מרץ 2006

לעמוד קודם עמוד 3 מתוך 5 לעמוד הבא

רשומההבלוג הרדום של עמיר פרץ

המפלגות הגדולות לא השכילו לנצל את הכוח של המדיומים החדשים שצמחו ברשת לשיחה ישירה עם הגולשים בשל פחדם מפני אובדן שליטה על המסרים והתכנים באתריהם

שבוע לפני הפריימריז במפלגת העבודה בכלל לא היה בטוח שעמיר פרץ יזכה בהן. אמרתי לחברים שלי שפעלו למען עמיר שמה שהוא צריך זה בלוג. מכיוון שהיה רק שבוע לבחירות החלטנו לעשות לו "אמבוש". הקמתי את הבלוג ולאחר שנגמר חוג הבית שלו בקיבוץ שלי, הבאנו אותו למשרד, הושבנו אותו מול המחשב ואני הסברתי לו למה טוב שיהיה לו בלוג. כל הפמליה שלו עומדת מעלינו, מקשיבים להסברים שלי ולשאלות שלו. הסברתי לו שעכשיו, בלי מאמץ ובחינם הוא יכול להיכנס כמו טיל לתקשורת הממוסדת אם ייוודע שיש לו בלוג. כל מה שצריך זה שבשבוע עד הבחירות, פעם ביום הוא צריך לחבר יחד עם העוזרים שלו את המסר היומי, יעבירו אותו אלי ואני אכניס אותו לבלוג.

צפיתי שכמות הכניסות ותגובות תהיה מדהימה. אמרתי שלא צריך לערוך תגובות, לתת לעסק להשתולל ולהתפרע. זה לא יפריע לו, רק יחזק אותו. סיפרתי לו שרוב מעמד הביניים שאליו הוא פונה נמצא באינטרנט וישמח לקרוא מה שיש לו להגיד. אחרי ההסבר שלי הוא אמר "יאללה, הולכים על זה" והנחה את העוזרים שלו לתאם איתי את הכתיבה בבלוג.

אחרי שהם עזבו, קיבלנו מסר שהעניין בוטל. הסיבה כבר לא משנה. הבלוג של עמיר פרץ לא התרומם.

הם מפחדים

האנשים שחיים באינטרנט יודעים שאת המסרים של המפלגות הם ימצאו ממילא באתרי החדשות ולכן אין כל כך טעם להיכנס לאתרי המפלגות. הסקר של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט הראה שרק 5 עד 6 אחוז מכלל האוכלוסייה ביקרו באתרי המפלגות. הסקר הזה מחזק את תחושת הבטן שלי לגבי המצב.

אנשי המפלגות הגדולות מפחדים מהאינטרנט. הם מפחדים מהאפשרות של חדירת תכנים שאין להם שליטה בהם לאתרים שלהם עצמם. ולכן אתרי המפלגות הם "לקריאה בלבד" ולכן הם לא מעניינים כמעט אף אחד.

במערכת הבחירות הנוכחית, אף מפלגה גדולה לא השתמשה באינטרנט במלוא הפוטנציאל. המפלגות לקחו משרדי פרסום שמה שהם יודעים לעשות זה "להעביר מסרים" מהמפלגה אל "קהל". האינטרנט נשאר במצב "שידור" ולא עבר למצב "שיחה".

באף אתר של מפלגה גדולה אין בלוג אמיתי שבו כותבים הפוליטיקאים ויש אפשרות לשיחה בין הכותב ובין הקוראים. אנשי המפלגות הגדולות מפחדים מהשיחה באינטרנט ומפחדים מהפתיחות של האינטרנט. הם לא מבינים שהשיחה בקול האנושי, האמיתי והאותנטי, אצלם בבית היא הדרך שלהם לזכות בעוד עניין, עוד חשיפה ועוד קולות.

ריכוז מול פיזור

הבטחת האינטרנט לתת לכל אחד להשמיע את קולו ממומשת כבר היום בזכות הבלוגים. אבל המפלגות הגדולות לא השכילו לממש אותה. כדי שהקולות האלה יישמעו ותהיה להם נוכחות ואפקטיביות חייבים לרכז אותם במקום אחד שם יתקיימו השיחות ותינתן במה לדעות השונות. אתרי המפלגות הם המקום הטוב ביותר לרכז את כל הקולות הללו.

ריכוז המידע והשיחות במקום אחד יוצר נראות של כח. בחירות הן תהליך של צבירת כח ונראות של כח. אנשי המפלגות הגדולות לא ידעו לנצל את האינטרנט לשדר את הכוח הזה. הן היו עסוקות בייצור דאחקות ומסרים שאותן שאפו שאנשים יעבירו באימייל. הם ניסו ליצור "ויראליות" כי זה מה שהמפרסמים שלהם ידעו למכור להם.

בלוגים של פעילים פוליטיים ואתרים פוליטיים עצמאיים לא זכו לחשיפה בעיתונות מכיוון שהם נמצאים בהמון מקומות במקביל. כמו שגולשים מעדיפים להגיע במקום לחפש, כך גם עיתונאים מעדיפים לדווח על התרחשויות שהם יודעים איפה הן קורות. המפלגות כמעט לא ידעו לנצל את העובדה שמתקיימת פעילות עצמאית למענן ולא הפנו את העיתונות לסקר את הפעילות הזאת.

נראה היה שאנשי המפלגות הגדולות לא למדו לעומק את השימוש באינטרנט במערכת הבחירות האחרונה בארצות הברית. המחשבה שהושקעה שם, השיעורים שנלמדו והכלים שפותחו היו יכולים להביא את האינטרנט בתקופת הבחירות לכלי משמעותי למשיכת מצביעים ושיכנוע. השיעורים לא נלמדו והכלים לא נוצלו. אני בטוח שאנשי המפלגות נורא מרוצים מהאתרים שלהם. אין להם ברירה. הם השקיעו בהם כל כך הרבה כסף שהם לא יכולים להגיד לעצמם שנכשלו.

אני מקווה שבבחירות הבאות תתרחש הפריצה שחשבתי שצפויה לנו בבחירות הנוכחיות.

פורסם במקור באתר קפטן אינטרנט ונערך על ידי עודד ירון.

פורסם ב 20 במרץ 2006 15:53 תגובות נעולות | כלים


רשומה"אזרחית" שפה קשה

המתלוננים על מערכת הבחירות הרדומה לא שואלים את עצמם "בעצם, למה?"

אנסה להציע התחלה של תשובה.

אנחנו בישראל מורגלים לקונפליקטים ביטחוניים. אנחנו רגילים לכך שהמפלגות השונות מייצגות פתרונות מנוגדים לבעיות הביטחוניות של מדינת ישראל. מערכות הבחירות בעבר היו על נושאים דרמטיים של "שלום, טרור ובטחון" וזו היתה השפה השלטת בהן.

בימים אלה שאחרי התנתקות, רוב אזרחי ישראל חשים ש"בגדול", המצב הביטחוני ידוע וכך גם הפתרונות האפשריים. רוב המפלגות הגדולות מסכימות על אותם הפתרונות. בנוסף לכך קיימת תחושה לא מדוברת ששאלת גבולות המדינה וגבולות יכולת הפעולה של מדינת ישראל נקבעים על ידי כוח גדול מאיתנו, ארה"ב.

אז מה נשאר?

נשאר לדבר על המדיניות האזרחית. אבל זו שיחה שאף אחד לא מורגל בה.

זכיית עמיר פרץ בראשות מפלגת העבודה הכניסה לשיח הציבורי את הנושאים האזרחיים. "אזרחית" היא שפה שהפוליטיקאים לא רגילים לדבר בה עם הציבור. "אזרחית" היא שפה שקשה לתאר בה דראמות. "עוני" הוא הדרמה היחידה שפוליטיקאים יודעים לדבר עליה ב"אזרחית". "אזרחית" היא גם שפה שהפרסומאים והעיתונאים לא רגילים לה ולכן הם לא מדברים אותה ולא יודעים לתת לה הבלטה וחשיבות. "שחיקת מעמד הביניים" היא דרמה אזרחית מתמשכת שקשה להפוך ל"סיפור". לכן אומרים וכותבים "מערכת הבחירות רדומה".

געגועיהם של חלק מחברי מפלגת העבודה למנהיג אחר הם גם געגועים לשפה שהם רגילים לה, שפת ה"שלום וביטחון". נהייתם אחר מפלגת קדימה מבטאת את חוסר הנחת מהשפה החדשה ומדובריה שהשתלטו על המפלגה "שלהם". הביקורת על עמיר פרץ ש"אין לו נסיון" מבטאת אי נחת מכך שהוא הגיע מארגון אזרחי במהותו, בלי קשר לכך שההסתדרות הוא ארגון גדול המשפיע על חייהם של מאות אלפי אנשים. עמיר פרץ לא דובר את שפת ה"שלום, טרור ובטחון".

חלק מהפעילות שלי למען מפלגת העבודה היא שיחה עם אנשים ברחוב. השיחה ברחוב היא תמיד על חייהם של האנשים שאני פוגש ועל חיי שלי עצמי.

כשאני אומר "בשנים האחרונות ליותר אנשים נהיה יותר רע ולמעט אנשים נהיה יותר טוב" אין שום אפשרות לא להסכים איתי, כי גם אני וגם האנשים שאותם אני פוגש חברים בקבוצה הגדולה שבשנים האחרונות נהיה לה יותר רע.

כשאני פוגש אנשים שעברו מהליכוד לעבודה ושואל אותם לסיבה הם אומרים "כי פרץ מרוקאי". אין להם מלים לבטא את הקשיים שלהם, אין להם קלישאות מוכנות שהם יכולים לשלוף בתשובה.

רוב השיחות שלנו הן בקלישאות. את רוב הקלישאות אנחנו שומעים בטלוויזיה וקוראים בעיתונים ואז חוזרים עליהן בשיחות שלנו עם אחרים. הקלישאות המיוצרות על ידי המדיה עוברות עיבוד בשפת היומיום וחוזרות למדיה.

המשימה הקשה של עמיר פרץ ומפלגת העבודה היא לא משימה של ניהול או ארגון. משימתו של עמיר פרץ ומפלגת העבודה היא משימה לשונית. משימה כמעט בלתי אפשרית. מכיוון שהשלטון שולט בשפה הנכתבת והמדוברת באמצעי התקשורת ובכך גם שולט בשפת העם, כל עוד פרץ לא יישב בראשות השלטון, קשה מאד יהיה לו לגרום לכך שהעם ידבר את השפה ה"אזרחית".

לדוגמה - היום, למילה "הפרטה" יש נופך חיובי אך ורק בגלל שהשלטון בשנים האחרונות השתמש בה לתאר תהליכים שהוא ראה כחיוביים. משימתו של עמיר פרץ היא להעניק נופך שלילי למושג ההפרטה.

תקוותי היא שלמרות הקושי המושגי, הבחירות הנוכחיות יביאו את עמיר פרץ לראשות הממשלה והשפה ה"אזרחית" תהפוך להיות שפה שגורה ומדוברת בישראל.

פורסם ב 19 במרץ 2006 17:03 תגובות נעולות | כלים


רשומהסרטון חדש - "ממשיך את דרך שרון"

סרטון חדש עצובמריר על שרון ועל ממשיכו, אולמרט.

בינתיים היוצר ביקש להיות אלמוני.

אהוד אולמרט ימשיך את דרך שרון

וכאן אפשר ללמוד איך להעתיק כתובת אינטרנט ולשלוח אותה באימייל.


צפו והעבירו.

פורסם ב 19 במרץ 2006 13:41 תגובות נעולות | כלים


רשומהתחנת רכבת - אוניברסיטה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם ב 19 במרץ 2006 10:31 תגובות נעולות | כלים


רשומהיש כאן מישהו מחיפה והאזור?

הזמנה

 

 

ערב דיון לקראת הבחירות

 

עם פרופ' דני גוטוין מאוניברסיטת חיפה

 

הנושא

 

שחיקת מעמד הביניים ושינוי פני החברה הישראלית

 

 

יום שני 20.3 2006 בשעה 20:30

 

לפרטים נוספים לפנות לרן רביב
ran@tamuz.org.il - 0524.435120

פורסם ב 19 במרץ 2006 09:28 תגובות נעולות | כלים


רשומהתודה פומבית לליאור פרי

נחת אצלי אימייל מאחד ליאור פרי שמעדכן קבוצה גדולה של מכותבים על הכתובת החדשה שלו.

לא ידעתי מי הוא ולמה כתב לי אז גיגלתי את השם שלו וגיליתי שהוא מועמד מס' 4 ברשימת עלה ירוק לכנסת. יש לי חברים בעלה ירוק אבל לא עד כדי שהכתובת שלי תהיה בידי מועמד שלהם לכנסת.

ראיתי גם שאחת הכתובות היתה כתובת שגויה שממוענת לתיבה ב info.org.il. כל מה שנשלח ל info.org.il@ מגיע אלי. כל הכתובות היו ב To ולא ב BCC ולכן ניצלתי את ההזדמנות ושלחתי לכל המכותבים הזמנה לאתר "פוליטי", יחד עם הבעת תודה לעו"ד פרי.

עוד אני נהנה מההזדמנות, בתוך דקה נוחת אצלי עוד אימייל שמפרסם את להקת גאיה. רשימת המכותבים? בדיוק כמו זו של עו"ד פרי. Great Minds Think Alike.

ואני אומר, צריך לעשות ליגליזציה של הקנאביס אבל גם דה-לגיטימציה של שימוש באימייל על ידי כל מי שרוצה.

עדכון: רציתי לשלוח קישור לעלה ירוק אבל האתר שלהם לא עובד בפיירפוקס! נו, באמת. דווקא אתם?

פורסם ב 19 במרץ 2006 09:10 תגובות נעולות | כלים


רשומהטוקבקיסטים הם גם בני אדם (פרק ב')

פרק א'

ביולי האחרון בא לי רעיון בקשר לטוקבקים.

נפגשתי עם מישהו וסיפרתי לו על הרעיון. אמרתי לו שאני מתכוון לכתוב מאמר על הרעיון. הוא אמר לי שזה רעיון טוב.

הוא חשב שזה רעיון מצויין שאכתוב את המאמר כדי לדחוף את הפיתוח של הרעיון באתרים הישראלים. הוא אמר לי שהוא יודע שכבר חושבים על זה.

כתבתי את המאמר ופרסמתי אותו ב Ynet (כך אפשר לשפר את התגובות לכתבות) אבל לא קרה כלום.

המאמר מסתיים כך:

כדאי למהר

האינטרנט מספק בידינו כלים לביטוי אישי, פוליטי ואחראי. האתרים האישיים שקשורים לתגובות לחדשות הם הדרך הישראלית הנכונה לממש את ההבטחה של הדמוקרטיזציה הנובעת מהשימוש ברשת.

בחירות ואירועים פוליטיים הם המצע שעליו נבנות השיחות שמחפשות דרך לעצב את המציאות. בישראל, בכל יום הבחירות בפתח. מי שלא יהיה מוכן, יפסיד.

פרק ב'

אתמול פרסם צביקה בשור פוסט בבלוג החדש שלו בשם התוכן (של מי?) הוא המלך

הוא כותב "אני עדיין מאמין ששילוב של אתר בעל אישיות מערכתית ברורה עם קהילה שנותנים לה כבוד, פתחון פה ובמה ראויה יכול להיות מרתק וחי הרבה יותר."

בתגובות כתבתי "אם נכתוב את זה מספיק פעמים אולי זה גם יעזור" והפניתי למאמר ב Ynet.

בתגובה לתגובה שלי כתב צביקה:

"חנן רק שתדע שהמאמר הזה שלך היכה אותנו בתדהמה בזמנו, ב-NRG. היה אז דיבור מאוד חזק לעשות בדיוק את זה. אני ואיתי נאור הצענו להנהלה שם לרתום את המנגנון הטכנולוגי שפותח בשביל SHOX כדי להפוך את NRG לשילוב קטלני בין אתר תוכן עשיר וקהילה שוקקת. ההנהלה אפילו הסכימה, עקרונית, "להיעתר" להפצרות שלנו. היה לזה אפילו שם: "העיר התחתית" (שם שאני שנאתי, בגלל ההיררכיה שנבעה ממנו). רק שאיפשהו קלטנו שזה לא הולך לקרות.

כשהטור שלך יצא חשבנו שהלך עלינו, ש-ynet קוראים את זה, עושים אחד ועוד אחד, וחמש דקות אחר כך מעלים מערכת כזו. לשתי דקות אני ואיתי היינו קצת בהלם, בשתי הדקות שאחרי זה השתמשנו בטור הזה כאמצעי לחץ, ואחרי עוד שתי דקות הבנו ששום דבר לא באמת יזוז. אני עדיין קצת נושא את תחושת ההחמצה הזאת איתי."

פרק ג'?

הבחירות כבר כמעט ועברו. אף פורטאל לא רתם את הקוראים שלו לשיחה פוליטית מעניינת ומשמעותית. אף מפלגה גדולה לא פתחה את האתר שלה לתגובות, ועוד אכתוב על כך.

אני חושב שאם כמה אנשים ש"חושבים אינטרנט" חושבים אותו הדבר, מן הראוי לעשות את זה. ולא משנה מי יהיה הראשון. זה יהיה המהלך שייקח את אתרי העיתונים ואת היחס בין התוכן המערכתי ובין השיחות שבעקבותיהם למקום אחר לחלוטין, המקום שבו צריך כבר להיות.

לקריאה נוספת -  אבי ביתו מאת ולווט אנרגראונד שכותבת על היחסים בין העיתונים המודפסים לאתרי האינטרנט שבקעו מהם.

פורסם ב 17 במרץ 2006 18:39 תגובות נעולות | כלים


רשומהנישט פון אונזערע

עדכון: את הרשימה הזאת כתבתי ב 19 בפברואר. היום, 17 במרץ, כותב דניאל בן סימון בהארץ מאמר בשם נישט אונדזערע (לא משלנו). הרשימה שלי היא תשובה טובה לבעיה שמועלית במאמר.

התחושה שלי היא שבסוף, כשחופרים עמוק, מגיעים לטיעון שעמיר פרץ הוא לא משלנו ושרון ואולמרט ופרס הם כן משלנו.

את הטיעון הזה אי אפשר לסתור. אפשר רק לעקוף.

המעקף לא יכול להיות מעקף בשם האידאולוגיה, או מעקף בשם הסולידאריות. המעקף צריך להיות בתוך הנפש, להשתמש בחומרים של הביוגראפיה המשותפת ואיתם לבנות את המעקף. הבניה של המעקף צריכה להיות משותפת מתוך אמפתיה לקושי בבחירה במי שאינו משלנו.

מה שאני חושב עליו הוא כזה:

נכון שאמרנו כל השנים שאנחנו לא מבינים איך הם מצביעים למי שדופק אותם?

אז בגלל שבשלושים שנה האלה רמת החיים בכלל במדינה עלתה, ויש לנו מזגנים ומכוניות ואנחנו נוסעים יותר לחו"ל, לא שמנו לב איך שצדקנו והם באמת דפקו אותם.

ובהזדמנות הם גם דופקים אותנו. החברים שלנו. אנחנו מרוויחים אותו דבר ומשלמים יותר על הכל. תרופות, טיפולים רפואיים מיוחדים, אוניברסיטה, דלק, תרבות. הכל. כמה עולה היום ספר? כמה עולה היום קונצרט? המון!

בשלושים שנה האלה האנשים שלנו נהיו יותר ויותר דומים לאלה שכל כך הזהרנו את כולם מהם. עד שאי אפשר היה להבדיל ביניהם. אז בצדק הם עשו מפלגה אחת, כדי שכ-ו-ל-ם ירגישו טוב ביחד. ומי שאנחנו חשבנו שהם שלנו עברו למפלגה של החרותניק הזה, אולמרט.

ובא מישהו, לא משלנו, והחליט שהמפלגה שלנו צריכה לחזור להיות מה שהיתה פעם. בעד הדברים הטובים ונגד הדברים הרעים. וכל האנשים הטובים שלנו שנשארו במפלגה תומכים בו עם כל הלב. סומכים עליו. עובדים איתו.

תמיד אמרנו שהם מצביעים עם הבטן, לא עם הראש.

עכשיו יש לנו ברירה. ללכת עם הבטן או ללכת עם הראש.

אז אולי אפשר להציע לך לשים את הבטן בצד ולחשוב קצת עם הראש?

פורסם ב 17 במרץ 2006 00:31 תגובות נעולות | כלים


רשומהמוזמנים אלי לקפה - לפני או אחרי

רישמו ביומן:

עצרת הסיום של מערכת הבחירות

בהשתתפות עמיר פרץ ורוב נבחרת העבודה

תתקיים בבית שמש ביום ראשון ה 26 לחודש

השעה הרשמית היא  6 וחצי בערב עם התכוונות  לעבר החדשות של שמונה בערב כנראה
 
המקום - מרכז בית שמש
 

במקום בו זרקו על פרס עגבניות יקבלו את פרץ בפרחים
בבית שמש יתחיל המהפך

 

מוזמנים במיוחד אלי הביתה מגיבי הכבוד - מרק ק. וישענר זאף

פורסם ב 16 במרץ 2006 22:36 תגובות נעולות | כלים


רשומהמפלגת שינוי - ספאמרים

אם שקלתם להצביע שינוי, ואתם שונאים ספאם, אתם מוזמנים לשקול שוב.

הנה מה שקיבלתי עכשיו בכמה עותקים.

שימו לב שהאימייל מכיל את כל הטכניקות שבהם משתמשים ספאמרים.

 

זה ה Header המלא של האימייל.

 

X-Gmail-Received: 64c2a35088af08cf3fe1ffbe070ae399c3b34933
Delivered-To: hanan.cohen@gmail.com
Received: by 10.49.78.16 with SMTP id f16cs5146nfl;
        Thu, 16 Mar 2006 08:28:34 -0800 (PST)
Received: by 10.54.123.15 with SMTP id v15mr115868wrc;
        Thu, 16 Mar 2006 08:28:34 -0800 (PST)
Return-Path: <esxuiv@shinbiro.com>
Received: from proxy.kkupo.sk (proxy.kkupo.sk [195.80.184.91])
        by mx.gmail.com with SMTP id 28si1508899wrl.2006.03.16.08.28.21;
        Thu, 16 Mar 2006 08:28:34 -0800 (PST)
Received-SPF: neutral (gmail.com: 195.80.184.91 is neither permitted nor 
denied by best guess record for domain of esxuiv@shinbiro.com)
Received: (qmail 20615 invoked from network); Thu, 16 Mar 2006 11:28:23 -0500
Received: from unknown (HELO is83.jubii.dk) (195.80.184.91)
  by 0 with SMTP; 
Date: Thu, 16 Mar 2006 11:28:23 -0500
From: "שירה" <bedandbath@jubii.dk>
To: hamosad@gmail.com
Subject:  לשינוי אין אלוהים Mitchel    
MIME-Version: 1.0
X-Mailer: pvb v9.3.7.1000.24193138
Reply-To: z.8041.16896740@jubii.dk

פורסם ב 16 במרץ 2006 20:14 תגובות נעולות | כלים


לעמוד קודם עמוד 3 מתוך 5 לעמוד הבא

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.