איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל
כאן לא אתר ויקיפדיה. דף זה נשמר אוטומטית מכיוון שבתאריך 2026-10-28 התקיים דיון האם למחוק אותו. לצפייה בדף המקורי , אם לא נמחק.
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | ||
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | ||
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל הוא עמותה ציבורית וולונטרית הרשומה כחוק, המאגדת ומייצגת את מבקרי הרשויות המקומיות במערך השלטון המקומי בישראל. האיגוד משמש כגג מקצועי, משפטי וארגוני למבקרי רשויות הפועלים בעיריות, במועצות המקומיות ובמועצות האזוריות ברחבי הארץ.
יעודו המרכזי של האיגוד הוא לשמר, לטפח ולקדם את מעמדו הבלתי-תלוי של מוסד הביקורת המוניציפלית, להבטיח את העצמאות המקצועית של המבקרים הפועלים כ"שומרי סף" ברשויות, ולהעשיר את הידע וההכשרה המקצועית של חבריו בתחומי המנהל הציבורי, המשפט והביקורת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיגוד הוקם באופן רשמי ב-14 ביוני 1973, כאשר קבוצה של מבקרי עיריות התכנסה והחליטה על ייסוד "איגוד מבקרי העיריות בישראל" ואישור תקנונו הראשון.[1] תאריך זה מצוין כיום ההולדת הרשמי של הארגון. עם השנים, ועם הרחבת חובת הביקורת לרבדים נוספים בשלטון המקומי, שינה האיגוד את מבנהו והרחיב את שורותיו כדי לכלול גם את מבקרי המועצות המקומיות והאזוריות, והפך לאיגוד המייצג את כלל הביקורת המוניציפלית הציבורית בישראל.[1]
הבסיס החוקי לעבודת המבקר ברשויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]להבדיל ממבקרי פנים בחברות עסקיות, עבודתם של חברי האיגוד נשענת על בסיס חקיקה וחקיקת משנה ייחודית ונפרדת, המגדירה סמכויות נרחבות. הבסיס החוקי משתנה בהתאם לסוג הרשות המקומית:
- עיריות: פעילות המבקר מוסדרת מכוח פקודת העיריות[2] (ותקנות העיריות השונות המתייחסות לדוח המבקר, עריכת מכרזים וספירות מלאי).
- מועצות מקומיות: הביקורת פועלת מכוח צו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950,[3] וכן צו המושל הצבאי ביהודה ושומרון (צו 892).
- מועצות אזוריות: פעילות המבקר מוסדרת מכוח צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958,[4] וצו בדבר ניהול מועצות אזוריות ביהודה ושומרון. באפריל 2007 נכנס לתוקפו תיקון תשס"ז (2) לפקודת המועצות המקומיות (סעיף 13 ה),[5] אשר החיל חובה סטטוטורית גם על מועצות אזוריות למנות מבקר פנימי ולהקים ועדה לענייני ביקורת.
מטרות ותחומי פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקנון האיגוד מגדיר מספר מטרות יסוד:
- ביסוס מעמד המבקר וטוהר המידות: גיבוש דפוסים וכללי אתיקה מקצועית לקידום המנהל התקין בשלטון המקומי.
- חקיקה וחקיקת משנה: השתתפות אקטיבית בניסוח חוקים ותקנות הנוגעים לשלטון המקומי, במטרה למנוע פגיעה באי-תלותה של הביקורת.
- פיתוח והעשרה מקצועית: קיום ימי עיון קבועים (כגון ימי עיון בנושאי שכר בשיתוף גופים ממשלתיים), השתלמויות, הענקת מלגות לימודים לחברי האיגוד, וארגון כנס מקצועי ארצי שנתי.
- ריכוז והפצת ידע: ניהול אתר אינטרנט המרכז מאגר מידע מקצועי פתוח, חוות דעת משפטיות, ואסופת דוחות ביקורת שפורסמו ברשויות המקומיות, לטובת שקיפות ולמידת עמיתים.
- כתב עת מקצועי: הפקה והוצאה לאור של כתב העת "הביקורת בשלטון המקומי", המרכז מאמרים וניתוחים מקצועיים.
יושבי ראש האיגוד ובעלי תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיגוד מנוהל על ידי הנהלה נבחרת הנקבעת באספה הכללית של חבריו. לאורך השנים הובל האיגוד על ידי מספר יושבי ראש בולטים:
- דב כץ: (לשעבר מבקר עיריית נתניה) כיהן כיו"ר האיגוד בין השנים 1998–2006. היה שותף משמעותי מטעם השלטון המקומי בדיוני ועדת זיילר לבחינת חוק הביקורת הפנימית.
- אריק משיח: (לשעבר מבקר עיריית מודיעין-מכבים-רעות) כיהן כיו"ר האיגוד בין השנים 2006–2018, והוביל מאבקים מול משרדי הממשלה לשמירה על סמכויות הביקורת.
- רו"ח עינב פרץ: כיהנה כיו"ר האיגוד בין השנים 2018–2022, והובילה פרויקטים אסטרטגיים וארגוניים לחיזוק תדמית המבקר (כגון פרויקט "סימני דרך").
- טליה (טלי) רוזין (היו"ר הנוכחית): מבקרת עיריית מגדל העמק והממונה על תלונות הציבור בה. מכהנת כיו"ר האיגוד החל משנת 2022. רוזין מובילה את האיגוד להישגים משמעותיים בהסדרת מעמד המבקרים, קידום חקיקה דיגיטלית וטכנולוגית, והובלת הרפורמות מול משרד הפנים.
לצד היו"ר, פועלים בהנהלת האיגוד בעלי תפקידים נוספים, בהם הגזבר וחברי ההנהלה נוספים. כיום (2026) משה שטיגליץ (מבקר עיריית הוד השרון) מכהן כגזבר האיגוד.
פעולות מיוחדות ומאבקים ציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיגוד נוקט צעדים משפטיים וציבוריים מול ניסיונות להחלשת הביקורת המוניציפלית:
- עתירות לבג"ץ: בשנת 2013, בעקבות הימנעותן המתמשכת של מספר מועצות מקומיות ממינוי מבקרי רשות, הגיש האיגוד, בשיתוף עם התנועה למען איכות השלטון בישראל וחבר הכנסת מיקי רוזנטל, עתירה לבית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ). העתירה הובילה להתחייבות של המדינה לאכוף באופן מלא את חובת המינוי. האתר הרשמי של האיגוד משמש גם כאכסניה לריכוז פסיקות בג"ץ עקרוניות הנוגעות למהות הביקורת ברשויות (כגון בג"ץ רוני אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים).
- פרויקט "סימני דרך":[6] תוכנית אסטרטגית מקיפה שגיבש האיגוד, הכוללת מודל לפיתוח מקצועי, קוד אתי ייעודי למבקרי הרשויות המקומיות ותוכנית פעולה מפורטת לחיזוק מיצובו של המבקר אל מול נבחרי הציבור ומערכות הממשל.
- אישור הרפורמה מול משרד הפנים: הנהלת האיגוד גיבשה שלושה תיקוני חוק עקרוניים להסדרת היקפי משרה, תקציב עצמאי ותקנים למבקרי המועצות המקומיות והאזוריות, וכן להמרת תקני עובדים בלשכות המבקרים בעיריות.[7] הצעות אלו זכו לאישורו הרשמי של שר הפנים משה ארבל, בחודש מרץ 2025), שהנחה לקדמן כדי לבסס את עצמאות לשכות הביקורת, ובהמשך לכך פורסמה טיוטת החקיקה הרשמית (בחודש יולי של אותה השנה).
פרסום דוחות הביקורת של מבקרי הרשויות המקומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקיקה הייחודית מכוחה נגזרת סמכותם של המבקרים ברשויות המקומיות, מחייבת את פרסום דוחות הביקורת של מבקרי הרשויות. זאת בניגוד לדוחות ביקורת של חברות מסחריות או משרדי ממשלה שאינם מפורסמים לציבור. סמכויות וחובת הדיווח של מבקרים ברשויות מקומיות דומים במאפייניהן לאלו של מבקר המדינה ברמה הארצית, כולל הגשת דוח שנתי חובה המתפרסם, כאמור, לעיון הציבור.[8]
פקודת העיריות [נוסח חדש] אינה מטילה חובה ישירה על המבקר לפרסם בעצמו את הדוח לציבור הרחב, אלא קובעת איסור פרסום גורף עד למועד ספציפי הקבוע בחוק:
איסור פרסום מוקדם: סעיף 170ג (ו) לפקודה קובע כי חל איסור פלילי על כל אדם לפרסם את דוח הביקורת, חלק ממנו או את תוכנו, לפני שחלף המועד הקבוע בחוק להגשתו למועצת הרשות (או ללא אישור מיוחד מהוועדה לענייני ביקורת).
פומביות הדיון במועצה: הדוח הופך לפומבי הלכה למעשה ברגע שהמועצה מקיימת לגביו דיון. הדיון בדוח המבקר ובסיכומי הוועדה לענייני ביקורת נערך בדלתיים פתוחות, וכל אדם רשאי לעיין בדוח לאחר מכן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל- איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל (ע"ר), באתר "גיידסטאר ישראל"
- כתב העת של האיגוד, באתר איגוד מבקרי הרשויות המקומיות.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 אודות האיגוד ופעילותו, באתר איגוד מבקרי הרשויות המקומיות
- ↑ פקודת העיריות (נוסח חדש) באתר נבו.
- ↑ צו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 באתר נבו.
- ↑ צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 באתר נבו.
- ↑ פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) באתר נבו.
- ↑ איגוד המבקרים ברשויות המקומיות בישראל, סימני דרך
- ↑ תקנות העיריות (תקנים ותקציב שנתי ללשכת מבקר עירייה), תשע"ח-2018, באתר נבו, 24-02-2026
- ↑ אריאל פינקלשטיין, הביקורת הפנימית ברשויות המקומיות, המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר מדיניות 187, 2023