לדלג לתוכן

הסעודה האחרונה (תעשייה ביטחונית)

כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-05-31 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 31.05.2026).
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 31.05.2026).

הסעודה האחרונה בתעשייה הביטחונית של ארצות הברית הייתה ארוחת ערב שנערכה ב-21 ביולי 1993 בפנטגון, בהשתתפות בכירי תעשיית הביטחון האמריקאית. הארוחה אורגנה על ידי מזכיר ההגנה לס אספין וסגנו ויליאם פרי, על רקע הירידה הצפויה בתקציב הביטחון לאחר תום המלחמה הקרה.

במהלך המפגש הובהר לנציגי החברות כי ממשלת ארצות הברית אינה צפויה להמשיך לתמוך במספר הגדול של קבלני הביטחון שפעלו אז, וכי רק מספר מצומצם של חברות בכל תחום יוכלו לשרוד את הקיצוצים הצפויים. הכינוי "הסעודה האחרונה" נטבע על ידי נורם אוגוסטין, אז מנכ"ל מרטין מריאטה, שהשתתף בארוחה.

עם סיום המלחמה הקרה גברו בארצות הברית הקריאות ל"דיבידנד השלום" – הפניית משאבים מתקציבי הביטחון לצרכים אזרחיים. ממשלי ג'ורג' הרברט ווקר בוש וביל קלינטון החלו לצמצם את הוצאות הביטחון, ובין 1991 ל-1996 ירד תקציב הביטחון בכ-15%.

הפנטגון העריך כי השוק הביטחוני האמריקאי גדול מדי ביחס לביקוש העתידי. ויליאם פרי הזהיר את מנהלי החברות כי משרד ההגנה לא יוכל להחזיק בחיים את כל השחקנים המרכזיים בתעשייה, וכי מיזוגים ורכישות יהיו כנראה בלתי נמנעים.

תוצאות והשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 1993 הואץ תהליך הקונסולידציה בתעשייה הביטחונית האמריקאית. בתוך שנים אחדות הצטמצם מספר קבלני הביטחון המרכזיים מכ-51 לחמש חברות גדולות: לוקהיד מרטין, ריית'יאון, בואינג, ג'נרל דיינמיקס ונורת'רופ גראמן.

תהליך זה עיצב את מבנה תעשיית הביטחון האמריקאית המודרנית. מצד אחד, הוא יצר חברות גדולות ובעלות יכולת רחבה לפתח מערכות נשק מורכבות; מצד אחר, הוא עורר ביקורת על ירידה בתחרות, ריכוזיות גבוהה, פגיעה בשרשראות אספקה ויכולת מוגבלת להגדיל ייצור במהירות בעת משבר.

בשנת 1998 חסמה ממשלת ארצות הברית את ניסיון הרכישה של נורת'רופ גראמן בידי לוקהיד מרטין, מהלך שסימן שינוי בגישת הממשל כלפי המשך המיזוגים בענף.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Noah Robertson, “The Pentagon wants industry to transform again to meet demand. Can it?”, Defense News, 20 February 2024.
  • Doug Berenson, Chris Higgins and Jim Tinsley, “The U.S. Defense Industry in a New Era”, War on the Rocks, 13 January 2021.
  • Jonathan Chang and Meghna Chakrabarti, “‘The Last Supper’: How a 1993 Pentagon Dinner Reshaped the Defense Industry”, WBUR, 1 March 2023.
  • John Mintz, “How a Dinner Led to a Feeding Frenzy”, The Washington Post, 4 July 1997.