נלי מרצ'ינקובסקי-שומאכר
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2025-03-15 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 | |
| לידה |
1896 חיפה |
|---|---|
| פטירה |
1991 (בגיל 95 בערך) חיפה |
| שם לידה | קורנליה |
| מדינה | ארץ ישראל |
| מקום קבורה | בבית הקברות הטמפלרי בחיפה ברחוב יפו |
| מקום מגורים | חיפה |
| כינויים נוספים | נלי |
| ידועה בשל | ספרה "גשם משמים בהירים" |
| השכלה | תעודת הסמכה להוראה |
| מקצוע | מורה |
| בן זוג | ולדימיר מרצ'ינקובסקי |
| פרסים והוקרה | יקירת העיר חיפה |
  | |
נלי (קורנליה) מרצ'ינקובסקי-שומאכר (1896–1991), יקירת העיר חיפה,[1] נולדה במושבה הגרמנית בחיפה. היא הייתה בת לגוטליב שומאכר המהנדס והארכאולוג רב הפעלים ונכדה ליעקב שומאכר האדריכל ומתכנן מושבת הטמפלרים בחיפה. נלי הייתה אדוקה בדתה ואת חייה הקדישה להפצת האמונה הנוצרית. היא האריכה ימים עד שנת 1991 והייתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של חיפה. ספרה "גשם משמים בהירים" מהווה עדות ממקור ראשון על פרק חשוב בתולדות העיר בכלל והמושבה הגרמנית בפרט.[2][3] מתוך הערכה על תרומתה לחברה הוענק לנלי התואר יקירת העיר חיפה.[4]
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשנלי נולדה הייתה ארץ ישראל תחת שלטון האימפריה העות'מאנית והטמפלרים שהקימו את המושבה הגרמנית תרמו באופן משמעותי לקידומה של חיפה באמצעות הידע שהביאו עימם מאירופה בתחומי הבנייה, התעשייה, התחבורה ועוד. סבה של נלי, יעקב שומאכר (1891-1825) שנמנה עם הטמפלרים, היגר מגרמניה לארצות הברית ומשם הגיע לארץ ישראל בסוף שנות הששים של המאה ה-19 כדי להשתתף בהקמת המושבה החדשה. הוא היה אדריכל במקצועו והוא זה שתכנן את בתי המושבה ונבחר גם לעמוד בראשה. הוא מונה גם לסגן קונסול של ארצות הברית בחיפה, משרה שעברה לבנו, גוטליב אחרי מותו. גוטליב שומאכר (1957-1925), אביה של נלי, מהנדס במקצועו, נודע בזכות תרומתו האדירה לחקר הארץ ולבנייתה. הוא היה מהנדס נפת עכו של האימפריה העות'מאנית, תכנן דרכים ובנה מבנים רבים כולל מזח בנמל חיפה, היה גם חוקר, קרטוגרף ומודד ובנוסף גם ארכאולוג שחפר את תל מגידו.
משפחת אמה של נלי, מריה לנגה, הגיעה לארץ ישראל בשנת 1875 מדרום רוסיה, מאזור הגרמנים המנוניטים. סבה של נלי מצד אימה, פרידריך לנגה רכש את השכלתו באוניברסיטת סנט פטרבורג שברוסיה. הוא שמש כמורה בית הספר של הטמפלרים והיה גם צלם וחובב טבע. לאחר מותו של יעקב שומאכר, עבר אליו תפקיד ראש המושבה. הוריה של נלי, גוטליב שומאכר ומריה לנגה, נישאו בחיפה, והיא שנולדה ב 1896 הייתה השביעית מבין תשעת ילדיהם.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותה של נלי מתוארת בספרה "גשם משמים בהירים". היא למדה בבית הספר של הטמפלרים. בשנת 1912, כשהייתה בת 16, נשלחה לביירות לרכוש השכלה בפנימייה לבנות שבניהולן של נזירות-אחיות מקייזרסוורת שבגרמניה. היא למדה שם שנתיים והתקרבה לנצרות ולחיי הדת. משסיימה שלח אותה אביה לגרמניה ללמוד את מקצוע ההוראה. באותו הזמן פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחר קשיי הדרך הגיעה נלי לגרמניה ללימודי הוראה בקייזרסוורת, שם היה המוסד הראשי של המסדר הנוצרי להכשרת דיאקוניות שתפקידן להיות משמשות בקהילות נוצריות אליהן הן נשלחו, בתחומים של הוראה, סיעוד ורווחה. הדיאקוניות לא נדרשו לנדר הנזירות ויכלו לפרוש מהמסדר ולהינשא. השנים האלה השפיעו על התפתחותה הרוחנית והיא נטתה להקדיש את חייה להוראה ולהפצת האמונה הנוצרית. עם סיום לימודיה ולאחר תום המלחמה, הצטרפה נלי לתקופה קצרה למשפחתה שגרה באותה תקופה בדרום גרמניה כי על אביה, גוטליב שומאכר נאסרה הישיבה בארץ. זאת מאחר שעל אף 60 שנותיו, שרת כחייל פעיל (קצין הנדסה בסיני) בצבא הגרמני בזמן המלחמה. הוא הורשה לחזור לחיפה רק ב 1924.[5] לאחר תקופה קצרה גמלה בנלי ההחלטה להקדיש את חייה לשירות האל והיא הצטרפה כמורה למוסד בגרמניה בו סיימה את לימודיה. מטעם מוסד זה היא נשלחה ללמוד באוניברסיטת בון. באמצע הלימודים, בסוף שנת 1925, נודע לה על מות אביה. היא לקתה בהתמוטטות עצבים ממנה התקשתה להחלים, ונשלחה להבראה בבית אימה בחיפה. בינואר 1927 מונתה נלי לנהל את המוסד "טליתא קומי" בירושלים שהיה בית ספר נוצרי לנערות ערביות שגרו בתנאי פנימייה. היא ניהלה שם את בית הספר במשך ארבע שנים ואף למדה ערבית לשם כך. נלי ראתה בתפקיד זה את ייעודה בחיים עד שהכירה בשנת 1930 את וולדימיר מרצ'ינקובסקי אשר נודע לראשונה ברבים בזכות ספרו "חיי האמונה ברוסיה הסובייטית". מרצ'ינקובסקי היה מלומד רוסי ונוצרי אדוק אשר הקדיש את זמנו וכתביו להפצת האמונה הנוצרית ולשם כך ערך מסעות רבים והרצה בקהילות באירופה על חשיבות הדת וחיזוק האמונה. לארץ ישראל הוא הגיע כדי להתוודע אליה מקרוב וכך הכיר את נלי. הקשר שנוצר ביניהם הפך לשותפות של חיים ואמונה.[6] הם נישאו בשנת 1932 והעתיקו את מגוריהם לביתו של מרצ'ינקובסקי בכפר שבפלך ווהלין ברוסיה משם יצאו תדיר למסעות באירופה למקומות אליהם הוזמן מרצ'ינקובסקי לשאת את דבריו בנושא האמונה. ילדים לא היו להם ונלי השתתפה וסייעה בכל מסעותיו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזרו השניים לחיפה והשתקעו בה עד סוף ימיהם, תחילה בבית משפחת שומאכר בכרמלהיים ולאחר מכן בבית שבנו בסמטה שבמרכז הכרמל.[7] הם היו מעורבים מאוד בחיי החברה והדת של הקהילה הנוצרית בעיר, היו בקשר עם אישים בעלי מעמד בתקופת המנדט הבריטי וגם עם כמה מראשי היישוב היהודי שהיו ממוצא רוסי. ולדימיר מרצ'ינקובסקי נפטר בשנת 1971. נלי הגיעה לגיל 96 ונפטרה בשנת 1991 ונקברה בבית הקברות הטמפלרי בחיפה ברחוב יפו.[8] בשנותיה האחרונות היא התגוררה בבית האבות "אבן העזר" שבחיפה המיועד לאוכלוסייה הנוצרית.
ספר אוטוביוגרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בערוב ימיה העלתה נלי על הכתב את סיפור חייה. הספר נכתב בגרמנית, תורגם לעברית ויצא לאור בעברית בשנת 1994 בשם "גשם משמים בהירים". חמשת הפרקים הראשונים שלו הם עדות ומקור היסטורי לתולדות חיפה. ואלה שמות הפרקים: כיצד נוסדה המושבה הגרמנית בחיפה, חיפה תחת שלטון הטורקים, חיי הקהילה שלנו, הכרמל, סבא וסבתא לנגה. היא מתארת ניסיון התיישבות קודם של הטמפלרים ליד נהלל שנכשל, את התחבורה מחיפה צפונה לבירות ודרומה ליפו שהתנהלה ברובה בדרך הים באוניות קיטור קטנות, את ייצוג המעצמות של אותם ימים על-ידי קונסולים שנבחרו בדרך כלל מקרב אנשי המושבה הגרמנית, את התחבורה היבשתית בכרכרות רתומות לסוסים שנבנו במושבה הגרמנית, את החיים לאור מנורות נפט וגם את השוק הערבי. הים הגיע אז עד לחומות בתי המושבה והרחצה בו הייתה לפי שעות הפרדה לנשים ולגברים. בראשית המאה העשרים, היו במושבה הגרמנית לפי תיאורה של נלי, שתיים-שלוש חנויות, בית מרקחת ושתי מאפיות. חלק הארי של התושבים עסק במלאכות שונות. מספר החקלאים הצטמצם בגלל כמות הגניבות של התוצרת החקלאית בשדות. חיי הקהילה היו עשירים ומגוונים ואת החגים היו חוגגים ביחד וברוב עם. המושבה על חמש מאות תושביה הייתה כמעין משפחה אחת גדולה. בפרקים הנוספים של הספר מתארת נלי את קורות חייה, לימודיה, החיים עם בעלה בתקופת מסעותיהם באירופה ואחר כך בחיפה ומספרת על פעילותה בחברה החיפאית. הספר כתוב בשפה קולחת וברורה וכולל פרטים רבים שהרכיבו את חייה וסביבתה של המחברת.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתוך הערכה על תרומתה לחברה של נלי מרצ'ינקובסקי-שומאכר הוענק לה התואר יקירת העיר חיפה.[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נלי מרצ'ינקובסקי, גשם משמים בהירים, חיי עם ולדימיר פ. מרצ'ינקובסקי, החברה להגנת הטבע, 1994, 123 ע'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חגית הורנשטיין, הפרק האחרון, כל בו חיפה והקריות, 6.5.23
נלי שומאכר מתחילה את הסיור בכרמל, סרטון בערוץ "Orly Zeira", באתר יוטיוב (אורך: 00:51)- "סיור בבית העם ובמושבה הגרמנית חיפה". - אפי נחמיאס, באתר אפי נחמיאס, 5 באוקטובר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שי חורב, נשות חיפה, לקסיקון, חיפה: דוכיפת הוצאה לאור, 2023, עמ' 237
- ^ אלי אלון, בית שומאכר בחיפה - הזנחה מבישה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביולי 2018
- ^ קדימון לספר גשם משמיים בהירים, מאת, נלי מרצ'ינקובסקי- שומכר
- ^ ד"ר דוד בר און, ביתה של נלי שומאכר, יקירת העיר חיפה • ד"ר דוד בר און, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2023-01-27
- ^ נלי מרצ'ינקובסקי, גשם משמים בהירים, החברה להגנת הטבע, 1994, עמ' 39
- ^ נלי מרצ'ינקובסקי, גשם משמיים בהירים, החברה להגנת הטבע, 1994, עמ' מבוא
- ^ דבר | עמוד 35 | 29 אוגוסט 1969 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 1 2 ד"ר דוד בר און, ביתה של נלי שומאכר, יקירת העיר חיפה • ד"ר דוד בר און, באתר חי פּה, 27 בינואר 2023