פברואר 2006
לעמוד קודם עמוד 4 מתוך 4
מי יהיה שר החינוך הבא של ישראל?
אני גאה לארח כאן את הכרוז שחיברו דר' יהודה בר שלום ויפתח גולדמן מהמכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.
מורה, איש-חינוך, נאמן-חינוך? חשוֹב:
מי יהיה שר החינוך הבא של ישראל? את מי אתה רוצה בתפקיד הזה?
(הכתוב מנוסח בלשון זכר אך מכוון באותה מידה למורים ולמורות, למחנכים ולמחנכות)
אף אחד לא יודע איך בדיוק תראה המפה הפוליטית ביום שאחרי הבחירות. אבל כבר עכשיו אפשר לקבוע שהשותפות העיקריות לקואליציה שתקום יהיו שתיים או שלוש מהמפלגות הבאות: 'קדימה', 'הליכוד', 'העבודה'.
תיק החינוך הוא אחד התיקים החשובים בממשלה, והוא נמסר בדרך-כלל למפלגת השלטון או לשותפתה הבכירה בקואליציה. מכאן, שאחת משלוש המפלגות הללו תקבל את תיק החינוך. לכל אחת מהן יש מועמד מוצהר לתפקיד שר-החינוך. המועמדת של הליכוד היא השרה המכהנת, לימור לבנת. המועמד של 'קדימה' הוא אוריאל רייכמן. המועמדת של 'העבודה" היא יולי תמיר.
לבנת, רייכמן או תמיר. אלה אפשרויות הבחירה שלנו.
לימור לבנת הקדישה את מרצה כשרת-חינוך להרס החינוך הציבורי, לפיטורים המוניים של מורים, לדרדור מעמד המורה ולמאבק בוטה בארגוני המורים. בתקופתה גדלו הפערים בחינוך וגדלה מעורבותם של אנשי הון וחברות פרטיות במערכת החינוך הציבורית. גולת הכותרת בפועלה של השרה לבנת היתה הקמתה של ועדת דוברת – ועדה בלי אנשי-חינוך, שחיברה דו"ח מסוכן וחסר-אחריות. אפשר לקבוע בלי ספק שלימור לבנת היא שרת החינוך הגרועה ביותר בתולדות ישראל.
אלא שאוריאל רייכמן גרוע ממנה. רייכמן פחות בוטה מלבנת, סגנונו מלוטש יותר, ודווקא משום כך סכנתו גדולה יותר. רייכמן הוא מיסדו של המרכז הבין-תחומי בהרצליה – אוניברסיטה פרטית לבני האלפיון העליון. רייכמן תומך במסקנות דו"ח דוברת. רייכמן שואף להפריט את החינוך, או, במלים אחרות, להפוך את החינוך הציבורי לחינוך-לעניים. רייכמן גרוע מלבנת ומסוכן ממנה.
מול שני המועמדים הגרועים הללו ניצבת יולי תמיר. פרופסור תמיר לימדה במשך שנים סוגיות בפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב. תמיר הציבה בראש סדר-היום שלה את צמצום הפערים בחינוך. תמיר היא יוזמת חוק-ההזנה בבתי הספר. תמיר הציגה תכנית שתאפשר לימודים אקדמיים לכל צעיר וצעירה, בלי תלות במעמדם הכלכלי. תמיר תפעל תוך שיתוף ודיאלוג עם ארגוני המורים. תמיר היא מועמדת מצויינת לתפקיד שרת-החינוך.
בוא נעשה תרגיל מחשבתי: נניח שבבחירות ב 28 במרץ לא היינו בוחרים מפלגה לכנסת, אלא בוחרים שר חינוך. נניח שהמועמדים לתפקיד היו לימור לבנת, אוריאל רייכמן ויולי תמיר. יש לך ספק למי היית מצביע?
ועכשיו – שאל את עצמך, האם עתיד החינוך בישראל אינו דבר חשוב דיו, כדי שהתרגיל הדמיוני הזה ישפיע גם על ההצבעה האמיתית שלך לכנסת.
ככל שמפלגת העבודה תהיה חזקה יותר, כך תגדל היכולת שלה לעשות את יולי תמיר לשרת החינוך הבאה של ישראל (בלי תלות בשאלה מי יהיה ראש הממשלה).
קול למפלגת העבודה הוא קול ליולי תמיר בחינוך; הוא קול להצלת החינוך בישראל.
דר' יהודה בר שלום, יפתח גולדמן
המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין
(הכתוב לעיל משקף את דעת הכותבים, ולא בהכרח את דעת המוסד שבו הם עובדים.)
פורסם ב 1 בפברואר 2006 09:12 תגובות נעולות | כלים
לעמוד קודם עמוד 4 מתוך 4
אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.
