לדלג לתוכן

אינה ויניארסקאיה

כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-07-25 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.

חזרה לרשימת הדפים שנמחקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 25.7.2026).
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 25.7.2026).
אינה ויניארסקאיה
מדינה ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אינה ויניארסקאיהרוסית: Инна Винярская; 1935 – 25 בדצמבר 2014) הייתה פעילת התיישבות, משוררת ומתרגמת ישראלית ילידת ברית המועצות. נמנתה עם קבוצת המייסדים של היישוב תקוע (1977), עבדה כעשרים שנה כרכזת בתנועת ההתיישבות אמנה, ובשנות ה-2000 עמדה בראש המחלקה הרוסית של בית מורשת אורי צבי גרינברג בירושלים[1][2].

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניארסקאיה נולדה בשנת 1935 בברית המועצות — לפי אתר NEWSru.co.il באודסה[1], ולפי אתר "האנתולוגיה הירושלמית" בזפוריז'יה[3]. בשנת 1973 עלתה לישראל עם בעלה מרק ובתה יוליה; המשפחה התגוררה תחילה בצפת ולאחר מכן בירושלים[1].

בשנת 1977 נמנתה עם קבוצת המייסדים של היישוב תקוע שבגוש עציון[1]. בין השנים 1979–1999 שימשה רכזת בתנועת אמנה וליוותה את יישובי דרום השומרון וגוש קטיף[1][3]. בשנות ה-90 פעלה לקליטתם בתקוע של עולים רבים מברית המועצות לשעבר[1].

משנת 2000 עמדה בראש המחלקה הרוסית של בית מורשת אורי צבי גרינברג בירושלים, שהוקמה ביוזמת גאולה כהן, וניהלה אותה בתשע שנותיה הראשונות; בשנת 2010 החליף אותה בתפקיד המשורר איגור ביאלסקי, עורך כתב העת הספרותי בשפה הרוסית "Иерусалимский журнал" ("כתב העת הירושלמי")[2].

ויניארסקאיה עסקה גם בתרגום שירה: יחד עם הזמרת מרינה מלמד יזמה את הפרויקט "נעמי שמר — הגרסה הרוסית", שבמסגרתו תרגמו יחד לרוסית את "ירושלים של זהב" בעריכת ביאלסקי[4]; כן תרגמה לעברית את שירם של ביאלסקי ומלמד "אני חוזר לירושלים".

נפטרה ב-25 בדצמבר 2014 ונקברה בבית העלמין בתקוע[1].

חלק מגיליון 50 (2015) של כתב העת "Иерусалимский журнал" הוקדש לזכרה, עם דברים מאת איגור ביאלסקי, סרגיי קוסטירקו ויולי קים[5].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 6 7 Скончалась легендарная активистка поселенческого движения Инна Винярская, אתר NEWSru.co.il (ברוסית), 25 בדצמבר 2014
  2. 1 2 המחלקה לתרגומים לרוסית, אתר בית מורשת אורי צבי גרינברג
  3. 1 2 אינה ויניארסקאיה, אתר "האנתולוגיה הירושלמית" (ברוסית)
  4. מרינה מלמד — ירושלים של זהב, אתר Israbard (ברוסית)
  5. Памяти Инны Винярской (לזכר אינה ויניארסקאיה), כתב העת הירושלמי, גיליון 50 (ברוסית)