אסטרטגיית ההרתעה האיראנית
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-02-21 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 | |
| המתקן הגרעיני פורדו, מהמרכזיים באסטרטגיה | |
| ידוע גם בשם | האיום האיראני |
|---|---|
| מדינה |
 איראן |
| משתתפים | |
אסטרטגיית ההרתעה האיראנית (ידוע גם בתור דוקטרינת ההרתעה, ובמדינות המתנגדות לה בתור האיום האיראני) היא אסטרטגיה צבאית ומדינית של הרפובליקה האסלאמית של איראן, שמהותה הרתעת אויביה מעימות צבאי איתה באמצעות יצירת איומים צבאיים משמעותיים נגדם. מטרתה המרכזית היא להעלות באופן משמעותי את המחיר הצפוי לכל מתקפה נגד איראן, ובכך לצמצם את הסבירות לפעולה צבאית נגדה ולאפשר לה חופש פעולה גיאו-פוליטי רחב יותר.
במסגרת האסטרטגיה בונה איראן ומתחזקת יכולות צבאיות רבות, אשר מיועדות לאפשר לה להכות בעורף אויבותיה בעת מלחמה, לפגוע בסחר הבין-לאומי ובתעבורה הימית, ולעלות משמעותית את מספר העימותים שיגרמו למדינות התוקפות אותה. הכלים המרכזיים שעומדים לרשות איראן הם תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, ציר כוחות הפרוקסי שהיא מתחזקת וחיל הים שלה הפרוס בנקודות מפתח משמעותיות לסחר הימי. כמו כן, איראן מנסה לפתח תוכנית גרעין עצמאית שעשויה לאיים גם היא על אויבותיה, ובעבר ניסתה לפתח את חיל האוויר שלה כך שיהווה גם הוא איום על המדינות המתנגדות לה.
מומחים קובעים כי שילוב מרכיבי הדוקטרינה מאפשרים לאיראן להרתיע את יריבותיה, והיא מהווה חלק משמעותי מהאסטרטגיה הלאומית שלה.[1] המכון למחקרי ביטחון לאומי קובע כי המכון קובע כי עקב פעילותם של מערכים אלה, גם יריבים בעלי עוצמה כגון ארצות הברית וישראל נזהרים שלא לנקוט בצעדים העלולים להוביל לעימות נרחב עם איראן.[2]
מניעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המניעים של איראן ליצירת דוקטרינת ההתרעה משתרעים על פני גורמים רבים, ביניהם גורם היסטורי. מנהיגי הרפובליקה מחזיקים בתפיסת ביטחון על פיה בכל פעם שאיראן התמודדה עם איומים עליה במסגרת גבולותיה הרשמיים, עצמאותה וריבונותה הופרו, בעיקר על ידי מעצמות בין לאומיות, כמו למשל בפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן. לכן, לתפיסתם, איראן מחויבת להוות איום ולהרתיע מדינות גם מעבר לגבולות ריבונותה.[3][4]
בנוסף, נועדה האסטרטגיה לחזק את מעמדה הגאופוליטי של איראן, באמצעות קיזוז העליונות הצבאית של יריבותיה. יריבותיה אלו, ובעיקר ישראל, מדינות הציר הסוני וארצות הברית, נהנות מיתרון צבאי משמעותי נגד הרפובליקה, שמשמעותו גדלה במיוחד לנוכח הסנקציות המערביות שפגעו ביכולתה לתחזק ולשדרג את הכוחות שלה.[5][6] כמו כן, דוקטרינת ההרתעה נועדה להבטיח את יציבות המשטר האיראני ולהתריע גורמים העוינים אותו מלתקוף. בהקשר זה, כבר לאחר מלחמת איראן–עיראק חששו השלטונות האיראניים ממזימה אמריקאית או ישראלית להפלתם, מאיחוד שורות הגולים האיראנים בגיבוי תמיכה זרה במטרה להחליף את השלטון, ומענישה צבאית על ידי מדינות אחרות על מעשי הטרור הנעשים בגיבוי איראן. האיראנים ראו בדוקטרינה הרתעתית כעירבון האולטימטיבי להמשך שלטונם, ובפרט בהחזקת נשק גרעיני עצמאי. בכירים איראניים, בהם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי והנשיא אכבר האשמי רפסנג'אני, היו שותפים לתפיסה על פיה "ברגע שאיראן תחזיק בנשק-גרעיני, מי יעז לתקוף."[7]
מרכיבים
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
על פי מחקרים בוצעו בנושא, אסטרטגיית ההרתעה האיראנית מורכבת ממספר מערכים ותוכניות שהיא מפתחת ומתחזקת:[2]
- תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן:[8] תוכנית הטילים הבליסטיים של הרפובליקה, אשר כוללת פיתוח והחזקת מגוון טילים בליסטים לטווח קצר ולטווח בינוני, מנוהלת בעיקר על ידי ארגון תעשיות התעופה ומשמרות המהפכה האסלאמית,[9][8][10] ומהווה את התוכנית הבליסטית הגדולה ביותר במזרח התיכון כולו. היא מאפשרת לאיראן לאמץ גישה של "הרתעה באמצעות ענישה" כדי להדוף איומים מצד מדינות האזור ולהרתיע אותן מביצוע תקיפה בשטחה.[5][11][12] לדברי גורם איראני, כל מדינות אירופה נמצאות בטווח הטילים של התוכנית.[8]
- ציר השלוחים של איראן:[13] איראן מספקת אמצעי לחימה ותחמושת לארגוני חסות ברחבי המזרח התיכון,[14] ובכך יוצרת ברית צבאית־פוליטית המובלת על ידה ומשלבת מיליציות כמו חזבאללה,[15][16][17] החות'ים, חדר המבצעים הפלסטיני בראשות חמאס,[18] וכן מספר מיליציות נוספות, לרוב שיעיות. ארגונים אלו מחזיקים ביכולות התקפיות כנגד אויבי הרפובליקה האסלאמית כגון פלישה קרקעית, ירי תלול מסלול, שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים, ושיבוש הסחר הבין-לאומי באמצעות חסימת נתיבי שיט.[2] אלו מאפשרים לאיראן הגמוניה אזורית ומהווים גורם מרתיע כנגד גורמים העוינים את איראן, כגון ארצות הברית או ישראל.[19]
- חיל הים האיראני: איראן מאיימת כי במקרה של עימות שלה נגד מדינות העוינות אותה יחסום החיל את מצר הורמוז[20] – נקודה אסטרטגית בין המפרץ הפרסי לים הערבי בה עוברים כ-20% משוק הנפט העולמי. המהלך עשוי להקפיץ את מחירו של כל עימות פוטנציאלי עם איראן ובהתאם מרתיע מדינות אחרות מלתקוף אותה. בנוסף, בתקופות מתיחות תופס החיל לעיתים מכליות נפט באזור המצר, במהלך שמשפיע על מחירי הנפט בעולם כולו.[21]
נוסף על כך, איראן מנסה וניסתה לפתח יכולות חדשות כחלק מאסטרטגיית ההרתעה:[2]
- תוכנית הגרעין של איראן: איראן מנסה לפתח נשק גרעיני. ההערכה המקובלת היא כי איראן לא תשמש בו כדי לתקוף מדינות אחרות בעלות נשק כזה, אלא תשתמש בו כאיום באופן שיחזק את הרתעתה כלפי מדינות העולם, כדי למנוע התקפה צבאית יזומה להפלת השלטון ועל מנת להקשות על פעולות צבאיות כנגדה כתגמול על פעולות טרור שיתבצעו בסיועה.[22] המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי איים על ישראל בהקשר זה, ואמר שאם ישראל תתקוף באיראן זו תהרוס את ערי ישראל.[23]
- חיל האוויר האיראני: ב-2016 ניסתה איראן לחזק את חיל האוויר שלה, הנחות מרוב חילות האוויר האחרים באזור, וניהלה משא ומתן עם רוסיה לחתימה על עסקת נשק גדולה, שהייתה אמורה לכלול בין השאר מטוסי קרב מדגם סוחוי 30 ומערכות הגנה אווירית מסוג S-400. על פי הערכות מומחים, היה סביר שהכלים ישמשו גורם הרתעתי כחלק מדוקטרינת ההרתעה.[2] עסקת הנשק מעולם לא יצאה אל הפועל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מלחמת איראן–עיראק, בה הועמדה איראן והמהפכה האסלאמית בסכנה קיומית, החלו במשטר האייתוללות לראות חשיבות בהחזקת כלים הרתעתיים משמעותיים כלפי אויבי המשטר, ובפרט בנשק גרעיני.[24] איראן החלה בפיתוח תוכנית גרעין עצמאית, ולאורך השנים זו השתפרה והתקרבה למצב בו לאיראן יש נשק גרעיני. במקביל, היא החלה לפתח את מערך הטילים הבליסטיים שלה כחלק מאסטרטגיית העל-האיראנית. עד אותה נקודה שימש המערך בעיקר ככלי נגד עיראק, אולם בשנים שמאז המלחמה ועד היום מטרתו המרכזית היא הרתעת מדינת ישראל ומדינות המפרץ. מומחים שהתייחסו למערך קובעים כי הוא מהווה חלק משמעותי מאסטרטגיה הזו, כאשר הוא משמש הן ככלי הרתעה והן ככלי מדיני.[11][25][26][8]
ב-23 באוקטובר 2025 אמר ראש סבא"א, רפאל גרוסי, בראיון כי הסוכנות מעריכה שלמעלה מ-400 קילוגרם של אורניום מועשר ב-60% נותרו מתחת להריסות האתרים שהותקפו במבצע עם כלביא. לדידו, אם יחולצו ניתן יהיה להרכיב מהם עשר פצצות.[27]
שימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]איראן עשתה שימוש ביכולות האיומיות שלה מספר פעמים, בין היתר נגד ערב הסעודית, ישראל וארצות הברית. נגד ישראל עיקר השימוש היה בעת מלחמת חרבות ברזל, כשאיראן תמכה בשלוחיה כשישראל נלחמה נגדם. כך, שימש תוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית נגד ישראל. השימוש הראשון היה ב־13–14 באפריל 2024, עת שיגרה איראן כ־120 טילים בליסטיים לעבר ישראל במסגרת "מבצע ההבטחה האמיתית". שיעור יירוט הטילים הבליסטיים היה כ־90%.[28][29] השני היה ב־1 באוקטובר 2024, כאשר היא שיגרה כ־200 טילים בליסטיים לעבר ישראל, במסגרת "מבצע ההבטחה האמיתית 2".[30][31][32] על פי צה"ל, רובם יורטו.[33][34] גם במהלך מבצע עם כלביא בין איראן לישראל שיגרה איראן בין 500 ל־550 טילים בליסטיים למדינת ישראל. עם זאת, על פי צה"ל, רק 151 מהם נפלו בשטחה.[35]
התנגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית
החששות בדבר הקשר האפשרי של תוכנית הגרעין של איראן הובילו לבחינה בינלאומית ולהטלת סנקציות.[36]
ציר ההתנגדות האיראני, אחד מהכלים המרכזיים בהרתעה האיראנית כלפי אויבותיה, מחלש בעקבות הלחימה שפרצה במזרח התיכון לאחר טבח השבעה באוקטובר. הציר ספג מכות קשות במלחמת חרבות ברזל בעזה וזירת לבנון.[37] באותו פרק זמן תקפו מורדים את סוריה והפילו את משטר אל-אסד, שהיה חלק מהציר, במהלך ששיבש עוד יותר את פעילותו.[37][38][39] על פי הערכות, חזבאללה איבד כ-50% מלוחמיו וכ-70%–80% מיכולתיו הצבאיות.[40]
גם המרכיבים האחרים ביכולת ההרתעה האיראנית ספגו באותה תקופה פגיעה משמעותית. במבצע עם כלביא, ב-22 ביוני 2025, הותקפו אתרי הגרעין המרכזיים על ידי חיל האוויר הישראלי והאמריקאי, ונגרם להם נזק כבד, אם כי בזמן האמת היכולת להעריך את מידת הנזק מוגבלת, וניתנו לכך הערכות שונות מגופים שונים.[41][42][43] במקביל, תקפה ישראל גם את תוכנית הטילים הבליסטיים והשמידה או יירטה מעל ל-1,000 טילים. בין 200 ל-250 משגרי טק"ק הושמדו,[44] לפי ההערכה מדובר בכ-50%–60% מסך המשגרים של איראן.
בזמן המשבר בין ארצות הברית לאיראן ב-2026 נעשה משא ומתן בעניין האיום האיראני בין המדינות, שמטרתו האמריקאית להסיר את האיום האיראני.[45]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Melih Kazdal, Iran’s Security Strategy: Balancing Defensive Deterrents and Offensive Proxy Warfare, December 2024 (באנגלית)
- 1 2 3 4 5 אפרים קם, תפיסת ההרתעה של איראן, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, יולי 2021
- ↑ רז צימט, עדכן אסטרטגי, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, ינואר 2024
- ↑ Anthony H. Cordesman and Ahmed S. Hashim. Iran: Dilemmas Of Dual Containment (Oxford: Wesview Press, 1997)
- 1 2 "How Should Europe Address Iran's Missile Proliferation Activities? | Ústav mezinárodních vztahů - Expertise to impact". www.iir.cz (בצ׳כית).
- ↑ Iran Missile Chronology, NTI Building a safer world, אוגוסט 2021
- ↑ Kenneth R. Timmerman, Countdown to Crisis: The Coming Nuclear Showdown with Iran (New York: Tree Rivers Press, 2005)
- 1 2 3 4 Jérôme Brahy, US Strategic Command warns Iran now holds Middle East’s largest ballistic missile arsenal, www.armyrecognition.com (באנגלית)
- ↑ "Iran's Ballistic Missile Program". United States Institute of Peace (באנגלית). 2024-04-12. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Table of Iran's Missile Arsenal | Iran Watch, www.iranwatch.org
- 1 2 Missile Defense Project | Defense and Security | CSIS, www.csis.org (באנגלית)
- ↑ Yaakov Lappin, Iran – Situation Assessment (February 2026): The Race to Rebuild the Nuclear and Missile Array, Casual Terror and the CRINK, Alma Center, February 17, 2026 (באנגלית)
- ↑ Reza Parchizadeh, Iran’s Axis of Resistance after the 12-day war: Adaptation, restructuring, and reconstitution, Middle East Institute (אנ'), 19 December 2025 (באנגלית)
- ↑ הברחות אמצעי לחימה מאיראן דרך סוריה וירדן, כפי שעולה ממסמכי שלל ומסיכולים בשטח
- ↑ Drums Of War: Israel And The "AXIS OF RESISTANCE" (PDF), International Crisis Group, 2 באוגוסט 2010, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04
{{citation}}: (עזרה) - ↑ "Iran backs Assad as Syrian forces choke off Aleppo". Reuters. 7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Iran: Syria part of 'axis of resistance'". CNN. 7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ דניאל סלאמה, בכיר בחמאס: "אם ישראל תנסה למוטט אותנו - נקבל עזרה מחברינו", באתר ynet, 10 באוגוסט 2019
- ↑ Burke, Jason (2024-01-14). "Iran's 'axis of resistance' is a potent coalition but a risky strategy". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712.
- ↑ Iran threatens to close Strait of Hormuz as military drills intensify, World Israel News, 19 February 2026 (באנגלית)
- ↑ Derek Saul, Rising Oil Prices Could Spike Another 30% If Iran Blocks Strait Of Hormuz, Goldman Warns, Forbes, 23 January 2025 (באנגלית)
- ↑ Bombs away, The Economist, 21 ביולי 2007
- ↑ חמינאי: "אם ישראל תתקוף באיראן נשמיד את עריה", באתר nrg, 21 במרץ 2013
- ↑ Kenneth R. Timmerman, Countdown to Crisis: The Coming Nuclear Showdown with Iran (New York: Tree Rivers Press, 2005)
- ↑ Izewicz, Paulina (באפריל 2017). "Iran's Ballistic Missile Programme: Its Status and the Way Forward" (PDF).
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Congressional Research Service (2020). "Iran's Ballistic Missile and Space Launch Programs" (PDF).
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ ישראל שמאי, ראש סבא"א: רוב האורניום שהיה לאיראן נקבר באדמה, בעיתון מקור ראשון, 23 באוקטובר 2025
- ↑ Rios, and, Michael; Nechirvan, Mando; Catherine, Nicholls; Eugenia, Yosef; Karni, Dana (13 ביוני 2025). "Iran launches barrage of missiles at Israel following attack".
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Reuters Fact Check, Fact Check: Video of October Iranian strikes on Israel miscaptioned as Israel’s June attack on Iran, reuters.com, 13 ביוני 2025
- ↑ Kingsley, Patrick; Boxerman, Aaron; Fassihi, Farnaz; Kershner, Isabel (2024-10-01). "Iran Launches About 180 Ballistic Missiles at Israel". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331.
- ↑ Yerushalmy, Jonathan; Walters, Joanna; Lowe, Yohannes; Belam, Martin; Walters, Jonathan Yerushalmy (now); Joanna; Belam (earlier), Martin (2024-10-02). "US defence secretary tells Israeli counterpart Iran attack an 'outrageous act of aggression' – as it happened". the Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077.
- ↑ Schneider, Tal. "How effective was Iran's attack? The Israeli public doesn't have the full picture". The Times of Israel (באנגלית). ISSN 0040-7909.
- ↑ Trofimov, Yaroslav (3 אוק' 2024). "Iran Exposed to Israeli Counterattack After Blows Against Its Allies".
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Gritten, David; Matt, Murphy; Jackson, Patrick (3 באוקטובר 2024). "What we know about Iran's missile attack on Israel".
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Fabian, Emanuel. "The Israel-Iran war by the numbers, after 12 days of fighting". The Times of Israel (באנגלית). ISSN 0040-7909.
- ↑ Mariel Ferragamo,Jonathan Masters,Will Merrow, What Are Iran’s Nuclear and Missile Capabilities? | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
- 1 2 Analysis: Collapse of Syria's Assad is a blow to Iran's 'Axis of Resistance', AP News, 2024-12-08 (באנגלית)
- ↑ Rubin, Alissa J. (2024-12-08). "With Assad's Fall, Iran's 'Axis of Resistance' Unravels". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
- ↑ "Fall of Assad in Syria deals serious blow to Iran's 'axis of resistance'". Washington Post (באנגלית). 2024-12-08.
- ↑
ישי הלפר, מה נותר מטבעת האש האיראנית ועד כמה היא עדיין מסכנת את ישראל?, באתר הארץ, 18 ביוני 2025 - ↑ סוכנויות הידיעות, איראן: "מתקני הגרעין שלנו נפגעו קשות בתקיפות האמריקניות", באתר ynet, 25 ביוני 2025
- ↑ סוכנויות הידיעות, השיחה החשאית שחושפת: תקיפת הגרעין האיראני לא עמדה בציפיות האיראנים, באתר מעריב אונליין, 29 ביוני 2025
- ↑ בישראל מעריכים: אלו תוצאות התקיפה האמריקנית על מתקני הגרעין, באתר "סרוגים", 22 ביוני 2025
- ↑ איתי בלומנטל רועי שרון, כ-1,200 גיחות - ואלפי הפצצות: ההיסטוריה שעשה צה"ל באיראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביוני 2025.
- ↑ אריאל כהן ומוריה אסרף, רה"מ בדיונים ביטחוניים; "טראמפ יתמוך בתקיפת הטילים של איראן", באתר רשת 13, 15 בפברואר 2026
