זה

"נכון, אבל" - חלק ב'

אני חי בקיבוץ עירוני.

יוצא לי לדבר עם אנשים ששמעו על זה בפעם הראשונה.

אני מסביר להם על הקיבוץ בעיר, על השיתוף והשיוויון.

אחרי שהם שומעים את העובדות, הם לרוב מתנגדים. אומרים שזה לא יכול להיות. שזה מחר מתפרק.

במקום לשכנע אותם (המקום כבר קיים יותר מעשרים שנה) אני שואל אותם "למה חשוב לך לשכנע אותי שצורת החיים שאני מאמין בה וטוב לי בה היא לא אפשרית ולא טובה?"

השאלה מדהימה אותם. הם מצפים לוויכוח ואני שואל אותם שאלה של התבוננות על עצמם.

הם מייד מתנצלים ומסבירים. הם אומרים שהם מלאי הערכה וכל זה אבל…

השאלה שלי מעבירה את הפוקוס ממני ומן העובדות אל האדם השני.

אני מספר את הסיפור הזה כי אני שואל את עצמי מה חשוב לי שיקרה אם מישהו יגיד לי "נכון, אבל".

מי חשוב בארוע? אני? הוא? איזו שהיא אמת? איזו שהיא הבנה בינינו?

החיפוש ממשיך.