ינואר 2006

עמוד 1 מתוך 3 לעמוד הבא

רשומהעלה לאוויר אתר מפלגת העבודה

רק שתדעו. הנה www.avoda2006.org.il.

אני עסוק מדי כרגע כדי לכתוב על זה משהו רציני.

עדכון: עידו קינן באנרג'י מפרגן.

פורסם ב 31 בינואר 2006 15:17 תגובות נעולות | כלים


רשומה"ידיעה שיפוטית" והאינטרנט

משהו שמצאתי זה עתה בטמקא.

חשין למתנחלים: מתכננים מאבק, ורוצים סעד?
מאת טל רוזנר

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, נכנס היום (א') לאולם הדיונים שבו המתינו תושבי המאחז עמונה, אלא שהדיון הזה לא החל ככל דיון רגיל. השופט חשין פתח בדבריו ואמר כי הוא נכנס לאתר האינטרנט של היישוב עמונה וראה שם קריאות לשימוש בכוח נגד הכוחות המפנים במידה שהוא וחבריו להרכב ידחו את העתירות. "מה שבעצם כתוב שם זה שאתם מגישים עתירה לבג"ץ. אם תזכו – מה טוב, אם תפסידו – תאבקו. בית משפט אינו נותן סעד למי שעושה בעוצם ידו. וכאן אנשים מתכוננים ומודיעים על כך", הרעים חשין בקולו.
...
אבל השופט חשין לא הרפה והמשיך, תוך שהוא קורא מתוך אתר האינטרנט של עמונה בו נכתב כי תושבי המקום קוראים לכולם לבוא ולהתבצר וכי יישלחו SMS בנושא "הדברים האלה לא נכתבו נגד הכובש הבריטי, אלא – נגד השלטונות הנבחרים והדמוקרטיים בישראל. זו קריאה לשימוש בכוח. קיבלנו מידע מהמדינה שחפרו חפירות מסביב למקום ואתם לא יכולים לבוא ולומר: מישהו אחר חפר, לא אנחנו. זו העמדת פנים וזה לא רציני".

(ההדגשות שלי - חנן)

אני לא מבין גדול במשפט ולא מתכוון להתחרות בעו"ד חיים רביה. אני יודע שיש מן דבר כזה שנראה "ידיעה שיפוטית" (מוביל לחיפוש המונח בגוגל)  שהיא משהו שהשופטים יודעים מעצם זה שהם חיים בעולם ויודעים דברים שקורים בו, בלי שהצדדים מביאים אותם במסגרת העובדות המוצגות בדיון המסויים.

אני חושב ששופט שקורא עובדות באינטרנט לפני כניסה לדיון זה סוג חדש של "ידיעה שיפוטית". התקיימו כבר דיונים על פסקי דין שנתנו בין השאר על בסיס "ידיעה שיפוטית" שעליה חלקו הצדדים. מעניין מה הולך לקרות בעקבות פסקי דין שיינתנו על בסיס מידע שמצאו השופטים באינטרנט.

פורסם ב 29 בינואר 2006 15:33 תגובות נעולות | כלים


רשומהארבעה בלוגים של נשים בישרא

כי עכשיו עברתי דרך שלושה בלוגים של נשים בישראבלוג, ומהרביעי אני מקבל עידכונים באימייל.

יהיה לי קשה לתת ציון או תיאור של כל אחד מהם, אז פשוט אצביע לעברן ואומר "תקראו".

לוזרית, פלצנית ומופקרת - העתיד המקצועי שלי לוט בערפל, כי מצד אחד אני אוהבת שגומרים לי בפה, ומצד שני אני אוהבת את האחים קרמזוב, אז אני בהתלבטות אם להיות זונה או מוכרת בסטימצקי.

Hope is the thing with Feathers - יש המסתכלים על העולם כפי שהוא ושואלים למה, ויש המסתכלים על העולם כפי שהוא יכול להיות ושואלים למה לא

יוצאת מארון הקודש - הבלוג של אשתו של אלוהים: על פמיניזם, אקטיביזם, סוציאליזם, זכויות אדם וחווה, פוליטיקה, חברה, חינוך, תיקון ושינוי חברתי

זוש - imaginary gardens with real toads in them

פורסם ב 29 בינואר 2006 14:11 תגובות נעולות | כלים


רשומה"אף אחד לא עושה פה מה שהוא רוצה"

לאחר בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה, פגשתי מישהו במסדרונות ושאלתי אותו בחיוך "נו, מה אתה אומר?" והוא אמר לי בטון חמוץ (ובמבטא דרון אמריקאי)  "זה מאד יפה, אבל אף אחד לא עושה פה מה שהוא רוצה. בוש מכתיב את הכללים ואנחנו יכולים לזוז קצת ימינה או שמאלה".

האמירה שלו מכניסה בשבילי לפרספקטיבה את נצחון החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית.

גישה אחת אומרת שמדיניות המדינות התורמות צריכה להשתנות בעקבות נצחון החמאס. להפסיק את התמיכה ב"טרור". זו הגישה המקובלת.

אני חושב שיקרה תהליך הפוך. שגישת החמאס תשתנה בעקבות נצחונו בבחירות כדי לא למוטט לחלוטין את הכלכלה השברירית של הרשות התלויה לחלוטין בתרומות מבחוץ.

בסופו של דבר, מי שמצהיר שלא ידבר עם ארגון טרור, צודק. החמאס ישנה את הרטוריקה שלו, ואז אפשר יהיה לדבר איתו.

לקריאה נוספת: חמאס והמשק הפלסטיני מאת סבר פלוצקר, 17.12.2005

 

עדכון: אני רואה שאני לא מובן אז אנסה להבהיר. מבחינתו של פוליטיקאי כמו עמיר פרץ, נכון יותר להגיד "לא נדבר עם ארגון טרור" מאשר להגיד "לא נדבר עם חמאס". זאת אמירה עקרונית ולא אמירה לגופו של ארגון. האמירה הזאת משאירה פתח לעתיד, כשישתנו הנסיבות.

ומה אני חושב על חמאס? אני חושב שצריך לדבר עם כולם, כל הזמן. רק ככה יש סיכוי לשלום.

פורסם ב 26 בינואר 2006 13:16 תגובות נעולות | כלים


רשומהשכנים שכנים

ליסה גולדמן, עולה מקנדה, בלוגרית ישראלית שכותבת באנגלית, מספרת בבלוג שלה על אתר בשם itoot.net שמרכז פוסטים מ 50 בלוגים ערבים נבחרים.

דרך שם הגעתי לאתר בשם jordanplanet.com שמרכז פוסטים רק מירדן. הפוסט הזה הבהיר לי שבירדן העיתונות המקוונת היא רק העלאה לאינטרנט של התכנים מעיתון הנייר, ואין שם עידכונים שוטפים או שיחות ודיונים, כמו אצלנו. הירדנים מרגישים את החוסר ומשתמשים בבלוגים כדי למלא אותו. נושבת מהפוסט הזה תחושת חופש ביטוי שאני מרגיש שלא קיימת בישראל כי כאן היא קיימת כמובנת מאליה. אצלנו קורינה ואיריס טורחות להזכיר לנו שזה ממש לא ככה. רק על פני השטח.

וגם הודר, בלוגר קנדי ממוצא איראני מגיע בימים אלה לישראל  ושובר (מבחינתו) טאבו. השארתי לו את הטלפון שלי. אולי ייצא מזה משהו מעניין. קראתי את זה אצל דייב וויינר.

עדכון: ליסה התקשרה אלי (מעניין איפה מצאה את הטלפון שלי...) ודיברנו על פגישה אפשרית. יהיה מעניין.

פורסם ב 24 בינואר 2006 08:31 תגובות נעולות | כלים


רשומהלבוס של הבוס של הבוסית שלי יש בלוג

עכשיו קיבלתי אימייל ממישהו בקרן החדשה לישראל בארה"ב (המשרדים הראשיים) שסיפר לי על הבלוג החדש של לארי גרבר שהוא מנכ"ל הקרן החדשה לישראל בארה"ב.

מעבר לליקוק המתחייב לבוס הגדול, אני רואה עוד סיבות חשובות לספר על הבלוג הזה.

קודם כל, העולם הפילנטרופי, עוד יותר אפילו מהעולם העסקי, סגור בתוך עצמו. רמת שיתוף הפעולה ושיתוף הידע בין ארגונים ללא מטרות רווח ובין הקרנות שמממנות אותם נמוכה מאד. פתיחת העולם הזה על ידי כתיבה אישית של אדם בכיר בארגון יכולה גם לפתוח את השיחה וגם להקרין על הארגון פנימה ולאפשר עוד שיחות פתוחות.

אבל זה לא בהכרח צריך לעניין נורא את קוראי רשימות.

מה שמעניין בבלוג הזה הוא שלארי נמצא כרגע כאן ומשמש כמשקיף על הבחירות ברשות הפלסטינית מטעם מכון קרטר לשלום. נקודת המבט שלו שונה מאשר זו שאנחנו קוראים בעיתונות הישראלית ומאפשרת לנו לקרוא את אותו הסיפור במבט שונה.

אני מאד ממליץ לעקוב אחרי NIFBlog

פורסם ב 23 בינואר 2006 12:42 תגובות נעולות | כלים


רשומההלו, עידו? (אנקדוטה)

הרשימה הכי נקראת שלי היא מה הטלפון שלך? שבה אני ממליץ לבלוגרים לפרסם את מספר הטלפון שלהם. עידו קינן ויובל דרור ואחרים ירדו עלי באינטנסיביות בגללה.

היום אחר הצהריים מצלצל הנייד שלי ממספר לא מוכר והמתקשרת שואלת "עידו?".

אני אומר לה "לא, אני חנן כהן" ואז היא אומרת, "אוי, חשבתי שזה הטלפון של עידו קינן".

"איך הגעת למספר הזה?"

"היה לי את המספר שלו בנייד שלי אבל הוא התקלקל והסתכלתי בבלוג שלו ומצאתי את המספר. חשבתי שזה שלו. לא ידעתי שזה המספר שלך. הוא לא כתב את זה שם. אבל אם כבר אנחנו מדברים, תדע לך שאני עוקבת בקביעות אחרי "לא רלוונטי"".

אז לכל אלה שחשבו שאני פסיכי שאני מפרסם את המספר שלי בפומבי, לאחר כמעט שבוע, זה הארוע היחידי שאני יכול לספר עליו בעקבות הפרסום.

פורסם ב 22 בינואר 2006 20:36 תגובות נעולות | כלים


רשומהטוקבקים שליליים כתמריץ לעשייה חברתית

מתוך כתבה על "פרויקט לא מוכרים" ב Ynet (משום מה ללא שם בקרדיט)

שאלה: אתה מודע, מן הסתם, לתגובות המשתלחות שהכתבה תייצר.

תשובה: "אני חושב שאחד הדברים שהניעו אותי להתחיל את הפרויקט היו טוקבקים מהסוג הזה", אדלר מחייך. "אחת התפיסות המקובלות, למשל, ואת זה רואים הרבה בטוקבקים, היא שהבדואים משתלטים על אדמות מדינה. תוך כדי התחקיר גיליתי שמה שקורה בפועל הוא בעצם הפוך: המדינה היא זו שהשתלטה על אדמות הבדואים, וברוב תחכומה הצליחה להטמיע את המנטרה שהבדואים משתלטים על האדמות. זה גאוני"

(פורסם במקור ביומן אינטרנט לשינוי חברתי באתר שתיל)

פורסם ב 22 בינואר 2006 12:02 תגובות נעולות | כלים


רשומהעל פלאפל ותכנון אתרי אינטרנט


רפי נותן כדור לממתינים

לרפי יש פלאפל מול קניון הדר בתלפיות. הוא חייכן ונותן כדורים למי שממתין בתור, שלא ישעמם בפה. רפי קורא לפלאפל שלו "דל קלוריות" וכששואלים אותו איך הפלאפל שלו דל קלוריות הוא אומר שזה בגלל שהוא טעים.

וככה זה הולך. אחרי שמחכים כמה דקות בתור רפי מברר מה אתה רוצה בתוך מה ומתחיל להרכיב את המנה.

חומוס? - חריף? - סלט? - חמוצים? - חציל טעים? - בצל מרשים לך? - טחינה טעימה? - קצת צ'יפסים למעלה?

אבל איך זה קשור לתכנון אתרים?

כשמישהו מבקש כמה מנות, אחרי המנה הראשונה שהורכבה הלקוח מבקש (לדוגמה) "את המנה השניה אותו דבר אבל בלי חמוצים". רפי לא זוכר מה הוא שם במנה הראשונה והוא אומר ללקוח (בחיוך, תמיד בחיוך) "לא זוכר. תגיד לי בדיוק מה אתה רוצה" ואז מתחיל שוב הדיאלוג "חומוס? חריף?" וכו'.

הלקוח לא מבין שרפי חוזר על תהליך הרכבת המנה מאות פעמים ביום ומרגע ששם "קצת חריף" בפיתה הוא כבר שכח מה עשה. הלקוח לעומת זאת יודע מראש מה הוא רוצה ומניח שאחרי שאמר לרפי פעם אחת, רפי יזכור.

בכל מנה שניה מתרחשת אי הבנה בין הלקוח ובין רפי.

כשמתכננים אתר אינטרנט תמיד חשוב להבין את תמונת העולם של המבקר באתר. המבקר באתר לא מכיר את עולם המושגים של יוצר האתר. שימוש במלים מעולם המושגים של יוצרי האתר לפעמים יצור אי הבנה אצל המבקרים. הם ילכו לאיבוד באתר. הם לא ימצאו את מה שהם מחפשים. הם אולי אפילו יעזבו את האתר באכזבה.

גם כשמבקשים "אותו דבר אבל עם פחות חריף" וגם כשיוצרים אתר, צריך לחשוב על מי עומד מולך כדי למנוע אי הבנה. ללקוח של הפלאפל זה לא משנה הרבה. ליוצרי אתרים, זה יכול למנוע צרות ורווחים.

פורסם ב 22 בינואר 2006 00:26 תגובות נעולות | כלים


רשומההשתלמות בלוגים ופודקאסטים - סיכום ראשוני

הקדמה


זה הוא הסיכום שכתבתי בבוקר שלאחר ההשתלמות. מאז, אני שואל את עצמי עוד שאלות ועדיין אין לי עליהן תשובות שמספקות אותי. לכן קראתי לפוסט הזה "סיכום ראשוני". אני מניח שיגיע עוד אחד.

הסיכום


כשהפצתי את ההזמנה להשתלמות על בלוגים ופודקאסטים סובבתי את הלוגו של שתיל כך שהוא היה הפוך.

הכותרת היתה "הזמנה להשתלמות לא רגילה". והיא אכן היתה לא רגילה.

בהשתלמויות של שתיל לומדים מיומנויות וטכניקות שכבר נוסו בעבר ויודעים שהן עובדות. יודעים להסביר למשתתפים איך המיומנות המסויימת משתלבת בתהליכי עבודת הארגון, בגיוס כספים ובעבודה עם התקשורת. הכל ידוע, רק צריך לבצע כמו שצריך.

ה"תירוץ" להשתלמות על הבלוגים והפודקאסטים היה מערכת הבחירות. התפיסה היתה שהבלוגים והפודקאסטים הם כלים שיכולים לסייע בידי הארגונים לקדם את הרעיונות שלהם לשיח הציבורי בתקופת הבחירות. בפועל, לא הגיעו להשתלמות ארגונים שזו היתה מטרתם המוצהרת.

אחד המשתתפים הלא רגילים בהשתלמות היה אליעזר יערי, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל. אליעזר היה הנרשם הראשון להשתלמות ואחריו נרשמו יותר מעשרים משתתפים, במהירות שאנחנו לא מכירים בשתיל.

במשך ההשתלמות שאל אליעזר "אז איך הבלוגים האלה יכולים לעזור לארגונים בקידום הרעיונות שלהם". ניסיתי לענות והרגשתי שלא הצלחתי לשכנע, כי לא הייתי משוכנע בעצמי.

בסוף ההשתלמות לימדתי את המשתתפים איך לפתוח בלוג בעצמם. בעצם, כמעט ולא הייתי צריך ללמד. רק הפניתי אותם לישראבלוג ועם קצת עזרה ממני וממשתתפים אחרים הם פתחו לעצמם בלוג והתחילו לכתוב. הקראתי בקול שני קטעים נפלאים שנכתבו על המקום.

החיוכים של המשתתפים בסוף ההשתלמות הבהירו לי בעצם מה צריכה להיות התשובה שלי לשאלה של אליעזר.

התשובה לשאלה "איך יכולים לעזור בלוגים לארגוני שינוי חברתי" היא פשוטה. בלוגים יכולים לעזור לאנשים לבטא את עצמם, את האנושיות השלמה שלהם שהיא לא רק כותרות כמו "עני" או "אשה" או "מנכ"ל" או "נכה" או "בדואי". עד לקיומם של הבלוגים, הביטוי השלם של האנושיות היה מוגבל למפגש פנים אל פנים. הכתיבה האישית היתה מוגבלת לסופרים או למכתבים מאדם לרעהו. הבלוגים הביאו לעולם את האפשרות הפשוטה של ביטוי בכתיבה של האנושי השלם בקול האמיתי. הבלוגים מאפשרים לפרסם ולהפיץ את הקול האנושי השלם והאמיתי.  וזאת הסיבה שמליוני אנשים בעולם כותבים בלוגים וקוראים בלוגים. כי נמאס להם מקריאה של קולות מזוייפים של ארגונים וממשלים וחברות מסחריות ותקשורת המונים.

ואיך כל זה יעזור לשינוי החברתי? איך הבלוגים ייכנסו לשרשרת התהליכים שייצרו ניראות של כח כדי להשפיע על המציאות?

לא יודע. אף אחד לא יודע.

אפשר לראות בבירור איך הבלוגים השפיעו על העולם הטכנולוגי. אפשר לתת דוגמאות על מקרים שבהם הבלוגים השפיעו על המציאות הפוליטית (Trent Lott) אבל אלה אנקדוטות לא חשובות.

תופעת הבלוגים צעירה מדי כדי לתת מתכונים להשפעה על המציאות בעזרתם. לא ברור לי איך אפשרות של ביטוי אנושי שלם על ידי מיליוני אנשים יכול להשפיע על המציאות.

לנו, אנשי השינוי החברתי חייב להיות ברור שביטוי אנושי שלם הוא דבר טוב בעולם ואותו יש להתחיל ולקדם. וזה מספיק.

עכשיו רק צריך לזרוע ולהשקות ולראות איך הטוב צומח.

הבלוגים שנוצרו בהשתלמות


אני מקשר כאן את כל הבלוגים שנוצרו, אפילו אם בכמה מהם יש רק "שלום עולם". מי יודע מה יצמח מהם בהמשך? (ואם שכחתי מישהו, כיתבו לי ואעדכן)

נפשות פועלות - הבלוג של איריס - מארגון נט"ל ומתנדבת במחסום ווטש

הבלוג של מיכל - על חינוך ילדים ופעילות חברתית ומאבקים חברתיים

ניסיונית - נסיינית. מנסה. ניסיון. לנסות. ניסוי שמוביל לסינוי.

משה דרור - דעות אישיות בנושאי אקטואליה

עליצות הקיום - שמי דן דה-מדינא, אני מדען שעוסק בתפקודי-מח וגם מתענין בקדום החנוך-הדמוקרטי

מעקף מקוון - מי חשב שהחיים שלי מעניינים מישהו. מסתבר שדווקא כן. מציאויות חיים לא מוכרות שלא נכנסות לפריים טיים דווקא חשובות, בעלות כוח, יכולות לשנות אותך מבפנים ולשנות את החוץ. ולא צריך לזה תיווך שמפרשן אותי אני יכולה לפרשן את עצמי הכי טוב.וכאן נכנסת הטכנולוגיה...

 מילים מילים מילים -  הבלוג הזה נולד ביום עיון על בלוגים. למדנו מה זה בלוג ואיך פותחים אחד כזה. זוהי התנסות ראשונה של בלוגיסטית מתחילה. הכותבת עדיין לא יודעת מה יופיע בבלוג הזה. הכל פתוח

ליאה - גרה ופועלת בעיר לוד. חברה בעמותת "תושבים למען מנהל תקין בלוד".

e mouawad 

בלוג בלוג

מפעם לפעם - טור דיעות יומי בשם "מפעם לפעם" (המשך של פינת רדיו פופולארית) + דיון בנושאי שינוי חברתי (הכותב הוא מנכ"ל הקרן החדשה לישראל), ודיון בספרים שכתב: "הצטלבויות" (2004, שזכה בביקורות מצויינות) ו"בחזרה לטיטאניק".(1990) 

פורסם ב 19 בינואר 2006 14:13 תגובות נעולות | כלים


עמוד 1 מתוך 3 לעמוד הבא

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.