הקואליציה לרפואת שיניים ציבורית

מערכת בריאות השן בארץ אינה יעילה ולא מעודדת מניעה

30.11.2009   גבי בן נון – Themarker

שירותי רפואת השן אינם כלולים בסל שירותי הבריאות שלהם זכאית אוכלוסיית ישראל לפי חוק, למעט שירות מניעתי מוגבל לתלמידים.

ההוצאה הלאומית לבריאות השן בישראל הסתכמה ב-2007 ב-5 מיליארד שקל (כ-9% מההוצאה הלאומית לבריאות). רוב ההוצאה מסופק וממומן באמצעות המגזר הפרטי. אפיון זה מסביר במידה רבה את חוסר היעילות וחוסר השוויוניות בתחום שירותי בריאות השן: אף כי רמת ההוצאה הלאומית לבריאות השן בישראל היא מהגבוהות בעולם המערבי, שיעורי התחלואה מעששת גבוהים מהממוצע הקיים במדינות OECD והיקף התחלואה בקרב מיעוטי אמצעים בישראל גבוה באופן ניכר מהיקף התחלואה בקרב בעלי אמצעים כלכליים.

מחלת העששת היא מחלה כרונית שניתן למנוע אותה, בעיקר בשלביה הראשוניים. קצב התקדמות העששת בקרב הילדים גבוה יותר מאשר במבוגרים, והסיכון לפתח עששת גבוה בעיקר בשנתיים הראשונות. לכן מניעתה כבר בילדות היא היעילה ביותר ויש בה כדי להבטיח בריאות שיניים טובה יותר לכל החיים. ואולם התמריצים הכלכלים המוכתבים כיום על ידי מנגנון השוק, יוצרים העדפה לאספקת שירותים טיפוליים מורכבים ויקרים במקום שירותי מניעה הזולים מהם לאין ערוך. התניית טיפולי השיניים בתשלום גורמת לכך שהשכבות החלשות לא יכולות להרשות לעצמן את הטיפול בזמן, בהיקף ובאיכות הראויים ולכן שכיחות המחלה אצל משפחות אלה גבוהה יותר.

פגיעה זו היא הרסנית וארוכת טווח בעיקר בקרב ילדים, שכן טיפול במחלות השן של ילדים בשלב מוקדם הוא פשוט וזול יותר מאשר בשלב מתקדם, כאשר רוב חומר השן נהרס. בחינת ממדי העששת בישראל ביחס לעולם המערבי מלמדת שהצורך בטיפול שיניים בישראל גבוה יותר. כך למשל, בעוד בישראל רוב העששת בגיל 12 היא עששת לא מטופלת, במדינות המערביות שבהן שירותי רפואת שיניים ממומנים בחלקם הגדול באמצעות מימון ציבורי, התמונה בדרך כלל הפוכה. נתוני ישראל מלמדים שרמת ההוצאה גבוה על טיפולי שיניים אינה ערובה לאיכות שיניים טובה. עובדה זו נובעת מהטעם הפשוט שרוב ההוצאה מופנית לטיפול בפגעי המחלה. הוצאה זו אינה משפיעה כלל על היקף התחלואה (כלומר, המחלה ממשיכה להתקיים גם אם אנשים משלמים על תיקון נזקיה).

חוסר היעילות ניתן לתיקון באמצעות שינוי סדרי עדיפויות בהקצאת המשאבים: הסטת משאבים למניעת מחלות השיניים היא האמצעי היעיל ביותר לצמצום ממדי העששת. תחום שירותי בריאות השן הוא הדוגמה הבוטה ביותר לכישלון מנגנון השוק בהסדרת הפעילות הכלכלית של מערכת הבריאות. רק התערבות המדינה באמצעות הכללת שירותי בריאות השן לילדים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי תאפשר הקצאה יעילה יותר של ההוצאה באמצעות הכוונתה למניעה במקום לטיפול. הגדרת שירות בריאות השן לילדים כזכאות על פי חוק תבטיח את מתן שירות לכל הילדים, תגדיל את השוויון, תקטין את פערי הבריאות ותביא לכך שיגדל דור עם שיניים בריאות יותר. הסדרה זו גם תקטין חלק ניכר מההוצאה הפרטית של משקי הבית, ותצמצם את ההוצאה הלאומית על בריאות השן ואת ההוצאה הלאומית לבריאות בכלל.

הכותב הוא מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ולשעבר סמנכ"ל במשרד הבריאות

מאת: דלית ארמוזה – מעריב מוספים

מדוע נולד הצורך במקצוע השיננות?

מקצוע השיננות נולד מתוך ההכרה שעדיפה מניעה על פני טיפול בנזקים, ובחשיבות שמירת בריאות השיניים והפה. מקור שמו של המקצוע במילים “שן” ו”שינון” – ללמד ולהדריך באופן אישי את המטופל מהן הדרכים לשמירת בריאות הפה והשיניים, ולשנן בכל טיפול את ההסברים, כדי להטמיע במטופלים הרגלים נכונים בתחזוקה היומיומית הביתית.

מדוע כה חשוב הטיפול היומיומי?

סילוק רובד החיידקים )פלאק ( באמצעות ציחצוח ואביזרים נלווים, חיוני למניעת מחלות חניכיים ושיניים. ציחצוח יומיומי עם מישחת שיניים מתאימה ומברשת, בתוספת אביזרים נלווים – כמו חוט דנטלי, קיסמים דנטלים, מברשות מיוחדות לרווחים שבין השיניים ועוד – יענו על הצורך הזה.

מדוע חשוב הטיפול התקופתי אצל השיננית?

הטיפול אצל השיננית הוא בבחינת הקדמת תרופה למכה. רובנו )אך לא כולם ( מצחצחים שיניים, ולמרות זאת חלק גדול מהאוכלוסייה סובל מבעיות ונזקק לרופאי שיניים ולטיפולים ארוכים וכואבים. הסיבה היא בעיקר חוסר מודעות וידע כיצד לצחצח את השיניים בצורה יעילה ונכונה. את רוב מחלות הפה והשיניים ניתן למנוע בטיפול יומיומי יעיל ונכון, בשילוב תחזוקה תקופתית אצל השיננית. תחילה תבצע השיננית סקירה כללית של מצב רקמות חלל הפה, לצורך זיהוי מוקדם של בעיות ו/או נגעים, זיהוי מוקדם יכול להציל חיים. הזמן הרצוי להגיע לטיפול מניעתי הוא כל שלושה־שישה חודשים, בהתאם להמלצת השיננית. הטיפול התקופתי כולל הדרכה אישית והתאמת האביזרים לפי צרכיו של המטופל, ריפוי דלקות בחניכיים, הסרת אבנית ומשקעים, הסרת כתמים. כמו כן יינתנו טיפולים משלימים למניעה כמו פלואוריד, איטום חריצים, טיפולים נגד מחלות חניכיים ונסיגתן.

מאיזה גיל יש להגיע לטיפול אצל השיננית?

חשוב לזכור: מניעה יעילה מתחילה מוקדם. ההדרכה והוראות שיקבל המטופל, ככל שיהיה בגיל צעיר יותר, כך יהיה יותר קל לעשותם להרגל קבוע. כבר במהלך ההריון יש להתחיל בהדרכה והסברה להורים, ולהכין אותם לטיפול נכון בפעוט. חשוב שההורים יעזרו לילדיהם לצחצח שיניים עד גיל שמונה־תשע. לפני גיל זה, מיומנותם המוטורית של ילדים אינה מספיקה לקבלת שיניים נקיות דיין. כאשר הילד מתקרב לגיל חמש, תדריך השיננית את ההורים בבחירת מברשת מתאימה ובשיטת הציחצוח. היא תסיר אבנית ורובד חיידקים, ובסביבות גיל שש, לאחר בדיקת רופא השיניים, תבצע איטומי חריצים ותטפל בפלואוריד בצורת ג’ל במטרה למנוע עששת ולחזק את שיניי הילדים בפני חומצת החיידקים.

האם הטיפול אצל השיננית כרוך בכאב?

יש קשר ישיר בין מצב השיניים והחניכיים לכאב בזמן הטיפול. ככל שהמצב מוזנח יותר, עולה האפשרות לתחושת כאב בזמן הטיפול.

נוכחות של שיננית במסגרות רבות יכולה לתרום רבות:

• בתחנות טיפול באם ובילד )“טיפת חלב” (: הדרכת נשים הרות והורים לתינוקות בתזונה נבונה ובמניעת עששת הבקבוק.
• בגני ילדים ובבתי הספר: סקירת מצב השיניים, הודעה להורים והפנייה למרפאת שיניים במידת הצורך, תירגול הצחצוח וחינוך לבריאות השן ולתזונה נבונה באמצעים דידקטיים שונים.
• אצל קשישים: סקירת מצב הפה, איתור בעיות פה, שיניים וריריות חלל הפה )נגעים טרום סרטניים ( והפניה למרפאות. הדרכה במתנ”סים, מועדוני גימלאים, ארגוני פנסיונרים, בתי אבות, בתי חולים ועוד.
• במרפאת השיניים, כחלק מהצוות המטפל. רופא השיניים והשיננית דואגים יחד לבריאות הפה כחלק בלתי נפרד מבריאות הגוף.

מדוע רצוי להכניס את רפואת השיניים לסל השירותים הבריאותיים?

על המדינה לדאוג לבריאות אזרחיה, גוף ונפש כאחד. רפואת השיניים היא חלק בלתי־נפרד מבריאות הגוף. הדבר יגרום לצימצום פערים בתחלואה ובנגישות לשירותים. קיימים פערים גדולים בתחלואה בין ילדים וקשישים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, בהשוואה למשפחות בעלות הכנסה גבוהה. בנוסף, צפוי כאן חיסכון כלכלי: השקעה מצד המדינה בטיפול, ובעיקר במניעה, בתקופת הילדות תחסוך הוצאות גדולות בעתיד, לפרט וגם למדינה.

מטופל יקר, פה בריא – זה אפשרי!

דרוש מרופא השיניים שלך הפנייה לטיפול תחזוקתי אצל השיננית – כי מניעה, זו המומחיות שלנו!

אש”י – איגוד השיננות הישראלי ע”ר 

www.idha.org.il

ISRAELI DENTAL HYGIENE ASSOCIATION

לדברי סגן כהן, כ-10% מההוצאה הכללית הלאומית לבריאות בישראל (סכום שעומד על כ-4 מיליארד שקל) מוצאים על רפואת השיניים. התושבים משלמים כ-95% מעלות הטיפולים מכיסם, מה שמותיר למדינה מעורבות קטנה אף מ-5%.

"קיים פער עצום בין הוצאות העשירונים העליונים על רפואת שיניים בהשוואה לתחתונים – פי 2.4 – היות ולשכבות המצוקה אין היכולת לעמוד במחירים", אומר כהן, ומדגיש כי ברוב המדינות המפותחות בעולם המצב שונה לגמרי. כך, למשל, מממנת ממשלת צרפת 34% מעלויות הטיפולים, ממשלת דנמרק 19%, 60% בגרמניה ו-80% ביפן. בארה"ב מבוטחות האוכלוסיות הנזקקות במסגרת הסדר ביטוח מיוחד, הכולל גם ביטוח שיניים. בבריטניה בריאות השן היא חלק מביטוח הבריאות הכללי, ובאוסטרליה טיפול שיניים לילדים עד גיל 16 ניתן במימון מלא של המדינה.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אומר כי "ילדים עניים בישראל הם מוזנחים וגם כואב להם. לנתונים קשים אלה, שנבעו מהסיבה שהביטוח הממלכתי אינו נותן שירות של טיפול מניעתי, יש השלכות קשות על בריאות השן של ילדים בכלל ושל ילדים באוכלוסיות מצוקה בפרט. מחקרים בחו"ל הוכיחו כי מצב התחלואה הדנטאלית בקרב הילדים בישראל, הוא חמור בהשוואה לרוב המדינות המערביות המפותחות. משפחות מאוכלוסיות מצוקה דיווחו כמעט פי שניים על כך שמצב השיניים פגע לרעה באיכות חייהם, בהשוואה לאוכלוסיה ממוצעת".

מעיריית ראשון לציון נמסר בתגובה: "רפואת שיניים ניתנת במסגרת משרד הבריאות ולא שירותי הרווחה (הניתנים על ידי העיריה ה.ת). אין קשר בין טיפול שיניים מניעתי, הניתן לילדי בתי ספר יסודיים, לטיפול בעשרות אלפי שקלים לנערה בת תשע-עשרה".

ממשרד הבריאות נמסר: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע, כי השירות הדנטאלי לתלמיד יינתן על פי הנהלים שהיו נהוגים במשרד הבריאות בתאריך הקובע ב-1994. הטיפולים המניעתיים ניתנים על פי נהלים שנקבעו על ידי האגף לבריאות השן במשרד הבריאות. משרדנו מיישם את השירות כמפורט בתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי עבור ילדים בחינוך חובה. לאותם ילדים ניתן שירות דנטאלי לתלמיד על ידי הרשויות המקומיות המעוניינות לתת אותו. כיום, כשליש מתלמידי ישראל בחינוך חובה נהנים משירות דנטאלי מניעתי ברמה בסיסית או מקיפה. נדרשת הרחבה של השירות לכל הרשויות המקומיות לא רק לאלו המעוניינות בכך. במטרה להגיע לכך מתבצעת במשרדנו עבודת מטה לקידום הנושא".

מאת: הרולד סגן כהן

חברה: כתב עת סוציאליסטי

גליון 35

רקע: עוד בשנת 1978 קבע ארגון הבריאות העולמי, כי "בריאות היא זכות בסיסית של כל אדם ואדם" ו-"לממשלות האחריות לדאוג לבריאות תושביהן". ישראל חתומה על הכרזה זו אך בכל הקשור לבריאות השיניים מעולם לא ממשה אותה. בשנת 1990 פורסם דו"ח "ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל" (בראשות השופטת נתניהו). הועדה המליצה פה אחד לכלול בין שירותי הבריאות הממלכתיים גם "שירותים דנטליים לילדים ונוער מגיל 5 ועד לגיל הגיוס. שירות זה יכלול רפואת שיניים מונעת ורפואת שיניים משמרת" . "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" נחקק בעקבות דו"ח ועדת נתניהו. החוק נכנס לתוקף בשנת 1995, ולא נכללה בו התייחסות לשירותי בריאות הפה זולת משפט אחד: "רפואת שיניים מונעת לילדים, עד גיל שיקבע שר הבריאות בתקנות ". בתוספת השלישית לחוק נכתב: "בריאות השן – בדיקות שיגרה, מעקב והדרכה ע"י רופא שיניים ושיננית לתלמידים; וטיפול על-פי הנהלים הנהוגים במשרד הבריאות."  עד היום, טרם הוגדר תוכנם של משפטים אלה, ולא הותקנו התקנות לביצועם.

המצב הקיים: על פי המצב הנוכחי הקיים בישראל, זכותה (לא חובתה) של כל רשות מקומית להגדיר את היקף שירותי רפואת השיניים לתלמידים בתחומה: "סל בסיסי", "סל מקיף", או לא כלום. בפועל, כ- 25% בלבד מתלמידי המדינה נהנים משירות כלשהו. אין בישראל שירות רפואת שיניים ממלכתי לקבוצות גיל אחרות, למעט שירותים מצומצמים לקבוצות חולים מוגדרות ומצומצמות (לדוגמא השתתפות המדינה במחצית עלות טיפולי שיניים לחולים אונקולוגיים הנמצאים לפני טיפול כימותרפי/קרינתי והשתתפות מלאה אחרי הטיפול).

תקציב: כ- 10% מההוצאה הלאומית על שירותי בריאות בישראל (מעל 4 מיליארד ₪) הינו על רפואת שיניים. 95% מסכום זה מוצא מכיסם הפרטי של אזרחי המדינה. לאור נתון זה, העובדה כי קיים פער עצום בין הוצאות העשירונים העליונים על רפואת שיניים בהשוואה לתחתונים (כמעט פי 2.5) אינה מפתיעה. מרבית השכבות החלשות אינן יכולות לשאת בעלויות הגבוהות של שירותי רפואת השיניים הפרטיים.

ניתן לשער (ואף לקוות), שלו השירות היה ממלכתי, אפשר היה לפקח על המחירים (בדומה לרפואה הכללית); להבטיח שהשירות יהיה בהישג יד לכל ואף להשפיע על תוכנו של השירות: הדגשת רפואה מונעת, החוסכת כסף וסבל בעתיד ומקדמת את בריאות הפרט והציבור.

דוגמת תחנות "טיפת חלב : "ב"טיפות החלב" השירות הינו ממלכתי ומיועד לכלל התושבים אך איננו כולל (ברמת החובה) בריאות שיניים. במחקר בקרב תינוקות יהודים בירושלים מצאנו 15.3% עם "עששת של הגיל הרך". במחקר בקרב תינוקות בדואים בסביבות ירושלים מצאנו 18% "עששת של הגיל הרך". כן נמצא קשר לגודל המשפחה: במשפחות גדולות קיים סיכון גדול פי עשרה לעששת בגיל הרך.
מכלל התינוקות שמגיעים לטיפול שיניים תחת הרדמה כללית בבי"ח הדסה ירושלים אצל 84.2% הסיבה היא עששת, אותה ניתן היה למנוע. הגיל הממוצע של התינוקות הנ"ל הוא 4.4 שנים. הרדמה כללית נמשכת בממוצע 2.7 שעות ועלותה הגיעה עד לעשרות אלפי שקלים. ברור, אם כן, כי תחנות 'טיפת חלב' היו יכולות להוות נקודת התחלה אידיאלית לקידום בריאות השיניים.

סיכום: ברור לכל, כי חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל אינו יכול לעמוד בעלות טיפולי רפואת שיניים ולכן פשוט נמנע מטיפול. ידוע לכל איש העוסק ברפואה, כי בריאות הינה מושג הכולל גם את בריאות הפה והשיניים . תמוה הדבר, ואף אינו עולה על הדעת, כיצד ממשלת ישראל מצאה לנכון להתעלם מחלק שלם בגוף האדם: הפה והשיניים, וכיצד מצאה לנכון להשאיר את טיפולי השיניים בגדר "זכות" בלבד לרשויות המקומיות, במכלול חובותיה כלפי התושבים. תפיסה זו נראית בעליל כבלתי מוסרית, לא צודקת ואף לא חוקתית. הטיעון המועלה לעתים, כי מחלות הפה והשיניים אינן מסכנות חיים הוא מוטעה. ניתן למות ממחלות פה לא מטופלות ואף היו דברים מעולם (רק לאחרונה דווחו שני מקרים בארה"ב). כמו כן, גם מרבית המחלות האחרות הכלולות בסל הבריאות אינן מסכנות חיים. ולבסוף: מדינה שאימצה את העקרונות הנאורים של "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" איננה אמורה להגביל את דאגתה למניעת מוות – כי אם לקידום הבריאות הכללית.
פרופ' הרולד סגן-כהן

המחלקה לרפואת שיניים קהילתית, הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים.

טיפולי השיניים לא צריכים להכניס את אנשי המעמד הבינוני לחובות ועניים לא חייבים לחיות בלי שיניים כלל. זוהי השעה לשינוי ותקווה

רמי אדוט6/10/2009 16:30

טיפולי שיניים הם עניין יקר, לפעמים יקר מדי. בסיום הטיפול אנו נדרשים לשלם ישירות לרופא השיניים, או לחברה מסחרית, דבר שאינו הכרחי. בני המעמד הבינוני לא צריכים להיכנס לחובות כדי לשלם על טיפולי שיניים, והעניים לא חייבים לחיות עם שיניים רקובות או בלא שיניים כלל. בימים אלה, מתעוררת תקווה לשינוי, לפחות עבור הילדים.

א', נער בן 16 מאיזור המרכז, חי במשפחה חד הורית עם עוד חמישה אחים ואחיות. הוא כתב לנו כי "בשל מראה שיניי, אני לא מרגיש בנוח. אני חש חוסר ביטחון ובושה, לכן אני לא הולך לבית הספר". א' לא יכול לקבל טיפול, מפני שלאמו אין די כסף.
האם מפליאה העובדה, כי שיניים הם הטיפול הרפואי הראשון עליו מוותרים ישראלים מסיבות כלכליות? האם זה מוזר לשמוע שמצבם הבריאותי של שיני אזרחי ישראל הוא מהגרועים בעולם המערבי? אי אפשר להצדיק את אפליית השיניים ובריאות הפה לעומת איברים אחרים.
הטענה לפיה אין כאן צורך רפואי אינה נכונה. ישנם קשרים סיבתיים מוכחים בין בעיות שיניים למחלות קשות ואף קטלניות. הטענה לפיה מדובר בנטל כלכלי כבד מנשוא, אינה נכונה גם כן. העוול הכספי על המשק בשל בעיות השיניים גדול מהנטל שנגרם כתוצאה ממחלה זיהומית כמו צהבת.
ובאשר לסכומים: עלות שירות שיניים ציבורי לקטינים וקשישים יחד, מוערכת על ידי בכירי המומחים בכ-500 מיליון שקלים בשנה לכל היותר – שניים עד שלושה אחוזים בלבד מעלות סל השירותים הציבוריים.

"הביטוח המשלים הוא סוג של עסק"

לפני כשנה נוסדה קבוצת ארגונים מגוונת: מומחי אקדמיה, איגודי רופאים ושינניות, ארגון ההורים הארצי וארגונים לזכויות אדם, כדי להשיג שירות שיניים ציבורי לכל, ובתחילה לילדים ולקשישים. בינתיים יצאו קופות החולים במבצעי שיווק של הביטוח המשלים.

בל נטעה. הביטוח המשלים הוא סוג של עסק. כרגיל בביטוח, רק חלק מהמבוטחים זכאים למספר הטבות בחלק מהזמן. חמישית מהאוכלוסייה כלל אינה רוכשת ביטוח משלים. הוא פשוט יקר מדי עבורה.
סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הניף את דגלנו והכריז כי הוא יכונן שירות שיניים ציבורי לקטינים. ליצמן הציע להכניס את השיניים לתוך רשימת התרופות והטכנולוגיות החדשות השנה. אלא שפעולה כזאת עלולה לפגוע בחולים הממתינים לתרופות חדשות.

זו שעתה של ממשלת ישראל לגבות את ליצמן ולהוסיף לתקציב, כך שלא ייפגעו חולים אחרים. מי שיביא לנו שירות שיניים ציבורי, ירשום דף מזהיר בהיסטוריה של החברה הישראלית.

הכותב הוא מרכז פרויקט הבריאות באגודה לזכויות האזרח ופעיל בקואליציה למען רפואת שיניים ציבורית

הכוונה להכליל את טיפולי השיניים לילדים בחוק ביטוח הבריאות מבורכת, אולם החשש הוא מתקדים מסוכן

חיים אורון, NRG, | 11/11/2009 15:40

במהלך הכנתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, סברתי שיש הכרח להרחיב את תכולתו ולהכליל בתוכו את האשפוז הסיעודי, בריאות השן ובריאות הנפש. למצער, זה לא קרה. זו ואף זו: תחת שסל הבריאות ילך ויתרחב, הוא הלך והתכווץ, ובמקביל עלתה ופרחה תעשיית הביטוחים המשלימים למיניהם.

השבוע נפל דבר, כביכול. משרד הבריאות הודיע על כוונתו להכליל את טיפולי השיניים לילדים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ללא ספק, מדובר בהחלטה ראויה ומבורכת שחבל שנעדרה מהחוק זמן רב כל כך. אלא מה? הצעה וחור בה: משרד הבריאות מציע לממן את הכללת תחום בריאות השן בחוק באמצעות גריעת 65 מיליון שקלים מתקציב סל התרופות.

יש להזכיר כי לאחר מאבק ארוך מאד אותו ניהלה ועדת הכספים של הכנסת במהלך דיוני התקציב בשנת 2007, הושג הסכם תלת שנתי לפיו תקציב סל הבריאות יעמוד בשנת 2008 על 500 מיליון שקלים במקום 300 מיליון, ובשנים 2010-2009 יעמוד תקציב הסל על 415 מיליון שקלים.

עד להשגת הסכם זה, תקציב סל התרופות נשחק על ידי ממשלות ישראל לאורך השנים ועמד על 200 מיליון שקלים בממוצע. מאחר וההסכם המדובר מסתיים בשנת 2010, ייאלצו ארגוני החולים, הארגונים החברתיים ולמרבה הצער, החולים עצמם, לשוב ולחזר על הפתחים על מנת שיוקצה תקציב הולם לסל התרופות בשנים הבאות.

נשאלת השאלה מה הואילו חכמים בתקנתם כאשר ברור שזו הזמנה למערכה ברוטאלית בין צרכני רפואה עם צרכים שונים והפיכת סל התרופות לבזאר מכוער שבו כל קבוצת חולים לנפשה במאבק מבזה על תרופה ומזור. הרי כבר היינו בסרט הרע הזה.

משאבים מוגבלים

ברור לכל שמשאבי מדינה אינם דבר בלתי מוגבל ובתוך כך תקציבי בריאות, אולם בחברה שאוכלוסייתה גדלה בהתמדה ותוחלת החיים בה מתארכת, ההוצאה הלאומית לבריאות צריכה לגדול בהדרגה. מכאן שיש מקום להגדיל את סל התרופות תוך הקצאת תקציב ייעודי לטיפולי שיניים.

מנתונים שהוצגו אתמול בפני השדולה לבריאות הציבור בכנסת עולה למעשה העובדה העגומה הבאה: רוב האוכלוסייה במדינת ישראל נאלצת לוותר על טיפולי שיניים. 66% מהאנשים המשתכרים עד 4,000 שקלים מוותרים כליל על טיפולי שיניים, 57% מאנשים המשתכרים עד 8,000 שקלים אינם מטפלים בשיניהם וכמוהם 25% מאנשים המשתכרים מעל 8,000 שקלים.

עלות טיפולי השיניים בישראל יקרה ביחס למקומות רבים אחרים בעולם ושמירת הפה – עניין בסיסי – הפכה אף היא למותרות. המציאות האמורה רק ממחישה את העוול באי הכנסת טיפולי השיניים לחוק הבריאות הממלכתי. ללא צל של ספק, רפואת שן ציבורית לילדים ולקשישים היא עניין סוציאלי ממדרגה ראשונה ויש לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה באי הכללת בריאות השן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. יחד עם זאת, מן הראוי שסגן שר הבריאות ועימו הממשלה כולה יביאו בשורה של ממש ולא רפורמה מחוררת ששכרה ייצא בהפסדה.

לאמור, שיתקצבו באורח מלא את הכנסת טיפולי השיניים חינם עד גיל 18 וכן מגיל 65, ושלא יגרעו תקציב מסל התרופות. מדובר ברפורמה כל כך חיונית ואקוטית שאין סיבה שלא יימצא לה כסף.

העלאת מס הבריאות

בכוונתי להניח על שולחן הכנסת בימים הקרובים, הצעת חוק אשר הוכנה בסיוע קואליציית הארגונים למען רפואת שיניים ציבורית ומהווה את דרך המלך בהפיכת שירותי בריאות השן לציבוריים.

הצעת החוק, המבקשת לכלול בסל הבריאות הציבורי את שירותי בריאות השן (מניעה וטיפול) לקטינים בגילאי 18-0 וקשישים בני 65 ומעלה, כוללת מפרט של סל שירותים שגובש על ידי אנשי מקצוע מתחום רפואת השיניים ובהתייעצות עם אנשי המקצוע ממשרד הבריאות.

על פי הצעה זו מימון הרפורמה בבריאות השן תיעשה באמצעות העלאת מס הבריאות באופן פרוגרסיבי. על משרד הבריאות לאמץ הצעת חוק זו ולפעול לקידומה ובכך להביא לשיפור מצב בריאות הפה בקרב האוכלוסייה, הקטנת היקף התחלואה וצמצום הפערים החברתיים הקיימים בתחלואה ובנגישות לשירותי רפואת שיניים מחד.

כמו כן, לפעול למניעת הפגיעה בתקציב סל התרופות ואי יצירת תקדים מסוכן לפיו שר בריאות כזה או אחר ומשרד האוצר יהיו אלה שיתעדפו את רשימת הטיפולים והטכנולוגיות שיכללו בסל במקום הועדה הציבורית, מאידך.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם מרצ ומשמש כיו"ר השדולה לבריאות הציבור בכנסת

10/11/09

 הקואליציה לרפואת שיניים ציבורית הוקמה במהלך 2008 במטרה לפעול להכללת שירותי בריאות השן והפה (מניעה וטיפול) בסל שירותי הבריאות הממלכתי. כשלב ראשון החליטה הקואליציה לקדם את הכללתם של השירותים לשתי האוכלוסיות הפגיעות ביותר בכל הנוגע לתחלואת הפה והשן – קטינים וקשישים בני 65 ומעלה וכן שירותי מניעה לכלל האוכלוסייה, להם חשיבות במניעת תחלואה עתידית וחסכון כלכלי אדיר בטווח הארוך.  

הארגונים הנמנים עם חברי הקואליציה הם: ארגון ההורים הארצי, אש"י – איגוד השיננות הישראלי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית, מרכז אדוה, סנגור קהילתי, עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל, צב"י – צרכני בריאות ישראל, רופאים לזכויות אדם, שתי"ל (הנחייה וייעוץ).

באתר האינטרנט של הקואליציה (http://info.org.il/teeth4all/) ניתן למצוא את חזונה, אינפורמציה ואת עמדת הקואליציה בנושאים שונים, בניהם עמדתנו בנושא המובא לשולחנה של שדולת הבריאות היום: לטעמנו, מקור המימון להכללת השירותים המדוברים צריך להיות מס הבריאות ואנו מציעים מתכונת מפורטת להעלותו[1].

חלק מחברי הקואליציה חברים גם בקואליציה הפועלת לקביעת מנגנון עדכון קבוע לסל שירותי הבריאות ועל כן, אנחנו מבינים את המורכבות הכרוכה בהפניית חלק מהכספים המיועדים להקצאת טכנולוגיות חדשות להוספת שירותי שיניים. תקציב העדכון הטכנולוגי שברירי מכיוון שאינו מעודכן אוטומטית ומכיוון שההסדר הנוכחי מגיע לסיומו ב2011. הקצאה של חלק מהכספים למימון שירותי שיניים מסל השירותים איננה הפתרון האידאלי בעיננו ואנחנו כאמור מקדמים לובי שמטרתו מציאת מקור מימון חלופי.

לעניין סמכותו של סגן השר ליצמן להוספת שירותים דרך ועדת הסל, ברצוננו להדגיש כי לא רק שיש לנ"ל סמכות פורמלית ע"פ חוק לעשות כן, אלא כי לטעמנו מדובר בצעד היסטורי המכיר בשירותי בריאות הפה והשן כחיוניים לבריאותו של אדם, כפי שמדינות מערביות רבות השכילו לעשות שנים קודם לישראל.

בנוסף, יש לציין כי בפועל ועדת הסל עשתה בעבר שימוש בתקציב העדכון להכללת עשרות שירותים שאינם תרופות או שירותים "חדשים בשוק"-  כ שתל קוכליארי למבוגרים, אבחון גנטי, בדיקה ממוחשבת לאבחון וטיפול בהפרעות תנועה בילדים, מכשיר דיבור אלקטרוני לאחר כריתת גרון, הפסקת הריון לנערות ועוד.

בנוסף, אנו חושבים שלא מתפקידנו לדרג מה חשוב פחות ומה יותר- תרופה אונקולוגית אל מול תרופה לסכרת, שתל כוכלארי למאבד את שמיעתו או טיפול בעששת חמורה לילד. אנחנו כן רואים זאת מתפקידנו להדגיש כי בריאות הפה והשן הנה חלק בלתי נפרד מבריאות הגוף. שכך שירותי פה ושן חשובים לא פחות משירותים אחרים והכללתם, במידה ויגיעו לדיון סביב שולחנה של ועדת הסל, ראויים לזכות לשקילה בכובד ראש; יש מקום לשקול מימון חלקי של השירותים באופן שיהא מידתי ביחס לתקציב הכולל של ועדת הסל ובהתחשב בכלל התרופות, הטכנולוגיות והשירותים העומדים לדיון.

לפרטים נוספים: שלומית אבני  shlomit@phr.org.il / טל' 054-6844496

[1] עלות הספקת שירותי שיניים לקטינים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-300 מיליון ש"ח בשנה. עלות הספקת שירותי שיניים לקשישים מוערכת על ידי משרד הבריאות בכ-160 מיליון ש"ח בשנה. הקואליציה מעריכה כי יהיה צורך להעלות את מס הבריאות בתוספת של  0.09% לרמת התשלום הנמוכה, שהיא  3.1% מהשכר שעד 60% מהשכר הממוצע במשק, ותוספת 0.15% לרמת התשלום השנייה שהיא 5.0% מהשכר שמעל 60% מהשכר הממוצע במשק.[1]

במהלך ישיבה של השדולה לבריאות הציבור הודיע יעקב ליצמן על הקמת ועדה שתבחן את יישום התכנית, שלמימונה יועברו 65 מיליון שקלים מתקציב סל התרופות. חלק מחברי הכנסת בירכו על המהלך, אחרים הביעו חשש מתקדים מסוכן של שימוש בכספי הסל
nrg מעריב | 10/11/2009 17:04    
 
סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הודיע היום (ג') במהלך כינוס של השדולה לבריאות הציבור בכנסת, כי טיפולי שיניים לילדים יכללו בסל הבריאות בשנת 2010. ליצמן הודיע לחברי השדולה כי החליט על הקמתה של ועדה במשרד הבריאות לבחינת הדרכים ליישום התכנית, והוסיף כי תקציב סל התרופות לא יקטן מ-350 מיליון שקלים וכי 65 מיליון מתוכו יועברו למימון הכנסת טיפולי השיניים לסל.
 
יעקב ליצמן. צילום: חמד אלמקתלדברי מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר איתן חי-עם, עלות טיפולי השיניים בישראל גבוהה ביחס למקומות אחרים בעולם, והוסיף כי היעד של התכנית להכנסת טיפולי שיניים לילדים לסל הוא הקטנת התחלואה וצמצום הפערים בנגישות לטיפולי השיניים. לדברי חי-עם, נעשה עוול היסטורי כאשר טיפולי השיניים לא הוכנסו לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ועתה "זהו הזמן לתיקון עוול זה".
 
יו"ר שדולת הבריאות, ח"כ חיים אורון (מרצ), הודה כי אין מחלוקת על הצורך בהכללת טיפולי השיניים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אך הזהיר "מיצירת תקדים מסוכן בו ייעשה שימוש בתקציב סל התרופות למימון מטרות שונות עליהן יחליטו שרי בריאות שונים או ממשלות שונות". 
 
לדברי אורון, "יש להגן על תקציב סל התרופות ולהיזהר שהרצון 'להכניס את הרגל בדלת כדי להכליל את טיפולי השיניים בסל', לא יביא למחיצתה של הרגל, עקב אי הבהירות סביב שאלת ההשתתפות העצמית שתידרש ודרך היישום של תכנית זו".
 
ח"כ רחל אדטו (קדימה) בירכה על הרעיון של ביצוע רפורמה בבריאות השן כדבריה, אולם לטענתה "סל התרופות אינו המקור למימון רפורמה כזו או אחרת, ולשר הבריאות אין מנדט להוציא כסף למטרות אחרות. סל התרופות שייך לאזרחי ישראל ואיננו הקופה הקטנה של משרד האוצר וסגן שר הבריאות הנוכחי".
 
"מהלך היסטורי"
ד"ר יצחק חן, יו"ר הסתדרות רופאי השיניים בישראל, הביע את תמיכת הארגון בהכללת רפואת השיניים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי והוסיף כי "צריך לזכור שמדינת ישראל לא השקיעה ולו שקל אחד ברפואת השיניים מאז קום המדינה, וכתוצאה מכך רפואת השיניים בישראל היא פרטית".
 
להערכת חן, יש לבצע רפורמה רצינית והדרגתית שתביא לתועלת ולא לנזק, "ושכבילת מתן טיפולי השיניים במקום אחד, בקופות החולים, יביא לכך שרפואת השיניים בישראל תלך שנים רבות אחורה".
 
ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, אמר כי רפואת השן חשובה מאד, אך לא ייתכן ש"סתימה תהיה על חשבון תרופות מצילות חיים". לדבריו, ההצעה מבורכת אך צריך שיהיה לה תקציב ייעודי והזהיר מגריעת תקציב מסל התרופות.
 
נציגי הקואליציה לרפואת שיניים ציבורית, הכוללים את ארגון ההורים הארצי, איגוד השינניות הישראלי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, מרכז אדוה, עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל, רופאים לזכויות אדם, שתי"ל ועוד, כינו את תוכניתו של סגן שר הבריאות "מהלך היסטורי".
 
מנגד, נציגי ארגוני החולים, הכוללים את האגודה למלחמה בסרטן, האגודה לזכויות החולה, צרכני בריאות ישראל וארגוני חולים רבים נוספים הזהירו מפני יצירת התקדים לפיו ישתמשו בתקציב סל התרופות לכל מטרה בה יחפוץ שר בריאות כזה או אחר. כמו כן הזהירו מפני מתן הרשאה לשר הבריאות להיות זה שמתעדף את סל התרופות, על פני ועדת הסל המקצועית.