לדלג לתוכן

התמודדות הישיבות עם חובת גיוס

כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2024-06-29 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 29.06.2024).
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 29.06.2024).

סוגיית התמודדות הישיבות עם חובת גיוס העסיקה את עולם הישיבות לאורך ההיסטוריה בתקופות שונות, והיא שזורה בהיסטוריה שלו מראשית ימיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה היא מוסד לימודים בו מקדישים התלמידים את כל יומם ללימוד התורה. פעמים רבות נוצרה דילמה בין רצון הלומדים ללמוד תורה לבין חובת הגיוס לצעירים בני גילם, במדינות בהן נהוג גיוס חובה לצבא. מצב זה היה נכון באירופה כבר בראשית דרכו של עולם הישיבות בישיבת וולוז'ין, ונמשך לאורך המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, בצבאות אירופה השונים.

לאחר קום מדינת ישראל בשנת 1948, העסיקה שאלה זו גם את מייסדי המדינה. עקב הנהגת גיוס חובה בישראל, עלתה השאלה האם בני הישיבות יחויבו אף הם בגיוס. בציבור החרדי היו שהתנגדו לגיוס בני ישיבות, בטענה שעליהם להקדיש את נעוריהם ללימוד התורה בלבד. שאלה זו המשיכה להעסיק את הפוליטיקה והציבוריות הישראלית לאורך כל שנות קיומה, תוך שמספר הנמנעים מגיוס הולך וגדל, וטרם באה לידי הכרעה.

באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

רבות מהישיבות באירופה התנהלו תחת צילה של חובת הגיוס לצבאות השונים. רבים מתלמידי הישיבות התחמקו בדרכים שונות מגיוס לצבא, וחלקם שירתו בצבא. דוגמאות:

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

בזמן מלחמת העולם הראשונה, נלקחו תלמידי ישיבות בכפייה כדי לגייסם לצבא ליטא[2].

בשנות ה-20 של המאה העשרים, ריחפה על ישיבת סלבודקה צו גיוס לצבא הליטאי, וזו הייתה אחת הסיבות להחלטה על העברת הישיבה לחברון שבארץ ישראל. מה שאכן הוביל לבסוף לפתיחת הישיבה בחברון.

בהורודנא (גרודנא), בזמן כהונתו של רבי שמעון שקופ כראש הישיבה שם, הייתה חובה להתגייס לצבא הפולני. רק מי שהיה לו תואר רב היה פטור מגיוס. רבי שמואל רוזובסקי ורבי זלמן רוטברג, אשר למדו אז בגרודנא, עלו שניהם לארץ כדי להימנע מגיוס לצבא.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

חוק טל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם

לאחר שנים רבות ללא הסדר חוקי בעניין גיוס בני הישיבות בישראל, התקבל בשנת 2002 חוק בכנסת, אשר אפשר את המשך דחיית גיוס בחורי ישיבות בכפוף לתנאים המפורטים בו. החוק נודע בשם "חוק טל" על שם השופט בדימוס צבי טל, שעמד בראש ועדה ציבורית שנשאה כמקובל את שמו, אשר המליצה על חקיקתו. לחוק ניתן תוקף לחמש שנים, ותוקף זה הוארך בחמש שנים נוספות, עד לשנת 2012, אז פסק בג"ץ שהחוק אינו חוקתי ובכך מנע את הארכת תוקפו על ידי הכנסת.

פקיעת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־21 בפברואר 2012 פסק בג"ץ שחוק טל סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הכנסת לא תוכל לשוב ולהאריכו מעבר למועד פקיעת תוקפו, 1 באוגוסט 2012. מנהיגים וח"כים חרדים הביעו תגובות נחרצות נגד פסיקת בג"ץ, הרב שמואל אויערבך, למשל, כתב: "על דבר הגזירה הנוראה לפגוע בלב היהדות, אשר חושבים על גיוס בני הישיבות חלילה וחלילה וח"ו לא תהא כזאת בישראל"[3].

לאחר ביטול חוק טל, פרסמו ראשי הישיבות הוראה לתלמידיהן לא לחתום על מסמכים בלשכת הגיוס מעבר לאישור הפרטים האישיים, וחלק אף הורו לא להתייצב כלל עם קבלת זימון ללשכת הגיוס[4].

לאחר הקמת ממשלת נתניהו השלישית במרץ 2013, הוקמה ועדת שרים בראשותו של יעקב פרי, שהמליצה על תוכנית גיוס אשר לפיה יהיו פטורים מגיוס רק 1,800 "מתמידים" בכל שנתון. הוועדה קבעה כי יוטלו עיצומים כלכליים על ישיבות שלא יעמדו ביעדי הגיוס, ואילו ישיבות בעלות אחוזי גיוס גבוהים יתוגמלו כספית. כמו כן המליצה הוועדה כי אם יעדי הגיוס לא יתממשו, ייפתחו הליכים פליליים כנגד המסרבים להתגייס[5].

לאחר שוועדת פרי הגישה את מסקנותיה, ולאחר שהצעת החוק שנוסחה בהתאם למסקנות אלו אושרה בכנסת בקריאה ראשונה, קמה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק בעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, בשירות האזרחי ובשוק העבודה, ולהסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בראשות חברת הכנסת איילת שקד מהבית היהודי ("ועדת שקד"), שתפקידה להכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. בוועדה נכחו נציגי החרדים שהשמיעו את התנגדותם לחובת גיוס תלמידי ישיבות, בשאר המפלגות נתגלעו ויכוחים שונים, הבולט מביניהם היה מחלוקת בין סיעת "יש עתיד" לסיעת "הבית היהודי", האם יש להטיל על המשתמטים מגיוס סנקציות כלכליות או פליליות. בפברואר 2014 לאחר התערבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אישרה ועדת שקד את סעיף הסנקציות הפליליות בחוק השוויון בנטל[6].

ב-12 במרץ 2014 הוצג בכנסת "חוק הגיוס" של ועדת שקד[7] ובעקבות החרמת ההצבעה על ידי האופוזיציה, אושר בקריאה שנייה ושלישית ברוב גדול מול מתנגד אחד (יוני שטבון)[8][9]. לאחר העברת החוק המשיכו תלמידיו של הרב שמואל אוירבך וכן חוגים בעדה החרדית לדבוק בגישה שלפיה גם כשבני הישיבות יכולים לקבל דחיית שירות מהצבא, אסור להם להתייצב בלשכת הגיוס ולבקש אותה, משום שיש בכך שיתוף פעולה עם החוק החדש. הרב אוירבך אף תקף את ועד הישיבות שעוסק בהסדרת המעמד מול הצבא[10]. בספטמבר 2014 נערך בירושלים כינוס רבנים המתנגדים להתייצבות, ובהם ראשי ישיבות ליטאים המזוהים עם "בני תורה", רבני העדה החרדית, אדמו"רים ורבנים ספרדים, ובהם הרב דוד בצרי והרב בן-ציון מוצפי[11]. לעומתם רוב בני הישיבות המשתייכים לחוגים המיוצגים על ידי הסיעות החרדיות בכנסת, וכן חלק מבחורי הישיבות המשתייכים לעדה החרדית, המשיכו להסדיר את מעמדם.

גיוס בכפייה ללא הסדר חוקי לבני הישיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2023 פג תוקפו של החוק אשר הסדיר את דחיית גיוסם של בני הישבות עד גיל 26, אז הם קיבלו פטור מלא מגיוס. לאחר כמה חודשים ולאחר עתירה לבג"ץ בנושא, הכריע בג"ץ כי חובה על מדינת ישראל לגייס את בני הישיבות, ולא ניתן להמשיך את ההסדר הקיים. כתוצאה מכך הוכרע גם שלא ניתן להעביר תקציבים לישיבות אשר לומדים בהם בחורים מחויבי גיוס. בעקבות כך ניסו בממשלה להגיע להבנות עם המפלגות החרדיות על נוסח חוק מוסכם שיסדיר את מעמד בני הישיבות[12]. ביוני 2024, עקב עתירה בעניין, פסק בג"ץ כי הצבא חייב לקיים את הוראת החוק באופן אקטיבי, ולהתחיל מיידית בגיוסם בפועל של צעירים חרדים.

בערב חג השבועות תשפ"ד (2024) הועלתה הצעת חוק הגיוס ובה אושרו יעדים מרחיקי לכת של 3000 בחורים כבר בשנה הראשונה, בהצבעה השתתפו 120 חברי כנסת, 57 התנגדו, ו-63 הצביעו בעד (חוץ משר הביטחון יואב גלנט) כך ההצעה עברה בקריאה ראשונה, והועברה לדיון בועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ יולי אדלשטיין, בפלג הירושלמי ובעדה החרדית הובאה התנגדות נחרצת לתמיכתם של חברי הכנסת החרדים בחוק.

דרכי ההתנגדות של הציבור החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עצרת המיליון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לאישור המלצות ועדת שקד, התקיימה ב-2 במרץ 2014 הפגנה נגד גיוס בני ישיבות ("עצרת המיליון") שהשתתפו בה מאות אלפי חרדים, בראשות מנהיגי היהדות החרדית בישראל. משתתפי ההפגנה מחו נגד הצעת החוק שגובשה בוועדת שקד.

הפילוג בציבור הליטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המחלוקת בציבור הליטאי

בשנת 2012, עקב חילוקי דעות בהנהגה החרדית, פרש חלק מהציבור הליטאי מההנהגה החרדית המרכזית, והקימו את הפלג הירושלמי. בראשם עמד רבי שמואל אויערבך.

המחלוקת הבולטת ביותר בין המחנות היא בדרך ההתנגדות לגיוס בני ישיבות, רוב הרבנים דגלו בהתייצבותם של בחורי הישיבות בלשכות הגיוס לצורך הסדר מעמדם כבני ישיבה, כנדרש בחוק הגיוס, ואילו הרב אוירבך הורה לא להתייצב, בנימוק שזהו שיתוף פעולה עם מגמת הצבא להרחיב את מכסת בחורי הישיבה המתגייסים, אם זאת נכון לאחר פקיעת חוק הגיוס האחרון, כל הרבנים מהחברה החרדית[13] מורים שלא להתייצב, עם זאת ישנם רבנים המורים להתייצב לצו ראשון בלבד.

התמודדות עם הסנקציות הכלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2024, לאחר פקיעת ההסדר החוקי לדחיית הגיוס ביולי 2023, הורה בג"ץ על הקפאת מימון הישיבות דרך משרד הדתות. ההוראה ניתנה כצו זמני בחודש אפריל 2024, ונכנסה לתוקף קבוע בחודש יולי 2024.

בעקבות הקיצוץ המשמעותי בתקציבי עולם הישיבות, נסעו הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש וכן אדמורי"ם ורבנים נוספים לאיסוף כספים בחו"ל, כשהיעד שנקבע הוא 107 מיליון דולר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]