יולי 2006

גלידה בטעם ויאגרה

רגע של נחת.

אתר BoingBoing (או כמו שקורא לו יובל דרור - הבוינג הכפול) הוא אתר פופולארי ברמות מטורפות שמפרסם רצף של דברים חשובים ושטויות מצחיקות וחמודות.

כשצילמתי בהונגריה את התמונה של הגלידה בטעם ויאגרה מייד חשבתי על בוינגבוינג. להכניס לשם אייטם זה עניין לא פשוט ואם נכנס זה כבוד גדול.

היום זכיתי לכבוד הזה. פשוט מילאתי את הטופס באתר וזה הצליח!

Odd flavor options offered at ice cream stand in Hungary

ההפניה מובילה לתמונה שפירסמתי באלבום הונגריה באתר Flickr.

כמובן שניצלתי את ההזדמנות לפרופגנדה פוליטית והפניתי מהתמונה למוות לא מצדיק מוות באנגלית ולפוסט של עמי על הבלוגרים הלבנונים.

פורסם ב 17 ביולי 2006 18:56 תגובות נעולות | כלים

פגשתי את מירב בבודפשט

לקחתי איתי לחופשה את הספר אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת מאת מ.ק. גנדהי.

אני לא יודע הרבה על גנדהי. רק קראתי את הספרון של האוניברסיטה המשודרת חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי מאת יוחנן גרינשפון. לקחתי את האוטוביוגראפיה שלו מתוך תחושה שאמצא אצלו כיוונים לשאלות שמעסיקות אותי – לדוגמא, שאלת הקשר בין אמת וענווה.

כשהגעתי לעמוד 388 בספר קראתי:

"בוקר אחד - באסיפת פועלי בית חרושת – כשעדיין גיששתי ולא מצאתי את דרכי בבירור, האיר לפני האור. בלי שאזמינן, ממש מכוח עצמן, הגיעו המלים אל שפתי: "אלא אם המפגינים יתלכדו," הצהרתי בפני האסיפה, "וימשיכו בשביתה עד להשגת הסר, או עד שיעזבו את בתי החרושת סופית, לא אגע בשום מזון."

המלים האלה היכו בי. ניסיתי להתרחק, להתנתק, ודווקא בספר שלקחתי איתי לבודפשט כדי לעסוק בעצמי פגשתי שוב את מירב.

רק בעמוד 388 הבנתי מאין היא קיבלה את השראה לשביתת הרעב שלה ומאיפה היא הביאה את השם לבלוג האחרון שלה "מחאה לא אלימה".

מוקדם יותר בספר (עמוד 318) כותב גנדהי:

"ואולם אני גורס שמקרים מסויימים מחייבים תרופה דרסטית שכזאת. אלא שהיא מניחה מראש ראייה צלולה וכשירות רוחנית. במקום שאין אהבה אמיתית בין המורה לתלמיד,, במקום שבעבריינות של התלמיד לא נגעה בעצם הווייתו של המורה, ובמקום שלתלמיד אין כבוד למורה, הצום מיותר ועלול אף להזיק".

מירב לקחה את הרעיונות של גנדהי והשתמשה בהם באופן שטחי ומעוות. בגלל מצבה הנפשי לא היתה לה אפשרות לפעול בדרכו של גנדהי "רצון בטובתו של היריב".

אבל אולי אם הייתי קורא את הספר הזה לפני כל האירועים ואולי אם הייתי מצטט לה מדבריו של גנדהי, אולי היו הדברים קורים באופן שונה.

ואולי לא.

יש להניח שלא.

---

כאן אפשר למצוא שקופיות מהחופשה בהונגריה

---

עדכון: יובל דרור הגיב בפוסט לא קשור ואני מדביק אותו כאן.

יובל דרור [אתר] בתאריך 7/17/2006 8:35:27 PM

מכיוון שבפוסט הקודם חסמת את התגובות, אין לי ברירה אלא להגיב כאן.

האובססיה שלך עם מירב יוצאת מכל החורים והיא מזינה אובססיה של אנשים אחרים - גם הם יוצאים מכל החורים.

העובדה שחסמת את התגובות בפוסט ההוא מלמדת אותי שאתה יודע שאתה כותב טקסט שכל מטרתו היא פרובוקציה זולה.

את ההשראה למעשיה קיבלה מירב מהעובדה שהיתה חולת נפש מאובחנת. במקום להודות בכך, אתה עסוק בגלוריפיקציה של אדם חולה שסיים את חייו באופן מצער ואומלל. די!

פורסם ב 17 ביולי 2006 14:02 תגובות נעולות | כלים

A message for the new War

I am now in Hungary on a family vacation. I watch CNN on our hotel room TV and there in an internet cafe below. I see that the summer is here and war is coming with it. I see that again, civilians are getting hurt and killed.

In my minds eyes I see myself standing in front of the ministry of security in Tel Aviv with a sign and a message writing on it. But what message should be written on the sign?

The message should be a call to action or a call to stop an action. Not a blaming message. Blames will only help the blamers to feel good with themselves being better than the ones they are protesting against.

The message should be moral and not political. Now is not the right time to take advantage of the situation for a political struggle. The problem now is a general moral problem and not a result of and action of one specific person acted from political reasons.

The message should by symetrical. Morality and imorallity are universal and do not change with the side of the border you are from.

I am coming back to my old message Death Does Not Justify Death. But this message is not specific enough.

To this message I want to add "stop hurting civilians as part of military actions".

Then, and probably now, people will write me and say "why don't you stand in Beiruth with this sign?"

I live in Israel. I am an Israeli citizen. I can come with demands only to my the government of Israel and not to its enemies.

Israel is the strongest military power in the Middle East. We should demand from the Prime Minister and from the Minister of Security and from the Chief of Staff to guide the forces not to take lightly the possibility of hurting civilians "because we are now in war". Not to mentally use the phrase "if you want to make omlettes, you have to break the eggs."

Even in a state war, we must demand from them to not hurt civilians and even not take some military actions because of the risk that civilians might get hurt.

-----------

I hope that when we are back on Monday, there will be no need for me to stand on the street with this message.

פורסם ב 14 ביולי 2006 11:04 תגובות נעולות | כלים

איך לכתוב על בלוגים

כפי שהבטחתי בתחילת השבוע, הנה שני משפטים מתוך כתבתה של שרה ליבוביץ-דר בסופשבוע של מעריב:

אחרי שהבלוג הוסר מישראבלוג רכשה רפונזל-קנר כתובת בוובסטר, השרת של חנן כהן. אחרי התאבדותה הסיר כהן את הבלוג, מחשש לתביעות דיבה.

עד כאן הרוב שגוי.

"את לא מבינה שום דבר", משיב כהן השבוע לשאלתנו. "אני לא מוכן לדבר עם עיתונאים על הפרשה".

כאן הצליח לה במאה אחוז.

אבל היא לא אשמה.

בשבועיים האחרונים הבלוגים יצאו בסערה ממדורי המחשבים והאינטרנט אל המיינסטרים של העיתונות הממוסדת. העיתונאים, שלא קוראים בלוגים באופן שוטף (וגם לא כותבים בלוגים), לא כל כך מבינים את העולם הזה. לא מבינים איך הוא עובד ולא מבינים את המנגנונים הטכנולוגיים והחברתיים שקשורים לעולם הבלוגים.

אבל אני (לרוב) אדם חיובי. מחר אני יוצא לחופשה (שבועיים עם המשפחה בהונגריה) וכשאחזור אתחיל בארגון יום עיון לעיתונאים שבו נפגיש את עולם הבלוגים ועולם העיתונות. אני שואף לחשוף בפני העיתונאים את הצדדים הטכנולוגיים, החברתיים והתקשורתיים של הבלוגים כך שהכתיבה עליהם בעיתונות הממוסדת תהיה מיודעת יותר.

להתראות,

חנן

פורסם ב 1 ביולי 2006 14:05 תגובות נעולות | כלים

לעמוד קודם עמוד 2 מתוך 2

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.