אליעזר משה סלוצקין
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2023-07-14 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
על דף זה נערכת הצבעת מחיקה בדף זה
| |
אליעזר משה סלוצקין (1887 – 5 בינואר 1987) היה איש העלייה השנייה. חלוץ בדגניה וחוות כנרת. ממייסדי מודל "הקבוצה הגדולה", וקיבוץ עין חרוד. מאחר והאריך ימים שימש כסמל לוותיקי אנשי העלייה השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלוצקין נולד בפלך מוהילב, רוסיה הלבנה (כיום בלארוס) ב-1887[1] לאריה ומרים סלוצקין. בהיותו בן 3 נפטרה אימו כשילדה את אחותו. לאחר זמן קצר חלה גם אביו. בגיל 13 נשלח סלוצקין לבית דודו בוורשה שם למד חשמלאות כמקצוע. בבית קרוביו התחבר ליצחק טבנקין[2] ואיתו שמר על קשר עוד הרבה שנים.
ב-1913 החליט סלוצקין לעלות ארצה ובדרכו עבר בווינה שם השתתף בקונגרס הציוני ה-11. בקונגרס פגש מספר אנשים מדגניה (א.ד. גורדון, יוסף בוסל ותנחום תנפילוב) ששיכנועו להצטרף ליישובם. בנוסף הפליג לתקופה קצרה לניו יורק[3]. בהגיעו לארץ הצטרף לקבוצת עולים מתנועת פועלי ציון והתיישב איתם בדגניה שם שהה 6 שנים. ב-1920 עבר לחוות כנרת שם טבע את הביטוי: ”חצר סגורה הפרוצה לכל רוח”, בהתכוונו לרעיונות אנשי העלייה השנייה שעובדו בה[4]. ב-1923 נשלח על ידי אברהם הרצפלד לעזור בהקמת בית ההבראה "ארזה" בהרי ירושלים (אבן הפינה הונחה ב-1923 והבניין נחנך ב-1924).לאחר מכן הצטרף לקיבוץ עין חרוד ולאחר הפילוג ב-1952 בחר להתיישב בעין חרוד איחוד ששמר על מורשת מפא"י. עד סוף ימיו כאב סלוצקין את הפילוג בקיבוץ.
התחתן עם בלומה מירון (אחותה של לאה מירון כצנלסון, אשתו של ברל כצנלסון)[5] בשל קרבתו הרבה לכצנלסון שימש הוא וארכיונו כאחד מהמקורות לכתיבת הביוגרפיה עליו ע"י אניטה שפירא[6].
בספרה הנ"ל כתבה אניטה שפירא עליו:”...עם כל הערכתו את הספר, ליבו כאב עליו משום דברי הביקורת שכתבתי על לאה מירון כצנלסון, רעייתו של ברל. כהומניסט אמיתי, וכפמיניסט שלא מדעת, הוא ראה באישה בתנועה הקבוצית את קורבן הסדרים החברתיים שהטילו עליה מעמסה כבדה בהרבה מזו שהוטלה על הגבר — יום עבודה מלא ולאחריו טיפול בילדים. לאה מירון של סלוצקין היתה הגיסה המסורה לאחותה (רעייתו) והדודה האוהבת לילדיהם. הדימוי של האשה שלא השכילה ליצור חמימות משפחתית לברל לא היה מקובל עליו. אך כדי שלא יצטרך להטיל בי רבב של שיקול דעת מוטעה, נטה לקחת את האשמה על עצמו: כנראה, חשב, שהוא לא הצליח להעביר לי את גדלות הנפש של לאה.”
סלוצקין נפטר ב-1987 זמן קצר אחרי שחגג יום הולדת 100. אף שהיה חבר עין חרוד איחוד ביקש להיקבר בבית הקברות של עין חרוד מאוחד, ליד קברו של נחמיה שיין שנהרג בפעולת פיצוץ גשר אכזיב עליה פיקד. בקשתו כובדה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוקי צור, אהבה תכסה - פגישה עם אליעזר משה סלוצקין, הוצאת עם עובד, 1991
- שמעון רובינשטיין, לצאת למאבק בגיל תשעים ותשע: חליפת מכתבים אישית קצרה עם איש העלייה השנייה אליעזר סלוצקין (1985-1986), 1998
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמעו סיפור- אליעזר סלוצקין והעלייה השנייה (פרק חמישה עשר), סרטון בערוץ "תרבות עין חרוד איחוד", באתר יוטיוב (אורך: 23:44)- עמוס כרמלי, שיח ראשונים בעמק - אליעזר סלוצקין, דבר, 10 בספטמבר 1971
- נחום ברנע, השמים לא נופלים על סלוצקין, דבר, 28 בספטמבר 1981, המשך
- אמיר גילת, אליעזר סלוצקין בן מאה, מעריב, 26 בדצמבר 1986
- אמיר גילת, סלוצקין חש שסיים חובותיו, לקח את עצמו והסתלק, מעריב, 6 בינואר 1987, המשך
- מאיר הראובני, השיר שי של רחל הושר בהלוויה של סלוצקין, מעריב, 8 בינואר 1987
- אמיר גילת, תעשה ממני אדם פשוט, כמו שאני, מעריב, 12 בינואר 1987
- אליעזר סלוצקין - איש העלייה השנייה באתר עין חרוד
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיים רישום אחר לפיו סלוצקין נולד ב 1889
- ^ כשנפטר אביו של יצחק הפך הדוד לאפוטרופס של משפחת טבנקין ואף סידר לאלמנה עבודה בבית הדפוס שלו
- ^ בהיותו בדרכים קרא סלוצקין את ספרו של יוסף חיים ברנר "מכאן ומכאן" שתיאר בצבעים קודרים את המצב בארץ. "כשהגעתי לארץ כבר לא הופתעתי" סיפר סלוצקין בזכרונותיו
- ^ זאב ענר, סיפורי בתים : סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתישבות, עמ' 77, הוצאת משרד הביטחון, רעננה, 1988.
- ^ נולדו בן ושתי בנות הבנות, שרהל'ה זיבנר ומימי ברנד תושבות שני העין חרודים
- ^ ברל: ביוגראפיה, עמ' I7 שלמי תודה, עמ' 770, ספרית אפקים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, 1980.
