פרשת הפצ"רית
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-03-22 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
פרשת הפצ"רית, המוכרת גם בתור פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן, היא פרשה פוליטית, משפטית וצבאית שהתרחשה בישראל בשנת 2025, ובמרכזה עמדה הפרקליטה הצבאיה הראשית (הפצ"רית), האלופה יפעת תומר-ירושלמי. הפרשה התפתחה על רקע חקירת פרשת החשד להתעללות בעציר ביטחוני במתקן הכליאה מחנה שדה תימן שנחשפה במלחמת חרבות ברזל, ונסובה סביב הדלפה מכוונת של סרטון אבטחה מתוך מתקן הכליאה אל כלי התקשורת.[1]
הפרשה, שהחלה עם שידור הסרטון בחדשות 12 באוגוסט 2024 במטרה להצדיק את צעדי הפרקליטות אל מול מתקפה ציבורית, הושתקה וטויחה במשך חודשים ארוכים. עיקרי הפרשה בתחילת אוגוסט 2024 כאשר אישרה הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר-ירושלמי להדליף לעיתונאי גיא פלג סרטון המתעד לכאורה מעשה סדום בנסיבות אינוס בעצור.[2] פרסום הסרטון נעשה באישור הצנזורה הצבאית,.[3] שידור הסרטון הוביל לביקורת גוברת על הפרקליטות הצבאית.[4] על רקע הפרשה, הוגשה עתירה לבג"ץ שדרשה חקירה אודות המקור לסרטון.[2] בתחילה מסרה תומר־ירושלמי כי במסגרת בדיקה פנימית לא נמצא גורם ברור שאחראי להעברת הסרטון לתקשורת, ודיווח זה נמסר לבית המשפט.
המפנה הדרמטי התרחש באוקטובר 2025, כאשר קצינה מתוך הפרקליטות הצבאית חשפה את דבר המעורבות של בכירי הפרקליטות הצבאית במהלך ראיון שגרתי עם בדיקת פוליגרף בשירות הביטחון הכללי (שב"כ).[5] חשיפה זו הובילה לפתיחת חקירה פלילית אגרסיבית על ידי משטרת ישראל נגד הקצינים הבכירים ביותר במערכת המשפט הצבאית, כולל מעצר תומר-ירושלמי וכן התובע הצבאי הראשי לשעבר אל"ם מתן סולומש,[6][7][8] להתפטרותה של הפצ"רית, ולאירוע חסר תקדים בו האלופה נעלמה למספר שעות תוך השארת מכתב אובדנות, במטרה לכאורה להעלים את הטלפון הסלולרי שלה ששימש כראיית מפתח.[1] מעצרה של האלופה תומר-ירושלמי בחשד לעבירות של שיבוש מהלכי חקירה, פגיעה בפרטיות, מסירת תצהיר שקרי לבג"ץ והפרת אמונים, גרם לטלטלה עזה בצמרת צה"ל ובמערכת הפוליטית והמשפטית בישראל.[9]
ב-12 במרץ 2026 הורה הפרקליט הצבאי הראשי, איתי אופיר, על ביטול כתב האישום כנגד כלל הנאשמים מכוח 100, מטעמים הנובעים מקשיים ראייתיים הנוגעים לנראה מהסרטון המצוי בתיק החקירה, בשל שחרורו של העציר הביטחוני, דבר אשר מנע את האפשרות להעידו במהלך המשפט, בשל קיומה של "הגנה מן הצדק", הנובעת מהתנהלות גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית, בעקבותיה נפתחה כנגדם חקירה פלילית, בשל הפגיעה בזכויות החיילים "להליך הוגן" וכן בשל קשיים פרוצדורליים.
פרשת ההתעללות במחנה שדה תימן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת ההתעללות במחנה שדה תימן
הקמת מתקן הכליאה בשדה תימן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס בטבח שבעה באוקטובר, שהובילה לפרוץ מלחמת חרבות ברזל. במהלך ימי הלחימה הראשונים, וכן עם הכניסה הקרקעית של כוחות צה"ל לרצועת עזה, נעצרו אלפי מחבלים, ביניהם פעילי כוח הנוח'בה של חמאס, שהובאו לשטח ישראל לחקירה. עקב המספר העצום של העצורים, שירות בתי הסוהר התקשה לקלוט את כולם, וצה"ל הקים מתקן כליאה זמני בבסיס שדה תימן, הממוקם מדרום לבאר שבע.[9]
המתקן הוקם בחופזה והתנאים בו היו קשים ובסיסיים ביותר, מה שעורר עד מהרה ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם בישראל ובעולם, וכן לחץ משפטי מצד בג"ץ שנדרש לעתירות שונות בנושא תנאי הכליאה. לניהול האבטחה השוטפת של המחבלים במתקן, גויסו חיילי מילואים שאוגדו תחת גדוד שזכתה לכינוי "כוח 100".[10] לוחמים אלו התמודדו עם משמרות ארוכות ושוחקות, מול אסירים מסוכנים שהיו מעורבים במעשי הטבח החמורים ביותר ב-7 באוקטובר, תוך היעדר ציוד מתאים והנחיות עמומות בחלק מהמקרים.
החשד להתעללות במחבל ומעצר הלוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חודש יולי 2024, פונה אחד העצורים הביטחוניים הפלסטינים (שעל פי החשד היה מחבל חמאס) לבית חולים בישראל כשהוא סובל מפציעות חמורות וקשות באזור פי הטבעת שלו. הצוות הרפואי שטיפל במחבל דיווח על הפציעות לגורמי החוק, והעלה את החשד כי הפציעות נגרמו כתוצאה מהחדרת חפץ קהה בכוח על ידי סוהריו.[11]
בעקבות הדיווח הרפואי, הורתה הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, לפתוח מיד בחקירת מצ"ח בחשד להתעללות חמורה ולמעשה סדום בעציר. ב-29 ביולי 2024, פשטו חוקרי מצ"ח, כשהם רעולי פנים, על בסיס שדה תימן וביצעו מעצר פומבי של תשעה לוחמי מילואים מ"כוח 100" ששמרו על העציר באותו היום. אופן המעצר, בו נראו חיילי מילואים (שחלקם לחמו חודשים ארוכים בעזה) נלקחים באלימות ותחת רעלות פנים כאילו היו מחבלים בעצמם, עורר זעם ציבורי רב.[12]
המחאה התלקחה באופן מיידי: אלפי אזרחים, ביניהם פעילי ימין בולטים, שרים בממשלה וחברי הכנסת, הגיעו לבסיס שדה תימן ופרצו את שעריו. בהמשך היום, כאשר התברר כי הלוחמים העצורים הועברו להמשך חקירה בבסיס המשטרה הצבאית בבית ליד (בו שוכן גם בית הדין הצבאי), נהרו ההמונים גם לשם, פרצו לבסיס והתעמתו פיזית עם חיילים, בקריאה לשחרר לאלתר את לוחמי המילואים ולסגור את התיק. מתקפות אלו כנגד מוסדות אכיפת החוק של צה"ל גונו בחריפות על ידי הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי ושר הביטחון, אך הן סימנו את תחילתו של מסע לחצים פוליטי ותקשורתי אדיר נגד יפעת תומר-ירושלמי והפרקליטות הצבאית בראשה עמדה. פוליטיקאים מן הימין תקפו אותה על כך שהיא דואגת ל"זכויות מחבלים" על פני גיבוי ללוחמי צה"ל.[9]
הדלפת הסרטון לחדשות 12
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההדלפה והשידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיצומו של המאבק הציבורי סביב מעצר הלוחמים, כאשר כלי תקשורת וגורמי ימין טענו כי התביעה נגד חיילי המילואים "תפורה" ומנותקת מהמציאות, התרחש אירוע ששינה את פני התמונה התקשורתית: בחודש אוגוסט 2024 שודר במהדורת החדשות המרכזית של חברת החדשות בערוץ 12, על ידי כתב המשפט גיא פלג, סרטון אבטחה פנימי מתוך מערכת המצלמות של מתקן שדה תימן.[9]
הסרטון, שהוגדר כחומר חקירה סודי ביותר של מצ"ח, תיעד אירוע במתחם הכליאה שבו נראים חיילי "כוח 100" בוחרים את אחד המחבלים מבין קבוצת עצורים השכובים על הרצפה, מצמידים אותו לקיר, ומקיפים אותו באמצעות מגיני פיזור הפגנות באופן שהסתיר את המתרחש מעדשת המצלמה. הפרקליטות טענה כי מאחורי המגינים הללו התבצעה התעללות מינית פולשנית ומעשה סדום כלפי העציר. עם זאת, הסרטון לא הראה תיעוד גרפי ישיר של המעשה עצמו עקב ההסתרה.
ההשלכות הציבוריות והבין-לאומיות של הסרטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסום הסרטון הכה גלים בישראל וברחבי העולם. מצד אחד, גורמי השמאל, ארגוני זכויות אדם והתקשורת המרכזית ראו בו "אקדח מעשן" המצדיק לחלוטין את החקירה הפלילית שהורתה הפצ"רית לפתוח, שכן הוא הוכיח לכאורה שהלוחמים פעלו במחשבה תחילה, הסתירו את מעשיהם ונהגו באלימות בלתי מוסברת.
מנגד, גורמי ימין וסניגורי הלוחמים טענו כי הסרטון ערוך, מגמתי, ומוציא דברים מהקשרם. לטענתם, השימוש במגינים נועד אך ורק כדי לבצע חיפוש גופני פולשני שגרתי, נדרש על פי נהלים, לאיתור כלי נשק סמויים או טלפונים שהוסלקו על גופו של המחבל המתפרע, וההסתרה נעשתה במטרה לשמור על צנעת הפרט של העציר, ולא כפעולת הסוואה לפשע. יותר מכך, סניגורי הלוחמים זעמו על ההדלפה הפלילית של חומרי חקירה, בטענה שהיא נועדה ליצור משפט שדה תקשורתי נגד הלוחמים ולהרשיעם בדעת קהל בטרם הוגש כתב אישום.
בזירה הבין-לאומית, הסרטון המודלף הפך באחת לכלי נשק תעמולתי אדיר כנגד ישראל. רשתות טלוויזיה עולמיות פירשו אותו כראיה ניצחת לשיטות עינויים מערכתיות במחנות מעצר ישראליים. כפי שטענו בהמשך מבקרי הפצ"רית: "הסרטון שהודלף מתוך חומרי החקירה שהיו בחזקתה יחד עם האישומים חסרי הבסיס שהפיצה על הלוחמים הפך לתעמולה אנטי-ישראלית מטורפת בעולם".[12] ההדלפה החמירה את הלחץ המשפטי הבין-לאומי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג כנגד קציני צה"ל וראשי המדינה.
התפתחות החקירה: החשיפה בשב"כ וקרבות הגרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראיון הביטחוני בשב"כ והתפוצצות הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך למעלה משנה וחצי נותרה שאלת זהות המדליף כתעלומה, על אף שהלוחמים העצורים וסניגוריהם זעקו ודרשו לפתוח בחקירה על ההדלפה שחיסלה את שמם הטוב. התפנית החדה התרחשת בסוף אוקטובר 2025. קצינה בכירה ומקורבת מאוד לפצ"רית בסביבת העבודה בפרקליטות הצבאית (אשר עתידה הייתה להיחשף כ"חושפת הפרשה"), זומנה לראיון שגרתי או ביטחוני בשירות הביטחון הכללי. במהלך התשאול, באורח ספונטני או תחת לחץ השאלות, חשפה הקצינה כי ההדלפה לא בוצעה על ידי גורם זוטר שהניח את ידיו על החומרים בטעות, אלא תוכננה, אושרה ובוצעה ישירות מלשכת הפרקליטה הצבאית הראשית, בתדרוך ישיר לעיתונאי ערוץ 12, ובמודעות מלאה של צמרת הפרקליטות.[13][14]
המידע המודיעיני הועבר מראש השב"כ ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. לאור הממצאים והמעורבות העמוקה של בכירי שלטון החוק בצבא בעבירות פליליות של הדלפת חומרים סודיים ושיבוש חקירות, לא נותרה ליועמ"שית ברירה אלא להורות על פתיחת חקירה פלילית מיידית בחשד להדלפה וחשד לתיאום עדויות ולמסירת תצהירים שקריים לבית המשפט העליון (בג"ץ) במסגרת הליכים שהתנהלו במקביל בנושא.[13] על ביצוע החקירה הרגישה הופקדה יחידת הדגל של המשטרה, להב 433 (אגף החקירות והמודיעין), בליווי צמוד של בכירי פרקליטות המדינה.
פתיחת החקירה המשטרתית ויציאה לחופשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 באוקטובר 2025 פרסם צה"ל הודעה רשמית כי בהמשך לבקשתה של היועצת המשפטית לממשלה, המשטרה פתחה בחקירה פלילית לבחינת נסיבות הפצת הסרטון משדה תימן, וכי נבדקת מעורבות של גורמים בתוך הפרקליטות הצבאית. במקביל להודעה, אישר הרמטכ"ל אייל זמיר לאלופה תומר-ירושלמי לצאת מיד לחופשה, לכאורה מיוזמתה, מתוך כוונה לשמור על "ניקיון החקירה ועצמאות מלאה של החוקרים".[12] באותו שלב ראשוני, בסביבתה של תומר-ירושלמי ניסו לטעון שהיא מזומנת כעדה בלבד ולא כחשודה המרכזית, וכי היא אינה מעורבת פלילית.[14]
שר הביטחון מיהר לברך על הוצאתה לחופשה, תוך שמובהר לציבור כי היא לא צפויה לחזור לתפקידה ללא תלות בתוצאות החקירה.
התפטרות הפצ"רית וההודאה במעשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התקדמות החקירה הסמויה והחומרים המפלילים שנאספו בידי המשטרה, התברר לפצ"רית כי לא תוכל להמשיך להכחיש את הקשר הישיר שלה לאירועים. בבוקר יום שישי, 31 באוקטובר 2025, יומיים בלבד לאחר שהוצאה לחופשה, הגישה יפעת תומר-ירושלמי לרמטכ"ל אייל זמיר (שמונה בינתיים לתפקיד) מכתב התפטרות דרמטי שבו הודיעה על סיום תפקידה ופרישתה מצה"ל.[9]
במכתב שפורסם בכלי התקשורת, הטילה תומר-ירושלמי פצצה ציבורית. היא הודתה במפורש וללא כחל וסרק כי היא עצמה אישרה להעביר את הסרטון לגורמי התקשורת (לערוץ 12) וכי היא לוקחת על עצמה "אחריות מלאה" למעשה.[11] עם זאת, ניסתה תומר-ירושלמי לייצר תפאורה אידאולוגית למעשה הפלילי. במכתבה היא פירטה את המניע להדלפה: הצורך להתמודד מול "קמפיין הכפשות" מתוזמר שנוהל נגד אוכפי החוק בצבא. לטענתה, מאז תחילת החקירה בפרשת שדה תימן, הופעל "מסע הרסני" נגד הפרקליטות, שכלל איומים, דברי בלע, ואת הפריצה ההמונית והאלימה לבסיס שדה תימן ולבסיס בית הדין הצבאי.[9] היא סברה שהדלפת הסרטון לעיתונות תוכיח לציבור כי יש בסיס מוצק למעצרים וכי מצ"ח איננה פועלת מתוך רדיפה עיוורת נגד לוחמים, ובכך תהדוף את התעמולה השקרית שהופצה נגדה.
המכתב התקבל בציבור ובתקשורת ברגשות מעורבים. בעוד חלקים בשמאל ראו בה קורבן של הסתה ימנית שאולצה לעבור על הנהלים כדי להגן על שלטון החוק, גורמי הימין והמרכז זעמו וטענו שמדובר באבסורד קפקאי, הפקידה הצבאית האמונה ביותר על אכיפת החוק, ושדרשה למצות את הדין עם הלוחמים על סעיפים קפדניים, עברה בעצמה על סעיפי החוק הפלילי החמורים ביותר של שיבוש והדלפה ביטחונית על מנת להציל את עורה שלה בתקשורת. הודה במכתב לא הסבירה מי עוד במערכת נמצא במעגל שותפי הסוד של ההדלפה, והתעלמה לחלוטין מהטענות החמורות שעלו נגדה בנוגע לשיבוש החקירות וההצהרות הכוזבות לבג"ץ.[11]
הדרמה בחוף הים: היעלמות הפצ"רית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומה למחרת ההתפטרות הפך לאחד הימים ההזויים והדרמטיים בתולדות בכירי צה"ל. ב-1 בנובמבר 2025, בשעות הצהריים, גילתה משפחתה של יפעת תומר-ירושלמי כי נותק עמה הקשר לחלוטין. בעלה ובני משפחתה המודאגים מצאו בביתם מכתב פרידה בעל אופי אובדני שהותירה אחריה, והזעיקו מיד את כוחות משטרת ישראל. ההערכה המיידית של כוחות הביטחון הייתה כי לאור הבושה, ההדחה מתפקידה, והצפי למעצר מתוקשר, הפצ"רית לשעבר שמה קץ לחייה או מתכוונת לעשות זאת.[13]
מבצע החיפושים ואיתור הרכב הנטוש מערכות הביטחון בישראל נכנסו לכוננות שיא. משטרת מחוז תל אביב יחד עם כוחות משטרה צבאית מתוגברים ויחידות מיוחדות החלו במבצע חיפושים נרחב תוך הפעלת מסוקים ואמצעי איכון טכנולוגיים מתקדמים. בתוך זמן קצר אותר רכבה האישי של הפצ"רית כשהוא נטוש וריק מאדם, בסמוך לחוף הצוק (גבול תל אביב והרצליה). מציאת הרכב בסמוך לקו המים הגבירה את החרדה והעמיקה את החשש הכבד לחייה. המשטרה אף הוציאה הודעה לכלי התקשורת שקראה לציבור לסייע בחיפושים.[13]
איתור הפצ"רית והעמקת החשדות כארבעים דקות לאחר תחילת מבצע החיפושים הרחב וההכרזה התקשורתית, צלצל מכשיר הטלפון של בעלה של האלופה. על הקו הייתה תומר-ירושלמי עצמה, שציינה כי היא בריאה ושלמה, ככל הנראה באמצעות מכשיר טלפון של אדם זר שעבר באזור.[15] זמן קצר לאחר מכן איתרו אותה ניידות משטרה על החול בחוף השרון בהרצליה, במרחק של כ-300 מטרים מרכבה הנטוש, כשהיא לבושה בבגדים אזרחיים, ישובה במקום רגוע וללא כל סימן למצוקה גופנית מיידית.[16]
כשהובאה לתחנת המשטרה להערכת מצב ראשונית, התברר פרט טכני מחשיד באופן קיצוני: מכשיר הטלפון הנייד האישי והרשמי של תומר-ירושלמי, אשר הוגדר על ידי המשטרה כ"ראיית הזהב" לחקירה (שכן הוא מכיל את ההתכתבויות עם העיתונאים, עם המקורבים שסייעו להדלפה, ועם בכירים נוספים), לא היה ברשותה ולא נמצא ברכבה הנטוש.[13]
החשד להשמדת ראיות מתוכננת היעלמותו של הטלפון עוררה את חשד חוקרי יאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה בלהב 433). המשטרה גיבשה בתוך זמן קצר הערכה מודיעינית וחקירתית, לפיה אירוע ההיעדרות וההתאבדות לכאורה לא היה תוצר של שבירה נפשית ספונטנית, אלא מבצע מתוכנן מראש ובקור רוח שנועד לאפשר לה זמן וכיסוי "להעלים" את הטלפון הנייד לפני שתיעצר. לפי חשד החוקרים, בטרם יצאה אל חוף הים, תומר-ירושלמי הצטיידה בשני מכשירי טלפון. טלפון אחד הושאר במיקום אחר או נלקח למטרה של הטעיית איכון רשתות כדי לעכב את החוקרים, והטלפון המרכזי שכלל את הראיות המפלילות, הושלך לתוך הים בזמן החיפושים אחריה.[16] מכשיר הטלפון לא אותר מאז.
מעצר פלילי והליכי חקירה בלהב 433
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליל המעצר ופיקוח השב"ס התרגיל המתוחכם של הפצ"רית, לכאורה, רק החמיר את מצבה המשפטי באופן קיצוני. ב-2 בנובמבר 2025, יום לאחר תקרית ההיעלמות, נעצרה יפעת תומר-ירושלמי במעצר פלילי של ממש על ידי יחידת להב 433. יחד איתה, נעצר קצין בכיר נוסף שהיה איש אמונה ושותף הסוד המרכזי בפרקליטות, התובע הצבאי הראשי לשעבר, אלוף-משנה (מיל') מתן סולומש. סולומש נעצר בחשד שידע על מעורבותה העמוקה של הפצ"רית בהדלפת הסרטון ולא דיווח על כך לאיש (ובכך סייע לטיוח), ואף היה שותף בניסיונות השיבוש.[16]
גורמים בכירים בצה"ל ובמשטרה מסרו לעיתונאים כי "מדובר בתחילתה של חקירה מאסיבית", שהסתעפויותיה עלולות להפיל בכירי ממשל או קצינים נוספים שעמדו בקשר עם השניים. ואכן, החקירה העלתה שקיים מעגל רחב של מעורבים בתוך הפרקליטות הצבאית, המונה כעשרה קצינים בכירים שניצלו את כוחם כדי לנהל שיח סודי בוואטסאפ במטרה לתכנן את ההדלפה ולהוציאה אל הפועל בלי להשאיר עקבות.[16]
בשל עמדתה הרמה של האלופה ומעמדה הציבורי, ובצל ניסיון האובדנות המבוים (או האמיתי) שהתרחש יום קודם לכן בחוף הים, הורה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ויחד איתו נציב בתי הסוהר קובי יעקובי, להציב את הפצ"רית תומר-ירושלמי תחת פיקוח מוגבר בתא המעצר. החלטה זו נועדה למנוע כל ניסיון לפגיעה עצמית, אך גם סימנה ניצחון פוליטי מבחינתו של בן גביר, שהיה בין מבקריה החריפים ביותר של תומר-ירושלמי מרגע מעצרם של לוחמי "כוח 100". מעצרה של תומר-ירושלמי יחד עם אל"ם סולומש הוארך על ידי בית המשפט בשלושה ימים לצורך המשך פעולות החקירה והעימותים.[16]
קרבות הגרסאות בחדרי החקירות חקירתם הפלילית של קציני הפרקליטות במשרדי להב 433 לוותה בעימותים דרמטיים. חוקרי המשטרה פעלו לשבור את חומת השתיקה ולהבין מי ידע מה ומתי. במוקד העימותים עמד מפגש משולש שהתקיים חודשים קודם לכן בלשכת הפצ"רית, שבו נכחו יפעת תומר-ירושלמי, התובע הצבאי הראשי אל"ם מתן סולומש, והקצינה המקורבת שהפכה לימים לחושפת הפרשה בפני השב"כ. באותו מפגש, כך נחשד, התגבש והתבצע הלכה למעשה התדרוך לתקשורת והעברת החומרים המסווגים.[17]
במהלך החקירות נוצרו קרבות גרסאות עיקשים בין המעורבים:
גרסת מתן סולומש: אל"ם סולומש טען בחקירתו כי אף על פי שהיה נוכח פיזית בחדר בעת העברת החומרים והתדרוך, הוא כלל לא הבין שמדובר בפעולה פלילית פסולה. לגרסתו, מתוקף תפקידה וסמכותה העליונה של הפצ"רית, הוא סבר בתום לב כי מדובר ב"תדרוך עיתונאים לגיטימי" וחוקי שמטרתו להגן על מערכת המשפט הצבאית, ולכן לא ראה חובה לדווח או לנסות לעצור זאת.
גרסת הקצינה (חושפת הפרשה): כאשר הקצינה חושפת הפרשה הוכנסה לעימות חזיתי מול סולומש בחדר החקירות, היא הטיחה בו בבוטות כי הוא משקר לחוקרים. היא טענה כי סולומש ידע היטב ובזמן אמת מדוע בדיוק הועברו החומרים, היה מודע לאי-חוקיות המעשה ולסיכון הכרוך בו, והיה שותף אקטיבי בהסתרת הדבר מעיני הרמטכ"ל וגורמים אחרים. המשטרה צידדה בגרסת הקצינה והתעקשה מול סולומש כי "היה במקום מאמץ מכוון" של הסתרה ושיבוש, שלא עולה בקנה אחד עם תדרוך שגרתי ולגיטימי.[17] הודאת הפצ"רית: בחדר החקירות נאלצה יפעת תומר-ירושלמי לשנות אסטרטגיה נוכח הראיות שהוצגו בפניה. בניגוד למכתב ההתפטרות הלקוני שלה שבו קיבלה "אחריות" כללית, בחקירת המשטרה היא הודתה במפורש כי הסתירה את חלקה האקטיבי בהדלפת סרטון ההתעללות. הפצ"רית הודתה בפני החוקרים כי בעוד שהיה עליה מתוקף תפקידה לדווח על צעדים משפטיים ותקשורתיים רגישים לדרג הממונה עליה, היא פעלה מאחורי גבם והסתירה את עצם ביצוע ההדלפה ואת מעורבותה מהרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, משר הביטחון יואב גלנט, ומעל לכל מהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהיא הסמכות המשפטית העליונה.[17]
תביעת המיליונים של לוחמי כוח 100
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקירה הפלילית שהתנהלה במקביל להליכים שהמשיכו להתנהל כנגד חיילי "כוח 100", יצרה טלטלה אדירה בתפיסת הצדק במשפטם של הלוחמים. החיילים, ששמם נרמס, פניהם (גם אם מטושטשות) הופצו בכל העולם בהקשר של פשעי מלחמה, ומשפחותיהם סבלו מאיומים והכפשות בלתי פוסקים, חשו כי מוסדות המדינה ביצעו בהם "סיכול ממוקד" שלא כחוק.
ב-29 בדצמבר 2025, לאחר שהתבררה עוצמת המעורבות הפלילית של צמרת הפרקליטות הצבאית ולאחר שתומר-ירושלמי נשלחה למעצר בית עם שחרורה ממעצר המשטרה, נקטו ארבעה מלוחמי כוח 100 בצעד משפטי תקדימי. הלוחמים הגישו לבית המשפט האזרחי תביעת ענק לפיצויים על סך של חמישה מיליון שקלים. התביעה כוונה נגד שורה של גורמים במערכת הביטחון ובתקשורת בגין הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו להם, לעתידם המקצועי, ולשמם הטוב עקב הפצת הסרטון מהפרשה.[10]
רשימת הנתבעים בתיק שיקפה את היקף הדרמה הציבורית: התביעה הוגשה ישירות נגד הפצ"רית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי שאישרה את ההדלפה הפלילית, נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה (האחראית המיניסטריאלית על מערך התביעה הכללית), נגד חברת החדשות "חדשות 12" והכתב גיא פלג ששידרו את הסרטון המודלף, וכן נגד תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" ששיתף גם הוא את חומרי החקירה הפסולים. בכתב התביעה נטען שמדינה מתוקנת, התביעה הצבאית איננה יכולה לבצע מהלך פלילי בעצמה על מנת "לנצח בקמפיין תקשורתי" על גבם של לוחמי מילואים שנענו לצו קריאה לשרת את מדינתם בניהול מתקני כליאה מסוכנים.[10] ההחלטה על התביעה יצרה זירה משפטית משולשת: ההליך הפלילי המקורי נגד הלוחמים (שמעמדו התערער קשות בעקבות חשיפת הפרשה), ההליך הפלילי כנגד הפצ"רית המנוהל על ידי המשטרה, והליך הנזיקין האזרחי.
השלכות במערכת הפוליטית והמשפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרשת הפצ"רית לא נותרה רק בגבולות המשפט הפלילי והצבאי, אלא הפכה לאירוע מכונן במאבק המתמשך בין הרשות המבצעת והפוליטית לבין המערכות המשפטיות (הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות הצבאית) בשלהי 2025.
חברי הקואליציה ואנשי ימין ניצלו את נפילתה של האלופה תומר-ירושלמי כדי להוכיח את טענתם ארוכת השנים לפיה רשויות אכיפת החוק בצבא ובמדינה מוטות פוליטית, פועלות במחשכים, ואינן מהססות לעבור על החוק בעצמן כדי לקדם אג'נדה של רדיפת לוחמים. שר הביטחון (שנכנס לתפקידו באותה תקופה לאחר חילופי השרים) ציין מיד עם התפטרותה כי "היא לא תשוב לתפקידה בשום קונסטלציה", והבהיר באופן מיידי כי הוא זה שימנה אישית את הפרקליט הצבאי הראשי הבא של צה"ל, על מנת להבטיח את ניקיון הכפיים של המערכת, צעד שנתפס כהצהרת כוונות לניקוי אורוות עמוק בתוך צה"ל.[9]
בנוסף לכך, העובדה כי התגלה שיפעת תומר-ירושלמי הסתירה לכאורה את האמת גם מהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שהעניקה לה גיבוי משפטי וציבורי מלא לאורך חודשי המשבר במחשבה כי ההדלפה לא בוצעה מתוך הצבא, פגעה משמעותית ביכולתה של בהרב-מיארה להמשיך להעניק מטריית הגנה לאנשי הפרקליטות, ונאלצה בסופו של דבר לאשר את חקירתה במשטרה. הקריסה המוסרית לכאורה של מי שהייתה הסמכות המשפטית והמוסרית העליונה בצה"ל, במיוחד בעת לחימה, היוותה מכה קשה ליוקרתו של צה"ל בעולם, ולטענת המבקרים, תרמה יותר מכל לחיזוק אותה "תעמולה בין-לאומית מטורפת" שתומר-ירושלמי טענה שביקשה להילחם בה.[12]
עם שחרורה של יפעת תומר-ירושלמי למעצר בית בסוף שנת 2025, המשיכה המשטרה לגבות עדויות מלאות מכל המעורבים, מתוך ציפייה להגשת כתב אישום היסטורי ותקדימי בו יעמדו קציני שיפוט מהדרגה הבכירה ביותר בצה"ל לדין פלילי כאזרחים או קצינים סוררים אל מול שופטי מדינת ישראל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 הלכתם לאיבוד בפרשת הפצ"רית ושדה תימן? כל מה שצריך לדעת, באתר מאקו, 4 בנובמבר 2025
- 1 2 טובה צימוקי, יואב זיתון, נטעאל בנדל, יובל קרני, יוסי יהושוע, החשד: שקר לבג"ץ. הפצ"רית שהתפטרה תיחקר באזהרה: "גררה אותנו למקום רע", באתר ynet, 31 באוקטובר 2025
- ↑ דיון חסוי בכנסת: כך אישרה הצנזורה את פרסום הסרטון משדה תימן, באתר ישראל היום, 11 בנובמבר 2025
- ↑ ח"כ קרויזר: "עלילת דם קשה מאוד שתיזכר בהיסטוריה של העם היהודי", 9 באוגוסט 2024
- ↑ i24NEWS, www.i24news.tv
- ↑ יואב זיתון, לירן תמרי, במה תיחשד הפצ"רית, מי יחליף אותה - ומי יחקור? השאלות שהמוקד יעבור אליהן, באתר ynet, 1 בנובמבר 2025
- ↑ הפצ"רית והתובע הצבאי הראשי נעצרו בחשד לשיבוש חקירה, באתר חדשות 13, 3 בנובמבר 2025
- ↑
יהושע בריינר, הפרקליטה הצבאית הראשית נעצרה ותובא הבוקר להארכת מעצר, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2025 - 1 2 3 4 5 6 7 הפצ"רית התפטרה: אישרתי להדליף את הסרטון משדה תימן, כדי להדוף תעמולה שקרית, באתר כלכליסט, 31 באוקטובר 2025
- 1 2 3 הודיה רן, פרשת שדה תימן: לוחמי כוח 100 תובעים את הפצ"רית לשעבר, היועמ"שית וחדשות 12, באתר וואלה, 30 בדצמבר 2025
- 1 2 3 ערן שמיר-בורר, פרשיית הדלפת סרטון ההתעללות בעציר במתקן "שדה תימן" וההליך למינוי פצ"ר חדש, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 בנובמבר 2025
- 1 2 3 4 יואב זיתון, טובה צימוקי, נטעאל בנדל, אלישע בן קימון, יובל קרני, נפתחה חקירה פלילית על הפצת הסרטון משדה תימן, הפצ"רית יצאה לחופשה, באתר ynet, 29 באוקטובר 2025
- 1 2 3 4 5 הלכתם לאיבוד בפרשת הפצ"רית ושדה תימן? כל מה שצריך לדעת, באתר מאקו, 4 בנובמבר 2025
- 1 2 פרסום ראשון: המידע שהוביל לחקירה נגד הפצ"רית הועבר מזיני, באתר www.i24news.tv
- ↑ המעצר של הפצ"רית והתובע הצבאי לשעבר הוארכו ב-3 ימים, באתר www.i24news.tv
- 1 2 3 4 5 i24NEWS, המעצר של הפצ"רית והתובע הצבאי לשעבר הוארכו ב-3 ימים, באתר i24NEWS, 2025-11-03
- 1 2 3 לירן תמרי, קרבות הגרסאות בפרשת הפצ"רית - ומי התעמת עם מי בחדרי החקירות, באתר ynet, 7 בנובמבר 2025
