גליה שכטר
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-08-23 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
 |
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1962 (בת 64) זכרון יעקב, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| יצירות ידועות |
מושיטה לך אדי אוקיינוס (2000) |
| תחום יצירה | אמנות חזותית, שירה, וידאו ארט, תרפיה באמנות, חינוך, אוצרות, כתיבה יוצרת |
| השכלה | לסלי קולג' בבוסטון, מכללת לוינסקי |
| תקופת פעילות |
מ-1984 |
| עיסוק |
רכזת מסלול התמחות לסטודנטים לתרפיה באמנות במרכז אביב מייסדת ומנהלת מרכז "גלים" לאמנות בינתחומית יו"ר כנס י.ה.ת "כלים שלובים" (2014) |
| פרסים והוקרה |
מלגת הליקון-משכנות שאננים למשוררים צעירים (1997) מענק הקרן ליוזמות חינוכיות עבור פיתוח תוכנית טיפולית־חינוכית סטודיו אמן במסגרת פרויקט "סטודיו מקלט" של עיריית תל אביב |
  | |
גליה שכטר (נולדה ב-18 באוגוסט 1962) היא אמנית בין-תחומית, אוצרת, משוררת, סופרת ומטפלת באמנות ישראלית. כמו כן, עסקה שכטר בהוראת אמנות, בהכשרת מטפלים באמנות ובפיתוח תוכניות טיפולית וחינוכיות בתחום.[1][2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכטר נולדה וגדלה בזכרון יעקב. סבה, אבא שכטר, כיהן כראש המועצה הראשון של זיכרון יעקב, נשיא אגודת הכורמים ונשיא בנק הלוואה וחיסכון המקומי. אביה, ישראל שכטר, היה כורם ופעיל בוועד החקלאי של המושבה. אימה מיכל כיהנה כיושבת ראש ויצו בזכרון יעקב[1]. לימים, הוכרה כיקירת זכרון יעקב[3] וזכתה לתואר "מיס אלגנט", לגליה חמש אחיות.
הסיפור הראשון שכתבה ואיירה עסק בהיבט חברתי בתנועת האינדיבידואל ובאובדן סבה ואביה. כשנתיים לאחר מות האב, החלה לנהל אימה זוגיות עם דניאל לאור, שגריר ישראל באוגנדה ובפיליפינים לשעבר.
את שירותה הצבאי עשתה במשרד הביטחון, במחלקה להנצחת החייל.
בשנת 1984, התקבלה לבית הספר הגבוה לאמנות קלישר בתל אביב במסגרת לימודי דיפלומה. עם השלמת הלימודים ב-1987, השלימה לימודים בתחומי האמנות והתרפיה באמנות בלסלי קולג' בארץ ובבוסטון.[4] בשנים אלה כתבה את התזה לתואר שני שעוסקת במחזורי החיים בקו הבריאות ובמעוף במעגל חיים למוות דרך הדימויים פרפר ודבורה המייצגים טבע, יופי, ריפוי ואסתטיקה באמנות ובתרבות. עם השלמת התואר, הוסמכה כמטפלת ומדריכה בתרפיה באמנות.
בין השנים 1987–1995, לימדה בסדנה החדשה כמורה בכירה לאמנות בראשון לציון. במסגרת עבודתה עסקה וקידמה תערוכות של תלמידים בישראל ובחו"ל.
בין השנים 1994–1997 לימדה בתוכנית ללימודי המשך לתרפיסטים באומנויות במכללת לוינסקי ללימודי תעודה.
בין השנים 1994–2015, עסקה כמטפלת באמנות ורכזת מקצועית בתחום באנוש, במרכז החינוכי-טיפולי אביב, בבית אקשטיין ובמועצה המקומית במחלקת החינוך ובשירותים החברתיים בזכרון יעקב.
שכטר עסקה בהכשרת סטודנטים לתואר שני בתרפיה באמנות, בעיקר בשיתוף אוניברסיטת חיפה, ולימדה קורסים באמנות, רישום ופיסול.
כמו כן, נמנתה עם מקימי מרכז טיפולי חינוכי במשרד החינוך בו הקימה מסלול הכשרת סטודנטים לאמנות וריכזה את צוות המדריכים בתחום התרפיה באמנות במנהל החינוך בתל אביב.
היא ממקימי בית שכטר מרכז תרבותי אמנותי ומסחרי ובשנת 2000, הקימה את מרכז "גלים" לאמנות בינתחומית.
בשנת 2025, החלה את כתיבת הדוקטורט בתחום החינוך, הטיפול והאמנות בנושא ריפוי ותודעה באוניברסיטת UNEM בקוסטה ריקה.
פועלה בתחום האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-80 וה-90 החלה שכטר להציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות בישראל.
בשנת 1987, אצרה את התערוכה "מבעד למילים", שעסקה בדיאלוג שבין אמנות פלסטית לשירה. התערוכה הוצגה בגלריה קלישר 5 לאחר מחקר בן שנה בשיתוף סופרים ומשוררים שונים. בשנת 1998 אצרה את פרויקט "שיר מוקף מרחקים" אשר שילב בין יצירה חזותית לטקסט פואטי והוצג בבית האמנים בתל אביב.
בהמשך, אצרה את התערוכה "מבעד לדימוי" שעסקה בעבודתם של מתמודדי נפש ובקשר שבין יצירה לתהליכי שיקום והשתלבות בקהילה.
שכטר הציגה את עבודותיה בגלריה בוגרשוב בתל אביב ובתערוכה "הנוכחות הנשית" בביתן הלנה רובינשטיין.
"אוצרות טבע (2023)"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה רב־תחומית שאצרה בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן. בתערוכה השתתפו עשרות יוצרים מתחומי הציור, הפיסול, הצילום, הספרות, המחול והווידאו־ארט. שכטר תיארה את התערוכה כניסיון לבחון את יחסי הגומלין בין האדם לטבע ואת האופן שבו האמנות מעניקה להם פרשנות חדשה.
"שחור־אדום־לבן – הקול האנושי (2023)"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה שאצרה ברמת גן ועסקה במנעד רחב של חוויות אנושיות באמצעות שלושה צבעים מרכזיים כמסגרת רעיונית. האומנים המשתתפים פעלו במגוון מדיות, מציור ועד צילום ואמנות דיגיטלית.[5]
"יוצרים דפים (2024)"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה שהוצגה בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב. התערוכה עסקה במפגש שבין ספרות, אמנות וזיכרון, ושילבה יוצרים מתחומי הכתיבה והאמנות החזותית.
"מלאכים בשמי תל אביב (2025)"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה שאצרה בבית ציוני אמריקה. שכטר ציינה בראיון לעיתונות כי המלאכים בתערוכה משמשים מטפורה לכוחות של חסד, ריפוי ותקווה במציאות הישראלית העכשווית.
"סצנה – דיאלוג – שיח (2025)"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכה בגלריית סינמטק תל אביב בה השתתפו אמנים ממדיות שונות סביב רעיון הדיאלוג בין אמנות, קולנוע וחברה.
כמו כן, השתתפה בתערוכת כרזות במוזיאון יד ושם, שנועדה לעצב כרזה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וכן שימשה אסיסטנטית בתערוכה בנושא "אמא" שהוצגה באגף הנוער של מוזיאון ישראל בשנת 1990 בשיתוף עם פרופ דוד וקשטיין.
בנוסף, עיצבה תערוכה במרחבים חדשניים בבית הספר גולן ברמת השרון והובילה פרויקט עם כל הצוות ליום הזיכרון ליצחק רבין באמצעים חזותיים.
בשנת 1998, נכללה יצירת הווידאו ארט "בשעה 7 בבוקר", שיצרה כאמנית יחידה באוסף מוזיאון ישראל בירושלים. היצירה משלבת אמנות פלסטית ושירה.
בין השנים 2019–2026 אצרה והשתתפה כאמנית בינתחומית בשורה של תערוכות ואירועים אמנותיים שהוצגו במוסדות תרבות מרכזיים, ובהם בית ציוני אמריקה, סינמטק תל אביב, בית חיל האוויר, היכל אמנויות הבמה בהרצליה, הספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, תיאטרון רמת גן, תיאטרון היהלום ברמת גן, אשכול פיס רמת גן והגלריה על האגם ברעננה.
בין התערוכות והפרויקטים הנוספים שאצרה או השתתפה בהם:
- 2020 - שדות פרא - בית ציוני אמריקה
- 2021 - הזמן - בית ציוני אמריקה
- 2021 - פנטזיה, מציאות וחלום – היכל אמנויות הבמה הרצליה
- 2022 - זום לאהבה – סינמטק תל אביב
- 2022 - נקודת מבט - תווי פנים - בית ציוני אמריקה
- 2022 - ציפור שיר, ציפור יער, ציפור דבש - גלריית על האגם, פארק רעננה
- 2023 - אוצרות טבע – הגלריה המרכזית בתיאטרון רמת גן
- 2023 - זכרונות – גלריית אשכול פיס, רמת גן
- 2023 - משחקי ילדות - גלריית אשכול פיס, רמת גן
- 2023 - שחור-אדום-לבן – הגלריה המרכזית בתיאטרון רמת גן
- 2024 - מי ורדים (תערוכת יחיד) - סינמטק תל אביב
- 2025 - מלאכים בשמי תל אביב – בית ציוני אמריקה
- 2025 - נופי מקום, נופי חלום - גלריית בית חיל האוויר, תל אביב
- 2025 - ניפגש בשש אחרי המלחמה – הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב
- 2025 - סצנה – דיאלוג – שיח – סינמטק תל אביב
- 2026 - פרפרים, דבש ויין – הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב
- 2026 - צלילי פסנתר שלום – הגלריה המרכזית בתיאטרון רמת גן
ספריה שהוצאו לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים פרסמה שכטר ספרי שירה, ספר ילדים וספר מקצועי בתחום התרפיה באמנות.
- ספר השירה הראשון שלה, "מושיטה לך אדי אוקיינוס", ראה אור בשנת 2000 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת לאה שניר וקרן עמוס לשכת הנשיא לסופרים ומלומדים.
- בשנת 2006 פרסמה בהוצאת סער את ספר הילדים "כנפי הקסם של אמא" על המסע הרוחני שעברה במסגרת אימוץ בנה.
- בשנת 2011 הייתה שותפה לפרסום הספר המקצועי "אמנות כביטוי ליכולת – הקטר הכחול שיכול" בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשיתוף משרד החינוך והקרן ליוזמות חינוכיות. הספר עוסק בעבודה טיפולית עם ילדים בעלי קשיים חברתיים ומשמש בהכשרת סטודנטים לתרפיה באמנות.[6]
- בשנת 2015 פרסמה את ספר השירה "דבש, ים וזהב" בהוצאת ספרא, בעריכת דר' חיים נגיד.[7]
- בשנת 2024 ראה אור ספר השירה "נמר פרא בברצלונה" בהוצאת ספרי ניב.[8]
לצד ספריה, פרסמה מאמרים בתחומי החינוך, הטיפול והאמנות בכתבי עת מקצועיים, ובהם „נפש” בעריכת פרופ' אדיר כהן, „בעד הגן” וכתב העת למחקר ויצירה של אוניברסיטת חיפה שפרסם ביקורת על ספרה. שיריה פורסמו בכתבי העת אפיריון, הליקון, מאזניים, בגג – כתב העת של איגוד הסופרים, אנתולוגיה ישראלית, קפל, באתר של נילי דגן, בכתב העת של שבילים ועוד. בנוסף, ערכה כתב עת בתחום התרפיה באמנות, בשיתוף אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל אביב ובית ברל.
פעילות ציבורית וחברות בארגונים מקצועיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2014, כיהנה כיושבת ראש כנס י.ה.ת – האיגוד הישראלי לתרפיה באמצעות יצירה והבעה – שנערך תחת הכותרת "כלים שלובים". לאורך השנים, הנחתה שכטר מספר סדנאות מקצועיות בכנסי י.ה.ת השונים, סיקרה כנסים מקצועיים בתחומי הטיפול והאמנות כיום פועלת במסגרת צוות קשרי הממשל של הארגון.[9]
בשנת 2016, שימשה כמנהלת אמנותית באירוע בין-תחומי בסינמטק תל אביב, שנערך בהשראת מסקנות ועדת ביטון לתרבות יהדות ספרד והמזרח, בשיתוף עם אלי חכים.
פרסים והוקרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1997, זכתה במלגת הליקון–משכנות שאננים למשוררים צעירים והשתתפה בתוכנית הכתיבה של משכנות שאננים בירושלים.[10]
בשנת 2010, זכתה במענק מטעם הקרן ליוזמות חינוכיות עבור תוכנית שכתבה לילדים בעלי קשיים רגשיים וחברתיים. התוכנית יושמה במסגרת מערכת החינוך בשיתוף אוניברסיטת חיפה.
בנוסף, הייתה בין האומנים שקיבלו סטודיו במסגרת פרויקט "סטודיו מקלט" של עיריית תל אביב.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנים רבות התגוררה גליה שכטר בתל אביב ולאחר אימוץ בנה שבה להתגורר בזיכרון יעקב. כיום מתגוררת ברמת גן.[דרוש מקור]
שכטר הייתה בעבר בזוגיות עם שירה לרנר. כיום בזוגיות עם ליבנת אבני. את ספרה האחרון, "נמר פרא בברצלונה", כתבה בהשראת המסע הזוגי עם ליבנת.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 מרכז המידע לאמנות ישראלית - גליה שכטר, באתר מוזיאון ישראל
- ↑ הספרייה העברית בברלין, הספרייה העברית בברלין - גליה שכטר, באתר הספרייה העברית בברלין - גליה שכטר
- ↑ מועצה מקומית זכרון יעקב - יקירי המושבה שנים, באתר www.zy1882.co.il
- ↑ גליה שכטר, גליה שכטר - חבר/ה ביה"ת, באתר פסיכולוגיה עברית
- ↑ בכיוון הרוח אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן - הַקּוֹל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁל הָאֻמָּנוּת סקירה מאת איריס כליף, באתר בכיוון הרוח-במה לספרות תרבות הגות
- ↑ כרך 2, גליון 2, דצמבר 2012, באתר ajcat.haifa.ac.il
- ↑ דבש ים וזהב | בוקמי, באתר www.bookme.co.il
- ↑ נמר פרא בברצלונה - ספרי ניב, באתר nivbook.co.il
- ↑ יהורם גלילי, "זו זכות עבורי לתרגם ולערוך את שירתם היפיפייה לשפה העברית", באתר YOKA, 2023-04-22
- ↑ בשיתוף איריס כליף, יְפָיֵי קוֹל הָאָמָּנוּת בְּאוֹצְרוֹת טֶבַע עוֹלָם - אִירִיס כָּלִיף, באתר מוקסיני, 2023-07-27