רפואת שיניים – הקהילה והפרט 30 בספטמבר, 2009 | מאמרים מן העיתונות | אין תגובות »
מאת: יונתן מן
ב-1990 פרסמה ועדת נתניהו את מסקנותיה בנושא מערכת הבריאות בישראל ובין השאר ייחדה פרק לנושאים דנטאליים. הוועדה ציינה, בין מסקנותיה, כי יש לכלול בשי רותי הבריאות הציבוריים:
- שירותים דנטאליים לילדים ולנוער מגיל 5 ועד לגיוס.
- הדרכה והקניית הרגלי תזונה וטיפול לפעוטות מתחת לגיל 5.
- רפואת שיניים כוללת לבני 65 ומעלה העונים לתנאי הזכאות.
- יש להאיץ את תהליך ההפלרה.
זאת ועוד, הוועדה המליצה לקדם ולפתח תוכניות לשיפור בריאות השן בקרב הציבור הרחב וכן ביקשה לעודד תוכניות חסכון לרפואת שיניים ולהקים מאגר מידע לבריאות השן. בעקבות המלצות הוועדה הוצע חוק ביטוח בריאות ממלכתי שבסופו של דבר אושר, אך כולל רק "רמז" לנושאים דנטאליים. כך, למשל, נכלל בחוק סל מניעתי בסיסי הכולל בדיקה שנתית לתלמידי כיתות א' עד ט', חלוקת מברשת ומשחה לכל תלמיד פעם אחת וחינוך לבריאות השן בכל הכיתות, בהיקף של 3 שעות בשנה.
עם זאת, רוב המלצות הוועדה בכל הקשור לרפואת שיניים לא יושמו.
הסל הבסיסי הינו סל ללא השתתפות התושבים. 2/3 על חשבון משרד הבריאות ו-1/3 ע"ח המועצות המקומיות. הסל המקיף מחציתו ע"ח משרד הבריאות, 1/4 ע"ח רשויות מקומיות ו-1/4 ע"ח ההורים, המתבטא באגרה של 30 שקל לשנה. האחריות מוטלת במקרה זה על הרשויות המקומיות, אחריות שנטלו על עצמן כרבע מהרשויות בלבד. הסל המקיף כולל, בנוסף לסל הבסיסי, גם עזרה ראשונה במקרה של כאבים, ניקוי אבנית, עקירות וכתרים טרומיים, סתימות, כיפויי מוך וקיטוע מוך.
בתוספות לחוק יש גם כיסוי חלקי או מלא למספר פעולות דנטאליות לאוכלוסיות מיוחדות.
בשנת 2004, 14 שנה לאחר ועדת נתניהו, קבע מבקר המדינה כי הנתונים מצביעים על חוסר יעילות של מערכת רפואת השיניים בארץ ועל "כשל" של המדינה בפתרון בעיית שירותי בריאות השן בישראל. זאת ועוד. המבקר מציין כי עדיין חסר מידע אפידמיולוגי מספק וטרם הוקם מאגר מידע לבריאות השן.
מכון טאוב, המכון לחקר המדיניות החברתית בישראל, ראה בסוגיית הטיפול הדנטאלי סוגיה חשובה ולכן ביקש לחקור וללמוד את הנושא ובעקבות זאת הוצאה חוברת שנכתבה ע"י ד"ר טוביה חורב וכותב שורות אלה שנושאה "רפואת הפה והשיניים – אחריות המדינה לתושביה".
חלק ממסקנות הכותבים היו כי "בריאות הפה והשיניים מהווה חלק בלתי נפרד מהבריאות הכללית. מדינת ישראל לא קיבלה על עצמה עד כה אחריות בתחום זה וגם המטלה שהוטלה על משרד הבריאות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי לספק שירותי בריאות השן לתלמידים, ממומשת לכאורה באופן לא שוויוני".
עוד ב-2006 החליט משרד הבריאות להתייחס לשנת 2020, תוך הקמת צוותים לדיסציפלינות שונות. אף כאן הוועדה שדנה ברפואת שיניים התייחסה בכובד ראש לנושא ומסקנותיה חוזרות ומתייחסות לאשר יש להכניס לחוק ביטוח ממלכתי.
בשנתיים האחרונות היו התייחסויות לנושא מטעם גורמים רבים אחרים, כמו המועצה לשלום הילד, אך נכון לרגע זה, לא ראינו תזוזה. רצינו להאמין שיהא פתרון, הרי פתרון נמצא לכל איברי הגוף ומדוע שלא יימצא גם לחלל הפה? אבל, לצערי, "היינו כחולמים". שוב ושוב רואים אנו את בריחת המדינה מן המחויבות כלפי אזרחיה ואת העברת נטל הטיפול, בעיקר באוכלוסיות החלשות, לגופים וולונטריים שונים, גופים העוזרים במימון או בטיפול.
בין הגופים יש להזכיר את: ה-DVI (Dental Volunteers for Israel) שפתחה לפני למעלה מ-25 שנה מרפאה בירושלים לטיפול בילדים משכבות מצוקה; ה-PEF (Israel Endowment Fund) שתרמה ותורמת לפתיחת 5 מרפאות ברחבי הארץ ומממנת את משכורות הרופאים כשהטיפול לילדים חינם אין כסף; הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין שתרמה עד כה מיליוני דולרים למתן טיפול חינם לגילאי 6-12, שהופנו ע"י לשכות הרווחה ב-20 ישובים ברחבי הארץ; גמ"חים שונים; ומועצות מקומיות כמו ירושלים שמשקיעות רבות דווקא בנושא הטיפול הדנטאלי; חברת לוטוס אף היא הקימה עד כה שבע מרפאות שיניים לילדים בגילאי 6-18 כשגם כאן ההפניות מגיעות מלשכות הרווחה. אף מרפאות אלו הן בבעלות איש עסקים פרטי שתורם לשירותי בריאות השן.
רוב המערכות הוולונטריות-פילנתרופיות תומכות בטיפול בילדים ומועטות הן אלו התומכות דווקא באוכלוסיה המבוגרת או הקשישה. בין אלו יש להזכיר את ארגון החסד "יד שרה" המציע טיפולים הן במרפאה נייחת והן במרפאות ניידות למרותקים לבית ע"י רופאים מתנדבים בכל רחבי הארץ. בנוסף, יש מרפאות של אש"ל (ארגון שירותים לקשיש) של הג'וינט שאף להן מרפאות ניידות.
טיפולים, אם כי במסגרת מצומצמת יותר, ניתנים ע"י חברי הר"ש גם לניצולי שואה וחברי אלפא אומגה נרתמים בחלקם למשימה זו, וכמובן, ארגון משל"ש בירושלים שהחל לפרוס כנפיים ליישובים נוספים.פריסה זו מהווה דוגמא למערכות התנדבותיות, לפילנתרופים טובי לב ולרופאים, שבלב אוהב וחם תורמים לקהילה ובעיקר לנזקקים.
ההוצאה על רפואת השיניים היא אדירה. בארץ, עמדה ההוצאה בשנת 2003 על 4.1 מיליארד שקל, סכום המשקף 9.2 אחוז מההוצאה הלאומית לבריאות ומייצג כ-1 אחוז מהתל"ג. מתוך סכום אדיר זה מימנו משקי הבית 95 אחוז, כְ-1,500 שקל לשנה למשפחה. בארץ, רק כ-8 אחוז מבוטחים בביטוח דנטאלי. בארה"ב, לדוגמא, הייתה ההוצאה הלאומית 91.5 מיליארד דולר וההוצאה לגולגולת 305 דולר. ההבדל התהומי בין שתי המערכות הוא שבארה"ב רק 44.5 אחוז הוא Out of pocket, 49.5 אחוז מהביטוח הדנטאלי ו-5 אחוז מה-medicaid- תשלום לנזקקים זקנים.
כלומר, ההוצאה הציבורית בארץ היא כ-5 אחוז בלבד על רפואת שיניים, בדומה לארה"ב-5.1 אחוז ובשונה מצרפת-34.5 אחוז, דנמרק-37.6 אחוז או יפן-78.3 אחוז. רפואת השיניים מהווה נטל כספי כבד על האזרח הישראלי – 26.7 אחוז מהוצאת המשפחה הישראלית על בריאות. למרות שכלכלנים כמו פרופ' מכנס מאוניברסיטת בן-גוריון טוענים כי אילו הייתה המדינה משקיעה בטיפולים דנטאליים הייתה, בטווח הארוך, מרוויחה ריבית של 8.9 אחוז צמודה להכנסה הממוצעת הואיל והפסד שנתי של המדינה בתחלואה דנטאלית עומד על 600 מיליון שקל בשנה בשל איבוד ימי עבודה והפסד מיסים על ההכנסה הפוטנציאלית.
בהסתכלות על הפרט דרך משקפי האפידמיולוגיה מסתבר, כי ועדת נתניהו ומבקר המדינה הלינו, ובצדק, על חוסר מאגר מידע עדכני ואמנם כך הוא. ב-1989, הציגו ילדים בגילאי 5 בארץ deft של 2.7 כאשר 41 אחוז מגילאים אלו היו חופשיים מעששת. מאז, אין באמתחתנו מחקר נוסף המציג שינויים.
בארה"ב, שבה עוקבים אחר התחלואה, נמצא כי deft ירד בגילאי 5 מ-3.3 ב-1970 עד 1.7 בשנת 2000. בגילאי 12 ב-2002 נמצא במחקר שנערך ע"י ד"ר זוסמן וחבריו כי DMF-T היה 1.66 עם 46 אחוז חופשיים מעששת בהשוואה לארה"ב בה ירד ה-DMF-T מ-2.7 ב-1970 ל-1.0 ב-1990, או בבריטניה בה DMF-T הינו 1.1 בגילאים אלו, עם 56 אחוז חופשיים מעששת. בגיל 18 בסוף שנות ה-80 DMF-T היה 12.1 עם 1.8 אחוז חופשיים מעששת וב-1995 בגילאי 20-21 DMF-T היה 8.8, במחקר מצומצם יותר שהוצג ב-2007 ע"י שנקמן וחבריו נמצא בגילאים אלו DMF-T של 6.09. משמע, למרות חוסר המידע האפידמיולוגי, גם בישראל נראית ירידה הדרגתית בעששת. ממצא דומה נמצא באוכלוסיה הגריאטרית. ב-1985 נמצא ע"י מן ומרזל כי 60 אחוז מהאוכלוסייה המוסדית היו חסרי שיניים וב-2002 נמצא ע"י אדוט כי רק 40 אחוז היו מחוסרי שיניים. שוב, להבדיל מדנמרק שבה 27 אחוז, גרמניה 24.8 אחוז או צרפת 16.3 אחוז.
מסקנות
בהסתכלות על המערכות כפי שהוצגו מתבקשות ארבע מסקנות:
- אין מידע מספק בנושאים אפידמיולוגים בכלהגילאים.
- רפואת השיניים הוצאה לגמרי מחוק ביטוחבריאות ממלכתי.
- ההוצאות הגבוהות בארץ על רפואת השיניים מתבטאות בתוצאות דלות.
- למצב הסוציואקונומי השפעה על התחלואה הדנטאלית.
לסיום, לאחר שדנו בהוצאות הכבדות ובתחלואה ברמת הקהילה והפרט עולות השאלות: מדוע, אם ההשקעות גבוהות כל כך, עדיין התחלואה גבוהה?
- האם מדובר בהפלרת מים שאיננה מושלמת?
- האם מדובר בהיגיינה האוראלית של האוכלוסייה?
- האם מדובר בשימוש גובר במים מינרלים חסרי פלואוריד?
- האם מדובר בשינוי בהרגלי אכילה שגורמים גם להשמנה?
- האם מדובר בהוצאות כבדות מדי?
- האם מדובר בשימוש מוגבל באמצעי התקשורת?
- האם מדובר בחוסר שינניות להעברת המסרים?
- האם מכלול הסיבות הוא הגורם לתוצאה?
שאלות רבות עלו במאמר זה והתשובות מועטות, אך השאלה המרכזית נותרה: מדוע אין המדינה רואה בפה ובשיניים חלק מגוף האדם, שכן אלמלא כן לא הייתה מוציאה אותם כמעט לחלוטין מחוק בריאות ממלכתי.
האם המדינה, תיקח על עצמה סוף סוף, מחוייבות בסיסית זו?
פרופ' יהונתן מן, מנהל המחלקה לרפואת שינים קהילתית, הפקולטה לרפואת שיניים, הדסה והאוניברסיטה העברית




הגוף". ליצמן הוסיף כי הוא שמח שראש הממשלה "בלם" את משרד האוצר, ומנע את האפשרות שהחיסונים נגד שפעת החזירים ימומנו באמצעות סל התרופות.
אנה בורד, 10/09/2009 
תרו ארגוני הזכויות לבג"ץ בדרישה להסדיר את הנושא, והיום הוגשה תשובת המדינה לעתירה. בתשובה ציין משרד הבריאות כי המימון לסל בריאות "מניעתי בסיסי", כלומר כזה שאינו כולל טיפולים אלא בדיקות בלבד, יגיע במלואו מתקציב המשרד, כך שמעתה, הוא לא יהיה תלוי במצב הכלכלי של הרשות המקומית. "נמשיך להיאבק למימון טיפולים, לא רק בדיקות" משרד הבריאות הודיע עוד במסגרת העתירה, כי התקציב למטרה זו יהיה 30 מיליון שקלים, פי שלושה ממה שהועבר עד כה. ממשרד הבריאות נמסר היום בתגובה כי "במסגרת ההסכם של משרד הבריאות ומשרד האוצר שהושג בחודש מאי, אושרה תוספת של 20 מיליון שקלים לבריאות השן, באמצעותם יבוצעו בדיקות מניעה (סל בסיסי מניעתי) לתלמידים בכלל הרשויות ברחבי הארץ. בארגונים שהובילו את מהלך העתירה הביעו שביעות רצון מההודעה, אך אין בכוונתם למשוך את העתירה, עד שתתמלא דרישתם לקבלת טיפולים, ולא בדיקות בלבד. "זהו צעד חשוב בדרך לביטול האפליה בזכאות לשירותי בריאות השן", אמר היום עו"ד דורי ספיבק. "בדיקות שיניים שוטפות הן בעלות חשיבות עצומה להפחתת התחלואה, אולם אין די בכך – חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי התלמידים זכאים לסל בריאות שן מקיף, כולל טיפולי שיניים, ואנחנו מתכוונים להמשיך ולהיאבק על כך".