם 
תפקיד של בידוד נגד חום או קור. היום הולך ונפוץ 
השימוש בקורות או צלעות טרומיות ובגושים או לוחות 
טרומיים, המותאמות מלכתחילה להעברת צינורות של 







267 


גמדים עבריים 


268 


2 . גדוד ל״ח שיקף בהרכבו ובבעיותיו את גולת היהודים 
יוצאי רוסיה שבלובדץ. ההסתדרות הציונית העולמית 
היתה מפולגת בץ ה״פאסיוויסטים", שדרשו מעץ "שנת־ 
חורף" לעת המלחמה, ובץ "האקטיוויסטים", שתבעו פעילות 
לצידה של האגטאנטה! לאחרונים השתייך דאבוטיבסקי, 
שמאז אכזבתו באלכסנדריה לא נואש מרעיון הגדוד הלוחם. 
הוא ראה בו בעיקר אח הערך המדיני: מטרתו היתה, שבשעת 
דיוני ועידת־השלום יימצא בחיל־המצב של א״י גם גדוד 
יהודי בעל עצמה הגונה, שישמש הוכחה טובה ביותר למען 
מדינת־יהודים. גון מדיגי־דיפלומאטי־תעמולתי זה שלגדוד 
נשאר עיקר בעיני מייסדו. אך בעיתון ביידיש שייסד ז׳אבו־ 
טינסקי יחד עם מ. גרוסמן לתעמולה בעדו("די טריבונע"}, 
וכן בכרוזים ובאסיפות, הועלו גם נימוקים רגשיים של חידוש 
נעורי האומה וכוחה, וגם טעמים של סכנה לבטחון היהודים 
בארצות־מקלטם, אם לא יתנדבו למלחמותיהן. 

ב 1915 — 1917 ניהל ז׳אבוטינסקי תעמולה נמרצת ועקש¬ 
נית למען רעיונו. תומכיו היו מועטים ושונאיו רבים וקשים, 
גם ברחוב היהודי וגם בין השלטונות הבריטיים. בתעמולה 
זו הצליח לרכוש כ 200 איש המוכנים להתנדבות. בינתיים 
גברה הרוגזה בבריטניה על "הזרים", האוכלים במדינה 
ואינם עושים להגנתה. באוירה שמיעוטה שיכנוע לאומי 
ורובה פחד עממי, ומתוך שיקולים של השלטונות הבריטיים 
לגייס את "הזרים" ללא בפיה יתרה, הוקם הגדוד, ופטרסון 
קיבל את הפקודה להתחיל באירגונו. ב 25.8.1917 נתפרסמה 
ההודעה הרשמית על הקמת הגדוד, אחרי שקדמה לה הודעה 
על גיוס־חובה של אזרחי-רוסיה שבאנגליה. תחילה הובטח 
אופי יהודי מובהק לגדוד ולסמליו. פעילותם של המתבוללים 
מאחורי הקלעים הצליחה לשים לאל השגים אלה, תעדוד 
הוקם כ״באטאליון ל״ח של קלעי־המלך". אחרי שקיבל אימוני 
חיל־רגלים, עבר הגדוד בסך ברחובותיה היהודיים של לונדון 
ב 2.2.1918 . למחרת יצא למצרים, ושם המשיך באימוניו עד 
שנשלח לא״י. ב 9.6.1918 הגיע הגדוד, שמנה אז 800 איש, 
לחזית וצורף ליחידות שלחמו ליד ירושלים. ב 30 ביוני נמסד 
לו קטע בחזית־שכם, שהשתרע מג׳ילג׳יליה עד אבועיין! 
אח״כ הועבר לעמק־הירדן. הגדוד החזיק שם מעמד למעלה 
משבעה שבועות מתוך משמעת וגבורה למרות יסודי החום 
והסבל מהקרחת. אל הגדוד סופחו אח״כ עוד שתי פלוגות 
מגדוד ל״ט של "האמריקנים" בפיקודו של הקולונל אליעזר 
מרגולין (ע״ע). הגדוד השתתף בכיבוש עבה״י המזרחי, 
בלכדו ב 22 בספטמבר 1918 את מעברת אום־א(ל)־שארט ז 



פלוגותיו של מרגולין כבשו את אס־סאלט. סאנשי הגדוד 
נפלו בקרבות או מתו מפצעיהם או ממחלות 26 אנשים ז 13 
קיבלו אותות־הצטיינית, 8 נזכרו בפקודות. לגדוד העייף 
נמסרה אח״כ השמירה על מחנות־השבויים. מכאן ואילך 
גרמו סדרי־השירות למיזוג כל היחידות היהודיות שבא״י 
מבחינת הרכבן האישי וחייהן. אנשי הגדוד חזרו ברובם 
בהקדם לאנגליה. 

גדוד זה היה היחידי שהשתתף בשלמותו בקרבות ונבחן 
במבחן של סבל ועמידה בתנאים קשים ביותר. תחילתו בלונ¬ 
דון באונם, אך סוסו בחזית ברצון של מילוי חובה חיילית 
ויהודית, אם לא מתוך התלהבות ציונית. אנשיו היו חיילים 
בריטיים בעלי לב יהודי. פטרסון מספד על הצעה רשמית, 
שהוצעה לחיילי־הגדוד ערב צאתם לחזית — לעבור ליחידות 
של שירותים המשוחררים מקו־האש. הסברתו על הכבוד 
הצבאי והיהודי שבידם הועילה, ורק שניים מכל הגדוד 
קיבלו הצעה זו. 

3 . המתנדבים ם אה ״ב. עוד ב 1915 נדברו ז׳אבוטינסקי 
ופ. רוטנברג(ע״ע) לחלק ביניהם את העבודה למען הגדודים 
רוטנבדג יצא לאה״ב, ושם נפגש עם ד. בן־גוריוו (ע״ע) וי. 
בן־צבי (ע״ע) שגורשו מא״י, וכל אחד מחם לפי דרכו הכין 
את הלבבות להתנדבות לא״י. עם כניסתן של אה״ב למלחמה 
במארס 1917 נשאה ההכנה את פריה: החלה תנועת התנדבות 
עממית ונלהבת. לפי הערכתו של י. בן־צבי התנדבו בסך- 
הכל באה״ב 6,500 איש, ומהם הגיעו לאנגליה עד אמצע 
הקיץ 1918 כ 4,000 . התנועה פשטה גם לקאנאדה ולארגנטינה, 
וגם מחן באו מתנדבים. הם אומנו מתחילה בקאנאדה ואח״כ 
באנגליה, ומהם הוקם באטאליון ל״ט של קלעי־המלך, ששתיים 
מפלוגותיו הספיקו להשתתף במערכת עמק־הירדן. גדוד 
אה״ב הצטיין בהתלהבותו הציונית. אולם סדרי הצבא הבריטי 
הכבידו על אנשיו, וב 1919 — 1920 עתידים היו להתגלות 
בעיקר ביחידות של יוצאי־אה״ב הסיכסוכים והמרידות. 

4 . גדוד מתנדבי־א״י. מ 1915 עד 1917 נמצא הישוב 
בארץ במועקה קשה של רעב ורדיפות. הערגה למעשה הגואל 
נתגלתה בהתנדבות של כ 100 צעירים לשרת בקצינים בצבא 
התורכי ובמעשה "נילי" (ע״ע). האנגלים נתקבלו כגואלים 
בשלהי 1917 . אך הישוב היה עייף, ורבים מבניו רחקו ממנו. 
הקריאה להתנדבות צבאית יצאה לראשונה מהמפקד האנגלי 
ביפו—ת״א, הגנראל היל ( 11111 ). קריאתו מצאה הד בקרב 
הפועלים (בעיקר בין אנשי "אחדות-העבודה"), בין חניכי 
הגימנסיה העברית בת״א, ובין בודדים מחוגי האיכרים, 
ובראשם מ. סמילנסקי (ע״ע). אחרי ועידה ראשונה ביפו, 
ב 16.2.1918 — 15 , שבה ניסחו המתנדבים את שאיפותיהם 
ובחרו ועד, התקיים בכ״ד ניסן תרע״ח ברחובות כינוס- 
מתנדבים של כאלף איש, ובו נאם דאבוטינסקי. הקשיים 
בדרך הגיוס היו גדולים: מצד האנגלים היו היסוסים רבים, 
ובישוב היו חוגים בעלי־השפעה שהתנגדו לו: הן בשם 
"השמירה על הקיים" בארץ, המצווה להימנע מיציאה 
לשורות-המלחמה, והן בשם השמירה על הנכס הלאומי של 
.,צבא־העבודה" של הפועלים, שנתחשל מתוך יסורים ולבטים 
כה קשים. שיקולים פאציפיסטיים והרגשות מימי "הציונות 
המעשית" התנגשו עם התלהבות מלחמתית, הרגשות של גבו¬ 
רה ושל קוממיות לאומית ושאיפות של "הציונות המדינית". 

אף בגדוד־א״י לא התפתחו הדברים כסי שראו אותם 
היוזמים. הם החליטו כוועידתם הראשונה על הקף גדול, 



269 


גדודים עבריים — נדו-ל 


270 



קבוצת טחנדבים פא'י נ 1818 . 

אנ׳*י הי׳ 6 ונ הי׳*! (הקבוצה, כנראה, ירוש 5 טיח) בני ערות־המזרח ויוצאי־אירופח 


סוגי-נשק שונים, ואימון בארץ. למעשה 
נשלהו המתנדבים מצרימה, דחידתם היתה 
באטאליון אהד של חיל־הרגלים. לגדוד 
התגייסו 700 מתנדבים מיפו, מהמושבות 
ומירושלים. כששוחרר הגליל גוייסו בו 
עוד 150 איש. אליהם צורפו 108 מהשבויים 
היהודיים מהצבא התורכי, ועוד מועטים 
משכונות־העוני של אלכסנדריה. בסן־־הכל 
מנה הגדוד הארץ־ישראלי 1,100 איש. 

תחילה שררה בגדוד־א״י אוירה של 
רוממות־רוח לאומית. אד השהיה במדבר 
ובמצרים, בשעה שהוכרע גורל המלחמה 
והארץ, מוטטה את הרוח. כשהושב הגדוד 
ארצה בשעת השלום, מילא יחד עם שאר 
הגדודים תפקידי שמירה והבטחה: דרומה 
ללוד חנה ושירת גדוד ל״ח! מלוד צפונה 
עד חיפה — גדוד ל״ט וגדוד ס׳! מחיפה 
צפונה — גדוד מ/ ב 1919 היו שלושת 
הבאטאליונים 20% — 15 מכל חיל־המצב 
בארץ, ובמארס 1919 , כשהוצאו יחידות בריטיות לדכא אח 
המרידה במצרים, היה אחוזם גדול יותר, ונוכחותם מנעה, 
כנראה, את התפרעות הערבים נגד הישוב. בין אנשי גדוד* 
א״י היתה פעילות ציבורית ניכרת. כמה מבעיות הגדוד 
והישוב היו שנויות במחלוקת בתוכם: אנשי,השומר" וחניכי 
הגימנסיה — ,המיליטאריסטים", שא. גולומב (ע״ע) היה 
מפעיליהם — מזה ו״האינטלקטואליה", ובראשם ב. כצנלסון 
(ע״ע) — מזה. הערבים ומתנגדי־הציונות שביו הבריטים 
העריכו את חשיבותו של הגדוד כחיל־משמר ותבעו, ואף 
השיגו, את סילוקו מחיפה. באפריל 1919 הוצאה הפקודה 
המחפירה, שאסור על חיילים יהודיים לבקר בירושלים בפסח. 
בסוף 1919 ניתן לגדוד ל״ח התואר "הראשון ליהודה" וסמל 
המנורה, אך המרירות כבר היחה רבה. אירעו התמרדויות 
ונערכו משפטים צבאיים, ביחוד בין מתנדבי אה״ב. מתוך 



תרניי־רובים עי סזזלקוז טחנדוד חענרי 19183 


לבטים וויכוחים נתקיימו הגדודים עד לפירוקם במאי 1921 .— 
ב 1919 — 1920 נעשו נסיונות שונים לגייס לגדודים אנשים 
מיוצאי מחוזות־הספר של רוסיה (בגון גאורגיה) וממחנות- 
השבויים של צבאות אוסטריה־הונגאריה המפוררת. בחוגי 
הפועלים ומטעם ההסתדרות הציונית נעשו מאמצים ליישב 
בארץ את יוצאי־הגדודים 1 מאמצים אלה הצליחו רק בחלקם. 

ב 9 נ 19 — 1921 היה חלק ניכר מאספקת הנשק לבטחונו 
של הישוב בא מ״סחיבות" של אנשי־הגדודים. במילוי תפקידי 
הפיקוד וההדרכה ב״הגנה" היה ליוצאי־הגדודים חלק גדול. 
במאורעות ירושלים ויפוי—ת״א ב 1920 — 1921 נתנו אנשי- 
הגדודים אח ידם להגנה, ומאורעות אלה החישו את פיזורם. 

בגדודים העבריים של מלחמח־העולם 1 נתנסו היהודים 
לראשונה בבעיות "הלגיונריות". למרות הכשלונות והאכז¬ 
בות הכירו, שרב הוא שכד מאמצים אלה בניסיון צבאי 
ובהכרה לאומית, ובמלהסת־העולם 11 המשיכו בקו זה. בגדו¬ 
דים נתחשלו הגרעינים הראשונים של "ההגנה" העממית 
בארץ. בעיות הגדודים והשאלה על ערכם בציונות ועל חלקם 
של האישים השונים בהקמתם שימשו נושאים לבירור, 
למחלוקת ולפולמוס בציונות. 

בגדודים העבריים גובשו לראשונה דפוסי התביעה להת¬ 
נדבות יהודים לשורות הקרב• בגדודים ודרך הגדודים נקשרה 
הציונות לדרכי הביצוע בבוח־הזרוע ומכוח קרבנם ודמם 
השפוך של בני-העם. 

על הסף, הוד הסתדרות הפועלים החקלאים, תרע״ח! י. 

טרומפלדור, מחיי י. טרופסלדור, ע׳ 302-115 , תש"ה! ז. 

דבוטינסקי, ספור ימי, ב׳, מגילת הגדוד, כתביו, א׳, זד 93 - 

303 , תש׳״ז! עבד הדני, עם במלחמתו, ע׳ 181-7 , תש״ח* 

פ. נזמילבסקי, בצל הפרדסים, תשי״ב! ,ם 50 ע: 1 ג? .מ . 3 > 

1^11)1 1/14 2101111*4 111 00111(1011, 1916 ; 141 ., 1X11)1 1111 111/1040111 

1 ( 0141111 ? , 111 ( 511111 .א ; 1922 , 01111 ? 011111 011111111 ? 1111 ( 11 

, 1920 , 1110101411 ? 

ח. ה. ביש. 

$חל (זסזמגדז), מסושגי־היסוד של הפתולוגיה (ע״ע) והא- 
נאטומיה הפאחולוגית. המוגה הוא עתיק-יומין 1 
רופאי התקופה היוונית־רומית (גלגוס, קלסוס) ורופאי יה״ב 
השתמשו בו לגבי כל בליטח או'תפיחות של רקמות-הגוף, 
ו״זסםזנח" נחשב לאחד הסימנים היסודיים של דלקת(ע״ע). 


27!> 


276 


נדול—גדיניוז 


או הכחשתה של האבחנה, ובן קביעת האבחנה המתייקת של 
מהות הג׳, מתאפשרת עפ״ר רק ע״י בדיקה פאתולוגית של 
הרקמה הנגועה. הוצעו ונוסו גם שיטות כימיות, סרולוגיות 
וסיסיקו־כימיות. כל השיטוח של קביעת אבחנה של ג׳ ע״י 
בדיקת נוזלי־הגוף לא עמדו בניסיון ונעזבו. עד היום לא 
נמצאה דרך להוכיח ע״י מבחן פשוט, אם יש בגוף־האדם ג׳ 
אם אין. יש רק ג" בודדים, שמקורם המיוחד גורם לכך שהם 
מפרישים אל תוך הדם המרים הניתנים לזיהוי (אנזימים 
או הורמונים). 

הטיפול בג": הטיפול בג" טבים שונה בהתאם למהותם 
ולמקומם. במקרים רבים, כשאין הג׳ מגיע לממדים גדולים 
ביותר ואינו גורם להפרעות, אפשר להשאירו במקומו ללא 
טיפול. אולם הג" עלולים לגרום לחולה הפרעות משום לחצם 
על רקמות סמוכות, או הפרעות הורמוניות (במקרים של 
גידולי בלוטות ההפרשה הפנימית), או הפרעה אסתטית 
(בג" גדולים, ביחוד ליפומים, הבולטים דרך העור)! במקרים 
אלה מרחיקים את הג׳ ע״י ניתוח. הרחקה זו צריכה להיות 
שלמה, כדי למנוע את התחדשות צמיחת הג׳ משיירי תאים 
גידוליים שנשארו בגוף. 

לחולה בג׳ ממאיר אין תקנה אלא בטיפול שיש בו משום 
הרחקה מוחלטת של כל הרקמה הגידולית. ברוב המקרים 
הטיפול הוא כירורגי. יש לכרות לא רק את הגידול עצמו 
בגבולותיו הניתנים להכרה ע״י ראיה ומישוש, אלא גם כמות 
גדולה של הרקמות הסובבות, החשודות על הסתננות תאים 
גידוליים בודדים לתוכן. מאחר שגרורותיהם של ג" ממאירים 
פורצות לצינורות־הלימפה ומתיישבות תחילה בבלוטות־ 
הלימפה האיזוריות, כוללת הכריתה הניתוחית גם את בלו־ 
םות-ד.לימםה שלתוכן זורמת הלימפה מן האיזור הנגוע. 

ג" רבים מושמדים ע״י הקרנות רנטגן או ראדיום או ע״י 
טיפול בחמרים כימיים מסויימים (כגון כמה מגזי־החדדל), 
ההורסים תאים המתחלקים במהירות. במקרים מסויימים 
אפשר להרוס את תאי הג" הרגישים לטיפולים אלה בלי 
לפגוע בצורה קשה ביותר בתאי הרקמות התקיגות. 

כריתה כירורגית של הג׳ בשלמותו או הריסת כל תאיו 
באחת מדרכי־הטיפול האחרות — מרפאות את החולה. אולם 
לריפוי אין סיכוי אלא אם כן הוא מבוצע בשלב מוקדם של 
המחלה—לפני שהרקמה הגידולית הצליחה לחדור למרחקים. 
הג" הממאירים הם בעלי דרגות־ממאירות שונות בהתאם 
לתכונותיהם הביולוגיות ובהתאם למקומם: יש ג" שאינם 
שולחים גרורות במשך שנים רבות, ויש ג" ממאירים ביותר 
המתפשטים למרחקים עוד לפני הופעת הפרעות כלשהן 
בהרגשת החולה. 

וע״ע סרטן. מש. ו. 

נדור, ע׳ע צלת, א(לך. 

; 5 ־י משפחת ציירים איטלקיים מן האסכולה 

הפלורנטינית. — 1 ) גדו ג׳ (בערך 1260 — 1333 ), 

נזכר כעושה'פסיפסים. — 2 ) תךא 1 ג׳ (בערך 1300 — 1366 ), 
בנו ותלמידו של ( 1 ) ובמשך 24 'שנה עתרו של ג׳וטו(ע״ע). 
יצירותיו העיקריות: תמוגות־מזבח ופרסקות בכנסיות שונות, 
שנושאיהן מחזות מן התנ״ך ומן הברית החדשה וכן מסיפורי 
האגדות על פראנציסקום הקדוש. מיוחסים לו גם פורטרטים 
של דאנטה ושל ג׳ומו. ג׳ הוא נציג חשוב של הסיגנון הגותי 
האיטלקי המאוחר וממשיך באמנותו של ג׳וטו, אע״ם שאין 


בו מן המונומנטאליות שביצירות רבו ובמקומה באה נטיה 
לפירוט ולשיבוש בצבעים חזקים.( 3 ) ג׳ובאני(בערד 1333 — 
1396 ), בנו ותלמידו של ( 2 ), גם הוא צייר של תמונות־מזבח 
ופרסקות, שסיגנונו דומה לשל אביו, אלא שמורגשת בו 
במידת־מה נסיה לנאטוראליזם, שבה כבר יש משום רמתה 
לסיגנון הרנסאנס. 

ש ד 

נדיסין (לים , 8 *מ 1 מ 111 > 06 , פול׳ 110 זוץ 1 ) 00 ), נסיד־גדול 

של ליטה ב 1316 — 1341 , מייסדה־־בפועל של ליטה 
רבתי. רוב תקוסת־שלטונו עבר עליו במאבק נגד מיסדרי* 
האבירים הגרמניים בפרוסיה ובליווניה, שהתקיפו את ליטה 
מן המערב והצפון. במאבק זה השכיל ג׳ — שנשאר עובד 
אלילים כל ימיו — לנצל לטובתו את ניגודי*האינטרסים 
שהיו קיימים בעולם הנוצרי בין המיסדרים ובין גורמים 
כנסייתיים ומדיניים אחרים. ב 1322/3 רכש את תמיכתם של 
האפיפיור יוהאנס ווג ושל המיסדרים הדומיניקאני והסראג־ 
ציסקאני, וכן של הארכיהגמון מריגה ושל מלך־דנמארק, נגד 
האבירים, תמורת ההבטחה — שלא קוימה — להעביר את 
בנו לקאתוליות. ג , עשה הרבה לאירופיזאציה של ארצו ע״י 
פתיחת שעריה לסוחרים ובעלי־מלאכה מן המערב ומתן 
פריווילגיות לאזרחי ערי־ההאבזה והערים הונדיות והבאל־ 
טיות. באותו זמן ניצל ג׳ את החורבן שהביאה הפלישה 
הטאטארית על רוסיה ואת החלל הריק מבחינה מדינית 
שנוצר בה, לשם הרחבת שלטונו מזרחה ודרומה. על־ידי 
כיבושים וע״י חיתון עם הנסיכים המחוזיים סיפח לליטה את 
בלורוסיה, פולסיה, פ(ךליאםיה, ח׳לין! הוא תמך בעיר החפשית 
פסקוב בניתוק קשריה עם נובגויוד והביא אותה להכיר 
בחסותו. הוא קיבל את התואר "מלך הליטאים והרוסיס" 
( 110 ףמ 11 ך 1 סמ 1£ {ז 11 .מ מ 11 ת 0 פ 1 ׳\ז 1.1 ! £6 ), ומימיו עד לאיחוד 
עם פולניה נעשה היסוד הרוסי ראשוני בליטה בצבא ובהנהלה 
האזרחית. אוכלוסיית מלכותו היתה מורכבת מעובדייאלילים 
בסאמוגיטיה, נוצרים־פראווסלאוויים בגלילות הרוסיים ונוצ* 
רים־קאתוליים במאזוביה. ג׳ נשען בעיקר על היסוד האלילי 
הליטאי־לאומי, אך התייחס בסובלנות גמורה לכל הדתות 
והקפיד על יחסים תקינים בין חסידיהן. במדיניות־הפנים 
פיתח את צבאו ובנה ערי־מבצר בספר — בכלל זה את וילנה 
(בערך ב 1321 ), על הגבול האתגוגראפי בין ליטאים ובין 
בלורוסים. את עמדתו במדיניות־חוץ חיזק על־ידי השאת 
בנותיו לקאז׳ימיד בן ולאדיסלאב לו^טק, מלך פולניה, 
ולסמיון הנסיך־הגדול של מוסקווה. — ג׳ ימת מפצעיו שנפצע 
במצור וילובה במלחמה עם האבירים הגרמניים. 

ו־וו ע 

א. אה. 

נךינמז (* 17111 * 0 ), עיר־נמל בפולין, מחוז גדנסק, על חוף 

מסרץ־ידאנציג של הים הבאלטי. 118,060 תושבים 
(לפי אומדן 1950 ). הנמל מוגן ע״י חצי־האי הלה ( 13 * 1 ) 
מגלי־הסערות. קיימים מעגנים פנימיים וחיצונים < החיצד 
ניים מוגגים ע״י שובר־גלים גדול. ג׳ חסרה, אמנם, קשר־מים 
(נהר) עם ערפה היבשתי, אולם יש לה קשר יבשתי נוח עם 
פנים־הארץ ע״י מסילות־ברזל. הנמל מצוייד במתקנים חדי¬ 
שים. היצוא — פחם, עץ, סוכר, ביצים ז היבוא — עפרות* 
ברזל, דשנים כימיים, אורז, סירות, מליחים, כותנה. בעיר 
קיימות תעשיית־לבנים, מנסרות, טחגות־אורז. הוקם בה 
בי״ס לימאות. בשעתו שימשה ג׳ כמרכז להכשרה ימית של 
תנועת ה״חלוץ" בפולין. 



277 


גדיניה—גדמס 


278 


ג , , שהיתה עד אחרי מלחמת־העולם 1 כפר־דייגים קטן, 
הגיעה לחשיבות כשנעשתה המוצא הימי של פולין המחודשת 
לפי גבולות חוזה־ורסאי. בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם 
פותחו העיר והנמל ע״י ממשלת־פולין, על־מנת להשתחרר פן 
התלות בגדנסק (ע״ע). לפני מלחמת העולם 11 כבר הגיעה 
האוכלוסיה ל 84 אלף. במלחמה נכבשה ג׳ על־ידי הגרמנים 
ב 1939 וע״י הרוסים ב 1945 . לנמל נגרם הרס חלקי, אולם 
העיר עצמה לא סבלה נזקים רבים. לפי תכניות־הפיתוח 
עתידה ג' להתלכד עם צופוט וגדאנסק לעיר גדולה אחת. 

|ךל, קוךט — 1 ^ 06 זזט£ — (נר 1906 , ברין), לוגיקן 
אוסטרי־אסדיקגי. למד באוניברסיטת וינה, והיה 
שם מרצה למאתמאטיקד, ב 1933 — 1938 . מ 1938 חבר המכון 
למחקר מתקדם (ץ 1 >ג!ן 5 ז 0 ) 105111:1.116 ) שבפריגס־ 

טון, ומ 1953 — פרופסור בביודהספר למאתמאטיקה שבאותו 
מכון. 

חיבוריו המדעיים של ג׳ עד כה הם מועטים, אד הם 
מאבני־הפינה של הלוגיקה החדישה. ב 1930 הוכיח את שלמותו 
של תתשיב־הפרדיקאטים מסדר ראשון. ב 1931 הוכיח, שלגבי 
כל מערכת לוגית מקיפה מן ההכרח שקיימות טענות מתורת 
המספרים השלמים, שאינן ניתנות להכרעה במערכת זו, 
ושחוסר־הסתידה של מערכת כזו אינו ניתן להוכחה באותה 
מערכת עצמה ; זהו "משפט־ג׳", שכבר הקנה לבעליו מעמד 
של אחד מגדולי לוגיקנים של כל הדורות. כמבשיר־הוכחה 
עיקרי שימשה לו שיטת האריתמטיזאציה של התחשיבים — 
"מספרי־ג׳". ב 1933 הראה ג׳, שהאדיתמסיקה האינטואיציו־ 
גיסטית אינה צרה מן האריתמטיקה הקלאסית— בניגוד למה 
שנדמה תחילה —, ושהשניה ניתנת להיכלל בשלמותה ברא¬ 
שונה, מתוך התאמה הסוטה מן המקובל וע״י שימוש בעיקרון 
של השלישי הנמנע. ב 1938 הוכיח, שהשערת־הרצף נסבלת 
ע״י מערכות־האכסיומות המקובלות לתורת הקבוצות (ע״ע). 
הוא שיתף פעולה עם אינשטין (ע״ע) במחקרים בפיסיקה 
עיונית, הקשורים בניסיון להקים תורת־שדה מאוחדת. בשנים 
האחרונות חזר לעסוק בלוגיקה וביסודותיה, תוך נטיה 
אפלטונית מסויימת, שמשמעותה עדיין לא נתבררה בל- 
צרכה. 

י. ב. 

1 ח 5 ;ה(י) 3 ן )נחי קם |ן מושל יהודה, שהופקד 

ע״י נבוכדנאצר מלו בבל על הארץ אחרי חורבן 
בית ראשון (מל״ב כה, כב—בה ז יר׳ מ—מא). אחיקם, אביו 
של ג׳, נטל חלק בתנועת התיקונים של יאשיהו (מל״ב כב, 
ים—יד), היה מתומכיו של ירמיהו והציל אותו מידי העם 
שקם עליו אחר נאומו בשער בית־המקדש (יר , כו, כד). יש 
להניח, שמשפחת אחיקם היתה בין מתנגדי המרד במלד בבל, 
ולפיכך זכה ג׳ למינויו כמושל. ג׳ ישב במצפה (לא הוכרע 
אם היא נבי־סמואל או נצבה של ימינו) ועודד את שארית 
העם, שנשאר ביהודה אחרי הגלות, לשבת בערים הריקות, 
לחזור לעבודת־האדמה ולהשלים עם עולו של מלך בבל. 
יהודים רבים שגלו למואב, לעמון, לאדום ולארצות אחרות 
חזרו ליהודה, בשמעם " כי נתן מלך בבל שארית ליהודה 
וכי הפקיר עליהם את גדליהו" (שם מ, יא). לפי המסורת 
התלמודית לא איד שלטונו של ג׳ אלא כחודש ימים (ר״ה 
י״ח, ב׳), אך מהסיפור המקראי נראה שנמשך יותר. בחודש 
תשרי (לפי כל המקורות התלמודיים והמדרשיים בשלישי 


לחודש, ואילו לדעת כמה מאוחרים בראשון או בשני לחודש) 
נרצח ג׳ עם הבבלים שהיו במחיצתו ע״י ישמעאל בן נתניה 
מזרע המלוכד, בשליחותו של בעלים מלך בני־עמון, ששאף 
להרוס את המרכז היהודי החדש במצפה. ישמעאל פעל, 
כנראה, מתוך קנאה בנציב, שלא היה מבית־דוד, ואולי גם 
מתוך כוונה לעורר מרידה חדשה בסיועו של מלך עמון. ג׳ 
לא חשד בישמעאל ולא חשש לאזהרתו של יוחנן בן קרח, 
אחד מתומכיו הראשיים (קלות־דעתו זו מצויינת בתלמוד 
לגנותו של ג׳ (בדד, ס״א, א , ]). ישמעאל ניסה להכריח את 
יושבי מצפה להצטרף אליו ולעבור לארץ בני־עמון, אולם 
יוחנן בן קרח הדביקו ליד גבעון והשיב את השבויים. רצח 
ג׳ היה מכה קשה ביותר ליהודה! יוחנן פחד מפגי נקמתו 
של מלך בבל, ובניגוד לאזהרתו של ירמיהו הנביא ירד יחד 
עם כמה משפחות למצרים, ואף אילץ את ירמיהו לבוא עמד,ם 
(יר׳ מב—מג). ברצח ג׳ ראה העם אסון לאומי גדול, ויום ג׳ 
בתשרי נקבע לתענית-ציבור לדורות (ר״ה שם! נדר׳ י״ב, 
א׳)! הצום כבר נרמז בזכריה (ז, ה! ח, יס). תענית זו, 
"צום־ג׳", נכללת בין ימי־הזכרון לחורבן־הבית, ובקשר לרצח 
ג׳ נאמר בתלמוד: "שקולה מי¬ 
תתן של צדיקים כשריפת בית 
אלהינו" (ר״ה, שם). 

בתפירות שנערכו בלכיש 
(ע״ע) נמצאה טביעת חותמת 
בטין, ובה הכתובת "לגדליהו 
[א] שר על הבי [ת]". החותמת 
שימשה לחתום בה מכתב כתוב 
על פפירוס, שנשלח מירושלים למבצר לכיש זמן־מה לפני 
החורבן. יש משערים, שהחותמת מתייחסת לג׳, אבל אין 
ראיה לכך. 

צ. גרץ, דברי ימי ישראל, א/ 228-221 , 1916 ! נ. ה. טור־ 
טשינר, כנסת, א׳, 380 , 383 , תרצ״ח ש. ייבין, תרביץ, י״ב, 
253 , 258-255 , 267-266 , תש״א! י. קלתגד, היסטוריה של 
הבית השני, א׳, 62-52 , תש״ם! א. סלמט, מערכות, ס״א, 
13-11 , תש״י! י. ליור, האנציקלופדיה המקראית, ב, 442-440 , 
וזשי״ד (עם ביבליוגראפיה). 

יע. ל. 

ודליה׳ דון ןהודוז (ליאזן) (המחצית השניה של המאה 
ה 15 , ליסאבון — בעדך 1529 , סאלוניקי), מדפיס 
עברי ממגורשי פורטוגאל. הוא היה מפקח ומנהל ("ניצב על 
מלאכודהקודש") בבית־דפוסו של אליעזר טולידאנו בליסא- 
בון (בערך ב 1489 — 1495 ). בגירוש 1497 יצא עם משפחתו 
לתורכיה ולקח אתו את כלי בית־הדפוס ואותיותיו. הוא ייסד 
את בית-הדפוס הראשון בסאלוניקי. ב 1513 הדפיס את ספרו 
הראשון, חמשה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש 
רש״י ועם ההפטרות. בהדפסתם של הספרים הרבים עזרו 
על־ידו בני ביתו, ובנו משה עסק בהגהת הספרים. כמה מן 
המחברים לבית גדליה הם מבגי־בביו. 

מ. שטיינשביידר,. 8 . 0 , עם׳ 1892 , סי׳ 8113 ! ח. ד. פרידברג, 
תולדות הדפום העברי במדינות איטליה, אסספיה־פורטוגליה, 
תוגרמה וארצות־הקדם, 104-103 , 1934 . 

|ך^ם נאת־מדבר ועיר בלב מדבר לוב, בקרבת 

הגבול עם תוניס ואלב׳יר■ יסוד קיומה — מעיין 
המפיק כ 4,000 ממ״ע מים ביממה והמקיים תורשה של 25,000 
דקלים, העיר ג׳ — שהיא קיז־מוס העתיקה (פליניום) — היא 
מרכז מסחרי חשוב לשיירות־המדבר וצומת הדרכים העוברות 



סותטוז נדליהו 

"לנדליהו [א]׳ 6 רעל הביןת)' 



279 


כדמם—גדנסק (דנגיג) 


280 



גיאסם 


מתונים ומסריסולי לפזאן. בתי־העיר בנויים חומר, רחובותיה 
צרים ומכוסים גגות כדי להצל עליהם. התושבים שמספרם 
כ 5,000 ,הם ברברים העוסקים בעיקר במלאכות, בגון תעשיות 
של עור, שטיחים, נעליים וסלים, 

10 * 146 ) 0 ; גרס׳ ד^ציג [§ 21 מ 3 ס]), עיר־נמל 
בפולניה בקצה הוויסלה התחתית, ב 5 ק״מ משפכד, 

למפרץ־ג׳ של הים הבאלטי. 170 אלף תושבים (אומדן 1950 ). 
חשיבותה כנמל נובעת ממושבה בשפך הנהר, שאגן־ניקוזו 
מקיף את רובה ועיקרה של פולניה. 

השטח העירוני מקיף ב 60 קמ״ר. גרעין העיר עומד על 
הגדה השמאלית של המיטלאווה, קרוב לשפבה ל״ויסלה 
המתה״. עד לחורבנה במלחמת־העולם 11 היתד. העיר הישגה 
מצדינת בעתיקותיה: רחובות שלמים בה שמרו על אופי 
המאות ה 14 — 16 , ובהם היו הרבה בניינים מעניינים ומפו¬ 
ארים — כנסיות, בית־המועצה, בתי־מסחר ומחסני־סחורה. 
העיר החדשה היא נמל מסחרי וצבאי בעל מיתקנים חדי¬ 
שים ומשוכללים ומעגן שעמקו 2 /< 9 מ׳ ואודך רציפיו מגיע 
ל 30 ק״מ ! היא גם מרכז תעשייתי ומסחרי מודרני 1 מפעליה 
העיקריים: מספנות, בתי-חרושת לבניית קרונות וטראקטו* 
רים, בתי־חרושת לכימיקאלים ולצרכי־מזון. כמחצית מסחר־ 
החיץ של פולניה בדרךהים עונדת דרך ג׳. בעיר נמצאים 
בית-ספד גבוה לטכניקה, אקאדמיה רפואית וגרעינים של 
מחלקות אוניברסיטאיות אחרות. 

פ. 

ההיסטוריה של ג׳ במשך 800 שנה נקבעה ע״י 
עובדת היותה עיר גרמנית באיזוד שעיקרו סלאווי־פולני. ג׳ 
(בלאט , של יה״ב "זטתג^ס) נזכרת ראשונה בשנת 997 . 
במיסמכים מ 1148 היא מופיעה כבירת דוכסות פומרליה. היא 
פותחה ע״י מתיישבים וסוחרים גרמניים. ב 1308/9 נכללה 
בתחום שלטונו של המיסדר הטוט 1 ני. אולם שמרה על מידה 
רבה של שלטון עצמי. מ 1361 היתה חברה בברית ההנזה 
(ע״ע) ועלתה לגדולה כמעצמה ימית ומרכז מסחרי. במלחמת 
1454 — 1466 בין המיסדר ובין פולניה ניתקה ג' את קשריה 
עם המיסדר והעמידה עצמה תחת חסותה של פולניה. על 
סמד פריווילגיה מטעם המלך קאז׳ימייז׳ עו ניתן לה מעמד 
עצמאי־למחצה: היא החזיקה שגרירים במדינות זרות, ניהלה 
מלחמות כחברת ההאנזד״ ובשנות 1523 — 1557 אף הצטרפה 
לרפורמאציה ונעשתה פרוטסטאנטית במסגרתה של פולניה 
הקאתולית. השנים שמ 1470 עד פרוץ מלחמת שלושים השנה 


היו תקופת פריחתה הכלכלית, התרבותית והאסנותית של ג׳. 
היא היתה נמל־היצוא העיקרי ומרכז-הסחר לחיטה ולעצים 
של פולניה וליטא. 

המלחמות הפולניות־שוודיות במאה ה 17 פגעו קשה בג׳ 

ע״י מצורים ופלישות, ניתקו את קשרי־סחרה בים הבאלטי 
ועירערו את עמדתה הכלכלית. בחלוקת-פולניה הראשונה 
ב 1772 נותקה ג׳ מעל פולניה ע״י העברת פרוסיה המערבית 
לשלטון פרוסיה! בחלוקה השניה ב 1793 סופחה העיר עצמה 
לפרוסיה. בחוזה סילזיס ( 1807 ) עשה אותה נאפוליון ל״עיר 
חפשית" בחסותן המשותפת של פרוסיה ושל דוכסות־וארשה. 
קונגרס־וינה ( 1815 ) החזיר אח העיד לפרוסיה נגד רצון 
תושביה. מחמת ניתוקה מההינסרלאנד שלה, פולניה הק 1 נ* 
גרסאית, היתה התפתחות העיר במאה ה 19 איטית. אעפ״ב 
היתה בראשית המאה ה 20 , עם אוכלוסיה של 150x100 נפש, 
העיר השניה בחשיבותה (אתרי קניגסבדג) בגרמניה הצפו־ 
נית־מזרתית ובעלת אופי גרמני מובהק. 

חוזה־ורסאי ניתק את ג׳ מעל גרמניה ועשה אותה — בעל 
כרחו של הרוב המכריע של תושביה—-עיר חפשית" בחסות 
חבר־הלאומים * תפקידה היה לספק נמל לפולניה המחודשת, 
לג׳ צורף כל איזור שפך־הוויסלה! תחומה הקיף 1,900 קמ״ר, 
ואוכלוסייתו מנתה ערב מלחמת־העולם 11 כ 450 אלף נפש, 
מהם כ 280 אלף בעיר ג׳ עצמה. -העיר החפשית" היתד. 
עצמאית מבחינה פוליטית, פרט לייצוגה הדיפלומאטי, שהיה 
בידי פולניה! אולם מבחינה כלכלית נכללה בתחום־המכס 
הפולני, ולפולגיה ניחנה זכות־השימוש בנמלה. 20 שנות 
קיומה של העיר החפשית היו תקופה של חיכוכים בלתי* 
פוסקים בין נציגותם הנבחרת (-מועצת־העם") של בני-ג׳ 
ובין השלטונות הפולנים. ג׳ אף נפגעה ע״י ההתחרות של 
שכנתה גדיניה(ע״ע), שבה הקימו הפולנים נמל חדש. ב 1933 
זכו הנאצים ברוב ב״מועצת־העם", ומאז הוסיפו היחסים עם 
פולניה להחריף. התביעה להחזרת ג׳ ל-מולדת הגרמנית" היתה 
אחת התואנות להתקפת הגרמנים על פולניה, שגררה אחריה 
את מלחמת־העולם 11 . ג׳ נפלה בידי הגרמנים מיד עם פרוץ 
המלחמה (ספטמבר 1939 ). העיד חזרה ונכבשה אחרי קרבות 
קשים ע״י הרוסים בשעת התקפתם הגדולה על גרמניה 
באביב 1945 ; בעקבות הקרבות וההפצצות נחרב חלק גדול 
מן העיר. לפי הסכפ-פוססדאם (קיץ 1945 ) נמסרה ג' לפו¬ 
לניה. האוכלוסיה הגרמנית הוגלתה בשלמותה מן העיר, 
והיא שוקמה מחדש כעיר פולנית. לפי התכניות, עתידה ג׳ 
להתמזג יחד עם שכנותיה צופוט וגדיניה לעיר־נסל גדולה 
אחת. 

ו. א. 

היהודים בג/ג׳ היתד. סגורה ומסוגרת בפני יהודים 
עד המאה ה 15 ע״ס החוק של מיסדר האבירים הטוסויניים. 
בסוף ימי שלטונו של המיסדר בג׳ ביקרו בה בכל זאת 
סוחרים יהודיים וסחרו בה. ב 1454 , כשהיתה ג׳ לעיר חפשית 
בחסותה של פולניה, אישרה -הפריווילגיה של קאזימיר" את 
מניעת חירויות־העיר מסוחרים יהודיים. אולם שנאת־ישראל 
של העירונים לא עמדה להם לשמור על -מהרת" תחום-עירם 
מיהודים, ובעיקר לא יכלו למנעם מלבוא בסחדם לנמל 
ולשווקים. הקפו ועצמתו של סחר-היצוא היהודי לים הבאלסי, 
בעת שפולניה היתד, לארץ יצוא חקלאי במאות ה 16 — 17 , 
מסחר שהתנהל רובו ככולו דרך ג׳, עולים לפנינו בתיאור -ע״ד 
ראובן דחוכר משרי המלך עיירות וכפרים, ויש לו הרבה 


281 


נדנם? (דנציג)—גדם, פר פטרי? 


28 2 


תבואות זרעו, ומוליד התבואה בספינות למכור אותן לאנשים 
הבאים מכרכי ד.ים" (שו״ת הב״ח הישנות, סי׳ כ״ז, י״ז, ע״ב). 
אלה הם היהודים המוגדרים בתקנה של קרקוב משנת ש״ן 
כ״אותם הסוהרים שהולכים למרחקים-, מוליכי השורים 
ה״התבואות לעיר דנצ״ק" (פוד״א, סי׳ תתקכ״ב, ס״ק י/ 
9 ' 486 ). באותן המאות היה יריד־ג׳ מקום מסהר ומפגש 
ליהודי פולין־גדול. הוא נחשב אמנם בשנת ת״א בין.ירידים 
גויים" (ד. וויינריב, תעודות לתולדות הקהילות היהודיות 
בפולין, סי׳ 313 , ע׳ קמ״ה)׳ אד משנת תכ״ד כבר נמצא 
מכתב־תשובה של "ראשי ומנהיגי דמדינת פולין פה ביומא 
דשוקא בעיר דאנציק״ (סוד״א, סי׳ רמתח, ע׳ 101 ). השמשות 
והדינות ביריד־ג׳ משמשות נושא לתקנות של פוזנא (ד. 
וויינריב. הנ״ל, סי׳ 59 , ע׳ כ״ג! סי׳ 386 — 387 , ע׳ ק״עי 
פוד״א, סי׳ תקנ״ב, ע׳ 268 ). ההליכה לירידים שבג׳ גרמה גם 
לסידורי־קבע, ובשנת תצ״ב נזכרים -הדירות, דיינים ובית־ 
הכנסת...כ מאז ומקדם״ ביריד ג״ (־־!ם ,ח 1 ״\<ן .״ 1 
109 ,:)ו; 11 :>$תש 1111 ) .מ 01 ק 0$5 ז 0 . 8 ש 1 ) 0 מז 6$55 נזח 3 ״ 1 ). המסחר 
גרם להתיישבות של כמה יהודים בג' עוד במאה ה 6 נ: עדה 
שרובה עראי ומיעוטה קבע, ועיקר הגייתה בפרברים שמסביב 
לעיר, שבכל אחד מהם קמה קהילה קטנה נפרדת. חותם המאבק 
המתמיד על קיומה ואופי הפיזור והפיצול טבועים בקהילת־ג׳ 
מראשיתה עד המאה ה 19 . ב 1605 נאסר על היהודים להתכנס 
לתפילתם, וב 1616 גורשו כליל מג׳. ועד ד׳ ארצות התערב 
ב 1617 לטובת הסוחרים היהודים בג׳, נקבע בירור משפטי 
והשלך הגן על היהודים עד לבירור (פוד״א, 911 —חוזי, 
30 — 31 ). ב 1620 הוסכם להרשות ליהודים לשהות בג׳ ביריד־ 
דומיניק ו 4 ימים לאחריו. ב 1677 הנהיגו שלסונות־העיד 
"מכתבי־חסות ליהודים", שהקנו, החל מראשית המאה ה 18 , 
את רשות הישיבה בג׳ לפי תשלום קבזע בעד עת קצובה. 
ב 1718 גירש הבישוף של קוייבה את היהודים מהמקומות 
שברשותו בתחום ג׳, והעירונים נתנו להם רשות כניסה* 
ב 1723 נערכו פרעות בהסתתו. כל המאה ה 18 ממשיכות 
הקהילות שבפרברי־ג׳ להתפתח. כשעברה ג׳ לחסותה של 
פרוסיה ב 2 ד 17 נקבע ש״יהודים לא ייהנו מחירויות־העיר". 
אולם ב 1773 נתן מלך פרוסיה כתב־תסות כללי "ליהודי 
השרבדים של ג׳״. 50 משפחות מהם, שלכל אחת היה רכוש 
של 1,000 טאלר, הוכרו כ״יהודי-חסות", המורישים את זכותם 
לבניהם * 136 משפחות הוכרזו כ״נסבלים״ בלבד 1 על כולן 
הוטלו מיסים כבדים, והן הוגבלו בזכדות־המסתד, בסוף 
המאה ה 18 היו בשלוש קהילות שבפרברי־ג׳ כ 240 משפחות 
יהודיות ובהן כ 1,300 נפשות. ב 1808 הוטלה ע״י צבא נאפו־ 
ליון הכובש קו׳נטריבוציה מיוחדת של 50,000 סאלר על 
יהודי־ג׳. בעיר החפשית של שנ 1 ת 1808 — 1813 נהנו היהודים 
מיחס סוב של הצרפתים, אך מבלו מהירידה במסחר ומאיבת 
התושבים אליהם. כשחזרה ג׳ לפרוסיה ב 1814 , זכו יהודי 
תחומה ביתרונות של כתב־השוויון שניתן ליהודים בפרוסיה 
ב 1812 . ב 1818 נוסדה קהילה גם בתוך העיר ג׳ גופה. מאז 
ניכר במאה ה 19 גידול איטי, אך מתמיד, באוכלוסיית יהודי* 
ג׳, למרות הפרעות שפגעו בהם ב 1819 בעקבות תנועת חס־ 
הש. ב 1816 היו בג׳ ובסביבתה 3.798 יהודים ( 1.6% מכלל 
האוכלוסיה של העיר, ו 3.08% מכל יהודי פרוסיה)! ב 1825 — 
4,544 ( 8.4% של כלל האוכלוסין), ב 1880 — 6,567 . בראשית 
המאה ה 20 ניכרת ירידה מתמדת במספר היהודים בג׳. ב 1905 
היו בה 2,546 יהודים, וב 1910 — 2,390 . — המאה ה 19 ירשה 


את מורשת הפירוד שבין הקהילות בפרברים, אשר רק ב 1781 
התאחדו שלוש מהן וקיבלו עליהן לרב את ר׳ מאיר פוזנר 
(מונק), מחבר ״בית מאיר״. ב 1837 נתקבל לרבן של י 3 
הקהילות המאוחדות ר׳ ישראל בר׳ גדליה ליפשיץ (ע״ע), 
מחבר "תפארת ישראל". בשנות הסד של המאה ה 19 הוחל 
במאמץ לאחד את כל 5 הקהילות שבתחום־ג׳! רק בראשית 
שנות ה 80 יצא האיחוד לפועל. ב 1887 חונך בית־הכנסת 
החדש הגדול של הקהילה המאוחדת. — במחציתה הראשונה 
של המאה ה 19 אף היה קיים בג' בית־דפוס עבדי, וכמה 
מספריו של ר׳ ישראל ליפשיץ נדפסו שם. 

פרשה חדשה בתולדות־היהודים בג׳ נפתחה ב 1919 עם 
היותה ל-עיר חפשית״״ קשורה בפולניה. חוקת 1920 של ג׳ 
נתנה ערבויות בחסות חבר־הלאומים לחופש הדת והפעולה 
של עדות־המיעוסים. מהיותה -עיר חפשית", ללא חומרות 
של אזרחות לאומית, מצאו בה ובפרבריה מקלט רבים מהיהו¬ 
דים פליטי רוסיה הסובייטית, שפיתחו בה חיים ציבוריים 
יהודיים ערים. כן שימש פרבר צופוט מקום קיט ימי ליהודים 
עשירים מפולניה. ב 1924 ישבו בעיר החפשית ג׳ 9,239 
יהודים. 

עם עליית הנאצים לשלטון בג׳ ב 1933 החל מאבק משפטי 
קשה לפני חבר־הלאומים על זכויות היהודים בה! בין 1933 
ו 1939 היגרו רבים מיהודי־ג׳ ממנה. ב 1939 ס־פחה ג׳ לגר¬ 
מניה הנאצית, והיהודים שנשארו בה נספו בשואה של שנות 
1939 — 1945 . 

ש. אט. 

נד 0 ! כ*" §?ר י ל 1 — 5 ש(>( 00 *)!זזג? ־ 311 — ( 1854 , פרח 
[סקוטלנד) — 1932 , מונסליה [צרפת]), ביולוג 
וסוציולוג בריטי (סקוטי), אישיות״אוניברסאלית במדע 
ובעסקנות חברתית. ג׳ התחיל את דרכו כתלמידו של ת, ה. 
הכסלי (ע״ע) בזואולוגיה, אח״כ עבר לבוסאניקה, ום 1883 
עד 1919 היה פרופסור למקצוע זה באוניברסיטה ברנדי. 
באותה תקופה התחיל להתעניין בבעיות החברתיות והכל¬ 
כליות של זמנו, ועסק לא רק במחקרים עיוניים אלא אף 
בפעולות מעשיות בשטח זה! בין השאר יש לזקוף לזכותו 
את טיהור שכונות-העוני באדינבורג. באדיגבורג הקים מרכז 
למחקר סוציולוגי, שבו התקיימו מ 1887 ואילך כינוסים 
לבעיות אזרחות וחינוך, בהשתתפות עסקנים, חוקרים והוגי־ 
דעות בריטיים ובני חו״ל. מ 1919 עד 1924 היה פרופסור 
לסוציולוגיה ולאזרחות באוניברסיטה של בומבי (הודו), 
בסוף ימיו ישב בדרום־צדפת ועמד בראש אירגון להקמת 
מרכזי נופש ותרבות לנוער האקאדמי מכל העמים לשם קירוב 
הלבבות והמרצת סינתזה תרבותית בינלאומית. 

בביולוגיה היה ג׳ מממשיכי הקו של דארווין והכסלי 
בהטעמת הגורם האקולוגי בהתפתחות החיים! הוא תרם 
תרומה מקורית חשובה למחקר התפתחות המיניות. בסוציו¬ 
לוגיה עמדה במרכז עיונו של ג׳ בעיית הקשר האורגאני 
המשולש בין העיר כמרכז־מגורים ומרכז תרבותי עם העיר 
כמרכז תעשייני-יצרני תש סביבתה הכפרית־זזקלאית. הוא 
ראה את התפתחות הערים באספקלריה של השינויים הכל¬ 
ליים במבנה החברה תסק בתיכנון מתוך מגמה סוציאלית 
מובהקת. השפעתו על הדרכים והשיטות של בניין־הערים 
מורגשת היום כמעט בעולם כולו. הוא לקח חלק בתיכנון של 
ערים ושבתות חדשות באנגליה, אירלנד ונורווגיה, באה״ב, 



283 


גדם. סר פמרייק— גדר 


284 


וביזזוד בהודו (כ 50 עיר), וכן עיבד תכנית בשביל צפון 
תל־אביב ( 1925 3££3 ( זזסקס.?! §תותתב 1 ? 1 ז״\ £0 ). 

ב 1919 הכין תכנית לאוניברסיטה העברית בירושלים, שלפי 
כוונתו צריכה היתה לסמל את איחוד 3 הדתות המערביות,— 
פעולותיו הענפות של ג' בשטח חינוך הנוער וחינוך המבוגרים 
טבועות בחותם השקפותיו האידיאליססיותיאוסופיסטיות על 
איחוד החומר והרוח — איחוד כל גילויי החיים האישיים 
והחברותיים בהתאמתם לתנאי המציאות על יסוד הכרה 
מדעית כוללת ומקיפה. — כסקוטי לאומי היד, ג׳ מיוזמי 
התנועה להחייאת השפה, הספרות והתרבות הקלטית. 

חיבוריו העיקריים: 1889,1901 2 ,צש 5 £?> מ 0 וז 0111 <£ ?יך! 
; 1903 ,}ס 6 מוק 10 ^ 6 ם ? 011 !(בשיתוף עם ג. א. תומסון) 
נ>יז 3 ז$ז 0 ' 1 ' 111£ תה 13 ק ח/׳גסד ; 1913 , 011111011 ׳$£ ח 1 $? 3111 ) 
, £0 !£ ; 1925 ,ז 3 ^ : 3 1303$ ; 1918 , 111 :>תזנ}ס 01 ׳ו 0 < 1 ץ 11 כ> 
. 1928 ,ץ 81010£ 31 ז 0 ת?ס 0£ 01131110 

.? 306 1110$ ) 00 ; 1927 , 0 00/00 ק 00 /מ/ ) 7/1 . 0011,0$ 

110 * 0£ . 1 !) . 0 .? 5.0 ( 0 4 >מ 3 )( 71 ) 7/1 , 3 * 6403 . 0 

; 1944 ,. 9,0 , 11,8030110130 ? ,( 1940 ,.* 1 * 105 8 ת 101 וג 1 ק-ת׳״סז 
ה. ברגמן, תערוכה ננין־עריס בירושלים (הפועל הצעיר, 

י״ד, גל. 2 ), 1920 . 

פ. 

|ךע 1 ן ׳ מגדולי השופטים בישראל. במאה ה 12 לפסה״ב* 
מנהיג צבאי, מדיני ודתי, שהושיע את ישראל מידי 
מדין ובני־קדם (שום׳ ו—ח). הוא היה איש עפרה (שהיא — 
אולי — טיבה, מזרחית לתל־מונד), בנו של יואש למשפחת 
אביעזר משבט מנשה (שם ו, יא, טו). 

אחרי תבוסת סיסרא בידי ברק ודבורה בעמק־יזדעאל 
(שום׳ ד—ה) סר כוחם של הכנענים יושבי־העמקים, ואילו 
ישראל טרם נאחזו אז בעמק־יזרעאל ובערבות בית־שאן. 
המבואות המזרחיים של הארץ נפתחו, ונחשולי עמי־המדבר 
עברו את הירדן והציפו את הארץ: "ותעז יד מדין על 
ישראל... והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם." 
ולא ישאירו מחיה בישראל... ובאו כדי ארבה לרב". דדל 
ישראל מאד" (שם ו, ב—ו). 

ג׳ יצא למלחמת־הצלה. יש רמזים, כי תחילה ניסה למגר 
את המדינים — החוגים בעמק־יזרעאל — ע״י התקפה כפולה 
של שבטי־הגליל (אשר, זבולון, נפתלי) מצפון ובני־מנשה 
מדרום, אך שלב זה של המלחמה נכשל, כנראה, ואחי ג׳ 
שעמדו בראש שבטי־הצפון נהרגו בתבור(שם ו, לה! ח, יח). ג׳ 
חזר וערך את צבאו על עין־חרוד׳ הסתער בלילה על המדינים, 
שחנו מצפון לגבעת־המורה בעמק, והסם אותם ע״י תכסיסי* 
פתע. לדברי הכתוב לא היו עמו באותה שעה כי אם 300 איש, 
שנבחרו במבחן מיוחד על פי ה׳ מבין 10,000 מתנדבים, ובהם 
ניצת את המדינים (שם ז). המדינים הניגפים נמלטו אל עבר 
מעברות־הירדן, ורבים מהם נשמדו שם בידי המוני־ישראל, 
שארבו על גדות־הנהר. אז עשה ג' מעשה רב: הוא עבר עם 
אנשיו את הירדן ורדף אחרי המדינים הרחק עד לב*המדבר 
והכה את שרידיהם מכת־פתע בארצם (שם ח, ד, י—יג). 

הישועה המופלאה של "יום־מדיר היתד, למשל ולנס 
וחיתה בזכרון־העם דורות רבים (ש״א יב, יא! ישע׳ ט, ג ז 
י, כו* תהל׳ פג, י). 

אחרי הישועה הציע העם לג׳ את כס־המלוכה בישראל. 

הוא סירב מתוך דבקות בעקרון מלכות־ה׳ בישראל ("לא 
אמשל אני בכם, ולא ימשל בני בכם, ה׳ ימשל בכם"! שום׳ ח. 
בב—בג). כסי הנראה סטה אח״כ במידה־מה מעקרון זה. הוא 
חזר לעירו, עשה אפוד־זהב לכבוד ה׳ וייסד מרכז דתי פאמדי- 


ארכאלי — בטעם התקופה —, שדעת הנבואה לא היתה נוחה 
הימנו(שם ח, כד—כז). באחרית־ימיו היה בעל בעמיו ונשוא־ 
פנים! נשים רבות היו לו ושבעים בנים. אתרי מותו עמד 
אבימלר, בן פילגשו השכמית, וטבח את כל אחיו בני־גדעון! 
רק יותם קטן בניו נמלט (שם ח, כט—ט, כא). 

ג׳ לא היה איש־מלחמה בלבד אלא גם מנהיג לאומי 
ומדינאי. הוא ידע ליישב בחכמה ובמתינות דירודברים עם 
שבם־אפרים בקשר להתחרותו בשבט־מנשה על המנהיגות 
במלחמה — התחרות שהיתה עלולה להביא למלחמת־אחים 
מסוכנת (שופ׳ ח, א—ג! השווה שם יב, א—ו). אולם הוא 
גם ידע לעשות שבטים אכזריים בבני־גד על שכרתו ברית־ 
כניעה עם המדינים ולא זכרו ברית־אחים (שם ח, ד—יז). 
ממעשהו בהריסת מזבח־הבעל וכריתת האשרה בעירו לפני 
צאתו למלחמה (שם ו, כד—כח) ומיחס הכתוב אליו מסתבר, 
שג׳ נמנה עם החוג של יראי־ה' והלוחמים בעבודה־זרה 
שפשתה בישראל. הכתוב מבליט הרבה אח יד־ה׳ בתולדות 
ג׳ ומשווה לו ולפעלו אופי "כאריססתי" מובהק. דרכו רצופה 
ניסים גלויים: הופעת המלאך (שם ו, יא—כד), אותות גיזת* 
הצמר (שם לו—ס), 300 המלקקים (שם ז, ב—י), חלום 
המדיני (שם ז, יג—יד). הכתוב מגנהו רק בגלל מעשה 
האפוד (שם ח, כז). 

ג׳ נקרא (כנראה בתחילה) גם ירבעל — בעיקרו שם 
כנעני תאופורי(בדומה לירואל העברי), שהכתוב מסב אותו 
לשבח ודורשו על שם מעשיו במלחמתו נגד עבודת־הבעל 
(שם ו, לא—לב)? בשמ״ב (יא, כא) הוא נקרא — בשינוי־נוסח 
רגיל — ירבשת (על דרך אשבעל — איש־בשת). 

ש. ייבין, ציון ד׳, 1 ואילך, תר*ץ, הג׳־ל, פערנות ב״ו-כ״ז, 

67 ואילך, תש״ה; הנ״ל, ידיעות החברה לחקירת א"י, י״ד. 

85 ואילך, תש״ט< י. קוטשר, שם בי. 42-40 תרצ״ד! י. 
קויסמן, תולדות האהובה הישראלית, כרך 3 ', ספד א׳, 118 , 
תש״ב! א. מלפט, שרידי העבר. 73-69 , תשי״א, -!סיד . 8 
, 1 ) 0011 ןמ>ו/?ןמס^, 01 ל 811 . 51 ; 1925 , 5,69-74 05 ?( , 100x510 
. 1953 , 61-65 ,<££? , 543130131 ; 1936 , 27-30 , 3-12 

י. א. 


נךר ׳ עיר עתיקה בגלעד. היא נזכרת בראשונה כמושבה 
הלניסטית בתולדות הכיבוש של אנטיוכוס וח 
(פוליביוס ה/ ע״א). מקור השם הוא שמי, אולם המתיישבים 
החדשים קראו לה גדרה ע״ש עיר מקדונית. ג׳ נכבשה ע״י 
אלכסנדר ינאי* פומפיוס הוציא אותה מידי היהודים והיא 
נצטרפה אל ערי הדקאפוליס. בתקופה הרומית היחד, ג׳ נחלת 



שער ׳ 6 < סערודקברים בנדי 








285 


גדר—גואה 


286 


הורדוס, ואח״ב אוטונומית, בעלת זכות לסביעת מטבעות. — 
ג' היתה מרכז חשוב של תרבות הלניסטית: בה נולדו המשו¬ 
ררים מלאגר ומניפוס והפילוסוף פיאדמוס. יהודים ישבו בה 
גם בימי המרד הראשון וגם אתריו!"בימי רבן גמליאל ור׳ 
עקיבא נזכר "שופר ראשה של גדר* (ר״ה כ״ב, ע״א). 
הפילוסוף אבנימוס (ע״ע) מגדר (בגירסה התלמודית: הגרדי) 
היה מכרו של ר׳ מאיר (איכה ר׳, פתיחה ב׳), בתקופה הבי¬ 
זאנטית נזכרים אפיסקופים של ג׳ עד למאה ה 6 , בימי הערבים 
ירדה ג/ והיום היא הכפר מכים או אם כים. — המקום נמצא 
בגובה של 364 מ/ ומראה נהדר נשקף ממנו על ים־כנרת, 
עמק־הירדן, הגליל והחרמון. במקום ורידים רבים של ישוב 
עתיק: רחוב בעל עמודים רצוף בזלת, שני תיאטראות, שרידי 
בתים, ביניהם ביכ״נ מתקופת־המשנה, קברים עם ארונות, 
כתבות ופסלים וכר. לרגלי ג׳ נמצאים המעיינות החמים, 
הידועים כחמת־גדר. 

סעד הישוב. א׳, א/ 27 ־ 28 , תרצ״ס! .ס 

, 157-161 ,* 11 .׳ 60/1 ,ז־-ש^ 5 . 11 ; 1890 , 504-508 ,< 161 ן 4 

. 1907 

$ךךה, כפר עברי באמצע שפלת־החוף שביהודה. בגפת 
רחובות, כ 27 ק״מ דרומה מלב תל־אביב, כ 6 ק״מ 
מתחנת־הרכבת יבנה. שטח שיפוטה כ 18,000 דונאם. ג׳ 
יושבת על גבעות־כורכר ובמישור שלרגליהן (בגובה של 
55 — 75 מ׳). כ 4,900 נפשות, שהן כ 1,000 משפחות — מהן 
כ% אשכנזיות ו 4 * מעדות־המזרח (ברובן תימניות). כ 70% 
מהחושבים מתפרנסים מעבודת־האדמה ומגידול מקנה ועו¬ 
פות.—ג׳ ממלאה תפקיד של מרכז עירוני לישובים שבסביבה. 
לבתי-ההבראה שבג׳ ולבית־המרפא לשחפת־הריאות באים 
מבריאים וחולים מכל הארץ. 

מחולדות ג/ המושבה ג׳ נוסדה בב׳ בחנוכה תרמ״ה 
ע״י חברי ביל״ו (ע״ע) על 3,000 דונאם מאדמות הכפר 
הערבי קטרה, שנרכשו בכספי אגודות חובבי־ציון שברוסיה 
ע״י י. מ. פינם (ע״ע). הוא סבר, שקטרה היא הגדרה או 
גדרה המקראית (יה׳ טו. לו! דהי״א ד, כג), ומכאן השם ג׳. 
השכנים הערבים הטרידו את ג׳ ביותר בשנותיה הראשונות. 
כל עוד נחשבה אדמת־ג׳ לפי דיני התורכים לחלק של הכפר 
קטרה, קשה היה לעבדה ולשבחה במטעים ובהשקעות אחרות. 
רק אחרי מאמצים שנמשכו שנים אחדות הצליחו בני־ג׳ 
להפריד (מבחינה ח-קית) את אדמתם מקטרה. הקשיים 
החוקיים וההתקפות מצד השכנים האיטו את התפתחות 
המושבה! רק בסוף המאה ה 19 הגיעה ליותר ממאה תושבים. 
ב 1947 היו בה 926 נפשות על שטח של 11,000 דונאם. עד 
קום מדינת־ישראל הועסקו בג׳ גם פועלים ערביים. במלחמת־ 
השיחרור נטשו הערבים בני־קטרה את כפרם, ועל אדמתם 
התפשטה ג׳, וגם ישוב חדש נוסד עליה. ב 1948 החלה ג׳ 
לקלוט עולים במספר רב. ב 1949 ניתנו לג׳ זכויות של מועצה 
מקומית. 

דב אריאל (ליבוביץ), חפושב גדרה (לוח ארץ־ישראל של 
א. פ. לונץ, ו׳, 73 ), תר״ס! ש. בדציון, יסוד גדרה, 1930 . 

א. י. בר. 

ג׳האד, ע׳ע 5 לח$ה. 

ג׳הא^ניר, נור אלדין — — ( 1569 — 1627 ), 

קיסר הודו משושלת המוגולים, בנו בבורו של אכבד 
(ע״ע). עלה על כסא־המלוכה אחרי מות אביו ב 1605 . ג׳ 


הכריז על עצמו כמוסלמי, אך המשיך במדיניות הסובלנות 
הדתית של אביו. הוא היה משכיל, אוהב־טבע וחובב ספרות 
ואמנות, אולם בעל אופי חלש, שותה יין ומשועבד לחשיש. 

השפעה רבה עליו היתה לאשתו הפרסית נור ג׳האן! תככי¬ 

•.! ־ 

החצר וסיכסוכי־משפחה מסביב לאישיותה החלישו במידה 
רבה את השלטון. 

ג׳ הרחיב את תחומי הקיסרות בבנגל ובראג׳פוט, אולם 
לא הצליח במלחמותיו בדכן ובפנג׳אב ! אבדן קנדהאר לפרס 
היה ראשית התפוררות הקיסרות. בשנותיו האחרונות של ג׳ 
גברו הסיכסובים בינו ובין בניו והביאו לידי מרידות גלויות, 
שאחדות מהן דוכאו ואחדות נסתיימו בפשרות והסכמים 
רופפים. ב 1626 הודח ג , ונאסר, אולם שוחרר בעזרת אשתו! 
זמן מועט אח״כ מת מחוץ לבירתו. אח כסא־המלכות ירש 
בנו השלישי שאהג׳האן (ע״ע). 

בזמן מלוכתו של ג׳ הגיעה אמנות הציור של האסכילה 
המונולית לשיאה! אז התפתחה, בעיקר במיניאטורות, אמנות 
הפורטרט המפורסמת. 

ג׳ השאיר זכרונות בפרסית, שפורסמו ב 1863 — 1864 , 
ובחלקם בתרגום אנגלי ב 1909 . ביוגראפיה שלו נכתבה בידי 
מזכירו. 

771 * 4 5 > 81 71 * 1 * 7 * 11177181 * 81 . £1-14 נ 111 ט£ £ 

, 0 .£ ; 1171, 1924 ** 8 * 1 * )?* 101/1 111 ) 2 ! 5 ז* 4 771 * 17-41171 ^ 011871 [ 

££ 463 , 1948 , 171418 / 0 ץז ¥11510 4 ** 444871 * 471 

ג׳ה 1 ל ( 01101 ;), מחוז בסין הצפונית־מזרחיח, מצפון לחומה 
הגדולה, בין המחוזות המאנצ׳וריים ממזרח והמוג־ 
גוליים־הפנימיים במערב ובצפון. כ 193 אלף קמ״ר, כ 6.2 
מיליון תושבים ( 1952 ), ג׳ משתרעת על טבלה השופעת כלפי 
מזרח. השטח מנוקז ע״י נהר-לואן בדרום־מערב ונהר־סיליאו 
בצפון. האקלים יבשתי — טמפראטורה שנתית ממוצעת ״ 10 , 
הטמפראטורה של החודש החם ביותר ״ 25 , של החודש הקר 
ביותר ״ 5 -! כמות המשקעים השנתית בממוצע 450 מ״ם. 
כלכלת המחוז מושתתת על חקלאות (חיטה, דוחן, קטניות) 
לאורך הנהרות ועל גידול בקר, צאן וגמלים בערבות. בפי־ 
פיאו, בקרבת הגבול המזרחי של ג׳, נמצא מרכז חשוב של 
מכדות־פחם (כ 150 אלף תושבים). 

ג׳ היתד, לפנים שטחם של שבטים מונגוליים וטאטאריים־ 
תורכיים. קיסרי בית-מאנצ׳ו סיפחוה למחוז צ׳יהלי (הופי)! 
ב 1918 אורגנה כמחוז בפני עצמו. היום האוכלוסיה היא 
בדרום סינית ובצפון מונגולית! אחוז ניכר הם מוסלמים 
ממוצא תורכי. — בירת המחוז היא צ׳ נ גטה (כ 300 אלף 
תושבים), על נהר ג׳־הו (שעל שמו נקרא המחוז). מצפון 
לעיר נמצא אדמון־הקיץ של קיסרי-מאנצ׳ו. העיר הגדולה 
ביותר בג׳ היא צ׳יהפנג, מרכז מסחרי חשוב למונגוליה 
המזרחית. 

ג 1 אה ( 003 ), מושבה פורטוגיזית בחוף המערבי של הודו! 

3451 קמ״ר, 541 אלף תושבים ( 1951 ). בחלקה 
הגדול היא שפלה אלוביאלית! במזרח — איזור גבעות 
(עד לגובה של 1,200 מ׳), שהן המורדות המערביים של 
הרי־גאט המערביים. האקלים מונסוני! כמות־המשקעים — 
כ 2,500 מ״מ לשגה.הצמחיה טרופית־מונסונית! איזור־השפלה 
מכוסה צמחיית מנגרובה ועצי־תמר, מורדות־ההרים מכוסים 
יערות סבוכים. כשליש מאדמותיה של ג׳ מעובדים! הגידו¬ 
לים העיקריים: אורז, דוחן, אגוזים, בשמים, סירות וירקות. 
תושבי־החוף עוסקים בדיג ובהסקת מלח מן הים. 



291 


מבי — מכינו, ז׳וזף־ארתיר, רוזן דד! 


292 



׳עיירר. נטדנר־נוני 


של תג׳ מתבלטים מיני אנטילופות, החמור-חפרא, כבש־הבר 
ועז־חבר, בחי התרבותי — הגמל הדו־דבשתי, הסוס והעז. — 
בפנים־המדבר אץ כמעט ישוב. התושבים המועטים מצויים 
באיזורי-השוליים: הם שבטים מו׳בגוליים פרימימיוויים נוודים, 
המעבירים את עדריהם ואהליהם ("יורטות") ממקום־מרעה 
אחד למשנהו. באיזור־הגבול הדרומי של ד,ג' קיים ישוב 
סיני חקלאי. 

רובו של הג׳ נכלל בתחומי הרפובליקה המונגולית העמ¬ 
מית) שוליו הדרומיים־מזרחיים והדרומיים נכללים במחוז 
סינקיאנג ובמחוזות של מונגוליה הפנימית הסינית.—דרכים 
מקאלגאן לאולאן-באטור ולסמיפאלאטינסק חוצים את המד¬ 
בר, והם הקשרים בינו לבין העולם החיצון. 

בג׳ נמצאו הרבה שרידים של ישובים ותרבויות פרהיס- 
טוריים, ומסתבר שלפנים היו התנאים האקלימיים באיזור זה 
נוחים יותר. — הג׳ נחקר ע״י פדז׳ולסקי (ע״ע) במאה ה 19 , 
ע״י טון הליו (ע״ע) בראשית המאהה 20 וע״י אנדרוז בדור 
האחרון. 

, ס 60 1151111 ,. 1 * 1 ; 1935 , 01 *?<£ . 0 ) 1/1 400:1 , . 8 

, 1943 ,■ 51117 <(%) £11 8 0711/0 ,$* 0 ־ 1131 ^ . 0 ■א ; 1937 
, 1944 , 101 ) 0 . 0 ) 7/1 , 011 ח*ז? .?-* 1 ( 031 

8 . 

גובי 1 ( 00131310 ), עיר באומבריה שבאיטליה התיכונה, על 
מורדות הרי-האפנינים! כ 7,500 תושבים. התעשיה: 

משי, מוצרי־צמר, אך בעיקר היא משמשת מרכז חשוב 
לייצור כלי״קררות (מאיוליקה), שבהם נתפרסמה החל מן 
המאה ה 14 . ג׳ עשירה בעתיקות, ביניהם: שרידי תיאטרון 
רומי, ארמוךהקונסולים ( 00115011 141 ) 312220 ? מ 1340 ), 
הקאתדראלה שתחילתה במאה ה 12 , 
והרבה שרידים אחרים מארדיכלות יה״ב. 
מפורסם חג־הפרחים הנערך בג' מדי שנה 
בשנה ב 15 במאי. 

ג׳ בנויה במקומה של איגוביום 
( 111311101 ^ 1 ), שנוסדה עוד לפני ימי הרו¬ 
מאים ושנודעה לה חשיבות במשך כל 
התקופה הקלאסית. לוחות־הנחושת(- 4 ־ 1 ׳ 
34 ת 1 נ 13111241£01 ), שנתגלו בשנת 1444 
ושהם שמורים בארמוךהקונסולים, כתו¬ 
בים בלשון אומברית ובכתב שהוא דומה 
לכתב האטרוטקי? הם מכילים הוראות 
לעריכת טקסים שונים, וחשובים מאד 
מבחינה בלשנית וארכא 1 לוגית. איגוביום 
נחרבה בידי הגותים ב 552 . ביה״ב היתד. 
רפובליקה עצמאית, שבראשה עמדו קונ¬ 
סולים) משנת 1387 ואילך היתה כפופה 


למרותם של דוכסי אורבינו, שבנו בה במאה ה 15 ארמון* 
ב 1624 עבדה, עם הדוכסות כולה, לשלטון האפיפיורים. בג׳ 
נולדו, או פעלו, הציירים אודריזיו, פאלמרוצ׳י וגלי (במאות 
ה 13 — 15 ) והמשורר בוזונה דה ג/ שבביתו נתארח, כפי 
שמספרים, דאנטה. — מלווי־כסף יהודיים נתיישבו בג׳ בסוף 
המאה ה 13 ונמצאו שם עד המאה ה 16 ) כן נשתמרו כמה כ״י 
עבריים שנכתבו שם. כפי הנראה, שהה בג׳ עמנואל הרומי 
(ע״ע) בשעת גירוש היהודים מרומא ב 1321 , ואפשר שבג׳ 
נתיידד עם בוזונה וכתב שם את "מחברת התופת והעדר. 

ב. רוח, הרקע ההיסטורי של מחברות עמנואל וספר אסף, 
444 ־ 458 , תשי״ג)ן ; 1905 ; 0 , 1 *ממ 00112 

י^ 0 ת 38 ^ 010 ,£ ; 1931 , 111 *^ 70 *ס , 11131 

, 1932 ,* 071 ' 11 ** 1 € 510710 10 ^ 71 

גג ר. 

ג׳וביו, 9 אזלז — 10 ׳\ 010 3010 ? — ( 1483 , קומו — 1552 , 
פירנצה), היסטוריון, פיוגראף והומאניסט איטלקי. 

למד מדעי-רוח ועסק זמן־מה ברפואה, ערך מסעות רבים, בא 
במגע עם אנשי־שם והתחיל אוסף עתיקות. אח״כ נשתקע 
ברומא! האפיפיור קלמנס ¥11 מינה אותו ב 1528 להגמון 
של נוצ׳רה ושלח אותו בכמה שליחויות חשובות בשירות 
הכנסיה. לאחר מותו של קלסנס פרש ג׳ לחווילתו בעיר- 
מולדתו, שבה כעס את אספיו היפים. בסוף ימיו עבר 
לפירנצה לפי הזמנת הדוכס קוסימו 1 . — ג׳ היה שאפתן, 
רודף־בצע ונוטר־טינה! אעפ״כ יצאו לו מוניטין בזמנו בשל 
סיגנונו הלאטיני ובשל כתביו ההיסטוריים, החשובים עד 
היום למחקר תולדות הרנסאנס, למרוח לשון־החנופה שהוא 
נוקט לגבי השליטים והתקיפים, המפורסמים שבספריו הם: 
*ח\? 1 x ־ 11131 1$ ז 0 ק 1 מ $11114 1110 ־ 915101131 " (דברי ימי־דורו 
ב 45 ספרים, על השנים 1494 — 1547 )! 1 ת 11 • 01 ז 1 ׳\ 3 ! £10£ " 
"סז 10 ־ 11111511 (שבחי אנשי־שם, ב 7 כרכים). 

. 1928 ,. 0 .? 1/1 8 ) 011111 ) 8 ) 11071 08 קס'£ , 111 *זגא 

נדננינד, ז׳ 1 זף־אךת יי, ר 1 ןן לה— 11111,001014 !!^ 11 ק 0$4 ! 

001310430 14 )— ( 1816 — 1882 ), סופר וחוקר צרפתי. 
ממשפחח רמת־יחס, חונך ברוח קאתולית ומלוכנית, וכל 
ימיו נצטער שנולד ב 14 ביולי — יום נפילת הבאסטיליה. 
נתמחה בשפות-המזרח, ומ 1844 התחיל עוסק בספרות: חיבו¬ 
ריו כוללים דומאני־אבירים, שירים, טראגדיות היסטוריות, 


נוניז: העיר חעתיעה עם ארסח ריזונסיריס 









293 


גובינו, ז׳וזף־ארתיר, רוזן דה— גוכלן 


294 


סיפורים בחרוזים, מאמרי־ ביקורת ועוד. — ב 1849 נתמנה 
לראש־לשכתו של שר־החוץ. ההיסטוריון טוקויל (ע״ע ); מאז 
לא עזב את השירות הדיפלומאסי ושירת את ארצו השלושים 
שנה — גם בתקופות הקיסרות והרפובליקה — בנאמנות, 
אעפ״י שנמנה על המלוכנים, תחילה פעל בשגרירויות צר¬ 
פתיות בבירות שונות באירופה המרכזית. ב 1854 הועבר 
לטהראן! בימי שהותו שם (עד 1858 ), שהפכה לו לחוויה 
עמוקה, התחיל אוסף חפצי-אכד 
נות עתיקים בעזרת הרב של 
קהילת חמדאן ומוכרי־עתיקות 
יהודים. לאחר שמילא שליחות 
בניו־פאונדלבד חזר לפרס כציר 
( 1862 — 1864 ), אחר־כך נתמנה 
לראש המשלחת הצרפתית בא¬ 
תונה (עד 1868 ) ובריו־דה־ז׳א־ 
נירו(עד 1870 )! שם נתיידד עם 
הקיסר דום פדרו (ע״ע). מ 1872 
עד 1877 שימש ציר בסטוקהולם. 
וב 1877 הוצא לפנסיה. בשל רגזו 
על כך בילה את שנותיו האחרונות עפ״ר בחו״ל, ביהוד 
ברומא, ומת בטורינו. 

בחייו לא עוררו ספריו הד בצרפת, אולם ידידותו עם 
ריכרד וגנר (ע״ע) הביאה לידי פירסומו בגרמניה. שם 
נוסדה ב 1894 "אגודת־ג׳", שנהגה פולחן ממש באישיותו 
וברעיונותיו. דרך גרמניה חדרה השפעתו גם לצרפת, תחילה 
ע״י ייסוד "ארכיון-ג׳״בםפריית-שסראםבורג,ואח״כ בעקבות 
הפצת תורות־הגזע. אולם היום נודעת לו חשיבות לא בתור 
חוקר והוגה־דעות (חוץ מבחוגים של שוחרי המשטר האוטר 
קראטי), אלא בתור סופר מעולה. 

ספרו העיקרי הוא - 30:51111 ־ 1 30$ £31116 ^מ 1 ׳ 1 זט £553.15 
131005 ״ (״מסה על אי־שוויוגם של גזעי־חאדם״, 1853 — 
1855 ), שבו מרצה ג׳ על תולדות־התרבויות על יסוד המשפט 
הקדום, שהגורם הגזעי הוא הפעיל, החיובי והיציב שבכל 
גורמי־התרבותוהגזע האציל והמוכשר ביותר, שעליו מושתת 
המשטר המדיני האידיאלי — המלוכה הפאודאלית הוא 
לדעתו ה״ארי", וביחוד הגרמני או הצפוני ( 0 ג 1 ף 31 ז 0 מ), 
שהוא מיוצג אף ע״י אוכלוסי צרפת הצפונית, אך לא ע״י 
הגרמנים עצמם, שסהרת־גזעם נפגמה בשל התערבותם עם 
הסלאווים. לאסונה של האנושות נוטים בני הגזעים האצילים, 
וביחוד ה״אריים", לשאת להם נשים מבנות גזעים נחותי־ 
דרגה! ע״י כך מתערערת ההיירארכיה הגזעית, ובסופו של 
דבר בא הקץ למלכות ומשתלטת הדמוקראטיה, משטרם של 
נחותי־הגזע, הכובל את חירותם של בני־המלכים ומשווה 
את הגדולים לקטנים לרעתם של אלו ושל אלו. שנאתו של 
ג׳ לדמוקראטיה באה לידי ביטוי חריף עוד יותר בספרו 
¥3111 0110 י טן> 0100 110 {> 11 < 1 ג\ק £0 סדתסג^ס:?' 1-3 ("הרפובליקה 
השלישית ומה ערכה״), שהופיע רק לאחר מותו ( 1907 ). — 
תורת ג׳ נחשבת לאחת מאבני־היסוד של הגזענות החדישה 
(תלמידו המובהק היה ה. סט. צ׳מברלין [ע״ע!). אולם, 
בניגוד לנאצים היתה תפיסתו ההיסטורית פסימית, משום 
שלא ראה בעולם בהווה אף גזע אחד ששמר על טהרתו. הוא 
אף התייחס באהדה ובכבוד ליהודים, שלדעתו הם, אמנם, בני 
גזע לבן ממדרגה שניה, אלא שהצליחו יותר מאחרים לגדור 
עצמם מתערובת־הדם! בין ידידיו הקרובים היה הפילוסוף 


היהודי אדולף פרנק(ע״ע). ברומאן שלו 1613305 ? 1-0$ ("בנות• 
כימה״, 1874 ) החליף ג׳ את תורת האצילות הגזעית בתורת 
האצילות האישית של "בני־מלכים", הנבדלים בעדינות־טעמם 
ובגאון־לבם מהמון "הכסילים", "הלצים" ו״ו־,פראים". בספרו 
30500033015 303 30 01 1 ־ 31 ן־־ 0031 ' 3 11510100 ? ("תולדות 
אוטאר-יארל וצאצאיו״, 1879 ), שבו מעלה ג׳ בלמדנות רבה 
ובדמיון עשיר את שלשלת־יהוסו עד לשודד-ים נורווגי 
קדמון׳ בנו של האל אודיו, — מתקשר סוד האצילות ביחוסי- 
משפחה. — במחקריו המזרחניים, על כתבי־היתדות ועל 
תולדות הפרסים, סוטה ג׳ לא-פעם סדרך־ההיגיון לשבילי 
הזיות אגדיות ומאגיות, שהופרכו ע״י המומחים. אולם ערכם 
של ספרו 310 ^־ 1 3305 11105 ק 1111050 ק 105 01 £0321005 £08 
00011-310 ("הדתות ושיטות־הפילוסופיה באסיה המרכזית") 
ושל יומני מסעותיו באסיה עומד בעינו עד היום. כמפעל 
מזרחני מיוחד במינו יצויין תרגומו לפרסית של 3 זט 1500 ס 
36111030 ״ 3013 של דקארט. 

בסוף ימיו פירסם ג׳ קבצי יצירות אמנותיות, מהן "הגו¬ 
בלות האמיתיות״ ( 1876 )" הנהדרות וגולת־הפותרת של יציר* 
תו — אוסף המערכונים ההיסטוריים £0031553000 £3 
(״הרנסאנס״, 1877 ), המעלה את עולמם הרוחני והחברתי 
ואת הפסיכולוגיה של אנשי הרנסאנם ואח דמויות אישיה 
הגדולים — סאוונארולה, האפיפיורים אלכסנדר בורג׳ה ויול־ 
יום 11 , צ׳זארה בורג׳ה, מאכיאוולי, מיכלאנג׳לו ואחרים 
(ספר זה יצא בעברית בתרגום י. שטיינברג, תרצ״ב-תרצ״ג). 

!. 80 0., (305((0115 01)015}!, 1937; £. /. -1. 01-11( 

000 1010 101x0 15011 1110 )¥(1(:, 1902; £. 50111^1-0, 15; 

, 115 }'<;> 005010 
- 01 !!£ .ז? ; 1905 ,. 0 ) 3 ) 0011 ) 30 5 ) 1311 /ק 50 ק 11105 010 70 

1101), 51X131(0 1111(5 0., £51111) 5(10(5 8(3(1111111)1 (. 3 1^15- 

; 1910 ,\ 5 )!>! 0 ) £055 0/5 ,חח!; 111 ־זו{:) 5 ״ 1 ; 1906 , 111111 ) 05 ) 5 
) 1 ) 7 . 0 ; 1913/16 ,. 860 . 2 ,) 1111 ( 50 ^ 810 ) 10 ) , 0 ,. 111 

71((, 051( 003 10(111(0(( 0( £01401 0., 1913; 14, 1-3080, 

15( (0X111( 3( 1924 ,) 11 ( 51111 ) 1 ) ) 11 ( 11 (^ 50 ^ 710 ) ) 31153 ,.ס ; 

0. $0111201 ג 44 ! 0 .א . 11 . 31 ; 1927 ,) 11 ( 05 > 10 !!() 50 1 ) . 7 ) , 5 מ 1 ק , 

7/1( 151(505 6110 ) 801.30-0 .! ; 1929 ,. 0 ) 3 7 01105 ) /ס ץ , 

<20055( 35113(! !05 0., 1930; 1. 14. £.01930 ; 0 ,) 0 ס 18 ? 1 ־ 0 ־ 1 נ ; 

11. \^' ,. 11, 0 >! 0 ז 51 . 11 ; 1933 ,. 0 ס! 11100 ) 011111-011, 10150311 3 זג 
- 0001 ") . 0 , 1 ) 101130 [ 8001310 ; £5151 1935 . 50015 ) 5 ) 3 ס! 

5 ) 3 ) 1 (קס 1105 ו) 8 70 , 15 זנ 11 ד 031 . 3 ; 1936 ,("סזססז 80 !הסחאבק 
50((! 311 00701( 3( 0., 1936. 

. מ. ק 

גו$לן ( 110 * 801 ), שטיה רקום בצורה אמנותית, הכולל 
באריגתו תמונה צבעונית ומשמש כיסוי לשטחי־קיר. 

הג׳ נקרא על־שם משפחת צבעים, שבבית־המלאכה שלהם 
בפאריס נעשו שטיחים ע״י אורגים שבאו מפלאנדריה ביזמתו 
של אגרי זוו. לואי 6 ו £1 הפך את בית־המלאכה הזה למוסד 
ממשלתי! השם ג׳ נשתמר גם לאחר שהועבר בית־המלאכה 
למקום אחר, והוא מסמן היום רפרודוקציה של תמונות 
באריגה (וע״ע שטיח! טפיסריה). 
מנהלו הראשון של "בית־המלאכה המלכותי לרהיטים 
.(01133051*11:00) בשביל הכתר״ היה הצייר שארל לברן 
במאה ה 18 עבדו במוסד ציירים י'מפורסמים, כמו בושה 
(: 3000110 ), דטרואה (׳( 001:0 ), אודרי (ץז 0113 ). בימי 
המהפכה הצרפתית שותקה העבודה בג׳, אולם היא חודשה 
ע״י נאפוליון ב 1804 , והיא נמשכת ברציפות עד היום, תוך 
שינויים מתחלפים בהדגשת האופי הד־קוראטיווי או האמנותי 

של המלאכה. 

משתמשים בג׳ בטכניקודהנול, שבה תוטי־השרשרת או 




293 


גזכלן—ג׳וכרמי, וינצ׳נצו 


296 


עומדים ( 113111011550 ) או מאוזנים ( 11550 83550 ). בטכניקת 
הנול העומד נמצא הפועל מאחורי השרשרת, שבד. מצויירת 
תמונת השטיח בקווי־הקף, ומסתכל במשך עבודתו במראה! 
ואילו בטכניקת ה״סאוונדי' ( 0 !־ 10 זח 53¥0 ) — שהיא מיושנת 
כיום — היה הפועל עומד לפני השרשרת. 

, 151*11*1 4*1 001x11115 ק 13 1 * 4 131 * 0 *£ 1 ו>/£ , 115 גחז? . 1 ׳? 

1 * 4 ** 101 \ * 1 ,טנזחחנ( . 0 זז 1.111550 :>,א .! : 1904-1923 

001x11111, 1938. 

ג'*?{ , ך' 3 א 1 ל 1 — 3010 ? 11 ) 1 מח 3 ׳\ 010 — ( 1403 — 
1482 ), צייר איטלקי מאסכולת סיאנה! כנראה 
תלמידו של פאולו ך ג׳ובני פי ומושפע מן ססטה (ע״ע). 
מייחסים לו מספר גדול של תמונות מצויירות על גבי עץ, 
עפ״ר קטנות, שהן מפוזרות במוזיאונים ובאספים פרטיים 
על פני כל העולם. ביהוד באה״ב. ככל בני־דורו בסיאנד. 
עריץ קשור ג , במסורת הגותית של המאה הקודמת, וכן היה 
מושפע מן הציור הביזאנטי המאנירסיטי של זמנו: אך רוח 
המאה ה 15 ניכרת באמנותו בשמחת־הסיסור שלו. ערכן 
המיוחד של תמונותיו הוא במיזוג בין הדקוראטיווי ובין 
הדמיוני. 

5 ך'ה — בת 43 א 1 הח 3 עס 01 — ( 1470 [ז], גרמ¬ 
ניה — 111530 ], איטליה), חצרן ומוסיקאי, יהודי 
מומר. שמו העברי אינו ידוע. לאחר שנשתקע בפירנצה המ־ר 
את דתו ונקרא על שסו של הקארדינאל ג׳ובאני דה מדיצ׳י. 
ב 1492 נידון למיתה בעוון רצח, אולם ברח מפירנצה, נכנם 
לשירותו של הקארדינאל דה מדיצ׳י ברומא ונתפרסם כמנגן 
על נבל. והמשיך בתפקידו אף לאחר שהוכתר הקארדינאל 
לאפיפיור בשם לאו צ! באותם הימים זכה ג׳ לתואר רוזן 
דד, ורוקיו ( 0 ;ו 0001 זז ־ ז\). אח״כ שירת גם את האפיפיור 
קלמנם חזו וכן את הדוג׳ה של ויניציה, את דוכסי מנטובה 
ואורבינו ואחרים. חיבר כמה יצירות מוסיקאליות, שמקצתן 
זכו לפירסום ולשבח! אע״פ שהיה מומר, מזכירים אותו 
לעתים קרובות בשם ״ג' מ׳ היהודי״. — גם בנו קמילו 
היה מוסיקאי בשירות האפיפיור. 

, 281 , 1114x0 ס! ** 130 ! 03 * 8 ■ 1 * 4 11/1111 >! * 01 ,ז 1 >־זגז 141 :>־ו! 1 מ - 1 
עברית נחרג־ י. שטיינברג): תרבות הרנסנס באיטליה.) 1930 
1 * 4 נ 1 * ' 11 * 0 *: 0 * 411 ס 1 * 1 ( 01 011 .סזט-יי^ס . 11 .( 292 , תשיט 
1918 , 192/3 , 010 * 110 * 1001 ^ 

נ׳|יבך? 1 יי, ףנצ׳נצו — ״■! 01080 70 ח־ 0 ח!ז\ — ( 1£01 , 
טורינו— 1852 , פאריס), פילוסוף ומדינאי איטלקי. 

בן למשפחה עניה, נתייתם מאביו בילדותו וקיבל את חינוכו 
במ׳סד-כמרים בתמיכתה של אתת האצילות הצדקניות 
שבעירו. בהשפעתה ובהשפעת מחנכיו פנה—על אף היסוסיו 
המרובים — לכנסיה, הוסמך ב 1523 כדוקטור לתאולוגיה 
וב 825 ! ככומר. עד 1833 הורה והרצה בס וסרות־חינוך גבוהים 
בטורינו והתפרסם בשל חריפותו המחשבתית וד,פולמוסית, 
אך בעיקר בשל התקרבותו לתנועת עצמאותה הלאומית של 
איטליה ומנהיגותו בה. בשנת 1830 נתחבר לאחת מאגודות־ 
המחתרת הלאומיוח־מהפכניות! ב 1833 נתפס לרשות וגלה 
מרצונו לצרפת, ואח״ב לבלגיה. בבריסל השתקע עד 1848 
כמרצה לפילוסופיה ותורת־ההגיון במוסד חינוכי פרטי, ומשם 
ניהל וכיוון את פעולתם המדינית והמחשבתית של הפאטריו* 
טים האיטלקים. תנועת התחיה האיטלקית ראתה בג׳ את 
ה״חוזה" והיוזם העיקרי של איחודה ושיחרורד, של המולדת. 



וינצ׳נדו נ׳ינרסי 

ע 

ופירסומו עלה אפילו על זד, של מאציני. עם ההתקוממות 
הלאומית ב 1848 עזב ג׳ את גלותו, חזר לאיטליה על מגת 
להגשים את תכניותיו, נתקבל בכל מקום בתשואות והפגנות־ 
אהדה ונתמנה לראש־הממשלה במסלכת־סארדיניה! אך לאחר 
המפלה הצבאית וד,כשלון המדיני של 1849 התפטר מתפקידו. 
המלך ויקטור עמנואל (ע״ע) מינהו כציר בצרבת, אולם ג׳ 
עזב גם את התפקיד הזה בשל חילוקי־דעות עם ממשלתו. 
את ימיו האחרונים הקדיש למחקרים בסיבות הכשלון של 
תנועת 1848/9 . 

ג' התחיל את דרכו הפוליטית כרפובליקני, אולם לאחר 
התפתחות רעיונית מעמיקה עבר לעמדה מתונה ופשרנית, 
להכנית של רפורמות הדרגתיות במסגרת של מל כה קונסטי¬ 
טוציונית. לפתרון בעיית איטליה הציע פךראציה של כל 
מדינותיה, שבראשה יעמוד האפיפיור כמנהיג רוחני ומדיני 
ושתפקידה הראשון יהיה שיחדור איטליה מעול אוסטריה. 
הוא קיווה, שזזפדראציה האיטלקית תשמש דוגמה למערכת 
פדדאציות דומות של כל מדינות אירופה ושממנה תצא 
הדרכה רוחנית לעולם ע״י האפיפיור כסמל "התרבות הנוצ¬ 
רית האוניוורסאלית". ג , נעשה מחוללה של התנועה ה״נאו־ 
גולפית", שדגלה בנצרות ליבראלית ופרוגרסיווית, ברפורמות 
של המוסדות הכנסייתיים והתאמת הערכים הדתיים לרוח הזמן 
החדש, יחד עם עמדה מהפכנית בבעיות־החברה. רעיונות 
אלה סללו את הדרך למוררניזם (ע״ע) הקאתולי של שלהי 
המאה ה 19 ולתנועות ה״דמו־גוצריות" של ימינו! אולם הם 
הביאו את ג׳ לפולמוסים קשים עם הכמורה השמרנית, ביתור 
עם הישועים. 

ג׳ היה גדול הפילוסופים האיטלקים של המאה ה 19 . הוא 
ביקר את כל הפילוסופיה החדשה מדקארט עד קאבט כתורות 
"כסיס׳לוגיות", שטעותן המשותפת היא ביסוס תורת*ההכרה 
על יסודות סוביקטיוויים: העברת הנחות-היסוד של הפילו¬ 
סופיה מן המושא (ההכרחי והמוחלט) אל הנושא (המקרי 


גו׳בלן צרפתי מ 1562 , שמתאר קטע מ״עלילת ארתמיסיה" של גיקולאס אואל ( 1 ־ 011 ^) 
לפי ציור של קארו׳ן ולראמבר 


!?אנציקלופדיה העברית 





297 


ג׳ וכרמי, וינצ׳נצו—גוג ומגוג 


298 


והיחסי). וכתוצאה מזה — מסקנות של ספקנות בתורת- 
ההכרה ושל תועלתיות בתורודהמוסר. כנגד תורות אלו שאף 
ג' לביסוס הפילוסופיה על האונטולוגיה — על מערכת 
המושגים השכליים והנצחיים, על "ההוויה"( 0550 ), ולא על 
מערכת העצמים הקיימים ( 13113 ) 00 ) 0x15 ). למעלה ממערכת 
העצמים השכליים עומדת "אידיאה" עליונה, שהיא ה״מביעזד 
כל דבר קיים( 005 ) 0x15 ) : כל הנמצאים מקבלים ממנה את 
מהותם ( 5500113 ?) ונובעים מסנה. ג׳ התכוון ליצור סינתזה 
בין המחשבה החדישה ובין התאולוגיה הנוצרית. זו האחרונה 
סיפקה לג׳ את הפתרון לבעיית היחס שבין ה״אידיאה" העליו¬ 
נה והעצמים הפרטיים הקיימים: ה״בריאה" היא המגשרת 
בין הנושא והמושא, ופעולתה הדינאמית היא מעץ "הסינתזה 
האכרלרית" של קנט (ע״ע). "ההוויה בוראת את הקיים" 
< 0 )מ 0 ) £515 ' 1 3 ?״ 0 ״ז?/ 1 ) - זוהי "הנוסחה האידיאלית" 
( 10310 ) 0111131 * 0 ?) של פעולת "הבריאה", ובה ג׳ מבחין שני 
מחזורים: האחד — ה״בריאה", מעין ירידה של ה״הוויה"" 
המקיימת בפעולה זו את העצמים ונותנת להם מציאות בכוח 
יחסם אליה! השני—הפעילות והשאיפה של הקיימים לקראת 
ה״הוויה", והוא מתבטא בנטייתם של בל הקיימים לשלמות, 
בשאיפה הנפשית אל "היפה, הטוב והאמיתי" ז. א. בנטיה 
של הנבראים לחזור ולהתאחות עם ההוויה. שגי המחזורים 
הם ה״קצב הנצחי של המציאות". ג׳ רואה את האדם 
כמציאות ״קיימת״( 13115 * 0x15100 ) ; בו טבוע מראש יסוד שכלי 
( 115 ) 101111 ), שפעם בפעם משתתף ומזדהה עם ה״הוויוד 
(בדלמה לתורת־ההכרה של מלברנש [ע״ע]). 

על אף עמדתו הד(גמאטיחדנוצרית הביא ג׳ לפוריות 
מחשבתית גדולה באיטליה, ובבניין השקפתו הפילוסופית 
פתח את הדרך לפני האסכולה האידיאליסטית והנאו־הגלינית 
של קרוצ׳ה (ע״ע) ושל ג׳נטילה (ע״ע). 

מספריו: 310 * 30310 * 507 101 > 13 * 700 (תורת מה שלמעלה 
מן הטבע), 1838 ! 13 ) 11050 ? 3113 011021000 * 101 (מבוא לפי־ 
לוסופיה), 1840 ( 311301 ) 1 11 § 10 > 011/110 0 310 * 010 101310 *? 001 
(על יתרונם המוסרי והאזרחי של בני־איטליה), 0111543 ס 
3113 ) 1 ?) 017110 0 ) 000 * 10073 ? (על התחדשותה האזרחית של 

איטליה), 1851 ! 010813 ) 0 *? (מדע־היסוד), 1857 . 

/ .£ ז ו 1 ח 0 . 7 > : 1927 ,. 7 > . 7 ז ! 51 // , 3 ** 511 . 0 

, 0 ש 1 > 0 חז 0 ; 1930 .. 7 > .!י^ 1 ? 0 ו 311 ק ז : 1928 ,ס 1 ת* 1 ת£ז 50 '# /״>/> 

, 1 ) 5 : 1932 , 011080 ) ! 0 ! 1 ז?חז;$ז 150 \! וחס/*! 0 * 1 € ">־ז־[ 7 ין */ 

״ 0 ,1948 , $50 0111 י״ 1 , 1941 , 0 ^ 0111 <^ 1 ) 511 8 ? ? ,.ס 

י. ב. ם. 

(׳( 13 ' (!!־־^/^), עבד אלרוזמן אבן עמר אלי, סופר 
ערבי במחצית הראשונה של המאה ה 13 , שחי 
בסוריה ובאבטוליה. ג׳ התפרסם בשל ספרו אלמח׳תאר פי 
כשף אלאסראר והחד אלאסתאר ("מבחר בגילוי הסודות 
וקריעת המסבים"), שבו פירסם את שיטות הזייפנים ואוזזזי־ 
העיניים בכל מיני שטחים של המסחר והמעשה, כגון זיוף 
מרגליות, אבנים יקרות ומתכות יקרות, רפ־אות כהבות, וכד׳. 
פרק מיוחד מוקדש לזיופי היהודים, שזכה לדיון מיוחד ע״י 
מ. שטיינשניידר. הספר נדפס כמה פעמים, וחלקים שונים 
תורגמו לגרמנית. 

-סל) *״£ %0 <ד> 8 .יזמגזזז*ומ 1 )\\ .£ : 910 . 1 5 . 407 ,) ..ז*,ל* 

. 4 ? - 1911 . 206-232 .*ואא , 4 ־)*מי)**ז׳)**זז/ 3 ^ * 170 4/0 *׳ 4 ־* 
. 1877 , 188-191 ,זוו 11 מ:ע) . 01 ק 6 , 11 ./ 80 ,* 300 6 חו! 50 חוס) 8 

בדג ומזני נזכרים ביחד לראשונה ביחד לח—לט, בחז(ן 
אחרית־הימים (ע״ע), שבו מתאר הנביא את מלחמת 
ה׳ ב״ג(ג ארץ המגיג נשיא ראש משר ותבל". אחרי שישראל 

י * •• \ ז 


יקובץ מארצות־פיזוריו וישב לבטח בארצו, יבוא ג׳ עם עמים 
רבים מידכתייצפון ויעלה על ישראל לשלול שלל ולבוז בז. 
ה׳ עצמו יצא למלחמה נגד ג , וישפוט אותו "בדבר ובדם 
ובגשם שוטף", ושמו של ה׳ יתגדל ויתקדש לעיני גויים 
רבים. ג׳ יפול על אדמודישראל, מקום־קברו ייקרא "גיא 
המון ג׳", ויושבי-ישראל יבערו אש שבע שנים בנשק־האויב. 

מכיוון שברשימת בני־־נת (ברא׳ י, ב) נזכר מגוג כאחיהם 
של גומר ומדי, נוטים אחדים מהחוקרים לזרות את ג׳ עם 
גיגם (ע״ע)', הוא גוגו, מלכם של חלודים, ואת מג 1 ג — עם 
ארצו, היינו לוד. זיהוי זה מתקבל יותר על הדעת משאר 
ההשערות שהועלו, אולם אף הוא אינו משנה במאומה מטיבו 
הסמלי של השם ג׳ ומאפיו המיוחד של תזון־יחזקאל הכרוך בד. 
ג׳ ועמיו אינם אויבים היסטוריים של ישראל, כמו בבל ואשור, 
שנשלהו להעניש את העם בגלל חטאם. העם הצפוני יבוא 
רק מתוך תאוות־חמס ומתוך מזימה להרוס את מלכות־השלום. 
אמנם מוטיווים שונים בחזון-יחזקאל משותפים גם לנביאים 
אחרים, שניבאו על עם שיעלה מן הצפון לצור על ירושלים 
באחרית־הימים, אבל יחזקאל, שניבא אחרי החורבן, קבע את 
זמנה של המלחמה האחרונה אחרי קיבוץ־גלויות ובניץ־ 
ירושלים. 

בתדגום־השבעים מופיע השם ג׳ עוד בשני מקומות, שאין 
לו זכר בחם בנוסח העברי: במד׳ כד, ז—"וירם מגוג(במקום 
מאגג) מלכו ותנשא מלכותו״; עמוס ז, א — "והנה לקש אחד 
גוג המלך״(במקום: אחר גזי המלך). יש בשינויי־נוסח אלה 
הוכחה לקדמותו של הקשר בין מלחמח־ג' והופעתו של 
המשיח. תיאורי המלחמה הגדולה נגד צבאות־הגויים, הק(- 
דמת לימזת־המשיח, תופסים מקום חשוב בסכרים החיצונים 
(חנוך, נ״ו, ה׳ו עזרא הרביעי, י״ג, ה', ועוד ז וע״ע אחרית־ 
הימים), אבל השמות גו״מ אינם מופיעים בהם, פרס לחזון 
הסיבילה העברית (ג׳, 319 , 512 ), וגם בה דק ככינוי לארץ 
בין נהרות־כוש, ארץ הרוו־ה דם, שגורל מר צפוי לה ולעמים 
אחדים. באגדת חז״ל נתייחדו השמות גו״מ לאויב האסכאט(־ 
לוגי של ישראל באתרית־הימים, אבל תיאורו של האויב 
ושל מלחמתו, זמנה ותכליתה, שונים בהרבה מהנאמר ביחז¬ 
קאל. ביחזקאל ג׳ הוא מלכה של מג,'ג! באגדה גו״מ הם שני 
שמות מקבילים של עם אחד. עוד לפני יחזקאל ראה משה 
את ג׳ וכל המונו עולים על ישראל ונופלים בבקעת־יריהו 
(מכיל׳ בשלח פ״ב, הוצ׳ הורביץ־רבין, ע׳ 185 ), וגם אלדד 
ומידד נתבבאו על עסקי גו״מ (סנה׳ י״ז, א׳). גם האגדה 
מחזיקה ברעיון, שמלחמת גו״מ היא בעיקר מלחמה נגד ה׳, 
ובל פרק ב׳ בתהלים נדרש עליה (ע״ז, ג׳, ב׳ ז תנח׳ נח, י״ח 1 
פסידר״ב, ע״ם, ע״א); אלהים עצמו יילחם באויב זה. הירידה 
האחרונה שב״עשר הירידות שירדה שכינה על העולם" תהא 
בימי גו״מ (אבדר״ג, נו״א, פל״ד, ע' 102 ). לדעת ר׳ עקיבא 
יימשך משפטו של ג׳ שנים־עשר חודש (עד׳, פ״ב. י׳)! אבל 
משפס זה יביא פורענות גדולה על ישראל, שתשכיח את כל 
הצרות הראשונות (תוס׳ ברב , , א/ י״א), ור׳ אליעזר בן 
הורקנוס מצרף אותה לחבלו על משית וליום הדיו הגדול 
(סביל/ בשלח פ״ד, ע׳ 169 ! שבת קי״ח, ע״א), אלא שהוא 
רואה אפשרות של הצלה מפורענויות אלו בשמירת השבח. 
מלחמת גו״מ תהיה המלחמה האחרונה, שאין אחריה שיעבוד, 
והיא קודמת לימות־המשיח (ספרי במד׳, פיסקא ע״ו, דב׳ 
סיסקא שמ״ג 1 כנה׳ צ״ז, ב׳). בתרגומים המאוחדים מייחסים 
גם למשיח תפקיד פעיל במלחמה ז 1 . גו״מ וחילותיו יעלו 
לירושלים ויפלו בידי המלך המשיח, אבל קיבת הגלויות — 



299 


גוג ומגוג—גוגול, ניקולי וסיליויץ׳ 


300 


בניגוד לנאמר ביחזקאל—יבוא רק אחרי הניצחון(תרג׳ ידו׳ 
במד׳ יא, בו? תר׳ שה״ש ח, ד). מעין פשרה בקביעת זמנה 
של מלחמת גו״מ נמצאת בדברי התרגום, שביודישראל עתיד 
לנצח את ג׳ וסיעתו ע״י משיח בן אפרים (ת״י שמות מ׳, 
י״א). בחזון יוחנן שב״ברית החדשה" (פרק כ׳) מלחמת 
גו״מ היא אחרי התחיה הראשונה ככלות אלף שנים, ובספר 
אליהו (מדרשי גאולה [ע״י י, אבן־שמואל], מהדורה ב׳, 
תשי״ד, ע׳ 46 ) גו״מ באים אחרי ימות־המשיח ולפני יום־ 
הדין האחרון. 

מן המקורות התב״כיים וממסורת־חז״ל עברו הסיפורים 
על הופעתם של גו״מ באחרי ת־הימים לעולמם הרוחני של 
אבות־הכנסיה הנוצריים. בימי נדודי־העמים היו נוהגים 
בדרך־כלל לזהות את הגותים עם גו״מ. מסורת נוצרית עתיקה 
זיהתה את גו״מ גם עם העמים הפראיים, אשר אלכסנדר 
מוקדון סגר אותם בדלתי-ברזל על־יד הים הכספי ושעתידים 
להתפרץ באחרית־הימים. בימי כיבושי האיסלאם זיהו הנוצי 
רים את תיאת־המוסלמים עם גו״מ. 

יחזקאל קדפסן, תולדות האמונה הישראלית, ג׳, 583-578 , 

תשי״ד! יוסף קלחגר, הרעיון המשיחי בישראל, תש״יו 

, 150 -ר> 1 ! ׳י: ;!,י׳;/;׳'.׳.,;/ ]■״/ ? 01 , 37012 . 8 

. 1934 

א. א. א. 

גו״מ באיסלאם, בקוראן (סודות י״ח, כ״א) מופיעים 
גו״מ בשם י א ג׳ ו ג׳ ו מ א ג׳ ו ג׳. מסופר, שאלכסנדר הקים 
סכר חזק למניעת התנפלות גו״מ על העמים שנמצאו 
בחסותו. סכר זה נזכר גם בנוסח הסורי של רומאן־אלכסגדר. 
מן החוקרים יש שמזהים אותו עם החומה הסינית, ויש 
שרואים בו את "שעריהברזל" (ג€!ח 3 נ!ו.^ בזזסק) במעבר־ 
דדבגד בקאווקאז, הנזכר על־ידי הסופרים הקדמונים. לפי 
המסורת האיסלאמית נשארים גו״מ מאחורי הסכר, אולם הם 
עתידים לפרח אותו באחרית־הימים ולהציף את הארצות 
עד שיושמדו(וע״ע אחרית־הימים, עמ' 467 ). — הגאוגראפים 
הערביים מזהים את גו״מ עם הסקיתים או עם עמים אחרים 
שנתיישבו אח״כ במקומותיהם של אלה. 

גזגה, אזקטוין — ג 8 כ־ 0 ״ 2 ״ 3 ז 00 — ( 1884 — 1938 ), 

משורר ומדינאי רומני, בן לכומר כפרי בטראנ- 
סילוואניה ההונגארית, היה פעיל מצעירותו בתנועה הרומנית 
הלאומית האיו־דנטיסטיח. אחרי שהוטל עליו עונש־מאסר ע״י 
השלטונות ההונגאדיים, היגר ב 1905 למדינת רומניה! שם 
פירסם שירים מלאים התלהבות לאומית, שבהם נתן ביטוי 
לסבלותיהם ולשאיפותיהם של הרומנים הנתונים לשיעבוד 
זר בטדאנסילוואניה. בשנות מלחמת־העולם 1 פעל ג׳ למען 
הצטרפותה של רומניה למלחמה במעצמות־המרכז. אחרי 
שנוצרה רומניה רבתי צידד ג׳ תחילה בשמירה על זכרותיהם 
של המיעוטים במדינה, אך במשך הזמן נעשה לאומני תוקפני. 
זסן־מה היה שר בממשלת אורסקו(ע״ע), וב 1921 יסד מפלגה 
מיוחדת, אשר התמזגה, בעלות כ 1 כבו של היטלר,עם המפלגה 
של א. ק. קוזה, מנהיג שובאי־ד,יהודים, והיתה ל״מפלגה 
הנוצרית־הלאומית״ ( 1935 ). בדצמבר 1937 נחל "משמר־ 
הברזל" הפאשיסטי־נאצי, שמפלגת קוזה־ג׳ היתד. קרובה לו, 
ניצחון גדול בבחירות! מאחר שג׳ נשאר דבק בעקרונות 
הפארלאמנטאריזם, הטיל עליו המלך קאר 1 ל 11 להרכיב 
טמשלה. מפעולותיו הראשונות של ג׳ בשלטון היתה,רוויזיה" 
של זכות־האזרחות של היהודים, שמשמעותה היתד, שלילת 


זכות־האזרחוח וכל זכות לעבודה מ 36% של יהודי רומניה, 
יחד עם הטלת סס מיוחד עליהם. הגזירות האלו גרסו נזק רב 
לתיי־הכלכלד, של רומניה ולא נתקבלו על דעתן של המעצמות 
הגדולות, ולכן פוטר ג' מתפקידו אחרי חדשיים, וכעבור זמן 
מועט מת מיתה חטופה. 

,) 1 ז 070 ק 1 ז 11111 ס 0 5 ס 4 ן״ 0 ? 7 711114711 )/ 1 ^ 1 11101-111 , 5500 ס 71  ) 1 ^) 1  11068 ל!ןק 48 .ת.}־! ; 1 \ , 1,111 מ 1 וא 46 וזזו , 00 
סץק 3 ג 0 ו 1 ק 8 ח 0 זסא:) 188 ..ס־ 1 ס־ 1 >זק 046 ,!!!!:יו 
. 7 . 0 ; 1856 — 1855 ,ז 8 קץז 3 ק 6 זמה■ 0408 

0163 ן* 0 ) 31 * 3 0 ־ 1081 * ממנןס־דסז׳! , £14831406 

- £1318 ,א 0 קח 1116 . 14 . 8 ; 1890 , 4 ן 16 ז. 0 זו\ז 0 
— 1892 ,מהסזסח מח(]) 3 קז 0 א 6 זיהג זג 1 דג 3 ״ק 
,זק 40 מ .ח , 8 !! 4 ז 4068 ו>!< 6 נ] 16 \ . 0 .)/ ; 1893 
,ח , 5 !ז->! 080 אז!^ץ^־ 0 ^ 1 ןאןן 060 . 1 ־ 1 ; 1995 

-זזח' 1 . 8 ; 1915 ,." 1 ז זוו 1 א 0 מ 8 קז 15 .ז 0 > 1 .!־ 1 ; 1910 
״)״פ ! 1 * . 0 .״ 0 ״יס. 1 ה* 2 .׳ו .ע ; 1924 ,.ק, 0 ץ״ח 
, ,; 21 ) 801110 ׳,() , 8 ; 1932 , 01., 1X1 [וו 1 י 1 . 1 .■ו 11 :>;י 7.1 ) 

.׳צ /י ; 1941 , 1 ^ 1011 ( 00110 11114 . 0 , 11 -11-111 ז;ב> .ס ; 1932 

. 1942 .. 0 , 140¥ נא 1 ^א 
א. את. — י. 6 . 



305 


נ׳ו־ג׳ינזםו, ג־׳רדו •—גוגמלח 


306 



עיור 2 . זו׳קודס 1 נז>#י (?סו״ס־ז) 


ג׳ד^׳קסו (ט 115 ;-נ 01 , ג׳וח (ס!)"!), 
שיטות יאפאניות של התקפה או 
התגוננות בהתגוששות. "ג׳ר׳ משמעה רך. 
נכנע או עדין! "ג׳יסס.־" — תורה, אמנות! 
לפיכך ג׳־ג׳ היא "תורת הכניעה" או "אמ¬ 
נות הרכות" לשם ניצחון. היא טופחה 
ביאפאן מימי-קדם, ובתקופה הפאודאלית 
היו מלמדים אותה לכל האצילים יוצאי־ 
קרב, כדי שידעו להכריע מתנגד מזויין 
או חזק יותר. לפי המסורת האגדית 
הובאה אמנות זו ליאפאן מסין, ומקורה 
היה בהסתכלות בענפי־האורן הקשים 
והחזקים, הנשברים תחת נטל השלג היורד 
בחורף, כנגד ענפי־השיסה הרכים, שהם 
"נכנעים" ומרכינים ראשם, עד שהשלג. 
נושר מהם ארצה, ואח״כ שבים וזוקפים 
ראשם (השהה: שמות ט, לא—לב! וכץ 
הקנה במשל-הז״ל, תענ ׳ כ/ ע״א). מהס¬ 
תכלות זו נגעה התורה, שהכניעה לכוח 
יפה מן ההתנגדות, שכן אי-אפשר להת¬ 
גבר על כוח אלא בכוח גדול ממנו, ואילו בפגיעה מידית 
אפשר להטות אח הכוח התוקף ממסלולו וע״י כך לבטלו או 
להשתלט עליו. הבסיסים ותדגילי-אימון רבים הומצאו למטרה 
זו ושוכללו במשך הדורות: תרגילי הפלה לארץ, שב־רת־ 
אברים, חניקה. מכות בנקודות חיוניות בגוף וכיו״ב. תכסיסים 
אלה שימשו גם בספורט וגם במלחמה לחיים ולמוות, ושימוש 
יעיל ותכליתי בהם נחשב לאמנות, שהיהה סמל ליכולת 
האדם. 



זויור 1 זריקודנת* 


עם הגיע הנשק החש ליאפאן פחת ערך כל השיטות 
הישנות של הג׳־ג/ ואת מקומן תפש הג׳ודו(= "תמצית" 
או "עקרון' של "תורת הכניעה"). ג׳ה־ו הומצאה על־ידי 
הפרופסור ג׳יגורו קנו( £8110 0 ־ 1801 () ב 1882 . שייסד מכון 
ללימוד תודה זו, הקיים עד היום. ג׳ודו היא שיטת ג׳ משוכ¬ 
ללת, המקנה לרות ולגוף את היעילות הגדולה ביותר בפעולה, 
תחבולותיה לצרכי התקפה והגנה הם אי-ההתנגדות או 
הכניעה לכוחו של המתנגד כדי להטותו מכיוונו, או אפילו 
עזרה לתוקף במגמה למוטט את יציבותו. 

בדי לאפשר לאדם להשתמש בתכסיס זה, עליו ללמוד 
לגייס את רוחו ואת גופו באופן שיוכל להימוג או להיכנע 
לכוח המופנה נגדו בכל עת ללא התראה מוקדמת, וזה דורש 
כוננות פנימית ויציבות גופנית, כושר־תנועה בבל הכיוונים 
של החלל בלי הכנה מוקדמת, הבנה ותפישה מהירה, גמי¬ 
שות, דקות־תנועה ועצמה כאחד. מכאן הערך הרב של ג׳ודו' 
לאימון האופי והגוף. תכסיסי ג׳יד־ו כוללים: שיטות נפילה 
ללא תקלה לנופל! זריקת המתנגד כשאתה עצמך עומד 
(ציור 1 ), זריקת המתנגד ע״י הטלת עצמך לארץ (ציור 2 )? 
התגוששות על הקרקע עם חניקות, מפתחות על הגפיים 
והחזקת המתנגד במצב שאינו יכול להשתחרר ממנו! פגיעות 
במקומות חיוניים. המביאות לידי שיתוק רגעי או ממושך, 
איבוד־חושים ואפילו מוות! שיטות להחזרת החושים או 
"השבת החיים". 

ג׳ וג׳וז־ו נתקבלו כספורט גם במערב, וכל הונהג לימודם 
באימון שומרים וחיילים בהרבה מדינות. 

מ. פלדנקרייז, ז׳יאו־זיסזו, תרצ״א! . 11-0 ( 11 > 1 ג 5 3 ומ 3 ׳ 05 )( 0 צ 
411 1 >>ן 1 ו 31 ז<ן 100011 ^ ,$ז 3 ז 14 זז£| 4 !ז? .ז\ ; 1915 , 1100 ) 1 1140 ( 
; 1951 . 01111 ^ /זז/ 0 וז> 0 ■הוסק 1140 ( ,. 141 ; 1941 , 11111 ■>!!( 
.>< 00 ? 7 , 1 רח 41 ׳נ 01 .א ,ם ; 1140, 1952 ( ..( 4 • 
. 1952 , 1040 , 11000 * 11 .ש .£ ; 1950 

גג סל. 

נו&לה (ג 01 וחב 8 ט 03 ), עיירה בעיראק, כ 30 ק״מ צפונית- 
מזרחית למ 1 סול — מקום קרב־ההכרעה בין אלכ¬ 
סנדר מוקיון (ע״ע) ובין דריוש ויו, ב 1 באוקטובר 331 





307 


גוגמלה—גוגן, סול 


308 


לפסה״ג(קרב זה מכונה לפעמים גם קרב־ארבלה, ע״ש העיר 
שב 45 ק״מ מערבית לג/ ששימשה בסים למחבר. הפרסי). 

ההתנגשות אירעה כשאלכסנדר — לאחר שהשתלט במשך 
3 השנים הקודמות על השטחים הים־תיכוניים של מלכות־ 
פרם — התקדם לשטחי גרעינה: עיראק ואיראן. 

שדה־הקרב: ברובו — מישור רחב־ידיים, בחלקו—שורת 
גבעות נמוכות. 

צבא דריוש: עדיף במספרו בהרבה על זה של אלכסנדר 
(לסי ההגזמות המופלגות של הסופרים העתיקים — מיליון 
רגלים ו 40,000 פרשים)! לרשותו עמדו כלי־בשק שלא היו 
למקז־ונים — רכב-ברזל ופילים. — התכנית הפרסית: איגוף 
כפול, יחד עם התקפה חזיתית ע״י רכב־הברזל והפילים. — 
המתנה הפרסי היה ערוך בשבי דרגים: פרשים באגפים, 
הרגלים והמלד על משמרו במרכז, רבב-הברזל והפילים לפני 
כל המערך. 



ט ק דו ג ים: א, אנו• יפני — 1 .— 3 . פרשים; 4 . רנ?ים־׳ 6 כידים 
ותיקים: 4 — 6 . קשתים. ב, טרבו— 7 .—ס. קשתים וטטי 5 <־זזניתות: 10 . 
אלבסנרר ו״חני־הם 5 ד' (טשטו״פרשים); 11 . .נושאי־טנז" (טשטר־ 
זג?ים) 2 ב— 17 . הפאלאגכס: 18 .— 10 . פרשים. ג, אג!• שטא 5 י — 20 . 
שכירים חראקיים; 21 — 28 . פרשים ק 5 ים. ר, ררג שני. 

פרטים: ח, אנו• שטאלי— 1 .— 2 . פרשים; 8 . רבני־קרב: 4 .— 4 
פרשים; 0 .— 7 . פרשים ורנלים פרטיים. ו, טרכ 1 — 8 .— 8 . רכבי־קרב: 
9 . פילים; 10 ., 10 . שכירים יווניים: 11 ., 11 . רגלים פרסיים: 12 . 
דריוש וטשטרו. ו, אגן• יפני — 13 . רנבי־קרב; 14 .— 19 פרשים קלים. 
ן-ן - טילואים. 

צבאו של אלכסנדר: כ 40,000 רגלים וכ 7,000 סר־ 
שים. — התכנית המקדובית: להכשיל את הפעלת רכב־הברזל 
והפילים, להישמר מפני האיגוף הכפול, להבקיע את מערך־ 
האויב במרכזו. המערך: עיקרו של חיל־הפרשים הכבד 
בפיקודו של אלכסנדר באגף הימני, חיל הרגלים הכבד 
(הסלנכס) במרכז, שאר חיל־ר,פרשים באגף השמאלי בפיקודו 
של פרמניון, יחיח׳ת־הבטחה בזוויות של אגסי־המערך, מסך 
של חיל-רגלים קל בחזיתו. 

בקרב הבקיעו חיל־הפרשים הכבד וחלק של הסאלאנכס 
ד,מקדונית, שרוכזו למאמץ־ההבקעה העיקרי, את מערד־ 
האויב, לאחר שהתקפות הפרשים והרכב הפרסי נבלמו ע״י 
יחידוודהאבטחה שנועדו לכך. שאר חלקי מחבה־אלכסנדר 
ריתקו את מרבית הצבא הפרסי! הם היו נתונים זמן־מה 
ללחץ כבד, שממנו נחלצו אחרי הצלחת המאמץ העיקרי, אלכ¬ 
סנדר רדף את האדב הנס בו ביום עד ארבלה.—אתרי הניצחון 
היתה הקיסרות הפרסית נתונה למעשה בידי אלכסנדר. 

מקומושלהקרבבהיסטוריההצבאית. קרב* 

ג׳ הוא דוגמה קלאסית להתקפת-הבקעה. בולטים בו היערכות־ 
כוחות ומהלכים אפייניים לשיטח-קרב ז( בכל התקופות. 
קרבות ומסעות צבאיים ידועים בהיסטוריה, המבוססים על 
עקרונות קרב-ג׳, הם קרב־בלנהים של מלבורו בשנת 91704 
קרב-ינה של נאפוליון ב 1806 ; ההתקפה הגרמנית בחזית 
המערב כ 1940 . 


מקורות על קרב־ג׳: אריאנוס, ססע־אלכסנדר (מבוסס 
על עדויות של מפקדים מקדוניים שהשתתפו בקרב)! פלוטר־ 
כוס, תיי-אלכסנדר: דיודורוס! קוינטום קורטיום. 

.מ ; 1902 :^ 10€ ^ 3 ? 01 ,ממגבמ^ג!! .ץ? 

.( ;* 1920 , 207 11€ { 11€ { 0£5€ ,} 1101 זג 11 שם 

. 1929 , 372 ,^ 1 ,־ £1 ץ 13 ת 0 ־!£ 

יש. ב. 

גז 3 ן, פול — 301031181110 ? — ( 1848 , פאריס — 1903 , 

טאהיטי), צייר צרפתי. אביו היה עיתונאי ללא 

חשיבות מיוחדת; אמו היתד, ממוצא ססרדי-פרואני. 

% * 

משפחת ג' היגרה לפרו מתוך תקווה לזכות שם בתמיכת 
משפהת־האם• האב מת בדרד! האם וילדיה הגיעו ללימה, אך 
אחרי ארבע שנים חזרו לצרפת, ג׳ הצעיר נצטרף לצי 
המסחרי, ואח״ב לצי הצבאי, שבו שירח בימי מלחמת 1870/1 . 
אחרי המלחמה נעשה פקיד אצל סוכן־בורסה בפאריס, נשא 
לו לאשה את מרתה־סופיה גד, צעירה דנית בת־טובים, והגיע 
לביסוס הברתי וכלכלי. 

באותם הימים החל להתעסק בציור. תחילה לא היה אלא 
חובב; היה קונה תמונות ומצייר תמונות להנאתו. הוא נמשך 
לאיספרסיוניזם (ע״ע), וב 1880 הציג את ציוריו הראשונים 
בתערוכת-ד,אימפרסיוניסטים החמישית. ב 1883 החליט ג׳ 
להתמסר כולו לציור, עזב אח עבודתו בבורסה ועי״ב גזר 
חיי-עוני על עצמו, על אשתו ועל ארבעת ילדיו. תחילה 
ביקשה המשפחה מקלט בקופנהאגן בבית חותנו של ג/ אולם 
ג׳ לא יכול לחיות עם מחותניו בשלום וחזר לפאריס עם אחד 
מבניו, ואילו שאר ילדיו נשארו בדנמארק, כשאמם מפרנסת 
אותם ע״י מתן שיעורים ותרגומים, בפאריס חי ג׳ חיים 
עלובים! בנו הקטן חלה! הוא עצמו נאלץ לשלוח ידו בכל 
מיני מלאכה והיה אף מדביק־מודעות! אח״כ חלה אף הוא; 
ואעפ״ב המשיך בציור. ב 1886 הציג בתערוכת האימפרסיו¬ 
ניסטים השמינית והאחרונה! אולם כבר אז היד, ברור שהוא 
לא השתייך להם עוד. 

לאחר שהכניס את בנו לפנימיד, בסביבות פאריס, יצא ג׳ 
לברמאן וקבע לו מושב בסונט־און. הוא נמשך לארץ זו,משום 
העצבות שבה": קסמו לו ד,עגמה שבנוף הברטאבי וגילויי 
הפרימיטיוויות שבמנהגים קדומים ובפולקלור עתיק-ימים, 
לאחר זמן הזר ג׳ לפאריס ונתחבר עם מ גוך (ע״ע). ב 1887 
יצא למסע למארטיניק! השפע שבנוף הטרופי לקח את לבו 
ועוררו ליצירות, שבהן מתגלים חיפושי צבעים חדשים יתד 
עם בטיח לשיטוח ולעיגול של הצורות. ב 1888 חזר שוב 
לאכסנייתו הראשונה בברטאן, ושם מצא את ידידיו הציירים 
אמיל ברנאר, שארל לאוואל וסריזיה, שמהתחברותם נוצרה 
,אסכולת פובט־און" ונולדו תורות'הסמל והסיבתזה בציור. 
אמנים אלד, ויתרו על כללי התאמת הצבעים שהיתה מקובלת 
באימפרסיוניזם ופנו לצורות משוטחות, בעלות סילואטות 
מעוגלות, ולצבעים חיים, המשמשים זה בצד זה בחופש גמור. 
התמונות נתבססו על שני ממדים בלבד, ללא התפשטות 
לחללו של עולם, ונראו בבניינים שכליים בעלי עדך דקויא- 
טיווי רב. אמנו תו של ג׳ והנלווים עליו היא בחינת ראקציה 
של השכל בגד ההרגשה, של הרצון נגד ההתמכרות הסבילה 
למזזוודבראשית, בקיצור—נגד האימפרסיוניזם, שג׳ ראה בו 
אמנות של -הסתלקות המוחין*, ,שבה אין שליטה למחשבה". 

באותם הימים התרחשה הדראמה בין ג׳ ובין ואן גוו 
בארל. ג׳ נענה לקריאתו של ידידו ונסע אליו! אולם שני 
הידידים לא יכלו לחיות יחד בשלום: זיווגם של הזעם 




309 


נוגן, פול 


310 



פול נונן: תטונח־עצסו ( 1502 ) עם .הצלוב הצהוב' 

והתקיפות של ג׳ וההתלהבות והדבקות של ואן גיד לא יבול 
היה לעלות יפה. לבסוף השתער ואן גיד על ג/ כשבידו תער 
שלופה; אחוז התקפת־טירוף הובל ואן גויך לבית־החולים, 
ואילו ג׳ חזר לברטאן. 

ב 1888 — 1889 יצר ג׳ את היצירות האפייניות ביותר 
לתקופתו הברטו׳ניח: "החזון שלאחר הדרשה", "הצלוב ד,צ- 
הו׳ב", "אגדיל היפה", "הריחיים הצהובים". לאחר שחזר לפא¬ 
ריס, נתקבל בחוגי הסימבוליסטים כמנהיגם. אולם שוב נת¬ 
עוררה בו התשוקה למרחקים, וביחוד לעולם הטרופי, ואתרי 
שעלה בידו לאסוף ממכירת יצירותיו ב 10,000 פראנק — יצא 
לטאהיטי. שם נשתקע בביקתה קטנה בין הסאורים, בחברת 
טהורה — אשה מ? הילידות. בספרו " 02 א' 03 א 1 , , וכן 
במכתביו, נשמדו התיאור והרשמים של נסיוגו הראשון 
בחיים הפרימיטיוויים. הוא חטב בעץ דמויות מיסתוריות 
וברבריות, וציורו הגיע למלוא טהרת סיגנונו. את יצירותיו 
שלח לפאריס, ושם נמכרו במחיר בינוני; אולם מצבו נשתפר 
עקב ירושה שנפלה בחלקו פתאום. לאחר שובו לפאריס ערך 
תערוכות יצירותיו שיצר בטאהיטי — " 141-13 \ 01-4113 14 ", 
"לפנים" ( 5 ! 6£0 ז 1 נ 1 \נ), "חגיגה בחינה", "מלכת האדאואי", 
"האשד. ופרי־המאנגו". הוא חי גם בפאריס עם נערה מילידות 
יאווה והפליא את הבריות בלבושו ובהליכותיו האכסצנט־ 
ריים. שוב נסע לברטאן, ובשעת תגרה עם אחדי הספנים 
נפצע בידו; בזמן שטיפלו בו הרופאים, חזרה היאוואנית 
לפאריס ושלחה ידה ברכוש שבאולפנו. ג׳ מכר את שארית 
תמונותיו ללא הצלחה יתרה ונסע שוב לסאהיטי (ב 1895 ). 
תחילה נשתקע על חופו המערבי של האי, אולם ב 1901 
נתעוררה בו התשוקה לחדור פנימה לחיי בדידות ופראות, 
והוא עבר לאחד האיים המארקזיים, בנה לעצמו בקתה 
וקישט אותה בציוריו, ושם מתי, עזוב מכל הבריות, חוץ 
מאשה עביה מילידות הכפר, שנתקשרה אליו בקשרי ידידות 
מוזרה ונוגעת עד הלב. 

תקופת־חייו האחרונה בטאהיטי היתר. דרך־יסורים ארוכה, 
מלאה תלאות, צרות ויאוש. ג , נסתבך בחובות, והכסף שנשלח 
לו ממכירת תמונותיו בצרפת לא היה בו כדי לכסותם; וכן 
נכשל בנסיונו לנטוע מטעים לפרנסתו. חלאים רעים תקפו 
אותו, ובתוכם העגבת, ופעם אף ניסה לשים קץ לחייו. בשורת 
מותה של בתו עוד הוסיפה על יגונו. פקידי-הממשלה הציקו 
לו בלי הרף, ועל כך הגיב במאמרים ובציורים סאטיריים. 
קנאת הצדק הניעה אותו לעמוד לצדם של הילידים כנגד 
השלטונות! הוא נידון לשלושה חדשי מאסר ולקנס של אלף 


פראנקים בעוון הוצאת לעז על השלטונות, ביקש לערער 
על פסק־הדין, אלא שהמוות הקדימו. 
שעה שהגיעו צרותיו לשיאן, הגיעה אף גאוניותו לפסגתה. 
סו״ם מצא את גן-העדן שחלם עליו, את הארץ שכולה טהורה 
ופרימיטיווית, שהיתה מתאימה ליצירתו. יצירה זו אינה 
אכם 1 טית: לא בזרות־ציוריותה שימשה לו טאהיטי מקום- 
השראה, אלא בעצם עמקה וישותה של הצורה השפיע עליו 
עולם־האנטיפודים, שהוא היפוכו של העולם המערבי לא 
מבחינה גאוגראפית בלבד, אלא גם מבחינה רוחנית ורגשית. 
מהפכה שכולה פלאסטית, בעלת נעימה מיוחדת במינה, 
,"1^2020 באה לידי ביטוי ביצירותיו הנשגבות: ׳'!)גקסקסזר 
"שירות בארבאריות", "שדיים בפרחים אדומים", "זהב־גוםף, 
פרשים על חוף־הים", ועוד, ובעיקר ביצירתו הכבירה " 
"0011 - 311005 00 ז 115 סו 5-1 ש 1 ח 1 מ 50 3116 > ? 115 ס 11 -$ז 01 ח 6 /י 

? 0005 ("מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?"), שהיא 
תמונה כוללת, מלאה עצבות וכובד-ראש, של חיי־אגוש, 
ושבה נתגשמה אתת השאיפות הנצחיות של הציור — לעשות 
את הצורות ביטוי לרעיון גדול, ויחד עם זה לאחד במסגרת 
ציור־כותל כולל את דמות האדם ואת הטבע. 
מכתבי ג׳: 02,1893,1900 א 03 א(עברית [תרג , מ. וג. 
טלפיר, תש״ה]), 1924 ! 1920 , £5 ■!^ ? 6 301 ^. ממכתביו: 
1^ ־ 861-031 .£ 3 65 ־ £6111 ; 1919 י ג> £1-16 ת 10 \ 30 .( 1 3 5 !>־!זז (), 

.1926 

011. ^401 .-' 1925 ,. 7 > .? ,( 11111 ) 1103611 ) 110 86 ״ 1 ; 1919 ,. 0 , 166 ־ 
1811 * 1118 ) 17117 )) . 7 > ,־ 141135110 . 011 ; 1929 , ס .? , 631111 .זגו , 
1934, , 03118310 3013 ? ; 1936 ,.ס ? / 0 2.1/6 , £1110611 .א 
0 ,. 18 ; 1938 , ס , 318 ״״£ . 0 ; 1937 ,.ס .? ז) 1 < 01 ) ,(?ג ., 
1954; 14. 0131)61, ?. 0. 6, 0$ ) 2 71 ) 1 ) 70 ) 7 } 117111 ״ 6 מ 6 ן - 

1)111(11, 1946*, 1 6 . 0 , 4311118116 ^ . 4 ( 1 ; 2947 ,.ס , 00815131 ,£ ־ 

(7(1711X1 6 1 1071 7771117(, ]948, 3118 14311500 , "!1 ( $01 717 י ( 

531-386: 711 !!( 0 } ?. פ. אלגר, נ׳(עברית פ. דגן), ; 1954 ,.ס 
1953 . ד. ק. 



פיל נינו; אנה היאוואנית ( 88 * 1 ) 




311 


גוננהייש—גדדאה 


312 


נוג:ד\ם (רי״^יי״^ס), משפחה יהודית של בעלי־תעשיה 
ונדבגים באה״ב.—מאיר ג׳( 1828 — 1505 ), נולד 
בארגאו (שוויץ), הער בן 19 לאר״ב, והתהיל במכהר 
בשילאדלם־ה. כשהיה בן 60 רכס מכרות במדינת קולוראדו 
והניח את היכוד לעושר־המשפחד* שבא מסקי ככרות ו 5 צ־ 
רשות• — דניאל ג׳ ( 1856 — 1930 ), הפצויין מביו 7 בניו 
של מאיר, הגדיל את עסקי בית־ג׳ ע״י מיזוג ספעלי־משפחתו 
עם ןח 3 קוז 001 £0410105 3011 §תו! 1 שוח 5 מב 10 ז 0 מ 1 \ 1 ב 1901 . 
הוא ניהל אח״כ רשת של מכרות נחושת, בדיל, זהב ויהלו¬ 
מים באמריקה הצפונית והדרומית ובאפריקה. ייסד בכספו 
אח ־קרן־ג'״ למעשי־צדקה. — שמעון ג' (נר 1867 ), 
ניהל את ענייני רכוש־משפתתו בקולוראדו וייצג מדינה זו 
בסנאט של אה״ב ס 1907 עד 1913 . הקים קרן לסיוע לתלמי¬ 
דים, אסנים ולסופרים. 

נז^לס ( 37.11 ( 011 ). 1 ) במובן הגאוגראפי־אתני — איזור 
בצפוףמערבה של הודו (ע״ע), בין מפרץ־קץ׳ 
ונד.ר-נארבאךה, כולל את חצי־האי קאתיאוואר. כ 75,000 
קמ״ר, כ 7 מיליון תושבים. רובו שפלה שאינה מתרוממת 
מעל 500 מ'. האקלים מונסוגי. הקרקע האלוביאלית הפוריה, 
המשקעים המאוזנים והנהרות הרבים (סאבארמאטי, נאר־ 
באדה, טאפטי) עשו אותה ל״גנה של הודו". גידוליה העיק¬ 
ריים: כותנה, דוחן, אורז, חיטה, טבק, קנזדסובר. הערים 
הגדולות של האיזור — אחמדעבאד (ע״ע) בצפון ופרוזה 
(ע״ע) בדרום. האוכלוסיה רובה הינדואית ומיעוטה מוסל¬ 
מית, עם קצת ג׳ינים ושרידי הםרסים*ד,אמגושים. 

השבט הגוג׳ראטי קים בתקופה העתיקה ממלכה עצמאית, 
שהיתר, מרכז תרבותי חשוב; בה התפתח ופרח הג׳יניזם 
(ע״ע). מימי אלכסנדר ואילך נמצאה ג׳ במגע עם העולם 
ההלניסטי. ביה״ב נכבשה ג׳ ע״י השליטים המוסלמים של 
צפון־מערב הודו, השתייכה לממלכת דלהי. וחלק מא;כלו־ 
סייתה התאסלם. במאה ה 15 שוב נעשתה ג׳ עצמאית. אולם 
חזרה ונכבשה ע״י המוגולים. אחרי התמוטטות ממלכת־ 
המוגולים השתלטו המאהראטים ב 1711 על ג/ שהתפוררה 
באמצע המאה ד, 18 למספר רב של נסיכויות זעירות. בסוף 
המאה ה 18 פלשו לג׳ הסיקהים. שעמם ניהלו הבריטים 
מלחמות קשות, עד שסיפחו את ג׳ לתחום שלטונם. 

הלשון הגוג׳אראטית מדוברת בפי 12 מיליון בני־אדם. 

היא בעלת כתב משלה, ובה נוצרה ספרות חשובה (ע״ע 
הודו, לשונות־). 

2 ) במובן האדמיניסמראטיווי—בפה במחוז פנג׳אב בפא• 
קיסטאן. 4,900 קמ״ר; 1.1 מיליון תושבים, רובם מוסלמים. 

ם. 

נזגןטן׳ ?רירו? — 1 ז 3110 ין 00 £60671011 — (נו׳ 1887 ), 
תאולוג ופילוסוף פרוטסטאנטי גרמני. תחילה מרצה 
בינה, מ 1931 פרופסור בברסלאו, מ 1935 ואילך בגקינגן. ג׳ 
היה ממייסדי התאולוגיה הדיאלקטית (ע״ע) וממחדשי התאו* 
לוגיה של לותר, תחילה כחברו של קרל ברת (ע״ע) ואח״ב 
כמתנגדו ההריף. כפילוסוף של ההיסטוריה מסביר ג׳ את 
מציאות האדם כ״פגישת האתר, והאני"; בתפיסה זו מורגשת 
ההשפעה של מ. בובר (ע״ע). ג׳ רואה את איגרותיו של 
פאולום כיסודות לתורת הנצרות לא נחות מן האוואבגליובים. 
הוא תוחם תחום של ניגוד חריף בין בשורת הברית החדשה 
ובין תורה ומצוות ( 008012 ) וכן בין הבשורה ובין 


ה־: 5 הכאטולוגיה של היהדות בזמנם של ישו ושל פאולום. 
יחד עם זה הוא טוען — בהסתמכו על רעיונות מסויימים של 
מבר שמושג המצווה במקרא רחב יותר ממושג זה 
במשמעותו ביהדות המאוחרת, ושב״מובן המקורי" כבר יש 
משום רמז לאוואנגליונים. מילד המצווה היחיד והשלם הוא 
לחיות באמונה באוואנגליון, שמתוכה האדם כביר באלוהים 
כאביו ומקבל את מרותו על עצמו ועל העולם. כפילוסוף של 
התרבות והמדינה דוחה ג' את האידיאליזם בתרבות ומנסה 
להניח יסודות לתורת־מידות מדינית נוצרית. עם עליית 
היסלר לשלטון הכריז ג׳, שבשביל הגרמנים מזדהה המצווה 
האלוהית עם חוק העם הגרמני. בזה נעשה ג׳ שותפם של 
.הנוצרים הגרמנים", שעשו את הפנסיה כלי־שרת בידי הנא¬ 
צים, ודבר זה גרם לקרע גמור בין ג׳ לבין בארת. 

מספריו: ; 1926 , 0011 67010101500 600 חב 0 נ 111 ב 81 1011 
; 1932 , £111110 0111180110 ? ; 1928 ,) ¥1714110111401 \ 11011 0 נ 1 ט 03 
£1008011 01 ( 1 ; 1948 , 0171811 0811 ( 06151105 ( 07141 ^ 1910 
5 ת 11 ז 0 ו 0518 [ 0 ו( 1 ץמו £01 ; 1952 , 011 ^ 3 6 תט 0011 1501100 * 24 

. 1953 , 0110 ־ £11 1106 

■ 111 > )! 11110101 ) 01 ,[ 101 ־ 51086 . 11 ז ; 1930 ,.?£ . 1 , 10507 ^ 3 . 5 ) 

1x111(111 (>(< 1. 0., 1953. 

ע. א. ש. 

נ׳זד, סידל אךףן היצ׳י־נסון — £111011:0 10 * £61 1 ו זץ 0 

036 ( ״יא — ( 1891 — 1953 ), פילוסוף אנגלי. למד 
באוכספז׳רד! היה מרצה באוניברסיטת לונדון, אולם בעיקר 
פעל כסופר וכמרצה חפשי. עסק בנושאים רבים ושונים, 
מתורת ההיגיון והמוסר ובעיות האמונה הדתית־מטאפיסית 
עד הירד,ודים מלאי־הומ-׳ר על היי יום־יום ומהלכם. ג , נתפרסם 
כפופולאריזאטור של הדיון הפילוסופי בבעיות מוסר, אמונה, 
מדע, פסיכולוגיה, תרבות וחברה וכאמן הוויכוח הציבורי 
בבעיות אלו. בהגותו ניכרות שתי תקופות שונות, שהוא 
עצמו הבחין ביניהן יפה: תחילה היה ראציונאליסט וסוציא- 
ליסט, קרוב לרעיונותיו של ג׳. ב. שו(ע״ע), אופטימי בתפי¬ 
סתו של טבע־האדם, מאמין בקידמה ההיסטורית וכופר בגו¬ 
רמים וערכים טראנסצנתטיים■ וביחח־ באמונה הנוצרית! 
בהשפעת המאורעותישםמלחמח־העולם הראשונה ואילך נתפס 
לתחושת שלטון הרע בעולם, נתאכזב מהשני התבונה ונוד 
יאש ם •כלתו של האדם לתקן את עצמו ואח עולמו, הזר 
ונתקרב להשקפה דחיח־נוצרית והגדיר כ״החנוונות" את 
סירובו של האדם להכיר בסדר־הדברים הנצחי, הטראנס־ 
צנדנטי. 

ש 2 זו 2 

מספריו המרובים: - £ 11:10 $0080 חסמזחזסס מ 31 ץ £553 
7 ! 1 ק 0 * (מסות בפילוסופיה של השכל הישר), 1919 ; £011110 
117 ק 1111080 ? ס* (חזרה אל הפילוסופיה), 11924 ,־ £43001 
31110 ׳£ 306 £140 (חומר, חיים וערבים), 1928 ו ־ 1111080 ? 
0000 ! $0 £4011070 ) 0 $ז 00 ק$\! 16031 ק (בחינות פילוסופיות 
של המדע החדיש), 1932 ; 10341 04 0014 ? 0 !וד (אוטוביו־ 
גראפיה), 1934 ! ץ 11 ק 1111080 ? 70 01660 (מדריך לפילו¬ 
סופיה), 1936 , 6 *£ 306 006 (אלוהים והרע), 1943 ; 
1900360000 (התנוונות), 1948 ; ! £05103 04 0 טף 0716 ) 1 
1501 * 05:6 ? (ביקורת הפוזיטיודזם הלוגי), 1950 ; ־ £0 0 !וד 
301104 ( 04 017 * 00 (חידוש האמונה), 1952 . 

ע. זג ש. 

גוןאה, *-ע ב 3 ל, עם׳ 539-538 , 559 ־ 




פו׳ל גו׳גן: נשי טאהיטי עם פרות־מאנגו ( 1899 ) 
אוסף ו. צ׳. אזיסבירן, ניו־יורק 


האנציקלופדיה העברית 




313. 


ג׳ודהפור או מרור — גודוין, וילים 


314 



ו׳ודחנזר: הטווורה חזוזיכו 


נ׳ 1 ןהםור ( 1 סק 411 ס 0 או סך 1 ר, מדינה בברית-ראג׳אסטאן 
בצפון־מערב הודו, על גבול פאקיסטאן 1 לפנים — 
מדינת־מאהאראנ׳ה בהודו הבריטית. השטח 91,000 קמ״ר ז 
2.6 מיליון תושבים ( 1941 ). רובה של המדינה תפוס על-ידי 
שוליו הדרומים־מזרחיים של מדבר טאר, ורוב שטחה מישור־ 
חולות, ובו שלושה אגמי-מלח גדולים. גהר לוני חוצה את ג׳ 
פצפוךמזרח לדרום־מערב, ועמקו — יחד עם האיזור ההררי 
של או־ולי שבמזרח המדינה, המתרומם עד לגובה של 
1,000 מ׳ — הם השטתים הפוריים של המדינה. האקלים הוא 
אקלים־ערבה. הצמחיה הטבעית — עשבים, שיחים דוקרניים 
ויער נסוך. הגידולים החקלאיים הם: חיטה, דורה, שומשום 
וקצת כותנה. 

ג׳ יושבה במאה ה 12 על־ידי שבט ואג׳פוט, והמדינה 
נוסדה ע״י ראו צ׳אנדה בסוף המאה ה 14 . המוגולים הטילו 
מרותם עליה והשתדלו להשליט בה את האיסלאם. בסוף 
המאה ה 18 השתלטו עליה המאראטהים, וב 1818 קיבל עליו 
המאהאראג׳ה של ג , את חסות בריטניה, עם הקמת הודו 
העצמאית ב 1948 סופחה ג׳ לדאג׳אסטאן. 

העיר ג׳וךהפור שוכנת בחלק המזרחי-מרכזי של 
המדינה. העיר העתיקה נוסדה ב 1459 < היא מוקפת חומה 
ובצידה מבצר גדול, ובה מקדשים מפוארים וארמונות הסא- 
האראג׳ות. העיר החדשה בנוייה בסיגנון חדיש. היא מרכז 
מסחרי חשוב לכותנה וטכססיל, צמר, מלת, עורות, שיש, 
חיטה ומשי. 130 אלף תושבים ( 1951 ). 

מ. 

ג׳ודז, ע-ע ג׳רג׳י?וםו ׳ ג׳ *ח. 

גודד, מנואל ךר> - ץ 10 > 00 30 14301101 - דוכס מאל־ 
קודיה ונסיך־השלום ( 1767 — 1851 ), מדינאי ספרדי. 

היה תחילה קצין בחיל־המשסר המלכותי ונעשה מאהבה של 
המלכה מריה־לואיזה מפארמה, אשת קארלום /וו. בהשפעת 
המלכה נתמנה ג׳ לדוכס מאלקודיה ומיניסטר ( 1792 ). המלך 
תמך בו במדיניותו האנטי־מהפכנית והאנסי־צרפתית. שגרמה 
למלחמה בין ספרד לבין צרפת( 1793/95 ). נצחונות הצרפתים 
אילצו את ג׳ לחתום על שלום־באזל ( 1795 ), שתנאיו לא היו 
נוחים לספרד* ואעפ״ב הוענק לג׳ התואר "נסיך־השלום", 
והוא נשאר בךטיפוחיה של המשפחה המלכותית. אחרי 
שלום־באזל שינה ג׳ את מדיניותו ופעל בשיתוף עם צרפת 
במלחמתה נגד בריטניה ( 1796 ). צי־ספרד נוצח ליד כף סאן* 
וינסנט ( 1797 ), וטרינידאד נכבשה בידי בריטניה. ג׳—שהיה 
שנוא ביותר על העם — הודח זמנית מכהונתו, אבל קארלוס 


ומריה־לואיזה הוסיפו להטות לו חסד, וב 1801 נתמנה שנית 
מיניסטר. לפי דרישת נאפוללן התקיף את פורטוגאל( 1801 ) 
והכריח אותה לבטל את הוזיה עם בריטניה. ב 1805 נכנסה 
ספרד, לפי עצת ג׳ ובניגוד לרצון העם, למלחמה נגד ברי¬ 
טניה והקואליציה השלישית. אחרי קרב־מראפאלגאר גברה 
האופוזיציה נגד ג/ הן בשל כשלון מדיניותו הצבאית והן 
בשל השחיתות בחצר־המלוכה, ובראש מתנגדיו התייצב 
יורש־העצר פרנאנדו. אולם ג׳ נאות להצעת נאפוליון וחידש 
את המלחמה נגד פורטוגאל, תמורת הבטחת התואר נסיך 
והשלטת על חלק מפורטוגאל. במהפכה שפרצה בעקבות 
פלישת הצבא הצרפתי לספרד ( 1808 ), היה זעם העם מכוון 
בעיקר נגד ג/ שהודח ונכלא. אולם לפי פקודת נאפוליון 
שוחרר ג׳ וגלה עם המשפחה המלכותית לצרפת. שם נשאר 
עד שוב הבורבונים לספרד. אח״כ חי ברומא, ואחרי מותו של 
שונאו פרנאנדו ¥11 חזר לסאדריד ועשה מאמצים — ללא 
הצלחה—להחזיר לעצמו את רכושו שהוחרם במהפכה. לבסוף 
חי בפאריס מקיצבה שניתנה לו ע״י לואי־פיליפ, ושם מת 
ב 1851 בדלות. — הוא גיסה להצדיק את חייו ואת פעולותיו 
בזברונותיו: 1836/8 , €35 נ 1 ־> 10£ סק 3 ץ 01-11103$ 3$ ת 110 ס 4 ^ 

; 1844 ,. $4.0 071 ( 1 ? 4 ־ 7774110 7 ץ 140 ^ ,ס 1 ש 01 ׳ 3 110 ^ 0 

,גזץ 0 ־ 61 ? . 0 ; 1919 ,. 7 > * 4 0 ^ 71114 ^^ 4 1/1 ,זשי\נ 01 . 5 11€1 ןן 11 א 

. 1943 ,. 7 > ,זשמ€ז 5 גב! 0 ./ ; 1935 ,. 0 . 4 ! 0071 ע 0 014x10 \ז 140 

י. טו. 

^ל 1 י (׳ 1 'ל'ם — 111 ^\(> 00 1111301 ^ — ( 1756 — 1836 ), 
הוגה־דעות בריטי, מראשוני המחשבה האנאר־ 

כיסטית בעת החדשה. בצעירותו היה מטיף קאלוויניסטי, 
ומשהו מהשפעת הקאלוויניזם נשאר תמיד במתודה המדד 
'שבתית הנוקשה וישרת־הקו שלו. מ 1762 ישב״בלונדון ועשה 
מרבית חייו בפקיד ממשלתי. ב 1796 נישאה לו פרי וולסטוג־ 
קרפט (ע״ע גת־וין, מ. ו.). — ג׳ הושפע השפעה עמוקה ע״י 
אמונתם הראצלנאליסטית והאופטימיסטית של האנציקלו־ 
פדיסטים הצרפתיים: הוא הניח, שטבע האדם הוא סוב 
מיסודו וניתן לשיפור בלתי־מוגבל, ואילו המגרעות שדבקו 
בו עשויות להיעלם ע״י השפעה אינטלקטואלית וכוח־שיכנוע 
שכלי. המפריעים לשיבוח המוסרי והאינטלקטואלי של האדם 
נראו בעיניו המרות של המדינה ולחץ החוק והפריווילגיות 
המונופוליסטיות של מעמדות מדכאים הקשורים במדינה 
(הכמורה, האריסטוקראטיה האגרארית). מכאן הגיע ג׳ למס¬ 
קנות אנארכיסטיות ודסוקראטיות קיצוניות (אך בלתי- 
סוציאליסטיות מיסודן). ג׳ צידד בהפיכת החברה לפד־ראציה 
של תאים קטנים, בנויים על שוויון ברכוש ועזרה' הדדית 
מרצון! הוא לא נטה לשום צורה קול^טיוויסטית של 
אמצעי־ייצור, ואת העזרה ההדדית קיווה'לבצע על יסוד 
התגלות טבעו "הטוב"(ז. א. הסוציאלי) של האדם. ג׳ התעלם 
מכוחם של הגורמים התת־הכרמיים וההיסטוריים בנפש האדם 
והציבור וראה את האפשרויות של ה״פרוגרם" האנושי 
כבלתי-מוגבלות. מבחינה זו השפיע — אולי שלא מדעת 
המושפעים — השפעה מרהיקה-לבת על בל הלך־הרוחות 
האירופי במאה ה 19 . ג׳ עשה רושם ניכר על גדולי הספרות 
והשירה האנגלית בראשית המאה ה 19 , בפרט על קולרידג׳ 

_ן ... 9 " * 

ושלי. ספריו העיקריים: 01111031 ? ץזנטן>ם£ 

-ק 143 1 ) 30 0 :ד 11 !/י 30001-31 ) סס סססס 10£111 11$ 1 ) 311 , 100 ]$נין 
0$$ ת 1 ק ("מחקר על הצדק הפוליטי והשמתו על מידות־ 
האדם והאושר״), 1793 ! םסבזג 01 קס? 0£ ("על האוכלוסיה": 



315 


מדדן, דילים — נרדייר, צ׳רלז 


316 


ויכוח עם מאלטדם), 1820 ; * 1111301 ^ < 1 :>! 03 ("כלב ויל- 
יאסס״, 1794 , רומאן גדול, הנקרא עדיין היום). 

,! 10 ? 1 !? 0 <ן €001001 004 110111 ?£ 111 -! ,. 0 .׳ 11 , 1 טג? מ 5£2 א .ס 
-? 400 5 ) 4 ? 0 ^ו 01 ? 00  .׳א ,*>מ> 1 > 00 ׳ 1 \ . 0 

א. לב. 

גוךןץ ׳ חולות" ( 1$ >ת 53 ח!׳י\ 1 ) 000 ), שורה של שרטונות, 
המתמשכת לאורך של כ 16 ק״מ במרחק של 10 
ק״מ מחושי קנט שבאנגליה בכניסה למיצר־דובר מצד הים 
הצפוני. השרטונות, העשויים חולות נעים, בולטים מן חים 
בשעות השפל ונעלמים בשעות הגאות! הם משמשים מעגנים 
נוחים לכפרי־הדייגים שעל החוף התלול(הדאונז [ 5 ת׳^ 00 ]) 
שממולם, אולם הם מכשול מסוכן לספנות התעלה וגרמו 
לאבדן ספינות רבות. הנסיונות להקים שם מגדלור נכשלו 
בגלל חוסר אפשרות לצקת יסודות, והחולות מסומנים עתה 
ע״י ספינות־אור אחדות ומצופי־אזהרה רבים. ודג נוצרו 
כתוצאה משקיעת הסחף של הנהרות הרבים, המשתפכים 
לתוך התעלה במקום פגישתם של זרמי־ים מרובים. לפי 
מסורת מקובלת הם שרידי האי לומיאה, שחיה שייך לרוזן 
גודווין (במאה ה 11 ) וששקע בים. 

גזז־וין, מרי וולםטזו;ל ) ר$ט — 36 :ו:מ 1011 !־ 011 ^ ץז 13 * 
111 ^ 00 — ( 1759 — 1797 ), סופרת אנגלית. אביה, 

א. ג׳. וולסטוגקרפט, זולל וסובא, השאיר אותה ואת שתי 

אחיותיה לנפשן, כש¬ 
נשא אשה שניה אחרי 
מות אמן, ב 1780 . מרי 
התפרנסה מעבודת־מחט 
ומחוראה. אח״כ ניסתה 
את תה בענתות ספ¬ 
רותיות, תירגמה לאנג¬ 
לית ספרים מצרפתית 
ומגרמנית וחיברה יצי¬ 
רות מקוריות. שעולמה 
העיקרית היתה מל¬ 
חמתה למען זכויות* 

האשה. בספרה * 

#1110£ !£ 1116 )ס מסטג^ ("הגנה על זכויות הנ¬ 
שים", 1792 ) שהוא מוקדש לטאייראן, תובעת ג׳ חינוך קד 
אדוקאציוני ממלכתי שווה לנשים < היא טוענת, שרק שוויון 
אינטלקטואלי ותרבותי יכול להוות יסת לאושר בחיי* 
הנישואים. ב 1792 נסעה ג׳ לצרפת, כדי לראות מקרוב את 
התפתחות המהפכה הצרפתית. בצרפת התקשרה עם הקצין 
אימליי (ץ 113 מ 1 ), אזרח אמריקני. היא ילדה לו בת, אך 
כשעזב אותה אחר־כך ניסתה לשים קץ לחייה. ב 1796 
נפגשה עם דלים גודוין (ע״ע) ונישאה לו. שנה לאחר־מכן 
ילדה לו בת (שעתידה היתה להיות אשתו של שלי, ע״ע), 
ומתה בלידתה אותה. 

,( 801155 70111511 * 1 £1111115111 !נלד) . 0 .׳א ./ג , 511 ^ 11511 .א .£ 

,.׳מ . 14 .א .א ; 1932 ,.׳מ . 14 , 1311155 .א . 11 ; 1685 

. 1952 

נזדולפין, םיך;י גודולפין. יוזן — מ 111 ק 101 > 00 6 7 ו 11 > 51 
גו״{ק 101 ) 00 ) 0 1 * £3 — ( 1645 — 1712 ), מדינאי 
אנגלי. בן למשפחה מן האצולה הזעירה, חבר הפארלאמנט 
מ 1668 ואילך, מנאמניו של צ׳ארלז 11 . התמחה בענייני 
כספים, ום 1679 היה אחד הממונים על האוצר, ושמר על 


עמדתו אף במלכותו של ג׳ימז 11 . במהפכת 1668 היה מן 
האחרונים שעברו לצידו של וילים ווו, אולם הלה חזר 
והעמידו בראש האוצר ב 1690 . ג׳ נשאר טורי בלבו וקיים 
קשרים עם ג׳ימז 11 בזזדל ז לפיכך הורחק ממשרתו ב 1696 . 
עם עליית הטורים לשלטון ב 1700 הוחזר אף ג/ ובמלכותה 
של המלכה אן היה שר-האוצר — ולאמיתו של דבר ראש־ 
הממשלה, תחילה כטורי, אח״כ כניטראלי, ולסוף כוויג — 
מ 1702 עד 1710 ! ב 1706 הועלה לרוזנות. ג׳ היה ידידו ובן־ 
בריתו של מלבורו (ע״ע), ואף התקשר אתו קשרי־משפחה 
ע״י נישואי בנו עם בתו של מאלבורו. פעולתו של ג׳ בתחום 
המדיניות והכספים במרכז השלטון שימשה רקע ובסיס 
לנצחונותיו הצבאיים המזהירים של מאלבורו ביבשת אירופה. 
עם נפילתם של הדוכס והדוכסית מאלבורו ועליית הטורים 
הורחק ג׳ מן השלטון ב 1710 , אך קיבל פנסיה מטעם המלכה. 
ג׳ היה נקי-כפיים בסביבה ובאוירה של שחיתות, ומת עני. 

. 14 . 0 ; 1686 ,. 0 ( 0 1 ? £0 , ץ 400 ! 5 ( 0 0 ( 11 , £11101 . 11 .? 13 

. 1930-1934 , 4000 ס 0 ס> 1 ^ ? 110110 11 ( £1111 (!£ ,ם 3 א( 5 ׳יז< 1 

גזחנזב, בוף־ס, ע״ע בזן־ים בזדרנזב. 

נזך 1 וי ( 1 ז 3 /י 3 (ז 00 ), נהר במרכז־הודו, החוצה את חצי־האי 
דקאן כמעט בשלמותו ממערב למזרח. מקורותיו 
בהרי־גאט המערביים סמוך לבומבי שעל החוף המערבי, 
ושפכו במפרץ בנגאל בקרבת קוקאנאדה. ארכו כ 1,440 ק״מ 
ושטח אגךניקוזו כ 290,000 קמ״ר. כס 10 ק״מ סשסבו זורם 
הנהר דרך ניקרה נהדרת, שרחבה כ 180 מ/ ובהמשך זרמו 
הוא מסתעף לזרועות ויוצר דלתה נרחבת, שבראשה יושבת 
העיר ראג׳אמנדרי. במקום זה נמצא סכר באורך של 4 ק"מ, 
שממנו מסתעפת רשת־תעלות לשיט ולהשקאה. הגידול 
העיקרי בשטח המושקה הוא האורז. — חג׳ הוא קדוש 
להינדואים. 

שטח הדלתה והעמקים שממזרח לנהר נכלל באיזור 
האדמיניסטדאטיווי ג/ ששטחו כ 16 אלף קמ״ר ומספר תו¬ 
שביו כ ג /> 2 מיליון. האיזור ברובו נמוך, מכוסה תולות וביצות 
וצפוי לשטפוגות קשים של הנהר. כלכלת האיזור על החק¬ 
לאות : אורז, סוכר, מאבאק, בטנים. 

גח״ייר, צ׳ךלז — זב:>ץ 1 ) 000 165 * 0113 — ( 1800 , ניו 
היוון — 1860 , גיז־יורק), ממציא אמריקני. בצעירותו 
היה שותף לאביו בהמצאה ושיכלול של מכשירים חקלאיים 
וכלי-מתכת שונים. מ 1830 ואילך עסק בחיפוש אחרי דרכים 
להפיכת הקאוצ׳וק (ע״ע) למוצר שימושי-טכני. בשנת 1836 
המציא את שיטת הטיפול בחומצה חגקנית 1 אולם הצמג 
המופק בדרך זו לא עמד בפני חימום. ב 1839 גילה את שיטת 
ה ו ו ל ק נ י ז צ י ה של הקאוצ׳וק ע״י גפרית בחום גבוה — 
ובזה המציא את ה צ מ ג (ע״ע) החדיש. הוא קיבל פאטגט 
על המצאתו ב 1844 , ואח״ב הוסיף תיקונים ושיכלולים^על 
שיטתו, שנצטרפו ל 60 פאטבטים. הוא זכה להכרה מדעית 
ולאותות-הצטיינות, אולם מנתינה כספית קופח ע״י טכנאים 
ותעשיינים שפגעו בזכויות־הפאטנטים שלו, אע״פ שהללו 
חזרו ואושרו על־ידי בתי־המשפט. הוא מת בעוני, בה 
בשעה שהמצאתו הניחה את היסוד לתעשיית־הצמג העולמית 
והעשירה רבים אחרים. — ג' תיאר את המצאתו בספרו 
165 ! 16 ז 73 \ 115 £1 ת 3 10 ז$ג £1 ־וו 1 ג 01 ( 2 כרכים, 1853/55 ). 

01 (? 0 < 1001 (<£ 004 0 ( 1 * 1 :? 1000010 סס (ס ! 1111 • 75 .* 0 * £51 •א . 6 

• 140 111 004 ? 0 < 1 < 11 ו 410-11 ה 1 ,ץז** 7 .£ . 11 ; 1866 ,. 0 . ;"דד ("המלכה [ויקטוריה] ומר 
גלדסטון״, 1933 )! 5 ץ 03 63 ־ 130031 1116 ("מאת הימים" 
[של נאפוליון 1 ], 1934 )! 5 ־ 7031 1003163 ? 1116 ("מאת 
השנים״ [ 1837 — 1936 ], 1936 )! 611111 ־ 01101 ■ז^ 1 ( 1941 )! 
!^ 0 ? 4x15 ס! ץ 113 > 5 4 : £251 413316 ג (״המזרח התיכון: 
מתקר במדיניות־הציר״ [גרמגיה־איטליה], 1944 ). 


ג 1 דלו 6 ( 6 ק 0 ס 0113361 ), קבוצת איים מבין איי הודו המער¬ 
בית (האנטילים הקטנים), המהווים דפאדטמאן 
צרפתי. השטח כ 1,780 קמ״ר! 280 אלף תושבים (אומדן 
1951 ). הקבוצה מורכבת משני איים גדולים: באס־טר 
( 6 ־ 1 ־ 83556 X61 ) במערב ( 946 קמ״ר) וגראגד־מר (- 2036 ־ 01 
6 זז 76 ) במזרח ( 656 קמ״ר), שביניהם מפרידה תעלת־ים 
צדה בלבד — "הנהר המלוח" ( 6-83166 ז 16 ׳ 811 ); וכן שייכים 
לקבוצה זו 5 איים קטנים. האיים הם ממוצא וולקאני. משני 
הגדולים שבהם, המערבי — באם־טד — הוא הררי, עשוי 
סלעי־פרץ עתיקים! שיאו הוא הר־הגעש לה סופריר ( £3 
6 ז 1£ ז 500£ ; 1,484 מ׳), שהחריב מספר ערים בהתפרצותו 
ב 1843 < מעיינות חסים (״%) וסולפאטרים שבקרבתו מעי¬ 
דים על פעילותו הגעשית גם היום. האי המזרחי גראגד-טר 
הוא כמעט מישורי, גבהו המאכסימאלי כ 135 מ/ והוא עשוי 
משכבות־גיר אפקלת, המונחות על שכבות הטוף והאפר 
הגעשי. האקלים של ג' הוא ממוזג בהשפעת הפאסאטים! 
הטמפראטורה הממוצעת ״ 25 , המאפסימום השנתי ״ 38 , המי¬ 
נימום — ״ 16 . הגשמים יורדים בעיקר בחדשי ללי־נובמבר! 
בבאס-טר עולה כמותם השנתית הממוצעת על 2,000 מ״מ 
לאורך החופים ומגיעה ליותר מזה בפנים־הארץ ההררי! 
גראנד-טר גשומה פחות. בבאס-טר זורמים נחלים רבים, 
ואילו בגראגד-טר תלויה אספקת המים באגירה בבורות. ג׳ 
נמצאת בנתיב ההוריקאגים הטרופיים, הגורמים פעם בפעם 
הדם רב. הקרקע של ג׳ פוריה, ולמעלה מ 30% ממנה געבדים 
למטעים טרופיים! כמחציתו של השטח שתולה קנה־סוכר, 
יתר הגידולים החשובים הם באנאנות, קפה, ואניל. 

האוכלוסייה מורכבת במיעוטה מצאצאי המתיישבים הצר¬ 
פתיים (נורמאנים וברטונים) מן המאות ה 17 — 18 , שהם היום 
ספנים, דייגים וחקלאים. רוב האוכלוסיה היא כושית ומולא־ 
טית, מצאצאי העבדים שהובאו מאפריקה. כל האוכלוסיה 
היום דוברת צרפתית ונמנית על הכנסיה הקאתולית. בירת 
ג׳ היא העיר באס-טר בחוף הדרומי־מערבי! כ 12 אלף 
תושבים. גדול ממנה המרכז התעשייתי פואנט־א־פיטר 
( 6 ! 11 ?- 010164 ?), שיש בו בתי־חרושת לסופר ולזיקוק־רום! 
עיר זו היא גם הנמל העיקרי של ג/ רוב היצוא הילד לצרפת. 

איי ג׳ נתגלו ע״י קולומבוס ב 1493 ונקראו על־ידיו ע״ש 
מנזר גנדלופה (ע״ע). הספרדים השמידו את הילידים, אך 
לא יישבו את האיים, וב 1604 נטשו אותם. הם נתפסו ע״י 
הצרפתים, שהחלו ב 1635 ביישובם. במלחמות האנגלו־צר־ 
פתיות מימי לואי ץוצ עד ימי נאפוליון הותקפה ג׳ ונכבשה 
כמה פעמים ע״י הבריטים, אולם מאז 1816 היא נמצאת 
בשלטון צרפתי מלא. ב 1946 שונה מעמדה של ג׳ ממושבה 
לחלק בלתי־נפרד של צרפת עצמה. החושבים הם היום אז¬ 
רחים צרפתיים, המיוצגים ע״י נבחריהם באסיפה הלאומית 
הצרפתית. 

א. פס. 

מרלו^ה ( 6 ק 011232111 ), עיירה באסטרמאדורה (מחוז קא- 
סך 0 ), במערב־ספרד! עיקרה — מנזר גדול של 
ההירונימעים, מקום מפורסם לעולי-רגל. אלפונסו ו x יסד 
את המנזר במאה ה 14 במקום שבו נמצאה תמונת הבתולה 
מאריה, שיוחסה ללוקאס הקדוש! תמונה זו מקודשת מאד 
בספרד. במנזר מצויים אוצרות של אמנות, ביניהם תמונות 
של סורברן ושל ציירים גדולים אחרים. — הפולחן של האם 



319 


גודלופה — גודלקנל 


320 


הקדושה של ג' דווח ביותר ב״עולס החדש", וכמה מקומות 
באמריקה הלאטינית — ואף בדרום אה״ב — נקראים בשמה. 

ג 1 ךאןה אידלגז ( 180 ג 1 > 111 0 ק 13111 > 0113 ), במכסיקו: 

לפנים עיר בפני עצמה" היום פרבר צפוני של 
מכסיקו־רבתי הבירה* כ 10 אלפים תושבים. המקום נקרא 
תחילה ע״ש האם הקדושה מג נד ל ופה (ע״ע), שאחד מחסידיה 
הראשונים מבין האינדיאנים ראה אותה כאן בחזון ב 1531 . 
במקום קמה כנסיה מפוארת" שנעשתה מקום־פולחן ראשון 
במעלה לקאתוליות ב״ספרד החדשה". תמונתה של הבהולה 
הקדושה מג׳ — מצויירת על בד אינדיאני גם —״ הנמצאת 
בכנסיה זו" מוחזקת עושה־ניסים! והבתולה פג׳ היא הקדר 
שה־הפטרונית של מכסיקו. — השם השני נתווסף למקום 
לזכרו ולכבודו של לוחם־העצמאות המכסיקני אידלגו(ע״ע)" 
שהוצא להורג ע״י הספרדים ב 1811 . 

נ 11 לחךה ( 3 ז 3 ( 1313 > 3 ! 01 ; מערב׳ ואדי אל־ח׳ג׳ארה" 

נ — גחל האבנים)" מחוז ועיר בספרד המר¬ 
כזית. המחוז הוא שטח של 12,130 קפ״ר בקצה הצפוני־מזרחי 
של המסטה! רובו תפוס ע״י המורדות הדרומיים של שלוחות 
הרי סירה גודרמה וקורדילידה איפריקה. האקלים הוא מטיפוס 
יבשתי קיצוני'(קיץ חם ויבש וחורף קר ביותר)* מולינה 
(בצפון־מזרחו של המחוז) נחשבת לקרה בערי ספדד. החק¬ 
לאות אפשרית רק בעמקים, שהם תמים יותר" ואילו ההרים 
הם בעיקר איזורי־מרעה. 

בירת המחוז היא העיר ג׳ — על הגדה השמאלית של 
הנהר אנארם ועל מסילת־הברזל סאראגוסה־מאדדיד * 23,500 
נפש (מפקד 1940 ). העיר יושבת בלב מישור שומם כמעט, 
בגובה של 600 מ׳ מעל פני־הים. תעשייתה: ייצור־סבון" 
עיבוד-עורות, מטוויות־צמר וכיו״ב. בעיר אקאדמיה להנדסה 
צבאית. דוב בנייניה העתיקים נהרסו או ניזוקו בימי מלחמת 
האזרחים ( 9 — 1936 ), כשג׳ היתה עמדת-הגנה למאדריד מצ־ 
פו׳ן־מזרח והרפובליקנים החזיקו בה מעמד יותר משנתיים.— 
ג׳ כבר נוסדה ע״י הקלטו־איפרים ופרחה כמושבה חיסית. 
מ 714 עד 1081 היתה בידי המוסלמים• 

0 . 

ה י ה ו ד י ם ב ג׳. ישוב יהודי כבר היה בג׳ בימי הוויזי־ 
גותים, ולו מסר טאריק אבן זיד, בשעה שכבש את העיר 
ב 714 , את ההגבה על המקום. אחרי כיבוש העיר בידי הנו¬ 
צרים ב 1085 , פעל ר׳ יוסף פרוציאל (סידלוס), רופאו של 
אלפונסו וע מקאסטיליה, לטובת יהודי הסביבה, שסבלו בעת 
הכיבוש. מן המאה ה 13 ואילך התפתח היישוב היהודי, אד, 
כנראה, לא היה גדול במספרו. רובו התפרנס מן המלאכה: 
אריגה, סנדלרות, חייטות, וכיו״ב. מם בסכום של 11,000 
מרודים לבעליה של העיר היה מוטל על הישוב היהודי בסוף 
המאה ה 14 ואף ב 1439 — מה שמעיד על מצבו ההמרי 
המבוסס. גזירות קנ״א ( 1391 ) פגעו גם בג׳. פקודת הפרדת 
היהודים והמאורים לשכונות בפרדות הוצאה אל הפועל בג׳ 
בהקפדה יתרה. אעפ״כ מילאו כמה מיהודי ג׳ תפקידים שונים 
בחכירת מיסים במלכות קאסטיליה עד לימי המלכים הקאתו־ 
ליים. ב 1488 — 1489 שלמו יהודי ג׳ סכום מס לצרכי המלחמה 
בגראנאדה. 

ג' היתה מרכז רוחני ראשון במעלה ליהודי ספרד ועריסת 
הקבלה בקאשמיליה. ר׳ משה די ליאון(ע״ע) וחכמים חשו¬ 
בים אחרים במאה ה 13 היו מילידי ג׳ ופעלו בה. 


בעשור האחרון לפני הגירוש נתקיים בג׳ ביודדפוס יהודי, 
אחד מעושי־המלאכה בו היה ר׳ שלמה בן משד, הלד אלקבץ, 
סבו של המשורר-המקובל (ע״ע אלקבץ), ושם נדפסו בין 
השאר פירושו של הרד״ק לנביאים האחרונים, והטור אבן- 
העזר לר׳ יעקב בן הרא״ש. בשנותיה האחרונות של קהילת 
ג׳ ישבו בה דון יצחק אברבנאל ( 1491 ), ור׳ יצחק אבוהב 
(השני) תסס בה ישיבה מן החשובות שבקאשסיליה, — בתעו¬ 
דה מ 1499 על הרכוש היהודי בג׳ בשעת הגירוש, הכולל 3 
בתי־כגסת, רשומים 36 בעלי-בתים יהודים. גילי ג׳ הקימו 
לעצמם בית־כנסת נפרד באלג׳יר. — משפט אינקוויזיציה 
ראשון נגד תושבי ג' נערך בטולדו ב 1485 ! בין הנידונים — 
סוחריה בעלי־מלאכה, נשים, ומהן אחת ש״התנבאה" (נש¬ 
פטה ב 1493/94 ). 

י. בער, תולדות היהודים בספרד הגוגרית, תש״ה!,־!־ 83 .? 
. 1936 , 2 , 1 , 71 : 17117 <) 3 מוו מ־ 4 >ו/ 01 € 

ח. ב. 

^ 1 ללחךה ( 313 ( 011311313 ), עיר במכסיקו (השניה בגדלה 
במדינה)* בירת מדינת חאליסקו( 1311500 ). 337,000 
תושבים ( 1950 ). ג׳ נמצאת במרחק 464 ק״מ צפונית־מערבית 
למכסיקו־הבירה. העיר שוכנת בגובה של 1,520 מ/ בנוף 
הררי יפה בעל אקלים נוח במשך רוב ימות השגה, ולפיכך 
היא משמשת מקום־נוסש. היא שוכנת באיזור עשיר במכרות 
ונעשתה מרכז חשוב לתעשיה ולמסחר. המתכות המוסקות 
בסביבתה הן: כסף, נחושת, עופרת ואבץ. חעשיותיה הן: 
עיפוד-עורות, עיבוד־מתכות, ייצור-נעליים, לבנים, מלט, 
גפרורים וסבון. ג' מפורסמת בעיבוד אמנותי של כלי זכוכית 
וחרסינה. העיר מקבלת כוח־חשמל מתחנת־כוח הידרואלק- 
טרית המונעת ע״י מפלי־מים בחואנאקאטלאן( 031130311311 () 
שעל נהר ריו גראנדה דל סאנטיאגו. 

• 1 נ /י : 

ג׳ מוקפת שטחים חקלאיים פורים. הגידולים העיקריים 
הם: תירם, קטניות, סוכר, פאנאנות, קפה ופירות. כמו כן 
מגדלים שם צאן ובקר. 

ג׳ בנויה בסיבנון ספרדי* במרכזה נמצאת הפלאסה 
(רחבת־העיר), המוקפת קאתדראלה (מן המאה ה 16 ), ארמון- 
המושל ובניינים חשובים אחרים. יש בה אוניברסיטה, מוזי¬ 
און מחוזי, ספריה גדולה ותיאטרון. גבי-פרחים רבים ופלא- 
סות יפות מקשטים את העיר. 

העיר נוסדה ב 1530 ע״י קצין בצבאו של ארנאנדו קורטס 
ונקראה בשמה של עיר ג׳ שבספרד. ב 1811 , בראשית מלחמת 
מפסיקו לעצמאותה, נערך בג׳ קרב קשה, שבו נוצחו המהפכ¬ 
נים. העיר סבלה הרבה מרעידות־אדמה ( 1875,1818 ), שהרסו 
כמה מבנייניה העתיקים. 

י 6 . ש, 

גןךלקמיר (מערב , ואד אל־כפיר הנהר הגדול), גהר 
בדרום-םםרד. מוצאו בהרי דרום־מזרת ספרד, זורם 
דרך שפלודאבדאלוסיה מערבה, אח״כ בכיוון דרומי-מערבי. 
ולסוף דרומה אל האוקיינוס האטלאנטי; ארכו כ 600 ק״מ. 
יובליו העיקריים: גואדאלימאר מימינו וגניל משמאלו. על 
הג׳ יושבות קורדובה וסוויליה. 120 הק״מ האחרונים שלו 
ראויים לשמש דרך*תחבורה לאניות. אניות־ים (עד לגודל 
1,500 טון) מסוגלות לשוט במעלה־הנהר עד סוויליה (כ 60 
ק״מ משפכו). 

{ 1 דלק;ל, ע״ע ?ל&ה, איי*. 



321 


גחץ, מרטן־מישל־שדל — ג׳וז־בז, מלים סמנלי 


322 


מזי מךטףםישל־שרל, ד?ס ךה גאט — -הג!ח 3 ^ 1 

03£10 36 שט 3 , 031101111 01131:103 ' 1 שב 1 ש 11 ׳'? — 
( 1756 — 1841 ), מיניסטר־כספים צרפתי. בשנים הראשונות 
של המהפכה הצרפתית שימש ג׳ כאחד הנציבים הממונים 
על האוצר. אח״ב היה מקורבו ויועצו הנאמן של נאפוליון, 
שנתן לו תואר־דוכס ומינה אותו לשר־הכססים, ואת התפקיד 
הזה מילא כל ימי הקונסולות והקיסרות וחזר אליו ב״מאת־ 
הימים׳•. לאחד הדסט 1 דאציה נעשה חבר בית־הנבחרים. בשנות 
1820 — 1834 היה נגיד הבאנק של צדפת. ג׳ נחשב בין 
המוכשרים שבמיניסטרי־הכספים בתולדות־צרפת! הוא הצ¬ 
ליח להשיב לאיתנו את המשק הכספי של המדינה שנתערער 
עד היסוד בימי המהפכה, וסידוריו ומוסדותיו התקיימו במשך 
דורות. השגיו העיקריים הם: א) ביטול מלוות־החובה הפר(* 
גרסיוויים! ב) הקמת משרד לגביית מיסים ישירים, שע״י כך 
נתבטלה השחיתות הכרוכה בשיטת הפקידים הנבחרים! 
ג) חידוש המיסים העקיפים! ד) ייסוד "קופת־האמו׳רטיזאציה" 
והבאנק של צרפת! ה) הכנת ספרי־האחוזה. 

ספריו העיקריים, שנודעת להם חשיבות יתרה להיסטוריה 
הכספית של צרפת של ימיו, הם: 033381:16 16 • 8111 €ז 101 זז^ 4 ג 
(״תזכיר על ספרי־ד״אחוזה", 1818 ) ! 16  311 ח 11 16$ זט 5 ("הערה היסטורית על עג* 
ייני משק־הכספים של צרפת״.', 1818 ). 

,ח 10 זב 1 ל . 1 א , 1908 , 1,10550 \ 

, 1914-1928 י \~\, 1$ ך 1 10 *?£*ה** 1% * 1017 

ג 1 ךפרואה (ץ 0 ז 0030£ ; צורה לאטינית: 5 ו 631 ז 110£ ז 00 ), 
משפחת משפטנים צרפתיים במאות ה 16 — 18 . 

1 ) דני(או דלניזיום) ג׳( 1549 , פאריס— 1622 , שטראם־ 
בורג).'למד משפטים בהולאנד ובגרמניה, עבר לקאלוויגיזם, 
ומשום כך נאלץ לעזוב את צרפת• ב 1585 נתמנה פרופסור 
לפאגדקטים בז׳נווה, ב 1591 — בשמראסבורג, ב 1604 בהיד־ל* 
בדג!" בתקופת כהונתו באוניברסיטה האחרונה מילא גם 
תפקידים דיפלומאטיים בשירות הפאלאטינאט! ב 1620 חזר 
לשטראסבורג. מפעלו העיקרי — ההוצאה הראשונה של 
ת €171115 11115 [ 5 טק! 00 השלם (דנווה 1583 ), שזכתה במשך 
הדורות ל 50 מהדורות. 

2 ) ת א(ד ו ר ג׳ ( 1580 , ז׳נווה — 1649 , מינסטר), בנו 
הבכור של ( 1 ). לאחר שחזר לקאתוליות, נעשה יועץ משפטי 
והיססורלגראף של מלך צרפת. אף הוא מילא תפקידים דיפ¬ 
לומאטיים והשתתף בוועידות־השלום בקלן( 1636 ) ובמינסטר 
( 1648 ). כתב כמה חיבורים בשטח ההיסטוריה, הגנאלוגיה, 
המשפט והמסחר, אולם חיבורו הידוע ביותר הוא על הטקס 
המלכותי בצרפת: ששטגז? 36 31 גה 0 ומ£ז 06 06 ( 1619 ). 

3 ) ז׳ק ג׳( 1587 , דנווה — 1653 , שם), בנו השני של ( 1 ). 
נתחנך בצרפת, אולם נשאר בדת הקאלוויניסטית של אביו! 
חזר לדגווה, ושם מילא תפקידים ציבוריים שונים ונתמנה 
לפרופסור למשפט ( 1619 ). החשוב שבחיבוריו הוא הוצאת 
ה*״ 00361111603051311 (ליון, 1665 ), המשמשת מקור חשוב 
לידיעת החוק בתקופת השקיעה של קיסרות רומא המערבית. 

״ 1 ; 1873 ,. 0 , 156 ג 181 וח 16 ^־ץ 0 ץ) 0036 . 01 .ם 

ג! 36 . 81111 .סס!/) . 0 00 ׳?> 6 // 0 -> 111 ) 1 > ?זו 16 ו 0 < 1 ה! .?ח ח 1.313 
.( 1892 , 1866 ־ 1865 , 06 חבז? 16 > 6 זו 0 ז 14 ו 1 '| 116 500616 

נזךרון, ע־ע קוךחן. 
נ׳זהור! *״* סליה. 


גדט, ע*ע רקוד. 

^׳( 1 ^, (< י ם ס^נלי — *״ס׳״/ ץ 6 !ח 3 ז 5 ומב 1 ! 11 ש\ — 
( 1835 , ליוורפול — 1882 , טבע בים ליד היסטינגז), 

כלכלן, לוגיקן וסטאטיסטיקן אנגלי. היה בן לסוחר כלי-ברזל! 
למד כיסיה, מאתמאטיקה, יוונית ולאטינית באוניברסיטת 
לונדון. ב 1854 — 1859 היה בוחן־מתכות בבית־המטבע החדש 
בסידני (אוסטדאליה) וערך סקר חברתי של העיר סידני. 
ב 1859 חזר ללונדון וללימודים באוניברסיטה בתורת־ההגיון, 
פילוסופיה וכלכלה מדינית! סיים לימודיו בהצטיינות ב 1862 . 
מ 1863 היה מדריך, ומ 1866 — פרופסור לתורת־ההגיון, לפילו¬ 
סופיה ולכלכלה מדינית באוניברסיטת מנצ׳סטר, ומ 1876 — 
פרופסור לכלכלה מדינית באוניברסיטת לונדון. ב 1872 נבחר 
לחבר של החברה המלכותיות ב 1880 סדש מן ההודאה האקא- 
דמית על מגת להקדיש את בל כוחותיו לעבודת־מחקר. 

בשטח הלוגיקה השתמש ג׳ באמצעי הניתוח הראתמאטי 
של שיטת בול (ע״ע), אולם שיווה להם צורה פשוטה יותר 
ע״י ביטול פלטים מיותרים. עבודתו בשטח זה נחשבת בין 
התרומות החשובות ביותר שנתרמו לתודת־הד״גיון בבריטניה 
במאה ה 19 . הוא טיפל במושג האינדוקציה, בתורת ההס¬ 
תברות הכללית וביחס שבין ההסתברות והאינדוקציה. במח¬ 
קריו בשדה הלוגיקה הדגיש את עקרון "תמורת הדומה בדומה 
לו", בחינת "כל שכוחו יפה לגבי דבר, כוחו יפה אף לגבי 
דבר הדומה לו". ב 1870 הציג לפני החברה המלכותית מכונה, 
שבעזרתה אפשר להסיק בדרך מכאנית תולדות הגיוניות 
מכל זוג נתון של הקדמות. 

בשטח הכלכלה תרם ג׳ תרומות חשובות הן לכלכלה 
השימושית הן לתורת־הכלכלה. הוא ניתח את השפעתו של 
גילוי הזהב בקאליפורניה ב 1850 על רמת המחירים, תוך 
שימוש בטכניקה של מספרי־הממדים כדי לעקוב אחרי התנו¬ 
דות בדמת־המחירים בשנות 1845 — 1862 ! על-יסוד מסקנותיו 
חישב את תנודות המחירים בשנים הקודמות עד ל 1782 . לשם 
בירור סיכוייו של ענף המשק החשוב ביותר של בריטניה — 
כריית הפחם —, ניתח ג' את ההשפעה שהשפיעה על 
כלכלתה של בריטניה הפחתת הפריון• במכרות בשל אפיסת 
עורקים נוחים, הצורך בהעמקת הנקרות ועוד, בהתחשבות 
מיוחדת עם הגברת ההתחרות מצד גרמניה ואה״ב. בעקבות 
ספר זה נתמנתה ועדה מלכותית לחקירת מלאי הפחם במדי¬ 
נה, ושמו של ג׳ נתפרסם ברבים. 

תרומתו העיקרית של ג׳ לתורת־הכלכלה העיונית היא 
תורת התועלת־בשוליים, שבה, אמנם, קדם לו(שלא בידיעתו) 
גיסן (ע״ע), ושבה עסקו גם אתרים מבני-זמנו, אלא שג , 
פיתחה בדרך עצמית. תורה זו, שמסבירה את ענייו הערך 
והמחיר פצר הביקוש, היה בה משום סתירה גמורה לתורת 
הכלכלה הקלאסית של בריטניה, שנתמכה בץ השאר ע״י 
ג/ ם. מיל (ע״ע) ושראתה את הגורם המכריע לקביעת הערר 
בהוצאות הייצור (כלומר: בוח-העבודה). ע״י תורתו גרם ג׳ 
לשינוי־ערכין מעמיק במחשבה הכלכלית באנגליה, שהושלם 
בשלב מאוחר יותר ע״י אלפרד מרשל (ע״ע). — ג׳ היה 
הכלכלן הבריטי הראשון שהשתמש בשיטות חמאתמאטיקה, 
אע״ם שגם בזה קדם לו א. א. ק־ךנו ( 01 חזט 00 ). 

ג׳ היה נציג מובהק של הליבראליזם הכלכלי! הוא נמנה 
על התומכים הנאמנים בחופש-המסחר ולא האמין ביעילות 
פעולתן של אגודות-הפועלים להרמת שכר-העבודה. כנגד 



323 


ג׳וונז, וילים סטנלי—גוץ 


324 



גוזז: תבליטים נחלק הנזערכי ׳ 56 החזית הנדולזז 


זה היה מצדד בשיתוף הפועלים בהנהלתם וברווחיהם של 
מפעלי־התעשיה. 

מחיבוריו: 1 ) 001 )ס ¥31116 1116 ת 1 311 ? 56110115 
(ירידה חמורה בערד הזהב). 1863 ו 016£0810 ? (תורת־ 
ההגיון הצרופה), 1864 ! , 510111315 0£ 011 ! 1 ב 51111 < 1 ב 81 1116 
1869 ; ןמזסמסס? 01111631 ? 0£ ץז 11160 1116 (התאוריה של 
הכלכלה המדינית), 1871 ! 50161166 0£ 165 ק 01 מ 1 ז? 1116 * 
(עקרונות המדע), 1874 * 0£ 1546011301501 11116 ) 311 ץ 6 ה 0 ^ז 
£5x1131186 (הכסף ומנגנודההליפין), 11875 111 51316 0 !ךד 
■ £3110111 סז 6131100 ? (המדינה ביחסה לעבודה), 1882 ז 
י״ז 6£0 ? 500131 "! 18 ) 461110 ? (שיטות בתיקונים חברתיים), 
1882 . ג׳ לא הספיק לסיים את החיבור שנועד להיות הסיכום 
של תורתו: £000001108 0£ 165 ק 01 ״ 1 ז? סנו! (עקרונות 
הכלכלה). 

. 14 ./ ( : 1 ז 6 מ 8061 .ז¥ ; 1886 . 5 .׳מ /ס 55531 * 05 [ 3514 11175 * 1 

, 31507431014.055055535 ^ 31550551435155 . 4 " 50 ( ^ 85451155451 151515 

'/ £50510555 01151531 ? / 0 ? 711505 ״ 4 .[ , ¥01108 ; 1891 

.( 1927 ,.■**מ , £004 1 . 4555155 ) 

ש. רי. 

גוז׳זן, !׳ן — 00 ( 0011 ״ 163 — ( 1516 — 1566 [ז]),ארדיכל 
ופסל צרפתי. סבורים, שג׳ נולד בנו׳רמאנדיה 1 
ב 1540 היה עסוק בעבודות פיסול בכנסיות ברואן, ס 1541 
ואילו היה ג , בפאריס ועבד יחד עם הארדיכל פיר לסקר 
( £65001 ) בעיטור של הלוכד ושל ארמונות אתרים. בסוף 
חייו נאלץ לעזוב את צרפת — כנראה מסיבות דתיות. 
תאריך־מותו אינו ידוע בוודאות. 

ג׳ היה החשוב שבפסלי הרנסאנס הצרפתי. ביצירותיו 
הראשונות ברואן עדיין מורגשת במקצת ירושת התפיסה 
הגותית המאוחרת, אך יצירותיו בפאריס מסמלות את רוח 
הרנסאנס הצרפתי המושלם. בפסיליו, הגבוהים מעל למידות 
הטבע, משתקפת עצבנות חושנית בפנים ובגופים, אך בלי 
פגימה ברוח החיננית הצרפתית של אותה תקופה. ביחוד 
ביצירותיו האחרונות משתקפים החיים החברתיים שבחצר 
המלך אברי 11 . 

13 55 . 0 ./ , 6111 ) 8 .¥ ; 1884/5 ,. 0 ./ ,מ 21$10 )מ 840 46 . 45 

1 . 65 ) . 0 ./ ,׳() ¥11 .? ; 1890 . 0441553 ? 45 1213715 45 1315055 ' 11 

. 1908 ,( 11115165 ׳, 15 ) 311 ־ 01 

13 ןן׳ עיר עתיקה בארם־נהריים, על גדות נהר חבור, המסתעף 
מן חפרת חתיכון, מזרחית מדוו־ן (ע״ע), צפונית־ 

מערבית מנינוה (ע״ע). היום חרבות תל חלאף בעיראק, 


שנחפרו ונחקרו ע״י מ. פץ אופנהים מ 1899 ואילך. כאן 
נתגלתה אחת התרבויות הבאלקוליתיוח העתיקות ביותר, 
שנקראה ע״ש המקום "תקופת ח׳לאף" ושסימניה ניכרים בכמה 
מקומות בין גוזו (כרכוך, מעבר לחידקל מזרחה) ועד ראס 
שמרה(אוגרית). תרבות זו פרחה באלף ה 4 לפסה״ב. בתקופה 
מאוחרת יותר עמד כאן ישוב חיתי־זזורי, שהשאיר אחריו 
שרידים חשובים בבניין ובאמנות. על חרבותיו קמה במאה 
ה 10 לפסודג עיר־הממלכה הארמית ג/ הנזכרת בכתובות 
אשוריות (בשם גזנ) ובמקרא. העיר נכבשה ע״י האשורים 
בערך ב 808 (השר נאום רבשקה: ישע׳ לז, יב< מל״ב ים, יב). 

מן התקופה האשורית נתגלה ארכיון חשוב בכתב־יחדות 
מימי אדד־נרר 111 ( 809 — 782 ), וכן כמה כתובות ארמיות 
על לוחות־זזרם. חשיבותן של הכתובות הללו מרובה, שכן 
הן מבהירות את חיי פחוות־ג׳ ואת חייה האירגוניים־החבר־ 
תיים של העיד, ואף מוסרות לנו ידיעוודמה על גורלם של 
גולי־ישראל בה. מן הכתובות יש ללמוד על מצבו של האיר* 
גון הממלכתי, וביחיד הצבאי, ועל מדיניות הפחה כלפי 
התושבים־הילידים וניצולם האכזרי. 

מן המקרא היה ידוע לנו שגולי עשרת־השבטים יושבו, 

בין השאר, ב״נהר ג ו זן" (מל״ב יז, ח שם יח, יא ז דהי״א 
ה, הו). בכתובות האשוריות, וכן בספר־מקגה מן המאה ה 5 
שנמצא בג׳, מופיעים שמות של פקידים גוזניים ושל תושבים 
אחרים הנראים כעבריים: 311 (!ז 1 א (נדיהו), 311 ( 3111 ? 
(פלטיהו), 3 ׳ 1751 (הושע) { 11 ' 6 י״ 1351 (ישמעאל), 6 רח 3 ־ 4111011 ? 



ניח : שלוש רטויות מניפות אח ייסקום השמש ע? נבי טזכח 





325 


גרון—ג׳וטו די בונדדנה 


326 


(מלכי רם ) 1 איש מעיר 3 ט 611 מו 53 (שומרון ז)> אשה (אמה או 
שבויה) 03-3-3-03-3 (דינה ז). לפי התעודות אפשר להגיח, 
שהיה נהוג כאן פדיון־שבויים, 

ב. מיחלר (מזר), גולי ישראל כגתו(ידיעות החברה לחקירת 
א״י ועתיקותיה, ט״ו), 1950 ! א, מלסם, התעודות מתל חלף 
(גוזן), שם, שם! הנ״ל, הארמים בארם נהרים ונו׳, שם, 
1952 < ו. 0 . אולברייט, מתקופת האבן ועד הנצרות, 1953 ) 
ג 1 ז-< 8 ,. 14 ; 1931 ,{ 111110 11 } 7 ״ 0 , 1 ז £11 ל 1 ת*קנן 0 ./י .!];#■ו? 

111 ־ 7 •"ס , 614 } 3 זז־ 9 .£ ; 1933 , 92 , 14 , 1932 , 242 , 13 

- 311 ת£ת( 1 - ז 6 \ 46 ן .א , 0 - !!סבז^זנז? .( ; 1934 ,., 11111111 

- 861 , 0 ?^ ,/ 7111111 7111 מסע 60 )/מ 64 >מ/ ), 0 ,־ 614061 ^ 1 .? .£ 
; 1948 1 < 111-01 , 11311 ^ 3 ( 031 ' 0 •א , 940 [ , 6 16 ) 116 

/ 0 £811 01111 1111 70X1111011011 ?ס}!! 7111 , 81-314117004 - 1 ■א 

. 1952 , 1111011011 ( 011 

6 . א. 

גונ^היל, ריצ׳ןד ^י? 1 ז הזריעו - - 165130 חגן 

001111611 1-300 — ( 1862 , מנצ׳סטר — 1936 , ניד 
יורק), מזרחן ועסקן ציוני, למד באוניברסיטאות שונות 
בגרמניה ובאוניברסיטה קולסביה, שם נתמנה 1886 פרצה 
ללשונות ארמיות 18921 פרופסור לשפות שמיות. כתביו 
כוללים בעיקר פירסומים של טכסטים סוריים, יחודים־ארמיים 
וערביים (ביהוד מגניזת קאהיר); כן היה ג׳ עורך של הסדרות 
561165 ץ 1 > 5111 56011110 ו 01160131 7 ז 51 ז 0 /י 1 ס 1 _ 1 13 נ 11 מ 00111 
561-165 ואחד העורבים של 161113 } 610 ץ £00 ב 51 ך*> 6 ץ. 

מ 1898 עד 1904 היה ג׳ נשיא הפדראציה הציונית של 
אה״ב, וכן חבר של הוועד הפועל הציוני וציר בבמה קונ¬ 
גרסים. הוא חיבר 1061660111 ^ 1 *ע 1151:017 ־ 1 765¥1511 
0601017 (״תולדות ישראל במאה ה 19 ״, 1904 ) וספר על 
הציונות( 21001510 , 1914 ). הוא יסד אח אגודת־האחווה של 
סטודנטים ואקאדראים 30 ־ 1 ׳ ! 861 2613 והיה במשך עשר 
שנים נשיאה. האגודה קבעה ב 1925 מדאליה ע״ש ג׳, שהעיתו¬ 
נאים היהודיים של אה״ב וקאנאדה מעניקים אותה מדי שנה 
בשנה לאס,ריקני (ללא הבדל דת), שעשה את השירות 
המצויין ביותר ליהודים וליהדות! וכן מקיימת האגודה סטי¬ 
פנדיה שנתית באוניברסיטה העברית בירושלים ע״ש ג׳. 

נ 1 טהלף, ירמיאם ( 61£ ג 00111 135 ית 6 ז 6 [), שם ספרותי של 
אלברט ביציוס ( 8112105 ; 1797 — 1854 ), סופר 
שמיצי. ג׳ היה כומר פרוטסטאנטי בליצלסלי( 111 ו £01261£1 ) 
שבקאנמון ברן! רק בגיל 40 התחיל לכתוב סיפורים מחיי־ 
העם בשביל העם בניב שוויצי, שאח״ב תירגם אותם לגרמ¬ 
נית ספרותית. את השקפותיו המוסריות השמרניות והדתיות 
ניסה להחדיר בעם על־ידי טיפוסיו הראליסטיים ועלילותיו 
מלאות ההומור ומלומת מוסר־השכל. ביהוד היתה לו ראיה 
חדה בתיאור חיי־האיכרים. הוא נחשב יחד עם אימרמן ובר- 
תולד אוארבך כיוצר סיפורי־הכסר בספרות הגרמנית החדשה. 
המוכרים' ביותר בין סיפוריו הם: 060111 .£ : 161 > 11 ס ("אולי 
הפועל״, 1841 ), והמשכו • 3011161 ? ■ 161 > ! 171 ("אולי החוכר", 
1849 ) ו״תמונוח ומעשיות משוויץ". כל כתביו יצאו ב 12 
כרכים בד— 1856 , וב 24 כרכים ב 1911 . 

,. 0 7 >£!/אז> ■סס ,- 01106161 ; 1893 ,. 0 ./ ,) £6116 64 |)} 3011 > 

. 1834 

נ 1 טהךד ( 1 >ז 51.001:1111 ) םע 3 ר", החשוב במעברים באל¬ 
פים השוויציים, מקשר בעליה (עד לגובה של 
2,112 ם׳) ובירידה את מורדות האלפים הצפוניים (אנדרמאט 
בקאבטון אורי) והדרומיים (אירולו בקאנסון מיצ׳ינו), ז. א. 
את תחום העולם הטוטוני של מרכז-אירופה ואת תחום העולם 
הרוסגי הים־תיכוני. המעבר חוצה את המאסיב הקריססאליני 



גשר״זזשטן בטענו-נוטהארד 


סאנקט־ג , שבמרכז האלפים השמיציים, ששיאו מגיע לגובה 
של 3.197 מ׳ ומשמש פרשת-מים של הנהרות רינוני רוים, 
רון וטיצ׳ינו. במעבר עומד מנזר גוטהארד הקדוש ( 960 — 
1038 ). שעל שמו נקרא גוש־ההרים. הוא לא נזכר כמעבר 
חשוב לפני המאה ה 12 , כנראה משום שהגישה אליו היא 
דרך שני עמקים אלפיביים צרים מאד, הנתונים לסכנת מפלי• 
שלג. הוכשר למעבר להולכי־רגל ע״י בניין -גשר־השטף 
על-פני נהר רוי 0 ן על גשר זה עבר ב 99 ד 1 בקרב קשה הצבא 
הרוסי בפיקודו של סובורוב. בשנות 1820 — 1824 נסלל 
במעבר כביש, ועי״ב הפך לאחד מדרכי-התחבורח החשובים 
ביותר באלפים והתחיל ממלא תפקיד רב בקשרי־המסחר בין 
אירופה המרכזית והצסונית־מערבית ובין איטליה. 

בשנים 1872 — 1882 נסללה בו רסילודבדזל, שהיא קטע 
מקרהרכבת לוצרן־מילאנו. סלילחח היחה אחד המבצעים 
ההנדסיים המזהירים ביותר: לארכה נמצאים 1,234 גשרים 
וגשרונים ו 80 מנהרות, ביניהן אחת החוצה אח מאסיב־ג׳ 
לאורך של 15 ק״מ בגובה שביו 1,145 מ׳ ו 1,109 מ , . מ 1920 
ואילד מופעלת הרכבת בכוח־החשמל. 

ג , 1 ט 1 די 71211313 — 80001006 11 > 010110 —( 1264 [ז), 
קולה שבקרבת פירנצה — 1337 , פירנצה), צייר 
איטלקי. מחייו ידוע שפעל בפירנצה, רומא, פאדובד" נאפולי, 
וכנראה גם באסיזי וברימיני. המלך רוברט מנאפולי מינה 
אותו ב 1330 ל״פמיליאריס" ("בן משפחת המלך"), וב 1334 
נתמנה משגיח על כל העבודות בכנסיה הראשית של פי¬ 
רנצה• — ג׳ הוא אחד מן הציירים הגדולים ביותר של כל 
הדורות, אע״ם שמספר היצירות שאפשר לייחס לו בוודאות 
אינו גדול. מעשי־ידיו הן: סדרת הפרסקות המתארות את 



327 


ג׳ וטו די בדנדונה 



נוכח יוווזס (כנסיית סאז םראנןו'סי) 1 כ>* 0 '(י>. סיוחסיז ?וא׳ש־ת וחלופת ***רוזו ׳*? צ׳י&י 


חיי מדים וישו ואת יום־הדין הגדול, מצויירות ב 1303 — 1305 , 
בכנסיית שנטה מריה דל ארנה בפאדובה ן הפרסקות מאגדות 
פראנציסקוס הקדוש ומחיי יוחנן המטביל בכנסיית סנטה 
קרוצ׳ה בפירנצה, שבוצעו אתרי 1317 . מעבודותיו ברופא 
לא נשארו אלא שרידים: מוזאיקה המתארת את "פטרום 
וחבריו בסירה על ים־בנרת" שבכנסיה הראשית של סן פיטרו, 
וציור־קיר — ובו האפיפיור בוגיפציוס ¥111 — בכנסיית 
1 סאן ג׳ובני אין לטדנו. יצירות מרובות בכנסיית סאן פראנ־ 
; צ׳םקו שבאסיזי שנויות במחלוקת בין החוקרים מבחינת 
בעלותו של ג׳ עליהן. אין זכר לעבודות ג , בנאפולי וברימיני. 
אולם יש בידינו מספר רב של ציורים על גבי לוח־עץ, שהם 
לפחות בחלקם מעשי־ידיו של ג/ ואחרים שהם יצירות 
תלמידיו ויורשיו ושבחלקם אולי בוצעו בהדרכתו של ג׳. 

אמנותו של ג׳ פותחת תקופה חדשה באמנות, כשם 
שיצירות בן־דורו ךנטה (ע״ע) פותחות תקופה חדשה בשירה 
ובספרות. בג׳ מסתכמים בהצלחה נסיונות ציירי כל המאה 
ה 13 להתגבר על הגורם הדקוראטיווי של האמנות הביזאנ¬ 
טית המסרחית. בהשפעת רוח התנועה הפראנציסקנית 
והדמוקראטיזאציה של החיים בערי-איטליה הוכשרה הקרקע 
לאמנות אנושית יותר. ג׳ הושפע מצ׳ימבואה (ע״ע), מפיטרו 
קוליני(ע״ע) ומן הפסל ג׳ובני סיזנו(ע״ע). המונומנטאליות 
של הראשון והעדינות האנושית של השני היו נקודות־המוצא 
ליצירת ג/ חידושו הראשון של ג' הוא ביצירת ציור החלל 
העמוק כמסגרת כל תיאוריו• ציור זה עדיין רחוק מתיאור 
החלל הפו־ספקטיווי של המאה ה 15 , אך הוא מעורר במסתכל 


אשליית עומק, ומשום כר הפרופורציות בין האנשים והעצמים 
המצויירים נעשות קרובות למציאות יותר מאשר באמנות 
, הביזאנטית הקודמת. שנית, נתן ג׳ לתיאורי אדם ועצמים 
גופניות פלאסטית באמצעות ציור הצללים, הנראים כפפסלים 
את דמויות העצמים. אך המהפכני ביותר בין כל החידושים 
של ג׳ הוא תיאור היסוד האישי בהבעות האנשים וביחסים 
, שביניהם, בניגוד לנוסחות המוסכמות של האמנות הביזאג־ 
.שית, מתוך הסתכלות במציאות החדשה יצר ג׳ הבעות 
אישיות של הפרצוף, של הגוף וביחוד של ידיו של הארס. 
משני קני־המידה לקומפוזיציה של האמנות הביזאנטית — 
ההיירארכיה התאולוגית של הקדושים ומשקל צורות וצב¬ 
עים במסגרת שטח מסויים — שמר ג' על השני, אך ביטל 
מתוך דתיותו הפראנציסקנית העמוקה את הראשון לטובת 
סידור התמונה לפי היחסים האנושיים בחיים. במיזוג של 
זרמים אלה רכש לו ג׳ סיגנון־קומפוזיציה שיש בר משום 
מונומנטאליות ואנושיות כאחת ושאין דומה לו בכל תולדות־ 
האמנות. 

משום רוחניותה נוהגים לייחס את אמנותו של ג׳ לסיגנון 
הגותי, אך כבר נמצאים בה כל הגורמים המכריעים שהכשירו 
את הקרקע לאמנות הרנסאנס. לא היו אמנים איטלקיים בני 
המאה ה 14 שלא הושפעו מאמגותו, ותוצאותיה כבר ניכרות 
באותה המאה בצרפת, בגרמניה ובבוהמיה. שמו של ג׳ כבר 
היה מפורסם בימי חייו, ואחרי מותו היה נושא לסיפורים 
ואגדות. מאז לא היה דור שלא ראה בדמותו של ג׳ את 
ההימאניסטן הראשון בתולדות האמנות האירופית, ועד היום 










329 


נ׳וטו די גונדונד! — גומיח, תאופיל 


330 



וסד נס 5 ם־ם טצריפה (פאדובה) 


המשיכו האמנים — ביניהם, למשל, [ן גו׳ך (ע״ע) — ללמוד 
מאמנותו הנעלה. 

ג׳ נזכר ב״קומדיה האלוהית* לדאנטה (מור־הטוהר \%, 
95 ), ב״מכחבי-סשפחה* של פטרארקה ( 17 , ¥), ב״דקאמרון" 
של בוקאצ׳ו ( 6 ! ¥)׳ בדברי־הימים של ההיסטוריונים ריקד 
בלדי ווילגי, ב״מסכת* של צ׳ניגי, ביומן של גיבדמי (ע״ע), 
בספרו שיו ואזארי על "חיי האמנים". 

"חב 8 -י 1 ; 1917 ,!■ 7 )/ 1-011014 1111 / 0 ) 30171 8041 . 0 ,חש־ג $1 . 0 

. 0 , 3 זז 03 . 0 ,* 1923 , 71 )< 1 <ן^ 7 \ 0 <ן!/-, 0 111 6 > 1 ) 471 > 0 , 16160 

, 0 ,ו 301 < 11 נ>/י .?- 0 ^ס< 1 ז .מ ) 1925 ,(", 1351,0 ? ך 0 1 [ 3 ז\■־) 

- 0140 111 > 110110710 1774470 ? ; 1927 ,. 0 , 0 ת 1 קב 51 . 8 . 1 ;* 1926 

11 > 170 ) 01017 £101178 110 ) 41 0 ^ €04010 ; 0 ! 771 ) 177 ' 7 77110 ) 

.(שם רשימת־ספרווז שלמה) 1937 , 6 ־ 00 ■׳־? 

פ. ש. 

ג 1 ?יה מ#טי 1 ן — 11100 * 018 5 * ״״!״־ס; לאט׳ ■ 01.31 
03516111006 16 > ג""! — (לפגי 1135 — סוף המאה 
ה 12 ), מחשובי המשוררים הלאטיגיים ביה״ג נולד בליל 
(צרפת הצפונית), למד בפאריס ואח"כ ברבם, ושם קיבל 
משרה כנסייתית. זמן־מד. עבד בלשכת הנרי" 11 סלד אנגליה, 
ובשירותו נסע ב 1166 לאנגליה* שם התיידד עם ג׳ון מסולם־ 
כרי (ע״ע), וכן פעל כמורה. זמדמה שהה גם בבולוניה 
ללמוד את החוק הכנסייתי* באותם הימים ביקר ברומא וראה 
מקרוב את שחיתות הבנסיה. הארכיהגמון גיום הזמינו ב 1176 
לרבם, וג׳ היה שם לנוטריון. שם חיבר ב 8 ד 11 — 1182 את 
שירו הגדול "אלכסנרראים" והקדישו לפטרונו, ובשל כך 
נתמנה לקאנוגיקום באמין. בסוף ימיו חלה ג׳ בצרעת, ויש 
אומרים שמת מרוב עינוייו. 

חיבורו המפורסם של ג , הוא האפוס הלאטיני אלכסג־ 
דו־אים ( 11613 ) 206x30 ), הכולל כמעט 5,500 בתים (הכסא* 
מטרים) ומחולק ל 10 ספרים, שאותיותיהם הראשונות'מת¬ 
חברות לשם 05 ^ 0011.1^x (ז״א גיום), הוא שמו של 
הארכיהגמון של רנם, שלו מוקדש האפוס. השיר מספר את 
תולדות אלכסנדר מוקדון מימי נעוריו עד מותו* במרכז 
הסיפור עומדות מלחמות אלכסנדר עם דריוש. את החומר 
ההיסטורי למד ג׳ מחיבורים לאטיניים, בעיקר מקורטיוס 
רופוס (ע״ע)* אך בין השאר השתמש גם ביומפוס. על המר 
מקורות אלה יצר ג׳ יצירה אפנותית אמיתית. המחבר מתפעל 
מגיבויו, אולם דעתו היא שמותו של אלכסנדר בא כדי לכפר 
על רום־לבו. השיר היה מפורסם ביה״ב, נקרא הרבה ואף 
השפיע על משוררים אחרים, והיה לבסיס לאפוסים הרבים 
על אלכסנדר שנתחברו בלשונות־אירושה השונות. 


ג׳ הוא גם אחד מגדולי המשוררים הליריים של יה״ב. 
שיריו כתובים במשקל ובחרוזים. הוא חיבר שירים המהללים 
אהבה וטבע, אולם עיקר כוחו בשירי מוסר — על אי־הצדק 
בעולם, על מיעוט ההצלחה של החכמים וכד׳ — ובשירים 
סאטיריים, ביהוד בסאסירות המתקיפות את שחיתות הכנסיה 
ומנהיגיה ואת חצר־האפיפיורים ברומא. השירים הליריים 
ושירי־המוסר של ג׳ השפיעו השפעה רבה על השירה הלא- 
טינית של יה״ב. 

ג׳ חיבר גם "חיבור נגד היהודים" ( 3 ז 1 ת 0 נ> 5 ו״ 3 *> 3 ז 7 
08 ^>״ז), שנכתב בעקבות שיחותיו עם ״רבי״ (־ 15161 § 3 בת) 
אחר. 

; 1905 , 0110 . 0 .? 1 41 ) 714 ) 1 >ח 08 ) 41 ! 08 , 60560 ) 011115 
, 011-1 \/> .?* 1171177 ) 07 7 ( 7 ) 11-1011711 ) £1070411 ,•| 60116 ז) 5 ■א 
701117 ) 101 17111711771 ) 01 [ 7 ) 1 > ) 1711:7111 ) 0 , 10$ ) 4301 < .)) 1 ; 1929 
- 1111 4 ,׳ 8365 .£ .[ .? ; 1931 , 920-936 , 111 , 71 ) 1811 ) 3 1111 471 
. 1934 , 190-214 , 72-80 , 11 , 1 ( 0717 ? 81171 * 1 04107 ) 3 / 0 ץ 107 

ד. פ. 

נ 1 טתז ׳ תאזפיל — ״״״ 03 ש 11 ! 1 ק £0 !רד — ( 1811 , טארב 
י שבפירנאים — 1872 , נץ שעל־יד פאריס), משורר 
מספר ומבקר צרפתי. למד בבית־ספר בפאריס. פנה תחילה 
למלאכת־הציור, ואף הצליח בה, אולם נמשך אחרי השירה, 
ולאחר שהוצג לפני ויקטור הוגו נעשה לראש האסכולה 
הרומאנטית הצעירה. ב 1830 הופיע קובץ השירים הראשו¬ 
נים שלו וב 1832 הקובץ "אלברטוס או הגשמה והחטא, 
אגדה תאולוגית". ב׳ מצא סמוכין לדרכו בספרות המשוררים 
ה״זעירים״ של תחילת המאה ה 17 , וחיבר עליהם מסות, 
שהופיעו אח״ב בצורת ספר בשם 65 טף 65 ז 0 !ס 1-65 (הגרוטס־ 
קות, 1844 ). בהשפעת הינה (ע״ע) הכיר גם את הגיחוך 
שבהגזמותיהם של חבריו הרומאנטיים, שאותם תיאר בספרו 
00 ״ 3 ז? 6 הנ 61 [ 1-65 '־אנשי ״צרפת הצעירה". 1833 ). ג׳ הת¬ 
חיל דוגל בסיסמת ״האמנות לשמה״ ( 311 ׳! •*טסק ר* 3 ׳ 1 ), 
שפירושה העמדת היצירה הספרותית על משמעותה האסתטית 
בלבה ללא כל קשר לתכנים לימודיים או למגמות חינוכיות 
או חברתיות. רומאנו הראשון והנפוץ ביותר, 16010156116 ) 13 ״! 
16 > ( 1835 ), מתאר את תעלוליה ואת הרפתקאותיה 
החושניות של שהקנית סן 
המאה ה 17 , שהיתה מפתה, 

לרוב בבגרי־גבר, גברים וגם 
צעירות, ואף יוצאת לדו־קרב 
בטייפות* את בחירת הנושא 
הזה הצדיק ג , בסיסמה: "האמן 
נעלה מעל לחוקי-הסוסר". כדי 
לפרנס את בני־ביתו ואף קרו¬ 
בים רבים שהיו סמוכים על 
שולחנו, הקדיש ג׳ את רוב 
כוחותיו לעיתונאות תעשה 
לאחד מכותבי הפליטונים הח¬ 
ביבים ביותר על הציבור. מ 1839 ואילך חיבר ביהוד מאמרי 
ביקורת ספרותית ואמנותית, שהופיעו בקבצים: 131510116 
5 ת 3 ן>ה 61 -ז£ת 1 ״■ 1115 ק 616 13066 ? 60 שג!ן> 1 <11:21x1311 ז 3 ' 1 16 ) 
(תולדות אמנות-התיאטרון בצרפת בעשרים־וחמש השנים 
האחרונות, 6 כרכים, 1358/9 ), 30115016 רחס^ ״ 1 ) 111310116 
(תולדות הרומאנטיקה, 1874 ), -£מ 11 *ז 1 מ 6 *מ 61501 01113113 ? 
65 ״מ (דיוקנות וזכרונות ספרותיים, 1875 ) [שגי אלה סעד 
ב 1 נו], ובן ספרים על מסעותיו בספרד, בתורכיד" ברוסיה 





331 


גופיה, תאוסיל—מטליב 


332 


וברחבי־צדפת, ואף סיפורים היסטוריים — כמעט אדבאולו• 
גיים — סצויינים, ביניהם ^תזס^ 1613 > 11010311 * 1 (רומאנו 
של חנוט, 1858 ), המתאר אח יציאת־מצרים. יצירתו החשובה 
ביותר היא * 166 מ 6103 (אמאלים וקאמאות, 1852 ) — 

ספר שירים מקסימים, הכתובים בסיגנון מלוטש ושופע תמונות 
נדירות > ספר זה היה מבשר לתנועת ה״פארנאס". הרומאן 
363556 ■>? 6 ת 1131 נן 3 ס 6 ? (הקאפיטאן פראקאס, 1863 ), מתאר 
ברוב־כשדון חיי להקת־שחקנים נודדת במאה ה 17 , בעקבות 
"הרומאן הקומי' של סקארון. ג׳ חיבר גם מחזות, שלא זכו 
להצלחה יתירה. בימי הקיסרות השניה נמנה ג׳ על פמלייתה 
של הנסיכה מאחילדה בונאפארט, חובבת הספרות והאמנות, 
ונפילתו של נאפוליון 111 היתה לו למכה ניצחת, שלא יכול 
להתגבר עליה. — ג׳ הגדיר את עצמו ב״אדם שלגביו קיים 
העולם החיצון"! הוא היה אלוף הציור והתיאור במלים, 
שהרים את האמנות הצרופה לאידיאל עליון: הצבע והצלצול 
עלו בעיניו על הרגש והמוסר. בודלד (ע״ע) הקדיש את 
"פוחי־הרע" שלו לג׳ — "הקוסם המושלם של הספרות הצר¬ 

פתית' ( 3156$ ^ 30 *£ 63 ־ 1 * 161 65 101611 § 3 ומ 1 !ג£ץ 3 ק). 

1 >״>!״£ ; 1883-1919 ,. 01$ ,י 35 ,!) 1/1 <} 00711 1 ) 1107 ) 0 , 3 > . 111 
. 1927 ,)) 101 ) 1 ) 10 .$ [ . 0711 . 11 ) , 0$ ) 1 ( 001 01 
,נן 1 זזג 0 ט!> . 34 ; 1874 , 10 ) 11 ) 1 11171 ) 30110 ,. 0 . 11 ־ 7 , 1311 > ץ ש? .£ 

01 ) 01 10 ,) 716001111 ,. 0 . 76 ,זשו) 0 !א .£ ; 1890 ,. 0 . 76 
. 76 , 80501101 1,3 , 1929 ,. 0 . 76 . 1 ^ 35105 ( ■א ; 1893 ,) 0014117 ' 1 
,)> 1 ן 0/1010211 ע-!ק £00/1111011 ', 1 ,ת 1111 )ז ■ 861 הנד . 13 ; 1933 ,. 0 
0.0 , 1012 ) 50 .. 6 ; 1933 ,.ס . 76 40 70170 ) 111 0$ 110111 ) $ 16 ) 
. 1934 ,)'. 0 . 76 1 ! 1 < 1 } 61 ס 0 ז?$ 

ם. ק. 

נזפלזברי י יב | ר (ר״ת: אב״ג; כינויו הספרותי 

העברי: מהללאל! 1810 , קונססאנטין־ישן [וז׳הלין]— 

1899 , ביאליסטוק),' סופר עבדי ויידי. כבר בגיל צעיר החל 
להגות בספרות המחשבה של חכמי-ישראל ביה״ב, בספרי־ 
דיקדוק ובספרי המשכילים בגרמניד״ בגיל 14 השיאוהו הוריו 
אשה. כבן 18 נדד עם אביו לגאליציה ולמולדאוויר" ובמאר* 
נופול ביקר את יוסף פרל (ע״ע). נטייתו של ג׳ להשכלה 
נודעה ברבים, והוריה האדוקים של אשתו אילצוהו לתת לה 
גט. בן 19 נשא אשה שניה וגר בבית חותנו, בכפר סמוך 
לעיר באר שבפודוליה. שם נזדמנו לו ספדי מנחם לעפין 
(ע״ע) מסאמאנוב, בעברית וביידית, ובהשפעתם הדול ג׳ 
לכתוב ביידית סיפורים ושירים להשכלת ההמונים. גם מאשתו 
השניה נפרד זמן קצר לאתר נישואיו וחזר לקונסטאנטין- 
ישן. ב 1830 עבר לאודסה והתיידד עם שמחה פינסקר (ע״ע), 
שעורר בו עניין בתקר תולדות הקראים וספרותם. משם 
המשיך בנדודיו על פני בסאראביה וווהלין! מספר שנים שהה 
בקדמניץ והתחבר שם עם ריב״ל! בעיר זו נשא ג׳ אשה בפעם 
השלישית. 18361 עבר לווארשה, וב 1837 פירסם און קוב׳ך 
שיריו הראשון, ״פרחי אביב״. ב 1838 — 1850 הירבה לנדוד 
בערי ווהלין ופודוליה, ורק בברדיצ׳ב ישב תקופה ממושכת. 
18501 יצא קובץ־שיריו השני, "הניצנים". באותה שנה עמד 
בבחינות מורה וקיבל התר־הוראה בבית־ספר מתחי. בשנות 
1851 — 1854 היה מורה בקאמנץ־פודולסק, ב 1855 — 1865 — 
מורה בקונסטאנטין־ישן; 18651 — 1873 — מורה לתלמוד 
בבית־המדרש לרבנים בז׳יטומיר. באותן השנים סירסם גם את 
חיבוריו במחקר תולדות הקראים, הספרות והשירה העברית 
ותולדות הקבלה — בעיקר עיבודים ותרגומים מספרות 
חבמת־ישראל; וכן כתב מאמרים פובליציסטיים• אחרי שנסגר 
18733 בית־המדרש לרבנים בז׳יטומיר יצא ג׳ למסע בעדי 


חחום־המושב הרוסי ובערי גאליציה, ואף שהה בווינה, שבה 
הוציא (ב 1874 ) תרגום עברי של "נתן ההכם" של לסינג. 
באותו זמן פירסם ב״השחר" משיריו וכן את סיפורו'"קול 
רינה וישועה באהלי צדיקים", על ראשית גזירת ה״קאבטו־ 
ניסטים*. בשנים 1876 — 1886 הוציא ג/ בהפסקות מרובות, 
את הירחון "הבוקר אור", מקודם בלבוב שבגאליציה, ואזז״כ 
בווארשה, ובו פירסם מאסרים פולמוסיים חריפים נגד פרץ 
סמולנסקין (ע״ע), שהתקיף את השכלת ברלין ופגע בכבוד 
משה מנדלסזון הנערץ על ג/ כן פירסם ג׳ בירחונו "זכדונות 
מימי נעורי״ (נוספות להם — ב״האסיף", תרמ״ה), מחקרים 
בביאורי מקראות וסיפורים. לאחר פרעות 1881 הצטרף ג׳ 
אל חובבי־ציון וסירסם שירים חדורים רוח לאומית וגעגועים 
לא״י. 18911 הוציא "כל שירי מהללאל". את עשרים שנות 
חייו האחרונות בילה ג׳ בדובנה, ברובנה ולבסוף בביאלינד 
טוק. ג׳ הירבה גם לכתוב ביידיח ופירסם בה סיפורים, וכן 
שידים, שכסה מהם התפשטו בעם. — אם כי ג׳ היה בזמנו 
מראשי־המדברים בשירה העברית — ערבו כמשורר מועט 
ביותר. ערך רב יותר נודע לזבדונותיו ולסיפוריו. 

ש. פאנדלקרן, תולדות אב״ג (.האסיף״, חרט״ז, 439-130 )< 

ו. צייטלין, קרית ספר, 126-123 , 1895-1891 > י. ח. זאגו־ 
רוד&קי, א. 21 1 ' (.ספר השנה״ תר״ם. 308 — 314 )> א. 
פדידקין, א. ב. ג׳ און זיק עפאכע, 1925 ! פ. לחובר, תולדות 
הספרות העברית החדשה, ב׳, 166 ־ 168 , 238 ־ 239 , 1928 ; י. 
קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ה׳, 331 - 
396 , 1950 . 

ג. א. 

גז?זליב (< 61 ! 00111 ), ציירים יהודים־פולנים ? אחים. 

1 ) פ א ו ר י צ י ג' — . 0 3111707 !״* — ( 1856 , דרוהו* 

ביץ׳ — 1879 , קראקא). מ 1867 עד 1876 למד באקאדפיות 
לאמנות וכתלמידם של ציירים חשובים בלבוב, רנד" קראקא, 
מינכן. 18771 הציג את תמונותיו בלבוב ובווינה. 18781 נסע 
לרומא, 18791 השתקע בקראקא ושם מת באותה שנד, 
בגיל 23 משחפת. 

בשנות חייו הקצרות לא הספיק ג׳ להשלים אלא מקצת 
תמונותיו; רובן לא נשלמו, ואחדות מאלה לא יצאו מכלל 
רישומים. יצירותיו כוללים: (א) תמונות על נושאים 
מתולדות־ישראל וההווי היהודי! (ב) תמונות על נושאים 
נוצריים; (ג) מחזות מדברי ימי פולין; (ד) דיוקנוח; 
(ה) חמונות־הווי. כמו־בן צייר ג׳ ציורים ל״פאוסס" של גתה 
ול״דמטריוס" של הבל. 

ג׳ נמנה על החשובים שבציירים היהודים של המאה ד, 19 . 
אמנם, בעיקר הרגיש את עצמו כפאמריוט פולני והקדיש 
אח כוחו לנושאים פולניים, לאומיים ונוצריים. אולם בהשפעת 
"דברי ימי ישראל" של גרץ נתעורר בו עניין ביהדותו, ועל 
האחרונה בתמונותיו הגדולות, ״יום הכיפורים״ ( 1878 ; במו¬ 
זיאון בת״א), אף חתם את שמו בעברית. שניות פולנית־ 
יהודית זו, יחד עם מחלתו, השרו עליו בסוף ימיו רוח של 
קדרות ודכאון. . 

הכשרתו באסכולות האמנות "ההיסטוריונית" של אירופה 
המזרחית והמרכזית גרמה לו להיות בעיקר צייר של אילום- 
מראציות בעלות הקף רב. כלציורי שאר בני-אסבולחו, 
נשקפה גם לחמונותיו סכנת תיאטראליות, שבה מסותרת 
ההרגשה האנושית מאחרי מסווה סנטימנטאלי! אלא שכשרונו 
הציורי הטבוע בו עמד לו להתגבר על אותה "היסטודיונות" 
פסיכולוגית. דיוקנותיו, המצויירים בפשטות רבה על רקע 
ניטראלי, וכן פרטי יצירותיו הגדולות, מעידים על חוש רב 



333 


גומליג—נומלגדיון 


334 


לערכם הפלאסטי של הצבעים, ובעיקר 
על רצינות עמוקה של אמנותו. בסקי* 
צות, כגון "החופה' (בית־הנכות הלאומי 
"בצלאל', ירושלים), הגיע לידי גישה 
אמגותית אמיתית ולידי סיגגון, שמקו׳ר 
השראתו שימש לו — אולי — הפולקלור 
של יהודי מזרח־אירופה. 

, 11 , 111 )* 11 ! 00 ז 001 " 

- 512 ,״ 51 * 010 ) 301 ,ודברי הספד) 1879 

11/1(1 ?1251.1( 0x1121015 ("02$105.- 

1 >תג 1 זזסי^ו מ 1 6 נ^זגת 10 ל ש< 1 :> 15 זג£ח 11 

-גתז 3 ; 1888-1902 .(" 1 ) 1 ) 0 

. 13 ; 1903 ,() 05 ^ 5 1 ) 110 ) 05 ) . 0 114 , ז * 

- 1 ץ 21-1 2 ן( £10£/2 .}! ,חסו!!) 11 •¥\ 

. 1932 , 2 / 12 )/ 11 

2 ) לאופולד ג׳ — .ס 1 >! 0 <ן 0 ^ 1 — 
( 1883 , דרוהוביץ׳ — 1934 , פאריס), 
מ 1897 עד 1901 למד בקראקא ובמינכן. 
ב 1904 זכה בפרס לגראפיקה בווארשה; 
אחר־כד הציג יצירות־גראפיקה בווינה, 
בציריך ובפאריס. ב 1908 בא להשתקע 
בפאריס והציג שם מיצירותיו בתערוכות 
שונות. זמן מועט היה מורה־אודח ב"בצל¬ 
אל" בירושלים. בימי מלחמת־העולם 1 
לחם בשורות הלגיון הפולני וצייר אילוס־ 
טראציות למעשי הקרב של הלגיון. לאחר 
גמר המלחמה השתתף בתערוכות רבות 
בכל ארצות אירופה, ולאחר זמן ערך אף 
תערוכות משלו. 

תחילה היה ג׳ מצייר מראות מן 
הברית החדשה, וכן דיוקנות; אולם לידי 



פיתוח סיגנונו המיוהד הגיע רק בתמונות 
של נלף ובקומפוזיציות של דמויות, 
בעיקר של גופי־נשים. הוא התחיל את 
עבודתו תוך השפעת האימפרסיוניזם; בפאריס הגיע, בהש¬ 
פעת הפוסט־סזאניזם, לידי אכספרסיוניזם קונסטרוקטימי; 
אמנותו מצטיינת בחוש להרמוניות־צבעים עדינות, ברגש 
נלבב ובבהירות. — בסוף ימיו היה נמנה על האסכולה 
היהודית של פאריס ( 3115 ? 16 ; שעש/ ש £1:01 ). 

, / 011 ) 1/21 ! סו . 0 ^ 1 ? ) 521111 . 70111 .ממי/ , 1 ) 51 * 0 ) 1 ־ 11:1 *$ .א 
," 111/11110 ! 011 ) 1 11/151 >!" ; 1914 ,"( 1001211 ) ; 1905 

. 1930 ,. 0 . 7 , 3 ׳(״.־$ . 5 ; 1915 

פ. ש. 

נוטלני ( 1 ) 001130 ), אי בים הבאלטי, המשתייך לשוודיה. 

2,960 קמ״ר, 59,000 תושבים( 1950 ). העיר הראשית— 

ויסבי ( 1517 ^), 14,000 תושבים, על חופו המערבי של האי. 
האי הוא רמת-מישור גלית, העשויה גיר סילורי (מכאן שם 
הפורמאציה הגאולוגית גוטלנדיון [ע״ע]) בשכבות אפקיות 
כמעט, שהן מתרוממות לאט מן החופים המערביים הנמוכים 
והמפורצים עד החופים המזרחיים הסלעיים והתלולים. על- 
פני הרמה מפחדות גבעות בודדות; הגובה המאכסימאלי 
הוא 85 מ׳. האקלים ממוזג והקרקע פוריה ונעבדת ברובה. 
הגידולים העיקריים הם: שיפון, חיטה, שיבולת־שועל, 
שעורה, סלק-סוכר, השעורה משווקת ליבשת־שוודיה לת¬ 
עשיית בירה; אף סלק־הסוכר נשלח בחלקו ליבשת ובחלקו 
מעובד לסוכר באי עצמו. האי מגדל גם ירקות ומקיים 


םאוריצי נוטליב: ׳וט־כיפור (סוזיאח תל-אביב) 
העלם על־יד ספר־התורה הוא ציור־עצטו של הצייר 

רפתות להפקת תוצרת־חלב לשוקי שטוקהולם. הדיג מפותח 
מאד. התעשיה כוללת, נוסף על זיכוך־הסוכר, מפעלי מלט 
וסיד. 

המחקר הארכאולוגי העלה, שג׳ היתד, מיושבת בתקופת- 
האבן, אך נעזבה מתושביה בין 600 ל 300 לפסה״ג. בסוף 
התקופה העתיקה ובראשית יה״ב ישבו בה שבטים טוטוניים 
(הגותיסל). באותה תקופה היה האי ידוע כמקור לענבר ועל 
קשריו עם העולם הים־תיכוני מעידים מימצאים רבים של 
מטבעות רומיות וערביות. במאות ר, 12 — 13 היתה ויסבי 
מעצמה ימית ומסחרית ואחד ממרכזי המזה (ע״ע) בים 
הבאלטי. בסוף המאה ה 14 נשבר עוזה ע״י דניה, מ 1394 עד 
1401 שלטו באי שודדי־ים מברית-הוויטאליים, ומאז עד 
המאה ה 17 היתד, סלע־מחלוקת בין דניה ושוודיד" שלחמו 
על ג׳ ונתחלפו בשלטון עליה. מ 1645 נתקיים השלטון בידה 
של שוודיה. 

א. פ. 

נזטלנדזן (ת 113 ) 001130 , ע״ש האי גוטלנד שבים הבאלטי), 
בגאולוגיה — תקופת תצורות-ד,סלעים שבין האור־ 

דוביקון(ע״ע) ובין החלו(ע״ע). לפנים צורפו האורדוביקון 
והג׳ יחד כסילוריון תחתון ועליה• היום קוראים באנגליה 
ובאמריקה סילוריון (ע״ע) רק לחלק העליון, שהוא הג. 




335 


נוטסבר, ך׳ אליחו כר׳ שלמה—נוטמלח 


336 


טט&כר, ח אל ז יהו ?ך׳ על&ה (תקנ*ו/ 1796 , <רק 
[*״ 80 ], — תרל״ה/ 1874 ,גךידיץ [-סזס , 312 ־ 01 
רב, בעל־שם ובעל־מופת, ממבשרי הציונות. למד 
בישיבות שונות! הושפע מר׳ עקיבא איגר (ע״ע 1 !' 7 מנעוריו 
דבק גם בתורת־הסוד. כהונתו הראשונה כרב היתה בפלשן! 
ממנה עבר לגרידיץ ובה כיהן 34 שנה, תורע כ״צדיק מגרי- 
דיץ". נהג לדרוש בביהכנ״ס בכל שבת וקיים ישיבה גדולה: 
"להבחורים היה ביתו פתוח לרווחה, ואף כי משכרתו פחותה 
אכלו שתו בלא רשיון" (עדות תלמידו ב״המגיד", 11 וצג, 
1874 , ע׳ 372 ). הוא עצמו תיאר את מעשיו בתקופת סירסומו: 
,הייתי עמוס בלי ערך בצרכי רבים, בשו״ת, בהוראה, ובעניני 
ארץ הקדושה, לטובת רבותינו ואחינו דשם, וגם במה ששלחו 
שבורי לב לכאן״ (שם, ע׳ 107 ). ,שבורי־הלב״ — רובם 
מפולין של רוסיה — באו אליו בהמוניהם לגרש דיבוקים, 
לרפא חולים ולהתייעץ! ג׳ האמין בתמימות ובשלמות במופ¬ 
תים הנעשים על־ידו, אך הכחיש שהם מכוח הקבלה המעשית 
וייחס אותם ל,תפילות ובקשות, ולפעמים גם סגולות... כמה 
פעמים הייתי חושב — מי יתן שיעמדו כאן האפיקורסים 
והחדשים שאומרים שאין דבר חת מטבע" (צפנת פענח, 
כ״ח, ע״א). הוא לא 
לקח לעצמו מאומה 
מחסידיו, ולעת זק¬ 
נתו קיבל את דעתם 
של יראי-שמים שב¬ 
עירו, שהמוני הבאים 
אליו גורמים יותר 
לתילול־השם מאשר 
לקידושו, ומשום כך 
— וכן משום חולשת- 
הגוף — פירסם בק¬ 
שה ב״המגיד" (שם) 
שיפנו אליו בכתב 
בלבד, ותפילתו תו¬ 

שיע. — מספריו נד־ ר׳ אליהז נוססכר 

פסו: הגהות לש״ם! צפנת פענח, לאגדות דרבב״ח (בדאדי 
תרל״ה, ובנחלת צבי, לבוב, תרל״ג, כ׳, ע״ב—ל״ג, ע״ב)! 
שלום בפמליא של מעלה (שם, ל״ד, ע״א—מ״ב, ע״א)! כרוזים 
ומכתבים! סוכת שלום, ירושלים, תרמ״ג. 

ערכו של ג׳ לדורות הוא בפעולתו המשותפת עם ר׳ צ״ה 
קלישר (ע״ע) — בכתב, באסיפות ובחברות — למען ישוב 
א״י, הוא חש בסכנת הטמיעה, הנשקפת לעולמה של היהדות, 
התיה חיי תורה ויראה בעיירות גליל־פוזנאן, מפני כוחות- 
האיתנים של העליה הכלכלית וההשכלה שהשתערו עליה 
מפרוסיה־גדמניה: ,אם... שיש לו כח רב... כאשר שכיח 
בהעשירים הפריצים... אם הרשע ההוא נתרחק משאר, אין 
בו סכנה. הוא רשע בפני עצמו, ומלעיג על התורה ולומדיה." 
פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וזה שכיח הרבה. 
ורק בבאים רשעים יחד אז השטן גובר, ומיד נולד צרה 
להחכמי העדה. אבל אם אינם באים יחד, אין עצה טובה רק 
להיות מוכנע" (צ"* כ״ג, ע״ב). תחושת חורבן עולמו החב¬ 
רתי העלתה בלבו את השאיפה לקיים מצוות ישוב א״י לשם 
הקמת מקלט ושארית ליהדות. בהגותו המיסטית ראה בחזון, 
שיש ב״ישוב ארץ הקדושה לעשות התחלה להוציא הקרקע 
מתרדמתה ביד הערביים ולקיים בו מצוות האפשריות בזמן 


הזה, ושתתן פריה לעם ישראל... משמחים את ה׳ ב״ה בזה 
ותתעורר החמלה והחנינה" (א. י. סלוצקי, שיבת ציון, ח״ב, 
וארשא, תרנ״ב, ע׳ 41 ). אמונתו בנס הקלה על השתתפותו 
בראשית המעשה של חיבת-ציון (ע״ע)! סוב־לבו ושאיפתו 
לכונן בית חדש לתורה ולתעודה קשרוהו עם בני הישוב 
הישן בירושלים. 

ח. ד, ב״ש 

מטסלדי ( 1313 מ 1310 !ס). 1 ) מדינה במרכדאמריקה, הצפונית 
והמאוכלסת ביותר בין שש הרפובליקות של אמריקה 
המרכזית. שטחה 108,900 קמ״ר, אוכלוסייתה כ 2,880,000 
(ב 1951 ). היא גובלת במזרח בהונדוראס הבריטית, ובקר 
חוף של 110 ק״מ באוקיינוס האטלאנטי במפרץ־הונדוראס! 
בדרום־מזרח — בהוגדוראס ובדרום — בסאלוואדור! בדרום־ 
מערב — באוקיינוס השקט בקרחוף של 320 ק״מ! בצפון* 
מערב ובצפון — במכסיקו. — יחידותיה הטבעיות הן: 
1 ) שפלת הצפון והחוף הקאריבי, המשכו הטבעי של חצי־ 
האי יוקאטאן! בנויה על טבלת אבן־סיד וחרסית עם קרקעות 
לא עמוקות! מנוקזת ברובה ע״י דיו אוסומסיגטה ( 810 
*!""גמוטגס), המשתפך למפרץ-הןמפצ׳ה, ובחלקו על־ידי 
המהלך התחתון של דיו מ 1 טגןח, — 2 ) איזור־ההר המרכזי, 
בחלקו המערבי של חציה הדרומי של הארץ, מערכת של 
הרי-געש וחמרי־התפורחיתם. רוב השטח נמצא בין הגבהים 
של 1,500 ו 3,000 מ׳. שורת הרי־הגעש כוללת וולקאנים 
פעילים המגיעים עד לגובה של 4200 נד! התפרצויותיהם 
גורמות חירבנות קשים. אדמת חאיזור וולקאנית ופוריה. 
ניקוז האיזור נעשה ע״י אפיקי־נהרות עמוקים, שהארוכים 
והמרוכזים שבהם מובילים לאוקיינוס האטלאנטי, והקצרים 
והמבודדים לאוקיינוס השקט. — 3 ) האיזור ההדרי הדרום־ 
מזרחי, שטח הרים, מישורים ועמקים, בנוי ברובו שכבות 
של אבני־משקע ממוצא בלתי־אתיד! גבהו הממוצע מ 500 
עד 1,000 מ׳! האדמות מטיב מתחלף ואינן עשירות ביותר. 
חאיזור מנוקז ברובו ע״י דיו מוטאגלה. — 4 ) המדרון הפא- 
ציפי, המשתרע לדדומם של שני האיזורים הקודמים בין 
הגבהים 100 מ׳ ו 1,500 פ׳, עשיר באדמות וולקאניות עמוקות, 
שנסחפו לשם מן האיזור ההררי המרכזי! מנוקז ע״י הנהרות 
הרבים המובילים מן ההר אל האוקיינוס השקט. — 5 ) איזור 
החוף הפאציפי, לרגלי איזוד המדרון! גם הוא בנוי תמרי 
התפוררות וולקאניים! הוא נמוך ומישורי! ניקוזו בלתי- 
מספיק, ומצויים בו ביצות ואגמים רבים. 

הגורם הקובע באקלימה של ג׳ הוא הגובה מעל פני־הים. 

על שסת־הים מצויה טמפראטורה שנתית ממוצעת של ״ 27 ! 
במרכז המדרון הפאציפי, בגובה של 800 ם , — • 23 ! בעיר• 
הבירה, בגובה של 1,500 פס — ״ 18 ! באיזור ההר המרכזי, 
בגובה של 2,350 מ׳ — רק ״ 14.5 . שוני זח של טמפראטורות 
גודם לגיוונם של האקלים ושל החקלאות במדינה. — הגשם 
רב ביותר במדרונות האיזור ההררי בצפון ובדרום, ומתמעט 
הן בכיוון החופים והן בכיוון לאיזורים ההרריים. כמות הגשם 
השנתית היא כ 150 ם״מ על-יד החוף הפאציפי, מגיע למאה־ 
סימום של 4 — 5 מ' במדרון הפאציפי בגובה של 800 מ/ 
והולכת ומתמעטת עד ל 70 ס״מ בלב איזור-ההר המרכזי 
בגובה של 2,350 מ' ובשטחים המרכזיים של האיזור ההררי 
הדרוס-מזרחי! במדרון הצפוני — כמויות־גשם עד ל 4 ס׳ 
(שוב בגובה של 800 מ׳)! בשפלה ובאיזור החוף האטלאנטי 
שוב מתמעטת כמות־הגשם עד ל 2 מ/ 


״'.■;•? 4 

? '־■י^י, ' 


י- .)/. 



337 


גוצזמלה 


338 


בהתאם לכך מחולקת הארץ לאיזורי־אקלים, המשתרעים 
זה כמל זה, כברוב הארצות ההרריות של אמריקה הלאטיבית > 
מרום פני־הים עד לגובה של 1 x 100 מ׳ — "הארץ החמה" 
(ש 03116111 *״ 116 ), איזור חם וגשום ן מעל לאיזור זה עד 
לגובה של 1,900 מ'—"הארץ הממוזגת*( 3 נ> 13 קמ 1 :>זגמ 116 ), 
שבה הטמפראטורות השנתיות הממוצעות הן בין ״ 22 ו״ 17 , 
וכמויות־הגשם הולכות ופוחתות עם העליה בגובד; עד 
לגובה של 3,000 מ׳ — "הארץ הקרה" ( 6-13 3 זש 06 ), בעלת 
טמפראטורות שנתיות היורדות עד ״ 10 וגשמים מועטים ז 
מעל לאיזוד זה עד לפסגות־ההרים — איזור־הציגה הקר 
והשומם ( 10 מ 3 ז 3 ק). 

הצמחי ה הטבעית ב״ארץ החמה״ היא יער טרופי! 
"האת הממוזגת' מצטיינת בפסיפס של יערות, חורשי־שיחים 
ודשא 1 ״הארץ הקרה״ — בדשא וביערות אורן ואלון * איזור־ 
הצינה — בדשא אלפיני או בחוסר כל צמחיה. 

א ו כ ל ו ס י י ת ג׳ מורכבת ברובה ( 65% — 60 ) מאינדיא¬ 
נים, ששמרו על אפיים הגזעי־לאוסי עד היום. רובם הם 
צאצאי עם המיה (ע״ע), שעריהם ההרוסות על חרבות 
־המקדשים שבהן מצויות בכל רחבי־המדינה. מרכזי החרבות 
של המאיה נמצאו בשפלת־הצפון, שהוא היום כמעט ריק 



גמאטטא?ד!, וזרה־ ?אנסינווח 
ראעי עני וו?קאנים נראים באופק סער רעננים 


מישוב. היום מתרכזים האינדיאנים בחלקה הדרומי־מערבי 
של ג/ ובעיקר באיזור ההר המרכזי, ששם הם מהווים בערים 
ובכפרים רבים גופי מינהלה עצמאית־למחצה, המרכיב השני 
של האוכלוסיה הם ה״לאדינו׳ם", בני־תערובת בץ אינדיאנים 
וספרדים, או אינדיאנים טהורי׳ם שהתבוללו בין הלבנים! 
הם מהווים את רוב הישוב העירוני, שהוא כ 40% מן האו־ 
כאסיה הכללית. צפיפות האוכלוסיה הממוצעת במדינה היא 
26 לקס״ר, אולם בה בשעה ששפלת־הצפוז, המכוסה יער 
טרו׳פי, היא כמעט ריקה ממתיישבים, עולה הצפיפות באיזור 
ההר המרכזי עד 55 לקמ״ר.—השפה הרשמית ושםת*המסחר 
היא ספרדית, אולם האינדיאנים מוסיפים להשתמש בשפתם 
הם. באיזור החוף האטלאנטי משמשת אנגלית כשפת־מסחר.— 
הדת היא הקאתולית, אלא שמעורב בה הרבה פולקלור 
אלילי מן המסורת האינדיאנית הקדומה. 

התחבורה הפנימית בג׳ איבה מפותחת ביותר. קדהרכבת 
המרכזי עובר מגבול־מכסיקו, קרוב לחוף הפאציפי, דרך 
החלק הדרומי של הארץ עד פוארטו־באריוס שעל החוף 
האטלאנטי! ממנו מסתעפים קווים לסאלוואדור ולחוף הפא־ 



ארפה רסועל ה 0 םרר< באנטינווה 
(בירת נוואטטאלה בחסונוה הםםרדיח> 


ציפי. גזרת הכביש הכל־אמריקבי חוצה את ג׳ ממכסיקו 
לסאלוואדור באיזור ההר המרכזי והאיזור ההררי הדרומי־ 
מזרחי. בהרים ובשפלה ההובלה עדיין נעשית היום ברובה 
בידי סבלים אינדיאניים. 

כלכלה: נ׳ מבורכת בעושר חקלאי שטרם סותח די־ 
צרכו. בשפלת הצפון והחוף הקאריבי נמצאים מטעי־באנאבות 
גדולים. ביערות הטרופיים אוספים את הצ׳יקלה ( 0111016 ), 
חוסר־גלם לגומי־לעיסה, שהמונופולין העולמי עליו נמצא 
בידי ג׳! נוסף לזה חוטבים עצי־סאהאגוני ליצוא. איזור־ההר 
המרכזי מצטיין בחקלאות זעירה לשם צריכה עצמית (תירם, 
שעועית, חיטה, תפוחי־אדמה), אולם אין בה כדי לפרנס את 
האוכלוסין, שמקצתם נודדים לאחוזות הגדולות של המדרון 
הפאציפי לעבודה חקלאית עונתית. המדרון הפאציפי הוא 
הפורה והעשיר שבאיזורי־הארץ. חלקו העליון, עד לגובה של 
500 מ/ וכן כל האיזור ההררי הדרומי־מזרחי הסמוך לו, הם 
ארץ ה?ןפה! בחלק התחתון, עד לגובה של 100 מ/ מגדלים 
קנה־טופר, תירם, אורז, כותנה, קאקאו ובאנאגות, וכן מצוי 
בו גידול-בקר. איזור החוף הפאציפי, שפיתוהו עדיין מוגבל, 
מצטיין בגידול־בקר ובמטע־באנאנות ענקי המושתת על 
השקאה מלאכותית. מטעי הבאנאנות בג׳ נמצאים ברובם 
ברשות חברות זרות (אמריקניות), המעסיקות פועלים ילי¬ 
דים. המצב הכלכלי והתרבותי של המוגי־העם הוא ירוד. — 
התעשיה טרם הגיעה להתפתחות ניכרת, חוץ ממפעלי־ 
טכסטיל ! אף כמות המחצבים בג׳ היא מצומצמת. — סהר־ 
החת של ג׳ מתנהל ברובו עם אה'ג חמרי־היצוא החשובים 
הם: קפה ( 80% מערך־היצוא), אחריו באנאנות, וכן צ׳יקלד* 
סוכר, תירם וחיטה. 

רוב הערים החשובות נמצאות בגובה 1,200 — 2400 מ׳, 
ב״ארץ הממוזגת״ וב״ארץ הקרה״! מהן — עיר־הבירה ג׳ 
(ר׳ [ 2 ])! ^סאלטנבגו (ס 8 מ 6113 ז 2110231 )), כ 30,000 תושבים. 
ערי־הנמל הן:'פוארטו כארלם ; 05 ״ז 83 סזזשע?) על החוף 
האטלאנטי וסאן חוסה ( 6 * 0 ! 530 ) על החוף הפאציפי. 

- 140 א 1 > 0 ג . 0 , 1940 004 ! 01 ? ,. 0 , 10065 ״ 1 . 0 

.־) 5608 >) ! €010101101110 0 ^ 40 ( ! 11 004 . 0 014 > 1 ו/$' 771 , 16 ) 817 
0 ס(ס 1 ס? 1 סוו 0 171 !? 5114111 , 16 ) 616817 .? ; 1942 ,(^ 116 ו 6 א 

31 ־ 0 > 1/1 ) 0 ,. 1 ) 1 ; 1942 ,(. 500 . 6161601 . 14111 . 6110 ) ץ^ס 101 ס? 1 ? 4 ( 
80111115011130 ) . 0 1 !?/ 1-14 ( $0111 / 0 ץ< 1 < 01 ? 0% ? 0 0114 

־ 1118 , 0 .£ ; 1947 ,( 4 . 190 . 061 ? ,.[ 0 נן 0 ־ו 11 ;ח 14 506131 01 .) 105 
,(׳יז 16 ו\ 6 א .־ 06081 ) . 0 / 0 ! 011 4 ו? 11 ! 1 > 1 !ד 1 ן 4 6 ^־ 7 , 1166 
■־ 06081 ) 1004 ) 010 ( 1 0 ^ 40 ( ?>ן/ 1 ) 6 ד׳ 148 ,. 111 ; 1947 

. 1948 ,(?ז 16 ׳\ 6 ? 

נ. ר. 


339 


גוטמלח 


340 


יהודים בג׳: הישוב היהודי בג , מונה כ 1,000 נפש, 
מחציתם אשכנזים מארצות אירופה המזרחית והמרכזית 
(פולין, גרמניה, וכו׳), ומחציתם ספרדים יוצאי תורכיה, סוריה 
ומצרים. יהודי־פולין היגרו לג׳ לאחר גמר מלחמת־העולם 1 , 
ויהודי־גרמניה אחר עלייתו של היטלר לשלטון. מתחילה היו 
קיימות שתי קהילות נפרדות (אשכנזית וספרדית), אולם 
אסון השמדת יהדות־אירופה גרם לאיחודן לקהילה אחת 
ויחידה. היהודים משתמשים בשפות ארצות־מוצאם, אך שפתם 
המשותפת היא ספרדית. רוב יהודי ג׳ עוסקים במסחר, וכמה 
מהם הגיעו לעשירות רבה. יהדות ג׳ ברובה ציונית* הסתדרות 
ציונית פעילה ואירגון ויצ״ו מקיפים חלק גדול מיהודי 
המדינה, הן אשכנזים והן ספרדים. רבים מהצעירים לומדים 
עברית, וקיימת תנועת עליה למדינת־ישראל. 

היסטוריה. על ג׳ הטרם־קולומבית ע״ע מיה. 

על ג׳ מ 1524 עד 1839 ע״ע אמריקה, עט׳ 189 * אמריקה 
התיכונה, עט , 257 — 258 . 

עם התפוררותן של ארצות־הברית של אמריקה התיכונה 
ב 1839 הוקמה הרפובליקה העצמאית ג׳, שבה שלט שלטון 
דיקטאטורי עד 1865 רפאל קררה (ע״ע) השמרני, שהסתמך־ 
על הפנסיה ועל הישועים. הוא ניהל מלחמות קשות בהוב־ 
דוראס ובסאלוואדור ורכש לג , עמדת־הגמוניה באמריקה 
התיכונה. זמן־מה אחרי מותו נתפס השלטון ע״י הליבראלים, 
שנשיאיהם גארסחדגראנאדוס ( 1871 — 1873 ) וח. ר. באריוס 
( 1873 — 1885 ) גירשו את הישועים, החרימו את אחוזות הכני 
סיה לטובת המדינה והנהיגו רפורמות דמוקראטיות. או�